gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

מכתלי בית ההוראה · Mikaslei Beis Hahora'a — סוכות (2026-09-21)

מוציא לאור: מכתלי בית ההוראה · Mikaslei Beis Hahora'a

שבוע: סוכות (2026-09-21)

מכתלי בית ההוראה · Mikaslei Beis Hahora'a — סוכות (2026-09-21)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בס"ד‪ ,‬גליון קכ"ה | חג הסוכות תשפ"ז‬ ‫ארבעה מינים שגדלו באזורי יישובי נכרים‬ ‫מכתלי בית ההוראה‬ ‫תשובה ממורינו הרב שליט”א‬ ‫הייתה של ישראל לפני הגלות‪ .‬אם מחפשים בעלים קדומים‪ ,‬מסתבר שהקרקע הייתה‬ ‫לקראת חג הסוכות ביקשה הנהלת כולל גדול להסדיר מכירה מרוכזת של ארבעת‬ ‫שייכת ליהודי שאיננו יודעים מיהו‪ ,‬ולא למי שמעלה כיום טענה כללית’‪.‬‬ ‫המינים עבור עשרות האברכים ובני משפחותיהם‪ .‬בכל שנה היה מגיע סוחר אחד ומעמיד‬ ‫אחד מחברי הוועדה בירר את הדברים ומצא שהמציאות מורכבת יותר‪ .‬חלק מן המטע‬ ‫דוכן בשערי הכולל‪ ,‬אולם השנה הופיעו שני מועמדים‪.‬‬ ‫מצוי בשטח שסווג כ’אדמת מדינה’‪ ,‬אך לא נמצאה ביד המגדל הקצאה מסודרת‪ .‬חלק אחר‬ ‫המוכר הראשון‪ ,‬אחיקם‪ ,‬הציג אתרוגים מהודרים‪ ,‬לולבים סגורים והדסים משולשים‬ ‫מוגדר ‘אדמת סקר’‪ ,‬שהליכי בירור הבעלות עליה טרם הסתיימו‪ .‬ביחס לרצועה נוספת‬ ‫שנבדקו אחד אחד‪ .‬הוא הסביר שההדסים והערבות גדלים במטע שהקים בעצמו סמוך‬ ‫לא נמצאה תביעת בעלות פרטית‪ ,‬אולם ה’מינהל האזרחי’ אסר לעת עתה את הכניסה‬ ‫לאחד היישובים ביהודה ושומרון‪ .‬בשל האוויר ההררי‪ ,‬המים וההשקעה המרובה‪ ,‬ההדסים‬ ‫אליה‪ .‬לא היה ברור אם האיסור נובע מספק בעלות‪ ,‬משיקולי תכנון‪ ,‬מצו ביטחוני או‬ ‫עבותים ונאים‪ ,‬והוא מוכן להעמיד את הסחורה במחיר מוזל לאברכי הכולל‪.‬‬ ‫מסיבה מנהלית אחרת‪.‬‬ ‫כנגדו בא אביתר‪ ,‬סוחר ותיק שהתחרה אף הוא על הזכות להיכנס לכולל‪ ,‬וטען כי אין‬ ‫אחיקם הוסיף שכל שיחי ההדס והערבה נשתלו על ידו משתילים שרכש כדין‪ .‬לדבריו‪,‬‬ ‫מדובר בשאלת מחיר או הידור בלבד‪‘ .‬המטע הזה נטוע ב’שטחים הכבושים’’‪ ,‬אמר לחברי‬ ‫אפילו אם יתברר שאין לו זכות בקרקע עצמה‪ ,‬אין שום אדם אחר יכול ליטול את העצים‬ ‫הוועדה‪‘ ,‬ויש ערבים הטוענים שהקרקע שייכת למשפחתם‪ .‬כיצד אפשר לברך על הדס‬ ‫שהוא קנה ונטע‪.‬‬ ‫שגדל בקרקע גזולה? הלא ביום הראשון נאמר ‘ולקחתם לכם’ – ‘משלכם’‪ .‬כראיה לדבריו‬ ‫מנגד טען אביתר כי מי שנוטע בקרקע שאינה שלו אינו נעשה בעלים על כל הגדל בה‪.‬‬ ‫הציג צילום אוויר ישן‪ ,‬כתבה שבה הוזכר סכסוך באזור‪ ,‬ותמונה של שלט מטעם המינהל‬ ‫ואף אם לאחר הקציצה קונה הקונה את ההדסים ב’שינוי רשות’‪ ,‬כיצד יוכל לברך על חפץ‬ ‫האזרחי האוסר כניסה לחלק מן השטח‪.‬‬ ‫שמקורו בעבירה? עוד טען כי אף אסור לקנות מן המגדל‪ ,‬מפני שבכך מסייעים לו להוסיף‬ ‫אחיקם דחה את הדברים בתוקף‪ .‬לדבריו‪ ,‬המקום שבו ניטע המטע היה אדמת טרשים‬ ‫ולהחזיק בקרקע שאסור לו להיכנס אליה‪.‬‬ ‫שוממים‪ ,‬שמעולם לא נחרשו ולא עובדו‪ .‬הוא פינה אבנים‪ ,‬סלל דרך עפר‪ ,‬הכניס צינורות‬ ‫עתה נסתפקה הנהלת הכולל בכמה שאלות‪ :‬האם עצם העובדה שההדסים גדלו‬ ‫מים‪ ,‬קנה שתילים מכספו ועמל שנים עד שהוציא ענפים הראויים למצווה‪‘ .‬איש לא נטע‬ ‫ביהודה ושומרון ובמקום שיש עליו טענות ערביות יוצרת חשש גזל? מה הדין כאשר‬ ‫שם לפניי דבר’‪ ,‬אמר‪‘ .‬אין שום ערבי שמחזיק בחלקה או משתמש בה‪ .‬לכל היותר יש מי‬ ‫מדובר בטענה כללית שאינה מגובה במסמך או בזיהוי מדויק של החלקה‪ ,‬ומה הדין‬ ‫שטוען שהר שלם שייך למשפחתו‪ ,‬בלי להראות היכן חלקתו‪ .‬ומלבד זאת‪ ,‬ארץ ישראל‬ ‫המשך בעמ' ג'‬ ‫יקבל אליעזר‪ .‬אליעזר מצא שני לולבים נאים‪,‬‬ ‫גדולים וסגורים עד הסוף‪ ,‬אך המוכר טוען‬ ‫נראה בריא ושלם כאתרוג חדש ולא ניכר בו שום‬ ‫ריעותא‪ ,‬הרי הוא כשר ומהודר לברכה‪ .2‬ואולם‬ ‫הלכה למעשה‬ ‫שאחד הלולבים מגיע מעץ שנותן פרי‪ ,‬ושיש‬ ‫תשובות ממורינו הרב שליט”א‬ ‫יש אומרים שכיון שהמציאות היא שהוא מתעפש‬ ‫בזה מעלה גדולה‪ .‬הפער במחיר משמעותי‪ ,‬ולא‬ ‫לאחר כמה ימים מההפשרה‪ ,‬יש לחוש שמא‬ ‫אתרוג שנשמר בהקפאה משנה שעברה‬ ‫ישאיר לאליעזר סכום כסף לעצמו‪ .‬האם אכן‬ ‫יש עניין להעדיף לולב מעץ שמוציא תמרים?‬ ‫מחמת ההקפאה השתנה הפרי והתקלקל מבפנים‪,‬‬ ‫בשנה שעברה קניתי אתרוג מובחר ומיוחד‪,‬‬ ‫והרי הוא פסול מיד אף קודם שנראה קלקולו‪.3‬‬ ‫ת‪ .‬לולב המגיע מעץ זכר‪ ,‬שאינו מוציא פרי‪ ,‬כשר‬ ‫לאחר חג הסוכות הבן שלי החליט לנסות‬ ‫למעשה יש להחמיר‪.‬‬ ‫לשמור אותו‪ ,‬הוא הכניס אותו למקפיא וכך היה‬ ‫לכל הדעות‪ .4‬לעומת זאת‪ ,‬לולב שגדל במקומות‬ ‫קרים או בהרים ולכן אינו מוציא פירות‪ ,‬אף‬ ‫בהקפאה עד השנה‪ ,‬כעת פתחנו את האתרוג‬ ‫שלדעת רבים מהפוסקים הוא כשר‪ ,‬יש שפקפקו‬ ‫לולב מעץ המוציא פירות‬ ‫הנה פלא‪ :‬האתרוג נשמר בצורה מושלמת‬ ‫בזה‪ ,5‬ומכיון שהמשלח ביקש מהשליח לקנות‬ ‫יצחק נתן לאליעזר סכום כסף‪ ,‬כדי שיקנה‬ ‫ויופיו ההדור כמעט נשאר לחלוטין כמו לפני‬ ‫לולב מהודר בתכלית ההידור‪ ,‬אסור לשליח לקנות‬ ‫עבורו לולב מהודר בתכלית ההידור‪ ,‬הוא התנה‬ ‫שנה‪ .1‬השאלה האם האתרוג כשר לברכה?‬ ‫לולב שמקורו מאילן כזה‪.‬‬ ‫עם אליעזר שאת העודף שישאר אחר הקנייה‬ ‫ת‪ .‬יש אומרים שאם אחר שהופשר האתרוג‬ ‫המשך בעמ' ב'‬ ‫הגדלים שם אשר לעולם לא יוציאו תמרים‪,‬‬ ‫זכר ונקבה‪ ,‬ואם לא ינטעו כן לא יחיו‪ ,‬כי‬ ‫נאה‪ .‬וכעין זה כתב בשו"ת כתב סופר (סי'‬ ‫‪ 1‬התמונה של האתרוג כפי‬ ‫ולפי שמין עץ זה נקרא תמר‪ .‬וכן כתב‬ ‫בכל המינין כולם גם בצמחים גם בדומם‬ ‫קכב) שטעם פסול כבוש באתרוג הוא‬ ‫שנשמר משנה שעברה‪.‬‬ ‫בשו"ת מנחת אלעזר (ח"ה סי' ח) שאף לולבים‬ ‫מצינו בדרך הטבע זכר ונקבה'‪ .‬ובחזון‬ ‫משום שנשתנה טעמו לטעם אחר ויצא‬ ‫שו"ת חסד יהושע‬ ‫‪2‬‬ ‫הגדלים בהרים או בארצות קרות או בחוף‬ ‫איש (כלאים סי' ב אות יח) מבואר בפשיטות‬ ‫מתורת אתרוג‪ ,‬ולא עצם הכבישה פוסלת‬ ‫(מהדו"ת סי' יא)‪ ,‬שו"ת עולת‬ ‫הים שאינם מוציאים פירות מחמת האקלים‬ ‫שלולב הבא מעץ זכר כשר לברכה כיון‬ ‫אלא משום שאינו נחשב אתרוג‪ .‬ועיי"ש‬ ‫יצחק (ח"ב סי' קמ)‪ ,‬תורת ד'‬ ‫הרי הם כשרים לכתחילה‪ ,‬ופוק חזי מאי‬ ‫שהוא מוציא פירות‪ ,‬וכתב שאף הלולבים‬ ‫באגרות משה שאף שלא ברור לנו שכן‬ ‫מינים (ח"א שו"ת סי' כד) בשם‬ ‫עמא דבר‪ .‬אך כתב שראה לזקינו בעל השם‬ ‫הבאים מעץ הנקבה כשרים‪ ,‬שכיון שמותר‬ ‫טבע האתרוג‪ ,‬שהרי יש גם פירות שאינם‬ ‫הגר"ש ואזנר והגרי"ש‬ ‫שלמה ואביו בעל הדרכי תשובה שהיו‬ ‫להרכיב את הנקבה בזכר הרי הם מין אחד‬ ‫מתקלקלים בהקפאה [וממה שאירע כן‬ ‫אלישיב‪ ,‬שאף שאנו רואים שמתעפש‬ ‫מחמירים לקחת לולבים מעצים שגדלים‬ ‫וכולם נקראים בשם 'כפות תמרים'‪ .‬וראה‬ ‫פעם אחת אין לידע בבירור‪ ,‬שאולי היתה‬ ‫האתרוג לאחר כמה ימים שהוציאוהו‬ ‫בהם תמרים‪ ,‬וכך הוא נוהג אם אפשר לו‪.‬‬ ‫באשל אברהם (ניימארק‪ ,‬מהדורה שנייה פירות‬ ‫סיבה אחרת במה שנתקלקל] מ"מ עד שלא‬ ‫מההקפאה אין הכרח לומר שנולדה בו‬ ‫וראה בשו"ת רבי עקיבה יוסף (או"ח ח"ב סי‬ ‫גינוסר סי' נז) שהיה פשוט לו שהלולבים‬ ‫נדע יש לחוש ולפסול מספק‪.‬‬ ‫ריעותא בהקפאה‪ ,‬וכל שנראה מבחוץ בריא‬ ‫תיג) שהאריך להוכיח שלולבים אלו כשרים‪,‬‬ ‫הבאים מהנקבה כשרים כיון שעץ זה מוציא‬ ‫‪ 4‬בעצי הדקל ישנם שני סוגי עצים‪ ,‬עצים‬ ‫ושלם אפשר להכשירו‪.‬‬ ‫והביא מהגהות רא"מ הורוביץ (סוכה לב‪ :‬ד"ה‬ ‫את הפירות הראויים לאכילה‪ ,‬וכתב שאף‬ ‫זכרים ועצים נקבות [וכמבואר כל זה ברש"י‬ ‫‪ 3‬שו"ת אגרות משה (או"ח ח"א סי' קפה‪,‬‬ ‫תנא) שכתב שכמו בערבות אין צריך דוקא‬ ‫לולבי הזכר כשרים שכיון שמותר להרכיבם‬ ‫(פסחים נג‪ .‬ד"ה בדניסחני‪ ,‬ובדף נו‪ .‬ד"ה רב אחא)‬ ‫יו"ד ח"ב סי' כא)‪ .‬שמצוי בפירות שנשמרים‬ ‫ערבות שגדלים על הנחל‪ ,‬ורק ששמם נקרא‬ ‫בנקבה הרי הם מין אחד‪.‬‬ ‫ובתוס' (מנחות עא‪ .‬ד"ה מרכיבין)]‪ .‬העצים‬ ‫בהקפאה שבתוך ימים מועטים מהוצאתם‬ ‫כן כיון שרובם גדלים על הנחל‪ ,‬הכא נמי‬ ‫‪ 5‬בשו"ת שאלת שלמה (סי' סג) כתב להוכיח‬ ‫הזכרים מייצרים פירות שאינם ראויים‬ ‫מההקפאה הם מרקיבים‪ ,‬כיון שההקפאה‬ ‫בלולב אין צריך לולב הגדל מאילן שמוציא‬ ‫מכמה מקומות שעצי דקל הגדלים במדבר‬ ‫לאכילה‪ ,‬בנוסף הם מייצרים פרחים שבהם‬ ‫גורמת שינוי בפרי [כמו שרואים שיש מיני‬ ‫תמרים אלא ששמו כן כיון שעל הרוב הוא‬ ‫ואינם מוציאים תמרים כלל‪ ,‬הרי הם כאילן‬ ‫נמצאת אבקה‪ ,‬העוברת על ידי הרוח לעצים‬ ‫פירות שנשתנה טעמם ומראם לריעותא‬ ‫מגדל תמרים‪ .‬וכן הוכיח מדברי הגמרא‬ ‫סרק‪ ,‬ואין יוצאים בלולביהם את מצות‬ ‫הנקבות‪ ,‬ועל ידי זה עצי הנקבה מגדלים‬ ‫לאחר ההקפאה]‪ ,‬ויתכן שאף האתרוג כך‪,‬‬ ‫(ב"ב פ‪ ):‬מה ארז אין עושה פירות‪ ,‬אף צדיק‬ ‫נטילת לולב‪ ,‬וכן כתב באשל אברהם (שם)‪.‬‬ ‫פירות טובים למאכל‪ .‬וראה ברבינו בחיי‬ ‫וא"כ פסול האתרוג אפילו קודם שהרקיב‪,‬‬ ‫אין עושה פירות‪ ,‬לכך נאמר תמר‪ ,‬ומבואר‬ ‫אמנם החתם סופר (סוכה לד‪ ):‬כתב שנוהגים‬ ‫(ויקרא כג מ) שביאר שהתורה אמרה 'כפות‬ ‫לפי שהוא כמו אתרוג שנימוח בשרו‬ ‫שעצם האילן קרוי תמר‪ ,‬וכן הביא ראיה זו‬ ‫במקומו בלי פקפוק לקחת מהלולבים‬ ‫תמרים' ולא 'כפות תמר'‪' ,‬לפי שהם שנים‬ ‫בפנים‪ ,‬שפסול אפילו אם צורתו החיצונית‬ ‫לתגובות‪:‬‬ ‫לשאלות בהלכה‪:‬‬ ‫א‬ ‫‪9917936@gmail.com‬‬ ‫‪ 02-803-9999‬שלוחה ‪rav@abiryaakov.com | 8‬‬ ‫הלכה למעשה‬ ‫תשובות ממורינו הרב שליט”א המשך מעמ' א'‬ ‫מציע לקונה יש בזה גם משום איסור אונאה‬ ‫זאת‪ ,‬כי לכאורה זהו שימוש בדפנות הסוכה‬ ‫כריתת ענפי עץ פרי לסכך כשיש לו‬ ‫וגזל‪ ,‬אך גם אם המחיר הוא אותו מחיר ועושה‬ ‫שהוקצו למצוותם‪ ,‬לצורך שאינו המצווה‪,‬‬ ‫סכך אחר‬ ‫'מצג שווא' כדי להרשים את הקונה כאילו‬ ‫שהרי הסוכה פסולה כעת‪.‬‬ ‫בחצר ביתנו עץ פרי עם פירות יפים ופרחים‪,‬‬ ‫האתרוג נשמר במיוחד עבורו‪ ,‬יש כאן איסור‬ ‫ת‪ .‬מותר להיכנס ולנוח בצל דפנות הסוכה‬ ‫אף אחד לא משתמש בפירות הללו אבל‬ ‫גניבת דעת‪.9‬‬ ‫שנותרו עומדות לאחר שהוסר הסכך‪.8‬‬ ‫לא נוגעים בעץ כי הוא עץ פרי‪ .‬את סוכתנו‬ ‫הגדולה אנו מסככים בקביעות במחצלות‬ ‫רכישת אתרוג בשיק‬ ‫'גניבת דעת' ביצירת מצג שווא של‬ ‫קנים כמקובל בזמנינו‪ .‬השנה נארח אורחים‬ ‫קניתי מסוחר אתרוגים כמה וכמה אתרוגים‬ ‫אתרוג מובחר‬ ‫חשובים מחו"ל ובני הבית הציעו שלפחות‬ ‫עבורי ועבור בניי וחתניי‪ ,‬שילמתי על‬ ‫כבר עשרים שנה שאני מוכר אתרוגים ברמות‬ ‫ביום טוב הראשון כדאי שהסוכה תיראה‬ ‫האתרוגים בשיק‪ ,‬ביודעי שהסוחר לא יטרח‬ ‫הידור גבוהות‪ ,‬מכמה סוחרים‪ ,‬לאנשים 'מביני‬ ‫יותר 'חיה' ולשם כך הציעו לכרות כמה וכמה‬ ‫לפדותו עד אחרי החג‪ ,‬וכך הסתדר לי היטב‬ ‫עניין'‪ .‬מטבע הדברים במשך השנים הצטברו‬ ‫ענפים מעץ הפרי על פירותיהם ופרחיהם‬ ‫עם יתר ההוצאות‪ .‬למעשה שמעתי שיש‬ ‫אצלי לקוחות קבועים שחלקם‪ ,‬מתוך שיחם‬ ‫ולשלב אותם בסכך בין המחצלות וכדומה‪.‬‬ ‫מחמירים שלא נכון לשלם בשיק‪ ,‬וביקשתי‬ ‫ושיגם‪ ,‬התברר לי שאין להם מושג מימינם‬ ‫האם זו סיבה מספקת שלא ייחשב 'בל‬ ‫מהמוכר לשלם לו גם פרוטה בשביל הקנין‪,‬‬ ‫ומשמאלם בענייני הידור ארבעת המינים‪,‬‬ ‫תשחית'?‬ ‫הוא הסכים ושילמתי לו עשרה שקלים‬ ‫אלא שרוצים להרשים את בניהם או את‬ ‫ת‪ .‬הפוסקים כתבו להקל לסכך סוכה בענפי עץ‬ ‫במעמד הקנין‪ .‬לאחר מעשה הסתפקתי האם‬ ‫המתפללים בבית הכנסת‪ ,‬ויש כאלו שקונים‬ ‫פרי‪ .6‬בנידון דידן שכבר מסכך בקנים ורוצה‬ ‫יש בכך תועלת שהרי ודאי לא סמך המוכר‬ ‫את האתרוג היקר רק כדי 'להרשות לעצמם'‬ ‫את ענפי הפירות לנוי בלבד‪ ,‬יש להסתפק ונכון‬ ‫דעתו על הסכום הפעוט הזה?‬ ‫בשביל ההרגשה הטובה‪ ,‬דברים שאנשים‬ ‫להחמיר‪.7‬‬ ‫'רגילים' לא יכולים להרשות לעצמם‪ .‬אחד‬ ‫ת‪ .‬א‪ .‬כתבו כמה מהפוסקים שכדי לצאת ידי‬ ‫מהם הוא הנגיד ר' טרפון‪ ,‬שמגיע לקנות‬ ‫חובת מצוה דאורייתא צריכים לקנות את‬ ‫אצלי בקביעות אתרוג במחיר של למעלה‬ ‫ישיבה בצל דפנות סוכה שסככה הוסר‬ ‫ארבעת המינים בקנין שמועיל מהתורה‪ .10‬ב‪.‬‬ ‫מ‪ 1000-‬דולר‪ ,‬ואני שומר לו את האתרוג‬ ‫ברוח ונפסלה‬ ‫נחלקו האחרונים בגדרו של 'שיק'‪ ,‬אם הוא‬ ‫המובחר כבר מהמיון הראשון‪.‬‬ ‫בליל יו"ט ראשון של סוכות התחוללה‬ ‫כשטר חוב או רק 'הוראה לבנק'‪ ,‬או שהוא קנין‬ ‫בפועל‪ ,‬השנה לא הצלחתי לשמור עבורו‬ ‫במושב הקטן סערת רוחות ורעמים‪ .‬עם שחר‬ ‫גמור‪ .11‬לכן לכתחילה עדיף לקנות ארבעת‬ ‫אתרוג באמת טוב‪ .‬יש אצלי אתרוג שנראה‬ ‫התברר שבכמה סוכות הסכך התרומם ברוח‬ ‫המינים בכסף‪ .‬ואם קונה את ארבעת המינים‬ ‫מהודר מקופיא‪ ,‬אבל כמותו יש לי עוד עשרה‬ ‫ונפל‪ .‬בחזור מהתפילה התעכבו דוד וחברו‬ ‫בשיק יכתוב תאריך פירעון לפני חג הסוכות‪,‬‬ ‫ולמען האמת אינו מיוחד‪ .‬הבעיה היא שאם‬ ‫בבית הכנסת‪ .‬החבר סיפר לדוד שסוכתו‬ ‫ואם המוכר לא יפדה את השיק לפני סוכות יש‬ ‫אציע לר' טרפון אתרוג אחד מני עשרה‪ ,‬הוא‬ ‫נפסלה בלילה‪ ,‬ודוד הזמינו להתארח אצלו‬ ‫לומר שקונה את ארבעת המינים בקנין חצר‪,‬‬ ‫פשוט יעזוב את המקום וילך לחפש אתרוג‬ ‫בסעודת יו"ט‪ .‬בדרך מבית הכנסת לביתו של‬ ‫מכיון שיש למוכר אפשרות לפדות את השיק‬ ‫במקום אחר‪ .‬האם מותר לי לקחת את אחד‬ ‫דוד קפחה השמש בעוז‪ .‬הדרך הייתה ארוכה‪,‬‬ ‫מסתמא אינו מקפיד‪ .12‬ג‪ .‬מה שנתן עשרה‬ ‫האתרוגים ולשים אותו בצד במגרה מיוחדת‬ ‫ולשבת בספסל בשמש לא היה מעשי‪ .‬החבר‬ ‫שקלים במעמד הקנין‪ ,‬נחלקו הפוסקים אם‬ ‫כדי ליצור את הרושם כאילו מדובר במשהו‬ ‫הציע להיכנס ולשבת כמה דקות בסוכתו‬ ‫הדבר מועיל כקנין כסף‪ ,‬ומידי ספק לא יצאנו‪.13‬‬ ‫ממש מיוחד ששמרתי עבורו?‬ ‫הפסולה‪ ,‬שדפנותיה עדיין הצלו על רוב‬ ‫המשך בעמ' ד'‬ ‫ת‪ .‬במידה והאתרוג אינו שווה את המחיר בו‬ ‫ככל שטחה‪ .‬דוד הסתפק האם מותר לעשות‬ ‫הוא רק הוראה לבנק לתת כסף‪ ,‬שכותב‬ ‫בכלל ההנאות האחרות שנאסרו‪ ,‬ומשום‬ ‫אסורים כל שמונת ימי החג‪ ,‬בין עצי‬ ‫בספר מעיל שמואל (פסחים לט‪ ).‬מחתנו של‬ ‫השיק הרי הוא כותב לבנק שמי שיביא את‬ ‫כן מותר לנשים לשבת בסוכה אף שאינם‬ ‫דפנות בין עצי סכך וכו'‪ ,‬וברמ"א‪ :‬ואפילו‬ ‫רע"י שלזינגר הגאון רבי דוד בהר"ן זצ"ל‪.‬‬ ‫החתימה שלו יתנו לו כמו שכתב שם‪ ,‬ואם‬ ‫מחויבות בה‪ ,‬וכן מותר לשבת בה בשעת‬ ‫נפלה הסוכה‪ ,‬אסורים ולא מהני בה תנאי'‪.‬‬ ‫וכן כתב בשו"ת הר צבי (או"ח ח"ב סי' קח)‪.‬‬ ‫כן החתימה היא בשביל הבנק‪ .‬ב‪ .‬בשו"ת‬ ‫גשמים‪ ,‬אף שאין בכלל ישיבה כזאת קיום‬ ‫ובמשנה ברורה (שם סק"ה) ביאר שגם‬ ‫‪ 6‬איסור קציצת עצי פרי מפורש בגמרא‬ ‫מנחת יצחק (ח"ה סי' עו) ובבצל החכמה (ח"ו‬ ‫מצווה‪ ,‬כיון ששימושי דירה לא נאסרו כלל‬ ‫לדעת הסוברים שאיסור התורה אינו‬ ‫(ב"ק צא‪-:‬צב‪ .‬ועוד) וברמב"ם (עשה נז ופ"ו‬ ‫סי' לה)‪ ,‬ובאבן ישראל (ח"ח סי' צא) כתבו כי‬ ‫בסוכה‪ ,‬ורק הנאות אחרות שאינם שימושי‬ ‫נוהג לאחר שנפלה הסוכה‪ ,‬נשאר איסור‬ ‫ממלכים) ולא הוזכר בטור (עיין ט"ז יו"ד קטז‬ ‫שיק הוא כמו שטר חוב‪[ .‬ולענין שט"ח‬ ‫דירה אסורים בסוכה‪ .‬ולדבריו גם באופן‬ ‫מדרבנן משום שהוקצתה בתחילת החג‪.‬‬ ‫סק"ו שהעיר על זה)‪ .‬אף לצורך מצוה לא‬ ‫על עצמו ראה פת"ש סי' קצ סק"ב]‪ .‬ג‪.‬‬ ‫זה שהסכך שמעל הסוכה הוסר לגמרי‪ ,‬אין‬ ‫אמנם יש לדון האם הישיבה בצל הדפנות‪,‬‬ ‫מצאנו שהותר בהחלט‪ ,‬ודנו הפוסקים‬ ‫דעת הגרי"ש אלישיב (הו"ד בספר מכירת‬ ‫איסור לשבת ולנוח בסוכה‪ ,‬כיון ששימוש‬ ‫כשהן נשארות במקומן ובתפקידן כדפנות‪,‬‬ ‫לגבי בניית סוכה‪ ,‬ובפנים יפות (דברים כ יט)‬ ‫חמץ כהלכתו פט"ו הערה ו) כי שיק הוא כמו‬ ‫זה הוא בכלל שימושי דירה‪.‬‬ ‫נכללת באותו איסור‪ ,‬ובט"ז (סק"ג) כתב‬ ‫הביא את הפסוק בנחמיה 'ויביאו עלי זית'‬ ‫'סיטומתא' (הסכמת הסוחרים דהיינו כל צורת‬ ‫‪ 9‬אף שרואה את האתרוג למול עיניו ויכול‬ ‫שההיקש שמצינו בין סוכה לחגיגה הוא‬ ‫המובא בגמרא (סוכה לז‪ ,).‬ומבואר שם 'עלי‬ ‫קנין שדרך הסוחרים לקנות על ידו מועיל מדין‬ ‫להיווכח אם הוא מיוחד או לא‪ ,‬אין די בכך‬ ‫ללמד שלא ליטול מן הסוכה לצורך‬ ‫זית לסוכה'‪ .‬ונראה מזה שמותר לכרות‬ ‫סיטומתא‪ ,‬ראה שו"ע חו"מ סי' רא)‪.‬‬ ‫כדי להתיר את מעשי המוכר‪ ,‬כי טיב‬ ‫הנאה באופן המבטל את קדושתה‪ ,‬אבל‬ ‫ענפים של עצי פרי‪ ,‬וכן התירו במקום‬ ‫אין להסתמך ברכישת ארבעת‬ ‫‪12‬‬ ‫האתרוגים משתנה משנה לשנה והנגיד‬ ‫אין לאסור כל הנאה מהסוכה‪ ,‬ולכן מותר‬ ‫מצוה בשו"ת בית יצחק (שמלקיס יו"ד ח"א‬ ‫המינים על קנין 'חצר' או קנין 'יד'‪ ,‬שבדרך‬ ‫חושב שאתרוג זה מיוחד בשנה זו‪ .‬חשש‬ ‫להישען עליה ולהניח עליה דברים‪ ,‬כשאינו‬ ‫סי' קמב אות ב) ובשו"ת קנין תורה ח"ג (סי'‬ ‫כלל מועילים מדאורייתא‪ ,‬מפני שרוב‬ ‫רמאות וגניבת דעת מצוי במסחר זה של‬ ‫נוטל דבר מן הסוכה ואינו מבטל את‬ ‫ח) וכ"כ בשו"ת הר צבי (אור"ח ח"ב סי' קא)‪.‬‬ ‫הסוחרים אינם מקנים בלב שלם כל עוד‬ ‫האתרוגים‪ ,‬ועל הסוחר המוכר להיזהר‬ ‫קדושתה‪ .‬וכן כתב המשנה ברורה (סק"ד)‪:‬‬ ‫וראה בתשובות והנהגות (ח"א סי' שעו) שדן‬ ‫לא קיבלו את התשלום‪ ,‬וממילא אין הקנין‬ ‫בזה שלא לרמות הקונה‪ ,‬והמפתה דעת‬ ‫'היינו דרך ביטול שבזה תבטל קדושתה‪,‬‬ ‫בעיקר השאלה אם יש בקציצת ענפי אילן‬ ‫חל אף אם נעשו בו קניינים שבדרך כלל‬ ‫הקונה על אתרוג של גידול נאה ואינו עונה‬ ‫אבל בעוד שהיא קיימת אין איסור הנאה‬ ‫פרי איסור בל תשחית‪ ,‬והביא שבשו"ת בית‬ ‫מועילים מדאורייתא‪ ,‬וכ"כ בשו"ת שבט‬ ‫על גדר 'הדר' של ארבעת מינים שקבלו‬ ‫ממנה‪ ,‬כגון לסמוך עליה או להניח עליה‬ ‫יצחק (שם) משמע שיש איסור דאורייתא‪,‬‬ ‫הלוי (ח"ז פג) שעל פי רוב אין המוכר מכוון‬ ‫חכמינו ז"ל‪ ,‬יש בזה משום גניבת דעת (ראה‬ ‫שום דבר כיון שעדיין קדושתה עליה'‪ .‬ולפי‬ ‫אך בשו"ת שאילת יעבץ (ח"א סי' עו) ובספר‬ ‫להקנות בקנין חצר עד שיקבל את הכסף‪,‬‬ ‫שו"ע חושן משפט סי' רכח ס"ו)‪.‬‬ ‫זה בנידון שלנו הישיבה מותרת‪ ,‬שהרי‬ ‫שבעים תמרים מוכח שעל ידי גוי אין חשש‬ ‫וכן מדייק מהמטה אפרים עיי"ש‪ .‬אך‬ ‫‪ 10‬ומן התורה קנין כסף מועיל במטלטלין‪,‬‬ ‫היושבים אינם נוטלים דופן‪ ,‬אינם מפרקים‬ ‫סכנה כלל‪ ,‬ונוסף לזה בשו"ת דובב מישרים‬ ‫באופן זה שנתן לו את האפשרות לפרוע‬ ‫ותיקנו חכמים שאינו קונה עד שימשוך‬ ‫אותה‪ ,‬אינם מעבירים אותה למקום אחר‬ ‫(ח"א סי' קלד) ובבית יצחק (הנ"ל) העלו להקל‬ ‫לפני החג אינו מקפיד שלא להקנות לו‬ ‫כמבואר בשו"ע (חו"מ סי' קצח ס"א)‪ .‬וכתב‬ ‫ואינם מייחדים את עציה לתשמיש חדש‪,‬‬ ‫במקום מצוה‪ ,‬וכ"כ בדברי חיים (ח"ב יו"ד‬ ‫בקנין חצר‪ ,‬וכן פסק באור לציון (ח"ד לו)‪.‬‬ ‫בספר מחנה אפרים (הלכות מכירה‪ ,‬קנין‬ ‫הדפנות עומדות כפי שעמדו‪ ,‬והם נהנים‬ ‫סימן נט)‪ ,‬ולכן במקום צורך יכול לבקש מגוי‬ ‫‪ 13‬נחלקו הסמ"ע (סי' קצ סק"א) והט"ז (שם)‬ ‫משיכה סי' ב)‪ ,‬שכדי לצאת ידי חובת ארבעה‬ ‫מן ההגנה שהן מספקות במקום עמידתן‪.‬‬ ‫שיחתוך לו הענפים באילני מאכל ואין בזה‬ ‫בגדר קנין כסף‪ ,‬שהסמ"ע נקט שקנין כסף‬ ‫מינים 'לכם'‪ ,‬צריך לקנות קנין המועיל‬ ‫אמנם בשו"ת עונג יום טוב (סי' מט) כתב‬ ‫איסור‪ ,‬ויש בזה שלושה תנאים‪ :‬א‪ .‬ענף‪.‬‬ ‫הוא ב'כסף שווי'‪ ,‬כלומר‪ ,‬שהכסף קונה רק‬ ‫מדאורייתא לכן ישלם לפני שימשוך‪,‬‬ ‫להקשות איך מותר להמשיך לשבת‬ ‫ב‪ .‬ע"י גוי‪ .‬ג‪ .‬ובמקום מצוה‪ .‬ועיין באורך‬ ‫כשנתן את הכסף כתמורה לשווי הדבר‬ ‫וכ"פ במשנה ברורה (סי' תרנ"ח סק"י)‪ .‬וראה‬ ‫בסוכה כשגשמים יורדים‪ ,‬והרי בזמן‬ ‫בדרכי תשובה (סוף סימן קט סקנ"א)‪ .‬וכן‬ ‫הנקנה או כתחילת פירעון‪ ,‬אבל אם נתנו‬ ‫בשו"ת אבני נזר (אור"ח סימן תצד) שהעלה‬ ‫הגשמים פטור מן הסוכה ונמצא שנהנה‬ ‫העלה להקל בשו"ת יחוה דעת (ח"ה סי' מו)‬ ‫רק לשם מעשה קנין אינו מועיל‪ ,‬וכן‬ ‫להלכה שלקנות לולב במשיכה סגי‪.‬‬ ‫מהסוכה בזמן שלא מקיים מצוה‪ ,‬ומבואר‬ ‫וכתב שבמקום שאפשר יקצוץ על ידי גוי‪.‬‬ ‫פסק החזו"א (ליקוטים סי' ט' סק"ט) להלכה‪,‬‬ ‫‪ 11‬ראה בפתחי חושן (הלואה פרק י סעיף יג)‬ ‫בקושייתו שסובר שכל הנאה מהסוכה‬ ‫‪ 7‬כאן שלדברי השואל יש לו סוכה כשרה‬ ‫והוסיף לבאר דאם נתן הכסף בתורת‬ ‫שמאריך בדיני שיק בזמננו‪ .‬ושלש דעות‬ ‫בזמן שאין בה קיום המצוה הרי היא בכלל‬ ‫ומהודרת ומחצלות לכסות אותה‪ ,‬אלא‬ ‫קנין ולא בתורת תחילת פירעון‪ ,‬הר"ז‬ ‫מצינו בדין זה‪ :‬א‪ .‬בשו"ת הר צבי (חו"מ‬ ‫איסור הנאה מעצי הסוכה‪ ,‬אף על פי שאין‬ ‫שלנוי הסוכה הוא רוצה לערב בין הסכך‬ ‫ממש כחליפין שכנגד פרוטה זו שקיבל‬ ‫סי' קטז) ובשו"ת שבט הלוי (ח"ז סי' רכב)‬ ‫בהנאה זו ביטול קדושתה‪ .‬ובקהילות‬ ‫ענפים אלו‪ ,‬יש להסתפק אם גם לנוי מצוה‬ ‫משתעבד ליתן את שלו‪ ,‬והרי נפסק בהדיא‬ ‫ובמשנה הלכות (חי"ט סי שכז) ובתשובות‬ ‫יעקב (סוכה סי' ז) כתב לתרץ שייחוד הסוכה‬ ‫התירו כמו בסוכה עצמה‪.‬‬ ‫שאין חליפין קונין במעות‪ .‬אולם הט"ז‬ ‫והנהגות (ח"ג תמז ועיי"ש) נקטו כי שיק‬ ‫הוא לדירה‪ ,‬ולכן אין הנאת הדירה עצמה‬ ‫‪ 8‬בשו"ע (או"ח סי' תרלח ס"א) 'עצי סוכה‬ ‫לתגובות‪:‬‬ ‫לשאלות בהלכה‪:‬‬ ‫‪9917936@gmail.com‬‬ ‫‪ 02-803-9999‬שלוחה ‪rav@abiryaakov.com | 8‬‬ ‫ב‬ ‫מכתלי בית ההוראה‬ ‫תשובה ממורינו הרב שליט”א‬ ‫המשך מעמ' א'‬ ‫הם וקרקע אינה נגזלת‪ ,‬שהרי קנאום בכבוש’‪.‬‬ ‫שלא יקצץ הישראל בעצמו אחד מארבעה מינים שבלולב‬ ‫כאשר קיים תובע מסוים המראה שטר‪ ,‬רישום‪ ,‬חזקה או‬ ‫והנה שיטת הבית יוסף מפורסמת היא שאין לנהוג‬ ‫מקרקע הנכרי‪ ,‬אלא יניח לנכרי לקצוץ ויקנה ממנו‪.‬‬ ‫הליך משפטי פעיל?‬ ‫קדושת שביעית בפירות נכרים‪ ,‬ודן בזה בכמה מקומות‬ ‫דין זה אינו אלא במקום שיש להניח שאכן הישראל‬ ‫האם קרקע שלא עובדה מעולם נחשבת הפקר‪ ,‬או שמא‬ ‫(כס”מ פ”ד הכ”ט‪ ,‬שו”ת אבקת רוכל סי’ כד‪ ,‬ב”י יו”ד סי’ שלא סעי’ יט)‪,‬‬ ‫שהקרקע נגזלה ממנו כבר התייאש‪ ,‬אולם במקום שבו בעל‬ ‫יש לחשוש שהיא שייכת לאדם שאינו ידוע? האם אפשר‬ ‫והשווה בין קרקעות שקנאם הנכרי מישראל‪ ,‬לבין קרקעות‬ ‫הקרקע עדיין אינו יודע שנקטפו ענפיו‪ ,‬או שהוא מוחה‬ ‫לומר שהיא שייכת באופן פרטי ליהודי קדמון מכוח נחלת‬ ‫שמוחזקות בידיהם‪ .‬כפי שהוכיח בכסף משנה (שם)‬ ‫ותובע את חלקתו‪ ,‬אי אפשר להניח בפשיטות שהיה ייאוש‬ ‫ארץ ישראל‪ ,‬וממילא אין עדיפות לטענת הערבי?‬ ‫מהמעשה ברבי יהושוע בן לוי המובא בירושלמי (שביעית‬ ‫קודם הקציצה‪.‬‬ ‫האם העובדה שהמגדל עצמו קנה את השתילים ונטעם‬ ‫פ”ט) שסתם אדמותיהם כבושות הם על ידי אבותיהם מידי‬ ‫ואכן בביאור הלכה (שם ד”ה שלא יקצץ) דן במנהג שמשי‬ ‫מקנה לו בעלות על השיחים והענפים? ואם הסוחר כבר‬ ‫ישראל‪ ,‬ובכל זאת אין צורך לנהוג בהם קדושת שביעית‪.‬‬ ‫קהילות שהיו הולכים וקוצצים ערבות בלא לקבל רשות‬ ‫קצץ את ההדסים ומכרם לאחרים‪ ,‬האם הקונים זכו בהם‬ ‫ולשיטתו ודאי שכיבוש הנכרי בארץ ישראל מהווה קנין‬ ‫מבעל השדה‪ ,‬ואין לדמות זה להני אוונכרי בגמרא‪ ,‬משום‬ ‫מכוח ייאוש ושינוי רשות?‬ ‫בגוף הקרקע‪ .‬וכך ביאר דבריו בתשובת מהרי”ט (ח”א סי’‬ ‫שכאן בעל השדה כלל לא ידע על הקציצה‪ .‬ייאוש הבא רק‬ ‫שאלה נוספת הועלתה‪ ,‬האם מותר למוכר המתחרה‬ ‫מג) שכתב‪‘ :‬או מן המלך שכבש את הארץ דכיבוש הוי קנין‬ ‫לאחר שייוודע לו הדבר הוא ‘ייאוש שלא מדעת’‪ ,‬שאינו‬ ‫לפרסם ברבים שהסחורה של חברו ‘חשודה בגזל’‪ ,‬או שמא‬ ‫בדמים‪ ,‬ולא שהוא גזל בידו'‪.‬‬ ‫מועיל‪ .‬ומסקנתו שאין להקל אלא כשנוטלים רשות מבעל‬ ‫מאחר שיש לו רווח ממוני בהוצאת המתחרה מן הכולל‪,‬‬ ‫ואילו שיטת הגאונים‪ ,‬שאדם המבקש להקנות מטלטלין‬ ‫השדה או מן השומר‪ ,‬או כאשר ידוע שהמקום הפקר לכל‪.‬‬ ‫עליו לשתוק עד שיוכיח את דבריו בבירור?‬ ‫בקניין אגב קרקע יכול להיסמך שיש לו ארבע אמות קרקע‬ ‫עוד כתב שם הביאור הלכה (ד”ה בעצמו)‪ ,‬שהחשש‬ ‫תשובה‪:‬‬ ‫בארץ ישראל להקנות אגבם את המטלטלין‪ ,‬כי קרקע אינה‬ ‫הכללי של ‘סתם נכרים גוזלי קרקעות’ אינו מוחלט בכל‬ ‫נגזלת והיא בבעלות היורשים החוקים צאצאיהם של בני‬ ‫דור ומקום‪ .‬וכתב בשם הביכורי יעקב (סק”ז) שבמקום‬ ‫‘שטחים’ אינם שטר בעלות‬ ‫ישראל‪.‬‬ ‫שבו הקרקעות מוחזקות לבעליהן על פי הסדרי המלכות‪,‬‬ ‫ההלכה אינה מכריעה בעלות פרטית לפי כינוי פוליטי‬ ‫וזה לשון תלמיד רש”י בספר האורה (ח”ב סימן קנה‪ ,‬שו”ת‬ ‫ואין הנכרים מוחזקים כגוזלי קרקע‪ ,‬אפשר להקל לישראל‬ ‫שניתן לאזור‪ ,‬לפי זהות הלאום של המחזיק או לפי עצם‬ ‫הרשב”א ח”ז סי’ תכה‪ ,‬כל בו סי’ קכח‪ ,‬ועוד) ‘מצא רבי (‪-‬רש”י)‬ ‫לקצוץ ברשות הבעלים‪ .‬אולם הביאור הלכה מסיים שבזמן‬ ‫העובדה שהקרקע מצויה מעבר לקו מסוים‪ .‬השאלות‬ ‫בתשובת הגאונים‪ ,‬שאלה‪ ,‬מה שכותבין בשטרות ובמתנות‬ ‫של הפרעות ושינויים ‘יש להתבונן מאוד בזה‪ ,‬ותלוי לפי‬ ‫הקובעות הן‪ :‬מי בעל הזכות הממונית בחלקה המסוימת‪,‬‬ ‫ונתנו לו ארבע אמות קרקע בחצרי‪ ,‬ומי שאין לו קרקע‬ ‫המקום’‪.‬‬ ‫מכוח מה הוא מחזיק בה‪ ,‬האם ניתנה רשות למגדל‪ ,‬והאם‬ ‫היאך כותבו‪ ,‬וראה שהשיבו שאמר שאף על פי שאין לו‬ ‫יש אדם אחר המוחה וטוען לבעלות מוכחת‪.‬‬ ‫בהמשך (ד”ה אלא יקצצנו עכו”ם) הוסיף הביאור הלכה‬ ‫קרקע בזמן הזה יכתוב וכמאן דאית ליה קרקע דמי‪ ,‬דאין‬ ‫לגבי מי שקונה מאריס בלא ידיעת בעל הגינה שאין לסמוך‬ ‫באותה מידה‪ ,‬אסור להקל בגזל מפני שהטוען לבעלות‬ ‫לך כל אחד מישראל שאין לו קרקע בארץ ישראל‪ .‬שהרי‬ ‫הוא גוי‪ .‬וכמו שפסק בשולחן ערוך (חושן משפט סימן שנט‬ ‫שהבעלים מוחל מן הסתם‪ ,‬ובלא רשות אין הלולבים‬ ‫גוים שהחזיקו בה ולכדוה אין להם חזקה‪ ,‬דקיימא לן קרקע‬ ‫וההדסים נחשבים ‘לכם’ ביום הראשון‪ ,‬ובשאר הימים יש‬ ‫סעיף א) שאסור לגזול אפילו כל שהוא‪‘ ,‬בין מישראל בין‬ ‫אינה נגזלת ואינה נחמסת לעולם‪ ,‬וארץ ישראל בחזקתינו‬ ‫בזה משום מצווה הבאה בעבירה‪.‬‬ ‫מעכו”ם’‪ .‬לכן‪ ,‬אם יתברר שחלקה מסוימת שייכת לאדם‬ ‫עומדת לעולם‪ ,‬ואף על פי שאין אנו שולטין בה’‪ .‬וכ”כ‬ ‫ערבי והוא לא נתן רשות לנטוע או לקטוף בה‪ ,‬אין היתר‬ ‫לכאורה דברים אלו נוגעים לנידון שאלתנו‪ .‬כאשר קיימת‬ ‫בראב”ן (סימן עט)‪.‬‬ ‫ליטול את ענפיה מפני שהיא בארץ ישראל או מפני‬ ‫משפחה ערבית הטוענת לבעלות‪ ,‬המגישה התנגדויות‬ ‫וכך מצאנו בתוספת ביאור בשם רב נחשון גאון (מהר”ם‬ ‫שהבעלים אינו יהודי‪.‬‬ ‫ומבקשת למנוע את הכניסה לשטח‪ ,‬אין כאן ייאוש‪.‬‬ ‫מרוטנבורג פראג סימן תקלו)‪‘ :‬ואם תאמר‪ ,‬נטלוה הגוים ואנן‬ ‫המחאה מלמדת שהבעלים אינם מוותרים על זכויותיהם‪.‬‬ ‫ברם‪ ,‬מאותה הלכה יש לנו גם ללמוד שלא להפקיע‬ ‫בגלות‪ ,‬קיי”ל לרבנן דקרקע אינה נגזלת ובחזקת ישראל‬ ‫אמנם‪ ,‬בהרבה מהמקרים‪ ,‬מסתבר שהנכרים מתייאשים מן‬ ‫את ממונו של המגדל היהודי על סמך סיסמה כללית‪.‬‬ ‫היא‪ ,‬וארץ ישראל נקראת על שם ישראל‪ ,‬דאפי’ בזמן‬ ‫הקרקע‪ ,‬ועכ”פ מכל הגידולים שצמחו שם‪.‬‬ ‫אין בעלותו מתבטלת מפני שמאן דהו כינה את מקום‬ ‫שישראל שרויים על אדמתן אין להם רשות למכור שדותיהן‬ ‫הגידול ‘קרקע כבושה’‪ .‬הטוען לזכות בחלקה מסוימת צריך‬ ‫לצמיתות‪ ,‬שנאמר והארץ לא תמכר לצמיתות וגו’‪ ,‬וכתיב‬ ‫[והנה כאשר סוחר נאמן אומר שהמינים גדלו במטע‬ ‫להעמיד טענה ביחס לאותה חלקה‪ ,‬ולא ביחס לאזור שלם‪.‬‬ ‫לד’ הארץ ומלואה‪ ,‬ועתידים אנו לחזור עליה ולירש אותה'‪.‬‬ ‫מוסדר‪ ,‬המגדל מחזיק בקרקע ברשות‪ ,‬אין תביעה מסוימת‬ ‫ואין ריעותא ידועה‪ ,‬נראה שאין הקונה צריך לחשוש שמא‬ ‫‘ולקחתם לכם ביום הראשון’‬ ‫רבה של טבריה הגאון רבי משה קלירס בספרו תורת‬ ‫פלוני אלמוני הוא בעל הקרקע האמיתי‪ .‬גם עצם האפשרות‬ ‫בשולחן ערוך (או”ח סי’ תרמט ס”א) נפסק שכל ארבעת‬ ‫הארץ (ח"ב באורים פ”ג אות סה) יצא לבאר אריכות לשון רב‬ ‫שמא מישהו יגיש בעתיד טענה אינה יוצרת ‘ספק גזל’‪.‬‬ ‫המינים פסולים כשהם גזולים או גנובים‪ ,‬אף לאחר ייאוש‪,‬‬ ‫נחשון‪ ,‬כי מה שהוסיף שנקראת על שם ישראל‪ ,‬לומר‬ ‫כמעט כל מקרקעין יכולים להיות נושא לטענה כלשהי‪.‬‬ ‫כל עוד לא חל קניין המפקיע את חיוב השבת החפץ עצמו‪.‬‬ ‫שאפילו להסוברים דאם נשתקע שם הבעלים מועיל יאוש‬ ‫אין לנו לחשוש לטענות שלא באו לעולם ושאין להן בסיס‬ ‫ביום הראשון הפסול נובע מדין ‘לכם’‪ ,‬שדרשו חז”ל (סוכה‬ ‫בקרקע‪ ,‬בארץ ישראל אינו כן‪ ,‬שארץ ישראל שנקראת על‬ ‫נראה לעין‪ .‬החובה לברר היא רק כאשר מופיעה ריעותא‬ ‫כט‪‘ ):‬ולקחתם לכם’ – ‘משלכם’‪ .‬וכתב בביאור הלכה (שם‬ ‫שם ישראל לא נקרא נשתקע שם הבעלים‪ .‬ומה שכתב‬ ‫ממשית]‪.‬‬ ‫ד”ה בגזול ובגנוב) שהדין שווה בגזל מישראל ובגזל מגוי‪ ,‬ומה‬ ‫עוד‪ ,‬שאפילו בזמן שישראל שרויים על אדמתם אין להם‬ ‫שנגנב מן הגוי פסול עד שישלם ויפייס את בעליו‪.‬‬ ‫רשות למכור שדותיהן לצמיתות‪ ,‬שנאמר והארץ לא‬ ‫אין חוששים שכל קרקע בארץ שייכת ליהודי‬ ‫שאיננו יודעים מיהו‬ ‫בשאר ימי החג שהחיוב הוא מדרבנן‪ ,‬אין דין ‘לכם’ ‪,‬‬ ‫תמכר לצמיתות‪ ,‬כונתו שאין מועיל ייאוש בארץ ישראל‬ ‫ולדעת הרמב”ם (הלכות סוכה ולולב פ"ח הל' ט‪ ,‬שו"ע שם ס"ה)‬ ‫אף שישראל התייאשו ממנה‪ ,‬ואפילו אם נאמר שיאוש‬ ‫והנה הטענה שהעלה המגדל‪ ,‬שמאחר שהמקום לא היה‬ ‫ארבעה מינים גזולים כשרים בשאר הימים‪ ,‬אך הרמ"א‬ ‫מועיל בקרקע‪ ,‬מכל מקום בארץ ישראל שאין רשות‬ ‫בשימוש‪ ,‬מסתמא הוא שייך ליהודי קדמון מנחלת הארץ‪,‬‬ ‫למכור לצמיתות אין יאוש שלהם מועיל‪ .‬ומה שכתב עוד‪,‬‬ ‫(שם) הביא שהמנהג לפסול גזול כל שבעת הימים משום‬ ‫אינה מספקת בסיס לבעלות פרטית‪ .‬ואם זו טענתו הרי‬ ‫מצוה הבאה בעבירה‪ .‬ומכל מקום‪ ,‬כתב המשנה ברורה (שם‬ ‫ועתידין אנו לחזור עליה ולירש אותה‪ ,‬כוונתו שאין ישראל‬ ‫שהקרקע שייכת לצאצאיו של אותו יהודי קדמון‪ ,‬ולא‬ ‫מתיאשים כלל מארץ ישראל‪ ,‬שהם מקוים תמיד לחזור‬ ‫למתנחל שנכנס לשדהו‪ .‬אכן‪ ,‬ארץ ישראל ניתנה לעם‬ ‫סקל"א) שגם לשיטת הרמב"ם שבדיעבד הוא כשר למצוה‬ ‫אליה ולירש אותה‪.‬‬ ‫ישראל‪ ,‬אך יש להפריד בין זכותו הכללית של עם ישראל‬ ‫אין מברכים עליו‪ ,‬משום 'בוצע ברך ניאץ ה'‪ .‬בשו"ע שם‬ ‫בארץ לבין בעלותו הפרטית של אדם מסוים בחלקה‬ ‫(ס"א) הביא בשם יש מי שאומר‪ ,‬שגזלן בעצמו אינו יוצא ידי‬ ‫וכתב שעדיין היה מקום לומר שלא נחלקו הגאונים‬ ‫חובה כל שבעת ימים מחמת שהיא מצוה הבאה בעבירה‪,‬‬ ‫שיש לגויים קנין כיבוש מלחמה בארץ ישראל וכדעת ספר‬ ‫מסוימת‪ .‬אך אין אדם יכול לומר‪‘ :‬מכיוון שהארץ שייכת‬ ‫לישראל‪ ,‬חלקה זו שייכת לי או ליהודי בלתי ידוע‪ ,‬ולכן‬ ‫אבל הקונים ממנו יוצאים ידי חובה בשאר הימים חוץ מיום‬ ‫התרומה הסמ"ג והבית יוסף‪ ,‬אלא שלשיטתם זה מועיל‬ ‫ראשון‪( ,‬ודעת השו"ע לדינא ראה בביאור הלכה סעיף ה ד"ה מפני‬ ‫דווקא כקניין פירות‪ ,‬אבל קנין הגוף של ארץ ישראל נשאר‬ ‫מותר לי להשתמש בה’‪.‬‬ ‫גזל)‪.‬‬ ‫של עם ישראל וכנזכר‪ ,‬אך כתב שמלשונם שכתבו 'קרקע‬ ‫רק נראה שעיקר טענת המגדל היא‪ ,‬שהקרקע אינה‬ ‫אינה נגזלת' משמע שסברו שכיבוש מלחמה אינו מועיל‬ ‫של הנכרי שהרי זו ארץ נחלת האבות‪ ,‬אך גם אינה שייכת‬ ‫לפיכך‪ ,‬כאשר ועד הכולל רוכש מינים עבור הציבור‪ ,‬אין‬ ‫כלל בארץ ישראל‪ .‬ואפשר להוסיף על דבריו ששתיקת‬ ‫ליהודי מסוים כי בנאבד שם הבעלים מהקרקע מועיל‬ ‫מקום לומר‪' :‬לכל היותר יהיה ספק ביום הראשון‪ ,‬ובשאר‬ ‫הגאונים שלא הזכירו כלל שיש איזה זכות לגויים מצד‬ ‫ייאוש גם בקרקע (תוספות סוכה ל‪ :‬ד”ה וקרקע‪ ,‬ועיין נתיבות סי’‬ ‫הימים ודאי מותר'‪ .‬השאלה נוגעת הן לבעלות הנדרשת‬ ‫כיבוש הארץ וסתמו לראות בהם כשאר כל הגזלנים‪ ,‬ניכר‬ ‫שעא סק”א)‪ ,‬ובטלה הזכייה שהייתה לאותו יהודי וצאצאיו‬ ‫ביום הראשון‪ ,‬הן למצוה הבאה בעבירה‪ ,‬הן לברכה‪ ,‬והן‬ ‫שהיה פשוט לפניהם לגמרי שאין ארץ ישראל של הכובש‬ ‫בחלקה זו‪ ,‬וידוע שחלוקת הארץ שלעתיד לבוא תהיה‬ ‫לעצם האיסור לסייע בהפצת רכוש שנלקח שלא כדין‪.‬‬ ‫מכח המלחמה‪ ,‬רק גזל הוא בידם‪.‬‬ ‫שונה‪ ,‬ולעת עתה חזרה החלקה לזכות של כלל ישראל‪,‬‬ ‫סוחרי ההדסים שקצצו מקרקעות של נכרים‬ ‫וכתב בתורת הארץ שכן מבואר בכפתור ופרח (פ”ד עמ’‬ ‫וכיון שהיא קרקע שותפות רשאי כל שותף ליהנות ממנה‬ ‫בגמרא (סוכה ל‪ ).‬מסופר כי רב הונא הורה לסוחרי‬ ‫לב)‪ ,‬שאחר שהביא דברי הירושלמי (כלאים פ”ז ה”ד) שאמרו‬ ‫ככל ושותף אחר אינו עושה כן‪.‬‬ ‫ההדסים שלא יקצצו הם עצמם את ההדסים מקרקעות‬ ‫אע”פ שאין קרקע נגזלת יש יאוש לקרקע‪ ,‬כתב‪‘ :‬והאמת‬ ‫אכן‪ ,‬כנגד טענת המגדל מצינו הרבה פוסקים שסוברים‬ ‫הנכרים‪ ,‬אלא יניחו לנכרים לקצוץ ואחר כך יקנו מהם‪.‬‬ ‫שיש שנוי רשות‪ ,‬אבל יאוש אין שם‪ ,‬ונוסחאות תפלתנו‬ ‫שהגויים קנו את קרקע ארץ ישראל בקניין כיבוש מלחמה‬ ‫והטעם הוא‪ ,‬מפני ש’סתם נכרים גזלני ארעתא נינהו‪,‬‬ ‫וברכותינו יוכיחו’‪ .‬והיינו שתמיד אנו מתפללים להשי”ת‬ ‫שקונה קרקע‪ ,‬ואם כן אפילו הייתה הקרקע של ישראל‪ ,‬כבר‬ ‫וקרקע אינה נגזלת’‪ .‬והיינו‪ ,‬שאף שהנגזלים כבר התייאשו‬ ‫שיחזירנו לארצנו‪ ,‬וגם אנו מברכים בונה ירושלים וכדומה‪,‬‬ ‫זכו בה גויים‪ .‬כך כתב בספר התרומה (הל’ ארץ ישראל עמ’ סב)‬ ‫מהקרקע‪ ,‬אולם קרקע אינה נקנית ביאוש‪ ,‬ולפיכך‪ ,‬כאשר‬ ‫וע”כ שאין אנו מתייאשים מארץ ישראל‪.‬‬ ‫לגבי תרומות ומעשרות מפירות נכרים בארץ ישראל‪ ,‬כתב‪:‬‬ ‫הישראל יקצוץ מן המחובר‪ ,‬יהיה הוא גוזל בעצמו את‬ ‫והחולק הגדול על רב נחשון גאון‪ ,‬הוא רב האי גאון‬ ‫‘דשפיר קונין קרקעות על כבוש‪ ,‬אפילו גופו של ישראל‬ ‫ההדס מבעל הקרקע‪ ,‬והיאוש יחול רק לאחר שהגיע לידו‪,‬‬ ‫(תשובות הגאונים הרכבי סימן ר) אך גם טעמו אינו משום‬ ‫מ”וישב ממנו שבי”‪ ,‬ואחרי שכבשום עכו”ם או מישמעאלים‬ ‫וביאוש לבד קיימא לן שאינו קונה‪ .‬אך כאשר הנכרי קוצץ‬ ‫שכבר זכו הגויים בקרקע בקניין כיבוש מלחמה‪ ,‬כי אם‬ ‫או מישראל‪ ,‬לא היה בו ישראל אחרי כן שיש לחוש שקנו‬ ‫ולאחר מכן מוכר לישראל‪ ,‬יהיה היאוש בידי הנכרי ושינוי‬ ‫מפני שאין סומכים בקניין אגב על קרקע שהזוכה בכלל‬ ‫הקרקעות והעכו”ם גזלום מהם’‪ .‬וכן כתב הסמ”ג (עשין קלג‬ ‫רשות בידי הישראל‪ ,‬ויקנה אותם ביאוש ושינוי רשות‪.‬‬ ‫לא יכול לעשות בה שימוש שאינה ברשותו‪ ,‬ובדעת רב‬ ‫ד”ה ישראל שמכר)‪‘ :‬שאין להחמיר ולומר שגויים גוזלי קרקע‬ ‫הלכה זו הובאה ברמ”א (שם ס”א) שכתב שיש ליזהר‬ ‫המשך בעמ' ה'‬ ‫לתגובות‪:‬‬ ‫לשאלות בהלכה‪:‬‬ ‫ג‬ ‫‪9917936@gmail.com‬‬ ‫‪ 02-803-9999‬שלוחה ‪rav@abiryaakov.com | 8‬‬ ‫הלכה למעשה‬ ‫תשובות ממורינו הרב שליט”א המשך מעמ' ב'‬ ‫עוד יש לברר מצד עצם הכנסתו לסוכה‪ ,‬שהרי‬ ‫ת‪ .‬גם אם כבר התקדרו השמים בעננים וניכר‬ ‫נשים בעניית אמן על ברכת לישב‬ ‫הזהירו בספרים שלא להכניס גוי לסוכה‪,‬‬ ‫שגשמים צפויים לרדת בקרוב‪ ,‬אין את ההיתר‬ ‫בסוכה ושהחיינו‬ ‫האם אזהרה זו נאמרה גם במי שמאמין בה'‬ ‫של 'מצטער' ואין היתר לצאת מהסוכה כל זמן‬ ‫ומבקש להיכנס לברית ישראל‪ ,‬אלא שעדיין‬ ‫נשים שיוצאות ידי חובה בקידוש של הבעל‪,‬‬ ‫שאין יורדים גשמים ממש‪ .16‬ויש שהורו להקל‬ ‫האם יכולות לענות אמן אחר ברכת 'לישב‬ ‫לא הושלם גיורו?‬ ‫בזה לעניין שינה‪ ,‬שאם השמים מתקשרים בענני‬ ‫בסוכה' בקידוש או שהוא הפסק בין הקידוש‬ ‫ת‪ .‬כל עוד שהגוי לא התגייר עם מילה וטבילה‬ ‫גשם‪ ,‬אפילו עדיין אין יורדים גשמים‪ ,‬רשאי‬ ‫לטעימת היין?‬ ‫כדין‪ ,‬אסור להזמינו ביום טוב משום גזירת‬ ‫לישן בביתו‪ ,‬כי אין דרך אדם ללכת לישן במקום‬ ‫חז"ל שמא ירבה בשבילו‪ .20‬יש מי שהורה שאם‬ ‫שנראה בעליל שיתרטב באמצע שנתו‪ .17‬אמנם‬ ‫ת‪ .‬יש פוסקים שהורו שעניית האמן נחשב‬ ‫מטרת האירוח היא לשם לימוד מותר להזמינו‬ ‫גם למקילים אין לסמוך על התחזית בלבד‪,‬‬ ‫הפסק‪ ,14‬אך נהגו שעונות אמן ואין לחוש בזה‬ ‫ליום טוב‪ .21‬גם בימי חול המועד‪ ,‬יש להימנע‬ ‫ואם עדיין לא נראים בשמים עננים והיתכנות‬ ‫משום הפסק‪.15‬‬ ‫מלהכניסו לסוכה‪ ,‬כמו שהזהיר בספר שפתי‬ ‫של ירידת גשמים‪ ,‬אין להקל כי פעמים הרבה‬ ‫כהן (על התורה פרשת אמור)‪ ,‬מפני שהיא 'צלא‬ ‫שהדבר משתנה‪ .18‬לעניין שינה‪ ,‬אין הבדל בין‬ ‫חיוב שינה בסוכה כשצפויים גשמים‬ ‫דמהימנותא' ומחמת כן הקדושה בורחת‪.22‬‬ ‫ליל יום ראשון לשאר הלילות‪.19‬‬ ‫לפי תחזית מזג האוויר‪ ,‬צפויים לרדת גשמים‬ ‫עזים במהלך ליל יום טוב ראשון של סוכות‪.‬‬ ‫נזכר באמצע הלל שלא בירך 'שהחיינו'‬ ‫אירוח מועמד לגיור ביום טוב ובסוכה‬ ‫בשעה שבני הבית עומדים ללכת לישון עדיין‬ ‫אדם שנטל לולב בברכה ביום הראשון‪ ,‬ולאחר‬ ‫בביתי מתארח מפעם לפעם גוי הנמצא‬ ‫לא יורד גשם‪ ,‬אולם ייתכן שבהמשך הלילה‬ ‫שהתחיל לקרוא את ההלל נזכר שלא בירך‬ ‫בתהליך גיור כהלכה‪ .‬לקראת חג הסוכות‬ ‫יתעוררו בגלל טפטוף הגשמים וייאלצו‬ ‫ברכת 'שהחיינו' על נטילת הלולב‪ ,‬האם יכול‬ ‫ביקש לבוא ולהתארח אצלנו בחג‪ ,‬ולהכיר‬ ‫להכניס את המיטות והמצעים לבית ולהמשיך‬ ‫לברך באמצע ההלל‪ ,‬או שימתין לברך בנטילת‬ ‫מקרוב את מצוות החג והנהגותיו‪ .‬נסתפקתי‬ ‫לישון שם‪ .‬האם חייבים להתחיל לישון בסוכה‬ ‫לולב למחרת?‬ ‫אם מותר להזמינו לסעודות יום טוב‪ ,‬שהרי‬ ‫כיון שעכשיו לא יורד גשם‪ ,‬או שמא החשש‬ ‫ת‪ .‬יכול לברך את ברכת החיינו בהלל בין‬ ‫אסרו חכמים להזמין נכרי ביום טוב‪ ,‬גזירה‬ ‫אולי יבואו גשמים נחשב כבר עתה כ'מצטער'‬ ‫הפרקים‪ ,23‬ואם נזכר לאחר אמירת ההלל‪ ,‬יברך‬ ‫'שמא ירבה בבישול בשבילו'‪ .‬האם העובדה‬ ‫הפטור מן הסוכה? והאם יש להחמיר בזה‬ ‫המשך בעמ' ו'‬ ‫למחרת כשנוטל את הלולב‪.24‬‬ ‫שהוא עומד להתגייר משנה את דינו?‬ ‫בלילה הראשון יותר מבשאר לילות החג?‬ ‫מתוכנן אינה ניתרת מאליה רק משום‬ ‫או משום שהתחזית לא הייתה מדויקת‪.‬‬ ‫‪ 16‬בגמרא (סוכה כט‪ ).‬מבואר שאדם‬ ‫שגדר קנין כסף הוא כסף קנין‪ ,‬וכן פסק‬ ‫שהיוזמה הראשונה הייתה של האורח‪.‬‬ ‫‪ 19‬הריטב"א‬ ‫(סוכה כז‪ .‬ד"ה ומצינו למדין)‬ ‫שהיה אוכל בסוכה‪ ,‬ירדו גשמים ונכנס‬ ‫הנתיבות (שם סק"ב)‪ ,‬ולשיטתם קנה בנתינת‬ ‫בביאור הלכה (סימן תקיב סעיף א‪ ,‬ד"ה 'אסור‬ ‫הביא בשם אחד מגדולי צרפת שמחייב‬ ‫לביתו‪ ,‬אינו חייב לחזור לסוכה באמצע‬ ‫עשרת השקלים‪ .‬ומ"מ מידי ספיקא לא‬ ‫להזמינו') כתב‪ ,‬שמדברי השיטה מקובצת‬ ‫לישון בסוכה בלילה הראשון‪ ,‬אף בירידת‬ ‫סעודתו כשפסק הגשם‪ .‬על כך כתב‬ ‫מפקינן‪.‬‬ ‫בשם הרשב"א משמע שאפילו כשעלולה‬ ‫גשמים‪ ,‬וטעמו הוא‪ ,‬שהחיוב של אכילה‬ ‫הריטב"א (שם ד"ה ת"ר היה אוכל)‪ ,‬שגם‬ ‫‪ 14‬בשו"ת יביע אומר (ח"ט סימן ס) העלה‪,‬‬ ‫להיגרם איבה‪ ,‬אין בכך היתר להזמינו‪.‬‬ ‫בלילה הראשון נלמד בגמרא (שם) בגזירה‬ ‫כאשר רואה שהגשמים עומדים לבוא‬ ‫שאין לנשים לענות על ברכת לישב בסוכה‬ ‫אולם הביא מהפרי מגדים שכאשר הדבר‬ ‫שווה ט"ו ט"ו מאכילת מצה בפסח‪ ,‬ובכלל‬ ‫והשמים מתקדרים בעבים‪ ,‬רשאי לאכול‬ ‫בשעת הקידוש‪ ,‬וכן על ברכת שהחיינו‬ ‫נוגע לביטול שמחת יום טוב‪ ,‬יש להקל‬ ‫זה גם שינה בלילה הראשון ולעניין חיוב‬ ‫מחוץ לסוכה ולהשלים שם את סעודתו‪.‬‬ ‫בקידוש אם בירכה שהחיינו בהדלקת‬ ‫להזמינו לאכול ממה שהכין לעצמו‪.‬‬ ‫זה אין פטור של 'מצטער'‪ ,‬אמנם הריטב"א‬ ‫אולם בדעת תורה (סי' תרלט ס"ה)‪ ,‬תמה על‬ ‫נרות‪ ,‬היות ורוצה לשתות מהיין‪ ,‬שעניית‬ ‫‪ 21‬בשולחן שלמה (סימן תקיב‪ ,‬בהערה)‬ ‫דחה דבריו‪ ,‬וכן קיי"ל להלכה שהחיוב‬ ‫דברי הריטב"א שהם נגד דברי הפוסקים‪.‬‬ ‫אמן הוא הפסק בין בורא פרי הגפן שיצאה‬ ‫הביא בשם הגרש"ז אויערבאך שהורה‬ ‫בלילה הראשון הוא רק באכילה‪ ,‬ולענין‬ ‫וכן העלה בשו"ת שבט הלוי (ח"ז סי' קצא)‪,‬‬ ‫בו ידי חובה מהמקדש‪ ,‬שהרי כבר בירכה‬ ‫להקל בהזמנת גוי הנמצא בתהליך גיור‪.‬‬ ‫האיסור לישון מחוץ לסוכה אין הבדל בין‬ ‫ושכן משמע מהברכי יוסף (שם סק"ז‪ ,‬וראה‬ ‫שהחיינו‪ .‬וכן לגבי עניית אמן אחר לישב‬ ‫בין הטעמים שהובאו שם‪ ,‬שכאשר מטרת‬ ‫ליל ראשון לשאר הלילות‪.‬‬ ‫מה שתמה בשבה"ל שם בסתירת דברי המשנה‬ ‫בסוכה‪ ,‬היות שנשים אינן מברכות לישב‬ ‫האירוח היא ללמדו את מנהגי ישראל‪,‬‬ ‫‪ 20‬בגמרא (ביצה כא‪ ):‬אמר רבי יהושע בן‬ ‫ברורה)‪ .‬וכן הביא בספר אשרי האיש (פכ"ו‬ ‫בסוכה‪ ,‬אם כן עניית אמן לדידהו הוא‬ ‫אין לחשוש שיבשלו במיוחד בשבילו‪,‬‬ ‫לוי 'מזמנין את הנכרי בשבת‪ ,‬ואין מזמנין‬ ‫אות ל) בשם הגרי"ש אלישיב‪ .‬ובחיי אדם‬ ‫הפסק בין בפה"ג לטעימה‪ ,‬ולכן אינן‬ ‫אלא אדרבה‪ ,‬ילמדוהו שגם דבר זה‬ ‫את הנכרי ביום טוב‪ ,‬גזרה שמא ירבה‬ ‫(כלל קמ"ז ס"ז) פירש גם דברי הריטב"א‬ ‫רשאיות לענות אמן‪.‬‬ ‫אסור‪ .‬ההיתר הוא לגבי אירוח שמטרתו‬ ‫בשבילו'‪ .‬נמצא שאין איסור בנתינת האוכל‬ ‫שמיירי שנתקדרו השמים והגשמים כבר‬ ‫‪ 15‬כ"כ בשו"ת אגרות משה (ח"ד סי' כא‬ ‫להראות למועמד לגיור כיצד מקיימים את‬ ‫לנכרי‪ ,‬אלא שבהזמנתו לסעודת יום טוב‬ ‫יורדים והתחיל לאכול בביתו‪ ,‬ועל זה‬ ‫אות ט ובסי' קא אות א) עיי"ש‪ .‬לדעת הגרש"ז‬ ‫החג‪ ,‬ובכלל זה כיצד שומרים על איסורי‬ ‫חששו שיבואו לבשל במיוחד לכבודו‪.‬‬ ‫כתב הריטב"א‪ ,‬שלא רק מי שאכל בסוכה‬ ‫אויערבאך (שמירת שבת כהלכתה פמ"ח הערה‬ ‫המלאכה שבו‪ .‬לפי טעם זה‪ ,‬אין זו הזמנה‬ ‫בשבת‪ ,‬שהבישול אסור גם לצורך ישראל‪,‬‬ ‫וירדו גשמים ונכנס לביתו ופסקו גשמים‪,‬‬ ‫מב ונ) מדינא רשאיות לענות אמן על‬ ‫רגילה של אורח המבקשים להרבות‬ ‫לא גזרו גזירה זו‪ .‬וכן נפסק בשולחן ערוך‬ ‫שאין מחייבין אותו לחזור לסוכה לגמור‬ ‫ברכת שהחיינו ולישב בסוכה‪ ,‬כי כל שהוא‬ ‫בכבודו באמצעות הכנת תבשילים‬ ‫(או"ח סימן תקיב ס"א)‪ ,‬שאין מבשלים ביום‬ ‫סעודתו‪ ,‬משום שלא הטריחוהו לחזור‬ ‫מסדר הקידוש אינו הפסק‪ .‬ובספר הליכות‬ ‫נוספים‪ ,‬אלא שיתופו בהנהגת הבית כחלק‬ ‫טוב לצורך נכרי‪ ,‬ולפיכך אסור להזמינו‬ ‫לסוכה‪ ,‬אלא אף זה שלא טרח והתחיל‬ ‫שלמה (פ"ט אות ה) כתב שטוב שהנשים‬ ‫מלימודו‪.‬‬ ‫שמא ירבה בשבילו‪ .‬אולם עבדו ושפחתו‪,‬‬ ‫לאכול בביתו‪ ,‬אם פסקו הגשמים באמצע‬ ‫יכוונו באמן על שהחיינו שבקידוש על‬ ‫‪ 22‬בשפתי כהן על התורה (פרשת אמור‪ ,‬סוף‬ ‫שליח שנשלח אליו ונכרי שבא מאליו‪,‬‬ ‫סעודתו יכול לגמור סעודתו בביתו ואין‬ ‫מצות הסוכה‪ .‬שהרי כתבו הפוסקים שמה‬ ‫ד"ה 'ובזה אמרו')‪ ,‬כתב‪' :‬על כן צריך לשבת‬ ‫מותר להאכילם עמו‪ .‬החילוק הוא בין‬ ‫מטריחין להיכנס לסוכתו‪ .‬ולפי זה גם‬ ‫שאין מברכים שהחיינו בעשיית הסוכה‬ ‫בה באימה ויראה בבושה וענוה ולא ימשך‬ ‫הזמנה שיש בה חשש לתוספת בישול‬ ‫לדעת הריטב"א אם עדיין לא התחילו‬ ‫הוא משום שברכת שהחיינו שבקידוש‬ ‫אחר אכילה ושתיה שלא יבא לידי דברי‬ ‫לכבוד האורח‪ ,‬לבין האכלתו באופן שלא‬ ‫הגשמים לירד חייב לאכול בסוכה‪ .‬וראה‬ ‫בליל החג עולה גם על זה‪ ,‬וא"כ שפיר‬ ‫נבלה‪ ,‬ולא יכניס לתוכה עובד גילולים‪,‬‬ ‫חששו בו לכך‪ .‬במשנה ברורה (שם סק"א‪,‬‬ ‫בספר הסוכה (הוספות והערות לפרק לו אות א)‬ ‫יכולה לכוון על כך‪ ,‬שהרי זה לא נכלל‬ ‫שהסוכה היא צלא דמהימנותא ועובד‬ ‫סק"ב וסק"ד) מבואר‪ ,‬שהיתר מלאכת אוכל‬ ‫שדייק מדברי המשנ"ב שסובר כהחיי אדם‪,‬‬ ‫בברכתה בקידוש‪ ,‬ואף שאינה מחויבת‬ ‫גילולים לית ליה מהימנותא ואז בורחת‬ ‫נפש לא נאמר לצורך נכרי‪ ,‬מכוח הדרשה‬ ‫שבשער הציון (שם סקע"ד) הביא דבריו‪ ,‬וכן‬ ‫במצות הסוכה מ"מ רשאית להכניס עצמה‬ ‫הקדושה'‪ .‬דבריו הובאו בכף החיים (סימן‬ ‫'לכם ולא לנכרים'‪ .‬בשולחן ערוך (יו"ד‬ ‫ממה שכתב במשנ"ב (סקל"ג) לברך אפילו‬ ‫לחיוב ולברך‪ ,‬ובאופן זה ודאי עדיף טפי‬ ‫תרלט אות ו)‪ .‬ובפשטות כוונתו היא לכל גוי‬ ‫סימן רסח סעיפים ב‪ ,‬ג) נתבאר סדר הגיור‪,‬‬ ‫בשעה שהגשם יורד אם במקום שהוא‬ ‫להינצל מחשש הפסק‪ .‬וכן לענין ברכת‬ ‫ולאו דוקא לעו"ג‪.‬‬ ‫הכולל קבלת מצוות‪ ,‬מילה וטבילה כדין‪,‬‬ ‫יושב שם עדין אינו יורד עליו‪ ,‬שכל שכן‬ ‫לישב בסוכה‪ ,‬גם הנוהגות שלא לברך‪ ,‬מכל‬ ‫‪ 23‬כן הורה הגרש"ז אויערבאך לברך‬ ‫ורק לאחר השלמתו נעשה הגר כישראל‪.‬‬ ‫אם רק ניכר בעבים שעתיד הגשם לירד‪.‬‬ ‫מקום יכולות לכוון לצאת בברכה [אם‬ ‫שהחיינו בהלל בין הפרקים (הליכות שלמה‬ ‫לפיכך‪ ,‬השתתפותו בלימודי יהדות ורצונו‬ ‫‪ 17‬כ"פ הגר"נ קרליץ (חוט שני סוכות עמ' רמז)‬ ‫יושבות בסוכה]‪ ,‬כי רק לברך לעצמן אינן‬ ‫סוכות פי"א סעיף כ‪ ,‬דבר הלכה אות לד)‪ ,‬וכן‬ ‫הּכן להתגייר אינם מקנים לו כבר עתה‬ ‫שמי שהידיעה שהגשם צפוי להגיע אינה‬ ‫מברכות אבל יכולות לצאת באמן‪ .‬ובשו"ת‬ ‫דעת הגרי"ש אלישיב (קובץ תשובות‪ ,‬פסקים‬ ‫דין ישראל‪ .‬ממילא‪ ,‬אין להתיר עשיית‬ ‫מניחה לו לישון כראוי כבר עתה‪ ,‬והוא‬ ‫שבט הלוי (חלק ג סי' סט) נקט שעניית אמן‬ ‫ותשובות עמ' קסו)‪ .‬ומכל מקום‪ ,‬אם כבר עבר‬ ‫מלאכה ביום טוב לצורכו בטענה שהוא‬ ‫מוטרד מכך שיתעורר בבהלה‪ ,‬שמיטתו‬ ‫הוי הפסק‪ ,‬אך חילק בין ליל פסח וליל‬ ‫בהלל את הנענועים ועומד לפני יהללוך‪,‬‬ ‫עתיד להתגייר‪ .‬הכנת האוכל מראש‪,‬‬ ‫ומצעיו יירטבו‪ ,‬או שלאחר שיתעורר‬ ‫סוכות שאינו נחשב הפסק‪ ,‬לליל שבועות‬ ‫נראה שלא יברך‪ ,‬לפי המבואר בשער‬ ‫במשנה ברורה (שם סק"ג) כתב עוד‪' :‬ואינו‬ ‫ויעבור לבית לא יצליח לשוב ולהירדם‪,‬‬ ‫שהוא הפסק ולא תענה אמן‪ .‬וטעמו‪,‬‬ ‫הציון (סי' תרנא סקל"ב) שאפשר לברך רק‬ ‫מועיל מה שכבר הכינו כל צרכי סעודה‪,‬‬ ‫יש לו דין מצטער ופטור מהסוכה‪ ,‬וכ"כ‬ ‫שבליל פסח ברכת שהחיינו באה גם על‬ ‫לפני הנענועים‪ ,‬ובזה ודאי ה'שהחיינו'‬ ‫דיש לחוש שמא יבשל עוד בקדרה אחרת‬ ‫בשו"ת משנת יוסף (חי"ד סי' שכט)‪.‬‬ ‫המצה והמרור ובשעת ההדלקה מכוונת‬ ‫לא עדיף על ברכת הלולב עצמו‪ .‬אבל יש‬ ‫בשבילו'‪ .‬כלומר‪ ,‬אף שבשעת ההזמנה‬ ‫‪ 18‬לשון הריטב"א (שם) היא 'וראה גשמים‬ ‫רק על מצוות הדלקת נרות‪ ,‬וכן בליל סוכה‬ ‫שהעירו מדברי התוספות (סוכה לט‪ .‬ד"ה‬ ‫נראה שיש אוכל בשפע‪ ,‬עדיין חוששים‬ ‫באין ושמים מתקדרין בעבים'‪ .‬מדבריו אכן‬ ‫שהחיינו בא על יום טוב ועל מצות סוכה‪,‬‬ ‫עובר) שנראה שכל זמן שהלולב בידו נחשב‬ ‫שמתוך רצונו לכבד את אורחו יוסיף‬ ‫עולה שאין צורך להמתין לירידת הגשם‬ ‫והיא מכוונת בהדלקת נרות לצאת רק‬ ‫עדיין באמצע המצוה גם אחר הנענועים‪.‬‬ ‫עבורו תבשיל‪ .‬במשנה ברורה (שם סק"י)‬ ‫בפועל‪ ,‬אמנם דבריו הם כשרואים סימנים‬ ‫לידי יום טוב‪ ,‬ועדיין יש לה זכות שהחיינו‬ ‫ולדבריהם לכאורה ה"ה לעניין שהחיינו‪.‬‬ ‫הובאה הכרעת הט"ז‪ ,‬שאף בנכרי שכבר‬ ‫של גשם קרב‪ ,‬ולא על אפשרות רחוקה‬ ‫על סוכה‪ ,‬ונהי דבידיים אין לברך פעמיים‬ ‫‪ 24‬כמו שכתב במשנה ברורה (סי' תרנא‬ ‫הגיע מעצמו‪ ,‬אם בעל הבית מפציר בו‬ ‫לגשם‪ .‬גם תחזית מזג האויר המתפרסמת‬ ‫מ"מ שמיעת אמן עכ"פ לא הוי הפסק‪ .‬אך‬ ‫סקכ"ט) בשם החיי אדם (קמח יב) דאם לא‬ ‫שיאכל אצלו‪ ,‬חוזר החשש שמא ירבה‬ ‫יום קודם כידוע שלפעמים אינה‬ ‫בליל שבועות שברכת שהחיינו הוא רק על‬ ‫בירך שהחיינו ביום א' יוכל לברך אפילו‬ ‫בשבילו‪ .‬לפיכך‪ ,‬הסכמה מראש לאירוח‬ ‫מתממשת‪ ,‬או בגלל שמזג האויר משתנה‪,‬‬ ‫היום‪ ,‬פסק שלא תענה אמן‪.‬‬ ‫לתגובות‪:‬‬ ‫לשאלות בהלכה‪:‬‬ ‫‪9917936@gmail.com‬‬ ‫‪ 02-803-9999‬שלוחה ‪rav@abiryaakov.com | 8‬‬ ‫ד‬ ‫מכתלי בית ההוראה‬ ‫תשובה ממורינו הרב שליט”א‬ ‫המשך מעמ' ג'‬ ‫מכספו‪ ,‬יש לדון עוד בשאלה מי נעשה בעלים על אילן‬ ‫קובעים שאפילו קרקע ציבורית אינה נעשית של הכובש‪,‬‬ ‫סעדיה גאון כתב שקניין הרשאה מועיל להקנות אגב חלקו‬ ‫שנטע אדם בקרקע חברו בלא רשות‪.‬‬ ‫ואסור לו לספח אותה לארצו‪ ,‬או לבנות בה מבנים קבועים‬ ‫שבארץ ישראל‪ .‬גם בספר סדר הדין לרבי יהודה אלברצלוני‬ ‫יש שדייקו מדברי התוספות (ר”ה יג‪ .‬ד”ה ולא קציר)‬ ‫עבור האוכלוסייה שלהם‪ ,‬שזה נחשב לגזלת הארץ בידי‬ ‫(סימנים קד‪ ,‬קה) כתב שאין כותבים רק על 'קרקע ממש'‪,‬‬ ‫שהנוטע בקרקע חברו נשאר בעל הנטיעה והפירות‪ ,‬אף‬ ‫הכובש‪.‬‬ ‫ומשמע מדבריהם שהיא כמו כל קרקע גזולה שהיא שלו‬ ‫שהוא חייב לבעל הקרקע על הכחשת הקרקע והשימוש‬ ‫וראה בקובץ תשובות (ח"א סי ריז) שהגרי"ש אלישיב‬ ‫ואינה ברשותו‪ ,‬ולא הזכירו כלל צד שיש לגוים קנין כיבוש‬ ‫בה‪ .‬כך ביאר החתם סופר (שו”ת או”ח סימן קכח‪ ,‬ובגליון חת”ס‬ ‫דן לגבי הכיבוש הנאצי וכתב שאינם יכולים לזכות מדין‬ ‫מלחמה במה שכבשו את הארץ‪.‬‬ ‫או”ח סי’ תעג על המגן אברהם סקי”ד) לגבי גוי שזרע חיטים או‬ ‫כיבוש מלחמה‪ ,‬שזה היה פשע מלחמה ולא כיבוש‪ ,‬וכתב‬ ‫גם הרמב"ם (שלוחין ושותפין פרק ג הלכה ז) הביא את תקנת‬ ‫מרור או ארבעת המינים בקרקע שאינה שלו‪.‬‬ ‫שגם הכיבוש האמריקאי לא זכה בנכסי היהודים אחרי שלא‬ ‫הגאונים להקנות מטלטלין אגב ארבע אמות שיש כביכול‬ ‫כי הנה נתבאר בגמרא (ר”ה שם) שכאשר בני ישראל באו‬ ‫הייתה כוונתם לזכות בנכסי היהודים‪.‬‬ ‫לכל יהודי בארץ ישראל‪ ,‬וכתב על כך‪' :‬ודברים אלו דברים‬ ‫לארץ ישראל לא היה להם מנין להקריב את העומר‪ ,‬לפי‬ ‫אך באמת נראה פשוט שכדי שהיהודים יזכו בכיבוש‬ ‫קלים הן עד מאוד ורעועים‪ ,‬שזה מי יאמר שיש לו חלק‬ ‫שכל התבואה הקיימת הייתה ‘קציר נכרי’‪ .‬והקשו בתוספות‬ ‫הארץ בקרקעות של ארץ ישראל כלל אין צריכים לבוא‬ ‫בארץ ישראל‪ ,‬ואפילו הוא ראוי אינו ברשותו'‪ .‬וגם בדבריו‬ ‫מהמבואר בגמרא (ע”ז נג‪ ):‬שגוי שעבד עץ אשרה בארץ‬ ‫לדין קנין כיבוש מלחמה‪ ,‬שארץ ישראל ניתנה מבורא עולם‬ ‫יש לדייק שאינו חולק שאחר הכיבוש כלל אין קנין לישראל‬ ‫ישראל אינו יכול לאסורה על בני ישראל שנכנסו לארץ‪,‬‬ ‫לעם ישראל‪ ,‬ולכן הגם שכל עת שהגויים שולטים בה יש‬ ‫בארץ ישראל‪ ,‬רק חילק בין בעלות כללית של כלל ישראל‬ ‫כי הארץ שייכת כירושה לבני ישראל‪ ,‬ואין אדם אוסר דבר‬ ‫להם קנין בארץ מכח כיבוש מלחמה‪ ,‬כאשר בני ישראל‬ ‫בארץ לבין בעלות פרטית על אחוזה מסוימת‪.‬‬ ‫שאינו שלו‪ .‬ואם כן הוא הדין שהתבואה הגדלה בשדות‬ ‫יושבים בהם מיד היא חוזרת לבעלותם‪ .‬אלא שמסתבר‬ ‫ואכן החזו"א (שביעית סי' כא ס"ק ה ד"ה ר"מ) הסתפק האם‬ ‫ארץ ישראל אינה של הנכרי רק של ישראל‪ ,‬ומדוע נאמר‬ ‫שכל זה אינו באופן שבו גוי פרטי מחזיק בקרקע פרטית‪,‬‬ ‫קנין נכרי בקרקעות הארץ לאחר הכבוש מלחמה‪ ,‬חוזר‬ ‫בגמרא שהוא ‘קציר נכרי’‪ .‬ויישבו התוספות שעץ האשרה‬ ‫שעל זה אין היתר לסלקו‪ .‬שאין בזכות הכללית של ישראל‬ ‫למעמדו כפי שהיה מעת שהובטחה הארץ לאברהם אבינו‬ ‫אין לו בעלים‪ ,‬אך את החיטים שזרע הנכרי הגם שהקרקע‬ ‫בארץ כדי להפקיע זכות פרטית מוכחת של בעלים בן זמננו‬ ‫ע"ה‪ ,‬שהיה רק קנין פירות כפי שכתבו התוספות (ר"ה יג‪.‬‬ ‫אינה שלו‪ ,‬הנטיעה שלו‪.‬‬ ‫על הפירות שגדלו בקרקע שקנה או הגיע לידיו‪ .‬ואולם‪,‬‬ ‫ד"ה ולא קציר)‪ .‬או שלאחר שגלו ישראל יש לנכרים קנין גמור‬ ‫אך יש חולקים וסוברים שבעל הקרקע זוכה בנטיעה (ראה‬ ‫לאידך גיסא‪ ,‬בוודאי אין צורך לחשוש בכל רכישת הדסים‬ ‫בקרקעות הארץ‪ ,‬עד שישובו ישראל ויתנחלו בה‪ .‬וז"ל‪ :‬ויש‬ ‫בחידושי רבינו חיים הלוי מלוה פכ”א ה”א)‪ ,‬או ששניהם נעשים‬ ‫בארץ שמא המטע נטוע על חלקו של אדם מתקופת יהושע‬ ‫לעיין לאחר שגלו ישראל וקנו האויבים הארץ בכיבוש‬ ‫שותפים‪ .‬שלכאורה שורש דברי התוספות במה שמבואר‬ ‫בן נון‪.‬‬ ‫מלחמה ויאוש‪ ,‬ונשתקע שם בעלים‪ ,‬אי חשיבא הארץ של‬ ‫במשנה (בבא מציעא ק‪‘ ):‬שטף נהר זיתיו ונתנם לתוך שדה‬ ‫וראה עוד מה שהבאנו בהליכות המועדים (הלכות ארבעה‬ ‫ישראל מצד הבטחת שמו יתברך להשיבה אלינו והוי הגוף‬ ‫חבירו‪ ,‬זה אומר זיתי גדלו‪ ,‬וזה אומר ארצי גדלה‪ ,‬יחלוקו’‪.‬‬ ‫מינים פרק ו אות ה' ובהערות שם) מה שדנו הפוסקים לענין ארץ‬ ‫שלנו‪ .‬והלכך אף שכל יחיד כבר פקע קנינו מחלקו‪ ,‬מכל‬ ‫מבואר שכאשר יש עץ של אדם אחד‪ ,‬והקרקע של אחר‪,‬‬ ‫ישראל בזמנינו‪ ,‬שיש שעוררו על כך שכיון שארץ ישראל‬ ‫מקום יש לכל יחיד חלק בארץ מצד שנתנה לכל ישראל‬ ‫הדין הוא שיחלקו בפירות הרווח‪.‬‬ ‫נתחלקה לשבטים ואח"כ באו הגוים והגלו את ישראל‬ ‫ותתחלק לבאי הארץ לעתיד לבוא‪ .‬או דלמא שאין מתנתו‬ ‫וגזלוה‪ ,‬א"כ בידוע שהקרקע אינה של המחזיק בה אף אם‬ ‫של אברהם אע"ה אלא עד שנכנסו לארץ וזה כל אחד‬ ‫ולפי זה נראה לבאר שגם מה שכתבו התוספות ‘מכל‬ ‫הוא או אבותיו קנו אותה מהערבים שהחזיקו בה‪ ,‬ובשו"ת‬ ‫בשלו‪ ,‬אבל לאחר שגלו ופקע קניינם אין לישראל בה שום‬ ‫מקום יש לו במה שזרע’‪ ,‬שאין הכוונה שהכל של הנוטע‬ ‫מחזה אברהם (סי' קמב) כתב שאין חשש בזה‪ ,‬שהגוים‬ ‫קנין עד שישובו וינחלו‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫אלא רק שיש לו גם כן חלק‪ .‬ומאחר ויש לנכרי חלק‪ ,‬די‬ ‫בזה כדי שלא יהיה ראוי להביא ממנו את העומר‪ ,‬מה שאין‬ ‫קנאוה בכיבוש מלחמה ובטלה חלוקה הראשונה‪ ,‬וכן‬ ‫ודייק מדחיית הרמב"ם לדברי הגאונים שאף שיש‬ ‫כן באתרוג אם יש גם חלק שהוא גזול‪ ,‬שוב אין זה ‘לכם’‬ ‫נראה דעת החזון איש (חו"מ סי' א ס"ק כז) [וע"ע כלי חמדה‬ ‫לנכרים כיבוש מלחמה בשל ישראל‪ ,‬זהו דוקא בקרקעות‬ ‫והוא פסול‪ .‬וראה שם בלשון תוספות הרא”ש (שם) שמפורש‬ ‫(פר' כי תבא אות י) וחשוקי חמד (סוכה לג‪ ,]):‬אמנם בשו"ת‬ ‫מחוץ לארץ ישראל או במטלטלים אף בארץ ישראל‪ ,‬אך‬ ‫כוונת התוספות שיש לנוטע רק ‘חלק במה שזרע’‪ ,‬והרי אין‬ ‫להורות נתן (ח"ד סי' נג‪-‬נט) הביא שיש דעות בראשונים‬ ‫את ארץ ישראל גופא‪ ,‬כיוון שהובטחה לאברהם אבינו ע"ה‪,‬‬ ‫בכך כדי לסלק החיסרון של ‘לכם’‪.‬‬ ‫שכיבוש מלחמה אינו קונה בארץ ישראל‪ ,‬ועיי"ש שהאריך‬ ‫שוב אין לגויים בעלות על גוף הקרקע‪ ,‬כי אם קנין פירות‪.‬‬ ‫ובאמת בחידושי חתם סופר (ראש השנה יג‪ .‬על התוס' שם)‬ ‫בזה והעלה שאע"פ שיש עוד כמה טעמים להתירא‪ ,‬מ"מ‬ ‫ומכח מחלוקת זו העלה הגאון רבי משה קלירס בספרו‬ ‫כבר העיר שמלשון התוספות משמע שאין כל הנטיעה של‬ ‫למעשה נכון מאוד ליזהר שלא יקצוץ ארבעה מינים בעצמו‬ ‫תורת הארץ (ח"ב פרק ג סעיף ב‪ ,‬עמ' מז) וז"ל‪ :‬הקרקעות‬ ‫הנוטע‪ ,‬רק שיש לו בה חלק‪ ,‬וכתב שכן ביארו הטורי אבן‬ ‫בארץ ישראל [בין מקרקע שלו בין מקרקע של אחרים]‪,‬‬ ‫שכבשו עכו"ם מישראל בכיבוש מלחמה‪ ,‬יש אומרים דהוי‬ ‫(שם) ושו"ת כנסת יחזקאל (יו"ד סי' מא)‪ ,‬והביא דברי הגמרא‬ ‫אלא הוא יקצוץ לאחרים ואחרים יקצצו בשבילו‪ ,‬ואם קצץ‬ ‫כגזל בידם ולכו"ע אמרינן אין קנין‪ ,‬ויש אומרים דהוי כאילו‬ ‫שלכאורה עולה מהם שצריך להיות לנוטע חצי משבח‬ ‫לעצמו יתן לאחר במתנה ואח"כ יחזירהו לו‪.‬‬ ‫קנו הקרקע מישראל בכסף ושייך בזה הפלוגתא דיש קנין‬ ‫הנטיעה‪ ,‬אך כתב שבמסקנת הגמרא (ב"מ קא‪ ):‬הרי מבואר‬ ‫קרקע שלא עובדה אינה נעשית הפקר‬ ‫ואין קנין'‪.‬‬ ‫שאסור לבעל הנטיעה לעוקרה שבזה הוא מכחיש את‬ ‫והנה מה שהקרקע עמדה שוממה או בלתי מעובדת‬ ‫ועוד יש להוכיח מחלוקת זו ממה שנחלקו הראשונים‬ ‫הקרקע‪ ,‬אם כן גוף הנטיעה של בעל הקרקע‪ ,‬ויש לנוטע‬ ‫במשך שנים אינה הופכת אותה להפקר‪ .‬כמו שהבאנו‬ ‫אם יש דינא דמלכותא דינא בארץ ישראל‪ ,‬כי רבינו תם (אור‬ ‫רק זכות בשבח‪ .‬וראה עוד בשו"ת להורות נתן (ח"ד סי' נה)‪.‬‬ ‫מדברי הביאור הלכה (שם ד”ה שלא יקצץ) שהתיר נטילת‬ ‫זרוע ח"ג פסקי ב"ק‪ ,‬סימן תמז) התקשה מפני מה פשוט במשנה‬ ‫ערבות בלא רשות רק במקום ‘שידוע’ שהוא הפקר לכל‪.‬‬ ‫(גיטין נה‪ ):‬שהנכרים שגזלו קרקעות מישראל אחר חורבן‬ ‫גם בברכי יוסף (סימן תרמט אות ב) הביא את דברי‬ ‫ומצינו עוד בדיני הנהנה מקרקע חברו‪ .‬בשולחן ערוך‬ ‫בית שני נחשבו לגזלנים‪ ,‬והרי עשו זאת ע"פ המלכות ודינא‬ ‫התוספות הנזכרים‪ ,‬וכתב על פיהם‪‘ :‬לפום ריהטא נראה‬ ‫(חושן משפט סימן שסג סעיף ו) שאפילו בחצר שאינה עומדת‬ ‫דמלכותא דינא‪ .‬וכתב ליישב שחוק שחוקקו רק על ישראל‬ ‫דאי ידעינן דהעכו”ם הזה הוא נטע גנה זו‪ ,‬יכול ישראל‬ ‫להשכרה‪ ,‬אם הבעלים אמר למשתמש ‘צא’ והוא לא יצא‪,‬‬ ‫ואינו שוה לכולם‪ ,‬הוא דינא דגזלנותא‪.‬‬ ‫לקצץ‪ ,‬דאף דהקרקע גזולה‪ ,‬מ”מ מה שזרע הוא שלו’‪.‬‬ ‫אך סיים ששארו מהר”י זאבי סבר שהרמב”ם פליג‪ ,‬וכבר‬ ‫חייב המשתמש לשלם את מלוא השכר‪ .‬והיינו שאם‬ ‫אך רבי אליעזר ממיץ (אור זרוע שם) כתב לחדש שכל כח‬ ‫נתבאר שלכאורה אין כוונת התוספות לומר שכל פרי‬ ‫הבעלים מוחים בו על ישיבתו‪ ,‬מול מחאה מפורשת אין‬ ‫המלכות מצד הבעלות שלהם על קרקע הארץ שהבא לגור‬ ‫הנטיעה הוא של הנוטע‪.‬‬ ‫המשתמש יכול לומר שהמקום ממילא אינו מנוצל‪.‬‬ ‫בארץ המלך צריך לשלם לו על כך מיסים‪ ,‬וזה דווקא בשאר‬ ‫ולפי זה‪ ,‬כאשר בעלים פרטיים הודיעו למגדל שאינו‬ ‫כל הארצות השייכות למלכים ולכובשים‪ ,‬אך ארץ ישראל‬ ‫יורד לשדה חברו‬ ‫שייכת לעם ישראל ולא למלך הכובש של הארץ‪ .‬וכעין זה‬ ‫בדיני ‘יורד לשדה חברו ונטעה שלא ברשות’ ההלכה‬ ‫רשאי להיכנס ולהשתמש במקום‪ ,‬אין הוא יכול להשיב‬ ‫‘ממילא לא עשיתם כאן דבר’‪ .‬בעל הקרקע רשאי להחליט‬ ‫גם דעת הרשב"א והר"ן (נדרים כח‪.).‬‬ ‫היא שהנוטע יכול לדרוש החזר הוצאות או שיעור השבח‪.‬‬ ‫והנה לדעת ספר התרומה והסמ"ג והבית יוסף שהגויים‬ ‫ברם‪ ,‬זכותו לקבל תשלום על השבחת השדה אינה ראיה‬ ‫שלא לעבדה‪ ,‬לשומרה לעתיד או שלא לאפשר שימוש‬ ‫מסוים‪ .‬כמובן שדברים אלו נועדו רק לשלול את הטענה‬ ‫שקנו מן המלכים הכובשים הקרקע שלהם‪ ,‬עולה שהכיבוש‬ ‫שהוא רשאי להמשיך להחזיק בקרקע‪ ,‬למנוע מבעליה את‬ ‫הקנה למלך גוי את הקרקע של ארץ ישראל‪ ,‬ואם כן יהודי‬ ‫השימוש בה ולמכור את כל פירותיה‪ ,‬רק שיש לו שכר‬ ‫בדבר המקום השומם‪ ,‬אך אין בכך שום הוכחה לגבי‬ ‫הבעלות על הקרקע‪.‬‬ ‫הבא לגור בארץ של המלך חייב לשלם מיסים‪ ,‬ואם רוצה‬ ‫כפועל שטרח במלאכת בעל הבית‪ .‬אך ראוי להדגיש כי‬ ‫לגור בארצו חייב לקיים משפט המלך‪ .‬ומוכח שסברו כדעת‬ ‫הנידון של היורד לשדה חברו ונטעה הוא באדם שנטע‬ ‫הקרקעות ביהודה ושומרון‬ ‫הגאונים שארץ ישראל שייכת לעם ישראל ואין לכיבוש של‬ ‫עבור חברו ותובע על כך שכר‪ ,‬ולא כנידון דידן שאדם נטע‬ ‫כאשר באים לדון בקרקעות שנמצאות בשטחי יהודה‬ ‫מלך גוי קנין בארץ ישראל‪.‬‬ ‫עבור עצמו בשדה חברו‪.‬‬ ‫ושומרון‪ ,‬יש לדעת שיש סיווגים שונים של קרקעות באזור‪,‬‬ ‫והנה טעם דין כיבוש מלחמה שמועיל בקרקעות אפילו‬ ‫הנוטע עץ בחצר חברו או שותפיו‬ ‫ואין לערב ביניהם‪ .‬יש אדמות שהבעלות עליהן טרם‬ ‫שלא מועיל בהם קנייני גזלה וייאוש‪ ,‬הוא משום שכיבוש‬ ‫באופן שנטע עץ הדסים בחצר של שכנו ששתק לו ולא‬ ‫הוגדרה‪ ,‬ויש אדמות פרטיות של יהודים או של נכרים‪.‬‬ ‫מלחמה אינו גזל‪ ,‬וכלשון הרשב"א (גיטין לז‪‘ ):‬אינו דומה‬ ‫מיחה בידו‪ ,‬נחלקו השו”ע והרמ”א (חו”מ סימן קנג סעיף ב)‬ ‫כאשר הקרקע רשומה או מוחזקת כדין בידי אדם מסוים‪,‬‬ ‫חזקת מלחמה למחזיק בו בגזל’‪ .‬ונראה כוונתו שבזמן‬ ‫האם זכה מיד כי שתיקה לאלתר כמחילה‪ ,‬או שצריך טענה‬ ‫צריך לקבל את רשותו‪ .‬כאשר יש מחלוקת על תוקף השטר‪,‬‬ ‫מלחמה לא נחשב כיבוש לגזל שכן דרך המלכים‪ .‬וכמו‬ ‫שקנה זכות לנטוע וחזקת שלש שנים‪.‬‬ ‫על גבולות החלקה או על חזקה ארוכת שנים‪ ,‬יש להציג את‬ ‫שביאר בשולחן ערוך הרב (חו”מ קונטרס אחרון הלכות הפקר‬ ‫המסמכים לפני בית דין שיכריעו את הבעלות‪.‬‬ ‫והשגת גבול)‪‘ :‬שכן הוא משפטי כל המלכים במלחמותיהם’‪.‬‬ ‫ונראה שגם לדעת הרמ”א אם נטע בחצר משותפת‬ ‫ושתקו השכנים במשך תקופה ארוכה‪ ,‬יש להוכיח‬ ‫לרוכש פרטי שאין לפניו שום ריעותא אין חובה לפתוח‬ ‫וכן נראה מלשון המאירי (שם) ‘אפשר שכבשו בשעת‬ ‫משתיקתם שמחלו על השימוש בקרקע‪ ,‬והסכימו לו לפי‬ ‫תיק מקרקעין על כל חבילת ערבות‪ .‬אבל כאשר ועד‬ ‫מלחמה‪ ,‬או שאף דרך גזילה קנאו (‪-‬לעבד) ביאוש ודמים‬ ‫שעה שיזכה הנוטע בחלקם בגידול העץ‪ .‬אמנם עדיין אין‬ ‫של מאות רוכשים יודע מראש שמקור הסחורה בחלקה‬ ‫הוא חייב לו’‪ ,‬הרי שחלק בין דרך גזלה שצריך להגיע‬ ‫בכך הוכחת בעלות על זכות שימוש קבוע בקרקע‪ ,‬הדורשת‬ ‫שמעמדה טרם הוברר ושנתגלעה עליה ויכוח‪ ,‬ראוי שלא‬ ‫לייאוש וחייב לשלם דמים‪ ,‬ובין דרך מלחמה שאין בזה‬ ‫חזקת שלש שנים עם טענה לדעת הרמ”א‪ ,‬ולכן הם יכולים‬ ‫להכניס את הציבור לספק הניתן למניעה‪.‬‬ ‫גזלה וממילא אין חיוב השבת דמים‪.‬‬ ‫לתבוע ממנו לעקור את העץ‪ ,‬אך כל עוד העץ נמצא שם‬ ‫למי שייך האילן‬ ‫ומשפטי המלכים במלחמותיהם היום שאסור לקחת‬ ‫הוא בעל העץ והפירות שלו‪.‬‬ ‫והנה בעניין טענתו של המגדל שהוא רכש את השתילים‬ ‫כשלל מלחמה רכוש פרטי‪ ,‬ויתר ע"כ חוקי המלחמה‬ ‫לתגובות‪:‬‬ ‫לשאלות בהלכה‪:‬‬ ‫ה‬ ‫‪9917936@gmail.com‬‬ ‫‪ 02-803-9999‬שלוחה ‪rav@abiryaakov.com | 8‬‬ ‫הלכה למעשה‬ ‫תשובות ממורינו הרב שליט”א המשך מעמ' ד'‬ ‫להניח כמה פלפונים על הסכך כדי שהוא לא‬ ‫יד‪ .28‬ומובן שאם התנו מראש תנאי המועיל אין‬ ‫חיוב סעודה בפת ובשר בחול המועד‬ ‫יעוף‪ .‬אבל אין לי כעת פלפונים‪ ,‬וגם לא זמן‬ ‫הפירות נעשים מוקצה‪.29‬‬ ‫אני סובל מבעיות במערכת העיכול‪ ,‬ולכן‬ ‫לנסוע הלוך ושוב לעיר הסמוכה כדי לקנות‬ ‫כמעט ואיני אוכל לחם באמצע השבוע‪ .‬גם‬ ‫אותם‪ .‬האם מותר לי לחבר את המחצלת‬ ‫העברת נורה מהסוכה לבית‬ ‫בשר קשה לי מאוד לאכול‪ .‬לקראת סוכות‬ ‫לקרשי המסגרת של הסכך באמצעות‬ ‫רציתי לברר האם יש חיוב לאכול בחול המועד‬ ‫מסמרים?‬ ‫אני רגיל לתאורה עוצמתית בבית‪ .‬כשבניתי‬ ‫את הסוכה תליתי בה הרבה נורות‪ ,‬כדי‬ ‫סעודה עם לחם ובשר?‬ ‫ת‪ .‬אין לחבר את הסכך באמצעות מסמרים‪.31‬‬ ‫שהיא תהיה מוארת היטב‪ .‬במהלך חול‬ ‫ת‪ .‬מצווה לאכול בימי חול המועד סעודות בפת‬ ‫המועד נשרפה לי נורה בבית‪ .‬האם מותר לי‬ ‫ומאכלים משמחים כגון בשר‪ ,‬ולשתות בסעודות‬ ‫פסול סוכה תחת סוכה בסכך שבולט‬ ‫לקחת אחת מהנורות שבסוכה לבית‪ ,‬או שהן‬ ‫יין משמח כשיעור רביעית‪ .25‬אך מי שקשה לו‬ ‫מאחורי סוכה בקומה עליונה‬ ‫נחשבות לנוי סוכה שאסור בהנאה?‬ ‫האכילה אינו חייב לאכול כיון שאינו שמח בזה‪.‬‬ ‫אני בונה את סוכתי במרפסת הדירה שלי‪.‬‬ ‫ת‪ .‬נורות רגילות שנתלו בסוכה לשם תאורה ולא‬ ‫ומכל מקום צריך שסעודתו תהיה משובחת‬ ‫יש לי מרפסת קטנה והמחצלת של הסכך‬ ‫לשם קישוט‪ ,‬יש להקל ליטול מהן בחול המועד‬ ‫מסעודתו ביום חול‪ .‬והמשווה את אכילתו בחול‬ ‫שהיא קצת ארוכה בולטת החוצה בערך מטר‪.‬‬ ‫ולהשתמש בבית‪ ,‬גם אם לא התנה על כך מראש‪.‬‬ ‫המועד לאכילתו בחול הרי הוא בכלל המבזה את‬ ‫מתחת למרפסת שלי יש עוד מרפסת עם‬ ‫אולם שרשרת נורות צבעוניות שנתלו לקישוט‬ ‫המועדות‪.26‬‬ ‫סוכה‪ .‬בעל הסוכה התחתונה הגיע לדרוש‬ ‫הסוכה‪ ,‬דינן כנוי סוכה ואין להעבירן לשימוש‬ ‫ממני לחתוך את המחצלת כיון שהיא מסככת‬ ‫בבית בלא תנאי מועיל‪ ,‬גם כאשר התאורה‬ ‫פירות שנתלו לקישוט בסוכה ונפלו‬ ‫גם על הסוכה שלו וזה כסוכה תחת סוכה‪.‬‬ ‫נועדה הן להאיר והן לקשט‪.30‬‬ ‫בשבת‬ ‫האם החלק הבולט של המחצלת פוסל את‬ ‫אנו נוהגים לתלות בסוכה פירות שנשתבחה‬ ‫הסוכה התחתונה?‬ ‫חיבור המחצלת באמצעות מסמרים‬ ‫בהם ארץ ישראל וכן תפוחים ואתרוגים‪.‬‬ ‫ת‪ .‬אם הסכך של הסוכה התחתונה חזק דיו כדי‬ ‫אני מקים סוכה להוריי המתגוררים ביישוב‬ ‫ביום טוב הראשון שחל בשבת נשבו רוחות‬ ‫לקבל עליו אדם שישב שם עם כריו וכסתותיו‪,‬‬ ‫בשומרון‪ .‬יש להם מחצלות ישנות מעלים‬ ‫עזות ורבים מהאתרוגים והתפוחים נפלו על‬ ‫הסכך העליון פוסל את הסוכה התחתונה ויש‬ ‫רחבים‪ ,‬שיושבות טוב על הסוכה‪ .‬עם זאת‪,‬‬ ‫השולחן‪ .‬האם מותר לטלטל אותם?‬ ‫להסירו‪ .‬אולם אם הסכך התחתון אינו חזק כל כך‬ ‫במקרה של רוחות סערה פתאומיות המחצלת‬ ‫ת‪ .‬אם לא התנו מראש על הפירות תנאי המועיל‪,‬‬ ‫אין זה כסוכה על גבי סוכה והסכך העליון אינו‬ ‫עלולה לעוף‪ .‬החזרת המחצלת כרוכה במאמץ‬ ‫אסור לטלטלם בידיים או על ידי קטן‪ ,27‬גם לא‬ ‫פוסל את התחתון‪.32‬‬ ‫רב‪ ,‬שאבי בגילו כבר אינו מסוגל לו‪ .‬לא מדובר‬ ‫כדי לפנות מקום לסעודה‪ .‬אולם יכול לפנותם‬ ‫המשך בעמ' ח'‬ ‫ברוחות חזקות מאוד‪ ,‬ובעצם היה מספיק‬ ‫על ידי ניעור השולחן או המפה‪ ,‬וכן כלאחר‬ ‫נורות צבעוניות וכד' אף שכוונתו היתה‬ ‫יימעכו הפירות ולא יבואו לידי ביזיון‪.‬‬ ‫‪ 26‬במשנה (אבות פ"ג מי"א) 'רבי אלעזר‬ ‫ביום ז' כשנוטל הלולב‪ ,‬אמנם בשעה"צ (סי'‬ ‫גם לתאורה מכל מקום כיון שהוא דבר‬ ‫וראה בביאור הלכה שהוסיף שאם נופלים‬ ‫המודעי אומר המחלל את הקדשים‬ ‫תרסב סק"ד) הביא דעת הפמ"ג שאם כבר‬ ‫המוסיף נוי בסוכה‪ ,‬יש לאסור להוציאם‬ ‫על השולחן קיסמים מהסכך והוא נמאס‬ ‫והמבזה את המועדות וכו' אף על פי שיש‬ ‫נטלו ולא בירך עליו שוב לא יברך‪ ,‬ועיי"ש‬ ‫מהסוכה במשך החג אם לא התנה על כך‬ ‫מזה שיכול להסירם אפילו בידיים כיון‬ ‫בידו תורה ומעשים טובים‪ ,‬אין לו חלק‬ ‫מה שהשיג על דבריו‪.‬‬ ‫מראש‪.‬‬ ‫שדינם כגרף של רעי‪.‬‬ ‫לעולם הבא'‪ .‬וברש"י (ד"ה והמבזה) ביאר‬ ‫‪ 25‬בשו"ע (או"ח סי' תקכט ס"ב) 'חייב אדם‬ ‫‪ 31‬התוספות (סוכה ב‪ .‬ד"ה כי עביד) כתבו‬ ‫‪ 29‬בשו"ע (שם) 'ואם התנה עליהם‬ ‫'חילל חולו של מועד בעשיית מלאכה או‬ ‫להיות שמח וטוב לב במועד'‪ ,‬ובמשנה‬ ‫שמותר לעשות את דפנות הסוכה חזקים‬ ‫בשעה שתלאם ואמר איני בודל מהם כל‬ ‫שנוהג בהם מנהג חול באכילה ובשתיה'‬ ‫ברורה (ס"ק טז) הביא שמקורו מדברי‬ ‫כעין בית כיון שיכול לעשותם עראי‪ ,‬ולא‬ ‫בין השמשות של שמונה ימים‪ ,‬הרי זה‬ ‫וכן כתב הרע"ב (ד"ה והמבזה)‪.‬‬ ‫הרמב"ם (יו"ט פ"ו הי"ז‪-‬יח) שכתב וז"ל‪:‬‬ ‫הקפידה תורה אלא על הסכך שיהיה עראי‬ ‫מסתפק מהם בכל עת שירצה‪ ,‬שהרי לא‬ ‫‪ 27‬בשו"ע (או"ח סי' תרלח ס"ב) 'וכן אוכלים‬ ‫'שבעת ימי הפסח ושמונת ימי החג עם‬ ‫ממש ולא יקבענו במסמרים כיון שעיקר‬ ‫הקצה אותם ולא חלה עליהם קדושת‬ ‫ומשקים שתולין בסוכה כדי לנאותה אסור‬ ‫שאר ימים טובים כולם אסורים בהספד‬ ‫הסוכה על שם הסכך‪ .‬ובמגן אברהם (סי'‬ ‫הסוכה ולא נחשבו כמותה‪ .‬ודוקא שמתנה‬ ‫להסתפק מהם כל שמונה אפילו נפלו'‪,‬‬ ‫ותענית‪ ,‬וחייב אדם להיות בהן שמח‬ ‫תרכז סק"ב) הביא מהאגודה (סוכה סי' א)‬ ‫בזה הלשון אבל אם אמר אני מתנה עליהם‬ ‫וכתב הרמ"א 'וביום טוב ושבת אסור‬ ‫וטוב לב הוא ובניו ואשתו ובני ביתו וכל‬ ‫שכתב בשם התוספות שלא יכסה הסוכה‬ ‫לאכלן כשיפלו אינו כלום'‪ .‬והרמ"א הביא‬ ‫לטלטלם דמוקצים הם'‪ .‬והוסיף שאף‬ ‫הנלוים עליו שנאמר ושמחת בחגך וגו'‪ ,‬אף‬ ‫בנסרים פחות מד' טפחים הכשרים‬ ‫שיש מקילין בטלטול נוי התלוי בדפנות‬ ‫שמותר להריח את האתרוגים שתולים‬ ‫על פי שהשמחה האמורה כאן היא קרבן‬ ‫לסיכוך ויקבעם במסמרים‪ ,‬כיון שזה דירת‬ ‫אפילו ללא תנאי‪ ,‬אך מכל מקום טוב‬ ‫בסוכה לנוי‪ ,‬מכל מקום אם נפלו אסור‬ ‫שלמים כמו שאנו מבארין בהלכות חגיגה‪,‬‬ ‫קבע‪ ,‬וכן כתבו האליה רבה (סי' תרכט ס"ק‬ ‫להתנות עליהם‪ .‬ובדרכי משה (סק"ה) ביאר‬ ‫להזיזם ממקומם כיון שהם מוקצה‪ .‬ולכן‬ ‫יש בכלל אותה שמחה לשמוח הוא ובניו‬ ‫טו) והערוך השולחן (סי' תרכט סל"ב)‪ ,‬וכן‬ ‫דעה זו כיון שלדעת הרא"ש (סוכה פ"א סי' יג)‬ ‫אסור לטלטל את הפירות שנפלו‪ ,‬ואפילו‬ ‫ובני ביתו כל אחד ואחד כראוי לו‪ ,‬כיצד‬ ‫הביא השער הציון (סי' תרלג סק"ו)‪ .‬ומבואר‬ ‫איסור עצי סוכה הוא רק בסכך ולכך רק נוי‬ ‫על יד קטן שלא הגיע לחינוך אסור‬ ‫הקטנים נותן להם קליות ואגוזים ומגדנות‪,‬‬ ‫מדבריהם שטעם הפסול הוא כיון שאין‬ ‫התלוי בסכך נאסר‪ ,‬וכתב שאפשר שאפילו‬ ‫כמבואר בשו"ע (או"ח סי' שמג ס"א) שאסור‬ ‫והנשים קונה להן בגדים ותכשיטין נאים‬ ‫הסוכה דירת עראי‪ ,‬ולפי זה גם בדיעבד‬ ‫לדעת הרמב"ם (לולב פ"ו הט"ו) שאיסור‬ ‫לצוות על קטן שלא הגיע לחינוך לעשות‬ ‫כפי ממונו‪ ,‬והאנשים אוכלין בשר ושותין‬ ‫הסוכה פסולה משום גזירת תקרה‪ ,‬וכן‬ ‫עצי סוכה הוא גם בדפנות‪ ,‬מכל מקום נוי‬ ‫אפילו שבות דרבנן‪ ,‬כיון שיש בזה איסור‬ ‫יין שאין שמחה אלא בבשר ואין שמחה‬ ‫כתב להלכה בשו"ת אבן ישראל (ח"ח סי'‬ ‫התלוי בהן מותר‪ .‬אמנם המשנה ברורה‬ ‫ספייה לקטן‪ .‬וראה בבן איש חי (שנה‬ ‫אלא ביין'‪ .‬ומדבריו מבואר לכאורה שדין‬ ‫מד)‪ ,‬וכן מובא בשם הגרי"ש אלישיב (ספר‬ ‫(ס"ק כד) הביא שהרבה אחרונים השיגו על‬ ‫ראשונה‪ ,‬האזינו אות י) שכתב שאם נפלו נויי‬ ‫השמחה בחול המועד שוה לדין השמחה‬ ‫הסוכה בירורים סי' נא)‪ ,‬וכן כתבו בשו"ת‬ ‫דברי הרמ"א וכתבו שדין נוי הדפנות כנוי‬ ‫הסוכה ביום טוב לא יטלטלם‪ ,‬אלא יביאו‬ ‫ביום טוב‪ ,‬וכמו שביום טוב חייב לשתות‬ ‫אור לציון (ח"ד פכ"ד ביאורים אות ט ואות טו)‬ ‫הסכך‪ ,‬ואסורים בהנאה לדברי הכל‪.‬‬ ‫קטן בן ג' או ארבע שנים ויטלטלם למקום‬ ‫יין כמבואר בשו"ע (שם) הוא הדין לחול‬ ‫ובשו"ת תשובות והנהגות (ח"ו סי' קמז)‪.‬‬ ‫‪ 30‬בשו"ע (או"ח סי' תרסו ס"א) מבואר‬ ‫אחר להצניעם שם עד אחר יום טוב‪ ,‬וצריך‬ ‫המועד‪ ,‬וכן העלו הפוסקים (ראה שו"ת‬ ‫אמנם בשו"ת שבט הלוי (ח"י סי' צג) כתב‬ ‫שבהושענא רבא אחר הצהריים יכול‬ ‫לבאר בדבריו שכוונתו שהקטן יקחם‬ ‫אגרות משה או"ח ח"ג סי' סח‪ ,‬שו"ת באר משה‬ ‫שמדברי התרומת הדשן (סי' פט) שהביאו‬ ‫לפנות את הכלים מהסוכה לביתו‪ ,‬אמנם‬ ‫מעצמו בלא שאביו יצווהו על כך‪ ,‬שבאופן‬ ‫ח"ז סי' ג‪ ,‬שו"ת משנה הלכות ח"ז סי' עח‪ ,‬קובץ‬ ‫הפוסקים להלכה מוכח שלא חשש לחשש‬ ‫זה דוקא בסתם כלים שאינם נוי סוכה‪,‬‬ ‫זה מותר וכמבואר בדברי האחרונים שם‪.‬‬ ‫תשובות להגרי"ש אלישיב ח"א סי' נז)‪ .‬אמנם‬ ‫זה‪ ,‬ועוד שאפילו בדעת התוספות ביארו‬ ‫אבל נוי סוכה אסור להשתמש בו עד‬ ‫או שסובר כשיטת השו"ע הרב (סי' שמג‬ ‫לגבי אכילת בשר מבואר בביאור הלכה‬ ‫המהר"ם מלובלין (סוכה ב‪ .‬ד"ה כי עביד)‬ ‫אחר שמחת תורה כמבואר בשו"ע (סי'‬ ‫ס"ו) שמותר באקראי לספות לקטן איסור‬ ‫(ד"ה כיצד) שאף ביום טוב אין חיוב ממש‬ ‫והגר"ש קלוגר (שו"ת האלף לך שלמה סי' שסו)‬ ‫תרלח ס"ב) כיון שהוקצה למצוותו‪ .‬ולפי‬ ‫דרבנן לצורך גדול‪.‬‬ ‫באכילת בשר כיון שעיקר החיוב נאמר על‬ ‫שלא אסרו לחבר הנסרים במסמרים אלא‬ ‫זה יש לדון האם מנורות שנתלו בסוכה‬ ‫‪ 28‬בביאור הלכה (סי' תרלח ד"ה וביו"ט‬ ‫בשר שלמים‪ ,‬אך יש בזה מצוה כיון שנאמר‬ ‫באופן שעל ידי זה מונע גם את ירידת‬ ‫על מנת להאיר דינם כסתם כלים שאין‬ ‫ובשבת) הביא מהאליה רבה (סק"ה) שכתב‬ ‫בו שמחה‪ .‬וראה במשנה ברורה (סי' תקל‬ ‫הגשמים לסוכה שאז דוקא הסכך נעשה‬ ‫איסור להשתמש בהם או שדינם כנוי‬ ‫שאם נפלו נויי הסוכה על השולחן ואינו‬ ‫סק"א) שהביא מהמגן אברהם (סק"א) שיש‬ ‫קבע והוא פסול‪ ,‬אבל אם חיבר את הסכך‬ ‫סוכה שהוקצו למצוותם‪ .‬ובשו"ת חלקת‬ ‫יכול לאכול שמותר משום אוכל נפש‬ ‫מצוה בחול המועד לקבוע סעודה על‬ ‫במסמרים אך הוא אינו מונע את ירידת‬ ‫יעקב (או"ח סי' רכח) כתב שאם הניח בסוכה‬ ‫להסירם ביום טוב‪ ,‬אך הפרי מגדים (מש"ז‬ ‫הפת בלילה וביום‪ ,‬כיון שיש מצוה לכבד‬ ‫הגשמים לסוכה הרי אינו דומה לבית ואין‬ ‫נורות חזקות יותר מהרגילות הרי זה כנוי‬ ‫סק"ד) כתב שאם אפשר עדיף שינער את‬ ‫את ימי חול המועד באכילה ושתיה ועיקר‬ ‫בזה משום גזירת תקרה‪ .‬אך סיים שם שאף‬ ‫סוכה ואין להשתמש בו‪ ,‬אלא אם כן הוא‬ ‫השולחן עד שיפלו הפירות ולא יטלטלם‬ ‫אכילה הוא לחם‪ ,‬אך מכל מקום אין בזה‬ ‫שאין בזה משום גזירת תקרה מכל מקום‬ ‫בגדר כלי חשוב שכתב הט"ז (סי' תרלח‬ ‫בידיים‪ .‬אמנם כל זה ביום טוב לבד‪ ,‬אך‬ ‫חיוב כמבואר בשו"ע (או"ח סי' קפח ס"ז) שאם‬ ‫לכתחילה לא יחבר את הסכך במסמרים‬ ‫סק"ח) שאנן סהדי שלא תלאו להיות שם‬ ‫כאשר יו"ט חל בשבת אסור לכו"ע לטלטל‬ ‫שכח יעלה ויבא בחול המועד אינו חוזר‪.‬‬ ‫משום דין מעמיד וכמבואר בשו"ע (סי'‬ ‫תמיד‪ .‬וכן כתב בשו"ת באר משה (ח"ז קו'‬ ‫את המוקצה בידיים כיון שבשבת אסור‬ ‫וראה בשער הציון (סק"ו) שהוסיף שכל מה‬ ‫תרכט ס"ז)‪.‬‬ ‫עלעקטריק סי' קכ) שאם קבע בסוכתו פנסים‬ ‫לעשות מלאכת אוכל נפש‪ ,‬אלא יסירם על‬ ‫שכתב השו"ע שאינו חוזר אם שכח יעלה‬ ‫‪ 32‬בשו"ע (או"ח סי' תרכח ס"א) 'סוכה‬ ‫נאים הרי מוכח שכוונתו לנוי סוכה‪ .‬ולכן‬ ‫ידי ניעור השולחן או בטלטול כלאחר יד‬ ‫ויבא כיון שאין חיוב באכילת פת זה הוא‬ ‫שתחת סוכה העליונה כשרה והתחתונה‬ ‫בסתם נורות שנתלו בסוכה אין צריך‬ ‫וכמבואר בשו"ע (סי' שיא ס"ח)‪ ,‬וכשעושה‬ ‫רק לעניין דיעבד‪ ,‬אבל לכתחילה מצוה‬ ‫פסולה‪ ,‬והני מילי שיכולה התחתונה‬ ‫להחמיר‪ ,‬אבל אם תלה בסוכה שרשרת‬ ‫כן יש להיזהר לעשות זאת באופן שלא‬ ‫להשוות את ימי חול המועד ליום טוב‪.‬‬ ‫לתגובות‪:‬‬ ‫לשאלות בהלכה‪:‬‬ ‫‪9917936@gmail.com‬‬ ‫‪ 02-803-9999‬שלוחה ‪rav@abiryaakov.com | 8‬‬ ‫ו‬ ‫מכתלי בית ההוראה‬ ‫תשובה ממורינו הרב שליט”א‬ ‫המשך מעמ' ה'‬ ‫תובע מסוים ובלא ראיה לחלקה זו‪ ,‬אין בכך חשש‬ ‫את המידע בצמצום לוועדה או לרב‪ ,‬ולא יפרסם כרזות‬ ‫לפי זה‪ ,‬אפשר שגם באופן שבעל הקרקע ראה את‬ ‫גזל‪ .‬וכל חלקה שהמגדל קיבל לגביה רשות והקצאה‬ ‫שההדסים ‘גזולים’ לפני שנקבע הדבר‪.‬‬ ‫הנטיעה במשך שנים‪ ,‬וידע שהנוטע מתכוון ליהנות‬ ‫תקפה מהגורם המוסמך‪ ,‬אפשר לקנות ממנה ארבעת‬ ‫להלכה‪:‬‬ ‫מן הענפים ולא מחה בו‪ ,‬הענפים הם שלו‪ .‬אולם כאשר‬ ‫המינים‪.‬‬ ‫א‪ .‬אין כל פסול בארבעת המינים מחמת עצם‬ ‫הבעלים או הממונה מוחים‪ ,‬מוציאים צו‪ ,‬גודרים את‬ ‫ד‪ .‬בחלקה שיש עליה תביעת בעלות פרטית מסוימת‪,‬‬ ‫העובדה שגדלו ביהודה ושומרון‪ ,‬ב’שטחים’ או‬ ‫המקום או מנסים לסלק את המגדל‪ ,‬אין כאן שתיקה‬ ‫ומגובה במסמכים‪ ,‬חזקה קודמת‪ ,‬או מחאה פעילה‪,‬‬ ‫בתחומי התנחלות‪ .‬השם המדיני שניתן לאזור אינו‬ ‫המלמדת על מחילה‪.‬‬ ‫וברור שהטוען לבעלות לא התייאש‪ ,‬יש לחשוש על‬ ‫קניית ארבעה מינים מאותו מקום‪.‬‬ ‫קובע בעלות ממונית‪ ,‬וטענה כללית שלפיה כל‬ ‫איסור לשון הרע על המתחרה‬ ‫הקרקעות שבאזור שייכות לערבים‪ ,‬אינה מספיקה‬ ‫גם כאשר אדם מבקש להזהיר מפני הפסד או מכשול‪,‬‬ ‫ה‪ .‬באופן שניתן לתלות שיש ייאוש‪ ,‬אף לשיטת‬ ‫כדי להוציא את המינים מחזקת כשרותם‪.‬‬ ‫עליו לעמוד בתנאי לשון הרע לתועלת‪ ,‬כמו שמנה החפץ‬ ‫היראים שאין דין ‘לכם’ בדבר הגזול מגוי‪ ,‬הקונים שיש‬ ‫להם גם שינוי רשות‪ ,‬מותר להם לקנות ומקיימים את‬ ‫ב‪ .‬מאידך‪ ,‬גם קדושת ארץ ישראל ויישוב ארץ‬ ‫חיים (הלכות לשון הרע כלל י סעיף ב)‪ :‬שיברר שהדבר אמת‬ ‫מצות ארבעה מינים (ראה אגרות משה חו”מ ח”א סימן פב)‪.‬‬ ‫ישראל‪ ,‬אינן מתירות ליטול קרקע פרטית של יהודי‬ ‫ולא יסתמך על שמועה‪ .‬שיתבונן אם המעשה אכן נחשב‬ ‫אמנם אם על ידי רכישתם הם מסייעים ידי עוברי‬ ‫ואף לא של גוי‪ .‬כאשר קיימת טענת בעלות פרטית‬ ‫גזל על פי דין‪ .‬שלא יגדיל את העוולה‪ .‬שיכוון לתועלת‬ ‫עבירה‪ ,‬יש בכך משום מצוה הבאה בעבירה‪.‬‬ ‫מבוססת ורצינית‪ ,‬או כאשר ידוע שהמגדל נכנס‬ ‫ולא לשנאה‪ .‬ושלא יגרום לחברו נזק גדול יותר מן המגיע‬ ‫ו‪ .‬מוכר מתחרה אינו רשאי לפרסם שהסחורה של‬ ‫לקרקע של אדם אחר או לקרקע ציבורית בלא רשות‪,‬‬ ‫לו בדין‪.‬‬ ‫חברו גזולה על סמך שמועה‪ .‬אם יש בידו מידע ברור‪,‬‬ ‫יש בזה חשש גזל‪ ,‬ואין ללמוד מצד המובא בפוסקים‬ ‫בנידון של מוכר מתחרה‪ ,‬התנאי של כוונה לתועלת‬ ‫ימסור אותו בצנעה לרב רק לאחר שבירר שהדבר‬ ‫על חשש ‘סתם גויים גוזלי קרקעות’ ולהכשיר את‬ ‫דורש זהירות כפולה‪ .‬אין הכרח לומר שמי שמרוויח מן‬ ‫אכן נוגע לגזל על פי דין‪ ,‬בלי הגזמה ומתוך כוונה‬ ‫הסחורה בלא בירור‪.‬‬ ‫האזהרה אינו רשאי להזהיר‪ .‬אך עליו לבדוק היטב שאינו‬ ‫לתועלת‪.‬‬ ‫ג‪ .‬לפיכך‪ ,‬במקום שאין עליו אלא טענה כללית‪ ,‬בלא‬ ‫משתמש בטענת הכשרות כדי לסלק מתחרה‪ .‬נכון שימסור‬ ‫סוכה ממתקן מתנפח‬ ‫להחזיק את עצמו גם בלי תוספת של רוח‪ ,‬והרי הלכה כרבי‬ ‫שאינו עומד מצד עצמו רק על ידי רוח חיים או על ידי‬ ‫במהלך חול המועד ביקשו בני משפחה לצאת יחד‬ ‫יהודה‪.‬‬ ‫רוח ממש‪ .‬ואילו בשולחן ערוך (או”ח סי’ תרל סי”א) נפסק‬ ‫למתחם באולינג‪ ,‬חדרי בריחה ופעילויות נוספות‪ .‬מאחר‬ ‫ושוב כתב בשו”ת היכל הוראה (שם ד”ה מכל מקום)‬ ‫כשיטת רבי יהודה שמותר לעשות דופן מבהמה הקשורה‬ ‫שאין במקום סוכה‪ ,‬הציע אחד המארגנים להביא מתקן‬ ‫שאפילו יבנו את הסוכה המתנפחת באופן שהיא תחזיק בלי‬ ‫במקומה‪ .‬ואם כן‪ ,‬להלכה גם אין לפסול גם את הדפנות‬ ‫מתנפח של ילדים‪ ,‬העשוי בצורת חדר מרובע בעל ארבע‬ ‫עזרה של המפוח‪ ,‬עדיין יש לדון האם הוא כשר‪ ,‬כי אפשר‬ ‫מחמת עצם הניפוח באוויר‪ .‬וזה אינו עניין למחיצה שאינה‬ ‫דפנות וללא גג‪ ,‬ולהניח מעליו מחצלת סכך כשרה‪ .‬כך יוכלו‬ ‫שגם רבי יהודה שהכשיר בהמה לדופן היינו דווקא משום‬ ‫עומדת בפני הרוח‪.‬‬ ‫בני המשפחה לאכול בסוכה במשך שהותם במקום‪.‬‬ ‫שיש לה ממשות וגם כאשר תמות עדיין היא בעלת גוף‪,‬‬ ‫בעינן סוכה ראויה לשבעה‬ ‫המתקן אינו עומד מכוח ניפוח חד פעמי‪ ,‬אלא מחובר‬ ‫מה שאין כן בנוד נפוח מעור‪ .‬ודבריו קשים‪ ,‬שהרי הבהמה‬ ‫הרמ”א (או”ח סי’ תרל ס”א) כתב שאין לעשות דפנות מדבר‬ ‫למפוח חשמלי המזרים לתוכו אוויר ברציפות‪ .‬כאשר‬ ‫והנוד שניהם כעת בעלי נפח וראויים לשמש כעת כדופן‪,‬‬ ‫שיתייבש בתוך שבעה ימים עד שלא יישאר בו שיעור‬ ‫מפסיקים את פעולת המפוח‪ ,‬האוויר יוצא והדפנות קורסות‪.‬‬ ‫אלא שלאחר הוצאת הרוח מכל אחד מהם‪ ,‬שוב אין בהם‬ ‫מחיצה‪ .‬לכאורה יש מכאן ראיה שגם מתקן שאינו יכול‬ ‫האם דפנות העומדות רק באמצעות הזרמת אוויר‬ ‫שיעור של עשרה טפחים‪ ,‬ולבוא לחלק בין בהמה שאחר‬ ‫לעמוד בלא הזרמת אוויר מתמדת אינו נחשב מחיצה בת‬ ‫מתמדת נחשבות מחיצות כשרות לסוכה‪ ,‬והאם ניתן לסמוך‬ ‫המיתה יהיו לה ששה טפחים‪ ,‬ולבין הנוד שאחרי הוצאת‬ ‫קיימא‪.‬‬ ‫על סוכה כזאת לצורך הסעודה?‬ ‫האוויר היה לו רק טפח‪ ,‬הוא דבר תמוה‪.‬‬ ‫תשובה‪:‬‬ ‫אולם יש לדון בדבר‪ ,‬האם בוחנים את מעטפת המתקן‬ ‫ועוד שכל מה שפסלם רבי מאיר לפי שחידש שדופן‬ ‫שעומדת רק על ידי רוח אינה נחשבת כדופן‪ ,‬ורבי יהודה‬ ‫כשהיא מנותקת מן המפוח‪ ,‬או את המתקן בשלמותו‪,‬‬ ‫דפנות הסוכה‬ ‫יחד עם המערכת המעמידה אותו‪ .‬אם רואים את המפוח‬ ‫בשולחן ערוך (או”ח סי’ תרל ס”א) פסק ‘כל הדברים כשרים‬ ‫חלק עליו והכשיר בבהמה לפי שלא סבר יסוד זה‪ ,‬ומנין‬ ‫כחלק ממערכת העמדת הסוכה‪ ,‬יתכן שהמבנה נחשב‬ ‫להמציא בדבריו שהוא מסכים ליסוד זה רק באופן חלקי‪,‬‬ ‫לדפנות’‪ .‬ומעתה גם דפנות העשויות מחומר סינתטי‪,‬‬ ‫ראוי להתקיים‪ ,‬אף שהפסקת פעולתה של המערכת תביא‬ ‫כשרות‪ .‬ומה שהמתקן מיוצר לצורך משחק ולא לשם‬ ‫דהיינו בבהמה כן ובנוד לא‪ ,‬וגם לא מצאנו בשום אחד‬ ‫לנפילתו‪ .‬גם אין לדון מצד שכל השימוש בסוכה מתנפחת‬ ‫מהראשונים או האחרונים שיאמר שרבי יהודה מודה‬ ‫מצוות סוכה אינו פוסל את דפנותיו‪ .‬הכלל הוא שאת הסכך‬ ‫זו היא רק לכמה שעות‪ ,‬והרי הרמ”א כתב שצריכים סוכה‬ ‫צריך להעמיד לשם צל‪ ,‬כמבואר בשולחן ערוך (או”ח סי’‬ ‫ליסודו של רבי מאיר ורק חולק בבהמה‪ ,‬וגם משמעות‬ ‫לשבעה ימים‪ ,‬שיש לחלק בין סוכה שהשימוש בה קצר‪,‬‬ ‫הגמרא (סוכה כד‪‘ ).‬אלא אמר רב אחא בר יעקב‪ ,‬קסבר רבי‬ ‫תרלה ס”א) שהכשיר אף סוכה שהסכך לא הונח לשם מצווה‪,‬‬ ‫לבין סוכה שמצד עצם בניינה אינה ראויה להתקיים‪.‬‬ ‫ובלבד שנעשה לצל‪ .‬ממילא‪ ,‬וכל שכן כאשר מניחים עתה‬ ‫מאיר כל מחיצה שעומדת ברוח אינה מחיצה’‪ ,‬היא שכל‬ ‫יסוד זה הוא חידוש ושיטת רבי מאיר לבדו‪.‬‬ ‫בערוך השולחן (או”ח סי’ תרל סעיפים ג‪ ,‬ד‪ ,‬ה) הקשה על‬ ‫סכך כשר לשם סוכה‪ ,‬שייעודו הקודם של המתקן שמשמש‬ ‫דברי הרמ”א שהצריך סוכה הראוי לכל שבעה ימים‪ ,‬שהרי‬ ‫רק כדפנות אינו כשלעצמו סיבה לפסול‪.‬‬ ‫והביא (שם עמוד צט) להוכיח מדברי החזון איש (אהלות‬ ‫בגמרא (סוכה כז‪ ):‬נחלקו בכך רבנן ורבי אליעזר‪ ,‬ולהלכה‬ ‫אמנם אף אם הדפנות מצד עצמם אין בהם פסול‪ ,‬מכל‬ ‫סי' טו אות ה)‪ ,‬בעניינו של נוד תפוח שאין לו דין אהל‪ ,‬ומזה‬ ‫הוכיח שגם דפנות סוכה שעומדות ברוח אין להם דין‬ ‫נפסק בשו”ע (סי’ תרלז ס”א) שבונים סוכה ואפי’ ליום אחרון‬ ‫מקום‪ ,‬יש להיזהר שלא להעמיד את הסכך בדבר המקבל‬ ‫מחיצה‪.‬‬ ‫של חג‪ ,‬וכתב ליישב שהתנאים נחלקו האם מותר לבנות‬ ‫טומאה (משנה ברורה סי’ תרכט ס”ק כב‪ ,‬עיי”ש)‪.‬‬ ‫סוכה שלא תשמש לכל שבעה אלא רק בחול המועד‪ ,‬ובזה‬ ‫מחיצה העומדת ברוח ועל ידי רוח‬ ‫ודבריו אינם מובנים‪ ,‬כי דין נוד תפוח לעניין טומאת‬ ‫נפסק שאין צריכים שהסוכה תשמש כל שבעה‪ ,‬אבל הסוכה‬ ‫אהל הוא דין המובא בתוספתא (אהלות פרק יב הלכה ב)‪,‬‬ ‫והנה מצינו שני עניינים הקשורים ברוח‪ :‬בגמרא (סוכה‬ ‫עצמה שבונים לחלק מהחג גם היא צריכה להיות סוכה‬ ‫כד‪ ):‬איתא ‘כל מחיצה שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה‬ ‫והטעם הוא כמו שפירש הר"ש (אהלות פרק יא משנה ג) 'ונוד‬ ‫הראויה לשבעה ימים‪.‬‬ ‫תפוח לא חשיב חלל שלו‪ ,‬דכי נפיק זיקא (‪-‬הרוח שבו) אין‬ ‫אינה מחיצה’‪ .‬ומשום כך מבואר בגמרא שיש לחזק את‬ ‫כאן חלל'‪ .‬וראשית נאמר שבהכרח שיש לחלק שאמנם‬ ‫נמצא שאע”פ שהם צריכים את הסוכה רק לכמה שעות‪,‬‬ ‫ענפי האילנות המשמשים דפנות‪ ,‬כדי שלא יתנועעו ברוח‪.‬‬ ‫אוהל הפרוס על גבי חלל נפוח אינו אוהל‪ ,‬אבל הוא יכול‬ ‫אין בזה כדי להכשיר מחיצה פסולה‪ ,‬אך גם אין חובה‬ ‫המשנה ברורה (סי’ תרל ס”ק מח) מבאר שאין הכוונה‬ ‫לשמש כדופן שהרי בגמרא בסוכה (שם) איתא איכא בינייהו‬ ‫שהסוכה תעמוד בפועל מתחילת החג‪.‬‬ ‫רק לרוח המפילה את הדופן לגמרי‪ ,‬אלא גם למחיצה‬ ‫דאוקמה בנוד תפוח‪ ,‬למאן דאמר מחיצה עומדת ברוח‬ ‫מפוח הפועל ברציפות‬ ‫המתנועעת הלוך ושוב מכח הרוח‪ .‬עוד כתב‪ ,‬שמחיצה‬ ‫אינה מחיצה הרי עומדת ברוח‪ ,‬למאן דאמר אינה עשויה‬ ‫והנה יש לדון בסוכה שעיקר עמידתה באמצעות‬ ‫שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה אינה כשרה רק מפני‬ ‫בידי אדם הרי עשויה בידי אדם‪ .‬מבואר להדיא שהדין תלוי‬ ‫משאבה המזינה אותה באוויר כל הזמן‪ ,‬וללא המשאבה‬ ‫שהעמידוה במקום שאין בו רוח‪ .‬ולפי זה‪ ,‬גם אם המתנפח‬ ‫בב' הדעות בטעמו של רבי מאיר‪ ,‬אם פסל בהמה משום‬ ‫לא תוכל להתקיים‪ .‬ונראה שמאחר שבמצבה הנוכחי היא‬ ‫לא יקרוס במשך הסעודה‪ ,‬עדיין יש לבדוק אם דפנותיו‬ ‫מחיצה שעומדת ברוח או משום מחיצה שאינה עשויה‬ ‫ראויה למגורים לשבעה ימים‪ ,‬לא גרע מאדם המשמש דופן‬ ‫יציבות כדין‪ ,‬ולא רק אם המפוח ממשיך לפעול‪.‬‬ ‫באדם‪ .‬הרי שאפילו לשיטת רבי מאיר יש צד בגמרא שנוד‬ ‫לסוכה‪ ,‬אף שאין דרכו לעמוד באותו מקום שבעה ימים‬ ‫ומצינו בגמרא (שם כד‪ ).‬עוד את ביאורו של רב אחא בר‬ ‫תפוח נחשב למחיצה מעליא לסוכה‪ .‬ומאחר שהלכה דלא‬ ‫ברציפות‪.‬‬ ‫יעקב בדעת רבי מאיר ‘כל מחיצה שעומדת ברוח אינה‬ ‫כרבי מאיר ועושים מחיצה בבהמה‪ ,‬הרי וודאי מועיל גם‬ ‫בשו”ת היכל הוראה (ח”ד סי’ סב) דן בסוכה מתנפחת‪,‬‬ ‫מחיצה’‪ .‬ומפרש רש”י (שם ד”ה לאו מחיצה היא) ‘דעיקר‬ ‫מחיצה העומדת ברוח‪.‬‬ ‫ותחילה כתב (עמ’ צח ד”ה ראשית) כדבר פשוט שכיון שאין‬ ‫עמידתה דבר שאין בו ממש הוא’‪ .‬והגמרא דנה שם לגבי‬ ‫אלא שעדיין יש לומר שכדופן אין חיסרון במה שנעשה‬ ‫למחיצות קיום מצד עצמם ליותר מכמה שעות רק מכוח‬ ‫דופן הנסמכת על נאד עור המנופח באוויר אם מחיצה‬ ‫על ידי אויר‪ ,‬אך כאוהל אינו כשר‪ ,‬וכיון שהסכך עומד רק‬ ‫מפוח חיצוני אין זו סוכה הראויה להתקיים כל שבעה‪.‬‬ ‫כשרה היא‪ .‬ובזה אין המדובר ברוח המנענעת את המחיצה‬ ‫על גבי הסוכה המנופחת הרי אין לסכך שם סיכוך על גבי‬ ‫אמנם לכאורה אין זה משנה מאיזה כוח הדפנות מחזיקות‬ ‫מבחוץ‪ ,‬אלא באוויר שהוא עצמו הכוח המעמיד אותה‪.‬‬ ‫חלל עשרה‪ ,‬וכשם שאין לאוהל שם אוהל על גבי חלל טפח‪,‬‬ ‫אם מכח הדופן בעצמו או מכח אחר שתומך בו‪ ,‬ורק רבי‬ ‫אלא שדברים אלו נאמרו בביאור שיטת רבי מאיר‬ ‫אלא שכל עיקר הדבר אינו שווה כלל‪ ,‬כי כדי ליצור‬ ‫מאיר חידש לומר שצריכים שהחומר של הדופן יוכל‬ ‫הפוסל בעל חיים לדופן‪ ,‬כיון שאין מעמידים מחיצה בדבר‬ ‫המשך בעמ' ח'‬ ‫לתגובות‪:‬‬ ‫לשאלות בהלכה‪:‬‬ ‫ז‬ ‫‪9917936@gmail.com‬‬ ‫‪ 02-803-9999‬שלוחה ‪rav@abiryaakov.com | 8‬‬ ‫מכתלי בית ההוראה‬ ‫הלכה למעשה‬ ‫תשובה ממורינו הרב שליט”א‬ ‫תשובות ממורינו הרב שליט”א המשך מעמ' ו'‬ ‫המשך מעמ' ז'‬ ‫שם של אוהל על החלק העליון של‬ ‫קידוש ערב שמיני עצרת‪-‬שמחת תורה‬ ‫נמצאים בטיול ויש להם רק שני הדסים‬ ‫הנוד‪ ,‬צריכים שיהיה תחתיו חלל‬ ‫טפח‪ ,‬וכיון שהחלל טפח אינו קיים‬ ‫בשכנותי גרה אשה מבוגרת שאינה יודעת לעשות‬ ‫באחד מימי חול המועד סוכות נסענו לטיול מיד אחרי‬ ‫מצד עצמו והוא רק כלוא ומאולץ‬ ‫קידוש‪ ,‬והיא מבקשת ממני בערב שמיני עצרת‪ ,‬שהוא‬ ‫שחרית על דעת לחזור באותו היום‪ ,‬למעשה בגלל‬ ‫בתוך הנוד‪ ,‬אינו נחשב לחלל‪ ,‬ומשכך‬ ‫גם יום שמחת תורה בארץ ישראל‪ ,‬שאני אעשה לה‬ ‫תקלה נשארנו ללון בסוכה של בית הארחה בכפר‬ ‫החלק העליון של הנוד אינו נחשב‬ ‫קידוש בליל שמיני עצרת‪ ,‬אלא שאמרתי שאחזור‬ ‫דרוזי ברמת הגולן‪ .‬לא היו לנו שם ארבעת המינים‬ ‫כאוהל‪ .‬אבל כלל לא מצאנו שנאמר‬ ‫אבל סיכמנו עם יהודי אחד שניפגש אתו כשעה לפני‬ ‫כאן דין שיריעת האוהל עצמה לא‬ ‫מאוד מאוחר מבית הכנסת‪ ,‬לאחר התפילה וההקפות‪.‬‬ ‫תעמוד מכוח אוויר‪ ,‬כאשר החלל‬ ‫היא הציעה שאני אעשה לה קידוש מוקדם מבעוד יום‪,‬‬ ‫השקיעה בצומת מסוים בדרך מרמת הגולן לירושלים‬ ‫של האויר הוא רגיל כשאר כל החלל‬ ‫וניטול את ארבעת המינים שלו‪ .‬כשהגענו לנקודת‬ ‫השאלה היא אם אני יכול לעשות לה את הקידוש‪ ,‬הרי‬ ‫של העולם‪ ,‬ולכן בוודאי שאם אדם‬ ‫המפגש הוא היה שם‪ ,‬אבל היה נבוך מאוד‪ ,‬בנו הקטן‬ ‫אנו עדיין בתוך חג סוכות‪ ,‬ואני מקפיד לא לאכול דבר‬ ‫יבנה בית שלם רגיל שכל קיומו יהיה‬ ‫משך את אחד ההדסים דרך ה'קוישעלע' ותלש את כל‬ ‫על בסיס אוויר כלוא ייחשב אוהל‬ ‫מחוץ לסוכה?‬ ‫העלים‪ .‬כרגע נותרו רק שני הדסים‪ .‬האם ניתן ליטול‬ ‫להעביר את הטומאה לכל דבר‪ .‬ולכן‬ ‫ת‪ .‬אפשר לקדש עבור השכנה בביתה מבעוד יום לאחר‬ ‫לפחות שני הדסים או שיש קפידא על ג' הדסים דווקא‬ ‫אין כל חיסרון במה שהסכך עומד על‬ ‫גבי סוכה מתנפחת‪ .‬וכן ראיתי שביאר‬ ‫פלג המנחה וקבלת קדושת החג‪ ,‬והיא תשתה מן הכוס‬ ‫והאם לברך?‬ ‫בספר בין המשפתים (אהלות עמ' רכג)‪.‬‬ ‫ותאכל שם‪ ,‬אך המקדש לא יטעם דבר‪ .‬וזאת כדי שלא‬ ‫ת‪ .‬נחלקו הפוסקים אם 'בשעת הדחק' יכול לברך גם על‬ ‫וגם מה שכתב החזון איש (אהלות‬ ‫יכנס לשאלה על ברכת 'לישב בסוכה'‪ ,34‬ומקודם יקבל על‬ ‫הדס אחד‪ ,‬ולהלכה אם הוא מבני ספרד יטול בלא ברכה‪,‬‬ ‫סי' טו אות ה) שנוד נפוח ברוח דומה‬ ‫עצמו קדושת יום טוב‪.35‬‬ ‫ואם הוא מבני אשכנז יכול ליטול בברכה‪.33‬‬ ‫לשלג וכפור‪ ,‬נתכוון לומר שאין לחלל‬ ‫ולאוהל שעל גביו קיום מצד עצמם‪,‬‬ ‫רק מצד שכלאו אותו בתוך הנוד‪,‬‬ ‫ונראה בדבריו שם שחולק על הרמ"א‪,‬‬ ‫שניים מההדסים קטומים‪ ,‬ואמרו שם שחזר‬ ‫לקבל כרים וכסתות של עליונה ואפילו‬ ‫ובזה הוא דומה לאוהל שעל גבי כפור‬ ‫עיי"ש‪ .‬אולם במשנה ברורה כתב עוד‪' :‬אכן‬ ‫בו רבי ישמעאל מדבריו‪ .‬ובביאור דבריו‬ ‫על ידי הדחק ויש ביניהם עשרה טפחים‪.‬‬ ‫מפרי מגדים (אשל אברהם סק"א) ומישועות‬ ‫נחלקו הראשונים‪ :‬א‪ .‬דעת רש"י (שם ד"ה‬ ‫אבל אם אין ביניהם עשרה טפחים או שיש‬ ‫ושלג שעתיד להתבטל ואין לו קיום‬ ‫יעקב (סק"א) משמע דיוכל לברך'‪ .‬והטעם‬ ‫אפילו)‪ ,‬שכונתו היא שחזר בו מתחילת דבריו‬ ‫ביניהם עשרה טפחים אבל אינה יכולה‬ ‫מצד עצמו‪ .‬אבל לא נתכוון לומר‬ ‫הוא‪ ,‬לפי שלשיטת הראשונים שעליהם‬ ‫שהצריך שלושה הדסים‪ ,‬ולהלכה סובר‬ ‫לקבל כרים וכסתות של עליונה אפילו‬ ‫שהאוויר עומד לצאת מן הנוד כשם‬ ‫סמך הרמ"א‪ ,‬מניין שלושה אינו מעכב את‬ ‫כדעת רבי עקיבא שדי בהדס אחד ואסור‬ ‫על ידי הדחק‪ ,‬התחתונה כשרה‪ .‬ובמשנה‬ ‫שהשלג והכפור עומדים להפשיר‪,‬‬ ‫שיהיה קטום‪ .‬והטעם שאמר שאפילו אם‬ ‫ברורה (שם ס"ק ב‪-‬ג) ביאר שאין הכוונה‬ ‫שהרי האוויר אינו עומד לצאת מן‬ ‫קיום המצווה‪ .‬לפיכך‪ ,‬כשנוטל הדס אחד‬ ‫כשר עם שאר המינים‪ ,‬אין זו נטילה שחסר‬ ‫שניים קטומים ולא אמר בפירוש שיקח הדס‬ ‫לנשיאת משקלם של כרים וכסתות בלבד‪,‬‬ ‫הנוד‪.‬‬ ‫אחד‪ ,‬ביארו הריטב"א (שם ד"ה אמר) והר"ן‬ ‫אלא לאפשרות להשתמש במקום לישיבה‬ ‫בה אחד מארבעת המינים‪ ,‬אלא נטילה‬ ‫ושוב הביא בשו"ת היכל הוראה‬ ‫שיוצאים בה ידי חובה לשיטתם‪ ,‬ולכן יש‬ ‫(על הרי"ף שם) שאין זה אלא להידור מצוה‪,‬‬ ‫ואכילה ולשכיבה על הכרים‪ ,‬ואפילו אם הגג‬ ‫(שם ד"ה וכבר) ראיה מהמשנה באהלות‬ ‫לברך עליה‪ .‬מעתה נראה כי לנוהגים כפסק‬ ‫שרבי ישמעאל סובר שלכתחילה משום 'זה‬ ‫מתנועע בשעת השימוש‪ ,‬עדיין הוא נחשב‬ ‫(פרק ח משנה ה) שאוהל העשוי מכפור‬ ‫המחבר המצריך שלושה הדסים‪ ,‬אין לברך‬ ‫קלי ואנוהו' יש ענין ליטול שלשה הדסים‬ ‫ראוי לדירת עראי‪ .‬אבל כאשר גג הסוכה‬ ‫ושלג העתיד להפשיר גם כאשר הוא‬ ‫לכתחילה על נטילה בפחות משלושה‪ ,‬אלא‬ ‫ואף אם ההדסים הנוספים הם קטומים‪.‬‬ ‫התחתונה אינו יכול לשמש רצפה לשימוש‬ ‫עוד קיים אינו נחשב כאוהל‪ ,‬וא"כ‬ ‫יטלו בלא ברכה‪ .‬והנוהגים על פי הרמ"א‪,‬‬ ‫ב‪ .‬דעת הרי"ץ גיאת (הל' לולב עמ' קמא) הר"י‬ ‫זה‪ ,‬החלל שמעליו אינו נעשה סוכה נוספת‬ ‫הוא הדין דבר שאינו יכול להתקיים‬ ‫יכולים לברך‪.‬‬ ‫מלוניל (ברי"ף שם) והמאירי (מגן אבות ענין‬ ‫הפוסלת את התחתונה‪ .‬לכן‪ ,‬אם סכך השכן‬ ‫מצד עצמו רק על ידי רוח שמכניסים‬ ‫‪ 34‬כתבו הפוסקים שאין לקדש בליל שמיני‬ ‫כא) שכונת הגמ' שחזר בו ממה שחילק בין‬ ‫ותמיכותיו חלשים ואינם יכולים לשאת‬ ‫בו‪ .‬והנה אין לדבריו כל ראיה כי‬ ‫עצרת בסוכה מבעוד יום‪ ,‬מפני שלברך ברכת‬ ‫ההדסים‪ ,‬ולהלכה סובר כדעת רבי טרפון‬ ‫שימוש כזה‪ ,‬אין זה פוסל את הסוכה‬ ‫המשנה עוסקת באוהל הנמס מאליו‪,‬‬ ‫'לישב בסוכה' הוא תרתי דסתרי להזכרת‬ ‫שצריך שלושה הדסים ואף אם שלשתם‬ ‫התחתונה‪ .‬ובשער הציון (שם סק"ה) הביא את‬ ‫ואין שום מקור שאם האוהל מוחזק‬ ‫שמיני עצרת בתפילה ובקידוש‪ ,‬ואילו‬ ‫קטומים הרי הם כשרים‪ .‬ויש שביארו כן‬ ‫שיטת הביכורי יעקב (סק"א) שכדי לפסול‬ ‫בכוח חשמלי חיצוני אינו נחשב‬ ‫להיכנס לכתחילה לחיוב הברכה ולהימנע‬ ‫אף בדעת הרמב"ם (לולב פ"ז ה"ז) ובפירוש‬ ‫את הסוכה התחתונה צריך שיהיו לעליונה‬ ‫כאוהל‪ .‬ובאמת שגם בכל עיקר מה‬ ‫מלאומרה אינו ראוי‪ .‬כ"כ המהרש"ל (שו"ת‬ ‫המשניות‪ ,‬עיין שם‪ .‬ג‪ .‬רבי אברהם מן ההר‬ ‫גם דפנות ושיעור סוכה ז' על ז' טפחים‪ ,‬וכן‬ ‫שביקש להשוות שכשם שאין שם‬ ‫סי' סח)‪ ,‬והביאו בט"ז (סי' תרסח סק"א)‪ ,‬אמנם‬ ‫(שם)‪ ,‬שלהלכה סובר רבי ישמעאל שצריך‬ ‫כתבו הערוך השולחן (שם ס"ב) והכף החיים‬ ‫אוהל כאשר הוא עומד מכוח אוויר‪,‬‬ ‫הט"ז חלק והקל לאכול בסוכה בלא ברכת‬ ‫שלושה הדסים שאינם קטומים‪ .‬ולהלכה‬ ‫(סק"ט) [ובחידושים וביאורים (סוכה סי' ג אות‬ ‫כך סכך שעומד מכוח אויר לא יהיה‬ ‫'לישב בסוכה' לאחר קבלת שמיני עצרת‪,‬‬ ‫נחלקו הראשונים בדין זה‪ :‬א‪ .‬דעת הרמב"ם‬ ‫כ) כתב שדי אפילו בשיעור ד' על ד' טפחים‬ ‫לו שם סכך אינו מוכח‪ ,‬שגם אם נאמר‬ ‫אך המשנה ברורה (שם סק"ז) הכריע כדעת‬ ‫(לולב פ"ז ה"ז) פסק הלכה כרבי טרפון שצריך‬ ‫כדי לפסול את הסוכה התחתונה]‪ .‬לפי זה‪,‬‬ ‫שלדין אוהל צריכים חשיבות שלא‬ ‫האחרונים המחמירים‪ ,‬וכתב‪' :‬והסכימו‬ ‫ג' הדסים‪ .‬וכן פסק (שם פ"ח ה"ה) כרבי טרפון‬ ‫כאשר מעל השכן נמצא רק סכך תלוי‪ ,‬שאין‬ ‫יעמוד מכוח אויר‪ ,‬מניין שגם בסכך‬ ‫שאפילו אם נקטם ראשם כשרים‪ .‬וכן נראה‬ ‫למקום שתחתיו דפנות והכשר סוכה‪ ,‬גם‬ ‫האחרונים דאין לאכול בערב עד שחשיכה'‪.‬‬ ‫מדברי הרי"ף (שם טז‪ ):‬והרא"ש (שם פ"ג‬ ‫אם יש בכוח התחתונה לקבל כרים וכסתות‪,‬‬ ‫נאמר דין זה‪.‬‬ ‫וכתב שבדיעבד אם נטל ידיו ובירך המוציא‬ ‫סי"ד)‪ .‬ב‪ .‬דעת הראב"ד (שם פ"ח ה"ח‪ ,‬ס' לולב‬ ‫אין העליונה פוסלת את התחתונה מדין‬ ‫אמנם קצ"ע בזה מדברי רש"י‪,‬‬ ‫לא יברך לישב בסוכה דכבר קיבל שמיני‬ ‫הגדול) שצריך שיהיו שלושה הדסים‪ ,‬אך‬ ‫סוכה תחת סוכה‪ .‬אמנם הפרי מגדים (מש"ז‪,‬‬ ‫שפירש ‘דאוקמה בנוד תפוח’‪ ,‬סמך‬ ‫עצרת בתפלתו ובקידוש‪ .‬אמנם בשאלה זו‬ ‫אם הם קטומים הרי הם פסולים‪ .‬וכן דעת‬ ‫סי' תרלג סק"ב) מחמיר גם כשאין לעליונה‬ ‫הדופן על הנוד תפוח ברוח’‪ .‬ומשמע‬ ‫שמדובר לגבי אשה שבלאו הכי אינה מברכת‬ ‫בעל המאור (על הרי"ף שם)‪ .‬ג‪ .‬דעת הרמב"ן‬ ‫דפנות‪ .‬ועוד יש לדון אם דפנות התחתונה‬ ‫שהדופן עצמה בכל אופן אינה יכולה‬ ‫לישב בסוכה כיון שהיא פטורה מסוכה (שו"ע‬ ‫(השגות לס' הלולב שם) לגבי מנין ההדסים‬ ‫נחשבות כנמשכות למעלה מדין 'גוד אסיק'‪.‬‬ ‫להיות מנוד תפוח‪ .‬וכבר דקדקו‬ ‫סי' תרמ ס"א) ממילא אין את החשש של תרתי‬ ‫הלכה כרבי עקיבא שדי בהדס אחד‪ .‬ולגבי‬ ‫ולכן‪ ,‬כאשר גג הסוכה התחתונה חזק וראוי‬ ‫האחרונים על לשון רש"י‪ .‬אמנם‬ ‫דסתרי‪ .‬והנה מאחר שהמקדש אינו חייב‬ ‫נקטם ראשו הלכה כבי טרפון שאם נקטם‬ ‫לשימוש‪ ,‬יש להחמיר בזה משום חשש‬ ‫דברי רש"י הם על פי לשון הגמרא‬ ‫לאכול או לשתות עמה כדי להוציא אותה‬ ‫ראשו כשר‪ .‬ומכל מקום למצוה מן המובחר‬ ‫פסול סוכה דאורייתא‪ ,‬אבל אם אין הגג חזק‪,‬‬ ‫'דאוקמה' ומבואר שאין הנוד עצמו‬ ‫בקידוש כמ"ש בשו"ע (סי' רעג ס"ד)‪' :‬יכול‬ ‫יקח שלושה הדסים‪ .‬ד‪ .‬דעת הראבי"ה‬ ‫אין הסכך הבולט של העליון פוסל‪.‬‬ ‫המחיצה‪ ,‬רק שהנוד מעמיד את‬ ‫אדם לקדש לאחרים אף על פי שאינו אוכל‬ ‫(סי' תרסט) שהלכה כרבי טרפון ששלושה‬ ‫‪ 33‬בשו"ע (או"ח סי' תרנא ס"א) פסק‪ :‬מצות ד'‬ ‫המחיצה‪ .‬ואכן בפשטות נראה שאין‬ ‫עמהם‪ ,‬דלדידהו הוי מקום סעודה'‪ .‬ואף את‬ ‫קטומים כשרים‪ ,‬וכן הלכה כרבי עקיבא‬ ‫מינים שיטול כל אחד לולב אחד וב' ערבות‬ ‫חילוק בין הדופן למה שנסמך עליו‪,‬‬ ‫ברכת 'בורא פרי הגפן' יכול המקדש לברך‬ ‫שאחד שאינו קטום כשר‪ .‬לדבריו 'הדר'‬ ‫וג' הדסים‪ .‬וכתב הרמ"א‪ :‬ובמקום הדחק‬ ‫רק שהגמרא נקטה באופן המצוי‬ ‫בעבורם בלא לשתות בעצמו‪ ,‬משום שהיא‬ ‫מתקיים או בריבוי ההדסים או באחד שאינו‬ ‫דליכא הדס כשר‪ ,‬סגי ליה בחד דלא קטום‪.‬‬ ‫שצורת הנוד הוא כעין עיגול או אגס‬ ‫חלק מחובת הקידוש‪ .‬וכ"כ במשנה ברורה‬ ‫קטום‪ .‬להלכה פסק השו"ע כדעת הרי"ף‬ ‫ומקור הדין במשנה (סוכה לד‪ ):‬שם נחלקו‬ ‫שאינו שווה כלל‪ ,‬ולכן אינו מתאים‬ ‫(שם סק"כ) לגבי אשה אלמנה שאינה יודעת‬ ‫והרמב"ם שצריך שיהיו ג' הדסים‪ .‬והביא‬ ‫התנאים במניין הנצרך לכל אחד מארבעת‬ ‫כלל לשמש בעצמו כמחיצה‪ ,‬ואפשר‬ ‫לקדש‪ ,‬ואינה סועדת בבית שבו היא יכולה‬ ‫גם את דעת הראב"ד שאם נקטם ראשם‬ ‫המינים‪ ,‬ואם כשרים הם כשהם קטומים‪ :‬א‪.‬‬ ‫שגם אין לו בדרך כלל שיעור של‬ ‫לשמוע קידוש‪ ,‬יכנס אדם לביתה ויקדש‬ ‫פסולים‪ .‬וכן פסק לעיל (סי' תרמו ס"י) כדעתם‬ ‫דעת רבי ישמעאל‪ ,‬שצריך אתרוג אחד‪ ,‬לולב‬ ‫מחיצה כשרה של עשרה על שבעה‬ ‫לפניה‪ ,‬אף שהוא עצמו אינו יוצא כעת ידי‬ ‫שאף קטומים כשרים‪ .‬והרמ"א מעיקר הדין‬ ‫אחד‪ ,‬שלושה הדסים‪ ,‬ושתי ערבות‪ .‬והוסיף‬ ‫טפחים‪ ,‬ואין הנוד בצורה המתאימה‬ ‫חובתו בקידוש זה‪ .‬ממילא יכול לקדש לה‬ ‫הסכים עם השו"ע‪ ,‬אך בשעת הדחק היקל‬ ‫רבי ישמעאל שאפילו אם שניים מההדסים‬ ‫להיות דופן‪ ,‬ולכן כתבה הגמרא‬ ‫אף שאינו יצא ידי חובת קידוש ואין בכך‬ ‫כהראבי"ה שאף אחד שאינו קטום כשר‪.‬‬ ‫קטומים ואחד אינו קטום הרי הם כשרים‪.‬‬ ‫שהדופן נסמכת על החבית התפוחה‪,‬‬ ‫חשש תרתי דסתרי הנ"ל‪.‬‬ ‫ודעת המגן אברהם (סק"א) שבשעת הדחק‬ ‫ב‪ .‬דעת רבי טרפון‪ ,‬שצריך שיהיו שלושה‬ ‫ונמצא כאן תוספת חידוש בדעת‬ ‫‪ 35‬זאת כדי שלא להיכנס לספק בדין‬ ‫יש לסמוך על הרמב"ן שאפילו אחד קטום‬ ‫הדסים‪ ,‬ואף אם שלשתם קטומים הרי הם‬ ‫רבי מאיר שאפילו שהמחיצה עצמה‬ ‫המוציא אחרים בקידוש מבעוד יום כשלא‬ ‫כשר‪ .‬ולענין ברכה נחלקו הפוסקים האם‬ ‫כשרים‪ .‬ולגבי שאר המינים מסכים רבי‬ ‫קיבל בעצמו את קדושת היום‪[ ,‬ראה‬ ‫בשעת הדחק כשנוטל הדס אחד שאינו‬ ‫טרפון עם רבי ישמעאל‪ .‬ג‪ .‬דעת רבי עקיבא‪,‬‬ ‫עשויה מחומר רגיל‪ ,‬כיון שכל כוח‬ ‫בחידושי רבי עקיבא איגר ריש סימן רסז]‪.‬‬ ‫קטום מברך עליו או לא‪ .‬המשנה ברורה‬ ‫שכל המינים הוקשו לאתרוג‪ ,‬ולפיכך כשם‬ ‫עמידתו רק על ידי נוד נפוח שמחזירו‬ ‫לכן יקבל גם המקדש את קדושת החג‪ .‬ואין‬ ‫(סימן תרנא סק"ו) מביא מהשערי תשובה בשם‬ ‫שיש ליטול אתרוג אחד ולולב אחד‪ ,‬כן גם‬ ‫מבחוץ גם בזה אסר‪ .‬ואכן לדעת‬ ‫צריך להתפלל ערבית לפני הקידוש‪ ,‬כמ"ש‬ ‫הדבר שמואל (סימן פד) שיטול בלא ברכה‪,‬‬ ‫יש ליטול הדס אחד וערבה אחת‪ ,‬אמנם‬ ‫רבי יהודה המכשיר כך הוא הדין גם‬ ‫במשנה ברורה (סי' רעא סקי"א)‪ ,‬שיכול לקבל‬ ‫ובדבר בשמואל כתב הטעם מאחר דקי"ל‬ ‫צריך שלא יהיו קטומים‪ .‬ודנה הגמרא‬ ‫במחיצה תפוחה ברוח‪.‬‬ ‫שבת ולקדש קודם תפילת ערבית‪.‬‬ ‫ברכות אינן מעכבות וספק ברכות להקל‪.‬‬ ‫בדעת רבי ישמעאל מדוע הכשיר אף אם‬ ‫המשך בעמ' ט'‬ ‫לתגובות‪:‬‬ ‫לשאלות בהלכה‪:‬‬ ‫‪9917936@gmail.com‬‬ ‫‪ 02-803-9999‬שלוחה ‪rav@abiryaakov.com | 8‬‬ ‫ח‬ ‫מכתלי בית ההוראה‬ ‫תשובה ממורינו הרב שליט”א‬ ‫המשך מעמ' ח'‬ ‫שנותר למשתמש‪ ,‬ולא להסתפק במדידת גובה המתקן‬ ‫פסולה‪ ,‬אך אם כל המחיצה זזה ביחד אפילו יותר מג’‬ ‫שוב מצאתי שנידון זה כבר עלה אצל הפוסקים (קובץ‬ ‫מבחוץ‪.‬‬ ‫טפחים המחיצה כשרה‪ ,‬ובלבד שלא תתרחק הדופן מן‬ ‫עץ חיים באבוב חלק כו עמוד רפו)‪ ,‬האם יש לאסור משום שיש‬ ‫וכן צריכה הסוכה לעמוד במקום שאינו מקורה בגג של‬ ‫הקרקע או מן הסכך יותר משלושה שבזה בטל ממנו שם‬ ‫האוויר שבדופן מתחדש בכל עת ואין זה אותו האויר ואינו‬ ‫המתחם‪ .‬העובדה שלמתנפח עצמו אין גג אינה מועילה‬ ‫דופן לסוכה‪.‬‬ ‫דומה לבהמה שהיא עצמה נשארת שם כל ימי החג‪ .‬הגרז"נ‬ ‫אם הסכך מונח תחת תקרת הבניין‪ ,‬כמבואר בשולחן ערוך‬ ‫ובאמת שכדבריו איתא בקרית ספר להמבי”ט (סוכה‬ ‫גולדברג הכשיר משום שגם הבהמה חיה רק מחמת שהיא‬ ‫(או”ח סי’ תרכו ס”א)‪ .‬כמו כן‪ ,‬יש לקבל את רשות בעלי המקום‬ ‫ולולב פ”ד ה”ד) ‘דכל מחיצה שאינה עומדת ברוח מצויה לאו‬ ‫נושמת בכל עת‪ .‬והגר"י אדלשטיין הכשיר מטעם שהדופן‬ ‫להקמתה‪ ,‬כמבואר ברמ”א (או”ח סי’ תרלז ס”ג)‪.‬‬ ‫שמה מחיצה‪ ,‬דבעינן מחיצות מגיעות לתוך שלוש לארץ‪,‬‬ ‫כלל אינו האוויר אלא הגומי‪ ,‬ואם מצד שהאוויר שמחזיק‬ ‫ומכוונות לסכך‪ ,‬והאי דפנות הואיל ונעין ונדין על ידי רוח‬ ‫את הגומי מתחלף ואינו מתקיים מעצמו‪ ,‬הרי מותר לעשות‬ ‫בסדר ההקמה‪ ,‬יש לנפח תחילה את המתקן‪ ,‬לייצב את‬ ‫מצויה דיבשה לאו הכי הוו’‪.‬‬ ‫דופן מבני אדם אפילו שהם בעלי בחירה ואין להם שום‬ ‫המחיצות ולהשלימן כדין‪ ,‬ורק לאחר מכן להניח את הסכך‪.‬‬ ‫אמנם במשכנות יעקב (או"ח סי' קכג ד"ה וכן) כתב בהדיא‬ ‫קביעות לשמש כדופן‪ ,‬ואדרבה הרי המפוח מצד עצמו‬ ‫ברמ”א (או”ח סי’ תרלה ס”א) מבואר שאין לעשות את הסכך‬ ‫עומד להחזיק את הדופן עד סוף ימי החג‪ .‬וכעין דבריו‬ ‫קודם לדפנות‪ ,‬מלבד האופן המיוחד שנתבאר שם‪.‬‬ ‫שאפילו לא נע ברוח אך מעט כבר פסול‪ ,‬וכן דייק בעמק‬ ‫הברכה (סוכה סי' יט) מלשון הרמב"ם (סוכה פ"ג ה"ה) הריטב"א‬ ‫השיב גם הגר"מ מאזוז‪ .‬וכן כתב הגר"נ נוסבוים דכיון‬ ‫ואם במהלך השימוש יצא האוויר והדפנות איבדו את‬ ‫שהמפוח ראוי להחזיק את הדופן כל ימי החג‪ ,‬אין זה‬ ‫ושאר הראשונים (סוכה כד‪ ,):‬ושכן עולה גם מלשון המגן‬ ‫שיעורן או את יציבותן‪ ,‬אין להמשיך לאכול אכילה החייבת‬ ‫נחשב אינו מתקיים‪ .‬והגר"י זילברשטיין השיב דכיון שבני‬ ‫אברהם (סי' שסג סק"ד) והאחרונים‪ ,‬ושכן העתיק המשנה‬ ‫בסוכה על סמך מה שהייתה כשרה קודם לכן‪ .‬כשרותה‬ ‫ברורה בכמה מקומות‪ ,‬שעצם תנועת הרוח במחיצה מבטל‬ ‫אדם אינם מקפידים על כך שבית ארעי מוחזק רק על ידי‬ ‫צריכה להתקיים בשעת האכילה עצמה‪ .‬ותיקון הדפנות הוא‬ ‫ממנה חשיבות דופן‪ .‬אך כתב להעיר מלשון הרמב"ם‬ ‫כח חשמלי‪ ,‬אין זה חיסרון בבית ארעי‪ .‬וכן כתבו להתיר‬ ‫על ידי החזרת האוויר‪ ,‬ובכך לחזור ולהכשיר את הסוכה‬ ‫בפירוש המשניות (שם)‪.‬‬ ‫הגר"א נבנצאל (שם) והגר"ש גרוס (שם)‪ .‬וכן פסק הגר"י‬ ‫בלי להניח את הסכך פעם נוספת‪ ,‬הוא בכלל ‘תעשה ולא‬ ‫יוסף בשו"ת הראשון לציון (ח"א או"ח סי' נד) ובילקוט יוסף‬ ‫וכן דעת הגרש"ז אויערבאך בהליכות שלמה (מועדים‬ ‫מן העשוי’‪ ,‬ולכן יש גם לנענע את הסכך באופן שיחשב‬ ‫תשרי‪ ,‬פ"ז ס"א) שמדברי שאר כל הראשונים והאחרונים שלא‬ ‫(סוכה עמוד שלד)‪.‬‬ ‫כמניח מחדש‪ ,‬אלא שאם יצא רק חלק מן האויר‪ ,‬ונשאר‬ ‫חילקו בזה נראה שאפילו כאשר המחיצות זזות ממקומן‬ ‫יציבות הדפנות‬ ‫יותר מטפח המאהיל לא פקע שם אוהל מהסכך (ראה שו”ע‬ ‫ואולם כשרות הסוכה תלויה בכך שדפנות הסוכה‬ ‫אפילו מעט‪ ,‬הסוכה פסולה‪ ,‬וכן כתב הגר"ע יוסף (יביע אומר‬ ‫סי’ תרלה)‪ .‬ואפילו אם ממש קרס עד הריצפה‪ ,‬קצת נראה‬ ‫ח"ט סי' נט‪ ,‬יחוה דעת ח"ג סי' מו)‪ ,‬וכתב עוד שבדק בתרגום‬ ‫עומדים יציבים על מקומם ואינם זזים הלוך וחזור‪ ,‬כמבואר‬ ‫שהניפוח אינו רק העמדת הדפנות אלא גם העמדת הסכך‬ ‫מדויק של פירוש המשניות להרמב"ם‪ ,‬ואין מדבריו שם כל‬ ‫בשולחן ערוך (או”ח סי’ תרל ס”י) שהעושה סוכה בין האילנות‬ ‫מחדש‪ ,‬ואין זה בגדר תעשה ולא מן העשוי‪.‬‬ ‫סתירה למשמעות דבריו ביד החזקה שאפילו בנענוע מועט‬ ‫צריך לקשור את ענפי האילנות שלא תהא רוח מצויה‬ ‫להלכה‪:‬‬ ‫בטל שם דופן‪ .‬והגרי"ש אלישיב (שיעורים סוכה כד‪ ).‬כתב‬ ‫מנידה אותם‪.‬‬ ‫מותר להקים את הסוכה בחול המועד לצורך‬ ‫שגם ממחצית השקל (סימן שסב ס"ק כא) מוכח שאפילו אם‬ ‫ובמשנה ברורה (ס”ק מח) ביאר שאם הרוח מנידה אותם‪,‬‬ ‫השהות במקום‪ .‬יש להעמיד תחילה את הדפנות‬ ‫נע ונד אך מעט נחשב כדופן שאינו עומדת ברוח מצויה‪.‬‬ ‫אפילו אין בכח הרוח להפיל אותם לגמרי‪ ,‬רק שעל ידי‬ ‫כדין ורק לאחר מכן לסכך‪ ,‬ויש להקפיד שהסכך לא‬ ‫ו‪ .‬שיעור סוכה‬ ‫הרוח המחיצה הולכת ובאה‪ ,‬אין זה חשוב מחיצה‪ .‬אולם לא‬ ‫יעמוד על בסיס של דבר המקבל טומאה‪ ,‬ולהקימה‬ ‫ועוד יש לבדוק שיש במתקן כל שיעורי הסוכה‪ ,‬ואין די‬ ‫ביאר דבריו כמה יזוזו המחיצות כדי להיפסל‪.‬‬ ‫ברשות בעלי המקום‪ .‬אמנם‪ ,‬מאחר ועלול להיות‬ ‫בארבעה עמודים מתנפחים ובמסגרת עליונה‪ ,‬אלא צריך‬ ‫ובחזון איש (או”ח סי’ עז סק”ו) כתב שהאחרונים סתמו ולא‬ ‫תקלות בעניינים אלו‪ ,‬אם רוצים להשתמש בסוכה‬ ‫חלל בגובה עשרה טפחים‪ ,‬כמבואר בשולחן ערוך (או”ח‬ ‫פירשו עניין זה‪ ,‬ולמעשה הכריע שם שרק אם המחיצה‬ ‫זו‪ ,‬לכתחילה נכון להעמיד עמודים ומחיצות יציבים‬ ‫סי’ תרלג ס”ח)‪ ,‬ושטח פנימי של שבעה על שבעה טפחים‬ ‫נפסלת על ידי הרוח‪ ,‬וכגון שעשה מחיצה מעלי עץ הסמוך‪,‬‬ ‫שבוודאי ראויים לעמוד כל שבעה ולא רק מכח‬ ‫לפחות‪ ,‬כמבואר בשולחן ערוך (או”ח סי’ תרלד ס”א)‪ .‬במתקן‬ ‫ועל ידי הרוח העלים מתרחקים זה מזה יותר ג’ טפחים‬ ‫האוויר ולסכך על גביהם‪.‬‬ ‫בעל רצפה מתנפחת מוגבהת יש לבדוק את הגובה הפנימי‬ ‫שבזה אינם מצטרפים זה לזה להיחשב דופן והסוכה‬ ‫סוכה במרפסת עם תוספת על רלסים‬ ‫הקורה‪ ,‬ומסילה נוספת כנגדה‪ ,‬ליד הקיר‪ .‬הפאנלים יוסרו‬ ‫הבית‪ .‬גג נפתח מכסה את שני החלקים‪.‬‬ ‫בתכנון ביתו החדש ביקש יצחק להרחיב את המקום‬ ‫בסוכות‪ ,‬אך המסילות יישארו במקומן‪ .‬אם רוחב הקורה‬ ‫לקראת חג הסוכות מבקש יצחק לפתוח את הגג ואת‬ ‫המיועד לסוכה‪ ,‬כדי שיוכל להסב בה עם כל בני משפחתו‬ ‫חסר סנטימטר אחד מן השיעור הפוסל‪ ,‬והמסילה שלצידה‬ ‫דלתות ההזזה‪ ,‬ולהשתמש בשני החלקים כסוכה אחת‪ .‬הוא‬ ‫ברווח‪ .‬בתוכנית המקורית יועד לכך שטח בעומק של כמטר‬ ‫מוסיפה שני סנטימטרים‪ ,‬האם היא מצטרפת לקורה‬ ‫מניח סכך כשר משני עברי הקורה‪ ,‬כך שקורת הבטון נותרת‬ ‫וחצי בקצה הסלון‪ ,‬תחת תקרה נפתחת‪ .‬לשם הרחבתו‬ ‫ומשלימה את השיעור‪ ,‬והאם הדבר תלוי בכך שהמסילה‬ ‫גלויה במרכז הסוכה‪ ,‬ומתכנן שלא לאכול ולישון תחתיה‪.‬‬ ‫תכנן המהנדס תוספת מרפסת‪ ,‬הנשענת על קורות תמיכה‬ ‫בטלה לקורה?‬ ‫ששולבו מראש ביציקת רצפת הקומה ובולטות כמטר וחצי‬ ‫מהו רוחב הקורה הפוסל את הסוכה‪ ,‬שלשה טפחים‬ ‫נוספים מעבר לקו הבניין‪.‬‬ ‫תשובה‪:‬‬ ‫או ארבעה טפחים‪ ,‬והאם די בכך שנמנעים מלשבת תחת‬ ‫כך נוצר ביציאה מן הסלון שטח בעומק של מעט יותר‬ ‫שיעור סכך פסול באמצע הסוכה‬ ‫הקורה?‬ ‫משלשה מטרים‪ ,‬שבמרכזו עוברת קורת הבטון של הבניין‪.‬‬ ‫בגמרא (סוכה יז‪ ):‬מבואר שסכך פסול באמצע הסוכה‬ ‫שאלה נוספת התעוררה בעקבות רצונו להתקין בחלק‬ ‫מתחת לקורה הותקנו דלתות הזזה מאלומיניום וזכוכית‪,‬‬ ‫פוסל בארבעה טפחים‪ .‬וכן נפסק בשולחן ערוך (סימן תרלב‬ ‫הפנימי תקרה דקורטיבית‪ ,‬ולהסיר את הפאנלים לקראת‬ ‫המפרידות במשך השנה בין החלק הפנימי לבין תוספת‬ ‫סעיף א)‪‘ :‬סכך פסול פוסל באמצע בארבעה טפחים‪ ,‬אבל‬ ‫החג‪ .‬לצורך התקנתה יש לקבוע מסילת מתכת צרה לאורך‬ ‫המרפסת‪ ,‬שדפנותיה עשויות מחומר מבודד פחות מקירות‬ ‫המשך בעמ' י"א‬ ‫לתגובות‪:‬‬ ‫לשאלות בהלכה‪:‬‬ ‫ט‬ ‫‪9917936@gmail.com‬‬ ‫‪ 02-803-9999‬שלוחה ‪rav@abiryaakov.com | 8‬‬ ‫ליבון דהלכתא‬ ‫הרה"ג מרדכי דוד ברנדסדורפר‬ ‫מצות ארבעה מינים‬ ‫במצות נטילת לולב איכא שלשה חלקים בקיום המצוה‪ .‬א] עצם הנטילה‪ .‬ב] מצות הנענועים ואמירת ההלל‪ .‬ג] הקפת הבימה‬ ‫ואמירת ההושענות בד' מינים‪ .‬וכדי לקיים המצות בשלימות צריכים לקיימה בכל פרטיה וחלקיה‪.‬‬ ‫סדר הזה‪ :‬דרום‪ ,‬צפון‪ ,‬מזרח‪ ,‬מעלה‪ ,‬מטה‪ ,‬מערב‪.‬‬ ‫עוד לפני התפילה כדי שלא להשהות את המצוה‬ ‫מצות נטילתו‬ ‫ומנענעים שלש פעמים בכל צד‪ ,‬ובכל נענוע ונענוע‬ ‫(שעה"צ שם)‪ ,‬ומיהו איכא שנוהגים שנוטלים דייקא‬ ‫א‪ .‬מצות נטילת ארבעה מינים ביום הראשון היא‬ ‫צריך הולכה תחילה ואחר כך הובאה‪ ,‬ומביאו עד‬ ‫לפני הלל אחרי שחרית כדי שלא להפסיק בין‬ ‫מצות עשה דאורייתא שנא' ולקחתם לכם ביום‬ ‫כנגד החזה ממש‪ ,‬ובשעת הולכה והובאה מכסכסין‬ ‫הנטילה להנענועים שבהלל שהוא חלק מהמצוה‪.‬‬ ‫הראשון וגו'‪ ,‬ובשאר הימים מצותו הוא מדרבנן‪,‬‬ ‫בעלין‪ ,‬ולכן צריך להשאר הלולב פתוח למעלה‬ ‫י‪ .‬אין מברכים על הנטילה אלא פעם אחת ביום‬ ‫ובירושלים בעיר העתיקה בזמן הזה איכא מחלוקת‬ ‫טפח שאינו מקושר כדי שיכול לכסכס היטב (מ"ב‬ ‫(רמ"א) שחיוב מצות לולב היא אינה אלא פעם אחת‬ ‫האחרונים אי כל שבעת הימים הוי דאורייתא או‬ ‫סקי"ד)‪.‬‬ ‫ודיו‪ ,‬ומיהו מותר ליטול הלולב כמה פעמים ביום‬ ‫שרק בבית המקדש בלבד אמרינן שהוא דאורייתא‪,‬‬ ‫יט‪ .‬צריך ליזהר מאוד בשעת הנענועים בכמה‬ ‫אלא שיכוון שנוטלן משום חביבות המצוה ולאו‬ ‫ונפקא מינה בזה לגבי כוונת המצוה‪ ,‬ולגבי אי‬ ‫דברים‪ ,‬א' שלא יגע ראש הלולב בכותל או בגג‬ ‫משום חיובא (ביה"ל סי' לד בשם החיי"א)‪.‬‬ ‫אמרינן ספיקתו לקולא או לחומרא‪ ,‬ולגבי אם‬ ‫(יסוה"ע)‪ .‬ב' צריך לחבר האתרוג ללולב שלא יהא‬ ‫אכילה לפני נטילתו‬ ‫אפשר להקל בפסולים שמקילים בשאר הימים‪.‬‬ ‫שום פירוד ביניהם (שו"ע)‪ .‬ג' שלא להפך הלולב‬ ‫יא‪ .‬אסור לאכול לפני נטילת לולב‪ ,‬והחמירו בו‬ ‫אפילו כשמנענעים למטה אלא ראש הלולב תהיה‬ ‫אופן נטילתו‬ ‫כל כך שאפילו טעימה בעלמא אסור אם לא לצורך‬ ‫ב‪ .‬כיון שלפי ההלכה עצם הנטילה בידו מקיימים‬ ‫תמיד למעלה (כה"ח סקמ"ז)‪ .‬ד' כשאומר שם השם‬ ‫גדול כגון שחלש לבו וכדו'‪ ,‬ואפילו בשתיה בלבד‬ ‫לא ינענע‪ ,‬מפני שצריך לכוון באמירת השם‪,‬‬ ‫כבר את המצוה‪ ,‬לכן צריך לברך על הנטילה לפני‬ ‫מצינו באחרונים (כה"ח אלף המגן ועוד) שהחמירו‬ ‫שנוטלו בידו כדי שיהא הברכה עובר לעשייתן‪,‬‬ ‫ואם ינענע הוא יהא טרוד ולא יוכל לכוון (שעה"צ‬ ‫בזה‪ ,‬ובפרט ביום הראשון שהוא דאורייתא‪.‬‬ ‫ולכך נוטל הלולב בלבד בשעת הברכה ואחר‬ ‫סקמ"ח)‪.‬‬ ‫יב‪ .‬ומובא ברוקח הטעם משום שחסידים‬ ‫הברכה נוטל האתרוג‪ ,‬או שיהפוך האתרוג בשעת‬ ‫כ‪ .‬כיון שהנענועים הוא חלק מהמצוה‪ ,‬יש ליזהר‬ ‫הראשונים היו מתענים על מצוה חביבה‪ ,‬כדי שלא‬ ‫ביום הראשון של יו"ט שמצות לולב הוא מן התורה‪,‬‬ ‫הברכה דהיינו שהעוקץ יהא למעלה‪ ,‬או שיכוון‬ ‫להסיח דעתו מהמצוה עכ"ל‪ ,‬ומה שמצינו שבמצות‬ ‫בהדיא שלא לצאת בהם עד לאחר הברכה‪.‬‬ ‫שלא ליתנו לקטן קודם שמקיים מצות הנענועים‬ ‫'לולב' החמירו יותר משאר מצות י"ל כיון שמצות‬ ‫והקפות‪ ,‬כדי לקיים את כל המצוה בשלימות בד'‬ ‫ג‪ .‬צריך ליטול הארבעה מינים דרך גדילתם‪,‬‬ ‫'לולב' אפשר לקיים מצותו ברגע אחת גרידא‪ ,‬מפני‬ ‫שנא' 'עצי שיטים עומדים' ודרשינן שכל המצות‬ ‫מינים משלו‪.‬‬ ‫שאינה מצריכה שום הכנה ואומנות מיוחדת לזה‬ ‫אין יוצאים בהם אלא דרך גדילתם‪ ,‬ואם היפך לא‬ ‫הקפת הבימה‬ ‫ובנטילה כל דהו קים המצוה‪ ,‬וגם אין בזה עיכובא‬ ‫יצא אפילו בדיעבד (שו"ע ס"ב)‪ ,‬ולכן מברכים על‬ ‫כא‪ .‬מקיפים את הבימה מצד ימין בכל יום עם‬ ‫דציבורא שמצות לולב אין בה משום 'ברוב עם'‪.‬‬ ‫'נטילת לולב' ולא על 'לקיחת לולב' אף על פי‬ ‫ארבעה מינים והיא זכר למקדש (שו"ע)‪ ,‬וחיוב גדול‬ ‫יג‪ .‬נשים אף על פי שקבלו חוב על עצמן לברך‬ ‫שכתוב בתורה 'ולקחתם לכם'‪ ,‬כדי להודיע שחייב‬ ‫לעשות ההקפה‪ ,‬וההקפה ביחד עם הנענועים‬ ‫על נטילת לולב‪ ,‬מכל מקום מותרין הן לאכול לפני‬ ‫ליטלן כדרך גדילתן‪ ,‬שנטילה היא לשון נשיאה‬ ‫שעושים באמירת ההלל מקיימים המצוה‬ ‫קיום המצוה אף בחלישת לב כל דהו‪ ,‬כיון שאינם‬ ‫(חיים וברכה)‪.‬‬ ‫והתיקונים בשלימות (יסוה"ע)‪.‬‬ ‫מחויבים במצוה זו מעיקר הדין משום דהוי מצות‬ ‫ד‪ .‬בספר 'ביכורי יעקב' מסתפק אם אנו יושבי‬ ‫כב‪ .‬ובשעת ההקפה צריכים ליזהר שלא להפריד‬ ‫עשה שהזמן גרמא (אלף המגן)‪.‬‬ ‫'אסיה' יוצאים בארבעה מינים שגדלו במדינת‬ ‫הלולב מן האתרוג (חיים וברכה)‪ ,‬וכן להקפיד ליטול‬ ‫מצות הנענועים‬ ‫'אוסטרליה' שידוע שרגליהם הוא נגד רגלינו‪ ,‬ואם‬ ‫הלולב בימינו ואתרוג בשמאלו ולא שתיהם בידו‬ ‫יד‪ .‬מצות נענועים היא המשך של מצות נטילת‬ ‫כן המינים שגדלו שם כשנוטלין אותן כאן הוא‬ ‫אחת (מ"ב סקט"ו)‪.‬‬ ‫לולב‪ ,‬ומצותו היא מדרבנן לרוב ראשונים‪ ,‬אמנם‬ ‫היפך מדרך גדילתן‪ ,‬אמנם בספר 'חיים וברכה'‬ ‫כג‪ .‬מנהג אנשי מעשה להחזיק הלולב עד אחר‬ ‫בריטב"א משמע שהוא מדאורייתא והוא נכלל‬ ‫מדייק מדברי הרמב"ם שבוודאי אפשר לצאת בהם‬ ‫קדיש תתקבל שאומרים אחר הלל והושענות‪ ,‬כדי‬ ‫בכלל 'שיירי המצוה'‪ ,‬והולכים בספקו להחמיר‬ ‫בלי שום פקפוק‪ ,‬שזה גם מקרי דרך גדילתן‪.‬‬ ‫שלא ידמה עליו מצות לולב כמשאוי להשליכו מיד‬ ‫(חיים וברכה)‪ ,‬וכן מובא בחתם סופר (סוכה מב)‬ ‫אחר שנגמר מצותו‪ ,‬ומנהג כשר הוא ואין בזה מחזי‬ ‫ה‪ .‬נוטלים הלולב ביד ימין והאתרוג ביד שמאל‪,‬‬ ‫שמדאורייתא חייבים בנענוע כל שהוא‪ ,‬והוא הלכה‬ ‫ואם היפך שנטל הלולב ביד שמאל ואתרוג ביד‬ ‫כיוהרא (חיים וברכה)‪.‬‬ ‫למשה מסיני‪.‬‬ ‫ימין‪ ,‬וכן אם נטל בין הלולב ובין האתרוג ביד אחת‪,‬‬ ‫שכח לברך‬ ‫טו‪ .‬מובא בספר פלא יועץ שהנענועים היא 'עיקר‬ ‫צריך לחזור ויטלם כהלכתם‪ ,‬ובלא ברכה (מ"ב‬ ‫כד‪ .‬כיון שהמצוה של נטילת לולב נמשכת עד‬ ‫המצוה' והיא דברים העומדים ברומו של עולם‪,‬‬ ‫סקט"ו וסקי"ט)‪.‬‬ ‫אחרי אמירת ההושענות‪ ,‬לכן מי ששכח לברך‬ ‫ולכן נפסק בשו"ע (סי' תרנז) קטן היודע לנענע‬ ‫ו‪ .‬ואם הוא איטר יד לדעת המחבר יחזיק את‬ ‫ברכה על הלולב יכול לברך כל זמן שעדיין לא‬ ‫אביו חייב לו לקנות לולב‪ ,‬אף שיכול לצאת חיוב‬ ‫הלולב כמו כל אדם‪ ,‬ולדעת הרמ"א יחזיק את‬ ‫נשלם המצוה‪ ,‬ואף אם נזכר לפני שאמר ההושענות‬ ‫הנטילה מלולבו של אביו‪ ,‬מכל מקום כדי שיכול‬ ‫הלולב בשמאל כל אדם והאתרוג בימין כל אדם‪,‬‬ ‫יכול לברך‪ ,‬כיון שעוד באמצע עשיית המצוה (אלף‬ ‫לקיים מצות הנענועים בשעת אמירת ההלל צריך‬ ‫ופסקו הפוסקים כהרמ"א‪ ,‬ומיהו כדי לצאת גם‬ ‫המגן)‪.‬‬ ‫אביו לקנות לו לולב‪ ,‬שהנענועים היא חלק ממצות‬ ‫דעת המחבר מן הראוי שלאחר שבירך וקים‬ ‫חביבות המצוה‬ ‫לולב‪.‬‬ ‫המצוה יטול שנית כמו כל אדם (כה"ח סקל"ח)‪.‬‬ ‫כה‪ .‬מנהג ישראל שכל אחד מראה את אתרוגו‬ ‫טז‪ .‬ומיהו לכולי עלמא אם לא עשה הנענועים‬ ‫כתיקונו‪ ,‬או שלא עשה כלל נענועים יצא בדיעבד‪,‬‬ ‫עמידה בשעת הנטילה והברכה‬ ‫לחבירו להראות את יופיו ותוארו ומראיתו ואין‬ ‫כמ"ש בגמרא 'מדאגבהה נפק ביה' אלא שצריך‬ ‫ז‪ .‬צריכים לעמוד כשמברך על הנטילה‪ ,‬מפני שכל‬ ‫בזה ח"ו גאוה ויוהרא‪ ,‬שיש ליזהר באתרוג יותר‬ ‫להיות הלולב ראוי לנענע ואז אפילו אם לא נענוע‬ ‫ברכות המצות צריכות להיות בעמידה‪ ,‬וכן הנטילה‬ ‫משום גאוה כידוע אתרוג ר"ת א'ל ת'ביאנו ר'גל‬ ‫כלל יצא (מ"ב)‪ ,‬ולכן טוב לחזר אחר הלולב היותר‬ ‫עצמה צריכה להיות מעומד‪ ,‬מפני שלומדים גזירה‬ ‫ג'אוה‪ ,‬כי כבר מצינו ברבן גמליאל שמפארים אותו‬ ‫בגמ' ששילם אלף זוז בשביל אתרוג‪ ,‬והיא להודיעך‬ ‫ארוך שהוא יותר נאה וראוי לנענע בו (חיים וברכה)‪.‬‬ ‫שווה מהעומר שצריכה להיות בעמידה‪ ,‬ובדיעבד‬ ‫כמה מצות חביבות עליו‪.‬‬ ‫אם עשה בין הברכה ובין הנטילה בישיבה יצא‬ ‫יז‪ .‬החיוב לנענע הוא שתי פעמים‪ ,‬א' בשעה‬ ‫שמברך על הנטילה‪ ,‬ב' בשעת אמירת ההלל‪,‬‬ ‫(שו"ע ס"ד)‪.‬‬ ‫כו‪ .‬והסברו היא‪ ,‬משום שאנו רוצים הוא להראות‬ ‫שכל כוונתינו שמבקשים בימים האלו לשנה טובה‬ ‫ובשעת הלל עצמו איכא כמה דיעות כמה פעמים‬ ‫זמן נטילתו‬ ‫ופרנסה בכללם‪ ,‬הוא רק לשמו יתברך‪ ,‬והראיה‬ ‫מנענעים‪ ,‬ומנהג האריז"ל שמנענעים ארבע פעמים‬ ‫ח‪ .‬כל היום כשר לנטילת לולב‪ ,‬מכל מקום זריזים‬ ‫שכל צרכינו וצורך הפרנסה אנו מוכנים להשקיע‬ ‫בשעת הלל‪ ,‬א' באמירת הודו בתחילה‪ ,‬ועוד ב'‬ ‫מקדימים למצות ומשכימים קום לקיים מצות‬ ‫במצות השי"ת והיא לקנות ד' מינים מהודרים ביופיו‬ ‫פעמים באמירת אנא ה' הושיעה נא כשכופלים‬ ‫נטילת לולב (שו"ע סי' תרמד וסי' תרנב)‪ ,‬ומובא בשם‬ ‫ובמראיתו‪ ,‬וזהו כוונתינו במה שאנו מתפארים בד'‬ ‫אותו‪ ,‬ועוד פעם אחת באמירת הודו בסוף‪.‬‬ ‫האריז"ל שיש ליטול הלולב דייקא בתוך הסוכה‬ ‫מינים שלנו בבית הכנסת‪ ,‬ומנהג ישראל תורה הוא‬ ‫יח‪ .‬ומנענעים בכל ארבע הצדדים וגם מנענע‬ ‫(שעה"צ סי' תרנא סקמ"ג)‪.‬‬ ‫(שו"ת משנה שכיר סי' רסג)‪.‬‬ ‫למעלה ולמטה‪ ,‬ועל פי האריז"ל מנענעים כפי‬ ‫ט‪ .‬נוהגים שנוטלים הלולב מיד כשקמים מהשינה‬ ‫לתגובות‪:‬‬ ‫לשאלות בהלכה‪:‬‬ ‫‪9917936@gmail.com‬‬ ‫‪ 02-803-9999‬שלוחה ‪rav@abiryaakov.com | 8‬‬ ‫י‬ ‫מכתלי בית ההוראה‬ ‫תשובה ממורינו הרב שליט”א‬ ‫המשך מעמ' ט'‬ ‫הפוסל‪ ,‬והמסילה מוסיפה לצידה שני סנטימטרים‪ ,‬הרצועה‬ ‫כנף זכוכית קבועה או לצד הפתח‪ ,‬שיש בה כדי להשתתף‬ ‫פחות מארבעה כשרה’‪ .‬קורת הבטון שבנידון היא בכלל‬ ‫המשותפת כבר עוברת את השיעור‪.‬‬ ‫בהכשר הדופן השלישית‪ .‬הזכוכית והאלומיניום כשלעצמם‬ ‫סכך פסול (שולחן ערוך סימן תרכט סעיף א)‪.‬‬ ‫מודדים את התוספת בפועל‬ ‫אינם פוסלים את הדופן‪ ,‬שהרי כל הדברים כשרים לדפנות‪.‬‬ ‫שיעור שלשה טפחים נאמר באוויר המפסיק בסכך‪ ,‬ולא‬ ‫עם זאת‪ ,‬אין לחבר באופן חשבוני את רוחב הקורה‬ ‫אולם יש לבחון את רוחב הקטע שנותר‪ ,‬מקומו ויחסו‬ ‫בסכך פסול שבסוכה גדולה‪ .‬כמו כן‪ ,‬בסוכה קטנה ביותר‪,‬‬ ‫ואת מידתה הרשומה של המסילה‪ ,‬בלי לבדוק כיצד היא‬ ‫לשאר המחיצות‪ ,‬לפי דיני הדופן השלישית‪ .‬אין להניח‬ ‫שאין בה שיעור הכשר סוכה של שבעה טפחים על שבעה‬ ‫מותקנת‪.‬‬ ‫שהפתח כולו נחשב למחיצה רק משום שיש מעליו קורה‬ ‫טפחים מסכך כשר‪ ,‬גם סכך פסול פוסל בשלשה טפחים‪.‬‬ ‫או משקוף‪ ,‬כי בדיני דפנות של סוכה צריכים מחיצות של‬ ‫אולם בנידון שלפנינו‪ ,‬שבו מתואר שטח רחב של סכך‬ ‫אם המסילה נמצאת כולה מתחת לקורה‪ ,‬ואינה בולטת‬ ‫ממש ואין די בצורת הפתח (שולחן ערוך סימן תרל סעיפים א עד‬ ‫כשר משני עברי הקורה‪ ,‬עיקר הדיון הוא בשיעור ארבעה‬ ‫מעבר לשפתה‪ ,‬היא אינה מרחיבה את שטח הכיסוי הפסול‪.‬‬ ‫ג)‪ ,‬או בפי תקרה יורד וסותם (שם סעיף ח)‪.‬‬ ‫טפחים‪( .‬שולחן ערוך סימן תרלב סעיפים א וב‪ ,‬מגן אברהם שם‬ ‫אם חלק ממנה חופף לקורה וחלק בולט לצידה‪ ,‬יש להביא‬ ‫בחשבון רק את התוספת הבולטת‪ .‬וכן במסילה זוויתית‪,‬‬ ‫נמצא שהימנעות מישיבה תחת הקורה פותרת את‬ ‫סק”ג)‪.‬‬ ‫מידת החלק האנכי אינה מתווספת לרוחב האופקי מחמת‬ ‫שאלת המקום שתחת הסכך הפסול‪ ,‬אך אינה פותרת‬ ‫אמנם‪ ,‬יש לחלק בין כשרות הסוכה לבין האכילה‬ ‫גובהה בלבד‪ .‬יסוד המדידה מבואר במגן אברהם (סימן תרלב‬ ‫חיסרון בדפנות של השטח שמעבר‪.‬‬ ‫והשינה תחת הקורה עצמה‪ .‬השולחן ערוך (שם) מתיר‬ ‫סק”ב)‪ ,‬שכתב בגג משופע שאין מודדים את אורך השיפוע‪,‬‬ ‫הכשר שני החלקים על ידי דופן עקומה‬ ‫לישון תחת סכך פסול שרוחבו פחות מארבעה טפחים‪ ,‬אך‬ ‫אלא את השטח שהוא תופס בסוכה‪.‬‬ ‫מלבד האפשרות שלכל חלק יהיו דפנות בפני עצמו‪ ,‬יש‬ ‫המשנה ברורה (שם סק”ג) מביא פוסקים המחמירים כשיש‬ ‫המסילה הנוספת‪ ,‬המותקנת ליד הקיר שמנגד‪ ,‬אינה‬ ‫בנידון צד חשוב נוסף להכשר‪ ,‬מדין ‘דופן עקומה’‪ .‬הלכה‬ ‫בו שלשה טפחים‪ ,‬ומסיק שיש להחמיר לכתחילה‪ .‬לפיכך‪,‬‬ ‫מתווספת לרוחב הקורה המרכזית‪ ,‬כאשר שטח של סכך‬ ‫למשה מסיני היא שסכך פסול הסמוך לדופן אינו פוסל‬ ‫קורה שרוחבה שלשה טפחים ופחות מארבעה אמנם אינה‬ ‫כשר מפריד ביניהן‪ .‬יש לדון בה במקומה‪ ,‬כסכך פסול‬ ‫אלא בארבע אמות‪ .‬בפחות מארבע אמות רואים את הסכך‬ ‫מפסיקה את הסוכה לשתיים‪ ,‬אבל לכתחילה אין לאכול‬ ‫הסמוך לדופן‪ ,‬ובמידת הצורך להביאה בחשבון במדידת‬ ‫הפסול כאילו הוא חלק מהדופן המתעקמת ונמשכת עד‬ ‫ולישון תחתיה‪ .‬פחות משלשה טפחים מותר גם תחתיה‪,‬‬ ‫דופן עקומה‪ .‬אין מצרפים שתי מסילות רחוקות לרצועה‬ ‫הסכך הכשר‪ .‬אמנם אין לשבת תחת הסכך הפסול‪ ,‬אלא‬ ‫בכפוף לשאר תנאי הכשר הסוכה‪.‬‬ ‫אחת רק משום ששתיהן שייכות לאותה תקרה דקורטיבית‬ ‫שהסכך הכשר שמעבר לו מקבל את הדופן הנצרכת‬ ‫מדידת השיעור בסנטימטרים‬ ‫(עיין משנה ברורה סימן תרכו סקי”ז‪ ,‬לעניין סכך כשר המפסיק בין‬ ‫להכשרו (שולחן ערוך סימן תרלב סעיף א)‪.‬‬ ‫לפי החשבון של הגרא”ח נאה‪ ,‬שטפח הוא שמונה‬ ‫חלקי סכך פסול)‪.‬‬ ‫והנה‪ ,‬הטור (סימן תרלב) מבאר שדין זה נאמר גם כאשר‬ ‫סנטימטרים‪ ,‬שלשה טפחים הם עשרים וארבעה‬ ‫רווח בין המסילה לקורה‬ ‫בין הדופן לבין הסכך הפסול יש תחילה סכך כשר‪ .‬אם‬ ‫סנטימטרים‪ ,‬וארבעה טפחים הם שלושים ושניים‬ ‫גם הרחקת המסילה מעט מן הקורה אינה פתרון‪.‬‬ ‫מן הדופן ועד סוף רצועת הסכך הפסול יש פחות מארבע‬ ‫סנטימטרים‪ .‬אולם כאשר מתכננים תוספת הגבולית‬ ‫בשולחן ערוך (סימן תרלב סעיף ד) נפסק שאם יש שני חלקי‬ ‫אמות‪ ,‬אפשר להכשיר את החלק שמעבר לרצועה באמצעות‬ ‫בסנטימטר אחד‪ ,‬יש להביא בחשבון גם את המדידה‬ ‫סכך פסול‪ ,‬שבכל אחד מהם שני טפחים‪ ,‬ואוויר פחות‬ ‫דופן עקומה‪ .‬הטור מוסיף שגם החלק הסמוך לדופן אינו‬ ‫בטפחים עצבים‪ ,‬שהיא המדידה המצומצמת הנצרכת‬ ‫משלשה טפחים מפסיק ביניהם‪ ,‬יש להסתפק אם הם‬ ‫נפסל מחמת שמשתמשים בדופנו להכשרת החלק האחר‪,‬‬ ‫במקום שהצמצום הוא לחומרא (ספר שיעורי תורה להגרא”ח‬ ‫מצטרפים לפסול‪ .‬לפיכך‪ ,‬כאשר בקורה ובמסילה יחד יש‬ ‫שכן הדופן נותרת במקומה‪ ,‬ושני החלקים כשרים‪( .‬וראה‬ ‫נאה‪ ,‬פ”ג סעיף כה עמ’ רנד‪ ,‬וסעיף לט עמ’ רעה)‪.‬‬ ‫ארבעה טפחים של סכך פסול ממש‪ ,‬אין לסמוך לכתחילה‬ ‫משנה ברורה שם סקט”ו)‪.‬‬ ‫טפח נמדד לפי רוחב ארבע אצבעות ביד קפוצה מלבד‬ ‫על רווח אוויר צר המפריד ביניהן‪.‬‬ ‫לפי זה‪ ,‬במבנה שבו לחלק החיצוני יש שלוש דפנות‬ ‫האגודל‪ .‬טפח שוחק הוא כאשר האדם אינו מקפיד להדק‬ ‫אכן‪ ,‬כאשר בחלקים הפסולים עצמם אין ארבעה טפחים‪,‬‬ ‫כשרות‪ ,‬ושתי הדפנות הצדדיות נמשכות גם לאורך החלק‬ ‫את אצבעותיו זו לזו‪ ,‬וטפח עצב הוא כאשר האצבעות‬ ‫אין מוסיפים את רוחב האוויר כדי להשלים באמצעותו את‬ ‫הפנימי‪ ,‬אפשר להכשיר את החלק הפנימי באמצעות‬ ‫צמודות זו לזו‪ .‬ההפרש שבין טפח שוחק לעצב הוא ביחס‬ ‫השיעור‪ ,‬שהרי אין אומרים לבוד להחמיר באופן זה (מגן‬ ‫הדופן החיצונית הרחוקה‪ .‬לשם כך יש למדוד מן הדופן‬ ‫של אחד לארבעים ושמונה‪.‬‬ ‫אברהם שם סק”ה)‪ .‬וכאשר יש ביניהם הפסק של סכך כשר‪,‬‬ ‫החיצונית עד הקצה הפנימי של הקורה‪ ,‬לרבות תוספת‬ ‫בשעורי תורה של רבי חיים נאה קבע שאמה שהיא ששה‬ ‫אינם מצטרפים‪ ,‬כמבואר בביאור הלכה (שם סעיף ג ד”ה‬ ‫המסילה המצטרפת אליה‪ .‬המדידה כוללת גם את שטח‬ ‫טפחים היא ‪ 48‬סנטימטרים‪ ,‬אך הסתפק האם זה מטפחים‬ ‫הלכך) לעניין מיעוט סכך פסול בקנים כשרים‪.‬‬ ‫הסכך הכשר שבמרפסת החיצונית וגם את רוחב הקורה‪,‬‬ ‫שוחקים או עצבים‪ ,‬וע”כ כתב בספרו שיעורי תורה (פ”ג‬ ‫יש לבדוק גם אם יש הפרשי גובה‪ .‬במגן אברהם (שם‬ ‫ולא את הקורה לבדה‪.‬‬ ‫סעי’ כה עמ’ רנ) להחמיר לשני הצדדים‪ ,‬כלומר שכאשר‬ ‫סק”ב) מבואר שאין מצרפים בכל אופן גג וקורה המרוחקים‬ ‫אם המרחק מן הדופן החיצונית עד תחילת הקורה הוא‬ ‫צריך לחשוש שטפח שמח הוא רק ‪ 49‬סנטימטרים‪ ,‬ושטפח‬ ‫זה מזה בגובה‪ ,‬באמצעות ‘חבוט’ ו’לבוד’ להחמיר‪ .‬אולם‬ ‫מאה וחמישים סנטימטרים‪ ,‬והקורה עם המסילה משתרעת‬ ‫עצב הוא של ‪ 47‬סנטימטרים‪ .‬ויוצא של כל טפח עצב הוא‬ ‫מסילה המוצמדת לצידה של קורת בטון אינה נעשית‬ ‫על פני שלושים ושלשה סנטימטרים נוספים‪ ,‬ההמשך כולו‬ ‫של ‪ 7.83‬סנטימטרים‪ .‬בחישוב זה שלשה טפחים הם ‪24‬‬ ‫מנותקת ממנה רק מפני שחלקה העליון נמוך מראש‬ ‫הוא מאה שמונים ושלשה סנטימטרים‪ .‬מרחק זה עדיין‬ ‫סנטימטרים ולחומרא בטפחים עצבים הם עשרים ושלשה‬ ‫הקורה‪.‬‬ ‫מאפשר לדון בהכשר מדין דופן עקומה‪ ,‬אף שהקורה‬ ‫סנטימטרים וחצי‪ ,‬וארבעה טפחים הם ‪ 32‬סנטימטרים‬ ‫הסרת התקרה קודם הסיכוך‬ ‫עצמה רחבה ארבעה טפחים‪[ .‬שהרי ארבע אמות בטפח‬ ‫בטפחים עצבים הם שלושים ואחד סנטימטרים ושליש‪.‬‬ ‫עצב הוא מאה שמונים ושמונה סנטימטר]‪.‬‬ ‫ולפי חשבון של החזון איש אמה היא של ‪57.7‬‬ ‫בהתקנת התקרה הדקורטיבית יש להיזהר בעניין נוסף‪,‬‬ ‫שאינו נוגע לרוחב הקורה‪ .‬יש להסיר את הפאנלים שבתוך‬ ‫יש להקפיד גם על גובה הדפנות ועל חיבורן למקום‬ ‫סנטימטרים (שיעורים של תורה עמ’ סג‪ ,‬ריש קונטרס שיעורי‬ ‫הסוכה לפני הנחת הסכך הכשר‪ ,‬ולא להניח את הסכך‬ ‫הסיכוך‪ .‬בדפנות שאינן מגיעות לסכך יש מחלוקת אם‬ ‫המצוות בהערה)‪ ,‬ואם כן אמה שוחקת היא של ‪ ,58.9‬ואמה‬ ‫מעל תקרה סגורה ולהסתפק בהסרתה לאחר מכן‪ .‬המשנה‬ ‫אומרים דופן עקומה‪ ,‬אף שבסוכה רגילה אין צורך‬ ‫עצבה ‪ .56.5‬ויוצא שכל טפח עצב הוא ‪ .9.42‬שלשה‬ ‫ברורה (סימן תרכו סקי”ח) פוסק שבסיכך על התקרה ואחר‬ ‫שהדפנות יגיעו לסכך‪ .‬לפיכך‪ ,‬אם הדפנות החיצוניות‬ ‫טפחים עצבים הם ‪ .28.3‬וארבעה טפחים עצבים ‪.37.7‬‬ ‫כך הסירה יש פסול של ‘תעשה ולא מן העשוי’‪ ,‬מאחר‬ ‫נמוכות או שיש מעליהן רווחים‪ ,‬אין להסתפק במדידת‬ ‫אלא שאנו עוסקים בשיעור לחומרא לפסול את הסוכה‪,‬‬ ‫שבשעת הסיכוך לא היה לסכך שם סוכה עם דפנותיה‪.‬‬ ‫המרחק בלבד (משנה ברורה שם סק”ד‪ ,‬ביאור הלכה שם סעיף א‬ ‫וממילא החומרא הוא כשמודדים אפילו לפי שיעור הקטן‪,‬‬ ‫לאחר שהסוכה נעשתה בהכשר‪ ,‬סגירת הגג העליון הנפתח‬ ‫ד”ה ‘הכותל נעקם’)‪.‬‬ ‫ובוודאי יש להחמיר בזה בשיעורי הגרא”ח נאה‪.‬לכן אין‬ ‫ופתיחתו מחדש אינן מחייבות סיכוך מחדש מחמת עצם‬ ‫צירוף מסילת המתכת לקורה‬ ‫לבסס תכנון מדוקדק על ההנחה שכל קורה הפחותה‬ ‫הסגירה‪ .‬בזמן שהגג סגור אין יוצאים ידי חובה בישיבה‬ ‫מסילת מתכת אינה ראויה לסיכוך‪ ,‬גם כאשר היא‬ ‫משלושים ושניים סנטימטרים מותרת בוודאות‪ ,‬אלא יש‬ ‫תחתיו‪ ,‬אך לאחר פתיחתו חוזרת הסוכה להכשרה‪ ,‬כמבואר‬ ‫מחוברת לבניין ואינה מקבלת טומאה‪ ,‬שכן מלבד התנאי‬ ‫לקבוע מראש את השיעור שלפיו מודדים ולהותיר מרווח‬ ‫ברמ”א (סימן תרכו סעיף ג)‪.‬‬ ‫שלא יקבל הסכך טומאה‪ ,‬צריך שיהיה מדבר הצומח מן‬ ‫ברור‪ .‬גם שיעור ארבע אמות‪ ,‬שיידון להלן‪ ,‬הוא להגרא”ח‬ ‫להלכה‪:‬‬ ‫הארץ‪ .‬בשולחן ערוך (סימן תרכט סעיף א) הוזכרו מיני מתכות‬ ‫נאה מאה תשעים ושניים סנטימטרים במידה הבינונית‪,‬‬ ‫שיעור הקורה המפסיק באמצע סוכה גדולה הוא‬ ‫במפורש בין החומרים שאין מסככים בהם‪.‬‬ ‫ומאה שמונים ושמונה סנטימטרים במידה העצבה‪.‬‬ ‫ארבעה טפחים‪ .‬בפחות מארבעה טפחים אין הקורה‬ ‫לפיכך‪ ,‬במסילה המותקנת בצמוד לצידה של הקורה‬ ‫ארבעה טפחים אינם פוסלים את שני החלקים‬ ‫מפרידה את הסוכה לשניים‪ ,‬אך אם הוא יותר‬ ‫ובולטת ממנה אופקית אל תוך הסוכה‪ ,‬יש לצרף את‬ ‫כשיש סכך פסול באמצע הסוכה הרצועה הפסולה‬ ‫משלשה טפחים לכתחילה אין לאכול ולישון תחתיה‪.‬‬ ‫הבליטה לרוחב הסכך הפסול‪ .‬אין צורך שהקורה והמסילה‬ ‫מפרידה בין הסכך הכשר לבין הדפנות המכשירות אותו‪.‬‬ ‫בארבעה טפחים יש לבדוק את כשרות הדפנות של‬ ‫ייחשבו לחפץ אחד‪ ,‬שהרי גם כמה חלקים של סכך פסול‬ ‫בערוך השולחן (סימן תרלב סעיף ח) מבואר שאם ההפסק‬ ‫כל חלק בנפרד‪ ,‬ואין די בכך שנמנעים מלשבת תחת‬ ‫מצטרפים לשיעור‪ ,‬וכמבואר בגמרא (סוכה יז‪ ):‬ששני סדינים‬ ‫משאיר בכל אחד מצידיו רק שתי דפנות‪ ,‬הסוכה נפסלת‪.‬‬ ‫הקורה (שולחן ערוך סימן תרלב סעיף א‪ ,‬משנה ברורה שם‬ ‫מצטרפים‪.‬‬ ‫לעומת זאת‪ ,‬אם באחד הצדדים נותר שטח כשיעור סוכה‬ ‫סק”ג)‪.‬‬ ‫מעתה יש לפנינו שני חלקים פסולים המכסים יחד‬ ‫המוקף בשלוש דפנות‪ ,‬אותו חלק כשר‪ .‬ממילא‪ ,‬כאשר לכל‬ ‫גם אם יש קורה רחבה ארבעה טפחים‪ ,‬שני חלקי‬ ‫רצועה אחת‪ .‬הסרת הפאנלים אינה מבטלת את המתכת‬ ‫אחד משני החלקים יש בפני עצמו דפנות המכשירות אותו‬ ‫הסוכה יכולים להיות כשרים‪ ,‬אם לכל אחד מהם‬ ‫שנותרה ואת השטח שהיא מכסה‪ .‬אף עצם היותה אמצעי‬ ‫ושיעור סוכה‪ ,‬שניהם יכולים להיות כשרים‪ ,‬אף שהקורה‬ ‫יש דפנות כשרות ושיעור סוכה‪ ,‬או אם אחד מהם‬ ‫להחזקת התקרה‪ ,‬ולא חומר שהונח לשם צל בפני עצמו‪,‬‬ ‫שביניהם רחבה ארבעה טפחים‪ .‬לכן יש חשיבות מכרעת‬ ‫מוכשר באמצעות דופן עקומה‪.‬‬ ‫אינו סיבה להוציאה מגדר סכך פסול‪ .‬במשנה ברורה (סימן‬ ‫לכיוון שבו עוברת הקורה ולמקום הדפנות‪ ,‬ולא רק לרוחב‬ ‫מסילת מתכת הצמודה לקורה ומרחיבה את הכיסוי‬ ‫תרכו סקי”ז) מבואר שגם עצים שנקבעו להחזקת רעפים ולא‬ ‫הקורה‪.‬‬ ‫הפסול‪ ,‬מצטרפת לרוחב הקורה כשהיא בולטת‬ ‫לשם צל נחשבים לסכך פסול‪ ,‬כל עוד לא הותקנו לשם צל‪.‬‬ ‫בנידון שלפנינו יש לבדוק גם מה נשאר ממחיצת‬ ‫מחוץ לקונה‪.‬‬ ‫ממילא‪ ,‬אם הקורה חסרה סנטימטר אחד מן השיעור‬ ‫הוויטרינה כאשר דלתות ההזזה פתוחות‪ .‬לעיתים נשארת‬ ‫לתגובות‪:‬‬ ‫לשאלות בהלכה‪:‬‬ ‫יא‬ ‫‪9917936@gmail.com‬‬ ‫‪ 02-803-9999‬שלוחה ‪rav@abiryaakov.com | 8‬‬ ‫מכתלי בית ההוראה‬ ‫תשובה ממורינו הרב שליט”א‬ ‫הדבקת עוקץ שנשר ומכירת האתרוג כ'כשר לברכה'‬ ‫נשרו‪ ,‬אין הוא רשאי למכור לו כאשר ידוע לו שדניאל‬ ‫נוהג בהם‪ ,‬ולא מפני שהדבק החזיר את העוקץ למקומו‪.‬‬ ‫עזרא מנהל בית אריזה‪ ,‬שבו נארזים מדי שנה אלפי‬ ‫מתכוון להסתיר זאת מן הקונים‪ .‬בשולחן ערוך (חושן‬ ‫ההדבקה יכולה להיות טובה בעיקר לשיפור המראה‪.‬‬ ‫אתרוגים השייכים לכמה פרדסנים‪ .‬במהלך המיון‬ ‫משפט סימן רכח סעיף יב) נפסק לגבי יין שהתערבו בו מים‪:‬‬ ‫איסור גניבת דעת והחובה לגלות שהעוקץ נשר‬ ‫נפסלים לשיווק אתרוגים שנחבלו ונוצר בהם פגם ניכר‬ ‫‘לא ימכרנו לתגר אף על פי שמודיעו‪ ,‬שמא ירמה בו‬ ‫במראה‪ ,‬או שעוקצם נשר‪ .‬עד עתה נמכרו אתרוגים‬ ‫אחרים’‪ .‬כלומר‪ ,‬הידיעה של הסוחר הקונה אינה מתירה‬ ‫והודבק‬ ‫אלו למפעל לייצור סבונים במחיר של ארבעה שקלים‬ ‫למוכר הראשון לספק לו מוצר שהוא עומד להציג‬ ‫הרמב”ם (הלכות מכירה פרק יח הלכה א) פסק שאסור‬ ‫לקילוגרם‪.‬‬ ‫לאחרים באופן מטעה‪.‬‬ ‫לרמות בני אדם במקח וממכר או לגנוב את דעתם‪ ,‬ואם‬ ‫המוכר יודע שיש בממכרו מום עליו להודיעו ללוקח‪.‬‬ ‫לאחרונה הצליח עזרא לזהות כבר בשעת המיון‬ ‫בנידון שלפנינו הדברים חמורים אף יותר‪ ,‬שהרי אין‬ ‫הרמב”ם מוסיף (שם הלכה ב) שאסור לבצע פעולת‬ ‫אתרוגים שעוקצם נשר‪ .‬כשסיפר על כך לדניאל חברו‪,‬‬ ‫מדובר בחשש רחוק בלבד‪ .‬דניאל הודיע לעזרא במפורש‬ ‫‘פרכוס’‪ ,‬כלומר לייפות חפץ באופן היוצר אצל הקונה‬ ‫הציע דניאל לקנות ממנו אתרוגים אלו במחיר של‬ ‫כי בכוונתו להדביק את העוקץ ולמכור את האתרוג בלי‬ ‫ארבעה שקלים ליחידה‪ .‬דניאל הסביר כי מאחר שבשנת‬ ‫רושם מוטעה על מצבו האמיתי‪ .‬כך נפסק גם בשולחן‬ ‫לספר לקונים על ההדבקה‪ .‬לפיכך אסור לעזרא למסור‬ ‫תשפ”ז יחול היום הראשון של סוכות בשבת‪ ,‬ואין נוטלים‬ ‫ערוך (חושן משפט סימן רכח סעיפים ו‪ ,‬ט)‪ ,‬שאסור לצבוע‬ ‫לו את האתרוגים לשם תוכנית זו‪ .‬ניתן למוכרם רק‬ ‫בו את ארבעת המינים‪ ,‬ובשאר הימים דין ‘חסר’ אינו‬ ‫כלים ישנים כדי שייראו כחדשים‪ ,‬או לבצע פעולות‬ ‫במסגרת שבה הגילוי לקונה הסופי מובטח בפועל‪ ,‬כגון‬ ‫פוסל בהם‪ .‬לפיכך בכוונתו להדביק את העוקצים שנשרו‬ ‫אחרות המסתירות את מצב המוצר ומעלות את ערכו‬ ‫מכירה ישירה עם הודעה מפורשת‪ ,‬או אריזה ותעודה‬ ‫במקומם‪ ,‬ולמכור את האתרוגים במחיר של עשרים‬ ‫בעיני הקונה‪.‬‬ ‫הצמודות לכל אתרוג ומגלות בבירור את מצבו‪.‬‬ ‫וחמישה שקלים ליחידה‪ ,‬תחת הכותרת ‘כשר לברכה’‪,‬‬ ‫במעשה שלפנינו‪ ,‬העוקץ המודבק נועד לגרום לקונה‬ ‫בלי לציין שהעוקץ נשר והודבק‪.‬‬ ‫למי שייכים האתרוגים והרווחים‬ ‫לחשוב שלפניו אתרוג שעוקצו הטבעי לא נשר‪ .‬אף‬ ‫השאלה אם עזרא רשאי ליהנות מן הרווח תלויה‬ ‫האם מותר לדניאל להדביק את העוקץ ולמכור אותם‬ ‫שהכיתוב 'כשר לברכה' עשוי להיות נכון מבחינת קיום‬ ‫בלי לגלות זאת לקונים‪ ,‬והאם עזרא רשאי למכור לו את‬ ‫בהסכם שבינו לבין הפרדסנים ובמנהג המקובל ביניהם‪.‬‬ ‫המצוה בארץ ישראל בשנה זו‪ ,‬אין זו הודעה מספקת על‬ ‫אם הוסכם במפורש שכל האתרוגים שנפסלו במיון‬ ‫האתרוגים?‬ ‫מצבו של האתרוג‪ .‬קונה עשוי להקפיד על אתרוג שלא‬ ‫עוברים לבעלות בית האריזה‪ ,‬או שזהו מנהג קבוע וברור‬ ‫נעשה בו תיקון מלאכותי‪ ,‬לראות בעוקץ הטבעי הידור‪,‬‬ ‫תשובה‪:‬‬ ‫שעל דעתו מסרו הפרדסנים את פירותיהם‪ ,‬האתרוגים‬ ‫או להסכים לשלם מחיר אחר אילו ידע את העובדות‪.‬‬ ‫אימתי אתרוג שניטל עוקצו פסול‬ ‫שייכים לעזרא והוא רשאי למוכרם בדרך מותרת‪.‬‬ ‫אמירת אמת חלקית‪ ,‬תוך יצירת מראה המטעה בנקודה‬ ‫בשולחן ערוך (סימן תרמח סעיף ח) פסק כי אם ניטל‬ ‫אולם אם עזרא הוא רק אורז‪ ,‬שומר או שליח למכירת‬ ‫מהותית‪ ,‬אינה מסלקת את איסור גניבת הדעת‪.‬‬ ‫העץ שבו האתרוג תלוי באילן‪ ,‬ונשארה במקומו גומא‪,‬‬ ‫הפסולת‪ ,‬האתרוגים נותרים בבעלות הפרדסנים‪ .‬והנה‪,‬‬ ‫לפיכך מותר למכור אתרוג כזה רק לאחר גילוי ברור‬ ‫האתרוג פסול‪ .‬הרמ”א הוסיף שאם נותר מעט מן העץ‪,‬‬ ‫בשולחן ערוך (חושן משפט סימן קפה סעיף א) נפסק‬ ‫ומפורש‪ ,‬קודם גמר המקח‪ ,‬כגון‪' :‬העוקץ נשר והודבק‬ ‫באופן שכל רוחב הגומא עדיין מכוסה‪ ,‬האתרוג כשר‪.‬‬ ‫שסרסור הוא שלוחו של בעל הבית‪ ,‬ולכן אם מכר את‬ ‫לצורך המראה בלבד‪ .‬האתרוג כשר לברכה בשאר ימי‬ ‫לפי זה יש לבדוק כל אתרוג לגופו‪ ,‬ואין לסווג את כולם‬ ‫החפץ במחיר גבוה מן המחיר שסוכם‪ ,‬כל התמורה‬ ‫החג בארץ ישראל בשנת תשפ"ז‪ ,‬לאחר שנבדק ולא‬ ‫כפסולים רק מפני שהעוקץ הבולט אינו נראה‪.‬‬ ‫שייכת לבעלים‪ .‬עוד נפסק (שם סעיף ב) שאין השליח‬ ‫נמצא בו פגם נוסף'‪ .‬אין להסתפק בכיתוב קטן‪ ,‬בהודעה‬ ‫בשולחן ערוך וברמ”א (סימן תרמט סעיף ה) מבואר‬ ‫רשאי לקנות לעצמו את החפץ שנמסר לו למכירה‪,‬‬ ‫כללית שהאתרוג 'אינו מהודר'‪ ,‬או בהנחה שהמחיר‬ ‫שניטל עוקצו נחשב פסול של ‘חסר’‪ ,‬ולכן הוא כשר‬ ‫אפילו במחיר שבו הוסמך למוכרו‪ ,‬אלא לאחר שהבעלים‬ ‫הנמוך מלמד מעצמו על התיקון‪.‬‬ ‫מיום הראשון ואילך‪ .‬הטעם הוא כמבואר במשנה ברורה‬ ‫הסכימו למכירה אליו‪.‬‬ ‫(שם ס”ק לה)‪ ,‬שמחוץ למקדש חיוב ארבעת המינים מן‬ ‫ממילא אין די בטענה שהפרדסנים אינם מעוניינים‬ ‫אתרוגים המשווקים לחו”ל‬ ‫התורה נוהג רק ביום הראשון‪ ,‬ואילו בשאר הימים עיקר‬ ‫'להתעסק בכמויות קטנות'‪ .‬כל עוד לא ויתרו בפירוש‬ ‫מלבד איסור גניבת דעת‪ ,‬גם אין לשווק אתרוג כזה‬ ‫החיוב הוא מדרבנן‪ ,‬ובפסול חסר לא החמירו‪.‬‬ ‫על האתרוגים או מכרו אותם לעזרא‪ ,‬אי אפשר להפקיע‬ ‫לחוץ לארץ תחת הכותרת הכללית ‘כשר לברכה’‪ .‬זאת‬ ‫מאחר שלפי פסק השולחן ערוך (סימן תרמט שם)‪ ,‬בני‬ ‫עוד נפסק בשולחן ערוך (סימן תרנח סעיף ב) שבזמן‬ ‫את בעלותם מכוח השערה בלבד‪ .‬עזרא רשאי להציע‬ ‫הזה אין נוטלים לולב בשבת‪ ,‬אפילו כאשר שבת היא‬ ‫להם לקנות את האתרוגים במחיר מוסכם‪ ,‬או לקבל מהם‬ ‫חוץ לארץ נוטלים ביום טוב שני אתרוג שפסול ליום‬ ‫הראשון‪ ,‬אך אינם מברכים עליו‪ .‬ורק מן היום השלישי‬ ‫היום הראשון של החג‪ .‬מעתה בשנת תשפ”ז שחל ט”ו‬ ‫רשות למוכרם תמורת שכר טיפול‪ ,‬אך אינו רשאי ליטול‬ ‫בתשרי בשבת‪ ,‬אין נטילת לולב מן התורה‪ ,‬ואילו בשאר‬ ‫לעצמו את מלוא הרווח אם הפירות עדיין שלהם‪.‬‬ ‫של החג ניתן לברך עליו כדין שאר הימים‪ .‬לפיכך כיתוב‬ ‫ימי החג בניטל עוקצו כשר לברכה‪.‬‬ ‫שאינו מגביל את ההכשר לארץ ישראל ולשנת תשפ”ז‬ ‫להלכה‪:‬‬ ‫דין זה הוא דוקא באתרוג שאין בו פסול של ‘הדר’‪.‬‬ ‫עלול להיות לא נכון עבור חלק מן הקונים ולהכשילם‬ ‫א‪ .‬אתרוג שכל פגמו הוא שניטל עוקצו ונשארה‬ ‫שלא יקיימו את המצווה כתיקונה‪.‬‬ ‫פסולים שמקורם בחזזית‪ ,‬יובש‪ ,‬נימור או כל פגיעה‬ ‫גומה‪ ,‬כשר לברכה בארץ ישראל בשאר ימי‬ ‫אחרת ב’הדר’ תלויים במחלוקת המחבר והרמ”א לגבי‬ ‫חג הסוכות‪ .‬בשנת תשפ”ז‪ ,‬שהיום הראשון חל‬ ‫האם הדבר נחשב גם למקח טעות‬ ‫שאר ימי החג‪ ,‬שהמחבר סתם כלשון הרמב”ם (סימן‬ ‫בשבת‪ ,‬ניתן לברך עליו בארץ ישראל מן היום‬ ‫בשולחן ערוך (חושן משפט סימן רלב סעיפים ג‪ ,‬ו‪ ,‬ז)‬ ‫תרמט סעיף ה) שכל הפסולים כשרים בשאר הימים‪ ,‬אך‬ ‫השני של החג‪ ,‬בתנאי שאין בו פגם נוסף‪.‬‬ ‫נפסק שמקח שנמצא בו מום שהקונה לא ידע עליו‬ ‫הרמ”א (שם) כתב לחלק בין פסולים מחמת חסר שהם‬ ‫ב‪ .‬בשאר ימי החג‪ ,‬הדבקת העוקץ אינה נצרכת‬ ‫ניתן לביטול‪ ,‬והגדרת ‘מום’ נקבעת לפי מנהג הסוחרים‬ ‫כשרים‪ ,‬ובין מחמת שאינם הדר שהם פסולים‪ .‬אך גם‬ ‫להכשרת האתרוג‪ ,‬ולדעת רוב הפוסקים אינה‬ ‫והקונים באותו מקום ובאותו ענף מסחר‪ .‬עוד נפסק‬ ‫לדעת הרמב”ם והשולחן ערוך‪ ,‬אתרוג מורכב‪ ,‬אתרוג‬ ‫מחזירה אותו למצב של אתרוג שעוקצו מחובר‬ ‫שהתנאה כללית שהקונה לא יוכל לחזור מחמת מומים‬ ‫אסור שאינו ראוי לאכילה‪ ,‬או אתרוג שחסר מן השיעור‬ ‫בו בדרך גידולו‪.‬‬ ‫אינה מועילה‪ ,‬אלא אם המום המסוים פורש והקונה‬ ‫הראוי‪ ,‬פסולים גם בשאר הימים (שם)‪.‬‬ ‫מחל עליו בידיעה‪.‬‬ ‫ג‪ .‬אסור למכור את האתרוג בלי לגלות שהעוקץ‬ ‫האם הדבקת העוקץ מחזירה את האתרוג‬ ‫משום כך‪ ,‬אם בשוק האתרוגים מקובל שאתרוג‬ ‫נשר והודבק‪ .‬הכיתוב ‘כשר לברכה’ לבדו אינו‬ ‫שעוקצו הודבק נמכר במחיר נמוך יותר‪ ,‬או שקונים‬ ‫לכשרותו‬ ‫גילוי מספיק‪ ,‬משום שהוא משאיר את הקונה‬ ‫בשו”ת בית יעקב (סימן קמב) חידש שאם העוקץ‬ ‫ברושם מוטעה ביחס למצבו הטבעי ולערכו של‬ ‫רגילים אינם מסכימים לקבלו כשהדבר נודע להם‪,‬‬ ‫הסתרת ההדבקה עלולה להיחשב גם למקח טעות‪.‬‬ ‫שניטל נמצא לפנינו‪ ,‬וחיברו לאתרוג באמצעות מחט‬ ‫האתרוג‪.‬‬ ‫באופן שאין החיבור ניכר‪ ,‬יש לראות את האתרוג כשלם‪.‬‬ ‫במקרה כזה הקונה רשאי לדרוש את ביטול המקח‪ ,‬אף‬ ‫ד‪ .‬אתרוג הכשר רק לשאר ימי החג הגם שמותר‬ ‫אולם בשו”ת שבות יעקב (חלק א סימן לה) חלק עליו‪,‬‬ ‫שהאתרוג היה ראוי בדיעבד לקיום המצוה‪ .‬גם כאשר‬ ‫ליטול אותו ביום טוב שני של גלויות אך אין לברך‬ ‫וכתב שחיבור שנעשה באמצעות דבק‪ ,‬מחט או קיסם‬ ‫מנהג השוק אינו ברור דיו כדי להכריע בוודאות בדיני‬ ‫עליו‪ ,‬לפיכך כיון ש’חסר’ כשר רק בשאר ימי החג‪,‬‬ ‫אינו מחזיר את האתרוג למצב של ‘לקיחה תמה’‪ ,‬מפני‬ ‫בני חוץ לארץ אינם יכולים לקנות אתרוג זה ליום‬ ‫ביטול המקח‪ ,‬איסור גניבת הדעת עומד בעינו‪.‬‬ ‫שרק חיבורו הטבעי של העוקץ לאתרוג נחשב חיבור‪.‬‬ ‫שני של גלויות‪ ,‬ואין להטעותם‪.‬‬ ‫עצם הפער בין מחיר הקנייה‪ ,‬ארבעה שקלים‪ ,‬למחיר‬ ‫גם האליה רבה ואחרונים נוספים דחו את חידושו של‬ ‫ה‪ .‬עזרא אינו רשאי למכור את האתרוגים לדניאל‬ ‫המכירה‪ ,‬עשרים וחמישה שקלים‪ ,‬אינו מוכיח כשלעצמו‬ ‫הבית יעקב‪.‬‬ ‫לאחר שנודע לו שדניאל מתכוון להטעות בהם‬ ‫שיש כאן אונאה‪ .‬סוחר רשאי להרוויח עבור מיון‪ ,‬בדיקה‪,‬‬ ‫סברת השבות יעקב מוכחת מדברי התוספתא (עוקצין‬ ‫את הקונים‪ ,‬אף שדניאל עצמו יודע היטב‬ ‫טיפול‪ ,‬אריזה ושיווק‪ .‬אולם המחיר צריך להיקבע לפי‬ ‫פרק א הלכה ד)‪ ,‬שבה נאמר על אתרוג שנפרץ וחובר‬ ‫שהעוקצים הודבקו‪.‬‬ ‫שוויו של אתרוג שעוקצו נשר והודבק‪ ,‬לאחר שהדבר‬ ‫באמצעות כוש או קיסם כי אין זה חיבור‪ ,‬משום ש’אין‬ ‫נמסר לקונה‪ ,‬ולא לפי שוויו של אתרוג שנראה כאילו‬ ‫חיבורי אדם חיבור’‪ .‬אמנם דברי התוספתא נאמרו‬ ‫ו‪ .‬אם האתרוגים שייכים לפרדסנים‪ ,‬הרווח שייך‬ ‫עוקצו הטבעי קיים‪ .‬דיני אונאה נקבעים לפי שוויו‬ ‫להם‪ ,‬אלא אם ימכרו אותם לעזרא או יוותרו‬ ‫בעיקרם בדיני טומאה‪ ,‬אולם השבות יעקב למד מכך‬ ‫האמיתי של המוצר בשוק‪ ,‬ולא לפי עלותו למוכר בלבד‬ ‫שחיבור מלאכותי אינו הופך את האתרוג לשלם לעניין‬ ‫עליהם בהסכמה מפורשת‪ .‬רק אם לפי ההסכם‬ ‫(שולחן ערוך‪ ,‬חושן משפט סימן רכז סעיפים א עד ד)‪.‬‬ ‫או המנהג אתרוגים שנפסלו במיון עוברים‬ ‫מצוות ארבעת המינים‪.‬‬ ‫לבעלות בית האריזה‪ ,‬רשאי עזרא ליהנות מן‬ ‫האם מנהל בית האריזה רשאי למכור את‬ ‫לפיכך וודאי אין להציג את ההדבקה כפעולה‬ ‫הרווח‪ ,‬ובלבד שהמכירה לציבור תיעשה בגילוי‬ ‫האתרוגים‬ ‫המכשירה את האתרוג‪ .‬בארץ ישראל בשנת תשפ"ז‬ ‫מלא וללא הטעיה‪.‬‬ ‫גם אם עזרא מודיע לדניאל במפורש שהעוקצים‬ ‫האתרוג כשר בשאר הימים מפני שפסול 'חסר' אינו‬ ‫לתגובות‪:‬‬ ‫לשאלות בהלכה‪:‬‬ ‫‪9917936@gmail.com‬‬ ‫‪ 02-803-9999‬שלוחה ‪rav@abiryaakov.com | 8‬‬ ‫יב‬ ‫מכתלי בית ההוראה‬ ‫תשובה ממורינו הרב שליט”א‬ ‫השריית קצות ההדסים בבקבוקוני מים‬ ‫מאכל שהשליקה נחשב כשינוי בה מה שלא מצאנו בעצים‪,‬‬ ‫בשו"ת אפרקסתא דעניא (ח"ב או"ח סימן צט) כתב בשם‬ ‫לקראת חג הסוכות רכש ר' אליעזר הדסים נאים‬ ‫וכמו שהקשו האחרונים על דברי החתם סופר‪ ,‬וכבר נתבאר‬ ‫שו"ת שאילת שלום (תניינא סי' רלב) שהפסול של הדס‬ ‫ומשולשים‪ ,‬שאורכם שלושה טפחים בדיוק‪ .‬כדי לשמור‬ ‫כי מה שיישבו בדברי החתם סופר קשה בסברא‪ .‬ועוד קשה‬ ‫וערבה שנכבשו‪ ,‬לפי שהעלים נופלים ואפילו הם מחוברים‬ ‫על רעננותם הכניס את קצותיהם לבקבוקוני מים קטנים‪,‬‬ ‫מנין למד הרמב"ן לפסול הדס וערבה בכבוש‪ ,‬ולא מצאנו‬ ‫הם עתידים ליפול‪ ,‬ולכן בלולב שההשריה אינה מפילה‬ ‫המוצמדים לאגודת הלולב‪ .‬כשני סנטימטרים מתחתית‬ ‫זה בשום מקום בגמרא‪.‬‬ ‫את העלים אין פסול‪ .‬וכתב על דבריו שאם הפסול משום‬ ‫כל הדס שקועים במים ברציפות‪ .‬אחד מחבריו העיר לו‬ ‫וכמה מהפוסקים כתבו (ביכורי יעקב סוף סי' תרמז‪ ,‬שדי חמד‬ ‫שהעלים נופלים‪ ,‬הרי מה יועיל העצה של החתם סופר‬ ‫שבשו"ת חתם סופר (יו"ד סימן פא) נזכר מנהג להוציא את‬ ‫אסיפת דינים מערכת ד"מ כלל כ אות ב‪ ,‬דעת תורה סימן תרמח סעיף‬ ‫שיוציא את המינים לשעה קלה וישוב ויחזיר לצלוחיות‬ ‫הלולב ומיניו מן המים בשבת באמצעות גוי‪ ,‬כדי שלא ישהו‬ ‫טו‪ ,‬עמק ברכה לולב סי' יז בשם החזו"א‪ ,‬הגר"ע יוסף הו"ד בילקוט‬ ‫ההשריה‪ .‬וסוף דבריו כתב שכל דברי הרמב"ן לפסול בכבוש‬ ‫בהם מעת לעת וייפסלו משום 'כבוש כמבושל'‪ .‬לדבריו‪,‬‬ ‫יוסף מועדים הערות דיני לולב סק"ג) שיש לתקן הגירסא ברמב"ן‬ ‫או בשלוק היינו באופן שזה משנה את ההדס והערבה‪ ,‬ולא‬ ‫בהדסים שאורכם מצומצם יש לחשוש במיוחד‪ ,‬שכן אם‬ ‫ובמקום שההדס והערבה פסולים יש לגרוס כשרים‪ ,‬ולפי‬ ‫כאשר הדבר רק מחזק את עמידותם‪.‬‬ ‫שני הסנטימטרים התחתונים ייחשבו כבושים‪ ,‬לא יישאר‬ ‫זה דברי החתם סופר הם שלא כדברי הרמב"ן‪.‬‬ ‫ולפי האמור‪ ,‬נראה כי לכתחילה יש להימנע מהשריית‬ ‫בהם שיעור כשר‪.‬‬ ‫אמנם דברי הרמב"ן עומדים היום לפנינו בספרו השגות‬ ‫הלולב‪ ,‬ההדס והערבה במים במשך מעת לעת‪ ,‬ולחוש‬ ‫האם אכן יש להימנע משימוש בבקבוקונים אלו? האם‬ ‫הרמב"ן על הלכות לולב להראב"ד‪ ,‬ושם כתב (מאות ס'‬ ‫לדעת החתם סופר‪ ,‬אך בדיעבד הם כשרים‪.‬‬ ‫הוצאת ההדסים מהם בשעת הנטילה בכל בוקר מספיקה‪,‬‬ ‫והלאה) שיש להשוות את הפסולים של שלושת המינים שהם‬ ‫כשהקצה בלבד שקוע במים‬ ‫גם כשביום אחד מתפללים מוקדם וביום שלאחריו מאוחר‬ ‫של עצים הלולב הערבה וההדס‪ ,‬אבל לא לכל הדברים‪ ,‬כי‬ ‫יותר? ובעיקר‪ ,‬האם הוצאה קצרה מן המים מפסיקה את‬ ‫בנידון שלפנינו יש צד נוסף להקל‪ ,‬שהרי רוב ההדס‬ ‫הכבישה‪ ,‬או שזמני ההשריה שלפניה ושלאחריה מצטרפים?‬ ‫יש פסולים שהם מיוחדים רק לאחד מהם וכמו הפסולים‬ ‫נמצא מחוץ למים‪ .‬בדיני איסור והיתר הביא הרמ"א (יו"ד‬ ‫שנאמרו לגבי שדרה בלולב‪ ,‬שאין מציאות זו בהדס והערבה‬ ‫סימן קה סעיף א) מחלוקת אם הכבישה משפיעה גם על‬ ‫תשובה‪:‬‬ ‫שהם ענף ולא שדרה‪ ,‬אך מהפסולים שנאמרו באתרוג שהם‬ ‫החלק שמחוץ למשקה‪ .‬הש"ך (שם סק"א) מצדד להקל בחלק‬ ‫פסול כבוש בארבעת המינים‬ ‫פרי אין ללמוד לשאר המינים‪ .‬וכתב שאלו הם דברי הרב‬ ‫שמחוץ לכבישה‪.‬‬ ‫בשולחן ערוך (סימן תרמח סעיף טו) נפסק שאתרוג כבוש‬ ‫נכונים וברורים הם‪ ,‬ודברי הרב הם בקונטרס הלכות לולב‬ ‫ומצינו בכף החיים (סימן תרנד אות ז) שהביא בשם הכתב‬ ‫או מבושל פסול‪ .‬המשנה ברורה (שם סקנ"ד) מבאר שאין דין‬ ‫להראב"ד (שם)‪ ,‬שם כתב אופני הפסולים שנאמרו באתרוג‬ ‫סופר (שם)‪ ,‬שבארבעה מינים החלק שמחוץ למים אינו‬ ‫זה מוגבל לכבישה בחומץ‪ ,‬אלא גם השריה במים במשך‬ ‫ולא בשאר כל המינים‪.‬‬ ‫נפסל משום כבוש‪ ,‬ואם יש בו שיעור יוצאים בו‪ .‬וז"ל הכתב‬ ‫מעת לעת נחשבת כבישה‪ .‬יסוד שיעור זה מבואר בשולחן‬ ‫ובעניין זה כתב הרמב"ן‪' :‬אלא שיש לי להוסיף ולהוציא‬ ‫סופר‪' :‬אבל אין לו דין כבוש כמבושל מה שחוץ למים‪,‬‬ ‫ערוך (יו"ד סימן קה סעיף א)‪ ,‬שהשריה בצונן במשך מעת לעת‬ ‫מן הכלל הזה הכבוש והשלוק‪ ,‬שהדברים מראין בהדס‬ ‫עד דנימא דמפיק טעמו או שנשתנה הדבר מכמות שהוא‬ ‫נידונית ככבוש כמבושל‪.‬‬ ‫וערבה שכבשן או שלקן לרפואה או לענין אחר שהן פסולין‪,‬‬ ‫מתולדתו'‪ .‬ולפי זה‪ ,‬כשההדסים ארוכים ונשאר שיעור מלא‬ ‫והנה לעניין הדסים וערבות נחלקו הפוסקים‪ .‬הרמב"ן‬ ‫לא הכשירו בהן אלא כמושין אבל מבושלין לא'‪ .‬וכוונתו‬ ‫מחוץ למים‪ ,‬יש להקל גם לפי שיטת המחמירים בכבוש‪.‬‬ ‫(הובאו דבריו בבית יוסף ריש סימן תרמה) כתב שיש לפסול‬ ‫ברורה שאפילו שפסולים שנאמרו באתרוג לא נאמרו בשאר‬ ‫ואולם כשההדס מצומצם בשיעור המעכב‪ ,‬וחלק משיעור‬ ‫הדסים וערבות שנכבשו או נשלכו לבישול לצורך רפואה‬ ‫המינים‪ ,‬הרי הדברים מראים שראוי לפסול הדס וערבה‬ ‫זה נמצא במים‪ ,‬שוב יש לחשוש להמחמירים‪ .‬ולכן בנידון‬ ‫או צורך אחר‪ .‬אלא שיש לדון אם דבריו נאמרו גם בהשריה‬ ‫שכבשן או שלקן לרפואה‪ ,‬ואין זה דומה לכמושים שהתירו‪,‬‬ ‫דידן לכתחילה נכון למנוע גם מקצהו השריה רצופה של‬ ‫רגילה במים לשמירת הרעננות‪ ,‬או בכבישה המשנה את‬ ‫כי כמוש הוא אותו דבר רק שיבש‪ ,‬אבל כבוש ושלוק הם‬ ‫מעת לעת‪.‬‬ ‫הענפים‪.‬‬ ‫שינוי במין ההדס והערבה‪ ,‬ומה שכתב שלוק שהוא לשון‬ ‫והנה בביאור הלכה (סימן תרמח סעיף טו ד"ה נפל) כתב‬ ‫החתם סופר (יו"ד סימן פא‪ ,‬בסוף התשובה) חשש למעשה‬ ‫בישול מרובה‪ ,‬וכן ממה שהזכיר לרפואה‪ ,‬ניכר שכוונתו‬ ‫לעניין אתרוג‪ ,‬שמסתבר ששיעור הפסול בכבוש ובמבושל‬ ‫גם להשריה במים‪ .‬בתוך הדין בהפסקת כבישה הוא מעיד‬ ‫לשינוי ממש ולא לשהייה של כ"ד שעות במים רגילים‪ .‬שוב‬ ‫הוא ברובו‪ .‬הרי שכבישת חלק מועט אינה פוסלת את כל‬ ‫שנהגו להוציא בשבת את הלולב ומיניו מן המים באמצעות‬ ‫מצאתי שכן מפורש במאירי בספרו מגן אבות (ענין כא אות‬ ‫גוי‪ ,‬כדי שלא ייעשו כבושים וייפסלו‪ .‬בנו‪ ,‬בשו"ת כתב‬ ‫האתרוג‪ .‬אך יתכן שיש לחלק בין אתרוג ללולב והדסים‪,‬‬ ‫קסח)‪ ,‬וזה לשונו‪' :‬ובפסולי האתרוג שאינם נוהגים בלולב‪,‬‬ ‫שהחשש הוא שבכבוש משתנה המין של הלולב וההדס‪,‬‬ ‫סופר (או"ח סימן קכב)‪ ,‬חיזק את דבריו‪ .‬בביאור שיטתו הובא‬ ‫הזכיר הרב (‪-‬הראב"ד) ניקב וחסר כל שהוא וחזזית ונקלף‬ ‫ואם מדובר בשיעור מצומצם של שלשה טפחים‪ ,‬שוב אין‬ ‫שאין הפסול תלוי רק בקלקול המראה‪ ,‬אלא גם בשינוי‬ ‫לבן וכושי ומנומר‪ ,‬ולא הזכיר בהם כבוש ושלוק‪ ,‬שנראה‬ ‫בו שיעור‪.‬‬ ‫הנעשה במין על ידי בישול וכבישה‪ .‬לכן העובדה שההדס‬ ‫דעתו שבכולם פסול בכבישה ושליקה‪ .‬ואף הרב המגיה‬ ‫עדיין נראה נאה אינה מסלקת את החשש לשיטה זו‪.‬‬ ‫(‪-‬הרמב"ן) כתבה כן בהדיא'‪ .‬ומדבריו נראה שגם לולב נפסל‬ ‫וכן הורה הגרי"ש אלישיב (שיעורים ברכות לח‪' ):‬שנכון‬ ‫הוא מנהג העולם להכשיר במחזיק את קצה העץ במים אף‬ ‫אמנם הגרי"ש אלישיב (שיעורים ברכות לח‪ ):‬כתב שהדברים‬ ‫בכבוש ושלוק‪ ,‬אמנם הרמב"ן לא הזכירם‪ ,‬ונראה שהדבר‬ ‫מחודשים‪ ,‬שלא מסתבר שע"י הכיבוש יחשב למין אחר‬ ‫תלוי במשך ואופן הכבישה והשליקה‪ ,‬והדס וערבה שהם‬ ‫למעלה מכ"ד שעות‪ .‬והמניחם בתוך מגבת רטובה‪ ,‬אף אם‬ ‫הוא טופח ע"מ להטפיח אין בזה חשש כבוש‪ ,‬אפילו אם‬ ‫שאינו מן הד' מינים‪.‬‬ ‫יותר רגישים לשליקה או כבישה הזכיר הרמב"ן והוא הדין‬ ‫דעת המקילים בהשריית הדסים במים‬ ‫בלולב באופן שיעשה שינוי של ממש בו‪.‬‬ ‫שראם בשלמותם שם'‪.‬‬ ‫שיעור ההפסקה‬ ‫מאידך‪ ,‬הפתחי תשובה (יו"ד סימן פז ס"ק יט) תמה על‬ ‫אם כנים הדברים‪ ,‬הרי מבוארת דעת הראב"ד הרמב"ן‬ ‫חומרא זו‪ ,‬מאחר שפסול כבוש מפורש באתרוג‪ ,‬שהוא דבר‬ ‫והמאירי‪ ,‬שיש פסול של כבוש ושלוק גם בשאר כל המינים‪,‬‬ ‫בעיקר הצעת השואל להוציא את ההדסים לרגע‪ ,‬יש‬ ‫מאכל‪ ,‬ולא בשאר המינים‪ .‬גם הבכורי יעקב (סימן תרמז סק"י)‬ ‫אלא שאין הדבר תלוי בכ"ד שעות רצופות כמו שמצאנו‬ ‫לדייק בלשון החתם סופר‪ .‬שלא כתב להוציאם לרגע בלבד‪,‬‬ ‫כתב שלא ראה שנזהרים מלהשרות הדסים וערבות מעת‬ ‫ביורה דעה‪ ,‬אלא במציאות הדברים שיראה שנעשה שינוי‬ ‫אלא כתב‪' :‬יסירנו משם סוף כל יום כמו שעה'‪ ,‬ובהמשך‪:‬‬ ‫לעת‪ .‬וכ"כ בדעת תורה (סימן תרמח סעיף טו) שאין העולם‬ ‫מהותי בהדס והערבה‪ .‬ולכן כאשר משרה במים בלבד‬ ‫'ואין מצטרף זמן הכבישה'‪.‬‬ ‫נזהרים בזה‪.‬‬ ‫אפילו ליותר מכ"ד שעות אם אין הדבר משנה את ההדס‬ ‫נמצא שמדבריו מוכח שהשריות נפרדות אינן מצטרפות‬ ‫וכ"כ בשו"ת מנחת אלעזר (ח"ב סי' סט) 'ליישב מנהג‬ ‫מטבעו הרגיל אין לאסור‪.‬‬ ‫כאשר מפסיקים ביניהן באופן שהציע‪ .‬ומצינו מקור‬ ‫הצדיקים שלא שמענו מעולם לדקדק בזה ליטול הלולב מן‬ ‫להלכה‪:‬‬ ‫להפסקה קצרה בהגהות רבי עקיבא איגר (יו"ד סימן קה‬ ‫המים בתוך המעת לעת כגון בשבת'‪ .‬לפרש בדברי הרמב"ן‬ ‫נחלקו הפוסקים אם יש איסור כבוש במים בהדס‬ ‫סעיף א) שהביא בשם שו"ת מעיל צדקה (סימן לה)‪ ,‬בלשון‬ ‫שכתב הכבוש ושלוק שבהדס וערבה שכבשן או שלקן‬ ‫וערבה‪ ,‬וכמה מהם כתבו שלא שמענו שהחמירו‬ ‫של מנהג להקל‪ ,‬שהוצאה לזמן מועט בתוך המעת לעת‬ ‫לרפואה‪' ,‬דהך לרפואה קאי על שכבשן או שלקן דכשכבשן‬ ‫בדבר‪ ,‬אך בחתם סופר מבואר שנהגו להחמיר ובכתב‬ ‫מפסיקה את הכבישה‪ ,‬אפילו כשמחזירים את החתיכה‬ ‫לרפואה אז אינו דרך לכבושו במים מעת לעת דבזה עדיין‬ ‫סופר העמיד דבריו לדינא‪ .‬אמנם גם לדבריהם אין‬ ‫לאותם המים‪ .‬לדבריו‪ ,‬נדרשת השריה של מעת לעת בפעם‬ ‫לא נעשה ממנו שום דבר פעולה לרפואה‪ ,‬כאשר עינינו‬ ‫מניעה מצד חשש כבוש להשתמש בבקבוקונים‬ ‫אחת בלי הפסק‪.‬‬ ‫רואין שעומדין ההדסים במים ז' ימים עם הלולב והמה לא‬ ‫כאשר נשאר מחוץ למים שיעור מלא וכשר של‬ ‫ביאור דברי הרמב"ן‬ ‫נשתנו מהדסים בגידולן ומראיתן אלא ודאי שלרפואה היינו‬ ‫ההדס‪ .‬כשההדס מצומצם בשיעור המעכב‪ ,‬נכון‬ ‫והנה לעיל הבאנו את דברי הרמב"ן שהובאו בבית יוסף‬ ‫שכבשן או בחומץ'‪.‬‬ ‫לכתחילה למנוע השריה רצופה של מעת לעת‪.‬‬ ‫(ריש סימן תרמה)‪ ,‬בהם מפורש לכאורה כמו שכתב החתם‬ ‫וכעין זה כתב גם בשו"ת שמחת כהן (או"ח סי' קעז)‬ ‫בדיעבד אין לפסול את ההדסים‪ ,‬שכן עצם פסול‬ ‫סופר שיש איסור כבוש בהדס וערבה‪ ,‬וזה לשון הרמב"ן‬ ‫'הרמב"ן דייק וכתב שכבשן או שלקן לרפואה‪ ,‬ואמאי לא‬ ‫הכבישה במים בשאר המינים שנוי במחלוקת‪.‬‬ ‫שם‪' :‬שיש להוציא מן הכלל הזה הכבוש והשלוק‪ ,‬שבהדס‬ ‫כתב סתם שכבשן‪ ,‬והסיבה ידועה דרגילים לכובשן שלא‬ ‫הוצאת ההדסים מן המים לפני השלמת הזמן מועילה‬ ‫וערבה שכבשן או שלקן לרפואה פסולים‪ ,‬וכן בפיסולי‬ ‫יכמשו‪ ,‬וע"כ דדוקא בכבשם במיני סמים חריפים לרפואה‬ ‫להפסקת הכבישה‪ .‬בחתם סופר הוזכרה הפסקה של‬ ‫לולב יש שלא נאמרו באתרוג כגון אתרוג כפוף ועקום‬ ‫דעל ידי זה משתנה מראיתם ולא הוו הדר מה שאין כן‬ ‫כשעה‪ ,‬ובהגהות רבי עקיבא איגר הובא להקל גם‬ ‫דומה למגל'‪ .‬ומשמע שדבריו הם לבאר שאף שפסולים‬ ‫בכבשם במים שלא יכמשו אדרבא ע"י המים מתחזק הדרם'‪.‬‬ ‫בהפסקה של זמן מועט‪ .‬יש לחשב עשרים וארבע‬ ‫רבים שווים בכל המינים יש גם פסולים שהם מיוחדים‬ ‫וכן מוכח גם במשנה ברורה (סימן תרמו סק"כ) שלעניין‬ ‫שעות רצופות בפועל‪.‬‬ ‫לאחדים מהם‪.‬‬ ‫הדס שספק אם התייבש‪ ,‬הביא בשם תמים דעים שאפשר‬ ‫אמנם מדברי הראשונים עולה שאמנם יש פסול‬ ‫אלא שדברי הרמב"ן שאיסור כבוש ושלוק מיוחדים‬ ‫לבדקו באמצעות השריה במים במשך יום או יומיים‪,‬‬ ‫כבוש ושלוק בהדס וערבה‪ ,‬אלא שאין הפסול תלוי‬ ‫להדס וערבה‪ ,‬צריכים תלמוד‪ .‬הרי השו"ע (סימן תרמח סעיף‬ ‫ולראות אם חוזר למצבו הקודם‪ .‬וממה שלא הזכיר חשש‬ ‫בדין כ"ד שעות‪ ,‬רק הדבר תלוי אם השתנה מראיתו‬ ‫טו) פסק ע"פ הראשונים שיש איסור כבוש ושלוק באתרוג‪,‬‬ ‫כבישה‪ ,‬נראה שסבר שאין השריה כזו פוסלת את ההדס‪.‬‬ ‫של ההדס אחרי השהייה במים‪ ,‬ואם השתנה הוא‬ ‫וקשה לומר שהרמב"ן חלק להתיר באתרוג ולפסול בהדס‬ ‫אולם אין בכך הכרח‪ ,‬שהרי אפשר לבדוק גם כאשר‬ ‫פסול‪.‬‬ ‫וערבה‪ ,‬ובפרט שאתרוג הוא דבר מאכל שמצאנו בדבר‬ ‫ההשריה נעשית בהפסקות‪.‬‬ ‫לתגובות‪:‬‬ ‫לשאלות בהלכה‪:‬‬ ‫יג‬ ‫‪9917936@gmail.com‬‬ ‫‪ 02-803-9999‬שלוחה ‪rav@abiryaakov.com | 8‬‬ ‫ביני עמודי‬ ‫בגדרי מצות השמחה ברגל‬ ‫מפיהם ומפי כתבם‬ ‫הרה''ג יהודה אריה מרקסון‬ ‫הרה”ג משה מנדל‬ ‫שני בחורים צעירים התעמקו בלימוד הגמרא בפרק ערבי פסחים‪ ,‬שם דנה הגמרא (קט‪ ).‬איך מקיימים‬ ‫נסיעה במונית בחול המועד‬ ‫מצות שמחה בימים טובים‪ ,‬והתעוררה להם השאלה‪ :‬האם גם בימינו יש מצוה לשמוח בימים טובים ובחול‬ ‫המועד‪ ,‬או שהמצווה כצורתה נתקנה רק בזמן שבית המקדש קיים והקריבו קרבנות‪ ,‬אבל בזמן הזה אין בזה‬ ‫כמידי שנה נוסע ברוך לבקר אצל הוריו בחול המועד אולם השנה‬ ‫מצוה אלא רק תקנת חכמים‪ ,‬אולי זכר למקדש?‬ ‫החליט שהוא נוסע רק במוניות הוא זכר היטב את הנסיעות בשנים עברו‬ ‫תשובה‪ :‬נחלקו הראשונים בדבר זה (ועי' שאגת אריה סי' סה וסח שהאריך בזה)‪ ,‬האם יש מצוה מן התורה‬ ‫בתחבורה הציבורית‪ ,‬ואת העצבים שהם גררו אצלו ושינן לעצמו שכמו‬ ‫לשמוח ברגל גם בזמן הזה‪ ,‬כשאין בית המקדש קיים‪ ,‬ואי אפשר לקיים את השמחה כעיקר מצוותה ‪ -‬על‬ ‫שהידר ושפך כסף על ‪ 4‬מינים מהודרים ושאר צורכי החג בהרחבה כמו‬ ‫ידי אכילת שלמי שמחה‪ .‬הרמב"ם (יו"ט פ"ו הי"ז‪ ,‬סה"מ מ"ע נד) סובר שגם בזמן הזה יש מצוה מן התורה‪,‬‬ ‫כן מהדר הוא במצות ושמחת בחגך משהגיע לבית הוריו ברר אצלו אביו‬ ‫ואילו התוספות (מו"ק יד‪ :‬ד"ה עשה) סוברים שבזה"ז אין מצוה מה"ת‪ ,‬כי אין אכילת שלמים כשאין ביהמ"ק‬ ‫בעדינות האם הנהג היה גוי‪ .‬למה גוי תהה ברוך? התקשרתי והזמנתי‬ ‫וחיוב השמחה היא רק מדרבנן‪ .‬למעשה כבר נפסקה ההלכה שהמצוה נוהגת מה"ת גם בזמן הזה (ראה‬ ‫דריווער מאנ"ש! חוששני אמר אביו שעברת על "לפני עור לא תתן‬ ‫רמב"ם שם‪ ,‬חינוך מצוה תפח)‪.‬‬ ‫מכשול"‪ ,‬הרי אסור לפועל לעשות מלאכה בשכר בחוה"מ?‬ ‫וכיצד מקיימה‪ ,‬כתב בשולחן ערוך (או"ח סי' תקכט ס"ב)‪ :‬חייב אדם להיות שמח וטוב לב במועד‪ ,‬הוא‬ ‫תשובה‪ :‬לעניין נסיעה במונית בחוה"מ‪ ,‬עצם הנסיעה ודאי מותרת אם‬ ‫ואשתו ובניו וכל הנלוים אליו‪ .‬כיצד משמחן‪ ,‬הקטנים נותן להם קליות ואגוזים; והנשים קונה להם בגדים‬ ‫נוסע לצורך המועד [אבל שלא לצורך אסור]‪ ,‬ואין לומר שיש בזה משום‬ ‫ותכשיטין כפי ממונו; וחייב להאכיל לגר‪ ,‬ליתום ולאלמנה עם שאר עניים‪ .‬עכ"ל‪ .‬ומבאר המשנ"ב (ביאור‬ ‫מעשה אומן אף שצריך מיומנות לדעת איך לנהוג‪ ,‬כיון שאח"כ עושים את‬ ‫הלכה שם ד"ה כיצד משמחן)‪ :‬האנשים‪ ,‬בזמן שבהמ"ק היה קיים היו אוכלין בשר השלמים לשמחה‪ ,‬וכדכתיב‬ ‫זה כלאחר יד מותר‪ ,‬כמו שמצינו לגבי כתיבה שאף שלוקח זמן ללמוד‬ ‫'וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת' וגו'‪ .‬ועכשיו שאין בהמ"ק קיים אין יוצאין ידי חובת שמחה אלא ביין‪,‬‬ ‫כתיבה זה לא נקרא מעשה אומן‪.‬‬ ‫שנאמר 'ויין ישמח לבב אנוש'‪ .‬אבל בשר אין חובה לאכול עכשיו‪ ,‬כיון שאין לנו בשר שלמים‪ ,‬ומ"מ מצוה‬ ‫השאלה היא איך מותר לנהג לקבל שכר עבור עבודתו‪ ,‬הרי קיי"ל‬ ‫יש גם באכילת בשר כיון שנאמר בו שמחה [כן מתבאר מדברי הב"ח וש"א]‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫שאסור לפועל להשכיר עצמו לעשות מלאכה אא"כ אין לו מה לאכול ואם‬ ‫והקשה אבי מורי שליט"א‪ ,‬מדוע לאנשים המצוה מתקיימת דווקא בשתיית יין (ויש אומרים שגם באכילת‬ ‫כן כשאדם מזמין נסיעה בחוה"מ ומגיע נהג שומר תורה ומצוות וכמעט‬ ‫בשר)‪ .‬ואילו לנשים בראוי להן כרצונן‪ ,‬הן בבגדים והן בכלים נאים‪ ,‬ויש שפסקו (שבה"ל ח"י סי' פ‪ ,‬חוט שני הל'‬ ‫בכל המקרים הוא לא בכלל אין לו מה לאכל‪ ,‬הוא עובר על לפני עור לא‬ ‫יו"ט שם) שאף בקניית רהיט או שאר דברים לצרכי הבית ‪ -‬הגורם להן שמחה‪ ,‬מקיימות בזה מצות השמחה‬ ‫תתן מכשול ואף אם האיסור דרבנן י"א שעובר על לפני עור מדאוריתא‪.‬‬ ‫ברגל‪ .‬וציין כמה נקודות בגדרי המצוה וטעמה‪ ,‬שמתוך כך יבואר הענין בס"ד‪.‬‬ ‫והנה נראה לומר שיש שלושה צדדים להתיר‪:‬‬ ‫א‪ .‬בכמה ספרים הובא בשם הגאון מוילנא זצ"ל שנשאל מה מצוה שהכי קשה לקיימה? והשיב שמצות‬ ‫א‪ .‬י"א שמותר לשכור פועלים לצורכי רבים‪ ,‬ואף שעיקר הפירוש של‬ ‫שמחת יום טוב‪ ,‬היא הקשה ביותר‪ ,‬כי צריך להיות כל רגע במצב של שמחה‪ ,‬ופשיטא שזה קשה מאד‪.‬‬ ‫צורכי רבים הכוונה צורך של הרבים כגון תקון שווקים ומרחצאות שזהו‬ ‫והעיר אאמו"ר שליט"א‪ :‬כמדומה ששמועה זו לא נאמרה על ידי הגאון מוילנא‪ ,‬שבספרי תלמידיו וחכמי‬ ‫של רבים‪ ,‬אך כתבו הפוסקים שגם דבר שזה צורך של הרבה יחידים ואם‬ ‫דורו לא הוזכר דבר כזה‪ .‬וכנראה זה נשתרבב משמועה אחרת שהובא בהקדמת תלמידו הגר"ח מוואלוזין‬ ‫הדבר לא יהיה רבים יסבלו‪ ,‬יש להתיר וא"כ תחבורה ציבורית וכן מוניות‪,‬‬ ‫זצ"ל לספרא דצניעותא שכתב עליו בזה"ל‪ :‬ומאשר היו יודעים זה דרכו בקדש מעולם‪ ,‬הפלגת שמחתו‬ ‫אם הם לא יעבדו יהיה צער לרבים‪ ,‬ע"כ מותר להם לעבוד בשכר‪ ,‬ולפי"ז‬ ‫וחדות ה' מעוזו‪ ,‬אשר היה שש ושמח ביו"ט כמצוה עלינו בתורתו ית"ש אשר היה להפליא‪ ,‬עכ"ל‪ .‬אכן‬ ‫אדם פרטי שאינו עובד כ"דריווער" ולוקח אנשים ברכבו ורוצה לקחת מכל‬ ‫הגאון רבי משה שטרנבוך שליט"א‪ ,‬מוסר כעין זה בשם רבו הגרי"ז מבריסק זצ"ל‪ ,‬שאמר‪' :‬המצות עשה‬ ‫אחד כסף או אדם שנוסע ממילא לעיר אחרת ורוצה לגבות תשלום סמלי‬ ‫הכי קשה בשבילי בסוכות‪ ,‬היא מצות שמחה בכל רגע'‪( .‬תשובות והנהגות ח"ה סי' קנב)‪.‬‬ ‫מכל אחד אין לו היתר זה (אמנם יש היתר של הלואה וכדלקמן)‪.‬‬ ‫ב‪ .‬זמן החיוב‪ :‬בגמרא (סוכה מח‪ .‬וברש"י שם‪ ,‬פסחים קט‪ .‬ותוס' שם) איתא‪ ,‬שמצות שמחה נוהגת ביום ובלילה‪,‬‬ ‫ב‪ .‬יש היתר של הריטב”א (הביאו בביאור הלכה סימן תקמא ד”ה אלא) שכתב‬ ‫והנה יש להסתפק בזמן שבית המקדש קיים‪ ,‬שהמצוה היתה לאכול בשר שלמים‪ ,‬וכן בזמן הזה שמצוה‬ ‫שכל מה שאסרנו בשכר זה דוקא שאפשר לבעל הבית לעשות אותה‬ ‫לשתות יין (כמ"ש בשו"ע)‪ ,‬האם חייב גם ביום וגם בלילה‪ ,‬או שבאחד מהם די‪.‬‬ ‫מלאכה ע”י אחרים דהיינו או עכו”ם בשכר או ישראל בחנם אבל אם‬ ‫החזון איש (או"ח סי' קכד)‪ ,‬מסתפק בזה‪ ,‬אם יש חיוב אכילת שלמים ביום ובלילה‪ ,‬או די באחד מהם‪.‬‬ ‫א”א לו להשיג אנשים אחרים אלא אלו והם רוצים דוקא בשכר מותר בין‬ ‫אבל הצל"ח בחגיגה (ו‪ ).‬כתב להדיא שצריך לאכול אחת ביום ואחת בלילה‪ .‬ויש שפירשו בדעת החזון‬ ‫לדבר האבד או לצורך המועד‪ ,‬ואע”פ שבביאור הלכה כתב ע”ז שחידש‬ ‫איש‪ ,‬שאולי רק לגבי אכילת שלמים בזמן שביהמ"ק היה קיים הסתפק‪ ,‬כי אז המצוה היתה דווקא באכילת‬ ‫הריטב”א מדעתו ולא מצאתי כן בפוסק אחר‪ ,‬אבל אח”כ (סימן תקמב ס”א‬ ‫שלמים‪ ,‬אבל בשתיית יין בודאי די ביום בלבד‪.‬‬ ‫סק”ב) כתב המשנ”ב יש מן הפוסקים שסוברים וכו’ שמותר לתן להם‪ ,‬וא”כ‬ ‫היו שנהגו לאכול סעודת בשר ויין ביום וגם בלילה‪ ,‬לקיים מצות שמחה‪ .‬אבל מנהג רוב העולם אינו‬ ‫נראה שאפשר לסמוך ע”ז‪ .‬ופשוט מלשונו שאם התירו זה גם לבעה”ב וגם‬ ‫כך‪ .‬השפת אמת (בחידושיו לש"ס‪ ,‬סוכה מח‪ .‬עי"ש) כתב‪ ,‬שנראה לו בביאור דברי חז"ל שמצות שמחה נוהגת‬ ‫לפועל ושוב אין כאן ‘’לפני עור’’‪.‬‬ ‫בימים ובלילות‪ ,‬שכוונתם היא שאפשר לקיימה גם בלילות‪ ,‬ויוצא ידי חובתו‪ .‬אבל לא נתכוונו לומר שחייב‬ ‫ג‪ .‬יש עוד היתר של ‘הבלעה’‪ ,‬דהיינו שיכול לומר לו שנותן לו כסף‬ ‫לעשות פעולה לשמחה גם ביום וגם בלילה‪.‬‬ ‫עבור הדלק ומבליע לו את הוצאות הנסיעה וכמו שמצאנו לענין ‘שכר‬ ‫ג‪ .‬הטעם שא"א לקיימה בזה"ז אלא בשתיית יין‪ :‬יתכן לומר‪ ,‬שבזמן בית המקדש‪ ,‬על ידי אכילת בשר‬ ‫שבת’‪ ,‬ואף שמן הסברא לומר שלא יעזור הבלעה כי כאן הכסף לא נאסר‬ ‫שלמים היה יורד שפע שמחה משמים כי אכילה קדושה זו הכניסה שמחה באוכליה לכל היום‪ .‬אבל בזמן‬ ‫מטעם שכר חוה”מ אלא שיש איסור לשכור פועל לעצם הפעולה שעושה‪.‬‬ ‫הזה שעיקר מצות השמחה ביין‪ ,‬נראה מדברי הים של שלמה (ביצה פ"ב סי' ה)‪ ,‬שעל ידי שישתה יין ישכח‬ ‫בכל אופן כתבו הפוסקים שיש לסמוך על ההבלעה ואף שכתבו שיש‬ ‫מצערו וצרותיו‪ ,‬ויוכל להיות בשמחה‪ .‬זה לשון המהרש"ל (יש"ש שם)‪ :‬אבל עכשיו‪ ,‬שאין לנו שמחת שלמים‪,‬‬ ‫להתנות זאת בפירוש עם הנהג‪ ,‬י”ל שלא צריך לומר בפירוש כמו שמצאנו‬ ‫והמקדש חרב‪ ,‬וערבה כל שמחה‪ ,‬אין שמחה אלא ביין‪ ,‬וזולתה אינו יוצא ידי חובה בשמחת י"ט‪ ,‬ואדרבא‪,‬‬ ‫לגבי טבילה במקוה בשבת שכתב בשו”ת נודע ביהודה (אור”ח סוף סימן כו)‬ ‫במה ישמח את עצמו‪ ,‬אם לא שישתה‪ ,‬וישכח רישו‪ ,‬לשמוח‪ ,‬ולבטוח בה'‪ ,‬שיחזור אלינו‪ ,‬ואף בימי גליותינו‪,‬‬ ‫דמותר לשלם לבעל המקוה שכר על הטבילה בשבת והוסיף דכן המנהג‬ ‫בהיותינו בארץ אויבינו‪ ,‬לא מאס ולא געל אותנו‪ ,‬להפיר בריתו‪ ,‬תורה ומצות מאתנו‪ ,‬כי תמיד הוא ה'‬ ‫הפשוט וכתב שם שהטעם שמותר כי בעל המקוה רשאי לטול תשלום‬ ‫אלהינו‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫עבור העצים שהסיק בהם את המקום‪ .‬ולכאורה צ”ע‪ ,‬כי ודאי התשלום‬ ‫כלומר‪ ,‬שבזמן הגלות אין לנו אפשרות לקיים מצוות שמחה כמו בזמן המקדש‪ ,‬שכאשר היו אוכלים‬ ‫הוא על עצם הטבילה ומה אכפת לי שעולה לו גם העצים ושאר הוצאות‪,‬‬ ‫שלמים זכו לשפע שמחה ממרום‪ ,‬אלא רק על ידי פעולות להסחת הדעת מצערינו בגלות‪ ,‬כגון שתיית‬ ‫אלא צ”ל שאם בעל המקוה יאמר מפורש שלוקח שכר עבור העצים יש‬ ‫יין‪ .‬אולם בודאי עיקר המצוה היא להיות שמחים במשך כל המועד‪ .‬ולפי זה תתיישב התמיהה הנ"ל‪ ,‬מה‬ ‫להתיר‪ ,‬ממילא גם כשלא אמר כך מפורש יש להתיר [ראה בספר אורחות‬ ‫טעם החילוק בין שמחת הנשים לשמחת האנשים‪ .‬לאנשים אי אפשר לקיימה על ידי קניית חפץ המשמחו‪,‬‬ ‫שבת פרק ‪ 22‬הערה קמט]‪.‬‬ ‫או אכילת מאכל המשמחו‪ ,‬כי לא די בכך שיהיה שמח לרגע אחד או זמן מה‪ ,‬אלא צריך להיות 'בשמחה'‬ ‫העולה לדינא‪:‬‬ ‫כל היום‪ ,‬וכל המועד בכלל‪ .‬ובזמן שבית המקדש היה קיים‪ ,‬היו מקיימים המצוה ‪ -‬על ידי אכילת בשר‬ ‫נתבאר כי אף שאסור לעשות מלאכה ולהשכיר עצמו בחול המועד‪,‬‬ ‫השלמים וכנ"ל שמביא שמחה לכל היום‪ ,‬ובזמן הזה ‪ -‬על ידי שישתה יין וישכח צערו וטרדותיו‪ ,‬וכמאחז"ל‬ ‫יש כמה צדדים להתיר דבר זה‪ ,‬ולכתחילה הנוסע במונית בחוה”מ‬ ‫(יומא עו‪ ):‬זכה משמחו‪.‬‬ ‫יחשוב בדעתו שמשלם על הוצאות הדלק ושאר השכר הוא‬ ‫אמנם‪ ,‬זה ודאי שמצות שמחה במועד נוהגת בכל רגע (וכ' בספר יום טוב כהלכתו‪ ,‬דאף אם מצוות המעשיות א"א‬ ‫ב’הבלעה’ שמותר‪.‬‬ ‫לקיים בכל רגע‪ ,‬חיוב שמחה בלב ודאי שייך כל היום‪ ,‬וע"ע עמק ברכה בסוגיא דשמחת יו"ט שכתב להוכיח שיש שלוש דרגות‬ ‫בשמחה‪ ,‬ובמועדים מחוי‪4‬בים בכולן כולל הדרגה הג' שהיא שמחה של שירה‪ .‬עי"ש‪ ,‬מועדים וזמנים ח"ז סי' קיא‪ ,‬חוט שני‬ ‫הל' יו"ט סי' תקכט‪ ,‬ופת"ש שם שהאריך בזה)‪ .‬וראה דברי הגר"מ שטרנבוך (מועו"ז שם סי' קיב)‪ :‬מה נענה אנן‪,‬‬ ‫לזכות לקיים המ"ע כהלכתה‪ ,‬ובכל שמחה ביום טוב יש לזכור 'נגילה ונשמחה בך' ‪ -‬שהשמחה‬ ‫היא בו יתברך‪ .‬ולהתעצב ולדאוג אסור בכל שהוא כל שבעה‪ ,‬שמסיר בזה מצות שמחה‬ ‫מעצמו‪ ,‬וצריך ליזהר בזה מאד‪.‬‬ ‫העולה לדינא‪:‬‬ ‫א‪ .‬נחלקו אם מצות השמחה ברגלים בזמן הזה היא מן התורה או מדרבנן‪ ,‬ונפסק שהיא‬ ‫מן התורה‪.‬‬ ‫ב‪ .‬המצוה לשמוח היא בימים ובלילות‪ ,‬בכל זמן המועד‪.‬‬ ‫ג‪ .‬מחלוקת הפוסקים אם החיוב לאנשים הוא רק לשתות יין‪ ,‬ויש הסוברים שגם‬ ‫מצוה לאכול בשר‪ .‬והחיוב הוא גם ביום וגם בלילה‪ ,‬ויש שכתבו שדי באחד מהם‪.‬‬ ‫ד‪ .‬החיוב לשמוח בלב הוא הן ביום והן בלילה‪ ,‬בכל רגע ורגע‪ .‬ובכלל חיוב‬ ‫השמחה‪ ,‬שאסור להצטער‪ ,‬לדאוג ולהיות בעצבות כל שבעת ימי הרגל‪ .‬ובכלל זה‬ ‫שלא לקרוא ולדבר על אירועים המביאים לידי צער‪.‬‬ ‫לשליחת מאמרים ובירורים הלכתיים‪ ,‬ניתן לשלוח למייל‪9917936@gmail.com :‬‬ ‫להצטרפות לקבלת העלון במייל‪newsletter.mechubarim@gmail.com :‬‬ ‫לתגובות‪:‬‬ ‫לשאלות בהלכה‪:‬‬ ‫‪9917936@gmail.com‬‬ ‫‪ 02-803-9999‬שלוחה ‪rav@abiryaakov.com | 8‬‬ ‫יד‬