gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

אסיפת אמרי"ם · Asifas Amri"m — סוכות (2026-09-21)

מוציא לאור: אסיפת אמרי"ם · Asifas Amri"m

שבוע: סוכות (2026-09-21)

אסיפת אמרי"ם · Asifas Amri"m — סוכות (2026-09-21)

פתח את ה-PDF הורדה

‫סוכות –תשפ"ג‬ ‫פרשת וזאת הברכה –תשפ"ג‬ ‫הב‬ ‫חג הסוכות – שמחת תורה – שמיני עצרת – וזאת הברכה‬ ‫בה"י‬ ‫קונטרס זה‬ ‫נערך ונאסף ע"י‬ ‫אחד מבני החבורה‬ ‫למען זיכוי הרבים‬ ‫בכל עניני קונטרס זה‬ ‫להערות והארות‬ ‫ניתן לפנות למייל‬ ‫‪R5708580@gmail‬‬ ‫‪kolmenachem12@gmail.com‬‬ ‫‪2‬‬ ‫חג הסוכות – שמחת תורה – שמיני עצרת – וזאת הברכה‬ ‫בה"י‬ ‫בה"י ימי הרחמים פה ב"ב ת"ו תשפ"ז‬ ‫בני חביבי‪ ,‬ידידי ורעי !‬ ‫י שמחו ה ילדים ו יגילו ה קוראים‪ ,‬על שזכינו בחסדי ה' הנאמנים להגיע לשנה השמינית לכתיבת‬ ‫החוברות מדי שבת בשבתו וימי חג ומועד‪ .‬אמרות קודש מספרים וסופרים מלווה בסיפורי צדיקים‬ ‫ואמרות טהורות בענינים שונים‪ ,‬אשר עולים על שולחן מלכים – ומאן מלכי רבנן – אשר עפ"י הוראתם‬ ‫אנו ממשיכים‪.‬‬ ‫וזאת למודעי‪ ,‬אשר אין זה דבר קל בכלל‪ ,‬והרבה שעות וגם לרבות הלילות עד שנאספים הדברים‬ ‫ונכתבים בהשתדלות שיתאים לכל הקוראים‪ ,‬הן הבנים והנכדים והן הידידים אשר הצטרפו ונהנים ובכל‬ ‫הזדמנות מעודדים ומפרגנים‪.‬‬ ‫גם השנה הוספנו על הנכתב "מילין חדתין" הן במאמרים והן בסיפורים ונקוה שיהיה לתועלת הקוראים‪,‬‬ ‫ואי"ה כי ירחיב ה' לנו – והוספנו על הכל כיד ה' הטובה‪.‬‬ ‫גם הפעם ריכזנו את האמרות והסיפורים בסוף החוברת כדי שיקל על הקוראים‪.‬‬ ‫ופה המקום להודות לבני בכורי מ' ישראל הי"ו מאנטוורפן יצ"ו‪ ,‬אשר עוזר הרבה תמידים כסדרם‬ ‫באיסוף החומר‪ ,‬ובני מ' יצחק מארה"ב‪ ,‬אשר בהשתדלותו ובעיצובו מופצת החוברת לאלפי קוראים‬ ‫אשר את תודתם והערכתם – לו חייבים‪ ,‬יברכם ה' בכל מעשה ידיהם‪.‬‬ ‫בסיום האגרת אבקש להודות מעין הפתיחה להשי"ת שעוזר לנו בכל ההוצאה‪ ,‬אשר יחד עם אמכם תחי'‬ ‫אשר כל שבוע עוזרת לי להדפיס ולשלוח זאת‪ ,‬נזכה כולנו יחד לראות נחת מכל צאצאינו בכל מקומות‬ ‫מושבותיהם ובקיום התפילה והבקשה‪" :‬וקרב פזורנו מבין הגוים ונפוצותינו כנס מירכתי ארץ"‪ ,‬וברגל‬ ‫הבעל"ט נזכה לעלות לנוה קדשנו בירושלים הבנויה ולראות ירושלים בתפארתה‪.‬‬ ‫בברכת ההורים‬ ‫וכל ישראל חברים‬ ‫גמר חתימה טובה וחג שמח‬ ‫‪3‬‬ ‫חג הסוכות – שמחת תורה – שמיני עצרת – וזאת הברכה‬ ‫בה"י‬ ‫שואל הרה"ק ה"בית אברהם" מסלונים זי"ע‪ :‬לכאורה‬ ‫חג הסוכות‬ ‫אם הוא ראשון לחשבון עונות‪ ,‬איך נאמר בהמשך‬ ‫הפסוק 'ושמחתם' – איזו שמחה שייכת בזה?‬ ‫וי"ל דבודאי יש לשמוח‪ ,‬כי ממ"נ‪ ,‬אם שב בתשובה‬ ‫ד' ימים שבין יו"כ לסוכות‬ ‫שלימה מאהבה – הרי הזדונות נעשו כזכויות ואין לך‬ ‫שמחה גדולה מזו‪ .‬ואם ח"ו לא שב כראוי‪ ,‬וצריך‬ ‫ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר וגו' בסוכות‬ ‫ליסורים שימרקו את העונות‪ ,‬מ"מ עצם זה‬ ‫תשבו שבעת ימים‪[ :‬ויקרא כג מ מב]‬ ‫שמתחשבים בעונותיו היא שמחה גדולה‪ ,‬כי היא‬ ‫במדרש תנחומא‪ :‬וכי ראשון הוא? והלא חמישה עשר‬ ‫מוכיחה שאינו מופקר שניטלה ממנו השגחתו ית'‪,‬‬ ‫הוא! אלא ראשון לחשבון עוונות וכו'‪ ,‬במוצאי יום‬ ‫כבהמה שאין משגיחים במעשיה‪ ,‬אלא הוא יהודי שיש‬ ‫הכיפורים עוסקים במצות סוכה ולולב ואין עושין‬ ‫דו"ח על כל תנועה קלה שלו‪ ,‬וע"כ בודאי ראוי לשמוח‪.‬‬ ‫עוונות‪ ,‬לכך קורא יום טוב ראשון – ראשון לחשבון‬ ‫עוונות‪.‬‬ ‫ה"פרדס יוסף" מביא בשם "התפארת שלמה" זי"ע‬ ‫שאמר בדרך צחות‪ :‬בשעה שבא השטן בימים נוראים‬ ‫השל"ה הק' מבאר בדרך הפשט‪ :‬שדיבר הכתוב בהוה‪,‬‬ ‫עם חבילת עבירות‪ ,‬יבואו מליצי יושר ויטענו כי עברו‬ ‫ומסתמא אין לאדם פנאי לחטוא בימים אלו איידי דטריד‬ ‫בשוגג בטעות‪ ,‬והשטן הוא החייב כי הסיתם בשקרים‬ ‫במצוות היום של בניית סוכה וקניית ארבע מינים‪ ,‬אבל‬ ‫כי אין זה כלל עבירות‪ ,‬והאמינו לו‪ ,‬והשטן עונה למה‬ ‫פשיטא שאם המצא ימצא איש החוטא יענש בכל‬ ‫נתנו להסית אותם‪ ,‬וכי במסחרים שלהם הם תמימים‬ ‫חומר הדין‪.‬‬ ‫ויאמינו לכל אחד‪ ,‬אם יחפוץ אחד חפץ ששוה זהוב –‬ ‫שני זהובים האם יתנו ? ויחליטו הדין שימתינו כמה‬ ‫הסביר סניגורן של ישראל‪ ,‬הרה"ק רבי לוי יצחק‬ ‫ימים‪ ,‬ויחליטו אם היהודים הם קלי דעת רק עם היצר‬ ‫מברדיטשוב זי"ע‪ :‬בימים שבין ראש השנה ליום‬ ‫הרע או גם בשאר ענינים‪.‬‬ ‫הכיפורים‪ ,‬עיניו של כל איש ואיש פקוחות לשוב אל ה'‪,‬‬ ‫ואחר יום הכיפורים כשיבואו לקנות ארבעה מינים‬ ‫וזאת מאימת הדין‪ ,‬ותשובה זו היא "תשובה מיראה"‪,‬‬ ‫ונותנים מקחים גדולים‪ ,‬מראים לשטן שגם בדיני‬ ‫אולם אחרי יום הכיפורים‪ ,‬כאשר ישראל עוסקים‬ ‫ממונות יתנו עצמם להונות אותם‪ ,‬וראיה שאתרוג‬ ‫בבניית הסוכה ובקניית ארבעה מינים‪ ,‬ובכך הם‬ ‫ולולב ששילמו מחירים גבוהים אשר גוי יתן עבורם איזה‬ ‫עובדים את ה' בשמחה וטוב לבב‪ ,‬הרי זו "תשובה‬ ‫פרוטות‪ ,‬ואם כן הדבר יש להאמין שגם בעבירות נתנו‬ ‫מאהבה"‪.‬‬ ‫להונות אותם‪ ,‬ואז נשאר היצר הרע בלי לשון‪,‬‬ ‫והנה‪ ,‬ידוע מה שאמרו חז"ל שאדם השב תשובה‬ ‫והעבירות נמחקות‪ ,‬וזה ראשון לחשבון עונות‪ ,‬והתחיל‬ ‫מיראה הרי זדונות נעשות לו כשגגות‪ ,‬אך בתשובה‬ ‫חשבון חדש‪.‬‬ ‫מאהבה זדונות נעשות לו כזכויות‪ ,‬ועל כן ביום הראשון‬ ‫של חג הסוכות הוא "ראשון לחשבון עוונות"‪ ,‬כי אז‬ ‫בספר "גדולת הצדיקים"‪ :‬שמעתי שפעם אחת שאל‬ ‫הקב"ה מונה את עוונות ישראל – כדי לדעת כמה‬ ‫הרה"ק רבי מנחם מנדיל מקאצק זי"ע את ידידו הרה"ק‬ ‫זכויות נוספו להם על ידי הזדונות שנהפכו מכח‬ ‫רבי יצחק מווארקי זי"ע שיאמר לו מה הענין שביום‬ ‫התשובה מאהבה לזכויות‪ ,‬ויהיו מליצי יושר על ישראל‬ ‫הראשון של סוכות הוא "ראשון לחשבון עונות"‬ ‫‪ ...‬זהו "ראשון לחשבון עוונות"!‬ ‫כדאיתא במדרש [תנחומא אמור סי' סב]‪.‬‬ ‫אומר הרה"ק רבי דוד מטאלנא זי"ע‪ :‬מכאן ראיה‬ ‫והשיב לו הרבי מווארקי זיע"ע בדרך משל‪ :‬כי הוא היה‬ ‫שההכנה למצוה יותר גדולה מעצם קיום המצוה‪ .‬שהרי‬ ‫מנהל חשבונות אצל הנגידה תמר'יל ע"ה‪ .‬פעם אחת‬ ‫ד' ימים אלו שבין יוהכ"פ לסוכות שטרודים בהם‬ ‫בא המפקח לקחת ממנו חשבון מכל השנה או משתי‬ ‫בהכנות למצות סוכה ולמצות נטילת לולב‪ ,‬לא חשיבי‬ ‫שנים‪ ,‬ופיחד מאד לתת לו את החשבון‪ ,‬כי באותו זמן‬ ‫ראשון לחשבון עוונות‪ ,‬ואילו יום הראשון של סוכות שבו‬ ‫ידע היטב שהחשבון לא יעלה יפה‪ ,‬מחמת נזקים רבים‬ ‫מקיימים את המצוות האלו בפועל‪ ,‬חשיב ראשון‬ ‫ואסונות שהיו באותה שנה מתבואה שלא צמחה טוב‪,‬‬ ‫לחשבון עוונות‪.‬‬ ‫‪4‬‬ ‫חג הסוכות – שמחת תורה – שמיני עצרת – וזאת הברכה‬ ‫בה"י‬ ‫הרה"ק הרמ"מ מליובאוויטש זי"ע אמר‪ :‬בחג הסוכות‬ ‫והן מהפסדים של סוחרים שלא שלמו כראוי מחמת‬ ‫ישנן כמה מצוות‪ ,‬מלבד מצוות ישיבת סוכה‪ ,‬ואעפ"כ‬ ‫שהיתה שנה קשה ר"ל וכו'‪ ,‬ודחה אותם בלך ושוב‬ ‫נקרא היו"ט ע"ש סוכות‪ ,‬ולא על שם שאר המצוות‪,‬‬ ‫שכעת אין לו פנאי לעשות חשבון‪ ,‬והוא בעצמו יבוא‬ ‫כמו מצות ד' מינים וכו'‪.‬‬ ‫ויזכור להביא לפניו את כל החשבון בעת שיהיה לו‬ ‫אחד הטעמים לזה הוא – כיון שישנה מעלה במצות‬ ‫פנאי‪ .‬וכן היה‪ ,‬שבשנה הבאה היתה שנה טובה‬ ‫ישיבת סוכה על נטילת ד' מינים‪ ,‬שמצות סוכה קשורה‬ ‫והתבואה צמחה כראוי וכו' והיו הכנסות מכובדות מכל‬ ‫עם כל ימי החג‪ ,‬במשך כל היו"ט דסוכות‪ ,‬מהרגע‬ ‫הלקוחות‪ ,‬וגם שלמו במזומן עבור הסחורה ולא‬ ‫הראשון‪ ,‬משקידש החג‪ ,‬ישנה כבר המצוה דישיבת‬ ‫באשראי‪ ,‬וראה שכעת הוא הזמן לעשות חשבון‪ ,‬ובא‬ ‫סוכה‪ ,‬אבל בנוגע לד' מינים‪ ,‬אפילו בבית המקדש‪,‬‬ ‫לפניו תיכף עם החשבון אשר עלה יפה‪ ,‬וסיפק את‬ ‫מתחיל חיובם רק בבוקר‪.‬‬ ‫רצונם של כל המנהלים‪.‬‬ ‫יתירה מזו במצות הישיבה בסוכה‪ ,‬שלא זו בלבד‬ ‫ואמר הרבי מווארקי זי"ע כן הדבר לענינינו‪ ,‬הנה אין‬ ‫שהתחלתה מהרגע הראשון‪ ,‬משקידש החג‪ ,‬אלא‬ ‫בנמצא יום אחד בכל השנה שיוכלו לעשות בו חשבון‬ ‫שמוכרחת להיות הכנה לזה לפני החג‪ ,‬שהרי זהו בנין‬ ‫עונות‪ ,‬כמו יום ראשון של סוכות‪ ,‬כי בימי אלול היו‬ ‫של ג' דפנות‪ ,‬או כמו מנהגנו‪ ,‬ד' דפנות‪ ,‬ודוקא 'תעשה‬ ‫עוסקים בתורה ותפילה ועשו תשובה ונתנו צדקה‬ ‫ולא מן העשוי'‪ ,‬והרי אי אפשר לעשות זאת ביו"ט‪ ,‬אלא‬ ‫והתענו‪ ,‬וכן בראש השנה ועשרת ימי תשובה ויום‬ ‫ההכרח להכינו מקודם יו"ט‪ ,‬ובעשיית הסוכה ישנה‬ ‫הכיפורים מחמת פחד הדין עשו תשובה שלימה‪,‬‬ ‫כבר מצוה‪ ,‬משא"כ בד' מינים – אפשר שכל העשיה‬ ‫ויוה"כ הוא יום סליחה ומחילה וכפרה לחטאים של כל‬ ‫תהיה ביו"ט‪.‬‬ ‫השנה‪ ,‬ורבי סובר שעיצומו של יום מכפר אפילו בלא‬ ‫חילוק נוסף ישנו בין סוכה לד' מינים – שד' מינים יש‬ ‫תשובה [יומא פה‪ ,]:‬וכש"כ שכל ישראל עושים תשובה‬ ‫בהם הגבלה‪ :‬לאחר קיום המצוה נפטרים ממנה‪,‬‬ ‫שלימה ביום זה‪ ,‬ואחר כך לפני סוכות עסוקים במצוות‬ ‫משא"כ במצות ישיבת סוכה‪ ,‬שהמצוה היא 'תשבו‬ ‫וקונים אתרוג ולולב ועושים סוכה וכו'‪ ,‬ממילא יום זה‬ ‫כעין תדורו'‪ ,‬הרי לא שייך לומר שכבר קיים את המצוה‬ ‫הוא יום ראשון של סוכות הוא טוב מאד לעשות חשבון‬ ‫אלא היא נמשכת בכל ימי החג‪.‬‬ ‫עונות‪ .‬וזה שאמר שיום זה הוא "ראשון לחשבון עונות"‪,‬‬ ‫כי הוא גיטער סעזאהן [‪-‬עונה יפה] לעשות חשבון בעת‬ ‫בשו"ע‪ :‬לילה הראשונה צריך לאכול כזית בסוכה אף‬ ‫זו‪ ,‬והרבי מקאצק זי"ע קלסהו‪.‬‬ ‫אם גשמים יורדים‪:‬‬ ‫בשו"ע סי' תרל"ט סק"ג‪ :‬אכילה בסוכה בליל יו"ט‬ ‫הרה"ק המוהרי"ד מבעלזא זי"ע‪ :‬הכנה ליו"ט היא‬ ‫הראשון חובה‪ .‬ובט"ז‪ :‬בליל יו"ט הראשון חובה‪ ,‬דא"ר‬ ‫שלומדים לפני החג את הענינים השייכים לחג‪ ,‬גמרא‬ ‫שמעון בן יהוצדק נאמר כאן ט"ו ונאמר ט"ו בחג‬ ‫פירש"י ותוס' והראשונים ובטור ב"י וטוש"ע‪ ,‬כי רק אז‬ ‫המצות‪ ,‬מה להלן לילה הראשון חובה‪ ,‬מכאן ואילך‬ ‫מרגישים טעמו של היו"ט וזוכים לאור קדושתו‪.‬‬ ‫רשות‪ ,‬אף כאן לילה הראשון חובה‪ ,‬מכאן ואילך רשות‪.‬‬ ‫הרבי ה"לב שמחה" זי"ע אמר‪ :‬אי' בטור ממד' בימים‬ ‫ועי' ב"כף החיים"‪" :‬אין להפסיק בדבור מתחילת‬ ‫אלו אין עושין עונות‪ ,‬י"ל אין עושין עונות על כל השנה‪,‬‬ ‫אכילת המוציא עד תשלום אכילת כביצה"‪.‬‬ ‫כי הימים האלו ימים גדולים ימי מצוה ונותנים כח לכל‬ ‫וכתב ב"שמחת הרגל" מהחיד"א לסוכות וז"ל‪ :‬ויזהר‬ ‫השנה‪.‬‬ ‫בלילה הראשונה של חג הסוכות לכוין באכילת כזית‬ ‫בסוכה הוא חיוב דאורייתא כמו כזית מצה של ליל‬ ‫ה"שערי תשובה" [סימן תרכה] מביא בשם ה"אור‬ ‫התקדש החג דילפינן ט"ו ט"ו‪ ,‬וכן הדין בלילה שני לבני‬ ‫צדיקים" להר"מ פאפר"ש זצ"ל‪ ,‬שיש להרבות בצדקה‬ ‫גולה‪.‬‬ ‫ערב סוכות‪" .‬ומוה"ר חיים ויטאל זצ"ל היה מחלק‬ ‫וכתב בספר "זובח תודה" מאחד מרבני צובא‪ ,‬ליל א'‬ ‫הקופה לעניים ערב סוכות‪ ,‬כדי שיוכלו בני ישראל‬ ‫של חג הסוכות אחר שאכל ושכב על מטתו נזכר שלא‬ ‫לחגוג את החג ברינה ובדיצה"‪.‬‬ ‫אכל כזית לשם חובה ככזית מצה‪ ,‬וקם ולבש ובירך‬ ‫המוציא ואכל בכוונה כזית בסוכה לשם חובה עיי"ש‪.‬‬ ‫מצות סוכה‬ ‫‪5‬‬ ‫חג הסוכות – שמחת תורה – שמיני עצרת – וזאת הברכה‬ ‫בה"י‬ ‫לרשות הקדושה‪ ,‬ובכך נעשים בריה חדשה וממילא‬ ‫[וכן מסופר מהגה"ק רבי שמעון סופר מקראקא זצ"ל‪,‬‬ ‫צריכים לבוא לידי דעת‪ ,‬ואף כאן אי אפשר לבוא לכך‬ ‫שהעיר באמצע הלילה את שכנו [משום שלא רצה‬ ‫אלא על ידי כזית דגן‪ ,‬ומעין דברי הזוהר על יציאת‬ ‫להעיר את ב"ב ומהשכן שמעו קולות שהם ערים]‬ ‫מצרים‪.‬‬ ‫וביקשו חלה עבור לחם משנה‪ ,‬וגם סיפר שנדמה לו‬ ‫ועדיין יש להבין – שואל ה"אבני נזר" – הלא שם‬ ‫שלא כיון באכילת כזית הראשון‪ ,‬ולכן נטל ידיו ואכל‬ ‫הכוונה לכזית מצה‪ ,‬ואילו כאן – כולו חמץ?‬ ‫סעודתו מחדש]‪.‬‬ ‫ומבאר‪ :‬שענין המצה ביצי"מ היה‪ ,‬שהלא באו לידי‬ ‫וע"כ ראוי לעשות סימן לזכור לאכול כזית לשם חובה‪,‬‬ ‫דעת‪ ,‬ודעת היא הרגשה‪ ,‬וכאשר באים לידי הרגשה –‬ ‫דמצות צריכות כונה לדעת רוב הפוסקים‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫יכולים חלילה להרגיש דברים רעים‪ ,‬ומתוך כך להגיע‬ ‫ולכתחילה יש לכוין גם טעם המצוה משום זכר ליציאת‬ ‫לידי נפילה‪ ,‬ולכן אכלו מצה‪ ,‬כי מצה אין לה שום טעם‬ ‫מצרים‪ ,‬וגם זכר לענני הכבוד שהקיפן מן השרב‬ ‫והאכילה היא בלי הרגשה‪ ,‬אבל בסוכות‪ ,‬שהסוכה‬ ‫והשמש‪.‬‬ ‫עצמה היא למחסה ולמגן מן הסט"א‪ ,‬שלא תהיה להם‬ ‫ולכך צריך לכוין בליל ראשון של חג באכילת הכזית‬ ‫אחיזה – ממילא אין צריך לפחד מהרגשה של דברים‬ ‫הראשון שתי כוונות‪ :‬א‪ .‬חובת המצוה‪ ,‬שיושב בסוכה‬ ‫רעים‪ ,‬ועל כן די בכזית חמץ‪.‬‬ ‫כדי לקיים מצות ה' שציונו לישב בסוכה‪ .‬ב‪ .‬טעם‬ ‫המצוה‪ ,‬שהסוכה היא זכר לענני הכבוד כשהוציאנו‬ ‫וזכות צאתי מביתי החוצה ודרך מצוותיך ארוצה‪:‬‬ ‫ממצרים‬ ‫[יה"ר בכניסה לסוכה]‪ :‬אומר הרה"ק ר' חיים מאיר‬ ‫מויז'ניץ זי"ע‪ :‬זכות גדולה היא‪ ,‬שאף כאשר יוצאים‬ ‫אומר הרה"ק רבי וואלף סטריקוב'ער בספרו "זר זהב"‪:‬‬ ‫למסחר ברחובות ושווקים‪ ,‬אז ג"כ "דרך מצותיך‬ ‫דזהו לכבוד אאע"ה‪ ,‬דליל א' אושפיזין דיליה‪ ,‬שגם הוא‬ ‫ארוצה"‪ ,‬בשמירת העינים ובמשא ומתן באמונה וכו'‪.‬‬ ‫אפילו היה מצטער לא נמנע מלעסוק במצות הכנסת‬ ‫ה"חשק שלמה" זצ"ל מביא‪ :‬שאי' בספר "פרי עץ‬ ‫אורחים‪ .‬כמ"ש 'והוא יושב פתח האהל' – יום ג'‬ ‫חיים" ועוד ספרי מקובלים‪ ,‬ד'סוכה' בכתיב מלא‪,‬‬ ‫למילתו ולא הביט על עצמו כשהלך לקיים מצות ה'‪ .‬וכן‬ ‫בגימטרי' צ"א‪ ,‬כמנין הוי"ה ואדנות‪ ,‬ודבריהם תמוהים‬ ‫אע"פ שנאמר לו 'כי ביצחק יקרא לך זרע' – ויבנה ממנו‬ ‫מאד‪ ,‬היכן נמצא "סוכה" מלא בכל התנ"ך ?‬ ‫כללות היהדות אעפ"כ כשנאמר לו 'קח נא' – לא הביט‬ ‫אכן שוב ראיתי שדבר ה' בפיהם אמת‪ .‬יגעתי ומצאתי‬ ‫על כלום‪ ,‬כי כשהרצון ית' כך להיות‪ ,‬יהיה איך שיהיה‪.‬‬ ‫בעזרת ה' בתהלים [עו] כתוב‪' :‬ויהי בשלם סוכו‬ ‫ומעונתו בציון'‪ ,‬וכתוב שם 'סוכו' עם וא"ו אחר הסמ"ך‪.‬‬ ‫התוס' [סוכה כז‪ .‬בד"ה חזר] כתבו‪ ,‬שמשמע קצת‬ ‫א"כ י"ל עפ"י רמז‪ ,‬שבדוקא נכתב בכל התנ"ך בכתיב‬ ‫בירושלמי שבסעודת יו"ט הראשון של חג הסוכות צריך‬ ‫חסר‪ ,‬לרמוז למה שאמרו חז"ל שבעוה"ז אין השם‬ ‫לאכול כזית דגן‪ ,‬כמו בלילה ראשון של פסח שיש חיוב‬ ‫שלם ואין הכסא שלם‪ ,‬אבל לעתיד לבוא שיתמלא‬ ‫לאכול כזית מצה‪ ,‬ולמדו זאת בגזירה שוה ט"ו ט"ו מחג‬ ‫השם במילואו אז יהיה באמת סוכ"ה מלא‪.‬‬ ‫המצות‪.‬‬ ‫וזה שרמז הכתוב‪' :‬ויהי בשלם סוכו' – כלומר אימתי‬ ‫שואל ה"אבני נזר" זי"ע‪ :‬מה ענין המצה שאנו אוכלים‬ ‫יהיה סוכו בשלימות‪ ,‬בזמן שיהיה 'מעונתו בציון'‪ ,‬ואז‬ ‫בפסח – לכזית פת בסוכות?‬ ‫יהיה השם שלם והכסא שלם‪.‬‬ ‫ומבאר עפי"מ שכתב בזוה"ק [פרשת ויצא]‪ ,‬שכאשר‬ ‫יצאו ישראל ממצרים‪ ,‬ובכך יצאו מעשרה כתראי‬ ‫ידוע שסוכות הוא זכר לענני הכבוד‪ ,‬והקדמונים הקשו‪:‬‬ ‫דמסאבותא – היו צריכים לבוא ל"דעת של קדושה"‪,‬‬ ‫הלא שלש מתנות נתן הקב"ה לישראל במדבר – מן‪,‬‬ ‫ולא יכלו לבוא לידי דעת עד שאכלו כזית דגן [שהרי אין‬ ‫באר וענני הכבוד‪ ,‬ולמה נצטוינו לעשות זכר רק לענני‬ ‫התינוק יודע לדבר עד שאוכל כזית דגן] – היא כזית‬ ‫הכבוד ולא למן ולבאר?‬ ‫מצה של חובת לילה ראשון של פסח‪.‬‬ ‫מתרץ החיד"א בשם הגאון בעל "צמח דוד"‪ :‬הלא ידענו‬ ‫וכמו כן אנו נאמר‪ ,‬שלאחר יום הכיפורים שבו נמחלו‬ ‫כמו שבמן יכלו לטעום את כל הטעמים שבעולם‪ ,‬כפי‬ ‫כל העוונות‪ ,‬וממילא כל ישראל על ידי התשובה‬ ‫רצון האדם‪ ,‬כך גם בבאר היה טעם כל המשקים‬ ‫ומחילת העוונות יוצאים מרשות הסט"א ונכנסים‬ ‫‪6‬‬ ‫חג הסוכות – שמחת תורה – שמיני עצרת – וזאת הברכה‬ ‫בה"י‬ ‫ושמחתם לפני ה' אלקיכם‪[ :‬ויקרא כג י]‬ ‫שבעולם‪ ,‬כפי רצון השותה‪ ,‬ואם כן‪ ,‬כיון שנצטוינו‬ ‫בגמרא [פסחים קט‪ :].‬אין שמחה אלא בבשר‪.‬‬ ‫בשמחת החג לאכול ולשתות – הרי יש כאן זכרון גם‬ ‫אומר הרה"ק מנעשכיז זי"ע‪ :‬שהשמחה למעלה הוא‬ ‫למן וגם לבאר‪.‬‬ ‫דוקא מעבודתו של בשר ודם‪ ,‬שיש לו יצה"ר גדול ובכל‬ ‫זאת מתגבר עליו‪ .‬אומר ע"ז הרה"ק ה"בית אברהם"‬ ‫תירוץ נוסף מביא הרחיד"א‪ :‬שאת המן קיבלו ישראל‬ ‫זי"ע‪ :‬וזה 'ושמחתם לפני ה"א'‪ ,‬השמחה הזאת היא‬ ‫ע"י שבאו למשה בתלונות וטענות מה נאכל וגו'‪ ,‬וכן‬ ‫שמחת הניצוח‪ ,‬שאין שמחה גדולה דוגמתה‪ .‬והוא כי‬ ‫הבאר הגיעה כשהתלוננו שאין להם מים‪ ,‬ע"כ לא‬ ‫ד' מינים מורים כי עם ישראל נצחו את המלחמה בימי‬ ‫עושים זכר לדבר שבא בצורה כזו‪ .‬משא"כ ענני הכבוד‬ ‫ר"ה ויוה"כ‪ ,‬וע"י שהקב"ה עזר לאיש יהודי לנצח את‬ ‫שנתנם הקב"ה לישראל מעצמו ברוב חסדיו‪ ,‬לזה יש‬ ‫היצה"ר מזה שואב חזוק ועדוד במלחמתו להתחזק‬ ‫לעשות זכר‪.‬‬ ‫בעבודתו ית'‪.‬‬ ‫כ"ק האדמו"ר מלעלוב הרש"נ זי"ע תירץ בדרך אחרת‪:‬‬ ‫ב"מפי ספרים וסופרים" שסיפר הרה"ק ה"אמרי חיים"‬ ‫עפ"י דברי התוס' יו"ט [ברכות ז ג]‪ ,‬שמבאר מדוע‬ ‫מויז'ניץ זי"ע‪ :‬ששנה אחת התעכב הרה"ק רבי יעקב‬ ‫תיקנו בברכת המזון לומר "אלוקינו" שהוא בחינת דין‪,‬‬ ‫אריה מראדזמין זי"ע מלהיכנס ל"טיש" בחג הסוכות‪,‬‬ ‫בעוד בברכת התורה תיקנו לומר שם הוי"ה‪ ,‬שהוא‬ ‫ולאחר זמן רב נכנס לסוכה‪ ,‬והסביר לנוכחים את סיבת‬ ‫בחינת רחמים ? משום שבכל הנוגע למזונו של אדם‪,‬‬ ‫איחורו‪ ,‬שחיפש ובדק אם יש בדור הזה מי שיש לו‬ ‫הדין נותן שצריך הבורא לכלכל כל ברואיו‪ ,‬כי "מאן‬ ‫שמחת חג אמיתית‪ ,‬עד שמצא שיש אברך בגור הזוכה‬ ‫דיהיב חיי יהיב מזוני"‪ ,‬ולכן תיקנו בברכת המזון שם‬ ‫לכך‪ ,‬כאשר כוונתו על בעל ה"שפת אמת" זי"ע שהיה‬ ‫המסמל את מידת הדין‪ ,‬אבל התורה לא ניתנה לנו אלא‬ ‫אז אברך צעיר לימים‪.‬‬ ‫בחסדו‪ ,‬כמ"ש הנביא "למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר"‪,‬‬ ‫כי איזה שורת הדין מחייבת להודיע את דרכו ומשפטיו‬ ‫בסוכות תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל ישבו‬ ‫לברואיו‪ ,‬ולכן תיקנו בברכת התורה שם שהוא מידת‬ ‫בסוכות‪[ :‬כג מב]‬ ‫הרחמים‪.‬‬ ‫שואל רבי חיים ויטאל זצ"ל‪ :‬מדוע כתבה התורה‬ ‫זהו ההסבר אף בענינינו‪ :‬המן והבאר‪ ,‬הלא הם‬ ‫"סוכות" לשון רבים‪ ,‬מדוע לא כתבה "בסוכה תשבו"?‬ ‫למחייתו של האדם‪ ,‬ושורת הדין נותנת שיהיו לבני‬ ‫ומתרץ‪ :‬שהתוה"ק רמזה כאן‪ ,‬שישנן שתי סוכות‪:‬‬ ‫ישראל במדבר שלשם הביאם הקב"ה‪ ,‬ועל כן אין אנו‬ ‫היושב בסוכה בעוה"ז‪ ,‬יזכה לישב בסוכת עורו של‬ ‫עושים להם זכר מיוחד‪ ,‬אך לא כן ענני הכבוד‪ ,‬שאין‬ ‫לויתן לעתיד לבוא‪ ,‬במחיצת כל צדיקי עולם‪.‬‬ ‫הדין מחייב ליתן לישראל‪ ,‬אלא הקב"ה ברוב חסדו‬ ‫הקיף בהם את בניו כדי להגן עליהם‪ ,‬והשרה את‬ ‫כותב המהר"י וייל בתשובה [סימן קצא דיני סוכה]‪:‬‬ ‫שכינתו בתוכם – ועל כך עלינו להודות לו‪ ,‬ולכן לענני‬ ‫"המקיים מצות סוכה כאילו נעשה שותף להקב"ה‬ ‫הכבוד אנו עושים זכר‪ ,‬וכמאמר הכתוב‪" :‬למען ידעו‬ ‫במעשה בראשית"‪ .‬והעתיקו ה"באר היטב" בהל' סוכה‬ ‫דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל"! [ועיין‬ ‫[תרל"ט סק"א]‪.‬‬ ‫בבני יששכר שכתב כן]‪.‬‬ ‫אומר הרבי ר' העניך מאלכסנדר זי"ע‪ :‬טעם נוסף על‬ ‫וחג האסיף תקופת השנה [שמות לד כג]‬ ‫חג הסוכות שציונו השי"ת לישב בסוכה בזמן זה לאחר‬ ‫אומר הרבי ר' יחיאל מאלכסנדר זי"ע‪ :‬מה שישראל‬ ‫יוהכ"פ‪ ,‬כי בצאתם ממצרים היו ישראל משוקעים‬ ‫מתאספים ביו"ט ביחד‪ ,‬נותן תוקף והתחזקות לכל‬ ‫בטומאה מאד‪ ,‬והשי"ת היה מזקקם ומטהרם ומוציאם‬ ‫השנה‪.‬‬ ‫ממצרים‪ ,‬והיה מתיירא שלא ישובו לדרכם‪ ,‬לפיכך‬ ‫הקיף אותם בענני כבוד היקף גמור שלא יוכלו לחזור‪,‬‬ ‫הרה"ק רבי מרדכי מלכוביץ' זי"ע אמר‪ :‬מן החג הזה‬ ‫והוציאם מרשותם‪ .‬וכן ג"כ ביוהכ"פ כל ישראל‬ ‫יכולים לאסוף ולקחת תקיפות וחיזוק בעבודת ה' על כל‬ ‫מטהרים עצמם‪ ,‬ומתיירא השי"ת שלא יחזרו לסורם‪,‬‬ ‫השנה‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫חג הסוכות – שמחת תורה – שמיני עצרת – וזאת הברכה‬ ‫בה"י‬ ‫ישראל וגו'‪[ :‬כג מג]‬ ‫ולפיכך הקיף אותם בסוכות‪ ,‬והוציאם מרשותם‬ ‫אמר ה"חידושי הרי"ם" זי"ע‪ :‬בטור [סי' תרכה] מקשה‬ ‫לרשותו‪ ,‬בסוכה של מצוה‪.‬‬ ‫למה אין אנו עושים סוכות בניסן שאז יצאו בנ"י‬ ‫ממצרים‪ .‬ויש לפרש‪ ,‬לפי שכתוב 'למען ידעו' וגו'‪ ,‬ומזה‬ ‫ה"פנים יפות" [בפרשת אחרי] כתב לפרש את בקשת‬ ‫נראה כי סוכה צריכה דעת‪ ,‬וכל השנה מלאים אנו‬ ‫דוהמע"ה 'אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש שבתי‬ ‫בחטאים‪ ,‬ואין אדם חוטא אלא אם כן נכנס בו רוח‬ ‫בבית ה' כל ימי חיי' – דקאי על שבעת ימי חג הסוכות‪,‬‬ ‫שטות [סוטה ג‪ ,].‬מכל שכן שאין לנו דעת שלימה‪ ,‬אך‬ ‫והכי קאמר דוד מלכא משיחא‪ ,‬שכל חפצו ומשאלתו‬ ‫אחר יום כיפור שנתכפרו עוונותינו‪ ,‬ויש לנו הדעת‪ ,‬לכן‬ ‫בר"ה וביוהכ"פ היתה‪ ,‬שיוכל 'לשבת בבית ה'' –‬ ‫ציוותה לנו התורה אז לעשות סוכות‪ ,‬כי רק אז אפשר‬ ‫ולקיים מצות סוכה בשלימות במשך 'כל ימי חיי' – אלו‬ ‫להשיג המכוון שבמצוות סוכה‪.‬‬ ‫ז' ימי הסוכות‪ ,‬כי כל יום של חג הסוכות מרמז נגד עשר‬ ‫שנות חיי האדם‪ ,‬וכתיב 'ימי שנותינו בהם שבעים‬ ‫שואל הרה"ק רבי נפתלי מרופשיץ זי"ע‪ :‬מאי שנא‬ ‫שנה'‪ ,‬נמצא שתכלית הנרצית בכל עבודת הימים‬ ‫משאר מצוות התורה שנאמר בהם 'למען תזכרו'‪.‬‬ ‫הנוראים אינה אלא כהכנה לקראת חג הסוכות‪.‬‬ ‫ומתרץ‪ ,‬כי ידיעה משמעה שירגישו הקדושה ולא סגי‬ ‫בהזכרה בעלמא‪ ,‬דאלת"ה מדוע צריך לעשות ולשבת‬ ‫הרה"ק ה"דברי חיים" זי"ע ומטו הכי נמי משמיה‬ ‫בסוכה‪ ,‬הלא על ידי לימוד פרשת יציאת מצרים אפשר‬ ‫דהרה"ק ה"אבני נזר" זי"ע‪ ,‬שאם עיקר דירתו של‬ ‫לבוא לידי זכירה‪ ,‬ולמה אמרה תורה לשבת בסוכה‪ ,‬אין‬ ‫האדם הוא בסוכה אזי מקיים מצות ישיבת סוכה גם‬ ‫זה אלא כי צריך להרגיש בכניסה לסוכה‪ ,‬שנכנס‬ ‫בשעה שהוא מוכרח לצאת מביתו כדרך העולם‪ ,‬כי‬ ‫לקדושה כמו ביצי"מ‪ ,‬שפתאום נכנסו לקדושה אף‬ ‫עיקר מצות סוכה היא 'תשבו‪ -‬כעין תדורו'‪ ,‬וכשם‬ ‫שהיו מקודם בטומאה‪.‬‬ ‫שבכל ימות השנה אין בשר ודם יושב בדירתו בכל‬ ‫שעות היממה‪ ,‬כך אינו צריך לשבת בסוכה בכל רגע‬ ‫כותב הרה"ק ה"שפתי צדיק" זי"ע‪ :‬מה טעם אנו‬ ‫ורגע‪ ,‬אלא שיהא עיקר דירתו בסוכה‪ ,‬ונמצא שגם‬ ‫עושים זכר למצות סוכה ואיננו עושים זכר לניסים‬ ‫בשעה שהוא זקוק לצאת מן הסוכה הרי הוא מקיים‬ ‫אחרים שאירעו לנו עם יציאת מצרים?‬ ‫המצוה‪.‬‬ ‫אלא במן מצינו שנתרעמו ישראל בחצרות ודי זהב‬ ‫וקראוהו לחם קלוקל‪ .‬ואף על המים נתרעמו שנאמר‬ ‫ובספר "מפי ספרים וסופרים" מביא ע"ז‪ ,‬מה שמרגלא‬ ‫'וילונו העם על משה לאמר מה נשתה‪ .‬ובענני הכבוד‬ ‫בפומיה דהגאון האדר"ת זצ"ל‪ ,‬שהמתפלל בחג‬ ‫לא נתרעמו והיתה שמחתם בה שלימה‪ ,‬לפיכך אנו‬ ‫הסוכות ביחידות אין לו עליו תרעומת‪ .‬כי יש אנשים‬ ‫יושבים בסוכה ונקראים הימים האלו 'זמן שמחתנו'‬ ‫שמתגעגעים כל כך לסוכה עד שאינם יכולים לצאת‬ ‫כעין שאמרו חז"ל [שבת קל] כל מצוה שקיבלו אותה‬ ‫ממנה‪" .‬ומכל מקום אבקש שלא ידפיסו דבר זה‬ ‫בשמחה עדיין עושים אותה בשמחה‪.‬‬ ‫בספרים שלי‪ ,‬כדי שהעצלן מלכת לביהמ"ד לא יתלה‬ ‫עצמו באילן גדול"‪.‬‬ ‫הרה"ק רבי יהודה מאיר מבוקאווסק זי"ע [נכד ה"בני‬ ‫יששכר" זי"ע] שנה אחת כשנכנס לסוכה‪ ,‬פנה לבני‬ ‫שואל ה"מבשר צדק"‪ :‬מדוע בתחילה כתיב 'תשבו'‪,‬‬ ‫המשפחה והאורחים שואל "למי יש לו דבר לשאול"‪.‬‬ ‫ואחר כך כתיב 'ישבו'‪ .‬מפרש‪ :‬דהנה ידוע דצריכים‬ ‫למותר לציין שמפני הכבוד לא היה מי מביניהם שפתח‬ ‫לישב בסוכה בדחילו ורחימו ולא לדבר דברים בטלים‪,‬‬ ‫פיו בשאלה‪ ,‬עד שאחד הנוכחים שאל את שאלת‬ ‫כדי שיתעכבו האושפיזין עילאין בסוכה ולא יצאו ממנה‪.‬‬ ‫הרה"ק מרופשיץ הנ"ל‪ ,‬מדוע נאמר במצות סוכה‬ ‫וזהו אומרו‪' :‬בסוכות תשבו שבעת ימים' – בכוונה‬ ‫"למען ידעו" ולא "למען תזכרו" כבכל התורה כולה‪,‬‬ ‫כזאת‪ ,‬אשר 'כל האזרח' – היינו האושפיזין עילאין‬ ‫לאחר שהתעמק זמן מה בשרעפיו‪ ,‬פתח ואמר "רעכט‪,‬‬ ‫'ישבו בסוכות' – יתעכבו וישבו עמכם ולא יצאו‪.‬‬ ‫רעכט" [צודק‪ ,‬צודק]‪ ,‬סוכה דומה למקוה‪ ,‬שהאדם‬ ‫נכנס לתורה בכל אבריו וגידיו‪ ,‬וכשם שמקוה מטהרת‬ ‫למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני‬ ‫‪8‬‬ ‫חג הסוכות – שמחת תורה – שמיני עצרת – וזאת הברכה‬ ‫בה"י‬ ‫ותמהו עליו רבים‪ ,‬וכי היה עולה על הדעת לומר שמי‬ ‫כך סוכה מטהרת‪ ,‬ועל כך מורה הלשון 'למען ידעו' – כי‬ ‫שאין לו בית חייב בסוכה‪ ,‬ומי שיש לו בית יפטר‬ ‫דעת זה סדר טהרות‪.‬‬ ‫מסוכה?‬ ‫ותוך כדי דיבור הוסיף רמז נפלא‪ ,‬דהנה 'למען ידעו‬ ‫ומתרץ בשו"ת "שם משמעון" להגאון רבי שמעון‬ ‫דורותיכם' – עולה בגימטריא תתק"ס‪ ,‬כמנין תתק"ס‬ ‫פאלאק זצ"ל‪ :‬שמכיון שאמרו [סוכה כו‪ ].‬שהעוסק‬ ‫לוגין שמטהרין את המקוה ודו"ק‪.‬‬ ‫במצוה פטור מן המצוה‪ ,‬ואין לנו עוסק במצוה יותר ממי‬ ‫שדר בבית עם מזוזה שהיא מצות עשה השווה בכל‪,‬‬ ‫רבי עקיבא אומר סוכות ממש עשו להם‪.‬‬ ‫וא"כ איך יעזוב את מצות מזוזה בשביל מצות סוכה‬ ‫ברש"י‪ :‬סוכות ממש – מפני החמה‪ ,‬בשעת חנייתן היו‬ ‫שאינה שווה בכל ויתבטלו על ידה ממצות המזוזה‪ ,‬כיון‬ ‫עושין סוכות‪.‬‬ ‫שסוכת החג הרי פטורה מן המזוזה‪ .‬וביותר – שאף‬ ‫ב"אמרי אמת ליקוטים" מביא ששניהם אמת‪ ,‬כי‬ ‫ביתו יפטר ממזוזה‪ ,‬כיוון שמזוזה חובת הדר‪ ,‬א"כ‬ ‫מקודם היו סוכות ממש‪ ,‬כפי שנאמר 'ויסעו בנ"י‬ ‫בשעה שיוצא מביתו לסוכתו נפטר הבית ממזוזה שהרי‬ ‫מרעמסס סוכותה'‪ ,‬ולאחר מכן זכו לענני כבוד‪ ,‬שע"י‬ ‫בשבעת ימי החג נעשה הבית ארעי [ולא עדיף ממי‬ ‫אתערותא דלתתא נעשה אתערותא דלעילא‪.‬‬ ‫שיוצא לדרך שביתו נפטר ממזוזה‪ ,‬יעויין בשדי חמד‬ ‫מערכת מ' כלל קכ"ז]‪ ,‬וע"ז קמ"ל ש'כל האזרח‬ ‫ברש"י‪ :‬כי בסוכות הושבתי – ענני הכבוד‪.‬‬ ‫בישראל ישבו בסוכות'‪ ,‬ואף מי שיש לו בית מחוייב‬ ‫מבאר הגר"א‪ :‬כשעשו ישראל את העגל נסתלקו ענני‬ ‫עכ"פ לישב בסוכה‪.‬‬ ‫הכבוד‪ ,‬ולא שבו לשכון עליהם עד שהחלו בעשיית‬ ‫המשכן‪.‬‬ ‫והוסיף שם חידוש גדול‪ :‬שבאמת לאותן השיטות בשדי‬ ‫והנה‪ ,‬משה ירד ביום הכיפורים‪ ,‬ולמחרתו ביום י"א‬ ‫חמד שמי שיוצא לדרך מחוייב אחר כך כשחוזר לביתו‬ ‫בתשרי הקהיל משה את ישראל וציום על מלאכת‬ ‫לקבוע את המזוזה מחדש משום תעשה ולא מן העשוי‪,‬‬ ‫המשכן‪ ,‬ונאמר 'והם הביאו עוד נדבה בבוקר בבוקר'‬ ‫היה מן הראוי גם כשחוזר מהסוכה לביתו לקבוע‬ ‫[שמות לו ג]‪ ,‬עוד שני ימים הרי לנו י"ג בתשרי למחרת‪,‬‬ ‫מחדש את המזוזה בביתו‪ .‬וסיים‪" :‬והוא דבר חדש‬ ‫וביום י"ד בתשרי נטלו כל חכם לב ממשה את הזהב‬ ‫ומחודש שלא נתעורר עליו עוד שום אדם עד הנה"‪.‬‬ ‫במנין ובמשקל‪ ,‬ורק למחרת בט"ו בתשרי‪ ,‬החלו‬ ‫במעשה המשכן‪.‬‬ ‫בספה"ק "זרע קודש" מהרה"ק מרופשיץ זי"ע‬ ‫נמצא‪ ,‬שענני הכבוד שבו להקיף את ישראל בו ביום –‬ ‫[ליקוטים לסוכות]‪' :‬כל האזרח בישראל ישבו בסוכות'‪,‬‬ ‫בט"ו בתשרי‪ ,‬וזהו איפוא המועד הראוי לעשיית הסוכה‪,‬‬ ‫יש לפרש‪' :‬אזרח' מלשון זקן‪ ,‬שכביכול העתיקא‬ ‫זכר לענני הכבוד‪' ,‬למען ידעו דורותיכם'‪.‬‬ ‫דעתיקין יבוא לסוכה‪ .‬ויש לפרש גם כן 'כל האזרח'‬ ‫שהבטיח יתברך שמו שכל היושבים בסוכה יהיו‬ ‫מוסיף על זה ה"משך חכמה" [בפרשת משפטים]‪:‬‬ ‫אזרחים וזקנים‪ ,‬ולכן 'אזרח' בגימטריא 'גבורה'‪ ,‬שיגיעו‬ ‫עפי"ז מובן מפני מה לא נקרא החג בשם 'חג הסוכות'‬ ‫לגבורות‪ ,‬כמו שכתוב 'אם בגבורות שמונים שנה'‪.‬‬ ‫אלא רק לאחר הקמת המשכן‪ ,‬אולם קודם הקמתו‬ ‫נקרא 'חג האסיף'‪ ,‬כי שמו של החג 'חג הסוכות' ניתן‬ ‫בגמרא [כח‪ ]:‬דבא לרבות את הגרים‪ .‬והקשו התוס'‬ ‫לנו זכר לענני הכבוד‪ ,‬ועל כן כל עוד לא שבו ענני‬ ‫[ד"ה לרבות] מדוע צריך קרא לרבות את הגר‪ ,‬והרי הגר‬ ‫הכבוד להקיף את ישראל לא נקרא בשמו זה רק‬ ‫דינו כיהודי לכל דבר וחייב בכל התורה כולה‪ ,‬ומה היה‬ ‫מששבו ענני הכבוד‪ ,‬לאחר הקמת המשכן‪ ,‬קראה‬ ‫הו"א בלא הדרשה המיוחדת שייפטר ממצות סוכה ?‬ ‫התורה את שמו של החג 'סוכות'‪.‬‬ ‫ומפרש ב"אור תורה"‪ :‬שהנה הרי הסוכה היא זכר‬ ‫לענני הכבוד שישבו בהם ישראל במדבר‪ ,‬ואיתא‬ ‫בזוה"ק [כי תשא קצא‪ ]:‬שהענני כבוד לא כיסו על‬ ‫כל האזרח בישראל ישבו בסוכות‪[ :‬כג מב]‬ ‫הגרים במדבר אלא רק על בני ישראל‪ ,‬ומעתה שפיר‬ ‫הרשב"ם כותב‪ :‬אפילו אותן שיש להם בתים‪ ,‬ישבו‬ ‫דהו"א שיפטרו ממצות סוכה מפני שהם הרי לא היו‬ ‫בסוכות‪.‬‬ ‫‪9‬‬ ‫חג הסוכות – שמחת תורה – שמיני עצרת – וזאת הברכה‬ ‫בה"י‬ ‫בספר מלכים [א‪ -‬יב]‪ ,‬ועיין גם במשך חכמה שעמד על‬ ‫בענני הכבוד‪ ,‬קמ"ל שאף הם חייבים‪.‬‬ ‫זה ומבאר באופן אחר]‪.‬‬ ‫ונראה לפרש זאת בלשון המקרא‪ ,‬והכי פירושו‪' :‬כל‬ ‫האזרח בישראל ישבו בסוכות' – ומלשון 'כל האזרח' –‬ ‫חג הסוכות תעשה לך [דברים טו יג]‪:‬‬ ‫מרבים אף גר‪ ,‬וקשה מדוע צריך ריבוי מיוחד לגר‪,‬‬ ‫הרה"ק רבי מרדכי שלמה מבויאן זי"ע אומר‪' :‬תעשה' ‪-‬‬ ‫תיפוק ליה שדינו ככל יהודי‪ ,‬ולזה ממשיך הכתוב‬ ‫הוא לשון עתיד‪ ,‬לרמז שאדם צריך להיות תמיד במצב‬ ‫שלפיכך נצרכת דרשה מיוחדת לגר‪ ,‬מפני שהטעם‬ ‫של עשיה – בבחינת הולך‪ ,‬ולא להסתפק במה שכבר‬ ‫שנצטוו על הסוכה הוא 'למען ידעו דורותיכם כי בסוכות‬ ‫עשוי – בבחינת עומד‪.‬‬ ‫הושבתי את בני ישראל' – דהיינו את בנ"י דוקא ולא‬ ‫את הגרים‪ ,‬ואם כן הו"א שמשו"ה הגר יפטר מסוכה‬ ‫הרבי ה"בית ישראל" זי"ע אמר בשם אביו ה"אמרי‬ ‫מפני שלא היה בענני הכבוד‪ ,‬קמ"ל קרא 'כל האזרח' –‬ ‫אמת" זי"ע‪ :‬על הא דאיתא בגמ' [ירושלמי חגיגה י‪].‬‬ ‫לרבות את הגרים‪.‬‬ ‫למה ה"א פתוחה כדי ליתן פתח לבע"ת ליכנס‪ .‬שזה‬ ‫גם רמז על סוכות שהוא זמן להכנס‪ ,‬כדאי' שנים‬ ‫בגמרא [סוכה ט‪ :].‬ותניא ריב"ב אומר משום שחל‬ ‫כהלכתן ושלישית אפילו טפח כדוגמת אות ה"א‪.‬‬ ‫ש"ש על החגיגה כך חל ש"ש על הסוכה שנאמר 'חג‬ ‫ואפ"ל שזה גם רמז על פתחו לי פתח כחודו של מחט‬ ‫הסכות שבעת ימים לה'' מה חג לה' אף סוכה לה'‪.‬‬ ‫וכו'‪ ,‬שבה"א יש פתח קטן ואם נכנסים קצת‪ ,‬משמים‬ ‫בספר "לקוטי בתר לקוטי" מביא בשם ה"דברי שאול"‬ ‫עוזרים שיוכלו להיכנס הרבה‪.‬‬ ‫שכתב‪ :‬שלכאורה יפלא‪ ,‬קרא למה לי וכי למה לא יחול‬ ‫ש"ש על הסוכה הלא מצוה היא?‬ ‫עו"א‪ :‬שנים כהלכתן ‪ -‬מרמז על שתי דברות‬ ‫אולם הכוונה היא‪ :‬היות ששלמי חגיגה כולם לבעלים‬ ‫הראשונות שהם יסודות ביהדות‪' :‬אנכי' – שזה יחוד ה'‪,‬‬ ‫רק האימורין לגבוה בכל זאת נתקדשה כל החגיגה על‬ ‫'ולא יהיה לך' ‪ -‬שכולל כל הדברים הרעים‪ ,‬מחשבות‬ ‫ידי שהאימורין נקרבים‪ ,‬כמו כן על ידי מצות סוכה אף‬ ‫זרות וכו'‪ ,‬ואם את שני הדברות האלו מקיים האדם‬ ‫האכילה וגם השינה בסוכה נתקדשו ונטהרו ואין חילוק‬ ‫בשלימות‪ ,‬אז שלישית אפילו טפח‪ ,‬היינו שאר הדברות‬ ‫בין לומד לאוכל ושותה וישן בסוכה והכל הוא קודש‬ ‫מספיק אפילו טפח‪ ,‬אפילו שאין הם עדיין כ"כ‬ ‫לה'‪.‬‬ ‫בשלימות אצל האדם‪ ,‬בכ"ז עוזרים לו משמים שיוכל‬ ‫לקיים גם אותם בשלימות‪.‬‬ ‫שבעת ימים תחג לה' אלקיך במקום אשר יבחר ה'‪:‬‬ ‫[טז טו]‬ ‫החיד"א זצ"ל בספרו "דבש לפי"‪ ,‬כתב בשם ספר‬ ‫מו' רה"י שליט"א אמר את מה שדייק רבי יהודה‬ ‫קדמון בכת"י‪ ,‬כי בתיבת 'סכה' שבה ג' אותיות נרמזו‬ ‫החסיד בפירושו עה"ת שבחג המצות כ' 'במקום אשר‬ ‫הלכות דפנות‪:‬‬ ‫יבחר ה' לשכן שמו שם'‪ ,‬ובחג השבועות ג"כ כ'‬ ‫הנה מצוה מן המובחר לעשותה כאות ס' בעלת ד'‬ ‫'במקום אשר יבחר ה' אלקיך לשכן שמו שם'‪ ,‬ואילו‬ ‫מחיצות‪ ,‬ואם אין לו ארבעה מחיצות מותר לעשותה‬ ‫בחג הסוכות כ' 'שבעת ימים תחג לה"א במקום אשר‬ ‫כאות כ' בעלת שלוש מחיצות שלימות‪ ,‬ואם אין לו גם‬ ‫יבחר ה'' וגו' – ולא נאמר 'לשכן שמו שם'‪ ,‬וצ"ל טעם‬ ‫זה דיה לעשותה כאות ה'‪ ,‬דהיינו שתי מחיצות ולחי‬ ‫השינוי‪.‬‬ ‫אחד אפילו טפח‪.‬‬ ‫ומפרש רבי יהודה החסיד‪ :‬שבכיוון כתבה כן התורה‬ ‫לרמז על שני מקדשות שנחרבו בט' באב‪ ,‬ונמצא‬ ‫ה"תפארת שמואל" זי"ע מביא‪ :‬שהרבי ר' יחיאל‬ ‫שהמועד הראשון לאחר החורבן שניכר שנסתלקה‬ ‫מאלכסנדר זי"ע דיבר בקדשו בשם הה"ק ר' נתקי‬ ‫שכינה מביהמ"ק היה חג הסוכות‪ ,‬ולרמז זה הענין לא‬ ‫זצללה"ה‪ ,‬איך נוכל לכנוס ולרמוס בסוכה‪ ,‬הלא הסוכה‬ ‫כתבה התורה בחג הסוכות 'לשכן שמו שם'‪[ .‬ועיין‬ ‫היא מלא שמות הק'‪ ,‬ואמר שגם איש הישראלי הוא‬ ‫ב'טעמי מסורת והמקרא לר"י החסיד' שכתב באופן‬ ‫נרשם בשם שי"ן דל"ת יו"ד‪ ,‬ושמות על שמות מותרים‬ ‫אחר קצת‪ ,‬שבכיוון כתבה התורה לרמז על מה‬ ‫להיות מונחים זה על זה‪.‬‬ ‫שירבעם בן נבט עתיד להפוך את חג הסוכות כמ"ש‬ ‫‪10‬‬ ‫חג הסוכות – שמחת תורה – שמיני עצרת – וזאת הברכה‬ ‫בה"י‬ ‫ופרנסה‪ ,‬ואילו בחג הסוכות היא מכניסה אותם תחת‬ ‫בשם הגאון מוילנא שמצא רמז נפלא למידות הסוכה‪:‬‬ ‫חסותה ומסככת עליה בכנפיה‪.‬‬ ‫בפסוק "אחלקה שכם עמק סוכות אמדד" – שאם‬ ‫מחלקים כל אות בתיבת 'שכם'‪ ,‬נגיע ל'עמק סכות‬ ‫בגמרא [סוכה יב‪' :].‬חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים‬ ‫אמדד' – למדות הסוכה המדויקות‪.‬‬ ‫באספך מגרנך ומיקבך' – בפסולת גורן ויקב הכתוב‬ ‫שי"ן =‪ 300‬ומחציתה ‪ 150‬שהיא מידת הדפנות יחד‪,‬‬ ‫מדבר‪ .‬היינו שהסכך יהיה מאלו הדברים‪.‬‬ ‫דופן רחב שבעה טפחים בגובה עשרה =‪ 70‬טפחים‪,‬‬ ‫שואל הרה"ק מסדיגורה זי"ע [מובא ב"נר ישראל"]‬ ‫כפול ‪ 2‬דפנות הרי ‪ ,140‬בתוספת הדופן השלישית‬ ‫מפני מה נשתנה מצות סוכה מכל המצוות שחייבו‬ ‫ברוחב טפח בגובה עשרה טפחים‪ ,‬הרי לנו ‪150‬‬ ‫אותנו שיהיה דוקא מן המובחר וההדור שבהם‪ ,‬טלית‬ ‫טפחים‪ .‬כ"ף =‪ -2‬ומחציתה ‪ 10‬טפחים‪ ,‬גובה הסוכה‬ ‫נאה ואתרוג הדר וכיו"ב ואילו כאן יהיה דוקא מן‬ ‫לכל הפחות‪ .‬מ"ם =‪ 40‬ומחציתה ‪ 20‬אמה‪ ,‬הגובה‬ ‫הפסולת ?‬ ‫המירבי‪.‬‬ ‫ונראה שהרמז הוא‪ :‬כי ידוע שעבודתינו בר"ה‪ ,‬עשי"ת‪,‬‬ ‫והוסיף הגרי"ח זוננפלד זצ"ל את ההמשך 'ועמק סכות‬ ‫ויוהכ"פ הוא בבחי' יראה מאימת יום הדין‪ ,‬אבל סוכות‬ ‫אמדד' – שהוא מרמז על שטח פנים הסוכה‪ ,‬שהוא‬ ‫'זמן שמחתנו' – עבודתנו היא בבחי' אהבה‪ ,‬ומהו‬ ‫שבעה טפחים על שבעה‪ ,‬והם יחד ‪ ,49‬כמנין 'אמדד'‪.‬‬ ‫עבודת האדם בימי הדין ? הוא משליך את "הפסולת"‬ ‫הנמצא ברשותו היינו המעשים הלא טובים ומתחרט‬ ‫בגמ' [ע"ז ג‪ ].‬מצוה קלה יש לי וסוכה שמה וכו'‪ .‬ואיתא‬ ‫עליהם וחוזר בתשובה‪ ,‬אבל מכיון שאין זה נעשה אלא‬ ‫שנקראת מצוה קלה מפני שאין בה חסרון כיס‪ .‬ואיתא‬ ‫מתוך יראה‪ ,‬בכוחו להפוך זדונות לשגגות‪ ,‬אבל לא‬ ‫בפייט ליום ב' דסוכות‪' :‬בל תהי מצות סוכה בעיניך‬ ‫לעשותן לזכויות‪.‬‬ ‫קלה‪ ,‬כי כנגד כל מצוות דת חוקותיה שקולה'‪ .‬שואל‬ ‫ולכן כשמגיע ימי הסוכות שאז זוכין לעשות תשובה‬ ‫הרבי ה"בית ישראל" זי"ע‪ :‬לכאורה‪ ,‬היכן מצינו דבר‬ ‫מאהבה‪ ,‬שמהפך אותו לזכיות‪ ,‬בא הציווי ברמז‬ ‫זה?‬ ‫בדבריהם ז"ל‪ ,‬שיקח מן "הפסולת" שבידו שהן עדיין‬ ‫ותירץ בשם אז"ל לפי מה דאי' שם בגמ' שלעתיד לבוא‪,‬‬ ‫שגגות‪ ,‬ויעלם לבחי' סוכה‪ ,‬לעשות תשובה מאהבה‬ ‫יאמרו הגויים תנה לנו מצוות ונעשנה – היינו שירצו‬ ‫ויהפכן לזכיות‪.‬‬ ‫לקיים את התורה‪ ,‬ויתנו להם מצות סוכה‪ ,‬ובזה ינסו‬ ‫אותם אם יכולים לשומרה או לא‪ ,‬הרי היא שקולה כנגד‬ ‫בשם האדמו"ר הכהן מאלכסנדר זי"ע‪ :‬שמצות סוכה‬ ‫כל התורה‪.‬‬ ‫היא סגולה שלא יבא היצה"ר עוד פעם אחר התשובה‪,‬‬ ‫וזכר לדבר – שיעקב אחר שהלך עשו ממנו עשה סוכות‬ ‫בגמ' [סוכה עא[ 'כי בסוכות הושבתי' וגו' ענני כבוד היו‬ ‫שיפטר מן העשו לגמרי‪.‬‬ ‫דברי רבי אליעזר‪ .‬בתפילה לכניסה לסוכה אומרים‪:‬‬ ‫לחסות מזרם וממטר‪ .‬ופירש בעל "ערוגת הבושם"‬ ‫ה"שפתי צדיק" זצוק"ל אומר‪ :‬סוכה ר"ת ו יאמר ה' ס‬ ‫זצ"ל‪ :‬דהיינו שלא יסיתנו היצה"ר לפחות א' ממצות‬ ‫לחתי כ דבריך‪ .‬כי השכינה שרויה בינינו‪ ,‬השי"ת‬ ‫שהם רמ"ח‪ ,‬ויעשה רק רמ"ז מצות‪ ,‬ושלא יוסיף א' על‬ ‫מושיב אותנו בצלו – צילא דמהימנותא‪ ,‬צלא דקודשא‬ ‫המצות‪ ,‬ויעשה רמ"ט מצות‪ ,‬וזה לחסות מזר"ם‬ ‫בריך הוא‪ ,‬וסולח ומוחל על כל עונותינו‪.‬‬ ‫וממט"ר‪.‬‬ ‫בגמ' "תשבו כעין תדורו"‪ .‬אומר הרה"ק ה"אמרי חיים"‬ ‫הרה"ק ה"אוהב ישראל" מאפטא זי"ע כותב‪ :‬מצות‬ ‫זי"ע‪ :‬כמו שדרים בבית כך זוכים לישב בסוכה‪.‬‬ ‫הסוכה היא לחסות בצל כנפי השכינה‪ ,‬וכשם שמנהגה‬ ‫של התרנגולת לקרוא לאפרוחים לאכול מה שהכינה‬ ‫במשנה‪ :‬בית שנפחת אם יש מן הכותל לסיכוך ארבע‬ ‫להם‪ ,‬ולאחר מכן היא פורשת כנפיה עליהם‪ ,‬כך כביכול‬ ‫אמות פסולה‪ .‬אבל פחות מד' אמות הלכה למשה‬ ‫נוהגת השכינה עם בניה כנסת ישראל‪ .‬כי בראש‬ ‫מסיני דאמרינן דופן עקומה וכשרה‪.‬‬ ‫השנה ויום הכפורים היא מקציבה להם חיים מזון‬ ‫‪11‬‬ ‫חג הסוכות – שמחת תורה – שמיני עצרת – וזאת הברכה‬ ‫בה"י‬ ‫זי"ע‪ ,‬על מה שאמרו צדיקים שמצות סוכה היא מצוה‬ ‫בספה"ק "דברי יחזקאל" מהרה"ק משינאווא זי"ע‬ ‫מיוחדת שכל הגוף עם המנעלים אשר עליהם נכנסים‬ ‫כתב‪ :‬שזה מרמז שיש אנשים שהם בבחינת "דופן‬ ‫לסוכה‪ ,‬ושאל – הלא מצות ראיה בעזרה‪ ,‬היתה ג"כ‬ ‫עקומה"‪ ,‬שאינם מושלמים במעשיהם‪ ,‬ויש להם לידע‬ ‫בכל הגוף?‬ ‫שאם הם בתוך ד' אמות של הלכה דהיינו שנוהגים‬ ‫והשיב לו הרה"ק מקלושיץ‪ :‬כונתם הק' היתה שלתוך‬ ‫בדרך התורה וההלכה‪ ,‬עדיין הם כשרים‪ ,‬אך אם ח"ו‬ ‫הסוכה נכנס כל הגוף עם המנעלים‪ ,‬משא"כ במצות‬ ‫יוצאים מד' אמות של הלכה – מיד נפסלים‪.‬‬ ‫ראית העזרה‪ ,‬היה דוקא בלי מנעלים כדאי' בגמ'‪.‬‬ ‫ה"עברא דדשא" מביא בשם הגה"ק רבי שלמה קליגר‬ ‫על הפסוק בתהלים [עו ג]‪' :‬ויהי בשלם סוכו ומעונתו‬ ‫זצוק"ל שכתב טעם נחמד על מצות סוכה‪ :‬דאיתא בגמ'‬ ‫בציון'‪ ,‬אומר הגר"א‪ :‬שיש שתי מצוות שהאדם נכנס‬ ‫[תענית כד‪ ].‬שרבא הוצרך פעם לבקש על גשם‬ ‫אליהן בכל גופו ומקיימן בכל איבריו‪ :‬מצות סוכה‪,‬‬ ‫באמצע הקיץ על פי פקודת שבור מלכא‪ ,‬ואכן ירד גשם‬ ‫ומצות ישוב ארץ ישראל‪ ,‬ואין האדם נקרא שלם – עד‬ ‫עד שקילחו מים מן המרזבות בציפורי עד נהר חידקל‪,‬‬ ‫שיזכה לקיים שתי מצוות אלו‪.‬‬ ‫ואיתא שם אתא אבוה איתחזי ליה בחלמיה‪ ,‬ואמר ליה‬ ‫וזה הרמז בפסוק‪" :‬ויהי בשלם" – אלו מצוות מקיים‬ ‫מי איכא דמטרח קמי שמיא כולי האי‪ ,‬אמר ליה שני‬ ‫האדם בסופו בשלימות ? "סוכו ומעונתו בציון" – מצות‬ ‫דוכתיך [רש"י‪ :‬אל תשכב במיטתך הלילה]‪ ,‬למחר‬ ‫סוכה ומצות ישוב ארץ ישראל‪.‬‬ ‫אשכחיה דמרשם פורייה בסכיני [שרצו שדים להרגו‬ ‫וחתכו את מיטתו]‪ ,‬ומוכח מכאן דמי שמטריח קמי‬ ‫בשם הרה"ק ה"אבני נזר" זי"ע‪ :‬מדוע נקטו חז"ל‬ ‫שמיא יותר מדאי‪ ,‬יש עליו לירא מפני המזיקין שלא‬ ‫בש"ס [סוכה יד‪ :‬ועוד] מצות ישיבת סוכה בלשון‬ ‫יזיקו אותו‪.‬‬ ‫"ישנים תחתיו"‪" ,‬אין ישנים תחתיו"‪ ,‬ולמה נקטו ענין‬ ‫ואם כן לאחר ימים הנוראים‪ ,‬ראש השנה ויום‬ ‫שינה בלבד ולא אכילה ושתיה‪ ,‬אלא כי יש בזה להורות‪,‬‬ ‫הכיפורים‪ ,‬שזכו בנ"י למחילת עונות‪ ,‬ופעלו בתפילתם‬ ‫שמצות סוכה היא אף לגוף‪ ,‬כי בעת השינה מסתלקת‬ ‫אף יותר ממה שראויים על פי שורת הדין‪ ,‬כאשר‬ ‫הנשמה ולא נשאר באדם כי אם קיסטא דחיותא‬ ‫כביכול הטריחו את הבורא ית"ש יותר מדאי בתפילה‪,‬‬ ‫בעלמא‪ ,‬ובודאי יש להרבות בשמחה כשאדם מתבונן‬ ‫מתעורר קטרוג‪ ,‬ויש לירא מן המזיקין‪ ,‬והעצה לזה היא‬ ‫בדבר גדול זה‪.‬‬ ‫"שני דוכתיה"‪ ,‬על כן צוה השי"ת לשנות מקומנו ולישב‬ ‫בסוכה‪ .‬וכן מבואר בספה"ק שהסוכה היא הגנה‬ ‫בספה"ק "אגרא דכלה" כותב‪ :‬סוכה במילוי האותיות‬ ‫מהחיצונים אחר יום הכיפורים‪.‬‬ ‫[סמך‪ ,‬ויו‪ ,‬כף‪ ,‬הא] עולה בגימטריא רמ"ח – לרמז על‬ ‫כך שהאדם נכנס לתוך הסוכה עם כל רמ"ח אבריו‪.‬‬ ‫בספה"ק "רמתים צופים" מביא בשם הרבי ר' בונם‬ ‫ולפי"ז יש ליישב גם את המדרש‪ :‬מנין שקיים אברהם‬ ‫מפשיסחא זי"ע‪ :‬שאין לך חביב ממצות סוכה‪ ,‬שהוא‬ ‫אבינו מצות סוכה ? שנאמר 'וה' ברך את אברהם בכל'‪.‬‬ ‫נכנס בכל איבריו ומלבושיו ומנעליו לתוך המצוה‪.‬‬ ‫והרבה תמהו מה הקשר בין הפסוק למצות סוכה‪.‬‬ ‫ועל כן יש להוסיף להנ"ל‪ ,‬שגם תיבת "אברהם" עולה‬ ‫ה"חקל יצחק" זי"ע מספינקא מביא בשם ה"דברי‬ ‫בגימטריא רמ"ח‪ ,‬לרמז על מה שנתברך במצות סוכה‪.‬‬ ‫חיים" זי"ע‪ :‬דהגם דטלית של מצוה מכסה גם כן רוב‬ ‫הגוף‪ ,‬אעפ"כ אין הרגלים נכנסין לתוכה‪ ,‬משא"כ‬ ‫בשם ה"חידושי הרי"ם זי"ע‪ :‬סוכה צריכה דעת דכתיב‬ ‫הסוכה דגם הרגלים נכנסין לתוכה‪ ,‬ולא עוד אלא‬ ‫'למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי' וגו'‪ ,‬לכן‬ ‫דהסוכה כולה שמות הקדושים וקרקעית הסוכה ג"כ‬ ‫המצטער‪ ,‬שאין לו ישוב הדעת פטור מן הסוכה‪.‬‬ ‫שורה בתוכה שמות הקדושים כידוע‪ ,‬והשי"ת צוה לנו‬ ‫והוסיף ע"ז הרבי ה"לב שמחה זי"ע‪ :‬ל מען י דעו ד‬ ‫לכנוס לתוך הסוכה לדרוס עליהם כדי לקדשינו‬ ‫ורותיכם ר"ת ילד‪.‬‬ ‫ולטהרינו ולכפר פשעינו‪.‬‬ ‫הגאון מרוגטשוב זצ"ל [ב"צפנת פענח" סוכה ו‪ ]:‬יצא‬ ‫לחדש שדין מצטער שנאמר בסוכה הוא רק קודם‬ ‫הגאון רבי מאיר אריק זצ"ל שאל את הרה"ק מקלושיץ‬ ‫‪12‬‬ ‫חג הסוכות – שמחת תורה – שמיני עצרת – וזאת הברכה‬ ‫בה"י‬ ‫שייכות גמור למקום שנקבעו שם מקדמונים שכל‬ ‫שנכנס לסוכה‪ ,‬אבל אם כבר נכנס לסוכה כשאינו‬ ‫סוגיא שנמצאת במסכת יש לה שייכות עם המסכתא‪.‬‬ ‫מצטער ובאמצע הסעודה נעשה מצטער אינו נפטר‪.‬‬ ‫ואיכא כמה ראשונים [ר"ת ר"ן ועוד] דס"ל דדינא‬ ‫וכעין זה כתב ב"שפת אמת" עהש"ס [כ"ח ד"ה‬ ‫דעוסק במצוה פטור הוא אפילו היכא דאפשר לקיים‬ ‫במשנה] לחלק בין מצטער קודם שנכנס לסוכה‬ ‫שניהם‪ ,‬והטעם כדאי' מהחידושי הרי"ם זי"ע‪ ,‬שבשעת‬ ‫למצטער כשהוא כבר בסוכה‪.‬‬ ‫קיום מצוה צריכים להכניס בה את כל החיות ממש‪,‬‬ ‫ומה שהאדם נשאר בחיים אחר קיום מצוה הוא משום‬ ‫ה"אביר יעקב" מסדיגורה זי"ע כותב‪ :‬מצוה קלה יש לי‬ ‫שהמצוה עצמה נותנת לאדם שוב חיות‪.‬‬ ‫וסוכה שמה‪ ,‬מצוה "קלה" כמו דבר קל שעף למעלה‪,‬‬ ‫והרי מצות סוכה היא אכן מצוה שנכנסים בה כל כולו‪,‬‬ ‫כן מצות סוכה היא באה עד השי"ת‪ ,‬מצוה קלה יש‬ ‫וזוהי השייכות של סוגית עוסק במצוה למסכת סוכה‪.‬‬ ‫שבאה עד "לי" עד להשי"ת‪ ,‬כי הוא מלא קדושה גם‬ ‫למטה מכל הרוחות‪.‬‬ ‫אומרים בשם הרה"ק רבי ארון מפרמישלאן זי"ע‬ ‫וזה 'והיה עקב תשמעון'‪ ,‬ופרש"י אפילו מצוה קלה‬ ‫שאמר‪ :‬שעורות המחממין לא נבראו אלא בשביל‬ ‫שאדם דש בעקביו‪ .‬והכוונה לסוכה שנקראת מצוה‬ ‫ישראל‪ ,‬כדי שאם יהיה קור גדול בסוכות‪ ,‬שילבשו‬ ‫קלה‪ .‬והטעם כי אדם דש בעקביו‪ ,‬כי גם הקרקע‬ ‫העורות מן החיות לחמם ולקיים מצות סוכה ולאכול‬ ‫מהסוכה קדושה‪ ,‬וזה שאדם דש בעקביו‪.‬‬ ‫ולישן בסוכה ע"כ‪.‬‬ ‫ה"עברא דדשא" מביא בשם זקינו הרבי ה"אמרי אמת"‬ ‫פעם אחת לפני סוכות בא המשמש בקודש של‬ ‫זי"ע‪ ,‬שנסתפק – לרבה דס"ל שסוכה שהיא גבוהה‬ ‫ה"חוזה מלובלין" זי"ע‪ ,‬ואמר לו שהסוכה כבר על תילה‬ ‫למעלה מעשרים אמה פסולה‪ ,‬משום דלמעלה‬ ‫בנויה והרבי יכול כבר לשבת על כסאו‪ ,‬רק שצריכין‬ ‫מעשרים אמה לא שלטא ביה עינא‪ ,‬מהיכן מודדין‬ ‫לסבב ולמשוך החבל מלמטה ואז יתגלגל הגג‬ ‫מקרקע הסוכה או מעיניו ע"ש‪.‬‬ ‫מלמעלה‪ ,‬היינו כנהוג לפתוח דלתי צירי הגג של‬ ‫וב"חסדי אבות" כתב דאפילו אם נאמר דמודדין מעיניו‪,‬‬ ‫הסוכה‪.‬‬ ‫מ"מ מודדין לפי אדם בינוני‪ ,‬והביא ראיה מירושלמי‬ ‫וע"ז השיב לו הרבי‪ :‬כן‪ ,‬זהו רצוני "איך זאל דרייען‬ ‫דמשמע דמודדין מהקרקע‪ ,‬עי"ש‪.‬‬ ‫אונטען אין עס זאל זיך אויפמאכן אויבן"‪[ .‬לסבב הגלגל‬ ‫והרבי ה"פני מנחם" זי"ע כתב‪ :‬ונראה לי טעם פשוט‬ ‫מלמטה ויהיה פתוח מלמעלה]‪...‬‬ ‫לזה‪ ,‬כיון דאם ישן בדרך כלל ישנים נמוך על המיטה או‬ ‫על הקרקע‪.‬‬ ‫אמרו חז"ל‪ :‬המצטער פטור מן הסוכה‪ .‬פירש הרה"ק‬ ‫ויש להוסיף תבלין אמאי נקבע השיעור לפי שעת‬ ‫ה"תפארת שלמה" זי"ע‪ :‬דהכוונה היא שע"י הסוכה‬ ‫השינה‪ .‬כי במשך כל היום ראשו של אדם למעלה מכל‬ ‫נפטרין מן הצער‪ ,‬כי מצות סוכה היא לנו מחסה ומגן‬ ‫גופו‪ ,‬דומה למלאכי השרת שהולכין בקומה זקופה‪,‬‬ ‫לכל בנ"י להינצל מכל צרה ויגון‪.‬‬ ‫משא"כ בשינה הראש שוה לשאר הגוף וכצורת בהמה‪,‬‬ ‫וזה ג"כ מש"כ חולים ומשמשיהן פטורין מן הסוכה‪.‬‬ ‫ודייקא אז צריך שיהיה שלטא בה עינא‪ ,‬לזכור שיש‬ ‫היינו‪ ,‬שיהיו נפטרים מכל חולי ומכאוב ויתרפאו רפוה"נ‬ ‫סכך ויש סוכה שהיא "צילא דמהימנותא"‪ ,‬שגם השינה‬ ‫והגוף ע"י הסוכה‪.‬‬ ‫תהיה תחת השפעת הסוכה‪.‬‬ ‫וזה דאי' ב"שפת אמת" [תרנ"ג] "כי בסוכה אפילו‬ ‫הרה"ק רבי ייב"י מאוסטראה זי"ע [יו"ד כ' תשרי –‬ ‫בשינה מקיימים המצוה מה שאין כן בכל המצות"‪.‬‬ ‫ה'תקנא] מאד מאד היה מחבב מצות סוכה‪ ,‬ומרגלא‬ ‫בפומיה לומר‪" :‬מצות סוכה איז א טייערע מצוה‪ ,‬מ'גייט‬ ‫עוד כתב‪ :‬והנה עיקר הסוגיא של עוסק במצוה פטור מן‬ ‫אריין מיט די שטיוועל אין די סוכה אריין"‪ ,‬כן נהג לעצמו‬ ‫המצוה נמצאת במסכת סוכה‪ ,‬וידוע מהרה"ק רבי צדוק‬ ‫לעשות דופן עקומה בסוכתו בכל שנה ושנה‪ ,‬באמרו‪:‬‬ ‫הכהן זי"ע דכל המאמרים בגמרא אע"פ שעפ"י הפשט‬ ‫כיון שמבוארים דיני דופן עקומה בגמ' על כן הוא רוצה‬ ‫נראה דנמשכו אגב גררא‪ ,‬מ"מ על דרך האמת יש להם‬ ‫‪13‬‬ ‫חג הסוכות – שמחת תורה – שמיני עצרת – וזאת הברכה‬ ‫בה"י‬ ‫'בסוכות תשבו שבעת ימים'‪ :‬אומר הרה"ק רבי בעריש‬ ‫לעשותו‪ ,‬גם לא יצא חוץ מפתח הסוכה כל ימי החג‪,‬‬ ‫מביאלא זי"ע‪' :‬תשבו' – לשון תשובה‪ ,‬ולתשובה צריך‬ ‫אפילו בעת שירד גשם‪ ,‬ואמר על עצמו‪" :‬אע"פ‬ ‫ישוב הדעת‪.‬‬ ‫שהרמ"א בסי' תרל"ט מביא דברי הגהות מיימוניות‬ ‫שמי שיושב בסוכה בעת שהוא פטור ממנה – נקרא‬ ‫'בסוכות תשבו שבעת ימים'‪ :‬מלפנים ‪ -‬אומר כ"ק‬ ‫הדיוט‪ ,‬בכל זאת רוצה אני להיות אותו הדיוט שמוזכר‬ ‫אד"ש ‪ -‬היו מי שישבו כל היום בסוכה‪ ,‬הם ברכו פעם‬ ‫בראשונים‪.‬‬ ‫אחת לישב בסוכה ושוב לא יצאו מהסוכה‪ ,‬וקיימו‬ ‫'בסוכות תשבו שבעת ימים' כפשוטו‪ ,‬בני ישראל‬ ‫בספה"ק "אילה שלוחה" [פר' כי תבוא] מביא משמיה‬ ‫במדבר לא היה להם עבור מה לצאת‪' ,‬בתת ה' לכם‬ ‫דהרה"ק רבי צבי הירש מזידיטשוב זי"ע‪ ,‬עה"פ‬ ‫בערב בשר לאכול ובבוקר לחם לשבוע'‪ ,‬לעבוד‬ ‫בתוכחה בבוקר תאמר מי יתן ערב ובערב תאמר מי יתן‬ ‫לפרנסתם לא היו צריכין‪ ,‬מסחר לא היה שם‪ ,‬כל היום‬ ‫בוקר'‪ -‬לפרשו לטובה ולברכה‪:‬‬ ‫ישבו בסוכות‪ ,‬ועל כן המצוה בסוכות 'תשבו שבעת‬ ‫עפ"י הידוע מהרה"ק מבארדיטשוב זי"ע‪ ,‬שהיה ער כל‬ ‫ימים‪ ,‬כי בסוכות הושבתי את בני ישראל' ‪ -‬מבלי צורך‬ ‫ליל ראשון דחג הסוכות מחמת גודל געגועיו למצות‬ ‫לצאת‪.‬‬ ‫לולב‪ ,‬וזהו פירוש 'בערב' – זה ליל סוכות‪ ,‬שכל הלילה‬ ‫מהערב ישתוקק 'מי יתן בוקר'‪ ,‬לקיים מצות ד' מינים‪.‬‬ ‫סככה כהלכתה ועיטרה בקרמין ובסדינין המצויירין‬ ‫וכן 'בבוקר' של ערב חג הפסח ישתוקק 'מי יתן ערב' –‬ ‫ותלה בה אגוזים אפרסקין ושקדים ורמונים ופרכילי‬ ‫לקיים מצוות ליל הסדר‪ .‬עכד"ק‪.‬‬ ‫ענבים ועטרות של שבלים יינות ושמנים וסלתות‪ ,‬אסור‬ ‫להסתפק מהן עד מוצאי יו"ט האחרון של חג‪.‬‬ ‫הרבי ה"בית ישראל" זי"ע סיפר‪ :‬שהגאון רבי חיים עוזר‬ ‫שואל מו' רה"י שליט"א‪ :‬יש לדייק מלשון הברייתא‬ ‫זצ"ל פעם אחת היה חולה בסוכות‪ ,‬ובאו אליו אורחים‪,‬‬ ‫שמפרטת הרבה מיני נוי סוכה‪ ,‬ולכאורה הול"ל בקצרה‬ ‫ואמר להם שכיון שהוא חולה ומצטער פטור מן הסוכה‪,‬‬ ‫'סככה כהלכתה ועיטרה בנוי סוכה אסור' וכו'‪ .‬והנה‬ ‫לכן ירדו לאכול בסוכה לבדם‪ .‬אחר זמן מועט ראוהו‬ ‫בתוספתא [סוכה פ"א ה"ז] מובא ברייתא זו בתוספת‬ ‫האורחים שמגיע לסוכה ג"כ‪ ,‬וכאשר שאלוהו והלא‬ ‫מילה אחת תלה בה אגוזין וכו' "כשרה"‪ ,‬לא יאכל מהן‬ ‫הרב חולה וחולה פטור מן הסוכה‪ .‬ענה להם‪ :‬ביושבי‬ ‫אפילו ביו"ט האחרון של חג‪ .‬ומיושב היטב‪ ,‬שבאה‬ ‫כעת למעלה בביתי הרהרתי לעצמי בדין זה‪ ,‬וחשבתי‬ ‫הברייתא ללמד שאין שיעור לנוי סוכה‪ ,‬ואף שתלה בה‬ ‫שאמנם נכון הוא שחכמים פטרו את החולה והמצטער‬ ‫כל כך הרבה נוי סוכה‪ ,‬כל הנוי סוכה מתבטלים לסוכה‬ ‫ממצות סוכה‪ ,‬אבל בכל זאת לא מצינו שחכמים פטרו‬ ‫ואינם פוסלים אותה [ראה שו"ע או"ח תרכ"ז סק"ד]‪,‬‬ ‫את החולה והמצטער ממצות הכנסת אורחים !‬ ‫אבל לפי גירסת הגמרא דידן שאינו גורס "כשרה"‪ ,‬צ"ב‬ ‫והרבי הב"י דייק מדבריו‪ ,‬להסביר את מעשי הצדיקים‬ ‫למה האריך התנא בפירוט מינים רבים כל כך של נוי‬ ‫שלא יוצאים מהסוכה בעת רדת הגשם‪ ,‬כי אה"נ מצד‬ ‫סוכה‪.‬‬ ‫דין סוכה הם פטורים‪ ,‬אבל מצד הכנסת אורחים של –‬ ‫וי"ל בדרך הפשט‪ ,‬דהנה דעת ר"ת [סוכה ט‪ .‬ד"ה מנין]‬ ‫ה"אושפיזין" הקדושים‪ ,‬עדיין חייבים‪ .‬ודפח"ח‪.‬‬ ‫דמה"ת אין קדושת סוכה חלה לאסור עצי הסוכה אלא‬ ‫על שיעור הכשר סוכה‪ ,‬אבל יותר מכדי שיעור הכשר‬ ‫אמר הרה"ק מברדיטשוב זי"ע‪ :‬אודות לישב בסוכה גם‬ ‫סוכה אינו אסור אלא מדרבנן‪ ,‬וא"כ היה מקום לומר אף‬ ‫עם אנשים פשוטים ומגושמים‪ ,‬וצריכין להיות סבלן לזה‬ ‫בדין נוי סוכה שאם תלה הרבה נוי סוכה‪ ,‬עד כדי שאם‬ ‫כי גם הקב"ה סבלן הוא‪ ,‬ולעתיד בסוכה של לויתן‬ ‫יוסיף או יוריד דבר מנויי הסוכה לא יהא הדבר ניכר כלל‬ ‫עתידים צדיקים לישב בעטרותיהם‪ ,‬כל אבות העולם‬ ‫וכלל‪ ,‬אין ע"ז שום נוי סוכה ואינו נאסר‪ ,‬קמ"ל הברייתא‬ ‫וצדיקי וחסידי בכל דור ודור‪ ,‬וגם אני אדחיק את עצמי‬ ‫שאף שתלה מינים רבים כ"כ של נוי סוכה מ"מ נאסר‬ ‫לישב שם‪ ,‬ויבא מי להוציאני משם לומר מה עביד כאן‬ ‫הכל והוקשה למצוותו [ולפי"ז צ"ל בלשון הברייתא‬ ‫אדם מגושם‪ ,‬אשיב אמרתי כי גם בסוכתי היו יושבים‬ ‫דלאו או או קאמר‪ ,‬אלא שתלה כל המינים האלו יחד]‪.‬‬ ‫אנשים פשוטים ומגושמים וסבלתי‪.‬‬ ‫‪14‬‬ ‫חג הסוכות – שמחת תורה – שמיני עצרת – וזאת הברכה‬ ‫בה"י‬ ‫וביתו ארעי‪:‬‬ ‫הרה"ק ה"אבני נזר" זי"ע‪ :‬למה לא מצינו בשום מצוה‬ ‫מו' רה"י שליט"א אמר בשם ה"שושנים לדוד" על‬ ‫שיהיה הנוי מצוה גדולה כ"כ כמו נוי סוכה‪ ,‬והלא 'זה‬ ‫המשניות מהגאון ר' דוד פרדו ז"ל‪ ,‬שמדייק הלשון‬ ‫קלי ואנוהו' קאי על כל המצוות ?‬ ‫"אדם" עושה‪ ,‬והרי כל המסכת מדברת באדם הבונה‬ ‫ותירץ‪ :‬דהנה עה"פ 'זה קלי ואנוהו' – פי' התרגום‪:‬‬ ‫סוכתו ואינה כותבת "אדם"‪ ,‬והול"ל בקצרה 'כל שבעת‬ ‫"ואבני ליה בית מקדשא"‪ .‬ובגמרא דרשו התנאה לפניו‬ ‫הימים עושה סוכתו קבע' וכו'‪.‬‬ ‫במצות‪ ,‬וי"ל דאלו ואלו דברי אלקים חיים‪ ,‬דהנה ידוע‬ ‫ומתרץ‪ :‬דקמ"ל שלא יניח ביד אשתו לתקן הסוכה‪,‬‬ ‫דסוכה רומז על ביהמ"ק וביהמ"ק נקרא נמי 'סוכת‬ ‫דסתמא עיניה צרות‪ ,‬וחסה מלהעלות שם הכלים‬ ‫שלום'‪ ,‬וא"כ בסוכה שייכים הב' פירושים הנ"ל בדבר‬ ‫ומצעות נאות‪ ,‬שמא יתלכלכו בסוכה מגשמים ועופות‬ ‫אחד‪ ,‬לכך המצוה של נוי גדולה כאן בסוכה יותר מכל‬ ‫וכדומה‪ .‬ולכן ציותה המשנה שעל "האדם" כלומר בעל‬ ‫המצוות‪.‬‬ ‫הבית‪ ,‬לעשות בעצמו סוכתו קבע ולהעלות לשם‬ ‫הכלים הנאים ולא יסמוך על אשתו בזה‪ .‬והאחרונים‬ ‫בפרוס חג הסוכות היה הרה"ק רבי משה מקוברין זי"ע‬ ‫האריכו בזה אם לשון "אדם" ממעט אשה‪ ,‬והביאו‬ ‫מזהיר לאנשיו שיכניסו אורחים לסוכתם‪ ,‬ולקבלם‬ ‫ראיות לכאן ולכאן‪ .‬והאריך בזה ע"ד העבודה‪.‬‬ ‫בסבר פנים יפות‪.‬‬ ‫וכך היה אומר‪ :‬שנינו במס' ע"ז‪ ,‬כי לעת"ל ינסה‬ ‫הרה"ק רבי ישראל מרוז'ין זי"ע אמר‪ :‬כי הסוכה נקראת‬ ‫הקב"ה את הגויים‪ ,‬באמרו‪ :‬מצוה קלה יש לי וסוכה‬ ‫דירת ארעי‪ ,‬ומרמזת על הגלות‪ ,‬וגם הדינים הקשורים‬ ‫שמה לכו ועשו אותה‪ .‬מיד כל אחד הולך ועושה סוכה‬ ‫עם מצות סוכה מרמזים על חיי היהודי בגולה‪ ,‬כי על פי‬ ‫בראש גגו – מבעט בסוכתו ויוצא‪.‬‬ ‫דין אין הסכך רשאי להיות מחובר לקרקע‪ ,‬רמז‬ ‫ויש לדייק‪ ,‬למה יקימו הגויים את סוכותיהם בראש הגג‬ ‫שהיהודים בגולה אין להם קרקע תחת רגליהם‪ ,‬וסוכה‬ ‫דווקא? אלא‪ ,‬כדי להיות בטוח‪ ,‬שחבר‪ ,‬אורח‪ ,‬או שכן‪,‬‬ ‫שהיא גבוהה עשרה טפחים ואין יכולים לעמוד בה‬ ‫לא יכנסו לתוך הסוכה‪.‬‬ ‫בקומה זקופה ג"כ כשרה‪ ,‬כי בגולה אין יהודים הולכים‬ ‫זו מצות סוכה נוסח גוי ‪...‬‬ ‫בקומה זקופה‪.‬‬ ‫בספר ראשית חכמה שער הקדושה וז"ל‪ :‬וכן היה מנהג‬ ‫ה"שפת אמת" זי"ע אומר על הפסוק "יעלזו חסידים‬ ‫מורי ז"ל שלא לדבר בתוך הסוכה בימי חג הסוכות אלא‬ ‫בכבוד"‪ ,‬לאיזה כבוד צריכים החסידים ? אלא הכוונה‬ ‫בד"ת‪ ,‬כי מצות סוכה קדושתה גדולה‪ ,‬והעד‪ ,‬שעצי‬ ‫לסוכה‪ ,‬דהוי זכר לענני הכבוד‪ ,‬ומסיים הפסוק‪" :‬ירננו‬ ‫הסוכה חלה עליהם קדושה ואסורים כל ז' כמ"ש חז"ל‪.‬‬ ‫על משכבותם" רמז לשינה בסוכה‪ .‬עיי"ש‪.‬‬ ‫כתוב ב"יערות דבש"‪ :‬יש לאדם לישב וללמוד תורה‬ ‫בסוכה ‪ ...‬כי סוכה עשויה לענן ה' יומם על הסוכה‪ ,‬ואף‬ ‫פעם אחת בליל חג הסוכות כאשר הלך הרה"ק המגיד‬ ‫שאין נראה‪ ,‬מכל מקום ברור ואמת‪ ,‬כל אלה שיושבים‬ ‫מטריסק זי"ע אל הסוכה‪ ,‬בדרכו על מפתן הדלת נשאר‬ ‫בסוכה לשמה ועוסקים בתורה ושמחים בחג במצוה‬ ‫על עמדו זמן רב ולא נכנס אל הסוכה‪ ,‬וכל האנשים‬ ‫ושמחת המועדות‪ ,‬שענן ה' חופה עליהם למעלה‬ ‫שעמדו אצלו תמהו מה זה ועל מה זה‪.‬‬ ‫למעלה‪ .‬עין ראתה ותאשרנו !‬ ‫פתח הרה"ק ואמר‪ :‬בבואי קרוב אל הסוכה עלה‬ ‫במחשבתי הן זמן לא כביר אמרתי בתפלת ימים‬ ‫הרה"ק רבי מרדכי'לה מנדבורנה זי"ע‪ ,‬נהג לתלות‬ ‫הנוראים משול כחרס הנשבר היינו שהאדם נדמה לכלי‬ ‫בסכך סוכתו קל"ו אתרוגים‪ ,‬וחינך בכל שנה את‬ ‫חרס‪ ,‬אם כן איפה איך הותר לי לכנוס הלא על פי דין‬ ‫הסוכה במעריב בליל א' דיו"ט שהתפלל בסוכה עם‬ ‫אסור להכניס כלי חרס אל הסוכה?‬ ‫מנין משלו‪ ,‬ובבואו פעם הראשונה לסוכה נהג לנשק ד'‬ ‫אך הרי אמרו חז"ל שכלי חרס אין להם תיקון אלא‬ ‫דפנות הסוכה‪.‬‬ ‫שבירה‪ ,‬לכן נשבר לבבנו לפני א‪-‬ל רחום ונורא – ו'לב‬ ‫נשבר ונדכה לא יבזה'‪ ,‬ואז נכנס לסוכה‪.‬‬ ‫במשנה‪ :‬כל שבעת הימים אדם עושה סוכתו קבע‬ ‫‪15‬‬ ‫חג הסוכות – שמחת תורה – שמיני עצרת – וזאת הברכה‬ ‫בה"י‬ ‫החג הקודמים ורבו קיבל שימושו‪ ,‬שוב אין הגשמים‬ ‫הרבי ה"בית ישראל" זי"ע אמר‪ :‬חיוב אכילת כזית‬ ‫סימן קללה‪.‬‬ ‫בסוכה נלמד בגז"ש ט"ו ט"ו מאכילת מצה‪ ,‬וא"כ אזי‬ ‫והרי הרבה דברו חז"ל בהפלגות גדולות אודות גדולת‬ ‫כמו שאצל מצה איתא שהוא מיכלא דאסוותא‪ ,‬כמו"כ‬ ‫יום הגשמים‪[ ,‬והאריכו בזה כמה דפים במסכת‬ ‫גם אכילת כזית בסוכות הוא מיכלא דאסוותא‪.‬‬ ‫תענית]‪ ,‬ובודאי אין שייך לומר בזה סימן קללה‪.‬‬ ‫וכן אמר בשם ה"שם משמואל" שאמר בשם אביו‬ ‫וחמי הרה"ק רבי נחמיה ז"ל הגיד‪ :‬גשמים בחג –‬ ‫ה"אבני נזר" זי"ע‪ ,‬שלא היה קורא ק"ש שעל המיטה‬ ‫כאשר חושבים על גשמיות‪ ,‬חשבונות‪ ,‬אחר ראש‬ ‫בליל א' דסוכות רק פרשה הראשונה‪ ,‬כמו שבליל פסח‬ ‫השנה ויום כיפור‪ ,‬זה סימן קללה‪ ,‬ומזה צריכים‬ ‫הוא ליל שמורים‪ ,‬כמו כן גם ליל סוכות הוא גם ליל‬ ‫להשמר‪.‬‬ ‫שמורים‪.‬‬ ‫הרבי ה"פני מנחם" זי"ע מביא בשם הרבי ה"אמרי‬ ‫מרגלא בפומיה דהגאון רבי יהודה צדקה זצ"ל‪ :‬לעתיד‬ ‫אמת" זי"ע בשם ה"שפת אמת" זי"ע‪ :‬שכמו שענני‬ ‫לבוא כשיבוא משיח צדקנו‪ ,‬יחלק "תעודת אזרחות"‬ ‫הכבוד היו להנחותם הדרך‪ ,‬כמו כן הוא בסוכות שהוא‬ ‫לבני העם היהודי‪ ,‬ומי יהיה זכאי לקבל אותה? רק מי‬ ‫זכר לענני הכבוד יכולים לראות את הדרך באם חפצים‬ ‫שקיים מצות סוכה כהלכתה! כמו שכתוב כל "האזרח"‬ ‫לילך ולהימשך בדרך הטוב‪.‬‬ ‫בישראל ישבו בסוכות‪ .‬וכמו שפירשו פסוק זה בזוה"ק‪:‬‬ ‫שהישיבה בסוכה מוכיחה עליו שהנו "משרשא וגזעא‬ ‫בדיני הכשר הסכך – אומר הרבי ה"פני מנחם" זי"ע –‬ ‫קדישא דישראל"‪.‬‬ ‫מנה הרמב"ם כמה תנאים‪ ,‬גידולו מן הארץ והוא תלוש‪,‬‬ ‫אינו מקבל טומאה‪ ,‬אין ריחו רע ואינו נושר‪ .‬והגידו‬ ‫בשם הרה"ק מבארדיטשוב זי"ע‪ ,‬כנודע הוא היה תמיד‬ ‫צדיקים ברמז הדברים‪ ,‬גידולו מן הארץ היינו להתרומם‬ ‫דובר שלום ומליץ טוב על ישראל‪ ,‬כשירד לפעמים גשם‬ ‫ולהתגדל מן הארציות‪ ,‬וזהו גם הרמז בתלוש שנעקר מן‬ ‫בחג הסוכות הוא היה אומר שזה סימן טוב וברכה לנו‪,‬‬ ‫החומר והארציות‪ ,‬אינו מקבל טומאה כמשמעו‪ ,‬אין בו‬ ‫כי כביכול השי"ת "רוקק" בפנינו בל ישלוט בנו עין הרע‬ ‫ריח של מעשים פסולים‪ ,‬ואינו נושר היינו שלא ליפול‬ ‫מהמתקנאים בנו ומסתכלים בנו בעינא בישא ‪...‬‬ ‫ממדרגות הקדושה שסיגל האדם בימי התשובה‪ ,‬אלא‬ ‫להיפך לקובעם בלבו‪.‬‬ ‫בשם הרה"ק רבי אברהם יעקב מסדיגורה זי"ע‪ ,‬שלא‬ ‫לא בכדי נרמזו ענינים אלו בדיני הסכך‪ ,‬שהרי הסוכה‬ ‫רצה לצאת מן הסוכה בעת שירד גשם באומרו‪ :‬כל מה‬ ‫קרויה על שם צל הסכך המורה על צלא דמהימנותא‪,‬‬ ‫שבעל הבית אומר לך עשה חוץ מצא ‪...‬‬ ‫ומצות האמונה כוללת בתוכה כל אלו הדברים‪ ,‬וכדאי'‬ ‫בגמ' בא חבקוק והעמידן על אחת שנאמר וצדיק‬ ‫הרבי ה"לב שמחה" זי"ע דיבר על זה שהעולם מודאג‬ ‫באמונתו יחיה‪.‬‬ ‫כשיורדים גשמים באמצע החג‪ ,‬אולם שמעתי מדודי‬ ‫הרה"ק ר' משה בצלאל ז"ל ששמע מכ"ק אאמוז"ל‬ ‫בשיטת הראשונים ז"ל שאמרו שגשמים בחג סימן‬ ‫עוד רמז אחר יש בדיני הסכך‪ ,‬דאי' בגמ' אויר פוסל‬ ‫קללה אינו אלא אם יורד בתחילת החג‪ ,‬אבל באמצע‬ ‫בשלשה‪ ,‬סכך פסול פוסל בארבעה‪ ,‬החמירו באויר‬ ‫החג אין זה סימן קללה‪ ,‬וכן משמע בפי' המשניות‬ ‫יותר מסכך פסול‪ ,‬ואמר הרה"ק מקאצק זי"ע מאמר‬ ‫להרמב"ם שכתב וירידת גשמים בתחילת סוכות רמז כי‬ ‫נוקב‪ ,‬שמכאן יש ללמוד שריקנות גרועה יותר מעשיית‬ ‫השם אינו מקבל מעשיהם ברצון‪ ,‬משמע מדבריו רק‬ ‫עבירות‪ ,‬כי בורות וריקות מתורה ואמונה פוגמת אפילו‬ ‫בתחילת הסוכות‪.‬‬ ‫יותר מעבירות רח"ל‪ ,‬ומה שנרמז ענין זה בסכך‪ ,‬צלא‬ ‫ויש להביא ראיה מלשון המשנה‪ :‬משלו משל למה‬ ‫דמהימנותא‪ ,‬כי מי שמבלה את זמנו לריק אינו יכול‬ ‫הדבר דומה לעבד שבא למזוג כוס לרבו ושפך לו קיתון‬ ‫לבוא לאמונה אמיתית‪ ,‬שהרי שנינו אין בור ירא חטא‪.‬‬ ‫על פניו‪ ,‬אי אפשר בשימושך‪ ,‬משמע שדוקא בתחילת‬ ‫וכאשר האדם מכין עצמו לקיום מצות סוכה יש לו לתקן‬ ‫החג כשבא העבד למזוג הכוס ואין רבו רוצה לקבלו‬ ‫ענין זה‪.‬‬ ‫כלל‪ ,‬משא"כ באמצע החג שכבר שימש את הרב בימי‬ ‫‪16‬‬ ‫חג הסוכות – שמחת תורה – שמיני עצרת – וזאת הברכה‬ ‫בה"י‬ ‫או לא‪ ,‬שמא ערביים הם‪ ,‬ולכן התחכם אאע"ה ועשה‬ ‫בשם ה"תפארת שלמה" זי"ע‪ :‬על הא דאי' בגמ'‪ :‬ראשו‬ ‫סוכה תחת האילן ועירב את ענפי העץ הפסולים עם‬ ‫ורובו בסוכה ושולחנו בתוך הבית‪ ,‬שסוכות מביא‬ ‫רוב הסכך הכשר‪ ,‬כדי לבטל את הפסול בכשר‪.‬‬ ‫פרנסה לכל השנה‪ .‬וזה"פ‪ :‬אם ראשו ורובו בסוכה – אז‬ ‫והנה ה"פרי מגדים" בספרו "תיבת גמא" פר' נח כתב‪:‬‬ ‫שולחנו – היינו פרנסה מצויה בביתו כל השנה‪.‬‬ ‫שלגבי בן נח אין דין ביטול ברוב‪ ,‬שכן חידוש דין זה‬ ‫חידשה התורה רק לבני ישראל ולא לבן נח‪.‬‬ ‫במשנה במסכת סוכה [ב ז]‪ :‬מי שהיה ראשו ורובו‬ ‫ולפי זה נפתר הספק‪ :‬כי אם היו אלו אנשים המאמינים‬ ‫בסוכה ושולחנו בתוך הבית‪ ,‬בית שמאי פוסלין ובית‬ ‫בה'‪ ,‬הרי שייך להם דין ביטול ברוב והסכך הפסול‬ ‫הלל מכשירין‪.‬‬ ‫מתבטל בסכך הכשר ואם כן ישבו בסוכה כשרה‪ ,‬ואם‬ ‫החיד"א זצ"ל ביאר את המשנה בדרך דרוש‪ :‬המשנה‬ ‫הם עובדי ע"ז הרי לא שייך אצלם דין ביטול‪ ,‬ואם כן‬ ‫רומזת לאיש שרוצה להיזהר מהיצר הרע‪ ,‬ומשום כך‬ ‫ישבו בסוכה פסולה‪ ,‬שאין כל מניעה להכניס לתוכה‬ ‫"ראשו ורובו בסוכה"‪ ,‬כלומר‪ :‬רובו בעניני רוחניות‪,‬‬ ‫גויים‪ ...‬ודפח"ח‪.‬‬ ‫בעוד ענייני עולם הזה שלו עראיים בסוכה‪ ,‬אך "שולחנו‬ ‫בתוך הבית"‪ ,‬כלומר‪ :‬על שולחנו אינו מוותר‪ ,‬שענין‬ ‫ה"חידושי הרי"ם" זי"ע אמר על השלשה רגלים שהם‬ ‫המאכל אינו עראי אצלו‪ ,‬אלא קבוע ומגושם ‪ -‬הרי זה‬ ‫כנגד הקנאה התאוה והכבוד לבטלם‪ .‬חג הפסח הוא‬ ‫פסול‪" ,‬גזירה שמא ימשך אחר ושלחנו"‪ ,‬לנטוש ולנתץ‬ ‫כנגד התאוה‪ ,‬לחם עוני‪ .‬חג השבועות כנגד הקנאה‪ ,‬כי‬ ‫כל מחשבותיו הטובות‪.‬‬ ‫חג השבועות הוא עין טובה היפך הקנאה‪ ,‬עין רעה‬ ‫שבין פסח לעצרת מתו תלמידי רבי עקיבא ובחג‬ ‫בגמ'‪ :‬מי שהיה ראשו ושולחנו בתוך הבית ב"ש פוסלין‪.‬‬ ‫השבועות נתקן זה‪ .‬וחג הסוכות כנגד הכבוד משום‬ ‫הרמז בזה אומר השרף הרה"ק ר' אורי מסטרליסק‬ ‫שהוא זכר לענני הכבוד‪ .‬והבן‪.‬‬ ‫זי"ע‪ :‬על מי שתיקן מידותיו אך "שולחנו" היינו תאות‬ ‫ידוע פסקו של ה"מגן אברהם" [או"ח תרל"ז סק"ג]‪,‬‬ ‫האכילה לא תיקן‪ ,‬דלא יצא ידי חובה‪.‬‬ ‫שאין לעשות סוכה ברשות הרבים‪ ,‬כרבי אליעזר‬ ‫שסובר שהמסכך ברשות הרבים סוכתו פסולה‪ ,‬משום‬ ‫בספר "חקל יצחק" מספר מעשה שהיה בספינקא בחג‬ ‫שהיא סוכה גזולה ואין יוצאים בסוכה גזולה‪.‬‬ ‫הסוכות‪ ,‬שבא דוור גוי למסור איגרת חשובה עבור אביו‬ ‫והקשו האחרונים‪ ,‬מן הפסוקים בנחמיה על השבים מן‬ ‫ה"אמרי יוסף" זי"ע‪ ,‬ועמד על כך שיאפשרו לו למסור‬ ‫הגולה עם עזרא‪" :‬וימצאו כתוב בתורה אשר צוה ה'‬ ‫אותו לידיו של הנמען‪" ,‬ודברתי עם אאמו"ר האם נכון‬ ‫ביד משה אשר ישבו בני ישראל בסוכות וגו' ויצאו העם‬ ‫להכניס עכו"ם לסוכה‪ ,‬והסכים שלא להכניסו רק‬ ‫וגו' ויעשו להם סוכות איש על גגו ובחצרותיהם‬ ‫לצאת החוצה ולדבר עמו‪ ,‬כדאי' במס' כלים‪ :‬החיל‬ ‫ובחצרות בית האלקים וברחוב שער המים וברחוב שער‬ ‫מקודש שאין עכו"ם נכנסין לשם‪ ,‬ומסתברא דסוכה‬ ‫אפרים"‪ ,‬הרי מפורש שעשו סוכות "ברחובות" שהם‬ ‫ודאי קדושתה כחיל"‪.‬‬ ‫רשות הרבים?‬ ‫וכך כתב הפייטן ביוצרות ליום ב'‪" :‬וזר לא יהיה‬ ‫ואמר על כך הגאון רבי מאיר שפירא מלובלין זצ"ל ישוב‬ ‫במוצאותיה‪ ,‬ונכר לא יעבור בתוצאותיה וערל לא ישותף‬ ‫חריף‪:‬‬ ‫במחיצותיה"‪.‬‬ ‫במסכת יומא [יב‪ ].‬מצאנו שהברייתא האומרת‬ ‫שהמזבח היה בנוי בחלקו של בנימין‪ ,‬סוברת‬ ‫בדבריו הסביר החקל יצחק זי"ע את דברי המדרש‬ ‫שירושלים נתחלקה לשבטים‪ .‬והנה אונקלוס על‬ ‫התמוהים‪ :‬עה"פ 'והשענו תחת העץ' שאמר אברהם‬ ‫הפסוק "בנימין זאב יטרף" תרגם‪" :‬באחסנתיה יתבני‬ ‫אבינו כאשר הכניס את שלשת המלאכים‪ ,‬אמרו חז"ל‬ ‫מקדשא"‪ ,‬ובמסכת זבחים [נד‪ ].‬אמר רב‪" :‬מתרגמינן –‬ ‫במדרש במד"ר פרשה י"ד‪ :‬השענו תחת העץ – שעשה‬ ‫באחסנתיה יתבני מדבחא"‪ ,‬וא"כ ראינו שאונקלוס‬ ‫להם סוכה‪ .‬והקשו האחרונים‪ ,‬דהלא עץ הוא מחובר‬ ‫סובר שירושלים נתחלקה לשבטים‪.‬‬ ‫ומחובר פסול לסוכה?‬ ‫מי היה רבו של אונקלוס לענין התרגום ? זאת למדנו‬ ‫והנה‪ ,‬אברהם אבינו לא ידע מה לעשות עם המלאכים‪,‬‬ ‫במסכת מגילה‪" :‬תרגום של תורה – אונקלוס הגר‬ ‫מאחר והיה סוכות והסתפק אם ראוי להכניסם לסוכה‬ ‫‪17‬‬ ‫חג הסוכות – שמחת תורה – שמיני עצרת – וזאת הברכה‬ ‫בה"י‬ ‫לגבי יום הכיפורים כתוב‪' :‬אך בעשור לחודש השביעי'‪,‬‬ ‫אמרו מפי רבי אליעזר"‪ .‬הרי לנו שרבי אליעזר סובר‬ ‫וכתב רש"י – כל אכין ורקין שבתורה מיעוטין הן‪ ,‬מכפר‬ ‫"ירושלים נתחלקה לשבטים"‪ ,‬ואם כן היא כשרה‬ ‫הוא לשבים ואינו מכפר לשאינם שבים‪.‬‬ ‫לעשיית סוכות – אפילו לשיטתו‪ ,‬שהוא פוסל סוכה‬ ‫ולפי זה קשה‪ ,‬שכך כתוב לגבי חג הסוכות "אך‬ ‫ברשות הרבים ‪...‬‬ ‫בחמשה עשר יום לחודש תחוגו את חג ה' שבעת‬ ‫ימים" וגו' ומה בא זה למעט?‬ ‫אמר הרבי ה"בית ישראל" זי"ע‪ :‬כשם שדופן הסוכה יש‬ ‫וסיפר הרה"ק מרוז'ין זי"ע‪ ,‬שאביו זי"ע היה בצעירותו‬ ‫בו קדושה על אף שאינו אלא תומך בסוכה – בסכך‪ ,‬כך‬ ‫אצל דודו הרה"ק רבי מרדכי מטשערנוביל זי"ע‪ ,‬ואמר‬ ‫תומכי תורה גם יש בהם קדושה‪.‬‬ ‫בשם אביו הרה"ק רבי אברהם המלאך זי"ע‪ :‬כי ה"אך"‬ ‫של חג הסוכות תלוי ב"אך" של יום הכיפורים‪ ,‬דאי'‬ ‫סוכה דירת קבע בעינן [סוכה ז‪].‬‬ ‫בזוה"ק כי שורש השמחה בחג הסוכות‪ ,‬הוא מחמת‬ ‫ה"חתם סופר"זצ"ל בדרשות [סוכות דף נד]‪ :‬דבא‬ ‫שביום הכיפורים הלך לו המקטרג ועזב את בני ישראל‪,‬‬ ‫להורות כי יוצאים מהבית לדור בדירת ארעי‪ ,‬להורות כי‬ ‫והקב"ה מחל עוונותיהם של ישראל‪.‬‬ ‫כל גורן ויקב דהעולם הזה הוא רק ארעי וכל נחשב‬ ‫וע"ז אמר הכתוב‪' :‬אך בחמשה עשר יום לחודש‬ ‫בעיניו‪ ,‬וכל מגמתו הוא לעולם שכולו ארוך שהוא עיקר‬ ‫תחוגו'‪ ,‬אימתי אתה יכול להיות בשמחה ולחוג את חג‬ ‫דירתו‪.‬‬ ‫הסוכות בלב שלם‪ ,‬רק אם קיימת את ה"אך" של יוה"כ‬ ‫ויען כי יושבים בסוכה רק ז' ימים בשנה‪ ,‬ואחר כך‬ ‫כהלכתו‪ ,‬ועשית תשובה כראוי‪ .‬דהרי יוה"כ אינו מכפר‬ ‫שוכחים כל הרמז הלז‪ ,‬על כן סוכה דירת קבע – שאותו‬ ‫לשאינם שבים‪ ,‬ולכך אצלו לא סר המקטרג‪ ,‬אבל מי‬ ‫הארעי יהיה קבוע אצלו ובלבו כל ימיו‪.‬‬ ‫ששב בתשובה שלימה יכול להיות בשמחה בסוכות‪,‬‬ ‫כיון שעזב אותו המקטרג והלך לו וכל עונותיו נמחלו‪.‬‬ ‫ב"פרדס יוסף" [פ' בשלח] כותב‪ :‬ואגב אעלה מה‬ ‫ששמעתי מפ"ק הגאון הקדוש אדמו"ר ז"ל השפת‬ ‫ה"פלא יועץ" [ערך סוכה] מביא בשם האר"י הק' זי"ע‪,‬‬ ‫אמת – בהא דסוכה [כז‪' ]:‬כל ישראל ראויין לישב‬ ‫דמי שהוא שמח ואינו מצטער כלל במשך כל ימי חג‬ ‫בסוכה אחת'‪ ,‬דיש אמונה ובחירה‪ ,‬ואמונה כל ישראל‬ ‫הסוכות‪ ,‬מובטח לו שתעלה לו שנה טובה ויהיה לעולם‬ ‫שווין אפילו הפחות יאמין בה' שהוא אחד‪ ,‬שאם לא כן‬ ‫שמח‪.‬‬ ‫לאו בכלל ישראל הוא‪ ,‬ובחירה יש מעלות ומדרגות איש‬ ‫לפי גדלותו‪ ,‬ובזוהר הקדוש [ח"ג קג‪ ].‬נקרא חג הסוכות‬ ‫ושמחת בחגך אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך וגו' והגר‬ ‫"צילא דמהימנותא" ובאמונה הכל שווין‪ ,‬וזה שאמרו‬ ‫והיתום והאלמנה אשר בשעריך‪:‬‬ ‫"כל ישראל ראויין לישב בסוכה אחת"‪ .‬ודפח"ח‪.‬‬ ‫בספרי‪ :‬ארבעה שלי כנגד ארבעה שלך‪ ,‬אם אתה‬ ‫משמח את שלי אני משמח את שלך‪.‬‬ ‫'תשבו כעין תדורו'‪ ,‬הרה"ק ה"משמרת איתמר"‬ ‫שואל הרבי ה"בית ישראל" זי"ע‪ :‬והרי כתוב גם 'ואתה'‪,‬‬ ‫מקונסקוולה זי"ע אומר‪ :‬כי כפי כמה שאדם מקדש‬ ‫ואם כן הוי חמש ? ואפשר דה'ואתה' – קאי על הקב"ה‬ ‫עצמו בענייני ביתו ודירתו כל השנה‪ ,‬כך זוכה לחוש‬ ‫שמצטרף עם כולם‪ ,‬עם שאר הארבע‪ ,‬דפסוק זה הרי‬ ‫הקדושה בישיבתו בסוכה‪.‬‬ ‫כתוב בסוכות ושם הרי איתא חל שם שמים על הסוכה‪,‬‬ ‫כי אחרי ר"ה ויו"כ שכולם נקיים יכול שם שמים לחול‬ ‫'והיית אך שמח'‪" :‬אך" מיעוט הוא – מי שהוא עניו‬ ‫עליו‪.‬‬ ‫יכול לשמוח‪.‬‬ ‫האברבאנל כותב בפרשת ראה‪" :‬והיית אך שמח" זה‬ ‫ה"שם משמואל" זי"ע מביא [תרע"ג] בשם הרה"ק‬ ‫הבטחה שאם ישמח ויגיל בחג הסוכות‪ ,‬יהיה שמח‬ ‫ה"אבני נזר" מסוכצ'וב זי"ע‪ :‬דהנה רש"י בפרשת‬ ‫וטוב לב כל השנה‪ .‬ואם התעצב בראשית השנה‪,‬‬ ‫פינחס [במדבר כט יח] הביא מחז"ל שבשבעת ימי חג‬ ‫בעצבון תאכלנה‪ ,‬כי כך טבע – המציאות‪ ,‬השמח‬ ‫הסוכות הקריבו כל יום י"ד כבשים שהם בס"ה תשעים‬ ‫בחלקו ששון ושמחה ישיג‪ ,‬והנאנח בלא סיבה יאנק‬ ‫ושמונה קרבנות לכלות מהם תשעים ושמונה קללות‬ ‫דום כל הימים‪.‬‬ ‫‪18‬‬ ‫חג הסוכות – שמחת תורה – שמיני עצרת – וזאת הברכה‬ ‫בה"י‬ ‫הראשון מקרא את ההלל‪ .‬ופירושו ש"בשעת ההלל"‬ ‫שבמשנה תורה‪ .‬ולמה עושים כן דוקא בחג הסוכות‬ ‫היינו ברגלים שאומרים בהם הלל‪.‬‬ ‫ולא בשאר ימים טובים‪ ,‬אלא מפני שכל הקללות‬ ‫ושואל ה"אמרי אמת" זי"ע‪ :‬מדוע לא נקטה המשנה‬ ‫שבמשנה תורה באים על האדם מפני העדר השמחה‪,‬‬ ‫במפורש "ובשעת הרגלים"? ויישב‪ ,‬שאמנם "ובשעת‬ ‫כדכתיב 'תחת אשר לא עבדת את אלקיך בשמחה‬ ‫ההלל" כוונתו לראש השנה‪ ,‬כי באמת היו צריכים לומר‬ ‫ובטוב לבב' – לכן בסוכות שהוא זמן שמחה אפשר‬ ‫הלל גם בר"ה‪ ,‬ומה שאין אומרים הוא משום שספרי‬ ‫לבטל אותן קללות‪.‬‬ ‫חיים וספרי מתים פתוחים לפניו‪ ,‬אך לעתיד לבוא‪,‬‬ ‫כשיחיו המתים ותהיה רק חיות בעולם‪ ,‬אמנם יאמרו‬ ‫בספר "מעונות האריות" מביא‪ :‬סיפר הרה"ח רבי‬ ‫הלל גם בראש השנה‪ ,‬ועל כן גם ר"ה נחשב ל"שעת‬ ‫בעריש פרקל שהיה בגור בחג הסוכות‪ ,‬אצל ה"שפת‬ ‫הלל"‪.‬‬ ‫אמת" זי"ע‪ ,‬ובליל יו"ט הראשון לאחר הסעודה‪ ,‬נקרא‬ ‫מעתה אמר ה"אמרי אמת"‪ ,‬מיושבת הקושיא מדוע אין‬ ‫לבוא לקו"פ יחד עם קבוצת חסידים‪ ,‬לשמוע דברי‬ ‫אומרים שהחיינו על ההלל בחג הסוכות‪ ,‬כי מאחר וגם‬ ‫חסידות מפי הרבי‪ ,‬ואז דיבר אליהם ממצות "ושמחת‬ ‫ר"ה נקרא "שעת ההלל" – אם כן לא עברו משעת‬ ‫בחגך"‪ ,‬ובתוך דבריו אמר‪" :‬די איינציגע וועג צו זיין א‬ ‫ההלל שלושים יום‪...‬‬ ‫מבקש ה' איז דארך שמחה‪ ,‬ס'שטייט דאך אזוי 'ישמח‬ ‫לב מבקשי ה''" ]"הדרך היחידה להיות מבקש ה' היא‬ ‫כותכ הרה"ק ה"שם משמואל" זי"ע [שבת דחוהמ"ס‬ ‫ע"י שמחה‪ ,‬הרי כך כתוב 'ישמח לב מבקשי ה'']‪.‬‬ ‫א' תרע"ג]‪ :‬יש ליתן טעם מדוע אין אומרים שלום‬ ‫כשסיים השפ"א לדבר עמהם‪ ,‬אמר‪" :‬נלך ונתכונן‬ ‫עליכם בליל ש"ק בחוהמ"פ‪ .‬על פי מה שכבר אמרנו‪,‬‬ ‫להמצוה" והתיישב ללמוד אצל השולחן‪ ,‬החסידים‬ ‫ענין שלום עליכם מלאכי השלום שהם המלאכים‬ ‫הבינו בכוונת קדשו כי זו הכנה למצות נטילת ד' מינים‬ ‫המלווים את הנשמה יתירה מעולם עליון‪ ,‬והם מוסרים‬ ‫למחרת בבוקרו של יום‪.‬‬ ‫אותה למלאכים המלווים את האדם‪ ,‬וטעם צורך‬ ‫המלאכים מפני שלרוחק מעלת הנשמה בעולם העליון‬ ‫תפילות החג‬ ‫לעומת האדם שהוא בעולם הזה צריכין לאמצעים‪ ,‬והם‬ ‫המלאכים‪ ,‬עד בואה להאדם‪ ,‬עיין בפ' תבוא‪ ,‬והנה‬ ‫ושני בדי ערבות שהם כנגד משה ואהרן‪[ :‬תפילה‬ ‫בסוכות שישראל יושבין בצלא דמהימנותא כענין‬ ‫כשאוגדין הלולב]‪:‬‬ ‫שכתוב הביאני המלך חדריו‪ ,‬והסוכה שהיא גמטריא‬ ‫הרבי המוהרי"ד מבעלזא זי"ע אמר‪ :‬כי ערבה רומז‬ ‫הוי' אד' מקפת אותם‪ ,‬הרי מחיצתם לפנים ממלאכי‬ ‫לענוה ושפלות‪ ,‬ואצל מש"ר מצינו 'והאיש משה עניו‬ ‫השרת וכענין שכתוב 'כעת יאמר ליעקב ולישראל מה‬ ‫מאד מכל האדם' וגו' ואצל אהרן שאמר 'ונחנו מה' –‬ ‫פעל אל'‪ ,‬שפירש"י עוד עתיד להיות עת כעת הזאת‬ ‫ע"כ שני בדי ערבה כנגד משה ואהרן‪.‬‬ ‫אשר תגלה חבתם לעין כל שהם יושבין לפניו ולומדים‬ ‫תורה מפיו ומחיצתם לפנים ממלאכי השרת והם‬ ‫שהחיינו‬ ‫ישאלו להם מה פעל אל‪ ,‬וכדוגמא זו היא הסוכה‬ ‫כתב האבודרהם‪ ,‬שהטעם שאין מברכין שהחיינו בכל‬ ‫והאושפיזין עם ישראל בסוכה שמעלת ישראל אז‬ ‫ראש חודש על אמירת הלל‪ ,‬הוא משום שבין חודש‬ ‫גבוהה ממלאכי השרת ואינם צריכים לאמצעים‪.‬‬ ‫לחודש לא עבר זמן של שלשים יום‪ ,‬לכן אינו נחשב‬ ‫"מזמן לזמן"‪.‬‬ ‫אשר בחר בנו מכל עם ורוממנו מכל לשון‪:‬‬ ‫והקשו האחרונים‪ ,‬לדברי האבודרהם‪ ,‬היה מן הדין‬ ‫אומר הרבי ה"פני מנחם" זי"ע‪ :‬אין די בזה שיהיה מכל‬ ‫לברך שהחיינו באמירת הלל בחג הסוכות‪ ,‬שהרי כבר‬ ‫לשון‪ ,‬וצריך שיהיה גם מכל עם‪' ,‬כמעשה ארץ מצרים‬ ‫עברו יותר משלשים יום מראש חודש אלול‪ ,‬ובר"ה הלא‬ ‫וגו' לא תעשו'‪ ,‬ומכל אלו הדברים צריכים לצאת‪,‬‬ ‫אין אומרים הלל?‬ ‫מלשונם וממעשיהם‪.‬‬ ‫הרבי ה"אמרי אמת" זי"ע תירץ‪ ,‬עפ"י המשנה‪ :‬העובר‬ ‫לפני התיבה ביו"ט ראשון של ר"ה – השני [כלומר‪:‬‬ ‫זמן שמחתנו‪:‬‬ ‫המתפלל תפילת מוסף] מתקיע‪ ,‬ובשעת ההלל ‪-‬‬ ‫‪19‬‬ ‫חג הסוכות – שמחת תורה – שמיני עצרת – וזאת הברכה‬ ‫בה"י‬ ‫אלא‪ ,‬אומר הגאב"ד בריסק זצ"ל‪ :‬כתבו התוס' שמי‬ ‫אומר המגיד מטריסק זי"ע‪ :‬שזמן הוא מלשון הכנה‪,‬‬ ‫שאין לו קרקע בארץ ישראל פטור מן הראיה‪ ,‬ולכן אנו‬ ‫כדאי' זימן שחורים ומצא לבנים [ביצה י]‪ ,‬היינו שמצות‬ ‫מתפללים קודם שיבנה ביהמ"ק‪ ,‬ולאחר מכן "והשב‬ ‫סוכה שאנחנו מקיימים בשבעת ימי החג‪ ,‬היא הכנה‬ ‫ישראל לנויהם"‪ ,‬שיהיה לכל יהודי בית בארץ ישראל‪,‬‬ ‫להמשיך שמחה על כל השנה כולה‪.‬‬ ‫ואנו מסיימים ואומרים‪" :‬ושם נעלה ונראה ונשתחוה‬ ‫לפניך בשלש פעמי רגלינו"‪ ,‬כי לפני שיהיה לנו בית‬ ‫הרבי ה"לב שמחה" זי"ע אמר‪ :‬כתיב 'ונושעתם‬ ‫בארץ ישראל הלא נהיה פטורים מן הראיה‪ .‬ודפח"ח‪.‬‬ ‫מאויביכם' וסמיך לי' 'וביום שמחתכם'‪ ,‬ונושעתם‬ ‫מאויביכם ‪ -‬ביום כיפור שנמחלין העונות ואח"כ וביום‬ ‫כאשר רצית ואמרת לברכנו‪:‬‬ ‫שמחתכם ‪ -‬סוכות זמן שמחתנו‪.‬‬ ‫בשם הרה"ק המהר"י מווארקא זי"ע‪ :‬פי' אם השי"ת‬ ‫רוצה לברך את ישראל – קודם אומר שיברך את‬ ‫הגה"ק רבי שאול בראך מקאשוי זצוק"ל הי"ד אמר‪ :‬כי‬ ‫ישראל‪ ,‬ולכן אח"כ צריך לקיים את דבריו‪ .‬ואין מקטרג‬ ‫ידוע שאוה"ע עשו ימי אידם וחגותיהם כדוגמת הימים‬ ‫יכול לקטרג שוב ולומר שישראל אין ראויים שחוטאים‬ ‫טובים והחגים שיש לישראל‪ .‬כגון‪ :‬בזמן שחל אצלינו‬ ‫ואין ראויים לברכה‪ ,‬ז"א וכי יכולין לומר ח"ו שהשי"ת‬ ‫פסח אזי הנהיגו לעצמם איזה חג מסוים‪ ,‬מלבד חג‬ ‫לא יקיים את דבריו‪ ,‬הרי השי"ת הוא אמת ע"כ צריכים‬ ‫הסוכות שלא הנהיגו לעצמם באותו זמן שום חג‪ ,‬ולזה‬ ‫להסכים שהשי"ת יקיים‪ .‬וזה הפירוש "כאשר רצית"‬ ‫דוקא חג הסוכות נקרא "זמן שמחתנו" – ע"ש שהוא‬ ‫ודו"ק‪.‬‬ ‫שמחה לישראל בלבד ולא לשאר האומות‪.‬‬ ‫אושפיזין‬ ‫והשיאנו ה"א את ברכת מועדיך‪:‬‬ ‫אומר ה"תפארת שלמה" זי"ע‪ :‬והשיאנו הוא מל'‬ ‫בזוה"ק פרשת אמור‪" :‬בשעתא דבר נש יתיב במדורא‬ ‫נשואין שתהיה הקדושה שורה עמנו מזמן המועד הזה‬ ‫דא צילא דמהימנותא שכינתא פרסא גדפהא עליה‬ ‫עד המועד הבעל"ט‪ ,‬ולא יפסק כמו קידושי אשה‪ ,‬דאי'‬ ‫מלעילא‪ ,‬ואברהם וחמשה צדיקיא ודוד מלכא‪ ,‬שויין‬ ‫בגמ' האומר לאשה היום את אשתי ולמחר אי את‬ ‫מדוריהון עמיה‪ ,‬ובעי בר נש למחדי בכל יומא ויומא‬ ‫אשתי‪ ,‬קדושת הגוף לא פקעה בכדי‪.‬‬ ‫באנפין נהירין‪ ,‬דאושפיזין אליין שריין עמיה"‪=[ .‬בשעה‬ ‫וזה ג"כ אנו מתפללים בכל המועדים "והשיאנו" שיהיה‬ ‫שאדם יושב במדור הזה‪ ,‬שהוא צל האמונה‪ ,‬השכינה‬ ‫בבחינת נישואין שלא יופסק הקדושה‪.‬‬ ‫פורסת את כנפיה עליו מלמעלה‪ ,‬ואברהם אבינו ועמו‬ ‫חמשה צדיקים אחרים ודוד המלך קובעים דירתם עמו‪,‬‬ ‫הרבי ה"פני מנחם" אמר‪ :‬לשון "והשיאנו" יש לו עוד‬ ‫וצריך האדם לשמוח בכל יום ויום בפנים מאירות‬ ‫פירושים‪ ,‬להתרומם ולעלות גבוה‪ ,‬ורוממתנו מכל‬ ‫שהאורחים הללו שרויים עמו]‪.‬‬ ‫הלשונות‪' ,‬וארוממנהו'‪ .‬והשיאנו הוא ג"כ מלשון‬ ‫השחזה וחידוד‪ ,‬משיאה ע"ג חברתה‪ ,‬וג"כ לשון‬ ‫כתב החיד"א‪ :‬כל השבעה רועים נרמזים בסוכה‬ ‫להדליק‪ ,‬משיאין משואות‪ .‬והבן‪.‬‬ ‫שבאים להסוכה‪ ,‬ועל ידי זה ממשיכים שמירה לכל‬ ‫השנה כולה‪ ,‬ומסייעים לעשות הרצון העליון ומצותיו‬ ‫ה"יסוד העבודה" זי"ע אומר‪ :‬והשיאנו מלשון משיאין‬ ‫יתעלה‪.‬‬ ‫משואות [ר"ה כ"ב]‪ ,‬שהאור של החג יבער בנו כמו‬ ‫להבת אש‪.‬‬ ‫בשם הרבי מקאצק זי"ע שאמר כשאמרו לו על צדיקים‬ ‫בנה ביתך כבתחילה וכו' והשב ישראל לנויהם ושם‬ ‫שרואים את האושפיזין השבעה רועים‪ ,‬אמר‪" :‬איך‬ ‫נעלה ונראה וכו'‪:‬‬ ‫האב אמונה‪ ,‬אמונה איז קלאהרער ווי ראיה"‪ .‬והבן‪.‬‬ ‫לכאורה הלא תפילה זו ענינה הוא בית המקדש‪ ,‬ומה‬ ‫[אמונה יותר חשובה מראיה]‪.‬‬ ‫עושה כאן הבקשה "והשב ישראל לנויהם"?‬ ‫‪20‬‬ ‫חג הסוכות – שמחת תורה – שמיני עצרת – וזאת הברכה‬ ‫בה"י‬ ‫אברהם‪ ,‬שנא' בו "לושי ועשי עוגות" – דהיינו מצות‪ ,‬כי‬ ‫בספה"ק "תורת אמת" – לובלין‪ ,‬כתב וז"ל‪ :‬המנהג בין‬ ‫פסח היה‪ .‬שבועות – כנגד יצחק‪ ,‬כי במתן תורה נאמר‬ ‫צדיקי הדור שאנשים ששמם כשמות האושפיזין‬ ‫"וקול שופר חזק מאד"‪ ,‬ואותו השופר היה מאילו של‬ ‫מחשבים לשמם לקדושת היום בסוכות‪ .‬והענין בזה י"ל‬ ‫יצחק‪ .‬וסוכות – כנגד יעקב‪ ,‬שנא' "ולמקנהו עשה‬ ‫עפ"י דאי' בכתבי האריז"ל אשר כל שם שקורין לאדם‬ ‫סוכות"‪.‬‬ ‫יש לו שייכות לזה האיש בפנימיות שורשו‪ ,‬ובגם שאנו‬ ‫והנה בליל הסדר כאשר כל ישראל קדושים ישובים‬ ‫רואים ששמם כשם הגדולים ואין בהם אף שמץ‬ ‫מסובים כבני מלכים‪ ,‬יכול השטן לבוא ולטעון ח"ו כי אין‬ ‫מיניהם‪ ,‬על כל זה בפנימיות שלו אם ירצה לעורר אותו‬ ‫כוונתם לש"ש רק לתענוג ונחת‪ ,‬אבל כאשר מגיע חג‬ ‫ימצא בשורשו אותו החלק מקדושת השם שיש לו‪.‬‬ ‫הסוכות‪ ,‬ואותם ישראל קדושים יוצאים מביתם מדירת‬ ‫ובחג הסוכות נעשה מבורר בחינת השורש והפנימיות‬ ‫קבע לדירת עראי ומתגוררים כגרים תחת כיפת‬ ‫של נפשות ישראל כדאי' בזוה"ק מאן דאיכא מגעא‬ ‫השמים פרוצים לרוחות השמים‪ ,‬לקור ולחום לגשם‬ ‫ושרשא דישראל יתיב תחת צילא דמהינמנותא‪ .‬עיי"ש‪.‬‬ ‫ולחורב‪ ,‬אז נסתתמין כל טענותיו של השטן‪ ,‬גם מה‬ ‫שהיה רוצה לטעון בפסח‪ ,‬כי מעתה גלוי וידוע וברור‬ ‫תיבו תיבו אושפיזין עילאין‪ :‬הרה"ק מסאטמר זי"ע נהג‬ ‫כשמש שכל כונתם של ישראל בקיום המצוות היא אך‬ ‫להקדים ולומר 'תיבו תיבו אושפיזין עילאין' קודם שאמר‬ ‫ורק לש"ש ללא שום כונה ונגיעה אחרת ח"ו‪.‬‬ ‫החרוז 'שלום עליכם'‪ ,‬ואמר טעמא דמילתא‪ :‬כי אנן‬ ‫וזהו "יעקב אשר פדה את אברהם"‪ ,‬ר"ל שחג הסוכות‬ ‫קיי"ל [סנהדרין צג] גדולים צדיקים יותר ממלאכי‬ ‫כנגד יעקב – פודה את חג הפסח שכנגד אברהם אבינו‬ ‫השרת‪ ,‬ולכן מהראוי להקדים לקבל את הצדיקים לפני‬ ‫מקטרוגו של השטן‪ .‬ודפח"ח‪.‬‬ ‫המלאכים ודפח"ח‪.‬‬ ‫מסופר על הרה"ק רבי אליעזר מדז'יקוב זי"ע‪ ,‬שהקפיד‬ ‫אושפיזא דאברהם אבינו‬ ‫מאד שיהיה לו אורח ביו"ט ראשון של חג יומא‬ ‫הרה"ק ה"בית אברהם" מסלונים זי"ע אומר עה"פ‬ ‫דאושפיזא של אברהם אבינו‪ .‬באחת השנים לא מצא‬ ‫'ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וממולדתך' וגו'‪ ,‬ל"ך‬ ‫אורח שיסב על שולחנו וציוה לבנו הרה"ק ה"אמרי‬ ‫ל"ך בגימטרי' מאה‪ ,‬והוא ענין מאה קולות של שופר‪,‬‬ ‫נועם" זי"ע שיחפש ברחובות ובשווקים אחר יהודי עני‬ ‫ומאה ברכות‪ ,‬גם סכ"ך של סוכה גימ' מאה‪' .‬מארצך‬ ‫שאין לו מה לאכול‪ ,‬ואכן יצא הבן במצוות אביו ולאחר‬ ‫וממולדתך ומבית אביך' – מרומז על ר"ה ויו"כ‪ ,‬שכל‬ ‫חיפושים מצא שיכור אחד מתגולל באשפתות והבין‬ ‫יהודי באשר הוא‪ ,‬שב בתשובה ופורש מארציות שלו‬ ‫שאין לו היכן לסעוד סעודת החג‪ ,‬מיד נטל אותו אל בית‬ ‫ותאוותיו‪' ,‬אל הארץ אשר אראך' – הוא דרך העבדות‬ ‫אביו וכבדו בברבורים ושליו ודגים ‪ ...‬כשהוא אומר ‪-‬‬ ‫להתעלות ולהתדבק במקור הקדושה‪' .‬ואעשך לגוי‬ ‫שאצל אברהם אבינו לא היו האורחים טובים יותר‬ ‫גדול' – רמז על פרי החג של סוכות‪ ,‬שמקריבים שבעים‬ ‫מאורח זה‪ ,‬רק בטוב לבו הכניס כל עובר אורח בכל‬ ‫פרים נגד כל ע' אומות העולם‪' .‬ואברכה מברכיך' –‬ ‫מצב שהוא‪ ,‬ולכל הפחות ביום הזה צריך ללכת בדרכיו‬ ‫השפעות הברכות והחסדים ע"י החג הזה‪' .‬ואגדלה‬ ‫ולהיות דבוק במדותיו‪.‬‬ ‫שמך' – הוא נגד ד' מינים‪ ,‬שהם נגד ד' אותיות שם‬ ‫הוי"ה ב"ה‪' .‬והיה ברכה' – בך חותמין‪ ,‬שכל החג הוא‬ ‫אושפיזא דיצחק אבינו‬ ‫מדתו של אברהם‪ ,‬מדת החסד‪ ,‬ואזיל עם כולהו יומין‪.‬‬ ‫בספר "תורת אמת" מביא‪ :‬שמענו בשם רבינו הקדוש‬ ‫היהודי מפרשיסחא זי"ע‪ ,‬אשר שם "צבי" יש לו שייכות‬ ‫בספה"ק "דבר חיים" מהרה"ק מנדבורנה זי"ע כתב‪:‬‬ ‫לאושפיזא דיצחק‪ .‬והוסיף ע"ז הרבי ר' בונם זי"ע‪ :‬כי‬ ‫עה"פ [ישעיה כט כב]‪' :‬כה אמר ה' אל בית יעקב אשר‬ ‫טעם הגדי כטעם הצבי והבן‪.‬‬ ‫פדה את אברהם'‪ ,‬ואמרו בגמ' [סנהדרין יט‪ [:‬כי היכן‬ ‫אמנם בשם הרה"ק רבי נפתלי צבי מרופשיץ זי"ע אמרו‬ ‫מצינו ביעקב שפדאו לאברהם וכו'‪.‬‬ ‫ש"צבי" שייך לאושפיזא דמשה‪ ,‬משום דצבי בא"ת‬ ‫ומביא בשם חמיו הרה"ק מקרעטשניף זי"ע‪ ,‬כי יש‬ ‫ב"ש זה משה‪[ .‬צ' מתחלף בה'‪ ,‬ב' מתחלף בש'‪ ,‬וי'‬ ‫בכתוב הזה רמז נפלא על חג הסוכות‪ .‬דהנה אי' בטור‬ ‫מתחלף במ']‪.‬‬ ‫[תי"ז] שהג' רגלים הם כנגד הג' אבות‪ ,‬פסח – כנגד‬ ‫‪21‬‬ ‫חג הסוכות – שמחת תורה – שמיני עצרת – וזאת הברכה‬ ‫בה"י‬ ‫יקום לי עם מרעים"‪ ,‬וביום ה' דחולו של מועד [ו'‬ ‫בשם הרה"ק ה"דברי יחזקאל" משינאווא זי"ע שאמר‪:‬‬ ‫דסוכות] – "והסירותי מסבל שכמו"‪.‬‬ ‫שמי שנקרא 'בן ציון' ג"כ האושפיזין שלו ביצחק‪ ,‬משום‬ ‫פסוקים אלו נמצאים באמצעם של פרקים‪ ,‬ובכל זאת‬ ‫שבגימטריא בן ציון זה יצחק‪.‬‬ ‫התחילו בהם הלוים את שירם‪.‬‬ ‫מכאן מוכח‪ ,‬שיום ד' דסוכות‪ ,‬בו אמרו "מי יקום לי עם‬ ‫אצל הרה"ק מצאנז זי"ע היו מכינים בסוכה כסא עבור‬ ‫מרעים"‪ ,‬הוא "אושפיזא" של משה‪ ,‬כי הגמ' [סוטה יג[‬ ‫האושפיזא והיה מזהיר לנהוג כבוד ולא להידחף שם‪,‬‬ ‫מזכירה את הפסוק "מי יקום לי עם מרעים" בקשר‬ ‫אמנם מחמת הלחץ זה הדחק נפלו ונדחפו גם שם‪,‬‬ ‫למשה‪ ,‬ושיום ו' דסוכות‪ ,‬בו אמרו "הסירותי מסבל‬ ‫פרט לליל ב' אושפיזא דפחד יצחק שאז נפל אימה‬ ‫שכמו" הוא ה"אושפיזא" של יוסף‪ ,‬כי במסכת ר"ה‬ ‫יתירה ולא הרהיבו לגשת אל מקום הכסא‪ ,‬כי בגודל‬ ‫[יא‪ ].‬איתא‪" :‬הסירותי מסבל שכמו" בנוגע ליוסף‪.‬‬ ‫קדושתו המשיך על כל הנוכחים להרגיש במדת‬ ‫האושפיזא קדישא‪.‬‬ ‫כמו כן מספרים שהרה"ק מזידיטשוב זי"ע אמר לש"ב‬ ‫אשר רצה לשנות הסדר‪ :‬וכי אינו זוכר שבשנה שעברה‬ ‫אושפיזא דיעקב אבינו‬ ‫ראינו שמשה ואהרן באו לפני יוסף‪...‬‬ ‫הרבי ה"בית ישראל" זי"ע אמר‪ :‬שאיתא בספרים‬ ‫שהאושפיזא של יעקב אבינו ע"ה זה היום הגדול‬ ‫הרבי ה"לב שמחה" אמר‪ :‬שמעתי מכ"ק אאמוז"ל בליל‬ ‫בסוכות‪ .‬מפני שאברהם ויצחק יצאו מהם גוים‪ ,‬אבל‬ ‫הסדר בשם השפת אמת שבאמירת אנא ה' בהלל‬ ‫מיעקב יצאו רק יהודים וממנו התחיל האידישקייט‪.‬‬ ‫יכולין לבקש ולפעול כל מה שרוצים וכל מה שנצרך‪.‬‬ ‫עו"א‪ :‬מפני שהפעם הראשונה שמוזכר סוכות בתורה‬ ‫ואמר כ"ק אאמוז"ל שהחסידים חשבו שהכוונה על‬ ‫מוזכר אצל יעקב – 'ולמקנהו עשה סוכות'‪.‬‬ ‫'אנא ה' הושיעה נא'‪ ,‬אבל אני ידעתי שהכוונה על 'אנא‬ ‫ה' כי אני עבדך'‪ ,‬ויש לפרש שבאנא ה' כי אני עבדך‬ ‫כתב הרבי ה"לב שמחה"‪ :‬איתא בירושלמי קמ"ז‬ ‫נותן הכל להשי"ת ולית ליה מגרמיה כלום כי מה‬ ‫מזמורות שכתוב בתהלים כנגד שנותיו של יעקב אבינו‪,‬‬ ‫שקנה עבד קנה רבו והכל להשי"ת‪ ,‬לכן הוא מקבל‬ ‫מלמד שכל הקילוסין שישראל מקלסין להקב"ה כנגד‬ ‫הכל מה שרוצה ומה שצריך‪ ,‬כי אני עבדך א"כ אינו‬ ‫שנותיו של יעקב שנא' ואתה קדוש יושב תהלות‬ ‫לעצמו אלא להשי"ת‪.‬‬ ‫ישראל‪ ,‬יעקב אבינו היה כולו רק תהלים'דיג‪.‬‬ ‫אולם אין זו מדרגה קלה הכל להשי"ת‪ ,‬רק הואיל ומשה‬ ‫= ולהבין הענין נראה לי המאסף עיין בספה"ק "אור פני‬ ‫עבד ה' ואיתפשטותא דמשה בכל דרא ודרא בס' ריבוא‬ ‫משה" פ' ויצא‪ :‬שכתב ויעקב היה רועה א"ת צאן לבן –‬ ‫נשמתין דישראל‪ ,‬יכול כל אחד ליהנות מכך‪ ,‬ולומר אנא‬ ‫א"ת ר"ת אמר תהלים‪ .‬ודו"ק‪.‬‬ ‫ה' כי אני עבדך לקבל כל מה שרוצה וצריך‪ ,‬וליתן הכל‬ ‫להשי"ת‪.‬‬ ‫אושפיזא דמשה רבינו‬ ‫הרה"ק רבי צבי הירש מזידיטשוב זי"ע אומר‪ ,‬מדוע‬ ‫סיפר הרה"ח ר' ליפא שווארץ מסאטמר ז"ל‪ :‬פ"א בימי‬ ‫מקדימין את אושפיזא דמשה ואהרן לפני יוסף הצדיק?‬ ‫בחרותו ביום האושפיזא דמשה כיבדו הרבי ה"דברי‬ ‫רק אמרו חז"ל במס' ב"ב [קכ‪ :].‬בישיבה הולך אחר‬ ‫יואל" זי"ע לזמר 'שיר המעלות' באומרו שהיום הוא‬ ‫חכמה‪ ,‬במסיבה אחר זקנה‪ .‬וכיון שמצות סוכה היא‬ ‫האושפיזין שלו‪ .‬ואמר לרבי‪ :‬הרי אין שמי משה‪ ,‬והשיב‬ ‫"בסוכות תשבו" ולכן ברכתה "לישב בסוכה"‪ ,‬לכן‬ ‫לו הרבי‪ :‬אעפ"כ הלא יש לך אח ושמו משה‪ .‬ואחרי‬ ‫הקדימו את משה ואהרן‪.‬‬ ‫יו"ט היה צריך להתייצב בצבא‪ ,‬ואז היה קשה מאד‬ ‫להינצל מהם‪ ,‬והרבה היו לוקחים דרכון של אחיהם‬ ‫הגאון רבי מאיר שפירא זצ"ל מלובלין‪ ,‬הביא ראיה‬ ‫וכדו' וכיון שהיו רואים שהם כבר לא כל כך צעירים אז‬ ‫מוכחת למנהג ספרד שמונים את משה לפני יוסף‪,‬‬ ‫פטרוהו לשלום‪ .‬אבל אצלו היו חוששים לעשות כדבר‬ ‫שמשה ביום רביעי ומשה ביום חמישי‪.‬‬ ‫הזה כיון שאחיו ר 'משה שווארץ ז"ל היה מבוגר ממנו‬ ‫הגמ' במסכת סוכה [נה] אומרת‪ :‬השיר שהלוים היו‬ ‫בעשרים שנה ומיד היו יכולים להכיר שזה לא נכון‪ ,‬אך‬ ‫אומרים ביום ג' דחולו של מועד [יום ד' דסוכות] – "מי‬ ‫‪22‬‬ ‫חג הסוכות – שמחת תורה – שמיני עצרת – וזאת הברכה‬ ‫בה"י‬ ‫שכינתא‪ ,‬וזה דכתי' 'למען ידעו' וגו'‪ ,‬לדעת כי ה' הוא‬ ‫מ"מ החליט להיכנס לרבי מסאטמר זי"ע ולשאול את‬ ‫האלקים‪ ,‬והרמז ידעו בגימ' ב' השמות‪' ,‬למען ידעו‬ ‫פיו‪ ,‬והרבי אמר לו שיעשה ג"כ כמו כולם וה' יעזור‪.‬‬ ‫דורותיכם כי בסוכות הושבתי' וגו'‪ ,‬ואי' בגמ' שחל שם‬ ‫ויהי בהגיעו לשם מצא את הרב מפאיע ז"ל וכשנתוודע‬ ‫שמים על הסוכה‪ ,‬סוכה בגימ' ב' השמות כדאי'‪ ,‬למען‬ ‫לו מכל מה שרוצה לעשות אמר לו היזהר והישמר‬ ‫ידעו דורותיכם שידעו זאת‪ ,‬את השמות הק'‪ ,‬אושפיזא‬ ‫לעשות כדבר הזה כי היום יש קצין קשה כהמן וכל‬ ‫דיוסף הצדיק להיות שמור‪ ,‬ולהיות חמאין אפי שכינתא‪,‬‬ ‫הבחורים שעברו עד הנה לא נפטרו ואתה בוודאי לא‬ ‫'עדות ביהוסף שמו' ‪ -‬שיש בו משם הויתו ית'‪.‬‬ ‫תיפטר ממנו כיון שרואים בעליל שזה שקר‪ .‬אמר לו ר'‬ ‫ליפא אעפ"כ אני בא בכוחו של אותו זקן ובטוח אני‬ ‫אושפיזא דדוד מלכא משיחא‬ ‫שאנצל מהם‪ .‬וכך הוה שבאותו יום לא איתסייע מילתא‬ ‫הרבי ה"בית ישראל" זי"ע אמר בשם זקינו ה"שפת‬ ‫כיון שכבר היה מאוחר ואמרו לו לבוא למחרת‪ ,‬ולמחרת‬ ‫אמת" זי"ע‪ :‬דהנה לכל השלשה מינים [אתרוג לולב‬ ‫היה קצין טוב שהיה יליד קאלוב ושמח מאד להיפגש‬ ‫הדס] ישנם מעלות‪ ,‬אולם ערבה שאין לה ריח ואין לה‬ ‫עם ר' ליפא שג"כ היה יליד קאלוב ומיד פטרוהו לשלום‪.‬‬ ‫טעם‪ ,‬מה המעלה שלה?‬ ‫ורק אז הבינו את עומק כוונתו של הרבי זי"ע שאמר לו‬ ‫ואמר ע"ז שעיקר המעלה של ערבה הוא ענין של‬ ‫בסוכות קודם לכן שיש לו אושפיזין כיון שיש לו אח‬ ‫"צפית לישועה"‪ .‬היום זה אושפיזא של דוד המלך ע"ה‪,‬‬ ‫משה ‪...‬‬ ‫דוד כתב ספר תהילים‪ ,‬גם ענין של צפית לישועה‪.‬‬ ‫בכלל כל הענין של "צפית לישועה" מקורו מדוד המלך‬ ‫אושפיזא דאהרן כהנא קדישא‬ ‫ע"ה‪ ,‬תהילים‪ .‬בגאולה העתידה גם יהיה כך‪ ,‬שיהודים‬ ‫הרה"ק ה"בית אברהם" מסלונים זי"ע אמר‪ :‬סוכה היא‬ ‫יושעו ע"י "צפית לישועה"‪.‬‬ ‫זכר לענני הכבוד שהיו בזכותו של אהרן הכהן כדאי'‬ ‫בגמרא סוכה [יא‪ ,]:‬והנה איתא שאלה שחטאו בפגם‬ ‫הרבי ה"בית ישראל" זי"ע אמר‪ :‬הושענא רבא הוא זמן‬ ‫ברי"ק פלטתן הענן‪ ,‬ועליהם נאמר במלחמת עמלק‬ ‫טוב – ישועה גדולה‪" ,‬יעדער יוד כאפט זעך אריין אין‬ ‫'ויזנב בך כל הנחשלים אחריך'‪ .‬לכן הסוכה שהיא זכר‬ ‫דערין" [כל יהודי נאחז בזה]‪.‬‬ ‫לענני הכבוד‪ ,‬כל מי שרוצה לתקן את פגמיו ולשוב אל‬ ‫הושענא רבא הוא גם אושפיזא של דוד המלך‪.‬‬ ‫ה' יכנס לתוך הסוכה‪ ,‬והיא תגן עליו מכל צר ואויב‬ ‫והשייכות לזה‪ ,‬שלדוה"מ היו הרבה צרות‪ -‬מלחמות‪,‬‬ ‫הרוצים להכשילו‪.‬‬ ‫עם אבשלום‪ ,‬והוא הבקיע את הכל‪ ,‬וכן גם לאחר‬ ‫שנהיה מלך גם היו לו צרות‪ ,‬והוא כל הזמן התפלל‬ ‫הרבי ה"לב שמחה" זי"ע אמר‪ :‬אהרן הכהן אוהב שלום‬ ‫עליהם‪ ,‬ובזה הוא פעל לכל הדורות‪ .‬וזה השייכות של‬ ‫ורודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה‪ .‬ראיתי‬ ‫דוד המלך להושענא רבא‪ ,‬דוד שפועל ישועות –‬ ‫בספר סוכה [במילוי אותיות‪ ,‬סמ"ך וי"ו כ"ף ה"ה‪ ,‬עם‬ ‫והושענא רבא דהוי ישועה גדולה‪.‬‬ ‫אותיות סוכה] בגימטריא "אהרן"‪.‬‬ ‫וי"ל שזהו שאמרו ראוים כל ישראל לישב בסוכה אחת‪,‬‬ ‫כולם באחדות ובשלום מידתו של אהרן‪ ,‬הפורש סוכת‬ ‫מצות ד' מינים‬ ‫שלום עלינו ועל כל ישראל‪ ,‬מכוחו של אהרן‪ ,‬אוהב‬ ‫שלום ורודף שלום‪.‬‬ ‫ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר וגו'‪[ :‬ויקרא‬ ‫כג מ]‬ ‫אושפיזא דיוסף צדיקא‬ ‫כותב הרבינו בחיי [פרשת אמור]‪ :‬ארבעה מינים הללו‬ ‫הרבי ה"לב שמחה" זי"ע אמר‪ :‬חג האסיף רמז ליוסף‬ ‫רמז לארבעה איברים שבגוף האדם שהם עיקר כל‬ ‫שבגימ' האסיף כדאי'‪ ,‬יוסף שומר הברית‪ ,‬אושפיזא‬ ‫פעולותיו‪ ,‬הן לכל המצוות הן לכל העבירות‪ ,‬והן‪:‬‬ ‫דיוסף הצדיק לכל השנה‪ .‬אי' בשפ"א בשם החידושי‬ ‫העינים והלב‪ ,‬וכמו שדרשו חז"ל [ירושלמי ברכות א‪ ,‬ח]‬ ‫הרי"ם ז"ל שכל חג הסוכות חג האסיף כנגד יוסף‬ ‫'לבא ועינא תרי סרסורי דחטאה נינהו'‪ ,‬שנאמר 'ולא‬ ‫ומדתו‪ ,‬שומר הברית‪ ,‬למען ידעו דורותיכם דעת זה סדר‬ ‫תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם'‪ ,‬והשפתיים גם כן‬ ‫טהרות להיות שמור בקדושה‪ ,‬ועי"ז להיות חמאין אפי‬ ‫‪23‬‬ ‫חג הסוכות – שמחת תורה – שמיני עצרת – וזאת הברכה‬ ‫בה"י‬ ‫אלא כביכול מכוחו והשגחתו הפרטית הם גדלים‪ ,‬ולזה‬ ‫מצוות הרבה וכנגדן עבירות הרבה תלויות בהן‪,‬‬ ‫ציוה לנו ליקח אלו הד' מינים מיוחדים לו בחג להראות‬ ‫והשדרה גם כן כי היא עיקר הגוף והכח הנשפע בה‬ ‫לכל שעם ה' אלה‪ ,‬והנה הינם בידו שאין להם פחד‬ ‫מהמוח‪ ,‬וזהו שאמר במדרש 'אתרוג דומה ללב‪ ,‬לולב‬ ‫ואימה משום בריאה בעולם‪ ,‬ואפילו לסמא"ל אין לו כח‬ ‫לשדרה‪ ,‬הדס לעינים‪ ,‬ערבה לשפתיים'‪ ,‬והכוונה בזה‪,‬‬ ‫לשלוח יד בהם אחר שהם מצויינים ומסומנים בסימן‬ ‫כי בהיכשל האדם בעבירות של ארבעה איברים אלו‬ ‫של מלך"‪.‬‬ ‫ימצא כופר בד' מינין אלו שהם כנגדן ודומין להם‪ ,‬לפי‬ ‫שבכל עבירה תמצא כפרה כשיעשה האדם מצוה‬ ‫ה"משנה ברורה" [סימן תרמ"ח סקס"ח] כותב‪ :‬אתרוג‬ ‫כנגדה‪ ...‬ולפיכך דוקא על ידי לקיחת ד' מינים מתרצה‬ ‫המורכב הסכימו הפוסקים שהוא פסול דלא מקרי‬ ‫הקב"ה לישראל‪ ,‬כי בהם מתקן האדם אותן האברים‬ ‫אתרוג כלל וכו'‪ .‬אמנם בסימן ר"ז מפקפק ה"חתם‬ ‫שחטא בהם ומשתמש בהם להלל לה'‪.‬‬ ‫סופר" זצ"ל מאד בענין הסימנים אחרי שלא נזכרו‬ ‫בש"ס‪ ,‬ודעתו דלמעשה אין לסמוך על סימנים כלל‬ ‫בגמרא [סוכה מא‪ :]:‬לכם – משלכם וכו'‪ ,‬ומעשה ברבן‬ ‫להקל ודינן של אתרוגים כדין עוף טהור דנאכל‬ ‫גמליאל ורבי יהושע ורבי אלעזר בן עזריה ורבי עקיבא‪,‬‬ ‫במסורת‪ ,‬דהיינו שאותו המקום יהיה מוחזק מימים‬ ‫שהיו באין בספינה‪ ,‬ולא היה לולב אלא לרבן גמליאל‬ ‫קדמונים שאתרוגיהם אינם מורכבים וכו'‪ ,‬ע"ש‪.‬‬ ‫בלבד‪ ,‬שלקחו באלף זוז וכו'‪ .‬למה לי למימר שלקחו‬ ‫באלף זוז‪ ,‬להודיעך כמה מצוות חביבות עליהן‪.‬‬ ‫ה"באר היטב" בסימן תרמה סק"ט מביא מש"כ‬ ‫שואל ה"שפת אמת" [עהש"ס]‪ :‬לכאורה איך ראינו‬ ‫בתשובת מהרי"ו‪ :‬אתרוג בגימטריא תר"י‪ ,‬ועם ג'‬ ‫כמה מצוות חביבות עליהם‪ ,‬והרי מן הדין חייב לתת על‬ ‫המינים הנוספים – תרי"ג‪ ,‬ששקול כנגד תרי"ג מצוות‪.‬‬ ‫כל פנים עישור נכסיו עבור מצות עשה?‬ ‫ומיישב‪ :‬יש לומר שלא היה [הלולב] כל כך ביוקר‪ ,‬רק‬ ‫הרבי הזקן מאלכסנדר זי"ע כשהביאו לו אתרוג לא‬ ‫שנתן רבן גמליאל מטוב לבו אלף זהובים‪ ,‬כמו שראינו‬ ‫הביט בו עד לאחר הסליחות של י"ג מדות‪ .‬ואמר‬ ‫באנשים גדולים שנתנו בעבור המצוה ככל שביקש‬ ‫בקדשו‪ :‬עם הדמעות של הסליחות של י"ג מדות לפני‬ ‫המוכר‪ ,‬ואף רבן גמליאל נתן מעצמו סכום גדול כזה‪.‬‬ ‫יו"כ‪ ,‬רוחצים את האתרוג מכל כתמיו‪.‬‬ ‫ועיי"ש בהמשך דבריו‪.‬‬ ‫בשם הרה"ק ה"חלקת יהושע" מביאלא זי"ע‪ :‬דאתרוג‬ ‫שואל ה"ערוך לנר"‪ :‬איך מוכח מכאן שמצוות חביבות‬ ‫נקי עדיף מגידול נאה – כשאין להשיג אתרוג כליל‬ ‫על כולם‪ ,‬בו בזמן שרק רבן גמליאל הוזיל מכיסו אלף זוז‬ ‫המעלות‪ ,‬באשר אתרוג נקי מכוון נגד הלב‪ ,‬ויש‬ ‫למצות לולב?‬ ‫להשגיח על לב נקי‪.‬‬ ‫ועוד יש להבין‪ ,‬מדוע הוצרך רבן גמליאל לפזר סכום‬ ‫כזה גדול כ"אלף זוז" לצורך לולב‪ ,‬וכי לא היו מצויים‬ ‫כתב ה"ישמח ישראל" זי"ע‪ :‬נודע שהקדושת לוי לא‬ ‫לולבים יותר זולים בשוק?‬ ‫היה ישן בליל א' של סוכות‪ ,‬כי היה יושב ומצפה בכליון‬ ‫אולם‪ ,‬מסביר ה"ערוך לנר" זצ"ל‪ :‬מזה נראה בעליל‬ ‫עינים שיאיר היום לקיים מצות נטילת ד' מינים‪.‬‬ ‫שבאותו מעמד היו הרבה אנשים שרצו לקנות את‬ ‫הלולב‪ ,‬וכל אחד מהם הוסיף על מחירו עד הסכום‪:‬‬ ‫ה"לקט יושר" היה נוהג לישון בערב סוכות כדי שיישן‬ ‫תשע מאות תשעים ותשע זוז‪ .‬מרוב תשוקתו לזכות‬ ‫בלילה לתיאבון‪.‬‬ ‫באותו לולב מהודר‪ ,‬שילם רבן גמליאל עבורו אלף זוז‪.‬‬ ‫נמצא שממה שלקחו רבן גמליאל באלף זוז‪ ,‬נראה עד‬ ‫כתב השל"ה הק'‪ :‬ראיתי מבני עליה המחבבים מצות‬ ‫כמה מצוות חביבות עליהם – על כולם‪.‬‬ ‫היו מנשקין המצות והמרור וכל המצוות בעת עשייתן‪,‬‬ ‫וכן הסוכה בכניסתו וביציאתו‪ ,‬וכן ארבעה מינים‬ ‫כתב בספר "סדר היום" וז"ל‪" :‬שמעתי כי לכל אילן‬ ‫שבלולב‪ ,‬והכל לחבב המצוה‪ .‬ויש ללמוד זה ממה‬ ‫ואילן או עשב או ירק יש שר שולט עליו ואומר לו 'גדל'‪,‬‬ ‫שכתב הרמ"א בסימן כ"ד יש נוהגין לנשק הציצית‬ ‫וארבעה מינים אלו לא השליטם הקב"ה ביד שר ושוטר‬ ‫‪24‬‬ ‫חג הסוכות – שמחת תורה – שמיני עצרת – וזאת הברכה‬ ‫בה"י‬ ‫לאחרים – סימן שאין הוא "בעלים גמורים" על האתרוג‬ ‫בשעה שרואה אותם‪ ,‬והכל משום חיבוב מצוה‪ ,‬ואשרי‬ ‫– ושוב יש כאן חסרון של "לכם"‪...‬‬ ‫מי שעובד את ה' בשמחה ובטוב לבב ובדביקה וחשיקה‬ ‫וחפיצה‪.‬‬ ‫אמר הגאון הסבא מקלם זצ"ל‪ :‬בירושלמי [סוכה רפ"ג]‬ ‫למדו מהפסוק 'לא המתים יהללו י‪-‬ה' וגו' – שאתרוג‬ ‫בשו"ת "מחנה חיים" להגאון ר' חיים סופר [ח"ג או"ח‪,‬‬ ‫היבש פסול‪ .‬מכש"כ האדם צריך להשתדל שלא יהיה‬ ‫סימן נא] הביא‪ ,‬שפעם נסע הגאון רבי בונם איגר אב"ד‬ ‫יבש ולהיות מהודר וחי‪ ,‬וכל חי מרגיש – ובמה – בדעת‪,‬‬ ‫מטרסדורף זצ"ל‪ ,‬לראות את פני מחותנו הגאון בעל‬ ‫כי זאת מחייה את האדם בזה ובבא‪ ,‬על כל 'כל מי שאין‬ ‫"חתם סופר" זצ"ל אב"ד פרעשבורג‪ ,‬וכיבדו ה"חתם‬ ‫בו דעה אסור לרחם עליו' [ברכות לג‪ ,].‬כי כיון שאין בו‬ ‫סופר" שידרוש‪ ,‬ואמר בחריפות בפלפולא דאורייתא‪,‬‬ ‫דעת הוא כמת‪.‬‬ ‫ובתוכו היה דין חדש‪ :‬שמי שאוחז את ארבעת המינים‬ ‫בעודו לילה‪ ,‬והיו בידו כשהאיר היום – יצא ידי חובתו‪.‬‬ ‫בגמ' [סוכה לא‪ :].‬ארבעה מינים שבלולב‪ ,‬כשם שאין‬ ‫כששמע החת"ס את דבריו‪ ,‬פתח פיו וקרא בקול גדול‪:‬‬ ‫פוחתין מהן כך אין מוסיפין עליהן‪ .‬לא מצא אתרוג לא‬ ‫"אם להרחיב גבולי תורה בא מחותני‪ ,‬כמה נאה וכמה‬ ‫יביא לא פריש ולא רימון ולא דבר אחר‪.‬‬ ‫יאה האי שמעתתא‪ ,‬ואם לדינא – אני חולק!"‪.‬‬ ‫מובא בסמ"ג‪ ,‬שפעם אחת לא הניחו האומות לקיים‬ ‫השיב רבי בונם איגר‪" :‬אני אומר לדינא!"‪.‬‬ ‫מצוות‪ ,‬וציוה לעשות סימנים לכל מצוה‪ .‬ולכאורה‪ :‬הלא‬ ‫פלפל עמו ה"חתם סופר"‪ ,‬ולא הודה לו רבי בונם‪ ,‬וגם‬ ‫כאן ראינו מדברי הגמ' שאין לעשות סימן‪ ,‬ואם לא מצא‬ ‫הוא עמד על דעתו‪ ,‬ולא השוו עצמם בדין‪ .‬אולם‬ ‫אתרוג – אין לו להביא דבר אחר כסימן לאתרוג?‬ ‫ה"מחנה חיים" נוקט מעצמו‪" :‬אבל נראה לי ברור‪ ,‬שמי‬ ‫ותירץ הרבי ה"אמרי אמת" זי"ע‪ :‬דוקא באתרוג אמרו‬ ‫שאחז הלולב בלילה טרם שנתגדל‪ ,‬ונעשה בן שלוש‬ ‫שאם לא מצא אין לו להביא פרי אחר‪ ,‬שכן התורה לא‬ ‫עשרה בלילה ההוא ונתגדל – לא יצא ידי חובתו‬ ‫פירשה איזה "פרי עץ הדר" יש לקחת‪ ,‬אלא שחז"ל‬ ‫בנטילתו הראשונה‪ ,‬כיון שלא עשה מעשה לקיחה‬ ‫אמרו שאתרוג זה "פרי עץ הדר" האמור בתורה‪ .‬מעתה‬ ‫בגדלות!"‪.‬‬ ‫אם יביא פריש או רימון‪ ,‬יטעו בני אדם לומר שאילו הם‬ ‫"פרי עץ הדר" שבתורה‪ ,‬וכדברי הגמ' "דאתי למיסרך"‪,‬‬ ‫הרבי ר' נפתלי מרופשיץ זי"ע שואל‪ :‬והלא דבר הוא‬ ‫אבל בשאר מצוות המפורשות בתורה‪ ,‬שאין מקום‬ ‫שדוקא באתרוג הזכירה תורה הענין של הדר‪ ,‬שלא‬ ‫לטעות בהם – אפשר בעת הצורך לעשות סימנים‪.‬‬ ‫יהיה בו שום דופי אפילו קטן ביותר?‬ ‫ה"רוקח" כותב‪ :‬באותיות 'לולב' יש רמז לתורה‪ :‬תורה‬ ‫אלא‪ ,‬כי אתרוג דומה ללב‪ ,‬שהוא עיקר כל האברים‪,‬‬ ‫שבכתב מתחילה באות ב – 'בראשית' ומסיימת באות‬ ‫ובלב‪ ,‬מום אפי' קטן ביותר זה כבר סכנה גדולה‪.‬‬ ‫ל – 'לעיני כל ישראל'‪ .‬והנ"ך מתחיל באות ו – 'ויהיה‬ ‫אחרי מות משה'‪ ,‬ומסיים באות ל – 'העל' – הרי‬ ‫מרגלא בפומיה דהרה"ק ה"אביר יעקב" מסדיגורה‬ ‫אותיות לולב‪ .‬ולזה לולב בגימטריה חיי"ם – דאין חיים‬ ‫זי"ע‪ :‬אתרוג ר"ת‪ :‬א מונה שלימה‪ ,‬ת שובה שלימה‪ ,‬ר‬ ‫אלא תורה‪.‬‬ ‫פואה שלימה‪ ,‬ג אולה שלימה‪ .‬היינו הדברים‬ ‫המוזכרים בתפילת שמו"ע בלשון שלימה‪.‬‬ ‫לולב הגזול פסול ילפינן בגמרא מהכתוב 'ולקחתם‬ ‫לכם' – להוציא את הגזול‪ .‬והקשו התוס' [ל‪ .‬ד"ה‬ ‫האדמו"ר מאמשינוב – ארה"ב זי"ע סיפר‪ :‬שבימים‬ ‫משום] דעל גזול ל"ל קרא‪ ,‬תיפוק ליה דהוה מצוה‬ ‫ההם נהגו שכל רב בעירו היו לו שני אתרוגים – אחד‬ ‫הבאה בעבירה?‬ ‫שנתן לקהל לברך עליו‪ ,‬והשני שהיה "הדר" ביותר‬ ‫מתרץ הרה"ק ה"דברי יואל" זי"ע מסאטמאר‪ :‬עפי"מ‬ ‫החזיק לעצמו‪ ,‬בכדי שלא יתקלקל מרוב משמוש ידים‪.‬‬ ‫דמבואר בספה"ק "קדושת לוי" שסוכות הוא זמן‬ ‫ברם‪ ,‬רבה של קאליש ה"נפש חיה" זצ"ל‪ ,‬הקפיד‬ ‫"תשובה מאהבה"‪ .‬והנה אם אחד גזל לולב מחבירו‬ ‫שיברכו גם הקהל על האתרוג שלו המהודר‪ ,‬ונימוקו‪:‬‬ ‫ונטלו ביום הראשון‪ ,‬ובו ביום השיב את הגזילה‪ ,‬ופייס‬ ‫שבאם אינו יכול לפעול על עצמו לתת את המהודר‬ ‫‪25‬‬ ‫חג הסוכות – שמחת תורה – שמיני עצרת – וזאת הברכה‬ ‫בה"י‬ ‫תנא הכא יום הנף אגב גררא"‪ .‬אך התוס' מקשים מדוע‬ ‫להנגזל ומחל לו‪ ,‬ושב על החטא תשובה מאהבה‪ ,‬כי‬ ‫במנחות [סח‪ ].‬שם מובאת תקנת יום הנף – לא‬ ‫הרי חג הסוכות הוא זמן של תשובה מאהבה כנ"ל‪,‬‬ ‫הוזכרה גם תקנת הלולב‪ ,‬כפי שכאן הוזכרה תקנת‬ ‫א"כ נתברר למפרע שלא היה כאן מצוה הבאה‬ ‫הלולב אגב תקנת יום הנף?‬ ‫בעבירה כי העבירה נהפכה לו לזכות כדאי' בגמ' שע"י‬ ‫והשיב רבי משה בצלאל תירוץ נפלא ששמע מאחיו‬ ‫תשובה מאהבה זדונות נעשים כזכיות‪ .‬ולכאורה היה לו‬ ‫הרבי ה"אמרי אמת"‪:‬‬ ‫לצאת חובתו‪ ,‬ולכן יליף מקרא 'ולקחתם לכם' – להוציא‬ ‫כאשר תיקן ריב"ז שיהיה לולב ניטל במדינה שבעה‬ ‫את הגזול‪ ,‬שאף בכה"ג שאין כאן עבירה מ"מ לא היה‬ ‫משום "זכר למקדש"‪ ,‬היו העם עצובים‪ ,‬כי אם יש צורך‬ ‫אז הלולב שלו‪ ,‬וחסר ב'לכם'‪ ,‬ולכן לא יצא במצוה‪.‬‬ ‫לעשות זכר למקדש – כנראה שהגלות הולכת להימשך‬ ‫עוד שנים רבות‪ ,‬ועל כן מיד‪ ,‬סמוך ונראה‪ ,‬עמד ריב"ז‬ ‫הרבי ר' זושא זי"ע אמר‪ :‬לול"ב ר"ת‪ :‬ו טהר ל בנו ל‬ ‫ותיקן שיהא יום הנף כולו אסור‪ ,‬משום "מהרה יבנה‬ ‫עבדך ב אמת‪.‬‬ ‫בית המקדש ויאמרו אשתקד מי לא אכלנו וכו' "‪ ,‬ומתוך‬ ‫כך יתחזקו ולא יתייאשו מבנין ביהמ"ק‪ ,‬ומהגאולה‬ ‫הרבי ה"לב שמחה" זי"ע אמר‪ :‬אתרו"ג בגימטריא‬ ‫השלימה‪.‬‬ ‫תור"ה‪ ,‬הד"ס בגימט' סו"ד‪[ ,‬סודות התורה]‪ ,‬הערבה‬ ‫לפי זאת מיושבת קושית התוס'‪ ,‬כי דוקא כאשר תיקן‬ ‫[עם האותיות והתיבה] בגימ' רפ"ח להעלות רפ"ח‬ ‫את תקנת לולב הוצרך על אתר לתקן גם את תקנת‬ ‫ניצוה"ק‪.‬‬ ‫"יום הנף"‪ ,‬ולכן במשנה בסוכה הוזכרה תקנת "יום‬ ‫הנף" אגב תקנת לולב‪ ,‬אבל במסכת מנחות כאשר‬ ‫הרה"ק רבי מרדכי מנדבורנה זי"ע אמר‪ :‬שהלולב צריך‬ ‫המדובר בתקנת "יום הנף"‪ ,‬שטעמה הוא משום‬ ‫להיות ארוך ט' טפחים‪ .‬ואמר רמז ע"ז מציצית‪ ,‬כמו‬ ‫"מהרה יבנה בית המקדש"‪ ,‬לא היה צורך להסמיך לה‬ ‫שהציצית [הענף היינו החוטין]‪ ,‬הם ב' פעמים כמו‬ ‫את תקנת לולב‪ .‬ודפח"ח‪.‬‬ ‫הגדיל [הוא מקום הכריכות והקשרים] כי הגדיל הוא ד'‬ ‫גודלין ארכן שהוא שליש מהענף והענף הוא ח' גודלין‬ ‫הרבי ה"אמרי אמת" זי"ע אומר‪ :‬שהד' מינים – ג' מהם‬ ‫וביחד י"ב גודלין ‪ ,‬כן אי' בשו"ע או"ח סימן י"א סק"ד‬ ‫אינם מפורשים בתורה אלא חז"ל פירשום‪' .‬פרי עץ‬ ‫ושם במג"א ועוד‪ ,‬כמו כן אצל הלולב צריך להיות הלולב‬ ‫הדר' – זה אתרוג‪' .‬כפות תמרים' – זה לולב‪' .‬וענף עץ‬ ‫‪ -‬החלק שלמעלה מההדסים והערבות שני פעמים כמו‬ ‫עבות' – זה הדס‪ .‬ורק הערבה מפורשת בתורה כדכתיב‬ ‫ההדסים והערבות שהם צריכים להיות ג' טפחים‬ ‫'וערבי נחל'‪ .‬והטעם הוא משום דאיתא שהערבה דומה‬ ‫ולמעלה הלולב ב' פעמים ככה‪ ,‬ביחד היה ט' טפחים‪.‬‬ ‫לשפתים שזה הפה‪ ,‬ואיתא שאין כוחן של ישראל אלא‬ ‫ומה השייכות של לולב לציצית‪ ,‬אמר הרה"ק רבי‬ ‫בפה כדכתיב 'הקול קול יעקב'‪ ,‬ולכן אין זה הסתר והוא‬ ‫מרדכי‪ :‬כי ציצית בגימטריא תרי"ג עם ה' קשרים וח'‬ ‫מפורש בתורה‪.‬‬ ‫חוטין‪ ,‬כ"כ האתרוג עם הג' מינים בגימט' תרי"ג‪ ,‬ע"כ‬ ‫שפיר יליף מיניה‪.‬‬ ‫דרש הרבי ה"פני מנחם" זי"ע‪ :‬אי' במד' שארבעת‬ ‫המינים שבלולב רומזים לד' דרגות שיש בישראל‪,‬‬ ‫במשנה במס' סוכה [דף יב‪ ]:‬בראשונה היה לולב ניטל‬ ‫אתרוג יש בו טעם ויש בו ריח‪ ,‬לולב יש בו טעם ואין בו‬ ‫במקדש שבעה ובמדינה יום אחד‪ ,‬משחרב ביהמ"ק‬ ‫ריח וכו'‪ ,‬ועל ידי האגודה מתאגדים כולם יחד‪.‬‬ ‫התקין ריב"ז שיהא לולב ניטל במדינה שבעה זכר‬ ‫והנה‪ ,‬הלולב עצמו אין בו טעם‪ ,‬וכדאי' בגמ' שעץ‬ ‫למקדש‪ ,‬ושיהא יום הנף כולו אסור‪.‬‬ ‫בעלמא הוא‪ ,‬אלא שהתמר שגדל עליו יש בו טעם‪ ,‬ועל‬ ‫מסופר‪ ,‬שבקיץ תרצ"ט‪ ,‬בעיירת המרפא שצ'וואניץ‪,‬‬ ‫שמו נחשב הלולב שיש בו טעם‪ ,‬ועל כן גם מי שאינו‬ ‫נפגשו הגה"צ רבי משה בצלאל אלתר הי"ד אחיו של‬ ‫מוצא טעם בעבודתו‪ ,‬יש לו לחזק עצמו במה שהוא‬ ‫ה"אמרי אמת" זי"ע‪ ,‬עם הגאון הגרי"ז מבריסק זצ"ל‪,‬‬ ‫נכלל בעדה קדושה הדבקים בצדיק אמת‪ ,‬ולכן נחשב‬ ‫והגרי"ז הזכיר את דברי התוס' [בד"ה ושיהא] "הרבה‬ ‫גם הוא שיש בו טעם וריח‪.‬‬ ‫תקנות תיקן ריב"ז‪ ,‬אלא הנך תרתי תיקן ביחד‪ ,‬להכי‬ ‫‪26‬‬ ‫חג הסוכות – שמחת תורה – שמיני עצרת – וזאת הברכה‬ ‫בה"י‬ ‫הנאחזים כולם במקום אחד‪ ,‬כן אחדותם היתה אחדות‬ ‫סיפר הרבי ה"פני מנחם" זי"ע‪ :‬כי ידוע היו דעות‬ ‫שלימה‪ ,‬לא הסיחו דעתם מקדושת בורא עולם יתברך‬ ‫חלוקות בין גדולי ישראל אחרי איזה אתרוג יש להדר‪,‬‬ ‫ויתעלה‪ ,‬ולעולם פנו למעלה‪ .‬וכן צריך לנו‪ ,‬שאנו מגזעם‬ ‫אם להדר אחרי אתרוג הנקי מכל רבב אף שגידולו אינו‬ ‫ומשורשם‪ ,‬ולאחוז את מעשה אבותינו בידינו‪ ,‬ולייחד‬ ‫נאה‪ ,‬או להדר על גידול נאה‪ ,‬אף שאינו נקי לגמרי‬ ‫לבבנו יחוד גמור לעבודת אלוקינו"‪.‬‬ ‫בנקיות‪ ,‬ודעת ה"שפת אמת" היה להדר באתרוג על‬ ‫נקיות‪ ,‬והרבי ה"אמרי אמת" הידר אחר גידול נאה‪.‬‬ ‫מסופר על ה"חזון איש" זצ"ל שאמר‪ :‬כמה גדולים דברי‬ ‫וביאר ה"פני מנחם" כי זה היה לשיטתם‪ ,‬ה"שפת‬ ‫חכמים שאמרו‪" :‬הכל תלוי במזל אפילו ספר תורה‬ ‫אמת" הנהיג את החסידות ליחידי סגולה בני עליה‬ ‫שבהיכל" – הנה הורגלו הבריות לטרוח ולהתאמץ‬ ‫שיהיו נקיים לגמרי מכל כתם ופגם‪ ,‬וה"אמרי אמת"‬ ‫בהידורם של ארבעת המינים‪ ,‬וביותר של אתרוג‬ ‫עבד משך ימי חייו להרחיב גבולות הקדושה‪ ,‬גם לאלו‬ ‫שהתורה קראתו "פרי עץ הדר"‪ ,‬ומפזרים על כך ממון‬ ‫שאינם נקיים לגמרי‪ ,‬להכניסם תחת כנפי השכינה‪...‬‬ ‫רב‪ ,‬ואילו לצורך סוכתו מלקט כל אחד צרור שיירי‬ ‫נסרים אשר לא תואר ולא נוי‪ ,‬שזכה בהם מן ההפקר‪,‬‬ ‫הרה"ק רבי מאיר מפרמישלאן זי"ע אמר‪ ,‬רמז מהתורה‬ ‫והלא שתיהן מצוות שוות מן התורה‪ ,‬סוכה וד' מינים‪,‬‬ ‫להדסי צפת‪ :‬וענ ף ע ץ עבו ת סופי תיבות הוא צפ"ת‪.‬‬ ‫וכדינה של כל מצוה חל גם על הסוכה ודפנותיה דין 'זה‬ ‫קלי אונוהו – התנאה לפניו במצוות'‪ ,‬וכמ"ש חז"ל‬ ‫האתרוג דומה ללב‪ ,‬מספרים שהרה"ק ר' זאב‬ ‫להדיא‪ :‬התנאה לפניו במצות‪ ,‬עשה לפניו סוכה נאה‬ ‫מטשערנוסטרע היה מקפיד שלא יגע אף אחד באתרוג‬ ‫ואתרוג נאה‪...‬‬ ‫שלו‪ ,‬ורק הוא בעצמו היה מברך עליו‪ ,‬פ"א ביושבו‬ ‫בסוכתו‪ ,‬והאתרוג היה מונח אז בעליה אשר גר‪,‬‬ ‫[א"ה‪ :‬שמעתי מאת המשב"ק רמ"ז הי"ו מי‪-‬ם‪ ,‬שבזמנו‬ ‫והתחיל להתעלף‪ ,‬כשהעירו אותו אמר שהרגיש כאילו‬ ‫אצל הרבי ה"בית ישראל"‪ ,‬החליט להחליף את הסכך‬ ‫אחד הכניס ידו לתוך פנימיות הלב שלו ומזה נתעלף‪,‬‬ ‫שהיה מקני סוף לסכך חדש‪ ,‬ונסע למקוה ישראל ושם‬ ‫ואמר שילכו לראות מה עם האתרוג שלו‪ ,‬ראו שאיש‬ ‫קטפו והכינו ועשו הכל כדי להכשירו לשמש כסכך‪,‬‬ ‫אחד לקח את האתרוג בידו לברך עליו‪.‬‬ ‫בערב החג קראו הרבי ושאלו מאיפה הסכך? וענה‬ ‫שקטף במקוה ישראל‪ ,‬שאלו הרבי‪ :‬וכי היה לך רשות?‬ ‫הגאון רבי צבי יחזקאל מיכלזון בעל שו"ת "תירוש‬ ‫ענה שלא‪ ,‬אמר לו הרבי‪ :‬רצית להכשילני באיסור‬ ‫ויצהר" זצוק"ל אומר בדרך צחות‪ :‬לכאורה יש לתמוה‪,‬‬ ‫גזילה‪ ,‬תוריד מהר ותחליף בחזרה‪ .‬הוא לוה מהמשב"ק‬ ‫למה בפסח כשבא גם הרשע להשתתף בחגיגת הרגל‪,‬‬ ‫ר' ח"ל ז"ל ‪ 5‬לירות ונסע למקוה ישראל‪[ ,‬כמובן‬ ‫נאמר‪ :‬ואף אתה הקהה את שיניו‪ ,‬ואילו בסוכות אנו‬ ‫שבאוטובוסים‪ ]...‬וראה שם מישהו רוכב על סוס ומסייר‬ ‫רואים להיפך‪ ,‬שמקבלים באגודה גם את הערבה‪,‬‬ ‫בשטח‪ ,‬הוא שאל אותו מה רצונו? וענה לו שהוא לקח‬ ‫שהיא כנגד פושעי ישראל שאין בהם לא תורה ולא‬ ‫סכך בלי רשות ורוצה כעת לבקש רשות‪ ,‬ענה לו‬ ‫מעשים טובים?‬ ‫שהפעם הוא מוותר לו אבל בפעם הבאה שיבקש‬ ‫אכן החילוק פשוט וברור‪ ,‬בפסח כשבא הרשע שאין לו‬ ‫קודם‪ .‬הוא חזר לי‪-‬ם‪ ,‬וסיפר לרבי שיש לו כבר רשות‪,‬‬ ‫חלק ונחלה בתורת ה'‪ ,‬להתענג במאכלי מעדני החג‪,‬‬ ‫ואז הרבי הרשה לו להשאיר את זה‪.‬‬ ‫נכון אמנם להקהות את שיניו‪ ,‬אבל הערבה בסוכות‪,‬‬ ‫שלא תקבל שום הנאה‪ ,‬ואין בה לא אכילה ולא שתיה‪,‬‬ ‫סיפור דומה היה פעם בליל יום כיפור בהפסקה שבין‬ ‫אלא מנענעים בה בלבד – מהעונג הרוחני הזה אין לנו‬ ‫כל נדרי למעריב‪ ,‬הרבי ה"בית ישראל" זי"ע שאל את‬ ‫למנוע אף את פושעי ישראל ‪...‬‬ ‫המשב"ק רב"ק ז"ל‪ :‬מאיפה היה בבוקר החול‬ ‫שהשתמשו בו לכיסוי הדם של הכפרות? וענה שלקח‬ ‫ב"סדר היום" ברמזי ההדס‪" :‬חז"ל קיבלו קבלה‬ ‫מישיבת "פורת יוסף" שהיתה בשכנות ועסקו שם‬ ‫אמיתית שצריך לאגוד עם הלולב ג' בדי הדס ולא‬ ‫בבניה והיה בחוץ ערימת חול‪ .‬שאל אותו הרבי‪ :‬והרי זה‬ ‫פחות‪ ,‬כדי שנזכור בזה שלשלת היחס וגזע קדושת‬ ‫גניבה? והיה צריך ללכת לישיבת פורת יוסף ולבקש‬ ‫אבותינו אברהם יצחק ויעקב‪ ,‬שהם דומים לעלי ההדס‬ ‫‪27‬‬ ‫חג הסוכות – שמחת תורה – שמיני עצרת – וזאת הברכה‬ ‫בה"י‬ ‫לפני המחנה‪ .‬למה זה מסתפקים אנו בסיכוך עליון‬ ‫מהמנהלים שימחלו לו‪]...‬‬ ‫בלבד ? אם ברצוננו לקיים זכר הוגן לענני הכבוד‪ ,‬עלינו‬ ‫להקיפו בסכך‪.‬‬ ‫מאמר מהספר "דברים אחדים" ח"א ממו' הגה"ח ר'‬ ‫ביישוב קושיא זו‪ ,‬מסביר המהר"ל‪' :‬למבין אין זו‬ ‫דניאל חיים אלתר שליט"א‪:‬‬ ‫קושיא'‪ .‬לפי שההגדרה 'למעלה' אצל בני ישראל‪ ,‬אינה‬ ‫באה לבטא את הכיוון שמעל לראשנו‪ ,‬שהרי אילו נשאל‬ ‫בגמרא [סוכה מה‪ :]:‬משום רשב"י כל המצוות כולן אין‬ ‫בו זמנית יהודי בארץ ישראל ויהודי בארה"ב‪ :‬היכן‬ ‫אדם יוצא בהן אלא דרך גדילתן‪ ,‬שנאמר 'עצי שיטים‬ ‫מקום כבודו של הקב"ה ? יצביעו שניהם כלפי מעלה‪,‬‬ ‫עומדים'‪.‬‬ ‫למרות שכיווניהם מנוגדים‪ .‬טעם הדבר הוא‪,‬‬ ‫כאן המקור לדין שארבעת המינים מצוה לנטלם דרך‬ ‫שברוחניות‪ ,‬שואף כל דבר לכיוון מעלה‪ ,‬להיפוך‬ ‫גדילתם‪ .‬מסיבה זו‪ ,‬כשאוחזים את האתרוג קודם‬ ‫מגשמיות‪ ,‬בו נמשך כל דבר למטה לארץ‪ .‬לכן‪ ,‬בבואנו‬ ‫הברכה‪ ,‬אוחזים אותו כשהפיטם מופנה כלפי מטה‪ ,‬כך‬ ‫להנציח זכר לענני הכבוד המסמלים את הרוחניות ואת‬ ‫לא יוצאים עדיין ידי חובה עד גמר הברכה‪ ,‬שנחשבת‬ ‫השראת השכינה‪ ,‬די לנו בכך שהננו מניחים את הסכך‬ ‫עובר לעשייתן‪ .‬בתום הברכה הופכים את האתרוג מיד‪,‬‬ ‫על הסוכה 'למעלה' – מקור ושורש הרוחניות‪.‬‬ ‫וכך יוצאים ידי חובה‪.‬‬ ‫וכפי הרמז המובא ב"תולדות יעקב יוסף" על‬ ‫שמתחילים לומר אחר חג הסוכות 'משיב הרוח ומוריד‬ ‫בין הפוסקים מצינו הרבה שמפקפקים בדין 'דרך‬ ‫הגשם'‪ ,‬כשהכוונה משיב הרוח – הרוחניות עולה‬ ‫גדילתו' של האתרוג‪ ,‬וטענתם בפיהם‪ ,‬שאם נביט‬ ‫למעלה‪ ,‬ומוריד הגשם – הגשמיות יורדת למטה‪ .‬כפי‬ ‫באילן האתרוג‪ ,‬נראה את כל פירותיו תלויים כשהפיטם‬ ‫כמה שמגביהים את הרוחניות‪ ,‬כך מושפעת עלינו‬ ‫מופנה לצד הארץ‪ .‬טענה זו הביאה אכן כמה מן‬ ‫הגשמיות‪.‬‬ ‫הפוסקים‪ ,‬לפסוק‪ ,‬שהדין של לקיחה דרך גדילה אמורה‬ ‫בזה תוסר תמיהת ה"ביכורי יעקב" הנ"ל‪ :‬מה שאנו‬ ‫רק בלולב הדס וערבה‪ ,‬אך לא באתרוג‪ .‬לעומתם‬ ‫נוטלים את האתרוג דרך גדילתו כלפי מעלה‪ ,‬אינו כרוך‬ ‫ניצבים התומכין בדין‪ ,‬ומסבירים‪ ,‬שהאתרוג בעצם‬ ‫בהכרח במיקומו של פרי באילן‪ ,‬ולא במיקומו על פני‬ ‫מתחיל לגדול כשהפיטם מופנה כלפי מעלה‪ ,‬אלא‬ ‫כדור הארץ‪ .,‬דרכו של האתרוג – כמו שאר המינים –‬ ‫שבמהלך גדילתו מכביד עליו משקלו‪ ,‬וגורם שלאט לאט‬ ‫הוא לשאוף כלפי 'מעלה'‪ ,‬שהרי הוא מסמל רוחניות‪.‬‬ ‫יתהפך הפרי כלפי מטה‪ ,‬אך דרך גדילתו האמיתי נקבע‬ ‫לכן‪ ,‬בכל מקום בו אנו נמצאים‪ ,‬ניטול את האתרוג‬ ‫לפי תחילת גדילתו‪.‬‬ ‫כשפיטמו מופנה השמימה‪ ,‬ובכך נצא ידי חובת 'דרך‬ ‫עוד דיון מעניין מצינו בענין 'דרך גדילתו'‪ ,‬והוא מש"כ‬ ‫גדילתו'‪ .‬ונוכיח כי אנו נמשכים אחרי הרוחניות‪ ,‬בניגוד‬ ‫ה"ערוך לנר" בספרו "ביכורי יעקב" על הלכות סוכה‬ ‫לכח המשיכה המוטבע בכדור הארץ שמנסה למשוך‬ ‫וארבעת המינים‪ .‬שם מסתפק‪ ,‬במי שהביא אתרוג‬ ‫את כולנו כלפי מטה‪.‬‬ ‫ממדינה הממוקמת בצדו השני של כדור הארץ‪.‬‬ ‫כשם שהאתרוג ששואף מתחילת גדילתו כלפי מעלה‪,‬‬ ‫שבחציו השני של כדור הארץ‪ ,‬מתנהלים החיים בכיוון‬ ‫ורק כובד משקלו מאיים למשוך אותו ולהפכו כלפי‬ ‫ההפוך מאשר כאן‪ ,‬לפי"ז‪ ,‬כשניטול אתרוג שגדל שם‬ ‫מטה‪ ,‬בכל זאת נשאר 'דרך גדילתו' – כיוון מעלה‪ .‬כך‬ ‫כשפיטמתו כלפי מעלה ונרצה לאוחזו בדרך גדילתו‪,‬‬ ‫נשתדל גם אנו להישאר עם שאיפתינו הפנימית‬ ‫ניאלץ להפכו עם הפיטמה לצד הארץ‪ ,‬שזהו הכיוון בו‬ ‫מופנית כלפי מלכו של עולם‪ ,‬מבלי להימשך אחרי‬ ‫גדל‪ ,‬איך אם כן נקבע מהי דרך גדילתו‪ ,‬האם הכיוון‬ ‫הכובד והעול שמאיימים להכריע את כיוון גדילתנו‪.‬‬ ‫במקום גדילתו או במקומנו ?‬ ‫והנה‪ ,‬מצות סוכה נתקנה זכר לענני הכבוד בהם‬ ‫הרה"ק ה"אביר יעקב" מסדיגורה זי"ע היה מסביר את‬ ‫הקיפנו הבורא בהוציאנו ממצרים‪ .‬לפי"ז שואל רבנו‬ ‫דברי הגמרא הנ"ל‪' :‬כל המצוות כולן אין אדם יוצא בהן‬ ‫אליהו מזרחי בפירושו לפר' בהעלותך – היה מן הראוי‬ ‫אלא דרך גדילתן'‪ ,‬כך‪ :‬כשאדם בא לקיים איזו מצוה‪,‬‬ ‫להתקין בסוכה שבע סככות‪ ,‬כנגד ענני הכבוד שהקיפו‬ ‫עליו לדאוג לכך שבניו וביתו אחריו יתחנכו למצוה זו‪.‬‬ ‫את בנ"י במדבר משבע רוחות‪ :‬מלמעלה‪ ,‬מלמטה‪,‬‬ ‫עליו להשתדל להחדיר בהם את חשיבות המצוה כך‬ ‫ממזרח‪ ,‬ממערב‪ ,‬מדרום מצפון‪ ,‬ועמוד הענן שהלך‬ ‫‪28‬‬ ‫חג הסוכות – שמחת תורה – שמיני עצרת – וזאת הברכה‬ ‫בה"י‬ ‫הדבר‪" .‬תינח מי שבקי ביחודים ובכוונות האר"י ז"ל"‬ ‫שהמצוה תשפיע על דרך גדילתן של בני משפחתו‪,‬‬ ‫שאל אותו "אבל סתם ככה להאריך?!"‬ ‫אחרת אינו יוצא ידי חובתו‪ .‬כל עשיית המצוות צריכה‬ ‫השיבו הילד בתמימות‪" :‬הלא גם לי יש כוונות ‪...‬‬ ‫להיות במטרה לעורר ולחנך את הילדים ללכת בדרך‬ ‫כשאני מנענע לצד ימין הריני מכוון לבטל יצה"ר‬ ‫גדילתם – בדרך בו האדם גדל‪.‬‬ ‫וקטרוגים השרויים ברוח זו‪ .‬וכשאני מנענע לשמאל‬ ‫כוונתי לבטל כח השטן ולהמתיק הדינים מעל אחב"י‬ ‫כמה מתאים פירושו עם המשך דברי הגמרא‪ :‬שנאמר‬ ‫השרויים ברוח האחרת‪ ,‬וכן בשאר הצדדים‪ ,‬ואני מבקש‬ ‫'עצי שיטים עומדים'‪ .‬כלומר‪ ,‬רק כך תגיע למדרגה בו‬ ‫מרבש"ע שיקבץ נדחינו ופזורינו מארבע רוחות‬ ‫יהיו בניך כמו קרשי המשכן – מוכנים להוות בית‬ ‫השמים‪ ,‬וישפיע לכולם ממזלא עילאה כל מחסוריהם‬ ‫להשראת השכינה‪ ,‬כמאמר הגמרא [פסחים פז]‪ :‬אלו‬ ‫בגוף ובנפש‪ ,‬ואת כל הדינים והפורעניות ישליך על‬ ‫ואלו מעלה עליהם הכתוב כאילו נבנה היכל בימיהן‪.‬‬ ‫שונאיהם של ישראל‪ ...‬אם כן למה ואיך אקצר‬ ‫ממשיכה הגמרא להקשות‪ :‬שמא תאמר אבד סיברם‬ ‫בנענועים‪"...‬‬ ‫ובטל סיכויין ? ת"ל 'עצי שיטים עומדים' שעומדים‬ ‫כשמוע האב הרה"ק רבי צבי הירש מרודניק זי"ע את‬ ‫לעולם ולעולמי עולמים‪ .‬פירוש‪ ,‬שמא יחשוב האדם‬ ‫תשובתו‪ ,‬וראה עד היכן הדברים מגיעים – החריש לו‪.‬‬ ‫לעצמו‪ ,‬שבדורנו השפל אין סיכוי לגדל בנים כאלו‬ ‫מקודשים‪ ,‬אין אפשרות לגדל דור של בוני המקדש ?‬ ‫הרה"ק ה"ברכת אברהם" מסלונים זי"ע סיפר‪ :‬שהיה‬ ‫עונה הגמרא שאינו כן‪ ,‬אלא‪ ,‬שעומדים לעולם ולעולמי‬ ‫חסיד סלונים מתלמידיו הגדולים של הקוברינער‬ ‫עולמים‪ ,‬תמיד‪ ,‬בכל מצב‪ ,‬שייך לגדל כזה דור‪.‬‬ ‫וה"יסוד העבודה" זי"ע‪ ,‬וקראו לו לייזשא‪[ ,‬שמו המלא‬ ‫היה ר' אליעזר הכהן רוזובסקי]‪ ,‬ובימי נעוריו של‬ ‫סדר הנענועים‪:‬‬ ‫ה"ברכת אברהם" ראה פעם בחול המועד סוכות‪ ,‬שר'‬ ‫לייזשא היה אחרי הנענועים בצער גדול על הלולב שלו‬ ‫כותב הרה"ק ה"בני יששכר" זי"ע‪ :‬הנה העושים כן‬ ‫שנפסל בעת הנענועים מרוב הנענועים החזקים שלו‪.‬‬ ‫נקראים חסידים להיות שממשיכין החסדים‪ ,‬וכמו‬ ‫אמר לו ה"ברכת אברהם" אל דאגה ר' לייזשא‪ ,‬אני‬ ‫שאמרו [זוה"ק פ' כי תצא] 'איזהו חסיד המתחסד עם‬ ‫אקנה לך לולב חדש ומהודר אבל בתנאי שתשמור עליו‪,‬‬ ‫קונו‪ ,‬אבל ישראל מגודל תשוקתם למצוה‪ ,‬אין ממתינין‬ ‫והביא לו לולב מהודר ושמח ר' לייזשא מאד‪.‬‬ ‫במצוה הלזו עד זמן אמירת ההלל‪ ,‬ובפרט שרוצים‬ ‫ואכן ראה ה"ברכת אברהם" שבנענועים הראשונים‬ ‫לקיים המצוה בתוך הסוכה‪ ,‬הנה מברכין על המצוה‬ ‫שמר את עצמו ר' לייזשא והתאפק בכל כוחו לנענע‬ ‫קודם התפילה בסוכה‪ ,‬ומנענעים ח"י נענועים כדין‪...‬‬ ‫בנחת‪ ,‬אבל כשהגיע ל"הודו לה' כי טוב" שוב לא יכל‬ ‫להתאפק וקפץ עם הלולב בקול וצעקות גדולות‪ ,‬ה‪-‬ו‪-‬ד‪-‬‬ ‫אמר הרה"ק ה"דברי חיים" זי"ע‪ :‬שבן כפר אחד היה‬ ‫ו‪ ,‬וכמובן שהלולב נפסל שוב‪.‬‬ ‫עושה הנענועים עם הלולב‪ ,‬ואמר‪" :‬יש לי שונאים בצד‬ ‫והיה ה"ברכת אברהם" מחקה את הנענועים של ר'‬ ‫זה‪ ,‬וכמו כן בצד זה‪ ,‬וכן בכל הצדדים‪ ,‬ואני מקוה להשם‬ ‫לייזשא עם התנועות והניגון שלו‪ .‬ופעם סיפר זאת‬ ‫יתברך שהוא בשמים ממעל שיהיו כולם למטה‬ ‫לאדמו"ר ה"בית ישראל" זי"ע‪ ,‬ונהנה מכך ה"בית‬ ‫באדמה"‪.‬‬ ‫ישראל" מאד‪ ,‬ומני אז בכל פעם כשנפגשו ה"ברכת‬ ‫ואמר ע"ז ה"דברי חיים"‪ :‬שדברים אלו הם באמת‬ ‫אברהם" עם ה"בית ישראל" היה מבקש ממנו שרוצה‬ ‫מכוונים לכוונת הנענועים מהאר"י ז"ל‪.‬‬ ‫לשמוע איך ר' לייזשא היה אומר הודו לה' ‪...‬‬ ‫מעשה שארע בחג הסוכות‪ ,‬כשהגיע נכדו כ"ק‬ ‫האדמו"ר ה"שפע חיים" זי"ע לגיל "קטן היודע לנענע"‬ ‫שמחת בית השואבה‬ ‫ואביו רכש עבורו ד' מינים‪ ,‬כיון שהגיע לברכת "הלל"‬ ‫ועשו הקהל נענועים בלולב ואתרוג כדת היום‪ ,‬הבחין‬ ‫בשם הרבי ר' מנדלי מווארקא זי"ע‪ :‬ניסוך המים בחג‬ ‫האב בבנו שהאריך מאד בנענועים‪ ,‬וחקר לדעת פשר‬ ‫‪29‬‬ ‫חג הסוכות – שמחת תורה – שמיני עצרת – וזאת הברכה‬ ‫בה"י‬ ‫כי היו קרובות ללוים המשוררים שעמדו במעלה‬ ‫היה נעשה בעסק גדול‪ ,‬ולכאורה‪ ,‬מצוה גדולה זו למה‬ ‫העשירית שבט"ו מעלות‪ ,‬לכן בכל מקום שירה וזמרה‬ ‫לא נכתבה בתורה‪ ,‬אלא שרצה הקב"ה להשאיר מקום‬ ‫נדבקות הן‪ ,‬כי אז שבה ומושפעת עליהם קדושת השיר‬ ‫בשביל ישראל שיבינו זאת משכלם‪.‬‬ ‫שהלוים היו אומרים בביהמ"ק‪.‬‬ ‫הגמ' בסוכה נג‪ :‬תניא אמרו עליו על הלל הזקן כשהיה‬ ‫רבינו בחיי כתב בספרו "כד הקמח" [בערך סוכה]‬ ‫שמח בשמחת בית השואבה אמר כן‪ :‬אם אני כאן הכל‬ ‫ש"סוכה" היא מלשון ראיה ברוח הקודש‪ .‬כמ"ש חז"ל‬ ‫כאן ואם אין אני כאן מי כאן‪ .‬ועי' בתוס' שם שנראה‬ ‫עה"פ "ואבי יסכה" – למה נקרא שמה יסכה? שסכתה‬ ‫שעל עצמו אמר‪ .‬ולכאורה‪ ,‬האיך שבקה לענותנותיה?‬ ‫ברוח הקודש‪ .‬וכן אמרו בוי"ר עה"פ "אבי סוכו" –‬ ‫מביא ה"ישמח ישראל" זי"ע בשם הרבי הזקן‬ ‫שהיה אביהן של נביאים שסוכים ברוח הקודש‪.‬‬ ‫מאלכסנדר זי"ע‪ :‬על פי דברי ה"בינה לעתים" עה"פ‬ ‫ה"אמרי שמאי" כתב שאולי לפי"ז אפשר לומר‪ ,‬שלכן‬ ‫'ברצות ה' דרכי איש‪ ,‬גם אויביו ישלים אתו'‪ .‬אף‬ ‫בחג הסוכות בשמחת בית השואבה‪ ,‬שאבו רוח הקודש‬ ‫כשדרכי איש מרוצים בעיני ה'‪ ,‬הנה לא יספיק בהיותו‬ ‫– שהרי הסוכה נקראת על שם ראיה ברוח הקודש‪.‬‬ ‫הוא בעצמו שלם בדרכיו ובמעשיו‪ ,‬אבל צריך להשתדל‬ ‫וללמד דרכי ה' גם לאויבי ה'‪ ,‬הם הרשעים‪ ,‬שישים כל‬ ‫בגמרא [סוכה נג‪ :].‬אמרו עליו על רשב"ג‪ ,‬כשהיה‬ ‫השתדלותו להשלים גם אתם עם ה'‪.‬‬ ‫שמח שמחת בית השואבה‪ ,‬היה נוטל שמונה אבוקות‬ ‫וזהו שאמר הלל בלשון תימה‪ ,‬אם אני כאן הכל כאן‪,‬‬ ‫של אור וזורק אחת ונוטל אחת כו'‪ ,‬וכשהוא משתחוה‬ ‫היינו אף שאני כאן‪ ,‬הלא צריך אני להשתדל שיהיה‬ ‫נועץ שני גודליו בארץ ושוחה ונושק את הרצפה וזוקף‪.‬‬ ‫"הכל" כאן‪ ,‬שגם אויבי ה' ישלימו עצמם עם ה' לעובדו‪.‬‬ ‫בספר "בנסוע הארון" מביא שהרבי ה"אמרי אמת"‬ ‫זי"ע בהיותו בירושלים בשנת תרצ"ו אמר‪ :‬שמונה‬ ‫עוד אמר‪ :‬שהלל הזקן לגודל ענוותנותו היה אומר‪ :‬אם‬ ‫אבוקות – היינו שהיה משלב ב' השמות שהם שמונה‬ ‫אני – השפל והנדכה הגיעני ד' למדרגה כזו להיות כאן‬ ‫אותיות‪.‬‬ ‫מכש"כ הכל כאן‪.‬‬ ‫ואיתא ברש"י שהיה נושק את הרצפה לקיים מה‬ ‫שנאמר‪' :‬כי רצו עבדיך את אבניה' – והמהרש"א‬ ‫ה"חתם סופר" זצ"ל [בדרשות] מבאר את דברי הלל‬ ‫מקשה איזה שייכות יש לזה דוקא עם שמחת בית‬ ‫הזקן‪ ,‬הענוותן הגדול‪ ,‬בשם רבו המובהק הרה"ק רבי‬ ‫השואבה [ולכך מפרש פירוש אחר]‪ ,‬אולם נראה‬ ‫פינחס הלוי הורוביץ זצ"ל רבה של פרנקפורט‪ ,‬בעל‬ ‫שהכוונה היא על פי מה שאי' שם שאמר הלל "אם אני‬ ‫ה"הפלאה"‪:‬‬ ‫כאן הכל כאן"‪ ,‬ופירש רש"י שהיה מרמז לישראל שלא‬ ‫'אם אני כאן הכל כאן' – כלומר‪ ,‬אם אדם פחות ערך‬ ‫יחטאו ותסתלק השכינה ויחרב הבית‪ ,‬ומטעם זה‬ ‫כמוני נמצא כאן‪ ,‬הרי 'הכל כאן' – כי אז כולם ראויים‬ ‫הראה רשב"ג אז חביבות הארץ‪ ,‬שלא יחרב הבית ויגלו‬ ‫להיות כאן ולעבוד את ה'‪.‬‬ ‫ממנה‪.‬‬ ‫'ואם איני כאן' – וסיבת מניעתי תהיה אמנם‪ ,‬משום‬ ‫והוסיף‪ :‬בגמרא [תענית ד‪ ].‬דרשו‪' :‬ארץ אשר אבניה‬ ‫שאיני ראוי לכך‪ ,‬הרי 'מי כאן' – הלא כל אחד יחשוד‬ ‫ברזל' – על תלמידי חכמים‪ ,‬אל תקרי 'אבניה' אלא‬ ‫את עצמו כן‪ ,‬ונמצא שאיש לא יפקוד את בית ה' עד‬ ‫'בוניה'‪ ,‬וגם כאן נימא הכי‪' :‬כי רצו עבדיך את אבניה' –‬ ‫שיהא בית ה' שמם‪ ,‬חלילה !‬ ‫אלו תלמידי חכמים‪ ,‬שאם היו נוהגין כבוד זה בזה‪ ,‬היה‬ ‫ומוסיף ה"חתם סופר" בסוף הקטע‪ :‬שפירוש זה הוא‬ ‫מתקיים המשך הכתוב 'ואת עפרה יחוננו' – שהיו‬ ‫נפלא‪...‬‬ ‫נשארין בארץ ולא גולין‪ ,‬אבל באשר היתה שנאת חינם‪,‬‬ ‫נחרב הבית על ידי זה‪ ,‬כדאיתא בגמרא [יומא ט‪.]:‬‬ ‫בגמ' מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה‬ ‫שמחה מימיו וכו' התקינו שיהיו נשים מלמעלה וגברים‬ ‫בגמרא [סוכה כג‪ :].‬כשהיינו שמחים בשמחת בית‬ ‫מלמטה‪.‬‬ ‫השואבה לא ראינו שינה בעינינו‪.‬‬ ‫כ"ק המוהרי"ד מבעלזא זי"ע אמר‪ :‬כיון שנשפע על‬ ‫שאל הרבי ה"בית ישראל" זי"ע‪ :‬הלא אמרינן בגמרא‬ ‫הנשים מקדושת שיר הלוים יותר מאשר על הגברים‪,‬‬ ‫‪30‬‬ ‫חג הסוכות – שמחת תורה – שמיני עצרת – וזאת הברכה‬ ‫בה"י‬ ‫ראה אתה אומר אלי העל את העם הזה‪ :‬הרבי ה"בית‬ ‫[שבועות כה‪ ].‬האומר שבועה שלא אישן ג' ימים מלקין‬ ‫ישראל" זי"ע אמר את קושית הרמב"ן‪ ,‬שלכאורה לא‬ ‫אותו וכו' ואיך לא ראינו שינה ? ועוד שאל בשם‬ ‫יתכן שאחר שעשו עגל ובדוחק מחלו להם‪ ,‬איך יתכן‬ ‫ה"שבט סופר"‪ :‬מה הפירוש לא ראינו וכו'‪ ,‬איך יכולים‬ ‫שאחרי זה יבקש משרע"ה כל זה כאילו רוצה להרויח‬ ‫לראות את השינה ?‬ ‫מהחטא שעשו ישראל ?‬ ‫וענה‪ :‬דהולך בטל כישן דמי [מג"א או"ח תרצג ס"ו]‬ ‫ותירץ בשם ה"חידושי הרי"ם" זי"ע ומובא בספר‬ ‫ושם לא הלכו בטל כדאמר הסדר שהיה שם‪.‬‬ ‫הזכות‪ :‬שאמת שרוצה להרויח‪ ,‬כי אחרי החטא צריך‬ ‫ולפי זה מדוקדק הלשון 'לא ראינו' – שאם הוא הולך‬ ‫יותר עזר מהשי"ת בכל רגע שלא לחזור וליפול ח"ו‬ ‫בטל רואים את השינה‪ .‬וא"ש גם שלא ראינו הפירוש‬ ‫וצריך חסדי ה' ורחמיו‪.‬‬ ‫שלא הלכו בטל ולא שלא ישנו‪.‬‬ ‫ואמר הרבי ה"בית ישראל"‪ :‬שאפשר שבגלל זה‬ ‫קוראים פרשה זו בשבת חוהמ"ס תיכף אחרי הימים‬ ‫המהרי"ל דיסקין זצ"ל היה עושה שמחת בית השואבה‬ ‫הנוראים‪ ,‬כיון שיש לכל אחד על מה לשוב וכל אחד‬ ‫בביתו והיו מרקדין שם‪ ,‬והיה אומר להם‪" :‬כאפ אריין‬ ‫עושה תשובה ממילא צריכים עכשיו יותר עזר ויותר‬ ‫לרקוד בשנה זו‪ ,‬דלשנה הבאה אפשר וועט מען נישט‬ ‫כוחות‪.‬‬ ‫צולאזן" [שלשנה הבאה אולי לא יתנו לרקוד]‪ ,‬והיינו‬ ‫משום דברי הרמב"ם [לולב פ"ח ה"ד] שבביהמ"ק לא‬ ‫קהלת‬ ‫היו עושין אותה אלא גדולי חכמי ישראל"‪.‬‬ ‫כותב הלבוש [סי' תרס"ג סעיף ב]‪ :‬ואומרים קהלת‪,‬‬ ‫אומר הרה"ק מסאטמר ה"דברי יואל" זי"ע‪ :‬בפסק הדין‬ ‫וטעמא משום שסוכות היא זמן שמחתנו וספר קהלת‬ ‫בשמים נכתב "זכאי" או "חייב"‪ ,‬אם חלילה‪ ,‬נגזר על‬ ‫משבח ומזרז את הבריות שישמחו בחלקם ולא ירדפו‬ ‫האדם שהוא "חייב"‪ ,‬יש לו תקוה ותקנה‪' :‬י עלזו ח‬ ‫אחר רבוי הממון והנהנה ממה שיש לו מתת אלקים‬ ‫סידים ב כבוד' – ר"ת חייב‪ ,‬בא הדבר לרמוז כי אפשר‬ ‫היא‪.‬‬ ‫להמיר את ה"חייב" בשמחה של מצוה‪.‬‬ ‫לכך נקבע מועד חג הסוכות לאחר ימי הדין‪ ,‬ולכן היסוד‬ ‫בגמרא איתא שבקשו לגנוז ספר קהלת מפני שכתוב בו‬ ‫המרכזי של החג הוא השמחה‪ .‬ע"י ששמחים ומרננים‬ ‫'שמח בחור בילדותך ויטיבך לבך בימי בחרותך והלך‬ ‫בחג‪ ,‬ע"י שרוקדים ומפזזים בשמחת בית השואבה –‬ ‫בדרכי לבך ובמראה עיניך'‪ ,‬כיון שראו שכתיב 'ודע כי‬ ‫מוציאים לפועל את ה"חייב" שנגזר על האדם‪.‬‬ ‫על כל אלה יביאך אלקים למשפט' – לא גנזו‪.‬‬ ‫במוצאי שבת חוהמ"ס תש"ע‪ ,‬ביקר כ"ק האדמו"ר‬ ‫שאל הרבי ה"בית ישראל" זי"ע‪ :‬מה חידש שלמה‬ ‫מפינסק – קרלין שליט"א אצל מו' רה"י הגריא"ל‬ ‫המלך ע"ה‪ ,‬הלא משרע"ה כבר אמר 'ולא תתורו אחרי‬ ‫שטיינמן זצ"ל‪ ,‬ושאל את רה"י מה הטעם שעיקר‬ ‫לבבכם ואחרי עיניכם' ? ותירץ‪ :‬ששלמה המלך ע"ה‬ ‫השמחה היא בשאיבת המים? כאמור 'ושאבתם מים‬ ‫חידש שבאם יש 'ודע'‪ ,‬אז הכל מותר‪' -,‬שמח וייטב‬ ‫בששון'‪ ,‬וכמבואר בסוכה דאזיל על שמחת שאיבת מים‬ ‫והלך'‪.‬‬ ‫לניסוך המים בחג‪ ,‬והא היין משמח יותר‪ ,‬כלישנא‬ ‫דקרא 'והיין ישמח לבב אנוש'‪ ,‬גם מנסכים יין בחג בכל‬ ‫עו"א‪ :‬למה קוראים בחול המועד סוכות קהלת – שאי'‬ ‫המועדות‪ ,‬ומ"ט אין עיקר השמחה בניסוך היין אלא‬ ‫בראשונים‪ ,‬שבסוכות יש שמחה כפולה‪ ,‬שאז בזמן‬ ‫בניסוך המים‪ ,‬שלכאורה הוא דבר קטן ממנו?‬ ‫שביהמ"ק היה‪ ,‬לא היו סוחרים בכל מיני דברים אלא‬ ‫ואמר רה"י‪" :‬דחזינן מהכא שעיקר השמחה היא בדבר‬ ‫בקרקע‪ ,‬ומי שהיה לו הרבה קרקע היה עשיר‪ ,‬וכל‬ ‫הפשוט והטבעי‪ ,‬הבא בצורת גדילתו בלא תוספות"‪,‬‬ ‫העשירות היה בקרקע‪ .‬ובפסח ובשבועות היה עוד‬ ‫שבפשטות יש את השמחה הכי גדולה יותר משמחת‬ ‫ההתחלה ולא ידעו מה שיהיה‪ ,‬שיכול להיות שיבוא‬ ‫היין‪.‬‬ ‫שדפון ולא יהיה שום דבר‪ ,‬אבל בסוכות חג האסיף‬ ‫שרואה שיש לו כבר לאכול לכל החורף ועי"ז יש לו‬ ‫שבת חול המועד‪:‬‬ ‫‪31‬‬ ‫חג הסוכות – שמחת תורה – שמיני עצרת – וזאת הברכה‬ ‫בה"י‬ ‫על עשירות‪ - ,‬הרוצה להעשיר יצפין‪ .‬וזה"פ 'הולך אל‬ ‫שמחה כפולה‪ ,‬וע"ז בא קהלת לומר 'הבל הבלים' –‬ ‫דרום'‪ ,‬היינו שהאדם צריך תמיד שכל מגמתו – שעיקר‬ ‫דכשאין לו כלום אין מה להגיד 'הבל'‪ ,‬אבל כשיש לו‬ ‫הילוכו יהיה אל הדרום – אל החכמה – התורה‪ ,‬ורק‬ ‫הרבה אז אומרים לו שצריך לדעת ש'הכל הבל'‪.‬‬ ‫ה"סובב" שיהיה אל הצפון‪ ,‬שהרי צריכים גם לפרנסה‪,‬‬ ‫ולכן בצד עושים גם קצת פרנסה‪ ,‬אבל הצרה היא‬ ‫מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש‪[ :‬א‬ ‫שהיום מהפכים ועושים מהולך סובב‪ ,‬וכפי שממשיך‬ ‫ג]‬ ‫הפסוק‪ :‬סובב סובב הולך‪ ,‬שעושים מהסובב –‬ ‫במדרש‪ :‬א"ר יודן‪ ,‬תחת השמש אין לו‪ ,‬למעלה מן‬ ‫מהעשירות – הולך – את העיקר‪ ,‬וכל מגמתם היא רק‬ ‫השמש יש לו‪.‬‬ ‫כסף – עשירות‪.‬‬ ‫מבאר הרה"ק ה"ערבי נחל" זי"ע‪ :‬עפי"מ שמספרים‪,‬‬ ‫שצדיק אחד בבואו לביהמ"ד אמר שאינו יכול להישאר‬ ‫ה"חפץ חיים" זצ"ל אמר‪ :‬שהכוונה היא כי כל תכלית‬ ‫שם כי ביהמ"ד הוא מלא תורה‪ ,‬ובראותו איך השומעים‬ ‫האדם הלא היא ללכת אל דרום [הרוצה שיחכים‬ ‫מתפלאים על דבריו‪ ,‬הוסיף לומר‪ :‬עליכם לדעת שתורה‬ ‫ידרים]‪ ,‬ללמוד תורה ולקיים מצוות‪ ,‬וזהו 'הולך אל‬ ‫לשמה בוקעת לעילא ואינה נשארת בביהמ"ד‪ ,‬לא כן‬ ‫דרום'‪.‬‬ ‫תורה שלא לשמה‪ ,‬שאינה בוקעת ונשמרת בביהמ"ד‪,‬‬ ‫אולם כששואלים את האדם‪ ,‬למה אתה יוצא מבית‬ ‫לכן קשה לי לסבול ריח תורה זו‪[ .‬ומטו בה משמיה‬ ‫הכנסת מיד אחרי התפילה ואינך יושב ולומד שעה או‬ ‫דהבעש"ט הק' זי"ע]‪.‬‬ ‫שתים‪ ,‬יענה ויאמר לך‪ :‬כי 'סובב אל צפון' [הרוצה‬ ‫וזה רמזו חז"ל באמרם שאף בעמלה של תורה אין‬ ‫להעשיר יצפין]‪ ,‬כלומר איננו הולך אלא 'סובב'‪ ,‬פונה‬ ‫יתרון‪ ,‬אם לומדים אותה שלא לשמה‪ ,‬כי אז היא "תחת‬ ‫הוא מעט לעסקיו להרויח לפרנסת ביתו‪.‬‬ ‫השמש"‪ ,‬כי אינה בוקעת לעילא‪ ,‬ובצדק סיימו חז"ל‪:‬‬ ‫אבל סוף דבר הוא כי 'סובב סובב' – הוא טרוד כל כך‬ ‫אבל למעלה מן השמש – היינו הלומדים תורה לשמה‬ ‫ב'סובב' – עד ש'הולך הרוח' – כלומר עד שתצא‬ ‫שבוקעת לעילא ואינה נשארת תחת השמש‪ ,‬לה‬ ‫נשמתו‪.‬‬ ‫בוודאי יש יתרון‪.‬‬ ‫והסוף הוא‪ ,‬כי 'על סביבותיו' – בשביל שהיה טרוד יותר‬ ‫מדאי ב'סובב' – 'שב הרוח' – שולחים אותו בחזרה‬ ‫כתב בספה"ק "מדבר קדש"‪ :‬גודל החיוב לומר קהלת‬ ‫לעולם הזה לתקן את אשר החסיר‪.‬‬ ‫הוא עד אין שיעור שהוא מלא יראת השם‪ ,‬ויש מגדולים‬ ‫שרצו לומר שצריכה ברכה קודם קריאת קהלת‪ ,‬אלא‬ ‫ולשמחה מה זו עושה‪[ :‬ב ב]‬ ‫שאין הפסק דין כן‪ ,‬אבל לומר הוא חיוב גדול וגם הוא‬ ‫הרה"ק מצ'ורטקוב זי"ע אמר‪ :‬הנה כאשר נתעורר‬ ‫ברית כרותה מי שאומר ספר קהלת אי אפשר שלא‬ ‫באדם איזו מדה כגון מדת היראה‪ ,‬צריך להתיישב היטב‬ ‫יתעורר בו יראת ה'‪ ,‬אלא שאין בכולם בשוה‪ ,‬יש שלא‬ ‫אם היא לא נמשכת ממרה שחורה ועצבות ח"ו‪ ,‬אבל‬ ‫נתעורר רק לפי שעה ויש שע"י שנתעורר היראה אצלו‬ ‫מדת השמחה‪ ,‬היא תמיד טובה‪ ,‬ועל זה רמז שלמה‬ ‫נשארה אצלו לעולמי עד‪ ,‬אבל לכה"פ א"א שלא‬ ‫המלך ע"ה‪' :‬ולשמחה מה זו' – מכל מקום שהשמחה‬ ‫יתעורר לפי שעה‪.‬‬ ‫באה‪ ,‬עשה פעולה טובה בהאדם‪.‬‬ ‫ולכך נקרא בשם "קהלת" – לשון שהקהיל חכמות‬ ‫הרבה‪ ,‬וממילא נמשך אצלו מזה יראת שמים‪ ...‬וממילא‬ ‫חסידים ביקשו מהרה"ק השרף מסטרליסק זי"ע‪,‬‬ ‫כשנמשך ע"י קהלת יראת שמים ממילא נמשך‬ ‫שיראה להם דרך התנהגות בעבודת ה'‪ ,‬וענה להם‪:‬‬ ‫עשירות ‪...‬‬ ‫שיהיו בשמחה‪ ,‬כתיב‪" :‬ולשמחה מה זו עושה"‪ ,‬אפילו‬ ‫שמחה של מה – "עושה" – פועלת ומתוך שלא לשמה‬ ‫הולך אל דרום וסובב אל צפון סובב סובב הולך הרוח‬ ‫בא לשמה‪.‬‬ ‫ועל סביבותיו וגו' [א ו]‬ ‫הרבי ה"בית ישראל" זי"ע אמר בשם הרבי ר' בונם‬ ‫הרה"ק רבי דוד מדינוב זצ"ל היה דרכו כשהיה על‬ ‫מפשיסחא זי"ע‪ :‬דרום – הכוונה על חכמה‪ ,‬וכדאי'‬ ‫חתונה‪ ,‬שהיה מדבר להחתן דיבורים עד שצחק‪ ,‬כדי‬ ‫הרוצה להחכים ידרים‪ .‬צפון – אי' בספ' שהכוונה היא‬ ‫‪32‬‬ ‫חג הסוכות – שמחת תורה – שמיני עצרת – וזאת הברכה‬ ‫בה"י‬ ‫מתחילת הולדו‪ ,‬והיצ"ט בא רק לאחר י"ג שנים‪ ,‬אבל‬ ‫שלא לעבור על מאמר חז"ל כל הנהה מסעודת חתן‬ ‫מדוע נקרא "כסיל"‪ ,‬הרי הוא חכם להרע?‬ ‫ואינו משמחו וכו'‪ .‬פעם אחת היה על חתונה‪ ,‬והיה חתן‬ ‫אכן‪ ,‬בעת שישבתי בבית הסוהר וגם שם בא היצה"ר‬ ‫כזה שלא היה יכול לשמחו בדברים‪ ,‬עד שעלה ברעיונו‬ ‫אלי‪ ,‬אמרתי לו בשלמא אני‪ ,‬אנוס אנכי לשבת תחת‬ ‫ושאל אותו "וואס טוט זיע"‪ ,‬וצחק החתן קצת‪ .‬ואמר אז‬ ‫דלתים סגורות ולא יתנוני לצאת החוצה‪ ,‬אבל אתה‬ ‫הרה"ק בדרך בדיחותא‪' :‬לשמחה' – אז מ'וויל משמח‬ ‫היצה"ר מי יכריחך להיות כאן סגור כמוני‪ ,‬ואין לך‬ ‫זיין‪" ,‬מה זו עושה" – צריכים לשאול וואס טוט זיע‪...‬‬ ‫כסילות גדול מזה‪.‬‬ ‫יתרון לחכמה מן הסכלות כיתרון האור מן החושך‪[ :‬ב‬ ‫הרבי ר' העניך מאלכסנדר זי"ע אמר‪' :‬מלך זקן וכסיל'‪,‬‬ ‫יג]‬ ‫שיצר הרע מולך אפילו על זקן וכסיל – הגם שמלך בשר‬ ‫בספר "שער בת רבים" כתב לבאר‪ :‬שזהב ופחם אין‬ ‫ודם יתן להם חופש ממלחמה ‪...‬‬ ‫משהו אמצעי ביניהם‪ ,‬אם יש פחם זה פחם‪ ,‬ואם יש‬ ‫זהב זה זהב‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬אור וחושך יכולים לשמש‬ ‫אמרו במדרש‪ :‬למה קורא אותו 'מלך' ? שהכל שומעין‬ ‫בעירבוביה‪ ,‬וכשמתחילה לזרוח השמש‪ ,‬עדיין חושך‬ ‫לו וכו'‪ .‬ולמה קורא אותו 'כסיל' ? שהוא מלמד לאדם‬ ‫מוחלט שורר בחוץ‪ .‬וזכל זאת‪ ,‬כבר רואים קצת‪ ,‬וזה‬ ‫דרך רעה‪.‬‬ ‫יותר טוב מן החושך המוחלט‪ ,‬וככל שיעבור הזמן‬ ‫שואל הגר"י גלינסקי זצ"ל‪ :‬אינו מובן‪ ,‬אמנם הוא מדריך‬ ‫והשמש תמשיך לטפס במזרח‪ ,‬כך יהיה יותר ויותר אור‪.‬‬ ‫לדרך רעה‪ ,‬אבל בכזו חכמה‪ ,‬בערמה כה רבה‪,‬‬ ‫וזאת רצה שלמה המלך ע"ה ללמדנו‪' :‬יתרון החכמה מן‬ ‫בתחכום עצום ורב – ואיך מכנים אותו בשם 'כסיל' ?‬ ‫הסכלות' – הוא 'כיתרון האור מן החושך'‪ .‬אל תאמר‬ ‫התשובה היא‪ :‬כשקוראים לאדם "מלך אנגליה"‪,‬‬ ‫שאם אינך יכול ללמוד כל הזמן ולדעת כל התורה‪ ,‬אין‬ ‫פירושו שהוא מלך על אנגליה‪ ,‬וכשקוראים ליצה"'ר‬ ‫טעם ללמוד כלל‪ ,‬משום שגם קצת לימוד תורה גם‬ ‫'מלך כסיל' – הרי הוא מלך על כסילים‪ ,‬כי מי כסיל‬ ‫כמה שאתה יכול‪ ,‬יש בו יתרון על החושך המוחלט‪.‬‬ ‫שומע לקולו ומאבד עצמו משני עולמות ‪...‬‬ ‫ומותר האדם מן הבהמה אין‪[ :‬ג יט]‬ ‫אל תבהל על פיך ולבך אל ימהר להוציא דבר לפני‬ ‫בשם הרה"ק מסקווירא זי"ע‪ :‬יש לפרש שהיתרון של‬ ‫האלקים כי האלקים בשמים ואתה על הארץ על כן‬ ‫האדם מהבהמה הוא‪" ,‬אין"‪ ,‬שיכול לומר איני רוצה‬ ‫יהיו דבריך מעטים‪[ :‬ה א]‬ ‫לעשות כך‪ ,‬ויש לו בחירה לבחור בטוב ולמאוס ברע‪.‬‬ ‫מבאר ה"חתם סופר" זצ"ל‪ :‬אל תתעקש ולבקש מלפני‬ ‫האלקים דבר אשר לדעתך הוא לטובתך‪' ,‬כי האלקים‬ ‫ושבח אני את המתים שכבר מתו מן החיים וגו'‪[ :‬ד ב]‬ ‫בשמים' – והוא יודע טוב ממך מה שטוב בשבילך‬ ‫פעם הזדמן הגאון רבי מאיר שפירא זצ"ל לעיר אחת‬ ‫ובשביל בני משפחתך‪' ,‬ואתה' – שהינך 'על הארץ' –‬ ‫ביום שבו נפטר אדם חשוב שלא הכירו‪ ,‬והוא נתבקש‬ ‫הגשמית‪ ,‬אינך יורד לעומקו של דבר‪ ,‬לדעת מה באמת‬ ‫להספידו‪ ,‬אמר תוך כדי ההספד‪ :‬למעשה איך יכול אני‬ ‫טוב בשבילך‪.‬‬ ‫להספיד את הנפטר ואין אני מכירו?‬ ‫'על כן יהיו דבריך מעטים' – אתה תבקש מהשי"ת רק‬ ‫אולם מקרא הוא בקהלת 'ושבח אני את המתים שכבר‬ ‫שיעשה את הטוב‪ ,‬ומה שהוא יודע שטוב‪ ,‬זה טוב‬ ‫מתו מן החיים' – יכול אני לשבח את המתים לפי מה‬ ‫האמיתי‪.‬‬ ‫שאני שומע עליהם מן החיים‪...‬‬ ‫עושר שמור לבעליו לרעתו‪[ :‬ה יב]‬ ‫טוב ילד מסכן וחכם ממלך זקן וכסיל‪[ :‬ד יג]‬ ‫בשם הרבי ה"אמרי אמת" זי"ע‪ :‬שהכוונה שהעושר‬ ‫בעת שישב הרה"ק רבי ישראל מרוז'ין זי"ע במאסר‪,‬‬ ‫שמור לבעליו – שיבוא לו בזמן – בתקופה רעה‪ ,‬ואז זה‬ ‫אמר‪ :‬מעולם תמהתי על מאמר חז"ל שדרשו על פסוק‬ ‫יעזור לו‪.‬‬ ‫"מלך זקן וכסיל" דקאי על היצה"ר‪ ,‬דבשלמא "מלך"‬ ‫טוב לשמוע גערת חכם מאיש שומע שיר כסילים‪[ :‬ז‬ ‫י"ל כיון שמתעצם על האדם ורוצה למשול בו‪ .‬וגם‬ ‫ה]‬ ‫השם "זקן" ניחא ג"כ כיון שלפתח חטאת רובץ‬ ‫‪33‬‬ ‫חג הסוכות – שמחת תורה – שמיני עצרת – וזאת הברכה‬ ‫בה"י‬ ‫ואצל הצדיקים הוא מונח בקופסא‪...‬‬ ‫פעם אחת שאל הרבי ר' יהונתן לאיש אחד‬ ‫מהמשכילים אם בקי הוא בשיר משורר פלוני‪ ,‬ויען לו‬ ‫אל תאמר מה היה שהימים הראשונים היו טובים‬ ‫בקי אני כי שמעתי בבית המשחק הרבה פעמים‪ ,‬אך‬ ‫מאלה כי לא מחכמה שאלת זאת‪[ :‬ז י]‬ ‫מנא ליה לרבינו לידע בטיב שירי משוררים יוונים‪ ,‬האם‬ ‫בקונטרס "משמיע שלום"‪ :‬החסיד רבי שלמה וינברג‬ ‫קרא רבינו בספריהם?‬ ‫ז"ל בן מרן ה"ברכת אברהם" זי"ע‪ ,‬היה רגיל לחזור על‬ ‫ויען לו‪ :‬גם אני קראתי בהם ובקי אני בהם‪ ,‬כי כל רב‬ ‫אחת האמרות ששמע מפי קדשו של הרבי ה"בית‬ ‫צריך להיות בקי בזה‪ ,‬כי שלמה המלך ע"ה כתב‪' :‬טוב‬ ‫אברהם" זי"ע בימים הראשונים בבואו לטבריה‪:‬‬ ‫לשמוע גערת חכם מאיש שומע שיר כסילים'‪ ,‬הוה ליה‬ ‫הכתוב אומר בקהלת 'אל תאמר שהימים הראשונים‬ ‫למימר טוב לשמוע גערת חכם משמוע שיר כסילים ?‬ ‫היו טובים מאלה כי לא מחכמה שאלת זאת'‪ ,‬והשאלה‬ ‫אלא הכי פירושו‪ :‬דאם יעמוד רב על הבימה וידרוש‬ ‫נשאלת‪ ,‬מדוע אל תאמר כן? הלא לכאורה ברור‬ ‫מוסר שלא ללכת לבתי תיאטראות ואל לבלות זמן‬ ‫שהימים הראשונים היו טובים מאשר בזמננו‪ ,‬וכי היכן‬ ‫בקריאת ספרי חיצונים רק לעסוק בתורה‪ ,‬בוז יבוזו לו‬ ‫יש כיום את העבודה של הצדיקים והחסידים שהיו‬ ‫באמרם אילו היה הרב בקי בטיב השירים הנשמעים‬ ‫בזמנים הקדומים? אלא‪ ,‬השיב הרבי‪ ,‬כאשר יהודי עובר‬ ‫שם‪ ,‬וגם אם היה בקי בחכמות אחרות לא היה מזהיר‬ ‫ברחוב כיום‪ ,‬ונקרית לפניו הסתכלות‪ ,‬והוא מתגבר על‬ ‫אותנו מהם‪ ,‬דהרב רק שוקד על התורה מנעוריו ואין לו‬ ‫יצרו וכובש את עיניו ואינו מביט למען כבוד שמו יתברך‪,‬‬ ‫ידיעה בחכמה אחרת הוא מוכיח אותנו‪ ,‬ולכן דבריו‬ ‫מי יודע אם דבר זה אינו חשוב ויקר לפני הקב"ה כמו‬ ‫אינם נשמעים‪ ,‬לא כן אם הרב בקי בכל ואעפ"כ מוכיח‬ ‫העבדות והחסידות שהיו בעבר‪.‬‬ ‫שלא לאבד זמן בהם‪ ,‬לרב כזה שומעים‪.‬‬ ‫שוב חזר ה"בית אברהם" על הדברים והוסיף ואמר‪:‬‬ ‫וזה"פ "טוב לשמוע גערת חכם"‪ ,‬מוסר של חכם‪,‬‬ ‫בזמנים שלנו‪ ,‬כשיהודי בלכתו ברחוב מתגבר על עצמו‬ ‫ומאיזה תלמיד חכם טוב לשמוע מוסר‪" ,‬מאיש שומע‬ ‫ועוצם עיניו מראות ברע‪ ,‬בודאי זה חשוב לפניו יתברך‬ ‫שיר כסילים"‪ ,‬מרב שבקי ומבין שיר כסילים‪ ,‬מאיש כזה‬ ‫ככל העבודה של הצדיקים בשנים קדמוניות‪.‬‬ ‫טוב לשמוע מוסר‪ ,‬ו"שומע" פירושו מבין‪ ,‬כמו שנאמר‬ ‫כשחזר ה"בית אברהם" על הדברים לאחר מכן פעם‬ ‫"כי שומע יוסף"‪ .‬ואומרים זאת גם בשם הרבי ר' בונם‬ ‫נוספת‪ ,‬הוסיף עוד ואמר‪" :‬אין ספק שכשיהודי בזמנינו‬ ‫מפשיסחא זי"ע שכתב זאת להרה"ק רבי מאיר מאפטא‬ ‫מתגבר מלהביט במה שאסור‪ ,‬הרי זה חשוב פי כמה‬ ‫זי"ע בעל "אור לשמים"‪ ,‬על עצמו שהיה מסתובב‬ ‫וכמה הרבה יותר מאשר עבודת הצדיקים בימים‬ ‫בדאנציג לרגל מסחרו בתרופות ורבים השיב שם מעוון‪.‬‬ ‫הראשונים"‪...‬‬ ‫אל תבהל ברוחך לכעוס‪[ :‬ז ט]‬ ‫בצל החכמה בצל הכסף‪ ,‬ויתרון דעת החכמה תחיה‬ ‫סח הרה"ק מסטראפקוב זי"ע‪ :‬שני בעלי דינים באו‬ ‫בעליה‪[ :‬ז יב]‬ ‫לד"ת לפני הרה"ק מלינסק [אביו של הר"נ מרופשיץ]‬ ‫ב"תורת אבות" הביא לפרש‪ :‬כשם שהחכמה נמשכת‬ ‫כשאמר להם את הפסק‪ ,‬מיאן אחד מהבעלי דינים‬ ‫אל החכמים‪ ,‬כמחז"ל [ברכות נה‪ ].‬עה"פ 'יהיב‬ ‫לקיים את הפסק‪ ,‬אמר לו הרב‪ :‬דע לך‪ ,‬שכשנתמניתי‬ ‫חכמתא לחכימין' – שהקב"ה נותן חכמה למי שיש‬ ‫כאן לרב‪-‬הבאתי עמי קופסא אחת‪ ,‬והיא מונחת למעלה‬ ‫בידו חכמה‪ ,‬כמו"כ נותן הקב"ה עשירות למי שיש בידו‬ ‫על הארגז‪ ,‬ובתוכה מונח כעס‪ .‬כשאני צריך לכעוס‬ ‫עשירות‪ .‬ומהיכן יש לו העשירות מתחילה ? עי"ז שהוא‬ ‫לכבוד שמים‪ ,‬אני עומד על הספסל ומטפס ועולה עד‬ ‫שמח בחלקו‪ .‬ואחז"ל איזהו עשיר השמח בחלקו‪.‬‬ ‫שאני מגיע לארגז‪ ,‬ולוקח לי משם קצת כעס וכועס‪.‬‬ ‫ומאחר שיש לו כבר עשירות ששמח בחלקו‪ ,‬הקב"ה‬ ‫ואם אכעוס עליך – לא תהיה תרופה למכתך‪ ,‬ובכן דע‬ ‫משפיע לו עשירות ממש‪" .‬שמחה הוא המפתח של‬ ‫את אשר לפניך‪ .‬מיד נפל פחד ומורא על הבעלי דינים‬ ‫פרנסה"‪.‬‬ ‫וקיימו כל מה שפסק הרב בד"ת‪.‬‬ ‫וסיים הרה"ק מסטרופקוב‪ :‬זהו שאמר קהלת‪' :‬אל‬ ‫בשם הגאון ר' סנדר מסטאנב זצ"ל‪ :‬כי יששכר וזבולון‬ ‫תבהל ברוחך לכעוס כי כעס בחיק כסילים ינוח'‪,‬‬ ‫שניהם יחלוקו בעוה"ב בשוה‪ ,‬וזה 'בצל החכמה' – שם‬ ‫כלומר‪ :‬אצל הכסילים הכעס הוא בחיק‪ ,‬מוכן ומזומן‪,‬‬ ‫‪34‬‬ ‫חג הסוכות – שמחת תורה – שמיני עצרת – וזאת הברכה‬ ‫בה"י‬ ‫הגאון רבי חיים מוולאז'ין זצ"ל בא פעם אחת בשבת‬ ‫'בצל הכסף'‪ ,‬אבל מ"מ יתרון החכמה הוא – 'אשר‬ ‫לישיבה ומצא שם בחורים משוחחים בדברים בטלים‪.‬‬ ‫תחיה בעליה'‪ ,‬כי האומר דבר שמועה משמו של‬ ‫אמר להם הגר"ח‪ :‬מדוע תבלו עתותיכם בהבל ורעות‬ ‫הת"ח‪ ,‬שפתותיו דובבות בקבר ומחיה אותו‪ ,‬וזה היתרון‬ ‫רוח‪ ,‬הלא טוב מזה לו ישנתם כעת‪ ,‬שנודע כי שבת‬ ‫במי שהחכמה איתו ולא בצל הכסף‪.‬‬ ‫נוטריקון‪ :‬ש ינה ב שבת ת ענוג‪ .‬אמר אחד הבחורים‪:‬‬ ‫רבי‪ ,‬אולי נוטריקון שלו היא ש יחה ב שבת ת ענוג?‬ ‫כי אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא‪[ :‬ז כ]‬ ‫ויענהו הגר"ח‪ :‬על זה נאמר 'לב חכם לימינו' – [בשי"ן‬ ‫פירש האלשיך הק'‪ ,‬כי יחטא הוא מלשון חסרון‪,‬‬ ‫ימנית]‪' ,‬ולב כסיל בשמאלו' – [בשי"ן שמאלית]‪...‬‬ ‫כדכתיב 'והייתי אני ובני שלמה חטאים'‪ ,‬שפירושם‬ ‫חסרים‪ .‬שקשה למצוא אדם צדיק שלא ימצא איזה‬ ‫תן חלק לשבעה וגם לשמונה כי לא תדע מה יהיה‬ ‫חסרון בהטוב שהוא עושה‪ ,‬כי כמה מיני לשמה יש‪,‬‬ ‫רעה על הארץ‪[ :‬יא כ]‬ ‫והטוב האמיתי הוא בלתי לה' לבדו‪ ,‬וזה אינו מצוי כל‬ ‫אומר הרבי ה"בית ישראל" זי"ע‪ :‬פשוט הפשט הוא‪,‬‬ ‫כך‪.‬‬ ‫שבן אדם צריך להכין עצמו מקודם‪ ,‬משום שהוא לא‬ ‫יודע מה שעלול לבוא‪.‬‬ ‫והרה"ק מרוז'ין זי"ע אמר‪ :‬שהטיל הכתוב תנאי בתיבת‬ ‫אולם ב"שפת אמת" איתא‪' :‬תן חלק לשבעה' קאי על‬ ‫"הארץ"‪ ,‬שזה דוקא כל עוד שהוא עדיין דבוק מעט‬ ‫סוכות‪' ,‬וגם לשמונה' קאי על שמחת תורה‪ .‬וזה"פ 'תן‬ ‫בחומריות ובארציות‪ ,‬אולם המזוכך מכל וכל‪ ,‬כמשה‬ ‫חלק לשבעה' כו'‪ ,‬שאם נותנים חלק לשבעה אז ממילא‬ ‫חנוך ואליהו וכדומה‪ ,‬יש ויש‪ ,‬שעושים טוב ואינם‬ ‫זה גם לשמונה‪ ,‬היינו שאם מכינים עצמם בשבעה‪ ,‬אז‬ ‫חוטאים‪.‬‬ ‫גם בשמיני זה טוב‪.‬‬ ‫ומוצא אני מר ממות את האשה‪[ :‬ז כו]‬ ‫וכתוב יושר דברי אמת‪[ :‬יב י]‬ ‫בגמרא ברכות‪ :‬במערבא כי נסיב איניש איתתא אמרי‬ ‫בגמ' פ"ק דר"ה איתא‪ :‬ביקש קהלת להיות כמשה‬ ‫ליה הכי‪ ,‬מצא או מוצא‪ ,‬מצא דכתיב 'מצא אשה מצא‬ ‫יצתה בת קול ואמרה לו "וכתוב יושר דברי אמת" ולא‬ ‫טוב ויפק רצון מה'‪' ,‬מוצא' – דכתיב 'ומוצא אני' וגו'‪.‬‬ ‫קם נביא עוד בישראל כמשה‪ .‬ותמוה‪.‬‬ ‫אומר המגיד מדובנא זצ"ל‪ :‬מהו ההבדל בין 'מצא'‬ ‫וביאר הרבי ר' יהונתן זצוק"ל‪ :‬עפ"י דאי' במד'‪ ,‬למה‬ ‫ל'מוצא'? אלא 'מצא' טוב הוא לשון עבר‪ ,‬כי דבר טוב‬ ‫התחיל הקב"ה בבראשית‪ ,‬חד אמר בשביל התורה‬ ‫מרגישים רק בהתחלה‪ ,‬ו'מוצא אני מר ממות' הוא לשון‬ ‫שנקראת ראשית‪ ,‬וח"א בשביל משה שנקרא ראשית‪,‬‬ ‫הווה‪ ,‬שהדבר רע מרגישים ברעתו כל יום‪.‬‬ ‫וח"א לפי שסופי תיבות בראשית בר א אלקי ם הוא‬ ‫אותיות אמת [שלא כסדרן]‪.‬‬ ‫לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו‪[ :‬י ב]‬ ‫ועל פירוש זה קשה‪ ,‬למה נרמז אמת שלא ביושר [לפי‬ ‫אומר הרה"ק ה"קדושת ציון" מבאבוב זי"ע הי"ד‪ :‬נראה‬ ‫סדר]‪" ,‬תא"מ"‪ ,‬ועל כרחך דמסתבר כפי' השני דבזכות‬ ‫בזה לפרש עפ"י הפסוק 'עשר תעשר'‪ ,‬ודרשו חז"ל‬ ‫משה שנקרא ראשית‪ ,‬ותיבת "אמת" נרמז בסופי‬ ‫עשר בשביל שתתעשר‪ .‬כי הנה החכם בשעה שהוא‬ ‫תיבות בר א אלקי ם א ת ביושר‪ ,‬ולפי"ז שהעולם‬ ‫מפריש מעשר מכספו‪ ,‬יודע הוא שאינו מחסר מממונו‬ ‫נברא בשביל משה‪ ,‬ממילא אין להקיש אליו שום נברא‬ ‫בזה‪ ,‬כי הוא חכם הרואה את הנולד ויודע שעתיד‬ ‫בעולם כמובן‪.‬‬ ‫הקב"ה לתת לו בעבור זה עשירות וכ"ט‪ .‬אבל הכסיל‬ ‫וזהו שיצתה בת קול ואמרה‪ :‬כתוב "יושר" דברי אמת‪,‬‬ ‫אינו רואה אלא את החסרון שנגרע מממונו‪.‬‬ ‫ובראשית ע"כ בשביל משה כנ"ל‪ ,‬וממילא אין דומה לו‪.‬‬ ‫והנה מילת "עשר" שמשמעה עשר נכתבת בשי"ן‬ ‫שנקודתה העליונה היא מצד שמאל‪ ,‬ומילת "עשר"‬ ‫ויותר מהמה בני הזהר עשות ספרים הרבה‪[ :‬יב יב]‬ ‫שמשמעה עשירות נכתבת בשי"ן שנקודתה בצד ימין‪.‬‬ ‫ב"חידושי מהרי"א" מפרש בדרך צחות‪ :‬עפי"מ‬ ‫'ולב כסיל לשמאלו'‪ ,‬הוא רואה רק מה שנחסר לו‬ ‫שאחז"ל שלשה ספרים נפתחין בר"ה‪ ,‬אחד של‬ ‫עכשיו מממונו‪ ,‬דהיינו את המעשר הנרמז בשי"ן‬ ‫רשעים גמורין‪ ,‬ואחד של צדיקים גמורין‪ .‬ואחד של‬ ‫שמאלית‪ ,‬ולכן מונע את עצמו מלתת צדקה‪.‬‬ ‫‪35‬‬ ‫חג הסוכות – שמחת תורה – שמיני עצרת – וזאת הברכה‬ ‫בה"י‬ ‫הושע נא למען בריתך‪ :‬נאמר ברית במלח ונאמר ברית‬ ‫בינונים‪ .‬עוד אחז"ל אין בן דוד בא אלא בדור שכולו זכאי‬ ‫ביסורים מה מלח ממתיק את הבשר אף יסורים‬ ‫או בדור שכולו חייב‪ .‬נמצא שכאשר יבוא גוא"צ בב"א‪,‬‬ ‫ממתיקים את הגוף‪.‬‬ ‫לא יצטרך הקב"ה יותר מספר אחד‪ ,‬או לצדיקים או‬ ‫אמר הרה"ק רבי שלמה לייב מלענטשנע זי"ע בשם‬ ‫לרשעים‪ ,‬וא"כ זו הכוונה‪' :‬עשה ספרים הרבה' –‬ ‫הרה"ק רבי מנדלי מרימנוב זי"ע‪ :‬שמאכל אשר אינו‬ ‫כלומר כ"ז שצריך כמה ספרים‪ ,‬הרי 'אין קץ' – עוד לא‬ ‫נאכל מחמת מלחו אינו מאכל אדם‪ ,‬אף יסורים הוא‬ ‫הגיעה עת הגלות‪.‬‬ ‫ג"כ כמו כן‪ ,‬באם יש יסורים ח"ו על עמו בני ישראל‬ ‫שא"א לסבול אותם כמו ביטול תורה ותפילה וכדומה‪,‬‬ ‫הרה"ק מדז'יקוב הזהיר את בניו שלא להדפיס את‬ ‫הוי כמו מליח שאינו נאכל מחמת מלחו‪.‬‬ ‫דברי תורתו‪ ,‬ואמר להם טעם הדבר‪ :‬יש "חסידים"‬ ‫ולזה אנו מתפללים לפניך "הושענא למען בריתך"‪,‬‬ ‫שאחרי שאוכלים ושותים לשובע בש"ק והולכים לישון‬ ‫שאתה כרתת ברית עם המלח והיסורים – ראה גודל‬ ‫על משכבם‪ ,‬לוקחים להם ספר על מיטתם לקרוא בו‬ ‫היסורים שעושין בנו שאין לך יום שקללתו כו' ישמעאל‬ ‫עד שירדמו‪ ,‬ואיני רוצה לשכב עמהם ‪...‬‬ ‫כארי דורס‪ ,‬עשו כתחמס זה דורס וזה חומס‪ ,‬ראה כמה‬ ‫ביטול תורה ותפילה ושאר מצוות שציויתנו מפני גודל‬ ‫סוף דבר הכל נשמע את האלקים ירא וגו'‪[ :‬יב יג]‬ ‫השעבוד‪ ,‬וזה "הושענא למען בריתך הושענא למען‬ ‫מרגלא בפומיה של היהודי הק' מפשיסחא זי"ע‪' :‬סוף‬ ‫גדלך ותפארתך" איה הוא גדולתך ותפארתך כביכול‬ ‫דבר' – לעת"ל בזמן הגאולה בב"א‪' ,‬הכל נשמע' – לא‬ ‫שמך מחולל ביניהם בין הגויים איה תפארתך‪.‬‬ ‫יהיה נשמע שום דבור רק 'את האלקים ירא ואת מצותיו‬ ‫שמר' – ולבד מזה לא יעסקו בשום ענין‪.‬‬ ‫הושע נא למענך דורשנו‪ :‬אומר ה"ייטב לב" זי"ע‪ :‬על‬ ‫דרך שאמר דוהמע"ה 'תעיתי כשה אובד' שאינו יודע‬ ‫הגאון רבי אלחנן וסרמן זצ"ל – הי"ד אמר‪ :‬הכוונה בזה‪,‬‬ ‫לחזור עד שיבקשנו הרועה‪ ,‬לכן בקש את עבדך והראני‬ ‫שלא יחשוב אדם שיראת שמים היא מעלה אחת בין‬ ‫את הדרך אלך לשוב אליך ואל ביתך‪ ,‬וז"ש הושענא‬ ‫שאר מעלות אחרות‪ ,‬אלא לא כן‪' ,‬את האלקים ירא וגו'‬ ‫למענך דורשנו – שאתה רוענו הדורש ומבקש אותנו‪.‬‬ ‫כי זה כל האדם' – רק עם יראת שמים הוא נחשב‬ ‫ל"אדם"‪.‬‬ ‫ב"שמע יעקב" בשם הרה"ק רבי אשר מראפשיץ זי"ע‪:‬‬ ‫הפירוש שאנו מתפללין‪" ,‬רבוש"ע אתה צויתנו בתורתך‬ ‫הושענות‬ ‫הקדושה במצות השבת אבידה 'והיה עמך עד דרוש‬ ‫אחיך אותו' [דברים כב ב]‪ ,‬ואנחנו בעוה"ר אבודים‬ ‫בספה"ק "אמרי יוסף" בשם המהר"ש מבעלזא זי"ע‪:‬‬ ‫בגלות המר הזה‪ ,‬ואין לנו דורש ומבקש אלא אתה‪,‬‬ ‫אנו מתפללים שואגים ואומרים "הושענא"‪ ,‬ופירושו‬ ‫למענך דורשנו‪.‬‬ ‫שאנו צועקים בקול הושענא‪ ,‬ולכאורה יש לדקדק הרי‬ ‫אנו אומרים "וכל מאמינים שהוא עונה לחש"‪ ,‬הרי‬ ‫הושע נא למען למודך‪ :‬ב"בנאות דשא"‪ :‬בפשוטו‬ ‫שהקב"ה עונה לתפילה שאנו מתפללים בלחש ולא‬ ‫הכוונה למען התורה ולמען ישראל – לומדיה‪ .‬אך יש‬ ‫בשאגה בקול‪.‬‬ ‫לפרש עוד‪ ,‬דהנה בערוך [ערך למד] מביא ב' פירושים‬ ‫אמנם ההפרש הוא‪ ,‬כי יש ב' מיני תפילות‪ ,‬אם מתפלל‬ ‫ל'לימודים'‪ ,‬א' כלשון הגמרא [שבת קכה‪' ]:‬צאו‬ ‫על דברים אשר ירא מהמקטרגים שלא יקטרגו ח"ו על‬ ‫ולמדום' – שיש לסדר לפני שבת את האבנים שרוצים‬ ‫תפלתו‪ ,‬זו התפילה צריכה להיות בלחש‪ ,‬שלא יהיה‬ ‫להשתמש בהן בשבת ולישב עליהם‪ ,‬ופירוש ב' ע"ד‬ ‫אחיזת חיצונים בתפילתו וקטרוג ח"ו‪ ,‬כי זה הטעם‬ ‫מה ששנינו במשנה [כלים פ"ה מ"ט] 'תנור שבא‬ ‫שאנו מתפללים תפילה בלחש כנודע‪ ,‬אכן בתפילה כזו‬ ‫מחתך מבית האומן ועשה בו לימודיו' – שעשאן דפים‬ ‫אשר אין אנו יראים מהמקטרגים שיקטרגו ח"ו אזי אנו‬ ‫דפים כדי לחברן יחד על ידי מסגרות‪ ,‬הרי שיש בזה ב'‬ ‫יכולים להתפלל בקול רם בשאגה ואין אנו יראים‬ ‫משמעויות – ליישר ולחבר‪ .‬זהו 'למען לימודך'‪ ,‬כי אנו‬ ‫מהמסטינים ח"ו‪.‬‬ ‫‪36‬‬ ‫חג הסוכות – שמחת תורה – שמיני עצרת – וזאת הברכה‬ ‫בה"י‬ ‫ומחשבותינו באותן שלש שעות‪ ,‬שלא יבוא היצר‬ ‫לומדים תורה כדי שהיא תיישר אותנו ואת מדותינו‪,‬‬ ‫להטריד אותנו‪.‬‬ ‫ושנהיה מחוברים ומקושרים לרבוש"ע‪ ,‬ושמורים מכל‬ ‫רע וסגורים ומוקפים כראוי‪.‬‬ ‫בשם הרה"ק מרוז'ין זי"ע‪ :‬אשר ג' שעות אחרונות‬ ‫קודם זמן הגאולה יהיה קשה להחזיק עצמו‬ ‫הושע נא בית הבחירה‪ :‬מבאר הרה"ק ה"קדושת יום‬ ‫ביודישקייט‪ ,‬כמו שעומד בקיר ברזל חלקה וצריכין‬ ‫טוב" זי"ע‪ :‬דמלפנים בישראל היתה הבחירה ביד כל‬ ‫לטפס ולעלות בלי צפרנים‪ ,‬וזהו מה שאומרים הושענא‬ ‫אחד מישראל לבחור בטוב או רע ח"ו‪ .‬לא כן עתה‬ ‫שלש שעות הושענא‪.‬‬ ‫בדורות האחרונים‪ ,‬שגברו התאוות וכביכול ניטלה‬ ‫הבחירה‪ ,‬ועל כך תפילתינו היא 'הושע נא בית‬ ‫הושע נא יודעי בין שעות‪ :‬נראה לפרש בדרך רמז עפ"י‬ ‫הבחירה'‪.‬‬ ‫מה דאי' בספר "נהר שלום" מהרה"ק רבי שלום‬ ‫שרעבי ז"ל‪ :‬כי אף מה דאיתא בגמ' שיום הכיפורים‬ ‫הושע נא אום אני חומה‪ :‬ה"שפת אמת" מביא‬ ‫אינו מכפר על הכל‪ ,‬מ"מ ע"י תשובה קודם תקיעת‬ ‫מה"חידושי הרי"ם זי"ע‪ :‬שהיינו שמעלת בני ישראל‬ ‫שופר יכולים לתקן הכל‪.‬‬ ‫שדברי תורה כחומה אצלם‪ .‬שאין ביכולתם לעבור על‬ ‫וזה"פ "יודעי בין שעות" – שיש שעות שיכולים לתקן‬ ‫מאמרו ית"ש‪.‬‬ ‫הכל בחיים‪ ,‬והוא זמן של תקיעת שופר‪.‬‬ ‫הושע נא שואגים הושע נא‪ :‬מפרש הרה"ק ה"שפע‬ ‫הושע נא יושבת וממתנת עד כלות השבת‪ :‬לכאורה‬ ‫חיים" זי"ע‪ :‬בהקדם דברי חז"ל עה"פ 'וקולה לא ישמע'‬ ‫איזה שבח זה לכנסת ישראל שיושבים ומצפים לסיום‬ ‫[שמואל א א יג]‪ ,‬מכאן שאסור להגביה קולו בתפילתו‬ ‫השבת?‬ ‫[ברכות לא‪ .].‬אמנם‪ ,‬לא שנו אלא שיכול לכוין אל לבו‬ ‫אלא אומר הרה"ק ה"אמרי חיים" מויז'ניץ זי"ע‪:‬‬ ‫בלחש‪ ,‬אבל אם אין יכול לכוין את לבו בלחש‪ ,‬מותר וכן‬ ‫הפירוש הוא שיושבים ומצפים לש"ק עד בחינת "כלות‬ ‫נפסק להלכה {שו"ע או"ח קא ב]‪ :‬אם אינו יכול לכוין‬ ‫הנפש"‪.‬‬ ‫בלחש מותר להגביה קולו‪.‬‬ ‫וזהו 'הושע נא שואגים הושע נא' – שיעזור ויגן ויושיע‬ ‫הושע נא למען עוזך‪ .‬הושע נא למען פארך‪ :‬אומר‬ ‫את ה"שואגים" בתפילה בלחש‪ ,‬שדעתם קצרה ואינם‬ ‫הרה"ק ה"עטרת ישועה" זי"ע‪ :‬ידוע דאין עוז אלא‬ ‫יכולים לכוין לבם ומוכרחים להרים קולם שיהיה להם‬ ‫תורה‪ ,‬וזהו שאנו מתפללין להשי"ת שיושיע אותנו‬ ‫ישוב הדעת וכוונת הלב‪ ,‬ואז יוכלו להתפלל בלחש כפי‬ ‫למען התורה‪ ,‬אך הרי אין אנו עוסקין בה כראוי בעוה"ר‪,‬‬ ‫שראוי לכתחילה‪=[ .‬א"ה‪ :‬נאים הדברים למי‬ ‫ואיך יש פתחון לב לבקש תשועה בעבורה‪.‬‬ ‫שאמרם]‪...‬‬ ‫אמנם כבר אמרו חז"ל [ברכות יז‪ ].‬רצוננו לעשות רצונך‬ ‫ומי מעכב‪ ,‬שאור שבעיסה מעכב והוא היצר הרע‪ ,‬ואם‬ ‫הושע נא קרים לזרמה‪ :‬אומר הרה"ק רבי משה‬ ‫כן אנוסים אנחנו מפאת היצר‪ ,‬ואונס רחמנא פטריה‪.‬‬ ‫מקוברין זי"ע‪ :‬התפילה והבקשה בזה היא‪ ,‬שהעבודת‬ ‫מלת 'פאר' נוטריקון א ונס ר חמנא פ טריה‪ ,‬וזהו‬ ‫ה' שהיא בקרירות ומבלי שום חיות‪' ,‬לזרמה' – שתהיה‬ ‫שאומרים‪' ,‬הושע נא למען עוזך‪ ,‬הושע נא למען‬ ‫ברוב חמימות והתלהבות‪.‬‬ ‫פארך'‪ ,‬דאונס רחמנא פטריה‪.‬‬ ‫הושע נא שלש שעות‪ :‬בשם הרבי מקאצק זי"ע‪ :‬עפ"י‬ ‫מספרים שהרה"ק מבארדיטשוב זי"ע‪ ,‬פעם אחת‬ ‫דאי' בגמ'‪ ,‬חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת‬ ‫המליץ טוב בעד אחינו בני ישראל כדרכו בקודש‪ ,‬ואמר‬ ‫ומתפללין כדי שיכוונו לבם לאביהם שבשמים‪ .‬והנה‬ ‫בזה"ל‪ :‬רבוש"ע מוכרח אתה למחול עוונותיהם של‬ ‫בכל יום ויום מתפללין שלש תפלות‪ ,‬ולפני כל תפלה‬ ‫ישראל‪ ,‬ואם תשא חטאתם הרי טוב‪ ,‬ואם אין – אגלה‬ ‫צריך לשהות שעה אחת‪ ,‬ועל כן אנו מתפללין‬ ‫הסוד שאתה הולך כביכול בתפילין פסולים חלילה‪.‬‬ ‫ומבקשים להשי"ת שיושיע לנו‪ ,‬שנוכל לכוון לבנו‬ ‫‪37‬‬ ‫חג הסוכות – שמחת תורה – שמיני עצרת – וזאת הברכה‬ ‫בה"י‬ ‫שיהיה לישראל כל טוב שיהיה להם ראש שלם לעבוד‬ ‫עפ"י דאי' בגמ' מנין שהקב"ה מניח תפילין שנאמר‬ ‫את ה' באהבה‪.‬‬ ‫'נשבע ה' בימינו ובזרועו עוזו'‪ .‬ותפילין דמארי עלמא‬ ‫מה כתיב בהו 'מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ'‪ .‬ואם לא‬ ‫בספר "אמת ליעקב" כתב‪ :‬שאנו דומים לתמר אשת‬ ‫תמחול עוונותיהם חלילה לא יהיו נקראים גוי אחד‪ ,‬ואם‬ ‫יהודה שאף שהוציאוה לשריפה עם כל זה עמדה‬ ‫כן כביכול מניח תפילין שאינם כשרים‪ .‬עכ"ד‪.‬‬ ‫באמונתה‪ ,‬כמו כן אנו‪ ,‬שאף שהרוגים עליך וכו' עם כל‬ ‫ועל פי הדברים האלו פירש הרה"ק רבי ישראל מרוז'ין‬ ‫זה אנו חבוקים ודבוקים בך‪.‬‬ ‫זי"ע‪ :‬הושענא למען פארך‪ :‬עשה למען פארך‪ ,‬פאר‬ ‫נקרא תפילין‪ ,‬כדאי' בחז"ל על פסוק "פארך חבוש‬ ‫הושע נא ההרוגה עליך ונחשבת כצאן טבחה‪ :‬כותב‬ ‫עליך"‪ ,‬ר"ל שאנו מתפללים שהקב"ה יעשה למען‬ ‫ה"אמרי אלימלך"‪ :‬כי בנ"י תמיד מוסרים נפשם‬ ‫פארו וימחול עוונותיהם של ישראל כדי שיהיו התפילין‬ ‫ונהרגים עליך‪ ,‬ואעפ"כ אינם מחזיקים טובה לעצמם‪,‬‬ ‫שלו כשרים‪.‬‬ ‫וחושבים בעצמם כצאן טבחה – היינו כאילו כבר המה‬ ‫נשחטים ואינם עושים כלום במסירת נפשם‪.‬‬ ‫הושע נא דביר המוצנע‪ :‬כותב ה"ישמח ישראל"‪ :‬היינו‬ ‫שיש מי שלא יוכל לדבר דבור קדוש לפני יוצרו ולא יוכל‬ ‫ה"דברי שמואל" מסלונים זי"ע אומר‪ :‬כל ישראל‬ ‫להוציאו בשפתיו‪ ,‬רק טמון בקרבו אותו הרגש הקדוש‬ ‫מוכנים למסור נפשם על קידוש שמו ית'‪ ,‬וכי יסכים‬ ‫ודבור דקדושה‪ ,‬ככתוב 'אמרי האזינה ה' בינה הגיגי'‪,‬‬ ‫מישהו להיות גוי‪ ,‬אלא המדרגה היא‪ ,‬ונחשבת כצאן‬ ‫ופירש"י כשאני אומרן האזינה‪ ,‬וכשאין אומרים בינה‬ ‫טבחה – חשיבות הוא אצלם להיות כצאן טבחה‪.‬‬ ‫הגיגי‪ ,‬תבין לעמקי מחשבות הישראלי שכולו טוב‪ ,‬כי‬ ‫שם מושרש הנקודה הפנימית שהוא דבור המוצנע‪.‬‬ ‫הושע נא טוענת עולך‪ :‬כתב בספה"ק "באר משה"‪:‬‬ ‫שיש בקרב ישראל צדיקים גמורים אמיתיים שאינם‬ ‫הושע נא חנה דוד‪ :‬בספה"ק "אמרי אלימלך" מביא‪,‬‬ ‫חוששים כלל לצער עצמם ולא מקפידים כלל על צער‬ ‫שאאמו"ר ז"ל אמר כי בכל דור יש משיח ומסתלק מן‬ ‫הנוגע אליהם‪ ,‬אך שהם טוענים עולך‪ ,‬וצועקים בכל‬ ‫העולם לפי שהדור אינו ראוי שיתגלה ויבא‪ ,‬לכן אנו‬ ‫נפשם ומאודם על עולך שהוא העול והגלות השכינה‬ ‫מבקשים על משיח בן דוד שבדור הזה שלא ימות‬ ‫הקדושה כביכול‪.‬‬ ‫ולהיות חונה בקרבנו ויתגלה במהרה בימינו‪.‬‬ ‫הושע נא כבושה בגולה הושע נא לומדת יראתך‪:‬‬ ‫הושע נא גולה וסורה‪ :‬כי בנ"י הגם שלפעמים המה‬ ‫אומר הרה"ק רבי שלמה לייב מלענטשנא זי"ע‪ :‬הנה‬ ‫גולים ח"ו מהשי"ת‪ ,‬מ"מ מיד המה סרים אליו‪.‬‬ ‫נודע שכל דבר שכבוש הרי הוא כמבושל שמקבלת‬ ‫טעם‪ .‬הרי אנחנו בגולה עידן ועידנים ועל ארץ טמאה‬ ‫הושע נא דמתה לתמר‪ :‬מבקשים על הצדיקים‬ ‫וכבושים תחתם‪ ,‬אעפ"כ אנו צועקים אליך 'לומדת‬ ‫שנמשלים לתמר כמבואר במדרש [ב"ר מא א] שישארו‬ ‫יראתך' שחפצים אנו ליראה שמך וזאת כל עיקר מגמת‬ ‫בעולם‪.‬‬ ‫חשקנו ומאוויינו שיהיה יראתך עלינו‪ ,‬ולא קבלנו ח"ו‬ ‫שום טעם מהכבושה‪ ,‬וזה 'כבושה בגולה' – אעפ"כ‬ ‫בשם הרה"ק מגראדזיסק זי"ע‪ :‬כי ישראל דמתה לתמר‬ ‫'לומדת יראתך'‪ .‬אכי"ר‪.‬‬ ‫כמו שאחז"ל [סוכה מה‪ ]:‬מה תמר זה אין לו אלא לב‬ ‫אחד אף ישראל אין להם אלא לב אחד לאביהם‬ ‫הושע נא מרוטת לחי‪ :‬אומר הרבי ר' ברוך ממז'בוז‬ ‫שבשמים‪ .‬ובכה בכיות גדולות ואמר‪ :‬הלא לולב הוא‬ ‫זי"ע‪ :‬היינו "ישראל וואס רייסען זעך לחי עולמים"‪.‬‬ ‫כפת תמרים‪ ,‬והדין בלולב אם נקטם ראשו פסול‪ ,‬והלא‬ ‫אם אדם מוכה רח"ל ביסורים הן יסורי חולי הגוף והן‬ ‫מפרש הרה"ק ה"עטרת ישועה" מדז'יקוב זי"ע‪ :‬עפ"י‬ ‫יסורי עוני הוי כמו נקטם ראשו‪ ,‬שהוא בלי ראש וראשו‬ ‫דאמרינן בגמרא בעירובין גבי לחי‪ ,‬נראה מבפנים ושוה‬ ‫נשבר ולא יכול לעבוד את ה'‪ ,‬וזהו פסול‪ ,‬לכן הושע נא‬ ‫‪38‬‬ ‫חג הסוכות – שמחת תורה – שמיני עצרת – וזאת הברכה‬ ‫בה"י‬ ‫לדחות אותנו שאין אנו זקוקים לישועה – שהרי לפניך‬ ‫מבחוץ כשר‪ .‬וא"כ גם ישראל אפילו אם ח"ו עושים‬ ‫גלויה האמת כי 'דלותי ולי יהושיע'‪...‬‬ ‫איזה עבירה בסתר אל ישגיח הקב"ה על זה‪ ,‬רק באם‬ ‫הם טובים מבחוץ לעיני בשר יושיע להם‪ .‬וזה 'הושענא‬ ‫אומר הרה"ק ה"דברי יחזקאל" משינאווא זי"ע‪ :‬לשון‬ ‫מרוטת לחי' – היינו שיושיע הקב"ה לישראל ויהיה‬ ‫המדרש פרשת וישלח‪ :‬אמר לו הקב"ה דוד בני אפילו‬ ‫להם הדין כמו גבי לחי דנראה החסרון מבפנים ושוה‬ ‫אתה מקימני כמה פעמים איני קם‪ ,‬ואימתי אני קם‬ ‫מבחוץ כשר‪.‬‬ ‫לכשתראה עניים נשדדים ואביונים נאנקים‪ ,‬ואמר‬ ‫בבכיה רבה ובצעקה רבש"ע ! אין לנו שום זכות‬ ‫הושע נא סובלת סבלך‪ :‬הרה"ק מרוז'ין זי"ע אמר בשם‬ ‫לבקשך‪ ,‬כי נשארנו ריקם‪ ,‬רק זאת ש"דלונו מאד" ולכן‬ ‫המגיד הק' מקוזניץ זי"ע לפרש‪' :‬הושע נא סובלת‬ ‫הושענא‪.‬‬ ‫סבלך' – "רבונו של עולם! ס'איז גלוי וידוע פאר דיר‪ ,‬אז‬ ‫ס'איז דא צדיקים אין דור אז ווען זיי זאלען וועלען‪,‬‬ ‫הושע נא כל שיח תדשא ותושיע‪ :‬בשם הרבי ר'‬ ‫וואלטן זיי גיקענט ברענגען די גאולה‪ - ,‬בבחינת 'ותגזור‬ ‫נפתלי מרופשיץ זי"ע‪ :‬כי אם האדם זוכה אז פועל‬ ‫אומר ויקם לך'‪ ,‬צדיק גוזר והקב"ה מקיים – נאר זענען‬ ‫אפילו בלא תפילה‪ ,‬אלא מדבר דברים בעלמא בינו‬ ‫זיך מיישב‪ ,‬דו קענסט דאך געוויס ברענגען די גאולה‪,‬‬ ‫לחבירו ואומר האיש הזה צריך לרפואה‪ ,‬ונתרפא תיכף‪,‬‬ ‫און די שוויגסט און די ליידסט – בכל מקום שגלו ישראל‬ ‫וכן כל מה שאומר פועל בדברים בעלמא בלי שום‬ ‫גלתה שכינה עמהם‪ ,‬והשיב לא נאמר אלא ושב‪ ,‬וכתיב‬ ‫תפילה‪.‬‬ ‫'למענכם שולחתי בבלה'‪ ,‬וכתיב 'עמו אנכי בצרה' –‬ ‫וזה הפירוש כל שיח – אפילו שיחה בעלמא כדרך בני‬ ‫שוויגן זיי אויך‪ ,‬און ליידן מיט‪ ,‬מיט דיר‪ ,‬ווייל דו ליידסט –‬ ‫אדם יהא עושה פירות – וזה תדשא ותושיע‪ .‬ודפח"ח‪.‬‬ ‫והיינו כדאמרינן בהאי נחמה דברכות נח‪ :‬דין לעבד‬ ‫שיהא כרבו – בעטען מיר דיך‪ ,‬הושע נא! העלף דער‬ ‫הושע נא מגדים תמתיק ותושיע‪ :‬פירש הרה"ק‬ ‫כנסת ישראל‪' ,‬סובלת'‪ ,‬ווס זי ליידט‪' ,‬סבלך'‪ ,‬ווייל דו‬ ‫ה"אמונת אברהם" מפיטסבורג זי"ע‪' :‬מגדי"ם'‬ ‫ליידסט"‪.‬‬ ‫בגימטרי' צ"ח‪ ,‬היינו הצ"ח קללות הכתובים בתוכחה‬ ‫שבפרשת כי תבוא – 'תמתיק ותושיע'‪.‬‬ ‫הושע נא אדון המושיע‪:‬‬ ‫הושע נא בלתך אין להושיע‪:‬‬ ‫הרה"ק ה"צמח דוד" מדינוב זי"ע מפרש‪ :‬מה הבקשה‬ ‫הושע נא גבור ורב להושיע‪:‬‬ ‫להמתיק את המגדים‪ ,‬והרי מגדים הם ממילא מתוקים‬ ‫הושע נא דלותי ולי יהושיע‪:‬‬ ‫ואינם זקוקים להמתקה?‬ ‫נשאל הרה"ק ה"דברי חיים" זי"ע‪ :‬כלפי מה נאמרו‬ ‫אלא הביאור הוא‪ :‬שמכאן יש רמז לאותם חסדים‬ ‫הושענות אלו?‬ ‫המושפעים עלינו שהם באמת תמיד לטובה‪ ,‬אולם‬ ‫והשיב‪ :‬כלפי התירוצים ששומע אדם כאשר הוא פונה‬ ‫לפעמים איננו רואים שהם לטובה‪ ,‬ע"כ אנו מבקשים‬ ‫לעזרת רהבים ונדיבים קרוצי חומר‪ - ,‬יש לך "גביר"‬ ‫שאותם מגדים תטעימנו‪ ,‬שאף אנו נרגיש במתיקותם‪.‬‬ ‫שכאשר בא אחיו עני להתרימו לצדקה הוא מתנצל‬ ‫שלצערו הוא נתון בדיוק עתה בקשיי נזילות וכיוצא‬ ‫הושע נא פרחים לעצמה‪ :‬אומר הרבי ר' שלמה לייב‬ ‫באלו‪ ,‬ואין בידו לעזור לו‪ ,‬והוא מציע לו לפנות אל גביר‬ ‫מלענטשנע זי"ע הם בני הנעורים כמו פרחי כהונה‪,‬‬ ‫אחר בעל צדקה‪ ,‬כאשר פונה העני לאותו גביר‪ ,‬עונה‬ ‫שיפרחו בכל טוב ולהעצים אותם ולחזק אותם שיהיו‬ ‫הלז שכבר חילק הרבה צדקה ועבר את המכסה‪ ,‬ואינו‬ ‫בריאים ושלמים אכי"ר‪.‬‬ ‫יכול להוסיף ולהרבות‪ ,‬פונה המסכן לגביר שלישי‪,‬‬ ‫מתנפל הגביר עליו בצעקות – אין אתה מתבייש? יהודי‬ ‫הושע נא קרים לזרמה‪ :‬אומר הרה"ק רבי משה‬ ‫בריא כמוך לבקש נדבות?! לך לעבוד!‪ ...‬אבל אצל מלך‬ ‫מקוברין זי"ע‪ :‬הקרירות בעבודת ה'‪ ,‬לזרמה – להחם‬ ‫חי וקיים‪ ,‬המשיך הרה"ק‪ ,‬כל זה אינו שייך בו – אתה‬ ‫שיהיה הכל בחמימות ובהתלהבות הלב‪ ,‬ולא עבודה‬ ‫הוא 'אדון המושיע'; ואינך יכול להפנות אותנו לקבל‬ ‫קרה בלי חיות‪.‬‬ ‫עזרה מאחר שאין 'בלתך אין להושיע'; כמו כן אינך יכול‬ ‫‪39‬‬ ‫חג הסוכות – שמחת תורה – שמיני עצרת – וזאת הברכה‬ ‫בה"י‬ ‫הרבי ה"אמרי חיים" זי"ע מויז'ניץ סיפר‪ ,‬שהיה בימים‬ ‫הרה"ק ה"דברי שלמה" מבאבוב זי"ע אמר בדרך‬ ‫האחרונים של סוכות אצל דודו ה"עטרת ישועה" זי"ע‬ ‫צחות‪ :‬דתיבת 'קרים' פירושו קרירות‪ ,‬עדה"כ 'אשר‬ ‫מדז'יקוב‪ ,‬ופעם בהושענות אמר בבכיות עצומות‪,‬‬ ‫קר"ך' בדרך‪ ,‬שפירשו בו בספרי צדיקים שעמלק הכניס‬ ‫הושענא עלית שבטים – רבש"ע אם יש ח"ו שבטים –‬ ‫בישראל קרירות לכל דבר שבקדושה‪ .‬וזהו שמתפללים‬ ‫דינים‪ ,‬מלשון שבט‪ ,‬על בני ישראל‪ ,‬תעלה אותם‬ ‫בהושענא רבא‪ ,‬על אותן בני אדם אשר נתקררו מיראת‬ ‫בחזרה אליך‪...‬‬ ‫שמים‪' ,‬הושע נא קרים לזרמה'‪ ,‬שיוושעו נא מן השמים‬ ‫הושע נא יום הבחירה הושענא‪ :‬הרבי מסאטמר זי"ע‬ ‫לזרמה ולהריק עליהם שפע רב של חיות והתלהבות‬ ‫אמר בשם אביו ה"קדושת יום טוב" זי"ע‪ ,‬שפירש‪,‬‬ ‫דקדושה כשטף מים רבים‪ ,‬להחזירם לדרכי ה'‪.‬‬ ‫שאנו צריכין לישועה שיהיה לנו בחירה לבחור הטוב‬ ‫ולמאוס ברע‪ ,‬כי בדורות הירודים האלה כמעט שבטלה‬ ‫הושע נא דגן מדלקת‪ :‬אומר הרה"ק ה"באר משה"‬ ‫הבחירה מחמת שפלות הדור וגדול כח היצר‪ ,‬וריבוי‬ ‫זי"ע‪ :‬שמעתי בזה רמז מופלא מאאמו"ר זצ"ל‪ ,‬שדגן‬ ‫הנסיונות‪.‬‬ ‫מרמז לבחורי ישראל‪ ,‬על דרך [זכריה ט יז] דגן בחורים‪,‬‬ ‫ובקשתנו הושע נא להצילה מדלקת‪ ,‬והוא תבערת‬ ‫הושע נא הר המוריה‪ :‬הושע נא והר יראה‪ :‬פירש‬ ‫היצה"ר שלא יתלהב ויבער לבם לעבירה ח"ו ודפח"ח‪.‬‬ ‫הרה"ק ה"דברי יואל" מסאטמאר זי"ע‪ :‬דאיתא בגמרא‬ ‫ולפי פשוטו שיציל השי"ת הגרנות שנותנים בו הדגן‬ ‫[סוכה נב‪ ].‬לעתיד לבוא מביאו הקב"ה ליצה"ר ושוחטו‬ ‫והתבואה משריפה והבערה ח"ו‪.‬‬ ‫בפני הצדיקים ובפני הרשעים‪ ,‬צדיקים נדמה להם‬ ‫כהר‪ ,‬ורשעים נדמה להם כחוט השערה וכו'‪ .‬וזהו‬ ‫הושע נא מגד מצלצל‪ :‬פירש הרה"ק ה"נתיבות שלום"‬ ‫תפילתנו הושענא הר המוריה‪ ,‬היינו כשיבנה בית‬ ‫מסלונים זי"ע‪' :‬מגד' זה שמן הטוב‪ ,‬המרמז על עבודת‬ ‫המקדש במהרה בימינו‪ ,‬אז הושענא‪ ,‬תושיענו והר‬ ‫ה'‪ ,‬ומבקשים 'הושע נא' על עבודת ה' שלא תצלצל‬ ‫יראה‪ ,‬דהיצה"ר יהיה נדמה לנו כהר‪ ,‬היינו 'והר יראה'‪,‬‬ ‫ולא תבלוט‪...‬‬ ‫יראה לנו כהר גבוה‪ ,‬כמדת הצדיקים ולא כחוט השערה‬ ‫ח"ו‪.‬‬ ‫הושע נא עדרים מדלות‪ :‬ב"ניצוץ אחד"‪ :‬יש לפרשו‬ ‫מלשון 'ותהי האמת נעדרת' [ישעיהו נט טו]‪ ,‬שדרשו בו‬ ‫הושע נא חנון בידם מעבידים‪ :‬הרבי ר' ברוך ממעז'בוז'‬ ‫[סנהדרין צו‪ ].‬מלמד שנעשית עדרים עדרים והולכת‬ ‫זי"ע פירש‪ :‬כי בחודש תשרי עובדים ישראל את הבורא‬ ‫לה‪ ,‬וכבר אמרו בזה דהיינו כשאין איש פועל על פי‬ ‫ב"ה בקומה שלימה‪ .‬בר"ה עובדים אותו במוח‪ ,‬ולכך‬ ‫אמת‪ ,‬אלא הכל בוחנים מה אחרים עושים ונוהרים‬ ‫נקרא ר"ה יום הזכרון‪ ,‬על שעובדים אותו במוח‪ .‬וביום‬ ‫בעקבותיהם‪ ,‬והם כצאן אשר אין להם רועה‪,‬‬ ‫הכפורים מענים את הגוף בתענית‪ .‬ובסוכות בידים –‬ ‫ומשוטטים עדרים עדרים‪ ,‬זהו 'הושע נא עדרים‬ ‫בלקיחת אתרוג ולולב‪ .‬ובשמיני עצרת ושמחת תורה‬ ‫מדלות'‪ ,‬כי העדריות וההמוניות‪ ,‬אין לך דלי דלות יותר‬ ‫ברקידה‪ ,‬שמרקדין ברגלים בשמח"ת‪.‬‬ ‫מכך‪.‬‬ ‫וזהו 'חנון בידם מעבידים' – שבסוכות עושים את‬ ‫החינון בידים‪.‬‬ ‫הושע נא עלית שבטים‪ :‬הושע נא נא פינת יקרת‪:‬‬ ‫אמר הרה"ק רבי עמנואל וולטפרייד זי"ע מפאביניץ –‬ ‫רוסשפא‪ :‬רבוש"ע! מצינו בגמרא ב' סוגי קנין משיכה‪,‬‬ ‫כהושעת שומרי מצוות וחוכי ישועות‪ :‬בשם הגאון רבי‬ ‫הכישה במקל‪ ,‬וקורא לה והיא באה‪' .‬הושע נא עלית‬ ‫שמואל ד‪ .‬מונק זצ"ל‪ :‬שני סוגי יהודים יש בעם ישראל‪:‬‬ ‫שבטים' – הושיענו בזה שתעלה מאתנו את השבטים‬ ‫האחד – "שומרי מצוות" כהוגן‪ ,‬והשני – אף שאינם‬ ‫[כמו 'שבטך ומשענתך'] המייסרים אותנו‪ ,‬אלא מכאן‬ ‫מדקדקים כראוי במצוות‪ ,‬בכל זאת בעת צרה אף הם‬ ‫ואילך 'פינת יקרת'‪ ,‬פנה אלינו בבחינת 'קורא לה והיא‬ ‫מחכים לישועת ה'‪ ,‬ואלו הם "חוכי ישועות" – כן הושע‬ ‫באה'‪ ,‬עשה בנו קנין משיכה ע"י קריאה של חיבה ולא‬ ‫נא‪.‬‬ ‫תכישנו עוד במקלות חובלים‪.‬‬ ‫‪40‬‬ ‫חג הסוכות – שמחת תורה – שמיני עצרת – וזאת הברכה‬ ‫בה"י‬ ‫הסיום 'למען דעת כל עמי הארץ כי ה' הוא האלקים אין‬ ‫למען חיך מכרכר בשיר‪ :‬ב"בנאות דשא"‪ :‬שמזכירים‬ ‫עוד'‪.‬‬ ‫זכות דוהמע"ה שהיה משחק בכלי שיר לפני ארון ה'‪,‬‬ ‫וכביכול ביזה את עצמו לכבוד התורה‪ ,‬כדכתיב [ש"ב ו‬ ‫יד] 'ודוד מכרכר בכל עוז לפני ה''‪ ,‬בשעה שהחזירו את‬ ‫הושענא רבא‬ ‫ארון ברית ה' מבית עובד אדום הגיתי‪ ,‬וכתיב [שם טז]‬ ‫'ומיכל בת שאול [אשת דוהמע"ה] נשקפה בעד החלון‬ ‫כתב ב"מטה משה" אות תתקנ"ז‪ :‬יום השביעי הוא‬ ‫ותרא את המלך דוד מפזז ומכרכר לפני ה' ותבז לו‬ ‫הושענא רבא‪ ,‬ולמה נקרא שמו הושענא רבא‪ ,‬אמר‬ ‫בלבה'‪ ,‬ואמרה לו 'מה נכבד היום מלך ישראל אשר‬ ‫הקב"ה לאברהם אני יחיד ואתה יחיד אתן לבנך יום‬ ‫נגלה היום לעיני אמהות עבדיו כהגלות נגלות אחד‬ ‫המיוחד לכפר בו עונותם וזהו הושענא רבא‪ ,‬פירוש‬ ‫הרקים' [שם כ]‪ ,‬ומסיים הפסוק‪' :‬ולמיכל בת שאול לא‬ ‫שמי אהי' בגימט' כ"א‪ ,‬ואתה בכ"א‪ ,‬עשרה דורות מנח‬ ‫היה לו ילד עד יום מותה'‪ .‬ואמרו חז"ל [סנהדרין כא‪.‬‬ ‫ועד אברהם‪ ,‬והושענא רבא כ"א ימים לחודש תשרי‪,‬‬ ‫וברש"י ד"ה ואמר] שזה היה עונשה על דבריה‬ ‫אמר לו הקב"ה לאברהם אם אין כפרה לבניך בראש‬ ‫לדוהמע"ה‪ ,‬שלא הבינה שכבוד התורה הוא מעל‬ ‫השנה יהיה ביום כיפור‪ ,‬ואם לאו יהיה בהושענא רבא‪.‬‬ ‫המלכות‪ ,‬ויש להבין מהי המדה כנגד מדה‪.‬‬ ‫אלא הביאור הוא‪ ,‬דהנה שאיפתו ורצונו של כאו"א הוא‬ ‫כותב בספה"ק "צבי לצדיק" מהרה"ק מבלוז'וב זי"ע‪:‬‬ ‫לגדל ילדים ולחנכם לתורה ומצוות‪ ,‬כמ"ש 'ונהיה‬ ‫שלמה נאמר יום הכיפורים בלשון רבים?‬ ‫אנחנו וצאצאינו' וכו'‪ ,‬אבל אי אפשר לזכות לכך באם‬ ‫ולענ"ד נראה הוא לרמז גם את יום הושענא רבא‪,‬‬ ‫הילדים אינם רואים אצל הוריהם כבוד התורה וכבוד‬ ‫שהוא גם כן יום החותם כעין יוהכ"פ‪ ,‬וכמובא גם‬ ‫לומדיה – בכבוד אמיתי‪ ,‬ולכן מיכל שביזתה בלבה‬ ‫בשו"ע סי' תרס"ד עיי"ש‪.‬‬ ‫לכבוד התורה 'לא יהיה לה ילד'‪ ,‬כי אי אפשר לחנך את‬ ‫הבנים כראוי רק כשההורים בעצמם מכבדים תורה‬ ‫בספר "אבני זכרון" כתב‪ :‬מקובל איש מפי איש מרבינו‬ ‫כראוי‪.‬‬ ‫הקדוש מלובלין זי"ע בשם רבינו הקדוש הבעש"ט ז"ל‬ ‫מפי אליהו ז"ל‪ ,‬שמי שמתפלל כראוי לכוון לבו באלו‬ ‫למען דעת כל עמי הארץ כי ה' הוא האלקים אין עוד‪:‬‬ ‫השלשת ימים‪ ,‬הושענא רבא‪ ,‬שמיני עצרת ושמחת‬ ‫הגאון רבי אריה לייב תאומים זצ"ל‪ ,‬ראה פעם בחג‬ ‫תורה‪ ,‬אז מסוגל להתפלל כל השנה בכוונה כראוי‪.‬‬ ‫הסוכות איך בשעת ההקפות‪ ,‬מקיפים הגבירים את‬ ‫הבימה באתרוגיהם‪ ,‬וקופצים בראש‪ ,‬ללכת לפני‬ ‫כתב ב"שפתי צדיק" וז"ל‪ :‬שמעתי מפ"ק אא"ז מו"ר‬ ‫הרבנים ותלמידי חכמים‪ .‬הדבר חרה לו מאד‪ ,‬מדוע‬ ‫[החידושי הרי"ם] זצ"ל‪ ,‬אצל נערה המאורסה שחייבה‬ ‫אינם יודעים לתת כבוד לתורה‪ ,‬לכבד את לומדיה‪,‬‬ ‫התורה על דבר אשר לא צעקה‪ ,‬משמע שכשהאדם‬ ‫הרבנים ותלמידי החכמים‪.‬‬ ‫יכול לצעוק ואינו צועק מיקרי רצון‪ ,‬וכן תיקנו חז"ל‬ ‫נענה רבי אריה לייב ואמר אז בדרך הלצה‪" :‬מעולם היה‬ ‫לצעוק כל איש ישראל היום "הושענא" משמע שאם‬ ‫קשה לי על הסיום שלאחר ההקפות דהושענות‪' ,‬למען‬ ‫יצעק יענה לו בוודאי‪ ,‬ומחוייב כל אחד לצעוק אף שאינו‬ ‫דעת כל עמי הארץ כי ה' הוא האלקים אין עוד'‪ ,‬שאין‬ ‫יודע מה צריך ומה חסר לו יצעק סתם הושענא‪.‬‬ ‫כאן מקומו ולא מענינא דיומא‪.‬‬ ‫ואולם עכשיו נתיישב לי הענין‪ ,‬כי הלא ידוע מה שדרש‬ ‫כתב בספה"ק "בית אהרן"‪ :‬בהושענא רבא צריך מאד‬ ‫רבי עקיבא 'את ה' אלקיך תירא – לרבות תלמידי‬ ‫לעשות תשובה בעת חביטת הערבה‪ ,‬שבעת ההיא‬ ‫חכמים'‪ ,‬וכיון שראו מסדרי ההושענות שבשעה‬ ‫הוא גמר החתימה‪ ,‬וצריך האדם מאד לעשות תשובה‬ ‫שמקיפים ואומרים הושענות‪ ,‬אין עמי הארצות מכבדים‬ ‫לפני הקב"ה‪ ,‬ועי"ז הוא בורא בריאה חדשה‪ ,‬כידוע כי‬ ‫את התלמידי חכמים‪ ,‬והמה הולכים בראש לפני‬ ‫ערבה גימטריא זר"ע וגימטריא עז"ר‪ ,‬כי צריך לכוון בעת‬ ‫הרבנים והת"ח‪ ,‬כנראה שאין הם דורשים כרבי עקיבא‬ ‫חביטת הערבה להמתיק ה' גבורות ושיעשה כולו‬ ‫'את ה' אלקיך תירא – לרבות תלמידי חכמים'‪ ,‬וחששו‬ ‫חסדים‪.‬‬ ‫פן הם דורשים לרבות איזה דבר אחר ח"ו‪ ,‬לכן העמידו‬ ‫‪41‬‬ ‫חג הסוכות – שמחת תורה – שמיני עצרת – וזאת הברכה‬ ‫בה"י‬ ‫ג‪ .‬א גרויסע הילף‪.‬‬ ‫הרה"ק מלעכוויטש זי"ע אמר ביום הושענא רבא‪:‬‬ ‫העולם אומרים מנהג משבר דין‪ ,‬וכן אני אומר – המנהג‬ ‫הרבי ה"פני מנחם זי"ע כותב‪ :‬הושענא רבה ושמחת‬ ‫של הושענא רבא מנהג נביאים הוא‪ ,‬ומשבר כל הדינים‬ ‫תורה הם כנגד דוד ושלמה‪ ,‬ומתעורר בשמחת תורה‬ ‫מישראל‪.‬‬ ‫גם הכח ממשה רבינו ע"ה כח התורה‪ ,‬דוד הוא‬ ‫הושענא רבה ההכנה לשמחת תורה‪ ,‬אצל דוד כתיב‬ ‫הרה"ק ה"יסוד העבודה" זי"ע מסלונים אמר‪ :‬היום הזה‬ ‫שהיה משמח ומכרכר בכל עוז לפני ארון הקודש‪,‬‬ ‫הוא ישועה גדולה‪ ,‬שבו נשלמו מספר ע' פרים‬ ‫מכרכר בגימ' תלמוד‪ ,‬ואיתא 'טוב רואי' שכל הרואהו‬ ‫שהקריבו ישראל נגד ע' האומות‪ ,‬ומכח זה לא היה לכל‬ ‫נזכר לתלמודו‪ ,‬וזהו שנהגו לומר משנה תורה בתיקון‬ ‫שבעים האומות כח לשלוט בהם‪' .‬רבא' הוא אותיות‬ ‫ליל שבועות‪.‬‬ ‫'באר'‪ ,‬והוא ר"ת ר וממות א ל ב גרונם‪ ,‬כמו הבאר‬ ‫הזה כל מה ששואבין ממנו יותר מים‪ ,‬מימיו נקיים יותר‬ ‫בעת כריכת ההושענות‪ ,‬היה הגה"צ מקאלאשיץ זי"ע‬ ‫וצלולים‪ ,‬כמו"כ 'רוממות קל בגרונם'‪ ,‬כל מה‬ ‫מספר שלש מעשיות‪ :‬שתי הראשונות סיפר זקינו רבינו‬ ‫שמבקשים יותר מהקב"ה יש השפעה יותר‪.‬‬ ‫מצאנז בעת כריכת ההושענות בשם רבו הקדוש‬ ‫מרופשיץ זי"ע‪ ,‬והשלישית סיפר זקינו רבינו משינאווא‬ ‫הרה"ק ה"דברי שמואל" מסלונים זי"ע אמר‪ :‬בתחילה‬ ‫בעת כריכת ההושענות ואלו הן‪:‬‬ ‫אומרים 'אני והו הושיעה נא'‪ ,‬אחר כך אומרים 'אנא‬ ‫בכפר אחד גר יהודי עשיר שהחזיק על חשבונו עשר‬ ‫הושיעה נא'‪ ,‬אחרי זה אומרים 'אנא א‪-‬ל נא הושע נא‬ ‫משפחות תלמידי חכמים שישבו ולמדו תורה בביתו‪.‬‬ ‫והושיעה נא אבינו אתה'‪ .‬י"ל הביאור עפ"י משל‪ :‬לבן‬ ‫וגם בנה לו שם מקוה והתפללו המנין אצלו באופן שלא‬ ‫מלך אשר גורש מעל פני אביו המלך‪ ,‬ומרוב עתים‬ ‫הוזקק מעולם לנסוע לעיר‪ ,‬וגם לעת הצורך שלח אחד‬ ‫וימים מגודל הדחקות הלך לבוש בסחבות כמו בזוי‬ ‫ממשרתיו‪.‬‬ ‫והתעורר לחזור אל המלך‪ .‬אך כשהגיע לפלטרין של‬ ‫לימים התחיל לירד מנכסיו ל"ע וראוהו מסתובב בעיר‬ ‫מלך‪ ,‬התבייש מאד לומר כי בן המלך הוא‪ ,‬מפני שהיה‬ ‫הסמוכה‪ ,‬למרבית פליאתם של התושבים‪ ,‬והיו כאלו‬ ‫לבושו כאחד הבזויים‪ ,‬מה עשה‪ ,‬ביקש שיתנו לו נדבה‪,‬‬ ‫שהתלחשו שכפי הנראה נהפך עליו הגלגל‪ ,‬אבל‬ ‫ונתנו לו כדרך שנותנים במידה רגילה‪ ,‬אך הוא לא רצה‬ ‫אחרים אמרו‪ :‬לא כן‪ ,‬אלא עשיר נשאר עשיר‪ ...‬מצבו‬ ‫לקבל ואמר שרוצה יותר‪ ,‬נתנו לו ולא רצה לקבל ואמר‬ ‫הורע יותר‪ ,‬עד שלא השיגה ידו די כסף להסיק את‬ ‫שרוצה יותר‪ ,‬נתנו לו ולא רצה לקבל ואמר שרוצה יותר‪,‬‬ ‫המקוה שבביתו‪ ,‬ונאלץ ללכת למקוה של העיר עם‬ ‫נתנו לו יותר ושוב לא רצה לקבל‪ ,‬והמלך שהיה בעל‬ ‫שאר התושבים‪ .‬שוב התלחשו האנשים‪ ,‬שאם כבר‬ ‫חסד גדול שאל אותו מה זה שאינו רוצה לקבל‪ ,‬הלא‬ ‫זקוק לילך עמהם למקוה של העיר בודאי פסקה‬ ‫זוהי כבר מתנה הגונה‪ ,‬והשיב‪ :‬היות והוא קרוב שלו‬ ‫עשירותו‪ ,‬אבל אחרים קבעו שזה אינו‪ ,‬אלא עשיר‬ ‫רצונו במתנה גדולה מזו‪ ,‬ונתן לו עוד ועוד‪ ,‬אך הוא‬ ‫נשאר עשיר‪ ...‬כאשר שמע האיש הלז מאי דאמרי‬ ‫בשלו שעדיין אין זה מספיק מכיוון שהוא שאר בשרו‬ ‫אינשי שעשיר נשאר עשיר‪ ,‬חזר לביתו‪ ,‬הוציא את‬ ‫קרוב אליו ביותר‪ ,‬וכאן לא יכל להתאפק עוד וצעק‬ ‫פנקס חובותיו‪ ,‬וקרעו לגזרים באומרו‪ :‬עשיר נשאר‬ ‫מקירות ליבו הלא אתה אבי!‬ ‫עשיר‪...‬‬ ‫כמו כן אנו מבקשים מתחילה רק מתנת חינם‪ ,‬מגודל‬ ‫[איכא למילף מזה לימוד זכות שחזקה הקודמת של‬ ‫הבושה‪ ,‬ואחר כך מבקשים יותר‪ ,‬ואחר כך צועקים‬ ‫כלל ישראל מכריעה את הכף לזכות אף נגד השכל‬ ‫'אנא א‪-‬ל נא הושע נא והושיעה נא'‪ ,‬כי הלא 'אבינו‬ ‫ודוחה את כל העוונות‪].‬‬ ‫אתה'‪.‬‬ ‫סיפור השני‪ :‬פעם נתאספו נכרים אצל הכומר‪ ,‬ובקשו‬ ‫הרה"ק רבי מרדכי דוב מהורנוסטייפיל זי"ע נתן ג'‬ ‫ממנו שיוציא חוק שכל המשתכר ענוש יענש‪ ,‬למען לא‬ ‫פירושים ל"הושענה רבה"‪.‬‬ ‫ירד כל ממונם לטמיון‪ .‬ענה להם הכומר שלפני כן‬ ‫א‪ .‬דו גרויסער [רבש"ע] העלף‪.‬‬ ‫ברצונו להשתכר בעצמו‪ ,‬כדי להוודע מה טיבה של‬ ‫ב‪ .‬העלף דעם גרויסען [לבני בכורי ישראל]‪.‬‬ ‫‪42‬‬ ‫חג הסוכות – שמחת תורה – שמיני עצרת – וזאת הברכה‬ ‫בה"י‬ ‫שלום חלב חיטים ישביעך"‪ .‬וזה שאנו מתפללין "שערי‬ ‫שיכרות‪ ,‬ואחר כך יוציא הפקודה‪ .‬הכומר שתה עד‬ ‫שמים פתח ואוצרך הטוב לנו תפתח"‪ ,‬ועי"ז ממילא‬ ‫שנשתכר‪ ,‬והתגולל ברחובות ברפש וטיט‪ .‬למחרת חזרו‬ ‫"וריב אל תמתח‪ ,‬והושיענו אלקי ישענו"‪.‬‬ ‫אליו הנכרים לשמוע מה שהוחלט בדבר החוק‪ ,‬אמר‬ ‫להם הכומר‪ :‬לפי דעתי אין צורך להענישם‪ ,‬כי מעצמם‬ ‫המג"א הביא בשם המהרי"ל שנכון לשמור את‬ ‫הם נענשים במה שמוטלים באשפתות בבוז‪.‬‬ ‫ההושענא עד פסח‪ ,‬ולשורפה עם אפית המצות‪ ,‬משום‬ ‫[וכנראה שכוונתו בזה ללמד זכות על כלל ישראל‪ ,‬שאין‬ ‫חיבוב מצוה‪ ,‬וכיון דאיתעבידא בה חדא מצוה נעביד בה‬ ‫צורך להעניש החוטא‪ ,‬כי טומאת החטא והזוהמא‬ ‫מצוה אחריתי‪.‬‬ ‫שמשוקע בו זה עצמו עונש]‪.‬‬ ‫הקשה ה"אמרי אמת" זי"ע‪ ,‬למה לא אמרו כן גם‬ ‫בערבה שבלולב‪ ,‬ובלולב גופא אולי לא אמרו כן משום‬ ‫סיפור השלישי‪ :‬פעם הלך יהודי מחוץ לעיר לקצור‬ ‫שאינו טוב לשריפה‪ ,‬אבל בערבה מדוע לא אמרו כן?‬ ‫ערבות להושענות‪ .‬פגע בו ערל‪ ,‬ושאל לו‪ :‬מה זה בידך?‬ ‫ותירץ‪ ,‬לפי מה דאי' "חביבין דברי סופרים מדברי‬ ‫ענה הושענות‪ .‬אמר לו הערל‪" :‬מאב וויעריזשבא"‬ ‫תורה"‪ ,‬ומשום כך‪ ,‬אז ערבה שבהושענא‪ ,‬שיסודו הוא‬ ‫[אמור ערבה‪ ,‬בלשון פולנית]‪ .‬השיב האיש‪ :‬לא‪ ,‬אלא‬ ‫מדברי נביאים – מנהג נביאים‪ ,‬לזה מראים החביבות‬ ‫הושענא‪ .‬כה התווכחו פעמים אחדות‪ ,‬עד שלבסוף עזב‬ ‫ע"י שמצניעין אותה לאפיית המצות‪ ,‬לא כן ערבה‬ ‫אותו הערל‪ .‬ולא היה יכול להרע מכיון שעמד בשלו‬ ‫שבלולב שהיא מצוה מן התורה‪.‬‬ ‫לומר דוקא הושענא‪.‬‬ ‫הרה"ק ה"דברי יואל" זי"ע סיפר ששמע מזקן אחד‬ ‫אחד מחסידי הרה"ק המוהרי"ד מבעלזא זי"ע‪ ,‬הסתתר‬ ‫שעמד בשעת מעשה אצל ק"ז הרה"ק ה"ישמח משה"‬ ‫פעם בחדרו בעת אגדו את ההושענות שכידוע היה אז‬ ‫זי"ע בהושענא רבא כשעמד לפני ארון הקודש ופתח‬ ‫זמן קדוש ונורא אצל הרה"ק זי"ע‪ ,‬על כן רצה להיות‬ ‫ואמר‪' :‬הושענא למענך אלקינו' – רבש"ע אם תחשוב‬ ‫נוכח אז ולחזות בעבודת הקודש של אגידת ההושענות‬ ‫שמה שאני מתפלל כ"כ על הגאולה הוא בשביל‬ ‫הרה"ק הרגיש בו ואמר לו‪ :‬לא כך מתכוננים לחג על ידי‬ ‫טובתי‪ ,‬הרי אני מקבל עלי שלא יהיה לי שום חלק‬ ‫שבאים לראות כיצד אוגד הרבי את ההושענות‪ ,‬אלא‪,‬‬ ‫בגאולה השלימה רק שיהיה הדבר ויתרבה הכבוד‬ ‫ההכנה ליום טוב היא שלומדים לפני החג את הענינים‬ ‫שמים‪ .‬ואם תחשוב שעכ"פ אני מצפה שיהיה לי חלק‬ ‫השייכים לחג בגמרא פירש"י ותוס' והראשונים ובטור‬ ‫בעולם הבא – הרי גם זה אני מקבל עלי שאפילו אם‬ ‫בית יוסף וטוש"ע‪ ,‬כי רק אז מרגישים את טעמו של‬ ‫ארד לשאול תחתית ולנצח נצחים לא אראה אור‪,‬‬ ‫היו"ט וזוכים לאור קדושתו‪.‬‬ ‫אעפי"כ אני רוצה בדבר רק שיתגדל ויתקדש שמיה‬ ‫רבה מיד‪.‬‬ ‫הגה"צ ר' יהודה'לי מדז'יקוב זצוק"ל סיפר‪ :‬שה"עטרת‬ ‫ישועה" זי"ע בהושענא רבא האחרון באמצע‬ ‫בספר "אמרי דבש" עוד בשם הרה"ק ה"דברי יואל"‬ ‫ההושענות‪ ,‬כשאמר החרוז "אדמה מארר"‪ ,‬אמר‪ :‬אבא‬ ‫זי"ע מסאטמר זי"ע ששמע מפי אביו הרה"ק ה"קדושת‬ ‫ז"ל [ה"אמרי נועם" זי"ע] היה ממרר בבכי בהושענא‬ ‫יו"ט זי"ע שהגיד בשם זקינו הרה"ק ה"ישמח משה"‬ ‫נפש מבהלה‪ ,‬כי היה פחדן גדול‪ ,‬ואני ממרר בהושענא‬ ‫זי"ע‪ ,‬שאמר בדרשת הושענא רבה‪ ,‬על 'הושע נא‬ ‫פירות משידפון‪ ,‬משום דפירות הם הבנים‪ ,‬שהבנים לא‬ ‫למענך אלקינו הושע נא'‪ ,‬לפרש בדרך משל נאה‪ ,‬למה‬ ‫ילכו לאבדון וישארו יהודים‪.‬‬ ‫הדבר דומה למלך אדיר במלוכה‪ ,‬שנסע לאיזה עיר‬ ‫בארץ ממלכתו‪ .‬וטרם בא לשם לשכון כבוד‪ ,‬הוציאו קול‬ ‫בספר "יד יוסף" מביא ששמע מהגאון מוה"ר יהושע‬ ‫במחנה כי המלך מגיע לעיר ויחן שם לזמן מוגבל‪ ,‬ולכל‬ ‫מימון זצ"ל שהיה אב"ד דפראגה‪-‬ווארשא‪ ,‬שאמר‬ ‫אחד יותן האפשרות לבוא לפניו להתחנן על נפשו‬ ‫לפרש מה שאומרים בתפילה בהוש"ר‪" :‬שערי שמים‬ ‫ולבקש את צרכו ומבוקשו ותעש‪ ,‬כי חפץ בקרבם‪ ,‬באו‬ ‫פתח וכו' וריב אל תמתח"‪ ,‬עפ"י מה שאמרו חז"ל [ב"מ‬ ‫כל העם לפניו בשאלתם ובקשתם‪ .‬ובהגיע יום האחרון‪,‬‬ ‫נט‪" ].‬לעולם יהא אדם זהיר בתבואה בתוך ביתו‪ ,‬שאין‬ ‫יום אשר בו נוסע המלך ועוזב את העיר‪ ,‬הכריזו והודיעו‬ ‫מריבה וכו' אלא על עסקי תבואה שנאמר השם גבולך‬ ‫‪43‬‬ ‫חג הסוכות – שמחת תורה – שמיני עצרת – וזאת הברכה‬ ‫בה"י‬ ‫תשלחנו ריקם‪ ,‬רק 'הענק תעניק לו מצאנך מגרנך‬ ‫לאמור‪ ,‬דער מלך פארט!‪ ,‬ויהי ביום ההוא ויגש איש‬ ‫ומיקבך'‪ ,‬שתתן לבני ישראל הענקה מכל טוב‪.‬‬ ‫אחד אשר עודנו לא ביקש את בקשתו‪ ,‬ויתייצב לפני‬ ‫המלך לבקש בקשה‪ .‬וכראות המלך את זאת נתמלא‬ ‫מסופר‪ ,‬כי אחד מראשי הגיאולוגים בהונגריה אמר‬ ‫חימה ושאל ברוגז‪ ,‬למה התרשלת והתמהמהת לבוא‬ ‫פעם לה"חתם סופר" זצ"ל‪ ,‬כי גם לשיטת‬ ‫עד הנה‪ ,‬יום האחרון אשר פעמי כבר עומדים הכן‬ ‫האורטדוקסים הרואים בהם 'ערבות'‪ ,‬שאין בהם לא‬ ‫לנסוע‪ .‬הלא היה לך די זמן לבוא ולהתחנן לפני‪ ,‬ואין זו‬ ‫טעם ולא ריח‪ ,‬אך הלא גם הערבות הם חלק מארבעת‬ ‫הדרך להתעצל ולזלזל עד כדי כך‪ ,‬ולהשאיר את זאת על‬ ‫המינים‪ ,‬ואי אפשר בלעדיהם?‬ ‫יום האחרון‪ .‬וענה האיש הלזה ואמר‪ ,‬אדוני המלך‪ ,‬אל‬ ‫השיבו ה"חתם סופר"‪ :‬אמת‪ ,‬אך מתי הנכם שווים? –‬ ‫יחר אפך בעבדך‪ ,‬כי דרכי ומחשבותי לא בדרך‬ ‫רק כאשר אתם מחוברים עם שאר המינים‪ ,‬אך צא‬ ‫ומחשבות שאר בני אדם‪ ,‬אשר באו לפני המלך רק‬ ‫וראה מה נותר מהערבות בהושענא רבא‪ ,‬כאשר הם‬ ‫למען לבקש את מבוקשם וטובתם‪ ,‬כי כל הדורש רק‬ ‫נותרות לבדן‪ ,‬הרי הכל חובטים בהן על הקרקע‪...‬‬ ‫לטובת עצמו דורש ומקבל שכר‪ .‬לא כן אני עבדך‪ ,‬לא‬ ‫באתי הנה לבקש בעד עצמי‪ ,‬כי אם לבקש בעד המלך‬ ‫וטובתו לבדו‪ .‬וכשמוע המלך את דברי עבדו הנאמרים‬ ‫פרידה מהסוכה‬ ‫באמת ובתמים‪ ,‬מה מאד הוטבו דבריו ומצא חן ושכל‬ ‫טוב בעיניו‪ .‬ותחת רוגז נהפך עליו ברחמים‪ ,‬ויפקוד‬ ‫כתב הרבי ה"פני מנחם" זי"ע‪ :‬איתא במשנה סוכה‬ ‫להטות עמו חסד ולהטיב אחריתו‪ .‬הנמשל כן הוא עמנו‬ ‫שבעה כיצד‪ ,‬גמר מלאכול לא יתיר את סוכתו אבל‬ ‫היום ביום הושענא רבא‪ ,‬אשר מיום ר"ח אלול הופיע‬ ‫מוריד את הכלים מן המנחה ולמעלה‪ .‬לא יתיר את‬ ‫ובא אלינו מלכינו מלך הכבוד יתב"ש‪ .‬ומני אז ניתן‬ ‫סוכתו‪ ,‬יהודי אינו מתנתק ומתיר עצמו מן המצוה‪ ,‬אלא‬ ‫לפנינו האפשרות‪ ,‬להיות דורש ה' בהמצאו ולקוראו‬ ‫קושר את עצמו למצוה‪.‬‬ ‫בהיותו קרוב‪ .‬ודלתות שמים נפתחו לבוא לפניו‪,‬‬ ‫איתא בגמ' שלעתיד לבא יאמרו הגויים לפני הקב"ה‬ ‫ולשפוך לב כמים אל א‪-‬ל שבשמים‪ ,‬כי לא בזה ולא‬ ‫שיתן להם מצוות‪ ,‬והקב"ה בוחר במצות סוכה‪ ,‬מיד כל‬ ‫שקץ ענות עני ובשועו אליו ישמע ויושיע‪ .‬ובעוה"ר לא‬ ‫אחד ואחד נוטל והולך ועושה סוכה בראש גגו וכו' וכל‬ ‫שמנו לב לזה משך כל ימי הסליחה והרחמים‪ ,‬החל‬ ‫אחד ואחד מבעט בסוכתו ויוצא שנאמר ננתקה את‬ ‫מר"ח אלול וימי הסליחות‪ ,‬ימי הזכרון הרת עולם ובין‬ ‫מוסרותימו ונשליכה ממנו עבותימו‪ ,‬ומקשה הגמ'‬ ‫כסה לעשור‪ ,‬וביום הכיפורים זמן כפרה לכל עוונותינו‪.‬‬ ‫ישראל נמי מצטער פטור מן הסוכה‪ ,‬ומשני נהי דפטור‬ ‫וכן בכל משך הימים אשר פרס עלינו חג הסוכות את‬ ‫בעוטי מי מבעטי‪.‬‬ ‫שלומו‪ ,‬לא עשינו להטיב מעשינו כל צרכנו‪ .‬ורק עכשיו‬ ‫כ"ק אאז"ל אמר בשם רבי פנחס מקאריץ ז"ל‪ ,‬עושה‬ ‫ביום האחרון של ימי הרחמים‪ ,‬אשר המלך מ"ה‬ ‫סוכה בראש גגו היינו שבא לגיאות‪ ,‬כשלגוי יש משהו‬ ‫הקב"ה עודנו אתנו‪ ,‬יום הושענא רבה‪ ,‬אשר בו מסירת‬ ‫מיד בא לגבהות הלב‪ ,‬ומביא באמרי אמת דאיתא‬ ‫הפתקין‪ ,‬נתעוררנו לבוא אל שער המלך‪ ,‬טרם ננעל‬ ‫'ננתקה את מוסרותימו' זה הסוכה 'ונשליכה ממנו‬ ‫השער לפני הדופקים‪ .‬ואיך לא יכסה הבושה את פנינו‬ ‫עבותימו' זה הלולב‪ ,‬אבל אצל ישראל הוא להיפך‪,‬‬ ‫לבוא לפני המלך ביום האחרון לבקש ממנו סליחה‬ ‫'אסרו חג בעבותים'‪ ,‬עושה איסור לחג‪ ,‬שמקשר עצמו‬ ‫ורחמים‪ ,‬תחת אשר יהיה עלינו להיות זריזים מקדימים‪,‬‬ ‫ליו"ט‪.‬‬ ‫ולא לזלזל בימים האלו אשר יעבורו‪ .‬אמנם מענה אחת‬ ‫אבל מוריד את הכלים – הרמז להא דאיתא בזוה"ק‬ ‫יש בפינו ובפיות עמנו בית ישראל‪ ,‬כי לא למעננו באנו‬ ‫שארבעה המינים הם מאני קרבא‪ ,‬ואיתא בגמ' רב‬ ‫לבקש‪ ,‬כי אם למענך אלקינו‪ ,‬וכן הושענא למענך‬ ‫אחא בר יעקב אמר דין גירא בעיני דשיטנא‪ ,‬מצוה‬ ‫אלקינו הושענא!!!‬ ‫מגינה ומצלא בעידנא דעסיק בה‪ ,‬איש ישראל בעשותו‬ ‫מצוה קושר אליה את כל גופו ע"י השמחה‪ ,‬והמצוה‬ ‫בשם הרה"ק ה"אהבת ישראל" מויז'ניץ זי"ע שאמר‬ ‫משאירה אצלו רושם לכל השנה‪ ,‬וזהו מוריד את‬ ‫עה"פ [טו יג] 'ו כי ת שלחנו ח פשי מ עמך שהוא‬ ‫הכלים‪ ,‬שנוטל עמו הכח ממאני קרבא לאחר כך‪,‬‬ ‫ר"ת "חות"ם"‪ ,‬שמבקשין מהשי"ת‪ ,‬שבעת החותם לא‬ ‫‪44‬‬ ‫חג הסוכות – שמחת תורה – שמיני עצרת – וזאת הברכה‬ ‫בה"י‬ ‫נכתבין לאלתר לחיים‪ ,‬ובינונים תלוים ועומדים עד יום‬ ‫ומשפיע משמחת החג ומצוותיו לכל השנה לקיים כל‬ ‫הכפורים‪ ,‬אם ישובו בתשובה יכתבו בספר החיים עם‬ ‫המצוות בשמחה‪.‬‬ ‫הצדיקים‪ ,‬והנה האנשים המבקשים את ה'‬ ‫ומסתופפים בצל הצדיקים להורות להם דרכי ה' ודרכי‬ ‫אמר הרה"ק מרופשיץ זי"ע‪ :‬שאחד הדברים שלמד‬ ‫תשובה הנכונה‪ ,‬ואף כי שאור שבעיסה מעכב‪ ,‬מכל‬ ‫מהגנב היא‪ ,‬שטרם ישיג מבוקשו הוא מוסר נפשו עליה‬ ‫מקום כוונתם לטובה‪ ,‬וכל אוות נפשם לשוב בתשובה‬ ‫להשיגה‪ ,‬ומשאך הצליח לגונבה נעשה החפץ זול‬ ‫שלימה לעבוד ה'‪ ,‬לאנשים האלה הגם שלא זכו‬ ‫בעיניו ומוכרה בדמים מועטים‪ ,‬וכן במעשה המצוה‬ ‫מעשיהם מכל וכל‪ ,‬הכתוב מבשרם שירוחמו מן‬ ‫טרם עשותו חייב אדם לדעת כי כל חפציו לא ישוו בה‬ ‫השמים‪ ,‬והנה בידוע אשר גמר החתימה נעשית‬ ‫ויתן נפשו עליה לקיימה‪ ,‬ואחר שקיים לא יקר ערכה‬ ‫בהושענא רבה‪ ,‬וביום שמיני עצרת הפתקין נמסרין‪,‬‬ ‫בעיניו מפאת אופן עשותו אותה‪.‬‬ ‫לזה מבשר הכתוב 'וביום השמיני עצרת' ע דת צ‬ ‫ולזה אחר שעברו ימי החג‪ ,‬מתבוננים איך שקיימנו‬ ‫דיקים ר חמים ת היה‪ ,‬שכל המסתופפים בצילם יהיו‬ ‫מצות סוכה בלי דחילו ורחימו וכל מעשינו מלאים פניות‬ ‫לרחמים‪.‬‬ ‫ומחשבות זרות‪ ,‬ונכנסים אז להיפרד מן הסוכה‬ ‫וארבעת המינים‪ ,‬להשתדל בזה לתקן מצות סוכה‬ ‫הרבי ה"לב שמחה" זי"ע כותב‪ :‬כ"ק אדמו"ר אחי ז"ל‬ ‫ונטילת לולב‪.‬‬ ‫מביא בבית ישראל בשם כ"ק אאמוז"ל 'ויהי בישורון‬ ‫מלך' הרמז על ראש השנה ויום הכיפורים‪' ,‬בהתאסף‬ ‫בפייט של שמ"ע בלילה‪" :‬מחיל אל חיל הולכים נוסעים‬ ‫ראשי עם' – סוכות חג האסיף‪' ,‬יחד שבטי ישראל' –‬ ‫מסוכה ולשמוח בשמיני נמלכים"‪ .‬ופירש הרה"ק‬ ‫שמיני עצרת שמחת תורה‪.‬‬ ‫המוהרי"ד מבעלזא זי"ע‪ ,‬עפ"מ שאמר הקדוש‬ ‫וי"ל רמז לרמיזא‪ ,‬יחד שבטי ישראל ענין אחדות‪ ,‬וגם‬ ‫מסטרליסק זי"ע‪ ,‬שכשהשם ית' עוזר לישראל לקיים‬ ‫תורה שמחת תורה‪ ,‬יחד בגימ' כ"ב‪ ,‬כ"ב אותיות‬ ‫מצות סוכה וזוכה להשיג ולהמשיך עליו קדושת‬ ‫התורה‪ ,‬ועם התיבה והאותיות בגימ' שם הוי'‪ ,‬אורייתא‬ ‫הדפנות והסכך וכל מצות התלוים בסוכה‪ ,‬איך אפשר‬ ‫קוב"ה וישראל חד הוא‪ ,‬יחד שבטי ישראל‪ .‬אי' מהרבי‬ ‫לו אח"כ למצוא לו מקום בבית‪ .‬אך זה החסד של‬ ‫ר' בונם ז"ל יסוד שמיני עצרת תפילה בציבור לתקן כל‬ ‫הקב"ה‪ ,‬שתיכף אחר קדושת הסוכה נוסעים מחיל אל‬ ‫התפילות שהתפלל ביחידות כל השנה‪ ,‬תפילה בציבור‬ ‫חיל לקדושת החג של שמיני עצרת‪ ,‬ולולא זאת לא היה‬ ‫להיות באחדות‪ ,‬גם כח לכל השנה להיות באחדות‪.‬‬ ‫באפשרי למצוא לו מקום בבית‪.‬‬ ‫עיי"ש‪.‬‬ ‫וזה הפירוש‪" :‬נוסעים מסוכה" ר"ל‪ :‬כשישראל פונים‬ ‫מהסוכה – האיך אפשר להם למצוא מקום בבית? ע"ז‬ ‫הרה"ק המוהר"א מבעלזא זי"ע אמר‪ :‬זקני הרה"ק‬ ‫אמר‪" :‬ולשמוח בשמיני נמלכים"‪ ,‬ר"ל העצה היא שאנו‬ ‫המהר"ש מבעלזא זי"ע היה אומר‪ :‬את גודל מעלת ויקר‬ ‫נוסעים מקדושה לקדושת זה החג הקדוש‪.‬‬ ‫ערכם של הריקודים בשמחת תורה אין לי רשות לגלות‪.‬‬ ‫ברם‪ ,‬את זאת אוכל להגיד שכל התפילות והתחנונים‬ ‫וכל מיני בקשות של בני ישראל מכל השנה והתפילות‬ ‫של הימים הקדושים האלו שלא היו כראוי‪ ,‬ולא עלו‬ ‫שמיני עצרת ‪ -‬שמחת תורה‬ ‫לרצון לפני אדון כל‪ ,‬כן התקיעות שאנו תוקעים – בזה‬ ‫היום נאספים יחד ועולים לרצון לפני אבינו שבשמים‬ ‫ביום השמיני עצרת תהיה לכם‪:‬‬ ‫על ידי הריקודים‪.‬‬ ‫וזה הרמז בגמרא [סוכה מח‪ :].‬שמיני רגל בפני עצמו‬ ‫כותב הרה"ק ה"מאור ושמש" זי"ע [פר' פינחס]‪ :‬יש‬ ‫לענין פז"ר קש"ב‪ .‬בזה מרומז הענין הנ"ל; כל‬ ‫לרמוז בפסוק זה‪ ,‬כי הנה ידוע מאמר קדמונינו [ר"ה‬ ‫התפילות הפזורות של כל ימות השנה שאין להם עליה‪,‬‬ ‫טז‪ ].‬אשר כל באי עולם בראש השנה יכתבון וביום צום‬ ‫יקשיב להם השי"ת ביום זה‪ .‬פז"ר – הפזורות‪ ,‬קשב –‬ ‫כיפור יחתמון‪ ,‬והנה אמרו במסכת ר"ה [טז‪ ]:‬שצדיקים‬ ‫‪45‬‬ ‫חג הסוכות – שמחת תורה – שמיני עצרת – וזאת הברכה‬ ‫בה"י‬ ‫וכך נרמז דבר זה גם בדברי חז"ל שאמרו על שמיני‬ ‫יקשיב‪.‬‬ ‫עצרת שהוא רגל בפני עצמו ‪' -‬בפני עצמו' לצורך‬ ‫עצמו‪.‬‬ ‫הגר"א זצ"ל ביאר את הפסוק במשלי [לא כה]‪' :‬עוז‬ ‫והדר לבושה ותשחק ליום אחרון' – 'עוז' הוא בר"ה‬ ‫והיית אך שמח‪[ :‬דברים טז טו]‬ ‫ויוהכ"פ‪' ,‬והדר' בסוכות – 'פרי עץ הדר'‪' ,‬ותשחק ליום‬ ‫ברש"י לרבות לילי יו"ט האחרון לשמחה‪.‬‬ ‫אחרון' – זה שמיני עצרת שעליו נאמר 'והיית אך‬ ‫שואל הגר"א‪ :‬והלא 'אך' תמיד בא למעט ואיך דרשו‬ ‫שמח'‪.‬‬ ‫כאן מ'אך' לרבות?‬ ‫והשיב על זה‪ :‬שבימי החג של סוכות יש נוסף למצות‬ ‫הרה"ק ה"ישמח ישראל" מאלכסנדר זי"ע אומר‪ :‬אמרו‬ ‫השמחה שאר מצוות כמו סוכה‪ ,‬ארבעה מינים‪ ,‬ניסוך‬ ‫צדיקים ששמיני עצרת הוא הקשר והכולל מהחג הק'‪,‬‬ ‫המים וכו'‪ .‬וביום טוב האחרון שמיני עצרת לא נשארת‬ ‫וכענין מעשה אורג שעושים בשפת הבגד שפה כפולה‬ ‫ממצוות החג אלא השמחה‪' .‬אך' זה בא למעט משאר‬ ‫שלא יקרע‪ ,‬וכמו כן היא בחי' שמ"ע‪ .‬ונוכל לזכות‬ ‫מצוות החג‪ ,‬וכלפי מה נאמר? כלפי ליל יום טוב האחרון‬ ‫בקדושת היום להישאר בכל הקבלות והרצונות טובות‬ ‫שמיני עצרת ששמחה בלבד נותרת בו מכל מצוות‬ ‫שקבלנו עלינו‪.‬‬ ‫החג‪.‬‬ ‫עוד כתב‪ :‬שיום זה כולל כל ימי חג הסוכות וכל הימים‬ ‫אומר ה"שפת אמת" זי"ע‪ :‬לאשר כי השמחה יכולה‬ ‫הנוראים‪ ,‬והוא "יום המובחר מכל הזמנים"‪.‬‬ ‫להתפשט לבוא לידי פריקות עול ח"ו‪ ,‬לכן נאמר בו‬ ‫"אך" לשון מיעוט‪ .‬ואחז"ל 'אך את הזהב' – שצריכין‬ ‫ה"חתם סופר" זצ"ל כותב [בדרשות] ומביא את דברי‬ ‫להעביר את החלודה‪ ,‬כמו כן 'אך שמח' – להיות‬ ‫הרמ"ע מפאנו [מאמר חיקור הדין ח"ב ספכ"ז]‪ :‬שלשון‬ ‫השמחה רק לשם שמים בלי פסולת‪.‬‬ ‫"חג" מורה על חוגה ועיגול הסובב על נקודה פנימית‬ ‫ובאמת 'אך' – למעט האומות כמו שכתוב [משלי יד י]‬ ‫ומרכזית‪ ,‬ולכן שמיני עצרת לא נקרא חג כי כל שאר‬ ‫'ובשמחתו לא יתערב זר'‪[ .‬וכן כתב ה"משך חכמה"]‪.‬‬ ‫הימים טובים סובבים את נקודת השמיני עצרת‪" ,‬כי‬ ‫הוא קדושה עליונה מכל הקדושות‪ ,‬אפילו מקדושת יום‬ ‫עוד כתב [תרלז]‪ :‬דרך הלצה‪ ,‬לרבות לילי יו"ט האחרון‬ ‫הכיפורים ולא שייך לקרותו חג"‪.‬‬ ‫הוא כמו באחרית הימים בגלות שהימים דומין ללילות‪,‬‬ ‫אעפ"כ מבטיח הכתוב שנוכל לעורר השמחה‪.‬‬ ‫הרה"ק ה"דעת משה" זי"ע הי"ד מבאיאן כותב‪ :‬מבואר‬ ‫בשם הנשר הגדול קדוש ונורא א"ז מרוז'ין זצוק"ל‪ :‬כי‬ ‫ה"חתם סופר" זצ"ל בדרשות‪ :‬בכל יו"ט צריך עזר מעט‬ ‫כמו שמתנהגים את עצמו בשמיני עצרת – ככה נשאר‬ ‫ומעשה מצוה‪ ,‬כמו מצה בפסח ושתי הלחם בעצרת‪,‬‬ ‫הרושם על כל השנה‪.‬‬ ‫שופר בראש השנה תענית ביוה"כ‪ ,‬ד' מינים וסוכה‬ ‫בחג‪ ,‬אך שמיני עצרת לעוצם קדושתו לא צריך אות‬ ‫ה"שפת אמת" זי"ע אומר‪ :‬שמחת תורה הוקבעה‬ ‫אחר ומצוה אחרת‪' ,‬והיית אך שמח' – ולא שום דבר‬ ‫בתחילת השנה שתהיה הכנה לשנה כולה להתנהג על‬ ‫אחר נלוה עמו‪ ,‬משא"כ שלש רגלים 'אשר יראה כל‬ ‫פי התורה‪.‬‬ ‫זכורך‪ ,‬לא יראו פני ריקם' – כי צריך דבר מבחוץ לסייעו‪,‬‬ ‫משא"כ שמיני של חג שיראה פניו ריקם בלי שום סיוע‪.‬‬ ‫הרה"ק ה"ייטב פנים" זי"ע אומר‪ :‬בראש השנה וביום‬ ‫הכיפורים על האדם לבקש ולהתפלל בעיקר על מלכות‬ ‫אומר הרבי ה"בית ישראל" זי"ע אצל גיעולי מדין גם‬ ‫שמים וצרכי גבוה‪ .‬בשמיני עצרת ניתן לאדם שיעתיר‬ ‫כתיב "אך" ודרשינן למעט את החלודה‪ ,‬ופי' שאם‬ ‫בתפילה גם לצרכי גופו ולפיכך תקנו בו תפילת גשם‪.‬‬ ‫הולכים להכשיר ולהגעיל כלי מבליעת איסור‪ ,‬צריך‬ ‫רמז לכך יש בכתוב 'וביום השמיני עצרת תהיה לכם' –‬ ‫קודם להסיר ממנו את החלודה‪ ,‬וכן גם כאן צריך לראות‬ ‫'לכם' לצרכיכם‪.‬‬ ‫‪46‬‬ ‫חג הסוכות – שמחת תורה – שמיני עצרת – וזאת הברכה‬ ‫בה"י‬ ‫זהו יום של קשר בל יתואר בין אב לבנו‪ ,‬וכשבן מתרפק‬ ‫שהשמחה תהיה נקיה‪.‬‬ ‫לאביו ומבקש ממנו משהו‪ ,‬הוא מקבל‪ ,‬מקבל הכל‪.‬‬ ‫בתחילתה של כל הקפה מזכירים תפילות ותחנונים‬ ‫הקפות‬ ‫כמו 'אנא ה' הושיעה נא'‪' ...‬דובר צדקות הושיעה נא'‪...‬‬ ‫וכו' והוא פלא‪ ,‬בזמן שמחה כזו מה ראו לתקן תחינות‬ ‫בספר "אמרי פנחס"‪ :‬שהרה"ק רבי פינחס מקוריץ זי"ע‬ ‫ובקשות? אלא‪ ,‬יש לדעת כי זמן זה מיוחד לקבלת‬ ‫היה לובש את הקפוטה הלבנה עם החגורה והמצנפת‬ ‫התפילות שלנו‪ ,‬ושהטן עומד ומקטרג בכל עת אך‬ ‫הלבנה אל ההקפות כמו שהיה לובש ביום הכיפורים‬ ‫בשמחת תורה באמצע הריקודים‪ ,‬לא עולה על דעתו‬ ‫ובליל פסח‪ .‬ואמר כי ביוה"כ אנחנו מתאמצים‬ ‫שכעת יתפללו‪ ,‬ולכן דווקא אז‪ ,‬מבקשים 'אנא ה'‬ ‫להתעלות ולהשתוות להמלאכים שנוכל לעמוד עמהם‬ ‫הושיעה נא'‪.‬‬ ‫מעורבב ביחד‪ ,‬ועל כן אנו לובשים לבנים כמו‬ ‫המלאכים‪.‬‬ ‫הרבי ה"פני מנחם" זי"ע היה מספר‪ ,‬שאחד מחשובי‬ ‫ובעת ההקפות בא השי"ת וכל פמליא דיליה לעולם‬ ‫חסידי הרב בעל "התניא"‪ ,‬הגיע לבית המדרש בליל‬ ‫הזה לשמוע ההקפות עם הזמירות והריקודין של‬ ‫יוכ"פ לפני כל נדרי עם מלבושי חול‪ ,‬והתנדנד כמו‬ ‫ישראל‪ ,‬כמו שבאים בליל פסח לעוה"ז לשמוע ההגדה‪,‬‬ ‫שתוי‪ ,‬וה"עולם" לא הבין מה קרה לו‪ ,‬ואיך שהתחילו‬ ‫כדאיתא בזוה"ק [ח"ב מ‪ ]:‬ועל כן אנו לובשים לבנים‬ ‫את תפילת כל נדרי‪ ,‬הוא נשכב בחוץ על ספסל ושקע‬ ‫בליל פסח להשתוות אל המלאכים שבאים בבתינו‪ .‬וכך‬ ‫בשינה עמוקה‪.‬‬ ‫גם בעת ההקפות שייך טעם זה‪.‬‬ ‫הציבור נשאר אחרי התפילה בביהמ"ד‪ ,‬זה להגיד‬ ‫כן אמר‪ :‬שבכל הקפות מקיפים עם ישראל גם מלאכי‬ ‫תהלים והאחר בלימוד סדר העבודה וכו' וכו'‪ ,‬פתאום‬ ‫מעלה‪ ,‬אבל לא כל המלאכים ביחד בערבוביא‪ ,‬כי ענין‬ ‫החסיד הנ"ל קם מהספסל וניגש לבימה דפק עליה‬ ‫מלאכים‪ ,‬הם השלוחים המביאים ההשפעה דקדושה‬ ‫וקרא בקול‪" :‬אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלקים אין‬ ‫לעוה"ז‪ ,‬ולכל מין שפע יש מין מלאכים אחרים‪ ,‬ועל כן‬ ‫עוד מלבדו"! הציבור נדהם וגם צחק‪ ,‬ואז יצא הרב בעל‬ ‫באים ז' כתות מלאכים אל ההקפות‪.‬‬ ‫"התניא" מחדרו והיסה את הציבור ואמר להם‪ :‬כל‬ ‫והיינו מלאכים המשפיעים חסד להקפה א'‪ ,‬מלאכים‬ ‫העבודה של הימים הנוראים היא כדי להגיע לדרגת‬ ‫המשפיעים שמירה להקפה ב'‪ ,‬מלאכים המשפיעים‬ ‫"אתה הראת לדעת"‪ ,‬והחסיד הזה כבר כעת הגיע‬ ‫רחמים להקפה ג'‪ ,‬מלאכים המשפיעים כח הניצוח‬ ‫לדרגה זו‪.‬‬ ‫להקפה ד'‪ ,‬מלאכים המשפיעים חן להקפה ה'‪,‬‬ ‫ואז סיפר הרב בעל ה"תניא" את הקורות אתו‪ :‬הוא‬ ‫מלאכים המשפיעים כח התולדה להקפה ו'‪ ,‬מלאכים‬ ‫הלך בעיו"כ לאסוף כסף בשביל פדיון שבויים שרצה‬ ‫המשפיעים עושר להקפה ז'‪.‬‬ ‫לעשות עוד לפני החג‪ ,‬והיה חסר לו ‪ 300‬רובל‪ ,‬וכבר‬ ‫אין לו ממי לקחת‪ ,‬ואז הוא עבר ליד בית המרזח‬ ‫עוד אמר‪ :‬שהשם הקפות‪ ,‬מלבד מה שמורה על פעולת‬ ‫העירוני‪ ,‬ושמע קולות מבתוכו‪ ,‬וחשב לעצמו שהוא‬ ‫ההקפה – מורה הוא ג"כ על משמעות הלואה‪ ,‬על דרך‬ ‫יכנס ויבקש מהם צדקה ואולי יחוס ה' ויצליח במעשיו‪.‬‬ ‫שאיתא החנוני מקיף‪ ,‬כי השי"ת מלוה לאדם על‬ ‫הוא נכנס וראה כמה סוחרים יהודים יושבים ושותים‪,‬‬ ‫השעה הזאת אור תורה שמשה רבינו התענה על זה‬ ‫ניגש אליהם והתחנן אליהם שיעזרו לו לפדות את‬ ‫ארבעים יום וארבעים לילה‪ ,‬ועלינו לשלם הלואה זו‬ ‫היהודי השבוי אצל הפריץ – עם משפחתו‪ ,‬ואז אמר לו‬ ‫מעט מעט בכל השנה‪...‬‬ ‫אחד מהם אם תשתה כוס מלאה ביי"ש אתן לך ‪100‬‬ ‫רובל ! חשב החסיד מה לא עושים בשביל להציל יהודי‪,‬‬ ‫אומר הרה"ק ה"ויגד יעקב" זי"ע‪ :‬לא בכדי נבחר היום‬ ‫הסכים לדרישה‪ ,‬ומילאו לו כוס מלאה ביי"ש והוא בירך‬ ‫המיוחד הזה גם ליום של תפילות ובקשות‪ .‬בסידור‬ ‫ברכת שהכל ושתה בפעם אחת עד שחשב שנשרפו‬ ‫"בית יעקב" לרבי יעקב עמדין זצ"ל‪ ,‬ובספר "מועד לכל‬ ‫מעיו‪.‬‬ ‫חי" הביאו דברי הזוה"ק‪ ,‬שכל התפילות של שמיני‬ ‫כעת פתח את פיו הסוחר השני ואמר‪ :‬אם תשתה עוד‬ ‫עצרת מתקבלות‪ ,‬והסיבה לזה היא‪ ,‬שבשמחת תורה‬ ‫‪47‬‬ ‫חג הסוכות – שמחת תורה – שמיני עצרת – וזאת הברכה‬ ‫בה"י‬ ‫לכם‪ ,‬כי אסור להעמיד אדם‪ ,‬גבוה יותר ממה שהוא‬ ‫כוס מלאה עבורי – תקבל ממני גם ‪ 100‬רובל! נהיה לו‬ ‫באמת"‪...‬‬ ‫שחור בעינים‪ ,‬איך הוא יוכל לשתות‪ ,‬אבל מה לא‬ ‫עושים עבור פדיון שבויים‪ ,‬והודיע חגיגית על הסכמתו‪,‬‬ ‫נהג הגאון רבי מאיר שפירא זצ"ל רבה של לובלין לומר‬ ‫מילאו לו את הכוס עד למעלה והוא הוריק זאת לגרונו‬ ‫בעת ההקפות בשמחת תורה‪:‬‬ ‫כשכבר כמעט אינו יודע מה נעשה אתו‪.‬‬ ‫"ההקפות שלנו אינן אלא משל‪ :‬אדם מסתובב ומגיע‬ ‫ואז הסוחר השלישי הצטרף למשוגתם של חבריו ואמר‬ ‫לנקודה שממנה יצא‪ .‬הרי ההקפות שלנו עם ספר‬ ‫אם תשתה עוד כוס אחת תקבל גם ממני ‪ 100‬רובל‬ ‫התורה נמשכות כבר אלפי שנים‪ .‬יצאנו עם הס"ת‬ ‫ויהיה לך את כל הסכום לשחרר את השבויים‪ .‬כעת‬ ‫מארץ ישראל והקפנו עמו את כדור הארץ‪ ,‬גלינו‬ ‫הוא כבר ממש לא ידע מה לעשות‪ ,‬אבל החליט יהיה‬ ‫לשפניא‪ ,‬לאשכנז ולפולין‪ ,‬וכה נמשיך ונקיף את העולם‬ ‫מה שיהיה הוא ישתה וילך לפריץ שישחרר אותם‪.‬‬ ‫עד שנחזור לנקודה שממנה יצאנו‪ ,‬לארץ ישראל"‪...‬‬ ‫וכמקודם מילאו לו את הכוס והוא שתה בלי לדעת מה‬ ‫הוא עושה לקח את הכסף להספיק לשחררם קודם‬ ‫שישו ושמחו בשמחת תורה‪:‬‬ ‫התקדש החג‪ ,‬בינתיים שקעה החמה והוא לא הספיק‬ ‫ה"דברי שמואל" מסלונים זי"ע אומר‪ :‬עפ"י מאחז"ל‬ ‫לטעום כלום לקראת היום הקדוש‪ ,‬ולא להחליף את‬ ‫שהקב"ה סובב בין האומות ולא רצו לקבל את התורה‪,‬‬ ‫בגדיו ורץ ככה לבית המדרש כדי להתפלל‪.‬‬ ‫וכאשר התורה ראתה שהאומות אינם רוצים לקבלה‪,‬‬ ‫כמובן שראשו הסתובב לו‪ ,‬והוא לא היה מסוגל להחזיק‬ ‫חששה שמא גם ישראל לא ירצו לקבלה‪ ,‬אך כאשר‬ ‫מעמד ולכן נשכב על הספסל ונרדם בשינה עמוקה‪– .‬‬ ‫ראתה שישראל קבלוה אז נתמלאה שמחה גדולה‪.‬‬ ‫ואחרי זה כשהתעורר – סיים הרב בעל "התניא" ‪ -‬אמר‬ ‫וזהו שישו ושמחו בשמחת תורה – בשמחה של התורה‬ ‫את הפסוק "אתה הראת" וכו' משום שהוא הגיע‬ ‫על כך שישראל קבלוה‪.‬‬ ‫לדרגה גבוהה זו של מסירות הנפש עבור יהודים‪.‬‬ ‫איתא ב"שפת אמת" מאד צריכין לשמוח בשמחת‬ ‫אמר הרה"ק ה"עצי חיים" מסיגעט זי"ע‪ :‬מרגלא‬ ‫תורה ולכבדה‪ ,‬הרי אמרו הלומד מחבירו אות אחת צריך‬ ‫בפומיה דבעל ה"קדושת יו"ט" זי"ע‪ ,‬לומר בשעת‬ ‫לנהוג בו כבוד ומה נעשה אל התורה בעצמה אשר‬ ‫ההקפות מאמר הזוהר הק' הידוע עה"פ 'ישמח ישראל‬ ‫מלמדת אותנו תמיד איך לעבוד את ה'‪.‬‬ ‫בעושיו' – שהשי"ת שולח את הצדיקים להשתתף‬ ‫בשמחת בניהם בהאי עלמא‪.‬‬ ‫הרה"ק רבי משה יחיאל הלוי אפשטין מאוז'רוב ה"אש‬ ‫והוסיף‪ :‬שזה קאי על שמחת תורה‪ ,‬כשיהודים שמחים‬ ‫דת" זי"ע‪ ,‬היה רוקד בשמחת תורה בכל עוז לכבוד‬ ‫עם התורה"ק באים האבות הק' להשתתף בשמחתם‪.‬‬ ‫התורה‪ ,‬כשהוא חובק בידו ספר תורה קטן ומיוחס‬ ‫ועתיק יומין‪ .‬בתקופה שהתגורר באמריקה‪ ,‬היה מפליא‬ ‫פעם נשאל ה"חפץ חיים" זצ"ל מהו "סוד ההקפות" ?‬ ‫בריקודים מיוחדים בשמחת תורה‪ ,‬אולם חדל מכך‬ ‫והשיב‪ :‬כשהינך מכוסה עם הטלית וכולך דביקות עם‬ ‫לאחר שפעם שמע באמצע ההקפות אדם הקורא‪:‬‬ ‫הספר תורה‪ ,‬אזי הזהר ביותר שלא לדרוך על כף רגלו‬ ‫"תנו לי לראות את הרבי‪ ,‬הרי עשיתי במיוחד דרך‬ ‫של חבירך‪ .‬כי כשאינך רואה לא תדע לעולם את מי‬ ‫ארוכה לכאן כדי לראותו רוקד"‪ ...‬ורגיל היה לומר‬ ‫לפייס‪ .‬וזה "סוד ההקפות"‪...‬‬ ‫בשמחת תורה‪" :‬ביום זה ממלאים את כל הכיסים‬ ‫ברכות וישועות‪ ,‬אך יש להיזהר שלא לאבדם"‪.‬‬ ‫סיפר הרה"ק ה"אמרי חיים" מויז'ניץ זי"ע‪ :‬בשמחת‬ ‫תורה כשיצאו תלמידי ה"חפץ חיים" זצ"ל במחול‪ ,‬ותוך‬ ‫סיפר הגאון רבי שפטיה סגל זצ"ל‪ :‬שפעם בשמחת‬ ‫התלהבות הריקוד לקחו את רבם הנערץ‪ ,‬שהיה איש‬ ‫תורה סיפר הגאון רבי ברוך דב ראש ישיבת קמניץ‬ ‫רזה ונמוך קומה – והעמידוהו על השולחן והם המשיכו‬ ‫ה"ברכת שמואל" זצ"ל לתלמידים‪ ,‬שזוכר מילדותו איך‬ ‫לרקוד במעגל מסביב לשולחן‪ .‬הורה הרב להפסיק את‬ ‫שה"בית הלוי" רבה של בריסק השתיק פעם את‬ ‫הריקוד‪ ,‬כי יש לו מה להגיד‪ ,‬וכך אמר לתלמידיו‪" :‬דעו‬ ‫‪48‬‬ ‫חג הסוכות – שמחת תורה – שמיני עצרת – וזאת הברכה‬ ‫בה"י‬ ‫וזה הבקשה 'יהי ה' אלקינו עמנו' – שנזכה להיות‬ ‫הרוקדים באמצע ההקפות ואמר‪" :‬אנו שמחים כל כך‬ ‫דבקים בו ית"ש‪' ,‬כאשר היה עם אבותינו' – לכל אחד‬ ‫עם התורה‪ ,‬הבה נתבונן‪ ,‬האם התורה גם שמחה‬ ‫יש אבא וסבא‪ ,‬דורות הקודמים‪ ,‬דם התמצית שלהם‬ ‫עמנו"?‪...‬‬ ‫היה בשביל לחיות עם הרבש"ע‪ ,‬זכרו ממנו בכל צעד‬ ‫ושעל‪' ,‬ובן אדם יתאמץ בך' – לקבל כל החוזק והתוקף‬ ‫ויהיו נא אמרינו לרצון לפני אדון כל‪:‬‬ ‫מהקב"ה‪ ,‬להילחם עם היצר‪ ,‬ולא להסתנוור מכל‬ ‫אומר ה"תולדות יצחק"‪ :‬פירוש‪ ,‬בקשתינו שיהיו אמרינו‬ ‫ההבלים שהם עולם חולף‪ ,‬וכל הנאותיו הם עוברים‬ ‫ותפילתנו להתפלל להשי"ת‪ ,‬שהרצון שלנו יהיה רק‬ ‫וחולפים אפילו באותו רגע ממש‪ ,‬ולהתגבר ולהתחזק‬ ‫שנהיה לפני אדון כל‪ ,‬פי' שנדע תמידות השגחתו ית'‬ ‫ע"י הידיעה שה' אלקינו עמנו‪ ,‬ואנו חיילים שלו‪ ,‬ובידינו‬ ‫עלינו‪ ,‬ושיהיה תמיד לנגד עינינו כמ"ש הכתוב "שויתי‬ ‫להתגבר ולעשות רצונו לגרום לו נחת רוח‪.‬‬ ‫ה' לנגדי תמיד"‪.‬‬ ‫ויהיו נא אמרינו לרצון לפני אדון כל‪:‬‬ ‫כתב בספר "אגרא דצבי"‪ :‬מה שמרקדין ומשמחין כל‬ ‫אמר ה"קדושת יו"ט זי"ע‪ :‬כשאדם מגביה רגל אחת‬ ‫כך בשמחת תורה‪ ,‬נודע מה שאמר בזה הרה"ק מוה"ר‬ ‫לרקוד בשמחת תורה‪ ,‬בזה מתקן אדם יותר ממה‬ ‫יצחק אייזיק מקאלוב זי"ע להסביר עפ"י משל‪ :‬לאחד‬ ‫שעשה מר"ה עד אחר הימים טובים‪.‬‬ ‫שבא לבית מלון וציוה לתת לו מכל טוב מאכלים טובים‬ ‫וחדרים נאים ביותר‪ ,‬ככה עשה לא יום אחד ולא יומיים‪,‬‬ ‫מבואר ג"כ בספרים הקדושים‪ ,‬דאם משמח האדם‬ ‫עד שבא בעל הבית אצלו עם חשבון גדול שישלם‪ ,‬אמר‬ ‫עצמו בשמחת תורה‪ ,‬אזי מוריש זה התורה לבני בנים‬ ‫אין לי לשלם‪ ,‬וא"ל הבעה"ב אם כן אמסור אותך‬ ‫עד סוף כל הדורות‪.‬‬ ‫לממשלה‪ ,‬שישימוך בבית הסוהר‪ ,‬א"ל ומה יהיה לך‬ ‫מזה הלא לא תרויח מזה כלום‪ ,‬אך כיון שאין לי לשלם‬ ‫בספר "מקרא קודש" מביא בשם זקינו ז"ל שהיה אומר‬ ‫ארקוד לפניך ריקודים נאים מה שאני יכול‪ ,‬ועל ידי זה‬ ‫בזה"ל‪ :‬מה הם הריקודים איני יכול להגיד לכם‪ ,‬אבל‬ ‫יתרבו הבאים כאן ותרויח עי"ז ממון הרבה כפי‬ ‫זאת אני אומר שכל תפילות שאין להם עליה בכל‬ ‫התשלומין המגיע לך‪.‬‬ ‫השנה‪ ,‬ביום זה אנו מעלים אותם ע"י הריקודים‪.‬‬ ‫וכן הוא בשלנו‪ ,‬שבכל הימים הנוראים אנו מבקשין בני‬ ‫ובזה פירש א"א ז"ל מה דאי' בגמ' לענין פז"ר קש"ב‪,‬‬ ‫חיי ומזוני‪ ,‬ומבטיחין להקב"ה להטיב מעשינו‪ ,‬ובהגיע‬ ‫רגל בפ"ע‪ ,‬פי' התפילות הפזורים בכל השנה שאין‬ ‫יום שמח"ת ואין לנו מה לשלם‪ ,‬רוקדין לפניו ית'‬ ‫להם עליה‪ ,‬וביום הזה יש להם עליה והקב"ה מקשיב‬ ‫בשמחת תורתו‪ ,‬ומכניסין בזה הרהורי תשובה בלבות‬ ‫אותן‪.‬‬ ‫בני ישראל‪ ,‬ועי"ז יתרבה מצוות ומעש"ט‪ .‬עכדה"ק‪.‬‬ ‫בשם ה"חידושי הרי"ם" זי"ע‪ :‬ראש השנה ויום כיפור‬ ‫יהי ה' אלקינו עמנו כאשר היה עם אבותינו אל יעזבנו‬ ‫הם תשובה מיראה‪ ,‬סוכות הוא תשובה מאהבה‪,‬‬ ‫ואל יטשנו‪:‬‬ ‫ושמחת תורה היא שבועה בנקיטת חפץ שיחזיק‬ ‫אומר מו' רה"י שליט"א‪ :‬י"ל שיש כאן ב' בקשות‪,‬‬ ‫בהתורה‪.‬‬ ‫שמלבד פשטות הכתוב שיהא השי"ת בעזרתנו – 'אל‬ ‫יעזבנו ואל יטשנו' – גם מבקשים 'יהי ה' אלקינו עמנו'‬ ‫עוד מביא בשם זקינו הרבי מקאצק זי"ע‪ :‬ששמחת‬ ‫– שנזכור את השי"ת ושנדבוק בו תמיד‪ .‬כי אף‬ ‫תורה הוא על הקבלה להבא ולא על מה שלעבר‪ ,‬כי מי‬ ‫ששמחים עם התורה‪ ,‬אבל בכדי שיהיה שמחה שלימה‬ ‫ירהיב עוז בנפשו לומר שלמד‪ ,‬אלא על הקבלה להבא‬ ‫כראוי בדביקות בנותן התורה‪ ,‬צריך קב חומטין‪ ,‬הרי לא‬ ‫שנלמוד‪ ,‬עכ"ד‪.‬‬ ‫לומדים תורה סתם‪ ,‬לשם שכל וידיעה‪ ,‬וק"ו לא להנאות‬ ‫חיצוניות ככבוד וכדומה‪ ,‬אלא לומדים תורה מתוך‬ ‫הרה"ק ה"שם משמואל" מביא בשם האדמו"ר הכהן‬ ‫זכירה שלומדים תורה של הבורא ית"ש‪ ,‬ושרק על ידי‬ ‫הגדול [הרבי ר' העניך] מאלכסנדר זי"ע‪ :‬טעם שאין‬ ‫לימוד התורה וקיום מצותיה‪ ,‬זוכים לדביקות וחיבור‬ ‫הכהנים נושאין כפיהם בשמחת תורה [כך נהגו‬ ‫בהקב"ה‪.‬‬ ‫‪49‬‬ ‫חג הסוכות – שמחת תורה – שמיני עצרת – וזאת הברכה‬ ‫בה"י‬ ‫מתקנת על להבא – על לעתיד את האכילה של כל‬ ‫בפולין]‪ ,‬כיון שקוראים בתורה "וזאת הברכה אשר ברך‬ ‫השנה‪ ,‬ואילו האכילה של סוכות זה הכל אכילה‬ ‫משה" – לכך אם יעשו ברכת כהנים יהיה נראה שאין‬ ‫דקדושה שלא מזיקה‪ ,‬ולכן עכשיו אחרי ר"ה – יו"כ –‬ ‫די בברכתו של משה‪.‬‬ ‫סוכות אפשר לעשות סעודה לגומרה של תורה – שיתן‬ ‫ומבאר‪ :‬שביום שקוראים פרשה זו כביכול עומד‬ ‫הכח על להבא שלא יזיק‪.‬‬ ‫משרע"ה ומברך את כל בנ"י ברוב ברכות וצריך רק‬ ‫להכין כלי לקבל זאת‪.‬‬ ‫בשם הרה"ק ר' מנדלי מוורקא זי"ע שאמר פ"א‬ ‫בשמיני עצרת בזה"ל‪ :‬מ' גייט א דורך אזא מוראדיגען‬ ‫כתב ה"שפת אמת" זי"ע‪ :‬ענין שמחת תורה לאשר‬ ‫ראש השנה און אזא יום הכיפורים ואחריו סוכות‪ ,‬אומר‬ ‫המה ימי שמחה צריכין לקבל עתה עול תורה‪ ,‬כי כל‬ ‫השי"ת "אם לא תהיו שוטים אראה לכם עוד בעסערס‪,‬‬ ‫מצות שקיבלו בשמחה עדיין עושין בשמחה‪ ,‬וכן‬ ‫זה שמיני עצרת"‪' .‬ויסעו מסוכות ויחנו באיתם' אז‬ ‫שמעתי בשם הרב הק' ז"ל מקאצק הטעם כיון שיש‬ ‫'איתם ונקיתי מפשע רב'‪.‬‬ ‫לבנ"י שמחה בימים אלו מניחין השמחה בתורה‪ ,‬ואמת‬ ‫כי עצרת היא כנופיא כדפרש"י שבנ"י מתאחדין ביום‬ ‫הרה"ק רבי ישראל מרוז'ין זי"ע אמר‪ :‬העיקר הוא ביום‬ ‫זה‪ ,‬ולכן זוכין לתורה כדכתיב 'מורשה קהלת יעקב'‪.‬‬ ‫הזה אהבת רעים באמת‪ ,‬ולרדוף אחר השלום‪ ,‬והסימן‬ ‫לזה שברוב העולם שכיחי ביום הקדוש הזה מחלוקות‬ ‫פעם הלכו איזה בעלי מלאכות בשמחת תורה‪ ,‬לפני‬ ‫ומריבות‪ ,‬כי איתא מה שיש בדעתו ובדיבור ובמחשבה‬ ‫חלון הרב ה"תולדות" שכורים ומזמרים‪ ,‬וקרב הרב‬ ‫של כל אחד ואחד ביום הזה‪ ,‬כך הוא כולה שתא‪,‬‬ ‫לאחד מהם ואמר לו מה השמחה אצלך האם הרבה‬ ‫ומההוא יומא מתברכין כולא יומין כנודע‪.‬‬ ‫תורה למדת‪ ,‬ויען האיש ויאמר‪ :‬אם אני לא למדתי הלא‬ ‫ואמר‪ ,‬שצריך האדם בזה היום לקיים כל התורה כולה‪,‬‬ ‫כבוד תורתו למד‪ ,‬ואם אחי עושה שמחת נשואין ישמח‬ ‫ובזה יוכל להחזיק כולא שתא‪ ,‬אבל לא כל אחד יכול‬ ‫לבי גם אני‪ ,‬והודה הרב ואמר לו צדקת בדבריך‪.‬‬ ‫לזכות לזה‪ ,‬ע"כ אני אומר‪ ,‬התקנה לזה שיוכל לקיים כל‬ ‫התורה כולה‪ ,‬הוא לקיים מצות "ואהבת לרעך כמוך"‬ ‫כתב הרמ"א‪ :‬וקורין יו"ט האחרון שמחת תורה לפי‬ ‫שזהו כלל גדול בתורה‪ ,‬וכאילו קיים כל התורה כולה‪,‬‬ ‫ששמחין ועושין בו סעודת משתה לגמרה של תורה‪.‬‬ ‫ולכן הס"מ ר"ל נוטה ביום הזה שיהיה ח"ו מחלוקת‬ ‫והגיד ה"חידושי הרי"ם" זי"ע‪ :‬בטעם הדבר שנקבעה‬ ‫בישראל‪ ,‬כדי שלא יוכלו לקיים המצוה הגדולה הנ"ל‬ ‫שמחה זו בסיום ימי חג הסוכות‪ ,‬משום שסוכות הוא‬ ‫שהיא כל התורה כולה‪.‬‬ ‫זמן שמחתינו‪ ,‬וכשיש לבני ישראל זמן שמחה מכניסים‬ ‫הם את השמחה בתורה‪.‬‬ ‫ה"ישמח ישראל" זי"ע כותב‪ :‬היום הזה הוא כולל החג‬ ‫הקדוש וכל הימים הנוראים‪ ,‬ויום המובחר מכל‬ ‫צריך להבין מה ענין של עושים סעודה לגומרה של‬ ‫הזמנים‪.‬‬ ‫תורה‪ ,‬הרי בין כך עושין סעודה שואל הרבי ה"בית‬ ‫בשם הרה"ק ה"דברי חיים" מצאנז זי"ע‪ :‬עה"פ 'ביום‬ ‫ישראל"?‬ ‫השמיני עצרת תהיה לכם'‪ ,‬שלכן נקרא שמחת תורה‬ ‫אלא דאי' בגמ' סעודה שהנאתך ממנה משוך ידך‬ ‫בשם עצרת‪ ,‬כי יום זה הוא האוצר שבו כלולים‬ ‫ממנה‪ ,‬וכן איתא בתנדא"ר פכ"ו ומובא בתוס' בכתובות‬ ‫התפילות ובקשות דמעות והרהורי התשובה של ימים‬ ‫ק"ד‪ .‬אם לא זכה אדם לבקש רחמים על ד"ת שיכנסו‬ ‫הנוראים‪ ,‬וכל הישועות והרפואות ונחמות שפעלו‬ ‫לתוך מעיו‪ ,‬מ"מ יבקש רחמים על אכילה ושתיה יתירה‬ ‫ישראל בימים אלו‪.‬‬ ‫שלא יכנסו לתוך מעיו‪.‬‬ ‫אולם כעת אחרי יו"כ שאי' כל האוכל ושותה בתשיעי‬ ‫מעלה עליו הכתוב כאילו מתענה תשיעי ועשירי‪ ,‬היינו‬ ‫בשם הרה"ק מוהר"א הגדול מפרמישלאן זי"ע‪ :‬שעל ג'‬ ‫שאז האכילה היא גם דבר רוחני‪ ,‬וכדאי' בשפ"א‬ ‫ימים אלו שהם‪ :‬הושענא רבה שמיני עצרת שמחת‬ ‫ומהחידה"ר שהאכילה של עיו"כ מתקנת את האכילה‬ ‫תורה – עומד כל העולם‪.‬‬ ‫של כל השנה‪ ,‬וכן מובא שהאכילה של מוצאי יו"כ‬ ‫‪50‬‬ ‫חג הסוכות – שמחת תורה – שמיני עצרת – וזאת הברכה‬ ‫בה"י‬ ‫הרה"ק ר' דוד זי"ע‪ ,‬לבוא לבית המדרש להתפלל‬ ‫בליקוטי מהרי"ח‪ :‬נוהגין שהמגביה את הספר תורה‬ ‫בציבור כי בשמיני עצרת חתימת גזירות הפרנסה הוא‪.‬‬ ‫בשמחת תורה משכל את ידיו והופך את הספר להיות‬ ‫ע"כ‪.‬‬ ‫הכתב לצד הקהל‪.‬‬ ‫בשם הרה"ק רבי פנחס מקוריץ זי"ע‪ :‬שחתן תורה‬ ‫משפיע תורה בעולם הזה‪ ,‬וחתן בראשית משפיע‬ ‫וכותב ה"אשל אברהם" סי' תרס"ה‪ :‬והטעם‪ ,‬על שם‬ ‫עשירות‪.‬‬ ‫שאמרו באבות‪ :‬הפוך בה והפוך בה דכולא בה‪.‬‬ ‫ואמר בזה"ל‪" :‬דעם בעל חתן תורה שטאפט מען אהן‬ ‫עוד טעם‪ :‬דהוא רמז לדרשת חז"ל בספרי 'לא תסור מן‬ ‫פילע קעשענעס מיט תורה‪ ,‬און דעם בעל חתן‬ ‫הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל'‪ ,‬אפילו יאמר לך על‬ ‫בראשית שטאפט מען אהן מיט פילע קעשענעס מיט‬ ‫ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין‪.‬‬ ‫עשירות‪ ,‬אובער וואס קומט ארויס אז די קעשענעס‬ ‫זענען גילעכערט‪ ,‬פאלט דאך באלד אלעס ארויס‪ ,‬אין‬ ‫עצרת היא‪ :‬במד' בבקשה מכם עכבו עמי עוד יום אחד‬ ‫אנדערע קענען דאס אויפהייבען"‪[ .‬לחתן תורה‬ ‫קשה עלי פרידתכם‪ .‬בשם הרה"ק ה"ישמח ישראל"‬ ‫ממלאים את הכיסים בתורה‪ ,‬ולחתן בראשית ממלאים‬ ‫זי"ע פירש‪ ,‬שקשה להשי"ת פרידת ישראל זה מזה על‬ ‫את הכיסים בעשירות‪ ,‬אבל מה לעשות אם יש חורים‬ ‫ידי הליכתם לביתם‪ .‬וזהו פרידתכם‪ ,‬מה שאתם נפרדים‬ ‫בכיסים‪ ,‬הכל נופל ישר החוצה – ואז אחרים יכולים‬ ‫זה מזה‪ ,‬כי בירושלים היו באחדות‪.‬‬ ‫להרים]‪.‬‬ ‫ובשם ה"אמרי אמת" זי"ע‪ :‬קשה עלי פרידתכם – קשה‬ ‫'ביום השמיני עצרת תהיה לכם'‪ :‬אומר הרה"ק ה"אמרי‬ ‫עלי זה שאתם נפרדים ביניכם שאין בכם אחדות‪.‬‬ ‫חיים" זי"ע‪' :‬ביום השמיני'‪ ,‬שמחת תורה‪' - ,‬עצרת‬ ‫תהיה לכם' – צריך כל אחד לפעול אצלו שיהיה עצור‬ ‫בגמ' אי' גבי שמחת תורה – אמר הקב"ה‪ ,‬בני עשו לי‬ ‫בעניני ה"לכם"‪.‬‬ ‫סעודה קטנה וכו'‪ .‬קשה‪ ,‬מה שייך כלפי הקב"ה סעודה‬ ‫קטנה‪ ,‬הרי כל מה שיתנו זה סעודה קטנה כלפי‬ ‫עו"א‪ :‬אמרו ז"ל שוב יום אחד לפני מיתתך‪ .‬ידוע מדברי‬ ‫הקב"ה?‬ ‫האריז"ל‪ ,‬אשר ביום שמ"ע שעת ברכת הגשם יש‬ ‫ותירץ הרבי ה"בית ישראל" זי"ע‪ :‬דמאחר ושמיני עצרת‬ ‫חתימה לטובה‪ ,‬לזאת צריך אדם לשוב בתשובה כמו‬ ‫הוא אושפיזא של שלמה המלך ע"ה‪ ,‬ואצלו כתוב‪,‬‬ ‫ביום הכיפורים שהוא יום חתימה‪ .‬וזו שוב יום אחד‬ ‫שהיה מקריב כל יום אלף עולות‪ ,‬ולכן כלפי שלה"מ זו‬ ‫"לפני מיתתך"‪ ,‬אותיות לפני מיתה עולה גש"ם ועם‬ ‫סעודה קטנה‪.‬‬ ‫יו"ם אח"ד עולה "יו"ם הכפורים"‪ .‬ונרמז שצריך ביום‬ ‫שמ"ע לשוב בתשובה כמו ביום הכפורים‪ ,‬וע"כ המנהג‬ ‫עו"א‪ :‬דבשמחת תורה מתחילין התורה ושמחין עמה‪,‬‬ ‫לרקד עם התורה‪ ,‬כי רקיד"ה תור"ה עולה תעני"ת‪.‬‬ ‫ובתורה הרי אי' "פת במלח תאכל ומים במשורה‬ ‫תשתה" כו'‪ ,‬היינו שצריך למעט באכילה‪ ,‬וזה ודאי דאין‬ ‫משיב הרוח ומוריד הגשם‪:‬‬ ‫הכונה למעט ממש‪ ,‬שהרי תלמידי הבעש"ט ביטלו את‬ ‫הסיגופים‪ ,‬אלא כדאי'‪ :‬סעודה שהנאתך ממנה משוך‬ ‫הרה"ק המוהרי"ד מבעלזא זי"ע אמר את דברי‬ ‫ידך ממנה‪ ,‬שצריך להמעיט קצת קודם האכילה‪ .‬וכמו‬ ‫הירושלמי שלמה תקנו להתחיל זכירת גשמים בתפילת‬ ‫שפארצייטישע גיטע יודען היו מרחיקים את המאכל‬ ‫מוסף ולא בתפילת ערבית שהיא תחילת היום? יש‬ ‫לפני שאכלו אותו‪.‬‬ ‫לומר כי תקנו התפילה בשעה זו‪ ,‬כשם שהתפילה‬ ‫הראשונה על הגשם נערכה באותה שעה על ידי אדם‬ ‫ה"בית אברהם" מסלונים זי"ע אומר‪ :‬שמיני רגל בפני‬ ‫הראשון ביום הראשון ליצירתו‪ .‬הא כיצד?‬ ‫עצמו‪ :‬הוא רגל שכל יהודי צריך להתבונן בפני עצמו‪,‬‬ ‫בכתוב נאמר 'כי לא המטיר ה' אלקים על הארץ ואדם‬ ‫אחרי ימים כ"כ קדושים‪ ,‬וואס פאר א פנים עהר האט‪.‬‬ ‫אין לעבוד את האדמה' – ומפרש רש"י‪ :‬כי לא המטיר –‬ ‫לפי שאדם אין לעבוד את האדמה – אין מכיר בטובתם‬ ‫פעם אחת בשמיני עצרת ציוה הרבי מקאצק לבנו‬ ‫‪51‬‬ ‫חג הסוכות – שמחת תורה – שמיני עצרת – וזאת הברכה‬ ‫בה"י‬ ‫ביומו בהקרבת התמידין כמ"ש חז"ל‪ :‬מעולם לא היה‬ ‫של גשמים‪ ,‬וכשבא אדם וידע שהם צורך לעולם‬ ‫אדם בירושלים ובידו עוון‪.‬‬ ‫התפלל עליהן וירדו וצמחו האילנות ודשאים‪.‬‬ ‫אבל לאחר חג הסוכות כאשר חוזרים לבתיהם‪ ,‬אחר‬ ‫מתי ובאיזו שעה התפלל אדם עליהן? מפורש במדרש‪:‬‬ ‫שהיו בבית המקדש שמונת ימי החג‪ ,‬בזה הקפידו חז"ל‬ ‫בשעה ראשונה‪ ...‬בשעה שביעית עמד והתפלל‪.‬‬ ‫ביותר שלא יחזרו עם ה"בלאטע"‪ ,‬כי ביציאתו לביתו‬ ‫נמצינו למדים כי אדם הראשון התפלל לראשונה על‬ ‫עליו להשגיח להמשיך את הנקיות מבית המקדש‪.‬‬ ‫הגשם בשעה שביעית – שהיא שעת תפילת מוסף‪ ,‬על‬ ‫ודפח"ח‪.‬‬ ‫כן תקנו שגם אנחנו נתפלל על הגשמים בשעה זו‪.‬‬ ‫כתיב "כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים גו' כן יהיה‬ ‫כתב בספה"ק "דברי בינה" להרה"ק מביאלה זי"ע‪:‬‬ ‫דברי גו' לא ישוב אלי ריקם"‪ ,‬אומר הרבי ה"בית‬ ‫משיב הרוח – קח נא ה' את העבודה הרוחנית אשר‬ ‫ישראל" זי"ע‪ :‬אין הכוונה לגשם סתם‪ ,‬רק הכוונה‬ ‫עבדו בני ישראל בחודש האיתנים‪ ,‬והשב להם במוריד‬ ‫לתורה‪ .‬בדרך כלל כשיורד גשם נהיה מקודם בוץ‪ ,‬ורק‬ ‫הגשם – בהורדת "מלא חפנים" שפע בגשמיות כדי‬ ‫אח"כ זה מתחיל לגדול‪ ,‬וכן הוא גם בתורה‪ ,‬שאפילו‬ ‫שיוכלו לעבדך בהרחבת הדעת‪.‬‬ ‫שבתחילה בעת שלומדים לא רואים כל כך תוצאות‪,‬‬ ‫בכל זאת אח"כ כבר מתחילים לראות את עיקר‬ ‫כתב ה"שפת אמת"‪ :‬במשנה בחג נדונין על המים‪ ,‬לכן‬ ‫התוצאות‪.‬‬ ‫מתפללים על הגשם‪ ,‬ומסתמא עיקר הכוונה על התורה‬ ‫שנאמר 'הוי כל צמא לכו למים'‪ ,‬וכמו שהמים הם מזון‬ ‫כתב ה"אגרא דכלה"‪ :‬מרגלא בפומי' דאינשי‪ ,‬תפילת‬ ‫וקיום העולם לפתוח הקרקע ולעשות פירות‪ ,‬כן התורה‬ ‫גשם ותפילת טל בפסח וסוכות קורין "ברכת גשם"‬ ‫בלב האדם‪.‬‬ ‫"ברכת טל"‪ ,‬וכן הוא בלשון אשכנז "בענטשין גשם"‪,‬‬ ‫ומדי דברי זכור אזכור מה ששמעתי מפה קדוש כבוד‬ ‫כתב ה"עברא דדשא"‪ :‬איתא במשנה שואלין את‬ ‫אדמו"ר הרה"ק מהרמ"מ מ"כ בק' רימנאב זצלה"ה‪,‬‬ ‫הגשמים בז' בחשון‪ ,‬ט"ו יום אחר החג‪ ,‬כדי שיגיע‬ ‫מה שקורין ברכת הגשם והטל הוא‪ ,‬כי כן הוא הדרך‬ ‫אחרון שבישראל לנהר פרת‪.‬‬ ‫כשאדם נוסע לדרך מתיירא לנפשו פן יבוא לידי אנשים‬ ‫ויש שהקשו‪ ,‬דא"כ היה להם להפסיק לשאול מטר ט"ו‬ ‫רשעים‪ ,‬אזי הולך אצל צדיק קודם נסיעתו שיברך אותו‬ ‫יום קודם הפסח‪ ,‬משום עולי רגל העולים לירושלים‬ ‫שהשי"ת יצליח דרכו אשר הוא הולך לבל יתעללו בו‬ ‫שלא יעכבום הגשמים‪ ,‬ולמה אין אנו מפסיקים לשאול‬ ‫אנשים רשעים‪.‬‬ ‫על גשמים אלא בחג הפסח עצמו ?‬ ‫כן הוא הדבר‪ ,‬הגשם והטל הולך לכל העולם ולכל‬ ‫ותירצו שבעיקר חששו לגשם הראשון שאחר חג‬ ‫האומות‪ ,‬והנה רוצים לבל יבגדו על ידם הרשעים אומות‬ ‫הסוכות‪ ,‬שאז עדיין אין בני אדם מוכנים לגשמים‪,‬‬ ‫העולם‪ ,‬על כן הולכים הם תחילה אל ישראל עם קרובו‬ ‫משא"כ קודם הפסח שכבר רגילים לגשמים ומגיעים‬ ‫שיברכו אותם שיזדמן טובתם רק לישראל הקדושים‪,‬‬ ‫מוכנים‪ .‬עוד תירצו‪ ,‬שלעכב מלהתחיל שאלת מטר‬ ‫כך שמעתי מפה קדוש הנ"ל‪.‬‬ ‫משום עולי רגלים שפיר דמי‪ ,‬אבל להפסיק מלשאול‬ ‫קודם הזמן לא אלימא האי טעמא‪.‬‬ ‫וע"ד העבודה י"ל‪ :‬שחז"ל טמנו בזה רמז והוראה לאדם‬ ‫יחד לב וגל אבן מפי באר מים‪ ,‬כנאבק לו שר בלול‬ ‫איך עליו לחזור לביתו לאחר עלייתו לרגל‪ .‬דבשלמא אם‬ ‫מאש וממים‪[ :‬תפילת גשם]‬ ‫לא ניקה את עצמו כראוי בעלותו לרגל‪ ,‬מ"מ עדיין יש‬ ‫אומר המהר"ש מבעלזא זי"ע‪ :‬בעת שנאבק יעקב אבינו‬ ‫תקוה שבמשך שהייתו בבית המקדש בוודאי ינקה את‬ ‫עם שרו של עשו‪ ,‬מובן מאליו לכל אדם שיחד אז לבו‬ ‫עצמו מהרפש ויתעלה‪ ,‬והרי אמרו חז"ל "שלא היה‬ ‫לשמים‪ ,‬אבל בעת אשר גל את האבן וישק יעקב לרחל‬ ‫אחד מישראל מיצר כשהיה ביהמ"ק קיים‪ ,‬למה‪ ,‬שהיה‬ ‫יכול אדם לחשוב כי היה בזה איזה גשמיות ח"ו‪ ,‬לכך‬ ‫אדם נכנס לשם מלא עונות והיה מקריב קרבן ומתכפר‬ ‫אמר כי יחד לב בעת אשר גל אבן כמו שנאבק לו שר‪.‬‬ ‫לו‪ ,‬אין שמחה גדולה מזו שהיה יוצא צדיק הוי יפה נוף‬ ‫ודפח"ח‪.‬‬ ‫משוש"‪ ,‬ונמחלים עוונות הדרים בירושלים מידי יום‬ ‫‪52‬‬ ‫חג הסוכות – שמחת תורה – שמיני עצרת – וזאת הברכה‬ ‫בה"י‬ ‫מוצאי יו"ט ‪ -‬אסרו חג‬ ‫על הסלע הך ויצאו מים‪[ :‬תפילת גשם]‬ ‫שואל ה"בית יצחק"‪ :‬ולכאורה תמוה‪ ,‬הלוא הדבר‬ ‫מתוך מכתבו של ה"אור החיים" הקדוש זי"ע לכללות‬ ‫נחשב לחטא למש"ר ע"ה ולמה להזכיר זאת בתפילה?‬ ‫החברים באיטליה שתמכו בישיבתו הקדושה "כנסת‬ ‫ויש לומר‪ ,‬כי גם זאת לזכות תחשב למש"ר ע"ה‪ ,‬אשר‬ ‫ישראל" שבירושלים‪:‬‬ ‫מאהבתו את ישראל סילק את נגיעת עצמו‪ ,‬והגם שידע‬ ‫אשר ההכאה לחטא נחשב לו – בכל זאת לא הסתפק‬ ‫‪...‬יום שמחת תורה‪ ,‬הייתי אני חתן תורה מסיים‪,‬‬ ‫בדיבור בלבד אל הסלע‪ ,‬לבל יתרבה קטרוג על בני‬ ‫ששלחו לי הפרנסים לשאול ממני שאהיה חתן תורה‪,‬‬ ‫ואינם רוצים ממני שום נדבה‪ ,‬אלא לכבוד מדרש כנסת‬ ‫ישראל‪ ,‬כדאי' ברש"י‪ :‬מה סלע זה שאינו מדבר ואינו‬ ‫שומע וכו' מקיים דבורו של מקום קל וחומר אנו‪ ,‬כלומר‬ ‫ישראל‪ ,‬ה' יכוננהו‪ ,‬שיהיה בסימן טוב‪ ,‬ולחיי מעלתכם‬ ‫החברים המעמדים אותו ולהצלחתכם‪ .‬וליל מוצאי‬ ‫ישראל‪ ,‬שיש להם לקיים דבורו של מקום‪.‬‬ ‫שבת [מוצאי שמחת תורה של אותה שנה שחל‬ ‫ובכדי להסיר קטרוג זה הסכים משרע"ה להכות הסלע‪,‬‬ ‫הגם שידע שיקבל עונש על זה‪ ,‬ואת זכות מסירות‬ ‫בשבת]‪ ,‬עשינו שמחה בבית הכנסת‪ ,‬וכל הרבנים‬ ‫והחסידים מרקדים לפני התורה בכל עוז ותעצומות‪,‬‬ ‫הנפש של משרע"ה עבור ישראל שהיתה על ידי הכאת‬ ‫הסלע – זאת אנו מזכירים בתפלת הגשם‪.‬‬ ‫והיתה הארה גדולה אשר כמוה לא נהיתה‪ .‬ובחול‬ ‫המועד עשינו שמחת בית השואבה‪ ,‬והייתי אני מדליק‬ ‫לילה אחת‪ ,‬ועשינו שמחה גדולה‪ .‬כל החברים במצב‬ ‫נעילת החג‬ ‫החיים והבריאות‪ ,‬כן ירבה‪ .‬העליתי שמותם בברכה‬ ‫ותהלה ובתפילה מול שוכן הבירה‪ ,‬לתת להם מאוים‬ ‫אצל הרה"ק בעל "עטרת צבי" זי"ע‪ ,‬היה בחור ששמו‬ ‫וחפצם לטוב כל הימים‪...‬‬ ‫מרדכי‪ ,‬והיה טיפש גדול וכולם כינו אותו מאט'ל "נער"‪,‬‬ ‫לימים נעשה חתן וקראו לו מאט'ל "חתן"‪ ,‬והנה קודם‬ ‫הרב החסיד ר' נח ז"ל האבד"ק פיעסעצנע בשם‬ ‫החופה ראו אותו בוכה‪ ,‬ושאלו אותו למה הוא בוכה‪,‬‬ ‫הרה"ק הרי"מ זצללה"ה מגור‪ ,‬מה שהחסידים מרקדים‬ ‫ואמר יודע אני שכל זמן שאני חתן קוראים לי מאט'ל‬ ‫בכל מוצאי ימים טובים‪ ,‬אמר בזה"ל‪ :‬אז א רבים יודען‬ ‫חתן‪ ,‬ועתה לאחר החתונה אהי' שוב מאט'ל נער‪.‬‬ ‫טועהן אפ א מצוה ווערט אין היעמל א עת רצון‪[ .‬בזמן‬ ‫אמר הרה"ק‪ :‬וכמו כן בימים טובים אנו כחתנים‪,‬‬ ‫שרבים גומרים לקיים מצוה נעשה עת רצון בשמים]‪.‬‬ ‫וצריכים אנו לראות שאחר היו"ט לא נהיה שוב בבחינת‬ ‫מאט'ל נער‪ ,‬וזה שמבקשים "השיאנו ה"א את ברכת‬ ‫מספרים על הרה"ק רבי משה לייב מסאסוב זי"ע‪,‬‬ ‫מועדיך"‪ ,‬מלשון משא‪ ,‬שנישא עמנו את ברכת‬ ‫אוהבם של ישראל‪ ,‬שהיה מנחם את קהלו במוצאי‬ ‫המועדים ואת התרוממות הנפש שהיתה לנו ביו"ט‪.‬‬ ‫שמחת תורה‪ ,‬באומרו להם‪ :‬אל נא אחים תעצבו אל‬ ‫לבכם בצאתכם מימי החג המופלאים‪ ,‬הרבונו של עולם‬ ‫אומר המוהרי"ד מבעלזא זי"ע‪ :‬הנה לפני הגיע ימי החג‬ ‫של "אתה בחרתנו" הוא אותו רבונו של עולם של‬ ‫הקדושים עושה כל אדם הכנות כדי לקבל את היום‬ ‫"אתה חוננתנו"‪...‬‬ ‫טוב בקדושה כראוי‪ ,‬ולקיים את כל המצוות התלויות‬ ‫ביו"ט בשלימות‪ ,‬אבל במוצאי החג כשרואה ומביט‬ ‫בשם הרבי ר' העניך מאלכסנדר זי"ע‪' :‬אסרו חג‬ ‫ומתבונן על ימי החג שעברו עליו שהיה יכול לקיים‬ ‫בעבותים'‪ :‬אמר‪ ,‬כמו החייט שתופר‪ ,‬אם החוט אין לו‬ ‫המצוות דאורייתא ודרבנן ומנהגי ישראל ביותר‬ ‫קשר אין התפירה יכולה להתקיים‪ .‬כמו כן צריך אדם‬ ‫שלימות‪ ,‬אזי נשבר לבו בקרבו ומתאנח על שלא ערך‬ ‫לקשור ימי החג שעברו לעשות חיזוק וקיום שלא‬ ‫את החג כראוי‬ ‫יתפרד מעליו‪ ,‬והבן‪.‬‬ ‫שבירת לב זו עולה לרצון ולנחת רוח לפניו ית'‪ ,‬וע"ז‬ ‫ה"בית אברהם" זי"ע אומר‪' :‬אסרו חג בעבותים' –‬ ‫נאמר‪' :‬מה יפו פעמיך בנעלים' – פעמיך מל' 'ותפעם‬ ‫תארזו את היו"ט‪ .‬משל לעני שהיה בסעודת מלך וראה‬ ‫רוחו'‪ ,‬וזאת כוונת הכתוב – מה יפים הם פעימות הלב‬ ‫כל מיני מטעמים טובים ומגדנות‪ ,‬ונתן באמתחתו עד‬ ‫ושברון הלב של איש ישראל‪' ,‬בנעלים' – בעת נעילת‬ ‫כמה שהיה אפשר לו‪ ,‬לפי שיודע היה שלא תמיד‬ ‫החג‪ ,‬שאז נפעם לבו בקרבו שלא ערך את החג כראוי‪.‬‬ ‫‪53‬‬ ‫חג הסוכות – שמחת תורה – שמיני עצרת – וזאת הברכה‬ ‫בה"י‬ ‫בזכות בני ישראל‪ ,‬וכדאמרינן במס' ברכות שאמר לו‬ ‫משיגים מגדנות כאלה כמו בשלחן המלך‪ ,‬ובעת‬ ‫הקב"ה למשה לך רד‪ ,‬רד מגדולתך כלום נתתי לך את‬ ‫שנחלש לבבו מוציא איזה דברים להשיב את נפשו‪.‬‬ ‫הגדולה אלא בשביל ישראל ועכשיו שישראל חטאו‬ ‫והבן‪.‬‬ ‫גדולתך למה‪...‬‬ ‫ה"יסוד העבודה" זי"ע אומר‪' :‬אסרו חג בעבותים' –‬ ‫תקשרו הארת החג בעבותים‪ ,‬היינו שהארת החג תאיר‬ ‫ה"חידושי הרי"ם" זי"ע אמר‪ :‬היינו אלה שמכתתים‬ ‫גם בענינים העבים של העוה"ז והבן‪.‬‬ ‫רגליהם מעיר לעיר ללמוד תורה ובירך אותם משרע"ה‬ ‫שיכנס בהם דברי תורה ושינצלו מכל המניעות‪ ,‬ואי'‬ ‫'אסרו חג בעבותים' – ב"תורת אבות"‪ :‬תקשר הארת‬ ‫שבשעת מתן תורה שתקה כל הבריאה כולה צפור לא‬ ‫החג בעבותים‪ ,‬אין די גראבע זאכען‪ .‬היינו שהארת החג‬ ‫צווח עוף לא פרח וכו'‪ ,‬וזה היה להראות שכל מי שרוצה‬ ‫תאיר גם בענינים העבים של העוה"ז‪ ,‬משל לבן מלך‬ ‫לשמוע יבא וישמע‪ ,‬ולא יהיה לו שום מניעה‪.‬‬ ‫שנתחבר לליסטים ורצה אחר כך לחזור אל המלך‪,‬‬ ‫והלך אליו ועשה רצונו‪ ,‬אלא שהמלך לא חש לו אימון‬ ‫אומר הרה"ק רבי מאיר מפרמישלאן זי"ע‪ :‬הנה יש‬ ‫ולא קרבו כי חשש פן יחזור שוב לחברת הליסטים‪ ,‬ומה‬ ‫צדיק אשר דבוק בה' כ"כ עד כי אינו יכול לפנות עצמו‬ ‫עשה הבן‪ ,‬הלך לחבורת הליסטים‪ ,‬וחולל שם מהפיכה‬ ‫לעסקי בנ"י‪ .‬משא"כ מש"ר 'וזאת הברכה' – בזו‬ ‫עד אשר שבו כולם אל המלך‪ ,‬ואז קרבו אביו מאד‪ ,‬וזהו‬ ‫הברכה נתברך משרע"ה שהיה 'איש האלקים' – תמיד‬ ‫ענין הכנסת אור בתוך עניני עולם הזה‪ ,‬אך אי אפשר‬ ‫דבוק בה'‪ ,‬אך יחד עם זאת היה "את בנ"י" – מפנה‬ ‫לקשור הארת החג רק ע"י 'קרנות המזבח'‪ ,‬זוהי‬ ‫עצמו אליהם‪.‬‬ ‫מסירות נפש להשי"ת‪.‬‬ ‫הרה"ק רבי מאיר אבוחצירה זי"ע אמר‪ :‬מש"ר חיזק‬ ‫ברכתו בשני מיני תוקף‪ :‬א‪ .‬שהיה איש האלקים‪,‬‬ ‫וזאת הברכה‬ ‫וגזירותיו של צדיק הקב"ה מקיים ב‪ .‬שהיה לפני מותו‪,‬‬ ‫וידוע דדברי שכ"מ ככתובים ומסורים דמו‪.‬‬ ‫וזאת הברכה אשר ברך משה איש האלקים את בני‬ ‫ישראל לפני מותו‪[ :‬לג א]‬ ‫הרה"צ מבענדין זצ"ל בספרו "יכהן פאר" כותב‪ :‬כיון‬ ‫אומר הרה"ק רבי יעקב דוד מאמשינוב זי"ע‪' :‬איש‬ ‫שהראה הקב"ה למשה ביום מותו את כל הדורות‬ ‫האלקים את בני ישראל' – בירך אותם שמנהיגי ישראל‬ ‫העתידים לבוא עד האחרון שבישראל כדברי חז"ל‪ ,‬הרי‬ ‫שבכל דור ודור יהיו אישי אלקים‪ ,‬אנשי מעלה‪ ,‬שיהיו‬ ‫בודאי גם בירך משה ברכתו את ישראל לכל אחד ואחד‬ ‫מחוננים לא רק בכשרון המעשה‪ ,‬אלא גם במעלות‬ ‫עד האחרון שבישראל בדור אחרית – וגם אנו בכלל‪.‬‬ ‫ומדות טובות‪.‬‬ ‫ה"בן איש חי" מדקדק‪ :‬מדוע הוצרך לומר 'את בני‬ ‫הרה"ק רבי דוב בעריש מביאלה זי"ע אומר‪ :‬משה רבינו‬ ‫ישראל' – והרי בהמשך הפרשה עצמה מפרט את‬ ‫ע"ה ברך את ישראל‪ ,‬שבכל דור ודור יהיה להם צדיק‬ ‫שמות המתברכים ? ועוד צריך להבין מדוע הוצרך לומר‬ ‫איש אלקים‪.‬‬ ‫'לפני מותו' – והרי כבר מוכח מסוף הפרשה שזה היה‬ ‫לפני מותו ?‬ ‫באיזה ברכה בירכם? אומר ה"בית יוסף"‪" :‬איש‬ ‫וי"ל‪ ,‬שהנה כל דבר סופו מוכיח על תחילתו‪ ,‬ובשעת‬ ‫האלקים לפני מותו" שיהא כל איש ישראל בחינת‬ ‫פטירתו של משרע"ה‪ ,‬מבינים אנו כמה אהבה עצומה‬ ‫"איש אלקים"‪ ,‬מתוך שרואה עצמו "לפני מותו"‪,‬‬ ‫היתה לו לישראל בכל ימי חייו יותר מבניו ממש‪ .‬כי‬ ‫כאותה ששנינו‪" :‬שוב יום אחד לפני מיתתך ויהא כל‬ ‫מנהגו של עולם שהאדם בעת מותו לא ישים לב אלא‬ ‫רגע חשוב בעיניהם כרגע האחרון‪."...‬‬ ‫על בניו ואשתו‪ ,‬שאהבתו אליהם היא אהבה פנימית‬ ‫ועיקרית‪ ,‬ואם ישים לב לאדם אחר הרי ניכר שהוא‬ ‫הגה"ק רבי שלמה קליגר זצוק"ל אומר‪" :‬איש האלקים‬ ‫אוהבו כאחד מבניו‪ .‬וכאן אצל משרע"ה בשעת פטירתו‬ ‫את בני ישראל" – שיתכן שמשה היה איש האלקים‬ ‫‪54‬‬ ‫חג הסוכות – שמחת תורה – שמיני עצרת – וזאת הברכה‬ ‫בה"י‬ ‫שואל הרה"ק רבי יצחק מוורקא זי"ע‪ :‬מה חידש רש"י‬ ‫לא שם לב על בניו לברכם‪ ,‬אלא רק זכר את ישראל כל‬ ‫כאן‪ ,‬החליף את המילים "לפני מותו" ל"סמוך‬ ‫שבט בשמו‪ ,‬ולבניו לא פרט להם ברכה בפני עצמם‪,‬‬ ‫למיתתו"? ומה הוסיף אם לא עכשיו אימתי?‬ ‫והרי זו הוכחה גמורה שהוא אוהב את ישראל יותר‬ ‫ותירץ‪ ,‬שההסבר בדברי רש"י הוא‪ :‬תנו דעתכם – אמר‬ ‫מבניו כי הסוף הוכיח על ההתחלה‪.‬‬ ‫– שבכל התורה לא נקרא משה "איש האלקים"‪ ,‬אלא‬ ‫וזה שאה"כ‪' :‬וזאת הברכה אשר ברך משה איש‬ ‫כאן בלבד‪ ,‬והטעם‪ :‬כי משה רבנו‪ ,‬באהבתו את ישראל‬ ‫האלקים את בני ישראל' – דוקא ולא את בניו‪ ,‬ואע"פ‬ ‫מכבר כיוון דעתו לברך אותם‪ ,‬תמיד חש בלבו שעליו‬ ‫שהיה הדבר הזה 'לפני מותו'‪ ,‬שלפי הטבע צריך שיברך‬ ‫להגיע למדרגה גדולה יותר ולשוות לברכות כח גדול‬ ‫את בניו ואת בני ביתו תחילה‪.‬‬ ‫יותר‪ ,‬לפיכך השהה את ברכתו‪.‬‬ ‫אבל עתה כששמע שה' אמר לו לכתוב על עצמו‬ ‫בילקוט‪ :‬לא זכה משה להקרא איש האלקים עד שברך‬ ‫"משה איש האלקים" במדרגת מלאכים‪ ,‬שאינם‬ ‫את בני ישראל‪.‬‬ ‫משתנים כבני אדם‪ ,‬הבין שהוא "סמוך למיתתו" ובירך‬ ‫אומר הרה"ק ה"בית אברהם" מסלונים זי"ע‪ :‬איך זכה‬ ‫את ישראל‪ ,‬כי "אם לא עכשיו אימתי"‪.‬‬ ‫משה למדריגת "איש האלקים" – ע"י שהיה 'את בני‬ ‫ישראל' כלומר עם ישראל ביחד‪ ,‬ואף שהיה איש‬ ‫ויאמר ה' מסיני בא וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן‬ ‫האלקים דבוק תמיד בשכינה ומשוטט בעולמות‬ ‫ואתא מרבבות קדש מימינו אש דת למו‪[ :‬לג ב]‬ ‫העליונים‪ ,‬בכ"ז ידע לרדת מגבהי שחקים ולהיות 'את‬ ‫הגר"א אומר דבר נפלא‪ :‬מובא בחז"ל‪ :‬כשנגלה הקב"ה‬ ‫בני ישראל'‪ ,‬להתעניין במצבו של כל אחד ובצרכיו‬ ‫ליתן תורה לישראל החזירה על כל אומה ולשון‪ ,‬ושאלו‬ ‫הגשמיים‪ .‬ועל זה נאמר "ואהבת לרעך כמוך – אני ה'"‬ ‫מה כתיב בה‪ ,‬לעשו השיב – שכתוב בה 'לא תרצח'‪.‬‬ ‫– אם יהודי אחד אוהב את השני‪ ,‬אומר ה'‪ :‬אני שלישי‬ ‫לבני עמון ומואב השיב – 'לא תנאף'‪ .‬לבני ישמעאל‬ ‫להם‪.‬‬ ‫השיב – 'לא תגנוב'‪ .‬ולא רצו לקבלה עד שבא לישראל‬ ‫וקיבלוה ופתח להם מ'אנכי ה' אלקיך'‪.‬‬ ‫הרבי ה"בית ישראל" זי"ע סיפר בשמחת תורה תשל"ז‪,‬‬ ‫כידוע שעשרת הדברות כתובות על שני לוחות‪ .‬חמש‬ ‫שאחיו מרן ה"פני מנחם" זי"ע שאל את אביהם זי"ע‪,‬‬ ‫דברות על לוח ימני וחמש דברות על לוח שמאלי‪.‬‬ ‫כשהיה כבר בירושלים‪ ,‬שכאן זה המקום היחידי‬ ‫"אנכי" על לוח ימני‪" .‬לא תרצח" "לא תנאף" "לא‬ ‫שמוזכר בתורה שמש"ר נקרא "איש האלקים"?‬ ‫תגנוב" על הלוח השמאלי‪ .‬ודוק ותראה שלאומות‬ ‫ואפשר לומר שהפי' "איש האלקים" – שבני ישראל‬ ‫העולם הראה הקב"ה תחילה את הלוח השמאלי –‬ ‫יהיו "ערליכע יודען"‪ ,‬ולפ"ז א"ש שלא קאי על מש"ר‬ ‫כדרך שהם קוראים משמאל לימין – ולישראל את הלוח‬ ‫רק על בנ"י‪ .‬ודפח"ח‪.‬‬ ‫הימני תחילה‪ .‬וזה 'מימינו – אש דת למו'‪.‬‬ ‫והרבי ה"אמרי אמת" זי"ע השיב לו‪ :‬הלא כתיב [קהלת‬ ‫הרה"ק ה"קדושת לוי" זי"ע כתב לבאר מאמרם ז"ל‬ ‫ח ח] 'ואין שלטון ביום המות' – ואפילו על משרע"ה‬ ‫בספרי‪ :‬מלמד שחזר הקב"ה על כל אומה ולשון ולא‬ ‫דרשו זאת חז"ל‪ ,‬ובאה התורה לומר דאעפ"כ גם אז‬ ‫קבלוה‪ ,‬בתחילה הלך אצל בני עשו ואמר להם מקבלים‬ ‫היה "איש האלקים"‪.‬‬ ‫אתם את התורה‪ ,‬אמרו לו מה כתוב בה אמר להם 'לא‬ ‫עוד תירץ לו‪ ,‬דבאמת מוכרחין להודיע לדורות מי ומה‬ ‫תרצח' ולא רצו לקבלה וכו'‪ .‬ולכאורה קשה למה הלך‬ ‫היה משרע"ה‪ ,‬אלא שבכל התורה לא כתב משה זאת‪,‬‬ ‫הקב"ה לשאול את האומות אם רוצים לקבל התורה‪,‬‬ ‫כיון שהיה עניו מאד ולא רצה לכתוב על עצמו תואר זה‪,‬‬ ‫וכי לא ידע שלא ירצו לקבל אותה?‬ ‫אבל ביום מותו הוכרח לכתוב כן‪ ,‬כי אם לא עכשיו‬ ‫וכתב לבאר הענין‪ ,‬שכל זה לטובת ישראל‪ ,‬כי צפה‬ ‫אימתי‪.‬‬ ‫הקב"ה שעתידים ישראל להיות בגלות בין האומות‬ ‫ויהיו מוכרחים לדבר עם הגוים בעניני העולם הזה‪ ,‬והרי‬ ‫ברש"י‪ :‬לפני מותו – סמוך למיתתו שאם לא עכשיו‬ ‫הבל פיהם של הגוים טמא ומטמא‪ ,‬א"כ יוכלו הגוים‬ ‫אימתי‪.‬‬ ‫‪55‬‬ ‫חג הסוכות – שמחת תורה – שמיני עצרת – וזאת הברכה‬ ‫בה"י‬ ‫פסקה זוהמתן‪ ,‬וזה ה' מסיני בא‪ ,‬מאותו הכוח של סיני‪,‬‬ ‫להשפיע עליהם לרעה ח"ו‪ ,‬לזאת חזר הקב"ה תחילה‬ ‫שפסקה זוהמתן עי"ז היה יכול לבוא‪.‬‬ ‫על כל אומה ולשון ושאל אם חפצים לקבל את התורה‪,‬‬ ‫ואז אמרו שאינם מוכנים לקבלה בגלל מצוה אחת‬ ‫ב"בנאות דשא"‪ :‬לא אמר 'לסיני' אלא 'מסיני'‪ ,‬כי הוא‬ ‫שקשה להם לקיימה‪ ,‬ונשמע מדבריהם שמצוה זו אינם‬ ‫דבר תמידי‪ ,‬ובכל יום בא ה' מסיני ומעורר את האדם‬ ‫רוצים לקבל אבל את שאר חלקי התורה מוכנים לקבל‪,‬‬ ‫לקבל עליו עול תורה כראוי‪ ,‬שהרי אמרו חז"ל בכל יום‬ ‫ומזה נשאר אצלם לעולם איזה רושם קדושה‪ ,‬ממה‬ ‫בת קול יוצאת מהר חורב ואומרת להם אוי להם לבריות‬ ‫שהיה להם אז רצון לקבל אפס מה מן התורה‪,‬‬ ‫מעלבונה של תורה‪.‬‬ ‫והתועלת מכך שעי"ז כאשר איש ישראל מדבר עתה‬ ‫עם גוי מוציא ממנו אותו רשימה של קדושה ונוטלו‬ ‫עוד שם‪ :‬צורפו 'אש דת' בתיבה אחת‪ ,‬להורות שאי‬ ‫לעצמו‪ ,‬ועל ידי זה יש לישראל קיום בגלות‪.‬‬ ‫אפשר להפריד ביניהם‪ ,‬כי אם אין לומדים תורה עם‬ ‫אש וחמימות‪ ,‬אין את התורה תבלין כנגד היצר הרע‪.‬‬ ‫הגה"ק ה"זרע שמשון" זי"ע מביא שכתב בעל הטורים‬ ‫שהפסוק מתחיל בוי"ו ומסיים בוי"ו‪ ,‬לומר שברך י"ב‬ ‫אף חבב עמים כל קדושיו בידך והם תכו לרגליך ישא‬ ‫שבטים‪ .‬מקשים למה לא ציין זה על פסוק 'וזאת‬ ‫מדברותיך‪[ :‬לג ג]‬ ‫הברכה' שגם הוא מתחיל ומסיים בוי"ו‪ ,‬ועוד ששם‬ ‫ה"אמרי יצחק" מפרש‪ :‬דהנה הקשו התוס' בשבת‬ ‫מבואר בו לשון ברכה משא"כ בפסוק זה‪ ,‬אלא לפי‬ ‫[פח‪ ,].‬דלמה כפה הקב"ה על ישראל את ההר‪ ,‬והלא‬ ‫שעיקר הברכה באה בזכות התורה ובפסוק זה מבואר‬ ‫אמרו 'נעשה ונשמע' ורצו לקבל את התורה מרצון‪,‬‬ ‫נתינת התורה מסיני בא וכו' מימינו אש דת למו'‪ ,‬לכן‬ ‫ותירץ במדרש תנחומא דנעשה ונשמע אמרו על תורה‬ ‫ציין דוקא בפסוק זה‪.‬‬ ‫שבכתב‪ ,‬והכפיה היתה על תורה שבע"פ‪ .‬והנה כתוב‬ ‫מסופר כשהדפיס הרה"ק מפולנאה זי"ע את ספרו‬ ‫בספה"ק "בני יששכר"‪ ,‬דע"י שבני ישראל שומעין‬ ‫"תולדות יעקב יוסף"‪ ,‬קם ונסע ליריד הגדול שנערך‬ ‫ומקיימין גזירות החכמים‪ ,‬עי"ז מעוררין למעלה שגם‬ ‫בעיר ברדיצ'וב‪ ,‬אמר למכור שם את ספריו‪ ,‬ולא עלתה‬ ‫השי"ת שומע מה שישראל גוזרין גזירות טובות‬ ‫בידו‪ ,‬וחלשה דעתו מאד‪.‬‬ ‫וישועות‪.‬‬ ‫פגע בו הרה"ק ה"אור המאיר" זי"ע והרב מפולנאה‬ ‫והנה אמרו חז"ל‪ :‬כי בכל חכמי הגוים ובכל מלכותם‬ ‫התמרמר‪ :‬מה דעתו על כך התורה מונחת לה בקרן‬ ‫מאין כמוך‪ ,‬אבל בישראל יש כמוך‪ ,‬כי הם יכולים לבטל‬ ‫זוית ואין דורש ומבקש? גם הרה"ק מברדיצ'וב זי"ע‬ ‫גזירות המקום‪ ,‬משא"כ חכמי האומות‪ .‬וזה שאמר‪' ,‬אף‬ ‫היה שם‪ ,‬וניסה להפיס דעתו של הרב‪ :‬עמך ישראל‬ ‫חובב עמים' – דאף שמצינו לפעמים שהקב"ה חובב‬ ‫טרודים ביריד‪ ,‬אפשר לסלוח להם אם לא שמו לב לאור‬ ‫שאר העמים כשיש בהם אנשים הגונים‪ ,‬אבל 'כל‬ ‫הגדול‪ ...‬לא הסכים הרב‪ ,‬פנה אליו ה"אור המאיר"‬ ‫קדושיו בידך' – שאפילו אותם הנחשבים אצלם‬ ‫וא"ל‪ :‬וכי טוב אתה מהקב"ה שחזר עם תורתו על כל‬ ‫לקדושים – בידו של הקב"ה הם ואינן יכולים לבטל‬ ‫אומה ולשון ואף אחד לא רצה לקבלה? נתפייס הרב‬ ‫גזירותיו‪ .‬אבל 'והם תכו לרגליך' – בני ישראל תכו עצמן‬ ‫וקרא לעברו‪ :‬נחמתני‪ ,‬רבי זאב‪ ,‬נחמתני!‬ ‫תחת ההר כמו שפירש רש"י‪ ,‬והיינו כדי לקבל תורה‬ ‫שבע"פ שהן גזירות חכמים‪ ,‬ולכן 'ישא מדברותיך' –‬ ‫הרבי ה"אמרי אמת" זי"ע דקדק שלא כתוב 'לסיני' רק‬ ‫פירש רש"י דקאי אגזירות‪ ,‬כלומר שיש כח בידם‬ ‫'מסיני'‪ ,‬ותירץ שאי' בזוה"ק בהאידרא דכשהצדיק‬ ‫להגביה הגזירות מעל ישראל ולנשאם כפי שירצו‪,‬‬ ‫נפטר ביום האחרון באים כל הכוחות וכל המידות וכל‬ ‫דהיינו שמבטלין אותן‪ ,‬וזהו בגלל שמקיימין גזירות תורה‬ ‫הלבושים‪ .‬וכמו כן כאן בפטירת משה רבינו ע"ה‬ ‫שבע"פ‪.‬‬ ‫נתעורר כח מתן תורה‪ ,‬וזה הפי' 'ה' מסיני בא'‪ ,‬שבא‬ ‫עתה מסיני‪.‬‬ ‫ברש"י‪ :‬שהרי תוכו עצמן לתוך תחתית ההר לרגלך‬ ‫בסיני‪ .‬בספר "חמודי צבי" מביא בשם הרה"ק‬ ‫ופעם אחרת אמר‪ :‬עפימ"ש אלו קרבנו לפני הר סיני‬ ‫המוהרי"ד מבעלזא זי"ע ששאל‪ :‬ולכאורה הוא נגד‬ ‫ולא נתן לנו את התורה דיינו‪ .‬כי בעמידתן לפני הר סיני‬ ‫‪56‬‬ ‫חג הסוכות – שמחת תורה – שמיני עצרת – וזאת הברכה‬ ‫בה"י‬ ‫ותירץ‪ ,‬דכוונת הברכה היא שנתן לנו את התורה‪ ,‬היינו‬ ‫גמרא‪ ,‬דאי' במסכת שבת שכפה עליהם את ההר‬ ‫שנתן לנו התורה במתנה להורות בה כפי דעתנו וכפי‬ ‫כגיגית?‬ ‫הוראת שכלנו‪ .‬כדאיתא [ב"מ פו‪ ].‬דהקב"ה אמר טהור‬ ‫ותירץ‪ ,‬שהכוונה בזה שהשי"ת הגביה את ההר למעלה‬ ‫וכולהו מתיבתא דרקיעא אמרו טמא‪ ,‬ואמרי מאן נוכח‬ ‫באויר‪ ,‬וראו ישראל שרצון השי"ת שיקבלו את התורה‬ ‫רבה בר נחמני‪ ,‬ומפרש הר"ן בדרשותיו‪ ,‬דאחר שניתן‬ ‫במסי"נ‪ ,‬תכו עצמן לתחתית ההר‪ ,‬והיו אז בסכנה‬ ‫התורה לישראל נמסרה התורה לחכמי ישראל שיורונו‬ ‫גדולה שמא יפול ההר עליהם‪ ,‬ואמר להם הקב"ה אם‬ ‫על פי הוראת שכלם‪.‬‬ ‫אתם מקבלים את התורה באופן הזה‪ ,‬להיות מוכן‬ ‫למסי"נ עבור התורה מוטב‪ ,‬וכל הרוחות שבעולם לא‬ ‫אומר הגה"ק ה"ערוגת הבושם"‪ :‬לכך נקראת תורתנו‬ ‫יזיזו אתכם‪ ,‬ואם לאו וכו'‪.‬‬ ‫הקדושה 'מורשה' – כמ"ש הכתוב 'תורה צוה לנו משה‬ ‫מורשה' – אע"פ דתנן באבות שאינה ירושה לך‪ ,‬אלא‬ ‫תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב‪[ :‬לג ד]‬ ‫דכמו בשאר ירושה אי אפשר להגיע אליה אלא לאחר‬ ‫כ"ק הרה"ק ר' שלמה חנוך מרדומסק זי"ע הי"ד אמר‪:‬‬ ‫מיתה‪ ,‬כן בתורה צריך בתחילה להמית את עצמו עליה‬ ‫משרע"ה פתח את הפתח לומר תורה בהקהל‪" ,‬קהלת‬ ‫ושוב יוכל להגיע אליה‪.‬‬ ‫יעקב"‪ ,‬ומשום הכי יכולים לומר עכשיו תורה ברבים‪.‬‬ ‫יחי ראובן ואל ימות ויהי מתיו מספר‪[ :‬לג ו]‬ ‫הרה"ק ה"תפארת עוזיאל" מביא בשם רבו הרה"ק‬ ‫ברש"י‪ :‬יחי ראובן בעוה"ז ואל ימות בעוה"ב‪.‬‬ ‫המגיד הגדול ממעזריטש זי"ע‪ :‬על דרשת חז"ל אל‬ ‫אמר הרבי ה"אמרי אמת" זי"ע‪ :‬ראובן היה סמל בעלי‬ ‫תיקרי מורשה אלא מאורסה‪ ,‬כי מדרך העולם הוא אשר‬ ‫תשובה‪ ,‬שבלבל יצועי אביו ועסק בשקו ובתעניתו‪.‬‬ ‫מי שאינו איש נכבד אינו רשאי לגשת לבת המלך‬ ‫והנה בבעלי תשובה יש ב' מדרגות‪ ,‬יש שמסגפין את‬ ‫ולרקוד עמה במחול בבי הילולא‪ ,‬זולת בעת הנישואין‬ ‫עצמם על עונותיהם‪ ,‬ויש מדריגה יותר גדולה שהם לא‬ ‫שלה עצמה‪ ,‬אז הותרה הרצועה‪ ,‬ואף אנשים פחותים‬ ‫צריכים להסתגף‪ ,‬שעושים תשובה בחילא סגי ומוסרים‬ ‫יכולים לרקוד עמה‪ ,‬וכמו כן בענין תורתינו הקדושה‬ ‫כל גופם לה'‪ .‬וזה שהתפלל משרע"ה יחי ראובן‬ ‫שהיא בתו של מלך מלכי המלכים הקב"ה‪ ,‬הנה באמת‬ ‫בעוה"ז‪ ,‬שהבעלי תשובה יהיו לא על ידי סיגופים אלא‬ ‫היה מן הראוי שלא כל מי שרוצה יוכל להתקרב אל‬ ‫על ידי חיות כנ"ל‪.‬‬ ‫התורה‪ ,‬אלא אנשים חשובים ביותר‪ ,‬אולם אעפי"כ‬ ‫הותר לכל מי שרוצה ללמוד תורה‪ ,‬כי התורה נמשלה‬ ‫אל ה"בית הלוי" זצ"ל נכנס פעם רב אחד‪ ,‬בין הדברים‬ ‫למים‪ ,‬מה מים הפקר לכל אף התורה הפקר לכל‪,‬‬ ‫אמר הבית הלוי על בנו ר' חיים שהיה אז בן שלש‬ ‫כדוגמת בת המלך ביום נישואיה‪ ,‬שמותר לכל אדם‬ ‫"אתה יודע‪ ,‬הילד הזה יודע ללמוד"! תמה אותו רב‬ ‫לרקוד עמה‪ .‬וזהו שאמר הכתוב‪' ,‬תורה צוה לנו משה‬ ‫"וזאת מנין?" השיבו הבית הלוי‪ ,‬הבה אשאלהו ונווכח‪.‬‬ ‫מורשה' – אל תקרי מורשה אלא 'מאורסה'‪ ,‬פי' התורה‬ ‫שאל הבית הלוי את ר' חיים‪ :‬הנה כתוב בתורה "יחי‬ ‫היא לנו כמו ביום הנישואין‪ ,‬שאז ניתן לכל רשות לרקוד‬ ‫ראובן ואל ימות" ויש להבין ממה נפשך אם כבר אמר‬ ‫עמה‪ ,‬ככה כל מי שרוצה יכול להתקשר עם התורה‬ ‫מש"ר יחי ראובן א"כ מה היה עליו לומר שוב "ואל‬ ‫ולעסוק בה‪ .‬ודפח"ח‪.‬‬ ‫ימות"?‬ ‫חשב הילד ר' חיים כמה רגעים ואמר‪" :‬אבא‪ ,‬מתי אמר‬ ‫בגמרא [ע"ז ב‪ :]:‬אמר רבי יוחנן מלמד שהחזירה‬ ‫את זה מש"ר בזמן שראובן היה חי או שכבר היה מת"?‬ ‫הקב"ה על כל אומה ולשון ולא קבלוה‪ ,‬עד שבא אצל‬ ‫השיבו אביו‪ :‬בוודאי כשכבר מת‪ ,‬א"כ נענה הילד חיים‬ ‫ישראל וקבלוה‪.‬‬ ‫ואמר‪ :‬הרי הדבר פשוט‪" ,‬יחי ראובן" היינו שיקום‬ ‫ה"נתיבות" בספרו "נחלת יעקב" שואל על לשון‬ ‫בתחיית המתים ועכשיו כבר שייך לומר "ואל ימות"‪.‬‬ ‫הברכה‪' :‬אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את‬ ‫וכשגדל מרן הגר"ח אמר שכבר בקטנותו היה לו דרך‬ ‫תורתו' – והרי סיבב הקב"ה על כל אומה ולשון ולא רצו‬ ‫בלימוד‪...‬‬ ‫לקבלה‪ ,‬אם כן הקב"ה לא בחר בנו?‬ ‫‪57‬‬ ‫חג הסוכות – שמחת תורה – שמיני עצרת – וזאת הברכה‬ ‫בה"י‬ ‫האומר וגו' לא ראיתיו ואת אחיו לא הכיר ואת בניו לא‬ ‫שמע ה' קול יהודה ואל עמו תביאנו ידיו רב לו ועזר‬ ‫ידע כי שמרו אמרתך ובריתך ינצורו‪[ :‬לג ט]‬ ‫מצריו תהיה‪[ :‬לג ז]‬ ‫מפרש המהרי"ט‪ :‬שבני שבט לוי היו עוזבים בתיהם‬ ‫הרבי ה"בית ישראל" זי"ע אמר‪ :‬ש"בשפת אמת‬ ‫בקטנותם וגולים למקום תורה‪ ,‬וכשחזרו לא הכירו את‬ ‫ליקוטים" מביא‪ ,‬דקאי על ספר תהלים שחברו דוד‬ ‫הוריהם מרוב שנות הפירוד‪' ,‬כי שמרו אמרתך' –‬ ‫המלך‪ ,‬וזה מה שביקש מש"ר "ואל עמו תביאנו"‪,‬‬ ‫ושקדו על תלמודם‪.‬‬ ‫שאפשר לפעול הכל עם ספר תהלים‪.‬‬ ‫שואל הרבי ה"בית ישראל" זי"ע‪ :‬למה בראש הפסוק‬ ‫בשם הרבי מקאצק זי"ע‪' :‬שמע ה' קול יהודה'‪ ,‬מש"ר‬ ‫כתוב בלשון יחיד – 'את אחיו לא הכיר' וגו'‪ ,‬ואילו בסוף‬ ‫ביקש שההלכה תיפסק כמו רבי יהודה הנשיא שסובר‬ ‫הפסוק כתוב בלשון רבים – 'כי שמרו אמרתך ובריתך‬ ‫שיום כפור מכפר בין לשבים ובין לשאינם שבים‪ .‬משום‬ ‫ינצורו'?‬ ‫שכרגיל לאדם חוטא קשה לעשות תשובה‪ ,‬ובזה שבא‬ ‫ועוד קשה‪ ,‬מה הפירוש 'את בניו לא ידע'‪ ,‬איך יכול אדם‬ ‫יום כפור ומכפר ווערט "אויס חשבון"‪ ,‬היינו ששמים‬ ‫לומר שעושה עצמו כלא יודע בניו‪ ,‬הרי אדם צריך לחנך‬ ‫בצד את כל העבירות‪ ,‬וממילא נהיה אז יותר קל‪,‬‬ ‫את בניו‪ ,‬ובפרט בני לוי שהיו אנשים גדולים ובוודאי רצו‬ ‫ואפשר כבר לעשות תשובה‪ .‬וזהו‪' :‬ואל עמו תביאנו'‪ ,‬אז‬ ‫שבניהם ילכו בדרך התורה‪ ,‬ומה הפי' ואת בניו לא ידע?‬ ‫דארך דעם קעמען תשובה טיעהן אין צוריק חאפען זעך‬ ‫רק הפשט הוא‪ ,‬שאם אצל הבנים זה – 'כי שמרו‬ ‫[דרך זה אפשר לעשות תשובה ולהיות יחד עם כולם]‪.‬‬ ‫אמרתך ובריתך ינצורו'‪ ,‬דהיינו‪ :‬שהבנים הולכים בדרך‬ ‫התורה‪ ,‬אז כבר באמת יכול להיות – 'ואת בניו לא ידע'‪,‬‬ ‫והרבי ה"אמרי אמת" זי"ע היה רגיל להראות את‬ ‫אז כבר אין צורך לחנך את הילדים כי כבר הם הולכים‬ ‫המדרש‪ :‬דזה קאי על יהודה שהוא עומד במערת‬ ‫לבד בדרך התורה‪ ,‬והפשט בפסוק הוא כך‪' :‬את בניו לא‬ ‫המכפילה ומעלה את תפילותיהם של עם ישראל‬ ‫ידע' – למה? משום ש'כי שמרו אמרתך ובריתך ינצורו'‪.‬‬ ‫לאביהם שבשמים‪ ,‬וזה"פ 'ואל עמו תביאנו'‪ ,‬היינו‪,‬‬ ‫ולפי"ז מיושבת הקושיא הראשונה‪ ,‬למה ברישא כתוב‬ ‫שתפילת עמו – עם ישראל תביאנו‪ ,‬שיהודה מעלה‬ ‫בלשון יחיד ואילו בסיפא כתוב בלשון רבים‪ ,‬כי הסיפא‬ ‫אותם – את התפילות לאבינו שבשמים‪.‬‬ ‫קאי על הבנים‪ ,‬ואצלם שייך לשון רבים‪.‬‬ ‫ואמר הרבי הבית ישראל זי"ע בזה"ל‪ :‬די היינטיגע‬ ‫לאבעסעס ווילען פארמאכען מערת המכפילה‪ ,‬אובער‬ ‫ה"עברא דדשא" גם שואל את השאלה הנ"ל‪ ,‬ומביא‬ ‫דעם קול יהודה‪ ,‬דאס קענען זיי נישט אוועק נעמען‪.‬‬ ‫בשם הראשונים ש"האומר" קאי על כל השבט‪[ .‬עי'‬ ‫רבינו בחיי]‪ .‬מ"מ אמאי לא סיים נמי בלשון יחיד?‬ ‫מפרש החיד"א‪ :‬שלא יצטרכו כלל להילחם‪ ,‬אלא‬ ‫אלא מרומז כאן שכדי להיות דבוקים ואחוזים בתורה‬ ‫האויבים יסתכסכו בינם לבין עצמם ותהיה חרב איש‬ ‫ולהגיע למעלת "האומר לאביו וגו' ואת אחיו לא הכיר"‪,‬‬ ‫באחיו‪ ,‬ואנו ניוושע‪.‬‬ ‫יש צורך בכח של רבים‪ ,‬ורק ע"י שכל שבט לוי "שמרו‬ ‫אמרתך ובריתך ינצורו"‪ ,‬כולם היו נימולים ואף אחד‬ ‫ב"ניצוץ אחד" מביא שפירש הגאון רבי שמעון שוואב‬ ‫מהם לא חטא בעגל‪ ,‬עי"ז יכל כל יחיד ויחיד לפרוש מן‬ ‫זצ"ל‪ :‬כי ראובן היה החלוץ שיצא לפני המחנה‪ ,‬שהרי‬ ‫העוה"ז ולהתעלות ולהגיע למדרגה לקיים "האומר‬ ‫בני גד ובני ראובן אמרו 'נחנו נעבור חלוצים'‪ ,‬לכן‬ ‫לאביו ולאמו לא ראיתיו"‪.‬‬ ‫הוצרכו לברכה מיוחדת זו של 'יחי ראובן ואל ימות ויהי‬ ‫מתיו מספר'‪ ,‬שלא יפלו בהם חללים רבים‪ ,‬אלא ישובו‬ ‫יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל ישימו קטורה‬ ‫בשלום משדה הקרב‪.‬‬ ‫באפך וגו'‪[ :‬לג י]‬ ‫ולכן סמך 'וזאת ליהודה'‪ ,‬שהרי אחר מות יהושע שאלו‬ ‫ברך ה' חילו וגו' מחץ מתנים קמיו וגו'‪[ :‬לג יא]‬ ‫באורים ותומים 'מי יעלה לנו אל הכנעני בתחילה‬ ‫לרבי ר' הערש מרימנוב זי"ע‪ ,‬באה פעם אשה בבכיה‬ ‫להלחם בו'‪ ,‬ובאה התשובה‪' ,‬יהודה יעלה תחילה'‪,‬‬ ‫גדולה‪ ,‬והתאוננה לפניו שעשו לה עוול בדין תורה‪ .‬ציוה‬ ‫וכיוון שהוא יצא כחלוץ‪ ,‬גם הוא נזקק לברכה זו של‬ ‫הרבי לקרוא לדיינים ואמר‪ :‬הבו נא לי את המקור‬ ‫'ויהי מתיו מספר'‪.‬‬ ‫‪58‬‬ ‫חג הסוכות – שמחת תורה – שמיני עצרת – וזאת הברכה‬ ‫בה"י‬ ‫וא"כ צ"ב מה השייכות בין נוי כתפי השור לקביעת‬ ‫שסמכתם עליו בפסק דינכם‪ ,‬כמדומה לי שטעיתם‪,‬‬ ‫מקום המקדש?‬ ‫חקרו הדיינים בסעיף בשו"ע חו"מ ששם נתבארו‬ ‫וי"ל המכוון בזה‪ ,‬שבא ללמדנו שלא נטעה לחשוב‬ ‫הדברים‪ ,‬וראו שבאמת טעות היתה בידם‪.‬‬ ‫שהעיקר בבית המקדש הם רק ההשגות וההבנה‪ ,‬די‬ ‫שאל אחד הדיינים את הרבי ר' הערש‪ :‬מנין ידע מראש‬ ‫העכערקייט‪ ,‬שכל אלו הם "בראש"‪ ,‬לכן רצתה התורה‬ ‫שיש כאן איזה טעות? השיב לו‪ :‬משום שכתוב "תורת‬ ‫לרמז שכשבאים להכין מקום המקדש‪ ,‬מקום להשראת‬ ‫ה' תמימה משיבת נפש" – ואילו היה הדין דין אמת לא‬ ‫השכינה‪" ,‬ניתתי ביה קליל"‪ ,‬צריכים להנמיך קצת‬ ‫היתה האשה יכולה לבכות כל כך‪...‬‬ ‫ל"בין כתפיו שכן"‪ ,‬למדריגה של קבלת עול‪ ,‬וזה המכוון‬ ‫אין לך נאה בשור יותר מכתפיו‪ ,‬כי שור בלשון חז"ל הוא‬ ‫אמר רבי ישראל סלנטר זצ"ל‪ :‬חז"ל אמרו [יומא כ‪].‬‬ ‫תיאור של עשיה ועמל בלי רפיות ומנוחה‪ ,‬וכמרומז‬ ‫קטורת מעשרת‪ ,‬דכתיב 'ישימו קטורה וגו' ברך ה' חילו'‬ ‫בקרא [משלי יד ד] "ורב תבואות בכח שור"‪ ,‬אצל שור‬ ‫– קטורת ועשירות משולות זו לזו‪ ,‬כשם שאצל קטורת‬ ‫הראש אינו נאה‪ ,‬השור אין לו דעת בראשו‪ ,‬אלא‬ ‫אם לא השתמשו בה כהוגן העונש הוא מיתה‪ ,‬כך אצל‬ ‫"כתפיו"‪ ,‬המקום של עול העבודה הוא נאה לו ועליו‬ ‫העשירות אם יודעים איך להתנהג בה אפשר לעשות‬ ‫תפארתו‪.‬‬ ‫על ידה דברים גדולים‪ ,‬ואם לאו – סכנות גדולות כרוכות‬ ‫ולכן היו צריכים לבנות את ביהמ"ק בין כתפיו‪ ,‬כי היסוד‬ ‫בה‪.‬‬ ‫של מקום המקדש‪ ,‬מקום של השראת השכינה‪ ,‬הוא‬ ‫קבלת עול‪.‬‬ ‫בשם הרה"ק רבי אשר הגדול מסטאלין זי"ע‪' :‬מחץ‬ ‫מתנים קמיו' – על ידי מתינות יוכל למחוץ קמיו‪.‬‬ ‫ורצון שכני סנה תבאתה לראש יוסף‪( :‬לג טז)‬ ‫בשם הגאון ה"חוות דעת" מליסא זצ"ל‪ :‬יש לדקדק‬ ‫לבנימין אמר ידיד ה' ישכן לבטח ובין כתפיו שכן‪[ :‬לג‬ ‫למה קרא לקב"ה 'שוכני סנה'‪ ,‬ולא שוכן שמים או שאר‬ ‫יב]‬ ‫לשון‪ .‬ויש לתרץ‪ :‬כי שם בסנה נגלה לו הקב"ה שרוצה‬ ‫ה"חידושי הרי"ם" זי"ע אמר‪ :‬כי כאשר אדם בא לעיר‬ ‫להעלות ישראל מעוני מצרים אל ארץ ישראל‪ ,‬וזה‬ ‫אחרת הוא מבקש לו ידיד נפש שיהיה בטוח שיניח שם‬ ‫שבירך כאן את יוסף‪ ,‬שהרצון הזה יתעלה לראש יוסף‪,‬‬ ‫חפציו‪ ,‬והקב"ה גם כן ביקש לו ידיד נאמן שהוא בנימין‪,‬‬ ‫דהיינו שיהיה מזרע יוסף זה שמעלה אותם לארץ‬ ‫שיניח שם חפציו – היינו בית המקדש‪.‬‬ ‫ישראל‪ ,‬דהיינו יהושע בן נון‪ ,‬שהוא מזרע יוסף‪.‬‬ ‫איתא בגמרא [זבחים נח] שכשרצו לבנות את בית‬ ‫והם רבבות אפרים והם אלפי מנשה‪[ :‬לג יז]‬ ‫המקדש‪ ,‬אמרי כתיב וקמת ועלית אל המקום מלמד‬ ‫בשם הגר"א שהקשה‪ :‬שיש לדקדק מדוע באפרים‬ ‫שביהמ"ק גבוה מכל ארץ ישראל‪ ,‬וארץ ישראל גבוהה‬ ‫נאמר 'רבבות' – ובמנשה 'אלפי' ?‬ ‫מכל הארצות‪ ,‬לא הוו ידעי דוכתיה היכא וכו'‪ ,‬בשבט‬ ‫ונראה לומר‪ ,‬דהנה מבואר בפרשת ויחי שיעקב שכל‬ ‫בנימין וכו'‪ ,‬אמרי שמע מינה הכא הוא מקומו‪ .‬סבור‬ ‫את ידיו ושם את יד ימינו על ראש אפרים ואת שמאלו‬ ‫למבנייה בעין עיטם דמדלי‪ ,‬אמרי ניתתי ביה קליל‬ ‫על ראש מנשה‪ .‬והנה כתוב 'יפול מצדך אלף ורבבה‬ ‫כדכתיב "ובין כתפיו שכן" [וברש"י‪ :‬נעשה אותו נמוך‬ ‫מימינך'‪ ,‬ולכן אפרים שנתברך בימין‪ ,‬יפלו אויביו‬ ‫מעט ונבנהו בירושלים שהיא למטה כדכתיב כתפיו ולא‬ ‫לרבבות כמ"ש 'ורבבה מימינך'‪ ,‬אך מנשה שנתברך‬ ‫כתיב ראשו]‪.‬‬ ‫בשמאל יפלו אויביו לאלפים כמ"ש 'יפול מצדך אלף'‪,‬‬ ‫וברש"י עה"פ "ובין כתפיו שכן" אחר שהביא דברי‬ ‫ומדוייק לשון הכתוב‪.‬‬ ‫הגמרא הנ"ל מוסיף‪" :‬אין לך נאה בשור יותר מכתפיו"‪,‬‬ ‫ולכאורה יפלא‪ ,‬שואל ה"עברא דדשא" היכא שמענו‬ ‫שמח זבולן בצאתך ויששכר באהליך‪[ :‬לג יח]‬ ‫שיש יופי גשמי לשור‪ ,‬ואמאי דווקא בכתפיו‪ ,‬ועוד יותר‬ ‫המוהרי"ד מבעלזא זי"ע אמר בדרך צחות‪' :‬שמח זבולן‬ ‫צ"ב דברש"י משמע שעיקר המכוון בבין כתפיו אינו‬ ‫בצאתך' – מתי זבולן יכול לשמוח – כש'יששכר‬ ‫מחמת שהוא מקום יותר נמוך‪ ,‬אלא ליופי של כתפיו‪,‬‬ ‫‪59‬‬ ‫חג הסוכות – שמחת תורה – שמיני עצרת – וזאת הברכה‬ ‫בה"י‬ ‫במו"מ חסר לו בביתו הרבה דברים‪ ,‬אבל בחוץ יש לו‬ ‫באהליך'‪ ,‬אבל בבוא הימים שיששכר בעצמו יצא‬ ‫כבוד רב‪.‬‬ ‫לעסוק וישלח ידו במסחר‪ ,‬אז הוא מצליח יותר מזבולן‬ ‫וזה שבירך משרע"ה‪' :‬שמח זבולון' – שהוא עוסק‬ ‫עצמו‪.‬‬ ‫בפרקמטיא 'בצאתך' – שלא יהיו לו נושים ועגמ"נ‬ ‫ממסחרו‪' ,‬ויששכר' – שהוא הת"ח 'באהלך' – שיהיה‬ ‫בתרגום‪ :‬ויששכר במהכך למעבד זמני מועדיא‬ ‫לו הרחבה‪ ,‬שיהיה לכולם כל טוב בכל מקום אכי"ר‪.‬‬ ‫בירושלם‪.‬‬ ‫שואל הגאון רבי מאיר אריק זצוק"ל‪ :‬לכאורה צ"ב למה‬ ‫ברש"י‪ :‬הצלח בצאתך לסחורה‪.‬‬ ‫נטה התרגום מפשוטו של מקרא‪ ,‬ד'יששכר באהלך' –‬ ‫שואל הרה"ק רבי יחזקאל מקאזמיר זי"ע‪ :‬והלא ידוע‬ ‫משמע שיושבים באהלה של תורה ועוסקים בכל‬ ‫שרש"י בא לפרש פשוטו של מקרא [כמ"ש כמה‬ ‫מקצועות התורה כגון איסור והיתר ודיני ממונות וכו'‪,‬‬ ‫פעמים בחיבורו]‪ ,‬וא"כ מהיכי תיתי לפרש "שמח"‬ ‫ולמה נקט קביעות המועדים דווקא ?‬ ‫מלשון "הצלח" ביציאתו לסחורה‪.‬‬ ‫אמנם יתבאר על נכון‪ ,‬דהנה מה שברך משה רבינו את‬ ‫ונראה דמהכא חזינן שהפירוש הפשוט במשמעות‬ ‫זבולון ואמר לו 'שמח זבולון בצאתך'‪ ,‬נתכוון לשמחה‬ ‫שמחה היינו הצלחה‪ ,‬כי רק השרוי במדת השמחה‬ ‫כפולה‪ ,‬דבעוה"ז יהיה לו ברכה מרובה באסמו בעסקו‬ ‫זוכה לברכה והצלחה במעשה ידיו‪.‬‬ ‫בפרקמטיא‪ ,‬ובעוה"ב יקבל שכרו על השותפות שעשה‬ ‫עם יששכר להעניק לו מכספו כדי שיוכל לעסוק‬ ‫ולגד אמר ברוך מרחיב גד כלביא שכן וטרף זרוע אף‬ ‫בתורה‪ .‬ולכאורה יש להתבונן‪ ,‬איך יוכל זבולון לשמוח‬ ‫קדקד‪[ :‬לג כ]‬ ‫על שכרו המוכן לו לעוה"ב בשביל תורתו של יששכר‪,‬‬ ‫אומר ה"חתם סופר" זצ"ל‪' :‬גד' היינו מלשון מזל‪,‬‬ ‫הלא אם ח"ו יכשל יששכר בדבר הלכה לחייב את‬ ‫אימתי מתברך אדם במזל טוב – אם הוא 'מרחיב גד' –‬ ‫הזכאי או להתיר את האיסור וכדו' מה שכר מגיע לו‬ ‫שהוא נותן הרבה צדקה‪ ,‬וכן 'כלביא שכן' – שהוא זוכר‬ ‫בשביל זה ? אמנם הרי כבר אמרו חז"ל הרי הוא אומר‬ ‫תמיד ב'כלביא' – שהוא ראשי תיבות של‪ :‬כ י ל א ב‬ ‫'אתם' 'אתם' 'אתם' ג' פעמים‪ ,‬אתם אפילו שוגגין‬ ‫מותו י קח א חריו‪.‬‬ ‫אתם אפילו מזידין אתם אפילו מוטעין‪ .‬נמצא דבקביעות‬ ‫המועדים לא שייך חשש זה שיכשלו בדבר הלכה‪,‬‬ ‫הרה"ק רבי דוב בעריש מביאלא זי"ע פירש‪ :‬הנה בני‬ ‫שהרי התורה נתנה כח לחכמים שכדבריהם כן יקום‬ ‫גד ובני ראובן בקשו לקבל נחלתם בעבר הירדן‪ ,‬והענין‬ ‫אפילו אם מוטעין הן‪.‬‬ ‫בזה‪ ,‬כי רצונם היה להוסיף קדושת ארץ ישראל על‬ ‫ולפי זה מובן כוונת התרגום‪ ,‬אימתי 'שמח זבולון‬ ‫אותו מקום‪ .‬ולכן בראות משה את רצונם‪ ,‬ברך כל איש‬ ‫בצאתך' – בזמן ש'יששכר באהליך "למעבד זמני‬ ‫ישראל אשר ירצה להוסיף קדושה על קדושתו יותר‬ ‫מועדיא בירושלים"‪.‬‬ ‫ויותר‪' ,‬ברוך מרחיב גד' – 'ברוך' יהיה מי ש'מרחיב' את‬ ‫ה"נחלת יעקב יהושע" [מרי"י פרומן זצ"ל] אומר מדוע‬ ‫גבול הקדושה כמו שבט גד‪.‬‬ ‫נאמר אצל זבולון שישמח בצאתו למסחר‪ ,‬כי האריז"ל‬ ‫וגוריו אמרו שעצבות מזיקה לפרנסה‪ ,‬והרוצה להצליח‬ ‫ברש"י‪ :‬הרוגיהן היו ניכרים חותכים הראש עם הזרוע‬ ‫במסחר עליו להיות שרוי תדיר בשמחה‪ .‬והוסיף‪ :‬במה‬ ‫במכה אחת‪.‬‬ ‫שמח זבולון בצאתו – "ויששכר באהליך" – ע"י‬ ‫שואל הגר"א‪ :‬מה נפק"מ היא לנו כיצד הורג היה את‬ ‫שיתפוס אומנותו של יששכר ולפני צאתו לסחור יעסוק‬ ‫שונאיו‪ ,‬ומה רבותא יש באופן הריגה שכזה ?‬ ‫תחילה בתורה ש"פקודי ה' ישרים משמחי לב"‪.‬‬ ‫וי"ל‪ ,‬דהנה חכמינו אמרו‪ :‬השח בין תפלה של יד‬ ‫לתפילה של ראש עבירה היא בידו וחוזר מעורכי‬ ‫ה"שארית מנחם" כתב בדרך צחות‪ :‬דהנה מי שעוסק‬ ‫המלחמה [סוטה מד‪ ,].‬לפיכך מספר כאן הכתוב‪ ,‬כי בני‬ ‫במשא ומתן יש לו שמחה כשהוא בביתו‪ ,‬שם יש לו כל‬ ‫גד היו צדיקים שלא היתה בהם אפילו עבירה זו של‬ ‫טוב‪ ,‬ולעומת זה כשהוא בחוץ יש לו נושים ועגמ"נ‬ ‫"שח בין תפילה לתפילה"‪ ,‬ועל כן קבלו מדה כנגד‬ ‫ממסחרו‪ .‬ואצל רבנים זה להיפך‪ ,‬כאן שאינו עוסק‬ ‫‪60‬‬ ‫חג הסוכות – שמחת תורה – שמיני עצרת – וזאת הברכה‬ ‫בה"י‬ ‫מהיכן ידעה אם לא מאביה מפני דשותא דינוקא או‬ ‫מדה‪ ,‬והיו הורגים שונאיהם על ידי חיתוך הראש והזרוע‬ ‫מאבא או מאמא‪ ,‬עמדו ונדוהו‪ .‬ובא משרע"ה להתירו‪,‬‬ ‫בבת אחת‪ ,‬בלי הפסק‪.‬‬ ‫לכן מנה את כל הדברים שאסורים למנודה‪' :‬ברוך‬ ‫לפיכך נאמר גם 'גד גדוד יגודנו והוא יגוד עקב' – שהיו‬ ‫מבנים אשר' – שיוכל להינשא‪' .‬יהי רצוי אחיו' – שלא‬ ‫חוזרים כולם מן המלחמה במספר האנשים שיצאו אל‬ ‫יהיו אחיו בדלין ממנו‪' .‬טובל בשמן רגלו' – שיהא מותר‬ ‫המלחמה‪ ,‬ללמדך שלא היה איש מהם צריך לחזור‬ ‫לסוך בשמן‪' .‬ברזל ונחושת מנעלך' – שיהא מותר‬ ‫בתחילה מעורכי המלחמה משום "עבירות שבידך"‪,‬‬ ‫בנעילת הסנדל‪.‬‬ ‫לפי שלא היתה בהם שום עבירה‪.‬‬ ‫ברזל ונחשת מנעלך‪[ :‬לג כה]‬ ‫צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל‪[ :‬לג כא]‬ ‫אומר הרה"ק רבי חנה מקלושיץ זי"ע‪ :‬נראה לרמז בזה‪,‬‬ ‫הרה"ק מסאטמר זי"ע אמר‪ :‬משה רבינו אף שהוכיח‬ ‫בהקדם הא דאיתא בספר קב הישר[פרק מז]‪ :‬שתיבת‬ ‫את ישראל על סרחונם שהחזירם למוטב‪ ,‬אולם בזמן‬ ‫ברז"ל נוטריקון ב להה ר חל ז לפה ל אה‪ ,‬ארבע‬ ‫שדיבר עם ה' כביכול אודות ישראל‪ ,‬אז הזכיר רק‬ ‫נשות יעקב‪ .‬והנה כתבו המקובלים שזהב ונחושת הן‬ ‫מעלתם וצדקתם‪.‬‬ ‫כנגד שלושת אבות‪ ,‬אברהם שמדתו אהבה – כנגד‬ ‫וזה הרמז בפ' 'צדקת ה' עשה' – כשדיבר עם ה' אז‬ ‫כסף מלשון 'נכסף נכספתי'‪ .‬זהב – הוא יראה מדת‬ ‫הזכיר רק "צדקת" ישראל‪ ,‬ואילו משפטיו – דברי תורה‬ ‫יצחק ['מצפון זהב יאתה']‪ .‬ונחשת – זה יעקב דכתיב‬ ‫ומוסר אמר רק כאשר דיבר עם ישראל‪.‬‬ ‫בו 'נחשת"י ויברכני ה' בגללך'‪.‬‬ ‫והנה אם תבא ההשפעה בזכות אברהם‪ ,‬אז בא יבא‬ ‫נפתלי שבע רצון ומלא ברכת ה'‪[ :‬לג כג]‬ ‫ישמעאל בטענה שגם אליו מגיע חלק מההשפעה‪,‬‬ ‫מפרש החזקוני‪' :‬נפתלי שבע רצון' – פירותיו מברכות‪,‬‬ ‫שהוא בנו של אברהם‪ .‬ואם בזכות יצחק‪ ,‬יבא עשו‬ ‫וכל זמן שירצה יאכל וישבע מהם קודם שיאכל אדם‬ ‫בטענה ותביעה‪ .‬אבל אם תבא בזכות יעקב ונשיו‪ ,‬אין‬ ‫פירותיו ממקום אחר‪' .‬ומלא ברכת ה'' – כל הבא בארצו‬ ‫לשום אומה ולשון איזו טענה ומענה‪ ,‬ורק לישראל מגיע‬ ‫ורואה פירות מבכרות מודה ומברך את הקב"ה עליהם‪.‬‬ ‫ההשפעות‪.‬‬ ‫וזה שאמר הכתוב‪' :‬ברז"ל ונחש"ת'‪ ,‬אם מבקשין‬ ‫ולאשר אמר ברוך מבנים אשר‪[ :‬לג כד]‬ ‫בזכות יעקב ונשיו המרומזין בברזל ונחשת‪' ,‬מנעלך' –‬ ‫אומר ה"חתם סופר" זצ"ל‪' :‬ולאשר' – לצדיק המאושר‬ ‫אז ההשפעות סגורות ושמורות תחת מנעול ובריח‪ ,‬ואין‬ ‫אמר‪' :‬ברוך מבנים אשר' – עיקר האושר והברכה הוא‬ ‫הלאומות שום פתחון פה להנות מזה‪.‬‬ ‫כאשר 'מבנים אשר' – שהוא רווה נחת מבניו‪ ,‬אשר גם‬ ‫הם צדיקים מאושרים כמוהו‪.‬‬ ‫ויגרש מפניך אויב ויאמר השמד‪[ :‬לג כז]‬ ‫אומר הרה"ק המוהר"י מבעלזא זי"ע‪ :‬נראה לפרש‪,‬‬ ‫ברש"י מספרי‪ :‬אין לך בכל השבטים שנתברך בבנים‬ ‫שבאמת השי"ת מגרש את האויב‪ ,‬אלא שאומר לנו‬ ‫כאשר‪ .‬ורש"י מוסיף – ואיני יודע כיצד‪.‬‬ ‫"השמד"‪ ,‬דהיינו שאנחנו נעשה איזה פעולה‪ ,‬אבל‬ ‫וראה ברמב"ן ובדעת זקנים מבעלי התוס'‪ ,‬וריב"א על‬ ‫באמת הכל הוא מה' יתברך שמו‪.‬‬ ‫התורה‪ ,‬ובערבי נחל ועוד מפרשים בענין זה‪.‬‬ ‫והגאון מרוגטשוב זצוק"ל אמר‪ :‬משום שלא מצאנו מי‬ ‫וישכן ישראל בטח בדד עין יעקב אל ארץ דגן ותירוש‬ ‫שהיה לו בני בנים בארץ כנען קודם ירידתם למצרים‬ ‫אף שמיו יערפו טל‪[ :‬לג כח]‬ ‫חוץ מיהודה ואשר‪ ,‬אבל ליהודה מתו שני בנים בכנען‪,‬‬ ‫אומר ה"שארית מנחם" זצ"ל‪ :‬דהנה יסוד גדול בחיזוק‬ ‫ושל אשר היו קיימים ודו"ק‪.‬‬ ‫הדת בעת הגלות שאנו נמצאים ופזורים בין האומות‪,‬‬ ‫הוא שלא להתערב עמהם ח"ו‪ ,‬ולא ללכת בדרכיהם‬ ‫הבעל הטורים מפרש את ברכת אשר באופן נפלא‪:‬‬ ‫ומנהגיהם ולהבדל מהם בתכלית הריחוק‪ ,‬וכמו שמצינו‬ ‫שלכך ברכו משה בדברים הללו‪ ,‬לפי שכשמכרו‬ ‫שגזרו חז"ל במסכת ע"ז [לה‪ ]:‬על פתן ושמנן משום‬ ‫השבטים את יוסף החרימו שלא יגלו לאף אחד‪ ,‬וסרח‬ ‫הרחקה‪ .‬וכמו שמצינו שאמר בלעם‪' :‬הן עם לבדד‬ ‫בת אשר ידעה ממכירתו בנבואה‪ ,‬ואמרו השבטים‬ ‫‪61‬‬ ‫חג הסוכות – שמחת תורה – שמיני עצרת – וזאת הברכה‬ ‫בה"י‬ ‫היתה שונה בעיניו מכל מצוה אחרת שבתורה שקיים‬ ‫ישכון ובגוים לא יתחשב'‪ .‬וזה שאה"כ‪' :‬וישכן ישראל‬ ‫בזריזות יתירה‪.‬‬ ‫בטח' – מתי שוכן ישראל בטח ביהדותו‪ ,‬כש'בדד עין‬ ‫יעקב'‪ ,‬והוא בבחי' עם לבדד ישכון‪.‬‬ ‫זאת הארץ אשר נשבעתי לאברהם וגו' לזרעך אתננה‪:‬‬ ‫[לד ד]‬ ‫הגאון מקוז'יגלוב זצ"ל בספרו "ארץ צבי" מפרש עפי"ד‬ ‫ברש"י‪ :‬הראיתיך כדי שתלך ותאמר לאברהם ליצחק‬ ‫חז"ל בילקוט שמעוני [תהלים פ רמז תתכ"ח]‪ :‬אמרו‬ ‫וליעקב שבועה שנשבע להם הקב"ה – קיימה‪.‬‬ ‫ישראל לפני הקב"ה‪ ,‬רבוש"ע‪ ,‬בזכות שלש דמעות‬ ‫אומר הרה"ק מאפטא זי"ע‪ :‬ראה הקב"ה שמשה כל כך‬ ‫שהוריד עשו מעיניו‪ ,‬השלטתו מסוף העולם ועד סופו‬ ‫מפציר בו להישאר בחיים‪ ,‬ציוהו לעשות מצוה שאי‬ ‫ונתת לו שלום בעולם הזה‪ ,‬אנו שדמעותינו תדירה ביום‬ ‫אפשר לקיימה בחיים‪ ,‬והיינו שליחות אל האבות‬ ‫ובלילה כלחם‪ ,‬על אחת כמה וכמה שתמלא עלינו‬ ‫שאינם כבר בחיים‪ .‬ובזה נצחו ! כי כדי לקיים מצוה‬ ‫רחמים‪.‬‬ ‫היה משה מוכן אפילו למות!‬ ‫והקשו רבים‪ ,‬מדוע באמת דמעותיו של עשו אינן‬ ‫בטלות באלף בדמעותיהם של ישראל?! ותירצו‪ ,‬כי עשו‬ ‫הרה"ק רבי דוד מטאלנא זי"ע‪ :‬נבו הוא נוטריקון " נ'‬ ‫בכה על אובדן עניני עולם הזה‪ ,‬ואילו היו ישראל בוכין‬ ‫בו"‪ ,‬כלומר שהשיג שער הנ' של חמשים שערי‬ ‫על עניני התורה והמצוה‪ ,‬כי אז היה בכח דמעותיהן‬ ‫קדושה‪.‬‬ ‫לבטל את דמעת עשו ברוב ובאלף‪ ,‬אבל מכיון שגם‬ ‫ישראל בוכין על עניני עוה"ז‪ ,‬נמצא שהדמעות היו מין‬ ‫ה"באר מים חיים" זי"ע מוסיף על זה לפרש דברי חז"ל‬ ‫במינו‪ ,‬וקיי"ל מין במינו אפילו באלף לא בטיל‪.‬‬ ‫במסכת ב"ב‪ :‬וימת משה מי כתבו וכו' מכאן ואילך‬ ‫וזה מאמר הפסוק‪' :‬וישכון ישראל בטח בדד' – ישראל‬ ‫הקב"ה אומר ומשה כותב בדמע‪ ,‬זאת אומרת שמכיון‬ ‫כבר ממזמן היה יכול 'לשכון לבטח' ולזכות לביאת‬ ‫שהקב"ה אמר למשה לכתוב "וימת שם משה"‪ ,‬היה‬ ‫המשיח‪ ,‬אך דא עקא ש'עין יעקב אל ארץ דגן ותירוש' –‬ ‫חביב בעיניו לקיים מצות השם להשלים את התורה‬ ‫שדמעות ישראל המה על עניני דגן ותירוש‪ ,‬ולכן לא‬ ‫שלא תהיה חסרה שמונה פסוקים – וקיבל עליו גזירת‬ ‫מבטלות את דמעותיו של עשו‪.‬‬ ‫המיתה‪.‬‬ ‫ברש"י‪ :‬אף ברכתו של יצחק נוספת על ברכתו של‬ ‫הרבי ה"אמרי אמת" זי"ע אמר‪ :‬שלכך כתיב בלשון‬ ‫יעקב‪ ,‬ויתן לך האלקים מטל השמים וגו'‪.‬‬ ‫יחיד‪' ,‬לזרעך'‪ ,‬כי המצוה היה שילך לכל אחד ביחידות‪,‬‬ ‫כותב הרבי ה"לב שמחה" זי"ע‪ :‬אולי הכוונה אף ברכתו‬ ‫לאברהם ליצחק וליעקב‪ ,‬כי מצינו אם יתוועדו כל‬ ‫של יצחק נוספת וכו' היא הברכה שברך יצחק את עשו‬ ‫האבות ויבקשו רחמים יהי' תיכף הגאולה‪.‬‬ ‫משמני הארץ יהי' מושבך ומטל השמים מעל‪ ,‬שהיא‬ ‫נוספת על מה שנתברך יעקב על ידו ויתן לך האלק'‬ ‫וימת שם משה עבד ה' בארץ מואב על פי ה'‪[ :‬לד ה]‬ ‫מטל השמים וגו'‪ ,‬שמשרע"ה ברך את בנ"י שיחולו‬ ‫בגמרא‪ :‬וימת שם משה ספרא רבה דישראל‪.‬‬ ‫עליהם כל הברכות שברך יצחק‪ ,‬גם אלו שברך בהם‬ ‫הרה"ק ה"מאור עינים" [בפר' וילך ד"ה שם בענין]‬ ‫את עשו‪.‬‬ ‫כתב לבאר הענין שנקרא משרע"ה 'ספרא רבה‬ ‫דישראל'‪ ,‬עפ"י הידוע שיש ששים רבוא אותיות לתורה‬ ‫ויעל משה מערבות מואב אל הר נבו‪[ :‬לד א]‬ ‫וכנגדם יש ששים רבוא נשמות ישראל‪ ,‬כל אחד‬ ‫ברש"י‪ :‬כמה מעלות היו ופסען משה בפסיעה אחת‪.‬‬ ‫מישראל מקושר אל אות אחת מהתורה‪ ,‬ואם חוטא ח"ו‬ ‫שואל ה"חפץ חיים" זצ"ל‪ :‬לשם מה מספרת זאת‬ ‫מפסיק עצמו מהאות שלו בתורה וחסר אות אחת מן‬ ‫התורה? אלא‪ ,‬בא להודיענו שמשה רבנו קיים מה‬ ‫התורה ח"ו‪ ,‬וכל אות ואות שבתורה כלול מכל התורה‬ ‫שנצטווה מפי הקב"ה "עלה אל הר העברים ומות‬ ‫כולה‪ ,‬ע"כ אם חסר אות אחת מן התורה נפסל כל‬ ‫בהר" וגו' בזריזות עצומה‪ ,‬עד שפסע כל מעלות ההר‬ ‫הס"ת‪.‬‬ ‫בפסיעה אחת‪ ,‬אף שמיתתו היתה תלויה בדבר‪ ,‬ולא‬ ‫‪62‬‬ ‫חג הסוכות – שמחת תורה – שמיני עצרת – וזאת הברכה‬ ‫בה"י‬ ‫אלהים" – שיהיה להם מנהיג אחר כמשה שגם יהיה‬ ‫ולכן נקרא משרע"ה 'ספרא רבה דישראל'‪ ,‬כי הוא למד‬ ‫חלק אלוק‪ ,‬ומש"ר כל הארבעים שנה הפריך זאת ואמר‬ ‫התורה עם ישראל‪ ,‬ולימד אותם דעת ותבונה איך יהיו‬ ‫שהוא רק שליח ה' ותו לא‪ .‬ולכן כל זמן שהיה מש"ר חי‬ ‫מקושרים אל התורה שלא יחסר מאומה ממספר‬ ‫עדיין לא הוברר להם טעותם‪ ,‬אבל כשראו שהוא בן‬ ‫אותיותיה ח"ו‪ .‬ועל שם כך נקראים החכמים 'סופרים'‪,‬‬ ‫תמותה כאחד האדם‪ ,‬אז רק הגיעו לידיעת ה' שהוא‬ ‫מפני שהם סופרים את אותיות התורה ושומרים עליהם‬ ‫ואין בלתו‪...‬‬ ‫שלא יחסר מהם כלום‪ ,‬כדי שתהא התורה שלימה‪.‬‬ ‫ועי"ז מתורץ גם הענין של העלמת קבורתו של מש"ר‪,‬‬ ‫ברש"י‪ :‬הקב"ה אומר ומשה כותב בדמע‪.‬‬ ‫שאם היו יודעים איזה מקום קבורתו היו עושים את‬ ‫אומר ה"תפארת שלמה" זי"ע‪ :‬לא על וימת שם שפך‬ ‫קברו לאיזה‪ .....‬ומבקשים שם ישועות‪ ,‬וממילא לא היו‬ ‫דמעות‪ ,‬אלא על השבח "עבד ה' " שהיה צריך‬ ‫מגיעים אף פעם לידיעת ה'‪ ,‬ולכן העלימו את קבורתו‪,‬‬ ‫לכתוב‪...‬‬ ‫ועי"ז הגיעו לידיעת ה' והוברר להם טעותם‪.‬‬ ‫כאשר מילא הרה"ק רבי מנחם מאמשינוב זי"ע את‬ ‫שואל ה"גן רוה"‪ :‬איך לא ידע איש את מקום קבורתו‪,‬‬ ‫מקום אביו‪ ,‬היה בן ח"י שנים‪ ,‬והיו בין החסידים כאלה‬ ‫והלא בפירוש כתבה התורה שנקבר בארץ מואב מול‬ ‫שלא קבלו אותו לרבי‪ ,‬וביומא דהילולא הראשונה של‬ ‫בית פעור ?‬ ‫אביו מרן המוהרי"ד באו לאמשינוב‪ ,‬ואמר אז דלכאורה‬ ‫ונראה לפרש‪ :‬שאין הכוונה שלא ידע איש את המקום‬ ‫מדוע עשה ה' ככה‪ ,‬אלא שבאם היו יודעים מקום‬ ‫שנקבר משה‪ ,‬אלא הכוונה שלא ידע איש מה הטעם‬ ‫מנוחתו – שוב לא היו מקבלים את מרותו של יהושע‪,‬‬ ‫שנקבר משה‪.‬‬ ‫כאשר היו הולכים לציון רבם שנפטר ‪...‬‬ ‫דהנה בגמרא סנהדרין [טו] מסתפקת האם קבורה היא‬ ‫משום בזיונא או משום כפרה עי"ש‪ .‬והנה אצל משה‬ ‫ולא ידע איש את קבורתו עד היום הזה‪[ :‬לד ו]‬ ‫לא שייך לא בזיונא ולא הטעם של כפרה‪ .‬דבזיונא היינו‬ ‫הרה"ק ה"מאור עינים" [בפר' תרומה ד"ה והנה נאמר]‬ ‫מה שגופו מסריח וזה שייך רק במי שמת ע"י מלאך‬ ‫כתב לבאר את כוונת הפסוק עפ"י מה שאמרו חז"ל‬ ‫המות‪ ,‬משא"כ מש"ר שמת ע"י הקב"ה לא הסריח‪,‬‬ ‫בתקו"ז איתפשטותא דמשה בכל דרא ודרא‪ ,‬היינו כי‬ ‫נמצא שלא שייך בו בזיונא‪ .‬ואף כפרה לא שייך אצל‬ ‫משרע"ה הוא כללות הדעת של כל ישראל‪ ,‬וכל איש‬ ‫משה‪ ,‬שמשרע"ה ודאי אינו צריך כפרה‪ ,‬וא"כ קשה‬ ‫ישראל יש בו מבחינת משה‪ ,‬כל חד וחד כפום שיעורא‬ ‫מדוע היה צריך לקוברו‪ .‬וזה כוונת הפסוק 'ולא ידע איש‬ ‫דיליה ‪ ,‬לזה אמר הכתוב 'ולא ידע איש את קבורתו'‪ ,‬כי‬ ‫– טעם – קבורתו עד היום הזה'‪.‬‬ ‫באמת הוא גנוז וקבור בלב ודעת כל אחד מישראל‪,‬‬ ‫ומאריך שם הרבה מזה עיי"ש‪.‬‬ ‫ומשה בן מאה ועשרים שנה במתו לא כהתה עינו ולא‬ ‫נס לחה‪[ :‬לד ז]‬ ‫הרבי ה"בית ישראל" זי"ע הסביר להבין את ענין‬ ‫אומר רבי מאיר שפירא זצ"ל‪ :‬עינו – זו העין של 'שפלות‬ ‫התועלת שלא ידעו מקום קבורתו‪ ,‬עפ"י מש"כ ה"משך‬ ‫עצמית'‪ ,‬שהאדם נברא בשתי עינים‪ ,‬כדי שבאחת‬ ‫חכמה" עה"פ "ולא נתן ה' לכם לב לדעת ועינים לראות‬ ‫יראה גדלות הבורא ובשניה שפלות עצמו‪ ,‬כדברי‬ ‫ואזנים לשמוע עד היום הזה"‪ .‬ואי' במדרשים‪ :‬עד היום‬ ‫המגיד מקוזניץ זי"ע‪ ,‬ומשה רבינו‪ ,‬על אף שדברה אתו‬ ‫הזה‪ ,‬זה יום פטירתו של מש"ר‪ .‬ולכאורה‪ ,‬מדוע כל‬ ‫השכינה פה אל פה – לא כהתה עין שפלות עצמו‪.‬‬ ‫הארבעים שנה לא הגיעו לכ"ז [לתקן את ראשם היינו‬ ‫עינים לראות כו'] ורק אז בפטירת מש"ר הגיעו לזה?‬ ‫ומתרץ שם ה"משך חכמה"‪ ,‬שהדור ההוא – דור דעה‬ ‫ויבכו בני ישראל את משה בערבת מואב שלשים יום‬ ‫היה להם טעות בעצם מהותו של מש"ר‪ ,‬שחשבו‬ ‫ויתמו ימי בכי אבל משה‪[ :‬לד ח]‬ ‫שהוא חלק אלוק ממעל‪ ,‬ועי"ז היה להם טעות גמורה‪,‬‬ ‫ברש"י‪ :‬הזכרים‪ .‬אבל באהרן‪ ,‬מתוך שהיה רודף שלום‬ ‫כגון במעשה העגל דכ' שם בפ' "קום עשה לנו אלהים‬ ‫בין איש לרעהו ובין אשה לבעלה‪ ,‬נאמר כל בית ישראל‪,‬‬ ‫וגו' כי זה משה האיש לא ידענו מה היה לו" היינו שכיון‬ ‫זכרים ונקבות‪.‬‬ ‫שחשבו שמש"ר היה חלק אלוק ממעל אמרו "עשה לנו‬ ‫‪63‬‬ ‫חג הסוכות – שמחת תורה – שמיני עצרת – וזאת הברכה‬ ‫בה"י‬ ‫בספרי‪ :‬בישראל לא קם אבל באומות העולם קם‪ ,‬ומנו‬ ‫הרבי ה"בית ישראל" זי"ע סיפר שאביו זי"ע הלך לטייל‬ ‫בלעם‪.‬‬ ‫במארינבד‪ ,‬והקשה‪ ,‬היתכן שאהרן היה יותר גדול‬ ‫בספר "הכתב והקבלה"‪" :‬קם" מעין התקוממות‪ ,‬במרי‬ ‫ממש"ר?‬ ‫וחוצפה‪ ,‬וזוהי כוונת הספרי‪" :‬בישראל לא קם"‪ ,‬אף‬ ‫ותירץ ע"ז‪ ,‬דאיתא בזוהר [ויחי] שאצל צדיקים ל' יום‬ ‫נביא אחד לא העיז לומר שהוא גדול כמשה‪ ,‬אבל‬ ‫קודם שמסתלקים מן העולם מסתלקת מהן הוד זיו‬ ‫באומות העולם "קם" עז פנים להידמות למשה‪ ,‬ומנו‬ ‫פניהם‪ ,‬וכן איתא גם אצל דוה"מ כשבנו היה חולה‬ ‫בלעם‪.‬‬ ‫הצטער מאד‪ ,‬עד כדי כך שפחדו להודיעו שהוא נפטר‪,‬‬ ‫ולבסוף כשאכן נודע לו מפטירת בנו‪ ,‬אכל ושתה וכלל‬ ‫הרה"ק רבי פנחס מקוריץ זי"ע היה אומר‪ :‬מאד תמוה‬ ‫לא התאבל עליו‪ ,‬ובמפרשים שם מקשים האיך יכל‬ ‫בעיני מפני מה בשעה שהקיסר אינו נושא עליו את‬ ‫לעשות כן‪ ,‬ובעצם לא קשה מידי‪ ,‬דאיתא שבעצם היו‬ ‫כתרו‪ ,‬תולים את היתד על קולב פשוט‪ ,‬הלא הכתר‬ ‫צריכים להתאבל על האדם עוד קודם שנפטר‪ ,‬רק‬ ‫דבר מאד חשוב עד שהקיסר בכבודו ובעצמו נושאו על‬ ‫שהרי לא יודעים מתי האדם יסתלק מן העולם‪ ,‬לכן‬ ‫ראשו‪ ,‬והיה מכובד יותר אילו אחד מהשרים היה נושאו‬ ‫מצטערים ומתאבלים אח"כ‪ ,‬ולכן אצל דוה"מ שהוא‬ ‫בינתיים על הראש? ברם‪ ,‬יש לחשוש שמא יתגאה‬ ‫בכה והצטער עוד קודם פטירת בנו‪ ,‬לכן לא היה צריך‬ ‫ויאמר "גם אני המלך"‪ ...‬משא"כ יתד דומם‪ ...‬רק אדם‬ ‫יותר להתאבל עליו אח"כ‪.‬‬ ‫גדול כמשה רבנו שהיה עניו מאד היה יכול לשאת את‬ ‫וכן גם כאן‪ ,‬הצדיקים שבדור כבר ידעו קודם לכן‬ ‫הכתר של הקב"ה‪ ,‬כמו שכתוב‪ :‬כליל תפארת בראשו‬ ‫שמש"ר עומד להסתלק מן העולם‪ ,‬וכבר התאבלו עליו‬ ‫נתת לו בעמדו לפניך על הר סיני‪! ...‬‬ ‫קודם‪ ,‬ולכן לא התאבלו עליו כעת‪ ,‬ולכן כתיב בית‬ ‫ישראל ולא "כל" בית ישראל‪.‬‬ ‫הרה"ק ה"אמרי חיים" מויז'ניץ זי"ע שואל‪ :‬לכאורה‬ ‫ולי נראה אומר הרבי הב"י‪ ,‬דאין זו קושיא כלל‪ ,‬דאיתא‬ ‫מה באה תיבת "עוד"?‬ ‫איתפשטותא דמשה בכל דרא ודרא‪ ,‬ולכן הצדיקים לא‬ ‫אלא הכוונה שמשה היה נביא בבחינת "עוד"‪ ,‬כלומר‬ ‫התאבלו עליו‪ ,‬כי הוא עדיין נשאר עמהם‪.‬‬ ‫שתמיד היה מתפלל ומבקש מה' שיתן ויחזור ויתן –‬ ‫עוד ועוד כל מחסורם והצטרכותם של בני ישראל‪.‬‬ ‫הרבי ה"לב שמחה" זי"ע כותב‪ :‬אין כוונת רש"י לומר‬ ‫דגדולתו של אהרן יותר מגדולתו של משרע"ה‪ ,‬אלא‬ ‫ולכל היד החזקה ולכל המורא הגדול אשר עשה משה‬ ‫שרבי אינו יכול להתיישר עם כולם‪ ,‬ומשה רבינו היה‬ ‫לעיני כל ישראל‪[ :‬לד יב]‬ ‫רבי‪ ,‬משא"כ אהרן שושבינא דמטרוניתא‪ ,‬ואף שאמרו‬ ‫ל עיני כ ל י שראל ‪ -‬ר"ת‪ :‬כ הנים‪ ,‬ל וים‪ ,‬י שראלים‪.‬‬ ‫הוי מתלמידיו של אהרן משמע שגם הוא היה רבי‪ ,‬י"ל‬ ‫שהכוונה להיות תלמיד למדתו של אהרן שהיה אוהב‬ ‫ברש"י‪ :‬שנשאו לבו לשבור הלוחות לעיניהם‪.‬‬ ‫שלום ורודף שלום‪.‬‬ ‫שואל הרה"ק ה"שפע חיים" מצאנז זי"ע‪ :‬אמאי מסיים‬ ‫התורה בענין רע? ואמר בקדשו‪ ,‬דאי' בגמ' דאלמלא‬ ‫אומר ה"משך חכמה"‪ :‬אולם בפטירת יעקב אבינו לא‬ ‫נשתברו הלוחות לא שלטה שכחה‪ ,‬וא"כ לא היו ישראל‬ ‫נאמר כך‪ ,‬כי בפטירת משה כל כמה שהעם היה שבור‬ ‫חוזרים על תלמודם וע"כ טוב הדבר שנשברו‪ ,‬ומזה‬ ‫ומדוכא‪ ,‬חיזקה אותם הידיעה שהיום הם נכנסים‬ ‫נגרם השכחה בעולם‪ ,‬ועי"כ יהודים חוזרים בהתמדה‬ ‫לארץ‪ ,‬ושמחת הגאולה הקרובה היתה בכוחה להשקיט‬ ‫על למודם‪.‬‬ ‫את הכאב‪ ,‬לכן נאמר "ויתמו"‪ .‬אולם בפטירת יעקב‬ ‫התחיל השעבוד והצרות האמיתיות‪ ,‬כמ"ש חז"ל‬ ‫כותב הגה"ק ה"זרע שמשון" זי"ע‪ :‬גרסינן בפ"'ק‬ ‫בילקוט‪ :‬כיון שנפטר יעקב אבינו התחיל השעבוד‪ ,‬ולכן‬ ‫דתענית [יא‪ ].‬תניא בזמן שהציבור שרוי בצער אל יאמר‬ ‫לא נאמר שם ויתמו‪.‬‬ ‫אדם אלך לביתי ואוכל ואשתה ושלום עליך נפשי‪ ,‬ואם‬ ‫עושה כן עליו הכתוב אומר וכו'‪ ,‬אלא יצער עצמו עם‬ ‫ולא קם נביא עוד בישראל כמשה אשר ידעו ה' פנים‬ ‫הציבור‪ ,‬שנאמר 'וידי משה כבדים' וכו'‪ ,‬וכי לא היה לו‬ ‫אל פנים‪[ :‬לד י]‬ ‫‪64‬‬ ‫חג הסוכות – שמחת תורה – שמיני עצרת – וזאת הברכה‬ ‫בה"י‬ ‫בספר "נר ישראל" מביא‪ :‬סיפר הרה"ח המפורסם רבי‬ ‫למשה כר אחד או כסת אחד‪ ,‬אלא כך אמר משה הואיל‬ ‫הירשל'י מליעווא‪ ,‬אשר בהכנסו פעם ביום שמחת‬ ‫שהציבור שרוי בצער אף אני אהיה עמם בצער‪ ,‬וכל‬ ‫תורה אל מרן רבי נחום בער'ניו זי"ע‪ ,‬שאלו‪ :‬הירשל‪,‬‬ ‫המצער עצמו עם הציבור זוכה ורואה בנחמת ציבור‬ ‫למה מוסיפין היום לקרות גם פרשת בראשית?‬ ‫ע"כ‪.‬‬ ‫ושתק מרן כמה רגעים‪ ,‬ואחר כך אמר‪ :‬חושב אני שהוא‬ ‫ולכן אמר הכתוב 'ולכל היד החזקה' – שציער עצמו עם‬ ‫מפני שאם יכנס אדם מישראל לבית הכנסת בעת‬ ‫הציבור כמ"ש 'וידי משה כבדים'‪' ,‬אשר עשה משה‬ ‫שכולם שמחים ורוקדים לכבוד התורה‪ ,‬ויפול רוחו‬ ‫לעיני כל ישראל' שעשה כך משום שכל הציבור היה‬ ‫בקרבו ביודעו שלא פתח ספר כל השנה ומה לו‬ ‫שרוי בצער‪ ,‬ומי שיעשה כן יזכה לראות בנחמת ציבור‬ ‫ולשמחה זו‪ ,‬לכן מתחילים לקרוא ביום זה מ'בראשית'‪,‬‬ ‫כשינחם הקב"ה את ישראל מצרותם‪ ,‬ויזכה לראות‬ ‫לומר לו שמח גם אתה בשמחתה של תורה‪ ,‬ואם לא‬ ‫'בראשית ברא אלקים' – כלומר הישועה החדשה אשר‬ ‫למדת עד כה‪ ,‬אל תתייאש‪ ,‬יש לך הזדמנות להתחיל‬ ‫יעשה האלקים‪ ,‬שאז יחזור העולם לתיקונו הראשון‪.‬‬ ‫עתה מחדש‪.‬‬ ‫בס' "נפלאות חדשות"‪ :‬הפסוק האחרון בתורה מקושר‬ ‫בגמרא‪ :‬השותה מים לצמאו מברך שהכל נהיה בדברו‪.‬‬ ‫לפסוק הראשון של התורה‪" .‬אשר עשה משה" – כל‬ ‫רבי טרפון אומר‪ ,‬בורא נפשות רבות וחסרונן‪.‬‬ ‫תורתו של משה‪ ,‬כל לימודו ופעולתו – "לעיני כל‬ ‫פירש הצדיק הבבא סאלי זי"ע [וכן איתא בשם הרבי ר'‬ ‫ישראל" – שכל ישראל יראו בעין כי "בראשית ברא‬ ‫שמעלקא זי"ע]‪' :‬השותה' – מי שלומד תורה‪,‬‬ ‫אלקים את השמים ואת הארץ" – שיש יוצר ויש מנהיג‬ ‫שנמשלה למים‪' .‬לצמאו' – והוא מרגיש הא‪ ...‬הא‪...‬‬ ‫לבירה‪.‬‬ ‫צמאון אדיר לתורה‪' .‬מברך' – יש לו כח מיוחד לברך‪.‬‬ ‫'שהכל נהיה בדברו' – וכל מה שמברך מתקיים !‬ ‫בס' "אמרות טהורות" מהרה"ק מרחמסטריווקא נ‪.‬י‪.‬‬ ‫רבי טרפון אומר עוד יותר מזה – מי שלומד תורה באופן‬ ‫זי"ע‪ :‬אותיות סוף התורה ותחילתה אותיות "לב"‪,‬‬ ‫זה של צמאון‪ ,‬הרי הוא יכול להחיות מתים ! 'בורא‬ ‫בראשית ולעיני כל ישראל‪ ,‬לרמוז שהת"ח נדמה ללב‪,‬‬ ‫נפשות רבות וחסרונן'‪.‬‬ ‫כמו שהלב נותן חיות לכל האיברים וממנו ועל ידו הם‬ ‫ניזונים‪ ,‬כך הצדיק‪ ,‬כמו שאמרו חז"ל כל העולם ניזון‬ ‫בשביל חנינא בני‪.‬‬ ‫אמרות טהורות שנאמרו ע"י צדיקים זי"ע‬ ‫וז"ש 'משה' – המורה‪ ,‬צריך להיות – 'לעיני כל ישראל'‪,‬‬ ‫בענינים שונים‪:‬‬ ‫שיהיה להם לעיניים‪ ,‬להאיר להם את הדרך ילכו בה‪,‬‬ ‫וללמדם תורה ומצוות‪ ,‬כי הוא הלב הנרמז בסוף התורה‬ ‫באחת השנים שהה הרבי ה"אמרי חיים" מויז'ניץ זי"ע‬ ‫ובתחילתה‪.‬‬ ‫בבלגיה בחג הסוכות‪ .‬במהלך סעודת החג החל לרדת‬ ‫גשם שוטף‪ ,‬וזלעפות המטר שדפקו בעוז על הסכך‪,‬‬ ‫ה"חתם סופר" זצ"ל אומר‪ :‬חז"ל אמרו שתנאי התנה‬ ‫הגירו נחלים של מים אל תוך הסוכה‪ .‬הקור העז וגשם‬ ‫הקב"ה עם מעשי בראשית‪ ,‬שאם יצטרכו לשנות‬ ‫הזלעפות הניסו את יושבי הסוכה לתוך הבית‪ ,‬אולם‬ ‫מטבעם לטובת ישראל – ישתנו‪ ,‬וז"ש "לכל האותות‬ ‫הרבי לא מש ממקומו‪ ,‬הוא ישב‪ ,‬כשפניו קורנות‬ ‫והמופתים והיד החזקה אשר עשה משה לעיני כל‬ ‫משמחה עילאית‪ ,‬וזימר מזמירות החג בחוזק‬ ‫ישראל" – כל הדברים הללו היו מותנים בזמן –‬ ‫ובהתלהבות‪ .‬למלוויו של הרבי קשה היה לעמוד בקור‬ ‫בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ‪.‬‬ ‫העז וברטיבות המחלחלת‪ ,‬אולם הרבי אחוז היה‬ ‫שמחה עצומה‪ ,‬וכאילו לא שת ליבו לכל המתרחש‬ ‫הרבי ר' ברוך ממז'בוז זי"ע אמר‪' :‬לעיני כל ישראל' –‬ ‫סביב‪.‬‬ ‫לפי עיני ישראל והסתכלותם בתורה‪ ,‬כך הוא חידוש‬ ‫מעשה בראשית בכל יום‪.‬‬ ‫לאחר שהתפזרו העבים והגשם חדל לרדת‪ ,‬ביקשו‬ ‫החסידים להבין את פשר הדבר‪ ,‬והרבי הסביר‪:‬‬ ‫בראשית ברא אלקים‪:‬‬ ‫‪65‬‬ ‫חג הסוכות – שמחת תורה – שמיני עצרת – וזאת הברכה‬ ‫בה"י‬ ‫מאוירה‪ ,‬שאלו הגר"מ אם שמע מאבותיו טעם לדבר‬ ‫"במשנה במסכת סוכה מבואר כי כשיורדים גשמים‪,‬‬ ‫מדוע הרבה זקינו ה"דברי חיים" זי"ע מצאנז לחלק‬ ‫משול הדבר לעבד שבא למזוג כוס לרבו‪ ,‬ושפך לו רבו‬ ‫הרבה צדקה דווקא בערב סוכות‪.‬‬ ‫קיתון בפניו‪ ,‬ומה עשה העבד‪ ,‬כששופך לו אדוניו קיתון‬ ‫בפניו?" שאל הרבי ומיד השיב‪" :‬הוי אומר אם שוטה‬ ‫והשיב הרה"ק מבאבוב‪ :‬הלא מקורו מהאריז"ל‪ ,‬והוסיף‬ ‫הוא – בורח‪ ,‬אולם אם פיקח הוא – נשאר כדי לרצות‬ ‫שאפ"ל טעם בדרך רמז‪:‬‬ ‫את אדונו‪ ,‬ואדרבה‪ ,‬שמח הוא גם כשרבו גוער בו וגם‬ ‫כי שיעור הכשר סוכה עולה במכוון במספר צדקה –‬ ‫כששופך קיתון בפניו‪ ,‬שמח הוא על הקשר שיש בינו‬ ‫דשיעור הכשר סוכה שתים כהלכתן ושלישית אפילו‬ ‫לבין אדונו‪ ,‬ומנסה לרצות את אדונו ולהיטיב את מבטיו‬ ‫טפח‪ .‬ושיעור הרוחב הוא ז' על ז'‪ ,‬וגובהו עשרה‬ ‫עליו‪.‬‬ ‫טפחים‪ .‬נמצא דכל כותל ארכו שבעה טפחים וגובהו‬ ‫עשר‪ ,‬הרי בכל כותל "שבעים טפחים" ושני הכתלים‬ ‫ביחד הרי ק"מ טפחים‪ .‬ושלישית אפילו טפח ‪ -‬הרי‬ ‫***‬ ‫טפח רחבו ועשר טפחים ארכו‪ ,‬יצא לעוד עשרה‪,‬‬ ‫בספר "מגיד מישרים" [פר' אמור] מסופר‪ :‬שמרן הבית‬ ‫ועולים ביחד כל הטפחים של הדפנות ק"נ טפחים‪.‬‬ ‫יוסף זי"ע עלה בחג הסוכות על ציונו של רבי שמעון בר‬ ‫ושיעור הסכך שהוא ז' על ז' טפחים עולה למספר מ"ט‬ ‫יוחאי והקיף את הציון עם ד' מינים‪ ,‬וירדו אז גשמים‪.‬‬ ‫טפחים ויחד עם הק"נ של הדפנות עולה הכל קצ"ט‬ ‫טפחים – עולה בדיוק למספר תיבת צדקה שעולה‬ ‫אמר לו המגיד‪" :‬והא גשמים דאתו לא הות דוגמת‬ ‫קצ"ט‪.‬‬ ‫"שפך לו קיתון על פניו" ח"ו‪ ,‬אדרבה נתקבלו דבריכם‬ ‫ורשב"י ובנו שמחו לקראתכם בקרותכם זוהר על‬ ‫רבי מאיר הפליא את הדבר ואמר בהתפעלות‪:‬‬ ‫מערתם ובכפר הסמוך להם‪.‬‬ ‫"באבובער רב זהו חלקכם בתורה"‪.‬‬ ‫אלא דכיון דהקפתם לרבי אלעזר בד' מינים לרצות על‬ ‫המים נתעוררו המים ובאו‪ ,‬ואילו הייתם מקיפים פעם‬ ‫***‬ ‫אחרת היו רוב גשמים באים לעולם כמו בימי חוני‬ ‫בשנות מלחמת העולם הראשונה‪ ,‬כשנפגש הגר"ח‬ ‫המעגל‪ ,‬ומפני כך באו גשמי ברכה רצופים כדי שלא‬ ‫מבריסק זצ"ל עם ה"חזון איש" זצ"ל במינסק‪ ,‬ודנו‬ ‫תקיפו יותר עליהם‪.‬‬ ‫ביניהם אם חייבים לנסוע לעיר אחרת כדי להשיג‬ ‫אתרוג‪.‬‬ ‫וכלל זה יהיה בידכם‪ ,‬כל זמן שהעולם יהיה צריך‬ ‫לגשמים ביותר תלכו ותקיפו הצדיקים הנזכרים ותענו‪.‬‬ ‫באותה תקופה לא היה להגר"ח כסף לקנות אתרוג!‬ ‫הגיעו הדברים לחזון איש שהיה לו אתרוג נקי ומהודר‪,‬‬ ‫ועל כל צרה שלא תבוא על הציבור תקיפו אותם שבעה‬ ‫והחליט לנסוע לסוכות למינסק כדי שהגר"ח יוכל לברך‬ ‫פעמים ותיענו"‪ .‬ע"ש‪.‬‬ ‫על האתרוג שלו‪.‬‬ ‫***‬ ‫הגר"ח כשראה את האתרוג שמח מאד‪ ,‬אבל לקח‬ ‫ב"שערי תשובה" [סי' תרכה]‪ :‬יש להרבות בצדקה‬ ‫משקפת ועיין היטב שמא נראה איזה פגם כל שהוא‪,‬‬ ‫ערב סוכות‪ ,‬ומהרח"ו היה מחלק הקופה לעניים ערב‬ ‫והחזון איש תמה מה צריך משקפת‪ ,‬והלא אם לא נראה‬ ‫סוכות‪.‬‬ ‫לעין זהו הידורו‪ ,‬והגר"ח הסכים עמו‪ .‬והוסיף‪ ,‬דנראה לו‬ ‫שיש עכ"פ איזה הידור שהאתרוג תמים כפשוטו‪ ,‬ואין‬ ‫בעת ביקורו של הרה"ק ה"קדושת ציון" מבאבוב זי"ע‬ ‫בו שום מום כלל אפילו במשקפת‪ ,‬לכן הסתכל שמא‬ ‫הי"ד אצל הגה"ק רבי מאיר אריק זצ"ל אב"ד טארנא‬ ‫הקב"ה זיכהו לכך‪.‬‬ ‫ששהה בחוליו בעיר הסמוכה לבאבוב כדי להבריא‬ ‫‪66‬‬ ‫חג הסוכות – שמחת תורה – שמיני עצרת – וזאת הברכה‬ ‫בה"י‬ ‫כשנתן הרבי את הארבעה מינים לקהל כדי שיברך כל‬ ‫וכן הביא הגאון רבי משה פיינשטיין זצ"ל בספרו‬ ‫אחד עליהם כנהוג‪ ,‬הלך בחור אחד ועלה בלט לסוכה‬ ‫"אגרות משה" וז"ל‪" :‬ומה שכתר"ה דן להקל באם‬ ‫שבבית הרבי ברצותו להשביע את עיניו מפרי עץ הדר‬ ‫הרופאים רואים תגובות בעלעקטריק דאדיאגרם לומר‬ ‫במלא המובן שאודותיו שחחו כל אנשי העדה‪ ,‬בהגיעו‬ ‫שאינו כלום ונחשב מת אם אך הפסיק לנשום‪ .‬ודימה‬ ‫שם מצא את הקופסא‪ ,‬ובידיים רועדות מיהר להוציא‬ ‫זה למה שמותרין לאכול כל הדברים שנתחמצו אף‬ ‫את האתרוג‪ ,‬ואמנם הקרין זוהרו לנגד עיניו ביופיו‬ ‫שידוע שמתחמצים ע"י תולעים שרואים אותם‬ ‫הנפלא‪ ,‬אך יען שרעדו אצבעותיו‪ ,‬החליק האתרוג מידו‬ ‫במיקרוסקופ‪ ,‬מפני שהתורה לא אסרה אלא תולעים‬ ‫ונפל ארצה‪ .‬אימת מות נפלה על הבחרו‪ ,‬הוא הגביה‬ ‫ושקצים ורמשים שנראו לעינים כדשמע מפי זקנו‬ ‫חיש מהר את האתרוג‪ ,‬והחזירו לקופסתו‪ ,‬וכהרף עין‬ ‫הגאון ר' שמחה זעליג זצ"ל [הדיין דבריסק] אשר כן‬ ‫נס משם‪ ,‬מבלי לדעת לאן לברוח עקב הפחד והמורא‬ ‫אמר הגאון ר' חיים הלוי מבריסק זצ"ל‪ ,‬ובעצם לא היה‬ ‫המקפדת הרבי‪ ,‬לבו נקפו בחבטות כבידות כפטיש‬ ‫צריך להביא מדברים שנתחמצו דהא כל האויר מלא‬ ‫הולם‪ ,‬והוא נטמן בחדר סגור מלא צער ויגון‪.‬‬ ‫משקצים ורמזים כאלו‪ ,‬ובכל נשימה ונשימה בולע‬ ‫האדם כמה אלפים ואולי מליונים מהם ובהכרח שאינם‬ ‫לאחר התפילה כשעלה לסוכתו‪ ,‬הבחין שמאן דהו נגע‬ ‫בכלל השקצים ורמשים שנאסרו בתורה‪.‬‬ ‫בקופסת האתרוג‪ ,‬פתחה והוציא את האתרוג המבריק‪,‬‬ ‫והנה ראה שהפיטם מחובר להאתרוג על ידי מחט‪,‬‬ ‫וכן דימה למה שזקנו הגרש"ז ז"ל אמר שאין להתחשב‬ ‫קודם היתה המחט טמונה היטב בבשר האתרוג‪ ,‬אבל‬ ‫במראות דמים עם מיקרוסקופ‪ ,‬וכן לא בריבוע של‬ ‫כשנפל לארץ נפרד הפיטם מעט מן האתרוג והמחט‬ ‫תפילין ופגימת סכין לשחיטה וכדומה‪ ,‬שגם כן הוא דין‬ ‫נתגלתה לעין‪ ,‬אמר הרבי בחיוך למקורביו‪ :‬ראיתם‬ ‫ברור ופשוט שלא שייך להסתפק כלל‪ ,‬ואף אנחנו קטני‬ ‫האתרוג עם כל חינו ויופיו פסול הוא‪.‬‬ ‫קטנים ידענו זה לדבר פשוט שא"צ לפנים‪ ,‬כי לא הוזכר‬ ‫זה בגמ' וכל הדורות הכשרים בגאונים והצדיקים‬ ‫ואמנם מהאי טעמא יראתי לברך עליו‪ ,‬כי הנה זה כלל‬ ‫והחסידים לא השתמשו במיקרוסקופ‪ ,‬וברור שהם‬ ‫גדול שאין בעולם הזה שלימות‪ ,‬אין דבר בעולם שלא‬ ‫קיימו כל דיני התורה ולא נכשלו בשום דבר אף באונס‪.‬‬ ‫יהא לו איזה חסרון‪ ,‬רק הבורא כל העולמים הוא לבדו‬ ‫שלם בתכלית השלימות‪ ,‬ולכן כשלא מצאתי שום מום‬ ‫אך הביא שם את דעתו של מרן הגרי"ז זצ"ל שאינו‬ ‫גלוי‪ ,‬חשדתי שיש כאן חסרון טמון אשר עלול להיות‪,‬‬ ‫סובר כן גבי ריבוע של תפילין‪.‬‬ ‫לא רק פגם בהידור אלא חסרון הפוסל את האתרוג‬ ‫לגמרי‪ ,‬לפיכך נמנעתי לקחתו לצורך המצוה‪ ,‬ועתה אכן‬ ‫נתגלה שהאתרוג חסר היה‪.‬‬ ‫***‬ ‫מסופר על הרה"ק רבי שלמה מבאבוב [הראשון] זי"ע‪,‬‬ ‫שפעם הובא לפניו אתרוג נפלא נחמד למראה וכליל‬ ‫***‬ ‫בהדרו‪ ,‬היה לו גידול מפואר‪ ,‬שקיעות ובליטות עוקץ‬ ‫כשישב הגאון רבי אייזל חריף זצ"ל על כסא הרבנות‬ ‫שוקע‪ ,‬והיה כולו נקי מכל סיג ופגם כל שהוא‪ ,‬ואף‬ ‫בסלונים‪ ,‬היה נהוג בעיר‪ ,‬כמו בכמה קהילות בתפוצות‬ ‫כתם של עלה וקוץ לא היה בו‪ .‬הרבי הפליא את‬ ‫ישראל‪ ,‬שאין אדם חשוב קונה אתרוג לעצמו עד שהוא‬ ‫האתרוג המהודר‪ ,‬והוא נעשה לשיחת היום בעדת‬ ‫מראהו תחילה להרב ושומע מפיו שאתרוג נאה הוא‪.‬‬ ‫באבוב‪ .‬ברם‪ ,‬ביו"ט בהגיע זמן נטילת לולב עמד הקהל‬ ‫פעם אחת בפרוס החג‪ ,‬לא היה המלאי שבידי מוכר‬ ‫משתומם בראותם שהרבי נוטל לברכה אתרוג אחר‬ ‫האתרוגים בסלונים מן המשובחים ביותר‪ .‬כל אתרוג‪,‬‬ ‫שלא הגיע ביופיו וההידור לשזה‪ ,‬ואת האתרוג הנפלא‬ ‫שבעה"ב מראה להרב‪ ,‬רבי אייזל פוסק ואומר‪ :‬אין זה‬ ‫השאיר אחריו בסוכתו שבבית דירתו‪ .‬אך איש לא מצא‬ ‫אתרוג נאה‪.‬‬ ‫עוז בנפשו להעירו על הדבר‪.‬‬ ‫‪67‬‬ ‫חג הסוכות – שמחת תורה – שמיני עצרת – וזאת הברכה‬ ‫בה"י‬ ‫צריכים לקטוף את הערבות מהגג‪ ,‬והיה שפע עצום של‬ ‫נכנס מוכר האתרוגים אל רבי אייזל וקרא תגר‪ :‬רבינו‬ ‫ערבות‪ ,‬כך זה נמשך כמה שנים עד שעברתי דירה‪.‬‬ ‫הריהו יורד לחיי‪ ,‬כל המלאי יישאר בידי‪.‬‬ ‫מה אעשה לך – אומר רבי אייזל – אם אתרוגיך אינם‬ ‫***‬ ‫נאים? אלא אשיא לך עצה‪ ,‬כל בעל הבית שבא אצלך‬ ‫באחד השנים הראו להגראי"ל שטיינמן זצ"ל כמה‬ ‫ליטול אתרוג על מנת להראותו לי‪ ,‬תן לו שנים‪,‬‬ ‫אתרוגים לבחור‪ ,‬ובין האתרוגים היה אחד שהיה נקי‬ ‫לכשיבוא אצלי אומר לו‪ :‬זה נאה מזה‪ ,‬נמצא קונה אחד‬ ‫ויפה מאד‪ ,‬אך ראשו היה כפוף מעט‪ ,‬ואמרו לרה"י‬ ‫מהם‪...‬‬ ‫שמקובל מהגרי"ל דיסקין זצ"ל שאמר על אתרוג מסוג‬ ‫זה‪" :‬אזוי דארף זיך אויס זעהן א יוד‪ ,‬ריין‪ ,‬שיין‪ ,‬און‬ ‫אביסאלע איינגבוייגען" – "כך צריך להראות יהודי‪ :‬נקי‪,‬‬ ‫***‬ ‫יפה ומעט כפוף"‪ .‬החזיר לו רה"י‪" :‬אבל לאתרוג הוא‬ ‫שנה אחת בערב חג הסוכות‪ ,‬נכנס הגאון רבי יעקב‬ ‫לא לקח את זה!"‪ .‬כלומר צורה זו מתאימה ליהודי אבל‬ ‫ישראל קנייבסקי זצ"ל ה"סטייפלר"‪ ,‬אל מוכר לולבים‬ ‫לא לאתרוג ‪...‬‬ ‫אחד‪ ,‬וחיפש שם שעה ארוכה אחר לולב ראוי לשמו‪,‬‬ ‫אך לא מצא אפילו לולב אחד כרצונו‪ .‬יצא הרב מן‬ ‫החנות כלעומת שבא‪ ,‬אולם לאחר זמן מה שב אל‬ ‫***‬ ‫החנות‪ ,‬רכש לולב כלשהו‪ ,‬שילם את מחירו ופנה‬ ‫ביום ראשון של חול המועד סוכות תש"ב‪ ,‬הכניס‬ ‫לדרכו‪ .‬בדרך הסביר למקורבו שנלוה עמו את מעשיו‪,‬‬ ‫הרה"צ רבי מיכאל דוב ויסמנדל זצ"ל מנייטרא את בנו‬ ‫ואמר‪" :‬תאר לעצמך שאם הייתי יוצא מכאן בלי לולב‪,‬‬ ‫בבריתו של אאע"ה‪ .‬בסעודת הברית דרש הרב פילפול‬ ‫היה עלול חס ושלום לצאת קול עלי‪ ,‬שלא מצאתי‬ ‫ארוך‪ ,‬ולאחר מכן נשא באוזני הנאספים רמזים נפלאים‬ ‫בחנות זו שום לולב כשר‪ ,‬ושוב לא יכנס אף אחד‬ ‫בדילוג אותיות בתורה הקדושה‪ ,‬וכולם ישבו פעורי פה‬ ‫לחנות‪ ,‬ונמצאתי גורם למוכר הפסד גדול‪ .‬מסיבה זו‬ ‫במשך ארבע שעות רצופות‪ ,‬והקשיבו לדבריו הנפלאים‬ ‫קניתי לולב כלשהו‪ ,‬אף שלא יהיה בו צורך‪ ,‬רק שלא‬ ‫בהתפעלות עצומה‪.‬‬ ‫לגרום חלילה נזק ליהודי"‪.‬‬ ‫היתה זו הפעם הראשונה בה דרש בשיטת דילוג‬ ‫האותיות שגילה בתורה‪ ,‬ונחשב ראשון למפתחי שיטה‬ ‫***‬ ‫נפלאה זו‪ ,‬על פיה נמצאו בתורה רמזים לכל המאורעות‬ ‫מספר הגאון רבי אברהם הורביץ זצ"ל‪ ,‬בספרו‬ ‫בדברי ימי העולם‪ ,‬באופן מפליא ועילאי‪.‬‬ ‫"אוצרות רבינו"‪:‬‬ ‫כשסיים את דרשתו הנפלאה‪ ,‬אמר חותנו הגה"צ רבי‬ ‫"בחצרי שתלתי עץ ערבה מהודר‪ ,‬שהבאתי במיוחד‬ ‫שמואל דוד אונגר מנייטרא זצ"ל‪ :‬כי הקדמונים כתבו‪,‬‬ ‫מ"מוצא" בשנת תשי"ד‪ .‬ומו"ר ה"קהילות יעקב" זצ"ל‬ ‫שכדי לזכות לפתוח שער חדש בתורה הקדושה‪ ,‬צריך‬ ‫היה נוטל ממנו כל השנים למצווה‪ .‬וכן חילקתי ממנו‬ ‫להיות קדוש וטהור מרחם אימו‪" ,‬ולא בחינם זכה חתני‬ ‫בחינם לכל המבקש‪ .‬חצרי גבלה בחצרו של פוקר‪,‬‬ ‫לכך‪ ,‬כי אכן ראוי הוא לעטרה זו"‪.‬‬ ‫והעץ עמד לא רחוק מהגדר‪ ,‬ועינו הייתה צרה ביהודים‬ ‫שנוטלים ערבות למצוה‪ .‬מה עשה? חפר בור מחצירו‬ ‫פעם גילה רבי מיכאל דוב‪ ,‬כי להשגה זו זכה להגיע‬ ‫אל תחת העץ ושפך נפט לתוכו כדי שהעץ ימות‪.‬‬ ‫בליל יום הכיפורים של אותה שנה‪ ,‬כאשר לאחר‬ ‫כשמו"ר ביקר בביתי סיפרתי לו על כך‪ ,‬מו"ר יצא‬ ‫תפילת ערבית פנו כולם ושבו הביתה‪ ,‬והוא נותר בבית‬ ‫לראות‪ ,‬ואמר‪" :‬עץ זה שמזכה הרבה יהודים במצוות‬ ‫הכנסת ללמוד כל ליל יום הכיפורים‪ .‬לפתע עלה בדעתו‬ ‫יגדל יותר טוב עם הנפט וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן‬ ‫ללמוד דוקא מתוך ספר תורה‪ ,‬וכשהחל לעיין בו‪ ,‬חש‬ ‫יפרוץ"‪ ,‬וכך הוי‪ .‬מה ששפך יותר נפט העץ גדל יותר‪,‬‬ ‫לפתע באור גדול שהתפשט מולו‪ ,‬ופתאום ראה את‬ ‫והתפשט מאד וגבה עד שעלה למעלה מגג ביתי‪ ,‬והיו‬ ‫‪68‬‬ ‫חג הסוכות – שמחת תורה – שמיני עצרת – וזאת הברכה‬ ‫בה"י‬ ‫רב העיר הגה"ק בעל "שדי חמד" זצ"ל‪ .‬בשנות זקנותו‬ ‫האותיות כאילו מנתרות ומקפצות אל מולו מתוך‬ ‫המופלגת‪.‬‬ ‫הספר‪ ,‬עד שהצטרפו זו לזו לתיבות שלימות בדילוגי‬ ‫היה זה בחול המועד סוכות‪ ,‬והוא עמד סמוך לרב‬ ‫אותיות‪ ,‬ומאז הגה בכל ימיו‪.‬‬ ‫הנערץ‪ ,‬היטה אוזן לתפילתו הנרגשת‪ .‬כשהגיע‬ ‫להקפות הבימה הושיט לו הרב את ארבעת המינים‬ ‫שבידו‪ ,‬כדי שיוכל להוציא את משקפיו מחיקו ולהרכיבן‪,‬‬ ‫***‬ ‫לקרוא באותיות הזעירות שבסידור‪ .‬כשהמשקפיים‬ ‫סיפר הרה"צ רא"ד פרידמן זצ"ל‪:‬‬ ‫לעיניו הביט באורח‪ ,‬ונטל מידיו את ארבעת המינים‪,‬‬ ‫פתח בהקפות והמשיך בסדר התפילה‪.‬‬ ‫שמעתי מהגאון המפורסם רבי נתן לובארט זצ"ל‬ ‫מירושלים‪ ,‬תלמיד חביב של הגה"צ רבי שמעון‬ ‫עם סיום התפילה ביקש האורח את ברכת הרב‪ .‬ברכו‬ ‫מזעליכוב זצ"ל‪ :‬שבחג הסוכות בבוקר‪ ,‬לפני שבירך רבו‬ ‫במאור פנים‪ ,‬וביקשו שימתין מעט‪ .‬חרד האיש‪ ,‬לא ידע‬ ‫על האתרוג‪ ,‬חזר בעל פה מסכת סוכה‪ ,‬ולא החסיר אף‬ ‫מה עתה‪.‬‬ ‫דבור אחד מפירוש רש"י‪.‬‬ ‫קרא הרב לשנים מהנוכחים וביקשם להיות עדים‬ ‫לדברים שייאמר‪ .‬חרדתו של האיש התעצמה‪.‬‬ ‫***‬ ‫בספרים הקדושים מובא שבחג הסוכות יש להיזהר‬ ‫פתח הרב ואמר‪" :‬בכל יום עומד לידי השמש‪ ,‬אליהו‪,‬‬ ‫ביתר שאת על מוצאי הלשון‪ ,‬וחלילה מלדבר בתוך‬ ‫ונוטל מידי את ד' המינים‪ ,‬כדי שאוכל להרכיב את‬ ‫הסוכה הקדושה דיבורי לשון הרע ורכילות‪ .‬היה הרבי‬ ‫משקפי‪ .‬היום לא בא‪ ,‬ואתה עמדת לידי בעת התפילה‪,‬‬ ‫ה"בית ישראל" זי"ע מתריע בשנינות‪" :‬איסור לשון‬ ‫לא הבחנתי בכך מחמת ראייתי החלשה‪ ,‬טעיתי‬ ‫הרע בתוך הסוכה‪ ,‬יש לו גם טעם פשוט‪ .‬הרי בחג‬ ‫ומסרתי לך את ד' המינים‪ ,‬כך העבדתי יהודי בלא‬ ‫הסוכות כולם יושבים מחוץ לבית מוקפים דפנות עץ‬ ‫שהביע נכונות לכך‪ ,‬ועברתי על מה שכתוב בתורה‪:‬‬ ‫דקיקות‪ ,‬כך שאם ירכל אחד עם שכנו או מכרו‪ ,‬קיים‬ ‫'לא תעבוד בו עבודת פרך'‪ ,‬והריני מבקש מחילה בפני‬ ‫סיכוי סביר שאותו 'מדובר' ישמע את הדברים מכלי‬ ‫שנים עדים אלו‪ ...‬אם יאות עמי לעשות חסד‪ ,‬אמור‬ ‫ראשון ממש"‪.‬‬ ‫בפה מלא שאתה סולח ומוחל"‪...‬‬ ‫***‬ ‫***‬ ‫פעם אחת ישב הרה"ק מרוז'ין זי"ע בחג הסוכות‪,‬‬ ‫סיפר הרה"צ רבי חיים שלמה מחוסט זצ"ל‪:‬‬ ‫ופתאום התחיל לצחוק מאד‪ .‬המקורבים תמהו מאד‬ ‫לפשר הדבר‪ ,‬עד שהרה"ק סיפר להם‪ ,‬שאיש אחד‬ ‫מדי שנה בשנה נהג אביו הרה"ק מטאהש זי"ע אחרי‬ ‫פשוט ועם הארץ הלך בדרך‪ ,‬ורצה לאכול דבר מה‪ ,‬אבל‬ ‫ימי חג הסוכות‪ ,‬שמסר להרבנית את האתרוג שקיים בו‬ ‫לא היה לו סוכה שיוכל להיכנס שם לאכול‪ ,‬ולפי תומו‬ ‫מצות 'ולקחתם לכם פרי עץ הדר'‪ ,‬בכדי שתבשלנו‬ ‫הפך את הכובע שלו ונתן עליו סכך וישב לאכול‪,‬‬ ‫ותכין מזה מרקחת לכבוד ט"ו בשבט – ר"ה לאילנות‪.‬‬ ‫ונתעורר עי"ז חדוה ושמחה בכל העולמות עליונים‪ ,‬וכל‬ ‫אך בשנת תרע"ה‪ ,‬בעיצומה של מלחמת העולם‬ ‫הפמליא של מעלה שחקו מתמימותו של האיש‪,‬‬ ‫הראשונה‪ ,‬שינה את טעמו‪ ,‬וכאשר נכנסה אליו‬ ‫וכאשר ראיתי דבר זה צחקתי גם אני עמהם‪...‬‬ ‫הרבנית אחרי חג הסוכות‪ ,‬נטל את האתרוג בידו‬ ‫והפליא את יופיו‪ ,‬ואמר‪" :‬א שאד צו צושניידן אזא‬ ‫שיינע אתרוג‪ ,‬הלא עת מלחמה הוא‪ ,‬ומי יודע מה יולד‬ ‫***‬ ‫יום"‪ .‬החזיר את האתרוג לתוך הקופסא והניחו במקום‬ ‫מעשה באחד מבני ירושלים שהזדמן לחברון עיר‬ ‫משומר‪.‬‬ ‫האבות הקד'‪ ,‬וראה זכות לעצמו להתפלל במחיצתו של‬ ‫‪69‬‬ ‫חג הסוכות – שמחת תורה – שמיני עצרת – וזאת הברכה‬ ‫בה"י‬ ‫שעדיין הלחלוחית קיימת כמי שחתכוהו עכשיו‬ ‫ויהי אחרי עריכת עבודתו בקודש בהדלקת הנרות בזאת‬ ‫מהאילן‪ ,‬ויהי לפלא‪.‬‬ ‫חנוכה‪ ,‬ביקש הרבי שיביאו לפניו "לעקאך און ברוינפן"‪,‬‬ ‫איחל 'לחיים' והאציל את ברכת קדשו באומרו‪" :‬דער‬ ‫אייבישטער זאל הלפען זאל זיין א ישועה‪ ,‬זאל ווערען‬ ‫***‬ ‫שלום אויף דער וועלט"‪ .‬וכשחתם את ברכתו הפטיר‬ ‫בחג הסוכות הראשון בתחילת הנהגתו של הרבי ה"לב‬ ‫ואמר‪" :‬לאמיר ארויס נעמען אונזער אתרוג"‪ ,‬כאשר‬ ‫שמחה" זי"ע‪ ,‬ציוה הרבי זי"ע על הגבאי להכריז‬ ‫הוציאו מהקופסא וראה שהאתרוג עודנו עומד בהדרו‬ ‫ש"מצוה להיות בשמחה"‪ .‬והיה לפלא‪ .‬מספר אחד‬ ‫כבימי חג הסוכות‪ ,‬נתמלא בגיל וחדוה‪ .‬וכדבר הזה‬ ‫ממקורביו בעת שנקרא אל הקודש‪ ,‬ומדי דברו עמו‬ ‫נשנה ביום הפורים‪ ,‬שבעת עבודתו בקודש בעת‬ ‫בעניני דיומא‪ ,‬הרהיב עוז בנפשו ושאל אותו לפשר‬ ‫משתה היין‪ ,‬פקד להביא את קופסת האתרוג לפניו‪,‬‬ ‫ההכרזה‪.‬‬ ‫ושמח מאד בראותו שעדיין עומד ביופיו כבראשונה‪.‬‬ ‫השיב לו הרבי בפליאה על פליאתו‪" :‬מה פלא בדבר‪,‬‬ ‫ככה הטמין הרבי את האתרוג עד ימי חג הסוכות של‬ ‫הרי סוכה חל שם שמים עליה וכל מצוות החג קשורות‬ ‫שנה הבאה‪ ,‬ואז כבר לא היתה שום אפשרות להשיג‬ ‫לשמו יתברך‪ ,‬ד' מינים כנגד ד' אותיות השי"ת‪ ,‬וכן‬ ‫אתרוג במדינת הונגריה‪ ,‬משום שבימי חג השבועות‬ ‫סוכה בגימטרי' ב' השמות‪ ,‬ויכול כל אחד לראותו‪ ,‬לכן‬ ‫שעברה המלחמה במדינת איטליה‪ ,‬ויצאה ללחום נגד‬ ‫יכול כל יהודי להיות בשמחה‪.‬‬ ‫מדינת אוסטריה – הונגריה‪ ,‬ולא הי' שום אפשרות‬ ‫להביא אתרוגים ממדינת איטליה‪ ,‬ואילו לרבי היה‬ ‫***‬ ‫אתרוג נאה ומהודר מאשתקד‪.‬‬ ‫סיפר הרה"ק רבי יעקב מפשעווארסק זי"ע‪:‬‬ ‫מחותנו של הרבי‪ ,‬הרה"ק רבי ישראל יעקב מחוסט‬ ‫זי"ע‪ ,‬שיגר בימים ההם מכתב אל חתנו הרה"צ רבי‬ ‫בחודש אלול תרצ"ט פרצה מלחמת העולם השניה‪,‬‬ ‫חיים שלמה זצ"ל שהתעכב בעיר טאהש‪ ,‬ובקשו‬ ‫ובין יום כיפור לסוכות ברח יחד עם חותנו הרה"ק רבי‬ ‫שבהיות שלא הגיעו אתרוגים לעיר חוסט שבחבל‬ ‫איציקל זי"ע מעירםפשעווארסק‪ ,‬והגיעו עד למברג‬ ‫הקרפטים‪ ,‬על כן הוא מבקש ממנו שישתדל להשיג‬ ‫ומשם לסיביר ברוסיה‪ .‬בימים אלו כבר היו לו לרבי‬ ‫עבורו אתרוג ממדינת הונגריה‪ .‬רח"ש השיבו שגם‬ ‫איציקל הארבעה מינים ורצה ליטלם יחד עמו‪ ,‬אבל‬ ‫למדינת הונגריה לא הגיעו אתרוגים‪ ,‬ואביו – הרבי‬ ‫חשש מאד מאימת אנשי הצבא ליד הגבולות‪ ,‬ואם‬ ‫עומד להשתמש באתרוג משנה שעברה‪ .‬הדבר היה‬ ‫שאת שאר המינים היה יכול להטמין בין חפציו‪ ,‬אולם‬ ‫לתמיהה בעיני הרה"ק מחוסט‪ ,‬ובמכתב הבא שאל‬ ‫הלולב הגבוה אי אפשר להטמין‪ ,‬ולכן לקח את הלולב‬ ‫מחתנו איך אפשר להשתמש באתרוג משנה שעברה‪,‬‬ ‫ועטפו ועשהו כמקל הליכה וכך הלך ונשען עליו‪...‬‬ ‫שהרי בוודאי התייבש כבר לגמרי‪ .‬אך הרח"ש השיבו‬ ‫שהאתרוג עודנו עומד ביופיו כבראשונה‪ .‬ואז יצא‬ ‫הרשעים כאשר ראוהו הולך עם מקל‪ ,‬אמרו עליו‪" :‬דער‬ ‫הרה"ק מחוסט לדרכו לעיר טהאש‪ ,‬לראות במו עיניו‬ ‫יודע האט מאזעס שטעקן" ‪=[ ...‬ליהודי יש מקלו של‬ ‫הפליאה הגדולה והנשגבה‪.‬‬ ‫משה רבינו]‪ .‬ואמר על זה רבי איציקל‪ :‬שאיך נפל‬ ‫בדעתם ובלשונם להתבטא כך‪ ,‬אלא כל כך גדלה‬ ‫השמועה הטובה שנמצא אתרוג נאה ומהודר אצל‬ ‫קדושתם של ארבעת המינים – שאפילו גוי מבין ורואה‬ ‫הרבי מטהאש‪ ,‬עברה חיש מהר מפה לאוזן‪ ,‬ובמשך ימי‬ ‫שקדושה טמונה בהם‪...‬‬ ‫חג הסוכות הגיעו לטהאש כמה רבנים גאונים וצדיקים‬ ‫מהסביבה‪ ,‬בכדי לקיים מצות 'ולקחכם לכם פרי עץ‬ ‫***‬ ‫הדר' באתרוגו של הרבי‪ .‬אחרי ימי חג הסוכות חתך‬ ‫בקונטרס "משמיע שלום"‪ :‬סיפר הרה"ח ר' אהרן‬ ‫הרבי את בשר האתרוג‪ ,‬והראה למקורביו ולבני ביתו‪,‬‬ ‫‪70‬‬ ‫חג הסוכות – שמחת תורה – שמיני עצרת – וזאת הברכה‬ ‫בה"י‬ ‫בצילתא דמהימנותא בבחי' אמא דמסככא על בנוהי‬ ‫בוימל שליט"א‪ :‬באחד הימים קרא לי מרן הרמ"ח‬ ‫המה בני ישראל להסתירם מכל פגע ולגונן בעדם"‪.‬‬ ‫מסלונים זי"ע ואמר לי‪" :‬אהרן לאמיר גיין צו סאטמער‬ ‫רב"‪ .‬ואכן תמכתי בידו וליויתיו מביתו בשכונת בית‬ ‫ישראל לביהמ"ד סאטמר ברחוב יואל‪ .‬כשהגענו‬ ‫***‬ ‫לביהמ"ד היה זה מעט קודם חצות היום‪ ,‬והרה"ק‬ ‫סיפר הרה"ק ה"ארחות אהרן" מפינסק קרלין זי"ע את‬ ‫מסאטמר עמד על מקומו‪ .‬כשראה את מרן הרמ"ח‬ ‫אשר שמע מזקנו הרה"צ ר' יהושע העשיל הלטובסקי‬ ‫ממש אורו עיניו‪ ,‬והוא קרא‪" :‬אה‪ ,‬רבי מוט'ל‪ ,‬האב איך‬ ‫זצ"ל‪:‬‬ ‫א גוט'ן פשט פאר דיר [רבי מוטל יש לי פשט טוב‬ ‫בעבורך]‪" .‬לאמיר הערן" השיב הרמ"ח זי"ע‪.‬‬ ‫יהודי אחד מאנשי שלומו של הרה"ק ה"אור ישראל"‬ ‫מסטאלין זי"ע היה מתמיד בתורה הרבה‪ ,‬וביום מן‬ ‫נענה הרה"ק מסאטמר זי"ע ואמר כך‪ :‬הלא כתיב‬ ‫הימים נעשה סוחר גדול והתחיל למעט מתורתו‪.‬‬ ‫בתהלים 'ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום'‪.‬‬ ‫במשך הזמן נעשה סוחר יותר גדול ואח"כ נעשה סוחר‬ ‫מפני מה באה ברכה זו אחרי הפסוק 'ה' למבול ישב'?‬ ‫המוכר לסוחרים‪ ,‬וכך הלך והפחית מלימודו עד שעזב‬ ‫הלא דבר הוא? אלא‪ ,‬השיב לאלתר הרה"ק מסאטמר‪,‬‬ ‫לגמרי את התרוה‪.‬‬ ‫אויב מ'מעכט שלום מיט רשעים‪ ,‬מיט איהם‪ ,‬און מיט‬ ‫יענעם‪ ,‬ס'שטימט טאקע מיט דור המבול [כשעושים‬ ‫פעם אחת ראה בחלום הלילה שבא אליו האמורא הק'‬ ‫שלום עם הרשעים‪ ,‬עם פלוני ועם אלמוני‪ ,‬הרי שזה‬ ‫אביי ושואל אותו מדוע הפסיק ללמוד‪ ,‬משנתעורר‬ ‫מתאים כבר לדור המבול]‪...‬‬ ‫הסיח דעתו מהחלום‪ ,‬לאחר מכן חלם שוב שאביי בא‬ ‫אליו ושואל אותו מדוע הפסיק ללמוד‪ ,‬ושוב הסיח‬ ‫מרן הרמ"ח‪ ,‬שפשט זה לא מצא כל כך חן בעיניו‪ ,‬נענה‬ ‫דעתו‪ ,‬ואחרי זמן בא אליו בחלום פעם שלישית ואמר‬ ‫כשבת שחוק על פניו ואמר כך‪" :‬סאטמר רב‪' ,‬וועט דיר‬ ‫לו‪" :‬אתה חשוב שזה רק חלום"‪ ,‬וצבט לו בחוזקה על‬ ‫גארנישט העלפן‪' ,‬ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו‬ ‫ידו עד שנתעורר מהשינה‪ ,‬וצעק מהכאב‪.‬‬ ‫בשלום' איז א ברכה און נישט קיין קללה ח"ו" [הרבי‬ ‫מסאטמר‪ ,‬מאום לא יעזור‪ .‬פסוק זה של ה' עוז לעמו‬ ‫אז נסע אל רבו זי"ע‪ ,‬והיה זה אחר זמן רב שלא נסע‬ ‫יתן הוא ברכה לעם ישראל ולא קללה ח"ו‪...‬‬ ‫אליו‪ .‬והנה תיכף כשנכנס אליו‪ ,‬ועדיין לא סיפר מאומה‬ ‫על דבר החלום‪ ,‬נענה הרבי ואמר לו‪" :‬אתה רואה שזה‬ ‫לא היה חלום‪ ,‬רק עובדה אמיתית בגלל שהפסקת‬ ‫***‬ ‫ללמוד"‪.‬‬ ‫סיפר הרה"ג רבי משה וועבער זצ"ל רב דחסידי‬ ‫בעלזא בב"ב‪:‬‬ ‫ואא"ז זצ"ל זכה לראות בעיניו הסימן של הצביטה על‬ ‫היד שלו‪ .‬ומדי ספרו זה הסיפור‪ - ,‬היה אומר אא"ז ‪ -‬כי‬ ‫בעת שזכה להיות מאוכלי שולחנו של הרה"ק מפאפא‬ ‫לבטח היה ההוא לומד תורה לשמה‪ ,‬ולכן זכה שאביי‬ ‫זצ"ל באנטווערפען בחג הסוכות שנת תשי"א‪ :‬בליל‬ ‫יחשוק אל תורתו‪.‬‬ ‫ראשון של יו"ט‪ ,‬כשעמד הרה"ק מפאפא להיכנס אל‬ ‫סוכתו ולקדש‪ ,‬נזדמן לפניו ינוקא כבן שנתיים שלש –‬ ‫ילדו של אחד הקרואים אל שולחנו – והוא שאל אותו‪:‬‬ ‫***‬ ‫"אמור נא‪ ,‬יונגעלע‪ ,‬מה טעם אנו יושבים היום לאכול‬ ‫בעת אמירת ההושענות ביום "הושענא רבא"‪ ,‬הבחין‬ ‫בסוכה"? הילד השיב כיאות לגילו "ווייל די מאמע האט‬ ‫לפתע הרה"ק ה"ייטב לב" מסגעט זי"ע ביהודי מודרני‬ ‫גיזאגט"‪ .‬אולם האדמו"ר נתלהב מאד למשמע תשובתו‬ ‫המתגורר בעיר‪ ,‬אותו יהודי הגיע לחזות בפני הרבי‬ ‫ויקרא‪" :‬האח! כמה היטיב האי ינוקא להשיב! הלא‬ ‫הקדוש שפניו מגולחות לגמרי כשניכר שהוא גילח את‬ ‫באמת זה סוד מצות סוכה‪ ,‬כי כך נצטוינו מאמא‬ ‫צדעיו ולחייו בבוקרו של יום ממש‪ .‬ה"ייטב לב" נהג‬ ‫עילאה‪ ,‬כדאיתא בספה"ק שאנו יושבים בסוכה‬ ‫‪71‬‬ ‫חג הסוכות – שמחת תורה – שמיני עצרת – וזאת הברכה‬ ‫בה"י‬ ‫משראה האבנ"ז כך‪ ,‬אמר לו‪" :‬האם אתה רוצה שאברך‬ ‫כדרכם של צדיקים רבים אחרים לפרש את שיחתו‬ ‫אותך שיוולד לך בן שיהיה כומר?!" שמע החסיד את‬ ‫בביאורים בשפת האידיש בשעת אמירת ההושענות‪.‬‬ ‫דברי רבו ופניו חוורו כסיד‪ ,‬הוא הבין שרבו צופה ברוח‬ ‫כשחלף ליד אותו יהודי‪ ,‬תפס בשתי ידיו הקדושות את‬ ‫קדשו את העתיד‪ ,‬ולא המשיך יותר לשטוח את בקשתו‬ ‫פניו של היהודי והמשיך באמירת ההושענות‪:‬‬ ‫זלש"ק‪.‬‬ ‫'הושענא מרוטת לחי' – אם היהודי מגיע עם לחי מרוט‬ ‫כעבור תקופה מסויימת נפטר האב"נ‪ ,‬ובנו הרה"ק‬ ‫משערות זקנו – 'הושענא נתונה למכים' – הרי פניו‬ ‫ה"שם משמואל" זי"ע הוכתר בכתר המלוכה‪ ,‬ידע אותו‬ ‫המגולחות נוחות יותר לקבל כמה מכות‪ ...‬תוך כדי‬ ‫גאון מצערו של החסיד ההוא‪ ,‬ביודעו שזה שנים רבות‬ ‫דיבור הנחית הרבי סטירה על לחיו של האיש‪ .‬מיותר‬ ‫שאין לו ילדים‪ ,‬ופעם בעת שמחת תורה‪ ,‬בעת‬ ‫לציין שאותו אחד הבין היטב את המסר ועד מהרה חזר‬ ‫התלהטות השמחה בביהמ"ד‪ ,‬ניגש בעצמו את החסיד‬ ‫לצורו‪.‬‬ ‫וא"ל‪" :‬אני מברך אותך שהשנה תיוושע ותיפקד‬ ‫בזש"ק"‪.‬‬ ‫***‬ ‫והנה‪ ,‬לא די שהחסיד לא ענה אמן על ברכתו של הרבי‪,‬‬ ‫לרבי שרגא פייבל מנדלוביץ זצ"ל‪ ,‬מקים עולה של‬ ‫אלא שפניו חוורו‪ ,‬והוא חישב להתעלף‪ ...‬ראה זאת‬ ‫תורה בארצות הברית‪ ,‬היתה הבנה עמוקה וגישה‬ ‫הרבי והבין שיש דברים בגו‪ .‬לא הסתיר ממנו האיש את‬ ‫מיוחדת לכל תלמיד‪ .‬בליל שמיני עצרת‪ ,‬התארח אצלו‬ ‫כל מה שעבר עליו עם אביו‪ ,‬ואמר שלאחר שהאבא‬ ‫תלמיד אחד‪ ,‬ומכיוון שרבי שרגא פייבל נהג לאכול‬ ‫הגדול רמז לו שבנו העתיד להיוולד יהיה כומר‪ ,‬לא רצה‬ ‫בסוכה‪ ,‬כמנהג רוב יהודי הונגריה‪ ,‬ואילו אורחו הצעיר‬ ‫יותר לבקש שיברכנו‪.‬‬ ‫השתייך למשפחה מיוצאי גליציה ופולין שלא החזיקו‬ ‫במנהג זה‪ ,‬דאג מראש למסורת משפחתו של התלמיד‪,‬‬ ‫הרבי שומע את הדברים‪ ,‬ואח"כ פנה אל החסיד וא"ל‪:‬‬ ‫ומיד בתחילת הסעודה אמר לו במאור פנים‪" :‬אתה‪,‬‬ ‫"ואעפ"כ‪ ,‬רוצה אני לברכך‪ .‬ועכשיו תענה אמן"! ובירכו‬ ‫חביבי‪ ,‬תאכל בסוכתנו תחת הגג‪ ,‬בקטע של הדופן‬ ‫שוב שיזכה להיוושע‪ ,‬והחסיד ענה אמן בפחד‪.‬‬ ‫עקומה‪ ,‬כי הרי בביתכם נהגו לאכול הלילה בבית ולא‬ ‫בסוכה"‪ .‬ולאחר מכן הוסיף ואמר‪" :‬כיום‪ ,‬לאחר‬ ‫חמישה ילדים נולדו לאותו חסיד‪ .‬ארבעה מהם נהרגו‬ ‫השמדת יהדות אירופה בשואה האיומה‪ ,‬נותרו מכל‬ ‫רח"ל בשואה‪ ,‬ועלו על מזבח ה' וקידשו ש"ש‪ .‬הבן‬ ‫קהילות הקודש מעט שבמעט‪ ,‬ולכן חשוב מאד שכל‬ ‫החמישי‪ ,‬שהיה הבכור במיניהם‪ ,‬הצליח לשרוד את‬ ‫אחד ימשיך לנהוג כמנהג אבותיו‪ ,‬אשר מסרו את‬ ‫השואה ולצאת ממנה בשלום‪ ,‬על ידי שהתחפש‬ ‫נפשם לנהוג בהם‪ ,‬כדי לעשות להם שם ונחלה‬ ‫ל‪...‬כומר! הוא היה טיפוס כשרוני במיוחד‪ ,‬שלט בכמה‬ ‫בישראל‪ ,‬ולא תשכח תורתם‪ ,‬חלילה"‪.‬‬ ‫שפות‪ ,‬וכך יכול היה להתחפש לכומר ולעבור את אימי‬ ‫השואה בשלום ולעלות לא"י‪ .‬הוא אף זכה להקים דור‬ ‫של בנים ת"ח ויר"ש ההולכים בדרכי אבותיהם‬ ‫***‬ ‫ומקדשים ש"ש‪.‬‬ ‫חסיד אחד היה לו להרה"ק ה"אבני נזר" זי"ע שלא‬ ‫נפקד בזש"ק‪ .‬והיה חסיד זה מתדפק בתדירות על דלת‬ ‫***‬ ‫רבו‪ ,‬ומתחנן לפניו שיברכנו שיזכה להיפקד‪ .‬הרבי‪,‬‬ ‫מסיבות השמורות עמו‪ ,‬נמנע מלהעניק לו את ברכתו‪.‬‬ ‫סיפר הרה"ק הרמ"ח מסלונים זי"ע‪:‬‬ ‫חיפש אותו חסיד שעת כושר שבה יוכל לתפוס את רבו‬ ‫פעם בשמחת תורה נחלתה בתו של הרה"ק מהרצ"א‬ ‫בעת שמחה‪ ,‬שעה שכזו הזדמנה לו בשמחת תורה‪,‬‬ ‫מזידיטשויב זי"ע‪ ,‬והייתה מסוכנת‪ .‬ואמר‪ :‬רבש"ע היינט‬ ‫כאשר האבנ"ז היה בשיאה של השמחה בבית דמרשו‪,‬‬ ‫דארף מען דאך זיין פריילאך‪ ,‬והרי צריך לברך על הרעה‬ ‫ופניו להטו מרוב דבקות‪ ,‬ניגש אליו החסיד והודיע שלא‬ ‫כמו על הטובה בשמחה‪ ,‬וביקש לדחות מחלת הבת‬ ‫יעזוב את המקום עד שהרבי יברכנו‪.‬‬ ‫‪72‬‬ ‫חג הסוכות – שמחת תורה – שמיני עצרת – וזאת הברכה‬ ‫בה"י‬ ‫הבחין בנעשה‪ .‬רבי ירוחם הניח ידו על כתפו‪ ,‬והבחור‬ ‫לאחר יו"ט‪ .‬ואחר כך נענה‪" :‬בת דינא – בטל דינא"‬ ‫הסב את מבטו ונחרד למצוא את המשגיח בכבודו‬ ‫[סנהדרין צה‪ ].‬וכך הוה‪.‬‬ ‫ובעצמו למולו‪ .‬הוא קם ביראת כבוד והמשגיח לחש‬ ‫דבר מה באוזנו וחזר לבימת ההיכל‪ .‬הבחור סגר מיד‬ ‫את הגמרא והצטרף למעגל הרוקדים‪.‬‬ ‫***‬ ‫החסיד ר' יוסלי מהורדנקא ז"ל‪ ,‬מאנ"ש של הרה"ק‬ ‫לאחר מכן סיפר שהמשגיח אמר לו‪" :‬בעיניי‪ ,‬מי שלומד‬ ‫מטשורטקוב זי"ע‪ ,‬נמצא עומד פעם בליל שמחת תורה‬ ‫בעת ההקפות בשמחת תורה – דומה למי שרוקד כל‬ ‫אחרי ההקפות בפרוזדור היכל קדשו של מרן זי"ע‪,‬‬ ‫השנה בשעה שצריך ללמוד"‬ ‫והתחיל לרקוד בשמחה עצומה לרגל היום‪ ,‬בתוך כך‬ ‫הופיע הרה"ק זי"ע מכיוון הקלויז להיכנס להיכל קדשו‪,‬‬ ‫וראה את החסיד שמח כל כך‪ ,‬אמר לו מרן זי"ע‪ :‬יוסילי‬ ‫***‬ ‫הינך שמח ? הנה כאשר נתעורר באדם איזה מדה כגון‬ ‫הרה"ק ה"אמונת משה" מאלכסנדר זי"ע מביא‪:‬‬ ‫מדת היראה‪ ,‬צריך להתיישב היטב אם היא לא נמשכת‬ ‫ממרה שחורה ל"ע‪ ,‬אבל מדת השמחה היא תמיד‬ ‫שמעתי כי רבנו בעל ה"ישמח ישראל" זי"ע‪ ,‬ראה איש‬ ‫טובה‪ ,‬וע"ז רמז שלמה המלך ע"ה 'ולשמחה מה זו' –‬ ‫אחד ששמח מאד בשמחת תורה‪ ,‬ועשה תנועות‬ ‫מכל מקום שהשמחה באה 'עשה' – פעולה טובה‬ ‫משונות ברקידתו לפני התורה‪ ,‬עד שהיה נראה כאחד‬ ‫באדם‪.‬‬ ‫שיצא ח"ו מדעתו‪ .‬ואותו האיש היה חשוך בנים ל"ע‪,‬‬ ‫ואמר רבינו זי"ע‪ ,‬כי מיכל בת שאול ששחקה על‬ ‫***‬ ‫דוהמע"ה שביזה עצמו לכבוד התורה‪ ,‬קיבלה עונשה‬ ‫התורה היתה משוש חייו של הרה"ק רבי יחזקאל‬ ‫שלא היה לה ולד עד יום מותה‪ ,‬ומכיון שמדה טובה‬ ‫משינאווא זי"ע‪ ,‬ובה הגה כל ימיו‪ .‬הרה"ק ה"שפע‬ ‫מרובה ממילא מי שמבזה עצמו לכבוד התורה ראוי‬ ‫חיים" מצאנז זי"ע שמע פעם מאחד מחסידיו‪ ,‬כי בהיות‬ ‫שתהיה לו ישועה ויזכה לבנים‪ .‬ונתקיימו דברי רבנו‬ ‫הרבי כבן שמונים‪ ,‬פנה בליל שמחת תורה לאחר‬ ‫ובאותה שנה נפקד אותו האיש בבן זכר‪.‬‬ ‫ההקפות ועריכת השולה"ט‪ ,‬אל גבאו ואמר‪:‬‬ ‫"אברהמ'ל‪ ,‬הוצא נא כל איש מעלי‪ ,‬כי חש אני חולשה‬ ‫גדולה"‪ .‬יצאו כולם מן הבית‪ ,‬והרבי נכנס לחדרו‪.‬‬ ‫***‬ ‫והחסיד מספר המעשה‪ ,‬שהיה אז צעיר לימים‪,‬‬ ‫מסופר על המהרי"ל דיסקין זצ"ל‪ ,‬כי ישב פעם בחבורת‬ ‫התחבא תחת מיטתו של הרבי‪ .‬והנה הרבי מוציא‬ ‫בחורים שחלק מהם עשו סיום מסכת‪ ,‬ודרש לפניהם‬ ‫גמרא מהארון‪ ,‬ומתחיל ללמוד בהתלהבות‪ ,‬לאחר ימי‬ ‫ואמר להם‪:‬‬ ‫החג בהם לא נתן שינה לעיניו‪ .‬העייפות גברה על‬ ‫הצעיר‪ ,‬שמורות עיניו נעצמו‪ ,‬וכשהתעורר כשהאיר‬ ‫מצינו שני פסוקים המדברים על ערכה של התורה‪,‬‬ ‫היום‪ ,‬ראה שהרבי יושב עדיין והוגה בתורה במרץ‬ ‫פסוק אחד 'יקרה היא מפנינים' וגו'‪ ,‬ופסוק שני‬ ‫ובשקידה‪...‬‬ ‫'הנחמדים מזהב ומפז רב'‪ ,‬וצריך להבין מה הן הב'‬ ‫בחינות 'פנינים' ו'זהב' שלהם נמשלה התורה?‬ ‫וביאר‪ ,‬שלפנינה יש מעלה דוקא כאשר היא שלימה‪,‬‬ ‫***‬ ‫אך הזהב מעלתו גם כאשר הוא גרגירים קטנים‪ .‬כן הוא‬ ‫שנה אחת בעיצומן של ההקפות בישיבת מיר בליטא‪,‬‬ ‫בתורה‪ ,‬יש מעלה כאשר היא בשלימות כמו בסיום‬ ‫עזב פתאום המשגיח רבי ירוחם ליבוביץ זצ"ל את‬ ‫מסכת שלימה כמעלת הפנינה‪ ,‬ומאידך גיסא יש בה‬ ‫מקומו הקבוע שעל הבימה‪ ,‬שממנו היה מנצח על‬ ‫מעלה בכל גרגיר וגרגיר כמעלת הזהב‪.‬‬ ‫שמחת ההקפות‪ ,‬וניגש אל פינת האולם‪ ,‬שם ישב אחד‬ ‫הבחורים מול גמרא פתוחה ולמד‪ .‬כל הנוכחים הביטו‬ ‫במחזה החריג‪ ,‬ואולם הבחור היה שקוע בלימודו ולא‬ ‫***‬ ‫‪73‬‬ ‫חג הסוכות – שמחת תורה – שמיני עצרת – וזאת הברכה‬ ‫בה"י‬ ‫אנשים באים ממרחק יחד ומתוך דבורם אשר ביניהם‬ ‫ציבור המתפללים בביהמ"ד "תפארת בחורים"‬ ‫שואלים זה לזה בשלומם מתוך זה באים לידי אהבה‬ ‫בירושלים בשמחת תורה‪ ,‬היה נתון בעיצומה של‬ ‫ויכירו זה את זה‪ ,‬ולזמן מרובה אם פגעו אינש באינש‬ ‫סערת הריקודים לכבודה של תורה בהקפות של ש"ת‪.‬‬ ‫ורואין זה את זה שמח כל אחד עם חבירו ובזה איתקן‬ ‫אחד מן המתפללים שעמד ליד הגאון רי"ש אלישיב‬ ‫כורסיא דמלכא קדישא‪ ,‬וכתיב [תהלים כב]‪' :‬ואתה‬ ‫זצ"ל ורקד לכבודה של תורה‪ ,‬נתבקש לקחת לידו ס"ת‬ ‫קדוש יושב תהלות ישראל' – והפירוש הוא כך‪ :‬כי כפי‬ ‫גדול וכבד במשקלו ולרקוד עמו בהקפה‪.‬‬ ‫הידוע משיחת ההמונים כי על שכר הרב שבעיר יאמרו‬ ‫הרב יושב על שכר כך וכך בחודש‪=[ ,‬באידיש זה נשמע‬ ‫חשש אותו אדם להחזיק את הספר הגדול והכבד‪ ,‬ירא‬ ‫עהר זיצט אויף א משכורת‪ ]...‬והנה הקב"ה ג"כ כביכול‬ ‫היה פן לא יעמדו לו כוחותיו‪ ,‬התבטא בפני הגבאי‬ ‫נוטל שכר מבני תבל ועל שכרו נאמר 'יושב תהלות‬ ‫כשהדברים הגיעו לאוזני הגרי"ש‪" :‬זה קשה!" הפטיר‬ ‫ישראל'‪ ,‬היינו כי זה שכרו כביכול אשר יהללו לשמו‬ ‫הגרי"ש כלפיו‪" :‬זה נקרא קשה? וכי החזקת ס"ת גדול‬ ‫הגדול‪ ,‬וכאשר השי"ת ממתין ומצפה מתי יגיע לו שבח‬ ‫זה דבר קשה? ללמוד תורה – הרבה יותר קשה!"‪.‬‬ ‫והודאה מישראל כי מאד חביב לפני השי"ת 'תהלות‬ ‫ישראל'‪ ,‬השי"ת זיצט אויף א פענסיע פון 'תהלות‬ ‫ישראל'‪ .‬וכאשר גמר התולדות זי"ע את הפירוש הזה‬ ‫***‬ ‫העיף עינו והאברך איננו‪ .‬וראה שהוא מעשה פלא‪.‬‬ ‫כל השנה מנסכים יין עם הקרבנות‪ ,‬בחג הסוכות‬ ‫מוסיפים ניסוך המים [סוכה מח‪ .].‬כותב הרב בעל‬ ‫ונכנס התולדות לקודש פנימה להבעש"ט זי"ע וסיפר‬ ‫התניא זי"ע [ליקוטי תורה סוף עקב]‪ :‬שהיין המשמח‬ ‫לו את כל המאורע‪ ,‬ענה לו הבעש"ט הק' שזה היה‬ ‫אלקים ואנשים – רומז לעבדות ה' מתוך הבנה והשגת‬ ‫אליהו הנביא זל"ט‪ ,‬ובא לכאן לשמוע ממך את פי'‬ ‫טעמיה‪ ,‬אבל המים‪ ,‬שאין להם טעם – וע"כ אין מברכין‬ ‫התורה של 'ואתה קדוש יושב וגו' ועתה אומר אליהו‬ ‫עליהם אלא השותה לצמאו – רומז לעבודת ד' מתוך‬ ‫הנביא התורה הזו בשמים משמך זי"ע‪.‬‬ ‫קבלת עול‪ ,‬וזו התחייבותינו בראשית השנה‪ ,‬כפיפות‬ ‫מוחלטת‪.‬‬ ‫***‬ ‫מלחמת העולם השניה פרצה‪ .‬דם יהודי נשפך כמים‪.‬‬ ‫***‬ ‫בארה"ב התרכזו פליטי חרב‪ ,‬ולכולם בני משפחה‬ ‫הרה"צ רבי אריה מרדכי רבינוביץ זצ"ל אב"ד בני ברק‬ ‫באירופה העולה בלהבות‪ .‬הצדיק רבי פינחס דוד‬ ‫מביא‪:‬‬ ‫הורביץ האדמו"ר מבוסטון זצ"ל‪ ,‬ערך את שולחנו‬ ‫בשמחת תורה‪ .‬הלהיב את הנוכחים‪ ,‬שפרצו בשירה‬ ‫דו"ז מרן מפוריסוב זצל"ה אמר כמה גדול אהבת‬ ‫אדירה‪ .‬ולפתע נשמע קול מחאה בלב קרוע ומורתח‪,‬‬ ‫חברים לשם שמים‪ ,‬אפילו שאין אתה מכירו אם אתה‬ ‫ליבו של בן החרד לגורל הוריו‪" :‬רבי‪ ,‬באירופה נשפך‬ ‫רואה שהוא ירא שמים ומאנשי המדות צריך להתחבר‬ ‫דם יהודים‪ ,‬וכאן – שרים?!"‪.‬‬ ‫אליו ועי"ז מגיע שבח ותהילה להשי"ת‪.‬‬ ‫מיד פסקה השירה‪ ,‬והכל היו כנכלמים‪ ,‬בושו מעצמם‪.‬‬ ‫ומרגלא בפומיה לספר‪ :‬כי פעם אחת בא הרה"ק‬ ‫אכן‪ ,‬כיצד יכולים היו לשכוח את אסונם? להסיח דעת‬ ‫ה"תולדות יעקב יוסף" זי"ע [יו"ד כ"ד תשרי] לביהמ"ד‬ ‫מיסורייהם וסאת יגונם של בני משפחותיהם?‬ ‫של הבעש"ט הק' זי"ע‪ ,‬וראה אברך אחד שהיה הולך‬ ‫וחוזר בתוך ביהמ"ד תפוס במוחין דגדלות ולא היה‬ ‫ובשקט שנשתרר‪ ,‬נשמע קולו של הרבי‪ ,‬מצטט בע"פ‬ ‫מכירו‪ ,‬התקרב התולדות זי"ע אל האברך ושאלו מאיזה‬ ‫את דברי הרמב"ם ז"ל בסוף הלכות לולב‪ ,‬בהזכירו את‬ ‫מקום אתם‪ ,‬והשיבו האברך "תיכף" "תיכף"‪ ,‬כן היה‬ ‫שמחת בית השואבה‪" :‬השמחה שישמח האדם‬ ‫הרבה פעמים עד שלבסוף שאל האברך להתולדות ז"ל‬ ‫בעשיית המצוה ובאהבת הא‪-‬ל שציוה בהן‪ ,‬עבודה‬ ‫מאי נ"מ לכם מאין אני‪ ,‬ענה לו התולדות‪ :‬אם שני‬ ‫‪74‬‬ ‫חג הסוכות – שמחת תורה – שמיני עצרת – וזאת הברכה‬ ‫בה"י‬ ‫קובץ סיפורים לחג‬ ‫גדולה היא"‪.‬‬ ‫חסיד מופלא‪ ,‬למדן עצום וסוחר עשיר‪ ,‬היה רבי‬ ‫ציטט – ותמה‪ :‬האם שמחה היא עבודה‪ ,‬עמל וטורח?‬ ‫מאיר'קה ממיר‪ ,‬אחד המיוחדים שבבני היכלו של‬ ‫והלא פורצת היא מאליה‪ ,‬מתנגנת ומתרוננת‪ ,‬והרגליים‬ ‫הרה"ק הס"ק מלכוביץ זי"ע‪ .‬פעם נסע רבי מאיר'קה‬ ‫יוצאות מאליהן במחול?‬ ‫לרגל מסחרו בדרך רחוקה‪ .‬והנה פתאום‪ ,‬באמצע‬ ‫הדרך‪ ,‬באחד העיקולים‪ ,‬הבחין בתינוק קטן‪ ,‬מכורבל‪,‬‬ ‫אלא‪ ,‬אין כוונת הרמב"ם ז"ל אלא לתקופתינו ולזמנינו‪,‬‬ ‫עולל זעיר‪ ,‬מוטל על השלג‪ ,‬זרוק על אם הדרך‪ .‬חיש‬ ‫אמר‪ .‬לתקופות חושך ואפילה‪ ,‬יגון ואנחה‪ ,‬צרות‬ ‫מהר ציוה לעצור את העגלה מנסיעתה‪ ,‬חש בזריזות‬ ‫ומצוקות‪ .‬או אז‪ ,‬כאשר העיניים דומעות והלב דווי‪,‬‬ ‫אל הילד‪ ,‬וגילה כי מדובר בילד נכרי‪ ,‬אשר הופקר‬ ‫כאשר הגרון משתנק והאנחה פורצת‪ ,‬אז‪ ,‬השמחה‬ ‫בחוצות על ידי אמו יולדתו‪ .‬התעוררו רחמיו של רבי‬ ‫היא אכן עבודה‪ ,‬ועבודה גדולה‪ ,‬ויהודים‪ ,‬שמסרו את‬ ‫מאירקה על התינוק המסכן‪ ,‬אסף אותו אל עגלתו‪ .‬עטף‬ ‫נפשם על עבודת ה' בכל הדורות‪ ,‬ימסרו את נפשם גם‬ ‫אותו עם בגדים חמים‪ ,‬האכילו והשקהו עד ששבה אליו‬ ‫כדי‪ ...‬לשמוח ולחוג! בואו יהודים‪ ,‬ונרנן לבוראינו‪ .‬וזכות‬ ‫רוחו‪ ,‬ואחר הביאו לביתו‪.‬‬ ‫המצוה תבקע דרך בעלטה ותמליץ זכות בעד יקירנו‪,‬‬ ‫להטותם לחיים‪...‬‬ ‫ומה יעשה כעת עם הילד? "ורחמיו על כל מעשיו" –‬ ‫אמר רבי מאיר'קה לעצמו – אפילו אינו יהודי‪ .‬שכר‬ ‫והשירה שבה והתלקחה‪ .‬שירה של שמחה –‬ ‫עבורו אומנת לטפח אותו בכל צרכיו‪ ,‬וכך‪ ,‬אמצו וגדלו‬ ‫ותחינה‪....‬‬ ‫בביתו‪ .‬שנים רבות עשה הילד הנכרי בתוך ביתו‪ ,‬ורבי‬ ‫***‬ ‫מאיר'קה מצדו לא חסך ממנו מאומה‪ ,‬כשהוא מרעיף‬ ‫באחת השנים הגיע הרב ישראל סלנטר זצ"ל אל‬ ‫עליו משלו רוב טובה וברכה עד בלי די‪ .‬ברם זאת‪ ,‬נזהר‬ ‫המהרי"ל דיסקין זצ"ל בקובנה‪ ,‬וכולו מלא כאב על כבוד‬ ‫רבי מאיר להבהיר לכולם היטב את מוצאו האמיתי של‬ ‫התורה שלדעתו ירד פלאים בעיר‪.‬‬ ‫הילד‪ ,‬לבל יטעו לחשוב כי יהודי הוא‪ .‬כך למשל‪ ,‬הקפיד‬ ‫שלא ישמור שבת בשום אופן‪ ,‬שהרי גוי ששבת חייב‬ ‫"מנין לכבודו כי אכן כך"? תמה המהרי"ל‪.‬‬ ‫מיתה‪ ,‬והיה מרגיל את הילד לעשות מידי שבת‬ ‫מלאכות דאורייתא‪ .‬כך היה ניכר לכל כי ילד נכרי הוא‪.‬‬ ‫"בדידי הוה עובדא"‪ ,‬נענה רבי ישראל‪",‬ביום שמחת‬ ‫שנים חלפו‪ ,‬והילד גדל ונעשה לאיש‪ .‬משהתבגר דיו‬ ‫תורה התפללתי בבית הכנסת הגדול וכאשר הכריזו על‬ ‫כדי לעמוד ברשות עצמו‪ ,‬עזב את בית מטיבו‪ ,‬ויצא אל‬ ‫מכירת "חתן תורה" הצעתי סכום פעוט כפי שהיה‬ ‫העולם הגדול‪ .‬זרח מזלו‪ ,‬התעשר ועלה לגדולה‪ .‬אט‬ ‫באפשרותי באותה שעה‪ ,‬חיכיתי שעקב הסכום הנמוך‬ ‫אט‪ ,‬ניתק כליל את קשריו עם הבית היהודי אשר בו‬ ‫יהיו הרבה קופצים שיתחרו איתי‪ ,‬אך לצערי בכל‬ ‫גדל‪ .‬כך‪ ,‬חלפו שנים על גבי שנים‪ ,‬שלא נראה ולא‬ ‫ביהכ"נ הגדול‪ ,‬שהיה מלא מתפללים‪ ,‬לא היה אחד‬ ‫נשמע ממנו דבר‪ .‬כאילו צלל במים שאין להם סוף‪.‬‬ ‫שהציע יותר‪ ,‬ובסופו של דבר זכיתי בחתן תורה עבור‬ ‫יום אחד‪ ,‬נזדמן לו לרבי מאיר לקשור קשרי מסחר עם‬ ‫שני זוזים בלבד"‪...‬‬ ‫אחד הפריצים הגדולים שבפולין‪ ,‬במסגרת קשריו אלו‪,‬‬ ‫הציע הלה לפניו הצעת מסחר רווחית ומניבה במחיר‬ ‫מוזל ביותר‪ .‬שמע רבי מאיר וביקש לבדוק את פרטי‬ ‫העיסקה‪ .‬סר אפוא אל אחוזת הפריץ‪ ,‬כדי לראות במה‬ ‫"תנוח דעתו"‪ ,‬השיב לו המהרי"ל‪" ,‬אדרבה‪ ,‬מעשה זה‬ ‫דברים אמורים‪ .‬בהגיעו לאחוזה‪ ,‬התקבל על ידי הפריץ‬ ‫מוכיח את ההיפך‪ .‬המתפללים ששמעו את ההצעה‬ ‫בפנים מסבירות‪ .‬הלה הוביל אותו אל מחסניו‪ ,‬למען יזין‬ ‫הבינו כי בכך גילה הרב את רצונו לקנות חתן תורה‪,‬‬ ‫עיניו בטיב הסחורה וביופיה‪ .‬בחן רבי מאיר את‬ ‫ומפני כבוד התורה נמנעו מלהתחרות עמו! תהילה לה'‬ ‫הסחורה המשובחת‪ ,‬והתפעל מאד מהטיב המעולה‬ ‫עוד גדול כבוד התורה בקובנה‪...‬‬ ‫‪75‬‬ ‫חג הסוכות – שמחת תורה – שמיני עצרת – וזאת הברכה‬ ‫בה"י‬ ‫ולא אבה לשמוע מאומה‪ .‬ראה רבי מאיר כי כלתה אליו‬ ‫ומהאיכות הגבוהה‪ .‬גמר אומר להשלים את העסקה על‬ ‫הרעה‪ ,‬החל לומר וידוי ולהתכונן לגרוע מכל‪.‬‬ ‫אתר‪ .‬פנה אל משרתי הפריץ‪ ,‬והגיש לידיהם את‬ ‫בקשת הרכישה‪.‬‬ ‫פתאום השתתק הפריץ‪ ,‬הניח את נשקו מידו‪ ,‬והרהר‬ ‫כמה רגעים‪ .‬פתח את מגירת שולחנו והוציא מתוכה‬ ‫בינתיים‪ ,‬קרא הפריץ את משרתיו בחשאי‪ ,‬וצוה‬ ‫צלב‪" .‬אם תנשק את השתי וערב"‪ ,‬אמר והגיש את‬ ‫עליהם‪" :‬כשיבוא רבי מאיר הסוחר היהודי לערוך את‬ ‫השתי וערב אל פיו של רבי מאיר‪" .‬אם תשתחוה אליו‬ ‫חשבונותיו לפניכם‪ ,‬העמיסו את עגלתו בסחורות‬ ‫אסלח לך ולא אהרוג אותך‪"...‬‬ ‫המעולות והיקרות ביותר‪ ,‬ובתמורה תגבו ממנו מחיר‬ ‫אפסי‪ ,‬פחות מחצי שווי הסחורות"‪ .‬הלכו המשרתים‬ ‫לשמע הדברים נרתע רבי מאיר לאחוריו‪ ,‬ורגש עמוק‬ ‫ומלאו אחר פקודת אדונם‪ ,‬העמיסו את עגלתו בסחורות‬ ‫הרטיט את כל גופו‪" .‬לא!!!" צעק בכל כוחו‪ ,‬והזדקף על‬ ‫מובחרות ומסרו לידיו את הסכום הסופי לתשלום‪ .‬שמע‬ ‫מקומו בגאון‪" .‬בשום אופן לא!!! לא אמיר את דת‬ ‫רבי מאיר את המחיר והשתומם עד מאד‪ .‬המחיר היה‬ ‫אבותי בעד כל הון שבעולם!" נוכח עזותו של רבי מאיר‪,‬‬ ‫אפסי ממש! סחורות כה משובחות כמעט בחצי‬ ‫זינק הפריץ ממקומו רותח מזעם‪ ,‬נפנף ברובה וצרח‪:‬‬ ‫חינם?! לא התעמק רבי מאיר בדבר‪ ,‬שמח על המציאה‬ ‫"נשק את ה‪ ...‬ולא – אהרוג אותך!" אולם רבי מאיר‬ ‫שנקרתה לפניו משמים‪ ,‬ושב לשגרת יומו‪ .‬כך הפך‬ ‫נשאר על עמדו ללא פחד‪" .‬תעשה מה שתעשה"‪ ,‬קרא‬ ‫הדבר לנוהל קבוע‪ :‬מפעם לפעם מגיע רבי מאיר‬ ‫בחום‪? ,‬אני באמונתי לא אכחש!"‬ ‫לאחוזת הפריץ‪ ,‬המשרתים מעמיסים את עגלתו‬ ‫בסחורות יקרות‪ ,‬וגובים ממנו בתמורה סכום אפסי‪.‬‬ ‫באותו רגע הניח הפריץ את רובהו ובבת אחת שינה את‬ ‫טעמו‪ .‬חיוך ידידותי עלה על פניו‪" .‬וכי אינך מכיר‬ ‫יום אחד‪ ,‬הגיע רבי מאיר כהרגלו אל האחוזה‪ ,‬והנה‬ ‫אותי?! פנה אל רבי מאיר ברכות‪" ,‬הלא אני הוא הילד‬ ‫נקרא לסור בדחיפות אל לשכתו של הפריץ‪ .‬מיהר רבי‬ ‫הקטן שהצלת את חייו כאשר הכנסת אותו ברוב‬ ‫מאיר אל הלשכה‪ ,‬ומשאך דרכו רגליו בפתחה‪ ,‬ראה כי‬ ‫רחמים אל ביתך!" התבונן רבי מאיר בפניו של הפריץ‬ ‫פניו של הפריץ אינם כתמול שלשום‪ .‬פניו היו רעות‪.‬‬ ‫ונדהם‪" .‬מדוע אפוא בקשת להרוג אותי?" שאל‬ ‫הוא ישב על כורסתו‪ ,‬זעוף כולו‪ .‬ומשאך נכנס רבי מאיר‬ ‫בפליאה‪.‬‬ ‫אל הלשכה‪ ,‬קם ממקומו בהחלטיות‪ ,‬והגיף את הדלת‬ ‫אחריו במנעול ובריח‪" .‬מה אתה חושב‪ ,‬יהודון‪ ,‬שתוכל‬ ‫"חלילה‪ ,‬חלילה!" מחה הפריץ‪ .‬בוא ואספר לך‪:‬‬ ‫לרמאות אותי?" החל להרעים עליו בקול קשה‪" ,‬אני‬ ‫יודע היטב כי אתה יוצא ונכנס באוצרותי כבר תקופה‬ ‫"דע לך‪ ,‬כי בשום אופן לא אוכל לתאר את רגשי הכרת‬ ‫ארוכה‪ ,‬ונוטל סחורה בשווי הון תועפות‪ ,‬ומשלם‬ ‫הטוב שיש בלבי כלפיך"‪ ,‬פתח הפריץ בדבריו‬ ‫תמורתה בפרוטות!"‬ ‫הנרגשים‪" .‬מאז שעזבתי את ביתך‪ ,‬אני חושב כל הזמן‪:‬‬ ‫איך אוכל להשיב טובה למיטיבי הרחום? במה אוכל‬ ‫רבי מאיר היה המום‪ .‬ביקש להצטדק לפני הפריץ‪,‬‬ ‫לגמול עם האיש היקר אשר לו אני חב את כל חיי? דע‬ ‫להתנצל לפניו ולהסביר את פשר הדבר‪ .‬אולם חמתו‬ ‫לך‪ ,‬מעולם לא פגשתי אדם נפלא כמוך! הרי אסופי‬ ‫של הפריץ התלקחה בו עד להשחית‪" .‬יהודי רמאי!"‬ ‫הייתי‪ ,‬בלי גואל ומכר‪ ,‬נכרי שלא מבני עמך‪ ,‬ואתה באת‬ ‫ירקו עיניו גיצים בחמת זעם‪" ,‬לא אקבל שום תירוצים!"‬ ‫ואספת אותי אל ביתך‪ ,‬וגדלת אותי במסירות כאילו‬ ‫רבי מאיר ניסה שוב לפתוח את פיו‪ ,‬אולם הפריץ שיסע‬ ‫הייתי הבן שלך!‬ ‫את דבריו‪" :‬בן מות אתה! אחת דינך להיהרג!" צרח‪,‬‬ ‫ותפס את הרובה התלוי על הקיר‪ ,‬כדי לירות ברבי מאיר‬ ‫כשפגשתי אותך לראשונה‪ ,‬הבחנתי כי אינך מזהה‬ ‫על אתר‪ .‬רבי מאיר נחרד‪ .‬נפל לרגלי הפריץ והתחנן על‬ ‫אותי‪ ,‬ביקשתי להשיב לך מעט על ידי הוזלת המחירים‪.‬‬ ‫נפשו בבכי ובדמעות‪ .‬ניסה לשדל ולפייס בכל מיני‬ ‫לכן צויתי על המשרתים שיגבו ממך מחירים אפסיים‬ ‫חנופה ופיוס‪ .‬אך ללא הועיל‪ .‬הפריץ השתולל בפראות‪,‬‬ ‫‪76‬‬ ‫חג הסוכות – שמחת תורה – שמיני עצרת – וזאת הברכה‬ ‫בה"י‬ ‫כיוון שכך‪ ,‬החליטו המוצי"ם פה אחד לסנן את סוגי‬ ‫על הסחורות היקרות ביותר‪ .‬אולם עדיין הרגשתי‬ ‫השאלות‪ ,‬כשההצעה העיקרית היתה שהמוצי"ם ישיבו‬ ‫בעצמי כי אין די בכך בכדי להשיב מאומה‪ .‬הרי אני חב‬ ‫רק על שאלות ספיציפיות בכשרות המינים‪ ,‬אבל אדם‬ ‫לך את כל חיי! לא ידעתי כיצד לשית עצות בנפשי‪ .‬עד‬ ‫שיגיע וישאל באופן סתמי "מה הרב אומר על האתרוג‬ ‫שפתאום עלה רעיון אחר במוחי‪ .‬נזכרתי כי תמיד היית‬ ‫הזה"?‪ ,‬לא ישיבו לו‪.‬‬ ‫אומר שהאושר הגדול ביותר בעיניך הוא מצוות קידוש‬ ‫השם‪ .‬פעמים רבות שמעתי אותך מדבר בערגה על‬ ‫כיון שמרבית השאלות המגיעות אל המוצי"ם אינן על‬ ‫הצדיקים הגדולים שהיו מתגעגעים כל החיים שלהם‪,‬‬ ‫דברים ספיציפיים אלא שהשואלים מבקשים לדעת‬ ‫מחכים ואומרים‪" :‬מתי יבוא לידי ואקיימנה?‪"...‬‬ ‫באיזו רמה נמצא האתרוג או הלולב‪ ,‬הרי אם לא ישיבו‬ ‫על כך – נמצאו מסננים את רוב השאלות‪.‬‬ ‫הבנתי‪ ,‬כי אם אוכל להביא אותך למצב כזה של‬ ‫מסירות נפש‪ ,‬יהיה בכך התענוג הגדול ביותר שאוכל‬ ‫כדי שהציבור לא ייפגע מכך שלא עונים לו‪ ,‬נתלו‬ ‫להעניק לך‪ .‬החלטתי לתת לך את המתנה הכי יקרה‬ ‫מודעות ברוח זו ליד המקום בו ישבו המוצי"ם‪ ,‬ובהן‬ ‫בעולם‪ .‬חלילה לא הייתה כוונה בלבי להרוג אותך"‪,‬‬ ‫היה כתוב‪ :‬שהציבור מתבקש לשאול רק שאלות‬ ‫התנצל הפריץ‪" ,‬להיפך‪ ,‬רציתי בכל מאודי לגרום לך‬ ‫ספיציפיות‪ ,‬וההחלטה התבצעה בצורה היותר טובה‪.‬‬ ‫קורת רוח‪ .‬ידעתי‪ ,‬כי לאדם כמוך‪ ,‬השעה הנשגבה‬ ‫ביותר עבורו‪ ,‬היא כשנותנים לו את האפשרות להקריב‬ ‫הציבור הבין וקלט שהדבר הוא לטובתו‪ ,‬ואכן אף אחד‬ ‫את חייו בעד אמונתו‪ .‬ביקשתי אפוא להעניק לך את‬ ‫לא שאל שאלות כלליות כנ"ל‪.‬‬ ‫השעה היפה הזאת"‪.‬‬ ‫לפתע ניגש יהודי אל שולחן המוצי"ם‪ ,‬ובידיו שלושה‬ ‫את הסיפור הזה‪ ,‬סיפר הרבי ה"ברכת אברהם" זי"ע‪,‬‬ ‫לולבים‪ ,‬והשאלה שבפיו היתה "מה הרבנים אומרים‬ ‫בעת שביקר במעונו הרבי מגור ה"לב שמחה" זי"ע‬ ‫על שלושת הלולבים שבחרתי?"‪...‬‬ ‫באחד מימי חול המועד סוכות‪ ,‬והוסיף ואמר‪" :‬ראו נא‪,‬‬ ‫כמה גדול היה אותו חסיד בתוקף אמונתו‪ ,‬עד שאפילו‬ ‫הרבנים כבר רצו להצביע בפניו על המודעה האומרת‬ ‫גוי ערל‪ ,‬תפס והבין בחושים שלו‪ ,‬כי במה יוכל לגרום‬ ‫שאין לשאול שאלות מסוג זה‪ ,‬אבל היהודי ההוא‬ ‫אושר והנאה ליהודי זה – בכך שיביאנו לידי נסיון של‬ ‫הקדימם‪ ,‬בהודעה מעין זו‪:‬‬ ‫"ובכל נפשך"‪ .‬ומה תענוג בעולם ישוה לו בעיניו‪"...‬‬ ‫אני יהודי שעלה מרוסיה לפני כמה שנים‪ ,‬אמר‪ ,‬שם‪,‬‬ ‫***‬ ‫מעבר למסך הברזל‪ ,‬לא הכרתי את הקב"ה‪ ,‬והיה אסור‬ ‫האירוע עליו אנו כותבים התקיים בירושלים לפני כמה‬ ‫אפילו להזכיר את המילים "ארבעת המינים"‪.‬‬ ‫שנים בימים שלפני חג הסוכות‪ ,‬היריד של "ארבעת‬ ‫המינים"‪ ,‬בו נמכרו המינים במחירים מוזלים מאד‪.‬‬ ‫בבואי ארצה‪ ,‬התחלתי להכיר את האלוקים‪ ,‬ואני רוצה‬ ‫המארגנים‪ ,‬וגם המוצי"ם שנבחרו להשיב על שאלות‬ ‫לעבוד אותו בלב שלם‪ ,‬כיוון שאינני יודע את הלכות‬ ‫הקהל‪ ,‬ידעו מראש שתהיה התנפלות המונית של המון‬ ‫ארבעת המינים‪ ,‬אני שואל אותכם‪ ,‬כבוד הרבנים‪ ,‬האם‬ ‫אנשים שירצו‪ ,‬איך לא‪ ,‬להשיג מינים מהודרים‪.‬‬ ‫הלולבים האלו שבחרתי‪ ,‬המיועדים לי ולשני הבנים‬ ‫שלי‪ ,‬הם ברמה גבוהה‪..‬‬ ‫הבעיה העיקרית נמצאת בד"כ אצל המוצי"ם‪ ,‬שלצידם‬ ‫מתקבצים תורים ענקיים של מאות איש‪ ,‬המעוניינים‬ ‫כששמעו הרבנים את כל זאת‪ ,‬החליטו שעל אדם כזה‬ ‫לברר את כשרות האתרוג או הלולב שהם קונים‪.‬‬ ‫לא תחול התקנה שתיקנו‪ .‬הם הסתכלו בלולבים‬ ‫ונדהמו לראות שמדובר בשופרא דשופרא‪ ,‬ולמרות‬ ‫הלחץ האדיר מצד השואלים מקשה מאוד על‬ ‫שהיהודי העיד על עצמו שאינו מבין מאומה בהלכות‬ ‫האפשרות להשיב במנוחת הדעת‪ ,‬וכידוע לכל מי‬ ‫אלו‪ ,‬הצליח לבחור לעצמו שלושה לולבים הכי‬ ‫שהיה בירידים מן הסוג הזה‪.‬‬ ‫‪77‬‬ ‫חג הסוכות – שמחת תורה – שמיני עצרת – וזאת הברכה‬ ‫בה"י‬ ‫"רבוש"ע‪ ,‬אתה הרי מכיר אותי עוד מרוסיה‪ ,‬וגם שם‬ ‫מהודרים שאפשר להעלות על הדעת‪.‬‬ ‫ניסיתי להתקרב אליך‪ ,‬אבל לא בדיוק הצלחתי‪ ,‬והדבר‬ ‫לא היה באשמתי‪ – .‬אבל‪ ,‬המשכתי לדבר עם השי"ת‪- ,‬‬ ‫היו אלה לולבים נדירים ביופיים‪' ,‬סגורים' וישרים‬ ‫כשאני כבר כאן‪ ,‬בארץ ישראל‪ ,‬אני לומד את תורתך‬ ‫לחלוטין‪ ,‬צבעם היה ירוק‪ ,‬וצורת הגידול שלהם היתה‬ ‫ומשתדל להתקדם‪.‬‬ ‫מיטבית‪.‬‬ ‫גם אתה יודע שאני עושה את המקסימום מצדי‪ ,‬וגם‬ ‫הרבנים לא הבינו כיצד אדם מצליח לבחור לעצמו‬ ‫אתה יודע שעדיין לא הצלחתי להגיע להלכות ארבעת‬ ‫לולבים שכאלו‪ ,‬זה הרי לא מסתדר מבחינה סטטיסטית‬ ‫המינים‪ ,‬מאידך‪ ,‬אני רוצה לקיים את המצוה‬ ‫והגיונית‪ ,‬שלושה לולבים מהודרים שמהודרים‪ ,‬ואיך‬ ‫בשלימותה‪.‬‬ ‫הצליח אדם אחד לבחור את שלושתם?‬ ‫לכן‪ ,‬אני מבקש ממך‪ ,‬עשה עמדי חסד‪ ,‬ותבחר לי אתה‬ ‫היהודי הרוסי שמע את חוות דעתם הנלהבת של‬ ‫את המינים המהודרים ביותר‪ ...‬אני רק אגש אל‬ ‫הרבנים‪ ,‬ואמר‪" :‬אם כך הם פני הדברים‪ ,‬אני הולך‬ ‫הדוכנים‪ ,‬אושיט את ידי‪ ,‬ואתה תבחר את הסחורה‬ ‫עכשיו לבחור שלושה אתרוגים‪ ,‬וגם אותם אראה‬ ‫הטובה והיפה ביותר"‪ ...‬וכך עשיתי‪ ,‬סיפר האיש‪.‬‬ ‫לכם"‪...‬‬ ‫ניגשתי אל הדוכנים‪ ,‬שלחתי את ידי ולקחתי את‬ ‫שלושת הלולבים שהראיתי לכם קודם‪ ,‬ואז ניגשתי‬ ‫המוצי"ם העידו שלא עברו יותר משתים‪-‬שלוש דקות‬ ‫אליכם כדי שתגידו איך נראים הלולבים‪.‬‬ ‫והאיש חזר ושלושה אתרוגים בידיו‪ ,‬ושוב חוזרת‬ ‫התמונה על עצמה‪ :‬בתוך זמן כל כך קצר הצליח איש‬ ‫כששמעתי שהלולבים הם הכי יפים שאפשר‪ ,‬הבנתי‬ ‫זה לבחור לעצמו שלושה אתרוגים הכי יפים!!!‬ ‫שהקב"ה שמע לתפילתי ובחר לי את הסחורה הטובה‬ ‫ביותר‪ ,‬ואז הלכתי לבחור את האתרוגים‪ ,‬וגם כאן‬ ‫"קיבלנו חלישות הדעת"‪ ,‬העידו הרבנים‪" ,‬כיצד ייתכן‬ ‫השי"ת האזין לי‪ ,‬ובחר עבורי את האתרוגים היפים‬ ‫דבר כזה? האתרוגים היו מושלמים בכל מיני השלימות‬ ‫ביותר‪...‬‬ ‫האפשריים‪ ,‬צורת הגידול‪ ,‬הצבע הגודל‪ ,‬היופי וההדר‪,‬‬ ‫ממש ללא רבב"‪.‬‬ ‫עיני המוצי"ם דמעו כששמעו את סיפורו של האיש‪,‬‬ ‫הרי אם הקב"ה בוחר עבורו את המינים לחג הסוכות‪,‬‬ ‫אחד הרבנים אמר ש'לית דין ברנש'‪ ,‬וחייבים לשאול‬ ‫הרי ברור איזו מינים יעלו בגורלו‪[ .‬מספר "מצוות‬ ‫אותו מי הוא ומה הוא‪ .‬לא ייתכן שאדם שאינו יודע כלל‬ ‫השמחה"]‪.‬‬ ‫את ההלכות‪ ,‬ועלו בידיו באופן אקראי שלושה אתרוגים‬ ‫יפהפיים בזמן כל כך קצר!‬ ‫***‬ ‫המוצי"ם לקחו אותו הצידה‪ ,‬ושאלו אותו מה טיבו‪,‬‬ ‫סמוך לחג הסוכות‪ ,‬נכנס רבי אריה לוין זצ"ל אל חנות‬ ‫והאיש משיב‪:‬‬ ‫הספרים הותיקה "האור" של רבי אברהם רובינשטיין‪,‬‬ ‫בשכונת מאה שערים בירושלים‪ ,‬שהמתה אותה שעה‬ ‫כפי שאמרתי לכם‪ ,‬עליתי מרוסיה לפני כמה שנים‪,‬‬ ‫מקונים רבים שבאו לבחור לעצמם אתרוג נאה ובדקוהו‬ ‫ושם לא הכרתי את בוראי‪ ,‬ההחלטה שלי היתה שכאן‪,‬‬ ‫בשבע עינים מכל עבר‪ ,‬ופנה אל מוכר הספרים‪ ,‬שהיה‬ ‫בארץ ישראל‪ ,‬אלמד את תורת ישראל‪ ,‬את הדינים‬ ‫תלמיד חכם מובהק‪" .‬האם עלה בידך להכין לי אתרוג‬ ‫וההלכות‪ ,‬ואקבל עלי עומ"ש‪.‬‬ ‫נאה"? ורבי אברהם‪ ,‬הושיט מיד את ידו אל הארגז‬ ‫אבל לדיני ארבעת המינים עדיין לא הגעתי‪ ,‬ואינני יודע‬ ‫שמתחת לשולחנו‪ ,‬נטל משם אתרוג אחד שהיה מכורך‬ ‫בהלכות אלו ולא כלום‪ .‬לפני שנכנסתי אל היריד הזה‪,‬‬ ‫בפקעת של פשתן‪ ,‬והושיטו לרבי אריה‪ .‬נטל רבי אריה‬ ‫התפללתי לה' ואמרתי לו בלשון זו‪:‬‬ ‫‪78‬‬ ‫חג הסוכות – שמחת תורה – שמיני עצרת – וזאת הברכה‬ ‫בה"י‬ ‫מיפו לירושלים‪ ,‬ולא ברכבת אלא רכוב על סוס‪ ,‬יצא‬ ‫את האתרוג העטוף‪ ,‬הכניסו לכיסו מבלי להציץ בו אף‬ ‫יפוא שהיהודים היו הראשונים שקיבלו את פניו‪ .‬והדבר‬ ‫לרגע‪ ,‬ויצא מהחנות לדרכו‪.‬‬ ‫חרה היטב לגוים‪.‬‬ ‫באותה שעה‪ ,‬עמד שם נער אחד ממכיריו של רבי‬ ‫הגאון רבי שמואל סלנט זצ"ל והחכם באשי זצ"ל רבני‬ ‫אריה‪ ,‬שהיה יתום מאביו‪ ,‬ולא הצליח לכלוא בקרבו את‬ ‫ירושלים‪ ,‬ואחד מהעסקנים הספרדים בשם אנטבי ז"ל‪,‬‬ ‫תמיהתו‪ ,‬דלק הנער אחרי רבי אריה‪ ,‬וכשפגשו אמר‪:‬‬ ‫יצאו לקבל את פני הקיסר וספר תורה בידם‪ .‬בראותו‬ ‫"יסלח לי מר על חוצפתי‪ ,‬אולם תורה היא וללמוד אני‬ ‫אותם הקיסר קד‪ ,‬אך לא ירד מסוסו‪.‬‬ ‫צריך‪ .‬מבקש אני להבין‪ ,‬מדוע האחרים עומדים בחנות‬ ‫שעה ארוכה ובוחנים את האתרוג מכל צדדיו‪ ,‬ואילו‬ ‫לאחר מכן שלח הקיסר לכל אחד ואחד ממקבלי פניו‬ ‫אתה נטלת את האתרוג מידיו של מוכר הספרים‪ ,‬ואף‬ ‫מדליה של זהב‪ ,‬כולם לקחו את המדליה‪ ,‬ורק רבי‬ ‫לא בדקת אותו לרגע אחד"? חייך רבי אריה וענה לנער‬ ‫שמואל סלנט זצ"ל החזיר את המדליה לשולחיה‪.‬‬ ‫בטוב לב‪ ,‬אחר שהתעניין בשלומו ובשלום אמו‬ ‫האמין הקיסר שרבי שמואל סלנט מסרב לקחת מחמת‬ ‫האלמנה‪" :‬בשתי מצוות בלבד‪ ,‬נצטוינו מן התורה‬ ‫השתי וערב החקוק עליה‪ .‬לכן שלח לו ‪ 50‬לירות זהב‬ ‫לנהוג בהן הידור‪ .‬אחת היא מצות אתרוג‪ ,‬שנאמר בה‬ ‫טורקיות‪ .‬והגאון שלח גם את זה בחזרה‪ .‬הדבר חרה‬ ‫'פרי עץ הדר'‪ ,‬והשניה היא מצות הידור זקנים‪ ,‬שנאמר‬ ‫בעיני הקיסר ושלח לקרוא לו‪ .‬כאשר הגיע שאל‬ ‫'והדרת פני זקן'‪ .‬רוב הבריות מהדרים באחת מהן‪,‬‬ ‫הקיסר‪ :‬יכולני להבין שהמטבע שחקוק עליה צורת‬ ‫במצות אתרוג‪ ,‬ואילו אני הקטן‪ ,‬בחרתי במצוה‬ ‫שתי וערב – שלחת בחזרה‪ ,‬אבל החמישים לירות מדוע‬ ‫האחרת"‪ ,‬ובסיימו‪ ,‬פנה אליו רבי אריה והתנצל בפני‬ ‫החזרת? והרי נחשב אתה כמורד במלכות?!‬ ‫הנער הצעיר‪ ,‬על שאינו מתעכב עמו מעט יותר‪ ,‬שכן‬ ‫ממהר הוא לדרכו אל מושב הזקנים שבכניסה‬ ‫ענהו הגאון‪" :‬כאשר יצאנו לקראתו וכיבדנוהו עם ספר‬ ‫לירושלים‪ ,‬כדי לבקר שם חולה ערירי שאין מי שיסעד‬ ‫התורה בידינו ואתם לא ירדתם מן הסוס‪ ,‬ליתן כבוד‬ ‫אותו‪.‬‬ ‫לתורת ה'‪ ,‬הרגשתי חובה למחות על כבוד השי"ת‪,‬‬ ‫וזוהי סיבת החזרת הכסף"‪.‬‬ ‫"ועכשיו אגלה לך סוד כמוס"‪ ,‬אמר לנער היתום‪" ,‬כי‬ ‫לאותו איש גלמוד שאני הולך לבקר‪ ,‬שילם אביך המנוח‬ ‫הדבר מצא חן בעיני הקיסר‪ ,‬הושיט ידו לגאון‪ ,‬טפח על‬ ‫מכיסו את הוצאות רכישת שיניו התותבות‪ ,‬ומעולם לא‬ ‫שכמו ואמר‪" :‬איהר זיינט א ברווער יוד – אכן אתה‬ ‫סיפר את הדבר לאיש"‪.‬‬ ‫יהודי הגון"‪...‬‬ ‫***‬ ‫***‬ ‫סיפר הגה"צ רבי גרשון לפידות זצ"ל מגאוני ירושלים‪:‬‬ ‫שח הגה"צ אב"ד סאנטוב שליט"א‪:‬‬ ‫הקיסר ווילהלם אמור היה להגיע לביקור בירושלים‪,‬‬ ‫את הסיפור הבא שמעתי מיהודי ששמעו בעצמו מבעל‬ ‫הכינו לכבודו שלושה שערים‪ ,‬האחד בשער יפו‪ ,‬שם‬ ‫המעשה – אחד ממקורבי הרה"ק מטאהש זי"ע‪:‬‬ ‫עמדו הישמעאלים לקבל פניו‪ ,‬השני בשכונת מחנה‬ ‫יהודה בבי"ס אליאנס‪ ,‬שם עמדו הנוצרים לקבל פניו‪,‬‬ ‫פעם כשחזר הרבי מנסיעה ארוכה‪ ,‬היה זה בליל שישי‪,‬‬ ‫ושער שלישי במוצא‪ ,‬שם עמדו היהודים לקבל פניו‪.‬‬ ‫והרבי המשיך את הנהגתו הקדושה כל יום שישי ושבת‬ ‫קודש שלאחריה‪ ,‬וקיבל את הקהל במוצש"ק עם בגדי‬ ‫לפי התוכנית היה אמור הקיסר להגיע מחיפה ברכבת‬ ‫שבת עד השעה ‪[ 7.00‬ביום ראשון בבוקר] ! כשעדיין‬ ‫ולעבור תחילה דרך שער יפו‪ ,‬ומשם למחנה יהודה ורק‬ ‫לא נתן תנומה לעיניו מאז ליל שישי‪.‬‬ ‫לאחר מכן למוצא‪ .‬אך הקיסר לא הגיע מחיפה‪ ,‬אלא‬ ‫‪79‬‬ ‫חג הסוכות – שמחת תורה – שמיני עצרת – וזאת הברכה‬ ‫בה"י‬ ‫השיב לו הרבי‪" :‬וכי אמרתי שאני רוצה לנוח?! אמרתי‬ ‫ואז קרא אליו הרבי את אותו מקורב – המספר – ואמר‬ ‫רק שאני עייף ויגע" ‪...‬‬ ‫לו שהוא "מאד עייף" מכזו עבודה‪ ,‬והוא מבקש ממנו‬ ‫שלא יתן לשום אדם להיכנס אליו עד השעה ‪1.00‬‬ ‫בצהריים‪.‬‬ ‫***‬ ‫סיפר הגה"צ רבי אלימלך בידרמן שליט"א‪ .‬שמעתי‬ ‫המקורב אמר לרבי‪" :‬בוודאי אשמור על הרבי ! – באמת‬ ‫מהרה"ח ר' יודל בערגער‪ ,‬שבימי בחרותו הרבה‬ ‫מגיע לרבי שיתן קצת תנומה לעיניו לאחר כזו עבודה‪,‬‬ ‫להתאבק בעפר רגלי גדולי ישראל מכל העדות‬ ‫והרבי יכול להיות סמוך ובטוח שהכל יהיה בסדר‪ ,‬אף‬ ‫והקהילות‪ :‬באחת השבתות נסע מישיבתו [שבעי"ת‬ ‫אחד לא ייכנס"‪.‬‬ ‫נתניה] לשבות בעי"ת בני ברק כדי לזכות לקרבתו של‬ ‫הגאון גאב"ד פוניבז' זצ"ל‪.‬‬ ‫הרבי נכנס לחדרו‪ .‬כעבור כמה שעות הגיע אחד‬ ‫המקורבים וביקש להיכנס אל הרבי בדחיפות‪ ,‬אך‬ ‫מה עשה? את תפילת ליל שב"ק התפלל בישיבת‬ ‫השומר מיאן בתוקף להכניסו‪ ,‬ואמר לו שהרבי ציווה‬ ‫פוניבז'‪ ,‬ואחר התפילה עקב מרחוק אחר הרב‪ ,‬משראה‬ ‫שלא ירשה לאף אחד להיכנס‪.‬‬ ‫שהרב נפרד מהתלמידים סמוך לביתו ונכנס הביתה‪,‬‬ ‫וכבר עזבו אחרוני התלמידים את המקום‪ ,‬נקש על‬ ‫אך הלה התעקש להיכנס‪ ,‬ואמר ל"שומר"‪" :‬אני מכיר‬ ‫הדלת‪ ,‬והיא נפתחה ע"י הרבנית ע"ה‪ .‬משראתה‬ ‫את הרבי – ייתכן מאד שהוא בכלל לא ישן" ‪ ...‬ולאחר‬ ‫חסידי'שער בחור עומד בדלת שאלה אותו לרצונו‪ ,‬ענה‬ ‫הפצרות מרובות הציע שיפתח את הדלת קצת‪ ,‬ואם‬ ‫ר' יודל‪ :‬לא הוכן לי מקום לסעוד בו סעודת שבת‪ ,‬האם‬ ‫יראה שהרבי נח‪ ,‬יצא מיד‪ ,‬ואם לא – יגש לדבר עמו‪.‬‬ ‫אוכל להתארח אצלכם?‬ ‫בלית ברירה הרשה לו לפתוח מעט את הדלת‪ ,‬והנה‬ ‫ענתה הרבנית‪ ,‬הן הן‪ ,‬בוא ברוך ה'‪ ,‬וקראה לרב‪ :‬ר'‬ ‫ראו שהספה בחדרו של הרבי ריקה – הוי אומר שהרבי‬ ‫יוסף שלמה‪ ,‬יש לנו אורח היום… [ר' יודל מציין‪ ,‬שנס‬ ‫לא נח‪ .‬נכנסו פנימה‪ ,‬והנה רואים הם את הרבי עומד‬ ‫עשה עמו הבורא שלא שלחה אותו לסעוד בישיבה עם‬ ‫ליד הסטנדר‪ ,‬כשרגליו בתוך גיגית מלאה מים קפואים !‬ ‫שאר הבחורים‪ ,‬כי אז כל תחבולתו הייתה יורדת‬ ‫והוא אומר תהלים בהשתפכות הנפש ‪...‬‬ ‫לטמיון]‪ .‬ואכן‪ ,‬זכרונה של אותה סעודה לא מש מזכרונו‬ ‫של ר' יודל…‬ ‫אז ניגש אליו היהודי‪ ,‬והרבי הורה לו להמתין קמעא עד‬ ‫וסיפר שבין הדיבורים סיפר לו הרב מעשה נורא‬ ‫שיגמור את הקפיטל‪ .‬אחר כך סימן לו לגשת אליו‬ ‫שבדידיה הוה עובדא‪:‬‬ ‫ושוחח עמו על העניין שלשמו הגיע‪.‬‬ ‫בתחילת דרכו‪ ,‬כשהחליט גאב"ד פוניבז' על בניית‬ ‫כשיצא‪ ,‬שאל הרבי את מקורבו שהבטיח לשמור שלא‬ ‫הישיבה‪ ,‬נזקק לממון ודמים מרובים בסך ריבי רבבות‪,‬‬ ‫ייכנסו אליו‪" :‬למה נתת לאיש להיכנס‪ ,‬הרי ביקשתי‬ ‫לשם כך החיש פעמיו לגולה‪ ,‬בהגיעו לארה"ב עם‬ ‫ממך שלא תכניס לכאן שום אדם‪ ,‬עכשיו ראה הלה מה‬ ‫תכנית לשהות שם כמחצית השנה‪.‬‬ ‫שעשיתי בפנים" ‪...‬‬ ‫אחר כמה ימים החל הרב להרגיש כאבים עזים ברגלו‪,‬‬ ‫סיפר הלה לרבי את כל המעשה‪ ,‬שהיהודי ההוא‬ ‫וככל שעברו השעות כך גדלו והתחזקו הייסורים נורא‬ ‫התעקש להיכנס‪ ,‬כי היה לו דבר דחוף ולא יכול היה‬ ‫נוראות‪ ,‬בלית ברירה פנה לדרוש ברופאים והללו בדקו‬ ‫לסרב‪ ,‬והרבי הבין לרוחו‪.‬‬ ‫אותו בבדיקה אחר בדיקה‪ ,‬עד שהגיעו למסקנא‬ ‫שה'סוכר' משתולל בגופו וכבר גרם לנמק ברגליו‪,‬‬ ‫ואז הרהיב עוז ושאל את הרבי‪" :‬אינני מבין‪ ,‬הלא הרבי‬ ‫ומוכרחים המה לכרות את רגלו כי בלאו הכי יתפשט‬ ‫היה עייף מאד ואמר שהוא רוצה לנוח‪ ,‬א"כ מדוע‬ ‫הנמק בכל גופו‪ ,‬ויש בזה סכנת חיים ודאית‪.‬‬ ‫באמת לא נח" ?‬ ‫‪80‬‬ ‫חג הסוכות – שמחת תורה – שמיני עצרת – וזאת הברכה‬ ‫בה"י‬ ‫כעבור מחצית השנה סיים הרב את מגביתו בארה"ב‬ ‫והנה‪ ,‬לא לבדו שהה שם הרב‪ ,‬אלא גם נכבדי ראשי‬ ‫בהצלחה גדולה [בפרט אחר מעשה כזה] וחזר‬ ‫הישיבות שבארה"ב שהו עמו‪ ,‬ויהי בשמוע הרב את‬ ‫לארה"ק‪ .‬בהגיעו ארצה פנה מיד לביתו של החזו"א‬ ‫מצבו הכריז קבל עם ועדה‪ ,‬שמצדו אין כל הסכמה‬ ‫[עוד בטרם יפנה לביתו שלו]‪ .‬החזו"א קבלו בפנים‬ ‫לטיפול – רק אם יקבל הוראה מפורשת על כך מהגה"ק‬ ‫מאירות‪ ,‬והרב שאלו‪" :‬ילמדנו רבינו‪ ,‬הרי רבינו אינו‬ ‫ה'חזון איש' זי"ע‪.‬‬ ‫נמנה על החסידי'שע רבי'ס [אדמו"רים חסידיים‪,‬‬ ‫שהורגלו בכגון דא]‪ ,‬מאי וכיצד ענה תשובה כזאת –‬ ‫לעומתו שאלוהו הרופאים מי הוא החזו"א‪ ,‬וכי רופא או‬ ‫כשכל הרופאים עונים ואומרים פה אחד שאין להתעכב‬ ‫פרופסור הוא… הסבירו להם ראשי הישיבות שהוא רב‬ ‫מכריתת הרגל אפילו שעה אחת"?‬ ‫גדול בישראל ודר בארץ ישראל והחולה סומך דעתו רק‬ ‫עליו‪.‬‬ ‫ענה החזו"א‪ :‬אכן‪ ,‬כשהגיע אלי הטעלעגראם הייתי‬ ‫הרופאים‪ ,‬שמימיהם לא נתקלו בכגון דא‪ ,‬יושב לו יהודי‬ ‫באמצע הלימוד‪ ,‬נשאתי עיני השמיימה וחשבתי‬ ‫כשסכנה ודאית מרחפת על ראשו‪ ,‬ועדיין זמנו פנוי‬ ‫לעצמי‪ :‬אוי‪ ,‬רבש"ע‪ ,‬הנני יושב בבני ברק והשאלה‬ ‫לשלוח שאלתו עד ארה"ק הרחוקה – הודיעו כי לדעתם‬ ‫באה מניו יורק הרחוקה‪ ,‬כיצד אענה על שאלה כזו‪,‬‬ ‫עד שתבוא התשובה כבר לא יהא את מי לנתח בכלל…‬ ‫כש'הן' שלי יהיה הן ו'לאו' יהיה לאו‪ ,‬כלומר‪ ,‬מוות‬ ‫וחיים תלויים עתה בתשובתי! לכן ביקשתי מאת‬ ‫לשמע דעתם הנחרצת‪ ,‬אמרו ראשי הישיבות לרב‪:‬‬ ‫הבורא יתב"ש‪ :‬אנא‪ ,‬האר עיני בתורתך‪ ,‬והראני‬ ‫א"כ‪ ,‬עפ"י דעת תורה אסור לכם להתנגד‪ ,‬פיקוח נפש‬ ‫תשובה נכונה בדברי תורתך‪.‬‬ ‫דוחה כל התורה כולה‪ .‬אך הרב בשלו‪ ,‬הודיע‬ ‫ב'עקשנות דקדושה' [שבה ניחן מן השמים‪ ,‬ורק בזכות‬ ‫מיד הבטתי בגמרא מסכת שבת שהייתה פתוחה לפני‪,‬‬ ‫עקשנות קדושה זו הגיע להיכן שהגיע‪ ,‬ובנה את‬ ‫ונפלו עיני על התיבות 'פסיק רישיה ולא ימות' [לשון‬ ‫הישיבה ושאר מפעלותיו בקודש] – ה'דעת תורה' שלי‬ ‫תמיהה‪ ,‬וכי יש לך אדם שקוטעים את ראשו והוא עצמו‬ ‫הוא החזו"א‪ ,‬ולא אזוז כמלא נימא מבלי תשובתו!‬ ‫נשאר בין החיים?…]‪ .‬חשבתי לעצמי‪ :‬הרי רגלו של‬ ‫גאב"ד פוניבז' אינה נחשבת כ'רגל'‪ ,‬אלא כ'ראש'‪ ,‬כי‬ ‫משראו ראשי הישיבות כי המצב רציני ביותר‪ ,‬שלחו‬ ‫ברגלים הללו תלוי ועומד כל המפעל… אם לא יכתת‬ ‫בדחיפות מברק לארה"ק‪ ,‬ואכן‪ ,‬כעבור כמה ימים חזרה‬ ‫רגליו בין דלתי הנדיבים לא תשיג ידו כדי בניית הישיבה‬ ‫תשובת החזו"א‪ :‬לא בא' רבתי – בשום אופן לא לכרות‬ ‫וכו' והכל ירד לטמיון‪ ,‬ובוודאי לזה כוונו מן השמים‬ ‫את רגלו של הרב…‬ ‫להראות‪ ,‬שאין לכרות ולפסוק את רגלו של הרב‬ ‫הרופאים‪ ,‬שכאמור מעולם לא ראו כזאת‪ ,‬הודיעו‬ ‫הנחשבת כ'ראש'‪ ,‬ורק כך ישאר לחיות‪ ,‬וכן הווה…‬ ‫שאינם נוטלים כל אחריות על הרב ועל מצבו‪ ,‬וחייבו‬ ‫את הרב להעלות על הכתב ולחתום על דבריו שכל‬ ‫האחריות מוטלת עליו עצמו‪ ,‬גם פסקו מלטפל בו‪ ,‬וכי‬ ‫***‬ ‫סתם יעניקו טיפול למאבד עצמו לדעת…?‬ ‫הגאון רבי יחזקאל אברמסקי זצ"ל ראש ישיבת‬ ‫סלובודקה – כיהן כנשיא ועד הישיבות בא"'י‪ .‬בתוקף‬ ‫כעבור כמה ימים קרה הנס‪ ,‬היסורים החלו‬ ‫תפקידו השתתף בפגישה עם נציגי משרד הבטחון‬ ‫פוחתים והולכים‪ ,‬עד שהרב החל מהלך טיפין טיפין על‬ ‫בעניין דחיית שירותם הצבאי של בני הישיבות‪ ,‬השמיע‬ ‫רגליו… באותו היום רעשו וגעשו כותלי בית החולים‪ ,‬כי‬ ‫דברים נחרצים בענין חשיבות לימוד התורה והוקרת‬ ‫מעולם לא נראה בין כתליו נס רפואי כזה‪ ,‬אפילו במעין‬ ‫בני הישיבות שומרי מורשתה‪.‬‬ ‫דמעין…‬ ‫הביע אחד הקצינים תמיהה‪" :‬עם כל הכבוד‪ ,‬האין כבוד‬ ‫שוב עברו כמה ימים והרופאים מצאו בבדיקות שהנמק‬ ‫הרב סבור שההגנה על המולדת חשובה מהגנה מפני‬ ‫פוחת והולך – מצטמק ויפה לו‪ ,‬עד שאחר כמה ימים‬ ‫שיכחת התורה"?‬ ‫נוספים שוחרר הרב לביתו כשהוא בריא ושלם‪.‬‬ ‫‪81‬‬ ‫חג הסוכות – שמחת תורה – שמיני עצרת – וזאת הברכה‬ ‫בה"י‬ ‫ביקש הגאון להבין‪" ,‬כבודו מודה לעיקרון‪ ,‬לחשיבות‬ ‫***‬ ‫שבלימוד התורה ושימור מורשתה‪ ,‬אלא שתוהה הוא‬ ‫הגאון הצדיק רבי זונדל סלנט זצ"ל מגדולי ירושלים‪,‬‬ ‫לסדר העדיפות" – "אכן כן"‪ ,‬השיב הקצין‪.‬‬ ‫היה מפורסם בחביבות המצוות שלו‪ .‬פעם מצאוהו‬ ‫באחד מימי חג הסוכות בטרם עלות השחר כשהוא‬ ‫"ותשובה מן התנ"ך תניח את דעתו"? שאל הגאון‪.‬‬ ‫מחזיק את ארבעת המינים בידו ומנענע בהם‬ ‫'נענועים'!‬ ‫"בהחלט" ! ענה הקצין‪.‬‬ ‫שאלוהו‪" :‬לנענוע מה זה עושה! הרי לא עת לולב עתה‬ ‫"אם כן‪ ,‬זה פסוק מפורש בהתחלת ספר "יהושע"‪,‬‬ ‫באישון לילה ואפילה‪ ,‬ועדיין לא הגיע זמן ארבעת‬ ‫הפטרת שמחת תורה‪ .‬שני ציווים נצטווה בטרם נכנסו‬ ‫המינים של שחרית ?!"‪.‬‬ ‫ישראל לארצם‪ ,‬האחד‪ ,‬בעניין הנחלת הארץ‪ .‬והשני‪,‬‬ ‫בעניין שמירת התורה‪ .‬בראשון נאמר‪" :‬חזק ואמץ כי‬ ‫חייך רבי זונדל והסביר‪" :‬אלה הם 'אימונים'! כל חייל‬ ‫אתה תנחיל את העם הזה את הארץ"‪ ,‬ואילו בשני‬ ‫בטרם צאתו לקרב – גם לאחר שכל תכנית המלחמה‬ ‫נאמר 'רק חזק ואמץ מאד' – והגאון הדגיש את המילה‬ ‫ברורה ונהירה לפניו‪ ,‬עורך הוא תרגילים ואימונים‬ ‫'מאד – לשמור ולעשות ככל התורה' [יהושע א ו]‪ ,‬הרי‬ ‫אחרונים ‪ ...‬עתה בטרם אקח אני את ה"מאני דקרבא"‬ ‫לכם סדר העדיפויות‪ ,‬במה צריך להתחזק‪ ,‬ובמה צריך‬ ‫בידי ואצא מלחמה שערה‪ ,‬הנני עושה תרגילים‬ ‫להתחזק מאד"‪.‬‬ ‫ואימונים אחרונים‪...‬‬ ‫***‬ ‫***‬ ‫סיפר כ"ק האדמו"ר מבעלזא שליט"א‪:‬‬ ‫יומיים שלמים ללא הרף הוא ישב ולמד בהתלהבות‬ ‫ובמרץ שאין לתאר ואין לשער‪ .‬הוא השקיע את כל‬ ‫פעם אחת בחג הסוכות שרר בבעלזא קור גדול מאד‪,‬‬ ‫כוחות הגוף והנפש לשקוד על תלמודו בעומק ההבנה‬ ‫והיה קשה מאד לשבת בסוכה‪ ,‬אולם דודי מרן מהר"א‬ ‫הדק היטב‪ .‬כמעט שלא בא אוכל לפיו ולא נתן תנומה‬ ‫ז"ל‪ ,‬המשיך לשבת במשך כל היום בסוכה [מחמת‬ ‫לעפעפיו‪ ,‬לאחר יומיים של התעלות ודבקות הבורא‬ ‫הקור לא ישנו בבעלזא בסוכה‪ ,‬אבל ביום ישבו בסוכה‬ ‫באהבת התורה אין קץ עד כלות הכוחות‪ ,‬התמלא‬ ‫במשך כל היום]‪ .‬הגבאים שחששו לבריאותו של דודי‬ ‫אושר עילאי ובתענוג אשר ננסך בעצמותיו הלאות‪.‬‬ ‫ז"ל הפצירו בו שיכנס לשבת בתוך הבית‪ ,‬ענה להם‬ ‫הסוגיה הייתה נהירה ומובנת‪ ,‬כל פרטיה תאמו והובנו‬ ‫דודי ז"ל‪ :‬בטשרנוביל המנהג ללכת על בית החיים בלי‬ ‫עד הקצה האחרון‪ ,‬ומתוך כך פנה לנוח מספר שעות‪.‬‬ ‫מנעלים‪ ,‬פעם אחת היה זה ביום דהילולא של הרה"ק‬ ‫רבי מרדכי מטשרנוביל [בכ' אייר] ועמד בנו הרה"ק רבי‬ ‫שעות ספורות עברו‪ ,‬והוא כבר שב בכוחות מחודשים‬ ‫אהרן ליד הציון הק' של אביו ושרר אז קור גדול‪ ,‬היות‬ ‫לתלמודו‪ .‬הוא זוכר היטב היכן סיים‪ ,‬הוא רוצה לחזור‬ ‫ורבי אהרן היה כבר בזקנותו‪ ,‬חששו הגבאים שהקור‬ ‫ולהעמיק כאהבתו וכשאיפתו‪ .‬הוא מנסה לשחזר את‬ ‫העז יזיק לו‪ ,‬ע"כ הפצירו בו שלא יאריך יותר מדאי‪ ,‬ענה‬ ‫הסוגיה לפרטיה כפי אשר סיכם אותה כאשר קם מן‬ ‫להם הרה"ק רבי אהרן‪ :‬מובא בספה"ק שהמלאכים‬ ‫הספר‪ ,‬אך לדאבון ליבו ומפח נפשו לא זכר כלום מכל‬ ‫מביאים ליד הציונים הק' של הצדיקים אויר מארץ‬ ‫אשר למד ביומיים שחלפו‪.‬‬ ‫ישראל‪ ,‬ובא"י אינו קר בתקופה זו ‪...‬‬ ‫לבו נשבר בקרבו‪ ,‬ולא ידע להשית עצות בנפשו‪ .‬הרי‬ ‫סיים דודי ז"ל ואמר‪ :‬מובא בזוה"ק שבסוכה יש אוירא‬ ‫מתפללים בכל יום 'למען אשר לא ניגע לריק'‪ ,‬וכאן תם‬ ‫דארץ ישראל‪ ,‬כמ"ש בתפילת יהי רצון בעת שנכנסים‬ ‫לריק כוחו‪ .‬יומיים של עמל אין קץ מסתיימים במפח‬ ‫לסוכה "ותזכנו לשבת ימים רבים על האדמה אדמת‬ ‫נפש שכזה‪.‬‬ ‫קודש"‪ ,‬ובא"י אינו קר בתקופת חג הסוכות ‪...‬‬ ‫‪82‬‬ ‫חג הסוכות – שמחת תורה – שמיני עצרת – וזאת הברכה‬ ‫בה"י‬ ‫והדרכה ועצה ברורה להצלחה‪ ,‬והנה ברכה סתמית‬ ‫"בשברון לבי נכנסתי לתנות את צערי בפני זקני‬ ‫שאינה מחוייבת ואין בה בכדי לעודד את רוחו הנכאה‪.‬‬ ‫הקדוש מרן ה"אהבת ישראל" זי"ע – סיפר הלומד‬ ‫הצעיר‪ ,‬שהיה לא אחר מכ"ק מרן האדמו"ר ה"ישועות‬ ‫הרבי הבחין בעינו החדה במפח נפשו‪ ,‬קרא לו ונענה‬ ‫משה" מויז'ניץ זי"ע – "והוא אמר לי ברוגע‪ :‬עוד יהיה‬ ‫ואמר לו‪" :‬הבה אספר לך גופא דעובדא שאירע עמי‬ ‫טוב" ‪...‬‬ ‫בימי בחרותי ‪ "...‬וכך זכינו לסיפור הגדול הזה‪[ .‬מובא‬ ‫בהגדה של פסח "ישועות מלכו"‪].‬‬ ‫"מעודד שבתי ללימודי‪ .‬השקעתי שוב את כל כוחות‬ ‫גופי ונפשי בלימוד‪ .‬למדתי ולמדתי שעות רבות‬ ‫והספקתי כמות גדולה של לימוד בכמות ובהבנה‪ .‬אך‬ ‫***‬ ‫לדאבון ליבי‪ ,‬כשניסיתי את עצמי במבחן שערכתי‬ ‫על השמחה של מצוה ביום שמ"ע שעי"ז נזכה בדין‪,‬‬ ‫לעצמי – התוצאות היו דלות ממש‪ ,‬ההבנה והסיכום‬ ‫היה רגיל האדמו"ר מסקולען זי"ע לספר לפני ההקפות‪,‬‬ ‫היו לא בהירים ולא ברורים‪ ,‬וכל הלימוד היה בלתי‬ ‫את אשר אירע בהיכלו של הרה"ק החוזה מלובלין זי"ע‪,‬‬ ‫משונן וחד כלל‪ .‬אין לתאר את שברון הלב והצער בו‬ ‫שבעת הגיע אחד מהחסידים לקבל פני קדשו‪ ,‬ונתן לו‬ ‫הייתי שרוי באותה עת‪ ,‬ובצערי כי רב שוב נכנסתי אל‬ ‫שלום והחזיר לו החוזה לשלום ואמר לו שתיכף ישוב‬ ‫הקו"פ ותיניתי את צערי בפני זקני הקדוש וביקשתי‬ ‫לביתו‪.‬‬ ‫ממנו להשית עצה עבורי"‪.‬‬ ‫החסיד הצטער אבל היה לו לקיים דברי רבו וחזר על‬ ‫"אך לא עצה ולא סגולה הייתה בפיו לעזרני‪ ,‬אלא‬ ‫עקבותיו‪ .‬באמצע הדרך עמד לפוש באכסניה‪ ,‬שם‬ ‫מילים ששבו וחזרו על עצמם‪ :‬ס' וועט נאך זיין גוט' –‬ ‫נפגש עם חסידים העושים דרכם להרבי מלובלין זי"ע‪,‬‬ ‫עוד יהיה טוב" ‪...‬‬ ‫וראו עליו שפניו נפולות‪ .‬וכששאלוהו על כך‪ ,‬סיפר להם‬ ‫דברים כהוויתן‪ .‬אמרו לו החסידים שבכל מצב אסור‬ ‫"שמעתי את הדברים ושבתי להגות ולשנן את תלמודי‬ ‫להיות בעצבות והוציאו יי"ש ונתיישבו לשתיית לחיים‬ ‫ביתר שאת ויתר עוז‪ ,‬והיום ברוך ה'‪."...‬‬ ‫ודברו ד"ת ויצאו במחול ובשמחה‪ ,‬ואחר כך איחלו לו‬ ‫לחיים וכו'‪ ,‬ויעצו לו היות שהם בדרכם ללובלין‪ ,‬לכן‬ ‫את הסיפור הזה סיפר הרבי על עצמו באחת השנים‬ ‫ישתדלו הם בעבורו‪ ,‬ונכון שיחזור עמם ללובלין‪ ,‬ואכן כך‬ ‫הראשונות לנשיאותו‪ ,‬כאשר בעצת רבני הישיבה נכנס‬ ‫עשה‪.‬‬ ‫אליו בחור אחד אשר לדאבון לב יגע ולא מצא‪ .‬התלמיד‬ ‫הזה השקיע עמל רב בנסיון להצליח בתלמודו‪ ,‬הוא היה‬ ‫ויהי בעת הכנסו לחוזה זי"ע וסיפרו את כל מה ששמעו‬ ‫משקיע לילות כימים להגיע להצלחה ולראות ברכה‬ ‫מהחסיד ההוא‪ ,‬השיב להם החוזה‪ :‬בעת שהוא הגיע‬ ‫בעמלו‪ ,‬אך תם לריק כוחו והיה חשש גדול שהוא יישבר‬ ‫ראיתי שנגזרה עליו גזירה ליפטר מן העולם‪ ,‬ולטובתו‬ ‫מאי ההצלחה ויפול לייאוש ולדיכאון נפשי שאחריתו מי‬ ‫חשבתי למה לו למות בניכר‪ ,‬יותר טוב שישוב לביתו‬ ‫ישורנו‪.‬‬ ‫ושם יסתלק‪ ,‬אבל כעת אחרי שאתם הסבתם למסיבת‬ ‫רעים בשמחה וברכתם אותו וכו'‪ ,‬בזה הפכתם את גזר‬ ‫הבחור נכנס ועמד לפני רבנו בל"ג בעומר לפני עריכת‬ ‫דינו לטובה‪' ,‬כי בשמחה תצאו' – ע"י השמחה נמתקה‬ ‫השולחן לכבוד היום‪ ,‬והביע בפניו את מצבו האומלל‬ ‫הגזירה לטובה‪.‬‬ ‫ואת מפח הנפש אשר הוא חווה כבר זמן רב כל כך‪.‬‬ ‫הרבי הביט בפניו בעין חמלתו‪ ,‬הושיט לו ידו ובירכו‬ ‫ובזה ביאר הרה"ק מסקולען זי"ע‪ :‬אחרי ימים הנוראים‬ ‫בברכה והצלחה בתורה ויר"ש‪.‬‬ ‫שנחתם גזר דין על כל אחד‪ ,‬ולפעמים ח"ו נגזרה גזירה‬ ‫קשה שאי אפשר לבטלה‪ ,‬אבל על ידי ריקודי ההקפות‬ ‫הבחור נשק ליד רבו ופנה לצאת מן החדר שעל פניו‬ ‫בשמחת תורה בשמחה של מצוה אפשר על ידי‬ ‫ניכרת האכזבה העמוקה מהברכה הפשטנית לכאורה‪.‬‬ ‫השמחה לפעול ישועה ולהפוך את גזר הדין לטובה‪,‬‬ ‫לא לכזו תשובה ציפה‪ ,‬הוא חשב לקבל דברי עידוד‬ ‫‪83‬‬ ‫חג הסוכות – שמחת תורה – שמיני עצרת – וזאת הברכה‬ ‫בה"י‬ ‫ההושענות‪ .‬לאחר התפילה אמר לחסיד שלא ידאג עוד‪,‬‬ ‫ולכך קבע השי"ת את גמר החתימה בשמיני עצרת‪.‬‬ ‫כי כבר הייתה הישועה‪ .‬מיד במוצאי יו"ט נסע החסיד‬ ‫לביתו שמח וטוב לב‪ ,‬ובעודו באמצע הדרך כבר שמע‬ ‫את הבשורה המשמחת שבנו של הפריץ מת פתאום‪.‬‬ ‫***‬ ‫ובירר את הזמן מתי קרה הדבר‪ ,‬ונתחוור לו שבדיוק אז‬ ‫העיר מעליץ שוכנת מצד אחד על הנהר "וויסעל" ובימי‬ ‫בעת שירה הרה"ק ממעליץ זי"ע עם הלולב – אז מת‬ ‫הרה"ק רבי יעקב ממעליץ זי"ע‪ ,‬בן הרה"ק רבי אליעזר‬ ‫בנו יחידו של אותו רשע‪ .‬דברי הרה"ק ממעליץ‬ ‫מדז'יקוב זי"ע‪ ,‬השתייכה למדינת אסטרייך‪ ,‬בצד השני‬ ‫נתקיימו‪ ,‬והפריץ ביטל את הגזירה וליהודים היתה‬ ‫של הנהר היו הערים תחת ממשלת רוסיא‪ ,‬ונקראת‬ ‫אורה‪.‬‬ ‫רוסיש – פוליש‪ .‬ויהי היום גזר אחד הפריצים אשר בצד‬ ‫הנהר דמדינת רוסיה גזירה נוראה‪ ,‬שבאם היתה יוצאת‬ ‫לפועל היו מאות יהודים נשארים מחוסרי פרנסה‪ ,‬ואולי‬ ‫***‬ ‫היו נועדים גם לגירוש ח"ו‪.‬‬ ‫סיפור היסטורי פורסם ב"המבשר" ‪:‬‬ ‫בין האנשים הדרים בגלילות ההם היה אחד מחסידי‬ ‫ליל שמחת תורה‪ ,‬המוני חסידים גודשים את בית‬ ‫הרה"ק ממעליץ‪ ,‬שהבריח בסתר את הגבול ובא לרבו‬ ‫הכנסת העתיק בעיירה "הורודוק" שברוסיה‪.‬‬ ‫הק' על ראש השנה‪ ,‬כאשר נכנס אל הקודש פנימה‬ ‫והגיש להרה"ק ממעליץ את הקוויטל‪ ,‬בכה על מר גורלו‬ ‫תפילת מעריב הסתיימה כבר מזמן‪ ,‬הכל מצפים‬ ‫וגורל אחיו‪ ,‬וסיפר כל הדברים כהווייתן‪ ,‬ועורר רחמים‬ ‫ודרוכים לרגע בו תיפתח הדלת והרבי הקדוש רבי‬ ‫שהצדיק יבטל את הגזירה ויושיעם מצרתם‪ .‬שאלו‬ ‫מנחם מנדל מוויטבסק יצא מחדרו‪ ,‬ויגש אל העמוד‬ ‫הרה"ק ממעליץ‪ ,‬אם כבר השתדלו בדרכים טבעיים‪,‬‬ ‫ויפתח באמירת 'אתה הראית'‪ .‬הפסוקים הקדושים‬ ‫ענה האיש שכבר עשו כל מיני השתדלויות אבל ללא‬ ‫שיחד עמם נפתחים שערי ארון הקודש וספרי התורה‬ ‫הועיל‪ ,‬הפריץ הוא רשע עריץ ואי אפשר לשנות את‬ ‫ניתנים בידי הרוקדים‪.‬‬ ‫דעתו בזה‪ ,‬רק דבר אחד בלבד יכול לשנות את המצב‪,‬‬ ‫באם ימות בנו יחידו של הפריץ‪ ,‬דאז יתעצב אל לבו‬ ‫אך הרגע הזה הולך ומתעכב כבר שעה ארוכה‪...‬‬ ‫ויתחרט על מה ששלח ידו ביהודים ורק בזה יש לנו‬ ‫תקוה‪.‬‬ ‫זוהי הפעם האחרונה שהרבי ר' מנדלי מוויטעבסק זי"ע‬ ‫עושה את חודש תשרי על אדמת הגולה‪ ,‬בחודש אדר‬ ‫הרה"ק ממעליץ לא נח ולא שקט בתפילותיו בימים‬ ‫של אותה שנה‪ ,‬תקל"ז‪ ,‬כבר יעלה הרבי לארץ ישראל‬ ‫הנוראים‪ ,‬ואף דיבר בשיחותיו הק' מענין הגזירות ועורר‬ ‫וישתקע בעיר הקודש טבריה‪.‬‬ ‫רחמים‪ ,‬גם לא נתן לחסיד לחזור לביתו קודם סוכות‪,‬‬ ‫באמרו שהד' מינים נקראים בזוה"ק "מאני קרבא"‪,‬‬ ‫לאותו חודש תשרי‪ ,‬האחרון בחו"ל‪ ,‬נקהלו ובאו המוני‬ ‫היינו כלי זיין‪ ,‬ובהם יוכל לילך למלחמה ובעזהשי"ת‬ ‫חסידים מרחבי רוסיה וליטה לחוג בצילו של הצדיק‬ ‫לפעול ישועה כרצונו‪ .‬החסיד עשה כן ונשאר אצלו לכל‬ ‫שהתגורר אז בעיר הורודוק‪ ,‬ובראשם הרב הקדוש רבי‬ ‫ימי החג‪.‬‬ ‫שניאור זלמן מלאדי זי"ע‪ ,‬בעל התניא ושו"ע [הרב]‬ ‫שהגיע יחד עם כל בני ביתו ותלמידיו להסתופף בצילו‬ ‫בהושענא רבה‪ ,‬באמצע ההושענות קרא לפתע את‬ ‫של בעל ה"פרי הארץ"‪.‬‬ ‫החסיד ושאלו היכן דר הפריץ‪ ,‬למזרח או למערב העולם‬ ‫וכו'‪ ,‬אח"כ ביקש שיראה לו בדיוק איזה צד בית המדרש‬ ‫אך הנה בליל שמחת תורה‪ ,‬מיד לאחר שהסתיימה‬ ‫מכוון נגד המקום ההוא‪ ,‬כאשר חישב האיש ומצא‪,‬‬ ‫התפילה נכנס הרבי ר' מנדלי לחדרו וסגר אחריו את‬ ‫והראה לו‪ ,‬והרה"ק ממעליץ אחז את הלולב באופן כזה‬ ‫הדלת‪ ,‬הדקות חולפות וחולפות במהירות‪ ,‬רבע שעה‪,‬‬ ‫כאילו היה רובה‪ ,‬ועשהו כאילו קולע אל מטרה‬ ‫חצי שעה‪ ,‬שעה‪ ,‬שעתיים‪ ,‬השעון הולך ונוסע לעבר‬ ‫מסויימת‪ ,‬וקרא בקול "פא!"‪ ,‬ומיד המשיך באמירת‬ ‫‪84‬‬ ‫חג הסוכות – שמחת תורה – שמיני עצרת – וזאת הברכה‬ ‫בה"י‬ ‫"ר' זעלמאלע?" החרה הרבי ר' מנדלי‪" ,‬אני רוצה‬ ‫חצות הליל וכאן‪ ,‬בבית המדרש‪ ,‬טרם החלו בהקפות‪.‬‬ ‫לעמוד לפניו לדין!" ובאומרו זאת קם הרבי ממקומו‬ ‫ופנה להתייצב לד"ת בפני תלמידו בעל התניא‪.‬‬ ‫בשלב מסויים אוזרים כמה תלמידים עוז‪ ,‬ונוקשים‬ ‫בדלת ונכנסים לקודש פנימה‪" ,‬רבי‪ ,‬הקהל כולו מחכה‬ ‫היה זה מחזה מרטיט כשה"תובעים' – החסידים שטחו‬ ‫שהרבי ייצא לאמירת 'אתה הראית' כדי להתחיל‬ ‫ביראת קודש את טענתם כי מאחר שהכתירו עליהם‬ ‫בהקפות"‪.‬‬ ‫את הרבי ר' מנדלי כ'רבי' ומורה דרכם‪ ,‬אם כן מחוייב‬ ‫הוא לנהוג בכל ההנהגות השייכות לראש החסידים‬ ‫"אינני יוצא היום לאמירת 'אתה הראית' משיב להם‬ ‫ובתוכם לקרוא את פסוקי 'אתה הראית' כנהוג‪.‬‬ ‫הצדיק במילים אפופות רז‪" .‬זה עתה גילו לי מן השמים‬ ‫כשכילו את 'טענתם' עמד הרבי ר' מנדלי וחזר בשברון‬ ‫מאה פירושים עמוקים ונשגבים בפסוק 'אתה הראית'‪,‬‬ ‫לב ובענווה על טענתו שכל עוד שלא הגיע והשיג‬ ‫דא עקא שאני טרם הגעתי בעבודתי להשגות ומדרגות‬ ‫בעבודתו את כל אותם מאה הפירושים שגילו לו בפסוק‬ ‫גבוהות אלו‪ ,‬ולפיכך בשום אופן לא אוכל לומר 'אתה‬ ‫'אתה הראית'‪ ,‬אינו ראוי לומר 'אתה הראית'‪.‬‬ ‫הראית'‪ ,‬אינני ראוי לכך"‪.‬‬ ‫לאחר ששמע הרבי בעל התניא את טענות הצדדים‪,‬‬ ‫כנגד דיבורים טמירים כאלו לא הייתה בידם כל תשובה‪,‬‬ ‫פנה אל הרבי ר' מנדלי ואמר לו נחרצות‪" :‬הצדק הוא‬ ‫יצאו החסידים מהחדר והמתינו‪ .‬עוד שעה ארוכה‬ ‫עם התובעים‪ ,‬עם החסידים‪ ,‬וזאת משני טעמים‪,‬‬ ‫חלפה והרבי טרם יוצא‪ ,‬שוב נכנסו וחזרו על בקשתם‪.‬‬ ‫הראשון הוא סברא‪ ,‬השני הוא מעשה שהיה‪...‬‬ ‫אך הרבי ר' מנדלי חוזר בשברון לב על דבריו‬ ‫הראשונים‪" ,‬אינני יכול לצאת ולומר 'אתה הראית'‬ ‫הסברא היא‪ ,‬שכמו שרואים אנו בגשמיות‪ ,‬ככל שאדם‬ ‫כשליבי יודע מרת נפשי‪ ,‬שרחוק אני‪ ,‬במצבי ועבודתי‪,‬‬ ‫עולה גבוה יותר‪ ,‬הוא רואה רחוק יותר ומגלה דברים‬ ‫מהמדרגות והכוונות הטמירות הרמוזות בפסוקים אלו"‪.‬‬ ‫חדשים שלא ראה קודם‪ ,‬כך גם ברוחניות‪ ,‬אם תגיעו‬ ‫למדרגת מאה הפירושים ייפתחו בפניכם השגות‬ ‫לאורך השעות האחרונות עמד גדול התלמידים‪ ,‬הרבי‬ ‫חדשות וגבוהות יותר שטרם השגתם‪ ,‬כך שאין לדבר‬ ‫ר' שניאור זלמן זי"ע בפינת בית המדרש שקוע‬ ‫סוף‪ ,‬וזהו הטעם הראשון – מצד הסברא‪.‬‬ ‫בשרעפיו ודביקותו‪ ,‬כשאינו חש ומרגיש כלל במתרחש‪.‬‬ ‫בלית ברירה ניגשו אליו כמה מהחסידים ועוררוהו‬ ‫"הטעם השני" הוסיף בעל התניא‪" ,‬הוא על פי מעשה‬ ‫מדביקותו‪ ,‬סיפרו לו על המתרחש ושאלו לעצתו‪ ,‬הרי‬ ‫שהיה" והרבי החל לספר‪...‬‬ ‫אי אפשר להמתין עד שיעלה עמוד השחר‪.‬‬ ‫אי שם בערבות אירופה‪ ,‬בין הרים גבוהים המתנשאים‬ ‫"היכנסו שנית אל הרבי" הורה להם בעל התניא‪" ,‬ואם‬ ‫עד לתכול השמים‪ ,‬מוקפת באלפי עצים ירוקים ופלגי‬ ‫עדיין יעמוד בסירובו לצאת אל הקהל‪ ,‬אמרו לו כי מאחר‬ ‫מים שכנה לה עיירה קטנה‪ ,‬לא ידועה‪ ,‬בה התגורר זוג‬ ‫שקיבלנו אותו כ'רבי' חובתו היא לומר את הפסוקים‪,‬‬ ‫יהודי קשה יום‪ ,‬ר' משה וזוגתו‪.‬‬ ‫ואם לאו תקראו אותו לדין תורה‪.‬‬ ‫לא שפר עליהם מזלם של בני הזוג‪ ,‬הם התגוררו‬ ‫"במקרה כזה" הוסיף ואמר 'בעל התניא'‪" ,‬מוכן אני‬ ‫בבקתה רעועה‪ ,‬עשויה נסרי עצים שהודבקו זה לזה‬ ‫לשמש כ'דיין' בדין התורה ולפסוק את הדין"‪.‬‬ ‫במסמרים גסים‪ ,‬במומחיות לא גדולה‪ ,‬איכשהו‬ ‫התפרנסו מחציבת טיט מבטן ההר ומכירתו בפרוטות‪.‬‬ ‫הלכו החסידים ועשו ככל אשר ציווה עליהם בעל‬ ‫התניא‪ .‬נכנסו לחדרו של הרבי ר' מנדלי שחזר על‬ ‫ימות הקיץ נחשבו כ'גן עדן' עבורם‪ ,‬החום לא היה כבד‬ ‫דבריו כי אינו יוצא ל'אתה הראית'‪" ,‬אם כך" נענו‬ ‫באיזור מגוריהם ואוויר הרים לא חסר להם‪ ,‬אבל‬ ‫החסידים‪" ,‬מזמינים אנו את הרבי לד"ת אצל ר'‬ ‫כשהגיע הענן האפרפר הראשון בשמים היו נתקפים‬ ‫זעלמאלע – הרה"ק בעל התניא"‪.‬‬ ‫‪85‬‬ ‫חג הסוכות – שמחת תורה – שמיני עצרת – וזאת הברכה‬ ‫בה"י‬ ‫כעבור כמה ימים פירקו את הבקתה‪ .‬טיפסו עוד כמה‬ ‫שניהם בפחד עמוק‪ ,‬נכנסים ל'כוננות ספיגה'‬ ‫מטרים והעמידו אותה מחדש בנקודה גבוהה הרבה‬ ‫כפשוטה‪.‬‬ ‫יותר‪ .‬והשקעה השתלמה‪ .‬בגשם הבא כבר לא חדרו‬ ‫נחלי מים לביתם כלל‪ ,‬אך עדיין‪ ...‬עדיין היו טפטופים‬ ‫בקתתם של הזוג ממוקמת למרגלות הר גבוה‪ ,‬משופע‪,‬‬ ‫קלים‪ ,‬זרזיפים דקיקים‪ ,‬שלחלחו את הקירות בכתמי‬ ‫כל טיפת גשם שיורדת על ההר מוצאת את דרכה‬ ‫מים וגרמו עוגמת נפש רבה לבעליהם‪.‬‬ ‫ישירות אל‪ ...‬הבקתה שלמרגלותיו‪ .‬ימים ספורים לאחר‬ ‫תחילת החורף הופך ביתם לעיסת בוץ ורפש‪ ,‬נהרי‬ ‫"אין מה לעשות" חלחלה התובנה לראשו של ר' משה‪,‬‬ ‫שטפונות שזורמים כמפלים מההר הגבוה‪ ,‬בוחשים‬ ‫"נצטרך לטפס עוד קצת"‪ ...‬וממחשבה למעשה יצא ר'‬ ‫בקרקעית הבקתה כבכוס קקאו סמיכה‪.‬‬ ‫משה מהבקתה‪ ,‬הרים את ראשו ומבטו אל על‪ ,‬אל‬ ‫פסגת ההר‪ ,‬ולפתע פרץ בבכי סוער‪.‬‬ ‫שוב ושוב היו נאלצים שניהם‪ ,‬נעבעך‪ ,‬ליטול לידיהם‬ ‫את הדלי והמקל להפשיל שרוולים בקור הנורא ולנסות‬ ‫"הכל בסדר? מה קרה? חשה זוגתו בדאגה לשמע‬ ‫לגרוף‪ ,‬ללא הצלחה‪ ,‬את השלוליות הטובעניות שנוצרו‬ ‫בכיו‪ .‬המענה לשאלתה הצביע ר' משה על פסגת ההר‬ ‫בביתם‪ .‬כך היה בכל שנה בימות החורף‪.‬‬ ‫הגבוה‪ ,‬המושלגת‪ ,‬מוקפת הערפילים‪.‬‬ ‫באחד הימים נפל אסימון במוחם‪" .‬האם לנצח נגור כאן‬ ‫"האם את לא רואה כמה גבוה ההר הזה?" ייבב בבכי‪,‬‬ ‫למרגלות ההר? למה שלא נטפס קצת במעלה ההר‪,‬‬ ‫"הרי אפילו אם נטפס כל ימי חיינו‪ ,‬נעלה כל יום עוד‬ ‫נבנה לנו שם בקתת עצים בנקודה גבוהה שלא תספוג‬ ‫קצת‪ ,‬נגביה את הבקתה עוד כמה מטרים‪ ,‬זה אף פעם‬ ‫את כל השיטפונות הבוץ והרפש?"‪.‬‬ ‫לא יהיה מושלם‪ ,‬לעולם לא נצליח להגיע עד פסגת‬ ‫ההר"‪...‬‬ ‫וכך עשו‪ .‬פירקו את הבקתה נטלו את צרור מיטלטליהם‬ ‫הדל והחלו לטפס במעלה ההר‪ .‬לאחר טיפוס של שעה‬ ‫"אינני מצליחה להבין אותך" התפלאה העזר כנגדו‪,‬‬ ‫הם נעצרו‪ ,‬התנשפו‪ ,‬הביטו למרגלותיהם‪ ,‬ראו בסיפוק‬ ‫"בגלל זה אתה בוכה? הרי מהבוץ והרפש כבר יצאת‪,‬‬ ‫כמה התרחקו מהמקום הנמוך שהיה פעם ביתם‪.‬‬ ‫על מה יש לך עוד לבכות ולהצטער – פון בלאטע ביסט‬ ‫דו ארויס‪ ,‬היינט וואס וויינסט דו?!"‪...‬‬ ‫"כאן‪ ,‬זרחו פניו המיוגעות של ר' משה‪" ,‬כאן נקים את‬ ‫ביתינו החדש"‪ ...‬כעבור כמה ימים של עמל ובנייה‬ ‫הדיין 'הרבי בעל התניא' סיים את משלו העמוק בפני‬ ‫התנוססה הבקתה לתפארת במקומה החדש‪.‬‬ ‫שני הצדדים‪ ,‬והפטיר‪:‬‬ ‫ועד מהרה התברר לשניהם כמה מוצלח היה הרעיון‪.‬‬ ‫"כך הדבר הוא גם אצלינו‪ .‬מהבוץ ברוך ה' יצאנו‪ ,‬ימי‬ ‫הגשם הבא שירד כבר לא הציף את ביתם‪ .‬לראשונה‬ ‫ראש השנה ויוכ"פ עברו ברוך ה'‪ .‬וגם אם עדיין לא‬ ‫בחייהם הם צפו מבעד לחלונות בקתתם בנהרי הגשם‬ ‫הגענו לפיסגת ההר‪ ,‬וכי כל מה שזכינו והשגנו עד כה‬ ‫זורמים בעוצמה אל העמק שלמרגלות ההר‪ ,‬כשהם‬ ‫למאומה ייחשב – פון בלאטע איז מען ארויס‪ ,‬ר"ה ויו"כ‬ ‫נשארים יבשים‪.‬‬ ‫איז ב"ה דורך געגאנגען‪ ,‬און אז מ'האט נישט צו‬ ‫געקומען צום שפיץ בארג?!"‪...‬‬ ‫יבשים? טוב לא ממש‪ ,‬בכל זאת היו כמה נחלי מים‬ ‫סוררים שהתעקשו לפלס את דרכם אל תוך הבקתה‬ ‫דבריו של בעל התניא הוטבו בעיניו של הרה"ק‬ ‫החדשה‪ ,‬כמו להכעיס‪ .‬בני הזוג ר' משה וזוגתו שטעמו‬ ‫מוויטעבסק‪ ,‬התעטף וירד לפני התיבה כשקולו מרעיד‬ ‫כי טוב כבר לא התעצלו‪ ,‬אם העלייה לכאן שינתה את‬ ‫את ההיכל כיקוד אש‪" :‬אתה הראית לדעת כי ה' הוא‬ ‫חיינו לטובה‪ ,‬למה שלא נעלה עוד קצת בהר‪ ,‬עוד כמה‬ ‫האלקים אין עוד מלבדו"‪.‬‬ ‫מטרים‪ ,‬ונחסוך גם את הרטיבות הזו"‪.‬‬ ‫‪86‬‬ ‫חג הסוכות – שמחת תורה – שמיני עצרת – וזאת הברכה‬ ‫בה"י‬ ‫הזר‪ :‬מזה רעב‪ ,‬שערו מגודל‪ ,‬לבוש קרעים‪ ,‬עובד כפיה‬ ‫נכדו של בעל התניא זי"ע‪ ,‬הרה"ק רבי יצחק דובער‬ ‫נמלט‪ .‬פחדה‪ ,‬אבל הלב היהודי גבר על הפחד‪ .‬הושיטה‬ ‫שניאורסון מלאדי זי"ע‪ ,‬חקק לימים את הסיפור הזה‬ ‫לו כיכר לחם‪ ,‬אוצר של ממש‪.‬‬ ‫בתמצית בסידורו "סידור מהרי"ד" [ח"ב קסט‪.]:‬‬ ‫להפתעתה‪ ,‬דחה הלה את המתנה‪ .‬פרץ בבכי סוער‪:‬‬ ‫"יהודי אני" ייבב‪" .‬איני רוצה לחם‪ ,‬אני רוצה ספר"‪.‬‬ ‫***‬ ‫סיפר הגאון רבי חיים זייציק זצ"ל‪ ,‬ראש ישיבת‬ ‫נבוכה האשה וקראה לבעלה‪ .‬שמע הלה ואמר‪" :‬יש‬ ‫בוצ'אץ' שבפולין‪:‬‬ ‫עימי בבית ספר יהודי אחד‪ ,‬הוא כל יהדותי‪ ,‬הוא אוצרי‪,‬‬ ‫סגולה ושמירה‪ ,‬לא אוכל לתיתו לאיש זר"‪.‬‬ ‫בפרוץ מלחמת העולם השניה פלשו הרוסים לעירו‪,‬‬ ‫סגרו את התלמוד תורה ואסרו על קיום הישיבה‪.‬‬ ‫בכיו של הזר התעצם‪" :‬רחם עלי" התחנן‪" ,‬תן לי דף‬ ‫הישיבה ירדה למחתרת‪ ,‬ורבי חיים צירף אליה את ילדי‬ ‫אחד‪ .‬את הדף של השער‪ ,‬אל תדחה אותי כך"‪...‬‬ ‫הת"ת‪ ,‬נערך אחריו מצוד‪ ,‬והוא נתפס ונכלא ונשלח‬ ‫לסיביר‪ .‬למחנה כפיה‪.‬‬ ‫יהודים רחמנים הם‪ .‬הלך בעל הבית והביא את כרך‬ ‫הסגולה היקר‪ .‬עיניו של רבי חיים ברקו‪" .‬רואה אתה"‪,‬‬ ‫כל מי שהכירו ידע‪ :‬נמוך קומה היה שברירי ורפה כח‪.‬‬ ‫אמר ליהודי‪" ,‬יש כאן שתי מסכתות בכרך אחד‪ ,‬נדרים‬ ‫רק פניו קרנו ועיניו זהרו‪ .‬במחנה העבודה היה עליהם‬ ‫ונזיר‪ ,‬תן לי מסכת‪ ,‬ותשאיר ברשותך מסכת שלימה"!‬ ‫להרכיב ‪ 36‬טנקים ליום‪ ,‬בקור המצמית ובאצבעות‬ ‫קפואות‪ ,‬כשהם ניזונים מחצי כיכר לחם ליום ומים‬ ‫באותו סיבוב היו רגליו קלות כשנשא את שני דליי‬ ‫במשורה שהובא ממעיין מרוחק‪ ,‬כי המים בסביבה היו‬ ‫המים המעיקים‪ ,‬והדפים היקרים תחת לחולצתו‪.‬‬ ‫דלוחים ומורעלים‪.‬‬ ‫יש עבור מה לחיות‪ .‬כדאי לעמול בפרך יום שלם‪ ,‬כדי‬ ‫ככל שהעבודה היתה קשה תחת שבט הנוגשים‪ ,‬עוד‬ ‫להסתגר בסופו של יום עם הדפים הקדושים ולשננם‬ ‫היתה קלה יחסית לעומת נשיאת דליי המים מן המעיין‪,‬‬ ‫בעל פה‪ .‬לומד היה בע"פ‪ ,‬ומשנן את תלמודו בדרך‬ ‫המרוחק כ‪ 3-‬ק"מ של שבילי יער בוציים‪ .‬להפתעת‬ ‫לבאר ובחזרה ממנה‪ ,‬ושב ומצרף קטע חדש‪ ,‬לא היה‬ ‫כולם‪ ,‬התנדב רבי חיים‪ ,‬הנמוך והחלש‪ ,‬לשאוב את‬ ‫מאושר ממנו‪ ,‬אך אחת ידע‪ :‬עליו לנצור את סודו מכל‬ ‫המים ולשאתם אל המחנה‪ .‬מדוע עשה זאת? משום‬ ‫משמר‪ ,‬אם יגלוהו האסירים‪ ,‬יפקיעו ממנו את אוצרו‪:‬‬ ‫שמעברו האחר של היער היה כפר‪ ,‬עובדי הכפייה‬ ‫מעשנים היו ניירות כתחליף עלוב לסיגריה‪.‬‬ ‫הוזהרו באיסור חמור שלא לפקוד את הכפר ולא ליצור‬ ‫קשר עם תושביו‪ .‬אבל רבי חיים הנמוך והחלש‪ ,‬רץ בכל‬ ‫הימים נקפו‪ ,‬הגיע ר"ה ללא שופר‪ ,‬סוכה בלא סוכה‬ ‫כוחו עם הדליים הריקים‪ ,‬הגיע במהירות אל הבאר‪,‬‬ ‫ולולב‪ ,‬רק התפילות נאמרו בהתלהבות עצומה‪ ,‬תוך כדי‬ ‫והניח שם את הדליים‪ .‬המשיך ורץ אל הכפר‬ ‫הליכה ליער ובחזרה‪ .‬והנה הגיע ליל שמחת תורה‪.‬‬ ‫שביקתותיו פזורות היו על פני שטח נרחב‪ .‬רץ מביקתה‬ ‫היכן ביהכ"נ המלא אורה‪ ,‬היכן הילדים העולצים עם‬ ‫לביקתה‪ ,‬מגיע אל פתח – ומסתלק במהירות‪ ,‬באכזבה‪,‬‬ ‫הדגלים‪ ,‬היהודים הכנבדים עם ספרי התורה‪ ,‬הבחורים‬ ‫משלא מצא את אשר חיפש‪ .‬ממשיך לביקתה הבאה‪,‬‬ ‫שהתלהבותם סוחפת את כולם‪.‬‬ ‫ומחפש גם שם סימן למזוזה‪ .‬מששיער שזמנו תם חזר‬ ‫אל היער מאוכזב‪ ,‬מילא את הדליים ושב עמם למחנה‪,‬‬ ‫אבל מדוע עולות דמעות בעיניו‪ ,‬הן זמן שמחתנו הוא‪,‬‬ ‫לסיבוב נוסף‪.‬‬ ‫וגם פה‪ ,‬בגולאג‪ ,‬בחור ישיבה הוא‪ ,‬ויש לו ספר תורה‬ ‫משלו! באהבה מישש את הדפים שמתחת חולצתו‪,‬‬ ‫ופעם האירה לו ההצלחה פניה‪ .‬בביקתה מרוחקת‬ ‫קם לעיני הגויים המשתאים והחל לרקוד‪ ,‬עורך הקפות‬ ‫מצא מזוזה‪ ,‬יהודי גר בה! ביד רועדת נקש בדלת‪ .‬זו‬ ‫משלו‪" :‬ברוך אלוקינו שבראנו לכבודו"‪...‬‬ ‫נפתחה כדי סדק צר‪ ,‬בעלת הבית סקרה בחשדנות את‬ ‫‪87‬‬ ‫חג הסוכות – שמחת תורה – שמיני עצרת – וזאת הברכה‬ ‫בה"י‬ ‫ערב יום טוב אלא ערב שבת‪ ,‬ומהיכן למד מר שההלכה‬ ‫היא כך גם בעיו"ט?‬ ‫***‬ ‫אם כי מעודו השתדל הרבי מסאטמאר זי"ע לא‬ ‫באחד מביקוריו של הרה"ק ה"דברי יואל" מסאטמאר‬ ‫להראות את בקיאותו‪ ,‬אדרבה היה מעלים את היקף‬ ‫זי"ע בירושלים‪ ,‬ישב אחד מנקיי הדעת‪ ,‬איש מורם‬ ‫ידיעותיו‪ ,‬בכל זאת לכבודו של רבי ישעיה‪ ,‬שנעלב‬ ‫מעם‪ ,‬הגאון רבי ישעיה חשין זצ"ל‪ ,‬מלמד תשב"ר‬ ‫במחיצתו‪ ,‬נענה הרבי ואמר‪ :‬אמנם כבודו למדן הוא‪ ,‬אך‬ ‫בתלמוד תורה "עץ חיים"‪ ,‬וסיפר לרבי על פקחותו של‬ ‫הפעם צודק רבי ישעיה‪ .‬עיין בפירוש המשניות‬ ‫רבה של ירושלים‪ ,‬הגאון רבי שמואל סלנט זצ"ל‪.‬‬ ‫להרמב"ם על המשנה הנזכרת‪ ,‬שם נאמר מפורש‬ ‫"ערבי שבתות או ערבי ימים טובים"‪ ...‬וזה מקור פסק‬ ‫וכה סיפר‪:‬‬ ‫דינו של הגר"ש סלנט זצ"ל‪.‬‬ ‫כשמוע הלמדן את דברי הרבי‪ ,‬ניגש לרבי ישעיה וביקש‬ ‫הדבר קרה בירושלים‪ ,‬בערב חג הסוכות בין השמשות‪,‬‬ ‫ממנו מחילה‪.‬‬ ‫הלך לו ילד יתום לדרכו ברחוב היהודים בעיר העתיקה‪.‬‬ ‫ילד שני רץ לעומתו ובידו חבילה של סכך לצורך סוכתו‪.‬‬ ‫זכותם יגן עלינו‬ ‫תוך ריצה מבוהלת‪ ,‬פגע בילד היתום‪ ,‬כמובן שלא‬ ‫בכוונה‪ ,‬וחבל בו בפניו חבלה שהוציאה דם‪.‬‬ ‫שישו ושמחו בשמחת התורה‬ ‫נכנסה אם היתום עם הילד אל בית רבי שמואל‪,‬‬ ‫שבחצר חורבת רבי יהודה החסיד‪ ,‬וצעקה לפניו כי ילד‬ ‫אחד חבל בבנה‪ ,‬והיא תובעת להעניש ולייסר את‬ ‫המחבל‪.‬‬ ‫אחי ורעי‬ ‫ביקש רבי שמואל מאם הילד לצאת מהחדר‪ .‬הושיב את‬ ‫היתום על ברכיו‪ ,‬חיבקו והרגיע את רוחו‪ .‬כשנרגע‬ ‫הילד‪ ,‬אמר לו הרב‪ :‬ילד חביב‪ ,‬ספר נא לי כיצד היה‬ ‫נגמרו ימי החגים הנעלים‬ ‫מעשה‪ .‬סיפר הילד לרב את סיפורו‪.‬‬ ‫אשר בהם בתשובה ובשמחה מרבים‬ ‫איזה מסכת אתה לומד ב"חדר"? שאלו רבי שמואל‪.‬‬ ‫בבא קמא – השיב הילד‪.‬‬ ‫ובצל הסוכה כולם שוהים‬ ‫איזה פרק?‬ ‫יעזור השי"ת שנוכל להיות בזה‬ ‫"שור שנגח ארבעה וחמישה"‪.‬‬ ‫ממשיכים‬ ‫ומה למדת לפני זה?‬ ‫"פרק המניח"‪.‬‬ ‫רק לשמוח בשמחת התורה ולהוושע‬ ‫עכשיו פונה הרב אל הילד‪ :‬אם אכן למדת פרק‬ ‫בכל מה שצריכים‬ ‫"המניח"‪ ,‬ודאי תבין שהילד שהזיק אותך שלא בכוונה‬ ‫"וזאת הברכה" תהיה לכל היהודים‬ ‫במרוצתו‪ ,‬פטור ללא עונש כלל‪.‬‬ ‫היזכר נא ילדי – ממשיך הרב – היזכר איה מקומה של‬ ‫ולקיים "אסרו חג בעבותים"‬ ‫הלכה זו בגמרא? חשב הילד קצת ועוד קצת‪ ,‬עד‬ ‫ו"בראשית" כולנו מתחילים‬ ‫שנזכר‪ .‬הוא קפץ ואמר‪ :‬יודע אני‪ ,‬הגמרא היא בפרק‬ ‫ונזכה אי"ה לשנה טובה בכל הענינים‬ ‫המניח‪ :‬ומודה איסי בערב שבת בין השמשות שהוא‬ ‫פטור מפני שהוא רץ ברשות !‬ ‫בריאות שמחה ונחת מכל הצאצאים‬ ‫בין המקשיבים לסיפור‪ ,‬היה למדן פלוני‪ ,‬שבקיאותו‬ ‫רתחה בקרבו‪ ,‬עד שהלה קם והסתער על רבי ישעיה‪:‬‬ ‫ידידכם אוהבכם‬ ‫הלא הסיפור שלכם היה בערב יום טוב ולא בערב‬ ‫שבת‪ ,‬ובגמרא וכן ברמב"ם [הל' חובל ומזיק] לא נזכר‬ ‫‪88‬‬