gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

מחוברים - עוז והדר · Mechiburim - Oiz Vehudar — סוכות (2026-09-21)

מוציא לאור: מחוברים - עוז והדר · Mechiburim - Oiz Vehudar

שבוע: סוכות (2026-09-21)

מחוברים - עוז והדר · Mechiburim - Oiz Vehudar — סוכות (2026-09-21)

פתח את ה-PDF הורדה

‫מצורפים העלונים‪:‬‬ ‫‬ ‫בס"ד‬ ‫חמ„ו˙ ‚נוזו˙ ופנינים י˜רים מע˘י ‪„ˆ‰‬י˜ים‬ ‫ופעול˙ם ‪‰‬ליכו˙י‪‰‬ם ב˜ו„˘ ורום מעל˙ם ˘ל‬ ‫מרנן ˙למי„י ‪‰‬בע˘"ט זי"ע וממ˘יכי „רכם‬ ‫‬ ‫אורות של אמונה‬ ‫‡וˆר בלום וכלי מל‡ ברכ‪ ‰‬מסו„ר וערוך מ˙וך‬ ‫˘יחו˙ ‪‡‚‰‬ון רבי מנחם מנ„ל פומרנ‪˘ ı‬ליט"‡‬ ‫לדרך החיים‬ ‫מלוקט מדברות‬ ‫קדשו ותורתו של‬ ‫האדמו"ר רבי דוד חי‬ ‫אביחצירא שליט"א‬ ‫עמ' י"ג‬ ‫עמ' י"א‬ ‫בס"ד‬ ‫ובחר˙ בחיים‬ ‫בס"ד‪ ,‬גיליון רצ"ח | פרשת יתרו | תשפ"ה‬ ‫משיעורי‬ ‫רבי מנחם מנדל‬ ‫‚ליון ˘בועי במ˘נ˙ מרן ה‡ור החיים ה˜' זיע"‡‬ ‫גליון ש”ז | סוכות‬ ‫גיליון א'‬ ‫בראשית תשפ"ו‬ ‫ע‪ ú‬ה˙ורה והמוע„ים‬ ‫עמ'החייםי"ט‬ ‫פומרנץ שליט"א‬ ‫הפרדת רשויות – האדם ובעלי‬ ‫)בראשית תשפ"ג(‬ ‫˙ור˙ חיים‬ ‫נו˘‡ ˙ורני מר˙˜‬ ‫עמ' ט"ו‬ ‫‪ -‬שמיני עצרת |‬ ‫תשפ”ז‬ ‫ל‡ור „ברי ה‡ור החיים‬ ‫˘ולחן ˘ב˙ עם ה‡ור החיים‬ ‫האכילה קודם החטא ולאחריה ולאחר דור המבול‬ ‫טרם מתן תורה נצטוו ישראל מפי‬ ‫אותו ליל הסדר לא יישכח במהרה מבני המשפחה‪ ,‬קטנים‬ ‫איך שרק תסתכלו על זה‪ ,‬היה יחיאל מיכל חביב הקהל‪.‬‬ ‫עלון‬ ‫וגדולים גם יחד‪.‬‬ ‫ממרום גילו המופלג וזקנו שופע ההדר‪ ,‬מקומו הקבוע אי‬ ‫מוֹע‬ ‫הגבורה )יט‪ ,‬ה(‪” :‬וְ ַע ָתּה ִאם ָשׁ ַ‬ ‫ולאשתו נתן הבורא יתברך את כל עשב זורע זרע‬ ‫וכל פרי עץ‪ .‬אולם לחית הארץ ולעוף השמים נתן‬ ‫מובן‪ ,‬כי לכאורה כאן במעשה בראשית מדברת‬ ‫התורה על דרך פעולת גוף האדם והבהמה‪ ,‬וכי‬ ‫ויהי האדם לנפש חיה‬ ‫יתי‬‫וּשׁ ַמ ְר ֶתּם ֶאת ְבּ ִר ִ‬ ‫ִתּ ְשׁ ְמעוּ ְבּקֹלִ י ְ‬ ‫יתם לִ י ְסגֻ לָּ ה ִמכָּ ל ָה ַע ִמּים כִּ י לִ י כָּ ל‬‫וִ ְהיִ ֶ‬ ‫עד סמוך לעלות השחר ישב סבא וסיפר‪ ,‬בכה וקונן‪ .‬על‬ ‫הצרת צעדיהם ועל האקציות ההמוניות‪ ,‬על השאגות‬ ‫שם בכותל המזרח בבית הכנסת השכונתי וקורות חייו‬ ‫שהותירו את חותמם בפניו משופעות הקמטים והתלמים‪,‬‬ ‫רק את כל ירק עשב‪ ,‬ולא את פרי העץ והזרעים‪.‬‬ ‫שניהם מקרה אחד להם עד שיאכלו מאכל אחד‬ ‫בריאת האדם ושלטונו בברואים‬ ‫ָה ָא ֶרץ“‪.‬‬ ‫מקפיאות הדם והכלבים האימתניים‪ ,‬על המגלבים שהכו‬ ‫ירד מיכל‘ה אל העם והואיל בטובו להעניק להם עצה‬ ‫מוגדל‬ ‫בבשר החי ועל הנסיעות הממושכות בתת‪-‬תנאים בקרונות‬ ‫ותושייה‪ ,‬חיוך חם וגם כוס תה מפעם לפעם‪ ,‬חלוט ביד‬ ‫ואין מאכלם יחד כולם בשווה‪.‬‬ ‫ויהיו ניזונים בשווה?‬ ‫’בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ‘‪.‬‬ ‫האור החיים מבאר את פשר הציווי‬ ‫הבקר‪.‬‬ ‫אוהבת וגדוש קוביות סוכר‪.‬‬ ‫ברם‪ ,‬לענין מה שכתב רש“י בדבר איסור אכילת‬ ‫אם כן‪ ,‬לשון רש“י ’השוה להם הכתוב בהמות‬ ‫הזה‪ ,‬וכותב‪” :‬וְ כַ ֲא ֶשׁר ָר ָצה ֵא‪-‬ל ֶעלְאיןיוֹןלך יפה מן ההתחלה ‪ -‬בריאת מעשה בראשית‬ ‫הוא נזכר‪ ,‬בקול‪ ,‬בפניו של השטן שחרץ את גורלם בהינף‬ ‫הגדרתו המדויקת שנויה היתה במחלוקת‪ַ .‬זקן הקהל‪ ,‬ניצול‬ ‫בשר לאדם הראשון‪ ,‬מודה הרמב“ן‪ ,‬וכותב כי כך‬ ‫וחיות‘ צריך ביאור‪.‬‬ ‫דוּשּׁה‬ ‫וּב ָרה‪ ,‬יְ סוֹד ַה ְקּ ָ‬ ‫תּוֹרה זַ כָּ ה ָ‬ ‫לָ ֵתת ַה ָ‬ ‫המשך בעמוד הבא‬ ‫בס“ד‬ ‫הגליון השבועי מבית עוז והדר ‪ -‬אור לישרים‬ ‫בששה ימים‪ ,‬ולבסוף שבת קודש‪ ,‬בה כלו מעשה‬ ‫יד וקבע מי לחיים ומי למוות‪ .‬ביכּה מרות‪ ,‬לראשונה מזה‬ ‫שואה‪ ,‬סבא חביב או שכן אדיב‪ ,‬כל אלה הינם רק חלק‬ ‫היא דעת רבותינו ז“ל‪ ,‬והוא פשוטו של מקרא‪.‬‬ ‫ובפרט יש להבין מה שכתב לאחר מכן ’ולא הרשה‬ ‫השמים והארץ וכל צבאם‪ ,‬וישבות אלקים ביום‬ ‫רוּחנִ יּוֹת‪ִ ,‬צוָּ ה לָ ֶהם‬ ‫רוּחנִ יּוּת ָה ָ‬‫וְ ַה ָטּ ֳה ָרה וְ ָ‬ ‫עשורים‪ ,‬את גורלה של משפחתו הענפה וקהילתו הפורחת‬ ‫מאותו רצף ארוך של תארים שהוצמדו לו והפכו לחלק‬ ‫עולה אם כן‪ ,‬כי לדברי הרמב“ן לא קשה הקושיא‬ ‫לאדם ולאשתו להמית בריה ולאכול בשר‘‪ .‬לשון‬ ‫שׁוּבה ֲא ִפלּוּ ֵמ ֵח ְטא ַקל‪.‬‬ ‫השביעי‪.‬‬ ‫ֶשׁיַּ ְחזְ רוּ ִבּ ְת ָ‬ ‫שעלו על המוקד‪ ,‬חלקם מול עיניו‪ .‬צירל וחווהל‘ה‪ ,‬משה‪-‬‬ ‫מתדמיתו‪ ,‬חלק ממסכת חייו‪.‬‬ ‫וּכְ ָבר ָק ַדם לָ נוּ ַמ ֲא ָמ ָרם זַ “ל )קידושין‬ ‫מרגליות יקרות ואבני מט‪,‬‬ ‫הראשונה שהקשינו על דברי רש“י‪ ,‬בדבר‬ ‫זו אינה מצויה‪ ,‬כי מן התורה יודעים אנו על‬ ‫מרדכי ויידל‪ ,‬אבא ואמא‪ .‬החברים לשטיבל והשכנים‪ ,‬הרבי‬ ‫חושן‪,‬‬ ‫ביום השישי לבריאה‪ ,‬ברא הקדוש ברוך הוא את‬ ‫שרוליק נכדו‪ ,‬אשר חש קרוב מספיק לסבא הגדול‪ ,‬החליט‬ ‫ב( ְבּ ִדין ַה ְמ ַק ֵדּשׁ ֶאת ָה ִא ָשּׁה ַעל‬ ‫וגבאי‪ ,‬המלמד והבלן‪.‬‬ ‫השוואת האדם והבהמה‪ .‬אך עדיין שומה עלינו‬ ‫האסור והמותר‪ ,‬ומדברי חז“ל למדנו על הכשר‬ ‫האדם‪ .‬האדם הוא נזר הבריאה‪ ,‬ונברא אחרון‬ ‫לעשות שימוש מועיל בכובע אותו חבש מיכל‘ה בחיק‬ ‫נפלאיםעליהם‬ ‫פניו הוצפו דם כשנזכר במפקדפנינים‬ ‫ְמנָ ת ֶשׁהוּא ַצ ִדּיק גָּ מוּר‪ ,‬וְ נִ ְמ ָצא ָר ָשׁע‪,‬‬ ‫צדיקיםיו ִק ִ‬‫וסיפורי ֶשׁ ִקּ ָ‬ ‫להבין את הלשון שנקט רש“י‪ ,‬ש‘לא הרשה‘ לאדם‬ ‫והפסול‪ ,‬אולם מהו ’לא הרשה‘? האם איסור גמור‬ ‫למעשה בראשית‪ ,‬אחר כל בעלי החיים‪ ,‬כדי‬ ‫הסדיסט שכפה‬ ‫המשפחה ‪ -‬כובע הסבא החביב‪.‬‬ ‫ישׁינַ ן ֶשׁ ָמּא‬ ‫ידּוּשׁין‪ ,‬כִּ י ַחיְ ִ‬ ‫ידּוּשׁ‬ ‫לרוץ ריצה חסרת תכלית על השלג‪ ,‬ועטו ארשת סלידה‬ ‫ולאשתו להמית בריה ולאכול בשר‪ .‬מדוע נוקט‬ ‫באותו ליל הסדר עליו נסוב סיפורנו‪ ,‬החליט שרוליק כי‬ ‫הגות ורעיון ָע ָשׂה ְתּ ָ‬ ‫דברי‬ ‫הוא? הלא על עץ הדעת הזהיר הקדוש ברוך הוא‬ ‫שישלוט בכולם‪.‬‬ ‫שׁוּבתוֹ‬ ‫וּב ֶא ְמ ָצעוּת ְתּ ָ‬‫שׁוּבה‪ְ ,‬‬ ‫רש“י בביטוי זה‪ ,‬החורג מלשון התורה בכל מקום‪.‬‬ ‫את אדם הראשון בפירוש‪ ,‬ואמר לו )בראשית ב יז(‬ ‫במשורה‪.‬‬ ‫כשתיאר את מרק‪-‬הפיגולים שחולק להם‬ ‫די לו להחשות‪ .‬הוא מוכרח להתחקות אחר סיפור חייו‬ ‫בסיום מעשה בראשית אמר אלקים לאדם‬ ‫יִ ָקּ ֵרא ַצ ִדּיק“‪.‬‬ ‫מדוע נאסר הבשר לאדם והותר לנח?‬ ‫”וּ מֵעֵץ ה ַּדַעַת טוֹב וָר ָע לֹא תֹאכ ַל מ ִּמ ֶּנוּ“‪ ,‬אך מה‬ ‫ולאשתו )פסוקים כט‪-‬ל(‪” :‬ה ִּנ ֵה נָת ַּתִי לָכ ֶם אֶת ּכ ָל‬ ‫אכן נפסק בשלחן ערוך )אה“ע לח‪,‬‬ ‫החסידות‬ ‫כך‬ ‫תורת‬ ‫לא‬ ‫מאוצרות‬ ‫ההתרגשות לפתה אותו כששיתף בסיפורי הגבורה‬ ‫האמיתית‪ ,‬היהודית‪ .‬השופר שהושג מאי‪-‬שם בדרך‬ ‫של סבא‪ ,‬להעשיר בפרטים שעוד לא ראו אור עולם וטרם‬ ‫שמעתם אוזן ולמלא את נרתיקו בסיפורים נוטפי נוסטלגיה‬ ‫ביאור הנוסח ’לא הרשה‘?‬ ‫מנתֶב זֹרֵעַ זֶר ַע אֲׁשֶר עַל ּפ ְנ ֵי כ ָל הָאָר ֶץ וְאֶת ּכ ָל‬ ‫לא(‪]” :‬המקדש את האשה[ על עֵשׂ‬ ‫משובצות מיד‬ ‫זהבליד‬ ‫המחנה‪.‬ומסודרות‬ ‫דרך‪ ,‬התפילין שהוחבאו במסירות נפש והועברו‬ ‫מעברו הנסתר של סבא‪.‬‬ ‫קודם שנבוא לביאור הדברים‪ ,‬נציגה נא בזה את‬ ‫הריעזוֵץ אֲׁשֶר ּבוֹ פְר ִי עֵץ זֹרֵעַ זָר ַע לָכ ֶם יִהְי ֶה לְאָכְל ָה‪:‬‬ ‫שאני צדיק‪ ,‬אפילו רשע גמור‪ ,‬ה ָ‬ ‫המשך דברי הרמב“ן‪ ,‬העוסק בביאור החילוק בין‬ ‫כבהמות נדמו‬ ‫ַשמַי ִם וּ לְכֹל רוֹמֵשׂ עַל‬ ‫תשובהָל חַ ּי ַת הָאָר ֶץ וּ לְכ ָל עוֹף הׁ ּ ָ‬ ‫מקודשת מספק‪ ,‬שמא הרהר וּ לְכ‬ ‫ושיחותיו של‬ ‫בהתרגשות‪ ,‬ספר תהלים בלוי אותו חלקו בני‬ ‫משיעוריו‬ ‫תכנית מורכבת נטוותה מבעוד מועד‪ ,‬וכך מצא את עצמו‬ ‫הריקודים‬ ‫תפילות הימים הנוראים והבכיות המזעזעות‪,‬‬ ‫שרוליק בוהה בסבו משך כל הסדר‪ ,‬עוקב בדריכות אחר‬ ‫דורו של אדם הראשון וזרעו אחריו‪ ,‬ובין נח ובניו‬ ‫על מנת לשנות פרק זה‪ ,‬שומה עלינו לחקור‬ ‫רבי מנחם מנדל פומרנץ ’הרי זו‬ ‫לדגש‪:‬ר ֶץ אֲׁשֶר ּבוֹ נֶפֶׁש חַ ּי ָה אֶת ּכ ָל יֶר ֶק עֵשֶׂב לְאָכְל ָה‪,‬‬ ‫בלבו“‪ .‬עם זאת יש לשים לב הָאָ‬ ‫‪ -‬להם הותרה אכילת בשר‪.‬‬ ‫ולפרש את פשר היחס בין אדם לבהמה‪.‬‬ ‫הרהר כ ֵן“‪ .‬ובזה מסתיימת מלאכת היום השישי‬ ‫מקודשת מספק‪ ,‬שמא ו ַיְה ִי‬ ‫שליט“א‬ ‫בשמחת תורה‪ ,‬שיעורי התורה המחתרתיים והחיזוק‬ ‫ההדדי באמונה‪.‬‬ ‫מעשיו ומצפה לרגע הגורלי בו תשתנה המשוואה‪ .‬הרגע בו‬ ‫הוא יוכל לדרוש‪ ,‬ולעמוד על שלו‪.‬‬ ‫וכתב‪ ,‬כי בעלי החיים יש בהם נפש התנועה‪,‬‬ ‫הנה‪ ,‬כל אדם יש בו נפש בהמית מלבד הנפש‬ ‫עם כל מלאכת השמים והארץ )פסוק לא(‪” ,‬ו ַּיַר ְא‬ ‫תשובה בלבו‘‪.‬‬ ‫קולו התאושש מעט‪ ,‬התייצב‪ ,‬כשהגיע לשלב בו הופיע‬ ‫’נו? אז מי גנב את האפיקומן?‪ ‘...‬הפנה סבא מבט חמים‬ ‫אשר יש בה קצת מעלה בדומה לנפש המשכלת‪,‬‬ ‫המשכלת‪ ,‬וכדברי הכתוב )קהלת ג יט( ּ‬ ‫”כ ִי מִקְר ֶה‬ ‫האםקִים אֶת ּכ ָל אֲׁשֶר עָשָׂה וְה ִּנ ֵה טוֹב מְאֹד ו ַיְה ִי עֶר ֶב‬ ‫נידון מעניין כשלעצמו הוא ‪ -‬אֱלֹ‬ ‫הצבא האדום בשערי המחנה וכבש אותו‪ ,‬שחרר את שלדי‬ ‫לנכדים‪ ,‬בקולו נשמעת היטב שמחת החג אך לצד זאת‬ ‫ואף כח הבחירה ניתן בהם במידה ידועה‪ ,‬לבחור‬ ‫ב ְנ ֵי הָאָד ָם וּ מִקְר ֶה ה ַּבְהֵמָה וּ מִקְר ֶה אֶחָד לָה ֶם‬ ‫תשובה‪ ,‬בֹקֶר יוֹם הׁ ַּשׁ ִּשִי“‪.‬‬ ‫ו ַיְה ִי‬ ‫ניתן להניח שהעבריין עשה‬ ‫האדם שבו ואפשר להם לשוב לארץ החיים‪.‬‬ ‫מעיד רעד קל כי השנים לא פסחו עליו‪.‬‬ ‫עמ' כ"ג‬ ‫בחיים על פני המוות ולבחור את הראוי להם‬ ‫ּכ ְמוֹת ז ֶה ּכ ֵן מוֹת ז ֶה ו ְרוּ חַ אֶחָד ל ַּכֹל וּמוֹתַר הָאָד ָם‬ ‫ובכך להחזיק את הקידושין כתקפים‬ ‫עמ' כ"ז‬ ‫’ואז נמלטתי לארץ הקודש‪ ,‬השתקעתי בבני ברק והנה אני‬ ‫נדמה לו שהוא שמע משהו‪ .‬מי?‬ ‫מאכל האדם‪ ,‬ואיסור הבשר‬ ‫שבת קודש‬ ‫על התורה‬ ‫למזונם‪ ,‬ובכח זה בורחים הם מן הצער והמיתה‬ ‫מִן ה ַּבְהֵמָה אָי ִן ּכ ִי ה ַּכֹל הָב ֶל“‪ .‬כי אכן מאכל האדם‬ ‫מספק‪ ,‬גם בשעה שאנו עודנו רואים ‪-‬‬ ‫’אני‘ נשמע שוב הקול‪ ,‬צלול וצעיר‪ ,‬מפיו של שרוליק‪’ ,‬אני כאן‘ סיים באחת‪ ,‬נותן סביבו מבט אוהב‪ ,‬חם‪.‬‬ ‫ומבקשים את מזונם וטובתם‪ .‬וכמו שאמר הכתוב‬ ‫והבהמה שווה‪ ,‬ויכול אדם לאבד ולהפקיר את‬ ‫והואנתינת עשב הארץ למאכל לאדם ולכל הבהמה‬ ‫לדוגמה ‪ -‬את החפץ הגנוב בידו‪ ,‬על‬ ‫זהו? הנכדים היו המומים‪.‬‬ ‫גנבתי את האפיקומן!‘‬ ‫)קהלת ג כא( ”מִי יוֹדֵעַ רוּ חַ ּב ְנ ֵי הָאָד ָם הָעֹל ָה ה ִיא‬ ‫שליחותו בעולם‪ ,‬עד שיהא נמשל כבהמות נדמה‪.‬‬ ‫כתב רש“י דבר אשר יש בו ענין לענות בו‪ ,‬וז“ל‪:‬‬ ‫טרם החזירו לבעליו‪.‬‬ ‫בענין זה נחלקו הראשונים והאחרונים‬ ‫לאחרשבת‬‫נועם‬ ‫לפתע‬ ‫אכסוף‬ ‫חכמההחיפזון הפתאומי של סבא לסיים‪ ,‬לקצר‬ ‫קודש והגיונות מה‬ ‫זמן‪.‬‬‫שלהבות‬ ‫’ומה תרצה בתמורה?‘ סבא לא בזבז‬ ‫לְמָעְל ָה ו ְרוּ חַ ה ַּבְהֵמָה הַיֹּרֶד ֶת ה ִיא לְמ ַּטָה לָאָר ֶץ“‪.‬‬ ‫ואמרו חז“ל כי האדם הוא ממוצע בין מלאכי‬ ‫”לכם יהיה לאכלה‪ .‬ולכל חית הארץ ‪ -‬השוה להם‬ ‫’אבקש את אשר חפצתי‘ הבהיר שרוליק בטון עסקי שאינו האריכות הרבה ולוותר על פירוט העלייה לארץ‪ ,‬חבלי‬ ‫ומשום כך ראוי גם לבני האדם לנהוג ברחמים‬ ‫השרת לבהמת הארץ‪ ,‬וכלשונם )חגיגה טז‪” :(.‬ששה‬ ‫וסגולתה)עיי‘ נו“כ שם(‪ ,‬יש הסבורים כי אכן‬ ‫הכתוב בהמות וחיות למאכל“‪.‬‬ ‫בוער‬ ‫השבת‬ ‫ועוד? מה‬ ‫בקדושת‬ ‫השבועלי הקליטה והקמת המשפחה‪ ,‬שיקומו האישי‬ ‫מפרשת‬ ‫משתמע לשתי פנים‪’ ,‬אך ורק אם יואיל הסבא להבטיח‬ ‫בבעלי החיים ולא לגרום להם צער‪.‬‬ ‫דברים נאמרו בבני אדם‪ ,‬שלשה כמלאכי השרת‪,‬‬ ‫ניתן להאמין בכך‪ ,‬אך זאת כמובן רק‬ ‫לו?‬ ‫נאמנה כי יגשים את משאלתי‘‪.‬‬ ‫מבואר‪ ,‬כי על אף היות האדם נזר הבריאה‬ ‫מטעם זה‪ ,‬מדרכי המוסר ראוי היה תחילה שלא‬ ‫שלשה כבהמה“‪ .‬בחלק הרוחני שבו נוהג האדם‬ ‫ותכליתה‪ ,‬מכל מקום לענין מאכלו הושווה לחית‬ ‫הרבילהשיב‬ ‫וסבורים‬ ‫עצמו‬ ‫בתנאי שהוא קיבל על‬ ‫עצמו את על ההנהגה‪ ,‬ובטרם לקח‬ ‫החולקים‬ ‫ה‡הבה מ˜ל˜ל˙ ‡˙ ה˘ורה‬‫כוס ישועות אשא ‪ -‬גביע‬ ‫את השמש ושאלו על‬ ‫מאן‪-‬דהוא שפגש‬ ‫כבשן האש‬ ‫’במה כבר יכול להיות מדובר?‪ ‘...‬סבא הפך משועשע‪,‬‬ ‫תמיהה מתבקשת תמה רבינו בעל ’אור החיים’ היעדרותו‪ ,‬סיפר שהלה גמגם על עיסוק חשוב‬ ‫ויש בכדי‬ ‫הגזילה‪,‬‬ ‫את את‬ ‫הקדוש‬ ‫לאכול מבשר בעלי החיים‪ .‬אולם כאשר השחית‬ ‫כמלאכי מרומים‪ ,‬אולם בצרכיו הגופניים אינו‬ ‫ובהמת הארץ‪ ,‬ומאכל כולם מעשב הארץ‪.‬‬ ‫לקדש בו‪,‬‬ ‫הגביע לידו‬ ‫מקוצק‬ ‫’אוסף הבולים היקר שלי? הכרך העתיק של סלאוויטא?‘‬ ‫קידושיו אינם‬ ‫אלאסטוטשינר‬ ‫די‪ ,‬נתן‬ ‫אין רבי‬ ‫אחדאף בכך‬ ‫מהחסידים‪,‬‬ ‫קם כי‬ ‫שנקלע אליו שלא בטובתו‪ .‬התורה הקדושה מספרת לנו אודות המעמד נורא ההוד ‪-‬‬ ‫הקדוש בפרשת ויגש (בראשית מה)‬ ‫שרוליק‪:‬‬ ‫כל אדם את דרכו על הארץ‪ ,‬וגם הארץ הנה‬ ‫שונה מן הבהמה‪ .‬ומשום כך‪ ,‬אם לא ישגיח על‬ ‫ועוד הוסיף רש“י וכתב‪” :‬ולא הרשה לאדם ולאשתו‬ ‫בראשו‪.‬יוסף ביום השלישי‪ ,‬הם כבר ממשמעמד‬ ‫’לא ולא‘ הניד‬ ‫נשחתה‪ ,‬ובעלי החיים השחיתו דרכם ברעת‬ ‫קיום תפקידו בזה העולם‪ ,‬ידמה לבהמה‪ ,‬כי האדם‬ ‫והעמידו השיב‬ ‫כל עוד לא‬ ‫הגביע‬ ‫מספק‬ ‫אף את‬ ‫ולקח‬ ‫קידושין‬‫מוורשה‪,‬‬ ‫פותחת בפסוקים‬ ‫סוד הגביע‬ ‫כעסו‪.‬הר סיני וקבלת התורה‪ ,‬והפרשה‬ ‫השמש שלנצפה‬ ‫כיצד ייתכן שכל אותן שנים שהיה‬ ‫הגזילה‪.‬יצחק מאיר באמרו לו‪ :‬להמית בריה ולאכול בשר‪ ,‬אך כל ירק עשב יאכלו‬ ‫את של רבי‬ ‫הרב על ידו‬ ‫שלר ֵאל‬‫לפטירתויִ ְשׂ ָ‬ ‫השבעהאת ְבּנֵ י‬ ‫ישׁי לְ ֵצ‬ ‫ימי ִ‬ ‫כלותה ְשּׁלִ‬‫עם ֶֹדשׁ ַ‬ ‫”בּח‬‫כהרגלו‪ ,‬ב(‪ַ :‬‬ ‫בעיר )יט‪ ,‬א ‪-‬‬ ‫סבא‪ .‬משוטט הבאים‬ ‫נרמזה בקולו‬ ‫רוחחי?‬ ‫קוצרהוא‬ ‫להודיע של‬ ‫לאביו כי‬ ‫נימה קלה‬ ‫’נו?‘שלח‬‫במצרים‪ ,‬לא‬ ‫והמתפללים של‬ ‫האדם‪ ,‬נגזרה כליה על תבל וכל יושבי בה‪ ,‬והיו‬ ‫אשר אינו מקיים את התכלית אשר בעבורה בא‬ ‫בראשונים כלם‪ ,‬וכשבאו בני נח התיר להם בשר‪ ,‬שנאמר‬ ‫לכן יקדש יחד‬ ‫לשמוע קדוש‪,‬‬ ‫מוקדשת‬ ‫רוצהנרחבת‬ ‫זי”ע “העולם‬ ‫יריעה‬ ‫ידים‬ ‫בונםְסעוּ ֵמ ְר ִפ ִ‬ ‫מפשיסחא‬ ‫שמחהי‪ :‬וַ יִּ‬ ‫רבי ַבּר ִסינָ‬ ‫סיפרויּוֹם ַהזֶּ ה ָבּאוּ‬ ‫הקדוש ִמ ְד‬ ‫המנינים ֵמ ֶא ֶרץ ִמ ְצ ָ‬ ‫המאוחריםריִ ם ַבּ‬ ‫ובשנות כליאתו בבית‬ ‫לי‪ ,‬סבא‘‪.‬‬ ‫’תבטיח‬ ‫עבדותו‪,‬‬ ‫אם בשנות‬ ‫לעולם הזה‪ ,‬עליו אמרו חז“ל )עירובין יג‪” (:‬נוח‬ ‫חלק נא רבנו”‪.‬‬ ‫הסוהר‪ ,‬ייתכן שלא היה באפשרותו‪ ,‬אך לאחר שלקראת השעה שמונה; הוא נראה מגיח סוף‬ ‫ראויים כולם למות במבול‪ .‬אלא שנח איש צדיק‬ ‫)להלן ט ג( ’כל רמש אשר הוא חי וגו‘‪ ,‬כירק עשב‘ ‪-‬‬ ‫נוספתאלא‪ -‬האם‬ ‫לנקודה‬ ‫ובאחרונים‬ ‫וגמרור“‪.‬‬ ‫נמנו ד ָה ָה‬ ‫תקפ”ז‪ֵ ,‬אל נֶ גֶ‬‫שׁם יִ ְשׂ ָר‬ ‫י”בוַ יִּ ַחן ָ‬ ‫באלול‬ ‫ביוםד ָבּר‬ ‫ותפליור ִסינַ י וַ יַּ ֲחנוּ ַבּ ִמּ ְ‬ ‫תחת‬ ‫כשטליתוֹאוּ ִמ ְד ַבּ‬‫שריר וַ יָּ ב‬ ‫מביתו’והכל‬ ‫בנינוחות‬ ‫והתפייט‪,‬‬ ‫נו‪ ,‬אני מתחייב בזאת‘ נעתר סבא סוף‬ ‫’נו‬ ‫ענה כלום‪,‬‬ ‫הרי”מ’ לא‬ ‫בעל ‘חדושי‬ ‫שעלה לגדולה‪,‬‬ ‫תמים היה‪ ,‬ואותו ראה ה‘ צדיק לפניו בדור הזה‪,‬‬ ‫לו לאדם שלא נברא יותר משנברא“‪ .‬אך לעולם‬ ‫שהתרתי לאדם הראשון ‪’ -‬נתתי לכם את כל‘“‪.‬‬ ‫בתשובה‪,‬‬ ‫הגביע הרהר‬ ‫שהוא‬ ‫בשתיקה את‬ ‫העובדהכי לקחאמירתו‬ ‫בצל הקדש‬ ‫הסתופפוועל‬ ‫הפסוקים‬ ‫סדראשר‬ ‫מהחסידים‬‫האור החיים הקדוש על‬ ‫וקיים‘‪.‬הלא חלפו תשע שנים תמימות בית שחיו‪ ,‬והוא צועד לביתעומד‬ ‫הכנסת‪.‬‬ ‫והעמידו על‬ ‫הנוראים‬ ‫בימים‬ ‫אביו?נעץ עבור מה‬ ‫עד שבאו אחיו‪ ,‬וכיצד לא חש לצערו של‬ ‫ובזכותו הציל הקדוש ברוך הוא שנים שנים מכל‬ ‫בוודאי שם אדם עליו‪ ,‬ויוכל לחזור אל מעלתו‪.‬‬ ‫יש מבואר‪ ,‬כי לא הותר לאדם הראשון לשחוט‬ ‫בתשובה‪.‬הרי‬ ‫ודאי שב‬ ‫מקוצק‪ .‬ואף‬ ‫הרביכי אכן‬ ‫קובעת‬ ‫ידו של‬ ‫תקפ”ח‬ ‫המציין כי‬ ‫תחלת שנת‬ ‫לאחרשלהפסוק‬ ‫נאמר‬ ‫שהפסוק ’וַ יִּ ְסעוּ ֵמ ְר ִפ ִידים‘‬ ‫הסיכה תשלום?‬ ‫מקבל השמש‬ ‫שרוליק את‬ ‫אושוויץ‪ ,‬סבא!‘‬ ‫ַ’ס ֵפּר לנו על‬ ‫הרבי מקוצק‬ ‫יפל דבר בהנהגת חסידי‬ ‫והתאבל האם‬ ‫הרי כל אותן שנים ישב יעקב אבינו‬ ‫מין‪ ,‬ושבעה שבעה מן הטהורים‪ .‬ומעתה ואילך‬ ‫ולאכול בשר בהמה‪ ,‬ואף על ידי שחיטה ‪ -‬כשאינו‬ ‫אדם נאמן‬ ‫שמואל( כי‬ ‫הסוברים‬ ‫מעריב‪ ,‬הביט על‬ ‫פשיסחא‪.‬לָ ָמּה‬ ‫”ק ֶשׁה‪,‬‬ ‫מ ְד ַבּר ִסינָ י‘‪ ,‬וקושייתו איתנה‪ָ :‬‬ ‫בתנאיזֶּ ה ָבּאוּ ִ‬ ‫המשרה‬ ‫במפורש ַ’בּיּוֹם ַה‬ ‫נכלל סביב‪,‬‬‫ששררה‬ ‫המשועשעת לא‬ ‫שפוצצה באחת את הבועה‬ ‫שיטת הרמב"ן בהבדל שבין מאכל אדם ובהמה‬ ‫ואמר לו‪:‬‬ ‫)ביתרבי נתקי‬ ‫החסיד‬ ‫בליל ראש השנה‪ ,‬לאחר תפילת‬ ‫על בנו אהובו‪.‬‬ ‫הקדושסוּק‬‫קוֹדם ָפּ‬ ‫הרב ֶ‬ ‫אלק ִדּים‬ ‫החסידים לְ ַה ְ‬ ‫נגשוה ָהיָ ה לוֹ‬ ‫הכנסתכִּ י ָפּסוּק זֶ‬ ‫מּוּק ָדּם‪,‬‬ ‫בית ְ‬ ‫אתר ַה‬ ‫יח‬ ‫ולהכיןא ֵ‬ ‫ִ‬ ‫להשכים קום‬ ‫הניסים‬ ‫והאתגרים‪,‬‬‫והתשובה ’ספר לנו על החוויה‪ .‬על הקשייםשעליו‬ ‫נתן ה‘ רשות לבני האדם לשחוט ולאכול‪ ,‬כי כל‬ ‫בתשובה‪,‬‬ ‫נבלה וטריפה‪ ,‬אלא רק לנח ובניו הותר הדבר‪ ,‬ואז‬ ‫שהרהרבכדי‬ ‫בפוזמקאות‬ ‫עצמו‬‫תבוא אלי‬ ‫להעיד על‬ ‫רבי “נתקי‪ ,‬עוד‬ ‫מרעידה‪:‬‬ ‫פנינים ואמרות‬ ‫סינַ י‘“‪.‬‬ ‫ֶשׁלְּ ָפנָ יו ֶשׁ ָא ַמר ָ’בּאוּ ִמ ְד ַבּר ִ‬ ‫נמנע יוסףוהישועות‪ ,‬הגבורה וההצלה‪ ,‬אנא!‘ למתפללים?‬ ‫קיום המין ‪ -‬בעבור נח וזרעו‪.‬‬ ‫והנה‪ ,‬הרמב“ן על אתר הביא את דברי רש“י‪,‬‬ ‫לדעות אחרות )טיב קידושין ועוד(‬ ‫נאסר להם בשר מן החי ואבר מן החי ודם‪.‬‬ ‫נזיפה”‪...‬‬ ‫מוורקא זי”ע ואחלו לו ‘גוט יום לקבלאכן‬ ‫יצחק‬ ‫השמש‬ ‫הקהילהכךבפני‬ ‫כשהטיח אחד מנכבדי‬ ‫רצה‬ ‫שלא‬ ‫מפני‬ ‫לאביו‪,‬‬ ‫מלהודיע‬ ‫שקדושי עליון‬ ‫ואף ממעשים אלו למדנו‬ ‫לרבם‪,‬שכל‬ ‫לוהטות‬ ‫חסידים‬ ‫במילים‬ ‫הקדוש אצל‬ ‫טוב’‪ ,‬כנהוג‬ ‫האור החיים‬ ‫משיב‬ ‫על‬ ‫חטאם‪ .‬האפירו‪.‬‬ ‫באחת‪ ,‬פניו‬ ‫אחיוהרצין‬ ‫ולפרסם את‬ ‫לבייש אתסבא‬ ‫ועם כל זאת‪ ,‬גם אחר היתר אכילת הבשר‪ ,‬לא נתן‬ ‫וכתב שכן פירש גם בסנהדרין )נט‪ :‬ד“ה ’לא הותר‘(‬ ‫בעדות של‬ ‫נתונה לו רק‬ ‫הנאמנות‬ ‫האחים הרי סיפרו ליעקב שחיה רעה אכלתהו‪ ,‬את האשמה‪ ,‬שתק הלה במבוכה ופניו הסמיקו‪.‬‬ ‫מהי ההשוואה בין אדם ובהמה?‬ ‫השלחן קיבלו על עצמם את עול הנהגת‬ ‫חדש בהיכל ›››‬ ‫צדיקים כי‬ ‫התבטאויערך את‬ ‫אודותם ממנו כי‬ ‫הוסיפו ובקשו‬ ‫אש יוקדת‪,‬‬ ‫שלהבת‬ ‫ה‘ יתברך לאדם רשות בנפש הבהמה‪ ,‬ואסר להם‬ ‫בזה הלשון‪” :‬לא הותר בשר באכילה‪ ,‬דכתיב ’הנה‬ ‫עדים‪.‬הגביע‪ ,‬ויש‬ ‫שניהחזקת‬ ‫שלידי‬ ‫ממש‪,‬על‬ ‫החסידים‬ ‫טוב‪.‬‬ ‫לכבוד יום‬ ‫הטהור‬ ‫לאיש‬ ‫כולןהבטיח‬ ‫כשורה”‬ ‫יהיה לא‬ ‫מדברים‪,‬‬‫לא הכל‬ ‫“ממחר‬ ‫זהו טאבו‪ ,‬ידעו הכל‪ .‬על הנושא הזה‬ ‫שיוסף‬ ‫ולא חי‪,‬‬ ‫יעקב‬ ‫וכאשר ישמע‬ ‫ל‬ ‫ע‬ ‫ַ‬ ‫הוּא‬ ‫שׁ‬ ‫ֶ‬ ‫י‬ ‫אוּלַ‬ ‫”וְ‬ ‫קדשו‪:‬‬ ‫לשון‬ ‫וזו‬ ‫באש‘‪,‬‬ ‫בוערות‬ ‫’התיבות‬ ‫ולא‬ ‫הנושא‬ ‫על‬ ‫שאלות‬ ‫הזועם‪.‬‬ ‫בו‪ .‬הוא‬ ‫אין‬ ‫עלול‬‫דשים‬ ‫אותו‬ ‫מזכירים‬ ‫אבר מן החי‪ ,‬והוסיף להם לישראל איסור אכילת‬ ‫נתתי לכם את כל עשב‘ וגו‘ ‪ -‬לכם ולחיות נתתי‬ ‫והנה השוואה זו בין אדם ובהמה צריכה תלמוד‪.‬‬ ‫שראויהשלכה‬ ‫לנידון זה‬ ‫שלישהגביע‬ ‫הראשונה‪,‬‬ ‫לדעהמהו סודו‬ ‫נענה להם הרבי מוורקא ואכן נכנס להתבונן‬ ‫אירע‪.‬‬ ‫שאכן‬ ‫לחשוד באחים שידם במעל – כפי‬ ‫שּׁוּרה“‪,‬‬ ‫”א ֲה ָבה ְמ ַקלְ ֶקלֶ ת ַה ָ‬ ‫)סנהדרין קה‪ ,‬ב(‪ַ :‬‬ ‫לחלונות בית‬ ‫אוֹמ ָרם‬ ‫מבעד‪ְ ‬‬ ‫נראו ֶדּ ֶר‬ ‫מקטנותו‪ ,‬וזהו‪.‬‬ ‫אבלנכדלמחרת‪ ,‬לא‬ ‫ידע כל‬ ‫’משם‘‪,‬‬ ‫הגיע‬ ‫רמזים‪ ,‬כלום‪ .‬סבא‬ ‫דם‪ ,‬כי הדם הוא הנפש‪ .‬ורק את גוף בעלי החיים‬ ‫העשבים והאילנות ואת כל ירק עשב לאכלה‪ ,‬אבל‬ ‫הביתגם אם נקבל את עצם הדבר שהאדם והבהמה‬ ‫לכך? הנידון הקודם שהוזכר‪ .‬כי‬ ‫לעריכת השלחן‪ ,‬עמד בראש השלחן הוא על‬ ‫וכך אמרו חכמינו (ב”מ נט‪“ ).‬נוח לו לאדם‬ ‫זרחר‪.‬‬ ‫אוּח‬ ‫ור’מּ ָ‬ ‫ים ַה ְ‬ ‫משתף‪ .‬הכנסת קרני אורן של לְ ַה ְק ִדּ‬ ‫פנינים חכמים ואמרות‬ ‫את ‪ -‬האם‬ ‫להשיגהנ“ל‬ ‫בשאלה‬ ‫יכולים‬ ‫מסתפק‬ ‫שמואלאנחנו‬ ‫והתכונן לקדש‪ .‬על ימינו עמד בנו של אמנם אין‬ ‫העששיות‪,‬‬ ‫הוא לא מדבר על כך ולא‬ ‫התיר הבורא‪ ,‬ולא את נפשו‪ .‬וציוה ה‘ על השחיטה‬ ‫לא חית הארץ נתונה לכם“‪.‬‬ ‫ניזונים מדבר אחד‪ ,‬יש להבין מהו שהושווה‬ ‫האופה‬ ‫שיפיל עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חבירו‬ ‫להחזיק את‬‫ישהגביע‬ ‫עודנהענינו‬ ‫בידושל‬ ‫דברים‪ ,‬אולם‬ ‫כשהגזילה‬ ‫אברהם סודם של‬ ‫רבי עוֹלָ ם‪,‬‬ ‫תּוֹרה‪ ,‬לָ‬ ‫הרבא‪ ,‬לַ ָ‬ ‫הקדוש‬ ‫בּוֹר‬ ‫הקודם‪,‬לַ ֵ‬‫ה ְמּ ֻקוֶּ וה‬ ‫הוּא זֶ ה יוֹם ַ‬ ‫הרבי‬ ‫במילוי‬ ‫זמנו כִּ י‬ ‫את ְהיוֹת‬ ‫”שׁלִּ‬ ‫לכלות ֶ‬ ‫נאלץנאנח‬‫שובוסבא‬‫חושש‪,‬‬ ‫ברבים”‪’ .‬הבטחה זו הבטחה‘ הזכיר שרוליק בטון‬ ‫למעט צער הבעל חי‪ .‬וזהו אשר אנו מברכים‬ ‫אמנם הרמב“ן עצמו כתב כי אכן חילק הכתוב‬ ‫האדם להם‪ ,‬כאילו תורה אחת להם‪ .‬וגם עצם‬ ‫מגדולי בתורה מצאנו בענין גביע‬ ‫וּמ ַצ ִפּים‬ ‫עודִבים ְ‬ ‫יוֹשׁ‬ ‫עמו ְ‬ ‫ואתווְ ֵהם‬‫יאה‪,‬‬ ‫זי”ע‪,‬ר ָ‬ ‫יּוֹם ַה ְבּ ִ‬ ‫וּמ‬ ‫תּוֹנִ ים‪ִ ,‬‬ ‫שהואיוֹנִ ים וְ לַ ַ‬ ‫משפשףתּ ְחאת‬ ‫תוך לָ ֶעלְ‬ ‫ההסקהאת‬ ‫התנור בעצי‬ ‫”אשר קדשנו במצוותיו וציונו על השחיטה“‪.‬‬ ‫בין האדם ואשתו לחיה והבהמה‪ ,‬ופירש כי לאדם‬ ‫הדבר שהאדם וחמורו יאכלו מאבוס אחד אינו‬ ‫של מכריע‬ ‫הכסףוהוא‬ ‫הקידושין כחלים מספק‪,‬‬ ‫רבים‬ ‫משה‬ ‫והחליט לקיים‬ ‫בפי על כסאו‪ ,‬לקח נשימה ארוכה‬ ‫הבריות כדוגמא עד היכן ידיו מחמת הקור‪,‬‬ ‫והתרווח‬ ‫מאמר זה שגור‬ ‫החסידים‪,‬ינַ י‪.‬הרב הקדוש רבי יעקב אריה יוסף הצדיק‪ ,‬המלמד אותנו כי הצדיק‬ ‫פרקישׂ ָר ֵאל ִמ ְד ַבּר ִס‬ ‫את ְבּנֵ י יִ ְ‬ ‫לומרבוֹאוּ‬ ‫במקום ָמ ַתי יָ‬ ‫לא לנבור בפצעים הישנים‬ ‫ומעולםנאלץ‬ ‫חברו‪ ,‬בחייו‬ ‫לראשונה‬ ‫יש להזהרהבטחתו‪.‬‬ ‫מהלבנת פני‬ ‫במקרה בו הוא טוען שהרהר‬ ‫מרדזימין זי”ע‪ ,‬רבי אלכסנדר זושא משולכילגביע‪.‬‬ ‫התהלים הקבועים שהיה רגיל לומר לפני‬ ‫הקדוש כך‪.‬‬‫יש להניח‬ ‫בתשובה ‪-‬שלודאי‬ ‫ועוד לעשות זאת ”לָ זֶ ה כְּ ֶשׁ ִהגִּ יעוּ ָשׁ ָמּה ‪‬א ָע ְצרוּ כּ ַֹח לְ ַס ֵפּר ֵס ֶדר ַה ָדּ ָבר‪ ,‬וְ ֵתכֶ ף‬ ‫התפלה‪.‬‬‫לדוש בהם‬ ‫הפוגה‪,‬עצמו‬‫להפיל את‬ ‫דעתוללא‬ ‫שיעלה על‬ ‫המדממים‬ ‫מצאנו אדםההם‪,‬‬ ‫א‬ ‫רבי‬ ‫המגיד‬ ‫מפלוצק זי”ע‪ ,‬רבי שרגא פייבל מגריצא וכדברי קדשו‬ ‫לכבשן האש ובלבד‬ ‫נפלאות על פרשת השבוע‬ ‫יע ָחשׁוּק‬ ‫אוֹמרוֹ ַ’בּיּוֹם ַהזֶּ ה ָבּאוּ‘ וגו‘‪ִ ,‬הגִּ ַ‬ ‫רגיל ְבּ ְ‬ ‫הוֹד ָעה‬ ‫המהבילה ַה ָ‬ ‫שהיה‬ ‫בפומבי‪ .‬שלא ילבין פני חברו‪ ,‬מלבד שלא לדבר על כוס התה ָק ְד ָמ‬ ‫ישראל מקוזניץ זי”ע‪ ,‬בספרו ’נזר ישראל’‬ ‫זי”ע ועוד‪.‬‬ ‫קם רבי אברהם משה ומזג מלא היין שכתב שהצדיק משול הוא כגביע של‬ ‫תמר שבעקבותיה דרש רבי יוחנן משמו של לשתות‪.‬‬ ‫הב‡ ◄‬ ‫רבי שמעון בר יוחאי מאמר הזה‪,‬‬ ‫מווארקא יוסף‪ ,‬כי הצדיק אינו אלא כגביע שמקבל‬ ‫המ˘ך בעמו„‬ ‫בתוך הגביע שעמד לפני הרבי‬ ‫אבל אצל אחד המתפללים קרא לפטר את השמש‬ ‫הגאון הצדיק רבי ישראל יעקב‬ ‫ואף הרימו ונתנו על ידו‪ .‬ברב שרעפיו בתוכו להשפיע לכל ישראל כל טוב‪.‬‬ ‫ליובצ’אנסקי – ממשרתו‪ ,‬ואחרים תבעו לקצץ במשכורתו‪.‬‬ ‫אנו‬ ‫מה‬ ‫“עבור‬ ‫מושג‬ ‫היה‬ ‫לא‬ ‫דמו‬ ‫המשגיח מברנוביץ’ ה’ יקום‬ ‫בקרבו התעכב הרבי מוורקא מלהתחיל ובודאי ענין הגביע אשר נתן על ידי‬ ‫משלמים לו? על שנת החורף‬ ‫בסדר הקדוש‪ ,‬עיניו זלגו דמעות רותחות הצדיקים הוא לאות ולסימן שעל ידי כך‬ ‫שכזה‪ ,‬מאמר חז”ל בעלמא‪ ,‬ואם כך אמרו המתוקה שלו?!”‬ ‫חכמינו – כך יש לנהוג!‬ ‫וכלו היה אש להבה‪ .‬ואז‪ ,‬לפתע פתאום‪ ,‬יהיה בידם הצנורות להשפיע שפע ברכה‬ ‫ואחרי תפלת המנחה התגודדו כמה מותיקי‬ ‫חורף כבד היה‬ ‫בזעם‪:‬‬ ‫השמש‬ ‫סביב‬ ‫המנין‬ ‫זה‪.‬‬ ‫התנער ממחשבותיו‪ ,‬הושיט את ידו בה והצלחה על כל המסתופפים בצלם‪.‬‬ ‫השלג נערם‬ ‫לילות ארוכים‪ ,‬וקור עז שרר “כיצד אינך מתבייש לישון על מיטתך?!”‬ ‫גביע האבות‬ ‫היה נתון גביע הקדוש‪ ,‬והניחו על ידו‬ ‫השמש השפיל עיניו ושתק‪.‬‬ ‫ברחובות‪.‬‬ ‫של רבי אברהם משה‪ ,‬ואמר לו בחרדת בספרו ’מגלה עמקות’ (פר’ ויגש) כתב‬ ‫באפשרותו העדיף להתכרבל אזניו בערו מבושה‪ ,‬והוא ייחל שהאדמה תבלע‬ ‫כל מי שהיה‬ ‫המקובל הקדוש רבינו נתן נטע שפירא‬ ‫קדש‪:‬‬ ‫תחת לשמיכות המחממות‪ ,‬ולא לצאת אל אותו‪.‬‬ ‫“עשו אתם קדוש‪ ,‬שכן אתם זכיתם בנזר זי”ע כי תבת ‘גביע’ בנויה מהאותיות‪:‬‬ ‫“אתם צודקים‪ ,‬אמצא לכך פתרון” אמר‪ ,‬ונמלט‬ ‫הרחוב הסוער‪.‬‬ ‫ג‪-‬י‪-‬ב‪-‬ע‪ ,‬הרומזות ל‪-‬ג’ אבות‪ ,‬י”ב שבטים‪,‬‬ ‫הנהגת הצבור”‪.‬‬ ‫וכך נהג גם השמש העירוני‪ ,‬שבמקום להתייצב מהמקום‪.‬‬ ‫לא סרב רבי אברהם משה ומיד קדש וע’ נפש‪ ,‬וכל אלו הם היסודות האיתנים‬ ‫משמרתו בבית הכנסת הגדול עם שחר‪ ,‬אלא שכאשר קרא התרנגול בעלות השחר הבא‪,‬‬ ‫על‬ ‫על היין‪ ,‬ובכך היה למנהיג החסידים עליהם עם ישראל נשען ועומד‪.‬‬ ‫ולהעלות את האש בתנור הגדול‪ ,‬נותר מחופר התהפך השמש על מיטתו והמשיך לישון‪.‬‬ ‫שנותרו בפשיסחא‪ ,‬כשהרבי מווארקא‪ ,‬ויש להשלים זאת עם המבאר בספרים‪,‬‬ ‫על‬ ‫יעלה‬ ‫לא‬ ‫שכזה‬ ‫בקור‬ ‫במיטתו‪.‬‬ ‫הדעת להוציא אף‬ ‫שהיה מבגר ממנו‪ ,‬מתבטל אליו כתלמיד שהאות ע’ רומזת לשבעים הזקנים‪ ,‬על‬ ‫תהלים מילתא חדתא‬ ‫מצוות החג – כשלבי גידול והתמסרות‬ ‫לפני רבו‪.‬‬ ‫בתחילה‪ ,‬כשהגיעו ראשוני מנין ‘ותיקין’ לא את האצבע הקטנה אל מחוץ לשמיכה‪,‬‬ ‫ידם נמסרה התורה אשר קבל משה‬ ‫שהתגברו כארי לעמוד ממיטתם‪ ,‬ומצאו את הרהר מוחו המנומנם‪ ,‬שלא אבה לחשוב על‬ ‫כך היה גם אצל חלק הארי של חסידי מסיני ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים‪,‬‬ ‫כמו ששנינו בתחלת מסכת אבות (פ”א‬ ‫נרמזים שרשי בני ישראל‪ ,‬שעל ידם קיום‬ ‫בליל שבת קדש‪ ,‬כאשר עמד הרבי אומתינו ומהם יצאו הענפים להנחיל דת‬ ‫פשיסחא אשר קבלו על עצמם את‬ ‫מרותו של הרב הקדוש רבי מנחם מנדל מ”א)‪.‬‬ ‫מקוצק זי”ע‪ ,‬כפי שמספר בספר ’מאיר הרי לנו מן האמור‪ ,‬כי בבחינת הגביע‬ ‫מקוצק לערך את שלחנו‪ ,‬עמד בסמוך מורשה לדורות הבאים‪.‬‬ ‫אליו הגאון הקדוש רבי יצחק מאיר כעין דברים אלו יש בדברי הרב הקדוש‬ ‫עיני הגולה’ (אות קפח)‪:‬‬ ‫את העלבונות שספג אמש‪ ,‬העדיף לשכוח‪.‬‬ ‫“ממחר” החליט בלבו ב’החלטה נחושה’ תוך‬ ‫כדי ששמורות עיניו נעצמות שוב‪.‬‬ ‫ההשלכות‪.‬‬ ‫בחוץ שאגה הרוח‪ ,‬פתותי השלג כיסו את כעבור שעתיים‪ ,‬כשהזדחל מהמטה‪ ,‬וראה את‬ ‫וכעת עלול‬ ‫השינה‪,‬‬ ‫השמש‬ ‫שנאנס‬ ‫החלונות‪ ,‬ואך בקושי הצליחו לתחוב את השעון‪ ,‬כמעט ופרח לבו בקרבו‪.‬‬ ‫תאות‬ ‫עליו‬ ‫גברה‬ ‫פעם‬ ‫שוב‬ ‫בית הכנסת קר וחשוך‪ ,‬חשבו‬ ‫ולא יכול היה לבוא‪.‬‬ ‫שמא חלה והצטנן‪.‬‬ ‫אך למחרת‪ ,‬שוב היה ההיכל קפוא וריק‪.‬‬ ‫המנעול‪.‬‬ ‫בחור‬ ‫המפתח‬ ‫שמחה וכו’ (ירושלמי סוכה פ”ה ה”א)‪.‬‬ ‫בתינוק שנולד‬ ‫שלא לדבר על הזמן הרב שבוזבז בהכנסת הוא להיות מפוטר ממשרתו‪...‬‬ ‫מגור זי”ע‪ ,‬בעל ’חדושי הרי”מ’‪ ,‬ובכבודו רבי יהודה אריה לייב מגור זי”ע בספרו‬ ‫העצים ועל הנסיונות להצית את האש בתנור מאין יביא לחם לעולליו?‬ ‫והנה צריך בכל השנה לעבוד את הבורא‬ ‫ובעצמו פתח את בקבוק היין ומזג את ’שפת אמת’ (במדבר תרל”ד)‪ ,‬שביאר את‬ ‫הגביע של הקדוש עבור הרבי מקוצק‪ ,‬הכתוב וְ ָהיָ ה ִמ ְס ּ ַפר ְ ּבנֵ י יִ ְ ׂ‬ ‫ש ָר ֵאל ְּכחוֹל‬ ‫המגושם‪ ,‬על מנת שיוכלו הבאים לפשוט את וכיצד יישא את פניו בבית הכנסת?‬ ‫מעשה חסיד לרבו‪.‬‬ ‫הגערות שספג אמש יהיו כאין וכאפס לעומת‬ ‫מעיליהם‪.‬‬ ‫ַה ָיּם ֲא ֶׁשר ל ֹא יִ ּ ַמד וְ ל ֹא יִ ָּס ֵפר (הושע ב א)‬ ‫בין הנוכחים היו כאלה שלא השלימו בדרך הראויה לעבודת הבורא‪ ,‬שעיקר‬ ‫ומים חמים עבור הבאים להשיב את הנפש מה שעלול הוא לספוג היום‪...‬‬ ‫עם כך שרבי יצחק מאיר אינו מקבל על הרצון אצל יהודי הוא להיות דבק ונמשך‬ ‫מהקור כמו בימים הטובים‪ ,‬מאן דכר שמייהו? כמעט והחליט להישאר בבית‪ ,‬אלא שזמן‬ ‫המשך בעמוד ב’‬ ‫המשך בעמוד ב’‬ ‫שיחות קודש ודברי חיזוק על סדר ספר תהילים‪,‬‬ ‫ברוך הוא בשמחה‪ ,‬אך בסוכות הוא הכנה‬ ‫על דרך רמז‪ .‬מצות שופר בראש השנה‪,‬‬ ‫מתאימים במיוחד בהתמודדויות‬ ‫והזמנה לכל ימות השנה‪ ,‬כי מה שמקבלים אור‬ ‫על דרך ‘היום הרת עולם’ (תפילת ראש השנה)‪,‬‬ ‫ובאתגרים של דורנו‪ .‬דברים נעלים‬ ‫וקדושה בסוכות הוא על כל השנה‪ ,‬וזהו ‘זמן‬ ‫שבראש השנה נברא האדם (זוהר ח”ג ק‪ ,):‬ודרך‬ ‫שנאמרו במשך השנים מפ"ק כבוד‬ ‫שמחתנו’‪‘ ,‬זמן’ הוא לשון הזמנה לכל השנה‪:‬‬ ‫תינוק שנולד‪ ,‬צריך ליתן המאכל לתוך פיו‬ ‫קדושת מרן אדמו"ר רבי דוד חי‬ ‫(ליקוטי תורה‪ ,‬רבי מרדכי מטשערנאביל זיע”א)‬ ‫ממש‪ .‬וידוע שמצוות הם מאכל הנשמה‪ ,‬ולזה‬ ‫אביחצירא שליט"א‪ ,‬ונכתבו ונערכו‬ ‫נטילת אתרוג – תיקון חטא אדם הראשון‬ ‫זיכנו ה’ יתברך ונתן לנו מצות שופר ואמירת‬ ‫בלשון בהירה ונגישה לכל נפש‪,‬‬ ‫‘ולקחתם לכם ביום הראשון’ (ויקרא כג מ)‪.‬‬ ‫מלכיות זכרונות ושופרות לתוך פינו‪.‬‬ ‫מתוך מטרה לחזק‪ ,‬לעורר ולרומם‬ ‫במדרש (תנחומא אמור) וכי ראשון הוא‪ ,‬הלא ט”ו‬ ‫ואחר כך נתן לנו ה’ יתברך מצות סוכה‪,‬‬ ‫את הלבבות באור התורה והאמונה‪.‬‬ ‫הוא‪ ,‬אלא מאי ראשון ראשון לחשבון עוונות‪.‬‬ ‫ועיקר חיובה בלילה הראשונה דלא סגי דלא‬ ‫וצריך ביאור מדוע רמזה כאן התורה הקדושה‬ ‫אכיל בסוכה‪ ,‬על דרך שמלפפין את התינוק‬ ‫דיום זה הוא ראשון לחשבון עוונות‪ ,‬ותו צריך‬ ‫בכל גופו כדי להחזיק איבריו‪ ,‬והוא מצות‬ ‫אודיע אמונתך סוכות‬ ‫לדייק למה ציווה ה’ יתברך לקחת מין אתרוג‬ ‫דוקא‪.‬‬ ‫סוכה שהוא מקפת כל הגוף‪ ,‬והוא מחזקת כח‬ ‫הנשמה ואיבריה כביכול (כידוע שיש גם לנשמה‬ ‫ספר אודיע אמונתך סוכות מאמרים‬ ‫אכן יובן על פי דברי המדרש (בראשית רבה טו‬ ‫רמ”ח איברים כביכול)‪.‬‬ ‫מאת הגה"צ רבי יעקב מאיר שכטר‬ ‫ח) דעץ שאכל אדם הראשון אתרוג היה‪ ,‬נמצא‬ ‫ואחר שנתגדל התינוק קצת ויש כח בידו‬ ‫שליט"א‪ ,‬מסילות ונתיבים נפלאים‬ ‫דחטא הראשון שהיה בעולם נעשה על ידי‬ ‫להחזיק אותו המאכל בידו‪ ,‬נותנין אותו לידו‪,‬‬ ‫להאיר את עבודת ימי הסוכות‬ ‫אתרוג‪ ,‬ומובן מזה דענין לקיחת האתרוג הוא‬ ‫וזהו מצות לולב שנוטלין אותו ביד לצאת בו‪.‬‬ ‫הקדושים‪ .‬ובסופו מכתבים והדרכות‬ ‫תיקון לחטא זה‪.‬‬ ‫ואחר שנתגדל בכחו יותר‪ ,‬ויש לו כח ברגליו‪,‬‬ ‫נאמנות להתקרב ולהתעלות בעבודת‬ ‫ולפי זה עולים דברי המדרש שפיר‪ ,‬דהיה‬ ‫מוליכין אותו לאט לאט עד שהורגל לילך‬ ‫ה' בימים אלו‪ .‬מאיר באור חדש את‬ ‫קשה לו מדוע ציווה הקדוש ברוך הוא לקחת‬ ‫מאליו‪ ,‬וזה מצות ריקוד בספר תורה‪ ,‬הניתנה‬ ‫אור עבודת ירח האיתנים‪.‬‬ ‫אתרוג דוקא‪ ,‬ועל זה בא כמתרץ דיום זה הוא‬ ‫לנו בשמיני עצרת‪:‬‬ ‫(שבע שמחות‪ ,‬רבי מנחם מנדל מסטריקוב זיע”א) ראשון לחשבון עוונות‪ ,‬על כן ציווה הקדוש‬ ‫ברוך הוא שניקח פרי זה כדי לתקן את החטא‬ ‫הישיבה בסוכה והשמחה בחג‬ ‫ליקוטי מוהר"ן המבואר חלק ה‬ ‫באלו הימים אחרי ראש השנה ויום הראשון (פרשת אמור)‪:‬‬ ‫(אוהב שלום‪ ,‬רבי שלום מקאמינקא זיע”א)‬ ‫הכיפורים אנו זוכין לישב בסוכה ולשמוח אז‬ ‫ליקוטי מוהר"ן להרה"ק רבי נחמן מברסלב זיע"א‪,‬‬ ‫במהדורה מבוארת בביאור משולב בתוך דבריו‪,‬‬ ‫בתכלית השמחה‪ ,‬כי אנו זוכין עכשיו להמשיך ראשון לחשבון עוונות ‪ -‬שנחשבים לזכות‬ ‫ומצווה על ידי תשובה מאהבה‬ ‫בחינת עולם הבא‪ ,‬שהוא בחינת סוכה‪ ,‬בעולם‬ ‫ובתוספת הערות וציונים‪ ,‬הטקסט כולו הוגה ע"פ‬ ‫הזה‪ ,‬שזהו עיקר השמחה כשזוכין להמשיך‬ ‫במצוות ארבעה מינים כתבה התורה (ויקרא‬ ‫דפו"י ונערך מחדש ונוקד בניקוד‬ ‫העולם הבא בעולם הזה‪ ,‬שזהו בחינת סוכה‬ ‫מלא‪ ,‬נוספו כותרות משנה‬ ‫כג מ) ‘ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר’‬ ‫שהוא בחינת עולם הבא‪ ,‬שאנו זוכין עכשיו‬ ‫וגו’‪ ,‬והקשו במדרש (תנחומא אמור כב) וכי ראשון‬ ‫לכל קטע‪ ,‬מפתחות המקורות‬ ‫לישב בה בעולם הזה‪.‬‬ ‫הוא‪ ,‬והלא ט”ו יום הוא‪ ,‬ומדוע נאמר ‘ביום‬ ‫ומפתחות עניינים‪ .‬מבואות‬ ‫הראשון’‪ .‬אלא ראשון הוא לחשבון עוונות‪.‬‬ ‫השנה‬ ‫בראש‬ ‫שזכינו‬ ‫מה‬ ‫ובזה אנו מראין‬ ‫ופתיחות לכל תורה‪ .‬בתחילת‬ ‫והקשה הרה”ק הקדושת לוי ע”ה (שבת תשובה‬ ‫ולהפשיט‬ ‫עוונות‬ ‫לסליחת‬ ‫ויום הכיפורים‬ ‫כל כרך הובא הספר כצורת הדף‬ ‫ד”ה מי) שלכאורה לא מובן מהי הכוונה באמרם‬ ‫להרגיש‬ ‫זוכין‬ ‫שאנו‬ ‫עד‬ ‫–‬ ‫שבלב‬ ‫עקמימיות‬ ‫המקובלת אצל הלומדים‪ .‬כרך זה‬ ‫‘ראשון לחשבון עוונות’‪ ,‬וכאשר האריכו‬ ‫שעושין‬ ‫בעצמן‬ ‫בהמצוות‬ ‫הבא‬ ‫העולם‬ ‫שמחת‬ ‫הוא על תורות פ‪-‬רפו מתוך ספרו‬ ‫בעולם הזה‪ ,‬שזהו בחינת סוכה‪ ,‬שהוא בחינת‬ ‫למעניתם המפרשים הקדמונים‪.‬‬ ‫עולם הבא שאנו זוכין עכשיו לישב בה‪ .‬ועל‬ ‫של רבינו‪.‬‬ ‫וכתב לתרץ בלשון קודשו‪ :‬והנראה‪ ,‬כי‬ ‫כן אז הוא זמן שמחתנו‪ ,‬כי זה עיקר השמחה‬ ‫כשמרגישין העולם הבא עכשיו (הלכות חזקת באמת נכון הדבר שבימים האלו מראש השנה‬ ‫להזמנות ספרים עד הבית‪1800-22-55-66 :‬‬ ‫עד יום הכיפורים‪ ,‬כל איש ואיש בוודאי עיניו‬ ‫(ליקוטי הלכות‪ ,‬רבי נתן מברסלב זיע”א) פקוחות על כל דרכיו לשוב אל ה’‪ ,‬איש לפי‬ ‫קרקעות ה”ג)‪:‬‬ ‫אקטואלי‪:‬‬ ‫השבוע בגליון‪:‬‬ ‫חשיפה‪:‬‬ ‫שכלו יהולל‪ ,‬ולפי מדרגתו מפחד ה’ ומהדר‬ ‫‘זמן’ שמחתנו – בסוכות מזמינים שמחה על גאונו בקומו לשפוט הארץ‪ ,‬כי קרוב יום ה’‪ ,‬ומי‬ ‫יכול להצטדק בדין‪ ,‬ומי הגבר אשר לא ירא‪,‬‬ ‫כל השנה‬ ‫להכשיר‬ ‫האור החיים הק’‪:‬‬ ‫שמחת‬ ‫להבין מה שאנו אומרים בסוכות ‘זמן ואיזהו נפש אשר לא תעונה‪ ,‬כי יבוא להיות‬ ‫סוכה‬ ‫התורה‬ ‫שמחתנו’‪ .‬הנה כתיב ‘תחת אשר לא עבדת נשפט לפני שופט כל הארץ על כל מעשיו‪,‬‬ ‫בשבת‬ ‫החסד המיוחד‬ ‫במחנה‬ ‫את ה’ אלהיך בשמחה’ (דברים כח מז)‪ ,‬כי עיקר הלוא החרד על דבר ה’ יעשה במרום הר שכלו‬ ‫חוה”מ‬ ‫שבענני הכבוד‬ ‫| עמ’ ג' |‬ ‫העבדות צריך להיות בשמחה וכו’‪ ,‬ועבודה לתקן את אשר עיוות‪ ,‬והתשובה נקרא ‘תשובה‬ ‫סוכות‬ ‫| עמ’ ב' |‬ ‫בשמחה גדולה למאד‪ ,‬כי בזמן שבית המקדש מיראה’‪ .‬ואחר יום הכיפורים כשעוסקין‬ ‫| עמ’ ז' |‬ ‫פניני אביר יעקב‬ ‫היה קיים‪ ,‬היו שואבים רוח הקודש על ידי במצוות סוכה ולולב וד’ מינים‪ ,‬וצדקה כיד ה’‬ ‫עמ' ה'‬ ‫הגליון השבועי מבית עוז והדר ‪ -‬אור לישרים‬ ‫א‬ ‫מחוברים‬ ‫פנינים חכמים ואמרות‬ ‫נפלאות על פרשת השבוע‬ ‫פנינים ואמרות‬ ‫שיהא לכל אחד מהם מקום בפני עצמו‪.‬‬ ‫הטובה בנדבה‪ ,‬וחיבה לעבוד את עבודת‬ ‫דבר האמונה‬ ‫וכפי שאפילו בלעם הרשע בעינו הרעה‬ ‫ה’ בשמחה וטוב לב‪ ,‬אזי התשובה הזאת‬ ‫לא יכל להתעלם מקדושת ישראל הניכרת‬ ‫‘תשובה מאהבה’‪.‬‬ ‫על ידי ענוה באים לאמונה‬ ‫לעין‪ ,‬שאין פתחיהן מכוונים זה לזה‪,‬‬ ‫(האדמו”ר רבי דוד חי אביחצירא שליט”א ‪ -‬מילתא‬ ‫כשם שהאמונה כרוכה במצות ‘ואהבת לרעך כמוך’‪ ,‬כך גם‬ ‫ואמר (במדבר כד ה) ַ‬ ‫“מה ּטֹבּו א ָֹהלֶ יָך יַ ֲעקֹב‬ ‫חדתא ‪ -‬ירח האיתנים)‬ ‫קשורה בקשר אמיץ עם המעלה הגדולה שבכל המעלות שהיא‬ ‫הענווה‪ ,‬כאומרם (ע”ז כ‪‘ ):‬ענוה גדולה מכולן’‪ ,‬שעל ידי שמתהלך‬ ‫ִמ ְׁשּכְ נ ֶֹתיָך יִ ְׂש ָר ֵאל”‪ .‬ופסוק זה נותר לזכרון‬ ‫בסוכות הושבתי‬ ‫עולם בתפילת ישראל בכל בוקר‪.‬‬ ‫בענוה מבין כי לא כוחו ועוצם ידו עשה לו את החיל הזה‪ ,‬וממילא‬ ‫הֹוׁש ְב ִּתי ֶאת ְּבנֵ י יִ ְׂש ָר ֵאל”‬ ‫“ּכִ י ַב ֻּסּכֹות ַ‬ ‫אם כן‪ ,‬הגם שהעננים היו מיישרים את‬ ‫(ויקרא כג מג)‬ ‫מאמין שהכל בכח ה’ יתברך בהשגחה פרטית‪ .‬לעומתו המתהלך‬ ‫הדרך לפני בני ישראל‪ ,‬ואפילו מכבסים‬ ‫בתחושה שכוחו ועוצם ידו הם שעשו לו נמצא מאמין בעצמו‬ ‫ידועה היא המחלוקת בטעם מצות‬ ‫ומגהצים את בגדיהם‪ ,‬מכל מקום היה‬ ‫ועליו אומרים ‘אל תאמין בעצמך’‪ .‬ובזה ביאר הרה”ק בעל האהבת‬ ‫לכל אחד את אוהלו‪ ,‬ואלו הן הסוכות‪.‬‬ ‫סוכה‪ ,‬כדאיתא בגמרא (סוכה יא‪’“ :):‬כי‬ ‫ישראל מויז’ניץ ע”ה (יום א’ דסוכות תרצ”ה) את כוונת הלל באומרו‬ ‫בסכות הושבתי את בני ישראל’ (ויקרא כג‬ ‫ומכל מקום קשה‪ ,‬וכי על כל פרט‬ ‫‘אם אני כאן הכל כאן’‪ ,‬ולכאורה הרי אין ענוותן כהלל ואיך יתכן‬ ‫מג) ‪ -‬ענני כבוד היו‪ ,‬דברי רבי אליעזר‪.‬‬ ‫ממעשי בני ישראל נעשה זכר‪.‬‬ ‫שאמר כך במשמעות הפשוטה כאילו והוא עיקר הכל ועולה על‬ ‫רבי עקיבא אומר סוכות ממש עשו להם”‪.‬‬ ‫ושמא יש לומר‪ ,‬כי עשיית הסוכות‬ ‫כולם‪ .‬אלא כוונתו ‘אם אני’ גימטריא אמונה‪ ,‬וכשיש אמונה אכן‬ ‫והנה‪ ,‬ודאי לא חלק רבי עקיבא על כך‬ ‫אינה זכר לעצם מעשיהם של ישראל‪ ,‬אלא‬ ‫‘הכל כאן’‪ .‬ועל ידי האמונה זוכים לשתי שולחנות בזה ובבא‪ ,‬רמז‬ ‫שהיו לישראל ענני כבוד במדבר‪ ,‬כמפורש‬ ‫לטעם שהוצרכו לכך; משום שהיו בארץ‬ ‫על כך הוא במה שאמר ‘הכל כאן’‪ ,‬שאם נחשב את הגימטריא שלו‬ ‫בפסוקים בהרבה מקומות‪ ,‬ובהם (במדבר י‬ ‫ציה ושממה‪ ,‬ארץ מלחה ולא תשב‪ ,‬ויצאו‬ ‫בחשבון נו”ן פשוטה‪ ,‬הרי זה גימטריא שתי פעמים ‘שלחן’‪ ,‬לרמוז‬ ‫לשם באמונה שלימה‪ ,‬והשליכו יהבם על ה’‬ ‫יֹומם”‪ .‬ואם כן צריך‬ ‫יהם ָ‬‫לד) “וַ ֲענַ ן ה’ ֲעלֵ ֶ‬ ‫על אותם שני השולחנות שזוכה האיש המאמין‪ ,‬שכבר בעולם‬ ‫יתברך שידאג לכל צרכיהם‪ .‬וכיון שבסוכות‬ ‫להבין‪ ,‬לשם מה הוצרכו ישראל לסוכות‬ ‫הזה אוכל בשכר האמונה ועומדת לו לעתיד‪ .‬דכיון שמאמינים‬ ‫אלו ביטאו ישראל את גודל אמונתם‪ ,‬על כן‬ ‫אלו שעשו להם‪ ,‬ומה טעם יש לעשות‬ ‫אשר הכל הוא רק על פי השגחת הבורא ברוך הוא‪ ,‬והוא עשה‬ ‫ראוי לעשות להן זכר לדורות‪.‬‬ ‫להם זכר‪.‬‬ ‫ועושה ויעשה לכל המעשים‪ ,‬ממילא בטוחים אשר ינהג בחסדו‬ ‫(עינים מאירות ‪ -‬להגאון רבי מנחם מנדל פומרנץ‬ ‫ולפי פשוטו יש לומר‪ ,‬כי הסוכות אלו‬ ‫ואל יטשנו לנצח‪ ,‬ויושפע ‘לכם’ לכל צרכיכם‪.‬‬ ‫שליט”א)‬ ‫הם האוהלים שהקימו ישראל במדבר‪,‬‬ ‫(האדמו”ר רבי דוד חי אביחצירא שליט”א ‪ -‬מילתא חדתא ‪ -‬אמונה וביטחון)‬ ‫ישראל זכו לענני כבוד בזכות אהרן (תענית ט‪ ,‬א)‬ ‫של הסוכות למקנה הורתה על הנהגה מיוחדת‬ ‫ווארט מהאור החיים הק'‬ ‫שכן הנהגתו של אהרן הייתה לאהוב ולרדוף אחר‬ ‫של חמלה ורחמים אפילו על בעלי חיים‪ ,‬שלמרות‬ ‫השלום‪ ,‬ומתוך כך אהרן התנהג עם כלל ישראל‬ ‫שבעלי החיים אינם מוכרחים להיות בסוכות אך‬ ‫הטעם שחג הסוכות כנגד יעקב אבינו והקשר‬ ‫באופן של לפנים משורת הדין‪ ,‬ומכוח זה זכו כלל‬ ‫יעקב אבינו בחמלתו על הצאן בנה להם סוכות‪.‬‬ ‫של ּולְ ִמ ְקנֵ הּו עָ ָׂשה ֻסּכֹת – לענני כבוד‬ ‫ישראל לענני כבוד שהחסד שבהם לא היה דבר‬ ‫ובחסד זה יש חידוש מיוחד שכן אין שייכות‬ ‫הטור (או”ח סי’ תיז) הביא שג’ מועדים הינם כנגד‬ ‫הכרחי אלא חסד מיוחד לפנים משורת הדין‪.‬‬ ‫בין האדם לבין בעלי חיים‪ ,‬והדבר אינו נובע אלא‬ ‫ג’ אבות‪ ,‬פסח ‪ -‬כנגד אברהם‪ ,‬שבועות ‪ -‬כנגד‬ ‫ביאור השייכות בין ולמקנהו עשה סוכות לחג‬ ‫מדבקותו של האדם בבוראו “אשר רחמיו על כל‬ ‫יצחק‪ ,‬וסוכות ‪ -‬כנגד יעקב שנאמר בו (בראשית‬ ‫הסוכות‬ ‫מעשיו” ולכן נקרא שם המקום על שם החסד‬ ‫לג‪ ,‬יז) “וְ יַ ֲעקֹב נָ ַסע ֻסּכ ָֹתה וַ יִ ֶּבן לֹו ָּביִ ת ּולְ ִמ ְקנֵ הּו‬ ‫ונראה שזהו השייכות בין כך שיעקב עשה‬ ‫המיוחד שבעשיית הסוכות למקנה‪.‬‬ ‫ָע ָׂשה ֻסּכֹת”‪.‬‬ ‫סוכות עבור מקנהו לבין זכייתם של בניו בסוכות‪,‬‬ ‫החסד המיוחד שבענני הכבוד‬ ‫וצריך להבין מהי השייכות בין חג הסוכות לכך‬ ‫מ‪â‬אי ‪ . . . . . .‬ו‬ ‫מ‪Ł‬יכ‪õ‬ת‬ ‫‪ָ ŁçŁ‬ל‪ִ ְ ã‬‬ ‫י‪õ‬תר ִ ַ‬ ‫‪à‬רוח ‪ . . . . . . . . . . . .‬ו‬ ‫‪éŁ‬ן ֶ ֵ‬ ‫‪à‬פרנסה ֵ‬ ‫מ‪é‬ל ֶ ֵ‬ ‫נפ‪ָ ָ ְ ַ ְ õŁ‬‬ ‫לפרנסה ְ ֶ ַ‬ ‫ז‪õ‬כה ְ ַ ְ ָ ָ‬ ‫‪ô‬או‪õ‬ת ִ ָ‬ ‫‪ë‬טריד ַ ְ‬ ‫מ‪Ł‬יכ‪õ‬ת ַל ַ ֲ‬ ‫מ‪ä‬סר א‪õ‬ד‪õ‬ת ַה ַ ְ ִ‬ ‫האכילה ֶ‬‫‪à‬תאו‪õ‬ת ָ ֲ ִ ָ‬ ‫‪ì‬פ‪ִ ְ Ł‬‬ ‫‪ַ ŁçŁ‬לֶ ֶ‬ ‫‪â‬ברי ָ‬ ‫המצמצם ְ ַ ֲ‬ ‫‪Łé‬ם ֶ ֵ‬ ‫ה‪ë‬איר | ִ ְ ֵ‬ ‫נעם | ַ ְ ַ ְ ֵ‬ ‫אמת | ְ ֵ‬ ‫א‪õ‬ר ַ ֵ ִ‬ ‫אמרי ֹ ַ‬ ‫‪ł‬פת ֱ ֶ‬ ‫ִ ְֵ‬ ‫ְ ַ‬ ‫‪Ł‬על‬‫הבטחה ֶ ַ‬ ‫ה‪Łá‬מ‪äç‬ת | ַ ְ ָ ָ‬ ‫טרד‪õ‬ת ַ ַ ְ ִ‬ ‫‪ï‬רנסה ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬א‬ ‫‪õ‬תיה' – ִ ְ‬ ‫וקלל ֶ ָ‬ ‫טר ַ‪â‬ת ַה ַ ְ ָ ָ‬ ‫‪Ł‬נה ְ ִ ְ‬ ‫מהאדם ִ ְ‬ ‫'‪ô‬כלה ָ ָ‬ ‫‪äô‬סר ֵ ָ ָ ָ‬ ‫אוצר פניני החסידות‬ ‫י‪ł‬ראל | ִ ְ ֶ‬ ‫‪õô‬רה ַ‬ ‫על ָ‬ ‫ֵ‪à‬ית ִ ְ ָ ֵ‬ ‫ק‪à‬לת ֹ‬ ‫ידי ַ ָ ַ‬ ‫ְֵ‬ ‫שכן יעקב לא היה מוכרח לעשות סוכות למקנהו‪,‬‬ ‫המבי”ט בספרו בית אלקים (שער היסודות פרק ל”ז)‬ ‫שיעקב בנה למקנהו סוכות‪ .‬עוד צריך ביאור‬ ‫לקרבת ה' ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ו‬ ‫‪à‬רכ‪õ‬ת ְ‪á‬ד‪õ‬ל‪õ‬ת ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ו‬ ‫לעם‬‫‪é‬ברכ‪õ‬ת ִוי‪äŁ‬ע‪õ‬ת ְ ַ‬ ‫ה‪õô‬כחה ִ ְ ָ‬ ‫‪â‬ברי ַ ֵ ָ‬ ‫‪ä‬מפר ִ‪Ł‬ים ֶאת ִ ְ ֵ‬ ‫מר‪ë‬זים ְ ָ‬‫‪õôà‬כח‪õ‬ת ְ ֻ ָ ִ‬ ‫‪ï‬כים ְ ָ ְ‬ ‫מה ְ ִ‬ ‫‪ï‬נחס | ַ ֵ‬ ‫‪â‬יקים ְ ַ‬ ‫‪ä‬דרכים ְ ִ ְ ַ‬ ‫‪à‬ינה | ַצ ִ ִ‬ ‫אמרי ִ ְ ָ‬ ‫‪â‬ברי ִ ָ‬ ‫ְָ ִ‬ ‫ִ ְֵ‬ ‫ִ ְֵ‬ ‫‪Ł‬אין‬ ‫‪áŁ‬ם‬ ‫מ‪ï‬ני ֶ ֵ‬ ‫‪à‬אפן ֶ ַ‬ ‫‪à‬הס ֵ‪ô‬ר ִ ְ ֵ‬ ‫‪à‬אדם ְ ֹ ֶ‬ ‫‪ìŁ‬אמר‪ְ ֶ ְ ä‬‬ ‫טב‪ä‬ע ָ ָ ָ‬ ‫‪à‬רכ‪õ‬ת ֶא ָ‪ê‬א ֶ ֶ ֶ ְ‬ ‫להי‪õ‬ת ָ ַ‬ ‫צריכה ִ ְ‬ ‫ה‪õô‬כחה ֵהם ְ ָ‬ ‫ית‪à‬ר‪ָ ִ ְ ü‬‬ ‫עניני ַ ֵ ָ‬ ‫‪à‬ג‪äê‬י ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬א‬ ‫ה‪⁄‬ם ִ ְ ָ ַ‬ ‫מציא‪ä‬ת ַ ֵ‬ ‫ל‪äñ‬טי ִ‪ł‬יח‪õ‬ת | ָ‪é‬ל ִ ְ ְ ֵ‬ ‫א‪õ‬ריתא | ְ ִ‬ ‫‪à‬יכל ָ‪ô‬ן ָלב‪õ‬א ְ ִ‬ ‫‪ï‬ת‪á‬מי ַ ְ ָ‬ ‫ִ ֵ‬ ‫ִ ְָ‬ ‫ִ ְֵָ‬ ‫‪ł‬ראל ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ו‬ ‫ִי ְ ָ ֵ‬ ‫ית‪à‬ר‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . ü‬ב‬ ‫מא‪ַ ָ ְ ִ õô‬‬ ‫י‪éŁ‬ח ֵ ִ‬ ‫‪à‬הלה ֹלא ִ ְ ַ‬ ‫‪à‬מ‪ð‬ב ֶ‪Ł‬ל ֶ ָ ָ‬ ‫ְַָ‬ ‫אך עשה כן וחידש בכך הנהגה מיוחדת של חסד‪,‬‬ ‫כתב שהטעם לכך שקבעו את חג הסוכות זכר‬ ‫מהנאמר בהמשך הפסוק שם ּולְ ִמ ְקנֵ הּו ָע ָׂשה ֻסּכֹת‬ ‫‪ä‬ברכ‪õ‬ת ‪ . . . . . . . . . . . . . . .‬ו‬ ‫וז‪õ‬כים‬ ‫מע ָ‪ł‬יו ְ ִ‬ ‫להיטיב ַ ֲ‬‫עצמ‪ִ ֵ ְ õ‬‬ ‫‪ô‬רים ט‪õ‬ב‪õ‬ת ְ ָ‬ ‫מק‪à‬ל ַעל ַ ְ‬ ‫אחד ְ ַ ֵ‬ ‫‪ä‬מס ָ ִ‬ ‫‪õ‬כ‪áְ ã‬נ ִ‪ä‬זים ֻ ְ‬ ‫‪õô‬כחה ָ‪é‬ל ֶ ָ‬ ‫‪õô‬רה ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ו‬ ‫‪à‬קריאת ַה ֵ ָ‬ ‫‪à‬מ‪ô‬ן ָ‬ ‫י‪äŁ‬עה | ְ‪à‬ת ָ‬ ‫אמת | ִ ְ ִ ַ‬ ‫‪Łà‬למ‪ä‬ת ְ ַ ַ‬ ‫עטרת ְ ָ‬ ‫‪õô‬רת ֱ ֶ‬ ‫להתק‪ֵ ְ ִ Łâ‬‬ ‫ֲ ֶֶ‬ ‫ְִ ְֵַ‬ ‫ַ‬ ‫‪é‬תיבה' ‪ . . . . . . . . . . . .‬ב‬ ‫הה‪ïŁ‬ע‪õ‬ת ‪ . . . . . . . .‬ג‬ ‫ההתח ְ‪äŁâ‬ת‬‫‪à‬חינת ַ ִ ְ ַ‬ ‫ו'א‪õ‬ת‪õç‬ת ַה ְ ִ ָ‬ ‫לכל ַ ַ ְ ָ‬ ‫‪ä‬לג‪õê‬ת ֶאת ְ ִ ַ‬ ‫ז‪õ‬כים ְ ָ‬ ‫החקיקה' ְ ִ‬ ‫ה‪à‬רית ִ‬ ‫להאמין ְ ַ‬ ‫‪õ‬ת‪õç‬ת ַ ֲ ִ ָ‬ ‫‪Łà‬מירת ַ ְ ִ‬ ‫‪õô‬ציא‪ִ ֲ ַ ְ – 'ä‬‬ ‫‪à‬חינת 'א ִ‬ ‫ה‪å‬היר‪ä‬ת ִ ְ ִ ַ‬ ‫חד‪ִ Ł‬‬ ‫מ‪ï‬ני ָ ָ‬ ‫‪õô‬רה | ְ ִ ַ‬ ‫‪é‬פי ַ ְ ִ‬ ‫מ‪Ł‬ה | ְ ִ‬ ‫'וי‪Ł‬ן ִ ְ ֵ‬ ‫ל‪äñ‬טי ָ‬ ‫‪à‬אר ֹ ֶ‬ ‫עין | ְ ָ ָ‬ ‫ִ ֵ‬ ‫ַ‪à‬ת ַ ִ‬ ‫ֵֵ‬ ‫ומכוח זאת זכו הכלל ישראל לחסד מיוחד לפנים‬ ‫לענני הכבוד ולא קבעו זכר למן ולבאר‪ ,‬הענין‬ ‫ַעל ּכֵ ן ָק ָרא ֵׁשם ַה ָמּקֹום ֻסּכֹות‪ ,‬והדבר הינו צריך‬ ‫‪ä‬פ‪õ‬סקים ‪ . .‬ו‬ ‫נ‪Ł‬מת‪õ‬‬ ‫ְִ‬ ‫האדם ֶאת ִ ְ ָ‬ ‫‪á‬מרא‬ ‫לל‪äë‬ד ְ ָ ָ‬ ‫מעלה ָ ָ ָ‬ ‫וחסיד‪ä‬ת ְ ִ‬ ‫לאט ַ ֲ ֶ‬ ‫לאט ְ ַ‬ ‫מ‪ä‬סר ַ ֲ ִ‬ ‫ספרי ָ‬ ‫הח‪äê‬ק ֵ‪à‬ין ִל‪äë‬ד ִ ְ ֵ‬ ‫‪à‬כל י‪õ‬ם ְוי‪õ‬ם ִ‪é‬י ְ ַ‬ ‫ה‪ô‬פ‪ê‬ה ְ ָ‬ ‫טעם ַ ְ ִ ָ‬ ‫ל‪Ł‬ר ָ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . ãŁ‬ו‬ ‫‪õ‬ספת ‪ . . . . . .‬ו‬ ‫מצוה נ ֶ ֶ‬ ‫לק‪ç‬ם ִ ְ ָ‬‫‪ä‬מ‪õôŁ‬קק ְ ַ ֵ‬ ‫‪à‬מצוה ִ ְ ֵ‬ ‫‪õ‬סק ְ ִ ְ ָ‬ ‫‪ł‬כר‪Łֶ õ‬ל ָהע ֵ‬ ‫‪â‬וד | ַ ִ‬ ‫מ‪Ł‬ה | ַ ַ‬ ‫י‪õ‬סף | ְ ָ‬ ‫חמ‪â‬ת ָ ִ‬ ‫‪à‬אר ֹ ֶ‬ ‫‪â‬ברי ֵ‬ ‫ֶ ְַ‬ ‫ְְָ‬ ‫ֵֵ‬ ‫ִ ְֵ‬ ‫‪àŁ‬כל י‪õ‬ם ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ג‬ ‫האדם‬‫הנהגת ָ ָ ָ‬‫‪ô‬היה ַ ְ ָ ַ‬ ‫‪êŁ‬א ִ ְ ֶ‬ ‫י‪Ł‬ר‪ä‬ת ‪ . . . . . . . . . . .‬ד‬ ‫זק‪ä‬פה' – ֶ ֹ‬ ‫‪ëŁ‬ה‪ä‬ת‪ְ ַ õ‬‬ ‫'‪à‬ק‪õ‬מה ְ ָ‬ ‫ק‪õ‬ממ‪äç‬ת ְ ָ‬ ‫אבינ‪ַ ֶ ä‬‬ ‫מ‪ç‬עקב ָ ִ‬ ‫אתכם ֲ ִ‬ ‫‪à‬המה ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ד‬ ‫עמלק ָהפ‪ֹ ֲ ַ ִ üä‬‬ ‫וא‪õ‬ל‪ֶ ְ ֶ ü‬‬ ‫‪õô‬רת ָאב‪õ‬ת | ָ ֵ‬ ‫מ‪⁄‬מ‪ä‬אל | ֲ ָ ֵ‬ ‫‪à‬בחינת ְ ֵ ָ‬ ‫ֵ‪Ł‬ם ִ ְ ֵ‬ ‫ֶ ְָ‬ ‫ַ‬ ‫ְִִ ַ‬ ‫משורת הדין‪ ,‬לחסות בענני הכבוד תחת צילו של‬ ‫בזה הוא מפני שענני הכבוד לא היו כל כך‬ ‫ביאור מדוע יעקב קרא למקום סוכות בגלל שבנה‬ ‫‪àŁà‬ת ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ו‬ ‫‪ł‬ביעה ‪ . . . . . .‬ז‬ ‫‪é‬די ְ ִ ָ‬ ‫‪Ł‬א‪õ‬כלים ְ ֵ‬ ‫‪Łá‬מים ְ ַ ָ‬ ‫לי‪ł‬ראל ַאף ַעל ִ‪ï‬י ֶ ְ ִ‬ ‫ה‪⁄‬ל‪õ‬ם ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ז‬ ‫ירידת ְ ָ ִ‬ ‫מביאה ֶאת ַ ָ‬ ‫ה‪ô‬ר ְ ִ ַ‬ ‫‪ï‬נים ְ ִ ְ ָ ֵ‬ ‫‪õô‬רה ְ ִ ָ‬ ‫‪ìŁ‬י | ֶ ֵ‬ ‫‪ł‬יאת ָ ִ‬ ‫מלכים | ַה ָ‬ ‫ה‪á‬ר ֻ ִ‬ ‫נבחר | ְנ ִ ַ‬ ‫ילק‪ä‬ט ַ ֵ ְ‬ ‫‪é‬סף ִ ְ ָ‬ ‫מ‪ä‬סר ְ ָ ִ‬ ‫ַ‬ ‫ְַ‬ ‫ֶֶ‬ ‫‪⁄‬כינה ‪ . . . . . . . . . . . . .‬ד‬ ‫‪ł‬ראל ‪ . . . . . . . . . . . . .‬ה‬ ‫ה‪õà‬רא ‪ . . . . . . . . . . . .‬ה‬ ‫‪Łà‬ביל ַה ְ ִ ָ‬ ‫נ‪Ł‬מ‪õ‬ת ִי ְ ָ ֵ‬ ‫לעב‪õ‬דת ַ ֵ‬ ‫‪ł‬ראל ִ ְ ִ‬ ‫לער‪ְ ִ ü‬‬ ‫‪õà‬ערה ַ ֲ ַ‬ ‫יגאל ֶאת ִי ְ ָ ֵ‬ ‫קצבה ְ ֵ ֶ‬ ‫‪é‬א‪ָ ֵ Ł‬‬ ‫ואין ִ ְ ָ‬ ‫ה‪ê‬בן | הקב"ה ִ ְ ַ‬ ‫ער‪ֵ ְ ü‬‬ ‫התלהב‪ä‬ת ְ ֵ‬ ‫ה‪ê‬בן | ֵאין ֵ ֶ‬ ‫מים ַח ִ‪ç‬ים | ִ ְ ַ ֲ‬ ‫מח‪ł‬ף ַ ָ ָ‬ ‫מח‪ł‬ף ַ ָ ָ‬ ‫ְַ ֹ‬ ‫ְַ ֹ‬ ‫‪à‬אר ַ ִ‬ ‫ְֵ‬ ‫אל‪ç‬ה‪ . . . . . . . . . . . . . . ä‬ז‬ ‫ידי ֵ ִ ָ‬ ‫‪à‬כל י‪õ‬ם ַעל ְ ֵ‬ ‫‪ô‬מידים ְ ָ‬ ‫הקרבת ְ ִ ִ‬ ‫קד‪ä‬מים | ַ ְ ָ ַ‬ ‫נחל ְ ִ‬ ‫ַַ‬ ‫‪ä‬מת‪ä‬קים ֵהם‬ ‫‪õ‬תם ְ ִ‬ ‫‪ë‬ק‪ç‬מים א ָ‬ ‫הנאה ַל ְ ַ ְ ִ‬ ‫טעם יֵ‪ָ ָ ֲ Ł‬‬ ‫להם ַ ַ‬ ‫‪ֶ ָ ŁçŁ‬‬ ‫‪ë‬צ‪õ‬ת ֶ ֵ‬ ‫קד‪ַ | Ł‬ה ִ ְ‬ ‫ֶַזרע ֶֹ‬ ‫השם יתברך למרות שמצד עצמם לא היו ראויים‬ ‫הכרחיים כמו המן והבאר‪ ,‬אלא ענני הכבוד ניתנו‬ ‫‪ì‬ביא ז‬ ‫אלָ‪ç‬ה‪ַ ä‬הָ ִ‬ ‫ידי ֵ ִ‬ ‫לה ָ‪à‬א ֵאינ‪ְ õ‬כל‪ä‬ם ‪ . . . . . .‬ח‬ ‫למקנהו סוכות‪.‬‬ ‫‪à‬כל י‪õ‬ם ַעל ְ ֵ‬ ‫‪ô‬מידים ְ ָ‬ ‫וק‪à‬לה ְ ַ‬ ‫‪äŁô‬בה ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ח‬ ‫להקרבת ְ ִ ִ‬ ‫‪äŁô‬בה ְ ַ ָ ָ‬‫‪à‬לא ְ ָ‬ ‫ידי ְ ָ‬ ‫ה‪é‬ת‪ä‬ב ְ ַ ְ ָ ַ‬ ‫‪äíç‬רים ַעל ְ ֵ‬ ‫רמז ַ ָ‬ ‫ה‪õô‬רה | ִו‪äâ‬י ְ ֹ‬ ‫ו‪ç‬אמר ָ‪Ł‬א‪ä‬ל | ֶ ֶ‬ ‫חפץ ַח ִ‪ç‬ים ַעל ַ ָ‬ ‫‪ïé‬רת ַה ִ ִ‬ ‫ִ‪Ł‬יר ָמע‪õ‬ן | ַ ָ ַ‬ ‫ַֹ ֶ‬ ‫ֵָ‬ ‫מאד ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ה‬ ‫‪ä‬לד‪à‬ר ִ‪äàâ‬ר‬ ‫‪õôà‬רה ְ ַ ֵ‬ ‫לעסק ַ ָ‬ ‫‪çŁ‬כ‪õ‬ל ַ ֲ ֹ‬ ‫אהבה ֶ ָ‬ ‫מרב ַ ֲ ָ‬ ‫‪à‬עפר ֵ ֹ‬ ‫ית‪à‬ר‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . ü‬ה‬ ‫להת‪á‬ל‪á‬ל ֶ ָ ָ‬ ‫אביב | ֵי‪ֵ ְ ַ ְ ִ ְ Ł‬‬ ‫לפני ַה ֵ‪⁄‬ם ִ ְ ָ ַ‬ ‫ִ‪ֵäéà‬רי ָ ִ‬ ‫אחד ִ ְ ֵ‬ ‫ְ ֹ‬ ‫ֶָ‬ ‫‪ëô‬ה ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ח‬ ‫לא ַ ָ‬ ‫‪à‬רית ָאב‪õ‬ת ֹ‬ ‫יה‪õ‬נתן | ְ ִ‬‫מדר‪ָ ָ ְ Ł‬‬ ‫ִ ְַ‬ ‫‪ł‬מחה‬‫יתמ‪ê‬א ִ ְ ָ‬ ‫לא ִ ְ ַ ֵ‬ ‫‪ï‬תי ֹ‬ ‫‪õô‬רה ִמי ֶ ִ‬ ‫טעמי ָ‬ ‫לטעם ַ ֲ ֵ‬ ‫‪õåŁ‬כין ִ ְ ֹ‬ ‫אחר ֶ ִ‬ ‫אמת | ַ ַ‬ ‫‪ł‬פת ֱ ֶ‬ ‫ְ ַ‬ ‫לאותו החסד‪.‬‬ ‫להם כדי להגן עליהם משרב ושמש‪ ,‬אבל יכולים‬ ‫ובאור החיים הק’ כתב לבאר‪“ :‬אולי כי עשה‬ ‫‪à‬ע‪õ‬לם‬ ‫לה‪õ‬ריו ָ ָ‬ ‫ר‪ä‬ח ְ ָ‬ ‫נחת ַ‬ ‫‪õá‬רם ַ ַ‬ ‫ה‪à⁄‬ת ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ח‬ ‫‪àŁà‬ת ֵ‬ ‫‪õô‬רה ְ ַ ָ‬ ‫המח‪ִ Łâ‬ח‪ָ Łäâ‬‬ ‫ה‪õô‬רה ְ‪à‬י‪õ‬ם ַ ַ ָ‬ ‫קד‪ä‬מים | ַ ְ ַ ֵ‬ ‫ַה ָ‪à‬א ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ח‬ ‫הארץ | ִע ַ‪ñ‬ר ִל‪äë‬ד ַ ָ‬ ‫נחל ְ ִ‬ ‫מ‪å‬מרת ָ ָ ֶ‬ ‫ִ ִ ְַ‬ ‫ַַ‬ ‫וחדוה ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ה‬ ‫למעלה‬ ‫האלקי ֶ‪Ł‬ה‪ä‬א ְ ַ ְ ָ‬ ‫ה‪äàâ‬ק ָ ֱ ֹ ִ‬ ‫האדם ֶאת ַ ִ‬ ‫מפסיד ָ ָ ָ‬ ‫‪àŁ‬ע‪õ‬לם ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ה‬ ‫העברה ַ ְ ִ‬ ‫ידי ָ ֲ ֵ ָ‬ ‫ו‪ł‬מחה ֶ ָ ָ‬ ‫מ‪⁄‬מ‪ä‬אל | ַעל ְ ֵ‬ ‫וענג ְ ִ ְ ָ‬ ‫ֵ‪Ł‬ם ִ ְ ֵ‬ ‫‪äŁ‬ע ְ ֶֹ‬‫‪Ł‬ע ַ‬ ‫מ‪é‬ל ַ ֲ‬ ‫ְ ְֶָ‬ ‫ִָ‬ ‫‪õ‬לם ַהֶ‪å‬ה ‪ . . . .‬ח‬ ‫ל‪ł‬כר ַאף ָ‪à‬ע ָ‬ ‫ז‪õ‬כה ְ ָ ָ‬ ‫‪ä‬במצ‪õ‬ת ֶ‬ ‫‪àŁà‬ת ְ‪à‬ת ָ‪õ‬רה ְ ִ ְ‬ ‫הע‪õ‬סק ְ ַ ָ‬ ‫‪â‬וד | ָ ֵ‬ ‫‪à‬נין ָ ִ‬‫ִ ְַ‬ ‫לאחר‬ ‫האדם ַאף ְ ַ ַ‬ ‫‪ä⁄‬מ‪ַ ã‬על ָ ָ ָ‬ ‫‪⁄çŁ‬אר ִר ָ‬ ‫‪à‬אפן ֶ ִ ָ ֵ‬ ‫‪ë‬צוה ְ ֹ ֶ‬ ‫לק‪ç‬ם ַה ִ ְ ָ‬ ‫אדם | ֵי‪ֵ ַ ְ Ł‬‬ ‫‪õô‬לד‪õ‬ת ָ ָ‬ ‫ְ‬ ‫ובזה יש לבאר מה שאמרו חז”ל בשכר “והוא‬ ‫היו להתקיים גם מבלעדיהם‪ ,‬ולכך הוקבעו ימי‬ ‫דבר חדש בחמלתו על המקנה‪ ,‬מה שלא עשה כן‬ ‫מעשי צדיקים ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ט‬ ‫ספיר ויהלום | הארה חסידית מן הפרשה ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬יב‬ ‫זוהר הקדוש | עם פרוש הכתר והכבוד ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬יד‬ ‫ק‪äç‬מ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . ã‬ה‬ ‫‪ìŁ‬דמה ל‪Łֶ õ‬ה‪ä‬א ָרח‪õ‬ק ֵמהשי"ת ה‪ä‬א ָקר‪õ‬ב ‪ . . . . . . . . .‬ה‬ ‫‪êŁ‬א‬ ‫רחמים ֶ ֹ‬ ‫יב‪ִ ֲ ַ Łñ‬‬ ‫‪ï‬רנסת‪ֵ ַ ְ õ‬‬‫‪à‬צרכי ַ ְ ָ ָ‬‫להתע ֵ‪í‬ק ְ ָ ְ ֵ‬ ‫קדם ֵצאת‪ַ ְ ִ ְ õ‬‬ ‫אלימל‪ִ | ü‬מי ֶ ִ ְ ֶ‬ ‫הרמ"ל | ֶֹ‬ ‫נעם ֱ ִ ֶ ֶ‬ ‫מ‪Ł‬נת ָ ַ ַ‬ ‫ִ ָ‬ ‫ִ ְַ‬ ‫ַֹ‬ ‫י‪Łé‬ל ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ה‬ ‫עומד עליהם זכו ישראל לענני הכבוד”‪ ,‬שהכוונה‬ ‫חג הסוכות רמז לענייניהם‪ ,‬כי גם בדבר שלא היה‬ ‫אדם קודם שיכין סוכה לבחינה ולשינוי חדש קרא‬ ‫ִָ ֵ‬ ‫בס"ד‬ ‫בזה הוא שעמידתו של אברהם מעל גבי האורחים‬ ‫הכרחי כמאכל ומשתה עשה הקדוש ברוך הוא נס‬ ‫המקום עליו”‪.‬‬ ‫היוותה ביטוי מיוחד של חסד‪ ,‬ומכוח זה זכו לענני‬ ‫ופלא עמהם במדבר‪ ,‬וזהו הרמז לענני כבוד בכל‬ ‫ומבואר בדברי האור החיים שהענין המיוחד‪,‬‬ ‫הכבוד והדברים משלימים למה שנתבאר בזה‪.‬‬ ‫שנה בישיבת סוכה‪.‬‬ ‫בכך שיעקב עשה למקנהו סוכות‪ ,‬הוא שקודם‬ ‫(דביר הקודש)‬ ‫והוסיף שם המבי”ט לבאר בזה מה שאמרו שבני‬ ‫לכן לא היה נהוג לעשות למקנה סוכות‪ ,‬ועשייתם‬ ‫לשאלות הלכתיות בבית ההוראה הקש ‪8‬‬ ‫מחוברים‬ ‫ניתן להשיג את הגיליון‬ ‫מתחילים‬ ‫את היום!‬ ‫עיצוב ועימוד‪ :‬שוקי קנר‬ ‫מדי שבוע בכל סניפי‬ ‫להצטרפות‪newsletter.mechubarim@gmail.com :‬‬ ‫ישירות למייל האישי‬ ‫קו מענה הלכה‬ ‫עיצוב ועימוד עלונים‪ :‬שוקי קנר‬ ‫העלון השבועי מבית עוז והדר ‪ -‬אור לישרים‬ ‫"ספרי אור החיים"‬ ‫ירושלים‪ :‬ירמיהו ‪ | 13‬שאולזון ‪ | 49‬הפסגה ‪ | 45‬בר אילן ‪ | 4‬חבקוק ‪ • 2‬בית שמש‪ :‬שדרות‬ ‫האמוראים ‪ | 63‬נחל ניצנים ‪ | 3‬יהודה הנשיא ‪ • 6‬בני ברק‪ :‬רבי עקיבא ‪ | 152‬רבי עקיבא ‪68‬‬ ‫| הרב שך ‪ | 8‬אהרנוביץ ‪ | 12‬נחמיה ‪ | 28‬כהנמן ‪ • 64‬מודיעין עילית‪ :‬שד' יחזקאל ‪ | 2‬חפץ‬ ‫‪02-803-9999‬‬ ‫חיים ‪ 7‬אלעד‪ :‬יהודה הנשיא ‪ • 94‬אשדוד‪ :‬יהודה הנשיא ‪ | 8‬אליעזר בן הורקנוס ‪ 8‬ביתר‬ ‫או במייל‪rav@abiryaakov.com :‬‬ ‫עילית‪ :‬הרן ‪ • 9‬חיפה‪ :‬מיכאל ‪ 27‬נתיבות‪ :‬הרמב"ם ‪ 1‬נתניה‪ :‬הס ‪ 18‬פתח תקוה‪ :‬רוטשילד ‪75‬‬ ‫קו השיעורים – קול הלשון‪03-6171077 :‬‬ ‫לתגובות ולהצטרפות לקבלת הגליון במייל‪newsletter.mechubarim@gmail.com :‬‬ ‫הגליון השבועי מבית עוז והדר ‪ -‬אור לישרים‬ ‫ב‬ ‫מחוברים‬ ‫וימינו תחבקך‬ ‫תחבקך‬ ‫בסיעתא דשמיא‬ ‫עבותות אהבה‬ ‫בכל ימי החג‬ ‫שנים אתה מחפש את האור של סוכות‪ ,‬מנסה להתחבר‪,‬‬ ‫להרגיש את ה"וימינו תחבקני" להסתופף עם האושפיזין‬ ‫הקדושים בצילא דמהימנותא עכשיו זה בהישג ידך!‬ ‫הספר החדש‬ ‫טעם חדש‬ ‫״אודיע‬ ‫בכל רגע‬ ‫מימי החג‬ ‫אמונתך‪-‬‬ ‫סוכות״‬ ‫מאת מו"ר הגה"צ‬ ‫רבי יעקב מאיר‬ ‫שכטער שליט"א‬ ‫מאיר באור חדש‬ ‫את שערי האהבה‬ ‫והאמונה המתגלים‬ ‫הספר‬ ‫בחג הסוכות‪.‬‬ ‫שיאיר לך את‬ ‫ימי החג באור חדש‬ ‫דף אחרי דף פרק‬ ‫ושאבתם מים בששון‬ ‫אחרי פרק תגלה איך‬ ‫ממעיני הישועה‬ ‫להכנס לצל הסוכה‬ ‫מכניסת החג ועד‬ ‫צאתו ואיך לזכות‬ ‫להמשיך את האור‬ ‫הגדול ולחסות בצילא‬ ‫דמהימנותא בכל‬ ‫ימות השנה‬ ‫מפעל‬ ‫להשקות צמאי אמונה‬ ‫ממעייניו של מרן‬ ‫הגרי"מ שכטער‬ ‫שליט"א‬ ‫מעשיות ולקחים מאלפים‬ ‫מצדיקי הדורות‬ ‫סיפורי צדיקים‬ ‫כל אותו היום‪ ,‬התרוצץ בין חצרות התושבים היהודיים שבאותה העיר‪ ,‬כשהוא תר אחר סוכה כשרה כדת וכהלכה‪,‬‬ ‫אשר ניתן יהיה לברך עליה “לישב בסוכה” ללא חשש ‪ -‬אך לשווא‪...‬‬ ‫תושבי המקום לא הצטיינו בדקדוקים יתרים בהלכה‪ ,‬והסוכות המועטות‬ ‫חסידים ואנשי מעשה לצד המוני עמך ישראל וגם צדיקים נסתרים מל”ו‬ ‫שהוקמו בעיר היו כשרות אך בדיעבד‪ .‬עגמת נפשו של רבי אלעזר עקב כך‬ ‫הצדיקים הנסתרים שבדור‪ ,‬מכתתים היו את רגליהם לליזענסק‪ ,‬כדי לשחר‬ ‫היתה גדולה ורבה‪ ,‬פי כמה וכמה מזו שגרמה לו השהייה בחג בארץ נוכריה‪.‬‬ ‫לפתחו של צדיק הדור‪ ,‬הרה”ק הרבי רבי אלימלך מליז’ענסק זצ”ל‪ .‬על אחד‬ ‫בדלית ברירה גמר בלבו כי מלבד סעודת החובה שבליל החג הראשון‪ ,‬יכלכל‬ ‫מהם‪ ,‬אשר הופיע ביום מן הימים בליז’ענסק‪ ,‬מסופר הסיפור הבא‪:‬‬ ‫את עצמו במשך כל ימי החג בפירות ובירקות בלבד‪ ,‬ובכך יפטור את עצמו‬ ‫בין ההמונים שצבאו על פתח היכלו של הרבי רבי אלימלך‪ ,‬צצה לפתע‬ ‫מחיוב אכילה בסוכה מדאורייתא‪.‬‬ ‫דמותו של אדם לבוש בחליפה קצרה‪ ,‬כמנהג הגויים באותו הזמן‪ ,‬דבר שהיה‬ ‫לאחר תפילת ליל החג‪ ,‬בעודו יושב בבית הכנסת והוגה בספר‪ ,‬פנה‬ ‫בלתי מצוי בימים ההם בין שלומי אמוני ישראל יושבי מדינות גאליציא‬ ‫אליו לפתע אחד מיהודי המקום ושאל‪“ :‬היכן מתכוננים אתם לסעוד בחג‬ ‫ופולין‪ .‬ואולם עד שהיה סיפק בידי הגבאים לעכב בעדו ולהרחיקו מסביבות‬ ‫הסוכות?” ועוד בטרם הספיק רבי אלעזר להשיב‪ ,‬המשיך הלה ואמר‪“ :‬בביתי‬ ‫המעון הקדוש‪ ,‬חמק הלה בזריזות אל החדר פנימה והגיע עד לפני הרבי‪.‬‬ ‫תוכלו למצוא סוכה כשירה למהדרין והינכם מוזמנים לסעוד אצלי במשך‬ ‫לפליאתם של הנוכחים‪ ,‬קיבל הרבי רבי אלימלך את פני האיש בחיבה‬ ‫כל ימי החג!”‬ ‫יתירה‪ ,‬האיר אליו פנים‪ ,‬נטל את הפיתקא אשר הושיט לו הלה וקרא בה‬ ‫עם כניסתם אל בית האיש‪ ,‬אורו עיניו של רבי אלעזר‪ ,‬למראה הבית היהודי‬ ‫בעיון רב‪.‬‬ ‫המובהק שניגלה לעיניו‪ .‬מזוזות גדולות קבועות היו בפתחים‪ ,‬הצניעות ניכרה‬ ‫אדהכי והכי‪ ,‬מיהרו הגבאים להזעיק את בן הרבי הגדול‪ ,‬הלא הוא הצדיק‬ ‫היטב בחלל וריח של יהדות שורשית‬ ‫הקדוש רבי אלעזר‪ ,‬אשר הוראותיו היו קובעות להם כיצד לנהוג במקרים‬ ‫לאחר תפילת ליל‬ ‫בדרך ישראל סבא נדף מכל פינה‪ .‬מלבד‬ ‫מביכים כגון זה‪ ,‬שכן ידועה היתה קפידתו הרבה של הרבי על המשנים מן‬ ‫התלבושת ה’אשכנזית’ של בעל הבית‬ ‫החג‪ ,‬בעודו יושב בבית‬ ‫כדרכם של מרבית היהודים בפרוסיא‪,‬‬ ‫התלבושת היהודית המקורית המקובלת במקומם‪ ,‬עד כדי אי נכונות לקבל‬ ‫הכנסת והוגה בספר‪,‬‬ ‫התנהל כל הבית על פי התורה והמצווה‪,‬‬ ‫את פניהם בהיכלו‪.‬‬ ‫פנה אליו לפתע אחד‬ ‫וגם הסוכה המפוארת‪ ,‬אשר לתוכה‬ ‫ברם‪ ,‬הפנים המסבירות בעליל שהראה הרבי לאיש‪ ,‬העידו כמאה עדים‪ ,‬כי‬ ‫מדובר הפעם במקרה יוצא מן הכלל‪ ,‬עד כי גם רבי אלעזר נותר מנגד דומם‪,‬‬ ‫מיהודי המקום ושאל‪:‬‬ ‫הוביל בעל הבית את אורחו ענתה על כל‬ ‫מבלי לנקוט עמדה‪ ,‬כשעיניו מרותקות למחזה הנדיר‪.‬‬ ‫“היכן מתכוננים אתם‬ ‫דרישות ההלכה ללא שום פגם ופקפוק‪.‬‬ ‫לאחר שסיים הרבי לקרוא את הפיתקא שמסר לו האיש‪ ,‬נשא אליו את‬ ‫לסעוד בחג הסוכות?”‬ ‫לאחר שנוכח ביראת השמים המופלגת‬ ‫עיניו ושאלו בנימה אבהית‪:‬‬ ‫של האיש ובני ביתו‪ ,‬ולאחר ששוחח ועוד בטרם הספיק רבי‬ ‫“האם יש לך בקשה מיוחדת?” “הן” ‪ -‬השיב האיש בשפה הגרמנית ובקול‬ ‫לדעת‪ ,‬אלעזר להשיב‪ ,‬המשיך‬ ‫עימו בדברי תורה והלכה ונוכח‬ ‫כי גם בדיני הכשרות יכול הוא להיות‬ ‫רם‪ ,‬אשר נשמע היטב בכל פינות החדר ‪ -‬אחלה את פני הרבי להתפלל בעדי‪,‬‬ ‫סמוך ובטוח על האיש ועל ביתו‪ .‬ניאות הלה ואמר‪“ :‬בביתי תוכלו‬ ‫כי מי שלבי שבוי באהבתו‪ ,‬יפנה אף הוא לאהבה אותי!”‬ ‫למצוא סוכה כשירה‬ ‫רבי אלעזר לסעוד את סעודות החג על‬ ‫הופעתו ותלבושתו של האיש‪ ,‬לצד השפה הגרמנית שבפיו‪ ,‬ועל הכל‬ ‫שולחנם‪ .‬ואכן נחת רוח מרובה מצא רבי למהדרין והינכם מוזמנים‬ ‫בקשתו המוזרה‪ ,‬הצדיקו לכאורה נזיפה חמורה ומנה אחת אפיים‪ ,‬ואולם‬ ‫אלעזר בצל קורת מארחו אשר אף ידע לסעוד אצלי במשך כל‬ ‫למרבה הפלא‪ ,‬הוסיף הרבי להאיר לו פנים ביתר שאת‪ ,‬ואף נשא את קולו‬ ‫ובירכו כפי בקשתו לאמור‪:‬‬ ‫ימי החג!”‬ ‫לערוך את שולחנו לפני ה’‪ ,‬ולא פסק‬ ‫“הקדוש ברוך הוא יעזור לך וימלא את משאלות לבך‪ ,‬שנשוא אהבתך ישיב‬ ‫פומיה בכל שעת הסעודה מדברי תורה‬ ‫שמחים ומאירים כדרך גוברין יהודאין‪,‬‬ ‫לך אף הוא אהבה!”‬ ‫תלמידי חכמים יראי ה’ וחושבי שמו‪.‬‬ ‫לאחר שסיים רבי אלימלך לקבל את קהל המשחרים לפתחו‪ ,‬נכנס רבי‬ ‫לאחר תום ימי החג‪ ,‬כאשר בא רבי אלעזר להיפרד מעל מארחו ולהודות לו‬ ‫אלעזר אל הקודש פנימה וניסה לדלות מפי אביו הקדוש‪ ,‬את פשר היחס‬ ‫מקרב לב על הכנסת האורחים הנאה שנהג בו ועל ההנאה הרוחנית העצומה‬ ‫הלבבי שניתן לאותו ‘אשכנזי’‪ ,‬המדבר בשפת נוכרים ולבוש כמותם‪ ,‬והמענה‬ ‫שהסב לו במחיצתו‪ ,‬הואיל לבטא בשפתיו תמיהה שניצבה בפניו במשך כל‬ ‫האוהד שניתן לבקשתו המוזרה‪.‬‬ ‫ימי החג ולא ידע את פתרונה‪:‬‬ ‫“בעזרת השם תבין את הדבר!” ‪ -‬הבטיחו הרבי אך לא פירש מאומה‪.‬‬ ‫“ברשותכם” ‪ -‬נענה ואמר למארחו ‪“ -‬אבקש לדעת את פשר הכיסא‬ ‫···‬ ‫הריק‪ ,‬אשר הוצג בראש השולחן לצדכם בסוכה‪ ,‬בכל הסעודות בכל ימי החג‬ ‫בשלהי חודש אלול של אותה שנה‪ ,‬כבר ידוע היה בכל המחוזות הקרובים‬ ‫והמועד‪ ,‬מבלי שאיש יישב עליו!”‬ ‫והרחוקים‪ ,‬כי יבול האתרוגים נפגע קשות מפגעי מזג האוויר‪ ,‬וכי השגת‬ ‫מדוע ריק? ‪ -‬התפלא המארח על השואל ועל שאלתו ‪“ -‬וכי לא ראיתם‬ ‫אתרוג הדר לחג הסוכות תהיה כרוכה בקשיים מיוחדים‪ .‬ישראל קדושים‪,‬‬ ‫כי ביום הראשון ישב עליו אברהם אבינו‪ ,‬ביום השני ‪ -‬יצחק אבינו‪ ,‬ביום‬ ‫המהדרים במצוות החלו מיד לנקוט בכל האמצעים הדרושים כדי לייבא‬ ‫השלישי ‪ -‬יעקב אבינו‪ ,‬וכן בשאר הימים לפי סדר בואם של האושפיזין‬ ‫אתרוגים ממדינות אחרות‪ ,‬ובמיוחד חרדו החסידים להשיג אתרוג ממרחקים‬ ‫הקדושים?!‬ ‫בעבור הרבי הקדוש שבליז’ענסק‪ .‬ואולם ככל שנקפו הימים התברר‪ ,‬כי‬ ‫“לא לא ראיתים!” ‪ -‬הודה רבי אלעזר‪“ .‬חבל! חבל מאוד שלא ראיתם‬ ‫המשימה קשה עוד יותר מששיערו בתחילה‪.‬‬ ‫אותם!” הצטער המארח ה’אשכנזי’ מעומק לבו‪.‬‬ ‫במוצאי יום הכיפורים‪ ,‬קרא רבי אלימלך‪ ,‬לבנו רבי אלעזר‪ ,‬והורה לו לצאת‬ ‫כאשר חזר רבי אלעזר מפרוסיא אל בית אביו לליזענסק‪ ,‬מיהר לספר לפניו‬ ‫בנסיעה מהירה לאחת הערים בפרוסיא ‪ -‬היא גרמניה ‪ -‬כדי לקנות שם אתרוג‬ ‫בראשונה בהתרגשות מרובה‪ ,‬את דבר הכיסא הריק אשר ניצב בסוכת מארחו‬ ‫הדר לחג הסוכות‪ .‬על אף שנהיר היה לרבי אלעזר כי בדרך הטבע אין לו‬ ‫ואת ההסבר שקיבל על כך‪ .‬התחייך רבי אלימלך חיוך רב משמעות ופתח‬ ‫סיכוי לשוב מן הדרך הרחוקה לפני החג‪ ,‬לא שאל שאלות ולא הקשה קושיות‪,‬‬ ‫ואמר‪ :‬הבטחתי לך כי בעזרת השם‪ ,‬תבין את פשר קבלת הפנים הנלבבת‬ ‫כי אם יצא תיכף ומיד למלאות אחר מצוות אביו‪.‬‬ ‫שערכתי ליהודי ה’אשכנזי’ שביקר אצלי לא מכבר‪ .‬ובכן לשם כך שיגרתי‬ ‫ואכן לאחר מאמץ ויגיעה לא מועטים‪ ,‬עלה בידי רבי אלעזר לרכוש אתרוג‬ ‫אותך לפרוסיא‪ ,‬כדי שתזכה להכיר מקרוב את אותו יהודי אחד מן הצדיקים‬ ‫מהודר כדת וכהלכה‪ ,‬ואולם הדבר היה כבר בערב החג כאשר האפשרות‬ ‫הנסתרים שבדור‪ ,‬הזוכה לראות עין בעין את האושפיזין הקדושים‪ ,‬המבקרים‬ ‫לחזור הביתה לפני החג שוב לא היתה במציאות‪ ,‬והוא נאלץ להשלים עם‬ ‫בסוכתו מדי שנה בשנה‪.‬‬ ‫הרעיון כי ייאלץ לחוג את חג הסוכות בניכר‪.‬‬ ‫“ועתה אגלה לך גם‪ ,‬כי האיש ביקש ממני אז להתפלל בעדו שהשכינה‬ ‫כל אותו היום‪ ,‬התרוצץ רבי אלעזר בין חצרות התושבים היהודיים שבאותה‬ ‫הקדושה אשר אותה הוא אוהב בכל לבו ונפשו‪ ,‬תאהב אף היא אותו!”‬ ‫העיר‪ ,‬כשהוא תר אחר סוכה כשרה כדת וכהלכה‪ ,‬אשר ניתן יהיה לברך עליה‬ ‫צנתרות הזהב (ח”ב עמ’ סב)‬ ‫“לישב בסוכה” ללא חשש ולסעוד בתוכה את סעודת החג ‪ -‬אך לשווא‪.‬‬ ‫הגליון השבועי מבית עוז והדר ‪ -‬אור לישרים‬ ‫ד‬ ‫מחוברים‬ ‫בס"ד‬ ‫מעשיות ולקחים מאלפים‬ ‫מצדיקי הדורות‬ ‫סיפורי צדיקים‬ ‫הגיע ליל שמחת‪-‬תורה‪ .‬ההתרגשות גאתה‪ .‬מכל הצריפים נאספו ובאו חרש אל הצריף שבו היה‬ ‫“גם אני נושעתי בזכותך”‪ ,‬קרא‬ ‫טמון ספר‪-‬התורה‪ .‬החשש פן ייוודע לשומרים על דבר ספר‪-‬התורה ופן יאונה לו רע‪ ,‬גדול היה‪...‬‬ ‫הבחור‪“ .‬נושעתי‪ ,‬אולי בזכות‬ ‫מהודרים‪ ,‬כשם שהכין בעבור מפקדים בכירים יותר‪,‬‬ ‫צ’נסטוחוב‪ ,‬העיר הפולנית‪ ,‬הייתה עד מלחמת‪-‬‬ ‫הוויתור‪ .‬שכן אתה מתקשר אליי‬ ‫הרשה לו הקצין לקחת ספר‪-‬תורה‪.‬‬ ‫העולם השנייה מרכז יהודי שוקק‪ ,‬עד שהגיע יום מר‬ ‫בדיוק היום‪ ,‬בערב שבת האופרוף‬ ‫הסנדלר בחר ספר‪-‬תורה קטן‪ ,‬כי רק אותו היה‬ ‫ויד הכורת הנאצי עלתה עליה‪ .‬כל היהודים נכלאו‬ ‫שלי!” אח‪ ,‬מה נעמו ברכות ה’מזל‬ ‫בגטו‪ ,‬שהיה השלישי בגודלו אחרי גטאות ורשה ולבוב‬ ‫מסוגל לכרוך סביב גופו‪ .‬כך‪ ,‬מתוך סיכון עצמי‬ ‫בפולין הכבושה‪.‬‬ ‫טוב’ משני עברי הקו‪ .‬קול ששון‬ ‫רב‪ ,‬הצליח לחדור אל המחנה וספר‪-‬התורה עמו‪,‬‬ ‫בלי למשוך את תשומת‪-‬לב השומרים‪ .‬לאחר מכן‬ ‫בערב יום‪-‬הכיפורים תש”ג באה אל הגטו יחידת אס‪-‬‬ ‫וקול שמחה‪ ,‬קול תינוק וקול חתן‬ ‫התברר כי ספר‪-‬התורה ניצל ברגע האחרון ממש‪ ,‬שכן‬ ‫אס ‘מובחרת’‪ ,‬שהתפארה בהצלחותיה בשילוח כרבע‬ ‫באחד מבתי הכנסיות בלונדון‪,‬‬ ‫הגרמנים כבר החלו להכין מוקד גדול‪ ,‬שבו ישרפו את‬ ‫מיליון יהודים למשרפות בטרבלינקה‪ .‬צ’נסטוחוב‬ ‫בשמחת תורה‪ ,‬קנה סבא לנכדו את‬ ‫כל תשמישי הקדושה שרוכזו במחסן‪.‬‬ ‫נחשבה בעיניהם מלאכה קלה‪ ,‬שכן בה היו כחמישים‬ ‫הזכות לעלייה של כל הנערים‪ ,‬הן בלילה‬ ‫“מי מקבל עליו להטמין את ספר‪-‬התורה?” – פנה‬ ‫אלף יהודים ‘בלבד’‪.‬‬ ‫והן ביום‪ .‬הוא קיווה שזכות זו תעמוד‬ ‫הסנדלר הגיבור אל הקבוצה שכונתה ‘המתפללים’‪.‬‬ ‫במשך השנה ערכו הרוצחים כמה וכמה ‘אקציות’‬ ‫לנכד להתארס במשך השנה‪.‬‬ ‫הללו דאגו לערוך תפילה בכל שבת‪-‬קודש בפינה‬ ‫[=ריכוז יהודים לקראת גירוש והשמדה]‪ .‬הראשונה‬ ‫אחד מבאי בית הכנסת‪ ,‬שלצורך‬ ‫נסתרת בין המיטות‪.‬‬ ‫בהן הייתה ‘האקצייה הגדולה’‪ ,‬שבה נלקחו רוב יהודי‬ ‫הסיפור נקרא לו שמחה‪ ,‬רצה גם הוא את‬ ‫מישהו הגה רעיון והחברים ניגשו לביצוע‪ .‬הם‬ ‫צ’נסטוחוב והובלו בקרונות בקר אל מחנה טרבלינקה‪.‬‬ ‫העלייה היקרה‪ ,‬והוא ניגש לסבא וביקש‬ ‫שלפו אחד מקרשי דרגשי העץ‪ ,‬ובחלל שנוצר הכניסו‬ ‫כמה אלפי יהודים השאירו הגרמנים בגטו‪ .‬על אלה‬ ‫ממנו את העלייה‪ .‬הסבא סירב‪ ,‬והמבקש‬ ‫את ספר‪-‬התורה הקטן‪.‬‬ ‫הוטל לעבוד מבוקר עד ערב בבתי‪-‬החרושת שליד‬ ‫ניסה להציע חצי מסכום העלייה‪“ .‬קניתי‬ ‫הקרש הושב על כנו‬ ‫צ’נסטוחוב‪ ,‬האחד מפעל למתכות והשני לייצור כדורי‬ ‫את העלייה לנכדי הבחור”‪ ,‬אמר הסבא‪,‬‬ ‫“כל אחד ואחד‬ ‫כאילו לא אירע דבר‪.‬‬ ‫רובים‪ .‬שוטרי האס‪-‬אס עמדו על גבם של העובדים‬ ‫“אם הוא יסכים לתת לך את העלייה‪ ,‬גם‬ ‫אני מסכים”‪.‬‬ ‫הגיע ליל שמחת‪ -‬שנכנס לצריף‪ ,‬היה‬ ‫והקפידו שלא יפסיקו את עבודתם לרגע‪.‬‬ ‫ניגש שמחה לבחור‪ ,‬וביקש ממנו את‬ ‫ההתרגשות הולך וסובב את דרגש‬ ‫תורה‪.‬‬ ‫המפעל לייצור כדורי הרובים נקרא ‘האסאג’‪ ,‬ובו‬ ‫העלייה של ‘כל הנערים’‪“ .‬עברו כמה‬ ‫העץ‪ ,‬אשר בתוכו טמון‬ ‫הצריפים‬ ‫מכל‬ ‫גאתה‪.‬‬ ‫נאלצה שארית הפלֵ טה של גטו צ’נסטוחוב לייצר‬ ‫בעבור המרצחים את כדורי הרובים שבהם טבחו‬ ‫וכמה שנים מהחתונה שלי‪ ,‬ועדיין לא‬ ‫היה האוצר הגדול‬ ‫נאספו ובאו חרש אל‬ ‫ביהודים‪.‬‬ ‫זכיתי לבן‪ .‬אולי תוכל למכור לי חלק‬ ‫הצריף שבו היה טמון שלנו‪ .‬בהגיעו למקום‬ ‫יהודי מיוחד היה הסנדלר של המחנה‪ .‬הוא היה אּומן‬ ‫מהעלייה של ‘כל הנערים’‪ ,‬כדי שאזכה‬ ‫החשש היה מתכופף ומנשק‬ ‫ספר‪-‬התורה‪.‬‬ ‫פן ייוודע לשומרים על‬ ‫במלאכתו‪ ,‬ובין השאר הוטל עליו לתקן את נעליהם‬ ‫לזרע של קיימא?”‬ ‫דבר ספר‪-‬התורה ופן את הגווילים‪ ,‬וכך הלך‬ ‫ומגפיהם של הקצינים והחיילים‪ .‬לכן התאפשרה לו‬ ‫נכמרו רחמיו של הבחור‪ ,‬והוא אמר‪,‬‬ ‫יאונה לו רע‪ ,‬גדול היה המצעד הזה‪ ,‬בצנעה‬ ‫תנועה חופשית יותר בין הגטו ובין מחנה העבודה‪.‬‬ ‫“נתחלק בינינו‪ .‬אתה תיקח את העלייה‬ ‫מחששם של האנשים ובחשאי‪ ,‬ובהתאפקות‬ ‫כך אירע שבראש‪-‬השנה הופיע פתאום ובידו שופר‪.‬‬ ‫של הלילה‪ ,‬ואני אקח את של היום”‪ .‬וכך‬ ‫הווה‪ .‬מכל הלב נתן הבחור את העלייה‪,‬‬ ‫לחייהם‪ .‬לכן החליטו יתרה‪ ,‬אם‪-‬כי באוזנינו‬ ‫זו הייתה הפתעה מרנינת‪-‬לב לכל מי שהתאספו‬ ‫מתוך כוונה ששמחה יזכה בישועה‪.‬‬ ‫שלא להוציאו ממקומו‪ ,‬הדהד הפזמון החסידי‬ ‫בצריפו בשעת הפסקת הצהריים‪ ,‬ושמעו תקיעות‬ ‫אחרי זמן מה שאל הבחור את הסבא‪,‬‬ ‫אלא רק לגלותו מעט‪ .‬מן הימים ההם‪ ,‬אשר‬ ‫חרישיות‪ .‬הסנדלר לא סיפר מניין השיג את השופר‪.‬‬ ‫כמה כסף לקחת מהאברך‪“ .‬נתת עם כל‬ ‫הקרש הוזז וגוויליו של קיבל משמעות כל‪-‬‬ ‫באחד מימי חג‪-‬הסוכות עברה התלחשות‪“ :‬הסנדלר‬ ‫הלב‪ ,‬תן בשלמות”‪ ,‬הדריך הסב את נכדו‪.‬‬ ‫ספר‪-‬התורה נגלו לעיני‬ ‫מתעכב‪ .‬עדיין לא חזר מהגטו‪ .‬מי יודע מה יביא‬ ‫כך עצומה וכל‪-‬כך‬ ‫המתפללים‪.‬‬ ‫הפעם”‪.‬‬ ‫“אל תבקש ממנו כסף”‪.‬‬ ‫ממשית במחנה‬ ‫וכך תוארו הדברים‬ ‫רגיל היה הסנדלר לחזור מהגטו בשעה מאוחרת‪,‬‬ ‫עברה חצי שנה‪ .‬בליל תענית אסתר‪,‬‬ ‫בעדות חיה מפי מי שלנו – ‘שישו ושמחו‬ ‫לאחר חלוקת הארוחה‪ .‬כשהיה בא‪ ,‬היה פונה תחילה‬ ‫הבחור דנן נהיה חתן! הוא מצא את זיווגו‬ ‫בשעה טובה ומוצלחת‪ .‬בקיץ‪ ,‬בערב‬ ‫בשמחת‪-‬תורה‪ ,‬כי‬ ‫שנכח באותו מעמד‪...“ :‬‬ ‫אל המטבח‪ ,‬לקבל את המנה המיוחדת שנשמרה‬ ‫שבת של העלייה לתורה‪ ,‬הוא רואה‬ ‫היא לנו עוז ואורה”‬ ‫אותו ערב של שמחת‪-‬‬ ‫בעבורו‪ .‬באותו יום לא פנה אל המטבח כהרגלו‪ .‬היו‬ ‫על הטלפון שלו שיחה ממספר בלתי‬ ‫תורה נערכו ‘הקפות’‬ ‫שראו אותו נכנס מיד אל צריפו‪ ,‬ועושה דבר‪-‬מה‬ ‫מוכר‪ .‬הוא אינו עונה‪ ,‬אבל המתקשר‬ ‫בצריף שלנו‪‘ .‬הקפות’ משונות במקצת‪ .‬ספר‪-‬התורה‬ ‫מאחורי דרגש עץ גדול‪.‬‬ ‫אינו מרפה‪ .‬הוא מתקשר שוב ושוב‪ ,‬עד‬ ‫היה מונח בתוך מחבואו‪ ,‬כי פחדנו בעד גורל הספר‪,‬‬ ‫השמועה עשתה לה כנפיים‪ :‬הסנדלר הצליח‬ ‫שהחתן מחליט להיענות לשיחה‪.‬‬ ‫שלא ייפול לידי הטמאים‪ ...‬לכן סידרנו את ה’הקפות’‬ ‫להחדיר אל המחנה ספר‪-‬תורה קטן! “קרב ובא חג‬ ‫“מדבר שמחה‪ ,‬זוכר אותי? זוכר שנתת‬ ‫באופן שיהלום תנאי מחתרת‪.‬‬ ‫שמחת‪-‬תורה‪ ,‬ואנחנו נזכה לרקוד עם ספר‪-‬תורה‬ ‫לי את העלייה של ‘כל הנערים’?” ‪-‬‬ ‫“כל אחד ואחד שנכנס לצריף‪ ,‬היה הולך וסובב את‬ ‫ממש”‪ ,‬אמר הסנדלר בעיניים נוצצות‪.‬‬ ‫“ברור שאני זוכר”‪ ,‬ענה החתן‪.‬‬ ‫דרגש העץ‪ ,‬אשר בתוכו טמון היה האוצר הגדול שלנו‪.‬‬ ‫הכול היו סקרנים לדעת כיצד הצליח הסנדלר‬ ‫“בזכותך נושעתי‪ .‬נולד לי בן למזל‬ ‫בהגיעו למקום היה מתכופף ומנשק את הגווילים‪ ,‬וכך‬ ‫במבצע כזה‪ ,‬אך הוא שמר את סודו ולא גילה דבר‪ .‬עם‬ ‫טוב‪ ,‬ואני רוצה להזמין אותך ל’שלום‬ ‫הלך המצעד הזה‪ ,‬בצנעה ובחשאי‪ ,‬ובהתאפקות יתרה‪,‬‬ ‫זה‪ ,‬יודעי דבר חקרו ודרשו עד שהתמונה התבהרה‪.‬‬ ‫זכר’ שייערך בליל שבת”‪.‬‬ ‫אם‪-‬כי באוזנינו הדהד הפזמון החסידי מן הימים ההם‪,‬‬ ‫לאחר כיבוש הגטו ריכזו הנאצים במחסן גדול‬ ‫“גם אני נושעתי בזכותך”‪ ,‬קרא הבחור‪.‬‬ ‫אשר קיבל משמעות כל‪-‬כך עצומה וכל‪-‬כך ממשית‬ ‫בקצה העיר את כל תשמישי הקדושה שאספו‪ .‬על‬ ‫“נושעתי‪ ,‬אולי בזכות הוויתור‪ .‬שכן אתה‬ ‫במחנה שלנו – ‘שישו ושמחו בשמחת‪-‬תורה‪ ,‬כי היא‬ ‫המחסן העמידו שמירה קפדנית במיוחד‪ .‬בדרך רגילה‬ ‫מתקשר אליי בדיוק היום‪ ,‬בערב שבת‬ ‫לנו עוז ואורה’”‪.‬‬ ‫לא הייתה כל אפשרות להציל דבר‪-‬מה מהמחסן‪.‬‬ ‫האופרוף שלי!”‬ ‫בסופו של דבר ניצל ספר‪-‬התורה הזה והובא ארצה‬ ‫הסנדלר הצליח לשחד את הקצין הממונה‪ ,‬אף שעלול‬ ‫אח‪ ,‬מה נעמו ברכות ה’מזל טוב’ משני‬ ‫על‪-‬ידי ר’ נח אדליסט‪ .‬כאן נמסר לבית‪-‬הכנסת של‬ ‫היה הדבר לעלות לו בחייו‪.‬‬ ‫עברי הקו‪ .‬קול ששון וקול שמחה‪ ,‬קול‬ ‫חסידי גור בבני‪-‬ברק‪.‬‬ ‫בראש‪-‬השנה הצליח להוציא משם שופר‪ ,‬ואילו‬ ‫תינור וקול חתן‪.‬‬ ‫(גל’ שיחת השבוע‬ ‫עתה‪ ,‬לאחר שהבטיח לקצין כי יכין לו זוג מגפיים‬ ‫(גל’ השגחה פרטית)‬ ‫הגליון השבועי מבית עוז והדר ‪ -‬אור לישרים‬ ‫ו‬ ‫מחוברים‬ ‫בס"ד‬ ‫מעשיות ולקחים‬ ‫מאלפים מצדיקי‬ ‫הדורות‬ ‫סיפורי צדיקים‬ ‫פנינים על הפרשה‪:‬‬ ‫ֶעלְ יוֹ ן‪ְ .‬וזֶ הוּ ָּכל ְקד ׁ ָֹשיו ְּביָ ֶדָך‪ְ ,‬קד ׁ ָֹשיו ֵהם ַה ַּמלְ ָאכִ ים‬ ‫עצות וסגולות‪:‬‬ ‫משה מזהיר את ישראל שיעסקו‬ ‫ְקדוֹ ׁ ִשים ְמ ׁ ָש ְר ֵתי ֶעלְ יוֹ ן‪ְ ,‬מ ָס ָרם ְּביָ ֶדָך‪ְ ,‬ו ָה ְר ָאיָ ה‪ְ ,‬ו ֵהם‬ ‫בתורה‬ ‫מנחה של שבת ‪ -‬עת רצון‬ ‫ֻּת ּכוּ לְ ַרגְ ֶלָך‪ּ ִ ,‬דכְ מוֹ ׁ ֶש ָהיוּ יִ שְׂ ָר ֵאל ְּב ִמ ְצ ַריִ ם ְמ ֻע ִ ּנים‬ ‫ְוזֹאת ַה ְּב ָר ָכה ֲא ׁ ֶשר ֵ ּב ַרְך מ ׁ ֶֹשה ִא ׁיש ָה ֱאל ִֹהים (דברים לג א)‪.‬‬ ‫ַ ּב ֲעבוֹ ָדה ָק ׁ ָשה‪ָּ ,‬כְך ָהיוּ ַה ַּמלְ ָאכִ ים ׁ ָשם ִע ָּמ ֶהם‬ ‫ְוזֹאת ַה ְּב ָר ָכה ֲא ׁ ֶשר ֵ ּב ַרְך מ ׁ ֶֹשה ִא ׁיש ָה ֱאל ִֹהים ֶאת‬ ‫עוֹ לִ ים ִ ּג ַימ ְט ִר ָ ּיא ׁ ְשנֵ י ֲא ָל ִפים ֵוּמ ָאה ְו ׁ ִש ּׁ ָשה ָעשָׂ ר‪ ,‬הוּ א ֶח ׁ ְשבּ וֹ ן‬ ‫ְ ּב ָצ ָר ָתם‪ ,‬וּכְ ׁ ֶש ָ ּי ְצאוּ יָ ְצאוּ ִע ָּמ ֶהם‪ְ ,‬ו ַעל זֶ ה נֶ ֱא ַמר (שמות‬ ‫ְּבנֵ י יִ שְׂ ָר ֵאל לִ ְפנֵ י מוֹ תוֹ (לג א)‪.‬‬ ‫ְּ‘ב ִמנְ ַחת ׁ ַש ָ ּבת זְ ַמן ֵעת ָרצוֹ ן’ ִעם ַה ּכוֹ ֵלל‪ ,‬לְ ִפי ׁ ֶש ָא ְמרוּ ַרבּ וֹ ֵתינוּ‬ ‫יב לז) ‘וַ ִ ּי ְסעוּ ְבנֵ י יִ שְׂ ָר ֵאל ֵמ ַר ְע ְמ ֵסס ֻס ּכ ָֹתה ְּכ ׁ ֵש ׁש‬ ‫ְוזֹאת ַה ְּב ָר ָכה ִ ּג ַימ ְט ִר ָ ּיא ‘זוֹ ִהיא ַה ּתוֹ ָרה’ ִעם‬ ‫זִ כְ רוֹ נָ ם לִ ְב ָר ָכה (זוהר ח”ב פח‪-:‬פט‪ .‬קנו‪ֶ ׁ ).‬ש ּמ ׁ ֶֹשה ַר ֵ ּבנוּ ָע ָליו ַה ּׁ ָשלוֹ ם‬ ‫ֵמאוֹ ת ֶא ֶלף ַרגְ לִ י’‪ִ ,‬מ ְּד ָק ָא ַמר ְּ‘כ ׁ ֵש ׁש ֵמאוֹ ת’ ְול ֹא ָא ַמר‬ ‫ַה ּכוֹ ֵלל‪ָ .‬א ַמר ָל ֶהם‪ִ ,‬ה ָּז ֲהרוּ ְּב ֵע ֶסק ַה ּתוֹ ָרה ָּכ ָראוּ י‪ִּ ,‬כי‬ ‫נִ ְפ ַטר ְּב ִמנְ ַחת ׁ ַש ָ ּבת ׁ ֶשהוּ א ֵעת ָרצוֹ ן‪ ,‬נִ ְמ ָצא ׁ ֶש ַה ְּב ָר ָכה ׁ ֶש ֵ ּב ַרְך‬ ‫ׁ ֵ‘ש ׁש ֵמאוֹ ת’‪ְ ׁ ,‬ש ַמע ִמ ַ ּנ ּה ַעל ַה ַּמלְ ָאכִ ים ְמ ַד ֵ ּבר‪ְּ ,‬כמוֹ‬ ‫ִהיא ַח ֵ ּי ֶיכם ְוא ֶֹרְך יְ ֵמ ֶיכם‪ְ ,‬ו ִהיא ִע ַ ּקר ִה ְת ַּד ְּבקוּ ְת ֶכם‬ ‫לְ יִ שְׂ ָר ֵאל ְּבאוֹ ָת ּה ׁ ָש ָעה ְמ ֻק ֶ ּב ֶלת וּ ְרצוּ יָ ה ִמ ָּכל ַצד‪.‬‬ ‫ׁ ֶש ָּכתוּב ַ ּב ּז ַֹהר ַה ָ ּקדוֹ ׁש (ח”ב ד‪ְ .):‬וזֶ הוּ ְו ֵהם ֻּת ּכוּ לְ ַרגְ ֶלָך‪,‬‬ ‫ִעם ֻק ְד ׁ ָשא ְּב ִריְך הוּ א וּ ׁ ְשכִ ינְ ֵּת ּה‪ .‬וּ לְ ִפ ָיכְך ָא ַמר ָל ֶהם‪,‬‬ ‫(מחשוף הלבן פר’ וזאת הברכה)‬ ‫ְּד ַהיְ נוּ ְּב ִמ ְצ ַריִ ם‪ .‬זֹאת ְועוֹ ד‪ַ ,‬עד ַה ּיוֹ ם‪ָ ,‬וּמ ָחר ִּבכְ ָלל‪,‬‬ ‫ֵּת ְדעוּ ׁ ֶש ַה ְּב ָר ָכה ְּתלוּ יָ ה ְּב ִק ּיוּ ם ַה ּתוֹ ָרה‪ְּ ,‬כ ׁ ֶש ִּת ְהיוּ‬ ‫ֵאינָ ם אוֹ ְמ ִרים ְק ֻד ּׁ ָשה ַעד ׁ ֶש ַא ֶּתם אוֹ ְמ ִרים ְּת ִח ָּלה‪,‬‬ ‫ַמ ֲחזִ ִיקים ָ ּב ּה ְו ֵאין ַא ֶּתם נִ ְר ּ ִפים ִמ ֶּמ ָ ּנה‪ ,‬זֶ הוּ ִע ַ ּקר‬ ‫פטירת דוד המלך במנחה דשבת‪ ,‬כיוסף‬ ‫ְוזֶ הוּ יִ ּ ָׂשא ִמ ַּד ְּבר ֶֹתיָך‪ְּ ,‬ד ַהיְ נוּ ַעד ׁ ֶש ַא ָּתה ְמ ַד ֵ ּבר ִ ּד ְב ֵרי‬ ‫ִּב ְר ַכ ְת ֶכם‪ְ .‬ו ָא ַמר ָל ֶהם‪ְּ ,‬דעוּ ַמ ֲעלַ ת ַה ּתוֹ ָרה ְו ַכ ָּמה‬ ‫ומשה‬ ‫ְק ֻד ּׁ ָשה ְּת ִח ָּלה‪ַ ,‬א ַחר ָּכְך ֵהם יִ ּ ָׂשא ִמ ַּד ְ ּבר ֶֹתיָך‪( :‬פיתוחי‬ ‫ִהיא ֲח ִב ָיבה ֵא ֶצל ַה ָ ּקדוֹ ׁש ָ ּברוּ ְך הוּ א‪ְ ,‬ו ַכ ָּמה נִ ְפ ָלאוֹ ת‬ ‫ֲערֹב ַע ְב ְּדָך לְ טוֹ ב ַאל יַ ַע ׁ ְש ֻקנִ י זֵ ִדים (תהלים קיט קכב)‪ֶ .‬א ְפ ׁ ָשר‬ ‫חותם)‬ ‫ְונוֹ ָראוֹ ת ָעשָׂ ה ָל ֶכם ִּבנְ ִתינָ ָת ּה לְ ַה ְראוֹ ת ָל ֶכם ִח ָ ּב ָת ּה‬ ‫ְּד ָבא לִ ְרמֹז ַעל ַמה ּׁ ֶשאוֹ ְמ ִרים ְּב ִמנְ ַחת ׁ ַש ָ ּבת ׁ ְשל ֹ ׁ ָשה ִ‘צ ְד ָק ְתָך’ ְּכנֶ ֶגד‬ ‫ַּכ ָּמה ִהיא ֲח ִב ָיבה ְּב ֵעינָ יו‪ְ ,‬ו ָלזֶ ה ָס ַמְך ִמ ָ ּיד ַה ּ ְפסוּ ִקים‬ ‫ׁ ְשל ֹ ׁ ָשה ַצ ִ ּד ִיקים‪ ,‬יוֹ ֵסף מ ׁ ֶֹשה ָּד ִוד‪ֶ ׁ ,‬ש ִ ּנ ְפ ְטרוּ ְּבאוֹ ָת ּה ׁ ָש ָעה ְּב ׁ ַש ָ ּבת‪.‬‬ ‫בחינתו של יעקב נתקנה ע”י שבניו‬ ‫ׁ ֶש ַא ֲח ֵרי זֶ ה ְמ ַד ְּב ִרים ְּב ִענְ יַ ן נְ ִתינָ ָת ּה‪:‬‬ ‫ְו ַה ַּמ ֲע ָלה ַהזּוֹ ׁ ֶשל ג’ ַצ ִ ּד ִיקים ֵא ֶּלה ֵאין ַא ֲח ֶר ָיה ַמ ֲע ָלה‪ְּ ,‬ד ַהג’ ַצ ִ ּד ִיקים‬ ‫קבלו את התורה‬ ‫(פיתוחי חותם)‬ ‫ֵא ֶּלה ְּב ָכל ִמנְ ַחת ׁ ַש ָ ּבת ֵהם ַמ ֲעלִ ין ַמיִ ן נוּ ְק ִבין ִּב ְמקוֹ ם זְ ֵעיר ַאנְ ּ ִפין‪,‬‬ ‫ּתוֹ ָרה ִצ ָ ּוה ָלנוּ מ ׁ ֶֹשה מוֹ ָר ׁ ָשה ְק ִה ַּלת יַ ֲעקֹב (לג ד)‪.‬‬ ‫ִוּמי זָ ָכה לְ ַמ ֲע ָלה זוֹ ׁ ֶש ִ ּי ְהיֶ ה נֶ ְח ׁ ָשב כִּזְ ֵעיר ַאנְ ּ ִפין ְויַ ֲע ֶלה ִּב ְמקוֹ מוֹ ַמיִ ן‬ ‫ְוזֶ הוּ ׁ ֶש ָ ּבא מ ׁ ֶֹשה ַר ֵ ּבנוּ ָע ָליו ַה ּׁ ָשלוֹ ם ֵמרֹב ַענְ ְו ָתנוּ תוֹ‬ ‫השרים של עשו וישמעאל נתנו אור‬ ‫נוּ ְק ִבין‪ְ .‬ו ִה ֵ ּנה יוֹ ֵסף ַה ַ ּצ ִ ּדיק ָע ָליו ַה ׁ ּ ָשלוֹ ם וּ מ ׁ ֶֹשה ַר ֵ ּבנוּ ָע ָליו ַה ׁ ּ ָשלוֹ ם‬ ‫לוֹ ַמר לְ יִ שְׂ ָר ֵאל‪ַ ,‬אף ַעל ַ ּגב ְּד ַמ ְר ְ ּג ָלא ְּב ֻפמַּיְ כוּ לוֹ ַמר‬ ‫לישראל‬ ‫ָק ְדמוּ לְ ָד ִוד ַה ֶּמ ֶלְך ָע ָליו ַה ׁ ּ ָשלוֹ ם ְּב ַכ ָּמה ּדוֹ רוֹ ת‪ְ .‬ו ֵכיוָ ן ׁ ֶש ָר ָאה ׁ ֶש ֵהם‬ ‫ּתוֹ ָרה ִצ ָ ּוה ָלנוּ מ ׁ ֶֹשה ָוּבזֶ ה ּתוֹ לִ ים ָּכל ׁ ֶש ַבח ַה ּתוֹ ָרה‬ ‫ֹאמר ה’ ִמ ִּסינַ י ָ ּבא ְוזָ ַרח ִמ ּ ֵׂש ִעיר ָלמוֹ הוֹ ִפ ַיע‬ ‫וַ ּי ַ‬ ‫זָ כוּ לְ ַמ ֲע ָלה זוֹ ׁ ֶש ַּמ ֲעלִ ים ַמיִ ן נוּ ְק ִבין ִּב ְמקוֹ ם זְ ֵעיר ַאנְ ּ ִפין‪ָ ,‬ר ָאה‬ ‫ִּבי לְ ַב ִ ּדי‪ֵ ,‬אין ַה ָּד ָבר ֵּכן‪ּ ִ ,‬ד ְבל ֹא יַ ֲעקֹב ֵאין ֲאנִ י זוֹ ֶכה‬ ‫ארן ְו ָא ָתה ֵמ ִר ְבבֹת ק ֶֹד ׁש ִמ ִימינוֹ ֵא ׁש ָּדת ָלמוֹ‬ ‫ֵמ ַהר ּ ָפ ָ‬ ‫ׁ ֶש ֵאין ַמ ֲע ָלה יוֹ ֵתר ִמזּוֹ ‪ְ ,‬ונִ ְת ַא ָ ּוה לִ זְ ּכוֹ ת ַ ּגם הוּ א לְ ַמ ְד ֵר ָגה זוֹ ‪ֶ ׁ ,‬ש ְּת ֵהא‬ ‫לְ ַק ֵ ּבל ַה ּתוֹ ָרה‪ִ ,‬מ ּׁשוּ ם ַּד ֲאנִ י ְוהוּ א רוֹ ְמזִ ים לִ זְ ֵעיר‬ ‫(לג ב)‪.‬‬ ‫ִמ ָיתתוֹ ְּבאוֹ ָת ּה ׁ ָש ָעה‪ְ ,‬ויִ ְצ ָט ֵרף ַ ּגם הוּ א ִעם ב’ ה ַַצ ִ ּד ִיקים ַה ִ ּנזְ ָּכ ִרים‪,‬‬ ‫ַאנְ ּ ִפין‪ַ ,‬רק ְּדיַ ֲעקֹב ִמ ְּל ַבר וַ ֲאנִ י ִמ ְּל ָגאו‪ ,‬וּ ׁ ְשנֵ ינוּ‬ ‫ָ ּבא לְ הוֹ ִד ַיע ָל ֶהם ַה ִח ָ ּבה ׁ ֶש ִח ֵ ּבב ַה ָ ּקדוֹ ׁש ָ ּברוּ ְך‬ ‫ְויִ ְהיֶ ה ַמ ֲע ֶלה ִע ָּמ ֶהם ַמיִ ן נוּ ְק ִבין ְּב ָכל ִמנְ ַחת ׁ ַש ָ ּבת‪:‬‬ ‫ְצ ִריכִ ים לְ ַק ָ ּבלַ ת ַה ּתוֹ ָרה‪ְ .‬ו ַאף ַעל ַ ּגב ְּדיַ ֲעקֹב ל ֹא ָהיָ ה‬ ‫הוּ א אוֹ ָתם ִמ ָּכל ָה ַע ִּמים ְונָ ַתן ָל ֶהם ּתוֹ ָרה ַה ְ ּקדוֹ ׁ ָשה‪.‬‬ ‫ֹשה ַר ֵ ּבנוּ ָע ָליו ַה ׁ ּ ָשלוֹ ם נִ ְק ָרא ‘טוֹ ב’‪ֶ ׁ ,‬ש ֶ ּנ ֱא ַמר (שמות ב‬ ‫ְו ִה ֵ ּנה מ ׁ ֶ‬ ‫ָ ּבעוֹ ָלם ִּב ׁ ְש ַעת ַק ָ ּבלַ ת ַה ּתוֹ ָרה‪ִ ,‬מ ָּכל ָמקוֹ ם ֲה ֵרי לְ זַ ְרעוֹ‬ ‫ְו ִה ֵ ּנה ָא ַמר ַ ּב ּז ַֹהר ַה ָ ּקדוֹ ׁש (ח”ג קצב‪ַ ).‬על ְוזָ ַרח ִמ ּ ֵׂש ִעיר‬ ‫ב) ‘וַ ֵּת ֶרא אֹתוֹ ִּכי טוֹ ב הוּ א’‪ְ .‬ויוֹ ֵסף ַה ַ ּצ ִ ּדיק ָאחוּ ז ְּב ִמ ַּדת ַהיְ סוֹ ד‬ ‫נִ ְּתנָ ה‪ְ ,‬וזַ ְרעוֹ ְּכמוֹ תוֹ ‪ ,‬וּכְ ִאלּ וּ ָהיָ ה הוּ א ְּב ַע ְצמוֹ ִּב ׁ ְש ַעת‬ ‫ארן‪ְּ ,‬ד ֵכיוָ ן ׁ ֶש ָא ַמר ַה ָ ּקדוֹ ׁש ָ ּברוּ ְך‬ ‫ָלמוֹ הוֹ ִפ ַיע ֵמ ַהר ּ ָפ ָ‬ ‫ַה ִ ּנ ְק ָרא ‘טוֹ ב’‪ְ ,‬ו ַעל ׁ ְשנֵ ֶיהם הוּ א אוֹ ֵמר ֲערֹב ַע ְב ְּדָך לְ טוֹ ב‪ְּ ,‬ד ַהיְ נוּ‪,‬‬ ‫ַק ָ ּבלַ ת ַה ּתוֹ ָרה‪ְ .‬וזֶ הוּ ׁ ֶש ִּס ֵ ּים מוֹ ָר ׁ ָשה ְק ִה ַּלת יַ ֲעקֹב‪,‬‬ ‫הוּ א לַ ּ ַׂשר ׁ ֶשל ֵעשָׂ ו ְולַ ּ ַׂשר ׁ ֶשל יִ ׁ ְש ָמ ֵעאל לְ ַק ֵ ּבל‬ ‫ָע ְר ֵבנִ י ִעם ׁ ְשנַ יִ ם ַה ּטוֹ ִבים‪ְ ,‬ו ֶאזְ ֶּכה לִ ְהיוֹ ת ַמ ֲע ֶלה ִע ָּמ ֶהם ַמיִ ן נוּ ְק ִבין‬ ‫ּ ֵפרוּ ׁש‪ ,‬ל ֹא זָ כִ ִיתי ֲאנִ י לְ ַק ָ ּבלַ ת ַה ּתוֹ ָרה ִּכי ִאם ִּב ׁ ְש ִביל‬ ‫ֶאת ַה ּתוֹ ָרה ְול ֹא ָרצוּ‪ ,‬נָ ַטל אוֹ ר ֵמ ֶהם ְוהוֹ ִסיפוֹ ַעל‬ ‫ְּב ָכל ִמנְ ַחת ׁ ַש ָ ּבת‪:‬‬ ‫ְק ִה ַּלת יַ ֲעקֹב ׁ ֶש ֵהם ְּכמוֹ תוֹ ‪ְּ ,‬ד ָבזֶ ה ֵהם ְּכנֶ ֶגד יַ ֲעקֹב‪,‬‬ ‫יִ שְׂ ָר ֵאל‪ְ ,‬וזֶ הוּ לְ ׁשוֹ ן ְוזָ ַרח ִמ ּ ֵׂש ִעיר ָלמוֹ הוֹ ִפ ַיע ֵמ ַהר‬ ‫ְו ֶא ְפ ׁ ָשר לוֹ ַמר ַ ּגם ֵּכן‪ְּ ,‬ד ִמ ּ ַט ַעם זֶ ה ל ֹא ִהזְ ִּכיר ְּב ָפסוּ ק זֶ ה ל ֹא‬ ‫ְונִ ְת ָקן זְ ֵעיר ַאנְ ּ ִפין ִמ ְּל ָגאו ִוּמ ְּל ַבר‪:‬‬ ‫ארן‪ֶ ׁ ,‬ש ּׁ ְשנֵ ֶיהם‪ ,‬זָ ַרח ְוהוֹ ִפ ַיע‪ ,‬לְ ׁשוֹ ן אוֹ ר‪ְ .‬ו ִה ֵ ּנה ָהאוֹ ר‬ ‫ּ ָפ ָ‬ ‫ּתוֹ ָרה ְול ֹא ֵעדוֹ ת‪ְ ,‬ול ֹא ִמ ְצוֹ ת ְול ֹא ּ ִפ ּקוּ ִדים ִּכ ׁ ְש ָאר ה ּ ְַפסוּ ִקים‪ֶ ׁ ,‬שלּ ֹא‬ ‫(פיתוחי חותם)‬ ‫ׁ ֶש ָ ּנ ַטל ֵמ ֶהם ְונָ ַתן לְ יִ שְׂ ָר ֵאל ַא ֲהנֵ י לְ יִ שְׂ ָר ֵאל ָלדוּ ן‬ ‫ִה ִ ּנ ַיח ׁשוּ ם ּ ָפסוּ ק ֵר ָיקם‪ְ ,‬וזֶ ה ַה ּ ָפסוּ ק ל ֹא ָא ַמר בּ וֹ ְול ֹא ֶא ָחד ָ ּב ֶהם‪.‬‬ ‫ַא ְר ַ ּבע ִמיתוֹ ת ֵ ּבית ִ ּדין ְולַ ֲעסֹק ִּב ְפ ִר ָ ּיה וּ ְר ִב ָ ּיה‪:‬‬ ‫ֶא ָּלא ֵּכיוָ ן ׁ ֶש ּׁשוֹ ֵאל ְּב ָפסוּ ק זֶ ה לִ ְהיוֹ ת ְּכיוֹ ֵסף וּכְ מ ׁ ֶֹשה ַר ֵ ּבנוּ ֲע ֵל ֶיהם‬ ‫משה בירך את ישראל ממקור‬ ‫(פיתוחי חותם)‬ ‫ַה ׁ ּ ָשלוֹ ם ׁ ֶש ַּמ ֲעלִ ים ַמיִ ן נוּ ְק ִבין ִּב ְמקוֹ ם זְ ֵעיר ַאנְ ּ ִפין‪ ,‬זְ ֵעיר ַאנְ ּ ִפין ָּכל‬ ‫הברכות‬ ‫ַה ּתוֹ ָרה ְו ַה ִּמ ְצוֹ ת ְּכלוּ לִ ים בּ וֹ ‪ ,‬לְ ִפ ָיכְך ל ֹא ִהזְ ִּכיר ְּב ָפסוּ ק זֶ ה ׁשוּ ם‬ ‫ְוזֹאת ַה ְּב ָר ָכה ֲא ׁ ֶשר ֵ ּב ַרְך מ ׁ ֶֹשה ִא ׁיש ָה ֱאל ִֹהים ֶאת‬ ‫הקב”ה מחבב את ישראל יותר‬ ‫ָּד ָבר‪ִּ ,‬כי ֵּכיוָ ן ׁ ֶש ִ ּנזְ ַּכר זְ ֵעיר ַאנְ ּ ִפין ַה ּכֹל נִ זְ ָּכר‪.‬‬ ‫ְּבנֵ י יִ שְׂ ָר ֵאל לִ ְפנֵ י מוֹ תוֹ (לג א)‪.‬‬ ‫מהמלאכים‬ ‫(אלף בינה פרק קיט אות ע)‬ ‫ֶא ְפ ׁ ָשר לִ ְרמֹז ְּדמ ׁ ֶֹשה ַר ֵ ּבנוּ ָע ָליו ַה ּׁ ָשלוֹ ם ָהיָ ה‬ ‫ַאף ח ֵֹבב ַע ִּמים ָּכל ְקד ׁ ָֹשיו ְּביָ ֶדָך ְו ֵהם ֻּת ּכוּ לְ ַרגְ ֶלָך‬ ‫אוֹ ֵהב ֶאת יִ שְׂ ָר ֵאל ַא ֲה ָבה ַע ָּזה יוֹ ֵתר ֵמ ָה ָאב ׁ ֶשאוֹ ֵהב‬ ‫יִ ּ ָׂשא ִמ ַּד ְּבר ֶֹתיָך (לג ג)‪.‬‬ ‫מנחת יו”ט היא השלמה למוסף דיו”ט‬ ‫ֶאת ְּבנוֹ ‪ְּ ,‬כמוֹ ׁ ֶש ָּמ ִצינוּ ׁ ֶש ָּמ ַסר ַע ְצמוֹ ֲע ֵל ֶיהם לְ ִמ ָיתה‪,‬‬ ‫ֶא ְפ ׁ ָשר לִ ְרמֹז‪ְּ ,‬ד ַעל יְ ֵדי נְ ִתינַ ת ַה ּתוֹ ָרה לְ יִ שְׂ ָר ֵאל‬ ‫ְו ִאם ִמנְ ַחת ַמ ְר ֶח ׁ ֶשת ָק ְר ָ ּבנֶ ָך ס ֶֹלת ַ ּב ּׁ ֶש ֶמן ֵּת ָעשֶׂ ה (ויקרא א ז)‪.‬‬ ‫אתם ְו ִאם‬ ‫ׁ ֶש ֶ ּנ ֱא ַמר (שמות לב לב) ְ‘ו ַע ָּתה ִאם ִּת ּ ָׂשא ַח ּ ָט ָ‬ ‫נִ ְת ַעלּ וּ ֲא ִפלּ וּ ַ(ה ַמלְ ֲא ֵכי) ִ[מ ַמלְ ֲא ֵכי] ַה ּׁ ָש ֵרת‪ְּ ,‬כמוֹ‬ ‫ֶא ְפ ׁ ָשר לִ ְרמֹז ַעל ִמנְ ַחת יוֹ ם טוֹ ב‪ְּ ,‬ד ָכ ַתב ַר ֵ ּבנוּ זלה”ה (שער הכונות‬ ‫ַאיִ ן ְמ ֵחנִ י’‪ֵ ,‬וּמרֹב ַא ֲה ָבתוֹ אוֹ ָתם ִּב ׁ ְש ַעת ּ ְפ ִט ָירתוֹ ֵ ּב ַרְך‬ ‫ׁ ֶש ָּד ְר ׁשוּ ַרבּ וֹ ֵתינוּ זִ כְ רוֹ נָ ם לִ ְב ָר ָכה ַעל ּ ָפסוּ ק (לעיל‬ ‫ענין השינויים שבין יו”ט לשבת)‪ּ ִ ,‬ד ְת ִפ ַּלת ִמנְ ַחת יוֹ ם טוֹ ב ִהיא ּד ְוּמיָ א‬ ‫אוֹ ָתם ְּב ֵלב ׁ ָש ֵלם ְוּב ַעיִ ן טוֹ ָבה ִמ ְּמקוֹ ר ַה ְּב ָרכוֹ ת‪ְ .‬ו ִה ֵ ּנה‬ ‫כו יט) ‘וּ לְ ִת ְּתָך ֶעלְ יוֹ ן ַעל ָּכל ַהגּ וֹ יִ ם’‪ ,‬לְ ַרבּ וֹ ת ֲא ִפלּ וּ‬ ‫ִ ּד ְת ִפ ַּלת מוּ ָסף ְּד ׁ ַש ָ ּבת‪ְּ ,‬ד ִב ְת ִפ ַּלת מוּ ָסף ְּד ׁ ַש ָ ּבת זְ ֵעיר ַאנְ ּ ִפין ְונוּ ְק ָבא‬ ‫ָּכ ַתב ַר ֵ ּבנוּ זלה”ה (שער מאמרי רשב”י פרשת עקב) ְּד ִמ ַּלת‬ ‫ַמלְ ֲא ֵכי ַה ּׁ ָש ֵרת‪ָ .‬וּמ ִצינוּ ְּד ֵאין ַה ַּמלְ ָאכִ ים ְמ ַק ְּד ׁ ִשים‬ ‫עוֹ לִ ים ַעד ֶּכ ֶתר ְּד ַא ָ ּבא ְו ִא ָּמא‪ְ ,‬ו ֵכן נַ ִמי ִּב ְת ִפ ַּלת ִמנְ ָחה ְּדיוֹ ם טוֹ ב‬ ‫אשית ָחכְ ָמה‪ ,‬וָ י”ו‬ ‫י”ש ֵר ׁ ִ‬ ‫ָ ּ‘ברוּ ְך’‪ּ ֵ ,‬בי”ת ִהיא ִּבינָ ה‪ֵ ,‬ר ׁ‬ ‫ֶאת ה’ לְ ַמ ְע ָלה ַעד ׁ ֶש ִ ּישְׂ ָר ֵאל ְמ ַק ְּד ׁ ִשים אוֹ תוֹ ְּת ִח ָּלה‬ ‫עוֹ לִ ים זְ ֵעיר ְונוּ ְק ָבא ַעד ֶּכ ֶתר ְּד ַא ָ ּבא ְו ִא ָּמא‪ְ .‬ו ַאף ַעל ַ ּגב ְּדגַ ם ְּביוֹ ם‬ ‫ִהיא ַה ַּד ַעת‪ָּ ,‬כ”ף ֶּכ ֶתר‪ ,‬וּ ָ’ברוּ ְך’ וּ ְ’ב ָר ָכה’ ֶא ָחד ֵהם‪,‬‬ ‫לְ ַמ ּ ָטה‪ְ .‬וזֶ הוּ ׁ ֶש ָא ַמר ַאף ח ֵֹבב ַע ִּמים‪ָ ,‬א ַמר ָל ֶהם‬ ‫טוֹ ב יֵ ׁש בּ וֹ מוּ ָסף ְו ָאנוּ אוֹ ְמ ִרים בּ וֹ ֶּ‘כ ֶתר’‪ְּ ,‬ד ַמ ׁ ְש ַמע ִדזְ ֵעיר ְונוּ ְק ָבא‬ ‫ִ ּד ְ’ב ָר ָכה’ ִעם ַה ּכוֹ ֵלל ִ ּג ַימ ְט ִר ָ ּיא ָ ּ‘ברוּ ְך’‪ְ .‬ועוֹ ד יֵ ׁש‬ ‫מ ׁ ֶֹשה ַר ֵ ּבנוּ ָע ָליו ַה ּׁ ָשלוֹ ם לְ יִ שְׂ ָר ֵאל‪ְ ,‬צ ִריכִ ים ׁ ֶש ֵּת ְדעוּ‬ ‫ָעלוּ ַעד ֶּכ ֶתר ְּד ַא ָ ּבא ְו ִא ָּמא‪ ,‬ל ֹא ָעלוּ ַמ ָּמ ׁש ַרק ׁ ֶש ֵהם ְקרוֹ ִבים לוֹ‬ ‫תוּבים ָּכאן ְּב ִמ ַּלת ַה ְּב ָר ָכה‬ ‫לוֹ ַמר ִ ּד ׁ ְשנֵ י ֵה ִהי”ן ַה ְּכ ִ‬ ‫ַה ִח ָ ּבה ׁ ֶש ִח ֵ ּבב ֶא ְת ֶכם ַה ָ ּקדוֹ ׁש ָ ּברוּ ְך הוּ א ִמ ָּכל ַמה‬ ‫ְונֶ ֱהנִ ים ֵמאוֹ רוֹ ‪ֲ ,‬א ָבל ְּב ִמנְ ַחת יוֹ ם טוֹ ב עוֹ לִ ים זְ ֵעיר ְונוּ ְק ָבא ַעד‬ ‫ֵהם רוֹ ְמזִ ים לַ ַּד ַעת ׁ ֶש ֵ ּי ׁש בּ וֹ ֲח ִמ ּׁ ָשה ֲח ָס ִדים ְו ָח ֵמ ׁש‬ ‫ּׁ ֶש ָ ּב ָרא‪ְּ ,‬ד ַה ּתוֹ ָרה‪ֲ ,‬א ִפלּ וּ ַמלְ ֲא ֵכי ַה ּׁ ָש ֵרת ִּב ְ ּק ׁשוּ לְ ַק ֵ ּבל‬ ‫ַה ֶּכ ֶתר ְּד ַא ָ ּבא ְו ִא ָּמא ַמ ָּמ ׁש‪ .‬נִ ְמ ָצא ְּת ִפ ַּלת ִמנְ ָחה ְּדיוֹ ם טוֹ ב ִהיא‬ ‫ְ ּגבוּ רוֹ ת‪ .‬נִ ְמ ֵצאת ִמ ַּלת ַה ְּב ָר ָכה ְּכ ִמ ַּלת ָ ּ‘ברוּ ְך’‪ֲ ,‬ה ֵרי‬ ‫סוֹ דוֹ ֶת ָיה ְול ֹא נִ ְּתנוּ ָל ֶהם‪ ,‬וַ ה’ ִהגְ ִ ּדיל ַמ ֲעלַ ְת ֶכם ֲא ִפלּ וּ‬ ‫ַה ׁ ְש ָל ָמה לִ ְת ִפ ַּלת מוּ ָסף ְּדיוֹ ם טוֹ ב ׁ ֶש ִ ּי ְהיֶ ה ְּכמוֹ מוּ ָסף ְּד ׁ ַש ָ ּבת‪.‬‬ ‫ׁ ֶש ֵ ּב ְר ָכם ִמ ְּמקוֹ ר ַה ְּב ָרכוֹ ת‪( :‬מחשוף הלבן)‬ ‫ַעל ַמלְ ֲא ֵכי ַה ּׁ ָש ֵרת ִאם ַּת ֲעשׂ וּ ְרצוֹ נוֹ ‪ ,‬וּ ְצ ִריכִ ים ַ ּגם‬ ‫שבת עיקרו ‘אבא’ ויו”ט עיקרו ‘אימא’‬ ‫משה בירך את ישראל בזמן מנחת שבת‬ ‫[ש ִּ]ת ְהיוּ זְ ִה ִירים לַ ֲעשׂ וֹ ת ְרצוֹ נוֹ ְול ֹא תּ ְִהיוּ‬ ‫ַא ֶּתם ׁ ֶ‬ ‫ִוּמ ָּכל ָמקוֹ ם יֵ ׁש ִחלּ וּ ק ֵ ּבין ִמנְ ַחת יוֹ ם טוֹ ב לְ מוּ ָסף ְּד ׁ ַש ָ ּבת‪ּ ִ ,‬ד ְביוֹ ם‬ ‫שהיא עת רצון‬ ‫ְּכפוּ יֵ י טוֹ ָבה‪ְּ ,‬דזֹאת ַה ַּמ ֲע ָלה ׁ ֶש ָעשָׂ ה ָל ֶכם ל ֹא תּ ֲַע ֶלה‬ ‫ַה ּׁ ַש ָ ּבת ִמ ְת ַ ּג ֶּלה ַא ָ ּבא ִ ּגלּ וּ י ָ ּגמוּ ר ְּב ָכל ּכ ַֹח אוֹ רוֹ ָתיו‪ְ ,‬ונִ ְפ ָרד ֵמ ִא ָּמא‬ ‫עוֹ ד‪ְ ,‬וזֹאת ַה ְּב ָר ָכה ֲא ׁ ֶשר ֵ ּב ַרְך מ ׁ ֶֹשה ִא ׁיש ָה ֱאל ִֹהים‬ ‫ַעל ֵלב ׁ ֶש ֵ ּי ָעשֶׂ ה ָל ֶכם ָּכל ַה ָּכבוֹ ד ַה ֶּזה‪ָ ,‬ל ֵכן זְ כֹר ַאל‬ ‫ְו ֵאינוֹ נִ כְ ָלל ָ ּב ּה‪ְ ,‬ו ִהיא ְט ֵפ ָלה ֵא ָליו‪ְּ ,‬ד ִמ ּׁשוּ ם ָהכִ י נִ ְק ָרא ַה ּׁ ַש ָ ּבת‬ ‫עוֹ לִ ים ִ ּג ַימ ְט ִר ָ ּיא ׁ ְשנֵ י ֲא ָל ִפים ֵוּמ ָאה ְו ׁ ִש ּׁ ָשה עָשָׂ ר‪,‬‬ ‫ִּת ׁ ְש ַּכח טוֹ ָבתוֹ ׁ ֶשל ַה ָ ּקדוֹ ׁש ָ ּברוּ ְך הוּ א‪:‬‬ ‫‘ק ֶֹד ׁש’‪ַ ,‬על ׁ ֵשם ַא ָ ּבא ַה ִ ּנ ְק ָרא ‘ק ֶֹד ׁש’‪ ,‬לְ הוֹ רוֹ ת ׁ ֶש ַה ּיוֹ ם ַה ֶּזה ׁ ֶשל ַא ָ ּבא‬ ‫הוּ א ֶח ׁ ְשבּ וֹ ן ְּ‘ב ִמנְ ַחת ׁ ַש ָ ּבת זְ ַמן ֵעת ָרצוֹ ן’ ִעם ַה ּכוֹ ֵלל‪,‬‬ ‫שני דברים שהמלאכים תלויים בישראל‬ ‫הוּ א ְו ִא ָּמא ְט ֵפ ָלה ֵא ָליו‪ֲ .‬א ָבל ְּביוֹ ם טוֹ ב ִע ָ ּקרוֹ הוּ א ֵמ ִא ָּמא‪ְ ,‬ו ַא ָ ּבא‬ ‫לְ ִפי ׁ ֶש ָא ְמרוּ ַרבּ וֹ ֵתינוּ זִ כְ רוֹ נָ ם לִ ְב ָר ָכה (זוהר ח”ב פח‪-:‬פט‪.‬‬ ‫ְוזֶ הוּ ׁ ֶש ָא ַמר ַאף ח ֵֹבב ַע ִּמים‪ַ ,‬ה ַּכ ָ ּונָ ה‪ ,‬ל ֹא ַּדי ׁ ֶש ִח ֵ ּבב‬ ‫נִ כְ ָלל ָ ּב ּה ְּבאוֹ ר מוּ ָעט ַּד ְו ָקא‪ִ ,‬וּמ ּׁשוּ ם ָהכִ י יָ ִמים טוֹ ִבים נִ ְק ָר ִאים‬ ‫קנו‪ֶ ׁ ).‬ש ּמ ׁ ֶֹשה ַר ֵ ּבנוּ ָע ָליו ַה ּׁ ָשלוֹ ם נִ ְפ ַטר ְּב ִמנְ ַחת ׁ ַש ָ ּבת‬ ‫ֶא ְת ֶכם ִמ ָּכל ָה ַע ִּמים ׁ ֶש ֵהם ָ ּבשָׂ ר וָ ָדם ְּכמוֹ ְת ֶכם‪ֶ ,‬א ָּלא‬ ‫ִ‘מ ְק ָר ֵאי ק ֶֹד ׁש’ ְול ֹא ‘ק ֶֹד ׁש’ ַמ ָּמ ׁש‪:‬‬ ‫ׁ ֶשהוּ א ֵעת ָרצוֹ ן‪ ,‬נִ ְמ ָצא ׁ ֶש ַה ְּב ָר ָכה ׁ ֶש ֵ ּב ַרְך לְ יִ שְׂ ָר ֵאל‬ ‫הוֹ ִסיף ָל ֶכם ַמ ֲע ָלה ְו ִח ֵ ּבב ְו ִהגְ ִ ּדיל ֶא ְת ֶכם ֲא ִפלּ וּ ַעל‬ ‫(מחשוף הלבן פר’ ויקרא)‬ ‫ְ ּבאוֹ ָת ּה ׁ ָש ָעה ְמ ֻק ֶ ּב ֶלת וּ ְרצוּ יָ ה ִמ ָּכל ַצד‪( :‬מחשוף הלבן)‬ ‫ַמלְ ֲא ֵכי ַה ּׁ ָש ֵרת ׁ ֶש ֵהם רוּ ָחנִ ִ ּיים ְו ֵהם ְקדוֹ ׁ ִשים ְמ ׁ ָש ְר ֵתי‬ ‫הגליון השבועי מבית עוז והדר ‪ -‬אור לישרים‬ ‫ח‬ ‫מחוברים‬ ‫אוצרות הפרשה‬ ‫הגאון הצדיק רבי יעקב מאיר שכטר שליט”א‬ ‫והסתרות‪ ,‬לכן הקדים הרפואה‬ ‫והבטיח לישראל שלא תשכח‬ ‫מדוע הניסיון של אומות העולם הוא‬ ‫דווקא בנקודה זו?‬ ‫מהו הניסיון שבו ינסה‬ ‫התורה מישראל‪.‬‬ ‫נראה לבאר כך‪ :‬כאשר אומות העולם‬ ‫הקדוש ברוך הוא את‬ ‫ומילוי הבטחה זו הוא על ידי‬ ‫מבקשים מהקדוש ברוך “תנה לנו מראש‬ ‫אומות העולם לעתיד‬ ‫הצדיקים ששתלן בכל הדורות‪,‬‬ ‫ונעשנה”‪ ,‬סביר להניח שהם מבינים‬ ‫שהקדוש ברוך הוא לא יחזיר את הזמן‬ ‫לבוא?‬ ‫שבכוחם ובזכותם אין התורה‬ ‫בגמרא בתחילת מסכת עבודה‬ ‫משכחת מישראל‪ .‬ויש צדיקים הנקראים “מלאכי‬ ‫אחורה וייתן להם את התורה‪ .‬אלא נראה‬ ‫זרה מובא דין ודברים של הקדוש‬ ‫עילאה”‪ ,‬כדאיתא בזוה”ק על הפסוק (תהלים קג כ)‬ ‫כי כוונתם היא לומר שהם מצטערים על‬ ‫ברוך הוא עם אומות העולם‬ ‫“ברכו ה’ מלאכיו גיבורי כח עושי דברו לשמוע‬ ‫ארכיון 'עוז והדר' כך שלא קיבלו את התורה‪ ,‬והם מבקשים‬ ‫לעתיד לבוא‪ .‬בשלב מסוים של‬ ‫בקול דברו”‪ ,‬גבורי כח אלו הם הצדיקים דחשיבי‬ ‫שהקדוש ברוך הוא יחשיב זאת כאילו‬ ‫הדין והדברים‪ ,‬מבקשים אומות העולם לקבל את‬ ‫קמיה קוב”ה כמלאכי עילאה‪ ,‬וזו מדריגה נעלה‬ ‫קיבלו את התורה וקיימוה‪ ,‬שכן הקדוש ברוך הוא‬ ‫התורה “מראש” ויקיימוה‪:‬‬ ‫מאד‪ .‬כי יש שני מיני מלאכים‪ .‬כי בדרך כלל‬ ‫מצרף מחשבה למעשה‪.‬‬ ‫“אמרו לפניו‪ :‬ריבונו של עולם‪ ,‬תנה לנו מראש‬ ‫המלאכים הם בעולם היצירה‪ ,‬שכשם שהארץ‬ ‫הניסיון שעושה להם הקב”ה בא להמחיש להם‬ ‫ונעשנה‪ ,‬אמר להן הקב”ה‪ :‬שוטים שבעולם! מי‬ ‫נתן לבני אדם כמו כן עולם היצירה הוא עולם‬ ‫מדוע דווקא בישראל הקב”ה מצרף מחשבה‬ ‫שטרח בערב שבת יאכל בשבת‪ ,‬מי שלא טרח‬ ‫המלאכים‪ ,‬אבל יש מלאכים שהם מדריגה נעלה‪,‬‬ ‫למעשה‪ ,‬ואילו באומות העולם לא‪ .‬לכן הקב”ה‬ ‫בערב שבת ‪ -‬מהיכן יאכל בשבת? אלא אף על פי‬ ‫והם בעולם הבריאה – עולם הכסא‪ ,‬והם נקראים‬ ‫נותן להם את מצוות הסוכה‪ ,‬ובמקביל יוצר‬ ‫כן מצוה קלה יש לי וסוכה שמה‪ ,‬לכו ועשו אותה‪.‬‬ ‫מלאכי עילאה‪ .‬והצדיקים משולים וחשובים לפניו‬ ‫מציאות שתפטור אותם ממצוות הסוכה‪.‬‬ ‫ומי מצית אמרת הכי? והא אמר רבי יהושע בן לוי‬ ‫ית’ כמו המלאכים הנעלים שבעולם הכסא‪ .‬וזהו‬ ‫כאן מתגלה ההבדל בין עם ישראל לאומות‬ ‫מאי דכתיב (דברים ז‪ ,‬יא) “אשר אנכי מצווך היום”?‬ ‫הסוד העליון שהאבות הן הן המרכבה‪.‬‬ ‫היום לעשותם ולא למחר לעשותם; היום לעשותם העולם‪ :‬עם ישראל יוצאים מהסוכה בצער‪.‬‬ ‫ולזה מרמז הפסוק (שמואל‪-‬א ב ח) “כי לה’ מצוקי‬ ‫ולא היום ליטול שכר‪ .‬אלא שאין הקב”ה בא הם אומנם פטורים‪ ,‬אך הם מצטערים על כך‬ ‫ארץ וישת עליהם תבל”‪ ,‬מצוקי ארץ הם אותם‬ ‫בטרוניא עם בריותיו‪ .‬ואמאי קרי ליה מצוה קלה? שאינם יכולים לקיים את המצווה‪ .‬לכן הקב”ה‬ ‫הצדיקים‪ ,‬שכל הבריאה‪ ,‬כל המשכת האלוקות וכל‬ ‫משום דלית ביה חסרון כיס‪ .‬מיד כל אחד [ואחד] יכול להחשיב את מחשבתם הטובה של ישראל‬ ‫אמונת ישראל תלוי בהם‪ .‬ועל פי זה יבואר לשון‬ ‫נוטל והולך ועושה סוכה בראש גגו‪ ,‬והקדוש ברוך כאילו היא מעשה‪ ,‬משום שהמחשבה שלהם היא‬ ‫הפסוק “ברכו ה’ מלאכיו גבורי כח עושי דברו‬ ‫הוא מקדיר עליהם חמה בתקופת תמוז‪ ,‬וכל אחד אמיתית‪ ,‬והראיה לכך היא שכאשר המעשה נמנע‬ ‫לשמוע בקול דברו”‪ ,‬המה הצדיקים שעוסקים‬ ‫ואחד מבעט בסוכתו ויוצא‪ ,‬שנאמר (תהלים ב‪ ,‬ג) מהם‪ ,‬הם מצטערים עליו‪.‬‬ ‫בדבר ה’ שהשמיע ה’ לעמו‪ ,‬והמה מאירים לפני‬ ‫אבל אומות העולם‪ ,‬כאשר נמנע מהם קיום‬ ‫ננתקה את מוסרותימו ונשליכה ממנו עבותימו”‬ ‫ישראל את האור הגדול שהאיר השי”ת בקיום‬ ‫המעשה‪ ,‬אין הם מצטערים עליו‪ ,‬אלא הם יוצאים‬ ‫(עבודה זרה ג)‬ ‫מצוותיו‪ ,‬אור נורא ונצחי‪ .‬ומלמדים את ישראל‪,‬‬ ‫בתחילה נראה מהגמרא שהניסיון שבו ינסה מן הסוכה ומבעטים בה‪ .‬לכן גם המחשבה והרצון‬ ‫שגם בהסתרה הגדולה ובחושך והאפילה‪ ,‬ובמסכים‬ ‫הקב”ה את אומות העולם לעתיד לבוא הוא שלהם לקבל את התורה לא יכולים להציל אותם‬ ‫המדילים הגדולים ביותר‪ ,‬במצבים הירודים ביותר‬ ‫במצוות סוכה‪ ,‬שהיא מצווה קלה‪ ,‬אך בפועל‪ ,‬לעתיד לבוא‪ ,‬כי מחשבה טובה שאינה אמיתית‪,‬‬ ‫של ‘יעלו שמים ירדו תהומות’ שעובר על כל נפש‬ ‫אומות העולם מצליחים בניסיון זה‪ ,‬ו”מיד כל אחד אין הקב”ה מצרפה למעשה‪.‬‬ ‫ונפש מישראל‪ ,‬בכללות ובפרטות‪ ,‬יאיר בהם האור‬ ‫‘לא תשכח מפי זרעו’‬ ‫[ואחד] נוטל והולך ועושה סוכה בראש גגו”‪ .‬אחר‬ ‫של ‘נצח ישראל לא ישקר’‪ ,‬שתמיד יאחזו בני‬ ‫ה’ שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך‪ ,‬הנה את‬ ‫כך אנחנו מגלים שהניסיון האמיתי הוא התנהגות‬ ‫ישראל בעקשנות בהשי”ת באופן של ‘אחזתיו ולא‬ ‫הפסוק (דברים לא כא) “כי לא תשכח מפי זרעו”‪,‬‬ ‫הגויים לאחר שהם יוצאים מהסוכה‪ ,‬משום‬ ‫ארפנו’‪ ,‬שיעסקו בתורתו הק’ ובמצוותיו באיזה‬ ‫דרשו חז”ל (שבת קלח ע”ב) כהבטחה שאין התורה‬ ‫שקדרה עליהם חמה‪ .‬כאן נכשלים אומות העולם‬ ‫מצב שרק יהיו לא יעזבו את התורה והמצוות‪.‬‬ ‫משתכחת מישראל‪ .‬השי”ת ידע כל מה שיעבור על‬ ‫בכך שהם מבעטים בסוכה‪ ,‬בעוד שישראל יוצאים‬ ‫(ספר אוסף אמרים – אלול ימים נוראים סוכות דף קס”ו)‬ ‫עם ישראל בכל הגליות‪ ,‬שיעברו עליהם ההעלמות‬ ‫ואינם מבעטים‪.‬‬ ‫הגאון הצדיק רבי אלימלך בידרמן שליט”א‬ ‫עראי כדי שישימו בעלי האסיף‬ ‫אל לב שמכ”מ אינם כתושבים‬ ‫דורותיכם כי בסכות הושבתי את‬ ‫בני ישראל בהוציאי אותם מארץ‬ ‫והיית אך שמח ‪ -‬שמחו בה’‬ ‫זה היום עשה ה’ נגילה ונשמחה בו‪,‬‬ ‫בארץ אלא כגרים‪ ,‬וכמו שאמר‬ ‫מצרים אני ה’ אלוקיכם’‪ ,‬ור”ל‪,‬‬ ‫הנה אתא ובא חג הסוכות זמן שמחתנו‬ ‫דוד (מלשה”כ תהילים לט יג) ‘כי גרים‬ ‫שיתחזק באמונה בהשי”ת‪ ,‬כי הוא‬ ‫־ שבו ציוונו הבורא יתב”ש (דברים טז יד‪-‬טו)‬ ‫אנחנו תושבים ככל אבותינו’‪.‬‬ ‫מנהיג את בני ישראל‪ ,‬ומיטיב להם‬ ‫‘ושמחת בחגך וגו’ והיית אך שמח’‪ ,‬ורבים‬ ‫ולפ”ז הייתי אומר דמצות סוכה‬ ‫תמיד גם בהיותם ‘במדבר’ בארץ‬ ‫ישאלו היאך ניתן לקיים מצווה זו‪ ,‬והלא‬ ‫לא ניתנה אלא לבעלי קרקע בא”י ויש לו אסיף‬ ‫ציה ועיף בלי מים‪ ,‬וכדברי רבינו‬ ‫‘שמחה מנלן’ כאשר חבילי טרדות מקיפין‬ ‫ולבו רחב עליו‪ ,‬אבל עני הנודד אין צריך למצות‬ ‫הרשב”ם על הכתוב ‘למען ידעו‬ ‫אותנו מימין ושמאל‪ ,‬ולא מצאנו מנוח‪ .‬אף‬ ‫סוכה‪ ,‬משום הכי חזר והזהיר ‘כל האזרח וגו’’‪,‬‬ ‫ארכיון 'עוז והדר' דורותיכם ־ למען תזכרו‪ ,‬כי בסוכות‬ ‫מי שנתברך בבנים ובנות כשתילי זיתים‬ ‫ופירש הטעם ע”ז במקרא הסמוך‪ .‬למען ידעו‬ ‫הושבתי את בני ישראל במדבר‬ ‫סביב לשולחנו בריאים ושלימים בגו”נ‪,‬‬ ‫וגו’ כדי שלא יהיו מתיאשים מן החיים הטובים‬ ‫ידאג בכל עת שלא תפסק הטובה ממנו‪ ,‬ומידת ארבעים שנה בלא יישוב ובלא נחלה‪ ,‬ומתוך כך‬ ‫אפילו אין להם אחוזת נחלה ושמחה טבעית‪ ,‬מכל‬ ‫השמחה רחוקה ממנו והלאה‪ .‬גם עלינו להתבונן תתנו הודאה למי שנתן לכם נחלה‪ ,‬ובתים מלאים‬ ‫מקום ידעו ממצות סוכה‪ ,‬כי ניתן לזכור ישיבתם‬ ‫מפני מה נקבע מצווה זו של ‘ושמחת בחגך’ בחג כל טוב‪ ,‬ואל תאמרו בלבבכם כחי ועוצם ידי עשה‬ ‫בסוכות בהוציאו אותם וגו’‪ ,‬והרי היה אז מכל מקום‬ ‫הסוכות דייקא‪ ,‬עד שכבר נקרא הוא בפי חז”ל (בסדר לי את החיל הזה’‪.‬‬ ‫שמחת עולם על ראשם‪ .‬והרי אני ה’ אלוקיכם‬ ‫וכאותם דברים ערבים שכתב הנצי”ב ב’העמק‬ ‫התפילה) בשם ‘זמן שמחתנו’‪.‬‬ ‫מנהיג ומשגיח עליכם לעולם ואין מעצור ממנו ית’‬ ‫אלא‪ ,‬שהנה כל עיקרה ומהותה של מצוות דבר’ (שם) וז”ל‪ ,‬כפל המקרא [‘בסוכות תשבו שבעת‬ ‫להשפיע טובה וברכה גם בלי אחוזת נחלה‪ ,‬עכ”ל‪.‬‬ ‫הישיבה בסוכה היא חיזוק האמונה בהשי”ת‪ ,‬ימים‪ ,‬כל האזרח בישראל ישבו בסוכות’] להזהיר‬ ‫ומכאן תשובה רבתית לכל הדופקים על ‘שערי‬ ‫וכדכתיב (ויקרא כג מב־מג) ‘בסוכות תשבו שבעת כל האזרח על ישיבת הסוכה‪ ,‬משום דתכלית‬ ‫השמחה’‪ ,‬כי האמונה הטהורה היא מקור ויסוד‬ ‫ימים כל האזרח בישראל ישבו בסוכות‪ ,‬למען ידעו המצוה לפי הפשט לצאת מישיבת קבע לדירת‬ ‫הגליון השבועי מבית עוז והדר ‪ -‬אור לישרים‬ ‫ט‬ ‫מחוברים‬ ‫אוצרות הפרשה‬ ‫נראים תנועותיו בצל‪ ,‬כיו”ב מעורר האדם בהנהגתו‬ ‫ד”ה אם למדת) שרק מצוה הנעשית בהתלהבות נותנת‬ ‫שמחת החיים של יהודי‪ ,‬שכאשר האדם מאמין‬ ‫בעולם הזה שיתנהגו כן למעלה ־ שיתנהגו עמו‬ ‫כח באדם לעמוד כנגד יצר הרע‪ ,‬ומבאר בדרך‬ ‫שהקב”ה הוא מנהל את העולם‪ ,‬והוא מנהיגו בחן‬ ‫כמידתו‪ .‬וזהו ענין הסוכה‪ ,‬שאנו עושין בדוגמת‬ ‫משל לאחד שמלמדים אותו תכסיסי המלחמה‪,‬‬ ‫בחסד וברחמים‪ ,‬ושהוא ‘נמצא בידים טובות’‪ ,‬וכל‬ ‫סוכה עליונה‪ ,‬ולכן נקראת ‘צל סוכה’ שסוכה דידן‬ ‫כיצד לאחוז בכלי זיין והיכן לעמוד בכדי שיוכל‬ ‫מאי דעביד רחמנא לטב עביד‪ ,‬מיד תנוח עליו נפשו‬ ‫היא כדמיון ודוגמת סוכה עליונה’ היינו שהאדם‬ ‫לפגוע בקמים כנגדו‪ ,‬והנה באותה שעה אזי אין‬ ‫ו’באמונתו יחיה’ ותסור כל דאגה וצער מקרבו‪.‬‬ ‫מכין סוכה מעצים ואבנים בעולם הזה ועל ידי זה‬ ‫נותנים ‘אש’ בכלי זיין שלא אין בו צורך עתה‪ .‬ויהי‬ ‫וכלשונו של הרה”ק ה’שפת אמת’ זי”ע (תרמ”ה ד”ה‬ ‫זוכה לשבת בצל של הסוכה העליונה‪‘ ,‬והגם שאין‬ ‫היום והוצרך לצאת למלחמה‪ ,‬והביא עמו את כלי‬ ‫מצות)‪ ,‬מצות הסוכה הוא מדת הבטחון בה’ יתברך‪,‬‬ ‫ערך ודמיון כלל עם כל זה מוכרח לומר כן’‪.‬‬ ‫המלחמה אך לא נתן בהם אש אלא אחז בהם כמו‬ ‫כמו שכתבו רז”ל (סוכה ב‪‘ ).‬צא מדירת קבע’ ־ שלא‬ ‫כתב ב’יסוד יוסף’ (פרק עז) ‘היושב בסוכה ולומד‬ ‫בזמן שלמדוהו‪ ,‬ופשיטא ואין צריך לומר שמיד‬ ‫לבטוח בעושר ובנכסים‪ ,‬רק לבטוח בה’‪ ,‬ולכן הוא‬ ‫או מתפלל‪ ,‬הרי הוא יושב ממש בתוך עולמות‬ ‫שבו אותו האויבים ושחקו על משבתו‪ .‬וכך על‬ ‫זמן שמחתנו‪ ,‬כי אין שמחה כשמחת הבוטח בה’‬ ‫עליונים‪ ,‬שכל עולם נקרא יום‪ ,‬כידוע’‪ ,‬וזהו דכתיב‬ ‫דרך זה הוא הנמשל‪ ,‬שהקב”ה נתן לנו את התורה‬ ‫באמת‪ ,‬כמו שמבאר בספר חובת הלבבות‪.‬‬ ‫(ויקרא כג מב) ‘בסוכות תשבו שבעת ימים’ פירוש‬ ‫והמצוות כדי שנוכל להילחם עם היצר הרע‪ ,‬ו’ע”י‬ ‫נכנס‬ ‫שהאדם‬ ‫המצות שאנו עושין בהתלהבות גדול בחשק עצום‬ ‫דירת עראי ‪ -‬להיות שמח בחלקו‬ ‫עולמות‬ ‫בשבעה‬ ‫אנו נדבקים בפנימיות המצוה‪ ...‬ונרחקים מהחומר‪.‬‬ ‫עוד ייאמר בזה‪ ,‬כי הנה הסוכה היא ‘דירת‬ ‫עליונים בימי החג‪ .‬ומכאן תשובה רבתית‬ ‫ולפי גודל התלהבות כן הוא התרחקות מהחומר ובא‬ ‫עראי’‪ ,‬והגידו צדיקי הדורות שבא הכתוב להשריש‬ ‫לכל הדופקים על‬ ‫כתב‬ ‫כיו”ב‬ ‫יותר להשגת הבורא‪ .‬אבל העושה בלי התלהבות‬ ‫בנו עניין ‘ההסתפקות במועט’‪ ,‬שלא לרדוף אחר‬ ‫(חלק ‘שערי השמחה’‪ ,‬כי‬ ‫ב’יערות דבש’‬ ‫רק מצות אנשים מלומדה הוא כמו העבד הנ”ל‬ ‫המותרות ותענוגי עוה”ז שאין בהם ממש‪ ,‬אלא יהא‬ ‫האמונה הטהורה‬ ‫א דרוש ו) ‘כי סוכה‬ ‫שאין נותן האש בכלי זיין בעת המלחמה‪.‬‬ ‫די לו לאדם ב’דירת עראי’‪ ...‬וכמו שהאריך בזה‬ ‫היא מקור ויסוד‬ ‫עשויה לענן ה’‬ ‫שם שמים על הסוכה ‪ -‬השראת השכינה‬ ‫הגה”ק רבי יהונתן אייבשיץ זי”ע ב’יערות דבש’‬ ‫(ח”א דרוש ו) וז”ל‪‘ ,‬אבל האיש הירא וחרד לדברו של‬ ‫שמחת החיים של‬ ‫יומם על הסוכה‪,‬‬ ‫על היושב בסוכה‬ ‫מלך מלכו של עולם‪ ,‬לא תהיה לו סוכה זו לבד‬ ‫ואף שאין נראה‪ ,‬יהודי‪ ,‬שכאשר האדם‬ ‫איתא בזוה”ק (ח”ג קג‪‘ ):‬תא חזי‪ ,‬בשעתא דבר נש‬ ‫בחג הסוכות‪ ,‬כי אם כל השנה יהיה לו הכל לדירת‬ ‫מ”מ ברור ואמת‪ ,‬מאמין שהקב”ה הוא‬ ‫יתיב במדורא דא צילא דמהימנותא שכינתא פרסא‬ ‫עראי‪ ,‬וילין בצל סוכה ויצא מדירת קבע‪ ,‬ויהיה הכל‬ ‫מנהל את העולם‪,‬‬ ‫שיושבים‬ ‫לשמה‬ ‫בסוכה‬ ‫מי‬ ‫גדפהא עליה מלעילא’ (בוא וראה‪ ,‬בשעה שהאדם יושב‬ ‫בעיניו כגר וכאורח בעלמא‪ ,‬ויביט בכוכבי השמים‬ ‫והוא מנהיגו בחן‬ ‫ועוסקים בתורה‬ ‫בצל הסוכה פורסת השכינה כנפיה עליו מלמעלה)‪ .‬וב’אוהב‬ ‫־ לשים בה’ מבטחו‪ ,‬מבלי לבנות בתים באבנים‬ ‫בחסד וברחמים‪,‬‬ ‫בחג‬ ‫ושמחים‬ ‫ישראל’ (ליקוטים לסוכות) ביאר‪ ,‬ענין הסוכה הוא‬ ‫משכיות‪ ,‬וחדרי מלכים ברצפת בהט ושש וכדומה‬ ‫במצוה ושמחת ושהוא ‘נמצא בידים‬ ‫כדוגמא שאנו רואין את התרנגולת שמתחילה‬ ‫מתענוגי בני אדם להרחיב דעתו’‪ ,‬עכ”ל‪ .‬ומהאי‬ ‫טובות’‪ ,‬וכל מאי‬ ‫שענן‬ ‫מועדות‪,‬‬ ‫מצפצפת וקוראת לבניה ונותנת מזונות לפניהם‪,‬‬ ‫ואחר כך מכנסת אותם תחת כנפיה‪ .‬כענין הזה‬ ‫טעמא חג הסוכות הוא זמן שמחתנו‪ ,‬שכל עוד‬ ‫שרודף האדם למלא תאוותיו ולהשיג יותר ויותר‬ ‫ה’ חופף למעלה דעביד רחמנא לטב‬ ‫נוהגת השכינה הקדושה עמנו‪ ,‬בראש השנה ויום‬ ‫הרי הוא מלא רוגז ואנחה‪ ,‬ואינו יכול להיות מרוצה‬ ‫מעלה‪ ,‬עין ראתה עביד‪ ,‬מיד תנוח עליו‬ ‫הכיפורים היא כותבת לנו מזונות וחיים טובים‪,‬‬ ‫ושמח‪ ,‬ורק כאשר מסתפק במה שחננו ה’ אזי הוא‬ ‫(או”ח נפשו ו’באמונתו יחיה’‬ ‫ותאשרונו’‪ .‬הנה‬ ‫ואחר שקוצבת לנו מזונות אזי מכנסת אותנו תחת‬ ‫שמח בחלקו וסר ממנו יגון ועצבון‪.‬‬ ‫הרמ”אישיבת ותסור כל דאגה וצער‬ ‫כתב‬ ‫א א) כי אין‬ ‫כנפיה‪ .‬וזהו ענין סוכות שהאמא הקדושה מסככת‬ ‫יבש פסול ‪ -‬עשית המצוות בחיות‬ ‫מקרבו‪.‬‬ ‫האדם ותנועותיו‬ ‫אותנו בכנפיה‪ ,‬עכ”ל‪.‬‬ ‫ועסקיו והוא לבדו וכלשונו של הרה”ק‬ ‫והנה אמרו בגמ’ (ד‪ ):‬שסוכה שאין בה עשרה‬ ‫ובהתלהבות מתוך שמחה של מצוה‬ ‫ה’שפת אמת’ זי”ע‪,‬‬ ‫בביתו‪ ,‬כישיבתו‬ ‫טפחים פסולה ־ ונלמד ממה שאמרו שמעולם לא‬ ‫איתא בגמ’ (סוכה יא‪ ):‬לפרש במה שנאמר (דברים טז‬ ‫יג) ‘חג הסוכות תעשה לך’ ־ ‘תעשה ולא מן העשוי’‪.‬‬ ‫מצות הסוכה הוא‬ ‫ותנועותיו ועסקיו‬ ‫ירדה שכינה למטה מעשרה‪ .‬ולכאורה צריך ביאור‬ ‫מה שייכות זה לזה‪( ...‬ובפשטות הכוונה שלמידים שרק‬ ‫והגידו צדיקי הדורות כי רמז גדול נרמז בדברי הגמ’‬ ‫מדת הבטחון בה’‬ ‫והוא לפני מלך‬ ‫בגובה עשרה טפחים נחשב כרשות בפני עצמו)‪ .‬וביאר בספר‬ ‫ללמד על אופן צורת עשיית כל המצוות שיהיו‬ ‫גדול‪ ,‬ולא דיבורו יתברך‪ ,‬כמו שכתבו‬ ‫‘חסד לאברהם’ (להגה”ק רבי אברהם אזולאי זצ”ל‪ ,‬מעין רביעי‬ ‫בבחי’ תעשה ולא מן העשוי‪ ,‬שלא יקיים אותם בלא‬ ‫פיו‬ ‫והרחבת‬ ‫רז”ל ‘צא מדירת‬ ‫כרצונו והוא עם‬ ‫נהר נח)‪ ,‬וכן הוא ב’שפת אמת’ (תרמ”ב ד”ה כתיב) דבא‬ ‫לב וכמצוות אנשים מלומדה עד שתהא המצוה‬ ‫אנשי ביתו וקרוביו קבע’ ־ שלא לבטוח‬ ‫לומר שהשכינה שרויה בכל סוכה‪ ,‬לכן אין לעשות‬ ‫‘נעשית מאיליה’‪ ...‬אלא ‘תעשה’ אותם עם הכנה‬ ‫בעושר ובנכסים‪,‬‬ ‫כדיבורו במושב‬ ‫את הסוכה פחותה מעשרה כי אז לא תשכון בה‬ ‫ראויה מקודם ומתוך התלהבות וחיות בשמחה‬ ‫המלך‪ .‬והנה‪ ,‬אף רק לבטוח בה’‪ ,‬ולכן‬ ‫השכינה‪.‬‬ ‫של מצוה‪ .‬והיינו טעמא‪ ,‬כי עיקר הנחת רוח שיש‬ ‫לו להקב”ה אינו מעשיית המצוה גרידא אלא‬ ‫שדברי הרמ”א הוא זמן שמחתנו‪ ,‬כי‬ ‫והוא על דרך שהסמיכו בספרים (עיי’ שם משמואל‬ ‫מהשתוקקות הלב לעשות רצונו ית’‪ ,‬ומההתלהבות‬ ‫נסובו על כל אין שמחה כשמחת‬ ‫סוכות תרע”ט‪ ,‬ועוד) את הפסוק (שה”ש א ד) ‘הביאני המלך‬ ‫חדריו’ למצוות סוכה‪ ,‬לומר שהנכנס לסוכה כמי‬ ‫דקדושה שיש לו לאדם ‘סביב’ המצוה‪ ,‬והשמחה‬ ‫יהודי באשר הוא‪ ,‬הבוטח בה’ באמת‪,‬‬ ‫שנכנס לחדרו הפנימי של הקב”ה בכבודו ובעצמו‪,‬‬ ‫והרגשת האושר בקיום המצוה‪ .‬ונודע מה שכתב‬ ‫שאת כמו שמבאר בספר‬ ‫מ”מ ביתר‬ ‫ועוז ייאמר כן גבי‬ ‫על כן‪’.‬נגילה ונשמחה בך’‪ ,‬כי עוז וחדוה במקומו‬ ‫הרמב”ם (סוף הלכות לולב פ”ח הט”ו) וז”ל‪‘ ,‬השמחה‬ ‫חובת הלבבות‬ ‫היושב בצל סוכה‪,‬‬ ‫וכך איתא בגמ’ (סוכה ט‪ ).‬כשם שחל שם שמים על‬ ‫שישמח אדם בעשיית המצווה‪ ,‬ובאהבת הא־ל‬ ‫שהוא יושב בבית‬ ‫החגיגה‪ ,‬כך חל שם שמים על הסוכה (והיינו שחל‬ ‫שציווה בהן‪ ,‬עבודה גדולה היא‪ ’.‬דבר נורא כתב‬ ‫קדושת שם שמים על הסוכה כשם שחל שם שמים על הקרבנות)‪.‬‬ ‫הגה”ק רבי חיים ויטאל זי”ע (הקדמה לשער המצוות)‬ ‫המלך‪ .‬וכך כתב ה’ראשית חכמה’ (שער הקדושה פ”ד)‬ ‫‘וכן היה מנהג מורי ע”ה [הרמ”ק]‪ ,‬שלא לדבר‬ ‫איתא בגמרא (סוכה ב‪‘ ).‬אדם יושב בצל סוכה’‪ .‬וכן‬ ‫וזל”ק‪ ,‬והנה אנחנו ראינו כמה וכמה מצות שעושים‬ ‫בתוך הסוכה בימי חג הסוכות אלא בדברי תורה‪,‬‬ ‫בזוה”ק (ח”ג קג‪ ):‬נקראת הסוכה צילא דמהימנותא‪.‬‬ ‫בני אדם ואינם מתקיימים דברי רבותינו ח”ו בענין‬ ‫כי מצות סוכה קדושתה גדולה‪ ,‬והעד שעצי סוכה‬ ‫וצ”ב‪ ,‬כי הלשון ‘צל’ קאי על מי שאינו יושב תחת‬ ‫גודל שכרם אפילו בעולם הזה‪ ,‬אבל השרש שהכל‬ ‫חל עליהם קדושה ואסורים כל שבעה’‪.‬‬ ‫דבר המיצל רק במרוחק ממנו מעט‪ ,‬כמי שיושב‬ ‫נשען עליו הוא‪ ,‬שבעשיית המצוה אל יחשוב שהיא‬ ‫סמוך לאילן והצל של האילן מתפשט עליו‪ ,‬ואילו‬ ‫עליו כמשא וממהר להסירם מעליו‪ ,‬אבל יחשוב‬ ‫ויזכור מה שהביא ב’משנה ברורה’ (תרלט סק”ב)‬ ‫היושב בסוכה הרי הוא יושב תחת הסוכה‪ ,‬ולא‬ ‫בשכלו כאלו בעשותה אותה המצוה ירויח אלף‬ ‫‘ולפי שקדושת הסוכה גדולה מאוד ראוי למעט בה‬ ‫בצילה‪.‬‬ ‫אלפים דינרי זהב‪ ,‬ויהיה שמח בעשותו אותה‬ ‫בדברי חול‪ ,‬ולדבר בה כי אם קדושה ותורה‪ ,‬וכ”ש‬ ‫ומבאר הרה”ק מראפשיץ זי”ע (‘זרע קודש’ ליל‬ ‫המצוה בשמחה שאין לה קץ מלב ומנפש ובחשק‬ ‫שיהיה זהיר מלדבר שם לשה”ר ורכילות ושאר‬ ‫דיבורים האסורים’‪ ,‬וב’ביכורי יעקב’ (סימן תרל”ט סק”ב)‬ ‫א’ דסוכות) ע”פ דברי חז”ל במדרש (עי’ של”ה הקדוש‪,‬‬ ‫גדול‪ ,‬כאלו ממש בפועל נותנים לו אלף אלפים‬ ‫מביא ‘גם הזהיר בשל”ה מאד שלא לכעוס בסוכה’‪.‬‬ ‫תולדות אדם שער הגדול אות ה) לפרש הכתוב (תהלים‬ ‫דינרי זהב אם יעשה אותה מצוה‪ .‬עכ”ל‪.‬‬ ‫קכא ה) ‘ה’ צלך’ שכמו שכל תנועה שהאדם עושה‬ ‫וכה אמר הרה”ק ה’קדושת לוי’ זי”ע (ליקוטים‪ ,‬אבות‬ ‫הגליון השבועי מבית עוז והדר ‪ -‬אור לישרים‬ ‫י‬ ‫מחוברים‬ ‫אקטואליות‬ ‫תשובות‬ ‫מבית הוראה אביר יעקב‬ ‫הגאון הגדול רבי מאיר סירוטה שליט"א‬ ‫בירושלים עיה”ק‪ ,‬שבליל שב”ק חוה”מ סוכות נפל‬ ‫מחמת הרוח הסכך בצידו של הסוכה ברוחב ג”ט‬ ‫ולפותחן אם יש להם צירים שסוגר‬ ‫ופותח בהן‪ ,‬ואין בזה לא משום‬ ‫לסגור דלת או תריסי‬ ‫ובזה נפסלה הסוכה‪ ,‬ובאו לשאול את פי מו”ר‬ ‫סתירה ובנין אוהל ביו”ט וכו’‪ ,‬ע”כ‬ ‫חלון בשבת חוה”מ כדי‬ ‫מה אפשר להם לעשות כדי להכשיר את הסוכה‪.‬‬ ‫ועיי”ש‪ .‬וביאר שם במשנ”ב (סק”כ)‬ ‫שישמשו כדופן לסוכה‬ ‫והורה להם מו”ר‪ ,‬לעשות כמבואר בשו”ת לכסות‬ ‫דביש להם צירים הוה כפתח ומותר‬ ‫את אותו החלל עם שמיכה וכדומה‪ ,‬ובכך יהיה‬ ‫לפותחו ולסוגרו‪ ,‬וכדלת הקבוע‬ ‫סוכה שהדלת או‬ ‫שאלה‪.‬‬ ‫תריסי המרפסת משמשים לה‬ ‫לזה דין דופן עקומה ונכשר הסוכה בזה‪ .‬ומה‬ ‫בצירים שמותר לפתוח ולסגור‬ ‫כדופן לסוכה כדי להתירה‬ ‫שאין בזה איסור מצד דין של תוספת עראי‬ ‫בשבת אף אם היא מחיצת המתרת‪.‬‬ ‫[היינו מחיצה שלישית]‪ ,‬האם‬ ‫במחיצה המתרת‪ ,‬הנה מבואר בהגהות הרמ”א‬ ‫ולפי”ז אמר מו”ר‪ ,‬דפשוט דבנידו”ד‬ ‫מותר לסוגרם בשבת וביו”ט‬ ‫(בס”א) בסופו‪ ,‬שכשם שמותר תוספת עראי על‬ ‫מותר לפותחו ולסוגרו וכמו שפסק‬ ‫כשעל ידי זה מתיר את הסוכה‪.‬‬ ‫אוהל הפרוס מבעו”י (כמבואר בשו”ע בסעי’ ב) כן מותר‬ ‫ארכיון 'עוז והדר' הרמ”א בהלכות סוכה‪.‬‬ ‫תוספת עראי אף במחיצה המתרת‪ .‬ולפי”ז ה”ה‬ ‫מותר‪ ,‬אע”פ‬ ‫תשובה‪.‬‬ ‫בנידו”ד‪.‬‬ ‫שעל ידי זה מתיר את הסוכה‪.‬‬ ‫העצה להכשיר סוכה שנפל הסכך‬ ‫והנה עי’ בהלכות סוכה (בסי’ תרלז ס”א) שכתב‬ ‫המשנ”ב (שם סק”א) שאם נפל אפי’ רק מקצת‬ ‫בשבת חוה”מ סוכות ברוחב ג’‬ ‫הנה נפסק בשו”ע (בס”א)‬ ‫הרחבת הדברים‪.‬‬ ‫דאין מחיצה אסור אא”כ נעשית להתיר סוכה‬ ‫מהסכך ביו”ט אסור להוסיף עליו‪ .‬ובשעה”צ‬ ‫שם (סק”ג) ציין מקורו בפתחי עולם בשם שו”ת‬ ‫טפחים‬ ‫או להתיר טלטול‪ ,‬וכתב במשנ”ב (סק”ד) היכי‬ ‫שואל ומשיב (מהדו”ד ח”ג סי’ כה)‪ ,‬והטעם כתב שם‬ ‫בשבת חוה”מ סוכות נפל הסכך בצד‬ ‫שאלה‪.‬‬ ‫דמי מחיצה הנעשית להתיר הסוכה כגון שהיה‬ ‫לסוכה רק ב’ דפנות ועשה לה מחיצת עראי לדופן‬ ‫בשו”מ משום דרק במחיצה מותר להוסיף אפי’‬ ‫הסוכה לרוחב ג’ טפחים‪ ,‬ועי”ז נפסלה הסוכה‪,‬‬ ‫השלישית דאז חשיב הך מחיצה שלישית כבנין‬ ‫אם היא מתרת אבל לא בגג‪( ,‬שזה לא מבואר בהגהות‬ ‫וכעת נשאלת השאלה האם מותר לכסות את‬ ‫כיון דעל ידה נתכשרה הסוכה‪ .‬ולכאורה עפ”י‬ ‫הרמ”א כאן להיתר)‪ .‬ועיי”ש שכתב עוד טעם שאסור‬ ‫החלל בשמיכה כדי לעשות בכך דופן עקומה‬ ‫זה היה אסור בנידו”ד לסגור הדלת או תריסי‬ ‫משום דהמצוה עושה אותה קבע‪ ,‬וכמו שאמרו‬ ‫ולהכשיר את הסוכה‪.‬‬ ‫המרפסת‪ .‬אמנם ביאר מו”ר‪ ,‬דמפני שהדלת‬ ‫בעירובין (נה‪ ):‬לגבי דגלי מדבר דכיון דכתיב “על‬ ‫פי ה’ יחנו ועל פי ה’ יסעו” כמאן דקביע דמי‪ .‬אכן‬ ‫מותר לעשות כן בשבת דתוספת‬ ‫תשובה‪.‬‬ ‫והתריס קבועים לקרקע ע”י צירים א”כ דומה‬ ‫עראי הותרה אפילו כשמתרת השימוש עי”ז‪ ,‬ועי’‬ ‫הוא למה שהביא בדרכי משה להלן (סי’ תרכו סעי’ ג)‬ ‫עי’ בפמ”ג (כאן א”א סק”א) שכתב שאסור להוסיף‬ ‫בהערה‪.‬‬ ‫בשם מהרי”ל [והובא בהגהות הרמ”א שם להלכה]‬ ‫על הסכך משום דהוי קבוע לח’ וט’ ימים‪ ,‬ומשמע‬ ‫בזה הלשון‪ :‬מותר לעשות הסוכה תחת הגגות‬ ‫דבאופן שהוא עראי מותר אף בגג ואף בסוכה‪ .‬וכן‬ ‫שאלה זו נשאל מו”ר‬ ‫הרחבת הדברים‪.‬‬ ‫העשויות לפתוח ולסגור‪ ,‬ומותר לסגרן מפני‬ ‫נקטינן להלכה‪.‬‬ ‫לפני שנים רבות ע”י גבאי של ביהמ”ד גדול‬ ‫הגשמים ולחזור ולפותחן ואפי’ ביו”ט שרי לסגרן‬ ‫הגאון רבי אהרן מרדכי גרין שליט”א‬ ‫כלי האכילה של המנה הקודמת‬ ‫כדי להעלותם בבית הוי טירחא‬ ‫וגם דרך האדם לשתות יותר [מ”ב‬ ‫שם] בסוכה‪ ,‬אבל כלי אכילה לאחר‬ ‫א‪ .‬מצות ישיבה בסוכה‪:‬‬ ‫א‪ .‬כתב השו”ע [סימן תרלט ס”א]‪ :‬כיצד מצות‬ ‫יתירא‪ ,‬כתבו הפוסקים דלכתחילה‬ ‫אכילה [טור שם] חוץ לסוכה‪ .‬וכתב‬ ‫ישיבה בסוכה‪ ,‬שיהיה אוכל ושותה וישן ומטייל‬ ‫יש להניחם בתוך שקית אטומה‬ ‫המגן אברהם [שם] דמלשון הטור‬ ‫ודר בסוכה כל שבעת הימים‪ ,‬בין ביום ובין בלילה‪,‬‬ ‫או כיסוי אחר שלא יראה הלכלוך‬ ‫“לאחר אכילה” משמע שדווקא‬ ‫כדרך שהוא דר בביתו בשאר ימות השנה‪ ,‬וכל‬ ‫ולא יהיה בזיון לסוכה‪ ,‬אך אם אין‬ ‫לאחר אכילה צריך להוציא את‬ ‫שבעה ימים עושה אדם את ביתו עראי ואת סוכתו‬ ‫לו במה לכסותם‪ ,‬מותר להשהותם‬ ‫הכלים חוץ לסוכה‪ ,‬אמנם קודם‬ ‫קבע‪.‬‬ ‫בסוכה עד גמר כל הסעודה‪.‬‬ ‫האכילה ואפילו בשעת אכילה מותר‬ ‫ב‪ .‬אם ירצה לדבר עם חבירו ידבר עמו בסוכה‪,‬‬ ‫[באופן שאינו יכול להשאירם חוץ‬ ‫להשהותם בסוכה‪.‬‬ ‫דתשבו כעין תדורו‪ .‬וגם אם צריך לדבר בעניני‬ ‫ארכיון 'עוז והדר' לסוכה‪ .‬נט”ג ערפ”ה]‪.‬‬ ‫ב‪ .‬ולענין קדירות‪ ,‬כתב המשנה‬ ‫משא ומתן‪ ,‬אל יצא משום זה מהסוכה‪ ,‬דבישיבתו‬ ‫ה‪ .‬הפושט מנעליו קודם‬ ‫ברורה [שם] דמנהג העולם להחמיר‬ ‫שם סתם מקיים מצוות עשה דבסוכות תשבו‪.‬‬ ‫שלא להכניסם כלל‪ ,‬ואפשר שהעולם חששו לדעת השינה‪ ,‬כתב בערוך השולחן [שם ס”ד] דיש‬ ‫ג‪ .‬כתב השל”ה לפי שקדושת הסוכה גדולה‬ ‫הראשונים שקדירות אין להכניס בכל אופן‪ ,‬אלא להניחם תחת המיטה שאינו לכבוד להניחם כך‬ ‫מאוד‪ ,‬ראוי למעט בה בדברי חול‪ ,‬ולדבר בה כי‬ ‫יערה מהקדירה לקערה ויכניס הקערה לסוכה‪ ,‬בסוכה‪.‬‬ ‫אם קדושה ותורה‪ ,‬וכל שכן שיהיה זהיר מלדבר‬ ‫ו‪ .‬הנוטל ידיו לסעודה‪ ,‬כתב בערוך השולחן‬ ‫ואם אין לו קערות יכול להכניס גם את הקדירות‬ ‫שם לשון הרע ושאר דיבורים אסורים ח”ו‪ .‬וכן‬ ‫[שם] דטוב שלא יטול ידיו בתוך הסוכה‪ .‬אמנם‬ ‫בשעת אכילה‪.‬‬ ‫יזהר שלא לכעוס בסוכה‪[ .‬מ”ב שם‪ ,‬ובשעה”צ‬ ‫ג‪ .‬רוב הראשונים סברי שאין כלים אלו פוסלים מנהג העולם להקל בזה‪ ,‬כיון שהיום גם בכל‬ ‫סק”ד בשם הא”ר]‪.‬‬ ‫את הסוכה בעת שהותם שם לאחר אכילה‪ ,‬אמנם השנה נוהגים הרבה בני אדם ליטול ידיהם‬ ‫המשנה ברורה [בשעה”צ סקי”ג] כתב‪ ,‬דנכון לסעודה בחדר הנאה שלו‪ ,‬ובפרט אצל אדם נכבד‬ ‫להיזהר שלא להשהות כלים אלו בסוכה‪ ,‬דלדעת שכן הדרך גם בשאר ימות השנה שמביאים לפניו‬ ‫ב‪ .‬הכנסת כלים לסוכה והמסתעף‪:‬‬ ‫רבינו מנוח נפסלת הסוכה על ידם מדרבנן ואין ליטול‪ ,‬שאין מקום להחמיר בסוכות‪.‬‬ ‫א‪ .‬כתב השו”ע [שם]‪ :‬וכל שבעה ימים עושה‬ ‫ז‪ .‬נטילת ידים שחרית‪ ,‬בהכרח ליטלם בסוכה‪,‬‬ ‫לברך אז ברכת לישב‪.‬‬ ‫אדם את ביתו עראי וסוכתו קבע‪ ,‬כיצד‪ ,‬כלים‬ ‫ד‪ .‬הדר בקומה גבוהה וסוכתו נמצאת למטה‪ ,‬אכן תיכף ומיד יוציאם מהסוכה‪[ .‬ערוך השולחן‬ ‫הנאים ומצעות הנאות בסוכה‪ ,‬וכלי שתיה כגון‬ ‫כך שאם יצטרכו להוציא תיכף לאחר כל מנה את שם]‪.‬‬ ‫אשישות וכוסות שאין נמאסים ככלי אכילה‪,‬‬ ‫הגליון השבועי מבית עוז והדר ‪ -‬אור לישרים‬ ‫אי‬ ‫מחוברים‬ ‫אקטואליות‬ ‫תשובות‬ ‫מבית הוראה אביר יעקב‬ ‫פוסק הדור הגאון רבי משה שטרנבוך שליט”א‬ ‫מח”ס תשובות והנהגות‬ ‫לא חשיב שלכם‪ ,‬וכ”ה בשו”ת מחנה חיים ח”ג‬ ‫סימן מ”ט‪ ,‬וראיתי בספר ליקוט על הלכות סוכה‬ ‫ולבנינו‪ ,‬ומאחר שהנענועים‬ ‫הם בכלל המצוה כהלכתה‬ ‫האם יש מצוות‬ ‫שאלה‪:‬‬ ‫חינוך קטן במצות לולב עם‬ ‫סוכת שלם שהביא כן גם משו”ת נחלת אבות‪,‬‬ ‫נראה שראוי גם להן לנענע אף‬ ‫נענועים וכן בבחורים ואשה‪.‬‬ ‫ומ”כרם שלמה” תרמ”ח‪ ,‬ובביאור הלכה הנ”ל‬ ‫שלא מדקדקות בכל צד‪ ,‬עליהן‬ ‫שהביא לדברי השו”ת ח”ס כתב דביו”ט אסור‬ ‫לקיים עיקר המצוה דניענועים‬ ‫במשנה סוכה‬ ‫תשובה‪:‬‬ ‫לטלטלו משום מוקצה‪ ,‬ע”ש‪ .‬אך באמרי בינה‬ ‫שבזה הנטילה כהלכתה‪ ,‬וגם‬ ‫(ובש”ע א”ח סימן תרנ”ז) איתא שקטן‬ ‫סימן כ”ד דעתו דכיון שאינו אסור מחמת גופו‬ ‫בקטנים מצותן בקטן היודע‬ ‫היודע לנענע לולב כדינו אביו‬ ‫אלא רק מדרבנן משום הקצאה שפיר חשיב לכם‪,‬‬ ‫לנענע דוקא‪.‬‬ ‫חייב לקנות לו לולב‪ ,‬דייק “קטן‬ ‫וכן בשיבת ציון סימן ט”ז דעתו דלא שייך בזה‬ ‫היודע לנענע” שהנענועים‬ ‫טעמא דהיתר אכילה‪ ,‬וכן הביא במהרש”ם בדע”ת‬ ‫אדם שתלה אתרוג‬ ‫שאלה‪:‬‬ ‫ממצות לולב‪ ,‬וכן שיעור הלולב‬ ‫סימן תרל”ח משעה”מ פ”ז דלולב הל”ב בדין היתר‬ ‫בסוכתו לנוי‪ ,‬ועכשיו נפסל‬ ‫הוא “שיש בו כדי לנענע”‪ ,‬ולא‬ ‫אכילה באתרוג‪ ,‬דאפילו אם יהא היתר רק לאחר‬ ‫ארכיון 'עוז והדר' האתרוג שלו אי שרי ליה‬ ‫די שהקטן יברך אלא צריך לחנכו‬ ‫זמן חשיב יש בו היתר אכילה ע”ש‪.‬‬ ‫להשתמש באתרוג שתלה לנוי‪.‬‬ ‫לנענע כדין אחר הברכה‪ ,‬וכתבו‬ ‫האם הקריאה בליל שמחת תורה‬ ‫שאלה‪:‬‬ ‫בביאור הלכה סימן תרל”ח הביא‬ ‫תשובה‪:‬‬ ‫הראשונים ז”ל (הגהות מימוני פ”ז מלולב אות נ’ ובראבי”ה ח’‬ ‫תרפ”ג הי”ח ב) בהא דקטן היודע לנענע לא סוף דבר‬ ‫מס”ת היא בברכה‪.‬‬ ‫בשם שו”ת חתם סופר סימן קפ”ד שמתיר ליקח‬ ‫לנענע אלא מוליך ומביא מעלה ומוריד כשורה‪,‬‬ ‫בחוה”מ מאתרוג שתלה לנוי סוכה ליתנו למי שאין‬ ‫הקריאה בליל שמחת תורה בס”ת‬ ‫תשובה‪:‬‬ ‫לו אתרוג לקיים בו מצות אתרוג אף שהוקצה‬ ‫וצריך שירגילנו גם לקיים מצות נענועים שזהו‬ ‫מעיקר מצות לולב כהלכתה‪.‬‬ ‫לא נזכר בתלמוד ולא בגאונים‪ ,‬ובתקופה מאוחרת‬ ‫למצותה ונאסר בהנאה‪ ,‬דמצות לאו ליהנות ניתנו‪,‬‬ ‫נהגו לקרוא‪ ,‬ובבכורי יעקב (תרס”ט ס”ק י”ג) שאפילו‬ ‫ועוד דהא דאסור ליהנות הוא משום ביזוי מצוה‬ ‫מיהו מעיקר הדין נראה שאם ניענע כדין‬ ‫קורין לא יברכו תחלה וסוף‪ ,‬רק פלא הדבר‬ ‫וכאן ליכא ביזוי מצוה‪ ,‬שמעיקרא היה רק נוי‬ ‫בשעת הנטילה יוצא בכך‪ ,‬שהניענועים דהלל‬ ‫אינם אלא ממנהגא בעלמא וכמבואר במשנה‪,‬‬ ‫ש”במעשה רב” מביא שהגר”א היה עולה לתורה‬ ‫מצוה והשתא מצוה גופא עכ”ל‪ .‬ויש לעיין בזה‬ ‫וכ”כ הרא”ש בפ’ לולב הגזול בשם הראבי”ה‪,‬‬ ‫ולפעמים היה קורא בכהן אף שהיה כהן בבית‪,‬‬ ‫דשמא הא דאמרינן מצות לאו ליהנות ניתנו היינו‬ ‫ובהגמי”י פ”ז דלולב אות ס’‪( .‬ועי’ גם בתולדות‬ ‫ותמוה הדבר שקרא בברכה אף שדעתו תמיד לא‬ ‫רק במקום שיסוד האיסור הוא בגדר איסור הנאה‪,‬‬ ‫הקדוש ה”חפץ חיים” זצ”ל שבימי המלחמה‬ ‫לברך על מנהג כמו בהדלקת נרות בערב יו”כ‬ ‫שפיר אמרינן דמצות לאו ליהנות ולא נקרא‬ ‫לא הסכים שהיחידים ינענעו בהלל עם אתרוג‪,‬‬ ‫שלא נהגו בכל מקום‪ ,‬דעתו לא לברך‪ ,‬וכאן קרא‬ ‫הנאה‪ ,‬אבל הוקצה למצותה שהיא הלכה מיוחדת‬ ‫והיינו מפני שאינו חיוב אלא ממנהגא‪ ,‬וע”ע מה‬ ‫בעצמו ובירך‪ ,‬וגם תמוה שבכל קריאה חייבין‬ ‫שכל שנתייחד למצוה אסור לבטלה מייחודה‪ ,‬ע”כ‬ ‫שביארתי במועדים וזמנים ח”ב סימן קי”ז ולכן‬ ‫מה”ת לקרוא כהנים תחלה‪ ,‬והוא כאן לא חשש‬ ‫אף למצוה אחרת אף שאין כאן איסור הנאה ביטל‬ ‫מספיק לחנך קטן בנענוע אחרי הברכה‪ ,‬ועכ”פ‬ ‫וקרא בעצמו במקום כהן‪.‬‬ ‫ייחודו ואסור‪ ,‬ולא מהני בזה מצות לאו ליהנות‬ ‫לא סגי בנטילה וברכה לבד‪.‬‬ ‫ובעיקר הדין נראה מוכח מכאן שלדעת הגר”א‬ ‫ניתנו וצ”ב‪.‬‬ ‫וראוי להזהיר על כך שהמצוה בשלימות‬ ‫ברכות התורה שאני שניתקנו על קריאה בתורה‬ ‫אמנם בעיקר הדין לע”ד יש לצדד‪ ,‬שאפילו‬ ‫מתקיימת רק בנענועים‪ ,‬וכל מצות חינוך חיובו‬ ‫בציבור אף כשאין חיוב לקרות בתורה בציבור‪ ,‬וכן‬ ‫נימא יסוד האיסור להוריד דהוה בזוי מצוה‪ ,‬מ”מ‬ ‫רק כשמתרגל לקיים המצוה בשלימות‪ ,‬והיינו‬ ‫מפורש ב”משכנות יעקב” שצריך ברכה מה”ת על‬ ‫כאן הלוא מעלין מהידור מצוה לגוף המצוה‪,‬‬ ‫כשיכול לנענע‪ ,‬ולכן קטן שאינו יכול לנענע אף‬ ‫קריאה בציבור‪ ,‬ולפי זה לא חשש לברך אף שאין‬ ‫ומעלין במצוה כמו בקודש‪ ,‬ואף שעכשיו נמצא‬ ‫שיוצא‪ ,‬אין מצות חינוך בכך מאחר שאין רצוננו‬ ‫חיוב מדינא‪ ,‬וכן לשיטתו מברכין על מקרא מגילה‬ ‫האתרוג בסוכה והוא הידור למצוה דאורייתא‬ ‫שיתרגל כן‪ ,‬ומצוה לחנכו עם ניענועים בשעת‬ ‫בד’ מגילות כשקורין בציבור אף שאינו חיוב גמור‬ ‫שנאמר “זה אלי ואנוהו”‪ .‬ולולב כל שבעה רק‬ ‫ברכה עכ”פ‪ .‬וצריך ללמד היטב היאך לנענע‪,‬‬ ‫כיון שקורין ממגילה בציבור מברכין (ומאידך גיסא‬ ‫דרבנן‪ ,‬מ”מ נראה דהיינו דוקא שכל הנוי למצוה‬ ‫וראיתי אצל כמה חסידים מנהג משונה שבחור‬ ‫זהו חומרא‪ ,‬שאם קורין פרשת נשיאים בימי ניסן או ספר דברים‬ ‫הוא רק האתרוג‪ .‬אבל כאן שבנטילת האתרוג‬ ‫לוקח לולב לצאת בו אבל אינו מנענע‪ ,‬ומענה‬ ‫בליל הושע”ר מס”ת בציבור‪ ,‬אף שאין חיוב‪ ,‬יש לחוש שצריך‬ ‫מהסוכה לא יתבטל מהסוכה דין סוכה נאה‪ ,‬אזי‬ ‫בפיהם שכך המנהג אצלם שבחור אינו מנענע‪,‬‬ ‫ברכה)‪.‬‬ ‫לצורך מצוה מותר להורידו לקיים בזה מצות‬ ‫ואין לזה שום טעם ושורש‪.‬‬ ‫אמנם כיון שאינו חיוב כלל‪ ,‬והקריאה בליל‬ ‫אתרוג דרבנן כשאין לו אתרוג אחר‪ ,‬ומעלין בזה‬ ‫אף נשים שרצונן לקיים מ”ע דלולב ראוי להן‬ ‫שמחת תורה רק נדבה‪ ,‬דעתו שאין חיוב לכבד‬ ‫ולא מורידין‪ ,‬ולא נאסר משום איסור הנאה אלא‬ ‫לנענע שהמצוה כהלכתה היא עם ניענועים דוקא‪,‬‬ ‫לכהנים שאינם מחוייבין בקריאה‪ ,‬רק לדעתו‬ ‫שמיוחד למצוה‪ ,‬ובזה שיכול לייחדו למצוה אחרת‬ ‫וכמבואר ברמב”ם פ”ז דלולב (ה”ט)‪ .‬ואולי לפנים‬ ‫בנדבה כמו קריאה זאת‪ ,‬כל הרוצה ליטול את‬ ‫דעדיף ממנו שרי שזהו גוף המצוה‪.‬‬ ‫לא היה שכיח הרבה ד’ מינים אלא מעט‪ ,‬ע”כ לא‬ ‫השם ולברך יבוא ויטול‪.‬‬ ‫ולדברינו יוצא שכל ההיתר הוא רק כשאין לו‬ ‫רצו שנשים ינענעו שעלולות לפסול הלולב ע”י‬ ‫ומיהו עיקר דברי הגר”א זצ”ל בזה א”ש לנוהג‬ ‫אתרוג אחר‪ ,‬אבל יש לו אתרוג אחר וחפץ באתרוג‬ ‫הנענועים‪ ,‬אבל היום שלכל בעה”ב ואפילו לילדיו‬ ‫כמותו‪ ,‬אבל עדיין לא יצאנו לפוסקים דס”ל שאין‬ ‫משום שמהודר טפי‪ ,‬אדרבה נוי סוכה דאורייתא‬ ‫יש ד’ מינים‪ ,‬למה לא ניתן לנשים לקיים תקנת‬ ‫מברכין על מנהג קריאה בעלמא‪ ,‬ובפרט כאן שלא‬ ‫חמיר טפי‪ ,‬ואין לו לבטל האתרוג מיחודו לנוי‬ ‫חז”ל לנענע כהלכתה‪ ,‬שתיקונו רב מאד אף שאין‬ ‫נתפשט בכל מקום‪ ,‬וגם אין לזה מקור בש”ס‪ ,‬לכן‬ ‫סוכה וכמ”ש‪.‬‬ ‫בידינו לכוין‪ ,‬ויכולה לעשות כן בבית שאין שם‬ ‫אין לנו בזה הכרעה ברורה‪ ,‬ואף שיש יסוד למנהג‬ ‫וכל זה בחוה”מ של סוכות דלא בעינן שלכם‪,‬‬ ‫חשש יוהרא‪.‬‬ ‫לקרוא בברכה‪ ,‬הנמנע ולא מברך ולא עולה יש לו‬ ‫אבל ביום טוב ראשון דסוכות דבעינן שלכם דנו‬ ‫ושמעתי שיש איזה טעם ע”פ קבלה שנשים‬ ‫גם כן על מה לסמוך בזה וכמ”ש‪.‬‬ ‫בזה האחרונים דכיון דאסור ליהנות מהאתרוג‬ ‫לא ינענעו‪ ,‬והנסתרות ל’ אלקינו והנגלות לנו‬ ‫הגליון השבועי מבית עוז והדר ‪ -‬אור לישרים‬ ‫בי‬ ‫מחוברים‬ ‫בס"ד‬ ‫אורות של אמונה‬ ‫לדרך החיים‬ ‫מלוקט מדברות‬ ‫קדשו ותורתו של‬ ‫האדמו"ר רבי דוד חי‬ ‫גיליון כז‬ ‫אביחצירא שליט"א‬ ‫חג הסוכות‬ ‫ושמחת תורה‬ ‫תשפ"ז‬ ‫פניני דעת‬ ‫לנתיבות חיי היום‬ ‫נְ ִﬣ ִירין‬ ‫ְ ּב ֵצל ָה ֱאמוּנָ ה‬ ‫פרקי חיזוק לחיים של רוגע ושלווה‬ ‫השמחה בחג הסוכות משפיעה פרנסה לכל השנה‬ ‫אשרי ילדותנו – עוצמת העבודה בימי‬ ‫שהיא קו הממוצע‪ ,‬והוא מכריע בין מידת החסד של‬ ‫עצבות מקלקלת את השפע‬ ‫הבחרות לאור האמונה‬ ‫אברהם אבינו למידת הגבורה של יצחק אבינו‪ .‬ועל‬ ‫עצה טובה לימדונו רבותינו כיצד בידינו‬ ‫לו‪ .‬כי התשובה בילדותו מעולה‬ ‫זמן שמחתנו והכוח של‬ ‫שם זה נקרא בפסוק ִא ׁיש ָּתם‪ ,‬אי"ש ראשי תיבות‬ ‫ביותר‪ ,‬כמו שאיתא )ע"ז יט‪ ,‬א(‬ ‫להמשיך את שפע הפרנסה‪ .‬הרה"ק רבי ברוך‬ ‫'א ְש ֵרי ָה ִא ׁיש'‪ ,‬כשהוא עדיין איש‬ ‫ַׁ‬ ‫ימי הנעורים‬ ‫א'מצע י'מין ש'מאל‪ ,‬שהוא כולל את כל האבות‬ ‫ממז'יבוז' ע"ה אמר שעצבות מקלקלת את הפרנסה‪,‬‬ ‫בכוחותיו‪.‬‬ ‫חג הסוכות זמן שמחתנו מביא‬ ‫הקדושים‪ .‬ובתיבת אי"ש שעולה בגימטריא אמצ"ע‬ ‫ולכן יראה כל אדם שיהיה בשמחה‪ .‬ונרמז הדבר‬ ‫עימו את אורה הגדול של שמחת‬ ‫ימי"ן נרמז שהאמצעי נוטה לצד הימין להכריע‬ ‫וזהו שדרשו בזוהר הקדוש‬ ‫ית ַא ְך ָׂש ֵמ ַח )דברים טז‪ ,‬טו(‬ ‫בתורה שסופי התיבות וְ ָהיִ ָ‬ ‫בית השואבה‪ .‬שמחה עילאית זו‬ ‫לטוב‪ ,‬כמו שכתב באמרי נועם )פרשת תולדות ד"ה‬ ‫ִמ ּ ְפנֵ י ֵׂש ָיבה ָּתקוּם וְ ָה ַד ְר ָּת ּ ְפנֵ י זָ ֵקן‪,‬‬ ‫הם חת"ך‪ ,‬שהוא השר הגדול הממונה על הפרנסה‪.‬‬ ‫שהתורה מזהירה את האדם מפני‬ ‫לא הייתה רק התעלות של רגע‪,‬‬ ‫בפסוק מכרה כיום(‪ .‬ולכן מאז ומתמיד בזכות יעקב‬ ‫ובכלל דברי הרבי ר' ברוך ע"ה ניתן לומר‬ ‫אלא נבעה מתוך אמונה עמוקה‬ ‫אבינו נשפע משמי מרום שפע טוב‪.‬‬ ‫שיבה קודם שיבואו ימי השיבה‬ ‫שדווקא משבעת ימי הסוכות נמשכת פרנסה לכל‬ ‫שלך‪ ,‬תקום שוב בתשובה שלמה‬ ‫והכרה בערך הזמן של חיי האדם‬ ‫השנה על ידי שם חת"ך‪ ,‬מאחר שימים אלו הם‬ ‫בעולם הזה‪ .‬החסידים ואנשי‬ ‫שרו של עשו נלחם נגד שמות‬ ‫זמן שמחתנו שנצטווינו עליהם בתורה הקדושה‬ ‫ותהיה קומתך שלמה‪ .‬והדרת פני‬ ‫המעשה שהיו מרקדים שם לפני‬ ‫זקן‪ ,‬כי זהו ההידור של ימי הזקנה‬ ‫הפרנסה‬ ‫שלוש פעמים לשמוח‪ .‬ומזה נלמד גם אנחנו לתמיד‬ ‫שלך‪ ,‬כי לאחר מכן כשכבר אין‬ ‫השם לימדו אותנו פרק עצום‬ ‫כוחותיך במותניך לעשות עבירות‬ ‫באמונה‪ ,‬בקוראם לנו לנצל את‬ ‫ומבואר בזוהר הקדוש )וישלח קעא‪ ,‬א( שבמיוחד‬ ‫שהדרך להמשיך את השפע הטוב ממרום היא על‬ ‫ואז תשוב בתשובה‪ ,‬לא תהיה‬ ‫כוחות הנעורים לעבודת הבורא‪,‬‬ ‫על הדבר הזה נלחם שרו של עשו כשפגם בירך‬ ‫ידי שהאדם שרוי בשמחה‪.‬‬ ‫לאגור צידה לדרך הנצח ולא‬ ‫יעקב ונגע בגיד הנשה‪ .‬שהייתה עיקר כוונת השר‬ ‫ואפשר להוסיף עוד רמז לעניין הפרנסה הנשפע‬ ‫זאת תשובה שלמה וטובה‪.‬‬ ‫להמתין חלילה לימי הזקנה בהם‬ ‫לפגום בחינת הרגלים שהם תומכי אורייתא‬ ‫בחג הסוכות ממה שכתוב ּתוֹ ִד ֵיענִ י א ַֹרח ַח ִיּים ׂשֹ ַבע‬ ‫ולקלקל את פרנסת ישראל‪ .‬וכדרכו בקודש רמזו‬ ‫ימינְ ָך נֶ ַצח )תהלים טז‪,‬‬ ‫ְׂש ָמחוֹ ת ֶאת ּ ָפנֶ ָיך נְ ִעמוֹ ת ִ ּב ִ‬ ‫להרבות אוצרות באמונה‬ ‫הכוחות דלים‪.‬‬ ‫באמרי נועם )ריש פרשת ויחי( בפסוק וַ ֵי ָּא ֵבק ִא ׁיש‬ ‫יא(‪ .‬ובמדרש )ויקרא רבה ל‪ ,‬ב( דרשו פסוק זה על‬ ‫קודם הזקנה‬ ‫במה שחסידים ואנשי‬ ‫ִע ּמוֹ )בראשית לב‪ ,‬כה(‪ ,‬כאשר ִא ׁיש ִע ּמוֹ עם הכולל‬ ‫חג הסוכות‪ ,‬אל תקרי שובע אלא שבע שמחות‪,‬‬ ‫ובאמת אם נתבונן בדבר‬ ‫מעשה היו אומרים‬ ‫עולה חת"ך‪ .‬ולא עוד אלא גם בתיבות וַ ֵּת ַקע ַּכף יֶ ֶר ְך‬ ‫מתוך עיניים של אמונה נראה‪,‬‬ ‫והכוונה לשבע מצוות שבחג שהם ארבעה מינים‬ ‫כי גם לולא הסיבה שהתשובה‬ ‫בשמחת בית השואבה‬ ‫יַ ֲעקֹב )שם פסוק כו(‪ ,‬תיבת יַ ֲעקֹב עולה בגימטריא ב'‬ ‫שבלולב וכן סוכה וחגיגה ושמחה‪ .‬והנה הרה"ק‬ ‫בימי הזקנה פחותה במעלתה‬ ‫אמרו חז"ל )סוכה נג‪ ,‬א( בשמחת‬ ‫השמות פא"י סא"ל הממונים על הפרנסה‪ ,‬ומכאן‬ ‫ר' יוסף מקאסאן ע"ה כתב שסופי התיבות נְ ִעמוֹ ת‬ ‫בית השואבה היו חסידים‬ ‫מימי עלומיו‪ ,‬היה מתחייב הדבר‬ ‫שכל כוונתו הייתה ללחום נגד שמות הפרנסה‪.‬‬ ‫ִ ּב ִימינְ ָך נֶ ַצח הם חת"ך‪ ,‬וכן האותיות הקודמות‬ ‫ואנשי מעשה אומרים אשרי‬ ‫מצד ההיגיון שבו‪ ,‬שככל שיקדים‬ ‫בלי סופי התיבות‪ ,‬שהן נעימ"ו בימי"נ נ"צ‪ ,‬עולות‬ ‫לשוב יוכל למלאות עוד ימים‬ ‫ילדותנו שלא ביישה את זקנותנו‪.‬‬ ‫רמז בברכת פרנסה ברווח‬ ‫בגימטריא חת"ך‪ .‬ואין זה אלא ללמד שהשמחה‬ ‫בתורה ועבודה‪ .‬ואם יאמר האדם‬ ‫ופירש רש"י שלא עברנו עבירה‬ ‫גם מה שרגיל בפי העולם לברך איש את רעהו‬ ‫בימי הסוכות משפיעה וממשיכה שפע טוב ופרנסה‬ ‫בדעתו מהי הנחיצות והלא יבוא‬ ‫בילדותנו לבייש את זקנותנו‪,‬‬ ‫בברכת פרנסה ברווח‪ ,‬המתיק הרה"ק ר' יוסף‬ ‫טובה על כל העולם על ידי השר הממונה חת"ך‪.‬‬ ‫יום ואקיים את התורה והמצוות‬ ‫שעוד קודם הגיעם לזקנה שבו‬ ‫בהידור‪ ,‬אין הדבר נכון כלל‬ ‫בתשובה שלמה מתוך אמונה‬ ‫מקאסאן ע"ה )בני שלשים וילקט יוסף אות קד( בדרך רמז‪.‬‬ ‫השפעת הפרנסה בחג הסוכות בזכות‬ ‫וכלל‪ .‬שהלא מתוך אמונה ברורה‬ ‫יוקדת‪ ,‬ולא התביישו בזקנותם‪,‬‬ ‫כי כשהפרנס"ה מתרחבת דהיינו שכותבים פרנס"ה‬ ‫במילוי כזה פ"א רי"ש נו"ן סמ"ך ה"א‪ ,‬המילוי לבד בלי‬ ‫יעקב אבינו‬ ‫בעולם הבא אנו יודעים שגם אם‬ ‫שעתה אף אם ישובו בתשובה לא‬ ‫יסוד עניין הפרנסה הנשפע בחג הסוכות נראה‬ ‫ינצל אדם כל ימיו בשלמות‪ ,‬עדיין‬ ‫תהיה תשובתם שלמה ומעולה‬ ‫הראשי תיבות עולה בגימטריא שם הפרנסה חת"ך‪.‬‬ ‫לבאר על פי דברי הטור )אורח חיים סימן תיז(‬ ‫אין זה כי אם טיפה מן הים לשנים‬ ‫כבימי כוחם‪.‬‬ ‫ולא זו בלבד אלא גם המילה ברו"ח היא נוטריקון ב'‬ ‫בהם תתענג נשמתו בגן עדן בזכות‬ ‫ששלושת הרגלים הם נגד שלושה אבות‪ ,‬פסח‬ ‫וממעמד קודש זה שמשם‬ ‫רו"ח‪ ,‬וב' פעמים רו"ח בגימטריא עולה חת"ך‪.‬‬ ‫אותן מצוות‪ ,‬שכן כמה הם ימי‬ ‫כנגד אברהם‪ ,‬שבועות כנגד יצחק‪ ,‬וחג הסוכות כנגד‬ ‫שואבים רוח הקודש‪ ,‬יצאה‬ ‫חלדו של האדם בעולם החולף‬ ‫הוראה למעשה‪:‬‬ ‫יעקב אבינו‪ .‬והלוא מצינו בתורה הקדושה שיעקב‬ ‫אבינו ע"ה התפלל על הפרנסה באמרו וְ נָ ַתן ִלי ֶל ֶחם‬ ‫לעומת שנות נצח בעולם הבא‪.‬‬ ‫הקריאה לכל אחד ואחד‬ ‫שיתעורר לשוב בעודו בכוחותיו‪.‬‬ ‫בחג הסוכות אנו מצווים על השמחה יותר מבכל‬ ‫ֶל ֱאכֹל ו ֶּבגֶ ד ִל ְל ּ ׁבֹש )בראשית כח‪ ,‬כ(‪ .‬ועל כן בחג‬ ‫כדברי מר עוקבא )כתובות סז‪,‬‬ ‫דאיתא שם‪' ,‬אלו ואלו אומרים‬ ‫מועד אחר‪ .‬עלינו לזכור כי השמחה בסוכה אינה רק‬ ‫הסוכות זמן שמחתנו שהוא כנגד יעקב אבינו‪ ,‬אכן‬ ‫א( שקודם פטירתו ביזבז מחצית‬ ‫אשרי מי שלא חטא‪ ,‬ומי‬ ‫מצווה לשעתה‪ ,‬אלא היא הצינור שדרכו נשפעת‬ ‫הקדוש ברוך הוא ברחמיו וחסדיו המרובים מזמין‬ ‫ממונו באמרו זוודאי קלילי‬ ‫שחטא ישוב וימחול לו'‪ .‬ופירש‬ ‫הפרנסה לכל השנה כולה‪ .‬כאשר אנו יושבים‬ ‫פרנסה ברווח ושפע טוב לזרעו של יעקב‪.‬‬ ‫ואורחא רחיקתא‪ ,‬ופירש רש"י‬ ‫המהרש"א )חלק א שם(‪ ,‬דשתי‬ ‫בסוכה נאיר את פנינו למשפחתנו ולכל סובבינו‪,‬‬ ‫צידה קלה הכינותי לדרך רחוקה‬ ‫כיתות הזקנים שזכר‪ ,‬הם אומרים‬ ‫נתרחק מכל דאגה ועצבות ונשמח בחלקנו‪ .‬מתוך‬ ‫מידת התפארת של יעקב אבינו‬ ‫שאני יוצא לה‪ .‬לפיכך כפי שימלא‬ ‫על אלו שעדיין ילדים ולא חטאו‬ ‫כך נזכה שמידת התפארת של יעקב אבינו תשפיע‬ ‫מכריעה לטוב ומשפיעה פרנסה‬ ‫האדם יותר ויותר את כליו בצידה‬ ‫עדיין‪' ,‬אשרי להן'‪ .‬ומי שחטא‬ ‫עלינו שנת שובע ופרנסה ברווח בהיתר ובנחת‪.‬‬ ‫והנה מידתו של יעקב אבינו היא מידת התפארת‬ ‫לדרך‪ ,‬כך יכול להיות בטוח‬ ‫ועדיין בילדותו‪ ,‬ישוב אז וימחול‬ ‫המשך בעמוד הבא‬ ‫מו ָּסר ָא ֹבות‬ ‫הדרכה מעשית בפרשת השבוע‬ ‫מ ּ ֻש ְל ָחן ַה ְּמ ָל ִכים‬ ‫ִׁ‬ ‫עובדות והנהגות מגדולי הדורות‬ ‫כל כמה שלומד – משתוקק‬ ‫עוד יותר לתורה‬ ‫הנהגה מעל לטבע‬ ‫אהבה שאינה נמאסת לעולם‬ ‫סוד אריכות הימים של המגיד מקוז'ניץ זי"ע‬ ‫בחג שמחת תורה אנו מסיימים את קריאת התורה‬ ‫ומתחילים אותה מיד מחדש‪ .‬מנהג קדוש זה מלמד‬ ‫שליחותם בעולם הזה‪ ,‬אלא כיוון שרבים צריכים להם ללמוד‬ ‫כלביא יקום וכארי יתנשא בכוח עבודת השם‬ ‫אותנו יסוד עצום על מהותה של התורה ועל הקשר‬ ‫מהם תורה ויראת שמיים הם מאריכים שנותיהם בעולם‪.‬‬ ‫לקראת חג הסוכות אנו מתייחדים עם זכרו הטהור של הרה"ק‬ ‫הנצחי של נשמת היהודי אליה‪ .‬בשונה מכל קניין‬ ‫הנהגה על טבעית למתייגעים מעל החיוב‬ ‫המגיד מקוז'ניץ ע"ה אשר יום ההילולא שלו חל בערב החג‪.‬‬ ‫גשמי או תענוג עלי אדמות‪ ,‬התורה לעולם אינה‬ ‫מסופר על המגיד הקדוש שהיה חלש מאוד בגופו עד שבבואו‬ ‫נמאסת‪ ,‬ואדרבה‪ ,‬ככל שאדם הוגה בה יותר כך‬ ‫הרגיל‬ ‫להתפלל היה נתמך בשני צדדיו‪ ,‬אך לפתע בהגיעו ל'ברוך‬ ‫גוברת תשוקתו אליה בבחינת אהבה שאין לה סוף‪.‬‬ ‫דברים אלו מאירים באור יקרות את גדלות תורתנו הקדושה‬ ‫שאמר' כלביא יקום וכארי יתנשא והתגבר לעבודת השם‬ ‫יש ְ ּבזֹאת ַה ּתוֹ ָרה ִּכי ִהיא ָלנ ּו עֹז וְ אוֹ ָרה‬ ‫נָ גִ יל וְ נָ ִׂש ׂ‬ ‫המסייעת לעמליה‪ ,‬שכן כך ברא הקדוש ברוך הוא את עולמו‬ ‫יתברך בכוחות אדירים‪ .‬ומרוב עבודתו והתאמצותו בתפילה‬ ‫)מפיוטי שמחת תורה(‪ .‬דוד המלך עליו השלום הפליג‬ ‫שאמנם יפעל בדרך הטבע‪ ,‬אך ישנה הנהגה על טבעית‬ ‫היה נופל לאחריה על יצועו מרוב חולשה‪ ,‬ולמרות זאת חי יותר‬ ‫מאוד בספר תהלים באהבתה של התורה ומתיקותה‪,‬‬ ‫למתייגעים ומוסיפים בעבודתו‪ .‬וכך עולה מהגמרא )ברכות כ‪,‬‬ ‫מכל צדיקי הדור וזכה לאריכות ימים ושנים‪.‬‬ ‫פסוקים רבים מדברים על כך ואחד מהם הוא‬ ‫ב( שאמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא‪ ,‬הרי כתוב‬ ‫א ֶשר ל ֹא יִ ּ ָׂשא ָפנִ ים וְ ל ֹא יִ ַ ּקח ׁשֹ ַחד )דברים י‪ ,‬יז(‪ ,‬והלא‬ ‫בתורתך ֲ ׁ‬ ‫והסביר המגיד את פשר הדבר‪ ,‬שהיות וקיבל על עצמו משנה‬ ‫ַה ֶנ ֱּח ָמ ִדים ִמזָ ּ ָהב ו ִּמ ּ ַפז ָרב ו ְּמתו ִּקים ִמ ְ ּד ַ ׁבש וְ נ ֶֹפת צו ִּפים‬ ‫לשנה תפקידים ויעודים חדשים בעבודת הבורא‪ ,‬הרי שבכל‬ ‫)תהלים יט‪ ,‬יא(‪ .‬בפסוק זה המשיל את אהבת התורה‬ ‫אתה נושא פנים לישראל דכתיב יִ ּ ָׂשא ה' ּ ָפנָ יו ֵא ֶל ָיך )במדבר ו‪ ,‬כו(‪.‬‬ ‫אמר להם וכי לא אשא פנים לישראל שכתבתי להם וְ ָא ַכ ְל ָּת‬ ‫פעם שהסתיים תפקידו עלי אדמות והוצרך להסתלק מהעולם‬ ‫לזהב ומתיקותה לדבש‪.‬‬ ‫וְ ָׂש ָב ְע ָּת ו ֵּב ַר ְכ ָּת )דברים ח‪ ,‬י( והם מדקדקים על עצמם עד כזית‬ ‫קיבל על עצמו תפקיד ויעוד חדש‪ ,‬וממילא זכה לאריכות ימים‪.‬‬ ‫וביאר על כך בספר בינה לעיתים )עת דודים דרוש‬ ‫וכך נמשך הדבר משנה לשנה עד שנתבקש לישיבה של מעלה‪.‬‬ ‫ועד כביצה‪ .‬כי כשעושים ומשקיעים מעל החיוב הרגיל שהוא‬ ‫מה( שהנה הדבש מתוק וטעמו ערב‪ ,‬אך אם אוכל‬ ‫כדי שביעה‪ ,‬זוכים שישא השם פניו מעל לדרך הטבע‪.‬‬ ‫וכן ידועה העובדה שבכל פעם שחלה שלח להביא את‬ ‫ממנו הרבה הרי הוא נמאס עליו וכפי שנאמר ְ ּד ַ ׁבש‬ ‫את ֱאכֹל ַ ּד ֶי ָּך )משלי כה‪ ,‬טז(‪ .‬וזהב להפך‪ ,‬הגם שאין‬ ‫ָמ ָצ ָ‬ ‫כך גם רואים בחסידים הראשונים )ברכות לב‪ ,‬ב( שהיו‬ ‫היהודי הקדוש מפשיסחא ע"ה‪ .‬ואמר המגיד הקדוש את‬ ‫לו טעם אינו נמאס אלא רק חפצים בו יותר וכנאמר‬ ‫שוהים שעה אחת קודם התפילה ושעה לאחריה‪ .‬והגמרא‬ ‫הטעם‪ ,‬היות והוא זקן ואפסו כוחותיו השלים בדעתו להסתלק‬ ‫א ֵֹהב ֶּכ ֶסף ל ֹא יִ ְׂש ַ ּבע ֶּכ ֶסף )קהלת ה‪ ,‬ט(‪ .‬לכן המשיל דוד‬ ‫שואלת וכי מאחר ששוהים תשע שעות ביום בתפילה תורתן‬ ‫מן העולם‪ ,‬אבל כשבא אליו היהודי הקדוש ושמע ממנו עצות‬ ‫המלך את התורה הקדושה לזהב ולדבש‪ ,‬להורות‬ ‫היאך משתמרת ומלאכתן היאך נעשית‪ .‬ומתרצת אלא מתוך‬ ‫ודרכים חדשות בתורת השם ועבודתו‪ ,‬מצא שצריך עוד לחיות‬ ‫שבתורה יש את שתי המעלות‪ ,‬שהגם שהיא מתוקה‬ ‫שחסידים הם תורתם משתמרת ומלאכתן מתברכת‪ .‬הנה כי כן‬ ‫עד שישלים גם את הדרכים החדשות ששמע ממנו‪.‬‬ ‫כדבש ואף יותר מכך‪ ,‬אף על פי כן יש בה גם מעלת‬ ‫קיימת הנהגה מיוחדת למעלה מדרך הטבע למוסיפים ביגיעה‪,‬‬ ‫הזהב שאינה נמאסת לעולם‪ .‬ואדרבה תתעצם‬ ‫המסייעת להם להתיש את כוח הגשמיות ולזכות לברכה‬ ‫שליחות חדשה מוסיפה שנות חיים‬ ‫אהבתה כפי שמרבה לעסוק בה‪ ,‬אף יותר מחמדת‬ ‫ולאריכות ימים בטוב ובנעימים‪.‬‬ ‫וראה דברי החתם סופר בתורת משה )כי תבוא ד"ה והותירך(‬ ‫הזהב והממון‪.‬‬ ‫שלכל אדם יש שליחות קצובה בעבודת השם‪ ,‬וכיוון שהשלים‬ ‫נקודה לחיים‪:‬‬ ‫שליחותו הרי הוא ראוי להסתלק מן העולם‪ .‬אמנם אם הוא‬ ‫בכל יום יהיו בעיניך כחדשים‬ ‫בחג הסוכות נלמד מדרכיו של המגיד מקוז'ניץ לקבל על‬ ‫מחנך בנים ותלמידים לעבודת השם אזי הוא זוכה לתוספת‬ ‫כך היא דרכה של תורה‪ ,‬שככל שמרבה האדם‬ ‫עצמנו יעדים רוחניים חדשים‪ .‬כאשר האדם אינו מסתפק‬ ‫ימים ושנים כדי להוסיף וללמדם‪ .‬וזהו שכתוב וְ הוֹ ִת ְיר ָך ה'‬ ‫לעסוק בה כך מתרבית אהבתו ותשוקתו אליה‪ ,‬עד‬ ‫בהרגלו אלא מוסיף קביעות חדשה בלימוד התורה או בהידור‬ ‫ֱאל ֶֹק ָיך וגו' ִ ּב ְפ ִרי ִב ְטנֶ ָך )דברים ל‪ ,‬ט(‪ ,‬שבזכות הבנים והתלמידים‬ ‫ששוגה בה ומבקש תמיד להשיגה ולטעום ערבותה‪,‬‬ ‫מצווה‪ ,‬הוא מעורר על עצמו הנהגה שלמעלה מן הטבע‪ .‬ובזכות‬ ‫יזכה לתוספת ימים ושנות חיים‪ .‬וכן כתב בפתוחי חותם )הקדמת‬ ‫וכל יום דומה בעיניו כאילו לא טעם ממנה מעודו‪.‬‬ ‫קבלות אלו נזכה שהקדוש ברוך הוא יישא פניו אלינו‪ ,‬וישפיע‬ ‫שו"ת חתם סופר יורה דעה( שמטעם זה רואים צדיקי הדורות‬ ‫ואכן כך דרשו חז"ל על הפסוק ֲ ׁא ֶשר ָאנ ִֹכי ְמ ַצ ְו ָּך ַהיּוֹ ם‬ ‫עלינו שפע ברכה‪ ,‬חיים טובים ואריכות ימים ושנים‪.‬‬ ‫שזוכים לאריכות ימים ושנים אף שבוודאי השלימו בנערותם כל‬ ‫)דברים ו‪ ,‬ו(‪ ,‬בכל יום יהיו בעיניך כחדשים‪ .‬ועוד נאמר‬ ‫ַה ְס ֵּכת ׁו ְּש ַמע יִ ְׂש ָר ֵאל ַהיּוֹ ם ַהזֶ ּ ה נִ ְהיֵ ָית ְל ָעם )שם כז‪ ,‬ט(‪,‬‬ ‫היינו היום הזה כפשוטו‪ ,‬שבכל יום נדמה לנו מחדש‬ ‫כאילו כעת קיבלנו את התורה הקדושה מאת השם‬ ‫יתברך‪.‬‬ ‫המשך מעמוד קודם‬ ‫ְ ּב ֵצל ָה ֱאמוּנָ ה‬ ‫בדרכו‪ .‬והמקום בו יכול לקחת עימו צידה לדרך הארוכה הוא רק בעולם הזה‪ ,‬שמתוך קושי והסתר עובד את השם ומתגבר‬ ‫יש לו מנה רוצה מאתיים‬ ‫על יצרו בכוח האמונה‪ ,‬ואוסף לאמתחתו אוצרות מצוות ומעשים טובים‪ .‬ובכך מכין ומזכך נשמתו לשוב אל בית אביה ליהנות‬ ‫כלפי אהבת הממון שהוא מקנייני העולם הזה‬ ‫מזיו יקרו ושכינתו‪ .‬אם כן מי פתי להעביר רגע מימיו בלא שישוב אל בוראו ויעבדנו בלב שלם‪ ,‬ובוודאי שלא ימתין לימי הזקנה‬ ‫אמרו חז"ל )קהלת רבה א‪ ,‬יג( יש לו מנה רוצה מאתיים‪.‬‬ ‫ויאבד זמן יקר ונחוץ‪.‬‬ ‫ומשמע מדבריהם שאהבת הממון קיימת בעיקר במי‬ ‫לדחות את טענות היצר בכוח האמונה‬ ‫שכבר יש לו מנה ולכן מבקש יותר‪ ,‬אך מי שאין לו‬ ‫כלום בידו אינו מתאווה כל כך להשיג את הממון‪ .‬לכן‬ ‫אשר על כן‪ ,‬אף אם יבוא היצר הרע לפתותך ולגנוב את לבבך באמרו הלא החיים לפניך שמח בני מאשר תמצא‪ ,‬ובבוא ימי‬ ‫המשיל דוד המלך את מתיקות התורה גם לדבש‪,‬‬ ‫הזקנה או אז שוב בתשובה שלמה ותן כל כוחותיך לעבודת השם‪ .‬ראשית הקהה את שיניו בדברי חז"ל )עבודה זרה יט‪ ,‬א( 'אשרי‬ ‫כיוון שמתיקות התורה היא בעצמותה וגם מי שעדיין‬ ‫איש' שעושה תשובה בעודו איש‪ ,‬כי כששב בזמן שכבר כוחות גופו אינם כבעבר הלא אינה תשובה מעולה‪ .‬ובכלל‪ ,‬יענה לו‬ ‫לא טעם ממנה יש לו תאווה טבעית אליה וחפץ‬ ‫האדם מתוך אמונה איתנה‪ ,‬גם אם אנצל כל ימי בשלמות עדיין לא אבוא כי אם לטיפה מן הים לשנים בהם תתענג נשמתי בגן‬ ‫להשיגה‪ .‬ולאחר שטעם ממתיקותה‪ ,‬כאן נמשלה‬ ‫עדן בזכות המצוות שאצליח לצבור‪ .‬עזוב את נפשי והניחה לי לדאוג ולצבור אוצרות בטרם יבוא זמן שלא יועילו‪ִּ ,‬כי ֵאין ַמ ֲע ֶׂשה‬ ‫התורה לזהב‪ ,‬שלמרות שיש לו מנה רוצה מאתיים‪.‬‬ ‫וְ ֶ ׁח ְש ּבוֹ ן וְ ַד ַעת וְ ָח ְכ ָמה ִ ּ ׁב ְשאוֹ ל ֲ ׁא ֶשר ַא ָּתה ה ֵֹל ְך ׁ ָש ָּמה )קהלת ט‪ ,‬י(‪.‬‬ ‫וכך הוא בתורה הקדושה שהטועם מתיקותה אינו‬ ‫מזיז ידו ממנה לעולמים‪.‬‬ ‫דין על מעשה העבירה וחשבון על הזמן האבוד‬ ‫ע ִשיר ַה ּ ָׂש ֵמ ַח ְ ּב ֶח ְלקוֹ )אבות‬ ‫ואם אמרו חז"ל ֵאיזֶ ה ּו ָ ׁ‬ ‫מעתה נבוא לבאר מה שאמרו חז"ל בפרקי אבות )פ"ג מ"א( וְ ַדע ִל ְפנֵ י ִמי ַא ָּתה ָע ִתיד ִל ֵּתן ִ ּדין וְ ֶ ׁח ְש ּבוֹ ן‪ .‬וכבר עמדו המפרשים‬ ‫ד‪ ,‬א(‪ ,‬הרי זה נאמר רק כלפי קנייני העולם הזה‪ .‬אך‬ ‫לבאר מהו הדין ומהו החשבון שאמר התנא‪ ,‬לכאורה משמעות אחת לשניהם‪ .‬וביאר הגאון מווילנא ע"ה )שנות אליהו ליקוטים( כי‬ ‫בלימוד התורה הקדושה הדבר שונה בתכלית‪ ,‬כי‬ ‫אכן שני דברים רצה התנא להשמיענו‪ּ ִ .‬דין שדנין אותו על שעבר עבירה‪ .‬וְ ֶ ׁח ְש ּבוֹ ן שבשעה שעשה העבירה יכול היה לעשות‬ ‫על האדם לעסוק בתורה כל עוד נשמה באפו‪ .‬וככל‬ ‫מצווה או ללמוד‪ ,‬שמחשבים העיתים ורגעים שהיו לריק ומענישין אותו על זה‪ ,‬מלבד שעונשין אותו על העבירה גופה שעשה‪.‬‬ ‫שישגה באהבתה כן תשיש נשמתו בנותנה ותגל נפשו‬ ‫ובדברינו ניתן להעמיס עוד בכוונתו‪ ,‬כי מחשבים עם האדם את הזמנים בהם יכול היה לעסוק בתורה ומצוות וחטא בהם‪ ,‬ואם‬ ‫בחיי עולם‪.‬‬ ‫חזר בו אך בזקנותו הרי שיחשבו את הימים שבהם יכול היה לשוב קודם בוא ימי הזקנה‪ ,‬ובאטימות ליבו בחר להמירם בהבלים‬ ‫וחטאים‪ ,‬ומשכך הפסיד זמן יקר ועצום‪ .‬והוא הדבר שבא התנא הקדוש לעוררנו ִה ְס ַּת ֵּכל ִ ּ ׁב ְש ׁל ָֹשה ְ ּד ָב ִרים וְ ֵאין ַא ָּתה ָ ּבא ִל ֵידי‬ ‫הוראה למעשה‪:‬‬ ‫ֲע ֵב ָרה וכו' וְ ַדע ִל ְפנֵ י ִמי ַא ָּתה ָע ִתיד ִל ֵּתן ִ ּדין וְ ֶ ׁח ְש ּבוֹ ן‪ .‬שכאשר ישיב אל ליבו בהסתכלות ובהתבוננות של אמונה שיבוא יום ויצטרך‬ ‫ביום שמחת תורה נתבונן בגודל מתיקותה של‬ ‫לתת חשבון על הימים שאיבד‪ ,‬יבין עד כמה ראוי לו לשוב בהקדם כדי שיוכל למלאות ימיו בתורה ומצוות‪.‬‬ ‫התורה הקדושה‪ ,‬ונבקש מהשם יתברך שנזכה לטעום‬ ‫‪‬‬ ‫מדבשה‪ .‬נשריש בליבנו את הידיעה שאהבת התורה‬ ‫בימי חג הסוכות ובזמן שמחת בית השואבה‪ ,‬בעודנו שואבים רוח קודש ושמחה‪ ,‬עלינו להתעורר מתוך אמונה טהורה לנצל‬ ‫גדלה ככל שעמלים בה‪ ,‬ונקבל על עצמנו להתמיד‬ ‫את ימינו ושנותינו לעבודת השם‪ .‬נזכור כי כל יום שעובר אינו חוזר‪ ,‬וכל מצווה שאנו מקיימים בעודנו בכוחותינו היא צידה נצחית‬ ‫בקביעות עיתים לתורה מתוך רעננות והתחדשות‪,‬‬ ‫לדרך‪ .‬בל נדחה את ההתחזקות והעלייה הרוחנית לימי הזקנה‪ ,‬אלא נקום עתה מתוך השמחה של החג‪ ,‬נאגור כוחות של קדושה‬ ‫באופן שבכל יום יהיו דברי התורה בעינינו כחדשים‬ ‫ואמונה‪ ,‬ונמלא את חיינו במצוות ובמעשים טובים שיאירו לנו לנצח‪.‬‬ ‫ומאירי עיניים‪.‬‬ ‫‬ ‫חמ„ו˙ ‚נוזו˙ ופנינים י˜רים מע˘י ‪„ˆ‰‬י˜ים‬ ‫ופעול˙ם ‪‰‬ליכו˙י‪‰‬ם ב˜ו„˘ ורום מעל˙ם ˘ל‬ ‫מרנן ˙למי„י ‪‰‬בע˘"ט זי"ע וממ˘יכי „רכם‬ ‫‬ ‫‡וˆר בלום וכלי מל‡ ברכ‪ ‰‬מסו„ר וערוך מ˙וך‬ ‫˘יחו˙ ‪‡‚‰‬ון רבי מנחם מנ„ל פומרנ‪˘ ı‬ליט"‡‬ ‫‪‰‬ר‪ ˜"‰‬רבי מר„כי‬ ‫מנ„בורנ‪ ‰‬זי"ע‬ ‫יומ‡ „‪‰‬ילול‡‪:‬‬ ‫ט"ו ˙˘רי ˙רנ"‪‰‬‬ ‫והמורם מעם‪.‬‬ ‫תופעת שמות משפחה‪ ,‬כחובה חוקית שהוחלה במדינות רבות במאות‬ ‫ביטוי מיוחד במינו המפליג ברום מעלת האברך הצעיר‪ ,‬שחרף גילו הצעיר‬ ‫השנים האחרונות‪ ,‬היתה ועודנה מרתקת ומעוררת סקרנות‪ ,‬ויש בנותן טעם‬ ‫נתפס בעיני כל כאיש אלקים ודמות מופת‪ ,‬נשמע מפי הרה“ק ר‘ ישראל בעל‬ ‫לעמוד עליה‪ .‬על אחת כמה וכמה כאשר שם המשפחה מורה על דבר‪-‬מה נאצל‪,‬‬ ‫’אהבת ישראל‘ מויז‘ניץ‪ ,‬שהתבטא ואמר‪’ :‬הרבי ר‘ מרדכי‘לה הינו למעלה מן הזמן‬ ‫מרומם‪ ,‬נשגב וגבוה מעל גבוה‪ ,‬כדוגמת משפחת לייפער עליה נמנו אדמו“רי בית‬ ‫ולמעלה מן השכל!‘‬ ‫נדבורנה לדורותיהם ]למעט צאצאי הרה“ק ר‘ מאיר מקרעטשניף אשר שינה את‬ ‫שם משפחתו בצוק העתים לרוזנבוים[‪.‬‬ ‫כי מר„כי ‪‰‬י‪‰‬ו„י ‚„ול לי‪‰‬ו„ים‬ ‫תרגום מילולי מדויק של המילה ’לייפער‘‪ ,‬או בהגייתה השפתית הנפוצה יותר‪:‬‬ ‫עם התעלות אביו הרבי ר‘ ישכר בערצי לישיבה של מעלה‪ ,‬והוא עודנו נער‬ ‫’לוֹיפער‘‪ ,‬הינו ’רץ‘ ]כתואר‪ ,‬ולא כתיאור פעולה[‪ .‬סביב קביעת שם משפחה זה‬ ‫ֶ‬ ‫צעיר ועול ימים‪ ,‬נתנו בו רבים מבני העדה את עיניהם ביודעם כי ראוי הינו ביותר‬ ‫נפוצה מסורת חסידית ותיקה‪ ,‬אשר בה כשלעצמה יש להעיד אודות דמות המופת‬ ‫לשאת בעול הנהגת העדה‪ .‬ואכן‪ ,‬תיכף לאחר נישואיו נטל על שכמו את התפקיד‬ ‫אודותיה נסוב הפרק הנוכחי‪.‬‬ ‫הרם ושימש בו במסירות כאב רחום ורועה נאמן לעדתו‪.‬‬ ‫היה זה כאשר הופיעו ובאו נציגי השלטונות אצל הרה“ק ר‘ מרדכי מנדבורנה‪,‬‬ ‫בתחילה שימש רבנו כאדמו“ר בנדבורנה‪ ,‬אך מפני כבוד אחיו הגדול הרה“ק ר‘‬ ‫תובעים ממנו לקבוע לעצמו שם משפחה כדרישת החוק‪ .‬הרהר ר‘ מרדכי כמה‬ ‫אהרן לייב ששימש אף הוא כאדמו“ר לאחר פטירת אביו‪ ,‬נדד רבנו להונגריה ושם‬ ‫רגעים ואמר‪’ :‬מיר לויפן דאך כסדר אין הימל‘‪ ,‬קרי‪ :‬הלא אנו רצים כסדר לעשות‬ ‫קבע את מושבו לפרקים בערי הונגריה השונות‪ ,‬ביניהן חוסט‪ ,‬בישטינא ועוד‪.‬‬ ‫רצון אבינו שבשמים‪ ...‬על שם ’ריצה‘ תכופה זו לעשות רצון קונו‪ ,‬נקבע ונשתרש‬ ‫ביתו הפך מוקד משיכה לרבבות אלפי ישראל שנהרו אליו בהמוניהם‪ ,‬אם כדי‬ ‫שמו‪ :‬לייפער‪.‬‬ ‫להרוות צימאונם מבארו הזכה ולהתבשם לאור תורתו‪ ,‬ואם כדי להזכיר עצמם‬ ‫לפניו ולהיפקד בדבר ישועה ורחמים‪.‬‬ ‫‡י˘ י‪‰‬ו„י ו˘מו מר„כי‬ ‫בבית רם היחס והתהילה‪ ,‬בית הרה“ק ר‘ ישכר בער מנדבורנה נינו של הרה“ק‬ ‫בסו„ ˜„ו˘ים ו˘רפי מעל‪‰‬‬ ‫ר‘ מאיר הגדול מפרמישלאן‪ ,‬תלמיד חבר למרן הבעל שם טוב הקדוש‪ ,‬זרח ביום י“ט‬ ‫הנהגות לא שגרתיות היו לרבנו‪ ,‬הליכות טמירות בהן אין לאדם מן השורה כל‬ ‫אייר תקפ“ד אורו של הרך הנולד העתיד להרעיש את העולם בקדושתו ולהאיר‬ ‫השגה‪ ,‬אולם כבר העידו גדולי דורו כי כל מעשיו בכוונת מכוון והינם פועלים‬ ‫עיני ישראל בכל מקומות מושבותיהם‪ ,‬וייקרא שמו בישראל‪ :‬מרדכי‪.‬‬ ‫גדולות ונצורות בכל העולמות‪.‬‬ ‫שמו‪ ,‬אשר נקבע על ידי דודו‪-‬זקנו הקדוש הרה“ק ר‘ מאיר‘ל מפרמישלאן‬ ‫כך למשל את תפילת שחרית היה מתפלל בשעה מאוחרת למדי‪ ,‬והיא היתה‬ ‫ששימש כסנדק בבריתו‪ ,‬ניתן לו על שם רבו של ר‘ מאיר‘ל ‪ -‬הרה“ק ר‘ מרדכי‬ ‫נמשכת במשך שעות ארוכות עד שלעתים סיים את תפילתו זמן רב אחר ששקעה‬ ‫מקרעמניץ‪ ,‬אולם מלבד זאת התבטא דודו הגדול כי שורש נשמתו מנשמת מרדכי‬ ‫החמה‪ .‬זאת ועוד‪ ,‬קודם התפילה וכך גם לפני קיום כל מצוה‪ ,‬נוהג היה רבנו‬ ‫היהודי‪ ,‬וכך גם היה מכנהו בכל הזדמנות‪’ :‬מרדכי היהודי‘‪.‬‬ ‫להדליק מאה ושישים נרות‪.‬‬ ‫אף שנולד והתחנך בבית שכל כולו קדושה ועבודת הבורא‪ ,‬והגם שאבותיו‬ ‫בגודל קדושתו הנוראה לא היה מסוגל לסבול את הווי החולין והאוויר המסואב‬ ‫ואבות אבותיו היו ממצוקי ארץ וקדושי עליון ששמם יצא להם זה מכבר‪ ,‬בלט‬ ‫של העולם שבחוץ‪ ,‬ומשום כך היה מסתגר בביתו במשך כל ימות השבוע‪,‬‬ ‫הילד בפני עצמו כשכל רואיו הצביעו ואמרו‪ :‬הנה‪ ,‬זרע ברך ה‘‪.‬‬ ‫כשהחלונות כולם מוגפים‪ ,‬באומרו שאילולא כן לא יוכל לסבול זאת‪ .‬רק בערב‬ ‫כבר בהיותו פעוט ניכר היה כי שונה הוא מבני גילו בהשגותיו‪ ,‬בתחומי הענין‬ ‫שבת קודש‪ ,‬אחר חצות היום‪ ,‬היה ניאות לנסוע אל מחוץ לעיר‪ ,‬בציינו כי בשעות‬ ‫בהם עסק‪ ,‬בתפילותיו בהשתפכות הנפש וכבן המתחטא לפני אביו ובאהבת‬ ‫קדושות אלה מזדכך מעט אוויר העולם ויש בכוחו לסבול זאת‪.‬‬ ‫וחשקת התורה שיקדה בו‪ ,‬כמו גם התמדתו הנפלאה‪ ,‬היקף ידיעותיו המבהיל‬ ‫הנהגה נוספת כמותה כמעט ולא נראה אצל גדולי ישראל אחרים‪ ,‬היתה בכך‬ ‫ועמקותו כשל אחד הגאונים‪.‬‬ ‫שהיה מדבר על עצמו בגוף שלישי‪ ,‬כגון ’מרדכי‘לה אמר‘; ’מרדכי‘לה חושב‘ וכן‬ ‫עד כדי כך הגיעו פני הדברים‪ ,‬שבהיכנסו לעול מצוות עלה לתורה בבית‬ ‫הלאה‪ ,‬ובסוד קדושים מי יעמוד‪.‬‬ ‫מדרשו של הרה“ק ר‘ מאיר‘ל מפרמישלאן‪ ,‬ואילו הוא שעמד זה מכבר על טיבו‬ ‫בשנת תרנ“ה‪ ,‬ביום טוב ראשון של סוכות‪ ,‬נתבקשה נשמתו הטהורה לישיבה‬ ‫של נער החמד וידע כי הינו זרע ברך ה‘‪ ,‬קרא לו לעלייה המכובדת ביותר הלא‬ ‫של מעלה ושבה לכור מחצבתה כשהיא זכה וברה‪ ,‬והפליאו צדיקים את העובדה‬ ‫היא עליית ’שישי‘‪ ,‬כשהוא מכנהו כאחד הגדולים‪’ :‬יעמוד מורנו הרב רבי מרדכי‘‪.‬‬ ‫שדווקא רבנו ‪ -‬אשר התייחד ביותר בהידור מצות סוכה וארבעת המינים‪ ,‬נסתלק‬ ‫ביום טוב ראשון של סוכות‪ ,‬עד שהמליצו על כך כי הקב“ה קיים בעצמו כביכול‬ ‫מ˘כמו ומעל‪ ‰‬מכל ‪‰‬עם‬ ‫מצות ’ולקחתם לכם‘‪ ,‬בכך שלקח אליו את האתרוג המהודר ביותר‪ ,‬הלא הוא‬ ‫בהגיעו לפרקו נשא רבנו את בתו החסודה של הגאון ר‘ שמואל שמעלקא טויבש‬ ‫רבנו‪.‬‬ ‫רבה של יאסי‪ ,‬וכבר בהיותו אברך צעיר הצביעו עליו גדולי דורו ואף אלה שהיו‬ ‫על ציונו הקדוש בבישיטנא שבהונגריה הוקם אהל לרווחת המתפללים‪,‬‬ ‫מבוגרים ממנו בשנים רבות‪ ,‬החוו כלפיו בהתפעלות וקראו אחריו פה אחד‬ ‫הנוהרים להזכיר עצמם במקום בו נטמן איש האלקים וכידוע שגדולים צדיקים‬ ‫’מקודש מקודש‘‪.‬‬ ‫במיתתם יותר מבחייהם‪.‬‬ ‫מנהיגי החסידות כדוגמת הרה“ק ר‘ חיים מצאנז והרה“ק ר‘ ישראל מרוז‘ין‬ ‫באופן מיוחד ניכרת העלייה לציונו הקדוש דווקא בתשעת הימים‪ ,‬בין ראש‬ ‫בדורו התייחסו אליו בכבוד מופלג וביראת כבוד של ממש‪ ,‬וכך גם גדולי התורה‬ ‫חודש מנחם אב לתשעה באב‪ ,‬עליהם המליץ רבנו באופן מיוחד והבטיח בעצמו‬ ‫וההוראה בדורו‪ ,‬כמו למשל הגאון ר‘ אברהם יהודה שוורץ בעל שו“ת ’קול אריה‘‪,‬‬ ‫ישועה לעולים על קברו בימים אלה‪ .‬זכותו תגן עלינו ועל כל ישראל‪.‬‬ ‫שנודע כאחד מגדולי הפוסקים בדורו‪ ,‬נזהר היה בגחלתו של האברך הקדוש‬ ‫מן הסוכה במשך כל ימי החג‪ ,‬מבואו ועד צאתו‪ ,‬כשאף‬ ‫”בּ ֻסּכֹּת ֵתּ ְשׁבוּ ִשׁ ְב ַעת יָ ִמים ָכּל ָה ֶא ְז ָרח ְבּיִ ְשׂ ָר ֵאל יֵ ְשׁבוּ‬ ‫ַ‬ ‫את התפילות התפלל בסוכה וכך גם ערך את שלחנו‬ ‫הוֹשׁ ְב ִתּי ֶאת ְבּנֵ י‬ ‫יכם ִכּי ַב ֻסּכּוֹת ַ‬ ‫ַבּ ֻסּכֹּת‪ְ :‬ל ַמ ַען יֵ ְדעוּ דֹר ֵֹת ֶ‬ ‫בסוכו˙ ˙˘בו‬ ‫הטהור בתוכה‪.‬‬ ‫יִ ְשׂ ָר ֵאל“ )ויקרא כג מב‪-‬מג(‪ ,‬הנה ראינו כי התורה‬ ‫מנהג קודש היה לו לרבנו‪ ,‬לבנות מדי שנה לא פחות‬ ‫גדולה ונשגבה במיוחד היתה עבודת קדשו‬ ‫הקדושה מצוה שלש פעמים בזו אחר זו לקיים מצות‬ ‫משלוש סוכות‪ ,‬זו לפנים מזו‪ .‬בעוד הוא היה מסתופף‬ ‫בתפילות המיוחדות לחג‪ ,‬ובפרט בעת הנענועים‬ ‫סוכה‪...‬‬ ‫בצל הסוכה הפנימית יותר ובה היה מקיים את מצות‬ ‫בהושענות‪ ,‬וידעו הכל כי שעת רחמים ורצון מעל‬ ‫חביבות יתירה היתה לו למצוה יקרה זו‪ ,‬ואם אמרו‬ ‫החג‪ ,‬שתי הסוכות האחרות נועדו עבור הרבנית ובני‬ ‫ומעבר לגדר הרגיל היא‪ ,‬כאשר רבנו אחוז שרעפים‬ ‫חכמינו ז“ל כי ”כל שבעת הימים אדם עושה סוכתו‬ ‫משפחת הרבי‪ ,‬כמו גם עבור האורחים הרבים שגדשו‬ ‫וכל כולו בלהט אש שלהבת‪ ,‬לפעול ישועות עבור‬ ‫קבע וביתו עראי‪ ....‬אוכל ושותה ומטייל בסוכה“‬ ‫את מעונו דרך קבע‪ ,‬ובפרט בחג הסוכות‪.‬‬ ‫הכלל והפרט ולזכות לכל מילי דמיטב‪.‬‬ ‫)סוכה כח‪ ,(:‬רבנו מצדו הגדיל לעשות וכלל לא יצא‬ ‫בדרך צחות הסביר את מנהגו זה‪ ,‬על פי הנאמר‪:‬‬ ‫פמלייתו‪.‬‬ ‫יהודי קדוש שמדבריו לא נופל ארצה כחוט השערה‪.‬‬ ‫דבר ידוע הוא‪ ,‬כי ככל שכח הקדושה מתחזק ועולה‪,‬‬ ‫מלבד הסחורה עצמה‪ ,‬עוד שילם ביד נדיבה‬ ‫אם יברך האיש את ילדך‪ ,‬מובטח לך כי יקום מחוליו‬ ‫כן מתעצם כנגדו כח הסטרא אחרא‪ .‬כך גם אירע‬ ‫לר‘ משה‪ ,‬על מנת שיבא ויסייע לו בהקמת הסוכה‬ ‫וישוב לאיתנו‘‪.‬‬ ‫באחת השנים‪ ,‬כאשר עקב מחלה מדבקת שהתפשטה‬ ‫עצומת הממדים‪ ,‬ולא חלפו כי אם שעות ספורות‬ ‫הכומר‪ ,‬מיותר לציין‪ ,‬לא היה מחסידיו הנלהבים‬ ‫בבישטינא עיר מגורי רבנו וכחלק מהקפדה כללית על‬ ‫עד שהתנוססה לה הסוכה לתפארת‪ ,‬גדולה פי כמה‬ ‫של רבנו הרה“ק ר‘ מאיר‘ל מפרמישלאן‪ ,‬ובכלל‪ ,‬אמונת‬ ‫נקיון העיר ותנאי ההיגיינה במבואותיה‪ ,‬יצא צו תקיף‬ ‫מסוכתו בה הורגל‪.‬‬ ‫חכמים זרה היתה לו‪ ,‬אך כב שגורה האמרה בפי בני‬ ‫מטעם מושל העיר לפיו אין כלל לבנות סוכות‪ ,‬מחשש‬ ‫זכה ר‘ משה טוביה‪ ,‬ובמהלך החג נהרו ובאו‬ ‫אדם‪’ :‬אם לא יועיל ‪ -‬לא יזיק‘‪ .‬מתוך ייאוש וחדלון‬ ‫שמא הלכלוך הנגרם כתוצאה מבניית הסוכות יביא‬ ‫חסידים ואנשי מעשה שבאו לשזוף עיניהם בצדיק‬ ‫מוחלט קם ועשה את דרכו לפרמישלאן‪ ,‬תולה יהבו‬ ‫להתפשטות המחלה ביתר שאת‪.‬‬ ‫ולאחוז בשולי אדרתו‪ ,‬והיה ביתו בית וועד לבני‬ ‫במוצא האחרון ‪ -‬אותו יהודי עליו מעודו לא שמע‪,‬‬ ‫עבור רבנו‪ ,‬היתה ההוראה כחרב הכורת שהונפה‬ ‫עלייה ועובדי ה‘‪ ,‬ועולה על כולנה סדר יומו הגדוש‬ ‫ואשר על פי השמועות ברכותיו אינן שבות ריקם וכל‬ ‫על עבודת קדשו‪ .‬ככל שהוא ראה זאת‪ ,‬ציות לחוק‬ ‫והמרומם של רבנו שהפליא להעלות עמו את הציבור‬ ‫מילה שלו פועלת בשמי מרום‪.‬‬ ‫החדש כלל לא היה בר ביצוע‪ ,‬וכדרכו בקודש בנה‬ ‫כולו טפח וטפחיים מעל קרקע החולין ולהטעימם‬ ‫בפרמישלאן קיבל את פניו יהודי הדור פנים‪ ,‬פניו‬ ‫בהתלהבות את הסוכה תוך שהוא מתעלם באופן גורף‬ ‫מעין העולם הבא במהלך ימי חג‪ ,‬והכל בסוכתו של ר‘‬ ‫מאירות‪ ,‬והזמין אותו בטון רך לשפוך את לבו לפניו‪.‬‬ ‫מהתרעותיהם של פקחי העירייה שביקשו להניעו‬ ‫משה טוביה הנרגש‪.‬‬ ‫בשבר קול ותוך שהוא ממרר בבכי ללא הפוגה תיאר‬ ‫מכך‪.‬‬ ‫הסתיימו להם ימי החג‪ ,‬חלף גם שמיני עשרת ואף‬ ‫הכומר את אשר אירע לו‪ ,‬את תשעת בניו שקיפחו את‬ ‫דבר בניית הסוכה דווח על ידי הפקחים המקומיים‬ ‫שמחת תורה ‪ -‬יום טוב שני של גלויות‪ ,‬והרבי פונה‬ ‫חייהם במחלה קצרה וקטלנית‪ ,‬ביכה מרה את הבנים‬ ‫לדרגים הגבוהים יותר‪ ,‬ואלה‪ ,‬לאחר שכשלו בעצמם‬ ‫לר‘ משה טוביה ומודה לו בחום על האירוח‪ ,‬תוך‬ ‫שהלכו לבלי שוב והתחנן לפני הצדיק שיברך את בנו‬ ‫בניסיונם להניא את רבנו מכך‪ ,‬העבירו את הדיווח‬ ‫שהוא מרעיף עליו מברכותיו כיד ה‘ הטובה עליו‪.‬‬ ‫הנותר‪ ,‬למען הותיר לו ולו שריד ממשפחתו‪.‬‬ ‫המדובר גבוה יותר עד שהשמועה הגיעה למושל‬ ‫אך כאן באה הפתעה‪’ .‬את הסוכה שבנית לכבוד‬ ‫’גן נאה היה לך‪ ,‬מלא אילנות טובים ומלבלבים‪,‬‬ ‫העיר בעצמו‪ .‬הלה‪ ,‬למותר לציין‪ ,‬לא ראה זאת בעין‬ ‫החג‘‪ ,‬הורה לו רבנו במפתיע‪’ ,‬הותר נא על כנהּ‪.‬‬ ‫אותם בחרת לעקור‘‪ ,‬פנה אליו הרבי‪ ,‬ואילו פני‬ ‫יפה‪ ,‬והוא שלח להתרות ברבנו כי יפרק את הסוכה‬ ‫אל תפרק אותה‪ .‬בעזרת ה‘ אבוא אף בשנה הבאה‬ ‫הכומר חוורו לנוכח רוח הקודש הגלויה‪’ ,‬וכבר נאמר‬ ‫לאלתר‪.‬‬ ‫להתארח אצלך‪ ,‬ואבקש כי הסוכה תמתין בשלימותה‬ ‫’כי האדם עץ השדה‘‪ .‬היות ואתה גדעת את עציו של‬ ‫’מרדכי‘לה בנה סוכה כדי שתעמוד‘‪ ,‬לא התרשם רבנו‬ ‫עד שאבוא‘‪.‬‬ ‫הקב“ה‪ ,‬גדע הוא את בניך!‘‬ ‫מהון התקיף של נציגי השלטונות‪’ ,‬ולא כדי לפרקהּ‘‪.‬‬ ‫חסיד נאמן היה ר‘ משה טוביה‪ ,‬ואם כי נָ ַגד הדבר‬ ‫נלפת הכומר בחרדה לנוכח הדברים‪ ,‬פנה אל הרבי‬ ‫הסירוב הנחרץ דווח לראש העיר‪ ,‬ולאחר שזה‬ ‫את אופיו החרוץ‪ ,‬אולם חזקה עליו מצות רבו‪ .‬הותיר‬ ‫בטון רועד‪’ :‬אוי‪ ,‬מה עשיתי?! היש תקנה למעשיי?‬ ‫האחרון זימן אליו את רבנו בבהילות ונתקל בסירוב‬ ‫אפוא את הסוכה על מקומה‪ ,‬נוצר את הציווי הקדוש‬ ‫האם יש סיכוי ופתח הצלה לבני האחרון?‘‬ ‫מוחלט‪ ,‬עלתה חמתו ויצא קצפו והוא קם ויצא לרחובה‬ ‫ובלבו פליאה ‪ -‬וכי מדוע שלא יפרק את הסוכה ויבנה‬ ‫’היות ובאת אליי‘‪ ,‬זילף הרבי טללי נוחם על נפשו‬ ‫של עיר‪ ,‬עושה את דרכו בכבודו ובעצמו אל רבנו‪.‬‬ ‫אותה שוב בשנה הבאה? הלא אדרבה יתרום הדבר‬ ‫המעונה‪’ ,‬לא אשלחך ריקם‪ .‬מבטיחך אני כי בנך‬ ‫אם חשב המושל שעצם נוכחותו התקיפה‪ ,‬כמו‬ ‫לשימור הקורות והדפנות מפני נזקי מזג האוויר‪.‬‬ ‫הצעיר יקום מחוליו וישוב לאיתנו‪ ,‬ועוד יתהלך בריא‬ ‫גם צרור איומים שיש בכוחם להכניע את לבבם של‬ ‫אך לצד התמיהה שלא זכתה למענה‪ ,‬עלז לבו‬ ‫ושלם כאחד האדם!‘‬ ‫עבריינים מושבעים‪ ,‬ירככו ולו במעט את עמדתו‬ ‫בקרבו לנוכח הבשורה המרנינה‪ .‬וכי קלה היא‬ ‫אך בקושי הצליח הכומר‪ ,‬והוא עודנו המום ונרעש‬ ‫הנחרצת של רבנו‪ ,‬עד מהרה התבדה ונוכח לראות כי‬ ‫בעיניכם? הלא בשנה הבאה יזכה שוב לארח את הרבי‬ ‫לנוכח עיניו הצופיות של הרבי‪ ,‬לקוד לפניו ביראת‬ ‫התנגדותו יצוקה כברזל ובלתי ניתנת לערעור‪.‬‬ ‫הקדוש במעונו!‬ ‫כבוד ולהודות לו במילים חמות על דבריו והבטחתו‪,‬‬ ‫’מרדכי‘לה בנה סוכה כדי שתעמוד‘‪ ,‬הגיב רבנו‬ ‫חודשי החורף חלפו בעצלתיים‪ ,‬הסוכה ספגה את‬ ‫ולהיפרד ממנו לשלום‪ ,‬כשהוא ממהר לשוב לביתו‬ ‫בשלוה ובמחי יד אף נוכח פניו המאדימות של המושל‬ ‫רוחות הזעף ואת המטר הסוער‪ ,‬נשאה בדומיה את‬ ‫ולהתעדכן באשר אירע בהיעדרו‪ .‬לשמחתו‪ ,‬אך שב‬ ‫ואיומיו המרתיעים‪’ ,‬ולא במטרה להרוס אותה‘‪ .‬אך‬ ‫מעטה השלג הכבד‪ ,‬ובימות הקיץ הרכינה ראש מפני‬ ‫הביתה והנה אצה אליו אשתו‪ ,‬עיניה זורחות באושר‬ ‫בזאת לא הסתפק‪ ,‬אלא נענה בארשת חמורה‪’ :‬דע לך‪,‬‬ ‫החמה‪ ,‬והשכנים עוברים ונדי בראשם‪ ,‬תמהים‪ ,‬מה לו‬ ‫והיא מדווחת לו בגיל על הטבה משמעותית במצב‬ ‫אדוני המושל‪ ,‬כי דודי‪-‬זקני היה הרב הקדוש ר‘ מאיר‘ל‬ ‫לר‘ משה טוביה החרוץ שחרג ממנהגו? מה זה היה לו‬ ‫הנער‪ ,‬שמרגע לרגע שב לאיתנו‪.‬‬ ‫מפרמישלאן!‘‬ ‫שהותיר את הסוכה על מקומה? אך הוא בשלו‪ ,‬נאחז‬ ‫’יודע הנך מי הוא אותו בן?‘ שיפד רבנו את מושל‬ ‫דבריו היו כחידה בעיני המושל‪ ,‬והוא נענה ברוגזה‪,‬‬ ‫באמונת חכמים ואינו נוטה מדבריו של הרבי ימין‬ ‫העיר במבט מזרה אימה‪’ ,‬אתה הוא! כעת‪ ,‬אמור נא‪,‬‬ ‫’וכי נדמה לך שמעניין אותי לדעת מי היה דודך? אחת‬ ‫ושמאל‪.‬‬ ‫האם התנהגותך כלפיי הינה גמול ראוי עבור חייך שניתנו‬ ‫היא לי אם הוא היה ראבין כזה או אחר‪ ,‬אין הדבר‬ ‫הנה הופיעו ובאו ימי שלהי דקייטא‪ ,‬ולבו של ר‘‬ ‫לך במתנה בכח קדושתו של דודי?!‘‬ ‫מענייני‪ .‬עודני נחרץ בדרישתי כי תפרק לאלתר את‬ ‫משה טוביה כמו עולה על גדותיו בגעגוע‪ ,‬כיסופים‬ ‫הבעתו האטומה של ראש העיר נסדקה באחת‪ ,‬פניו‬ ‫מבנה העץ‘ החווה כלפי הסוכה‪’ ,‬ויפה שעה אחת‬ ‫אינסופיים לרבי הקדוש שעוד רגע קט יעשה את דרכו‬ ‫חוורו והוא נפל לרגלי רבנו וביקש בדמעות שליש את‬ ‫קודם!‘‬ ‫ֵהנה‪ ,‬יזכהו להכניס את ביתו את הברכה והקדושה‪.‬‬ ‫סליחתו‪’ .‬סלח לי‪ ,‬ראבין קדוש!‘ התחנן והבטיח‪’ ,‬כל‬ ‫’אמת‪ ,‬אינך יודע מי היה דודי‘‪ ,‬השיב רבנו באורך‬ ‫ואכן‪ ,‬בין כסה לעשור הופיע שוב הרבי‪ ,‬כאשתקד‪,‬‬ ‫מה שסיפרת ‪ -‬אמת‪ .‬על דברתי‪ ,‬מהיום והלאה תזכה‬ ‫רוח‪’ ,‬אך היות ובאת עד אליי‪ ,‬הרי הנך אורח שלי‪,‬‬ ‫סוקר בקורת רוח את הסוכה המעוטרת בנוי והדר‪,‬‬ ‫לחופש מלא בקיום מצות דתך‪ ,‬ואפילו עשר סוכות‬ ‫אי לכך מן הראוי כי תשב ותאזין למעשה שאספר‬ ‫אותה סוכה שלא נדרש לבצע בה בשנה זו מאומה‬ ‫תוכל לבנות ללא שאי‪-‬מי יהין להפריע לך‘‪.‬‬ ‫באוזניך‘‪.‬‬ ‫מלבד נענוע הסכך‪ ,‬במטרה להכשירה מדין ’תעשה‬ ‫בלית ברירה ובמשיכת כתפיים נרגזת נאלץ המושל‬ ‫ולא מן העשוי‘‪.‬‬ ‫˙ע˘‪) ‰‬ול‡( מן ‪‰‬ע˘וי‬ ‫להקשיב‪ ,‬אם מתוך סקרנות ואם בשל פניו התקיפות‬ ‫שוב סחף הרבי את הציבור למחוזות נעלים‪ ,‬רומם‬ ‫’מעשה בר‘ משה טוביה‪ ‘...‬היה הרה“ק ר‘ יצחק‬ ‫של הרבי שגרמו לו לציית לו‪ ,‬ברצונו או שלא‪ .‬נתן‬ ‫אותם גבוה מעל גבוה והאציל עליהם מאוצרו הטוב‪,‬‬ ‫אייזיק מזוטשקא נאנח בספרו את המעשה דלהלן‪,‬‬ ‫אפוא מבט חסר סבלנות ברבנו והאזין למעשה הבא‪.‬‬ ‫ושוב כבשנה החולפת ‪ -‬פנה רבנו בתום ימי ביקורו‬ ‫אודות זקנו הקדוש רבנו מרדכי מנדבורנה‪ .‬ועל שום‬ ‫כומר היה לפני שנים‪ ,‬בעל ממון ונכסים ואב‬ ‫לר‘ משה טוביה המארח‪ ,‬מורה לו לבל יפרק את‬ ‫מה נאנח? הנה המעשה ולקחו בצדו‪.‬‬ ‫לעשרה בנים יפי תואר‪ ,‬גבוהים כארז ובריאי מראה‪.‬‬ ‫הסוכה אלא יותיר אותה על כנה‪ .‬אף הפעם‪ ,‬לשמחתו‪,‬‬ ‫בעל בעמיו היה ר‘ משה טוביה‪ ,‬נגיד לאחיו‪ ,‬בר‬ ‫בחצר ביתו ניצב לו גן מלבלב‪ ,‬מעין פרדס פרטי‪ ,‬בו‬ ‫צירף הרבי להוראתו את ההבטחה המיוחלת‪’ :‬בשנה‬ ‫אוריין שזכה לשני שלחנות ונמנה על חשובי העדה‬ ‫סדורים היו עצי פרי לרוב‪ ,‬צובעים את החלל בירוק‬ ‫הבאה אהיה כאן שוב בעזרת ה‘‪ ,‬ראה נא שהסוכה‬ ‫ופרנסיה באחת העיירות בהונגריה‪ .‬מלבד נתונים‬ ‫עז ומנוקדים בפירות בשרניים לרוב‪ ,‬יצורים הצללה‬ ‫תישאר במקומה‘‪.‬‬ ‫אישיים אלה‪ ,‬תכונה טובה טבועה היתה בו‪ ,‬בהיותו‬ ‫טבעית לכל המבקש לפוש קמעה‪ ,‬לנוח מעמל היום‬ ‫כך‪ ,‬שנה אחר שנה‪ ,‬עשה הרבי את דרכו את‬ ‫חרוץ ונמרץ ביותר‪ .‬מה שניתן לעשות היום ביצע ר‘‬ ‫בפנינת חמד מרהיבה‪ .‬אולם על אף המראה המשובב‬ ‫העיירה ועשה את החג בסוכתו המרווחת של ר‘ משה‬ ‫משה טוביה תיכף ומיד‪ ,‬לא התמהמה ולא דחה מאומה‬ ‫של העצים המלבלבים‪ ,‬רוח אחרת היתה עמו‪ .‬הוא‬ ‫טוביה‪ ,‬נפרד ממנו בכל פעם בהכרת הטוב וברכות‬ ‫ליום המחר‪.‬‬ ‫ביקש‪ ,‬בגחמה של רגע‪ ,‬להפוך את הבוסתן הנאה לגן‬ ‫לרוב‪ ,‬כשבאופן קבוע חוזר הוא על ציוויו התמוה‪:‬‬ ‫מדי שנה בשנה היתה סוכתו של ר‘ משה טוביה‬ ‫פרחים יפהפיים‪ ,‬ולשם כך העמיד כמה פועלים והורה‬ ‫’הותר את הסוכה על כנה‘‪.‬‬ ‫מתנוססת לתפארה‪ ,‬בנויה לתפארת ומעוטרת בכל‬ ‫להם לכרות חלק ניכר מהעצים‪.‬‬ ‫אלא שאם בתחילה עשה ר‘ משה טוביה כמתבקש‪,‬‬ ‫נוי‪ ,‬אך תיכף בסמוך לצאת חג שמחת תורה היתה‬ ‫ניגשו הפועלים במשנה מרץ לעבודה‪ ,‬הניפו גרזן‬ ‫לא הרהר חלילה אחר הוראת רבו ולא סטה ממנה‬ ‫באה לידי ביטוי חריצותו הנודעת‪ ,‬ובתוך שעות‬ ‫והכו בגזעים הרכים‪ ,‬ועד מהרה שכבו זה לצד זה גדמי‬ ‫כהוא זה‪ ,‬שנה הצטרפה לשנה ופגעי מזג האוויר‬ ‫ספורות היו דפנות הסוכה וקרשיה אגודים היטב‪,‬‬ ‫עץ כרותים‪ ,‬עדות אילמת לבוסתן שניצב לתפארת‬ ‫החלו נותנים את אותותיהם בסוכה‪ .‬הקורות החלו‬ ‫מונחים למשמרת לשנה הבאה במחסן מוגן היטב‪.‬‬ ‫עד לא מכבר‪.‬‬ ‫להתעקם‪ ,‬ירוקת פשטה בדפנות‪ ,‬ניחוח עובש בלתי‬ ‫ויהי היום‪ ,‬בין כסה לעשור באחת השנים‪ ,‬וביתו של‬ ‫אך אבוי‪ .‬רק סיימו הללו את מלאכתם‪ ,‬עוד הגינה‬ ‫נעים החל מתפשט באוויר‪ .‬בלבו של ר‘ משה ניטש‬ ‫ר‘ משה טוביה נתמלא שמחה ואורה‪ .‬צדיק בא לעיר‪,‬‬ ‫ממתינה לזריעת הפרחים הצבעוניים למיניהם‪ ,‬ובבית‬ ‫קרב של ממש‪ ,‬ולמגינת לב בסופו של דבר יצא יצרו‬ ‫הרבי הקדוש ר‘ מרדכי‘לה מנדבורנה הופיע ובא לחוג‬ ‫הכומר תאניה ואניה‪ .‬עשרת בניו‪ ,‬החסונים כארז‬ ‫כשידו על העליונה‪ .‬במוצאי סוכות באותה שנה‪ ,‬כבר‬ ‫בעיירה הקטנה את חג הסוכות‪ ,‬וכאכסנייה בחר לו לא‬ ‫ובריאים אולם‪ ,‬חלו לפתע במחלה עלומה‪ ,‬מייסרת‬ ‫לא מסוגל היה לעמוד בניסיון‪.‬‬ ‫אחר מאשר את בית ר‘ משה טוביה‪ ,‬מאנשי שלומו‬ ‫וחשוכת מרפא ונפלו בזה אחר זה למשכבם האחרון‪,‬‬ ‫’מה כבר יקרה אם אפרק את הסוכה?‘ חשב לעצמו‪,‬‬ ‫אשר דבק בו ללא שיור‪.‬‬ ‫ממנו לא קמו עוד‪ .‬והכומר מביט ועיניו כלות‪ ,‬מעיין‬ ‫מנמק בטוב טעם‪’ ,‬הלא ודאי כוונת הרבי כי הסוכה‬ ‫לצד השמחה שגדשה את לבו של ר‘ משה טוביה‬ ‫דמעותיו ניגר ללא הפוגה ואין לאל ידו לעשות מאומה‬ ‫תהיה מוכנה בבואו‪ ,‬ללא שייאלץ להמתין לבנייתה‪.‬‬ ‫לנוכח הזכות הכבירה‪ ,‬ברי היה לו כי תידרש היערכות‬ ‫כדי להציל את בניו המתים בזה אחר זה‪.‬‬ ‫אדרבה‪ ,‬בשנה הבאה אמהר להקים את הסוכה מוקדם‬ ‫מקיפה לחג‪ ,‬שונה לחלוטין מבכל שנה ושנה‪ .‬בראש‬ ‫חייהם של תשעה בניו כבר נגדעו‪ ,‬קופדו באבחה‬ ‫מהרגיל‪ ,‬ולעת עתה ישכנו הקורות והדפנות אחר‬ ‫ובראשונה נדרש היה לחוש אל ר‘ משה‪ ,‬יהודי תם‬ ‫אחת מהירה‪ ,‬ורק בבוא תורו של צעיר בניו‪ ,‬נער‬ ‫כבוד במחסן‪ ,‬מוגנים ושמורים‘‪.‬‬ ‫ששימש כנגר מקומי‪ ,‬ולהזמין אצלו קורות עץ כבדות‬ ‫זקונים שהתייסר מרות ושכב על ערש דווי‪ ,‬התעשת‬ ‫ממחשבה למעשה‪ ,‬פנה לר‘ משה הנגר והורה לו‬ ‫ואיכותיות‪ ,‬דפנות משופות היטב ושאר האביזרים‬ ‫הכומר והבין כי עליו לחפש מוצא היכן שיד הרפואה‬ ‫לפרק את הסוכה‪ .‬אולם ברגע בו נתן מדרך כף רגל‬ ‫הנדרשים‪ ,‬שהרי אין בסוכתו הרגילה אותה הקים מדי‬ ‫קצרה מלהושיע‪.‬‬ ‫ליצרו‪ ,‬פעל המלך הזקן והכסיל ללא מנוח והכניס בו‬ ‫שנה ‪ -‬על אף גודלה הניכר‪ ,‬כדי להכיל את הרבי ובני‬ ‫’קום סע לפרמישלאן‘‪ ,‬המליץ לו ידיד‪’ ,‬שם יושב‬ ‫’נמצאנו למדים‘‪ ,‬היה הרבי מזוטשקא מסיק‪’ ,‬כי‬ ‫כן?‘ וידא במבט ממולח‪ .‬אך המשמש התפתל וגמגם‪,‬‬ ‫רוח עוועים‪ .‬כאחוז תזזית פיקח על המלאכה‪ ,‬מוודא‬ ‫בניית הסוכה הרי היא סגולה לפרנסה!‘‬ ‫הסביר כי הרבי נקלע לכאן כשאין בכיסו פרוטה‬ ‫שלא נותר במקום אף כפיס עץ ואף מצביע לנגר על‬ ‫לפורטה‪’ ,‬אך תוכל להיות סמוך ובטוח‘ המשיך‬ ‫קורות העץ‪’ ,‬את זו אתה יכול לקחת‪ ,‬בדופן ההיא אין‬ ‫בˆר˙ם ל‪‰‬ם ˆר‬ ‫בטון מאושש‪’ ,‬כי הרבי ישלם את חובו עד הפרוטה‬ ‫לי כל שימוש‘ וכן הלאה‪.‬‬ ‫חורף קשה שרר באותה שנה‪ .‬וכשאומרים ’חורף‬ ‫האחרונה ברגע בו יתאפשר לו‘‪.‬‬ ‫הנגר מצדו‪ ,‬איש תם שמעודו לא היה מודע‬ ‫קשה‘‪ ,‬במושגים של מזרח אירופה‪ ,‬סמוך להרי‬ ‫’צר לי‘‪ ,‬הניד הסוחר בראשו מצד לצד‪ ,‬מצקצק‬ ‫להוראתו של הרבי וכל שעשה היה בהוראת מעסיקו‪,‬‬ ‫הקרפטים‪ ,‬לא מדובר במטר מזדמן ושמא ברד‪ ,‬כי‬ ‫בלשונו‪’ ,‬אך לא אוכל לספק כמות כזו של נרות מבלי‬ ‫שש ושמח על ההזדמנות לקבל ללא כל תמוה עצים‬ ‫אם במרבד צח המכסה הכל עד לאופק‪ ,‬טמפרטורה‬ ‫לקבל את התשלום במלואו‪ ,‬כאן ועכשיו‘‪.‬‬ ‫שעם מעט השקעה יוכלו לשמש אותו לאורך ימים‬ ‫הצונחת לעשרות מעלות מתחת לאפס ומשב רוח‬ ‫עוד הגבאי חוכך בדעתו מה לומר וכיצד לנהוג‪,‬‬ ‫ושנים‪.‬‬ ‫קפוא המכה בעוצמה בכל המהין להציג פניו מחוץ‬ ‫ואשת הסוחר נזעקה מעם מקומה בירכתי החנות‪.‬‬ ‫חלפה שנה‪ ,‬כמעט‪ .‬בשנה הבאה‪ ,‬בפתע‪ ,‬הקדים‬ ‫לבית המוסק‪.‬‬ ‫’השתגעת?!‘ פנתה אשת החיל בטון מזועזע לבעלה‪,‬‬ ‫הרבי את ביקורו והופיע בפתח ביתו של ר‘ משה‪,‬‬ ‫לא הרי אותם ימים כימינו אנו‪ ,‬ולא בתי אותם‬ ‫’הרבי הקדוש מבקש‪ ,‬ואתה מסרב? הרי הגבאי הבטיח‬ ‫סוקר במורת רוח את החצר ותוהה בכאב‪’ :‬היכן היא‪,‬‬ ‫זמנים כשל זמנינו‪ .‬נעדרים היו כל בידוד ממשי‪,‬‬ ‫שישלם!‘‬ ‫הסוכה‪ ,‬ומי העז פרק אותה?‘‬ ‫נתונים לפגעי מזג האוויר וסופחים אליהם את הקפאון‬ ‫’אכן כן‪ ,‬הוא הבטיח שישלם‘‪ ,‬נענה הסוחר בשפל‬ ‫’משה הנגר‘‪ ,‬השיב מאן דהוא‪ ,‬ועל אתר זומן הנגר‬ ‫הנורא ששרר בחוץ‪ ,‬מקפיאים את היושבים בתוכם‪,‬‬ ‫קול‪’ ,‬אך מי ערב לי שלא יעזבו הרבי ופמלייתו את‬ ‫לפני הרבי‪ ,‬לתת דין וחשבון על מעשיו‪ .‬בתחילה פנה‬ ‫אילולא נסו אלה האחרונים אל האח המוסק‪ ,‬מצטנפים‬ ‫העיירה כבר במוצאי שבת‪ ,‬כשאת קיומו של החוב‬ ‫אליו הרבי בטרוניה‪ ,‬מצר על כך שהפר את הוראתו‪,‬‬ ‫להם בשמיכת צמר עבה וגומעים פנכת מרק לוהט‪.‬‬ ‫יטמנו בתא אפור ונידח בירכתי מוחם‪ ,‬ועד מהרה‬ ‫אך עד מהרה התחוור כי הנגר כלל לא ידע מההוראה‪,‬‬ ‫עיניו של ר‘ ברוך‪ ,‬הניצב המום בפתח‪ ,‬נפערו‬ ‫יישכח מהם הדבר?‘‬ ‫וכל שעשה היה על פי הוראות בעל הבית‪ ,‬ר‘ משה‬ ‫בתדהמה לנוכח המחזה המזעזע‪.‬‬ ‫תקיפה היתה האשה‪ ,‬בעלת דעה ומעשית להפליא‪.‬‬ ‫טוביה‪.‬‬ ‫ר‘ ברוך‪ ,‬מהנכבדים והיושבים ראשונה במלכות‬ ‫הפנתה מבט רוגז אל בעלה‪ ,‬תוך שהיא ניגשת לארגזי‬ ‫’מהר נא‘‪ ,‬נימה של דחיפות נשזרה במילותיו של‬ ‫נדבורנה וכך גם בשאר חצרות הקודש‪ ,‬חסיד ובר‬ ‫הנרות ומתחילה לערום כמות עצומה לפני הגבאי‪ ,‬על‬ ‫הרבי‪’ ,‬הבא את העצים תיכף ומיד ובנה את הסוכה‬ ‫אוריין שזה מכבר חצה את גיל הזקנה אך עודנו מכתת‬ ‫הדלפק‪ ,‬לעיני בעלה המתבונן במרחש בעיניים קמות‪.‬‬ ‫כמקדם‘‪.‬‬ ‫רגליו בין גדולי אדמו“רי דורו‪ ,‬צימאונו אינו יודע‬ ‫’מסור לרבי את הנרות‪ ,‬למען יוכל לקיים את מנהגו‬ ‫כאן התברר לרבנו כי העצים‪ ,‬ברובם‪ ,‬מונחים אחר‬ ‫שובעה והוא מבקש ללקט לו מכאן ומאכן‪ ,‬לדלות‬ ‫הקדוש‘‪ ,‬פסקה ללא היסוס‪’ ,‬ובעלי ירשום את החוב‬ ‫כבוד במחסנו של ר‘ משה טוביה‪ ,‬למעט כמה קורות‬ ‫מבארם הזכה של גדולי החסידות ולהתבשם לאורם‬ ‫בפנקסו‘‪.‬‬ ‫ודפנות שעשו את דרכן אל ביתו של ר‘ משה הנגר‪,‬‬ ‫וקדושתם‪.‬‬ ‫הבעל‪ ,‬אם מתוך היכרות עם נוות ביתו הדעתנית‬ ‫שבידיו האמונות היטיב להכין מהם שלחן וכסאות‪,‬‬ ‫אף כעת‪ ,‬בעיצומו של החורף שזה עידן ועידנים לא‬ ‫ואם משום שידע כי לא יוכל לשאת פניו בציבור אם‬ ‫ארון ועוד כמה פריטי ריהוט לביתו‪’ .‬ר‘ משה טוביה‬ ‫נראה כמותו‪ ,‬כשהדרכים שוממות ואין אף אדם שפוי‬ ‫ייוודע שמנע מהרבי לקיים את מנהגו‪ ,‬החריש בעל‬ ‫חשב שהעצים נהרסו‘‪ ,‬פנה הנגר לרבנו‪ ,‬נד בראשו‪,‬‬ ‫המעז לצאת במזג אוויר שכזה‪ ,‬לא אבה ר‘ ברוך לוותר‬ ‫כורחו‪ .‬רשם את החוב בפנקסו תוך שהוא רוטן משהו‬ ‫’ואיזה שלחן בניתי מהם‪‘...‬‬ ‫על התענוג הרוחני הצרוף שבנסיעתו להסתופף בצל‬ ‫בסגנון ’מי יודע אם ומתי ישוב אלי החוב העצום הזה‘‪.‬‬ ‫נאנח רבנו אנחה כבדה‪ ,‬ואז התנער ופנה לנגר‪.‬‬ ‫הקודש בנדבורנה‪ ,‬אצל הרבי ר‘ מרדכי‘לה שהיה צעיר‬ ‫שבת מרוממת עברה על בני העיירה‪ ,‬אולם במוצאי‬ ‫’יודע מה‪ ,‬ר‘ משה?‘ פנה אליו בארשת מסתורית‪’ ,‬החל‬ ‫ממנו בכמה וכמה עשורים אך יחד עם זאת היטיב הוא‬ ‫השבת ‪ -‬כמו צפה הסוחר במדויק את אשר יתרחש‪,‬‬ ‫מהיום יתחיל ר‘ משה טוביה לחוות ירידה בעסקיו‪,‬‬ ‫להכפיף קומתו לפניו ולנהוג כתלמיד אצל הרב‪.‬‬ ‫עלה הרבי על כרכרתו ונסע כלעומת שבא‪ ,‬כשאף‬ ‫הוא יירד מטה מטה עד שיפשוט את הרגל ויאבד‬ ‫כעת ניצב הוא‪ ,‬מבקש לקבל ברכת ’שלום עליכם‘‬ ‫אחד מאנשיו אינו פוקד את החנות כדי לשלם עבור‬ ‫את נכסיו כליל‪ .‬ואילו אתה‘ הישיר מבט לר‘ משה‬ ‫מרבו אך תחת זאת משפשף עיניו בתימהון‪ ,‬כמו‬ ‫הנרות‪.‬‬ ‫הנגר‪’ ,‬דווקא אתה תנסוק מעלה מעלה‪ ,‬ותירש את‬ ‫מבקש לוודא שאכן נכנס הוא לתוך הבית ולא להיפך‪,‬‬ ‫החוב נותר אפוא רשום בפנקסו של הסוחר‪ ,‬חקוק‬ ‫כל עושרו‪ ,‬עד שבבוא היום אף תרכוש את אחוזתו‪,‬‬ ‫יצא ממנו אל הכפור‪ .‬פרץ קור אימתני הכה בפניו‪,‬‬ ‫אף במוחו ואינו מרפה‪.‬‬ ‫אותה ייאלץ למכור בהיעדר כל למחייתו‘‪.‬‬ ‫ומבט קל ששלח לעבר התנור הבהיר לו כי זה מכבר‬ ‫חלפה תקופה ארוכה‪ ,‬וביום בהיר מופיע יהודי‬ ‫וּמי יֵ ָע ֵשׁר‘‪ ,‬התפללו השניים‪ ,‬הן ר‘ משה‬‫’מי יֵ ָענִ י ִ‬ ‫ִ‬ ‫לא הוסק‪.‬‬ ‫עבדקן בחנות ופונה לסוחר‪’ .‬שליח הרבי מנדבורנה‬ ‫טוביה והן ר‘ משה‪ ,‬באותם ימים נוראים‪ ,‬אולם ספק‬ ‫בחדרו ישב הרבי‪ ,‬נהרה שפוכה על פניו אך כמעט‬ ‫אני‘‪ ,‬הוא מציין בפשטות‪ ,‬משל לא חלף נצח מאז‬ ‫אם הבינו את משמעות הדברים ועד כמה עתידים הם‬ ‫וגלידי קרח נתלים בזקנו‪ ,‬ובקרן זווית חדר נפרד‬ ‫נרשם החוב‪’ ,‬ובאתי בשמו לפרוע את החוב‘‪ .‬שלף‬ ‫לחוש זאת על בשרם‪ .‬תפילה מרטיטה זו התקיימה‬ ‫ישבה לה הרבנית ובידה ’צאנה וראינה‘‪ ,‬שיניה‬ ‫הלה חופן שטרות עב‪ ,‬החל מונה על הדלפק‪ .‬הסוחר‬ ‫בהם לעין כל‪ ,‬כשניכר וברור כי בשעה שזה נופל‬ ‫נוקשות ברעד בעודה מתאמצת להגות את המילים‪,‬‬ ‫מצדו‪ ,‬דעתו קצרה ומצומצמת‪ ,‬הגיב בטרוניה ’נו‪,‬‬ ‫זה קם‪ ,‬האחד זוכה בעושרו של האחר והגלגל סובב‬ ‫עטופה בשמיכה דקה שאין בה כדי להקל ולו במעט‬ ‫הגיע הזמן‘ וספר את השטרות‪ ,‬שמח לגלות שהחוב‬ ‫בהתאמה‪.‬‬ ‫על הקור הנורא‪.‬‬ ‫נפרע‪.‬‬ ‫מעשה זה היה מספר הרבי ר‘ יצחק אייזיק‬ ‫היטיב ר‘ ברוך להכיר את הרבי ואת ביתו‪ ,‬והשכיל‬ ‫ימים ספורים חלפו‪ ,‬הרבי יושב בבית מדרשו‬ ‫מזוטשקא‪ ,‬כשהאו מוסיף ומציין כי נשגב מבינתו‬ ‫להבין כי לא בשל אילוץ כלכלי או היעדר תנאים שורה‬ ‫שבבישטינא ולעיניו נגלית התגודדות חריגה‪ .‬חסידים‬ ‫על מה ולמה‪ ,‬אכן‪ ,‬ראוי היה ר‘ משה טוביה לעונש‬ ‫הבית בכפור שכזה‪ ,‬כי אם מתוך בחירה מושכלת‪ .‬אם‬ ‫משוחחים בלהט‪ ,‬דבר מה מסעיר את כולם והם‬ ‫שכזה רק משום שנהג ככל אחיו בני ישראל ופירק את‬ ‫כי‪ ,‬הגם שידע כי רבו מרומם ונעלה מכל מגבלות בני‬ ‫שולחים מבטם שוב ושוב אל הרבי‪ ,‬כמו מסתפקים‬ ‫סוכתו במוצאי החג‪.‬‬ ‫תמותה רגילים‪ ,‬נשגב מבינתו כיצד ניתן לחיות כך‪,‬‬ ‫אם לשתף אותו‪.‬‬ ‫רק כעבור שנים ארוכות הזדמן לו לפגוש יהודי‬ ‫לשרוד במזג אוויר שכזה ללא אמצעי חימום כלשהו‪.‬‬ ‫’במה דברים אמורים?‘ פנה אליהם הרבי‪ ,‬והם‬ ‫אשר שח לפניו מעשה נוסף שהתרחש אצל רבנו‪,‬‬ ‫לא יכול היה ר‘ ברוך לעצור ברוחו‪ ,‬והוא ניגש‬ ‫שיתפו‪ ,‬נדהמים לגלות כי הרבי אינו מופתע ולמעשה‬ ‫ומעשה זה הוא שיישב את תמיהתו וקירב את הדברים‬ ‫בסערת רגשות אל הרבי‪’ .‬רבי‪ ,‬געוואלד!‘ זעק מנהמת‬ ‫נראה כי הוא יודע על כך לפניהם‪’ ,‬סוחר הנרות‬ ‫ללבו‪ .‬המעשה במלואו ‪ -‬בשורות הבאות‪.‬‬ ‫לבו‪’ ,‬ניחא הרבי בחר בכל זאת‪ ,‬מורגל הוא בסיגופים‬ ‫מעיירה פלונית‪ ,‬הסתלק בחטף‘‪.‬‬ ‫ועבודת קדשו היא זו‪ .‬אך מה פשעה הרבנית שנידונה‬ ‫נד הרבי בראשו הצער‪.‬‬ ‫נר ‪‰‬׳ נ˘מ˙ ‡„ם‬ ‫לסבל שכזה?!‘‬ ‫’אכן‪ ,‬דעו לכם כי על אותו סוחר נגזר כבר לפני שמונה‬ ‫נוהג היה רבנו‪ ,‬מדי בוקר קודם תפילת שחרית‬ ‫הנהן הרבי בהבנה‪ ,‬אך הניד בראשו‪’ .‬הצדק אתך‪ ,‬ר‘‬ ‫עשרה שנה להסתלק מן העולם‘‪ ,‬גילה הרבי מכבשונו‬ ‫וביתר שאת בערב שבת קודש‪ ,‬להדליק כמות עצומה‬ ‫ברוך‘ הישיר מבט לתלמידו המסור‪’ ,‬אך כל מה שהנך‬ ‫של עולם‪’ ,‬אך אני פעלתי עבורו והצלחתי לעכב את רוע‬ ‫של נרות‪ .‬סודות נשגבים ועניינים טמירים היו לו בזה‪,‬‬ ‫רואה נעשה בהסכמתה המלאה של הרבנית‪ .‬אדרבה‪,‬‬ ‫הגזירה הודות לאותו חוב שהייתי חייב לו‘‪.‬‬ ‫ומי יעמוד בסוד קדושים‪.‬‬ ‫גש אליה והצע לה להסיק את הבית‘‪.‬‬ ‫’אמנם‪ ,‬לא נותרה לי כל ברירה‘‪ ,‬נעקרה אנחה‬ ‫ביום מן הימים יצא הרבי לדרכו‪ ,‬אולם נתארכה‬ ‫לנוכח פניו התמהות‪ ,‬ניאות הרבי להסביר‪’ .‬במדינה‬ ‫כבדה מלבו של הרבי‪’ ,‬הסוחר הלז נחוש היה לקבל‬ ‫לה הדרך והוא מצא את עצמו ניצב יחד עם פמלייתו‬ ‫רחוקה פלונית נקלעו אחינו בני ישראל לצרה והינם‬ ‫את מעותיו‪ ,‬ואני מצדי אנוס הייתי להשיב לו את חובו‬ ‫בפאתי עיירה נידחת שניצבה על אם הדרך‪ .‬אך אם‬ ‫זקוקים לרחמי שמים מרובים‪ .‬קיבלנו אפוא על עצמנו‪,‬‬ ‫עד הפרוטה האחרונה‪ .‬ובכך‘‪ ,‬חשף רבנו‪’ ,‬לא יכולתי‬ ‫אדם מן השורה ימצא עצמו נבוך בעומדו במקום‬ ‫אני והרבנית‪ ,‬שלשה עשר שבועות של ייסורים‪ ,‬כדי‬ ‫עוד למנוע את הגזירה‪ ,‬והוא הסתלק מן העולם בקיצור‬ ‫לא מוכר‪ ,‬היתה דמותו של הרבי ידועה בכל קצווי‬ ‫לכפר על בני ישראל ולהצילם ממצוקתם‘‪ .‬עוד ר‘ ברוך‬ ‫ימים רח“ל‘‪.‬‬ ‫ארץ ועד מהרה נמצאה אכסניה ראויה לשמה והמוני‬ ‫נדהם‪ ,‬מחריש ומאזין לדברי הרבי‪ ,‬והרבי ממשיך‬ ‫מעשה זה‪ ,‬המתיק הרה“ק מזוטשקא‪ ,‬יש בו כדי‬ ‫בני העיירה צבאו על הפתח בבקשם לחזות בפניו‬ ‫בניחותא‪’ ,‬זה עתה הסתיימו להם תשעה שבועות‪,‬‬ ‫ללמדנו אודות המעשה הקודם‪ ,‬פרשת ר‘ משה טוביה‬ ‫ולהתברך מפי קדשו‪.‬‬ ‫כך שנותר לנו להתייסר רק במשך ארבעה שבועות‬ ‫וירידתו מנכסיו‪ .‬ככל נראה ראה הרבי ברוח קדשו כי‬ ‫אולם‪ ,‬למגינת לב הרבי‪ ,‬קושי מהותי התעורר‬ ‫נוספים‘‪.‬‬ ‫מעל ראשו של ר‘ משה טוביה מרחפת גזירת העניות‪,‬‬ ‫בכל הנוגע למנהגו הקדוש בהדלקת הנרות‪ .‬השבת‬ ‫רוחו של ר‘ ברוך סערה בו‪ ,‬והוא כמעט והחליט‬ ‫וברחמיו ביקש להמתיק את גזר הדין ולעכבו ככל‬ ‫הקדושה קרבה ובאה‪ ,‬אך דא עקא‪ ,‬בכל העיירה לא‬ ‫לקיים את עצתו של הרבי כלשונה ולהציע לרבנית‬ ‫האפשר‪ ,‬כשלשם כך הפציר בו להותיר את הסוכה‬ ‫נמצא אף לא נר אחד לרפואה‪ .‬רק לאחר בירור נמרץ‬ ‫להסיק את הבית‪ ,‬אך היא מצדה האזינה לדברים‬ ‫במקומה ימים רבים‪.‬‬ ‫התברר כי פלוני‪ ,‬יהודי תושב העיירה‪ ,‬מנהל עסק‬ ‫ונזעקה‪ ,‬מוחה נמרצות‪’ :‬לא ולא‪ ,‬קיבלתי על עצמי‬ ‫הוי אומר‪ ,‬קיום מצוותו של הרבי במשך כל אותם‬ ‫לממכר נרות‪ ,‬וכי ברשותו דרך קבע כמות סיטונאית‬ ‫ייסורים‪ ,‬וברצוני לשאת בהם בעבור אחינו בני‬ ‫שנים‪ ,‬הוא שהשאיר אותו במעמדו כגביר ובעל‬ ‫של נרות‪.‬‬ ‫ישראל הנתונים בצרה!‘‬ ‫בעמיו‪ ,‬ומשום כך טרח הרבי לנדוד מדי שנה לאותה‬ ‫על אתר הוחש המשמש אל החנות המדוברת‪,‬‬ ‫בר דעת היה ר‘ ברוך‪ ,‬הבין כי דעתו של הרבי‬ ‫עיירה ‪ -‬כדי לוודא שהוא עודנו מחזיק בתומו‪ ,‬והכל‬ ‫מברר בבהילות האם יש ברשותם נרות לרכישה בסך‬ ‫נחרצה ולא המשיך לדון בנושא‪ .‬תחת זאת הושיט‬ ‫כדי להצילו מגזירת העוני‪.‬‬ ‫עצום של לא פחות משמונה עשר רייניש‪ ,‬סכום עצום‬ ‫ידיו לרבי‪ ,‬קיבל ברכת ’שלום עליכם‘ לבבית והועיד‬ ‫אולם‪ ,‬בבוא היום בו נכנע ר‘ משה טוביה ליצרו‬ ‫באותם ימים‪.‬‬ ‫את פעמיו לבית המדרש‪ ,‬שם שהה במשך ימים‬ ‫והחליט לפרק את הסוכה‪ ,‬לא יכול היה הרבי יותר‬ ‫הכנסה שכזו אינה מזדמנת בכל יום‪ .‬עיני הסוחר‬ ‫ארוכים כשהוא עוסק בתורה ותפילה ובד בבד קונה‬ ‫לעכב את הגזירה‪ ,‬וכך באחת ירד ר‘ משה טוביה‬ ‫אורו‪ ,‬אולם הוא לא נתן להתלהבות לערפל את‬ ‫מאוצרותיו של הרבי ומתאבק בעפר רגליו‪.‬‬ ‫מנכסיו‪.‬‬ ‫חושי המסחר המחודדים שלו‪’ .‬אתה משלם במקום‪,‬‬ ‫מערים אותו בזהירות לכדים ובקבוקים‪ ,‬כאשר אלה‬ ‫העיר‪ ,‬נעמדים בסך ומקבלים לידם בסבר פנים יפות‬ ‫חלף זמן מה‪ ,‬ור‘ ברוך ראה לנכון להמשיך במסעו‪.‬‬ ‫נלקחו על ידי הרבי בעצמו והונחו למשמרת בחדר‬ ‫ומאירות בקבוק או שניים ואף יותר‪ ,‬כפי הצורך ועל‬ ‫הפעם היה יעדו העיירה סדיגורה‪ ,‬מקום מושבו של‬ ‫שיוחד לכך‪ ,‬עד שעת החלוקה בערב פסח‪ .‬מאוצר‬ ‫פי מספר הנפשות שבביתם‪.‬‬ ‫הרה“ק ר‘ ישראל מרוז‘ין‪ ,‬אשר כידוע התגורר באחוזת‬ ‫יינות זה היה הרבי נוטל גם עבור מצות ארבע כוסות‪,‬‬ ‫מהם היו שלא בושו להתייצב פעם נוספת בתור‪,‬‬ ‫פאר ונהג בגינוני מלכות שאין דומה להם‪.‬‬ ‫וכן לקידוש והבדלה ולכל הנדרש במהלך החג כולו‪.‬‬ ‫מניחים כי הרבי אינו מודע למעשיהם‪ ,‬אך לאמיתו‬ ‫להפתעתו‪ ,‬אף בבית הרה“ק מרוז‘ין חזרה התופעה‬ ‫מעשה פלא שאירע באחת השנים‪ ,‬הבהיר עד היכן‬ ‫של דבר עינו הפקוחה והחדה הבחינה בכך היטב‪ ,‬אלא‬ ‫על עצמה‪ .‬גם כאן‪ ,‬בניגוד משווע לעשירות שניבטה‬ ‫צופות עיניו הטהורות של רבנו והוכיח קבל עם ועדה‬ ‫שלבו הרחום לא עמד בכך והוא ניאות להעניק להם‬ ‫מכל עבר‪ ,‬שלט קפאון עז ונראה היה אף כאן כי‬ ‫כי אכן ’רגלי חסידיו ישמור‘ וכי מן השמים שומרים‬ ‫פעם אחר פעם‪ ,‬ולא רק שלא הרע לבבו בתתו להם‬ ‫הדבר נעשה במכוון‪ ,‬מתוך רצונו הטהור של הרבי‬ ‫על הצדיק לבל תבוא תקלה על ידו‪ .‬וכך היה מעשה‪.‬‬ ‫אלא שאף שמח ועלץ בקרבו על שזכה לתמוך בהם‬ ‫לסגף עצמו ְלדעת‪ .‬אך הפעם‪ ,‬בניגוד לאשר התרחש‬ ‫באותה שנה עשה רבנו את דרכו את הכרמים‬ ‫פעם נוספת‪.‬‬ ‫בנדבורנה‪ ,‬פנה אליו הרה“ק מרוז‘ין מעצמו והבהיר‬ ‫שבאזור העיירה סעליש שבהונגריה‪ ,‬והחסידים‬ ‫אדרבה‪ ,‬בהזדמנות מסוימת הסביר הרבי כי אם‬ ‫את פשר הדבר‪.‬‬ ‫שהתלוו אליו כבר לא הופתעו לגלות כי על אף‬ ‫ימנע מאנשים אלה להשתתף בחלוקת היין‪ ,‬אזי יצר‬ ‫’ודאי תמה הנך‪ ,‬ר‘ ברוך‪ ,‬על כך שבחורף שכזה‬ ‫החורף הכבד והמעטה המושלג שכיסה את הכרם‪,‬‬ ‫לבבו שמא מאידך שכח להכניס לרשימת המקבלים‬ ‫אין התנורים מוסקים כדבעי והכפור שולט בביתי‘‪,‬‬ ‫לאחר שחשפו את האשכולות ניבטו לעיניהם ענבים‬ ‫כאלה שאכן זקוקים לכך‪ ,‬ואם כן מעדיף הוא לטעות‬ ‫אמר הרבי‪ ,‬ור‘ ברוך הנדהם כמעט משלים בעצמו‬ ‫יפהפיים‪ ,‬בשלים למראה‪ ,‬כמו נבצרו בעיצומו של‬ ‫ולתת למי שכבר קיבל‪ ,‬מבלי לבדוק בציציותיו של‬ ‫את הנאמר‪’ ,‬דע לך כי במדינה רחוקה מכאן נתונים‬ ‫הקיץ‪.‬‬ ‫אף אדם וללא דרישות וחקירות‪.‬‬ ‫היהודים בצרה‪ ,‬אי לכך קיבלתי על עצמי להתייסר‬ ‫התהליך עמו התבצע‪ ,‬כמדי שנה‪ ,‬על הצד הטוב‬ ‫אחרים הגדילו לעשות‪ ,‬ראו כך הזדמנות עסקית‬ ‫במשך שלשה עשר שבועות‪ ,‬לזכותם ולהצלתם‪ .‬זה‬ ‫ביותר‪ ,‬ובסיומו פנה רבנו לרבה של סעליש ובירר‬ ‫והיו נוטלים את היין וסוחרים בו‪ ,‬מייצרים מקור‬ ‫עתה חלפו עשרה שבועות‘‪ ,‬המשיך הרבי בסיפוק‪,‬‬ ‫האם יוכל להעמיד עבורו מקום שמור ונקי בו ניתן‬ ‫הכנסה לא אכזב‪ ,‬בעוד מטרת החלוקה היתה‬ ‫’נותרו אם כן רק שלשה שבועות‘‪.‬‬ ‫יהיה לאחסן את החביות עד פרוס הפסח‪ .‬כמובן‪,‬‬ ‫לשימושם האישי ועבור בני משפחתם‪ .‬על כך לא‬ ‫הרה“ק מרוז‘ין עצר לרגע‪ ,‬נתן אתנחתא לדבריו‬ ‫הדגיש הרבי‪ ,‬יש להקפיד כי המקום המדובר יהיה‬ ‫הבליגו מקורבי הרבי‪ ,‬אך כשהפנו את תשומת לבו‬ ‫ואז הוסיף כממתיק סוד‪’ :‬מלבדי‪ ,‬רק צדיק אחד נוסף‬ ‫סגור עם מנעול ובריח וכך גם נקי ביותר‪ ,‬על מנת‬ ‫לכך‪ ,‬הוא הצביע על נקודת מבט שונה לחלוטין‪’ .‬הלא‬ ‫בדור יודע על כך!‘ ורק ר‘ ברוך עצמו ידע היטב במי‬ ‫לשמור על כשרותו של היין לפסח‪.‬‬ ‫זקוקים המה נואשות לכסף‘‪ ,‬ציין בפשטות‪’ ,‬ואם‬ ‫מדובר‪...‬‬ ‫’ודאי אעמיד לרשותכם מקום שכזה‘‪ ,‬שמח רבה‬ ‫במסחר זה עולה חפצם בידם ‪ -‬הרי שזכיתי לקיים‬ ‫של סעליש לסייע לצדיק‪ ,‬ולאחר הרהור קל המשיך‪,‬‬ ‫מצות צדקה בהידור רב!‘‬ ‫˘וב יום ‡ח„ לפני מי˙˙ך‬ ‫’בישיבתי שבסעליש‪ ,‬סמוך להיכל בית המדרש בו‬ ‫מלאכת הכנת היין לא החלה בתקופת ניסן‪ ,‬כי אם‬ ‫דרכם של צדיקים שהם מקיימים תדיר את דברי‬ ‫יושבים התלמידים ועוסקים בתורה‪ ,‬ישנו חדר ריק‬ ‫הרבה קודם לכן‪ .‬חודשים ארוכים לפני כן היה רבנו‬ ‫התנא הקדוש רבי אליעזר )אדר“נ נ“א פט“ו(‪” :‬שוב‬ ‫ונקי בו לא נעשה כל שימוש בתקופה זו‪ ,‬ומה גדולה‬ ‫פונה לאנשי שלומו‪ ,‬מהם אשר ברשותם כרמים לרוב‪,‬‬ ‫יום אחד לפני מיתתך“‪ ,‬לצד ההדרכה המעשית שמסר‬ ‫תהא זכותי להעמידו לרשות הרבי‘‪.‬‬ ‫מבקש מהם להותיר עבורו גפנים לבצירה בתקופה‬ ‫כיצד לעשות כן‪” :‬יעשה תשובה היום‪ ,‬שמא ימות‬ ‫קורת רוח עלתה על פני הרבי לנוכח היענותו‪,‬‬ ‫היעודה לכך‪.‬‬ ‫למחר‪ .‬ישוב למחר‪ ,‬שמא ימות למחרתו‪ .‬ונמצאו כל‬ ‫ותיכף שלח את אנשיו לנקות אף יותר את החדר‬ ‫אך בעוד שמקובל היה במקומו‪ ,‬על פי תנאי הגידול‬ ‫ימיו בתשובה“‪.‬‬ ‫ולהכשירו לאחסון החביות‪ ,‬כשמיד לאחר מכן הובלו‬ ‫ומזג האוויר‪ ,‬לבצור את הענבים בחודשי הקיץ החמים‬ ‫בדרך מופלאה היה רבנו מעורר את כל הדבקים בו‬ ‫החביות אחר כבוד אל החדר‪.‬‬ ‫ולאחר שהבשילה החמה את האשכולות והמתיקה‬ ‫ומסתופפים בצלו‪ ,‬לחיות כל ימיהם בתשובה ומעשים‬ ‫ויהי בפרוס הפסח‪ ,‬זמן מה קודם החג‪ ,‬עשה רבנו‬ ‫אותם כראוי‪ ,‬בחר רבנו את המועד לבצירת הענבים‬ ‫טובים‪ ,‬על מנת שיזכו להשיב נשמתם לבוראם נקיה‬ ‫את דרכו בשנית לסעליש על מנת להעביר את‬ ‫דווקא בעיצומו של החורף‪ ,‬וליתר דיוק ‪ -‬בפרשת‬ ‫וזכה‪ ,‬לפני שיהיה מאוחר מדי‪.‬‬ ‫החביות לביתו לצורך החלוקה הממשמשת ובאה‪.‬‬ ‫וארא דווקא‪.‬‬ ‫שח הרה“ק ר‘ צבי הירש מקרעטשניף‪-‬סיגעט‪ ,‬בן נינו‬ ‫הופיע רבנו בשערי הישיבה‪ ,‬פסע נמרצות לעבר‬ ‫במתק לשונו ובדרך צחות היה מנמק את טעמו בזה‪,‬‬ ‫של רבנו‪ ,‬את ששמע מפי חסיד ישיש ובא בימים אשר‬ ‫החדר‪ ,‬פתח את דלתו והציץ פנימה‪ ,‬סוקר את החביות‬ ‫משום שבפרשת וארא נאמר בתורה הקדושה‪ְ :‬‬ ‫”ו ַש ְׂמ ִתּי‬ ‫עוד זכה לחזות בפני קדשו של רבנו ולהתבשם לאורו‪,‬‬ ‫הסדורות בשורות‪.‬‬ ‫וּבין ַע ֶמּ‪ְ ‬ל ָמ ָחר יִ ְהיֶ ה ָהאֹת ַהזֶּ ה“)שמות ח‬ ‫ְפ ֻדת ֵבּין ַע ִמּי ֵ‬ ‫עדות מרטיטה על הנהגתו בימי החנוכה הקדושים‪.‬‬ ‫לפתע הועמו פניו ולבשו עננה קודרת‪ .‬דבר מה לא‬ ‫’לייז‘‪ ,‬ובדומה‬ ‫יט(‪ .‬והנה ’פדות‘ בשפת היידיש נהגה ֵ‬ ‫בחצר קדשו של רבנו‪ ,‬על פי ציוויו המפורש‪,‬‬ ‫מצא חן בעיניו‪ ,‬אם כי לא ידע להצביע על הנקודה‬ ‫’לעז‘‪ ,‬אם כן‬ ‫נהגית המילה ’בציר‘ בשפת היידיש כך‪ֶ :‬‬ ‫נבצר מהחסידים הרבים לראות את עבודתו העילאית‬ ‫ולאפיין במדויק את שהפריע לו‪ .‬רק זאת ידע‪ ,‬כי את‬ ‫יש להיתלות בברכה זו ‪ -‬שיהיה ’בציר‘ בשבוע זה‪,‬‬ ‫בעת הדלקת נרות החנוכה‪ ,‬אותן היה מדליק בגפו‬ ‫היין הזה אינו מסוגל לקחת‪ ,‬משום מה‪.‬‬ ‫וכך יאה‪ ,‬לבצור את הענבים עבור היין לפסח דווקא‬ ‫והרחק מעיני החסידים‪ .‬שמא תאמרו‪ ,‬מה להם לבוא‬ ‫’אמרו נא לי מה אירע?‘ פנה הרבי בכאב עצור אל‬ ‫בשבוע זה‪...‬‬ ‫לנדבורנה בימים מרוממים אלה‪ ,‬אם לא כדי לחזות‬ ‫הסובבים אותו‪ ,‬נערי חמד תלמידי ישיבת סעליש שהיו‬ ‫ואם היו שהשתוממו ואף הביעו הסתייגות מבחירת‬ ‫בעבודת קודש זו? את התשובה לכך קיבלו המוני‬ ‫שותפים כמה חודשים לפני כן להצבת החביות בחדר‪,‬‬ ‫המועד המדובר‪ ,‬בעיקר בשל העובדה שבעיצומו‬ ‫הנוהרים לחצר קדשו‪ ,‬תיכף לאחר הדלקת הנרות‪.‬‬ ‫’הלא כה רבות השקעתי ביין זה‪ ,‬בתנאים קפדניים‬ ‫של החורף היו הכרמים מכוסים שכבת שלג עבה‬ ‫ראשית היה רבנו מדליק את הנרות בשרעפי קודש‪,‬‬ ‫ובקדושה וטהרה‪ ,‬וכעת אין לבי מניח אותי לעשות בו‬ ‫והאשכולות כלל לא נראו מבעד למעטה הלבן‪ ,‬ולמותר‬ ‫משורר לעצמו זמירות קדומות ומתייחד עם קונו אל‬ ‫שימוש בפסח הבא עלינו לטובה‪ .‬מה קרה ליין?‘‬ ‫לציין כי באופן טבעי לא הבשילו כלל בתקופה זו‪ ,‬היה‬ ‫מול השלהבות המרצדות‪ ,‬וכשהיה מכלה עבודתו זו‬ ‫’לפני ימים ספורים החל ברז אחת החביות לטפטף‪,‬‬ ‫רבנו מראה אף בזאת את כוחו הגדול‪.‬‬ ‫היתה הדלת נפתחת‪ ,‬והיו המוני החסידים גודשים את‬ ‫זרזיף דק שהפך במהרה לזרם של ממש‘‪ ,‬נענה אחד‬ ‫בבוא העת היה עושה את דרכו אל הכרמים‪,‬‬ ‫החדר‪.‬‬ ‫הבחורים בלחישה מהוסה‪ ,‬תוהה אם לכך כוונת הרבי‪,‬‬ ‫בכבודו ובעצמו‪ ,‬היה מורה להסיר בעדינות את השלג‬ ‫בשלב זה ניצב היה הקהל כולו בשתי שורות‪,‬‬ ‫זימנו‬ ‫’וברצוננו למנוע מצב בו תתרוקן החבית כליל ‪ַ -‬‬ ‫מעל הגפנים‪ ,‬ולנוכח עיניהם המשתאות של הנוכחים‬ ‫ביניהם בעלי מנגנים שהפליאו לעורר את הרגשות‬ ‫ֵהנה אמן מומחה שיתקן את הברז ויעצור את הדליפה‘‪.‬‬ ‫במקום היו מתגלים אשכולות בשרניים‪ ,‬נוטפי עסיס‬ ‫ההומים בכלי נגינה שהביאו עמם‪ ,‬והרבי פוסע בתווך‬ ‫ארשת חמורה עלתה על פני הרבי‪’ .‬ראו לזמן‬ ‫ומרהיבים ביופיים‪ ,‬וידעו הכל כי מן השמים משדדים‬ ‫ומפזם נעימה ענוגה‪ ,‬שקטה ורוויית הוד‪ ,‬מרטיט את‬ ‫לכאן במהירות את האמן שתיקן את הברז‘‪ ,‬החיש‬ ‫את מערכות הטבע כדי לקיים רצון צדיק‪.‬‬ ‫לבבות הנוכחים ומכניס לליבם הרהורי תשובה‪ ,‬משל‬ ‫את הבחורים‪’ ,‬ברצוני לראותו כאן תיכף ומיד‘‪ .‬מיד‬ ‫אולם בזאת לא תם הענין‪ ,‬כלל וכלל לא‪.‬‬ ‫היה זה בעיצומה של תפילת נעילה‪.‬‬ ‫אצו התלמידים להבהיל את האמן‪ ,‬שלא ידע את נפשו‬ ‫את היין‪ ,‬כך על פי מצות הרבי‪ ,‬נדרש היה להכין‬ ‫וכך היה אומר‪ ,‬מנגן‪ ,‬מעורר‪:‬‬ ‫בקרבו ולא הבין במה חטא ועל מה ולמה מזומן הוא‬ ‫בתנאים מיוחדים וקפדניים של קדושה וטהרה‪ .‬לשם‬ ‫יטער ִאיז ֶדּעם ֶמענְ ְטשׁ ָוואס ֶע ְהר‬ ‫’פינְ ְס ֶטער אוּן ִבּ ֶ‬‫ִ‬ ‫אל הרבי‪.‬‬ ‫כך היו משתמשים בכל שלבי ההכנה בכלים חדשים‬ ‫בּוֹרא‪ִ ...‬ווי ווֹייל ִאיז ֶדּעם ֶמענְ ְטשׁ‬ ‫יגן ֵ‬ ‫ייל ְ‬ ‫יגט צוּם ֵה ִ‬ ‫זִ ינְ ִד ְ‬ ‫’מה חטאי ומה פשעי?‘ נקשו שיניו בחשש‬ ‫בלבד‪ ,‬אשר הוטבלו במקוה טהרה לפני תחילת‬ ‫בּוֹרא‪ ‘...‬אוי‪ ,‬כמה‬ ‫יגן ֵ‬‫ייל ְ‬ ‫שׁוּבה צוּם ֵה ִ‬ ‫טוּהט ְתּ ָ‬ ‫ָוואס ֶע ְהר ְ‬ ‫בהתייצבו לפני הרבי‪ ,‬ואילו רבנו מצדו הרגיע את‬ ‫העבודה‪ .‬כך גם כל העוסקים במלאכה נדרשו להיטהר‬ ‫חשוך ומר לו לאדם החוטא לפני הבורא יתברך‪ .‬כמה‬ ‫חששותיו והבהיר כי אין לו כל תלונה עליו‪ ,‬באשר‬ ‫ולטבול לתוספת קדושה קודם גישתם לכל שלב‬ ‫טוב לאדם השב בתשובה שלימה לפניו‪ .‬וכאן היה‬ ‫הוא פעל בתום לב‪ .‬רק מבקש הוא לדעת בפרוטרוט‬ ‫ושלב במלאכה‪.‬‬ ‫מדגיש‪ ,‬מטלטל בזעקה פנימית‪’ :‬נָ אר ִמיט ֶדּעם גּוּף‪...‬‬ ‫כיצד תיקן את הברז‪ ,‬זה הכל‪.‬‬ ‫עוד היה הרבי נושא עמו אל הכרם סכינים זעירים‬ ‫ִמיט ֶדּעם גּוּף‪ִ ...‬מיט ֶדּעם גּוּף‪ ‘...‬אבל שיהיה בגוף זה‪,‬‬ ‫’כשקראו לי לתקן את הדליפה‘‪ ,‬סיפר האמן‪,‬‬ ‫עק ַלאך‘‪ ,‬בהם נשעה‬ ‫יפּ ְ‬ ‫’קנִ ֶ‬ ‫ומיוחדים במינם אשר כונו ְ‬ ‫ולא חלילה בגלגול אחר בו ייאלץ לתקן מעשיו‪.‬‬ ‫’הבחנתי מיד כי הברז תקול עד לבלי תקנה‪ ,‬וכי‬ ‫שימוש עדין וזהיר בבצירת הענבים‪ ,‬וענין גדול היה‬ ‫והיו הדברים מרטיטים ומחרידים את כל הנוכחים‬ ‫הפתרון היחיד יהיה להחליפו בברז חדש‪ .‬דא עקא‪,‬‬ ‫לו לרבנו בסכינים אלה עד שנחשב הדבר לזכות עבור‬ ‫במקום‪ ,‬עד שרבו הבכיות ושב כל העם בתשובה‪.‬‬ ‫ברשותי לא היה באותה עת ברז חדש ממש‪ ,‬על כן‬ ‫כל מי שהשיג עבורו סכין שכזה‪ .‬עד כדי כך ידוע היה‬ ‫מיהרתי לביתי והסרתי את הברז מחבית בירה ריקה‬ ‫הדבר‪ ,‬שאף הנכרים תושבי האזור הכירו במעלת‬ ‫יין ‪‰‬מ˘ומר למˆוו˙‬ ‫בה לא היה לי שימוש באותה העת‪ ,‬ואותה התקנתי‬ ‫וערך הסכינים הללו‪ ,‬ואם היה אי מי מהם שם ידו על‬ ‫חומרות רבות ועניינים טמירים נוהג היה רבנו‬ ‫בחבית‘‪.‬‬ ‫סכין שכזה‪ ,‬לא היה מוכרו בעד כל הון‪.‬‬ ‫הרה“ק ר‘ מרדכי‘לה מנדבורנה בחג הפסח‪ ,‬אם‬ ‫זעזוע ניבט מעיני הרבי‪ ,‬פלצות אחזה בו‪ .‬אכן נודע‬ ‫בתום פרק הבצירה והסחיטה‪ ,‬היה היין נאטם היטב‬ ‫בניקיון הבית מכל פירור חמץ ואם באפיית המצות‪,‬‬ ‫הדבר! בירה הרי היא חמץ גמור!‬ ‫בחביות מגופות‪ ,‬והחביות עצמן הונחו לצורך המשך‬ ‫אולם מקום של כבוד נתייחד לו דווקא ליין‪ ,‬להכנתו‬ ‫בצער רב נאלץ הרבי לוותר על מנהגו באותה שנה‪,‬‬ ‫תהליך הפקת היין במקום שיועד לכך‪ ,‬תוך הקפדה‬ ‫ומצוותיו‪.‬‬ ‫והיין חולק אחר כבוד כבר באותו יום‪ ,‬כשהוא מתרה‬ ‫יתירה על נקיון המקום והרחקה מכל בדל חשש‬ ‫’מצוותיו‘ אמרנו‪ ,‬כי אכן כן‪ ,‬לא מדובר היה רק‬ ‫בכל מי שקיבל לידיו בקבוק ‪ -‬כי ידאג לשתותו עוד‬ ‫לקיומו של חמץ‪ .‬כך למשל היו מונעים בכל תוקף‬ ‫ביין לארבעה הכוסות כמצות ליל התקדש חג‪ ,‬כמו‬ ‫קודם פסח‪ ,‬למען לא ייכשל חלילה באיסור חמץ‪.‬‬ ‫מילדים להיכנס למקום‪ ,‬שמא יכניס מי מהם חלילה‬ ‫גם למצות קידוש והבדלה‪ ,‬כי אם בכמות אדירה‬ ‫אכן‪ ,‬נתקדש שם שמים בהיוודע לעין כל כי רגלי‬ ‫פירור חמץ‪.‬‬ ‫של יין אותה נהג לחלק לכל נצרך‪ ,‬בעין יפה וברוחב‬ ‫חסידיו ישמור‪.‬‬ ‫לאחר שהושלם התהליך כולו והיין הותסס דיו‪ ,‬היו‬ ‫לב‪ .‬בערב פסח היו מתקבצים ובאים לביתו כל עניי‬ ‫קו השיעורים ‪ -‬קול הלשון‪03-6171077 :‬‬ ‫ובחר˙ בחיים‬ ‫בס"ד‪ ,‬גיליון שפ"ב | חג הסוכות | תשפ"ז‬ ‫‚ליון ˘בועי במ˘נ˙ מרן ה‡ור החיים ה˜' זיע"‡‬ ‫ב‡ור החיים‬ ‫˙ול„ו˙ רבנו ה˜'‬ ‫פניני ‡ור החיים‬ ‫פר˜ ˘מיני‪˙ :‬הפוכו˙‬ ‫'נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות בית ה' לבי ובשרי‬ ‫'ורחמיו על כל מעשיו'‬ ‫ירננו אל ק‪-‬ל חי'‪.‬‬ ‫רבי מ˘ה בן עטר מ˙מנה לנ‚י„ ר‡˘י‬ ‫ביקש רבינו לישב בשלווה‪ ,‬קפצו עליו צרות הרבה‪.‬‬ ‫'ויעקב נסע סוכותה וגו'‪ ,‬ולמקנהו עשה‬ ‫בעוד עובדת היותו חתן הנגיד אמורה היתה להביא‬ ‫לבטל את הרצון העצמי‬ ‫סוכות‪ ,‬על כן קרא שם המקום סוכות'‪.‬‬ ‫לו מלוא חפניים של שקט ומנוחת הדעת‪ ,‬הרי שעם‬ ‫מפני רצון שמים‬ ‫)בראשית לג יז(‬ ‫הזמן‪ ,‬קרה ההיפך הגמור‪.‬‬ ‫האם יש חידוש בבניית סוכה למקנה‪ ,‬שהדבר יצדיק‬ ‫חיי הנגידים‪ ,‬כאמור‪ ,‬לא היו קלים כלל ועיקר‪ .‬היותם‬ ‫'על פי ה' יסעו בני ישראל ועל פי ה' יחנו‪,‬‬ ‫לקרוא למקום על שם המאורע?‬ ‫קרובים אצל המלך המטורף‪ ,‬מולאי איסמאעיל‪,‬‬ ‫כל ימי אשר ישכון הענן על המשכן יחנו'‪.‬‬ ‫אומר האור החיים הקדוש‪:‬‬ ‫היטיבה לעיתים עם אחיהם הנדכאים והמעונים‪ ,‬אך‬ ‫)במדבר ט יח(‬ ‫'אולי כי עשה דבר חדש בחמלתו על המקנה‪ ,‬מה‬ ‫העמידה אותם בקו חזיתי ראשון מול התפרצויות‬ ‫בני ישראל הולכים במדבר‪ ,‬וכמו שכתוב בפרשת‬ ‫שלא עשה כן אדם קודם‪ ,‬שיכין סוכה לבהמות'‪.‬‬ ‫הזעם שלו‪ ,‬שהביאו אותם לא אחת לידי סכנה של‬ ‫דברים "המדבר הגדול והנורא"‪.‬‬ ‫האור החיים הקדוש מבין שאם הפסוק רואה בכך‬ ‫ממש‪ .‬כך למשל‪ ,‬בשנת תפ“ב‪ ,‬אחרי שכבר בקנס‬ ‫והנה מגיעה חניה‪ .‬באופן טבעי אמורים לשמוח‪,‬‬ ‫חידוש‪ ,‬כנראה עד אז לא היה מקובל לבנות סוכות‬ ‫הקודם שהטיל עליו‪ ,‬רושש המלך את רבי משה‬ ‫מההרפיה והמנוחה‪.‬‬ ‫לבהמות‪ .‬יעקב אבינו‪ ,‬בחמלתו על הצאן‪ ,‬הלך ובנה‬ ‫לחלוטין‪ ,‬שב והטיל עליו מס עצום נוסף‪ ,‬אלא‬ ‫להם סוכות‪.‬‬ ‫שבפעם זו וויתר לו בסופו של דבר‪.‬‬ ‫אומר האור החיים הקדוש‪ ,‬בפרשת השבוע מפרטת‬ ‫התורה את סדר הליכתם וחנייתם של בני ישראל‪,‬‬ ‫פעולה כזאת‪ ,‬הנעשית לראשונה כדי למנוע צער‬ ‫”‪...‬אח“כ בשנת התפ“ב הלשינו עליו למסיר“ה‬ ‫והתורה חוזרת שוב ושוב "על פי ה' יחנו ועל פי ה'‬ ‫מבעלי החיים‪ ,‬מצדיקה לקרוא למקום על שמה‪.‬‬ ‫וקנסו עשרים וחמשה ככרים ונתפשר עם‬ ‫המלך בינו לבינו ונתפייס‪“...‬‬ ‫יסעו"‪.‬‬ ‫'על כן קרא שם המקום סוכות'‪.‬‬ ‫בינתיים הלך מעמדו של רבי משה בן עטר והתחזק‪,‬‬ ‫להגיד שבחן של ישראל‪:‬‬ ‫עד שהתמנה לנגיד ראשי על כל יהודי מלכות מרוקו‪,‬‬ ‫על מקומו של הנגיד הקודם‪ ,‬רבי אברהם מאימראן‬ ‫החניה נעשית‪ ,‬לא כי יותר טוב להיות במקום אחד‬ ‫מאשר ללכת‪ ,‬אלא‪ :‬על פי ה'‪ .‬כי כך ה' אמר‪.‬‬ ‫שמחו בה' וגילו צדיקים‬ ‫ז“ל שהלך לעולמו‪.‬‬ ‫"ובהאריך הענן"‪ ,‬יש חניה ארוכה יותר‪ ,‬השמחה‬ ‫”‪...‬ובש‘ התפ“ג ליצי‘ נלב“ע הנגיד ה“ר אברהם‬ ‫'וירא ה' אל אברם ויאמר לזרעך אתן את‬ ‫הטבעית בוודאי גדולה יותר‪ .‬מדגישה התורה שוב‪,‬‬ ‫מאימראן בר“ח טבת‪ .‬של שנה הנז‘ ובתשרי‬ ‫מדוע עשו זאת ‪" -‬על פי ה' יחנו"‪.‬‬ ‫הארץ הזאת ויבן שם מזבח לה' הנראה‬ ‫של שנת התפ“ד מת משה אחיו של כה“ר‬ ‫אליו'‪) .‬בראשית יב ז(‬ ‫וגם כאשר מסיימים את החניה‪" ,‬על פי ה'"‪.‬‬ ‫אברהם מאימראן הנז‘‪ ,‬ובש‘ התפ“ד נתגדל‬ ‫הקב"ה נראה אל אברהם אבינו‪ ,‬ומבטיח לו דברים‬ ‫בחניה קצרה ככל שתהיה‪ ,‬או ארוכה ככל שתהיה‪,‬‬ ‫גדולים‪.‬‬ ‫הר“מ ן‘ עטר עם המלך וגדלו על כל היהודים‬ ‫בכל מקרה ובכל מצב‪ ,‬הם עשו זאת לא מפני סיבה‬ ‫אשר תחת ממשלתו להיות נגיד עליהם‪“...‬‬ ‫'לזרעך אתן'‪ .‬הוא כבר בן שבעים וחמש ואין לו‬ ‫אחרת‪ ,‬אלא רק כדי לעשות רצון ה'‪.‬‬ ‫ילדים‪ .‬כעת ה' מבטיח לו 'לזרעך אתן' – משמע‬ ‫ה‚ל‚ל מ˙הפך‬ ‫שיהיו לו ילדים‪ .‬הבטחה עצומה‪.‬‬ ‫אבל דווקא בימים ההם‪ ,‬סמוך להתמנותו כנגיד‬ ‫ראשי‪ ,‬הלכה התאכזרותו של המלך כלפיו וגברה‪.‬‬ ‫השמחה מעוררת‬ ‫זאת ועוד‪ :‬הארץ המובטחת תהא לבניו‪' .‬לזרעך אתן‬ ‫מעמדו הבכיר כנגיד‪ ,‬וגם ידידותו רבת השנים עם‬ ‫השפעות טובות‬ ‫את הארץ הזאת'‪.‬‬ ‫המלך‪ ,‬לא עמדו לו בשעת זעמו של המושל העריץ‪.‬‬ ‫אברהם אבינו מאושר‪ ,‬שמח ומודה לה'‪ ,‬ובונה מזבח‬ ‫ולא ארכו הימים עד שהגיעו הדברים לידי גזר דין‬ ‫'וישת אל המדבר פניו'‪) .‬במדבר כד א(‬ ‫להקריב קרבנות תודה‪.‬‬ ‫מות!‬ ‫אפשר לחשוב מה כבר יכול להיות מלכעוס… מה‬ ‫אומר האור החיים הקדוש‪ :‬הבה נתבונן מה היא עיקר‬ ‫”ביום ז‘ לאדר של ש‘ תפד“ה הנז‘ גזר המלך‬ ‫כבר קרה…‬ ‫שמחתו של אברהם אבינו‪.‬‬ ‫על הר“מ ן‘ עטר הנז‘ לישרף ואחר שהוציאוהו‬ ‫בלעם הרשע עשה כל מה שרק היה נראה לו‪ ,‬כדי‬ ‫שמחתו ואושרו העיקריים הם‪' :‬ויבן שם מזבח לה'‬ ‫לבית השריפה הצילהו הקב“ה וקנסו עשרים‬ ‫לעורר חס וחלילה קללות על עם ישראל‪.‬‬ ‫הנראה אליו'‪.‬‬ ‫ככר של כסף‪ .‬השי“ת ימלא חסרונו וחסרון‬ ‫כמה פירושים נאמרו בזה‪ ,‬רצה להזכיר את חטא‬ ‫הוא שמח שהשם נגלה אליו‪ .‬את קרבת השם הוא‬ ‫עמו ישראל כי“ר“‬ ‫העגל‪ ,‬ועוד‪.‬‬ ‫חפץ‪ ,‬נפשו חיכתה לה'‪.‬‬ ‫ככל הנראה לא עמד לו לבו הרגיש של רבי משה בן‬ ‫מבאר האור החיים הקדוש‪ :‬המדבר הוא מקום של‬ ‫הוא מצויד בברכות ובהבטחות‪ ,‬אך העיקר אצלו‬ ‫עטר באימות המוות שנפלו עליו ובאיומים ובפחדים‬ ‫הקליפות‪ ,‬המקום של כוחות הטומאה השונאים את‬ ‫'שובע שמחות את פניך'‪.‬‬ ‫שהיו מנת חלקו‪ .‬ההמשך הגרוע לא איחר מלבוא‪.‬‬ ‫בעוד באופן יחסי לסערות שחלפו על ראשם של‬ ‫יהודי מרוקו כולה‪ ,‬ישב רבינו כעת ברוגע ובבטחה‬ ‫המ˘ך בעמו„ ‚' ◄‬ ‫על שולחן חותנו‪ ,‬ועסק בתורה ובהפצתה; ניחת על‬ ‫ראשו האסון המר‪ :‬בשנת תפ“ה נלקח לבית עולמו‬ ‫חותנו‪ ,‬הנגיד רבי משה בן הנגיד רבי שם טוב בן‬ ‫עטר‪.‬‬ ‫המ˘ך ב˘בוע הב‡‬ ‫ספיר ויהלום‬ ‫פניני מוסר ויר‡˙ ˘מים בפר˘ה‬ ‫זה חלק ממחיר חירותו מעל הציבור‪ ,‬כפי שביקש‬ ‫בתפילתו לפני הבורא‪ ,‬והחל להעלות ספקות‬ ‫היה בליבו שההמוניות הסובבת אותו ‪ -‬אינה‬ ‫מתאימה לו כלל‪ ,‬ועליו לפעול לצמצמה ביותר‪.‬‬ ‫ב˙וך עמי ‡נוכי י˘ב˙‬ ‫בקרבו האם שווה חרותו נזק שכזה‪.‬‬ ‫ניסה רבי פנחס למנוע את ההמון מלבוא אליו‪,‬‬ ‫דבר זה יש לנו לזכור ולהשיב אל ליבנו‪ ,‬ששלמות‬ ‫משהגיע לסוכתו‪ ,‬החל לומר את נוסח ההזמנה‬ ‫וככל שניסה ‪ -‬לא עלה בידו‪ ,‬מאחר והאנשים‬ ‫מצוות סוכה היא הכנסת אורחים‪ ,‬ואף האושפיזין‬ ‫לאושפיזין‪’ :‬אזמין לסעודתי אושפיזין עילאין‘‪.‬‬ ‫ידעו על צדקותו‪ ,‬שהוא איש אלקים‪ ,‬רצו בקרבתו‪,‬‬ ‫הקדושים מזהירים על כך לכל מי שרוצה לארחם‪.‬‬ ‫רבי פנחס היה ללא ספק אחד מיחידי הסגולה‬ ‫והגיעו אליו בכל דרך אפשרית‪.‬‬ ‫בזוהר הקדוש כתוב‪ ,‬שאם אין האדם נוהג כן‪ ,‬אזי‬ ‫שהיה זוכה לראות את שבעת הרועים בכל שנה‬ ‫באין ברירה בידו‪ ,‬נעמד רבי פנחס להתפלל‪ ,‬וכך‬ ‫קמים האושפיזין משולחנו ואומרים עליו פסוקים‬ ‫ושנה‪ .‬גם השנה נשא את עיניו מעלה‪ ,‬ולמול‬ ‫היתה תפילתו‪:‬‬ ‫שונים בגנותו‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬אם מעניק משולחנו‬ ‫עיניו התגלתה דמותו של אברהם אבינו‪ ,‬האושפיז‬ ‫”רבונו של עולם‪ ,‬עשה שלא אמצא חן בעיני‬ ‫לעניים‪ ,‬אומרים עליו האושפיזין פסוקים בשבחו‪.‬‬ ‫הראשון‪ ,‬כשהוא עומד מחוץ לדלת הסוכה וממתין‬ ‫אנשים‪ .‬אדרבה‪ ,‬עשה שאהפך לבזוי ונתעב בעיני‬ ‫ממשנתו של הרב הקדוש רבי חיים מצאנז זי“ע‬ ‫רחוק ממנה‪.‬‬ ‫אחרים‪ ,‬כך לא ימשכו אלי‪ ,‬ויניחו לי ולנפשי!“‬ ‫בעל ’דברי חיים‘ למדנו‪ ,‬שעיקר נוי הסוכה הוא‬ ‫קרא אליו רבי פנחס‪” :‬אברהם אבינו! מדוע לא‬ ‫ואכן‪’ ,‬צדיק גוזר‪ ,‬והקדוש ברוך הוא מקיים‘‪ .‬רבי‬ ‫האורחים המקשטים את הסוכה‪.‬‬ ‫תיכנס לסוכתי? מהו חטאי ופשעי?“‬ ‫פנחס התפלל ממעמקי ליבו‪ ,‬וכך היה‪ .‬אנשים‬ ‫מסופר שפעם אחת ראוהו יושב בערב סוכות‪ ,‬ועל‬ ‫השיב לו אברהם‪:‬‬ ‫חדלו מלבקרו‪ ,‬ולא זו בלבד‪ ,‬אלא שכאשר היה‬ ‫פניו שרויה דאגה גדולה עד מאוד‪.‬‬ ‫”אני נושא את דגלה של מדת החסד‪ ,‬ואני משרת‬ ‫מהלך בעיירה‪ ,‬היו בני האדם מתרחקים ממנו‪,‬‬ ‫החסידים ובני הבית התמלאו פחד ויראה שמא‬ ‫את הבורא רק על ידי נדיבות הלב של אנשים‪ ,‬לא‬ ‫והיו מפנים את ראשיהם אל הצד‪ ,‬וכל חינו אבד‬ ‫אירע‪ ,‬חלילה‪ ,‬איזה מקרה רע‪ ,‬ושאלוהו לפשר‬ ‫אצטרף לשלחן שאין בו אורחים“‪.‬‬ ‫כלא היה‪.‬‬ ‫דאגתו‪ .‬השיב הרבי כי דואג באיזו זכות יתאפשר‬ ‫משהבין רבי פנחס כי כלתה אליו הרעה‪ ,‬מיהר‬ ‫הדבר לא נגע כלל לליבו של רבי פנחס‪ ,‬אדרבה‪,‬‬ ‫לו להיכנס לתוך הסוכה הקדושה‪ ,‬ולאחר מחשבה‬ ‫והתפלל שישוב המצב לקדמותו‪ ,‬ושימצא חן‬ ‫הוא שמח מאוד‪ ,‬כיוון שהתגעגע לאותם ימים‬ ‫הסיק כי רק עצה אחת יש לו‪ :‬אם יהיה לו ממון‬ ‫בעיני האנשים בדיוק כפי שהיה בעבר‪.‬‬ ‫בהם יכל ללמוד ולהתפלל באין מפריע‪.‬‬ ‫לחלק לצדקה‪ .‬כי זוהי ההכנה המעולה ביותר‬ ‫אמנם פעם אחת הפריע לרבי פנחס הניתוק‬ ‫להכין עצמו לכניסה לסוכה‪.‬‬ ‫גם כאן נענה בתפלתו‪ ,‬ותוך זמן קצר צבאו שוב‬ ‫המוני אנשים על דלתו‪ ,‬לבקש ממנו הדרכה‬ ‫ששרר בינו לבין ההמונים‪:‬‬ ‫על כן‪ ,‬ביקש מהם הרבי עצה כיצד ישיג סכום‬ ‫בעבודת הבורא‪ ,‬ברכות והזכרות‪ ,‬עד שנעשה‬ ‫חג הסוכות הגיע‪ .‬נוהג היה רבי פנחס בכל שנה‬ ‫מעות לחלקו לצדקה‪.‬‬ ‫לרבי גדול ולפועל ישועות בקרב הארץ‪.‬‬ ‫להזמין אל ביתו מספר תלמידי ישיבה או אנשים‬ ‫לאחר מכן התבטא הרבי ואמר‪:‬‬ ‫אכן‪ ,‬כבר לא יכול היה רבי פנחס להקדיש את‬ ‫מן העיר‪ ,‬שיעזרוהו לבנות את סכתו‪ ,‬והאנשים‪,‬‬ ‫”יבואו ימים אשר הרבנים ייטיבו לקשט סוכותיהם‬ ‫כל זמנו ללמוד תורה‪ ,‬לתפלתו ולדבקותו‪ ,‬אך‬ ‫שראו בכך זכות‪ ,‬שמחים היו מאוד לעזור לו‪.‬‬ ‫עם ציורים נאים‪ ,‬אבל אצלנו ‪ -‬מצוות הצדקה היא‬ ‫הודות לאורחו הקדוש בחג הסוכות‪ ,‬כאשר נוכח‬ ‫הפעם‪ ,‬נפש חיה לא הסכימה לבוא‪ .‬איש לא אהב‬ ‫הקישוט הנאה ביותר“‪.‬‬ ‫לראות את חשיבותה של מדת החסד‪ ,‬להתחסד‬ ‫אותו‪ ,‬וממילא לא היה אחד שבא לעזרתו‪ ,‬איש לא‬ ‫‪‬‬ ‫עם הבריות‪ ,‬ראה גם בעבודתו זו את מילוי רצונו‬ ‫רצה בקירבתו‪ ,‬והכול הפנו לו עורף‪.‬‬ ‫דבר מפליא סיפר הרב הקדוש רבי חיים‬ ‫של הבורא בעולם‪.‬‬ ‫כיוון שלא היה מוכשר בענף הבניה‪ ,‬לא ידע‬ ‫מאנטיניא זי“ע‪ ,‬אודות זקנו‪ ,‬הרב הקדוש רבי‬ ‫רבי פנחס את נפשו‪ ,‬כיצד יעלה בידו להקים את‬ ‫וˆ„˜ה ˙היה לנו‬ ‫הסוכה‪.‬‬ ‫פנחס מקוריץ זי“ע‪:‬‬ ‫את חשיבות מתן הצדקה לעניים בערב החג חידד‬ ‫מענקי הדורות היה רבי פנחס‪ ,‬איש קדוש‬ ‫מחוסר ברירה‪ ,‬מאחר שלא מצא חן בעיני אף‬ ‫ומפורסם מאוד בצדקותו‪.‬‬ ‫הגאון רבי יהודה אסאד זי“ע באמצעות רעיון‬ ‫יהודי‪ ,‬נאלץ לשכור גויים שיבנו את סוכתו‪ .‬אלא‪,‬‬ ‫נפלא‪:‬‬ ‫שלרבי פנחס לא היו כלים מתאימים לבניית‬ ‫בתחילת דרכו כמעט ולא ידעו על גדלותו‪ ,‬הוא‬ ‫חכמינו ז“ל דרשו במסכת שבת )קלג‪ (:‬מלשון‬ ‫הסוכה‪ ,‬ואף לא היה לו ממי להשאיל‪ .‬הרבנית‬ ‫הסתופף בצל הבעל שם טוב הקדוש ועבד את‬ ‫הפסוק ’זה א‪-‬לי ואנוהו‘ )שמות טו ב(‪ ,‬שנאמר‬ ‫נאלצה ללכת ולשאול כלי עבודה מאחרים‪ ,‬וגם‬ ‫עבודתו עם מדרגותיו הנשגבות‪ ,‬אך לא התפרסם‬ ‫בלשון ’נוי‘‪ ,‬שיש להתנאות לפני הבורא בעשיית‬ ‫זה עלה בידה רק בקושי רב‪ ,‬בשל היחס ששרר‬ ‫בשער בת רבים‪.‬‬ ‫המצוות‪ .‬לא די בקיום המצוה בלבד‪ ,‬אלא יש‬ ‫כלפי בעלה‪.‬‬ ‫לימים‪ ,‬החל להתפרסם‪ ,‬ולפניו החלו לבוא אנשים‬ ‫להקפיד שתהיה המצוה נאה ומהודרת‪.‬‬ ‫כמה שעות בודדות נותרו עד התקדש החג‪ ,‬כאשר‬ ‫בעלי מדרגה ופשוטים כאחד‪ ,‬כדי לחזות בעבודתו‬ ‫וכיצד? הביאו חכמים מספר דוגמאות לכך‪:‬‬ ‫לבסוף עלה בידם להתקין סוכה רעועה וקלושה‬ ‫הקדושה ולשאלו בעצתו‪.‬‬ ‫כשבונים סוכה ‪ -‬יש לעשותה נאה‪ ,‬וגם הלולב‪,‬‬ ‫ביותר‪.‬‬ ‫לכאורה‪ ,‬צריך היה רבי פנחס לשמוח באנשים‬ ‫הניטל כאחד מארבעת המינים‪ ,‬יש להקפיד‬ ‫מתוך מצב שפל זה‪ ,‬מיהר רבי פנחס אל בית‬ ‫הבאים אליו‪ ,‬אלא שבעיניו לא מצא הדבר חן‪ ,‬הן‬ ‫שיהיה מושלם ביופי ובהדר‪.‬‬ ‫הכנסת לתפילת ליל החג‪ ,‬על מנת שלא להחמיץ‬ ‫משום שהרגיש כי הדבר מפריע לו בעבודתו‪ ,‬והן‬ ‫את ההזדמנות להזמין אורח לסעודת החג‪.‬‬ ‫משום ענוה שהייתה בו‪ ,‬ולא החזיק עצמו ראוי‬ ‫באופן שונה דרש התנא אבא שאול את המלה‬ ‫להיות רבי לחסידים‪.‬‬ ‫’ואנוהו‘‪ ,‬ולדבריו היא מלשון ’אני והוא‘‪ ,‬ומלמד‬ ‫נהוג היה באותם ימים‪ ,‬שהאורחים שרצו להיות‬ ‫שעל האדם להידבק בדרכיו של הקדוש ברוך‬ ‫מוזמנים לסעודה‪ ,‬עמדו בירכתי בית הכנסת בתום‬ ‫למרות התנגדותו‪ ,‬נוכחו רבים בגדלותו ומיום‬ ‫הוא‪ ,‬וכפי שהבורא חנון ורחום‪ ,‬כך על האדם‬ ‫התפילה‪ ,‬ובעלי הבתים המארחים היו מזמינים‬ ‫ליום הרבו לבוא אליו לשאול עצה וברכה‪ ,‬וככל‬ ‫להיות חנון ורחום‪.‬‬ ‫אותם לבתיהם בדרכם החוצה‪.‬‬ ‫שהרעיף עליהם מברכותיו ‪ -‬כן התרבו הבאים‬ ‫להסתופף בצל קורתו ושמעו יצא למרחקים‪.‬‬ ‫אמר על כך רבי יהודה אסאד‪ ,‬שכיון ששמע אבא‬ ‫למרבה הצער‪ ,‬לא עלה בידו של רבי פנחס הדבר‬ ‫שאול את דברי קודמו‪ ,‬שאמר שהפסוק ’זה א‪-‬לי‬ ‫בנקל‪ ,‬ואפילו האנשים שלא היה להם מקום‬ ‫דלתו פתוחה היתה בפני ההמונים‪ ,‬שבאו‬ ‫ואנוהו‘ בא ללמד שיש לבנות סוכה נאה וליטול‬ ‫לאכול‪ ,‬והשתוקקו נואשות להיות מוזמנים לסוכה‬ ‫ממקומות רחוקים להגיש לפניו פתקאות ולשאול‬ ‫לולב נאה‪ ,‬חשש שמא יהיו אנשים שיסיקו שדי‬ ‫בה יוכלו ליהנות מסעודת החג‪ ,‬סירבו להענות‬ ‫את פיו בדרכי עבודת הבורא‪ ,‬והוא קיבלם בסבר‬ ‫בכך כדי לצאת ידי חובת המצוה‪ ,‬וידי חובת הידור‬ ‫להזמנתו‪ .‬לבסוף‪ ,‬באו על סיפוקם כל המבקשים‬ ‫פנים יפות והעניק לכל אחד כמשאלת ליבו‪.‬‬ ‫מצוות החג‪ ,‬ולא יעלו על דעתם כלל שיש חיוב‬ ‫להם מקום לסעוד בו‪ ,‬ומכל בעלי הבתים שביקשו‬ ‫חש רבי פנחס כי משא כבד הוטל עליו‪ ,‬והחל‬ ‫לדאוג לאוכל עבור העניים‪.‬‬ ‫אורח‪ ,‬נשאר רק הצדיק רבי פנחס בגפו‪ ,‬בלי אורח‬ ‫להצטער על אשר אין ביכולתו לעבוד את הבורא‬ ‫לכן נזעק מיד אבא שאול ואמר‪ ,‬שתבת ’ואנוהו‘‬ ‫לסוכה‪.‬‬ ‫ברוגע‪ ,‬כמימים ימימה‪ .‬מיום שהחלו לבוא‬ ‫באה ללמדנו עוד‪ :‬שעלינו להיות דומים במעשינו‬ ‫בלב מלא צער ועצב פנה הצדיק לביתו‪ ,‬כשהוא‬ ‫ההמונים לא היו עתותיו בידו ולא יכול היה ללמוד‬ ‫למעשי הבורא‪ ,‬וכפי שהקדוש ברוך הוא חנון‬ ‫מבין שיתכן ולעולם לא יזכה לארח איש בביתו‪,‬‬ ‫ולהתפלל כראוי‪ ,‬לפי מדרגותיו‪.‬‬ ‫ורחום‪ ,‬והוא זן ומפרנס את בריותיו‪ ,‬כן עלינו‬ ‫אפילו לא לחג הסוכות‪ .‬בליבו דאב על כך שאף‬ ‫לא ידע רבי פנחס את שעליו לעשות‪ ,‬אולם מוחלט‬ ‫◄◄◄‬ ‫פניני ‡ור החיים‬ ‫◄◄◄‬ ‫שטו(‪ ,‬שכאשר ספרו לפני הרב הקדוש רבי מנחם מנדל‬ ‫מוטלת החובה לרחם על העניים ולתמוך בהם במהלך‬ ‫◄ המ˘ך מעמו„ ‡'‬ ‫מקוצק זי“ע על צדיק אחד שהעיד על עצמו שהוא רואה‬ ‫החג‪.‬‬ ‫עם ישראל‪.‬‬ ‫תמיד את האושפיזין אצלו בסוכה‪ ,‬השיב על כך‪” :‬אני‬ ‫כשם שחובה עלינו לדאוג לסוכה וללולב נאים‬ ‫אינני רואה אותם‪ ,‬אבל אני מאמין לדברי חכמינו ז“ל‪,‬‬ ‫ומהודרים‪ ,‬כן חובה עלינו לדאוג שלא תחסר פיתם של‬ ‫ומה עשה בלעם‪ ,‬וישת אל המדבר פניו‪,‬‬ ‫שהאושפיזין באים אלינו לסוכה‪ ,‬ובאמונה הזאת אנו‬ ‫'פניו' הוא לשון כעס‪ ,‬כמו שנאמר 'פני ילכו'‬ ‫העניים‪ ,‬ויהיה להם היכן לסעוד בחג הסוכות ‪ -‬לא פחות‬ ‫משיגים יותר משרואים בעיניים‪ ,‬כי אמונה גדולה יותר‬ ‫מהאופן שאנו דואגים לעצמנו‪.‬‬ ‫שהוא לשון כעס‪.‬‬ ‫מראייה!“‬ ‫מפעימים דבריו של האור החיים הקדוש‪:‬‬ ‫‪‬‬ ‫ה‡ו˘פיזין‬ ‫רצה בלעם שתתעורר הקליפה באמצעות‬ ‫סיפור מופלא על מסירות נפשו של יהודי עבור קיום‬ ‫דברים נפלאים ומעוררים מצאנו בספר הדרשות ’מאור‬ ‫הכעס! כדרך שתתעורר הקדושה בשמחה‬ ‫החיים‘ לרבנו ה‘אור החיים‘ הקדוש זיע“א )עמוד כב(‪ ,‬כפי‬ ‫מצוות סוכה‪ ,‬שבשכרה זכה לראות את האושפיזין‪,‬‬ ‫ובלב טוב! כי כל אחד יתעורר למינו‪.‬‬ ‫שרשם מפיו תלמידו הגדול רבי משה פרנקו זצ“ל‪:‬‬ ‫סיפר הרב הקדוש רבי אברהם שלום מסטרופקוב זי“ע‪,‬‬ ‫כפי ששמע מאביו‪ ,‬הרב הקדוש רבי יחזקאל שרגא‬ ‫ארבעה מינים שבלולב‪ ,‬רמז‪ ,‬האתרוג דומה לחכם‬ ‫משינאווא זי“ע )’מקור חיים‘‪ ,‬אות רצט(‪:‬‬ ‫והדרת פני זקן‬ ‫שלומד ועושה‪ ,‬דוגמת האתרוג שהוא טוב למאכל וטוב‬ ‫לריח‪ .‬ההדס דומה לחכם שלומד ואינו עושה‪ ,‬כמו כן יש‬ ‫עני ודל אמצעים היה האיש‪ ,‬וביתו שבקצה הכפר רעוע‬ ‫לו ריח אבל לא טעם‪ .‬הלולב יש בו טעם אבל לא ריח‪.‬‬ ‫ומט לנפול‪.‬‬ ‫'מפני שיבה תקום והדרת פני זקן‪,‬‬ ‫הערבה דומה למי שאין לו לא תורה ולא מצוות‪ ,‬גם כן‬ ‫ירא שמים היה מעודו‪ ,‬ואם כי לא ידע אלא מעט הלכות‬ ‫ויראת מאלוקיך אני ה''‪) .‬ויקרא‬ ‫אין לו טעם ולא ריח‪.‬‬ ‫ודינים‪ ,‬שומר היה בתמימות ובאדיקות כל מה שידע‪,‬‬ ‫יט לב(‬ ‫והטעם גם כן ברמז‪ .‬האתרוג דמיו יקרים כמו שיש אחד‬ ‫וכשקרב חג הסוכות לבוא‪ ,‬והכול החלו לבנות סוכותיהם‬ ‫בעיר שיש לו תורה ומעשים טובים‪ .‬ההדס אינו שווה‬ ‫בהדר וביופי‪ ,‬לא היה לו מהיכן להתחיל‪ ,‬באשר מאומה‬ ‫כולנו מייחלים להגיע לימי זקנה ושיבה‬ ‫לא היה בידו לרכוש דפנות וסכך‪.‬‬ ‫לאורך ימים‪.‬‬ ‫כל כך‪ ,‬ובכן מצוי יותר‪ .‬הערבה מצויה בכל פינות‪ ,‬דומה‬ ‫למי שאין לו תורה וכו‘‪ .‬ומזה הקדוש ברוך הוא צונו‬ ‫ערב חג הסוכות‪ .‬בעוד מספר שעות יתקדש החג על‬ ‫מגיע אדם לימי זקנתו ומביט לאחוריו‪ ,‬מה‬ ‫לאגוד הכול ביחד‪ ,‬כדי שהערבה גם כן יהיה לה זכות‬ ‫יושבי הכפר‪ ,‬ובראות האיש את סוכתו כי איננה‪,‬‬ ‫עשיתי במשך שנים‪ .‬מה הספקתי ואיך היו‬ ‫עם השאר טובים‪.‬‬ ‫הלכו הוא וזוגתו אל היער הסמוך כדי לתלוש ענפים‬ ‫חיי‪.‬‬ ‫גם כן האתרוג דומה לראש האדם‪ ,‬לולב דומה לברית‬ ‫מהאילנות לסכך בהם‪.‬‬ ‫הגמרא במסכת סוכה מתארת את מעמד‬ ‫מילה‪ ,‬השלוש בדי הדס‪ ,‬האחד לידו הימין‪ ,‬והשני לידו‬ ‫נטו צללי ערב ובלב האיש עלה חשש שכבר התקדש‬ ‫'שמחת בית השואבה' בבית המקדש‪ .‬אלו‬ ‫השמאל‪ ,‬והשלישי לגוף‪ .‬והשני בדי ערבה לרגליים‪ ,‬כדי‬ ‫היום‪ ,‬ותלישת הענפים ‪ -‬מלאכה אסורה היא‪.‬‬ ‫שזכו לחיות את שנותיהם כראוי‪ ,‬ניצלו‬ ‫שכולם יהיו יחדו בשלום לעבוד את בוראו‪.‬‬ ‫לבל יחלל את קדושת החג‪ ,‬החל לתלוש ענפים בפיו‬ ‫את זמנם לתורה ומצוות ונמנעו מלחטוא‪,‬‬ ‫וגם רמוזים כולם שהם שבעה‪ ,‬אתרוג לולב ג‘ הדס וב‘‬ ‫ובשיניו‪ ,‬במחשבה שבכך יינצל מחילול קדושת היום‪,‬‬ ‫היו משוררים בהודיה לה' מתוך שמחה‬ ‫ערבה לשבעה צדיקים‪ ,‬אברהם יצחק יעקב משה אהרן‬ ‫והיו תלישותיו מעלות חבורות ופצעים מדממים בפיו‬ ‫פנימית "אשרי ילדותינו שלא ביישה את‬ ‫יוסף דוד‪.‬‬ ‫ובשפתיו‪.‬‬ ‫זקנותינו"‪ .‬הרגשה נפלאה של אדם שלא‬ ‫התפעלו בשמים מתמימותו וממסירות נפשו של היהודי‬ ‫קלקל ולא כילה ימיו להבל‪.‬‬ ‫˜˘ה עלי פר„˙כם‬ ‫לקיים את המצוה‪ ,‬ובשכר זה נשלח אברהם אבינו עליו‬ ‫לעומתם‪ ,‬בעלי התשובה אשר זכו לעת‬ ‫בפסוק )במדבר כט לה( ’ביום השמיני עצרת תהיה לכם‘‪,‬‬ ‫השלום להתראות עמו בסוכתו פנים אל פנים‪.‬‬ ‫זקנותם לשוב ולהתקרב וניצלו מחיי ההבל‬ ‫פרש רש“י בשם המדרש‪ ,‬שהענין של שמיני עצרת הוא‬ ‫בליל החג‪ ,‬לאחר שבא היהודי מבית הכנסת‪ ,‬הבחין‬ ‫שהיו שקועים בהם‪ ,‬הם הודו בצורה שונה‬ ‫משל למלך שזימן בניו לסעודה לשמוח אתו באהבה‪,‬‬ ‫בהלך עני הניצב על יד סכתו‪ ,‬ומכיוון שהסיק כי מחפש‬ ‫כיוון שהגיע זמנם להיפרד ולילך ממנו‪ ,‬אמר להם ’עכבו‬ ‫העני אחר סעודת חג להיטיב את נפשו‪ ,‬פנה אליו ואמר‪:‬‬ ‫"אשרי זקנותינו שכיפרה על ילדותנו"‪.‬‬ ‫עמי יום אחד‘‪ .‬כך הענין של שמיני עצרת‪ ,‬שאנו נפרדים‬ ‫הודיה על נס ההצלה הפרטי שלהם‪.‬‬ ‫מהקדוש ברוך הוא אומר הקדוש ברוך הוא ’עצרו עמי‬ ‫”הן אנוכי איש עני ואין כל בידי לכבדך בו‪ ,‬מוטב ותלך‬ ‫אל הבית שממול‪ ,‬שם שוכן גביר נכבד ומעדנים לרוב‬ ‫הבט אל עבר העתיד‪ ,‬אומר האור החיים‬ ‫יום אחד‘‪ ,‬ואומר להם ’קשה עלי פרדתכם‘‪.‬‬ ‫מצויים על שולחנו“‪.‬‬ ‫הקדוש – והדרת פני זקן – תכבד את הזקן‬ ‫בספר ’ייטיב פנים‘ )שמיני עצרת אות ו( כתב הרב הקדוש‬ ‫שבך!‬ ‫אמר לו אברהם‪” :‬לא באתי לאכול מפתך‪ ,‬ולא ליהנות‬ ‫רבי יקותיאל יהודה מסיגעט זיע“א‪ ,‬לפרש בזה‪ ,‬על פי‬ ‫ממך מאומה‪ ,‬כי אנוכי אברהם אביך ובאתי לסוכתך‬ ‫כבר מצעירותך תחשוב על הזקן שבתוכך‬ ‫דברי רבנו ה‘אור החיים‘ הקדוש זיע“א בפרשת ואתחנן‬ ‫שתראה את פני בשכר מצוות סוכה שקיימת במסירות‬ ‫ותכבד אותו‪ ,‬תתנהג כל ימיך כראוי‪,‬‬ ‫)דברים ד ד(‪ ,‬שפרש הפסוק ’ואתם הדבקים בה‘ אלקיכם‘‪,‬‬ ‫נפש ובייסורים“‪.‬‬ ‫וממילא תוכל לומר אשרי ילדותך שלא‬ ‫עפ“י מה שאמרו חז“ל )שבועות לה‪ (.‬שיש הבדל בדין‬ ‫בסיימו את דבריו נעלם ההלך העני והסתלק כלעומת‬ ‫ביישה את זקנותך‪.‬‬ ‫קדושת האותיות הדבוקים לשם ה‘‪ ,‬שהאותיות שלפני‬ ‫ה‘‪ ,‬כגון ’בה‘‘ נמחקים‪ ,‬והאותיות שלאחרי ה‘‪ ,‬כגון‬ ‫שבא‪.‬‬ ‫כל יום ראוי‪ ,‬כל מעשה ראוי‪ ,‬תורם לכך‪.‬‬ ‫’אלקיכם‘ אינם נמחקים‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫וזה שאומרת התורה ’ואתם הדבקים בה‘ אלקיכם‘‪,‬‬ ‫גם מי שאינו זוכה לראות את האושפיזין ולחוש‬ ‫האחדות סיבת ההצלחה‬ ‫שדבקותם של כלל ישראל בהקדוש ברוך הוא תהיה כמו‬ ‫האותיות שאחרי השם שאינם נמחקים‪ ,‬שרק כאשר בני‬ ‫בקדושתם‪ ,‬אל לו להתייאש מרוממות החג‪ ,‬כי בוודאי‬ ‫כל איש מישראל זוכה בחג הסוכות שתתקדש נשמתו‬ ‫ישראל דבוקים בהקדוש ברוך הוא‪ ,‬הוא נקרא ’אלקיכם‘‪,‬‬ ‫ותקבל אל תוכה מאור השכינה‪ ,‬המסככת בצלה על כל‬ ‫'ויהי בישורון מלך וגו'‪ ,‬יחד שבטי‬ ‫אבל כאשר אין מתנהגים כראוי אינו נקרא ’אלקיכם‘‪,‬‬ ‫יושבי הסוכה‪.‬‬ ‫ישראל'‪) .‬דברים לג ה(‬ ‫ונפרדים האותיות ’כם‘ מ‘אלקיכם‘‪.‬‬ ‫למד זאת הרב הקדוש רבי יהודה אריה לייב מגור זי“ע‬ ‫אומר האור החיים הקדוש‪ ,‬מתי 'בישורון‬ ‫והנה בימים הקדושים האדם פונה את עצמו מכל עסקיו‪,‬‬ ‫בעל ’שפת אמת‘ )סוכות תרמ“ד(‪ ,‬מהכתוב ’למען ידעו‬ ‫מלך'‪ ,‬אימתי תהיה מלכות ישראל‬ ‫ובמחשבתו דבוק הוא רק בהשם יתברך‪ ,‬ואחרי הימים‬ ‫דרתיכם‘ )ויקרא כג מג(‪ .‬תבת ’דרתיכם‘ נכתבה חסרה‪,‬‬ ‫מתקיימת‪ ,‬בעת שיהיה 'יחד שבטי‬ ‫האלו שב כל אחד למקומו לעסוק גם בענייני עולם‬ ‫ללא האות וא“ו‪ ,‬ללמד לבני ישראל שבאחרית הימים‪,‬‬ ‫הזה‪ ,‬לכן אומר הקדוש ברוך הוא ’עצרת תהיה לכם‘‪,‬‬ ‫שאף שחסרים הם ממעלתם של הראשונים‪ ,‬מכל מקום‬ ‫ישראל'‪.‬‬ ‫שגם אחרי הימים הנוראים יהיו דבוקים בהקדוש ברוך‬ ‫יכולים בחג זה לזכות לידיעת הבורא ולדבקה בו‪.‬‬ ‫כשישראל יחד‪ ,‬באחדות‪ ,‬הם 'ברום גדר‬ ‫הוא‪ ,‬ושיהיו מחוברים ועצורים אליו כאותיות ’כם‘ של‬ ‫והוסיף ה‘שפת אמת‘ דבר נורא‪ ,‬שחביבות מיוחדת‬ ‫ההצלחות' כלשון האור החיים הקדוש‪.‬‬ ‫’אלקיכם‘ שיש בהם קדושה‪ ,‬שאחרי החג יהיה גם כן‬ ‫יש למצוות הסוכה בדורות האחרונים‪ ,‬כי הצדיקים‬ ‫כשמתקיים בהם 'יחד שבטי ישראל' יהיה‬ ‫עליהם בבחינת ’אלקיכם‘‪.‬‬ ‫שבדורות עברו הרגישו בחלות שם שמים על הסוכה‬ ‫'בישורון מלך' – תהיה במלכות ישראל‬ ‫ולפי זה יתפרש גם הלשון ’קשה עלי פרדתכם‘‪ ,‬דהיינו‬ ‫וראו האושפיזין‪ ,‬ואנחנו‪ ,‬אף כי איננו זוכים לכך‪ ,‬מכל‬ ‫הוויה של קיום‪.‬‬ ‫פרדת ’כם‘‪ ,‬שלא יהיו בבחינה זאת לא להיות דבוקים‬ ‫מקום אנו חוסים בצילו‪ ,‬באמונה ששכינתו שורה עלינו‬ ‫השלום ואיחוד הלבבות הם כלי מחזיק‬ ‫בהשם יתברך‪ ,‬עד שלא יוכל כביכול להיקרא ’אלקיכם‘‬ ‫על ידי הסוכה‪.‬‬ ‫ברכה‪.‬‬ ‫ויצטרך להפריד האותיות ’כם‘ מ‘אלקיכם‘‪.‬‬ ‫ומסופר )שיח שרפי קודש‪ ,‬ח“א מער‘ הרה“ק מקאצק אות‬ ‫)מאוצרותיו ושיחותיו של הגאון רבי מנחם מנדל פומרנץ שליט"א(‬ ‫מ˙יב˙‡ ‡ור החיים‬ ‫היו צריכין לאור עמוד אש‪ ,‬כי לכל בני ישראל היה‬ ‫הוא אומר‪ ,‬שאין זה פשט אומרם 'לא הלכו אלא‬ ‫בפרשת אמור )ויקרא כד ב( כתב רבינו‪ :‬עוד אפשר‬ ‫אור ה' במושבותם‪ ,‬אלא לסיבת הליכתם בלילה‬ ‫לאורו'‪ ,‬כי מה בא למעט אם לא שנאמר אור השמש‬ ‫שנתכוין בסמיכות פרשת מנורה לפרשת סוכה על‬ ‫הוצרכו לעמוד אש‪ ,‬להאיר למרחוק חוץ למחנה‬ ‫ביום‪ ,‬ואם כן הלילה למה לא יאיר כיום שלא היו‬ ‫דרך מה שאמרו ז"ל )תו"כ( בפסוק )שם פסוק ג( מחוץ‬ ‫ישראל‪ ,‬להכיר מקום שילכו בו חוץ למחניהם‪.‬‬ ‫צריכין לשמש שהוצרך ל'עמוד אש להאיר להם'‪.‬‬ ‫לפרוכת העדות וז"ל וכי לאורה היה צריך והלא כל‬ ‫והוא אומרו 'להאיר להם'‪ ,‬וטעם אור זה הוא 'ללכת‬ ‫ולהבין הענין יש לדקדק עוד אומרו 'ללכת‬ ‫המ' שנה שהיו במדבר לא הלכו אלא לאורו‪ ,‬ופירשו‬ ‫יומם ולילה'‪ ,‬פירוש‪ ,‬בשוה‪ ,‬כשם שביום מלבד‬ ‫יומם ולילה'‪ ,‬למה לא הספיק טעם 'להאיר להם'‬ ‫התוספות )שבת כב‪ :‬ד"ה וכי( שלא היו הולכים לאור‬ ‫אור ה' הנוצץ עליהם היו רואים אור למרחוק באור‬ ‫שהוצרך לומר ללכת וגו'‪ .‬אכן כוונת הדברים היא‬ ‫החמה אלא לאור השכינה שהיו רואים מה שבתוך‬ ‫השמש המאיר לעולם כולו‪ ,‬כמו כן היו רואים‬ ‫לעולם‪ ,‬שלא זז אורו יתברך ממחנה ישראל תמיד‪,‬‬ ‫התפוח וכו' אלא עדות לבאי עולם וכו' ע"כ‪ ,‬והוא‬ ‫בלילה באמצעות עמוד האש‪.‬‬ ‫כמאמר חז"ל שכתבנו בסמוך‪ ,‬אלא שיש לדעת כי‬ ‫מה שנתחכם ה' בסמיכות זה של מצות המנורה‬ ‫ובזה יטעם ביאור מה שאמר הכתוב בפרשת דברים‬ ‫האור הקדוש הלזה לא היה מתפשט חוץ ממחנה‬ ‫למצות סוכה כי בסוכות וגו' )ויקרא כג מג( לומר כי‬ ‫)א לג( 'באש לילה לראותכם בדרך אשר תלכו בה'‪,‬‬ ‫ישראל‪ ,‬אלא דוקא במושבותם‪ .‬ויש טעם בדבר‪,‬‬ ‫ישראל לצד ענני כבוד לא היה להם אור השמש‬ ‫פירוש‪' ,‬לראותכם'‪ ,‬כדי לראותכם‪ .‬כדי שתראו‬ ‫ומה גם במדבר הרע שהוא מדור של מחנה טומאה‪,‬‬ ‫והליכתם היתה לאורו יתברך‪ ,‬אם כן מצות מנורה‬ ‫אותם‪ .‬לא כמו שפירש רש"י 'להראותכם' וחסר‬ ‫כי שם הרגיעה הקליפה‪ ,‬כידוע בדברי הקדושים‬ ‫אינה אלא לפרוכת העדות עדות לבאי עולם וכו'‪:‬‬ ‫ה"א‪ ,‬והביא מהנביאים ומהכתובים חבר לה‪ ,‬כי אין‬ ‫)זוהר ח"ב קפג‪ ,(:‬וכיון שכן לא היו ישראל יכולים‬ ‫כענין זה אמר ר"י החסיד בקינות לת"ב )קינה המתחלת‬ ‫אנו צריכים לזה‪ .‬וביאר הכתוב דבריו כי דברינו‬ ‫ליהנות מהאור העליון אלא במחניהם‪ ,‬אבל חוץ‬ ‫ציון הלא תשאלי( 'וכבוד ה' לבד היה מאורך ואין סהר‬ ‫יגיד‪ ,‬באומרו 'לראותכם בדרך'‪ ,‬ולדבריו היה צריך‬ ‫למחניהם‪ ,‬לילה יחשיך כסדר העולם‪ .‬והנה אם לא‬ ‫ושמש וכוכבים מאורייך'‪ ,‬ר"ל שהשמש והירח הם‬ ‫לומר 'הדרך'‪ ,‬אלא הכוונה היא‪ ,‬להיות שהיה להם‬ ‫היו ישראל הולכים בלילה כשיחפוץ ה' ללכת‪ ,‬לא‬ ‫מאורות גשמיים הנותנים אור גשמי ורואים על ידם‬ ‫לישראל אור עולם במושבותם ולא בדרך אשר‬ ‫גשמיות משא"כ כשהיו מוקפים בענני כבוד וכן‬ ‫עדיין לא באו שמה‪ ,‬לזה אמר כי עמוד )ענן( ]אש[‬ ‫בביהמ"ק כבוד ה' היה מאורך שהיה להם השפעה‬ ‫טעמו הוא כדי שיראו בדרך אשר ילכו בה‪ ,‬לשון‬ ‫כזו של גילוי שכינה עד שבכל דבר שראו בעולם‬ ‫עתיד‪ ,‬והבן‪ ,‬והם דברינו עצמם‪ .‬ומעתה אין הבדל‬ ‫ראו בו כבוד ה' וכבוד ה' היה האור שראו בכל דבר‬ ‫בין היום ללילה לבני ישראל‪ ,‬ולא היו מכירים זמן‬ ‫נמצא לפי"ז שענני כבוד עניינו שעל ידי העננים‬ ‫יום וזמן לילה אלא על ידי השתנות העננים‪.‬‬ ‫הכירו כבוד ה' בכל הבריאה‪.‬‬ ‫וראה גם בספר פענח רזא )פר' בשלח( וז"ל וה' הולך‬ ‫וראה עוד דברי רבינו בפרשת בשלח )שמות יג כא(‬ ‫לפניהם נכתב זה כדי שלא לתמוה איך ידעו אימת‬ ‫שכתב‪' :‬ולילה וגו' להאיר' וגו'‪ .‬קשה לפי דבריהם‬ ‫בוקר או ערב כיון שהעננים הקיפם מכל ששה‬ ‫ז"ל )שבת כב‪ (:‬שאמרו שכל ארבעים שנה שהיו‬ ‫צדדים לכן הודיענו שבהבדל עמוד הענן ועמוד‬ ‫במדבר לא הלכו אלא לאורו‪ ,‬שהיו רואים אפילו‬ ‫אש היו יודעים עכ"ל‪.‬‬ ‫מה שבתוך הטפיח‪ .‬ואין לומר כי על זמן הלילה‬ ‫‚ם ‡˙ם זכי˙ם לי˘ועה‬ ‫בזכו˙ רבנו ה‡ור החיים ה˜„ו˘?‬ ‫‡ור הי˘ועו˙‬ ‫כ˙בו לנו‬ ‫מכ˙בי הלומ„ים‬ ‫למייל המערכ˙ ‪m028039999@gmail.com‬‬ ‫‡ו לפ˜ס ‪02-5385689‬‬ ‫‡ו ב'נ„רים פלוס' ‪ -‬ב‡ר י˘ר‡ל‬ ‫˜בל˙י ע"ע לפרסם – ומˆ‡˙י „ירה בבורו פ‡ר˜‪...‬‬ ‫סיפור הבא מאפיין את מצוקת הדיור נוסח 'בורו פארק' כאשר אלפים מוטרדים ממחסור בדירות להשכרה‪ ,‬דירה לקנייה זה חלום של עשירים בלבד‪,‬‬ ‫אנשים מן השורה רגילים‪ ,‬רוקדים משמחה כשהם זוכים למצוא דירה להשכרה שמחירה מעט נמוך מגובה מגדלי התאומים החדש‪.‬‬ ‫במשך מספר שנים ‪ -‬מספר א‪ .‬צ‪ - .‬התגוררתי בדירה גדולה בבורו פארק‪ .‬ביום בהיר החליט המשכיר למכור אותה ונאלצתי לעזוב‪ .‬אך למצוא דירה‬ ‫אחרת בבורו פארק רחוק‪ ,‬מלהיות דבר פשוט "ביז דערווייל האב איך זיך אריינגעקוועטש אין א בדיעבד'דיגע דירה" כלומר‪ ,‬בינתיים נדחקנו ל"דירת‬ ‫בדיעבד"‪.‬‬ ‫בצר לי סיכמתי עם החברותא שלי כך‪ :‬נקבע לימוד קבוע בספר אור החיים' הק'‪ .‬אם בתוך חודש אמצא דירה נמשיך את הקביעות‪ ,‬ואם לאו ‪ -‬נחדל‬ ‫]סוג של "ובחנוני"‪.[...‬‬ ‫חלף חודש‪ ,‬ודירה מתאימה לא נמצאה‪ .‬אבל מה אומר ומה אדבר לאחר חודש שלם בו זכיתי לחוש ב"זיסער טעם און רוחניותדיגע געשמאק" ‪ -‬הטעם‬ ‫המתוק והגעשמאק הרוחני של הלימוד בספר‪ ,‬אזי כבר לא הייתי מסוגל בשום פנים ואופן להפסיק את הקביעות‪...‬‬ ‫אז קיבלתי על עצמי קבלה חדשה‪ :‬אם אזכה למצוא דירה ראויה‪ ,‬אפרסם את המעשה!‬ ‫ב"ה מצאתי ופירסמתי‪...‬‬ ‫לחיים‬ ‫מחוברים‬ ‫ל˘מיע˙ ˘יעורים ו„ר˘ו˙‬ ‫חיי‚ו‪03-617-1077 :‬‬ ‫ב ס " ד‬ ‫מנענעים‬ ‫את כל העולמות‬ ‫דור עקבתא דמשיחא‬ ‫מהיום יכול כל יהודי לנגוע ברזי‬ ‫עולם ולהיות מאוחד עם כוונות‬ ‫צדיקי עולם בנסתרות חג הסוכות‬ ‫ובסדר הנענועים‬ ‫לשנות סדרי העולם לטובה ולברכה‬ ‫אוצר האריז"ל ‪ -‬חג הסוכות‬ ‫לכל מי שחפץ לטעום ולהנות מפרד"ס האריז"ל‬ ‫בחג הסוכות ‪ -‬גם למי שאין לו עסק בנסתרות‬ ‫מנהגי ורמזי האריז"ל השווים לכל נפש | הלל "מתיבתא" |‬ ‫הקדמה לכוונות הנענועים | לקט נפלא מכל כתבי וסידורי‬ ‫האריז"ל להבנת כוונות המצוות והתפילות | סדר הנענועים‬ ‫עם כוונת הרש"ש בסדר נאה ומשובח ונעים לעין המתפלל‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫אור הגאולה לישרי לב‬ ‫ארה״ב‪ | )718( 437-0054 :‬אירופה ‪44-20-8806-0176‬‬ ‫להשיג בחנויות הספרים המובחרות‬ ‫מרכז הזמנות‪1800-22-55-66 :‬‬ ‫בס"ד‬ ‫דברי תורה מאת‬ ‫רבי מנחם מנדל‬ ‫פומרנץ שליט"א‬ ‫גיליון מ"ט‬ ‫)חג הסוכות‬ ‫חג הסוכות‬ ‫ע‪ ú‬ה˙ורה והמוע„ים‬ ‫תשפ"ג ‪ -‬ביהמ"ד‬ ‫באר ישראל(‬ ‫תשפ"ז‬ ‫סוכת עורו של לויתן‬ ‫שנזכה לישב בסוכת עורו של לויתן • הרחמן הוא יקים לנו את סוכת דוד הנופלת‬ ‫עיניו של לויתן‬ ‫העולם את הנקבה ‪' -‬התנין אשר בים'"‪.‬‬ ‫סוכת עורו של לויתן‬ ‫וכן קודם עניינים אלו הובא שם בגמרא )עד‪" :(:‬תנו‬ ‫בהמות בהררי אלף‬ ‫בסוכות תשבו שבעת ימים‪ .‬וביום השביעי לעת‬ ‫רבנן‪ ,‬מעשה ברבי אליעזר ורבי יהושע שהיו באין‬ ‫ערב נהגו ישראל לישב מעט בסוכה להיפרד ממנה‪,‬‬ ‫ועוד אמרו שם בגמרא בענין שור הבר‪ ,‬הנקרא‬ ‫בספינה‪ ,‬והיה רבי אליעזר ישן ור' יהושע נעור‪ ,‬נזדעזע‬ ‫ושפתותיהם מרחשות בתפילה‪" ,‬יהי רצון מלפניך‬ ‫'בהמות בהררי אלף' על שם שרועה באלף הרים בכל‬ ‫ר' יהושע וננער רבי אליעזר‪ .‬אמר לו‪ ,‬מה זה יהושע‪,‬‬ ‫ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו‪ ,‬כשם שקיימתי וישבתי‬ ‫יום ואוכל כל העשבים שבהם‪ ,‬וז"ל‪" :‬ואף בהמות‬ ‫מפני מה נזדעזעת? אמר לו‪ ,‬מאור גדול ראיתי בים‬ ‫בסוכה זו‪ ,‬כן אזכה לשנה הבאה לישב בסוכת עורו של‬ ‫בהררי אלף זכר ונקבה בראם‪ ,‬ואלמלי נזקקין זה לזה‬ ‫לויתן"‪.‬‬ ‫אמר לו‪ ,‬שמא עיניו של לויתן ראית‪ ,‬דכתיב )איוב מא י(‬ ‫‪ -‬מחריבין כל העולם כולו‪ .‬מה עשה הקדוש ברוך הוא‪,‬‬ ‫'עיניו כעפעפי שחר'"‪.‬‬ ‫מקור הדברים כבר בדברי הראשונים‪ ,‬כפי שכתב‬ ‫סירס הזכר‪ ,‬וצינן הנקבה ושמרה לצדיקים לעתיד‬ ‫מכל אלו הדברים נוכל לומר בשפה ברורה‪ ,‬כי‬ ‫לבא"‪.‬‬ ‫הרמ"א )שולחן ערוך אורח חיים הלכות לולב סימן תרסז ס"א(‪:‬‬ ‫בוודאי כל דברי הגמרא הללו אינם אמורים כלל על‬ ‫"יש שנהגו כשהיו יוצאים מן הסוכה היו אומרים‪' ,‬יהי‬ ‫אודות הבריה הנקראת בימינו 'לויתן'‪ .‬כי אף שבעלי‬ ‫וכל דברי הגמרא הללו נשגבו מאיתנו‪ ,‬ועד מאוד‬ ‫רצון שנזכה לישב בסוכה של לויתן' )כל בו("‪ .‬ובני ספרד‬ ‫חיים אלו המוכרים לנו גדולים הם מאוד‪ ,‬בוודאי לא‬ ‫יפלא‪ ,‬מפני מה נבראו ארבעה בעלי חיים גדולים‬ ‫נוהגים להזכיר ענין נשגב זה בכל ברכת המזון שבחג‪,‬‬ ‫קרבו כלל וכלל לכל האמור כאן על גודלו וגבורתו של‬ ‫ועצומים אלו‪ ,‬זכר ונקבה של לויתן ובהמות‪ ,‬ומה הענין‬ ‫"הרחמן הוא יזכינו לישב בסוכת עורו של לויתן"‪.‬‬ ‫לויתן‪ ,‬ובפרט שרבים הם מאוד ואילו הלויתן המדובר‬ ‫בכל אלו‪.‬‬ ‫ויש לידע מהו ענינה של סוכה זו‪ ,‬ומהו עניינו הגדול‬ ‫יחיד הוא בעולם‪ .‬אלא‪ ,‬לויתן זה יחיד במינו הוא‪ ,‬ויש‬ ‫גם שמות הלווי שנקראו בהם הלויתנים‪' ,‬נחש בריח'‬ ‫והחשוב של עור הלויתן‪ ,‬עד שמייחדים לזה תפילה‬ ‫לעמוד על טיבו לדעת מה הוא‪ ,‬היכן מקומו‪ ,‬ומה‬ ‫ו'נחש עקלתון'‪ ,‬טעונים ביאור‪ ,‬מה ענין נחש אצל‬ ‫מיוחדת‪ ,‬לזכות לישב בצל עורו‪.‬‬ ‫מעלתו העצומה לעתיד לבוא‪ ,‬עד אשר אחר כל עבודת‬ ‫לויתן?‬ ‫וכן יש להוסיף‪ ,‬לפי מנהגינו לבקש בברכת המזון של‬ ‫הימים הנוראים‪ ,‬ולאחר שזכינו לקיים מצות סוכה‬ ‫בהידור בזמן שמחתינו‪ ,‬כל בקשתנו לישב בסוכת עורו‬ ‫סעודת הלויתן‬ ‫חג "הרחמן הוא יקים לנו את סוכת דוד הנופלת"‪ ,‬מהי‬ ‫סוכת דוד‪ ,‬היכן מצינו שהיתה לו סוכה‪ ,‬ואימתי נפלה?‬ ‫של לויתן‪ ,‬על כך מייחלים ישראל ומעתירים בתפילה‪,‬‬ ‫לאחר שעוסקת שם הגמרא בעוד כמה עניינים‬ ‫הלא דבר הוא‪.‬‬ ‫מפליאים‪ ,‬באה הגמרא לבאר ענין עורו של לויתן‪.‬‬ ‫בריאת התנינים במעשה בראשית‬ ‫תחילה אמרו שם כי עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות‬ ‫מלחמת הבהמות והלויתן‬ ‫סעודה לצדיקים מבשרו של לויתן‪ ,‬וממותר בשרו‬ ‫ובאמת‪ ,‬ענין סוכת עורו של לויתן‪ ,‬וכן המחובר‬ ‫עמו ‪ -‬ענין סוכת דוד הנופלת‪ ,‬ענינם רחב הרבה מאוד‬ ‫והנה הביא המהרש"א בחידושי אגדות )בבא בתרא עד‪(:‬‬ ‫יעשו סחורה בשוקי ירושלים‪ .‬ועוד אמרו שם‪ ,‬כי עתיד‬ ‫בספרים הקדושים‪ ,‬ועל ידי זה יש לחבר את פרשת‬ ‫מדברי חז"ל במדרש )תנחומא שמיני ח(‪" :‬תדע שלא נצטוה‬ ‫הקדוש ברוך הוא לעשות סוכה לצדיקים מעורו של‬ ‫בראשית הנקראת בציבור מיד אחר חג הסוכות ‪ -‬עם‬ ‫השחיטה הזו אלא כדי לצרף את ישראל‪ ,‬כי לעתיד‬ ‫לויתן‪ ,‬וכמה דרגות יהיו שם; יש שיזכו לחופה המחופה‬ ‫עניינו של חג‪.‬‬ ‫לבא עושה סעודה לצדיקים מן הבהמה ולויתן ואין שם‬ ‫מלמעלה ומוגנת מארבעת רוחותיה על ידי הדפנות‪,‬‬ ‫מקור הדברים מן הפסוק במעשה בראשית )בראשית‬ ‫שחיטה‪ ,‬תדע לך לויתן בריה משונה היא והמלאכים‬ ‫ויש שיהא להם צל‪ ,‬המגן מלמעלה אך לא מן הצדדים‪,‬‬ ‫א כא( "ו ַּיִבְר ָא אֱלֹקִים אֶת ה ַּת ַּנ ִינ ִם ה ַּגְדֹל ִים"‪ ,‬ופירש רש"י‬ ‫יגורו ממנו‪ ,‬שנאמר )איוב מא יא( 'משאתו יגורו אלים'‪,‬‬ ‫וישנם שיקבלו מעורו כמין שרשרת לצואר‪ ,‬או קמיע‬ ‫שם בפירוש שני‪" :‬בדברי אגדה הוא לויתן ובן זוגו‪,‬‬ ‫והם זורקין עליו כמה רמחים של ברזל ‪ -‬כתבן הוא‬ ‫שמעלתו פחותה מ'ענק'‪ .‬והשאר פורסו הקדוש ברוך‬ ‫שבראם זכר ונקבה‪ ,‬והרג את הנקבה ומלחה לצדיקים‬ ‫חושבן‪ ,‬שנאמר )שם פסוק יט( 'יחשוב לתבן ברזל'‪ ,‬וכן‬ ‫הוא על חומות ירושלים‪ ,‬וזיוו מבהיק מסוף העולם ועד‬ ‫לעתיד לבא‪ ,‬שאם יפרו וירבו לא יתקיים העולם‬ ‫בהמות שדי קשה‪ ,‬שהוא רובץ על אלף הרים‪ ,‬שנאמר‬ ‫סופו‪.‬‬ ‫בפניהם"‪.‬‬ ‫)תהלים נ י( 'בהמות בהררי אלף'‪ ,‬והיכן הן נשחטין‪ ,‬אלא‬ ‫ובאמת יש לתמוה‪ ,‬כיצד נאכל בשר הלויתן‪ ,‬וכי מן‬ ‫זה לזה מזדווגין שניהם‪ ,‬שנאמר )איוב מא ח( 'אחד באחד‬ ‫הדגים הכשרים הוא? אך על כל פנים מבואר שכך יהא‬ ‫שני הלויתנים‬ ‫יגשו'‪ ,‬בהמות יגש בלויתן ואוחז בקרניו ובוקע‪ ,‬ולויתן‬ ‫לעתיד לבוא‪.‬‬ ‫אריכות דברים בענין הלויתן ובת זוגו ישנה בגמרא‬ ‫הפך יהיה מיתתו‪ ,‬שמכה אותו בזנבו והורגו‪ ,‬והצדיקים‬ ‫הולכין ונוטלין מנות מנות‪ ,‬מכאן שחיטה‪ ,‬אלא בשביל‬ ‫ציד הלויתן‬ ‫)בבא בתרא עד‪ (:‬וז"ל‪'" :‬ויברא אלקים את התנינים‬ ‫הגדולים' וכו'‪ ,‬ר' יוחנן אמר‪ ,‬זה לויתן נחש בריח ולויתן‬ ‫לבדוק ולצרף את ישראל"‪.‬‬ ‫עוד עוסקת שם הגמרא לעיל מזה בסוגיית הלויתן‪,‬‬ ‫נחש עקלתון"‪ .‬כלומר‪ ,‬לויתן זכר הדומה לנחש זקוף‬ ‫ועל פי זה מבאר המהרש"א‪ ,‬כי כל זמן שהלויתן‬ ‫ונאמרו שם מאמרים נוספים בעניינו‪ ,‬וז"ל הגמרא )שם‬ ‫כבריח העובר מצד לצד‪ ,‬ולויתן נקבה הדומה לנחש‬ ‫בשלוה‪ ,‬גם הבהמות בטוחים מן המיתה‪ ,‬אך לעתיד‬ ‫עד‪" :(:‬כי אתא רב דימי אמר רבי יונתן‪ ,‬עתיד גבריאל‬ ‫עקלתון שמתעקל ומקיף את כל העולם‪ .‬ובגלל גודלם‬ ‫לבוא ימיתו שניהם זה את זה כדברי חז"ל‪.‬‬ ‫לעשות קניגיא ]צידת חיות בקשת ורומח[ עם לויתן‪,‬‬ ‫ואורכם נכתבו בפני עצמם‪.‬‬ ‫זהו שייסד הפייט באקדמות )שאומרים בחג השבועות‬ ‫שנאמר )איוב מ כה( 'התמשוך לויתן בחכה ובחבל תשקיע‬ ‫ועוד שם בגמרא‪" :‬אמר רב יהודה אמר רב‪ ,‬כל מה‬ ‫קודם קריאת התורה( על מלחמה זו שבין הלויתן והבהמות‪:‬‬ ‫לשונו' ]כלומר‪ ,‬שאמר לו הקדוש ברוך הוא לאיוב‪ ,‬וכי‬ ‫שברא הקדוש ברוך הוא בעולמו ‪ -‬זכר ונקבה בראם‪,‬‬ ‫"טְל ּול ָא דְל ִו ְיָתָן‪ ,‬ו ְתוֹר טוּר ר ָמ ּותָא ]‪ -‬סוכה של לויתן‬ ‫יש בכוחך למשוך את הלויתן בחכה? אולם לעתיד‬ ‫אף לויתן נחש בריח ולויתן נחש עקלתון ‪ -‬זכר ונקבה‬ ‫ושור הבר יעשה הקדוש ברוך הוא לישראל[‪ :‬וְחַד‬ ‫לבוא אכן כך יעשו לו ללויתן[‪ ,‬ואלמלא הקדוש ברוך‬ ‫בראם‪ ,‬ואלמלי נזקקין זה לזה ‪ -‬מחריבין כל העולם‬ ‫ּבְחַד ּכ ִי סָב ִיךְ‪ ,‬וְעָב ִיד קְר ָב ּותָא ]‪ -‬זה בזה ינגחו ויעשו‬ ‫הוא עוזרו ]לגבריאל במלחמתו[ אין יכול לו‪ ,‬שנאמר‬ ‫כולו‪ ,‬מה עשה הקדוש ברוך הוא‪ ,‬סירס את הזכר‪ ,‬והרג‬ ‫מלחמה[‪ּ :‬בְקַר ְנוֹה ִי מְנ ַּג ַח ּבְה ֵמוֹת‪ּ ,‬בְרַבְר ְב ּותָא ]‪ -‬בהמות‬ ‫)איוב מ יט( 'העושו יגש חרבו' ]כלומר‪ ,‬הקדוש ברוך הוא‬ ‫הנקבה ומלחה לצדיקים לעתיד לבא‪ ,‬שנאמר 'והרג את‬ ‫בהררי אלף ינגח את הלויתן בקרניו ויקרע את בטנו[‪:‬‬ ‫שעשה את הלויתן‪ ,‬הוא יגיש את החרב להורגו‪ .‬ואף‬ ‫התנין אשר בים'"‪ .‬כלומר‪ ,‬שלעתיד לבוא יהרוג הקדוש‬ ‫יְקַרְטַע נוּן לְקִבְל ֵּה‪ּ ,‬בְצ ִיצוֹי ּב ִג ְב ּור ְּתָא ]‪ -‬לעומתו יבוא‬ ‫שנכתב על הבהמות‪ ,‬הוא הדין בלויתן[‪.‬‬ ‫ברוך הוא את הלויתן הזכר‪ ,‬כפי שכבר הרג בבריאת‬ ‫א‬ ‫עינים מאירות‬ ‫האשה וגו' וכי תאוה הוא' וגו'‪ .‬וכתיב 'ותתן גם לאישה‬ ‫ויש לתמוה מאוד‪ ,‬הלא בשעה שהטיח איוב דברים‬ ‫דג הלויתן בסנפיריו וזנבו ויכה בו בגבורה[‪ :‬מְקָר ֵב ל ֵיה‬ ‫עמה'‪ ,‬וזה בא מחמת קנאה כפירוש רש"י שלא יחיה‬ ‫אלו וקרא תגר על מידת הדין‪ ,‬היה כולו מלופף ומסובל‬ ‫ּבָר ְי ֵּה‪ּ ,‬בְחַר ְּב ֵּה ּבְרַבְר ְב ּותָא ]‪ -‬עד שיטול הבורא יתברך‬ ‫הוא וישא אחרת )וכן הוא בפרקי דרבי אליעזר פרק י"ג(‪ ,‬וזה‬ ‫ביסורים נוראים‪ ,‬ורצה הקדוש ברוך הוא לפייסו‪ ,‬אם כן‬ ‫את חרבו בחוזקה‪ ,‬ויגיש אותה לגבריאל המלאך כדי‬ ‫עיקר עבודתנו לתקן קלקולו ולהכניס שתי בחינות אלו‬ ‫מה תשובה היא זו בזה שאינו יודע לתקן חור בסוכת‬ ‫שיהרוג את שניהם ויסיים את מלחמתם["‪.‬‬ ‫רק להקדושה‪ ,‬וכמו שנאמר )משלי כג יז( 'אל יקנא לבך‬ ‫לויתן‪ ,‬מה ענין לויתן לכאן‪ ,‬וכיצד מתיישבת בזה טענתו‬ ‫אמנם כל הענין תמוה‪ ,‬הרי במי אנו עוסקים‪ ,‬במי‬ ‫בחטאים כי אם ביראת ה' כל היום'‪ .‬והיינו שביראת ה'‬ ‫של איוב?‬ ‫שמנע עצמו בעולם הזה מראיית מלחמות השוורים‬ ‫צריך לקנאות‪ ,‬וכמו שאמרו )בבא בתרא כא‪ (.‬קנאת סופרים‬ ‫מכל העולה כאן פשוט וברור שהלויתן אינו כפשוטו‬ ‫והאריות באצטדינין‪ ,‬ובחלה נפשו בשפך דם ללא טעם‪,‬‬ ‫תרבה חכמה‪ .‬וזה ענין בהמות בהררי אלף‪ ,‬והוא שור‬ ‫כלל‪ ,‬אלא סמל ואות הוא לדברים גבוהים ומופלאים עד‬ ‫מובדל הוא מאומות העולם המתענגים בראיית מעשי‬ ‫הבר והלויתן שמזומן לצדיקים לעתיד לבוא כשיבוער‬ ‫מאוד‪.‬‬ ‫רציחה ואכזריות‪ ,‬ומונע רגלו מנתיבתם‪ .‬אם כן‪ ,‬וכי מה‬ ‫היצר הרע‪ ,‬דהם שני יצרים דתאוה וכעס‪ .‬והם בשתי‬ ‫שכר הוא זה עבורו‪ ,‬שיראוהו לעתיד לבוא מלחמה‬ ‫בעלי חיים אלו‪ ,‬כדאיתא )ברכות סא‪ (.‬דבהמה גם כן אית‬ ‫מהות האכילה ‪ -‬השלמת חיסרון‬ ‫עצומה וגדולה יותר‪ ,‬שבין הלויתן לשור הבר?! הרי‬ ‫לה יצר הרע‪ ,‬דהא חזינן דמזקא ונשכא ובעטא‪ ,‬והיינו‬ ‫עתה נבוא להתחיל לפרש סוד הדברים‪ .‬ראשית כל‬ ‫לכאורה גם בזה לא יחפוץ להביט! ובוודאי כל הענין‬ ‫יצר הרע דרציחה‪ .‬והלויתן הוא תאוה דעיקר גידולו‬ ‫נביא בזה מה שכתב המהר"ל בחידושי אגדות )ח"ג‪ ,‬בבא‬ ‫נסתר ואינו כפשוטו‪ ,‬וכולו רוחני‪.‬‬ ‫במים וכדאיתא )בבא בתרא עד‪ (:‬גבי לויתן ליסרסיה לזכר‬ ‫בתרא עד‪-:‬עה‪ ,(.‬שהאריך מאוד בכל ענין הלויתן‪ ,‬מלחמתו‬ ‫וליצננה לנקבה‪ ,‬דגים פריצי‪ .‬וזה שאנו אוכלין בשר‬ ‫בשור הבר‪ ,‬הסעודה העשויה מבשרו והסוכה שמעורו‪,‬‬ ‫שחוק הקדוש ברוך הוא עם הלויתן‬ ‫ודגים בשבת‪ ,‬לתקן קלקולו על ידי אכילה בקדושה‬ ‫ותורף דבריו‪ ,‬כי בודאי אין מדובר כאן בסעודה גשמית‬ ‫עוד יש להביא בענין זה את דברי הגמרא במסכת‬ ‫ולהכניס השתי בחינות להקדושה"‪.‬‬ ‫כעין סעודה שלנו בעולם הזה‪ ,‬אלא שכל ענין האכילה‬ ‫עבודה זרה )ג‪ (:‬וז"ל‪" :‬אמר רב יהודה אמר רב‪ ,‬שתים‬ ‫מבואר מדברי קדשו‪ ,‬כי כבר בקלקולו של נחש היה‬ ‫הוא להשלים חיסרון שבאדם‪ ,‬והזקוק למאכל מסויים‬ ‫עשרה שעות הוי היום‪ ,‬שלש הראשונות הקדוש ברוך‬ ‫נעוץ חטא התאוה‪ ,‬ותפקידינו לתקן החטא באכילה‬ ‫מלמד שחסר הוא אותו דבר הנמצא במאכל‪ ,‬ועל ידי‬ ‫הוא יושב ועוסק בתורה‪ ,‬שניות ‪ -‬יושב ודן את כל‬ ‫דקדושה‪ .‬ומזה כבר עלה בידינו פשר השייכות בין‬ ‫האכילה הוא מקבל חיות ושלימות‪ .‬ובדומה לאכילה‬ ‫העולם כולו‪ ,‬כיון שרואה שנתחייב עולם כלייה‪ ,‬עומד‬ ‫הנחש ללויתן שתמהנו בה למעלה‪ ,‬כי שני הלויתנים ‪-‬‬ ‫הגשמית המקיימת את הגוף‪ ,‬כך גם נפש האדם חסרה‬ ‫מכסא הדין ויושב על כסא רחמים‪ ,‬שלישיות ‪ -‬יושב‬ ‫זכר ונקבה‪ ,‬לויתן נחש בריח ולויתן נחש עקלתון‪ ,‬אינם‬ ‫היא‪ ,‬וזקוקה למזון רוחני הנועד לחיותה וקיומה‪ .‬ומזון‬ ‫וזן את כל העולם כולו מקרני ראמים עד ביצי כנים‪,‬‬ ‫נחשים סתם‪ ,‬אלא רומזים לנחש הקדמוני‪.‬‬ ‫זה נקרא בשם 'בשרו של לויתן'‪ ,‬כי גם לעתיד לבוא‬ ‫רביעיות ‪ -‬יושב ומשחק עם לויתן‪ ,‬שנאמר )תהלים קד כו(‬ ‫שלוש עבירות המחוייבות במסירות נפש‬ ‫תהיינה נפשות הצדיקים זקוקות למאכלן הזך‪.‬‬ ‫ומה שאמרו בגמרא כי הנותר מבשר הלויתן יחלקו‬ ‫'לויתן זה יצרת לשחק בו'"‪.‬‬ ‫ובהמשך הגמרא שם מבואר‪ ,‬שמיום שחרב בית‬ ‫על פי דרכם של הקדושים אשר בארץ‪ ,‬נוכל להמשיך‬ ‫אותו ויעשו בו סחורה בשווקי ירושלים‪ ,‬מבאר המהר"ל‬ ‫המקדש‪ ,‬שוב אין הקדוש ברוך הוא משחק עם הלויתן‬ ‫ולטוות בזה את מהלך הדברים‪ .‬תרי"ג מצוות נצטוו‬ ‫כי ישנן שתי סוגי השפעות עליונות; השפעה פרטית‬ ‫בשעות אלו של היום‪ ,‬אלא מלמד תורה לתשב"ר‪.‬‬ ‫ישראל מסיני‪ ,‬אך בכולן נצטוו 'וחי בהם' ‪ -‬שאם נמצא‬ ‫המיוחדת לכל צדיק וצדיק לפי תכונותיו וכוחות נפשו‪,‬‬ ‫האדם בסכנה עליו לעבור ולא להסתכן‪ .‬מלבד שלוש‬ ‫אכן ודאי גם דברי חז"ל אלו אומרים דרשוני‪ ,‬מהו‬ ‫והשפעה כללית‪ ,‬המיועדת לכל הצדיקים‪ ,‬אך אין זה‬ ‫הביאור בשחוק שעושה הקדוש ברוך הוא עם הלויתן?‬ ‫עבירות‪ ,‬עבודה זרה גילוי עריות ושפיכות דמים‪,‬‬ ‫תמיד באופן המתאים לכל צדיק לפי מה שהוא‪ ,‬אלא‬ ‫שעליהן צריך האדם למסור נפשו להריגה ולא לעבור‪,‬‬ ‫ואמנם יש מבארים )ראה אפיקי ים לרבי יצחק אייזיק חבר‬ ‫לפי מה שזקוקים לו כלל הצדיקים‪ .‬וזהו דומה לענין‬ ‫וכפי שכתב הרמב"ם )פרק ה מהלכות יסודי התורה הלכות א‪-‬ב(‪.‬‬ ‫הסחורה‪ ,‬שהרי מסחר נעשה כאשר אדם אינו זקוק‬ ‫שם‪ ,‬וכן מחשבות חרוץ אות י“ג(‪ ,‬כי שחוק זה שעושה הקדוש‬ ‫והנה‪ ,‬שלוש עבירות הללו הן שלושת ענפי היהדות‬ ‫ברוך הוא ‪ -‬על שם העתיד הוא‪ ,‬שכאשר תהיה סעודת‬ ‫העיקריים‪ ,‬איסורי עבודה זרה עריות ורציחה‪ .‬וכנגדם‬ ‫הלויתן אז תהיה שמחה גדולה בעולם בתיקון כל‬ ‫מכוונים שני הלויתנים‪ ,‬האחד כנגד עריות והשני כנגד‬ ‫שפיכות דמים‪ .‬אך עדיין צריך להבין יצר הרע של‬ ‫'בהמות בהררי אלף' רומזים אל תאוות‬ ‫הבריאה בשלימות‪ ,‬ושמחה זו קיימת לפניו יתברך כבר‬ ‫כהיום הזה‪ ,‬שמחתן של צדיקים ומתן שכרם המתעורר‬ ‫עבודה זרה להיכן הלך‪ ,‬ומהו המסמל אותו?‬ ‫המאכל‪ ,‬כאותן בהמות האוכלות עשב באלף‬ ‫אצלו יתברך בכל יום‪.‬‬ ‫שלושת הקוים‬ ‫הרים בכל יום ואין גבול ומידה לאכילתן‪,‬‬ ‫אבל עדיין לא הרווינו צמאוננו‪ ,‬מהו הענין בלויתן‬ ‫דווקא‪ ,‬ובכל יום?‬ ‫אלא‪ ,‬על כרחינו צריכים אנו לדברי קבלה; העולמות‬ ‫ואילו הלויתן מרמז ליצר הרע דעריות‪,‬‬ ‫סוד הלויתן ‪ -‬שכר הצדיקים בגן העדן התחתון‬ ‫העליונים נחלקו לג' קוים ‪ -‬קו ימין‪ ,‬קו שמאל וקו‬ ‫האמצעי‪ .‬וכשם שנחלקו בקדושה‪ ,‬כך גם בחלק הרע‬ ‫'לויתן' לשון חיבור שאינו בקדושה‬ ‫והנה‪ ,‬ראוי לציין בזה לדברי ה'בן איש חי' בספרו 'בן‬ ‫קיימות בחינות דומות כנגדן‪.‬‬ ‫יהוידע' )עבודה זרה שם(‪ ,‬ש'לויתן' הוא שם ותואר לצדיקים‬ ‫בצד הקדושה ידוע כי חסד הוא מסטרא דימין‪,‬‬ ‫לחפץ הנמכר‪ ,‬וחפץ בדבר אחר שמוכר חבירו‪ ,‬אשר‬ ‫היושבים בגן עדן התחתון‪ ,‬שם מצויה הנפש בצורת גוף‪,‬‬ ‫ובשמאל מקום הגבורה‪ ,‬ואילו באמצע מידת התפארת‬ ‫החבר אינו זקוק לו‪ ,‬וכך מחליפים וסוחרים ביניהם‪.‬‬ ‫אלא שאין זה גוף חומרי ועכור כבעולם הזה‪ ,‬אלא גוף‬ ‫המשלבת בין שתי המידות חסד וגבורה‪.‬‬ ‫וכך גם כאן נחשבת ההשפעה הכללית כסחורה‪ ,‬בהיות‬ ‫זך שאינו זקוק לאכילה ושתייה‪ ,‬וכל הנאתו היא מן‬ ‫ולחלק מן הצדיקים אינה נצרכת לעצמם אלא לצורך‬ ‫הריח הטוב שבגן עדן‪ .‬ובהיות ושם קשורה הנשמה‬ ‫חסד גבורה ותפארת‬ ‫זולתם‪.‬‬ ‫עדיין בגוף‪ ,‬לכן נקראים 'לויתן' ‪ -‬לשון ליווי‪ ,‬שהגוף‬ ‫מידות אלו‪ ,‬הן מידות אבותינו הקדושים אברהם‬ ‫עד כאן קיצור נמרץ של דברי המהר"ל‪ ,‬אשר אפילו‬ ‫מתלוה אל הנשמה‪ .‬אמנם הצדיקים הנמצאים בגן עדן‬ ‫יצחק ויעקב; אברהם אבינו ‪ -‬חסד לאברהם‪ ,‬החזיק‬ ‫מטעימה זו אשר בקצה המטה נוכל לראות עד כמה‬ ‫עליון‪ ,‬שם הוא אך ורק מקום הנשמה‪ ,‬ואינה מלובשת‬ ‫במידות הנתינה וגמילות חסדים בכל כוחו‪ ,‬והיה‬ ‫שגבו הענינים הללו‪ .‬ומכל מקום מתוך יסוד זה שלמדנו‬ ‫בגוף כלל וכלל‪ ,‬ועל כן לא קיים שם שחוק הלויתן‪ .‬אך‬ ‫מרכבה למידת החסד בעולם‪ .‬אולם כאשר בא החסד‬ ‫מדבריו ז"ל‪ ,‬נוכל לשוב ולפרש את שאר הענינים‬ ‫הצדיקים היושבים בגן עדן התחתון‪ ,‬משפיע להם ה'‬ ‫באופן שאינו ראוי‪ ,‬הרי הוא גורם לתאוות עריות‪ ,‬כלשון‬ ‫הסתומים אשר לפנינו‪.‬‬ ‫יתברך שפע אור קדוש רוחני ממקור השמחה העליון‪,‬‬ ‫התורה בפרשת עריות )ויקרא כ יז( "חסד הוא"‪ .‬משום‬ ‫בחינת 'עוז וחדוה במקומו'‪.‬‬ ‫כך‪ ,‬הפסולת שבמידת החסד יצאה מאברהם אבינו‬ ‫לויתן ובהמות ‪ -‬שני מיני יצרים‬ ‫אמנם כל זה בדרך רמז וסוד‪ ,‬אך עדיין שומה עלינו‬ ‫בישמעאל בנו‪ ,‬והוא סמל לקליפת התאוות‪ .‬לעומתו‬ ‫נשוב ונזכיר בקצרה את אשר ישנו פה; מהו הלויתן‪,‬‬ ‫לבאר בדרך הפשט‪ ,‬ולו יהי שאין לבאר בזה פשט‬ ‫יצחק אבינו ‪ -‬פחד יצחק‪ ,‬הנושא את מידת הגבורה‬ ‫ומה הם הבהמות בהררי אלף? מהי המלחמה שביניהם‬ ‫פשוט‪ ,‬אך על כל פנים יש לבאר פרטי מאמרי חז"ל בזה‪,‬‬ ‫בעולם‪ ,‬הוא שלימות הגבורה דקדושה‪ ,‬והפסולת שבה‬ ‫לעתיד לבוא? ומה ענין כל זה לחג הסוכות‪ ,‬מדוע שייך‬ ‫למה יכוונו הדברים בענין שחוק הקדוש ברוך הוא עם‬ ‫יצאה בעשו הרשע‪" ,‬אדמוני" )בראשית כה כה( רמז לדם‬ ‫הלויתן למצות סוכה? ומהו השחוק שעושה הקדוש‬ ‫הלויתן‪ ,‬אשר אינם מבוארים עדיין כל צרכם‪.‬‬ ‫שהיה שופך‪" ,‬והוא עייף" )שם פסוק כט( ‪ -‬מרציחה‪ ,‬וזו‬ ‫ברוך הוא עם הלויתן?‬ ‫קליפת הרציחה ושפיכות דמים‪.‬‬ ‫בסוד הענין‪ ,‬כותב הרבי ר' יהונתן אייבשיץ זיע"א‬ ‫טענת איוב ותשובת הקדוש ברוך הוא‬ ‫אכן יעקב אבינו שיצא מאברהם ויצחק‪ ,‬נותרו בו רק‬ ‫ב'יערות דבש' )ח"א דרוש א'(‪ ,‬כי הבריות המשונות הללו‬ ‫שאלה נוספת שיש להביא בזה‪ ,‬ממה שאמרו חז"ל‬ ‫חלקי הטוב שבחסד וגבורה‪ ,‬אחר שאת חלקי הרע נטלו‬ ‫רומזות אל היצר הרע‪ ,‬ונחלקו לשני מינים; 'בהמות‬ ‫במדרש )ילקוט שמעוני איוב רמז תתקכז( וז"ל‪'" :‬התמלא‬ ‫עשו וישמעאל‪ ,‬ומשום כך היה שלם בתכלית השלימות‪,‬‬ ‫בהררי אלף' רומזים אל תאוות המאכל‪ ,‬כאותן בהמות‬ ‫בשכות עורות'‪ ,‬אמר רבה בר בר חנה‪ ,‬עתיד הקדוש‬ ‫ככתוב )שם לג יח( "ויבוא יעקב שלם"‪ ,‬נקי ובר מצוחצח‪,‬‬ ‫האוכלות עשב באלף הרים בכל יום ואין גבול ומידה‬ ‫ברוך הוא לעשות סוכה לצדיקים לעתיד לבוא‪ .‬אמר ר'‬ ‫קו האמצע‪ ,‬מידת התפארת‪" ,‬תתן אמת ליעקב"‪.‬‬ ‫לאכילתן‪ ,‬ואילו הלויתן מרמז ליצר הרע דעריות‪' ,‬לויתן'‬ ‫לוי‪ ,‬כל מי שמקיים מצות סוכה בעולם הזה‪ ,‬אף הקדוש‬ ‫זריחה והופעה משעיר ופארן‬ ‫לשון חיבור שאינו בקדושה‪ .‬ולעתיד לבוא יהיו כלים‬ ‫תאוות אלו‪ ,‬כי רוח הטומאה תעבור מן הארץ‪.‬‬ ‫ברוך הוא מושיבו בסוכתו של לויתן לעתיד לבא‪,‬‬ ‫שנאמר )איוב מ לא( 'התמלא בשכות עורו' וגו'‪ .‬את מוצא‬ ‫על פי היסודות הללו ביאר רבינו האור החיים הקדוש‬ ‫בשעה שבאו יסורין על איוב היה עומד וקורא תגר אחר‬ ‫בפרשת וזאת הברכה את הפסוק )דברים לג ב( "ה' מ ִּסִינ ַי‬ ‫תיקון הסתת הנחש לבקשת התאוה‬ ‫מדת הדין‪ ,‬שנאמר )שם כג ג( 'מי יתן ידעתי ואמצאהו‬ ‫ִשעִיר ל ָמוֹ הוֹפ ִיעַ מֵהַר ּפ ָאר ָן וְאָתָה מֵרִבְבֹת‬ ‫ּב ָא ו ְזָר ַח מ ּ ֵׂ‬ ‫בדומה לזה וביתר ביאור כתב רבינו צדוק הכהן‬ ‫אדעה מלים יענני'‪ ,‬אמר לו הקדוש ברוך הוא‪ ,‬איוב‪ ,‬מה‬ ‫קֹדֶׁש"‪.‬‬ ‫מלובלין )פרי צדיק פרשת וארא אות יא( וז"ל‪" :‬מה שאנו‬ ‫אתה עומד ואומר 'מי יתן ידעתי ואמצאהו'‪ ,‬הרי עורו‬ ‫ותורף דבריו שם‪ ,‬כי אין השכינה שורה אלא על‬ ‫אוכלין בשבת בשר ודגים‪ .‬דהנה עיקר קלקול הנחש‬ ‫של לויתן שאני עתיד לעשות לצדיקים לעתיד לבא‪,‬‬ ‫כללות ישראל‪ ,‬אך רק שישים ריבוא מישראל הם‬ ‫היה בתאוה וקנאה‪ ,‬דשורש הסתת הנחש להכניס תאוה‬ ‫אם חסר אני מטלית אחת ממנו יש לך למלאת‪ ,‬שנאמר‬ ‫כללות עם ישראל‪ ,‬ומשום כך לא ניתנה התורה לאבות‬ ‫ולהרגיש הנאת עצמו כידוע‪ .‬וכן כתיב )בראשית ג ו( 'ותרא‬ ‫'התמלא בשכות עורו'"‪.‬‬ ‫ב‬ ‫עינים מאירות‬ ‫שבהכנעת עשו וכח יצר הרע של רציחה היו ישראל‬ ‫אמרו‪ ,‬כיצד נעשה? אם נהרגנו ‪ -‬יכלה העולם; נבקש‬ ‫הקדושים‪ .‬על כן בודאי כאשר יצאו ממצרים שישים‬ ‫ראויים לבנות את בית המקדש‪ ,‬וכנגד בית המקדש‬ ‫רחמים על מחצה‪ ,‬שיהא שולט באדם רק עבור אשתו‬ ‫ריבוא מישראל‪ ,‬ועמדו רגליהם בהר סיני לקבל את‬ ‫עומד יצרא דעבודה זרה‪ ,‬ומקומו בבית קדשי הקדשים‪,‬‬ ‫ולא לאחרת ‪ -‬הרי אין נותנים מחצה מן השמים‪ .‬עיוורו‬ ‫התורה ‪ -‬היה בזה מעמד נשגב ועצום של גילוי השכינה‬ ‫כי זה לעומת זה עשה האלוקים‪ ,‬ובהתגברות כח‬ ‫את עיניו על ידי 'כחול' והניחוהו‪ .‬והועיל שאינו מתגרה‬ ‫הקדושה‪ ,‬שהמתינה להם כ"ו דורות מבריאת העולם‪.‬‬ ‫הקדושה בהשראת השכינה‪ ,‬מתגבר לעומתה כח הרע‬ ‫באדם בקרובותיו‪ ,‬אך עדיין נשאר היצר בשאר עריות‪.‬‬ ‫אכן מטעם כמוס לא היה כל גילוי השכינה באופן אחד‪,‬‬ ‫שכנגדה‪ ,‬וכח הרע שכנגד מידת התפארת והשראת‬ ‫אלא מלבד עיקר גילוי השכינה בסיני‪ ,‬יצאו עוד שני‬ ‫קדושת ה' הוא יצר העבודה זרה שבדמות אריה‪.‬‬ ‫התורה מתקנת רק את הקו האמצעי‬ ‫אורות של קדושה אלוקית וזרחו לישראל דרך שעיר‬ ‫כשראו אנשי כנסת הגדולה את החורבן הגדול‬ ‫ולפי הדברים האמורים לעיל הרי זה נפלא מאוד‪.‬‬ ‫ופארן‪.‬‬ ‫שארע בעטיו של היצר הרע דעבודה זרה‪ ,‬עמדו ופעלו‬ ‫כי כנגד יצר הרע של עבודה זרה‪ ,‬ששורשו מן הקו‬ ‫ממילא‪ ,‬אין בזה משום הקדמת המאוחר במה‬ ‫בתעניתם ובקשתם לבטלו‪ ,‬ומאז ואילך שוב אין התאוה‬ ‫האמצעי‪ ,‬יש תקנה בעסק התורה ששורשה באמצע‬ ‫שנזכרה קודם כל התגלות השכינה בסיני‪ ,‬שהרי זה היה‬ ‫לעבודה זרה קיימת‪ ,‬והקו האמצעי שלם כולו לעבודת‬ ‫בתפארת‪ ,‬שנקראת אמת‪ ,‬וחותמו של הקדוש ברוך הוא‬ ‫עיקר הדבר‪ ,‬כי הקו האמצעי ‪ -‬תפארת תורה ‪ -‬ירדה‬ ‫ה'‪ .‬אולם עדיין קיימים שני היצרים שמימין ומשמאל‬ ‫אמת ‪ -‬בחינת תפארת‪ .‬ובזה יכלו לו ליצר עבודה זרה‬ ‫מסיני לישראל‪ ,‬אלא שעמו זרחו גם הקו הימני והקו‬ ‫‪ -‬יצר העריות מצד החסד שבימין‪ ,‬ויצר הרציחה מצד‬ ‫להכניעו לגמרי‪ ,‬שלא יתגרה בהם כלל‪ .‬ומעתה ואילך‪,‬‬ ‫השמאלי שנטלו עשו וישמעאל חלק הרע שבו‪ ,‬ומשם‬ ‫הגבורה שבשמאל‪.‬‬ ‫שוב אין ניטשת המלחמה כנגד היצר הרע בקו האמצע‪,‬‬ ‫זרחו לישראל שיקחו מהם חלק הקדושה‪.‬‬ ‫אלא רק מן הצדדים‪ ,‬מימין ומשמאל‪ ,‬יצר העריות ויצר‬ ‫ואמנם‪ ,‬בני שעיר מקומם גבוה יותר מבני ישמעאל‪,‬‬ ‫מעלת הנבראים מן המים על פני ברואי העפר‬ ‫הרציחה שהם החלק הרע שבחסד וגבורה‪ .‬ואת יצר זה‬ ‫וההתגלות בהם זורחת יותר ]וכפי שנבאר בעז"ה להלן[‪,‬‬ ‫כאמור‪ ,‬לשני יצרים אלו רומזים שור הבר והלויתן‪.‬‬ ‫לא יכלו להכניע לגמרי‪ ,‬שהרי אינו שייך לכח התורה‪,‬‬ ‫ולכן נאמרה בשעיר לשון 'זריחה'‪ ,‬שגדולה היא מלשון‬ ‫שור הבר מקומו בארץ‪ ,‬ולויתן מקומו במים‪ .‬ואין זה‬ ‫ורק יכלו להחליש כוחו‪.‬‬ ‫'הופעה' שנאמרה בישמעאל‪ ,‬שאינה אלא במקצת‪.‬‬ ‫מקום בלבד‪ ,‬אלא כל חיותן של הדגים מן המים היא‪,‬‬ ‫כדברי הגמרא בחולין )כז‪ (:‬שהנבראים מן האדמה‬ ‫מעשה דוד המלך והראם‬ ‫מלחמת הטוב ברע במשך כל הדורות‬ ‫צריכים יותר מעשים בשביל להכשירן מאשר הנבראים‬ ‫והנה יש לדעת‪ ,‬כי הלויתן שמקומו במים‪ ,‬שהם‬ ‫הרי לנו מסקנת הדברים‪ ,‬כי מקו החסד לאברהם‬ ‫מן המים‪ ,‬ומשום כך בהמה שכולה מן האדמה מותרת‬ ‫חסדים‪ ,‬בא מצד הימין והחסד‪ ,‬ואילו בהמות בהררי אלף‬ ‫ועבודת קדשו נטה ישמעאל‪ ,‬ומקו רתיחת גבורתו של‬ ‫רק בשחיטת שני סימנים שבצואר ‪ -‬קנה וושט‪ ,‬העופות‬ ‫שורשם בשמאל מארץ אדום‪ ,‬וכפי שיתבאר‪.‬‬ ‫יצחק נטה עשו ‪ -‬שהארת השכינה שבו גדולה יותר‬ ‫המורכבים מאדמה ומים ‪ -‬די להם בשחיטת סימן אחד‪,‬‬ ‫ויש להביא בזה דברי המדרש שוחר טוב על תהלים‪,‬‬ ‫מישמעאל‪ ,‬ואילו יעקב אבינו שמקומו באמצע נטל‬ ‫ואילו הדגים ‪ -‬צידתן זו היא שחיטתן‪ ,‬ואין צריכים‬ ‫בפסוק )תהלים כב כב( "הוֹׁשִיעֵנ ִי מ ִּפ ִי אַר ְי ֵה וּ מ ִּקַר ְנ ֵי רֵמִים‬ ‫כל חמודות שבעולם וממנו יצאו בני ישראל ‪ -‬שבטי‬ ‫שחיטה כלל‪.‬‬ ‫עֲנ ִיתָנ ִי"‪ ,‬וז"ל‪" :‬אמר ר' הונא בר אידי‪ ,‬בשעה שהיה‬ ‫ישורון‪.‬‬ ‫מבואר מזה שהנבראים מן המים ברייתם זכה יותר‬ ‫דוד רועה את הצאן‪ ,‬הלך ומצא את הראם ישן במדבר‪,‬‬ ‫ומעתה‪ ,‬בכל הדורות עד הדור האחרון נטושה‬ ‫מברואי העפר הגס‪ ,‬ומכיון שכל עצמן של דגים מים הן‪,‬‬ ‫והיה סבור בו שהוא הר ועלה עליו‪ ,‬והיה רועה‪ ,‬ננער‬ ‫מלחמה רבתי בין יעקב ובניו לבני עשו וישמעאל‪,‬‬ ‫די להם בהוצאתם מן המים ואין צריכים שחיטה מלבד‬ ‫הראם ועמד‪ ,‬והיה דוד רכב על קרניו‪ ,‬והיה גבוה עד‬ ‫מלחמת קודש כנגד הסטרא אחרא‪ ,‬החפצה ליטול‬ ‫זה‪.‬‬ ‫השמים‪ ,‬באותה שעה אמר דוד רבונו של עולם אם‬ ‫לעצמה את החסד והגבורה לצורך התאוה והרציחה‪,‬‬ ‫אתה מורידני מן הראם הזה‪ ,‬אני בונה לך היכל של מאה‬ ‫ולעומתה בני ישראל מזככים את כוחות הקדושה‬ ‫האדם כלול ממים ועפר ונמשך אחר שניהם‬ ‫ומנצלים אותם לטובה‪.‬‬ ‫אמור מעתה‪ ,‬שור הבר הנברא מן האדמה ‪ -‬יסודו‬ ‫אמנם יש להדגיש בזה‪ ,‬כי גם כנגד הקו האמצעי יש‬ ‫מעפר ורומז לתאות האכילה והכבידות‪ ,‬הלויתן ‪ -‬יסודו‬ ‫העולמות העליונים נחלקו לג' קוים ‪ -‬קו‬ ‫כח רע‪ ,‬והוא יצרא דעבודה זרה‪ ,‬שהרי התפארת ‪ -‬לחי‬ ‫מן המים ורומז לתאות עריות ואהבת תענוגים‪ ,‬ואילו‬ ‫העופות הבאים מכאן ומכאן שייכים לשני החלקים‪.‬‬ ‫ימין‪ ,‬קו שמאל וקו האמצעי‪ .‬וכשם‬ ‫העולמים‪ ,‬הכתר והכבוד לחי העולמים‪" ,‬מי הוא זה מלך‬ ‫והנה גם האדם נברא מן הרקק‪ ,‬מאדמה ומים‪ ,‬כדברי‬ ‫שנחלקו בקדושה‪ ,‬כך גם בחלק הרע‬ ‫הכבוד? ה' צבא‪-‬ות הוא מלך הכבוד סלה" )תהלים כד‬ ‫י(‪ .‬וכנגד זה באים השפלים שבנבראים וחפצים לייחס‬ ‫רש"י בפרשת בראשית )ב ו( וז"ל‪" :‬ואד יעלה ‪ -‬לענין‬ ‫קיימות בחינות דומות כנגדן‬ ‫כוחות עליונים לאל זר‪ ,‬וכל זאת כדי להילחם בכח‬ ‫בריאתו של אדם‪ ,‬העלה את התהום והשקה העננים‬ ‫הקדושה‪ ,‬בכבוד שמים ותפארת ישראל‪ ,‬לעומת הקו‬ ‫לשרות העפר ונברא אדם‪ ,‬כגבל זה שנותן מים ואחר‬ ‫הממוצע‪ ,‬מקום השלימות והאמונה הברורה המשולבת‬ ‫כך לש את העיסה‪ ,‬אף כאן 'והשקה' ואחר כך 'וייצר'"‪.‬‬ ‫אמה‪ ,‬כקרני ראם‪ ,‬יש אומרים לארכו מדדו‪ ,‬ויש אומרים‬ ‫מחסד וגבורה‪.‬‬ ‫ומכאן הימשכותו אחר שני היצרים‪.‬‬ ‫לעיגולו מדדו‪ ,‬ומנין ששילם לו נדרו‪ ,‬שנאמר )תהלים עח‬ ‫מטעם זה‪ ,‬כאשר בא עמוד התורה ‪ -‬הוא יעקב‬ ‫סט( 'ויבן כמו רמים מקדשו'‪ ,‬מה עשה לו הקדוש ברוך‬ ‫ארבעה שורשי המידות הרעות ‪ -‬מארבעת היסודות‬ ‫הוא‪ ,‬זימן לו אריה אחד‪ ,‬וכיון שראה הראם את האריה‪,‬‬ ‫אבינו‪" ,‬תתן אמת ליעקב" ‪ -‬לארץ ישראל‪ ,‬לאחר ששב‬ ‫מבית לבן עם כל משפחתו ובא שלם בתורתו אל הארץ‬ ‫והנה‪ ,‬בספה"ק ה'תניא' )פרק א( הביא לדברי מוה"ר‬ ‫נתיירא ממנו‪ ,‬ורבץ בפני האריה‪ ,‬לפי שהאריה מלך על‬ ‫הקדושה‪ ,‬ציוה לבני ביתו )בראשית לה ב‪-‬ג( "הָסִרוּ אֶת אֱלֹה ֵי‬ ‫רבי חיים ויטאל זיע"א בספרו 'שערי קדושה' )ח"א שער‬ ‫כל החיות והבהמות‪ ,‬כיון שראה דוד את האריה נתיירא‬ ‫שׂמְלֹתֵיכ ֶם‪ :‬ו ְנ ָקוּ מָה‬ ‫ה ַּנֵכ ָר אֲׁשֶר ּבְתֹכְכ ֶם וְה ִּטַהֲרוּ וְהַ ֲחל ִיפוּ ִ‬ ‫ב(‪ ,‬ששורשי המידות הרעות הן ארבע‪ ,‬ומקורן מארבעת‬ ‫הימנו‪ ,‬זימן הקדוש ברוך הוא צבי‪ ,‬קפץ האריה אחריו‪,‬‬ ‫ו ְנ ַ ֲעל ֶה ּב ֵית אֵל"‪ ,‬כי לצורך שלימות העבודה נדרשים בני‬ ‫היסודות‪ ,‬אש רוח מים ועפר‪ ,‬ומהן מסתעפות שאר‬ ‫ודוד ירד והלך לו‪ ,‬לכך נאמר 'הושיעני מפי אריה' כשם‬ ‫ישראל להיות נקיים לגמרי בקדושה ולטהר עצמם‬ ‫המידות הרעות‪ ,‬וז"ל בעל התניא‪" :‬כעס וגאוה מיסוד‬ ‫שעניתני מקרני ראמים"‪.‬‬ ‫בשלימות‪ .‬וכאשר עשו כן‪ ,‬והטמינו תחת האלה את‬ ‫האש שנגבה למעלה‪ .‬ותאות התענוגים מיסוד המים‬ ‫כי המים מצמיחים כל מיני תענוג‪ .‬והוללות וליצנות‬ ‫נצחון דוד המלך על עשו ומידתו הרעה‬ ‫כל החפצים החשודים בשמץ עבודה זרה‪ ,‬אז )שם פסוק‬ ‫ה( "ו ַיְה ִי ח ִּתַת אֱלֹקִים עַל הֶעָר ִים אֲׁשֶר סְב ִיבוֹתֵיה ֶם וְלֹא‬ ‫והתפארות ודברים בטלים מיסוד הרוח‪ .‬ועצלות‬ ‫וביאור עומק הענין‪ ,‬כי הנה אותו הראם שנזדמן‬ ‫רָד ְפוּ אַ ֲחר ֵי ּב ְנ ֵי י ַ ֲעקֹב"‪.‬‬ ‫ועצבות מיסוד העפר"‪.‬‬ ‫לדוד היה שור הבר המזומן לעתיד לבוא‪ ,‬בהמות‬ ‫ועוד היה התיקון על ידי רחל אימנו ‪ -‬עקרת הבית‪,‬‬ ‫נמצא שהלויתן שיסודתו מן המים‪ ,‬גורם לרדיפת‬ ‫בהררי אלף אשר עשב אלף הרים מאכלו בכל יום‪ .‬והנה‬ ‫שלקחה את התרפים אשר לאביה והניחה אותם בכר‬ ‫האדם אחר כל מיני תענוגים‪ ,‬ובפרט אחר העריות‪,‬‬ ‫כאמור‪ ,‬הבהמות בהררי אלף שורשם מסטרא דשמאלא‪,‬‬ ‫הגמל‪ ,‬ובזה הסירה משם את העבודה זרה‪.‬‬ ‫ואילו הבהמות רומזות לעצלות ועצבות‪ ,‬כטבע‬ ‫מלכות שעיר ובני עשו אשר על חרבם הם חיים‪ ,‬מתאות‬ ‫הבהמות הרובצות בעשב‪ ,‬וחושקות באכילה ושתייה‪.‬‬ ‫הרציחה ושפיכות דמים‪ .‬וידוע שדוד המלך ע"ה נלחם‬ ‫תיקון חטא עבודה זרה בתחילת ימי בית שני‬ ‫בבני אדום והכניעם תחתיו‪ ,‬ולאחר מכן פשע אדום‬ ‫בקשת המים ומצותן בחג הסוכות‬ ‫מתחת יד ישראל‪.‬‬ ‫והנה‪ ,‬התיקון הגדול ביותר לעוון עבודה זרה המרקד‬ ‫בינינו‪ ,‬נעשה בתחילת ימי בית שני‪ ,‬על ידי אנשי כנסת‬ ‫ולכשתמצי לומר‪ ,‬זהו כל עניינו של חג הסוכות‪ .‬כי‬ ‫וכן הכתוב אומר )יחזקאל כו ב( "אמלאה החרבה"‪,‬‬ ‫הגדולה‪ ,‬כפי המתואר בגמרא )יומא סט‪ (:‬כי לאחר שראו‬ ‫בחג נידונים על המים כדברי המשנה )ראש השנה טז‪ ,(.‬וכן‬ ‫ומובא על כך בגמרא )פסחים מב‪ (:‬וז"ל‪'" :‬אמלאה החרבה'‪,‬‬ ‫מה נגרם מחמתו בחורבן בית המקדש‪ ,‬אמרו לפני ה'‬ ‫בהושענות ובתפילות עוסקים בבקשת המים‪ ,‬ובפרט‬ ‫אם מלאה זו ‪ -‬חריבה זו‪ ,‬ואם מלאה זו ‪ -‬חרבה זו‪ .‬רב‬ ‫שאינם רוצים לא בו ולא בשכרו‪ .‬והסכימו עימם מן‬ ‫ביום הושענא רבה ‪ -‬יום ערבה‪ ,‬שכל התפילות שבו‬ ‫נחמן בר יצחק אמר מהכא )בראשית כה כג(‪' ,‬ולאם מלאם‬ ‫השמים בזה‪ ,‬ונפלה פיתקא וחתום בה 'אמת'‪ .‬ויצא כמין‬ ‫עוסקות בבקשת הגשמים‪ .‬וגם לאחר מכן בא יום שמיני‬ ‫יאמץ'"‪ .‬כי אם יש מלכים לישראל ‪ -‬אין מלכים לעשו‪.‬‬ ‫דמות אריה של אש מבית קדשי הקדשים‪ ,‬ונמסר בידם‪,‬‬ ‫עצרת‪ ,‬גדול יום הגשמים וכו'‪ ,‬יום שמזכירים בו גבורות‬ ‫ואכן‪ ,‬שלח דוד המלך את יואב שר הצבא לארץ בני‬ ‫ונפלה מראשו שערה וצעק מסוף העולם ועד סופו‪,‬‬ ‫גשמים‪.‬‬ ‫עשו‪" ,‬ויך כל זכר באדום" )מלכים א' יא טו(‪ .‬ודבר זה נרמז‬ ‫ונתנוהו בדוד של עופרת כדי שלא ישמיע קולו‪.‬‬ ‫עוד מצינו מצוה מיוחדת בחג הסוכות‪ ,‬כי בכל שאר‬ ‫במה שעלה על הראם‪ ,‬שהוא שור הבר שכנגד כוחם של‬ ‫המועדים וכן בימות החול מנסכים יין על גבי המזבח‪,‬‬ ‫בני עשו‪ ,‬ודוד המלך שלט עליו בכוחו‪.‬‬ ‫בקשת החכמים לבטל יצרא דעריות‬ ‫ואילו בחג הסוכות נצטוו ישראל לנסך מים דווקא‪ ,‬והיו‬ ‫ובהמשך דברי הגמרא שם ביומא מבואר‪ ,‬שראו‬ ‫עושים מזה עסק גדול‪ ,‬יורדים אל השילוח וממלאים‬ ‫הכנעת כח השמאל הגבירה את כח האמצע‬ ‫אנשי כנסת הגדולה שעת רצון היא מן השמים לביטול‬ ‫מים‪ ,‬ואחר כך באים למקדש וסדר שלם יש בזה‪ ,‬שמחה‬ ‫ומה שהגיע לשם אריה והוריד הראם את ראשו‪,‬‬ ‫היצר‪ ,‬וחפצו לבטל גם את היצר הרע של עריות‪.‬‬ ‫גדולה ועצומה שמי שלא ראה אותה לא ראה שמחה‬ ‫יתבאר גם כן על פי דברי הגמרא ביומא דלעיל‪ ,‬שיצר‬ ‫ביקשו רחמים ונמסר יצר העריות בידיהם‪ .‬אמר להם‬ ‫מימיו‪ ,‬שמחה אמיתית ושלימות רוחנית‪.‬‬ ‫עבודה זרה יצא מקודש הקדשים בדמות אריה של‬ ‫כשתפסוהו‪" ,‬ראו שאם תהרגוני יכלה העולם‪ ,‬שלא‬ ‫זהו כח החסד המתגבר בחג הסוכות ביסוד המים‬ ‫אש‪ ,‬הרי שאריה רומז לעבודה זרה‪ ,‬שנתחזקה בעולם‬ ‫תהא פריה ורביה"‪ .‬אסרוהו שלושת ימים‪ ,‬ואז כשביקשו‬ ‫דקדושה‪ ,‬וכנגד מידת החסד יש להכניס לבית את‬ ‫כשהכניע דוד את כוחה של אדום‪ ,‬והטעם‪ ,‬משום‬ ‫ביצה שנולדה בו ביום‪ ,‬לא מצאו כן בכל ארץ ישראל‪.‬‬ ‫ג‬ ‫עינים מאירות‬ ‫אדר(‪ ,‬וסיבת השמחה הגדולה לעתיד לבוא הוא על‬ ‫התאוות‪ ,‬בבחינת מים‪ ,‬שדבר זה לא יכלו אנשי כנסת‬ ‫האושפיזין הקדושים‪ ,‬להיות מכניסי אורחים כאברהם‬ ‫תיקון הרע וביטול שני כוחות היצר הרע ‪ -‬של תאוה‬ ‫הגדול לבטל לגמרי משום שנצרך לקיום העולם‪ ,‬אולם‬ ‫אבינו‪ ,‬וכפי הנודע מדברי הזוהר הקדוש )ח"ג דף קד‪.(.‬‬ ‫ושל רציחה וקנאה‪ ,‬ודבר זה הוא שמחה גדולה לפניו‬ ‫הצליחו להחליש תוקף התאוה‪ ,‬ועבודתם נמשכת עד‬ ‫זהו שאמרו חז"ל )הובא לעיל מילקוט שמעוני איוב רמז‬ ‫יתברך‪.‬‬ ‫היום הזה‪ ,‬ביד כל אדם מישראל‪ ,‬שתפקידו עלי אדמות‬ ‫תתקכז(‪ ,‬שכל המקיים מצות סוכה בעולם הזה‪ ,‬הקדוש‬ ‫וזהו פשר דברי חז"ל האמורים‪" ,‬כל בהמות ולויתן‬ ‫הוא להחליש כח התאוה ולמשול בו‪ ,‬להשתמש בו‬ ‫ברוך הוא מושיב אותו בסוכה של לויתן לעתיד לבוא‪.‬‬ ‫הן קניגין של צדיקים לעתיד לבוא‪ ,‬וכל מי שלא ראה‬ ‫לצורך ולא יותר‪.‬‬ ‫כי ישיבת הסוכה בזמן הזה מסמלת את שלימות מידת‬ ‫קניגין של אומות העולם בעולם הזה‪ ,‬זוכה לראותה‬ ‫לעומת זאת‪ ,‬בקשת הטוב ‪ -‬אין טוב אלא תורה )אבות‬ ‫החסד‪ ,‬היוצאת לפועל בכמה מצוות בחג הסוכות‪ .‬ולכן‬ ‫לעולם הבא"‪ .‬חלילה לנו מלדמות ולומר כי יש שמץ‬ ‫פ"ו משנה ג(‪ ,‬זו דרך האמצע ממידת התפארת‪ ,‬ממנה יקח‬ ‫זוכה לישב בסוכת לויתן‪ ,‬לראות את נצחון חלק החסד‬ ‫דמיון בין אותם מעשי אכזריות של הגויים הרשעים‬ ‫האדם מלוא חפניו‪ ,‬ויכניע יצרא דעבודה זרה המבקש‬ ‫שבקדושה על הטומאה של חסד דקליפה‪.‬‬ ‫לשמחת הצדיקים לעתיד לבוא‪ ,‬אלא השמחה הגדולה‬ ‫כבוד וגדולה למציאות אחרת מלבד הבורא יתברך ‪-‬‬ ‫תהא בביטול כוחות הרע‪ ,‬במלחמה שתהיה סוף לכל‬ ‫ואותו ביטלו אנשי כנסת הגדולה בכח התורה‪.‬‬ ‫תשובת ה' לאיוב במצות סוכה ודפנותיה‬ ‫המלחמות שבעולם‪ ,‬כאשר הלויתן שהוא סמל לכל‬ ‫והרצון השלישי ‪ -‬בקשת המועיל‪ ,‬זהו כח הקנאה‬ ‫על פי הדברים האלה נוכל למצוא טעם לשבח‬ ‫התאוות יהרוג את שור הבר שהוא סמל הכעס והרציחה‬ ‫הבאה מן השמאל‪ ,‬אשר יש בה צורך גדול לעולם‪,‬‬ ‫בהמשך דברי המדרש שם‪ ,‬שכאשר קרא איוב תגר‬ ‫והקנאה‪ ,‬וכן להיפך‪ ,‬ויבטלו זה את זה לעשות רצון‬ ‫אלמלא המשתגעים היה העולם חרב‪ ,‬ואפילו בקדושה‬ ‫על יסוריו המרים‪ ,‬השיבו הקדוש ברוך הוא בשאלה‪,‬‬ ‫יוצרם בלבב שלם‪ ,‬ובזה תהיה שלימות ושמחה בעולם‪.‬‬ ‫‪ -‬קנאת סופרים תרבה חכמה‪ ,‬וכל בנין העולם לשם‬ ‫"וכי יכול אתה להשלים חור בסוכת הלויתן?" ותמהנו‬ ‫ומטעם זה‪ ,‬דווקא המלאך גבריאל שרב גובריה והוא‬ ‫ולתהילה הוא רק מכח קנאת איש מרעהו‪ .‬אך כח זה‬ ‫למעלה מה ענינה של תשובה זו לזעקתו של איוב‪.‬‬ ‫מצד הגבורה‪ ,‬הוא שיבוא לבטל כוחו של הלויתן‪.‬‬ ‫צריך שמירה וזהירות יתרה‪ ,‬לקחת אותו אך ורק לצד‬ ‫והנה‪ ,‬בספה"ק בני יששכר )מאמרי חודש תשרי מאמר י ‪-‬‬ ‫הקדושה‪ .‬ואלו הם דברי המשנה באבות )פ"ד משנה ד(‬ ‫צלא דמהימנותא אות יט( מביא מדרש פליאה )והביא שמקורו‬ ‫תיקון התאוות בעולם הבא‬ ‫"מאד מאד הוי שפל רוח"‪ ,‬שלא ליפול בקנאה האסורה‪.‬‬ ‫בספר 'כסף נבחר'( וז"ל‪" :‬איוב היה קורא תגר על היסורין‬ ‫והנה ביארנו למעלה כי התאוות עצמן נחלקות‬ ‫לשתים‪ ,‬תאות התענוג ותאות האכילה‪ ,‬ולהן מרמזים‬ ‫עשו גדול מישמעאל‬ ‫עד שהראהו הקדוש ברוך הוא דפנות הסוכה שתים‬ ‫כהלכתן ושלישית אפילו טפח" עכ"ל‪ .‬ותמוה מה ענין‬ ‫שור הבר והלויתן‪ ,‬שור הבר האוכל עשב אלף הרים‬ ‫נשיב עתה רגלינו אל דברי רבינו האור החיים הקדוש‪,‬‬ ‫זה לזה‪.‬‬ ‫בכל יום והלויתן שעליו אמרו חז"ל "דגים פריצי"‪ .‬וזהו‬ ‫כי בעשו היתה 'זריחה' מצד הקדושה‪ ,‬ובישמעאל‬ ‫ובפשטות ניתן היה לפרש‪ ,‬שמדיני הסוכה יוכל האדם‬ ‫שנבראו שני הלויתנים‪ ,‬לויתן נחש בריח ולויתן נחש‬ ‫היתה דרגה נמוכה יותר‪ ,‬בחינת 'הופעה'‪ .‬וטעם הדבר‪,‬‬ ‫ללמוד על מצבו בזה העולם‪ ,‬כי הנה התורה אמרה ליתן‬ ‫עקלתון‪ ,‬זכר ונקבה‪ ,‬כי הכל משורש חטא נחש המכשיל‬ ‫כי שורש עשו מן השמאל‪ ,‬מכח הגבורה‪ ,‬שהיתה בו‬ ‫שלוש דפנות בסוכה‪ ,‬ומכל מקום באה הלכה למשה‬ ‫את האדם ומושכו אחר התאוה‪.‬‬ ‫פסולת הגבורה שביצחק אביו‪ ,‬ומשם בא כח הקנאה‪,‬‬ ‫מסיני וגרעה מן הדופן השלישית והעמידתו על טפח‪.‬‬ ‫אך לעתיד לבוא יבוא הכל לידי תיקון‪ ,‬ולא יתאוה‬ ‫שהוא ה'מועיל'‪ ,‬והוא עדיף על ישמעאל ששורשו מימין‬ ‫כך גם מי שנגזרו עליו יסורים רח"ל‪ ,‬עדיין יש תקוה‬ ‫האדם לדבר מענייני העולם הזה‪ ,‬העולם הבא אין בו לא‬ ‫מפסולת החסד שבאברהם‪ ,‬וממנו בקשת התאוה אשר‬ ‫לאחריתו‪ ,‬ובכח התפילה והאמונה יוכל להפחית מן‬ ‫אכילה ולא שתייה ולא משא ומתן ולא פריה ורביה‪ ,‬רק‬ ‫היא ה'ערב'‪ ,‬וגרועה היא מן המועיל‪ ,‬עד אשר אין ליטול‬ ‫הגזירה‪ ,‬ולמלא סאת יסוריו קודם זמנה‪ ,‬כפי שיצאו‬ ‫להתענג על ה'‪ ,‬צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם‬ ‫ממנה כי אם משהו הנצרך‪.‬‬ ‫ישראל ממצרים קודם מלאת ארבע מאות שנה כאשר‬ ‫ונהנים מזיו השכינה‪.‬‬ ‫אמנם עשו וישמעאל טעו שניהם בדרכם‪ .‬ישמעאל‬ ‫זעקו אל ה' אלוקי אבותם‪.‬‬ ‫נצחון סוכת דוד על הלויתן‬ ‫טוב ערב ומועיל‬ ‫ליום זה תקותנו ואליו אנו מצפים‪ ,‬לישב בסוכת‬ ‫שוב אין התאוה לעבודה זרה קיימת‪,‬‬ ‫אמנם הבני יששכר שם מפרש באופן אחר‪ ,‬כי עניני‬ ‫עורו של לויתן בהקמת סוכת דוד הנופלת‪ .‬ובפתח‬ ‫והקו האמצעי שלם כולו לעבודת‬ ‫האדם בזה העולם נחלקים לשלושה חלקים‪ ,‬וסימנם‬ ‫דברינו שאלנו מה ענין זה לזה‪ ,‬אך עתה יתבאר‪ ,‬כי‬ ‫עורו של לויתן מורה על התיקון השלם‪ ,‬במחיית יצר‬ ‫ה'‪ .‬אולם עדיין קיימים שני היצרים‬ ‫טע"ם ‪ -‬טוב ערב ומועיל‪ .‬הטוב ‪ -‬הוא הטוב האמיתי‬ ‫והנצחי‪ ,‬כל הפעולות הקונות לאדם חיי העולם הבא‪.‬‬ ‫הרע הנרמז במים‪ ,‬בחינת הרע שבחסד‪ ,‬ובזה תקום‬ ‫שמימין ומשמאל ‪ -‬יצר העריות מצד‬ ‫הערב ‪ -‬הוא מה שמבקש האדם לתענוג ולהנאת הגוף‪,‬‬ ‫סוכת דוד‪ ,‬בחינת 'אמלאה החרבה'‪ ,‬לא נתמלאה צור‬ ‫אלא מחורבנה של ירושלים )לשון רש"י והאור החיים הקדוש‬ ‫החסד שבימין‪ ,‬ויצר הרציחה מצד‬ ‫אף שאינו מועיל לא לגוף ולא לנפש‪ .‬והמועיל ‪ -‬הם‬ ‫הפעולות הנצרכות לאדם לצרכי העולם הזה‪ ,‬שעושה‬ ‫בראשית כה‪ ,‬כג‪ ,‬ומקורו מן הגמרא במגילה ו‪ .‬הנ"ל(‪ ,‬כפי שנרמז‬ ‫הגבורה שבשמאל‬ ‫אותן אף אם אינן עריבות עליו‪ ,‬ואף אין בהן טוב לחיי‬ ‫בנצחונו של דוד המלך ועלייתו על גב הראם ‪ -‬הוא שור‬ ‫העולם הבא באופן ישיר‪.‬‬ ‫הבר‪ ,‬שניצח את בני אדום והיכה בהם כל זכר‪.‬‬ ‫ובזה יש להזהיר את האדם‪ ,‬שיקח מן הטוב‪ ,‬וגם מן‬ ‫שנטה אחר התאוות ‪ -‬נטל תשעה קבין של זנות )ראה‬ ‫אולם‪ ,‬כל זמן שלא באה הגאולה השלימה‪ ,‬עדיין‬ ‫המועיל לא ימשוך ידו במקום שנצרך לו‪ ,‬אך יתרחק מן‬ ‫קידושין מט‪ ,(:‬וגם עשו שגדול מישמעאל‪ ,‬מכל מקום‬ ‫הערב אשר אין בו טוב ומועיל‪.‬‬ ‫יש לה למלכות אדום כח ושלטון‪ ,‬וממנה יוצאות כל‬ ‫הגדיל כח הקנאה עד מאוד‪ ,‬ובא לידי שפיכות דמים‬ ‫המידות הרעות‪ ,‬קנאה שנאה ותחרות‪ .‬אך על העתיד‬ ‫לבוא אמרו חז"ל )ברכות יז‪" :(:‬מרגלא בפומיה דרב‪ ,‬לא‬ ‫מרוב קנאתו בכל מי שלא הלך עמו כרצונו‪ .‬וגם בישראל‬ ‫מצות סוכה ‪ -‬שלימות התשובה‬ ‫בוערת הקנאה ומביאה לידי שנאת חינם‪ ,‬ששרפה את‬ ‫כעולם הזה העולם הבא‪ ,‬העולם הבא אין בו לא אכילה‬ ‫היכלנו ‪ -‬הבית השני‪ ,‬וזו היא הקנאה המוציאה את‬ ‫וממשיך הבני יששכר שם לבאר‪ ,‬כי מצות סוכה‬ ‫ולא שתיה ולא פריה ורביה ולא משא ומתן ולא קנאה‬ ‫האדם מן העולם‪ ,‬ועוון שנאת חינם עדיין הוא מרקד‬ ‫מקומה וזמנה אחר מצות התשובה‪ ,‬האדם המכיר‬ ‫ולא שנאה ולא תחרות‪ ,‬אלא צדיקים יושבין ועטרותיהם‬ ‫בינינו‪ ,‬וצריך תיקון גדול לדאבונינו‪.‬‬ ‫את בוראו חפץ לדעת דרכי עבודתו בשבעים שנותיו‪,‬‬ ‫בראשיהם ונהנים מזיו השכינה‪ ,‬שנאמר )שמות כד יא(‬ ‫הנרמזות בשבעה טפחים רוחב בגובה עשרה ‪ -‬הרי כאן‬ ‫'ויחזו את האלקים ויאכלו וישתו'"‪.‬‬ ‫קריאת הלויתן את ההלל‬ ‫שבעים‪ .‬על כך נצטוה לראות כל ימי חייו כיושב בסוכה‬ ‫ואוהל‪ ,‬ולזכור שדירתו בעולם הזה ‪ -‬דירת עראי היא‪,‬‬ ‫שמחת הצדיקים בתיקון השלם‬ ‫והנה‪ ,‬תקנה קדומה היא לקרוא את ההלל בימים‬ ‫ושלושת הדפנות מרמזות אל שלושת חלקי בקשת‬ ‫טובים‪ ,‬ואומרים את הפסוק )תהלים קיח א( "הודו לה' כי‬ ‫על הימים העתידים הללו אמר הכתוב )ישעיה ד ה‪-‬ו(‪:‬‬ ‫האדם‪ ,‬טוב ערב ומועיל‪ .‬ובזה נרמז לו שיהיו שתים ‪-‬‬ ‫טוב כי לעולם חסדו"‪ .‬אמנם בימי חג הסוכות‪ ,‬מנענעים‬ ‫"וּ בָר ָא ה' עַל ּכ ָל מְכוֹן הַר צ ִ ּיוֹן וְעַל מִקְרָאֶה ָ עָנ ָן יוֹמָם וְעָׁשָן‬ ‫טוב ומועיל ‪ -‬כהלכתן‪ ,‬אך השלישית ‪ -‬בקשת הערב‬ ‫ישראל בארבעת המינים בשעת ההלל באמירת 'הודו'‪.‬‬ ‫וְנֹג ַּה אֵׁש לֶהָב ָה ל ָיְל ָה ּכ ִי עַל ּכ ָל ּכ ָבוֹד ח ֻּפ ָה‪ :‬וְס ֻּכ ָה ּתִהְי ֶה‬ ‫‪ -‬אפילו טפח‪ ,‬רק הנצרך ביותר ותו לא‪.‬‬ ‫ומצינו דבר נפלא‪ ,‬שבפרק שירה ‪ -‬שם נמצאת שירת כל‬ ‫לְצ ֵל יוֹמָם מֵחֹר ֶב וּ לְמַחְסֶה וּ לְמִס ְּתוֹר מִזּ ֶר ֶם וּ מ ִּמָטָר"‪.‬‬ ‫הנבראים‪ ,‬מובא בזה הלשון‪" :‬לויתן מה הוא אומר‪' ,‬הודו‬ ‫כאשר יתן האדם דברים הללו אל לבו‪ ,‬לא יחוש אל‬ ‫ואז יזכו ישראל לחזות בעיניהם בשחיטת היצר‬ ‫לה' כי טוב כי לעולם חסדו'"‪ .‬וצריך ביאור‪ ,‬מה ענינו של‬ ‫היסורים הבאים עליו‪ ,‬כי יודע שהכל לתועלתו ולטוב לו‬ ‫הרע‪ ,‬כדברי הגמרא )סוכה נב‪" :(.‬דרש רבי יהודה‪ ,‬לעתיד‬ ‫לויתן לפסוקי ההלל ולמצות הנענועים?‬ ‫כל הימים‪ ,‬לכפר עוונותיו‪ .‬ובזה ניחמו הקדוש ברוך הוא‬ ‫לבא מביאו הקדוש ברוך הוא ליצר הרע ושוחטו בפני‬ ‫לאיוב‪ ,‬בהזכירו לו מצות סוכה ודין הדופן השלישית‬ ‫אלא‪ ,‬לפי האמור יתבאר כי מקור הלויתן מן המים‪,‬‬ ‫הצדיקים ובפני הרשעים"‪.‬‬ ‫שבה‪ ,‬הודיעו כי ביסוריו בעולם הזה הסיר ממנו עגמת‬ ‫בבחינת חסד‪ ,‬נמצא שכל ענינו של הלויתן בקדושה‬ ‫וכשנזכה לזה‪ ,‬ישבו כל הזוכים לכך בסוכת עורו של‬ ‫נפש מרובה בעולם העליון‪ ,‬ובזה התנחם איוב והבין‬ ‫הוא להודות על גודל חסדי הקדוש ברוך הוא עם‬ ‫לויתן‪ ,‬ולא תהיה סוכת דוד נופלת‪ ,‬כי אחר נפילתה של‬ ‫פשר עניניו‪.‬‬ ‫בריותיו‪ ,‬ומודה על האמת כי הכל מיד ה' על יצוריו‪.‬‬ ‫אדום ‪ -‬תהיה תקומתה של ירושלים‪ ,‬ותיבנה לתלפיות‪,‬‬ ‫על כל כבוד חופה‪ ,‬וכאשר ינעץ הלויתן את סנפיריו‬ ‫ביאור השחוק שלפניו יתברך‬ ‫שלושת בקשות האדם‬ ‫בבשרו של שור הבור‪ ,‬יאבדו כל התאוות והמידות‬ ‫אך נראה להעמיק עוד בזה‪ ,‬על פי המובא למעלה‬ ‫מכוונות כנגד שלושת היצרים‬ ‫הרעות מן הארץ‪ ,‬ויאכלו הצדיקים את בשרם ‪ -‬ענין‬ ‫מדברי הגמרא )עבודה זרה ג‪ (:‬כי בזמן שבית המקדש היה‬ ‫והנה‪ ,‬חלוקה זו של בקשות האדם‪ ,‬טוב ערב ומועיל‪,‬‬ ‫שלימות כביאור המהר"ל דלעיל‪ ,‬כי יהיה קו הימין‬ ‫קיים היה הקדוש ברוך הוא משחק עם הלויתן בכל‬ ‫יש למצוא מקורה בשלושת היצרים האמורים ‪ -‬הקנאה‬ ‫שלם בחסד‪ ,‬וקו השמאל שלם בגבורה‪ ,‬הכל עומד על‬ ‫יום בשלוש שעות רביעיות‪ ,‬ובזה נרמז השחוק העתיד‬ ‫התאוה והכבוד‪ ,‬עבודה זרה גילוי עריות ושפיכות‬ ‫מתכונתו כרצונו יתברך‪.‬‬ ‫להיות בלויתן לעתיד לבוא‪ ,‬בבחינת 'אז ימלא שחוק‬ ‫דמים‪ ,‬אשר שורשם העליון בקן הימין קו השמאל וקו‬ ‫ויהי רצון שנזכה כולנו יחד לראות בישועת ה'‬ ‫פינו'‪ .‬שחוק עניינו תכלית השמחה‪ ,‬כפי שמבאר רבינו‬ ‫האמצעי‪.‬‬ ‫ובגאולת עמו ישראל במהרה בימינו אמן‪.‬‬ ‫צדוק הכהן מלובלין זיע"א )פרי צדיק מאמרים‪ ,‬ראש חודש‬ ‫כי הנה‪ ,‬בקשת הערב היא בקשת התענוגים ומילוי‬ ‫לשמיעת השיעורים ‪ -‬קול הלשון‪ | 03-6171077 :‬לקבלת הגיליון בדוא"ל‪newsletter.mechubarim@gmail.com :‬‬ ‫ד‬ ‫מרגליות יקרות ואבני חושן‪,‬‬ ‫פנינים נפלאים וסיפורי צדיקים‬ ‫דברי הגות ורעיון‬ ‫מאוצרות תורת החסידות‬ ‫משובצות זהב ומסודרות‬ ‫משיעוריו ושיחותיו של‬ ‫רבי מנחם מנדל פומרנץ שליט“א‬ ‫חג הסוכות‬ ‫שבת קודש‬ ‫על המועד‬ ‫אכסוף נועם שבת‬ ‫נצוצי אורה משגב‬ ‫בקדושת השבת וסגולתה‬ ‫ימי המועדים המקודשים‬ ‫אמות ברשות הרבים בשבת (ר”ה כט‪,):‬‬ ‫מצוות לולב ביום־טוב שחל‬ ‫מזכך ומקדש את חיצוניות האדם‪ ,‬ועל ידי‬ ‫מצוות הסוכה וסגולתה‬ ‫וכן כאשר חל פורים ביום השבת שתקנו‬ ‫חכמים להקדים את קריאת המגלה‪ ,‬שמא‬ ‫בשבת‬ ‫מצוות אלו זוכים להזדכך בכל הבחינות הן‬ ‫בפנימיות האדם והן מחוצה לו‪.‬‬ ‫אור מקיף ואור פנימי‬ ‫ילך אצל בקי ללמוד את סדר קריאתה‬ ‫שב ואל תעשה!‬ ‫ובהיות בני ישראל בגלות מצרים ירדו‬ ‫מה גדולה היא מעלת האמונה בבורא יתברך‪,‬‬ ‫ויעבירה ארבע אמות ברשות הרבים‬ ‫אין לך מצווה חביבה על ישראל כמצוות‬ ‫במדרגתם מאוד עד ששקעו בארבעים‬ ‫אשר הזוכה לה מקיפים אותו משמים בחסדים‬ ‫(מגילה ב‪.).‬‬ ‫נטילת לולב‪ .‬בכל הדורות הזילו עליה‬ ‫ותשעה שערי טומאה‪ ,‬וביציאתם ממצרים‬ ‫לרב‪ ,‬וכפי שנאמר (תהלים לב י) ‘הבוטח בה’‬ ‫חסד יסובבנו’‪ ,‬וזאת מלבד מנוחת הנפש‬ ‫לולב ממעמקים‬ ‫כספם וזהבם‪ ,‬מסרו עליה את נפשם‪,‬‬ ‫היו צריכים להתנקות ולהטהר מבית ומחוץ‬ ‫והשלווה הפנימית להן זוכה אדם שחי כל חייו‬ ‫אם בשופר‪ ,‬תקן רבן יוחנן בן זכאי‬ ‫והדרו בה בכל מיני הדורים‪.‬‬ ‫מזוהמת מצרים‪ ,‬ולשם כך נתנה להם מצוות‬ ‫מי שלא ראה שמחתו של יהודי האוחז‬ ‫אכילת מצה הממשיכה אור פנימי לתוך גופו‬ ‫באמונה ובטחון‪.‬‬ ‫שניתן לתקוע גם כשחל בשבת‪ ,‬בלולב‬ ‫לא מצאנו שום הסתייגות מאותה תקנת‬ ‫בידיו את הלולב ומיניו‪ ,‬לא ראה שמחה‬ ‫של האדם‪ ,‬וגם לאחר יציאתם הקיפם בענני‬ ‫ולזה אנו זוכים בחג הסוכות‪ .‬הסוכה היא‬ ‫חכמינו‪ ,‬ללא חילוק בין מקום שישנו בית‬ ‫של מצווה מימיו‪.‬‬ ‫הכבוד תחת צל השכינה‪ .‬נמצא שהיו בני‬ ‫משכן האמונה‪ ,‬ובשבתנו בה זוכים אנו לראות‬ ‫דין קבוע‪ ,‬או ירושלים עיר הקודש‪.‬‬ ‫על אף כל האמור‪ ,‬ביום השבת‪ ,‬נמנעים‬ ‫ישראל מוקפים מבחוץ באור המקיף ומבפנים‬ ‫עין בעין את השגחת הבורא עלינו השומרנו‬ ‫אנו מלקיים מצווה זו‪ ,‬על אף שאין‬ ‫באור הפנימי‪ ,‬וכל זה כדי לזכך גופם מזוהמת‬ ‫ומגן עלינו מכל רע‪ ,‬ועינו עלינו בשעה זו‬ ‫כמה מפתיע לגלות‪ ,‬שאף על פי כן‪ ,‬היו‬ ‫להאיר את נשמתנו באור השכינה ולסובבנו‬ ‫שבקשו להתיר נטילת לולב ביום טוב‬ ‫בנטילת ארבעה מינים חילול שבת‪.‬‬ ‫מצרים‪ ,‬שיהיו קדושים מבית ומבחוץ‪.‬‬ ‫בחסדים ורחמים גדולים‪.‬‬ ‫ראשון שחל בשבת!‬ ‫לא זו בלבד בששת ימים אחרונים של‬ ‫נר מצווה ותורה אור‬ ‫וכידוע‪ ,‬אין מצווה הסובבת ומקיפה את כל‬ ‫פרשייה זו מובילה אותנו לאותם ימים‬ ‫חג‪ ,‬שמצוות הנטילה מחוץ למקדש היא‬ ‫עוד כתב רבנו האריז”ל‪ ,‬שהאור המקיף‬ ‫רק מדרבנן‪ ,‬כזכר לנטילת הלולב בבית‬ ‫מהות האדם כמצוות הסוכה‪.‬‬ ‫אפלים וחשוכים‪ ,‬כמותם לא עברו על‬ ‫השורה עלינו בסוכה הוא מהארת תורה‬ ‫ישראל מאז היותו לגוי‪ ,‬ולאותה גבורה‬ ‫המקדש‪ ,‬אלא אפילו כאשר חל יום טוב‬ ‫שבכתב ותורה שבעל פה‪.‬‬ ‫הרי מצוות רבות נעשות על ידינו מדי יום‬ ‫יהודית מפעימה שנתגלתה במלוא עוזה‬ ‫ראשון בשבת ־ שבו מצווים אנו מן התורה‬ ‫ביומו ובזמנים מסוימים במעגל השנה‪ ,‬אך‬ ‫ויש להבין‪ ,‬מה שייכות יש בין שני חלקי‬ ‫בשונה מכל המצוות הנעשות לרב על ידי‬ ‫והכהתה את החמה ביפעתה‪.‬‬ ‫לטל את הלולב‪ ,‬גזרו חכמים לבטל מצווה‬ ‫התורה למצוות הסוכה?‬ ‫אותה גבורה שהפגינו יהודים מושפלים‪,‬‬ ‫כה חביבה‪ ,‬ולהמנע מן הנטילה‪.‬‬ ‫חלק מגופנו‪ ,‬אם בפה ואם ביד‪ ,‬מצוות הסוכה‬ ‫ונראה לבאר על פי מה שכתב הגאון רבי‬ ‫מקיפה ומאחדת את כל הוויתנו היות וכדי‬ ‫מורעבים‪ ,‬מרוטים וחבולים‪ ,‬יהודים‬ ‫בפרט תגדל התמיהה‪ ,‬כאשר נבין שבשנה‬ ‫מאיר פאפירש בספרו ’אור הישר’ (עמוד התורה‬ ‫שנלקח מהם כל היקר והקדוש להם‪,‬‬ ‫שכזו אין אנו מקיימים כלל את המצווה‬ ‫לקיימה עלינו להכנס אליה ולשהות בתוכה‪.‬‬ ‫פ”א) שלאחר מיתת האדם מלווים אותו שני‬ ‫בספרו ’שער הכוונות’ (חג הסוכות דרוש ד) חדש‬ ‫יהודים שהתעללו בהם בצורה האיומה‬ ‫מן התורה‪ ,‬כיוון שבשאר הימים אינה‬ ‫עמודים לפני מטתו‪ ,‬עמוד הענן ועמוד האש‪,‬‬ ‫ביותר שלא ניתן להעלות על הדעת‪,‬‬ ‫אלא מדרבנן!‬ ‫בכך רבנו האריז”ל דברים נוראים‪:‬‬ ‫עמוד הענן רמז לתורה שבכתב ועמוד האש‬ ‫יהודים שאבדו לנגד עיניהם את כל מה‬ ‫על מה ולמה ראו חכמינו לבטל מצווה‬ ‫רמז לתורה שבעל פה‪.‬‬ ‫עת זוכים אנו לשבת בצלה של הסוכה‪,‬‬ ‫שנתן היה לאבד‪.‬‬ ‫יקרה וחביבה זו?‬ ‫מוקפים אנו באורות השכינה הקדושה‪ ,‬ולכן‬ ‫וביאור הענין על פי המבאר במדרש (תנחומא‬ ‫נקראת הסוכה בזהר הקדוש (ח”ג קג‪‘ ).‬צלא‬ ‫ומה שהעסיק אותם באותו טרוף תת‪-‬‬ ‫טעם הדבר נתפרש בפרק רביעי של‬ ‫תשא לו) שכשעלה משה רבנו למרום היה‬ ‫אנושי היה להספיק ולחטף מצווה‬ ‫מסכת סוכה (מג‪ ,).‬שחששו חכמים‬ ‫דמהימנותא’‪ ,‬כי ‘מהימנותא’ היא השכינה‬ ‫הקדוש ברוך הוא לומד עימו תורה שבכתב‬ ‫הקדושה הנקראת אמונה‪ ,‬ודומה הדבר לאמא‬ ‫נוספת‪ ,‬לפלפל בדבר תורה‪ ,‬ולהכריע‬ ‫שיימצאו אנשים מישראל שאינם בקיאים‬ ‫ביום ותורה שבעל פה בלילה‪ .‬נמצא שתורה‬ ‫בדבר הלכה‪.‬‬ ‫בהלכות הלולב וסדר הנענועים‪ ,‬ומתוך‬ ‫המסככת ומגנה על בניה מכל פגע רע‪ ,‬וכך‬ ‫שבכתב היא הלמוד של היום ותורה שבעל‬ ‫השכינה פורשת כנפיה להגן ולשמר על בני‬ ‫כמה וכמה ספרים נכתבו בעצומם של‬ ‫טרדתם יוליכו את הלולב עימם אל החכם‬ ‫פה היא למוד הלילה‪ ,‬ועמוד הענן ששמש‬ ‫אותם לילות נוראים‪ ,‬כמה וכמה שאלות‬ ‫ללמוד‪ ,‬ויעבירו את הלולב ארבע אמות‬ ‫ישראל בשבתם בסוכה‪.‬‬ ‫ביום הוא בחינת תורה שבכתב‪ ,‬ועמוד האש‬ ‫הלכתיות נדונו בבונקרים שבגטאות‪,‬‬ ‫ברשות הרבים ביום השבת ונמצא שעברו‬ ‫וכתב הרב הקדוש רבי ירחמיאל ישראל יצחק‬ ‫ששמש בלילה הוא בחינת תורה שבעל פה‪,‬‬ ‫וכמה וכמה סוגיות חמורות נתלבנו‬ ‫על איסור מן התורה‪.‬‬ ‫מאלכסנדר זי”ע בספרו ’ישמח ישראל’ (פר’‬ ‫וכשזוכה אדם‪ ,‬זכויות התורה שלמד מלוות‬ ‫במחנות ההשמדה והמוות‪ ,‬האחד מתוכם‬ ‫ואמנם בזמן בית המקדש‪ ,‬היה הלולב‬ ‫האזינו אות ה)‪ ,‬שבפסח אוכלים מצה שהיא‬ ‫אותו לפני מטתו‪.‬‬ ‫הוא הספר ’שו”ת ממעמקים’‪ ,‬ששמו רומז‬ ‫נטל ביום טוב ראשון אף כשחל בשבת‪,‬‬ ‫‘מיכלא דמהימנותא’ ־ מאכל האמונה (זוה”ק‬ ‫לאותם מעמקים של מדורי גיהנום בהם‬ ‫ולפי זה יש לומר שהרי מצוות הסוכה היא זכר‬ ‫ח”ב קפג‪ ,):‬ובסוכות אוכלים בסוכה שהיא ‘צלא‬ ‫משום שלא דחו חכמינו את המצווה מן‬ ‫לענני הכבוד שהיו בין ביום ובין בלילה‪ ,‬אם כן‬ ‫נתחבר‪.‬‬ ‫התורה אלא רק זכר למקדש‪ ,‬אולם לאחר‬ ‫דמהימנותא’ ־ צל האמונה‪ ,‬וההבדל ביניהם‬ ‫הסוכה כוללת גם את בחינת היום שהיא תורה‬ ‫הוא שבפסח נכנסת האמונה בתוך האדם‬ ‫המחבר הוא הגאון רבי אפרים אשרי‬ ‫חורבן הבית אסרו את הנטילה בשבת‬ ‫שבכתב‪ ,‬וגם את בחינת הלילה שהיא תורה‬ ‫זצ”ל‪ ,‬ששהה בשנות המלחמה בגטו‬ ‫כלל‪ ,‬מפני בני המקומות הרחוקים שאינם‬ ‫ובסוכות האמונה מקיפה אותו מבחוץ‪.‬‬ ‫שבעל פה‪ ,‬ולכן כתב רבנו האריז”ל ששני‬ ‫קובנא‪ ,‬ושמש בה כמורה הוראה לצד רב‬ ‫יודעים בברור באיזה יום הוקבע החג‪,‬‬ ‫ויש להוסיף על דבריו‪ ,‬שבאכילה בסוכה זוכים‬ ‫אורות התורה שבכתב ושבעל פה נכללים‬ ‫העיר הגאון הנודע רבי אברהם דב כהנא‬ ‫ואינם יכולים ליטול את הלולב ביום טוב‬ ‫גם לאור מקיף וגם לאור פנימי; כי הסוכה‬ ‫באור המקיף של הסוכה‪.‬‬ ‫שפירא זצ”ל‪ ,‬בעל ’דבר אברהם’‪.‬‬ ‫ראשון של חג מפני הספק‪ ,‬שמא אין זה‬ ‫מקיפה את האדם ועצם הישיבה בה מזכה‬ ‫גם בתוככי הגטו המשיך רבי אפרים‬ ‫יום טוב היום‪ ,‬ועל מנת להשוות את כל‬ ‫דרך מצותיך ארוצה‬ ‫אותו באור המקיף‪ ,‬וכשאוכל בסוכה הרי זו‬ ‫להרביץ תורה‪ ,‬והקים את חבורת ’תפארת‬ ‫ישראל שלא ינהגו אלה בכה ואלה בכה‪,‬‬ ‫כעת נפנה להבין מדוע קבעה תורתנו לחגג‬ ‫אכילת מצווה הנכנסת בתוך גופו‪ .‬ונמצא‬ ‫בחורים’ שקיימו שעורי תורה במסירות‬ ‫ביטלו את נטילת לולב אפילו ביום טוב‬ ‫את חג הסוכות מייד לאחר סיום ימי התשובה‪,‬‬ ‫שבשעת האכילה הרי הוא מוקף באור המקיף‬ ‫נפש‪.‬‬ ‫הראשון שמצוותו מן התורה (רמב”ם לולב‬ ‫ראש השנה ויום הכיפורים‪ ,‬כי בוודאי לא‬ ‫מחמת צל הסוכה‪ ,‬וכן הוא מתמלא באור‬ ‫את כל התשובות ההלכתיות שהשיב‬ ‫פ”ז הי”ז)‪.‬‬ ‫לחנם נקבע כן וטעם יש בדבר‪.‬‬ ‫פנימי מחמת אכילת מצווה הנכנסת במעיו‪,‬‬ ‫באותן שנים איומות הטמין רבי אפרים‬ ‫חשש זה‪ ,‬שמא יעבירו את הלולב‬ ‫בספרו ’יערות דבש’ (ח”א דרוש א) פרש הגאון‬ ‫והרי הוא מוקף באורות וקדושה מבית ומחוץ‪.‬‬ ‫באדמה‪ ,‬ולאחר המלחמה הוציא אותן‬ ‫ברשות הרבים‪ ,‬נאמר גם לגבי תקיעת‬ ‫רבי יהונתן אייבשיץ בטוב טעם את קביעות‬ ‫ובאור הדברים כי יש בחינת אור מקיף הסובב‬ ‫מן המחבוא והדפיס אותן בספרו שו”ת‬ ‫שופר בראש השנה שחל בשבת‪ ,‬שגזרו‬ ‫חג הסוכות על פי המבאר בתורה בענין‬ ‫את האדם מבחוץ‪ ,‬ויש בחינת אור פנימי‬ ‫’ממעמקים’ על חמשת חלקיו‪ ,‬בין הכתבים‬ ‫חכמים פן יוליכו את השופר אל החכם‬ ‫הנהגת האדם כשמבחין בנגעים הבאים על‬ ‫השורה בתוך האדם‪ ,‬והאור הפנימי מזכך את‬ ‫מצאנו את השאלה הבאה (חלק ד סי’ ה)‪:‬‬ ‫ללמוד סדר התקיעות ויעבירוהו ארבע‬ ‫ביתו‪.‬‬ ‫פנימיות האדם ומקדש אותו‪ ,‬והאור המקיף‬ ‫המשך בעמוד ד’‬ ‫המשך בעמוד ב’‬ ‫המשך מעמוד א’‬ ‫על המועד‬ ‫ואכן‪ ,‬הלך המפקד הבכיר וסידר מייד את‬ ‫ומתבונן במעשיהם‪ ,‬וכאשר ראה שניים‬ ‫והטעם שיסכים הבורא להצעה שכזו‪ ,‬אף‬ ‫בבוא אדם אל ביתו ומבחין בנגע צרעת על‬ ‫ענינם של קבוצת הבחורים‪ ,‬ובכך הצילם‬ ‫עושים מלאכת אחד‪ ,‬וכן שהולכים ועוצרים‪,‬‬ ‫שאין דרכו ומדתו לתת שכר על מצווה‬ ‫קירות הבית‪ ,‬עליו ללכת אל הכהן ולספר‬ ‫ממוות לחיים‪.‬‬ ‫הולכים ועוצרים‪ ,‬היה סבור כי לצון חמדו‬ ‫בודדת תכף אחר קיומה‪ ,‬משום שחפץ‬ ‫לו ‘כנגע נראה לי בבית’ (ויקרא יד לה) כדי‬ ‫תמיד להעניק לאדם הזדמנות שניה לתקן‬ ‫כלתה נפשי לחצרות ה‘‬ ‫להם‪ ,‬ומתרפים הם במלאכתם‪.‬‬ ‫את מעשיו‪ ,‬וגם כלפי האומות יחפוץ לתת‬ ‫שיבוא הכהן לראות ולהבחין האם מדובר‬ ‫בנגע טמא אם לאו‪ ,‬וכשמגיע הכהן ומבחין‬ ‫זהו המעשה הראשון אודות רבי טוביה‬ ‫בשעת ערב‪ ,‬לאחר שסיימו את מלאכתם‬ ‫ופנו אל צריפיהם לנוח מעמל היום‪ ,‬שלח‬ ‫להם את האפשרות לתקן מעשיהם אף‬ ‫שהנגע טמא‪ ,‬על האדם לפנות את כליו‬ ‫גולדשטיין‪ ,‬ועל ידו נבין גם את המעשה‬ ‫שאינם ראויים לכך‪.‬‬ ‫מביתו טרם יפסק הכהן את דינו של הנגע‬ ‫הבא שארע עם אותה קבוצת בחורים ששהו‬ ‫המפקד לקראם אל חדר ההנהלה‪ .‬במקום‬ ‫כבר המתינו כל ראשי המחנה‪ ,‬והעמידו בית‬ ‫ואכן‪ ,‬כשישמעו גויי האומות הצעה זו‬ ‫ויצווה לנתץ את הבית ולשברו‪.‬‬ ‫בערבות סיביר וביניהם רבי טוביה‪ ,‬שסיפר‬ ‫בעצמו את המעשה הבא‪:‬‬ ‫דין מיוחד לשפוט את הבחורים המחבלים‬ ‫יקבלוה בזרועות פתוחות‪ .‬מייד כל אחד‬ ‫ובכך יבאר בדרך דרוש‪ ,‬שהרי אמרו חכמינו‬ ‫במאמץ המלחמתי‪.‬‬ ‫ואחד מן הנכרים הולך ועושה סוכה בראש‬ ‫ז”ל במסכת תענית (יא‪ ).‬שאבני וקירות ביתו‬ ‫כפי שסופר‪ ,‬התאמצו הבחורים מאוד שלא‬ ‫גגו כדי לקיים מצוות סוכה‪.‬‬ ‫של אדם מעידים על מעשיו וכפי שנאמר‬ ‫לחלל את השבת ולכל הפחות להמנע‬ ‫על כס המשפט ישבו חמשה שופטים חמורי‬ ‫סבר והאזינו בכבד ראש לדברי המפקד‪,‬‬ ‫אמנם‪ ,‬עתיד הבורא להקדיר את החמה‬ ‫(חבקוק ב יא) ‘כי אבן מקיר תזעק וכפיס‬ ‫מלעשות בה מלאכות שיש בהן איסורי‬ ‫מעץ יעננה’‪ ,‬וכשנראים נגעים בביתו סימן‬ ‫תורה‪ .‬כן היה כאשר הגיע יום ראש השנה‪,‬‬ ‫שאמר‪“ :‬ראו נא שופטים נכבדים‪ ,‬בחורים‬ ‫באותה עת‪ ,‬כדי שזו תקפח על ראשם ביותר‬ ‫אלו מבקשים לסייע לאויב בשעת מלחמה‪,‬‬ ‫ותחמם את כל היקום בחומה הרב‪ ,‬וכאשר‬ ‫הוא שמעשיו אינם ראויים‪ ,‬ועליו לשבר‬ ‫חפצו בכל מאודם שיהיה ברשותם שופר‬ ‫את הבית כביכול ולנתצו על ידי תשובה‬ ‫לתקע בו‪ ,‬ומשהפכו כל אבן ולא מצאו‪,‬‬ ‫ובה בעת שזקוקים אנו למטוסים כדי לנצח‬ ‫יסבלו מן החם‪ ,‬מייד כל אחד מהם יבעט‬ ‫במלחמה‪ ,‬מתעצלים הם ועוסקים שניים‬ ‫בסוכתו ויצא‪ ,‬ונמצא שלא עמדו במצווה‬ ‫ומעשים טובים‪.‬‬ ‫הניחו למאמציהם בטענה שאנוסים הם‬ ‫ופטורים מקיום המצווה שהרי ‘אונס‬ ‫יחד במלאכה הראויה ליחיד‪ ,‬ונעמדים לנוח‬ ‫הקלה שנתבקשו לקיימה ובכך יפסידו את‬ ‫עבור תהליך זה זוכים אנו מדי שנה בשנה‬ ‫רחמנא פטריה’ (נדרים כז‪.).‬‬ ‫בכל רגע”‪.‬‬ ‫שכרם‪.‬‬ ‫לימים הנוראים‪ ,‬בהם מפשפשים אנו‬ ‫גם לאחר שסים להרצות את דבריו‪ ,‬לא‬ ‫והקשו על כך חכמינו בגמרא‪ ,‬הרי אין‬ ‫במעשינו ותרים אחר נגעי העוונות הנראים‬ ‫אמנם‪ ,‬בשונה ממצוות שופר בראש השנה‪,‬‬ ‫בתוכנו ושבים עליהם בתשובה שלמה עד‬ ‫נחה דעתו של אותו מפקד‪ ,‬עד שדרש מן‬ ‫הקדוש ברוך הוא בא בטרוניה עם בריותיו‪,‬‬ ‫כאשר קרב חג הסוכות לבוא‪ ,‬לא נסו‬ ‫שביום הכיפורים אנו שוברים כליל את‬ ‫הבחורים להציג בפני השופטים כיצד בדיוק‬ ‫ובאופן שהחום מעיק ומציק כל כך הרי‬ ‫הבחורים כלל לבנות סוכה‪ ,‬היות ששרר‬ ‫הבית ומטהרים אותו מכל כתם עוון‪.‬‬ ‫פעלו את פעולתם היום‪.‬‬ ‫גם ישראל פטורים מלשבת בסוכה‪ ,‬ולא‬ ‫במקום קר נורא ומקפיא‪ ,‬ומכיוון שמעילים‬ ‫הבחורים מצדם הבינו כי נקלעו לצרה‬ ‫מסתבר שבכך דווקא תבחן צדקתם של‬ ‫ויציאתנו מהבית אל הסוכה לאחר מכן‪,‬‬ ‫לחמם את גופם לא היו ברשותם‪ ,‬לא‬ ‫גדולה‪ ,‬וניסו בכל כוחם להסביר לפני חבר‬ ‫הגויים? ותרצו‪ ,‬כי אמנם חיוב אין לשבת‬ ‫לרמז ששברנו ונתצנו כביכול את ביתנו על‬ ‫העלו בדעתם לצאת ולשבת בסוכה‪ ,‬כיוון‬ ‫בסוכה בחם שכזה‪ ,‬אך לבעט בסוכה ־ ודאי‬ ‫שמצטערים הם מן הקר‪ ,‬והרי אמרו חכמינו‬ ‫השופטים כי חלילה להם מלפגוע במאמצי‬ ‫כל כתמיו ועוונותיו‪ ,‬וכיוון שאין לנו בית לכן‬ ‫המלחמה‪ ,‬וכל כוונתם לא היתה אלא כדי‬ ‫שלא‪ ,‬ומחמת אותה בעיטה יפסידו האומות‪.‬‬ ‫בורחים אנו לחסות בצל השכינה במצוות‬ ‫ז”ל במסכת סוכה (כו‪ ).‬שהמצטער בישיבתו‬ ‫בסוכה פטור מישיבתה‪.‬‬ ‫להמנע מעברה‪.‬‬ ‫ועל אותה שעה נאמר (תהלים ב ד) ‘יושב‬ ‫הסוכה מתוך טהרת ושלמות הנפש‪.‬‬ ‫למרות מאמציהם לא הועילו הסבריהם‬ ‫בשמיים ישחק ה’ ילעג למו’‪ ,‬כי אפילו‬ ‫וידועים דברי חכמינו ז”ל (פסיקתא דרב כהנא‪,‬‬ ‫אך הנה‪ ,‬מספר ימים טרם התקדש חג‬ ‫מצווה קלה כמצוות סוכה אין האומות‬ ‫הסוכות‪ ,‬הגיעה למקום חבורה נוספת‪,‬‬ ‫לשכנע את השופטים בצדקת מעשיהם‪ ,‬ולא‬ ‫נספחים ב פרשה אחרת‪ ,‬ד”ה באספך) שבארו‬ ‫עוד אלא שאחד השופטים טען לעומתם‪:‬‬ ‫יכולים לקיים‪ ,‬ולא עוד אלא שבעטו בה‪.‬‬ ‫טעם היציאה אל הסוכה‪ ,‬שמא נגזרה על‬ ‫והפעם של בחורים חסידיים‪ .‬והנה רואים‬ ‫בחורי הישיבה את חבריהם החסידים‬ ‫“שמעתי על הדת היהודית‪ ,‬ויודע אני כי‬ ‫ויש להבין‪ ,‬מפני מה באמת נבחרה דווקא‬ ‫האדם חובת גלות בימי הדין‪ ,‬ותתקים‬ ‫כורתים ענפי עצים‪ ,‬ומגבישי קרח גדולים‬ ‫דברי חכמה רבים כלולים בה‪ .‬אך מעשים‬ ‫מצוות סוכה לנסות בה את הגויים‪ .‬ואם‬ ‫ביציאתו לסוכה וכך אכן אנו אומרים ב’יהי‬ ‫מכינים דפנות‪ ,‬אשר מעליהן הניחו את‬ ‫כגון אלו ־ עשיית פעולה בשניים‪ ,‬ועצירה‬ ‫משום שאין בה חסרון כיס ‪ -‬כי את הסכך‬ ‫רצון’ בעת הכניסה לסוכה ‘ובזכות צאתי‬ ‫הענפים‪ ,‬כשהם ששים ושמחים לעשות‬ ‫מדי כמה רגעים בשעת הליכה ־ מעשים‬ ‫נוטלים מפסלת גרן ויקב שאינה יקרה ‪ -‬הרי‬ ‫מביתי החוצה ודרך מצותיך ארוצה‪ ,‬יחשב‬ ‫רצון קונם ולקיים מצוותו‪.‬‬ ‫משונים הם‪ ,‬ואינם יאים כלל לחכמת‬ ‫יכלו לנסותם במצוות שופר‪ ,‬שגם אם מחירו‬ ‫לי זאת כאלו הרחקתי נדוד’‪.‬‬ ‫היהודים הנודעת”‪.‬‬ ‫יקר ליחיד‪ ,‬הרי בשופר אחד אפשר להוציא‬ ‫אולם בדברי רבי יהונתן אייבשיץ האמורים‬ ‫התפלאו הבחורים הליטאיים ושאלו‪“ :‬והרי‬ ‫אלפי אנשים ידי חובתם‪ ,‬ויוכל כל אחד לתת‬ ‫מצטער פטור מן הסוכה‪ ,‬ומדוע תטרחו?”‬ ‫מה יעשו אותם בחורי חמד‪ ,‬וכיצד יסבירו‬ ‫מבאר יותר מזה‪ ,‬כי היציאה אל הסוכה‬ ‫לפני הגויים הנבערים את החכמה הגנוזה‬ ‫פרוטה‪ ,‬ובשופר אחד יעברו ויוציאו את כל‬ ‫אינה באה רק לכפרת פשע‪ ,‬אלא היא‬ ‫השיבו החסידים‪“ :‬אמת יש בדבריכם‬ ‫העיר‪.‬‬ ‫שהמצטער פטור מן הסוכה‪ ,‬אך אנו לא‬ ‫בתורתנו הקדושה‪ ,‬ואת סודותיה העמוקים?‬ ‫עצמה מרחיקה את האדם מן החטא‪ ,‬על‬ ‫מצטערים כלל‪ ,‬ובקר העז אין אנו מרגישים‬ ‫ישבו הבחורים לפני השופטים חמורי הסבר‬ ‫מדוע נחשבת מצוות סוכה קלה ופשוטה‬ ‫ידי שמכניס עצמו בצל כנפי האמונה‪ ,‬כי‬ ‫כלל‪ ,‬ואדרבה‪ ,‬שמחה עצומה היא עבורנו‬ ‫ופניהם מפוחדות‪ ,‬ולא ידעו כיצד יפול דבר‪.‬‬ ‫יותר‪ ,‬והרי בכל זאת יש לטרוח בבנייתה‪,‬‬ ‫הסוכה היא ביתו של הקדוש ברוך הוא ועל‬ ‫ולהשתדל בהשגת צרכיה‪ ,‬ובמה נחשבת‬ ‫ידי הכניסה לתוכה מסלק האדם מעליו את‬ ‫לשבת בסוכה ולקיים בה את רצון הבורא”‪.‬‬ ‫לפתע הגיעו אל המקום קבוצת קצינים‪,‬‬ ‫היא פחות מאחרים?‬ ‫שלטון היצר ונגעי העוונות שהיו דבוקים‬ ‫כך הפליא רבי טוביה את מעשיהם של‬ ‫אשר דרכם היתה לבוא פעם אחת בשנה‬ ‫בחורי הקבוצה החסידית וכשהיה מספר‬ ‫כדי לבדק את עניני המחנה האם מתנהלים‬ ‫הקל הקל תחלה‬ ‫בנשמתו‪.‬‬ ‫בשנים שלאחר מכן את דבר המעשה‬ ‫הם כשורה‪ ,‬ובדיוק באותו היום באו אל‬ ‫לתירוץ הקושיה‪ ,‬נקדים מעשה שהיה נוהג‬ ‫בין ישראל לעמים‬ ‫משבחם היה ביותר‪ ,‬כי אמנם המצטער‬ ‫המקום‪ .‬בבואם הודיעום מפקדי המחנה על‬ ‫לספר הגאון רבי טוביה גולדשטיין זצ”ל‪,‬‬ ‫על כך הביא רבי יהונתן אייבשיץ את דברי‬ ‫פטור מן הסוכה‪ ,‬אך גדול כוחה של מצוות‬ ‫מעשי הבחורים‪ ,‬וגם הם גחכו בשמעם את‬ ‫ראש ישיבת ’עמק הלכה’‪ ,‬וכדי להבין את‬ ‫חכמינו ז”ל בתחלת מסכת עבודה זרה (ב‪-.‬‬ ‫ישיבת הסוכה וחביבותה להתגבר על כל‬ ‫טענותיהם‪.‬‬ ‫המעשה‪ ,‬נקדים לספר מעשה אחר‪ ,‬המובא‬ ‫ג‪ ,).‬שלעתיד לבוא יביא הקדוש ברוך הוא‬ ‫קושי וצער‪.‬‬ ‫אולם קצין אחד היה ביניהם‪ ,‬ששמר על‬ ‫בספר ’המגיד’ מאת הרב פסח קראהן‬ ‫ספר תורה ויניחו בחיקו‪ ,‬ויאמר למי שעסק‬ ‫שליט”א‪ ,‬שגם הוא נסוב אודות רבי טוביה‬ ‫בה שיבוא ויטל שכרו‪.‬‬ ‫רעה תחת טובה?‬ ‫ארשת פנים חתומה‪ .‬וכאשר כלו הנוכחים‬ ‫גולדשטיין‪ ,‬ומתוך כך נבוא ליישב את‬ ‫מנהג יחודי נקט הרב הקדוש רבי מרדכי‬ ‫את דבריהם‪ ,‬קרא לבחורים לבוא אחריו‪.‬‬ ‫כמובן שגם אומות העולם יבואו לפניו‬ ‫איש לא ההין לערער על סמכותו‪ ,‬מחמת‬ ‫הסוגיא‪:‬‬ ‫יתברך וינסו לקבל שכרם‪ ,‬אך מאחר שכבר‬ ‫מנדבורנה ־ לבנות שלוש סוכות זו לפנים‬ ‫בזמן מלחמת העולם השניה‪ ,‬התגלגל רבי‬ ‫מזו‪.‬‬ ‫דרגתו הגבוהה‪ ,‬וכך נועדו הבחורים יחד‬ ‫הציע להם הקדוש ברוך הוא לקבל את‬ ‫עימו במקום צדדי כאשר אין איש אתם‬ ‫טוביה יחד עם קבוצת בחורים מישיבות‬ ‫התורה טרם נתנה לבני ישראל‪ ,‬לא יהיה‬ ‫האחת‪ ,‬משמשת היתה את האורחים‪,‬‬ ‫בחדר‪.‬‬ ‫ליטא למחנה עבודה בסיביר שברוסיה‪ .‬על‬ ‫להם פתחון פה לטעון שלא קיימו את‬ ‫השניה שמשה את בנות הבית‪ ,‬והשלישית‪,‬‬ ‫אף שבאותם הימים היה כל ענין של דת הס‬ ‫התורה משום שלא קבלוה‪ ,‬ולכן ינסו תחלה‬ ‫הפנימית מכולן את הצדיק בעצמו‪.‬‬ ‫לפליאתם הגדולה של הבחורים‪ ,‬פנה האיש‬ ‫אליהם בשפת היידיש‪ ,‬ואמר להם‪“ :‬שבו‬ ‫מלהזכיר מפני הסכנה‪ ,‬השתדלו הבחורים‬ ‫להמעיט בערכם של בני ישראל ולטעון‬ ‫בדרך צחות היה מסביר את מנהגו הטמיר‪,‬‬ ‫נא”‪ .‬תחלה לא האמינו למשמע אזניהם‪,‬‬ ‫בכל כוחם שלא לחלל את השבת‪ ,‬ולכל‬ ‫עליהם שאינם מקיימים את התורה‪ ,‬אך אז‬ ‫בכך שבתורה הקדושה נאמר שלוש פעמים‬ ‫אך אז פנה אליהם שוב האיש וברכם‪:‬‬ ‫הפחות למעט בעשית פעולות הכרוכות‬ ‫יביא הקדוש ברוך הוא עדים שיעידו על‬ ‫‘בסוכת’‪.‬‬ ‫“שבוע טוב‪ ,‬גם אני יהודי”‪ .‬עתה כבר נרגעו‬ ‫באיסור מן התורה‪.‬‬ ‫ישראל שקיימו את התורה‪ ,‬ויסתתמו כל‬ ‫בוער כשלהבת אש קודש היה רבי מרדכי‬ ‫הבחורים‪ ,‬והסבירו לקצין כי בקשו למעט‬ ‫תפקידם היה לחטב עצים‪ ,‬לנסרם לנסרים‬ ‫טענותיהם‪.‬‬ ‫בעבודת ה’ במשך כל השנה כולה‪ ,‬אולם‬ ‫בחלול שבת‪ ,‬ועשו מעשיהם לפי תומם כדי‬ ‫ולהכין מהם קורות עץ גדולות‪ ,‬אותן היו‬ ‫ועדיין לא יתייאשו אומות העולם מלנסות‬ ‫לשיא הגיעו הדברים בימי חג הסוכות‪,‬‬ ‫להמנע מאיסורי תורה ולמעט בחומרתם‬ ‫משיטים במורד הנהר‪ ,‬עד שהיו מגיעות‬ ‫ולקבל שכר‪ .‬בנסיון שני יבואו לפני הבורא‬ ‫ובפרט בעת הנענועים בהושענות‪ ,‬אז פעל‬ ‫ככל האפשר‪.‬‬ ‫למפעל ליצור מטוסים‪.‬‬ ‫ויבקשו ממנו‪“ :‬רבונו של עולם‪ ,‬תנה לנו‬ ‫ישועות לכל המבקש‪.‬‬ ‫פתח הקצין וסיפר לבחורים את סיפורו‪:‬‬ ‫כיוון שהוכרחו בעל כרחם לעבד בשבת‪,‬‬ ‫מראש ונעשנה” ‪ -‬מבקשים אנו לקבל כעת‬ ‫כל שבעת הימים לא יצא הצדיק כלל מן‬ ‫“אמנם יהודי אני‪ ,‬אך כיוון שגויסתי לצבא‬ ‫טכסו עצה ומצאו כי יוכלו להתחלק‬ ‫את התורה ולקיימה מעתה ויחשב לנו כאלו‬ ‫הסוכה‪ ,‬והתפילות אף הן נערכו בה‪.‬‬ ‫הרוסי בגיל צעיר התרחקתי משמירת‬ ‫לקבוצות‪ ,‬וכל ענף יחתכוהו שני בחורים‬ ‫קבלנוה מלפני שנים ארוכות‪.‬‬ ‫ומה מרטיט הדבר‪ ,‬שיום הסתלקותו של‬ ‫התורה והמצוות‪ ,‬אולם בעבור אמי עליה‬ ‫יחד‪ ,‬באופן שתהיה פעולתם בגדר ‘שניים‬ ‫בשמע הבורא את הצעתם התמוהה יאמר‬ ‫הצדיק הוא יום ראשון של חג‪ ,‬ועל כך‬ ‫השלום אעזר לכם‪ .‬כאשר שכבה על ערש‬ ‫שעשאוה’ הפטורים מן התורה באופן שכזה‬ ‫להם‪“ :‬שוטים שבעולם‪ ,‬מי שטרח בערב‬ ‫אמרו צדיקים‪ ,‬כי קיים הקדוש ברוך הוא‬ ‫דווי קראתני אמי ובקשה ממני כי יבוא יום‬ ‫וכפי שאמרו חכמינו במסכת שבת (ג‪.).‬‬ ‫שבת יאכל בשבת‪ ,‬מי שלא טרח בערב שבת‬ ‫את מצוות ‘ולקחתם לכם’‪ ,‬ונטל את האתרוג‬ ‫ואעזר ליהודים‪ .‬אלו היו מלותיה האחרונות‬ ‫וכן את הקורות ישאו פחות מארבע אמות‬ ‫מהיכן יאכל בשבת?! אלא‪ ,‬אף על פי כן‪,‬‬ ‫המהודר ביותר שמצא‪...‬‬ ‫אשר אחריהן נפרדה ממני לנצח‪ .‬את דבריה‬ ‫ויעמדו לנוח וחוזר חלילה‪ ,‬שאף באופן זה‬ ‫מצווה קלה יש לי וסוכה שמה‪ ,‬לכו ועשו‬ ‫בשלהי הקיץ של אותה שנה בה מתרחש‬ ‫נצרתי בלבי‪ ,‬לאחר שהבטחתי לה שאשמור‬ ‫אין חיבים מן התורה‪.‬‬ ‫אותה”‪ .‬היינו שינסה הבורא את האומות‬ ‫ספורנו‪ ,‬שררה מגפה קשה בבישטינא‪ ,‬עיר‬ ‫את בקשתה‪ .‬מאמין אני כי לשם כך נשלחתי‬ ‫אמנם‪ ,‬בשעת מעשה לא נתנו ליבם לכך‬ ‫במצוות סוכה כדי לבדוק אם יקיימוה וייתן‬ ‫מגוריו של רבי מרדכי‪.‬‬ ‫הנה‪ ,‬כדי לסייע לכם ולהצילכם”‪.‬‬ ‫שאחד ממפקדי המחנה עומד על הר גבוה‬ ‫להם שכר‪.‬‬ ‫לשנות סדרי בראשית‬ ‫תפילה‬ ‫המומחה הנודע למגפות שהובא‬ ‫מעשה באברך שהגיע אל הגאון הקדוש רבי‬ ‫מהעיר הגדולה‪ ,‬קבע נחרצות‬ ‫אברהם מסוכטשוב זי”ע‪ ,‬בעל ‘אבני נזר’‪,‬‬ ‫שהמחלה נוצרה בשל תנאי‬ ‫פנינים ומרגליות בעניני‬ ‫לאחר שעברו למעלה מעשר שנים מנישואיו‬ ‫ההיגיינה הנמוכים‪ ,‬ביבי השופכין‬ ‫הזורמים בסמטאות באין מפריע‪,‬‬ ‫עבודה שבלב זו תפילה‬ ‫וטרם זכה לילדים‪ ,‬בבקשת ישועה לזכות‬ ‫בבנים‪.‬‬ ‫וגלי הפסלת שהתגבהו בכל קרן‬ ‫רחוב‪.‬‬ ‫נענה הרבי‪“ :‬אין עצה ואין תבונה כנגד דברי‬ ‫ראש העיר הנמרץ של בישטינא‬ ‫טובת שארי בשרם”‪ ,‬נענה ואמר‪.‬‬ ‫בתכריכין – לא יגוועון אישים בכל ימי’‪.‬‬ ‫המשנה במסכת יבמות (סד‪ ,).‬עליך לגרש את‬ ‫החליט לשים קץ לדבר‪.‬‬ ‫אשתך על מנת לזכות לבנים!”‬ ‫בעל הבית הביט בו במורת‪-‬רוח‪ ,‬מצפה לרגע‬ ‫הזמן חלף‪ ,‬ובנותיו של ר’ זימל הגיעו לפרקן‪,‬‬ ‫גדודים של מנקי רחובות פשטו‬ ‫בו יפטר מהאורח הבלתי‪-‬קרוא שנחת עליו‪.‬‬ ‫ושידוך אין‪ .‬כי בלא נדוניה – אין חתן‪ .‬איש‬ ‫כשחזר לביתו וסיפר על דברי הרבי‪ ,‬נעשתה‬ ‫על הרחובות המצחינים‪ ,‬ולאחר‬ ‫לא רצה להשתדך עם בנותיו של אביון חסר‪-‬‬ ‫מהומה גדולה‪.‬‬ ‫מאמצים כבירים שארכו כמה‬ ‫ר’ זימל לא מתח אותו יתר על המידה‪“ :‬ובכן‪,‬‬ ‫מזל זה‪.‬‬ ‫האישה והוריה לא יכולים היו להאמין‬ ‫שבועות‪ ,‬היתה העיר בוהקת‬ ‫דע לך ידידי ושאר‪-‬בשרי כי עתיד אתה למות‬ ‫ראה ר’ זימל שכלתה אליו הרעה‪ ,‬והבין כי‬ ‫שכך אמר הרבי‪ ,‬וסרבו להעלות על דעתם‬ ‫בנקיונה‪ ,‬כמו מצפה לקבלת פני‬ ‫בימים הקרובים‪ ,‬ולכן אל תתעצל אלא תכתב‬ ‫אפשרות שכזו‪.‬‬ ‫תכף ומייד צוואה ותחלק את רכושך כראות‬ ‫אם לא יעשה מעשה‪ ,‬עתידות בנותיו לשבת‬ ‫הקיסר בכבודו ובעצמו‪.‬‬ ‫עיניך‪”...‬‬ ‫בביתו עד שילבין שערן‪ ,‬ויצא בדרכו לווינה‬ ‫לאחר ויכוחים מרים והטחת האשמות‪,‬‬ ‫מעתה ואילך נאכפו חוקי העזר‬ ‫הבירה‪.‬‬ ‫הסכימו ביניהם לנסוע כולם יחד לסוכטשוב‪,‬‬ ‫העירוניים‪ ,‬האוסרים להשליך‬ ‫בעל הבית כמעט שהתמוטט בו במקום‪ .‬הוא‬ ‫ולברר את העניין בעצמם לפני הרב הקדוש‪.‬‬ ‫בווינה התגורר אחד מקרובי משפחתו‬ ‫אשפה בחוצות‪ ,‬בכל חומר הדין‪.‬‬ ‫החוויר כסיד‪ ,‬ומהר לקרס על כורסה סמוכה‪.‬‬ ‫הרחוקים‪ ,‬דודנו של אמו המנוחה‪ ,‬ונצר נאמן‬ ‫מכיוון שלא היה נהוג בסוכטשוב להכניס‬ ‫פקחים חמורי סבר שוטטו בעיר‬ ‫ההלך לבוש הקרעים שנראה בעיניו כקבצן‪,‬‬ ‫נשים אל הקודש פנימה‪ ,‬נותרה האישה‬ ‫ובלשו אחר פיסות לכלוך או‬ ‫למשפחת קארגמן‪ ,‬שלפי השמועה התברך‬ ‫הפך לפתע לדמות מסתורית יודעת‪-‬כל‬ ‫לעמד בחוץ‪ ,‬על יד הדלת‪ ,‬משם שמעה את‬ ‫פסולת שלא פונתה למקומה‬ ‫בהון עתק‪ .‬יתייצב ר’ זימל לפניו וישטח‬ ‫שמהלכים לה בעולמות טמירים‪.‬‬ ‫לפניו את רע מצבו‪ ,‬ולבטח יפתח האיש‬ ‫טענות אביה עבורה‪.‬‬ ‫המיעד‪ .‬המשליכים נענשו‬ ‫אחרת‪ ,‬מנין לו לדעת על מותו הפתאומי‬ ‫את ידו ואת כיסו ויסייע לשאר בשרו הדך‬ ‫האב טען כי לא ייתכן לגרשה‪ ,‬אך הבעל‬ ‫חמורות‪.‬‬ ‫הקרב ובא?‬ ‫והנכלם‪.‬‬ ‫הציג לפני הרבי את דעת הרופאים‪ ,‬כי‬ ‫גם חוקי הבניה נאכפו מחדש‪.‬‬ ‫במוחו של העשיר‪ ,‬צפו לפתע כל כאבי הבטן‬ ‫לווה ר’ זימל מקופת הגמ”ח ממון להוצאות‬ ‫האישה היא עקרה‪.‬‬ ‫המבנים המאולתרים נהרסו‬ ‫שפקדו אותו בתקופה האחרונה‪ .‬עד עתה לא‬ ‫הדרך‪ ,‬ונסע לווינה הגדולה‪.‬‬ ‫כאשר הבין האב שדברי חתנו נכונים הם ואין‬ ‫ומהנדסים קפדניים עברו בין בתי‬ ‫יחס להם חשיבות‪ .‬חשב שבאו מרוב אכילת‬ ‫אחרי שיטוטים ובירורים מצא את הכתובת‪.‬‬ ‫ביכלתו לדחותם‪ ,‬הביע הסכמתו לנתינת גט‪.‬‬ ‫העיר ובחנו את כל בקתות העץ‬ ‫בשר ומאכלים שמנים‪ ,‬אך עתה‪ ,‬התחוורה לו‬ ‫עיף ויגע מצא את עצמו עומד לפני דלתות‬ ‫הדי הדברים הגיעו לאזני האישה שעמדה‬ ‫והמחסנים המוזנחים‪.‬‬ ‫לפתע משמעותם האיומה‪...‬‬ ‫עץ האלון החסונות המגיפות את בית המדות‬ ‫בחוץ‪ ,‬ובשמעה את השיחה נסבה על סידור‬ ‫חג הסוכות קרב ובא‪ ,‬ויהודי‬ ‫מכאן ועד לכאבי לב וחזה דמיוניים‪,‬‬ ‫הענק שבנה לו הגביר באחת משכונות הפאר‬ ‫הגט‪ ,‬פרצה בבכי מר וקורע לב‪.‬‬ ‫בישטינא היו אובדי עצות‪ .‬אלו‬ ‫צמרמורות וגלי‪-‬כאב היתה הדרך קצרה‪.‬‬ ‫של וינה‪.‬‬ ‫הבעל ששמע את בכייתה מבחוץ החל אף‬ ‫מביניהם שנסו להעמיד את‬ ‫עומד הוא למות‪ ,‬ועליו לצוות לביתו‪ .‬צדקו‬ ‫לקול הפעמון פתח אחד המשרתים לבושי‬ ‫הוא לבכות‪ ,‬ואל בני הזוג הצטרף האב‬ ‫הסוכה‪ ,‬נקנסו בו ברגע שהציבו‬ ‫המדים את הדלת‪.‬‬ ‫המיוסר‪ ,‬עד שהמקום היה לחרדת אלקים‪.‬‬ ‫את הקרש הראשון על הקרקע‪,‬‬ ‫דברי העני‪.‬‬ ‫בתוספת אזהרה על מעצר‪.‬‬ ‫כיוון שנזכר ביום המיתה הקרוב מתמיד‪ ,‬עלו‬ ‫“אמור לאדונך שקרוב משפחתו הגיע לבקרו‬ ‫מטבעו היה בעל ‘אבני נזר’ רך לבב‪ ,‬ולקול‬ ‫מעיר רחוקה”‪ .‬נקט ר’ זימל לשון ערומים‪.‬‬ ‫ההתייפחויות החל אף הוא לבכות יחד עימם‬ ‫הפקחים‪ ,‬שהבינו כי עלו על‬ ‫בו הרהורי תשובה‪ ,‬ותכף ומייד נפתחה ידו‬ ‫מכרה זהב‪ ,‬הרבו לסייר ברחובות‬ ‫הקפוצה‪.‬‬ ‫נזהר מלחשוף את מטרת הביקור המשפחתי‬ ‫עד שלא היה מסוגל עוד‪ ,‬וקרא לעברם‪:‬‬ ‫“למען ה’ הפסיקו נא לבכות‪ ,‬אינני יכול‬ ‫היהודים ומנעו כל ניסיון לבנות‬ ‫“אכן”‪ ,‬אמר בקול רועד‪“ .‬סבורני שטעיתי‪,‬‬ ‫המרגש‪.‬‬ ‫לסבול את הבכי‪”...‬‬ ‫סוכה‪.‬‬ ‫וקרובי משפחה אנו‪ .‬אתן לך סכום נכבד‬ ‫מדד אותו המשרת במבטו ונפנה למסר‬ ‫ואז‪ ,‬קם הרבי ממקומו והחל לפסוע בחדרו‬ ‫אחד היה בבישטינא‪ ,‬שהגזרה‬ ‫לנשואי בנותיך‪ ,‬רק אמר לי מהיכן באה לך‬ ‫לאדונו את הודעתו‪.‬‬ ‫החדשה כלל לא הגיעה לאזניו‪,‬‬ ‫ידיעה איומה זו שאני עומד למות?!”‬ ‫העשיר פנה תכף לקבל את פניו‪ ,‬אלא‬ ‫במהירות הלוך ושוב‪ ,‬כשפניו בוערות‬ ‫ולא סוכה אחת בנה‪ ,‬כי אם‬ ‫שבראותו את קרובו חשכו עיניו‪.‬‬ ‫כלפידים‪ ,‬לפתע נעמד באמצע החדר‪ ,‬נשא‬ ‫ר’ זימל מנה את צרור השטרות שתקע קרוב‬ ‫שלוש! הרבי‪ ,‬רבי מרדכיל’ה‬ ‫הוא לא נזקק ליותר מקמצוץ של ניסיון‬ ‫עיניו למרום‪ ,‬וצעק מרה בקול חוצב להבות‬ ‫המשפחה שהתעורר משכחתו‪ ,‬ואחר‪ ,‬נענה‬ ‫מנדבורנה‪.‬‬ ‫ארוך‪-‬שנים על מנת להבין את מטרת‬ ‫אש‪:‬‬ ‫בניחותא‪“ :‬חוזר אני בי מדברי הראשונים‪ ,‬כי‬ ‫למען האמת‪ ,‬הגיעה הגזרה‬ ‫רואה אני כעת‪ ,‬שחיה תחיה ולא תמות‪”...‬‬ ‫הביקור‪ ,‬ועינו צרה היתה בממונו וכספו עליו‬ ‫“רבונו של עולם! יודע אני שלידת אדם‬ ‫לאזניו‪ ,‬והפקחים הזריזים צצו גם‬ ‫עמל‪.‬‬ ‫ובריאתו הוא ענין של טבע העולם‪ ,‬אשר‬ ‫בחצר הרבי‪ ,‬מאיימים ומזהירים‬ ‫בעל הבית עמד נדהם‪ .‬הצבע החל לשוב‬ ‫נטבע כבר במעשה בראשית‪ ,‬אבל הלא אתה‬ ‫לפניו החוורות‪ ,‬אך הוא לא יכול היה להבין‬ ‫מי יודע כמה עתיד הביקור המשפחתי‬ ‫שיש להרוס את המבנה הבלתי‬ ‫לעלות לו‪...‬‬ ‫יכול לשנות גם טבע מעשה בראשית‪ ,‬ולא‬ ‫חוקי‪ ,‬המהווה סכנה לשלום‬ ‫את אשר דובר אליו האורח‪“ :‬וכי משטה אתה‬ ‫יבצר ממך לשנות כל סדרי הבריאה כרצונך‪.‬‬ ‫בי?!” זעם נמסך בקולו‪.‬‬ ‫“שלום עליכם!” פתח ר’ זימל בהתרגשות‪.‬‬ ‫הצבור מפני המגפה‪ ,‬אך דבריהם‬ ‫לפיכך מבקש אני ממך שתשנה גם אצל‬ ‫כלל לא נכנסו לאזניו‪ .‬משל לא‬ ‫ר’ זימל לא נבהל‪“ .‬ועתה אספר לך מנין‬ ‫“כמה שמח אני לפגש את דודנה של אמי‬ ‫אשת האברך הזה מעשה בראשית‪ ,‬באופן‬ ‫נאמרו‪.‬‬ ‫יודע אני‪ .‬פשוט מאוד‪ .‬בעירי משמש אני‬ ‫זכרונה לברכה‪ .‬לא ימוש מזכרוני כיצד היתה‬ ‫שיהיו להם בנים‪ ,‬כדי שלא אאלץ לגרשם!”‬ ‫מספרת לי תמיד על תבונתם וחכמתם של‬ ‫התגובה היחידה שיצאה מפיו‬ ‫כגבאי של חברא‪-‬קדישא‪ ,‬וסימן מובהק יש‬ ‫סיים הרבי את דבריו המרעידים‪ ,‬ופנה‬ ‫משפחת קארגמן אשר מברודי‪ ,‬והנה‪ ,‬זוכה‬ ‫בדרך אגב‪ ,‬היתה‪“ :‬מרדכיל’ה בנה‬ ‫לי מנסיוני אצל נפטרים‪ ,‬כי בשעותיהם‬ ‫אל האברך בשמחה‪“ :‬שובו לביתכם‪ ,‬כי‬ ‫סוכה בכדי שתעמד‪ ,‬ולא שיהרסו‬ ‫אני לחזות באחד מצאצאיה הנכבדים במו‬ ‫האחרונות של העומדים למות‪ ,‬אין הם‬ ‫עיני‪”...‬‬ ‫ישועתכם קרובה לבוא!”‬ ‫אותה‪”...‬‬ ‫מזהים את קרובי משפחתם‪.‬‬ ‫ובשנה ההיא ילדה לו אשתו העקרה בן זכר!‬ ‫בהחלטה של רגע עלה בדעתו של העשיר‬ ‫הפקחים ההמומים מהרו לראש‬ ‫כאשר ראיתי שאינך מזהה אותי‪ ,‬על אף‬ ‫ששאר בשרך אני‪ ,‬הבנתי מייד שבוודאי‬ ‫רעיון נפלא‪ :‬במקום לאסוף תירוצים מן‬ ‫קרבת אלקים לי טוב‬ ‫העיר וסיפרו לו על הראבין‬ ‫הגרן ומן היקב‪ ,‬ולנסות להתחמק מקרובו‬ ‫ר’ זימל הקברן לא נתברך במזל טוב‪ ,‬ביש‪-‬‬ ‫היהודי הרומס את החוק ברגל‬ ‫חולה מסוכן אתה‪ ,‬ושעתך קרובה‪ ,‬ועל כן‬ ‫בחסר הצלחה – הן מכיר הוא את טבעם‬ ‫גדא אמתי היה‪ ,‬עני ואביון שבכל אשר פנה‬ ‫גסה‪ ,‬וזה הורה לזמן את הרב‬ ‫יעצתי לך לסדר את עניניך בעולם הזה‪.‬‬ ‫של קרובים אלו שאין הם מוותרים בקלות‬ ‫נכשל‪ ,‬כה רע היה מזלו עד שככל שהלך‬ ‫ללשכתו לבירור דחוף‪.‬‬ ‫אך כעת‪ ,‬כאשר שבה אליך הכרתך‪ ,‬אין ספק‬ ‫– מוטב שיתנכר אליו בטענה שאיננו מכירו‪.‬‬ ‫מזלו ודעך כן הלך מזלם של בני העיירה‬ ‫לתדהמתם‪ ,‬הגיב הצדיק להזמנת‬ ‫שחלפה מחלתך‪ ,‬ובריא אולם אתה לארך‬ ‫“כמדומה”‪ ,‬נענה ואמר‪“ ,‬שנפלה לכבודו‬ ‫ודרך‪ ,‬זה לעומת זה‪ ,‬וזאת על שום שפרנסתו‬ ‫ראש העיר בסרוב‪.‬‬ ‫ימים ושנים טובות‪”...‬‬ ‫טעות חמורה והחליף במישהו אחר‪ ,‬כי לא‬ ‫מן החברא קדישא היתה‪.‬‬ ‫חמתו של ראש העיר בערה בו‪,‬‬ ‫על מעשה זה הסביר רבי משה צבי גאלד‬ ‫על בני משפחת קארגמן שמוצאה מברודי‬ ‫וככל שהאריכו בני העיירה ימים‪ ,‬ובריאותם‬ ‫והוא קם ויצא לבית הרבי‪.‬‬ ‫זצ”ל ממונטריאול‪ ,‬בספרו ’חיי צבי’‪ ,‬את‬ ‫הנני נמנה‪ ,‬אלא על משפחה אחרת בתכלית”‪,‬‬ ‫איתנה היתה‪ ,‬כך היו ידיו של ר’ זימל‬ ‫“אם לא תהרוס את הסוכה‪ ,‬אדאג‬ ‫הפסוק (דברים ד ז) ’כי מי גוי גדול אשר לו‬ ‫הסביר‪.‬‬ ‫מחוסרות‪-‬מעש‪ ,‬ופרנסתו רחוקה מאתו‪.‬‬ ‫באופן אישי שיוטל עליך עונש‬ ‫אלהים קרבים אליו כה’ אלהינו בכל קראנו‬ ‫ר’ זימל‪ ,‬כמובן לא התלהב כלל מעצתו של‬ ‫אפילו להלין על מצבו לא יכול היה ר’ זימל‪,‬‬ ‫חמור ביותר‪ ,‬אתה עלול להאסר‬ ‫אליו’‪ ,‬כי לעומת אותו בעל בית המחפש‬ ‫בעל הבית‪ .‬הייתכן שכל עמלו וטרחתו הרבה‬ ‫שהלא בל יעלה על הדעת להתלונן באזני‬ ‫ולעמוד למשפט!” איים בזעם‪.‬‬ ‫להפטר מקרוביו‪ ,‬ומתכחש אליהם על מנת‬ ‫לנסוע לווינה ירדו לטמיון?!‬ ‫חבריו שהם מאריכים ימים יתר על המידה‪...‬‬ ‫בשלווה‪:‬‬ ‫מפטיר‬ ‫והרבי‪,‬‬ ‫שלא יהיה עליו להיטיב עימם ולסייע להם‪,‬‬ ‫ביש‪-‬מזלו פרח ממנו לרגע‪ ,‬ונצנוץ של‬ ‫הם מצידם‪ ,‬השיבו לו בחסר התחשבות‬ ‫“מרדכיל’ה בנה סוכה בכדי‬ ‫הקדוש ברוך הוא חפץ להיטיב עימנו‪ ,‬וקרוב‬ ‫חריפות הבזיק במוחו‪.‬‬ ‫רעה תחת טובה‪ ,‬וגומלים לו על שתיקתו‬ ‫שתעמד‪ ,‬ולא על מנת להרסה‪”...‬‬ ‫אלינו בכל קראנו כי בניו אנו‪.‬‬ ‫“מאחר ואני עדיין סבור שקרובי משפחה‬ ‫במליצתו המפורסמת של רבנו אברהם אבן‪-‬‬ ‫זעמו של ראש העיר גאה‪ ,‬ופניו‬ ‫ועל כן‪ ,‬נענה הוא בכל עת שאנו מתפללים‬ ‫אנחנו‪ ,‬הרי שמבחינתי עלי לתת לך עצה‬ ‫עזרא על מזלו הרע‪‘ :‬לו יהיו נרות סחורתי‬ ‫סמקו בכעס נורא‪.‬‬ ‫אליו ומבקשים מאתו‪.‬‬ ‫טובה‪ ,‬כדרכם של קרובי משפחה הדורשים‬ ‫– לא יאסף שמש עדי מותי‪ ,‬לו אהיה סוחר‬ ‫בקש הצדיק לשכך את חרונו‪,‬‬ ‫המשך בעמוד ד’‬ ‫המשך מעמוד ג’‬ ‫על המועד‬ ‫המשך מעמוד א’‬ ‫שבת קודש‬ ‫שימיו ספורים‪ ,‬נטפל אליו‬ ‫ואמר לו‪“ :‬הידעת שרבי‬ ‫לצאת כלל לרשות הרבים‪.‬‬ ‫פוסק פסוקו על טיבם והדורם‪.‬‬ ‫בתשרי תש”ג עברה הרינה בגטו‬ ‫אחד מידידיו ודבר על ליבו‬ ‫מאיר’ל מפרמישלאן היה‬ ‫ואם בגמרא (סוכה מג‪ ).‬אמרו שבזמן‬ ‫פעם‪ ,‬בא לפניו במוצאי היום הקדוש‬ ‫קובנא‪ ,‬על יהודי שהגיע מווילנא‬ ‫לנסות את מזלו בעיירה‬ ‫דודי‪-‬זקני?”‬ ‫שהיה בית המקדש קיים לא גזרו‬ ‫אברך משי ואתרוגו עימו‪.‬‬ ‫ובידו ארבעה מינים‪.‬‬ ‫פרמישלאן‪ ,‬שם מתגורר‬ ‫שלא ליטול ביום טוב ראשון שחל‬ ‫הבחין ר’ זלמן שהדור הוא האתרוג‬ ‫אותו יהודי היה מומחה למכונות‬ ‫הגוי הביט ברבי בחמה‪:‬‬ ‫יהודי עושה נפלאות‪.‬‬ ‫בשבת משום שתקנו שיהא כל אחד‬ ‫ביותר‪ ,‬מראהו נקי‪ ,‬גדולו נאה ופטמו‬ ‫יצור‪ ,‬ובשל כך היה עליו לסייר‬ ‫“מה ענין דודך‪-‬זקנך אלי?!‬ ‫בין בתי החרשת שבגטאות קובנא‬ ‫ואחד נוטל בביתו‪ ,‬ועל ידי כך יזכר‬ ‫זקוף כמגדל הלבנון‪ ,‬אלא שחסר היה‬ ‫“אם תצליח לקבל את ברכתו‬ ‫עליך להרוס את הסוכה תכף‬ ‫ווילנא‪ ,‬ולנסוע מכאן לשם‪ ,‬כך הביא‬ ‫שלא להוציאו לרשות הרבים‪ ,‬קל‬ ‫אתרוג זה משהו‪.‬‬ ‫של היהודי‪ ,‬מובטח לך שבנך‬ ‫ומייד!!”‬ ‫עימו את ארבעת המינים‪.‬‬ ‫וחומר לנידוננו‪ ,‬שאם יבוא מישהו‬ ‫העיר רבי זלמן את תשומת ליבו של‬ ‫יקום מחליו”‪ ,‬טען הידיד‬ ‫הצדיק לא נבהל‪“ .‬כיוון‬ ‫להוציא את הלולב לרשות הרבים‬ ‫הקונה‪“ :‬והלא חסר הוא!”‬ ‫אי אפשר לתאר את השמחה העצומה‬ ‫בלהט‪.‬‬ ‫שבאת בצל קורתי‪ ,‬הרי אתה‬ ‫הרי זה מתחייב בנפשו ודמו בראשו‬ ‫צר היה לו לאברך על אתרוגו שנפסל‪,‬‬ ‫שפשטה בגטו כאשר נודע שבשנה‬ ‫זיק של תקווה נצת בעיני‬ ‫אורחי‪ ,‬ובכן‪ ,‬אבקשך לשמוע‬ ‫מפניהם‪.‬‬ ‫זו יזכו לברך על הלולב‪ ,‬כמו חיות‬ ‫האב‪ ,‬שדעתו כמעט ונטרפה‬ ‫מפי סיפור לא ארוך‪ ,‬אחר‬ ‫ותר אחר פתח להקל‪“ :‬הן בשנה זו‬ ‫על אף כל האמור‪ ,‬נמנע רבי אפרים‬ ‫חל יום טוב ראשון של סוכות בשבת‪,‬‬ ‫חדשה נופחה בנשמות האומללות‪,‬‬ ‫עליו באין יכולת בידו‬ ‫תעשה כרצונך”‪.‬‬ ‫מלהורות לשואליו הלכה למעשה‬ ‫וזיק של חיים נצת בעינים העצובות‪.‬‬ ‫להושיע את בנו האחרון‪,‬‬ ‫ואין מברכים על האתרוג עד לחל‬ ‫השתתק ראש העיר באי־‬ ‫שיכולים הם ליטול לולב בשבת‪.‬‬ ‫המועד‪ ,‬בהם אתרוג חסר כשר”‪.‬‬ ‫אלא שכעבר זמן קצר שבתה‬ ‫והוא מהר לפרמישלאן‪.‬‬ ‫רצון בולט‪ ,‬והניע בכתפו‬ ‫השמחה‪.‬‬ ‫תושבי הגטו הבינו מכך שלא אסר‬ ‫אותה שעה נזדעזע ר’ זלמן כמי‬ ‫נחלי דמעות שפך הגוי אצל‬ ‫בהסכמה מאולצת‪.‬‬ ‫את הנטילה‪ ,‬שהנוטל לא הפסיד‬ ‫שנשכו נחש‪“ :‬הייתכן שאברך בר‪-‬‬ ‫אותו יהודי שהגיע מווילנא נצטווה‬ ‫הצדיק מפרמישלאן‪ ,‬עד‬ ‫והרבי התחיל לספר‪:‬‬ ‫ובשעת הדחק ניתן להתיר‪ ,‬ותור ארוך‬ ‫אורין כמוך הסמוך על שולחן חותנו‬ ‫לעזוב את קובנא ולשוב לווילנא תכף‬ ‫שהפסיקו הרבי בחדות‪:‬‬ ‫“לפני שנים לא רבות‪ ,‬היה‬ ‫השתרך באחד המרתפים שבגטו‪.‬‬ ‫בעבור שיעסק בתורה‪ ,‬יהא חסר‬ ‫במוצאי יום טוב ראשון שבאותה‬ ‫“שמע נא מה שמאיר’ל‬ ‫אציל שזכה לעשרה בנים‬ ‫המוני יהודים שכל משאלתם היתה‬ ‫אמונה כה פשוטה בביאת משיח?!‬ ‫שנה חל בשבת‪ .‬ומצוות ארבעה‬ ‫אומר‪ :‬הרי היה לך בחצרך‬ ‫נאים ומוצלחים‪ .‬כולם‬ ‫לזכות לאחוז בלולב ומיניו ולברך‬ ‫הלא מחכים ומצפים אנו שיבוא בכל‬ ‫מינים מה תהא עליה?!‬ ‫גן נאה ובו אילנות נאים‬ ‫בריאים ואיתנים כארזים‪.‬‬ ‫שהחיינו בחרדת קודש ובלבבות‬ ‫יום ובכל רגע‪ ,‬ונזכה כל ישראל יחד‬ ‫יהודי הגטו לא יכלו נשא מחשבה‬ ‫ומלבלבים‪.‬‬ ‫בחצר ביתו הגדול והנאה‬ ‫נסערים‪.‬‬ ‫לברך על הלולב ביום טוב ראשון‬ ‫זו‪ .‬הנה הלולב ומיניו תחת ידם‬ ‫והנה‪ ,‬יום אחד חשקה נפשך‬ ‫של אותו אציל‪ ,‬היה גן נחמד‬ ‫רובם ככולם ברכו בעינים זולגות‬ ‫בבית המקדש!‬ ‫ובמחצתם‪ ,‬ולא יוכלו לזכות לקיים‬ ‫בגנת פרחים‪ ,‬ומה עשית?‬ ‫ובו עצי חמד ואילנות פרי‬ ‫דמעות‪ .‬דמעות של שמחה המהולה‬ ‫לא זו בלבד‪ ,‬אלא שאף בשאר ימי החג‬ ‫את המצווה?!‬ ‫כרת את כל העצים שבחצרך‬ ‫מלבלבים‪.‬‬ ‫בדאגה ובצער‪ .‬ליבם אמר להם שזו‬ ‫יהיה אתרוגך פסול במקדש‪ ,‬שהחיוב‬ ‫רב העיר ‪ -‬הגאון המפורסם רבי‬ ‫בלא להניד עפעף‪.‬‬ ‫הפעם האחרונה בחייהם‪.‬‬ ‫בו בכל שבעת הימים‪”...‬‬ ‫אברהם דב כהנא שפירא שהיה‬ ‫ביום מן הימים‪ ,‬החליט‬ ‫מגדולי הפוסקים בדור שלפני‬ ‫‘האדם עץ השדה’ (דברים כ‬ ‫יט)‪ ,‬אומרת התורה‪ ,‬ובשל‬ ‫האציל לגוון‪ :‬עצי הפרי‬ ‫אם על פניהם של יהודים פשוטים‬ ‫ארבע אמות של הלכה בגטו‬ ‫המלחמה‪ ,‬היה מוטל על מטת חליו‪,‬‬ ‫לבדם אינם מרשימים די‪,‬‬ ‫שרתה שמחה עלאית בקיום המצווה‪,‬‬ ‫אמנם אמונתו של רבי אפרים איתנה‬ ‫העובדה שגדעת על לא־דבר‬ ‫בלתי ניתן לשער את דבקותם של בני‬ ‫ובלתי ניתן היה אפילו להציע בפניו‬ ‫רצונו בגנת פרחים יפהפיה‬ ‫וחזקה כי קרובה היא הגאולה‪ ,‬אך‬ ‫את השאלה‪ ,‬ובצר להם באו יהודי‬ ‫את עצי הפרי שבחצרך‪,‬‬ ‫שתפיץ ריח משכר באפו של‬ ‫התורה והחסידים שבגטו‪.‬‬ ‫מתפקידו איננו יכול להשתמט‪.‬‬ ‫נגדעו משמיים ילדיך‬ ‫לימים תאר רבי אפרים‪ ,‬כיצד אמר‬ ‫הגטו לפני הדיין רבי אפרים ובקשוהו‬ ‫כל הבא בשערי ביתו‪.‬‬ ‫מוטל עליו לברר את ההלכה עבור‬ ‫לחפש אחר פתח לקיום המצווה‬ ‫שלך‪”...‬‬ ‫לו ר’ פייבל זיסמן הי”ד‪ ,‬מחסידי‬ ‫אדם מעשי היה האציל‪,‬‬ ‫השואלים‪ .‬תורה היא וללמוד אנו‬ ‫בשבת קודש‪ .‬הלכה ולמעשה‪...‬‬ ‫ראשו של הגוי הסתחרר‪,‬‬ ‫ובתוך ימים ספורים נעקרו‬ ‫ליובאוויטש‪ ,‬שמוכן ומזומן הוא‬ ‫צריכים‪ ,‬הלכה היא ואת הפסק הם‬ ‫עיניו חשכו‪ ,‬והוא נתמך‬ ‫האילנות מחצרו על ידי‬ ‫אפילו להיות נדון בגיהנום על כך‬ ‫מבקשים‪.‬‬ ‫בכל יום שיבוא‬ ‫בשולחן העץ הכבד‪.‬‬ ‫חבר פועלים זריזים‪ ,‬ותחתם‬ ‫שעבר על דברי חכמינו ונטל לולב‬ ‫ובשונה מאתנו המתענגים על פלפולי‬ ‫כך ישב הגאון רבי אפרים אשרי זצ”ל‪,‬‬ ‫במו ידיו המיט על עצמו את‬ ‫נשתלו פרחים ממינים‬ ‫בשבת‪ ,‬ובלבד שיזכה בפעם האחרונה‬ ‫התורה החביבים‪ ,‬נפלאים מישרותה‬ ‫גופו במעמקי גטו קובנא‪ ,‬מאחורי‬ ‫האסון הזה‪...‬‬ ‫בחייו לנענע את הלולב‪.‬‬ ‫של סברא‪ ,‬ומשתאים לעצמתה של‬ ‫גדרי התיל ותחת קני הרובים של‬ ‫שונים‪.‬‬ ‫קולו של הרבי הוא שנסך בו‬ ‫“כל חיי פזרתי הון רב תמורת אתרוג‬ ‫קושיא‪ ,‬אחרי ככלות הכל היה עליו‬ ‫קלגסי האס‪.‬אס‪ .‬הרצחנים‪ ,‬אך‬ ‫והנה‪ ,‬אך צמחו ערוגות‬ ‫ראשו ונשמתו צוללים במעמקי‬ ‫רוח חיים‪“ .‬כיוון שבאת אלי‪,‬‬ ‫מהודר”‪ ,‬אמר‪“ ,‬בטוח אני שמצווה‬ ‫לשוב ולנחות מאותו עולם מופלא‬ ‫הפרחים ולבלבו עליהם‪,‬‬ ‫ים התלמוד‪ ,‬ומחו מרחף בין דברי‬ ‫לא אשלחך ריקם‪ .‬מבטיח‬ ‫זו תעמוד לי לזכות לאחר מותי ליום‬ ‫של אביי ורבא‪ ,‬ריטב”א ופרי הארץ‪,‬‬ ‫תקפה מחלה מסתורית את‬ ‫הר”ן לשיטת התוספות‪ ,‬בין קושית‬ ‫אני לך שילדך העשירי‬ ‫הדין”‪.‬‬ ‫ולהורות לאותם יהודים אומללים‬ ‫בנו של האציל‪.‬‬ ‫רבי שלמה קלוגר לסברתו של רבי‬ ‫יתרפא ויקום ממטת חליו‬ ‫כך עמדו אותם גופים מורעבים‬ ‫שהתקבצו סביבו והשליכו עליו את‬ ‫זמן מה התפתל הבן ביסורים‬ ‫ומעונים‪ ,‬עור ועצמות‪ ,‬אנשים שאבדו‬ ‫יהבם כיצד לנהג‪ ,‬הלכה ולמעשה‪...‬‬ ‫עקיבא איגר‪.‬‬ ‫ויתהלך בריא ושלם כאחד‬ ‫עד שמת‪.‬‬ ‫האדם!”‬ ‫את כל היקר להם‪ ,‬ונשמותיהם‬ ‫וכך הכריע רבי אפרים‪ :‬היות‬ ‫בליבו פנימה התאזר באמונה תמימה‪,‬‬ ‫לא הספיק האב להתאושש‬ ‫מאירות באור יקרות‪ ,‬אורה של‬ ‫והאפשרות היחידה לקיום מצוות‬ ‫כי עד שיבוא החג‪ ,‬לא תהא השאלה‬ ‫ככלות מסכת ההודאות‬ ‫מיגונו‪ ,‬ולהנות מן הפרחים‬ ‫אלא לחדודא בעלמא‪.‬‬ ‫הנרגשות‪ ,‬שב האציל לביתו‪,‬‬ ‫המצווה‪.‬‬ ‫נטילת לולב בשנה זו‪ ,‬היא בשבת‪,‬‬ ‫משובבי העין‪ ,‬והנה חלה גם‬ ‫האם ניתן לשער את האור הגדול‬ ‫ואם לא יקיימוה ביום טוב זה שחל‬ ‫הן לכשיבוא משיח צדקנו ויגאלנו‬ ‫שם מצא את בנו‪ ,‬המחלים‬ ‫ממעמקי התפת‪ ,‬ירד בית המקדש‬ ‫בנו השני‪ ,‬ולא ארך הזמן עד‬ ‫שהאיר בשמיים מאותה נטילת לולב‬ ‫להיות בשבת‪ ,‬ייתכן שלעולם לא יזכו‬ ‫באורח פלא ממחלתו‪.‬‬ ‫בנוי ומשוכלל באש מן השמיים‪ ,‬ושם‬ ‫שנפח גם הוא את נשמתו‪.‬‬ ‫בגטו קובנא?!‬ ‫עוד לקיימה‪ ...‬ניתן לסמך על שיטת‬ ‫“עד כאן הספור עם דודי‪-‬‬ ‫בהר ה’ הלולב נטל ביום טוב ראשון‬ ‫למרבה האסון‪ ,‬עוד בטרם‬ ‫ימים בודדים לאחר מכן‪ ,‬כאשר‬ ‫רבותינו הר”ן והריטב”א הסבורים‬ ‫זקני”‪ ,‬אמר רבי מרדכי‬ ‫שחל בשבת מן התורה‪.‬‬ ‫מת הבן השני‪ ,‬דבקה המחלה‬ ‫הבריא הרב ־ רבי אברהם דב שפירא‬ ‫שלא נעקרה המצווה לגמרי‪ ,‬והעובר‬ ‫מנדבורנה לראש העיר‬ ‫שמא נזכר באותו מעשה ששחו (ר’‬ ‫האיומה והמסתורית גם בבן‬ ‫ממחלתו‪ ,‬שטח בפניו רבי אפרים‬ ‫ונוטל קיימה‪.‬‬ ‫הזועם שמולו‪.‬‬ ‫אליהו כי‪-‬טוב ז”ל‪‘ ,‬הפותח שער’ עמ’ קא)‬ ‫השלישי‪ ,‬ואחריו בבן הרביעי‬ ‫את השאלה שהגיעה לפתחו‪ ,‬ועל‬ ‫ואם אמנם גם לדעת רבותינו אלו‪,‬‬ ‫“ועתה‪ ,‬האם ידוע לך מיהו‬ ‫והחמישי‪...‬‬ ‫העובר ונוטל לולב בשבת‪ ,‬אף אם‬ ‫על הגאון הצדיק רבי זלמן בהר”ן‪,‬‬ ‫אותו ילד עשירי שהציל‬ ‫המנעותו מלהורות בה לכאן ולכאן‪.‬‬ ‫בתוך זמן קצר מתו תשעה‬ ‫קיים את המצווה מדאורייתא לא‬ ‫בנו המפורסם של הגאון הקדוש רבי‬ ‫הדוד ממוות לחיים??‬ ‫כשמע זאת בעל ’דבר אברהם’ קרא‬ ‫נחום משאדיק‪ ,‬שהתפרסם כבונה‬ ‫מתוך עשרת בניו של האציל‪.‬‬ ‫בהחלטיות כי לכתחלה יכול היה‬ ‫קיימה כראוי וכרצון חכמים‪ ,‬חדש‬ ‫הן אתה הוא!!‬ ‫רבי אפרים לומר שבשעת דחק כה‬ ‫ירושלים ומקימה‪.‬‬ ‫הבן העשירי‪ ,‬האחרון שנותר‬ ‫להורות לשואלים לברך על הלולב‪,‬‬ ‫האם זו הטובה שהנך משיב‬ ‫גדולה כמו זו‪ ,‬והלא אין לך שעת‬ ‫ענק בתורה היה רבי זלמן‪ ,‬אך עם‬ ‫לפליטה‪ ,‬אף הוא נדבק‬ ‫משום שבשאלה כדוגמת זו לא גזרו‬ ‫לי עבור הצלתך ממוות על‬ ‫הדחק גדולה מזו‪ ,‬לא גזרו חכמים‬ ‫כל גדולתו וגאונותו‪ ,‬לא נענה‬ ‫במחלה המחרידה‪ ,‬ומצבו‬ ‫חכמים את גזרתם‪.‬‬ ‫ידי דודי???”‬ ‫כלל‪ ,‬וניתן לקיים את המצווה אפילו‬ ‫להפצרותיהם של בני ירושלים‬ ‫היה קשה ביותר‪.‬‬ ‫משם‪ ,‬מהר רבי אפרים לחברת‬ ‫שרצו להכתירו בכתר הרבנות‪ ,‬ובכר‬ ‫דממה רועמת השתררה‪.‬‬ ‫לכתחלה!‬ ‫האב השכול פזר את כל הונו‪,‬‬ ‫הלומדים שהקים במחשכי הגטו‬ ‫להתפרנס מיגיע כפו‪.‬‬ ‫פניו הסמוקות של ראש‬ ‫’תפארת בחורים’‪ ,‬וסיפר להם את‬ ‫סברא נוספת להתר העלה רבי אפרים‬ ‫והזעיק אל מטת החולה‬ ‫בכך שהיה הגטו סגור ומסוגר בגדר‬ ‫מדי שנה בשלהי חדש תמוז יורד היה‬ ‫העיר הנדהם החווירו כסיד‪,‬‬ ‫פרופסורים ידועי שם‪,‬‬ ‫הכרעתו של הרב הנודע‪.‬‬ ‫ולאחר רגע ארוך הוא נפל‬ ‫תיל מחושמלת‪ ,‬ועל יד הגדר עמדו‬ ‫לפרדסי האתרוגים שביפו‪ ,‬ומעלה‬ ‫מומחים שביכלתם לרפא‬ ‫שמחה עצומה פרצה במרתף החנוק‪,‬‬ ‫יומם ולילה הארורים ימח‪-‬שמם‬ ‫לירושלים ארגזים מלאים‪ ,‬מהם היתה‬ ‫לרגלי הרבי ובקש את‬ ‫כל מחלה‪ ,‬אך גם הם פכרו‬ ‫על שזכו לקיים את המצווה כדת‬ ‫לשמור שלא יצא איש‪ ,‬ובאופן שכזה‬ ‫פרנסתו‪.‬‬ ‫סליחתו‪.‬‬ ‫ידיהם בצער‪ .‬חלקם הביעו‬ ‫וכהלכה‪.‬‬ ‫ודאי שלא היתה דעת חכמינו לגזר‬ ‫ולא נהג ר’ זלמן כשאר סוחרי‬ ‫הרשות נתנה לצדיק לעשות‬ ‫תמיהה על שנקראו למטתו‬ ‫מאליהן נשאו הרגלים הכחושות‪,‬‬ ‫שמא יעבירנו ארבע אמות ברשות‬ ‫האתרוגים‪ .‬שאין עינו צרה בשאר‬ ‫כרצונו‪ ,‬ולו יהיו אלו עשר‬ ‫של גוסס‪.‬‬ ‫הידיים השדופות חברו זו לזו‪ ,‬ושירת‬ ‫הרבים‪ ,‬שאין כאן רשות הרבים‬ ‫בני אומנותו‪ ,‬וכל נער וזקן בירושלים‬ ‫סוכות‪...‬‬ ‫כשיצא האציל מפתח ביתו‪,‬‬ ‫קודש פרצה מפי הנוכחים‪.‬‬ ‫כלל‪ ,‬ובכלל‪ ,‬לא עלתה על דעת איש‬ ‫באים להראות לפניו את אתרוגיהם‪,‬‬ ‫פניו שחרות משחור והוא‬ ‫שמחת בית השואבה שכזו לא חווה‬ ‫לצאת עם הלולב בתוככי הגטו מפחד‬ ‫בין שנקנו אצל ר’ זלמן ובין שנקנו‬ ‫מתנודד כמוכה רעם‪ ,‬ונראה‬ ‫עוד רבי אפרים אשרי כל חייו!‬ ‫הרשעים‪ ,‬ואף אם ירצה אין איש יכול‬ ‫אצל אחרים‪ ,‬והוא בטביעת‪-‬עינו‬ ‫לשמיעת השיעורים ‪ -‬קול הלשון‪:‬‬ ‫‪03-6171077‬‬ ‫בס"ד‪ ,‬גליון קכ"ה | חג הסוכות תשפ"ז‬ ‫ארבעה מינים שגדלו באזורי יישובי נכרים‬ ‫מכתלי בית ההוראה‬ ‫תשובה ממורינו הרב שליט“א‬ ‫הייתה של ישראל לפני הגלות‪ .‬אם מחפשים בעלים קדומים‪ ,‬מסתבר שהקרקע הייתה‬ ‫לקראת חג הסוכות ביקשה הנהלת כולל גדול להסדיר מכירה מרוכזת של ארבעת‬ ‫שייכת ליהודי שאיננו יודעים מיהו‪ ,‬ולא למי שמעלה כיום טענה כללית’‪.‬‬ ‫המינים עבור עשרות האברכים ובני משפחותיהם‪ .‬בכל שנה היה מגיע סוחר אחד ומעמיד‬ ‫אחד מחברי הוועדה בירר את הדברים ומצא שהמציאות מורכבת יותר‪ .‬חלק מן המטע‬ ‫דוכן בשערי הכולל‪ ,‬אולם השנה הופיעו שני מועמדים‪.‬‬ ‫מצוי בשטח שסווג כ’אדמת מדינה’‪ ,‬אך לא נמצאה ביד המגדל הקצאה מסודרת‪ .‬חלק אחר‬ ‫המוכר הראשון‪ ,‬אחיקם‪ ,‬הציג אתרוגים מהודרים‪ ,‬לולבים סגורים והדסים משולשים‬ ‫מוגדר ‘אדמת סקר’‪ ,‬שהליכי בירור הבעלות עליה טרם הסתיימו‪ .‬ביחס לרצועה נוספת‬ ‫שנבדקו אחד אחד‪ .‬הוא הסביר שההדסים והערבות גדלים במטע שהקים בעצמו סמוך‬ ‫לא נמצאה תביעת בעלות פרטית‪ ,‬אולם ה’מינהל האזרחי’ אסר לעת עתה את הכניסה‬ ‫לאחד היישובים ביהודה ושומרון‪ .‬בשל האוויר ההררי‪ ,‬המים וההשקעה המרובה‪ ,‬ההדסים‬ ‫אליה‪ .‬לא היה ברור אם האיסור נובע מספק בעלות‪ ,‬משיקולי תכנון‪ ,‬מצו ביטחוני או‬ ‫עבותים ונאים‪ ,‬והוא מוכן להעמיד את הסחורה במחיר מוזל לאברכי הכולל‪.‬‬ ‫מסיבה מנהלית אחרת‪.‬‬ ‫כנגדו בא אביתר‪ ,‬סוחר ותיק שהתחרה אף הוא על הזכות להיכנס לכולל‪ ,‬וטען כי אין‬ ‫אחיקם הוסיף שכל שיחי ההדס והערבה נשתלו על ידו משתילים שרכש כדין‪ .‬לדבריו‪,‬‬ ‫מדובר בשאלת מחיר או הידור בלבד‪‘ .‬המטע הזה נטוע ב’שטחים הכבושים’’‪ ,‬אמר לחברי‬ ‫אפילו אם יתברר שאין לו זכות בקרקע עצמה‪ ,‬אין שום אדם אחר יכול ליטול את העצים‬ ‫הוועדה‪‘ ,‬ויש ערבים הטוענים שהקרקע שייכת למשפחתם‪ .‬כיצד אפשר לברך על הדס‬ ‫שהוא קנה ונטע‪.‬‬ ‫שגדל בקרקע גזולה? הלא ביום הראשון נאמר ‘ולקחתם לכם’ – ‘משלכם’‪ .‬כראיה לדבריו‬ ‫מנגד טען אביתר כי מי שנוטע בקרקע שאינה שלו אינו נעשה בעלים על כל הגדל בה‪.‬‬ ‫הציג צילום אוויר ישן‪ ,‬כתבה שבה הוזכר סכסוך באזור‪ ,‬ותמונה של שלט מטעם המינהל‬ ‫ואף אם לאחר הקציצה קונה הקונה את ההדסים ב’שינוי רשות’‪ ,‬כיצד יוכל לברך על חפץ‬ ‫האזרחי האוסר כניסה לחלק מן השטח‪.‬‬ ‫שמקורו בעבירה? עוד טען כי אף אסור לקנות מן המגדל‪ ,‬מפני שבכך מסייעים לו להוסיף‬ ‫אחיקם דחה את הדברים בתוקף‪ .‬לדבריו‪ ,‬המקום שבו ניטע המטע היה אדמת טרשים‬ ‫ולהחזיק בקרקע שאסור לו להיכנס אליה‪.‬‬ ‫שוממים‪ ,‬שמעולם לא נחרשו ולא עובדו‪ .‬הוא פינה אבנים‪ ,‬סלל דרך עפר‪ ,‬הכניס צינורות‬ ‫עתה נסתפקה הנהלת הכולל בכמה שאלות‪ :‬האם עצם העובדה שההדסים גדלו‬ ‫מים‪ ,‬קנה שתילים מכספו ועמל שנים עד שהוציא ענפים הראויים למצווה‪‘ .‬איש לא נטע‬ ‫ביהודה ושומרון ובמקום שיש עליו טענות ערביות יוצרת חשש גזל? מה הדין כאשר‬ ‫שם לפניי דבר’‪ ,‬אמר‪‘ .‬אין שום ערבי שמחזיק בחלקה או משתמש בה‪ .‬לכל היותר יש מי‬ ‫מדובר בטענה כללית שאינה מגובה במסמך או בזיהוי מדויק של החלקה‪ ,‬ומה הדין‬ ‫שטוען שהר שלם שייך למשפחתו‪ ,‬בלי להראות היכן חלקתו‪ .‬ומלבד זאת‪ ,‬ארץ ישראל‬ ‫המשך בעמ' ג'‬ ‫יקבל אליעזר‪ .‬אליעזר מצא שני לולבים נאים‪,‬‬ ‫גדולים וסגורים עד הסוף‪ ,‬אך המוכר טוען‬ ‫נראה בריא ושלם כאתרוג חדש ולא ניכר בו שום‬ ‫ריעותא‪ ,‬הרי הוא כשר ומהודר לברכה‪ .2‬ואולם‬ ‫הלכה למעשה‬ ‫שאחד הלולבים מגיע מעץ שנותן פרי‪ ,‬ושיש‬ ‫תשובות ממורינו הרב שליט“א‬ ‫יש אומרים שכיון שהמציאות היא שהוא מתעפש‬ ‫בזה מעלה גדולה‪ .‬הפער במחיר משמעותי‪ ,‬ולא‬ ‫לאחר כמה ימים מההפשרה‪ ,‬יש לחוש שמא‬ ‫אתרוג שנשמר בהקפאה משנה שעברה‬ ‫ישאיר לאליעזר סכום כסף לעצמו‪ .‬האם אכן‬ ‫יש עניין להעדיף לולב מעץ שמוציא תמרים?‬ ‫מחמת ההקפאה השתנה הפרי והתקלקל מבפנים‪,‬‬ ‫בשנה שעברה קניתי אתרוג מובחר ומיוחד‪,‬‬ ‫והרי הוא פסול מיד אף קודם שנראה קלקולו‪.3‬‬ ‫ת‪ .‬לולב המגיע מעץ זכר‪ ,‬שאינו מוציא פרי‪ ,‬כשר‬ ‫לאחר חג הסוכות הבן שלי החליט לנסות‬ ‫למעשה יש להחמיר‪.‬‬ ‫לשמור אותו‪ ,‬הוא הכניס אותו למקפיא וכך היה‬ ‫לכל הדעות‪ .4‬לעומת זאת‪ ,‬לולב שגדל במקומות‬ ‫קרים או בהרים ולכן אינו מוציא פירות‪ ,‬אף‬ ‫בהקפאה עד השנה‪ ,‬כעת פתחנו את האתרוג‬ ‫שלדעת רבים מהפוסקים הוא כשר‪ ,‬יש שפקפקו‬ ‫לולב מעץ המוציא פירות‬ ‫הנה פלא‪ :‬האתרוג נשמר בצורה מושלמת‬ ‫בזה‪ ,5‬ומכיון שהמשלח ביקש מהשליח לקנות‬ ‫יצחק נתן לאליעזר סכום כסף‪ ,‬כדי שיקנה‬ ‫ויופיו ההדור כמעט נשאר לחלוטין כמו לפני‬ ‫לולב מהודר בתכלית ההידור‪ ,‬אסור לשליח לקנות‬ ‫עבורו לולב מהודר בתכלית ההידור‪ ,‬הוא התנה‬ ‫שנה‪ .1‬השאלה האם האתרוג כשר לברכה?‬ ‫לולב שמקורו מאילן כזה‪.‬‬ ‫עם אליעזר שאת העודף שישאר אחר הקנייה‬ ‫ת‪ .‬יש אומרים שאם אחר שהופשר האתרוג‬ ‫המשך בעמ' ב'‬ ‫הגדלים שם אשר לעולם לא יוציאו תמרים‪,‬‬ ‫זכר ונקבה‪ ,‬ואם לא ינטעו כן לא יחיו‪ ,‬כי‬ ‫נאה‪ .‬וכעין זה כתב בשו"ת כתב סופר )סי'‬ ‫‪ 1‬התמונה של האתרוג כפי‬ ‫ולפי שמין עץ זה נקרא תמר‪ .‬וכן כתב‬ ‫בכל המינין כולם גם בצמחים גם בדומם‬ ‫קכב( שטעם פסול כבוש באתרוג הוא‬ ‫שנשמר משנה שעברה‪.‬‬ ‫בשו"ת מנחת אלעזר )ח"ה סי' ח( שאף לולבים‬ ‫מצינו בדרך הטבע זכר ונקבה'‪ .‬ובחזון‬ ‫משום שנשתנה טעמו לטעם אחר ויצא‬ ‫שו"ת חסד יהושע‬ ‫‪2‬‬ ‫הגדלים בהרים או בארצות קרות או בחוף‬ ‫איש )כלאים סי' ב אות יח( מבואר בפשיטות‬ ‫מתורת אתרוג‪ ,‬ולא עצם הכבישה פוסלת‬ ‫)מהדו"ת סי' יא(‪ ,‬שו"ת עולת‬ ‫הים שאינם מוציאים פירות מחמת האקלים‬ ‫שלולב הבא מעץ זכר כשר לברכה כיון‬ ‫אלא משום שאינו נחשב אתרוג‪ .‬ועיי"ש‬ ‫יצחק )ח"ב סי' קמ(‪ ,‬תורת ד'‬ ‫הרי הם כשרים לכתחילה‪ ,‬ופוק חזי מאי‬ ‫שהוא מוציא פירות‪ ,‬וכתב שאף הלולבים‬ ‫באגרות משה שאף שלא ברור לנו שכן‬ ‫מינים )ח"א שו"ת סי' כד( בשם‬ ‫עמא דבר‪ .‬אך כתב שראה לזקינו בעל השם‬ ‫הבאים מעץ הנקבה כשרים‪ ,‬שכיון שמותר‬ ‫טבע האתרוג‪ ,‬שהרי יש גם פירות שאינם‬ ‫הגר"ש ואזנר והגרי"ש‬ ‫שלמה ואביו בעל הדרכי תשובה שהיו‬ ‫להרכיב את הנקבה בזכר הרי הם מין אחד‬ ‫מתקלקלים בהקפאה ]וממה שאירע כן‬ ‫אלישיב‪ ,‬שאף שאנו רואים שמתעפש‬ ‫מחמירים לקחת לולבים מעצים שגדלים‬ ‫וכולם נקראים בשם 'כפות תמרים'‪ .‬וראה‬ ‫פעם אחת אין לידע בבירור‪ ,‬שאולי היתה‬ ‫האתרוג לאחר כמה ימים שהוציאוהו‬ ‫בהם תמרים‪ ,‬וכך הוא נוהג אם אפשר לו‪.‬‬ ‫באשל אברהם )ניימארק‪ ,‬מהדורה שנייה פירות‬ ‫סיבה אחרת במה שנתקלקל[ מ"מ עד שלא‬ ‫מההקפאה אין הכרח לומר שנולדה בו‬ ‫וראה בשו"ת רבי עקיבה יוסף )או"ח ח"ב סי‬ ‫גינוסר סי' נז( שהיה פשוט לו שהלולבים‬ ‫נדע יש לחוש ולפסול מספק‪.‬‬ ‫ריעותא בהקפאה‪ ,‬וכל שנראה מבחוץ בריא‬ ‫תיג( שהאריך להוכיח שלולבים אלו כשרים‪,‬‬ ‫הבאים מהנקבה כשרים כיון שעץ זה מוציא‬ ‫‪ 4‬בעצי הדקל ישנם שני סוגי עצים‪ ,‬עצים‬ ‫ושלם אפשר להכשירו‪.‬‬ ‫והביא מהגהות רא"מ הורוביץ )סוכה לב‪ :‬ד"ה‬ ‫את הפירות הראויים לאכילה‪ ,‬וכתב שאף‬ ‫זכרים ועצים נקבות ]וכמבואר כל זה ברש"י‬ ‫‪ 3‬שו"ת אגרות משה )או"ח ח"א סי' קפה‪,‬‬ ‫תנא( שכתב שכמו בערבות אין צריך דוקא‬ ‫לולבי הזכר כשרים שכיון שמותר להרכיבם‬ ‫)פסחים נג‪ .‬ד"ה בדניסחני‪ ,‬ובדף נו‪ .‬ד"ה רב אחא(‬ ‫יו"ד ח"ב סי' כא(‪ .‬שמצוי בפירות שנשמרים‬ ‫ערבות שגדלים על הנחל‪ ,‬ורק ששמם נקרא‬ ‫בנקבה הרי הם מין אחד‪.‬‬ ‫ובתוס' )מנחות עא‪ .‬ד"ה מרכיבין([‪ .‬העצים‬ ‫בהקפאה שבתוך ימים מועטים מהוצאתם‬ ‫כן כיון שרובם גדלים על הנחל‪ ,‬הכא נמי‬ ‫‪ 5‬בשו"ת שאלת שלמה )סי' סג( כתב להוכיח‬ ‫הזכרים מייצרים פירות שאינם ראויים‬ ‫מההקפאה הם מרקיבים‪ ,‬כיון שההקפאה‬ ‫בלולב אין צריך לולב הגדל מאילן שמוציא‬ ‫מכמה מקומות שעצי דקל הגדלים במדבר‬ ‫לאכילה‪ ,‬בנוסף הם מייצרים פרחים שבהם‬ ‫גורמת שינוי בפרי ]כמו שרואים שיש מיני‬ ‫תמרים אלא ששמו כן כיון שעל הרוב הוא‬ ‫ואינם מוציאים תמרים כלל‪ ,‬הרי הם כאילן‬ ‫נמצאת אבקה‪ ,‬העוברת על ידי הרוח לעצים‬ ‫פירות שנשתנה טעמם ומראם לריעותא‬ ‫מגדל תמרים‪ .‬וכן הוכיח מדברי הגמרא‬ ‫סרק‪ ,‬ואין יוצאים בלולביהם את מצות‬ ‫הנקבות‪ ,‬ועל ידי זה עצי הנקבה מגדלים‬ ‫לאחר ההקפאה[‪ ,‬ויתכן שאף האתרוג כך‪,‬‬ ‫)ב"ב פ‪ (:‬מה ארז אין עושה פירות‪ ,‬אף צדיק‬ ‫נטילת לולב‪ ,‬וכן כתב באשל אברהם )שם(‪.‬‬ ‫פירות טובים למאכל‪ .‬וראה ברבינו בחיי‬ ‫וא"כ פסול האתרוג אפילו קודם שהרקיב‪,‬‬ ‫אין עושה פירות‪ ,‬לכך נאמר תמר‪ ,‬ומבואר‬ ‫אמנם החתם סופר )סוכה לד‪ (:‬כתב שנוהגים‬ ‫)ויקרא כג מ( שביאר שהתורה אמרה 'כפות‬ ‫לפי שהוא כמו אתרוג שנימוח בשרו‬ ‫שעצם האילן קרוי תמר‪ ,‬וכן הביא ראיה זו‬ ‫במקומו בלי פקפוק לקחת מהלולבים‬ ‫תמרים' ולא 'כפות תמר'‪' ,‬לפי שהם שנים‬ ‫בפנים‪ ,‬שפסול אפילו אם צורתו החיצונית‬ ‫לתגובות‪:‬‬ ‫לשאלות בהלכה‪:‬‬ ‫א‬ ‫‪9917936@gmail.com‬‬ ‫‪ 02-803-9999‬שלוחה ‪rav@abiryaakov.com | 8‬‬ ‫הלכה למעשה‬ ‫תשובות ממורינו הרב שליט“א המשך מעמ' א'‬ ‫מציע לקונה יש בזה גם משום איסור אונאה‬ ‫זאת‪ ,‬כי לכאורה זהו שימוש בדפנות הסוכה‬ ‫כריתת ענפי עץ פרי לסכך כשיש לו‬ ‫וגזל‪ ,‬אך גם אם המחיר הוא אותו מחיר ועושה‬ ‫שהוקצו למצוותם‪ ,‬לצורך שאינו המצווה‪,‬‬ ‫סכך אחר‬ ‫'מצג שווא' כדי להרשים את הקונה כאילו‬ ‫שהרי הסוכה פסולה כעת‪.‬‬ ‫בחצר ביתנו עץ פרי עם פירות יפים ופרחים‪,‬‬ ‫האתרוג נשמר במיוחד עבורו‪ ,‬יש כאן איסור‬ ‫ת‪ .‬מותר להיכנס ולנוח בצל דפנות הסוכה‬ ‫אף אחד לא משתמש בפירות הללו אבל‬ ‫גניבת דעת‪.9‬‬ ‫שנותרו עומדות לאחר שהוסר הסכך‪.8‬‬ ‫לא נוגעים בעץ כי הוא עץ פרי‪ .‬את סוכתנו‬ ‫הגדולה אנו מסככים בקביעות במחצלות‬ ‫רכישת אתרוג בשיק‬ ‫'גניבת דעת' ביצירת מצג שווא של‬ ‫קנים כמקובל בזמנינו‪ .‬השנה נארח אורחים‬ ‫קניתי מסוחר אתרוגים כמה וכמה אתרוגים‬ ‫אתרוג מובחר‬ ‫חשובים מחו"ל ובני הבית הציעו שלפחות‬ ‫עבורי ועבור בניי וחתניי‪ ,‬שילמתי על‬ ‫כבר עשרים שנה שאני מוכר אתרוגים ברמות‬ ‫ביום טוב הראשון כדאי שהסוכה תיראה‬ ‫האתרוגים בשיק‪ ,‬ביודעי שהסוחר לא יטרח‬ ‫הידור גבוהות‪ ,‬מכמה סוחרים‪ ,‬לאנשים 'מביני‬ ‫יותר 'חיה' ולשם כך הציעו לכרות כמה וכמה‬ ‫לפדותו עד אחרי החג‪ ,‬וכך הסתדר לי היטב‬ ‫עניין'‪ .‬מטבע הדברים במשך השנים הצטברו‬ ‫ענפים מעץ הפרי על פירותיהם ופרחיהם‬ ‫עם יתר ההוצאות‪ .‬למעשה שמעתי שיש‬ ‫אצלי לקוחות קבועים שחלקם‪ ,‬מתוך שיחם‬ ‫ולשלב אותם בסכך בין המחצלות וכדומה‪.‬‬ ‫מחמירים שלא נכון לשלם בשיק‪ ,‬וביקשתי‬ ‫ושיגם‪ ,‬התברר לי שאין להם מושג מימינם‬ ‫האם זו סיבה מספקת שלא ייחשב 'בל‬ ‫מהמוכר לשלם לו גם פרוטה בשביל הקנין‪,‬‬ ‫ומשמאלם בענייני הידור ארבעת המינים‪,‬‬ ‫תשחית'?‬ ‫הוא הסכים ושילמתי לו עשרה שקלים‬ ‫אלא שרוצים להרשים את בניהם או את‬ ‫ת‪ .‬הפוסקים כתבו להקל לסכך סוכה בענפי עץ‬ ‫במעמד הקנין‪ .‬לאחר מעשה הסתפקתי האם‬ ‫המתפללים בבית הכנסת‪ ,‬ויש כאלו שקונים‬ ‫פרי‪ .6‬בנידון דידן שכבר מסכך בקנים ורוצה‬ ‫יש בכך תועלת שהרי ודאי לא סמך המוכר‬ ‫את האתרוג היקר רק כדי 'להרשות לעצמם'‬ ‫את ענפי הפירות לנוי בלבד‪ ,‬יש להסתפק ונכון‬ ‫דעתו על הסכום הפעוט הזה?‬ ‫בשביל ההרגשה הטובה‪ ,‬דברים שאנשים‬ ‫להחמיר‪.7‬‬ ‫'רגילים' לא יכולים להרשות לעצמם‪ .‬אחד‬ ‫ת‪ .‬א‪ .‬כתבו כמה מהפוסקים שכדי לצאת ידי‬ ‫מהם הוא הנגיד ר' טרפון‪ ,‬שמגיע לקנות‬ ‫חובת מצוה דאורייתא צריכים לקנות את‬ ‫אצלי בקביעות אתרוג במחיר של למעלה‬ ‫ישיבה בצל דפנות סוכה שסככה הוסר‬ ‫ארבעת המינים בקנין שמועיל מהתורה‪ .10‬ב‪.‬‬ ‫מ‪ 1000-‬דולר‪ ,‬ואני שומר לו את האתרוג‬ ‫ברוח ונפסלה‬ ‫נחלקו האחרונים בגדרו של 'שיק'‪ ,‬אם הוא‬ ‫המובחר כבר מהמיון הראשון‪.‬‬ ‫בליל יו"ט ראשון של סוכות התחוללה‬ ‫כשטר חוב או רק 'הוראה לבנק'‪ ,‬או שהוא קנין‬ ‫בפועל‪ ,‬השנה לא הצלחתי לשמור עבורו‬ ‫במושב הקטן סערת רוחות ורעמים‪ .‬עם שחר‬ ‫גמור‪ .11‬לכן לכתחילה עדיף לקנות ארבעת‬ ‫אתרוג באמת טוב‪ .‬יש אצלי אתרוג שנראה‬ ‫התברר שבכמה סוכות הסכך התרומם ברוח‬ ‫המינים בכסף‪ .‬ואם קונה את ארבעת המינים‬ ‫מהודר מקופיא‪ ,‬אבל כמותו יש לי עוד עשרה‬ ‫ונפל‪ .‬בחזור מהתפילה התעכבו דוד וחברו‬ ‫בשיק יכתוב תאריך פירעון לפני חג הסוכות‪,‬‬ ‫ולמען האמת אינו מיוחד‪ .‬הבעיה היא שאם‬ ‫בבית הכנסת‪ .‬החבר סיפר לדוד שסוכתו‬ ‫ואם המוכר לא יפדה את השיק לפני סוכות יש‬ ‫אציע לר' טרפון אתרוג אחד מני עשרה‪ ,‬הוא‬ ‫נפסלה בלילה‪ ,‬ודוד הזמינו להתארח אצלו‬ ‫לומר שקונה את ארבעת המינים בקנין חצר‪,‬‬ ‫פשוט יעזוב את המקום וילך לחפש אתרוג‬ ‫בסעודת יו"ט‪ .‬בדרך מבית הכנסת לביתו של‬ ‫מכיון שיש למוכר אפשרות לפדות את השיק‬ ‫במקום אחר‪ .‬האם מותר לי לקחת את אחד‬ ‫דוד קפחה השמש בעוז‪ .‬הדרך הייתה ארוכה‪,‬‬ ‫מסתמא אינו מקפיד‪ .12‬ג‪ .‬מה שנתן עשרה‬ ‫האתרוגים ולשים אותו בצד במגרה מיוחדת‬ ‫ולשבת בספסל בשמש לא היה מעשי‪ .‬החבר‬ ‫שקלים במעמד הקנין‪ ,‬נחלקו הפוסקים אם‬ ‫כדי ליצור את הרושם כאילו מדובר במשהו‬ ‫הציע להיכנס ולשבת כמה דקות בסוכתו‬ ‫הדבר מועיל כקנין כסף‪ ,‬ומידי ספק לא יצאנו‪.13‬‬ ‫ממש מיוחד ששמרתי עבורו?‬ ‫הפסולה‪ ,‬שדפנותיה עדיין הצלו על רוב‬ ‫המשך בעמ' ד'‬ ‫ת‪ .‬במידה והאתרוג אינו שווה את המחיר בו‬ ‫ככל שטחה‪ .‬דוד הסתפק האם מותר לעשות‬ ‫הוא רק הוראה לבנק לתת כסף‪ ,‬שכותב‬ ‫בכלל ההנאות האחרות שנאסרו‪ ,‬ומשום‬ ‫אסורים כל שמונת ימי החג‪ ,‬בין עצי‬ ‫בספר מעיל שמואל )פסחים לט‪ (.‬מחתנו של‬ ‫השיק הרי הוא כותב לבנק שמי שיביא את‬ ‫כן מותר לנשים לשבת בסוכה אף שאינם‬ ‫דפנות בין עצי סכך וכו'‪ ,‬וברמ"א‪ :‬ואפילו‬ ‫רע"י שלזינגר הגאון רבי דוד בהר"ן זצ"ל‪.‬‬ ‫החתימה שלו יתנו לו כמו שכתב שם‪ ,‬ואם‬ ‫מחויבות בה‪ ,‬וכן מותר לשבת בה בשעת‬ ‫נפלה הסוכה‪ ,‬אסורים ולא מהני בה תנאי'‪.‬‬ ‫וכן כתב בשו"ת הר צבי )או"ח ח"ב סי' קח(‪.‬‬ ‫כן החתימה היא בשביל הבנק‪ .‬ב‪ .‬בשו"ת‬ ‫גשמים‪ ,‬אף שאין בכלל ישיבה כזאת קיום‬ ‫ובמשנה ברורה )שם סק"ה( ביאר שגם‬ ‫‪ 6‬איסור קציצת עצי פרי מפורש בגמרא‬ ‫מנחת יצחק )ח"ה סי' עו( ובבצל החכמה )ח"ו‬ ‫מצווה‪ ,‬כיון ששימושי דירה לא נאסרו כלל‬ ‫לדעת הסוברים שאיסור התורה אינו‬ ‫)ב"ק צא‪-:‬צב‪ .‬ועוד( וברמב"ם )עשה נז ופ"ו‬ ‫סי' לה(‪ ,‬ובאבן ישראל )ח"ח סי' צא( כתבו כי‬ ‫בסוכה‪ ,‬ורק הנאות אחרות שאינם שימושי‬ ‫נוהג לאחר שנפלה הסוכה‪ ,‬נשאר איסור‬ ‫ממלכים( ולא הוזכר בטור )עיין ט"ז יו"ד קטז‬ ‫שיק הוא כמו שטר חוב‪] .‬ולענין שט"ח‬ ‫דירה אסורים בסוכה‪ .‬ולדבריו גם באופן‬ ‫מדרבנן משום שהוקצתה בתחילת החג‪.‬‬ ‫סק"ו שהעיר על זה(‪ .‬אף לצורך מצוה לא‬ ‫על עצמו ראה פת"ש סי' קצ סק"ב[‪ .‬ג‪.‬‬ ‫זה שהסכך שמעל הסוכה הוסר לגמרי‪ ,‬אין‬ ‫אמנם יש לדון האם הישיבה בצל הדפנות‪,‬‬ ‫מצאנו שהותר בהחלט‪ ,‬ודנו הפוסקים‬ ‫דעת הגרי"ש אלישיב )הו"ד בספר מכירת‬ ‫איסור לשבת ולנוח בסוכה‪ ,‬כיון ששימוש‬ ‫כשהן נשארות במקומן ובתפקידן כדפנות‪,‬‬ ‫לגבי בניית סוכה‪ ,‬ובפנים יפות )דברים כ יט(‬ ‫חמץ כהלכתו פט"ו הערה ו( כי שיק הוא כמו‬ ‫זה הוא בכלל שימושי דירה‪.‬‬ ‫נכללת באותו איסור‪ ,‬ובט"ז )סק"ג( כתב‬ ‫הביא את הפסוק בנחמיה 'ויביאו עלי זית'‬ ‫'סיטומתא' )הסכמת הסוחרים דהיינו כל צורת‬ ‫‪ 9‬אף שרואה את האתרוג למול עיניו ויכול‬ ‫שההיקש שמצינו בין סוכה לחגיגה הוא‬ ‫המובא בגמרא )סוכה לז‪ ,(.‬ומבואר שם 'עלי‬ ‫קנין שדרך הסוחרים לקנות על ידו מועיל מדין‬ ‫להיווכח אם הוא מיוחד או לא‪ ,‬אין די בכך‬ ‫ללמד שלא ליטול מן הסוכה לצורך‬ ‫זית לסוכה'‪ .‬ונראה מזה שמותר לכרות‬ ‫סיטומתא‪ ,‬ראה שו"ע חו"מ סי' רא(‪.‬‬ ‫כדי להתיר את מעשי המוכר‪ ,‬כי טיב‬ ‫הנאה באופן המבטל את קדושתה‪ ,‬אבל‬ ‫ענפים של עצי פרי‪ ,‬וכן התירו במקום‬ ‫אין להסתמך ברכישת ארבעת‬ ‫‪12‬‬ ‫האתרוגים משתנה משנה לשנה והנגיד‬ ‫אין לאסור כל הנאה מהסוכה‪ ,‬ולכן מותר‬ ‫מצוה בשו"ת בית יצחק )שמלקיס יו"ד ח"א‬ ‫המינים על קנין 'חצר' או קנין 'יד'‪ ,‬שבדרך‬ ‫חושב שאתרוג זה מיוחד בשנה זו‪ .‬חשש‬ ‫להישען עליה ולהניח עליה דברים‪ ,‬כשאינו‬ ‫סי' קמב אות ב( ובשו"ת קנין תורה ח"ג )סי'‬ ‫כלל מועילים מדאורייתא‪ ,‬מפני שרוב‬ ‫רמאות וגניבת דעת מצוי במסחר זה של‬ ‫נוטל דבר מן הסוכה ואינו מבטל את‬ ‫ח( וכ"כ בשו"ת הר צבי )אור"ח ח"ב סי' קא(‪.‬‬ ‫הסוחרים אינם מקנים בלב שלם כל עוד‬ ‫האתרוגים‪ ,‬ועל הסוחר המוכר להיזהר‬ ‫קדושתה‪ .‬וכן כתב המשנה ברורה )סק"ד(‪:‬‬ ‫וראה בתשובות והנהגות )ח"א סי' שעו( שדן‬ ‫לא קיבלו את התשלום‪ ,‬וממילא אין הקנין‬ ‫בזה שלא לרמות הקונה‪ ,‬והמפתה דעת‬ ‫'היינו דרך ביטול שבזה תבטל קדושתה‪,‬‬ ‫בעיקר השאלה אם יש בקציצת ענפי אילן‬ ‫חל אף אם נעשו בו קניינים שבדרך כלל‬ ‫הקונה על אתרוג של גידול נאה ואינו עונה‬ ‫אבל בעוד שהיא קיימת אין איסור הנאה‬ ‫פרי איסור בל תשחית‪ ,‬והביא שבשו"ת בית‬ ‫מועילים מדאורייתא‪ ,‬וכ"כ בשו"ת שבט‬ ‫על גדר 'הדר' של ארבעת מינים שקבלו‬ ‫ממנה‪ ,‬כגון לסמוך עליה או להניח עליה‬ ‫יצחק )שם( משמע שיש איסור דאורייתא‪,‬‬ ‫הלוי )ח"ז פג( שעל פי רוב אין המוכר מכוון‬ ‫חכמינו ז"ל‪ ,‬יש בזה משום גניבת דעת )ראה‬ ‫שום דבר כיון שעדיין קדושתה עליה'‪ .‬ולפי‬ ‫אך בשו"ת שאילת יעבץ )ח"א סי' עו( ובספר‬ ‫להקנות בקנין חצר עד שיקבל את הכסף‪,‬‬ ‫שו"ע חושן משפט סי' רכח ס"ו(‪.‬‬ ‫זה בנידון שלנו הישיבה מותרת‪ ,‬שהרי‬ ‫שבעים תמרים מוכח שעל ידי גוי אין חשש‬ ‫וכן מדייק מהמטה אפרים עיי"ש‪ .‬אך‬ ‫‪ 10‬ומן התורה קנין כסף מועיל במטלטלין‪,‬‬ ‫היושבים אינם נוטלים דופן‪ ,‬אינם מפרקים‬ ‫סכנה כלל‪ ,‬ונוסף לזה בשו"ת דובב מישרים‬ ‫באופן זה שנתן לו את האפשרות לפרוע‬ ‫ותיקנו חכמים שאינו קונה עד שימשוך‬ ‫אותה‪ ,‬אינם מעבירים אותה למקום אחר‬ ‫)ח"א סי' קלד( ובבית יצחק )הנ"ל( העלו להקל‬ ‫לפני החג אינו מקפיד שלא להקנות לו‬ ‫כמבואר בשו"ע )חו"מ סי' קצח ס"א(‪ .‬וכתב‬ ‫ואינם מייחדים את עציה לתשמיש חדש‪,‬‬ ‫במקום מצוה‪ ,‬וכ"כ בדברי חיים )ח"ב יו"ד‬ ‫בקנין חצר‪ ,‬וכן פסק באור לציון )ח"ד לו(‪.‬‬ ‫בספר מחנה אפרים )הלכות מכירה‪ ,‬קנין‬ ‫הדפנות עומדות כפי שעמדו‪ ,‬והם נהנים‬ ‫סימן נט(‪ ,‬ולכן במקום צורך יכול לבקש מגוי‬ ‫‪ 13‬נחלקו הסמ"ע )סי' קצ סק"א( והט"ז )שם(‬ ‫משיכה סי' ב(‪ ,‬שכדי לצאת ידי חובת ארבעה‬ ‫מן ההגנה שהן מספקות במקום עמידתן‪.‬‬ ‫שיחתוך לו הענפים באילני מאכל ואין בזה‬ ‫בגדר קנין כסף‪ ,‬שהסמ"ע נקט שקנין כסף‬ ‫מינים 'לכם'‪ ,‬צריך לקנות קנין המועיל‬ ‫אמנם בשו"ת עונג יום טוב )סי' מט( כתב‬ ‫איסור‪ ,‬ויש בזה שלושה תנאים‪ :‬א‪ .‬ענף‪.‬‬ ‫הוא ב'כסף שווי'‪ ,‬כלומר‪ ,‬שהכסף קונה רק‬ ‫מדאורייתא לכן ישלם לפני שימשוך‪,‬‬ ‫להקשות איך מותר להמשיך לשבת‬ ‫ב‪ .‬ע"י גוי‪ .‬ג‪ .‬ובמקום מצוה‪ .‬ועיין באורך‬ ‫כשנתן את הכסף כתמורה לשווי הדבר‬ ‫וכ"פ במשנה ברורה )סי' תרנ"ח סק"י(‪ .‬וראה‬ ‫בסוכה כשגשמים יורדים‪ ,‬והרי בזמן‬ ‫בדרכי תשובה )סוף סימן קט סקנ"א(‪ .‬וכן‬ ‫הנקנה או כתחילת פירעון‪ ,‬אבל אם נתנו‬ ‫בשו"ת אבני נזר )אור"ח סימן תצד( שהעלה‬ ‫הגשמים פטור מן הסוכה ונמצא שנהנה‬ ‫העלה להקל בשו"ת יחוה דעת )ח"ה סי' מו(‬ ‫רק לשם מעשה קנין אינו מועיל‪ ,‬וכן‬ ‫להלכה שלקנות לולב במשיכה סגי‪.‬‬ ‫מהסוכה בזמן שלא מקיים מצוה‪ ,‬ומבואר‬ ‫וכתב שבמקום שאפשר יקצוץ על ידי גוי‪.‬‬ ‫פסק החזו"א )ליקוטים סי' ט' סק"ט( להלכה‪,‬‬ ‫‪ 11‬ראה בפתחי חושן )הלואה פרק י סעיף יג(‬ ‫בקושייתו שסובר שכל הנאה מהסוכה‬ ‫‪ 7‬כאן שלדברי השואל יש לו סוכה כשרה‬ ‫והוסיף לבאר דאם נתן הכסף בתורת‬ ‫שמאריך בדיני שיק בזמננו‪ .‬ושלש דעות‬ ‫בזמן שאין בה קיום המצוה הרי היא בכלל‬ ‫ומהודרת ומחצלות לכסות אותה‪ ,‬אלא‬ ‫קנין ולא בתורת תחילת פירעון‪ ,‬הר"ז‬ ‫מצינו בדין זה‪ :‬א‪ .‬בשו"ת הר צבי )חו"מ‬ ‫איסור הנאה מעצי הסוכה‪ ,‬אף על פי שאין‬ ‫שלנוי הסוכה הוא רוצה לערב בין הסכך‬ ‫ממש כחליפין שכנגד פרוטה זו שקיבל‬ ‫סי' קטז( ובשו"ת שבט הלוי )ח"ז סי' רכב(‬ ‫בהנאה זו ביטול קדושתה‪ .‬ובקהילות‬ ‫ענפים אלו‪ ,‬יש להסתפק אם גם לנוי מצוה‬ ‫משתעבד ליתן את שלו‪ ,‬והרי נפסק בהדיא‬ ‫ובמשנה הלכות )חי"ט סי שכז( ובתשובות‬ ‫יעקב )סוכה סי' ז( כתב לתרץ שייחוד הסוכה‬ ‫התירו כמו בסוכה עצמה‪.‬‬ ‫שאין חליפין קונין במעות‪ .‬אולם הט"ז‬ ‫והנהגות )ח"ג תמז ועיי"ש( נקטו כי שיק‬ ‫הוא לדירה‪ ,‬ולכן אין הנאת הדירה עצמה‬ ‫‪ 8‬בשו"ע )או"ח סי' תרלח ס"א( 'עצי סוכה‬ ‫לתגובות‪:‬‬ ‫לשאלות בהלכה‪:‬‬ ‫‪9917936@gmail.com‬‬ ‫‪ 02-803-9999‬שלוחה ‪rav@abiryaakov.com | 8‬‬ ‫ב‬ ‫מכתלי בית ההוראה‬ ‫תשובה ממורינו הרב שליט“א‬ ‫המשך מעמ' א'‬ ‫הם וקרקע אינה נגזלת‪ ,‬שהרי קנאום בכבוש’‪.‬‬ ‫שלא יקצץ הישראל בעצמו אחד מארבעה מינים שבלולב‬ ‫כאשר קיים תובע מסוים המראה שטר‪ ,‬רישום‪ ,‬חזקה או‬ ‫והנה שיטת הבית יוסף מפורסמת היא שאין לנהוג‬ ‫מקרקע הנכרי‪ ,‬אלא יניח לנכרי לקצוץ ויקנה ממנו‪.‬‬ ‫הליך משפטי פעיל?‬ ‫קדושת שביעית בפירות נכרים‪ ,‬ודן בזה בכמה מקומות‬ ‫דין זה אינו אלא במקום שיש להניח שאכן הישראל‬ ‫האם קרקע שלא עובדה מעולם נחשבת הפקר‪ ,‬או שמא‬ ‫(כס”מ פ”ד הכ”ט‪ ,‬שו”ת אבקת רוכל סי’ כד‪ ,‬ב”י יו”ד סי’ שלא סעי’ יט)‪,‬‬ ‫שהקרקע נגזלה ממנו כבר התייאש‪ ,‬אולם במקום שבו בעל‬ ‫יש לחשוש שהיא שייכת לאדם שאינו ידוע? האם אפשר‬ ‫והשווה בין קרקעות שקנאם הנכרי מישראל‪ ,‬לבין קרקעות‬ ‫הקרקע עדיין אינו יודע שנקטפו ענפיו‪ ,‬או שהוא מוחה‬ ‫לומר שהיא שייכת באופן פרטי ליהודי קדמון מכוח נחלת‬ ‫שמוחזקות בידיהם‪ .‬כפי שהוכיח בכסף משנה (שם)‬ ‫ותובע את חלקתו‪ ,‬אי אפשר להניח בפשיטות שהיה ייאוש‬ ‫ארץ ישראל‪ ,‬וממילא אין עדיפות לטענת הערבי?‬ ‫מהמעשה ברבי יהושוע בן לוי המובא בירושלמי (שביעית‬ ‫קודם הקציצה‪.‬‬ ‫האם העובדה שהמגדל עצמו קנה את השתילים ונטעם‬ ‫פ”ט) שסתם אדמותיהם כבושות הם על ידי אבותיהם מידי‬ ‫ואכן בביאור הלכה (שם ד”ה שלא יקצץ) דן במנהג שמשי‬ ‫מקנה לו בעלות על השיחים והענפים? ואם הסוחר כבר‬ ‫ישראל‪ ,‬ובכל זאת אין צורך לנהוג בהם קדושת שביעית‪.‬‬ ‫קהילות שהיו הולכים וקוצצים ערבות בלא לקבל רשות‬ ‫קצץ את ההדסים ומכרם לאחרים‪ ,‬האם הקונים זכו בהם‬ ‫ולשיטתו ודאי שכיבוש הנכרי בארץ ישראל מהווה קנין‬ ‫מבעל השדה‪ ,‬ואין לדמות זה להני אוונכרי בגמרא‪ ,‬משום‬ ‫מכוח ייאוש ושינוי רשות?‬ ‫בגוף הקרקע‪ .‬וכך ביאר דבריו בתשובת מהרי”ט (ח”א סי’‬ ‫שכאן בעל השדה כלל לא ידע על הקציצה‪ .‬ייאוש הבא רק‬ ‫שאלה נוספת הועלתה‪ ,‬האם מותר למוכר המתחרה‬ ‫מג) שכתב‪‘ :‬או מן המלך שכבש את הארץ דכיבוש הוי קנין‬ ‫לאחר שייוודע לו הדבר הוא ‘ייאוש שלא מדעת’‪ ,‬שאינו‬ ‫לפרסם ברבים שהסחורה של חברו ‘חשודה בגזל’‪ ,‬או שמא‬ ‫בדמים‪ ,‬ולא שהוא גזל בידו'‪.‬‬ ‫מועיל‪ .‬ומסקנתו שאין להקל אלא כשנוטלים רשות מבעל‬ ‫מאחר שיש לו רווח ממוני בהוצאת המתחרה מן הכולל‪,‬‬ ‫ואילו שיטת הגאונים‪ ,‬שאדם המבקש להקנות מטלטלין‬ ‫השדה או מן השומר‪ ,‬או כאשר ידוע שהמקום הפקר לכל‪.‬‬ ‫עליו לשתוק עד שיוכיח את דבריו בבירור?‬ ‫בקניין אגב קרקע יכול להיסמך שיש לו ארבע אמות קרקע‬ ‫עוד כתב שם הביאור הלכה (ד”ה בעצמו)‪ ,‬שהחשש‬ ‫תשובה‪:‬‬ ‫בארץ ישראל להקנות אגבם את המטלטלין‪ ,‬כי קרקע אינה‬ ‫הכללי של ‘סתם נכרים גוזלי קרקעות’ אינו מוחלט בכל‬ ‫נגזלת והיא בבעלות היורשים החוקים צאצאיהם של בני‬ ‫דור ומקום‪ .‬וכתב בשם הביכורי יעקב (סק”ז) שבמקום‬ ‫’שטחים’ אינם שטר בעלות‬ ‫ישראל‪.‬‬ ‫שבו הקרקעות מוחזקות לבעליהן על פי הסדרי המלכות‪,‬‬ ‫ההלכה אינה מכריעה בעלות פרטית לפי כינוי פוליטי‬ ‫וזה לשון תלמיד רש”י בספר האורה (ח”ב סימן קנה‪ ,‬שו”ת‬ ‫ואין הנכרים מוחזקים כגוזלי קרקע‪ ,‬אפשר להקל לישראל‬ ‫שניתן לאזור‪ ,‬לפי זהות הלאום של המחזיק או לפי עצם‬ ‫הרשב”א ח”ז סי’ תכה‪ ,‬כל בו סי’ קכח‪ ,‬ועוד) ‘מצא רבי (‪-‬רש”י)‬ ‫לקצוץ ברשות הבעלים‪ .‬אולם הביאור הלכה מסיים שבזמן‬ ‫העובדה שהקרקע מצויה מעבר לקו מסוים‪ .‬השאלות‬ ‫בתשובת הגאונים‪ ,‬שאלה‪ ,‬מה שכותבין בשטרות ובמתנות‬ ‫של הפרעות ושינויים ‘יש להתבונן מאוד בזה‪ ,‬ותלוי לפי‬ ‫הקובעות הן‪ :‬מי בעל הזכות הממונית בחלקה המסוימת‪,‬‬ ‫ונתנו לו ארבע אמות קרקע בחצרי‪ ,‬ומי שאין לו קרקע‬ ‫המקום’‪.‬‬ ‫מכוח מה הוא מחזיק בה‪ ,‬האם ניתנה רשות למגדל‪ ,‬והאם‬ ‫היאך כותבו‪ ,‬וראה שהשיבו שאמר שאף על פי שאין לו‬ ‫יש אדם אחר המוחה וטוען לבעלות מוכחת‪.‬‬ ‫בהמשך (ד”ה אלא יקצצנו עכו”ם) הוסיף הביאור הלכה‬ ‫קרקע בזמן הזה יכתוב וכמאן דאית ליה קרקע דמי‪ ,‬דאין‬ ‫לגבי מי שקונה מאריס בלא ידיעת בעל הגינה שאין לסמוך‬ ‫באותה מידה‪ ,‬אסור להקל בגזל מפני שהטוען לבעלות‬ ‫לך כל אחד מישראל שאין לו קרקע בארץ ישראל‪ .‬שהרי‬ ‫הוא גוי‪ .‬וכמו שפסק בשולחן ערוך (חושן משפט סימן שנט‬ ‫שהבעלים מוחל מן הסתם‪ ,‬ובלא רשות אין הלולבים‬ ‫גוים שהחזיקו בה ולכדוה אין להם חזקה‪ ,‬דקיימא לן קרקע‬ ‫וההדסים נחשבים ‘לכם’ ביום הראשון‪ ,‬ובשאר הימים יש‬ ‫סעיף א) שאסור לגזול אפילו כל שהוא‪‘ ,‬בין מישראל בין‬ ‫אינה נגזלת ואינה נחמסת לעולם‪ ,‬וארץ ישראל בחזקתינו‬ ‫בזה משום מצווה הבאה בעבירה‪.‬‬ ‫מעכו”ם’‪ .‬לכן‪ ,‬אם יתברר שחלקה מסוימת שייכת לאדם‬ ‫עומדת לעולם‪ ,‬ואף על פי שאין אנו שולטין בה’‪ .‬וכ”כ‬ ‫ערבי והוא לא נתן רשות לנטוע או לקטוף בה‪ ,‬אין היתר‬ ‫לכאורה דברים אלו נוגעים לנידון שאלתנו‪ .‬כאשר קיימת‬ ‫בראב”ן (סימן עט)‪.‬‬ ‫ליטול את ענפיה מפני שהיא בארץ ישראל או מפני‬ ‫משפחה ערבית הטוענת לבעלות‪ ,‬המגישה התנגדויות‬ ‫וכך מצאנו בתוספת ביאור בשם רב נחשון גאון (מהר”ם‬ ‫שהבעלים אינו יהודי‪.‬‬ ‫ומבקשת למנוע את הכניסה לשטח‪ ,‬אין כאן ייאוש‪.‬‬ ‫מרוטנבורג פראג סימן תקלו)‪‘ :‬ואם תאמר‪ ,‬נטלוה הגוים ואנן‬ ‫המחאה מלמדת שהבעלים אינם מוותרים על זכויותיהם‪.‬‬ ‫ברם‪ ,‬מאותה הלכה יש לנו גם ללמוד שלא להפקיע‬ ‫בגלות‪ ,‬קיי”ל לרבנן דקרקע אינה נגזלת ובחזקת ישראל‬ ‫אמנם‪ ,‬בהרבה מהמקרים‪ ,‬מסתבר שהנכרים מתייאשים מן‬ ‫את ממונו של המגדל היהודי על סמך סיסמה כללית‪.‬‬ ‫היא‪ ,‬וארץ ישראל נקראת על שם ישראל‪ ,‬דאפי’ בזמן‬ ‫הקרקע‪ ,‬ועכ”פ מכל הגידולים שצמחו שם‪.‬‬ ‫אין בעלותו מתבטלת מפני שמאן דהו כינה את מקום‬ ‫שישראל שרויים על אדמתן אין להם רשות למכור שדותיהן‬ ‫הגידול ‘קרקע כבושה’‪ .‬הטוען לזכות בחלקה מסוימת צריך‬ ‫לצמיתות‪ ,‬שנאמר והארץ לא תמכר לצמיתות וגו’‪ ,‬וכתיב‬ ‫[והנה כאשר סוחר נאמן אומר שהמינים גדלו במטע‬ ‫להעמיד טענה ביחס לאותה חלקה‪ ,‬ולא ביחס לאזור שלם‪.‬‬ ‫לד’ הארץ ומלואה‪ ,‬ועתידים אנו לחזור עליה ולירש אותה'‪.‬‬ ‫מוסדר‪ ,‬המגדל מחזיק בקרקע ברשות‪ ,‬אין תביעה מסוימת‬ ‫ואין ריעותא ידועה‪ ,‬נראה שאין הקונה צריך לחשוש שמא‬ ‫’ולקחתם לכם ביום הראשון’‬ ‫רבה של טבריה הגאון רבי משה קלירס בספרו תורת‬ ‫פלוני אלמוני הוא בעל הקרקע האמיתי‪ .‬גם עצם האפשרות‬ ‫בשולחן ערוך (או”ח סי’ תרמט ס”א) נפסק שכל ארבעת‬ ‫הארץ (ח"ב באורים פ”ג אות סה) יצא לבאר אריכות לשון רב‬ ‫שמא מישהו יגיש בעתיד טענה אינה יוצרת ‘ספק גזל’‪.‬‬ ‫המינים פסולים כשהם גזולים או גנובים‪ ,‬אף לאחר ייאוש‪,‬‬ ‫נחשון‪ ,‬כי מה שהוסיף שנקראת על שם ישראל‪ ,‬לומר‬ ‫כמעט כל מקרקעין יכולים להיות נושא לטענה כלשהי‪.‬‬ ‫כל עוד לא חל קניין המפקיע את חיוב השבת החפץ עצמו‪.‬‬ ‫שאפילו להסוברים דאם נשתקע שם הבעלים מועיל יאוש‬ ‫אין לנו לחשוש לטענות שלא באו לעולם ושאין להן בסיס‬ ‫ביום הראשון הפסול נובע מדין ‘לכם’‪ ,‬שדרשו חז”ל (סוכה‬ ‫בקרקע‪ ,‬בארץ ישראל אינו כן‪ ,‬שארץ ישראל שנקראת על‬ ‫נראה לעין‪ .‬החובה לברר היא רק כאשר מופיעה ריעותא‬ ‫כט‪‘ ):‬ולקחתם לכם’ – ‘משלכם’‪ .‬וכתב בביאור הלכה (שם‬ ‫שם ישראל לא נקרא נשתקע שם הבעלים‪ .‬ומה שכתב‬ ‫ממשית]‪.‬‬ ‫ד”ה בגזול ובגנוב) שהדין שווה בגזל מישראל ובגזל מגוי‪ ,‬ומה‬ ‫עוד‪ ,‬שאפילו בזמן שישראל שרויים על אדמתם אין להם‬ ‫שנגנב מן הגוי פסול עד שישלם ויפייס את בעליו‪.‬‬ ‫רשות למכור שדותיהן לצמיתות‪ ,‬שנאמר והארץ לא‬ ‫אין חוששים שכל קרקע בארץ שייכת ליהודי‬ ‫שאיננו יודעים מיהו‬ ‫בשאר ימי החג שהחיוב הוא מדרבנן‪ ,‬אין דין ‘לכם’ ‪,‬‬ ‫תמכר לצמיתות‪ ,‬כונתו שאין מועיל ייאוש בארץ ישראל‬ ‫ולדעת הרמב”ם (הלכות סוכה ולולב פ"ח הל' ט‪ ,‬שו"ע שם ס"ה)‬ ‫אף שישראל התייאשו ממנה‪ ,‬ואפילו אם נאמר שיאוש‬ ‫והנה הטענה שהעלה המגדל‪ ,‬שמאחר שהמקום לא היה‬ ‫ארבעה מינים גזולים כשרים בשאר הימים‪ ,‬אך הרמ"א‬ ‫מועיל בקרקע‪ ,‬מכל מקום בארץ ישראל שאין רשות‬ ‫בשימוש‪ ,‬מסתמא הוא שייך ליהודי קדמון מנחלת הארץ‪,‬‬ ‫למכור לצמיתות אין יאוש שלהם מועיל‪ .‬ומה שכתב עוד‪,‬‬ ‫(שם) הביא שהמנהג לפסול גזול כל שבעת הימים משום‬ ‫אינה מספקת בסיס לבעלות פרטית‪ .‬ואם זו טענתו הרי‬ ‫מצוה הבאה בעבירה‪ .‬ומכל מקום‪ ,‬כתב המשנה ברורה (שם‬ ‫ועתידין אנו לחזור עליה ולירש אותה‪ ,‬כוונתו שאין ישראל‬ ‫שהקרקע שייכת לצאצאיו של אותו יהודי קדמון‪ ,‬ולא‬ ‫מתיאשים כלל מארץ ישראל‪ ,‬שהם מקוים תמיד לחזור‬ ‫למתנחל שנכנס לשדהו‪ .‬אכן‪ ,‬ארץ ישראל ניתנה לעם‬ ‫סקל"א) שגם לשיטת הרמב"ם שבדיעבד הוא כשר למצוה‬ ‫אליה ולירש אותה‪.‬‬ ‫ישראל‪ ,‬אך יש להפריד בין זכותו הכללית של עם ישראל‬ ‫אין מברכים עליו‪ ,‬משום 'בוצע ברך ניאץ ה'‪ .‬בשו"ע שם‬ ‫בארץ לבין בעלותו הפרטית של אדם מסוים בחלקה‬ ‫(ס"א) הביא בשם יש מי שאומר‪ ,‬שגזלן בעצמו אינו יוצא ידי‬ ‫וכתב שעדיין היה מקום לומר שלא נחלקו הגאונים‬ ‫חובה כל שבעת ימים מחמת שהיא מצוה הבאה בעבירה‪,‬‬ ‫שיש לגויים קנין כיבוש מלחמה בארץ ישראל וכדעת ספר‬ ‫מסוימת‪ .‬אך אין אדם יכול לומר‪‘ :‬מכיוון שהארץ שייכת‬ ‫לישראל‪ ,‬חלקה זו שייכת לי או ליהודי בלתי ידוע‪ ,‬ולכן‬ ‫אבל הקונים ממנו יוצאים ידי חובה בשאר הימים חוץ מיום‬ ‫התרומה הסמ"ג והבית יוסף‪ ,‬אלא שלשיטתם זה מועיל‬ ‫ראשון‪( ,‬ודעת השו"ע לדינא ראה בביאור הלכה סעיף ה ד"ה מפני‬ ‫דווקא כקניין פירות‪ ,‬אבל קנין הגוף של ארץ ישראל נשאר‬ ‫מותר לי להשתמש בה’‪.‬‬ ‫גזל)‪.‬‬ ‫של עם ישראל וכנזכר‪ ,‬אך כתב שמלשונם שכתבו 'קרקע‬ ‫רק נראה שעיקר טענת המגדל היא‪ ,‬שהקרקע אינה‬ ‫אינה נגזלת' משמע שסברו שכיבוש מלחמה אינו מועיל‬ ‫של הנכרי שהרי זו ארץ נחלת האבות‪ ,‬אך גם אינה שייכת‬ ‫לפיכך‪ ,‬כאשר ועד הכולל רוכש מינים עבור הציבור‪ ,‬אין‬ ‫כלל בארץ ישראל‪ .‬ואפשר להוסיף על דבריו ששתיקת‬ ‫ליהודי מסוים כי בנאבד שם הבעלים מהקרקע מועיל‬ ‫מקום לומר‪' :‬לכל היותר יהיה ספק ביום הראשון‪ ,‬ובשאר‬ ‫הגאונים שלא הזכירו כלל שיש איזה זכות לגויים מצד‬ ‫ייאוש גם בקרקע (תוספות סוכה ל‪ :‬ד”ה וקרקע‪ ,‬ועיין נתיבות סי’‬ ‫הימים ודאי מותר'‪ .‬השאלה נוגעת הן לבעלות הנדרשת‬ ‫כיבוש הארץ וסתמו לראות בהם כשאר כל הגזלנים‪ ,‬ניכר‬ ‫שעא סק”א)‪ ,‬ובטלה הזכייה שהייתה לאותו יהודי וצאצאיו‬ ‫ביום הראשון‪ ,‬הן למצוה הבאה בעבירה‪ ,‬הן לברכה‪ ,‬והן‬ ‫שהיה פשוט לפניהם לגמרי שאין ארץ ישראל של הכובש‬ ‫בחלקה זו‪ ,‬וידוע שחלוקת הארץ שלעתיד לבוא תהיה‬ ‫לעצם האיסור לסייע בהפצת רכוש שנלקח שלא כדין‪.‬‬ ‫מכח המלחמה‪ ,‬רק גזל הוא בידם‪.‬‬ ‫שונה‪ ,‬ולעת עתה חזרה החלקה לזכות של כלל ישראל‪,‬‬ ‫סוחרי ההדסים שקצצו מקרקעות של נכרים‬ ‫וכתב בתורת הארץ שכן מבואר בכפתור ופרח (פ”ד עמ’‬ ‫וכיון שהיא קרקע שותפות רשאי כל שותף ליהנות ממנה‬ ‫בגמרא (סוכה ל‪ ).‬מסופר כי רב הונא הורה לסוחרי‬ ‫לב)‪ ,‬שאחר שהביא דברי הירושלמי (כלאים פ”ז ה”ד) שאמרו‬ ‫ככל ושותף אחר אינו עושה כן‪.‬‬ ‫ההדסים שלא יקצצו הם עצמם את ההדסים מקרקעות‬ ‫אע”פ שאין קרקע נגזלת יש יאוש לקרקע‪ ,‬כתב‪‘ :‬והאמת‬ ‫אכן‪ ,‬כנגד טענת המגדל מצינו הרבה פוסקים שסוברים‬ ‫הנכרים‪ ,‬אלא יניחו לנכרים לקצוץ ואחר כך יקנו מהם‪.‬‬ ‫שיש שנוי רשות‪ ,‬אבל יאוש אין שם‪ ,‬ונוסחאות תפלתנו‬ ‫שהגויים קנו את קרקע ארץ ישראל בקניין כיבוש מלחמה‬ ‫והטעם הוא‪ ,‬מפני ש’סתם נכרים גזלני ארעתא נינהו‪,‬‬ ‫וברכותינו יוכיחו’‪ .‬והיינו שתמיד אנו מתפללים להשי”ת‬ ‫שקונה קרקע‪ ,‬ואם כן אפילו הייתה הקרקע של ישראל‪ ,‬כבר‬ ‫וקרקע אינה נגזלת’‪ .‬והיינו‪ ,‬שאף שהנגזלים כבר התייאשו‬ ‫שיחזירנו לארצנו‪ ,‬וגם אנו מברכים בונה ירושלים וכדומה‪,‬‬ ‫זכו בה גויים‪ .‬כך כתב בספר התרומה (הל’ ארץ ישראל עמ’ סב)‬ ‫מהקרקע‪ ,‬אולם קרקע אינה נקנית ביאוש‪ ,‬ולפיכך‪ ,‬כאשר‬ ‫וע”כ שאין אנו מתייאשים מארץ ישראל‪.‬‬ ‫לגבי תרומות ומעשרות מפירות נכרים בארץ ישראל‪ ,‬כתב‪:‬‬ ‫הישראל יקצוץ מן המחובר‪ ,‬יהיה הוא גוזל בעצמו את‬ ‫והחולק הגדול על רב נחשון גאון‪ ,‬הוא רב האי גאון‬ ‫‘דשפיר קונין קרקעות על כבוש‪ ,‬אפילו גופו של ישראל‬ ‫ההדס מבעל הקרקע‪ ,‬והיאוש יחול רק לאחר שהגיע לידו‪,‬‬ ‫(תשובות הגאונים הרכבי סימן ר) אך גם טעמו אינו משום‬ ‫מ”וישב ממנו שבי”‪ ,‬ואחרי שכבשום עכו”ם או מישמעאלים‬ ‫וביאוש לבד קיימא לן שאינו קונה‪ .‬אך כאשר הנכרי קוצץ‬ ‫שכבר זכו הגויים בקרקע בקניין כיבוש מלחמה‪ ,‬כי אם‬ ‫או מישראל‪ ,‬לא היה בו ישראל אחרי כן שיש לחוש שקנו‬ ‫ולאחר מכן מוכר לישראל‪ ,‬יהיה היאוש בידי הנכרי ושינוי‬ ‫מפני שאין סומכים בקניין אגב על קרקע שהזוכה בכלל‬ ‫הקרקעות והעכו”ם גזלום מהם’‪ .‬וכן כתב הסמ”ג (עשין קלג‬ ‫רשות בידי הישראל‪ ,‬ויקנה אותם ביאוש ושינוי רשות‪.‬‬ ‫לא יכול לעשות בה שימוש שאינה ברשותו‪ ,‬ובדעת רב‬ ‫ד”ה ישראל שמכר)‪‘ :‬שאין להחמיר ולומר שגויים גוזלי קרקע‬ ‫הלכה זו הובאה ברמ”א (שם ס”א) שכתב שיש ליזהר‬ ‫המשך בעמ' ה'‬ ‫לתגובות‪:‬‬ ‫לשאלות בהלכה‪:‬‬ ‫ג‬ ‫‪9917936@gmail.com‬‬ ‫‪ 02-803-9999‬שלוחה ‪rav@abiryaakov.com | 8‬‬ ‫הלכה למעשה‬ ‫תשובות ממורינו הרב שליט“א המשך מעמ' ב'‬ ‫עוד יש לברר מצד עצם הכנסתו לסוכה‪ ,‬שהרי‬ ‫ת‪ .‬גם אם כבר התקדרו השמים בעננים וניכר‬ ‫נשים בעניית אמן על ברכת לישב‬ ‫הזהירו בספרים שלא להכניס גוי לסוכה‪,‬‬ ‫שגשמים צפויים לרדת בקרוב‪ ,‬אין את ההיתר‬ ‫בסוכה ושהחיינו‬ ‫האם אזהרה זו נאמרה גם במי שמאמין בה'‬ ‫של 'מצטער' ואין היתר לצאת מהסוכה כל זמן‬ ‫ומבקש להיכנס לברית ישראל‪ ,‬אלא שעדיין‬ ‫נשים שיוצאות ידי חובה בקידוש של הבעל‪,‬‬ ‫שאין יורדים גשמים ממש‪ .16‬ויש שהורו להקל‬ ‫האם יכולות לענות אמן אחר ברכת 'לישב‬ ‫לא הושלם גיורו?‬ ‫בזה לעניין שינה‪ ,‬שאם השמים מתקשרים בענני‬ ‫בסוכה' בקידוש או שהוא הפסק בין הקידוש‬ ‫ת‪ .‬כל עוד שהגוי לא התגייר עם מילה וטבילה‬ ‫גשם‪ ,‬אפילו עדיין אין יורדים גשמים‪ ,‬רשאי‬ ‫לטעימת היין?‬ ‫כדין‪ ,‬אסור להזמינו ביום טוב משום גזירת‬ ‫לישן בביתו‪ ,‬כי אין דרך אדם ללכת לישן במקום‬ ‫חז"ל שמא ירבה בשבילו‪ .20‬יש מי שהורה שאם‬ ‫שנראה בעליל שיתרטב באמצע שנתו‪ .17‬אמנם‬ ‫ת‪ .‬יש פוסקים שהורו שעניית האמן נחשב‬ ‫מטרת האירוח היא לשם לימוד מותר להזמינו‬ ‫גם למקילים אין לסמוך על התחזית בלבד‪,‬‬ ‫הפסק‪ ,14‬אך נהגו שעונות אמן ואין לחוש בזה‬ ‫ליום טוב‪ .21‬גם בימי חול המועד‪ ,‬יש להימנע‬ ‫ואם עדיין לא נראים בשמים עננים והיתכנות‬ ‫משום הפסק‪.15‬‬ ‫מלהכניסו לסוכה‪ ,‬כמו שהזהיר בספר שפתי‬ ‫של ירידת גשמים‪ ,‬אין להקל כי פעמים הרבה‬ ‫כהן (על התורה פרשת אמור)‪ ,‬מפני שהיא 'צלא‬ ‫שהדבר משתנה‪ .18‬לעניין שינה‪ ,‬אין הבדל בין‬ ‫חיוב שינה בסוכה כשצפויים גשמים‬ ‫דמהימנותא' ומחמת כן הקדושה בורחת‪.22‬‬ ‫ליל יום ראשון לשאר הלילות‪.19‬‬ ‫לפי תחזית מזג האוויר‪ ,‬צפויים לרדת גשמים‬ ‫עזים במהלך ליל יום טוב ראשון של סוכות‪.‬‬ ‫נזכר באמצע הלל שלא בירך 'שהחיינו'‬ ‫אירוח מועמד לגיור ביום טוב ובסוכה‬ ‫בשעה שבני הבית עומדים ללכת לישון עדיין‬ ‫אדם שנטל לולב בברכה ביום הראשון‪ ,‬ולאחר‬ ‫בביתי מתארח מפעם לפעם גוי הנמצא‬ ‫לא יורד גשם‪ ,‬אולם ייתכן שבהמשך הלילה‬ ‫שהתחיל לקרוא את ההלל נזכר שלא בירך‬ ‫בתהליך גיור כהלכה‪ .‬לקראת חג הסוכות‬ ‫יתעוררו בגלל טפטוף הגשמים וייאלצו‬ ‫ברכת 'שהחיינו' על נטילת הלולב‪ ,‬האם יכול‬ ‫ביקש לבוא ולהתארח אצלנו בחג‪ ,‬ולהכיר‬ ‫להכניס את המיטות והמצעים לבית ולהמשיך‬ ‫לברך באמצע ההלל‪ ,‬או שימתין לברך בנטילת‬ ‫מקרוב את מצוות החג והנהגותיו‪ .‬נסתפקתי‬ ‫לישון שם‪ .‬האם חייבים להתחיל לישון בסוכה‬ ‫לולב למחרת?‬ ‫אם מותר להזמינו לסעודות יום טוב‪ ,‬שהרי‬ ‫כיון שעכשיו לא יורד גשם‪ ,‬או שמא החשש‬ ‫ת‪ .‬יכול לברך את ברכת החיינו בהלל בין‬ ‫אסרו חכמים להזמין נכרי ביום טוב‪ ,‬גזירה‬ ‫אולי יבואו גשמים נחשב כבר עתה כ'מצטער'‬ ‫הפרקים‪ ,23‬ואם נזכר לאחר אמירת ההלל‪ ,‬יברך‬ ‫'שמא ירבה בבישול בשבילו'‪ .‬האם העובדה‬ ‫הפטור מן הסוכה? והאם יש להחמיר בזה‬ ‫המשך בעמ' ו'‬ ‫למחרת כשנוטל את הלולב‪.24‬‬ ‫שהוא עומד להתגייר משנה את דינו?‬ ‫בלילה הראשון יותר מבשאר לילות החג?‬ ‫מתוכנן אינה ניתרת מאליה רק משום‬ ‫או משום שהתחזית לא הייתה מדויקת‪.‬‬ ‫‪ 16‬בגמרא )סוכה כט‪ (.‬מבואר שאדם‬ ‫שגדר קנין כסף הוא כסף קנין‪ ,‬וכן פסק‬ ‫שהיוזמה הראשונה הייתה של האורח‪.‬‬ ‫‪ 19‬הריטב"א‬ ‫)סוכה כז‪ .‬ד"ה ומצינו למדין(‬ ‫שהיה אוכל בסוכה‪ ,‬ירדו גשמים ונכנס‬ ‫הנתיבות )שם סק"ב(‪ ,‬ולשיטתם קנה בנתינת‬ ‫בביאור הלכה )סימן תקיב סעיף א‪ ,‬ד"ה 'אסור‬ ‫הביא בשם אחד מגדולי צרפת שמחייב‬ ‫לביתו‪ ,‬אינו חייב לחזור לסוכה באמצע‬ ‫עשרת השקלים‪ .‬ומ"מ מידי ספיקא לא‬ ‫להזמינו'( כתב‪ ,‬שמדברי השיטה מקובצת‬ ‫לישון בסוכה בלילה הראשון‪ ,‬אף בירידת‬ ‫סעודתו כשפסק הגשם‪ .‬על כך כתב‬ ‫מפקינן‪.‬‬ ‫בשם הרשב"א משמע שאפילו כשעלולה‬ ‫גשמים‪ ,‬וטעמו הוא‪ ,‬שהחיוב של אכילה‬ ‫הריטב"א )שם ד"ה ת"ר היה אוכל(‪ ,‬שגם‬ ‫‪ 14‬בשו"ת יביע אומר )ח"ט סימן ס( העלה‪,‬‬ ‫להיגרם איבה‪ ,‬אין בכך היתר להזמינו‪.‬‬ ‫בלילה הראשון נלמד בגמרא )שם( בגזירה‬ ‫כאשר רואה שהגשמים עומדים לבוא‬ ‫שאין לנשים לענות על ברכת לישב בסוכה‬ ‫אולם הביא מהפרי מגדים שכאשר הדבר‬ ‫שווה ט"ו ט"ו מאכילת מצה בפסח‪ ,‬ובכלל‬ ‫והשמים מתקדרים בעבים‪ ,‬רשאי לאכול‬ ‫בשעת הקידוש‪ ,‬וכן על ברכת שהחיינו‬ ‫נוגע לביטול שמחת יום טוב‪ ,‬יש להקל‬ ‫זה גם שינה בלילה הראשון ולעניין חיוב‬ ‫מחוץ לסוכה ולהשלים שם את סעודתו‪.‬‬ ‫בקידוש אם בירכה שהחיינו בהדלקת‬ ‫להזמינו לאכול ממה שהכין לעצמו‪.‬‬ ‫זה אין פטור של 'מצטער'‪ ,‬אמנם הריטב"א‬ ‫אולם בדעת תורה )סי' תרלט ס"ה(‪ ,‬תמה על‬ ‫נרות‪ ,‬היות ורוצה לשתות מהיין‪ ,‬שעניית‬ ‫‪ 21‬בשולחן שלמה )סימן תקיב‪ ,‬בהערה(‬ ‫דחה דבריו‪ ,‬וכן קיי"ל להלכה שהחיוב‬ ‫דברי הריטב"א שהם נגד דברי הפוסקים‪.‬‬ ‫אמן הוא הפסק בין בורא פרי הגפן שיצאה‬ ‫הביא בשם הגרש"ז אויערבאך שהורה‬ ‫בלילה הראשון הוא רק באכילה‪ ,‬ולענין‬ ‫וכן העלה בשו"ת שבט הלוי )ח"ז סי' קצא(‪,‬‬ ‫בו ידי חובה מהמקדש‪ ,‬שהרי כבר בירכה‬ ‫להקל בהזמנת גוי הנמצא בתהליך גיור‪.‬‬ ‫האיסור לישון מחוץ לסוכה אין הבדל בין‬ ‫ושכן משמע מהברכי יוסף )שם סק"ז‪ ,‬וראה‬ ‫שהחיינו‪ .‬וכן לגבי עניית אמן אחר לישב‬ ‫בין הטעמים שהובאו שם‪ ,‬שכאשר מטרת‬ ‫ליל ראשון לשאר הלילות‪.‬‬ ‫מה שתמה בשבה"ל שם בסתירת דברי המשנה‬ ‫בסוכה‪ ,‬היות שנשים אינן מברכות לישב‬ ‫האירוח היא ללמדו את מנהגי ישראל‪,‬‬ ‫‪ 20‬בגמרא )ביצה כא‪ (:‬אמר רבי יהושע בן‬ ‫ברורה(‪ .‬וכן הביא בספר אשרי האיש )פכ"ו‬ ‫בסוכה‪ ,‬אם כן עניית אמן לדידהו הוא‬ ‫אין לחשוש שיבשלו במיוחד בשבילו‪,‬‬ ‫לוי 'מזמנין את הנכרי בשבת‪ ,‬ואין מזמנין‬ ‫אות ל( בשם הגרי"ש אלישיב‪ .‬ובחיי אדם‬ ‫הפסק בין בפה"ג לטעימה‪ ,‬ולכן אינן‬ ‫אלא אדרבה‪ ,‬ילמדוהו שגם דבר זה‬ ‫את הנכרי ביום טוב‪ ,‬גזרה שמא ירבה‬ ‫)כלל קמ"ז ס"ז( פירש גם דברי הריטב"א‬ ‫רשאיות לענות אמן‪.‬‬ ‫אסור‪ .‬ההיתר הוא לגבי אירוח שמטרתו‬ ‫בשבילו'‪ .‬נמצא שאין איסור בנתינת האוכל‬ ‫שמיירי שנתקדרו השמים והגשמים כבר‬ ‫‪ 15‬כ"כ בשו"ת אגרות משה )ח"ד סי' כא‬ ‫להראות למועמד לגיור כיצד מקיימים את‬ ‫לנכרי‪ ,‬אלא שבהזמנתו לסעודת יום טוב‬ ‫יורדים והתחיל לאכול בביתו‪ ,‬ועל זה‬ ‫אות ט ובסי' קא אות א( עיי"ש‪ .‬לדעת הגרש"ז‬ ‫החג‪ ,‬ובכלל זה כיצד שומרים על איסורי‬ ‫חששו שיבואו לבשל במיוחד לכבודו‪.‬‬ ‫כתב הריטב"א‪ ,‬שלא רק מי שאכל בסוכה‬ ‫אויערבאך )שמירת שבת כהלכתה פמ"ח הערה‬ ‫המלאכה שבו‪ .‬לפי טעם זה‪ ,‬אין זו הזמנה‬ ‫בשבת‪ ,‬שהבישול אסור גם לצורך ישראל‪,‬‬ ‫וירדו גשמים ונכנס לביתו ופסקו גשמים‪,‬‬ ‫מב ונ( מדינא רשאיות לענות אמן על‬ ‫רגילה של אורח המבקשים להרבות‬ ‫לא גזרו גזירה זו‪ .‬וכן נפסק בשולחן ערוך‬ ‫שאין מחייבין אותו לחזור לסוכה לגמור‬ ‫ברכת שהחיינו ולישב בסוכה‪ ,‬כי כל שהוא‬ ‫בכבודו באמצעות הכנת תבשילים‬ ‫)או"ח סימן תקיב ס"א(‪ ,‬שאין מבשלים ביום‬ ‫סעודתו‪ ,‬משום שלא הטריחוהו לחזור‬ ‫מסדר הקידוש אינו הפסק‪ .‬ובספר הליכות‬ ‫נוספים‪ ,‬אלא שיתופו בהנהגת הבית כחלק‬ ‫טוב לצורך נכרי‪ ,‬ולפיכך אסור להזמינו‬ ‫לסוכה‪ ,‬אלא אף זה שלא טרח והתחיל‬ ‫שלמה )פ"ט אות ה( כתב שטוב שהנשים‬ ‫מלימודו‪.‬‬ ‫שמא ירבה בשבילו‪ .‬אולם עבדו ושפחתו‪,‬‬ ‫לאכול בביתו‪ ,‬אם פסקו הגשמים באמצע‬ ‫יכוונו באמן על שהחיינו שבקידוש על‬ ‫‪ 22‬בשפתי כהן על התורה )פרשת אמור‪ ,‬סוף‬ ‫שליח שנשלח אליו ונכרי שבא מאליו‪,‬‬ ‫סעודתו יכול לגמור סעודתו בביתו ואין‬ ‫מצות הסוכה‪ .‬שהרי כתבו הפוסקים שמה‬ ‫ד"ה 'ובזה אמרו'(‪ ,‬כתב‪' :‬על כן צריך לשבת‬ ‫מותר להאכילם עמו‪ .‬החילוק הוא בין‬ ‫מטריחין להיכנס לסוכתו‪ .‬ולפי זה גם‬ ‫שאין מברכים שהחיינו בעשיית הסוכה‬ ‫בה באימה ויראה בבושה וענוה ולא ימשך‬ ‫הזמנה שיש בה חשש לתוספת בישול‬ ‫לדעת הריטב"א אם עדיין לא התחילו‬ ‫הוא משום שברכת שהחיינו שבקידוש‬ ‫אחר אכילה ושתיה שלא יבא לידי דברי‬ ‫לכבוד האורח‪ ,‬לבין האכלתו באופן שלא‬ ‫הגשמים לירד חייב לאכול בסוכה‪ .‬וראה‬ ‫בליל החג עולה גם על זה‪ ,‬וא"כ שפיר‬ ‫נבלה‪ ,‬ולא יכניס לתוכה עובד גילולים‪,‬‬ ‫חששו בו לכך‪ .‬במשנה ברורה )שם סק"א‪,‬‬ ‫בספר הסוכה )הוספות והערות לפרק לו אות א(‬ ‫יכולה לכוון על כך‪ ,‬שהרי זה לא נכלל‬ ‫שהסוכה היא צלא דמהימנותא ועובד‬ ‫סק"ב וסק"ד( מבואר‪ ,‬שהיתר מלאכת אוכל‬ ‫שדייק מדברי המשנ"ב שסובר כהחיי אדם‪,‬‬ ‫בברכתה בקידוש‪ ,‬ואף שאינה מחויבת‬ ‫גילולים לית ליה מהימנותא ואז בורחת‬ ‫נפש לא נאמר לצורך נכרי‪ ,‬מכוח הדרשה‬ ‫שבשער הציון )שם סקע"ד( הביא דבריו‪ ,‬וכן‬ ‫במצות הסוכה מ"מ רשאית להכניס עצמה‬ ‫הקדושה'‪ .‬דבריו הובאו בכף החיים )סימן‬ ‫'לכם ולא לנכרים'‪ .‬בשולחן ערוך )יו"ד‬ ‫ממה שכתב במשנ"ב )סקל"ג( לברך אפילו‬ ‫לחיוב ולברך‪ ,‬ובאופן זה ודאי עדיף טפי‬ ‫תרלט אות ו(‪ .‬ובפשטות כוונתו היא לכל גוי‬ ‫סימן רסח סעיפים ב‪ ,‬ג( נתבאר סדר הגיור‪,‬‬ ‫בשעה שהגשם יורד אם במקום שהוא‬ ‫להינצל מחשש הפסק‪ .‬וכן לענין ברכת‬ ‫ולאו דוקא לעו"ג‪.‬‬ ‫הכולל קבלת מצוות‪ ,‬מילה וטבילה כדין‪,‬‬ ‫יושב שם עדין אינו יורד עליו‪ ,‬שכל שכן‬ ‫לישב בסוכה‪ ,‬גם הנוהגות שלא לברך‪ ,‬מכל‬ ‫‪ 23‬כן הורה הגרש"ז אויערבאך לברך‬ ‫ורק לאחר השלמתו נעשה הגר כישראל‪.‬‬ ‫אם רק ניכר בעבים שעתיד הגשם לירד‪.‬‬ ‫מקום יכולות לכוון לצאת בברכה ]אם‬ ‫שהחיינו בהלל בין הפרקים )הליכות שלמה‬ ‫לפיכך‪ ,‬השתתפותו בלימודי יהדות ורצונו‬ ‫‪ 17‬כ"פ הגר"נ קרליץ )חוט שני סוכות עמ' רמז(‬ ‫יושבות בסוכה[‪ ,‬כי רק לברך לעצמן אינן‬ ‫סוכות פי"א סעיף כ‪ ,‬דבר הלכה אות לד(‪ ,‬וכן‬ ‫הכּן להתגייר אינם מקנים לו כבר עתה‬ ‫שמי שהידיעה שהגשם צפוי להגיע אינה‬ ‫מברכות אבל יכולות לצאת באמן‪ .‬ובשו"ת‬ ‫דעת הגרי"ש אלישיב )קובץ תשובות‪ ,‬פסקים‬ ‫דין ישראל‪ .‬ממילא‪ ,‬אין להתיר עשיית‬ ‫מניחה לו לישון כראוי כבר עתה‪ ,‬והוא‬ ‫שבט הלוי )חלק ג סי' סט( נקט שעניית אמן‬ ‫ותשובות עמ' קסו(‪ .‬ומכל מקום‪ ,‬אם כבר עבר‬ ‫מלאכה ביום טוב לצורכו בטענה שהוא‬ ‫מוטרד מכך שיתעורר בבהלה‪ ,‬שמיטתו‬ ‫הוי הפסק‪ ,‬אך חילק בין ליל פסח וליל‬ ‫בהלל את הנענועים ועומד לפני יהללוך‪,‬‬ ‫עתיד להתגייר‪ .‬הכנת האוכל מראש‪,‬‬ ‫ומצעיו יירטבו‪ ,‬או שלאחר שיתעורר‬ ‫סוכות שאינו נחשב הפסק‪ ,‬לליל שבועות‬ ‫נראה שלא יברך‪ ,‬לפי המבואר בשער‬ ‫במשנה ברורה )שם סק"ג( כתב עוד‪' :‬ואינו‬ ‫ויעבור לבית לא יצליח לשוב ולהירדם‪,‬‬ ‫שהוא הפסק ולא תענה אמן‪ .‬וטעמו‪,‬‬ ‫הציון )סי' תרנא סקל"ב( שאפשר לברך רק‬ ‫מועיל מה שכבר הכינו כל צרכי סעודה‪,‬‬ ‫יש לו דין מצטער ופטור מהסוכה‪ ,‬וכ"כ‬ ‫שבליל פסח ברכת שהחיינו באה גם על‬ ‫לפני הנענועים‪ ,‬ובזה ודאי ה'שהחיינו'‬ ‫דיש לחוש שמא יבשל עוד בקדרה אחרת‬ ‫בשו"ת משנת יוסף )חי"ד סי' שכט(‪.‬‬ ‫המצה והמרור ובשעת ההדלקה מכוונת‬ ‫לא עדיף על ברכת הלולב עצמו‪ .‬אבל יש‬ ‫בשבילו'‪ .‬כלומר‪ ,‬אף שבשעת ההזמנה‬ ‫‪ 18‬לשון הריטב"א )שם( היא 'וראה גשמים‬ ‫רק על מצוות הדלקת נרות‪ ,‬וכן בליל סוכה‬ ‫שהעירו מדברי התוספות )סוכה לט‪ .‬ד"ה‬ ‫נראה שיש אוכל בשפע‪ ,‬עדיין חוששים‬ ‫באין ושמים מתקדרין בעבים'‪ .‬מדבריו אכן‬ ‫שהחיינו בא על יום טוב ועל מצות סוכה‪,‬‬ ‫עובר( שנראה שכל זמן שהלולב בידו נחשב‬ ‫שמתוך רצונו לכבד את אורחו יוסיף‬ ‫עולה שאין צורך להמתין לירידת הגשם‬ ‫והיא מכוונת בהדלקת נרות לצאת רק‬ ‫עדיין באמצע המצוה גם אחר הנענועים‪.‬‬ ‫עבורו תבשיל‪ .‬במשנה ברורה )שם סק"י(‬ ‫בפועל‪ ,‬אמנם דבריו הם כשרואים סימנים‬ ‫לידי יום טוב‪ ,‬ועדיין יש לה זכות שהחיינו‬ ‫ולדבריהם לכאורה ה"ה לעניין שהחיינו‪.‬‬ ‫הובאה הכרעת הט"ז‪ ,‬שאף בנכרי שכבר‬ ‫של גשם קרב‪ ,‬ולא על אפשרות רחוקה‬ ‫על סוכה‪ ,‬ונהי דבידיים אין לברך פעמיים‬ ‫‪ 24‬כמו שכתב במשנה ברורה )סי' תרנא‬ ‫הגיע מעצמו‪ ,‬אם בעל הבית מפציר בו‬ ‫לגשם‪ .‬גם תחזית מזג האויר המתפרסמת‬ ‫מ"מ שמיעת אמן עכ"פ לא הוי הפסק‪ .‬אך‬ ‫סקכ"ט( בשם החיי אדם )קמח יב( דאם לא‬ ‫שיאכל אצלו‪ ,‬חוזר החשש שמא ירבה‬ ‫יום קודם כידוע שלפעמים אינה‬ ‫בליל שבועות שברכת שהחיינו הוא רק על‬ ‫בירך שהחיינו ביום א' יוכל לברך אפילו‬ ‫בשבילו‪ .‬לפיכך‪ ,‬הסכמה מראש לאירוח‬ ‫מתממשת‪ ,‬או בגלל שמזג האויר משתנה‪,‬‬ ‫היום‪ ,‬פסק שלא תענה אמן‪.‬‬ ‫לתגובות‪:‬‬ ‫לשאלות בהלכה‪:‬‬ ‫‪9917936@gmail.com‬‬ ‫‪ 02-803-9999‬שלוחה ‪rav@abiryaakov.com | 8‬‬ ‫ד‬ ‫מכתלי בית ההוראה‬ ‫תשובה ממורינו הרב שליט“א‬ ‫המשך מעמ' ג'‬ ‫מכספו‪ ,‬יש לדון עוד בשאלה מי נעשה בעלים על אילן‬ ‫קובעים שאפילו קרקע ציבורית אינה נעשית של הכובש‪,‬‬ ‫סעדיה גאון כתב שקניין הרשאה מועיל להקנות אגב חלקו‬ ‫שנטע אדם בקרקע חברו בלא רשות‪.‬‬ ‫ואסור לו לספח אותה לארצו‪ ,‬או לבנות בה מבנים קבועים‬ ‫שבארץ ישראל‪ .‬גם בספר סדר הדין לרבי יהודה אלברצלוני‬ ‫יש שדייקו מדברי התוספות (ר”ה יג‪ .‬ד”ה ולא קציר)‬ ‫עבור האוכלוסייה שלהם‪ ,‬שזה נחשב לגזלת הארץ בידי‬ ‫(סימנים קד‪ ,‬קה) כתב שאין כותבים רק על 'קרקע ממש'‪,‬‬ ‫שהנוטע בקרקע חברו נשאר בעל הנטיעה והפירות‪ ,‬אף‬ ‫הכובש‪.‬‬ ‫ומשמע מדבריהם שהיא כמו כל קרקע גזולה שהיא שלו‬ ‫שהוא חייב לבעל הקרקע על הכחשת הקרקע והשימוש‬ ‫וראה בקובץ תשובות (ח"א סי ריז) שהגרי"ש אלישיב‬ ‫ואינה ברשותו‪ ,‬ולא הזכירו כלל צד שיש לגוים קנין כיבוש‬ ‫בה‪ .‬כך ביאר החתם סופר (שו”ת או”ח סימן קכח‪ ,‬ובגליון חת”ס‬ ‫דן לגבי הכיבוש הנאצי וכתב שאינם יכולים לזכות מדין‬ ‫מלחמה במה שכבשו את הארץ‪.‬‬ ‫או”ח סי’ תעג על המגן אברהם סקי”ד) לגבי גוי שזרע חיטים או‬ ‫כיבוש מלחמה‪ ,‬שזה היה פשע מלחמה ולא כיבוש‪ ,‬וכתב‬ ‫גם הרמב"ם (שלוחין ושותפין פרק ג הלכה ז) הביא את תקנת‬ ‫מרור או ארבעת המינים בקרקע שאינה שלו‪.‬‬ ‫שגם הכיבוש האמריקאי לא זכה בנכסי היהודים אחרי שלא‬ ‫הגאונים להקנות מטלטלין אגב ארבע אמות שיש כביכול‬ ‫כי הנה נתבאר בגמרא (ר”ה שם) שכאשר בני ישראל באו‬ ‫הייתה כוונתם לזכות בנכסי היהודים‪.‬‬ ‫לכל יהודי בארץ ישראל‪ ,‬וכתב על כך‪' :‬ודברים אלו דברים‬ ‫לארץ ישראל לא היה להם מנין להקריב את העומר‪ ,‬לפי‬ ‫אך באמת נראה פשוט שכדי שהיהודים יזכו בכיבוש‬ ‫קלים הן עד מאוד ורעועים‪ ,‬שזה מי יאמר שיש לו חלק‬ ‫שכל התבואה הקיימת הייתה ‘קציר נכרי’‪ .‬והקשו בתוספות‬ ‫הארץ בקרקעות של ארץ ישראל כלל אין צריכים לבוא‬ ‫בארץ ישראל‪ ,‬ואפילו הוא ראוי אינו ברשותו'‪ .‬וגם בדבריו‬ ‫מהמבואר בגמרא (ע”ז נג‪ ):‬שגוי שעבד עץ אשרה בארץ‬ ‫לדין קנין כיבוש מלחמה‪ ,‬שארץ ישראל ניתנה מבורא עולם‬ ‫יש לדייק שאינו חולק שאחר הכיבוש כלל אין קנין לישראל‬ ‫ישראל אינו יכול לאסורה על בני ישראל שנכנסו לארץ‪,‬‬ ‫לעם ישראל‪ ,‬ולכן הגם שכל עת שהגויים שולטים בה יש‬ ‫בארץ ישראל‪ ,‬רק חילק בין בעלות כללית של כלל ישראל‬ ‫כי הארץ שייכת כירושה לבני ישראל‪ ,‬ואין אדם אוסר דבר‬ ‫להם קנין בארץ מכח כיבוש מלחמה‪ ,‬כאשר בני ישראל‬ ‫בארץ לבין בעלות פרטית על אחוזה מסוימת‪.‬‬ ‫שאינו שלו‪ .‬ואם כן הוא הדין שהתבואה הגדלה בשדות‬ ‫יושבים בהם מיד היא חוזרת לבעלותם‪ .‬אלא שמסתבר‬ ‫ואכן החזו"א (שביעית סי' כא ס"ק ה ד"ה ר"מ) הסתפק האם‬ ‫ארץ ישראל אינה של הנכרי רק של ישראל‪ ,‬ומדוע נאמר‬ ‫שכל זה אינו באופן שבו גוי פרטי מחזיק בקרקע פרטית‪,‬‬ ‫קנין נכרי בקרקעות הארץ לאחר הכבוש מלחמה‪ ,‬חוזר‬ ‫בגמרא שהוא ‘קציר נכרי’‪ .‬ויישבו התוספות שעץ האשרה‬ ‫שעל זה אין היתר לסלקו‪ .‬שאין בזכות הכללית של ישראל‬ ‫למעמדו כפי שהיה מעת שהובטחה הארץ לאברהם אבינו‬ ‫אין לו בעלים‪ ,‬אך את החיטים שזרע הנכרי הגם שהקרקע‬ ‫בארץ כדי להפקיע זכות פרטית מוכחת של בעלים בן זמננו‬ ‫ע"ה‪ ,‬שהיה רק קנין פירות כפי שכתבו התוספות (ר"ה יג‪.‬‬ ‫אינה שלו‪ ,‬הנטיעה שלו‪.‬‬ ‫על הפירות שגדלו בקרקע שקנה או הגיע לידיו‪ .‬ואולם‪,‬‬ ‫ד"ה ולא קציר)‪ .‬או שלאחר שגלו ישראל יש לנכרים קנין גמור‬ ‫אך יש חולקים וסוברים שבעל הקרקע זוכה בנטיעה (ראה‬ ‫לאידך גיסא‪ ,‬בוודאי אין צורך לחשוש בכל רכישת הדסים‬ ‫בקרקעות הארץ‪ ,‬עד שישובו ישראל ויתנחלו בה‪ .‬וז"ל‪ :‬ויש‬ ‫בחידושי רבינו חיים הלוי מלוה פכ”א ה”א)‪ ,‬או ששניהם נעשים‬ ‫בארץ שמא המטע נטוע על חלקו של אדם מתקופת יהושע‬ ‫לעיין לאחר שגלו ישראל וקנו האויבים הארץ בכיבוש‬ ‫שותפים‪ .‬שלכאורה שורש דברי התוספות במה שמבואר‬ ‫בן נון‪.‬‬ ‫מלחמה ויאוש‪ ,‬ונשתקע שם בעלים‪ ,‬אי חשיבא הארץ של‬ ‫במשנה (בבא מציעא ק‪‘ ):‬שטף נהר זיתיו ונתנם לתוך שדה‬ ‫וראה עוד מה שהבאנו בהליכות המועדים (הלכות ארבעה‬ ‫ישראל מצד הבטחת שמו יתברך להשיבה אלינו והוי הגוף‬ ‫חבירו‪ ,‬זה אומר זיתי גדלו‪ ,‬וזה אומר ארצי גדלה‪ ,‬יחלוקו’‪.‬‬ ‫מינים פרק ו אות ה' ובהערות שם) מה שדנו הפוסקים לענין ארץ‬ ‫שלנו‪ .‬והלכך אף שכל יחיד כבר פקע קנינו מחלקו‪ ,‬מכל‬ ‫מבואר שכאשר יש עץ של אדם אחד‪ ,‬והקרקע של אחר‪,‬‬ ‫ישראל בזמנינו‪ ,‬שיש שעוררו על כך שכיון שארץ ישראל‬ ‫מקום יש לכל יחיד חלק בארץ מצד שנתנה לכל ישראל‬ ‫הדין הוא שיחלקו בפירות הרווח‪.‬‬ ‫נתחלקה לשבטים ואח"כ באו הגוים והגלו את ישראל‬ ‫ותתחלק לבאי הארץ לעתיד לבוא‪ .‬או דלמא שאין מתנתו‬ ‫וגזלוה‪ ,‬א"כ בידוע שהקרקע אינה של המחזיק בה אף אם‬ ‫של אברהם אע"ה אלא עד שנכנסו לארץ וזה כל אחד‬ ‫ולפי זה נראה לבאר שגם מה שכתבו התוספות ‘מכל‬ ‫הוא או אבותיו קנו אותה מהערבים שהחזיקו בה‪ ,‬ובשו"ת‬ ‫בשלו‪ ,‬אבל לאחר שגלו ופקע קניינם אין לישראל בה שום‬ ‫מקום יש לו במה שזרע’‪ ,‬שאין הכוונה שהכל של הנוטע‬ ‫מחזה אברהם (סי' קמב) כתב שאין חשש בזה‪ ,‬שהגוים‬ ‫קנין עד שישובו וינחלו‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫אלא רק שיש לו גם כן חלק‪ .‬ומאחר ויש לנכרי חלק‪ ,‬די‬ ‫בזה כדי שלא יהיה ראוי להביא ממנו את העומר‪ ,‬מה שאין‬ ‫קנאוה בכיבוש מלחמה ובטלה חלוקה הראשונה‪ ,‬וכן‬ ‫ודייק מדחיית הרמב"ם לדברי הגאונים שאף שיש‬ ‫כן באתרוג אם יש גם חלק שהוא גזול‪ ,‬שוב אין זה ‘לכם’‬ ‫נראה דעת החזון איש (חו"מ סי' א ס"ק כז) [וע"ע כלי חמדה‬ ‫לנכרים כיבוש מלחמה בשל ישראל‪ ,‬זהו דוקא בקרקעות‬ ‫והוא פסול‪ .‬וראה שם בלשון תוספות הרא”ש (שם) שמפורש‬ ‫(פר' כי תבא אות י) וחשוקי חמד (סוכה לג‪ ,]):‬אמנם בשו"ת‬ ‫מחוץ לארץ ישראל או במטלטלים אף בארץ ישראל‪ ,‬אך‬ ‫כוונת התוספות שיש לנוטע רק ‘חלק במה שזרע’‪ ,‬והרי אין‬ ‫להורות נתן (ח"ד סי' נג‪-‬נט) הביא שיש דעות בראשונים‬ ‫את ארץ ישראל גופא‪ ,‬כיוון שהובטחה לאברהם אבינו ע"ה‪,‬‬ ‫בכך כדי לסלק החיסרון של ‘לכם’‪.‬‬ ‫שכיבוש מלחמה אינו קונה בארץ ישראל‪ ,‬ועיי"ש שהאריך‬ ‫שוב אין לגויים בעלות על גוף הקרקע‪ ,‬כי אם קנין פירות‪.‬‬ ‫ובאמת בחידושי חתם סופר (ראש השנה יג‪ .‬על התוס' שם)‬ ‫בזה והעלה שאע"פ שיש עוד כמה טעמים להתירא‪ ,‬מ"מ‬ ‫ומכח מחלוקת זו העלה הגאון רבי משה קלירס בספרו‬ ‫כבר העיר שמלשון התוספות משמע שאין כל הנטיעה של‬ ‫למעשה נכון מאוד ליזהר שלא יקצוץ ארבעה מינים בעצמו‬ ‫תורת הארץ (ח"ב פרק ג סעיף ב‪ ,‬עמ' מז) וז"ל‪ :‬הקרקעות‬ ‫הנוטע‪ ,‬רק שיש לו בה חלק‪ ,‬וכתב שכן ביארו הטורי אבן‬ ‫בארץ ישראל [בין מקרקע שלו בין מקרקע של אחרים]‪,‬‬ ‫שכבשו עכו"ם מישראל בכיבוש מלחמה‪ ,‬יש אומרים דהוי‬ ‫(שם) ושו"ת כנסת יחזקאל (יו"ד סי' מא)‪ ,‬והביא דברי הגמרא‬ ‫אלא הוא יקצוץ לאחרים ואחרים יקצצו בשבילו‪ ,‬ואם קצץ‬ ‫כגזל בידם ולכו"ע אמרינן אין קנין‪ ,‬ויש אומרים דהוי כאילו‬ ‫שלכאורה עולה מהם שצריך להיות לנוטע חצי משבח‬ ‫לעצמו יתן לאחר במתנה ואח"כ יחזירהו לו‪.‬‬ ‫קנו הקרקע מישראל בכסף ושייך בזה הפלוגתא דיש קנין‬ ‫הנטיעה‪ ,‬אך כתב שבמסקנת הגמרא (ב"מ קא‪ ):‬הרי מבואר‬ ‫קרקע שלא עובדה אינה נעשית הפקר‬ ‫ואין קנין'‪.‬‬ ‫שאסור לבעל הנטיעה לעוקרה שבזה הוא מכחיש את‬ ‫והנה מה שהקרקע עמדה שוממה או בלתי מעובדת‬ ‫ועוד יש להוכיח מחלוקת זו ממה שנחלקו הראשונים‬ ‫הקרקע‪ ,‬אם כן גוף הנטיעה של בעל הקרקע‪ ,‬ויש לנוטע‬ ‫במשך שנים אינה הופכת אותה להפקר‪ .‬כמו שהבאנו‬ ‫אם יש דינא דמלכותא דינא בארץ ישראל‪ ,‬כי רבינו תם (אור‬ ‫רק זכות בשבח‪ .‬וראה עוד בשו"ת להורות נתן (ח"ד סי' נה)‪.‬‬ ‫מדברי הביאור הלכה (שם ד”ה שלא יקצץ) שהתיר נטילת‬ ‫זרוע ח"ג פסקי ב"ק‪ ,‬סימן תמז) התקשה מפני מה פשוט במשנה‬ ‫ערבות בלא רשות רק במקום ‘שידוע’ שהוא הפקר לכל‪.‬‬ ‫(גיטין נה‪ ):‬שהנכרים שגזלו קרקעות מישראל אחר חורבן‬ ‫גם בברכי יוסף (סימן תרמט אות ב) הביא את דברי‬ ‫ומצינו עוד בדיני הנהנה מקרקע חברו‪ .‬בשולחן ערוך‬ ‫בית שני נחשבו לגזלנים‪ ,‬והרי עשו זאת ע"פ המלכות ודינא‬ ‫התוספות הנזכרים‪ ,‬וכתב על פיהם‪‘ :‬לפום ריהטא נראה‬ ‫(חושן משפט סימן שסג סעיף ו) שאפילו בחצר שאינה עומדת‬ ‫דמלכותא דינא‪ .‬וכתב ליישב שחוק שחוקקו רק על ישראל‬ ‫דאי ידעינן דהעכו”ם הזה הוא נטע גנה זו‪ ,‬יכול ישראל‬ ‫להשכרה‪ ,‬אם הבעלים אמר למשתמש ‘צא’ והוא לא יצא‪,‬‬ ‫ואינו שוה לכולם‪ ,‬הוא דינא דגזלנותא‪.‬‬ ‫לקצץ‪ ,‬דאף דהקרקע גזולה‪ ,‬מ”מ מה שזרע הוא שלו’‪.‬‬ ‫אך סיים ששארו מהר”י זאבי סבר שהרמב”ם פליג‪ ,‬וכבר‬ ‫חייב המשתמש לשלם את מלוא השכר‪ .‬והיינו שאם‬ ‫אך רבי אליעזר ממיץ (אור זרוע שם) כתב לחדש שכל כח‬ ‫נתבאר שלכאורה אין כוונת התוספות לומר שכל פרי‬ ‫הבעלים מוחים בו על ישיבתו‪ ,‬מול מחאה מפורשת אין‬ ‫המלכות מצד הבעלות שלהם על קרקע הארץ שהבא לגור‬ ‫הנטיעה הוא של הנוטע‪.‬‬ ‫המשתמש יכול לומר שהמקום ממילא אינו מנוצל‪.‬‬ ‫בארץ המלך צריך לשלם לו על כך מיסים‪ ,‬וזה דווקא בשאר‬ ‫ולפי זה‪ ,‬כאשר בעלים פרטיים הודיעו למגדל שאינו‬ ‫כל הארצות השייכות למלכים ולכובשים‪ ,‬אך ארץ ישראל‬ ‫יורד לשדה חברו‬ ‫שייכת לעם ישראל ולא למלך הכובש של הארץ‪ .‬וכעין זה‬ ‫בדיני ‘יורד לשדה חברו ונטעה שלא ברשות’ ההלכה‬ ‫רשאי להיכנס ולהשתמש במקום‪ ,‬אין הוא יכול להשיב‬ ‫‘ממילא לא עשיתם כאן דבר’‪ .‬בעל הקרקע רשאי להחליט‬ ‫גם דעת הרשב"א והר"ן (נדרים כח‪.).‬‬ ‫היא שהנוטע יכול לדרוש החזר הוצאות או שיעור השבח‪.‬‬ ‫והנה לדעת ספר התרומה והסמ"ג והבית יוסף שהגויים‬ ‫ברם‪ ,‬זכותו לקבל תשלום על השבחת השדה אינה ראיה‬ ‫שלא לעבדה‪ ,‬לשומרה לעתיד או שלא לאפשר שימוש‬ ‫מסוים‪ .‬כמובן שדברים אלו נועדו רק לשלול את הטענה‬ ‫שקנו מן המלכים הכובשים הקרקע שלהם‪ ,‬עולה שהכיבוש‬ ‫שהוא רשאי להמשיך להחזיק בקרקע‪ ,‬למנוע מבעליה את‬ ‫הקנה למלך גוי את הקרקע של ארץ ישראל‪ ,‬ואם כן יהודי‬ ‫השימוש בה ולמכור את כל פירותיה‪ ,‬רק שיש לו שכר‬ ‫בדבר המקום השומם‪ ,‬אך אין בכך שום הוכחה לגבי‬ ‫הבעלות על הקרקע‪.‬‬ ‫הבא לגור בארץ של המלך חייב לשלם מיסים‪ ,‬ואם רוצה‬ ‫כפועל שטרח במלאכת בעל הבית‪ .‬אך ראוי להדגיש כי‬ ‫לגור בארצו חייב לקיים משפט המלך‪ .‬ומוכח שסברו כדעת‬ ‫הנידון של היורד לשדה חברו ונטעה הוא באדם שנטע‬ ‫הקרקעות ביהודה ושומרון‬ ‫הגאונים שארץ ישראל שייכת לעם ישראל ואין לכיבוש של‬ ‫עבור חברו ותובע על כך שכר‪ ,‬ולא כנידון דידן שאדם נטע‬ ‫כאשר באים לדון בקרקעות שנמצאות בשטחי יהודה‬ ‫מלך גוי קנין בארץ ישראל‪.‬‬ ‫עבור עצמו בשדה חברו‪.‬‬ ‫ושומרון‪ ,‬יש לדעת שיש סיווגים שונים של קרקעות באזור‪,‬‬ ‫והנה טעם דין כיבוש מלחמה שמועיל בקרקעות אפילו‬ ‫הנוטע עץ בחצר חברו או שותפיו‬ ‫ואין לערב ביניהם‪ .‬יש אדמות שהבעלות עליהן טרם‬ ‫שלא מועיל בהם קנייני גזלה וייאוש‪ ,‬הוא משום שכיבוש‬ ‫באופן שנטע עץ הדסים בחצר של שכנו ששתק לו ולא‬ ‫הוגדרה‪ ,‬ויש אדמות פרטיות של יהודים או של נכרים‪.‬‬ ‫מלחמה אינו גזל‪ ,‬וכלשון הרשב"א (גיטין לז‪‘ ):‬אינו דומה‬ ‫מיחה בידו‪ ,‬נחלקו השו”ע והרמ”א (חו”מ סימן קנג סעיף ב)‬ ‫כאשר הקרקע רשומה או מוחזקת כדין בידי אדם מסוים‪,‬‬ ‫חזקת מלחמה למחזיק בו בגזל’‪ .‬ונראה כוונתו שבזמן‬ ‫האם זכה מיד כי שתיקה לאלתר כמחילה‪ ,‬או שצריך טענה‬ ‫צריך לקבל את רשותו‪ .‬כאשר יש מחלוקת על תוקף השטר‪,‬‬ ‫מלחמה לא נחשב כיבוש לגזל שכן דרך המלכים‪ .‬וכמו‬ ‫שקנה זכות לנטוע וחזקת שלש שנים‪.‬‬ ‫על גבולות החלקה או על חזקה ארוכת שנים‪ ,‬יש להציג את‬ ‫שביאר בשולחן ערוך הרב (חו”מ קונטרס אחרון הלכות הפקר‬ ‫המסמכים לפני בית דין שיכריעו את הבעלות‪.‬‬ ‫והשגת גבול)‪‘ :‬שכן הוא משפטי כל המלכים במלחמותיהם’‪.‬‬ ‫ונראה שגם לדעת הרמ”א אם נטע בחצר משותפת‬ ‫ושתקו השכנים במשך תקופה ארוכה‪ ,‬יש להוכיח‬ ‫לרוכש פרטי שאין לפניו שום ריעותא אין חובה לפתוח‬ ‫וכן נראה מלשון המאירי (שם) ‘אפשר שכבשו בשעת‬ ‫משתיקתם שמחלו על השימוש בקרקע‪ ,‬והסכימו לו לפי‬ ‫תיק מקרקעין על כל חבילת ערבות‪ .‬אבל כאשר ועד‬ ‫מלחמה‪ ,‬או שאף דרך גזילה קנאו (‪-‬לעבד) ביאוש ודמים‬ ‫שעה שיזכה הנוטע בחלקם בגידול העץ‪ .‬אמנם עדיין אין‬ ‫של מאות רוכשים יודע מראש שמקור הסחורה בחלקה‬ ‫הוא חייב לו’‪ ,‬הרי שחלק בין דרך גזלה שצריך להגיע‬ ‫בכך הוכחת בעלות על זכות שימוש קבוע בקרקע‪ ,‬הדורשת‬ ‫שמעמדה טרם הוברר ושנתגלעה עליה ויכוח‪ ,‬ראוי שלא‬ ‫לייאוש וחייב לשלם דמים‪ ,‬ובין דרך מלחמה שאין בזה‬ ‫חזקת שלש שנים עם טענה לדעת הרמ”א‪ ,‬ולכן הם יכולים‬ ‫להכניס את הציבור לספק הניתן למניעה‪.‬‬ ‫גזלה וממילא אין חיוב השבת דמים‪.‬‬ ‫לתבוע ממנו לעקור את העץ‪ ,‬אך כל עוד העץ נמצא שם‬ ‫למי שייך האילן‬ ‫ומשפטי המלכים במלחמותיהם היום שאסור לקחת‬ ‫הוא בעל העץ והפירות שלו‪.‬‬ ‫והנה בעניין טענתו של המגדל שהוא רכש את השתילים‬ ‫כשלל מלחמה רכוש פרטי‪ ,‬ויתר ע"כ חוקי המלחמה‬ ‫לתגובות‪:‬‬ ‫לשאלות בהלכה‪:‬‬ ‫ה‬ ‫‪9917936@gmail.com‬‬ ‫‪ 02-803-9999‬שלוחה ‪rav@abiryaakov.com | 8‬‬ ‫הלכה למעשה‬ ‫תשובות ממורינו הרב שליט“א המשך מעמ' ד'‬ ‫להניח כמה פלפונים על הסכך כדי שהוא לא‬ ‫יד‪ .28‬ומובן שאם התנו מראש תנאי המועיל אין‬ ‫חיוב סעודה בפת ובשר בחול המועד‬ ‫יעוף‪ .‬אבל אין לי כעת פלפונים‪ ,‬וגם לא זמן‬ ‫הפירות נעשים מוקצה‪.29‬‬ ‫אני סובל מבעיות במערכת העיכול‪ ,‬ולכן‬ ‫לנסוע הלוך ושוב לעיר הסמוכה כדי לקנות‬ ‫כמעט ואיני אוכל לחם באמצע השבוע‪ .‬גם‬ ‫אותם‪ .‬האם מותר לי לחבר את המחצלת‬ ‫העברת נורה מהסוכה לבית‬ ‫בשר קשה לי מאוד לאכול‪ .‬לקראת סוכות‬ ‫לקרשי המסגרת של הסכך באמצעות‬ ‫רציתי לברר האם יש חיוב לאכול בחול המועד‬ ‫מסמרים?‬ ‫אני רגיל לתאורה עוצמתית בבית‪ .‬כשבניתי‬ ‫את הסוכה תליתי בה הרבה נורות‪ ,‬כדי‬ ‫סעודה עם לחם ובשר?‬ ‫ת‪ .‬אין לחבר את הסכך באמצעות מסמרים‪.31‬‬ ‫שהיא תהיה מוארת היטב‪ .‬במהלך חול‬ ‫ת‪ .‬מצווה לאכול בימי חול המועד סעודות בפת‬ ‫המועד נשרפה לי נורה בבית‪ .‬האם מותר לי‬ ‫ומאכלים משמחים כגון בשר‪ ,‬ולשתות בסעודות‬ ‫פסול סוכה תחת סוכה בסכך שבולט‬ ‫לקחת אחת מהנורות שבסוכה לבית‪ ,‬או שהן‬ ‫יין משמח כשיעור רביעית‪ .25‬אך מי שקשה לו‬ ‫מאחורי סוכה בקומה עליונה‬ ‫נחשבות לנוי סוכה שאסור בהנאה?‬ ‫האכילה אינו חייב לאכול כיון שאינו שמח בזה‪.‬‬ ‫אני בונה את סוכתי במרפסת הדירה שלי‪.‬‬ ‫ת‪ .‬נורות רגילות שנתלו בסוכה לשם תאורה ולא‬ ‫ומכל מקום צריך שסעודתו תהיה משובחת‬ ‫יש לי מרפסת קטנה והמחצלת של הסכך‬ ‫לשם קישוט‪ ,‬יש להקל ליטול מהן בחול המועד‬ ‫מסעודתו ביום חול‪ .‬והמשווה את אכילתו בחול‬ ‫שהיא קצת ארוכה בולטת החוצה בערך מטר‪.‬‬ ‫ולהשתמש בבית‪ ,‬גם אם לא התנה על כך מראש‪.‬‬ ‫המועד לאכילתו בחול הרי הוא בכלל המבזה את‬ ‫מתחת למרפסת שלי יש עוד מרפסת עם‬ ‫אולם שרשרת נורות צבעוניות שנתלו לקישוט‬ ‫המועדות‪.26‬‬ ‫סוכה‪ .‬בעל הסוכה התחתונה הגיע לדרוש‬ ‫הסוכה‪ ,‬דינן כנוי סוכה ואין להעבירן לשימוש‬ ‫ממני לחתוך את המחצלת כיון שהיא מסככת‬ ‫בבית בלא תנאי מועיל‪ ,‬גם כאשר התאורה‬ ‫פירות שנתלו לקישוט בסוכה ונפלו‬ ‫גם על הסוכה שלו וזה כסוכה תחת סוכה‪.‬‬ ‫נועדה הן להאיר והן לקשט‪.30‬‬ ‫בשבת‬ ‫האם החלק הבולט של המחצלת פוסל את‬ ‫אנו נוהגים לתלות בסוכה פירות שנשתבחה‬ ‫הסוכה התחתונה?‬ ‫חיבור המחצלת באמצעות מסמרים‬ ‫בהם ארץ ישראל וכן תפוחים ואתרוגים‪.‬‬ ‫ת‪ .‬אם הסכך של הסוכה התחתונה חזק דיו כדי‬ ‫אני מקים סוכה להוריי המתגוררים ביישוב‬ ‫ביום טוב הראשון שחל בשבת נשבו רוחות‬ ‫לקבל עליו אדם שישב שם עם כריו וכסתותיו‪,‬‬ ‫בשומרון‪ .‬יש להם מחצלות ישנות מעלים‬ ‫עזות ורבים מהאתרוגים והתפוחים נפלו על‬ ‫הסכך העליון פוסל את הסוכה התחתונה ויש‬ ‫רחבים‪ ,‬שיושבות טוב על הסוכה‪ .‬עם זאת‪,‬‬ ‫השולחן‪ .‬האם מותר לטלטל אותם?‬ ‫להסירו‪ .‬אולם אם הסכך התחתון אינו חזק כל כך‬ ‫במקרה של רוחות סערה פתאומיות המחצלת‬ ‫ת‪ .‬אם לא התנו מראש על הפירות תנאי המועיל‪,‬‬ ‫אין זה כסוכה על גבי סוכה והסכך העליון אינו‬ ‫עלולה לעוף‪ .‬החזרת המחצלת כרוכה במאמץ‬ ‫אסור לטלטלם בידיים או על ידי קטן‪ ,27‬גם לא‬ ‫פוסל את התחתון‪.32‬‬ ‫רב‪ ,‬שאבי בגילו כבר אינו מסוגל לו‪ .‬לא מדובר‬ ‫כדי לפנות מקום לסעודה‪ .‬אולם יכול לפנותם‬ ‫המשך בעמ' ח'‬ ‫ברוחות חזקות מאוד‪ ,‬ובעצם היה מספיק‬ ‫על ידי ניעור השולחן או המפה‪ ,‬וכן כלאחר‬ ‫נורות צבעוניות וכד' אף שכוונתו היתה‬ ‫יימעכו הפירות ולא יבואו לידי ביזיון‪.‬‬ ‫‪ 26‬במשנה )אבות פ"ג מי"א( 'רבי אלעזר‬ ‫ביום ז' כשנוטל הלולב‪ ,‬אמנם בשעה"צ )סי'‬ ‫גם לתאורה מכל מקום כיון שהוא דבר‬ ‫וראה בביאור הלכה שהוסיף שאם נופלים‬ ‫המודעי אומר המחלל את הקדשים‬ ‫תרסב סק"ד( הביא דעת הפמ"ג שאם כבר‬ ‫המוסיף נוי בסוכה‪ ,‬יש לאסור להוציאם‬ ‫על השולחן קיסמים מהסכך והוא נמאס‬ ‫והמבזה את המועדות וכו' אף על פי שיש‬ ‫נטלו ולא בירך עליו שוב לא יברך‪ ,‬ועיי"ש‬ ‫מהסוכה במשך החג אם לא התנה על כך‬ ‫מזה שיכול להסירם אפילו בידיים כיון‬ ‫בידו תורה ומעשים טובים‪ ,‬אין לו חלק‬ ‫מה שהשיג על דבריו‪.‬‬ ‫מראש‪.‬‬ ‫שדינם כגרף של רעי‪.‬‬ ‫לעולם הבא'‪ .‬וברש"י )ד"ה והמבזה( ביאר‬ ‫‪ 25‬בשו"ע )או"ח סי' תקכט ס"ב( 'חייב אדם‬ ‫‪ 31‬התוספות )סוכה ב‪ .‬ד"ה כי עביד( כתבו‬ ‫‪ 29‬בשו"ע )שם( 'ואם התנה עליהם‬ ‫'חילל חולו של מועד בעשיית מלאכה או‬ ‫להיות שמח וטוב לב במועד'‪ ,‬ובמשנה‬ ‫שמותר לעשות את דפנות הסוכה חזקים‬ ‫בשעה שתלאם ואמר איני בודל מהם כל‬ ‫שנוהג בהם מנהג חול באכילה ובשתיה'‬ ‫ברורה )ס"ק טז( הביא שמקורו מדברי‬ ‫כעין בית כיון שיכול לעשותם עראי‪ ,‬ולא‬ ‫בין השמשות של שמונה ימים‪ ,‬הרי זה‬ ‫וכן כתב הרע"ב )ד"ה והמבזה(‪.‬‬ ‫הרמב"ם )יו"ט פ"ו הי"ז‪-‬יח( שכתב וז"ל‪:‬‬ ‫הקפידה תורה אלא על הסכך שיהיה עראי‬ ‫מסתפק מהם בכל עת שירצה‪ ,‬שהרי לא‬ ‫‪ 27‬בשו"ע )או"ח סי' תרלח ס"ב( 'וכן אוכלים‬ ‫'שבעת ימי הפסח ושמונת ימי החג עם‬ ‫ממש ולא יקבענו במסמרים כיון שעיקר‬ ‫הקצה אותם ולא חלה עליהם קדושת‬ ‫ומשקים שתולין בסוכה כדי לנאותה אסור‬ ‫שאר ימים טובים כולם אסורים בהספד‬ ‫הסוכה על שם הסכך‪ .‬ובמגן אברהם )סי'‬ ‫הסוכה ולא נחשבו כמותה‪ .‬ודוקא שמתנה‬ ‫להסתפק מהם כל שמונה אפילו נפלו'‪,‬‬ ‫ותענית‪ ,‬וחייב אדם להיות בהן שמח‬ ‫תרכז סק"ב( הביא מהאגודה )סוכה סי' א(‬ ‫בזה הלשון אבל אם אמר אני מתנה עליהם‬ ‫וכתב הרמ"א 'וביום טוב ושבת אסור‬ ‫וטוב לב הוא ובניו ואשתו ובני ביתו וכל‬ ‫שכתב בשם התוספות שלא יכסה הסוכה‬ ‫לאכלן כשיפלו אינו כלום'‪ .‬והרמ"א הביא‬ ‫לטלטלם דמוקצים הם'‪ .‬והוסיף שאף‬ ‫הנלוים עליו שנאמר ושמחת בחגך וגו'‪ ,‬אף‬ ‫בנסרים פחות מד' טפחים הכשרים‬ ‫שיש מקילין בטלטול נוי התלוי בדפנות‬ ‫שמותר להריח את האתרוגים שתולים‬ ‫על פי שהשמחה האמורה כאן היא קרבן‬ ‫לסיכוך ויקבעם במסמרים‪ ,‬כיון שזה דירת‬ ‫אפילו ללא תנאי‪ ,‬אך מכל מקום טוב‬ ‫בסוכה לנוי‪ ,‬מכל מקום אם נפלו אסור‬ ‫שלמים כמו שאנו מבארין בהלכות חגיגה‪,‬‬ ‫קבע‪ ,‬וכן כתבו האליה רבה )סי' תרכט ס"ק‬ ‫להתנות עליהם‪ .‬ובדרכי משה )סק"ה( ביאר‬ ‫להזיזם ממקומם כיון שהם מוקצה‪ .‬ולכן‬ ‫יש בכלל אותה שמחה לשמוח הוא ובניו‬ ‫טו( והערוך השולחן )סי' תרכט סל"ב(‪ ,‬וכן‬ ‫דעה זו כיון שלדעת הרא"ש )סוכה פ"א סי' יג(‬ ‫אסור לטלטל את הפירות שנפלו‪ ,‬ואפילו‬ ‫ובני ביתו כל אחד ואחד כראוי לו‪ ,‬כיצד‬ ‫הביא השער הציון )סי' תרלג סק"ו(‪ .‬ומבואר‬ ‫איסור עצי סוכה הוא רק בסכך ולכך רק נוי‬ ‫על יד קטן שלא הגיע לחינוך אסור‬ ‫הקטנים נותן להם קליות ואגוזים ומגדנות‪,‬‬ ‫מדבריהם שטעם הפסול הוא כיון שאין‬ ‫התלוי בסכך נאסר‪ ,‬וכתב שאפשר שאפילו‬ ‫כמבואר בשו"ע )או"ח סי' שמג ס"א( שאסור‬ ‫והנשים קונה להן בגדים ותכשיטין נאים‬ ‫הסוכה דירת עראי‪ ,‬ולפי זה גם בדיעבד‬ ‫לדעת הרמב"ם )לולב פ"ו הט"ו( שאיסור‬ ‫לצוות על קטן שלא הגיע לחינוך לעשות‬ ‫כפי ממונו‪ ,‬והאנשים אוכלין בשר ושותין‬ ‫הסוכה פסולה משום גזירת תקרה‪ ,‬וכן‬ ‫עצי סוכה הוא גם בדפנות‪ ,‬מכל מקום נוי‬ ‫אפילו שבות דרבנן‪ ,‬כיון שיש בזה איסור‬ ‫יין שאין שמחה אלא בבשר ואין שמחה‬ ‫כתב להלכה בשו"ת אבן ישראל )ח"ח סי'‬ ‫התלוי בהן מותר‪ .‬אמנם המשנה ברורה‬ ‫ספייה לקטן‪ .‬וראה בבן איש חי )שנה‬ ‫אלא ביין'‪ .‬ומדבריו מבואר לכאורה שדין‬ ‫מד(‪ ,‬וכן מובא בשם הגרי"ש אלישיב )ספר‬ ‫)ס"ק כד( הביא שהרבה אחרונים השיגו על‬ ‫ראשונה‪ ,‬האזינו אות י( שכתב שאם נפלו נויי‬ ‫השמחה בחול המועד שוה לדין השמחה‬ ‫הסוכה בירורים סי' נא(‪ ,‬וכן כתבו בשו"ת‬ ‫דברי הרמ"א וכתבו שדין נוי הדפנות כנוי‬ ‫הסוכה ביום טוב לא יטלטלם‪ ,‬אלא יביאו‬ ‫ביום טוב‪ ,‬וכמו שביום טוב חייב לשתות‬ ‫אור לציון )ח"ד פכ"ד ביאורים אות ט ואות טו(‬ ‫הסכך‪ ,‬ואסורים בהנאה לדברי הכל‪.‬‬ ‫קטן בן ג' או ארבע שנים ויטלטלם למקום‬ ‫יין כמבואר בשו"ע )שם( הוא הדין לחול‬ ‫ובשו"ת תשובות והנהגות )ח"ו סי' קמז(‪.‬‬ ‫‪ 30‬בשו"ע )או"ח סי' תרסו ס"א( מבואר‬ ‫אחר להצניעם שם עד אחר יום טוב‪ ,‬וצריך‬ ‫המועד‪ ,‬וכן העלו הפוסקים )ראה שו"ת‬ ‫אמנם בשו"ת שבט הלוי )ח"י סי' צג( כתב‬ ‫שבהושענא רבא אחר הצהריים יכול‬ ‫לבאר בדבריו שכוונתו שהקטן יקחם‬ ‫אגרות משה או"ח ח"ג סי' סח‪ ,‬שו"ת באר משה‬ ‫שמדברי התרומת הדשן )סי' פט( שהביאו‬ ‫לפנות את הכלים מהסוכה לביתו‪ ,‬אמנם‬ ‫מעצמו בלא שאביו יצווהו על כך‪ ,‬שבאופן‬ ‫ח"ז סי' ג‪ ,‬שו"ת משנה הלכות ח"ז סי' עח‪ ,‬קובץ‬ ‫הפוסקים להלכה מוכח שלא חשש לחשש‬ ‫זה דוקא בסתם כלים שאינם נוי סוכה‪,‬‬ ‫זה מותר וכמבואר בדברי האחרונים שם‪.‬‬ ‫תשובות להגרי"ש אלישיב ח"א סי' נז(‪ .‬אמנם‬ ‫זה‪ ,‬ועוד שאפילו בדעת התוספות ביארו‬ ‫אבל נוי סוכה אסור להשתמש בו עד‬ ‫או שסובר כשיטת השו"ע הרב )סי' שמג‬ ‫לגבי אכילת בשר מבואר בביאור הלכה‬ ‫המהר"ם מלובלין )סוכה ב‪ .‬ד"ה כי עביד(‬ ‫אחר שמחת תורה כמבואר בשו"ע )סי'‬ ‫ס"ו( שמותר באקראי לספות לקטן איסור‬ ‫)ד"ה כיצד( שאף ביום טוב אין חיוב ממש‬ ‫והגר"ש קלוגר )שו"ת האלף לך שלמה סי' שסו(‬ ‫תרלח ס"ב( כיון שהוקצה למצוותו‪ .‬ולפי‬ ‫דרבנן לצורך גדול‪.‬‬ ‫באכילת בשר כיון שעיקר החיוב נאמר על‬ ‫שלא אסרו לחבר הנסרים במסמרים אלא‬ ‫זה יש לדון האם מנורות שנתלו בסוכה‬ ‫‪ 28‬בביאור הלכה )סי' תרלח ד"ה וביו"ט‬ ‫בשר שלמים‪ ,‬אך יש בזה מצוה כיון שנאמר‬ ‫באופן שעל ידי זה מונע גם את ירידת‬ ‫על מנת להאיר דינם כסתם כלים שאין‬ ‫ובשבת( הביא מהאליה רבה )סק"ה( שכתב‬ ‫בו שמחה‪ .‬וראה במשנה ברורה )סי' תקל‬ ‫הגשמים לסוכה שאז דוקא הסכך נעשה‬ ‫איסור להשתמש בהם או שדינם כנוי‬ ‫שאם נפלו נויי הסוכה על השולחן ואינו‬ ‫סק"א( שהביא מהמגן אברהם )סק"א( שיש‬ ‫קבע והוא פסול‪ ,‬אבל אם חיבר את הסכך‬ ‫סוכה שהוקצו למצוותם‪ .‬ובשו"ת חלקת‬ ‫יכול לאכול שמותר משום אוכל נפש‬ ‫מצוה בחול המועד לקבוע סעודה על‬ ‫במסמרים אך הוא אינו מונע את ירידת‬ ‫יעקב )או"ח סי' רכח( כתב שאם הניח בסוכה‬ ‫להסירם ביום טוב‪ ,‬אך הפרי מגדים )מש"ז‬ ‫הפת בלילה וביום‪ ,‬כיון שיש מצוה לכבד‬ ‫הגשמים לסוכה הרי אינו דומה לבית ואין‬ ‫נורות חזקות יותר מהרגילות הרי זה כנוי‬ ‫סק"ד( כתב שאם אפשר עדיף שינער את‬ ‫את ימי חול המועד באכילה ושתיה ועיקר‬ ‫בזה משום גזירת תקרה‪ .‬אך סיים שם שאף‬ ‫סוכה ואין להשתמש בו‪ ,‬אלא אם כן הוא‬ ‫השולחן עד שיפלו הפירות ולא יטלטלם‬ ‫אכילה הוא לחם‪ ,‬אך מכל מקום אין בזה‬ ‫שאין בזה משום גזירת תקרה מכל מקום‬ ‫בגדר כלי חשוב שכתב הט"ז )סי' תרלח‬ ‫בידיים‪ .‬אמנם כל זה ביום טוב לבד‪ ,‬אך‬ ‫חיוב כמבואר בשו"ע )או"ח סי' קפח ס"ז( שאם‬ ‫לכתחילה לא יחבר את הסכך במסמרים‬ ‫סק"ח( שאנן סהדי שלא תלאו להיות שם‬ ‫כאשר יו"ט חל בשבת אסור לכו"ע לטלטל‬ ‫שכח יעלה ויבא בחול המועד אינו חוזר‪.‬‬ ‫משום דין מעמיד וכמבואר בשו"ע )סי'‬ ‫תמיד‪ .‬וכן כתב בשו"ת באר משה )ח"ז קו'‬ ‫את המוקצה בידיים כיון שבשבת אסור‬ ‫וראה בשער הציון )סק"ו( שהוסיף שכל מה‬ ‫תרכט ס"ז(‪.‬‬ ‫עלעקטריק סי' קכ( שאם קבע בסוכתו פנסים‬ ‫לעשות מלאכת אוכל נפש‪ ,‬אלא יסירם על‬ ‫שכתב השו"ע שאינו חוזר אם שכח יעלה‬ ‫‪ 32‬בשו"ע )או"ח סי' תרכח ס"א( 'סוכה‬ ‫נאים הרי מוכח שכוונתו לנוי סוכה‪ .‬ולכן‬ ‫ידי ניעור השולחן או בטלטול כלאחר יד‬ ‫ויבא כיון שאין חיוב באכילת פת זה הוא‬ ‫שתחת סוכה העליונה כשרה והתחתונה‬ ‫בסתם נורות שנתלו בסוכה אין צריך‬ ‫וכמבואר בשו"ע )סי' שיא ס"ח(‪ ,‬וכשעושה‬ ‫רק לעניין דיעבד‪ ,‬אבל לכתחילה מצוה‬ ‫פסולה‪ ,‬והני מילי שיכולה התחתונה‬ ‫להחמיר‪ ,‬אבל אם תלה בסוכה שרשרת‬ ‫כן יש להיזהר לעשות זאת באופן שלא‬ ‫להשוות את ימי חול המועד ליום טוב‪.‬‬ ‫לתגובות‪:‬‬ ‫לשאלות בהלכה‪:‬‬ ‫‪9917936@gmail.com‬‬ ‫‪ 02-803-9999‬שלוחה ‪rav@abiryaakov.com | 8‬‬ ‫ו‬ ‫מכתלי בית ההוראה‬ ‫תשובה ממורינו הרב שליט“א‬ ‫המשך מעמ' ה'‬ ‫תובע מסוים ובלא ראיה לחלקה זו‪ ,‬אין בכך חשש‬ ‫את המידע בצמצום לוועדה או לרב‪ ,‬ולא יפרסם כרזות‬ ‫לפי זה‪ ,‬אפשר שגם באופן שבעל הקרקע ראה את‬ ‫גזל‪ .‬וכל חלקה שהמגדל קיבל לגביה רשות והקצאה‬ ‫שההדסים ‘גזולים’ לפני שנקבע הדבר‪.‬‬ ‫הנטיעה במשך שנים‪ ,‬וידע שהנוטע מתכוון ליהנות‬ ‫תקפה מהגורם המוסמך‪ ,‬אפשר לקנות ממנה ארבעת‬ ‫להלכה‪:‬‬ ‫מן הענפים ולא מחה בו‪ ,‬הענפים הם שלו‪ .‬אולם כאשר‬ ‫המינים‪.‬‬ ‫א‪ .‬אין כל פסול בארבעת המינים מחמת עצם‬ ‫הבעלים או הממונה מוחים‪ ,‬מוציאים צו‪ ,‬גודרים את‬ ‫ד‪ .‬בחלקה שיש עליה תביעת בעלות פרטית מסוימת‪,‬‬ ‫העובדה שגדלו ביהודה ושומרון‪ ,‬ב’שטחים’ או‬ ‫המקום או מנסים לסלק את המגדל‪ ,‬אין כאן שתיקה‬ ‫ומגובה במסמכים‪ ,‬חזקה קודמת‪ ,‬או מחאה פעילה‪,‬‬ ‫בתחומי התנחלות‪ .‬השם המדיני שניתן לאזור אינו‬ ‫המלמדת על מחילה‪.‬‬ ‫וברור שהטוען לבעלות לא התייאש‪ ,‬יש לחשוש על‬ ‫קניית ארבעה מינים מאותו מקום‪.‬‬ ‫קובע בעלות ממונית‪ ,‬וטענה כללית שלפיה כל‬ ‫איסור לשון הרע על המתחרה‬ ‫הקרקעות שבאזור שייכות לערבים‪ ,‬אינה מספיקה‬ ‫גם כאשר אדם מבקש להזהיר מפני הפסד או מכשול‪,‬‬ ‫ה‪ .‬באופן שניתן לתלות שיש ייאוש‪ ,‬אף לשיטת‬ ‫כדי להוציא את המינים מחזקת כשרותם‪.‬‬ ‫עליו לעמוד בתנאי לשון הרע לתועלת‪ ,‬כמו שמנה החפץ‬ ‫היראים שאין דין ’לכם’ בדבר הגזול מגוי‪ ,‬הקונים שיש‬ ‫להם גם שינוי רשות‪ ,‬מותר להם לקנות ומקיימים את‬ ‫ב‪ .‬מאידך‪ ,‬גם קדושת ארץ ישראל ויישוב ארץ‬ ‫חיים (הלכות לשון הרע כלל י סעיף ב)‪ :‬שיברר שהדבר אמת‬ ‫מצות ארבעה מינים (ראה אגרות משה חו”מ ח”א סימן פב)‪.‬‬ ‫ישראל‪ ,‬אינן מתירות ליטול קרקע פרטית של יהודי‬ ‫ולא יסתמך על שמועה‪ .‬שיתבונן אם המעשה אכן נחשב‬ ‫אמנם אם על ידי רכישתם הם מסייעים ידי עוברי‬ ‫ואף לא של גוי‪ .‬כאשר קיימת טענת בעלות פרטית‬ ‫גזל על פי דין‪ .‬שלא יגדיל את העוולה‪ .‬שיכוון לתועלת‬ ‫עבירה‪ ,‬יש בכך משום מצוה הבאה בעבירה‪.‬‬ ‫מבוססת ורצינית‪ ,‬או כאשר ידוע שהמגדל נכנס‬ ‫ולא לשנאה‪ .‬ושלא יגרום לחברו נזק גדול יותר מן המגיע‬ ‫ו‪ .‬מוכר מתחרה אינו רשאי לפרסם שהסחורה של‬ ‫לקרקע של אדם אחר או לקרקע ציבורית בלא רשות‪,‬‬ ‫לו בדין‪.‬‬ ‫חברו גזולה על סמך שמועה‪ .‬אם יש בידו מידע ברור‪,‬‬ ‫יש בזה חשש גזל‪ ,‬ואין ללמוד מצד המובא בפוסקים‬ ‫בנידון של מוכר מתחרה‪ ,‬התנאי של כוונה לתועלת‬ ‫ימסור אותו בצנעה לרב רק לאחר שבירר שהדבר‬ ‫על חשש ’סתם גויים גוזלי קרקעות’ ולהכשיר את‬ ‫דורש זהירות כפולה‪ .‬אין הכרח לומר שמי שמרוויח מן‬ ‫אכן נוגע לגזל על פי דין‪ ,‬בלי הגזמה ומתוך כוונה‬ ‫הסחורה בלא בירור‪.‬‬ ‫האזהרה אינו רשאי להזהיר‪ .‬אך עליו לבדוק היטב שאינו‬ ‫לתועלת‪.‬‬ ‫ג‪ .‬לפיכך‪ ,‬במקום שאין עליו אלא טענה כללית‪ ,‬בלא‬ ‫משתמש בטענת הכשרות כדי לסלק מתחרה‪ .‬נכון שימסור‬ ‫סוכה ממתקן מתנפח‬ ‫להחזיק את עצמו גם בלי תוספת של רוח‪ ,‬והרי הלכה כרבי‬ ‫שאינו עומד מצד עצמו רק על ידי רוח חיים או על ידי‬ ‫במהלך חול המועד ביקשו בני משפחה לצאת יחד‬ ‫יהודה‪.‬‬ ‫רוח ממש‪ .‬ואילו בשולחן ערוך (או”ח סי’ תרל סי”א) נפסק‬ ‫למתחם באולינג‪ ,‬חדרי בריחה ופעילויות נוספות‪ .‬מאחר‬ ‫ושוב כתב בשו”ת היכל הוראה (שם ד”ה מכל מקום)‬ ‫כשיטת רבי יהודה שמותר לעשות דופן מבהמה הקשורה‬ ‫שאין במקום סוכה‪ ,‬הציע אחד המארגנים להביא מתקן‬ ‫שאפילו יבנו את הסוכה המתנפחת באופן שהיא תחזיק בלי‬ ‫במקומה‪ .‬ואם כן‪ ,‬להלכה גם אין לפסול גם את הדפנות‬ ‫מתנפח של ילדים‪ ,‬העשוי בצורת חדר מרובע בעל ארבע‬ ‫עזרה של המפוח‪ ,‬עדיין יש לדון האם הוא כשר‪ ,‬כי אפשר‬ ‫מחמת עצם הניפוח באוויר‪ .‬וזה אינו עניין למחיצה שאינה‬ ‫דפנות וללא גג‪ ,‬ולהניח מעליו מחצלת סכך כשרה‪ .‬כך יוכלו‬ ‫שגם רבי יהודה שהכשיר בהמה לדופן היינו דווקא משום‬ ‫עומדת בפני הרוח‪.‬‬ ‫בני המשפחה לאכול בסוכה במשך שהותם במקום‪.‬‬ ‫שיש לה ממשות וגם כאשר תמות עדיין היא בעלת גוף‪,‬‬ ‫בעינן סוכה ראויה לשבעה‬ ‫המתקן אינו עומד מכוח ניפוח חד פעמי‪ ,‬אלא מחובר‬ ‫מה שאין כן בנוד נפוח מעור‪ .‬ודבריו קשים‪ ,‬שהרי הבהמה‬ ‫הרמ”א (או”ח סי’ תרל ס”א) כתב שאין לעשות דפנות מדבר‬ ‫למפוח חשמלי המזרים לתוכו אוויר ברציפות‪ .‬כאשר‬ ‫והנוד שניהם כעת בעלי נפח וראויים לשמש כעת כדופן‪,‬‬ ‫שיתייבש בתוך שבעה ימים עד שלא יישאר בו שיעור‬ ‫מפסיקים את פעולת המפוח‪ ,‬האוויר יוצא והדפנות קורסות‪.‬‬ ‫אלא שלאחר הוצאת הרוח מכל אחד מהם‪ ,‬שוב אין בהם‬ ‫מחיצה‪ .‬לכאורה יש מכאן ראיה שגם מתקן שאינו יכול‬ ‫האם דפנות העומדות רק באמצעות הזרמת אוויר‬ ‫שיעור של עשרה טפחים‪ ,‬ולבוא לחלק בין בהמה שאחר‬ ‫לעמוד בלא הזרמת אוויר מתמדת אינו נחשב מחיצה בת‬ ‫מתמדת נחשבות מחיצות כשרות לסוכה‪ ,‬והאם ניתן לסמוך‬ ‫המיתה יהיו לה ששה טפחים‪ ,‬ולבין הנוד שאחרי הוצאת‬ ‫קיימא‪.‬‬ ‫על סוכה כזאת לצורך הסעודה?‬ ‫האוויר היה לו רק טפח‪ ,‬הוא דבר תמוה‪.‬‬ ‫תשובה‪:‬‬ ‫אולם יש לדון בדבר‪ ,‬האם בוחנים את מעטפת המתקן‬ ‫ועוד שכל מה שפסלם רבי מאיר לפי שחידש שדופן‬ ‫שעומדת רק על ידי רוח אינה נחשבת כדופן‪ ,‬ורבי יהודה‬ ‫כשהיא מנותקת מן המפוח‪ ,‬או את המתקן בשלמותו‪,‬‬ ‫דפנות הסוכה‬ ‫יחד עם המערכת המעמידה אותו‪ .‬אם רואים את המפוח‬ ‫בשולחן ערוך (או”ח סי’ תרל ס”א) פסק ‘כל הדברים כשרים‬ ‫חלק עליו והכשיר בבהמה לפי שלא סבר יסוד זה‪ ,‬ומנין‬ ‫כחלק ממערכת העמדת הסוכה‪ ,‬יתכן שהמבנה נחשב‬ ‫להמציא בדבריו שהוא מסכים ליסוד זה רק באופן חלקי‪,‬‬ ‫לדפנות’‪ .‬ומעתה גם דפנות העשויות מחומר סינתטי‪,‬‬ ‫ראוי להתקיים‪ ,‬אף שהפסקת פעולתה של המערכת תביא‬ ‫כשרות‪ .‬ומה שהמתקן מיוצר לצורך משחק ולא לשם‬ ‫דהיינו בבהמה כן ובנוד לא‪ ,‬וגם לא מצאנו בשום אחד‬ ‫לנפילתו‪ .‬גם אין לדון מצד שכל השימוש בסוכה מתנפחת‬ ‫מהראשונים או האחרונים שיאמר שרבי יהודה מודה‬ ‫מצוות סוכה אינו פוסל את דפנותיו‪ .‬הכלל הוא שאת הסכך‬ ‫זו היא רק לכמה שעות‪ ,‬והרי הרמ”א כתב שצריכים סוכה‬ ‫צריך להעמיד לשם צל‪ ,‬כמבואר בשולחן ערוך (או”ח סי’‬ ‫ליסודו של רבי מאיר ורק חולק בבהמה‪ ,‬וגם משמעות‬ ‫לשבעה ימים‪ ,‬שיש לחלק בין סוכה שהשימוש בה קצר‪,‬‬ ‫הגמרא (סוכה כד‪‘ ).‬אלא אמר רב אחא בר יעקב‪ ,‬קסבר רבי‬ ‫תרלה ס”א) שהכשיר אף סוכה שהסכך לא הונח לשם מצווה‪,‬‬ ‫לבין סוכה שמצד עצם בניינה אינה ראויה להתקיים‪.‬‬ ‫ובלבד שנעשה לצל‪ .‬ממילא‪ ,‬וכל שכן כאשר מניחים עתה‬ ‫מאיר כל מחיצה שעומדת ברוח אינה מחיצה’‪ ,‬היא שכל‬ ‫יסוד זה הוא חידוש ושיטת רבי מאיר לבדו‪.‬‬ ‫בערוך השולחן (או”ח סי’ תרל סעיפים ג‪ ,‬ד‪ ,‬ה) הקשה על‬ ‫סכך כשר לשם סוכה‪ ,‬שייעודו הקודם של המתקן שמשמש‬ ‫דברי הרמ”א שהצריך סוכה הראוי לכל שבעה ימים‪ ,‬שהרי‬ ‫רק כדפנות אינו כשלעצמו סיבה לפסול‪.‬‬ ‫והביא (שם עמוד צט) להוכיח מדברי החזון איש (אהלות‬ ‫בגמרא (סוכה כז‪ ):‬נחלקו בכך רבנן ורבי אליעזר‪ ,‬ולהלכה‬ ‫אמנם אף אם הדפנות מצד עצמם אין בהם פסול‪ ,‬מכל‬ ‫סי' טו אות ה)‪ ,‬בעניינו של נוד תפוח שאין לו דין אהל‪ ,‬ומזה‬ ‫הוכיח שגם דפנות סוכה שעומדות ברוח אין להם דין‬ ‫נפסק בשו”ע (סי’ תרלז ס”א) שבונים סוכה ואפי’ ליום אחרון‬ ‫מקום‪ ,‬יש להיזהר שלא להעמיד את הסכך בדבר המקבל‬ ‫מחיצה‪.‬‬ ‫של חג‪ ,‬וכתב ליישב שהתנאים נחלקו האם מותר לבנות‬ ‫טומאה (משנה ברורה סי’ תרכט ס”ק כב‪ ,‬עיי”ש)‪.‬‬ ‫סוכה שלא תשמש לכל שבעה אלא רק בחול המועד‪ ,‬ובזה‬ ‫מחיצה העומדת ברוח ועל ידי רוח‬ ‫ודבריו אינם מובנים‪ ,‬כי דין נוד תפוח לעניין טומאת‬ ‫נפסק שאין צריכים שהסוכה תשמש כל שבעה‪ ,‬אבל הסוכה‬ ‫אהל הוא דין המובא בתוספתא (אהלות פרק יב הלכה ב)‪,‬‬ ‫והנה מצינו שני עניינים הקשורים ברוח‪ :‬בגמרא (סוכה‬ ‫עצמה שבונים לחלק מהחג גם היא צריכה להיות סוכה‬ ‫כד‪ ):‬איתא ‘כל מחיצה שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה‬ ‫והטעם הוא כמו שפירש הר"ש (אהלות פרק יא משנה ג) 'ונוד‬ ‫הראויה לשבעה ימים‪.‬‬ ‫תפוח לא חשיב חלל שלו‪ ,‬דכי נפיק זיקא (‪-‬הרוח שבו) אין‬ ‫אינה מחיצה’‪ .‬ומשום כך מבואר בגמרא שיש לחזק את‬ ‫כאן חלל'‪ .‬וראשית נאמר שבהכרח שיש לחלק שאמנם‬ ‫נמצא שאע”פ שהם צריכים את הסוכה רק לכמה שעות‪,‬‬ ‫ענפי האילנות המשמשים דפנות‪ ,‬כדי שלא יתנועעו ברוח‪.‬‬ ‫אוהל הפרוס על גבי חלל נפוח אינו אוהל‪ ,‬אבל הוא יכול‬ ‫אין בזה כדי להכשיר מחיצה פסולה‪ ,‬אך גם אין חובה‬ ‫המשנה ברורה (סי’ תרל ס”ק מח) מבאר שאין הכוונה‬ ‫לשמש כדופן שהרי בגמרא בסוכה (שם) איתא איכא בינייהו‬ ‫שהסוכה תעמוד בפועל מתחילת החג‪.‬‬ ‫רק לרוח המפילה את הדופן לגמרי‪ ,‬אלא גם למחיצה‬ ‫דאוקמה בנוד תפוח‪ ,‬למאן דאמר מחיצה עומדת ברוח‬ ‫מפוח הפועל ברציפות‬ ‫המתנועעת הלוך ושוב מכח הרוח‪ .‬עוד כתב‪ ,‬שמחיצה‬ ‫אינה מחיצה הרי עומדת ברוח‪ ,‬למאן דאמר אינה עשויה‬ ‫והנה יש לדון בסוכה שעיקר עמידתה באמצעות‬ ‫שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה אינה כשרה רק מפני‬ ‫בידי אדם הרי עשויה בידי אדם‪ .‬מבואר להדיא שהדין תלוי‬ ‫משאבה המזינה אותה באוויר כל הזמן‪ ,‬וללא המשאבה‬ ‫שהעמידוה במקום שאין בו רוח‪ .‬ולפי זה‪ ,‬גם אם המתנפח‬ ‫בב' הדעות בטעמו של רבי מאיר‪ ,‬אם פסל בהמה משום‬ ‫לא תוכל להתקיים‪ .‬ונראה שמאחר שבמצבה הנוכחי היא‬ ‫לא יקרוס במשך הסעודה‪ ,‬עדיין יש לבדוק אם דפנותיו‬ ‫מחיצה שעומדת ברוח או משום מחיצה שאינה עשויה‬ ‫ראויה למגורים לשבעה ימים‪ ,‬לא גרע מאדם המשמש דופן‬ ‫יציבות כדין‪ ,‬ולא רק אם המפוח ממשיך לפעול‪.‬‬ ‫באדם‪ .‬הרי שאפילו לשיטת רבי מאיר יש צד בגמרא שנוד‬ ‫לסוכה‪ ,‬אף שאין דרכו לעמוד באותו מקום שבעה ימים‬ ‫ומצינו בגמרא (שם כד‪ ).‬עוד את ביאורו של רב אחא בר‬ ‫תפוח נחשב למחיצה מעליא לסוכה‪ .‬ומאחר שהלכה דלא‬ ‫ברציפות‪.‬‬ ‫יעקב בדעת רבי מאיר ‘כל מחיצה שעומדת ברוח אינה‬ ‫כרבי מאיר ועושים מחיצה בבהמה‪ ,‬הרי וודאי מועיל גם‬ ‫בשו”ת היכל הוראה (ח”ד סי’ סב) דן בסוכה מתנפחת‪,‬‬ ‫מחיצה’‪ .‬ומפרש רש”י (שם ד”ה לאו מחיצה היא) ‘דעיקר‬ ‫מחיצה העומדת ברוח‪.‬‬ ‫ותחילה כתב (עמ’ צח ד”ה ראשית) כדבר פשוט שכיון שאין‬ ‫עמידתה דבר שאין בו ממש הוא’‪ .‬והגמרא דנה שם לגבי‬ ‫אלא שעדיין יש לומר שכדופן אין חיסרון במה שנעשה‬ ‫למחיצות קיום מצד עצמם ליותר מכמה שעות רק מכוח‬ ‫דופן הנסמכת על נאד עור המנופח באוויר אם מחיצה‬ ‫על ידי אויר‪ ,‬אך כאוהל אינו כשר‪ ,‬וכיון שהסכך עומד רק‬ ‫מפוח חיצוני אין זו סוכה הראויה להתקיים כל שבעה‪.‬‬ ‫כשרה היא‪ .‬ובזה אין המדובר ברוח המנענעת את המחיצה‬ ‫על גבי הסוכה המנופחת הרי אין לסכך שם סיכוך על גבי‬ ‫אמנם לכאורה אין זה משנה מאיזה כוח הדפנות מחזיקות‬ ‫מבחוץ‪ ,‬אלא באוויר שהוא עצמו הכוח המעמיד אותה‪.‬‬ ‫חלל עשרה‪ ,‬וכשם שאין לאוהל שם אוהל על גבי חלל טפח‪,‬‬ ‫אם מכח הדופן בעצמו או מכח אחר שתומך בו‪ ,‬ורק רבי‬ ‫אלא שדברים אלו נאמרו בביאור שיטת רבי מאיר‬ ‫אלא שכל עיקר הדבר אינו שווה כלל‪ ,‬כי כדי ליצור‬ ‫מאיר חידש לומר שצריכים שהחומר של הדופן יוכל‬ ‫הפוסל בעל חיים לדופן‪ ,‬כיון שאין מעמידים מחיצה בדבר‬ ‫המשך בעמ' ח'‬ ‫לתגובות‪:‬‬ ‫לשאלות בהלכה‪:‬‬ ‫ז‬ ‫‪9917936@gmail.com‬‬ ‫‪ 02-803-9999‬שלוחה ‪rav@abiryaakov.com | 8‬‬ ‫מכתלי בית ההוראה‬ ‫הלכה למעשה‬ ‫תשובה ממורינו הרב שליט“א‬ ‫תשובות ממורינו הרב שליט“א המשך מעמ' ו'‬ ‫המשך מעמ' ז'‬ ‫שם של אוהל על החלק העליון של‬ ‫קידוש ערב שמיני עצרת‪-‬שמחת תורה‬ ‫נמצאים בטיול ויש להם רק שני הדסים‬ ‫הנוד‪ ,‬צריכים שיהיה תחתיו חלל‬ ‫טפח‪ ,‬וכיון שהחלל טפח אינו קיים‬ ‫בשכנותי גרה אשה מבוגרת שאינה יודעת לעשות‬ ‫באחד מימי חול המועד סוכות נסענו לטיול מיד אחרי‬ ‫מצד עצמו והוא רק כלוא ומאולץ‬ ‫קידוש‪ ,‬והיא מבקשת ממני בערב שמיני עצרת‪ ,‬שהוא‬ ‫שחרית על דעת לחזור באותו היום‪ ,‬למעשה בגלל‬ ‫בתוך הנוד‪ ,‬אינו נחשב לחלל‪ ,‬ומשכך‬ ‫גם יום שמחת תורה בארץ ישראל‪ ,‬שאני אעשה לה‬ ‫תקלה נשארנו ללון בסוכה של בית הארחה בכפר‬ ‫החלק העליון של הנוד אינו נחשב‬ ‫קידוש בליל שמיני עצרת‪ ,‬אלא שאמרתי שאחזור‬ ‫דרוזי ברמת הגולן‪ .‬לא היו לנו שם ארבעת המינים‬ ‫כאוהל‪ .‬אבל כלל לא מצאנו שנאמר‬ ‫אבל סיכמנו עם יהודי אחד שניפגש אתו כשעה לפני‬ ‫כאן דין שיריעת האוהל עצמה לא‬ ‫מאוד מאוחר מבית הכנסת‪ ,‬לאחר התפילה וההקפות‪.