gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

הואיל משה · Hoil Moshe — סוכות (2026-09-21)

מוציא לאור: הואיל משה · Hoil Moshe

שבוע: סוכות (2026-09-21)

הואיל משה · Hoil Moshe — סוכות (2026-09-21)

פתח את ה-PDF הורדה

‫חג הסוכות‬ ‫שנת תשפ"ז‬ ‫הרב יצחק מאטצען‬ ‫הואיל משה‬ ‫מח"ס הואיל משה ושא"ס‬ ‫ובספר ברכי יוסף (סי' תע"ג אות ט"ו) ד"ה ומכאן כתב ליישב‪ ,‬דבאו"ח‬ ‫(סי'‬ ‫אושפיזא דאברהם‬ ‫תקפ"ח סעיף ה') כתב המחבר‪ ,‬יו"ט של ר"ה שחל להיות בשבת אין‬ ‫תוקעין בשופר‪ ,‬וכתב הטו"ז (סק"ה)‪ ,‬משום שמא יטלנו בידו לילך‬ ‫איתא במסכת סוכה (דף ל"א‪ ,).‬ההיא סבתא‬ ‫(דגזלו ממנה עבדי ריש גלותא עצים וסככו‬ ‫אצל בקי ללמוד ויעבירנו ד"א ברה"ר‪ ,‬והקשה המזרחי‪ ,‬ביו"ט‬ ‫בהן) דאתאי לקמיה דרב נחמן‪ ,‬אמרה ליה‪ ,‬ריש גלותא וכולהו רבנן‬ ‫נמי נגזור שמא יתקן כלי שיר‪ ,‬וכתב‪ ,‬ועוד נ"ל לתרץ דאין להם‬ ‫דבי ריש גלותא בסוכה גזולה הוה יתבי‪ ,‬צווחה (להחזיר לה עצים עצמן)‬ ‫לגזור ולעקור לגמרי ד"ת שצותה לתקוע ביום זה‪ ,‬בשלמא בשבת‬ ‫ולא אשגח בה רב נחמן‪ ,‬אמרה ליה‪ ,‬איתתא דהוה ליה לאבוהא‬ ‫לא מתעקר לגמרי כיון שבלא שבת תוקעין ביו"ט‪ ,‬ונראה שזהו‬ ‫(לאברהם אבינו) תלת מאה ותמני סרי עבדי (ילידי ביתו שמנה עשר ושלש מאות)‬ ‫בכלל מה שעשו סייג לתורה ולא לעבור על ד"ת דזהו לעבור על‬ ‫צווחא קמייכו ולא אשגחיתו בה‪ ,‬אמר להו רב נחמן פעיתא היא דא‬ ‫ד"ת לעקרו לגמרי‪ ,‬ובזה כתב לתרץ קושית המפ' דאמאי אמרינן‬ ‫(קולנית היא זו) ואין לה אלא דמי עצים בלבד עיי"ש‪ ,‬והאריכו המפ'‬ ‫דמילה דחיא שבת ולא גזרינן שמא יעביר התינוק ד"א ברה"ר‪,‬‬ ‫לבאר דמה רצתה האי סבתא באמרה דהו"ל לאבוהא שי"ח עבדים‪,‬‬ ‫משום דכל דבר המפורש להיתר בתורה אין כח ביד חכמים לאסרו‬ ‫אטו משום דהו"ל לאבוהא שי"ח עבדים יחזירו לה את העצים‪.‬‬ ‫עיי"ש‪ ,‬וה"נ כיון שמפורש בתורה האזרח להוציא את הנשים‪,‬‬ ‫א"א לחז"ל לתקן שיתחייבו מטעמא שאף הן היו באותו הנס עכ"ד‬ ‫(גליון ז')‬‫והנבס"ד‪ ,‬עפימש"כ השפע חיים זצ"ל בגליון ישראל סבא‬ ‫השפע חיים זצ"ל‪.‬‬ ‫לבאר טענת האי סבתא‪ ,‬דנהי דבעלמא תקינו רבנן תקנת מריש‪,‬‬ ‫שהגזלן לא יצטרך לקעקע בירתו ולהחזיר המריש שגזל‪ ,‬וסגי ליתן‬ ‫אך עיין בשדי חמד כללים מערכת יו"ד (סי' י"ז עד סי' כ"א) שהביא כמה‬ ‫דמיהם ואמרינן מה לי הן מה לי דמיהן‪ ,‬מ"מ כאן הואיל וצריכה‬ ‫פוסקים בזה‪ ,‬דפליגי על דברי הטו"ז הנ"ל וס"ל דיש כח ביד‬ ‫העצים עצמן לסכך בהם את הסוכה‪ ,‬בכגון דא לא סגי ליתן דמיהם‪,‬‬ ‫חז"ל לאסור אף בדבר המפורש בתורה להיתר עיי"ש‪ ,‬ועיין בשערי‬ ‫דלא שייך לומר מה לי הן מה לי דמיהן‪ ,‬דהא צריכה דייקא העצים‬ ‫תורה כללים בענין חזקה (כלל א' פרט ג') שכתב‪ ,‬דכבר פליגי בזה‬ ‫גופא לסכך בהן‪ ,‬ולכן טענה‪ ,‬דרבנן בסוכה גזולה יתבי‪ ,‬כיון דלא סגי‬ ‫אמוראי בירושלמי מסכת פיאה (פ"א ה"א)‪ ,‬דר' יוסי ס"ל דחכמים אין‬ ‫במה שיתנו לה דמי עצים‪ ,‬אך באמת לא צדקה בדבריה כיון דנשים‬ ‫יכולים להחמיר בדבר המפורש בתורה‪ ,‬ור' יונה ס"ל דאף בדבר‬ ‫פטורות מן הסוכה‪ ,‬כדאיתא בסוכה (כ"ח‪ ).‬האזרח (בבני ישראל ישבו בסוכות)‬ ‫המפורש בתורה יכולין החכמים לגזור עיי"ש‪ ,‬ולפי"ז שפיר יש‬ ‫להוציא את הנשים‪ ,‬וממילא בטלה טענתה שצריכה את העצים דווקא‪.‬‬ ‫מקום לחייב נשים בסוכה מטעם שאף הן היו באותו הנס‪ ,‬וי"ל‬ ‫דהאי סבתא נקטה כהך שיטות דפליגי על הטו"ז‪ ,‬וממילא חייבת‬ ‫ואיתא בפסחים (ק"ח) ואמר ר' יהושע בן לוי‪ ,‬נשים חייבות בארבעה‬ ‫בסוכה מדרבנן מיהא‪ ,‬ועל כן צווחה דליהדרו לה העצים עצמן‬ ‫כוסות הללו‪ ,‬שאף הן היו באותו הנס (דבשכר נשים צדקניות שהיו באותו הדור נגאלו)‪,‬‬ ‫לסכך בהן ולא את דמיהם‪.‬‬ ‫והקשו התוס' (ד"ה היו) אמאי אין נשים חייבות בסוכה מטעם שאף הן‬ ‫היו באותו הנס כי בסוכות הושבתי את בני ישראל וגו'‪ ,‬ותירצו דלא‬ ‫(דף קל"ב‪).‬‬‫ולכאורה יש להביא ראיה לסברת הטו"ז‪ ,‬דבמסכת שבת‬ ‫שייך לחייב מטעם שאף הן היו באותו הנס רק במילי דרבנן כגון ד'‬ ‫דרשינן וביום השמיני ימול בשר ערלתו אפילו בשבת עיי"ש‪ ,‬וכן‬ ‫כוסות נר חנוכה ומגילה‪ ,‬משא"כ בסוכה דהוא מצוה מדאורייתא‪.‬‬ ‫מבואר במסכת סנהדרין (דף נ"ט‪ ,).‬דאיתא (שם)‪ ,‬כל מצוה שנאמרה‬ ‫לבני נח ונישנית בסיני‪ ,‬לזה ולזה נאמרה‪ ,‬ופריך הגמ'‪ ,‬והרי מילה‬ ‫אך כבר הקשו המפ' מהא דאיתא בפסחים (מ"ג‪ ,):‬דנשים חייבות‬ ‫שנאמרה לבני נח דכתיב ואתה את בריתי תשמור‪ ,‬ונשנית בסיני‬ ‫באכילת מצה דבר תורה‪ ,‬דכתיב לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים‬ ‫וביום השמיני ימול‪ ,‬לישראל נאמרה ולא לבני נח (דלא חשבה גבי שבע‬ ‫תאכל עליו מצות‪ ,‬כל שישנו בבל תאכל חמץ ישנו באכילת מצה‪,‬‬ ‫מצות)‪ ,‬ומשני‪ ,‬ההוא למשרי שבת הוא דאתא ביום ואפילו בשבת‬ ‫והני נשי נמי הואיל וישנן בבל תאכל חמץ ישנן בקום אכול מצה‬ ‫עיי"ש‪ ,‬והקשה בספר פנים יפות (פרשת תזריע) ד"ה ונראה‪ ,‬דלמה לן‬ ‫עיי"ש‪ ,‬והקשו התוס' במגילה (ד‪ ).‬ד"ה שאף‪ ,‬דלמ"ל היקשא דנשים‬ ‫קרא וביום השמיני וגו' דמילה דוחה שבת‪ ,‬תיפוק ליה משום עשה‬ ‫חייבות באכילת מצה‪ ,‬תיפוק ליה מטעם שהן היו באותו הנס‬ ‫דמילה דוחה הל"ת דשבת‪ ,‬ואע"ג דשבת הוה לתו"ע‪ ,‬הא כתבו‬ ‫עיי"ש‪ ,‬מבואר מזה דגם לענין מצוה דאורייתא היה בדין לחייב‬ ‫התוס' במסכת זבחים (דף ל"ג‪ ):‬ד"ה לענין‪ ,‬דעשה שיש בו כרת דוחה‬ ‫נשים מטעם שאף הן היו באותו הנס‪ ,‬ולפי"ז אכתי תקשי אמאי לא‬ ‫לתו"ע‪ ,‬וה"ה למילה דהוא עשה שיש בו כרת עכ"ק‪.‬‬ ‫יתחייבו נשים בסוכה מהאי טעמא‪.‬‬ ‫א‬ ‫לחומרא‪ ,‬דהרמב"ם דס"ל בהלכות טומאת מת (פ"ט ה' י"ב) ובהלכות‬ ‫ובהואיל משה שנת תשע"ז (אות ק"ב) כתבנו ליישב‪ ,‬לפימש"כ בספר‬ ‫כלאים (פ"י ה' כ"ז)‪ ,‬דספיקא דאורייתא מן התורה לקולא‪ ,‬ורק‬ ‫מלא הרועים ערך דשא"מ (אות ל"א)‪ ,‬דשייך לומר דאיצטריך קרא‬ ‫מדבריהם הוא לחומרא‪ ,‬ס"ל כהשיטמ"ק דרוב אינו בירור גמור‪,‬‬ ‫יתירא כדי שההיתר יהיה מפורש למען לא יהיה ביד חכמים כח‬ ‫וכיון דהתורה אמרה דאזלינן בתר רובא חזינן מזה דלא בעינן‬ ‫לאסרו וכדברי הטו"ז הנ"ל עיי"ש‪[ ,‬ועיין בשו"ת נובי"ת חיור"ד (סי'‬ ‫ודאי היתר דגם רוב ספק הוא‪ ,‬ואפי"ה התירה התורה‪ ,‬א"כ‬ ‫ס"ב) ד"ה ואמנם שכתב להיפך עיי"ש]‪ ,‬ולפי"ז י"ל דלכן כתבה‬ ‫ע"כ דכל ספק שריא מן התורה‪ ,‬דאל"כ היכא אזלינן בתר רוב‪ ,‬הא‬ ‫התורה וביום השמיני דמילה דוחה שבת‪ ,‬דאי אמרינן דהיתר מילה‬ ‫ספק לחומרא וגם הרוב אינו ודאי רק ספק‪ ,‬והרשב"א במסכת‬ ‫בשבת הוא רק משום דאמרינן עשה דדוחה ל"ת‪ ,‬היה כח ביד‬ ‫קידושין (דף ע"ג‪ ).‬ובתורת הבית הארוך (בית ד' שער א') דס"ל דספיקא‬ ‫חכמים לאסרו‪ ,‬ולכן כתבה התורה וביום השמיני שיהא ההיתר‬ ‫דאורייתא מה"ת לחומרא‪ ,‬ס"ל כהתוספות דרוב הוה ודאי‪ ,‬ומה‬ ‫מפורש ולא יוכלו החכמים לגזור שמא יעבירנו‪ ,‬ולפי"ז איכא ראיה‬ ‫שהתירה התורה ואמרה דניזול בתר רובא‪ ,‬משום דברוב גילתה‬ ‫לסברת הטו"ז ממה דצריכין קרא דמילה דוחה שבת‪.‬‬ ‫התורה דספק הלז הוא ספק קרוב יותר משאר הספיקות‪ ,‬ואינו ספק‬ ‫שקול‪ ,‬וע"כ אזלינן בהו בתר רוב‪ ,‬אבל בכל שאר הספיקות‬ ‫ובהואיל משה (שנת תשס"ד אות ע"ד) הבאנו לתרץ‪ ,‬עפימש"כ בשו"ת טוב‬ ‫מחמרינן מה"ת עיי"ש‪.‬‬ ‫טעם ודעת (מהדו"ק סי' רכ"א)‪ ,‬דיש להסתפק בדין מילה שדוחה את‬ ‫השבת‪ ,‬אם הוא דוקא כשהמילה נעשית על ידי האב‪ ,‬או אף ע"י‬ ‫ובמסכת כריתות (דף י"ז‪ ):‬פליגי בדין אשם תלוי‪ ,‬דחייא בר רב ס"ל‬ ‫שליח משום דאמרינן שלוחו של אדם כמותו עיי"ש‪ ,‬ואי אמרינן‬ ‫דחייב אשם תלוי רק בחתיכה אחת משתי חתיכות דאיקבע איסורא‪,‬‬ ‫דרק מילה ע"י האב דוחה את השבת‪ ,‬יש לעיין דאיך דוחה מצות‬ ‫ורב אסי סבר דחייב אף בחתיכה אחת ספק של חלב ספק של שומן‬ ‫מילה את השבת‪ ,‬כיון דמילה הוא רק ע"י האב‪ ,‬ניחוש דלמא לאו‬ ‫אף דלא איקבע איסורא‪ ,‬במאי קא מיפלגי‪ ,‬רב אסי סבר יש אם‬ ‫אביו הוא‪ ,‬אך ז"א‪ ,‬דהלא איתא במסכת חולין (דף י"א‪ ,):‬דילפינן‬ ‫למסורת‪ ,‬מצות כתיב [גבי אשם תלוי כתיב (בפרשת ויקרא ה‪-‬י"ז) ועשתה‬ ‫דאזלינן בתר רוב‪ ,‬ממכה אביו ואמו דאמר רחמנא קטליה (הורגהו)‪,‬‬ ‫אחת מכל מצות ה' אשר לא תעשינה ולא ידע ואשם ונשא עונו‬ ‫וליחוש דלמא לאו אביו הוא‪ ,‬אלא דאזלינן בתר רוב‪ ,‬ורוב בעילות‬ ‫והביא את אשמו וגו']‪ ,‬וחייא בר רב סבר יש אם למקרא‪ ,‬מצוות‬ ‫אחר הבעל עיי"ש‪ ,‬וה"נ במילה סמכינן ארוב ואמרינן דהוא אביו‬ ‫קרינן (דמשמע אחת מתוך שתים) עיי"ש‪.‬‬ ‫ושפיר דוחה את השבת‪ ,‬ולפי"מ שחידש בספר עיר דוד (סי' תקע"ב)‬ ‫דעשה הבא מכח רוב אין בכח לדחות ל"ת עיי"ש‪ ,‬א"כ שפיר‬ ‫וכתב בשו"ת מהרי"ט (חיור"ד ח"ב סי' א')‪ ,‬ובספר מלא הרועים ערך‬ ‫צריכין קרא דמילה דוחה שבת‪ ,‬דאי לאו קרא הו"א דאין בכחה‬ ‫ספיקא דאורייתא (אות ד')‪ ,‬דזה תלוי אי ספיקא דאורייתא מה"ת‬ ‫לדחות שבת מכח עשה דוחה ל"ת‪ ,‬דכיון דהוא עשה הבא מכח‬ ‫לקולא או לחומרא‪ ,‬דלחייא בר רב דמחייב אשם תלוי רק היכא‬ ‫רוב‪ ,‬ולכן צריכין קרא מפורש דדוחה שבת עכ"ד‪.‬‬ ‫דאיקבע איסורא‪ ,‬ס"ל דספיקא דאורייתא מה"ת לקולא‪ ,‬ומשו"ה‬ ‫היכא דלא איקבע איסורא לא חייבה בו תורה אשם תלוי דאין בו‬ ‫ובשו"ת נחלת יוסף חאו"ח (סי' מ"ו‪-‬ו) כתב‪ ,‬דהא דעשה הבא מכח רוב‬ ‫איסור תורה‪ ,‬ורב אסי דמחייב אשם תלוי אף היכא דלא איקבע‬ ‫אינו דוחה ל"ת תליא אי ס"ל דרוב הוה ספק או רוב הוה ודאי‪,‬‬ ‫איסורא‪ ,‬ס"ל דספיקא דאורייתא מה"ת לחומרא עכ"ד‪.‬‬ ‫דהתוס' בב"מ (ו‪ ):‬ד"ה קפץ הקשו‪ ,‬אהא דתנן קפץ אחד מן המנויין‬ ‫לתוכו כולן פטורין‪ ,‬אמאי נימא דליבטיל ברובא‪ ,‬ותי' השימ"ק בשם‬ ‫ובמסכת נדרים (דף ל"ב‪ ,).‬נחלקו בהא דכתיב וירק את חניכיו ילידי‬ ‫הרא"ש מפלוזי‪ ,‬דבאמת גם רוב הוה ספק רק שהתורה התירה אותו‬ ‫ביתו שמונה עשר ושלוש מאות‪ ,‬דאיכא למ"ד שהיו ממש שי"ח‬ ‫ספק‪ ,‬והתינח בעלמא אבל במעשר בהמה דעשירי ודאי אמר רחמנא‬ ‫עבדים‪ ,‬ויש אומרים שאליעזר לבדו היה והוא מנין גימטריא של‬ ‫ולא עשירי ספק כמבואר שם (ז‪ ,).‬ממילא גם רוב דג"כ מקרי ספק אינו‬ ‫שמו עיי"ש‪ ,‬וכתב בעיון יעקב דמה שאמרו שנענש על שעשה‬ ‫מועיל עכ"ד‪ ,‬והאחרונים דייקו דמדלא תירצו התוס' כן משמע דלא‬ ‫אנגריא בת"ח‪ ,‬זהו רק למ"ד שלקח עמו שי"ח אנשים אז שייך‬ ‫ס"ל הכי‪ ,‬אלא דהתוס' ס"ל דרוב מיחשב בירור ודאי‪ ,‬עיין בפליתי (סי'‬ ‫לומר שנענש על מה שעשה אנגריא בת"ח‪ ,‬משא"כ אם נאמר דלא‬ ‫ס"ג סק"א)‪ ,‬ובס' שערי תורה ח"ג (כלל א' פרט א') שהאריכו בזה‪.‬‬ ‫היה רק אליעזר לבדו א"כ ליכא למימר שעשה אנגריא בת"ח‪,‬‬ ‫שהרי לא לקח אתו אלא את אליעזר לבדו שהיה עבדו וזקן ביתו‬ ‫ולפי"ז י"ל‪ ,‬דאי ס"ל דרוב הוה ספק אז שפיר י"ל דאין בכח‬ ‫שהיה משרתו בכל אשר הוא הולך‪ ,‬ובזה פשיטא שלא שייך לומר‬ ‫העשה הבאה מכח רוב דהוה כמו ספק דהמיעוט כמאן דאיתא‬ ‫שיהא נענש על שעשה אנגריא בת"ח עיי"ש‪.‬‬ ‫לדחות הל"ת ודאית‪ ,‬אבל אם רוב הוא מתורת ודאי דהמיעוט כמאן‬ ‫דליתא שפיר דוחה בכה"ג‪ ,‬כיון דגילתא התורה דרוב הוה כודאי‬ ‫וברש"י עה"ת פרשת לך (פרשה י"ד‪-‬י"ד) כתב‪ ,‬חניכיו חנכו כתיב בלא י'‪,‬‬ ‫שוב הוה כמקיים העשה בודאי עיי"ש‪ ,‬וכן כתב בשו"ת משנת‬ ‫ומזה ילפינן שהיה אליעזר לבדו ולא היו ממש שי"ח אנשים‬ ‫אליעזר (ח"א דרוש ג' אות ה') עיי"ש‪.‬‬ ‫עיי"ש‪ ,‬אך דרשה זו הוא דוקא אי ס"ל יש אם למסורת‪ ,‬אך אי ס"ל‬ ‫יש אם למקרא ואזלינן בתר הקרי‪ ,‬והקרי הוא חניכיו לשון רבים‪,‬‬ ‫ובשו"ת שואל ומשיב מהדורא שתיתאי (סי' ס"א) כתב‪ ,‬דזה אי רוב‬ ‫א"כ ס"ל שהיו ממש שי"ח עבדים‪.‬‬ ‫הוה ודאי או רק ספק תליא אי ס"ל ספיקא מה"ת לקולא או‬ ‫הואיל משה חג הסוכות תשפ"ז דף ב‬ ‫ברוב‪ ,‬עיין בספר לקט יוסף (ערך אדם אות ח')‪ ,‬ובספר נחלת בנימין (מצוה‬ ‫ובזה יבואר דברי הגמרא הנ"ל‪ ,‬דהנה האי סבתא סברה דלכן לא‬ ‫י"א אות א' ובריש מצוה י"ב)‪ ,‬ובספר כסף נבחר (פרשת וירא)‪ ,‬ובספר יושב אהלים‬ ‫משגחינן בטענתה שצריכה העצים עצמן ללסכך בהן את הסוכה‪,‬‬ ‫(דף ה‪ ,).‬ובספר בנין דוד פרשת בראשית (אות ס"ב) עיי"ש‪ ,‬והקשה בספר‬ ‫כיון דנשים פטורות ממצות סוכה כדכתיב האזרח להוציא את‬ ‫כסף נבחר (שם)‪ ,‬דהא קיי"ל דאין מבטלין איסור לכתחלה עכ"ק‪.‬‬ ‫הנשים‪ ,‬אך היא סברה דנשים חייבות במ"ע דסוכה‪ ,‬משום דאף היו‬ ‫באותו הנס‪ ,‬ואף דאיכא קרא מפורש דנשים פטורות ממצות סוכה‪,‬‬ ‫ובהואיל משה בראשית (עה"פ זה ספר תולדות אדם) כתבנו לתרץ‪ ,‬לפמ"ש‬ ‫עכ"ז יש כח ביד חכמים לגזור בדבר המפורש בתורה‪ ,‬ולכאורה‬ ‫הב"ח בהל' סוכה (סי' תרכ"ו)‪ ,‬באילן שע"ג הסוכה שאפשר לערבו‬ ‫ממה דצריכין קרא דמילה דוחה שבת‪ ,‬ולא אמרינן דבלא"ה דחי‬ ‫ולבטלו ברוב סכך‪ ,‬ולכאורה קשה דהא אין מבטלין איסור‬ ‫דאמרינן עשה דוחה ל"ת‪ ,‬מוכח כשיטת הט"ז דבדבר המפורש‬ ‫לכתחלה‪ ,‬והביא הב"ח מהראבי"ה לתרץ‪ ,‬דדוקא בדבר שנהנה‬ ‫בתורה אין כח ביד חכמים לגזור‪.‬‬ ‫ממנו שייך הדין דאין מבטלין איסור לכתחלה‪ ,‬משא"כ לצורך‬ ‫מצוה י"ל דשפיר מבטלין איסור לכתחלה משום דמצות לאו‬ ‫אך הסבתא רצתה להוכיח דאף בדבר שמפורש להיתר בתורה יש‬ ‫ליהנות ניתנו עיי"ש‪ ,‬ואיתא (בבראשית רבה פרשה י"ט‪-‬ה)‪ ,‬ותקח מפריו‬ ‫כח ביד חכמים לגזור‪ ,‬ואינו ראיה ממילה דצריכין קרא מיוחד‬ ‫ותאכל‪ ,‬א"ר איבי סחטה ענבים ונתנה לו עיי"ש‪ ,‬וכתבו המפ' [עיין‬ ‫דמילה דוחה שבת‪ ,‬די"ל דהטעם דלא אמרינן עשה דוחה ל"ת‪,‬‬ ‫בספר עיר דוד (אות רט"ו)‪ ,‬ובספר תורת מהרי"ץ (פרשת בראשית)]‪ ,‬דלכן‬ ‫משום דהוא עשה הבא מכח רוב דאינו דוחה ל"ת‪ ,‬ולכן אמרה‪,‬‬ ‫סחטה לו ענבים משום דהיה צריך להיין לקיים מצות קידוש‬ ‫איתתא דהוה ליה לאבוה תלת מאה ותמני סריא עבדי צווחה‬ ‫עיי"ש‪ ,‬וכיון דהוה לצורך מצוה שפיר היה מותר לבטלו ברוב אף‬ ‫קמייכו וכו'‪ ,‬דרמזה לו בזה‪ ,‬דהיה לו לאאע"ה שי"ח עבדים ממש‪,‬‬ ‫לכתחלה‪ ,‬כיון דמצות לאו ליהנות ניתנו‪.‬‬ ‫דס"ל יש אם למקרא‪ ,‬ומעתה ס"ל ספיקא דאורייתא לקולא‪ ,‬ורוב‬ ‫הוא ספק‪ ,‬ולכן אינו דוחה הל"ת דשבת‪ ,‬ומעתה י"ל כהך שיטות‬ ‫ובספר יושב אהלים (שם) הקשה‪ ,‬דלפימש"כ קמאי דאיסור עץ‬ ‫דפליגי על הטו"ז‪ ,‬וממילא חייבת בסוכה מדרבנן מיהא‪ ,‬ועל כן‬ ‫הדעת לא היה איסור עולם‪ ,‬דאילו המתין אדה"ר עד שתחשך היה‬ ‫צווחה דליהדרו לה העצים עצמן לסכך בהן ולא את דמיהם‪.‬‬ ‫רשאי לאכלו‪ ,‬דהאיסור לא היה אלא עד שיתקדש היום‪ ,‬א"כ הו"ל‬ ‫איסור עץ הדעת דבר שיש לו מתירין‪ ,‬וקיי"ל דדבר שיש לו מתירין‬ ‫וע"ז אמר רב נחמן פעיתא היא דא‪ ,‬לומר שאינה מכירה אלא את‬ ‫אפילו באלף לא בטל עכ"ק‪.‬‬ ‫הדיבור בקול‪ ,‬דסברה יש אם למקרא‪ ,‬ולכן הוכיחה דהיו לאברהם‬ ‫שי"ח עבדים הוא משום דס"ל יש אם למקרא וקרינן חניכיו לשון‬ ‫ובספר שדי חמד (ח"ב מערכת ד' סוף כלל ל"ט‪ ,‬ובפאת השדה כלל ט' אות י"א) האריך אם‬ ‫רבים‪ ,‬ולפי"ז הוכיחה די"ל דנשים חייבות במצות סוכה וכנ"ל‪,‬‬ ‫במקום קיום מצוה נמי יש להחמיר בדבר שיש לו מתירין‪ ,‬דלדעת‬ ‫ולכן צווחה דבסוכה גזולה הוי יתבי‪ ,‬אך לשיטתי דס"ל יש אם‬ ‫הגרע"א (בהגהותיו ליור"ד סי' רס"ו) דכיון דשהויי מצות לא משהינן‪ ,‬א"כ‬ ‫למסורת‪ ,‬כדאיתא במסכת יומא (דף ל"ח‪ ,):‬ועיין (שם דף ע"ה‪ ):‬בגליון‬ ‫לא שייך סברת רש"י בביצה (ג‪ ):‬ד"ה אפילו באלף‪ ,‬דאחמור רבנן‬ ‫הש"ס שציין לכמה מקומות בש"ס‪ ,‬דרב נחמן ס"ל יש אם למסורת‪,‬‬ ‫הואיל ויש לו מתירין לאחר זמן לא יאכלנו באיסור על ידי ביטול‬ ‫ולפי"ז ליכא הוכחה דנשים חייבות במ"ע דסוכה‪ ,‬ולכן אין לה אלא‬ ‫עיי"ש‪ ,‬שהרי ראוי להזדרז בקיום המצוות‪ ,‬וכן נקטו השו"מ (בהג"ה יד‬ ‫דמי עצים בלבד ודו"ק‪.‬‬ ‫שאול ביור"ד שם אות ח')‪ ,‬ובשו"ת בית יצחק חאו"ח (סי' נ"ד אות ג')‪ ,‬ובחיור"ד (‬ ‫ח"ב סי' צ"ב אות ה')‪ ,‬ובספר העמק שאלה (פרשת לך שאילתא ט' אות ג') עיי"ש‪.‬‬ ‫אושפיזא דיצחק‬ ‫אך הנוב"י (חאו"ח סי' ל') ס"ל דגם במקיים מצוה ס"ל דדבר שיש לו‬ ‫מתירין לא בטל עיי"ש‪ ,‬ובשדי חמד הביא כמה אחרונים דס"ל כן‪,‬‬ ‫מבואר מזה דכמה אחרונים ס"ל דלשיטת רש"י דלכן דבר שיש לו‬ ‫ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר וגו'‪ :‬ואיתא‬ ‫מתירין לא בטל משום עד שיאכלנו באיסור יאכלנו בהיתר‪ ,‬במקום‬ ‫במדרש לכפר על מעשה ראשון‪ ,‬ובספר דברי יונתן‬ ‫(פרשת אמור)‬ ‫מצוה לא אמרינן דין דדבר שיש לו מתירין‪ ,‬משא"כ לשיטת הר"ן‬ ‫מפרש דקאי על חטא אדם הראשון‪ ,‬וצ"ב‪.‬‬ ‫במסכת נדרים (דף נ"ב‪ ).‬ד"ה וקשיא להו שכתב טעם אחר‪ ,‬ותו"ד הוא‬ ‫דביטול ברוב לא שייך אלא בשני דברים המתנגדים זה לזה שאז‬ ‫והנבס"ד‪ ,‬עפימש"כ המפ' להליץ בעד אדה"ר יציר כפיו של‬ ‫הרוב גובר על המיעוט ומבטלו‪ ,‬משא"כ בשני דברים השוים ואינן‬ ‫הקב"ה שלא עבר על הציווי של לא תאכלו ממנו‪ ,‬יען שלא אכלו‬ ‫מתנגדים זה לזה אין אחד מבטל את חבירו דאדרבה השנים מחזקין‬ ‫כמו שהיא בעין אלא ביטלו ברוב היתר‪ ,‬וזהו שאמרו (בבראשית רבה פרשה‬ ‫זה את זה ולא שייך בהו ביטול‪ ,‬ולכן ס"ל לר"י דמב"מ לא בטיל‬ ‫י"ט‪-‬י"ב) עה"פ ויאמר האשה אשר נתתי עמדי היא נתנה לי מן העץ‬ ‫דהוא אזיל בתר דמיון העצם של הדבר וכיון ששניהם ממין אחד‬ ‫ואוכל‪ ,‬אמר רב אבא בר כהנא‪ ,‬ואכלתי אין כתיב כאן אלא ואוכל‪,‬‬ ‫אינם מתנגדים זל"ז ולא שייך בהו ביטול‪ ,‬אבל רבנן ס"ל דאזלינן‬ ‫אכלתי ואוכל עוד‪ ,‬והוא פלאי וכי ח"ו עמד אדה"ר במריו להוסיף‬ ‫בתר דמיון ההיתר והאיסור‪ ,‬ולכן ס"ל דגם מב"מ בטיל‪ ,‬כיון‬ ‫חטא על פשע‪ ,‬אלא דאדה"ר בא בהתנצלות אשר לא אכל רק פרי‬ ‫דהאיסור וההיתר מתנגדים זל"ז הרוב מבטל את המיעוט‪ ,‬ובזה‬ ‫העץ עצמה‪ ,‬אלא אכלה לאחר שעירבה עם פירות אחרים ונתבטלה‬ ‫הואיל משה חג הסוכות תשפ"ז דף ג‬ ‫איסור כלל דהכל נהפך להיתר ודאי‪ ,‬משא"כ אי ס"ל דמה‬ ‫מבאר הר"ן דהיינו טעמא דאמרינן דבדבר שיל"מ אפילו באלף‬ ‫שאמרה התורה דאזלינן בתר רוב לא הוה כבירור ודאי‪ ,‬א"כ‬ ‫לא בטיל‪ ,‬דהא כל מה דס"ל לחכמים דאיסור והיתר מבטלין זה‬ ‫באיסורין אמרינן דאע"ג דנתבטל מ"מ האיסור עדיין בעולם‪,‬‬ ‫את זה היינו משום דמתנגדים זל"ז יען שזה איסור וזה היתר‪,‬‬ ‫אלא שהתורה התירה ספק כזה היכא שרובו היתר‪ ,‬אבל אסור‬ ‫משא"כ בדבר שיל"מ שהאיסור עצמו עתיד להיות לו היתר‪,‬‬ ‫לאכלו בבת אחת דממנ"פ אוכל האיסור עכ"ד‪.‬‬ ‫שוב אינו מתנגד לההיתר והוי כמב"מ ולא בטיל עיי"ש‪ ,‬לפי"ז‬ ‫י"ל דגם בקיום מצוה ס"ל דדבר שיש לו מתירין לא בטל‪.‬‬ ‫ובשו"ת נחלת יוסף (או"ח סי' נ"ד אות י') כתב‪ ,‬דזה אי רוב הוה ודאי‬ ‫או ספק תליא אי ס"ל ספיקא דאורייתא מן התורה לקולא ורק‬ ‫ובגוף מחלוקת רש"י והר"ן כתבו האחרונים‪ ,‬עיין בשו"ת באר‬ ‫מדרבנן לחומרא‪ ,‬א ו דספיקא מדאורייתא לחומרא‪ ,‬דהקשו‬ ‫יצחק יור"ד (סי' י')‪ ,‬ובספר משנת אליעזר מהדו"ת‬ ‫(דרוש ב' אות ג')‬ ‫המפרשים לשיטת הרמב"ם דס"ל ספיקא דאורייתא מן התורה‬ ‫ועוד‪ ,‬דתליא בפלוגתת הראשונים באיסור שנתבטל ברוב‪ ,‬אי‬ ‫לקולא‪ ,‬למה לי לימודים במסכת חולין (דף י"א‪ ).‬דאזלינן בתר‬ ‫ס"ל כשיטת הרא"ש בפרק ז' דחולין (סי' ל"ז)‪ ,‬וכן פסק הטור‬ ‫רובא‪ ,‬תיפוק ליה דכל ספק מותר מן התורה גם בלי רוב‪,‬‬ ‫ביור"ד (סי' ק"ט)‪ ,‬דנתהפך האיסור ונעשה היתר גמור‪ ,‬ושרי לאכול‬ ‫ועכצ"ל דהרמב"ם ס"ל דדין רוב הוא דין ודאי וסומכין על‬ ‫כל התערובות אפילו בבת אחת‪ ,‬ואעפ"י שבודאי אוכל גם את‬ ‫הרוב אפילו לכתחילה‪ ,‬ועל זה צריך קרא לגלות שרוב הוא דין‬ ‫חתיכת האיסור בתוכו‪ ,‬דכך היא גזירת הכתוב דהאיסור נתהפך‬ ‫ודאי‪ ,‬וסומכין על הרוב אף במקום שיכולין לברר‪ ,‬משא"כ‬ ‫להיתר גמור כשנתערב ברוב‪ ,‬או דס"ל כשיטת הרשב"א דאין‬ ‫לשיטת הרשב"א דס"ל ספיקא דאורייתא מה"ת לחומרא‪ ,‬א"כ‬ ‫האיסור נתהפך להיות היתר גמור‪ ,‬אלא דגלי רחמנא דכל היכא‬ ‫בלאו קרא דאחרי רבים להטות הוה אמינא דאסור כמו בכל‬ ‫שנתבטל מיעוט איסור ברוב היתר מותר לאכול התערובות‪,‬‬ ‫ספק דמחמירין מן התורה‪ ,‬ושפיר צריך קרא לגלות שהולכין‬ ‫דתלינן שאוכל מרוב היתר ולא מהחתיכה דאיסורא שהוא‬ ‫אחר הרוב‪ ,‬ונמצא די"ל להרשב"א דגם אחר דין אחרי רבים‬ ‫המיעוט‪ ,‬ולפי"ז אסור לאכול את כל התערובת בבת אחת שהרי‬ ‫להטות נשאר ספק אלא שהתורה התירה לנו ספק ואף על פי‬ ‫אז בודאי קאכיל איסורא‪ ,‬כיון דאין האיסור שנתערב מתהפך‬ ‫כן צריך קרא וכנ"ל עכ"ד‪.‬‬ ‫להיתר אלא שהתורה חידשה והתירה לאכול כל חתיכה לחוד‬ ‫משום דתלינן דהאי לאו איסורא היא אלא שהוא מהרוב‪.‬‬ ‫ואיתא במסכת סוכה (דף כ"ט‪ ):‬לולב הגזול פסול‪ ,‬בשלמא יו"ט‬ ‫(מהיכא תיתי‬‫ראשון דכתיב לכם משלכם‪ ,‬אלא ביו"ט שני אמאי לא‬ ‫והאריך בזה הב"י ובשו"ע (שם)‪ ,‬די"ל דרש"י שכתב דלכן‬ ‫למיפסליה)‪ ,‬אמר ר' יוחנן משום רשב"י‪ ,‬משום דהו"ל מצוה הבאה‬ ‫דשיל"מ לא בטל דעד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר‪,‬‬ ‫בעבירה‪ ,‬שנאמר והבאתם את הגזול ואת הפסח וכו'‪ ,‬ופליגא‬ ‫ולכאורה אמאי קרי ליה אכילה באיסור כיון דכבר בטל ברוב‪,‬‬ ‫דר' יצחק‪ ,‬דאמר ר' יצחק בר נחמני אמר שמואל‪ ,‬לא שנו (דגזול‬ ‫וע"כ דרש"י ס"ל דבביטול ברוב אינו נהפך להיות היתר גמור‬ ‫פסול) אלא ביו"ט ראשון‪ ,‬אבל ביו"ט שני מתוך שיוצא בשאול‬ ‫אלא המיעוט נשאר באיסורו ולכן אעפ"י שנתבטל מ"מ אם‬ ‫(דהא ביו"ט שני לא כתיב לכם למעוטי) יוצא נמי בגזול וכו' עיי"ש‪ ,‬והקשו‬ ‫אפשר להמתין לאכלו בהיתר גמור אין לסמוך על ביטול ברוב‪,‬‬ ‫התוס' למה לי קרא לכם להוציא את הגזול‪ ,‬תיפ"ל דבלא"ה‬ ‫והר"ן ס"ל דבביטול ברוב נהפך המיעוט לגמרי והוה היתר‬ ‫אינו יוצא משום מצוה הבא בעבירה עכ"ק‪.‬‬ ‫גמור וליכא כאן איסור כלל‪ ,‬ולכן ס"ל דאין שום סברא לומר‬ ‫שנמתין לאכלו למחר דהלא כעת ע"י הביטול נעשית היתר‬ ‫וכתב בספר ים התלמוד (עמ"ס ב"ק דף ס"ו) לתרץ קושית התוספות‬ ‫גמור‪ ,‬ולכן כתב הטעם משום דהוה כמב"מ עכ"ד‪.‬‬ ‫די"ל דהקרא אתא לספק גזל‪ ,‬לשיטת הרמב"ם דספיקא‬ ‫דאורייתא מן הצתורה לקולא‪ ,‬דנודע מש"כ החוו"ד (קונטרס בית‬ ‫ובמחלוקת הראשונים הנ"ל גבי ביטול ברוב אי אמרינן דנעשה‬ ‫הספק) דהרמב"ם הוציא דינו דספיקא דאורייתא מה"ת לקולא‬ ‫המיעוט כמי שאינו ונהפך הכל להיות היתר גמור או לא‪ ,‬כתבו‬ ‫מסוטה (דף כ"ט‪ ,):‬ושם מבואר דהתורה לא דיברה רק מוודאי ולא‬ ‫האחרונים דתליא בפלוגתת הראשונים אי הא דאזלינן בתר רוב‬ ‫מספק‪ ,‬וא"כ שאני בין היכא דכתיב קום ועשה לשב ואל‬ ‫הוא בגדר ודאי או רק בגדר ספק‪ ,‬דהתוס' במסכת ב"מ (דף ו‪):‬‬ ‫תעשה‪ ,‬דבכל לאווין משמעות הקרא איסור וודאי לא תאכל‬ ‫ד"ה קפץ הקשו‪ ,‬אהא דאיתא (שם) דאם קפץ אחד מן המנויין‬ ‫אבל ספק יאכל‪ ,‬ובקום ועשה הוא להיפוך‪ ,‬דעשיית המצוה‬ ‫כולן פטורין ממעשר בהמה‪ ,‬ולכאורה ניזול בתר רוב ויתחייבו‬ ‫יהיה בסוג וודאי ולא בסוג ספק‪ ,‬ולפי"ז במ"ע מודה הרמב"ם‬ ‫כולם‪ ,‬ובשיט"מ הביא תי' בשם הר"ש‪ ,‬דאפילו אי נימא‬ ‫דספיקא לחומרא עכ"ד‪ ,‬וא"כ הו"א דיוצא בספק גזל‪,‬‬ ‫דאזלינן בתר רוב מ"מ לא הוי אלא ספיקא וכיון דעשירי ודאי‬ ‫דמצהב"ע ליכא כיון דבספיקא אזלינן לקולא‪ ,‬ולכן צריך קרא‬ ‫אמר רחמנא ולא עשירי ספק פטור‪ ,‬וכתבו האחרונים דמוכח‬ ‫דלכם דבעינן שיהא ודאי שלו ובספק גזל אין יוצאין עיי"ש‪,‬‬ ‫מהתוס' דלא תירצו כן דס"ל דרוב הוה בירור ודאי‪ ,‬ושפיר‬ ‫אמנם זה א"ש לשיטת הרמב"ם דס"ל דספיקא דאורייתא‬ ‫אפשר לעשר ע"י ביטול ברוב‪ ,‬ומעתה אי ס"ל דמש"כ התורה‬ ‫לקולא‪ ,‬משא"כ לשיטת הרשב"א דספיקא דאורייתא לחומרא‬ ‫אחרי רבים להטות היינו דהרוב הוה ודאי גמור‪ ,‬א"כ ה"ה‬ ‫לא שייך לתרץ כן‪.‬‬ ‫באיסורין דכל היכא שנתבטל ברוב אמרינן דאין כאן חשש‬ ‫הואיל משה חג הסוכות תשפ"ז דף ד‬ ‫והוכיחו האחרונים מזה דהמהרי"ט ס"ל דבלאו שאין לוקין עליו‬ ‫ובזה יבואר דברי המדרש‪ ,‬ולקחתם לכם וגו'‪ ,‬וקשה למ"ל לכם‬ ‫(ח"ב‬ ‫י"ל דנשים אין מוזהרות עליה‪ ,‬וכ"כ הפמ"ג בפתיחה כוללת‬ ‫תיפ"ל דהוי מצוה הבא בעבירה‪ ,‬וצ"ל דס"ל ספיקא דאורייתא‬ ‫אות י"ד) דבלאו שאין בו מעשה לא אמרינן השוה הכתוב אשה‬ ‫לקולא ובספק גזל ליכא מצוה הבא בעבירה וכנ"ל‪ ,‬ומעתה ס"ל‬ ‫לאיש‪ ,‬דרק לעונשין איתקשו וכמש"כ רש"י במסכת קידושין (דף‬ ‫דרוב הוא ודאי‪ ,‬וס"ל דהיכא שנתבטל ברוב אמרינן דאין כאן‬ ‫ל"ה‪ ).‬ד"ה לכל עונשין עיי"ש‪ ,‬וכ"כ בספר תיבת גמא (פרשת יתרו)‪,‬‬ ‫חשש איסור כלל דהכל נהפך להיתר ודאי‪ ,‬ולפי"ז הטעם דדבר‬ ‫ועיין בספר לימודי ד' (לימוד מ"ט ונ') בשם יבין שמועה דנשים אין‬ ‫שיש לו מתירין אינו בטל הוא כסברת הר"ן‪ ,‬וגם בקיום מצוה‬ ‫מוזהרות בלאו שאב"מ‪ ,‬ועיין במנחת חינוך (מצוה ח')‪.‬‬ ‫ס"ל דדבר שיש לו מתירין לא בטל‪ ,‬וא"כ חטא אדה"ר בעץ‬ ‫הדעת‪ ,‬ושפיר צריך לכפר על מעשה ראשון ודו"ק‪.‬‬ ‫ולפי"ז י"ל דה"ה בלאו דלא תאכל כל תועבה נשים אינן‬ ‫מוזהרות‪ ,‬כיון דהוה לאו שבכללות דאין לוקין עליו‪ ,‬ובלא‬ ‫תעשה דאין לוקין עליו‪ ,‬נשים אינן מצוות‪ ,‬ולפי"ז כיון דחוה‬ ‫ב) עוי"ל‪ ,‬דלכאורה צ"ב האיך עבר אדה"ר יציר כפיו של‬ ‫תלשה והיא אינה מצווה על לאו דלא תאכל כל תועבה‪ ,‬ל"ש‬ ‫הקב"ה על מאמר פי ה'‪ ,‬ובספר יציב פתגם (פרשת בראשית) כתב‪,‬‬ ‫לומר דכיון שחוה עברה על איסור תלישה הרי הוא בבל תאכל‬ ‫די"ל דאדה"ר סבר דטעם האיסור הוא כגדר אכילת בשר שלא‬ ‫משום לא תאכל כל תועבה‪ ,‬דהא נשים אינן מוזהרות על הלאו‬ ‫הותרה לו כדאיתא במסכת סנהדרין (דף נ"ט‪ ,):‬ועיין בתומר דבורה‬ ‫דלא תאכל כל תועבה‪.‬‬ ‫(פ"ג) שצריכין לרחם על כל הנבראים ולא יעקור הצמח שלא‬ ‫לצורך עיי"ש‪ ,‬ואדה"ר חשב דעכ"פ צמח פרי עץ הדעת שטוב‬ ‫(בפרשת אחרי פרשה ט"ז‪-‬‬ ‫אך י"ל‪ ,‬דאיתא במסכת סוכה (דף כ"ח‪ ,).‬האזרח‬ ‫למאכל ותאוה היא לעינים ונחמד העץ להשכיל‪ ,‬גדלה מעלתו‬ ‫כ"ט כתיב והיתה לכם לחקת עולם בחדש השביעי בעשור לחדש תענו את נפשותיכם וכל מלאכה לא‬ ‫כמעלת בעלי חיים‪ ,‬ולכן נאסר לו לתלוש ולאכול‪ ,‬ושם (דף נ"ו‪):‬‬ ‫תעשו האזרח והגר הגר בתוככם) לרבות את הנשים האזרחיות שחייבות‬ ‫בתוס' ד"ה אכל תאכל כתבו‪ ,‬דאיסור אכילת בשר היינו להמית‬ ‫בעינוי‪ ,‬ופריך הגמ'‪ ,‬למ"ל קרא‪ ,‬מדרב יהודה אמר רב‬ ‫ולאכול‪ ,‬אבל מתה מאליה שריא עיי"ש‪ ,‬והיה סובר שהוא הדין‬ ‫נפקא‪ ,‬דאמר רב יהודה אמר רב וכן תנא דבי ר' ישמעאל‪,‬‬ ‫נמי בפרי עץ הדעת שלא נאסר בתלוש ועומד‪ ,‬וכיון שחוה‬ ‫אמר קרא איש או אשה השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין‬ ‫תלשה והביאה לפניו שפיר אכל שכל האיסור הוא רק על‬ ‫שבתורה‪ ,‬ומשני‪ ,‬לא נצרכא אלא לתוספת עינוי (שהצריך הכתוב להתחיל‬ ‫התלישה ועקירה מן המחובר‪.‬‬ ‫ולהתענות מבעוד יום)‪ ,‬סד"א הואיל ומיעט רחמנא לתוספת עינוי‬ ‫מעונש ומאזהרה (דכתיב בעינוי בעצם היום הזה על עצמו של יום ענוש כרת ואינו ענוש‬ ‫אך לכאורה איכא למשדי ביה נרגא‪ ,‬מהא דאיתא במסכת חולין‬ ‫כרת על תוספת עינוי ומאזהרה נמי אימעוט ביומא דף פ"א‪ ,).‬לא נתחייבו נשים כלל‬ ‫(דף קי"ד‪ ,):‬אמר רב אשי‪ ,‬מנין לבשר בחלב שאסור באכילה‪,‬‬ ‫קמ"ל‪ ,‬עיי"ש‪.‬‬ ‫שנאמר לא תאכל כל תועבה כל שתיעבתי לך הרי הוא בבל‬ ‫תאכל‪ ,‬וכיון שנעשה בו איסור בבישול אסור באכילה עיי"ש‪,‬‬ ‫חזינן דנשים חייבות בתוספות עינוי ביום הכיפורים‪ ,‬אף דהוי‬ ‫א"כ ה"ה י"ל דכיון שנאסר להם לתלוש מעץ הדעת הוי‬ ‫רק לאו הבא מכלל עשה וליכא מלקות‪ ,‬ולפי"ז כתב בשו"ת בית‬ ‫בכלל כל שתיעבתי לך‪ ,‬וכשחוה עברה על איסור תלישה הרי‬ ‫יצחק (חיור"ד ח"א סי' פ"ה אות א') דילפינן מזה לכל מקום דנשים‬ ‫הוא בבל תאכל עכ"ד‪.‬‬ ‫מוזהרות אף באיסור גרידא עיי"ש‪ ,‬ולפי"ז י"ל דנשים מוזהרות‬ ‫על לאו דלא תאכל כל תועבה‪.‬‬ ‫אמנם י"ל‪ ,‬דהכנסת הגדולה‬ ‫(עיין בפר"ח ובפרי תואר ס"ק א' ובפליתי ריש סי' פ"ז‬ ‫סק"א) הקשה‪ ,‬דלמה מיאנו כל התנאים והאמוראים בדרשת רב‬ ‫ובספרי (פרשת מטות) איתא‪ ,‬ר' עקיבא אומר‪ ,‬כל היוצא מפיו יעשה‬ ‫אשי לאסור בשר בחלב משום הלאו דלא תאכל כל תועבה‪,‬‬ ‫ואשה כי תדור נדר‪ ,‬מקיש אשה לאיש‪ ,‬מה איש עובר בבל יחל‬ ‫ומתרץ דעל לאו דלא תאכל כל תועבה ליכא מלקות משום‬ ‫ובל תאחר‪ ,‬כך אשה עובר בבל יחל ובל תאחר עיי"ש‪ ,‬והנה בל‬ ‫דהוי לאו שבכללות‪ ,‬ולכן צריכים לדרשות אחרות לאיסור בשר‬ ‫תאחר הוי לאו שאין בו מעשה וליכא מלקות‪ ,‬ולפי"ז שמע‬ ‫בחלב שיהיה לוקין עליו עכ"ד‪ ,‬ועיין בצל"ח עמ"ס חולין (דף‬ ‫מינה גם מכאן דאשה חייבות באיסור גרידא‪.‬‬ ‫קי"ד‪ ):‬מש"כ בזה‪.‬‬ ‫ולפי"ז כתב בספר שערי ציון (שער ד' אות ב')‪ ,‬דזה אי נשים חייבות‬ ‫ובספר חידושי מהרי"ט עמ"ס קידושין (דף ל"ד‪ ).‬הקשה על‬ ‫באיסור גרידא או לא‪ ,‬תליא אי ס"ל שני כתובים הבאים כאחד‬ ‫קושית הר"י דבמעקה אין נשים מוזהרות והאיכא לאו‪,‬‬ ‫מלמדין או אין מלמדין‪ ,‬דאי ס"ל אין מלמדין‪ ,‬ליכא למילף לכל‬ ‫והקשה וז"ל‪ ,‬וא"ת אבידה ושילוח הקן לאו הניתק לעשה הוא‬ ‫מקום מתוס' עינוי דיוהכ"פ דחייבות אף באיסור גרידא‪ ,‬משום‬ ‫ואין לוקין‪ ,‬ומצות ל"ת נפקא ליה לקמן מאיש או אשה אשר‬ ‫דתוס' עינוי ובל תאחר הוי שני כתובים ואין מלמדין‪ ,‬משא"כ‬ ‫יעשו מכל חטאת האדם‪ ,‬והני לא מקרי חטאת שנתקן לעשה‪,‬‬ ‫אי ס"ל דשני כתובים מלמדין שפיר ילפינן מתוס' עינוי ובל‬ ‫וי"ל דמעקה אית ביה לאו גמור ולוקין עליה לכך הוצרך הר"י‬ ‫תאחר דנשים חייבות אף באיסורא גרידא עיי"ש‪.‬‬ ‫לתרץ וכו' עיי"ש‪.‬‬ ‫הואיל משה חג הסוכות תשפ"ז דף ה‬ ‫אושפיזא דיעקב‬ ‫והבאנו מה דאיתא בסוכה (כ"ט‪ ):‬לולב הגזול פסול‪ ,‬דכתיב לכם‬ ‫משלכם עיי"ש‪ ,‬והקשו התוס' למ"ל קרא‪ ,‬תיפ"ל דאינו יוצא‬ ‫וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען‪ :‬וכתב רש"י ביקש‬ ‫משום מצהב"ע‪ ,‬והבאנו מש"כ בספר ים התלמוד לתרץ‪ ,‬די"ל‬ ‫יעקב לישב בשלוה קפץ עליו רוגזו של יוסף עיי"ש‪ ,‬וכן‬ ‫דהקרא אתא לספק גזל‪ ,‬לשיטת הרמב"ם דספיקא דאורייתא‬ ‫איתא במדרש רבה (פרשה פ"ד‪-‬ג)‪ ,‬א"ר אחא‪ ,‬בשעה שהצדיקים‬ ‫מה"ת לקולא‪ ,‬וא"כ הו"א דיוצא בספק גזל‪ ,‬דמצהב"ע ליכא‬ ‫יושבים בשלוה ומבקשים לישב בשלוה בעולם הזה‪,‬‬ ‫כיון דבספיקא אזלינן לקולא‪ ,‬ולכן צריך קרא דלכם דבעינן‬ ‫השטן בא ומקטרג‪ ,‬אמר‪ ,‬לא דיין שהוא מתוקן להם‬ ‫שיהא ודאי שלו ובספק גזל אין יוצאין עיי"ש‪ ,‬אמנם זה א"ש‬ ‫לעולם הבא‪ ,‬אלא שהם מבקשים לישב בשלוה בעולם‬ ‫לשיטת הרמב"ם דס"ל דספיקא דאורייתא לקולא‪ ,‬משא"כ‬ ‫הזה‪ ,‬תדע לך שהוא כן‪ ,‬יעקב אבינו ע"י שבקש לישב‬ ‫לשיטת הרשב"א דספיקא דאורייתא לחומרא ל"ש לתרץ כן‪.‬‬ ‫בשלוה בעוה"ז נזדווג לו שטנו של יוסף עיי"ש‪.‬‬ ‫וידוע פלוגתת הראשונים אי ספיקא דאורייתא מה"ת לחומרא‬ ‫ודקדקו המפרשים דאמאי קפץ עליו רוגזו של יוסף דייקא‪,‬‬ ‫או לקולא‪ ,‬דהרמב"ם ס"ל דאזלינן לקולא‪ ,‬והרשב"א ס"ל‬ ‫ומשמעות הדברים שיש מזה איזה שייכות לסתור מה שביקש יעקב‬ ‫דאזלינן לחומרא‪ ,‬וכתב הרשב"א בתורת הבית (בית ד' שער א')‬ ‫לישב בשלוה‪ ,‬וצ"ב ההמשך‪.‬‬ ‫דהרמב"ם דס"ל דספק מה"ת מותר‪ ,‬יליף לה ממה דאיתא‬ ‫במסכת קידושין (דף ע"ג‪ ).‬דספק ממזר מותר וגלי שם קרא דספק‬ ‫והנבס"ד לפרש ההמשך דרוגזו של יוסף להא דיעקב ביקש לישב‬ ‫מותר בכ"מ‪ ,‬והקשה הפר"ח (יור"ד סי' ק"י בכללי ס"ס כלל א')‪ ,‬דהרי שם‬ ‫בשלוה‪ ,‬דבספר כרם חמד (פרשת וישב) כתב‪ ,‬דלכן ביקש לישב בשלוה‬ ‫אמרינן דאיכא תרי קראי חד להתיר ממזר בשתוקי וחד למשרי‬ ‫משום דס"ל שכר מצוה בהאי עלמא איכא עיי"ש‪ ,‬וכ"כ בספר בנין‬ ‫שתוקי בישראל‪ ,‬ובשלמא לשיטת הרשב"א דס"ל דבכה"ת‬ ‫דוד (אות ט')‪ ,‬וכ"כ בספר כתנות אור (פרשת וישב) דיעקב סבר שכר מצוה‬ ‫ספיקא לחומרא ורק בממזר גילתה התורה להתיר‪ ,‬שפיר צריכין‬ ‫בהאי עלמא איכא עיי"ש‪ ,‬מובא בספר ישמח משה (פרשת וישב) עה"פ‬ ‫תרי קראי להתיר בכל גווני‪ ,‬אבל להרמב"ם דמכאן ילפינן‬ ‫כי ארד אל בני שאולה עיי"ש‪.‬‬ ‫דספיקא לקולא לכה"ת‪ ,‬א"כ הא הוי שני כתובים דקיי"ל דאין‬ ‫מלמדין עיי"ש‪.‬‬ ‫והנה י"ל הטעם דס"ל ליעקב שכר מצוה בהאי עלמא איכא‪,‬‬ ‫כיון דהוה כהן ובכהן אמרינן שכר מצוה בהאי עלמא איכא‪,‬‬ ‫הרי דמאן דס"ל דספק מותר מה"ת ע"כ דס"ל דב' כתובים‬ ‫לפי"מ שהעיר בספר טורי אבן (עמ"ס ר"ה דף ט"ז) דלשיטת הרשב"א‬ ‫הבאין כאחד מלמדין‪ ,‬ומאן דס"ל דספק אסור מה"ת ע"כ דס"ל‬ ‫דס"ל דהמבטל מ"ע עובר משום בל תגרע‪ ,‬א"כ למ"ד לאשב"מ‬ ‫דב' כתובים הבכ"א אין מלמדין‪ ,‬דלכך כתבה התורה ב' כתובים‬ ‫לוקין לילקי נמי אעשה עיי"ש‪ ,‬ותי' בספר תורת חסד (כלל ל"ד)‬ ‫להתיר בממזר בכל גווני‪ ,‬ומזה נדע דבשאר דוכתי בספיקא‬ ‫דלכן אין לוקין משום דהוה לאו שבכללות עיי"ש‪ ,‬ולפי"ז‬ ‫אזלינן לחומרא‪.‬‬ ‫חידש מו"ר זצ"ל בשו"ת בנין צבי ח"א (סי' נ"ז‪-‬ג) דבכהנים אמרינן‬ ‫דלוקין אעשה‪ ,‬לפימש"כ רש"י במסכת תמורה (דף ד‪ ):‬דכהנים‬ ‫ועיין בספר מסדר חילוקים ושיטות (אות תרט"ו) שהביא מאחרונים‬ ‫דרבי בהן הכתוב מצוות יתירות לקי על לאו הנל"ע עיי"ש‪,‬‬ ‫כה"ג‪ ,‬דהטעם דס"ל להרשב"א דספיקא דאורייתא מה"ת‬ ‫ומעתה ה"ה י"ל דלוקין על עשה‪ ,‬דכל הטעם דאמרינן דאין‬ ‫לחומרא‪ ,‬משום דבב' מקומות גילתה התורה דספיקא לקולא‪,‬‬ ‫לוקין משום דהוה לאו שבכללות‪ ,‬וכיון דכהן לקי על לאו‬ ‫גבי ממזר דכתיב לא יבוא ממזר בקהל ה' ורק ודאי ממזר לא‬ ‫ה נל"ע ה"ה נמי דלקי אלאו שבכללות‪ ,‬דתרווייהו חד טעמא‬ ‫יבוא משא"כ ספק ממזר יבוא‪ ,‬וגבי מעשר בהמה נמי אמרינן‬ ‫אית להו משום דלא דמי ללאו דחסימה עיי"ש‪.‬‬ ‫עשירי ודאי אמר רחמנא ולא עשירי ספק עיין במסכת ב"מ (דף‬ ‫ז‪ , ).‬וקיי"ל דשני כתובים הבכ"א אין מלמדין ואדרבה ילפינן‬ ‫(דף ל"א‪):‬‬ ‫ובספר חידושי הריטב"א (עמ"ס ר"ה דף כ"ח)‪ ,‬ובמסכת סוכה‬ ‫מיניה ההיפך דבעלמא ספד"א מה"ת לחומרא‪ ,‬משא"כ למ"ד‬ ‫הקשה על הא קיי"ל מצות לאו ליהנות ניתנו‪ ,‬דהא איכא שכר‬ ‫דשני כתובים הבכ"א מלמדין ס"ל בכה"ת דספיקא דאורייתא‬ ‫מצוה‪ ,‬ותירץ דהוה רק גרם הנאה‪ ,‬וכתב בשו"ת בי"צ חאו"ח (סי' נ"ו‬ ‫מה"ת לקולא עיי"ש‪.‬‬ ‫אות ה')‪ ,‬דהא לא מצינו מללה"נ רק באותן מצות שאין אדם אוכל‬ ‫פירותיהן בעולם הזה‪ ,‬ושכר מצוה בהאי עלמא ליכא‪ ,‬ובאיסורי‬ ‫ובזה יבואר דברי המדרש‪ ,‬ולקחתם לכם וגו'‪ ,‬וקשה למ"ל לכם‬ ‫הנאה אסור רק הנאת הגוף בעולם הזה ולא הנאת הנפש לעולם‬ ‫תיפ"ל דהוי מצוה הבא בעבירה‪ ,‬וצ"ל דס"ל ספיקא דאורייתא‬ ‫הבא עיי"ש‪ ,‬ובספר בכור שור (עמ"ס חולין דף קמ"א‪ ):‬כתב‪ ,‬דלכן אמרינן‬ ‫לקולא ובספק גזל ליכא מצוה הבא בעבירה וכנ"ל‪ ,‬ומעתה ס"ל‬ ‫דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא‪ ,‬משום דאם מבטל המ"ע ליכא‬ ‫שני כתובים הבכ"א מלמדין‪ ,‬וי"ל דנשים דאיסורא גרידא‪,‬‬ ‫עונש בהאי עלמא ע"כ גם שכר ליכא בהאי עלמא אם מקיים‬ ‫וחייבות בלאו דלא תאכל כל תועבה‪ ,‬ומעתה לי"ל אמתלא על‬ ‫העשה‪ ,‬וכתב דבל"ת דאיכא עונש אם עובר על הל"ת‪ ,‬שוב איכא‬ ‫מה שאכל מעץ הדעת‪ ,‬וא"כ חטא אדה"ר בעץ הדעת‪ ,‬ושפיר‬ ‫ג"כ שכר אם מקיימו עיי"ש‪.‬‬ ‫צריך לכפר על מעשה ראשון ודו"ק‪.‬‬ ‫הואיל משה חג הסוכות תשפ"ז דף ו‬ ‫מלאכה בקבלנות שאין לו שכר אלא כשגמר כל מלאכתו‪ ,‬דהרי‬ ‫ומעתה בכהן כיון דלקי על עשה אם מבטלו‪ ,‬שפיר י"ל דאם מקיים‬ ‫שכירות אינה משתלמת אלא לבסוף‪ ,‬ולכן כשנגמור לקיים כל‬ ‫העשה איכא שכר בהאי עלמא‪ ,‬והוה השכר הנאה ממש ולא רק‬ ‫התורה אז מגיע לנו שכר‪ ,‬וכיון שזה אי אפשר ממילא דליכא שום‬ ‫גרם הנאה‪ ,‬וזהו הטעם דביקש יעקב לישב בשלוה‪.‬‬ ‫תביעה לקבלת שכר עיי"ש‪.‬‬ ‫אמנם בספר מאה שערים (שער מ"ב) כתב‪ ,‬דזהו רק להמ"ד דס"ל דלאו‬ ‫אך בספר מתת יה (פרשת בהעלותך) כתב ליישב קושית המפ' דאיך אפשר‬ ‫שאב"מ לוקה‪ ,‬והטעם דאינו לוקה על עשה משום דהוה לאו‬ ‫לאדם אחד לקיים כל התרי"ג מצות‪ ,‬די"ל דכמו שאמרו חז"ל‬ ‫שבכללות‪ ,‬אז שפיר י"ל דכיון דלקי אלאו זה לקי נמי על עשה‪,‬‬ ‫במסכת מנחות (דף ק"י‪ ).‬כל העוסק בתורה עולה כאלו הקריב עולה‬ ‫משא"כ להמ"ד דלאו שאב"מ אין לוקין‪ ,‬לדידיה אינו הטעם משום‬ ‫עיי"ש‪ ,‬א"כ כמו כן יש לומר דע"י עסק לימוד התורה יוכל לקיים‬ ‫דל"ה דומיא דלאו דחסימה‪ ,‬דהרי מפיק ליה התם מקרא דלעשות‪,‬‬ ‫כל התרי"ג מצוות‪ ,‬אך כתב דזה תלוי אי מעשה גדול מתלמוד או‬ ‫א"כ גם כהן לא לקי אלאו שבכללות וה"ה דלא לקי על עשה‪,‬‬ ‫תלמוד גדול ממעשה‪ ,‬דאי ס"ל תלמוד גדול ממעשה שפיר יכול‬ ‫ולדידיה ל"ש לומר דבכהן איכא שכר מצוה בהאי עלמא עיי"ש‪.‬‬ ‫לקיים כל התרי"ג מצוות ע"י לימוד‪ ,‬משא"כ אי ס"ל מעשה גדול‬ ‫מתלמוד אז צריך לקיים המצוות בפועל ממש עיי"ש‪.‬‬ ‫ובספר שתי ידות (פרשת שמיני דף פ"א‪ .‬מדפה"ס) כתב‪ ,‬דזה אי מכירת יוסף‬ ‫הוה חטא או לא תליא אי ס"ל לאו שאב"מ לוקין או אין לוקין‪,‬‬ ‫היוצא לנו מזה‪ ,‬דאי ס"ל תלמוד גדול ממעשה‪ ,‬ואז יש לקיים כל‬ ‫דהנה יוסף הלשין על השבטים והוציא עליהם שם רע ועבר על‬ ‫התרי"ג מצוות ע"י לימוד‪ ,‬אז י"ל שכר מצוה בהאי עלמא איכא‪,‬‬ ‫הלאו דלא תלך רכיל וחייב מלקות‪ ,‬אך זהו רק אי ס"ל דלאו‬ ‫אך אי ס"ל מעשה גדול מתלמוד‪ ,‬ולפי"ז צריכין לקיים המצוות‬ ‫שאב"מ לוקין עליו‪ ,‬משא"כ אי ס"ל דאין לוקין עליו א"כ ליכא‬ ‫בפועל‪ ,‬אז שפיר י"ל שכר מצוה בהאי עלמא ליכא‪.‬‬ ‫חיובא דמלקות על יוסף וחטאו על מה שמכרו אותו עיי"ש‪.‬‬ ‫ובספר זכרון יצחק (פרשת לך אות ד') כתב‪ ,‬דלכן אמרו ישראל נעשה‬ ‫ובזה יבואר ההמשך‪ ,‬כיון דיעקב ביקש לישב בשלוה‪ ,‬משום‬ ‫ונשמע והקדימו נעשה לנשמע‪ ,‬דאיתא בקידושין (דף מ‪ ,):‬וכבר היה‬ ‫דס"ל דבכהן אמרינן דשכר מצוה איכא בהאי עלמא‪ ,‬ולפי"ז ע"כ‬ ‫ר' טרפון וזקנים מסובין בעלית בית נתזה (שם האיש) בלוד‪ ,‬נשאלה‬ ‫דס"ל לאו שאין בו מעשה לוקין עליו‪ ,‬א"כ עבר יוסף על הלאו לא‬ ‫שאילה זו בפניהם‪ ,‬תלמוד גדול או מעשה גדול‪ ,‬נענה ר' טרפון‬ ‫תלך רכיל‪ ,‬ואיכא חיוב מלקות על יוסף‪ ,‬ולכן קפץ עליו רוגזו של‬ ‫ואמר מעשה גדול וכו' עיי"ש‪ ,‬ולכן אמרו בתחילה נעשה שרומז‬ ‫יוסף ודו"ק‪.‬‬ ‫למעשה ואח"כ ונשמע שהוא בחינת תלמוד התלוי בשמיעת האוזן‪,‬‬ ‫להורות דמעשה גדול מתלמוד עיי"ש‪ ,‬וכתב שם עוד טעם דלכן‬ ‫ב) עוי"ל‪ ,‬דבספר חנוכת התורה (פרשת יתרו) כתב להעיר בהא דאמרינן‬ ‫הקדימו בני ישראל נעשה לנשמע‪ ,‬להורות דגדול שאינו מצווה‬ ‫שכר מצוה בהאי עלמא ליכא‪ ,‬הרי איתא במדרש רבה פרשת‬ ‫ועושה‪ ,‬דהעדיפו לעשות בטרם יהיו מצווים מפי הגבורה עכ"ד‪.‬‬ ‫משפטים (פרשה ל‪-‬ט)‪ ,‬מגיד דבריו ליעקב אלו הדברות‪ ,‬חוקיו‬ ‫ומשפטיו לישראל אלו המשפטים‪ ,‬לפי שאין מדותיו של הקב"ה‬ ‫ולפי"ז אי ס"ל גדול המצווה ועושה‪ ,‬א"כ מה שאמרו נעשה קודם‬ ‫כמדת ב"ו‪ ,‬מדת ב"ו מורה לאחרים לעשות והוא אינו עושה כלום‪,‬‬ ‫לנשמע‪ ,‬להורות דמעשה הוא העיקר ולא התלמוד‪ ,‬משא"כ אי ס"ל‬ ‫והקב"ה אינו כן אלא מה שהוא עושה הוא אומר לישראל לעשות‬ ‫גדול שאינו מצווה ועושה‪ ,‬וזהו הטעם שהקדימו נעשה לנשמע‪,‬‬ ‫ולשמור (ולכן נקראו חוקיו ומשפטיו שכביכול הוא עצמו משמרן) וכו' עיי"ש‪ ,‬וכן איתא‬ ‫ומעתה י"ל דתלמוד גדול מן המעשה‪.‬‬ ‫בירושלמי ראש השנה (פ"א ה"ג)‪ ,‬הרי דהקב"ה מקיים מצות התורה‪,‬‬ ‫וא"כ כיון דהתורה הזהירה לא תלין פעולת שכיר אתך עד בקר‬ ‫ובספר יציב פתגם (פרשת וישב) כתב לפרש הקרא ויבא יוסף את דבתם‬ ‫וביומו תתן שכרו‪ ,‬האיך הקב"ה משהה שכר המצוות לעוה"ב‪ ,‬הא‬ ‫רעה אל אביהם‪ ,‬דיש לבאר מחלוקת יוסף עם אחיו במה שהיו‬ ‫אית ביה משום בל תלין עיי"ש‪.‬‬ ‫מזלזלים בבני השפחות לקרותם עבדים‪ ,‬דהנה המהרש"א בח"א‬ ‫במסכת יבמות (דף ק) כתב‪ ,‬דהא דנשא אברהם את הגר שהיתה‬ ‫ובספר תולעת השני (דף קס"ד‪ ).‬כתב לתרץ‪ ,‬דלאו דבל תלין לא שייך‬ ‫שפחה ואסורה לו‪ ,‬משום דממילא נשתחררה כדין הנושא שפחתו‪,‬‬ ‫לגבי קיום המצות‪ ,‬מפני שאין אדם בעולם שיוכל לגמור כל‬ ‫לדעת הסוברים ביור"ד (סי' רס"ז ס"ט) דהבא על שפחתו נשתחררה‪,‬‬ ‫מלאכת ה'‪ ,‬כמש"כ בקרית ספר מהמבי"ט (הקדמה פ"ז)‪ ,‬שהאריך‬ ‫דחזקה אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ומסתמא שחררה‪ ,‬ושכן‬ ‫לחקור בענין חיוב התרי"ג מצות שנראה שאפשר לאיש אחד לקיים‬ ‫צריך לומר גבי יעקב שנשא שפחת רחל ולאה עיי"ש‪ ,‬ולכן כיון‬ ‫כל מצות עשה ול"ת‪ ,‬וזה אינו‪ ,‬כי אם נחפש המצוות אחת לאחת‬ ‫שבהכרח צ"ל שנשתחררו השפחות‪ ,‬ע"כ הוכיח יוסף את אחיו‬ ‫למצוא חשבון‪ ,‬נמצא כמה מצות שאינם על כל איש ואיש אלא על‬ ‫שהיו מזלזלים בהם לקרותם עבדים‪ ,‬וזהו מ"ש הכתוב ויבא יוסף‬ ‫הציבור‪ ,‬וכמה מצות שהם חובה אם יעשה פעולה פלוני או‬ ‫את דבתם רעה אל אביהם דייקא‪ ,‬שדבתם שהם קורים להם עבדים‬ ‫ימצאהו דבר פלוני וכו'‪ ,‬ולעולם א"א שיקיים כל רמ"ח מצות‬ ‫הוי רעה אל אביהם‪ ,‬דכיון דס"ל שלא נשתחררו א"כ ח"ו עבר‬ ‫עשה‪ ,‬ואפילו הוא מלך או כהן שנתוספו בהן הרבה מצות וכו'‬ ‫אביהם באיסור נישואי שפחה‪.‬‬ ‫עיי"ש‪ ,‬ודין שלנו לגבי קודשא בריך הוא הלא הוא כמי שקיבל‬ ‫הואיל משה חג הסוכות תשפ"ז דף ז‬ ‫הרי ששה‪ ,‬ובשביעי אמר לו שלח נא ביד תשלח‪ ,‬אמר לו‬ ‫אך לפימש"כ בספר אור תורה פרשת לך (אות מ"ט) גבי אברהם‬ ‫הקב"ה‪ ,‬משה את אומר שלח נא ביד תשלח‪ ,‬חייך שאני צוררה‬ ‫שנשא את הגר‪ ,‬דאצ"ל דמסתמא שחררה‪ ,‬דאף אם לא שחררה‬ ‫לך בכנפיך‪ ,‬אימתי פרע לו‪ ,‬ר' ברכיה אמר ר' לוי ור' חלבו‪ ,‬ר'‬ ‫מ"מ כיון דעדיין לא קיים מצות פו"ר‪ ,‬אמרינן דאתי עשה דפו"ר‬ ‫לוי אמר כל ז' ימי אדר היה משה מבקש תפלה ותחנונים שיכנס‬ ‫ודחי הל"ת דלא יהיה קדש‪ ,‬אמנם י"ל דכיון דבדידה ליכא עשה‬ ‫לארץ ישראל‪ ,‬ובשביעי אמר לו כי לא תעבור את הירדן הזה‬ ‫דנשים אינן מצוות על פו"ר‪ ,‬תו ליכא למימר דעשה דוחה ל"ת‬ ‫עיי"ש‪ ,‬ועיין במדרש תנחומא פרשת ואתחנן (סי' ו')‪ ,‬דששה‬ ‫כמבואר במסכת גיטין (דף מ"א‪ ).‬בתוס' ד"ה לישא שפחה‪ ,‬אך אי‬ ‫פגמים היו למרע"ה דבשבילם נמנע הימנו לבוא לאר"י וחד‬ ‫ס"ל דנשים מצוות על פו"ר אז שפיר י"ל עשה דוחה ל"ת עכ"ד‪,‬‬ ‫מינייהו על מה שאמר שלח נא ביד תשלח עיי"ש‪.‬‬ ‫ולפי"ז י"ל במה שנשא יעקב להשפחות דתליא בזה‪ ,‬דאי ס"ל‬ ‫דנשים אינן מצוות על פו"ר‪ ,‬וליכא למימר עשה דוחה ל"ת אז‬ ‫ובספר ויאמר עזרא (פרשת תשא עה"פ ויחל משה) כתב דלכן סירב משה‬ ‫צ"ל דשחררן‪ ,‬משא"כ אי ס"ל דאף האשה מצווה על פו"ר‪ ,‬י"ל‬ ‫בשליחות המקום‪ ,‬דס"ל נראה ונדחה אינו חוזר ונראה‪ ,‬והרי‬ ‫דבאמת לא שחררן‪ ,‬אלא משום דאמרינן עשה דוחה ל"ת עכ"ד‪.‬‬ ‫ישראל נראו בימי יעקב והשבטים כולם זרע אמת‪ ,‬ונדחו במצרים‬ ‫גוי בקרב גוי עיי"ש‪.‬‬ ‫ובספר משמרת אלעזר (מהרה"ג ר' שאול בראך ז"ל) ערך אורה ושמחה‬ ‫(אות י"ג)‬ ‫כתב וז"ל‪ ,‬ויש לתת טעם לדבר למה הנשים פטורות ממצוה יקרה‬ ‫ובספר ערוך לנר עמ"ס סוכה (דף ל"ג‪ ).‬ד"ה יש דיחוי העיר‪ ,‬למ"ד יש‬ ‫הלזו‪ ,‬כי הנה אמרו חז"ל במסכת ע"ז (דף ג‪ ).‬גדול המצווה ועושה‬ ‫דיחוי אצל מצוות‪ ,‬קשה במילה שלא בזמנו דאינו דוחה שבת‬ ‫יותר ממי שאינו מצווה ועושה‪ ,‬וכתבו התוס' (ד"ה גדול)‪ ,‬לפי שעל מה‬ ‫כדאיתא במסכת שבת (דף קל"ב‪ ,):‬היאך מלין אותו אחר השבת‪ ,‬נימא‬ ‫שהוא מצווה היצר הרע מסיתו בכל כחו שימנע מלעשותו‪ ,‬אבל‬ ‫כיון שבתחילה היה נראה ונדחה בשבת‪ ,‬אינו חוזר ונראה לאחר‬ ‫בדבר שאינו מצווה עליו אין היצר הרע מסיתו כל כך עיי"ש‪ ,‬וידוע‬ ‫השבת עכ"ק‪.‬‬ ‫שיסורי אשה בהריון ולידה הם גדולים מאוד עד שהנביאים‬ ‫המשילו הצרות היותר גדולות לחבלי לידה‪ ,‬ומעתה אם תהיה‬ ‫ובשו"ת אבני ציון ח"א (סי' ס"ב אות ג') כתב ליישב‪ ,‬עפי"מ שהקשה‬ ‫האשה מצווה על פו"ר אז יסיתה היצר הרע שלא תנשא לאיש ובקל‬ ‫הצל"ח (עמ"ס פסחים דף צ"ז‪ ,):‬דלכאורה כל קרבן שעבר עליו שבת יודחה‬ ‫היתה מתפתית לשמוע בקולו מאחר שיש לה יסורים גדולים מזה‪,‬‬ ‫לעולם בקרבן יחיד דאינו דוחה שבת‪ ,‬ומתרץ‪ ,‬דכיון דבשבת אם‬ ‫ולכן לא חייבה הקב"ה במצוה זו כדי שלא יהיה היצר הרע מסית‬ ‫עבר והקריב הקרבן כשר בדיעבד‪ ,‬ע"כ לא חשיב דיחוי עכ"ד‪,‬‬ ‫אותה ויבוטל לגמרי מצות פו"ר עכ"ל‪.‬‬ ‫ומעתה במילה שלא בזמנו אף דאינו דוחה שבת‪ ,‬מכל מקום אם‬ ‫עבר ומל מילה שלא בזמנו בשבת בדיעבד יצא‪ ,‬וא"כ לא שייך‬ ‫ובזה יבואר ההמשך‪ ,‬כיון דיעקב ביקש לישב בשלוה‪ ,‬משום דס"ל‬ ‫דיחוי במילה שלא בזמנו שעבר עליו שבת‪ ,‬כיון דבדיעבד יצא לא‬ ‫דשכר מצוה איכא בהאי עלמא‪ ,‬ע"כ דס"ל תלמוד גדול ממעשה‪,‬‬ ‫חשיב דיחוי עכ"ד‪.‬‬ ‫ונעשה ונשמע אמרו משום דאינו מצווה ועושה גדול ממצווה‬ ‫ועושה‪ ,‬ולפי"ז י"ל דנשים חייבות במצוות פו"ר‪ ,‬וי"ל דיעקב נשא‬ ‫אך לפימש"כ בספר מנחת חינוך (מצוה ב' אות ט"ז) וז"ל‪ ,‬גם אפשר לומר‪,‬‬ ‫את השפחות משום עשה דוחה ל"ת ולא שחררן‪ ,‬ובזה קפץ עליו‬ ‫אם מל בשבת שלא בזמנו הוי מצוה הבאה בעבירה‪ ,‬א"כ למ"ד‬ ‫רוגזו של יוסף ודו"ק‪.‬‬ ‫דס"ל מצוה הבאה בעבירה פסול מה"ת‪ ,‬אם עבר ומל שלא בזמנו‬ ‫בשבת לא יצא בדיעבד‪ ,‬וצריך לחזור ולהטיף דם ברית עיי"ש‪,‬‬ ‫ולפי"ז הדקל"ד היאך מלין שלא בזמנו לאחר השבת‪ ,‬נימא דיחוי‬ ‫אושפיזא דמשה‬ ‫כיון דבשבת נדחה לגמרי עיי"ש‪ ,‬וע"כ מוכח מזה דבאדם לא שייך‬ ‫דיחוי כלל‪ ,‬ולכן שפיר מלין אותו אחר השבת‪ ,‬דלא חשיב נדחה‪.‬‬ ‫ואתחנן אל ה' בעת ההוא לאמור‪ :‬ה' אלקים אתה החילות‬ ‫ואיתא בירושלמי מסכת חלה (פ"א ה"ה) ובמסכת שבת (פי"ג ה"ג)‪,‬‬ ‫להראות את עבדך את גדלך ואת ידך החזקה‪ ,‬אשר מי א‪-‬‬ ‫מצה גזולה אסור לברך עליה‪ ,‬אמר ר' הושעיא על שם ובוצע‬ ‫ל בשמים ובארץ אשר יעשה כמעשיך וכגבורתיך‪ :‬אעברה‬ ‫ברך נאץ ה' (וזה גוזל ומברך עליה נאץ ה')‪ ,‬א"ר יונה‪ ,‬הדא דתימר בתחלה‬ ‫נא ואראה את הארץ הטובה אשר בעבר הירדן ההר הטוב‬ ‫(קודם שקנאה ביאוש ושינוי)‪ ,‬אבל בסוף (לאחר שקנאו מברך עליה)‪ ,‬דמים הוא חייב‬ ‫הזה והלבנון‪ :‬ובספר פני דוד מהחיד"א הביא מספר שתי ידות‬ ‫לו (שאין לו עליו אלא לשלם הדמים אבל המצה עצמה כבר קנאה והרי היא שלו)‪ ,‬ר' יונה‬ ‫וז"ל‪ ,‬את גדלך‪ ,‬אמרו רז"ל זו מתן תורה עכ"ל‪ ,‬וצ"ב‪.‬‬ ‫אמר אין עבירה מצוה (כל שבא ע"י עבירה אינה מצוה‪ ,‬ואין לו לברך עליה)‪ ,‬ר' יוסי‬ ‫אמר אין מצוה עבירה (דכל שהוא מקום מצוה אין העבירה מעכב מלברך עליה)‪ ,‬א"ר‬ ‫והנבס"ד‪ ,‬דהטעם דנגזר על משרע"ה שלא יכנס לאר"י‪ ,‬איתא‬ ‫אילא אלה המצות‪ ,‬אם עשיתן כמצותן הן מצות‪ ,‬ואם לאו (אלא‬ ‫במד"ר פרשת שמיני (פרשה י"א‪-‬ס"ו)‪ ,‬אמר רב שמואל בר נחמן‪ ,‬כל‬ ‫שבאו לידך ע"י עבירה) אינן מצות (וכר' יונה הוא דס"ל שאין מברכין על מצהב"ע) עיי"ש‪,‬‬ ‫שבעת ימי הסנה היה הקב"ה מפתה את משה שילך בשליחותו‬ ‫וכן איתא בירושלמי מסכת חלה (פ"א ה"ה) עיי"ש‪.‬‬ ‫למצרים‪ ,‬הה"ד גם מתמול גם משלשום גם מאז דברך אל עבדך‬ ‫הואיל משה חג הסוכות תשפ"ז דף ח‬ ‫ובספר מאמר מרדכי (פרשת תשא) כתב‪ ,‬דלכן ניתנה התורה ע"י‬ ‫ואיתא במסכת יבמות (דף ע"א‪ ,):‬אמר רבה בר יצחק אמר רב‪ ,‬לא‬ ‫משרע"ה‪ ,‬משום דמלאה"ש היו טוענין דינא דבר מצרא‪ ,‬ולכן ניתן‬ ‫ניתנה פריעה לאברהם אבינו‪ ,‬שנאמר (יהושע ה‪-‬ב) בעת ההיא אמר ה'‬ ‫התורה ע"י משה שהוא נקרא ג"כ מלאך‪ ,‬שנאמר וישלח מלאך‬ ‫אל יהושע עשה לך חרבות צורים ושוב מל את בני ישראל שנית‪,‬‬ ‫ויוציאנו ממצרים עיי"ש‪.‬‬ ‫ודלמא הנך דלא מהול דכתיב (שם פסוק ה') כי מולים היו כל העם‬ ‫היצאים וכל העם הילדים במדבר בדרך בצאתם ממצרים לא מלו‬ ‫ובספר שער החצר (אות קנ"ב) כתב‪ ,‬דלכן קבלו ישראל התורה ולא‬ ‫וכו' ובמדבר מ"ט לא מהול וכו' עיי"ש‪.‬‬ ‫מלאכי השרת‪ ,‬משום דהתורה דברה כלשון בני אדם ולכן שייך‬ ‫התורה לבני אדם ולא למלאכי השרת עכ"ד‪ ,‬ועיין בספר עזרא (דף‬ ‫ואיתא במד"ר (פרשת תצא פרשה ו‪-‬א) הלכה‪ ,‬תינוק שנולד כשהוא מהול‬ ‫י"ג‪ :‬מדפה"ס)‪.‬‬ ‫מהו שיהא מותר למול אותו‪ ,‬כך שנו חכמים‪ ,‬תינוק שנולד מהול‬ ‫צריך להטיף ממנו דם ברית מפני בריתו של אברהם‪ ,‬ומנין אתה‬ ‫ומעתה יבואר דברי המדרש‪ ,‬דמשה רבינו רצה להצדיק את עצמו‬ ‫למד מן התורה‪ ,‬שנאמר המול ימול יליד ביתך ומקנת כספך‪ ,‬ד"א‬ ‫במה שסירב בשליחות המקום‪ ,‬משום דנראה ונדחה אינו חוזר‬ ‫המול ימול אל תהי קורא בו אלא שתי מילות מילה ופריעה עיי"ש‪.‬‬ ‫ונראה‪ ,‬אך לכאורה הרי חזינן דמילה שלא בזמנה מלין אחר שבת‪,‬‬ ‫ולכאורה נימא כיון דהיה נראה ונדחה בשבת אינו חוזר ונראה‬ ‫וכתב בספר כרם חמד (שם) ובספר נפש יהונתן (שם)‪ ,‬דהני ב' דרשות‬ ‫לאחר השבת‪ ,‬וע"כ דבאדם לא שייך דיחוי‪ ,‬ומעתה לא עשה יפה‬ ‫פליגי בדרשת הקרא אלה המצוות‪ ,‬דבירושלמי חלה (פ"א ה"ה) איתא‪,‬‬ ‫במה שסירב לילך בשליחות המקום‪ ,‬ע"ז בא משה להוכיח די"ל‬ ‫א"ר הילא אלה המצות אם עשיתן כמצוותן הן מצות ואם לאו (אלא‬ ‫דבאדם שייך דיחוי‪ ,‬ומה דמלין לאחר השבת משום דשם לא הוה‬ ‫שבאו לידך ע"י עבירה) אינן מצות‪ ,‬משום דהוי מצהב"ע עיי"ש‪[ ,‬וכן איתא‬ ‫דיחוי‪ ,‬ולכן אמר אתה החילות להראות את עבדך זה מתן תורה‪,‬‬ ‫בירושלמי מסכת שבת (פרק י"ב‪-‬ה"ו) בשם רבי אילא]‪ ,‬ובמסכת מגילה‬ ‫דהיינו דהתורה ניתנה על ידי משה רבינו משום שהוא מלאך וליכא‬ ‫(דף ב‪ ):‬ילפינן מקרא דאלה המצוות‪ ,‬דאין נביא רשאי לחדש דבר‬ ‫דינא דבר מיצרא‪ ,‬ולכאורה בלא"ה לא שייך התורה להמלאכים‬ ‫מעתה עיי"ש‪ ,‬עפי"ד הגמ' הנ"ל דיהושע נצטווה על מצות פריעה‪,‬‬ ‫כיון דדברה תורה כלשון בני אדם‪ ,‬וע"כ דס"ל לא דברה תורה‬ ‫ובתוס' שם (ד"ה לא) הקשו דהרי אין נביא רשאי לחדש דבר‪ ,‬וכיצד‬ ‫כלשון בני אדם‪ ,‬ומעתה ס"ל דפריעה ניתנה לאאע"ה‪ ,‬ולא ניתנה‬ ‫חידש יהושע מצות פריעה עיי"ש‪ ,‬ונמצא דאי נימא דמצוות פריעה‬ ‫פריעה ליהושע‪ ,‬ולפי"ז קרא דאלה המצוות אתיא דנביא אינו רשאי‬ ‫יהושע תיקנה ולא ילפינן לה מהמול ימול‪ ,‬אז עכצ"ל דהקרא דאלה‬ ‫לחדש דבר‪ ,‬וי"ל דמצוה הבא בעבירה הוא מדרבנן‪ ,‬ולפי"ז אם‬ ‫המצוות אתיא למצהב"ע דפסול מה"ת‪ ,‬ולא להא דאין נביא רשאי‬ ‫עבר ומל מילה שלא בזמנו בשבת יצא‪ ,‬ולכן לא חשיב דיחוי‪,‬‬ ‫לחדש דבר מעתה‪ ,‬אמנם אי דרשינן המול ימול למצוות פריעה ולא‬ ‫משא"כ באדם י"ל דיחוי‪ ,‬ושפיר עשיתי במה שסירבתי בשליחות‬ ‫אמרינן דיהושע תיקנה‪ ,‬אז י"ל דמצהב"ע דרבנן‪ ,‬והקרא דאלה‬ ‫המקום‪ ,‬ולכן אעברה נא ודו"ק‪.‬‬ ‫המצוות אתיא דאין נביא רשאי לחדש דבר עיי"ש‪.‬‬ ‫ובירושלמי שבת (פי"ט ‪-‬ה"ב) איתא‪ ,‬דילפינן פריעה מדכתיב המול‬ ‫אושפיזא דאהרן‬ ‫ימול‪ ,‬מכאן לשני מילות‪ ,‬אחת למילה ואחת לפריעה‪ ,‬עד כדון‬ ‫כר' עקיבא דו אמר לשונות ריבויין הן (דס"ל לא דברה תורה כלשון בני אדם)‪,‬‬ ‫כר' ישמעאל דו אמר לשונות כפולות הן (דס"ל דברה תורה כלשון בני אדם)‬ ‫איתא במסכת קידושין (דף ע"ג‪ ).‬דרש ר' זירא במחוזא‪ ,‬גר‬ ‫התורה דברה כדרכה עיי"ש‪.‬‬ ‫מותר בממזרת‪ ,‬רגמוהו כולי עלמא באתרוגייהו‬ ‫(שהיו שם‬ ‫גרים הרבה והוקשה להם שאמר קהל גרים לא אקרי קהל) עיי"ש‪.‬‬ ‫ואיתא במסכת שבת (דף פ"ח‪ ,):‬אמר ר' יהושע בן לוי‪ ,‬בשעה‬ ‫שעלה משה למרום‪ ,‬אמרו מלאה"ש לפני הקב"ה‪ ,‬רבש"ע מה‬ ‫ודקדקו המפרשים‪ ,‬דלמה רגמוהו דוקא באתרוגייהו‪ ,‬עיין בספר‬ ‫לילוד אשה בינינו‪ ,‬אמר להם לקבל תורה בא‪ ,‬אמרו לפניו‬ ‫אור חדש‪ ,‬ובספר המקנה‪ ,‬ובספר תפארת מנחם‪ ,‬ושו"ת יודא‬ ‫חמדה גנוזה שגנוזה לך תשע מאות ושבעים וארבעה דורות‬ ‫יעלה (או"ח סי' קצ"ה)‪ ,‬ובספר כסף נבחר (פרשת אמור)‪ ,‬ובספר דרשות‬ ‫קודם שנברא העולם אתה מבקש ליתנה לבשר ודם‪ ,‬מה אנוש‬ ‫חת"ס (דף תי"ד) ועוד‪.‬‬ ‫כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו‪ ,‬ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל‬ ‫הארץ אשר תנה הודך על השמים וכו'‪ ,‬עיי"ש‪.‬‬ ‫והנבס"ד‪ ,‬דאיתא במסכת קידושין (דף ע"ב‪ ,):‬תנו רבנן‪ ,‬גר נושא‬ ‫ממזרת דברי ר' יוסי‪ ,‬ר' יהודה אומר גר לא ישא ממזרת וכו'‪,‬‬ ‫והמפרשים כתבו (עיין ספר ראש דוד פרשת בשלח‪ ,‬ובספר שמע יעקב פרשת במדבר‪,‬‬ ‫מאי טעמא דר' יוסי‪ ,‬חמשה קהלי כתיבי (גבי אזהרת פסולת יוחסין כתיבי‬ ‫ובספר בני יששכר במאמרים לחג השבועות מאמר ב' אות י"ט) דטענת המלאכים היתה‬ ‫בפרשת כי תצא‪ ,‬לא יבא ממזר בקהל ה' (פרשה כ"ג‪-‬ג)‪ ,‬לא יבוא לו בקהל ה' (שם)‪,‬‬ ‫שהם צריכים לקבל התורה מכח דינא דבר מיצרא‪ ,‬דכיון‬ ‫לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה' (פרשה כ"ג ‪-‬ד)‪ ,‬לא יבא להם בקהל‬ ‫דהשראת השכינה הוא בגבהי מרומים‪ ,‬ע"כ יש להם דין‬ ‫ה' (שם)‪ ,‬דור שלישי יבא להם בקהל‪( ,‬פרשה כ"ג ‪-‬ט‪( ),‬מדהוה מצי למיכתבינהו‬ ‫מצרנים וזוכים בהתורה עפ"י שורת הדין עיי"ש‪.‬‬ ‫הואיל משה חג הסוכות תשפ"ז דף ט‬ ‫איסור תורה‪ ,‬ורב אסי דמחייב אשם תלוי אף היכא דלא איקבע‬ ‫לכולהו בחדא אזהרה וחד קהל‪ ,‬לא יבא ממזר ועמוני ומואבי בקהל ה' גם דור עשירי לא יבא להם‬ ‫איסורא‪ ,‬ס"ל דספיקא דאורייתא מה"ת לחומרא עכ"ד‪.‬‬ ‫בקהל ה' עד עולם וגבי מצרי ואדומי דור שלישי יבא להם בכם‪ ,‬דרשינן מינה)‪ ,‬חד לכהנים‬ ‫וחד ללוים וחד לישראלים (דאי הוה כתיב חד הו"א כהנים קאמר אבל לוים מותרים‬ ‫והרשב"א (תורת הבית שער התערובת)‪ ,‬ובמסכת קידושין (דף ע"ג‪ ).‬הוכיח‬ ‫ואי כתיב תרי הו"א לוים וכהנים אבל ישראלים לא)‪ ,‬וחד למישרי ממזר בשתוקי‬ ‫דספיקא דאורייתא לחומרא‪ ,‬מדילפינן דספק ממזר מותר‪ ,‬ודוק‬ ‫(אעפ"י שזה ודאי וזה ספק לא חיישינן שמא זה כשר ואסור לישא ממזרת דהכי דרשינן בקהל ודאי הוא‬ ‫מינה טעמא דגלי קרא הא לא גלי אפילו ספק ממזר הוא בלא‬ ‫דלא יבוא ממזר הא בקהל ספק כגון שתוקי יבא)‪ ,‬וחד למישרי שתוקי בישראל‬ ‫יבוא‪ ,‬וממנה ילפינן לכל איסורי ספק דאורייתא דאזלינן‬ ‫(דדרשינן הכי ממזר ודאי הוא דלא יבא בקהל הא ספק ממזר יבא) ‪ ,‬קהל גרים לא איקרי‬ ‫לחומרא‪ ,‬והקשה מזה על הרמב"ם שדעתו ללמוד ממה‬ ‫קהל (דלא אייתר לן קרא לקהל גרים)‪ ,‬ור' יהודה‪ ,‬כהנים ולוים מחד קהל‬ ‫שהתורה התירה ספק ממזר דספיקא דאורייתא לקולא‪ ,‬דגלי‬ ‫נפקא (דשבט אחד הם ואין לקרות קהל חצי השבט)‪ ,‬אייתר ליה לקהל גרים‪.‬‬ ‫קרא בממזר ספיקו מותר‪ ,‬וגמרינן מיניה לכל התורה כולה‬ ‫עיי"ש‪ ,‬ועיין בר"ן במסכת קידושין (דף ט"ו‪ ):‬מדפי הרי"ף‪.‬‬ ‫ואיבעית אימא‪ ,‬הני נמי תרי קהלי נינהו‬ ‫(גבי כהנים ולוים איצטריכו תרי קהלה‬ ‫לדרשה ואפילו הכי אייתר להו חד לקהל גרים)‪ ,‬ממזר בשתוקי ושתוקי בישראל‬ ‫ובשו"ת חתם סופר ליקוטים (סי' כ"ה) ד"ה ואני אומר כתב ליישב‬ ‫מחד קרא נפקא (חד מקהל ודאי וחד מממזר ודאי)‪ ,‬לא יבא ממזר בקהל ה'‪,‬‬ ‫דעת הרמב"ם‪ ,‬דאיצטריך קרא לגלויי דלא נילוף מאשם תלוי‬ ‫ממזר ודאי הוא דלא יבא הא ממזר ספק יבא‪ ,‬בקהל ודאי הוא‬ ‫שספק להחמיר בכל התורה‪ ,‬ואחר שגילה הכתוב בספק ממזר‬ ‫דלא יבא הא בקהל ספק יבא (והכי דרשינן לא יבא ממזר ודאי בקהל ודאי הא ממזר‬ ‫שוב ילפינן מינה לכל התורה דספיקא לקולא‪ ,‬אך אי ס"ל‬ ‫ספק בקהל ישראל ודאי או ממזר ודאי בספק קהל יבא) עיי"ש‪.‬‬ ‫דאשם תלוי אינו חייב רק בשתי חתיכות דאיתחזק איסורא‪ ,‬לא‬ ‫הוה אמינא ללמוד משם לספק בעלמא‪ ,‬והדרא הוכחה לדוכתא‬ ‫וכתב בספר תורה יפה בקונטרס טוב ויפה (אות ז' לסוכות)‪ ,‬לפי"ז‬ ‫דמדאיצטריך קרא להתיר ספק ממזר‪ ,‬שמעת מינה דסברא הוא‬ ‫למאן דס"ל דקהל גרים איקרי קהל‪ ,‬לדידיה י"ל דבודאי ראוי‬ ‫מה"ת להחמיר בכל הספיקות‪.‬‬ ‫לקרבם ולהכניסם לדת ישראל‪ ,‬כיון כשנכנסו לצל כנפי השכינה‬ ‫יהיו כקהל עדת ישראל לכל דבר‪ ,‬ומהיכי תיתי שלא לקבלם‪,‬‬ ‫וכתב בספר שפע חיים לשבועות (דרוש ב' אות ד') דעפי"ז יתהפכו‬ ‫משא"כ למאן דס"ל דקהל גרים לא איקרי קהל‪ ,‬וכיון דלאחר‬ ‫הדברים‪ ,‬דמאן דס"ל יש אם למקרא וקרינן מצוות ללמד דאשם‬ ‫שנתגיירו עדיין לא נחשבים כישראל ממש‪ ,‬שפיר י"ל דאיכא‬ ‫תלוי חייב רק בחתיכה אחת משתי חתיכות‪ ,‬א"כ לא היינו למדים‬ ‫גריעותא לקבלם לעדת ישראל עכ"ד‪.‬‬ ‫משם להחמיר בספק ממזר‪ ,‬ועל כרחך דספיקא דאורייתא לחומרא‪,‬‬ ‫ורק בממזר גלי קרא דספק מותר‪ ,‬משא"כ בכל התורה ספיקא‬ ‫ובספר אור חדש (שם) כתב‪ ,‬דר' יהודה ור' יוסי פליגי אי ספיקא‬ ‫לחומרא‪ ,‬ולמאן דס"ל יש אם למסורת ומצות כתיב‪ ,‬וחיוב אשם‬ ‫דאורייתא מה"ת לקולא או לחומרא‪ ,‬דר' יוסי ס"ל דספיקא‬ ‫תלוי הוא גם בחתיכה אחת‪ ,‬שפיר יש לתרץ דאיצטריך קרא בספק‬ ‫דאורייתא לחומרא‪ ,‬ע"כ צריך ליה תרי קראי להתיר ממזר בשתוקי‬ ‫ממזר כי היכי דלא נילוף מאשם תלוי‪ ,‬ואחרי שגילה הכתוב דספק‬ ‫ושתוקי בישראל‪ ,‬דליכא למילף חד מחבריה דהוי ילפינן מאשם‬ ‫ממזר להתיר‪ ,‬ילפינן משם לכל התורה דספיקא לקולא עכ"ד‪.‬‬ ‫תלוי דספיקא לחומרא‪ ,‬אבל ר' יהודה ס"ל דספיקא דאורייתא‬ ‫מה"ת לקולא‪ ,‬א"כ סגי חד קרא להתיר ממזר בשתוקי ושתוקי‬ ‫ואיתא במסכת סוכה (דף ל"ה‪ ,).‬תנו רבנן‪ ,‬פרי עץ הדר עץ שטעם‬ ‫בישראל‪ ,‬וקרא דמיותר אתיא לאסור גר בממזרת דקהל גרים אקרי‬ ‫עצו ופריו שוה‪ ,‬הוי אומר זה אתרוג‪ ,‬ואימא פלפלין וכו'‪,‬‬ ‫קהל עיי"ש‪ ,‬וכ"כ הפר"ח (סי' ק"י) כללי ספק ספיקא‪.‬‬ ‫ומתרץ משום דלא אפשר‪ ,‬ננקוט חדא (גרעין אחד) לא מינכרא‬ ‫לקיחתה (מתוך קוטנה)‪ ,‬ננקוט תרי או תלתא‪ ,‬פרי אחד אמר רחמנא‬ ‫ובמסכת כריתות (דף י"ז‪ ):‬פליגי בדין אשם תלוי‪ ,‬דחייא בר רב ס"ל‬ ‫ולא שנים ושלשה פירות וכו' עיי"ש‪.‬‬ ‫דחייב אשם תלוי רק בחתיכה אחת משתי חתיכות דאיקבע איסורא‪,‬‬ ‫ורב אסי סבר דחייב אף בחתיכה אחת ספק של חלב ספק של שומן‬ ‫ובספר דורש לציון (דרוש י"א) הקשה‪ ,‬לשיטת הש"ך חיור"ד‬ ‫(סי' צ"ו)‬ ‫אף דלא איקבע איסורא‪ ,‬במאי קא מיפלגי‪ ,‬רב אסי סבר יש אם‬ ‫שזית טעם עצו ופריו שוה למרירות‪ ,‬וא"כ מנ"ל שהוא אתרוג‬ ‫למסורת‪ ,‬מצות כתיב (גבי אשם תלוי כתיב בפרשת ויקרא ועשתה אחת מכל מצות ה' אשר לא‬ ‫דילמא הוא זית ובזית אחד מינכרא לקיחותו כמו באתרוג עכ"ק‬ ‫תעשינה ולא ידע ואשם ונשא עונו והביא את אשמו וגו')‪ ,‬וחייא בר רב סבר יש אם‬ ‫עיי"ש‪ ,‬ובפשיטות י"ל דהא איכא ילפותא אחרינא דבעינן דוקא‬ ‫למקרא‪ ,‬מצוות קרינן (דמשמע אחת מתוך שתים) עיי"ש‪.‬‬ ‫אתרוג‪ ,‬דאיתא (שם)‪ ,‬בן עזאי אומר‪ ,‬אל תקרי הדר אלא הדור‪,‬‬ ‫שכן בלשון יווני קורין למים הדור‪ ,‬ואיזו הוא שגדל על כל מים‬ ‫וכתב בשו"ת מהרי"ט (חיור"ד ח"ב סי' א') ובספר מלא הרועים ערך‬ ‫זה אתרוג עיי"ש‪ ,‬ולפי"ז אינו יוצאין רק באתרוג ולא בזית‬ ‫ספיקא דאורייתא (אות ד')‪ ,‬דזה תלוי אי ספיקא דאורייתא מה"ת‬ ‫וז"פ‪ ,‬אמנם י"ל דזה א"ש רק אי ס"ל יש אם למסורת‪ ,‬אז י"ל‬ ‫לקולא או לחומרא‪ ,‬דלחייא בר רב דמחייב אשם תלוי רק היכא‬ ‫אל תקרי הדר אלא הדור‪ ,‬משא"כ אי ס"ל יש אם למקרא אז‬ ‫דאיקבע איסורא‪ ,‬ס"ל דספיקא דאורייתא מה"ת לקולא‪ ,‬ומשו"ה‬ ‫ע"כ הטעם הוא משום דבעינן טעם עצו ופריו שוה‪.‬‬ ‫היכא דלא איקבע איסורא לא חייבה בו תורה אשם תלוי דאין בו‬ ‫הואיל משה חג הסוכות תשפ"ז דף י‬ ‫לעצמו ואתה היית נוטל שררה לעצמך‪ ,‬מחר בתך יוצא ומתענה‪,‬‬ ‫ובזה יבואר דברי חכמים וחידותם‪ ,‬דכאשר דריש ר' זירא דגר מותר‬ ‫הה"ד ותצא דינה בת לאה עיי"ש‪ ,‬לפי"ז לא אמרינן דיעקב אקרי‬ ‫בממזרת משום דקהל גרים לא אקרי קהל‪ ,‬ע"כ דס"ל ספיקא‬ ‫אל‪ ,‬ובספר ילקוט הגרשוני (ח"ה בהשמטות) כתב‪ ,‬דאי ס"ל דדרשינן‬ ‫דאורייתא לחומרא‪ ,‬ומעתה ס"ל יש אם למקרא‪ ,‬ותו ליכא למימר‬ ‫סמוכין בכה"ת‪ ,‬מסתבר טפי לדרוש כר"ל שיעקב קרא לעצמו‬ ‫דלכן בעינן אתרוג‪ ,‬משום אל תקרי הדר אלא הדור‪ ,‬וע"כ הטעם‬ ‫אל‪ ,‬דבזה מובן הסמיכות של ותצא דינה בת לאה עיי"ש‪.‬‬ ‫הוא דבעינן אתרוב‪ ,‬משום דבעינן שיהא עצו ופריו שוין‪ ,‬ולכן‬ ‫רגמוהו באתרוגייהו דלפי"ז י"ל דיוצאין גם בזית‪.‬‬ ‫ובספר יציב פתגם לפרש הקרא ויבא יוסף את דבתם רעה אל‬ ‫אביהם‪ ,‬דיש לבאר מחלוקת יוסף עם אחיו במה שהיו מזלזלים‬ ‫בבני השפחות לקרותם עבדים‪ ,‬דהנה המהרש"א בח"א במסכת‬ ‫יבמות (דף ק) כתב דהא דנשא אברהם את הגר שהיתה שפחה‬ ‫אושפיזא דיוסף‬ ‫ואסורה לו‪ ,‬משום דממילא נשתחררה כדין הנושא שפחתו‪,‬‬ ‫לדעת הסוברים ביור"ד (סי' רס"ז ס"ט) דהבא על שפחתו נשתחררה‪,‬‬ ‫דחזקה אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ומסתמא שחררה‪,‬‬ ‫ויאמרו לו אחיו המלך תמלך עלינו אם משול תמשל בנו‬ ‫ושכן צריך לומר גבי יעקב שנשא שפחת רחל ולאה עיי"ש‪ ,‬ולכן‬ ‫ויוספו עוד שנא אתו על חלמתיו ועל דבריו‪ :‬ודקדקו המפ'‬ ‫כיון שבהכרח צ"ל שנשתחררו השפחות‪ ,‬ע"כ הוכיח יוסף את‬ ‫למה נכתב כאן ששנאו אותו על דבריו‪ ,‬הרי דבריו היה עוד לפני‬ ‫אחיו שהיו מזלזלים בהם לקרותם עבדים‪ ,‬וזהו מה שאמר הכתוב‬ ‫שחלם‪ ,‬והיה צריך לכתוב וישנאו אותו על דבריו‪ ,‬ואח"כ כשחלם‬ ‫ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם דייקא‪ ,‬שדבתם שהם קורים‬ ‫הוסיפו לשנוא אותו על חלומותיו שחלם‪ ,‬ולכאורה משמע מזה‬ ‫להם עבדים הוי רעה אל אביהם‪ ,‬דכיון דס"ל שלא נשתחררו א"כ‬ ‫דהשנאה על דבריו היה רק אחרי שחלם וצ"ב‪.‬‬ ‫ח"ו עבר אביהם באיסור נישואי שפחה‪.‬‬ ‫והנבס"ד‪ ,‬דבספר בנין דוד (פרשת וישב אות נ"ג) כתב‪ ,‬דהשבטים חלקו‬ ‫אך לפימש"כ בספר אור תורה פרשת לך (אות מ"ט) גבי אברהם‬ ‫על יוסף על אמרו כי הוא אשר ימלוך עליהם‪ ,‬וסברו דזה לא‬ ‫שנשא את הגר‪ ,‬דאצ"ל דמסתמא שחררה‪ ,‬דאף אם לא שחררה‬ ‫יתכן כיון שיוסף בא מביאה פסולה‪ ,‬שהרי יעקב נשא את רחל‬ ‫מ"מ כיון דעדיין לא קיים מצות פו"ר‪ ,‬אמרינן דאתי עשה דפו"ר‬ ‫באיסור שתי אחיות‪ ,‬ואינו הגון למלכות דכתיב מקרב אחיך‬ ‫ודחי הל"ת דלא יהיה קדש‪ ,‬אמנם י"ל דכיון דבדידה ליכא עשה‬ ‫תשים עליך מלך ודרשינן במסכת ב"ק (דף פ"ח‪ ).‬ממובחר שבאחיך‪,‬‬ ‫דנשים אינן מצוות על פו"ר‪ ,‬תו ליכא למימר דעשה דוחה ל"ת‬ ‫[וכן איתא במסכת יבמות (דף ע"ו‪ ):‬דאמר דואג האדומי לשאול עד‬ ‫כמבואר בתוס' בגיטין (דף מ"א‪ ).‬בתוס' ד"ה לישא שפחה‪ ,‬אך אי‬ ‫שאתה משאיל על דוד אם הוא הגון למלכות אם לאו שאל עליו‬ ‫ס"ל דנשים מצוות על פו"ר אז שפיר י"ל עשה דוחה ל"ת עכ"ד‪,‬‬ ‫אם ראוי לבוא בקהל מ"ט דקאתי מרות המואביה וכו' עיי"ש]‪,‬‬ ‫ולפי"ז י"ל במה שנשא יעקב להשפחות דתליא בזה‪ ,‬דאי ס"ל‬ ‫וה"נ ביוסף שבא מביאת איסור אינו ראוי להיות מלך‪ ,‬וזה היה‬ ‫דנשים אינן מצוות על פו"ר‪ ,‬וליכא למימר עשה דוחה ל"ת אז‬ ‫טענת השבטים על יוסף על מה שאמר על עצמו שיהיה מלך‪,‬‬ ‫צ"ל דשחררן‪ ,‬משא"כ אי ס"ל דאף האשה מצווה על פו"ר‪ ,‬י"ל‬ ‫דאין מן הראוי שיהיה מלך עכ"ד‪.‬‬ ‫דבאמת לא שחררן‪ ,‬אלא משום דאמרינן עשה דוחה ל"ת עכ"ד‪.‬‬ ‫ונודע קושית העולם דהיאך נשא יעקב שתי אחיות‪ ,‬כיון דהאבות‬ ‫ואיתא במסכת יבמות (דף ס"ה‪ ,):‬האיש מצווה על פו"ר אבל לא‬ ‫קיימו כל התורה עד שלא ניתנה‪ ,‬וכתב הרדב"ז בשו"ת‬ ‫(סי' תרצ"ו)‬ ‫האשה‪ ,‬ר' יוחנן בן ברוקה אומר‪ ,‬על שניהם הוא אומר ויברך‬ ‫לתרץ‪ ,‬דליעקב היה מותר ב' אחיות שהיה מהמרכבה משכינה‬ ‫אותם אלקים ויאמר להם פרו ורבו‪ ,‬ואמרינן בגמרא מנא הני‬ ‫הקדושה וצורתו חקוקה בכסא הכבוד ונקרא אל‪ ,‬כדאיתא‬ ‫מילי (דנשים אינן מצווין) ‪ ,‬אמר ר' אילעא משום ר' אלעזר בר' שמעון‪,‬‬ ‫במסכת מגילה (דף י"ח‪ ,).‬א"ר אחא א"ר אלעזר‪ ,‬מנין שקראו הקב"ה‬ ‫אמר קרא‪ ,‬ומלאו את הארץ וכבשוה‪ ,‬איש דרכו לכבש ואין אשה‬ ‫ליעקב אל‪ ,‬שנאמר ויצב שם מזבח ויקרא לו אל אלקי ישראל‪,‬‬ ‫דרכה לכבש‪ ,‬אדרבה וכבשוה תרתי משמע‪ ,‬אמר רב נחמן בר‬ ‫דאי ס"ד למזבח קרא ליה יעקב אל‪ ,‬ויקרא לו יעקב מיבעי ליה‪,‬‬ ‫יצחק וכבשה כתיב עיי"ש‪,‬‬ ‫אלא ויקרא לו ליעקב אל‪ ,‬ומי קראו אל‪ ,‬אלקי ישראל ע"כ הגמ'‪,‬‬ ‫וכיון דאיסור עריות הוא משום דבפמליא של מעלה הוי זיווגי‬ ‫וכתב בספר לקוטי סופר (מצות פו"ר דף ו ע"ד מדפה"ס)‪ ,‬דתלוי אי דרשינן‬ ‫המדות בבחינת עריות כביכול‪ ,‬ואסור להשתמש בשרביטו של‬ ‫סמוכים או לא‪ ,‬ד טעמייהו דחכמים דאשה פטורה מפו"ר משום‬ ‫מלך‪ ,‬וכיון שיעקב היה בבחינת אל הותר לו להשתמש בשרביטו‬ ‫דכתיב וכבשוה ודרכו של איש לכבש ואין דרכה של אשה‬ ‫של מלך‪ ,‬ושפיר נשא שתי אחיות עכ"ד‪.‬‬ ‫לכבש‪ ,‬ודרשינן סמוכין דוכבשוה למה דכתיב לעיל מיניה‬ ‫פרו ורבו וגו' וילפינן דמצות פו"ר נוהג דומיא דוכבשוה‪,‬‬ ‫אך לפי"מ דאיתא (בבראשית רבה ע"ט‪-‬ח)‪ ,‬אר"ל‪ ,‬ויקרא לו אל אלקי‬ ‫משא"כ ריב"ב ס"ל דלא דרשינן סמוכין ולא שייך ציווי דפו"ר‬ ‫ישראל‪ ,‬אמר‪ ,‬אתה אלוה בעליונים ואני אלוה בתחתונים‪ ,‬ר'‬ ‫לוכבשוה עיי"ש‪.‬‬ ‫הונא בשם ריש לקיש אמר‪ ,‬אפילו חזן הכנסת אינו נוטל שררה‬ ‫הואיל משה חג הסוכות תשפ"ז דף יא‬ ‫ומעתה לפימש"כ רש"י במסכת כריתות (דף י"ד‪ ).‬ד"ה איסור הנאה‬ ‫ולפי"ז א"ש‪ ,‬דעל דבריו לבד שקורין להם בני שפחות‪ ,‬אין להם‬ ‫וז"ל‪ ,‬היינו מוסיף דאיתוסף איסורא אחפצא עכ"ל‪ ,‬היינו דל"ת‬ ‫טענה די"ל דהצדק הוא עם יוסף‪ ,‬דדרשינן סמוכין‪ ,‬ונשים‬ ‫הוי איסור חפצא‪ ,‬משא"כ עשה הו"ל חובת גברא לקיים‬ ‫פטורות ממ"ע דפו"ר‪ ,‬ומעתה אי"ל דנשא השפחות משום עשה‬ ‫המצוה‪ ,‬א"כ שפיר חל איסור אבר מן החי על איסור עשה דאינו‬ ‫דוחה ל"ת‪ ,‬ובודאי שיעקב שחרר השפחות‪ ,‬ולכן דיבר על אחיו‬ ‫זבוח‪ ,‬כיון דהעשה הו"ל איסור גברא והלאו הוי איסור חפצא‬ ‫על מה שמזלזלין בבני השפחות‪ ,‬אמנם אחר שסיפר יוסף את‬ ‫ואיסור חפצא חל על איסור גברא‪ ,‬וזה שייך רק לגבי הלאו‬ ‫חלומו שיהיה מלך‪ ,‬והטעם דרצה למלוך עליהם משום דס"ל‬ ‫דאבר מן החי שחל על העשה דאינו זבוח‪ ,‬משא"כ הלאו של‬ ‫דלא בא מביאה פסולה‪ ,‬דיעקב לא חטא בחטא דשתי אחיות‪,‬‬ ‫יוהכ"פ דאינו חל על עשה שאינו זבוח‪ ,‬כי הלאו דיוהכ"פ הו"ל‬ ‫משום דיעקב נקרא אל‪ ,‬דהקב"ה קראו אל‪ ,‬ומעתה י"ל דלא‬ ‫רק איסור גברא‪ ,‬כי המאכל עצמו התירא הוא אלא דרמי איסור‬ ‫דרשינן סמוכין‪ ,‬ולפי"ז נשים במ"ע דפו"ר‪ ,‬ומעתה י"ל דנשא‬ ‫על הגברא לאכול‪ ,‬ולכן לגבי יוהכ"פ כיון דתרווייהו הוי איסור‬ ‫את השפחות משום עשה דוחה ל"ת‪ ,‬וי"ל דיעקב לא שחרר‬ ‫גברא אין איסור דיוהכ"פ חל על עשה דאינו זבוח‪.‬‬ ‫השפחות‪ ,‬והם צדקו במה שהם קורין להם בני שפחות‪ ,‬ולכן‬ ‫ויוסיפו עוד שנוא אותו על דבריו דוקא אחר שסיפר חלומו‪,‬‬ ‫ובזה א"ש מה שכתבו התוס' במסכת שבועות (דף כ"ג‪ ):‬ד"ה‬ ‫דאחר שסיפר להם שיהיה מלך‪ ,‬א"כ למה הוציא דיבה עליהם‬ ‫דמוקי‪ ,‬דאין איסור לאו חל על איסור עשה‪ ,‬והביאו ראיה מהא‬ ‫ודו"ק‪.‬‬ ‫דאיתא לקמן (דף כ"ה‪ ,).‬כיצד‪ ,‬אמר שאתן לאיש פלוני ושלא אתן‬ ‫וכו'‪ ,‬ופריך‪ ,‬מאי אתן‪ ,‬אילימא צדקה לעני מושבע ועומד מהר‬ ‫סיני הוא דכתיב נתן תתן לו עיי"ש‪ ,‬דהתם מיירי באיסור שבועה‬ ‫ב) עוי"ל‪ ,‬דאיתא (בבראשית רבה פ"ד‪-‬ז)‪ ,‬מה דבתם רעה הביא יוסף‬ ‫דהוי איסור גברא ולכן אינו חל על איסור עשה‪ ,‬וגם ראיה שניה‬ ‫לאביו‪ ,‬ר' מאיר אומר חשודין הן על אבר מן החי עיי"ש‪,‬‬ ‫שהביאו ממה דאיתא במסכת סנהדרין (דף פ"ג‪ ,).‬מנין לכהן טמא‬ ‫והקשו המפ' איך להאמין זה על שבטי י‪-‬ה שאכלו אבמה"ח‪,‬‬ ‫שאכל תרומה טמאה שאינו במיתה‪ ,‬שנאמר ומתו בו כי‬ ‫וכתבו המפ' דאכלו חצי שיעור עכ"ד‪ ,‬ולכאורה יש להבין דהא‬ ‫יחללוהו פרט לזו שמחוללת ועומד‪ ,‬ואיתא במסכת חולין (דף‬ ‫גם חצי שיעור אסור מה"ת כדאיתא במסכת יומא (דף ע"ד‪ ,).‬וצ"ב‬ ‫קי"ג‪ ):‬דהטעם הוא משום דאין איסור חל על איסור‪ ,‬אע"ג‬ ‫מה סברו השבטים במה שאכלו רק ח"ש‪.‬‬ ‫דבתרומה טמאה אין בו אלא איסור עשה‪ ,‬היינו משום דאיסור‬ ‫של כהן טמא בתרומה טהורה הוי ג"כ רק איסור גברא‪ ,‬דעל‬ ‫ובהואיל משה (שנת תשע"ז אות מ"ב) כתבנו סברת מחלקותם‪,‬‬ ‫התרומה אין בה שום איסור רק הכהן הטמא הוא דמצווה עלה‪,‬‬ ‫עפימש"כ הפמ"ג חיור"ד (סי' ס"ב) דבאבר מן החי י"ל דח"ש‬ ‫לכך אין איסורו חל על איסור עשה דתרומה טמאה דתרווייהו‬ ‫מותר עיי"ש‪ ,‬ובטעמא דמילתא י"ל‪ ,‬עפי"ק התוס' במסכת‬ ‫הויין איסור גברא‪ ,‬אבל איסור אבר מן החי דהוא איסור חפצא‬ ‫שבועות (דף כ"ד‪ ).‬ד"ה האוכל‪ ,‬דאיך חל איסור אבמה"ח על איסור‬ ‫שפיר חל על איסור עשה דאינו זבוח‪ ,‬וממילא דלא קשה קושית‬ ‫עשה דשאינו זבוח‪ ,‬ותירץ בספר ראש יוסף עמ"ס חולין (דף ק"ג)‪,‬‬ ‫הריצב"א‪ ,‬ושפיר י"ל דאינו זבוח הוי איסור עשה‪.‬‬ ‫ובספר המקנה עמ"ס קידושין (דף ע"ז)‪ ,‬דכיון דלא משכחת לעולם‬ ‫איסור אבמה"ח רק בקדים לו איסור עשה דשא"ז‪ ,‬ע"כ דגזיה"כ‬ ‫אמנם כ"ז א"ש לשיטת רש"י הנ"ל דאיסורי תורה המה בגדר‬ ‫הוא דחל דהא א"א בענין אחר עיי"ש‪ ,‬ולפי"מ שכתב הפמ"ג‬ ‫איסור חפצא‪ ,‬וכ"כ בשו"ת הרשב"א (ח"א סי' תקט"ו) עיי"ש‪ ,‬אבל‬ ‫בפתיחה כוללת (ח"א אות ט"ז) דגבי איסור בב"ח אמרינן דח"ש‬ ‫לשיטת הריטב"א בנדרים (דף ט"ו) ובקידושין (נ"ד‪ ,).‬וכ"ה דעת‬ ‫מותר מה"ת דכיון דהוה חידוש לא ילפינן לה מכל חלב עיי"ש‪,‬‬ ‫הנימוק"י בנדרים (שם)‪ ,‬דס"ל דאיסורי תורה הוי איסורי גברא‪,‬‬ ‫וכיון דאיסור אבמה"ח הוה חידוש דבאמת לא הו"ל לחול על‬ ‫לא שייך לתרץ כנ"ל‪ ,‬וההכרח לומר מכח קושית הריצב"א‬ ‫עשה דשא"ז דאין איסור חל על איסור‪ ,‬רק חידוש הוא‬ ‫דוזבחת אינו מ"ע‪ ,‬וי"ל דהיינו טעמיה דהריצב"א דלא ניח"ל‬ ‫שחידשה תורה באבמה"ח דחל‪ ,‬וכיון דהוה חידוש לא ילפינן‬ ‫כתי' הנ"ל‪ ,‬משום דס"ל כשיטת הראשונים דכל האיסורין‬ ‫לה מכל חלב‪ ,‬ולכן באבמה"ח אמרינן דח"ש מותר‪.‬‬ ‫שבתורה הוי איסור גברא‪ ,‬וממילא דלא יתכן דאיסור אבר מן‬ ‫החי יחול על איסור עשה דאינו זבוח‪ ,‬ולכן בהכרח לומר‬ ‫ובספר חמודי צבי (פרשת אמור) כתב לתרץ קושית הריצב"א הנ"ל‪,‬‬ ‫דוזבחת לא אתי אלא להתיר את האיסור על ידי שחיטה עכ"ד‪.‬‬ ‫דהיאך חל איסור אבר מן החי על איסור שאינו זבוח‪ ,‬עפי"מ‬ ‫שכתב הר"ן במסכת נדרים (דף י"ח‪ ,).‬דהיינו טעמא שהנדרים חלין‬ ‫ומעתה י"ל דבזה פליגי יוסף עם השבטים‪ ,‬דהשבטים ס"ל דכל‬ ‫על שבועות ואין השבועות חל על הנדרים‪ ,‬דהשבועה הוא‬ ‫איסורין הוה איסור גברא‪ ,‬והא דחל נבילה על עשה דשא"ז‬ ‫איסור גברא ונדרים הוי איסור חפצא‪ ,‬ואיסור חפצא חל על‬ ‫משום דהוה חידוש‪ ,‬ואמרינן דבאיסור אבמה"ח ח"ש מותר‬ ‫איסור גברא‪ ,‬אבל אין איסור גברא דשבועה חל על איסור‬ ‫ולכן אכלו ח"ש‪ ,‬ויוסף ס"ל דכל איסורין שבתורה הוי איסור‬ ‫חפצא דנדרים‪ ,‬משום דבאיסור חפצא איסור גברא נמי אית‬ ‫חפצא‪ ,‬ולכן איסור נבילה חל על עשה דא"ז‪ ,‬ולא משום דהוה‬ ‫ביה‪ ,‬שהרי כשנאסר עליו קאי עלה בבל יחל‪ ,‬והלאו איסור‬ ‫חידוש ושפיר י"ל דבאבמה"ח אסור ח"ש ולכן דיבר על אחיו‪.‬‬ ‫גברא הוא ככל ל"ת שבתורה עיי"ש‪.‬‬ ‫הואיל משה חג הסוכות תשפ"ז דף יב‬ ‫תורין עכ"ל‪ ,‬והנה‪ ,‬אם ארם נהרים וארם צובה כבוש דוד‪ ,‬וספק‬ ‫ובספר אהבת אברהם (סי' ח' אות א‪-‬ג) כתב לבאר פלוגתת הראשונים‬ ‫אם הם מארץ ישראל‪ ,‬כי תליא בפלוגתא אם כיבוש יחיד שמיה‬ ‫אי ספיקא דאורייתא מה"ת לקולא או לחומרא‪ ,‬דתליא אי כל‬ ‫כיבוש או לא כדאיתא במסכת גיטין (דף ח‪ ,):‬וא"כ תקשה היאך‬ ‫איסורין שבתורה הוי איסור גברא או איסור חפצא‪ ,‬דאי ס"ל‬ ‫נשא שם יעקב שתי אחיות‪ ,‬דילמא מארץ ישראל הם‪ ,‬אך י"ל‬ ‫דהוי איסור חפצא אז י"ל דאע"ג דאצל האדם הו"ל ספק אם‬ ‫דתליא בפלוגתת הרשב"א בתורת הבית (ד'‪ ,‬א' דף ק"ב) והרמב"ם‬ ‫הוא איסור‪ ,‬מ"מ הרי סוף כל סוף החפץ לעצמו מבורר מהותו‬ ‫בהל' טומאת המת (פ"ט ‪-‬הי"ב) אם ספיקא מן התורה לקולא או‬ ‫אם הוא איסור או היתר רק שנעלם הדבר מאתנו‪ ,‬ולכן להצד‬ ‫לחומרא‪ ,‬דלשיטת הרמב"ם דספיקא מה"ת לקולא‪ ,‬שפיר היה‬ ‫שהוא איסור לא נפקע איסורו לעולם‪ ,‬וא"כ לא שייך להתיר‬ ‫יכול לישא שם שתי אחיות ולא חטא בזה עכ"ד‪ ,‬הרי מזה דאי‬ ‫ספיקא מה"ת‪ ,‬דהלא שמא איסור הוא‪ ,‬וכי בשביל דהאדם אינו‬ ‫ס"ל ספיקא לקולא יש לומר כמש"כ הרמב"ן דבחוץ לארץ לא‬ ‫יודע בוודאות שזה איסור יתהפך מציאותו להיתר‪ ,‬והיינו כיון‬ ‫קיימו התורה ולכן נשא שם שתי אחיות‪.‬‬ ‫שהאיסורין הו"ל איסור חפצא א"כ עצם מהותו של האיסור הוי‬ ‫דבר מתועב‪ ,‬והו"ל כמו סם המות דגם באכלו בשוגג בלא‬ ‫ולפי"ז מיושב דקדוק המפ'‪ ,‬דעל דבריו לבד שאכלו חצי שיעור‬ ‫ידיעה מזיק וממית‪ ,‬ולכן אי ס"ל דאיסורי תורה רמיא על‬ ‫אבמה"ח‪ ,‬לא היה להם לשנוא אותו כל כך‪ ,‬די"ל דהצדק הוא‬ ‫החפצא ס"ל דספיקא דאורייתא מה"ת לחומרא‪.‬‬ ‫עם יוסף דאסור לאכול חצי שיעור‪ ,‬ומשום דאיסורין המה‬ ‫איסורי חפצא‪ ,‬ולכן איסור נבילה חל עח עשה דא"ז‪ ,‬ולא משום‬ ‫אמנם אי ס"ל דהאיסורים המה רק איסורי גברא והיינו מצד‬ ‫דהוה חידוש‪ ,‬ושפיר י"ל דגם באבמה"ח אסור ח"ש‪ ,‬אמנם אחר‬ ‫חובת האדם‪ ,‬אבל החפץ בעצמו אין במהותו שום איסור כלל‪,‬‬ ‫שסיפר יוסף את חלומו שיהיה מלך‪ ,‬ולכאורה הרי אינו מן‬ ‫א"כ שפיר יש מקום לחלק בין וודאי לספק‪ ,‬די"ל דהתורה לא‬ ‫הראוי שיהיה מלך‪ ,‬כיון שביאת רחל היה באיסור‪ ,‬ומי שנולד‬ ‫אסרה על האדם כי אם איסור וודאי אבל בספק לא אסרה‬ ‫מביאה אסורה אינו נקרא ממובחר שבאחיך‪ ,‬וע"כ דס"ל דליכא‬ ‫התורה‪ ,‬דלא שייך לומר דסוף כל סוף הוי מעשה איסור‪ ,‬כיון‬ ‫כאן איסור שתי אחיות וכנ"ל‪ ,‬ומינה דס"ל ספיקא דאורייתא‬ ‫דבאמת על החפץ עצמו אין עליו שם איסור כלל רק על‬ ‫מה"ת לקולא‪ ,‬ולפי"ז ס"ל דכל איסורים המה איסור גברא‪ ,‬והא‬ ‫קרקפתא דגברא‪ ,‬וא"כ שפיר י"ל דכל דלא הוי וודאי איסור‬ ‫דחל נבילה על עשה דשא"ז משום דהוה חידוש‪ ,‬וכיון דהוה‬ ‫ליכא בה איסורא מה"ת‪ ,‬ובזה א"ש שיטת הרשב"א דס"ל‬ ‫חידוש לא ילפינן לה מכל חלב ולכן באבמה"ח אמרינן דח"ש‬ ‫דספיקא דאורייתא מה"ת לחומרא‪ ,‬דקאי לשיטתו דס"ל‬ ‫מותר‪ ,‬וא"כ אמאי הוצאת דבה עלינו שאנו אוכלין אבר מן החי‪,‬‬ ‫דהאיסורין שבתורה הוי איסור חפצא‪ ,‬והרמב"ם דס"ל דספיקא‬ ‫הלא לשיטתך דאתה רוצה להיות מלך ע"כ מוכח דמותרין‬ ‫דאורייתא מה"ת לקולא‪ ,‬אזיל לשיטתו דס"ל דהאיסורין המה‬ ‫לאכול חצי שיעור אבמה"ח‪ ,‬ולכן ויוסיפו עוד שנוא אותו על‬ ‫איסור גברא כדמוכח מדבריו בהל' שבועות (פ"ד ה"א) עיי"ש‪,‬‬ ‫חלמתיו ועל דבריו‪ ,‬ששניהם יחדיו סותרים זה את זה ודו"ק‪.‬‬ ‫וכ"כ בספר ערך שי (יור"ד סי' ק"י) ד"ה ובעיקר הפלוגתא עיי"ש‪.‬‬ ‫ג) עוי"ל‪ ,‬דנודע קו' המפרשים דהיאך לקח יעקב שתי אחיות‪,‬‬ ‫ונודע מש"כ הרמב"ן (פרשת תולדות כ"ו‪-‬ה) הטעם דלקח יעקב שתי‬ ‫כיון דהאבות שמרו כל התורה עד שלא ניתנה עכ"ק‪ ,‬ובספר‬ ‫אחיות אף דעתידה התורה לאסור‪ ,‬משום דהאבות לא קיימו‬ ‫כסף נבחר (פרשת וישלח) ד"ה איתא בצרור המור כתב ליישב‪,‬‬ ‫התורה אלא בארץ ישראל ולא בחו"ל‪ ,‬ולכן לקח יעקב שתי‬ ‫עפימש"כ הרמב"ן בפרשת אחרי (פרשה י"ח ‪-‬י"ח) עה"פ ואשה אל‬ ‫אחיות בחו"ל‪ ,‬ועמרם לקח את יוכבד דודתו בחו"ל עיי"ש‪,‬‬ ‫אחותה לא תקח לצרור וגו' וז"ל‪ ,‬ובכאן יפרש הכתוב טעם‬ ‫ומן הטעם הזה איתא (בזוהר חדש) מתה רחל בכניסתה לארץ ישראל‬ ‫האיסור‪ ,‬יאמר שאינו ראוי שתקח אשה אל אחותה לצרור אותן‬ ‫כדי שלא יבוא יעקב לא"י עם שתי אחיות‪ ,‬וכן כתב הרמב"ן‬ ‫זו לזו‪ ,‬כי הן ראויות שתהיינה אוהבות זו את זו לא שתהיינה‬ ‫(פרשת ויחי מ"ח‪-‬ז) עיי"ש‪.‬‬ ‫צרות עכ"ל‪ ,‬ולפי"ז י"ל דהיכא דליכא לצרור שאינה צרה‬ ‫לחברתה שרי‪ ,‬וא"כ אצל רחל ולאה לא היה שום חשש שיהיו‬ ‫ובהגדה של פסח בית אהרן (דף נ"ו‪ ).‬הביא דברי הרמב"ן הנ"ל‬ ‫צרות זל"ז‪ ,‬שהרי רחל עצמה מסרה הסימנים ללאה כדאיתא‬ ‫וכתב‪ ,‬ויש להוסיף נופך‪ ,‬דאף שדעתו של יעקב היתה‬ ‫במסכת מגילה (דף י"ג‪ ,):‬ובודאי שלא היתה שנאה ביניהם‪ ,‬וליכא‬ ‫לחזור לארץ ישראל‪ ,‬מכל מקום היה דינו כמו כהן שנשא‬ ‫לצרור לגבייהו‪ ,‬ובכה"ג שרי גם ב' אחיות עיי"ש‪.‬‬ ‫אלמנה‪ ,‬ואחר כך נעשה כהן גדול שאין צריך לגרשה‪ ,‬והכא‬ ‫נמי אף דחזר לארץ ישראל היה מותר לקיימן‪ ,‬ועיין ברמב"ן‬ ‫וכתב בספר יושב אהלים (פרשת מקץ ופרשת משפטים)‪ ,‬דזהו רק למאן‬ ‫(ויקרא י"ח ‪-‬כ"ה) שכתב דבאמת מהאי טעמא מתה רחל כשבאה‬ ‫דס"ל דרשינן טעמא דקרא‪ ,‬אז יש לומר דהטעם דאסרה תורה‬ ‫לארץ ישראל עיי"ש‪.‬‬ ‫שתי אחיות הוא משום שלא יהיו צרות זו לזו‪ ,‬והיכא דלא שייך‬ ‫הטעם לא שייך האיסור‪ ,‬משא"כ למאן דס"ל דלא דרשינן‬ ‫ולכאורה יש להקשות על זה‪ ,‬דרשיז"ל כתב בפרשת תולדות‬ ‫טעמא דקרא‪ ,‬אין לחלק וגם היכא שי"ל דאוהבות זו את זו‪ ,‬ג"כ‬ ‫(פרשה כ"ה‪-‬כ) עה"פ מפדן ארם וז"ל‪ ,‬על שם ששני ארם היו‪ ,‬ארם‬ ‫יש איסור דב' אחיות עיי"ש‪.‬‬ ‫נהרים וארם צובה‪ ,‬קורא אותו פדן‪ ,‬לשון צמד בקר תרגום פדן‬ ‫הואיל משה חג הסוכות תשפ"ז דף יג‬ ‫ומעתה לפי"ז אם גזל לולב של חבירו ונתערב בשאר לולבין‬ ‫ולכאורה יש להביא ראיה דלא דרשינן טעמא דקרא‪ ,‬דאיתא‬ ‫שלו שמצד דין תורה יבש ביבש בטיל ברוב‪ ,‬א"כ אם מצד‬ ‫במסכת סוכה (דף כ"ט‪ ):‬דלולב הגזול פסול‪ ,‬והטעם איתא‬ ‫(דף מ"ג‪).‬‬ ‫מצהב"ע זה הוי חלק איסור שפיר נתבטל ולא הוי מצהב"ע‪,‬‬ ‫דכתיב ולקחתם לכם ביום הראשון וגו'‪ ,‬משלכם להוציא את‬ ‫אבל מצד האיסור לכם שהוא ממון של חבירו אינו בטיל וצריך‬ ‫השאול ואת הגזול‪ ,‬והקשו בתוס' (דף ל‪ ).‬דלמ"ל קרא דאינו יוצא‬ ‫קרא בכה"ג‪ ,‬ומתורץ קושית התוס'‪.‬‬ ‫בגזול‪ ,‬תיפ"ל דאינו יוצא משום דהו"ל מצהב"ע עכ"ק‪.‬‬ ‫ולפי"ז כתב דיש לבאר מה דאיתא במסכת סוכה (דף כ"ט‪ ):‬לולב‬ ‫ובספר חידושי חת"ס כתב לתרץ‪ ,‬עפ"י שיטת הר"ת בספר‬ ‫הגזול פסול‪ ,‬בשלמא יו"ט ראשון דכתיב לכם משלכם‪ ,‬אלא‬ ‫הישר דבעבירה בשוגג ליכא משום מצוה הבאה בעבירה‬ ‫ביו"ט שני אמאי לא (מהיכא תיתי למיפסליה)‪ ,‬אמר ר' יוחנן משום‬ ‫עיי"ש‪ ,‬ולפי"ז י"ל דאיצטריך קרא באופן דהגזל בידו הוא‬ ‫רשב"י‪ ,‬משום דהו"ל מצוה הבאה בעבירה‪ ,‬שנאמר והבאתם‬ ‫בשגגה‪ ,‬דבשוגג ליכא פסול דמצוה הבאה בעבירה‪ ,‬ומ"מ‬ ‫את הגזול ואת הפסח וכו'‪ ,‬ופליגא דר' יצחק‪ ,‬דאמר ר' יצחק בר‬ ‫מיפסל משום דל"ה לכם‪ ,‬וכ"כ במרדכי ריש פרק לולב הגזול‬ ‫נחמני אמר שמואל‪ ,‬לא שנו (דגזול פסול) אלא ביו"ט ראשון‪ ,‬אבל‬ ‫דבשוגג ליכא משום מצוה הבאה בעבירה‪.‬‬ ‫ביו"ט שני מתוך שיוצא בשאול (דהא ביו"ט שני לא כתיב לכם למעוטי) יוצא‬ ‫נמי בגזול וכו' עיי"ש‪.‬‬ ‫ובשו"ת מהר"ם שי"ק (חאו"ח סי' רצ"ה) כתב דהא אם בשוגג אמרינן‬ ‫מהב"ע או לא‪ ,‬תליא אי ס"ל דדרשינן טעמא דקרא או לא‬ ‫ולכאורה צ"ב במה פליגי רבי יוחנן ושמואל‪ ,‬דרבי יוחנן ס"ל‬ ‫דרשינן‪ ,‬דאיתא (שם) משל למלך וכו'‪ ,‬אף הקב"ה אמר אני ה'‬ ‫מצוה הבאה בעבירה ושמואל לית ליה מצוה הבאה בעבירה‪,‬‬ ‫שונא גזל בעולה ממני ילמדו בני ויבריחו עצמן מן הגזל‪,‬‬ ‫ולהנ"ל מובן‪ ,‬דלכאורה קשה דאכתי הוי מין במינו ומב"מ אינו‬ ‫דהקב"ה שונא ומרחיק כל דבר עבירה שנמאס הדבר אצלו‪,‬‬ ‫בטל‪ ,‬ולשיטת התוס' במסכת מנחות (דף כ"ב‪ ):‬ד"ה ורבי אפילו‬ ‫ולכן אפילו בשוגג פסול וכדאמרינן בעלמא אדם חותה באכילת‬ ‫יבש ביבש אינו בטל‪.‬‬ ‫איסור‪ ,‬וכיון דעצם העבירה מאוס לפני הקב"ה אין לחלק בין‬ ‫שוגג למזיד וכמ"ש גזול דומיא דפסח ומה לי שוגג מה לי מזיד‪,‬‬ ‫רק זה אינו‪ ,‬דהלא רבי יוחנן סבירא ליה במסכת עבודה זרה‬ ‫אבל למאן דלא דריש טעמא דקרא שפיר י"ל דבשוגג לא‬ ‫(דף ע"ג‪ ):‬דמין במינו בטל‪ ,‬ועיין רש"י מסכת חולין (דף ק"ט)‪ ,‬אבל‬ ‫אמרינן מצוה הבאה בעבירה‪ ,‬עיי"ש‪.‬‬ ‫שמואל ס"ל במסכת פסחים (דף כ"ט‪ ):‬דמב"מ אינו בטיל‪ ,‬ועיין‬ ‫רש"י במסכת חולין (שם)‪.‬‬ ‫ולפי"ז מוכח מדאיצטריך קרא לך למעוטי גזולה‪ ,‬וקשה הלא‬ ‫בלא"ה אינו יוצא משום מצוה הבאה בעבירה‪ ,‬וע"כ דנפק"מ‬ ‫ולפי"ז אזלי לשיטתייהו‪ ,‬דשמואל לשיטתו הוכיח דע"כ‬ ‫היכא דעבר בשוגג דלא אמרינן מצוה הבאה בעבירה‪ ,‬והוא‬ ‫מצהב"ע אינו פסול מה"ת‪ ,‬דאל"כ קשה קושית התוס' למ"ל‬ ‫משום דלא דרשינן טעמא דקרא‪.‬‬ ‫לכם‪ ,‬דאין לתרץ כמו שכתבנו דמיירי היכא שנתערב בלולבין‬ ‫אחרים‪ ,‬דהלא שמואל ס"ל מב"מ אינו בטל‪ ,‬אע"כ דמצהב"ע‬ ‫אמנם אין ראיה מכאן דלא דרשינן טעמא דקרא‪ ,‬דיש לתרץ קו'‬ ‫לאו דאורייתא‪ ,‬אבל ריו"ח לשיטתו שפיר הוכיח דמצהב"ע‬ ‫התוס' כמש"כ בספר מנוחת משה (סוגיא דמצהב"ע)‪ ,‬דאיתא במסכת‬ ‫פסול דאורייתא‪ ,‬ואי דקשה קושית התוס' למה לי לכם‪ ,‬שפיר‬ ‫ביצה (דף ל"ז‪ ,).‬האשה ששאלה מחברתה תבלין ומים ומלח‬ ‫י"ל כתירוצינו אם גזל לולב של חבירו ונתערב‪ ,‬ואי דהוי מב"מ‪,‬‬ ‫לעיסתה הרי הוא כרגלי שתיהן (דהיינו שאין מוליכות אותם ביו"ט אלא למקום‬ ‫הלא ריו"ח ס"ל מב"מ בטל עכ"ד‪.‬‬ ‫ששתיהן יכולות לילך)‪ ,‬וקאמר עלה בגמ' (דף ל"ח‪ ,).‬כי סליק ר' אבא‬ ‫אשכחיה לר' יוחנן וכו' ויתבי וקאמרי אמאי‪ ,‬וליבטל מלח ומים‬ ‫ואיתא (בבראשית רבה פ"ד‪-‬ז) עה"פ ויבא יוסף את דבתם רעה‪ ,‬מה‬ ‫לגבי העיסה‪ ,‬ופריך ר' אבא הרי שנתערב לו קב חטין בעשרה‬ ‫אמר‪ ,‬ר' מאיר אומר חשודין הן בניך על אבר מן החי וכו'‬ ‫קב חטין של חבירו יאכל הלה וחדי וכו'‪ ,‬א"ל מי קא מדמית‬ ‫עיי"ש‪ ,‬והקשו המפ' ממה נפשך‪ ,‬אם היה אמת שאכלו אבר מן‬ ‫איסורא לממונא‪ ,‬איסורא בטל ממונא לא בטל (במתניתין איכא איסור‬ ‫החי‪ ,‬יוקשה על השבטים היתכן שיעברו בשאט נפש על איסור‬ ‫תחומין של בעלת מים ומלח גם חלק ממון שיש לה ולא קשה לי על חלק ממון שיתבטל אצל הרוב‬ ‫אבר מן החי דהוא מז' מצות שב"נ נצטוו עליהם‪ ,‬ואם לא היה‬ ‫אלא האיסור תחומין יהיה בטל לגבי הרוב)‪ ,‬ומשני הגמ' שמא תעשה עיסה‬ ‫אמת הדבר‪ ,‬היתכן דיוסף הצדיק יוציא חלילה שקר מפיו ויוציא‬ ‫בשותפות או תבלין לטעמא עבידי וטעמא לא בטיל או משום‬ ‫שם רע על אחיו עכ"ק‪.‬‬ ‫דהוי דבר שיש לו מתירין דלא בטיל‪.‬‬ ‫ובספר שפע חיים ירח האיתנים (דרוש ע"ו אות ד') כתב‪ ,‬שאכלו אחרי‬ ‫אמנם לולא הני טעמים הייתי אומר לשיטת ריו"ח דאם יש‬ ‫שנתערב בבשר שחוט‪ ,‬ויוסף סבר כר' יהודה דמין במינו לא‬ ‫בדבר אחד ענין איסור וגם ממון של חבירו‪ ,‬אף דחלק ממון‬ ‫בטל‪ ,‬והשבטים סברי כר' מאיר דמין במינו בטל עיי"ש‪.‬‬ ‫אינו בטיל אבל צד האיסור שיש בו נתבטל‪.‬‬ ‫הואיל משה חג הסוכות תשפ"ז דף יד‬ ‫ביור"ד (סי' רס"ז סס"ט)‪ ,‬דאם בא על שפחתו הוי הולד בן חורין לכל‬ ‫ולפי"ז א"ש‪ ,‬דעל דבריו לבד שאכלו אבמה"ח‪ ,‬אף שאכלו‬ ‫דבר‪ ,‬דחזקה אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות‪ ,‬ומסתמא‬ ‫אחרי שנתערב בבשר שחוט‪ ,‬אין להם טענה‪ ,‬די"ל דהצדק הוא‬ ‫שחררה כדי שלא לעבור על איסור‪ ,‬אמנם י"ל‪ ,‬דכיון דאאע"ה‬ ‫עם יוסף‪ ,‬דמין במינו לא בטל‪ ,‬אמנם אחר שסיפר יוסף את‬ ‫לא קיים עדיין מצות פריה ורביה‪ ,‬שוב י"ל דלא שחררה‪ ,‬ועכ"ז‬ ‫חלומו שיהיה מלך‪ ,‬דשפיר ראוי להיות מלך‪ ,‬דאינו בא מביאה‬ ‫לא עשה איסור‪ ,‬משום דעשה דפריה ורביה דוחה הלאו דלא‬ ‫פסולה דליכא כאן איסור דשתי אחיות‪ ,‬דס"ל דרשינן טעמא‬ ‫יהיה קדש‪ ,‬אך ז"א‪ ,‬דהתוס' במסכת גיטין (דף מ"א‪ ).‬ד"ה לישא‬ ‫דקרא‪ ,‬ולכאורה מקרא דלכם מוכח דלא דרשינן טעמא דקרא‪,‬‬ ‫שפחה כתבו‪ ,‬דגבי מצות פריה ורביה לא אמרינן עשה דוחה‬ ‫ע"כ דמתרץ קושית התוס' כמש"כ בספר מנוחת משה‪ ,‬אם גזל‬ ‫ל"ת‪ ,‬דבדידה ליכא עשה‪ ,‬דאשה אינה מצווה על מצות פריה‬ ‫לולב של חבירו ונתערב‪ ,‬ואי דהוי מין במינו‪ ,‬ע"כ דס"ל מין‬ ‫ורביה עיי"ש‪.‬‬ ‫במינו בטל‪ ,‬וא"כ אמאי הוא מדבר עלינו שאנו אוכלין אבר מן‬ ‫החי‪ ,‬כיון דהיתה על ידי ביטול‪ ,‬והוא ס"ל מין במינו בטל‪ ,‬ולכן‬ ‫ונמצא לפי"ז דאי ס"ל דאשה מצווה על מצות פריה ורביה‪,‬‬ ‫ויוסיפו עוד שנוא אותו על חלמתיו ועל דבריו‪ ,‬ששניהם יחדיו‬ ‫שפיר י"ל דלא שחררה וישמעאל לא נחשב לזרע אברהם‪ ,‬ול"ש‬ ‫סותרים זה את זה ודו"ק‪.‬‬ ‫לומר דחצי הגלות חל על ישמעאל‪ ,‬משא"כ אי ס"ל דאשה‬ ‫אינה מצווה על מצות פריה ורביה‪ ,‬ול"ש לומר עשה דוחה ל"ת‪,‬‬ ‫וע"כ דאאע"ה שחרר את הגר‪ ,‬וישמעאל נקרא זרעו של‬ ‫אושפיזא דדוד‬ ‫אברהם‪ ,‬וחצי הגלות חל על ישמעאל ‪.‬‬ ‫ואיתא במסכת יבמות (דף ס"ה‪ ,):‬האיש מצווה על פו"ר אבל לא‬ ‫איתא במדרש‪ ,‬איוב היה קורא תגר על היסורין עד‬ ‫האשה‪ ,‬רבי יוחנן בן ברוקה אומר על שניהם הוא אומר ויברך‬ ‫שהראהו הקב"ה דפנות הסוכה שתים כהלכתן‬ ‫אותם אלקים ויאמר להם פרו ורבו‪ ,‬ובגמרא איתא מנה"מ‪ ,‬אמר‬ ‫ושלישית אפילו טפח‪ .‬מובא בספר בני יששכר חודש תשרי‬ ‫ר' אילעא משום ראבר"ש אמר קרא ומלאו את הארץ וכבשוה‬ ‫מאמר י' צלא דמהימנותא (אות י"ט) בשם ספר כסף נבחר‪ ,‬וצ"ב‪.‬‬ ‫איש דרכו לכבש ואין אשה דרכה לכבש‪ ,‬ופריך אדרבה וכבשוה‬ ‫תרתי משמע אמר רב נחמן בר יצחק וכבשה כתיב עיי"ש‪.‬‬ ‫והנבס"ד‪ ,‬עפימש"כ בספר שפע חיים (ירח האתנים דרוש מ"ח אות א')‪,‬‬ ‫דבכתבי האריז"ל (פרשת לך לך) כתב‪ ,‬דאיוב היה גלגול תרח‪ ,‬ולכן‬ ‫ובספר דורש לציון (סוף דרוש י"א) כתב‪ ,‬דפליגי אי יש אם למקרא או‬ ‫באו עליו היסורים למרק עון תרח שעבד עבודה זרה עיי"ש‪,‬‬ ‫יש אם למסורת‪ ,‬דר' יוחנן בן ברוקה דס"ל דעל שניהם הוא‬ ‫וכ"כ בספר אבני שוהם (פרשת בראשית דף ד‪ ,).‬ובספר יושב אהלים‬ ‫אומר פרו ורבו‪ ,‬הוא משום דס"ל יש אם למקרא וכבשוה קרינן‬ ‫(בראשית דף י‪ ,):‬עכ"ז היה איוב קורא תגר‪ ,‬דאמנם בצדקתו ידע‬ ‫וגם אשה מצווה אפו"ר‪ ,‬והת"ק ס"ל דיש אם למסורת וכבשה‬ ‫והבין שהצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט ואין יסורין בלא‬ ‫כתיב ואשה אינה מצווה אפו"ר עיי"ש‪.‬‬ ‫עון כדאיתא בשבת (דף נ"ה‪ ,).‬מכל מקום אחרי שפשפש במעשיו‬ ‫וחזר בתשובה חשב לנכון שהיסורים יסורו ממנו‪ ,‬וביותר י"ל‬ ‫ואיתא במסכת סוכה (דף ו‪ ,):‬תנו רבנן‪ ,‬שתים כהלכתן ושלישית‬ ‫למה דמצינו במסכת סוטה (דף י"א‪ ).‬שאיוב היה מיועצי מצרים‪,‬‬ ‫אפילו טפח‪ ,‬ר"ש אומר‪ ,‬שלש כהלכתן ורביעית אפילו טפח‪,‬‬ ‫וכשראה שבני ישראל יצאו ממצרים על אף שהיו עובדי ע"ז‪,‬‬ ‫במאי קא מיפלגי‪ ,‬רבנן סברי יש אם למסורת‪ ,‬בסכת בסכת‬ ‫וזאת בגלל שראה ה' בהם שעשו תשובה‪ ,‬לכן קרא תגר על‬ ‫בסוכות הרי כאן ארבע‪ ,‬דל חד לגופיה פשו להו תלתא שתים‬ ‫היסורים מדוע לא עברו ממנו אף שעשה תשובה עכ"ד‪.‬‬ ‫כהלכתן‪ ,‬ואתאי הלכתא וגרעתא לשלישית ואוקמיה אטפח‪,‬‬ ‫ר"ש ס"ל יש אם למקרא‪ ,‬בסוכות בסוכות בסוכות הרי כאן שש‪,‬‬ ‫ובספר קרבן שבת (פרק א' סי' ד') כתב‪ ,‬דאי נימא דישמעאל הוה בנו‬ ‫דל חד קרא לגופיה פשו להו ארבע שלש כהלכתן אתאי הלכתא‬ ‫של אאע"ה‪ ,‬א"כ גם הוא בכלל הגזירה דכי גר יהיה זרעך‪ ,‬א"כ‬ ‫וגרעתה לרביעית ואוקמה אטפח עיי"ש‪ ,‬הרי דאי ס"ל יש אם‬ ‫חל חובת הגלות על כל זרע אברהם דהיינו יצחק וישמעאל‪,‬‬ ‫למקרא‪ ,‬אז בעינן שלש דפנות ורביעית אפילו טפח‪ ,‬ואי ס"ל יש‬ ‫ובדין שיהא כל אחד מהם משלם מחצית החוב דד' מאות שנה‪,‬‬ ‫אם למסורת‪ ,‬אז בעינן שתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח‪.‬‬ ‫אך כ"ז הוא דווקא אי אאע"ה שחרר את הגר וגם ישמעאל‬ ‫מתייחס אחר אאע"ה‪ ,‬משא"כ אי לא נשתחררה הגר והו"ל‬ ‫ובזה יבואר המדרש‪ ,‬דאיוב היה לו תרעומת על היסורים שבאו‬ ‫ישמעאל בן האמה דוולדה כמותה שאין מתייחס אחר האב‪ ,‬לא‬ ‫עליו‪ ,‬לפי שעשה תשובה‪ ,‬וההכרח דתשובה מהני אף על חטא‬ ‫שייך לומר על ישמעאל כי גר יהיה זרעך עכ"ד‪.‬‬ ‫דע"ז‪ ,‬דהלא מהאי טעמא יצאו בני ישראל ממצרים קודם הזמן‪,‬‬ ‫אך כשראה דבסוכה בעינן שתים כהלכתן ושלישית אפילו‬ ‫ובספר אור תורה פרשת לך (אות מ"ט) כתב‪ ,‬דאיתא במסכת‬ ‫טפח‪ ,‬דס"ל יש אם למסורת‪ ,‬ולפי"ז י"ל דנשים פטורות ממ"ע‬ ‫קידושין (דף ס"ח‪ ):‬דשפחה ולדה כמותה‪ ,‬וכיון דהגר היתה שפחה‪,‬‬ ‫דפו"ר‪ ,‬וע"כ דאברהם שחרר את הגר וישמעאל נחשב בנו של‬ ‫הוי ישמעאל בנה כמותה‪ ,‬ולא מקרי זרע אברהם‪ ,‬אך הא קיי"ל‬ ‫הואיל משה חג הסוכות תשפ"ז דף טו‬ ‫חייבה הקב"ה במצוה זו כדי שלא יהיה היצר הרע מסית אותה‬ ‫אברהם‪ ,‬וחצי הגלות חל על ישמעאל ומהאי טעמא יצאו בני‬ ‫ויבוטל לגמרי מצות פו"ר עכ"ל‪.‬‬ ‫ישראל ממצרים‪ ,‬וי"ל דתשובה לא מהני על חטא דע"ז‪ ,‬ואז‬ ‫נתקררה דעתו ודו"ק‪.‬‬ ‫ובספר זכרון יצחק (פרשת לך אות ד') כתב‪ ,‬דלכן אמרו ישראל נעשה‬ ‫ונשמע והקדימו נעשה לנשמע‪ ,‬דאיתא במסכת קידושין (דף מ‪,):‬‬ ‫***‬ ‫וכבר היה ר' טרפון וזקנים מסובין בעלית בית נתזה (שם האיש)‬ ‫בלוד‪ ,‬נשאלה שאילה זו בפניהם‪ ,‬תלמוד גדול או מעשה גדול‪,‬‬ ‫בספר כסף נבחר (פרשת שמיני) הביא המדרש‪ ,‬בזה הלשון‪,‬‬ ‫נענה ר' טרפון ואמר מעשה גדול וכו' עיי"ש‪ ,‬ולכן אמרו‬ ‫בשעה שקרא איוב תגר על היסורין הראה לו הקב"ה‬ ‫בתחילה נעשה שרומז למעשה ואח"כ ונשמע שהוא בחינת‬ ‫סוכה של שלש דפנות‪ .‬ובספר ישמח משה (פרשת אמור) בשם‬ ‫תלמוד התלוי בשמיעת האוזן‪ ,‬להורות דמעשה גדול מתלמוד‬ ‫ספר קהלת משה הביא הגירסא‪ ,‬לא נתקררה דעתו של איוב‬ ‫עיי"ש‪ ,‬וכתב שם עוד טעם דלכן הקדימו בני ישראל נעשה‬ ‫עד שראה בסכת בסכת בסכות ג' פעמים וצ"ב‪.‬‬ ‫לנשמע‪ ,‬להורות דגדול שאינו מצווה ועושה‪ ,‬דהעדיפו לעשות‬ ‫בטרם יהיו מצווים מפי הגבורה עכ"ד‪.‬‬ ‫והנבס"ד‪ ,‬עפימש"כ בספר שפע חיים ירח האיתנים (דרוש נ' ענף ג')‪,‬‬ ‫די"ל שאיוב סבל יסורים לכפר על הפגם על מה שאמר‬ ‫ולפי"ז אי ס"ל גדול המצווה ועושה‪ ,‬א"כ מה שאמרו נעשה‬ ‫יעקב לרחל כדכתיב בפרשת ויצא (פרשה ל‪-‬ב)‪ ,‬ויחר אף יעקב‬ ‫קודם לנשמע‪ ,‬להורות דמעשה הוא העיקר ולא התלמוד‪,‬‬ ‫ברחל ויאמר התחת אלקים אנכי אשר מנע ממך פרי בטן‪,‬‬ ‫משא"כ אי ס"ל גדול שאינו מצווה ועושה‪ ,‬וזהו הטעם‬ ‫שדקדק עמו הקב"ה על כך‪ ,‬כדאיתא (בבראשית רבה פרשה ע"א‪-‬ז)‪ ,‬אמר‬ ‫שהקדימו נעשה לנשמע‪ ,‬ומעתה י"ל דתלמוד גדול מן המעשה‪.‬‬ ‫לו הקב"ה כך עונים את המעיקות וכו' עיי"ש‪ ,‬וביאר בנזר‬ ‫הקודש‪ ,‬דלנשים מרות נפש שהם בצרה ובצער אין ראוי‬ ‫ואיתא במסכת שבת (דף ק"ד‪ ,).‬אמרי ליה רבנן לר יהושע בן לוי‪,‬‬ ‫להשיבם אלא דברי נחמה ולא דברי רוגז עיי"ש‪ ,‬כמו שמצינו‬ ‫אתו דרדקי האידנא לבי מדרשא ואמרו מילי דאפילו בימי‬ ‫באלקנה שדיבר על לב חנה כשבכתה וכעסה‪ ,‬ולפי שלא השיבה‬ ‫יהושע בן נו"ו לא איתמר כוותייהו‪ ,‬אל"ף בי"ת אלף בינה (למוד‬ ‫דברי נחמה כשאמרה הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי דמי‬ ‫תורה) ‪ ,‬גימ"ל דל"ת גמול דלים עיי"ש‪ ,‬ובספר בני שמואל (דף ל‪).‬‬ ‫שאין לו בנים חשוב כמת‪ ,‬ולכן נענש איוב במדה כנגד מדה‬ ‫כתב‪ ,‬דאי בסדר אבג"ד ניתנה תורה‪ ,‬א"כ כתיב קודם לימוד‬ ‫שמתו כל בניו ובנותיו‪.‬‬ ‫ואח"כ המעשה צדקה‪ ,‬ולפי"ז ס"ל תלמוד גדול ממעשה‪,‬‬ ‫משא"כ אי נימא דבסדר תשר"ק ניתנה‪ ,‬א"כ כתיב קודם מעשה‬ ‫ובספר חוט המשולש (פרשת ויצא שער המים) כתב לפרש דברי רחל‬ ‫צדקה ואח"כ לימוד‪ ,‬וממילא ס"ל מעשה גדול מתלמוד עיי"ש‪.‬‬ ‫ואם אין מתה אנכי‪ ,‬ותשובתו של יעקב אליה‪ ,‬עפי"מ דאיתא‬ ‫במסכת יבמות (דף ס"ד‪ , ).‬דכל מי שאינו עוסק בפו"ר חייב מיתה‬ ‫ובספר ברכת שמואל עה"ת פרשת האזינו (דף תרפ"ד) כתב‪ ,‬דאי‬ ‫עיי"ש‪ ,‬ורחל סברה שגם האשה מצווה על מצות פו"ר כמו‬ ‫האותיות הם בסדר תשר"ק‪ ,‬אז ס"ל יש אם למסורת‪ ,‬ואי סדר‬ ‫האיש‪ ,‬ולכן אמרה הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי‪ ,‬כי מי‬ ‫האותיות הוא אבג"ד אז ס"ל יש אם למקרא עיי"ש‪.‬‬ ‫שאינו עוסק בפו"ר חייב מיתה‪ ,‬ולכן בא יעקב לסתור כוונתה‬ ‫ואמר‪ ,‬התחת אלקים אנכי אשר מנע ממך פרי בטן‪ ,‬הלא ממך‬ ‫ומעתה יבואר דברי המדרש‪ ,‬דאיוב היה לו תרעומות על‬ ‫מנע ולא ממני‪ ,‬ואשה אינה מצווה על מצות פו"ר כלל עכ"ד‬ ‫היסורים‪ ,‬משום דס"ל יש אם למסורת ונשים אינן מצווין על‬ ‫החוט המשולש‪.‬‬ ‫מצות פו"ר‪ ,‬ולפי זה כדין השיב יעקב לרחל‪ ,‬ולא מגיע לו‬ ‫להתייסר על כך‪ ,‬אך כשהראה לו הקב"ה סוכת של שלש דפנות‪,‬‬ ‫ובספר משמרת אלעזר (מהרה"ג ר' שאול בראך ז"ל) ערך אורה ושמחה‬ ‫(אות‬ ‫משום דס"ל יש אם למקרא‪ ,‬א"כ סדר האותיות הוא אבג"ד‪,‬‬ ‫י"ג) כתב וז"ל‪ ,‬ויש לתת טעם לדבר למה הנשים פטורות ממצוה‬ ‫ותלמוד גדול ממעשה‪ ,‬ונעשה ונשמע אמרו משום דאינו מצווה‬ ‫יקרה הלזו‪ ,‬כי הנה אמרו חז"ל במסכת עבודה זרה (דף ג‪ ).‬גדול‬ ‫גדול ממצווה ועושה‪ ,‬ומעתה אשה חייבת במצות פו"ר‪ ,‬ומעתה‬ ‫המצווה ועושה יותר ממי שאינו מצווה ועושה‪ ,‬וכתבו התוס'‬ ‫צדקה רחל בדבריה ואם אין מתה אנכי‪ ,‬וחשב ה' עון ליעקב מה‬ ‫(ד"ה גדול)‪ ,‬לפי שעל מה שהוא מצווה היצר הרע מסיתו בכל כחו‬ ‫שחרה אפו בה‪ ,‬וכדין הוא היסורים שבאים עלי‪ ,‬ואז נתקררה‬ ‫שימנע מלעשותו‪ ,‬אבל בדבר שאינו מצווה עליו אין היצר הרע‬ ‫דעתו ודו"ק‪.‬‬ ‫מסיתו כל כך עיי"ש‪ ,‬וידוע שיסורי אשה בהריון ולידה הם‬ ‫גדולים מאוד עד שהנביאים המשילו הצרות היותר גדולות‬ ‫חג שמח!‬ ‫לחבלי לידה‪ ,‬ומעתה אם תהיה האשה מצווה על פו"ר אז‬ ‫יסיתה היצר הרע שלא תנשא לאיש ובקל היתה מתפתית‬ ‫להערות‪hoilmoshe@gmail.com:‬‬ ‫לשמוע בקולו מאחר שיש לה יסורים גדולים מזה‪ ,‬ולכן לא‬ ‫הואיל משה חג הסוכות תשפ"ז דף טז‬