מכתלי בית ההוראה · Mikaslei Beis Hahora'a — סוכות (2026-09-21)

בס"ד ,גליון קכ"ה | חג הסוכות תשפ"ז
ארבעה מינים שגדלו באזורי יישובי נכרים מכתלי בית ההוראה
תשובה ממורינו הרב שליט”א
הייתה של ישראל לפני הגלות .אם מחפשים בעלים קדומים ,מסתבר שהקרקע הייתה לקראת חג הסוכות ביקשה הנהלת כולל גדול להסדיר מכירה מרוכזת של ארבעת
שייכת ליהודי שאיננו יודעים מיהו ,ולא למי שמעלה כיום טענה כללית’. המינים עבור עשרות האברכים ובני משפחותיהם .בכל שנה היה מגיע סוחר אחד ומעמיד
אחד מחברי הוועדה בירר את הדברים ומצא שהמציאות מורכבת יותר .חלק מן המטע דוכן בשערי הכולל ,אולם השנה הופיעו שני מועמדים.
מצוי בשטח שסווג כ’אדמת מדינה’ ,אך לא נמצאה ביד המגדל הקצאה מסודרת .חלק אחר המוכר הראשון ,אחיקם ,הציג אתרוגים מהודרים ,לולבים סגורים והדסים משולשים
מוגדר ‘אדמת סקר’ ,שהליכי בירור הבעלות עליה טרם הסתיימו .ביחס לרצועה נוספת שנבדקו אחד אחד .הוא הסביר שההדסים והערבות גדלים במטע שהקים בעצמו סמוך
לא נמצאה תביעת בעלות פרטית ,אולם ה’מינהל האזרחי’ אסר לעת עתה את הכניסה לאחד היישובים ביהודה ושומרון .בשל האוויר ההררי ,המים וההשקעה המרובה ,ההדסים
אליה .לא היה ברור אם האיסור נובע מספק בעלות ,משיקולי תכנון ,מצו ביטחוני או עבותים ונאים ,והוא מוכן להעמיד את הסחורה במחיר מוזל לאברכי הכולל.
מסיבה מנהלית אחרת. כנגדו בא אביתר ,סוחר ותיק שהתחרה אף הוא על הזכות להיכנס לכולל ,וטען כי אין
אחיקם הוסיף שכל שיחי ההדס והערבה נשתלו על ידו משתילים שרכש כדין .לדבריו, מדובר בשאלת מחיר או הידור בלבד‘ .המטע הזה נטוע ב’שטחים הכבושים’’ ,אמר לחברי
אפילו אם יתברר שאין לו זכות בקרקע עצמה ,אין שום אדם אחר יכול ליטול את העצים הוועדה‘ ,ויש ערבים הטוענים שהקרקע שייכת למשפחתם .כיצד אפשר לברך על הדס
שהוא קנה ונטע. שגדל בקרקע גזולה? הלא ביום הראשון נאמר ‘ולקחתם לכם’ – ‘משלכם’ .כראיה לדבריו
מנגד טען אביתר כי מי שנוטע בקרקע שאינה שלו אינו נעשה בעלים על כל הגדל בה. הציג צילום אוויר ישן ,כתבה שבה הוזכר סכסוך באזור ,ותמונה של שלט מטעם המינהל
ואף אם לאחר הקציצה קונה הקונה את ההדסים ב’שינוי רשות’ ,כיצד יוכל לברך על חפץ האזרחי האוסר כניסה לחלק מן השטח.
שמקורו בעבירה? עוד טען כי אף אסור לקנות מן המגדל ,מפני שבכך מסייעים לו להוסיף אחיקם דחה את הדברים בתוקף .לדבריו ,המקום שבו ניטע המטע היה אדמת טרשים
ולהחזיק בקרקע שאסור לו להיכנס אליה. שוממים ,שמעולם לא נחרשו ולא עובדו .הוא פינה אבנים ,סלל דרך עפר ,הכניס צינורות
עתה נסתפקה הנהלת הכולל בכמה שאלות :האם עצם העובדה שההדסים גדלו מים ,קנה שתילים מכספו ועמל שנים עד שהוציא ענפים הראויים למצווה‘ .איש לא נטע
ביהודה ושומרון ובמקום שיש עליו טענות ערביות יוצרת חשש גזל? מה הדין כאשר שם לפניי דבר’ ,אמר‘ .אין שום ערבי שמחזיק בחלקה או משתמש בה .לכל היותר יש מי
מדובר בטענה כללית שאינה מגובה במסמך או בזיהוי מדויק של החלקה ,ומה הדין שטוען שהר שלם שייך למשפחתו ,בלי להראות היכן חלקתו .ומלבד זאת ,ארץ ישראל
המשך בעמ' ג'
יקבל אליעזר .אליעזר מצא שני לולבים נאים,
גדולים וסגורים עד הסוף ,אך המוכר טוען
נראה בריא ושלם כאתרוג חדש ולא ניכר בו שום
ריעותא ,הרי הוא כשר ומהודר לברכה .2ואולם
הלכה למעשה
שאחד הלולבים מגיע מעץ שנותן פרי ,ושיש תשובות ממורינו הרב שליט”א
יש אומרים שכיון שהמציאות היא שהוא מתעפש
בזה מעלה גדולה .הפער במחיר משמעותי ,ולא
לאחר כמה ימים מההפשרה ,יש לחוש שמא אתרוג שנשמר בהקפאה משנה שעברה
ישאיר לאליעזר סכום כסף לעצמו .האם אכן
יש עניין להעדיף לולב מעץ שמוציא תמרים? מחמת ההקפאה השתנה הפרי והתקלקל מבפנים,
בשנה שעברה קניתי אתרוג מובחר ומיוחד,
והרי הוא פסול מיד אף קודם שנראה קלקולו.3
ת .לולב המגיע מעץ זכר ,שאינו מוציא פרי ,כשר לאחר חג הסוכות הבן שלי החליט לנסות
למעשה יש להחמיר. לשמור אותו ,הוא הכניס אותו למקפיא וכך היה
לכל הדעות .4לעומת זאת ,לולב שגדל במקומות
קרים או בהרים ולכן אינו מוציא פירות ,אף בהקפאה עד השנה ,כעת פתחנו את האתרוג
שלדעת רבים מהפוסקים הוא כשר ,יש שפקפקו לולב מעץ המוציא פירות הנה פלא :האתרוג נשמר בצורה מושלמת
בזה ,5ומכיון שהמשלח ביקש מהשליח לקנות יצחק נתן לאליעזר סכום כסף ,כדי שיקנה ויופיו ההדור כמעט נשאר לחלוטין כמו לפני
לולב מהודר בתכלית ההידור ,אסור לשליח לקנות עבורו לולב מהודר בתכלית ההידור ,הוא התנה שנה .1השאלה האם האתרוג כשר לברכה?
לולב שמקורו מאילן כזה. עם אליעזר שאת העודף שישאר אחר הקנייה ת .יש אומרים שאם אחר שהופשר האתרוג
המשך בעמ' ב'
הגדלים שם אשר לעולם לא יוציאו תמרים, זכר ונקבה ,ואם לא ינטעו כן לא יחיו ,כי נאה .וכעין זה כתב בשו"ת כתב סופר (סי' 1התמונה של האתרוג כפי
ולפי שמין עץ זה נקרא תמר .וכן כתב בכל המינין כולם גם בצמחים גם בדומם קכב) שטעם פסול כבוש באתרוג הוא שנשמר משנה שעברה.
בשו"ת מנחת אלעזר (ח"ה סי' ח) שאף לולבים מצינו בדרך הטבע זכר ונקבה' .ובחזון משום שנשתנה טעמו לטעם אחר ויצא שו"ת חסד יהושע 2
הגדלים בהרים או בארצות קרות או בחוף איש (כלאים סי' ב אות יח) מבואר בפשיטות מתורת אתרוג ,ולא עצם הכבישה פוסלת (מהדו"ת סי' יא) ,שו"ת עולת
הים שאינם מוציאים פירות מחמת האקלים שלולב הבא מעץ זכר כשר לברכה כיון אלא משום שאינו נחשב אתרוג .ועיי"ש יצחק (ח"ב סי' קמ) ,תורת ד'
הרי הם כשרים לכתחילה ,ופוק חזי מאי שהוא מוציא פירות ,וכתב שאף הלולבים באגרות משה שאף שלא ברור לנו שכן מינים (ח"א שו"ת סי' כד) בשם
עמא דבר .אך כתב שראה לזקינו בעל השם הבאים מעץ הנקבה כשרים ,שכיון שמותר טבע האתרוג ,שהרי יש גם פירות שאינם הגר"ש ואזנר והגרי"ש
שלמה ואביו בעל הדרכי תשובה שהיו להרכיב את הנקבה בזכר הרי הם מין אחד מתקלקלים בהקפאה [וממה שאירע כן אלישיב ,שאף שאנו רואים שמתעפש
מחמירים לקחת לולבים מעצים שגדלים וכולם נקראים בשם 'כפות תמרים' .וראה פעם אחת אין לידע בבירור ,שאולי היתה האתרוג לאחר כמה ימים שהוציאוהו
בהם תמרים ,וכך הוא נוהג אם אפשר לו. באשל אברהם (ניימארק ,מהדורה שנייה פירות סיבה אחרת במה שנתקלקל] מ"מ עד שלא מההקפאה אין הכרח לומר שנולדה בו
וראה בשו"ת רבי עקיבה יוסף (או"ח ח"ב סי גינוסר סי' נז) שהיה פשוט לו שהלולבים נדע יש לחוש ולפסול מספק. ריעותא בהקפאה ,וכל שנראה מבחוץ בריא
תיג) שהאריך להוכיח שלולבים אלו כשרים, הבאים מהנקבה כשרים כיון שעץ זה מוציא 4בעצי הדקל ישנם שני סוגי עצים ,עצים ושלם אפשר להכשירו.
והביא מהגהות רא"מ הורוביץ (סוכה לב :ד"ה את הפירות הראויים לאכילה ,וכתב שאף זכרים ועצים נקבות [וכמבואר כל זה ברש"י 3שו"ת אגרות משה (או"ח ח"א סי' קפה,
תנא) שכתב שכמו בערבות אין צריך דוקא לולבי הזכר כשרים שכיון שמותר להרכיבם (פסחים נג .ד"ה בדניסחני ,ובדף נו .ד"ה רב אחא) יו"ד ח"ב סי' כא) .שמצוי בפירות שנשמרים
ערבות שגדלים על הנחל ,ורק ששמם נקרא בנקבה הרי הם מין אחד. ובתוס' (מנחות עא .ד"ה מרכיבין)] .העצים בהקפאה שבתוך ימים מועטים מהוצאתם
כן כיון שרובם גדלים על הנחל ,הכא נמי 5בשו"ת שאלת שלמה (סי' סג) כתב להוכיח הזכרים מייצרים פירות שאינם ראויים מההקפאה הם מרקיבים ,כיון שההקפאה
בלולב אין צריך לולב הגדל מאילן שמוציא מכמה מקומות שעצי דקל הגדלים במדבר לאכילה ,בנוסף הם מייצרים פרחים שבהם גורמת שינוי בפרי [כמו שרואים שיש מיני
תמרים אלא ששמו כן כיון שעל הרוב הוא ואינם מוציאים תמרים כלל ,הרי הם כאילן נמצאת אבקה ,העוברת על ידי הרוח לעצים פירות שנשתנה טעמם ומראם לריעותא
מגדל תמרים .וכן הוכיח מדברי הגמרא סרק ,ואין יוצאים בלולביהם את מצות הנקבות ,ועל ידי זה עצי הנקבה מגדלים לאחר ההקפאה] ,ויתכן שאף האתרוג כך,
(ב"ב פ ):מה ארז אין עושה פירות ,אף צדיק נטילת לולב ,וכן כתב באשל אברהם (שם). פירות טובים למאכל .וראה ברבינו בחיי וא"כ פסול האתרוג אפילו קודם שהרקיב,
אין עושה פירות ,לכך נאמר תמר ,ומבואר אמנם החתם סופר (סוכה לד ):כתב שנוהגים (ויקרא כג מ) שביאר שהתורה אמרה 'כפות לפי שהוא כמו אתרוג שנימוח בשרו
שעצם האילן קרוי תמר ,וכן הביא ראיה זו במקומו בלי פקפוק לקחת מהלולבים תמרים' ולא 'כפות תמר'' ,לפי שהם שנים בפנים ,שפסול אפילו אם צורתו החיצונית
לתגובות: לשאלות בהלכה:
א 9917936@gmail.com 02-803-9999שלוחה rav@abiryaakov.com | 8
הלכה למעשה
תשובות ממורינו הרב שליט”א המשך מעמ' א'
מציע לקונה יש בזה גם משום איסור אונאה זאת ,כי לכאורה זהו שימוש בדפנות הסוכה כריתת ענפי עץ פרי לסכך כשיש לו
וגזל ,אך גם אם המחיר הוא אותו מחיר ועושה שהוקצו למצוותם ,לצורך שאינו המצווה, סכך אחר
'מצג שווא' כדי להרשים את הקונה כאילו שהרי הסוכה פסולה כעת.
בחצר ביתנו עץ פרי עם פירות יפים ופרחים,
האתרוג נשמר במיוחד עבורו ,יש כאן איסור ת .מותר להיכנס ולנוח בצל דפנות הסוכה אף אחד לא משתמש בפירות הללו אבל
גניבת דעת.9 שנותרו עומדות לאחר שהוסר הסכך.8 לא נוגעים בעץ כי הוא עץ פרי .את סוכתנו
הגדולה אנו מסככים בקביעות במחצלות
רכישת אתרוג בשיק 'גניבת דעת' ביצירת מצג שווא של קנים כמקובל בזמנינו .השנה נארח אורחים
קניתי מסוחר אתרוגים כמה וכמה אתרוגים אתרוג מובחר חשובים מחו"ל ובני הבית הציעו שלפחות
עבורי ועבור בניי וחתניי ,שילמתי על כבר עשרים שנה שאני מוכר אתרוגים ברמות ביום טוב הראשון כדאי שהסוכה תיראה
האתרוגים בשיק ,ביודעי שהסוחר לא יטרח הידור גבוהות ,מכמה סוחרים ,לאנשים 'מביני יותר 'חיה' ולשם כך הציעו לכרות כמה וכמה
לפדותו עד אחרי החג ,וכך הסתדר לי היטב עניין' .מטבע הדברים במשך השנים הצטברו ענפים מעץ הפרי על פירותיהם ופרחיהם
עם יתר ההוצאות .למעשה שמעתי שיש אצלי לקוחות קבועים שחלקם ,מתוך שיחם ולשלב אותם בסכך בין המחצלות וכדומה.
מחמירים שלא נכון לשלם בשיק ,וביקשתי ושיגם ,התברר לי שאין להם מושג מימינם האם זו סיבה מספקת שלא ייחשב 'בל
מהמוכר לשלם לו גם פרוטה בשביל הקנין, ומשמאלם בענייני הידור ארבעת המינים, תשחית'?
הוא הסכים ושילמתי לו עשרה שקלים אלא שרוצים להרשים את בניהם או את ת .הפוסקים כתבו להקל לסכך סוכה בענפי עץ
במעמד הקנין .לאחר מעשה הסתפקתי האם המתפללים בבית הכנסת ,ויש כאלו שקונים פרי .6בנידון דידן שכבר מסכך בקנים ורוצה
יש בכך תועלת שהרי ודאי לא סמך המוכר את האתרוג היקר רק כדי 'להרשות לעצמם' את ענפי הפירות לנוי בלבד ,יש להסתפק ונכון
דעתו על הסכום הפעוט הזה? בשביל ההרגשה הטובה ,דברים שאנשים
להחמיר.7
'רגילים' לא יכולים להרשות לעצמם .אחד
ת .א .כתבו כמה מהפוסקים שכדי לצאת ידי מהם הוא הנגיד ר' טרפון ,שמגיע לקנות
חובת מצוה דאורייתא צריכים לקנות את אצלי בקביעות אתרוג במחיר של למעלה ישיבה בצל דפנות סוכה שסככה הוסר
ארבעת המינים בקנין שמועיל מהתורה .10ב. מ 1000-דולר ,ואני שומר לו את האתרוג ברוח ונפסלה
נחלקו האחרונים בגדרו של 'שיק' ,אם הוא המובחר כבר מהמיון הראשון. בליל יו"ט ראשון של סוכות התחוללה
כשטר חוב או רק 'הוראה לבנק' ,או שהוא קנין בפועל ,השנה לא הצלחתי לשמור עבורו במושב הקטן סערת רוחות ורעמים .עם שחר
גמור .11לכן לכתחילה עדיף לקנות ארבעת אתרוג באמת טוב .יש אצלי אתרוג שנראה התברר שבכמה סוכות הסכך התרומם ברוח
המינים בכסף .ואם קונה את ארבעת המינים מהודר מקופיא ,אבל כמותו יש לי עוד עשרה ונפל .בחזור מהתפילה התעכבו דוד וחברו
בשיק יכתוב תאריך פירעון לפני חג הסוכות, ולמען האמת אינו מיוחד .הבעיה היא שאם בבית הכנסת .החבר סיפר לדוד שסוכתו
ואם המוכר לא יפדה את השיק לפני סוכות יש אציע לר' טרפון אתרוג אחד מני עשרה ,הוא נפסלה בלילה ,ודוד הזמינו להתארח אצלו
לומר שקונה את ארבעת המינים בקנין חצר, פשוט יעזוב את המקום וילך לחפש אתרוג בסעודת יו"ט .בדרך מבית הכנסת לביתו של
מכיון שיש למוכר אפשרות לפדות את השיק במקום אחר .האם מותר לי לקחת את אחד דוד קפחה השמש בעוז .הדרך הייתה ארוכה,
מסתמא אינו מקפיד .12ג .מה שנתן עשרה האתרוגים ולשים אותו בצד במגרה מיוחדת ולשבת בספסל בשמש לא היה מעשי .החבר
שקלים במעמד הקנין ,נחלקו הפוסקים אם כדי ליצור את הרושם כאילו מדובר במשהו הציע להיכנס ולשבת כמה דקות בסוכתו
הדבר מועיל כקנין כסף ,ומידי ספק לא יצאנו.13 ממש מיוחד ששמרתי עבורו? הפסולה ,שדפנותיה עדיין הצלו על רוב
המשך בעמ' ד' ת .במידה והאתרוג אינו שווה את המחיר בו ככל שטחה .דוד הסתפק האם מותר לעשות
הוא רק הוראה לבנק לתת כסף ,שכותב בכלל ההנאות האחרות שנאסרו ,ומשום אסורים כל שמונת ימי החג ,בין עצי בספר מעיל שמואל (פסחים לט ).מחתנו של
השיק הרי הוא כותב לבנק שמי שיביא את כן מותר לנשים לשבת בסוכה אף שאינם דפנות בין עצי סכך וכו' ,וברמ"א :ואפילו רע"י שלזינגר הגאון רבי דוד בהר"ן זצ"ל.
החתימה שלו יתנו לו כמו שכתב שם ,ואם מחויבות בה ,וכן מותר לשבת בה בשעת נפלה הסוכה ,אסורים ולא מהני בה תנאי'. וכן כתב בשו"ת הר צבי (או"ח ח"ב סי' קח).
כן החתימה היא בשביל הבנק .ב .בשו"ת גשמים ,אף שאין בכלל ישיבה כזאת קיום ובמשנה ברורה (שם סק"ה) ביאר שגם 6איסור קציצת עצי פרי מפורש בגמרא
מנחת יצחק (ח"ה סי' עו) ובבצל החכמה (ח"ו מצווה ,כיון ששימושי דירה לא נאסרו כלל לדעת הסוברים שאיסור התורה אינו (ב"ק צא-:צב .ועוד) וברמב"ם (עשה נז ופ"ו
סי' לה) ,ובאבן ישראל (ח"ח סי' צא) כתבו כי בסוכה ,ורק הנאות אחרות שאינם שימושי נוהג לאחר שנפלה הסוכה ,נשאר איסור ממלכים) ולא הוזכר בטור (עיין ט"ז יו"ד קטז
שיק הוא כמו שטר חוב[ .ולענין שט"ח דירה אסורים בסוכה .ולדבריו גם באופן מדרבנן משום שהוקצתה בתחילת החג. סק"ו שהעיר על זה) .אף לצורך מצוה לא
על עצמו ראה פת"ש סי' קצ סק"ב] .ג. זה שהסכך שמעל הסוכה הוסר לגמרי ,אין אמנם יש לדון האם הישיבה בצל הדפנות, מצאנו שהותר בהחלט ,ודנו הפוסקים
דעת הגרי"ש אלישיב (הו"ד בספר מכירת איסור לשבת ולנוח בסוכה ,כיון ששימוש כשהן נשארות במקומן ובתפקידן כדפנות, לגבי בניית סוכה ,ובפנים יפות (דברים כ יט)
חמץ כהלכתו פט"ו הערה ו) כי שיק הוא כמו זה הוא בכלל שימושי דירה. נכללת באותו איסור ,ובט"ז (סק"ג) כתב הביא את הפסוק בנחמיה 'ויביאו עלי זית'
'סיטומתא' (הסכמת הסוחרים דהיינו כל צורת 9אף שרואה את האתרוג למול עיניו ויכול שההיקש שמצינו בין סוכה לחגיגה הוא המובא בגמרא (סוכה לז ,).ומבואר שם 'עלי
קנין שדרך הסוחרים לקנות על ידו מועיל מדין להיווכח אם הוא מיוחד או לא ,אין די בכך ללמד שלא ליטול מן הסוכה לצורך זית לסוכה' .ונראה מזה שמותר לכרות
סיטומתא ,ראה שו"ע חו"מ סי' רא). כדי להתיר את מעשי המוכר ,כי טיב הנאה באופן המבטל את קדושתה ,אבל ענפים של עצי פרי ,וכן התירו במקום
אין להסתמך ברכישת ארבעת 12 האתרוגים משתנה משנה לשנה והנגיד אין לאסור כל הנאה מהסוכה ,ולכן מותר מצוה בשו"ת בית יצחק (שמלקיס יו"ד ח"א
המינים על קנין 'חצר' או קנין 'יד' ,שבדרך חושב שאתרוג זה מיוחד בשנה זו .חשש להישען עליה ולהניח עליה דברים ,כשאינו סי' קמב אות ב) ובשו"ת קנין תורה ח"ג (סי'
כלל מועילים מדאורייתא ,מפני שרוב רמאות וגניבת דעת מצוי במסחר זה של נוטל דבר מן הסוכה ואינו מבטל את ח) וכ"כ בשו"ת הר צבי (אור"ח ח"ב סי' קא).
הסוחרים אינם מקנים בלב שלם כל עוד האתרוגים ,ועל הסוחר המוכר להיזהר קדושתה .וכן כתב המשנה ברורה (סק"ד): וראה בתשובות והנהגות (ח"א סי' שעו) שדן
לא קיבלו את התשלום ,וממילא אין הקנין בזה שלא לרמות הקונה ,והמפתה דעת 'היינו דרך ביטול שבזה תבטל קדושתה, בעיקר השאלה אם יש בקציצת ענפי אילן
חל אף אם נעשו בו קניינים שבדרך כלל הקונה על אתרוג של גידול נאה ואינו עונה אבל בעוד שהיא קיימת אין איסור הנאה פרי איסור בל תשחית ,והביא שבשו"ת בית
מועילים מדאורייתא ,וכ"כ בשו"ת שבט על גדר 'הדר' של ארבעת מינים שקבלו ממנה ,כגון לסמוך עליה או להניח עליה יצחק (שם) משמע שיש איסור דאורייתא,
הלוי (ח"ז פג) שעל פי רוב אין המוכר מכוון חכמינו ז"ל ,יש בזה משום גניבת דעת (ראה שום דבר כיון שעדיין קדושתה עליה' .ולפי אך בשו"ת שאילת יעבץ (ח"א סי' עו) ובספר
להקנות בקנין חצר עד שיקבל את הכסף, שו"ע חושן משפט סי' רכח ס"ו). זה בנידון שלנו הישיבה מותרת ,שהרי שבעים תמרים מוכח שעל ידי גוי אין חשש
וכן מדייק מהמטה אפרים עיי"ש .אך 10ומן התורה קנין כסף מועיל במטלטלין, היושבים אינם נוטלים דופן ,אינם מפרקים סכנה כלל ,ונוסף לזה בשו"ת דובב מישרים
באופן זה שנתן לו את האפשרות לפרוע ותיקנו חכמים שאינו קונה עד שימשוך אותה ,אינם מעבירים אותה למקום אחר (ח"א סי' קלד) ובבית יצחק (הנ"ל) העלו להקל
לפני החג אינו מקפיד שלא להקנות לו כמבואר בשו"ע (חו"מ סי' קצח ס"א) .וכתב ואינם מייחדים את עציה לתשמיש חדש, במקום מצוה ,וכ"כ בדברי חיים (ח"ב יו"ד
בקנין חצר ,וכן פסק באור לציון (ח"ד לו). בספר מחנה אפרים (הלכות מכירה ,קנין הדפנות עומדות כפי שעמדו ,והם נהנים סימן נט) ,ולכן במקום צורך יכול לבקש מגוי
13נחלקו הסמ"ע (סי' קצ סק"א) והט"ז (שם) משיכה סי' ב) ,שכדי לצאת ידי חובת ארבעה מן ההגנה שהן מספקות במקום עמידתן. שיחתוך לו הענפים באילני מאכל ואין בזה
בגדר קנין כסף ,שהסמ"ע נקט שקנין כסף מינים 'לכם' ,צריך לקנות קנין המועיל אמנם בשו"ת עונג יום טוב (סי' מט) כתב איסור ,ויש בזה שלושה תנאים :א .ענף.
הוא ב'כסף שווי' ,כלומר ,שהכסף קונה רק מדאורייתא לכן ישלם לפני שימשוך, להקשות איך מותר להמשיך לשבת ב .ע"י גוי .ג .ובמקום מצוה .ועיין באורך
כשנתן את הכסף כתמורה לשווי הדבר וכ"פ במשנה ברורה (סי' תרנ"ח סק"י) .וראה בסוכה כשגשמים יורדים ,והרי בזמן בדרכי תשובה (סוף סימן קט סקנ"א) .וכן
הנקנה או כתחילת פירעון ,אבל אם נתנו בשו"ת אבני נזר (אור"ח סימן תצד) שהעלה הגשמים פטור מן הסוכה ונמצא שנהנה העלה להקל בשו"ת יחוה דעת (ח"ה סי' מו)
רק לשם מעשה קנין אינו מועיל ,וכן להלכה שלקנות לולב במשיכה סגי. מהסוכה בזמן שלא מקיים מצוה ,ומבואר וכתב שבמקום שאפשר יקצוץ על ידי גוי.
פסק החזו"א (ליקוטים סי' ט' סק"ט) להלכה, 11ראה בפתחי חושן (הלואה פרק י סעיף יג) בקושייתו שסובר שכל הנאה מהסוכה 7כאן שלדברי השואל יש לו סוכה כשרה
והוסיף לבאר דאם נתן הכסף בתורת שמאריך בדיני שיק בזמננו .ושלש דעות בזמן שאין בה קיום המצוה הרי היא בכלל ומהודרת ומחצלות לכסות אותה ,אלא
קנין ולא בתורת תחילת פירעון ,הר"ז מצינו בדין זה :א .בשו"ת הר צבי (חו"מ איסור הנאה מעצי הסוכה ,אף על פי שאין שלנוי הסוכה הוא רוצה לערב בין הסכך
ממש כחליפין שכנגד פרוטה זו שקיבל סי' קטז) ובשו"ת שבט הלוי (ח"ז סי' רכב) בהנאה זו ביטול קדושתה .ובקהילות ענפים אלו ,יש להסתפק אם גם לנוי מצוה
משתעבד ליתן את שלו ,והרי נפסק בהדיא ובמשנה הלכות (חי"ט סי שכז) ובתשובות יעקב (סוכה סי' ז) כתב לתרץ שייחוד הסוכה התירו כמו בסוכה עצמה.
שאין חליפין קונין במעות .אולם הט"ז והנהגות (ח"ג תמז ועיי"ש) נקטו כי שיק הוא לדירה ,ולכן אין הנאת הדירה עצמה 8בשו"ע (או"ח סי' תרלח ס"א) 'עצי סוכה
לתגובות: לשאלות בהלכה:
9917936@gmail.com 02-803-9999שלוחה rav@abiryaakov.com | 8 ב
מכתלי בית ההוראה
תשובה ממורינו הרב שליט”א
המשך מעמ' א'
הם וקרקע אינה נגזלת ,שהרי קנאום בכבוש’. שלא יקצץ הישראל בעצמו אחד מארבעה מינים שבלולב כאשר קיים תובע מסוים המראה שטר ,רישום ,חזקה או
והנה שיטת הבית יוסף מפורסמת היא שאין לנהוג מקרקע הנכרי ,אלא יניח לנכרי לקצוץ ויקנה ממנו. הליך משפטי פעיל?
קדושת שביעית בפירות נכרים ,ודן בזה בכמה מקומות דין זה אינו אלא במקום שיש להניח שאכן הישראל האם קרקע שלא עובדה מעולם נחשבת הפקר ,או שמא
(כס”מ פ”ד הכ”ט ,שו”ת אבקת רוכל סי’ כד ,ב”י יו”ד סי’ שלא סעי’ יט), שהקרקע נגזלה ממנו כבר התייאש ,אולם במקום שבו בעל יש לחשוש שהיא שייכת לאדם שאינו ידוע? האם אפשר
והשווה בין קרקעות שקנאם הנכרי מישראל ,לבין קרקעות הקרקע עדיין אינו יודע שנקטפו ענפיו ,או שהוא מוחה לומר שהיא שייכת באופן פרטי ליהודי קדמון מכוח נחלת
שמוחזקות בידיהם .כפי שהוכיח בכסף משנה (שם) ותובע את חלקתו ,אי אפשר להניח בפשיטות שהיה ייאוש ארץ ישראל ,וממילא אין עדיפות לטענת הערבי?
מהמעשה ברבי יהושוע בן לוי המובא בירושלמי (שביעית קודם הקציצה. האם העובדה שהמגדל עצמו קנה את השתילים ונטעם
פ”ט) שסתם אדמותיהם כבושות הם על ידי אבותיהם מידי ואכן בביאור הלכה (שם ד”ה שלא יקצץ) דן במנהג שמשי מקנה לו בעלות על השיחים והענפים? ואם הסוחר כבר
ישראל ,ובכל זאת אין צורך לנהוג בהם קדושת שביעית. קהילות שהיו הולכים וקוצצים ערבות בלא לקבל רשות קצץ את ההדסים ומכרם לאחרים ,האם הקונים זכו בהם
ולשיטתו ודאי שכיבוש הנכרי בארץ ישראל מהווה קנין מבעל השדה ,ואין לדמות זה להני אוונכרי בגמרא ,משום מכוח ייאוש ושינוי רשות?
בגוף הקרקע .וכך ביאר דבריו בתשובת מהרי”ט (ח”א סי’ שכאן בעל השדה כלל לא ידע על הקציצה .ייאוש הבא רק שאלה נוספת הועלתה ,האם מותר למוכר המתחרה
מג) שכתב‘ :או מן המלך שכבש את הארץ דכיבוש הוי קנין לאחר שייוודע לו הדבר הוא ‘ייאוש שלא מדעת’ ,שאינו לפרסם ברבים שהסחורה של חברו ‘חשודה בגזל’ ,או שמא
בדמים ,ולא שהוא גזל בידו'. מועיל .ומסקנתו שאין להקל אלא כשנוטלים רשות מבעל מאחר שיש לו רווח ממוני בהוצאת המתחרה מן הכולל,
ואילו שיטת הגאונים ,שאדם המבקש להקנות מטלטלין השדה או מן השומר ,או כאשר ידוע שהמקום הפקר לכל. עליו לשתוק עד שיוכיח את דבריו בבירור?
בקניין אגב קרקע יכול להיסמך שיש לו ארבע אמות קרקע עוד כתב שם הביאור הלכה (ד”ה בעצמו) ,שהחשש תשובה:
בארץ ישראל להקנות אגבם את המטלטלין ,כי קרקע אינה הכללי של ‘סתם נכרים גוזלי קרקעות’ אינו מוחלט בכל
נגזלת והיא בבעלות היורשים החוקים צאצאיהם של בני דור ומקום .וכתב בשם הביכורי יעקב (סק”ז) שבמקום
‘שטחים’ אינם שטר בעלות
ישראל. שבו הקרקעות מוחזקות לבעליהן על פי הסדרי המלכות, ההלכה אינה מכריעה בעלות פרטית לפי כינוי פוליטי
וזה לשון תלמיד רש”י בספר האורה (ח”ב סימן קנה ,שו”ת ואין הנכרים מוחזקים כגוזלי קרקע ,אפשר להקל לישראל שניתן לאזור ,לפי זהות הלאום של המחזיק או לפי עצם
הרשב”א ח”ז סי’ תכה ,כל בו סי’ קכח ,ועוד) ‘מצא רבי (-רש”י) לקצוץ ברשות הבעלים .אולם הביאור הלכה מסיים שבזמן העובדה שהקרקע מצויה מעבר לקו מסוים .השאלות
בתשובת הגאונים ,שאלה ,מה שכותבין בשטרות ובמתנות של הפרעות ושינויים ‘יש להתבונן מאוד בזה ,ותלוי לפי הקובעות הן :מי בעל הזכות הממונית בחלקה המסוימת,
ונתנו לו ארבע אמות קרקע בחצרי ,ומי שאין לו קרקע המקום’. מכוח מה הוא מחזיק בה ,האם ניתנה רשות למגדל ,והאם
היאך כותבו ,וראה שהשיבו שאמר שאף על פי שאין לו יש אדם אחר המוחה וטוען לבעלות מוכחת.
בהמשך (ד”ה אלא יקצצנו עכו”ם) הוסיף הביאור הלכה
קרקע בזמן הזה יכתוב וכמאן דאית ליה קרקע דמי ,דאין לגבי מי שקונה מאריס בלא ידיעת בעל הגינה שאין לסמוך באותה מידה ,אסור להקל בגזל מפני שהטוען לבעלות
לך כל אחד מישראל שאין לו קרקע בארץ ישראל .שהרי הוא גוי .וכמו שפסק בשולחן ערוך (חושן משפט סימן שנט
שהבעלים מוחל מן הסתם ,ובלא רשות אין הלולבים
גוים שהחזיקו בה ולכדוה אין להם חזקה ,דקיימא לן קרקע וההדסים נחשבים ‘לכם’ ביום הראשון ,ובשאר הימים יש סעיף א) שאסור לגזול אפילו כל שהוא‘ ,בין מישראל בין
אינה נגזלת ואינה נחמסת לעולם ,וארץ ישראל בחזקתינו בזה משום מצווה הבאה בעבירה. מעכו”ם’ .לכן ,אם יתברר שחלקה מסוימת שייכת לאדם
עומדת לעולם ,ואף על פי שאין אנו שולטין בה’ .וכ”כ ערבי והוא לא נתן רשות לנטוע או לקטוף בה ,אין היתר
לכאורה דברים אלו נוגעים לנידון שאלתנו .כאשר קיימת
בראב”ן (סימן עט). ליטול את ענפיה מפני שהיא בארץ ישראל או מפני
משפחה ערבית הטוענת לבעלות ,המגישה התנגדויות
וכך מצאנו בתוספת ביאור בשם רב נחשון גאון (מהר”ם שהבעלים אינו יהודי.
ומבקשת למנוע את הכניסה לשטח ,אין כאן ייאוש.
מרוטנבורג פראג סימן תקלו)‘ :ואם תאמר ,נטלוה הגוים ואנן המחאה מלמדת שהבעלים אינם מוותרים על זכויותיהם. ברם ,מאותה הלכה יש לנו גם ללמוד שלא להפקיע
בגלות ,קיי”ל לרבנן דקרקע אינה נגזלת ובחזקת ישראל אמנם ,בהרבה מהמקרים ,מסתבר שהנכרים מתייאשים מן את ממונו של המגדל היהודי על סמך סיסמה כללית.
היא ,וארץ ישראל נקראת על שם ישראל ,דאפי’ בזמן הקרקע ,ועכ”פ מכל הגידולים שצמחו שם. אין בעלותו מתבטלת מפני שמאן דהו כינה את מקום
שישראל שרויים על אדמתן אין להם רשות למכור שדותיהן הגידול ‘קרקע כבושה’ .הטוען לזכות בחלקה מסוימת צריך
לצמיתות ,שנאמר והארץ לא תמכר לצמיתות וגו’ ,וכתיב [והנה כאשר סוחר נאמן אומר שהמינים גדלו במטע
להעמיד טענה ביחס לאותה חלקה ,ולא ביחס לאזור שלם.
לד’ הארץ ומלואה ,ועתידים אנו לחזור עליה ולירש אותה'. מוסדר ,המגדל מחזיק בקרקע ברשות ,אין תביעה מסוימת
ואין ריעותא ידועה ,נראה שאין הקונה צריך לחשוש שמא ‘ולקחתם לכם ביום הראשון’
רבה של טבריה הגאון רבי משה קלירס בספרו תורת פלוני אלמוני הוא בעל הקרקע האמיתי .גם עצם האפשרות בשולחן ערוך (או”ח סי’ תרמט ס”א) נפסק שכל ארבעת
הארץ (ח"ב באורים פ”ג אות סה) יצא לבאר אריכות לשון רב שמא מישהו יגיש בעתיד טענה אינה יוצרת ‘ספק גזל’. המינים פסולים כשהם גזולים או גנובים ,אף לאחר ייאוש,
נחשון ,כי מה שהוסיף שנקראת על שם ישראל ,לומר כמעט כל מקרקעין יכולים להיות נושא לטענה כלשהי. כל עוד לא חל קניין המפקיע את חיוב השבת החפץ עצמו.
שאפילו להסוברים דאם נשתקע שם הבעלים מועיל יאוש אין לנו לחשוש לטענות שלא באו לעולם ושאין להן בסיס ביום הראשון הפסול נובע מדין ‘לכם’ ,שדרשו חז”ל (סוכה
בקרקע ,בארץ ישראל אינו כן ,שארץ ישראל שנקראת על נראה לעין .החובה לברר היא רק כאשר מופיעה ריעותא כט‘ ):ולקחתם לכם’ – ‘משלכם’ .וכתב בביאור הלכה (שם
שם ישראל לא נקרא נשתקע שם הבעלים .ומה שכתב ממשית]. ד”ה בגזול ובגנוב) שהדין שווה בגזל מישראל ובגזל מגוי ,ומה
עוד ,שאפילו בזמן שישראל שרויים על אדמתם אין להם שנגנב מן הגוי פסול עד שישלם ויפייס את בעליו.
רשות למכור שדותיהן לצמיתות ,שנאמר והארץ לא אין חוששים שכל קרקע בארץ שייכת ליהודי
שאיננו יודעים מיהו בשאר ימי החג שהחיוב הוא מדרבנן ,אין דין ‘לכם’ ,
תמכר לצמיתות ,כונתו שאין מועיל ייאוש בארץ ישראל
ולדעת הרמב”ם (הלכות סוכה ולולב פ"ח הל' ט ,שו"ע שם ס"ה)
אף שישראל התייאשו ממנה ,ואפילו אם נאמר שיאוש והנה הטענה שהעלה המגדל ,שמאחר שהמקום לא היה
ארבעה מינים גזולים כשרים בשאר הימים ,אך הרמ"א
מועיל בקרקע ,מכל מקום בארץ ישראל שאין רשות בשימוש ,מסתמא הוא שייך ליהודי קדמון מנחלת הארץ,
למכור לצמיתות אין יאוש שלהם מועיל .ומה שכתב עוד, (שם) הביא שהמנהג לפסול גזול כל שבעת הימים משום
אינה מספקת בסיס לבעלות פרטית .ואם זו טענתו הרי
מצוה הבאה בעבירה .ומכל מקום ,כתב המשנה ברורה (שם
ועתידין אנו לחזור עליה ולירש אותה ,כוונתו שאין ישראל שהקרקע שייכת לצאצאיו של אותו יהודי קדמון ,ולא
מתיאשים כלל מארץ ישראל ,שהם מקוים תמיד לחזור למתנחל שנכנס לשדהו .אכן ,ארץ ישראל ניתנה לעם סקל"א) שגם לשיטת הרמב"ם שבדיעבד הוא כשר למצוה
אליה ולירש אותה. ישראל ,אך יש להפריד בין זכותו הכללית של עם ישראל אין מברכים עליו ,משום 'בוצע ברך ניאץ ה' .בשו"ע שם
בארץ לבין בעלותו הפרטית של אדם מסוים בחלקה (ס"א) הביא בשם יש מי שאומר ,שגזלן בעצמו אינו יוצא ידי
וכתב שעדיין היה מקום לומר שלא נחלקו הגאונים חובה כל שבעת ימים מחמת שהיא מצוה הבאה בעבירה,
שיש לגויים קנין כיבוש מלחמה בארץ ישראל וכדעת ספר מסוימת .אך אין אדם יכול לומר‘ :מכיוון שהארץ שייכת
לישראל ,חלקה זו שייכת לי או ליהודי בלתי ידוע ,ולכן אבל הקונים ממנו יוצאים ידי חובה בשאר הימים חוץ מיום
התרומה הסמ"ג והבית יוסף ,אלא שלשיטתם זה מועיל ראשון( ,ודעת השו"ע לדינא ראה בביאור הלכה סעיף ה ד"ה מפני
דווקא כקניין פירות ,אבל קנין הגוף של ארץ ישראל נשאר מותר לי להשתמש בה’.
גזל).
של עם ישראל וכנזכר ,אך כתב שמלשונם שכתבו 'קרקע רק נראה שעיקר טענת המגדל היא ,שהקרקע אינה
אינה נגזלת' משמע שסברו שכיבוש מלחמה אינו מועיל של הנכרי שהרי זו ארץ נחלת האבות ,אך גם אינה שייכת לפיכך ,כאשר ועד הכולל רוכש מינים עבור הציבור ,אין
כלל בארץ ישראל .ואפשר להוסיף על דבריו ששתיקת ליהודי מסוים כי בנאבד שם הבעלים מהקרקע מועיל מקום לומר' :לכל היותר יהיה ספק ביום הראשון ,ובשאר
הגאונים שלא הזכירו כלל שיש איזה זכות לגויים מצד ייאוש גם בקרקע (תוספות סוכה ל :ד”ה וקרקע ,ועיין נתיבות סי’
הימים ודאי מותר' .השאלה נוגעת הן לבעלות הנדרשת
כיבוש הארץ וסתמו לראות בהם כשאר כל הגזלנים ,ניכר שעא סק”א) ,ובטלה הזכייה שהייתה לאותו יהודי וצאצאיו ביום הראשון ,הן למצוה הבאה בעבירה ,הן לברכה ,והן
שהיה פשוט לפניהם לגמרי שאין ארץ ישראל של הכובש בחלקה זו ,וידוע שחלוקת הארץ שלעתיד לבוא תהיה לעצם האיסור לסייע בהפצת רכוש שנלקח שלא כדין.
מכח המלחמה ,רק גזל הוא בידם. שונה ,ולעת עתה חזרה החלקה לזכות של כלל ישראל, סוחרי ההדסים שקצצו מקרקעות של נכרים
וכתב בתורת הארץ שכן מבואר בכפתור ופרח (פ”ד עמ’ וכיון שהיא קרקע שותפות רשאי כל שותף ליהנות ממנה בגמרא (סוכה ל ).מסופר כי רב הונא הורה לסוחרי
לב) ,שאחר שהביא דברי הירושלמי (כלאים פ”ז ה”ד) שאמרו ככל ושותף אחר אינו עושה כן. ההדסים שלא יקצצו הם עצמם את ההדסים מקרקעות
אע”פ שאין קרקע נגזלת יש יאוש לקרקע ,כתב‘ :והאמת אכן ,כנגד טענת המגדל מצינו הרבה פוסקים שסוברים הנכרים ,אלא יניחו לנכרים לקצוץ ואחר כך יקנו מהם.
שיש שנוי רשות ,אבל יאוש אין שם ,ונוסחאות תפלתנו שהגויים קנו את קרקע ארץ ישראל בקניין כיבוש מלחמה והטעם הוא ,מפני ש’סתם נכרים גזלני ארעתא נינהו,
וברכותינו יוכיחו’ .והיינו שתמיד אנו מתפללים להשי”ת שקונה קרקע ,ואם כן אפילו הייתה הקרקע של ישראל ,כבר וקרקע אינה נגזלת’ .והיינו ,שאף שהנגזלים כבר התייאשו
שיחזירנו לארצנו ,וגם אנו מברכים בונה ירושלים וכדומה, זכו בה גויים .כך כתב בספר התרומה (הל’ ארץ ישראל עמ’ סב) מהקרקע ,אולם קרקע אינה נקנית ביאוש ,ולפיכך ,כאשר
וע”כ שאין אנו מתייאשים מארץ ישראל. לגבי תרומות ומעשרות מפירות נכרים בארץ ישראל ,כתב: הישראל יקצוץ מן המחובר ,יהיה הוא גוזל בעצמו את
והחולק הגדול על רב נחשון גאון ,הוא רב האי גאון ‘דשפיר קונין קרקעות על כבוש ,אפילו גופו של ישראל ההדס מבעל הקרקע ,והיאוש יחול רק לאחר שהגיע לידו,
(תשובות הגאונים הרכבי סימן ר) אך גם טעמו אינו משום מ”וישב ממנו שבי” ,ואחרי שכבשום עכו”ם או מישמעאלים וביאוש לבד קיימא לן שאינו קונה .אך כאשר הנכרי קוצץ
שכבר זכו הגויים בקרקע בקניין כיבוש מלחמה ,כי אם או מישראל ,לא היה בו ישראל אחרי כן שיש לחוש שקנו ולאחר מכן מוכר לישראל ,יהיה היאוש בידי הנכרי ושינוי
מפני שאין סומכים בקניין אגב על קרקע שהזוכה בכלל הקרקעות והעכו”ם גזלום מהם’ .וכן כתב הסמ”ג (עשין קלג רשות בידי הישראל ,ויקנה אותם ביאוש ושינוי רשות.
לא יכול לעשות בה שימוש שאינה ברשותו ,ובדעת רב ד”ה ישראל שמכר)‘ :שאין להחמיר ולומר שגויים גוזלי קרקע הלכה זו הובאה ברמ”א (שם ס”א) שכתב שיש ליזהר
המשך בעמ' ה'
לתגובות: לשאלות בהלכה:
ג 9917936@gmail.com 02-803-9999שלוחה rav@abiryaakov.com | 8
הלכה למעשה
תשובות ממורינו הרב שליט”א המשך מעמ' ב'
עוד יש לברר מצד עצם הכנסתו לסוכה ,שהרי ת .גם אם כבר התקדרו השמים בעננים וניכר נשים בעניית אמן על ברכת לישב
הזהירו בספרים שלא להכניס גוי לסוכה, שגשמים צפויים לרדת בקרוב ,אין את ההיתר בסוכה ושהחיינו
האם אזהרה זו נאמרה גם במי שמאמין בה' של 'מצטער' ואין היתר לצאת מהסוכה כל זמן
ומבקש להיכנס לברית ישראל ,אלא שעדיין נשים שיוצאות ידי חובה בקידוש של הבעל,
שאין יורדים גשמים ממש .16ויש שהורו להקל האם יכולות לענות אמן אחר ברכת 'לישב
לא הושלם גיורו? בזה לעניין שינה ,שאם השמים מתקשרים בענני בסוכה' בקידוש או שהוא הפסק בין הקידוש
ת .כל עוד שהגוי לא התגייר עם מילה וטבילה גשם ,אפילו עדיין אין יורדים גשמים ,רשאי לטעימת היין?
כדין ,אסור להזמינו ביום טוב משום גזירת לישן בביתו ,כי אין דרך אדם ללכת לישן במקום
חז"ל שמא ירבה בשבילו .20יש מי שהורה שאם שנראה בעליל שיתרטב באמצע שנתו .17אמנם ת .יש פוסקים שהורו שעניית האמן נחשב
מטרת האירוח היא לשם לימוד מותר להזמינו גם למקילים אין לסמוך על התחזית בלבד, הפסק ,14אך נהגו שעונות אמן ואין לחוש בזה
ליום טוב .21גם בימי חול המועד ,יש להימנע ואם עדיין לא נראים בשמים עננים והיתכנות משום הפסק.15
מלהכניסו לסוכה ,כמו שהזהיר בספר שפתי של ירידת גשמים ,אין להקל כי פעמים הרבה
כהן (על התורה פרשת אמור) ,מפני שהיא 'צלא שהדבר משתנה .18לעניין שינה ,אין הבדל בין חיוב שינה בסוכה כשצפויים גשמים
דמהימנותא' ומחמת כן הקדושה בורחת.22 ליל יום ראשון לשאר הלילות.19 לפי תחזית מזג האוויר ,צפויים לרדת גשמים
עזים במהלך ליל יום טוב ראשון של סוכות.
נזכר באמצע הלל שלא בירך 'שהחיינו' אירוח מועמד לגיור ביום טוב ובסוכה בשעה שבני הבית עומדים ללכת לישון עדיין
אדם שנטל לולב בברכה ביום הראשון ,ולאחר בביתי מתארח מפעם לפעם גוי הנמצא לא יורד גשם ,אולם ייתכן שבהמשך הלילה
שהתחיל לקרוא את ההלל נזכר שלא בירך בתהליך גיור כהלכה .לקראת חג הסוכות יתעוררו בגלל טפטוף הגשמים וייאלצו
ברכת 'שהחיינו' על נטילת הלולב ,האם יכול ביקש לבוא ולהתארח אצלנו בחג ,ולהכיר להכניס את המיטות והמצעים לבית ולהמשיך
לברך באמצע ההלל ,או שימתין לברך בנטילת מקרוב את מצוות החג והנהגותיו .נסתפקתי לישון שם .האם חייבים להתחיל לישון בסוכה
לולב למחרת? אם מותר להזמינו לסעודות יום טוב ,שהרי כיון שעכשיו לא יורד גשם ,או שמא החשש
ת .יכול לברך את ברכת החיינו בהלל בין אסרו חכמים להזמין נכרי ביום טוב ,גזירה אולי יבואו גשמים נחשב כבר עתה כ'מצטער'
הפרקים ,23ואם נזכר לאחר אמירת ההלל ,יברך 'שמא ירבה בבישול בשבילו' .האם העובדה הפטור מן הסוכה? והאם יש להחמיר בזה
המשך בעמ' ו' למחרת כשנוטל את הלולב.24 שהוא עומד להתגייר משנה את דינו? בלילה הראשון יותר מבשאר לילות החג?
מתוכנן אינה ניתרת מאליה רק משום או משום שהתחזית לא הייתה מדויקת. 16בגמרא (סוכה כט ).מבואר שאדם שגדר קנין כסף הוא כסף קנין ,וכן פסק
שהיוזמה הראשונה הייתה של האורח. 19הריטב"א
(סוכה כז .ד"ה ומצינו למדין) שהיה אוכל בסוכה ,ירדו גשמים ונכנס הנתיבות (שם סק"ב) ,ולשיטתם קנה בנתינת
בביאור הלכה (סימן תקיב סעיף א ,ד"ה 'אסור הביא בשם אחד מגדולי צרפת שמחייב לביתו ,אינו חייב לחזור לסוכה באמצע עשרת השקלים .ומ"מ מידי ספיקא לא
להזמינו') כתב ,שמדברי השיטה מקובצת לישון בסוכה בלילה הראשון ,אף בירידת סעודתו כשפסק הגשם .על כך כתב מפקינן.
בשם הרשב"א משמע שאפילו כשעלולה גשמים ,וטעמו הוא ,שהחיוב של אכילה הריטב"א (שם ד"ה ת"ר היה אוכל) ,שגם 14בשו"ת יביע אומר (ח"ט סימן ס) העלה,
להיגרם איבה ,אין בכך היתר להזמינו. בלילה הראשון נלמד בגמרא (שם) בגזירה כאשר רואה שהגשמים עומדים לבוא שאין לנשים לענות על ברכת לישב בסוכה
אולם הביא מהפרי מגדים שכאשר הדבר שווה ט"ו ט"ו מאכילת מצה בפסח ,ובכלל והשמים מתקדרים בעבים ,רשאי לאכול בשעת הקידוש ,וכן על ברכת שהחיינו
נוגע לביטול שמחת יום טוב ,יש להקל זה גם שינה בלילה הראשון ולעניין חיוב מחוץ לסוכה ולהשלים שם את סעודתו. בקידוש אם בירכה שהחיינו בהדלקת
להזמינו לאכול ממה שהכין לעצמו. זה אין פטור של 'מצטער' ,אמנם הריטב"א אולם בדעת תורה (סי' תרלט ס"ה) ,תמה על נרות ,היות ורוצה לשתות מהיין ,שעניית
21בשולחן שלמה (סימן תקיב ,בהערה) דחה דבריו ,וכן קיי"ל להלכה שהחיוב דברי הריטב"א שהם נגד דברי הפוסקים. אמן הוא הפסק בין בורא פרי הגפן שיצאה
הביא בשם הגרש"ז אויערבאך שהורה בלילה הראשון הוא רק באכילה ,ולענין וכן העלה בשו"ת שבט הלוי (ח"ז סי' קצא), בו ידי חובה מהמקדש ,שהרי כבר בירכה
להקל בהזמנת גוי הנמצא בתהליך גיור. האיסור לישון מחוץ לסוכה אין הבדל בין ושכן משמע מהברכי יוסף (שם סק"ז ,וראה שהחיינו .וכן לגבי עניית אמן אחר לישב
בין הטעמים שהובאו שם ,שכאשר מטרת ליל ראשון לשאר הלילות. מה שתמה בשבה"ל שם בסתירת דברי המשנה בסוכה ,היות שנשים אינן מברכות לישב
האירוח היא ללמדו את מנהגי ישראל, 20בגמרא (ביצה כא ):אמר רבי יהושע בן ברורה) .וכן הביא בספר אשרי האיש (פכ"ו בסוכה ,אם כן עניית אמן לדידהו הוא
אין לחשוש שיבשלו במיוחד בשבילו, לוי 'מזמנין את הנכרי בשבת ,ואין מזמנין אות ל) בשם הגרי"ש אלישיב .ובחיי אדם הפסק בין בפה"ג לטעימה ,ולכן אינן
אלא אדרבה ,ילמדוהו שגם דבר זה את הנכרי ביום טוב ,גזרה שמא ירבה (כלל קמ"ז ס"ז) פירש גם דברי הריטב"א רשאיות לענות אמן.
אסור .ההיתר הוא לגבי אירוח שמטרתו בשבילו' .נמצא שאין איסור בנתינת האוכל שמיירי שנתקדרו השמים והגשמים כבר 15כ"כ בשו"ת אגרות משה (ח"ד סי' כא
להראות למועמד לגיור כיצד מקיימים את לנכרי ,אלא שבהזמנתו לסעודת יום טוב יורדים והתחיל לאכול בביתו ,ועל זה אות ט ובסי' קא אות א) עיי"ש .לדעת הגרש"ז
החג ,ובכלל זה כיצד שומרים על איסורי חששו שיבואו לבשל במיוחד לכבודו. כתב הריטב"א ,שלא רק מי שאכל בסוכה אויערבאך (שמירת שבת כהלכתה פמ"ח הערה
המלאכה שבו .לפי טעם זה ,אין זו הזמנה בשבת ,שהבישול אסור גם לצורך ישראל, וירדו גשמים ונכנס לביתו ופסקו גשמים, מב ונ) מדינא רשאיות לענות אמן על
רגילה של אורח המבקשים להרבות לא גזרו גזירה זו .וכן נפסק בשולחן ערוך שאין מחייבין אותו לחזור לסוכה לגמור ברכת שהחיינו ולישב בסוכה ,כי כל שהוא
בכבודו באמצעות הכנת תבשילים (או"ח סימן תקיב ס"א) ,שאין מבשלים ביום סעודתו ,משום שלא הטריחוהו לחזור מסדר הקידוש אינו הפסק .ובספר הליכות
נוספים ,אלא שיתופו בהנהגת הבית כחלק טוב לצורך נכרי ,ולפיכך אסור להזמינו לסוכה ,אלא אף זה שלא טרח והתחיל שלמה (פ"ט אות ה) כתב שטוב שהנשים
מלימודו. שמא ירבה בשבילו .אולם עבדו ושפחתו, לאכול בביתו ,אם פסקו הגשמים באמצע יכוונו באמן על שהחיינו שבקידוש על
22בשפתי כהן על התורה (פרשת אמור ,סוף שליח שנשלח אליו ונכרי שבא מאליו, סעודתו יכול לגמור סעודתו בביתו ואין מצות הסוכה .שהרי כתבו הפוסקים שמה
ד"ה 'ובזה אמרו') ,כתב' :על כן צריך לשבת מותר להאכילם עמו .החילוק הוא בין מטריחין להיכנס לסוכתו .ולפי זה גם שאין מברכים שהחיינו בעשיית הסוכה
בה באימה ויראה בבושה וענוה ולא ימשך הזמנה שיש בה חשש לתוספת בישול לדעת הריטב"א אם עדיין לא התחילו הוא משום שברכת שהחיינו שבקידוש
אחר אכילה ושתיה שלא יבא לידי דברי לכבוד האורח ,לבין האכלתו באופן שלא הגשמים לירד חייב לאכול בסוכה .וראה בליל החג עולה גם על זה ,וא"כ שפיר
נבלה ,ולא יכניס לתוכה עובד גילולים, חששו בו לכך .במשנה ברורה (שם סק"א, בספר הסוכה (הוספות והערות לפרק לו אות א) יכולה לכוון על כך ,שהרי זה לא נכלל
שהסוכה היא צלא דמהימנותא ועובד סק"ב וסק"ד) מבואר ,שהיתר מלאכת אוכל שדייק מדברי המשנ"ב שסובר כהחיי אדם, בברכתה בקידוש ,ואף שאינה מחויבת
גילולים לית ליה מהימנותא ואז בורחת נפש לא נאמר לצורך נכרי ,מכוח הדרשה שבשער הציון (שם סקע"ד) הביא דבריו ,וכן במצות הסוכה מ"מ רשאית להכניס עצמה
הקדושה' .דבריו הובאו בכף החיים (סימן 'לכם ולא לנכרים' .בשולחן ערוך (יו"ד ממה שכתב במשנ"ב (סקל"ג) לברך אפילו לחיוב ולברך ,ובאופן זה ודאי עדיף טפי
תרלט אות ו) .ובפשטות כוונתו היא לכל גוי סימן רסח סעיפים ב ,ג) נתבאר סדר הגיור, בשעה שהגשם יורד אם במקום שהוא להינצל מחשש הפסק .וכן לענין ברכת
ולאו דוקא לעו"ג. הכולל קבלת מצוות ,מילה וטבילה כדין, יושב שם עדין אינו יורד עליו ,שכל שכן לישב בסוכה ,גם הנוהגות שלא לברך ,מכל
23כן הורה הגרש"ז אויערבאך לברך ורק לאחר השלמתו נעשה הגר כישראל. אם רק ניכר בעבים שעתיד הגשם לירד. מקום יכולות לכוון לצאת בברכה [אם
שהחיינו בהלל בין הפרקים (הליכות שלמה לפיכך ,השתתפותו בלימודי יהדות ורצונו 17כ"פ הגר"נ קרליץ (חוט שני סוכות עמ' רמז) יושבות בסוכה] ,כי רק לברך לעצמן אינן
סוכות פי"א סעיף כ ,דבר הלכה אות לד) ,וכן הּכן להתגייר אינם מקנים לו כבר עתה שמי שהידיעה שהגשם צפוי להגיע אינה מברכות אבל יכולות לצאת באמן .ובשו"ת
דעת הגרי"ש אלישיב (קובץ תשובות ,פסקים דין ישראל .ממילא ,אין להתיר עשיית מניחה לו לישון כראוי כבר עתה ,והוא שבט הלוי (חלק ג סי' סט) נקט שעניית אמן
ותשובות עמ' קסו) .ומכל מקום ,אם כבר עבר מלאכה ביום טוב לצורכו בטענה שהוא מוטרד מכך שיתעורר בבהלה ,שמיטתו הוי הפסק ,אך חילק בין ליל פסח וליל
בהלל את הנענועים ועומד לפני יהללוך, עתיד להתגייר .הכנת האוכל מראש, ומצעיו יירטבו ,או שלאחר שיתעורר סוכות שאינו נחשב הפסק ,לליל שבועות
נראה שלא יברך ,לפי המבואר בשער במשנה ברורה (שם סק"ג) כתב עוד' :ואינו ויעבור לבית לא יצליח לשוב ולהירדם, שהוא הפסק ולא תענה אמן .וטעמו,
הציון (סי' תרנא סקל"ב) שאפשר לברך רק מועיל מה שכבר הכינו כל צרכי סעודה, יש לו דין מצטער ופטור מהסוכה ,וכ"כ שבליל פסח ברכת שהחיינו באה גם על
לפני הנענועים ,ובזה ודאי ה'שהחיינו' דיש לחוש שמא יבשל עוד בקדרה אחרת בשו"ת משנת יוסף (חי"ד סי' שכט). המצה והמרור ובשעת ההדלקה מכוונת
לא עדיף על ברכת הלולב עצמו .אבל יש בשבילו' .כלומר ,אף שבשעת ההזמנה 18לשון הריטב"א (שם) היא 'וראה גשמים רק על מצוות הדלקת נרות ,וכן בליל סוכה
שהעירו מדברי התוספות (סוכה לט .ד"ה נראה שיש אוכל בשפע ,עדיין חוששים באין ושמים מתקדרין בעבים' .מדבריו אכן שהחיינו בא על יום טוב ועל מצות סוכה,
עובר) שנראה שכל זמן שהלולב בידו נחשב שמתוך רצונו לכבד את אורחו יוסיף עולה שאין צורך להמתין לירידת הגשם והיא מכוונת בהדלקת נרות לצאת רק
עדיין באמצע המצוה גם אחר הנענועים. עבורו תבשיל .במשנה ברורה (שם סק"י) בפועל ,אמנם דבריו הם כשרואים סימנים לידי יום טוב ,ועדיין יש לה זכות שהחיינו
ולדבריהם לכאורה ה"ה לעניין שהחיינו. הובאה הכרעת הט"ז ,שאף בנכרי שכבר של גשם קרב ,ולא על אפשרות רחוקה על סוכה ,ונהי דבידיים אין לברך פעמיים
24כמו שכתב במשנה ברורה (סי' תרנא הגיע מעצמו ,אם בעל הבית מפציר בו לגשם .גם תחזית מזג האויר המתפרסמת מ"מ שמיעת אמן עכ"פ לא הוי הפסק .אך
סקכ"ט) בשם החיי אדם (קמח יב) דאם לא שיאכל אצלו ,חוזר החשש שמא ירבה יום קודם כידוע שלפעמים אינה בליל שבועות שברכת שהחיינו הוא רק על
בירך שהחיינו ביום א' יוכל לברך אפילו בשבילו .לפיכך ,הסכמה מראש לאירוח מתממשת ,או בגלל שמזג האויר משתנה, היום ,פסק שלא תענה אמן.
לתגובות: לשאלות בהלכה:
9917936@gmail.com 02-803-9999שלוחה rav@abiryaakov.com | 8 ד
מכתלי בית ההוראה
תשובה ממורינו הרב שליט”א
המשך מעמ' ג'
מכספו ,יש לדון עוד בשאלה מי נעשה בעלים על אילן קובעים שאפילו קרקע ציבורית אינה נעשית של הכובש, סעדיה גאון כתב שקניין הרשאה מועיל להקנות אגב חלקו
שנטע אדם בקרקע חברו בלא רשות. ואסור לו לספח אותה לארצו ,או לבנות בה מבנים קבועים שבארץ ישראל .גם בספר סדר הדין לרבי יהודה אלברצלוני
יש שדייקו מדברי התוספות (ר”ה יג .ד”ה ולא קציר) עבור האוכלוסייה שלהם ,שזה נחשב לגזלת הארץ בידי (סימנים קד ,קה) כתב שאין כותבים רק על 'קרקע ממש',
שהנוטע בקרקע חברו נשאר בעל הנטיעה והפירות ,אף הכובש. ומשמע מדבריהם שהיא כמו כל קרקע גזולה שהיא שלו
שהוא חייב לבעל הקרקע על הכחשת הקרקע והשימוש וראה בקובץ תשובות (ח"א סי ריז) שהגרי"ש אלישיב ואינה ברשותו ,ולא הזכירו כלל צד שיש לגוים קנין כיבוש
בה .כך ביאר החתם סופר (שו”ת או”ח סימן קכח ,ובגליון חת”ס דן לגבי הכיבוש הנאצי וכתב שאינם יכולים לזכות מדין מלחמה במה שכבשו את הארץ.
או”ח סי’ תעג על המגן אברהם סקי”ד) לגבי גוי שזרע חיטים או כיבוש מלחמה ,שזה היה פשע מלחמה ולא כיבוש ,וכתב גם הרמב"ם (שלוחין ושותפין פרק ג הלכה ז) הביא את תקנת
מרור או ארבעת המינים בקרקע שאינה שלו. שגם הכיבוש האמריקאי לא זכה בנכסי היהודים אחרי שלא הגאונים להקנות מטלטלין אגב ארבע אמות שיש כביכול
כי הנה נתבאר בגמרא (ר”ה שם) שכאשר בני ישראל באו הייתה כוונתם לזכות בנכסי היהודים. לכל יהודי בארץ ישראל ,וכתב על כך' :ודברים אלו דברים
לארץ ישראל לא היה להם מנין להקריב את העומר ,לפי אך באמת נראה פשוט שכדי שהיהודים יזכו בכיבוש קלים הן עד מאוד ורעועים ,שזה מי יאמר שיש לו חלק
שכל התבואה הקיימת הייתה ‘קציר נכרי’ .והקשו בתוספות הארץ בקרקעות של ארץ ישראל כלל אין צריכים לבוא בארץ ישראל ,ואפילו הוא ראוי אינו ברשותו' .וגם בדבריו
מהמבואר בגמרא (ע”ז נג ):שגוי שעבד עץ אשרה בארץ לדין קנין כיבוש מלחמה ,שארץ ישראל ניתנה מבורא עולם יש לדייק שאינו חולק שאחר הכיבוש כלל אין קנין לישראל
ישראל אינו יכול לאסורה על בני ישראל שנכנסו לארץ, לעם ישראל ,ולכן הגם שכל עת שהגויים שולטים בה יש בארץ ישראל ,רק חילק בין בעלות כללית של כלל ישראל
כי הארץ שייכת כירושה לבני ישראל ,ואין אדם אוסר דבר להם קנין בארץ מכח כיבוש מלחמה ,כאשר בני ישראל בארץ לבין בעלות פרטית על אחוזה מסוימת.
שאינו שלו .ואם כן הוא הדין שהתבואה הגדלה בשדות יושבים בהם מיד היא חוזרת לבעלותם .אלא שמסתבר ואכן החזו"א (שביעית סי' כא ס"ק ה ד"ה ר"מ) הסתפק האם
ארץ ישראל אינה של הנכרי רק של ישראל ,ומדוע נאמר שכל זה אינו באופן שבו גוי פרטי מחזיק בקרקע פרטית, קנין נכרי בקרקעות הארץ לאחר הכבוש מלחמה ,חוזר
בגמרא שהוא ‘קציר נכרי’ .ויישבו התוספות שעץ האשרה שעל זה אין היתר לסלקו .שאין בזכות הכללית של ישראל למעמדו כפי שהיה מעת שהובטחה הארץ לאברהם אבינו
אין לו בעלים ,אך את החיטים שזרע הנכרי הגם שהקרקע בארץ כדי להפקיע זכות פרטית מוכחת של בעלים בן זמננו ע"ה ,שהיה רק קנין פירות כפי שכתבו התוספות (ר"ה יג.
אינה שלו ,הנטיעה שלו. על הפירות שגדלו בקרקע שקנה או הגיע לידיו .ואולם, ד"ה ולא קציר) .או שלאחר שגלו ישראל יש לנכרים קנין גמור
אך יש חולקים וסוברים שבעל הקרקע זוכה בנטיעה (ראה לאידך גיסא ,בוודאי אין צורך לחשוש בכל רכישת הדסים בקרקעות הארץ ,עד שישובו ישראל ויתנחלו בה .וז"ל :ויש
בחידושי רבינו חיים הלוי מלוה פכ”א ה”א) ,או ששניהם נעשים בארץ שמא המטע נטוע על חלקו של אדם מתקופת יהושע לעיין לאחר שגלו ישראל וקנו האויבים הארץ בכיבוש
שותפים .שלכאורה שורש דברי התוספות במה שמבואר בן נון. מלחמה ויאוש ,ונשתקע שם בעלים ,אי חשיבא הארץ של
במשנה (בבא מציעא ק‘ ):שטף נהר זיתיו ונתנם לתוך שדה וראה עוד מה שהבאנו בהליכות המועדים (הלכות ארבעה ישראל מצד הבטחת שמו יתברך להשיבה אלינו והוי הגוף
חבירו ,זה אומר זיתי גדלו ,וזה אומר ארצי גדלה ,יחלוקו’. מינים פרק ו אות ה' ובהערות שם) מה שדנו הפוסקים לענין ארץ שלנו .והלכך אף שכל יחיד כבר פקע קנינו מחלקו ,מכל
מבואר שכאשר יש עץ של אדם אחד ,והקרקע של אחר, ישראל בזמנינו ,שיש שעוררו על כך שכיון שארץ ישראל מקום יש לכל יחיד חלק בארץ מצד שנתנה לכל ישראל
הדין הוא שיחלקו בפירות הרווח. נתחלקה לשבטים ואח"כ באו הגוים והגלו את ישראל ותתחלק לבאי הארץ לעתיד לבוא .או דלמא שאין מתנתו
וגזלוה ,א"כ בידוע שהקרקע אינה של המחזיק בה אף אם של אברהם אע"ה אלא עד שנכנסו לארץ וזה כל אחד
ולפי זה נראה לבאר שגם מה שכתבו התוספות ‘מכל
הוא או אבותיו קנו אותה מהערבים שהחזיקו בה ,ובשו"ת בשלו ,אבל לאחר שגלו ופקע קניינם אין לישראל בה שום
מקום יש לו במה שזרע’ ,שאין הכוונה שהכל של הנוטע
מחזה אברהם (סי' קמב) כתב שאין חשש בזה ,שהגוים קנין עד שישובו וינחלו .עכ"ל.
אלא רק שיש לו גם כן חלק .ומאחר ויש לנכרי חלק ,די
בזה כדי שלא יהיה ראוי להביא ממנו את העומר ,מה שאין קנאוה בכיבוש מלחמה ובטלה חלוקה הראשונה ,וכן ודייק מדחיית הרמב"ם לדברי הגאונים שאף שיש
כן באתרוג אם יש גם חלק שהוא גזול ,שוב אין זה ‘לכם’ נראה דעת החזון איש (חו"מ סי' א ס"ק כז) [וע"ע כלי חמדה לנכרים כיבוש מלחמה בשל ישראל ,זהו דוקא בקרקעות
והוא פסול .וראה שם בלשון תוספות הרא”ש (שם) שמפורש (פר' כי תבא אות י) וחשוקי חמד (סוכה לג ,]):אמנם בשו"ת מחוץ לארץ ישראל או במטלטלים אף בארץ ישראל ,אך
כוונת התוספות שיש לנוטע רק ‘חלק במה שזרע’ ,והרי אין להורות נתן (ח"ד סי' נג-נט) הביא שיש דעות בראשונים את ארץ ישראל גופא ,כיוון שהובטחה לאברהם אבינו ע"ה,
בכך כדי לסלק החיסרון של ‘לכם’. שכיבוש מלחמה אינו קונה בארץ ישראל ,ועיי"ש שהאריך שוב אין לגויים בעלות על גוף הקרקע ,כי אם קנין פירות.
ובאמת בחידושי חתם סופר (ראש השנה יג .על התוס' שם)
בזה והעלה שאע"פ שיש עוד כמה טעמים להתירא ,מ"מ ומכח מחלוקת זו העלה הגאון רבי משה קלירס בספרו
כבר העיר שמלשון התוספות משמע שאין כל הנטיעה של למעשה נכון מאוד ליזהר שלא יקצוץ ארבעה מינים בעצמו תורת הארץ (ח"ב פרק ג סעיף ב ,עמ' מז) וז"ל :הקרקעות
הנוטע ,רק שיש לו בה חלק ,וכתב שכן ביארו הטורי אבן בארץ ישראל [בין מקרקע שלו בין מקרקע של אחרים], שכבשו עכו"ם מישראל בכיבוש מלחמה ,יש אומרים דהוי
(שם) ושו"ת כנסת יחזקאל (יו"ד סי' מא) ,והביא דברי הגמרא אלא הוא יקצוץ לאחרים ואחרים יקצצו בשבילו ,ואם קצץ כגזל בידם ולכו"ע אמרינן אין קנין ,ויש אומרים דהוי כאילו
שלכאורה עולה מהם שצריך להיות לנוטע חצי משבח לעצמו יתן לאחר במתנה ואח"כ יחזירהו לו. קנו הקרקע מישראל בכסף ושייך בזה הפלוגתא דיש קנין
הנטיעה ,אך כתב שבמסקנת הגמרא (ב"מ קא ):הרי מבואר קרקע שלא עובדה אינה נעשית הפקר ואין קנין'.
שאסור לבעל הנטיעה לעוקרה שבזה הוא מכחיש את והנה מה שהקרקע עמדה שוממה או בלתי מעובדת ועוד יש להוכיח מחלוקת זו ממה שנחלקו הראשונים
הקרקע ,אם כן גוף הנטיעה של בעל הקרקע ,ויש לנוטע במשך שנים אינה הופכת אותה להפקר .כמו שהבאנו אם יש דינא דמלכותא דינא בארץ ישראל ,כי רבינו תם (אור
רק זכות בשבח .וראה עוד בשו"ת להורות נתן (ח"ד סי' נה). מדברי הביאור הלכה (שם ד”ה שלא יקצץ) שהתיר נטילת זרוע ח"ג פסקי ב"ק ,סימן תמז) התקשה מפני מה פשוט במשנה
ערבות בלא רשות רק במקום ‘שידוע’ שהוא הפקר לכל. (גיטין נה ):שהנכרים שגזלו קרקעות מישראל אחר חורבן
גם בברכי יוסף (סימן תרמט אות ב) הביא את דברי
ומצינו עוד בדיני הנהנה מקרקע חברו .בשולחן ערוך בית שני נחשבו לגזלנים ,והרי עשו זאת ע"פ המלכות ודינא
התוספות הנזכרים ,וכתב על פיהם‘ :לפום ריהטא נראה
(חושן משפט סימן שסג סעיף ו) שאפילו בחצר שאינה עומדת דמלכותא דינא .וכתב ליישב שחוק שחוקקו רק על ישראל
דאי ידעינן דהעכו”ם הזה הוא נטע גנה זו ,יכול ישראל
להשכרה ,אם הבעלים אמר למשתמש ‘צא’ והוא לא יצא, ואינו שוה לכולם ,הוא דינא דגזלנותא.
לקצץ ,דאף דהקרקע גזולה ,מ”מ מה שזרע הוא שלו’.
אך סיים ששארו מהר”י זאבי סבר שהרמב”ם פליג ,וכבר חייב המשתמש לשלם את מלוא השכר .והיינו שאם אך רבי אליעזר ממיץ (אור זרוע שם) כתב לחדש שכל כח
נתבאר שלכאורה אין כוונת התוספות לומר שכל פרי הבעלים מוחים בו על ישיבתו ,מול מחאה מפורשת אין המלכות מצד הבעלות שלהם על קרקע הארץ שהבא לגור
הנטיעה הוא של הנוטע. המשתמש יכול לומר שהמקום ממילא אינו מנוצל. בארץ המלך צריך לשלם לו על כך מיסים ,וזה דווקא בשאר
ולפי זה ,כאשר בעלים פרטיים הודיעו למגדל שאינו כל הארצות השייכות למלכים ולכובשים ,אך ארץ ישראל
יורד לשדה חברו שייכת לעם ישראל ולא למלך הכובש של הארץ .וכעין זה
בדיני ‘יורד לשדה חברו ונטעה שלא ברשות’ ההלכה רשאי להיכנס ולהשתמש במקום ,אין הוא יכול להשיב
‘ממילא לא עשיתם כאן דבר’ .בעל הקרקע רשאי להחליט גם דעת הרשב"א והר"ן (נדרים כח.).
היא שהנוטע יכול לדרוש החזר הוצאות או שיעור השבח. והנה לדעת ספר התרומה והסמ"ג והבית יוסף שהגויים
ברם ,זכותו לקבל תשלום על השבחת השדה אינה ראיה שלא לעבדה ,לשומרה לעתיד או שלא לאפשר שימוש
מסוים .כמובן שדברים אלו נועדו רק לשלול את הטענה שקנו מן המלכים הכובשים הקרקע שלהם ,עולה שהכיבוש
שהוא רשאי להמשיך להחזיק בקרקע ,למנוע מבעליה את הקנה למלך גוי את הקרקע של ארץ ישראל ,ואם כן יהודי
השימוש בה ולמכור את כל פירותיה ,רק שיש לו שכר בדבר המקום השומם ,אך אין בכך שום הוכחה לגבי
הבעלות על הקרקע. הבא לגור בארץ של המלך חייב לשלם מיסים ,ואם רוצה
כפועל שטרח במלאכת בעל הבית .אך ראוי להדגיש כי לגור בארצו חייב לקיים משפט המלך .ומוכח שסברו כדעת
הנידון של היורד לשדה חברו ונטעה הוא באדם שנטע הקרקעות ביהודה ושומרון הגאונים שארץ ישראל שייכת לעם ישראל ואין לכיבוש של
עבור חברו ותובע על כך שכר ,ולא כנידון דידן שאדם נטע כאשר באים לדון בקרקעות שנמצאות בשטחי יהודה מלך גוי קנין בארץ ישראל.
עבור עצמו בשדה חברו. ושומרון ,יש לדעת שיש סיווגים שונים של קרקעות באזור, והנה טעם דין כיבוש מלחמה שמועיל בקרקעות אפילו
הנוטע עץ בחצר חברו או שותפיו ואין לערב ביניהם .יש אדמות שהבעלות עליהן טרם שלא מועיל בהם קנייני גזלה וייאוש ,הוא משום שכיבוש
באופן שנטע עץ הדסים בחצר של שכנו ששתק לו ולא הוגדרה ,ויש אדמות פרטיות של יהודים או של נכרים. מלחמה אינו גזל ,וכלשון הרשב"א (גיטין לז‘ ):אינו דומה
מיחה בידו ,נחלקו השו”ע והרמ”א (חו”מ סימן קנג סעיף ב) כאשר הקרקע רשומה או מוחזקת כדין בידי אדם מסוים, חזקת מלחמה למחזיק בו בגזל’ .ונראה כוונתו שבזמן
האם זכה מיד כי שתיקה לאלתר כמחילה ,או שצריך טענה צריך לקבל את רשותו .כאשר יש מחלוקת על תוקף השטר, מלחמה לא נחשב כיבוש לגזל שכן דרך המלכים .וכמו
שקנה זכות לנטוע וחזקת שלש שנים. על גבולות החלקה או על חזקה ארוכת שנים ,יש להציג את שביאר בשולחן ערוך הרב (חו”מ קונטרס אחרון הלכות הפקר
המסמכים לפני בית דין שיכריעו את הבעלות. והשגת גבול)‘ :שכן הוא משפטי כל המלכים במלחמותיהם’.
ונראה שגם לדעת הרמ”א אם נטע בחצר משותפת
ושתקו השכנים במשך תקופה ארוכה ,יש להוכיח לרוכש פרטי שאין לפניו שום ריעותא אין חובה לפתוח וכן נראה מלשון המאירי (שם) ‘אפשר שכבשו בשעת
משתיקתם שמחלו על השימוש בקרקע ,והסכימו לו לפי תיק מקרקעין על כל חבילת ערבות .אבל כאשר ועד מלחמה ,או שאף דרך גזילה קנאו (-לעבד) ביאוש ודמים
שעה שיזכה הנוטע בחלקם בגידול העץ .אמנם עדיין אין של מאות רוכשים יודע מראש שמקור הסחורה בחלקה הוא חייב לו’ ,הרי שחלק בין דרך גזלה שצריך להגיע
בכך הוכחת בעלות על זכות שימוש קבוע בקרקע ,הדורשת שמעמדה טרם הוברר ושנתגלעה עליה ויכוח ,ראוי שלא לייאוש וחייב לשלם דמים ,ובין דרך מלחמה שאין בזה
חזקת שלש שנים עם טענה לדעת הרמ”א ,ולכן הם יכולים להכניס את הציבור לספק הניתן למניעה. גזלה וממילא אין חיוב השבת דמים.
לתבוע ממנו לעקור את העץ ,אך כל עוד העץ נמצא שם למי שייך האילן ומשפטי המלכים במלחמותיהם היום שאסור לקחת
הוא בעל העץ והפירות שלו. והנה בעניין טענתו של המגדל שהוא רכש את השתילים כשלל מלחמה רכוש פרטי ,ויתר ע"כ חוקי המלחמה
לתגובות: לשאלות בהלכה:
ה 9917936@gmail.com 02-803-9999שלוחה rav@abiryaakov.com | 8
הלכה למעשה
תשובות ממורינו הרב שליט”א המשך מעמ' ד'
להניח כמה פלפונים על הסכך כדי שהוא לא יד .28ומובן שאם התנו מראש תנאי המועיל אין חיוב סעודה בפת ובשר בחול המועד
יעוף .אבל אין לי כעת פלפונים ,וגם לא זמן הפירות נעשים מוקצה.29 אני סובל מבעיות במערכת העיכול ,ולכן
לנסוע הלוך ושוב לעיר הסמוכה כדי לקנות כמעט ואיני אוכל לחם באמצע השבוע .גם
אותם .האם מותר לי לחבר את המחצלת העברת נורה מהסוכה לבית בשר קשה לי מאוד לאכול .לקראת סוכות
לקרשי המסגרת של הסכך באמצעות רציתי לברר האם יש חיוב לאכול בחול המועד
מסמרים? אני רגיל לתאורה עוצמתית בבית .כשבניתי
את הסוכה תליתי בה הרבה נורות ,כדי סעודה עם לחם ובשר?
ת .אין לחבר את הסכך באמצעות מסמרים.31 שהיא תהיה מוארת היטב .במהלך חול ת .מצווה לאכול בימי חול המועד סעודות בפת
המועד נשרפה לי נורה בבית .האם מותר לי ומאכלים משמחים כגון בשר ,ולשתות בסעודות
פסול סוכה תחת סוכה בסכך שבולט לקחת אחת מהנורות שבסוכה לבית ,או שהן יין משמח כשיעור רביעית .25אך מי שקשה לו
מאחורי סוכה בקומה עליונה נחשבות לנוי סוכה שאסור בהנאה? האכילה אינו חייב לאכול כיון שאינו שמח בזה.
אני בונה את סוכתי במרפסת הדירה שלי. ת .נורות רגילות שנתלו בסוכה לשם תאורה ולא ומכל מקום צריך שסעודתו תהיה משובחת
יש לי מרפסת קטנה והמחצלת של הסכך לשם קישוט ,יש להקל ליטול מהן בחול המועד מסעודתו ביום חול .והמשווה את אכילתו בחול
שהיא קצת ארוכה בולטת החוצה בערך מטר. ולהשתמש בבית ,גם אם לא התנה על כך מראש. המועד לאכילתו בחול הרי הוא בכלל המבזה את
מתחת למרפסת שלי יש עוד מרפסת עם אולם שרשרת נורות צבעוניות שנתלו לקישוט המועדות.26
סוכה .בעל הסוכה התחתונה הגיע לדרוש הסוכה ,דינן כנוי סוכה ואין להעבירן לשימוש
ממני לחתוך את המחצלת כיון שהיא מסככת בבית בלא תנאי מועיל ,גם כאשר התאורה פירות שנתלו לקישוט בסוכה ונפלו
גם על הסוכה שלו וזה כסוכה תחת סוכה. נועדה הן להאיר והן לקשט.30 בשבת
האם החלק הבולט של המחצלת פוסל את אנו נוהגים לתלות בסוכה פירות שנשתבחה
הסוכה התחתונה? חיבור המחצלת באמצעות מסמרים בהם ארץ ישראל וכן תפוחים ואתרוגים.
ת .אם הסכך של הסוכה התחתונה חזק דיו כדי אני מקים סוכה להוריי המתגוררים ביישוב ביום טוב הראשון שחל בשבת נשבו רוחות
לקבל עליו אדם שישב שם עם כריו וכסתותיו, בשומרון .יש להם מחצלות ישנות מעלים עזות ורבים מהאתרוגים והתפוחים נפלו על
הסכך העליון פוסל את הסוכה התחתונה ויש רחבים ,שיושבות טוב על הסוכה .עם זאת, השולחן .האם מותר לטלטל אותם?
להסירו .אולם אם הסכך התחתון אינו חזק כל כך במקרה של רוחות סערה פתאומיות המחצלת ת .אם לא התנו מראש על הפירות תנאי המועיל,
אין זה כסוכה על גבי סוכה והסכך העליון אינו עלולה לעוף .החזרת המחצלת כרוכה במאמץ אסור לטלטלם בידיים או על ידי קטן ,27גם לא
פוסל את התחתון.32 רב ,שאבי בגילו כבר אינו מסוגל לו .לא מדובר כדי לפנות מקום לסעודה .אולם יכול לפנותם
המשך בעמ' ח' ברוחות חזקות מאוד ,ובעצם היה מספיק על ידי ניעור השולחן או המפה ,וכן כלאחר
נורות צבעוניות וכד' אף שכוונתו היתה יימעכו הפירות ולא יבואו לידי ביזיון. 26במשנה (אבות פ"ג מי"א) 'רבי אלעזר ביום ז' כשנוטל הלולב ,אמנם בשעה"צ (סי'
גם לתאורה מכל מקום כיון שהוא דבר וראה בביאור הלכה שהוסיף שאם נופלים המודעי אומר המחלל את הקדשים תרסב סק"ד) הביא דעת הפמ"ג שאם כבר
המוסיף נוי בסוכה ,יש לאסור להוציאם על השולחן קיסמים מהסכך והוא נמאס והמבזה את המועדות וכו' אף על פי שיש נטלו ולא בירך עליו שוב לא יברך ,ועיי"ש
מהסוכה במשך החג אם לא התנה על כך מזה שיכול להסירם אפילו בידיים כיון בידו תורה ומעשים טובים ,אין לו חלק מה שהשיג על דבריו.
מראש. שדינם כגרף של רעי. לעולם הבא' .וברש"י (ד"ה והמבזה) ביאר 25בשו"ע (או"ח סי' תקכט ס"ב) 'חייב אדם
31התוספות (סוכה ב .ד"ה כי עביד) כתבו 29בשו"ע (שם) 'ואם התנה עליהם 'חילל חולו של מועד בעשיית מלאכה או להיות שמח וטוב לב במועד' ,ובמשנה
שמותר לעשות את דפנות הסוכה חזקים בשעה שתלאם ואמר איני בודל מהם כל שנוהג בהם מנהג חול באכילה ובשתיה' ברורה (ס"ק טז) הביא שמקורו מדברי
כעין בית כיון שיכול לעשותם עראי ,ולא בין השמשות של שמונה ימים ,הרי זה וכן כתב הרע"ב (ד"ה והמבזה). הרמב"ם (יו"ט פ"ו הי"ז-יח) שכתב וז"ל:
הקפידה תורה אלא על הסכך שיהיה עראי מסתפק מהם בכל עת שירצה ,שהרי לא 27בשו"ע (או"ח סי' תרלח ס"ב) 'וכן אוכלים 'שבעת ימי הפסח ושמונת ימי החג עם
ממש ולא יקבענו במסמרים כיון שעיקר הקצה אותם ולא חלה עליהם קדושת ומשקים שתולין בסוכה כדי לנאותה אסור שאר ימים טובים כולם אסורים בהספד
הסוכה על שם הסכך .ובמגן אברהם (סי' הסוכה ולא נחשבו כמותה .ודוקא שמתנה להסתפק מהם כל שמונה אפילו נפלו', ותענית ,וחייב אדם להיות בהן שמח
תרכז סק"ב) הביא מהאגודה (סוכה סי' א) בזה הלשון אבל אם אמר אני מתנה עליהם וכתב הרמ"א 'וביום טוב ושבת אסור וטוב לב הוא ובניו ואשתו ובני ביתו וכל
שכתב בשם התוספות שלא יכסה הסוכה לאכלן כשיפלו אינו כלום' .והרמ"א הביא לטלטלם דמוקצים הם' .והוסיף שאף הנלוים עליו שנאמר ושמחת בחגך וגו' ,אף
בנסרים פחות מד' טפחים הכשרים שיש מקילין בטלטול נוי התלוי בדפנות שמותר להריח את האתרוגים שתולים על פי שהשמחה האמורה כאן היא קרבן
לסיכוך ויקבעם במסמרים ,כיון שזה דירת אפילו ללא תנאי ,אך מכל מקום טוב בסוכה לנוי ,מכל מקום אם נפלו אסור שלמים כמו שאנו מבארין בהלכות חגיגה,
קבע ,וכן כתבו האליה רבה (סי' תרכט ס"ק להתנות עליהם .ובדרכי משה (סק"ה) ביאר להזיזם ממקומם כיון שהם מוקצה .ולכן יש בכלל אותה שמחה לשמוח הוא ובניו
טו) והערוך השולחן (סי' תרכט סל"ב) ,וכן דעה זו כיון שלדעת הרא"ש (סוכה פ"א סי' יג) אסור לטלטל את הפירות שנפלו ,ואפילו ובני ביתו כל אחד ואחד כראוי לו ,כיצד
הביא השער הציון (סי' תרלג סק"ו) .ומבואר איסור עצי סוכה הוא רק בסכך ולכך רק נוי על יד קטן שלא הגיע לחינוך אסור הקטנים נותן להם קליות ואגוזים ומגדנות,
מדבריהם שטעם הפסול הוא כיון שאין התלוי בסכך נאסר ,וכתב שאפשר שאפילו כמבואר בשו"ע (או"ח סי' שמג ס"א) שאסור והנשים קונה להן בגדים ותכשיטין נאים
הסוכה דירת עראי ,ולפי זה גם בדיעבד לדעת הרמב"ם (לולב פ"ו הט"ו) שאיסור לצוות על קטן שלא הגיע לחינוך לעשות כפי ממונו ,והאנשים אוכלין בשר ושותין
הסוכה פסולה משום גזירת תקרה ,וכן עצי סוכה הוא גם בדפנות ,מכל מקום נוי אפילו שבות דרבנן ,כיון שיש בזה איסור יין שאין שמחה אלא בבשר ואין שמחה
כתב להלכה בשו"ת אבן ישראל (ח"ח סי' התלוי בהן מותר .אמנם המשנה ברורה ספייה לקטן .וראה בבן איש חי (שנה אלא ביין' .ומדבריו מבואר לכאורה שדין
מד) ,וכן מובא בשם הגרי"ש אלישיב (ספר (ס"ק כד) הביא שהרבה אחרונים השיגו על ראשונה ,האזינו אות י) שכתב שאם נפלו נויי השמחה בחול המועד שוה לדין השמחה
הסוכה בירורים סי' נא) ,וכן כתבו בשו"ת דברי הרמ"א וכתבו שדין נוי הדפנות כנוי הסוכה ביום טוב לא יטלטלם ,אלא יביאו ביום טוב ,וכמו שביום טוב חייב לשתות
אור לציון (ח"ד פכ"ד ביאורים אות ט ואות טו) הסכך ,ואסורים בהנאה לדברי הכל. קטן בן ג' או ארבע שנים ויטלטלם למקום יין כמבואר בשו"ע (שם) הוא הדין לחול
ובשו"ת תשובות והנהגות (ח"ו סי' קמז). 30בשו"ע (או"ח סי' תרסו ס"א) מבואר אחר להצניעם שם עד אחר יום טוב ,וצריך המועד ,וכן העלו הפוסקים (ראה שו"ת
אמנם בשו"ת שבט הלוי (ח"י סי' צג) כתב שבהושענא רבא אחר הצהריים יכול לבאר בדבריו שכוונתו שהקטן יקחם אגרות משה או"ח ח"ג סי' סח ,שו"ת באר משה
שמדברי התרומת הדשן (סי' פט) שהביאו לפנות את הכלים מהסוכה לביתו ,אמנם מעצמו בלא שאביו יצווהו על כך ,שבאופן ח"ז סי' ג ,שו"ת משנה הלכות ח"ז סי' עח ,קובץ
הפוסקים להלכה מוכח שלא חשש לחשש זה דוקא בסתם כלים שאינם נוי סוכה, זה מותר וכמבואר בדברי האחרונים שם. תשובות להגרי"ש אלישיב ח"א סי' נז) .אמנם
זה ,ועוד שאפילו בדעת התוספות ביארו אבל נוי סוכה אסור להשתמש בו עד או שסובר כשיטת השו"ע הרב (סי' שמג לגבי אכילת בשר מבואר בביאור הלכה
המהר"ם מלובלין (סוכה ב .ד"ה כי עביד) אחר שמחת תורה כמבואר בשו"ע (סי' ס"ו) שמותר באקראי לספות לקטן איסור (ד"ה כיצד) שאף ביום טוב אין חיוב ממש
והגר"ש קלוגר (שו"ת האלף לך שלמה סי' שסו) תרלח ס"ב) כיון שהוקצה למצוותו .ולפי דרבנן לצורך גדול. באכילת בשר כיון שעיקר החיוב נאמר על
שלא אסרו לחבר הנסרים במסמרים אלא זה יש לדון האם מנורות שנתלו בסוכה 28בביאור הלכה (סי' תרלח ד"ה וביו"ט בשר שלמים ,אך יש בזה מצוה כיון שנאמר
באופן שעל ידי זה מונע גם את ירידת על מנת להאיר דינם כסתם כלים שאין ובשבת) הביא מהאליה רבה (סק"ה) שכתב בו שמחה .וראה במשנה ברורה (סי' תקל
הגשמים לסוכה שאז דוקא הסכך נעשה איסור להשתמש בהם או שדינם כנוי שאם נפלו נויי הסוכה על השולחן ואינו סק"א) שהביא מהמגן אברהם (סק"א) שיש
קבע והוא פסול ,אבל אם חיבר את הסכך סוכה שהוקצו למצוותם .ובשו"ת חלקת יכול לאכול שמותר משום אוכל נפש מצוה בחול המועד לקבוע סעודה על
במסמרים אך הוא אינו מונע את ירידת יעקב (או"ח סי' רכח) כתב שאם הניח בסוכה להסירם ביום טוב ,אך הפרי מגדים (מש"ז הפת בלילה וביום ,כיון שיש מצוה לכבד
הגשמים לסוכה הרי אינו דומה לבית ואין נורות חזקות יותר מהרגילות הרי זה כנוי סק"ד) כתב שאם אפשר עדיף שינער את את ימי חול המועד באכילה ושתיה ועיקר
בזה משום גזירת תקרה .אך סיים שם שאף סוכה ואין להשתמש בו ,אלא אם כן הוא השולחן עד שיפלו הפירות ולא יטלטלם אכילה הוא לחם ,אך מכל מקום אין בזה
שאין בזה משום גזירת תקרה מכל מקום בגדר כלי חשוב שכתב הט"ז (סי' תרלח בידיים .אמנם כל זה ביום טוב לבד ,אך חיוב כמבואר בשו"ע (או"ח סי' קפח ס"ז) שאם
לכתחילה לא יחבר את הסכך במסמרים סק"ח) שאנן סהדי שלא תלאו להיות שם כאשר יו"ט חל בשבת אסור לכו"ע לטלטל שכח יעלה ויבא בחול המועד אינו חוזר.
משום דין מעמיד וכמבואר בשו"ע (סי' תמיד .וכן כתב בשו"ת באר משה (ח"ז קו' את המוקצה בידיים כיון שבשבת אסור וראה בשער הציון (סק"ו) שהוסיף שכל מה
תרכט ס"ז). עלעקטריק סי' קכ) שאם קבע בסוכתו פנסים לעשות מלאכת אוכל נפש ,אלא יסירם על שכתב השו"ע שאינו חוזר אם שכח יעלה
32בשו"ע (או"ח סי' תרכח ס"א) 'סוכה נאים הרי מוכח שכוונתו לנוי סוכה .ולכן ידי ניעור השולחן או בטלטול כלאחר יד ויבא כיון שאין חיוב באכילת פת זה הוא
שתחת סוכה העליונה כשרה והתחתונה בסתם נורות שנתלו בסוכה אין צריך וכמבואר בשו"ע (סי' שיא ס"ח) ,וכשעושה רק לעניין דיעבד ,אבל לכתחילה מצוה
פסולה ,והני מילי שיכולה התחתונה להחמיר ,אבל אם תלה בסוכה שרשרת כן יש להיזהר לעשות זאת באופן שלא להשוות את ימי חול המועד ליום טוב.
לתגובות: לשאלות בהלכה:
9917936@gmail.com 02-803-9999שלוחה rav@abiryaakov.com | 8 ו
מכתלי בית ההוראה
תשובה ממורינו הרב שליט”א
המשך מעמ' ה'
תובע מסוים ובלא ראיה לחלקה זו ,אין בכך חשש את המידע בצמצום לוועדה או לרב ,ולא יפרסם כרזות לפי זה ,אפשר שגם באופן שבעל הקרקע ראה את
גזל .וכל חלקה שהמגדל קיבל לגביה רשות והקצאה שההדסים ‘גזולים’ לפני שנקבע הדבר. הנטיעה במשך שנים ,וידע שהנוטע מתכוון ליהנות
תקפה מהגורם המוסמך ,אפשר לקנות ממנה ארבעת להלכה: מן הענפים ולא מחה בו ,הענפים הם שלו .אולם כאשר
המינים. א .אין כל פסול בארבעת המינים מחמת עצם הבעלים או הממונה מוחים ,מוציאים צו ,גודרים את
ד .בחלקה שיש עליה תביעת בעלות פרטית מסוימת, העובדה שגדלו ביהודה ושומרון ,ב’שטחים’ או המקום או מנסים לסלק את המגדל ,אין כאן שתיקה
ומגובה במסמכים ,חזקה קודמת ,או מחאה פעילה, בתחומי התנחלות .השם המדיני שניתן לאזור אינו המלמדת על מחילה.
וברור שהטוען לבעלות לא התייאש ,יש לחשוש על
קניית ארבעה מינים מאותו מקום.
קובע בעלות ממונית ,וטענה כללית שלפיה כל איסור לשון הרע על המתחרה
הקרקעות שבאזור שייכות לערבים ,אינה מספיקה גם כאשר אדם מבקש להזהיר מפני הפסד או מכשול,
ה .באופן שניתן לתלות שיש ייאוש ,אף לשיטת כדי להוציא את המינים מחזקת כשרותם. עליו לעמוד בתנאי לשון הרע לתועלת ,כמו שמנה החפץ
היראים שאין דין ‘לכם’ בדבר הגזול מגוי ,הקונים שיש
להם גם שינוי רשות ,מותר להם לקנות ומקיימים את ב .מאידך ,גם קדושת ארץ ישראל ויישוב ארץ חיים (הלכות לשון הרע כלל י סעיף ב) :שיברר שהדבר אמת
מצות ארבעה מינים (ראה אגרות משה חו”מ ח”א סימן פב). ישראל ,אינן מתירות ליטול קרקע פרטית של יהודי ולא יסתמך על שמועה .שיתבונן אם המעשה אכן נחשב
אמנם אם על ידי רכישתם הם מסייעים ידי עוברי ואף לא של גוי .כאשר קיימת טענת בעלות פרטית גזל על פי דין .שלא יגדיל את העוולה .שיכוון לתועלת
עבירה ,יש בכך משום מצוה הבאה בעבירה. מבוססת ורצינית ,או כאשר ידוע שהמגדל נכנס ולא לשנאה .ושלא יגרום לחברו נזק גדול יותר מן המגיע
ו .מוכר מתחרה אינו רשאי לפרסם שהסחורה של לקרקע של אדם אחר או לקרקע ציבורית בלא רשות, לו בדין.
חברו גזולה על סמך שמועה .אם יש בידו מידע ברור, יש בזה חשש גזל ,ואין ללמוד מצד המובא בפוסקים בנידון של מוכר מתחרה ,התנאי של כוונה לתועלת
ימסור אותו בצנעה לרב רק לאחר שבירר שהדבר על חשש ‘סתם גויים גוזלי קרקעות’ ולהכשיר את דורש זהירות כפולה .אין הכרח לומר שמי שמרוויח מן
אכן נוגע לגזל על פי דין ,בלי הגזמה ומתוך כוונה הסחורה בלא בירור. האזהרה אינו רשאי להזהיר .אך עליו לבדוק היטב שאינו
לתועלת. ג .לפיכך ,במקום שאין עליו אלא טענה כללית ,בלא משתמש בטענת הכשרות כדי לסלק מתחרה .נכון שימסור
סוכה ממתקן מתנפח
להחזיק את עצמו גם בלי תוספת של רוח ,והרי הלכה כרבי שאינו עומד מצד עצמו רק על ידי רוח חיים או על ידי במהלך חול המועד ביקשו בני משפחה לצאת יחד
יהודה. רוח ממש .ואילו בשולחן ערוך (או”ח סי’ תרל סי”א) נפסק למתחם באולינג ,חדרי בריחה ופעילויות נוספות .מאחר
ושוב כתב בשו”ת היכל הוראה (שם ד”ה מכל מקום) כשיטת רבי יהודה שמותר לעשות דופן מבהמה הקשורה שאין במקום סוכה ,הציע אחד המארגנים להביא מתקן
שאפילו יבנו את הסוכה המתנפחת באופן שהיא תחזיק בלי במקומה .ואם כן ,להלכה גם אין לפסול גם את הדפנות מתנפח של ילדים ,העשוי בצורת חדר מרובע בעל ארבע
עזרה של המפוח ,עדיין יש לדון האם הוא כשר ,כי אפשר מחמת עצם הניפוח באוויר .וזה אינו עניין למחיצה שאינה דפנות וללא גג ,ולהניח מעליו מחצלת סכך כשרה .כך יוכלו
שגם רבי יהודה שהכשיר בהמה לדופן היינו דווקא משום עומדת בפני הרוח. בני המשפחה לאכול בסוכה במשך שהותם במקום.
שיש לה ממשות וגם כאשר תמות עדיין היא בעלת גוף, בעינן סוכה ראויה לשבעה המתקן אינו עומד מכוח ניפוח חד פעמי ,אלא מחובר
מה שאין כן בנוד נפוח מעור .ודבריו קשים ,שהרי הבהמה הרמ”א (או”ח סי’ תרל ס”א) כתב שאין לעשות דפנות מדבר למפוח חשמלי המזרים לתוכו אוויר ברציפות .כאשר
והנוד שניהם כעת בעלי נפח וראויים לשמש כעת כדופן, שיתייבש בתוך שבעה ימים עד שלא יישאר בו שיעור מפסיקים את פעולת המפוח ,האוויר יוצא והדפנות קורסות.
אלא שלאחר הוצאת הרוח מכל אחד מהם ,שוב אין בהם מחיצה .לכאורה יש מכאן ראיה שגם מתקן שאינו יכול האם דפנות העומדות רק באמצעות הזרמת אוויר
שיעור של עשרה טפחים ,ולבוא לחלק בין בהמה שאחר לעמוד בלא הזרמת אוויר מתמדת אינו נחשב מחיצה בת מתמדת נחשבות מחיצות כשרות לסוכה ,והאם ניתן לסמוך
המיתה יהיו לה ששה טפחים ,ולבין הנוד שאחרי הוצאת קיימא. על סוכה כזאת לצורך הסעודה?
האוויר היה לו רק טפח ,הוא דבר תמוה. תשובה:
אולם יש לדון בדבר ,האם בוחנים את מעטפת המתקן
ועוד שכל מה שפסלם רבי מאיר לפי שחידש שדופן
שעומדת רק על ידי רוח אינה נחשבת כדופן ,ורבי יהודה
כשהיא מנותקת מן המפוח ,או את המתקן בשלמותו, דפנות הסוכה
יחד עם המערכת המעמידה אותו .אם רואים את המפוח בשולחן ערוך (או”ח סי’ תרל ס”א) פסק ‘כל הדברים כשרים
חלק עליו והכשיר בבהמה לפי שלא סבר יסוד זה ,ומנין כחלק ממערכת העמדת הסוכה ,יתכן שהמבנה נחשב
להמציא בדבריו שהוא מסכים ליסוד זה רק באופן חלקי, לדפנות’ .ומעתה גם דפנות העשויות מחומר סינתטי,
ראוי להתקיים ,אף שהפסקת פעולתה של המערכת תביא כשרות .ומה שהמתקן מיוצר לצורך משחק ולא לשם
דהיינו בבהמה כן ובנוד לא ,וגם לא מצאנו בשום אחד לנפילתו .גם אין לדון מצד שכל השימוש בסוכה מתנפחת
מהראשונים או האחרונים שיאמר שרבי יהודה מודה מצוות סוכה אינו פוסל את דפנותיו .הכלל הוא שאת הסכך
זו היא רק לכמה שעות ,והרי הרמ”א כתב שצריכים סוכה צריך להעמיד לשם צל ,כמבואר בשולחן ערוך (או”ח סי’
ליסודו של רבי מאיר ורק חולק בבהמה ,וגם משמעות לשבעה ימים ,שיש לחלק בין סוכה שהשימוש בה קצר,
הגמרא (סוכה כד‘ ).אלא אמר רב אחא בר יעקב ,קסבר רבי תרלה ס”א) שהכשיר אף סוכה שהסכך לא הונח לשם מצווה,
לבין סוכה שמצד עצם בניינה אינה ראויה להתקיים. ובלבד שנעשה לצל .ממילא ,וכל שכן כאשר מניחים עתה
מאיר כל מחיצה שעומדת ברוח אינה מחיצה’ ,היא שכל
יסוד זה הוא חידוש ושיטת רבי מאיר לבדו. בערוך השולחן (או”ח סי’ תרל סעיפים ג ,ד ,ה) הקשה על סכך כשר לשם סוכה ,שייעודו הקודם של המתקן שמשמש
דברי הרמ”א שהצריך סוכה הראוי לכל שבעה ימים ,שהרי רק כדפנות אינו כשלעצמו סיבה לפסול.
והביא (שם עמוד צט) להוכיח מדברי החזון איש (אהלות
בגמרא (סוכה כז ):נחלקו בכך רבנן ורבי אליעזר ,ולהלכה אמנם אף אם הדפנות מצד עצמם אין בהם פסול ,מכל
סי' טו אות ה) ,בעניינו של נוד תפוח שאין לו דין אהל ,ומזה
הוכיח שגם דפנות סוכה שעומדות ברוח אין להם דין נפסק בשו”ע (סי’ תרלז ס”א) שבונים סוכה ואפי’ ליום אחרון מקום ,יש להיזהר שלא להעמיד את הסכך בדבר המקבל
מחיצה. של חג ,וכתב ליישב שהתנאים נחלקו האם מותר לבנות טומאה (משנה ברורה סי’ תרכט ס”ק כב ,עיי”ש).
סוכה שלא תשמש לכל שבעה אלא רק בחול המועד ,ובזה מחיצה העומדת ברוח ועל ידי רוח
ודבריו אינם מובנים ,כי דין נוד תפוח לעניין טומאת נפסק שאין צריכים שהסוכה תשמש כל שבעה ,אבל הסוכה
אהל הוא דין המובא בתוספתא (אהלות פרק יב הלכה ב), והנה מצינו שני עניינים הקשורים ברוח :בגמרא (סוכה
עצמה שבונים לחלק מהחג גם היא צריכה להיות סוכה כד ):איתא ‘כל מחיצה שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה
והטעם הוא כמו שפירש הר"ש (אהלות פרק יא משנה ג) 'ונוד הראויה לשבעה ימים.
תפוח לא חשיב חלל שלו ,דכי נפיק זיקא (-הרוח שבו) אין אינה מחיצה’ .ומשום כך מבואר בגמרא שיש לחזק את
כאן חלל' .וראשית נאמר שבהכרח שיש לחלק שאמנם נמצא שאע”פ שהם צריכים את הסוכה רק לכמה שעות, ענפי האילנות המשמשים דפנות ,כדי שלא יתנועעו ברוח.
אוהל הפרוס על גבי חלל נפוח אינו אוהל ,אבל הוא יכול אין בזה כדי להכשיר מחיצה פסולה ,אך גם אין חובה המשנה ברורה (סי’ תרל ס”ק מח) מבאר שאין הכוונה
לשמש כדופן שהרי בגמרא בסוכה (שם) איתא איכא בינייהו שהסוכה תעמוד בפועל מתחילת החג. רק לרוח המפילה את הדופן לגמרי ,אלא גם למחיצה
דאוקמה בנוד תפוח ,למאן דאמר מחיצה עומדת ברוח מפוח הפועל ברציפות המתנועעת הלוך ושוב מכח הרוח .עוד כתב ,שמחיצה
אינה מחיצה הרי עומדת ברוח ,למאן דאמר אינה עשויה והנה יש לדון בסוכה שעיקר עמידתה באמצעות שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה אינה כשרה רק מפני
בידי אדם הרי עשויה בידי אדם .מבואר להדיא שהדין תלוי משאבה המזינה אותה באוויר כל הזמן ,וללא המשאבה שהעמידוה במקום שאין בו רוח .ולפי זה ,גם אם המתנפח
בב' הדעות בטעמו של רבי מאיר ,אם פסל בהמה משום לא תוכל להתקיים .ונראה שמאחר שבמצבה הנוכחי היא לא יקרוס במשך הסעודה ,עדיין יש לבדוק אם דפנותיו
מחיצה שעומדת ברוח או משום מחיצה שאינה עשויה ראויה למגורים לשבעה ימים ,לא גרע מאדם המשמש דופן יציבות כדין ,ולא רק אם המפוח ממשיך לפעול.
באדם .הרי שאפילו לשיטת רבי מאיר יש צד בגמרא שנוד לסוכה ,אף שאין דרכו לעמוד באותו מקום שבעה ימים ומצינו בגמרא (שם כד ).עוד את ביאורו של רב אחא בר
תפוח נחשב למחיצה מעליא לסוכה .ומאחר שהלכה דלא ברציפות. יעקב בדעת רבי מאיר ‘כל מחיצה שעומדת ברוח אינה
כרבי מאיר ועושים מחיצה בבהמה ,הרי וודאי מועיל גם בשו”ת היכל הוראה (ח”ד סי’ סב) דן בסוכה מתנפחת, מחיצה’ .ומפרש רש”י (שם ד”ה לאו מחיצה היא) ‘דעיקר
מחיצה העומדת ברוח. ותחילה כתב (עמ’ צח ד”ה ראשית) כדבר פשוט שכיון שאין עמידתה דבר שאין בו ממש הוא’ .והגמרא דנה שם לגבי
אלא שעדיין יש לומר שכדופן אין חיסרון במה שנעשה למחיצות קיום מצד עצמם ליותר מכמה שעות רק מכוח דופן הנסמכת על נאד עור המנופח באוויר אם מחיצה
על ידי אויר ,אך כאוהל אינו כשר ,וכיון שהסכך עומד רק מפוח חיצוני אין זו סוכה הראויה להתקיים כל שבעה. כשרה היא .ובזה אין המדובר ברוח המנענעת את המחיצה
על גבי הסוכה המנופחת הרי אין לסכך שם סיכוך על גבי אמנם לכאורה אין זה משנה מאיזה כוח הדפנות מחזיקות מבחוץ ,אלא באוויר שהוא עצמו הכוח המעמיד אותה.
חלל עשרה ,וכשם שאין לאוהל שם אוהל על גבי חלל טפח, אם מכח הדופן בעצמו או מכח אחר שתומך בו ,ורק רבי אלא שדברים אלו נאמרו בביאור שיטת רבי מאיר
אלא שכל עיקר הדבר אינו שווה כלל ,כי כדי ליצור מאיר חידש לומר שצריכים שהחומר של הדופן יוכל הפוסל בעל חיים לדופן ,כיון שאין מעמידים מחיצה בדבר
המשך בעמ' ח'
לתגובות: לשאלות בהלכה:
ז 9917936@gmail.com 02-803-9999שלוחה rav@abiryaakov.com | 8
מכתלי בית ההוראה הלכה למעשה
תשובה ממורינו הרב שליט”א תשובות ממורינו הרב שליט”א המשך מעמ' ו'
המשך מעמ' ז'
שם של אוהל על החלק העליון של קידוש ערב שמיני עצרת-שמחת תורה נמצאים בטיול ויש להם רק שני הדסים
הנוד ,צריכים שיהיה תחתיו חלל
טפח ,וכיון שהחלל טפח אינו קיים בשכנותי גרה אשה מבוגרת שאינה יודעת לעשות באחד מימי חול המועד סוכות נסענו לטיול מיד אחרי
מצד עצמו והוא רק כלוא ומאולץ קידוש ,והיא מבקשת ממני בערב שמיני עצרת ,שהוא שחרית על דעת לחזור באותו היום ,למעשה בגלל
בתוך הנוד ,אינו נחשב לחלל ,ומשכך גם יום שמחת תורה בארץ ישראל ,שאני אעשה לה תקלה נשארנו ללון בסוכה של בית הארחה בכפר
החלק העליון של הנוד אינו נחשב קידוש בליל שמיני עצרת ,אלא שאמרתי שאחזור דרוזי ברמת הגולן .לא היו לנו שם ארבעת המינים
כאוהל .אבל כלל לא מצאנו שנאמר אבל סיכמנו עם יהודי אחד שניפגש אתו כשעה לפני
כאן דין שיריעת האוהל עצמה לא מאוד מאוחר מבית הכנסת ,לאחר התפילה וההקפות.
תעמוד מכוח אוויר ,כאשר החלל היא הציעה שאני אעשה לה קידוש מוקדם מבעוד יום, השקיעה בצומת מסוים בדרך מרמת הגולן לירושלים
של האויר הוא רגיל כשאר כל החלל וניטול את ארבעת המינים שלו .כשהגענו לנקודת
השאלה היא אם אני יכול לעשות לה את הקידוש ,הרי
של העולם ,ולכן בוודאי שאם אדם המפגש הוא היה שם ,אבל היה נבוך מאוד ,בנו הקטן
אנו עדיין בתוך חג סוכות ,ואני מקפיד לא לאכול דבר
יבנה בית שלם רגיל שכל קיומו יהיה משך את אחד ההדסים דרך ה'קוישעלע' ותלש את כל
על בסיס אוויר כלוא ייחשב אוהל מחוץ לסוכה? העלים .כרגע נותרו רק שני הדסים .האם ניתן ליטול
להעביר את הטומאה לכל דבר .ולכן ת .אפשר לקדש עבור השכנה בביתה מבעוד יום לאחר לפחות שני הדסים או שיש קפידא על ג' הדסים דווקא
אין כל חיסרון במה שהסכך עומד על
גבי סוכה מתנפחת .וכן ראיתי שביאר פלג המנחה וקבלת קדושת החג ,והיא תשתה מן הכוס והאם לברך?
בספר בין המשפתים (אהלות עמ' רכג). ותאכל שם ,אך המקדש לא יטעם דבר .וזאת כדי שלא ת .נחלקו הפוסקים אם 'בשעת הדחק' יכול לברך גם על
וגם מה שכתב החזון איש (אהלות יכנס לשאלה על ברכת 'לישב בסוכה' ,34ומקודם יקבל על הדס אחד ,ולהלכה אם הוא מבני ספרד יטול בלא ברכה,
סי' טו אות ה) שנוד נפוח ברוח דומה עצמו קדושת יום טוב.35 ואם הוא מבני אשכנז יכול ליטול בברכה.33
לשלג וכפור ,נתכוון לומר שאין לחלל
ולאוהל שעל גביו קיום מצד עצמם,
רק מצד שכלאו אותו בתוך הנוד, ונראה בדבריו שם שחולק על הרמ"א, שניים מההדסים קטומים ,ואמרו שם שחזר לקבל כרים וכסתות של עליונה ואפילו
ובזה הוא דומה לאוהל שעל גבי כפור עיי"ש .אולם במשנה ברורה כתב עוד' :אכן בו רבי ישמעאל מדבריו .ובביאור דבריו על ידי הדחק ויש ביניהם עשרה טפחים.
מפרי מגדים (אשל אברהם סק"א) ומישועות נחלקו הראשונים :א .דעת רש"י (שם ד"ה אבל אם אין ביניהם עשרה טפחים או שיש
ושלג שעתיד להתבטל ואין לו קיום
יעקב (סק"א) משמע דיוכל לברך' .והטעם אפילו) ,שכונתו היא שחזר בו מתחילת דבריו ביניהם עשרה טפחים אבל אינה יכולה
מצד עצמו .אבל לא נתכוון לומר
הוא ,לפי שלשיטת הראשונים שעליהם שהצריך שלושה הדסים ,ולהלכה סובר לקבל כרים וכסתות של עליונה אפילו
שהאוויר עומד לצאת מן הנוד כשם
סמך הרמ"א ,מניין שלושה אינו מעכב את כדעת רבי עקיבא שדי בהדס אחד ואסור על ידי הדחק ,התחתונה כשרה .ובמשנה
שהשלג והכפור עומדים להפשיר, שיהיה קטום .והטעם שאמר שאפילו אם ברורה (שם ס"ק ב-ג) ביאר שאין הכוונה
שהרי האוויר אינו עומד לצאת מן קיום המצווה .לפיכך ,כשנוטל הדס אחד
כשר עם שאר המינים ,אין זו נטילה שחסר שניים קטומים ולא אמר בפירוש שיקח הדס לנשיאת משקלם של כרים וכסתות בלבד,
הנוד. אחד ,ביארו הריטב"א (שם ד"ה אמר) והר"ן אלא לאפשרות להשתמש במקום לישיבה
בה אחד מארבעת המינים ,אלא נטילה
ושוב הביא בשו"ת היכל הוראה שיוצאים בה ידי חובה לשיטתם ,ולכן יש (על הרי"ף שם) שאין זה אלא להידור מצוה, ואכילה ולשכיבה על הכרים ,ואפילו אם הגג
(שם ד"ה וכבר) ראיה מהמשנה באהלות לברך עליה .מעתה נראה כי לנוהגים כפסק שרבי ישמעאל סובר שלכתחילה משום 'זה מתנועע בשעת השימוש ,עדיין הוא נחשב
(פרק ח משנה ה) שאוהל העשוי מכפור המחבר המצריך שלושה הדסים ,אין לברך קלי ואנוהו' יש ענין ליטול שלשה הדסים ראוי לדירת עראי .אבל כאשר גג הסוכה
ושלג העתיד להפשיר גם כאשר הוא לכתחילה על נטילה בפחות משלושה ,אלא ואף אם ההדסים הנוספים הם קטומים. התחתונה אינו יכול לשמש רצפה לשימוש
עוד קיים אינו נחשב כאוהל ,וא"כ יטלו בלא ברכה .והנוהגים על פי הרמ"א, ב .דעת הרי"ץ גיאת (הל' לולב עמ' קמא) הר"י זה ,החלל שמעליו אינו נעשה סוכה נוספת
הוא הדין דבר שאינו יכול להתקיים יכולים לברך. מלוניל (ברי"ף שם) והמאירי (מגן אבות ענין הפוסלת את התחתונה .לכן ,אם סכך השכן
מצד עצמו רק על ידי רוח שמכניסים 34כתבו הפוסקים שאין לקדש בליל שמיני כא) שכונת הגמ' שחזר בו ממה שחילק בין ותמיכותיו חלשים ואינם יכולים לשאת
בו .והנה אין לדבריו כל ראיה כי עצרת בסוכה מבעוד יום ,מפני שלברך ברכת ההדסים ,ולהלכה סובר כדעת רבי טרפון שימוש כזה ,אין זה פוסל את הסוכה
המשנה עוסקת באוהל הנמס מאליו, 'לישב בסוכה' הוא תרתי דסתרי להזכרת שצריך שלושה הדסים ואף אם שלשתם התחתונה .ובשער הציון (שם סק"ה) הביא את
ואין שום מקור שאם האוהל מוחזק שמיני עצרת בתפילה ובקידוש ,ואילו קטומים הרי הם כשרים .ויש שביארו כן שיטת הביכורי יעקב (סק"א) שכדי לפסול
בכוח חשמלי חיצוני אינו נחשב להיכנס לכתחילה לחיוב הברכה ולהימנע אף בדעת הרמב"ם (לולב פ"ז ה"ז) ובפירוש את הסוכה התחתונה צריך שיהיו לעליונה
כאוהל .ובאמת שגם בכל עיקר מה מלאומרה אינו ראוי .כ"כ המהרש"ל (שו"ת המשניות ,עיין שם .ג .רבי אברהם מן ההר גם דפנות ושיעור סוכה ז' על ז' טפחים ,וכן
שביקש להשוות שכשם שאין שם סי' סח) ,והביאו בט"ז (סי' תרסח סק"א) ,אמנם (שם) ,שלהלכה סובר רבי ישמעאל שצריך כתבו הערוך השולחן (שם ס"ב) והכף החיים
אוהל כאשר הוא עומד מכוח אוויר, הט"ז חלק והקל לאכול בסוכה בלא ברכת שלושה הדסים שאינם קטומים .ולהלכה (סק"ט) [ובחידושים וביאורים (סוכה סי' ג אות
כך סכך שעומד מכוח אויר לא יהיה 'לישב בסוכה' לאחר קבלת שמיני עצרת, נחלקו הראשונים בדין זה :א .דעת הרמב"ם כ) כתב שדי אפילו בשיעור ד' על ד' טפחים
לו שם סכך אינו מוכח ,שגם אם נאמר אך המשנה ברורה (שם סק"ז) הכריע כדעת (לולב פ"ז ה"ז) פסק הלכה כרבי טרפון שצריך כדי לפסול את הסוכה התחתונה] .לפי זה,
שלדין אוהל צריכים חשיבות שלא האחרונים המחמירים ,וכתב' :והסכימו ג' הדסים .וכן פסק (שם פ"ח ה"ה) כרבי טרפון כאשר מעל השכן נמצא רק סכך תלוי ,שאין
יעמוד מכוח אויר ,מניין שגם בסכך שאפילו אם נקטם ראשם כשרים .וכן נראה למקום שתחתיו דפנות והכשר סוכה ,גם
האחרונים דאין לאכול בערב עד שחשיכה'.
מדברי הרי"ף (שם טז ):והרא"ש (שם פ"ג אם יש בכוח התחתונה לקבל כרים וכסתות,
נאמר דין זה. וכתב שבדיעבד אם נטל ידיו ובירך המוציא
סי"ד) .ב .דעת הראב"ד (שם פ"ח ה"ח ,ס' לולב אין העליונה פוסלת את התחתונה מדין
אמנם קצ"ע בזה מדברי רש"י, לא יברך לישב בסוכה דכבר קיבל שמיני
הגדול) שצריך שיהיו שלושה הדסים ,אך סוכה תחת סוכה .אמנם הפרי מגדים (מש"ז,
שפירש ‘דאוקמה בנוד תפוח’ ,סמך עצרת בתפלתו ובקידוש .אמנם בשאלה זו
אם הם קטומים הרי הם פסולים .וכן דעת סי' תרלג סק"ב) מחמיר גם כשאין לעליונה
הדופן על הנוד תפוח ברוח’ .ומשמע שמדובר לגבי אשה שבלאו הכי אינה מברכת בעל המאור (על הרי"ף שם) .ג .דעת הרמב"ן דפנות .ועוד יש לדון אם דפנות התחתונה
שהדופן עצמה בכל אופן אינה יכולה לישב בסוכה כיון שהיא פטורה מסוכה (שו"ע
(השגות לס' הלולב שם) לגבי מנין ההדסים נחשבות כנמשכות למעלה מדין 'גוד אסיק'.
להיות מנוד תפוח .וכבר דקדקו סי' תרמ ס"א) ממילא אין את החשש של תרתי הלכה כרבי עקיבא שדי בהדס אחד .ולגבי ולכן ,כאשר גג הסוכה התחתונה חזק וראוי
האחרונים על לשון רש"י .אמנם דסתרי .והנה מאחר שהמקדש אינו חייב נקטם ראשו הלכה כבי טרפון שאם נקטם לשימוש ,יש להחמיר בזה משום חשש
דברי רש"י הם על פי לשון הגמרא לאכול או לשתות עמה כדי להוציא אותה ראשו כשר .ומכל מקום למצוה מן המובחר פסול סוכה דאורייתא ,אבל אם אין הגג חזק,
'דאוקמה' ומבואר שאין הנוד עצמו בקידוש כמ"ש בשו"ע (סי' רעג ס"ד)' :יכול יקח שלושה הדסים .ד .דעת הראבי"ה אין הסכך הבולט של העליון פוסל.
המחיצה ,רק שהנוד מעמיד את אדם לקדש לאחרים אף על פי שאינו אוכל (סי' תרסט) שהלכה כרבי טרפון ששלושה 33בשו"ע (או"ח סי' תרנא ס"א) פסק :מצות ד'
המחיצה .ואכן בפשטות נראה שאין עמהם ,דלדידהו הוי מקום סעודה' .ואף את קטומים כשרים ,וכן הלכה כרבי עקיבא מינים שיטול כל אחד לולב אחד וב' ערבות
חילוק בין הדופן למה שנסמך עליו, ברכת 'בורא פרי הגפן' יכול המקדש לברך שאחד שאינו קטום כשר .לדבריו 'הדר' וג' הדסים .וכתב הרמ"א :ובמקום הדחק
רק שהגמרא נקטה באופן המצוי בעבורם בלא לשתות בעצמו ,משום שהיא מתקיים או בריבוי ההדסים או באחד שאינו דליכא הדס כשר ,סגי ליה בחד דלא קטום.
שצורת הנוד הוא כעין עיגול או אגס חלק מחובת הקידוש .וכ"כ במשנה ברורה קטום .להלכה פסק השו"ע כדעת הרי"ף ומקור הדין במשנה (סוכה לד ):שם נחלקו
שאינו שווה כלל ,ולכן אינו מתאים (שם סק"כ) לגבי אשה אלמנה שאינה יודעת והרמב"ם שצריך שיהיו ג' הדסים .והביא התנאים במניין הנצרך לכל אחד מארבעת
כלל לשמש בעצמו כמחיצה ,ואפשר לקדש ,ואינה סועדת בבית שבו היא יכולה גם את דעת הראב"ד שאם נקטם ראשם המינים ,ואם כשרים הם כשהם קטומים :א.
שגם אין לו בדרך כלל שיעור של לשמוע קידוש ,יכנס אדם לביתה ויקדש פסולים .וכן פסק לעיל (סי' תרמו ס"י) כדעתם דעת רבי ישמעאל ,שצריך אתרוג אחד ,לולב
מחיצה כשרה של עשרה על שבעה לפניה ,אף שהוא עצמו אינו יוצא כעת ידי שאף קטומים כשרים .והרמ"א מעיקר הדין אחד ,שלושה הדסים ,ושתי ערבות .והוסיף
טפחים ,ואין הנוד בצורה המתאימה חובתו בקידוש זה .ממילא יכול לקדש לה הסכים עם השו"ע ,אך בשעת הדחק היקל רבי ישמעאל שאפילו אם שניים מההדסים
להיות דופן ,ולכן כתבה הגמרא אף שאינו יצא ידי חובת קידוש ואין בכך כהראבי"ה שאף אחד שאינו קטום כשר. קטומים ואחד אינו קטום הרי הם כשרים.
שהדופן נסמכת על החבית התפוחה, חשש תרתי דסתרי הנ"ל. ודעת המגן אברהם (סק"א) שבשעת הדחק ב .דעת רבי טרפון ,שצריך שיהיו שלושה
ונמצא כאן תוספת חידוש בדעת 35זאת כדי שלא להיכנס לספק בדין יש לסמוך על הרמב"ן שאפילו אחד קטום הדסים ,ואף אם שלשתם קטומים הרי הם
רבי מאיר שאפילו שהמחיצה עצמה המוציא אחרים בקידוש מבעוד יום כשלא כשר .ולענין ברכה נחלקו הפוסקים האם כשרים .ולגבי שאר המינים מסכים רבי
קיבל בעצמו את קדושת היום[ ,ראה בשעת הדחק כשנוטל הדס אחד שאינו טרפון עם רבי ישמעאל .ג .דעת רבי עקיבא,
עשויה מחומר רגיל ,כיון שכל כוח
בחידושי רבי עקיבא איגר ריש סימן רסז]. קטום מברך עליו או לא .המשנה ברורה שכל המינים הוקשו לאתרוג ,ולפיכך כשם
עמידתו רק על ידי נוד נפוח שמחזירו
לכן יקבל גם המקדש את קדושת החג .ואין (סימן תרנא סק"ו) מביא מהשערי תשובה בשם שיש ליטול אתרוג אחד ולולב אחד ,כן גם
מבחוץ גם בזה אסר .ואכן לדעת
צריך להתפלל ערבית לפני הקידוש ,כמ"ש הדבר שמואל (סימן פד) שיטול בלא ברכה, יש ליטול הדס אחד וערבה אחת ,אמנם
רבי יהודה המכשיר כך הוא הדין גם
במשנה ברורה (סי' רעא סקי"א) ,שיכול לקבל ובדבר בשמואל כתב הטעם מאחר דקי"ל צריך שלא יהיו קטומים .ודנה הגמרא
במחיצה תפוחה ברוח. שבת ולקדש קודם תפילת ערבית. ברכות אינן מעכבות וספק ברכות להקל. בדעת רבי ישמעאל מדוע הכשיר אף אם
המשך בעמ' ט'
לתגובות: לשאלות בהלכה:
9917936@gmail.com 02-803-9999שלוחה rav@abiryaakov.com | 8 ח
מכתלי בית ההוראה
תשובה ממורינו הרב שליט”א
המשך מעמ' ח'
שנותר למשתמש ,ולא להסתפק במדידת גובה המתקן פסולה ,אך אם כל המחיצה זזה ביחד אפילו יותר מג’ שוב מצאתי שנידון זה כבר עלה אצל הפוסקים (קובץ
מבחוץ. טפחים המחיצה כשרה ,ובלבד שלא תתרחק הדופן מן עץ חיים באבוב חלק כו עמוד רפו) ,האם יש לאסור משום שיש
וכן צריכה הסוכה לעמוד במקום שאינו מקורה בגג של הקרקע או מן הסכך יותר משלושה שבזה בטל ממנו שם האוויר שבדופן מתחדש בכל עת ואין זה אותו האויר ואינו
המתחם .העובדה שלמתנפח עצמו אין גג אינה מועילה דופן לסוכה. דומה לבהמה שהיא עצמה נשארת שם כל ימי החג .הגרז"נ
אם הסכך מונח תחת תקרת הבניין ,כמבואר בשולחן ערוך ובאמת שכדבריו איתא בקרית ספר להמבי”ט (סוכה גולדברג הכשיר משום שגם הבהמה חיה רק מחמת שהיא
(או”ח סי’ תרכו ס”א) .כמו כן ,יש לקבל את רשות בעלי המקום ולולב פ”ד ה”ד) ‘דכל מחיצה שאינה עומדת ברוח מצויה לאו נושמת בכל עת .והגר"י אדלשטיין הכשיר מטעם שהדופן
להקמתה ,כמבואר ברמ”א (או”ח סי’ תרלז ס”ג). שמה מחיצה ,דבעינן מחיצות מגיעות לתוך שלוש לארץ, כלל אינו האוויר אלא הגומי ,ואם מצד שהאוויר שמחזיק
ומכוונות לסכך ,והאי דפנות הואיל ונעין ונדין על ידי רוח את הגומי מתחלף ואינו מתקיים מעצמו ,הרי מותר לעשות
בסדר ההקמה ,יש לנפח תחילה את המתקן ,לייצב את
מצויה דיבשה לאו הכי הוו’. דופן מבני אדם אפילו שהם בעלי בחירה ואין להם שום
המחיצות ולהשלימן כדין ,ורק לאחר מכן להניח את הסכך.
אמנם במשכנות יעקב (או"ח סי' קכג ד"ה וכן) כתב בהדיא קביעות לשמש כדופן ,ואדרבה הרי המפוח מצד עצמו
ברמ”א (או”ח סי’ תרלה ס”א) מבואר שאין לעשות את הסכך עומד להחזיק את הדופן עד סוף ימי החג .וכעין דבריו
קודם לדפנות ,מלבד האופן המיוחד שנתבאר שם. שאפילו לא נע ברוח אך מעט כבר פסול ,וכן דייק בעמק
הברכה (סוכה סי' יט) מלשון הרמב"ם (סוכה פ"ג ה"ה) הריטב"א השיב גם הגר"מ מאזוז .וכן כתב הגר"נ נוסבוים דכיון
ואם במהלך השימוש יצא האוויר והדפנות איבדו את שהמפוח ראוי להחזיק את הדופן כל ימי החג ,אין זה
ושאר הראשונים (סוכה כד ,):ושכן עולה גם מלשון המגן
שיעורן או את יציבותן ,אין להמשיך לאכול אכילה החייבת נחשב אינו מתקיים .והגר"י זילברשטיין השיב דכיון שבני
אברהם (סי' שסג סק"ד) והאחרונים ,ושכן העתיק המשנה
בסוכה על סמך מה שהייתה כשרה קודם לכן .כשרותה ברורה בכמה מקומות ,שעצם תנועת הרוח במחיצה מבטל אדם אינם מקפידים על כך שבית ארעי מוחזק רק על ידי
צריכה להתקיים בשעת האכילה עצמה .ותיקון הדפנות הוא ממנה חשיבות דופן .אך כתב להעיר מלשון הרמב"ם כח חשמלי ,אין זה חיסרון בבית ארעי .וכן כתבו להתיר
על ידי החזרת האוויר ,ובכך לחזור ולהכשיר את הסוכה בפירוש המשניות (שם). הגר"א נבנצאל (שם) והגר"ש גרוס (שם) .וכן פסק הגר"י
בלי להניח את הסכך פעם נוספת ,הוא בכלל ‘תעשה ולא יוסף בשו"ת הראשון לציון (ח"א או"ח סי' נד) ובילקוט יוסף
וכן דעת הגרש"ז אויערבאך בהליכות שלמה (מועדים
מן העשוי’ ,ולכן יש גם לנענע את הסכך באופן שיחשב תשרי ,פ"ז ס"א) שמדברי שאר כל הראשונים והאחרונים שלא (סוכה עמוד שלד).
כמניח מחדש ,אלא שאם יצא רק חלק מן האויר ,ונשאר חילקו בזה נראה שאפילו כאשר המחיצות זזות ממקומן יציבות הדפנות
יותר מטפח המאהיל לא פקע שם אוהל מהסכך (ראה שו”ע ואולם כשרות הסוכה תלויה בכך שדפנות הסוכה
אפילו מעט ,הסוכה פסולה ,וכן כתב הגר"ע יוסף (יביע אומר
סי’ תרלה) .ואפילו אם ממש קרס עד הריצפה ,קצת נראה ח"ט סי' נט ,יחוה דעת ח"ג סי' מו) ,וכתב עוד שבדק בתרגום עומדים יציבים על מקומם ואינם זזים הלוך וחזור ,כמבואר
שהניפוח אינו רק העמדת הדפנות אלא גם העמדת הסכך מדויק של פירוש המשניות להרמב"ם ,ואין מדבריו שם כל בשולחן ערוך (או”ח סי’ תרל ס”י) שהעושה סוכה בין האילנות
מחדש ,ואין זה בגדר תעשה ולא מן העשוי. סתירה למשמעות דבריו ביד החזקה שאפילו בנענוע מועט צריך לקשור את ענפי האילנות שלא תהא רוח מצויה
להלכה: בטל שם דופן .והגרי"ש אלישיב (שיעורים סוכה כד ).כתב מנידה אותם.
מותר להקים את הסוכה בחול המועד לצורך שגם ממחצית השקל (סימן שסב ס"ק כא) מוכח שאפילו אם ובמשנה ברורה (ס”ק מח) ביאר שאם הרוח מנידה אותם,
השהות במקום .יש להעמיד תחילה את הדפנות נע ונד אך מעט נחשב כדופן שאינו עומדת ברוח מצויה. אפילו אין בכח הרוח להפיל אותם לגמרי ,רק שעל ידי
כדין ורק לאחר מכן לסכך ,ויש להקפיד שהסכך לא ו .שיעור סוכה הרוח המחיצה הולכת ובאה ,אין זה חשוב מחיצה .אולם לא
יעמוד על בסיס של דבר המקבל טומאה ,ולהקימה ועוד יש לבדוק שיש במתקן כל שיעורי הסוכה ,ואין די ביאר דבריו כמה יזוזו המחיצות כדי להיפסל.
ברשות בעלי המקום .אמנם ,מאחר ועלול להיות בארבעה עמודים מתנפחים ובמסגרת עליונה ,אלא צריך ובחזון איש (או”ח סי’ עז סק”ו) כתב שהאחרונים סתמו ולא
תקלות בעניינים אלו ,אם רוצים להשתמש בסוכה חלל בגובה עשרה טפחים ,כמבואר בשולחן ערוך (או”ח פירשו עניין זה ,ולמעשה הכריע שם שרק אם המחיצה
זו ,לכתחילה נכון להעמיד עמודים ומחיצות יציבים סי’ תרלג ס”ח) ,ושטח פנימי של שבעה על שבעה טפחים נפסלת על ידי הרוח ,וכגון שעשה מחיצה מעלי עץ הסמוך,
שבוודאי ראויים לעמוד כל שבעה ולא רק מכח לפחות ,כמבואר בשולחן ערוך (או”ח סי’ תרלד ס”א) .במתקן ועל ידי הרוח העלים מתרחקים זה מזה יותר ג’ טפחים
האוויר ולסכך על גביהם. בעל רצפה מתנפחת מוגבהת יש לבדוק את הגובה הפנימי שבזה אינם מצטרפים זה לזה להיחשב דופן והסוכה
סוכה במרפסת עם תוספת על רלסים
הקורה ,ומסילה נוספת כנגדה ,ליד הקיר .הפאנלים יוסרו הבית .גג נפתח מכסה את שני החלקים. בתכנון ביתו החדש ביקש יצחק להרחיב את המקום
בסוכות ,אך המסילות יישארו במקומן .אם רוחב הקורה לקראת חג הסוכות מבקש יצחק לפתוח את הגג ואת המיועד לסוכה ,כדי שיוכל להסב בה עם כל בני משפחתו
חסר סנטימטר אחד מן השיעור הפוסל ,והמסילה שלצידה דלתות ההזזה ,ולהשתמש בשני החלקים כסוכה אחת .הוא ברווח .בתוכנית המקורית יועד לכך שטח בעומק של כמטר
מוסיפה שני סנטימטרים ,האם היא מצטרפת לקורה מניח סכך כשר משני עברי הקורה ,כך שקורת הבטון נותרת וחצי בקצה הסלון ,תחת תקרה נפתחת .לשם הרחבתו
ומשלימה את השיעור ,והאם הדבר תלוי בכך שהמסילה גלויה במרכז הסוכה ,ומתכנן שלא לאכול ולישון תחתיה. תכנן המהנדס תוספת מרפסת ,הנשענת על קורות תמיכה
בטלה לקורה? ששולבו מראש ביציקת רצפת הקומה ובולטות כמטר וחצי
מהו רוחב הקורה הפוסל את הסוכה ,שלשה טפחים נוספים מעבר לקו הבניין.
תשובה: או ארבעה טפחים ,והאם די בכך שנמנעים מלשבת תחת כך נוצר ביציאה מן הסלון שטח בעומק של מעט יותר
שיעור סכך פסול באמצע הסוכה הקורה? משלשה מטרים ,שבמרכזו עוברת קורת הבטון של הבניין.
בגמרא (סוכה יז ):מבואר שסכך פסול באמצע הסוכה שאלה נוספת התעוררה בעקבות רצונו להתקין בחלק מתחת לקורה הותקנו דלתות הזזה מאלומיניום וזכוכית,
פוסל בארבעה טפחים .וכן נפסק בשולחן ערוך (סימן תרלב הפנימי תקרה דקורטיבית ,ולהסיר את הפאנלים לקראת המפרידות במשך השנה בין החלק הפנימי לבין תוספת
סעיף א)‘ :סכך פסול פוסל באמצע בארבעה טפחים ,אבל החג .לצורך התקנתה יש לקבוע מסילת מתכת צרה לאורך המרפסת ,שדפנותיה עשויות מחומר מבודד פחות מקירות
המשך בעמ' י"א
לתגובות: לשאלות בהלכה:
ט 9917936@gmail.com 02-803-9999שלוחה rav@abiryaakov.com | 8
ליבון דהלכתא
הרה"ג מרדכי דוד ברנדסדורפר
מצות ארבעה מינים
במצות נטילת לולב איכא שלשה חלקים בקיום המצוה .א] עצם הנטילה .ב] מצות הנענועים ואמירת ההלל .ג] הקפת הבימה
ואמירת ההושענות בד' מינים .וכדי לקיים המצות בשלימות צריכים לקיימה בכל פרטיה וחלקיה.
סדר הזה :דרום ,צפון ,מזרח ,מעלה ,מטה ,מערב. עוד לפני התפילה כדי שלא להשהות את המצוה מצות נטילתו
ומנענעים שלש פעמים בכל צד ,ובכל נענוע ונענוע (שעה"צ שם) ,ומיהו איכא שנוהגים שנוטלים דייקא א .מצות נטילת ארבעה מינים ביום הראשון היא
צריך הולכה תחילה ואחר כך הובאה ,ומביאו עד לפני הלל אחרי שחרית כדי שלא להפסיק בין מצות עשה דאורייתא שנא' ולקחתם לכם ביום
כנגד החזה ממש ,ובשעת הולכה והובאה מכסכסין הנטילה להנענועים שבהלל שהוא חלק מהמצוה. הראשון וגו' ,ובשאר הימים מצותו הוא מדרבנן,
בעלין ,ולכן צריך להשאר הלולב פתוח למעלה י .אין מברכים על הנטילה אלא פעם אחת ביום ובירושלים בעיר העתיקה בזמן הזה איכא מחלוקת
טפח שאינו מקושר כדי שיכול לכסכס היטב (מ"ב (רמ"א) שחיוב מצות לולב היא אינה אלא פעם אחת האחרונים אי כל שבעת הימים הוי דאורייתא או
סקי"ד). ודיו ,ומיהו מותר ליטול הלולב כמה פעמים ביום שרק בבית המקדש בלבד אמרינן שהוא דאורייתא,
יט .צריך ליזהר מאוד בשעת הנענועים בכמה אלא שיכוון שנוטלן משום חביבות המצוה ולאו ונפקא מינה בזה לגבי כוונת המצוה ,ולגבי אי
דברים ,א' שלא יגע ראש הלולב בכותל או בגג משום חיובא (ביה"ל סי' לד בשם החיי"א). אמרינן ספיקתו לקולא או לחומרא ,ולגבי אם
(יסוה"ע) .ב' צריך לחבר האתרוג ללולב שלא יהא אכילה לפני נטילתו אפשר להקל בפסולים שמקילים בשאר הימים.
שום פירוד ביניהם (שו"ע) .ג' שלא להפך הלולב יא .אסור לאכול לפני נטילת לולב ,והחמירו בו
אפילו כשמנענעים למטה אלא ראש הלולב תהיה אופן נטילתו
כל כך שאפילו טעימה בעלמא אסור אם לא לצורך ב .כיון שלפי ההלכה עצם הנטילה בידו מקיימים
תמיד למעלה (כה"ח סקמ"ז) .ד' כשאומר שם השם גדול כגון שחלש לבו וכדו' ,ואפילו בשתיה בלבד
לא ינענע ,מפני שצריך לכוון באמירת השם, כבר את המצוה ,לכן צריך לברך על הנטילה לפני
מצינו באחרונים (כה"ח אלף המגן ועוד) שהחמירו שנוטלו בידו כדי שיהא הברכה עובר לעשייתן,
ואם ינענע הוא יהא טרוד ולא יוכל לכוון (שעה"צ
בזה ,ובפרט ביום הראשון שהוא דאורייתא. ולכך נוטל הלולב בלבד בשעת הברכה ואחר
סקמ"ח).
יב .ומובא ברוקח הטעם משום שחסידים הברכה נוטל האתרוג ,או שיהפוך האתרוג בשעת
כ .כיון שהנענועים הוא חלק מהמצוה ,יש ליזהר הראשונים היו מתענים על מצוה חביבה ,כדי שלא
ביום הראשון של יו"ט שמצות לולב הוא מן התורה, הברכה דהיינו שהעוקץ יהא למעלה ,או שיכוון
להסיח דעתו מהמצוה עכ"ל ,ומה שמצינו שבמצות בהדיא שלא לצאת בהם עד לאחר הברכה.
שלא ליתנו לקטן קודם שמקיים מצות הנענועים 'לולב' החמירו יותר משאר מצות י"ל כיון שמצות
והקפות ,כדי לקיים את כל המצוה בשלימות בד' ג .צריך ליטול הארבעה מינים דרך גדילתם,
'לולב' אפשר לקיים מצותו ברגע אחת גרידא ,מפני שנא' 'עצי שיטים עומדים' ודרשינן שכל המצות
מינים משלו. שאינה מצריכה שום הכנה ואומנות מיוחדת לזה אין יוצאים בהם אלא דרך גדילתם ,ואם היפך לא
הקפת הבימה ובנטילה כל דהו קים המצוה ,וגם אין בזה עיכובא יצא אפילו בדיעבד (שו"ע ס"ב) ,ולכן מברכים על
כא .מקיפים את הבימה מצד ימין בכל יום עם דציבורא שמצות לולב אין בה משום 'ברוב עם'. 'נטילת לולב' ולא על 'לקיחת לולב' אף על פי
ארבעה מינים והיא זכר למקדש (שו"ע) ,וחיוב גדול יג .נשים אף על פי שקבלו חוב על עצמן לברך שכתוב בתורה 'ולקחתם לכם' ,כדי להודיע שחייב
לעשות ההקפה ,וההקפה ביחד עם הנענועים על נטילת לולב ,מכל מקום מותרין הן לאכול לפני ליטלן כדרך גדילתן ,שנטילה היא לשון נשיאה
שעושים באמירת ההלל מקיימים המצוה קיום המצוה אף בחלישת לב כל דהו ,כיון שאינם (חיים וברכה).
והתיקונים בשלימות (יסוה"ע). מחויבים במצוה זו מעיקר הדין משום דהוי מצות ד .בספר 'ביכורי יעקב' מסתפק אם אנו יושבי
כב .ובשעת ההקפה צריכים ליזהר שלא להפריד עשה שהזמן גרמא (אלף המגן). 'אסיה' יוצאים בארבעה מינים שגדלו במדינת
הלולב מן האתרוג (חיים וברכה) ,וכן להקפיד ליטול מצות הנענועים 'אוסטרליה' שידוע שרגליהם הוא נגד רגלינו ,ואם
הלולב בימינו ואתרוג בשמאלו ולא שתיהם בידו יד .מצות נענועים היא המשך של מצות נטילת כן המינים שגדלו שם כשנוטלין אותן כאן הוא
אחת (מ"ב סקט"ו). לולב ,ומצותו היא מדרבנן לרוב ראשונים ,אמנם היפך מדרך גדילתן ,אמנם בספר 'חיים וברכה'
כג .מנהג אנשי מעשה להחזיק הלולב עד אחר בריטב"א משמע שהוא מדאורייתא והוא נכלל מדייק מדברי הרמב"ם שבוודאי אפשר לצאת בהם
קדיש תתקבל שאומרים אחר הלל והושענות ,כדי בכלל 'שיירי המצוה' ,והולכים בספקו להחמיר בלי שום פקפוק ,שזה גם מקרי דרך גדילתן.
שלא ידמה עליו מצות לולב כמשאוי להשליכו מיד (חיים וברכה) ,וכן מובא בחתם סופר (סוכה מב)
אחר שנגמר מצותו ,ומנהג כשר הוא ואין בזה מחזי ה .נוטלים הלולב ביד ימין והאתרוג ביד שמאל,
שמדאורייתא חייבים בנענוע כל שהוא ,והוא הלכה ואם היפך שנטל הלולב ביד שמאל ואתרוג ביד
כיוהרא (חיים וברכה). למשה מסיני. ימין ,וכן אם נטל בין הלולב ובין האתרוג ביד אחת,
שכח לברך טו .מובא בספר פלא יועץ שהנענועים היא 'עיקר צריך לחזור ויטלם כהלכתם ,ובלא ברכה (מ"ב
כד .כיון שהמצוה של נטילת לולב נמשכת עד המצוה' והיא דברים העומדים ברומו של עולם, סקט"ו וסקי"ט).
אחרי אמירת ההושענות ,לכן מי ששכח לברך ולכן נפסק בשו"ע (סי' תרנז) קטן היודע לנענע ו .ואם הוא איטר יד לדעת המחבר יחזיק את
ברכה על הלולב יכול לברך כל זמן שעדיין לא אביו חייב לו לקנות לולב ,אף שיכול לצאת חיוב הלולב כמו כל אדם ,ולדעת הרמ"א יחזיק את
נשלם המצוה ,ואף אם נזכר לפני שאמר ההושענות הנטילה מלולבו של אביו ,מכל מקום כדי שיכול הלולב בשמאל כל אדם והאתרוג בימין כל אדם,
יכול לברך ,כיון שעוד באמצע עשיית המצוה (אלף לקיים מצות הנענועים בשעת אמירת ההלל צריך ופסקו הפוסקים כהרמ"א ,ומיהו כדי לצאת גם
המגן). אביו לקנות לו לולב ,שהנענועים היא חלק ממצות דעת המחבר מן הראוי שלאחר שבירך וקים
חביבות המצוה לולב. המצוה יטול שנית כמו כל אדם (כה"ח סקל"ח).
כה .מנהג ישראל שכל אחד מראה את אתרוגו טז .ומיהו לכולי עלמא אם לא עשה הנענועים
כתיקונו ,או שלא עשה כלל נענועים יצא בדיעבד, עמידה בשעת הנטילה והברכה
לחבירו להראות את יופיו ותוארו ומראיתו ואין
כמ"ש בגמרא 'מדאגבהה נפק ביה' אלא שצריך ז .צריכים לעמוד כשמברך על הנטילה ,מפני שכל
בזה ח"ו גאוה ויוהרא ,שיש ליזהר באתרוג יותר
להיות הלולב ראוי לנענע ואז אפילו אם לא נענוע ברכות המצות צריכות להיות בעמידה ,וכן הנטילה
משום גאוה כידוע אתרוג ר"ת א'ל ת'ביאנו ר'גל
כלל יצא (מ"ב) ,ולכן טוב לחזר אחר הלולב היותר עצמה צריכה להיות מעומד ,מפני שלומדים גזירה
ג'אוה ,כי כבר מצינו ברבן גמליאל שמפארים אותו
בגמ' ששילם אלף זוז בשביל אתרוג ,והיא להודיעך ארוך שהוא יותר נאה וראוי לנענע בו (חיים וברכה). שווה מהעומר שצריכה להיות בעמידה ,ובדיעבד
כמה מצות חביבות עליו. אם עשה בין הברכה ובין הנטילה בישיבה יצא
יז .החיוב לנענע הוא שתי פעמים ,א' בשעה
שמברך על הנטילה ,ב' בשעת אמירת ההלל, (שו"ע ס"ד).
כו .והסברו היא ,משום שאנו רוצים הוא להראות
שכל כוונתינו שמבקשים בימים האלו לשנה טובה ובשעת הלל עצמו איכא כמה דיעות כמה פעמים זמן נטילתו
ופרנסה בכללם ,הוא רק לשמו יתברך ,והראיה מנענעים ,ומנהג האריז"ל שמנענעים ארבע פעמים ח .כל היום כשר לנטילת לולב ,מכל מקום זריזים
שכל צרכינו וצורך הפרנסה אנו מוכנים להשקיע בשעת הלל ,א' באמירת הודו בתחילה ,ועוד ב' מקדימים למצות ומשכימים קום לקיים מצות
במצות השי"ת והיא לקנות ד' מינים מהודרים ביופיו פעמים באמירת אנא ה' הושיעה נא כשכופלים נטילת לולב (שו"ע סי' תרמד וסי' תרנב) ,ומובא בשם
ובמראיתו ,וזהו כוונתינו במה שאנו מתפארים בד' אותו ,ועוד פעם אחת באמירת הודו בסוף. האריז"ל שיש ליטול הלולב דייקא בתוך הסוכה
מינים שלנו בבית הכנסת ,ומנהג ישראל תורה הוא יח .ומנענעים בכל ארבע הצדדים וגם מנענע (שעה"צ סי' תרנא סקמ"ג).
(שו"ת משנה שכיר סי' רסג). למעלה ולמטה ,ועל פי האריז"ל מנענעים כפי ט .נוהגים שנוטלים הלולב מיד כשקמים מהשינה
לתגובות: לשאלות בהלכה:
9917936@gmail.com 02-803-9999שלוחה rav@abiryaakov.com | 8 י
מכתלי בית ההוראה
תשובה ממורינו הרב שליט”א
המשך מעמ' ט'
הפוסל ,והמסילה מוסיפה לצידה שני סנטימטרים ,הרצועה כנף זכוכית קבועה או לצד הפתח ,שיש בה כדי להשתתף פחות מארבעה כשרה’ .קורת הבטון שבנידון היא בכלל
המשותפת כבר עוברת את השיעור. בהכשר הדופן השלישית .הזכוכית והאלומיניום כשלעצמם סכך פסול (שולחן ערוך סימן תרכט סעיף א).
מודדים את התוספת בפועל אינם פוסלים את הדופן ,שהרי כל הדברים כשרים לדפנות. שיעור שלשה טפחים נאמר באוויר המפסיק בסכך ,ולא
עם זאת ,אין לחבר באופן חשבוני את רוחב הקורה אולם יש לבחון את רוחב הקטע שנותר ,מקומו ויחסו בסכך פסול שבסוכה גדולה .כמו כן ,בסוכה קטנה ביותר,
ואת מידתה הרשומה של המסילה ,בלי לבדוק כיצד היא לשאר המחיצות ,לפי דיני הדופן השלישית .אין להניח שאין בה שיעור הכשר סוכה של שבעה טפחים על שבעה
מותקנת. שהפתח כולו נחשב למחיצה רק משום שיש מעליו קורה טפחים מסכך כשר ,גם סכך פסול פוסל בשלשה טפחים.
או משקוף ,כי בדיני דפנות של סוכה צריכים מחיצות של אולם בנידון שלפנינו ,שבו מתואר שטח רחב של סכך
אם המסילה נמצאת כולה מתחת לקורה ,ואינה בולטת
ממש ואין די בצורת הפתח (שולחן ערוך סימן תרל סעיפים א עד כשר משני עברי הקורה ,עיקר הדיון הוא בשיעור ארבעה
מעבר לשפתה ,היא אינה מרחיבה את שטח הכיסוי הפסול.
ג) ,או בפי תקרה יורד וסותם (שם סעיף ח). טפחים( .שולחן ערוך סימן תרלב סעיפים א וב ,מגן אברהם שם
אם חלק ממנה חופף לקורה וחלק בולט לצידה ,יש להביא
בחשבון רק את התוספת הבולטת .וכן במסילה זוויתית, נמצא שהימנעות מישיבה תחת הקורה פותרת את סק”ג).
מידת החלק האנכי אינה מתווספת לרוחב האופקי מחמת שאלת המקום שתחת הסכך הפסול ,אך אינה פותרת אמנם ,יש לחלק בין כשרות הסוכה לבין האכילה
גובהה בלבד .יסוד המדידה מבואר במגן אברהם (סימן תרלב חיסרון בדפנות של השטח שמעבר. והשינה תחת הקורה עצמה .השולחן ערוך (שם) מתיר
סק”ב) ,שכתב בגג משופע שאין מודדים את אורך השיפוע, הכשר שני החלקים על ידי דופן עקומה לישון תחת סכך פסול שרוחבו פחות מארבעה טפחים ,אך
אלא את השטח שהוא תופס בסוכה. מלבד האפשרות שלכל חלק יהיו דפנות בפני עצמו ,יש המשנה ברורה (שם סק”ג) מביא פוסקים המחמירים כשיש
המסילה הנוספת ,המותקנת ליד הקיר שמנגד ,אינה בנידון צד חשוב נוסף להכשר ,מדין ‘דופן עקומה’ .הלכה בו שלשה טפחים ,ומסיק שיש להחמיר לכתחילה .לפיכך,
מתווספת לרוחב הקורה המרכזית ,כאשר שטח של סכך למשה מסיני היא שסכך פסול הסמוך לדופן אינו פוסל קורה שרוחבה שלשה טפחים ופחות מארבעה אמנם אינה
כשר מפריד ביניהן .יש לדון בה במקומה ,כסכך פסול אלא בארבע אמות .בפחות מארבע אמות רואים את הסכך מפסיקה את הסוכה לשתיים ,אבל לכתחילה אין לאכול
הסמוך לדופן ,ובמידת הצורך להביאה בחשבון במדידת הפסול כאילו הוא חלק מהדופן המתעקמת ונמשכת עד ולישון תחתיה .פחות משלשה טפחים מותר גם תחתיה,
דופן עקומה .אין מצרפים שתי מסילות רחוקות לרצועה הסכך הכשר .אמנם אין לשבת תחת הסכך הפסול ,אלא בכפוף לשאר תנאי הכשר הסוכה.
אחת רק משום ששתיהן שייכות לאותה תקרה דקורטיבית שהסכך הכשר שמעבר לו מקבל את הדופן הנצרכת מדידת השיעור בסנטימטרים
(עיין משנה ברורה סימן תרכו סקי”ז ,לעניין סכך כשר המפסיק בין להכשרו (שולחן ערוך סימן תרלב סעיף א). לפי החשבון של הגרא”ח נאה ,שטפח הוא שמונה
חלקי סכך פסול). והנה ,הטור (סימן תרלב) מבאר שדין זה נאמר גם כאשר סנטימטרים ,שלשה טפחים הם עשרים וארבעה
רווח בין המסילה לקורה בין הדופן לבין הסכך הפסול יש תחילה סכך כשר .אם סנטימטרים ,וארבעה טפחים הם שלושים ושניים
גם הרחקת המסילה מעט מן הקורה אינה פתרון. מן הדופן ועד סוף רצועת הסכך הפסול יש פחות מארבע סנטימטרים .אולם כאשר מתכננים תוספת הגבולית
בשולחן ערוך (סימן תרלב סעיף ד) נפסק שאם יש שני חלקי אמות ,אפשר להכשיר את החלק שמעבר לרצועה באמצעות בסנטימטר אחד ,יש להביא בחשבון גם את המדידה
סכך פסול ,שבכל אחד מהם שני טפחים ,ואוויר פחות דופן עקומה .הטור מוסיף שגם החלק הסמוך לדופן אינו בטפחים עצבים ,שהיא המדידה המצומצמת הנצרכת
משלשה טפחים מפסיק ביניהם ,יש להסתפק אם הם נפסל מחמת שמשתמשים בדופנו להכשרת החלק האחר, במקום שהצמצום הוא לחומרא (ספר שיעורי תורה להגרא”ח
מצטרפים לפסול .לפיכך ,כאשר בקורה ובמסילה יחד יש שכן הדופן נותרת במקומה ,ושני החלקים כשרים( .וראה נאה ,פ”ג סעיף כה עמ’ רנד ,וסעיף לט עמ’ רעה).
ארבעה טפחים של סכך פסול ממש ,אין לסמוך לכתחילה משנה ברורה שם סקט”ו). טפח נמדד לפי רוחב ארבע אצבעות ביד קפוצה מלבד
על רווח אוויר צר המפריד ביניהן. לפי זה ,במבנה שבו לחלק החיצוני יש שלוש דפנות האגודל .טפח שוחק הוא כאשר האדם אינו מקפיד להדק
אכן ,כאשר בחלקים הפסולים עצמם אין ארבעה טפחים, כשרות ,ושתי הדפנות הצדדיות נמשכות גם לאורך החלק את אצבעותיו זו לזו ,וטפח עצב הוא כאשר האצבעות
אין מוסיפים את רוחב האוויר כדי להשלים באמצעותו את הפנימי ,אפשר להכשיר את החלק הפנימי באמצעות צמודות זו לזו .ההפרש שבין טפח שוחק לעצב הוא ביחס
השיעור ,שהרי אין אומרים לבוד להחמיר באופן זה (מגן הדופן החיצונית הרחוקה .לשם כך יש למדוד מן הדופן של אחד לארבעים ושמונה.
אברהם שם סק”ה) .וכאשר יש ביניהם הפסק של סכך כשר, החיצונית עד הקצה הפנימי של הקורה ,לרבות תוספת בשעורי תורה של רבי חיים נאה קבע שאמה שהיא ששה
אינם מצטרפים ,כמבואר בביאור הלכה (שם סעיף ג ד”ה המסילה המצטרפת אליה .המדידה כוללת גם את שטח טפחים היא 48סנטימטרים ,אך הסתפק האם זה מטפחים
הלכך) לעניין מיעוט סכך פסול בקנים כשרים. הסכך הכשר שבמרפסת החיצונית וגם את רוחב הקורה, שוחקים או עצבים ,וע”כ כתב בספרו שיעורי תורה (פ”ג
יש לבדוק גם אם יש הפרשי גובה .במגן אברהם (שם ולא את הקורה לבדה. סעי’ כה עמ’ רנ) להחמיר לשני הצדדים ,כלומר שכאשר
סק”ב) מבואר שאין מצרפים בכל אופן גג וקורה המרוחקים אם המרחק מן הדופן החיצונית עד תחילת הקורה הוא צריך לחשוש שטפח שמח הוא רק 49סנטימטרים ,ושטפח
זה מזה בגובה ,באמצעות ‘חבוט’ ו’לבוד’ להחמיר .אולם מאה וחמישים סנטימטרים ,והקורה עם המסילה משתרעת עצב הוא של 47סנטימטרים .ויוצא של כל טפח עצב הוא
מסילה המוצמדת לצידה של קורת בטון אינה נעשית על פני שלושים ושלשה סנטימטרים נוספים ,ההמשך כולו של 7.83סנטימטרים .בחישוב זה שלשה טפחים הם 24
מנותקת ממנה רק מפני שחלקה העליון נמוך מראש הוא מאה שמונים ושלשה סנטימטרים .מרחק זה עדיין סנטימטרים ולחומרא בטפחים עצבים הם עשרים ושלשה
הקורה. מאפשר לדון בהכשר מדין דופן עקומה ,אף שהקורה סנטימטרים וחצי ,וארבעה טפחים הם 32סנטימטרים
הסרת התקרה קודם הסיכוך עצמה רחבה ארבעה טפחים[ .שהרי ארבע אמות בטפח בטפחים עצבים הם שלושים ואחד סנטימטרים ושליש.
עצב הוא מאה שמונים ושמונה סנטימטר]. ולפי חשבון של החזון איש אמה היא של 57.7
בהתקנת התקרה הדקורטיבית יש להיזהר בעניין נוסף,
שאינו נוגע לרוחב הקורה .יש להסיר את הפאנלים שבתוך יש להקפיד גם על גובה הדפנות ועל חיבורן למקום סנטימטרים (שיעורים של תורה עמ’ סג ,ריש קונטרס שיעורי
הסוכה לפני הנחת הסכך הכשר ,ולא להניח את הסכך הסיכוך .בדפנות שאינן מגיעות לסכך יש מחלוקת אם המצוות בהערה) ,ואם כן אמה שוחקת היא של ,58.9ואמה
מעל תקרה סגורה ולהסתפק בהסרתה לאחר מכן .המשנה אומרים דופן עקומה ,אף שבסוכה רגילה אין צורך עצבה .56.5ויוצא שכל טפח עצב הוא .9.42שלשה
ברורה (סימן תרכו סקי”ח) פוסק שבסיכך על התקרה ואחר שהדפנות יגיעו לסכך .לפיכך ,אם הדפנות החיצוניות טפחים עצבים הם .28.3וארבעה טפחים עצבים .37.7
כך הסירה יש פסול של ‘תעשה ולא מן העשוי’ ,מאחר נמוכות או שיש מעליהן רווחים ,אין להסתפק במדידת אלא שאנו עוסקים בשיעור לחומרא לפסול את הסוכה,
שבשעת הסיכוך לא היה לסכך שם סוכה עם דפנותיה. המרחק בלבד (משנה ברורה שם סק”ד ,ביאור הלכה שם סעיף א וממילא החומרא הוא כשמודדים אפילו לפי שיעור הקטן,
לאחר שהסוכה נעשתה בהכשר ,סגירת הגג העליון הנפתח ד”ה ‘הכותל נעקם’). ובוודאי יש להחמיר בזה בשיעורי הגרא”ח נאה.לכן אין
ופתיחתו מחדש אינן מחייבות סיכוך מחדש מחמת עצם צירוף מסילת המתכת לקורה לבסס תכנון מדוקדק על ההנחה שכל קורה הפחותה
הסגירה .בזמן שהגג סגור אין יוצאים ידי חובה בישיבה מסילת מתכת אינה ראויה לסיכוך ,גם כאשר היא משלושים ושניים סנטימטרים מותרת בוודאות ,אלא יש
תחתיו ,אך לאחר פתיחתו חוזרת הסוכה להכשרה ,כמבואר מחוברת לבניין ואינה מקבלת טומאה ,שכן מלבד התנאי לקבוע מראש את השיעור שלפיו מודדים ולהותיר מרווח
ברמ”א (סימן תרכו סעיף ג). שלא יקבל הסכך טומאה ,צריך שיהיה מדבר הצומח מן ברור .גם שיעור ארבע אמות ,שיידון להלן ,הוא להגרא”ח
להלכה: הארץ .בשולחן ערוך (סימן תרכט סעיף א) הוזכרו מיני מתכות נאה מאה תשעים ושניים סנטימטרים במידה הבינונית,
שיעור הקורה המפסיק באמצע סוכה גדולה הוא במפורש בין החומרים שאין מסככים בהם. ומאה שמונים ושמונה סנטימטרים במידה העצבה.
ארבעה טפחים .בפחות מארבעה טפחים אין הקורה לפיכך ,במסילה המותקנת בצמוד לצידה של הקורה ארבעה טפחים אינם פוסלים את שני החלקים
מפרידה את הסוכה לשניים ,אך אם הוא יותר ובולטת ממנה אופקית אל תוך הסוכה ,יש לצרף את כשיש סכך פסול באמצע הסוכה הרצועה הפסולה
משלשה טפחים לכתחילה אין לאכול ולישון תחתיה. הבליטה לרוחב הסכך הפסול .אין צורך שהקורה והמסילה מפרידה בין הסכך הכשר לבין הדפנות המכשירות אותו.
בארבעה טפחים יש לבדוק את כשרות הדפנות של ייחשבו לחפץ אחד ,שהרי גם כמה חלקים של סכך פסול בערוך השולחן (סימן תרלב סעיף ח) מבואר שאם ההפסק
כל חלק בנפרד ,ואין די בכך שנמנעים מלשבת תחת מצטרפים לשיעור ,וכמבואר בגמרא (סוכה יז ):ששני סדינים משאיר בכל אחד מצידיו רק שתי דפנות ,הסוכה נפסלת.
הקורה (שולחן ערוך סימן תרלב סעיף א ,משנה ברורה שם מצטרפים. לעומת זאת ,אם באחד הצדדים נותר שטח כשיעור סוכה
סק”ג). מעתה יש לפנינו שני חלקים פסולים המכסים יחד המוקף בשלוש דפנות ,אותו חלק כשר .ממילא ,כאשר לכל
גם אם יש קורה רחבה ארבעה טפחים ,שני חלקי רצועה אחת .הסרת הפאנלים אינה מבטלת את המתכת אחד משני החלקים יש בפני עצמו דפנות המכשירות אותו
הסוכה יכולים להיות כשרים ,אם לכל אחד מהם שנותרה ואת השטח שהיא מכסה .אף עצם היותה אמצעי ושיעור סוכה ,שניהם יכולים להיות כשרים ,אף שהקורה
יש דפנות כשרות ושיעור סוכה ,או אם אחד מהם להחזקת התקרה ,ולא חומר שהונח לשם צל בפני עצמו, שביניהם רחבה ארבעה טפחים .לכן יש חשיבות מכרעת
מוכשר באמצעות דופן עקומה. אינו סיבה להוציאה מגדר סכך פסול .במשנה ברורה (סימן לכיוון שבו עוברת הקורה ולמקום הדפנות ,ולא רק לרוחב
מסילת מתכת הצמודה לקורה ומרחיבה את הכיסוי תרכו סקי”ז) מבואר שגם עצים שנקבעו להחזקת רעפים ולא הקורה.
הפסול ,מצטרפת לרוחב הקורה כשהיא בולטת לשם צל נחשבים לסכך פסול ,כל עוד לא הותקנו לשם צל. בנידון שלפנינו יש לבדוק גם מה נשאר ממחיצת
מחוץ לקונה. ממילא ,אם הקורה חסרה סנטימטר אחד מן השיעור הוויטרינה כאשר דלתות ההזזה פתוחות .לעיתים נשארת
לתגובות: לשאלות בהלכה:
יא 9917936@gmail.com 02-803-9999שלוחה rav@abiryaakov.com | 8
מכתלי בית ההוראה
תשובה ממורינו הרב שליט”א
הדבקת עוקץ שנשר ומכירת האתרוג כ'כשר לברכה'
נשרו ,אין הוא רשאי למכור לו כאשר ידוע לו שדניאל נוהג בהם ,ולא מפני שהדבק החזיר את העוקץ למקומו. עזרא מנהל בית אריזה ,שבו נארזים מדי שנה אלפי
מתכוון להסתיר זאת מן הקונים .בשולחן ערוך (חושן ההדבקה יכולה להיות טובה בעיקר לשיפור המראה. אתרוגים השייכים לכמה פרדסנים .במהלך המיון
משפט סימן רכח סעיף יב) נפסק לגבי יין שהתערבו בו מים: איסור גניבת דעת והחובה לגלות שהעוקץ נשר נפסלים לשיווק אתרוגים שנחבלו ונוצר בהם פגם ניכר
‘לא ימכרנו לתגר אף על פי שמודיעו ,שמא ירמה בו במראה ,או שעוקצם נשר .עד עתה נמכרו אתרוגים
אחרים’ .כלומר ,הידיעה של הסוחר הקונה אינה מתירה
והודבק אלו למפעל לייצור סבונים במחיר של ארבעה שקלים
למוכר הראשון לספק לו מוצר שהוא עומד להציג הרמב”ם (הלכות מכירה פרק יח הלכה א) פסק שאסור לקילוגרם.
לאחרים באופן מטעה. לרמות בני אדם במקח וממכר או לגנוב את דעתם ,ואם
המוכר יודע שיש בממכרו מום עליו להודיעו ללוקח. לאחרונה הצליח עזרא לזהות כבר בשעת המיון
בנידון שלפנינו הדברים חמורים אף יותר ,שהרי אין הרמב”ם מוסיף (שם הלכה ב) שאסור לבצע פעולת אתרוגים שעוקצם נשר .כשסיפר על כך לדניאל חברו,
מדובר בחשש רחוק בלבד .דניאל הודיע לעזרא במפורש ‘פרכוס’ ,כלומר לייפות חפץ באופן היוצר אצל הקונה הציע דניאל לקנות ממנו אתרוגים אלו במחיר של
כי בכוונתו להדביק את העוקץ ולמכור את האתרוג בלי ארבעה שקלים ליחידה .דניאל הסביר כי מאחר שבשנת
רושם מוטעה על מצבו האמיתי .כך נפסק גם בשולחן
לספר לקונים על ההדבקה .לפיכך אסור לעזרא למסור תשפ”ז יחול היום הראשון של סוכות בשבת ,ואין נוטלים
ערוך (חושן משפט סימן רכח סעיפים ו ,ט) ,שאסור לצבוע
לו את האתרוגים לשם תוכנית זו .ניתן למוכרם רק בו את ארבעת המינים ,ובשאר הימים דין ‘חסר’ אינו
כלים ישנים כדי שייראו כחדשים ,או לבצע פעולות
במסגרת שבה הגילוי לקונה הסופי מובטח בפועל ,כגון פוסל בהם .לפיכך בכוונתו להדביק את העוקצים שנשרו
אחרות המסתירות את מצב המוצר ומעלות את ערכו
מכירה ישירה עם הודעה מפורשת ,או אריזה ותעודה במקומם ,ולמכור את האתרוגים במחיר של עשרים
בעיני הקונה.
הצמודות לכל אתרוג ומגלות בבירור את מצבו. וחמישה שקלים ליחידה ,תחת הכותרת ‘כשר לברכה’,
במעשה שלפנינו ,העוקץ המודבק נועד לגרום לקונה בלי לציין שהעוקץ נשר והודבק.
למי שייכים האתרוגים והרווחים לחשוב שלפניו אתרוג שעוקצו הטבעי לא נשר .אף
השאלה אם עזרא רשאי ליהנות מן הרווח תלויה האם מותר לדניאל להדביק את העוקץ ולמכור אותם
שהכיתוב 'כשר לברכה' עשוי להיות נכון מבחינת קיום בלי לגלות זאת לקונים ,והאם עזרא רשאי למכור לו את
בהסכם שבינו לבין הפרדסנים ובמנהג המקובל ביניהם. המצוה בארץ ישראל בשנה זו ,אין זו הודעה מספקת על
אם הוסכם במפורש שכל האתרוגים שנפסלו במיון האתרוגים?
מצבו של האתרוג .קונה עשוי להקפיד על אתרוג שלא
עוברים לבעלות בית האריזה ,או שזהו מנהג קבוע וברור נעשה בו תיקון מלאכותי ,לראות בעוקץ הטבעי הידור, תשובה:
שעל דעתו מסרו הפרדסנים את פירותיהם ,האתרוגים או להסכים לשלם מחיר אחר אילו ידע את העובדות. אימתי אתרוג שניטל עוקצו פסול
שייכים לעזרא והוא רשאי למוכרם בדרך מותרת. אמירת אמת חלקית ,תוך יצירת מראה המטעה בנקודה בשולחן ערוך (סימן תרמח סעיף ח) פסק כי אם ניטל
אולם אם עזרא הוא רק אורז ,שומר או שליח למכירת מהותית ,אינה מסלקת את איסור גניבת הדעת. העץ שבו האתרוג תלוי באילן ,ונשארה במקומו גומא,
הפסולת ,האתרוגים נותרים בבעלות הפרדסנים .והנה, לפיכך מותר למכור אתרוג כזה רק לאחר גילוי ברור האתרוג פסול .הרמ”א הוסיף שאם נותר מעט מן העץ,
בשולחן ערוך (חושן משפט סימן קפה סעיף א) נפסק ומפורש ,קודם גמר המקח ,כגון' :העוקץ נשר והודבק באופן שכל רוחב הגומא עדיין מכוסה ,האתרוג כשר.
שסרסור הוא שלוחו של בעל הבית ,ולכן אם מכר את לצורך המראה בלבד .האתרוג כשר לברכה בשאר ימי לפי זה יש לבדוק כל אתרוג לגופו ,ואין לסווג את כולם
החפץ במחיר גבוה מן המחיר שסוכם ,כל התמורה החג בארץ ישראל בשנת תשפ"ז ,לאחר שנבדק ולא כפסולים רק מפני שהעוקץ הבולט אינו נראה.
שייכת לבעלים .עוד נפסק (שם סעיף ב) שאין השליח נמצא בו פגם נוסף' .אין להסתפק בכיתוב קטן ,בהודעה בשולחן ערוך וברמ”א (סימן תרמט סעיף ה) מבואר
רשאי לקנות לעצמו את החפץ שנמסר לו למכירה, כללית שהאתרוג 'אינו מהודר' ,או בהנחה שהמחיר שניטל עוקצו נחשב פסול של ‘חסר’ ,ולכן הוא כשר
אפילו במחיר שבו הוסמך למוכרו ,אלא לאחר שהבעלים הנמוך מלמד מעצמו על התיקון. מיום הראשון ואילך .הטעם הוא כמבואר במשנה ברורה
הסכימו למכירה אליו. (שם ס”ק לה) ,שמחוץ למקדש חיוב ארבעת המינים מן
ממילא אין די בטענה שהפרדסנים אינם מעוניינים
אתרוגים המשווקים לחו”ל התורה נוהג רק ביום הראשון ,ואילו בשאר הימים עיקר
'להתעסק בכמויות קטנות' .כל עוד לא ויתרו בפירוש מלבד איסור גניבת דעת ,גם אין לשווק אתרוג כזה החיוב הוא מדרבנן ,ובפסול חסר לא החמירו.
על האתרוגים או מכרו אותם לעזרא ,אי אפשר להפקיע לחוץ לארץ תחת הכותרת הכללית ‘כשר לברכה’ .זאת
מאחר שלפי פסק השולחן ערוך (סימן תרמט שם) ,בני עוד נפסק בשולחן ערוך (סימן תרנח סעיף ב) שבזמן
את בעלותם מכוח השערה בלבד .עזרא רשאי להציע הזה אין נוטלים לולב בשבת ,אפילו כאשר שבת היא
להם לקנות את האתרוגים במחיר מוסכם ,או לקבל מהם חוץ לארץ נוטלים ביום טוב שני אתרוג שפסול ליום
הראשון ,אך אינם מברכים עליו .ורק מן היום השלישי היום הראשון של החג .מעתה בשנת תשפ”ז שחל ט”ו
רשות למוכרם תמורת שכר טיפול ,אך אינו רשאי ליטול בתשרי בשבת ,אין נטילת לולב מן התורה ,ואילו בשאר
לעצמו את מלוא הרווח אם הפירות עדיין שלהם. של החג ניתן לברך עליו כדין שאר הימים .לפיכך כיתוב
ימי החג בניטל עוקצו כשר לברכה.
שאינו מגביל את ההכשר לארץ ישראל ולשנת תשפ”ז
להלכה: דין זה הוא דוקא באתרוג שאין בו פסול של ‘הדר’.
עלול להיות לא נכון עבור חלק מן הקונים ולהכשילם
א .אתרוג שכל פגמו הוא שניטל עוקצו ונשארה שלא יקיימו את המצווה כתיקונה. פסולים שמקורם בחזזית ,יובש ,נימור או כל פגיעה
גומה ,כשר לברכה בארץ ישראל בשאר ימי אחרת ב’הדר’ תלויים במחלוקת המחבר והרמ”א לגבי
חג הסוכות .בשנת תשפ”ז ,שהיום הראשון חל האם הדבר נחשב גם למקח טעות שאר ימי החג ,שהמחבר סתם כלשון הרמב”ם (סימן
בשבת ,ניתן לברך עליו בארץ ישראל מן היום בשולחן ערוך (חושן משפט סימן רלב סעיפים ג ,ו ,ז) תרמט סעיף ה) שכל הפסולים כשרים בשאר הימים ,אך
השני של החג ,בתנאי שאין בו פגם נוסף. נפסק שמקח שנמצא בו מום שהקונה לא ידע עליו הרמ”א (שם) כתב לחלק בין פסולים מחמת חסר שהם
ב .בשאר ימי החג ,הדבקת העוקץ אינה נצרכת ניתן לביטול ,והגדרת ‘מום’ נקבעת לפי מנהג הסוחרים כשרים ,ובין מחמת שאינם הדר שהם פסולים .אך גם
להכשרת האתרוג ,ולדעת רוב הפוסקים אינה והקונים באותו מקום ובאותו ענף מסחר .עוד נפסק לדעת הרמב”ם והשולחן ערוך ,אתרוג מורכב ,אתרוג
מחזירה אותו למצב של אתרוג שעוקצו מחובר שהתנאה כללית שהקונה לא יוכל לחזור מחמת מומים אסור שאינו ראוי לאכילה ,או אתרוג שחסר מן השיעור
בו בדרך גידולו. אינה מועילה ,אלא אם המום המסוים פורש והקונה הראוי ,פסולים גם בשאר הימים (שם).
מחל עליו בידיעה.
ג .אסור למכור את האתרוג בלי לגלות שהעוקץ האם הדבקת העוקץ מחזירה את האתרוג
משום כך ,אם בשוק האתרוגים מקובל שאתרוג
נשר והודבק .הכיתוב ‘כשר לברכה’ לבדו אינו
שעוקצו הודבק נמכר במחיר נמוך יותר ,או שקונים
לכשרותו
גילוי מספיק ,משום שהוא משאיר את הקונה בשו”ת בית יעקב (סימן קמב) חידש שאם העוקץ
ברושם מוטעה ביחס למצבו הטבעי ולערכו של רגילים אינם מסכימים לקבלו כשהדבר נודע להם,
הסתרת ההדבקה עלולה להיחשב גם למקח טעות. שניטל נמצא לפנינו ,וחיברו לאתרוג באמצעות מחט
האתרוג. באופן שאין החיבור ניכר ,יש לראות את האתרוג כשלם.
במקרה כזה הקונה רשאי לדרוש את ביטול המקח ,אף
ד .אתרוג הכשר רק לשאר ימי החג הגם שמותר אולם בשו”ת שבות יעקב (חלק א סימן לה) חלק עליו,
שהאתרוג היה ראוי בדיעבד לקיום המצוה .גם כאשר
ליטול אותו ביום טוב שני של גלויות אך אין לברך וכתב שחיבור שנעשה באמצעות דבק ,מחט או קיסם
מנהג השוק אינו ברור דיו כדי להכריע בוודאות בדיני
עליו ,לפיכך כיון ש’חסר’ כשר רק בשאר ימי החג, אינו מחזיר את האתרוג למצב של ‘לקיחה תמה’ ,מפני
בני חוץ לארץ אינם יכולים לקנות אתרוג זה ליום ביטול המקח ,איסור גניבת הדעת עומד בעינו.
שרק חיבורו הטבעי של העוקץ לאתרוג נחשב חיבור.
שני של גלויות ,ואין להטעותם. עצם הפער בין מחיר הקנייה ,ארבעה שקלים ,למחיר גם האליה רבה ואחרונים נוספים דחו את חידושו של
ה .עזרא אינו רשאי למכור את האתרוגים לדניאל המכירה ,עשרים וחמישה שקלים ,אינו מוכיח כשלעצמו הבית יעקב.
לאחר שנודע לו שדניאל מתכוון להטעות בהם שיש כאן אונאה .סוחר רשאי להרוויח עבור מיון ,בדיקה,
סברת השבות יעקב מוכחת מדברי התוספתא (עוקצין
את הקונים ,אף שדניאל עצמו יודע היטב טיפול ,אריזה ושיווק .אולם המחיר צריך להיקבע לפי פרק א הלכה ד) ,שבה נאמר על אתרוג שנפרץ וחובר
שהעוקצים הודבקו. שוויו של אתרוג שעוקצו נשר והודבק ,לאחר שהדבר באמצעות כוש או קיסם כי אין זה חיבור ,משום ש’אין
נמסר לקונה ,ולא לפי שוויו של אתרוג שנראה כאילו חיבורי אדם חיבור’ .אמנם דברי התוספתא נאמרו
ו .אם האתרוגים שייכים לפרדסנים ,הרווח שייך עוקצו הטבעי קיים .דיני אונאה נקבעים לפי שוויו
להם ,אלא אם ימכרו אותם לעזרא או יוותרו בעיקרם בדיני טומאה ,אולם השבות יעקב למד מכך
האמיתי של המוצר בשוק ,ולא לפי עלותו למוכר בלבד שחיבור מלאכותי אינו הופך את האתרוג לשלם לעניין
עליהם בהסכמה מפורשת .רק אם לפי ההסכם (שולחן ערוך ,חושן משפט סימן רכז סעיפים א עד ד).
או המנהג אתרוגים שנפסלו במיון עוברים מצוות ארבעת המינים.
לבעלות בית האריזה ,רשאי עזרא ליהנות מן האם מנהל בית האריזה רשאי למכור את לפיכך וודאי אין להציג את ההדבקה כפעולה
הרווח ,ובלבד שהמכירה לציבור תיעשה בגילוי האתרוגים המכשירה את האתרוג .בארץ ישראל בשנת תשפ"ז
מלא וללא הטעיה. גם אם עזרא מודיע לדניאל במפורש שהעוקצים האתרוג כשר בשאר הימים מפני שפסול 'חסר' אינו
לתגובות: לשאלות בהלכה:
9917936@gmail.com 02-803-9999שלוחה rav@abiryaakov.com | 8 יב
מכתלי בית ההוראה
תשובה ממורינו הרב שליט”א
השריית קצות ההדסים בבקבוקוני מים
מאכל שהשליקה נחשב כשינוי בה מה שלא מצאנו בעצים, בשו"ת אפרקסתא דעניא (ח"ב או"ח סימן צט) כתב בשם לקראת חג הסוכות רכש ר' אליעזר הדסים נאים
וכמו שהקשו האחרונים על דברי החתם סופר ,וכבר נתבאר שו"ת שאילת שלום (תניינא סי' רלב) שהפסול של הדס ומשולשים ,שאורכם שלושה טפחים בדיוק .כדי לשמור
כי מה שיישבו בדברי החתם סופר קשה בסברא .ועוד קשה וערבה שנכבשו ,לפי שהעלים נופלים ואפילו הם מחוברים על רעננותם הכניס את קצותיהם לבקבוקוני מים קטנים,
מנין למד הרמב"ן לפסול הדס וערבה בכבוש ,ולא מצאנו הם עתידים ליפול ,ולכן בלולב שההשריה אינה מפילה המוצמדים לאגודת הלולב .כשני סנטימטרים מתחתית
זה בשום מקום בגמרא. את העלים אין פסול .וכתב על דבריו שאם הפסול משום כל הדס שקועים במים ברציפות .אחד מחבריו העיר לו
וכמה מהפוסקים כתבו (ביכורי יעקב סוף סי' תרמז ,שדי חמד שהעלים נופלים ,הרי מה יועיל העצה של החתם סופר שבשו"ת חתם סופר (יו"ד סימן פא) נזכר מנהג להוציא את
אסיפת דינים מערכת ד"מ כלל כ אות ב ,דעת תורה סימן תרמח סעיף שיוציא את המינים לשעה קלה וישוב ויחזיר לצלוחיות הלולב ומיניו מן המים בשבת באמצעות גוי ,כדי שלא ישהו
טו ,עמק ברכה לולב סי' יז בשם החזו"א ,הגר"ע יוסף הו"ד בילקוט ההשריה .וסוף דבריו כתב שכל דברי הרמב"ן לפסול בכבוש בהם מעת לעת וייפסלו משום 'כבוש כמבושל' .לדבריו,
יוסף מועדים הערות דיני לולב סק"ג) שיש לתקן הגירסא ברמב"ן או בשלוק היינו באופן שזה משנה את ההדס והערבה ,ולא בהדסים שאורכם מצומצם יש לחשוש במיוחד ,שכן אם
ובמקום שההדס והערבה פסולים יש לגרוס כשרים ,ולפי כאשר הדבר רק מחזק את עמידותם. שני הסנטימטרים התחתונים ייחשבו כבושים ,לא יישאר
זה דברי החתם סופר הם שלא כדברי הרמב"ן. ולפי האמור ,נראה כי לכתחילה יש להימנע מהשריית בהם שיעור כשר.
אמנם דברי הרמב"ן עומדים היום לפנינו בספרו השגות הלולב ,ההדס והערבה במים במשך מעת לעת ,ולחוש האם אכן יש להימנע משימוש בבקבוקונים אלו? האם
הרמב"ן על הלכות לולב להראב"ד ,ושם כתב (מאות ס' לדעת החתם סופר ,אך בדיעבד הם כשרים. הוצאת ההדסים מהם בשעת הנטילה בכל בוקר מספיקה,
והלאה) שיש להשוות את הפסולים של שלושת המינים שהם כשהקצה בלבד שקוע במים גם כשביום אחד מתפללים מוקדם וביום שלאחריו מאוחר
של עצים הלולב הערבה וההדס ,אבל לא לכל הדברים ,כי יותר? ובעיקר ,האם הוצאה קצרה מן המים מפסיקה את
בנידון שלפנינו יש צד נוסף להקל ,שהרי רוב ההדס הכבישה ,או שזמני ההשריה שלפניה ושלאחריה מצטרפים?
יש פסולים שהם מיוחדים רק לאחד מהם וכמו הפסולים נמצא מחוץ למים .בדיני איסור והיתר הביא הרמ"א (יו"ד
שנאמרו לגבי שדרה בלולב ,שאין מציאות זו בהדס והערבה סימן קה סעיף א) מחלוקת אם הכבישה משפיעה גם על תשובה:
שהם ענף ולא שדרה ,אך מהפסולים שנאמרו באתרוג שהם החלק שמחוץ למשקה .הש"ך (שם סק"א) מצדד להקל בחלק פסול כבוש בארבעת המינים
פרי אין ללמוד לשאר המינים .וכתב שאלו הם דברי הרב שמחוץ לכבישה. בשולחן ערוך (סימן תרמח סעיף טו) נפסק שאתרוג כבוש
נכונים וברורים הם ,ודברי הרב הם בקונטרס הלכות לולב ומצינו בכף החיים (סימן תרנד אות ז) שהביא בשם הכתב או מבושל פסול .המשנה ברורה (שם סקנ"ד) מבאר שאין דין
להראב"ד (שם) ,שם כתב אופני הפסולים שנאמרו באתרוג סופר (שם) ,שבארבעה מינים החלק שמחוץ למים אינו זה מוגבל לכבישה בחומץ ,אלא גם השריה במים במשך
ולא בשאר כל המינים. נפסל משום כבוש ,ואם יש בו שיעור יוצאים בו .וז"ל הכתב מעת לעת נחשבת כבישה .יסוד שיעור זה מבואר בשולחן
ובעניין זה כתב הרמב"ן' :אלא שיש לי להוסיף ולהוציא סופר' :אבל אין לו דין כבוש כמבושל מה שחוץ למים, ערוך (יו"ד סימן קה סעיף א) ,שהשריה בצונן במשך מעת לעת
מן הכלל הזה הכבוש והשלוק ,שהדברים מראין בהדס עד דנימא דמפיק טעמו או שנשתנה הדבר מכמות שהוא נידונית ככבוש כמבושל.
וערבה שכבשן או שלקן לרפואה או לענין אחר שהן פסולין, מתולדתו' .ולפי זה ,כשההדסים ארוכים ונשאר שיעור מלא והנה לעניין הדסים וערבות נחלקו הפוסקים .הרמב"ן
לא הכשירו בהן אלא כמושין אבל מבושלין לא' .וכוונתו מחוץ למים ,יש להקל גם לפי שיטת המחמירים בכבוש. (הובאו דבריו בבית יוסף ריש סימן תרמה) כתב שיש לפסול
ברורה שאפילו שפסולים שנאמרו באתרוג לא נאמרו בשאר ואולם כשההדס מצומצם בשיעור המעכב ,וחלק משיעור הדסים וערבות שנכבשו או נשלכו לבישול לצורך רפואה
המינים ,הרי הדברים מראים שראוי לפסול הדס וערבה זה נמצא במים ,שוב יש לחשוש להמחמירים .ולכן בנידון או צורך אחר .אלא שיש לדון אם דבריו נאמרו גם בהשריה
שכבשן או שלקן לרפואה ,ואין זה דומה לכמושים שהתירו, דידן לכתחילה נכון למנוע גם מקצהו השריה רצופה של רגילה במים לשמירת הרעננות ,או בכבישה המשנה את
כי כמוש הוא אותו דבר רק שיבש ,אבל כבוש ושלוק הם מעת לעת. הענפים.
שינוי במין ההדס והערבה ,ומה שכתב שלוק שהוא לשון והנה בביאור הלכה (סימן תרמח סעיף טו ד"ה נפל) כתב החתם סופר (יו"ד סימן פא ,בסוף התשובה) חשש למעשה
בישול מרובה ,וכן ממה שהזכיר לרפואה ,ניכר שכוונתו לעניין אתרוג ,שמסתבר ששיעור הפסול בכבוש ובמבושל גם להשריה במים .בתוך הדין בהפסקת כבישה הוא מעיד
לשינוי ממש ולא לשהייה של כ"ד שעות במים רגילים .שוב הוא ברובו .הרי שכבישת חלק מועט אינה פוסלת את כל שנהגו להוציא בשבת את הלולב ומיניו מן המים באמצעות
מצאתי שכן מפורש במאירי בספרו מגן אבות (ענין כא אות גוי ,כדי שלא ייעשו כבושים וייפסלו .בנו ,בשו"ת כתב
האתרוג .אך יתכן שיש לחלק בין אתרוג ללולב והדסים,
קסח) ,וזה לשונו' :ובפסולי האתרוג שאינם נוהגים בלולב, שהחשש הוא שבכבוש משתנה המין של הלולב וההדס, סופר (או"ח סימן קכב) ,חיזק את דבריו .בביאור שיטתו הובא
הזכיר הרב (-הראב"ד) ניקב וחסר כל שהוא וחזזית ונקלף ואם מדובר בשיעור מצומצם של שלשה טפחים ,שוב אין שאין הפסול תלוי רק בקלקול המראה ,אלא גם בשינוי
לבן וכושי ומנומר ,ולא הזכיר בהם כבוש ושלוק ,שנראה בו שיעור. הנעשה במין על ידי בישול וכבישה .לכן העובדה שההדס
דעתו שבכולם פסול בכבישה ושליקה .ואף הרב המגיה עדיין נראה נאה אינה מסלקת את החשש לשיטה זו.
(-הרמב"ן) כתבה כן בהדיא' .ומדבריו נראה שגם לולב נפסל וכן הורה הגרי"ש אלישיב (שיעורים ברכות לח' ):שנכון
הוא מנהג העולם להכשיר במחזיק את קצה העץ במים אף אמנם הגרי"ש אלישיב (שיעורים ברכות לח ):כתב שהדברים
בכבוש ושלוק ,אמנם הרמב"ן לא הזכירם ,ונראה שהדבר מחודשים ,שלא מסתבר שע"י הכיבוש יחשב למין אחר
תלוי במשך ואופן הכבישה והשליקה ,והדס וערבה שהם למעלה מכ"ד שעות .והמניחם בתוך מגבת רטובה ,אף אם
הוא טופח ע"מ להטפיח אין בזה חשש כבוש ,אפילו אם שאינו מן הד' מינים.
יותר רגישים לשליקה או כבישה הזכיר הרמב"ן והוא הדין דעת המקילים בהשריית הדסים במים
בלולב באופן שיעשה שינוי של ממש בו. שראם בשלמותם שם'.
שיעור ההפסקה מאידך ,הפתחי תשובה (יו"ד סימן פז ס"ק יט) תמה על
אם כנים הדברים ,הרי מבוארת דעת הראב"ד הרמב"ן חומרא זו ,מאחר שפסול כבוש מפורש באתרוג ,שהוא דבר
והמאירי ,שיש פסול של כבוש ושלוק גם בשאר כל המינים, בעיקר הצעת השואל להוציא את ההדסים לרגע ,יש
מאכל ,ולא בשאר המינים .גם הבכורי יעקב (סימן תרמז סק"י)
אלא שאין הדבר תלוי בכ"ד שעות רצופות כמו שמצאנו לדייק בלשון החתם סופר .שלא כתב להוציאם לרגע בלבד,
כתב שלא ראה שנזהרים מלהשרות הדסים וערבות מעת
ביורה דעה ,אלא במציאות הדברים שיראה שנעשה שינוי אלא כתב' :יסירנו משם סוף כל יום כמו שעה' ,ובהמשך:
לעת .וכ"כ בדעת תורה (סימן תרמח סעיף טו) שאין העולם
מהותי בהדס והערבה .ולכן כאשר משרה במים בלבד 'ואין מצטרף זמן הכבישה'.
נזהרים בזה.
אפילו ליותר מכ"ד שעות אם אין הדבר משנה את ההדס נמצא שמדבריו מוכח שהשריות נפרדות אינן מצטרפות וכ"כ בשו"ת מנחת אלעזר (ח"ב סי' סט) 'ליישב מנהג
מטבעו הרגיל אין לאסור. כאשר מפסיקים ביניהן באופן שהציע .ומצינו מקור הצדיקים שלא שמענו מעולם לדקדק בזה ליטול הלולב מן
להלכה: להפסקה קצרה בהגהות רבי עקיבא איגר (יו"ד סימן קה
המים בתוך המעת לעת כגון בשבת' .לפרש בדברי הרמב"ן
נחלקו הפוסקים אם יש איסור כבוש במים בהדס סעיף א) שהביא בשם שו"ת מעיל צדקה (סימן לה) ,בלשון שכתב הכבוש ושלוק שבהדס וערבה שכבשן או שלקן
וערבה ,וכמה מהם כתבו שלא שמענו שהחמירו של מנהג להקל ,שהוצאה לזמן מועט בתוך המעת לעת לרפואה' ,דהך לרפואה קאי על שכבשן או שלקן דכשכבשן
בדבר ,אך בחתם סופר מבואר שנהגו להחמיר ובכתב מפסיקה את הכבישה ,אפילו כשמחזירים את החתיכה לרפואה אז אינו דרך לכבושו במים מעת לעת דבזה עדיין
סופר העמיד דבריו לדינא .אמנם גם לדבריהם אין לאותם המים .לדבריו ,נדרשת השריה של מעת לעת בפעם לא נעשה ממנו שום דבר פעולה לרפואה ,כאשר עינינו
מניעה מצד חשש כבוש להשתמש בבקבוקונים אחת בלי הפסק. רואין שעומדין ההדסים במים ז' ימים עם הלולב והמה לא
כאשר נשאר מחוץ למים שיעור מלא וכשר של ביאור דברי הרמב"ן נשתנו מהדסים בגידולן ומראיתן אלא ודאי שלרפואה היינו
ההדס .כשההדס מצומצם בשיעור המעכב ,נכון והנה לעיל הבאנו את דברי הרמב"ן שהובאו בבית יוסף שכבשן או בחומץ'.
לכתחילה למנוע השריה רצופה של מעת לעת. (ריש סימן תרמה) ,בהם מפורש לכאורה כמו שכתב החתם וכעין זה כתב גם בשו"ת שמחת כהן (או"ח סי' קעז)
בדיעבד אין לפסול את ההדסים ,שכן עצם פסול סופר שיש איסור כבוש בהדס וערבה ,וזה לשון הרמב"ן 'הרמב"ן דייק וכתב שכבשן או שלקן לרפואה ,ואמאי לא
הכבישה במים בשאר המינים שנוי במחלוקת. שם' :שיש להוציא מן הכלל הזה הכבוש והשלוק ,שבהדס כתב סתם שכבשן ,והסיבה ידועה דרגילים לכובשן שלא
הוצאת ההדסים מן המים לפני השלמת הזמן מועילה וערבה שכבשן או שלקן לרפואה פסולים ,וכן בפיסולי יכמשו ,וע"כ דדוקא בכבשם במיני סמים חריפים לרפואה
להפסקת הכבישה .בחתם סופר הוזכרה הפסקה של לולב יש שלא נאמרו באתרוג כגון אתרוג כפוף ועקום דעל ידי זה משתנה מראיתם ולא הוו הדר מה שאין כן
כשעה ,ובהגהות רבי עקיבא איגר הובא להקל גם דומה למגל' .ומשמע שדבריו הם לבאר שאף שפסולים בכבשם במים שלא יכמשו אדרבא ע"י המים מתחזק הדרם'.
בהפסקה של זמן מועט .יש לחשב עשרים וארבע רבים שווים בכל המינים יש גם פסולים שהם מיוחדים וכן מוכח גם במשנה ברורה (סימן תרמו סק"כ) שלעניין
שעות רצופות בפועל. לאחדים מהם. הדס שספק אם התייבש ,הביא בשם תמים דעים שאפשר
אמנם מדברי הראשונים עולה שאמנם יש פסול אלא שדברי הרמב"ן שאיסור כבוש ושלוק מיוחדים לבדקו באמצעות השריה במים במשך יום או יומיים,
כבוש ושלוק בהדס וערבה ,אלא שאין הפסול תלוי להדס וערבה ,צריכים תלמוד .הרי השו"ע (סימן תרמח סעיף ולראות אם חוזר למצבו הקודם .וממה שלא הזכיר חשש
בדין כ"ד שעות ,רק הדבר תלוי אם השתנה מראיתו טו) פסק ע"פ הראשונים שיש איסור כבוש ושלוק באתרוג, כבישה ,נראה שסבר שאין השריה כזו פוסלת את ההדס.
של ההדס אחרי השהייה במים ,ואם השתנה הוא וקשה לומר שהרמב"ן חלק להתיר באתרוג ולפסול בהדס אולם אין בכך הכרח ,שהרי אפשר לבדוק גם כאשר
פסול. וערבה ,ובפרט שאתרוג הוא דבר מאכל שמצאנו בדבר ההשריה נעשית בהפסקות.
לתגובות: לשאלות בהלכה:
יג 9917936@gmail.com 02-803-9999שלוחה rav@abiryaakov.com | 8
ביני עמודי בגדרי מצות השמחה ברגל
מפיהם ומפי כתבם
הרה''ג יהודה אריה מרקסון הרה”ג משה מנדל
שני בחורים צעירים התעמקו בלימוד הגמרא בפרק ערבי פסחים ,שם דנה הגמרא (קט ).איך מקיימים נסיעה במונית בחול המועד
מצות שמחה בימים טובים ,והתעוררה להם השאלה :האם גם בימינו יש מצוה לשמוח בימים טובים ובחול
המועד ,או שהמצווה כצורתה נתקנה רק בזמן שבית המקדש קיים והקריבו קרבנות ,אבל בזמן הזה אין בזה כמידי שנה נוסע ברוך לבקר אצל הוריו בחול המועד אולם השנה
מצוה אלא רק תקנת חכמים ,אולי זכר למקדש? החליט שהוא נוסע רק במוניות הוא זכר היטב את הנסיעות בשנים עברו
תשובה :נחלקו הראשונים בדבר זה (ועי' שאגת אריה סי' סה וסח שהאריך בזה) ,האם יש מצוה מן התורה בתחבורה הציבורית ,ואת העצבים שהם גררו אצלו ושינן לעצמו שכמו
לשמוח ברגל גם בזמן הזה ,כשאין בית המקדש קיים ,ואי אפשר לקיים את השמחה כעיקר מצוותה -על שהידר ושפך כסף על 4מינים מהודרים ושאר צורכי החג בהרחבה כמו
ידי אכילת שלמי שמחה .הרמב"ם (יו"ט פ"ו הי"ז ,סה"מ מ"ע נד) סובר שגם בזמן הזה יש מצוה מן התורה, כן מהדר הוא במצות ושמחת בחגך משהגיע לבית הוריו ברר אצלו אביו
ואילו התוספות (מו"ק יד :ד"ה עשה) סוברים שבזה"ז אין מצוה מה"ת ,כי אין אכילת שלמים כשאין ביהמ"ק בעדינות האם הנהג היה גוי .למה גוי תהה ברוך? התקשרתי והזמנתי
וחיוב השמחה היא רק מדרבנן .למעשה כבר נפסקה ההלכה שהמצוה נוהגת מה"ת גם בזמן הזה (ראה דריווער מאנ"ש! חוששני אמר אביו שעברת על "לפני עור לא תתן
רמב"ם שם ,חינוך מצוה תפח). מכשול" ,הרי אסור לפועל לעשות מלאכה בשכר בחוה"מ?
וכיצד מקיימה ,כתב בשולחן ערוך (או"ח סי' תקכט ס"ב) :חייב אדם להיות שמח וטוב לב במועד ,הוא תשובה :לעניין נסיעה במונית בחוה"מ ,עצם הנסיעה ודאי מותרת אם
ואשתו ובניו וכל הנלוים אליו .כיצד משמחן ,הקטנים נותן להם קליות ואגוזים; והנשים קונה להם בגדים נוסע לצורך המועד [אבל שלא לצורך אסור] ,ואין לומר שיש בזה משום
ותכשיטין כפי ממונו; וחייב להאכיל לגר ,ליתום ולאלמנה עם שאר עניים .עכ"ל .ומבאר המשנ"ב (ביאור מעשה אומן אף שצריך מיומנות לדעת איך לנהוג ,כיון שאח"כ עושים את
הלכה שם ד"ה כיצד משמחן) :האנשים ,בזמן שבהמ"ק היה קיים היו אוכלין בשר השלמים לשמחה ,וכדכתיב זה כלאחר יד מותר ,כמו שמצינו לגבי כתיבה שאף שלוקח זמן ללמוד
'וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת' וגו' .ועכשיו שאין בהמ"ק קיים אין יוצאין ידי חובת שמחה אלא ביין, כתיבה זה לא נקרא מעשה אומן.
שנאמר 'ויין ישמח לבב אנוש' .אבל בשר אין חובה לאכול עכשיו ,כיון שאין לנו בשר שלמים ,ומ"מ מצוה השאלה היא איך מותר לנהג לקבל שכר עבור עבודתו ,הרי קיי"ל
יש גם באכילת בשר כיון שנאמר בו שמחה [כן מתבאר מדברי הב"ח וש"א] .עכ"ל. שאסור לפועל להשכיר עצמו לעשות מלאכה אא"כ אין לו מה לאכול ואם
והקשה אבי מורי שליט"א ,מדוע לאנשים המצוה מתקיימת דווקא בשתיית יין (ויש אומרים שגם באכילת כן כשאדם מזמין נסיעה בחוה"מ ומגיע נהג שומר תורה ומצוות וכמעט
בשר) .ואילו לנשים בראוי להן כרצונן ,הן בבגדים והן בכלים נאים ,ויש שפסקו (שבה"ל ח"י סי' פ ,חוט שני הל' בכל המקרים הוא לא בכלל אין לו מה לאכל ,הוא עובר על לפני עור לא
יו"ט שם) שאף בקניית רהיט או שאר דברים לצרכי הבית -הגורם להן שמחה ,מקיימות בזה מצות השמחה תתן מכשול ואף אם האיסור דרבנן י"א שעובר על לפני עור מדאוריתא.
ברגל .וציין כמה נקודות בגדרי המצוה וטעמה ,שמתוך כך יבואר הענין בס"ד. והנה נראה לומר שיש שלושה צדדים להתיר:
א .בכמה ספרים הובא בשם הגאון מוילנא זצ"ל שנשאל מה מצוה שהכי קשה לקיימה? והשיב שמצות א .י"א שמותר לשכור פועלים לצורכי רבים ,ואף שעיקר הפירוש של
שמחת יום טוב ,היא הקשה ביותר ,כי צריך להיות כל רגע במצב של שמחה ,ופשיטא שזה קשה מאד. צורכי רבים הכוונה צורך של הרבים כגון תקון שווקים ומרחצאות שזהו
והעיר אאמו"ר שליט"א :כמדומה ששמועה זו לא נאמרה על ידי הגאון מוילנא ,שבספרי תלמידיו וחכמי של רבים ,אך כתבו הפוסקים שגם דבר שזה צורך של הרבה יחידים ואם
דורו לא הוזכר דבר כזה .וכנראה זה נשתרבב משמועה אחרת שהובא בהקדמת תלמידו הגר"ח מוואלוזין הדבר לא יהיה רבים יסבלו ,יש להתיר וא"כ תחבורה ציבורית וכן מוניות,
זצ"ל לספרא דצניעותא שכתב עליו בזה"ל :ומאשר היו יודעים זה דרכו בקדש מעולם ,הפלגת שמחתו אם הם לא יעבדו יהיה צער לרבים ,ע"כ מותר להם לעבוד בשכר ,ולפי"ז
וחדות ה' מעוזו ,אשר היה שש ושמח ביו"ט כמצוה עלינו בתורתו ית"ש אשר היה להפליא ,עכ"ל .אכן אדם פרטי שאינו עובד כ"דריווער" ולוקח אנשים ברכבו ורוצה לקחת מכל
הגאון רבי משה שטרנבוך שליט"א ,מוסר כעין זה בשם רבו הגרי"ז מבריסק זצ"ל ,שאמר' :המצות עשה אחד כסף או אדם שנוסע ממילא לעיר אחרת ורוצה לגבות תשלום סמלי
הכי קשה בשבילי בסוכות ,היא מצות שמחה בכל רגע'( .תשובות והנהגות ח"ה סי' קנב). מכל אחד אין לו היתר זה (אמנם יש היתר של הלואה וכדלקמן).
ב .זמן החיוב :בגמרא (סוכה מח .וברש"י שם ,פסחים קט .ותוס' שם) איתא ,שמצות שמחה נוהגת ביום ובלילה, ב .יש היתר של הריטב”א (הביאו בביאור הלכה סימן תקמא ד”ה אלא) שכתב
והנה יש להסתפק בזמן שבית המקדש קיים ,שהמצוה היתה לאכול בשר שלמים ,וכן בזמן הזה שמצוה שכל מה שאסרנו בשכר זה דוקא שאפשר לבעל הבית לעשות אותה
לשתות יין (כמ"ש בשו"ע) ,האם חייב גם ביום וגם בלילה ,או שבאחד מהם די. מלאכה ע”י אחרים דהיינו או עכו”ם בשכר או ישראל בחנם אבל אם
החזון איש (או"ח סי' קכד) ,מסתפק בזה ,אם יש חיוב אכילת שלמים ביום ובלילה ,או די באחד מהם. א”א לו להשיג אנשים אחרים אלא אלו והם רוצים דוקא בשכר מותר בין
אבל הצל"ח בחגיגה (ו ).כתב להדיא שצריך לאכול אחת ביום ואחת בלילה .ויש שפירשו בדעת החזון לדבר האבד או לצורך המועד ,ואע”פ שבביאור הלכה כתב ע”ז שחידש
איש ,שאולי רק לגבי אכילת שלמים בזמן שביהמ"ק היה קיים הסתפק ,כי אז המצוה היתה דווקא באכילת הריטב”א מדעתו ולא מצאתי כן בפוסק אחר ,אבל אח”כ (סימן תקמב ס”א
שלמים ,אבל בשתיית יין בודאי די ביום בלבד. סק”ב) כתב המשנ”ב יש מן הפוסקים שסוברים וכו’ שמותר לתן להם ,וא”כ
היו שנהגו לאכול סעודת בשר ויין ביום וגם בלילה ,לקיים מצות שמחה .אבל מנהג רוב העולם אינו נראה שאפשר לסמוך ע”ז .ופשוט מלשונו שאם התירו זה גם לבעה”ב וגם
כך .השפת אמת (בחידושיו לש"ס ,סוכה מח .עי"ש) כתב ,שנראה לו בביאור דברי חז"ל שמצות שמחה נוהגת לפועל ושוב אין כאן ‘’לפני עור’’.
בימים ובלילות ,שכוונתם היא שאפשר לקיימה גם בלילות ,ויוצא ידי חובתו .אבל לא נתכוונו לומר שחייב ג .יש עוד היתר של ‘הבלעה’ ,דהיינו שיכול לומר לו שנותן לו כסף
לעשות פעולה לשמחה גם ביום וגם בלילה. עבור הדלק ומבליע לו את הוצאות הנסיעה וכמו שמצאנו לענין ‘שכר
ג .הטעם שא"א לקיימה בזה"ז אלא בשתיית יין :יתכן לומר ,שבזמן בית המקדש ,על ידי אכילת בשר שבת’ ,ואף שמן הסברא לומר שלא יעזור הבלעה כי כאן הכסף לא נאסר
שלמים היה יורד שפע שמחה משמים כי אכילה קדושה זו הכניסה שמחה באוכליה לכל היום .אבל בזמן מטעם שכר חוה”מ אלא שיש איסור לשכור פועל לעצם הפעולה שעושה.
הזה שעיקר מצות השמחה ביין ,נראה מדברי הים של שלמה (ביצה פ"ב סי' ה) ,שעל ידי שישתה יין ישכח בכל אופן כתבו הפוסקים שיש לסמוך על ההבלעה ואף שכתבו שיש
מצערו וצרותיו ,ויוכל להיות בשמחה .זה לשון המהרש"ל (יש"ש שם) :אבל עכשיו ,שאין לנו שמחת שלמים, להתנות זאת בפירוש עם הנהג ,י”ל שלא צריך לומר בפירוש כמו שמצאנו
והמקדש חרב ,וערבה כל שמחה ,אין שמחה אלא ביין ,וזולתה אינו יוצא ידי חובה בשמחת י"ט ,ואדרבא, לגבי טבילה במקוה בשבת שכתב בשו”ת נודע ביהודה (אור”ח סוף סימן כו)
במה ישמח את עצמו ,אם לא שישתה ,וישכח רישו ,לשמוח ,ולבטוח בה' ,שיחזור אלינו ,ואף בימי גליותינו, דמותר לשלם לבעל המקוה שכר על הטבילה בשבת והוסיף דכן המנהג
בהיותינו בארץ אויבינו ,לא מאס ולא געל אותנו ,להפיר בריתו ,תורה ומצות מאתנו ,כי תמיד הוא ה' הפשוט וכתב שם שהטעם שמותר כי בעל המקוה רשאי לטול תשלום
אלהינו ,עכ"ל. עבור העצים שהסיק בהם את המקום .ולכאורה צ”ע ,כי ודאי התשלום
כלומר ,שבזמן הגלות אין לנו אפשרות לקיים מצוות שמחה כמו בזמן המקדש ,שכאשר היו אוכלים הוא על עצם הטבילה ומה אכפת לי שעולה לו גם העצים ושאר הוצאות,
שלמים זכו לשפע שמחה ממרום ,אלא רק על ידי פעולות להסחת הדעת מצערינו בגלות ,כגון שתיית אלא צ”ל שאם בעל המקוה יאמר מפורש שלוקח שכר עבור העצים יש
יין .אולם בודאי עיקר המצוה היא להיות שמחים במשך כל המועד .ולפי זה תתיישב התמיהה הנ"ל ,מה להתיר ,ממילא גם כשלא אמר כך מפורש יש להתיר [ראה בספר אורחות
טעם החילוק בין שמחת הנשים לשמחת האנשים .לאנשים אי אפשר לקיימה על ידי קניית חפץ המשמחו, שבת פרק 22הערה קמט].
או אכילת מאכל המשמחו ,כי לא די בכך שיהיה שמח לרגע אחד או זמן מה ,אלא צריך להיות 'בשמחה' העולה לדינא:
כל היום ,וכל המועד בכלל .ובזמן שבית המקדש היה קיים ,היו מקיימים המצוה -על ידי אכילת בשר נתבאר כי אף שאסור לעשות מלאכה ולהשכיר עצמו בחול המועד,
השלמים וכנ"ל שמביא שמחה לכל היום ,ובזמן הזה -על ידי שישתה יין וישכח צערו וטרדותיו ,וכמאחז"ל יש כמה צדדים להתיר דבר זה ,ולכתחילה הנוסע במונית בחוה”מ
(יומא עו ):זכה משמחו. יחשוב בדעתו שמשלם על הוצאות הדלק ושאר השכר הוא
אמנם ,זה ודאי שמצות שמחה במועד נוהגת בכל רגע (וכ' בספר יום טוב כהלכתו ,דאף אם מצוות המעשיות א"א ב’הבלעה’ שמותר.
לקיים בכל רגע ,חיוב שמחה בלב ודאי שייך כל היום ,וע"ע עמק ברכה בסוגיא דשמחת יו"ט שכתב להוכיח שיש שלוש דרגות
בשמחה ,ובמועדים מחוי4בים בכולן כולל הדרגה הג' שהיא שמחה של שירה .עי"ש ,מועדים וזמנים ח"ז סי' קיא ,חוט שני
הל' יו"ט סי' תקכט ,ופת"ש שם שהאריך בזה) .וראה דברי הגר"מ שטרנבוך (מועו"ז שם סי' קיב) :מה נענה אנן,
לזכות לקיים המ"ע כהלכתה ,ובכל שמחה ביום טוב יש לזכור 'נגילה ונשמחה בך' -שהשמחה
היא בו יתברך .ולהתעצב ולדאוג אסור בכל שהוא כל שבעה ,שמסיר בזה מצות שמחה
מעצמו ,וצריך ליזהר בזה מאד.
העולה לדינא:
א .נחלקו אם מצות השמחה ברגלים בזמן הזה היא מן התורה או מדרבנן ,ונפסק שהיא
מן התורה.
ב .המצוה לשמוח היא בימים ובלילות ,בכל זמן המועד.
ג .מחלוקת הפוסקים אם החיוב לאנשים הוא רק לשתות יין ,ויש הסוברים שגם
מצוה לאכול בשר .והחיוב הוא גם ביום וגם בלילה ,ויש שכתבו שדי באחד מהם.
ד .החיוב לשמוח בלב הוא הן ביום והן בלילה ,בכל רגע ורגע .ובכלל חיוב
השמחה ,שאסור להצטער ,לדאוג ולהיות בעצבות כל שבעת ימי הרגל .ובכלל זה
שלא לקרוא ולדבר על אירועים המביאים לידי צער.
לשליחת מאמרים ובירורים הלכתיים ,ניתן לשלוח למייל9917936@gmail.com : להצטרפות לקבלת העלון במיילnewsletter.mechubarim@gmail.com :
לתגובות: לשאלות בהלכה:
9917936@gmail.com 02-803-9999שלוחה rav@abiryaakov.com | 8 יד
