מחוברים - עוז והדר · Mechiburim - Oiz Vehudar — סוכות (2026-09-21)

מצורפים העלונים:
בס"ד
חמ„ו˙ ‚נוזו˙ ופנינים י˜רים מע˘י „ˆ‰י˜ים
ופעול˙ם ‰ליכו˙י‰ם ב˜ו„˘ ורום מעל˙ם ˘ל
מרנן ˙למי„י ‰בע˘"ט זי"ע וממ˘יכי „רכם
אורות של אמונה
‡וˆר בלום וכלי מל‡ ברכ ‰מסו„ר וערוך מ˙וך
˘יחו˙ ‡‚‰ון רבי מנחם מנ„ל פומרנ˘ ıליט"‡
לדרך החיים
מלוקט מדברות
קדשו ותורתו של
האדמו"ר רבי דוד חי
אביחצירא שליט"א
עמ' י"ג עמ' י"א
בס"ד
ובחר˙ בחיים
בס"ד ,גיליון רצ"ח | פרשת יתרו | תשפ"ה
משיעורי
רבי מנחם מנדל ‚ליון ˘בועי במ˘נ˙ מרן ה‡ור החיים ה˜' זיע"‡
גליון ש”ז | סוכות
גיליון א'
בראשית תשפ"ו
ע úה˙ורה והמוע„ים
עמ'החייםי"ט
פומרנץ שליט"א
הפרדת רשויות – האדם ובעלי
)בראשית תשפ"ג(
˙ור˙ חיים
נו˘‡ ˙ורני מר˙˜
עמ' ט"ו
-שמיני עצרת |
תשפ”ז
ל‡ור „ברי ה‡ור החיים ˘ולחן ˘ב˙ עם ה‡ור החיים
האכילה קודם החטא ולאחריה ולאחר דור המבול
טרם מתן תורה נצטוו ישראל מפי
אותו ליל הסדר לא יישכח במהרה מבני המשפחה ,קטנים איך שרק תסתכלו על זה ,היה יחיאל מיכל חביב הקהל.
עלון
וגדולים גם יחד. ממרום גילו המופלג וזקנו שופע ההדר ,מקומו הקבוע אי
מוֹע
הגבורה )יט ,ה(” :וְ ַע ָתּה ִאם ָשׁ ַ
ולאשתו נתן הבורא יתברך את כל עשב זורע זרע
וכל פרי עץ .אולם לחית הארץ ולעוף השמים נתן
מובן ,כי לכאורה כאן במעשה בראשית מדברת
התורה על דרך פעולת גוף האדם והבהמה ,וכי
ויהי האדם לנפש חיה יתיוּשׁ ַמ ְר ֶתּם ֶאת ְבּ ִר ִ ִתּ ְשׁ ְמעוּ ְבּקֹלִ י ְ
יתם לִ י ְסגֻ לָּ ה ִמכָּ ל ָה ַע ִמּים כִּ י לִ י כָּ לוִ ְהיִ ֶ
עד סמוך לעלות השחר ישב סבא וסיפר ,בכה וקונן .על
הצרת צעדיהם ועל האקציות ההמוניות ,על השאגות
שם בכותל המזרח בבית הכנסת השכונתי וקורות חייו
שהותירו את חותמם בפניו משופעות הקמטים והתלמים,
רק את כל ירק עשב ,ולא את פרי העץ והזרעים. שניהם מקרה אחד להם עד שיאכלו מאכל אחד בריאת האדם ושלטונו בברואים ָה ָא ֶרץ“.
מקפיאות הדם והכלבים האימתניים ,על המגלבים שהכו ירד מיכל‘ה אל העם והואיל בטובו להעניק להם עצה
מוגדל
בבשר החי ועל הנסיעות הממושכות בתת-תנאים בקרונות ותושייה ,חיוך חם וגם כוס תה מפעם לפעם ,חלוט ביד
ואין מאכלם יחד כולם בשווה. ויהיו ניזונים בשווה? ’בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ‘. האור החיים מבאר את פשר הציווי הבקר. אוהבת וגדוש קוביות סוכר.
ברם ,לענין מה שכתב רש“י בדבר איסור אכילת אם כן ,לשון רש“י ’השוה להם הכתוב בהמות הזה ,וכותב” :וְ כַ ֲא ֶשׁר ָר ָצה ֵא-ל ֶעלְאיןיוֹןלך יפה מן ההתחלה -בריאת מעשה בראשית הוא נזכר ,בקול ,בפניו של השטן שחרץ את גורלם בהינף הגדרתו המדויקת שנויה היתה במחלוקתַ .זקן הקהל ,ניצול
בשר לאדם הראשון ,מודה הרמב“ן ,וכותב כי כך וחיות‘ צריך ביאור. דוּשּׁה וּב ָרה ,יְ סוֹד ַה ְקּ ָ
תּוֹרה זַ כָּ ה ָ
לָ ֵתת ַה ָ המשך בעמוד הבא בס“ד
הגליון השבועי מבית עוז והדר -אור לישרים
בששה ימים ,ולבסוף שבת קודש ,בה כלו מעשה יד וקבע מי לחיים ומי למוות .ביכּה מרות ,לראשונה מזה שואה ,סבא חביב או שכן אדיב ,כל אלה הינם רק חלק
היא דעת רבותינו ז“ל ,והוא פשוטו של מקרא. ובפרט יש להבין מה שכתב לאחר מכן ’ולא הרשה השמים והארץ וכל צבאם ,וישבות אלקים ביום רוּחנִ יּוֹתִ ,צוָּ ה לָ ֶהם
רוּחנִ יּוּת ָה ָוְ ַה ָטּ ֳה ָרה וְ ָ עשורים ,את גורלה של משפחתו הענפה וקהילתו הפורחת מאותו רצף ארוך של תארים שהוצמדו לו והפכו לחלק
עולה אם כן ,כי לדברי הרמב“ן לא קשה הקושיא לאדם ולאשתו להמית בריה ולאכול בשר‘ .לשון שׁוּבה ֲא ִפלּוּ ֵמ ֵח ְטא ַקל.
השביעי. ֶשׁיַּ ְחזְ רוּ ִבּ ְת ָ שעלו על המוקד ,חלקם מול עיניו .צירל וחווהל‘ה ,משה- מתדמיתו ,חלק ממסכת חייו.
וּכְ ָבר ָק ַדם לָ נוּ ַמ ֲא ָמ ָרם זַ “ל )קידושין
מרגליות יקרות ואבני מט,
הראשונה שהקשינו על דברי רש“י ,בדבר זו אינה מצויה ,כי מן התורה יודעים אנו על מרדכי ויידל ,אבא ואמא .החברים לשטיבל והשכנים ,הרבי
חושן,
ביום השישי לבריאה ,ברא הקדוש ברוך הוא את שרוליק נכדו ,אשר חש קרוב מספיק לסבא הגדול ,החליט
ב( ְבּ ִדין ַה ְמ ַק ֵדּשׁ ֶאת ָה ִא ָשּׁה ַעל וגבאי ,המלמד והבלן.
השוואת האדם והבהמה .אך עדיין שומה עלינו האסור והמותר ,ומדברי חז“ל למדנו על הכשר האדם .האדם הוא נזר הבריאה ,ונברא אחרון לעשות שימוש מועיל בכובע אותו חבש מיכל‘ה בחיק
נפלאיםעליהם פניו הוצפו דם כשנזכר במפקדפנינים
ְמנָ ת ֶשׁהוּא ַצ ִדּיק גָּ מוּר ,וְ נִ ְמ ָצא ָר ָשׁע,
צדיקיםיו ִק ִוסיפורי ֶשׁ ִקּ ָ
להבין את הלשון שנקט רש“י ,ש‘לא הרשה‘ לאדם והפסול ,אולם מהו ’לא הרשה‘? האם איסור גמור למעשה בראשית ,אחר כל בעלי החיים ,כדי הסדיסט שכפה המשפחה -כובע הסבא החביב.
ישׁינַ ן ֶשׁ ָמּא ידּוּשׁין ,כִּ י ַחיְ ִ ידּוּשׁ לרוץ ריצה חסרת תכלית על השלג ,ועטו ארשת סלידה
ולאשתו להמית בריה ולאכול בשר .מדוע נוקט באותו ליל הסדר עליו נסוב סיפורנו ,החליט שרוליק כי
הגות ורעיון ָע ָשׂה ְתּ ָ דברי
הוא? הלא על עץ הדעת הזהיר הקדוש ברוך הוא שישלוט בכולם. שׁוּבתוֹ וּב ֶא ְמ ָצעוּת ְתּ ָשׁוּבהְ ,
רש“י בביטוי זה ,החורג מלשון התורה בכל מקום. את אדם הראשון בפירוש ,ואמר לו )בראשית ב יז( במשורה. כשתיאר את מרק-הפיגולים שחולק להם די לו להחשות .הוא מוכרח להתחקות אחר סיפור חייו
בסיום מעשה בראשית אמר אלקים לאדם יִ ָקּ ֵרא ַצ ִדּיק“.
מדוע נאסר הבשר לאדם והותר לנח?
”וּ מֵעֵץ ה ַּדַעַת טוֹב וָר ָע לֹא תֹאכ ַל מ ִּמ ֶּנוּ“ ,אך מה ולאשתו )פסוקים כט-ל(” :ה ִּנ ֵה נָת ַּתִי לָכ ֶם אֶת ּכ ָל אכן נפסק בשלחן ערוך )אה“ע לח, החסידות
כך תורת
לא
מאוצרות
ההתרגשות לפתה אותו כששיתף בסיפורי הגבורה
האמיתית ,היהודית .השופר שהושג מאי-שם בדרך
של סבא ,להעשיר בפרטים שעוד לא ראו אור עולם וטרם
שמעתם אוזן ולמלא את נרתיקו בסיפורים נוטפי נוסטלגיה
ביאור הנוסח ’לא הרשה‘? מנתֶב זֹרֵעַ זֶר ַע אֲׁשֶר עַל ּפ ְנ ֵי כ ָל הָאָר ֶץ וְאֶת ּכ ָל לא(]” :המקדש את האשה[ על עֵשׂ משובצות מיד
זהבליד
המחנה.ומסודרות דרך ,התפילין שהוחבאו במסירות נפש והועברו מעברו הנסתר של סבא.
קודם שנבוא לביאור הדברים ,נציגה נא בזה את הריעזוֵץ אֲׁשֶר ּבוֹ פְר ִי עֵץ זֹרֵעַ זָר ַע לָכ ֶם יִהְי ֶה לְאָכְל ָה: שאני צדיק ,אפילו רשע גמור ,ה ָ
המשך דברי הרמב“ן ,העוסק בביאור החילוק בין כבהמות נדמו ַשמַי ִם וּ לְכֹל רוֹמֵשׂ עַל
תשובהָל חַ ּי ַת הָאָר ֶץ וּ לְכ ָל עוֹף הׁ ּ ָ
מקודשת מספק ,שמא הרהר וּ לְכ ושיחותיו של
בהתרגשות ,ספר תהלים בלוי אותו חלקו בני
משיעוריו
תכנית מורכבת נטוותה מבעוד מועד ,וכך מצא את עצמו
הריקודים תפילות הימים הנוראים והבכיות המזעזעות, שרוליק בוהה בסבו משך כל הסדר ,עוקב בדריכות אחר
דורו של אדם הראשון וזרעו אחריו ,ובין נח ובניו על מנת לשנות פרק זה ,שומה עלינו לחקור
רבי מנחם מנדל פומרנץ ’הרי זו
לדגש:ר ֶץ אֲׁשֶר ּבוֹ נֶפֶׁש חַ ּי ָה אֶת ּכ ָל יֶר ֶק עֵשֶׂב לְאָכְל ָה, בלבו“ .עם זאת יש לשים לב הָאָ
-להם הותרה אכילת בשר. ולפרש את פשר היחס בין אדם לבהמה. הרהר כ ֵן“ .ובזה מסתיימת מלאכת היום השישי מקודשת מספק ,שמא ו ַיְה ִי שליט“א בשמחת תורה ,שיעורי התורה המחתרתיים והחיזוק
ההדדי באמונה.
מעשיו ומצפה לרגע הגורלי בו תשתנה המשוואה .הרגע בו
הוא יוכל לדרוש ,ולעמוד על שלו.
וכתב ,כי בעלי החיים יש בהם נפש התנועה, הנה ,כל אדם יש בו נפש בהמית מלבד הנפש עם כל מלאכת השמים והארץ )פסוק לא(” ,ו ַּיַר ְא תשובה בלבו‘. קולו התאושש מעט ,התייצב ,כשהגיע לשלב בו הופיע ’נו? אז מי גנב את האפיקומן? ‘...הפנה סבא מבט חמים
אשר יש בה קצת מעלה בדומה לנפש המשכלת, המשכלת ,וכדברי הכתוב )קהלת ג יט( ּ
”כ ִי מִקְר ֶה האםקִים אֶת ּכ ָל אֲׁשֶר עָשָׂה וְה ִּנ ֵה טוֹב מְאֹד ו ַיְה ִי עֶר ֶב נידון מעניין כשלעצמו הוא -אֱלֹ הצבא האדום בשערי המחנה וכבש אותו ,שחרר את שלדי לנכדים ,בקולו נשמעת היטב שמחת החג אך לצד זאת
ואף כח הבחירה ניתן בהם במידה ידועה ,לבחור ב ְנ ֵי הָאָד ָם וּ מִקְר ֶה ה ַּבְהֵמָה וּ מִקְר ֶה אֶחָד לָה ֶם תשובה ,בֹקֶר יוֹם הׁ ַּשׁ ִּשִי“.
ו ַיְה ִי ניתן להניח שהעבריין עשה האדם שבו ואפשר להם לשוב לארץ החיים. מעיד רעד קל כי השנים לא פסחו עליו.
עמ' כ"ג
בחיים על פני המוות ולבחור את הראוי להם ּכ ְמוֹת ז ֶה ּכ ֵן מוֹת ז ֶה ו ְרוּ חַ אֶחָד ל ַּכֹל וּמוֹתַר הָאָד ָם ובכך להחזיק את הקידושין כתקפים
עמ' כ"ז
’ואז נמלטתי לארץ הקודש ,השתקעתי בבני ברק והנה אני נדמה לו שהוא שמע משהו .מי?
מאכל האדם ,ואיסור הבשר
שבת קודש על התורה
למזונם ,ובכח זה בורחים הם מן הצער והמיתה מִן ה ַּבְהֵמָה אָי ִן ּכ ִי ה ַּכֹל הָב ֶל“ .כי אכן מאכל האדם מספק ,גם בשעה שאנו עודנו רואים - ’אני‘ נשמע שוב הקול ,צלול וצעיר ,מפיו של שרוליק’ ,אני כאן‘ סיים באחת ,נותן סביבו מבט אוהב ,חם.
ומבקשים את מזונם וטובתם .וכמו שאמר הכתוב והבהמה שווה ,ויכול אדם לאבד ולהפקיר את והואנתינת עשב הארץ למאכל לאדם ולכל הבהמה לדוגמה -את החפץ הגנוב בידו ,על זהו? הנכדים היו המומים. גנבתי את האפיקומן!‘
)קהלת ג כא( ”מִי יוֹדֵעַ רוּ חַ ּב ְנ ֵי הָאָד ָם הָעֹל ָה ה ִיא שליחותו בעולם ,עד שיהא נמשל כבהמות נדמה. כתב רש“י דבר אשר יש בו ענין לענות בו ,וז“ל: טרם החזירו לבעליו.
בענין זה נחלקו הראשונים והאחרונים
לאחרשבתנועם לפתע אכסוף חכמההחיפזון הפתאומי של סבא לסיים ,לקצר קודש והגיונות מה זמן.שלהבות
’ומה תרצה בתמורה?‘ סבא לא בזבז
לְמָעְל ָה ו ְרוּ חַ ה ַּבְהֵמָה הַיֹּרֶד ֶת ה ִיא לְמ ַּטָה לָאָר ֶץ“. ואמרו חז“ל כי האדם הוא ממוצע בין מלאכי ”לכם יהיה לאכלה .ולכל חית הארץ -השוה להם ’אבקש את אשר חפצתי‘ הבהיר שרוליק בטון עסקי שאינו האריכות הרבה ולוותר על פירוט העלייה לארץ ,חבלי
ומשום כך ראוי גם לבני האדם לנהוג ברחמים השרת לבהמת הארץ ,וכלשונם )חגיגה טז” :(.ששה וסגולתה)עיי‘ נו“כ שם( ,יש הסבורים כי אכן
הכתוב בהמות וחיות למאכל“. בוער השבת ועוד? מה בקדושת השבועלי הקליטה והקמת המשפחה ,שיקומו האישי מפרשת
משתמע לשתי פנים’ ,אך ורק אם יואיל הסבא להבטיח
בבעלי החיים ולא לגרום להם צער. דברים נאמרו בבני אדם ,שלשה כמלאכי השרת, ניתן להאמין בכך ,אך זאת כמובן רק לו? נאמנה כי יגשים את משאלתי‘.
מבואר ,כי על אף היות האדם נזר הבריאה
מטעם זה ,מדרכי המוסר ראוי היה תחילה שלא שלשה כבהמה“ .בחלק הרוחני שבו נוהג האדם ותכליתה ,מכל מקום לענין מאכלו הושווה לחית
הרבילהשיב
וסבורים
עצמו בתנאי שהוא קיבל על
עצמו את על ההנהגה ,ובטרם לקח
החולקים ה‡הבה מ˜ל˜ל˙ ‡˙ ה˘ורהכוס ישועות אשא -גביע את השמש ושאלו על מאן-דהוא שפגש כבשן האש
’במה כבר יכול להיות מדובר? ‘...סבא הפך משועשע,
תמיהה מתבקשת תמה רבינו בעל ’אור החיים’ היעדרותו ,סיפר שהלה גמגם על עיסוק חשוב
ויש בכדי הגזילה, את את
הקדוש
לאכול מבשר בעלי החיים .אולם כאשר השחית כמלאכי מרומים ,אולם בצרכיו הגופניים אינו ובהמת הארץ ,ומאכל כולם מעשב הארץ. לקדש בו, הגביע לידו מקוצק ’אוסף הבולים היקר שלי? הכרך העתיק של סלאוויטא?‘
קידושיו אינם
אלאסטוטשינר די ,נתן אין רבי אחדאף בכך
מהחסידים, קם כי שנקלע אליו שלא בטובתו .התורה הקדושה מספרת לנו אודות המעמד נורא ההוד - הקדוש בפרשת ויגש (בראשית מה)
שרוליק:
כל אדם את דרכו על הארץ ,וגם הארץ הנה שונה מן הבהמה .ומשום כך ,אם לא ישגיח על ועוד הוסיף רש“י וכתב” :ולא הרשה לאדם ולאשתו בראשו.יוסף ביום השלישי ,הם כבר ממשמעמד ’לא ולא‘ הניד
נשחתה ,ובעלי החיים השחיתו דרכם ברעת קיום תפקידו בזה העולם ,ידמה לבהמה ,כי האדם
והעמידו השיב
כל עוד לא הגביע מספק אף את ולקח קידושיןמוורשה, פותחת בפסוקים סוד הגביע כעסו.הר סיני וקבלת התורה ,והפרשה
השמש שלנצפה
כיצד ייתכן שכל אותן שנים שהיה
הגזילה.יצחק מאיר באמרו לו :להמית בריה ולאכול בשר ,אך כל ירק עשב יאכלו את של רבי הרב על ידו שלר ֵאללפטירתויִ ְשׂ ָ
השבעהאת ְבּנֵ י ישׁי לְ ֵצ ימי ִ
כלותה ְשּׁלִעם ֶֹדשׁ ַ ”בּחכהרגלו ,ב(ַ : בעיר )יט ,א - סבא .משוטט הבאים נרמזה בקולו רוחחי? קוצרהוא להודיע של
לאביו כי נימה קלה ’נו?‘שלחבמצרים ,לא
והמתפללים של
האדם ,נגזרה כליה על תבל וכל יושבי בה ,והיו אשר אינו מקיים את התכלית אשר בעבורה בא בראשונים כלם ,וכשבאו בני נח התיר להם בשר ,שנאמר
לכן יקדש יחד לשמוע קדוש,
מוקדשת רוצהנרחבת
זי”ע “העולם
יריעה ידים בונםְסעוּ ֵמ ְר ִפ ִ
מפשיסחא שמחהי :וַ יִּ רבי ַבּר ִסינָ סיפרויּוֹם ַהזֶּ ה ָבּאוּ
הקדוש ִמ ְד המנינים ֵמ ֶא ֶרץ ִמ ְצ ָ
המאוחריםריִ ם ַבּ ובשנות כליאתו בבית לי ,סבא‘. ’תבטיח
עבדותו, אם בשנות
לעולם הזה ,עליו אמרו חז“ל )עירובין יג” (:נוח חלק נא רבנו”. הסוהר ,ייתכן שלא היה באפשרותו ,אך לאחר שלקראת השעה שמונה; הוא נראה מגיח סוף
ראויים כולם למות במבול .אלא שנח איש צדיק )להלן ט ג( ’כל רמש אשר הוא חי וגו‘ ,כירק עשב‘ -
נוספתאלא -האם לנקודה ובאחרונים וגמרור“.
נמנו ד ָה ָה תקפ”זֵ ,אל נֶ גֶשׁם יִ ְשׂ ָר י”בוַ יִּ ַחן ָ
באלול ביוםד ָבּר
ותפליור ִסינַ י וַ יַּ ֲחנוּ ַבּ ִמּ ְ
תחת
כשטליתוֹאוּ ִמ ְד ַבּשריר וַ יָּ ב מביתו’והכל
בנינוחות והתפייט, נו ,אני מתחייב בזאת‘ נעתר סבא סוף ’נו
ענה כלום, הרי”מ’ לא בעל ‘חדושי שעלה לגדולה,
תמים היה ,ואותו ראה ה‘ צדיק לפניו בדור הזה, לו לאדם שלא נברא יותר משנברא“ .אך לעולם שהתרתי לאדם הראשון ’ -נתתי לכם את כל‘“.
בתשובה, הגביע הרהר שהוא בשתיקה את העובדהכי לקחאמירתו בצל הקדש הסתופפוועל הפסוקים סדראשר מהחסידיםהאור החיים הקדוש על וקיים‘.הלא חלפו תשע שנים תמימות בית שחיו ,והוא צועד לביתעומד
הכנסת.
והעמידו על הנוראים בימים אביו?נעץ עבור מה עד שבאו אחיו ,וכיצד לא חש לצערו של
ובזכותו הציל הקדוש ברוך הוא שנים שנים מכל בוודאי שם אדם עליו ,ויוכל לחזור אל מעלתו. יש מבואר ,כי לא הותר לאדם הראשון לשחוט בתשובה.הרי ודאי שב מקוצק .ואף הרביכי אכן קובעת ידו של
תקפ”ח
המציין כי תחלת שנת לאחרשלהפסוק נאמר שהפסוק ’וַ יִּ ְסעוּ ֵמ ְר ִפ ִידים‘ הסיכה תשלום? מקבל השמש שרוליק את אושוויץ ,סבא!‘ ַ’ס ֵפּר לנו על
הרבי מקוצק יפל דבר בהנהגת חסידי והתאבל האם הרי כל אותן שנים ישב יעקב אבינו
מין ,ושבעה שבעה מן הטהורים .ומעתה ואילך ולאכול בשר בהמה ,ואף על ידי שחיטה -כשאינו אדם נאמן שמואל( כי הסוברים מעריב ,הביט על פשיסחא.לָ ָמּה
”ק ֶשׁה, מ ְד ַבּר ִסינָ י‘ ,וקושייתו איתנהָ : בתנאיזֶּ ה ָבּאוּ ִ
המשרה במפורש ַ’בּיּוֹם ַה נכלל סביב,ששררה המשועשעת לא שפוצצה באחת את הבועה
שיטת הרמב"ן בהבדל שבין מאכל אדם ובהמה ואמר לו: )ביתרבי נתקי החסיד בליל ראש השנה ,לאחר תפילת על בנו אהובו.
הקדושסוּקקוֹדם ָפּ הרב ֶ אלק ִדּים החסידים לְ ַה ְ
נגשוה ָהיָ ה לוֹ הכנסתכִּ י ָפּסוּק זֶ מּוּק ָדּם, בית ְ אתר ַה יח ולהכיןא ֵ
ִ להשכים קום
הניסים והאתגרים,והתשובה ’ספר לנו על החוויה .על הקשייםשעליו
נתן ה‘ רשות לבני האדם לשחוט ולאכול ,כי כל בתשובה,
נבלה וטריפה ,אלא רק לנח ובניו הותר הדבר ,ואז שהרהרבכדי בפוזמקאות עצמותבוא אלי להעיד על רבי “נתקי ,עוד מרעידה:
פנינים ואמרות
סינַ י‘“. ֶשׁלְּ ָפנָ יו ֶשׁ ָא ַמר ָ’בּאוּ ִמ ְד ַבּר ִ נמנע יוסףוהישועות ,הגבורה וההצלה ,אנא!‘ למתפללים?
קיום המין -בעבור נח וזרעו. והנה ,הרמב“ן על אתר הביא את דברי רש“י, לדעות אחרות )טיב קידושין ועוד(
נאסר להם בשר מן החי ואבר מן החי ודם. נזיפה”... מוורקא זי”ע ואחלו לו ‘גוט יום לקבלאכן יצחק
השמש הקהילהכךבפני כשהטיח אחד מנכבדי רצה שלא מפני לאביו, מלהודיע
שקדושי עליון ואף ממעשים אלו למדנו לרבם,שכל לוהטות חסידים במילים הקדוש אצל טוב’ ,כנהוג האור החיים משיב על חטאם .האפירו. באחת ,פניו אחיוהרצין
ולפרסם את לבייש אתסבא
ועם כל זאת ,גם אחר היתר אכילת הבשר ,לא נתן וכתב שכן פירש גם בסנהדרין )נט :ד“ה ’לא הותר‘( בעדות של נתונה לו רק הנאמנות האחים הרי סיפרו ליעקב שחיה רעה אכלתהו ,את האשמה ,שתק הלה במבוכה ופניו הסמיקו.
מהי ההשוואה בין אדם ובהמה? השלחן קיבלו על עצמם את עול הנהגת
חדש בהיכל ›››
צדיקים כי התבטאויערך את אודותם ממנו כי הוסיפו ובקשו אש יוקדת, שלהבת
ה‘ יתברך לאדם רשות בנפש הבהמה ,ואסר להם בזה הלשון” :לא הותר בשר באכילה ,דכתיב ’הנה עדים.הגביע ,ויש שניהחזקת שלידי ממש,על החסידים טוב. לכבוד יום הטהור לאיש כולןהבטיח כשורה” יהיה לא
מדברים,לא הכל “ממחר זהו טאבו ,ידעו הכל .על הנושא הזה
שיוסף
ולא חי, יעקב וכאשר ישמע
ל ע ַ הוּא שׁ ֶ י אוּלַ ”וְ קדשו: לשון וזו באש‘, בוערות ’התיבות ולא הנושא על שאלות
הזועם. בו .הוא
אין עלולדשים אותו מזכירים
אבר מן החי ,והוסיף להם לישראל איסור אכילת נתתי לכם את כל עשב‘ וגו‘ -לכם ולחיות נתתי והנה השוואה זו בין אדם ובהמה צריכה תלמוד. שראויהשלכה לנידון זה שלישהגביע הראשונה,
לדעהמהו סודו נענה להם הרבי מוורקא ואכן נכנס להתבונן אירע. שאכן לחשוד באחים שידם במעל – כפי
שּׁוּרה“, ”א ֲה ָבה ְמ ַקלְ ֶקלֶ ת ַה ָ )סנהדרין קה ,ב(ַ : לחלונות בית אוֹמ ָרם מבעדְ נראו ֶדּ ֶר מקטנותו ,וזהו.
אבלנכדלמחרת ,לא ידע כל ’משם‘, הגיע רמזים ,כלום .סבא
דם ,כי הדם הוא הנפש .ורק את גוף בעלי החיים העשבים והאילנות ואת כל ירק עשב לאכלה ,אבל הביתגם אם נקבל את עצם הדבר שהאדם והבהמה לכך? הנידון הקודם שהוזכר .כי לעריכת השלחן ,עמד בראש השלחן הוא על וכך אמרו חכמינו (ב”מ נט“ ).נוח לו לאדם
זרחר. אוּח
ור’מּ ָ ים ַה ְ משתף .הכנסת קרני אורן של לְ ַה ְק ִדּ
פנינים חכמים ואמרות
את -האם להשיגהנ“ל בשאלה יכולים מסתפק שמואלאנחנו והתכונן לקדש .על ימינו עמד בנו של אמנם אין העששיות, הוא לא מדבר על כך ולא
התיר הבורא ,ולא את נפשו .וציוה ה‘ על השחיטה לא חית הארץ נתונה לכם“. ניזונים מדבר אחד ,יש להבין מהו שהושווה האופה שיפיל עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חבירו
להחזיק אתישהגביע עודנהענינו
בידושל דברים ,אולם כשהגזילה אברהם סודם של רבי עוֹלָ ם, תּוֹרה ,לָ הרבא ,לַ ָ
הקדוש בּוֹר
הקודם,לַ ֵה ְמּ ֻקוֶּ וה הוּא זֶ ה יוֹם ַ
הרבי במילוי זמנו כִּ י את ְהיוֹת ”שׁלִּ לכלות ֶ נאלץנאנחשובוסבאחושש, ברבים”’ .הבטחה זו הבטחה‘ הזכיר שרוליק בטון
למעט צער הבעל חי .וזהו אשר אנו מברכים אמנם הרמב“ן עצמו כתב כי אכן חילק הכתוב האדם להם ,כאילו תורה אחת להם .וגם עצם מגדולי בתורה מצאנו בענין גביע וּמ ַצ ִפּים עודִבים ְ יוֹשׁ
עמו ְ ואתווְ ֵהםיאה, זי”ע,ר ָ
יּוֹם ַה ְבּ ִ וּמ
תּוֹנִ יםִ , שהואיוֹנִ ים וְ לַ ַ
משפשףתּ ְחאת תוך לָ ֶעלְ ההסקהאת
התנור בעצי
”אשר קדשנו במצוותיו וציונו על השחיטה“. בין האדם ואשתו לחיה והבהמה ,ופירש כי לאדם הדבר שהאדם וחמורו יאכלו מאבוס אחד אינו של מכריע הכסףוהוא הקידושין כחלים מספק, רבים משה והחליט לקיים בפי על כסאו ,לקח נשימה ארוכה
הבריות כדוגמא עד היכן ידיו מחמת הקור,
והתרווח
מאמר זה שגור
החסידים,ינַ י.הרב הקדוש רבי יעקב אריה יוסף הצדיק ,המלמד אותנו כי הצדיק פרקישׂ ָר ֵאל ִמ ְד ַבּר ִס את ְבּנֵ י יִ ְ לומרבוֹאוּ במקום ָמ ַתי יָ לא לנבור בפצעים הישנים ומעולםנאלץ חברו ,בחייו
לראשונה יש להזהרהבטחתו.
מהלבנת פני
במקרה בו הוא טוען שהרהר מרדזימין זי”ע ,רבי אלכסנדר זושא משולכילגביע. התהלים הקבועים שהיה רגיל לומר לפני
הקדוש כך.יש להניח בתשובה -שלודאי ועוד לעשות זאת ”לָ זֶ ה כְּ ֶשׁ ִהגִּ יעוּ ָשׁ ָמּה א ָע ְצרוּ כּ ַֹח לְ ַס ֵפּר ֵס ֶדר ַה ָדּ ָבר ,וְ ֵתכֶ ף התפלה.לדוש בהם הפוגה,עצמולהפיל את דעתוללא שיעלה על
המדממים מצאנו אדםההם,
א רבי המגיד מפלוצק זי”ע ,רבי שרגא פייבל מגריצא וכדברי קדשו לכבשן האש ובלבד
נפלאות על פרשת השבוע
יע ָחשׁוּק אוֹמרוֹ ַ’בּיּוֹם ַהזֶּ ה ָבּאוּ‘ וגו‘ִ ,הגִּ ַ רגיל ְבּ ְ הוֹד ָעה המהבילה ַה ָ
שהיה בפומבי .שלא ילבין פני חברו ,מלבד שלא לדבר על כוס התה ָק ְד ָמ
ישראל מקוזניץ זי”ע ,בספרו ’נזר ישראל’ זי”ע ועוד.
קם רבי אברהם משה ומזג מלא היין שכתב שהצדיק משול הוא כגביע של תמר שבעקבותיה דרש רבי יוחנן משמו של לשתות.
הב‡ ◄ רבי שמעון בר יוחאי מאמר הזה,
מווארקא יוסף ,כי הצדיק אינו אלא כגביע שמקבל המ˘ך בעמו„
בתוך הגביע שעמד לפני הרבי אבל אצל אחד המתפללים קרא לפטר את השמש
הגאון הצדיק רבי ישראל יעקב
ואף הרימו ונתנו על ידו .ברב שרעפיו בתוכו להשפיע לכל ישראל כל טוב. ליובצ’אנסקי – ממשרתו ,ואחרים תבעו לקצץ במשכורתו.
אנו מה “עבור מושג היה לא דמו המשגיח מברנוביץ’ ה’ יקום
בקרבו התעכב הרבי מוורקא מלהתחיל ובודאי ענין הגביע אשר נתן על ידי משלמים לו? על שנת החורף
בסדר הקדוש ,עיניו זלגו דמעות רותחות הצדיקים הוא לאות ולסימן שעל ידי כך שכזה ,מאמר חז”ל בעלמא ,ואם כך אמרו המתוקה שלו?!”
חכמינו – כך יש לנהוג!
וכלו היה אש להבה .ואז ,לפתע פתאום ,יהיה בידם הצנורות להשפיע שפע ברכה ואחרי תפלת המנחה התגודדו כמה מותיקי חורף כבד היה
בזעם: השמש סביב המנין זה.
התנער ממחשבותיו ,הושיט את ידו בה והצלחה על כל המסתופפים בצלם. השלג נערם
לילות ארוכים ,וקור עז שרר “כיצד אינך מתבייש לישון על מיטתך?!”
גביע האבות היה נתון גביע הקדוש ,והניחו על ידו
השמש השפיל עיניו ושתק. ברחובות.
של רבי אברהם משה ,ואמר לו בחרדת בספרו ’מגלה עמקות’ (פר’ ויגש) כתב באפשרותו העדיף להתכרבל אזניו בערו מבושה ,והוא ייחל שהאדמה תבלע
כל מי שהיה
המקובל הקדוש רבינו נתן נטע שפירא קדש:
תחת לשמיכות המחממות ,ולא לצאת אל אותו.
“עשו אתם קדוש ,שכן אתם זכיתם בנזר זי”ע כי תבת ‘גביע’ בנויה מהאותיות: “אתם צודקים ,אמצא לכך פתרון” אמר ,ונמלט
הרחוב הסוער.
ג-י-ב-ע ,הרומזות ל-ג’ אבות ,י”ב שבטים, הנהגת הצבור”.
וכך נהג גם השמש העירוני ,שבמקום להתייצב מהמקום.
לא סרב רבי אברהם משה ומיד קדש וע’ נפש ,וכל אלו הם היסודות האיתנים משמרתו בבית הכנסת הגדול עם שחר ,אלא שכאשר קרא התרנגול בעלות השחר הבא,
על
על היין ,ובכך היה למנהיג החסידים עליהם עם ישראל נשען ועומד.
ולהעלות את האש בתנור הגדול ,נותר מחופר התהפך השמש על מיטתו והמשיך לישון.
שנותרו בפשיסחא ,כשהרבי מווארקא ,ויש להשלים זאת עם המבאר בספרים, על יעלה לא שכזה בקור במיטתו.
הדעת להוציא אף
שהיה מבגר ממנו ,מתבטל אליו כתלמיד שהאות ע’ רומזת לשבעים הזקנים ,על
תהלים מילתא חדתא מצוות החג – כשלבי גידול והתמסרות
לפני רבו. בתחילה ,כשהגיעו ראשוני מנין ‘ותיקין’ לא את האצבע הקטנה אל מחוץ לשמיכה,
ידם נמסרה התורה אשר קבל משה
שהתגברו כארי לעמוד ממיטתם ,ומצאו את הרהר מוחו המנומנם ,שלא אבה לחשוב על
כך היה גם אצל חלק הארי של חסידי מסיני ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים,
כמו ששנינו בתחלת מסכת אבות (פ”א
נרמזים שרשי בני ישראל ,שעל ידם קיום
בליל שבת קדש ,כאשר עמד הרבי אומתינו ומהם יצאו הענפים להנחיל דת
פשיסחא אשר קבלו על עצמם את
מרותו של הרב הקדוש רבי מנחם מנדל מ”א).
מקוצק זי”ע ,כפי שמספר בספר ’מאיר הרי לנו מן האמור ,כי בבחינת הגביע
מקוצק לערך את שלחנו ,עמד בסמוך מורשה לדורות הבאים.
אליו הגאון הקדוש רבי יצחק מאיר כעין דברים אלו יש בדברי הרב הקדוש
עיני הגולה’ (אות קפח):
את העלבונות שספג אמש ,העדיף לשכוח.
“ממחר” החליט בלבו ב’החלטה נחושה’ תוך
כדי ששמורות עיניו נעצמות שוב.
ההשלכות.
בחוץ שאגה הרוח ,פתותי השלג כיסו את כעבור שעתיים ,כשהזדחל מהמטה ,וראה את
וכעת עלול השינה,
השמש שנאנס
החלונות ,ואך בקושי הצליחו לתחוב את השעון ,כמעט ופרח לבו בקרבו.
תאות עליו גברה פעם שוב
בית הכנסת קר וחשוך ,חשבו
ולא יכול היה לבוא.
שמא חלה והצטנן.
אך למחרת ,שוב היה ההיכל קפוא וריק.
המנעול. בחור המפתח
שמחה וכו’ (ירושלמי סוכה פ”ה ה”א).
בתינוק שנולד
שלא לדבר על הזמן הרב שבוזבז בהכנסת הוא להיות מפוטר ממשרתו...
מגור זי”ע ,בעל ’חדושי הרי”מ’ ,ובכבודו רבי יהודה אריה לייב מגור זי”ע בספרו
העצים ועל הנסיונות להצית את האש בתנור מאין יביא לחם לעולליו?
והנה צריך בכל השנה לעבוד את הבורא
ובעצמו פתח את בקבוק היין ומזג את ’שפת אמת’ (במדבר תרל”ד) ,שביאר את
הגביע של הקדוש עבור הרבי מקוצק ,הכתוב וְ ָהיָ ה ִמ ְס ּ ַפר ְ ּבנֵ י יִ ְ ׂ
ש ָר ֵאל ְּכחוֹל
המגושם ,על מנת שיוכלו הבאים לפשוט את וכיצד יישא את פניו בבית הכנסת?
מעשה חסיד לרבו. הגערות שספג אמש יהיו כאין וכאפס לעומת מעיליהם.
ַה ָיּם ֲא ֶׁשר ל ֹא יִ ּ ַמד וְ ל ֹא יִ ָּס ֵפר (הושע ב א)
בין הנוכחים היו כאלה שלא השלימו בדרך הראויה לעבודת הבורא ,שעיקר ומים חמים עבור הבאים להשיב את הנפש מה שעלול הוא לספוג היום...
עם כך שרבי יצחק מאיר אינו מקבל על הרצון אצל יהודי הוא להיות דבק ונמשך מהקור כמו בימים הטובים ,מאן דכר שמייהו? כמעט והחליט להישאר בבית ,אלא שזמן
המשך בעמוד ב’ המשך בעמוד ב’
שיחות קודש ודברי חיזוק על סדר ספר תהילים, ברוך הוא בשמחה ,אך בסוכות הוא הכנה על דרך רמז .מצות שופר בראש השנה,
מתאימים במיוחד בהתמודדויות והזמנה לכל ימות השנה ,כי מה שמקבלים אור על דרך ‘היום הרת עולם’ (תפילת ראש השנה),
ובאתגרים של דורנו .דברים נעלים וקדושה בסוכות הוא על כל השנה ,וזהו ‘זמן שבראש השנה נברא האדם (זוהר ח”ג ק ,):ודרך
שנאמרו במשך השנים מפ"ק כבוד שמחתנו’‘ ,זמן’ הוא לשון הזמנה לכל השנה: תינוק שנולד ,צריך ליתן המאכל לתוך פיו
קדושת מרן אדמו"ר רבי דוד חי (ליקוטי תורה ,רבי מרדכי מטשערנאביל זיע”א) ממש .וידוע שמצוות הם מאכל הנשמה ,ולזה
אביחצירא שליט"א ,ונכתבו ונערכו נטילת אתרוג – תיקון חטא אדם הראשון זיכנו ה’ יתברך ונתן לנו מצות שופר ואמירת
בלשון בהירה ונגישה לכל נפש, ‘ולקחתם לכם ביום הראשון’ (ויקרא כג מ). מלכיות זכרונות ושופרות לתוך פינו.
מתוך מטרה לחזק ,לעורר ולרומם במדרש (תנחומא אמור) וכי ראשון הוא ,הלא ט”ו ואחר כך נתן לנו ה’ יתברך מצות סוכה,
את הלבבות באור התורה והאמונה. הוא ,אלא מאי ראשון ראשון לחשבון עוונות. ועיקר חיובה בלילה הראשונה דלא סגי דלא
וצריך ביאור מדוע רמזה כאן התורה הקדושה אכיל בסוכה ,על דרך שמלפפין את התינוק
דיום זה הוא ראשון לחשבון עוונות ,ותו צריך בכל גופו כדי להחזיק איבריו ,והוא מצות
אודיע אמונתך סוכות לדייק למה ציווה ה’ יתברך לקחת מין אתרוג
דוקא.
סוכה שהוא מקפת כל הגוף ,והוא מחזקת כח
הנשמה ואיבריה כביכול (כידוע שיש גם לנשמה
ספר אודיע אמונתך סוכות מאמרים אכן יובן על פי דברי המדרש (בראשית רבה טו
רמ”ח איברים כביכול).
מאת הגה"צ רבי יעקב מאיר שכטר ח) דעץ שאכל אדם הראשון אתרוג היה ,נמצא ואחר שנתגדל התינוק קצת ויש כח בידו
שליט"א ,מסילות ונתיבים נפלאים דחטא הראשון שהיה בעולם נעשה על ידי להחזיק אותו המאכל בידו ,נותנין אותו לידו,
להאיר את עבודת ימי הסוכות אתרוג ,ומובן מזה דענין לקיחת האתרוג הוא וזהו מצות לולב שנוטלין אותו ביד לצאת בו.
הקדושים .ובסופו מכתבים והדרכות תיקון לחטא זה. ואחר שנתגדל בכחו יותר ,ויש לו כח ברגליו,
נאמנות להתקרב ולהתעלות בעבודת ולפי זה עולים דברי המדרש שפיר ,דהיה מוליכין אותו לאט לאט עד שהורגל לילך
ה' בימים אלו .מאיר באור חדש את קשה לו מדוע ציווה הקדוש ברוך הוא לקחת מאליו ,וזה מצות ריקוד בספר תורה ,הניתנה
אור עבודת ירח האיתנים. אתרוג דוקא ,ועל זה בא כמתרץ דיום זה הוא לנו בשמיני עצרת:
(שבע שמחות ,רבי מנחם מנדל מסטריקוב זיע”א) ראשון לחשבון עוונות ,על כן ציווה הקדוש
ברוך הוא שניקח פרי זה כדי לתקן את החטא הישיבה בסוכה והשמחה בחג
ליקוטי מוהר"ן המבואר חלק ה באלו הימים אחרי ראש השנה ויום הראשון (פרשת אמור):
(אוהב שלום ,רבי שלום מקאמינקא זיע”א) הכיפורים אנו זוכין לישב בסוכה ולשמוח אז
ליקוטי מוהר"ן להרה"ק רבי נחמן מברסלב זיע"א,
במהדורה מבוארת בביאור משולב בתוך דבריו, בתכלית השמחה ,כי אנו זוכין עכשיו להמשיך ראשון לחשבון עוונות -שנחשבים לזכות
ומצווה על ידי תשובה מאהבה בחינת עולם הבא ,שהוא בחינת סוכה ,בעולם
ובתוספת הערות וציונים ,הטקסט כולו הוגה ע"פ הזה ,שזהו עיקר השמחה כשזוכין להמשיך
במצוות ארבעה מינים כתבה התורה (ויקרא
דפו"י ונערך מחדש ונוקד בניקוד העולם הבא בעולם הזה ,שזהו בחינת סוכה
מלא ,נוספו כותרות משנה כג מ) ‘ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר’
שהוא בחינת עולם הבא ,שאנו זוכין עכשיו
וגו’ ,והקשו במדרש (תנחומא אמור כב) וכי ראשון
לכל קטע ,מפתחות המקורות לישב בה בעולם הזה.
הוא ,והלא ט”ו יום הוא ,ומדוע נאמר ‘ביום
ומפתחות עניינים .מבואות הראשון’ .אלא ראשון הוא לחשבון עוונות. השנה בראש שזכינו מה ובזה אנו מראין
ופתיחות לכל תורה .בתחילת והקשה הרה”ק הקדושת לוי ע”ה (שבת תשובה
ולהפשיט עוונות לסליחת ויום הכיפורים
כל כרך הובא הספר כצורת הדף ד”ה מי) שלכאורה לא מובן מהי הכוונה באמרם להרגיש זוכין שאנו עד – שבלב עקמימיות
המקובלת אצל הלומדים .כרך זה ‘ראשון לחשבון עוונות’ ,וכאשר האריכו שעושין בעצמן בהמצוות הבא העולם שמחת
הוא על תורות פ-רפו מתוך ספרו בעולם הזה ,שזהו בחינת סוכה ,שהוא בחינת
למעניתם המפרשים הקדמונים.
עולם הבא שאנו זוכין עכשיו לישב בה .ועל
של רבינו. וכתב לתרץ בלשון קודשו :והנראה ,כי כן אז הוא זמן שמחתנו ,כי זה עיקר השמחה
כשמרגישין העולם הבא עכשיו (הלכות חזקת באמת נכון הדבר שבימים האלו מראש השנה
להזמנות ספרים עד הבית1800-22-55-66 : עד יום הכיפורים ,כל איש ואיש בוודאי עיניו
(ליקוטי הלכות ,רבי נתן מברסלב זיע”א) פקוחות על כל דרכיו לשוב אל ה’ ,איש לפי
קרקעות ה”ג):
אקטואלי: השבוע בגליון: חשיפה:
שכלו יהולל ,ולפי מדרגתו מפחד ה’ ומהדר
‘זמן’ שמחתנו – בסוכות מזמינים שמחה על גאונו בקומו לשפוט הארץ ,כי קרוב יום ה’ ,ומי
יכול להצטדק בדין ,ומי הגבר אשר לא ירא, כל השנה
להכשיר האור החיים הק’: שמחת להבין מה שאנו אומרים בסוכות ‘זמן ואיזהו נפש אשר לא תעונה ,כי יבוא להיות
סוכה התורה שמחתנו’ .הנה כתיב ‘תחת אשר לא עבדת נשפט לפני שופט כל הארץ על כל מעשיו,
בשבת החסד המיוחד במחנה את ה’ אלהיך בשמחה’ (דברים כח מז) ,כי עיקר הלוא החרד על דבר ה’ יעשה במרום הר שכלו
חוה”מ שבענני הכבוד | עמ’ ג' | העבדות צריך להיות בשמחה וכו’ ,ועבודה לתקן את אשר עיוות ,והתשובה נקרא ‘תשובה
סוכות | עמ’ ב' | בשמחה גדולה למאד ,כי בזמן שבית המקדש מיראה’ .ואחר יום הכיפורים כשעוסקין
| עמ’ ז' | פניני אביר יעקב היה קיים ,היו שואבים רוח הקודש על ידי במצוות סוכה ולולב וד’ מינים ,וצדקה כיד ה’
עמ' ה'
הגליון השבועי מבית עוז והדר -אור לישרים א מחוברים
פנינים חכמים ואמרות
נפלאות על פרשת השבוע פנינים ואמרות
שיהא לכל אחד מהם מקום בפני עצמו. הטובה בנדבה ,וחיבה לעבוד את עבודת
דבר האמונה וכפי שאפילו בלעם הרשע בעינו הרעה ה’ בשמחה וטוב לב ,אזי התשובה הזאת
לא יכל להתעלם מקדושת ישראל הניכרת ‘תשובה מאהבה’.
על ידי ענוה באים לאמונה לעין ,שאין פתחיהן מכוונים זה לזה, (האדמו”ר רבי דוד חי אביחצירא שליט”א -מילתא
כשם שהאמונה כרוכה במצות ‘ואהבת לרעך כמוך’ ,כך גם ואמר (במדבר כד ה) ַ
“מה ּטֹבּו א ָֹהלֶ יָך יַ ֲעקֹב חדתא -ירח האיתנים)
קשורה בקשר אמיץ עם המעלה הגדולה שבכל המעלות שהיא
הענווה ,כאומרם (ע”ז כ‘ ):ענוה גדולה מכולן’ ,שעל ידי שמתהלך
ִמ ְׁשּכְ נ ֶֹתיָך יִ ְׂש ָר ֵאל” .ופסוק זה נותר לזכרון בסוכות הושבתי
עולם בתפילת ישראל בכל בוקר.
בענוה מבין כי לא כוחו ועוצם ידו עשה לו את החיל הזה ,וממילא הֹוׁש ְב ִּתי ֶאת ְּבנֵ י יִ ְׂש ָר ֵאל”
“ּכִ י ַב ֻּסּכֹות ַ
אם כן ,הגם שהעננים היו מיישרים את (ויקרא כג מג)
מאמין שהכל בכח ה’ יתברך בהשגחה פרטית .לעומתו המתהלך הדרך לפני בני ישראל ,ואפילו מכבסים
בתחושה שכוחו ועוצם ידו הם שעשו לו נמצא מאמין בעצמו ידועה היא המחלוקת בטעם מצות
ומגהצים את בגדיהם ,מכל מקום היה
ועליו אומרים ‘אל תאמין בעצמך’ .ובזה ביאר הרה”ק בעל האהבת לכל אחד את אוהלו ,ואלו הן הסוכות. סוכה ,כדאיתא בגמרא (סוכה יא’“ :):כי
ישראל מויז’ניץ ע”ה (יום א’ דסוכות תרצ”ה) את כוונת הלל באומרו בסכות הושבתי את בני ישראל’ (ויקרא כג
ומכל מקום קשה ,וכי על כל פרט
‘אם אני כאן הכל כאן’ ,ולכאורה הרי אין ענוותן כהלל ואיך יתכן מג) -ענני כבוד היו ,דברי רבי אליעזר.
ממעשי בני ישראל נעשה זכר.
שאמר כך במשמעות הפשוטה כאילו והוא עיקר הכל ועולה על רבי עקיבא אומר סוכות ממש עשו להם”.
ושמא יש לומר ,כי עשיית הסוכות
כולם .אלא כוונתו ‘אם אני’ גימטריא אמונה ,וכשיש אמונה אכן והנה ,ודאי לא חלק רבי עקיבא על כך
אינה זכר לעצם מעשיהם של ישראל ,אלא
‘הכל כאן’ .ועל ידי האמונה זוכים לשתי שולחנות בזה ובבא ,רמז שהיו לישראל ענני כבוד במדבר ,כמפורש
לטעם שהוצרכו לכך; משום שהיו בארץ
על כך הוא במה שאמר ‘הכל כאן’ ,שאם נחשב את הגימטריא שלו בפסוקים בהרבה מקומות ,ובהם (במדבר י
ציה ושממה ,ארץ מלחה ולא תשב ,ויצאו
בחשבון נו”ן פשוטה ,הרי זה גימטריא שתי פעמים ‘שלחן’ ,לרמוז לשם באמונה שלימה ,והשליכו יהבם על ה’ יֹומם” .ואם כן צריך
יהם ָלד) “וַ ֲענַ ן ה’ ֲעלֵ ֶ
על אותם שני השולחנות שזוכה האיש המאמין ,שכבר בעולם יתברך שידאג לכל צרכיהם .וכיון שבסוכות להבין ,לשם מה הוצרכו ישראל לסוכות
הזה אוכל בשכר האמונה ועומדת לו לעתיד .דכיון שמאמינים אלו ביטאו ישראל את גודל אמונתם ,על כן אלו שעשו להם ,ומה טעם יש לעשות
אשר הכל הוא רק על פי השגחת הבורא ברוך הוא ,והוא עשה ראוי לעשות להן זכר לדורות. להם זכר.
ועושה ויעשה לכל המעשים ,ממילא בטוחים אשר ינהג בחסדו (עינים מאירות -להגאון רבי מנחם מנדל פומרנץ ולפי פשוטו יש לומר ,כי הסוכות אלו
ואל יטשנו לנצח ,ויושפע ‘לכם’ לכל צרכיכם. שליט”א) הם האוהלים שהקימו ישראל במדבר,
(האדמו”ר רבי דוד חי אביחצירא שליט”א -מילתא חדתא -אמונה וביטחון)
ישראל זכו לענני כבוד בזכות אהרן (תענית ט ,א) של הסוכות למקנה הורתה על הנהגה מיוחדת
ווארט מהאור החיים הק'
שכן הנהגתו של אהרן הייתה לאהוב ולרדוף אחר של חמלה ורחמים אפילו על בעלי חיים ,שלמרות
השלום ,ומתוך כך אהרן התנהג עם כלל ישראל שבעלי החיים אינם מוכרחים להיות בסוכות אך הטעם שחג הסוכות כנגד יעקב אבינו והקשר
באופן של לפנים משורת הדין ,ומכוח זה זכו כלל יעקב אבינו בחמלתו על הצאן בנה להם סוכות. של ּולְ ִמ ְקנֵ הּו עָ ָׂשה ֻסּכֹת – לענני כבוד
ישראל לענני כבוד שהחסד שבהם לא היה דבר ובחסד זה יש חידוש מיוחד שכן אין שייכות הטור (או”ח סי’ תיז) הביא שג’ מועדים הינם כנגד
הכרחי אלא חסד מיוחד לפנים משורת הדין. בין האדם לבין בעלי חיים ,והדבר אינו נובע אלא ג’ אבות ,פסח -כנגד אברהם ,שבועות -כנגד
ביאור השייכות בין ולמקנהו עשה סוכות לחג מדבקותו של האדם בבוראו “אשר רחמיו על כל יצחק ,וסוכות -כנגד יעקב שנאמר בו (בראשית
הסוכות מעשיו” ולכן נקרא שם המקום על שם החסד לג ,יז) “וְ יַ ֲעקֹב נָ ַסע ֻסּכ ָֹתה וַ יִ ֶּבן לֹו ָּביִ ת ּולְ ִמ ְקנֵ הּו
ונראה שזהו השייכות בין כך שיעקב עשה המיוחד שבעשיית הסוכות למקנה. ָע ָׂשה ֻסּכֹת”.
סוכות עבור מקנהו לבין זכייתם של בניו בסוכות, החסד המיוחד שבענני הכבוד וצריך להבין מהי השייכות בין חג הסוכות לכך
מâאי . . . . . .ו
מŁיכõת ָ ŁçŁלִ ְ ã
יõתר ִ ַ
àרוח . . . . . . . . . . . .ו
éŁן ֶ ֵ
àפרנסה ֵ
מéל ֶ ֵ
נפָ ָ ְ ַ ְ õŁ
לפרנסה ְ ֶ ַ
זõכה ְ ַ ְ ָ ָ
ôאוõת ִ ָ
ëטריד ַ ְ
מŁיכõת ַל ַ ֲ
מäסר אõדõת ַה ַ ְ ִ
האכילה ֶàתאוõת ָ ֲ ִ ָ
ìפִ ְ Ł ַ ŁçŁלֶ ֶ
âברי ָ
המצמצם ְ ַ ֲ
Łéם ֶ ֵ
הëאיר | ִ ְ ֵ
נעם | ַ ְ ַ ְ ֵ
אמת | ְ ֵ
אõר ַ ֵ ִ
אמרי ֹ ַ
łפת ֱ ֶ
ִ ְֵ
ְ ַ
Łעלהבטחה ֶ ַ הŁáמäçת | ַ ְ ָ ָ טרדõת ַ ַ ְ ִ
ïרנסה . . . . . . . . . . . . . . . . . .א
õתיה' – ִ ְ וקלל ֶ ָ
טר ַâת ַה ַ ְ ָ ָ
Łנה ְ ִ ְ
מהאדם ִ ְ
'ôכלה ָ ָ
äôסר ֵ ָ ָ ָ
אוצר פניני החסידות
יłראל | ִ ְ ֶ
õôרה ַ על ָ
ֵàית ִ ְ ָ ֵ
קàלת ֹ ידי ַ ָ ַ ְֵ
שכן יעקב לא היה מוכרח לעשות סוכות למקנהו, המבי”ט בספרו בית אלקים (שער היסודות פרק ל”ז) שיעקב בנה למקנהו סוכות .עוד צריך ביאור
לקרבת ה' . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ו
àרכõת ְáדõלõת . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ו
לעםéברכõת ִויäŁעõת ְ ַ הõôכחה ִ ְ ָ
âברי ַ ֵ ָ äמפר ִŁים ֶאת ִ ְ ֵ
מרëזים ְ ָõôàכחõת ְ ֻ ָ ִ
ïכים ְ ָ ְ מה ְ ִ
ïנחס | ַ ֵ
âיקים ְ ַ
äדרכים ְ ִ ְ ַ
àינה | ַצ ִ ִ
אמרי ִ ְ ָ
âברי ִ ָ
ְָ ִ
ִ ְֵ
ִ ְֵ
Łאין
áŁם
מïני ֶ ֵ
àאפן ֶ ַ
àהס ֵôר ִ ְ ֵ
àאדם ְ ֹ ֶ
ìŁאמרְ ֶ ְ ä
טבäע ָ ָ ָ
àרכõת ֶא ָêא ֶ ֶ ֶ ְ
להיõת ָ ַ צריכה ִ ְ
הõôכחה ֵהם ְ ָ
יתàרָ ִ ְ ü
עניני ַ ֵ ָ
àגäêי . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .א
ה⁄ם ִ ְ ָ ַ מציאäת ַ ֵ
לäñטי ִłיחõת | ָéל ִ ְ ְ ֵ
אõריתא | ְ ִ
àיכל ָôן ָלבõא ְ ִ
ïתáמי ַ ְ ָ
ִ ֵ
ִ ְָ
ִ ְֵָ
łראל . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ו ִי ְ ָ ֵ יתàר . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . üב מאַ ָ ְ ִ õô יéŁח ֵ ִ àהלה ֹלא ִ ְ ַ àמðב ֶŁל ֶ ָ ָ ְַָ
אך עשה כן וחידש בכך הנהגה מיוחדת של חסד, כתב שהטעם לכך שקבעו את חג הסוכות זכר מהנאמר בהמשך הפסוק שם ּולְ ִמ ְקנֵ הּו ָע ָׂשה ֻסּכֹת
äברכõת . . . . . . . . . . . . . . .ו
וזõכים
מע ָłיו ְ ִ להיטיב ַ ֲעצמִ ֵ ְ õ
ôרים טõבõת ְ ָ
מקàל ַעל ַ ְ אחד ְ ַ ֵ
äמס ָ ִ
õכáְ ãנ ִäזים ֻ ְ
õôכחה ָéל ֶ ָ
õôרה . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ו
àקריאת ַה ֵ ָ
àמôן ָ
יäŁעה | ְàת ָ
אמת | ִ ְ ִ ַ
Łàלמäת ְ ַ ַ
עטרת ְ ָ
õôרת ֱ ֶ
להתקֵ ְ ִ Łâ
ֲ ֶֶ
ְִ ְֵַ
ַ
éתיבה' . . . . . . . . . . . .ב
ההïŁעõת . . . . . . . .ג
ההתח ְäŁâתàחינת ַ ִ ְ ַ
ו'אõתõçת ַה ְ ִ ָ
לכל ַ ַ ְ ָ
äלגõêת ֶאת ְ ִ ַ
זõכים ְ ָ
החקיקה' ְ ִ
הàרית ִ
להאמין ְ ַ
õתõçת ַ ֲ ִ ָ
Łàמירת ַ ְ ִ
õôציאִ ֲ ַ ְ – 'ä
àחינת 'א ִ
הåהירäת ִ ְ ִ ַ
חדִ Ł מïני ָ ָ
õôרה | ְ ִ ַ
éפי ַ ְ ִ מŁה | ְ ִ
'ויŁן ִ ְ ֵ
לäñטי ָ
àאר ֹ ֶ
עין | ְ ָ ָ
ִ ֵ
ַàת ַ ִ
ֵֵ
ומכוח זאת זכו הכלל ישראל לחסד מיוחד לפנים לענני הכבוד ולא קבעו זכר למן ולבאר ,הענין ַעל ּכֵ ן ָק ָרא ֵׁשם ַה ָמּקֹום ֻסּכֹות ,והדבר הינו צריך
äפõסקים . .ו
נŁמתõ
ְִ
האדם ֶאת ִ ְ ָ
áמרא ללäëד ְ ָ ָ
מעלה ָ ָ ָ
וחסידäת ְ ִ
לאט ַ ֲ ֶ לאט ְ ַ
מäסר ַ ֲ ִ ספרי ָ החäêק ֵàין ִלäëד ִ ְ ֵ
àכל יõם ְויõם ִéי ְ ַ הôפêה ְ ָ
טעם ַ ְ ִ ָ
לŁר ָ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . ãŁו
õספת . . . . . .ו מצוה נ ֶ ֶ לקçם ִ ְ ָäמõôŁקק ְ ַ ֵ
àמצוה ִ ְ ֵ õסק ְ ִ ְ ָ łכרŁֶ õל ָהע ֵ
âוד | ַ ִ
מŁה | ַ ַ
יõסף | ְ ָ
חמâת ָ ִ
àאר ֹ ֶ
âברי ֵ
ֶ ְַ
ְְָ
ֵֵ
ִ ְֵ
àŁכל יõם . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ג
האדםהנהגת ָ ָ ָôהיה ַ ְ ָ ַ
êŁא ִ ְ ֶ
יŁרäת . . . . . . . . . . .ד
זקäפה' – ֶ ֹ
ëŁהäתְ ַ õ
'àקõמה ְ ָ קõממäçת ְ ָ
אבינַ ֶ ä מçעקב ָ ִ
אתכם ֲ ִ
àהמה . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ד
עמלק ָהפֹ ֲ ַ ִ üä
ואõלֶ ְ ֶ ü õôרת ָאבõת | ָ ֵ
מ⁄מäאל | ֲ ָ ֵ
àבחינת ְ ֵ ָ
ֵŁם ִ ְ ֵ
ֶ ְָ
ַ
ְִִ ַ
משורת הדין ,לחסות בענני הכבוד תחת צילו של בזה הוא מפני שענני הכבוד לא היו כל כך ביאור מדוע יעקב קרא למקום סוכות בגלל שבנה
àŁàת . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ו
łביעה . . . . . .ז éדי ְ ִ ָ Łאõכלים ְ ֵ
Łáמים ְ ַ ָ
ליłראל ַאף ַעל ִïי ֶ ְ ִ
ה⁄לõם . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ז
ירידת ְ ָ ִ
מביאה ֶאת ַ ָ
הôר ְ ִ ַ
ïנים ְ ִ ְ ָ ֵ
õôרה ְ ִ ָ
ìŁי | ֶ ֵ
łיאת ָ ִ
מלכים | ַה ָ
הáר ֻ ִ
נבחר | ְנ ִ ַ
ילקäט ַ ֵ ְ
éסף ִ ְ ָ
מäסר ְ ָ ִ ַ
ְַ
ֶֶ
⁄כינה . . . . . . . . . . . . .ד
łראל . . . . . . . . . . . . .ה
הõàרא . . . . . . . . . . . .ה
Łàביל ַה ְ ִ ָ
נŁמõת ִי ְ ָ ֵ
לעבõדת ַ ֵ
łראל ִ ְ ִ
לערְ ִ ü
õàערה ַ ֲ ַ
יגאל ֶאת ִי ְ ָ ֵ
קצבה ְ ֵ ֶ
éאָ ֵ Ł
ואין ִ ְ ָ
הêבן | הקב"ה ִ ְ ַ
ערֵ ְ ü
התלהבäת ְ ֵ
הêבן | ֵאין ֵ ֶ
מים ַח ִçים | ִ ְ ַ ֲ
מחłף ַ ָ ָ
מחłף ַ ָ ָ
ְַ ֹ
ְַ ֹ
àאר ַ ִ ְֵ
אלçה . . . . . . . . . . . . . . äז ידי ֵ ִ ָ àכל יõם ַעל ְ ֵ ôמידים ְ ָ הקרבת ְ ִ ִ קדäמים | ַ ְ ָ ַ נחל ְ ִ ַַ äמתäקים ֵהם õתם ְ ִ ëקçמים א ָ הנאה ַל ְ ַ ְ ִ טעם יֵָ ָ ֲ Ł להם ַ ַ ֶ ָ ŁçŁ ëצõת ֶ ֵ קדַ | Łה ִ ְ ֶַזרע ֶֹ
השם יתברך למרות שמצד עצמם לא היו ראויים הכרחיים כמו המן והבאר ,אלא ענני הכבוד ניתנו ìביא ז אלָçהַ äהָ ִ
ידי ֵ ִ
לה ָàא ֵאינְ õכלäם . . . . . .ח למקנהו סוכות.
àכל יõם ַעל ְ ֵ ôמידים ְ ָ
וקàלה ְ ַ
äŁôבה . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ח
להקרבת ְ ִ ִ
äŁôבה ְ ַ ָ ָàלא ְ ָ
ידי ְ ָ
הéתäב ְ ַ ְ ָ ַ
äíçרים ַעל ְ ֵ
רמז ַ ָ
הõôרה | ִוäâי ְ ֹ
וçאמר ָŁאäל | ֶ ֶ
חפץ ַח ִçים ַעל ַ ָ
ïéרת ַה ִ ִ ִŁיר ָמעõן | ַ ָ ַ
ַֹ ֶ
ֵָ
מאד . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ה
äלדàר ִäàâר õôàרה ְ ַ ֵ לעסק ַ ָ çŁכõל ַ ֲ ֹ אהבה ֶ ָ מרב ַ ֲ ָ àעפר ֵ ֹ
יתàר . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . üה
להתáלáל ֶ ָ ָ אביב | ֵיֵ ְ ַ ְ ִ ְ Ł
לפני ַה ֵ⁄ם ִ ְ ָ ַ
ִֵäéàרי ָ ִ
אחד ִ ְ ֵ
ְ ֹ
ֶָ
ëôה . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ח לא ַ ָ àרית ָאבõת ֹ יהõנתן | ְ ִמדרָ ָ ְ Ł ִ ְַ łמחהיתמêא ִ ְ ָ לא ִ ְ ַ ֵ ïתי ֹ õôרה ִמי ֶ ִ טעמי ָ לטעם ַ ֲ ֵ õåŁכין ִ ְ ֹ אחר ֶ ִ אמת | ַ ַ łפת ֱ ֶ ְ ַ
לאותו החסד. להם כדי להגן עליהם משרב ושמש ,אבל יכולים ובאור החיים הק’ כתב לבאר“ :אולי כי עשה
àעõלם
להõריו ָ ָ רäח ְ ָ נחת ַ õáרם ַ ַ
הà⁄ת . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ח
àŁàת ֵ õôרה ְ ַ ָ המחִ Łâחָ Łäâ
הõôרה ְàיõם ַ ַ ָ
קדäמים | ַ ְ ַ ֵ
ַה ָàא . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ח
הארץ | ִע ַñר ִלäëד ַ ָ
נחל ְ ִ
מåמרת ָ ָ ֶ ִ ִ ְַ
ַַ וחדוה . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ה
למעלה
האלקי ֶŁהäא ְ ַ ְ ָ הäàâק ָ ֱ ֹ ִ האדם ֶאת ַ ִ מפסיד ָ ָ ָ
àŁעõלם . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ה
העברה ַ ְ ִ ידי ָ ֲ ֵ ָ
וłמחה ֶ ָ ָ
מ⁄מäאל | ַעל ְ ֵ
וענג ְ ִ ְ ָ
ֵŁם ִ ְ ֵ
äŁע ְ ֶֹŁע ַ מéל ַ ֲ
ְ ְֶָ
ִָ
õלם ַהֶåה . . . .ח לłכר ַאף ָàע ָ זõכה ְ ָ ָ äבמצõת ֶ àŁàת ְàת ָõרה ְ ִ ְ העõסק ְ ַ ָ âוד | ָ ֵ àנין ָ ִִ ְַ לאחר
האדם ַאף ְ ַ ַ ä⁄מַ ãעל ָ ָ ָ ⁄çŁאר ִר ָ àאפן ֶ ִ ָ ֵ ëצוה ְ ֹ ֶ לקçם ַה ִ ְ ָ אדם | ֵיֵ ַ ְ Ł õôלדõת ָ ָ ְ
ובזה יש לבאר מה שאמרו חז”ל בשכר “והוא היו להתקיים גם מבלעדיהם ,ולכך הוקבעו ימי דבר חדש בחמלתו על המקנה ,מה שלא עשה כן
מעשי צדיקים . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ט
ספיר ויהלום | הארה חסידית מן הפרשה . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .יב
זוהר הקדוש | עם פרוש הכתר והכבוד . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .יד
קäçמ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . ãה
ìŁדמה לŁֶ õהäא ָרחõק ֵמהשי"ת הäא ָקרõב . . . . . . . . .ה
êŁא
רחמים ֶ ֹ יבִ ֲ ַ Łñ ïרנסתֵ ַ ְ õàצרכי ַ ְ ָ ָלהתע ֵíק ְ ָ ְ ֵ קדם ֵצאתַ ְ ִ ְ õ
אלימלִ | üמי ֶ ִ ְ ֶ
הרמ"ל | ֶֹ
נעם ֱ ִ ֶ ֶ
מŁנת ָ ַ ַ
ִ ָ
ִ ְַ
ַֹ
יŁéל . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ה
עומד עליהם זכו ישראל לענני הכבוד” ,שהכוונה חג הסוכות רמז לענייניהם ,כי גם בדבר שלא היה אדם קודם שיכין סוכה לבחינה ולשינוי חדש קרא
ִָ ֵ
בס"ד
בזה הוא שעמידתו של אברהם מעל גבי האורחים הכרחי כמאכל ומשתה עשה הקדוש ברוך הוא נס המקום עליו”.
היוותה ביטוי מיוחד של חסד ,ומכוח זה זכו לענני ופלא עמהם במדבר ,וזהו הרמז לענני כבוד בכל ומבואר בדברי האור החיים שהענין המיוחד,
הכבוד והדברים משלימים למה שנתבאר בזה. שנה בישיבת סוכה. בכך שיעקב עשה למקנהו סוכות ,הוא שקודם
(דביר הקודש) והוסיף שם המבי”ט לבאר בזה מה שאמרו שבני לכן לא היה נהוג לעשות למקנה סוכות ,ועשייתם
לשאלות הלכתיות בבית ההוראה הקש 8
מחוברים ניתן להשיג את הגיליון
מתחילים
את היום!
עיצוב ועימוד :שוקי קנר
מדי שבוע בכל סניפי
להצטרפותnewsletter.mechubarim@gmail.com : ישירות למייל האישי
קו מענה הלכה
עיצוב ועימוד עלונים :שוקי קנר
העלון השבועי מבית עוז והדר -אור לישרים "ספרי אור החיים"
ירושלים :ירמיהו | 13שאולזון | 49הפסגה | 45בר אילן | 4חבקוק • 2בית שמש :שדרות
האמוראים | 63נחל ניצנים | 3יהודה הנשיא • 6בני ברק :רבי עקיבא | 152רבי עקיבא 68
| הרב שך | 8אהרנוביץ | 12נחמיה | 28כהנמן • 64מודיעין עילית :שד' יחזקאל | 2חפץ
02-803-9999
חיים 7אלעד :יהודה הנשיא • 94אשדוד :יהודה הנשיא | 8אליעזר בן הורקנוס 8ביתר
או במיילrav@abiryaakov.com :
עילית :הרן • 9חיפה :מיכאל 27נתיבות :הרמב"ם 1נתניה :הס 18פתח תקוה :רוטשילד 75
קו השיעורים – קול הלשון03-6171077 :
לתגובות ולהצטרפות לקבלת הגליון במיילnewsletter.mechubarim@gmail.com :
הגליון השבועי מבית עוז והדר -אור לישרים ב מחוברים
וימינו תחבקך
תחבקך
בסיעתא דשמיא
עבותות אהבה
בכל ימי החג
שנים אתה מחפש את האור של סוכות ,מנסה להתחבר,
להרגיש את ה"וימינו תחבקני" להסתופף עם האושפיזין
הקדושים בצילא דמהימנותא עכשיו זה בהישג ידך!
הספר החדש טעם חדש
״אודיע בכל רגע
מימי החג
אמונתך-
סוכות״
מאת מו"ר הגה"צ
רבי יעקב מאיר
שכטער שליט"א
מאיר באור חדש
את שערי האהבה
והאמונה המתגלים הספר
בחג הסוכות.
שיאיר לך את
ימי החג באור חדש
דף אחרי דף פרק ושאבתם מים בששון
אחרי פרק תגלה איך ממעיני הישועה
להכנס לצל הסוכה
מכניסת החג ועד
צאתו ואיך לזכות
להמשיך את האור
הגדול ולחסות בצילא
דמהימנותא בכל
ימות השנה מפעל
להשקות צמאי אמונה
ממעייניו של מרן
הגרי"מ שכטער
שליט"א
מעשיות ולקחים מאלפים
מצדיקי הדורות סיפורי צדיקים
כל אותו היום ,התרוצץ בין חצרות התושבים היהודיים שבאותה העיר ,כשהוא תר אחר סוכה כשרה כדת וכהלכה,
אשר ניתן יהיה לברך עליה “לישב בסוכה” ללא חשש -אך לשווא...
תושבי המקום לא הצטיינו בדקדוקים יתרים בהלכה ,והסוכות המועטות חסידים ואנשי מעשה לצד המוני עמך ישראל וגם צדיקים נסתרים מל”ו
שהוקמו בעיר היו כשרות אך בדיעבד .עגמת נפשו של רבי אלעזר עקב כך הצדיקים הנסתרים שבדור ,מכתתים היו את רגליהם לליזענסק ,כדי לשחר
היתה גדולה ורבה ,פי כמה וכמה מזו שגרמה לו השהייה בחג בארץ נוכריה. לפתחו של צדיק הדור ,הרה”ק הרבי רבי אלימלך מליז’ענסק זצ”ל .על אחד
בדלית ברירה גמר בלבו כי מלבד סעודת החובה שבליל החג הראשון ,יכלכל מהם ,אשר הופיע ביום מן הימים בליז’ענסק ,מסופר הסיפור הבא:
את עצמו במשך כל ימי החג בפירות ובירקות בלבד ,ובכך יפטור את עצמו בין ההמונים שצבאו על פתח היכלו של הרבי רבי אלימלך ,צצה לפתע
מחיוב אכילה בסוכה מדאורייתא. דמותו של אדם לבוש בחליפה קצרה ,כמנהג הגויים באותו הזמן ,דבר שהיה
לאחר תפילת ליל החג ,בעודו יושב בבית הכנסת והוגה בספר ,פנה בלתי מצוי בימים ההם בין שלומי אמוני ישראל יושבי מדינות גאליציא
אליו לפתע אחד מיהודי המקום ושאל“ :היכן מתכוננים אתם לסעוד בחג ופולין .ואולם עד שהיה סיפק בידי הגבאים לעכב בעדו ולהרחיקו מסביבות
הסוכות?” ועוד בטרם הספיק רבי אלעזר להשיב ,המשיך הלה ואמר“ :בביתי המעון הקדוש ,חמק הלה בזריזות אל החדר פנימה והגיע עד לפני הרבי.
תוכלו למצוא סוכה כשירה למהדרין והינכם מוזמנים לסעוד אצלי במשך לפליאתם של הנוכחים ,קיבל הרבי רבי אלימלך את פני האיש בחיבה
כל ימי החג!” יתירה ,האיר אליו פנים ,נטל את הפיתקא אשר הושיט לו הלה וקרא בה
עם כניסתם אל בית האיש ,אורו עיניו של רבי אלעזר ,למראה הבית היהודי בעיון רב.
המובהק שניגלה לעיניו .מזוזות גדולות קבועות היו בפתחים ,הצניעות ניכרה אדהכי והכי ,מיהרו הגבאים להזעיק את בן הרבי הגדול ,הלא הוא הצדיק
היטב בחלל וריח של יהדות שורשית הקדוש רבי אלעזר ,אשר הוראותיו היו קובעות להם כיצד לנהוג במקרים
לאחר תפילת ליל בדרך ישראל סבא נדף מכל פינה .מלבד מביכים כגון זה ,שכן ידועה היתה קפידתו הרבה של הרבי על המשנים מן
התלבושת ה’אשכנזית’ של בעל הבית
החג ,בעודו יושב בבית כדרכם של מרבית היהודים בפרוסיא,
התלבושת היהודית המקורית המקובלת במקומם ,עד כדי אי נכונות לקבל
הכנסת והוגה בספר, התנהל כל הבית על פי התורה והמצווה,
את פניהם בהיכלו.
פנה אליו לפתע אחד וגם הסוכה המפוארת ,אשר לתוכה
ברם ,הפנים המסבירות בעליל שהראה הרבי לאיש ,העידו כמאה עדים ,כי
מדובר הפעם במקרה יוצא מן הכלל ,עד כי גם רבי אלעזר נותר מנגד דומם,
מיהודי המקום ושאל: הוביל בעל הבית את אורחו ענתה על כל מבלי לנקוט עמדה ,כשעיניו מרותקות למחזה הנדיר.
“היכן מתכוננים אתם דרישות ההלכה ללא שום פגם ופקפוק.
לאחר שסיים הרבי לקרוא את הפיתקא שמסר לו האיש ,נשא אליו את
לסעוד בחג הסוכות?” לאחר שנוכח ביראת השמים המופלגת עיניו ושאלו בנימה אבהית:
של האיש ובני ביתו ,ולאחר ששוחח ועוד בטרם הספיק רבי “האם יש לך בקשה מיוחדת?” “הן” -השיב האיש בשפה הגרמנית ובקול
לדעת ,אלעזר להשיב ,המשיך עימו בדברי תורה והלכה ונוכח
כי גם בדיני הכשרות יכול הוא להיות
רם ,אשר נשמע היטב בכל פינות החדר -אחלה את פני הרבי להתפלל בעדי,
סמוך ובטוח על האיש ועל ביתו .ניאות הלה ואמר“ :בביתי תוכלו כי מי שלבי שבוי באהבתו ,יפנה אף הוא לאהבה אותי!”
למצוא סוכה כשירה רבי אלעזר לסעוד את סעודות החג על הופעתו ותלבושתו של האיש ,לצד השפה הגרמנית שבפיו ,ועל הכל
שולחנם .ואכן נחת רוח מרובה מצא רבי למהדרין והינכם מוזמנים בקשתו המוזרה ,הצדיקו לכאורה נזיפה חמורה ומנה אחת אפיים ,ואולם
אלעזר בצל קורת מארחו אשר אף ידע לסעוד אצלי במשך כל למרבה הפלא ,הוסיף הרבי להאיר לו פנים ביתר שאת ,ואף נשא את קולו
ובירכו כפי בקשתו לאמור:
ימי החג!” לערוך את שולחנו לפני ה’ ,ולא פסק
“הקדוש ברוך הוא יעזור לך וימלא את משאלות לבך ,שנשוא אהבתך ישיב
פומיה בכל שעת הסעודה מדברי תורה
שמחים ומאירים כדרך גוברין יהודאין, לך אף הוא אהבה!”
תלמידי חכמים יראי ה’ וחושבי שמו. לאחר שסיים רבי אלימלך לקבל את קהל המשחרים לפתחו ,נכנס רבי
לאחר תום ימי החג ,כאשר בא רבי אלעזר להיפרד מעל מארחו ולהודות לו אלעזר אל הקודש פנימה וניסה לדלות מפי אביו הקדוש ,את פשר היחס
מקרב לב על הכנסת האורחים הנאה שנהג בו ועל ההנאה הרוחנית העצומה הלבבי שניתן לאותו ‘אשכנזי’ ,המדבר בשפת נוכרים ולבוש כמותם ,והמענה
שהסב לו במחיצתו ,הואיל לבטא בשפתיו תמיהה שניצבה בפניו במשך כל האוהד שניתן לבקשתו המוזרה.
ימי החג ולא ידע את פתרונה: “בעזרת השם תבין את הדבר!” -הבטיחו הרבי אך לא פירש מאומה.
“ברשותכם” -נענה ואמר למארחו “ -אבקש לדעת את פשר הכיסא ···
הריק ,אשר הוצג בראש השולחן לצדכם בסוכה ,בכל הסעודות בכל ימי החג בשלהי חודש אלול של אותה שנה ,כבר ידוע היה בכל המחוזות הקרובים
והמועד ,מבלי שאיש יישב עליו!” והרחוקים ,כי יבול האתרוגים נפגע קשות מפגעי מזג האוויר ,וכי השגת
מדוע ריק? -התפלא המארח על השואל ועל שאלתו “ -וכי לא ראיתם אתרוג הדר לחג הסוכות תהיה כרוכה בקשיים מיוחדים .ישראל קדושים,
כי ביום הראשון ישב עליו אברהם אבינו ,ביום השני -יצחק אבינו ,ביום המהדרים במצוות החלו מיד לנקוט בכל האמצעים הדרושים כדי לייבא
השלישי -יעקב אבינו ,וכן בשאר הימים לפי סדר בואם של האושפיזין אתרוגים ממדינות אחרות ,ובמיוחד חרדו החסידים להשיג אתרוג ממרחקים
הקדושים?! בעבור הרבי הקדוש שבליז’ענסק .ואולם ככל שנקפו הימים התברר ,כי
“לא לא ראיתים!” -הודה רבי אלעזר“ .חבל! חבל מאוד שלא ראיתם המשימה קשה עוד יותר מששיערו בתחילה.
אותם!” הצטער המארח ה’אשכנזי’ מעומק לבו. במוצאי יום הכיפורים ,קרא רבי אלימלך ,לבנו רבי אלעזר ,והורה לו לצאת
כאשר חזר רבי אלעזר מפרוסיא אל בית אביו לליזענסק ,מיהר לספר לפניו בנסיעה מהירה לאחת הערים בפרוסיא -היא גרמניה -כדי לקנות שם אתרוג
בראשונה בהתרגשות מרובה ,את דבר הכיסא הריק אשר ניצב בסוכת מארחו הדר לחג הסוכות .על אף שנהיר היה לרבי אלעזר כי בדרך הטבע אין לו
ואת ההסבר שקיבל על כך .התחייך רבי אלימלך חיוך רב משמעות ופתח סיכוי לשוב מן הדרך הרחוקה לפני החג ,לא שאל שאלות ולא הקשה קושיות,
ואמר :הבטחתי לך כי בעזרת השם ,תבין את פשר קבלת הפנים הנלבבת כי אם יצא תיכף ומיד למלאות אחר מצוות אביו.
שערכתי ליהודי ה’אשכנזי’ שביקר אצלי לא מכבר .ובכן לשם כך שיגרתי ואכן לאחר מאמץ ויגיעה לא מועטים ,עלה בידי רבי אלעזר לרכוש אתרוג
אותך לפרוסיא ,כדי שתזכה להכיר מקרוב את אותו יהודי אחד מן הצדיקים מהודר כדת וכהלכה ,ואולם הדבר היה כבר בערב החג כאשר האפשרות
הנסתרים שבדור ,הזוכה לראות עין בעין את האושפיזין הקדושים ,המבקרים לחזור הביתה לפני החג שוב לא היתה במציאות ,והוא נאלץ להשלים עם
בסוכתו מדי שנה בשנה. הרעיון כי ייאלץ לחוג את חג הסוכות בניכר.
“ועתה אגלה לך גם ,כי האיש ביקש ממני אז להתפלל בעדו שהשכינה כל אותו היום ,התרוצץ רבי אלעזר בין חצרות התושבים היהודיים שבאותה
הקדושה אשר אותה הוא אוהב בכל לבו ונפשו ,תאהב אף היא אותו!” העיר ,כשהוא תר אחר סוכה כשרה כדת וכהלכה ,אשר ניתן יהיה לברך עליה
צנתרות הזהב (ח”ב עמ’ סב) “לישב בסוכה” ללא חשש ולסעוד בתוכה את סעודת החג -אך לשווא.
הגליון השבועי מבית עוז והדר -אור לישרים ד מחוברים
בס"ד
מעשיות ולקחים מאלפים
מצדיקי הדורות סיפורי צדיקים
הגיע ליל שמחת-תורה .ההתרגשות גאתה .מכל הצריפים נאספו ובאו חרש אל הצריף שבו היה “גם אני נושעתי בזכותך” ,קרא
טמון ספר-התורה .החשש פן ייוודע לשומרים על דבר ספר-התורה ופן יאונה לו רע ,גדול היה... הבחור“ .נושעתי ,אולי בזכות
מהודרים ,כשם שהכין בעבור מפקדים בכירים יותר, צ’נסטוחוב ,העיר הפולנית ,הייתה עד מלחמת- הוויתור .שכן אתה מתקשר אליי
הרשה לו הקצין לקחת ספר-תורה. העולם השנייה מרכז יהודי שוקק ,עד שהגיע יום מר בדיוק היום ,בערב שבת האופרוף
הסנדלר בחר ספר-תורה קטן ,כי רק אותו היה ויד הכורת הנאצי עלתה עליה .כל היהודים נכלאו שלי!” אח ,מה נעמו ברכות ה’מזל
בגטו ,שהיה השלישי בגודלו אחרי גטאות ורשה ולבוב
מסוגל לכרוך סביב גופו .כך ,מתוך סיכון עצמי
בפולין הכבושה.
טוב’ משני עברי הקו .קול ששון
רב ,הצליח לחדור אל המחנה וספר-התורה עמו,
בלי למשוך את תשומת-לב השומרים .לאחר מכן בערב יום-הכיפורים תש”ג באה אל הגטו יחידת אס- וקול שמחה ,קול תינוק וקול חתן
התברר כי ספר-התורה ניצל ברגע האחרון ממש ,שכן אס ‘מובחרת’ ,שהתפארה בהצלחותיה בשילוח כרבע באחד מבתי הכנסיות בלונדון,
הגרמנים כבר החלו להכין מוקד גדול ,שבו ישרפו את מיליון יהודים למשרפות בטרבלינקה .צ’נסטוחוב בשמחת תורה ,קנה סבא לנכדו את
כל תשמישי הקדושה שרוכזו במחסן. נחשבה בעיניהם מלאכה קלה ,שכן בה היו כחמישים הזכות לעלייה של כל הנערים ,הן בלילה
“מי מקבל עליו להטמין את ספר-התורה?” – פנה אלף יהודים ‘בלבד’. והן ביום .הוא קיווה שזכות זו תעמוד
הסנדלר הגיבור אל הקבוצה שכונתה ‘המתפללים’. במשך השנה ערכו הרוצחים כמה וכמה ‘אקציות’ לנכד להתארס במשך השנה.
הללו דאגו לערוך תפילה בכל שבת-קודש בפינה [=ריכוז יהודים לקראת גירוש והשמדה] .הראשונה אחד מבאי בית הכנסת ,שלצורך
נסתרת בין המיטות. בהן הייתה ‘האקצייה הגדולה’ ,שבה נלקחו רוב יהודי הסיפור נקרא לו שמחה ,רצה גם הוא את
מישהו הגה רעיון והחברים ניגשו לביצוע .הם צ’נסטוחוב והובלו בקרונות בקר אל מחנה טרבלינקה. העלייה היקרה ,והוא ניגש לסבא וביקש
שלפו אחד מקרשי דרגשי העץ ,ובחלל שנוצר הכניסו כמה אלפי יהודים השאירו הגרמנים בגטו .על אלה ממנו את העלייה .הסבא סירב ,והמבקש
את ספר-התורה הקטן. הוטל לעבוד מבוקר עד ערב בבתי-החרושת שליד ניסה להציע חצי מסכום העלייה“ .קניתי
הקרש הושב על כנו צ’נסטוחוב ,האחד מפעל למתכות והשני לייצור כדורי את העלייה לנכדי הבחור” ,אמר הסבא,
“כל אחד ואחד כאילו לא אירע דבר. רובים .שוטרי האס-אס עמדו על גבם של העובדים “אם הוא יסכים לתת לך את העלייה ,גם
אני מסכים”.
הגיע ליל שמחת -שנכנס לצריף ,היה והקפידו שלא יפסיקו את עבודתם לרגע.
ניגש שמחה לבחור ,וביקש ממנו את
ההתרגשות הולך וסובב את דרגש תורה. המפעל לייצור כדורי הרובים נקרא ‘האסאג’ ,ובו
העלייה של ‘כל הנערים’“ .עברו כמה
העץ ,אשר בתוכו טמון הצריפים מכל גאתה. נאלצה שארית הפלֵ טה של גטו צ’נסטוחוב לייצר
בעבור המרצחים את כדורי הרובים שבהם טבחו וכמה שנים מהחתונה שלי ,ועדיין לא
היה האוצר הגדול נאספו ובאו חרש אל
ביהודים. זכיתי לבן .אולי תוכל למכור לי חלק
הצריף שבו היה טמון שלנו .בהגיעו למקום יהודי מיוחד היה הסנדלר של המחנה .הוא היה אּומן מהעלייה של ‘כל הנערים’ ,כדי שאזכה
החשש היה מתכופף ומנשק ספר-התורה.
פן ייוודע לשומרים על במלאכתו ,ובין השאר הוטל עליו לתקן את נעליהם לזרע של קיימא?”
דבר ספר-התורה ופן את הגווילים ,וכך הלך ומגפיהם של הקצינים והחיילים .לכן התאפשרה לו נכמרו רחמיו של הבחור ,והוא אמר,
יאונה לו רע ,גדול היה המצעד הזה ,בצנעה תנועה חופשית יותר בין הגטו ובין מחנה העבודה. “נתחלק בינינו .אתה תיקח את העלייה
מחששם של האנשים ובחשאי ,ובהתאפקות כך אירע שבראש-השנה הופיע פתאום ובידו שופר.
של הלילה ,ואני אקח את של היום” .וכך
הווה .מכל הלב נתן הבחור את העלייה,
לחייהם .לכן החליטו יתרה ,אם-כי באוזנינו זו הייתה הפתעה מרנינת-לב לכל מי שהתאספו
מתוך כוונה ששמחה יזכה בישועה.
שלא להוציאו ממקומו ,הדהד הפזמון החסידי בצריפו בשעת הפסקת הצהריים ,ושמעו תקיעות
אחרי זמן מה שאל הבחור את הסבא,
אלא רק לגלותו מעט .מן הימים ההם ,אשר חרישיות .הסנדלר לא סיפר מניין השיג את השופר.
כמה כסף לקחת מהאברך“ .נתת עם כל
הקרש הוזז וגוויליו של קיבל משמעות כל- באחד מימי חג-הסוכות עברה התלחשות“ :הסנדלר הלב ,תן בשלמות” ,הדריך הסב את נכדו.
ספר-התורה נגלו לעיני מתעכב .עדיין לא חזר מהגטו .מי יודע מה יביא
כך עצומה וכל-כך המתפללים. הפעם”.
“אל תבקש ממנו כסף”.
ממשית במחנה וכך תוארו הדברים רגיל היה הסנדלר לחזור מהגטו בשעה מאוחרת,
עברה חצי שנה .בליל תענית אסתר,
בעדות חיה מפי מי שלנו – ‘שישו ושמחו לאחר חלוקת הארוחה .כשהיה בא ,היה פונה תחילה
הבחור דנן נהיה חתן! הוא מצא את זיווגו
בשעה טובה ומוצלחת .בקיץ ,בערב
בשמחת-תורה ,כי שנכח באותו מעמד...“ : אל המטבח ,לקבל את המנה המיוחדת שנשמרה שבת של העלייה לתורה ,הוא רואה
היא לנו עוז ואורה” אותו ערב של שמחת- בעבורו .באותו יום לא פנה אל המטבח כהרגלו .היו על הטלפון שלו שיחה ממספר בלתי
תורה נערכו ‘הקפות’ שראו אותו נכנס מיד אל צריפו ,ועושה דבר-מה מוכר .הוא אינו עונה ,אבל המתקשר
בצריף שלנו‘ .הקפות’ משונות במקצת .ספר-התורה מאחורי דרגש עץ גדול. אינו מרפה .הוא מתקשר שוב ושוב ,עד
היה מונח בתוך מחבואו ,כי פחדנו בעד גורל הספר, השמועה עשתה לה כנפיים :הסנדלר הצליח שהחתן מחליט להיענות לשיחה.
שלא ייפול לידי הטמאים ...לכן סידרנו את ה’הקפות’ להחדיר אל המחנה ספר-תורה קטן! “קרב ובא חג “מדבר שמחה ,זוכר אותי? זוכר שנתת
באופן שיהלום תנאי מחתרת. שמחת-תורה ,ואנחנו נזכה לרקוד עם ספר-תורה לי את העלייה של ‘כל הנערים’?” -
“כל אחד ואחד שנכנס לצריף ,היה הולך וסובב את ממש” ,אמר הסנדלר בעיניים נוצצות. “ברור שאני זוכר” ,ענה החתן.
דרגש העץ ,אשר בתוכו טמון היה האוצר הגדול שלנו. הכול היו סקרנים לדעת כיצד הצליח הסנדלר “בזכותך נושעתי .נולד לי בן למזל
בהגיעו למקום היה מתכופף ומנשק את הגווילים ,וכך במבצע כזה ,אך הוא שמר את סודו ולא גילה דבר .עם טוב ,ואני רוצה להזמין אותך ל’שלום
הלך המצעד הזה ,בצנעה ובחשאי ,ובהתאפקות יתרה, זה ,יודעי דבר חקרו ודרשו עד שהתמונה התבהרה. זכר’ שייערך בליל שבת”.
אם-כי באוזנינו הדהד הפזמון החסידי מן הימים ההם, לאחר כיבוש הגטו ריכזו הנאצים במחסן גדול “גם אני נושעתי בזכותך” ,קרא הבחור.
אשר קיבל משמעות כל-כך עצומה וכל-כך ממשית בקצה העיר את כל תשמישי הקדושה שאספו .על “נושעתי ,אולי בזכות הוויתור .שכן אתה
במחנה שלנו – ‘שישו ושמחו בשמחת-תורה ,כי היא המחסן העמידו שמירה קפדנית במיוחד .בדרך רגילה מתקשר אליי בדיוק היום ,בערב שבת
לנו עוז ואורה’”. לא הייתה כל אפשרות להציל דבר-מה מהמחסן. האופרוף שלי!”
בסופו של דבר ניצל ספר-התורה הזה והובא ארצה הסנדלר הצליח לשחד את הקצין הממונה ,אף שעלול אח ,מה נעמו ברכות ה’מזל טוב’ משני
על-ידי ר’ נח אדליסט .כאן נמסר לבית-הכנסת של היה הדבר לעלות לו בחייו. עברי הקו .קול ששון וקול שמחה ,קול
חסידי גור בבני-ברק. בראש-השנה הצליח להוציא משם שופר ,ואילו תינור וקול חתן.
(גל’ שיחת השבוע עתה ,לאחר שהבטיח לקצין כי יכין לו זוג מגפיים (גל’ השגחה פרטית)
הגליון השבועי מבית עוז והדר -אור לישרים ו מחוברים
בס"ד
מעשיות ולקחים
מאלפים מצדיקי
הדורות סיפורי צדיקים
פנינים על הפרשה:
ֶעלְ יוֹ ןְ .וזֶ הוּ ָּכל ְקד ׁ ָֹשיו ְּביָ ֶדָךְ ,קד ׁ ָֹשיו ֵהם ַה ַּמלְ ָאכִ ים
עצות וסגולות:
משה מזהיר את ישראל שיעסקו
ְקדוֹ ׁ ִשים ְמ ׁ ָש ְר ֵתי ֶעלְ יוֹ ןְ ,מ ָס ָרם ְּביָ ֶדָךְ ,ו ָה ְר ָאיָ הְ ,ו ֵהם
בתורה מנחה של שבת -עת רצון
ֻּת ּכוּ לְ ַרגְ ֶלָךּ ִ ,דכְ מוֹ ׁ ֶש ָהיוּ יִ שְׂ ָר ֵאל ְּב ִמ ְצ ַריִ ם ְמ ֻע ִ ּנים ְוזֹאת ַה ְּב ָר ָכה ֲא ׁ ֶשר ֵ ּב ַרְך מ ׁ ֶֹשה ִא ׁיש ָה ֱאל ִֹהים (דברים לג א).
ַ ּב ֲעבוֹ ָדה ָק ׁ ָשהָּ ,כְך ָהיוּ ַה ַּמלְ ָאכִ ים ׁ ָשם ִע ָּמ ֶהם ְוזֹאת ַה ְּב ָר ָכה ֲא ׁ ֶשר ֵ ּב ַרְך מ ׁ ֶֹשה ִא ׁיש ָה ֱאל ִֹהים ֶאת עוֹ לִ ים ִ ּג ַימ ְט ִר ָ ּיא ׁ ְשנֵ י ֲא ָל ִפים ֵוּמ ָאה ְו ׁ ִש ּׁ ָשה ָעשָׂ ר ,הוּ א ֶח ׁ ְשבּ וֹ ן
ְ ּב ָצ ָר ָתם ,וּכְ ׁ ֶש ָ ּי ְצאוּ יָ ְצאוּ ִע ָּמ ֶהםְ ,ו ַעל זֶ ה נֶ ֱא ַמר (שמות ְּבנֵ י יִ שְׂ ָר ֵאל לִ ְפנֵ י מוֹ תוֹ (לג א). ְּ‘ב ִמנְ ַחת ׁ ַש ָ ּבת זְ ַמן ֵעת ָרצוֹ ן’ ִעם ַה ּכוֹ ֵלל ,לְ ִפי ׁ ֶש ָא ְמרוּ ַרבּ וֹ ֵתינוּ
יב לז) ‘וַ ִ ּי ְסעוּ ְבנֵ י יִ שְׂ ָר ֵאל ֵמ ַר ְע ְמ ֵסס ֻס ּכ ָֹתה ְּכ ׁ ֵש ׁש ְוזֹאת ַה ְּב ָר ָכה ִ ּג ַימ ְט ִר ָ ּיא ‘זוֹ ִהיא ַה ּתוֹ ָרה’ ִעם זִ כְ רוֹ נָ ם לִ ְב ָר ָכה (זוהר ח”ב פח-:פט .קנוֶ ׁ ).ש ּמ ׁ ֶֹשה ַר ֵ ּבנוּ ָע ָליו ַה ּׁ ָשלוֹ ם
ֵמאוֹ ת ֶא ֶלף ַרגְ לִ י’ִ ,מ ְּד ָק ָא ַמר ְּ‘כ ׁ ֵש ׁש ֵמאוֹ ת’ ְול ֹא ָא ַמר ַה ּכוֹ ֵללָ .א ַמר ָל ֶהםִ ,ה ָּז ֲהרוּ ְּב ֵע ֶסק ַה ּתוֹ ָרה ָּכ ָראוּ יִּ ,כי נִ ְפ ַטר ְּב ִמנְ ַחת ׁ ַש ָ ּבת ׁ ֶשהוּ א ֵעת ָרצוֹ ן ,נִ ְמ ָצא ׁ ֶש ַה ְּב ָר ָכה ׁ ֶש ֵ ּב ַרְך
ׁ ֵ‘ש ׁש ֵמאוֹ ת’ְ ׁ ,ש ַמע ִמ ַ ּנ ּה ַעל ַה ַּמלְ ָאכִ ים ְמ ַד ֵ ּברְּ ,כמוֹ ִהיא ַח ֵ ּי ֶיכם ְוא ֶֹרְך יְ ֵמ ֶיכםְ ,ו ִהיא ִע ַ ּקר ִה ְת ַּד ְּבקוּ ְת ֶכם לְ יִ שְׂ ָר ֵאל ְּבאוֹ ָת ּה ׁ ָש ָעה ְמ ֻק ֶ ּב ֶלת וּ ְרצוּ יָ ה ִמ ָּכל ַצד.
ׁ ֶש ָּכתוּב ַ ּב ּז ַֹהר ַה ָ ּקדוֹ ׁש (ח”ב דְ .):וזֶ הוּ ְו ֵהם ֻּת ּכוּ לְ ַרגְ ֶלָך, ִעם ֻק ְד ׁ ָשא ְּב ִריְך הוּ א וּ ׁ ְשכִ ינְ ֵּת ּה .וּ לְ ִפ ָיכְך ָא ַמר ָל ֶהם, (מחשוף הלבן פר’ וזאת הברכה)
ְּד ַהיְ נוּ ְּב ִמ ְצ ַריִ ם .זֹאת ְועוֹ דַ ,עד ַה ּיוֹ םָ ,וּמ ָחר ִּבכְ ָלל, ֵּת ְדעוּ ׁ ֶש ַה ְּב ָר ָכה ְּתלוּ יָ ה ְּב ִק ּיוּ ם ַה ּתוֹ ָרהְּ ,כ ׁ ֶש ִּת ְהיוּ
ֵאינָ ם אוֹ ְמ ִרים ְק ֻד ּׁ ָשה ַעד ׁ ֶש ַא ֶּתם אוֹ ְמ ִרים ְּת ִח ָּלה, ַמ ֲחזִ ִיקים ָ ּב ּה ְו ֵאין ַא ֶּתם נִ ְר ּ ִפים ִמ ֶּמ ָ ּנה ,זֶ הוּ ִע ַ ּקר פטירת דוד המלך במנחה דשבת ,כיוסף
ְוזֶ הוּ יִ ּ ָׂשא ִמ ַּד ְּבר ֶֹתיָךְּ ,ד ַהיְ נוּ ַעד ׁ ֶש ַא ָּתה ְמ ַד ֵ ּבר ִ ּד ְב ֵרי ִּב ְר ַכ ְת ֶכםְ .ו ָא ַמר ָל ֶהםְּ ,דעוּ ַמ ֲעלַ ת ַה ּתוֹ ָרה ְו ַכ ָּמה ומשה
ְק ֻד ּׁ ָשה ְּת ִח ָּלהַ ,א ַחר ָּכְך ֵהם יִ ּ ָׂשא ִמ ַּד ְ ּבר ֶֹתיָך( :פיתוחי ִהיא ֲח ִב ָיבה ֵא ֶצל ַה ָ ּקדוֹ ׁש ָ ּברוּ ְך הוּ אְ ,ו ַכ ָּמה נִ ְפ ָלאוֹ ת ֲערֹב ַע ְב ְּדָך לְ טוֹ ב ַאל יַ ַע ׁ ְש ֻקנִ י זֵ ִדים (תהלים קיט קכב)ֶ .א ְפ ׁ ָשר
חותם) ְונוֹ ָראוֹ ת ָעשָׂ ה ָל ֶכם ִּבנְ ִתינָ ָת ּה לְ ַה ְראוֹ ת ָל ֶכם ִח ָ ּב ָת ּה ְּד ָבא לִ ְרמֹז ַעל ַמה ּׁ ֶשאוֹ ְמ ִרים ְּב ִמנְ ַחת ׁ ַש ָ ּבת ׁ ְשל ֹ ׁ ָשה ִ‘צ ְד ָק ְתָך’ ְּכנֶ ֶגד
ַּכ ָּמה ִהיא ֲח ִב ָיבה ְּב ֵעינָ יוְ ,ו ָלזֶ ה ָס ַמְך ִמ ָ ּיד ַה ּ ְפסוּ ִקים ׁ ְשל ֹ ׁ ָשה ַצ ִ ּד ִיקים ,יוֹ ֵסף מ ׁ ֶֹשה ָּד ִודֶ ׁ ,ש ִ ּנ ְפ ְטרוּ ְּבאוֹ ָת ּה ׁ ָש ָעה ְּב ׁ ַש ָ ּבת.
בחינתו של יעקב נתקנה ע”י שבניו ׁ ֶש ַא ֲח ֵרי זֶ ה ְמ ַד ְּב ִרים ְּב ִענְ יַ ן נְ ִתינָ ָת ּה: ְו ַה ַּמ ֲע ָלה ַהזּוֹ ׁ ֶשל ג’ ַצ ִ ּד ִיקים ֵא ֶּלה ֵאין ַא ֲח ֶר ָיה ַמ ֲע ָלהְּ ,ד ַהג’ ַצ ִ ּד ִיקים
קבלו את התורה (פיתוחי חותם)
ֵא ֶּלה ְּב ָכל ִמנְ ַחת ׁ ַש ָ ּבת ֵהם ַמ ֲעלִ ין ַמיִ ן נוּ ְק ִבין ִּב ְמקוֹ ם זְ ֵעיר ַאנְ ּ ִפין,
ּתוֹ ָרה ִצ ָ ּוה ָלנוּ מ ׁ ֶֹשה מוֹ ָר ׁ ָשה ְק ִה ַּלת יַ ֲעקֹב (לג ד). ִוּמי זָ ָכה לְ ַמ ֲע ָלה זוֹ ׁ ֶש ִ ּי ְהיֶ ה נֶ ְח ׁ ָשב כִּזְ ֵעיר ַאנְ ּ ִפין ְויַ ֲע ֶלה ִּב ְמקוֹ מוֹ ַמיִ ן
ְוזֶ הוּ ׁ ֶש ָ ּבא מ ׁ ֶֹשה ַר ֵ ּבנוּ ָע ָליו ַה ּׁ ָשלוֹ ם ֵמרֹב ַענְ ְו ָתנוּ תוֹ
השרים של עשו וישמעאל נתנו אור
נוּ ְק ִביןְ .ו ִה ֵ ּנה יוֹ ֵסף ַה ַ ּצ ִ ּדיק ָע ָליו ַה ׁ ּ ָשלוֹ ם וּ מ ׁ ֶֹשה ַר ֵ ּבנוּ ָע ָליו ַה ׁ ּ ָשלוֹ ם
לוֹ ַמר לְ יִ שְׂ ָר ֵאלַ ,אף ַעל ַ ּגב ְּד ַמ ְר ְ ּג ָלא ְּב ֻפמַּיְ כוּ לוֹ ַמר לישראל ָק ְדמוּ לְ ָד ִוד ַה ֶּמ ֶלְך ָע ָליו ַה ׁ ּ ָשלוֹ ם ְּב ַכ ָּמה ּדוֹ רוֹ תְ .ו ֵכיוָ ן ׁ ֶש ָר ָאה ׁ ֶש ֵהם
ּתוֹ ָרה ִצ ָ ּוה ָלנוּ מ ׁ ֶֹשה ָוּבזֶ ה ּתוֹ לִ ים ָּכל ׁ ֶש ַבח ַה ּתוֹ ָרה ֹאמר ה’ ִמ ִּסינַ י ָ ּבא ְוזָ ַרח ִמ ּ ֵׂש ִעיר ָלמוֹ הוֹ ִפ ַיע וַ ּי ַ זָ כוּ לְ ַמ ֲע ָלה זוֹ ׁ ֶש ַּמ ֲעלִ ים ַמיִ ן נוּ ְק ִבין ִּב ְמקוֹ ם זְ ֵעיר ַאנְ ּ ִפיןָ ,ר ָאה
ִּבי לְ ַב ִ ּדיֵ ,אין ַה ָּד ָבר ֵּכןּ ִ ,ד ְבל ֹא יַ ֲעקֹב ֵאין ֲאנִ י זוֹ ֶכה ארן ְו ָא ָתה ֵמ ִר ְבבֹת ק ֶֹד ׁש ִמ ִימינוֹ ֵא ׁש ָּדת ָלמוֹ ֵמ ַהר ּ ָפ ָ ׁ ֶש ֵאין ַמ ֲע ָלה יוֹ ֵתר ִמזּוֹ ְ ,ונִ ְת ַא ָ ּוה לִ זְ ּכוֹ ת ַ ּגם הוּ א לְ ַמ ְד ֵר ָגה זוֹ ֶ ׁ ,ש ְּת ֵהא
לְ ַק ֵ ּבל ַה ּתוֹ ָרהִ ,מ ּׁשוּ ם ַּד ֲאנִ י ְוהוּ א רוֹ ְמזִ ים לִ זְ ֵעיר (לג ב). ִמ ָיתתוֹ ְּבאוֹ ָת ּה ׁ ָש ָעהְ ,ויִ ְצ ָט ֵרף ַ ּגם הוּ א ִעם ב’ ה ַַצ ִ ּד ִיקים ַה ִ ּנזְ ָּכ ִרים,
ַאנְ ּ ִפיןַ ,רק ְּדיַ ֲעקֹב ִמ ְּל ַבר וַ ֲאנִ י ִמ ְּל ָגאו ,וּ ׁ ְשנֵ ינוּ ָ ּבא לְ הוֹ ִד ַיע ָל ֶהם ַה ִח ָ ּבה ׁ ֶש ִח ֵ ּבב ַה ָ ּקדוֹ ׁש ָ ּברוּ ְך ְויִ ְהיֶ ה ַמ ֲע ֶלה ִע ָּמ ֶהם ַמיִ ן נוּ ְק ִבין ְּב ָכל ִמנְ ַחת ׁ ַש ָ ּבת:
ְצ ִריכִ ים לְ ַק ָ ּבלַ ת ַה ּתוֹ ָרהְ .ו ַאף ַעל ַ ּגב ְּדיַ ֲעקֹב ל ֹא ָהיָ ה הוּ א אוֹ ָתם ִמ ָּכל ָה ַע ִּמים ְונָ ַתן ָל ֶהם ּתוֹ ָרה ַה ְ ּקדוֹ ׁ ָשה. ֹשה ַר ֵ ּבנוּ ָע ָליו ַה ׁ ּ ָשלוֹ ם נִ ְק ָרא ‘טוֹ ב’ֶ ׁ ,ש ֶ ּנ ֱא ַמר (שמות ב ְו ִה ֵ ּנה מ ׁ ֶ
ָ ּבעוֹ ָלם ִּב ׁ ְש ַעת ַק ָ ּבלַ ת ַה ּתוֹ ָרהִ ,מ ָּכל ָמקוֹ ם ֲה ֵרי לְ זַ ְרעוֹ ְו ִה ֵ ּנה ָא ַמר ַ ּב ּז ַֹהר ַה ָ ּקדוֹ ׁש (ח”ג קצבַ ).על ְוזָ ַרח ִמ ּ ֵׂש ִעיר ב) ‘וַ ֵּת ֶרא אֹתוֹ ִּכי טוֹ ב הוּ א’ְ .ויוֹ ֵסף ַה ַ ּצ ִ ּדיק ָאחוּ ז ְּב ִמ ַּדת ַהיְ סוֹ ד
נִ ְּתנָ הְ ,וזַ ְרעוֹ ְּכמוֹ תוֹ ,וּכְ ִאלּ וּ ָהיָ ה הוּ א ְּב ַע ְצמוֹ ִּב ׁ ְש ַעת ארןְּ ,ד ֵכיוָ ן ׁ ֶש ָא ַמר ַה ָ ּקדוֹ ׁש ָ ּברוּ ְך ָלמוֹ הוֹ ִפ ַיע ֵמ ַהר ּ ָפ ָ ַה ִ ּנ ְק ָרא ‘טוֹ ב’ְ ,ו ַעל ׁ ְשנֵ ֶיהם הוּ א אוֹ ֵמר ֲערֹב ַע ְב ְּדָך לְ טוֹ בְּ ,ד ַהיְ נוּ,
ַק ָ ּבלַ ת ַה ּתוֹ ָרהְ .וזֶ הוּ ׁ ֶש ִּס ֵ ּים מוֹ ָר ׁ ָשה ְק ִה ַּלת יַ ֲעקֹב, הוּ א לַ ּ ַׂשר ׁ ֶשל ֵעשָׂ ו ְולַ ּ ַׂשר ׁ ֶשל יִ ׁ ְש ָמ ֵעאל לְ ַק ֵ ּבל ָע ְר ֵבנִ י ִעם ׁ ְשנַ יִ ם ַה ּטוֹ ִביםְ ,ו ֶאזְ ֶּכה לִ ְהיוֹ ת ַמ ֲע ֶלה ִע ָּמ ֶהם ַמיִ ן נוּ ְק ִבין
ּ ֵפרוּ ׁש ,ל ֹא זָ כִ ִיתי ֲאנִ י לְ ַק ָ ּבלַ ת ַה ּתוֹ ָרה ִּכי ִאם ִּב ׁ ְש ִביל ֶאת ַה ּתוֹ ָרה ְול ֹא ָרצוּ ,נָ ַטל אוֹ ר ֵמ ֶהם ְוהוֹ ִסיפוֹ ַעל ְּב ָכל ִמנְ ַחת ׁ ַש ָ ּבת:
ְק ִה ַּלת יַ ֲעקֹב ׁ ֶש ֵהם ְּכמוֹ תוֹ ְּ ,ד ָבזֶ ה ֵהם ְּכנֶ ֶגד יַ ֲעקֹב, יִ שְׂ ָר ֵאלְ ,וזֶ הוּ לְ ׁשוֹ ן ְוזָ ַרח ִמ ּ ֵׂש ִעיר ָלמוֹ הוֹ ִפ ַיע ֵמ ַהר ְו ֶא ְפ ׁ ָשר לוֹ ַמר ַ ּגם ֵּכןְּ ,ד ִמ ּ ַט ַעם זֶ ה ל ֹא ִהזְ ִּכיר ְּב ָפסוּ ק זֶ ה ל ֹא
ְונִ ְת ָקן זְ ֵעיר ַאנְ ּ ִפין ִמ ְּל ָגאו ִוּמ ְּל ַבר: ארןֶ ׁ ,ש ּׁ ְשנֵ ֶיהם ,זָ ַרח ְוהוֹ ִפ ַיע ,לְ ׁשוֹ ן אוֹ רְ .ו ִה ֵ ּנה ָהאוֹ ר ּ ָפ ָ ּתוֹ ָרה ְול ֹא ֵעדוֹ תְ ,ול ֹא ִמ ְצוֹ ת ְול ֹא ּ ִפ ּקוּ ִדים ִּכ ׁ ְש ָאר ה ּ ְַפסוּ ִקיםֶ ׁ ,שלּ ֹא
(פיתוחי חותם) ׁ ֶש ָ ּנ ַטל ֵמ ֶהם ְונָ ַתן לְ יִ שְׂ ָר ֵאל ַא ֲהנֵ י לְ יִ שְׂ ָר ֵאל ָלדוּ ן ִה ִ ּנ ַיח ׁשוּ ם ּ ָפסוּ ק ֵר ָיקםְ ,וזֶ ה ַה ּ ָפסוּ ק ל ֹא ָא ַמר בּ וֹ ְול ֹא ֶא ָחד ָ ּב ֶהם.
ַא ְר ַ ּבע ִמיתוֹ ת ֵ ּבית ִ ּדין ְולַ ֲעסֹק ִּב ְפ ִר ָ ּיה וּ ְר ִב ָ ּיה: ֶא ָּלא ֵּכיוָ ן ׁ ֶש ּׁשוֹ ֵאל ְּב ָפסוּ ק זֶ ה לִ ְהיוֹ ת ְּכיוֹ ֵסף וּכְ מ ׁ ֶֹשה ַר ֵ ּבנוּ ֲע ֵל ֶיהם
משה בירך את ישראל ממקור (פיתוחי חותם) ַה ׁ ּ ָשלוֹ ם ׁ ֶש ַּמ ֲעלִ ים ַמיִ ן נוּ ְק ִבין ִּב ְמקוֹ ם זְ ֵעיר ַאנְ ּ ִפין ,זְ ֵעיר ַאנְ ּ ִפין ָּכל
הברכות ַה ּתוֹ ָרה ְו ַה ִּמ ְצוֹ ת ְּכלוּ לִ ים בּ וֹ ,לְ ִפ ָיכְך ל ֹא ִהזְ ִּכיר ְּב ָפסוּ ק זֶ ה ׁשוּ ם
ְוזֹאת ַה ְּב ָר ָכה ֲא ׁ ֶשר ֵ ּב ַרְך מ ׁ ֶֹשה ִא ׁיש ָה ֱאל ִֹהים ֶאת הקב”ה מחבב את ישראל יותר ָּד ָברִּ ,כי ֵּכיוָ ן ׁ ֶש ִ ּנזְ ַּכר זְ ֵעיר ַאנְ ּ ִפין ַה ּכֹל נִ זְ ָּכר.
ְּבנֵ י יִ שְׂ ָר ֵאל לִ ְפנֵ י מוֹ תוֹ (לג א). מהמלאכים (אלף בינה פרק קיט אות ע)
ֶא ְפ ׁ ָשר לִ ְרמֹז ְּדמ ׁ ֶֹשה ַר ֵ ּבנוּ ָע ָליו ַה ּׁ ָשלוֹ ם ָהיָ ה ַאף ח ֵֹבב ַע ִּמים ָּכל ְקד ׁ ָֹשיו ְּביָ ֶדָך ְו ֵהם ֻּת ּכוּ לְ ַרגְ ֶלָך
אוֹ ֵהב ֶאת יִ שְׂ ָר ֵאל ַא ֲה ָבה ַע ָּזה יוֹ ֵתר ֵמ ָה ָאב ׁ ֶשאוֹ ֵהב יִ ּ ָׂשא ִמ ַּד ְּבר ֶֹתיָך (לג ג). מנחת יו”ט היא השלמה למוסף דיו”ט
ֶאת ְּבנוֹ ְּ ,כמוֹ ׁ ֶש ָּמ ִצינוּ ׁ ֶש ָּמ ַסר ַע ְצמוֹ ֲע ֵל ֶיהם לְ ִמ ָיתה, ֶא ְפ ׁ ָשר לִ ְרמֹזְּ ,ד ַעל יְ ֵדי נְ ִתינַ ת ַה ּתוֹ ָרה לְ יִ שְׂ ָר ֵאל ְו ִאם ִמנְ ַחת ַמ ְר ֶח ׁ ֶשת ָק ְר ָ ּבנֶ ָך ס ֶֹלת ַ ּב ּׁ ֶש ֶמן ֵּת ָעשֶׂ ה (ויקרא א ז).
אתם ְו ִאם ׁ ֶש ֶ ּנ ֱא ַמר (שמות לב לב) ְ‘ו ַע ָּתה ִאם ִּת ּ ָׂשא ַח ּ ָט ָ נִ ְת ַעלּ וּ ֲא ִפלּ וּ ַ(ה ַמלְ ֲא ֵכי) ִ[מ ַמלְ ֲא ֵכי] ַה ּׁ ָש ֵרתְּ ,כמוֹ ֶא ְפ ׁ ָשר לִ ְרמֹז ַעל ִמנְ ַחת יוֹ ם טוֹ בְּ ,ד ָכ ַתב ַר ֵ ּבנוּ זלה”ה (שער הכונות
ַאיִ ן ְמ ֵחנִ י’ֵ ,וּמרֹב ַא ֲה ָבתוֹ אוֹ ָתם ִּב ׁ ְש ַעת ּ ְפ ִט ָירתוֹ ֵ ּב ַרְך ׁ ֶש ָּד ְר ׁשוּ ַרבּ וֹ ֵתינוּ זִ כְ רוֹ נָ ם לִ ְב ָר ָכה ַעל ּ ָפסוּ ק (לעיל ענין השינויים שבין יו”ט לשבת)ּ ִ ,ד ְת ִפ ַּלת ִמנְ ַחת יוֹ ם טוֹ ב ִהיא ּד ְוּמיָ א
אוֹ ָתם ְּב ֵלב ׁ ָש ֵלם ְוּב ַעיִ ן טוֹ ָבה ִמ ְּמקוֹ ר ַה ְּב ָרכוֹ תְ .ו ִה ֵ ּנה כו יט) ‘וּ לְ ִת ְּתָך ֶעלְ יוֹ ן ַעל ָּכל ַהגּ וֹ יִ ם’ ,לְ ַרבּ וֹ ת ֲא ִפלּ וּ ִ ּד ְת ִפ ַּלת מוּ ָסף ְּד ׁ ַש ָ ּבתְּ ,ד ִב ְת ִפ ַּלת מוּ ָסף ְּד ׁ ַש ָ ּבת זְ ֵעיר ַאנְ ּ ִפין ְונוּ ְק ָבא
ָּכ ַתב ַר ֵ ּבנוּ זלה”ה (שער מאמרי רשב”י פרשת עקב) ְּד ִמ ַּלת ַמלְ ֲא ֵכי ַה ּׁ ָש ֵרתָ .וּמ ִצינוּ ְּד ֵאין ַה ַּמלְ ָאכִ ים ְמ ַק ְּד ׁ ִשים עוֹ לִ ים ַעד ֶּכ ֶתר ְּד ַא ָ ּבא ְו ִא ָּמאְ ,ו ֵכן נַ ִמי ִּב ְת ִפ ַּלת ִמנְ ָחה ְּדיוֹ ם טוֹ ב
אשית ָחכְ ָמה ,וָ י”ו י”ש ֵר ׁ ִ ָ ּ‘ברוּ ְך’ּ ֵ ,בי”ת ִהיא ִּבינָ הֵ ,ר ׁ ֶאת ה’ לְ ַמ ְע ָלה ַעד ׁ ֶש ִ ּישְׂ ָר ֵאל ְמ ַק ְּד ׁ ִשים אוֹ תוֹ ְּת ִח ָּלה עוֹ לִ ים זְ ֵעיר ְונוּ ְק ָבא ַעד ֶּכ ֶתר ְּד ַא ָ ּבא ְו ִא ָּמאְ .ו ַאף ַעל ַ ּגב ְּדגַ ם ְּביוֹ ם
ִהיא ַה ַּד ַעתָּ ,כ”ף ֶּכ ֶתר ,וּ ָ’ברוּ ְך’ וּ ְ’ב ָר ָכה’ ֶא ָחד ֵהם, לְ ַמ ּ ָטהְ .וזֶ הוּ ׁ ֶש ָא ַמר ַאף ח ֵֹבב ַע ִּמיםָ ,א ַמר ָל ֶהם טוֹ ב יֵ ׁש בּ וֹ מוּ ָסף ְו ָאנוּ אוֹ ְמ ִרים בּ וֹ ֶּ‘כ ֶתר’ְּ ,ד ַמ ׁ ְש ַמע ִדזְ ֵעיר ְונוּ ְק ָבא
ִ ּד ְ’ב ָר ָכה’ ִעם ַה ּכוֹ ֵלל ִ ּג ַימ ְט ִר ָ ּיא ָ ּ‘ברוּ ְך’ְ .ועוֹ ד יֵ ׁש מ ׁ ֶֹשה ַר ֵ ּבנוּ ָע ָליו ַה ּׁ ָשלוֹ ם לְ יִ שְׂ ָר ֵאלְ ,צ ִריכִ ים ׁ ֶש ֵּת ְדעוּ ָעלוּ ַעד ֶּכ ֶתר ְּד ַא ָ ּבא ְו ִא ָּמא ,ל ֹא ָעלוּ ַמ ָּמ ׁש ַרק ׁ ֶש ֵהם ְקרוֹ ִבים לוֹ
תוּבים ָּכאן ְּב ִמ ַּלת ַה ְּב ָר ָכה לוֹ ַמר ִ ּד ׁ ְשנֵ י ֵה ִהי”ן ַה ְּכ ִ ַה ִח ָ ּבה ׁ ֶש ִח ֵ ּבב ֶא ְת ֶכם ַה ָ ּקדוֹ ׁש ָ ּברוּ ְך הוּ א ִמ ָּכל ַמה ְונֶ ֱהנִ ים ֵמאוֹ רוֹ ֲ ,א ָבל ְּב ִמנְ ַחת יוֹ ם טוֹ ב עוֹ לִ ים זְ ֵעיר ְונוּ ְק ָבא ַעד
ֵהם רוֹ ְמזִ ים לַ ַּד ַעת ׁ ֶש ֵ ּי ׁש בּ וֹ ֲח ִמ ּׁ ָשה ֲח ָס ִדים ְו ָח ֵמ ׁש ּׁ ֶש ָ ּב ָראְּ ,ד ַה ּתוֹ ָרהֲ ,א ִפלּ וּ ַמלְ ֲא ֵכי ַה ּׁ ָש ֵרת ִּב ְ ּק ׁשוּ לְ ַק ֵ ּבל ַה ֶּכ ֶתר ְּד ַא ָ ּבא ְו ִא ָּמא ַמ ָּמ ׁש .נִ ְמ ָצא ְּת ִפ ַּלת ִמנְ ָחה ְּדיוֹ ם טוֹ ב ִהיא
ְ ּגבוּ רוֹ ת .נִ ְמ ֵצאת ִמ ַּלת ַה ְּב ָר ָכה ְּכ ִמ ַּלת ָ ּ‘ברוּ ְך’ֲ ,ה ֵרי סוֹ דוֹ ֶת ָיה ְול ֹא נִ ְּתנוּ ָל ֶהם ,וַ ה’ ִהגְ ִ ּדיל ַמ ֲעלַ ְת ֶכם ֲא ִפלּ וּ ַה ׁ ְש ָל ָמה לִ ְת ִפ ַּלת מוּ ָסף ְּדיוֹ ם טוֹ ב ׁ ֶש ִ ּי ְהיֶ ה ְּכמוֹ מוּ ָסף ְּד ׁ ַש ָ ּבת.
ׁ ֶש ֵ ּב ְר ָכם ִמ ְּמקוֹ ר ַה ְּב ָרכוֹ ת( :מחשוף הלבן) ַעל ַמלְ ֲא ֵכי ַה ּׁ ָש ֵרת ִאם ַּת ֲעשׂ וּ ְרצוֹ נוֹ ,וּ ְצ ִריכִ ים ַ ּגם שבת עיקרו ‘אבא’ ויו”ט עיקרו ‘אימא’
משה בירך את ישראל בזמן מנחת שבת [ש ִּ]ת ְהיוּ זְ ִה ִירים לַ ֲעשׂ וֹ ת ְרצוֹ נוֹ ְול ֹא תּ ְִהיוּ ַא ֶּתם ׁ ֶ
ִוּמ ָּכל ָמקוֹ ם יֵ ׁש ִחלּ וּ ק ֵ ּבין ִמנְ ַחת יוֹ ם טוֹ ב לְ מוּ ָסף ְּד ׁ ַש ָ ּבתּ ִ ,ד ְביוֹ ם
שהיא עת רצון ְּכפוּ יֵ י טוֹ ָבהְּ ,דזֹאת ַה ַּמ ֲע ָלה ׁ ֶש ָעשָׂ ה ָל ֶכם ל ֹא תּ ֲַע ֶלה
ַה ּׁ ַש ָ ּבת ִמ ְת ַ ּג ֶּלה ַא ָ ּבא ִ ּגלּ וּ י ָ ּגמוּ ר ְּב ָכל ּכ ַֹח אוֹ רוֹ ָתיוְ ,ונִ ְפ ָרד ֵמ ִא ָּמא
עוֹ דְ ,וזֹאת ַה ְּב ָר ָכה ֲא ׁ ֶשר ֵ ּב ַרְך מ ׁ ֶֹשה ִא ׁיש ָה ֱאל ִֹהים ַעל ֵלב ׁ ֶש ֵ ּי ָעשֶׂ ה ָל ֶכם ָּכל ַה ָּכבוֹ ד ַה ֶּזהָ ,ל ֵכן זְ כֹר ַאל
ְו ֵאינוֹ נִ כְ ָלל ָ ּב ּהְ ,ו ִהיא ְט ֵפ ָלה ֵא ָליוְּ ,ד ִמ ּׁשוּ ם ָהכִ י נִ ְק ָרא ַה ּׁ ַש ָ ּבת
עוֹ לִ ים ִ ּג ַימ ְט ִר ָ ּיא ׁ ְשנֵ י ֲא ָל ִפים ֵוּמ ָאה ְו ׁ ִש ּׁ ָשה עָשָׂ ר, ִּת ׁ ְש ַּכח טוֹ ָבתוֹ ׁ ֶשל ַה ָ ּקדוֹ ׁש ָ ּברוּ ְך הוּ א:
‘ק ֶֹד ׁש’ַ ,על ׁ ֵשם ַא ָ ּבא ַה ִ ּנ ְק ָרא ‘ק ֶֹד ׁש’ ,לְ הוֹ רוֹ ת ׁ ֶש ַה ּיוֹ ם ַה ֶּזה ׁ ֶשל ַא ָ ּבא
הוּ א ֶח ׁ ְשבּ וֹ ן ְּ‘ב ִמנְ ַחת ׁ ַש ָ ּבת זְ ַמן ֵעת ָרצוֹ ן’ ִעם ַה ּכוֹ ֵלל, שני דברים שהמלאכים תלויים בישראל הוּ א ְו ִא ָּמא ְט ֵפ ָלה ֵא ָליוֲ .א ָבל ְּביוֹ ם טוֹ ב ִע ָ ּקרוֹ הוּ א ֵמ ִא ָּמאְ ,ו ַא ָ ּבא
לְ ִפי ׁ ֶש ָא ְמרוּ ַרבּ וֹ ֵתינוּ זִ כְ רוֹ נָ ם לִ ְב ָר ָכה (זוהר ח”ב פח-:פט. ְוזֶ הוּ ׁ ֶש ָא ַמר ַאף ח ֵֹבב ַע ִּמיםַ ,ה ַּכ ָ ּונָ ה ,ל ֹא ַּדי ׁ ֶש ִח ֵ ּבב נִ כְ ָלל ָ ּב ּה ְּבאוֹ ר מוּ ָעט ַּד ְו ָקאִ ,וּמ ּׁשוּ ם ָהכִ י יָ ִמים טוֹ ִבים נִ ְק ָר ִאים
קנוֶ ׁ ).ש ּמ ׁ ֶֹשה ַר ֵ ּבנוּ ָע ָליו ַה ּׁ ָשלוֹ ם נִ ְפ ַטר ְּב ִמנְ ַחת ׁ ַש ָ ּבת ֶא ְת ֶכם ִמ ָּכל ָה ַע ִּמים ׁ ֶש ֵהם ָ ּבשָׂ ר וָ ָדם ְּכמוֹ ְת ֶכםֶ ,א ָּלא ִ‘מ ְק ָר ֵאי ק ֶֹד ׁש’ ְול ֹא ‘ק ֶֹד ׁש’ ַמ ָּמ ׁש:
ׁ ֶשהוּ א ֵעת ָרצוֹ ן ,נִ ְמ ָצא ׁ ֶש ַה ְּב ָר ָכה ׁ ֶש ֵ ּב ַרְך לְ יִ שְׂ ָר ֵאל הוֹ ִסיף ָל ֶכם ַמ ֲע ָלה ְו ִח ֵ ּבב ְו ִהגְ ִ ּדיל ֶא ְת ֶכם ֲא ִפלּ וּ ַעל (מחשוף הלבן פר’ ויקרא)
ְ ּבאוֹ ָת ּה ׁ ָש ָעה ְמ ֻק ֶ ּב ֶלת וּ ְרצוּ יָ ה ִמ ָּכל ַצד( :מחשוף הלבן) ַמלְ ֲא ֵכי ַה ּׁ ָש ֵרת ׁ ֶש ֵהם רוּ ָחנִ ִ ּיים ְו ֵהם ְקדוֹ ׁ ִשים ְמ ׁ ָש ְר ֵתי
הגליון השבועי מבית עוז והדר -אור לישרים ח מחוברים
אוצרות הפרשה
הגאון הצדיק רבי יעקב מאיר שכטר שליט”א
והסתרות ,לכן הקדים הרפואה
והבטיח לישראל שלא תשכח
מדוע הניסיון של אומות העולם הוא
דווקא בנקודה זו?
מהו הניסיון שבו ינסה
התורה מישראל. נראה לבאר כך :כאשר אומות העולם הקדוש ברוך הוא את
ומילוי הבטחה זו הוא על ידי מבקשים מהקדוש ברוך “תנה לנו מראש אומות העולם לעתיד
הצדיקים ששתלן בכל הדורות, ונעשנה” ,סביר להניח שהם מבינים
שהקדוש ברוך הוא לא יחזיר את הזמן
לבוא?
שבכוחם ובזכותם אין התורה בגמרא בתחילת מסכת עבודה
משכחת מישראל .ויש צדיקים הנקראים “מלאכי אחורה וייתן להם את התורה .אלא נראה זרה מובא דין ודברים של הקדוש
עילאה” ,כדאיתא בזוה”ק על הפסוק (תהלים קג כ) כי כוונתם היא לומר שהם מצטערים על ברוך הוא עם אומות העולם
“ברכו ה’ מלאכיו גיבורי כח עושי דברו לשמוע ארכיון 'עוז והדר' כך שלא קיבלו את התורה ,והם מבקשים לעתיד לבוא .בשלב מסוים של
בקול דברו” ,גבורי כח אלו הם הצדיקים דחשיבי שהקדוש ברוך הוא יחשיב זאת כאילו הדין והדברים ,מבקשים אומות העולם לקבל את
קמיה קוב”ה כמלאכי עילאה ,וזו מדריגה נעלה קיבלו את התורה וקיימוה ,שכן הקדוש ברוך הוא התורה “מראש” ויקיימוה:
מאד .כי יש שני מיני מלאכים .כי בדרך כלל מצרף מחשבה למעשה.
“אמרו לפניו :ריבונו של עולם ,תנה לנו מראש
המלאכים הם בעולם היצירה ,שכשם שהארץ הניסיון שעושה להם הקב”ה בא להמחיש להם
ונעשנה ,אמר להן הקב”ה :שוטים שבעולם! מי
נתן לבני אדם כמו כן עולם היצירה הוא עולם מדוע דווקא בישראל הקב”ה מצרף מחשבה
שטרח בערב שבת יאכל בשבת ,מי שלא טרח
המלאכים ,אבל יש מלאכים שהם מדריגה נעלה, למעשה ,ואילו באומות העולם לא .לכן הקב”ה
בערב שבת -מהיכן יאכל בשבת? אלא אף על פי
והם בעולם הבריאה – עולם הכסא ,והם נקראים נותן להם את מצוות הסוכה ,ובמקביל יוצר
כן מצוה קלה יש לי וסוכה שמה ,לכו ועשו אותה.
מלאכי עילאה .והצדיקים משולים וחשובים לפניו מציאות שתפטור אותם ממצוות הסוכה.
ומי מצית אמרת הכי? והא אמר רבי יהושע בן לוי
ית’ כמו המלאכים הנעלים שבעולם הכסא .וזהו כאן מתגלה ההבדל בין עם ישראל לאומות מאי דכתיב (דברים ז ,יא) “אשר אנכי מצווך היום”?
הסוד העליון שהאבות הן הן המרכבה. היום לעשותם ולא למחר לעשותם; היום לעשותם העולם :עם ישראל יוצאים מהסוכה בצער.
ולזה מרמז הפסוק (שמואל-א ב ח) “כי לה’ מצוקי ולא היום ליטול שכר .אלא שאין הקב”ה בא הם אומנם פטורים ,אך הם מצטערים על כך
ארץ וישת עליהם תבל” ,מצוקי ארץ הם אותם בטרוניא עם בריותיו .ואמאי קרי ליה מצוה קלה? שאינם יכולים לקיים את המצווה .לכן הקב”ה
הצדיקים ,שכל הבריאה ,כל המשכת האלוקות וכל משום דלית ביה חסרון כיס .מיד כל אחד [ואחד] יכול להחשיב את מחשבתם הטובה של ישראל
אמונת ישראל תלוי בהם .ועל פי זה יבואר לשון נוטל והולך ועושה סוכה בראש גגו ,והקדוש ברוך כאילו היא מעשה ,משום שהמחשבה שלהם היא
הפסוק “ברכו ה’ מלאכיו גבורי כח עושי דברו הוא מקדיר עליהם חמה בתקופת תמוז ,וכל אחד אמיתית ,והראיה לכך היא שכאשר המעשה נמנע
לשמוע בקול דברו” ,המה הצדיקים שעוסקים ואחד מבעט בסוכתו ויוצא ,שנאמר (תהלים ב ,ג) מהם ,הם מצטערים עליו.
בדבר ה’ שהשמיע ה’ לעמו ,והמה מאירים לפני אבל אומות העולם ,כאשר נמנע מהם קיום ננתקה את מוסרותימו ונשליכה ממנו עבותימו”
ישראל את האור הגדול שהאיר השי”ת בקיום המעשה ,אין הם מצטערים עליו ,אלא הם יוצאים (עבודה זרה ג)
מצוותיו ,אור נורא ונצחי .ומלמדים את ישראל, בתחילה נראה מהגמרא שהניסיון שבו ינסה מן הסוכה ומבעטים בה .לכן גם המחשבה והרצון
שגם בהסתרה הגדולה ובחושך והאפילה ,ובמסכים הקב”ה את אומות העולם לעתיד לבוא הוא שלהם לקבל את התורה לא יכולים להציל אותם
המדילים הגדולים ביותר ,במצבים הירודים ביותר במצוות סוכה ,שהיא מצווה קלה ,אך בפועל ,לעתיד לבוא ,כי מחשבה טובה שאינה אמיתית,
של ‘יעלו שמים ירדו תהומות’ שעובר על כל נפש אומות העולם מצליחים בניסיון זה ,ו”מיד כל אחד אין הקב”ה מצרפה למעשה.
ונפש מישראל ,בכללות ובפרטות ,יאיר בהם האור ‘לא תשכח מפי זרעו’ [ואחד] נוטל והולך ועושה סוכה בראש גגו” .אחר
של ‘נצח ישראל לא ישקר’ ,שתמיד יאחזו בני ה’ שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך ,הנה את כך אנחנו מגלים שהניסיון האמיתי הוא התנהגות
ישראל בעקשנות בהשי”ת באופן של ‘אחזתיו ולא הפסוק (דברים לא כא) “כי לא תשכח מפי זרעו”, הגויים לאחר שהם יוצאים מהסוכה ,משום
ארפנו’ ,שיעסקו בתורתו הק’ ובמצוותיו באיזה דרשו חז”ל (שבת קלח ע”ב) כהבטחה שאין התורה שקדרה עליהם חמה .כאן נכשלים אומות העולם
מצב שרק יהיו לא יעזבו את התורה והמצוות. משתכחת מישראל .השי”ת ידע כל מה שיעבור על בכך שהם מבעטים בסוכה ,בעוד שישראל יוצאים
(ספר אוסף אמרים – אלול ימים נוראים סוכות דף קס”ו) עם ישראל בכל הגליות ,שיעברו עליהם ההעלמות ואינם מבעטים.
הגאון הצדיק רבי אלימלך בידרמן שליט”א
עראי כדי שישימו בעלי האסיף
אל לב שמכ”מ אינם כתושבים
דורותיכם כי בסכות הושבתי את
בני ישראל בהוציאי אותם מארץ
והיית אך שמח -שמחו בה’
זה היום עשה ה’ נגילה ונשמחה בו,
בארץ אלא כגרים ,וכמו שאמר מצרים אני ה’ אלוקיכם’ ,ור”ל, הנה אתא ובא חג הסוכות זמן שמחתנו
דוד (מלשה”כ תהילים לט יג) ‘כי גרים שיתחזק באמונה בהשי”ת ,כי הוא ־ שבו ציוונו הבורא יתב”ש (דברים טז יד-טו)
אנחנו תושבים ככל אבותינו’. מנהיג את בני ישראל ,ומיטיב להם ‘ושמחת בחגך וגו’ והיית אך שמח’ ,ורבים
ולפ”ז הייתי אומר דמצות סוכה תמיד גם בהיותם ‘במדבר’ בארץ ישאלו היאך ניתן לקיים מצווה זו ,והלא
לא ניתנה אלא לבעלי קרקע בא”י ויש לו אסיף ציה ועיף בלי מים ,וכדברי רבינו ‘שמחה מנלן’ כאשר חבילי טרדות מקיפין
ולבו רחב עליו ,אבל עני הנודד אין צריך למצות הרשב”ם על הכתוב ‘למען ידעו אותנו מימין ושמאל ,ולא מצאנו מנוח .אף
סוכה ,משום הכי חזר והזהיר ‘כל האזרח וגו’’, ארכיון 'עוז והדר' דורותיכם ־ למען תזכרו ,כי בסוכות מי שנתברך בבנים ובנות כשתילי זיתים
ופירש הטעם ע”ז במקרא הסמוך .למען ידעו הושבתי את בני ישראל במדבר סביב לשולחנו בריאים ושלימים בגו”נ,
וגו’ כדי שלא יהיו מתיאשים מן החיים הטובים ידאג בכל עת שלא תפסק הטובה ממנו ,ומידת ארבעים שנה בלא יישוב ובלא נחלה ,ומתוך כך
אפילו אין להם אחוזת נחלה ושמחה טבעית ,מכל השמחה רחוקה ממנו והלאה .גם עלינו להתבונן תתנו הודאה למי שנתן לכם נחלה ,ובתים מלאים
מקום ידעו ממצות סוכה ,כי ניתן לזכור ישיבתם מפני מה נקבע מצווה זו של ‘ושמחת בחגך’ בחג כל טוב ,ואל תאמרו בלבבכם כחי ועוצם ידי עשה
בסוכות בהוציאו אותם וגו’ ,והרי היה אז מכל מקום הסוכות דייקא ,עד שכבר נקרא הוא בפי חז”ל (בסדר לי את החיל הזה’.
שמחת עולם על ראשם .והרי אני ה’ אלוקיכם וכאותם דברים ערבים שכתב הנצי”ב ב’העמק התפילה) בשם ‘זמן שמחתנו’.
מנהיג ומשגיח עליכם לעולם ואין מעצור ממנו ית’ אלא ,שהנה כל עיקרה ומהותה של מצוות דבר’ (שם) וז”ל ,כפל המקרא [‘בסוכות תשבו שבעת
להשפיע טובה וברכה גם בלי אחוזת נחלה ,עכ”ל. הישיבה בסוכה היא חיזוק האמונה בהשי”ת ,ימים ,כל האזרח בישראל ישבו בסוכות’] להזהיר
ומכאן תשובה רבתית לכל הדופקים על ‘שערי וכדכתיב (ויקרא כג מב־מג) ‘בסוכות תשבו שבעת כל האזרח על ישיבת הסוכה ,משום דתכלית
השמחה’ ,כי האמונה הטהורה היא מקור ויסוד ימים כל האזרח בישראל ישבו בסוכות ,למען ידעו המצוה לפי הפשט לצאת מישיבת קבע לדירת
הגליון השבועי מבית עוז והדר -אור לישרים ט מחוברים
אוצרות הפרשה
נראים תנועותיו בצל ,כיו”ב מעורר האדם בהנהגתו ד”ה אם למדת) שרק מצוה הנעשית בהתלהבות נותנת שמחת החיים של יהודי ,שכאשר האדם מאמין
בעולם הזה שיתנהגו כן למעלה ־ שיתנהגו עמו כח באדם לעמוד כנגד יצר הרע ,ומבאר בדרך שהקב”ה הוא מנהל את העולם ,והוא מנהיגו בחן
כמידתו .וזהו ענין הסוכה ,שאנו עושין בדוגמת משל לאחד שמלמדים אותו תכסיסי המלחמה, בחסד וברחמים ,ושהוא ‘נמצא בידים טובות’ ,וכל
סוכה עליונה ,ולכן נקראת ‘צל סוכה’ שסוכה דידן כיצד לאחוז בכלי זיין והיכן לעמוד בכדי שיוכל מאי דעביד רחמנא לטב עביד ,מיד תנוח עליו נפשו
היא כדמיון ודוגמת סוכה עליונה’ היינו שהאדם לפגוע בקמים כנגדו ,והנה באותה שעה אזי אין ו’באמונתו יחיה’ ותסור כל דאגה וצער מקרבו.
מכין סוכה מעצים ואבנים בעולם הזה ועל ידי זה נותנים ‘אש’ בכלי זיין שלא אין בו צורך עתה .ויהי וכלשונו של הרה”ק ה’שפת אמת’ זי”ע (תרמ”ה ד”ה
זוכה לשבת בצל של הסוכה העליונה‘ ,והגם שאין היום והוצרך לצאת למלחמה ,והביא עמו את כלי מצות) ,מצות הסוכה הוא מדת הבטחון בה’ יתברך,
ערך ודמיון כלל עם כל זה מוכרח לומר כן’. המלחמה אך לא נתן בהם אש אלא אחז בהם כמו כמו שכתבו רז”ל (סוכה ב‘ ).צא מדירת קבע’ ־ שלא
כתב ב’יסוד יוסף’ (פרק עז) ‘היושב בסוכה ולומד בזמן שלמדוהו ,ופשיטא ואין צריך לומר שמיד לבטוח בעושר ובנכסים ,רק לבטוח בה’ ,ולכן הוא
או מתפלל ,הרי הוא יושב ממש בתוך עולמות שבו אותו האויבים ושחקו על משבתו .וכך על זמן שמחתנו ,כי אין שמחה כשמחת הבוטח בה’
עליונים ,שכל עולם נקרא יום ,כידוע’ ,וזהו דכתיב דרך זה הוא הנמשל ,שהקב”ה נתן לנו את התורה באמת ,כמו שמבאר בספר חובת הלבבות.
(ויקרא כג מב) ‘בסוכות תשבו שבעת ימים’ פירוש והמצוות כדי שנוכל להילחם עם היצר הרע ,ו’ע”י
נכנס שהאדם המצות שאנו עושין בהתלהבות גדול בחשק עצום דירת עראי -להיות שמח בחלקו
עולמות בשבעה אנו נדבקים בפנימיות המצוה ...ונרחקים מהחומר. עוד ייאמר בזה ,כי הנה הסוכה היא ‘דירת
עליונים בימי החג .ומכאן תשובה רבתית ולפי גודל התלהבות כן הוא התרחקות מהחומר ובא עראי’ ,והגידו צדיקי הדורות שבא הכתוב להשריש
לכל הדופקים על כתב כיו”ב יותר להשגת הבורא .אבל העושה בלי התלהבות בנו עניין ‘ההסתפקות במועט’ ,שלא לרדוף אחר
(חלק ‘שערי השמחה’ ,כי ב’יערות דבש’ רק מצות אנשים מלומדה הוא כמו העבד הנ”ל המותרות ותענוגי עוה”ז שאין בהם ממש ,אלא יהא
האמונה הטהורה א דרוש ו) ‘כי סוכה שאין נותן האש בכלי זיין בעת המלחמה. די לו לאדם ב’דירת עראי’ ...וכמו שהאריך בזה
היא מקור ויסוד עשויה לענן ה’ שם שמים על הסוכה -השראת השכינה
הגה”ק רבי יהונתן אייבשיץ זי”ע ב’יערות דבש’
(ח”א דרוש ו) וז”ל‘ ,אבל האיש הירא וחרד לדברו של
שמחת החיים של יומם על הסוכה,
על היושב בסוכה מלך מלכו של עולם ,לא תהיה לו סוכה זו לבד
ואף שאין נראה ,יהודי ,שכאשר האדם איתא בזוה”ק (ח”ג קג‘ ):תא חזי ,בשעתא דבר נש בחג הסוכות ,כי אם כל השנה יהיה לו הכל לדירת
מ”מ ברור ואמת ,מאמין שהקב”ה הוא יתיב במדורא דא צילא דמהימנותא שכינתא פרסא עראי ,וילין בצל סוכה ויצא מדירת קבע ,ויהיה הכל
מנהל את העולם, שיושבים
לשמה בסוכה
מי
גדפהא עליה מלעילא’ (בוא וראה ,בשעה שהאדם יושב בעיניו כגר וכאורח בעלמא ,ויביט בכוכבי השמים
והוא מנהיגו בחן ועוסקים בתורה
בצל הסוכה פורסת השכינה כנפיה עליו מלמעלה) .וב’אוהב ־ לשים בה’ מבטחו ,מבלי לבנות בתים באבנים
בחסד וברחמים, בחג ושמחים
ישראל’ (ליקוטים לסוכות) ביאר ,ענין הסוכה הוא משכיות ,וחדרי מלכים ברצפת בהט ושש וכדומה
במצוה ושמחת ושהוא ‘נמצא בידים כדוגמא שאנו רואין את התרנגולת שמתחילה מתענוגי בני אדם להרחיב דעתו’ ,עכ”ל .ומהאי
טובות’ ,וכל מאי שענן מועדות,
מצפצפת וקוראת לבניה ונותנת מזונות לפניהם,
ואחר כך מכנסת אותם תחת כנפיה .כענין הזה
טעמא חג הסוכות הוא זמן שמחתנו ,שכל עוד
שרודף האדם למלא תאוותיו ולהשיג יותר ויותר
ה’ חופף למעלה דעביד רחמנא לטב נוהגת השכינה הקדושה עמנו ,בראש השנה ויום הרי הוא מלא רוגז ואנחה ,ואינו יכול להיות מרוצה
מעלה ,עין ראתה עביד ,מיד תנוח עליו הכיפורים היא כותבת לנו מזונות וחיים טובים, ושמח ,ורק כאשר מסתפק במה שחננו ה’ אזי הוא
(או”ח נפשו ו’באמונתו יחיה’ ותאשרונו’ .הנה
ואחר שקוצבת לנו מזונות אזי מכנסת אותנו תחת שמח בחלקו וסר ממנו יגון ועצבון.
הרמ”אישיבת ותסור כל דאגה וצער כתב
א א) כי אין
כנפיה .וזהו ענין סוכות שהאמא הקדושה מסככת
יבש פסול -עשית המצוות בחיות
מקרבו. האדם ותנועותיו
אותנו בכנפיה ,עכ”ל.
ועסקיו והוא לבדו וכלשונו של הרה”ק והנה אמרו בגמ’ (ד ):שסוכה שאין בה עשרה ובהתלהבות מתוך שמחה של מצוה
ה’שפת אמת’ זי”ע, בביתו ,כישיבתו טפחים פסולה ־ ונלמד ממה שאמרו שמעולם לא איתא בגמ’ (סוכה יא ):לפרש במה שנאמר (דברים טז
יג) ‘חג הסוכות תעשה לך’ ־ ‘תעשה ולא מן העשוי’.
מצות הסוכה הוא ותנועותיו ועסקיו ירדה שכינה למטה מעשרה .ולכאורה צריך ביאור
מה שייכות זה לזה( ...ובפשטות הכוונה שלמידים שרק והגידו צדיקי הדורות כי רמז גדול נרמז בדברי הגמ’
מדת הבטחון בה’ והוא לפני מלך
בגובה עשרה טפחים נחשב כרשות בפני עצמו) .וביאר בספר ללמד על אופן צורת עשיית כל המצוות שיהיו
גדול ,ולא דיבורו יתברך ,כמו שכתבו ‘חסד לאברהם’ (להגה”ק רבי אברהם אזולאי זצ”ל ,מעין רביעי בבחי’ תעשה ולא מן העשוי ,שלא יקיים אותם בלא
פיו והרחבת
רז”ל ‘צא מדירת כרצונו והוא עם נהר נח) ,וכן הוא ב’שפת אמת’ (תרמ”ב ד”ה כתיב) דבא לב וכמצוות אנשים מלומדה עד שתהא המצוה
אנשי ביתו וקרוביו קבע’ ־ שלא לבטוח לומר שהשכינה שרויה בכל סוכה ,לכן אין לעשות ‘נעשית מאיליה’ ...אלא ‘תעשה’ אותם עם הכנה
בעושר ובנכסים, כדיבורו במושב את הסוכה פחותה מעשרה כי אז לא תשכון בה ראויה מקודם ומתוך התלהבות וחיות בשמחה
המלך .והנה ,אף רק לבטוח בה’ ,ולכן השכינה. של מצוה .והיינו טעמא ,כי עיקר הנחת רוח שיש
לו להקב”ה אינו מעשיית המצוה גרידא אלא
שדברי הרמ”א הוא זמן שמחתנו ,כי והוא על דרך שהסמיכו בספרים (עיי’ שם משמואל
מהשתוקקות הלב לעשות רצונו ית’ ,ומההתלהבות
נסובו על כל אין שמחה כשמחת סוכות תרע”ט ,ועוד) את הפסוק (שה”ש א ד) ‘הביאני המלך
חדריו’ למצוות סוכה ,לומר שהנכנס לסוכה כמי דקדושה שיש לו לאדם ‘סביב’ המצוה ,והשמחה
יהודי באשר הוא ,הבוטח בה’ באמת, שנכנס לחדרו הפנימי של הקב”ה בכבודו ובעצמו, והרגשת האושר בקיום המצוה .ונודע מה שכתב
שאת כמו שמבאר בספר מ”מ ביתר
ועוז ייאמר כן גבי על כן’.נגילה ונשמחה בך’ ,כי עוז וחדוה במקומו הרמב”ם (סוף הלכות לולב פ”ח הט”ו) וז”ל‘ ,השמחה
חובת הלבבות היושב בצל סוכה, וכך איתא בגמ’ (סוכה ט ).כשם שחל שם שמים על שישמח אדם בעשיית המצווה ,ובאהבת הא־ל
שהוא יושב בבית החגיגה ,כך חל שם שמים על הסוכה (והיינו שחל שציווה בהן ,עבודה גדולה היא ’.דבר נורא כתב
קדושת שם שמים על הסוכה כשם שחל שם שמים על הקרבנות). הגה”ק רבי חיים ויטאל זי”ע (הקדמה לשער המצוות)
המלך .וכך כתב ה’ראשית חכמה’ (שער הקדושה פ”ד)
‘וכן היה מנהג מורי ע”ה [הרמ”ק] ,שלא לדבר איתא בגמרא (סוכה ב‘ ).אדם יושב בצל סוכה’ .וכן וזל”ק ,והנה אנחנו ראינו כמה וכמה מצות שעושים
בתוך הסוכה בימי חג הסוכות אלא בדברי תורה, בזוה”ק (ח”ג קג ):נקראת הסוכה צילא דמהימנותא. בני אדם ואינם מתקיימים דברי רבותינו ח”ו בענין
כי מצות סוכה קדושתה גדולה ,והעד שעצי סוכה וצ”ב ,כי הלשון ‘צל’ קאי על מי שאינו יושב תחת גודל שכרם אפילו בעולם הזה ,אבל השרש שהכל
חל עליהם קדושה ואסורים כל שבעה’. דבר המיצל רק במרוחק ממנו מעט ,כמי שיושב נשען עליו הוא ,שבעשיית המצוה אל יחשוב שהיא
סמוך לאילן והצל של האילן מתפשט עליו ,ואילו עליו כמשא וממהר להסירם מעליו ,אבל יחשוב
ויזכור מה שהביא ב’משנה ברורה’ (תרלט סק”ב)
היושב בסוכה הרי הוא יושב תחת הסוכה ,ולא בשכלו כאלו בעשותה אותה המצוה ירויח אלף
‘ולפי שקדושת הסוכה גדולה מאוד ראוי למעט בה
בצילה. אלפים דינרי זהב ,ויהיה שמח בעשותו אותה
בדברי חול ,ולדבר בה כי אם קדושה ותורה ,וכ”ש
ומבאר הרה”ק מראפשיץ זי”ע (‘זרע קודש’ ליל המצוה בשמחה שאין לה קץ מלב ומנפש ובחשק
שיהיה זהיר מלדבר שם לשה”ר ורכילות ושאר
דיבורים האסורים’ ,וב’ביכורי יעקב’ (סימן תרל”ט סק”ב) א’ דסוכות) ע”פ דברי חז”ל במדרש (עי’ של”ה הקדוש, גדול ,כאלו ממש בפועל נותנים לו אלף אלפים
מביא ‘גם הזהיר בשל”ה מאד שלא לכעוס בסוכה’. תולדות אדם שער הגדול אות ה) לפרש הכתוב (תהלים דינרי זהב אם יעשה אותה מצוה .עכ”ל.
קכא ה) ‘ה’ צלך’ שכמו שכל תנועה שהאדם עושה וכה אמר הרה”ק ה’קדושת לוי’ זי”ע (ליקוטים ,אבות
הגליון השבועי מבית עוז והדר -אור לישרים י מחוברים
אקטואליות תשובות
מבית הוראה אביר יעקב
הגאון הגדול רבי מאיר סירוטה שליט"א
בירושלים עיה”ק ,שבליל שב”ק חוה”מ סוכות נפל
מחמת הרוח הסכך בצידו של הסוכה ברוחב ג”ט
ולפותחן אם יש להם צירים שסוגר
ופותח בהן ,ואין בזה לא משום
לסגור דלת או תריסי
ובזה נפסלה הסוכה ,ובאו לשאול את פי מו”ר סתירה ובנין אוהל ביו”ט וכו’ ,ע”כ חלון בשבת חוה”מ כדי
מה אפשר להם לעשות כדי להכשיר את הסוכה. ועיי”ש .וביאר שם במשנ”ב (סק”כ) שישמשו כדופן לסוכה
והורה להם מו”ר ,לעשות כמבואר בשו”ת לכסות דביש להם צירים הוה כפתח ומותר
את אותו החלל עם שמיכה וכדומה ,ובכך יהיה לפותחו ולסוגרו ,וכדלת הקבוע
סוכה שהדלת או שאלה.
תריסי המרפסת משמשים לה
לזה דין דופן עקומה ונכשר הסוכה בזה .ומה בצירים שמותר לפתוח ולסגור
כדופן לסוכה כדי להתירה
שאין בזה איסור מצד דין של תוספת עראי בשבת אף אם היא מחיצת המתרת.
[היינו מחיצה שלישית] ,האם
במחיצה המתרת ,הנה מבואר בהגהות הרמ”א ולפי”ז אמר מו”ר ,דפשוט דבנידו”ד
מותר לסוגרם בשבת וביו”ט
(בס”א) בסופו ,שכשם שמותר תוספת עראי על מותר לפותחו ולסוגרו וכמו שפסק כשעל ידי זה מתיר את הסוכה.
אוהל הפרוס מבעו”י (כמבואר בשו”ע בסעי’ ב) כן מותר ארכיון 'עוז והדר' הרמ”א בהלכות סוכה.
תוספת עראי אף במחיצה המתרת .ולפי”ז ה”ה מותר ,אע”פ תשובה.
בנידו”ד. שעל ידי זה מתיר את הסוכה.
העצה להכשיר סוכה שנפל הסכך
והנה עי’ בהלכות סוכה (בסי’ תרלז ס”א) שכתב
המשנ”ב (שם סק”א) שאם נפל אפי’ רק מקצת בשבת חוה”מ סוכות ברוחב ג’ הנה נפסק בשו”ע (בס”א) הרחבת הדברים.
דאין מחיצה אסור אא”כ נעשית להתיר סוכה
מהסכך ביו”ט אסור להוסיף עליו .ובשעה”צ
שם (סק”ג) ציין מקורו בפתחי עולם בשם שו”ת
טפחים או להתיר טלטול ,וכתב במשנ”ב (סק”ד) היכי
שואל ומשיב (מהדו”ד ח”ג סי’ כה) ,והטעם כתב שם בשבת חוה”מ סוכות נפל הסכך בצד שאלה. דמי מחיצה הנעשית להתיר הסוכה כגון שהיה
לסוכה רק ב’ דפנות ועשה לה מחיצת עראי לדופן
בשו”מ משום דרק במחיצה מותר להוסיף אפי’ הסוכה לרוחב ג’ טפחים ,ועי”ז נפסלה הסוכה,
השלישית דאז חשיב הך מחיצה שלישית כבנין
אם היא מתרת אבל לא בגג( ,שזה לא מבואר בהגהות וכעת נשאלת השאלה האם מותר לכסות את
כיון דעל ידה נתכשרה הסוכה .ולכאורה עפ”י
הרמ”א כאן להיתר) .ועיי”ש שכתב עוד טעם שאסור החלל בשמיכה כדי לעשות בכך דופן עקומה זה היה אסור בנידו”ד לסגור הדלת או תריסי
משום דהמצוה עושה אותה קבע ,וכמו שאמרו ולהכשיר את הסוכה. המרפסת .אמנם ביאר מו”ר ,דמפני שהדלת
בעירובין (נה ):לגבי דגלי מדבר דכיון דכתיב “על
פי ה’ יחנו ועל פי ה’ יסעו” כמאן דקביע דמי .אכן
מותר לעשות כן בשבת דתוספת תשובה. והתריס קבועים לקרקע ע”י צירים א”כ דומה
עראי הותרה אפילו כשמתרת השימוש עי”ז ,ועי’ הוא למה שהביא בדרכי משה להלן (סי’ תרכו סעי’ ג)
עי’ בפמ”ג (כאן א”א סק”א) שכתב שאסור להוסיף בהערה. בשם מהרי”ל [והובא בהגהות הרמ”א שם להלכה]
על הסכך משום דהוי קבוע לח’ וט’ ימים ,ומשמע בזה הלשון :מותר לעשות הסוכה תחת הגגות
דבאופן שהוא עראי מותר אף בגג ואף בסוכה .וכן שאלה זו נשאל מו”ר הרחבת הדברים. העשויות לפתוח ולסגור ,ומותר לסגרן מפני
נקטינן להלכה. לפני שנים רבות ע”י גבאי של ביהמ”ד גדול הגשמים ולחזור ולפותחן ואפי’ ביו”ט שרי לסגרן
הגאון רבי אהרן מרדכי גרין שליט”א
כלי האכילה של המנה הקודמת
כדי להעלותם בבית הוי טירחא
וגם דרך האדם לשתות יותר [מ”ב
שם] בסוכה ,אבל כלי אכילה לאחר
א .מצות ישיבה בסוכה:
א .כתב השו”ע [סימן תרלט ס”א] :כיצד מצות
יתירא ,כתבו הפוסקים דלכתחילה אכילה [טור שם] חוץ לסוכה .וכתב
ישיבה בסוכה ,שיהיה אוכל ושותה וישן ומטייל
יש להניחם בתוך שקית אטומה המגן אברהם [שם] דמלשון הטור
ודר בסוכה כל שבעת הימים ,בין ביום ובין בלילה,
או כיסוי אחר שלא יראה הלכלוך “לאחר אכילה” משמע שדווקא
כדרך שהוא דר בביתו בשאר ימות השנה ,וכל
ולא יהיה בזיון לסוכה ,אך אם אין לאחר אכילה צריך להוציא את
שבעה ימים עושה אדם את ביתו עראי ואת סוכתו
לו במה לכסותם ,מותר להשהותם הכלים חוץ לסוכה ,אמנם קודם
קבע.
בסוכה עד גמר כל הסעודה. האכילה ואפילו בשעת אכילה מותר
ב .אם ירצה לדבר עם חבירו ידבר עמו בסוכה,
[באופן שאינו יכול להשאירם חוץ להשהותם בסוכה.
דתשבו כעין תדורו .וגם אם צריך לדבר בעניני
ארכיון 'עוז והדר' לסוכה .נט”ג ערפ”ה]. ב .ולענין קדירות ,כתב המשנה משא ומתן ,אל יצא משום זה מהסוכה ,דבישיבתו
ה .הפושט מנעליו קודם ברורה [שם] דמנהג העולם להחמיר שם סתם מקיים מצוות עשה דבסוכות תשבו.
שלא להכניסם כלל ,ואפשר שהעולם חששו לדעת השינה ,כתב בערוך השולחן [שם ס”ד] דיש
ג .כתב השל”ה לפי שקדושת הסוכה גדולה
הראשונים שקדירות אין להכניס בכל אופן ,אלא להניחם תחת המיטה שאינו לכבוד להניחם כך
מאוד ,ראוי למעט בה בדברי חול ,ולדבר בה כי
יערה מהקדירה לקערה ויכניס הקערה לסוכה ,בסוכה.
אם קדושה ותורה ,וכל שכן שיהיה זהיר מלדבר
ו .הנוטל ידיו לסעודה ,כתב בערוך השולחן ואם אין לו קערות יכול להכניס גם את הקדירות
שם לשון הרע ושאר דיבורים אסורים ח”ו .וכן
[שם] דטוב שלא יטול ידיו בתוך הסוכה .אמנם בשעת אכילה.
יזהר שלא לכעוס בסוכה[ .מ”ב שם ,ובשעה”צ
ג .רוב הראשונים סברי שאין כלים אלו פוסלים מנהג העולם להקל בזה ,כיון שהיום גם בכל סק”ד בשם הא”ר].
את הסוכה בעת שהותם שם לאחר אכילה ,אמנם השנה נוהגים הרבה בני אדם ליטול ידיהם
המשנה ברורה [בשעה”צ סקי”ג] כתב ,דנכון לסעודה בחדר הנאה שלו ,ובפרט אצל אדם נכבד
להיזהר שלא להשהות כלים אלו בסוכה ,דלדעת שכן הדרך גם בשאר ימות השנה שמביאים לפניו ב .הכנסת כלים לסוכה והמסתעף:
רבינו מנוח נפסלת הסוכה על ידם מדרבנן ואין ליטול ,שאין מקום להחמיר בסוכות. א .כתב השו”ע [שם] :וכל שבעה ימים עושה
ז .נטילת ידים שחרית ,בהכרח ליטלם בסוכה, לברך אז ברכת לישב. אדם את ביתו עראי וסוכתו קבע ,כיצד ,כלים
ד .הדר בקומה גבוהה וסוכתו נמצאת למטה ,אכן תיכף ומיד יוציאם מהסוכה[ .ערוך השולחן הנאים ומצעות הנאות בסוכה ,וכלי שתיה כגון
כך שאם יצטרכו להוציא תיכף לאחר כל מנה את שם]. אשישות וכוסות שאין נמאסים ככלי אכילה,
הגליון השבועי מבית עוז והדר -אור לישרים אי מחוברים
אקטואליות תשובות
מבית הוראה אביר יעקב
פוסק הדור הגאון רבי משה שטרנבוך שליט”א
מח”ס תשובות והנהגות
לא חשיב שלכם ,וכ”ה בשו”ת מחנה חיים ח”ג
סימן מ”ט ,וראיתי בספר ליקוט על הלכות סוכה
ולבנינו ,ומאחר שהנענועים
הם בכלל המצוה כהלכתה
האם יש מצוות שאלה:
חינוך קטן במצות לולב עם
סוכת שלם שהביא כן גם משו”ת נחלת אבות, נראה שראוי גם להן לנענע אף נענועים וכן בבחורים ואשה.
ומ”כרם שלמה” תרמ”ח ,ובביאור הלכה הנ”ל שלא מדקדקות בכל צד ,עליהן
שהביא לדברי השו”ת ח”ס כתב דביו”ט אסור לקיים עיקר המצוה דניענועים במשנה סוכה תשובה:
לטלטלו משום מוקצה ,ע”ש .אך באמרי בינה שבזה הנטילה כהלכתה ,וגם (ובש”ע א”ח סימן תרנ”ז) איתא שקטן
סימן כ”ד דעתו דכיון שאינו אסור מחמת גופו בקטנים מצותן בקטן היודע היודע לנענע לולב כדינו אביו
אלא רק מדרבנן משום הקצאה שפיר חשיב לכם, לנענע דוקא. חייב לקנות לו לולב ,דייק “קטן
וכן בשיבת ציון סימן ט”ז דעתו דלא שייך בזה היודע לנענע” שהנענועים
טעמא דהיתר אכילה ,וכן הביא במהרש”ם בדע”ת אדם שתלה אתרוג שאלה: ממצות לולב ,וכן שיעור הלולב
סימן תרל”ח משעה”מ פ”ז דלולב הל”ב בדין היתר בסוכתו לנוי ,ועכשיו נפסל הוא “שיש בו כדי לנענע” ,ולא
אכילה באתרוג ,דאפילו אם יהא היתר רק לאחר ארכיון 'עוז והדר' האתרוג שלו אי שרי ליה די שהקטן יברך אלא צריך לחנכו
זמן חשיב יש בו היתר אכילה ע”ש. להשתמש באתרוג שתלה לנוי. לנענע כדין אחר הברכה ,וכתבו
האם הקריאה בליל שמחת תורה שאלה: בביאור הלכה סימן תרל”ח הביא תשובה: הראשונים ז”ל (הגהות מימוני פ”ז מלולב אות נ’ ובראבי”ה ח’
תרפ”ג הי”ח ב) בהא דקטן היודע לנענע לא סוף דבר
מס”ת היא בברכה. בשם שו”ת חתם סופר סימן קפ”ד שמתיר ליקח
לנענע אלא מוליך ומביא מעלה ומוריד כשורה,
בחוה”מ מאתרוג שתלה לנוי סוכה ליתנו למי שאין
הקריאה בליל שמחת תורה בס”ת תשובה: לו אתרוג לקיים בו מצות אתרוג אף שהוקצה
וצריך שירגילנו גם לקיים מצות נענועים שזהו
מעיקר מצות לולב כהלכתה.
לא נזכר בתלמוד ולא בגאונים ,ובתקופה מאוחרת למצותה ונאסר בהנאה ,דמצות לאו ליהנות ניתנו,
נהגו לקרוא ,ובבכורי יעקב (תרס”ט ס”ק י”ג) שאפילו ועוד דהא דאסור ליהנות הוא משום ביזוי מצוה מיהו מעיקר הדין נראה שאם ניענע כדין
קורין לא יברכו תחלה וסוף ,רק פלא הדבר וכאן ליכא ביזוי מצוה ,שמעיקרא היה רק נוי בשעת הנטילה יוצא בכך ,שהניענועים דהלל
אינם אלא ממנהגא בעלמא וכמבואר במשנה,
ש”במעשה רב” מביא שהגר”א היה עולה לתורה מצוה והשתא מצוה גופא עכ”ל .ויש לעיין בזה
וכ”כ הרא”ש בפ’ לולב הגזול בשם הראבי”ה,
ולפעמים היה קורא בכהן אף שהיה כהן בבית, דשמא הא דאמרינן מצות לאו ליהנות ניתנו היינו
ובהגמי”י פ”ז דלולב אות ס’( .ועי’ גם בתולדות
ותמוה הדבר שקרא בברכה אף שדעתו תמיד לא רק במקום שיסוד האיסור הוא בגדר איסור הנאה,
הקדוש ה”חפץ חיים” זצ”ל שבימי המלחמה
לברך על מנהג כמו בהדלקת נרות בערב יו”כ שפיר אמרינן דמצות לאו ליהנות ולא נקרא
לא הסכים שהיחידים ינענעו בהלל עם אתרוג,
שלא נהגו בכל מקום ,דעתו לא לברך ,וכאן קרא הנאה ,אבל הוקצה למצותה שהיא הלכה מיוחדת
והיינו מפני שאינו חיוב אלא ממנהגא ,וע”ע מה
בעצמו ובירך ,וגם תמוה שבכל קריאה חייבין שכל שנתייחד למצוה אסור לבטלה מייחודה ,ע”כ
שביארתי במועדים וזמנים ח”ב סימן קי”ז ולכן
מה”ת לקרוא כהנים תחלה ,והוא כאן לא חשש אף למצוה אחרת אף שאין כאן איסור הנאה ביטל מספיק לחנך קטן בנענוע אחרי הברכה ,ועכ”פ
וקרא בעצמו במקום כהן. ייחודו ואסור ,ולא מהני בזה מצות לאו ליהנות לא סגי בנטילה וברכה לבד.
ובעיקר הדין נראה מוכח מכאן שלדעת הגר”א ניתנו וצ”ב.
וראוי להזהיר על כך שהמצוה בשלימות
ברכות התורה שאני שניתקנו על קריאה בתורה אמנם בעיקר הדין לע”ד יש לצדד ,שאפילו מתקיימת רק בנענועים ,וכל מצות חינוך חיובו
בציבור אף כשאין חיוב לקרות בתורה בציבור ,וכן נימא יסוד האיסור להוריד דהוה בזוי מצוה ,מ”מ רק כשמתרגל לקיים המצוה בשלימות ,והיינו
מפורש ב”משכנות יעקב” שצריך ברכה מה”ת על כאן הלוא מעלין מהידור מצוה לגוף המצוה, כשיכול לנענע ,ולכן קטן שאינו יכול לנענע אף
קריאה בציבור ,ולפי זה לא חשש לברך אף שאין ומעלין במצוה כמו בקודש ,ואף שעכשיו נמצא שיוצא ,אין מצות חינוך בכך מאחר שאין רצוננו
חיוב מדינא ,וכן לשיטתו מברכין על מקרא מגילה האתרוג בסוכה והוא הידור למצוה דאורייתא שיתרגל כן ,ומצוה לחנכו עם ניענועים בשעת
בד’ מגילות כשקורין בציבור אף שאינו חיוב גמור שנאמר “זה אלי ואנוהו” .ולולב כל שבעה רק ברכה עכ”פ .וצריך ללמד היטב היאך לנענע,
כיון שקורין ממגילה בציבור מברכין (ומאידך גיסא דרבנן ,מ”מ נראה דהיינו דוקא שכל הנוי למצוה וראיתי אצל כמה חסידים מנהג משונה שבחור
זהו חומרא ,שאם קורין פרשת נשיאים בימי ניסן או ספר דברים הוא רק האתרוג .אבל כאן שבנטילת האתרוג לוקח לולב לצאת בו אבל אינו מנענע ,ומענה
בליל הושע”ר מס”ת בציבור ,אף שאין חיוב ,יש לחוש שצריך מהסוכה לא יתבטל מהסוכה דין סוכה נאה ,אזי בפיהם שכך המנהג אצלם שבחור אינו מנענע,
ברכה). לצורך מצוה מותר להורידו לקיים בזה מצות ואין לזה שום טעם ושורש.
אמנם כיון שאינו חיוב כלל ,והקריאה בליל אתרוג דרבנן כשאין לו אתרוג אחר ,ומעלין בזה אף נשים שרצונן לקיים מ”ע דלולב ראוי להן
שמחת תורה רק נדבה ,דעתו שאין חיוב לכבד ולא מורידין ,ולא נאסר משום איסור הנאה אלא לנענע שהמצוה כהלכתה היא עם ניענועים דוקא,
לכהנים שאינם מחוייבין בקריאה ,רק לדעתו שמיוחד למצוה ,ובזה שיכול לייחדו למצוה אחרת וכמבואר ברמב”ם פ”ז דלולב (ה”ט) .ואולי לפנים
בנדבה כמו קריאה זאת ,כל הרוצה ליטול את דעדיף ממנו שרי שזהו גוף המצוה. לא היה שכיח הרבה ד’ מינים אלא מעט ,ע”כ לא
השם ולברך יבוא ויטול. ולדברינו יוצא שכל ההיתר הוא רק כשאין לו רצו שנשים ינענעו שעלולות לפסול הלולב ע”י
ומיהו עיקר דברי הגר”א זצ”ל בזה א”ש לנוהג אתרוג אחר ,אבל יש לו אתרוג אחר וחפץ באתרוג הנענועים ,אבל היום שלכל בעה”ב ואפילו לילדיו
כמותו ,אבל עדיין לא יצאנו לפוסקים דס”ל שאין משום שמהודר טפי ,אדרבה נוי סוכה דאורייתא יש ד’ מינים ,למה לא ניתן לנשים לקיים תקנת
מברכין על מנהג קריאה בעלמא ,ובפרט כאן שלא חמיר טפי ,ואין לו לבטל האתרוג מיחודו לנוי חז”ל לנענע כהלכתה ,שתיקונו רב מאד אף שאין
נתפשט בכל מקום ,וגם אין לזה מקור בש”ס ,לכן סוכה וכמ”ש. בידינו לכוין ,ויכולה לעשות כן בבית שאין שם
אין לנו בזה הכרעה ברורה ,ואף שיש יסוד למנהג וכל זה בחוה”מ של סוכות דלא בעינן שלכם, חשש יוהרא.
לקרוא בברכה ,הנמנע ולא מברך ולא עולה יש לו אבל ביום טוב ראשון דסוכות דבעינן שלכם דנו ושמעתי שיש איזה טעם ע”פ קבלה שנשים
גם כן על מה לסמוך בזה וכמ”ש. בזה האחרונים דכיון דאסור ליהנות מהאתרוג לא ינענעו ,והנסתרות ל’ אלקינו והנגלות לנו
הגליון השבועי מבית עוז והדר -אור לישרים בי מחוברים
בס"ד
אורות של אמונה
לדרך החיים
מלוקט מדברות
קדשו ותורתו של
האדמו"ר רבי דוד חי
גיליון כז אביחצירא שליט"א
חג הסוכות
ושמחת תורה
תשפ"ז
פניני דעת
לנתיבות חיי היום נְ ִﬣ ִירין ְ ּב ֵצל ָה ֱאמוּנָ ה
פרקי חיזוק לחיים של רוגע ושלווה
השמחה בחג הסוכות משפיעה פרנסה לכל השנה אשרי ילדותנו – עוצמת העבודה בימי
שהיא קו הממוצע ,והוא מכריע בין מידת החסד של עצבות מקלקלת את השפע
הבחרות לאור האמונה
אברהם אבינו למידת הגבורה של יצחק אבינו .ועל
עצה טובה לימדונו רבותינו כיצד בידינו
לו .כי התשובה בילדותו מעולה זמן שמחתנו והכוח של
שם זה נקרא בפסוק ִא ׁיש ָּתם ,אי"ש ראשי תיבות ביותר ,כמו שאיתא )ע"ז יט ,א(
להמשיך את שפע הפרנסה .הרה"ק רבי ברוך 'א ְש ֵרי ָה ִא ׁיש' ,כשהוא עדיין איש ַׁ
ימי הנעורים
א'מצע י'מין ש'מאל ,שהוא כולל את כל האבות
ממז'יבוז' ע"ה אמר שעצבות מקלקלת את הפרנסה, בכוחותיו. חג הסוכות זמן שמחתנו מביא
הקדושים .ובתיבת אי"ש שעולה בגימטריא אמצ"ע
ולכן יראה כל אדם שיהיה בשמחה .ונרמז הדבר עימו את אורה הגדול של שמחת
ימי"ן נרמז שהאמצעי נוטה לצד הימין להכריע וזהו שדרשו בזוהר הקדוש
ית ַא ְך ָׂש ֵמ ַח )דברים טז ,טו( בתורה שסופי התיבות וְ ָהיִ ָ בית השואבה .שמחה עילאית זו
לטוב ,כמו שכתב באמרי נועם )פרשת תולדות ד"ה ִמ ּ ְפנֵ י ֵׂש ָיבה ָּתקוּם וְ ָה ַד ְר ָּת ּ ְפנֵ י זָ ֵקן,
הם חת"ך ,שהוא השר הגדול הממונה על הפרנסה. שהתורה מזהירה את האדם מפני לא הייתה רק התעלות של רגע,
בפסוק מכרה כיום( .ולכן מאז ומתמיד בזכות יעקב ובכלל דברי הרבי ר' ברוך ע"ה ניתן לומר אלא נבעה מתוך אמונה עמוקה
אבינו נשפע משמי מרום שפע טוב. שיבה קודם שיבואו ימי השיבה
שדווקא משבעת ימי הסוכות נמשכת פרנסה לכל שלך ,תקום שוב בתשובה שלמה והכרה בערך הזמן של חיי האדם
השנה על ידי שם חת"ך ,מאחר שימים אלו הם בעולם הזה .החסידים ואנשי
שרו של עשו נלחם נגד שמות זמן שמחתנו שנצטווינו עליהם בתורה הקדושה
ותהיה קומתך שלמה .והדרת פני
המעשה שהיו מרקדים שם לפני
זקן ,כי זהו ההידור של ימי הזקנה
הפרנסה שלוש פעמים לשמוח .ומזה נלמד גם אנחנו לתמיד שלך ,כי לאחר מכן כשכבר אין השם לימדו אותנו פרק עצום
כוחותיך במותניך לעשות עבירות באמונה ,בקוראם לנו לנצל את
ומבואר בזוהר הקדוש )וישלח קעא ,א( שבמיוחד שהדרך להמשיך את השפע הטוב ממרום היא על
ואז תשוב בתשובה ,לא תהיה כוחות הנעורים לעבודת הבורא,
על הדבר הזה נלחם שרו של עשו כשפגם בירך ידי שהאדם שרוי בשמחה. לאגור צידה לדרך הנצח ולא
יעקב ונגע בגיד הנשה .שהייתה עיקר כוונת השר ואפשר להוסיף עוד רמז לעניין הפרנסה הנשפע זאת תשובה שלמה וטובה.
להמתין חלילה לימי הזקנה בהם
לפגום בחינת הרגלים שהם תומכי אורייתא בחג הסוכות ממה שכתוב ּתוֹ ִד ֵיענִ י א ַֹרח ַח ִיּים ׂשֹ ַבע
ולקלקל את פרנסת ישראל .וכדרכו בקודש רמזו ימינְ ָך נֶ ַצח )תהלים טז, ְׂש ָמחוֹ ת ֶאת ּ ָפנֶ ָיך נְ ִעמוֹ ת ִ ּב ִ
להרבות אוצרות באמונה הכוחות דלים.
באמרי נועם )ריש פרשת ויחי( בפסוק וַ ֵי ָּא ֵבק ִא ׁיש יא( .ובמדרש )ויקרא רבה ל ,ב( דרשו פסוק זה על קודם הזקנה במה שחסידים ואנשי
ִע ּמוֹ )בראשית לב ,כה( ,כאשר ִא ׁיש ִע ּמוֹ עם הכולל חג הסוכות ,אל תקרי שובע אלא שבע שמחות, ובאמת אם נתבונן בדבר מעשה היו אומרים
עולה חת"ך .ולא עוד אלא גם בתיבות וַ ֵּת ַקע ַּכף יֶ ֶר ְך מתוך עיניים של אמונה נראה,
והכוונה לשבע מצוות שבחג שהם ארבעה מינים
כי גם לולא הסיבה שהתשובה בשמחת בית השואבה
יַ ֲעקֹב )שם פסוק כו( ,תיבת יַ ֲעקֹב עולה בגימטריא ב' שבלולב וכן סוכה וחגיגה ושמחה .והנה הרה"ק
בימי הזקנה פחותה במעלתה אמרו חז"ל )סוכה נג ,א( בשמחת
השמות פא"י סא"ל הממונים על הפרנסה ,ומכאן ר' יוסף מקאסאן ע"ה כתב שסופי התיבות נְ ִעמוֹ ת בית השואבה היו חסידים
מימי עלומיו ,היה מתחייב הדבר
שכל כוונתו הייתה ללחום נגד שמות הפרנסה. ִ ּב ִימינְ ָך נֶ ַצח הם חת"ך ,וכן האותיות הקודמות ואנשי מעשה אומרים אשרי
מצד ההיגיון שבו ,שככל שיקדים
בלי סופי התיבות ,שהן נעימ"ו בימי"נ נ"צ ,עולות לשוב יוכל למלאות עוד ימים ילדותנו שלא ביישה את זקנותנו.
רמז בברכת פרנסה ברווח בגימטריא חת"ך .ואין זה אלא ללמד שהשמחה בתורה ועבודה .ואם יאמר האדם ופירש רש"י שלא עברנו עבירה
גם מה שרגיל בפי העולם לברך איש את רעהו בימי הסוכות משפיעה וממשיכה שפע טוב ופרנסה בדעתו מהי הנחיצות והלא יבוא בילדותנו לבייש את זקנותנו,
בברכת פרנסה ברווח ,המתיק הרה"ק ר' יוסף טובה על כל העולם על ידי השר הממונה חת"ך. יום ואקיים את התורה והמצוות שעוד קודם הגיעם לזקנה שבו
בהידור ,אין הדבר נכון כלל בתשובה שלמה מתוך אמונה
מקאסאן ע"ה )בני שלשים וילקט יוסף אות קד( בדרך רמז. השפעת הפרנסה בחג הסוכות בזכות וכלל .שהלא מתוך אמונה ברורה יוקדת ,ולא התביישו בזקנותם,
כי כשהפרנס"ה מתרחבת דהיינו שכותבים פרנס"ה
במילוי כזה פ"א רי"ש נו"ן סמ"ך ה"א ,המילוי לבד בלי
יעקב אבינו בעולם הבא אנו יודעים שגם אם שעתה אף אם ישובו בתשובה לא
יסוד עניין הפרנסה הנשפע בחג הסוכות נראה ינצל אדם כל ימיו בשלמות ,עדיין תהיה תשובתם שלמה ומעולה
הראשי תיבות עולה בגימטריא שם הפרנסה חת"ך.
לבאר על פי דברי הטור )אורח חיים סימן תיז( אין זה כי אם טיפה מן הים לשנים כבימי כוחם.
ולא זו בלבד אלא גם המילה ברו"ח היא נוטריקון ב' בהם תתענג נשמתו בגן עדן בזכות
ששלושת הרגלים הם נגד שלושה אבות ,פסח וממעמד קודש זה שמשם
רו"ח ,וב' פעמים רו"ח בגימטריא עולה חת"ך. אותן מצוות ,שכן כמה הם ימי
כנגד אברהם ,שבועות כנגד יצחק ,וחג הסוכות כנגד שואבים רוח הקודש ,יצאה
חלדו של האדם בעולם החולף
הוראה למעשה: יעקב אבינו .והלוא מצינו בתורה הקדושה שיעקב
אבינו ע"ה התפלל על הפרנסה באמרו וְ נָ ַתן ִלי ֶל ֶחם לעומת שנות נצח בעולם הבא.
הקריאה לכל אחד ואחד
שיתעורר לשוב בעודו בכוחותיו.
בחג הסוכות אנו מצווים על השמחה יותר מבכל ֶל ֱאכֹל ו ֶּבגֶ ד ִל ְל ּ ׁבֹש )בראשית כח ,כ( .ועל כן בחג כדברי מר עוקבא )כתובות סז, דאיתא שם' ,אלו ואלו אומרים
מועד אחר .עלינו לזכור כי השמחה בסוכה אינה רק הסוכות זמן שמחתנו שהוא כנגד יעקב אבינו ,אכן א( שקודם פטירתו ביזבז מחצית אשרי מי שלא חטא ,ומי
מצווה לשעתה ,אלא היא הצינור שדרכו נשפעת הקדוש ברוך הוא ברחמיו וחסדיו המרובים מזמין ממונו באמרו זוודאי קלילי שחטא ישוב וימחול לו' .ופירש
הפרנסה לכל השנה כולה .כאשר אנו יושבים פרנסה ברווח ושפע טוב לזרעו של יעקב. ואורחא רחיקתא ,ופירש רש"י המהרש"א )חלק א שם( ,דשתי
בסוכה נאיר את פנינו למשפחתנו ולכל סובבינו, צידה קלה הכינותי לדרך רחוקה כיתות הזקנים שזכר ,הם אומרים
נתרחק מכל דאגה ועצבות ונשמח בחלקנו .מתוך מידת התפארת של יעקב אבינו שאני יוצא לה .לפיכך כפי שימלא על אלו שעדיין ילדים ולא חטאו
כך נזכה שמידת התפארת של יעקב אבינו תשפיע מכריעה לטוב ומשפיעה פרנסה האדם יותר ויותר את כליו בצידה עדיין' ,אשרי להן' .ומי שחטא
עלינו שנת שובע ופרנסה ברווח בהיתר ובנחת. והנה מידתו של יעקב אבינו היא מידת התפארת לדרך ,כך יכול להיות בטוח ועדיין בילדותו ,ישוב אז וימחול
המשך בעמוד הבא
מו ָּסר ָא ֹבות
הדרכה מעשית בפרשת השבוע מ ּ ֻש ְל ָחן ַה ְּמ ָל ִכים
ִׁ
עובדות והנהגות מגדולי הדורות
כל כמה שלומד – משתוקק
עוד יותר לתורה הנהגה מעל לטבע
אהבה שאינה נמאסת לעולם סוד אריכות הימים של המגיד מקוז'ניץ זי"ע
בחג שמחת תורה אנו מסיימים את קריאת התורה
ומתחילים אותה מיד מחדש .מנהג קדוש זה מלמד שליחותם בעולם הזה ,אלא כיוון שרבים צריכים להם ללמוד כלביא יקום וכארי יתנשא בכוח עבודת השם
אותנו יסוד עצום על מהותה של התורה ועל הקשר מהם תורה ויראת שמיים הם מאריכים שנותיהם בעולם.
לקראת חג הסוכות אנו מתייחדים עם זכרו הטהור של הרה"ק
הנצחי של נשמת היהודי אליה .בשונה מכל קניין הנהגה על טבעית למתייגעים מעל החיוב המגיד מקוז'ניץ ע"ה אשר יום ההילולא שלו חל בערב החג.
גשמי או תענוג עלי אדמות ,התורה לעולם אינה מסופר על המגיד הקדוש שהיה חלש מאוד בגופו עד שבבואו
נמאסת ,ואדרבה ,ככל שאדם הוגה בה יותר כך הרגיל להתפלל היה נתמך בשני צדדיו ,אך לפתע בהגיעו ל'ברוך
גוברת תשוקתו אליה בבחינת אהבה שאין לה סוף. דברים אלו מאירים באור יקרות את גדלות תורתנו הקדושה שאמר' כלביא יקום וכארי יתנשא והתגבר לעבודת השם
יש ְ ּבזֹאת ַה ּתוֹ ָרה ִּכי ִהיא ָלנ ּו עֹז וְ אוֹ ָרה נָ גִ יל וְ נָ ִׂש ׂ המסייעת לעמליה ,שכן כך ברא הקדוש ברוך הוא את עולמו יתברך בכוחות אדירים .ומרוב עבודתו והתאמצותו בתפילה
)מפיוטי שמחת תורה( .דוד המלך עליו השלום הפליג שאמנם יפעל בדרך הטבע ,אך ישנה הנהגה על טבעית היה נופל לאחריה על יצועו מרוב חולשה ,ולמרות זאת חי יותר
מאוד בספר תהלים באהבתה של התורה ומתיקותה, למתייגעים ומוסיפים בעבודתו .וכך עולה מהגמרא )ברכות כ, מכל צדיקי הדור וזכה לאריכות ימים ושנים.
פסוקים רבים מדברים על כך ואחד מהם הוא ב( שאמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא ,הרי כתוב
א ֶשר ל ֹא יִ ּ ָׂשא ָפנִ ים וְ ל ֹא יִ ַ ּקח ׁשֹ ַחד )דברים י ,יז( ,והלא
בתורתך ֲ ׁ והסביר המגיד את פשר הדבר ,שהיות וקיבל על עצמו משנה
ַה ֶנ ֱּח ָמ ִדים ִמזָ ּ ָהב ו ִּמ ּ ַפז ָרב ו ְּמתו ִּקים ִמ ְ ּד ַ ׁבש וְ נ ֶֹפת צו ִּפים לשנה תפקידים ויעודים חדשים בעבודת הבורא ,הרי שבכל
)תהלים יט ,יא( .בפסוק זה המשיל את אהבת התורה אתה נושא פנים לישראל דכתיב יִ ּ ָׂשא ה' ּ ָפנָ יו ֵא ֶל ָיך )במדבר ו ,כו(.
אמר להם וכי לא אשא פנים לישראל שכתבתי להם וְ ָא ַכ ְל ָּת פעם שהסתיים תפקידו עלי אדמות והוצרך להסתלק מהעולם
לזהב ומתיקותה לדבש.
וְ ָׂש ָב ְע ָּת ו ֵּב ַר ְכ ָּת )דברים ח ,י( והם מדקדקים על עצמם עד כזית קיבל על עצמו תפקיד ויעוד חדש ,וממילא זכה לאריכות ימים.
וביאר על כך בספר בינה לעיתים )עת דודים דרוש וכך נמשך הדבר משנה לשנה עד שנתבקש לישיבה של מעלה.
ועד כביצה .כי כשעושים ומשקיעים מעל החיוב הרגיל שהוא
מה( שהנה הדבש מתוק וטעמו ערב ,אך אם אוכל
כדי שביעה ,זוכים שישא השם פניו מעל לדרך הטבע. וכן ידועה העובדה שבכל פעם שחלה שלח להביא את
ממנו הרבה הרי הוא נמאס עליו וכפי שנאמר ְ ּד ַ ׁבש
את ֱאכֹל ַ ּד ֶי ָּך )משלי כה ,טז( .וזהב להפך ,הגם שאין ָמ ָצ ָ כך גם רואים בחסידים הראשונים )ברכות לב ,ב( שהיו היהודי הקדוש מפשיסחא ע"ה .ואמר המגיד הקדוש את
לו טעם אינו נמאס אלא רק חפצים בו יותר וכנאמר שוהים שעה אחת קודם התפילה ושעה לאחריה .והגמרא הטעם ,היות והוא זקן ואפסו כוחותיו השלים בדעתו להסתלק
א ֵֹהב ֶּכ ֶסף ל ֹא יִ ְׂש ַ ּבע ֶּכ ֶסף )קהלת ה ,ט( .לכן המשיל דוד שואלת וכי מאחר ששוהים תשע שעות ביום בתפילה תורתן מן העולם ,אבל כשבא אליו היהודי הקדוש ושמע ממנו עצות
המלך את התורה הקדושה לזהב ולדבש ,להורות היאך משתמרת ומלאכתן היאך נעשית .ומתרצת אלא מתוך ודרכים חדשות בתורת השם ועבודתו ,מצא שצריך עוד לחיות
שבתורה יש את שתי המעלות ,שהגם שהיא מתוקה שחסידים הם תורתם משתמרת ומלאכתן מתברכת .הנה כי כן עד שישלים גם את הדרכים החדשות ששמע ממנו.
כדבש ואף יותר מכך ,אף על פי כן יש בה גם מעלת קיימת הנהגה מיוחדת למעלה מדרך הטבע למוסיפים ביגיעה,
הזהב שאינה נמאסת לעולם .ואדרבה תתעצם המסייעת להם להתיש את כוח הגשמיות ולזכות לברכה שליחות חדשה מוסיפה שנות חיים
אהבתה כפי שמרבה לעסוק בה ,אף יותר מחמדת ולאריכות ימים בטוב ובנעימים. וראה דברי החתם סופר בתורת משה )כי תבוא ד"ה והותירך(
הזהב והממון. שלכל אדם יש שליחות קצובה בעבודת השם ,וכיוון שהשלים
נקודה לחיים: שליחותו הרי הוא ראוי להסתלק מן העולם .אמנם אם הוא
בכל יום יהיו בעיניך כחדשים בחג הסוכות נלמד מדרכיו של המגיד מקוז'ניץ לקבל על מחנך בנים ותלמידים לעבודת השם אזי הוא זוכה לתוספת
כך היא דרכה של תורה ,שככל שמרבה האדם עצמנו יעדים רוחניים חדשים .כאשר האדם אינו מסתפק ימים ושנים כדי להוסיף וללמדם .וזהו שכתוב וְ הוֹ ִת ְיר ָך ה'
לעסוק בה כך מתרבית אהבתו ותשוקתו אליה ,עד בהרגלו אלא מוסיף קביעות חדשה בלימוד התורה או בהידור ֱאל ֶֹק ָיך וגו' ִ ּב ְפ ִרי ִב ְטנֶ ָך )דברים ל ,ט( ,שבזכות הבנים והתלמידים
ששוגה בה ומבקש תמיד להשיגה ולטעום ערבותה, מצווה ,הוא מעורר על עצמו הנהגה שלמעלה מן הטבע .ובזכות יזכה לתוספת ימים ושנות חיים .וכן כתב בפתוחי חותם )הקדמת
וכל יום דומה בעיניו כאילו לא טעם ממנה מעודו. קבלות אלו נזכה שהקדוש ברוך הוא יישא פניו אלינו ,וישפיע שו"ת חתם סופר יורה דעה( שמטעם זה רואים צדיקי הדורות
ואכן כך דרשו חז"ל על הפסוק ֲ ׁא ֶשר ָאנ ִֹכי ְמ ַצ ְו ָּך ַהיּוֹ ם עלינו שפע ברכה ,חיים טובים ואריכות ימים ושנים. שזוכים לאריכות ימים ושנים אף שבוודאי השלימו בנערותם כל
)דברים ו ,ו( ,בכל יום יהיו בעיניך כחדשים .ועוד נאמר
ַה ְס ֵּכת ׁו ְּש ַמע יִ ְׂש ָר ֵאל ַהיּוֹ ם ַהזֶ ּ ה נִ ְהיֵ ָית ְל ָעם )שם כז ,ט(,
היינו היום הזה כפשוטו ,שבכל יום נדמה לנו מחדש
כאילו כעת קיבלנו את התורה הקדושה מאת השם
יתברך.
המשך מעמוד קודם ְ ּב ֵצל ָה ֱאמוּנָ ה
בדרכו .והמקום בו יכול לקחת עימו צידה לדרך הארוכה הוא רק בעולם הזה ,שמתוך קושי והסתר עובד את השם ומתגבר
יש לו מנה רוצה מאתיים על יצרו בכוח האמונה ,ואוסף לאמתחתו אוצרות מצוות ומעשים טובים .ובכך מכין ומזכך נשמתו לשוב אל בית אביה ליהנות
כלפי אהבת הממון שהוא מקנייני העולם הזה מזיו יקרו ושכינתו .אם כן מי פתי להעביר רגע מימיו בלא שישוב אל בוראו ויעבדנו בלב שלם ,ובוודאי שלא ימתין לימי הזקנה
אמרו חז"ל )קהלת רבה א ,יג( יש לו מנה רוצה מאתיים. ויאבד זמן יקר ונחוץ.
ומשמע מדבריהם שאהבת הממון קיימת בעיקר במי לדחות את טענות היצר בכוח האמונה
שכבר יש לו מנה ולכן מבקש יותר ,אך מי שאין לו
כלום בידו אינו מתאווה כל כך להשיג את הממון .לכן אשר על כן ,אף אם יבוא היצר הרע לפתותך ולגנוב את לבבך באמרו הלא החיים לפניך שמח בני מאשר תמצא ,ובבוא ימי
המשיל דוד המלך את מתיקות התורה גם לדבש, הזקנה או אז שוב בתשובה שלמה ותן כל כוחותיך לעבודת השם .ראשית הקהה את שיניו בדברי חז"ל )עבודה זרה יט ,א( 'אשרי
כיוון שמתיקות התורה היא בעצמותה וגם מי שעדיין איש' שעושה תשובה בעודו איש ,כי כששב בזמן שכבר כוחות גופו אינם כבעבר הלא אינה תשובה מעולה .ובכלל ,יענה לו
לא טעם ממנה יש לו תאווה טבעית אליה וחפץ האדם מתוך אמונה איתנה ,גם אם אנצל כל ימי בשלמות עדיין לא אבוא כי אם לטיפה מן הים לשנים בהם תתענג נשמתי בגן
להשיגה .ולאחר שטעם ממתיקותה ,כאן נמשלה עדן בזכות המצוות שאצליח לצבור .עזוב את נפשי והניחה לי לדאוג ולצבור אוצרות בטרם יבוא זמן שלא יועילוִּ ,כי ֵאין ַמ ֲע ֶׂשה
התורה לזהב ,שלמרות שיש לו מנה רוצה מאתיים. וְ ֶ ׁח ְש ּבוֹ ן וְ ַד ַעת וְ ָח ְכ ָמה ִ ּ ׁב ְשאוֹ ל ֲ ׁא ֶשר ַא ָּתה ה ֵֹל ְך ׁ ָש ָּמה )קהלת ט ,י(.
וכך הוא בתורה הקדושה שהטועם מתיקותה אינו
מזיז ידו ממנה לעולמים. דין על מעשה העבירה וחשבון על הזמן האבוד
ע ִשיר ַה ּ ָׂש ֵמ ַח ְ ּב ֶח ְלקוֹ )אבות
ואם אמרו חז"ל ֵאיזֶ ה ּו ָ ׁ מעתה נבוא לבאר מה שאמרו חז"ל בפרקי אבות )פ"ג מ"א( וְ ַדע ִל ְפנֵ י ִמי ַא ָּתה ָע ִתיד ִל ֵּתן ִ ּדין וְ ֶ ׁח ְש ּבוֹ ן .וכבר עמדו המפרשים
ד ,א( ,הרי זה נאמר רק כלפי קנייני העולם הזה .אך לבאר מהו הדין ומהו החשבון שאמר התנא ,לכאורה משמעות אחת לשניהם .וביאר הגאון מווילנא ע"ה )שנות אליהו ליקוטים( כי
בלימוד התורה הקדושה הדבר שונה בתכלית ,כי אכן שני דברים רצה התנא להשמיענוּ ִ .דין שדנין אותו על שעבר עבירה .וְ ֶ ׁח ְש ּבוֹ ן שבשעה שעשה העבירה יכול היה לעשות
על האדם לעסוק בתורה כל עוד נשמה באפו .וככל מצווה או ללמוד ,שמחשבים העיתים ורגעים שהיו לריק ומענישין אותו על זה ,מלבד שעונשין אותו על העבירה גופה שעשה.
שישגה באהבתה כן תשיש נשמתו בנותנה ותגל נפשו ובדברינו ניתן להעמיס עוד בכוונתו ,כי מחשבים עם האדם את הזמנים בהם יכול היה לעסוק בתורה ומצוות וחטא בהם ,ואם
בחיי עולם. חזר בו אך בזקנותו הרי שיחשבו את הימים שבהם יכול היה לשוב קודם בוא ימי הזקנה ,ובאטימות ליבו בחר להמירם בהבלים
וחטאים ,ומשכך הפסיד זמן יקר ועצום .והוא הדבר שבא התנא הקדוש לעוררנו ִה ְס ַּת ֵּכל ִ ּ ׁב ְש ׁל ָֹשה ְ ּד ָב ִרים וְ ֵאין ַא ָּתה ָ ּבא ִל ֵידי
הוראה למעשה: ֲע ֵב ָרה וכו' וְ ַדע ִל ְפנֵ י ִמי ַא ָּתה ָע ִתיד ִל ֵּתן ִ ּדין וְ ֶ ׁח ְש ּבוֹ ן .שכאשר ישיב אל ליבו בהסתכלות ובהתבוננות של אמונה שיבוא יום ויצטרך
ביום שמחת תורה נתבונן בגודל מתיקותה של לתת חשבון על הימים שאיבד ,יבין עד כמה ראוי לו לשוב בהקדם כדי שיוכל למלאות ימיו בתורה ומצוות.
התורה הקדושה ,ונבקש מהשם יתברך שנזכה לטעום
מדבשה .נשריש בליבנו את הידיעה שאהבת התורה בימי חג הסוכות ובזמן שמחת בית השואבה ,בעודנו שואבים רוח קודש ושמחה ,עלינו להתעורר מתוך אמונה טהורה לנצל
גדלה ככל שעמלים בה ,ונקבל על עצמנו להתמיד את ימינו ושנותינו לעבודת השם .נזכור כי כל יום שעובר אינו חוזר ,וכל מצווה שאנו מקיימים בעודנו בכוחותינו היא צידה נצחית
בקביעות עיתים לתורה מתוך רעננות והתחדשות, לדרך .בל נדחה את ההתחזקות והעלייה הרוחנית לימי הזקנה ,אלא נקום עתה מתוך השמחה של החג ,נאגור כוחות של קדושה
באופן שבכל יום יהיו דברי התורה בעינינו כחדשים ואמונה ,ונמלא את חיינו במצוות ובמעשים טובים שיאירו לנו לנצח.
ומאירי עיניים.
חמ„ו˙ ‚נוזו˙ ופנינים י˜רים מע˘י „ˆ‰י˜ים
ופעול˙ם ‰ליכו˙י‰ם ב˜ו„˘ ורום מעל˙ם ˘ל
מרנן ˙למי„י ‰בע˘"ט זי"ע וממ˘יכי „רכם
‡וˆר בלום וכלי מל‡ ברכ ‰מסו„ר וערוך מ˙וך
˘יחו˙ ‡‚‰ון רבי מנחם מנ„ל פומרנ˘ ıליט"‡
‰ר ˜"‰רבי מר„כי
מנ„בורנ ‰זי"ע
יומ‡ „‰ילול‡:
ט"ו ˙˘רי ˙רנ"‰
והמורם מעם. תופעת שמות משפחה ,כחובה חוקית שהוחלה במדינות רבות במאות
ביטוי מיוחד במינו המפליג ברום מעלת האברך הצעיר ,שחרף גילו הצעיר השנים האחרונות ,היתה ועודנה מרתקת ומעוררת סקרנות ,ויש בנותן טעם
נתפס בעיני כל כאיש אלקים ודמות מופת ,נשמע מפי הרה“ק ר‘ ישראל בעל לעמוד עליה .על אחת כמה וכמה כאשר שם המשפחה מורה על דבר-מה נאצל,
’אהבת ישראל‘ מויז‘ניץ ,שהתבטא ואמר’ :הרבי ר‘ מרדכי‘לה הינו למעלה מן הזמן מרומם ,נשגב וגבוה מעל גבוה ,כדוגמת משפחת לייפער עליה נמנו אדמו“רי בית
ולמעלה מן השכל!‘ נדבורנה לדורותיהם ]למעט צאצאי הרה“ק ר‘ מאיר מקרעטשניף אשר שינה את
שם משפחתו בצוק העתים לרוזנבוים[.
כי מר„כי ‰י‰ו„י ‚„ול לי‰ו„ים תרגום מילולי מדויק של המילה ’לייפער‘ ,או בהגייתה השפתית הנפוצה יותר:
עם התעלות אביו הרבי ר‘ ישכר בערצי לישיבה של מעלה ,והוא עודנו נער ’לוֹיפער‘ ,הינו ’רץ‘ ]כתואר ,ולא כתיאור פעולה[ .סביב קביעת שם משפחה זה
ֶ
צעיר ועול ימים ,נתנו בו רבים מבני העדה את עיניהם ביודעם כי ראוי הינו ביותר נפוצה מסורת חסידית ותיקה ,אשר בה כשלעצמה יש להעיד אודות דמות המופת
לשאת בעול הנהגת העדה .ואכן ,תיכף לאחר נישואיו נטל על שכמו את התפקיד אודותיה נסוב הפרק הנוכחי.
הרם ושימש בו במסירות כאב רחום ורועה נאמן לעדתו. היה זה כאשר הופיעו ובאו נציגי השלטונות אצל הרה“ק ר‘ מרדכי מנדבורנה,
בתחילה שימש רבנו כאדמו“ר בנדבורנה ,אך מפני כבוד אחיו הגדול הרה“ק ר‘ תובעים ממנו לקבוע לעצמו שם משפחה כדרישת החוק .הרהר ר‘ מרדכי כמה
אהרן לייב ששימש אף הוא כאדמו“ר לאחר פטירת אביו ,נדד רבנו להונגריה ושם רגעים ואמר’ :מיר לויפן דאך כסדר אין הימל‘ ,קרי :הלא אנו רצים כסדר לעשות
קבע את מושבו לפרקים בערי הונגריה השונות ,ביניהן חוסט ,בישטינא ועוד. רצון אבינו שבשמים ...על שם ’ריצה‘ תכופה זו לעשות רצון קונו ,נקבע ונשתרש
ביתו הפך מוקד משיכה לרבבות אלפי ישראל שנהרו אליו בהמוניהם ,אם כדי שמו :לייפער.
להרוות צימאונם מבארו הזכה ולהתבשם לאור תורתו ,ואם כדי להזכיר עצמם
לפניו ולהיפקד בדבר ישועה ורחמים. ‡י˘ י‰ו„י ו˘מו מר„כי
בבית רם היחס והתהילה ,בית הרה“ק ר‘ ישכר בער מנדבורנה נינו של הרה“ק
בסו„ ˜„ו˘ים ו˘רפי מעל‰ ר‘ מאיר הגדול מפרמישלאן ,תלמיד חבר למרן הבעל שם טוב הקדוש ,זרח ביום י“ט
הנהגות לא שגרתיות היו לרבנו ,הליכות טמירות בהן אין לאדם מן השורה כל אייר תקפ“ד אורו של הרך הנולד העתיד להרעיש את העולם בקדושתו ולהאיר
השגה ,אולם כבר העידו גדולי דורו כי כל מעשיו בכוונת מכוון והינם פועלים עיני ישראל בכל מקומות מושבותיהם ,וייקרא שמו בישראל :מרדכי.
גדולות ונצורות בכל העולמות. שמו ,אשר נקבע על ידי דודו-זקנו הקדוש הרה“ק ר‘ מאיר‘ל מפרמישלאן
כך למשל את תפילת שחרית היה מתפלל בשעה מאוחרת למדי ,והיא היתה ששימש כסנדק בבריתו ,ניתן לו על שם רבו של ר‘ מאיר‘ל -הרה“ק ר‘ מרדכי
נמשכת במשך שעות ארוכות עד שלעתים סיים את תפילתו זמן רב אחר ששקעה מקרעמניץ ,אולם מלבד זאת התבטא דודו הגדול כי שורש נשמתו מנשמת מרדכי
החמה .זאת ועוד ,קודם התפילה וכך גם לפני קיום כל מצוה ,נוהג היה רבנו היהודי ,וכך גם היה מכנהו בכל הזדמנות’ :מרדכי היהודי‘.
להדליק מאה ושישים נרות. אף שנולד והתחנך בבית שכל כולו קדושה ועבודת הבורא ,והגם שאבותיו
בגודל קדושתו הנוראה לא היה מסוגל לסבול את הווי החולין והאוויר המסואב ואבות אבותיו היו ממצוקי ארץ וקדושי עליון ששמם יצא להם זה מכבר ,בלט
של העולם שבחוץ ,ומשום כך היה מסתגר בביתו במשך כל ימות השבוע, הילד בפני עצמו כשכל רואיו הצביעו ואמרו :הנה ,זרע ברך ה‘.
כשהחלונות כולם מוגפים ,באומרו שאילולא כן לא יוכל לסבול זאת .רק בערב כבר בהיותו פעוט ניכר היה כי שונה הוא מבני גילו בהשגותיו ,בתחומי הענין
שבת קודש ,אחר חצות היום ,היה ניאות לנסוע אל מחוץ לעיר ,בציינו כי בשעות בהם עסק ,בתפילותיו בהשתפכות הנפש וכבן המתחטא לפני אביו ובאהבת
קדושות אלה מזדכך מעט אוויר העולם ויש בכוחו לסבול זאת. וחשקת התורה שיקדה בו ,כמו גם התמדתו הנפלאה ,היקף ידיעותיו המבהיל
הנהגה נוספת כמותה כמעט ולא נראה אצל גדולי ישראל אחרים ,היתה בכך ועמקותו כשל אחד הגאונים.
שהיה מדבר על עצמו בגוף שלישי ,כגון ’מרדכי‘לה אמר‘; ’מרדכי‘לה חושב‘ וכן עד כדי כך הגיעו פני הדברים ,שבהיכנסו לעול מצוות עלה לתורה בבית
הלאה ,ובסוד קדושים מי יעמוד. מדרשו של הרה“ק ר‘ מאיר‘ל מפרמישלאן ,ואילו הוא שעמד זה מכבר על טיבו
בשנת תרנ“ה ,ביום טוב ראשון של סוכות ,נתבקשה נשמתו הטהורה לישיבה של נער החמד וידע כי הינו זרע ברך ה‘ ,קרא לו לעלייה המכובדת ביותר הלא
של מעלה ושבה לכור מחצבתה כשהיא זכה וברה ,והפליאו צדיקים את העובדה היא עליית ’שישי‘ ,כשהוא מכנהו כאחד הגדולים’ :יעמוד מורנו הרב רבי מרדכי‘.
שדווקא רבנו -אשר התייחד ביותר בהידור מצות סוכה וארבעת המינים ,נסתלק
ביום טוב ראשון של סוכות ,עד שהמליצו על כך כי הקב“ה קיים בעצמו כביכול מ˘כמו ומעל ‰מכל ‰עם
מצות ’ולקחתם לכם‘ ,בכך שלקח אליו את האתרוג המהודר ביותר ,הלא הוא בהגיעו לפרקו נשא רבנו את בתו החסודה של הגאון ר‘ שמואל שמעלקא טויבש
רבנו. רבה של יאסי ,וכבר בהיותו אברך צעיר הצביעו עליו גדולי דורו ואף אלה שהיו
על ציונו הקדוש בבישיטנא שבהונגריה הוקם אהל לרווחת המתפללים, מבוגרים ממנו בשנים רבות ,החוו כלפיו בהתפעלות וקראו אחריו פה אחד
הנוהרים להזכיר עצמם במקום בו נטמן איש האלקים וכידוע שגדולים צדיקים ’מקודש מקודש‘.
במיתתם יותר מבחייהם. מנהיגי החסידות כדוגמת הרה“ק ר‘ חיים מצאנז והרה“ק ר‘ ישראל מרוז‘ין
באופן מיוחד ניכרת העלייה לציונו הקדוש דווקא בתשעת הימים ,בין ראש בדורו התייחסו אליו בכבוד מופלג וביראת כבוד של ממש ,וכך גם גדולי התורה
חודש מנחם אב לתשעה באב ,עליהם המליץ רבנו באופן מיוחד והבטיח בעצמו וההוראה בדורו ,כמו למשל הגאון ר‘ אברהם יהודה שוורץ בעל שו“ת ’קול אריה‘,
ישועה לעולים על קברו בימים אלה .זכותו תגן עלינו ועל כל ישראל. שנודע כאחד מגדולי הפוסקים בדורו ,נזהר היה בגחלתו של האברך הקדוש
מן הסוכה במשך כל ימי החג ,מבואו ועד צאתו ,כשאף ”בּ ֻסּכֹּת ֵתּ ְשׁבוּ ִשׁ ְב ַעת יָ ִמים ָכּל ָה ֶא ְז ָרח ְבּיִ ְשׂ ָר ֵאל יֵ ְשׁבוּ ַ
את התפילות התפלל בסוכה וכך גם ערך את שלחנו הוֹשׁ ְב ִתּי ֶאת ְבּנֵ י
יכם ִכּי ַב ֻסּכּוֹת ַ ַבּ ֻסּכֹּתְ :ל ַמ ַען יֵ ְדעוּ דֹר ֵֹת ֶ
בסוכו˙ ˙˘בו
הטהור בתוכה. יִ ְשׂ ָר ֵאל“ )ויקרא כג מב-מג( ,הנה ראינו כי התורה מנהג קודש היה לו לרבנו ,לבנות מדי שנה לא פחות
גדולה ונשגבה במיוחד היתה עבודת קדשו הקדושה מצוה שלש פעמים בזו אחר זו לקיים מצות משלוש סוכות ,זו לפנים מזו .בעוד הוא היה מסתופף
בתפילות המיוחדות לחג ,ובפרט בעת הנענועים סוכה... בצל הסוכה הפנימית יותר ובה היה מקיים את מצות
בהושענות ,וידעו הכל כי שעת רחמים ורצון מעל חביבות יתירה היתה לו למצוה יקרה זו ,ואם אמרו החג ,שתי הסוכות האחרות נועדו עבור הרבנית ובני
ומעבר לגדר הרגיל היא ,כאשר רבנו אחוז שרעפים חכמינו ז“ל כי ”כל שבעת הימים אדם עושה סוכתו משפחת הרבי ,כמו גם עבור האורחים הרבים שגדשו
וכל כולו בלהט אש שלהבת ,לפעול ישועות עבור קבע וביתו עראי ....אוכל ושותה ומטייל בסוכה“ את מעונו דרך קבע ,ובפרט בחג הסוכות.
הכלל והפרט ולזכות לכל מילי דמיטב. )סוכה כח ,(:רבנו מצדו הגדיל לעשות וכלל לא יצא בדרך צחות הסביר את מנהגו זה ,על פי הנאמר:
פמלייתו. יהודי קדוש שמדבריו לא נופל ארצה כחוט השערה. דבר ידוע הוא ,כי ככל שכח הקדושה מתחזק ועולה,
מלבד הסחורה עצמה ,עוד שילם ביד נדיבה אם יברך האיש את ילדך ,מובטח לך כי יקום מחוליו כן מתעצם כנגדו כח הסטרא אחרא .כך גם אירע
לר‘ משה ,על מנת שיבא ויסייע לו בהקמת הסוכה וישוב לאיתנו‘. באחת השנים ,כאשר עקב מחלה מדבקת שהתפשטה
עצומת הממדים ,ולא חלפו כי אם שעות ספורות הכומר ,מיותר לציין ,לא היה מחסידיו הנלהבים בבישטינא עיר מגורי רבנו וכחלק מהקפדה כללית על
עד שהתנוססה לה הסוכה לתפארת ,גדולה פי כמה של רבנו הרה“ק ר‘ מאיר‘ל מפרמישלאן ,ובכלל ,אמונת נקיון העיר ותנאי ההיגיינה במבואותיה ,יצא צו תקיף
מסוכתו בה הורגל. חכמים זרה היתה לו ,אך כב שגורה האמרה בפי בני מטעם מושל העיר לפיו אין כלל לבנות סוכות ,מחשש
זכה ר‘ משה טוביה ,ובמהלך החג נהרו ובאו אדם’ :אם לא יועיל -לא יזיק‘ .מתוך ייאוש וחדלון שמא הלכלוך הנגרם כתוצאה מבניית הסוכות יביא
חסידים ואנשי מעשה שבאו לשזוף עיניהם בצדיק מוחלט קם ועשה את דרכו לפרמישלאן ,תולה יהבו להתפשטות המחלה ביתר שאת.
ולאחוז בשולי אדרתו ,והיה ביתו בית וועד לבני במוצא האחרון -אותו יהודי עליו מעודו לא שמע, עבור רבנו ,היתה ההוראה כחרב הכורת שהונפה
עלייה ועובדי ה‘ ,ועולה על כולנה סדר יומו הגדוש ואשר על פי השמועות ברכותיו אינן שבות ריקם וכל על עבודת קדשו .ככל שהוא ראה זאת ,ציות לחוק
והמרומם של רבנו שהפליא להעלות עמו את הציבור מילה שלו פועלת בשמי מרום. החדש כלל לא היה בר ביצוע ,וכדרכו בקודש בנה
כולו טפח וטפחיים מעל קרקע החולין ולהטעימם בפרמישלאן קיבל את פניו יהודי הדור פנים ,פניו בהתלהבות את הסוכה תוך שהוא מתעלם באופן גורף
מעין העולם הבא במהלך ימי חג ,והכל בסוכתו של ר‘ מאירות ,והזמין אותו בטון רך לשפוך את לבו לפניו. מהתרעותיהם של פקחי העירייה שביקשו להניעו
משה טוביה הנרגש. בשבר קול ותוך שהוא ממרר בבכי ללא הפוגה תיאר מכך.
הסתיימו להם ימי החג ,חלף גם שמיני עשרת ואף הכומר את אשר אירע לו ,את תשעת בניו שקיפחו את דבר בניית הסוכה דווח על ידי הפקחים המקומיים
שמחת תורה -יום טוב שני של גלויות ,והרבי פונה חייהם במחלה קצרה וקטלנית ,ביכה מרה את הבנים לדרגים הגבוהים יותר ,ואלה ,לאחר שכשלו בעצמם
לר‘ משה טוביה ומודה לו בחום על האירוח ,תוך שהלכו לבלי שוב והתחנן לפני הצדיק שיברך את בנו בניסיונם להניא את רבנו מכך ,העבירו את הדיווח
שהוא מרעיף עליו מברכותיו כיד ה‘ הטובה עליו. הנותר ,למען הותיר לו ולו שריד ממשפחתו. המדובר גבוה יותר עד שהשמועה הגיעה למושל
אך כאן באה הפתעה’ .את הסוכה שבנית לכבוד ’גן נאה היה לך ,מלא אילנות טובים ומלבלבים, העיר בעצמו .הלה ,למותר לציין ,לא ראה זאת בעין
החג‘ ,הורה לו רבנו במפתיע’ ,הותר נא על כנהּ. אותם בחרת לעקור‘ ,פנה אליו הרבי ,ואילו פני יפה ,והוא שלח להתרות ברבנו כי יפרק את הסוכה
אל תפרק אותה .בעזרת ה‘ אבוא אף בשנה הבאה הכומר חוורו לנוכח רוח הקודש הגלויה’ ,וכבר נאמר לאלתר.
להתארח אצלך ,ואבקש כי הסוכה תמתין בשלימותה ’כי האדם עץ השדה‘ .היות ואתה גדעת את עציו של ’מרדכי‘לה בנה סוכה כדי שתעמוד‘ ,לא התרשם רבנו
עד שאבוא‘. הקב“ה ,גדע הוא את בניך!‘ מהון התקיף של נציגי השלטונות’ ,ולא כדי לפרקהּ‘.
חסיד נאמן היה ר‘ משה טוביה ,ואם כי נָ ַגד הדבר נלפת הכומר בחרדה לנוכח הדברים ,פנה אל הרבי הסירוב הנחרץ דווח לראש העיר ,ולאחר שזה
את אופיו החרוץ ,אולם חזקה עליו מצות רבו .הותיר בטון רועד’ :אוי ,מה עשיתי?! היש תקנה למעשיי? האחרון זימן אליו את רבנו בבהילות ונתקל בסירוב
אפוא את הסוכה על מקומה ,נוצר את הציווי הקדוש האם יש סיכוי ופתח הצלה לבני האחרון?‘ מוחלט ,עלתה חמתו ויצא קצפו והוא קם ויצא לרחובה
ובלבו פליאה -וכי מדוע שלא יפרק את הסוכה ויבנה ’היות ובאת אליי‘ ,זילף הרבי טללי נוחם על נפשו של עיר ,עושה את דרכו בכבודו ובעצמו אל רבנו.
אותה שוב בשנה הבאה? הלא אדרבה יתרום הדבר המעונה’ ,לא אשלחך ריקם .מבטיחך אני כי בנך אם חשב המושל שעצם נוכחותו התקיפה ,כמו
לשימור הקורות והדפנות מפני נזקי מזג האוויר. הצעיר יקום מחוליו וישוב לאיתנו ,ועוד יתהלך בריא גם צרור איומים שיש בכוחם להכניע את לבבם של
אך לצד התמיהה שלא זכתה למענה ,עלז לבו ושלם כאחד האדם!‘ עבריינים מושבעים ,ירככו ולו במעט את עמדתו
בקרבו לנוכח הבשורה המרנינה .וכי קלה היא אך בקושי הצליח הכומר ,והוא עודנו המום ונרעש הנחרצת של רבנו ,עד מהרה התבדה ונוכח לראות כי
בעיניכם? הלא בשנה הבאה יזכה שוב לארח את הרבי לנוכח עיניו הצופיות של הרבי ,לקוד לפניו ביראת התנגדותו יצוקה כברזל ובלתי ניתנת לערעור.
הקדוש במעונו! כבוד ולהודות לו במילים חמות על דבריו והבטחתו, ’מרדכי‘לה בנה סוכה כדי שתעמוד‘ ,הגיב רבנו
חודשי החורף חלפו בעצלתיים ,הסוכה ספגה את ולהיפרד ממנו לשלום ,כשהוא ממהר לשוב לביתו בשלוה ובמחי יד אף נוכח פניו המאדימות של המושל
רוחות הזעף ואת המטר הסוער ,נשאה בדומיה את ולהתעדכן באשר אירע בהיעדרו .לשמחתו ,אך שב ואיומיו המרתיעים’ ,ולא במטרה להרוס אותה‘ .אך
מעטה השלג הכבד ,ובימות הקיץ הרכינה ראש מפני הביתה והנה אצה אליו אשתו ,עיניה זורחות באושר בזאת לא הסתפק ,אלא נענה בארשת חמורה’ :דע לך,
החמה ,והשכנים עוברים ונדי בראשם ,תמהים ,מה לו והיא מדווחת לו בגיל על הטבה משמעותית במצב אדוני המושל ,כי דודי-זקני היה הרב הקדוש ר‘ מאיר‘ל
לר‘ משה טוביה החרוץ שחרג ממנהגו? מה זה היה לו הנער ,שמרגע לרגע שב לאיתנו. מפרמישלאן!‘
שהותיר את הסוכה על מקומה? אך הוא בשלו ,נאחז ’יודע הנך מי הוא אותו בן?‘ שיפד רבנו את מושל דבריו היו כחידה בעיני המושל ,והוא נענה ברוגזה,
באמונת חכמים ואינו נוטה מדבריו של הרבי ימין העיר במבט מזרה אימה’ ,אתה הוא! כעת ,אמור נא, ’וכי נדמה לך שמעניין אותי לדעת מי היה דודך? אחת
ושמאל. האם התנהגותך כלפיי הינה גמול ראוי עבור חייך שניתנו היא לי אם הוא היה ראבין כזה או אחר ,אין הדבר
הנה הופיעו ובאו ימי שלהי דקייטא ,ולבו של ר‘ לך במתנה בכח קדושתו של דודי?!‘ מענייני .עודני נחרץ בדרישתי כי תפרק לאלתר את
משה טוביה כמו עולה על גדותיו בגעגוע ,כיסופים הבעתו האטומה של ראש העיר נסדקה באחת ,פניו מבנה העץ‘ החווה כלפי הסוכה’ ,ויפה שעה אחת
אינסופיים לרבי הקדוש שעוד רגע קט יעשה את דרכו חוורו והוא נפל לרגלי רבנו וביקש בדמעות שליש את קודם!‘
ֵהנה ,יזכהו להכניס את ביתו את הברכה והקדושה. סליחתו’ .סלח לי ,ראבין קדוש!‘ התחנן והבטיח’ ,כל ’אמת ,אינך יודע מי היה דודי‘ ,השיב רבנו באורך
ואכן ,בין כסה לעשור הופיע שוב הרבי ,כאשתקד, מה שסיפרת -אמת .על דברתי ,מהיום והלאה תזכה רוח’ ,אך היות ובאת עד אליי ,הרי הנך אורח שלי,
סוקר בקורת רוח את הסוכה המעוטרת בנוי והדר, לחופש מלא בקיום מצות דתך ,ואפילו עשר סוכות אי לכך מן הראוי כי תשב ותאזין למעשה שאספר
אותה סוכה שלא נדרש לבצע בה בשנה זו מאומה תוכל לבנות ללא שאי-מי יהין להפריע לך‘. באוזניך‘.
מלבד נענוע הסכך ,במטרה להכשירה מדין ’תעשה בלית ברירה ובמשיכת כתפיים נרגזת נאלץ המושל
ולא מן העשוי‘. ˙ע˘) ‰ול‡( מן ‰ע˘וי להקשיב ,אם מתוך סקרנות ואם בשל פניו התקיפות
שוב סחף הרבי את הציבור למחוזות נעלים ,רומם ’מעשה בר‘ משה טוביה ‘...היה הרה“ק ר‘ יצחק של הרבי שגרמו לו לציית לו ,ברצונו או שלא .נתן
אותם גבוה מעל גבוה והאציל עליהם מאוצרו הטוב, אייזיק מזוטשקא נאנח בספרו את המעשה דלהלן, אפוא מבט חסר סבלנות ברבנו והאזין למעשה הבא.
ושוב כבשנה החולפת -פנה רבנו בתום ימי ביקורו אודות זקנו הקדוש רבנו מרדכי מנדבורנה .ועל שום כומר היה לפני שנים ,בעל ממון ונכסים ואב
לר‘ משה טוביה המארח ,מורה לו לבל יפרק את מה נאנח? הנה המעשה ולקחו בצדו. לעשרה בנים יפי תואר ,גבוהים כארז ובריאי מראה.
הסוכה אלא יותיר אותה על כנה .אף הפעם ,לשמחתו, בעל בעמיו היה ר‘ משה טוביה ,נגיד לאחיו ,בר בחצר ביתו ניצב לו גן מלבלב ,מעין פרדס פרטי ,בו
צירף הרבי להוראתו את ההבטחה המיוחלת’ :בשנה אוריין שזכה לשני שלחנות ונמנה על חשובי העדה סדורים היו עצי פרי לרוב ,צובעים את החלל בירוק
הבאה אהיה כאן שוב בעזרת ה‘ ,ראה נא שהסוכה ופרנסיה באחת העיירות בהונגריה .מלבד נתונים עז ומנוקדים בפירות בשרניים לרוב ,יצורים הצללה
תישאר במקומה‘. אישיים אלה ,תכונה טובה טבועה היתה בו ,בהיותו טבעית לכל המבקש לפוש קמעה ,לנוח מעמל היום
כך ,שנה אחר שנה ,עשה הרבי את דרכו את חרוץ ונמרץ ביותר .מה שניתן לעשות היום ביצע ר‘ בפנינת חמד מרהיבה .אולם על אף המראה המשובב
העיירה ועשה את החג בסוכתו המרווחת של ר‘ משה משה טוביה תיכף ומיד ,לא התמהמה ולא דחה מאומה של העצים המלבלבים ,רוח אחרת היתה עמו .הוא
טוביה ,נפרד ממנו בכל פעם בהכרת הטוב וברכות ליום המחר. ביקש ,בגחמה של רגע ,להפוך את הבוסתן הנאה לגן
לרוב ,כשבאופן קבוע חוזר הוא על ציוויו התמוה: מדי שנה בשנה היתה סוכתו של ר‘ משה טוביה פרחים יפהפיים ,ולשם כך העמיד כמה פועלים והורה
’הותר את הסוכה על כנה‘. מתנוססת לתפארה ,בנויה לתפארת ומעוטרת בכל להם לכרות חלק ניכר מהעצים.
אלא שאם בתחילה עשה ר‘ משה טוביה כמתבקש, נוי ,אך תיכף בסמוך לצאת חג שמחת תורה היתה ניגשו הפועלים במשנה מרץ לעבודה ,הניפו גרזן
לא הרהר חלילה אחר הוראת רבו ולא סטה ממנה באה לידי ביטוי חריצותו הנודעת ,ובתוך שעות והכו בגזעים הרכים ,ועד מהרה שכבו זה לצד זה גדמי
כהוא זה ,שנה הצטרפה לשנה ופגעי מזג האוויר ספורות היו דפנות הסוכה וקרשיה אגודים היטב, עץ כרותים ,עדות אילמת לבוסתן שניצב לתפארת
החלו נותנים את אותותיהם בסוכה .הקורות החלו מונחים למשמרת לשנה הבאה במחסן מוגן היטב. עד לא מכבר.
להתעקם ,ירוקת פשטה בדפנות ,ניחוח עובש בלתי ויהי היום ,בין כסה לעשור באחת השנים ,וביתו של אך אבוי .רק סיימו הללו את מלאכתם ,עוד הגינה
נעים החל מתפשט באוויר .בלבו של ר‘ משה ניטש ר‘ משה טוביה נתמלא שמחה ואורה .צדיק בא לעיר, ממתינה לזריעת הפרחים הצבעוניים למיניהם ,ובבית
קרב של ממש ,ולמגינת לב בסופו של דבר יצא יצרו הרבי הקדוש ר‘ מרדכי‘לה מנדבורנה הופיע ובא לחוג הכומר תאניה ואניה .עשרת בניו ,החסונים כארז
כשידו על העליונה .במוצאי סוכות באותה שנה ,כבר בעיירה הקטנה את חג הסוכות ,וכאכסנייה בחר לו לא ובריאים אולם ,חלו לפתע במחלה עלומה ,מייסרת
לא מסוגל היה לעמוד בניסיון. אחר מאשר את בית ר‘ משה טוביה ,מאנשי שלומו וחשוכת מרפא ונפלו בזה אחר זה למשכבם האחרון,
’מה כבר יקרה אם אפרק את הסוכה?‘ חשב לעצמו, אשר דבק בו ללא שיור. ממנו לא קמו עוד .והכומר מביט ועיניו כלות ,מעיין
מנמק בטוב טעם’ ,הלא ודאי כוונת הרבי כי הסוכה לצד השמחה שגדשה את לבו של ר‘ משה טוביה דמעותיו ניגר ללא הפוגה ואין לאל ידו לעשות מאומה
תהיה מוכנה בבואו ,ללא שייאלץ להמתין לבנייתה. לנוכח הזכות הכבירה ,ברי היה לו כי תידרש היערכות כדי להציל את בניו המתים בזה אחר זה.
אדרבה ,בשנה הבאה אמהר להקים את הסוכה מוקדם מקיפה לחג ,שונה לחלוטין מבכל שנה ושנה .בראש חייהם של תשעה בניו כבר נגדעו ,קופדו באבחה
מהרגיל ,ולעת עתה ישכנו הקורות והדפנות אחר ובראשונה נדרש היה לחוש אל ר‘ משה ,יהודי תם אחת מהירה ,ורק בבוא תורו של צעיר בניו ,נער
כבוד במחסן ,מוגנים ושמורים‘. ששימש כנגר מקומי ,ולהזמין אצלו קורות עץ כבדות זקונים שהתייסר מרות ושכב על ערש דווי ,התעשת
ממחשבה למעשה ,פנה לר‘ משה הנגר והורה לו ואיכותיות ,דפנות משופות היטב ושאר האביזרים הכומר והבין כי עליו לחפש מוצא היכן שיד הרפואה
לפרק את הסוכה .אולם ברגע בו נתן מדרך כף רגל הנדרשים ,שהרי אין בסוכתו הרגילה אותה הקים מדי קצרה מלהושיע.
ליצרו ,פעל המלך הזקן והכסיל ללא מנוח והכניס בו שנה -על אף גודלה הניכר ,כדי להכיל את הרבי ובני ’קום סע לפרמישלאן‘ ,המליץ לו ידיד’ ,שם יושב
’נמצאנו למדים‘ ,היה הרבי מזוטשקא מסיק’ ,כי כן?‘ וידא במבט ממולח .אך המשמש התפתל וגמגם, רוח עוועים .כאחוז תזזית פיקח על המלאכה ,מוודא
בניית הסוכה הרי היא סגולה לפרנסה!‘ הסביר כי הרבי נקלע לכאן כשאין בכיסו פרוטה שלא נותר במקום אף כפיס עץ ואף מצביע לנגר על
לפורטה’ ,אך תוכל להיות סמוך ובטוח‘ המשיך קורות העץ’ ,את זו אתה יכול לקחת ,בדופן ההיא אין
בˆר˙ם ל‰ם ˆר בטון מאושש’ ,כי הרבי ישלם את חובו עד הפרוטה לי כל שימוש‘ וכן הלאה.
חורף קשה שרר באותה שנה .וכשאומרים ’חורף האחרונה ברגע בו יתאפשר לו‘. הנגר מצדו ,איש תם שמעודו לא היה מודע
קשה‘ ,במושגים של מזרח אירופה ,סמוך להרי ’צר לי‘ ,הניד הסוחר בראשו מצד לצד ,מצקצק להוראתו של הרבי וכל שעשה היה בהוראת מעסיקו,
הקרפטים ,לא מדובר במטר מזדמן ושמא ברד ,כי בלשונו’ ,אך לא אוכל לספק כמות כזו של נרות מבלי שש ושמח על ההזדמנות לקבל ללא כל תמוה עצים
אם במרבד צח המכסה הכל עד לאופק ,טמפרטורה לקבל את התשלום במלואו ,כאן ועכשיו‘. שעם מעט השקעה יוכלו לשמש אותו לאורך ימים
הצונחת לעשרות מעלות מתחת לאפס ומשב רוח עוד הגבאי חוכך בדעתו מה לומר וכיצד לנהוג, ושנים.
קפוא המכה בעוצמה בכל המהין להציג פניו מחוץ ואשת הסוחר נזעקה מעם מקומה בירכתי החנות. חלפה שנה ,כמעט .בשנה הבאה ,בפתע ,הקדים
לבית המוסק. ’השתגעת?!‘ פנתה אשת החיל בטון מזועזע לבעלה, הרבי את ביקורו והופיע בפתח ביתו של ר‘ משה,
לא הרי אותם ימים כימינו אנו ,ולא בתי אותם ’הרבי הקדוש מבקש ,ואתה מסרב? הרי הגבאי הבטיח סוקר במורת רוח את החצר ותוהה בכאב’ :היכן היא,
זמנים כשל זמנינו .נעדרים היו כל בידוד ממשי, שישלם!‘ הסוכה ,ומי העז פרק אותה?‘
נתונים לפגעי מזג האוויר וסופחים אליהם את הקפאון ’אכן כן ,הוא הבטיח שישלם‘ ,נענה הסוחר בשפל ’משה הנגר‘ ,השיב מאן דהוא ,ועל אתר זומן הנגר
הנורא ששרר בחוץ ,מקפיאים את היושבים בתוכם, קול’ ,אך מי ערב לי שלא יעזבו הרבי ופמלייתו את לפני הרבי ,לתת דין וחשבון על מעשיו .בתחילה פנה
אילולא נסו אלה האחרונים אל האח המוסק ,מצטנפים העיירה כבר במוצאי שבת ,כשאת קיומו של החוב אליו הרבי בטרוניה ,מצר על כך שהפר את הוראתו,
להם בשמיכת צמר עבה וגומעים פנכת מרק לוהט. יטמנו בתא אפור ונידח בירכתי מוחם ,ועד מהרה אך עד מהרה התחוור כי הנגר כלל לא ידע מההוראה,
עיניו של ר‘ ברוך ,הניצב המום בפתח ,נפערו יישכח מהם הדבר?‘ וכל שעשה היה על פי הוראות בעל הבית ,ר‘ משה
בתדהמה לנוכח המחזה המזעזע. תקיפה היתה האשה ,בעלת דעה ומעשית להפליא. טוביה.
ר‘ ברוך ,מהנכבדים והיושבים ראשונה במלכות הפנתה מבט רוגז אל בעלה ,תוך שהיא ניגשת לארגזי ’מהר נא‘ ,נימה של דחיפות נשזרה במילותיו של
נדבורנה וכך גם בשאר חצרות הקודש ,חסיד ובר הנרות ומתחילה לערום כמות עצומה לפני הגבאי ,על הרבי’ ,הבא את העצים תיכף ומיד ובנה את הסוכה
אוריין שזה מכבר חצה את גיל הזקנה אך עודנו מכתת הדלפק ,לעיני בעלה המתבונן במרחש בעיניים קמות. כמקדם‘.
רגליו בין גדולי אדמו“רי דורו ,צימאונו אינו יודע ’מסור לרבי את הנרות ,למען יוכל לקיים את מנהגו כאן התברר לרבנו כי העצים ,ברובם ,מונחים אחר
שובעה והוא מבקש ללקט לו מכאן ומאכן ,לדלות הקדוש‘ ,פסקה ללא היסוס’ ,ובעלי ירשום את החוב כבוד במחסנו של ר‘ משה טוביה ,למעט כמה קורות
מבארם הזכה של גדולי החסידות ולהתבשם לאורם בפנקסו‘. ודפנות שעשו את דרכן אל ביתו של ר‘ משה הנגר,
וקדושתם. הבעל ,אם מתוך היכרות עם נוות ביתו הדעתנית שבידיו האמונות היטיב להכין מהם שלחן וכסאות,
אף כעת ,בעיצומו של החורף שזה עידן ועידנים לא ואם משום שידע כי לא יוכל לשאת פניו בציבור אם ארון ועוד כמה פריטי ריהוט לביתו’ .ר‘ משה טוביה
נראה כמותו ,כשהדרכים שוממות ואין אף אדם שפוי ייוודע שמנע מהרבי לקיים את מנהגו ,החריש בעל חשב שהעצים נהרסו‘ ,פנה הנגר לרבנו ,נד בראשו,
המעז לצאת במזג אוויר שכזה ,לא אבה ר‘ ברוך לוותר כורחו .רשם את החוב בפנקסו תוך שהוא רוטן משהו ’ואיזה שלחן בניתי מהם‘...
על התענוג הרוחני הצרוף שבנסיעתו להסתופף בצל בסגנון ’מי יודע אם ומתי ישוב אלי החוב העצום הזה‘. נאנח רבנו אנחה כבדה ,ואז התנער ופנה לנגר.
הקודש בנדבורנה ,אצל הרבי ר‘ מרדכי‘לה שהיה צעיר שבת מרוממת עברה על בני העיירה ,אולם במוצאי ’יודע מה ,ר‘ משה?‘ פנה אליו בארשת מסתורית’ ,החל
ממנו בכמה וכמה עשורים אך יחד עם זאת היטיב הוא השבת -כמו צפה הסוחר במדויק את אשר יתרחש, מהיום יתחיל ר‘ משה טוביה לחוות ירידה בעסקיו,
להכפיף קומתו לפניו ולנהוג כתלמיד אצל הרב. עלה הרבי על כרכרתו ונסע כלעומת שבא ,כשאף הוא יירד מטה מטה עד שיפשוט את הרגל ויאבד
כעת ניצב הוא ,מבקש לקבל ברכת ’שלום עליכם‘ אחד מאנשיו אינו פוקד את החנות כדי לשלם עבור את נכסיו כליל .ואילו אתה‘ הישיר מבט לר‘ משה
מרבו אך תחת זאת משפשף עיניו בתימהון ,כמו הנרות. הנגר’ ,דווקא אתה תנסוק מעלה מעלה ,ותירש את
מבקש לוודא שאכן נכנס הוא לתוך הבית ולא להיפך, החוב נותר אפוא רשום בפנקסו של הסוחר ,חקוק כל עושרו ,עד שבבוא היום אף תרכוש את אחוזתו,
יצא ממנו אל הכפור .פרץ קור אימתני הכה בפניו, אף במוחו ואינו מרפה. אותה ייאלץ למכור בהיעדר כל למחייתו‘.
ומבט קל ששלח לעבר התנור הבהיר לו כי זה מכבר חלפה תקופה ארוכה ,וביום בהיר מופיע יהודי וּמי יֵ ָע ֵשׁר‘ ,התפללו השניים ,הן ר‘ משה’מי יֵ ָענִ י ִ
ִ
לא הוסק. עבדקן בחנות ופונה לסוחר’ .שליח הרבי מנדבורנה טוביה והן ר‘ משה ,באותם ימים נוראים ,אולם ספק
בחדרו ישב הרבי ,נהרה שפוכה על פניו אך כמעט אני‘ ,הוא מציין בפשטות ,משל לא חלף נצח מאז אם הבינו את משמעות הדברים ועד כמה עתידים הם
וגלידי קרח נתלים בזקנו ,ובקרן זווית חדר נפרד נרשם החוב’ ,ובאתי בשמו לפרוע את החוב‘ .שלף לחוש זאת על בשרם .תפילה מרטיטה זו התקיימה
ישבה לה הרבנית ובידה ’צאנה וראינה‘ ,שיניה הלה חופן שטרות עב ,החל מונה על הדלפק .הסוחר בהם לעין כל ,כשניכר וברור כי בשעה שזה נופל
נוקשות ברעד בעודה מתאמצת להגות את המילים, מצדו ,דעתו קצרה ומצומצמת ,הגיב בטרוניה ’נו, זה קם ,האחד זוכה בעושרו של האחר והגלגל סובב
עטופה בשמיכה דקה שאין בה כדי להקל ולו במעט הגיע הזמן‘ וספר את השטרות ,שמח לגלות שהחוב בהתאמה.
על הקור הנורא. נפרע. מעשה זה היה מספר הרבי ר‘ יצחק אייזיק
היטיב ר‘ ברוך להכיר את הרבי ואת ביתו ,והשכיל ימים ספורים חלפו ,הרבי יושב בבית מדרשו מזוטשקא ,כשהאו מוסיף ומציין כי נשגב מבינתו
להבין כי לא בשל אילוץ כלכלי או היעדר תנאים שורה שבבישטינא ולעיניו נגלית התגודדות חריגה .חסידים על מה ולמה ,אכן ,ראוי היה ר‘ משה טוביה לעונש
הבית בכפור שכזה ,כי אם מתוך בחירה מושכלת .אם משוחחים בלהט ,דבר מה מסעיר את כולם והם שכזה רק משום שנהג ככל אחיו בני ישראל ופירק את
כי ,הגם שידע כי רבו מרומם ונעלה מכל מגבלות בני שולחים מבטם שוב ושוב אל הרבי ,כמו מסתפקים סוכתו במוצאי החג.
תמותה רגילים ,נשגב מבינתו כיצד ניתן לחיות כך, אם לשתף אותו. רק כעבור שנים ארוכות הזדמן לו לפגוש יהודי
לשרוד במזג אוויר שכזה ללא אמצעי חימום כלשהו. ’במה דברים אמורים?‘ פנה אליהם הרבי ,והם אשר שח לפניו מעשה נוסף שהתרחש אצל רבנו,
לא יכול היה ר‘ ברוך לעצור ברוחו ,והוא ניגש שיתפו ,נדהמים לגלות כי הרבי אינו מופתע ולמעשה ומעשה זה הוא שיישב את תמיהתו וקירב את הדברים
בסערת רגשות אל הרבי’ .רבי ,געוואלד!‘ זעק מנהמת נראה כי הוא יודע על כך לפניהם’ ,סוחר הנרות ללבו .המעשה במלואו -בשורות הבאות.
לבו’ ,ניחא הרבי בחר בכל זאת ,מורגל הוא בסיגופים מעיירה פלונית ,הסתלק בחטף‘.
ועבודת קדשו היא זו .אך מה פשעה הרבנית שנידונה נד הרבי בראשו הצער. נר ‰׳ נ˘מ˙ ‡„ם
לסבל שכזה?!‘ ’אכן ,דעו לכם כי על אותו סוחר נגזר כבר לפני שמונה נוהג היה רבנו ,מדי בוקר קודם תפילת שחרית
הנהן הרבי בהבנה ,אך הניד בראשו’ .הצדק אתך ,ר‘ עשרה שנה להסתלק מן העולם‘ ,גילה הרבי מכבשונו וביתר שאת בערב שבת קודש ,להדליק כמות עצומה
ברוך‘ הישיר מבט לתלמידו המסור’ ,אך כל מה שהנך של עולם’ ,אך אני פעלתי עבורו והצלחתי לעכב את רוע של נרות .סודות נשגבים ועניינים טמירים היו לו בזה,
רואה נעשה בהסכמתה המלאה של הרבנית .אדרבה, הגזירה הודות לאותו חוב שהייתי חייב לו‘. ומי יעמוד בסוד קדושים.
גש אליה והצע לה להסיק את הבית‘. ’אמנם ,לא נותרה לי כל ברירה‘ ,נעקרה אנחה ביום מן הימים יצא הרבי לדרכו ,אולם נתארכה
לנוכח פניו התמהות ,ניאות הרבי להסביר’ .במדינה כבדה מלבו של הרבי’ ,הסוחר הלז נחוש היה לקבל לה הדרך והוא מצא את עצמו ניצב יחד עם פמלייתו
רחוקה פלונית נקלעו אחינו בני ישראל לצרה והינם את מעותיו ,ואני מצדי אנוס הייתי להשיב לו את חובו בפאתי עיירה נידחת שניצבה על אם הדרך .אך אם
זקוקים לרחמי שמים מרובים .קיבלנו אפוא על עצמנו, עד הפרוטה האחרונה .ובכך‘ ,חשף רבנו’ ,לא יכולתי אדם מן השורה ימצא עצמו נבוך בעומדו במקום
אני והרבנית ,שלשה עשר שבועות של ייסורים ,כדי עוד למנוע את הגזירה ,והוא הסתלק מן העולם בקיצור לא מוכר ,היתה דמותו של הרבי ידועה בכל קצווי
לכפר על בני ישראל ולהצילם ממצוקתם‘ .עוד ר‘ ברוך ימים רח“ל‘. ארץ ועד מהרה נמצאה אכסניה ראויה לשמה והמוני
נדהם ,מחריש ומאזין לדברי הרבי ,והרבי ממשיך מעשה זה ,המתיק הרה“ק מזוטשקא ,יש בו כדי בני העיירה צבאו על הפתח בבקשם לחזות בפניו
בניחותא’ ,זה עתה הסתיימו להם תשעה שבועות, ללמדנו אודות המעשה הקודם ,פרשת ר‘ משה טוביה ולהתברך מפי קדשו.
כך שנותר לנו להתייסר רק במשך ארבעה שבועות וירידתו מנכסיו .ככל נראה ראה הרבי ברוח קדשו כי אולם ,למגינת לב הרבי ,קושי מהותי התעורר
נוספים‘. מעל ראשו של ר‘ משה טוביה מרחפת גזירת העניות, בכל הנוגע למנהגו הקדוש בהדלקת הנרות .השבת
רוחו של ר‘ ברוך סערה בו ,והוא כמעט והחליט וברחמיו ביקש להמתיק את גזר הדין ולעכבו ככל הקדושה קרבה ובאה ,אך דא עקא ,בכל העיירה לא
לקיים את עצתו של הרבי כלשונה ולהציע לרבנית האפשר ,כשלשם כך הפציר בו להותיר את הסוכה נמצא אף לא נר אחד לרפואה .רק לאחר בירור נמרץ
להסיק את הבית ,אך היא מצדה האזינה לדברים במקומה ימים רבים. התברר כי פלוני ,יהודי תושב העיירה ,מנהל עסק
ונזעקה ,מוחה נמרצות’ :לא ולא ,קיבלתי על עצמי הוי אומר ,קיום מצוותו של הרבי במשך כל אותם לממכר נרות ,וכי ברשותו דרך קבע כמות סיטונאית
ייסורים ,וברצוני לשאת בהם בעבור אחינו בני שנים ,הוא שהשאיר אותו במעמדו כגביר ובעל של נרות.
ישראל הנתונים בצרה!‘ בעמיו ,ומשום כך טרח הרבי לנדוד מדי שנה לאותה על אתר הוחש המשמש אל החנות המדוברת,
בר דעת היה ר‘ ברוך ,הבין כי דעתו של הרבי עיירה -כדי לוודא שהוא עודנו מחזיק בתומו ,והכל מברר בבהילות האם יש ברשותם נרות לרכישה בסך
נחרצה ולא המשיך לדון בנושא .תחת זאת הושיט כדי להצילו מגזירת העוני. עצום של לא פחות משמונה עשר רייניש ,סכום עצום
ידיו לרבי ,קיבל ברכת ’שלום עליכם‘ לבבית והועיד אולם ,בבוא היום בו נכנע ר‘ משה טוביה ליצרו באותם ימים.
את פעמיו לבית המדרש ,שם שהה במשך ימים והחליט לפרק את הסוכה ,לא יכול היה הרבי יותר הכנסה שכזו אינה מזדמנת בכל יום .עיני הסוחר
ארוכים כשהוא עוסק בתורה ותפילה ובד בבד קונה לעכב את הגזירה ,וכך באחת ירד ר‘ משה טוביה אורו ,אולם הוא לא נתן להתלהבות לערפל את
מאוצרותיו של הרבי ומתאבק בעפר רגליו. מנכסיו. חושי המסחר המחודדים שלו’ .אתה משלם במקום,
מערים אותו בזהירות לכדים ובקבוקים ,כאשר אלה העיר ,נעמדים בסך ומקבלים לידם בסבר פנים יפות חלף זמן מה ,ור‘ ברוך ראה לנכון להמשיך במסעו.
נלקחו על ידי הרבי בעצמו והונחו למשמרת בחדר ומאירות בקבוק או שניים ואף יותר ,כפי הצורך ועל הפעם היה יעדו העיירה סדיגורה ,מקום מושבו של
שיוחד לכך ,עד שעת החלוקה בערב פסח .מאוצר פי מספר הנפשות שבביתם. הרה“ק ר‘ ישראל מרוז‘ין ,אשר כידוע התגורר באחוזת
יינות זה היה הרבי נוטל גם עבור מצות ארבע כוסות, מהם היו שלא בושו להתייצב פעם נוספת בתור, פאר ונהג בגינוני מלכות שאין דומה להם.
וכן לקידוש והבדלה ולכל הנדרש במהלך החג כולו. מניחים כי הרבי אינו מודע למעשיהם ,אך לאמיתו להפתעתו ,אף בבית הרה“ק מרוז‘ין חזרה התופעה
מעשה פלא שאירע באחת השנים ,הבהיר עד היכן של דבר עינו הפקוחה והחדה הבחינה בכך היטב ,אלא על עצמה .גם כאן ,בניגוד משווע לעשירות שניבטה
צופות עיניו הטהורות של רבנו והוכיח קבל עם ועדה שלבו הרחום לא עמד בכך והוא ניאות להעניק להם מכל עבר ,שלט קפאון עז ונראה היה אף כאן כי
כי אכן ’רגלי חסידיו ישמור‘ וכי מן השמים שומרים פעם אחר פעם ,ולא רק שלא הרע לבבו בתתו להם הדבר נעשה במכוון ,מתוך רצונו הטהור של הרבי
על הצדיק לבל תבוא תקלה על ידו .וכך היה מעשה. אלא שאף שמח ועלץ בקרבו על שזכה לתמוך בהם לסגף עצמו ְלדעת .אך הפעם ,בניגוד לאשר התרחש
באותה שנה עשה רבנו את דרכו את הכרמים פעם נוספת. בנדבורנה ,פנה אליו הרה“ק מרוז‘ין מעצמו והבהיר
שבאזור העיירה סעליש שבהונגריה ,והחסידים אדרבה ,בהזדמנות מסוימת הסביר הרבי כי אם את פשר הדבר.
שהתלוו אליו כבר לא הופתעו לגלות כי על אף ימנע מאנשים אלה להשתתף בחלוקת היין ,אזי יצר ’ודאי תמה הנך ,ר‘ ברוך ,על כך שבחורף שכזה
החורף הכבד והמעטה המושלג שכיסה את הכרם, לבבו שמא מאידך שכח להכניס לרשימת המקבלים אין התנורים מוסקים כדבעי והכפור שולט בביתי‘,
לאחר שחשפו את האשכולות ניבטו לעיניהם ענבים כאלה שאכן זקוקים לכך ,ואם כן מעדיף הוא לטעות אמר הרבי ,ור‘ ברוך הנדהם כמעט משלים בעצמו
יפהפיים ,בשלים למראה ,כמו נבצרו בעיצומו של ולתת למי שכבר קיבל ,מבלי לבדוק בציציותיו של את הנאמר’ ,דע לך כי במדינה רחוקה מכאן נתונים
הקיץ. אף אדם וללא דרישות וחקירות. היהודים בצרה ,אי לכך קיבלתי על עצמי להתייסר
התהליך עמו התבצע ,כמדי שנה ,על הצד הטוב אחרים הגדילו לעשות ,ראו כך הזדמנות עסקית במשך שלשה עשר שבועות ,לזכותם ולהצלתם .זה
ביותר ,ובסיומו פנה רבנו לרבה של סעליש ובירר והיו נוטלים את היין וסוחרים בו ,מייצרים מקור עתה חלפו עשרה שבועות‘ ,המשיך הרבי בסיפוק,
האם יוכל להעמיד עבורו מקום שמור ונקי בו ניתן הכנסה לא אכזב ,בעוד מטרת החלוקה היתה ’נותרו אם כן רק שלשה שבועות‘.
יהיה לאחסן את החביות עד פרוס הפסח .כמובן, לשימושם האישי ועבור בני משפחתם .על כך לא הרה“ק מרוז‘ין עצר לרגע ,נתן אתנחתא לדבריו
הדגיש הרבי ,יש להקפיד כי המקום המדובר יהיה הבליגו מקורבי הרבי ,אך כשהפנו את תשומת לבו ואז הוסיף כממתיק סוד’ :מלבדי ,רק צדיק אחד נוסף
סגור עם מנעול ובריח וכך גם נקי ביותר ,על מנת לכך ,הוא הצביע על נקודת מבט שונה לחלוטין’ .הלא בדור יודע על כך!‘ ורק ר‘ ברוך עצמו ידע היטב במי
לשמור על כשרותו של היין לפסח. זקוקים המה נואשות לכסף‘ ,ציין בפשטות’ ,ואם מדובר...
’ודאי אעמיד לרשותכם מקום שכזה‘ ,שמח רבה במסחר זה עולה חפצם בידם -הרי שזכיתי לקיים
של סעליש לסייע לצדיק ,ולאחר הרהור קל המשיך, מצות צדקה בהידור רב!‘ ˘וב יום ‡ח„ לפני מי˙˙ך
’בישיבתי שבסעליש ,סמוך להיכל בית המדרש בו מלאכת הכנת היין לא החלה בתקופת ניסן ,כי אם דרכם של צדיקים שהם מקיימים תדיר את דברי
יושבים התלמידים ועוסקים בתורה ,ישנו חדר ריק הרבה קודם לכן .חודשים ארוכים לפני כן היה רבנו התנא הקדוש רבי אליעזר )אדר“נ נ“א פט“ו(” :שוב
ונקי בו לא נעשה כל שימוש בתקופה זו ,ומה גדולה פונה לאנשי שלומו ,מהם אשר ברשותם כרמים לרוב, יום אחד לפני מיתתך“ ,לצד ההדרכה המעשית שמסר
תהא זכותי להעמידו לרשות הרבי‘. מבקש מהם להותיר עבורו גפנים לבצירה בתקופה כיצד לעשות כן” :יעשה תשובה היום ,שמא ימות
קורת רוח עלתה על פני הרבי לנוכח היענותו, היעודה לכך. למחר .ישוב למחר ,שמא ימות למחרתו .ונמצאו כל
ותיכף שלח את אנשיו לנקות אף יותר את החדר אך בעוד שמקובל היה במקומו ,על פי תנאי הגידול ימיו בתשובה“.
ולהכשירו לאחסון החביות ,כשמיד לאחר מכן הובלו ומזג האוויר ,לבצור את הענבים בחודשי הקיץ החמים בדרך מופלאה היה רבנו מעורר את כל הדבקים בו
החביות אחר כבוד אל החדר. ולאחר שהבשילה החמה את האשכולות והמתיקה ומסתופפים בצלו ,לחיות כל ימיהם בתשובה ומעשים
ויהי בפרוס הפסח ,זמן מה קודם החג ,עשה רבנו אותם כראוי ,בחר רבנו את המועד לבצירת הענבים טובים ,על מנת שיזכו להשיב נשמתם לבוראם נקיה
את דרכו בשנית לסעליש על מנת להעביר את דווקא בעיצומו של החורף ,וליתר דיוק -בפרשת וזכה ,לפני שיהיה מאוחר מדי.
החביות לביתו לצורך החלוקה הממשמשת ובאה. וארא דווקא. שח הרה“ק ר‘ צבי הירש מקרעטשניף-סיגעט ,בן נינו
הופיע רבנו בשערי הישיבה ,פסע נמרצות לעבר במתק לשונו ובדרך צחות היה מנמק את טעמו בזה, של רבנו ,את ששמע מפי חסיד ישיש ובא בימים אשר
החדר ,פתח את דלתו והציץ פנימה ,סוקר את החביות משום שבפרשת וארא נאמר בתורה הקדושהְ :
”ו ַש ְׂמ ִתּי עוד זכה לחזות בפני קדשו של רבנו ולהתבשם לאורו,
הסדורות בשורות. וּבין ַע ֶמְּ ל ָמ ָחר יִ ְהיֶ ה ָהאֹת ַהזֶּ ה“)שמות ח
ְפ ֻדת ֵבּין ַע ִמּי ֵ עדות מרטיטה על הנהגתו בימי החנוכה הקדושים.
לפתע הועמו פניו ולבשו עננה קודרת .דבר מה לא ’לייז‘ ,ובדומה יט( .והנה ’פדות‘ בשפת היידיש נהגה ֵ בחצר קדשו של רבנו ,על פי ציוויו המפורש,
מצא חן בעיניו ,אם כי לא ידע להצביע על הנקודה ’לעז‘ ,אם כן נהגית המילה ’בציר‘ בשפת היידיש כךֶ : נבצר מהחסידים הרבים לראות את עבודתו העילאית
ולאפיין במדויק את שהפריע לו .רק זאת ידע ,כי את יש להיתלות בברכה זו -שיהיה ’בציר‘ בשבוע זה, בעת הדלקת נרות החנוכה ,אותן היה מדליק בגפו
היין הזה אינו מסוגל לקחת ,משום מה. וכך יאה ,לבצור את הענבים עבור היין לפסח דווקא והרחק מעיני החסידים .שמא תאמרו ,מה להם לבוא
’אמרו נא לי מה אירע?‘ פנה הרבי בכאב עצור אל בשבוע זה... לנדבורנה בימים מרוממים אלה ,אם לא כדי לחזות
הסובבים אותו ,נערי חמד תלמידי ישיבת סעליש שהיו ואם היו שהשתוממו ואף הביעו הסתייגות מבחירת בעבודת קודש זו? את התשובה לכך קיבלו המוני
שותפים כמה חודשים לפני כן להצבת החביות בחדר, המועד המדובר ,בעיקר בשל העובדה שבעיצומו הנוהרים לחצר קדשו ,תיכף לאחר הדלקת הנרות.
’הלא כה רבות השקעתי ביין זה ,בתנאים קפדניים של החורף היו הכרמים מכוסים שכבת שלג עבה ראשית היה רבנו מדליק את הנרות בשרעפי קודש,
ובקדושה וטהרה ,וכעת אין לבי מניח אותי לעשות בו והאשכולות כלל לא נראו מבעד למעטה הלבן ,ולמותר משורר לעצמו זמירות קדומות ומתייחד עם קונו אל
שימוש בפסח הבא עלינו לטובה .מה קרה ליין?‘ לציין כי באופן טבעי לא הבשילו כלל בתקופה זו ,היה מול השלהבות המרצדות ,וכשהיה מכלה עבודתו זו
’לפני ימים ספורים החל ברז אחת החביות לטפטף, רבנו מראה אף בזאת את כוחו הגדול. היתה הדלת נפתחת ,והיו המוני החסידים גודשים את
זרזיף דק שהפך במהרה לזרם של ממש‘ ,נענה אחד בבוא העת היה עושה את דרכו אל הכרמים, החדר.
הבחורים בלחישה מהוסה ,תוהה אם לכך כוונת הרבי, בכבודו ובעצמו ,היה מורה להסיר בעדינות את השלג בשלב זה ניצב היה הקהל כולו בשתי שורות,
זימנו
’וברצוננו למנוע מצב בו תתרוקן החבית כליל ַ - מעל הגפנים ,ולנוכח עיניהם המשתאות של הנוכחים ביניהם בעלי מנגנים שהפליאו לעורר את הרגשות
ֵהנה אמן מומחה שיתקן את הברז ויעצור את הדליפה‘. במקום היו מתגלים אשכולות בשרניים ,נוטפי עסיס ההומים בכלי נגינה שהביאו עמם ,והרבי פוסע בתווך
ארשת חמורה עלתה על פני הרבי’ .ראו לזמן ומרהיבים ביופיים ,וידעו הכל כי מן השמים משדדים ומפזם נעימה ענוגה ,שקטה ורוויית הוד ,מרטיט את
לכאן במהירות את האמן שתיקן את הברז‘ ,החיש את מערכות הטבע כדי לקיים רצון צדיק. לבבות הנוכחים ומכניס לליבם הרהורי תשובה ,משל
את הבחורים’ ,ברצוני לראותו כאן תיכף ומיד‘ .מיד אולם בזאת לא תם הענין ,כלל וכלל לא. היה זה בעיצומה של תפילת נעילה.
אצו התלמידים להבהיל את האמן ,שלא ידע את נפשו את היין ,כך על פי מצות הרבי ,נדרש היה להכין וכך היה אומר ,מנגן ,מעורר:
בקרבו ולא הבין במה חטא ועל מה ולמה מזומן הוא בתנאים מיוחדים וקפדניים של קדושה וטהרה .לשם יטער ִאיז ֶדּעם ֶמענְ ְטשׁ ָוואס ֶע ְהר ’פינְ ְס ֶטער אוּן ִבּ ִֶ
אל הרבי. כך היו משתמשים בכל שלבי ההכנה בכלים חדשים בּוֹראִ ...ווי ווֹייל ִאיז ֶדּעם ֶמענְ ְטשׁ
יגן ֵ ייל ְ
יגט צוּם ֵה ִ זִ ינְ ִד ְ
’מה חטאי ומה פשעי?‘ נקשו שיניו בחשש בלבד ,אשר הוטבלו במקוה טהרה לפני תחילת בּוֹרא ‘...אוי ,כמה יגן ֵייל ְ
שׁוּבה צוּם ֵה ִ
טוּהט ְתּ ָ ָוואס ֶע ְהר ְ
בהתייצבו לפני הרבי ,ואילו רבנו מצדו הרגיע את העבודה .כך גם כל העוסקים במלאכה נדרשו להיטהר חשוך ומר לו לאדם החוטא לפני הבורא יתברך .כמה
חששותיו והבהיר כי אין לו כל תלונה עליו ,באשר ולטבול לתוספת קדושה קודם גישתם לכל שלב טוב לאדם השב בתשובה שלימה לפניו .וכאן היה
הוא פעל בתום לב .רק מבקש הוא לדעת בפרוטרוט ושלב במלאכה. מדגיש ,מטלטל בזעקה פנימית’ :נָ אר ִמיט ֶדּעם גּוּף...
כיצד תיקן את הברז ,זה הכל. עוד היה הרבי נושא עמו אל הכרם סכינים זעירים ִמיט ֶדּעם גּוּףִ ...מיט ֶדּעם גּוּף ‘...אבל שיהיה בגוף זה,
’כשקראו לי לתקן את הדליפה‘ ,סיפר האמן, עק ַלאך‘ ,בהם נשעה יפּ ְ
’קנִ ֶ
ומיוחדים במינם אשר כונו ְ ולא חלילה בגלגול אחר בו ייאלץ לתקן מעשיו.
’הבחנתי מיד כי הברז תקול עד לבלי תקנה ,וכי שימוש עדין וזהיר בבצירת הענבים ,וענין גדול היה והיו הדברים מרטיטים ומחרידים את כל הנוכחים
הפתרון היחיד יהיה להחליפו בברז חדש .דא עקא, לו לרבנו בסכינים אלה עד שנחשב הדבר לזכות עבור במקום ,עד שרבו הבכיות ושב כל העם בתשובה.
ברשותי לא היה באותה עת ברז חדש ממש ,על כן כל מי שהשיג עבורו סכין שכזה .עד כדי כך ידוע היה
מיהרתי לביתי והסרתי את הברז מחבית בירה ריקה הדבר ,שאף הנכרים תושבי האזור הכירו במעלת יין ‰מ˘ומר למˆוו˙
בה לא היה לי שימוש באותה העת ,ואותה התקנתי וערך הסכינים הללו ,ואם היה אי מי מהם שם ידו על חומרות רבות ועניינים טמירים נוהג היה רבנו
בחבית‘. סכין שכזה ,לא היה מוכרו בעד כל הון. הרה“ק ר‘ מרדכי‘לה מנדבורנה בחג הפסח ,אם
זעזוע ניבט מעיני הרבי ,פלצות אחזה בו .אכן נודע בתום פרק הבצירה והסחיטה ,היה היין נאטם היטב בניקיון הבית מכל פירור חמץ ואם באפיית המצות,
הדבר! בירה הרי היא חמץ גמור! בחביות מגופות ,והחביות עצמן הונחו לצורך המשך אולם מקום של כבוד נתייחד לו דווקא ליין ,להכנתו
בצער רב נאלץ הרבי לוותר על מנהגו באותה שנה, תהליך הפקת היין במקום שיועד לכך ,תוך הקפדה ומצוותיו.
והיין חולק אחר כבוד כבר באותו יום ,כשהוא מתרה יתירה על נקיון המקום והרחקה מכל בדל חשש ’מצוותיו‘ אמרנו ,כי אכן כן ,לא מדובר היה רק
בכל מי שקיבל לידיו בקבוק -כי ידאג לשתותו עוד לקיומו של חמץ .כך למשל היו מונעים בכל תוקף ביין לארבעה הכוסות כמצות ליל התקדש חג ,כמו
קודם פסח ,למען לא ייכשל חלילה באיסור חמץ. מילדים להיכנס למקום ,שמא יכניס מי מהם חלילה גם למצות קידוש והבדלה ,כי אם בכמות אדירה
אכן ,נתקדש שם שמים בהיוודע לעין כל כי רגלי פירור חמץ. של יין אותה נהג לחלק לכל נצרך ,בעין יפה וברוחב
חסידיו ישמור. לאחר שהושלם התהליך כולו והיין הותסס דיו ,היו לב .בערב פסח היו מתקבצים ובאים לביתו כל עניי
קו השיעורים -קול הלשון03-6171077 :
ובחר˙ בחיים
בס"ד ,גיליון שפ"ב | חג הסוכות | תשפ"ז
‚ליון ˘בועי במ˘נ˙ מרן ה‡ור החיים ה˜' זיע"‡
ב‡ור החיים
˙ול„ו˙ רבנו ה˜' פניני ‡ור החיים
פר˜ ˘מיני˙ :הפוכו˙ 'נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות בית ה' לבי ובשרי
'ורחמיו על כל מעשיו'
ירננו אל ק-ל חי'.
רבי מ˘ה בן עטר מ˙מנה לנ‚י„ ר‡˘י
ביקש רבינו לישב בשלווה ,קפצו עליו צרות הרבה. 'ויעקב נסע סוכותה וגו' ,ולמקנהו עשה
בעוד עובדת היותו חתן הנגיד אמורה היתה להביא לבטל את הרצון העצמי סוכות ,על כן קרא שם המקום סוכות'.
לו מלוא חפניים של שקט ומנוחת הדעת ,הרי שעם מפני רצון שמים )בראשית לג יז(
הזמן ,קרה ההיפך הגמור. האם יש חידוש בבניית סוכה למקנה ,שהדבר יצדיק
חיי הנגידים ,כאמור ,לא היו קלים כלל ועיקר .היותם 'על פי ה' יסעו בני ישראל ועל פי ה' יחנו, לקרוא למקום על שם המאורע?
קרובים אצל המלך המטורף ,מולאי איסמאעיל, כל ימי אשר ישכון הענן על המשכן יחנו'. אומר האור החיים הקדוש:
היטיבה לעיתים עם אחיהם הנדכאים והמעונים ,אך )במדבר ט יח( 'אולי כי עשה דבר חדש בחמלתו על המקנה ,מה
העמידה אותם בקו חזיתי ראשון מול התפרצויות
בני ישראל הולכים במדבר ,וכמו שכתוב בפרשת שלא עשה כן אדם קודם ,שיכין סוכה לבהמות'.
הזעם שלו ,שהביאו אותם לא אחת לידי סכנה של
דברים "המדבר הגדול והנורא". האור החיים הקדוש מבין שאם הפסוק רואה בכך
ממש .כך למשל ,בשנת תפ“ב ,אחרי שכבר בקנס
והנה מגיעה חניה .באופן טבעי אמורים לשמוח, חידוש ,כנראה עד אז לא היה מקובל לבנות סוכות
הקודם שהטיל עליו ,רושש המלך את רבי משה
מההרפיה והמנוחה. לבהמות .יעקב אבינו ,בחמלתו על הצאן ,הלך ובנה
לחלוטין ,שב והטיל עליו מס עצום נוסף ,אלא להם סוכות.
שבפעם זו וויתר לו בסופו של דבר. אומר האור החיים הקדוש ,בפרשת השבוע מפרטת
התורה את סדר הליכתם וחנייתם של בני ישראל, פעולה כזאת ,הנעשית לראשונה כדי למנוע צער
”...אח“כ בשנת התפ“ב הלשינו עליו למסיר“ה
והתורה חוזרת שוב ושוב "על פי ה' יחנו ועל פי ה' מבעלי החיים ,מצדיקה לקרוא למקום על שמה.
וקנסו עשרים וחמשה ככרים ונתפשר עם
המלך בינו לבינו ונתפייס“... יסעו". 'על כן קרא שם המקום סוכות'.
בינתיים הלך מעמדו של רבי משה בן עטר והתחזק, להגיד שבחן של ישראל:
עד שהתמנה לנגיד ראשי על כל יהודי מלכות מרוקו,
על מקומו של הנגיד הקודם ,רבי אברהם מאימראן
החניה נעשית ,לא כי יותר טוב להיות במקום אחד
מאשר ללכת ,אלא :על פי ה' .כי כך ה' אמר.
שמחו בה' וגילו צדיקים
ז“ל שהלך לעולמו. "ובהאריך הענן" ,יש חניה ארוכה יותר ,השמחה
”...ובש‘ התפ“ג ליצי‘ נלב“ע הנגיד ה“ר אברהם
'וירא ה' אל אברם ויאמר לזרעך אתן את
הטבעית בוודאי גדולה יותר .מדגישה התורה שוב,
מאימראן בר“ח טבת .של שנה הנז‘ ובתשרי מדוע עשו זאת " -על פי ה' יחנו".
הארץ הזאת ויבן שם מזבח לה' הנראה
של שנת התפ“ד מת משה אחיו של כה“ר אליו') .בראשית יב ז(
וגם כאשר מסיימים את החניה" ,על פי ה'".
אברהם מאימראן הנז‘ ,ובש‘ התפ“ד נתגדל הקב"ה נראה אל אברהם אבינו ,ומבטיח לו דברים
בחניה קצרה ככל שתהיה ,או ארוכה ככל שתהיה, גדולים.
הר“מ ן‘ עטר עם המלך וגדלו על כל היהודים
בכל מקרה ובכל מצב ,הם עשו זאת לא מפני סיבה
אשר תחת ממשלתו להיות נגיד עליהם“... 'לזרעך אתן' .הוא כבר בן שבעים וחמש ואין לו
אחרת ,אלא רק כדי לעשות רצון ה'.
ילדים .כעת ה' מבטיח לו 'לזרעך אתן' – משמע
ה‚ל‚ל מ˙הפך שיהיו לו ילדים .הבטחה עצומה.
אבל דווקא בימים ההם ,סמוך להתמנותו כנגיד
ראשי ,הלכה התאכזרותו של המלך כלפיו וגברה. השמחה מעוררת זאת ועוד :הארץ המובטחת תהא לבניו' .לזרעך אתן
מעמדו הבכיר כנגיד ,וגם ידידותו רבת השנים עם השפעות טובות את הארץ הזאת'.
המלך ,לא עמדו לו בשעת זעמו של המושל העריץ. אברהם אבינו מאושר ,שמח ומודה לה' ,ובונה מזבח
ולא ארכו הימים עד שהגיעו הדברים לידי גזר דין 'וישת אל המדבר פניו') .במדבר כד א( להקריב קרבנות תודה.
מות! אפשר לחשוב מה כבר יכול להיות מלכעוס… מה אומר האור החיים הקדוש :הבה נתבונן מה היא עיקר
”ביום ז‘ לאדר של ש‘ תפד“ה הנז‘ גזר המלך כבר קרה… שמחתו של אברהם אבינו.
על הר“מ ן‘ עטר הנז‘ לישרף ואחר שהוציאוהו בלעם הרשע עשה כל מה שרק היה נראה לו ,כדי שמחתו ואושרו העיקריים הם' :ויבן שם מזבח לה'
לבית השריפה הצילהו הקב“ה וקנסו עשרים לעורר חס וחלילה קללות על עם ישראל. הנראה אליו'.
ככר של כסף .השי“ת ימלא חסרונו וחסרון כמה פירושים נאמרו בזה ,רצה להזכיר את חטא הוא שמח שהשם נגלה אליו .את קרבת השם הוא
עמו ישראל כי“ר“ העגל ,ועוד. חפץ ,נפשו חיכתה לה'.
ככל הנראה לא עמד לו לבו הרגיש של רבי משה בן מבאר האור החיים הקדוש :המדבר הוא מקום של הוא מצויד בברכות ובהבטחות ,אך העיקר אצלו
עטר באימות המוות שנפלו עליו ובאיומים ובפחדים הקליפות ,המקום של כוחות הטומאה השונאים את 'שובע שמחות את פניך'.
שהיו מנת חלקו .ההמשך הגרוע לא איחר מלבוא.
בעוד באופן יחסי לסערות שחלפו על ראשם של
יהודי מרוקו כולה ,ישב רבינו כעת ברוגע ובבטחה המ˘ך בעמו„ ‚' ◄
על שולחן חותנו ,ועסק בתורה ובהפצתה; ניחת על
ראשו האסון המר :בשנת תפ“ה נלקח לבית עולמו
חותנו ,הנגיד רבי משה בן הנגיד רבי שם טוב בן
עטר.
המ˘ך ב˘בוע הב‡
ספיר ויהלום
פניני מוסר ויר‡˙ ˘מים בפר˘ה
זה חלק ממחיר חירותו מעל הציבור ,כפי שביקש
בתפילתו לפני הבורא ,והחל להעלות ספקות
היה בליבו שההמוניות הסובבת אותו -אינה
מתאימה לו כלל ,ועליו לפעול לצמצמה ביותר. ב˙וך עמי ‡נוכי י˘ב˙
בקרבו האם שווה חרותו נזק שכזה. ניסה רבי פנחס למנוע את ההמון מלבוא אליו, דבר זה יש לנו לזכור ולהשיב אל ליבנו ,ששלמות
משהגיע לסוכתו ,החל לומר את נוסח ההזמנה וככל שניסה -לא עלה בידו ,מאחר והאנשים מצוות סוכה היא הכנסת אורחים ,ואף האושפיזין
לאושפיזין’ :אזמין לסעודתי אושפיזין עילאין‘. ידעו על צדקותו ,שהוא איש אלקים ,רצו בקרבתו, הקדושים מזהירים על כך לכל מי שרוצה לארחם.
רבי פנחס היה ללא ספק אחד מיחידי הסגולה והגיעו אליו בכל דרך אפשרית. בזוהר הקדוש כתוב ,שאם אין האדם נוהג כן ,אזי
שהיה זוכה לראות את שבעת הרועים בכל שנה באין ברירה בידו ,נעמד רבי פנחס להתפלל ,וכך קמים האושפיזין משולחנו ואומרים עליו פסוקים
ושנה .גם השנה נשא את עיניו מעלה ,ולמול היתה תפילתו: שונים בגנותו .לעומת זאת ,אם מעניק משולחנו
עיניו התגלתה דמותו של אברהם אבינו ,האושפיז ”רבונו של עולם ,עשה שלא אמצא חן בעיני לעניים ,אומרים עליו האושפיזין פסוקים בשבחו.
הראשון ,כשהוא עומד מחוץ לדלת הסוכה וממתין אנשים .אדרבה ,עשה שאהפך לבזוי ונתעב בעיני ממשנתו של הרב הקדוש רבי חיים מצאנז זי“ע
רחוק ממנה. אחרים ,כך לא ימשכו אלי ,ויניחו לי ולנפשי!“ בעל ’דברי חיים‘ למדנו ,שעיקר נוי הסוכה הוא
קרא אליו רבי פנחס” :אברהם אבינו! מדוע לא ואכן’ ,צדיק גוזר ,והקדוש ברוך הוא מקיים‘ .רבי האורחים המקשטים את הסוכה.
תיכנס לסוכתי? מהו חטאי ופשעי?“ פנחס התפלל ממעמקי ליבו ,וכך היה .אנשים מסופר שפעם אחת ראוהו יושב בערב סוכות ,ועל
השיב לו אברהם: חדלו מלבקרו ,ולא זו בלבד ,אלא שכאשר היה פניו שרויה דאגה גדולה עד מאוד.
”אני נושא את דגלה של מדת החסד ,ואני משרת מהלך בעיירה ,היו בני האדם מתרחקים ממנו, החסידים ובני הבית התמלאו פחד ויראה שמא
את הבורא רק על ידי נדיבות הלב של אנשים ,לא והיו מפנים את ראשיהם אל הצד ,וכל חינו אבד אירע ,חלילה ,איזה מקרה רע ,ושאלוהו לפשר
אצטרף לשלחן שאין בו אורחים“. כלא היה. דאגתו .השיב הרבי כי דואג באיזו זכות יתאפשר
משהבין רבי פנחס כי כלתה אליו הרעה ,מיהר הדבר לא נגע כלל לליבו של רבי פנחס ,אדרבה, לו להיכנס לתוך הסוכה הקדושה ,ולאחר מחשבה
והתפלל שישוב המצב לקדמותו ,ושימצא חן הוא שמח מאוד ,כיוון שהתגעגע לאותם ימים הסיק כי רק עצה אחת יש לו :אם יהיה לו ממון
בעיני האנשים בדיוק כפי שהיה בעבר. בהם יכל ללמוד ולהתפלל באין מפריע. לחלק לצדקה .כי זוהי ההכנה המעולה ביותר
אמנם פעם אחת הפריע לרבי פנחס הניתוק להכין עצמו לכניסה לסוכה.
גם כאן נענה בתפלתו ,ותוך זמן קצר צבאו שוב
המוני אנשים על דלתו ,לבקש ממנו הדרכה ששרר בינו לבין ההמונים: על כן ,ביקש מהם הרבי עצה כיצד ישיג סכום
בעבודת הבורא ,ברכות והזכרות ,עד שנעשה חג הסוכות הגיע .נוהג היה רבי פנחס בכל שנה מעות לחלקו לצדקה.
לרבי גדול ולפועל ישועות בקרב הארץ. להזמין אל ביתו מספר תלמידי ישיבה או אנשים לאחר מכן התבטא הרבי ואמר:
אכן ,כבר לא יכול היה רבי פנחס להקדיש את מן העיר ,שיעזרוהו לבנות את סכתו ,והאנשים, ”יבואו ימים אשר הרבנים ייטיבו לקשט סוכותיהם
כל זמנו ללמוד תורה ,לתפלתו ולדבקותו ,אך שראו בכך זכות ,שמחים היו מאוד לעזור לו. עם ציורים נאים ,אבל אצלנו -מצוות הצדקה היא
הודות לאורחו הקדוש בחג הסוכות ,כאשר נוכח הפעם ,נפש חיה לא הסכימה לבוא .איש לא אהב הקישוט הנאה ביותר“.
לראות את חשיבותה של מדת החסד ,להתחסד אותו ,וממילא לא היה אחד שבא לעזרתו ,איש לא
עם הבריות ,ראה גם בעבודתו זו את מילוי רצונו רצה בקירבתו ,והכול הפנו לו עורף.
דבר מפליא סיפר הרב הקדוש רבי חיים
של הבורא בעולם. כיוון שלא היה מוכשר בענף הבניה ,לא ידע מאנטיניא זי“ע ,אודות זקנו ,הרב הקדוש רבי
רבי פנחס את נפשו ,כיצד יעלה בידו להקים את
וˆ„˜ה ˙היה לנו הסוכה.
פנחס מקוריץ זי“ע:
את חשיבות מתן הצדקה לעניים בערב החג חידד מענקי הדורות היה רבי פנחס ,איש קדוש
מחוסר ברירה ,מאחר שלא מצא חן בעיני אף ומפורסם מאוד בצדקותו.
הגאון רבי יהודה אסאד זי“ע באמצעות רעיון יהודי ,נאלץ לשכור גויים שיבנו את סוכתו .אלא,
נפלא: שלרבי פנחס לא היו כלים מתאימים לבניית בתחילת דרכו כמעט ולא ידעו על גדלותו ,הוא
חכמינו ז“ל דרשו במסכת שבת )קלג (:מלשון הסוכה ,ואף לא היה לו ממי להשאיל .הרבנית הסתופף בצל הבעל שם טוב הקדוש ועבד את
הפסוק ’זה א-לי ואנוהו‘ )שמות טו ב( ,שנאמר נאלצה ללכת ולשאול כלי עבודה מאחרים ,וגם עבודתו עם מדרגותיו הנשגבות ,אך לא התפרסם
בלשון ’נוי‘ ,שיש להתנאות לפני הבורא בעשיית זה עלה בידה רק בקושי רב ,בשל היחס ששרר בשער בת רבים.
המצוות .לא די בקיום המצוה בלבד ,אלא יש כלפי בעלה. לימים ,החל להתפרסם ,ולפניו החלו לבוא אנשים
להקפיד שתהיה המצוה נאה ומהודרת. כמה שעות בודדות נותרו עד התקדש החג ,כאשר בעלי מדרגה ופשוטים כאחד ,כדי לחזות בעבודתו
וכיצד? הביאו חכמים מספר דוגמאות לכך: לבסוף עלה בידם להתקין סוכה רעועה וקלושה הקדושה ולשאלו בעצתו.
כשבונים סוכה -יש לעשותה נאה ,וגם הלולב, ביותר. לכאורה ,צריך היה רבי פנחס לשמוח באנשים
הניטל כאחד מארבעת המינים ,יש להקפיד מתוך מצב שפל זה ,מיהר רבי פנחס אל בית הבאים אליו ,אלא שבעיניו לא מצא הדבר חן ,הן
שיהיה מושלם ביופי ובהדר. הכנסת לתפילת ליל החג ,על מנת שלא להחמיץ משום שהרגיש כי הדבר מפריע לו בעבודתו ,והן
את ההזדמנות להזמין אורח לסעודת החג. משום ענוה שהייתה בו ,ולא החזיק עצמו ראוי
באופן שונה דרש התנא אבא שאול את המלה להיות רבי לחסידים.
’ואנוהו‘ ,ולדבריו היא מלשון ’אני והוא‘ ,ומלמד נהוג היה באותם ימים ,שהאורחים שרצו להיות
שעל האדם להידבק בדרכיו של הקדוש ברוך מוזמנים לסעודה ,עמדו בירכתי בית הכנסת בתום למרות התנגדותו ,נוכחו רבים בגדלותו ומיום
הוא ,וכפי שהבורא חנון ורחום ,כך על האדם התפילה ,ובעלי הבתים המארחים היו מזמינים ליום הרבו לבוא אליו לשאול עצה וברכה ,וככל
להיות חנון ורחום. אותם לבתיהם בדרכם החוצה. שהרעיף עליהם מברכותיו -כן התרבו הבאים
להסתופף בצל קורתו ושמעו יצא למרחקים.
אמר על כך רבי יהודה אסאד ,שכיון ששמע אבא למרבה הצער ,לא עלה בידו של רבי פנחס הדבר
שאול את דברי קודמו ,שאמר שהפסוק ’זה א-לי בנקל ,ואפילו האנשים שלא היה להם מקום דלתו פתוחה היתה בפני ההמונים ,שבאו
ואנוהו‘ בא ללמד שיש לבנות סוכה נאה וליטול לאכול ,והשתוקקו נואשות להיות מוזמנים לסוכה ממקומות רחוקים להגיש לפניו פתקאות ולשאול
לולב נאה ,חשש שמא יהיו אנשים שיסיקו שדי בה יוכלו ליהנות מסעודת החג ,סירבו להענות את פיו בדרכי עבודת הבורא ,והוא קיבלם בסבר
בכך כדי לצאת ידי חובת המצוה ,וידי חובת הידור להזמנתו .לבסוף ,באו על סיפוקם כל המבקשים פנים יפות והעניק לכל אחד כמשאלת ליבו.
מצוות החג ,ולא יעלו על דעתם כלל שיש חיוב להם מקום לסעוד בו ,ומכל בעלי הבתים שביקשו חש רבי פנחס כי משא כבד הוטל עליו ,והחל
לדאוג לאוכל עבור העניים. אורח ,נשאר רק הצדיק רבי פנחס בגפו ,בלי אורח להצטער על אשר אין ביכולתו לעבוד את הבורא
לכן נזעק מיד אבא שאול ואמר ,שתבת ’ואנוהו‘ לסוכה. ברוגע ,כמימים ימימה .מיום שהחלו לבוא
באה ללמדנו עוד :שעלינו להיות דומים במעשינו בלב מלא צער ועצב פנה הצדיק לביתו ,כשהוא ההמונים לא היו עתותיו בידו ולא יכול היה ללמוד
למעשי הבורא ,וכפי שהקדוש ברוך הוא חנון מבין שיתכן ולעולם לא יזכה לארח איש בביתו, ולהתפלל כראוי ,לפי מדרגותיו.
ורחום ,והוא זן ומפרנס את בריותיו ,כן עלינו אפילו לא לחג הסוכות .בליבו דאב על כך שאף לא ידע רבי פנחס את שעליו לעשות ,אולם מוחלט
◄◄◄
פניני ‡ור החיים ◄◄◄
שטו( ,שכאשר ספרו לפני הרב הקדוש רבי מנחם מנדל מוטלת החובה לרחם על העניים ולתמוך בהם במהלך
◄ המ˘ך מעמו„ ‡'
מקוצק זי“ע על צדיק אחד שהעיד על עצמו שהוא רואה החג.
עם ישראל. תמיד את האושפיזין אצלו בסוכה ,השיב על כך” :אני כשם שחובה עלינו לדאוג לסוכה וללולב נאים
אינני רואה אותם ,אבל אני מאמין לדברי חכמינו ז“ל, ומהודרים ,כן חובה עלינו לדאוג שלא תחסר פיתם של
ומה עשה בלעם ,וישת אל המדבר פניו, שהאושפיזין באים אלינו לסוכה ,ובאמונה הזאת אנו
'פניו' הוא לשון כעס ,כמו שנאמר 'פני ילכו' העניים ,ויהיה להם היכן לסעוד בחג הסוכות -לא פחות
משיגים יותר משרואים בעיניים ,כי אמונה גדולה יותר מהאופן שאנו דואגים לעצמנו.
שהוא לשון כעס. מראייה!“
מפעימים דבריו של האור החיים הקדוש: ה‡ו˘פיזין
רצה בלעם שתתעורר הקליפה באמצעות סיפור מופלא על מסירות נפשו של יהודי עבור קיום
דברים נפלאים ומעוררים מצאנו בספר הדרשות ’מאור
הכעס! כדרך שתתעורר הקדושה בשמחה החיים‘ לרבנו ה‘אור החיים‘ הקדוש זיע“א )עמוד כב( ,כפי מצוות סוכה ,שבשכרה זכה לראות את האושפיזין,
ובלב טוב! כי כל אחד יתעורר למינו. שרשם מפיו תלמידו הגדול רבי משה פרנקו זצ“ל: סיפר הרב הקדוש רבי אברהם שלום מסטרופקוב זי“ע,
כפי ששמע מאביו ,הרב הקדוש רבי יחזקאל שרגא
ארבעה מינים שבלולב ,רמז ,האתרוג דומה לחכם משינאווא זי“ע )’מקור חיים‘ ,אות רצט(:
והדרת פני זקן שלומד ועושה ,דוגמת האתרוג שהוא טוב למאכל וטוב
לריח .ההדס דומה לחכם שלומד ואינו עושה ,כמו כן יש עני ודל אמצעים היה האיש ,וביתו שבקצה הכפר רעוע
לו ריח אבל לא טעם .הלולב יש בו טעם אבל לא ריח. ומט לנפול.
'מפני שיבה תקום והדרת פני זקן, הערבה דומה למי שאין לו לא תורה ולא מצוות ,גם כן ירא שמים היה מעודו ,ואם כי לא ידע אלא מעט הלכות
ויראת מאלוקיך אני ה'') .ויקרא אין לו טעם ולא ריח. ודינים ,שומר היה בתמימות ובאדיקות כל מה שידע,
יט לב( והטעם גם כן ברמז .האתרוג דמיו יקרים כמו שיש אחד וכשקרב חג הסוכות לבוא ,והכול החלו לבנות סוכותיהם
בעיר שיש לו תורה ומעשים טובים .ההדס אינו שווה בהדר וביופי ,לא היה לו מהיכן להתחיל ,באשר מאומה
כולנו מייחלים להגיע לימי זקנה ושיבה לא היה בידו לרכוש דפנות וסכך.
לאורך ימים. כל כך ,ובכן מצוי יותר .הערבה מצויה בכל פינות ,דומה
למי שאין לו תורה וכו‘ .ומזה הקדוש ברוך הוא צונו ערב חג הסוכות .בעוד מספר שעות יתקדש החג על
מגיע אדם לימי זקנתו ומביט לאחוריו ,מה לאגוד הכול ביחד ,כדי שהערבה גם כן יהיה לה זכות יושבי הכפר ,ובראות האיש את סוכתו כי איננה,
עשיתי במשך שנים .מה הספקתי ואיך היו עם השאר טובים. הלכו הוא וזוגתו אל היער הסמוך כדי לתלוש ענפים
חיי. גם כן האתרוג דומה לראש האדם ,לולב דומה לברית מהאילנות לסכך בהם.
הגמרא במסכת סוכה מתארת את מעמד מילה ,השלוש בדי הדס ,האחד לידו הימין ,והשני לידו נטו צללי ערב ובלב האיש עלה חשש שכבר התקדש
'שמחת בית השואבה' בבית המקדש .אלו השמאל ,והשלישי לגוף .והשני בדי ערבה לרגליים ,כדי היום ,ותלישת הענפים -מלאכה אסורה היא.
שזכו לחיות את שנותיהם כראוי ,ניצלו שכולם יהיו יחדו בשלום לעבוד את בוראו. לבל יחלל את קדושת החג ,החל לתלוש ענפים בפיו
את זמנם לתורה ומצוות ונמנעו מלחטוא, וגם רמוזים כולם שהם שבעה ,אתרוג לולב ג‘ הדס וב‘ ובשיניו ,במחשבה שבכך יינצל מחילול קדושת היום,
היו משוררים בהודיה לה' מתוך שמחה ערבה לשבעה צדיקים ,אברהם יצחק יעקב משה אהרן והיו תלישותיו מעלות חבורות ופצעים מדממים בפיו
פנימית "אשרי ילדותינו שלא ביישה את יוסף דוד. ובשפתיו.
זקנותינו" .הרגשה נפלאה של אדם שלא התפעלו בשמים מתמימותו וממסירות נפשו של היהודי
קלקל ולא כילה ימיו להבל. ˜˘ה עלי פר„˙כם לקיים את המצוה ,ובשכר זה נשלח אברהם אבינו עליו
לעומתם ,בעלי התשובה אשר זכו לעת בפסוק )במדבר כט לה( ’ביום השמיני עצרת תהיה לכם‘, השלום להתראות עמו בסוכתו פנים אל פנים.
זקנותם לשוב ולהתקרב וניצלו מחיי ההבל פרש רש“י בשם המדרש ,שהענין של שמיני עצרת הוא בליל החג ,לאחר שבא היהודי מבית הכנסת ,הבחין
שהיו שקועים בהם ,הם הודו בצורה שונה משל למלך שזימן בניו לסעודה לשמוח אתו באהבה, בהלך עני הניצב על יד סכתו ,ומכיוון שהסיק כי מחפש
כיוון שהגיע זמנם להיפרד ולילך ממנו ,אמר להם ’עכבו העני אחר סעודת חג להיטיב את נפשו ,פנה אליו ואמר:
"אשרי זקנותינו שכיפרה על ילדותנו".
עמי יום אחד‘ .כך הענין של שמיני עצרת ,שאנו נפרדים
הודיה על נס ההצלה הפרטי שלהם. מהקדוש ברוך הוא אומר הקדוש ברוך הוא ’עצרו עמי
”הן אנוכי איש עני ואין כל בידי לכבדך בו ,מוטב ותלך
אל הבית שממול ,שם שוכן גביר נכבד ומעדנים לרוב
הבט אל עבר העתיד ,אומר האור החיים יום אחד‘ ,ואומר להם ’קשה עלי פרדתכם‘. מצויים על שולחנו“.
הקדוש – והדרת פני זקן – תכבד את הזקן בספר ’ייטיב פנים‘ )שמיני עצרת אות ו( כתב הרב הקדוש
שבך! אמר לו אברהם” :לא באתי לאכול מפתך ,ולא ליהנות
רבי יקותיאל יהודה מסיגעט זיע“א ,לפרש בזה ,על פי ממך מאומה ,כי אנוכי אברהם אביך ובאתי לסוכתך
כבר מצעירותך תחשוב על הזקן שבתוכך דברי רבנו ה‘אור החיים‘ הקדוש זיע“א בפרשת ואתחנן שתראה את פני בשכר מצוות סוכה שקיימת במסירות
ותכבד אותו ,תתנהג כל ימיך כראוי, )דברים ד ד( ,שפרש הפסוק ’ואתם הדבקים בה‘ אלקיכם‘, נפש ובייסורים“.
וממילא תוכל לומר אשרי ילדותך שלא עפ“י מה שאמרו חז“ל )שבועות לה (.שיש הבדל בדין
בסיימו את דבריו נעלם ההלך העני והסתלק כלעומת
ביישה את זקנותך. קדושת האותיות הדבוקים לשם ה‘ ,שהאותיות שלפני
ה‘ ,כגון ’בה‘‘ נמחקים ,והאותיות שלאחרי ה‘ ,כגון שבא.
כל יום ראוי ,כל מעשה ראוי ,תורם לכך. ’אלקיכם‘ אינם נמחקים.
וזה שאומרת התורה ’ואתם הדבקים בה‘ אלקיכם‘, גם מי שאינו זוכה לראות את האושפיזין ולחוש
האחדות סיבת ההצלחה שדבקותם של כלל ישראל בהקדוש ברוך הוא תהיה כמו
האותיות שאחרי השם שאינם נמחקים ,שרק כאשר בני
בקדושתם ,אל לו להתייאש מרוממות החג ,כי בוודאי
כל איש מישראל זוכה בחג הסוכות שתתקדש נשמתו
ישראל דבוקים בהקדוש ברוך הוא ,הוא נקרא ’אלקיכם‘, ותקבל אל תוכה מאור השכינה ,המסככת בצלה על כל
'ויהי בישורון מלך וגו' ,יחד שבטי אבל כאשר אין מתנהגים כראוי אינו נקרא ’אלקיכם‘, יושבי הסוכה.
ישראל') .דברים לג ה( ונפרדים האותיות ’כם‘ מ‘אלקיכם‘. למד זאת הרב הקדוש רבי יהודה אריה לייב מגור זי“ע
אומר האור החיים הקדוש ,מתי 'בישורון והנה בימים הקדושים האדם פונה את עצמו מכל עסקיו, בעל ’שפת אמת‘ )סוכות תרמ“ד( ,מהכתוב ’למען ידעו
מלך' ,אימתי תהיה מלכות ישראל ובמחשבתו דבוק הוא רק בהשם יתברך ,ואחרי הימים דרתיכם‘ )ויקרא כג מג( .תבת ’דרתיכם‘ נכתבה חסרה,
מתקיימת ,בעת שיהיה 'יחד שבטי האלו שב כל אחד למקומו לעסוק גם בענייני עולם ללא האות וא“ו ,ללמד לבני ישראל שבאחרית הימים,
הזה ,לכן אומר הקדוש ברוך הוא ’עצרת תהיה לכם‘, שאף שחסרים הם ממעלתם של הראשונים ,מכל מקום
ישראל'.
שגם אחרי הימים הנוראים יהיו דבוקים בהקדוש ברוך יכולים בחג זה לזכות לידיעת הבורא ולדבקה בו.
כשישראל יחד ,באחדות ,הם 'ברום גדר הוא ,ושיהיו מחוברים ועצורים אליו כאותיות ’כם‘ של והוסיף ה‘שפת אמת‘ דבר נורא ,שחביבות מיוחדת
ההצלחות' כלשון האור החיים הקדוש. ’אלקיכם‘ שיש בהם קדושה ,שאחרי החג יהיה גם כן יש למצוות הסוכה בדורות האחרונים ,כי הצדיקים
כשמתקיים בהם 'יחד שבטי ישראל' יהיה עליהם בבחינת ’אלקיכם‘. שבדורות עברו הרגישו בחלות שם שמים על הסוכה
'בישורון מלך' – תהיה במלכות ישראל ולפי זה יתפרש גם הלשון ’קשה עלי פרדתכם‘ ,דהיינו וראו האושפיזין ,ואנחנו ,אף כי איננו זוכים לכך ,מכל
הוויה של קיום. פרדת ’כם‘ ,שלא יהיו בבחינה זאת לא להיות דבוקים מקום אנו חוסים בצילו ,באמונה ששכינתו שורה עלינו
השלום ואיחוד הלבבות הם כלי מחזיק בהשם יתברך ,עד שלא יוכל כביכול להיקרא ’אלקיכם‘ על ידי הסוכה.
ברכה. ויצטרך להפריד האותיות ’כם‘ מ‘אלקיכם‘. ומסופר )שיח שרפי קודש ,ח“א מער‘ הרה“ק מקאצק אות
)מאוצרותיו ושיחותיו של הגאון רבי מנחם מנדל פומרנץ שליט"א(
מ˙יב˙‡ ‡ור החיים
היו צריכין לאור עמוד אש ,כי לכל בני ישראל היה הוא אומר ,שאין זה פשט אומרם 'לא הלכו אלא בפרשת אמור )ויקרא כד ב( כתב רבינו :עוד אפשר
אור ה' במושבותם ,אלא לסיבת הליכתם בלילה לאורו' ,כי מה בא למעט אם לא שנאמר אור השמש שנתכוין בסמיכות פרשת מנורה לפרשת סוכה על
הוצרכו לעמוד אש ,להאיר למרחוק חוץ למחנה ביום ,ואם כן הלילה למה לא יאיר כיום שלא היו דרך מה שאמרו ז"ל )תו"כ( בפסוק )שם פסוק ג( מחוץ
ישראל ,להכיר מקום שילכו בו חוץ למחניהם. צריכין לשמש שהוצרך ל'עמוד אש להאיר להם'. לפרוכת העדות וז"ל וכי לאורה היה צריך והלא כל
והוא אומרו 'להאיר להם' ,וטעם אור זה הוא 'ללכת ולהבין הענין יש לדקדק עוד אומרו 'ללכת המ' שנה שהיו במדבר לא הלכו אלא לאורו ,ופירשו
יומם ולילה' ,פירוש ,בשוה ,כשם שביום מלבד יומם ולילה' ,למה לא הספיק טעם 'להאיר להם' התוספות )שבת כב :ד"ה וכי( שלא היו הולכים לאור
אור ה' הנוצץ עליהם היו רואים אור למרחוק באור שהוצרך לומר ללכת וגו' .אכן כוונת הדברים היא החמה אלא לאור השכינה שהיו רואים מה שבתוך
השמש המאיר לעולם כולו ,כמו כן היו רואים לעולם ,שלא זז אורו יתברך ממחנה ישראל תמיד, התפוח וכו' אלא עדות לבאי עולם וכו' ע"כ ,והוא
בלילה באמצעות עמוד האש. כמאמר חז"ל שכתבנו בסמוך ,אלא שיש לדעת כי מה שנתחכם ה' בסמיכות זה של מצות המנורה
ובזה יטעם ביאור מה שאמר הכתוב בפרשת דברים האור הקדוש הלזה לא היה מתפשט חוץ ממחנה למצות סוכה כי בסוכות וגו' )ויקרא כג מג( לומר כי
)א לג( 'באש לילה לראותכם בדרך אשר תלכו בה', ישראל ,אלא דוקא במושבותם .ויש טעם בדבר, ישראל לצד ענני כבוד לא היה להם אור השמש
פירוש' ,לראותכם' ,כדי לראותכם .כדי שתראו ומה גם במדבר הרע שהוא מדור של מחנה טומאה, והליכתם היתה לאורו יתברך ,אם כן מצות מנורה
אותם .לא כמו שפירש רש"י 'להראותכם' וחסר כי שם הרגיעה הקליפה ,כידוע בדברי הקדושים אינה אלא לפרוכת העדות עדות לבאי עולם וכו':
ה"א ,והביא מהנביאים ומהכתובים חבר לה ,כי אין )זוהר ח"ב קפג ,(:וכיון שכן לא היו ישראל יכולים כענין זה אמר ר"י החסיד בקינות לת"ב )קינה המתחלת
אנו צריכים לזה .וביאר הכתוב דבריו כי דברינו ליהנות מהאור העליון אלא במחניהם ,אבל חוץ ציון הלא תשאלי( 'וכבוד ה' לבד היה מאורך ואין סהר
יגיד ,באומרו 'לראותכם בדרך' ,ולדבריו היה צריך למחניהם ,לילה יחשיך כסדר העולם .והנה אם לא ושמש וכוכבים מאורייך' ,ר"ל שהשמש והירח הם
לומר 'הדרך' ,אלא הכוונה היא ,להיות שהיה להם היו ישראל הולכים בלילה כשיחפוץ ה' ללכת ,לא מאורות גשמיים הנותנים אור גשמי ורואים על ידם
לישראל אור עולם במושבותם ולא בדרך אשר גשמיות משא"כ כשהיו מוקפים בענני כבוד וכן
עדיין לא באו שמה ,לזה אמר כי עמוד )ענן( ]אש[ בביהמ"ק כבוד ה' היה מאורך שהיה להם השפעה
טעמו הוא כדי שיראו בדרך אשר ילכו בה ,לשון כזו של גילוי שכינה עד שבכל דבר שראו בעולם
עתיד ,והבן ,והם דברינו עצמם .ומעתה אין הבדל ראו בו כבוד ה' וכבוד ה' היה האור שראו בכל דבר
בין היום ללילה לבני ישראל ,ולא היו מכירים זמן נמצא לפי"ז שענני כבוד עניינו שעל ידי העננים
יום וזמן לילה אלא על ידי השתנות העננים. הכירו כבוד ה' בכל הבריאה.
וראה גם בספר פענח רזא )פר' בשלח( וז"ל וה' הולך וראה עוד דברי רבינו בפרשת בשלח )שמות יג כא(
לפניהם נכתב זה כדי שלא לתמוה איך ידעו אימת שכתב' :ולילה וגו' להאיר' וגו' .קשה לפי דבריהם
בוקר או ערב כיון שהעננים הקיפם מכל ששה ז"ל )שבת כב (:שאמרו שכל ארבעים שנה שהיו
צדדים לכן הודיענו שבהבדל עמוד הענן ועמוד במדבר לא הלכו אלא לאורו ,שהיו רואים אפילו
אש היו יודעים עכ"ל. מה שבתוך הטפיח .ואין לומר כי על זמן הלילה
‚ם ‡˙ם זכי˙ם לי˘ועה
בזכו˙ רבנו ה‡ור החיים ה˜„ו˘? ‡ור הי˘ועו˙
כ˙בו לנו מכ˙בי הלומ„ים
למייל המערכ˙ m028039999@gmail.com
‡ו לפ˜ס 02-5385689
‡ו ב'נ„רים פלוס' -ב‡ר י˘ר‡ל
˜בל˙י ע"ע לפרסם – ומˆ‡˙י „ירה בבורו פ‡ר˜...
סיפור הבא מאפיין את מצוקת הדיור נוסח 'בורו פארק' כאשר אלפים מוטרדים ממחסור בדירות להשכרה ,דירה לקנייה זה חלום של עשירים בלבד,
אנשים מן השורה רגילים ,רוקדים משמחה כשהם זוכים למצוא דירה להשכרה שמחירה מעט נמוך מגובה מגדלי התאומים החדש.
במשך מספר שנים -מספר א .צ - .התגוררתי בדירה גדולה בבורו פארק .ביום בהיר החליט המשכיר למכור אותה ונאלצתי לעזוב .אך למצוא דירה
אחרת בבורו פארק רחוק ,מלהיות דבר פשוט "ביז דערווייל האב איך זיך אריינגעקוועטש אין א בדיעבד'דיגע דירה" כלומר ,בינתיים נדחקנו ל"דירת
בדיעבד".
בצר לי סיכמתי עם החברותא שלי כך :נקבע לימוד קבוע בספר אור החיים' הק' .אם בתוך חודש אמצא דירה נמשיך את הקביעות ,ואם לאו -נחדל
]סוג של "ובחנוני".[...
חלף חודש ,ודירה מתאימה לא נמצאה .אבל מה אומר ומה אדבר לאחר חודש שלם בו זכיתי לחוש ב"זיסער טעם און רוחניותדיגע געשמאק" -הטעם
המתוק והגעשמאק הרוחני של הלימוד בספר ,אזי כבר לא הייתי מסוגל בשום פנים ואופן להפסיק את הקביעות...
אז קיבלתי על עצמי קבלה חדשה :אם אזכה למצוא דירה ראויה ,אפרסם את המעשה!
ב"ה מצאתי ופירסמתי...
לחיים מחוברים
ל˘מיע˙ ˘יעורים ו„ר˘ו˙
חיי‚ו03-617-1077 :
ב ס " ד
מנענעים
את כל העולמות
דור עקבתא דמשיחא
מהיום יכול כל יהודי לנגוע ברזי
עולם ולהיות מאוחד עם כוונות
צדיקי עולם בנסתרות חג הסוכות
ובסדר הנענועים
לשנות סדרי העולם לטובה ולברכה
אוצר האריז"ל -חג הסוכות
לכל מי שחפץ לטעום ולהנות מפרד"ס האריז"ל
בחג הסוכות -גם למי שאין לו עסק בנסתרות
מנהגי ורמזי האריז"ל השווים לכל נפש | הלל "מתיבתא" |
הקדמה לכוונות הנענועים | לקט נפלא מכל כתבי וסידורי
האריז"ל להבנת כוונות המצוות והתפילות | סדר הנענועים
עם כוונת הרש"ש בסדר נאה ומשובח ונעים לעין המתפלל
-
-
אור הגאולה לישרי לב
ארה״ב | )718( 437-0054 :אירופה 44-20-8806-0176
להשיג בחנויות הספרים המובחרות מרכז הזמנות1800-22-55-66 :
בס"ד
דברי תורה מאת
רבי מנחם מנדל
פומרנץ שליט"א
גיליון מ"ט )חג הסוכות
חג הסוכות ע úה˙ורה והמוע„ים תשפ"ג -ביהמ"ד
באר ישראל(
תשפ"ז
סוכת עורו של לויתן
שנזכה לישב בסוכת עורו של לויתן • הרחמן הוא יקים לנו את סוכת דוד הנופלת
עיניו של לויתן העולם את הנקבה ' -התנין אשר בים'". סוכת עורו של לויתן
וכן קודם עניינים אלו הובא שם בגמרא )עד" :(:תנו בהמות בהררי אלף בסוכות תשבו שבעת ימים .וביום השביעי לעת
רבנן ,מעשה ברבי אליעזר ורבי יהושע שהיו באין ערב נהגו ישראל לישב מעט בסוכה להיפרד ממנה,
ועוד אמרו שם בגמרא בענין שור הבר ,הנקרא
בספינה ,והיה רבי אליעזר ישן ור' יהושע נעור ,נזדעזע ושפתותיהם מרחשות בתפילה" ,יהי רצון מלפניך
'בהמות בהררי אלף' על שם שרועה באלף הרים בכל
ר' יהושע וננער רבי אליעזר .אמר לו ,מה זה יהושע, ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו ,כשם שקיימתי וישבתי
יום ואוכל כל העשבים שבהם ,וז"ל" :ואף בהמות
מפני מה נזדעזעת? אמר לו ,מאור גדול ראיתי בים בסוכה זו ,כן אזכה לשנה הבאה לישב בסוכת עורו של
בהררי אלף זכר ונקבה בראם ,ואלמלי נזקקין זה לזה לויתן".
אמר לו ,שמא עיניו של לויתן ראית ,דכתיב )איוב מא י(
-מחריבין כל העולם כולו .מה עשה הקדוש ברוך הוא,
'עיניו כעפעפי שחר'". מקור הדברים כבר בדברי הראשונים ,כפי שכתב
סירס הזכר ,וצינן הנקבה ושמרה לצדיקים לעתיד
מכל אלו הדברים נוכל לומר בשפה ברורה ,כי לבא". הרמ"א )שולחן ערוך אורח חיים הלכות לולב סימן תרסז ס"א(:
בוודאי כל דברי הגמרא הללו אינם אמורים כלל על "יש שנהגו כשהיו יוצאים מן הסוכה היו אומרים' ,יהי
אודות הבריה הנקראת בימינו 'לויתן' .כי אף שבעלי וכל דברי הגמרא הללו נשגבו מאיתנו ,ועד מאוד רצון שנזכה לישב בסוכה של לויתן' )כל בו(" .ובני ספרד
חיים אלו המוכרים לנו גדולים הם מאוד ,בוודאי לא יפלא ,מפני מה נבראו ארבעה בעלי חיים גדולים נוהגים להזכיר ענין נשגב זה בכל ברכת המזון שבחג,
קרבו כלל וכלל לכל האמור כאן על גודלו וגבורתו של ועצומים אלו ,זכר ונקבה של לויתן ובהמות ,ומה הענין "הרחמן הוא יזכינו לישב בסוכת עורו של לויתן".
לויתן ,ובפרט שרבים הם מאוד ואילו הלויתן המדובר בכל אלו. ויש לידע מהו ענינה של סוכה זו ,ומהו עניינו הגדול
יחיד הוא בעולם .אלא ,לויתן זה יחיד במינו הוא ,ויש גם שמות הלווי שנקראו בהם הלויתנים' ,נחש בריח' והחשוב של עור הלויתן ,עד שמייחדים לזה תפילה
לעמוד על טיבו לדעת מה הוא ,היכן מקומו ,ומה ו'נחש עקלתון' ,טעונים ביאור ,מה ענין נחש אצל מיוחדת ,לזכות לישב בצל עורו.
מעלתו העצומה לעתיד לבוא ,עד אשר אחר כל עבודת לויתן? וכן יש להוסיף ,לפי מנהגינו לבקש בברכת המזון של
הימים הנוראים ,ולאחר שזכינו לקיים מצות סוכה
בהידור בזמן שמחתינו ,כל בקשתנו לישב בסוכת עורו סעודת הלויתן חג "הרחמן הוא יקים לנו את סוכת דוד הנופלת" ,מהי
סוכת דוד ,היכן מצינו שהיתה לו סוכה ,ואימתי נפלה?
של לויתן ,על כך מייחלים ישראל ומעתירים בתפילה, לאחר שעוסקת שם הגמרא בעוד כמה עניינים
הלא דבר הוא. מפליאים ,באה הגמרא לבאר ענין עורו של לויתן. בריאת התנינים במעשה בראשית
תחילה אמרו שם כי עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות
מלחמת הבהמות והלויתן סעודה לצדיקים מבשרו של לויתן ,וממותר בשרו
ובאמת ,ענין סוכת עורו של לויתן ,וכן המחובר
עמו -ענין סוכת דוד הנופלת ,ענינם רחב הרבה מאוד
והנה הביא המהרש"א בחידושי אגדות )בבא בתרא עד(: יעשו סחורה בשוקי ירושלים .ועוד אמרו שם ,כי עתיד בספרים הקדושים ,ועל ידי זה יש לחבר את פרשת
מדברי חז"ל במדרש )תנחומא שמיני ח(" :תדע שלא נצטוה הקדוש ברוך הוא לעשות סוכה לצדיקים מעורו של בראשית הנקראת בציבור מיד אחר חג הסוכות -עם
השחיטה הזו אלא כדי לצרף את ישראל ,כי לעתיד לויתן ,וכמה דרגות יהיו שם; יש שיזכו לחופה המחופה עניינו של חג.
לבא עושה סעודה לצדיקים מן הבהמה ולויתן ואין שם מלמעלה ומוגנת מארבעת רוחותיה על ידי הדפנות, מקור הדברים מן הפסוק במעשה בראשית )בראשית
שחיטה ,תדע לך לויתן בריה משונה היא והמלאכים ויש שיהא להם צל ,המגן מלמעלה אך לא מן הצדדים, א כא( "ו ַּיִבְר ָא אֱלֹקִים אֶת ה ַּת ַּנ ִינ ִם ה ַּגְדֹל ִים" ,ופירש רש"י
יגורו ממנו ,שנאמר )איוב מא יא( 'משאתו יגורו אלים', וישנם שיקבלו מעורו כמין שרשרת לצואר ,או קמיע שם בפירוש שני" :בדברי אגדה הוא לויתן ובן זוגו,
והם זורקין עליו כמה רמחים של ברזל -כתבן הוא שמעלתו פחותה מ'ענק' .והשאר פורסו הקדוש ברוך שבראם זכר ונקבה ,והרג את הנקבה ומלחה לצדיקים
חושבן ,שנאמר )שם פסוק יט( 'יחשוב לתבן ברזל' ,וכן הוא על חומות ירושלים ,וזיוו מבהיק מסוף העולם ועד לעתיד לבא ,שאם יפרו וירבו לא יתקיים העולם
בהמות שדי קשה ,שהוא רובץ על אלף הרים ,שנאמר סופו. בפניהם".
)תהלים נ י( 'בהמות בהררי אלף' ,והיכן הן נשחטין ,אלא ובאמת יש לתמוה ,כיצד נאכל בשר הלויתן ,וכי מן
זה לזה מזדווגין שניהם ,שנאמר )איוב מא ח( 'אחד באחד הדגים הכשרים הוא? אך על כל פנים מבואר שכך יהא שני הלויתנים
יגשו' ,בהמות יגש בלויתן ואוחז בקרניו ובוקע ,ולויתן לעתיד לבוא. אריכות דברים בענין הלויתן ובת זוגו ישנה בגמרא
הפך יהיה מיתתו ,שמכה אותו בזנבו והורגו ,והצדיקים
הולכין ונוטלין מנות מנות ,מכאן שחיטה ,אלא בשביל ציד הלויתן )בבא בתרא עד (:וז"ל'" :ויברא אלקים את התנינים
הגדולים' וכו' ,ר' יוחנן אמר ,זה לויתן נחש בריח ולויתן
לבדוק ולצרף את ישראל". עוד עוסקת שם הגמרא לעיל מזה בסוגיית הלויתן, נחש עקלתון" .כלומר ,לויתן זכר הדומה לנחש זקוף
ועל פי זה מבאר המהרש"א ,כי כל זמן שהלויתן ונאמרו שם מאמרים נוספים בעניינו ,וז"ל הגמרא )שם כבריח העובר מצד לצד ,ולויתן נקבה הדומה לנחש
בשלוה ,גם הבהמות בטוחים מן המיתה ,אך לעתיד עד" :(:כי אתא רב דימי אמר רבי יונתן ,עתיד גבריאל עקלתון שמתעקל ומקיף את כל העולם .ובגלל גודלם
לבוא ימיתו שניהם זה את זה כדברי חז"ל. לעשות קניגיא ]צידת חיות בקשת ורומח[ עם לויתן, ואורכם נכתבו בפני עצמם.
זהו שייסד הפייט באקדמות )שאומרים בחג השבועות שנאמר )איוב מ כה( 'התמשוך לויתן בחכה ובחבל תשקיע ועוד שם בגמרא" :אמר רב יהודה אמר רב ,כל מה
קודם קריאת התורה( על מלחמה זו שבין הלויתן והבהמות: לשונו' ]כלומר ,שאמר לו הקדוש ברוך הוא לאיוב ,וכי שברא הקדוש ברוך הוא בעולמו -זכר ונקבה בראם,
"טְל ּול ָא דְל ִו ְיָתָן ,ו ְתוֹר טוּר ר ָמ ּותָא ] -סוכה של לויתן יש בכוחך למשוך את הלויתן בחכה? אולם לעתיד אף לויתן נחש בריח ולויתן נחש עקלתון -זכר ונקבה
ושור הבר יעשה הקדוש ברוך הוא לישראל[ :וְחַד לבוא אכן כך יעשו לו ללויתן[ ,ואלמלא הקדוש ברוך בראם ,ואלמלי נזקקין זה לזה -מחריבין כל העולם
ּבְחַד ּכ ִי סָב ִיךְ ,וְעָב ִיד קְר ָב ּותָא ] -זה בזה ינגחו ויעשו הוא עוזרו ]לגבריאל במלחמתו[ אין יכול לו ,שנאמר כולו ,מה עשה הקדוש ברוך הוא ,סירס את הזכר ,והרג
מלחמה[ּ :בְקַר ְנוֹה ִי מְנ ַּג ַח ּבְה ֵמוֹתּ ,בְרַבְר ְב ּותָא ] -בהמות )איוב מ יט( 'העושו יגש חרבו' ]כלומר ,הקדוש ברוך הוא הנקבה ומלחה לצדיקים לעתיד לבא ,שנאמר 'והרג את
בהררי אלף ינגח את הלויתן בקרניו ויקרע את בטנו[: שעשה את הלויתן ,הוא יגיש את החרב להורגו .ואף התנין אשר בים'" .כלומר ,שלעתיד לבוא יהרוג הקדוש
יְקַרְטַע נוּן לְקִבְל ֵּהּ ,בְצ ִיצוֹי ּב ִג ְב ּור ְּתָא ] -לעומתו יבוא שנכתב על הבהמות ,הוא הדין בלויתן[. ברוך הוא את הלויתן הזכר ,כפי שכבר הרג בבריאת
א
עינים מאירות
האשה וגו' וכי תאוה הוא' וגו' .וכתיב 'ותתן גם לאישה ויש לתמוה מאוד ,הלא בשעה שהטיח איוב דברים דג הלויתן בסנפיריו וזנבו ויכה בו בגבורה[ :מְקָר ֵב ל ֵיה
עמה' ,וזה בא מחמת קנאה כפירוש רש"י שלא יחיה אלו וקרא תגר על מידת הדין ,היה כולו מלופף ומסובל ּבָר ְי ֵּהּ ,בְחַר ְּב ֵּה ּבְרַבְר ְב ּותָא ] -עד שיטול הבורא יתברך
הוא וישא אחרת )וכן הוא בפרקי דרבי אליעזר פרק י"ג( ,וזה ביסורים נוראים ,ורצה הקדוש ברוך הוא לפייסו ,אם כן את חרבו בחוזקה ,ויגיש אותה לגבריאל המלאך כדי
עיקר עבודתנו לתקן קלקולו ולהכניס שתי בחינות אלו מה תשובה היא זו בזה שאינו יודע לתקן חור בסוכת שיהרוג את שניהם ויסיים את מלחמתם[".
רק להקדושה ,וכמו שנאמר )משלי כג יז( 'אל יקנא לבך לויתן ,מה ענין לויתן לכאן ,וכיצד מתיישבת בזה טענתו אמנם כל הענין תמוה ,הרי במי אנו עוסקים ,במי
בחטאים כי אם ביראת ה' כל היום' .והיינו שביראת ה' של איוב? שמנע עצמו בעולם הזה מראיית מלחמות השוורים
צריך לקנאות ,וכמו שאמרו )בבא בתרא כא (.קנאת סופרים מכל העולה כאן פשוט וברור שהלויתן אינו כפשוטו והאריות באצטדינין ,ובחלה נפשו בשפך דם ללא טעם,
תרבה חכמה .וזה ענין בהמות בהררי אלף ,והוא שור כלל ,אלא סמל ואות הוא לדברים גבוהים ומופלאים עד מובדל הוא מאומות העולם המתענגים בראיית מעשי
הבר והלויתן שמזומן לצדיקים לעתיד לבוא כשיבוער מאוד. רציחה ואכזריות ,ומונע רגלו מנתיבתם .אם כן ,וכי מה
היצר הרע ,דהם שני יצרים דתאוה וכעס .והם בשתי שכר הוא זה עבורו ,שיראוהו לעתיד לבוא מלחמה
בעלי חיים אלו ,כדאיתא )ברכות סא (.דבהמה גם כן אית מהות האכילה -השלמת חיסרון עצומה וגדולה יותר ,שבין הלויתן לשור הבר?! הרי
לה יצר הרע ,דהא חזינן דמזקא ונשכא ובעטא ,והיינו עתה נבוא להתחיל לפרש סוד הדברים .ראשית כל לכאורה גם בזה לא יחפוץ להביט! ובוודאי כל הענין
יצר הרע דרציחה .והלויתן הוא תאוה דעיקר גידולו נביא בזה מה שכתב המהר"ל בחידושי אגדות )ח"ג ,בבא נסתר ואינו כפשוטו ,וכולו רוחני.
במים וכדאיתא )בבא בתרא עד (:גבי לויתן ליסרסיה לזכר בתרא עד-:עה ,(.שהאריך מאוד בכל ענין הלויתן ,מלחמתו
וליצננה לנקבה ,דגים פריצי .וזה שאנו אוכלין בשר בשור הבר ,הסעודה העשויה מבשרו והסוכה שמעורו, שחוק הקדוש ברוך הוא עם הלויתן
ודגים בשבת ,לתקן קלקולו על ידי אכילה בקדושה ותורף דבריו ,כי בודאי אין מדובר כאן בסעודה גשמית עוד יש להביא בענין זה את דברי הגמרא במסכת
ולהכניס השתי בחינות להקדושה". כעין סעודה שלנו בעולם הזה ,אלא שכל ענין האכילה עבודה זרה )ג (:וז"ל" :אמר רב יהודה אמר רב ,שתים
מבואר מדברי קדשו ,כי כבר בקלקולו של נחש היה הוא להשלים חיסרון שבאדם ,והזקוק למאכל מסויים עשרה שעות הוי היום ,שלש הראשונות הקדוש ברוך
נעוץ חטא התאוה ,ותפקידינו לתקן החטא באכילה מלמד שחסר הוא אותו דבר הנמצא במאכל ,ועל ידי הוא יושב ועוסק בתורה ,שניות -יושב ודן את כל
דקדושה .ומזה כבר עלה בידינו פשר השייכות בין האכילה הוא מקבל חיות ושלימות .ובדומה לאכילה העולם כולו ,כיון שרואה שנתחייב עולם כלייה ,עומד
הנחש ללויתן שתמהנו בה למעלה ,כי שני הלויתנים - הגשמית המקיימת את הגוף ,כך גם נפש האדם חסרה מכסא הדין ויושב על כסא רחמים ,שלישיות -יושב
זכר ונקבה ,לויתן נחש בריח ולויתן נחש עקלתון ,אינם היא ,וזקוקה למזון רוחני הנועד לחיותה וקיומה .ומזון וזן את כל העולם כולו מקרני ראמים עד ביצי כנים,
נחשים סתם ,אלא רומזים לנחש הקדמוני. זה נקרא בשם 'בשרו של לויתן' ,כי גם לעתיד לבוא רביעיות -יושב ומשחק עם לויתן ,שנאמר )תהלים קד כו(
שלוש עבירות המחוייבות במסירות נפש תהיינה נפשות הצדיקים זקוקות למאכלן הזך.
ומה שאמרו בגמרא כי הנותר מבשר הלויתן יחלקו
'לויתן זה יצרת לשחק בו'".
ובהמשך הגמרא שם מבואר ,שמיום שחרב בית
על פי דרכם של הקדושים אשר בארץ ,נוכל להמשיך אותו ויעשו בו סחורה בשווקי ירושלים ,מבאר המהר"ל המקדש ,שוב אין הקדוש ברוך הוא משחק עם הלויתן
ולטוות בזה את מהלך הדברים .תרי"ג מצוות נצטוו כי ישנן שתי סוגי השפעות עליונות; השפעה פרטית בשעות אלו של היום ,אלא מלמד תורה לתשב"ר.
ישראל מסיני ,אך בכולן נצטוו 'וחי בהם' -שאם נמצא המיוחדת לכל צדיק וצדיק לפי תכונותיו וכוחות נפשו,
האדם בסכנה עליו לעבור ולא להסתכן .מלבד שלוש אכן ודאי גם דברי חז"ל אלו אומרים דרשוני ,מהו
והשפעה כללית ,המיועדת לכל הצדיקים ,אך אין זה הביאור בשחוק שעושה הקדוש ברוך הוא עם הלויתן?
עבירות ,עבודה זרה גילוי עריות ושפיכות דמים, תמיד באופן המתאים לכל צדיק לפי מה שהוא ,אלא
שעליהן צריך האדם למסור נפשו להריגה ולא לעבור, ואמנם יש מבארים )ראה אפיקי ים לרבי יצחק אייזיק חבר
לפי מה שזקוקים לו כלל הצדיקים .וזהו דומה לענין
וכפי שכתב הרמב"ם )פרק ה מהלכות יסודי התורה הלכות א-ב(. הסחורה ,שהרי מסחר נעשה כאשר אדם אינו זקוק שם ,וכן מחשבות חרוץ אות י“ג( ,כי שחוק זה שעושה הקדוש
והנה ,שלוש עבירות הללו הן שלושת ענפי היהדות ברוך הוא -על שם העתיד הוא ,שכאשר תהיה סעודת
העיקריים ,איסורי עבודה זרה עריות ורציחה .וכנגדם הלויתן אז תהיה שמחה גדולה בעולם בתיקון כל
מכוונים שני הלויתנים ,האחד כנגד עריות והשני כנגד
שפיכות דמים .אך עדיין צריך להבין יצר הרע של
'בהמות בהררי אלף' רומזים אל תאוות הבריאה בשלימות ,ושמחה זו קיימת לפניו יתברך כבר
כהיום הזה ,שמחתן של צדיקים ומתן שכרם המתעורר
עבודה זרה להיכן הלך ,ומהו המסמל אותו? המאכל ,כאותן בהמות האוכלות עשב באלף אצלו יתברך בכל יום.
שלושת הקוים הרים בכל יום ואין גבול ומידה לאכילתן, אבל עדיין לא הרווינו צמאוננו ,מהו הענין בלויתן
דווקא ,ובכל יום?
אלא ,על כרחינו צריכים אנו לדברי קבלה; העולמות ואילו הלויתן מרמז ליצר הרע דעריות,
סוד הלויתן -שכר הצדיקים בגן העדן התחתון
העליונים נחלקו לג' קוים -קו ימין ,קו שמאל וקו
האמצעי .וכשם שנחלקו בקדושה ,כך גם בחלק הרע
'לויתן' לשון חיבור שאינו בקדושה והנה ,ראוי לציין בזה לדברי ה'בן איש חי' בספרו 'בן
קיימות בחינות דומות כנגדן. יהוידע' )עבודה זרה שם( ,ש'לויתן' הוא שם ותואר לצדיקים
בצד הקדושה ידוע כי חסד הוא מסטרא דימין, לחפץ הנמכר ,וחפץ בדבר אחר שמוכר חבירו ,אשר היושבים בגן עדן התחתון ,שם מצויה הנפש בצורת גוף,
ובשמאל מקום הגבורה ,ואילו באמצע מידת התפארת החבר אינו זקוק לו ,וכך מחליפים וסוחרים ביניהם. אלא שאין זה גוף חומרי ועכור כבעולם הזה ,אלא גוף
המשלבת בין שתי המידות חסד וגבורה. וכך גם כאן נחשבת ההשפעה הכללית כסחורה ,בהיות זך שאינו זקוק לאכילה ושתייה ,וכל הנאתו היא מן
ולחלק מן הצדיקים אינה נצרכת לעצמם אלא לצורך הריח הטוב שבגן עדן .ובהיות ושם קשורה הנשמה
חסד גבורה ותפארת זולתם. עדיין בגוף ,לכן נקראים 'לויתן' -לשון ליווי ,שהגוף
מידות אלו ,הן מידות אבותינו הקדושים אברהם עד כאן קיצור נמרץ של דברי המהר"ל ,אשר אפילו מתלוה אל הנשמה .אמנם הצדיקים הנמצאים בגן עדן
יצחק ויעקב; אברהם אבינו -חסד לאברהם ,החזיק מטעימה זו אשר בקצה המטה נוכל לראות עד כמה עליון ,שם הוא אך ורק מקום הנשמה ,ואינה מלובשת
במידות הנתינה וגמילות חסדים בכל כוחו ,והיה שגבו הענינים הללו .ומכל מקום מתוך יסוד זה שלמדנו בגוף כלל וכלל ,ועל כן לא קיים שם שחוק הלויתן .אך
מרכבה למידת החסד בעולם .אולם כאשר בא החסד מדבריו ז"ל ,נוכל לשוב ולפרש את שאר הענינים הצדיקים היושבים בגן עדן התחתון ,משפיע להם ה'
באופן שאינו ראוי ,הרי הוא גורם לתאוות עריות ,כלשון הסתומים אשר לפנינו. יתברך שפע אור קדוש רוחני ממקור השמחה העליון,
התורה בפרשת עריות )ויקרא כ יז( "חסד הוא" .משום בחינת 'עוז וחדוה במקומו'.
כך ,הפסולת שבמידת החסד יצאה מאברהם אבינו לויתן ובהמות -שני מיני יצרים אמנם כל זה בדרך רמז וסוד ,אך עדיין שומה עלינו
בישמעאל בנו ,והוא סמל לקליפת התאוות .לעומתו נשוב ונזכיר בקצרה את אשר ישנו פה; מהו הלויתן, לבאר בדרך הפשט ,ולו יהי שאין לבאר בזה פשט
יצחק אבינו -פחד יצחק ,הנושא את מידת הגבורה ומה הם הבהמות בהררי אלף? מהי המלחמה שביניהם פשוט ,אך על כל פנים יש לבאר פרטי מאמרי חז"ל בזה,
בעולם ,הוא שלימות הגבורה דקדושה ,והפסולת שבה לעתיד לבוא? ומה ענין כל זה לחג הסוכות ,מדוע שייך למה יכוונו הדברים בענין שחוק הקדוש ברוך הוא עם
יצאה בעשו הרשע" ,אדמוני" )בראשית כה כה( רמז לדם הלויתן למצות סוכה? ומהו השחוק שעושה הקדוש הלויתן ,אשר אינם מבוארים עדיין כל צרכם.
שהיה שופך" ,והוא עייף" )שם פסוק כט( -מרציחה ,וזו ברוך הוא עם הלויתן?
קליפת הרציחה ושפיכות דמים. בסוד הענין ,כותב הרבי ר' יהונתן אייבשיץ זיע"א טענת איוב ותשובת הקדוש ברוך הוא
אכן יעקב אבינו שיצא מאברהם ויצחק ,נותרו בו רק ב'יערות דבש' )ח"א דרוש א'( ,כי הבריות המשונות הללו שאלה נוספת שיש להביא בזה ,ממה שאמרו חז"ל
חלקי הטוב שבחסד וגבורה ,אחר שאת חלקי הרע נטלו רומזות אל היצר הרע ,ונחלקו לשני מינים; 'בהמות במדרש )ילקוט שמעוני איוב רמז תתקכז( וז"ל'" :התמלא
עשו וישמעאל ,ומשום כך היה שלם בתכלית השלימות, בהררי אלף' רומזים אל תאוות המאכל ,כאותן בהמות בשכות עורות' ,אמר רבה בר בר חנה ,עתיד הקדוש
ככתוב )שם לג יח( "ויבוא יעקב שלם" ,נקי ובר מצוחצח, האוכלות עשב באלף הרים בכל יום ואין גבול ומידה ברוך הוא לעשות סוכה לצדיקים לעתיד לבוא .אמר ר'
קו האמצע ,מידת התפארת" ,תתן אמת ליעקב". לאכילתן ,ואילו הלויתן מרמז ליצר הרע דעריות' ,לויתן' לוי ,כל מי שמקיים מצות סוכה בעולם הזה ,אף הקדוש
זריחה והופעה משעיר ופארן לשון חיבור שאינו בקדושה .ולעתיד לבוא יהיו כלים
תאוות אלו ,כי רוח הטומאה תעבור מן הארץ.
ברוך הוא מושיבו בסוכתו של לויתן לעתיד לבא,
שנאמר )איוב מ לא( 'התמלא בשכות עורו' וגו' .את מוצא
על פי היסודות הללו ביאר רבינו האור החיים הקדוש בשעה שבאו יסורין על איוב היה עומד וקורא תגר אחר
בפרשת וזאת הברכה את הפסוק )דברים לג ב( "ה' מ ִּסִינ ַי תיקון הסתת הנחש לבקשת התאוה מדת הדין ,שנאמר )שם כג ג( 'מי יתן ידעתי ואמצאהו
ִשעִיר ל ָמוֹ הוֹפ ִיעַ מֵהַר ּפ ָאר ָן וְאָתָה מֵרִבְבֹת
ּב ָא ו ְזָר ַח מ ּ ֵׂ בדומה לזה וביתר ביאור כתב רבינו צדוק הכהן אדעה מלים יענני' ,אמר לו הקדוש ברוך הוא ,איוב ,מה
קֹדֶׁש". מלובלין )פרי צדיק פרשת וארא אות יא( וז"ל" :מה שאנו אתה עומד ואומר 'מי יתן ידעתי ואמצאהו' ,הרי עורו
ותורף דבריו שם ,כי אין השכינה שורה אלא על אוכלין בשבת בשר ודגים .דהנה עיקר קלקול הנחש של לויתן שאני עתיד לעשות לצדיקים לעתיד לבא,
כללות ישראל ,אך רק שישים ריבוא מישראל הם היה בתאוה וקנאה ,דשורש הסתת הנחש להכניס תאוה אם חסר אני מטלית אחת ממנו יש לך למלאת ,שנאמר
כללות עם ישראל ,ומשום כך לא ניתנה התורה לאבות ולהרגיש הנאת עצמו כידוע .וכן כתיב )בראשית ג ו( 'ותרא 'התמלא בשכות עורו'".
ב
עינים מאירות
שבהכנעת עשו וכח יצר הרע של רציחה היו ישראל אמרו ,כיצד נעשה? אם נהרגנו -יכלה העולם; נבקש הקדושים .על כן בודאי כאשר יצאו ממצרים שישים
ראויים לבנות את בית המקדש ,וכנגד בית המקדש רחמים על מחצה ,שיהא שולט באדם רק עבור אשתו ריבוא מישראל ,ועמדו רגליהם בהר סיני לקבל את
עומד יצרא דעבודה זרה ,ומקומו בבית קדשי הקדשים, ולא לאחרת -הרי אין נותנים מחצה מן השמים .עיוורו התורה -היה בזה מעמד נשגב ועצום של גילוי השכינה
כי זה לעומת זה עשה האלוקים ,ובהתגברות כח את עיניו על ידי 'כחול' והניחוהו .והועיל שאינו מתגרה הקדושה ,שהמתינה להם כ"ו דורות מבריאת העולם.
הקדושה בהשראת השכינה ,מתגבר לעומתה כח הרע באדם בקרובותיו ,אך עדיין נשאר היצר בשאר עריות. אכן מטעם כמוס לא היה כל גילוי השכינה באופן אחד,
שכנגדה ,וכח הרע שכנגד מידת התפארת והשראת אלא מלבד עיקר גילוי השכינה בסיני ,יצאו עוד שני
קדושת ה' הוא יצר העבודה זרה שבדמות אריה. התורה מתקנת רק את הקו האמצעי אורות של קדושה אלוקית וזרחו לישראל דרך שעיר
כשראו אנשי כנסת הגדולה את החורבן הגדול ולפי הדברים האמורים לעיל הרי זה נפלא מאוד. ופארן.
שארע בעטיו של היצר הרע דעבודה זרה ,עמדו ופעלו כי כנגד יצר הרע של עבודה זרה ,ששורשו מן הקו ממילא ,אין בזה משום הקדמת המאוחר במה
בתעניתם ובקשתם לבטלו ,ומאז ואילך שוב אין התאוה האמצעי ,יש תקנה בעסק התורה ששורשה באמצע שנזכרה קודם כל התגלות השכינה בסיני ,שהרי זה היה
לעבודה זרה קיימת ,והקו האמצעי שלם כולו לעבודת בתפארת ,שנקראת אמת ,וחותמו של הקדוש ברוך הוא עיקר הדבר ,כי הקו האמצעי -תפארת תורה -ירדה
ה' .אולם עדיין קיימים שני היצרים שמימין ומשמאל אמת -בחינת תפארת .ובזה יכלו לו ליצר עבודה זרה מסיני לישראל ,אלא שעמו זרחו גם הקו הימני והקו
-יצר העריות מצד החסד שבימין ,ויצר הרציחה מצד להכניעו לגמרי ,שלא יתגרה בהם כלל .ומעתה ואילך, השמאלי שנטלו עשו וישמעאל חלק הרע שבו ,ומשם
הגבורה שבשמאל. שוב אין ניטשת המלחמה כנגד היצר הרע בקו האמצע, זרחו לישראל שיקחו מהם חלק הקדושה.
אלא רק מן הצדדים ,מימין ומשמאל ,יצר העריות ויצר ואמנם ,בני שעיר מקומם גבוה יותר מבני ישמעאל,
מעלת הנבראים מן המים על פני ברואי העפר הרציחה שהם החלק הרע שבחסד וגבורה .ואת יצר זה וההתגלות בהם זורחת יותר ]וכפי שנבאר בעז"ה להלן[,
כאמור ,לשני יצרים אלו רומזים שור הבר והלויתן. לא יכלו להכניע לגמרי ,שהרי אינו שייך לכח התורה, ולכן נאמרה בשעיר לשון 'זריחה' ,שגדולה היא מלשון
שור הבר מקומו בארץ ,ולויתן מקומו במים .ואין זה ורק יכלו להחליש כוחו. 'הופעה' שנאמרה בישמעאל ,שאינה אלא במקצת.
מקום בלבד ,אלא כל חיותן של הדגים מן המים היא,
כדברי הגמרא בחולין )כז (:שהנבראים מן האדמה מעשה דוד המלך והראם מלחמת הטוב ברע במשך כל הדורות
צריכים יותר מעשים בשביל להכשירן מאשר הנבראים והנה יש לדעת ,כי הלויתן שמקומו במים ,שהם הרי לנו מסקנת הדברים ,כי מקו החסד לאברהם
מן המים ,ומשום כך בהמה שכולה מן האדמה מותרת חסדים ,בא מצד הימין והחסד ,ואילו בהמות בהררי אלף ועבודת קדשו נטה ישמעאל ,ומקו רתיחת גבורתו של
רק בשחיטת שני סימנים שבצואר -קנה וושט ,העופות שורשם בשמאל מארץ אדום ,וכפי שיתבאר. יצחק נטה עשו -שהארת השכינה שבו גדולה יותר
המורכבים מאדמה ומים -די להם בשחיטת סימן אחד, ויש להביא בזה דברי המדרש שוחר טוב על תהלים, מישמעאל ,ואילו יעקב אבינו שמקומו באמצע נטל
ואילו הדגים -צידתן זו היא שחיטתן ,ואין צריכים בפסוק )תהלים כב כב( "הוֹׁשִיעֵנ ִי מ ִּפ ִי אַר ְי ֵה וּ מ ִּקַר ְנ ֵי רֵמִים כל חמודות שבעולם וממנו יצאו בני ישראל -שבטי
שחיטה כלל. עֲנ ִיתָנ ִי" ,וז"ל" :אמר ר' הונא בר אידי ,בשעה שהיה ישורון.
מבואר מזה שהנבראים מן המים ברייתם זכה יותר דוד רועה את הצאן ,הלך ומצא את הראם ישן במדבר, ומעתה ,בכל הדורות עד הדור האחרון נטושה
מברואי העפר הגס ,ומכיון שכל עצמן של דגים מים הן, והיה סבור בו שהוא הר ועלה עליו ,והיה רועה ,ננער מלחמה רבתי בין יעקב ובניו לבני עשו וישמעאל,
די להם בהוצאתם מן המים ואין צריכים שחיטה מלבד הראם ועמד ,והיה דוד רכב על קרניו ,והיה גבוה עד מלחמת קודש כנגד הסטרא אחרא ,החפצה ליטול
זה. השמים ,באותה שעה אמר דוד רבונו של עולם אם לעצמה את החסד והגבורה לצורך התאוה והרציחה,
אתה מורידני מן הראם הזה ,אני בונה לך היכל של מאה ולעומתה בני ישראל מזככים את כוחות הקדושה
האדם כלול ממים ועפר ונמשך אחר שניהם ומנצלים אותם לטובה.
אמור מעתה ,שור הבר הנברא מן האדמה -יסודו אמנם יש להדגיש בזה ,כי גם כנגד הקו האמצעי יש
מעפר ורומז לתאות האכילה והכבידות ,הלויתן -יסודו העולמות העליונים נחלקו לג' קוים -קו כח רע ,והוא יצרא דעבודה זרה ,שהרי התפארת -לחי
מן המים ורומז לתאות עריות ואהבת תענוגים ,ואילו
העופות הבאים מכאן ומכאן שייכים לשני החלקים.
ימין ,קו שמאל וקו האמצעי .וכשם העולמים ,הכתר והכבוד לחי העולמים" ,מי הוא זה מלך
והנה גם האדם נברא מן הרקק ,מאדמה ומים ,כדברי שנחלקו בקדושה ,כך גם בחלק הרע הכבוד? ה' צבא-ות הוא מלך הכבוד סלה" )תהלים כד
י( .וכנגד זה באים השפלים שבנבראים וחפצים לייחס
רש"י בפרשת בראשית )ב ו( וז"ל" :ואד יעלה -לענין קיימות בחינות דומות כנגדן כוחות עליונים לאל זר ,וכל זאת כדי להילחם בכח
בריאתו של אדם ,העלה את התהום והשקה העננים הקדושה ,בכבוד שמים ותפארת ישראל ,לעומת הקו
לשרות העפר ונברא אדם ,כגבל זה שנותן מים ואחר הממוצע ,מקום השלימות והאמונה הברורה המשולבת
כך לש את העיסה ,אף כאן 'והשקה' ואחר כך 'וייצר'". אמה ,כקרני ראם ,יש אומרים לארכו מדדו ,ויש אומרים מחסד וגבורה.
ומכאן הימשכותו אחר שני היצרים. לעיגולו מדדו ,ומנין ששילם לו נדרו ,שנאמר )תהלים עח מטעם זה ,כאשר בא עמוד התורה -הוא יעקב
סט( 'ויבן כמו רמים מקדשו' ,מה עשה לו הקדוש ברוך
ארבעה שורשי המידות הרעות -מארבעת היסודות הוא ,זימן לו אריה אחד ,וכיון שראה הראם את האריה,
אבינו" ,תתן אמת ליעקב" -לארץ ישראל ,לאחר ששב
מבית לבן עם כל משפחתו ובא שלם בתורתו אל הארץ
והנה ,בספה"ק ה'תניא' )פרק א( הביא לדברי מוה"ר נתיירא ממנו ,ורבץ בפני האריה ,לפי שהאריה מלך על הקדושה ,ציוה לבני ביתו )בראשית לה ב-ג( "הָסִרוּ אֶת אֱלֹה ֵי
רבי חיים ויטאל זיע"א בספרו 'שערי קדושה' )ח"א שער כל החיות והבהמות ,כיון שראה דוד את האריה נתיירא שׂמְלֹתֵיכ ֶם :ו ְנ ָקוּ מָה
ה ַּנֵכ ָר אֲׁשֶר ּבְתֹכְכ ֶם וְה ִּטַהֲרוּ וְהַ ֲחל ִיפוּ ִ
ב( ,ששורשי המידות הרעות הן ארבע ,ומקורן מארבעת הימנו ,זימן הקדוש ברוך הוא צבי ,קפץ האריה אחריו, ו ְנ ַ ֲעל ֶה ּב ֵית אֵל" ,כי לצורך שלימות העבודה נדרשים בני
היסודות ,אש רוח מים ועפר ,ומהן מסתעפות שאר ודוד ירד והלך לו ,לכך נאמר 'הושיעני מפי אריה' כשם ישראל להיות נקיים לגמרי בקדושה ולטהר עצמם
המידות הרעות ,וז"ל בעל התניא" :כעס וגאוה מיסוד שעניתני מקרני ראמים". בשלימות .וכאשר עשו כן ,והטמינו תחת האלה את
האש שנגבה למעלה .ותאות התענוגים מיסוד המים
כי המים מצמיחים כל מיני תענוג .והוללות וליצנות נצחון דוד המלך על עשו ומידתו הרעה כל החפצים החשודים בשמץ עבודה זרה ,אז )שם פסוק
ה( "ו ַיְה ִי ח ִּתַת אֱלֹקִים עַל הֶעָר ִים אֲׁשֶר סְב ִיבוֹתֵיה ֶם וְלֹא
והתפארות ודברים בטלים מיסוד הרוח .ועצלות וביאור עומק הענין ,כי הנה אותו הראם שנזדמן רָד ְפוּ אַ ֲחר ֵי ּב ְנ ֵי י ַ ֲעקֹב".
ועצבות מיסוד העפר". לדוד היה שור הבר המזומן לעתיד לבוא ,בהמות ועוד היה התיקון על ידי רחל אימנו -עקרת הבית,
נמצא שהלויתן שיסודתו מן המים ,גורם לרדיפת בהררי אלף אשר עשב אלף הרים מאכלו בכל יום .והנה שלקחה את התרפים אשר לאביה והניחה אותם בכר
האדם אחר כל מיני תענוגים ,ובפרט אחר העריות, כאמור ,הבהמות בהררי אלף שורשם מסטרא דשמאלא, הגמל ,ובזה הסירה משם את העבודה זרה.
ואילו הבהמות רומזות לעצלות ועצבות ,כטבע מלכות שעיר ובני עשו אשר על חרבם הם חיים ,מתאות
הבהמות הרובצות בעשב ,וחושקות באכילה ושתייה. הרציחה ושפיכות דמים .וידוע שדוד המלך ע"ה נלחם תיקון חטא עבודה זרה בתחילת ימי בית שני
בבני אדום והכניעם תחתיו ,ולאחר מכן פשע אדום
בקשת המים ומצותן בחג הסוכות מתחת יד ישראל.
והנה ,התיקון הגדול ביותר לעוון עבודה זרה המרקד
בינינו ,נעשה בתחילת ימי בית שני ,על ידי אנשי כנסת
ולכשתמצי לומר ,זהו כל עניינו של חג הסוכות .כי וכן הכתוב אומר )יחזקאל כו ב( "אמלאה החרבה", הגדולה ,כפי המתואר בגמרא )יומא סט (:כי לאחר שראו
בחג נידונים על המים כדברי המשנה )ראש השנה טז ,(.וכן ומובא על כך בגמרא )פסחים מב (:וז"ל'" :אמלאה החרבה', מה נגרם מחמתו בחורבן בית המקדש ,אמרו לפני ה'
בהושענות ובתפילות עוסקים בבקשת המים ,ובפרט אם מלאה זו -חריבה זו ,ואם מלאה זו -חרבה זו .רב שאינם רוצים לא בו ולא בשכרו .והסכימו עימם מן
ביום הושענא רבה -יום ערבה ,שכל התפילות שבו נחמן בר יצחק אמר מהכא )בראשית כה כג(' ,ולאם מלאם השמים בזה ,ונפלה פיתקא וחתום בה 'אמת' .ויצא כמין
עוסקות בבקשת הגשמים .וגם לאחר מכן בא יום שמיני יאמץ'" .כי אם יש מלכים לישראל -אין מלכים לעשו. דמות אריה של אש מבית קדשי הקדשים ,ונמסר בידם,
עצרת ,גדול יום הגשמים וכו' ,יום שמזכירים בו גבורות ואכן ,שלח דוד המלך את יואב שר הצבא לארץ בני ונפלה מראשו שערה וצעק מסוף העולם ועד סופו,
גשמים. עשו" ,ויך כל זכר באדום" )מלכים א' יא טו( .ודבר זה נרמז ונתנוהו בדוד של עופרת כדי שלא ישמיע קולו.
עוד מצינו מצוה מיוחדת בחג הסוכות ,כי בכל שאר במה שעלה על הראם ,שהוא שור הבר שכנגד כוחם של
המועדים וכן בימות החול מנסכים יין על גבי המזבח, בני עשו ,ודוד המלך שלט עליו בכוחו. בקשת החכמים לבטל יצרא דעריות
ואילו בחג הסוכות נצטוו ישראל לנסך מים דווקא ,והיו ובהמשך דברי הגמרא שם ביומא מבואר ,שראו
עושים מזה עסק גדול ,יורדים אל השילוח וממלאים הכנעת כח השמאל הגבירה את כח האמצע אנשי כנסת הגדולה שעת רצון היא מן השמים לביטול
מים ,ואחר כך באים למקדש וסדר שלם יש בזה ,שמחה ומה שהגיע לשם אריה והוריד הראם את ראשו, היצר ,וחפצו לבטל גם את היצר הרע של עריות.
גדולה ועצומה שמי שלא ראה אותה לא ראה שמחה יתבאר גם כן על פי דברי הגמרא ביומא דלעיל ,שיצר ביקשו רחמים ונמסר יצר העריות בידיהם .אמר להם
מימיו ,שמחה אמיתית ושלימות רוחנית. עבודה זרה יצא מקודש הקדשים בדמות אריה של כשתפסוהו" ,ראו שאם תהרגוני יכלה העולם ,שלא
זהו כח החסד המתגבר בחג הסוכות ביסוד המים אש ,הרי שאריה רומז לעבודה זרה ,שנתחזקה בעולם תהא פריה ורביה" .אסרוהו שלושת ימים ,ואז כשביקשו
דקדושה ,וכנגד מידת החסד יש להכניס לבית את כשהכניע דוד את כוחה של אדום ,והטעם ,משום ביצה שנולדה בו ביום ,לא מצאו כן בכל ארץ ישראל.
ג
עינים מאירות
אדר( ,וסיבת השמחה הגדולה לעתיד לבוא הוא על התאוות ,בבחינת מים ,שדבר זה לא יכלו אנשי כנסת האושפיזין הקדושים ,להיות מכניסי אורחים כאברהם
תיקון הרע וביטול שני כוחות היצר הרע -של תאוה הגדול לבטל לגמרי משום שנצרך לקיום העולם ,אולם אבינו ,וכפי הנודע מדברי הזוהר הקדוש )ח"ג דף קד.(.
ושל רציחה וקנאה ,ודבר זה הוא שמחה גדולה לפניו הצליחו להחליש תוקף התאוה ,ועבודתם נמשכת עד זהו שאמרו חז"ל )הובא לעיל מילקוט שמעוני איוב רמז
יתברך. היום הזה ,ביד כל אדם מישראל ,שתפקידו עלי אדמות תתקכז( ,שכל המקיים מצות סוכה בעולם הזה ,הקדוש
וזהו פשר דברי חז"ל האמורים" ,כל בהמות ולויתן הוא להחליש כח התאוה ולמשול בו ,להשתמש בו ברוך הוא מושיב אותו בסוכה של לויתן לעתיד לבוא.
הן קניגין של צדיקים לעתיד לבוא ,וכל מי שלא ראה לצורך ולא יותר. כי ישיבת הסוכה בזמן הזה מסמלת את שלימות מידת
קניגין של אומות העולם בעולם הזה ,זוכה לראותה לעומת זאת ,בקשת הטוב -אין טוב אלא תורה )אבות החסד ,היוצאת לפועל בכמה מצוות בחג הסוכות .ולכן
לעולם הבא" .חלילה לנו מלדמות ולומר כי יש שמץ פ"ו משנה ג( ,זו דרך האמצע ממידת התפארת ,ממנה יקח זוכה לישב בסוכת לויתן ,לראות את נצחון חלק החסד
דמיון בין אותם מעשי אכזריות של הגויים הרשעים האדם מלוא חפניו ,ויכניע יצרא דעבודה זרה המבקש שבקדושה על הטומאה של חסד דקליפה.
לשמחת הצדיקים לעתיד לבוא ,אלא השמחה הגדולה כבוד וגדולה למציאות אחרת מלבד הבורא יתברך -
תהא בביטול כוחות הרע ,במלחמה שתהיה סוף לכל ואותו ביטלו אנשי כנסת הגדולה בכח התורה. תשובת ה' לאיוב במצות סוכה ודפנותיה
המלחמות שבעולם ,כאשר הלויתן שהוא סמל לכל והרצון השלישי -בקשת המועיל ,זהו כח הקנאה על פי הדברים האלה נוכל למצוא טעם לשבח
התאוות יהרוג את שור הבר שהוא סמל הכעס והרציחה הבאה מן השמאל ,אשר יש בה צורך גדול לעולם, בהמשך דברי המדרש שם ,שכאשר קרא איוב תגר
והקנאה ,וכן להיפך ,ויבטלו זה את זה לעשות רצון אלמלא המשתגעים היה העולם חרב ,ואפילו בקדושה על יסוריו המרים ,השיבו הקדוש ברוך הוא בשאלה,
יוצרם בלבב שלם ,ובזה תהיה שלימות ושמחה בעולם. -קנאת סופרים תרבה חכמה ,וכל בנין העולם לשם "וכי יכול אתה להשלים חור בסוכת הלויתן?" ותמהנו
ומטעם זה ,דווקא המלאך גבריאל שרב גובריה והוא ולתהילה הוא רק מכח קנאת איש מרעהו .אך כח זה למעלה מה ענינה של תשובה זו לזעקתו של איוב.
מצד הגבורה ,הוא שיבוא לבטל כוחו של הלויתן. צריך שמירה וזהירות יתרה ,לקחת אותו אך ורק לצד והנה ,בספה"ק בני יששכר )מאמרי חודש תשרי מאמר י -
הקדושה .ואלו הם דברי המשנה באבות )פ"ד משנה ד( צלא דמהימנותא אות יט( מביא מדרש פליאה )והביא שמקורו
תיקון התאוות בעולם הבא "מאד מאד הוי שפל רוח" ,שלא ליפול בקנאה האסורה. בספר 'כסף נבחר'( וז"ל" :איוב היה קורא תגר על היסורין
והנה ביארנו למעלה כי התאוות עצמן נחלקות
לשתים ,תאות התענוג ותאות האכילה ,ולהן מרמזים עשו גדול מישמעאל עד שהראהו הקדוש ברוך הוא דפנות הסוכה שתים
כהלכתן ושלישית אפילו טפח" עכ"ל .ותמוה מה ענין
שור הבר והלויתן ,שור הבר האוכל עשב אלף הרים נשיב עתה רגלינו אל דברי רבינו האור החיים הקדוש, זה לזה.
בכל יום והלויתן שעליו אמרו חז"ל "דגים פריצי" .וזהו כי בעשו היתה 'זריחה' מצד הקדושה ,ובישמעאל ובפשטות ניתן היה לפרש ,שמדיני הסוכה יוכל האדם
שנבראו שני הלויתנים ,לויתן נחש בריח ולויתן נחש היתה דרגה נמוכה יותר ,בחינת 'הופעה' .וטעם הדבר, ללמוד על מצבו בזה העולם ,כי הנה התורה אמרה ליתן
עקלתון ,זכר ונקבה ,כי הכל משורש חטא נחש המכשיל כי שורש עשו מן השמאל ,מכח הגבורה ,שהיתה בו שלוש דפנות בסוכה ,ומכל מקום באה הלכה למשה
את האדם ומושכו אחר התאוה. פסולת הגבורה שביצחק אביו ,ומשם בא כח הקנאה, מסיני וגרעה מן הדופן השלישית והעמידתו על טפח.
אך לעתיד לבוא יבוא הכל לידי תיקון ,ולא יתאוה שהוא ה'מועיל' ,והוא עדיף על ישמעאל ששורשו מימין כך גם מי שנגזרו עליו יסורים רח"ל ,עדיין יש תקוה
האדם לדבר מענייני העולם הזה ,העולם הבא אין בו לא מפסולת החסד שבאברהם ,וממנו בקשת התאוה אשר לאחריתו ,ובכח התפילה והאמונה יוכל להפחית מן
אכילה ולא שתייה ולא משא ומתן ולא פריה ורביה ,רק היא ה'ערב' ,וגרועה היא מן המועיל ,עד אשר אין ליטול הגזירה ,ולמלא סאת יסוריו קודם זמנה ,כפי שיצאו
להתענג על ה' ,צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ממנה כי אם משהו הנצרך. ישראל ממצרים קודם מלאת ארבע מאות שנה כאשר
ונהנים מזיו השכינה. אמנם עשו וישמעאל טעו שניהם בדרכם .ישמעאל זעקו אל ה' אלוקי אבותם.
נצחון סוכת דוד על הלויתן טוב ערב ומועיל
ליום זה תקותנו ואליו אנו מצפים ,לישב בסוכת שוב אין התאוה לעבודה זרה קיימת, אמנם הבני יששכר שם מפרש באופן אחר ,כי עניני
עורו של לויתן בהקמת סוכת דוד הנופלת .ובפתח והקו האמצעי שלם כולו לעבודת האדם בזה העולם נחלקים לשלושה חלקים ,וסימנם
דברינו שאלנו מה ענין זה לזה ,אך עתה יתבאר ,כי
עורו של לויתן מורה על התיקון השלם ,במחיית יצר ה' .אולם עדיין קיימים שני היצרים טע"ם -טוב ערב ומועיל .הטוב -הוא הטוב האמיתי
והנצחי ,כל הפעולות הקונות לאדם חיי העולם הבא.
הרע הנרמז במים ,בחינת הרע שבחסד ,ובזה תקום שמימין ומשמאל -יצר העריות מצד הערב -הוא מה שמבקש האדם לתענוג ולהנאת הגוף,
סוכת דוד ,בחינת 'אמלאה החרבה' ,לא נתמלאה צור
אלא מחורבנה של ירושלים )לשון רש"י והאור החיים הקדוש
החסד שבימין ,ויצר הרציחה מצד אף שאינו מועיל לא לגוף ולא לנפש .והמועיל -הם
הפעולות הנצרכות לאדם לצרכי העולם הזה ,שעושה
בראשית כה ,כג ,ומקורו מן הגמרא במגילה ו .הנ"ל( ,כפי שנרמז הגבורה שבשמאל אותן אף אם אינן עריבות עליו ,ואף אין בהן טוב לחיי
בנצחונו של דוד המלך ועלייתו על גב הראם -הוא שור העולם הבא באופן ישיר.
הבר ,שניצח את בני אדום והיכה בהם כל זכר. ובזה יש להזהיר את האדם ,שיקח מן הטוב ,וגם מן
שנטה אחר התאוות -נטל תשעה קבין של זנות )ראה
אולם ,כל זמן שלא באה הגאולה השלימה ,עדיין המועיל לא ימשוך ידו במקום שנצרך לו ,אך יתרחק מן
קידושין מט ,(:וגם עשו שגדול מישמעאל ,מכל מקום הערב אשר אין בו טוב ומועיל.
יש לה למלכות אדום כח ושלטון ,וממנה יוצאות כל הגדיל כח הקנאה עד מאוד ,ובא לידי שפיכות דמים
המידות הרעות ,קנאה שנאה ותחרות .אך על העתיד
לבוא אמרו חז"ל )ברכות יז" :(:מרגלא בפומיה דרב ,לא
מרוב קנאתו בכל מי שלא הלך עמו כרצונו .וגם בישראל מצות סוכה -שלימות התשובה
בוערת הקנאה ומביאה לידי שנאת חינם ,ששרפה את
כעולם הזה העולם הבא ,העולם הבא אין בו לא אכילה היכלנו -הבית השני ,וזו היא הקנאה המוציאה את וממשיך הבני יששכר שם לבאר ,כי מצות סוכה
ולא שתיה ולא פריה ורביה ולא משא ומתן ולא קנאה האדם מן העולם ,ועוון שנאת חינם עדיין הוא מרקד מקומה וזמנה אחר מצות התשובה ,האדם המכיר
ולא שנאה ולא תחרות ,אלא צדיקים יושבין ועטרותיהם בינינו ,וצריך תיקון גדול לדאבונינו. את בוראו חפץ לדעת דרכי עבודתו בשבעים שנותיו,
בראשיהם ונהנים מזיו השכינה ,שנאמר )שמות כד יא( הנרמזות בשבעה טפחים רוחב בגובה עשרה -הרי כאן
'ויחזו את האלקים ויאכלו וישתו'". קריאת הלויתן את ההלל שבעים .על כך נצטוה לראות כל ימי חייו כיושב בסוכה
ואוהל ,ולזכור שדירתו בעולם הזה -דירת עראי היא,
שמחת הצדיקים בתיקון השלם והנה ,תקנה קדומה היא לקרוא את ההלל בימים
ושלושת הדפנות מרמזות אל שלושת חלקי בקשת
טובים ,ואומרים את הפסוק )תהלים קיח א( "הודו לה' כי
על הימים העתידים הללו אמר הכתוב )ישעיה ד ה-ו(: האדם ,טוב ערב ומועיל .ובזה נרמז לו שיהיו שתים -
טוב כי לעולם חסדו" .אמנם בימי חג הסוכות ,מנענעים
"וּ בָר ָא ה' עַל ּכ ָל מְכוֹן הַר צ ִ ּיוֹן וְעַל מִקְרָאֶה ָ עָנ ָן יוֹמָם וְעָׁשָן טוב ומועיל -כהלכתן ,אך השלישית -בקשת הערב
ישראל בארבעת המינים בשעת ההלל באמירת 'הודו'.
וְנֹג ַּה אֵׁש לֶהָב ָה ל ָיְל ָה ּכ ִי עַל ּכ ָל ּכ ָבוֹד ח ֻּפ ָה :וְס ֻּכ ָה ּתִהְי ֶה -אפילו טפח ,רק הנצרך ביותר ותו לא.
ומצינו דבר נפלא ,שבפרק שירה -שם נמצאת שירת כל
לְצ ֵל יוֹמָם מֵחֹר ֶב וּ לְמַחְסֶה וּ לְמִס ְּתוֹר מִזּ ֶר ֶם וּ מ ִּמָטָר". הנבראים ,מובא בזה הלשון" :לויתן מה הוא אומר' ,הודו כאשר יתן האדם דברים הללו אל לבו ,לא יחוש אל
ואז יזכו ישראל לחזות בעיניהם בשחיטת היצר לה' כי טוב כי לעולם חסדו'" .וצריך ביאור ,מה ענינו של היסורים הבאים עליו ,כי יודע שהכל לתועלתו ולטוב לו
הרע ,כדברי הגמרא )סוכה נב" :(.דרש רבי יהודה ,לעתיד לויתן לפסוקי ההלל ולמצות הנענועים? כל הימים ,לכפר עוונותיו .ובזה ניחמו הקדוש ברוך הוא
לבא מביאו הקדוש ברוך הוא ליצר הרע ושוחטו בפני לאיוב ,בהזכירו לו מצות סוכה ודין הדופן השלישית
אלא ,לפי האמור יתבאר כי מקור הלויתן מן המים,
הצדיקים ובפני הרשעים". שבה ,הודיעו כי ביסוריו בעולם הזה הסיר ממנו עגמת
בבחינת חסד ,נמצא שכל ענינו של הלויתן בקדושה
וכשנזכה לזה ,ישבו כל הזוכים לכך בסוכת עורו של נפש מרובה בעולם העליון ,ובזה התנחם איוב והבין
הוא להודות על גודל חסדי הקדוש ברוך הוא עם
לויתן ,ולא תהיה סוכת דוד נופלת ,כי אחר נפילתה של פשר עניניו.
בריותיו ,ומודה על האמת כי הכל מיד ה' על יצוריו.
אדום -תהיה תקומתה של ירושלים ,ותיבנה לתלפיות,
על כל כבוד חופה ,וכאשר ינעץ הלויתן את סנפיריו ביאור השחוק שלפניו יתברך שלושת בקשות האדם
בבשרו של שור הבור ,יאבדו כל התאוות והמידות אך נראה להעמיק עוד בזה ,על פי המובא למעלה מכוונות כנגד שלושת היצרים
הרעות מן הארץ ,ויאכלו הצדיקים את בשרם -ענין מדברי הגמרא )עבודה זרה ג (:כי בזמן שבית המקדש היה והנה ,חלוקה זו של בקשות האדם ,טוב ערב ומועיל,
שלימות כביאור המהר"ל דלעיל ,כי יהיה קו הימין קיים היה הקדוש ברוך הוא משחק עם הלויתן בכל יש למצוא מקורה בשלושת היצרים האמורים -הקנאה
שלם בחסד ,וקו השמאל שלם בגבורה ,הכל עומד על יום בשלוש שעות רביעיות ,ובזה נרמז השחוק העתיד התאוה והכבוד ,עבודה זרה גילוי עריות ושפיכות
מתכונתו כרצונו יתברך. להיות בלויתן לעתיד לבוא ,בבחינת 'אז ימלא שחוק דמים ,אשר שורשם העליון בקן הימין קו השמאל וקו
ויהי רצון שנזכה כולנו יחד לראות בישועת ה' פינו' .שחוק עניינו תכלית השמחה ,כפי שמבאר רבינו האמצעי.
ובגאולת עמו ישראל במהרה בימינו אמן. צדוק הכהן מלובלין זיע"א )פרי צדיק מאמרים ,ראש חודש כי הנה ,בקשת הערב היא בקשת התענוגים ומילוי
לשמיעת השיעורים -קול הלשון | 03-6171077 :לקבלת הגיליון בדוא"לnewsletter.mechubarim@gmail.com :
ד
מרגליות יקרות ואבני חושן,
פנינים נפלאים וסיפורי צדיקים
דברי הגות ורעיון
מאוצרות תורת החסידות
משובצות זהב ומסודרות
משיעוריו ושיחותיו של
רבי מנחם מנדל פומרנץ שליט“א
חג הסוכות
שבת קודש על המועד
אכסוף נועם שבת נצוצי אורה משגב
בקדושת השבת וסגולתה ימי המועדים המקודשים
אמות ברשות הרבים בשבת (ר”ה כט,): מצוות לולב ביום־טוב שחל מזכך ומקדש את חיצוניות האדם ,ועל ידי מצוות הסוכה וסגולתה
וכן כאשר חל פורים ביום השבת שתקנו
חכמים להקדים את קריאת המגלה ,שמא בשבת מצוות אלו זוכים להזדכך בכל הבחינות הן
בפנימיות האדם והן מחוצה לו. אור מקיף ואור פנימי
ילך אצל בקי ללמוד את סדר קריאתה שב ואל תעשה! ובהיות בני ישראל בגלות מצרים ירדו מה גדולה היא מעלת האמונה בבורא יתברך,
ויעבירה ארבע אמות ברשות הרבים אין לך מצווה חביבה על ישראל כמצוות במדרגתם מאוד עד ששקעו בארבעים אשר הזוכה לה מקיפים אותו משמים בחסדים
(מגילה ב.). נטילת לולב .בכל הדורות הזילו עליה ותשעה שערי טומאה ,וביציאתם ממצרים לרב ,וכפי שנאמר (תהלים לב י) ‘הבוטח בה’
חסד יסובבנו’ ,וזאת מלבד מנוחת הנפש
לולב ממעמקים כספם וזהבם ,מסרו עליה את נפשם, היו צריכים להתנקות ולהטהר מבית ומחוץ
והשלווה הפנימית להן זוכה אדם שחי כל חייו
אם בשופר ,תקן רבן יוחנן בן זכאי והדרו בה בכל מיני הדורים. מזוהמת מצרים ,ולשם כך נתנה להם מצוות
מי שלא ראה שמחתו של יהודי האוחז אכילת מצה הממשיכה אור פנימי לתוך גופו באמונה ובטחון.
שניתן לתקוע גם כשחל בשבת ,בלולב
לא מצאנו שום הסתייגות מאותה תקנת בידיו את הלולב ומיניו ,לא ראה שמחה של האדם ,וגם לאחר יציאתם הקיפם בענני ולזה אנו זוכים בחג הסוכות .הסוכה היא
חכמינו ,ללא חילוק בין מקום שישנו בית של מצווה מימיו. הכבוד תחת צל השכינה .נמצא שהיו בני משכן האמונה ,ובשבתנו בה זוכים אנו לראות
דין קבוע ,או ירושלים עיר הקודש. על אף כל האמור ,ביום השבת ,נמנעים ישראל מוקפים מבחוץ באור המקיף ומבפנים עין בעין את השגחת הבורא עלינו השומרנו
אנו מלקיים מצווה זו ,על אף שאין באור הפנימי ,וכל זה כדי לזכך גופם מזוהמת ומגן עלינו מכל רע ,ועינו עלינו בשעה זו
כמה מפתיע לגלות ,שאף על פי כן ,היו להאיר את נשמתנו באור השכינה ולסובבנו
שבקשו להתיר נטילת לולב ביום טוב בנטילת ארבעה מינים חילול שבת. מצרים ,שיהיו קדושים מבית ומבחוץ.
בחסדים ורחמים גדולים.
ראשון שחל בשבת! לא זו בלבד בששת ימים אחרונים של נר מצווה ותורה אור וכידוע ,אין מצווה הסובבת ומקיפה את כל
פרשייה זו מובילה אותנו לאותם ימים חג ,שמצוות הנטילה מחוץ למקדש היא עוד כתב רבנו האריז”ל ,שהאור המקיף
רק מדרבנן ,כזכר לנטילת הלולב בבית מהות האדם כמצוות הסוכה.
אפלים וחשוכים ,כמותם לא עברו על השורה עלינו בסוכה הוא מהארת תורה
ישראל מאז היותו לגוי ,ולאותה גבורה המקדש ,אלא אפילו כאשר חל יום טוב שבכתב ותורה שבעל פה. הרי מצוות רבות נעשות על ידינו מדי יום
יהודית מפעימה שנתגלתה במלוא עוזה ראשון בשבת ־ שבו מצווים אנו מן התורה ביומו ובזמנים מסוימים במעגל השנה ,אך
ויש להבין ,מה שייכות יש בין שני חלקי בשונה מכל המצוות הנעשות לרב על ידי
והכהתה את החמה ביפעתה. לטל את הלולב ,גזרו חכמים לבטל מצווה התורה למצוות הסוכה?
אותה גבורה שהפגינו יהודים מושפלים, כה חביבה ,ולהמנע מן הנטילה. חלק מגופנו ,אם בפה ואם ביד ,מצוות הסוכה
ונראה לבאר על פי מה שכתב הגאון רבי מקיפה ומאחדת את כל הוויתנו היות וכדי
מורעבים ,מרוטים וחבולים ,יהודים בפרט תגדל התמיהה ,כאשר נבין שבשנה מאיר פאפירש בספרו ’אור הישר’ (עמוד התורה
שנלקח מהם כל היקר והקדוש להם, שכזו אין אנו מקיימים כלל את המצווה לקיימה עלינו להכנס אליה ולשהות בתוכה.
פ”א) שלאחר מיתת האדם מלווים אותו שני בספרו ’שער הכוונות’ (חג הסוכות דרוש ד) חדש
יהודים שהתעללו בהם בצורה האיומה מן התורה ,כיוון שבשאר הימים אינה עמודים לפני מטתו ,עמוד הענן ועמוד האש,
ביותר שלא ניתן להעלות על הדעת, אלא מדרבנן! בכך רבנו האריז”ל דברים נוראים:
עמוד הענן רמז לתורה שבכתב ועמוד האש
יהודים שאבדו לנגד עיניהם את כל מה על מה ולמה ראו חכמינו לבטל מצווה רמז לתורה שבעל פה. עת זוכים אנו לשבת בצלה של הסוכה,
שנתן היה לאבד. יקרה וחביבה זו? מוקפים אנו באורות השכינה הקדושה ,ולכן
וביאור הענין על פי המבאר במדרש (תנחומא נקראת הסוכה בזהר הקדוש (ח”ג קג‘ ).צלא
ומה שהעסיק אותם באותו טרוף תת- טעם הדבר נתפרש בפרק רביעי של תשא לו) שכשעלה משה רבנו למרום היה
אנושי היה להספיק ולחטף מצווה מסכת סוכה (מג ,).שחששו חכמים דמהימנותא’ ,כי ‘מהימנותא’ היא השכינה
הקדוש ברוך הוא לומד עימו תורה שבכתב הקדושה הנקראת אמונה ,ודומה הדבר לאמא
נוספת ,לפלפל בדבר תורה ,ולהכריע שיימצאו אנשים מישראל שאינם בקיאים ביום ותורה שבעל פה בלילה .נמצא שתורה
בדבר הלכה. בהלכות הלולב וסדר הנענועים ,ומתוך המסככת ומגנה על בניה מכל פגע רע ,וכך
שבכתב היא הלמוד של היום ותורה שבעל השכינה פורשת כנפיה להגן ולשמר על בני
כמה וכמה ספרים נכתבו בעצומם של טרדתם יוליכו את הלולב עימם אל החכם פה היא למוד הלילה ,ועמוד הענן ששמש
אותם לילות נוראים ,כמה וכמה שאלות ללמוד ,ויעבירו את הלולב ארבע אמות ישראל בשבתם בסוכה.
ביום הוא בחינת תורה שבכתב ,ועמוד האש
הלכתיות נדונו בבונקרים שבגטאות, ברשות הרבים ביום השבת ונמצא שעברו וכתב הרב הקדוש רבי ירחמיאל ישראל יצחק
ששמש בלילה הוא בחינת תורה שבעל פה,
וכמה וכמה סוגיות חמורות נתלבנו על איסור מן התורה. מאלכסנדר זי”ע בספרו ’ישמח ישראל’ (פר’
וכשזוכה אדם ,זכויות התורה שלמד מלוות
במחנות ההשמדה והמוות ,האחד מתוכם ואמנם בזמן בית המקדש ,היה הלולב האזינו אות ה) ,שבפסח אוכלים מצה שהיא
אותו לפני מטתו.
הוא הספר ’שו”ת ממעמקים’ ,ששמו רומז נטל ביום טוב ראשון אף כשחל בשבת, ‘מיכלא דמהימנותא’ ־ מאכל האמונה (זוה”ק
לאותם מעמקים של מדורי גיהנום בהם ולפי זה יש לומר שהרי מצוות הסוכה היא זכר ח”ב קפג ,):ובסוכות אוכלים בסוכה שהיא ‘צלא
משום שלא דחו חכמינו את המצווה מן לענני הכבוד שהיו בין ביום ובין בלילה ,אם כן
נתחבר. התורה אלא רק זכר למקדש ,אולם לאחר דמהימנותא’ ־ צל האמונה ,וההבדל ביניהם
הסוכה כוללת גם את בחינת היום שהיא תורה הוא שבפסח נכנסת האמונה בתוך האדם
המחבר הוא הגאון רבי אפרים אשרי חורבן הבית אסרו את הנטילה בשבת שבכתב ,וגם את בחינת הלילה שהיא תורה
זצ”ל ,ששהה בשנות המלחמה בגטו כלל ,מפני בני המקומות הרחוקים שאינם ובסוכות האמונה מקיפה אותו מבחוץ.
שבעל פה ,ולכן כתב רבנו האריז”ל ששני
קובנא ,ושמש בה כמורה הוראה לצד רב יודעים בברור באיזה יום הוקבע החג, ויש להוסיף על דבריו ,שבאכילה בסוכה זוכים
אורות התורה שבכתב ושבעל פה נכללים
העיר הגאון הנודע רבי אברהם דב כהנא ואינם יכולים ליטול את הלולב ביום טוב גם לאור מקיף וגם לאור פנימי; כי הסוכה
באור המקיף של הסוכה.
שפירא זצ”ל ,בעל ’דבר אברהם’. ראשון של חג מפני הספק ,שמא אין זה מקיפה את האדם ועצם הישיבה בה מזכה
גם בתוככי הגטו המשיך רבי אפרים יום טוב היום ,ועל מנת להשוות את כל דרך מצותיך ארוצה אותו באור המקיף ,וכשאוכל בסוכה הרי זו
להרביץ תורה ,והקים את חבורת ’תפארת ישראל שלא ינהגו אלה בכה ואלה בכה, כעת נפנה להבין מדוע קבעה תורתנו לחגג אכילת מצווה הנכנסת בתוך גופו .ונמצא
בחורים’ שקיימו שעורי תורה במסירות ביטלו את נטילת לולב אפילו ביום טוב את חג הסוכות מייד לאחר סיום ימי התשובה, שבשעת האכילה הרי הוא מוקף באור המקיף
נפש. הראשון שמצוותו מן התורה (רמב”ם לולב ראש השנה ויום הכיפורים ,כי בוודאי לא מחמת צל הסוכה ,וכן הוא מתמלא באור
את כל התשובות ההלכתיות שהשיב פ”ז הי”ז). לחנם נקבע כן וטעם יש בדבר. פנימי מחמת אכילת מצווה הנכנסת במעיו,
באותן שנים איומות הטמין רבי אפרים חשש זה ,שמא יעבירו את הלולב בספרו ’יערות דבש’ (ח”א דרוש א) פרש הגאון והרי הוא מוקף באורות וקדושה מבית ומחוץ.
באדמה ,ולאחר המלחמה הוציא אותן ברשות הרבים ,נאמר גם לגבי תקיעת רבי יהונתן אייבשיץ בטוב טעם את קביעות ובאור הדברים כי יש בחינת אור מקיף הסובב
מן המחבוא והדפיס אותן בספרו שו”ת שופר בראש השנה שחל בשבת ,שגזרו חג הסוכות על פי המבאר בתורה בענין את האדם מבחוץ ,ויש בחינת אור פנימי
’ממעמקים’ על חמשת חלקיו ,בין הכתבים חכמים פן יוליכו את השופר אל החכם הנהגת האדם כשמבחין בנגעים הבאים על השורה בתוך האדם ,והאור הפנימי מזכך את
מצאנו את השאלה הבאה (חלק ד סי’ ה): ללמוד סדר התקיעות ויעבירוהו ארבע ביתו. פנימיות האדם ומקדש אותו ,והאור המקיף
המשך בעמוד ד’ המשך בעמוד ב’
המשך מעמוד א’ על המועד
ואכן ,הלך המפקד הבכיר וסידר מייד את ומתבונן במעשיהם ,וכאשר ראה שניים והטעם שיסכים הבורא להצעה שכזו ,אף בבוא אדם אל ביתו ומבחין בנגע צרעת על
ענינם של קבוצת הבחורים ,ובכך הצילם עושים מלאכת אחד ,וכן שהולכים ועוצרים, שאין דרכו ומדתו לתת שכר על מצווה קירות הבית ,עליו ללכת אל הכהן ולספר
ממוות לחיים. הולכים ועוצרים ,היה סבור כי לצון חמדו בודדת תכף אחר קיומה ,משום שחפץ לו ‘כנגע נראה לי בבית’ (ויקרא יד לה) כדי
תמיד להעניק לאדם הזדמנות שניה לתקן
כלתה נפשי לחצרות ה‘ להם ,ומתרפים הם במלאכתם.
את מעשיו ,וגם כלפי האומות יחפוץ לתת
שיבוא הכהן לראות ולהבחין האם מדובר
בנגע טמא אם לאו ,וכשמגיע הכהן ומבחין
זהו המעשה הראשון אודות רבי טוביה בשעת ערב ,לאחר שסיימו את מלאכתם
ופנו אל צריפיהם לנוח מעמל היום ,שלח להם את האפשרות לתקן מעשיהם אף שהנגע טמא ,על האדם לפנות את כליו
גולדשטיין ,ועל ידו נבין גם את המעשה שאינם ראויים לכך. מביתו טרם יפסק הכהן את דינו של הנגע
הבא שארע עם אותה קבוצת בחורים ששהו המפקד לקראם אל חדר ההנהלה .במקום
כבר המתינו כל ראשי המחנה ,והעמידו בית ואכן ,כשישמעו גויי האומות הצעה זו ויצווה לנתץ את הבית ולשברו.
בערבות סיביר וביניהם רבי טוביה ,שסיפר
בעצמו את המעשה הבא: דין מיוחד לשפוט את הבחורים המחבלים יקבלוה בזרועות פתוחות .מייד כל אחד ובכך יבאר בדרך דרוש ,שהרי אמרו חכמינו
במאמץ המלחמתי. ואחד מן הנכרים הולך ועושה סוכה בראש ז”ל במסכת תענית (יא ).שאבני וקירות ביתו
כפי שסופר ,התאמצו הבחורים מאוד שלא גגו כדי לקיים מצוות סוכה. של אדם מעידים על מעשיו וכפי שנאמר
לחלל את השבת ולכל הפחות להמנע על כס המשפט ישבו חמשה שופטים חמורי
סבר והאזינו בכבד ראש לדברי המפקד, אמנם ,עתיד הבורא להקדיר את החמה (חבקוק ב יא) ‘כי אבן מקיר תזעק וכפיס
מלעשות בה מלאכות שיש בהן איסורי מעץ יעננה’ ,וכשנראים נגעים בביתו סימן
תורה .כן היה כאשר הגיע יום ראש השנה, שאמר“ :ראו נא שופטים נכבדים ,בחורים באותה עת ,כדי שזו תקפח על ראשם ביותר
אלו מבקשים לסייע לאויב בשעת מלחמה, ותחמם את כל היקום בחומה הרב ,וכאשר הוא שמעשיו אינם ראויים ,ועליו לשבר
חפצו בכל מאודם שיהיה ברשותם שופר את הבית כביכול ולנתצו על ידי תשובה
לתקע בו ,ומשהפכו כל אבן ולא מצאו, ובה בעת שזקוקים אנו למטוסים כדי לנצח יסבלו מן החם ,מייד כל אחד מהם יבעט
במלחמה ,מתעצלים הם ועוסקים שניים בסוכתו ויצא ,ונמצא שלא עמדו במצווה ומעשים טובים.
הניחו למאמציהם בטענה שאנוסים הם
ופטורים מקיום המצווה שהרי ‘אונס יחד במלאכה הראויה ליחיד ,ונעמדים לנוח הקלה שנתבקשו לקיימה ובכך יפסידו את עבור תהליך זה זוכים אנו מדי שנה בשנה
רחמנא פטריה’ (נדרים כז.). בכל רגע”. שכרם. לימים הנוראים ,בהם מפשפשים אנו
גם לאחר שסים להרצות את דבריו ,לא והקשו על כך חכמינו בגמרא ,הרי אין במעשינו ותרים אחר נגעי העוונות הנראים
אמנם ,בשונה ממצוות שופר בראש השנה, בתוכנו ושבים עליהם בתשובה שלמה עד
נחה דעתו של אותו מפקד ,עד שדרש מן הקדוש ברוך הוא בא בטרוניה עם בריותיו,
כאשר קרב חג הסוכות לבוא ,לא נסו שביום הכיפורים אנו שוברים כליל את
הבחורים להציג בפני השופטים כיצד בדיוק ובאופן שהחום מעיק ומציק כל כך הרי
הבחורים כלל לבנות סוכה ,היות ששרר הבית ומטהרים אותו מכל כתם עוון.
פעלו את פעולתם היום. גם ישראל פטורים מלשבת בסוכה ,ולא
במקום קר נורא ומקפיא ,ומכיוון שמעילים
הבחורים מצדם הבינו כי נקלעו לצרה מסתבר שבכך דווקא תבחן צדקתם של ויציאתנו מהבית אל הסוכה לאחר מכן,
לחמם את גופם לא היו ברשותם ,לא
גדולה ,וניסו בכל כוחם להסביר לפני חבר הגויים? ותרצו ,כי אמנם חיוב אין לשבת לרמז ששברנו ונתצנו כביכול את ביתנו על
העלו בדעתם לצאת ולשבת בסוכה ,כיוון בסוכה בחם שכזה ,אך לבעט בסוכה ־ ודאי
שמצטערים הם מן הקר ,והרי אמרו חכמינו השופטים כי חלילה להם מלפגוע במאמצי כל כתמיו ועוונותיו ,וכיוון שאין לנו בית לכן
המלחמה ,וכל כוונתם לא היתה אלא כדי שלא ,ומחמת אותה בעיטה יפסידו האומות. בורחים אנו לחסות בצל השכינה במצוות
ז”ל במסכת סוכה (כו ).שהמצטער בישיבתו
בסוכה פטור מישיבתה. להמנע מעברה. ועל אותה שעה נאמר (תהלים ב ד) ‘יושב הסוכה מתוך טהרת ושלמות הנפש.
למרות מאמציהם לא הועילו הסבריהם בשמיים ישחק ה’ ילעג למו’ ,כי אפילו וידועים דברי חכמינו ז”ל (פסיקתא דרב כהנא,
אך הנה ,מספר ימים טרם התקדש חג מצווה קלה כמצוות סוכה אין האומות
הסוכות ,הגיעה למקום חבורה נוספת, לשכנע את השופטים בצדקת מעשיהם ,ולא נספחים ב פרשה אחרת ,ד”ה באספך) שבארו
עוד אלא שאחד השופטים טען לעומתם: יכולים לקיים ,ולא עוד אלא שבעטו בה. טעם היציאה אל הסוכה ,שמא נגזרה על
והפעם של בחורים חסידיים .והנה רואים
בחורי הישיבה את חבריהם החסידים “שמעתי על הדת היהודית ,ויודע אני כי ויש להבין ,מפני מה באמת נבחרה דווקא האדם חובת גלות בימי הדין ,ותתקים
כורתים ענפי עצים ,ומגבישי קרח גדולים דברי חכמה רבים כלולים בה .אך מעשים מצוות סוכה לנסות בה את הגויים .ואם ביציאתו לסוכה וכך אכן אנו אומרים ב’יהי
מכינים דפנות ,אשר מעליהן הניחו את כגון אלו ־ עשיית פעולה בשניים ,ועצירה משום שאין בה חסרון כיס -כי את הסכך רצון’ בעת הכניסה לסוכה ‘ובזכות צאתי
הענפים ,כשהם ששים ושמחים לעשות מדי כמה רגעים בשעת הליכה ־ מעשים נוטלים מפסלת גרן ויקב שאינה יקרה -הרי מביתי החוצה ודרך מצותיך ארוצה ,יחשב
רצון קונם ולקיים מצוותו. משונים הם ,ואינם יאים כלל לחכמת יכלו לנסותם במצוות שופר ,שגם אם מחירו לי זאת כאלו הרחקתי נדוד’.
היהודים הנודעת”. יקר ליחיד ,הרי בשופר אחד אפשר להוציא אולם בדברי רבי יהונתן אייבשיץ האמורים
התפלאו הבחורים הליטאיים ושאלו“ :והרי אלפי אנשים ידי חובתם ,ויוכל כל אחד לתת
מצטער פטור מן הסוכה ,ומדוע תטרחו?” מה יעשו אותם בחורי חמד ,וכיצד יסבירו מבאר יותר מזה ,כי היציאה אל הסוכה
לפני הגויים הנבערים את החכמה הגנוזה פרוטה ,ובשופר אחד יעברו ויוציאו את כל אינה באה רק לכפרת פשע ,אלא היא
השיבו החסידים“ :אמת יש בדבריכם העיר.
שהמצטער פטור מן הסוכה ,אך אנו לא בתורתנו הקדושה ,ואת סודותיה העמוקים? עצמה מרחיקה את האדם מן החטא ,על
מצטערים כלל ,ובקר העז אין אנו מרגישים ישבו הבחורים לפני השופטים חמורי הסבר מדוע נחשבת מצוות סוכה קלה ופשוטה ידי שמכניס עצמו בצל כנפי האמונה ,כי
כלל ,ואדרבה ,שמחה עצומה היא עבורנו ופניהם מפוחדות ,ולא ידעו כיצד יפול דבר. יותר ,והרי בכל זאת יש לטרוח בבנייתה, הסוכה היא ביתו של הקדוש ברוך הוא ועל
ולהשתדל בהשגת צרכיה ,ובמה נחשבת ידי הכניסה לתוכה מסלק האדם מעליו את
לשבת בסוכה ולקיים בה את רצון הבורא”. לפתע הגיעו אל המקום קבוצת קצינים, היא פחות מאחרים? שלטון היצר ונגעי העוונות שהיו דבוקים
כך הפליא רבי טוביה את מעשיהם של אשר דרכם היתה לבוא פעם אחת בשנה
בחורי הקבוצה החסידית וכשהיה מספר כדי לבדק את עניני המחנה האם מתנהלים הקל הקל תחלה בנשמתו.
בשנים שלאחר מכן את דבר המעשה הם כשורה ,ובדיוק באותו היום באו אל לתירוץ הקושיה ,נקדים מעשה שהיה נוהג בין ישראל לעמים
משבחם היה ביותר ,כי אמנם המצטער המקום .בבואם הודיעום מפקדי המחנה על לספר הגאון רבי טוביה גולדשטיין זצ”ל, על כך הביא רבי יהונתן אייבשיץ את דברי
פטור מן הסוכה ,אך גדול כוחה של מצוות מעשי הבחורים ,וגם הם גחכו בשמעם את ראש ישיבת ’עמק הלכה’ ,וכדי להבין את חכמינו ז”ל בתחלת מסכת עבודה זרה (ב-.
ישיבת הסוכה וחביבותה להתגבר על כל טענותיהם. המעשה ,נקדים לספר מעשה אחר ,המובא ג ,).שלעתיד לבוא יביא הקדוש ברוך הוא
קושי וצער. אולם קצין אחד היה ביניהם ,ששמר על בספר ’המגיד’ מאת הרב פסח קראהן ספר תורה ויניחו בחיקו ,ויאמר למי שעסק
שליט”א ,שגם הוא נסוב אודות רבי טוביה בה שיבוא ויטל שכרו.
רעה תחת טובה? ארשת פנים חתומה .וכאשר כלו הנוכחים
גולדשטיין ,ומתוך כך נבוא ליישב את
מנהג יחודי נקט הרב הקדוש רבי מרדכי את דבריהם ,קרא לבחורים לבוא אחריו. כמובן שגם אומות העולם יבואו לפניו
איש לא ההין לערער על סמכותו ,מחמת הסוגיא: יתברך וינסו לקבל שכרם ,אך מאחר שכבר
מנדבורנה ־ לבנות שלוש סוכות זו לפנים בזמן מלחמת העולם השניה ,התגלגל רבי
מזו. דרגתו הגבוהה ,וכך נועדו הבחורים יחד הציע להם הקדוש ברוך הוא לקבל את
עימו במקום צדדי כאשר אין איש אתם טוביה יחד עם קבוצת בחורים מישיבות התורה טרם נתנה לבני ישראל ,לא יהיה
האחת ,משמשת היתה את האורחים, בחדר. ליטא למחנה עבודה בסיביר שברוסיה .על להם פתחון פה לטעון שלא קיימו את
השניה שמשה את בנות הבית ,והשלישית, אף שבאותם הימים היה כל ענין של דת הס התורה משום שלא קבלוה ,ולכן ינסו תחלה
הפנימית מכולן את הצדיק בעצמו. לפליאתם הגדולה של הבחורים ,פנה האיש
אליהם בשפת היידיש ,ואמר להם“ :שבו מלהזכיר מפני הסכנה ,השתדלו הבחורים להמעיט בערכם של בני ישראל ולטעון
בדרך צחות היה מסביר את מנהגו הטמיר, נא” .תחלה לא האמינו למשמע אזניהם, בכל כוחם שלא לחלל את השבת ,ולכל עליהם שאינם מקיימים את התורה ,אך אז
בכך שבתורה הקדושה נאמר שלוש פעמים אך אז פנה אליהם שוב האיש וברכם: הפחות למעט בעשית פעולות הכרוכות יביא הקדוש ברוך הוא עדים שיעידו על
‘בסוכת’. “שבוע טוב ,גם אני יהודי” .עתה כבר נרגעו באיסור מן התורה. ישראל שקיימו את התורה ,ויסתתמו כל
בוער כשלהבת אש קודש היה רבי מרדכי הבחורים ,והסבירו לקצין כי בקשו למעט תפקידם היה לחטב עצים ,לנסרם לנסרים טענותיהם.
בעבודת ה’ במשך כל השנה כולה ,אולם בחלול שבת ,ועשו מעשיהם לפי תומם כדי ולהכין מהם קורות עץ גדולות ,אותן היו ועדיין לא יתייאשו אומות העולם מלנסות
לשיא הגיעו הדברים בימי חג הסוכות, להמנע מאיסורי תורה ולמעט בחומרתם משיטים במורד הנהר ,עד שהיו מגיעות ולקבל שכר .בנסיון שני יבואו לפני הבורא
ובפרט בעת הנענועים בהושענות ,אז פעל ככל האפשר. למפעל ליצור מטוסים. ויבקשו ממנו“ :רבונו של עולם ,תנה לנו
ישועות לכל המבקש. פתח הקצין וסיפר לבחורים את סיפורו: כיוון שהוכרחו בעל כרחם לעבד בשבת, מראש ונעשנה” -מבקשים אנו לקבל כעת
כל שבעת הימים לא יצא הצדיק כלל מן “אמנם יהודי אני ,אך כיוון שגויסתי לצבא טכסו עצה ומצאו כי יוכלו להתחלק את התורה ולקיימה מעתה ויחשב לנו כאלו
הסוכה ,והתפילות אף הן נערכו בה. הרוסי בגיל צעיר התרחקתי משמירת לקבוצות ,וכל ענף יחתכוהו שני בחורים קבלנוה מלפני שנים ארוכות.
ומה מרטיט הדבר ,שיום הסתלקותו של התורה והמצוות ,אולם בעבור אמי עליה יחד ,באופן שתהיה פעולתם בגדר ‘שניים בשמע הבורא את הצעתם התמוהה יאמר
הצדיק הוא יום ראשון של חג ,ועל כך השלום אעזר לכם .כאשר שכבה על ערש שעשאוה’ הפטורים מן התורה באופן שכזה להם“ :שוטים שבעולם ,מי שטרח בערב
אמרו צדיקים ,כי קיים הקדוש ברוך הוא דווי קראתני אמי ובקשה ממני כי יבוא יום וכפי שאמרו חכמינו במסכת שבת (ג.). שבת יאכל בשבת ,מי שלא טרח בערב שבת
את מצוות ‘ולקחתם לכם’ ,ונטל את האתרוג ואעזר ליהודים .אלו היו מלותיה האחרונות וכן את הקורות ישאו פחות מארבע אמות מהיכן יאכל בשבת?! אלא ,אף על פי כן,
המהודר ביותר שמצא... אשר אחריהן נפרדה ממני לנצח .את דבריה ויעמדו לנוח וחוזר חלילה ,שאף באופן זה מצווה קלה יש לי וסוכה שמה ,לכו ועשו
בשלהי הקיץ של אותה שנה בה מתרחש נצרתי בלבי ,לאחר שהבטחתי לה שאשמור אין חיבים מן התורה. אותה” .היינו שינסה הבורא את האומות
ספורנו ,שררה מגפה קשה בבישטינא ,עיר את בקשתה .מאמין אני כי לשם כך נשלחתי אמנם ,בשעת מעשה לא נתנו ליבם לכך במצוות סוכה כדי לבדוק אם יקיימוה וייתן
מגוריו של רבי מרדכי. הנה ,כדי לסייע לכם ולהצילכם”. שאחד ממפקדי המחנה עומד על הר גבוה להם שכר.
לשנות סדרי בראשית
תפילה
המומחה הנודע למגפות שהובא
מעשה באברך שהגיע אל הגאון הקדוש רבי מהעיר הגדולה ,קבע נחרצות
אברהם מסוכטשוב זי”ע ,בעל ‘אבני נזר’, שהמחלה נוצרה בשל תנאי
פנינים ומרגליות בעניני לאחר שעברו למעלה מעשר שנים מנישואיו
ההיגיינה הנמוכים ,ביבי השופכין
הזורמים בסמטאות באין מפריע,
עבודה שבלב זו תפילה וטרם זכה לילדים ,בבקשת ישועה לזכות
בבנים.
וגלי הפסלת שהתגבהו בכל קרן
רחוב.
נענה הרבי“ :אין עצה ואין תבונה כנגד דברי ראש העיר הנמרץ של בישטינא
טובת שארי בשרם” ,נענה ואמר. בתכריכין – לא יגוועון אישים בכל ימי’. המשנה במסכת יבמות (סד ,).עליך לגרש את החליט לשים קץ לדבר.
אשתך על מנת לזכות לבנים!”
בעל הבית הביט בו במורת-רוח ,מצפה לרגע הזמן חלף ,ובנותיו של ר’ זימל הגיעו לפרקן, גדודים של מנקי רחובות פשטו
בו יפטר מהאורח הבלתי-קרוא שנחת עליו. ושידוך אין .כי בלא נדוניה – אין חתן .איש כשחזר לביתו וסיפר על דברי הרבי ,נעשתה על הרחובות המצחינים ,ולאחר
לא רצה להשתדך עם בנותיו של אביון חסר- מהומה גדולה. מאמצים כבירים שארכו כמה
ר’ זימל לא מתח אותו יתר על המידה“ :ובכן,
מזל זה. האישה והוריה לא יכולים היו להאמין שבועות ,היתה העיר בוהקת
דע לך ידידי ושאר-בשרי כי עתיד אתה למות
ראה ר’ זימל שכלתה אליו הרעה ,והבין כי שכך אמר הרבי ,וסרבו להעלות על דעתם בנקיונה ,כמו מצפה לקבלת פני
בימים הקרובים ,ולכן אל תתעצל אלא תכתב אפשרות שכזו.
תכף ומייד צוואה ותחלק את רכושך כראות אם לא יעשה מעשה ,עתידות בנותיו לשבת הקיסר בכבודו ובעצמו.
עיניך”... בביתו עד שילבין שערן ,ויצא בדרכו לווינה לאחר ויכוחים מרים והטחת האשמות, מעתה ואילך נאכפו חוקי העזר
הבירה. הסכימו ביניהם לנסוע כולם יחד לסוכטשוב, העירוניים ,האוסרים להשליך
בעל הבית כמעט שהתמוטט בו במקום .הוא ולברר את העניין בעצמם לפני הרב הקדוש.
בווינה התגורר אחד מקרובי משפחתו אשפה בחוצות ,בכל חומר הדין.
החוויר כסיד ,ומהר לקרס על כורסה סמוכה.
הרחוקים ,דודנו של אמו המנוחה ,ונצר נאמן מכיוון שלא היה נהוג בסוכטשוב להכניס פקחים חמורי סבר שוטטו בעיר
ההלך לבוש הקרעים שנראה בעיניו כקבצן, נשים אל הקודש פנימה ,נותרה האישה ובלשו אחר פיסות לכלוך או
למשפחת קארגמן ,שלפי השמועה התברך
הפך לפתע לדמות מסתורית יודעת-כל לעמד בחוץ ,על יד הדלת ,משם שמעה את פסולת שלא פונתה למקומה
בהון עתק .יתייצב ר’ זימל לפניו וישטח
שמהלכים לה בעולמות טמירים. לפניו את רע מצבו ,ולבטח יפתח האיש טענות אביה עבורה. המיעד .המשליכים נענשו
אחרת ,מנין לו לדעת על מותו הפתאומי את ידו ואת כיסו ויסייע לשאר בשרו הדך האב טען כי לא ייתכן לגרשה ,אך הבעל חמורות.
הקרב ובא? והנכלם. הציג לפני הרבי את דעת הרופאים ,כי גם חוקי הבניה נאכפו מחדש.
במוחו של העשיר ,צפו לפתע כל כאבי הבטן לווה ר’ זימל מקופת הגמ”ח ממון להוצאות האישה היא עקרה. המבנים המאולתרים נהרסו
שפקדו אותו בתקופה האחרונה .עד עתה לא הדרך ,ונסע לווינה הגדולה. כאשר הבין האב שדברי חתנו נכונים הם ואין ומהנדסים קפדניים עברו בין בתי
יחס להם חשיבות .חשב שבאו מרוב אכילת אחרי שיטוטים ובירורים מצא את הכתובת. ביכלתו לדחותם ,הביע הסכמתו לנתינת גט. העיר ובחנו את כל בקתות העץ
בשר ומאכלים שמנים ,אך עתה ,התחוורה לו עיף ויגע מצא את עצמו עומד לפני דלתות הדי הדברים הגיעו לאזני האישה שעמדה והמחסנים המוזנחים.
לפתע משמעותם האיומה... עץ האלון החסונות המגיפות את בית המדות בחוץ ,ובשמעה את השיחה נסבה על סידור חג הסוכות קרב ובא ,ויהודי
מכאן ועד לכאבי לב וחזה דמיוניים, הענק שבנה לו הגביר באחת משכונות הפאר הגט ,פרצה בבכי מר וקורע לב. בישטינא היו אובדי עצות .אלו
צמרמורות וגלי-כאב היתה הדרך קצרה. של וינה. הבעל ששמע את בכייתה מבחוץ החל אף מביניהם שנסו להעמיד את
עומד הוא למות ,ועליו לצוות לביתו .צדקו לקול הפעמון פתח אחד המשרתים לבושי הוא לבכות ,ואל בני הזוג הצטרף האב הסוכה ,נקנסו בו ברגע שהציבו
המדים את הדלת. המיוסר ,עד שהמקום היה לחרדת אלקים. את הקרש הראשון על הקרקע,
דברי העני.
בתוספת אזהרה על מעצר.
כיוון שנזכר ביום המיתה הקרוב מתמיד ,עלו “אמור לאדונך שקרוב משפחתו הגיע לבקרו מטבעו היה בעל ‘אבני נזר’ רך לבב ,ולקול
מעיר רחוקה” .נקט ר’ זימל לשון ערומים. ההתייפחויות החל אף הוא לבכות יחד עימם הפקחים ,שהבינו כי עלו על
בו הרהורי תשובה ,ותכף ומייד נפתחה ידו מכרה זהב ,הרבו לסייר ברחובות
הקפוצה. נזהר מלחשוף את מטרת הביקור המשפחתי עד שלא היה מסוגל עוד ,וקרא לעברם:
“למען ה’ הפסיקו נא לבכות ,אינני יכול היהודים ומנעו כל ניסיון לבנות
“אכן” ,אמר בקול רועד“ .סבורני שטעיתי, המרגש.
לסבול את הבכי”... סוכה.
וקרובי משפחה אנו .אתן לך סכום נכבד מדד אותו המשרת במבטו ונפנה למסר
ואז ,קם הרבי ממקומו והחל לפסוע בחדרו אחד היה בבישטינא ,שהגזרה
לנשואי בנותיך ,רק אמר לי מהיכן באה לך לאדונו את הודעתו. החדשה כלל לא הגיעה לאזניו,
ידיעה איומה זו שאני עומד למות?!” העשיר פנה תכף לקבל את פניו ,אלא במהירות הלוך ושוב ,כשפניו בוערות
ולא סוכה אחת בנה ,כי אם
שבראותו את קרובו חשכו עיניו. כלפידים ,לפתע נעמד באמצע החדר ,נשא
ר’ זימל מנה את צרור השטרות שתקע קרוב שלוש! הרבי ,רבי מרדכיל’ה
הוא לא נזקק ליותר מקמצוץ של ניסיון עיניו למרום ,וצעק מרה בקול חוצב להבות
המשפחה שהתעורר משכחתו ,ואחר ,נענה מנדבורנה.
ארוך-שנים על מנת להבין את מטרת אש:
בניחותא“ :חוזר אני בי מדברי הראשונים ,כי למען האמת ,הגיעה הגזרה
רואה אני כעת ,שחיה תחיה ולא תמות”... הביקור ,ועינו צרה היתה בממונו וכספו עליו “רבונו של עולם! יודע אני שלידת אדם לאזניו ,והפקחים הזריזים צצו גם
עמל. ובריאתו הוא ענין של טבע העולם ,אשר בחצר הרבי ,מאיימים ומזהירים
בעל הבית עמד נדהם .הצבע החל לשוב נטבע כבר במעשה בראשית ,אבל הלא אתה
לפניו החוורות ,אך הוא לא יכול היה להבין מי יודע כמה עתיד הביקור המשפחתי שיש להרוס את המבנה הבלתי
לעלות לו... יכול לשנות גם טבע מעשה בראשית ,ולא חוקי ,המהווה סכנה לשלום
את אשר דובר אליו האורח“ :וכי משטה אתה יבצר ממך לשנות כל סדרי הבריאה כרצונך.
בי?!” זעם נמסך בקולו. “שלום עליכם!” פתח ר’ זימל בהתרגשות. הצבור מפני המגפה ,אך דבריהם
לפיכך מבקש אני ממך שתשנה גם אצל כלל לא נכנסו לאזניו .משל לא
ר’ זימל לא נבהל“ .ועתה אספר לך מנין “כמה שמח אני לפגש את דודנה של אמי
אשת האברך הזה מעשה בראשית ,באופן נאמרו.
יודע אני .פשוט מאוד .בעירי משמש אני זכרונה לברכה .לא ימוש מזכרוני כיצד היתה
שיהיו להם בנים ,כדי שלא אאלץ לגרשם!”
מספרת לי תמיד על תבונתם וחכמתם של התגובה היחידה שיצאה מפיו
כגבאי של חברא-קדישא ,וסימן מובהק יש סיים הרבי את דבריו המרעידים ,ופנה
משפחת קארגמן אשר מברודי ,והנה ,זוכה בדרך אגב ,היתה“ :מרדכיל’ה בנה
לי מנסיוני אצל נפטרים ,כי בשעותיהם אל האברך בשמחה“ :שובו לביתכם ,כי סוכה בכדי שתעמד ,ולא שיהרסו
אני לחזות באחד מצאצאיה הנכבדים במו
האחרונות של העומדים למות ,אין הם עיני”... ישועתכם קרובה לבוא!” אותה”...
מזהים את קרובי משפחתם. ובשנה ההיא ילדה לו אשתו העקרה בן זכר!
בהחלטה של רגע עלה בדעתו של העשיר הפקחים ההמומים מהרו לראש
כאשר ראיתי שאינך מזהה אותי ,על אף
ששאר בשרך אני ,הבנתי מייד שבוודאי
רעיון נפלא :במקום לאסוף תירוצים מן קרבת אלקים לי טוב העיר וסיפרו לו על הראבין
הגרן ומן היקב ,ולנסות להתחמק מקרובו ר’ זימל הקברן לא נתברך במזל טוב ,ביש- היהודי הרומס את החוק ברגל
חולה מסוכן אתה ,ושעתך קרובה ,ועל כן בחסר הצלחה – הן מכיר הוא את טבעם גדא אמתי היה ,עני ואביון שבכל אשר פנה גסה ,וזה הורה לזמן את הרב
יעצתי לך לסדר את עניניך בעולם הזה. של קרובים אלו שאין הם מוותרים בקלות נכשל ,כה רע היה מזלו עד שככל שהלך ללשכתו לבירור דחוף.
אך כעת ,כאשר שבה אליך הכרתך ,אין ספק – מוטב שיתנכר אליו בטענה שאיננו מכירו. מזלו ודעך כן הלך מזלם של בני העיירה לתדהמתם ,הגיב הצדיק להזמנת
שחלפה מחלתך ,ובריא אולם אתה לארך “כמדומה” ,נענה ואמר“ ,שנפלה לכבודו ודרך ,זה לעומת זה ,וזאת על שום שפרנסתו ראש העיר בסרוב.
ימים ושנים טובות”... טעות חמורה והחליף במישהו אחר ,כי לא מן החברא קדישא היתה. חמתו של ראש העיר בערה בו,
על מעשה זה הסביר רבי משה צבי גאלד על בני משפחת קארגמן שמוצאה מברודי וככל שהאריכו בני העיירה ימים ,ובריאותם והוא קם ויצא לבית הרבי.
זצ”ל ממונטריאול ,בספרו ’חיי צבי’ ,את הנני נמנה ,אלא על משפחה אחרת בתכלית”, איתנה היתה ,כך היו ידיו של ר’ זימל “אם לא תהרוס את הסוכה ,אדאג
הפסוק (דברים ד ז) ’כי מי גוי גדול אשר לו הסביר. מחוסרות-מעש ,ופרנסתו רחוקה מאתו. באופן אישי שיוטל עליך עונש
אלהים קרבים אליו כה’ אלהינו בכל קראנו ר’ זימל ,כמובן לא התלהב כלל מעצתו של אפילו להלין על מצבו לא יכול היה ר’ זימל, חמור ביותר ,אתה עלול להאסר
אליו’ ,כי לעומת אותו בעל בית המחפש בעל הבית .הייתכן שכל עמלו וטרחתו הרבה שהלא בל יעלה על הדעת להתלונן באזני ולעמוד למשפט!” איים בזעם.
להפטר מקרוביו ,ומתכחש אליהם על מנת לנסוע לווינה ירדו לטמיון?! חבריו שהם מאריכים ימים יתר על המידה... בשלווה: מפטיר והרבי,
שלא יהיה עליו להיטיב עימם ולסייע להם, ביש-מזלו פרח ממנו לרגע ,ונצנוץ של הם מצידם ,השיבו לו בחסר התחשבות “מרדכיל’ה בנה סוכה בכדי
הקדוש ברוך הוא חפץ להיטיב עימנו ,וקרוב חריפות הבזיק במוחו. רעה תחת טובה ,וגומלים לו על שתיקתו שתעמד ,ולא על מנת להרסה”...
אלינו בכל קראנו כי בניו אנו. “מאחר ואני עדיין סבור שקרובי משפחה במליצתו המפורסמת של רבנו אברהם אבן- זעמו של ראש העיר גאה ,ופניו
ועל כן ,נענה הוא בכל עת שאנו מתפללים אנחנו ,הרי שמבחינתי עלי לתת לך עצה עזרא על מזלו הרע‘ :לו יהיו נרות סחורתי סמקו בכעס נורא.
אליו ומבקשים מאתו. טובה ,כדרכם של קרובי משפחה הדורשים – לא יאסף שמש עדי מותי ,לו אהיה סוחר בקש הצדיק לשכך את חרונו,
המשך בעמוד ד’
המשך מעמוד ג’ על המועד המשך מעמוד א’ שבת קודש
שימיו ספורים ,נטפל אליו ואמר לו“ :הידעת שרבי לצאת כלל לרשות הרבים. פוסק פסוקו על טיבם והדורם. בתשרי תש”ג עברה הרינה בגטו
אחד מידידיו ודבר על ליבו מאיר’ל מפרמישלאן היה ואם בגמרא (סוכה מג ).אמרו שבזמן פעם ,בא לפניו במוצאי היום הקדוש קובנא ,על יהודי שהגיע מווילנא
לנסות את מזלו בעיירה דודי-זקני?” שהיה בית המקדש קיים לא גזרו אברך משי ואתרוגו עימו. ובידו ארבעה מינים.
פרמישלאן ,שם מתגורר שלא ליטול ביום טוב ראשון שחל הבחין ר’ זלמן שהדור הוא האתרוג אותו יהודי היה מומחה למכונות
הגוי הביט ברבי בחמה:
יהודי עושה נפלאות. בשבת משום שתקנו שיהא כל אחד ביותר ,מראהו נקי ,גדולו נאה ופטמו יצור ,ובשל כך היה עליו לסייר
“מה ענין דודך-זקנך אלי?! בין בתי החרשת שבגטאות קובנא
ואחד נוטל בביתו ,ועל ידי כך יזכר זקוף כמגדל הלבנון ,אלא שחסר היה
“אם תצליח לקבל את ברכתו עליך להרוס את הסוכה תכף ווילנא ,ולנסוע מכאן לשם ,כך הביא
שלא להוציאו לרשות הרבים ,קל אתרוג זה משהו.
של היהודי ,מובטח לך שבנך ומייד!!” עימו את ארבעת המינים.
וחומר לנידוננו ,שאם יבוא מישהו העיר רבי זלמן את תשומת ליבו של
יקום מחליו” ,טען הידיד הצדיק לא נבהל“ .כיוון להוציא את הלולב לרשות הרבים הקונה“ :והלא חסר הוא!” אי אפשר לתאר את השמחה העצומה
בלהט. שבאת בצל קורתי ,הרי אתה הרי זה מתחייב בנפשו ודמו בראשו צר היה לו לאברך על אתרוגו שנפסל, שפשטה בגטו כאשר נודע שבשנה
זיק של תקווה נצת בעיני אורחי ,ובכן ,אבקשך לשמוע מפניהם. זו יזכו לברך על הלולב ,כמו חיות
האב ,שדעתו כמעט ונטרפה מפי סיפור לא ארוך ,אחר ותר אחר פתח להקל“ :הן בשנה זו
על אף כל האמור ,נמנע רבי אפרים חל יום טוב ראשון של סוכות בשבת, חדשה נופחה בנשמות האומללות,
עליו באין יכולת בידו תעשה כרצונך”. מלהורות לשואליו הלכה למעשה וזיק של חיים נצת בעינים העצובות.
להושיע את בנו האחרון, ואין מברכים על האתרוג עד לחל
השתתק ראש העיר באי־ שיכולים הם ליטול לולב בשבת. המועד ,בהם אתרוג חסר כשר”. אלא שכעבר זמן קצר שבתה
והוא מהר לפרמישלאן. רצון בולט ,והניע בכתפו השמחה.
תושבי הגטו הבינו מכך שלא אסר אותה שעה נזדעזע ר’ זלמן כמי
נחלי דמעות שפך הגוי אצל בהסכמה מאולצת. את הנטילה ,שהנוטל לא הפסיד שנשכו נחש“ :הייתכן שאברך בר- אותו יהודי שהגיע מווילנא נצטווה
הצדיק מפרמישלאן ,עד והרבי התחיל לספר: ובשעת הדחק ניתן להתיר ,ותור ארוך אורין כמוך הסמוך על שולחן חותנו לעזוב את קובנא ולשוב לווילנא תכף
שהפסיקו הרבי בחדות: “לפני שנים לא רבות ,היה השתרך באחד המרתפים שבגטו. בעבור שיעסק בתורה ,יהא חסר במוצאי יום טוב ראשון שבאותה
“שמע נא מה שמאיר’ל אציל שזכה לעשרה בנים המוני יהודים שכל משאלתם היתה אמונה כה פשוטה בביאת משיח?! שנה חל בשבת .ומצוות ארבעה
אומר :הרי היה לך בחצרך נאים ומוצלחים .כולם לזכות לאחוז בלולב ומיניו ולברך הלא מחכים ומצפים אנו שיבוא בכל מינים מה תהא עליה?!
גן נאה ובו אילנות נאים בריאים ואיתנים כארזים. שהחיינו בחרדת קודש ובלבבות יום ובכל רגע ,ונזכה כל ישראל יחד יהודי הגטו לא יכלו נשא מחשבה
ומלבלבים. בחצר ביתו הגדול והנאה נסערים. לברך על הלולב ביום טוב ראשון זו .הנה הלולב ומיניו תחת ידם
והנה ,יום אחד חשקה נפשך של אותו אציל ,היה גן נחמד רובם ככולם ברכו בעינים זולגות בבית המקדש! ובמחצתם ,ולא יוכלו לזכות לקיים
בגנת פרחים ,ומה עשית? ובו עצי חמד ואילנות פרי דמעות .דמעות של שמחה המהולה לא זו בלבד ,אלא שאף בשאר ימי החג את המצווה?!
כרת את כל העצים שבחצרך מלבלבים. בדאגה ובצער .ליבם אמר להם שזו יהיה אתרוגך פסול במקדש ,שהחיוב רב העיר -הגאון המפורסם רבי
בלא להניד עפעף. הפעם האחרונה בחייהם. בו בכל שבעת הימים”... אברהם דב כהנא שפירא שהיה
ביום מן הימים ,החליט
מגדולי הפוסקים בדור שלפני
‘האדם עץ השדה’ (דברים כ
יט) ,אומרת התורה ,ובשל
האציל לגוון :עצי הפרי אם על פניהם של יהודים פשוטים ארבע אמות של הלכה בגטו המלחמה ,היה מוטל על מטת חליו,
לבדם אינם מרשימים די, שרתה שמחה עלאית בקיום המצווה, אמנם אמונתו של רבי אפרים איתנה
העובדה שגדעת על לא־דבר בלתי ניתן לשער את דבקותם של בני ובלתי ניתן היה אפילו להציע בפניו
רצונו בגנת פרחים יפהפיה וחזקה כי קרובה היא הגאולה ,אך את השאלה ,ובצר להם באו יהודי
את עצי הפרי שבחצרך, שתפיץ ריח משכר באפו של התורה והחסידים שבגטו. מתפקידו איננו יכול להשתמט.
נגדעו משמיים ילדיך לימים תאר רבי אפרים ,כיצד אמר הגטו לפני הדיין רבי אפרים ובקשוהו
כל הבא בשערי ביתו. מוטל עליו לברר את ההלכה עבור לחפש אחר פתח לקיום המצווה
שלך”... לו ר’ פייבל זיסמן הי”ד ,מחסידי
אדם מעשי היה האציל, השואלים .תורה היא וללמוד אנו בשבת קודש .הלכה ולמעשה...
ראשו של הגוי הסתחרר, ובתוך ימים ספורים נעקרו ליובאוויטש ,שמוכן ומזומן הוא צריכים ,הלכה היא ואת הפסק הם
עיניו חשכו ,והוא נתמך האילנות מחצרו על ידי אפילו להיות נדון בגיהנום על כך מבקשים. בכל יום שיבוא
בשולחן העץ הכבד. חבר פועלים זריזים ,ותחתם שעבר על דברי חכמינו ונטל לולב ובשונה מאתנו המתענגים על פלפולי כך ישב הגאון רבי אפרים אשרי זצ”ל,
במו ידיו המיט על עצמו את נשתלו פרחים ממינים בשבת ,ובלבד שיזכה בפעם האחרונה התורה החביבים ,נפלאים מישרותה גופו במעמקי גטו קובנא ,מאחורי
האסון הזה... בחייו לנענע את הלולב. של סברא ,ומשתאים לעצמתה של גדרי התיל ותחת קני הרובים של
שונים.
קולו של הרבי הוא שנסך בו “כל חיי פזרתי הון רב תמורת אתרוג קושיא ,אחרי ככלות הכל היה עליו קלגסי האס.אס .הרצחנים ,אך
והנה ,אך צמחו ערוגות ראשו ונשמתו צוללים במעמקי
רוח חיים“ .כיוון שבאת אלי, מהודר” ,אמר“ ,בטוח אני שמצווה לשוב ולנחות מאותו עולם מופלא
הפרחים ולבלבו עליהם, ים התלמוד ,ומחו מרחף בין דברי
לא אשלחך ריקם .מבטיח זו תעמוד לי לזכות לאחר מותי ליום של אביי ורבא ,ריטב”א ופרי הארץ,
תקפה מחלה מסתורית את הר”ן לשיטת התוספות ,בין קושית
אני לך שילדך העשירי הדין”. ולהורות לאותם יהודים אומללים
בנו של האציל. רבי שלמה קלוגר לסברתו של רבי
יתרפא ויקום ממטת חליו כך עמדו אותם גופים מורעבים שהתקבצו סביבו והשליכו עליו את
זמן מה התפתל הבן ביסורים ומעונים ,עור ועצמות ,אנשים שאבדו יהבם כיצד לנהג ,הלכה ולמעשה... עקיבא איגר.
ויתהלך בריא ושלם כאחד עד שמת.
האדם!” את כל היקר להם ,ונשמותיהם וכך הכריע רבי אפרים :היות בליבו פנימה התאזר באמונה תמימה,
לא הספיק האב להתאושש מאירות באור יקרות ,אורה של והאפשרות היחידה לקיום מצוות כי עד שיבוא החג ,לא תהא השאלה
ככלות מסכת ההודאות מיגונו ,ולהנות מן הפרחים אלא לחדודא בעלמא.
הנרגשות ,שב האציל לביתו, המצווה. נטילת לולב בשנה זו ,היא בשבת,
משובבי העין ,והנה חלה גם האם ניתן לשער את האור הגדול ואם לא יקיימוה ביום טוב זה שחל הן לכשיבוא משיח צדקנו ויגאלנו
שם מצא את בנו ,המחלים ממעמקי התפת ,ירד בית המקדש
בנו השני ,ולא ארך הזמן עד שהאיר בשמיים מאותה נטילת לולב להיות בשבת ,ייתכן שלעולם לא יזכו
באורח פלא ממחלתו. בנוי ומשוכלל באש מן השמיים ,ושם
שנפח גם הוא את נשמתו. בגטו קובנא?! עוד לקיימה ...ניתן לסמך על שיטת
“עד כאן הספור עם דודי- בהר ה’ הלולב נטל ביום טוב ראשון
למרבה האסון ,עוד בטרם ימים בודדים לאחר מכן ,כאשר רבותינו הר”ן והריטב”א הסבורים
זקני” ,אמר רבי מרדכי שחל בשבת מן התורה.
מת הבן השני ,דבקה המחלה הבריא הרב ־ רבי אברהם דב שפירא שלא נעקרה המצווה לגמרי ,והעובר
מנדבורנה לראש העיר שמא נזכר באותו מעשה ששחו (ר’
האיומה והמסתורית גם בבן ממחלתו ,שטח בפניו רבי אפרים ונוטל קיימה.
הזועם שמולו. אליהו כי-טוב ז”ל‘ ,הפותח שער’ עמ’ קא)
השלישי ,ואחריו בבן הרביעי את השאלה שהגיעה לפתחו ,ועל ואם אמנם גם לדעת רבותינו אלו,
“ועתה ,האם ידוע לך מיהו והחמישי... העובר ונוטל לולב בשבת ,אף אם על הגאון הצדיק רבי זלמן בהר”ן,
אותו ילד עשירי שהציל המנעותו מלהורות בה לכאן ולכאן.
בתוך זמן קצר מתו תשעה קיים את המצווה מדאורייתא לא בנו המפורסם של הגאון הקדוש רבי
הדוד ממוות לחיים?? כשמע זאת בעל ’דבר אברהם’ קרא נחום משאדיק ,שהתפרסם כבונה
מתוך עשרת בניו של האציל. בהחלטיות כי לכתחלה יכול היה קיימה כראוי וכרצון חכמים ,חדש
הן אתה הוא!! רבי אפרים לומר שבשעת דחק כה ירושלים ומקימה.
הבן העשירי ,האחרון שנותר להורות לשואלים לברך על הלולב,
האם זו הטובה שהנך משיב גדולה כמו זו ,והלא אין לך שעת ענק בתורה היה רבי זלמן ,אך עם
לפליטה ,אף הוא נדבק משום שבשאלה כדוגמת זו לא גזרו
לי עבור הצלתך ממוות על הדחק גדולה מזו ,לא גזרו חכמים כל גדולתו וגאונותו ,לא נענה
במחלה המחרידה ,ומצבו חכמים את גזרתם.
ידי דודי???” כלל ,וניתן לקיים את המצווה אפילו להפצרותיהם של בני ירושלים
היה קשה ביותר. משם ,מהר רבי אפרים לחברת שרצו להכתירו בכתר הרבנות ,ובכר
דממה רועמת השתררה. לכתחלה!
האב השכול פזר את כל הונו, הלומדים שהקים במחשכי הגטו להתפרנס מיגיע כפו.
פניו הסמוקות של ראש ’תפארת בחורים’ ,וסיפר להם את סברא נוספת להתר העלה רבי אפרים
והזעיק אל מטת החולה בכך שהיה הגטו סגור ומסוגר בגדר מדי שנה בשלהי חדש תמוז יורד היה
העיר הנדהם החווירו כסיד, פרופסורים ידועי שם, הכרעתו של הרב הנודע.
ולאחר רגע ארוך הוא נפל תיל מחושמלת ,ועל יד הגדר עמדו לפרדסי האתרוגים שביפו ,ומעלה
מומחים שביכלתם לרפא שמחה עצומה פרצה במרתף החנוק, יומם ולילה הארורים ימח-שמם לירושלים ארגזים מלאים ,מהם היתה
לרגלי הרבי ובקש את כל מחלה ,אך גם הם פכרו על שזכו לקיים את המצווה כדת לשמור שלא יצא איש ,ובאופן שכזה פרנסתו.
סליחתו. ידיהם בצער .חלקם הביעו וכהלכה. ודאי שלא היתה דעת חכמינו לגזר ולא נהג ר’ זלמן כשאר סוחרי
הרשות נתנה לצדיק לעשות תמיהה על שנקראו למטתו מאליהן נשאו הרגלים הכחושות, שמא יעבירנו ארבע אמות ברשות האתרוגים .שאין עינו צרה בשאר
כרצונו ,ולו יהיו אלו עשר של גוסס. הידיים השדופות חברו זו לזו ,ושירת הרבים ,שאין כאן רשות הרבים בני אומנותו ,וכל נער וזקן בירושלים
סוכות... כשיצא האציל מפתח ביתו, קודש פרצה מפי הנוכחים. כלל ,ובכלל ,לא עלתה על דעת איש באים להראות לפניו את אתרוגיהם,
פניו שחרות משחור והוא שמחת בית השואבה שכזו לא חווה לצאת עם הלולב בתוככי הגטו מפחד בין שנקנו אצל ר’ זלמן ובין שנקנו
מתנודד כמוכה רעם ,ונראה עוד רבי אפרים אשרי כל חייו! הרשעים ,ואף אם ירצה אין איש יכול אצל אחרים ,והוא בטביעת-עינו
לשמיעת השיעורים -קול הלשון:
03-6171077
בס"ד ,גליון קכ"ה | חג הסוכות תשפ"ז
ארבעה מינים שגדלו באזורי יישובי נכרים מכתלי בית ההוראה
תשובה ממורינו הרב שליט“א
הייתה של ישראל לפני הגלות .אם מחפשים בעלים קדומים ,מסתבר שהקרקע הייתה לקראת חג הסוכות ביקשה הנהלת כולל גדול להסדיר מכירה מרוכזת של ארבעת
שייכת ליהודי שאיננו יודעים מיהו ,ולא למי שמעלה כיום טענה כללית’. המינים עבור עשרות האברכים ובני משפחותיהם .בכל שנה היה מגיע סוחר אחד ומעמיד
אחד מחברי הוועדה בירר את הדברים ומצא שהמציאות מורכבת יותר .חלק מן המטע דוכן בשערי הכולל ,אולם השנה הופיעו שני מועמדים.
מצוי בשטח שסווג כ’אדמת מדינה’ ,אך לא נמצאה ביד המגדל הקצאה מסודרת .חלק אחר המוכר הראשון ,אחיקם ,הציג אתרוגים מהודרים ,לולבים סגורים והדסים משולשים
מוגדר ‘אדמת סקר’ ,שהליכי בירור הבעלות עליה טרם הסתיימו .ביחס לרצועה נוספת שנבדקו אחד אחד .הוא הסביר שההדסים והערבות גדלים במטע שהקים בעצמו סמוך
לא נמצאה תביעת בעלות פרטית ,אולם ה’מינהל האזרחי’ אסר לעת עתה את הכניסה לאחד היישובים ביהודה ושומרון .בשל האוויר ההררי ,המים וההשקעה המרובה ,ההדסים
אליה .לא היה ברור אם האיסור נובע מספק בעלות ,משיקולי תכנון ,מצו ביטחוני או עבותים ונאים ,והוא מוכן להעמיד את הסחורה במחיר מוזל לאברכי הכולל.
מסיבה מנהלית אחרת. כנגדו בא אביתר ,סוחר ותיק שהתחרה אף הוא על הזכות להיכנס לכולל ,וטען כי אין
אחיקם הוסיף שכל שיחי ההדס והערבה נשתלו על ידו משתילים שרכש כדין .לדבריו, מדובר בשאלת מחיר או הידור בלבד‘ .המטע הזה נטוע ב’שטחים הכבושים’’ ,אמר לחברי
אפילו אם יתברר שאין לו זכות בקרקע עצמה ,אין שום אדם אחר יכול ליטול את העצים הוועדה‘ ,ויש ערבים הטוענים שהקרקע שייכת למשפחתם .כיצד אפשר לברך על הדס
שהוא קנה ונטע. שגדל בקרקע גזולה? הלא ביום הראשון נאמר ‘ולקחתם לכם’ – ‘משלכם’ .כראיה לדבריו
מנגד טען אביתר כי מי שנוטע בקרקע שאינה שלו אינו נעשה בעלים על כל הגדל בה. הציג צילום אוויר ישן ,כתבה שבה הוזכר סכסוך באזור ,ותמונה של שלט מטעם המינהל
ואף אם לאחר הקציצה קונה הקונה את ההדסים ב’שינוי רשות’ ,כיצד יוכל לברך על חפץ האזרחי האוסר כניסה לחלק מן השטח.
שמקורו בעבירה? עוד טען כי אף אסור לקנות מן המגדל ,מפני שבכך מסייעים לו להוסיף אחיקם דחה את הדברים בתוקף .לדבריו ,המקום שבו ניטע המטע היה אדמת טרשים
ולהחזיק בקרקע שאסור לו להיכנס אליה. שוממים ,שמעולם לא נחרשו ולא עובדו .הוא פינה אבנים ,סלל דרך עפר ,הכניס צינורות
עתה נסתפקה הנהלת הכולל בכמה שאלות :האם עצם העובדה שההדסים גדלו מים ,קנה שתילים מכספו ועמל שנים עד שהוציא ענפים הראויים למצווה‘ .איש לא נטע
ביהודה ושומרון ובמקום שיש עליו טענות ערביות יוצרת חשש גזל? מה הדין כאשר שם לפניי דבר’ ,אמר‘ .אין שום ערבי שמחזיק בחלקה או משתמש בה .לכל היותר יש מי
מדובר בטענה כללית שאינה מגובה במסמך או בזיהוי מדויק של החלקה ,ומה הדין שטוען שהר שלם שייך למשפחתו ,בלי להראות היכן חלקתו .ומלבד זאת ,ארץ ישראל
המשך בעמ' ג'
יקבל אליעזר .אליעזר מצא שני לולבים נאים,
גדולים וסגורים עד הסוף ,אך המוכר טוען
נראה בריא ושלם כאתרוג חדש ולא ניכר בו שום
ריעותא ,הרי הוא כשר ומהודר לברכה .2ואולם
הלכה למעשה
שאחד הלולבים מגיע מעץ שנותן פרי ,ושיש תשובות ממורינו הרב שליט“א
יש אומרים שכיון שהמציאות היא שהוא מתעפש
בזה מעלה גדולה .הפער במחיר משמעותי ,ולא
לאחר כמה ימים מההפשרה ,יש לחוש שמא אתרוג שנשמר בהקפאה משנה שעברה
ישאיר לאליעזר סכום כסף לעצמו .האם אכן
יש עניין להעדיף לולב מעץ שמוציא תמרים? מחמת ההקפאה השתנה הפרי והתקלקל מבפנים,
בשנה שעברה קניתי אתרוג מובחר ומיוחד,
והרי הוא פסול מיד אף קודם שנראה קלקולו.3
ת .לולב המגיע מעץ זכר ,שאינו מוציא פרי ,כשר לאחר חג הסוכות הבן שלי החליט לנסות
למעשה יש להחמיר. לשמור אותו ,הוא הכניס אותו למקפיא וכך היה
לכל הדעות .4לעומת זאת ,לולב שגדל במקומות
קרים או בהרים ולכן אינו מוציא פירות ,אף בהקפאה עד השנה ,כעת פתחנו את האתרוג
שלדעת רבים מהפוסקים הוא כשר ,יש שפקפקו לולב מעץ המוציא פירות הנה פלא :האתרוג נשמר בצורה מושלמת
בזה ,5ומכיון שהמשלח ביקש מהשליח לקנות יצחק נתן לאליעזר סכום כסף ,כדי שיקנה ויופיו ההדור כמעט נשאר לחלוטין כמו לפני
לולב מהודר בתכלית ההידור ,אסור לשליח לקנות עבורו לולב מהודר בתכלית ההידור ,הוא התנה שנה .1השאלה האם האתרוג כשר לברכה?
לולב שמקורו מאילן כזה. עם אליעזר שאת העודף שישאר אחר הקנייה ת .יש אומרים שאם אחר שהופשר האתרוג
המשך בעמ' ב'
הגדלים שם אשר לעולם לא יוציאו תמרים, זכר ונקבה ,ואם לא ינטעו כן לא יחיו ,כי נאה .וכעין זה כתב בשו"ת כתב סופר )סי' 1התמונה של האתרוג כפי
ולפי שמין עץ זה נקרא תמר .וכן כתב בכל המינין כולם גם בצמחים גם בדומם קכב( שטעם פסול כבוש באתרוג הוא שנשמר משנה שעברה.
בשו"ת מנחת אלעזר )ח"ה סי' ח( שאף לולבים מצינו בדרך הטבע זכר ונקבה' .ובחזון משום שנשתנה טעמו לטעם אחר ויצא שו"ת חסד יהושע 2
הגדלים בהרים או בארצות קרות או בחוף איש )כלאים סי' ב אות יח( מבואר בפשיטות מתורת אתרוג ,ולא עצם הכבישה פוסלת )מהדו"ת סי' יא( ,שו"ת עולת
הים שאינם מוציאים פירות מחמת האקלים שלולב הבא מעץ זכר כשר לברכה כיון אלא משום שאינו נחשב אתרוג .ועיי"ש יצחק )ח"ב סי' קמ( ,תורת ד'
הרי הם כשרים לכתחילה ,ופוק חזי מאי שהוא מוציא פירות ,וכתב שאף הלולבים באגרות משה שאף שלא ברור לנו שכן מינים )ח"א שו"ת סי' כד( בשם
עמא דבר .אך כתב שראה לזקינו בעל השם הבאים מעץ הנקבה כשרים ,שכיון שמותר טבע האתרוג ,שהרי יש גם פירות שאינם הגר"ש ואזנר והגרי"ש
שלמה ואביו בעל הדרכי תשובה שהיו להרכיב את הנקבה בזכר הרי הם מין אחד מתקלקלים בהקפאה ]וממה שאירע כן אלישיב ,שאף שאנו רואים שמתעפש
מחמירים לקחת לולבים מעצים שגדלים וכולם נקראים בשם 'כפות תמרים' .וראה פעם אחת אין לידע בבירור ,שאולי היתה האתרוג לאחר כמה ימים שהוציאוהו
בהם תמרים ,וכך הוא נוהג אם אפשר לו. באשל אברהם )ניימארק ,מהדורה שנייה פירות סיבה אחרת במה שנתקלקל[ מ"מ עד שלא מההקפאה אין הכרח לומר שנולדה בו
וראה בשו"ת רבי עקיבה יוסף )או"ח ח"ב סי גינוסר סי' נז( שהיה פשוט לו שהלולבים נדע יש לחוש ולפסול מספק. ריעותא בהקפאה ,וכל שנראה מבחוץ בריא
תיג( שהאריך להוכיח שלולבים אלו כשרים, הבאים מהנקבה כשרים כיון שעץ זה מוציא 4בעצי הדקל ישנם שני סוגי עצים ,עצים ושלם אפשר להכשירו.
והביא מהגהות רא"מ הורוביץ )סוכה לב :ד"ה את הפירות הראויים לאכילה ,וכתב שאף זכרים ועצים נקבות ]וכמבואר כל זה ברש"י 3שו"ת אגרות משה )או"ח ח"א סי' קפה,
תנא( שכתב שכמו בערבות אין צריך דוקא לולבי הזכר כשרים שכיון שמותר להרכיבם )פסחים נג .ד"ה בדניסחני ,ובדף נו .ד"ה רב אחא( יו"ד ח"ב סי' כא( .שמצוי בפירות שנשמרים
ערבות שגדלים על הנחל ,ורק ששמם נקרא בנקבה הרי הם מין אחד. ובתוס' )מנחות עא .ד"ה מרכיבין([ .העצים בהקפאה שבתוך ימים מועטים מהוצאתם
כן כיון שרובם גדלים על הנחל ,הכא נמי 5בשו"ת שאלת שלמה )סי' סג( כתב להוכיח הזכרים מייצרים פירות שאינם ראויים מההקפאה הם מרקיבים ,כיון שההקפאה
בלולב אין צריך לולב הגדל מאילן שמוציא מכמה מקומות שעצי דקל הגדלים במדבר לאכילה ,בנוסף הם מייצרים פרחים שבהם גורמת שינוי בפרי ]כמו שרואים שיש מיני
תמרים אלא ששמו כן כיון שעל הרוב הוא ואינם מוציאים תמרים כלל ,הרי הם כאילן נמצאת אבקה ,העוברת על ידי הרוח לעצים פירות שנשתנה טעמם ומראם לריעותא
מגדל תמרים .וכן הוכיח מדברי הגמרא סרק ,ואין יוצאים בלולביהם את מצות הנקבות ,ועל ידי זה עצי הנקבה מגדלים לאחר ההקפאה[ ,ויתכן שאף האתרוג כך,
)ב"ב פ (:מה ארז אין עושה פירות ,אף צדיק נטילת לולב ,וכן כתב באשל אברהם )שם(. פירות טובים למאכל .וראה ברבינו בחיי וא"כ פסול האתרוג אפילו קודם שהרקיב,
אין עושה פירות ,לכך נאמר תמר ,ומבואר אמנם החתם סופר )סוכה לד (:כתב שנוהגים )ויקרא כג מ( שביאר שהתורה אמרה 'כפות לפי שהוא כמו אתרוג שנימוח בשרו
שעצם האילן קרוי תמר ,וכן הביא ראיה זו במקומו בלי פקפוק לקחת מהלולבים תמרים' ולא 'כפות תמר'' ,לפי שהם שנים בפנים ,שפסול אפילו אם צורתו החיצונית
לתגובות: לשאלות בהלכה:
א 9917936@gmail.com 02-803-9999שלוחה rav@abiryaakov.com | 8
הלכה למעשה
תשובות ממורינו הרב שליט“א המשך מעמ' א'
מציע לקונה יש בזה גם משום איסור אונאה זאת ,כי לכאורה זהו שימוש בדפנות הסוכה כריתת ענפי עץ פרי לסכך כשיש לו
וגזל ,אך גם אם המחיר הוא אותו מחיר ועושה שהוקצו למצוותם ,לצורך שאינו המצווה, סכך אחר
'מצג שווא' כדי להרשים את הקונה כאילו שהרי הסוכה פסולה כעת.
בחצר ביתנו עץ פרי עם פירות יפים ופרחים,
האתרוג נשמר במיוחד עבורו ,יש כאן איסור ת .מותר להיכנס ולנוח בצל דפנות הסוכה אף אחד לא משתמש בפירות הללו אבל
גניבת דעת.9 שנותרו עומדות לאחר שהוסר הסכך.8 לא נוגעים בעץ כי הוא עץ פרי .את סוכתנו
הגדולה אנו מסככים בקביעות במחצלות
רכישת אתרוג בשיק 'גניבת דעת' ביצירת מצג שווא של קנים כמקובל בזמנינו .השנה נארח אורחים
קניתי מסוחר אתרוגים כמה וכמה אתרוגים אתרוג מובחר חשובים מחו"ל ובני הבית הציעו שלפחות
עבורי ועבור בניי וחתניי ,שילמתי על כבר עשרים שנה שאני מוכר אתרוגים ברמות ביום טוב הראשון כדאי שהסוכה תיראה
האתרוגים בשיק ,ביודעי שהסוחר לא יטרח הידור גבוהות ,מכמה סוחרים ,לאנשים 'מביני יותר 'חיה' ולשם כך הציעו לכרות כמה וכמה
לפדותו עד אחרי החג ,וכך הסתדר לי היטב עניין' .מטבע הדברים במשך השנים הצטברו ענפים מעץ הפרי על פירותיהם ופרחיהם
עם יתר ההוצאות .למעשה שמעתי שיש אצלי לקוחות קבועים שחלקם ,מתוך שיחם ולשלב אותם בסכך בין המחצלות וכדומה.
מחמירים שלא נכון לשלם בשיק ,וביקשתי ושיגם ,התברר לי שאין להם מושג מימינם האם זו סיבה מספקת שלא ייחשב 'בל
מהמוכר לשלם לו גם פרוטה בשביל הקנין, ומשמאלם בענייני הידור ארבעת המינים, תשחית'?
הוא הסכים ושילמתי לו עשרה שקלים אלא שרוצים להרשים את בניהם או את ת .הפוסקים כתבו להקל לסכך סוכה בענפי עץ
במעמד הקנין .לאחר מעשה הסתפקתי האם המתפללים בבית הכנסת ,ויש כאלו שקונים פרי .6בנידון דידן שכבר מסכך בקנים ורוצה
יש בכך תועלת שהרי ודאי לא סמך המוכר את האתרוג היקר רק כדי 'להרשות לעצמם' את ענפי הפירות לנוי בלבד ,יש להסתפק ונכון
דעתו על הסכום הפעוט הזה? בשביל ההרגשה הטובה ,דברים שאנשים
להחמיר.7
'רגילים' לא יכולים להרשות לעצמם .אחד
ת .א .כתבו כמה מהפוסקים שכדי לצאת ידי מהם הוא הנגיד ר' טרפון ,שמגיע לקנות
חובת מצוה דאורייתא צריכים לקנות את אצלי בקביעות אתרוג במחיר של למעלה ישיבה בצל דפנות סוכה שסככה הוסר
ארבעת המינים בקנין שמועיל מהתורה .10ב. מ 1000-דולר ,ואני שומר לו את האתרוג ברוח ונפסלה
נחלקו האחרונים בגדרו של 'שיק' ,אם הוא המובחר כבר מהמיון הראשון. בליל יו"ט ראשון של סוכות התחוללה
כשטר חוב או רק 'הוראה לבנק' ,או שהוא קנין בפועל ,השנה לא הצלחתי לשמור עבורו במושב הקטן סערת רוחות ורעמים .עם שחר
גמור .11לכן לכתחילה עדיף לקנות ארבעת אתרוג באמת טוב .יש אצלי אתרוג שנראה התברר שבכמה סוכות הסכך התרומם ברוח
המינים בכסף .ואם קונה את ארבעת המינים מהודר מקופיא ,אבל כמותו יש לי עוד עשרה ונפל .בחזור מהתפילה התעכבו דוד וחברו
בשיק יכתוב תאריך פירעון לפני חג הסוכות, ולמען האמת אינו מיוחד .הבעיה היא שאם בבית הכנסת .החבר סיפר לדוד שסוכתו
ואם המוכר לא יפדה את השיק לפני סוכות יש אציע לר' טרפון אתרוג אחד מני עשרה ,הוא נפסלה בלילה ,ודוד הזמינו להתארח אצלו
לומר שקונה את ארבעת המינים בקנין חצר, פשוט יעזוב את המקום וילך לחפש אתרוג בסעודת יו"ט .בדרך מבית הכנסת לביתו של
מכיון שיש למוכר אפשרות לפדות את השיק במקום אחר .האם מותר לי לקחת את אחד דוד קפחה השמש בעוז .הדרך הייתה ארוכה,
מסתמא אינו מקפיד .12ג .מה שנתן עשרה האתרוגים ולשים אותו בצד במגרה מיוחדת ולשבת בספסל בשמש לא היה מעשי .החבר
שקלים במעמד הקנין ,נחלקו הפוסקים אם כדי ליצור את הרושם כאילו מדובר במשהו הציע להיכנס ולשבת כמה דקות בסוכתו
הדבר מועיל כקנין כסף ,ומידי ספק לא יצאנו.13 ממש מיוחד ששמרתי עבורו? הפסולה ,שדפנותיה עדיין הצלו על רוב
המשך בעמ' ד' ת .במידה והאתרוג אינו שווה את המחיר בו ככל שטחה .דוד הסתפק האם מותר לעשות
הוא רק הוראה לבנק לתת כסף ,שכותב בכלל ההנאות האחרות שנאסרו ,ומשום אסורים כל שמונת ימי החג ,בין עצי בספר מעיל שמואל )פסחים לט (.מחתנו של
השיק הרי הוא כותב לבנק שמי שיביא את כן מותר לנשים לשבת בסוכה אף שאינם דפנות בין עצי סכך וכו' ,וברמ"א :ואפילו רע"י שלזינגר הגאון רבי דוד בהר"ן זצ"ל.
החתימה שלו יתנו לו כמו שכתב שם ,ואם מחויבות בה ,וכן מותר לשבת בה בשעת נפלה הסוכה ,אסורים ולא מהני בה תנאי'. וכן כתב בשו"ת הר צבי )או"ח ח"ב סי' קח(.
כן החתימה היא בשביל הבנק .ב .בשו"ת גשמים ,אף שאין בכלל ישיבה כזאת קיום ובמשנה ברורה )שם סק"ה( ביאר שגם 6איסור קציצת עצי פרי מפורש בגמרא
מנחת יצחק )ח"ה סי' עו( ובבצל החכמה )ח"ו מצווה ,כיון ששימושי דירה לא נאסרו כלל לדעת הסוברים שאיסור התורה אינו )ב"ק צא-:צב .ועוד( וברמב"ם )עשה נז ופ"ו
סי' לה( ,ובאבן ישראל )ח"ח סי' צא( כתבו כי בסוכה ,ורק הנאות אחרות שאינם שימושי נוהג לאחר שנפלה הסוכה ,נשאר איסור ממלכים( ולא הוזכר בטור )עיין ט"ז יו"ד קטז
שיק הוא כמו שטר חוב] .ולענין שט"ח דירה אסורים בסוכה .ולדבריו גם באופן מדרבנן משום שהוקצתה בתחילת החג. סק"ו שהעיר על זה( .אף לצורך מצוה לא
על עצמו ראה פת"ש סי' קצ סק"ב[ .ג. זה שהסכך שמעל הסוכה הוסר לגמרי ,אין אמנם יש לדון האם הישיבה בצל הדפנות, מצאנו שהותר בהחלט ,ודנו הפוסקים
דעת הגרי"ש אלישיב )הו"ד בספר מכירת איסור לשבת ולנוח בסוכה ,כיון ששימוש כשהן נשארות במקומן ובתפקידן כדפנות, לגבי בניית סוכה ,ובפנים יפות )דברים כ יט(
חמץ כהלכתו פט"ו הערה ו( כי שיק הוא כמו זה הוא בכלל שימושי דירה. נכללת באותו איסור ,ובט"ז )סק"ג( כתב הביא את הפסוק בנחמיה 'ויביאו עלי זית'
'סיטומתא' )הסכמת הסוחרים דהיינו כל צורת 9אף שרואה את האתרוג למול עיניו ויכול שההיקש שמצינו בין סוכה לחגיגה הוא המובא בגמרא )סוכה לז ,(.ומבואר שם 'עלי
קנין שדרך הסוחרים לקנות על ידו מועיל מדין להיווכח אם הוא מיוחד או לא ,אין די בכך ללמד שלא ליטול מן הסוכה לצורך זית לסוכה' .ונראה מזה שמותר לכרות
סיטומתא ,ראה שו"ע חו"מ סי' רא(. כדי להתיר את מעשי המוכר ,כי טיב הנאה באופן המבטל את קדושתה ,אבל ענפים של עצי פרי ,וכן התירו במקום
אין להסתמך ברכישת ארבעת 12 האתרוגים משתנה משנה לשנה והנגיד אין לאסור כל הנאה מהסוכה ,ולכן מותר מצוה בשו"ת בית יצחק )שמלקיס יו"ד ח"א
המינים על קנין 'חצר' או קנין 'יד' ,שבדרך חושב שאתרוג זה מיוחד בשנה זו .חשש להישען עליה ולהניח עליה דברים ,כשאינו סי' קמב אות ב( ובשו"ת קנין תורה ח"ג )סי'
כלל מועילים מדאורייתא ,מפני שרוב רמאות וגניבת דעת מצוי במסחר זה של נוטל דבר מן הסוכה ואינו מבטל את ח( וכ"כ בשו"ת הר צבי )אור"ח ח"ב סי' קא(.
הסוחרים אינם מקנים בלב שלם כל עוד האתרוגים ,ועל הסוחר המוכר להיזהר קדושתה .וכן כתב המשנה ברורה )סק"ד(: וראה בתשובות והנהגות )ח"א סי' שעו( שדן
לא קיבלו את התשלום ,וממילא אין הקנין בזה שלא לרמות הקונה ,והמפתה דעת 'היינו דרך ביטול שבזה תבטל קדושתה, בעיקר השאלה אם יש בקציצת ענפי אילן
חל אף אם נעשו בו קניינים שבדרך כלל הקונה על אתרוג של גידול נאה ואינו עונה אבל בעוד שהיא קיימת אין איסור הנאה פרי איסור בל תשחית ,והביא שבשו"ת בית
מועילים מדאורייתא ,וכ"כ בשו"ת שבט על גדר 'הדר' של ארבעת מינים שקבלו ממנה ,כגון לסמוך עליה או להניח עליה יצחק )שם( משמע שיש איסור דאורייתא,
הלוי )ח"ז פג( שעל פי רוב אין המוכר מכוון חכמינו ז"ל ,יש בזה משום גניבת דעת )ראה שום דבר כיון שעדיין קדושתה עליה' .ולפי אך בשו"ת שאילת יעבץ )ח"א סי' עו( ובספר
להקנות בקנין חצר עד שיקבל את הכסף, שו"ע חושן משפט סי' רכח ס"ו(. זה בנידון שלנו הישיבה מותרת ,שהרי שבעים תמרים מוכח שעל ידי גוי אין חשש
וכן מדייק מהמטה אפרים עיי"ש .אך 10ומן התורה קנין כסף מועיל במטלטלין, היושבים אינם נוטלים דופן ,אינם מפרקים סכנה כלל ,ונוסף לזה בשו"ת דובב מישרים
באופן זה שנתן לו את האפשרות לפרוע ותיקנו חכמים שאינו קונה עד שימשוך אותה ,אינם מעבירים אותה למקום אחר )ח"א סי' קלד( ובבית יצחק )הנ"ל( העלו להקל
לפני החג אינו מקפיד שלא להקנות לו כמבואר בשו"ע )חו"מ סי' קצח ס"א( .וכתב ואינם מייחדים את עציה לתשמיש חדש, במקום מצוה ,וכ"כ בדברי חיים )ח"ב יו"ד
בקנין חצר ,וכן פסק באור לציון )ח"ד לו(. בספר מחנה אפרים )הלכות מכירה ,קנין הדפנות עומדות כפי שעמדו ,והם נהנים סימן נט( ,ולכן במקום צורך יכול לבקש מגוי
13נחלקו הסמ"ע )סי' קצ סק"א( והט"ז )שם( משיכה סי' ב( ,שכדי לצאת ידי חובת ארבעה מן ההגנה שהן מספקות במקום עמידתן. שיחתוך לו הענפים באילני מאכל ואין בזה
בגדר קנין כסף ,שהסמ"ע נקט שקנין כסף מינים 'לכם' ,צריך לקנות קנין המועיל אמנם בשו"ת עונג יום טוב )סי' מט( כתב איסור ,ויש בזה שלושה תנאים :א .ענף.
הוא ב'כסף שווי' ,כלומר ,שהכסף קונה רק מדאורייתא לכן ישלם לפני שימשוך, להקשות איך מותר להמשיך לשבת ב .ע"י גוי .ג .ובמקום מצוה .ועיין באורך
כשנתן את הכסף כתמורה לשווי הדבר וכ"פ במשנה ברורה )סי' תרנ"ח סק"י( .וראה בסוכה כשגשמים יורדים ,והרי בזמן בדרכי תשובה )סוף סימן קט סקנ"א( .וכן
הנקנה או כתחילת פירעון ,אבל אם נתנו בשו"ת אבני נזר )אור"ח סימן תצד( שהעלה הגשמים פטור מן הסוכה ונמצא שנהנה העלה להקל בשו"ת יחוה דעת )ח"ה סי' מו(
רק לשם מעשה קנין אינו מועיל ,וכן להלכה שלקנות לולב במשיכה סגי. מהסוכה בזמן שלא מקיים מצוה ,ומבואר וכתב שבמקום שאפשר יקצוץ על ידי גוי.
פסק החזו"א )ליקוטים סי' ט' סק"ט( להלכה, 11ראה בפתחי חושן )הלואה פרק י סעיף יג( בקושייתו שסובר שכל הנאה מהסוכה 7כאן שלדברי השואל יש לו סוכה כשרה
והוסיף לבאר דאם נתן הכסף בתורת שמאריך בדיני שיק בזמננו .ושלש דעות בזמן שאין בה קיום המצוה הרי היא בכלל ומהודרת ומחצלות לכסות אותה ,אלא
קנין ולא בתורת תחילת פירעון ,הר"ז מצינו בדין זה :א .בשו"ת הר צבי )חו"מ איסור הנאה מעצי הסוכה ,אף על פי שאין שלנוי הסוכה הוא רוצה לערב בין הסכך
ממש כחליפין שכנגד פרוטה זו שקיבל סי' קטז( ובשו"ת שבט הלוי )ח"ז סי' רכב( בהנאה זו ביטול קדושתה .ובקהילות ענפים אלו ,יש להסתפק אם גם לנוי מצוה
משתעבד ליתן את שלו ,והרי נפסק בהדיא ובמשנה הלכות )חי"ט סי שכז( ובתשובות יעקב )סוכה סי' ז( כתב לתרץ שייחוד הסוכה התירו כמו בסוכה עצמה.
שאין חליפין קונין במעות .אולם הט"ז והנהגות )ח"ג תמז ועיי"ש( נקטו כי שיק הוא לדירה ,ולכן אין הנאת הדירה עצמה 8בשו"ע )או"ח סי' תרלח ס"א( 'עצי סוכה
לתגובות: לשאלות בהלכה:
9917936@gmail.com 02-803-9999שלוחה rav@abiryaakov.com | 8 ב
מכתלי בית ההוראה
תשובה ממורינו הרב שליט“א
המשך מעמ' א'
הם וקרקע אינה נגזלת ,שהרי קנאום בכבוש’. שלא יקצץ הישראל בעצמו אחד מארבעה מינים שבלולב כאשר קיים תובע מסוים המראה שטר ,רישום ,חזקה או
והנה שיטת הבית יוסף מפורסמת היא שאין לנהוג מקרקע הנכרי ,אלא יניח לנכרי לקצוץ ויקנה ממנו. הליך משפטי פעיל?
קדושת שביעית בפירות נכרים ,ודן בזה בכמה מקומות דין זה אינו אלא במקום שיש להניח שאכן הישראל האם קרקע שלא עובדה מעולם נחשבת הפקר ,או שמא
(כס”מ פ”ד הכ”ט ,שו”ת אבקת רוכל סי’ כד ,ב”י יו”ד סי’ שלא סעי’ יט), שהקרקע נגזלה ממנו כבר התייאש ,אולם במקום שבו בעל יש לחשוש שהיא שייכת לאדם שאינו ידוע? האם אפשר
והשווה בין קרקעות שקנאם הנכרי מישראל ,לבין קרקעות הקרקע עדיין אינו יודע שנקטפו ענפיו ,או שהוא מוחה לומר שהיא שייכת באופן פרטי ליהודי קדמון מכוח נחלת
שמוחזקות בידיהם .כפי שהוכיח בכסף משנה (שם) ותובע את חלקתו ,אי אפשר להניח בפשיטות שהיה ייאוש ארץ ישראל ,וממילא אין עדיפות לטענת הערבי?
מהמעשה ברבי יהושוע בן לוי המובא בירושלמי (שביעית קודם הקציצה. האם העובדה שהמגדל עצמו קנה את השתילים ונטעם
פ”ט) שסתם אדמותיהם כבושות הם על ידי אבותיהם מידי ואכן בביאור הלכה (שם ד”ה שלא יקצץ) דן במנהג שמשי מקנה לו בעלות על השיחים והענפים? ואם הסוחר כבר
ישראל ,ובכל זאת אין צורך לנהוג בהם קדושת שביעית. קהילות שהיו הולכים וקוצצים ערבות בלא לקבל רשות קצץ את ההדסים ומכרם לאחרים ,האם הקונים זכו בהם
ולשיטתו ודאי שכיבוש הנכרי בארץ ישראל מהווה קנין מבעל השדה ,ואין לדמות זה להני אוונכרי בגמרא ,משום מכוח ייאוש ושינוי רשות?
בגוף הקרקע .וכך ביאר דבריו בתשובת מהרי”ט (ח”א סי’ שכאן בעל השדה כלל לא ידע על הקציצה .ייאוש הבא רק שאלה נוספת הועלתה ,האם מותר למוכר המתחרה
מג) שכתב‘ :או מן המלך שכבש את הארץ דכיבוש הוי קנין לאחר שייוודע לו הדבר הוא ‘ייאוש שלא מדעת’ ,שאינו לפרסם ברבים שהסחורה של חברו ‘חשודה בגזל’ ,או שמא
בדמים ,ולא שהוא גזל בידו'. מועיל .ומסקנתו שאין להקל אלא כשנוטלים רשות מבעל מאחר שיש לו רווח ממוני בהוצאת המתחרה מן הכולל,
ואילו שיטת הגאונים ,שאדם המבקש להקנות מטלטלין השדה או מן השומר ,או כאשר ידוע שהמקום הפקר לכל. עליו לשתוק עד שיוכיח את דבריו בבירור?
בקניין אגב קרקע יכול להיסמך שיש לו ארבע אמות קרקע עוד כתב שם הביאור הלכה (ד”ה בעצמו) ,שהחשש תשובה:
בארץ ישראל להקנות אגבם את המטלטלין ,כי קרקע אינה הכללי של ‘סתם נכרים גוזלי קרקעות’ אינו מוחלט בכל
נגזלת והיא בבעלות היורשים החוקים צאצאיהם של בני דור ומקום .וכתב בשם הביכורי יעקב (סק”ז) שבמקום
’שטחים’ אינם שטר בעלות
ישראל. שבו הקרקעות מוחזקות לבעליהן על פי הסדרי המלכות, ההלכה אינה מכריעה בעלות פרטית לפי כינוי פוליטי
וזה לשון תלמיד רש”י בספר האורה (ח”ב סימן קנה ,שו”ת ואין הנכרים מוחזקים כגוזלי קרקע ,אפשר להקל לישראל שניתן לאזור ,לפי זהות הלאום של המחזיק או לפי עצם
הרשב”א ח”ז סי’ תכה ,כל בו סי’ קכח ,ועוד) ‘מצא רבי (-רש”י) לקצוץ ברשות הבעלים .אולם הביאור הלכה מסיים שבזמן העובדה שהקרקע מצויה מעבר לקו מסוים .השאלות
בתשובת הגאונים ,שאלה ,מה שכותבין בשטרות ובמתנות של הפרעות ושינויים ‘יש להתבונן מאוד בזה ,ותלוי לפי הקובעות הן :מי בעל הזכות הממונית בחלקה המסוימת,
ונתנו לו ארבע אמות קרקע בחצרי ,ומי שאין לו קרקע המקום’. מכוח מה הוא מחזיק בה ,האם ניתנה רשות למגדל ,והאם
היאך כותבו ,וראה שהשיבו שאמר שאף על פי שאין לו יש אדם אחר המוחה וטוען לבעלות מוכחת.
בהמשך (ד”ה אלא יקצצנו עכו”ם) הוסיף הביאור הלכה
קרקע בזמן הזה יכתוב וכמאן דאית ליה קרקע דמי ,דאין לגבי מי שקונה מאריס בלא ידיעת בעל הגינה שאין לסמוך באותה מידה ,אסור להקל בגזל מפני שהטוען לבעלות
לך כל אחד מישראל שאין לו קרקע בארץ ישראל .שהרי הוא גוי .וכמו שפסק בשולחן ערוך (חושן משפט סימן שנט
שהבעלים מוחל מן הסתם ,ובלא רשות אין הלולבים
גוים שהחזיקו בה ולכדוה אין להם חזקה ,דקיימא לן קרקע וההדסים נחשבים ‘לכם’ ביום הראשון ,ובשאר הימים יש סעיף א) שאסור לגזול אפילו כל שהוא‘ ,בין מישראל בין
אינה נגזלת ואינה נחמסת לעולם ,וארץ ישראל בחזקתינו בזה משום מצווה הבאה בעבירה. מעכו”ם’ .לכן ,אם יתברר שחלקה מסוימת שייכת לאדם
עומדת לעולם ,ואף על פי שאין אנו שולטין בה’ .וכ”כ ערבי והוא לא נתן רשות לנטוע או לקטוף בה ,אין היתר
לכאורה דברים אלו נוגעים לנידון שאלתנו .כאשר קיימת
בראב”ן (סימן עט). ליטול את ענפיה מפני שהיא בארץ ישראל או מפני
משפחה ערבית הטוענת לבעלות ,המגישה התנגדויות
וכך מצאנו בתוספת ביאור בשם רב נחשון גאון (מהר”ם שהבעלים אינו יהודי.
ומבקשת למנוע את הכניסה לשטח ,אין כאן ייאוש.
מרוטנבורג פראג סימן תקלו)‘ :ואם תאמר ,נטלוה הגוים ואנן המחאה מלמדת שהבעלים אינם מוותרים על זכויותיהם. ברם ,מאותה הלכה יש לנו גם ללמוד שלא להפקיע
בגלות ,קיי”ל לרבנן דקרקע אינה נגזלת ובחזקת ישראל אמנם ,בהרבה מהמקרים ,מסתבר שהנכרים מתייאשים מן את ממונו של המגדל היהודי על סמך סיסמה כללית.
היא ,וארץ ישראל נקראת על שם ישראל ,דאפי’ בזמן הקרקע ,ועכ”פ מכל הגידולים שצמחו שם. אין בעלותו מתבטלת מפני שמאן דהו כינה את מקום
שישראל שרויים על אדמתן אין להם רשות למכור שדותיהן הגידול ‘קרקע כבושה’ .הטוען לזכות בחלקה מסוימת צריך
לצמיתות ,שנאמר והארץ לא תמכר לצמיתות וגו’ ,וכתיב [והנה כאשר סוחר נאמן אומר שהמינים גדלו במטע
להעמיד טענה ביחס לאותה חלקה ,ולא ביחס לאזור שלם.
לד’ הארץ ומלואה ,ועתידים אנו לחזור עליה ולירש אותה'. מוסדר ,המגדל מחזיק בקרקע ברשות ,אין תביעה מסוימת
ואין ריעותא ידועה ,נראה שאין הקונה צריך לחשוש שמא ’ולקחתם לכם ביום הראשון’
רבה של טבריה הגאון רבי משה קלירס בספרו תורת פלוני אלמוני הוא בעל הקרקע האמיתי .גם עצם האפשרות בשולחן ערוך (או”ח סי’ תרמט ס”א) נפסק שכל ארבעת
הארץ (ח"ב באורים פ”ג אות סה) יצא לבאר אריכות לשון רב שמא מישהו יגיש בעתיד טענה אינה יוצרת ‘ספק גזל’. המינים פסולים כשהם גזולים או גנובים ,אף לאחר ייאוש,
נחשון ,כי מה שהוסיף שנקראת על שם ישראל ,לומר כמעט כל מקרקעין יכולים להיות נושא לטענה כלשהי. כל עוד לא חל קניין המפקיע את חיוב השבת החפץ עצמו.
שאפילו להסוברים דאם נשתקע שם הבעלים מועיל יאוש אין לנו לחשוש לטענות שלא באו לעולם ושאין להן בסיס ביום הראשון הפסול נובע מדין ‘לכם’ ,שדרשו חז”ל (סוכה
בקרקע ,בארץ ישראל אינו כן ,שארץ ישראל שנקראת על נראה לעין .החובה לברר היא רק כאשר מופיעה ריעותא כט‘ ):ולקחתם לכם’ – ‘משלכם’ .וכתב בביאור הלכה (שם
שם ישראל לא נקרא נשתקע שם הבעלים .ומה שכתב ממשית]. ד”ה בגזול ובגנוב) שהדין שווה בגזל מישראל ובגזל מגוי ,ומה
עוד ,שאפילו בזמן שישראל שרויים על אדמתם אין להם שנגנב מן הגוי פסול עד שישלם ויפייס את בעליו.
רשות למכור שדותיהן לצמיתות ,שנאמר והארץ לא אין חוששים שכל קרקע בארץ שייכת ליהודי
שאיננו יודעים מיהו בשאר ימי החג שהחיוב הוא מדרבנן ,אין דין ‘לכם’ ,
תמכר לצמיתות ,כונתו שאין מועיל ייאוש בארץ ישראל
ולדעת הרמב”ם (הלכות סוכה ולולב פ"ח הל' ט ,שו"ע שם ס"ה)
אף שישראל התייאשו ממנה ,ואפילו אם נאמר שיאוש והנה הטענה שהעלה המגדל ,שמאחר שהמקום לא היה
ארבעה מינים גזולים כשרים בשאר הימים ,אך הרמ"א
מועיל בקרקע ,מכל מקום בארץ ישראל שאין רשות בשימוש ,מסתמא הוא שייך ליהודי קדמון מנחלת הארץ,
למכור לצמיתות אין יאוש שלהם מועיל .ומה שכתב עוד, (שם) הביא שהמנהג לפסול גזול כל שבעת הימים משום
אינה מספקת בסיס לבעלות פרטית .ואם זו טענתו הרי
מצוה הבאה בעבירה .ומכל מקום ,כתב המשנה ברורה (שם
ועתידין אנו לחזור עליה ולירש אותה ,כוונתו שאין ישראל שהקרקע שייכת לצאצאיו של אותו יהודי קדמון ,ולא
מתיאשים כלל מארץ ישראל ,שהם מקוים תמיד לחזור למתנחל שנכנס לשדהו .אכן ,ארץ ישראל ניתנה לעם סקל"א) שגם לשיטת הרמב"ם שבדיעבד הוא כשר למצוה
אליה ולירש אותה. ישראל ,אך יש להפריד בין זכותו הכללית של עם ישראל אין מברכים עליו ,משום 'בוצע ברך ניאץ ה' .בשו"ע שם
בארץ לבין בעלותו הפרטית של אדם מסוים בחלקה (ס"א) הביא בשם יש מי שאומר ,שגזלן בעצמו אינו יוצא ידי
וכתב שעדיין היה מקום לומר שלא נחלקו הגאונים חובה כל שבעת ימים מחמת שהיא מצוה הבאה בעבירה,
שיש לגויים קנין כיבוש מלחמה בארץ ישראל וכדעת ספר מסוימת .אך אין אדם יכול לומר‘ :מכיוון שהארץ שייכת
לישראל ,חלקה זו שייכת לי או ליהודי בלתי ידוע ,ולכן אבל הקונים ממנו יוצאים ידי חובה בשאר הימים חוץ מיום
התרומה הסמ"ג והבית יוסף ,אלא שלשיטתם זה מועיל ראשון( ,ודעת השו"ע לדינא ראה בביאור הלכה סעיף ה ד"ה מפני
דווקא כקניין פירות ,אבל קנין הגוף של ארץ ישראל נשאר מותר לי להשתמש בה’.
גזל).
של עם ישראל וכנזכר ,אך כתב שמלשונם שכתבו 'קרקע רק נראה שעיקר טענת המגדל היא ,שהקרקע אינה
אינה נגזלת' משמע שסברו שכיבוש מלחמה אינו מועיל של הנכרי שהרי זו ארץ נחלת האבות ,אך גם אינה שייכת לפיכך ,כאשר ועד הכולל רוכש מינים עבור הציבור ,אין
כלל בארץ ישראל .ואפשר להוסיף על דבריו ששתיקת ליהודי מסוים כי בנאבד שם הבעלים מהקרקע מועיל מקום לומר' :לכל היותר יהיה ספק ביום הראשון ,ובשאר
הגאונים שלא הזכירו כלל שיש איזה זכות לגויים מצד ייאוש גם בקרקע (תוספות סוכה ל :ד”ה וקרקע ,ועיין נתיבות סי’
הימים ודאי מותר' .השאלה נוגעת הן לבעלות הנדרשת
כיבוש הארץ וסתמו לראות בהם כשאר כל הגזלנים ,ניכר שעא סק”א) ,ובטלה הזכייה שהייתה לאותו יהודי וצאצאיו ביום הראשון ,הן למצוה הבאה בעבירה ,הן לברכה ,והן
שהיה פשוט לפניהם לגמרי שאין ארץ ישראל של הכובש בחלקה זו ,וידוע שחלוקת הארץ שלעתיד לבוא תהיה לעצם האיסור לסייע בהפצת רכוש שנלקח שלא כדין.
מכח המלחמה ,רק גזל הוא בידם. שונה ,ולעת עתה חזרה החלקה לזכות של כלל ישראל, סוחרי ההדסים שקצצו מקרקעות של נכרים
וכתב בתורת הארץ שכן מבואר בכפתור ופרח (פ”ד עמ’ וכיון שהיא קרקע שותפות רשאי כל שותף ליהנות ממנה בגמרא (סוכה ל ).מסופר כי רב הונא הורה לסוחרי
לב) ,שאחר שהביא דברי הירושלמי (כלאים פ”ז ה”ד) שאמרו ככל ושותף אחר אינו עושה כן. ההדסים שלא יקצצו הם עצמם את ההדסים מקרקעות
אע”פ שאין קרקע נגזלת יש יאוש לקרקע ,כתב‘ :והאמת אכן ,כנגד טענת המגדל מצינו הרבה פוסקים שסוברים הנכרים ,אלא יניחו לנכרים לקצוץ ואחר כך יקנו מהם.
שיש שנוי רשות ,אבל יאוש אין שם ,ונוסחאות תפלתנו שהגויים קנו את קרקע ארץ ישראל בקניין כיבוש מלחמה והטעם הוא ,מפני ש’סתם נכרים גזלני ארעתא נינהו,
וברכותינו יוכיחו’ .והיינו שתמיד אנו מתפללים להשי”ת שקונה קרקע ,ואם כן אפילו הייתה הקרקע של ישראל ,כבר וקרקע אינה נגזלת’ .והיינו ,שאף שהנגזלים כבר התייאשו
שיחזירנו לארצנו ,וגם אנו מברכים בונה ירושלים וכדומה, זכו בה גויים .כך כתב בספר התרומה (הל’ ארץ ישראל עמ’ סב) מהקרקע ,אולם קרקע אינה נקנית ביאוש ,ולפיכך ,כאשר
וע”כ שאין אנו מתייאשים מארץ ישראל. לגבי תרומות ומעשרות מפירות נכרים בארץ ישראל ,כתב: הישראל יקצוץ מן המחובר ,יהיה הוא גוזל בעצמו את
והחולק הגדול על רב נחשון גאון ,הוא רב האי גאון ‘דשפיר קונין קרקעות על כבוש ,אפילו גופו של ישראל ההדס מבעל הקרקע ,והיאוש יחול רק לאחר שהגיע לידו,
(תשובות הגאונים הרכבי סימן ר) אך גם טעמו אינו משום מ”וישב ממנו שבי” ,ואחרי שכבשום עכו”ם או מישמעאלים וביאוש לבד קיימא לן שאינו קונה .אך כאשר הנכרי קוצץ
שכבר זכו הגויים בקרקע בקניין כיבוש מלחמה ,כי אם או מישראל ,לא היה בו ישראל אחרי כן שיש לחוש שקנו ולאחר מכן מוכר לישראל ,יהיה היאוש בידי הנכרי ושינוי
מפני שאין סומכים בקניין אגב על קרקע שהזוכה בכלל הקרקעות והעכו”ם גזלום מהם’ .וכן כתב הסמ”ג (עשין קלג רשות בידי הישראל ,ויקנה אותם ביאוש ושינוי רשות.
לא יכול לעשות בה שימוש שאינה ברשותו ,ובדעת רב ד”ה ישראל שמכר)‘ :שאין להחמיר ולומר שגויים גוזלי קרקע הלכה זו הובאה ברמ”א (שם ס”א) שכתב שיש ליזהר
המשך בעמ' ה'
לתגובות: לשאלות בהלכה:
ג 9917936@gmail.com 02-803-9999שלוחה rav@abiryaakov.com | 8
הלכה למעשה
תשובות ממורינו הרב שליט“א המשך מעמ' ב'
עוד יש לברר מצד עצם הכנסתו לסוכה ,שהרי ת .גם אם כבר התקדרו השמים בעננים וניכר נשים בעניית אמן על ברכת לישב
הזהירו בספרים שלא להכניס גוי לסוכה, שגשמים צפויים לרדת בקרוב ,אין את ההיתר בסוכה ושהחיינו
האם אזהרה זו נאמרה גם במי שמאמין בה' של 'מצטער' ואין היתר לצאת מהסוכה כל זמן
ומבקש להיכנס לברית ישראל ,אלא שעדיין נשים שיוצאות ידי חובה בקידוש של הבעל,
שאין יורדים גשמים ממש .16ויש שהורו להקל האם יכולות לענות אמן אחר ברכת 'לישב
לא הושלם גיורו? בזה לעניין שינה ,שאם השמים מתקשרים בענני בסוכה' בקידוש או שהוא הפסק בין הקידוש
ת .כל עוד שהגוי לא התגייר עם מילה וטבילה גשם ,אפילו עדיין אין יורדים גשמים ,רשאי לטעימת היין?
כדין ,אסור להזמינו ביום טוב משום גזירת לישן בביתו ,כי אין דרך אדם ללכת לישן במקום
חז"ל שמא ירבה בשבילו .20יש מי שהורה שאם שנראה בעליל שיתרטב באמצע שנתו .17אמנם ת .יש פוסקים שהורו שעניית האמן נחשב
מטרת האירוח היא לשם לימוד מותר להזמינו גם למקילים אין לסמוך על התחזית בלבד, הפסק ,14אך נהגו שעונות אמן ואין לחוש בזה
ליום טוב .21גם בימי חול המועד ,יש להימנע ואם עדיין לא נראים בשמים עננים והיתכנות משום הפסק.15
מלהכניסו לסוכה ,כמו שהזהיר בספר שפתי של ירידת גשמים ,אין להקל כי פעמים הרבה
כהן (על התורה פרשת אמור) ,מפני שהיא 'צלא שהדבר משתנה .18לעניין שינה ,אין הבדל בין חיוב שינה בסוכה כשצפויים גשמים
דמהימנותא' ומחמת כן הקדושה בורחת.22 ליל יום ראשון לשאר הלילות.19 לפי תחזית מזג האוויר ,צפויים לרדת גשמים
עזים במהלך ליל יום טוב ראשון של סוכות.
נזכר באמצע הלל שלא בירך 'שהחיינו' אירוח מועמד לגיור ביום טוב ובסוכה בשעה שבני הבית עומדים ללכת לישון עדיין
אדם שנטל לולב בברכה ביום הראשון ,ולאחר בביתי מתארח מפעם לפעם גוי הנמצא לא יורד גשם ,אולם ייתכן שבהמשך הלילה
שהתחיל לקרוא את ההלל נזכר שלא בירך בתהליך גיור כהלכה .לקראת חג הסוכות יתעוררו בגלל טפטוף הגשמים וייאלצו
ברכת 'שהחיינו' על נטילת הלולב ,האם יכול ביקש לבוא ולהתארח אצלנו בחג ,ולהכיר להכניס את המיטות והמצעים לבית ולהמשיך
לברך באמצע ההלל ,או שימתין לברך בנטילת מקרוב את מצוות החג והנהגותיו .נסתפקתי לישון שם .האם חייבים להתחיל לישון בסוכה
לולב למחרת? אם מותר להזמינו לסעודות יום טוב ,שהרי כיון שעכשיו לא יורד גשם ,או שמא החשש
ת .יכול לברך את ברכת החיינו בהלל בין אסרו חכמים להזמין נכרי ביום טוב ,גזירה אולי יבואו גשמים נחשב כבר עתה כ'מצטער'
הפרקים ,23ואם נזכר לאחר אמירת ההלל ,יברך 'שמא ירבה בבישול בשבילו' .האם העובדה הפטור מן הסוכה? והאם יש להחמיר בזה
המשך בעמ' ו' למחרת כשנוטל את הלולב.24 שהוא עומד להתגייר משנה את דינו? בלילה הראשון יותר מבשאר לילות החג?
מתוכנן אינה ניתרת מאליה רק משום או משום שהתחזית לא הייתה מדויקת. 16בגמרא )סוכה כט (.מבואר שאדם שגדר קנין כסף הוא כסף קנין ,וכן פסק
שהיוזמה הראשונה הייתה של האורח. 19הריטב"א
)סוכה כז .ד"ה ומצינו למדין( שהיה אוכל בסוכה ,ירדו גשמים ונכנס הנתיבות )שם סק"ב( ,ולשיטתם קנה בנתינת
בביאור הלכה )סימן תקיב סעיף א ,ד"ה 'אסור הביא בשם אחד מגדולי צרפת שמחייב לביתו ,אינו חייב לחזור לסוכה באמצע עשרת השקלים .ומ"מ מידי ספיקא לא
להזמינו'( כתב ,שמדברי השיטה מקובצת לישון בסוכה בלילה הראשון ,אף בירידת סעודתו כשפסק הגשם .על כך כתב מפקינן.
בשם הרשב"א משמע שאפילו כשעלולה גשמים ,וטעמו הוא ,שהחיוב של אכילה הריטב"א )שם ד"ה ת"ר היה אוכל( ,שגם 14בשו"ת יביע אומר )ח"ט סימן ס( העלה,
להיגרם איבה ,אין בכך היתר להזמינו. בלילה הראשון נלמד בגמרא )שם( בגזירה כאשר רואה שהגשמים עומדים לבוא שאין לנשים לענות על ברכת לישב בסוכה
אולם הביא מהפרי מגדים שכאשר הדבר שווה ט"ו ט"ו מאכילת מצה בפסח ,ובכלל והשמים מתקדרים בעבים ,רשאי לאכול בשעת הקידוש ,וכן על ברכת שהחיינו
נוגע לביטול שמחת יום טוב ,יש להקל זה גם שינה בלילה הראשון ולעניין חיוב מחוץ לסוכה ולהשלים שם את סעודתו. בקידוש אם בירכה שהחיינו בהדלקת
להזמינו לאכול ממה שהכין לעצמו. זה אין פטור של 'מצטער' ,אמנם הריטב"א אולם בדעת תורה )סי' תרלט ס"ה( ,תמה על נרות ,היות ורוצה לשתות מהיין ,שעניית
21בשולחן שלמה )סימן תקיב ,בהערה( דחה דבריו ,וכן קיי"ל להלכה שהחיוב דברי הריטב"א שהם נגד דברי הפוסקים. אמן הוא הפסק בין בורא פרי הגפן שיצאה
הביא בשם הגרש"ז אויערבאך שהורה בלילה הראשון הוא רק באכילה ,ולענין וכן העלה בשו"ת שבט הלוי )ח"ז סי' קצא(, בו ידי חובה מהמקדש ,שהרי כבר בירכה
להקל בהזמנת גוי הנמצא בתהליך גיור. האיסור לישון מחוץ לסוכה אין הבדל בין ושכן משמע מהברכי יוסף )שם סק"ז ,וראה שהחיינו .וכן לגבי עניית אמן אחר לישב
בין הטעמים שהובאו שם ,שכאשר מטרת ליל ראשון לשאר הלילות. מה שתמה בשבה"ל שם בסתירת דברי המשנה בסוכה ,היות שנשים אינן מברכות לישב
האירוח היא ללמדו את מנהגי ישראל, 20בגמרא )ביצה כא (:אמר רבי יהושע בן ברורה( .וכן הביא בספר אשרי האיש )פכ"ו בסוכה ,אם כן עניית אמן לדידהו הוא
אין לחשוש שיבשלו במיוחד בשבילו, לוי 'מזמנין את הנכרי בשבת ,ואין מזמנין אות ל( בשם הגרי"ש אלישיב .ובחיי אדם הפסק בין בפה"ג לטעימה ,ולכן אינן
אלא אדרבה ,ילמדוהו שגם דבר זה את הנכרי ביום טוב ,גזרה שמא ירבה )כלל קמ"ז ס"ז( פירש גם דברי הריטב"א רשאיות לענות אמן.
אסור .ההיתר הוא לגבי אירוח שמטרתו בשבילו' .נמצא שאין איסור בנתינת האוכל שמיירי שנתקדרו השמים והגשמים כבר 15כ"כ בשו"ת אגרות משה )ח"ד סי' כא
להראות למועמד לגיור כיצד מקיימים את לנכרי ,אלא שבהזמנתו לסעודת יום טוב יורדים והתחיל לאכול בביתו ,ועל זה אות ט ובסי' קא אות א( עיי"ש .לדעת הגרש"ז
החג ,ובכלל זה כיצד שומרים על איסורי חששו שיבואו לבשל במיוחד לכבודו. כתב הריטב"א ,שלא רק מי שאכל בסוכה אויערבאך )שמירת שבת כהלכתה פמ"ח הערה
המלאכה שבו .לפי טעם זה ,אין זו הזמנה בשבת ,שהבישול אסור גם לצורך ישראל, וירדו גשמים ונכנס לביתו ופסקו גשמים, מב ונ( מדינא רשאיות לענות אמן על
רגילה של אורח המבקשים להרבות לא גזרו גזירה זו .וכן נפסק בשולחן ערוך שאין מחייבין אותו לחזור לסוכה לגמור ברכת שהחיינו ולישב בסוכה ,כי כל שהוא
בכבודו באמצעות הכנת תבשילים )או"ח סימן תקיב ס"א( ,שאין מבשלים ביום סעודתו ,משום שלא הטריחוהו לחזור מסדר הקידוש אינו הפסק .ובספר הליכות
נוספים ,אלא שיתופו בהנהגת הבית כחלק טוב לצורך נכרי ,ולפיכך אסור להזמינו לסוכה ,אלא אף זה שלא טרח והתחיל שלמה )פ"ט אות ה( כתב שטוב שהנשים
מלימודו. שמא ירבה בשבילו .אולם עבדו ושפחתו, לאכול בביתו ,אם פסקו הגשמים באמצע יכוונו באמן על שהחיינו שבקידוש על
22בשפתי כהן על התורה )פרשת אמור ,סוף שליח שנשלח אליו ונכרי שבא מאליו, סעודתו יכול לגמור סעודתו בביתו ואין מצות הסוכה .שהרי כתבו הפוסקים שמה
ד"ה 'ובזה אמרו'( ,כתב' :על כן צריך לשבת מותר להאכילם עמו .החילוק הוא בין מטריחין להיכנס לסוכתו .ולפי זה גם שאין מברכים שהחיינו בעשיית הסוכה
בה באימה ויראה בבושה וענוה ולא ימשך הזמנה שיש בה חשש לתוספת בישול לדעת הריטב"א אם עדיין לא התחילו הוא משום שברכת שהחיינו שבקידוש
אחר אכילה ושתיה שלא יבא לידי דברי לכבוד האורח ,לבין האכלתו באופן שלא הגשמים לירד חייב לאכול בסוכה .וראה בליל החג עולה גם על זה ,וא"כ שפיר
נבלה ,ולא יכניס לתוכה עובד גילולים, חששו בו לכך .במשנה ברורה )שם סק"א, בספר הסוכה )הוספות והערות לפרק לו אות א( יכולה לכוון על כך ,שהרי זה לא נכלל
שהסוכה היא צלא דמהימנותא ועובד סק"ב וסק"ד( מבואר ,שהיתר מלאכת אוכל שדייק מדברי המשנ"ב שסובר כהחיי אדם, בברכתה בקידוש ,ואף שאינה מחויבת
גילולים לית ליה מהימנותא ואז בורחת נפש לא נאמר לצורך נכרי ,מכוח הדרשה שבשער הציון )שם סקע"ד( הביא דבריו ,וכן במצות הסוכה מ"מ רשאית להכניס עצמה
הקדושה' .דבריו הובאו בכף החיים )סימן 'לכם ולא לנכרים' .בשולחן ערוך )יו"ד ממה שכתב במשנ"ב )סקל"ג( לברך אפילו לחיוב ולברך ,ובאופן זה ודאי עדיף טפי
תרלט אות ו( .ובפשטות כוונתו היא לכל גוי סימן רסח סעיפים ב ,ג( נתבאר סדר הגיור, בשעה שהגשם יורד אם במקום שהוא להינצל מחשש הפסק .וכן לענין ברכת
ולאו דוקא לעו"ג. הכולל קבלת מצוות ,מילה וטבילה כדין, יושב שם עדין אינו יורד עליו ,שכל שכן לישב בסוכה ,גם הנוהגות שלא לברך ,מכל
23כן הורה הגרש"ז אויערבאך לברך ורק לאחר השלמתו נעשה הגר כישראל. אם רק ניכר בעבים שעתיד הגשם לירד. מקום יכולות לכוון לצאת בברכה ]אם
שהחיינו בהלל בין הפרקים )הליכות שלמה לפיכך ,השתתפותו בלימודי יהדות ורצונו 17כ"פ הגר"נ קרליץ )חוט שני סוכות עמ' רמז( יושבות בסוכה[ ,כי רק לברך לעצמן אינן
סוכות פי"א סעיף כ ,דבר הלכה אות לד( ,וכן הכּן להתגייר אינם מקנים לו כבר עתה שמי שהידיעה שהגשם צפוי להגיע אינה מברכות אבל יכולות לצאת באמן .ובשו"ת
דעת הגרי"ש אלישיב )קובץ תשובות ,פסקים דין ישראל .ממילא ,אין להתיר עשיית מניחה לו לישון כראוי כבר עתה ,והוא שבט הלוי )חלק ג סי' סט( נקט שעניית אמן
ותשובות עמ' קסו( .ומכל מקום ,אם כבר עבר מלאכה ביום טוב לצורכו בטענה שהוא מוטרד מכך שיתעורר בבהלה ,שמיטתו הוי הפסק ,אך חילק בין ליל פסח וליל
בהלל את הנענועים ועומד לפני יהללוך, עתיד להתגייר .הכנת האוכל מראש, ומצעיו יירטבו ,או שלאחר שיתעורר סוכות שאינו נחשב הפסק ,לליל שבועות
נראה שלא יברך ,לפי המבואר בשער במשנה ברורה )שם סק"ג( כתב עוד' :ואינו ויעבור לבית לא יצליח לשוב ולהירדם, שהוא הפסק ולא תענה אמן .וטעמו,
הציון )סי' תרנא סקל"ב( שאפשר לברך רק מועיל מה שכבר הכינו כל צרכי סעודה, יש לו דין מצטער ופטור מהסוכה ,וכ"כ שבליל פסח ברכת שהחיינו באה גם על
לפני הנענועים ,ובזה ודאי ה'שהחיינו' דיש לחוש שמא יבשל עוד בקדרה אחרת בשו"ת משנת יוסף )חי"ד סי' שכט(. המצה והמרור ובשעת ההדלקה מכוונת
לא עדיף על ברכת הלולב עצמו .אבל יש בשבילו' .כלומר ,אף שבשעת ההזמנה 18לשון הריטב"א )שם( היא 'וראה גשמים רק על מצוות הדלקת נרות ,וכן בליל סוכה
שהעירו מדברי התוספות )סוכה לט .ד"ה נראה שיש אוכל בשפע ,עדיין חוששים באין ושמים מתקדרין בעבים' .מדבריו אכן שהחיינו בא על יום טוב ועל מצות סוכה,
עובר( שנראה שכל זמן שהלולב בידו נחשב שמתוך רצונו לכבד את אורחו יוסיף עולה שאין צורך להמתין לירידת הגשם והיא מכוונת בהדלקת נרות לצאת רק
עדיין באמצע המצוה גם אחר הנענועים. עבורו תבשיל .במשנה ברורה )שם סק"י( בפועל ,אמנם דבריו הם כשרואים סימנים לידי יום טוב ,ועדיין יש לה זכות שהחיינו
ולדבריהם לכאורה ה"ה לעניין שהחיינו. הובאה הכרעת הט"ז ,שאף בנכרי שכבר של גשם קרב ,ולא על אפשרות רחוקה על סוכה ,ונהי דבידיים אין לברך פעמיים
24כמו שכתב במשנה ברורה )סי' תרנא הגיע מעצמו ,אם בעל הבית מפציר בו לגשם .גם תחזית מזג האויר המתפרסמת מ"מ שמיעת אמן עכ"פ לא הוי הפסק .אך
סקכ"ט( בשם החיי אדם )קמח יב( דאם לא שיאכל אצלו ,חוזר החשש שמא ירבה יום קודם כידוע שלפעמים אינה בליל שבועות שברכת שהחיינו הוא רק על
בירך שהחיינו ביום א' יוכל לברך אפילו בשבילו .לפיכך ,הסכמה מראש לאירוח מתממשת ,או בגלל שמזג האויר משתנה, היום ,פסק שלא תענה אמן.
לתגובות: לשאלות בהלכה:
9917936@gmail.com 02-803-9999שלוחה rav@abiryaakov.com | 8 ד
מכתלי בית ההוראה
תשובה ממורינו הרב שליט“א
המשך מעמ' ג'
מכספו ,יש לדון עוד בשאלה מי נעשה בעלים על אילן קובעים שאפילו קרקע ציבורית אינה נעשית של הכובש, סעדיה גאון כתב שקניין הרשאה מועיל להקנות אגב חלקו
שנטע אדם בקרקע חברו בלא רשות. ואסור לו לספח אותה לארצו ,או לבנות בה מבנים קבועים שבארץ ישראל .גם בספר סדר הדין לרבי יהודה אלברצלוני
יש שדייקו מדברי התוספות (ר”ה יג .ד”ה ולא קציר) עבור האוכלוסייה שלהם ,שזה נחשב לגזלת הארץ בידי (סימנים קד ,קה) כתב שאין כותבים רק על 'קרקע ממש',
שהנוטע בקרקע חברו נשאר בעל הנטיעה והפירות ,אף הכובש. ומשמע מדבריהם שהיא כמו כל קרקע גזולה שהיא שלו
שהוא חייב לבעל הקרקע על הכחשת הקרקע והשימוש וראה בקובץ תשובות (ח"א סי ריז) שהגרי"ש אלישיב ואינה ברשותו ,ולא הזכירו כלל צד שיש לגוים קנין כיבוש
בה .כך ביאר החתם סופר (שו”ת או”ח סימן קכח ,ובגליון חת”ס דן לגבי הכיבוש הנאצי וכתב שאינם יכולים לזכות מדין מלחמה במה שכבשו את הארץ.
או”ח סי’ תעג על המגן אברהם סקי”ד) לגבי גוי שזרע חיטים או כיבוש מלחמה ,שזה היה פשע מלחמה ולא כיבוש ,וכתב גם הרמב"ם (שלוחין ושותפין פרק ג הלכה ז) הביא את תקנת
מרור או ארבעת המינים בקרקע שאינה שלו. שגם הכיבוש האמריקאי לא זכה בנכסי היהודים אחרי שלא הגאונים להקנות מטלטלין אגב ארבע אמות שיש כביכול
כי הנה נתבאר בגמרא (ר”ה שם) שכאשר בני ישראל באו הייתה כוונתם לזכות בנכסי היהודים. לכל יהודי בארץ ישראל ,וכתב על כך' :ודברים אלו דברים
לארץ ישראל לא היה להם מנין להקריב את העומר ,לפי אך באמת נראה פשוט שכדי שהיהודים יזכו בכיבוש קלים הן עד מאוד ורעועים ,שזה מי יאמר שיש לו חלק
שכל התבואה הקיימת הייתה ‘קציר נכרי’ .והקשו בתוספות הארץ בקרקעות של ארץ ישראל כלל אין צריכים לבוא בארץ ישראל ,ואפילו הוא ראוי אינו ברשותו' .וגם בדבריו
מהמבואר בגמרא (ע”ז נג ):שגוי שעבד עץ אשרה בארץ לדין קנין כיבוש מלחמה ,שארץ ישראל ניתנה מבורא עולם יש לדייק שאינו חולק שאחר הכיבוש כלל אין קנין לישראל
ישראל אינו יכול לאסורה על בני ישראל שנכנסו לארץ, לעם ישראל ,ולכן הגם שכל עת שהגויים שולטים בה יש בארץ ישראל ,רק חילק בין בעלות כללית של כלל ישראל
כי הארץ שייכת כירושה לבני ישראל ,ואין אדם אוסר דבר להם קנין בארץ מכח כיבוש מלחמה ,כאשר בני ישראל בארץ לבין בעלות פרטית על אחוזה מסוימת.
שאינו שלו .ואם כן הוא הדין שהתבואה הגדלה בשדות יושבים בהם מיד היא חוזרת לבעלותם .אלא שמסתבר ואכן החזו"א (שביעית סי' כא ס"ק ה ד"ה ר"מ) הסתפק האם
ארץ ישראל אינה של הנכרי רק של ישראל ,ומדוע נאמר שכל זה אינו באופן שבו גוי פרטי מחזיק בקרקע פרטית, קנין נכרי בקרקעות הארץ לאחר הכבוש מלחמה ,חוזר
בגמרא שהוא ‘קציר נכרי’ .ויישבו התוספות שעץ האשרה שעל זה אין היתר לסלקו .שאין בזכות הכללית של ישראל למעמדו כפי שהיה מעת שהובטחה הארץ לאברהם אבינו
אין לו בעלים ,אך את החיטים שזרע הנכרי הגם שהקרקע בארץ כדי להפקיע זכות פרטית מוכחת של בעלים בן זמננו ע"ה ,שהיה רק קנין פירות כפי שכתבו התוספות (ר"ה יג.
אינה שלו ,הנטיעה שלו. על הפירות שגדלו בקרקע שקנה או הגיע לידיו .ואולם, ד"ה ולא קציר) .או שלאחר שגלו ישראל יש לנכרים קנין גמור
אך יש חולקים וסוברים שבעל הקרקע זוכה בנטיעה (ראה לאידך גיסא ,בוודאי אין צורך לחשוש בכל רכישת הדסים בקרקעות הארץ ,עד שישובו ישראל ויתנחלו בה .וז"ל :ויש
בחידושי רבינו חיים הלוי מלוה פכ”א ה”א) ,או ששניהם נעשים בארץ שמא המטע נטוע על חלקו של אדם מתקופת יהושע לעיין לאחר שגלו ישראל וקנו האויבים הארץ בכיבוש
שותפים .שלכאורה שורש דברי התוספות במה שמבואר בן נון. מלחמה ויאוש ,ונשתקע שם בעלים ,אי חשיבא הארץ של
במשנה (בבא מציעא ק‘ ):שטף נהר זיתיו ונתנם לתוך שדה וראה עוד מה שהבאנו בהליכות המועדים (הלכות ארבעה ישראל מצד הבטחת שמו יתברך להשיבה אלינו והוי הגוף
חבירו ,זה אומר זיתי גדלו ,וזה אומר ארצי גדלה ,יחלוקו’. מינים פרק ו אות ה' ובהערות שם) מה שדנו הפוסקים לענין ארץ שלנו .והלכך אף שכל יחיד כבר פקע קנינו מחלקו ,מכל
מבואר שכאשר יש עץ של אדם אחד ,והקרקע של אחר, ישראל בזמנינו ,שיש שעוררו על כך שכיון שארץ ישראל מקום יש לכל יחיד חלק בארץ מצד שנתנה לכל ישראל
הדין הוא שיחלקו בפירות הרווח. נתחלקה לשבטים ואח"כ באו הגוים והגלו את ישראל ותתחלק לבאי הארץ לעתיד לבוא .או דלמא שאין מתנתו
וגזלוה ,א"כ בידוע שהקרקע אינה של המחזיק בה אף אם של אברהם אע"ה אלא עד שנכנסו לארץ וזה כל אחד
ולפי זה נראה לבאר שגם מה שכתבו התוספות ‘מכל
הוא או אבותיו קנו אותה מהערבים שהחזיקו בה ,ובשו"ת בשלו ,אבל לאחר שגלו ופקע קניינם אין לישראל בה שום
מקום יש לו במה שזרע’ ,שאין הכוונה שהכל של הנוטע
מחזה אברהם (סי' קמב) כתב שאין חשש בזה ,שהגוים קנין עד שישובו וינחלו .עכ"ל.
אלא רק שיש לו גם כן חלק .ומאחר ויש לנכרי חלק ,די
בזה כדי שלא יהיה ראוי להביא ממנו את העומר ,מה שאין קנאוה בכיבוש מלחמה ובטלה חלוקה הראשונה ,וכן ודייק מדחיית הרמב"ם לדברי הגאונים שאף שיש
כן באתרוג אם יש גם חלק שהוא גזול ,שוב אין זה ‘לכם’ נראה דעת החזון איש (חו"מ סי' א ס"ק כז) [וע"ע כלי חמדה לנכרים כיבוש מלחמה בשל ישראל ,זהו דוקא בקרקעות
והוא פסול .וראה שם בלשון תוספות הרא”ש (שם) שמפורש (פר' כי תבא אות י) וחשוקי חמד (סוכה לג ,]):אמנם בשו"ת מחוץ לארץ ישראל או במטלטלים אף בארץ ישראל ,אך
כוונת התוספות שיש לנוטע רק ‘חלק במה שזרע’ ,והרי אין להורות נתן (ח"ד סי' נג-נט) הביא שיש דעות בראשונים את ארץ ישראל גופא ,כיוון שהובטחה לאברהם אבינו ע"ה,
בכך כדי לסלק החיסרון של ‘לכם’. שכיבוש מלחמה אינו קונה בארץ ישראל ,ועיי"ש שהאריך שוב אין לגויים בעלות על גוף הקרקע ,כי אם קנין פירות.
ובאמת בחידושי חתם סופר (ראש השנה יג .על התוס' שם)
בזה והעלה שאע"פ שיש עוד כמה טעמים להתירא ,מ"מ ומכח מחלוקת זו העלה הגאון רבי משה קלירס בספרו
כבר העיר שמלשון התוספות משמע שאין כל הנטיעה של למעשה נכון מאוד ליזהר שלא יקצוץ ארבעה מינים בעצמו תורת הארץ (ח"ב פרק ג סעיף ב ,עמ' מז) וז"ל :הקרקעות
הנוטע ,רק שיש לו בה חלק ,וכתב שכן ביארו הטורי אבן בארץ ישראל [בין מקרקע שלו בין מקרקע של אחרים], שכבשו עכו"ם מישראל בכיבוש מלחמה ,יש אומרים דהוי
(שם) ושו"ת כנסת יחזקאל (יו"ד סי' מא) ,והביא דברי הגמרא אלא הוא יקצוץ לאחרים ואחרים יקצצו בשבילו ,ואם קצץ כגזל בידם ולכו"ע אמרינן אין קנין ,ויש אומרים דהוי כאילו
שלכאורה עולה מהם שצריך להיות לנוטע חצי משבח לעצמו יתן לאחר במתנה ואח"כ יחזירהו לו. קנו הקרקע מישראל בכסף ושייך בזה הפלוגתא דיש קנין
הנטיעה ,אך כתב שבמסקנת הגמרא (ב"מ קא ):הרי מבואר קרקע שלא עובדה אינה נעשית הפקר ואין קנין'.
שאסור לבעל הנטיעה לעוקרה שבזה הוא מכחיש את והנה מה שהקרקע עמדה שוממה או בלתי מעובדת ועוד יש להוכיח מחלוקת זו ממה שנחלקו הראשונים
הקרקע ,אם כן גוף הנטיעה של בעל הקרקע ,ויש לנוטע במשך שנים אינה הופכת אותה להפקר .כמו שהבאנו אם יש דינא דמלכותא דינא בארץ ישראל ,כי רבינו תם (אור
רק זכות בשבח .וראה עוד בשו"ת להורות נתן (ח"ד סי' נה). מדברי הביאור הלכה (שם ד”ה שלא יקצץ) שהתיר נטילת זרוע ח"ג פסקי ב"ק ,סימן תמז) התקשה מפני מה פשוט במשנה
ערבות בלא רשות רק במקום ‘שידוע’ שהוא הפקר לכל. (גיטין נה ):שהנכרים שגזלו קרקעות מישראל אחר חורבן
גם בברכי יוסף (סימן תרמט אות ב) הביא את דברי
ומצינו עוד בדיני הנהנה מקרקע חברו .בשולחן ערוך בית שני נחשבו לגזלנים ,והרי עשו זאת ע"פ המלכות ודינא
התוספות הנזכרים ,וכתב על פיהם‘ :לפום ריהטא נראה
(חושן משפט סימן שסג סעיף ו) שאפילו בחצר שאינה עומדת דמלכותא דינא .וכתב ליישב שחוק שחוקקו רק על ישראל
דאי ידעינן דהעכו”ם הזה הוא נטע גנה זו ,יכול ישראל
להשכרה ,אם הבעלים אמר למשתמש ‘צא’ והוא לא יצא, ואינו שוה לכולם ,הוא דינא דגזלנותא.
לקצץ ,דאף דהקרקע גזולה ,מ”מ מה שזרע הוא שלו’.
אך סיים ששארו מהר”י זאבי סבר שהרמב”ם פליג ,וכבר חייב המשתמש לשלם את מלוא השכר .והיינו שאם אך רבי אליעזר ממיץ (אור זרוע שם) כתב לחדש שכל כח
נתבאר שלכאורה אין כוונת התוספות לומר שכל פרי הבעלים מוחים בו על ישיבתו ,מול מחאה מפורשת אין המלכות מצד הבעלות שלהם על קרקע הארץ שהבא לגור
הנטיעה הוא של הנוטע. המשתמש יכול לומר שהמקום ממילא אינו מנוצל. בארץ המלך צריך לשלם לו על כך מיסים ,וזה דווקא בשאר
ולפי זה ,כאשר בעלים פרטיים הודיעו למגדל שאינו כל הארצות השייכות למלכים ולכובשים ,אך ארץ ישראל
יורד לשדה חברו שייכת לעם ישראל ולא למלך הכובש של הארץ .וכעין זה
בדיני ‘יורד לשדה חברו ונטעה שלא ברשות’ ההלכה רשאי להיכנס ולהשתמש במקום ,אין הוא יכול להשיב
‘ממילא לא עשיתם כאן דבר’ .בעל הקרקע רשאי להחליט גם דעת הרשב"א והר"ן (נדרים כח.).
היא שהנוטע יכול לדרוש החזר הוצאות או שיעור השבח. והנה לדעת ספר התרומה והסמ"ג והבית יוסף שהגויים
ברם ,זכותו לקבל תשלום על השבחת השדה אינה ראיה שלא לעבדה ,לשומרה לעתיד או שלא לאפשר שימוש
מסוים .כמובן שדברים אלו נועדו רק לשלול את הטענה שקנו מן המלכים הכובשים הקרקע שלהם ,עולה שהכיבוש
שהוא רשאי להמשיך להחזיק בקרקע ,למנוע מבעליה את הקנה למלך גוי את הקרקע של ארץ ישראל ,ואם כן יהודי
השימוש בה ולמכור את כל פירותיה ,רק שיש לו שכר בדבר המקום השומם ,אך אין בכך שום הוכחה לגבי
הבעלות על הקרקע. הבא לגור בארץ של המלך חייב לשלם מיסים ,ואם רוצה
כפועל שטרח במלאכת בעל הבית .אך ראוי להדגיש כי לגור בארצו חייב לקיים משפט המלך .ומוכח שסברו כדעת
הנידון של היורד לשדה חברו ונטעה הוא באדם שנטע הקרקעות ביהודה ושומרון הגאונים שארץ ישראל שייכת לעם ישראל ואין לכיבוש של
עבור חברו ותובע על כך שכר ,ולא כנידון דידן שאדם נטע כאשר באים לדון בקרקעות שנמצאות בשטחי יהודה מלך גוי קנין בארץ ישראל.
עבור עצמו בשדה חברו. ושומרון ,יש לדעת שיש סיווגים שונים של קרקעות באזור, והנה טעם דין כיבוש מלחמה שמועיל בקרקעות אפילו
הנוטע עץ בחצר חברו או שותפיו ואין לערב ביניהם .יש אדמות שהבעלות עליהן טרם שלא מועיל בהם קנייני גזלה וייאוש ,הוא משום שכיבוש
באופן שנטע עץ הדסים בחצר של שכנו ששתק לו ולא הוגדרה ,ויש אדמות פרטיות של יהודים או של נכרים. מלחמה אינו גזל ,וכלשון הרשב"א (גיטין לז‘ ):אינו דומה
מיחה בידו ,נחלקו השו”ע והרמ”א (חו”מ סימן קנג סעיף ב) כאשר הקרקע רשומה או מוחזקת כדין בידי אדם מסוים, חזקת מלחמה למחזיק בו בגזל’ .ונראה כוונתו שבזמן
האם זכה מיד כי שתיקה לאלתר כמחילה ,או שצריך טענה צריך לקבל את רשותו .כאשר יש מחלוקת על תוקף השטר, מלחמה לא נחשב כיבוש לגזל שכן דרך המלכים .וכמו
שקנה זכות לנטוע וחזקת שלש שנים. על גבולות החלקה או על חזקה ארוכת שנים ,יש להציג את שביאר בשולחן ערוך הרב (חו”מ קונטרס אחרון הלכות הפקר
המסמכים לפני בית דין שיכריעו את הבעלות. והשגת גבול)‘ :שכן הוא משפטי כל המלכים במלחמותיהם’.
ונראה שגם לדעת הרמ”א אם נטע בחצר משותפת
ושתקו השכנים במשך תקופה ארוכה ,יש להוכיח לרוכש פרטי שאין לפניו שום ריעותא אין חובה לפתוח וכן נראה מלשון המאירי (שם) ‘אפשר שכבשו בשעת
משתיקתם שמחלו על השימוש בקרקע ,והסכימו לו לפי תיק מקרקעין על כל חבילת ערבות .אבל כאשר ועד מלחמה ,או שאף דרך גזילה קנאו (-לעבד) ביאוש ודמים
שעה שיזכה הנוטע בחלקם בגידול העץ .אמנם עדיין אין של מאות רוכשים יודע מראש שמקור הסחורה בחלקה הוא חייב לו’ ,הרי שחלק בין דרך גזלה שצריך להגיע
בכך הוכחת בעלות על זכות שימוש קבוע בקרקע ,הדורשת שמעמדה טרם הוברר ושנתגלעה עליה ויכוח ,ראוי שלא לייאוש וחייב לשלם דמים ,ובין דרך מלחמה שאין בזה
חזקת שלש שנים עם טענה לדעת הרמ”א ,ולכן הם יכולים להכניס את הציבור לספק הניתן למניעה. גזלה וממילא אין חיוב השבת דמים.
לתבוע ממנו לעקור את העץ ,אך כל עוד העץ נמצא שם למי שייך האילן ומשפטי המלכים במלחמותיהם היום שאסור לקחת
הוא בעל העץ והפירות שלו. והנה בעניין טענתו של המגדל שהוא רכש את השתילים כשלל מלחמה רכוש פרטי ,ויתר ע"כ חוקי המלחמה
לתגובות: לשאלות בהלכה:
ה 9917936@gmail.com 02-803-9999שלוחה rav@abiryaakov.com | 8
הלכה למעשה
תשובות ממורינו הרב שליט“א המשך מעמ' ד'
להניח כמה פלפונים על הסכך כדי שהוא לא יד .28ומובן שאם התנו מראש תנאי המועיל אין חיוב סעודה בפת ובשר בחול המועד
יעוף .אבל אין לי כעת פלפונים ,וגם לא זמן הפירות נעשים מוקצה.29 אני סובל מבעיות במערכת העיכול ,ולכן
לנסוע הלוך ושוב לעיר הסמוכה כדי לקנות כמעט ואיני אוכל לחם באמצע השבוע .גם
אותם .האם מותר לי לחבר את המחצלת העברת נורה מהסוכה לבית בשר קשה לי מאוד לאכול .לקראת סוכות
לקרשי המסגרת של הסכך באמצעות רציתי לברר האם יש חיוב לאכול בחול המועד
מסמרים? אני רגיל לתאורה עוצמתית בבית .כשבניתי
את הסוכה תליתי בה הרבה נורות ,כדי סעודה עם לחם ובשר?
ת .אין לחבר את הסכך באמצעות מסמרים.31 שהיא תהיה מוארת היטב .במהלך חול ת .מצווה לאכול בימי חול המועד סעודות בפת
המועד נשרפה לי נורה בבית .האם מותר לי ומאכלים משמחים כגון בשר ,ולשתות בסעודות
פסול סוכה תחת סוכה בסכך שבולט לקחת אחת מהנורות שבסוכה לבית ,או שהן יין משמח כשיעור רביעית .25אך מי שקשה לו
מאחורי סוכה בקומה עליונה נחשבות לנוי סוכה שאסור בהנאה? האכילה אינו חייב לאכול כיון שאינו שמח בזה.
אני בונה את סוכתי במרפסת הדירה שלי. ת .נורות רגילות שנתלו בסוכה לשם תאורה ולא ומכל מקום צריך שסעודתו תהיה משובחת
יש לי מרפסת קטנה והמחצלת של הסכך לשם קישוט ,יש להקל ליטול מהן בחול המועד מסעודתו ביום חול .והמשווה את אכילתו בחול
שהיא קצת ארוכה בולטת החוצה בערך מטר. ולהשתמש בבית ,גם אם לא התנה על כך מראש. המועד לאכילתו בחול הרי הוא בכלל המבזה את
מתחת למרפסת שלי יש עוד מרפסת עם אולם שרשרת נורות צבעוניות שנתלו לקישוט המועדות.26
סוכה .בעל הסוכה התחתונה הגיע לדרוש הסוכה ,דינן כנוי סוכה ואין להעבירן לשימוש
ממני לחתוך את המחצלת כיון שהיא מסככת בבית בלא תנאי מועיל ,גם כאשר התאורה פירות שנתלו לקישוט בסוכה ונפלו
גם על הסוכה שלו וזה כסוכה תחת סוכה. נועדה הן להאיר והן לקשט.30 בשבת
האם החלק הבולט של המחצלת פוסל את אנו נוהגים לתלות בסוכה פירות שנשתבחה
הסוכה התחתונה? חיבור המחצלת באמצעות מסמרים בהם ארץ ישראל וכן תפוחים ואתרוגים.
ת .אם הסכך של הסוכה התחתונה חזק דיו כדי אני מקים סוכה להוריי המתגוררים ביישוב ביום טוב הראשון שחל בשבת נשבו רוחות
לקבל עליו אדם שישב שם עם כריו וכסתותיו, בשומרון .יש להם מחצלות ישנות מעלים עזות ורבים מהאתרוגים והתפוחים נפלו על
הסכך העליון פוסל את הסוכה התחתונה ויש רחבים ,שיושבות טוב על הסוכה .עם זאת, השולחן .האם מותר לטלטל אותם?
להסירו .אולם אם הסכך התחתון אינו חזק כל כך במקרה של רוחות סערה פתאומיות המחצלת ת .אם לא התנו מראש על הפירות תנאי המועיל,
אין זה כסוכה על גבי סוכה והסכך העליון אינו עלולה לעוף .החזרת המחצלת כרוכה במאמץ אסור לטלטלם בידיים או על ידי קטן ,27גם לא
פוסל את התחתון.32 רב ,שאבי בגילו כבר אינו מסוגל לו .לא מדובר כדי לפנות מקום לסעודה .אולם יכול לפנותם
המשך בעמ' ח' ברוחות חזקות מאוד ,ובעצם היה מספיק על ידי ניעור השולחן או המפה ,וכן כלאחר
נורות צבעוניות וכד' אף שכוונתו היתה יימעכו הפירות ולא יבואו לידי ביזיון. 26במשנה )אבות פ"ג מי"א( 'רבי אלעזר ביום ז' כשנוטל הלולב ,אמנם בשעה"צ )סי'
גם לתאורה מכל מקום כיון שהוא דבר וראה בביאור הלכה שהוסיף שאם נופלים המודעי אומר המחלל את הקדשים תרסב סק"ד( הביא דעת הפמ"ג שאם כבר
המוסיף נוי בסוכה ,יש לאסור להוציאם על השולחן קיסמים מהסכך והוא נמאס והמבזה את המועדות וכו' אף על פי שיש נטלו ולא בירך עליו שוב לא יברך ,ועיי"ש
מהסוכה במשך החג אם לא התנה על כך מזה שיכול להסירם אפילו בידיים כיון בידו תורה ומעשים טובים ,אין לו חלק מה שהשיג על דבריו.
מראש. שדינם כגרף של רעי. לעולם הבא' .וברש"י )ד"ה והמבזה( ביאר 25בשו"ע )או"ח סי' תקכט ס"ב( 'חייב אדם
31התוספות )סוכה ב .ד"ה כי עביד( כתבו 29בשו"ע )שם( 'ואם התנה עליהם 'חילל חולו של מועד בעשיית מלאכה או להיות שמח וטוב לב במועד' ,ובמשנה
שמותר לעשות את דפנות הסוכה חזקים בשעה שתלאם ואמר איני בודל מהם כל שנוהג בהם מנהג חול באכילה ובשתיה' ברורה )ס"ק טז( הביא שמקורו מדברי
כעין בית כיון שיכול לעשותם עראי ,ולא בין השמשות של שמונה ימים ,הרי זה וכן כתב הרע"ב )ד"ה והמבזה(. הרמב"ם )יו"ט פ"ו הי"ז-יח( שכתב וז"ל:
הקפידה תורה אלא על הסכך שיהיה עראי מסתפק מהם בכל עת שירצה ,שהרי לא 27בשו"ע )או"ח סי' תרלח ס"ב( 'וכן אוכלים 'שבעת ימי הפסח ושמונת ימי החג עם
ממש ולא יקבענו במסמרים כיון שעיקר הקצה אותם ולא חלה עליהם קדושת ומשקים שתולין בסוכה כדי לנאותה אסור שאר ימים טובים כולם אסורים בהספד
הסוכה על שם הסכך .ובמגן אברהם )סי' הסוכה ולא נחשבו כמותה .ודוקא שמתנה להסתפק מהם כל שמונה אפילו נפלו', ותענית ,וחייב אדם להיות בהן שמח
תרכז סק"ב( הביא מהאגודה )סוכה סי' א( בזה הלשון אבל אם אמר אני מתנה עליהם וכתב הרמ"א 'וביום טוב ושבת אסור וטוב לב הוא ובניו ואשתו ובני ביתו וכל
שכתב בשם התוספות שלא יכסה הסוכה לאכלן כשיפלו אינו כלום' .והרמ"א הביא לטלטלם דמוקצים הם' .והוסיף שאף הנלוים עליו שנאמר ושמחת בחגך וגו' ,אף
בנסרים פחות מד' טפחים הכשרים שיש מקילין בטלטול נוי התלוי בדפנות שמותר להריח את האתרוגים שתולים על פי שהשמחה האמורה כאן היא קרבן
לסיכוך ויקבעם במסמרים ,כיון שזה דירת אפילו ללא תנאי ,אך מכל מקום טוב בסוכה לנוי ,מכל מקום אם נפלו אסור שלמים כמו שאנו מבארין בהלכות חגיגה,
קבע ,וכן כתבו האליה רבה )סי' תרכט ס"ק להתנות עליהם .ובדרכי משה )סק"ה( ביאר להזיזם ממקומם כיון שהם מוקצה .ולכן יש בכלל אותה שמחה לשמוח הוא ובניו
טו( והערוך השולחן )סי' תרכט סל"ב( ,וכן דעה זו כיון שלדעת הרא"ש )סוכה פ"א סי' יג( אסור לטלטל את הפירות שנפלו ,ואפילו ובני ביתו כל אחד ואחד כראוי לו ,כיצד
הביא השער הציון )סי' תרלג סק"ו( .ומבואר איסור עצי סוכה הוא רק בסכך ולכך רק נוי על יד קטן שלא הגיע לחינוך אסור הקטנים נותן להם קליות ואגוזים ומגדנות,
מדבריהם שטעם הפסול הוא כיון שאין התלוי בסכך נאסר ,וכתב שאפשר שאפילו כמבואר בשו"ע )או"ח סי' שמג ס"א( שאסור והנשים קונה להן בגדים ותכשיטין נאים
הסוכה דירת עראי ,ולפי זה גם בדיעבד לדעת הרמב"ם )לולב פ"ו הט"ו( שאיסור לצוות על קטן שלא הגיע לחינוך לעשות כפי ממונו ,והאנשים אוכלין בשר ושותין
הסוכה פסולה משום גזירת תקרה ,וכן עצי סוכה הוא גם בדפנות ,מכל מקום נוי אפילו שבות דרבנן ,כיון שיש בזה איסור יין שאין שמחה אלא בבשר ואין שמחה
כתב להלכה בשו"ת אבן ישראל )ח"ח סי' התלוי בהן מותר .אמנם המשנה ברורה ספייה לקטן .וראה בבן איש חי )שנה אלא ביין' .ומדבריו מבואר לכאורה שדין
מד( ,וכן מובא בשם הגרי"ש אלישיב )ספר )ס"ק כד( הביא שהרבה אחרונים השיגו על ראשונה ,האזינו אות י( שכתב שאם נפלו נויי השמחה בחול המועד שוה לדין השמחה
הסוכה בירורים סי' נא( ,וכן כתבו בשו"ת דברי הרמ"א וכתבו שדין נוי הדפנות כנוי הסוכה ביום טוב לא יטלטלם ,אלא יביאו ביום טוב ,וכמו שביום טוב חייב לשתות
אור לציון )ח"ד פכ"ד ביאורים אות ט ואות טו( הסכך ,ואסורים בהנאה לדברי הכל. קטן בן ג' או ארבע שנים ויטלטלם למקום יין כמבואר בשו"ע )שם( הוא הדין לחול
ובשו"ת תשובות והנהגות )ח"ו סי' קמז(. 30בשו"ע )או"ח סי' תרסו ס"א( מבואר אחר להצניעם שם עד אחר יום טוב ,וצריך המועד ,וכן העלו הפוסקים )ראה שו"ת
אמנם בשו"ת שבט הלוי )ח"י סי' צג( כתב שבהושענא רבא אחר הצהריים יכול לבאר בדבריו שכוונתו שהקטן יקחם אגרות משה או"ח ח"ג סי' סח ,שו"ת באר משה
שמדברי התרומת הדשן )סי' פט( שהביאו לפנות את הכלים מהסוכה לביתו ,אמנם מעצמו בלא שאביו יצווהו על כך ,שבאופן ח"ז סי' ג ,שו"ת משנה הלכות ח"ז סי' עח ,קובץ
הפוסקים להלכה מוכח שלא חשש לחשש זה דוקא בסתם כלים שאינם נוי סוכה, זה מותר וכמבואר בדברי האחרונים שם. תשובות להגרי"ש אלישיב ח"א סי' נז( .אמנם
זה ,ועוד שאפילו בדעת התוספות ביארו אבל נוי סוכה אסור להשתמש בו עד או שסובר כשיטת השו"ע הרב )סי' שמג לגבי אכילת בשר מבואר בביאור הלכה
המהר"ם מלובלין )סוכה ב .ד"ה כי עביד( אחר שמחת תורה כמבואר בשו"ע )סי' ס"ו( שמותר באקראי לספות לקטן איסור )ד"ה כיצד( שאף ביום טוב אין חיוב ממש
והגר"ש קלוגר )שו"ת האלף לך שלמה סי' שסו( תרלח ס"ב( כיון שהוקצה למצוותו .ולפי דרבנן לצורך גדול. באכילת בשר כיון שעיקר החיוב נאמר על
שלא אסרו לחבר הנסרים במסמרים אלא זה יש לדון האם מנורות שנתלו בסוכה 28בביאור הלכה )סי' תרלח ד"ה וביו"ט בשר שלמים ,אך יש בזה מצוה כיון שנאמר
באופן שעל ידי זה מונע גם את ירידת על מנת להאיר דינם כסתם כלים שאין ובשבת( הביא מהאליה רבה )סק"ה( שכתב בו שמחה .וראה במשנה ברורה )סי' תקל
הגשמים לסוכה שאז דוקא הסכך נעשה איסור להשתמש בהם או שדינם כנוי שאם נפלו נויי הסוכה על השולחן ואינו סק"א( שהביא מהמגן אברהם )סק"א( שיש
קבע והוא פסול ,אבל אם חיבר את הסכך סוכה שהוקצו למצוותם .ובשו"ת חלקת יכול לאכול שמותר משום אוכל נפש מצוה בחול המועד לקבוע סעודה על
במסמרים אך הוא אינו מונע את ירידת יעקב )או"ח סי' רכח( כתב שאם הניח בסוכה להסירם ביום טוב ,אך הפרי מגדים )מש"ז הפת בלילה וביום ,כיון שיש מצוה לכבד
הגשמים לסוכה הרי אינו דומה לבית ואין נורות חזקות יותר מהרגילות הרי זה כנוי סק"ד( כתב שאם אפשר עדיף שינער את את ימי חול המועד באכילה ושתיה ועיקר
בזה משום גזירת תקרה .אך סיים שם שאף סוכה ואין להשתמש בו ,אלא אם כן הוא השולחן עד שיפלו הפירות ולא יטלטלם אכילה הוא לחם ,אך מכל מקום אין בזה
שאין בזה משום גזירת תקרה מכל מקום בגדר כלי חשוב שכתב הט"ז )סי' תרלח בידיים .אמנם כל זה ביום טוב לבד ,אך חיוב כמבואר בשו"ע )או"ח סי' קפח ס"ז( שאם
לכתחילה לא יחבר את הסכך במסמרים סק"ח( שאנן סהדי שלא תלאו להיות שם כאשר יו"ט חל בשבת אסור לכו"ע לטלטל שכח יעלה ויבא בחול המועד אינו חוזר.
משום דין מעמיד וכמבואר בשו"ע )סי' תמיד .וכן כתב בשו"ת באר משה )ח"ז קו' את המוקצה בידיים כיון שבשבת אסור וראה בשער הציון )סק"ו( שהוסיף שכל מה
תרכט ס"ז(. עלעקטריק סי' קכ( שאם קבע בסוכתו פנסים לעשות מלאכת אוכל נפש ,אלא יסירם על שכתב השו"ע שאינו חוזר אם שכח יעלה
32בשו"ע )או"ח סי' תרכח ס"א( 'סוכה נאים הרי מוכח שכוונתו לנוי סוכה .ולכן ידי ניעור השולחן או בטלטול כלאחר יד ויבא כיון שאין חיוב באכילת פת זה הוא
שתחת סוכה העליונה כשרה והתחתונה בסתם נורות שנתלו בסוכה אין צריך וכמבואר בשו"ע )סי' שיא ס"ח( ,וכשעושה רק לעניין דיעבד ,אבל לכתחילה מצוה
פסולה ,והני מילי שיכולה התחתונה להחמיר ,אבל אם תלה בסוכה שרשרת כן יש להיזהר לעשות זאת באופן שלא להשוות את ימי חול המועד ליום טוב.
לתגובות: לשאלות בהלכה:
9917936@gmail.com 02-803-9999שלוחה rav@abiryaakov.com | 8 ו
מכתלי בית ההוראה
תשובה ממורינו הרב שליט“א
המשך מעמ' ה'
תובע מסוים ובלא ראיה לחלקה זו ,אין בכך חשש את המידע בצמצום לוועדה או לרב ,ולא יפרסם כרזות לפי זה ,אפשר שגם באופן שבעל הקרקע ראה את
גזל .וכל חלקה שהמגדל קיבל לגביה רשות והקצאה שההדסים ‘גזולים’ לפני שנקבע הדבר. הנטיעה במשך שנים ,וידע שהנוטע מתכוון ליהנות
תקפה מהגורם המוסמך ,אפשר לקנות ממנה ארבעת להלכה: מן הענפים ולא מחה בו ,הענפים הם שלו .אולם כאשר
המינים. א .אין כל פסול בארבעת המינים מחמת עצם הבעלים או הממונה מוחים ,מוציאים צו ,גודרים את
ד .בחלקה שיש עליה תביעת בעלות פרטית מסוימת, העובדה שגדלו ביהודה ושומרון ,ב’שטחים’ או המקום או מנסים לסלק את המגדל ,אין כאן שתיקה
ומגובה במסמכים ,חזקה קודמת ,או מחאה פעילה, בתחומי התנחלות .השם המדיני שניתן לאזור אינו המלמדת על מחילה.
וברור שהטוען לבעלות לא התייאש ,יש לחשוש על
קניית ארבעה מינים מאותו מקום.
קובע בעלות ממונית ,וטענה כללית שלפיה כל איסור לשון הרע על המתחרה
הקרקעות שבאזור שייכות לערבים ,אינה מספיקה גם כאשר אדם מבקש להזהיר מפני הפסד או מכשול,
ה .באופן שניתן לתלות שיש ייאוש ,אף לשיטת כדי להוציא את המינים מחזקת כשרותם. עליו לעמוד בתנאי לשון הרע לתועלת ,כמו שמנה החפץ
היראים שאין דין ’לכם’ בדבר הגזול מגוי ,הקונים שיש
להם גם שינוי רשות ,מותר להם לקנות ומקיימים את ב .מאידך ,גם קדושת ארץ ישראל ויישוב ארץ חיים (הלכות לשון הרע כלל י סעיף ב) :שיברר שהדבר אמת
מצות ארבעה מינים (ראה אגרות משה חו”מ ח”א סימן פב). ישראל ,אינן מתירות ליטול קרקע פרטית של יהודי ולא יסתמך על שמועה .שיתבונן אם המעשה אכן נחשב
אמנם אם על ידי רכישתם הם מסייעים ידי עוברי ואף לא של גוי .כאשר קיימת טענת בעלות פרטית גזל על פי דין .שלא יגדיל את העוולה .שיכוון לתועלת
עבירה ,יש בכך משום מצוה הבאה בעבירה. מבוססת ורצינית ,או כאשר ידוע שהמגדל נכנס ולא לשנאה .ושלא יגרום לחברו נזק גדול יותר מן המגיע
ו .מוכר מתחרה אינו רשאי לפרסם שהסחורה של לקרקע של אדם אחר או לקרקע ציבורית בלא רשות, לו בדין.
חברו גזולה על סמך שמועה .אם יש בידו מידע ברור, יש בזה חשש גזל ,ואין ללמוד מצד המובא בפוסקים בנידון של מוכר מתחרה ,התנאי של כוונה לתועלת
ימסור אותו בצנעה לרב רק לאחר שבירר שהדבר על חשש ’סתם גויים גוזלי קרקעות’ ולהכשיר את דורש זהירות כפולה .אין הכרח לומר שמי שמרוויח מן
אכן נוגע לגזל על פי דין ,בלי הגזמה ומתוך כוונה הסחורה בלא בירור. האזהרה אינו רשאי להזהיר .אך עליו לבדוק היטב שאינו
לתועלת. ג .לפיכך ,במקום שאין עליו אלא טענה כללית ,בלא משתמש בטענת הכשרות כדי לסלק מתחרה .נכון שימסור
סוכה ממתקן מתנפח
להחזיק את עצמו גם בלי תוספת של רוח ,והרי הלכה כרבי שאינו עומד מצד עצמו רק על ידי רוח חיים או על ידי במהלך חול המועד ביקשו בני משפחה לצאת יחד
יהודה. רוח ממש .ואילו בשולחן ערוך (או”ח סי’ תרל סי”א) נפסק למתחם באולינג ,חדרי בריחה ופעילויות נוספות .מאחר
ושוב כתב בשו”ת היכל הוראה (שם ד”ה מכל מקום) כשיטת רבי יהודה שמותר לעשות דופן מבהמה הקשורה שאין במקום סוכה ,הציע אחד המארגנים להביא מתקן
שאפילו יבנו את הסוכה המתנפחת באופן שהיא תחזיק בלי במקומה .ואם כן ,להלכה גם אין לפסול גם את הדפנות מתנפח של ילדים ,העשוי בצורת חדר מרובע בעל ארבע
עזרה של המפוח ,עדיין יש לדון האם הוא כשר ,כי אפשר מחמת עצם הניפוח באוויר .וזה אינו עניין למחיצה שאינה דפנות וללא גג ,ולהניח מעליו מחצלת סכך כשרה .כך יוכלו
שגם רבי יהודה שהכשיר בהמה לדופן היינו דווקא משום עומדת בפני הרוח. בני המשפחה לאכול בסוכה במשך שהותם במקום.
שיש לה ממשות וגם כאשר תמות עדיין היא בעלת גוף, בעינן סוכה ראויה לשבעה המתקן אינו עומד מכוח ניפוח חד פעמי ,אלא מחובר
מה שאין כן בנוד נפוח מעור .ודבריו קשים ,שהרי הבהמה הרמ”א (או”ח סי’ תרל ס”א) כתב שאין לעשות דפנות מדבר למפוח חשמלי המזרים לתוכו אוויר ברציפות .כאשר
והנוד שניהם כעת בעלי נפח וראויים לשמש כעת כדופן, שיתייבש בתוך שבעה ימים עד שלא יישאר בו שיעור מפסיקים את פעולת המפוח ,האוויר יוצא והדפנות קורסות.
אלא שלאחר הוצאת הרוח מכל אחד מהם ,שוב אין בהם מחיצה .לכאורה יש מכאן ראיה שגם מתקן שאינו יכול האם דפנות העומדות רק באמצעות הזרמת אוויר
שיעור של עשרה טפחים ,ולבוא לחלק בין בהמה שאחר לעמוד בלא הזרמת אוויר מתמדת אינו נחשב מחיצה בת מתמדת נחשבות מחיצות כשרות לסוכה ,והאם ניתן לסמוך
המיתה יהיו לה ששה טפחים ,ולבין הנוד שאחרי הוצאת קיימא. על סוכה כזאת לצורך הסעודה?
האוויר היה לו רק טפח ,הוא דבר תמוה. תשובה:
אולם יש לדון בדבר ,האם בוחנים את מעטפת המתקן
ועוד שכל מה שפסלם רבי מאיר לפי שחידש שדופן
שעומדת רק על ידי רוח אינה נחשבת כדופן ,ורבי יהודה
כשהיא מנותקת מן המפוח ,או את המתקן בשלמותו, דפנות הסוכה
יחד עם המערכת המעמידה אותו .אם רואים את המפוח בשולחן ערוך (או”ח סי’ תרל ס”א) פסק ‘כל הדברים כשרים
חלק עליו והכשיר בבהמה לפי שלא סבר יסוד זה ,ומנין כחלק ממערכת העמדת הסוכה ,יתכן שהמבנה נחשב
להמציא בדבריו שהוא מסכים ליסוד זה רק באופן חלקי, לדפנות’ .ומעתה גם דפנות העשויות מחומר סינתטי,
ראוי להתקיים ,אף שהפסקת פעולתה של המערכת תביא כשרות .ומה שהמתקן מיוצר לצורך משחק ולא לשם
דהיינו בבהמה כן ובנוד לא ,וגם לא מצאנו בשום אחד לנפילתו .גם אין לדון מצד שכל השימוש בסוכה מתנפחת
מהראשונים או האחרונים שיאמר שרבי יהודה מודה מצוות סוכה אינו פוסל את דפנותיו .הכלל הוא שאת הסכך
זו היא רק לכמה שעות ,והרי הרמ”א כתב שצריכים סוכה צריך להעמיד לשם צל ,כמבואר בשולחן ערוך (או”ח סי’
ליסודו של רבי מאיר ורק חולק בבהמה ,וגם משמעות לשבעה ימים ,שיש לחלק בין סוכה שהשימוש בה קצר,
הגמרא (סוכה כד‘ ).אלא אמר רב אחא בר יעקב ,קסבר רבי תרלה ס”א) שהכשיר אף סוכה שהסכך לא הונח לשם מצווה,
לבין סוכה שמצד עצם בניינה אינה ראויה להתקיים. ובלבד שנעשה לצל .ממילא ,וכל שכן כאשר מניחים עתה
מאיר כל מחיצה שעומדת ברוח אינה מחיצה’ ,היא שכל
יסוד זה הוא חידוש ושיטת רבי מאיר לבדו. בערוך השולחן (או”ח סי’ תרל סעיפים ג ,ד ,ה) הקשה על סכך כשר לשם סוכה ,שייעודו הקודם של המתקן שמשמש
דברי הרמ”א שהצריך סוכה הראוי לכל שבעה ימים ,שהרי רק כדפנות אינו כשלעצמו סיבה לפסול.
והביא (שם עמוד צט) להוכיח מדברי החזון איש (אהלות
בגמרא (סוכה כז ):נחלקו בכך רבנן ורבי אליעזר ,ולהלכה אמנם אף אם הדפנות מצד עצמם אין בהם פסול ,מכל
סי' טו אות ה) ,בעניינו של נוד תפוח שאין לו דין אהל ,ומזה
הוכיח שגם דפנות סוכה שעומדות ברוח אין להם דין נפסק בשו”ע (סי’ תרלז ס”א) שבונים סוכה ואפי’ ליום אחרון מקום ,יש להיזהר שלא להעמיד את הסכך בדבר המקבל
מחיצה. של חג ,וכתב ליישב שהתנאים נחלקו האם מותר לבנות טומאה (משנה ברורה סי’ תרכט ס”ק כב ,עיי”ש).
סוכה שלא תשמש לכל שבעה אלא רק בחול המועד ,ובזה מחיצה העומדת ברוח ועל ידי רוח
ודבריו אינם מובנים ,כי דין נוד תפוח לעניין טומאת נפסק שאין צריכים שהסוכה תשמש כל שבעה ,אבל הסוכה
אהל הוא דין המובא בתוספתא (אהלות פרק יב הלכה ב), והנה מצינו שני עניינים הקשורים ברוח :בגמרא (סוכה
עצמה שבונים לחלק מהחג גם היא צריכה להיות סוכה כד ):איתא ‘כל מחיצה שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה
והטעם הוא כמו שפירש הר"ש (אהלות פרק יא משנה ג) 'ונוד הראויה לשבעה ימים.
תפוח לא חשיב חלל שלו ,דכי נפיק זיקא (-הרוח שבו) אין אינה מחיצה’ .ומשום כך מבואר בגמרא שיש לחזק את
כאן חלל' .וראשית נאמר שבהכרח שיש לחלק שאמנם נמצא שאע”פ שהם צריכים את הסוכה רק לכמה שעות, ענפי האילנות המשמשים דפנות ,כדי שלא יתנועעו ברוח.
אוהל הפרוס על גבי חלל נפוח אינו אוהל ,אבל הוא יכול אין בזה כדי להכשיר מחיצה פסולה ,אך גם אין חובה המשנה ברורה (סי’ תרל ס”ק מח) מבאר שאין הכוונה
לשמש כדופן שהרי בגמרא בסוכה (שם) איתא איכא בינייהו שהסוכה תעמוד בפועל מתחילת החג. רק לרוח המפילה את הדופן לגמרי ,אלא גם למחיצה
דאוקמה בנוד תפוח ,למאן דאמר מחיצה עומדת ברוח מפוח הפועל ברציפות המתנועעת הלוך ושוב מכח הרוח .עוד כתב ,שמחיצה
אינה מחיצה הרי עומדת ברוח ,למאן דאמר אינה עשויה והנה יש לדון בסוכה שעיקר עמידתה באמצעות שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה אינה כשרה רק מפני
בידי אדם הרי עשויה בידי אדם .מבואר להדיא שהדין תלוי משאבה המזינה אותה באוויר כל הזמן ,וללא המשאבה שהעמידוה במקום שאין בו רוח .ולפי זה ,גם אם המתנפח
בב' הדעות בטעמו של רבי מאיר ,אם פסל בהמה משום לא תוכל להתקיים .ונראה שמאחר שבמצבה הנוכחי היא לא יקרוס במשך הסעודה ,עדיין יש לבדוק אם דפנותיו
מחיצה שעומדת ברוח או משום מחיצה שאינה עשויה ראויה למגורים לשבעה ימים ,לא גרע מאדם המשמש דופן יציבות כדין ,ולא רק אם המפוח ממשיך לפעול.
באדם .הרי שאפילו לשיטת רבי מאיר יש צד בגמרא שנוד לסוכה ,אף שאין דרכו לעמוד באותו מקום שבעה ימים ומצינו בגמרא (שם כד ).עוד את ביאורו של רב אחא בר
תפוח נחשב למחיצה מעליא לסוכה .ומאחר שהלכה דלא ברציפות. יעקב בדעת רבי מאיר ‘כל מחיצה שעומדת ברוח אינה
כרבי מאיר ועושים מחיצה בבהמה ,הרי וודאי מועיל גם בשו”ת היכל הוראה (ח”ד סי’ סב) דן בסוכה מתנפחת, מחיצה’ .ומפרש רש”י (שם ד”ה לאו מחיצה היא) ‘דעיקר
מחיצה העומדת ברוח. ותחילה כתב (עמ’ צח ד”ה ראשית) כדבר פשוט שכיון שאין עמידתה דבר שאין בו ממש הוא’ .והגמרא דנה שם לגבי
אלא שעדיין יש לומר שכדופן אין חיסרון במה שנעשה למחיצות קיום מצד עצמם ליותר מכמה שעות רק מכוח דופן הנסמכת על נאד עור המנופח באוויר אם מחיצה
על ידי אויר ,אך כאוהל אינו כשר ,וכיון שהסכך עומד רק מפוח חיצוני אין זו סוכה הראויה להתקיים כל שבעה. כשרה היא .ובזה אין המדובר ברוח המנענעת את המחיצה
על גבי הסוכה המנופחת הרי אין לסכך שם סיכוך על גבי אמנם לכאורה אין זה משנה מאיזה כוח הדפנות מחזיקות מבחוץ ,אלא באוויר שהוא עצמו הכוח המעמיד אותה.
חלל עשרה ,וכשם שאין לאוהל שם אוהל על גבי חלל טפח, אם מכח הדופן בעצמו או מכח אחר שתומך בו ,ורק רבי אלא שדברים אלו נאמרו בביאור שיטת רבי מאיר
אלא שכל עיקר הדבר אינו שווה כלל ,כי כדי ליצור מאיר חידש לומר שצריכים שהחומר של הדופן יוכל הפוסל בעל חיים לדופן ,כיון שאין מעמידים מחיצה בדבר
המשך בעמ' ח'
לתגובות: לשאלות בהלכה:
ז 9917936@gmail.com 02-803-9999שלוחה rav@abiryaakov.com | 8
מכתלי בית ההוראה הלכה למעשה
תשובה ממורינו הרב שליט“א תשובות ממורינו הרב שליט“א המשך מעמ' ו'
המשך מעמ' ז'
שם של אוהל על החלק העליון של קידוש ערב שמיני עצרת-שמחת תורה נמצאים בטיול ויש להם רק שני הדסים
הנוד ,צריכים שיהיה תחתיו חלל
טפח ,וכיון שהחלל טפח אינו קיים בשכנותי גרה אשה מבוגרת שאינה יודעת לעשות באחד מימי חול המועד סוכות נסענו לטיול מיד אחרי
מצד עצמו והוא רק כלוא ומאולץ קידוש ,והיא מבקשת ממני בערב שמיני עצרת ,שהוא שחרית על דעת לחזור באותו היום ,למעשה בגלל
בתוך הנוד ,אינו נחשב לחלל ,ומשכך גם יום שמחת תורה בארץ ישראל ,שאני אעשה לה תקלה נשארנו ללון בסוכה של בית הארחה בכפר
החלק העליון של הנוד אינו נחשב קידוש בליל שמיני עצרת ,אלא שאמרתי שאחזור דרוזי ברמת הגולן .לא היו לנו שם ארבעת המינים
כאוהל .אבל כלל לא מצאנו שנאמר אבל סיכמנו עם יהודי אחד שניפגש אתו כשעה לפני
כאן דין שיריעת האוהל עצמה לא מאוד מאוחר מבית הכנסת ,לאחר התפילה וההקפות.
