gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

דרכי צדק · Darchei Tzedek — סוכות (2026-09-21)

מוציא לאור: דרכי צדק · Darchei Tzedek

שבוע: סוכות (2026-09-21)

דרכי צדק · Darchei Tzedek — סוכות (2026-09-21)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בעזהשי"ת‬ ‫דרכי ˆד˜‬ ‫" בˆילא דמהימנו˙א"‬ ‫"גילוי אור האמונה ומצוות חג הסוכות"‬ ‫במשנת כ"ק מרן אדמו"ר הקוה"ט זיע"א‬ ‫ונלווה אליו‬ ‫דרכי אמונה‬ ‫דא"ח מכ"ק אדמו"ר שליט"א‬ ‫חג הסוכות‬ ‫תשפ"ז‬ ‫א‬ ‫גיליון דרכי צדק‬ ‫גיליון זה הונצח‬ ‫לעילוי נשמת‬ ‫יו"ל ע"י מערכת‬ ‫הרב שלמה בן הרב‬ ‫מכון דרכי צדק‬ ‫גדליה ז"ל‬ ‫להוצאת דא"ח‬ ‫נלב"ע מוצאי יו"כ תשפ"ו‬ ‫מכ"ק מרן אדמו"ר הקוה"ט זיע"א‬ ‫נתנדב ע"י בני המשפחה‬ ‫מפוריסוב‬ ‫פעיה"ק ירושלים תובב"א‬ ‫©‬ ‫לעדכון שמחות למדור‬ ‫כל הזכויות שמורות‬ ‫שהשמחה במעונם‬ ‫ואין להעתיקו בשום אופן‬ ‫וכן לתרומות והנצחות‬ ‫**********‬ ‫לבעלי שמחה ויא"צ‬ ‫וכד'‬ ‫להערות והארות‬ ‫ניתן לפנות למספר‬ ‫‪054-8458846‬‬ ‫‪0548458846‬‬ ‫‪A026508288@GMAIL.COM‬‬ ‫***************‬ ‫קול מערכת "דרכי צדק"‬ ‫לעילוי נשמת‬ ‫שר בית הזוהר הגאון הצדיק‬ ‫‪02-5401454‬‬ ‫חכם משה שלום מעודה‬ ‫זכר צדיק וקדוש לברכה‬ ‫***************‬ ‫שנסתלק לבית עולמו לאחר‬ ‫לע"נ ר' משה בן דן מאלר ז"ל‬ ‫יסורים קשים ומרים שקבלם‬ ‫באהבה רבה ובשמחה‬ ‫ביום שב"ק‬ ‫לסדר "ויקרבו ימי ישראל למות"‬ ‫פר' ויגש ד' טבת תשפ"ה‬ ‫ב‬ ‫ˆד˜‬ ‫דרכי‬ ‫˙וכן הענינים‬ ‫דא"ח כ"ק אדמו"ר הקוה"ט זיע"א‪............................‬ה'‬ ‫פניני דרכי צדק‪.........................................................‬ז'‬ ‫מדור עצותיך אמונה‪...............................................‬כ"ז‬ ‫מדור מאורות צדק‪.................................................‬כ"ח‬ ‫מדור סגולות צדק‪.....................................................‬ל'‬ ‫מדור משלי דרכי צדק‪............................................‬ל"א‬ ‫מדור השו"ת‪.........................................................‬ל"ג‬ ‫מדור יומא דהילולא‪...............................................‬ל"ה‬ ‫דרכי אמונה‪-‬דא"ח כ"ק אדמו"ר שליט"א‪................‬ל"ט‬ ‫‪%‬דבר המערכת‪%‬‬ ‫בספה"ק שפת אמת לסוכות )תרל"ב( מבאר שבח' ימי החג נותנים חיים לכל ימי השנה‪ .‬כי התפשטות החיות‬ ‫מר"ה הוא בחג וזה ניסוך המים‪ .‬וז' ימי סוכות הם חיי עולם הזה ולכך יש אחיזה גם לאומות וזהו ע' פרים‪ .‬אבל‬ ‫שמיני עצרת הוא חיי עולם הבא‪ .‬והוא החיים המיוחד לישראל שהתורה עיקר חיינו‪ .‬וזה עצרת כי התורה היא‬ ‫חיות הפנימיות רק שנתלבש במעשה בראשית‪ .‬וחיי עוה"ז רק חיצוניות ולכך צריך הגנה וסוכה‪ ,‬שהיא העדות‬ ‫שהקב"ה מעיד עלינו כי עיקר חיינו התורה וחיי עוה"ב‪ .‬וז"ש בזוה"ק שהיא צילא דמהמנותא כמש"ל‪ .‬אבל שמ"ע‬ ‫שהוא ממש חיי עוה"ב כנ"ל לא צריך הגנה וצל הסוכה רק הוא בחי' סוכה ממש‪ .‬ואפשר זהו שארז"ל יתובי‬ ‫יתבינן אף שאין יושבין בסוכה נק' כך כנ"ל‪.‬‬ ‫ובגמ' ומד' איתא עשה לי סעודה קטנה כו'‪ .‬דהנה השי"ת נותן חיות לכל הנבראים אף שאין בכח הנבראים לקבל‬ ‫הארת הקדושה‪ .‬רק ברחמיו מצמצם קדושתו להשפיע חיות לכל‪ .‬אבל בנ"י מיוחדים לקבל הארה מעצמם ע"י‬ ‫שכנס"י דביקים בו ית'‪ .‬וזהו נקרא סעודה קטנה שממשיכין החיות בקטנות כמ"ש פרשה קטנה שגופי תורה‬ ‫תלוים בה הוא בכל דרכיך דעהו‪ .‬והיא תורה שבע"פ המשכות חיי התורה במעשה בראשית והטבע ג"כ‪ .‬וזהו‬ ‫עצרת שהוא עפ"י מדה וגבול לקבל מאמרו ית' שאין גבול וסוף כלל‪] .‬איני זוכר הלשון כראוי‪ .‬אבל פי' הדברים‬ ‫עפ"י מ"ש שמש ומגן ה' אלוקים‪ .‬ובחי' שמש למעלה מהטבע ורק בדרך רחמיו‪ .‬לכך גם לאומות נמשך כי ממנו‬ ‫הכל‪ .‬ובנ"י מיוחדים לבחי' אלקים עפ"י דין ומשפט והוא בחי' מגן‪ .‬והוא בחי' ימי המעשה ויום שבת קודש שמיוחד‬ ‫ג‬ ‫לישראל והבן מאוד[‪ .‬וכתיב עצרת תהי' לכם‪ .‬הוא לעצור הלכם להיות ג"כ רק להשי"ת‪.‬‬ ‫ˆד˜‬ ‫דרכי‬ ‫ד‬ ‫ˆד˜‬ ‫דרכי‬ ‫זאת נחמתי בעניי כי אמרתך חייתני‬ ‫דא"ח מכ"˜ אדמו"ר ה˜וה"ט זיע"א‬ ‫דא"ח הכנה לחג הסוכות בשיעור ליל שישי פרשת האזינו‬ ‫אור לי"ב תשרי תשע"ז‬ ‫"בצלו חמדתי וישבתי"‬ ‫אלו"ה מעלים את הנשמה מן החיצונים‬ ‫ה'שפת אמת' מבאר‪ ,‬הנה איתא )ביצה ל‪,‬‬ ‫בעלייתה‪ ,‬שתוכל הנשמה לעלות למעלה‪.‬‬ ‫ב( רבי יהודה בן בתירא אומר‪ :‬מנין‬ ‫והוא שמבאר השפ"א‪ ,‬ש'אוהל' מרמז על‬ ‫שכשם שחל שם שמים על החגיגה‪ ,‬כך חל‬ ‫הסוכה‪ ,‬ומרמז גם לאלוקי ישראל‪ .‬זה‬ ‫שם שמים על הסוכה? תלמוד לומר‪" :‬חג‬ ‫המלבוש שיש לכל איש ישראל‪ ,‬כל אדם יכול‬ ‫הסוכות שבעת ימים לה'"‪ .‬מה חג לה'‪ ,‬אף‬ ‫לכוון זאת לפני השינה‪ ,‬את השם אלו‪-‬ה‪.‬‬ ‫סוכה לה'‪) .‬ויקרא כו‪ ,‬יג( ֲ"אנִי ה' ֱאלוֹק ֵיכ ֶם‬ ‫עוד מבאר ה'שפת אמת' יסוד גדול‪ ,‬שבראש‬ ‫ֲאש ֶׁר הוֹצ ֵאתִי אֶתְכ ֶם מ ֵאֶר ֶץ מִצְרַי ִם"‪ ,‬חל שמו‬ ‫השנה מתחדשת החיות מחי החיים‪ .‬כל‬ ‫ית' על בני ישראל‪ ,‬שהוא ית' נקרא 'אלקי‬ ‫נקודה עליונה צריכה מלבוש להתלבש בו‪ ,‬על‬ ‫ישראל'‪ .‬היא ההגנה והסוכה‪.‬‬ ‫מנת שהחיצונים לא יינקו ממנו‪ .‬הלבוש הזה‬ ‫'אוהל' עושה שם אלו‪-‬ה‪ .‬ומובא בכתבי‬ ‫ניתן בחג הסוכות‪ .‬ועל כך אנו אומרים‬ ‫האר"י הק' זי"ע שיש לכוון שם אלו‪-‬‬ ‫'הפורס סוכת שלום'‪.‬‬ ‫ה‪ ,‬שהוא מלביש לכל איש ישראל )עיין סידור‬ ‫השלימות צריך שתהא בעזר אלו‪-‬ה‪ ,‬שהרי‬ ‫רבי אשר ז"ל וסידור רבי שבתאי ז"ל(‪ ,‬שם‬ ‫השלום שלו‪" ,‬ה' עוז לעמו יתן"‪,‬‬ ‫מבואר‪ ,‬כי שם אלו‪-‬ה הוא כסות לנשמה‬ ‫נקודת הפנימיות‪ ,‬ואחר כך "יברך את עמו‬ ‫קדושה המעלימהּ מן החיצונים‪ .‬הנשמה‬ ‫בשלום" זה המלבוש‪' :‬בשלום' אותיות‬ ‫צריכה לעלות למעלה בכל לילה‪ ,‬על כן יכוון‬ ‫מלבוש‪ .‬והמלבוש הוא ההגנה והשמירה‪.‬‬ ‫לשם כסות הנשמה המלביש אותה בעלייתהּ‪,‬‬ ‫צריך לזכור‪ ,‬אפוא‪ ,‬שאת הלבוש הזה נותנים‬ ‫להעלימהּ מן החיצונים‪ .‬והיא לבוש ז"א‪ ,‬והיא‬ ‫בחג הסוכות‪ ,‬שיהיה הגנה ושמירה לכל‬ ‫אלו‪-‬ה גימ' מ"ב‪ ,‬המרמז על מ"ב האותיות‬ ‫השנה כולה‪.‬‬ ‫של פשוט ומלא ומלא דמלא‪ .‬אם כן‪ ,‬השם‬ ‫ה‬ ‫ˆד˜‬ ‫דרכי‬ ‫להשליך עצמו על הבורא ית'‪ ,‬להיות מבקש‬ ‫חז"ל אמרו )עי' רש"י בראשית א‪ ,‬א(‬ ‫בימים האלו לצאת מן הבחירה ורשות עצמו‪,‬‬ ‫בתחילה עלה במחשבה לבראו במדת‬ ‫רק למשוך )פי' להימשך( אחר הנהגת הבורא‬ ‫הדין‪ ,‬וראה שאין העולם מתקיים‪ ,‬והקדים‬ ‫ית'‪ ,‬כמו שהיו במדבר‪" :‬ד' הולך לפניהם"‪.‬‬ ‫מדת רחמים ושיתפה למדת הדין‪ .‬והיינו‬ ‫ועל ידי התשוקה שחמדו לזה‪ ,‬כמ"ש "בצלו‬ ‫דכתיב "ביום עשות אלקים ארץ ושמים"‪ .‬ימי‬ ‫חמדתי וישבתי" )שיה"ש ב‪ ,‬ג(‪" ,‬משכני‬ ‫הדין הם הימים הנוראים‪ ,‬מראש השנה עד‬ ‫אחריך נרוצה" )שם א‪ ,‬ד(‪ ,‬כל זה מתקיים גם‬ ‫אחר יוה"כ‪ .‬שיתף במדת הרחמים‪ ,‬זה חג‬ ‫בימי הסוכות‪ .‬על ידי שכבר נכשל האדם‬ ‫הסוכות‪ .‬והנה הקב"ה מפייס את בני ישראל‬ ‫בעוונות‪ ,‬צריך להיות ירא לנפשו שלא‬ ‫בחג הסוכות‪ .‬לאחר שהעמיד את ישראל‬ ‫יתקלקל שוב‪ ,‬וצריך לברוח תחת כנפיו ית"ש‪.‬‬ ‫למשפט‪ ,‬וכבר עברנו את המשפט‪ ,‬הקב"ה‬ ‫וגם בעודנו בסוכה צריך לשוב בתשובה‪ .‬ועל‬ ‫מפייס אותנו‪ .‬על כן זוכים למידת החסד‬ ‫זה נא' )הושע יד‪ ,‬ח( "ישובו יושבי בצלו"‪.‬‬ ‫והרחמים‪ .‬הנה הכל הולכים לבית הכנסת‪,‬‬ ‫כמ"ש בספה"ק 'קדושת לוי' להרה"ק‬ ‫ועומדים במשפט ומבקשים ומתפללים‪ .‬כל‬ ‫מבארדיטשוב זי"ע‪ ,‬שבסוכות היא תשובה‬ ‫ישראל עמדו למשפט‪ ,‬היה פחד הדין‪ ,‬על כן‬ ‫מאהבה‪.‬‬ ‫הקב"ה מפייס את ישראל‪ :‬בחג הסוכות‬ ‫הבורא ית' מקרב אותנו‪ ,‬על מנת שנשוב‬ ‫הקב"ה מפייס אותנו ומפציר בנו )ער בעט צו‬ ‫לפניו בתשובה‪ .‬כמו שמצינו באהרן‬ ‫איבער( ומשפיע לנו חסד ורחמים‪.‬‬ ‫הכהן ע"ה שהיה אוהב שלום ורודף שלום‪,‬‬ ‫אכן צריך להיזהר שלא יבוא לידי גסות‬ ‫אוהב את הבריות ומקרבן לתורה )אבות א‪,‬‬ ‫הרוח‪ ,‬שעלולים ליפול בגאווה מכך‪,‬‬ ‫יב(‪ ,‬שקירב גם בעלי עבירה כדי שיתבייש‬ ‫שהקב"ה מפייסנו ומפציר בנו )בעט איבער(‪.‬‬ ‫)כל בעל עבירה( בעצמו‪ .‬ומהיכן למדוֹ אהרן?‬ ‫עוד מבאר ה'שפת אמת' דזהו שנא' )ירמיה‬ ‫בלי ספק ממדותיו של הקב"ה למדו‪ ,‬אשר‬ ‫ב‪ ,‬ב( "כֹּה אָמ ַר ה'‪ ,‬זָכ ַ ְר ּתִי לָך ְ ח ֶס ֶד‬ ‫פותח שערי תשובה בלבות בני ישראל‪ ,‬הן‬ ‫נ ְעוּרַיִךְ‪ ,‬א ֲַהב ַת כ ְּלו ּלֹתָיִךְ‪ ,‬לֶכ ְ ּתֵך ְ א ֲַחרַי בַּמִּ ְדב ּ ָר‬ ‫על ידי הריחוק והן על ידי הקירוב‪ .‬לכן בראש‬ ‫ב ְּאֶר ֶץ לֹא ז ְרוּעָה"‪ .‬בכל שנה‪ ,‬לאחר ראש‬ ‫השנה‪ ,‬ימי הדין‪ ,‬צריך האדם לשוב על ידי‬ ‫השנה ויוה"כ‪ ,‬כשהאדם נפדה מהחטאים‬ ‫היראה‪ ,‬ואילו בסוכות צריך לשוב על ידי‬ ‫ומהעוונות‪ ,‬נקרא גאולה‪ .‬בימים הללו נעשה‬ ‫הקירוב‪ .‬ועל זה נאמר )ישעיה נז‪ ,‬יט( "שלום‬ ‫כל איש ישראל כקטן שנולד‪ ,‬והוא בבחינת‬ ‫שלום לרחוק ולקרוב"‪ ,‬הן השב מיראה על ידי‬ ‫'קטן הצריך לאמו'‪ ,‬וכביכול הבורא ית' מנהיג‬ ‫הריחוק או על ידי הקירוב‪ ,‬שזה בסוכות‬ ‫אותנו באלה הימים כאם לבנים‪ .‬וצריך האדם‬ ‫ו‬ ‫ˆד˜‬ ‫דרכי‬ ‫פניני דרכי צדק‬ ‫‪-‬בצילא דמהימנותא‪-‬‬ ‫"כי בסוכות הושבתי את בני ישראל"‬ ‫ה'שפת אמת' כותב )לחג הסוכות( שהסוכה ענינה כמו חופה‪ ,‬שעל החופה אחז"ל שהיא גומרת‬ ‫את קנין האשה לבעלה ‪ -‬והיא 'גמר הקנין'‪ .‬וזהו שכתוב "כי בסוכות הושבתי את בני‬ ‫ישראל" ביציאת מצרים נתקדשו עם ישראל לה' יתברך‪ ,‬כמש"כ "אני ה' מקדשכם‪ ,‬המוציא אתכם‬ ‫מארץ מצרים"‪ .‬הקב"ה קידש אותם‪ ,‬והסוכה היא כעין חופה‪ ,‬כביכול ‪ -‬עם ישראל עומדים כביכול‬ ‫בחופה אחת עם הקב"ה ‪ -‬זה ענינה של הסוכה )לשונו ‪ -‬פחד איום ונורא !( ועל זה יש קטרוג‪,‬‬ ‫שיהיו עם ישראל מבוררים להיות קנין להשי"ת יותר מכל שאר הברואים‪ ,‬ועל זה כתיב "ולמקנהו‬ ‫עשה סוכות"‪ ,‬וכתיב "הפורש סוכת שלום" ‪ -‬פרישה היא מלשון 'פרס' וחלק‪ ,‬ככתוב "כי חלק ה'‬ ‫עמו" ‪ -‬הקב"ה בחר לו חלק מהנבראים )להיות לו לעם סגולה(‪ .‬והלא להשי"ת יש השלימות‪,‬‬ ‫א"כ מדוע בחר לו 'חצי דבר' ? אלא‪ ,‬מבאר השפ"א‪ ,‬כתיב "אשכון את דכא" ‪ -‬ואיתא בזוה"ק‬ ‫כי זו השלימות ‪ :‬מה שנשבר לבו של האדם בקרבו‪ ,‬זו השלימות ! ואדרבה‪ ,‬זה שבחו יתברך‪ ,‬כי‬ ‫בכל מקום שהוא שורה ‪ -‬הוא שלימות‪ ,‬והוא עושה מחצי דבר ‪ -‬דבר שלם‪ ,‬וזהו "הפורש סוכת‬ ‫שלום"‪ ,‬שזו השלימות‪ .‬כי באמת‪ ,‬הנקודה הפנימית שבכל מקום היא השלימות‪ ,‬וכן עם ישראל ‪-‬‬ ‫מתוך כל הנבראים‪.‬‬ ‫)ערב סוכות תשנ"ז(‬ ‫*‬ ‫'בצילא דמהימנותא עילאה' ‪ -‬בצל האמונה‬ ‫חג הסוכות עניינו אמונה‪ ,‬כמ"ש )ויקרא כג‪ ,‬מג( "לְמַעַן יֵדְעו ּ דֹרֹתֵיכ ֶם כ ִּי בַסֻּכּוֹת הוֹש ַ ׁב ְ ּתִי א ֶת ב ְּנֵי‬ ‫שְרָא ֵל ב ְּהוֹצ ִיאִי אוֹתָם מ ֵאֶר ֶץ מִצְרָי ִם ֲאנִי ה' ֱאלֹק ֵיכ ֶם"‪ .‬ובנוסח האושפיזין אנו אומרים‬ ‫יִ ׂ‬ ‫שישיבתנו בסוכה היא 'בצילא דמהימנותא עילאה'‪ ,‬בצל האמונה‪ .‬ב'פרי הארץ' מובא )בדרוש‬ ‫לחג הסוכות( שהעוסקים באמונה "מגהצים להם את האמונה"‪ ,‬שלא יהיו בהם קנייטש'ן )פי'‬ ‫קמטים‪ ,‬קפלים או כל עקמומית(‪.‬‬ ‫ה'שפת אמת' )לסוכות( מבאר‪ ,‬שימי חג הסוכות ימים של ישועות הם ולכן קוראים בהם‬ ‫הושענות )'הושע נא‪ ,‬הושע נא'( מלך ממית ומחיה ומצמיח ישועה‪ .‬והנה רואים‬ ‫ז‬ ‫ˆד˜‬ ‫דרכי‬ ‫שמקפידים ומהדרים באתרוג שלא יהיו בו כל מיני דברים הפוסלים‪ ,‬ומבאר ה'שפת אמת' שבימים‬ ‫הללו מעבירים ומסלקים את כל הפסולת‪ ,‬למען יהא האתרוג נקי וכשר ומהודר‪ ,‬וכן הלולב‪,‬‬ ‫ההדסים והערבות‪ ,‬אף כך מעבירין את הפסולת שבאדם‪ .‬והנה כידוע ארבעת המינים מרמזים‬ ‫על שם הוי"ה ב"ה‪ ,‬שלא תהא שום פסולת בקדושה‪ ,‬ח"ו‪ .‬מוסיף ה'שפת אמת' שבחג הסוכות‬ ‫ישראל 'נגאלין מן היצר הרע'‪ ,‬ובכח האדם בשעה אחת להתהפך וליכנס תחת צילו יתברך‪ .‬שהרי‬ ‫הסוכה היא 'צל של הקב"ה'‪ .‬כשנכנסים בצל הסוכה‪ ,‬בצילו של הקב"ה‪ ,‬נעשית התהפכות אצל‬ ‫האדם עצמו‪ ,‬כשנכנס בצלו של הקב"ה!‬ ‫על זה איתא 'הפותח שער לדופקי בתשובה'‪ :‬הקב"ה פותח את השער הזה בסוכות‪ ,‬לאותם‬ ‫הדופקים על דלתי התשובה‪ ,‬והשי"ת נותן בימים האלה שמחה לבני ישראל‪' .‬על ידי מצות‬ ‫ארבעת המינים שהם מביאים שמחה' )לשון כעין זה מובא בראשונים‪ ,‬כגון ספר 'החינוך'‪,‬‬ ‫שארבעת המינים מביאים שמחה‪ ,‬כמ"ש ויקרא כג‪ ,‬מ "וּלְקַחְ ּת ֶם ל ָכ ֶם ב ּ ַיּוֹם הָרִאשׁוֹן ּפְרִי עֵץ הָדָר‬ ‫שְמַחְ ּת ֶם לִפ ְנֵי ה' ֱאלֹק ֵיכ ֶם שִ ׁבְעַת יָמִים"( כי בעל הבית‬ ‫כ ּ ַ ּפֹת ְּתמָרִים ו ֲַענ ַף עֵץ עָבֹת וְעַ ְרב ֵי נָח ַל ו ּ ׂ‬ ‫צריך לקבל האורח בסבר פנים יפות‪ ,‬כביכול מקבלים את האורח‪ ,‬הוא השכינה הקדושה‪ ,‬בסבר‬ ‫פנים יפות‪ ,‬זו השמחה‪ .‬כשיש לאדם שמחה‪ ,‬הרי הוא שמח באורחים המגיעים – האושפיזין‬ ‫קדישין עילאין המגיעים לסוכתו‪ ,‬כביכול‪.‬‬ ‫הסוכה נקראת 'ביתו של הקב"ה'‪ .‬שהרי חז"ל אמרו )סוכה ט‪ ,‬א( שחל שם שמים על הסוכה‪.‬‬ ‫הרמב"ם ז"ל כתב דהנה חז"ל אמרו )ירושלמי סוכה פ"ה ה"א( על שמחת בית השואבה‬ ‫'שמשם שואבין רוח הקודש'‪ ,‬משם היינו מתוך זו השמחה‪ ,‬וכ' הרמב"ם ז"ל מדכתיב " ּתַח ַת ֲאש ֶׁר‬ ‫שִמְח ָה וּב ְטו ּב לֵב ָב מ ֵרֹב כֹּל" )דברים כח‪ ,‬מז(‪ ,‬מוכח שיש שמחה‬ ‫לֹא עָב ַ ְד ּתָ א ֶת ה' ֱאלֹקֶיך ָ ב ְּ ׂ‬ ‫המביאה לעבודת השי"ת‪ .‬זו השמחה של סוכות מביאה את האדם לעבודתו יתברך! כן יזכנו‬ ‫השי"ת להתברך בחג שמח ובכל הישועות‪.‬‬ ‫)ערב חג הסוכות תשע"ח(‬ ‫*‬ ‫מהו ה'צלא דמהימנותא' ?‬ ‫הרה"ק ה"שפת אמת" זיע"א מבאר עה"פ 'בצלו חמדתי וישבתי'‪ ,‬ואחז"ל שאומות העולם ברחו‬ ‫מפני שהשי"ת דומה לתפוח שאין לו צל‪ .‬ושואל השפ"א‪ ,‬מהו 'בצלו' ? אם אוה"ע ברחו‬ ‫מפניו בגלל שאין לו צל‪ ,‬א"כ כיצד אומר הפסוק 'בצלו' ? אלא ודאי‪ ,‬יש לו צל‪ ,‬רק שאינו נרגש‬ ‫בעולם הזה‪ ,‬והוא למעלה מן הטבע‪ .‬לכן נקרא צלא דמהימנותא'‪ .‬ובני ישראל‪ ,‬על ידי האמונה‪,‬‬ ‫זכו אחר כך להרגיש ולראות שיש לו צל באמת‪ .‬וא"כ היסוד כאן הוא‪ ,‬שהאדם צריך להאמין‬ ‫ח‬ ‫ˆד˜‬ ‫דרכי‬ ‫שיש לו צל ! זהו הנסיון לאדם ‪ -‬הוא איננו רואה את הצל במציאות‪ ,‬לפי שאיננו נרגש בעולם‬ ‫הזה‪ ,‬וזה למעלה מן הטבע ‪ -‬וזהו ה'צלא דמהימנותא'‪ .‬מהו ה'צלא דמהימנותא' ? כשעם ישראל‬ ‫יצאו ממצרים והלכו במדבר‪ ,‬היה המצב קשה ‪ -‬והקב"ה ברחמיו סיכך להם בענני הכבוד‪ ,‬וזהו‬ ‫כל הענין של סוכות‪' ,‬ענני הכבוד' ‪ -‬שכל אחד יכריז בעצמו שיש הנהגה למעלה מן הטבע‪ .‬הלא‬ ‫זוהי הנהגה שלמעלה מן המידות‪ .‬הקב"ה הכניס בעם ישראל את הכח הזה של אמונה‪ ,‬שיש‬ ‫הנהגה למעלה מן הטבע‪ .‬לעם ישראל יש הכח שלמעלה מן הטבע‪ .‬ואפילו כשאדם רואה שבדרך‬ ‫הטבע הכל 'שחור'‪ ,‬ה' ישמרנו‪ ,‬אעפ"כ עליו לדעת ולהאמין שלעם ישראל יש כח שלמעלה מן‬ ‫הטבע והקב"ה הנהיג אותנו בו‪ .‬צנצנת המן הושמה למשמרת‪ ,‬כדי שיהיה זכר למן‪ ,‬כדי שיראו‬ ‫שיש כח לפרנסה שהוא למעלה מן הטבע וכיום‪ ,‬מי זוכה לראות את צנצנת המן ? אלא‪ ,‬הקב"ה‬ ‫נתן לנו את חג הסוכות‪ ,‬צלא דמהימנותא ‪ -‬לראות בו צל שלמעלה מן הטבע‪ .‬וכאן צריכים לתת‬ ‫את העבודה וכשהאדם נותן את העבודה‪ ,‬דהיינו ‪ :‬ללחום עם עצמו נגד כל המצבים הקשים‬ ‫שהוא עובר ברוחניות או בגשמיות‪ ,‬לדעת שיש צילא דמהימנותא וזה בולט הרבה יותר חזק‬ ‫מאשר שאר המצוות‪ ,‬ויש בזה ג"כ כמו פרסומי ניסא ‪ -‬שהרי הסוכה נראית לעין כל‪ ,‬על גגות‬ ‫הבתים והמרפסות וכולם רואים את הסוכה‪ ,‬את הכח של צילא דמהימנותא‪.‬‬ ‫הכח הזה שלמעלה מן הטבע ‪ -‬זהו הסוד של 'זמן שמחתנו'‪ ,‬ולכן עיקר השמחה של הג' רגלים‬ ‫היא בסוכות‪ ,‬שבו מצות השמחה היא יותר מבשאר החגים ‪ -‬בגלל הכח הגדול שהקב"ה‬ ‫הכריז לעם ישראל את ההנהגה שלמעלה מן הטבע‪ ,‬ע"י ענני הכבוד‪ .‬הכח הזה‪ ,‬כאשר האדם‬ ‫נמצא בצער או בלחץ‪ ,‬והוא נזכר בענין הסוכה ‪ -‬שיש כח למעלה מן הטבע‪ ,‬שהקב"ה נתן לנו‬ ‫את המצוה הזו כדי שמי שירצה להתקשר לכח הזה יהיה לו אותו גם היום‪ ,‬זהו ה'צלא‬ ‫דמהימנותא'‪ ,‬וזה 'זמן שמחתנו' ‪ -‬זה מביא שמחה לאדם לכל השנה‪ .‬בחג הזה יכול האדם לקחת‬ ‫שמחה לכל השנה‪.‬‬ ‫)ליל הושענא רבה תשנ"ז(‬ ‫‪-‬ראשון לחשבון עוונות‪-‬‬ ‫עומדים ליד הסוכה באימה וביראה‬ ‫הטור מביא את לשון המדרש‪ ,‬שבין יוה"כ לסוכות ישראל אינם עושים עוונות‪ ,‬כדאיתא ראשון‬ ‫הוא לחשבון עוונות'‪ ,‬שהרי חז"ל היקשו מדוע כתוב 'ולקחתם לכם ביום הראשון'‪ ,‬והלא‬ ‫אינו אלא ט"ו לחודש‪ ,‬ותירצו ‪ -‬ראשון לחשבון עוונות‪ ,‬לפי שבין יוה"כ טרודים כולם במצוות‬ ‫ואינם עושים עוונות‪.‬‬ ‫ט‬ ‫ˆד˜‬ ‫דרכי‬ ‫ולכאו' מה בזה ? האמנם רואים אנו את כולם הולכים ברחוב לקנות לולבים ושומרים את עצמם‬ ‫ללא עוונות ? אלא‪ ,‬שמעתי מיהודי חסיד שכבר נפטר‪ ,‬שבצפת לפני מלחמת העולם‬ ‫הראשונה הלכו שני אברכים לאסוף צדקה בערב שבת והגיעו לביתו של יהודי שהיה מהחסידים‬ ‫הראשונים עובדי ה' ובעלי מדרגה‪ ,‬הקישו בדלת וראו את בעל הבית כשפניו בוערות כאש ממש‪,‬‬ ‫ידיו מלוכלכות באטריות ואמר להם שימתינו לו רגע‪ ,‬כי הוא מכין כעת את הקוגל לכבוד שבת‪,‬‬ ‫וראו כיצד אותו יהודי הכין קוגל לשבת מתוך חיל ורעדה !‬ ‫זה הפשט במדרש ש'טרודין במצוות'‪ ,‬עומדים ליד הסוכה באימה וביראה ‪ :‬אני מכין כעת בית‬ ‫של מצוה‪ ,‬לשכינה הקדושה‪ ,‬לאושפיזין‪ ,‬לאבות הקדושים ! כשאדם הולך כך למצוות‪ ,‬וניגש‬ ‫כך לקניית ארבעה המינים‪ ,‬כדאיתא בזוה"ק שד' המינים זה קודשא בריך הוא ‪ -‬א"כ כשהולך‬ ‫לקנות ד' המינים רועדים כל אבריו וגידיו ועומד שם באימה וביראה‪ ,‬זה הפי' שטרודין במצוות‬ ‫ואינם עושים עוונות‪.‬‬ ‫)מוצש"ק פר' האזינו תשנ"ה(‬ ‫אושפיזין עילאין‬ ‫הזמנת האושפיזין‬ ‫הרה"ק ה'שם משמואל' זיע"א מבאר‪ ,‬כי את האושפיזין צריך להזמין‪ .‬בכדי שיבואו לסוכה יש‬ ‫להזמינם‪ ,‬ולומר את נוסח ה'אושפיזין'‪ .‬בנוסף‪ ,‬צריך לדעת שהם מגיעים לסוכתו של כל‬ ‫יהודי‪ ,‬אפילו הפשוט ביותר‪ ,‬אשר מזמינם ]שלא תאמר שהם מגיעים רק לסוכתו של אדם חשוב‬ ‫וגדול[‪ .‬זאת ועוד‪ ,‬כל אחד מן האושפיזין מגיע ]ביומו[ עם כל הכוחות המיוחדים שלו‪.‬‬ ‫)אושפיזא דיוסף ו' דחוהמ"ס תשס"ה(‬ ‫*‬ ‫'בצילא דמהימנותא עילאה' ‪ -‬אושפיזין עילאין‪ ,‬והיאך אנו מזמנים אותם‬ ‫בחג הסוכות אנו מזמינים את האושפיזין עילאין קדישין לישב עמנו בסוכה‪ ,‬והיאך אנו מזמנים‬ ‫אותם? על ידי שיהודים יושבים בצוותא חדא בסוכה‪ ,‬בזה אנו מזמינים את האושפיזין‬ ‫שיבואו‪ .‬ואמר הרה"ק בעל 'שם משמואל' זי"ע שהאושפיזין עילאין מגיעים עם כל הכוחות‬ ‫וההשפעות שלהם‪ ,‬ואנו מזמנים אותם בכך שאנו מבקשים את ההשפעות מאימא עילאה‪ ,‬או אז‬ ‫יש להם הכוחות להשפיע לנו את כל ההשפעות הטובות‪ .‬דהנה סוכה היא בבחינת אימא עילאה‪,‬‬ ‫כאימא דמסככת על בנין‪ ,‬ממש כאותה אמא המגוננת ושומרת על בניה‪ .‬אכן‪ ,‬האדם צריך להיות‬ ‫מקושר ומחובר לאמא‪ ,‬או אז היא משפיעה לו כל מה דבעי‪ :‬וכי יש אמא שלא תתן לבנה את כל‬ ‫י‬ ‫ˆד˜‬ ‫דרכי‬ ‫מבוקשו? בוודאי כל מה דבעי ושאיל יהבינן ליה‪ ,‬ובלבד שיבקש ויתפלל‪ ,‬על כל הצטרכויותיו‪,‬‬ ‫ברוחניות ובגשמיות‪.‬‬ ‫בספה"ק 'מאור עינים' מובא‪ ,‬הנה רואים שיש אנשים שמתפללים ומבקשים שוב ושוב ואינם‬ ‫נענים‪ ,‬ועל כן הם נכנסים לייאוש ומפסיקים להתפלל‪ .‬אכן זו טעות גדולה‪ .‬צריך לדעת‬ ‫שכל תפילה ותפילה פועלת ועושה רושם‪ ,‬אלא שלפעמים יש למשוך את ההשפעה ואת הישועה‬ ‫ממקום גבוה מאוד‪ ,‬ועל כן נדרשות תפילות רבות לזה‪ .‬ואולם כל תפילה מתקבלת ומשפיעה‪.‬‬ ‫משל למה הדבר דומה‪ ,‬לכלי אשר ממלאים אותו עוד טיפה ועוד טיפה‪ ,‬אכן יש לך כלי גדול עד‬ ‫מאוד וצריך טיפות רבות על מנת שתתמלא המכסה‪ ,‬אך סוף הישועה לבוא‪ ,‬ובלבד שיתפלל‬ ‫שוב ושוב ולא יפסיק‪ .‬הקב"ה כל יכול‪ ,‬ואין מעצור בידו להושיע ברב או במעט‪ ,‬והוא ית' אכן‬ ‫רוצה להשפיע לאדם מכל טוב‪ ,‬אך צריך רק להתפלל אליו ית'‪ .‬שכך היא הנהגת העולם על ידו‬ ‫ית'‪ ,‬בבחינת אייתי רוח ואמשיך רוח‪ ,‬שעל ידי ההתעוררות שהאדם מעורר כאן למטה בתפילותיו‬ ‫באתערותא דלתתא כך הוא ממשיך השפעות דלמעלה‪ ,‬בבחי' אתערותא דלעילא‪ ,‬וכעניין שנאמר‬ ‫שָד ֶה טֶר ֶם יִצְמ ָח כ ִּי לֹא‬ ‫ש ֶב ה ַ ּ ׂ‬ ‫שָד ֶה טֶר ֶם יִהְיֶה בָאָר ֶץ וְכ ָל עֵ ׂ‬ ‫שִיח ַ ה ַ ּ ׂ‬ ‫בתורה )בראשית ב‪ ,‬ה( "ו ְכֹל ׂ‬ ‫הִמְטִיר ה' ֱאלֹקִים עַל הָאָר ֶץ וְאָדָם א ַיִן ל ֲַעבֹד א ֶת ה ֲָא ָדמ ָה"‪ ,‬דפירש רש"י עפ"י חז"ל‪ :‬מה טעם לא‬ ‫המטיר? לפי שאדם אין לעבוד את האדמה‪ ,‬ואין מכיר בטובתם של גשמים‪ ,‬וכשבא אדם וידע‬ ‫שהם צורך לעולם התפלל עליהם וירדו‪ ,‬וצמחו האילנות והדשאים‪ .‬הקב"ה ית"ש אכן רוצה‬ ‫להשפיע לאדם כל מה דבעי ועל כן בחג הסוכות כשאנו נמצאים בתוך האור המקיף של הסוכה‪,‬‬ ‫הרי אנו כאותו בן שאמו מסוככת ומגוננת עליו מפני הסט"א ]שלא יינקו הסט"א את כל השפע‬ ‫שהשי"ת משפיע לנו[ וכל מה דבעי ושאיל יהבינן ליה‪.‬‬ ‫מעשה היה באדם אחד שהיה צריך לישועה בעניין מסויים‪ ,‬והיה מתפלל הרבה ולא זכה‬ ‫להיוושע‪ ,‬עד אשר כבר קבעו לו תור לטיפולים באמעריקא וכמעט שהיה בדרכו לשם‪,‬‬ ‫ואולם לפתע קודם שהגיע מועד התור שלו – זכה לישועה‪ ,‬ויהי לפלא‪ .‬רואים אפוא‪ ,‬שלכל‬ ‫ישועה יש הזמן שלה‪ ,‬בבחי' "קץ שם לחושך"‪ ,‬ואין אנו יודעים מתי הוא זמן הישועה‪ ,‬וצריכים‬ ‫אנו לבקש ולבקש‪.‬‬ ‫הרה"ק רבי פנחס מקאריץ זי"ע אמר שאפילו אדם אשר נתחייב בדין ביום הכיפורים‪ ,‬ר"ל‪ ,‬גם‬ ‫הוא יכול לפעול ישועה ולזכות להשפעות טובות בחג הסוכות‪ ,‬לפי שבחג הק' הזה‬ ‫משפיעים מן השמים שפע רב גם לשבעים אומות העולם‪ ,‬כעניין שבעים הפרים שהיו ישראל‬ ‫מקריבים בחג )סוכה נה‪ ,‬ב(‪ ,‬ואם כן כל שכן וק"ו שישפיעו גם לנו‪ ,‬שנקראים אנו בניו של מקום‪,‬‬ ‫כמ"ש )דברים יד‪ ,‬א( "ב ּ ָנִים א ַ ּת ֶם ל ַה' ֱאלֹק ֵיכ ֶם"‪.‬‬ ‫יא‬ ‫ˆד˜‬ ‫דרכי‬ ‫מעשה היה בהרה"ק הרבי רבי זוסיא זי"ע ששכב חולה במיטתו במשך שש שנים‪ ,‬ר"ל‪ ,‬ובאו‬ ‫גדולי הצדיקים זי"ע לבקרו‪ ,‬בראשם הרה"ק 'החוזה' מלובלין זי"ע והרה"ק רבי הירש לייב‬ ‫מאליק זי"ע‪ .‬אמר אחד מהם‪ :‬באיזו טענה יש לי להתפלל לפני המקום לבקש לרפואתו של צדיק‬ ‫זה? אם אתפלל ואבקש מה' שירפאהו בזכות הזכויות הרבות שיש לו‪ ,‬אפשר שיבוא איזה "מלאך‬ ‫צולע" ויקטרג עליו‪ ,‬חלילה‪ .‬עמד אותו צדיק וביקש מהשי"ת כך‪ :‬רבש"ע‪ ,‬הבט משמים וראה‪,‬‬ ‫הלא כל כך הרבה גויים זוכים לרפואה ונרפאים ממחלותיהם‪ ,‬אם כך מאי אכפת לך לשלוח‬ ‫רפואה גם לרבי זוסיא? ואכן נרפא הרה"ק הנ"ל‪.‬‬ ‫לכאורה יש להבין במעשה הנ"ל‪ ,‬וכי לא יכול היה השי"ת לשלוח רפואה להרה"ק הרבי רבי‬ ‫זוסיא זי"ע בלא טענתו של אותו צדיק? בוודאי ובוודאי שבידו ית' להושיע‪ ,‬אלא רואים‬ ‫מכאן כמ"ש הרמ"ק זי"ע שהישועה צריך שתבוא באמצעות הצדיק שבדור‪ ,‬שהוא יתפלל ויעורר‬ ‫רחמי שמים ויבקש מהשי"ת‪ ,‬או אז הוא ממשיך את הישועה‪ ,‬וכדמצינו בירמיה הנביא שהשי"ת‬ ‫אמר לו בימי חורבן בית ראשון לעורר את זכות האבות הק' ע"ה שבחברון‪ ,‬וירמיה הנביא היה‬ ‫הצדיק שבדור‪ ,‬מכאן שצריך את האתערותא דלתתא של צדיקי הדור שהם יעוררו את זכות‬ ‫האבות הק' ע"ה‪.‬‬ ‫עוד מצינו שיש שייכות בין הסוכה לעניין האמונה‪ ,‬וכמ"ש )ישעיה כו‪ ,‬ד( "בִּטְחו ּ ב ַה' ֲעדֵי עַד"‪,‬‬ ‫ע"ד בגימטריא השם הק' אכדט"ם אשר מרמז לאמונה ובטחון בה'‪ .‬נמצינו למדים שאסור‬ ‫לאדם להתייאש‪ ,‬צריך לבקש ולהמשיך לבקש שוב ושוב כל הזמן‪.‬‬ ‫מעשה היה שפעם שאלו את ה'חזון איש' זצוק"ל כיצד ראוי להתייחס אל המחלה הידועה‪,‬‬ ‫והשיב החזו"א זצוק"ל שיש להתייחס אל המחלה הזו כפי שמתייחסים לנזלת ולהצטננות‬ ‫)אזוי וויא מיט א קאטער(‪ ,‬כלומר כמו שמתייחסים למחלה הנחשבת קלה‪ .‬טבעם של בני אדם‬ ‫כשהם שומעים על מישהו שחולה במחלה הידועה‪ ,‬הריהם כבר "חותמים עליו בחותמת" ואינם‬ ‫מתפללים לבקש מהשי"ת‪ ,‬לפי שמתייאשים מרפואתו‪ .‬ואולם החזו"א זצוק"ל לימד כאן יסוד גדול‬ ‫באמונה‪ :‬כשם שאנו מתפללים לרפואתו של פלוני שחולה במחלה הנחשבת קלה‪ ,‬כך יש להתפלל‬ ‫באמונה ובבטחון גם על מי שחולה במחלה קשה‪ ,‬חלילה‪ ,‬לפי שאין מעצור מלפניו ית' להושיע‪,‬‬ ‫כמ"ש )ש"א יד‪ ,‬ו( "כ ִּי א ֵין ל ַה' מ ַעְצוֹר ל ְהוֹשִׁיעַ בְּרַב אוֹ בִמְעָט"‪ .‬כן יעזרנו השי"ת על דבר כבוד‬ ‫שמו ונזכה לכל ההשפעות הטובות בחג הק' הזה בו אנו יושבים בצילא דמהימנותא‪.‬‬ ‫)לחיים טיש מוצאי יום טוב ראשון של סוכות תשע"ח(‬ ‫יב‬ ‫ˆד˜‬ ‫דרכי‬ ‫אברהם‬ ‫האריז"ל מבאר שביום הראשון של חג הסוכות מאירים חסדים גדולים מאד שמשפיעים לכנסת‬ ‫ישראל‪ ,‬ועל כן צריכים לנצל את הזמן הזה ‪ -‬כשמשפיעים חסדים זה זמן גדול‪ .‬לכן יש‬ ‫ענין גדול להתפלל אז בסוכה‪ .‬אחת ההשפעות הגדולות היא הסוכה בעצמה ‪ :‬האור הגדול ביותר‬ ‫של הסוכה מאיר ביום טוב הראשון של חג הסוכות‪ .‬בכל אופן‪ ,‬צריך וראוי לנצל את זה‪ .‬צריך‬ ‫לקחת איזה זמן ‪ -‬ביום הראשון של חג הסוכות‪ ,‬ולהתבונן קצת על ענין הסוכה‪ ,‬שעליה נאמר‬ ‫בזוה"ק 'כאימא דמסככת על בנין' )כמו אמא המסככת ושומרת על בניה‪ ,‬ומשגיחה עליהם( ‪ -‬כך‬ ‫היא הסוכה‪ .‬ביום הראשון יש לסוכה הדרגה הגבוהה ביותר‪ .‬ובכל יום מימות החג יש דרגות‬ ‫אחרות‪.‬‬ ‫ביום הראשון‪ ,‬זה נקרא חסד דכולי יומין' החסד של כל הימים(‪ .‬וא"כ צריך לבקש ולהתפלל‪,‬‬ ‫שהקב"ה יפרוס סוכת שלומו על כלל ישראל ועל פרט ישראל‪ ,‬שישגיח עלינו ויציל אותנו‬ ‫מכל דבר רע ברוחניות ובגשמיות‪.‬‬ ‫)ערב סוכות תשנ"ח(‬ ‫יצחק‬ ‫הרה"ק רבי שלמה לייב לענטשנער זי"ע )אשר ה'רמתיים צופים' כותב אודות גודל קדושתו‬ ‫דברים נוראים( סיפר על 'היהודי הקדוש' זי"ע שהיו לו שתי סוכות ‪ -‬סוכה למעלה‬ ‫וסוכה למטה‪ ,‬וכל אימת שחפץ לנוח היה יורד לסוכתו למטה‪ .‬פעם‪ ,‬ביום האושפיזא של יצחק‬ ‫אבינו ע"ה שהיה גם האושפיזין שלו )וה'יהודי הקדוש' נקרא בשם יעקב יצחק( ראינו שכשנכנס‬ ‫לסוכה ליווה אותו יצחק אבינו‪ ,‬וכשיצא מהסוכה ג"כ ליווה אותו יצחק אבינו‪ ,‬והעיד ‪ :‬קיבלנו‬ ‫מכך התעוררות כזו‪ ,‬שעבדנו את הקב"ה עם ההתעוררות ההיא עד הפרשה של ואלה תולדות‬ ‫יצחק' ! רואים מכאן מה גודל ההשפעות שקיבלו הצדיקים בחג הסוכות מהאושפיזין הקדושים‪,‬‬ ‫ועד כמה היה בכוחם להשפיע על אחרים‪.‬‬ ‫]ומסתמא לא כולם ראו‪ ,‬אולם הרה"ק מלענטשנא ראה‪ ,‬וקיבל התעוררות עצומה לעבודת ה'‬ ‫מכך[‪.‬‬ ‫)חוהמ"ס תשנ"ט(‬ ‫*‬ ‫יג‬ ‫ˆד˜‬ ‫דרכי‬ ‫הרה"ק הרבי ר' מאיר'ל מפרמישלאן זי"ע אמר אודות 'היהודי הקדוש' זי"ע‪ ,‬ששמו היה כשם‬ ‫ה'חוזה' מלובלין זי"ע ]רבי יעקב יצחק[‪ ,‬שעליהם נאמר הפסוק "ויחרד יצחק חרדה גדולה‬ ‫עד מאד"‪ ,‬היינו שהגיע ליראה עילאה‪.‬‬ ‫)ליל ה' דחוהמ"ס תשס"ז(‬ ‫יעקב‬ ‫כאשר יהודים יושבים ועוסקים בעבודת ה' ובלימוד‪ ,‬הם מוציאים את השכינה מהגלות‪ .‬כאותו‬ ‫סיפור אודות הסבא משפולי זי"ע והרה"ק בעל "נועם אלימלך" זי"ע‪ ,‬אשר רצה לומר‬ ‫תיקון חצות ולא היה מסוגל‪ ,‬עד שראה כיצד הרה"ק רבי נפתלי מרופשיץ זי"ע אמר בדחנות כל‬ ‫כולו היה בסודות‪ ,‬למי שהבין מה דיבר‪ ,‬אלא שהלביש את דבריו בכל מיני דברים של מה‪-‬בכך(‪,‬‬ ‫עד שהבין הרבי ר' אלימלך זי"ע שהשמחה שגרם הרה"ק ר' נפתלי מרופשיץ זי"ע הביאה לשמחה‬ ‫גדולה בשמים‪ ,‬עד שלא היה צורך בתיקון‪-‬חצות שלו ! כאשר עוסקים בדבר טוב‪ ,‬גורמים נחת‬ ‫רוח לשכינה‪ .‬כן הוא ג"כ מה שאחז"ל‪ ,‬שחל שם‪-‬שמים על הסוכה‪ .‬ופי' השפ"א‪ ,‬שזה ענין של‬ ‫השראת השכינה ‪ -‬שבכל סוכה של כל יהודי יש השראת השכינה‪.‬‬ ‫במדרש איתא עה"פ "ויצא והנה באר בשדה וכו' כי מן הבאר ההיא ישקו העדרים"‪ ,‬באר בשדה‬ ‫זו ציון‪ ,‬וג' עדרי צאן אלו ג' רגלים‪ ,‬כי מן הבאר ההיא ישקו ‪ -‬שמשם היו שואבין רוה"ק‪,‬‬ ‫והאבן גדולה ‪ -‬זו שמחת בית‪-‬השואבה‪.‬‬ ‫א"ר אושעיא‪ ,‬למה היו קורין אותה שמחת בית‪-‬השואבה? שמשם היו שואבין רוה"ק וכו' והשיבו‬ ‫את האבן מונח לרגל הבא‪ ,‬כלו' שבכל ג' רגלים היה כך‪.‬‬ ‫רואים דבר נוסף‪" ,‬כי מן הבאר ההיא ישקו"‪ ,‬שמשם היו שואבין רוה"ק‪ ,‬והאבן גדולה ‪ -‬זו שמחת‬ ‫בית השואבה‪ .‬חשבתי לפרש כאן בדברי המדרש‪ ,‬שבודאי שישנם יהודים שהם מופשטים‬ ‫לגמרי מן הגשם‪ ,‬וכשמגיע החג ויש גילוי החג ‪ -‬הם מיד נדבקים לזה‪ ,‬בהיותם מוכנים כבר‬ ‫מעבודת ה' של כל השנה‪ ,‬לכן כשמגיע החג הם מקבלים מיד‪ .‬אולם יהודים שעדיין לא הפשיטו‬ ‫את עצמם‪ ,‬צריכים לתת את העבודה ‪ -‬עוד יש להם לב‪-‬אבן‪ .‬כיצד ניתן להסיר את לב האבן הזה‬ ‫? "וגללו את האבן"‪ ,‬צריך להוריד את זה‪ .‬לזה צריך את יעקב אבינו ע"ה‪ ,‬שיוריד את האבן‪ ,‬או‬ ‫ג' עדרי הצאן‪ ,‬כלומר או ג' רגלים‪ .‬המדרש מגלה‪ ,‬שג' הרגלים נותנים את הכח‪ .‬יעקב אע"ה‪,‬‬ ‫הצדיק הגדול ‪ -‬לו יש הכח להוריד את האבן‪ .‬ובזוה"ק איתא באידרא‪ ,‬שרשב"י אמר לר"א בנו‬ ‫שבשעת מנחה של שבת יש עת‪-‬רצון למעלה‪ ,‬וכל התפילות עולות ישר למעלה‪ ,‬ללא שום‬ ‫עיכובים‪ .‬וסיים רשב"י לבנו ר"א‪" ,‬ואתה בני‪ ,‬מתי שתצטרך‪ ,‬יהיה לך הזמן הזה כל השנה"‪.‬‬ ‫כלומר‪ ,‬מובן שיש זמן שבו פותחים את השערים לכל יהודי ‪ -‬וזה הזמן של מנחה של ש"ק‪ ,‬אך‬ ‫יד‬ ‫ˆד˜‬ ‫דרכי‬ ‫לר"א ברשב"י היה הזמן הזה בכל פעם שנצרך‪ .‬רואים‪ ,‬שלצדיק יש כח לפתוח את ה"עת‪-‬רצון"‬ ‫כל אימת שהוא רוצה‪ .‬הצדיק שנמצא כאן‪ ,‬יש לו הכח הזה מתוך עבודת ה' שלו‪ ,‬שעבד ועסק‬ ‫והפשיט את עצמו‪.‬‬ ‫נקודה נוספת‪ ,‬בזמן הזה מדברים אודות ג' רגלים‪ ,‬ובפרט בחג הסוכות‪ ,‬שיש בו שמחת בית‬ ‫השואבה‪ ,‬שיהודים חוגגים בחג הסוכות ומשמחים את עצמם‪ ,‬יש להם בזה הכח להמשיך‬ ‫על עצמם את הכח של רוה"ק‪ .‬אם זו שמחה של מצוה ולא של הוללות‪ ,‬יש להם הכח להמשיך‬ ‫רוה"ק‪ .‬שמחה פירושה‪ :‬לשמוח עם החג‪ .‬יש באר‪ ,‬וניתן לשאוב ממנה‪ .‬הבאר פתוחה לכל מי‬ ‫שבא‪ .‬המדרש רק מגלה‪ ,‬ששמחת בית השואבה מעוררת את "הורדת האבן"‪.‬‬ ‫)חוהמ"ס תשנ"ב(‬ ‫משה ואהרן‬ ‫יש שתי דרכים בעבודת השם‪ .‬ואיתא בזוה"ק ‪ :‬תא חזי‪ ,‬מה בין משה לאהרן וכו' אלא משה‬ ‫עילאי ‪ -‬פי' משה רבינו ע"ה היה בדרגה גבוהה יותר מזו של אהרן הכהן ע"ה‪ .‬ומה היה‬ ‫החילוק בדרגותיהם ? משה שושבינא דמלכא‪ ,‬ואהרן שושבינא דמטרוניתא‪ .‬ופירוש הענין‪ ,‬כי‬ ‫אהרן הכהן היה מביא את נשמות ישראל להשי"ת והיה מייפה אותן לפני המלך‪ ,‬כדרך השושבין‪,‬‬ ‫והיה משבחם ומתאר את גודל מעלתם של עם ישראל ‪ -‬עד כמה הם יקרים וטובים והיה מפרט‬ ‫והולך את כל שבחיהן של ישראל‪ ,‬זוהי דרגת 'שושבינא דמטרוניתא'‪ .‬ואילו משה רבינו ע"ה היה‬ ‫'שושבינא דמלכא'‪ ,‬הוא היה מביא את המלך ומייפהו בפני עם ישראל‪ ,‬והיה אומר להם ‪ :‬היודעים‬ ‫אתם את מי אתם עובדים‪ ,‬ומה גדולה הזכות שנפלה בחלקכם לעבוד את הקב"ה‪ .‬כך מובא‬ ‫בזוה"ק‪ .‬ולכאו' מה בין זה לזה? יש בחי' משפיע ויש בחי' מקבל‪ .‬אהרן הכהן ע"ה הביא את כלל‬ ‫ישראל למצב שבו הם ראויים לקבל ‪ -‬כשהיה משבחם בפני הקב"ה‪ .‬ואילו משה רבינו ע"ה הביא‪,‬‬ ‫כביכול‪ ,‬את המלך אל כלל ישראל ‪ -‬וזה הכח של להשפיע'‪ .‬ולפ"ז יובנו דברי חז"ל בגמרא 'דהוו‬ ‫מנמנמי אכתפא דהדדי'‪ ,‬שהיו בבחינת מקבל ומשפיע‪ .‬בשעה שאין לו המוחין‪ ,‬היה כל אחד סומך‬ ‫עצמו על כתף חברו‪ .‬כל יהודי‪ ,‬עד כמה שמשקיע בחג הסוכות את עבודת השם שלו ‪ -‬כן הוא‬ ‫זוכה לקבל ולהשפיע‪ .‬עוד מובא בשם צדיקים‪ ,‬שהמכניס אורחים בסוכתו ‪ -‬יש לו הכח להשפיע‪.‬‬ ‫הכל לפי הדרגות ‪ -‬לפעמים האדם עצמו הוא המקבל והוא בעצמו המשפיע‪.‬‬ ‫)חוהמ"ס תשנ"ט(‬ ‫יוסף‬ ‫שכשמגיע יוסף הצדיק‪ ,‬הריהו מגיע עם כל הכוחות שלו‪ ,‬הוא מגיע עם הקדושה שלו‪ ,‬עם‬ ‫השפע שלו‪ ,‬כמ"ש "יוסף הוא המשביר"‪ ,‬וניתן לקבל ממנו‪ .‬ביום האושפיזין של יוסף‬ ‫טו‬ ‫ˆד˜‬ ‫דרכי‬ ‫הצדיק‪ ,‬הוא משפיע שפע בני חיי ומזוני רויחי‪ .‬הלולב מרמז על בחינת בני ]לפי שהלולב הוא מדת‬ ‫היסוד[‪ ,‬וכן משפיע חיים ומזונות וקדושה לכל בנ"י‪.‬‬ ‫)אושפיזא דיוסף ו' דחוהמ"ס תשס"ה(‬ ‫*‬ ‫היום אושפיזין דיוסף צדיקא ע"ה‪ ,‬שנאמר עליו "יוסף הוא המשביר"‪ ,‬ועיקר עבודתו בקודש של‬ ‫יוסף צדיקא היתה להשפיע פרנסה לכלל ישראל וכן עיקר עבודתו הק' היתה קדושה‪ ,‬ואם‬ ‫כן היום הזה מסוגל להשפעה בב' עניינים אלו‪ ,‬שהם רוחניות וגשמיות‪ ,‬כן יעזרנו השי"ת שיושפע‬ ‫שפע פרנסה ושפע קדושה לעם ישראל אכיה"ר‪.‬‬ ‫)קידו"ר שבת חוהמ"ס תשע"ז(‬ ‫דוד‬ ‫ה"שפת אמת" מבאר מהו הכח של הושענא‪-‬רבה‪ ,‬שהוא יום הערבה‪ ,‬ועל הערבה אמרו חז"ל‬ ‫שאין לה טעם וריח‪ ,‬א"כ מהי חשיבותה ? אלא‪ ,‬הערבה מרמזת על השפתיים ‪ -‬שזה‬ ‫כח התפילה‪ .‬הושענא‪-‬רבה זה הענין של דוד המע"ה‪ ,‬שהוא בחינת "ואני תפילה"‪" ,‬תפילה לעני‬ ‫כי יעטוף"‪ ,‬ותפילה זו עריבה לפני הקב"ה )וכן "ערבה" מלשון עריבות ומתיקות(‪ .‬לכן יום זה‬ ‫נקרא הושענא‪-‬רבה‪ ,‬כי ביום הזה יש ישועה גם לשפלים ביותר‪ ,‬אשר אין להם טעם וריח‪ ,‬וזה‬ ‫ג"כ ישועה לדורות‪ -‬השפלים‪ ,‬שאין לנו אלא תפילה‪ .‬ביום הזה נפתחים שערי‪-‬תפילה ! היום הוא‬ ‫הגמר של יום‪-‬הכפורים‪ .‬וכתיב "מלך ממית ומחיה ומצמיח ישועה" ‪ -‬יש בימים האלו‪ ,‬ובפרט‬ ‫בהושע"ר צמיחה של הישועה‪ .‬הקב"ה מצמיח ישועה‪ ,‬למי שרק פותח את פיו בתפילה נותנים‬ ‫סייעתא דשמיא‪ .‬היום הוא הבחינה של "הפותח שער לדופקי בתשובה"‪ .‬יכולים לפעול אדם‬ ‫ובהמה תושיע ה'"‪ .‬וחז"ל אמרו‪ ,‬ערומים בדעת כאדם ומשימין עצמן כבהמה‪ ,‬ועי"ז באים‬ ‫לישועות‪ .‬הבהירות של האדם ביום הזה ‪ -‬שהוא כבהמה ‪ -‬זה מביא את הישועה שלו‪ ,‬וזה היה‬ ‫הכח של דוד המלך ע"ה‪ ,‬שהוא פועל היום‪ ,‬והקב"ה נתן בדיוק בסיומם של הימים הנוראים את‬ ‫הכח של דוד המע"ה‪ ,‬שכל אחד שירצה לעלות על המרכבה שלו להתפלל לה' ולעורר רחמים ‪-‬‬ ‫מסייעין בידו‪.‬‬ ‫)ליל הושע"ר תשנ"ג(‬ ‫‪-‬שמחת בית השואבה‪-‬‬ ‫איך שואבין‬ ‫כתיב ושאבתם מים בששון ממעיני הישועה"‪ ,‬וצריך לדעת היכן היא ה'כתובת' של מעיני‬ ‫הישועה‪ ,‬שנוכל לפנות לשם‪ .‬אכן‪ ,‬ממש"כ "ושאבתם מים בששון" ניתן ללמוד שכאשר‬ ‫טז‬ ‫ˆד˜‬ ‫דרכי‬ ‫יהודי שרוי בשמחה‪ ,‬הריהו שואב "ממעיני הישועה"‪ .‬עוד מובא בחז"ל שבכל ימות השנה היו‬ ‫מנסכים יין על המזבח‪ ,‬ואילו בחג הסוכות היה ניסוך היין וניסוך המים גם יחד‪ .‬בשעה ששאבו‬ ‫את המים היתה שמחה גדולה בביהמ"ק‪.‬‬ ‫)חוהמ"ס תשנ"ט(‬ ‫‪-‬באור הנענועים בצל הסוכה‪-‬‬ ‫בעניין כוונת נענועי הלולב‬ ‫בספה"ק 'אור המאיר' )דרוש לסוכות ד"ה ובא( כ' וז"ל‪" :‬מי שעומד בסוכה הגשמיות‪ ,‬שאינה‬ ‫מלגאו‪ ,‬אין כוחו יפה להזמין אושפיזין עילאין‪ ,‬כי בהאיך אנפין יזמין‪ ,‬ועמידתו בחוץ‬ ‫ולא קישט עדיין שבע מידותיו להיות בהיר וזך בהם אפס קצת‪ ,‬ממדות שבעה זכאי קשוט שטיהרו‬ ‫וקידשו את עצמם מבית ומחוץ‪ ,‬עד שזכו ונעשו מרכבה לשבע מדות הידועים‪ .‬וידע אנוש בנפשו‬ ‫איך שהוא רחוק ממדות הזק אושפיזין‪ ,‬ואיך ימלא פיו לומר 'תיבו אושפיזין עילאין‪ ,‬תיבו אושפיזין‬ ‫דמהימנותא'‪ ,‬ואין לו בעצמותו אפילו אפס קצה מזכות מדותם‪ ,‬ולא דרך אפילו פסיעה אחת‬ ‫בדרכיהם‪.‬‬ ‫ובאמת כי זה כל האדם ותכלית בריאתו בעולם הזה‪ ,‬שנתגרשה הנשמה מבית תענוגיה כסא‬ ‫כבודו יתברך‪ ,‬רק לתקן ז' ימי הבניין‪ ,‬למאוס ברע ולבחור בטוב‪ ,‬ואחר כך ראוי ליתן לה‬ ‫מבית המלך בזרוע ידה"‪.‬‬ ‫חז"ל אמרו )מכות י‪ ,‬ב( כי בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו‪ ,‬ופירש הגאב"ד הרי"צ‬ ‫דושינסקיא זצ"ל ואמר‪ ,‬הן אמת כי 'בדרך שאדם רוצה לילך'‪ ,‬אולם 'מוליכין אותו'! הוא‬ ‫אמנם חושב שהוא רוצה‪ ,‬אולם מוליכין אותו!‬ ‫עוד כ' הרה"ק בעל 'אור המאיר' )שם‪ ,‬ד"ה ועתה( וז"ל‪" :‬בהיות חסור אפילו מידה אחת שלא‬ ‫קישטה ותיקנה כראוי‪ ,‬וכיון שחסר אחת מהנה המידות‪ ,‬נמצא הוא בעל מום במדה זו‪ .‬וגם‬ ‫כן בקומה עליונה נוגע זה הפגם‪ ,‬לערך אחיזת נשמתו בשכינה‪ ,‬ואינה בחינת כלי מוכשר לקבלה‪.‬‬ ‫ונמצא להיות כי כן‪ ,‬מה יתן ומה יוסיף אפילו אם ינענע כל היום הלולב עם מיניו‪ ,‬המורים לחבור‬ ‫ז' ימי הבניין מחסד עד מלכות‪ ,‬ולכל פינה שהוא פונה מרשיע בעצמו‪ .‬פנה לדרום מדות החסד‪,‬‬ ‫צריך להיות נקי וזך בכללות ז' המדות הכלולים מחסד‪ .‬וכיון שהוא חסור אחת מהנה‪ ,‬אינו יכול‬ ‫להשפיע לנוקבא ולגמור צירוף הוי"ה"‪ .‬הנה‪ ,‬כשהוא מנענע לצד חסד הריהו מכוון צירופי יה"ו‪,‬‬ ‫כמבואר בספר יצירה‪ ,‬שצריך להעלות ה' אחרונה אל המלכות‪ ,‬ואולם בהיותו 'בעל מום' במדה‬ ‫יז‬ ‫ˆד˜‬ ‫דרכי‬ ‫זו‪ ,‬כאמור לעיל‪ ,‬אינו מעלה מאומה ואינו יכול להשפיע למלכות‪" ,‬ואדרבה‪ ,‬עושה פירוד והריסה‬ ‫בצירוף שכבר חתם הבורא ברוך הוא‪.‬‬ ‫ומעתה תבין מה החטא גורם‪ ,‬ויאבד טובה הרבה‪ ,‬לו לעצמו וגם לשכינה‪ ,‬שאינה כלי מוכשר‬ ‫לקבלה בסיבתו ואחיזת נשמתו בקומתה‪ .‬על כן יחרד האיש ויילפת‪ ,‬הרוצה לגשת אל‬ ‫עבודת הבורא‪ ,‬ולהיות מן המהדרים במצוות לקנות אתרוג ולולב‪ ,‬מאוד יתבונן על כל פרטי‬ ‫מעשיו וקישוט מלוא קומתו‪ ,‬אם הוא ראוי לעובדא כזאת‪ ,‬ומה שיגרום בנענועת הלולב כנזכר‪,‬‬ ‫להיות מהבונים ולא מהמהרסים‪ ,‬ובוודאי יתמלא בושה וכלימה להשוות מדותיו למידות הבורא‬ ‫ברוך הוא‪ ,‬ואז יתכן לו גם כן כוונות של האתרוג עם הלולב כמדובר וכו'‪.‬‬ ‫מה מאוד צריך כל אחד מישראל להתבונן בפנימיות מחשבתו וקירות לבו‪ ,‬לאנה פונה מחשבתו‬ ‫ומגמתו בקניין האתרוג והלולב‪ ,‬ויידע אנוש בנפשו מה מעשהו מראש עד סוף‪ ,‬היינו מהות‬ ‫קבלת עול מלכות שמים בראש השנה‪ ,‬ומה מעשהו עתה בגמר העובדא‪ ,‬לאן פונה מחשבתו‪.‬‬ ‫ואפילו ידמה בנפשו שיודע כל הכוונות‪ ,‬עם כל זה לא כל מי שרוצה ליטול השם יבוא ויטול‪.‬‬ ‫ואפילו הפכפך במעשיו ולא קישט מדותיו‪ .‬ואם כן מה יועיל בכוונותיו בנענועות הו' קצוות‪ ,‬ולכל‬ ‫פינה שהוא פונה אינה דרך ימין אלא מצד שמאל‪ ,‬שיש לו אחיזה במידותיו‪ .‬וממילא אם הוא‬ ‫בעצמו אינו כלי מוכן ומוכשר‪ ,‬להיות קרוב עם הכנות רמ"ח אבריו להשראת אלוקות‪ ,‬אינו כלום‪,‬‬ ‫ואינו מעורר למעלה‪ ,‬להיות רשומו ניכר באתערותא דלתתא‪ ,‬כי העיקר שיקרב אותן הכוונות אל‬ ‫השכל‪ ,‬לנהוג עמהם מלוא קומתו מראש עד עקב‪ ,‬לדעת איך להתנהג את עצמו בעבודת הבורא‬ ‫ברוך הוא כל השנה כולה‪ .‬כי עתה בחג שואבת רוח הקודש על כללות השנה וגו'"‪ .‬עכ"ל 'אור‬ ‫המאיר'‪.‬‬ ‫המאמרים החריפים ביותר שנאמרו בעניין חג הסוכות הם מהרה"ק בעל 'אור המאיר' זי"ע‪ ,‬הן‬ ‫בעניין קבלת פני האושפיזין קדישין והן בענייני הכוונות והנענועים‪ ,‬הרי דבריו חריפים‬ ‫וחותכים כסכין‪ ,‬כלהבת אש!‬ ‫)א' חוהמ"ס תשע"ז(‬ ‫*‬ ‫עיקר עבודת כוונת הנענועים שעבדו הבעש"ט הק' ותלמידיו זי"ע‬ ‫והנה בדבריו אלו של 'אור המאיר' נמצינו למדים את עיקר עבודת כוונת הנענועים שעבדו‬ ‫הבעש"ט הק' ותלמידיו זי"ע‪ ,‬אשר הדגש בעבודתם היה בעיקר על עבודת תיקון המדות‪,‬‬ ‫עבודת טהרת הלב‪ ,‬ומשום כך היתה עבודת הנענועים שלהם נמשכת זמן רב‪ .‬שהרי בכוונות‬ ‫האר"י ז"ל אין אריכות כה גדולה‪ ,‬וכל אחד יכול על נקלה ללמוד את הצירופים של יה"ו וכו'‬ ‫יח‬ ‫ˆד˜‬ ‫דרכי‬ ‫לכיוונים השונים‪ ,‬וכוונה זו אינה נמשכת יותר מאשר כמה דקות‪ .‬אולם עיקר גודל עבודת תלמידי‬ ‫הבעש"ט זי"ע היתה לנקות את הלב‪ .‬שכפי מה שהאדם מטהר יותר את לבו בתשובה לה' כן‬ ‫הוא זוכה להתקשר יותר אל הקב"ה על ידי אור הדעת‪ .‬ובענין הטהרה אחז"ל ]עי' רש"י במדבר‬ ‫יט‪ ,‬כב[ תבוא האם ותקנח צואת בנה‪ .‬הרמז בזה הוא כי ה'אם' היינו בחי' אימא‪ ,‬ובחג הסוכות‬ ‫זוכים לבחי' 'אימא דמסככת על בנין'‪ ,‬אם האדם מכין עצמו כראוי בטהרת הלב ביוה"כ‪ ,‬הריהו‬ ‫זוכה ל'תבוא האם ותקנח צואת בנה'‪ .‬והוא מש"כ )שה"ש ה‪ ,‬ג( רחצתי את רגלי איככה אטנפם"‪,‬‬ ‫שאף פסוק זה נדרש לענין טהרת המדות ביוה"כ‪' :‬רגלי' זו בחינת קדושת היסוד ‪ -‬וחג הסוכות‬ ‫הוא המשך ישיר ליוה"כ‪ ,‬בו זוכים לטהרת וקדושת המדות‪ ,‬וא"כ 'איככה אטנפם'‪ ,‬האדם צריך‬ ‫לשמור את מחשבותיו ולבו בנקיות ובטהרה לבל יטנפם חלילה‪ .‬ועל כך עבדו הצדיקים לשמור‬ ‫על הקדושה והטהרה במאד מאד‪ ,‬וכלל גדול לימדונו הצדיקים בעבודת ה'‪ ,‬שגם אם האדם פגם‬ ‫ונכשל ח"ו‪ ,‬מ"מ אם הוא ממשיך בעבודת ה' ומהרהר בתשובה מיד‪ ,‬אם זכה לבחינה כלשהי‬ ‫בעבודת ה' ‪ -‬אין הוא מפסיד את הבחינה ההיא שזכה לה ע"י עבודתו‪ .‬והוא מה שמסיים 'אור‬ ‫המאיר'‪ :‬כי עיקר השלמת נפשו של האדם תולה במעשהו‪ ,‬שמכניס ]אור[ הדעת בעובדות ]פי'‬ ‫במעשים[‪ ,‬ועתה בחג הסוכות בעובדא תליא'‪ ,‬שאנו עושין המצוות בעובדא ממש‪ ,‬כנזכר למעלה‬ ‫'מאן נצח דינא ? מאן דמאני קרבא בידייהו' )תיקו"ז תיק יג כט‪ ,‬א( דלכאו' יש להבין מאחז"ל זה‪,‬‬ ‫מהו ענין זה‪ ,‬שהנצחון בדין הוא בידי מי שכלי המלחמה בידיו? וכי על איזו מלחמה מדובר כאן‬ ‫? וכי בלולב ומיניו אנו יוצאים להילחם ? אלא‪ ,‬ביאור הענין הוא‪ ,‬שאין הכוונה לנצח מישהו אחר‬ ‫‪ -‬אלא שהאדם ינצח את עצמו‪ ,‬את מדותיו הרעות בהילחמו עמן ‪ -‬שע"י עבודת הנענועים באוחזו‬ ‫בידיו הני מאני קרבא ‪ -‬והוא מטהר את לבו בתשובה ומכוון לתקן מדותיו‪ ,‬הריהו נצח דינא'‪ ,‬וזו‬ ‫היתה עיקר עבודת הצדיקים‪.‬‬ ‫)רעוא דרעוין שבת ויו"ט ראשון של סוכות תשס"ד(‬ ‫*‬ ‫כוונות הנענועים של תלמידי הבעש"ט הק' זי"ע‬ ‫בענין כוונות הנענועים של תלמידי הבעש"ט הק' זי"ע ‪ :‬איתא מהאריז"ל‪ ,‬שבכל יום צריך האדם‬ ‫לכוון לפני התפילה‪ .‬האריז"ל מבטיח שמי שיכוון זאת לפני התפילה‪ ,‬זו סגולה שתפילתו‬ ‫תישמע‪ .‬וז"ל ‪ :‬וכדי שתחול עליו קדושה עליונה ותתן לו כח לקשור העולמות בתפילה‪ ,‬יעשה‬ ‫עצמו כסא לקדושה‪ ,‬ונכון לאומרו בפה מלא ובמחשבה טהורה ‪ :‬הריני עושה עצמי כסא לקדושה‪.‬‬ ‫אם אדם יכוון שהוא כסא לקדושה‪ ,‬כגון שראשו כסא לשם הוי'ה בניקוד קמ"ץ‪ ,‬מה ירויח מכך‬ ‫? אלא‪ ,‬תחילה עליו לטהר את המקום‪ .‬אם הוא פגום במחשבה‪ ,‬עליו להרהר על זה בתשובה‪,‬‬ ‫יט‬ ‫ˆד˜‬ ‫דרכי‬ ‫וכן לגבי פגם העינים‪ ,‬פגם הפה ופגם האזנים‪ ,‬על כל אבר שהוא רוצה לייחד שם השם ‪ -‬עליו‬ ‫לחזור בתשובה‪ .‬ואז הקב"ה ברוב רחמיו יתן לו קדושה‪ .‬וכן הדבר לגבי הנענונים‪.‬‬ ‫אולם‪ ,‬דרכם של הבעש"ט הק' וכן כתב הרה"ק ה'אור המאיר'‪ ,‬שכוונות הנענועים לפי האריז"ל‬ ‫קאי על ו' הצירופים של י‪-‬ה‪-‬ו ‪ -‬לכל צד צירוף אחר‪ ,‬כמש"כ בספר יצירה ששה צירופים‪.‬‬ ‫וכך האדם לוקח את האתרוג והלולב‪ ,‬מנענע לכל צד את הצירוף שלו ‪ -‬צפון חסד‪ ,‬דרום גבורה‪,‬‬ ‫מזרח תפארת‪ ,‬מעלה נצח‪ ,‬מטה הוד‪ ,‬מערב יסוד‪ .‬כשאתה מגיע עם הלולב והתרוג בצד ימין ‪-‬‬ ‫תתבונן שזה דרום‪ ,‬שזו מדת החסד‪ ,‬ותחשוב ‪ :‬היכן אני עומד במדת החסד? האמנם אני נקי‬ ‫במדת החסד ? יש חסד לעזור ליהודי‪ ,‬יש חסד שלא לחשוב בדברים שאסור לחשוב עליהם‪,‬‬ ‫כגון תאוות וכו'‪ .‬ועליך לחשוב ולהרהר בתשובה בשעת הנענועים‪.‬‬ ‫כמו כן בשעה שמנענע לשמאל שזו גבורה‪ ,‬יהרהר ‪ :‬איך אני עומד עם מדת הכעס שלי ? אני‬ ‫רוצה למשוך ממדת הגבורה שלי אור דרך הדעת‪ ,‬אך היכן אני במדת הגבורה ? האם אני‬ ‫חי עם הקב"ה בכל המידות שם ?‬ ‫וכך הוא מהרהר בתשובה גם במדת תפארת‪ ,‬שזו הגאוה כשאדם מתלבש יפה ונהנה כיצד הוא‬ ‫נראה בבגדיו ובגדלותו‪ ,‬זה פגם במדת התפארת‪ .‬במדת ת"ת צריך למשוך מהקדושה‪ ,‬אך‬ ‫אם יש פגמים יש ‪ -‬יש חלודה בצינור והמים הנקיים אינם יכולים לזרום בצנור כזה‪ ,‬וזה ממש‬ ‫חבל‪ .‬איזו השפעה ניתן למשוך מצנור חלוד ? לכן תכוון שהקב"ה ימחל לך על כל הפגמים‬ ‫שפגמת במדת התפארת ותבקש רחמים שהקב"ה ישמור אותך שתוכל לחיות איתו את מדת‬ ‫התפארת‪ ,‬שהכל יהיה למען כבוד שמו ית'‪.‬‬ ‫למעלה זו מדת נצח ‪ -‬כח הנצחון שבוער אצלך‪ ,‬כשאתה רוצה לנצח את חברך‪ .‬אם מישהו פגע‬ ‫בך ‪ -‬אינך יכול לעמוד שם‪ .‬א"כ אתה מתבונן כיצד אתה נראה‪ ,‬מהרהר בתשובה ומקבל‬ ‫על עצמך עול מלכות שמים‪ ,‬שתוכל לחיות את כל המידות איתו ית'‪.‬‬ ‫וכן מדת הוד‪ ,‬שזה קרוב לתפארת‪ ,‬וכן מדת יסוד‪ .‬אלו כוונות הנענועים‪ ,‬ולכן הצדיקים מכוונים‬ ‫ומתבוננים זמן רב‪ .‬יש כוונות קצרות ‪ -‬ששה צירופים‪ ,‬ויש למלאות במילואים‪ ,‬ויש שעושים‬ ‫עם כל החב"ד בכל צד ‪ -‬אולם מספיק לכוון את הכוונות הפשוטות בצירופים‪ .‬תלמידי הבעש"ט‬ ‫כיוונו בעיקר את הרהורי התשובה בנענועים ‪ -‬זה היה העיקר בעבודת ה' שלהם!‬ ‫אינך יכול למשוך את אור הקדושה בלי הרהור תשובה‪ .‬הרב בעל התניא זי"ע כתב שאם אדם‬ ‫מתבונן בתפילה ורואה שלא הולך לו‪ ,‬כגון שהוא למד כל היום תורה ואעפ"כ לא הולך לו‬ ‫כ‬ ‫ˆד˜‬ ‫דרכי‬ ‫התפילה למרות שלא עשה שום עבירות‪ ,‬אלא שלקראת האור החדש של התפילה זוהי דרגה‬ ‫שהוא עדיין איננו ראוי לה‪ ,‬לכן עליו להרהר בתשובה‪.‬‬ ‫שום תפילה אינה שווה לחברתה‪ ,‬והדבר שאתה יכול למשוך היום מהשחרית שלך ‪ -‬עדיין לא‬ ‫היה בעולם מאז ששת ימי בראשית ! כל תפילה היא דבר חדש‪ ,‬ואם אתה לפעמים מזלזל‬ ‫באיזו תפילה ואינך מכוון את עצמך ואומר ‪ :‬כעת אין זמן‪ ,‬אעשה זאת מהר ‪ -‬דע לך שהפסדת‬ ‫אור גדול כעת ! כל מצוה וכל לימוד תורה צריכים לזה הכנה חדשה על מנת לקבל אור חדש‬ ‫שעדיין לא היה בעולם‪ .‬צריך לזה הרהור תשובה‪.‬‬ ‫וכן בכל שנה‪ ,‬כשאתה מקיים שוב את מצות הסוכה וארבעת המינים ‪ -‬הרי זה דבר חדש שעדיין‬ ‫לא היה בעולם‪ .‬אם אתה מונח בהכנות של המצוות‪ ,‬תוכל לעשות זאת‪ .‬אך מי שלא נמצא‬ ‫כלל ב'יריד' הזה‪ ,‬חושב שמצות התפילין של היום היא כמו של אתמול‪ .‬התפילין של רש"י ושל‬ ‫ר"ת שאתה מניח כעת‪ ,‬דע לך שהן תפילין חדשות ‪ -‬אשר לא הנחת אותן מעודך עדיין‪ .‬א"כ‬ ‫נמצא‪ ,‬שבכל יום כשאתה מקיים מצות תפילין‪ ,‬זוהי פעם בחיים שלך‪ ,‬שמאז ששת ימי בראשית‬ ‫עדיין לא היתה מצות התפילין כפי שהיא היום ‪ -‬כך כתב האריז"ל‪ .‬וכן לגבי כל ברכה ומילה‬ ‫שאתה מדבר !‬ ‫בכדי להרים כל מה שהאדם פגם‪ ,‬צריך תשובה מתוך אהבת ה'‪ ,‬אז אתה מרים הכל‪ ,‬ואז הכל‬ ‫יהפוך לך לזכויות‪ .‬תשובה מאהבה צריכה להיות דרך העמקות של התשובה‪ .‬עליך לרדת‬ ‫לעמקות של התשובה‪ ,‬לרחם על הקב"ה‪ ,‬מה שאתה גרמת לו גלות מהפגמים שלך‪ .‬מדוע יש‬ ‫לאדם כל הצער שיש לו ? זה סימן שיש גלות גדולה אצל הקב"ה‪ ,‬כביכול‪ ,‬ולכן הוא מעורר‬ ‫אותך‪ ,‬כדי שתתחיל להרהר מחדש בתשובה כמובא ב"פרי הארץ"‪.‬‬ ‫)*(‬ ‫שמעתי על מהאדמו"ר מהוסיאטין זי"ע‪ ,‬נכדו של הרה"ק מרוז'ין זי"ע‪ ,‬שהנענועים אצלו נמשכו‬ ‫זמן רב )כשעה ומחצה(‪ ,‬ובימי זקנותו היו רגליו נפוחים ממים והרופאים אמרו לו שאסור‬ ‫לו לעמוד זמן רב כלכך‪ .‬חשבו‪ ,‬מי ילך להודיע לו? והחליטו לשלוח את ה'יאסר רב'‪ ,‬אשר היה‬ ‫תלמיד חכם גדול ומקובל‪ ,‬ושלחוהו להיכנס אל הרה"ק מהוסיאטין ואמר לו שהרופאים ציוו‬ ‫שאסור לרבי לעמוד זמן רב כל כך על רגליו‪ .‬אמר לו היאסר רב ‪ :‬גם אני יודע את כוונות האריז"ל‬ ‫וזה לא צריך לקחת זמן רב כל כך ! השיב לו הצדיק מהוסיאטין ‪ :‬לנו יש כוונות בקבלה מהמגיד‬ ‫הק'! על זה‪ ,‬לא היה לו מה לענות‪.‬‬ ‫)*(‬ ‫כא‬ ‫ˆד˜‬ ‫דרכי‬ ‫הצדיק רבי אליהו ראטה זצ"ל אמר לי על האדמו"ר מהאסיאטין זי"ע שצורתו בשעת הנענועים‬ ‫היתה כמו של אדם גוסס‪ ,‬ה' ירחם ‪ -‬פחד נורא‪ .‬הוא זכה להתבטל ולמשוך את הקדושה באמת!‬ ‫)*(‬ ‫הנענועים זו מצוה שעל ידה יורד האור‪ .‬אינך יכול להוריד את האור הזה אם אין לך הכלים‬ ‫והמקום הנקי להיכן להוריד אותו ! לכן‪ ,‬עליך לנקות שוב ושוב כל דבר ודבר‪.‬‬ ‫אנו אומרים בתפילה ‪ :‬סלח לנו אבינו כי חטאנו‪ ,‬מחל לנו מלכנו כי פשענו וכו'‪ ,‬ואחר כך ‪ :‬ברוך‬ ‫אתה ה'‪ ,‬חנון המרבה לסלוח‪ .‬היקשה על כך הרב בעל התניא זיע"א וכי מי אמר שהקב"ה‬ ‫כבר סלח לך‪ ,‬שאתה אומר 'חנון המרבה לסלוח'? אלא‪ ,‬כשיהודי מבקש מהקב"ה‪ :‬סלח לנו אבינו‬ ‫כי חטאנו‪ ,‬מחל לנו מלכנו כי פשענו ‪ -‬בודאי הקב"ה מוחל‪ ,‬ואתה יכול כבר לברך !‬ ‫הרה"ק מבארדיטשוב זי"ע אמר‪ ,‬שהקב"ה סולח מיד‪ ,‬על מנת שלא תהיה זו ברכה לבטלה‪.‬‬ ‫כאותו ילד שרוצה סוכריה מאביו ומברך 'שהכל נהיה בדברו'‪ ,‬ואביו מוכרח ליתן לו‬ ‫מבוקשו כדי שלא תהיה ברכתו לבטלה‪.‬‬ ‫הבעש"ט הק' הסביר פשט בפסוק 'שיחת לו'‪ ,‬שפירש רש"י על פי התרגום ‪ :‬חבילו להון‪ .‬הוסיף‬ ‫הבעש"ט הק' ואמר‪ ,‬שהחטא עם החבלה הולכים ביחד‪ .‬מיד כשהאדם חוטא‪ ,‬כבר‬ ‫הוא נחבל )בנפשו( ‪ -‬יש לו כבר העונש‪ .‬הוא נמצא כבר עם העונש ביחד‪.‬‬ ‫האדם צריך להתבונן‪ ,‬לתת מחשבה לפני שהוא מתפלל‪ ,‬לומר פרק תהלים‪ ,‬לכוון שרק הקב"ה‬ ‫נותן חיים‪ ,‬בריאות‪ ,‬כבוד‪ ,‬פרנסה‪ ,‬הכל מאיתו ית'‪ .‬שום אדם לא נותן לו יותר מאשר‬ ‫חתול‪ .‬עליו להתקשר במחשבה הזו וכך להתחיל את התפילה‪ .‬ואז תפילתו תהיה נקיה מפניות‪.‬‬ ‫אם יתרגל בזה‪ ,‬יוכל לאט לאט לטהר את הפניות‪.‬‬ ‫)מוצש"ק פר' האזינו תשנ"ה(‬ ‫*‬ ‫עבודתם של הצדיקים שעבדו וכיוונו בשעת הנענועים בצל הסוכה‬ ‫בכל אופן ‪ -‬זו היתה עבודתם של הצדיקים שעבדו וכיוונו בשעת הנענועים‪ .‬כמובן‪ ,‬שאי אפשר‬ ‫לעשות את הדבר הזה בבית הכנסת‪ ,‬בשעה שאומרים את ההלל‪ .‬אולם ניתן לעשות זאת‬ ‫בבית‪ ,‬בשעה שמברכים על הלולב בסוכה‪.‬‬ ‫על פי האריז"ל‪ ,‬ענין גדול מאד הוא לברך על הלולב בסוכה‪ ,‬לקיים את מצות הלולב בסוכה‬ ‫דוקא ‪ -‬ואחר‪-‬כך ללכת לבית הכנסת להתפלל‪.‬‬ ‫כב‬ ‫ˆד˜‬ ‫דרכי‬ ‫בכל אופן‪ ,‬יכולים להתבונן בנענועים של הברכה‪ ,‬עד כמה שאפשר‪ .‬ואפילו אם מישהו מתבונן‬ ‫לפני הנענועים‪ ,‬הרי זה ג"כ טוב ‪ -‬כשניגש אל המצוה מתוך הרהור תשובה‪ ,‬הוא יכול לזכות‬ ‫ולקבל אחר כך את ההשפעות‪.‬‬ ‫)ערב סוכות תשנ"ח(‬ ‫‪-‬הושע"ר‪-‬‬ ‫ה'צלא דמהימנותא' זה 'זמן שמחתנו'‬ ‫הקב"ה נתן לנו את מצוות סוכה כדי שמי שירצה להתקשר לכח הזה יהיה לו אותו גם היום‪,‬‬ ‫זהו ה'צלא דמהימנותא'‪ ,‬וזה 'זמן שמחתנו' ‪ -‬זה מביא שמחה לאדם לכל השנה‪ .‬בחג‬ ‫הזה יכול האדם לקחת שמחה לכל השנה‪.‬‬ ‫ה'הושענא' שצועקים‪ ,‬היא כדי שהקב"ה יתן לנו את הכח הזה‪ ,‬זהו 'אנא ה' הושיעה נא'‪ .‬אנא‬ ‫ה' הצליחה נא' היינו‪ ,‬שנצליח בעבודת ה'‪ ,‬שאנחנו עוסקים בענין הזה‪ ,‬להחדיר‬ ‫בקרבנו את כח האמונה‪ .‬זהו המפתח של הישועות‪ .‬המפתח של הישועות הוא האמונה‪ .‬ובודאי‬ ‫שהיצר‪-‬הרע איננו נותן לאדם להכנס לזה בקלות ‪ -‬כשהאדם רוצה להתחזק באמונה‪ ,‬היצה"ר‬ ‫מראה לו שהכל הולך לו להיפך‪ ,‬ועד כמה שהוא מנסה להתפלל ולהתחזק ‪ -‬היצה"ר אומר לו‪:‬‬ ‫אתה רואה‪ ,‬לא הולך לך‪ ,‬אינך יכול לעמוד שם‪ ,‬זה לא בשבילך! אולם זה שקר גמור‪ .‬האדם‬ ‫צריך לעבור את הנסיונות מפני שהוא צריך להזדכך‪ ,‬ועליו להיכנס שם‪ .‬הקב"ה איננו נותן לאדם‬ ‫כלום‪ ,‬אם הוא אינו אמיתי‪ .‬עליו לנגוע בנקודת אמת‪ ,‬ואם לא ‪ -‬לא נותנים לאדם כלום ולא‬ ‫מראים לו כלום‪ .‬אבל אם האדם לוחם ומודה על האמת‪ ,‬על כל שקר שהוא מוצא בקרבו והוא‬ ‫מתפלל ומבקש על זה‪ ,‬הקב"ה בודאי יתן לו‪ .‬וכשהקב"ה נותן לאדם את הטעם הזה של אמונה‪,‬‬ ‫כשהקב"ה פותח לאדם את המציאות הזאת של הנהגה שלמעלה מן הטבע‪ ,‬זהו בצלו חמדתי‬ ‫וישבתי'‪ ,‬הוא מרגיש באמת שיש פה צל טוב !‬ ‫אבל הם‪ ,‬אומות העולם ‪ -‬בורחים‪ .‬חם להם בחום השמש ואינם רוצים לסבול שום כאב‪ .‬זה הכח‬ ‫של כלל ישראל ‪ -‬הם מסכימים לסבול בשביל הקב"ה‪ .‬וכבוד ה' איננו יכול להתגלות אצל‬ ‫האדם‪ ,‬אם אין הוא מסכים לסבול את הסבל שהוא עובר מבלי להישבר‪ .‬בודאי שצריכים לזה‬ ‫תפילות ‪ -‬וזו מצוה להתפלל‪ ,‬אבל מנסים את האדם ומעכבים לו את הישועה ע"מ לראות עד‬ ‫כמה הוא יתחזק ! וזוהי התמיכה שנותן הקב"ה לכל אדם‪ ,‬ה'צלא דמהימנותא'‪ .‬וזו קבלה גדולה‬ ‫שאנו צריכים לקבל על עצמנו‪ ,‬שלא להישבר משום מצב ולהתפלל לקב"ה תמיד‪ ,‬ולהתחזק ‪ -‬עד‬ ‫אשר הקב"ה יפתח לנו את שערי האמונה‪ ,‬את שערי הישועה‪ ,‬את ההנהגה שלמעלה מן הטבע‪,‬‬ ‫כג‬ ‫ˆד˜‬ ‫דרכי‬ ‫ויראה לנו שהוא ית' יכול להוציא אותנו מכל לחץ‪ ,‬מכל צער‪ ,‬מכל דאגה ומכל דבר שהאדם‬ ‫חושב שאין הוא יכול להתחזק נגדו‪ ,‬הן ברוחניות והן בגשמיות ‪ -‬הקב"ה יתן לו את הכח ויוכל‬ ‫להתחזק‪.‬‬ ‫ובזה יהא לנו מליץ יושר‪ ,‬שהקב"ה יכתוב לנו פתקא טבא בעז"ה‪ .‬וכמובן‪ ,‬צריכים להתפלל היום‬ ‫גם על כלל ישראל‪ ,‬שהרי כל אחד יודע מה המצב כעת‪ ,‬שנדחה הענין עד לאחר החג ואין‬ ‫זה פשוט‪ .‬צריכים כעת רחמים גדולים וצריך להתפלל שהתהליכים שעדיין צריכים לבוא ‪ -‬יהיו‬ ‫ברחמים‪ .‬זה שהענין נדחה‪ ,‬זוהי כבר המתקה‪-‬קצת‪ ,‬אולם עדיין צריך רחמים‪ .‬לכן צריך כל אחד‬ ‫להתפלל‪ ,‬שהרי זה ענין של כולנו‪ ,‬זה ענין של הכלל אשר שייך גם לפרט‪ ,‬והא אין בכלל אלא‬ ‫מה שבפרט )הכלל הוא כל פרט(‪ .‬יה"ר שהקב"ה יקבל את התפילות שתהא לנו הישועה בקרוב‪.‬‬ ‫)ליל הושענא רבה תשנ"ז(‬ ‫*‬ ‫ליל הושע"ר בציון שמואל הנביא ע"ה‬ ‫הושענא רבה מועיל לבטל את הגזירות )אפילו אחר חצות(‪ ,‬ואיתא במדרש ששמואל הנביא‬ ‫ע"ה מסתובב במקום המקדש עד אשר ייבנה המקדש‪ .‬ובספר החזיונות לר"ח ויטאל‬ ‫זי"ע כתב מעשה שנכנס לגן עדן למקום הנביאים‪ ,‬וראה מקום ריק ליד אחיה השילוני ‪ -‬מקומו‬ ‫של שמואל הנביא שלא נכנס לגן‪-‬עדן אלא מסתובב‪ .‬מסתמא הוא מתפלל ומחפש איזו עזרה‬ ‫שיעזרו לו‪ .‬היום המצב איננו פשוט כאן בארץ ישראל ‪ -‬צריך רחמים‪ ,‬צריך להתפלל לכל‪-‬הפחות‬ ‫תפילה אחת על הציון בשביל כלל ישראל‪ .‬מדוע נשאר שמואל הנביא ע"ה מחוץ לגן‪-‬עדן ? יש‬ ‫אומרים שחנה היתה בת ק"ל כשנפקדה ‪ -‬ולכאו' הרי זה נגד הטבע שחנה התפללה על זרע כל‬ ‫כך הרבה שנים עד גיל כזה‪ ,‬אלא שהיא היתה נביאה וראתה שהקב"ה אינו מקבל את תפילתה‪,‬‬ ‫והבינה שמסתמא השי"ת רוצה ממנה משהו ‪ -‬שהיא תיכנס לענין של צער השכינה ותתפלל‬ ‫שהשכינה הק' תפדה את עצמה‪ .‬וכאשר עלי הכהן ראה אותה מתפללת‪ ,‬ויחשבה עלי לשכורה"‬ ‫‪ -‬הוא ראה תפילה כזו‪ ,‬בכאב עצום כזה‪ ,‬ולא הבין מה הולך כאן‪ .‬לכן סיפרה לו‪ ,‬וכששמע שהיא‬ ‫עדיין מתפללת על בן‪ ,‬נזדעזע ‪ -‬שאשה בת ק"ל שנה עדיין מתפללת על בן באמונה כזו ! והוא‬ ‫ברך אותה‪ .‬לכן נולד שמואל הנביא‪ ,‬מכל כך הרבה תפילות עבור צער השכינה‪ ,‬והוא קיבל את‬ ‫הנשמה הזו ‪ -‬ולא הסכים להכנס לגן‪-‬עדן‪ ,‬ולכן הוא אשר זכה למשוח את שאול המלך ע"ה ואת‬ ‫דוד המע"ה‪ .‬ובפרט בזמן כזה כהיום‪ ,‬הוא מאד שמח כאשר יהודים הולכים להתפלל שם למען‬ ‫כלל ישראל‪.‬‬ ‫כד‬ ‫ˆד˜‬ ‫דרכי‬ ‫הרמ"ק כתב‪ ,‬שאפילו האבות הק' אינם יכולים לפעול למעלה שום דבר‪ ,‬כי התפילות צריכות‬ ‫לבוא מבעל‪-‬בחירה‪ .‬רק כאשר בעלי‪-‬הבחירה מעוררים אותם‪ ,‬יכולים האבות הק' לעזור‬ ‫בתפילה‪ .‬ולכן יובן מש"כ במדרש‪ ,‬שירמיה הנביא הלך להעיר את האבות הק' בעת חורבן ביהמ"ק‪.‬‬ ‫וכעת צריך לעורר את שמואל הנביא ע"ה שיעזור בתפילה‪ ,‬שתהיה הישועה לעם ישראל ‪ -‬והם‬ ‫מעוררים רחמים בשמים ! עוד איתא בגמרא ברכות עה"פ "א‪-‬ל כביר לא ימאס"‪ ,‬שאין הקב"ה‬ ‫מואס בתפילת הרבים‪ ,‬ולכן צריך שכל אחד יכלול את תפילתו בתפילת הרבים !‬ ‫)ליל הושע"ר תשנ"א(‬ ‫)*(‬ ‫אפי' מי שנכתב עליו שלא לטובה ח"ו – עדיין יכול לפעול ביום הזה להפך הכל לטובה‪ .‬על כן‬ ‫צריך אדם להתאמץ ולדעת‪ ,‬שכל אחד ואחד אחראי עבור עצמו ועבור משפחתו ועבור‬ ‫כלל ישראל‪ ,‬שהרי לכל יהודי יש חלק‪ ,‬ולומר בכוונה ולכוון היטב בכל התפילות‪.‬‬ ‫הבה נלך ביחד לצעוק לה'‪" ,‬כי לא בזה ולא שיקץ ענות עני כו'" )תהלים כב(‪ .‬וכל מי שיכול ילך‬ ‫אצל ציון שמואל הנביא ע"ה להתפלל ולפעול ישועה‪ ,‬השי"ת יעזרנו שנזכה כולנו כאחד‬ ‫לגאולה השלימה אמן‪.‬‬ ‫)ליל הושע"ר תשס"ט(‬ ‫)*(‬ ‫כעת ניסע לציון שמואל הנביא ע"ה ונתפלל ונבקש כולנו שכל אחד יזכה להיוושע בכל הישועות‪,‬‬ ‫שכל אחד צריך ישועות כה רבות‪ .‬יש הצריך בני‪ ,‬יש הצריכים מזוני‪ ,‬יש הצריכים חיי‪,‬‬ ‫רפואות וישועות‪ ,‬שידוכים לילדיהם‪ ,‬השי"ת יעזור שיזכו הכל להיוושע בכל הישועות ברוחניות‬ ‫ובגשמיות ונזכה כל אחד לפתקא טבא ולסייעתא דשמיא בכל העניינים‪ ,‬ונזכה עוד השנה בעז"ה‬ ‫לגאולה הגדולה והשלימה לה אנו ממתינים‪ ,‬ונאמר אמן‪.‬‬ ‫)ליל הושענא רבה תשע"ב(‬ ‫‪-‬אסרו חג בעבותים‪-‬‬ ‫לאסוף את כל האור של הסוכה והאמונה שבה‬ ‫האריז"ל מביא ב'שער הכוונות' שתי דעות‪ .‬לפי דעה אחת‪ ,‬נשארות ארבע עשרה מדרגות בין‬ ‫הקדושה לבין החול‪ ,‬והדרגה הזו של אסרו‪-‬חג היא כמו בערב‪-‬שבת בערב‪ .‬ולפי דעה‬ ‫שניה יש פחות מי"ד מדרגות‪ .‬מ"מ רואים מכאן דבר נפלא‪ ,‬עד כמה נשארת הקדושה של ימי‬ ‫החג גם באסרו חג‪ ,‬וא"כ בודאי שעדיין ניתן למשוך מהקדושות של החג‪ .‬והצדיקים פירשו את‬ ‫הלשון אסרו חג' מלשון לאסור ולקשור‪' ,‬אסרו חג בעבותים' ‪ -‬צריך לקשור את החג בחבלים‪.‬‬ ‫כה‬ ‫ˆד˜‬ ‫דרכי‬ ‫בכל אופן‪ ,‬הדבר החדש הוא הכח הפנימי ‪ -‬כשאדם מחזיק בפנים‪ ,‬באופן אף אחד לא יוכל לינוק‬ ‫ממנו‪ ,‬זה הענין של אסרו חג‪ .‬ובכלל‪ ,‬כוחם של הצדיקים הנסתרים היה‪ ,‬שלא ידעו אודותם‪,‬‬ ‫ולכן הם לא ניזוקו מאף אחד ולא ירדו ממדרגתם הגבוהה‪ .‬למעשה כל פרסום הוא מזיק ואיננו‬ ‫טוב‪ .‬הרה"ק מרוז'ין זי"ע נהג לומר‪ ,‬שעדיפה התפילה אשר מתפללים בפינה ‪ -‬ואפילו היא הגרועה‬ ‫ביותר ‪ -‬מאשר התפילה הטובה ביותר שמתפללים לפני העמוד‪ .‬שכשהאדם מתפלל לפני העמוד‪,‬‬ ‫הוא צריך כבר רחמים‪ .‬אמנם יש לפעמים שהאדם מוכרח להתפלל לפני העמוד‪ ,‬אולם ניתן ללמוד‬ ‫מכאן את המושג‪ ,‬עד כמה האדם צריך להסתיר את עצמו‪ .‬וצדיקים רבים עבדו על הענין הזה‪,‬‬ ‫להסתיר את עצמם‪.‬‬ ‫אסרו חג' הוא כמו המשל לאדם שעושה חתונה לבנו‪ ,‬ולאחר החתונה חוזרים הביתה ועדיין‬ ‫שמחים ‪ :‬ברוך ה'‪ ,‬היתה חתונה נפלאה ! נשארת עדיין הרגשת השמחה בחזקה‪ .‬והכח‬ ‫הזה באסרו חג‪ ,‬כשאנחנו שמחים עם הקדושה של החג שהקב"ה נתן‪ ,‬עוזרת לאדם שזה ייכנס‬ ‫בעצמותיו‪ ,‬מה שהקב"ה זיכה אותנו מכל הקדושות ‪ -‬שתישאר אצלנו השמחה הזו לכל השנה‪,‬‬ ‫בעזרת ה'‪.‬‬ ‫יתן לנו ה' שנוכל לזכור את הקדושה של החג ושהיא תיכנס באמת בפנימיות העצמות ובפנימיות‬ ‫הלב והמוח‪ ,‬שתהיה התפשטות הקדושה לכל אבר ואבר על זה צריכים להתפלל‪ ,‬שלא תלך‬ ‫הקדושה ח"ו לאיבוד‪ .‬ואיתא מהאריז"ל‪ ,‬שמכל יחוד של קדושה צריך לבוא אור גדול‪ ,‬כמו‬ ‫שבעולם הזה כאשר נולד ילד והוא נשאר ‪ -‬כך נשאר אור מהאורות הקדושים‪ ,‬שהוא צריך‬ ‫להישאר ולא הולך לאיבוד‪ .‬ואם ח"ו האור הולך לאיבוד‪ ,‬הר"ז כמו נפל ח"ו‪ .‬ועל כך צריך‬ ‫להתפלל כעת‪ ,‬שלא ילך האור של הסוכה והאמונה לאיבוד ח"ו ושהקדושה תישאר אצלנו ולא‬ ‫נאבד אותה‪ .‬יה"ר שה' יזכנו !‬ ‫)אסרו חג סוכות תשנ"ז(‬ ‫כו‬ ‫ˆד˜‬ ‫דרכי‬ ‫מדור עצותיך אמונה‬ ‫איתא בזוה"ק שהמצוות הן עצות‪ ,‬כלו' תרי"ג המצוות הן תרי"ג עיטין ]עצות[ כיצד‬ ‫להמשיך קדושתו יתברך‪ ,‬והן עצות לאדם להתקרב אל הקב"ה ולהיטיב את מדותיו‪.‬‬ ‫)ליל ששי פר' אחרי וקדושים תשע"ח וכן בדא"ח רעוא דרעוין פר' בשלח שבת שירה ט"ו בשבט תשס"ז(‬ ‫"הסוכה צלא דמהימנותא לגהץ את כל בעלי האמונה"‬ ‫העצה לאדם כאשר הוא מרגיש את עצמו מאד ירוד‪ ,‬היא האמונה‪ .‬אעפ"כ הוא נברא במעשה‬ ‫ידיו של הקב"ה ולכבודו נברא ‪ -‬הקב"ה נותן לו חיים וחסד‪ .‬אע"פ שאני מרגיש שאני‬ ‫ירוד‪ .‬א"כ צריך להיות כאן משהו ‪ -‬זה סימן שאני כן יכול לעלות‪" .‬ומזה יעלה ויבוא ויגיע אל‬ ‫הטעם וריח למעלה ולמטה וכו'"‪ .‬אם האדם מקשר את עצמו לאמונה‪ ,‬שהכל בהנהגת הקב"ה‬ ‫ואף אחד לא יכול לנגוע בו‪ ,‬כל זה ברשות ה' ‪ -‬אז הוא איננו מפחד אפילו מכישוף )כמעשה‬ ‫ברבי חנינא בן‪-‬דוסא‪ ,‬שאמר "אין עוד מלבדו"(‪ .‬אלו הם המקיפים השומרים לו לאדם‪.‬‬ ‫הדבר הראשון הוא‪ ,‬שהאדם צריך לקשר את עצמו באמונה‪ ,‬ומתוך כך יש לו צלא דמהימנותא‪.‬‬ ‫א"כ לכאו' יכול האדם לשאול‪ ,‬אם הוא מקשר את עצמו באמונה‪ ,‬לשם‪-‬מה הוא צריך‬ ‫את הסוכה ? זה מה שמבאר פה"א לקמן‪.‬‬ ‫אי אפשר לזכות לשמחה של מצוה אם אין לו יראה‪" .‬והסוכה הוא צלא דמהימנותא לגהץ את‬ ‫כל בעלי האמונה"‪ ,‬היינו ליישר אותם‪" .‬כללא דמילתא‪ ,‬אין שום התחלת מצוה כי אם על ידי‬ ‫שפלות" ‪ -‬זהו המפתח כיצד יגיע האדם לכל הדברים הטובים ולכל העליות ‪ -‬ההתחלה היא רק‬ ‫עם מדת השפלות‪ .‬כדי לזכות למדת החסד יש להתחיל משפלות‪ .‬אם האדם רואה עכובים בדרך‪,‬‬ ‫ואיננו יכול להתקדם בתורה ובתפילה או בעשיית מצוה ‪ -‬לא הולך לו ‪ -‬זה בגלל שאין בו מדת‬ ‫השפלות‪ .‬אם יגיע למידת השפלות‪ ,‬תהיה לו הסייעתא דשמיא להתקדם בתורה ובתפילה ובכל‬ ‫הענינים‪ .‬לא מתחילה הבניה של העולם הקטן הזה אלא על ידי השפלות‪ .‬וזהו הדרך להגיע להבין‬ ‫את סודות התורה‪ ,‬וזו היתה הדרך של דוד המלך ע"ה‪ ,‬והתחלתו היא האמונה"‪ .‬האמונה‬ ‫והדבקות בהשי"ת היא בלי שום קבלת פרס וחלק ‪ -‬זה שהאדם איננו מרגיש שום אור והתעוררות‬ ‫בעבודת ה'‪ ,‬זה נקרא שהוא עובד את ה' "שלא על‪-‬מנת לקבל פרס"‪ .‬אנשים מחפשים את האורות‬ ‫ואת ההתעוררות ‪ -‬הם מחפשים את הפרס‪ .‬האדם צריך לגשת לעבודת ה' באמונה‪ ,‬בלי שום‬ ‫שכל טעם וריח )וזו בחינת ערבה( ושלא על מנת לקבל פרס‪ ,‬אלא להיות תמיד עם המלך‪ ,‬בלי‬ ‫כז‬ ‫ˆד˜‬ ‫דרכי‬ ‫שום קבלת פרס וחלק ‪ -‬ואז הריהו נקרא בן המלך‪ ,‬בן למלכות שהיא האמונה‪ .‬משא"כ עבדים‬ ‫המשמשים את הרב על‪-‬מנת לקבל פרס‪ ,‬רק כשמרגישים התעוררות ‪ -‬אך כשאינם מרגישים‬ ‫התעוררות הריהם סוגרים את הסידור‪ ,‬ורוצים רק את הסיפוק‪ ,‬את "הטעם והריח"‪ ,‬הריהם‬ ‫בבחינת עבדים המשמשים את הרב על‪-‬מנת לקבל פרס‪.‬‬ ‫מי שעובד את ה' בלא טעם וריח‪ ,‬רק מתוך אמונה ‪ -‬הריהו מעלה את הכל‪ .‬ומסיים פה"א‪,‬‬ ‫ואפילו על ידי האמונה ושפלות וכו' ואינו יודע ומתקשר למעלה"‪ .‬מה שאחז"ל עד כ' אמה‬ ‫אדם יודע שהוא יושב בצל סוכה ‪" -‬אדם יודע" זו הדעת‪ ,‬והדעת היא כבר אחיזה אצל האדם‪.‬‬ ‫אולם "למעלה מכ' אמה" ‪ -‬זה כתר ורחמים פשוטים‪ ,‬שם אין שום אחיזה‪ ,‬שם זה בבחינת אינו‬ ‫יודע" ‪ -‬הוא מקבל את הקשר ואת האור של הרחמים‪ ,‬מבלי שיש לו אחיזה כלשהי שם‪.‬‬ ‫)ליל ד' דחוהמ"ס תשנ"א(‬ ‫מדור מאורות צדק‬ ‫עובדו˙ ˘כ"˜ מרן אדמו"ר ה˜וה"ט זיע"א‬ ‫סיפר ˘היה בדידיה‬ ‫מה הוא עניין 'ראשון לחשבון עוונות'‬ ‫עה"פ )מיכה ז‪ ,‬טו( "כ ִּימ ֵי צ ֵאתְך ָ מ ֵאֶר ֶץ מִצְרָי ִם אַרְא ֶנּו ּ נִפ ְל ָאוֹת" מבאר הרה"ק מבארדיטשוב זי"ע‪,‬‬ ‫אילו נפלאות יראה השי"ת‪ ,‬וביאר זאת עפ"י משל לעני אחד שלא היה לו מאומה לפרנסתו‪,‬‬ ‫ואחד העשירים נתן לו סכום כסף נכבד‪ .‬מעתה‪ ,‬אם ירצה העשיר לשמחו פעם נוספת‪ ,‬בוודאי‬ ‫יוצרך ליתן לו סכום כסף גדול יותר מאשר בראשונה‪ ,‬אף הקב"ה כך‪ ,‬שבתחילה הוציאנו ממצרים‪,‬‬ ‫משעבוד עבודת פרך‪ ,‬ולעתיד לבוא יוציאנו מן הגלות והגאולה תהא בבחי' גבוהה ונעלה הרבה‬ ‫יותר מכפי שהיה ביציאת מצרים‪.‬‬ ‫עה"פ "ולקחתם לכם ביום הראשון" דרשו חז"ל‪ :‬ראשון לחשבון עוונות‪ ,‬והיקשה הרה"ק‬ ‫מבארדיטשוב זי"ע מה הוא עניין זה 'ראשון לחשבון עוונות'‪ .‬וביאר הוא זי"ע‪ ,‬דהנה אמרו‬ ‫חז"ל שהשב בתשובה מאהבה נעשין לו זדונותיו כשגגות‪ ,‬ואילו השב מאהבה נעשין לו זדונותיו‬ ‫כח‬ ‫ˆד˜‬ ‫דרכי‬ ‫כזכויות‪ ,‬והשי"ת הרי חפץ להגדיל זכויותיהם של ישראל‪ ,‬לפיכך מתחיל למנות עוונותיהם מיום‬ ‫טוב ראשון של סוכות‪ ,‬שהוא בבחי' תשובה מאהבה‪.‬‬ ‫הרמ"ק זי"ע מביא )בס' אילימה רבתי( שאין שום הרהור תשובה שהולך לאיבוד‪ .‬וכבר אחז"ל‬ ‫שהשב מיראה נעשין לו זדונותיו כשגגות ואילו השב מאהבה נעשין לו זדונותיו כזכויות‪.‬‬ ‫על כן לעתיד לבוא‪ ,‬כשיבוא משיח צדקנו בב"א‪ ,‬תהלך השכינה הק' בראש ולאחריה הצדיקים‪,‬‬ ‫כל חד לפום דרגא דיליה‪ ,‬יזכה להשגות גדולות ועצומות‪ .‬אכן מי ומי הוא אשר יזכה לכך! ואילו‬ ‫הרשעים שאינם מכניעים עצמם ואינם מוכנים לשוב בתשובה‪ ,‬לא יזכו לראות זאת ויאבדו מן‬ ‫העולם‪.‬‬ ‫בירושלמי‪ ,‬וכן במדרש ובזוה"ק‪ ,‬איתא שחבלי המשיח יבואו מעט מעט‪ ,‬ולא בבת אחת‪ .‬ושמעתי‬ ‫מאאמו"ר זי"ע אודות גודל הצרות והייסורים שסבלו אנשי ירושלים בתקופת‬ ‫המלחמה‪ ,‬שהרעב היה איום ונורא‪ ,‬ומחלת הטיפוס עשתה שמות בתושבי העיר‪ ,‬היו יושבים על‬ ‫הארץ ומאחר שלא היה באפשרותם להתרחץ עקב המחסור במים‪ ,‬היכתה בהם גם "המכה‬ ‫השלישית"‪ ,‬ר"ל‪ ,‬והוטל קיצוב חמור על מזון‪ ,‬מעט ביסקויטים לכל נפש ותו לא‪ ,‬והביסקויטים‬ ‫ההם היו מתולעים והוצרכו לברור התולעים מ הם‪ ,‬ובנוסף על כך נלקחו מחצית מתושבי ירושלים‬ ‫בשבי הערבי‪ :‬מתוך אלף ושמונה מאות תושבים שהתגוררו אז בירושלים‪ ,‬נפלו תשע מאות בשבי‪,‬‬ ‫ובכך נתקיים במלואו הפסוק )זכריה יד‪ ,‬ב(‪" :‬וְאָס ַפ ְ ּתִי א ֶת כ ּ ָל ה ַגּוֹי ִם א ֶל י ְרו ּש ָׁל ִַם לַמִּלְחָמ ָה‪ ,‬ו ְנִלְכְּדָה‬ ‫הָעִיר ו ְנ ָש ַ ׁסּו ּ הַב ּ ָ ּתִים וְה ַנ ָּשִׁים ּת ִּש ָ ׁכַב ְנ ָה וְי ָצ ָא ֲחצ ִי הָעִיר ב ּ ַגּוֹל ָה וְיֶת ֶר הָעָם לֹא יִכָּרֵת מִן ה ָ ִעיר"‪.‬‬ ‫הרה"ק בעל 'תפארת שלמה' מבאר על הימים שלעתיד לבוא שנאמר בהם )תהלים עו‪ ,‬יב(‬ ‫"יוֹבִילו ּ ש ַׁי לַמּוֹרָא"‪ ,‬שאומות העולם הם אשר יודעים מי הוא באמת מזרע ישראל‪ ,‬או‬ ‫אז יקחו כל אחד ואחד מישראל )שהתבולל‪ ,‬ר"ל( ויובילו אותם לפני מלך המשיח וזה יהא השי‬ ‫שיביאו אוה"ע למשיח‪.‬‬ ‫ומובא עוד‪ ,‬שאוה"ע לא ירצו לצאת למלחמה בעת שיבוא המשיח‪ ,‬ואולם הקב"ה יכריחם לצאת‬ ‫להילחם‪ ,‬וכמ"ש )יחזקאל לח‪ ,‬ד( "ו ְשׁוֹבַב ְ ּתִיך ָ ו ְנָתַ ּתִי חַחִים בִּלְח ָיֶיך ָ ו ְהוֹצ ֵאתִי אוֹתְך ָ ו ְא ֶת‬ ‫ש ֵי ֲחרָבוֹת כֻּל ּ ָם"‪.‬‬ ‫כ ּ ָל ח ֵילֶך ָ סוּסִים וּפָרָשִׁים לְבֻש ֵׁי מִכ ְלוֹל כֻּל ּ ָם קָה ָל רָב צ ִנ ָּה וּמ ָגֵן ּתֹפ ְ ׂ‬ ‫בהיותי בארצות הברית הוצרכתי לבקר אצל רופא אחד‪ ,‬והיה זה רופא יהודי‪ ,‬והיה שם גם בנו‬ ‫של הרופא שהיה אז צעיר כבן שלושים‪ .‬אותו צעיר לא הניח תפילין מימיו‪ ,‬וכשראה את‬ ‫היהודי בא עמי מניח תפילין‪ ,‬ביקש אף הוא להניח תפילין‪ ,‬ולאחר שהניח את התפילין אמר‬ ‫שרצונו להתקרב לקב"ה!‬ ‫כט‬ ‫ˆד˜‬ ‫דרכי‬ ‫הגע עצמך‪ ,‬מה טהורה נשמתם של ישראל! אף על פי שנתרחקו שנים רבות כל כך מן היהדות‪,‬‬ ‫הנה כשראה אותו בחור את התפילין‪ ,‬השתוקקה נפשו להתקרב לקב"ה! ובוודאי עומד‬ ‫הרה"ק מבארדיטשוב זי"ע אף כעת ובראותו זאת הריהו מלמד סנגוריא על בני ישראל! כן יזכנו‬ ‫השי"ת‪.‬‬ ‫)לחיים טיש‪ ,‬מוצאי יו"ט סוכות תשע"ז(‬ ‫מדור סגולות צדק‬ ‫באמירת 'נשמת' בהושע"ר נחתם פתקא להיוושע בכל הישועות‬ ‫הנה קיבלנו על עצמנו לאחר תפילת מוסף בקבלה גמורה לומר נוסח 'נשמת כל חי' גם לשנה‬ ‫הבאה‪ ,‬כן יזכנו השי"ת‪ ,‬ובאמירת 'נשמת' נחתם פתקא להיוושע בכל הישועות!‬ ‫במדרש מובא דבר נפלא‪ ,‬מעשה באדם אחד שנתחייב למלכות‪ .‬מה עשה? מיהר והלך לארמון‬ ‫המלך ואמר לשומרי הפתח שהמלך קורא לו להתייצב לפניו‪ .‬כששמעו השומרים כך‪,‬‬ ‫הלכו ואמרו למלך‪ :‬בא לכאן אדם וטענה בפיו‪ ,‬שהמלך קרא לו‪ .‬ציוה המלך להכניס את האיש‪.‬‬ ‫כשהביאו את האיש לפני המלך‪ ,‬שאל אותו המלך‪ :‬האם אני קראתי לך? כיצד אמרת שקראתי‬ ‫לך? וכמעט שנתחייב מיתה למלכות בעוון החוצפה הגדולה שאמר‪ .‬התנצל האיש ואמר‪ :‬אדוני‬ ‫המלך‪ ,‬בך בטחתי אל אבושה! הלא ידעתי את גודל רחמנותך‪ ,‬שהינך הטוב והמיטיב‪ ,‬על רחמיך‬ ‫המרובים בטחתי שלא תענישני! כששמע המלך כך‪ ,‬נתרכך ושאל את האיש מה בקשתו ותעש‪.‬‬ ‫ביקש האיש חנינה בדין‪ ,‬והמלך חננו ופטר אותו מהדין‪ ...‬אף אנו צריכים לומר‪ :‬אתה‪ ,‬רבש"ע‪,‬‬ ‫הינך הטוב והמיטיב‪ ,‬הושיענו נא! ומיד נוכל לקיים "כי בו ישמח לבנו"‪ ,‬כלו' לשמוח בישועת ד'‪,‬‬ ‫משום "כי בשם קדשו בטחנו"‪ .‬שבטחנו בו ית' שיחננו ויושיענו‪ .‬כך מובטחים אנו מפי חז"ל‪ ,‬אשר‬ ‫ידעו את כל התכסיסים והתחבולות ) ּפ ַאט ֶענ ְט ֶען(‪ .‬אם כן כבר יכולים אנו להיות בשמחה‪,‬‬ ‫שמובטחים אנו בישועתו‪" ,‬כי בו ישמח לבנו"‪.‬‬ ‫)הושע"ר תשע"ז(‬ ‫*‬ ‫ל‬ ‫ˆד˜‬ ‫דרכי‬ ‫מנהג אכילת קרעפלאך‬ ‫מה טעם נהגו בקהילות ישראל לאכול קרעפלאך בסעודת הושענא רבה? הטעם הוא‪ ,‬לפי‬ ‫שהקרעפלאך מכוסים מבחוץ‪ ,‬ובתוכם פנימה מוסתרים וגנוזים דברים טובים‪ .‬מבקשים אנו‬ ‫בזאת מהשי"ת שה"חבר'ה ההם" )פי' כוחות הסט"א‪ ,‬יֶענֶע חֶבְר ֶע( לא יחטפו את הדברים הטובים‬ ‫השמורים עבורנו‪ ,‬ושלא תהא להם שליטה בשפע המוכן לנו‪ ,‬לכך מסתירים ומחביאים אותו‪.‬‬ ‫ה'שפת אמת' מבאר שכל מה שישראל צריכים‪ ,‬עליהם לדבר אל השי"ת ולפנות אליו ית'‪ :‬אנא‬ ‫ה' הושיעה נא! זה עניינו של יום הושענא רבה‪ ,‬לדבר אליו ית' ולבקש ממנו‪ .‬כל אימת‬ ‫שחסר לך משהו‪ ,‬דבר אליו! יש תפילה שאותה מתפללים אל השי"ת מתוך הסידור‪ ,‬ויש תפילה‬ ‫שמדברים אל השי"ת 'אצל השלחן'‪ ,‬כבן המדבר ומבקש מאביו‪ ,‬וזה הטעם שנהגו כל ישראל‬ ‫לאכול 'סימנים' בליל ראש השנה‪ ,‬לפי שסימנא מילתא‪ ,‬וזו היא תפילה בעצם‪.‬‬ ‫)הושע"ר תשע"ז(‬ ‫*‬ ‫סגולה ליראת שמים‬ ‫מובא בשם 'חדושי הרי"ם' זי"ע‪ ,‬שכאשר מדברים על ה'יהודי הקדוש' זי"ע‪ ,‬הרי זה מסוגל ליראת‬ ‫שמים‪.‬‬ ‫)ליל שישי חוהמ"ס תשנ"ט(‬ ‫מדור משלי דרכי צדק‬ ‫ולקחתם לכם ביום הראשון‪...‬‬ ‫ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר וכפות תמרים"‪ ,‬פסוק זה מרמז על הספירות העליונות‬ ‫‪ -‬שלושת ההדסים הם כנגד חג"ת )חסד‪ ,‬גבורה ותפארת( וכנגד האבות הק' אברהם‬ ‫יצחק ויעקב‪ .‬הלולב מרמז על מדת היסוד‪ ,‬שתי הערבות הן כנגד נצח והוד ‪ -‬וא"כ יש חג"ת נה"י‬ ‫‪ -‬ואילו האתרוג הוא כנגד המלכות‪ .‬הקב"ה מרמז לנו‪ ,‬שהוא ית' כביכול מרומז בארבעת המינים‪,‬‬ ‫ועל כן מובא ששם ההוי"ה ב"ה שורה על ד' המינים‪ .‬הקב"ה אומר "ולקחתם לכם ביום הראשון‬ ‫לא‬ ‫ˆד˜‬ ‫דרכי‬ ‫וגו'" ‪ -‬מי שלוקח את ד' המינים‪ ,‬לוקח‪ ,‬כביכול‪ ,‬את המלך ! ולפ"ז יובן מה שאחז"ל בזוה"ק‬ ‫ובמדרש תנחומא ]פר' אמור[‪ :‬משל לשני בנ"א שנכנסו לדין לפני המלך וכו'‪ .‬אמר המלך ‪ :‬כל‬ ‫מי שהוא יוצא ובידו אגין )כידון( הוו יודעין שהוא נצח‪ .‬כך ישראל ואוה"ע נכנסין לדין ביוה"כ‬ ‫וכו'‪ .‬אמר הקב"ה ‪ :‬טלו לולביכם בידכם‪ ,‬שידעו הכל שאתם זכיתם בדין‪) .‬וכעי"ז גם במדרש‬ ‫רבה(‪ .‬ובידיהם ארבעת המינים הריהם אומרים ‪ :‬דידן נצח ! סימן הוא שניצחנו בדין ! ולכאו'‬ ‫צ"ע‪ ,‬מה סימן יש בזה ? אלא‪ ,‬בודאי מדובר על יהודי הזוכר ומכיר ויודע מה גודל הערך של‬ ‫מצות ד' המינים‪ ,‬כדאיתא בזוה"ק שכאשר יהודי עומד לקיים מצוה ואומר לשם יחוד קוב"ה‬ ‫ושכינתיה'‪ ,‬הרי זה כמי שמביא דורון למלך וכל הקלי' בורחים ברוב פחדם‪ .‬כשאומרים 'לשם‬ ‫יחוד קוב"ה ושכינתיה' הרי זו הכרזה שמצוה זו מיועדת לכבוד המלך‪ ,‬שאז כל הקלי' בורחים‪.‬‬ ‫לכך ציוונו הקב"ה ‪" :‬ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר וכפות תמרים וענף עץ עבות‬ ‫וערבי נחל" ‪ -‬קחו לכם את ד' המינים‪ ,‬שבהם אני מרומז‪ ,‬וכל הקלי' יברחו מפניכם ! אכן‪ ,‬האדם‬ ‫צריך להיות מקושר בפנימיות הענין הזה במחשבתו‪ ,‬ואז הוא באמת ממשיך את הכח שיש במצוה‪.‬‬ ‫ובודאי שאפילו אותם יהודים שאינם יודעים את פנימיות הענין‪ ,‬אולם הם מקושרים אל כלל‬ ‫ישראל‪ ,‬אל אותם יהודים היודעים ומבינים ‪ -‬ואף להם יש הכח‪ .‬ולאין ערוך גדולה ההשפעה של‬ ‫מי שיכוון בזה‪ ,‬שבודאי תופיע עליו ההשפעה תחילה‪ ,‬כדאי' בזוה"ק )פ' עקב( שכאשר יהודי‬ ‫מעורר את ההשפעות מלמעלה‪ ,‬הרי בשעה שיורדות ונשפעות ההשפעות מלמעלה ‪ -‬הן יורדות‬ ‫תחילה על היהודי הזה‪ .‬וזהו הענין של 'דידן נצח' ‪ -‬האדם צריך לנצח ! להתקשר לקב"ה בכל‬ ‫רגע ורגע מחדש‪ .‬וכי היצר הרע כבר 'ישן' לאחר יוה"כ ? בודאי שהוא איננו נח לרגע‪ ,‬והוא‬ ‫ממשיך לעבוד את עבודתו אצל כל אחד ‪ -‬ועל כן צריך להמשיך ולעורר רחמים‪ .‬נותנים לנו בחג‬ ‫הסוכות כח של נצחון‪ ,‬ועלינו לנצל זאת ! הנה‪ ,‬בכל ימות השנה יש באדם יסוד גדול של יאוש‬ ‫‪ -‬האדם נוטה להתיאש בראותו שלא הולך לו‪ .‬על כן אחז"ל עה"פ "ולקחתם לכם ביום הראשון"‬ ‫שיש בחג הזה כח של נצחון‪ ,‬וכח הנצחון פירושו ‪ -‬שאין מקום ליאוש‪.‬‬ ‫)יוט"ר של סוכות תשנ"ז(‬ ‫לב‬ ‫ˆד˜‬ ‫דרכי‬ ‫מדור השו"ת‬ ‫מלו˜ט מ˘יחו˙ ˜וד˘ ˙˘ובו˙ ל˘אלו˙ ˘נ˘אלו‬ ‫לכ"˜ מרן אדמו"ר ה˜וה"ט זיע"א‬ ‫נטילת הלולב בסוכה ‪ -‬שבתוך ביהכנ"ס ‪ -‬בתפילה עם הנץ החמה‬ ‫שאל השואל‪:‬‬ ‫מה ענין יש בתפילות סוכות דייקא בסוכה כמנהג לעשות הסוכה בתוך הביהכנ"ס?‬ ‫ענה כ"ק אדמו"ר הקוה"ט זיע"א‪:‬‬ ‫לשון האריז"ל בשעה"כ )דרוש א' לסוכות( והנה טוב הוא שאחר עלות השחר שהוא כבר יום‪,‬‬ ‫קודם שתתפלל תטול הלולב בתוך הסוכה ותברך עליו [ועל לשון זה של האריז"ל כבר‬ ‫תמהו כל המפרשים‪ ,‬הכיצד כתב לנהוג כן‪ ,‬והלא לאחר עלות השחר קודם הנץ החמה אין זה‬ ‫'יום' אלא בדיעבד‪ .‬והלא לכתחלה יש להתפלל ב'הנץ' ולא אחר עלות השחר[‪ .‬ואח"כ הד'‬ ‫נענועים של הלל יהיו בבית הכנסת‪ .‬ומה טוב היה אם היית מתפלל בסוכה כדי שתתפלל ותטול‬ ‫הלולב בברכתו בשעה הראויה אליו‪ ,‬שהוא אחר תפלת שחרית קודם ההלל ]רואים מכאן עד‬ ‫כמה החשיב האריז"ל את ברכת הלולב בתוך הסוכה דוקא‪ ,‬עד כדי כך שהתיר לעשות את‬ ‫המצוה אף באופן של 'בדיעבד'‪ ,‬למרות שמעיקר הדין צריכה הברכה על הלולב להיאמר בסמוך‬ ‫ל'הנץ' ולא קודם עלוה"ש‪ .‬ואכן‪ ,‬רבים נהגו לברך על הלולב לאחר תפילת שמו"ע‪ ,‬ונהגו להתפלל‬ ‫בסוכה ‪ -‬כמנהגנו כאן‪ .‬ויש לבאר דמ"ש הרב 'כדי שתתפלל ותטול הלולב בברכתו בשעה הראויה‬ ‫אליו' היינו לאחר הנץ החמה‪ .‬ואכן‪ ,‬כל הצדיקים נענעו את הלולב בסוכה‪ .‬ולכן הטוב ביותר‬ ‫שתהיה סוכה גדולה שיוכלו להתפלל בה ולנענע בה את הלולב ‪ -‬וכך היה מנהגו של הרה"ק‬ ‫רבי אהרן מבעלזא זיע"א‪ ,‬שהתפלל בסוכה ושם נענע‪ .‬בשכונת קטמון היתה לו סוכה גדולה‬ ‫בשדה ובה התפלל בכל ימות הקיץ‪ ,‬בימים הנוראים ובסוכות‪.‬‬ ‫ויש להבין‪ ,‬מהו הענין הזה לברך ולנענע את הלולב דוקא בסוכה ‪ -‬וכי איזו שייכות יש למצות‬ ‫הלולב עם מצות הסוכה? והלא אין שום 'שאלה' בעצם המצוה כאשר אדם מנענע את ד'‬ ‫המינים בביתו או אפי' ברחוב‪ .‬אלא‪ ,‬ביאור הענין הוא‪ ,‬שהגם ששתי מצוות נפרדות ושונות הן ‪-‬‬ ‫שהרי מצות הסוכה היא ה'מקיפים' של אימא ואילו הנענועים הם ה'פנימיים' שממשיכים עם‬ ‫הדעת דז"א‪ ,‬וההקפות שמקיפים עם ד' המינים הם ה'מקיפים' של ז"א בימים שבין יוה"כ לסוכות‬ ‫לג‬ ‫ˆד˜‬ ‫דרכי‬ ‫ממשיכים בכל יום את ה'פנימיים' של אימא ‪ -‬לפי הסדר הבא הוד י"א תשרי[‪ ,‬נצח י"ב תשרי[‬ ‫תפארת י"ג תשרי[ גבורה י"ד תשרי[ חסד ט"ו תשרי[ ולכן ביום טוב הראשון של סוכות יש כל‬ ‫בחינות החסדים המקיפים והפנימיים של 'אימא' וכן המקיפים והפנימיים של ז"א( ‪ -‬וא"כ לכאו'‬ ‫יש להבין מה הוא ענין זה לברך ולנענע בסוכה דוקא‪ ,‬כשמאיר אור המקיפים של אימא‪ .‬אלא‪,‬‬ ‫כשהתינוק מרגיש שהוא נמצא ליד אמו‪ ,‬יש לו מנוחת הדעת ‪ -‬והלא בסוכות ממשיכים את אור‬ ‫הדעת‪ .‬ללא האמא‪ ,‬כשהתינוק רואה שהוא לבדו ‪ -‬הריהו מבוהל ומחפש את אמו‪ ,‬אולם בראותו‬ ‫את אמו לידו‪ ,‬ניחא דעתיה‪ .‬וזה הרמז לכך שכאשר ממשיכים את ה'דעת'‪ ,‬צריך להיות ליד‬ ‫ה'אימא'[‪.‬‬ ‫וכן מובא בשעה"כ בענין בית הכנסת‪ ,‬שכאשר נכנסים לבית הכנסת יש לכוון כמה כוונות‪.‬‬ ‫האחת מהן‪ ,‬כשנכנס בפתח בית הכנסת יאמר "ואני ברוב חסדך אבוא ביתך וכו'" ויכוון כי‬ ‫רוב חסדך' הוא החסד העליון אשר אנו צריכין תמיד אליו‪ ,‬בפרט כשאנו נכנסים להיכל המלך‬ ‫לשאול בקשותינו‪ ,‬והחסד הזה נקרא 'יומא דכולהו' )ובדרושי ספירת העומר מבאר האריז"ל את‬ ‫הכוונה המיוחדת של 'יומא דכולהו' הוא היום הכולל את כל החסדים‪ ,‬כמ"ש ה'שמן ששון' על‬ ‫'עץ חיים' שמדרגתו של יומא דכולהו נעלה וגבוהה מאד[ ובדרוש ה' כ' האריז"ל שנטילת הלולב‬ ‫ונענועיו היא להמשיך החסדים שבדעת הסתומים תוך יסוד דאימא ‪ -‬א"כ נמצא שקשר אחד‬ ‫להם‪ ,‬ללולב ולסוכה‪ .‬על כן כשבונים סוכה ליד בית הכנסת ומתפללים בה‪ ,‬מצטרף לזה כח‬ ‫תפילת הציבור‪ .‬ועל כן נקרא שמו 'בית הכנסת'‪ ,‬משום שהוא 'כונס' את כל האורות ‪ -‬ועל כן יש‬ ‫מעלה יתירה כאשר מתפללים בסוכה‪ ,‬שעי"ז מעבירים את בית הכנסת לסוכה‪.‬‬ ‫)סוכות תשס"ד(‬ ‫שאל השואל‪:‬‬ ‫היאך יכולים אנו לקבל פני האושפיזין עילאין ?‬ ‫ענה כ"ק אדמו"ר הקוה"ט זיע"א‪:‬‬ ‫אכן‪ ,‬בעניותנו אין לנו אלא לומר כפי הנוסח המודפס בסידורים‪ ,‬ותו לא‪ ,‬ועכ"פ יש לנו לדעת מך‬ ‫ערכנו‪ .‬ובאמת‪ ,‬אין אנו "מארחים חשובים"‪ ,‬אולם מה ביכולתנו לעשות?‬ ‫)א' דחוהמ"ס תשע"ז(‬ ‫לד‬ ‫ˆד˜‬ ‫דרכי‬ ‫מדור יומא דהילולא‬ ‫מלו˜ט מ˘יחו˙ מלוה מלכה ו˘אר דברו˙ ˜וד˘‬ ‫מכ"˜ אדמו"ר ה˜וה"ט זיע"א‬ ‫הרה"ק רבי מרדכי מנדבורנא זיע"א‬ ‫ט"ו תשרי‬ ‫הוא היה אומר כי מי שאינו מרגיש בכל ערב שבת כמו בערב יום הכיפורים‪ ,‬ובכל‬ ‫ליל שבת כמו ליל כל נדרי‪ ,‬אינו מרגיש את קדושת השבת‪.‬‬ ‫אף אמר שענף עץ אבות הם ס"ת צפת‪ ,‬והוא רמז מן התורה שהדסים הגדלים בעיה"ק‬ ‫צפת‪ ,‬צפת'ער הדסים‪ ,‬חשיבות יתירה יש להם לקיים בהם מצות ארבעת המינים‪.‬‬ ‫הרה"ק לוי יצחק מבארדיטשוב זיע"א‬ ‫סניגורן של ישראל‬ ‫כ"ה תשרי‬ ‫מיוה"כ אל גמ' סוכה‬ ‫הרה"ק רבי לוי יצחק מבארדיטשוב זי"ע התענה שני ימים ברציפות ביום הכיפורים‪,‬‬ ‫בכל שנה היה נוכח הגאון הנודע רבה של למברג הישועות יעקב זי"ע‬ ‫בעבודתו הקדושה של הרה"ק מבארדיטשוב זי"ע‪ .‬היה זה כאשר שניהם התאכסנו‬ ‫באכסניה אחת‪ ,‬ראה הישועות יעקב שבליל יום הכיפורים‪ ,‬לאחר התפילה‪ ,‬פתח‬ ‫הרה"ק מברדיטשוב זי"ע מסכת יומא‪ ,‬וישב ולמד במשך כל הלילה‪ ,‬וכשחזר‬ ‫לה‬ ‫ˆד˜‬ ‫דרכי‬ ‫הישועות יעקב השכם בבוקר לתפילה‪ ,‬ראה את הרה"ק מבארדיטשוב יושב על‬ ‫מקומו ומסיים את המסכת‪ ,‬ואילו במוצאי יום הכיפורים ביקש הרה"ק מבארדיטשוב‬ ‫זי"ע שיביאו לו מסכת סוכה‪ ,‬ולאחר שטעם משהו להשיב נפשו‪ ,‬ישב ולמד מסכת‬ ‫סוכה משך כל הלילה‪.‬‬ ‫מליץ טוב על צערם של ישראל‬ ‫באחת מן השנים לא היו מצויים האתרוגים בכל המחוז‪ ,‬וכמעט נמנע מאנשי העיר‬ ‫לברך על האתרוג בחג הסוכות‪ ,‬לאחר מאמצים מרובים עלה בידם להשיג‬ ‫אתרוג אחד ויחיד‪ ,‬וכמובן ששמרו זאת עבור הרה"ק מבארדיטשוב שהוא יברך‬ ‫תחילה על האתרוג‪ ,‬ולאחריו יטלו כל אנשי העיר‪ .‬הרהר הגבאי בדעתו‪ ,‬בוודאי יברך‬ ‫הרבי תחילה על האתרוג‪ ,‬לאחר מכן יברכו עליו חשובי הקהל‪ ,‬ולאחר מכן כל אנשי‬ ‫העיר‪ ,‬ואימתי אזכה אני לברך על האתרוג‪ ,‬מסתמא בסוף‪ ,‬בין פשוטי הקהל‪ ,‬מדוע‬ ‫לא אטול את האתרוג כעת‪ ,‬לפני שיברך עליו הרבי‪ ,‬וכך אזכה לברך ראשון על‬ ‫האתרוג‪ .‬אמר ועשה‪ ,‬אלא שמרוב בהילות וחפזון‪ ,‬בשעה שמיהר הגבאי ליטול את‬ ‫האתרוג‪ ,‬נפל הפרי מידיו ארצה‪ ,‬נקטם הפיטם ונפסל האתרוג‪.‬‬ ‫נבהל הגבאי והצטער עד מאד עד שלא ידע את נפשו מרוב צער‪ ,‬הנה פסלתי את‬ ‫אתרוגו של הרבי ושל כל אנשי העיר‪ ,‬וכעת אין אתרוג כשר‪ ,‬לא לרבי ולא‬ ‫לכל אנשי העיר‪ ,‬אדהכי והכי נכנס הרה"ק אל החדר‪ ,‬וכשנודע לו את אשר ארע‪,‬‬ ‫הרים את עיניו לשמים ונשא את ידיו הקדושות למרומים‪ ,‬ואמר‪ ,‬רבונו של עולם‪,‬‬ ‫הבט משמים וראה כמה טהורים הם בניך ישראל‪ ,‬ראה נא את צערו הגדול של הגבאי‪,‬‬ ‫והלא אך ורק מתוך גודל השתוקקותו לקיים את מצוותיך עשה כן‪ ,‬ועתה על מה הוא‬ ‫מצטער‪ ,‬כל צערם הוא על הפסד של מצוה‪.‬‬ ‫מליץ טוב על חביבת המצוות של ישראל‬ ‫באחת השנים‪ ,‬השיג אחד הגבירים אתרוג מהודר ביותר‪ ,‬כשנודע הדבר להרה"ק‬ ‫זי"ע‪ ,‬שלח לקרוא לאותו עשיר‪ ,‬וכשהתייצב לפניו אמר לו‪ ,‬שמעתי‬ ‫שברשותך אתרוג מהודר עד מאד‪ ,‬אני מבקש ממך למכור לי את האתרוג‪ ,‬נענה‬ ‫העשיר ואמר‪ ,‬רבי‪ ,‬את האתרוג המהודר שלי לא אמכור בעד שום הון שבעולם‪ .‬חזר‬ ‫הרה"ק ושאל אותו‪ ,‬ואם אתן לך תמורתו את כל העולם הבא שלי‪ ,‬תסכים למכור לי‬ ‫אותו‪ .‬הרהר העשיר רבות בדבר הצעתו של הרה"ק‪ ,‬לבסוף לאחר הרהורים רבים‪,‬‬ ‫נענה ואמר‪ ,‬רבי‪ ,‬כן אני מסכים‪ ,‬אם הרבי מתחייב שיינתן לי כל העולם הבא שלו‬ ‫לו‬ ‫ˆד˜‬ ‫דרכי‬ ‫תמורת האתרוג‪ ,‬אני מסכים ליתן לו את האתרוג שלי‪ .‬הבטיח לו הרה"ק את כל‬ ‫העוה"ב שלו‪ ,‬והעשיר מסר את האתרוג לידי הרה"ק מבארדיטשוב‪ .‬לאחר מכן אמר‬ ‫לו הרה"ק‪ ,‬הלא כעת כבר ערב החג‪ ,‬ולא תספיק לחזור לעירך‪ ,‬הישאר כאן בעירנו‬ ‫לחג‪ .‬חשב העשיר לעצמו‪ ,‬הרי את האתרוג שלי מכרתי‪ ,‬להספיק לחזור לביתי כבר‬ ‫לא אספיק‪ ,‬אשאר אפוא כאן עד מוצאי החג‪.‬‬ ‫הלך הגביר לטבול ולהתכונן לחג הקדוש‪ ,‬ונכנס לבית הכנסת להכין את עצמו לקראת‬ ‫החג‪ .‬לאחר שהסתיימה תפילת ערבית‪ ,‬בליל התקדש החג‪ ,‬המתין העשיר שאחד‬ ‫ממתפללי בית הכנסת יזמינו אותו לסעוד אצלו סעודת החג‪ ,‬אך לתמיהתו ולפליאתו‪,‬‬ ‫לא הזמין אותו אף אחד ממתפללי בית הכנסת‪ .‬בלית ברירה‪ ,‬פנה העשיר מעצמו אל‬ ‫אחד מהמתפללים שהיה נראה בעיניו כאיש אמיד‪ ,‬וביקש להתארח אצלו לסעודת‬ ‫החג‪ ,‬אולם האיש סירב‪ .‬פנה העשיר לשני‪ ,‬וביקש ממנו להתארח אצלו וגם הוא‬ ‫סירב‪ .‬לאחר שכמה וכמה מהמתפללים סירבו לבקשתו להתארח אצלם‪ ,‬פנה העשיר‬ ‫לאחד מהם ושאל אותו‪ ,‬מה פשר הדברים שבעירכם אין איש יהודי אחד שרצונו‬ ‫לקיים מצוה גדולה זו של הכנסת אורחים‪ ,‬סיפרו לו המתפללים‪ ,‬שזה עתה הורה רב‬ ‫העיר‪ ,‬הלא הוא הרה"ק מבארדיטשוב‪ ,‬שלא לארח את העשיר לחג‪ .‬גברה עוד יותר‬ ‫תמיהתו של העשיר‪ ,‬ושם פעמיו לביתו של הרה"ק‪ .‬ושאלו בתרעומת‪ ,‬האמנם נכונים‬ ‫הדברים שהרב אסר על אנשי עירו להכניסני בצל סוכתם ולארחני לסעודת חג‪ ,‬האם‬ ‫כך מכירים טובה על כך שהתרציתי למכור לכם את האתרוג‪ ,‬ואפילו סתם יהודי‪,‬‬ ‫הלא מצוה גדולה לקיים בו הכנסת אורחים‪ ,‬השקולה כנגד קבלת פני השכינה‪ ,‬ומה‬ ‫ראה הרב להורות לאנשי העיר שלא לארחני בביתם לחג‪.‬‬ ‫נענה הרה"ק ואמר‪ ,‬הסיבה שהוריתי לאנשי העיר שלא לאחר אותך בצל סוכתם היא‬ ‫משום שרצוני לקבל בחזרה את העולם הבא שמכרתי לך‪ .‬ועתה‪ ,‬אם תסכים‬ ‫למחול לי על המכירה ולהשיב לי את העולם הבא שלי‪ ,‬תהיה אורחי בחג ותוכל‬ ‫לסעוד בסוכה ולקיים מצות בסוכות תשבו‪.‬‬ ‫נענה העשיר ואמר‪ ,‬את האתרוג מכרתי לרב בתמורה לעולם הבא שלו‪ ,‬והנה כעת‬ ‫אני מוחל לרב על התחייבותו‪ ,‬ואני מחזיר לרב את העולם הבא שלו‪ ,‬ובלבד‬ ‫שיניחני לסעוד בסוכתו ולקיים את מצות היום‪.‬‬ ‫לאחר שהיתה בידו הסחורה שביקש‪ ,‬חייך הרה"ק‪ ,‬נשא את ידיו הקדושות כלפי‬ ‫מעלה ואמר‪ ,‬ראה נא‪ ,‬רבונו של עולם‪ ,‬כמה קדושים עמך ישראל‪ ,‬מתחילה‬ ‫לז‬ ‫ˆד˜‬ ‫דרכי‬ ‫ויתר יהודי זה על אתרוגו המהודר‪ ,‬בתמורה לחיי העולם הבא‪ ,‬וכעת ויתר על חיי‬ ‫העולם הבא בתמורה לזכייה במצוה דאורייתא של ישיבה בסוכה‪ ,‬האין הם ראויים‪,‬‬ ‫ישראל עם קדושים‪ ,‬שאף אתה תוותר ותמחל להם על כל עוונותיהם‪.‬‬ ‫מיד הוביל הרה"ק את האורח לסוכתו‪ ,‬החזיר לו את אתרוגו ואמר לו‪ ,‬גם האתרוג‪,‬‬ ‫שלך הוא‪ ,‬וגם העולם הבא שמכרתי לך‪ ,‬שלך הוא‪ ,‬ובחג הקדוש הזה אורחי‬ ‫אתה‪ ,‬לסעוד ואף לישון בסוכתי‪.‬‬ ‫אריכות ימים עד אחר ימי סוכות‬ ‫הרה"ק מבארדיטשוב זיע"א ביקש מהקב"ה שיאריך לו ימיו עד כעבור הימים‬ ‫הקדושים בירח האיתנים‪ ,‬כי רצונו לקיים בהם מצוות ה' הרבים שמקיימים‬ ‫בחודש זה‪ ,‬ואכן בקשתו נתקבלה בשמים ונסתלק לאחר המועדים של ירח האיתנים‪.‬‬ ‫לח‬ ‫לא מוגה‬ ‫ˆד˜‬ ‫אמונה‬ ‫דרכי‬ ‫דרכי אמונה‬ ‫דא"ח מכ"˜ מרן אדמו"ר ˘ליט"א‬ ‫שיעורי דא"ח בספה"ק קיצור שו"ע‬ ‫בימי ג'‪-‬ה'‪ ,‬י"א‪ -‬י"ג תשרי תשפ"ז‬ ‫מצוות סוכה‬ ‫בסימן קל"ג‬ ‫שִי ַת הַסֻּכ ּ ָה‪ ,‬לְק ַי ֵּם‬ ‫בסעיף ל( מבאר שהַמְ ַדקְ ְד ּקִין בַּמִצְוֹת‪ ,‬מַתְחִיל ִין מִי ָד ב ְּמוֹצָא ֵי יוֹם הַכִּפּוּרִים ב ּ ֲַע ׂ‬ ‫יֵל ְכו ּ מֵח ַי ִל א ֶל ח ָי ִל‪ .‬אשר לכאו' הכוונה לכל מצוה ששייך אז כגון שזה גם ערב שבת‬ ‫וזכור את יום השבת זהו דאורייתא או שנזדמן לו שילוח הקן שזהו ג"כ דאורייתא משא"כ מצות‬ ‫בניית הסוכה היא דרבנן‪ ,‬אך הכוונה שיש להתמקד ולהשתדל בזה ולא לחפש שום דבר אחר‬ ‫טרם שיבנה סוכתו‪.‬‬ ‫וכמו שממשיך ומסיים בסעיף הבא )סעי' לא וכן בסימן הבא( ב ּ ַיּוֹם שֶׁלְּאַח ַר יוֹם הַכִּפּוּרִים‪ ,‬נוֹ ֲהגִין‬ ‫לְה ַש ְ ׁכ ִּים לְב ֵית הַכ ְּנֶס ֶת‪ .‬וּב ַיָמִים שֶׁב ּ ֵין יוֹם הַכִּפּוּרִים לְסֻכּוֹת‪ ,‬א ֵין מִתְעַנ ִ ּין ֲאפִל ּו ּ ּת ֲַענִית י ָאר‬ ‫שִמְח ָה‪ ,‬שֶׁה ָיו ּ מְח ַנ ְּכ ִין ב ּ ָה ֶם א ֵת הַמִּזְבֵּח ַ בִּימ ֵי ש ְׁלֹמֹה‪ .‬ו ְג ַם‬ ‫צֵייט וְא ֵין אוֹמְרִים ּת ֲַחנוּן‪ ,‬לְפ ִי שֶׁה ֵם יְמ ֵי ׂ‬ ‫ֲאנַחְנו ּ עוֹסְקִים בְּמִצ ְו ַת בִּנְיַן סֻכ ּ ָה ו ֲַהכ ָנ ַת אֶתְרוֹג ו ּש ְ ׁא ָר הַמִּינִים‪ ,‬לִכ ְבוֹד ֲאדוֹן ה ֲָאדוֹנִים מְקַדֵּש ׁ י ִש ְ ֹרָא ֵל‬ ‫וְה ַז ְ ּמ ַנ ִ ּים‪ .‬שלכל מצוה מיבעי הכנה לכך ובפרט מצות סוכה שיהיה עמידה בפני רוח מצויה כמו‬ ‫שרואים מידי שנה מסוכות שמתפרקים ונופלים כמה קומות ברוחות של תחילת החורף‪ ,‬וכמו כן‬ ‫לנאותה כמו שנלמד בהמשך‪ .‬וכן הוא גם כן במצות ד' מינים שיש להדר בחיפוש אחר טוב ויפה‬ ‫ונקי מחששות‪.‬‬ ‫טל‬ ‫אמונה‬ ‫דרכי‬ ‫בסימן קל"ד‬ ‫בסעיף א( מִצ ְו ָה לִב ְנוֹת הַסֻכ ּ ָה מִי ָד ב ּ ַיּוֹם שֶׁלְּאַח ַר יוֹם הַכִּפּוּרִים‪ ,‬ו ֲַאפִל ּו ּ הו ּא עֶר ֶב ש ַ ׁב ּ ָת‪ְ ,‬ד ּמִצ ְו ָה‬ ‫הַבָּא ָה ל ְי ָדוֹ א ַל יַחְמִיצֶנ ָּה‪ .‬שבזה מתיישב הא דהקשינו לעיל בסדר עדיפות קיום המצוות‪.‬‬ ‫ומדייק נקודה נוספת חשובה שיש לִבְח ַר מ ָקוֹם נָקִי לְה ֲַעמִידָה ש ָׁם‪ .‬שאם לא כן אין זה כבוד‬ ‫לסוכה וקדושתה וכן שיכול לבוא לידי מצטער שיפטר מן הסכה כמבואר להלן סימן‬ ‫קל"ה סעי' ט' עיי"ש‪.‬‬ ‫שִי ַת הַסֻּכ ּ ָה וּבְה ַנָּח ַת הַסְּכָךְ‪ .‬וְא ַף עַל ּפ ִי ש ֶׁהו ּא אָדָם‬ ‫וּמִצְו ָה עַל כ ּ ָל אָדָם שֶׁי ֲַעסֹק בְּעַצ ְמוֹ ב ּ ֲַע ׂ‬ ‫נִכְב ּ ָד‪ ,‬זֶה כ ְּבוֹדוֹ‪ ,‬ש ֶעוֹס ֵק בְּעַצ ְמוֹ בַּמִּצ ְו ָה‪ .‬כמובא בגמ' קידושין בתחילתה שזהו גדלותם‬ ‫של הבני אדם החשובים‪.‬‬ ‫שִי ַת הַסֻּכ ּ ָה‪ ,‬ואין נוהגין כן למעשה אֶל ּ ָא שֶׁא ָנו ּ סוֹמְכ ִין עַל‬ ‫וּמִן הָרָאוּי ה ָי ָה לְבָרֵך ְ ש ֶׁה ֱֶחיָנו ּ עַל ֲע ׂ‬ ‫ש ֶׁה ֱֶחיָנו ּ ש ֶׁאוֹמְרִים בַקִּד ּו ּשׁ‪ ,‬ומכוונין גם על הסוכה ועל בגדים חדשים שקנו לכבוד החג לנוו"ב‬ ‫ולילדיו‪.‬‬ ‫ו ִבכאן עובר למצוה חשובה שאין מודעין לזה מספיק והוא שיש להַדֵּר ל ְי ַ ּפוֹת א ֶת הַסֻּכ ּ ָה‬ ‫וּלְה ַנ ְאוֹתָהּ בְּכֵל ִים נָאִים וּמ ַצ ָּעוֹת נ ָאוֹת כְּפ ִי כֹחוֹ‪.‬‬ ‫בסעיף ב( כאן מבאר אופן קיום המצוה של בניית סוכה בְּעִנְיַן ָד ּפ ְנוֹת הַסֻּכ ּ ָה‪ ,‬י ֵש ׁ ה ַ ְרב ּ ֵה חִל ּוּק ֵי‬ ‫שוֹת ְד ּפ ָנוֹת ש ְׁל ֵמוֹת ו ֲַחז ָקוֹת‪ ,‬שֶׁלֹּא יְה ֵא‬ ‫דִינִים‪ ,‬ו ְמכיון שא ֵין הַכֹּל בְּקִיאִים‪ .‬עַל כ ּ ֵן צְרִיכ ִין ל ֲַע ׂ‬ ‫ה ָרוּח ַ מ ֵנִיעַ אוֹתָן‪ ,‬ו ְג ַם שֶׁלֹּא יְכַב ּ ֶה ה ָרוּח ַ א ֶת ה ַנ ֵרוֹת‪.‬‬ ‫וּצריך לדעת שאין רובו ככולו חשוב אלא שלימות כמו שמבאר שמִי שֶׁא ֵין לוֹ דֵי צ ָ ְרכּוֹ ל ִ ְדפ ָנוֹת‪,‬‬ ‫ש ֶגֶת‪ ,‬מִצ ְו ָה לוֹ ש ֶׁ ִּתהְיֶה לוֹ‬ ‫ש ֶה ש ָׁלֹש ׁ ש ְׁל ֵמוֹת‪ ,‬מֵא ַ ְרב ּ ַע שֶׁא ֵינָן ש ְׁל ֵמוֹת‪ .‬וּמִי שֶׁי ָדוֹ מ ַ ּ ׂ‬ ‫מוּט ָב שֶי ֲַע ׂ‬ ‫סֻכ ּ ָה ב ְּנוּי ָה עִם ג ַגּוֹת‪ ,‬ש ֶׁנ ִ ּפ ְ ּתָחִים ו ְנִסְגָּרִים עַל יְדֵי צ ִירִים‪ ,‬לְס ָגְרָם בִּש ְ ׁעַת ה ַג ְּש ָ ׁמִים‪ ,‬שמותר להמשיך‬ ‫לשבת תחתיהם בשעת הגשמים‪ ,‬וּכ ְש ֶׁ ּפָסְקו ּ ה ַג ְּש ָ ׁמִים‪ ,‬נִפ ְ ּתָחִים ה ַג ּ ַגּוֹת‪ ,‬וְהַסְּכָך ְ הו ּא נ ָגו ּב‪ ,‬ובניקל‬ ‫יוכל להמשיך לקיים המצוה בהידור רב‪ ,‬וְי ָכוֹל לְק ַי ֵם מִצ ְו ַת סֻכ ּ ָה כָּרָאוּי‪.‬‬ ‫בסעיף ג( וממשיך לבאר שהרי ג ּ ַם בַּסְּכָך ְ י ֵש ׁ כַּמּ ָה דִינִים‪ .‬וְכ ֵיוָן שֶׁא ָנו ּ נוֹ ֲהג ִין לְסַכֵּך ְ בְּעַנְפ ֵי אִיל ָנוֹת‬ ‫אוֹ בְּק ָנִים‪ ,‬כ ּ ֵיוָן שֶׁה ֵם גִד ּו ּלֵי ק ַ ְרק ַע וְהֵמּ ָה תְלו ּשִׁים וְא ֵינ ָם מְקַבְּל ִים טֻמְא ָה וְא ֵינ ָם קְשׁוּרִים‬ ‫יַח ַד‪ ,‬א ֵין ב ּ ָה ֶם שׁו ּם ֲחש ָׁשׁ‪.‬‬ ‫בסעיף ד( ומדייק שלַכ ַ ְּתחִל ּ ָה רָאוּי לְהַחְמִיר‪ ,‬ש ֶׁלֹא לְה ַנ ִ ּיח ַ עַל הַסֻּכ ּ ָה ָד ּב ָר הַמְקַב ּ ֵל טֻמְא ָה‪ ,‬שֶׁיַנ ִ ּיח ַ‬ ‫עָלָיו א ֶת הַסְּכָךְ‪ ,‬כ ְּגוֹן סֻל ּ ָמוֹת שֶׁי ּ ֵּש ׁ ב ּ ָה ֶם ב ּ ֵית קִב ּו ּל ה ַּש ְ ׁל ִיבוֹת‪ ,‬וְכ ָל שֶׁכ ּ ֵן ש ְ ׁא ָר כֵּל ִים‪ ,‬כ ְּגוֹן‬ ‫מָרָה ]מְעַדֵר[ וּמ ַגְרֵפ ָה‪ ,‬ו ֲַאפִל ּו ל ִ ּתֵן אוֹתָם עַל הַסְּכָך ְ לְה ֲַחזִיקוֹ‪ ,‬י ֵש ׁ לְהַחְמִיר‪ .‬וּבְד ֲִיעב ַד אוֹ שֶׁא ֵין לוֹ‬ ‫מ‬ ‫אמונה‬ ‫דרכי‬ ‫ש ְ ׁא ָר ְד ּבָרִים‪ ,‬הַכֹּל מֻ ּתָר‪ְ ,‬דק ָיְמ ָא לָן‪ְ ,‬ד ּמֻ ּתָר לְה ֲַעמִיד א ֶת הַסְּכָך ְ ב ְּ ָדב ָר הַמְקַב ּ ֵל טֻמְא ָה כמבואר‬ ‫בשו"ע סימן תרכ"ט‪.‬‬ ‫בסעיף ה( צָרִיך ְ לְה ַנִיח ַ סְכָךְ‪ ,‬עַד ש ֶׁ ְּתה ֵא צִלָּתָהּ מְרֻב ּ ָה מֵחַמָּתָה‪ ,‬שֶׁאִם ה ָיְתָה חַמָּתָהּ מְרֻב ּ ָה מִצִלָּתָהּ‪,‬‬ ‫ּפ ְסו ּל ָה מִן ה ַ ּתוֹרָה‪ .‬ו ְלָכ ֵן צְרִיכ ִין ל ִז ָ ּה ֵר לְה ַנ ִ ּיח ַ כ ּ ָל כָּךְ‪ ,‬ש ׁ ֲֶאפִל ּו ּ כ ְּשֶׁיִתְיַב ּ ֵשׁ‪ְּ ,‬תה ֵא צִלָּתָהּ מְרֻב ּ ָה‪.‬‬ ‫ג ּ ַם צְרִיכ ִין ל ִז ָ ּה ֵר‪ ,‬שֶׁלֹּא יְה ֵא בְּמ ָקוֹם אֶח ָד ֲאו ִיר ש ְׁלש ָׁה טְפָחִים‪ .‬וּלְכ ַ ְּתחִל ּ ָה צְרִיכ ָה שֶׁיְה ֵא ֲאו ִיר קְצ ָת‬ ‫ב ּ ֵין הַסְּכָךְ‪ ,‬כְּדֵי שֶׁיֵרָאו ּ הַכּוֹכָבִים‪ .‬וּמִכ ּ ָל מ ָקוֹם‪ ,‬אִם ה ָיְתָה מְעֻב ּ ָה‪ ,‬שֶׁא ֵין הַכּוֹכָבִים נ ִ ְראִים‪ ,‬כ ְּש ֵ ׁרָה‪.‬‬ ‫ֲאב ָל אִם ה ָיְתָה מְעֻב ּ ָה כ ּ ָל כָּךְ‪ ,‬ש ׁ ֲֶאפִל ּו ּ אִם יוֹ ְרדִים ג ְּש ָ ׁמִים ה ַ ְרב ּ ֵה‪ ,‬א ֵינ ָם יוֹ ְרדִים ל ְתוֹכָהּ‪ ,‬אִם כ ּ ֵן ה ַוְי ָא‬ ‫כְּעֵין ב ּ ַי ִת‪ ,‬וּפ ְסו ּל ָה‪ .‬כמו שנתבאר לעיל בסעיף ב' ההידור בגגות שנסגרים ונפתחים ע"י צירים‪.‬‬ ‫בסעיף ו( בַּסֻּכּוֹת הַב ְּנוּיוֹת‪ ,‬לִפְעָמִים בּוֹלְטִים ַד ּפ ִים לְמַעְל ָה עַל הַכְּתָל ִים‪ ,‬וְעַל ַד ּ ּפ ִים אֵל ּו מֻנָּחִים‬ ‫הַכ ְּלוֹנְס ָאוֹת ש ֲֶׁעלֵיה ֶם הַסְּכָךְ‪ .‬וּמֵאַח ַר שֶׁא ֵין הַדַּף רָח ָב א ַ ְרב ּ ַע אַמּוֹת‪ ,‬א ֵנוֹ פוס ֵל א ֶת הַסֻּכ ּ ָה‬ ‫מִשׁו ּם סְכָך ְ ּפ ָסו ּל‪ ,‬כ ִּי ֲהלָכ ָה ל ְמש ֶׁה מִסִּינַי הִיא‪ִ ,‬דבְפ ָחוֹת מֵא ַ ְרב ּ ַע אַמּוֹת‪ ,‬אָמְרֵינָן דֹּפֶן ֲעקֻמּ ָה‪ .‬פֵּרו ּשׁ‪,‬‬ ‫ש ֶנֶּחְש ָׁב א ֶל הַדֹּפֶן‪ ,‬וְחָשְב ֵינָן לֵהּ כ ְּ ִאל ּו ּ הַדֹּפֶן נִתְעַקְּמ ָה ש ָׁם לְמַעְל ָה‪ ,‬אֶל ּ ָא שֶׁא ֵין יוש ְ ׁבִים וְא ֵין י ְש ֵׁנִים‬ ‫ש ָׁם ּתַח ַת הַדַּף‪ ,‬כ ִּי ש ָׁם א ֵין לוֹ דִין סֻכ ּ ָה‪ ,‬ו ֲַאפִל ּו ּ א ֵינוֹ רָח ָב אֶל ּ ָא א ַ ְרבָּעָה טְפָחִים‪ֲ .‬אב ָל יֶת ֶר הַסֻּכ ּ ָה‪,‬‬ ‫כ ְּש ֵ ׁרָה‪ .‬אַך ְ אִם מֻנָּחִים א ֵצ ֶל הַדֹּפֶן ַד ּ ּפ ִים ב ְּרֹח ַב א ַ ְרב ּ ַע אַמּוֹת אוֹ יוֹתֵר‪ ,‬זֶהוֹ נִקְרָא סְכָך ְ ּפ ָסו ּל‪ ,‬ו ּפוֹס ֵל‬ ‫א ֶת כ ּ ָל הַסֻּכ ּ ָה‪ .‬וּמִכ ּ ָל מ ָקוֹם אִם א ֵינוֹ כ ֵן אֶל ּ ָא ב ְּצ ַד אֶח ָד‪ ,‬כ ְּמוֹ שֶהַדֶּרֶך ְ הו ּא בִּקְצ ָת סֻכּוֹת ב ְּנוּיוֹת‬ ‫ש ֶׁעושִׁין קְצ ָת ִּתקְרָה מִצ ַּד אֶח ָד )כְּדֵי לְפ ַנּוֹת ל ְש ָׁם א ֶת הַכֵּל ִים ּתֵכ ֶף בְּהַתְח ָל ַת ה ַג ְש ָ ׁמִים(‪ ,‬זֶה א ֵינוֹ‬ ‫מ ַז ִ ּיק‪ְ ,‬דכ ֵיוָן שֶׁא ֵינוֹ אֶל ּ ָא מִצ ַּד אֶח ָד‪ֲ ,‬הרֵי י ֵש ׁ כ ּ ָאן עוֹד ש ָׁלֹש ׁ ְד ּפ ָנוֹת כ ְּש ֵׁרוֹת שֶׁמֻנ ָּח ֲעלֵיהֶן סְכָך ְ כ ּ ָש ֵׁר‪,‬‬ ‫וְסֻכ ּ ָה מִש ָׁלֹש ׁ ְד ּפ ָנוֹת ג ּ ַם כ ּ ֵן כ ְּש ֵ ׁרָה‪ ,‬וּבִלְב ַד שֶׁיְה ֵא ש ָׁם שִׁעו ּר סֻכ ּ ָה‪ְ ,‬ד ּה ַי ְנו ּ לְכ ָל ה ַ ּפ ָחוֹת שִ ׁבְעָה טְפָחִים‬ ‫עַל שִ ׁבְעָה טְפָחִים בִּמְרֻב ּ ָע‪ ,‬ו ְלֹא י ֵש ְׁבו ּ ּתַח ַת ה ַ ִּתקְרָה‪ .‬והם הלכות הנוגעים בהרבה סוכות ואף‬ ‫אצלינו בביהמ"ד הופכין ספסלים למנוע ישיבה מתחת הבליטות‪.‬‬ ‫בסעיף ז( וכאן נוטה לשיטתו להחמיר דלא כדעת השו"ע והבעה"ת בשוע"ר שה ָעוֹש ֶה סֻכ ּ ָתוֹ‬ ‫ּתַח ַת עַנְפֵי אִילָן‪ֲ ,‬הרֵי הִיא ּפ ְסו ּל ָה‪ .‬ו ֲַאפִל ּו ּ אִם מ ֲֵחמ ַת ה ֲָענָפ ִים בִּלְב ַד ה ָיְתָה חַמָּתָהּ מְרֻב ּ ָה‬ ‫ש ָה א ֶת הַסֻּכ ּ ָה‪ ,‬מִכ ּ ָל מ ָקוֹם ּפ ְסו ּל ָה‪ .‬ו ֲַאפִל ּו ּ אִם יִקְצֹץ אַח ַר‬ ‫מִצ ִ ּלָּתָהּ‪ ,‬וְאִם כ ּ ֵן בַּסְכָך ְ שֶׁהִנ ִ ּיח ַ עָליֶה ָ‪ ,‬עָ ׂ‬ ‫ש ֶה ל ְּךָ‪ ,‬ו ְ ָד ּרְש ֵ ׁינָן‪,‬‬ ‫כָּך ְ עַנְפֵי הָאִילָן‪ ,‬מִכ ּ ָל מ ָקוֹם הַסֻּכ ּ ָה נ ִש ְׁאֶר ֶת בִּפ ְסו ּלָהּ‪ִ ,‬דכְתִיב‪ ,‬ח ַג הַסֻּכּוֹת ּת ֲַע ׂ‬ ‫שוּי )עַיֵן לְעֵיל סִימ ָן ט סָעִיף ו(‪ .‬ו ְלָכ ֵן לְאַח ַר שֶקּ ָצ ַץ א ֶת ה ֲָענָפ ִים‪ ,‬צָרִיך ְ הו ּא‬ ‫ש ֶה‪ ,‬ו ְלֹא מִן הֶעָ ׂ‬ ‫ּת ֲַע ׂ‬ ‫ש ָה א ֶת‬ ‫לְה ַגְבִּיהּ ַ כ ּ ָל עָנ ָף מִן הַסְּכָך ְ וְי ֲַחזוֹר וְיַנ ִ ּיח ֶנּו ּ ל ְש ֵׁם סֻכ ּ ָה‪ .‬וְכ ֵן א ָסו ּר לְה ַנ ִ ּיח ַ א ֶת הַסְּכָך ְ קֹד ֶם ש ֶעָ ׂ‬ ‫ה ַ ְד ּפ ָנוֹת‪ְ ,‬דבָעֵינָן שֶבְּה ַנָּח ַת הַסְּכָך ְ ְּתה ֵא סֻכ ּ ָה כ ְּש ֵ ׁרָה‪.‬‬ ‫שוּי ָה ב ְּג ַגּוֹת‬ ‫בסעיף ח( כאן ממשיך את הצריך לדעת בנוגע למה שלמדנו בסעיף ב' וְכ ֵן בְּסֻכ ּ ָה ה ֲָע ׂ‬ ‫ה ַנִפ ְ ּתָחִים‪ ,‬צָרִיך ְ לִפ ְ ּתֹח ַ א ֶת ה ַג ַגּוֹת קֹד ֶם שֶׁמּ ַנ ִ ּיח ַ א ֶת הַסְּכָךְ‪ ,‬וְא ַף שֶׁאַח ַר כָּך ְ סוֹג ֵר א ֶת ה ַג ּ ַג‬ ‫מא‬ ‫אמונה‬ ‫דרכי‬ ‫ו ְחוֹז ֵר ו ּפוֹתֵח ַ‪ ,‬א ֵינוֹ מ ַז ִ ּיק‪ַ ,‬ד ּ ֲהו ֵ ּי כ ְּ ִאל ּו ּ ּפוֹרֵס עָליֶה ָ סָדִין ו ְחוֹז ֵר ו ְנוֹטְלוֹ‪ .‬וּמִכ ּ ָל מ ָקוֹם י ֵש ׁ לְהַחְמִיר‪ ,‬שֶיְה ֵא‬ ‫ה ַג ּ ַג ּפ ָתוּח ַ בְהַכ ְנָס ַת הֶח ָג )מטה אפרים(‪ .‬עוֹד צְרִיכ ִין ל ִז ָ ּה ֵר בְּאֵל ּו ּ הַסֻּכּוֹת‪ ,‬שֶׁיְה ֵא ה ַג ַג ּפ ָתוּח ַ ה ֵיט ֵב‬ ‫עוֹמ ֵד ב ְּש ָׁוֶה עִם דֹּפֶן ה ַסֻּכ ּ ָה‪ .‬שֶׁאִם א ֵינוֹ עוֹמ ֵד ב ְּש ָׁוֶה‪ ,‬אֶל ּ ָא נוֹט ֶה קְצ ָת עַל הַסְּכָךְ‪ֲ ,‬אפִל ּו ּ א ֵינוֹ שִׁעו ּר‬ ‫ג ּ ָדוֹל ש ֶ ִּת ּפָס ֵל הַסֻּכ ּ ָה בְּכָךְ‪ ,‬מִכ ּ ָל מ ָקוֹם צָרִיך ְ ל ִז ָ ּה ֵר שֶׁלֹּא י ֵש ֵׁב בַּמּ ָקוֹם ה ַזֶּה שֶה ַג ּ ַג מְשֻ ׁ ּפ ָע‪ ,‬ש ֶׁנ ִ ּמְצ ָא‬ ‫יוֹש ֵׁב ּתַח ַת ה ַג ּ ָג )עַיֵן לְעֵיל סָעִיף ו(‪ .‬א ַף עַל ּפ ִי שֶסֻּכ ּ ַת הֶח ָג ּפ ְטוּרָה מִן הַמְּזוּז ָה‪ ,‬מִכ ּ ָל מ ָקוֹם אֵל ּו ּ‬ ‫הַסֻּכּוֹת הַב ְּנוּיו ּת שֶׁמִּש ְ ׁ ּתַמְּשִׁים ב ּ ָהֶן כ ּ ָל ה ַּש ָׁנ ָה ו ְנִתְח ַי ְבו ּ בִּמְזוּז ָה‪ ,‬ג ּ ַם בֶּח ָג לֹא נִפְטְרוּ‪ ,‬וְא ֵין צְרִיכ ִין אַח ַר‬ ‫הֶח ָג לִקְבֹּעַ א ֶת הַמְּזוּז ָה מֵחָדָשׁ‪.‬‬ ‫שוֹת‬ ‫בסעיף ט( ויש לדייק שלכתחילה יוֹצְאִין בְּסֻכ ּ ָה ש ְׁאו ּל ָה‪ֲ ,‬אב ָל לֹא בְסֻכ ּ ָה גְזו ּל ָה‪ .‬ו ְלָכ ֵן א ָסו ּר ל ֲַע ׂ‬ ‫סֻכ ּ ָה בִּרְשׁו ּת הָרַבִּים‪ .‬וּבִש ְ ׁעַת ה ַ ְד ּח ָק שֶא ֵין לוֹ סֻכ ּ ָה א ַחֶר ֶת ב ְּשׁו ּם אֹפֶן‪ ,‬יוֹש ֵׁב בָּהּ וּמְבָרֵך ְ עָליֶה ָ‪.‬‬ ‫בסעיף י( בתקוה שההלכה הבאה לא נוגע למעעשה בהמשך לסעיף הקודם שי ֵש ׁ ל ִז ָ ּה ֵר שֶׁלֹּא‬ ‫יִקְצֹץ ה ַי ִש ְ ֹרָא ֵל בְּעַצ ְמוֹ סְכָך ְ לְסֻכ ּ ָתוֹ‪ ,‬אֶל ּ ָא יִקְנֶה מֵאַח ֵר‪ .‬וּבִש ְ ׁעַת ה ַ ְד ּח ָק י ָכוֹל לִקְצֹץ בְּעַצ ְמוֹ‪,‬‬ ‫אֶל ּ ָא שֶׁי ִ ּטוֹל רְשׁו ּת מִבַּעַל הַקּ ַ ְרק ַע‪.‬‬ ‫שוֹת סֻכ ּ ָה ב ְּחֹל הַמּוֹעֵד‪ .‬כגון שנזדמן לו שמחה וצריך למקום נרחב להכיל‬ ‫בסעיף יא( מֻ ּתָר ל ֲַע ׂ‬ ‫הרבה בני אדם‪.‬‬ ‫בסעיף יב( בסעיף זה מבאר בפרוטרוט ההלכות של מוקצה על הנוי סוכה ותשמישי סוכה כמו‬ ‫אתרוג או רימון התלויים על הסכך שיש לחלק אם התנה או לא ובין יו"ט לשבת ובין‬ ‫אתרוג שיכולין להריח לרימון או ענבים שניתן לאכול בכל הכללים איך ומתי מותר‪ ,‬ובעיקרון‬ ‫שמוקצים הם וקדושת סוכה עליהן‪.‬‬ ‫שִמְח ַת ּתוֹרָה‪,‬‬ ‫בעצֵי סֻכ ּ ָה‪ ,‬ב ּ ֵין מֵה ַ ְד ּפ ָנוֹת ב ּ ֵין מֵהַסְּכָךְ‪ֲ ,‬אסוּרִין ב ּ ֲַהנָא ָה עַד לְאַח ַר ׂ‬ ‫בראשונה נוקט ֲ‬ ‫כ ֵיוָן שֶהֻקְצו ּ לַמִּצ ְו ָה‪ .‬ו ֲַאפִל ּו ּ ל ִ ּטֹל מ ֵה ֶם ק ֵיס ָם ל ֲַחצֹץ שִׁנָּיו‪ ,‬א ָסו ּר‪ .‬ו ֲַאפִל ּו ּ אִם נָפ ְלוּ‪ֲ ,‬אסוּרִין‪,‬‬ ‫שִמְח ַת ּתוֹרָה בְּעֶר ֶב ש ַ ׁב ּ ָת‪ֲ ,‬אסוּרִין ג ּ ַם ב ּ ַש ַ ׁב ּ ָת‪ .‬וְכ ֵן נוֹיֵי סֻכ ּ ָה ֲאסוּרִין‬ ‫ו ְל ָא מ ֲַהנֵי ב ְּהו ּ ּתְנ ָאי‪ .‬וְאִם ח ָל ׂ‬ ‫ב ּ ַ ֲהנָא ָה ֲאפִל ּו ּ אִם נָפ ְלוּ‪ .‬וְכ ֵיוָן ש ֲֶאסוּרִין ב ּ ֲַהנָא ָה‪ ,‬לָכ ֵן ב ְּש ַ ׁב ּ ָת וּב ְיוֹם טוֹב‪ֲ ,‬אסוּרִין בְּטִל ְטו ּל מִשׁו ּם‬ ‫מֻקְצ ֶה‪ .‬וּמִכ ּ ָל מ ָקוֹם אֶתְרוֹג ה ַ ּתָלוּי בַּסֻּכ ּ ָה ל ְנוֹי‪ ,‬מֻ ּתָר לְהָרִיח ַ בּוֹ‪ ,‬דְּלֹא הֻקְצ ָה מֵרֵיח ַ‪ .‬וּב ַנוֹי ה ַ ּתָלוּי‬ ‫בַּסְּכָךְ‪ ,‬נוֹ ֲהגִין ש ֲֶאפִל ּו ּ תְנ ַאי ל ָא מ ֲַהנֵי‪ֲ .‬אב ָל ב ְּנוֹי ה ַ ּתָלוּי ב ּ ַ ְד ּפ ָנוֹת‪ ,‬מ ֲַהנֵי ּתְנָאִי‪ .‬וְהַסְדִינִין ה ַמְצֻיָרִים‬ ‫ש ֶׁ ְּתלוּיִים בַּסֻּכ ּ ָה ל ְנוֹי‪ ,‬נוֹ ֲהגִין לְטַלְטְלָן‪ ,‬שֶׁלֹּא יִתְקַלְקְלו ּ מִן ה ַג ְש ָ ׁמִים‪ ,‬ו ֲַאפִל ּו ּ לֹא הִתְנ ָה בְּפ ֵרו ּשׁ‪ ,‬כ ִּי‬ ‫מִסְּתָמ ָא מִ ְּתחִל ּ ָה א ַ ַד ּ ְע ּתָא ְדהָכ ִי ּתְלָא ָן‪ .‬וּמִכ ּ ָל מ ָקוֹם טוֹב לְהַתְנוֹת ְּתחִל ּ ָה בְּפ ֵרו ּשׁ‪ְ ,‬דה ַי ְנו ּ קֹד ֶם ב ּ ֵין‬ ‫ה ַש ְ ׁמ ָשׁוֹת הָרִאשוֹן י ֲַעמֹד ש ָׁם וְיֹאמ ַר‪ֲ ,‬אנִי מַתְנֶה ש ׁ ֱֶאה ֵא מֻ ּתָר ל ֱֶאכֹל וּלְהִש ְ ׁ ּתַמּ ֵש ׁ ב ְּנוֹי סֻכ ּ ָה זוֹ מָתַי‬ ‫ש ֶׁאֶרְצ ֶה‪ .‬ו ְצָרִיך ְ ל ִז ָ ּה ֵר ב ְּנוֹי סֻכ ּ ָה ֲאש ֶׁר ב ְּ ַד ְע ּתוֹ ל ִ ּטְלוֹ ב ְתוך ְ יוֹם טוֹב‪ ,‬שֶלֹּא לְק ָש ְׁרוֹ ב ְק ֶש ֶׁר‪ ,‬אֶל ּ ָא ב ֲַענִיב ָה‬ ‫)עַיֵן לְעֵיל סִימ ָן פ' סָעִיף מ"ה‪ ,‬מ"ו(‪.‬‬ ‫מב‬ ‫אמונה‬ ‫דרכי‬ ‫בסימן קל"ה‬ ‫בסעיף ט( הזכרנו לעיל להרחיב בנידון הלכות אלו המבוארים בדברי הקיצוש"ע בחיוב ופטור‬ ‫בירידת גשמים‪,‬דכשיָרְדו ּ ג ְש ָ ׁמִים‪ּ ,‬פ ָטו ּר מִן הַסֻכ ּ ָה‪ .‬בְּא ֵיזֶה ג ְש ָ ׁמִים ּפ ָטו ּר? אִם יָרְדו ּ כ ּ ָל כָּךְ‪,‬‬ ‫ש ֶׁהו ּא מְש ַ ׁעֵר‪ ,‬שֶׁאִם ה ָיו ּ נוֹפְל ִים כָּך ְ ל ְתוֹך ְ ה ַ ּתַב ְשִׁיל‪ ,‬ה ָי ָה מִתְקַלְק ֵל‪ֲ ,‬אפִל ּו ּ א ֵין לְפ ָנָיו ה ַ ּתַב ְשִׁיל‪ ,‬אוֹ‬ ‫ש ֶׁהו ּא מְש ַ ׁעֵר‪ ,‬שֶׁאִם ה ָיו ּ נוֹפְל ִים ל ְתוֹך ְ ה ַחֶד ֶר ש ֶׁהו ּא בּוֹ‪ ,‬ה ָי ָה יוֹצ ֵא מ ִּש ָׁם ל ְחֶד ֶר אַח ֵר‪ ,‬א ָז יוֹצ ֵא ג ּ ַם‬ ‫מִן הַסֻּכ ָה לַב ּ ָי ִת‪ .‬וְאִם הִתְחִיל ל ֱֶאכֹל בַּסֻּכ ּ ָה‪ ,‬וְאַח ַר כ ּ ָך ְ יָרְדו ּ ג ְש ָ ׁמִים ו ְנִכ ְנ ַס ל ְתוֹך ְ הַב ּ ַי ִת‪ ,‬וְהִתְחִיל‬ ‫ל ֱֶאכֹל ג ּ ַם בַּב ּ ַי ִת‪ ,‬אוֹ שֶׁמּ ֲֵחמ ַת ה ַג ְּש ָ ׁמִים הִתְחִיל מִ ְּתחִל ּ ָה ל ֱֶאכֹל בַּב ּ ַי ִת‪ ,‬וְאַח ַר כָּך ְ ּפָסְקו ה ַג ְש ָ ׁמִים‪ ,‬גוֹמ ֵר‬ ‫סְעוּדָתוֹ בַּב ּ ַי ִת וְא ֵינוֹ מְחֻי ָב ל ָלֶכ ֶת ב ְּאֶמְצ ַע הַסְּעוּדָה מִב ּ ֵיתוֹ ל ְתוֹך ְ הַסֻּכ ּ ָה‪ .‬וְכ ֵן כ ְֹּשֶהָעֵת ק ַר וְהַמּ ֲַאכָל ִים‬ ‫נִקְרָשִׁים ב ְּתוֹך ְ הַסֻּכ ּ ָה‪ּ ,‬פ ָטו ּר מִן הַסֻּכ ּ ָה ו ְאוֹכ ֵל בַּב ּ ָי ִת‪.‬‬ ‫בסעיף י( כהמשך לדיבורינו וכן בענין מצטער לדעת החיוב והפטור‪ ,‬לְעִנְיַן ש ֵׁנ ָה בַּסֻּכ ּ ָה‪ ,‬ג ּ ַם‬ ‫ג ְּש ָ ׁמִים מֻעָטִין ֲהוֵי צַעַר ל ִישֹׁן‪ ,‬וְי ָכוֹל לָצ ֵאת‪ .‬וְאִם י ָצ ָא לְב ֵיתוֹ ו ְש ָ ׁכ ַב ל ִישֹׁן‪ ,‬וְאַח ַר כָּך ְ ּפָסְקו ּ‬ ‫ה ַג ְּש ָ ׁמִים‪ ,‬אוֹ שֶׁמִּ ְּתחִלָּהּ ש ָ ׁכ ַב בְּב ֵיתוֹ ל ִישֹׁן מִ ּפ ְנֵי ה ַג ְּש ָ ׁמִים‪ ,‬וְאַח ַר כָּך ְ ּפָסְקוּ‪ ,‬א ֵין מַטְרִיחִין אוֹתוֹ לֵילֵך ְ‬ ‫לַסֻּכ ּ ָה כ ּ ָל הַלַּי ְל ָה‪ ,‬אֶל ּ ָא י ָש ֵׁן בְּב ֵיתוֹ עַד הַבֹּק ֶר‪.‬‬ ‫בסעיף יא( וכאן מדייק את אשר לא ידוע ומפורסם שכ ְּש ֶׁהו ּא ּפ ָטו ּר מִן הַסֻּכ ּ ָה‪ ,‬וְא ֵינוֹ יוֹצ ֵא מִ ֹ ּש ָם‪,‬‬ ‫שָכ ָר עָליֶה ָ‪ ,‬וְא ֵינוֹ ר ַּש ַׁאי לְבָרֵךְ‪ ,‬מִשּׁו ּם ד ּ ֲַהוֵי בְּרָכ ָה לְב ַ ּט ָל ָה‪.‬‬ ‫נִקְרָא הֶדְיוֹט‪ ,‬וְא ֵינוֹ מְקַב ּ ֵל ׂ‬ ‫וּכ ְשֶׁיוֹצ ֵא מִן הַסֻּכ ּ ָה בִּש ְ ׁבִיל ה ַג ְּש ָ ׁמִים‪ ,‬לֹא יְבַעֵט בְסֻכ ּ ָתוֹ וְיֵצ ֵא‪ ,‬אֶל ּ ָא יֵצ ֵא בְּהַכ ְנָעָה‪ ,‬כְּע ֶב ֶד שֶמּ ָז ַג כּוֹס‬ ‫ל ְרַבּוֹ‪ ,‬ו ְש ָ ׁפַך ְ לוֹ רַבּוֹ קִיתוֹן עַל ּפ ָנָיו‪ .‬ברם היו צדיקים שהעדיפו להיות הדיוט כזה מאשר להפסיד‬ ‫מצות ישיבה בסוכה‪.‬‬ ‫בסימן קלו‬ ‫זכיתי שכ"ק אאזמו"ר הגה"ק בעל האמרי בנימין זיע"א למד עימי כל ההלכות עד ללמעשה‬ ‫ובחזרה בקיצושו"ע וגם לימדוני בפועל הדרך הישר לבדוק ולנקות ללא לפסול האתרוג‬ ‫וכן האיך לפתוח קורא מעל ראש הלולב ללא לפסלו ולפתחו‪ ,‬ואע"כ יש לחזור על זה בהדגמה‬ ‫מוחשי שנדע כל אחד האיך וכיצד לברור הד' מינים שיהיו כשרים ומהודרים כדבעי‪.‬‬ ‫בסעיף א( מקדים ואומר איך יש לנהוג מי שאינו בקי‪ ,‬שכְּב ָר נ ֲָהגו י ִש ְ ֹרָא ֵל‪ ,‬שֶׁמִּי ש ֶׁהו ּא קוֹנֶה‬ ‫אֶתְרוֹג ו ְלו ּל ָב ו ְהו ּא א ֵינוֹ מֵבִין‪ ,‬מַרְא ֶה אוֹתָן ל ְמוֹר ֶה הוֹרָא ָה אִם ה ֵם כ ְּש ֵ ׁרִים אוֹ לֹא‪ ,‬כ ִּי י ֵש ׁ‬ ‫ה ַ ְרב ּ ֵה חִל ּוּק ֵי דִינִים‪ .‬וברור שמי שכן בקי זמנו יקר וכן זמן הרב ולמה להטריח את הרב על לא‬ ‫דבר‪ .‬והנה לכתחילה הכל כשר וכמעט בלתי אפשר למצוא פסולים לגמרי אך י ֵש ׁ לְהַדֵר לִקְנוֹת‬ ‫מג‬ ‫אמונה‬ ‫דרכי‬ ‫לו ּל ָב חָדָשׁ‪ ,‬כ ִּי לו ּל ָב ה ַיָב ֵש ׁ א ֵינוֹ כ ּ ָש ֵׁר אֶל ּ ָא בִּש ְ ׁעַת ה ַ ְד ּח ָק‪ .‬וְי ֵש ׁ אוֹמְרִים‪ ,‬דְּכֹל שֶכָּלְתָה ה ַיַרְקו ּת שֶבּוֹ‪,‬‬ ‫ֲהוֵי יָב ֵשׁ‪ .‬שִׁעו ּר הַל ּו ּל ָב‪ ,‬ש ֶׁ ִּתהְיֶה ה ַשִ ׁ ְדרָה חו ּץ מִן הֶעָל ִין הָעֶלְיוֹנִים‪ ,‬א ַ ְרבָּעָה טְפָחִים‪ .‬וּבִש ְ ׁעַת ה ַ ְד ּח ָק‪,‬‬ ‫ש ְׁלש ָׁה עָש ָֹר ֲאגו ּ ָדל ִין ו ּש ְ ׁל ִיש ׁ גוּדָל ס ַגֵי‪.‬‬ ‫בסעיף ב‪-‬ג‪-‬ד( מבאר ההלכות הנגעים להדסים ה ֲַהדַס צָרִיך ְ לִהְיוֹת מְשֻׁל ָשׁ‪ְ ,‬ד ּה ַי ְנו ּ שֶׁיוֹצְאִין בּוֹ‬ ‫מִכ ּ ָל ק ֵן וָק ֵן ש ְׁלֹש ָה עָל ִין ב ְּשׁוּרָה אַח ַת ב ְּש ָׁוֶה‪ ,‬שֶׁלֹּא יִהְיֶה אֶח ָד ג ּ ָבוֹהּ ַ אוֹ נ ָמוּך ְ מ ֲֵחבֵרָיו‪.‬‬ ‫וּצְרִיכ ִין שֶׁיִהְיו ּ הֶעָל ִין חוֹפ ִין א ֶת עֵצוֹ‪ְ ,‬ד ּה ַי ְנו ּ ש ֶׁרֹאש ׁ כ ּ ָל עָל ֶה‪ ,‬י ַג ִּיעַ לְמַעְל ָה מֵעֻקְצָהּ ש ֶל הֶעָלֶה‬ ‫שֶׁלְּמָעְל ָה‪ .‬וּב ְתוֹך ְ אֵל ּו ּ ה ֲַה ַדסִּים הַמּוּבָאִים מִמּ ֶ ְרח ָק‪ ,‬ב ְּדֹח ַק שֶׁי ִ ּמָּצ ְאו ּ כ ְּש ֵ ׁרִים‪ ,‬וּצְרִיכ ִין לְב ָ ְדק ָם‪ .‬וְה ַיָרֵא‬ ‫ְדב ַר ה'‪ ,‬יְהַדֵּר לִקְנוֹת ֲה ַדסִּים לַחִים יְרֻקִּים מְשֻ ׁל ּ ָשִׁים וּמְהֻ ָד ּרִים‪ .‬וְה ַג ְּ ֵדל ִים בִּמְדִינָתֵנוּ‪ ,‬צְרִיכ ִין ל ְ ַדקְדֵּק‬ ‫ב ּ ָם אִם א ֵינ ָם מֻ ְרכָּבִים‪ ,‬וְאִם ל ִא גָדְלו ּ בְּעָצ ִיץ שֶׁא ֵינוֹ נ ָקו ּב‪ .‬וְכ ֵן צְרִיכ ִין ל ְ ַדקְדֵּק ב ּ ָזֶה בַּל ּו ּלָבִין ה ַג ְּ ֵדל ִים‬ ‫בִּמְדִינָתֵנוּ‪ .‬אִם א ֵין ב ְּנִמְצ ָא ֲה ַדסִּים מְשֻ ׁלָּשִים‪ ,‬י ִ ּטֹל שֶׁא ֵינ ָם מְשֻ ׁל ּ ָשִׁים‪ ,‬ו ְלֹא יְבָרֵךְ‪) .‬ג( שִׁעו ּר ה ֲַהדַס‪,‬‬ ‫שָרָה גו ּ ָדל ִין‪ .‬וְיִהְיֶה כ ּ ָל ה ֲַהדַס מִלְּמ ַ ּט ָה עַד לְמַעְל ָה‪ ,‬מְשֻ ׁל ּ ָשׁ‪.‬‬ ‫ש ְׁלֹש ָׁה טְפָחִים‪ .‬וּבִש ְ ׁעַת ה ַ ְד ּח ָק‪ ,‬ס ַגֵּי ב ּ ֲַע ׂ‬ ‫וּבִש ְ ׁעַת ה ַ ְד ּח ָק‪ ,‬אִם לְמ ַ ּט ָה הַמֻּעָט א ֵינוֹ מְשֻ ׁל ּ ָשׁ‪ ,‬וְה ָרֹב שֶׁלְּמַעְל ָה מְשֻ ׁל ּ ָשׁ‪ ,‬ג ּ ַם כ ּ ֵן כ ּ ָש ֵׁר‪ .‬צְרִיכ ִין ל ְ ַדקְדֵּק‪,‬‬ ‫שוֹת‬ ‫שֶׁלֹּא י ִּש ְׁרו ּ הֶעָל ִין מִן ה ֲַהדַס‪ ,‬כ ִּי אִם נ ָש ְׁרו ּ ֲאפִל ּו ּ מִקְצ ָת עָל ִין‪ ,‬י ֵש ׁ כַּמּ ָה חִל ּוּק ֵי דִינִים‪ ,‬וּצְרִיכ ִין ל ֲַע ׂ‬ ‫ש ְ ׁא ֵל ַת חָכ ָם‪) .‬ד( צְרִיכ ִין לְה ַש ְ ׁגִיח ַ‪ ,‬שֶׁלֹּא יְה ֵא נִקְט ָם רֹאשׁוֹ‪ְ ,‬ד ּה ַי ְנו ּ רֹאש ׁ הָעֵץ‪ .‬וְאִם א ֵין לוֹ רַק קְטוּמִים‪,‬‬ ‫ש ֶה ש ְ ׁא ֵל ַת חָכ ָם‪ֲ .‬אב ָל ה ֲָענָפ ִים הַקְּט ַנִים שֶׁיוֹצְאִין ב ּ ֵין הַקִּנ ִ ּים‪ ,‬צְרִיכ ִים לִקְטוֹם אוֹתָם‪ ,‬ש ֶׁלֹּא יַפְסִיקו ּ‬ ‫י ֲַע ׂ‬ ‫ב ּ ֵין הַקִּנ ִ ּים‪.‬‬ ‫בסעיף ה‪-‬ו‪-‬ז( מבאר ההלכות הנגעים לערבות‪ ,‬ה ֲָערָב ָה‪ ,‬י ְדוּעָה‪ .‬הֶעָל ֶה מ ָשׁוּךְ‪ ,‬וּפ ִיו ח ָל ָק‪ ,‬וְהַקּ ָנֶה‬ ‫א ָדֹם‪ .‬ו ֲַאפִל ּו ּ ב ְּעוֹדוֹ י ָרוֹק‪ ,‬כ ּ ָש ֵׁר‪ ,‬כ ּ ֵיוָן שֶׁכ ְּש ֶׁהו ּא שׁוֹה ֶה בָּאִילָן‪ ,‬מִתְאַדֵּם‪ .‬ו ְרֹב מִין זֶה גָּדֵל א ֵצ ֶל‬ ‫ה ַנ ְּחָל ִים‪ ,‬וְעַל כ ּ ֵן נִקְרָא עַ ְרב ֵי נָח ַל‪ .‬ו ֲַאפִל ּו ּ ה ַג ְּ ֵדל ִים בְּמ ָקוֹם אַח ֵר‪ ,‬כ ְּש ֵ ׁרִים‪ ,‬אֶל ּ ָא שֶׁאִם אֶפ ְש ָׁר‪ ,‬י ֵש ׁ ל ְהַדֵּר‬ ‫לִקּ ַח מ ֵאוֹתָן ה ַג ְּ ֵדל ִים א ֵצ ֶל נָח ַל‪ .‬שִׁעו ּר ה ֲָערָב ָה‪ ,‬כ ְּשִׁעו ּר ה ֲַהדָס‪) .‬ו( ֲערָב ָה שֶׁיָב ְש ָׁה‪ ,‬אוֹ ש ֶׁנ ָּש ְׁרו ּ רֹב‬ ‫הֶעָל ִין שֶׁלָּהּ‪ ,‬אוֹ ש ֶׁנ ִ ּקְט ַם רֹאש ׁ הָעֵץ שֶׁל ּ ָה‪ּ ,‬פ ְסו ּל ָה‪ .‬וְי ֵש ׁ אוֹמְרִים‪ ,‬דְּג ַם אִם נ ִ ַד ּלְדְּלו ּ הֶעָל ִין מִן הַקּ ָנֶה‬ ‫וּתְלוּיִים לְמ ַ ּט ָה‪ּ ,‬פ ְסו ּל ָה‪ .‬וּצְרִיכ ִין לְה ַש ְׁג ִּיח ַ מְאֹד ג ּ ַם ב ּ ֲָערָב ָה‪ ,‬כ ִּי לִפְעָמִים מ ֲֵחמ ַת ש ֶׁ ּתוֹ ֲחבִין אוֹתָהּ א ֶל‬ ‫הַל ּו ּל ָב אוֹ עַל יְדֵי ה ַנ ִ ּעְנוּעִין‪ ,‬נוֹש ְ ׁרִין הֶעָל ִין‪ ,‬וְא ָז ּפ ְסו ּל ָה‪) .‬ז( צָרִיך ְ ל ִז ָ ּה ֵר שֶלֹּא יִקְצֹץ ה ַי ִש ְ ֹרָא ֵל בְּעַצ ְמוֹ‬ ‫מִן הָאִילָן אֶח ָד מֵא ַ ְרבַּעַת הַמִּנִים ל ְצ ָ ְרכּוֹ‪ֲ ,‬אפִל ּו ּ נָתַן לוֹ בַּעַל הַק ַ ְרק ַע רְשׁו ּת‪ ,‬אֶל ּ ָא גּוֹי אוֹ י ִש ְ ֹרָא ֵל א ַח ֵר‬ ‫יִקְצְצ ֵם וְיִקּ ַח מִמּ ֶנוּ‪.‬‬ ‫בסעיף ח( מבאר סדר האיגוד שלוֹקְחִין ש ְׁלש ָׁה בַּדֵּי ֲהדַס ו ּש ְׁנֵי בַדֵּי ֲערָב ָה‪) ,‬וְא ֵין ל ְהוֹסִיף(‪ ,‬ו ְאוֹגְדִין‬ ‫אוֹתָם עִם הַל ּו ּל ָב‪ ,‬שֶׁיִהְיו ּ כֻלָּן ֲאגֻדָּה אֶח ָת‪ .‬וּצְרִיכ ִין לְה ַש ְׁג ִּיח ַ שֶׁיִהְיו ּ כֻל ּ ָם כְּדֶרֶך ְ גְּדִילָתָן‪ְ ,‬דה ַי ְנו ּ‬ ‫מְקוֹם ה ֲַחתָך ְ לְמ ַ ּט ָה‪ ,‬שֶׁאִם נִתְהַפֵּך ְ ֲאפִל ּו ּ רַק ב ּ ַד אֶח ָד‪ ,‬ג ּ ַם בְּד ֲִיעב ַד א ֵינוֹ יוֹצ ֵא‪ .‬וְי ֵש ׁ ל ֱֶאגוֹד א ֶת ה ֲַהדַס‬ ‫מד‬ ‫אמונה‬ ‫דרכי‬ ‫ש ְמֹאלוֹ‪ְ ,‬ד ּה ַי ְנו ּ שֶׁכ ְּשֶׁי ִ ּטֹל א ֶת הַל ּו ּל ָב וְה ַּשִ ׁ ְדרָה נֶגֶד ּפ ָנָיו‪,‬‬ ‫מִימִין ה ַּשִ ׁ ְדרָה א ֶל הַל ּו ּל ָב‪ ,‬ו ְא ֶת ה ֲָערָב ָה מִ ׂ‬ ‫ש ְמֹאלוֹ‪ .‬וְיִהְיו ּ לְמ ַ ּט ָה כֻּל ּ ָם ש ָ ׁו ִים‪ ,‬כְּדֵי שֶׁכ ְּשֶׁי ִ ּטוֹל א ֶת ה ַלו ּל ָב‪,‬‬ ‫יִהְיֶה ה ֲַהדַס נֶגֶד יְמִינוֹ‪ ,‬וְה ֲָערָב ָה נֶגֶד ׂ‬ ‫יֹאח ַז כֻּל ָם‪ .‬וּמִכ ּ ָל מ ָקוֹם י ֵש ׁ לִרְאוֹת שֶׁיִהְיֶה ה ֲַהדַס מְעַט ג ּ ָבוֹהּ ַ מִן ה ֲָערָב ָה‪ .‬ו ְצָרִיך ְ לְה ַש ְ ׁגִיח ַ ש ֶׁ ּתֵצ ֵא‬ ‫ה ַּשִ ׁ ְדרָה מִן הַל ּו ּל ָב לְמַעְל ָה מִן ה ֲַהדַס לְכ ָל ה ַ ּפ ָחוֹת טֶפ ַח‪ .‬קוֹש ֵׁר כֻּל ּ ָם ב ְּיַח ַד ב ְּק ֶש ֶׁר ג ָמו ּר‪ְ ,‬ד ּה ַי ְנו ּ ש ְׁנֵי‬ ‫ש ֶה עוֹד בַּל ּו ּל ָב ש ְ ׁלֹּש ָׁה קְש ָ ׁרִים‪ ,‬וְרַק‬ ‫קְש ָ ׁרִים זֶה עַל ג ַב זֶה‪ .‬וּמִלְּב ַד מ ַה שֶׁק ָש ַׁר אֵל ּו ּ הַמִּנִים ב ְּיַח ַד‪ ,‬י ֲַע ׂ‬ ‫טֶפ ַח אֶח ָד מִן הַל ּו ּל ָב לְמַעְל ָה יִהְיֶה בְּל ִי ק ֶש ֶׁר‪ ,‬כְּדֵי לְכַסְכ ּ ֵס בּוֹ בִּש ְ ׁעַת ה ַנ ִ ּעְנוּעִים‪ .‬אִם י ֵש ׁ חו ּט כ ּ ָרוּך ְ‬ ‫עַל ה ֲַהדַס‪ ,‬צָרִיך ְ ל ֲַהסִירוֹ קֹד ֶם הָאִג ּו ּד‪ ,‬שֶׁלֹּא תְה ֵא ֲחצ ִיצ ָה‪ .‬אִם הֻ ְּתרָה ה ֲָאגֻדָּה ב ְּיוֹם טוֹב‪ ,‬א ָסו ּר‬ ‫לְא ָג ְ ָדהּ ב ְּיוֹם טוֹב ב ְּק ֶש ֶׁר‪ ,‬אֶל ּ ָא ב ּ ֲַענִיב ָה‪ ,‬אוֹ כ ְּמוֹ ש ֶׁנּוֹ ֲהג ִין שֶכּוֹ ְרכ ִין סְבִיבוֹתָם ו ְתוֹ ֲחבִין רֹאש ׁ ה ַכְּרִיכ ָה‬ ‫ל ְתוֹך ְ הָעִג ּו ּל הַכ ּ ָרוּךְ‪.‬‬ ‫בסעיף ט( מבאר איך להסתדר באמצע יו"ט בכגון ֲערָב ָה ש ֶנ ִ ּתְל ְש ָׁה ב ְּיוֹם טוֹב‪ ,‬ב ּ ֵין ב ְּיוֹם טוֹב‬ ‫רִאשׁוֹן ב ּ ֵין ב ְּיוֹם טוֹב ש ֵׁנִי‪ֲ ,‬אסוּרָה ה ַיוֹם ֲאפִל ּו ּ בְּטִל ְטו ּל בְּעָלְמ ָא‪ ,‬כ ִּי הִיא מֻקְצ ֶה ג ָמו ּר‪ .‬וְאִם‬ ‫נִתְל ְש ָׁה ב ְּיו ּם טוֹב רִאשׁוֹן‪ ,‬כ ְּש ֵ ׁרָה ב ְּיוֹם טוֹב ש ֵנִי‪ .‬אַך ְ אִם ח ָל יוֹם רִאשׁוֹן ב ּ ַש ַ ׁב ּ ָת ו ְנִתְל ְש ָׁה‪ֲ ,‬אסוּרָה ג ַם‬ ‫ב ְּיוֹם ש ֵנִי‪ .‬אִם הוּב ְאו ּ מִחו ּץ ל ַ ּתְחו ּם אֶתְרוֹג אוֹ ש ְ ׁא ָר מִינִים‪ ,‬מֻ ּתָרִין לְטַלְטְלָן ו ְלָצ ֵאת ב ּ ָה ֶם‪ .‬אַך ְ אִם‬ ‫א ֵין הָעִיר מְתֻקּ ֶנֶת בְּעֵרוּבִין‪ֲ ,‬אסוּרִין לְטַלְט ֵל ל ַחו ּץ מִן הַב ּ ַי ִת שֶׁה ֵם ש ָׁם‪ ,‬וְיֵל ְכו ּ כֻל ּ ָם ש ָ ׁמּ ָה לָצ ֵאת ב ּ ָה ֶם‪.‬‬ ‫בסעיף י( עושה סדר בהידור קיום מצות 'ולקחתם' והידור קיום מצות 'לכם' מִי שֶׁא ֵין לוֹ כ ּ ָל‬ ‫א ַ ְרבַּעַת הַמִּינִים מֻבְחָרִים‪ ,‬טוֹב לוֹ יוֹתֵר לָצ ֵאת ב ְּש ֶׁל ֲחב ֵרוֹ )וְעַי ֵּן סִימ ָן שֶׁלְאַח ַר זֶה סָעִיף ח(‪.‬‬ ‫שוֹת ב ּ ָה ֶם ה ַנ ִ ּעְנוּעִים‪.‬‬ ‫ש ָג ַת י ָדוֹ ל ֲַע ׂ‬ ‫וּמִכ ּ ָל מ ָקוֹם מִצ ְו ָה לוֹ שֶׁיִהְיו ּ לוֹ ג ַם כ ּ ֵן א ַ ְרבָּעָה מִינִים כְּפ ִי ה ַ ּ ׂ‬ ‫הודעה והתנצלות מפאת קוצר הזמן וריבוי מצוות הימים הקדושים האלו לא הספיקו‬ ‫לערוך דא"ח של ר"ה שבת שובה ויוה"כ‬ ‫ועוד חזון למועד בתת ה' הרחבה בזמן ויכולת ועמכם הסליחה‪.‬‬ ‫מה‬ ‫סוכו˙ ˙˘פ"ז‬ ‫בעזה˘י"˙‬ ‫מיסודו ˘ל כ"˜ מרן אדמו"ר ה˜וה"ט זיע"א‬ ‫ובנ˘יאו˙ כ"˜ מרן אדמו"ר ˘ליט"א‬ ‫מודעה רבה לאורייתא‬ ‫לרגל אושפיזא דיוסף צדיקא‬ ‫האו˘פיזין ˘ל כ"˜ אדמו"ר ה˜וה"ט זיע"א‬ ‫יערוך‬ ‫א˙ ה˘וה"ט ולזכר‬ ‫ב˙ופים ובמחולו˙‬ ‫ביום רביעי ד' דחוה"מ סוכו˙ בערב‬ ‫אור לכ' ˙˘רי ה' דחוה"מ סוכו˙‬ ‫בסוכה הגדולה שבבית מדרשנו‬ ‫נט"י ‪ - 9:00‬ברהמ"ז ‪11:00‬‬ ‫חלו˜˙ הלחם ה˘חור י˙˜יים ב˘להי‬ ‫ה˘וה"ט לפני ברכהמ"ז‬ ‫ומי ˘לא ראה ˘מחה זו לא ראה ˘מחה מימיו‬ ‫הנהלת המוסדות‬ ‫בס"ד‬