gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

מהר סיני אל חיי היום יום · Me'har Sinai el Chai Hayom Yom — סוכות (2026-09-21)

מוציא לאור: מהר סיני אל חיי היום יום · Me'har Sinai el Chai Hayom Yom

שבוע: סוכות (2026-09-21)

מהר סיני אל חיי היום יום · Me'har Sinai el Chai Hayom Yom — סוכות (2026-09-21)

פתח את ה-PDF הורדה

‫חג הסוכות שנת תשפ"ז‬ ‫למה אפשר להיות בתוך הסוכה ועדיין להישאר בחוץ?‬ ‫אפשר לשבת שעה שלמה עם המשפחה ולא להיות באמת איתה‪ .‬אפשר להשתתף בשיחה‪ ,‬להנהן ואפילו לענות‪ ,‬ובאותו זמן הראש‬ ‫נמצא בעבודה‪ .‬אפשר להגיע לבית הכנסת‪ ,‬לפתוח סידור‪ ,‬לעמוד עם כולם ובסוף לגלות שכמעט לא פגשנו את התפילה‪ .‬אפשר גם‬ ‫להיכנס לסוכה‪ ,‬להיות מוקפים בדפנות‪ ,‬להריח את הסכך ולישון בה כל הלילה‪ ,‬ובכל זאת מבחינה הלכתית לא להיות באמת תחת‬ ‫הסוכה‪ .‬המשנה פותחת את הפרק השני במסכת סוכה בדין מפתיע‪ "':‬הישן תחת המטה בסוכה לא יצא ידי חובתו "(סוכה ב‪ ,‬א)‪ .‬הוא‬ ‫הרי נמצא בתוך הסוכה‪ ,‬אז מה חסר לו?‬ ‫המשנה מספרת שם על טבי‪ ,‬עבדו של רבן גמליאל‪ ,‬שהיה תלמיד חכם וישן מתחת למיטה‪ .‬רבן גמליאל הסביר לזקנים שטבי יודע‬ ‫שעבדים פטורים מן הסוכה‪ ,‬ולכן הוא מרשה לעצמו לישון שם‪ ,‬וחכמים למדו מן המעשה שהישן תחת המיטה אינו יוצא ידי חובתו‬ ‫(סוכה דף כ ע"ב)‪ .‬רבנו משה בן מימון‪ ,‬הרמב"ם‪ ,‬מסביר שהדין אמור במיטה הגבוהה עשרה טפחים‪ ,‬מפני שהיא יוצרת חלל משמעותי‬ ‫בפני עצמו‪ ,‬מעין סוכה בתוך סוכה (פירוש המשנה‪ ,‬סוכה ב‪ ,‬א)‪ .‬נמצא שאדם יכול להיות מוקף בסוכה מכל צדדיו‪ ,‬ובכל זאת דבר‬ ‫אחד שהוא הכניס בינו לבין הסכך יוצר עבורו מרחב נפרד‪.‬‬ ‫וזה נעשה מעניין עוד יותר כשמשווים זאת למה שחז"ל דורשים מן הסוכה כולה‪ .‬התורה אומרת "בסוכות תשבו שבעת ימים "(ויקרא‬ ‫כג‪ ,‬מב)‪ ,‬וחז"ל דורשים "תשבו כעין תדורו"‪ :‬כל שבעת הימים אדם עושה סוכתו קבע וביתו עראי‪ ,‬מעלה לסוכה את כליו ומצעותיו‬ ‫הנאים‪ ,‬אוכל‪ ,‬שותה ומטייל בה (סוכה דף כח ע"ב)‪ .‬התורה אינה רוצה ביקור קצר בסוכה אלא העברה של החיים לתוכה‪ .‬הרמב"ם‬ ‫פוסק שאדם צריך לאכול‪ ,‬לשתות ולדור בסוכה כל שבעת הימים כדרך שהוא דר בביתו בשאר ימות השנה (משנה תורה‪ ,‬הלכות‬ ‫שופר וסוכה ולולב ו‪ ,‬ה)‪ .‬הסוכה אינה תפאורה למצווה; היא אמורה להפוך למקום שבו האדם נמצא באמת‪.‬‬ ‫אבל כאן מתגלה פרדוקס מרתק‪ .‬אפשר להעביר לסוכה את המיטה‪ ,‬את האוכל ואת הגוף‪ ,‬ועדיין ליצור בתוך הסוכה "חדר" פרטי‬ ‫שמנתק אותנו ממנה‪ .‬ההלכה עוסקת כמובן במחיצה ממשית ובדיני אוהל‪ ,‬ואין להפוך אותה למשל פסיכולוגי כאילו זו כוונתה‬ ‫ההלכתית‪ .‬אבל התמונה שהיא מציבה מולנו חזקה מכדי להתעלם ממנה‪ :‬לא תמיד העובדה שהגעתי למקום פירושה שאני באמת‬ ‫נמצא בו‪ .‬לפעמים אנחנו מביאים איתנו לכל מקום תקרה פרטית שמונעת מן המקום להגיע אלינו‪.‬‬ ‫הנביא ישעיהו מתאר מצב דומה בעולם הרוחני‪" :‬יען כי נגש העם הזה בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני "(ישעיהו כט‪ ,‬יג)‪ .‬הפה‬ ‫קרוב והלב רחוק‪ .‬דוד המלך מבקש בדיוק את ההפך‪ "':‬אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש‪ ,‬שבתי בבית ה' כל ימי חיי‪ . . .‬לחזות בנעם‬ ‫ה'" (תהלים כז‪ ,‬ד)‪ .‬הוא אינו מבקש רק להיכנס לבית ה'‪ ,‬אלא להיות מסוגל "לחזות"‪ ,‬לפגוש ולהיות נוכח במה שיש שם‪ .‬גם קריאת‬ ‫שמע אינה מסתפקת בכך שהמילים נאמרות‪ ,‬אלא מצווה‪ "':‬והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך "(דברים ו‪ ,‬ו)‪ .‬יש‬ ‫מרחק גדול בין דבר שנמצא ליד האדם לבין דבר שנכנס אליו‪.‬‬ ‫הפסיכולוגיה מכירה היטב את המרחק הזה‪ .‬מחקרים על ‪ Mind-Wandering‬מראים שחלק משמעותי מן הזמן התודעה שלנו נודדת‬ ‫מן הפעילות שבה אנחנו עוסקים אל מחשבות אחרות‪ .‬מחקר ידוע של ‪ Matthew Killingsworth‬ו‪ Daniel Gilbert-‬מצא שאנשים‬ ‫דיווחו על נדידת מחשבות בחלק גדול מדגימות חיי היום‪-‬יום‪ ,‬ושמצבים כאלה היו קשורים בממוצע לרמות נמוכות יותר של אושר‪.‬‬ ‫‪ Sophie Leroy‬חקרה תופעה אחרת בשם ‪ :Attention Residue‬כאשר אנחנו עוברים ממשימה למשימה‪ ,‬חלק מן הקשב נשאר‬ ‫דבוק במשימה הקודמת‪ .‬הגוף כבר עבר למקום הבא‪ ,‬אבל חלק מן הראש עדיין נמצא במקום שממנו יצאנו‪.‬‬ ‫וזה בדיוק מה שקורה פעמים רבות בחיים‪ .‬אבא מגיע הביתה בשבע בערב‪ ,‬אבל הישיבה של ארבע אחר הצהריים עדיין נמצאת איתו‬ ‫ליד השולחן‪ .‬אישה יוצאת לחופשה עם המשפחה‪ ,‬אבל המשרד נוסע איתה בכיס‪ .‬בן זוג מקשיב לסיפור שמספרים לו‪ ,‬אבל תוך כדי‬ ‫כבר מכין בראש את התשובה שלו‪ .‬ילד מדבר עם הוריו והם אפילו מביטים בו‪ ,‬אבל כל צליל מן הטלפון מצליח לקבל מהם תשומת‬ ‫לב מהר יותר ממנו‪ .‬הבעיה אינה רק כמה שעות אנחנו נותנים לאנשים שאנחנו אוהבים; השאלה היא כמה מעצמנו מגיע איתנו לתוך‬ ‫השעות האלה‪.‬‬ ‫אולי משום כך התורה אינה אומרת רק להיכנס לסוכה אלא לדור בה‪ .‬מגורים הם נוכחות‪ .‬אדם אינו אמור להשאיר את עצמו בחוץ‬ ‫ולהכניס פנימה רק את הגוף‪ .‬חז"ל אף אמרו שבסוכה האדם אוכל‪ ,‬שותה‪ ,‬מטייל ומשנן‪ ,‬כלומר מכניס לתוכה את סדר החיים הרגיל‬ ‫שלו (סוכה דף כח ע"ב)‪ .‬דווקא הבית הזמני מלמד שהמקום שבו אנחנו נמצאים עכשיו ראוי לקבל מאיתנו נוכחות מלאה‪ ,‬גם אם‬ ‫בעוד שעה נקום ונלך ממנו‪.‬‬ ‫והמבחן הזה אינו נוגע רק למשפחה‪ .‬אדם יכול ללמוד דף גמרא כאשר בראשו כבר מתנהל הוויכוח הבא‪ .‬הוא יכול לומר ברכה‬ ‫ולגלות בסופה שאינו זוכר את תחילתה‪ .‬הוא יכול לבקר הורה מבוגר ובאותה שעה לענות לעשר הודעות‪ ,‬ואחר כך לומר לעצמו‬ ‫שביקר אותו שעה שלמה‪ .‬לפעמים אנחנו סופרים נוכחות באמצעות דקות‪ ,‬בעוד שהאדם שמולנו חווה אותה באמצעות תשומת‬ ‫לב‪ .‬אפשר לתת למישהו שעה ולהעניק לו רק שלוש דקות מתוכה‪.‬‬ ‫הסוכה מציבה מולנו אפוא שאלה שאינה נוחה‪ :‬מהי המיטה שמתחתיה אנחנו ישנים ?מהו הדבר שאנחנו מכניסים בינינו לבין המקום‬ ‫שבו אנחנו נמצאים? אצל אחד זו עבודה שאינה מסתיימת כשהוא יוצא מהמשרד‪ ,‬אצל אחר זו חרדה שמריצה בראש עשרה‬ ‫תרחישים עתידיים‪ ,‬אצל שלישי זה הטלפון‪ ,‬ואצל רביעי זו אפילו הצלחה קודמת שהוא ממשיך לחיות בתוכה ואינו מצליח לפגוש‬ ‫את מה שקורה עכשיו‪ .‬לא כל "תקרה" נראית לעין‪ ,‬אבל היא יכולה להיות יעילה מאוד בהפרדה‪.‬‬ ‫יש כאן גם נקודה מעשית שאינה דורשת מאיתנו להפוך לנזירים של קשב‪ .‬המטרה איננה להיות מרוכזים בכל רגע בחיים‪ ,‬דבר שאינו‬ ‫אפשרי‪ .‬המטרה היא לזהות את המקומות שאמרנו שהם חשובים לנו ולבדוק אם אנחנו באמת מגיעים אליהם‪ .‬אם ארוחת הערב‬ ‫המשפחתית חשובה‪ ,‬אפשר ליצור בה עשרים דקות שבהן הטלפון אינו על השולחן‪ .‬אם ביקור אצל הורה חשוב‪ ,‬אפשר להחליט‬ ‫שלא מנהלים ממנו במקביל את המשרד‪ .‬אם התפילה חשובה‪ ,‬אפשר לבחור ברכה אחת ביום שבה איננו ממהרים אל המשפט הבא‬ ‫לפני שסיימנו את הנוכחי‪ .‬נוכחות אינה תחושה שמחכים לה; לעיתים צריך לבנות עבורה תנאים‪.‬‬ ‫אולי זה אחד הדברים המפתיעים שטבי מלמד אותנו מתוך הסוכה‪ .‬אפשר להיות במקום הנכון‪ ,‬בזמן הנכון‪ ,‬מוקף בכל מה שצריך‪,‬‬ ‫ובכל זאת להכניס בינינו לבין המציאות שכבה נוספת שמסתירה אותה‪ .‬התורה מבקשת מאיתנו במשך שבעה ימים לצאת מן הבית‬ ‫ולשבת תחת הסכך‪ ,‬אבל ייתכן שהאתגר הגדול יותר הוא לצאת גם מתחת ל"תקרות" שאנחנו סוחבים איתנו לכל מקום‪.‬‬ ‫כשניכנס השנה לסוכה‪ ,‬השאלה אינה רק אם הסוכה נמצאת מעל הראש שלנו‪ .‬כדאי לשאול גם אם אנחנו נמצאים מתחתיה‪ .‬כי‬ ‫לפעמים האדם אינו צריך עוד שעה עם ילדיו‪ ,‬עוד תפילה‪ ,‬עוד שיעור או עוד ערב עם בן הזוג‪ .‬לפעמים כל מה שחסר הוא שהוא‬ ‫עצמו יגיע סוף סוף למקום שבו הגוף שלו נמצא כבר מזמן‪.‬‬ ‫האם ההצלחה שלי בנויה מחומרים שלקחתי ממישהו אחר?‬ ‫אנחנו רגילים למדוד הצלחה לפי מה שרואים בסוף‪ :‬העסק גדל‪ ,‬התפקיד התקדם‪ ,‬הבית נראה מצוין‪ ,‬הילדים מצליחים‪ ,‬הקהילה‬ ‫מתפתחת‪ ,‬האדם זוכה להערכה‪ .‬אבל כמעט אף פעם איננו שואלים את השאלה הקודמת‪ :‬ממה בנינו את ההצלחה הזאת‪ ,‬ומי שילם‬ ‫עליה ?יכול להיות אדם שמגיע לפסגה מקצועית מפוארת‪ ,‬אבל ילדיו שילמו בשנים שבהן כמעט לא היה בבית‪ .‬יכול להיות מנהל‬ ‫שמציג הישגים יוצאי דופן‪ ,‬אבל חלק מהם נבנו מעבודתם של אנשים שמעולם לא קיבלו קרדיט‪ .‬יכול להיות אדם שמוכר לכולם‬ ‫כדמות של חסד‪ ,‬בעוד האנשים הקרובים אליו מקבלים בעיקר את השאריות של הזמן והסבלנות שלו‪ .‬התוצאה יכולה להיות יפה‬ ‫מאוד‪ ,‬אבל סוכות מעז לשאול גם על חומרי הבנייה‪.‬‬ ‫התורה אומרת על חג הסוכות‪" :‬חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים" (דברים טז‪ ,‬יג)‪ .‬חז"ל דנים בגבולות המילה "לך"‪ ,‬ובמסכת סוכה‬ ‫מופיעה סוגיה מפורטת של סוכה גזולה (סוכה דף לא ע"א)‪ .‬רבי אליעזר וחכמים נחלקו במקרה שאדם תקף את חברו והוציא אותו‬ ‫מסוכתו‪ ,‬והגמרא ממשיכה לדון במי שגזל עצים ובנה מהם את הסוכה‪ .‬ההלכה בפרטיה מורכבת‪ ,‬בין השאר משום דיני קרקע‪ ,‬שינוי‬ ‫ו"תקנת השבים"‪ ,‬ולכן אין לומר בפשטנות שכל סוכה שיש בה חומר שנגזל בהכרח פסולה בכל מצב‪ .‬אבל עצם העובדה שחז"ל‬ ‫עוצרים בתוך חג הסוכות ושואלים למי שייכים חומרי הבנייה פותחת שאלה גדולה בהרבה‪ :‬האם די בכך שבנית דבר טוב‪ ,‬או שגם‬ ‫הדרך שבה השגת את החומרים היא חלק מן החשבון?‬ ‫הגמרא מנסחת את העיקרון בחריפות ביחס ללולב הגזול‪" :‬מצוה הבאה בעבירה" (סוכה דף ל ע"א)‪ .‬רבי יוחנן בשם רבי שמעון בר‬ ‫יוחאי דורש את הפסוק "כי אני ה' אוהב משפט שונא גזל בעולה" (ישעיהו סא‪ ,‬ח)‪ ,‬ומביא משל למלך שכל הארץ שלו ובכל זאת‬ ‫משלם מכס‪ ,‬כדי שאנשים ילמדו ממנו שלא לגזול‪ .‬המסר חד‪ :‬הקב"ה אינו זקוק לקרבן שלנו עד כדי כך שהדרך שבה השגנו אותו‬ ‫נעשית שולית‪ .‬גם הנביא מלאכי מוכיח את ישראל על מי שמביאים למזבח "גזול ואת הפסח ואת החולה" (מלאכי א‪ ,‬יג)‪ .‬לא כל דבר‬ ‫שמגיע אל מקום קדוש נעשה קדוש בגלל היעד שאליו הגיע‪.‬‬ ‫דוד המלך מנסח את הסתירה הזאת במשפט קצר‪" :‬כי לא אל חפץ רשע אתה‪ ,‬לא יגורך רע" (תהלים ה‪ ,‬ה)‪ .‬והנביא ישעיהו מעמיד‬ ‫את הדברים בצורה חריפה עוד יותר כאשר הוא מתאר אנשים שמרבים בקרבנות ובתפילות‪ ,‬ובאותה נשימה דורש מהם‪" :‬למדו‬ ‫היטב‪ ,‬דרשו משפט‪ ,‬אשרו חמוץ‪ ,‬שפטו יתום‪ ,‬ריבו אלמנה" (ישעיהו א‪ ,‬יז)‪ .‬התורה אינה מאפשרת לאדם לפצל את חייו לשתי‬ ‫מחלקות‪ ,‬באחת הוא עושה דברים מרשימים ובשנייה אחרים משלמים את המחיר‪ .‬רבי יוחנן אף אומר בגמרא על לולב גזול שהבעיה‬ ‫אינה רק הבעלות הטכנית‪ ,‬אלא העובדה שהמצווה עצמה באה מתוך העבירה (סוכה דף ל ע"א)‪.‬‬ ‫ופה השאלה עוברת מן הסוכה אל החיים‪ .‬יש גזל שאינו מתרחש בחנות ואינו מסתיים בבית דין‪ .‬לא כל שימוש לא הוגן בזמן‪ ,‬במאמץ‬ ‫או באמון של אדם אחר מוגדר מבחינה הלכתית כ"גזל"‪ ,‬ואסור לטשטש את ההגדרות‪ .‬אבל מבחינה מוסרית כדאי לשאול‪ :‬האם יש‬ ‫הצלחות בחיים שלנו שמישהו אחר מממן בלי שבכלל הכנסנו את המחיר הזה לחשבון ?אבא אומר שהוא עובד עד חצות "בשביל‬ ‫המשפחה"‪ ,‬אבל ייתכן שהמשפחה הייתה מעדיפה פחות כסף ויותר אבא‪ .‬מנהלת מקבלת שבחים על פרויקט מצוין‪ ,‬אבל מי שעבדו‬ ‫לילות שלמים נשארים אנונימיים‪ .‬אדם נותן שעות רבות לציבור וזוכה להערכה עצומה‪ ,‬אבל בבית כבר למדו שלא כדאי לבקש ממנו‬ ‫זמן‪.‬‬ ‫בפסיכולוגיה הארגונית מוכרת תופעה של ‪ ,Moral Disengagement‬מנגנונים שבאמצעותם בני אדם מצליחים לנתק זמנית בין‬ ‫הערכים שלהם לבין ההתנהגות שלהם‪ Albert Bandura .‬הראה שאדם אינו חייב לחשוב על עצמו כמי שעושה עוול; הוא יכול‬ ‫לשנות את הסיפור על המעשה‪ .‬הוא אומר לעצמו שזה "למען מטרה חשובה"‪ ,‬ש"כולם עושים כך"‪ ,‬שהנזק קטן‪ ,‬או שהאדם שנפגע‬ ‫היה צריך להסתדר‪ .‬ברגע שהמטרה נתפסת כחשובה מספיק‪ ,‬קל יותר להפסיק לראות את מי שמשלם עליה‪.‬‬ ‫לצדו פועל מנגנון נוסף‪ . Self-Justification ,‬אנחנו מוכשרים מאוד בהסבר לעצמנו מדוע הבחירה שכבר עשינו הייתה הבחירה‬ ‫הנכונה‪ .‬מי שעובד בלי סוף יכול לומר שכל זה למען עתיד ילדיו; מי שאינו נותן קרדיט לעובדים יכול להסביר שהוא זה שנושא‬ ‫באחריות; ומי שדורש מבני משפחתו לספוג את הלחץ שלו יכול לומר שהם צריכים להבין כמה קשה לו‪ .‬כל אחד מן המשפטים‬ ‫האלה עשוי להיות נכון בחלקו‪ ,‬ולכן הוא גם מסוכן כל כך‪ .‬התירוצים היעילים ביותר אינם שקרים מוחלטים; הם אמת חלקית‬ ‫שמסתירה מאיתנו אמת נוספת‪.‬‬ ‫התורה כבר הזהירה מפני האפשרות שמטרה קדושה תשמש הצדקה למעשה שאינו קדוש‪ .‬בספר משלי נאמר‪" :‬זבח רשעים תועבת‬ ‫ה'‪ ,‬ותפלת ישרים רצונו" (משלי טו‪ ,‬ח)‪ .‬ובמסכת בבא קמא מובא על מי שגזל חיטים‪ ,‬טחן‪ ,‬אפה והפריש חלה‪ ,‬שאין הברכה מתקנת‬ ‫את ראשית התהליך; חז"ל קוראים עליו את הפסוק "בוצע ברך נאץ ה'" (בבא קמא דף צד ע"א)‪ .‬אפשר לקחת חומר בעייתי‪ ,‬לעבד‬ ‫אותו‪ ,‬להשקיע בו‪ ,‬לתת לו צורה יפה ואפילו להכניס לתוכו מצווה‪ ,‬אבל היופי של התוצאה אינו מוחק אוטומטית את השאלה מאין‬ ‫הגיע החומר‪.‬‬ ‫וזו אולי אחת הבדיקות המעניינות שסוכות יכול להציע לנו‪ .‬במקום לשאול רק מה בניתי השנה‪ ,‬אפשר לשאול ממה בניתי אותו‪ .‬אם‬ ‫התקדמתי בעבודה‪ ,‬מה קרה בבית בזמן הזה? אם הפכתי לאדם שכולם יכולים לסמוך עליו‪ ,‬האם האנשים הקרובים אליי עדיין‬ ‫יכולים לסמוך עליי? אם בניתי מעמד‪ ,‬מי נתן לי את הקרדיט וממי אולי לקחתי אותו? אם הרווחתי יותר כסף‪ ,‬האם המחיר היחיד‬ ‫מופיע בדוח הבנק‪ ,‬או שיש מחיר שנרשם במקום אחר לגמרי?‬ ‫אין כאן קריאה לוותר על קריירה‪ ,‬הישגים‪ ,‬הנהגה או מסירות לציבור‪ .‬להפך‪ ,‬אדם צריך לבנות‪ .‬אבל הסוכה מלמדת שגם כאשר‬ ‫בונים דבר טוב‪ ,‬לא בודקים רק אם המבנה עומד; בודקים גם את החומרים שמהם הוא עשוי‪ .‬לפעמים התיקון אינו להרוס את מה‬ ‫שבנינו אלא להחזיר למישהו את מה ששייך לו‪ :‬לתת קרדיט‪ ,‬להחזיר זמן למשפחה‪ ,‬לומר תודה לאדם שנשכח‪ ,‬לשלם מחיר הוגן‪,‬‬ ‫להפסיק לקחת כמובן מאליו אדם שמחזיק עבורנו חלק גדול מן החיים‪.‬‬ ‫אולי לכן סוגיית הסוכה הגזולה מטרידה כל כך‪ .‬אדם יכול לעמוד בתוך מבנה שנראה בדיוק כמו סוכה‪ ,‬עם דפנות וסכך והכול‬ ‫במקום‪ ,‬ובכל זאת חז"ל שואלים קודם למי שייכים החומרים‪ .‬לפני שאנחנו מתפעלים מן הבניין‪ ,‬כדאי לפעמים להסתכל על הקרשים‪.‬‬ ‫כי בסופו של דבר‪ ,‬השאלה איננה רק כמה גבוה הצלחנו לבנות את החיים שלנו‪ ,‬אלא האם האנשים שסביבנו היו שותפים לבנייה‪,‬‬ ‫או שחלקם הפכו בלי ששמנו לב לחומרי הבנייה שלה‪.‬‬ ‫למה לפעמים אי אפשר לתקן את החיים במקום שבו הבעיה כבר נראית?‬ ‫אדם מגיע לרופא מפני שכואב לו הראש‪ .‬הוא מבקש כדור‪ .‬הרופא שואל כמה שעות הוא ישן‪ ,‬והוא משיב ארבע או חמש‪ .‬הוא שואל‬ ‫כמה מים הוא שותה‪ ,‬כיצד נראה היום שלו‪ ,‬כמה מתח יש בעבודה‪ ,‬והאדם כמעט מתרגז‪ :‬דוקטור‪ ,‬באתי בגלל כאב ראש‪ ,‬למה אתה‬ ‫שואל אותי על החיים שלי? הוא רוצה שהרופא יטפל במקום שבו הכאב מופיע‪ .‬הרופא מנסה לברר אם הבעיה בכלל התחילה שם‪.‬‬ ‫כך אנחנו עושים גם בבית‪ .‬הילד מתפרץ‪ ,‬ואנחנו מטפלים בהתפרצות‪ .‬העובד איבד מוטיבציה‪ ,‬ואנחנו נותנים לו שיחת מוטיבציה‪.‬‬ ‫בני זוג רבים על הכלים בכיור‪ ,‬ומנהלים דיון ארוך על הכלים‪ .‬אדם אינו מצליח להתפלל בכוונה‪ ,‬ולכן הוא מחפש עוד עצה לכוונה‪.‬‬ ‫העסק נקלע שוב למצוקת תזרים‪ ,‬ולכן לוקחים עוד הלוואה‪ .‬אנחנו נעשים מומחים בכיבוי השריפה במקום שבו רואים את הלהבות‪,‬‬ ‫בלי לשאול היכן הודלק הגפרור‪.‬‬ ‫דווקא בסוכה מופיע דין הלכתי שמכריח אותנו לחשוב אחרת‪.‬‬ ‫התורה אומרת‪" :‬חג הסכת תעשה לך שבעת ימים" (דברים טז‪ ,‬יג)‪ .‬חז"ל לומדים מן המילה "תעשה" עיקרון יסודי בדיני הסוכה‪:‬‬ ‫"תעשה ולא מן העשוי" (סוכה דף יא ע"ב)‪ .‬הסוכה צריכה להיעשות באופן כשר; אי אפשר להגיע לתוצאה שנראית עכשיו כשרה‬ ‫כאשר הכשרות נוצרה מאליה מתוך מצב שהיה פסול‪.‬‬ ‫המשנה נותנת לכך דוגמה מוחשית‪" :‬הדלה עליה את הגפן ואת הדלעת ואת הקיסוס וסיכך על גבה‪ ,‬פסולה‪ . . .‬ואם היה סיכוך הרבה‬ ‫מהן או שקצצן‪ ,‬כשרה" (סוכה א‪ ,‬ד)‪ .‬אבל הגמרא מדייקת שגם קציצה לבדה אינה תמיד מספיקה‪ ,‬מפני שקיים דין "תעשה ולא מן‬ ‫העשוי"‪ ,‬ולכן יש צורך במעשה שמכשיר את הסכך לאחר שנקצץ‪ ,‬לפי פרטי ההלכה (סוכה דף יא ע"ב)‪.‬‬ ‫אין הכוונה כמובן שההלכה הזאת נאמרה כדי ללמד טיפול פסיכולוגי או פתרון בעיות‪ .‬היא עוסקת בכשרות הסוכה‪ .‬אבל התמונה‬ ‫שהיא מציבה לפנינו חריפה מאוד‪ :‬יש מצבים שבהם אי אפשר להסתכל רק על התוצאה הנוכחית ולשאול אם היא נראית בסדר‪ .‬צריך‬ ‫לשאול כיצד היא נוצרה‪.‬‬ ‫זה רעיון עמוק מאוד מפני שאנחנו חיים בעולם שמתגמל בעיקר תוצאות‪ .‬אם הילד שקט‪ ,‬הכול בסדר‪ .‬אם העובד עומד ביעדים‪,‬‬ ‫הכול בסדר‪ .‬אם הזוג אינו רב‪ ,‬הכול בסדר‪ .‬אם החשבון בבנק מאוזן החודש‪ ,‬הכול בסדר‪ .‬אם האדם מחייך‪ ,‬הכול בסדר‪ .‬אבל התורה‬ ‫מלמדת במקומות רבים שהמראה הסופי אינו מספר את כל הסיפור‪.‬‬ ‫הנביא ירמיהו אומר‪" :‬היטיב תיטיבו את דרכיכם ואת מעלליכם" (ירמיהו ז‪ ,‬ג)‪ .‬העם מגיע אל בית המקדש ובוטח בעצם העובדה‬ ‫שהמקדש נמצא בתוכו‪" :‬היכל ה'‪ ,‬היכל ה'‪ ,‬היכל ה' המה" (ירמיהו ז‪ ,‬ד)‪ .‬ירמיהו אומר להם שהמבנה הקדוש אינו יכול להחליף תיקון‬ ‫של הדרך שהביאה את האדם אליו‪ .‬אפשר לעמוד במקום הנכון ולהמשיך לחיות בדרך הלא נכונה‪.‬‬ ‫גם ישעיהו מתאר עם שמקיים מעשים דתיים רבים ושואל מדוע הם אינם פועלים‪" :‬למה צמנו ולא ראית‪ ,‬ענינו נפשנו ולא תדע"‬ ‫(ישעיהו נח‪ ,‬ג)‪ .‬תשובת הנביא אינה לתת להם טכניקה טובה יותר לצום‪ .‬הוא מחזיר אותם אל שורש המציאות החברתית‪" :‬הן לריב‬ ‫ומצה תצומו‪ . . .‬הלא זה צום אבחרהו‪ . . .‬פתח חרצבות רשע‪ . . .‬הלא פרס לרעב לחמך" (ישעיהו נח‪ ,‬ד‪-‬ז)‪ .‬הבעיה אינה שהצום אינו‬ ‫מספיק חזק‪ .‬הבעיה היא שמנסים לתקן בקומה העליונה משהו שהשורש שלו נמצא בקומה התחתונה‪.‬‬ ‫גם שלמה המלך אומר‪" :‬מכל משמר נצר לבך כי ממנו תוצאות חיים" (משלי ד‪ ,‬כג)‪ .‬הפסוק אינו אומר רק לשמור על ההתנהגות‬ ‫החיצונית‪ .‬הוא מפנה את המבט אל המקור‪",‬כי ממנו תוצאות חיים"‪ .‬יש תוצאות שאנחנו רואים בחוץ‪ ,‬אבל הן יוצאות ממקום עמוק‬ ‫יותר‪.‬‬ ‫דוד המלך‪ ,‬כאשר הוא מבקש תיקון לאחר חטאו‪ ,‬אינו מסתפק בבקשה שהתוצאה תיעלם‪ .‬הוא אומר‪" :‬לב טהור ברא לי אלהים ורוח‬ ‫נכון חדש בקרבי" (תהלים נא‪ ,‬יב)‪ .‬הוא מבקש שינוי במקום שממנו ההתנהגות צומחת‪ .‬לא רק שהכתם יימחק‪ ,‬אלא שהאדם שממנו‬ ‫נוצר הכתם יעבור תיקון‪.‬‬ ‫הרמב"ם מגדיר את התשובה לא רק כהפסקת המעשה‪ ,‬אלא כתהליך עמוק יותר‪" :‬ומה היא התשובה? הוא שיעזוב החוטא חטאו‬ ‫ויסירו ממחשבתו ויגמור בלבו שלא יעשהו עוד" (משנה תורה‪ ,‬הלכות תשובה ב‪ ,‬ב)‪ .‬יש עזיבת המעשה‪ ,‬אבל יש גם מחשבה‪ ,‬החלטה‬ ‫פנימית ושינוי היחס אל החטא‪ .‬מפני שאם האדם רק הפסיק את התוצאה החיצונית והמערכת הפנימית נשארה בדיוק כפי שהייתה‪,‬‬ ‫השאלה היא מה יקרה כאשר הנסיבות יחזרו‪.‬‬ ‫רק אחרי שהתשתית התורנית הזאת ברורה אפשר לעבור אל העולם הפסיכולוגי‪ ,‬ושם אנחנו פוגשים הבחנה חשובה בין ‪Symptom‬‬ ‫‪ ,Management‬טיפול בתסמין‪ ,‬לבין ניסיון להבין את המנגנונים שמייצרים ומשמרים אותו‪ .‬אין פירוש הדבר שכל תסמין מסתיר‬ ‫"שורש" אחד פשוט‪ ,‬ובוודאי שאין לאבחן אדם באמצעות מאמר‪ .‬בעיות אנושיות יכולות לנבוע משילוב של גורמים ביולוגיים‪,‬‬ ‫סביבתיים‪ ,‬התנהגותיים וחברתיים‪ .‬אבל בטיפול ובהתערבויות התנהגותיות קיימת חשיבות גדולה לשאלה מהו המנגנון שממשיך‬ ‫לייצר את הבעיה‪ ,‬ולא רק כיצד להפחית את הביטוי האחרון שלה‪.‬‬ ‫אפשר לראות זאת היטב בדוגמה פשוטה של איחורים‪ .‬מנהל רואה שעובד מאחר שוב ושוב ומזהיר אותו‪ .‬העובד משתפר במשך‬ ‫שבועיים ואז חוזר לאחר‪ .‬אפשר להמשיך להוסיף אזהרות‪ ,‬אבל אפשר גם לשאול מה יוצר את האיחור‪ .‬אולי העובד יוצא בכל בוקר‬ ‫בזמן שבו‪ ,‬בתנאים אידיאליים‪ ,‬הוא אמור להגיע בדיוק‪ .‬כל פקק קטן הופך לאיחור‪ .‬במקרה כזה הבעיה אינה חוסר ידע‪ .‬הוא יודע‬ ‫היטב ששמונה היא שעת תחילת העבודה‪ .‬הבעיה נמצאת במערכת שמייצרת שוב ושוב את אותה תוצאה‪.‬‬ ‫אותו דבר קורה בבית‪ .‬הורים אומרים שילד בן עשר "משתגע כל ערב"‪ .‬הוא צועק‪ ,‬רב עם אחיו ומתנגד לכל בקשה‪ .‬הם מנסים לדבר‬ ‫איתו על הכעס‪ .‬אבל אם מתבוננים ביום כולו‪ ,‬מתברר שהוא חוזר עייף‪ ,‬כמעט אינו אוכל‪ ,‬נמצא שעות מול מסך‪ ,‬ובשעה תשע וחצי‬ ‫מתחילים איתו שיעורי בית‪ .‬ייתכן שההתפרצות היא אכן בעיה שדורשת גבולות‪ ,‬אבל היא גם יכולה להיות התחנה האחרונה‬ ‫בשרשרת שהתחילה שעות קודם‪.‬‬ ‫לפעמים הילד אינו מתחיל להתפרץ בשעה תשע וחצי‪ .‬בשעה תשע וחצי אנחנו רק מתחילים לראות את מה שנבנה מאז ארבע אחר‬ ‫הצהריים‪ .‬זו תובנה שמשנה גם זוגיות‪ .‬בני זוג רבים בכל פעם שאחד מהם מאחר‪ .‬הוויכוח נשמע כאילו הוא על עשרים דקות‪" .‬אמרת‬ ‫שתגיע בשבע"‪" .‬אז הגעתי בשבע ועשרים‪ ,‬מה קרה?" אבל לפעמים עשרים הדקות הן רק הסכך; מתחתיהן יושב סיפור אחר לגמרי‪.‬‬ ‫אחד מהם חווה במשך שנים שהוא תמיד במקום השני‪ .‬האיחור אינו רק איחור‪ ,‬הוא נעשה הוכחה נוספת לסיפור שכבר קיים בתוכו‪:‬‬ ‫"אני לא מספיק חשוב לך"‪ .‬אם מטפלים רק בעשרים הדקות‪ ,‬הוויכוח יחזור בצורה אחרת‪ .‬מחר זה יהיה הטלפון בארוחת הערב‪.‬‬ ‫מחרתיים זו תהיה החלטה שקיבלו בלי להתייעץ‪ .‬התוצאה משתנה‪ ,‬השורש נשאר‪.‬‬ ‫גם בעולם העבודה אנחנו עושים זאת‪ .‬עובד מצוין מתחיל לטעות‪ .‬המנהל שולח אותו לעוד הדרכה‪ .‬הוא טועה שוב‪ ,‬ולכן נותנים לו‬ ‫עוד נוהל‪ .‬אבל אולי העובד מחזיק כיום עבודה שבעבר עשו שלושה אנשים‪ .‬במקרה כזה עוד הדרכה אינה פתרון; היא אפילו עלולה‬ ‫להחמיר את התחושה שמשהו לא בסדר בו‪ ,‬כאשר למעשה המערכת עצמה אינה סבירה‪.‬‬ ‫יש לכך גם מקבילה חשובה בחקר התנהגות והרגלים‪ .‬מחקרים על ‪ ,Implementation Intentions‬המזוהים במיוחד עם ‪Peter‬‬ ‫‪ Gollwitzer‬ועמיתיו‪ ,‬מראים שכוונה כללית לבדה אינה תמיד מספיקה לשינוי‪ .‬תכניות קונקרטיות של "אם יקרה ‪ ,X‬אעשה ‪"Y‬‬ ‫יכולות לסייע לתרגם כוונה לפעולה; מטא‪-‬אנליזה של ‪ Gollwitzer‬ו‪ Sheeran-‬בחנה ‪ 94‬מבחנים עצמאיים ומצאה השפעה‬ ‫משמעותית על השגת מטרות‪ ,‬ומחקרים מאוחרים יותר המשיכו לבחון את התנאים שבהם התכנון הזה מועיל‪ .‬אבל כאן נמצאת‬ ‫נקודה עמוקה עוד יותר‪ .‬אם אדם אומר בכל ערב "ממחר אני לא אגע בטלפון בזמן שאני עם הילדים"‪ ,‬והוא נכשל שוב‪ ,‬ייתכן‬ ‫שהפתרון אינו לקבל על עצמו בפעם החמישית להיות אדם חזק יותר‪ .‬אפשר לשנות את המערכת‪ :‬הטלפון נשאר בחדר אחר בזמן‬ ‫הארוחה‪ .‬במקום להילחם בכל ערב מחדש באותו פיתוי‪ ,‬הוא משנה את התנאים שבהם ההחלטה מתקבלת‪ .‬מחקר על כוונות יישום‬ ‫מצביע בדיוק על החשיבות של קישור מצב מוגדר מראש לתגובה מוגדרת‪ ,‬במקום לסמוך רק על הרצון ברגע האמת‪.‬‬ ‫וזה מביא אותנו לאחת השאלות החשובות ביותר בחיים‪ :‬איזו בעיה אני מנסה לפתור שוב ושוב באותה נקודה‪ ,‬אף שהסיבה שלה‬ ‫נמצאת במקום אחר?‬ ‫אדם אומר‪" :‬אני חייב להפסיק לקנות שטויות"‪ .‬בכל חודש הוא מתחרט מחדש‪ .‬אבל אולי השאלה איננה רק מה הוא קונה‪ ,‬אלא‬ ‫מדוע בכל פעם שהוא מרגיש רע הוא נכנס לאתר קניות‪ .‬אם הקנייה משמשת דרך קצרה להרגיש טוב יותר‪ ,‬חסימת כרטיס האשראי‬ ‫יכולה לעזור‪ ,‬אבל צריך להבין גם מה האדם מנסה לקבל באמצעות הקנייה‪.‬‬ ‫אדם אומר‪" :‬אני חייב להפסיק לצעוק"‪ .‬זו החלטה חשובה‪ .‬אבל אולי כדאי לבדוק גם מדוע הוא מגיע הביתה בכל ערב כשהמערכת‬ ‫שלו כבר בקצה‪ .‬האם הוא לוקח על עצמו יותר מדי? האם הוא נכנס הביתה וממשיך לענות לעבודה? האם אין אפילו עשר דקות‬ ‫מעבר בין שני העולמות? הצעקה דורשת אחריות‪ ,‬אבל האחריות האמיתית אינה רק להתנצל אחרי שהיא קרתה‪ .‬היא גם לבנות‬ ‫חיים שבהם היא פחות צפויה לקרות‪.‬‬ ‫אדם אומר‪" :‬אני חייב להתרכז יותר בתפילה"‪ .‬הוא מנסה פירוש חדש‪ ,‬סידור חדש וקבלה חדשה‪ .‬אבל הוא מגיע לתפילה אחרי‬ ‫ארבע שעות שינה‪ ,‬באמצע עשרים הודעות שלא נענו‪ ,‬והטלפון רוטט בכיס‪ .‬אולי הבעיה אינה רק בכוונה של"ברוך אתה"‪ .‬אולי חלק‬ ‫מן התיקון מתחיל שעה לפני התפילה‪ ,‬או אפילו בלילה שלפניה‪.‬‬ ‫יש כאן גם לקח גדול בחינוך‪ .‬כאשר ילד נכשל במבחן‪ ,‬קל לשאול‪ :‬למה לא למדת? אבל לפעמים צריך ללכת צעד אחורה‪ .‬האם הוא‬ ‫יודע איך ללמוד? האם הוא מסוגל לפרק חומר גדול? האם הוא מבין את הנקרא? האם הוא מפחד כל כך מכישלון שהוא דוחה את‬ ‫הלימוד עד הרגע האחרון? האם הוא יושב שעתיים מול ספר אבל למעשה אינו יודע מה לעשות איתו? הציון הוא תוצאה‪.‬‬ ‫והורה חכם אינו מסתפק בשאלה כיצד להעלות את הציון‪ .‬הוא שואל‪ :‬איזו מערכת יצרה אותו?‬ ‫זה נכון גם לקהילה ולחברה‪ .‬כאשר אדם מגיע שוב ושוב לבקש עזרה כלכלית‪ ,‬אפשר כמובן לסייע לו בצורך המיידי‪ ,‬ולעיתים זו‬ ‫חובה שאין לדחות‪ .‬אבל אם רוצים לעזור לו לטווח ארוך‪ ,‬צריך לעיתים לשאול מה מייצר שוב ושוב את אותו חוסר‪ .‬הכנסה שאינה‬ ‫מספיקה? חובות? הוצאות שאינן מנוהלות? אירוע רפואי? היעדר זכויות שמגיעות לו? אין תשובה אחת‪ ,‬אבל יש הבדל בין להוציא‬ ‫אדם מן הבור היום לבין לבדוק מדוע הוא נופל לאותו בור בכל חודש‪.‬‬ ‫והנה מגיעה תובנה לא נוחה‪ :‬לפעמים אנחנו מעדיפים לטפל בתסמין דווקא מפני שהוא מאפשר לנו לא לגעת בשורש‪ .‬קל יותר‬ ‫לקנות לילד מורה פרטי מאשר לשאול אם משהו עמוק קורה לו בבית הספר‪ .‬קל יותר לקנות מתנה לבן הזוג מאשר לפתוח שיחה‬ ‫על המרחק שנוצר‪ .‬קל יותר לקחת עוד הלוואה מאשר לשנות רמת חיים‪ .‬קל יותר להתנצל שוב על הכעס מאשר להודות שהחיים‬ ‫שבנינו משאירים אותנו מותשים באופן קבוע‪ .‬קל יותר להבטיח שממחר נשתנה מאשר לשנות את המבנה שמחזיר אותנו בכל פעם‬ ‫לאותו מקום‪ .‬מפני שתסמין מבקש תיקון‪ .‬שורש עלול לבקש שינוי‪ .‬ושינוי עולה יותר‪.‬‬ ‫אולי לכן המילים "תעשה ולא מן העשוי" יכולות להפוך עבורנו‪ ,‬מעבר להקשרן ההלכתי‪ ,‬לשאלת חשבון נפש‪ .‬יש דברים שלא מספיק‬ ‫שייראו בסוף מסודרים‪ .‬צריך לבדוק איך הם נעשו‪.‬‬ ‫האם השלום בבית אמיתי‪ ,‬או שכולם פשוט למדו לא לדבר על מה שכואב? האם הילד "הסתדר"‪ ,‬או שהוא רק הפסיק לספר לנו?‬ ‫האם העובד "חזר לתפקד"‪ ,‬או שהוא כבר מחפש עבודה אחרת בשקט? האם אני רגוע יותר‪ ,‬או שפשוט התרחקתי מכל מי שמאתגר‬ ‫אותי? האם הבעיה נפתרה‪ ,‬או שרק הפסקנו לראות אותה?‬ ‫זו אולי אחת התובנות העמוקות שאפשר לקחת מן הסוכה לחיים‪ :‬לא כל דבר שנראה מתוקן אכן עבר תיקון‪.‬‬ ‫לפעמים אנחנו צריכים להפסיק לשאול רק "איך אני גורם לזה להפסיק?" ולהתחיל לשאול "מה בחיים שלי ממשיך לייצר את זה"?‬ ‫ואז מגיעה השאלה הקשה מכולן‪ :‬אם אני כבר יודע מה מייצר את הבעיה‪ ,‬האם אני מוכן לשנות גם את הדבר שאני רגיל אליו‪ ,‬נהנה‬ ‫ממנו או מפחד לוותר עליו?‬ ‫מפני שלפעמים הבעיה אינה חוזרת משום שלא מצאנו פתרון טוב מספיק‪ .‬היא חוזרת מפני שכל פעם תיקנו את הסכך‪ ,‬והשארנו את‬ ‫השורש מחובר בדיוק לאותו מקום‪.‬‬ ‫למה דווקא מה שצמח צריך לדעת גם להיפרד?‬ ‫יש הורים שמקדישים עשרים שנה כדי שהילד שלהם יגדל‪ ,‬ואז מתקשים מאוד ברגע שבו הוא באמת גדל‪ .‬יש מנהל שמכשיר עובד‬ ‫מצוין‪ ,‬אבל כשהעובד מתחיל לחשוב בעצמו הוא מרגיש מאוים‪ .‬יש רב שמגדל תלמידים‪ ,‬אבל מתקשה כאשר תלמיד מפתח קול‬ ‫משלו‪ .‬ויש אדם שבנה את כל הזהות שלו סביב תפקיד מסוים‪ ,‬וכשהגיע הזמן לעבור הלאה הוא מגלה שאינו יודע מי הוא בלעדיו‪.‬‬ ‫אנחנו מדברים הרבה על היכולת לצמוח‪ ,‬אבל הרבה פחות על יכולת אחרת‪ ,‬קשה לא פחות‪ :‬לדעת להיפרד מן המקום שבו צמחנו‪.‬‬ ‫דווקא הסכך מציב את השאלה הזאת בצורה מפתיעה‪ .‬המשנה קובעת כלל יסודי‪" :‬זה הכלל‪ ,‬כל דבר שהוא מקבל טומאה ואין גידולו‬ ‫מן הארץ אין מסככין בו‪ ,‬וכל דבר שאינו מקבל טומאה וגידולו מן הארץ מסככין בו" (סוכה א‪ ,‬ד)‪ .‬לכאורה היינו מצפים שאם אנחנו‬ ‫רוצים סכך טבעי‪ ,‬הדבר הטוב ביותר יהיה ענפים חיים המחוברים עדיין לעץ‪ .‬אלא שהמשנה קובעת גם‪" :‬הדלה עליה את הגפן ואת‬ ‫הדלעת ואת הקיסוס וסיכך על גבה פסולה‪ ,‬ואם היה סיכוך הרבה מהן או שקצצן כשרה" (סוכה א‪ ,‬ד)‪ .‬דווקא הענף החי‪ ,‬הירוק‬ ‫והמחובר אינו יכול לשמש סכך כשר כל עוד הוא נשאר מחובר למקור צמיחתו‪.‬‬ ‫הגמרא לומדת את יסודות דין הסכך מן הפסוקים ומבררת את משמעות הביטוי "באספך מגרנך ומיקבך" (דברים טז‪ ,‬יג)‪ ,‬ומכאן‬ ‫שחומר הסכך הוא מן הפסולת של גורן ויקב‪ ,‬דבר שגידולו מן הארץ ואינו מקבל טומאה (סוכה דף יב ע"א)‪ .‬רבנו משה בן מימון‪,‬‬ ‫הרמב"ם‪ ,‬פוסק שאין מסככים אלא בדבר שגידולו מן הארץ‪ ,‬שנעקר מן הארץ ואינו מקבל טומאה (משנה תורה‪ ,‬הלכות שופר וסוכה‬ ‫ולולב ה‪ ,‬א)‪ .‬כלומר‪ ,‬יש כאן שילוב כמעט פרדוקסלי‪ :‬הסכך חייב להיות דבר שצמח מן הארץ‪ ,‬אבל כדי למלא את תפקידו החדש‬ ‫הוא כבר אינו יכול להישאר מחובר אליה‪.‬‬ ‫אין הכוונה כמובן שחז"ל ביקשו ללמד באמצעות דין הסכך שיעור בפסיכולוגיה של היפרדות‪ .‬זהו דין הלכתי עם מקורות והגדרות‬ ‫משלו‪ .‬אבל התמונה שנוצרת ממנו חזקה‪ :‬יש דברים שמקור הצמיחה שלהם חיוני להם‪ ,‬ובכל זאת מגיע שלב שבו המשך החיבור‬ ‫באותה צורה כבר אינו מאפשר להם למלא את תפקידם הבא‪.‬‬ ‫התורה עצמה מתארת כך את המעבר הראשון בחיי האדם‪" :‬על כן יעזב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו" (בראשית ב‪ ,‬כד)‪.‬‬ ‫הפסוק אינו אומר שהאדם מפסיק לכבד את הוריו או לאהוב אותם‪ .‬להפך‪ ,‬מצוות כיבוד אב ואם נשארת בתוקפה‪ .‬אבל כדי ליצור‬ ‫בית חדש נדרשת גם יכולת לעזוב צורת שייכות קודמת‪ .‬אדם שאינו מסוגל בשום מובן לעזוב את הבית שממנו בא‪ ,‬עלול להתקשות‬ ‫לבנות בית שהוא באמת שלו‪.‬‬ ‫גם אברהם אבינו מתחיל את מסעו בציווי שמכיל בתוכו היפרדות‪" :‬לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך"‬ ‫(בראשית יב‪ ,‬א)‪ .‬אברהם אינו מתבקש למחוק את עברו אלא לצאת ממנו‪ .‬יש הבדל עצום בין אדם שאין לו שורשים לבין אדם שיש‬ ‫לו שורשים אבל אינו כבול אליהם‪ .‬השורש אמור להזין את הצמיחה; הוא אינו אמור למנוע מן העץ לשלוח ענפים למקום חדש‪.‬‬ ‫התהליך הזה מופיע גם ביחסים שבין רב לתלמיד‪ .‬במסכת בבא מציעא מספרת הגמרא שרבי אלעזר בן רבי שמעון נפטר‪ ,‬ורבי ביקש‬ ‫להעמיד את בנו רבי יוסי ולהמשיך את שרשרת התורה (בבא מציעא דף פה ע"א)‪ .‬ובמסכת סנהדרין מתוארת מערכת היחסים‬ ‫המורכבת שבין משה ליהושע‪ ,‬כאשר הקב"ה מצווה את משה‪" :‬קח לך את יהושע בן נון איש אשר רוח בו" (במדבר כז‪ ,‬יח)‪ .‬רש"י‬ ‫מסביר "אשר רוח בו"‪ ,‬שיודע להלוך כנגד רוחו של כל אחד ואחד‪ .‬יהושע צמח כל ימיו ליד משה‪ ,‬אבל הרגע שבו הוא נעשה מנהיג‬ ‫דורש ממנו לא להיות העתק של משה אלא אדם שיש בו רוח המתאימה לשליחותו‪.‬‬ ‫הפסיכולוגיה ההתפתחותית משתמשת במושג ‪ ,Individuation‬תהליך שבו אדם מפתח זהות מובחנת ועצמאית מבלי למחוק את‬ ‫הקשרים שמהם צמח‪ .‬משפחה בריאה אינה מגדלת ילד כדי שיישאר תלוי בה לנצח; היא אמורה לתת לו מספיק ביטחון כדי שיוכל‬ ‫בסופו של דבר לעמוד גם מחוץ לה‪ .‬זה אחד הפרדוקסים הגדולים של ההורות‪ :‬הצלחה אמיתית של הורה כוללת בתוכה את הרגע‬ ‫שבו הילד כבר אינו זקוק לו באותה צורה שבה היה זקוק לו בעבר‪.‬‬ ‫ופה מתחיל הקושי‪ .‬אנחנו אוהבים לראות אנשים גדלים כל עוד הצמיחה שלהם עדיין זקוקה לנו‪ .‬הרבה יותר קשה כאשר הצמיחה‬ ‫עצמה משנה את היחסים‪ .‬אבא גאה בבן שלמד מקצוע‪ ,‬עד שהבן מתחיל לקבל החלטות שהאב לא היה מקבל‪ .‬מנהל רוצה עובדים‬ ‫יוזמים‪ ,‬עד שהעובד הטוב ביותר מבקש לפתוח עסק משלו‪ .‬רב רוצה שתלמידיו יהיו תלמידי חכמים‪ ,‬אבל תלמיד חכם אמיתי אמור‬ ‫בסופו של דבר גם לשאול‪ ,‬לחדש ולשאת אחריות בעצמו‪ .‬לפעמים אנחנו אומרים שאנחנו רוצים להצמיח אנשים‪ ,‬אבל עמוק בפנים‬ ‫אנחנו רוצים שהם יצמחו בלי להפסיק להיות תלויים בנו‪.‬‬ ‫גם האדם עצמו מתקשה להיפרד מן הדברים שהצמיחו אותו‪ .‬אדם היה שלושים שנה מנהל‪ ,‬ופתאום הוא פורש‪ .‬אישה הקדישה‬ ‫שנים לגידול הילדים‪ ,‬והבית מתרוקן‪ .‬אדם היה מזוהה עם עסק מסוים‪ ,‬מוסד מסוים או תפקיד ציבורי‪ ,‬ויום אחד התפקיד נגמר‪.‬‬ ‫המחקר בתחום ‪ Identity Transition‬מראה שמעברים כאלה יכולים להיות מטלטלים דווקא מפני שאנחנו איננו מאבדים רק סדר‬ ‫יום; אנחנו עלולים לאבד תשובה לשאלה "מי אני"‪ .‬ככל שהתפקיד נעשה מרכזי יותר בזהות‪ ,‬כך הפרידה ממנו יכולה להרגיש כאילו‬ ‫האדם עצמו נחתך יחד איתו‪.‬‬ ‫אבל כאן הסכך מציע תמונה אחרת‪ .‬הענף שנקצץ מן העץ אינו הופך לחסר ערך‪ .‬בדיוק להפך‪ :‬עכשיו הוא יכול למלא תפקיד שלא‬ ‫היה מסוגל למלא בעודו מחובר‪ .‬הפרידה אינה בהכרח סוף הצמיחה; לפעמים היא התנאי לשלב הבא שלה‪ .‬האדם שפורש מתפקיד‬ ‫אינו מוכרח להפוך ל"מישהו שהיה"‪ .‬הוא יכול להפוך למורה‪ ,‬למלווה‪ ,‬לסבא נוכח‪ ,‬לאדם שלומד דבר שמעולם לא היה לו זמן ללמוד‪.‬‬ ‫הילד שעוזב את הבית אינו מבטל את ההורות; הוא מאפשר לה לעבור מצורת קשר של תלות לצורת קשר חדשה בין מבוגרים‪.‬‬ ‫חז"ל אומרים בפרקי אבות‪" :‬אין אדם נוגע במוכן לחבירו" (יומא דף לח ע"ב)‪ ,‬ובמקום אחר נאמר‪" :‬יהי כבוד תלמידך חביב עליך‬ ‫כשלך" (אבות ד‪ ,‬יב)‪ .‬שני המקורות יחד מציבים אתגר למי שמגדל אחרים‪ :‬הצלחתו של אדם שצמח לידי אינה גוזלת ממני את‬ ‫מקומי‪ .‬הורה אינו נעשה קטן מפני שילדו כבר אינו זקוק להוראותיו בכל החלטה‪ ,‬ורב אינו נעשה פחות משמעותי מפני שתלמידו‬ ‫נעשה בעצמו בעל קול‪ .‬לפעמים דווקא היכולת לשחרר מוכיחה שהקשר מילא את תפקידו‪.‬‬ ‫אולי זו שאלה שכדאי לקחת איתנו אל הסכך השנה‪ .‬לא רק ממה אני צריך לצמוח‪ ,‬אלא גם ממה הגיע הזמן לצמוח הלאה‪ .‬איזה‬ ‫תפקיד כבר נתן לי את מה שהיה צריך לתת? איזו תלות הייתה פעם נכונה והיום היא מעכבת? איזה אדם שאני אוהב אני צריך‬ ‫להפסיק להחזיק קרוב כל כך כדי לאפשר לו לעמוד בעצמו? ואולי יש גם ילד‪ ,‬תלמיד או עובד שאני עדיין שומר "מחובר לעץ" לא‬ ‫מפני שהוא זקוק לכך‪ ,‬אלא מפני שאני זקוק לכך שהוא יזדקק לי‪.‬‬ ‫הסכך מלמד שיעור עדין‪ :‬הוא אינו יכול להיות עשוי ממשהו שמעולם לא צמח‪ .‬אנחנו זקוקים לשורשים‪ ,‬לבית‪ ,‬להורים‪ ,‬למורים‬ ‫ולאנשים שהחזיקו אותנו בתחילת הדרך‪ .‬אבל אותו סכך גם אינו יכול להישאר מחובר לאדמה‪ .‬יש שלב שבו הכרת הטוב למקום‬ ‫שממנו צמחנו אינה מחייבת להישאר בו לנצח‪ .‬לפעמים הדרך הטובה ביותר לכבד את מי שעזר לנו לצמוח היא לקחת את מה‬ ‫שקיבלנו ממנו‪ ,‬לעמוד על הרגליים שלנו‪ ,‬ולבנות באמצעותו את הקומה הבאה‪.‬‬