אסיפת אמרי"ם - יו"ט · Amarim Ne'imim - Yom Tov — סוכות (2026-09-21)

סוכות –תשפ"ג
פרשת וזאת הברכה –תשפ"ג
הב
חג הסוכות – שמחת תורה – שמיני עצרת – וזאת הברכה בה"י
קונטרס זה
נערך ונאסף ע"י
אחד מבני החבורה
למען זיכוי הרבים
בכל עניני קונטרס זה
להערות והארות
ניתן לפנות למייל
R5708580@gmail
kolmenachem12@gmail.com
2
חג הסוכות – שמחת תורה – שמיני עצרת – וזאת הברכה בה"י
בה"י ימי הרחמים פה ב"ב ת"ו תשפ"ז
בני חביבי ,ידידי ורעי !
י שמחו ה ילדים ו יגילו ה קוראים ,על שזכינו בחסדי ה' הנאמנים להגיע לשנה השמינית לכתיבת
החוברות מדי שבת בשבתו וימי חג ומועד .אמרות קודש מספרים וסופרים מלווה בסיפורי צדיקים
ואמרות טהורות בענינים שונים ,אשר עולים על שולחן מלכים – ומאן מלכי רבנן – אשר עפ"י הוראתם
אנו ממשיכים.
וזאת למודעי ,אשר אין זה דבר קל בכלל ,והרבה שעות וגם לרבות הלילות עד שנאספים הדברים
ונכתבים בהשתדלות שיתאים לכל הקוראים ,הן הבנים והנכדים והן הידידים אשר הצטרפו ונהנים ובכל
הזדמנות מעודדים ומפרגנים.
גם השנה הוספנו על הנכתב "מילין חדתין" הן במאמרים והן בסיפורים ונקוה שיהיה לתועלת הקוראים,
ואי"ה כי ירחיב ה' לנו – והוספנו על הכל כיד ה' הטובה.
גם הפעם ריכזנו את האמרות והסיפורים בסוף החוברת כדי שיקל על הקוראים.
ופה המקום להודות לבני בכורי מ' ישראל הי"ו מאנטוורפן יצ"ו ,אשר עוזר הרבה תמידים כסדרם
באיסוף החומר ,ובני מ' יצחק מארה"ב ,אשר בהשתדלותו ובעיצובו מופצת החוברת לאלפי קוראים
אשר את תודתם והערכתם – לו חייבים ,יברכם ה' בכל מעשה ידיהם.
בסיום האגרת אבקש להודות מעין הפתיחה להשי"ת שעוזר לנו בכל ההוצאה ,אשר יחד עם אמכם תחי'
אשר כל שבוע עוזרת לי להדפיס ולשלוח זאת ,נזכה כולנו יחד לראות נחת מכל צאצאינו בכל מקומות
מושבותיהם ובקיום התפילה והבקשה" :וקרב פזורנו מבין הגוים ונפוצותינו כנס מירכתי ארץ" ,וברגל
הבעל"ט נזכה לעלות לנוה קדשנו בירושלים הבנויה ולראות ירושלים בתפארתה.
בברכת ההורים
וכל ישראל חברים
גמר חתימה טובה וחג שמח
3
חג הסוכות – שמחת תורה – שמיני עצרת – וזאת הברכה בה"י
שואל הרה"ק ה"בית אברהם" מסלונים זי"ע :לכאורה חג הסוכות
אם הוא ראשון לחשבון עונות ,איך נאמר בהמשך
הפסוק 'ושמחתם' – איזו שמחה שייכת בזה?
וי"ל דבודאי יש לשמוח ,כי ממ"נ ,אם שב בתשובה
ד' ימים שבין יו"כ לסוכות
שלימה מאהבה – הרי הזדונות נעשו כזכויות ואין לך
שמחה גדולה מזו .ואם ח"ו לא שב כראוי ,וצריך ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר וגו' בסוכות
ליסורים שימרקו את העונות ,מ"מ עצם זה תשבו שבעת ימים[ :ויקרא כג מ מב]
שמתחשבים בעונותיו היא שמחה גדולה ,כי היא במדרש תנחומא :וכי ראשון הוא? והלא חמישה עשר
מוכיחה שאינו מופקר שניטלה ממנו השגחתו ית', הוא! אלא ראשון לחשבון עוונות וכו' ,במוצאי יום
כבהמה שאין משגיחים במעשיה ,אלא הוא יהודי שיש הכיפורים עוסקים במצות סוכה ולולב ואין עושין
דו"ח על כל תנועה קלה שלו ,וע"כ בודאי ראוי לשמוח. עוונות ,לכך קורא יום טוב ראשון – ראשון לחשבון
עוונות.
ה"פרדס יוסף" מביא בשם "התפארת שלמה" זי"ע
שאמר בדרך צחות :בשעה שבא השטן בימים נוראים השל"ה הק' מבאר בדרך הפשט :שדיבר הכתוב בהוה,
עם חבילת עבירות ,יבואו מליצי יושר ויטענו כי עברו ומסתמא אין לאדם פנאי לחטוא בימים אלו איידי דטריד
בשוגג בטעות ,והשטן הוא החייב כי הסיתם בשקרים במצוות היום של בניית סוכה וקניית ארבע מינים ,אבל
כי אין זה כלל עבירות ,והאמינו לו ,והשטן עונה למה פשיטא שאם המצא ימצא איש החוטא יענש בכל
נתנו להסית אותם ,וכי במסחרים שלהם הם תמימים חומר הדין.
ויאמינו לכל אחד ,אם יחפוץ אחד חפץ ששוה זהוב –
שני זהובים האם יתנו ? ויחליטו הדין שימתינו כמה הסביר סניגורן של ישראל ,הרה"ק רבי לוי יצחק
ימים ,ויחליטו אם היהודים הם קלי דעת רק עם היצר מברדיטשוב זי"ע :בימים שבין ראש השנה ליום
הרע או גם בשאר ענינים. הכיפורים ,עיניו של כל איש ואיש פקוחות לשוב אל ה',
ואחר יום הכיפורים כשיבואו לקנות ארבעה מינים וזאת מאימת הדין ,ותשובה זו היא "תשובה מיראה",
ונותנים מקחים גדולים ,מראים לשטן שגם בדיני אולם אחרי יום הכיפורים ,כאשר ישראל עוסקים
ממונות יתנו עצמם להונות אותם ,וראיה שאתרוג בבניית הסוכה ובקניית ארבעה מינים ,ובכך הם
ולולב ששילמו מחירים גבוהים אשר גוי יתן עבורם איזה עובדים את ה' בשמחה וטוב לבב ,הרי זו "תשובה
פרוטות ,ואם כן הדבר יש להאמין שגם בעבירות נתנו מאהבה".
להונות אותם ,ואז נשאר היצר הרע בלי לשון, והנה ,ידוע מה שאמרו חז"ל שאדם השב תשובה
והעבירות נמחקות ,וזה ראשון לחשבון עונות ,והתחיל מיראה הרי זדונות נעשות לו כשגגות ,אך בתשובה
חשבון חדש. מאהבה זדונות נעשות לו כזכויות ,ועל כן ביום הראשון
של חג הסוכות הוא "ראשון לחשבון עוונות" ,כי אז
בספר "גדולת הצדיקים" :שמעתי שפעם אחת שאל הקב"ה מונה את עוונות ישראל – כדי לדעת כמה
הרה"ק רבי מנחם מנדיל מקאצק זי"ע את ידידו הרה"ק זכויות נוספו להם על ידי הזדונות שנהפכו מכח
רבי יצחק מווארקי זי"ע שיאמר לו מה הענין שביום התשובה מאהבה לזכויות ,ויהיו מליצי יושר על ישראל
הראשון של סוכות הוא "ראשון לחשבון עונות" ...זהו "ראשון לחשבון עוונות"!
כדאיתא במדרש [תנחומא אמור סי' סב]. אומר הרה"ק רבי דוד מטאלנא זי"ע :מכאן ראיה
והשיב לו הרבי מווארקי זיע"ע בדרך משל :כי הוא היה שההכנה למצוה יותר גדולה מעצם קיום המצוה .שהרי
מנהל חשבונות אצל הנגידה תמר'יל ע"ה .פעם אחת ד' ימים אלו שבין יוהכ"פ לסוכות שטרודים בהם
בא המפקח לקחת ממנו חשבון מכל השנה או משתי בהכנות למצות סוכה ולמצות נטילת לולב ,לא חשיבי
שנים ,ופיחד מאד לתת לו את החשבון ,כי באותו זמן ראשון לחשבון עוונות ,ואילו יום הראשון של סוכות שבו
ידע היטב שהחשבון לא יעלה יפה ,מחמת נזקים רבים מקיימים את המצוות האלו בפועל ,חשיב ראשון
ואסונות שהיו באותה שנה מתבואה שלא צמחה טוב, לחשבון עוונות.
4
חג הסוכות – שמחת תורה – שמיני עצרת – וזאת הברכה בה"י
הרה"ק הרמ"מ מליובאוויטש זי"ע אמר :בחג הסוכות והן מהפסדים של סוחרים שלא שלמו כראוי מחמת
ישנן כמה מצוות ,מלבד מצוות ישיבת סוכה ,ואעפ"כ שהיתה שנה קשה ר"ל וכו' ,ודחה אותם בלך ושוב
נקרא היו"ט ע"ש סוכות ,ולא על שם שאר המצוות, שכעת אין לו פנאי לעשות חשבון ,והוא בעצמו יבוא
כמו מצות ד' מינים וכו'. ויזכור להביא לפניו את כל החשבון בעת שיהיה לו
אחד הטעמים לזה הוא – כיון שישנה מעלה במצות פנאי .וכן היה ,שבשנה הבאה היתה שנה טובה
ישיבת סוכה על נטילת ד' מינים ,שמצות סוכה קשורה והתבואה צמחה כראוי וכו' והיו הכנסות מכובדות מכל
עם כל ימי החג ,במשך כל היו"ט דסוכות ,מהרגע הלקוחות ,וגם שלמו במזומן עבור הסחורה ולא
הראשון ,משקידש החג ,ישנה כבר המצוה דישיבת באשראי ,וראה שכעת הוא הזמן לעשות חשבון ,ובא
סוכה ,אבל בנוגע לד' מינים ,אפילו בבית המקדש, לפניו תיכף עם החשבון אשר עלה יפה ,וסיפק את
מתחיל חיובם רק בבוקר. רצונם של כל המנהלים.
יתירה מזו במצות הישיבה בסוכה ,שלא זו בלבד ואמר הרבי מווארקי זי"ע כן הדבר לענינינו ,הנה אין
שהתחלתה מהרגע הראשון ,משקידש החג ,אלא בנמצא יום אחד בכל השנה שיוכלו לעשות בו חשבון
שמוכרחת להיות הכנה לזה לפני החג ,שהרי זהו בנין עונות ,כמו יום ראשון של סוכות ,כי בימי אלול היו
של ג' דפנות ,או כמו מנהגנו ,ד' דפנות ,ודוקא 'תעשה עוסקים בתורה ותפילה ועשו תשובה ונתנו צדקה
ולא מן העשוי' ,והרי אי אפשר לעשות זאת ביו"ט ,אלא והתענו ,וכן בראש השנה ועשרת ימי תשובה ויום
ההכרח להכינו מקודם יו"ט ,ובעשיית הסוכה ישנה הכיפורים מחמת פחד הדין עשו תשובה שלימה,
כבר מצוה ,משא"כ בד' מינים – אפשר שכל העשיה ויוה"כ הוא יום סליחה ומחילה וכפרה לחטאים של כל
תהיה ביו"ט. השנה ,ורבי סובר שעיצומו של יום מכפר אפילו בלא
חילוק נוסף ישנו בין סוכה לד' מינים – שד' מינים יש תשובה [יומא פה ,]:וכש"כ שכל ישראל עושים תשובה
בהם הגבלה :לאחר קיום המצוה נפטרים ממנה, שלימה ביום זה ,ואחר כך לפני סוכות עסוקים במצוות
משא"כ במצות ישיבת סוכה ,שהמצוה היא 'תשבו וקונים אתרוג ולולב ועושים סוכה וכו' ,ממילא יום זה
כעין תדורו' ,הרי לא שייך לומר שכבר קיים את המצוה הוא יום ראשון של סוכות הוא טוב מאד לעשות חשבון
אלא היא נמשכת בכל ימי החג. עונות .וזה שאמר שיום זה הוא "ראשון לחשבון עונות",
כי הוא גיטער סעזאהן [-עונה יפה] לעשות חשבון בעת
בשו"ע :לילה הראשונה צריך לאכול כזית בסוכה אף זו ,והרבי מקאצק זי"ע קלסהו.
אם גשמים יורדים:
בשו"ע סי' תרל"ט סק"ג :אכילה בסוכה בליל יו"ט הרה"ק המוהרי"ד מבעלזא זי"ע :הכנה ליו"ט היא
הראשון חובה .ובט"ז :בליל יו"ט הראשון חובה ,דא"ר שלומדים לפני החג את הענינים השייכים לחג ,גמרא
שמעון בן יהוצדק נאמר כאן ט"ו ונאמר ט"ו בחג פירש"י ותוס' והראשונים ובטור ב"י וטוש"ע ,כי רק אז
המצות ,מה להלן לילה הראשון חובה ,מכאן ואילך מרגישים טעמו של היו"ט וזוכים לאור קדושתו.
רשות ,אף כאן לילה הראשון חובה ,מכאן ואילך רשות. הרבי ה"לב שמחה" זי"ע אמר :אי' בטור ממד' בימים
ועי' ב"כף החיים"" :אין להפסיק בדבור מתחילת אלו אין עושין עונות ,י"ל אין עושין עונות על כל השנה,
אכילת המוציא עד תשלום אכילת כביצה". כי הימים האלו ימים גדולים ימי מצוה ונותנים כח לכל
וכתב ב"שמחת הרגל" מהחיד"א לסוכות וז"ל :ויזהר השנה.
בלילה הראשונה של חג הסוכות לכוין באכילת כזית
בסוכה הוא חיוב דאורייתא כמו כזית מצה של ליל ה"שערי תשובה" [סימן תרכה] מביא בשם ה"אור
התקדש החג דילפינן ט"ו ט"ו ,וכן הדין בלילה שני לבני צדיקים" להר"מ פאפר"ש זצ"ל ,שיש להרבות בצדקה
גולה. ערב סוכות" .ומוה"ר חיים ויטאל זצ"ל היה מחלק
וכתב בספר "זובח תודה" מאחד מרבני צובא ,ליל א' הקופה לעניים ערב סוכות ,כדי שיוכלו בני ישראל
של חג הסוכות אחר שאכל ושכב על מטתו נזכר שלא לחגוג את החג ברינה ובדיצה".
אכל כזית לשם חובה ככזית מצה ,וקם ולבש ובירך
המוציא ואכל בכוונה כזית בסוכה לשם חובה עיי"ש. מצות סוכה
5
חג הסוכות – שמחת תורה – שמיני עצרת – וזאת הברכה בה"י
לרשות הקדושה ,ובכך נעשים בריה חדשה וממילא [וכן מסופר מהגה"ק רבי שמעון סופר מקראקא זצ"ל,
צריכים לבוא לידי דעת ,ואף כאן אי אפשר לבוא לכך שהעיר באמצע הלילה את שכנו [משום שלא רצה
אלא על ידי כזית דגן ,ומעין דברי הזוהר על יציאת להעיר את ב"ב ומהשכן שמעו קולות שהם ערים]
מצרים. וביקשו חלה עבור לחם משנה ,וגם סיפר שנדמה לו
ועדיין יש להבין – שואל ה"אבני נזר" – הלא שם שלא כיון באכילת כזית הראשון ,ולכן נטל ידיו ואכל
הכוונה לכזית מצה ,ואילו כאן – כולו חמץ? סעודתו מחדש].
ומבאר :שענין המצה ביצי"מ היה ,שהלא באו לידי וע"כ ראוי לעשות סימן לזכור לאכול כזית לשם חובה,
דעת ,ודעת היא הרגשה ,וכאשר באים לידי הרגשה – דמצות צריכות כונה לדעת רוב הפוסקים .עכ"ל.
יכולים חלילה להרגיש דברים רעים ,ומתוך כך להגיע ולכתחילה יש לכוין גם טעם המצוה משום זכר ליציאת
לידי נפילה ,ולכן אכלו מצה ,כי מצה אין לה שום טעם מצרים ,וגם זכר לענני הכבוד שהקיפן מן השרב
והאכילה היא בלי הרגשה ,אבל בסוכות ,שהסוכה והשמש.
עצמה היא למחסה ולמגן מן הסט"א ,שלא תהיה להם ולכך צריך לכוין בליל ראשון של חג באכילת הכזית
אחיזה – ממילא אין צריך לפחד מהרגשה של דברים הראשון שתי כוונות :א .חובת המצוה ,שיושב בסוכה
רעים ,ועל כן די בכזית חמץ. כדי לקיים מצות ה' שציונו לישב בסוכה .ב .טעם
המצוה ,שהסוכה היא זכר לענני הכבוד כשהוציאנו
וזכות צאתי מביתי החוצה ודרך מצוותיך ארוצה: ממצרים
[יה"ר בכניסה לסוכה] :אומר הרה"ק ר' חיים מאיר
מויז'ניץ זי"ע :זכות גדולה היא ,שאף כאשר יוצאים אומר הרה"ק רבי וואלף סטריקוב'ער בספרו "זר זהב":
למסחר ברחובות ושווקים ,אז ג"כ "דרך מצותיך דזהו לכבוד אאע"ה ,דליל א' אושפיזין דיליה ,שגם הוא
ארוצה" ,בשמירת העינים ובמשא ומתן באמונה וכו'. אפילו היה מצטער לא נמנע מלעסוק במצות הכנסת
ה"חשק שלמה" זצ"ל מביא :שאי' בספר "פרי עץ אורחים .כמ"ש 'והוא יושב פתח האהל' – יום ג'
חיים" ועוד ספרי מקובלים ,ד'סוכה' בכתיב מלא, למילתו ולא הביט על עצמו כשהלך לקיים מצות ה' .וכן
בגימטרי' צ"א ,כמנין הוי"ה ואדנות ,ודבריהם תמוהים אע"פ שנאמר לו 'כי ביצחק יקרא לך זרע' – ויבנה ממנו
מאד ,היכן נמצא "סוכה" מלא בכל התנ"ך ? כללות היהדות אעפ"כ כשנאמר לו 'קח נא' – לא הביט
אכן שוב ראיתי שדבר ה' בפיהם אמת .יגעתי ומצאתי על כלום ,כי כשהרצון ית' כך להיות ,יהיה איך שיהיה.
בעזרת ה' בתהלים [עו] כתוב' :ויהי בשלם סוכו
ומעונתו בציון' ,וכתוב שם 'סוכו' עם וא"ו אחר הסמ"ך. התוס' [סוכה כז .בד"ה חזר] כתבו ,שמשמע קצת
א"כ י"ל עפ"י רמז ,שבדוקא נכתב בכל התנ"ך בכתיב בירושלמי שבסעודת יו"ט הראשון של חג הסוכות צריך
חסר ,לרמוז למה שאמרו חז"ל שבעוה"ז אין השם לאכול כזית דגן ,כמו בלילה ראשון של פסח שיש חיוב
שלם ואין הכסא שלם ,אבל לעתיד לבוא שיתמלא לאכול כזית מצה ,ולמדו זאת בגזירה שוה ט"ו ט"ו מחג
השם במילואו אז יהיה באמת סוכ"ה מלא. המצות.
וזה שרמז הכתוב' :ויהי בשלם סוכו' – כלומר אימתי שואל ה"אבני נזר" זי"ע :מה ענין המצה שאנו אוכלים
יהיה סוכו בשלימות ,בזמן שיהיה 'מעונתו בציון' ,ואז בפסח – לכזית פת בסוכות?
יהיה השם שלם והכסא שלם. ומבאר עפי"מ שכתב בזוה"ק [פרשת ויצא] ,שכאשר
יצאו ישראל ממצרים ,ובכך יצאו מעשרה כתראי
ידוע שסוכות הוא זכר לענני הכבוד ,והקדמונים הקשו: דמסאבותא – היו צריכים לבוא ל"דעת של קדושה",
הלא שלש מתנות נתן הקב"ה לישראל במדבר – מן, ולא יכלו לבוא לידי דעת עד שאכלו כזית דגן [שהרי אין
באר וענני הכבוד ,ולמה נצטוינו לעשות זכר רק לענני התינוק יודע לדבר עד שאוכל כזית דגן] – היא כזית
הכבוד ולא למן ולבאר? מצה של חובת לילה ראשון של פסח.
מתרץ החיד"א בשם הגאון בעל "צמח דוד" :הלא ידענו וכמו כן אנו נאמר ,שלאחר יום הכיפורים שבו נמחלו
כמו שבמן יכלו לטעום את כל הטעמים שבעולם ,כפי כל העוונות ,וממילא כל ישראל על ידי התשובה
רצון האדם ,כך גם בבאר היה טעם כל המשקים ומחילת העוונות יוצאים מרשות הסט"א ונכנסים
6
חג הסוכות – שמחת תורה – שמיני עצרת – וזאת הברכה בה"י
ושמחתם לפני ה' אלקיכם[ :ויקרא כג י] שבעולם ,כפי רצון השותה ,ואם כן ,כיון שנצטוינו
בגמרא [פסחים קט :].אין שמחה אלא בבשר. בשמחת החג לאכול ולשתות – הרי יש כאן זכרון גם
אומר הרה"ק מנעשכיז זי"ע :שהשמחה למעלה הוא למן וגם לבאר.
דוקא מעבודתו של בשר ודם ,שיש לו יצה"ר גדול ובכל
זאת מתגבר עליו .אומר ע"ז הרה"ק ה"בית אברהם" תירוץ נוסף מביא הרחיד"א :שאת המן קיבלו ישראל
זי"ע :וזה 'ושמחתם לפני ה"א' ,השמחה הזאת היא ע"י שבאו למשה בתלונות וטענות מה נאכל וגו' ,וכן
שמחת הניצוח ,שאין שמחה גדולה דוגמתה .והוא כי הבאר הגיעה כשהתלוננו שאין להם מים ,ע"כ לא
ד' מינים מורים כי עם ישראל נצחו את המלחמה בימי עושים זכר לדבר שבא בצורה כזו .משא"כ ענני הכבוד
ר"ה ויוה"כ ,וע"י שהקב"ה עזר לאיש יהודי לנצח את שנתנם הקב"ה לישראל מעצמו ברוב חסדיו ,לזה יש
היצה"ר מזה שואב חזוק ועדוד במלחמתו להתחזק לעשות זכר.
בעבודתו ית'.
כ"ק האדמו"ר מלעלוב הרש"נ זי"ע תירץ בדרך אחרת:
ב"מפי ספרים וסופרים" שסיפר הרה"ק ה"אמרי חיים" עפ"י דברי התוס' יו"ט [ברכות ז ג] ,שמבאר מדוע
מויז'ניץ זי"ע :ששנה אחת התעכב הרה"ק רבי יעקב תיקנו בברכת המזון לומר "אלוקינו" שהוא בחינת דין,
אריה מראדזמין זי"ע מלהיכנס ל"טיש" בחג הסוכות, בעוד בברכת התורה תיקנו לומר שם הוי"ה ,שהוא
ולאחר זמן רב נכנס לסוכה ,והסביר לנוכחים את סיבת בחינת רחמים ? משום שבכל הנוגע למזונו של אדם,
איחורו ,שחיפש ובדק אם יש בדור הזה מי שיש לו הדין נותן שצריך הבורא לכלכל כל ברואיו ,כי "מאן
שמחת חג אמיתית ,עד שמצא שיש אברך בגור הזוכה דיהיב חיי יהיב מזוני" ,ולכן תיקנו בברכת המזון שם
לכך ,כאשר כוונתו על בעל ה"שפת אמת" זי"ע שהיה המסמל את מידת הדין ,אבל התורה לא ניתנה לנו אלא
אז אברך צעיר לימים. בחסדו ,כמ"ש הנביא "למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר",
כי איזה שורת הדין מחייבת להודיע את דרכו ומשפטיו
בסוכות תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל ישבו לברואיו ,ולכן תיקנו בברכת התורה שם שהוא מידת
בסוכות[ :כג מב] הרחמים.
שואל רבי חיים ויטאל זצ"ל :מדוע כתבה התורה זהו ההסבר אף בענינינו :המן והבאר ,הלא הם
"סוכות" לשון רבים ,מדוע לא כתבה "בסוכה תשבו"? למחייתו של האדם ,ושורת הדין נותנת שיהיו לבני
ומתרץ :שהתוה"ק רמזה כאן ,שישנן שתי סוכות: ישראל במדבר שלשם הביאם הקב"ה ,ועל כן אין אנו
היושב בסוכה בעוה"ז ,יזכה לישב בסוכת עורו של עושים להם זכר מיוחד ,אך לא כן ענני הכבוד ,שאין
לויתן לעתיד לבוא ,במחיצת כל צדיקי עולם. הדין מחייב ליתן לישראל ,אלא הקב"ה ברוב חסדו
הקיף בהם את בניו כדי להגן עליהם ,והשרה את
כותב המהר"י וייל בתשובה [סימן קצא דיני סוכה]: שכינתו בתוכם – ועל כך עלינו להודות לו ,ולכן לענני
"המקיים מצות סוכה כאילו נעשה שותף להקב"ה הכבוד אנו עושים זכר ,וכמאמר הכתוב" :למען ידעו
במעשה בראשית" .והעתיקו ה"באר היטב" בהל' סוכה דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל"! [ועיין
[תרל"ט סק"א]. בבני יששכר שכתב כן].
אומר הרבי ר' העניך מאלכסנדר זי"ע :טעם נוסף על וחג האסיף תקופת השנה [שמות לד כג]
חג הסוכות שציונו השי"ת לישב בסוכה בזמן זה לאחר אומר הרבי ר' יחיאל מאלכסנדר זי"ע :מה שישראל
יוהכ"פ ,כי בצאתם ממצרים היו ישראל משוקעים מתאספים ביו"ט ביחד ,נותן תוקף והתחזקות לכל
בטומאה מאד ,והשי"ת היה מזקקם ומטהרם ומוציאם השנה.
ממצרים ,והיה מתיירא שלא ישובו לדרכם ,לפיכך
הקיף אותם בענני כבוד היקף גמור שלא יוכלו לחזור, הרה"ק רבי מרדכי מלכוביץ' זי"ע אמר :מן החג הזה
והוציאם מרשותם .וכן ג"כ ביוהכ"פ כל ישראל יכולים לאסוף ולקחת תקיפות וחיזוק בעבודת ה' על כל
מטהרים עצמם ,ומתיירא השי"ת שלא יחזרו לסורם, השנה.
7
חג הסוכות – שמחת תורה – שמיני עצרת – וזאת הברכה בה"י
ישראל וגו'[ :כג מג] ולפיכך הקיף אותם בסוכות ,והוציאם מרשותם
אמר ה"חידושי הרי"ם" זי"ע :בטור [סי' תרכה] מקשה לרשותו ,בסוכה של מצוה.
למה אין אנו עושים סוכות בניסן שאז יצאו בנ"י
ממצרים .ויש לפרש ,לפי שכתוב 'למען ידעו' וגו' ,ומזה ה"פנים יפות" [בפרשת אחרי] כתב לפרש את בקשת
נראה כי סוכה צריכה דעת ,וכל השנה מלאים אנו דוהמע"ה 'אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש שבתי
בחטאים ,ואין אדם חוטא אלא אם כן נכנס בו רוח בבית ה' כל ימי חיי' – דקאי על שבעת ימי חג הסוכות,
שטות [סוטה ג ,].מכל שכן שאין לנו דעת שלימה ,אך והכי קאמר דוד מלכא משיחא ,שכל חפצו ומשאלתו
אחר יום כיפור שנתכפרו עוונותינו ,ויש לנו הדעת ,לכן בר"ה וביוהכ"פ היתה ,שיוכל 'לשבת בבית ה'' –
ציוותה לנו התורה אז לעשות סוכות ,כי רק אז אפשר ולקיים מצות סוכה בשלימות במשך 'כל ימי חיי' – אלו
להשיג המכוון שבמצוות סוכה. ז' ימי הסוכות ,כי כל יום של חג הסוכות מרמז נגד עשר
שנות חיי האדם ,וכתיב 'ימי שנותינו בהם שבעים
שואל הרה"ק רבי נפתלי מרופשיץ זי"ע :מאי שנא שנה' ,נמצא שתכלית הנרצית בכל עבודת הימים
משאר מצוות התורה שנאמר בהם 'למען תזכרו'. הנוראים אינה אלא כהכנה לקראת חג הסוכות.
ומתרץ ,כי ידיעה משמעה שירגישו הקדושה ולא סגי
בהזכרה בעלמא ,דאלת"ה מדוע צריך לעשות ולשבת הרה"ק ה"דברי חיים" זי"ע ומטו הכי נמי משמיה
בסוכה ,הלא על ידי לימוד פרשת יציאת מצרים אפשר דהרה"ק ה"אבני נזר" זי"ע ,שאם עיקר דירתו של
לבוא לידי זכירה ,ולמה אמרה תורה לשבת בסוכה ,אין האדם הוא בסוכה אזי מקיים מצות ישיבת סוכה גם
זה אלא כי צריך להרגיש בכניסה לסוכה ,שנכנס בשעה שהוא מוכרח לצאת מביתו כדרך העולם ,כי
לקדושה כמו ביצי"מ ,שפתאום נכנסו לקדושה אף עיקר מצות סוכה היא 'תשבו -כעין תדורו' ,וכשם
שהיו מקודם בטומאה. שבכל ימות השנה אין בשר ודם יושב בדירתו בכל
שעות היממה ,כך אינו צריך לשבת בסוכה בכל רגע
כותב הרה"ק ה"שפתי צדיק" זי"ע :מה טעם אנו ורגע ,אלא שיהא עיקר דירתו בסוכה ,ונמצא שגם
עושים זכר למצות סוכה ואיננו עושים זכר לניסים בשעה שהוא זקוק לצאת מן הסוכה הרי הוא מקיים
אחרים שאירעו לנו עם יציאת מצרים? המצוה.
אלא במן מצינו שנתרעמו ישראל בחצרות ודי זהב
וקראוהו לחם קלוקל .ואף על המים נתרעמו שנאמר ובספר "מפי ספרים וסופרים" מביא ע"ז ,מה שמרגלא
'וילונו העם על משה לאמר מה נשתה .ובענני הכבוד בפומיה דהגאון האדר"ת זצ"ל ,שהמתפלל בחג
לא נתרעמו והיתה שמחתם בה שלימה ,לפיכך אנו הסוכות ביחידות אין לו עליו תרעומת .כי יש אנשים
יושבים בסוכה ונקראים הימים האלו 'זמן שמחתנו' שמתגעגעים כל כך לסוכה עד שאינם יכולים לצאת
כעין שאמרו חז"ל [שבת קל] כל מצוה שקיבלו אותה ממנה" .ומכל מקום אבקש שלא ידפיסו דבר זה
בשמחה עדיין עושים אותה בשמחה. בספרים שלי ,כדי שהעצלן מלכת לביהמ"ד לא יתלה
עצמו באילן גדול".
הרה"ק רבי יהודה מאיר מבוקאווסק זי"ע [נכד ה"בני
יששכר" זי"ע] שנה אחת כשנכנס לסוכה ,פנה לבני שואל ה"מבשר צדק" :מדוע בתחילה כתיב 'תשבו',
המשפחה והאורחים שואל "למי יש לו דבר לשאול". ואחר כך כתיב 'ישבו' .מפרש :דהנה ידוע דצריכים
למותר לציין שמפני הכבוד לא היה מי מביניהם שפתח לישב בסוכה בדחילו ורחימו ולא לדבר דברים בטלים,
פיו בשאלה ,עד שאחד הנוכחים שאל את שאלת כדי שיתעכבו האושפיזין עילאין בסוכה ולא יצאו ממנה.
הרה"ק מרופשיץ הנ"ל ,מדוע נאמר במצות סוכה וזהו אומרו' :בסוכות תשבו שבעת ימים' – בכוונה
"למען ידעו" ולא "למען תזכרו" כבכל התורה כולה, כזאת ,אשר 'כל האזרח' – היינו האושפיזין עילאין
לאחר שהתעמק זמן מה בשרעפיו ,פתח ואמר "רעכט, 'ישבו בסוכות' – יתעכבו וישבו עמכם ולא יצאו.
רעכט" [צודק ,צודק] ,סוכה דומה למקוה ,שהאדם
נכנס לתורה בכל אבריו וגידיו ,וכשם שמקוה מטהרת למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני
8
חג הסוכות – שמחת תורה – שמיני עצרת – וזאת הברכה בה"י
ותמהו עליו רבים ,וכי היה עולה על הדעת לומר שמי כך סוכה מטהרת ,ועל כך מורה הלשון 'למען ידעו' – כי
שאין לו בית חייב בסוכה ,ומי שיש לו בית יפטר דעת זה סדר טהרות.
מסוכה? ותוך כדי דיבור הוסיף רמז נפלא ,דהנה 'למען ידעו
ומתרץ בשו"ת "שם משמעון" להגאון רבי שמעון דורותיכם' – עולה בגימטריא תתק"ס ,כמנין תתק"ס
פאלאק זצ"ל :שמכיון שאמרו [סוכה כו ].שהעוסק לוגין שמטהרין את המקוה ודו"ק.
במצוה פטור מן המצוה ,ואין לנו עוסק במצוה יותר ממי
שדר בבית עם מזוזה שהיא מצות עשה השווה בכל, רבי עקיבא אומר סוכות ממש עשו להם.
וא"כ איך יעזוב את מצות מזוזה בשביל מצות סוכה ברש"י :סוכות ממש – מפני החמה ,בשעת חנייתן היו
שאינה שווה בכל ויתבטלו על ידה ממצות המזוזה ,כיון עושין סוכות.
שסוכת החג הרי פטורה מן המזוזה .וביותר – שאף ב"אמרי אמת ליקוטים" מביא ששניהם אמת ,כי
ביתו יפטר ממזוזה ,כיוון שמזוזה חובת הדר ,א"כ מקודם היו סוכות ממש ,כפי שנאמר 'ויסעו בנ"י
בשעה שיוצא מביתו לסוכתו נפטר הבית ממזוזה שהרי מרעמסס סוכותה' ,ולאחר מכן זכו לענני כבוד ,שע"י
בשבעת ימי החג נעשה הבית ארעי [ולא עדיף ממי אתערותא דלתתא נעשה אתערותא דלעילא.
שיוצא לדרך שביתו נפטר ממזוזה ,יעויין בשדי חמד
מערכת מ' כלל קכ"ז] ,וע"ז קמ"ל ש'כל האזרח ברש"י :כי בסוכות הושבתי – ענני הכבוד.
בישראל ישבו בסוכות' ,ואף מי שיש לו בית מחוייב מבאר הגר"א :כשעשו ישראל את העגל נסתלקו ענני
עכ"פ לישב בסוכה. הכבוד ,ולא שבו לשכון עליהם עד שהחלו בעשיית
המשכן.
והוסיף שם חידוש גדול :שבאמת לאותן השיטות בשדי והנה ,משה ירד ביום הכיפורים ,ולמחרתו ביום י"א
חמד שמי שיוצא לדרך מחוייב אחר כך כשחוזר לביתו בתשרי הקהיל משה את ישראל וציום על מלאכת
לקבוע את המזוזה מחדש משום תעשה ולא מן העשוי, המשכן ,ונאמר 'והם הביאו עוד נדבה בבוקר בבוקר'
היה מן הראוי גם כשחוזר מהסוכה לביתו לקבוע [שמות לו ג] ,עוד שני ימים הרי לנו י"ג בתשרי למחרת,
מחדש את המזוזה בביתו .וסיים" :והוא דבר חדש וביום י"ד בתשרי נטלו כל חכם לב ממשה את הזהב
ומחודש שלא נתעורר עליו עוד שום אדם עד הנה". במנין ובמשקל ,ורק למחרת בט"ו בתשרי ,החלו
במעשה המשכן.
בספה"ק "זרע קודש" מהרה"ק מרופשיץ זי"ע נמצא ,שענני הכבוד שבו להקיף את ישראל בו ביום –
[ליקוטים לסוכות]' :כל האזרח בישראל ישבו בסוכות', בט"ו בתשרי ,וזהו איפוא המועד הראוי לעשיית הסוכה,
יש לפרש' :אזרח' מלשון זקן ,שכביכול העתיקא זכר לענני הכבוד' ,למען ידעו דורותיכם'.
דעתיקין יבוא לסוכה .ויש לפרש גם כן 'כל האזרח'
שהבטיח יתברך שמו שכל היושבים בסוכה יהיו מוסיף על זה ה"משך חכמה" [בפרשת משפטים]:
אזרחים וזקנים ,ולכן 'אזרח' בגימטריא 'גבורה' ,שיגיעו עפי"ז מובן מפני מה לא נקרא החג בשם 'חג הסוכות'
לגבורות ,כמו שכתוב 'אם בגבורות שמונים שנה'. אלא רק לאחר הקמת המשכן ,אולם קודם הקמתו
נקרא 'חג האסיף' ,כי שמו של החג 'חג הסוכות' ניתן
בגמרא [כח ]:דבא לרבות את הגרים .והקשו התוס' לנו זכר לענני הכבוד ,ועל כן כל עוד לא שבו ענני
[ד"ה לרבות] מדוע צריך קרא לרבות את הגר ,והרי הגר הכבוד להקיף את ישראל לא נקרא בשמו זה רק
דינו כיהודי לכל דבר וחייב בכל התורה כולה ,ומה היה מששבו ענני הכבוד ,לאחר הקמת המשכן ,קראה
הו"א בלא הדרשה המיוחדת שייפטר ממצות סוכה ? התורה את שמו של החג 'סוכות'.
ומפרש ב"אור תורה" :שהנה הרי הסוכה היא זכר
לענני הכבוד שישבו בהם ישראל במדבר ,ואיתא
בזוה"ק [כי תשא קצא ]:שהענני כבוד לא כיסו על כל האזרח בישראל ישבו בסוכות[ :כג מב]
הגרים במדבר אלא רק על בני ישראל ,ומעתה שפיר הרשב"ם כותב :אפילו אותן שיש להם בתים ,ישבו
דהו"א שיפטרו ממצות סוכה מפני שהם הרי לא היו בסוכות.
9
חג הסוכות – שמחת תורה – שמיני עצרת – וזאת הברכה בה"י
בספר מלכים [א -יב] ,ועיין גם במשך חכמה שעמד על בענני הכבוד ,קמ"ל שאף הם חייבים.
זה ומבאר באופן אחר]. ונראה לפרש זאת בלשון המקרא ,והכי פירושו' :כל
האזרח בישראל ישבו בסוכות' – ומלשון 'כל האזרח' –
חג הסוכות תעשה לך [דברים טו יג]: מרבים אף גר ,וקשה מדוע צריך ריבוי מיוחד לגר,
הרה"ק רבי מרדכי שלמה מבויאן זי"ע אומר' :תעשה' - תיפוק ליה שדינו ככל יהודי ,ולזה ממשיך הכתוב
הוא לשון עתיד ,לרמז שאדם צריך להיות תמיד במצב שלפיכך נצרכת דרשה מיוחדת לגר ,מפני שהטעם
של עשיה – בבחינת הולך ,ולא להסתפק במה שכבר שנצטוו על הסוכה הוא 'למען ידעו דורותיכם כי בסוכות
עשוי – בבחינת עומד. הושבתי את בני ישראל' – דהיינו את בנ"י דוקא ולא
את הגרים ,ואם כן הו"א שמשו"ה הגר יפטר מסוכה
הרבי ה"בית ישראל" זי"ע אמר בשם אביו ה"אמרי מפני שלא היה בענני הכבוד ,קמ"ל קרא 'כל האזרח' –
אמת" זי"ע :על הא דאיתא בגמ' [ירושלמי חגיגה י]. לרבות את הגרים.
למה ה"א פתוחה כדי ליתן פתח לבע"ת ליכנס .שזה
גם רמז על סוכות שהוא זמן להכנס ,כדאי' שנים בגמרא [סוכה ט :].ותניא ריב"ב אומר משום שחל
כהלכתן ושלישית אפילו טפח כדוגמת אות ה"א. ש"ש על החגיגה כך חל ש"ש על הסוכה שנאמר 'חג
ואפ"ל שזה גם רמז על פתחו לי פתח כחודו של מחט הסכות שבעת ימים לה'' מה חג לה' אף סוכה לה'.
וכו' ,שבה"א יש פתח קטן ואם נכנסים קצת ,משמים בספר "לקוטי בתר לקוטי" מביא בשם ה"דברי שאול"
עוזרים שיוכלו להיכנס הרבה. שכתב :שלכאורה יפלא ,קרא למה לי וכי למה לא יחול
ש"ש על הסוכה הלא מצוה היא?
עו"א :שנים כהלכתן -מרמז על שתי דברות אולם הכוונה היא :היות ששלמי חגיגה כולם לבעלים
הראשונות שהם יסודות ביהדות' :אנכי' – שזה יחוד ה', רק האימורין לגבוה בכל זאת נתקדשה כל החגיגה על
'ולא יהיה לך' -שכולל כל הדברים הרעים ,מחשבות ידי שהאימורין נקרבים ,כמו כן על ידי מצות סוכה אף
זרות וכו' ,ואם את שני הדברות האלו מקיים האדם האכילה וגם השינה בסוכה נתקדשו ונטהרו ואין חילוק
בשלימות ,אז שלישית אפילו טפח ,היינו שאר הדברות בין לומד לאוכל ושותה וישן בסוכה והכל הוא קודש
מספיק אפילו טפח ,אפילו שאין הם עדיין כ"כ לה'.
בשלימות אצל האדם ,בכ"ז עוזרים לו משמים שיוכל
לקיים גם אותם בשלימות. שבעת ימים תחג לה' אלקיך במקום אשר יבחר ה':
[טז טו]
החיד"א זצ"ל בספרו "דבש לפי" ,כתב בשם ספר מו' רה"י שליט"א אמר את מה שדייק רבי יהודה
קדמון בכת"י ,כי בתיבת 'סכה' שבה ג' אותיות נרמזו החסיד בפירושו עה"ת שבחג המצות כ' 'במקום אשר
הלכות דפנות: יבחר ה' לשכן שמו שם' ,ובחג השבועות ג"כ כ'
הנה מצוה מן המובחר לעשותה כאות ס' בעלת ד' 'במקום אשר יבחר ה' אלקיך לשכן שמו שם' ,ואילו
מחיצות ,ואם אין לו ארבעה מחיצות מותר לעשותה בחג הסוכות כ' 'שבעת ימים תחג לה"א במקום אשר
כאות כ' בעלת שלוש מחיצות שלימות ,ואם אין לו גם יבחר ה'' וגו' – ולא נאמר 'לשכן שמו שם' ,וצ"ל טעם
זה דיה לעשותה כאות ה' ,דהיינו שתי מחיצות ולחי השינוי.
אחד אפילו טפח. ומפרש רבי יהודה החסיד :שבכיוון כתבה כן התורה
לרמז על שני מקדשות שנחרבו בט' באב ,ונמצא
ה"תפארת שמואל" זי"ע מביא :שהרבי ר' יחיאל שהמועד הראשון לאחר החורבן שניכר שנסתלקה
מאלכסנדר זי"ע דיבר בקדשו בשם הה"ק ר' נתקי שכינה מביהמ"ק היה חג הסוכות ,ולרמז זה הענין לא
זצללה"ה ,איך נוכל לכנוס ולרמוס בסוכה ,הלא הסוכה כתבה התורה בחג הסוכות 'לשכן שמו שם'[ .ועיין
היא מלא שמות הק' ,ואמר שגם איש הישראלי הוא ב'טעמי מסורת והמקרא לר"י החסיד' שכתב באופן
נרשם בשם שי"ן דל"ת יו"ד ,ושמות על שמות מותרים אחר קצת ,שבכיוון כתבה התורה לרמז על מה
להיות מונחים זה על זה. שירבעם בן נבט עתיד להפוך את חג הסוכות כמ"ש
10
חג הסוכות – שמחת תורה – שמיני עצרת – וזאת הברכה בה"י
ופרנסה ,ואילו בחג הסוכות היא מכניסה אותם תחת בשם הגאון מוילנא שמצא רמז נפלא למידות הסוכה:
חסותה ומסככת עליה בכנפיה. בפסוק "אחלקה שכם עמק סוכות אמדד" – שאם
מחלקים כל אות בתיבת 'שכם' ,נגיע ל'עמק סכות
בגמרא [סוכה יב' :].חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים אמדד' – למדות הסוכה המדויקות.
באספך מגרנך ומיקבך' – בפסולת גורן ויקב הכתוב שי"ן = 300ומחציתה 150שהיא מידת הדפנות יחד,
מדבר .היינו שהסכך יהיה מאלו הדברים. דופן רחב שבעה טפחים בגובה עשרה = 70טפחים,
שואל הרה"ק מסדיגורה זי"ע [מובא ב"נר ישראל"] כפול 2דפנות הרי ,140בתוספת הדופן השלישית
מפני מה נשתנה מצות סוכה מכל המצוות שחייבו ברוחב טפח בגובה עשרה טפחים ,הרי לנו 150
אותנו שיהיה דוקא מן המובחר וההדור שבהם ,טלית טפחים .כ"ף = -2ומחציתה 10טפחים ,גובה הסוכה
נאה ואתרוג הדר וכיו"ב ואילו כאן יהיה דוקא מן לכל הפחות .מ"ם = 40ומחציתה 20אמה ,הגובה
הפסולת ? המירבי.
ונראה שהרמז הוא :כי ידוע שעבודתינו בר"ה ,עשי"ת, והוסיף הגרי"ח זוננפלד זצ"ל את ההמשך 'ועמק סכות
ויוהכ"פ הוא בבחי' יראה מאימת יום הדין ,אבל סוכות אמדד' – שהוא מרמז על שטח פנים הסוכה ,שהוא
'זמן שמחתנו' – עבודתנו היא בבחי' אהבה ,ומהו שבעה טפחים על שבעה ,והם יחד ,49כמנין 'אמדד'.
עבודת האדם בימי הדין ? הוא משליך את "הפסולת"
הנמצא ברשותו היינו המעשים הלא טובים ומתחרט בגמ' [ע"ז ג ].מצוה קלה יש לי וסוכה שמה וכו' .ואיתא
עליהם וחוזר בתשובה ,אבל מכיון שאין זה נעשה אלא שנקראת מצוה קלה מפני שאין בה חסרון כיס .ואיתא
מתוך יראה ,בכוחו להפוך זדונות לשגגות ,אבל לא בפייט ליום ב' דסוכות' :בל תהי מצות סוכה בעיניך
לעשותן לזכויות. קלה ,כי כנגד כל מצוות דת חוקותיה שקולה' .שואל
ולכן כשמגיע ימי הסוכות שאז זוכין לעשות תשובה הרבי ה"בית ישראל" זי"ע :לכאורה ,היכן מצינו דבר
מאהבה ,שמהפך אותו לזכיות ,בא הציווי ברמז זה?
בדבריהם ז"ל ,שיקח מן "הפסולת" שבידו שהן עדיין ותירץ בשם אז"ל לפי מה דאי' שם בגמ' שלעתיד לבוא,
שגגות ,ויעלם לבחי' סוכה ,לעשות תשובה מאהבה יאמרו הגויים תנה לנו מצוות ונעשנה – היינו שירצו
ויהפכן לזכיות. לקיים את התורה ,ויתנו להם מצות סוכה ,ובזה ינסו
אותם אם יכולים לשומרה או לא ,הרי היא שקולה כנגד
בשם האדמו"ר הכהן מאלכסנדר זי"ע :שמצות סוכה כל התורה.
היא סגולה שלא יבא היצה"ר עוד פעם אחר התשובה,
וזכר לדבר – שיעקב אחר שהלך עשו ממנו עשה סוכות בגמ' [סוכה עא[ 'כי בסוכות הושבתי' וגו' ענני כבוד היו
שיפטר מן העשו לגמרי. דברי רבי אליעזר .בתפילה לכניסה לסוכה אומרים:
לחסות מזרם וממטר .ופירש בעל "ערוגת הבושם"
ה"שפתי צדיק" זצוק"ל אומר :סוכה ר"ת ו יאמר ה' ס זצ"ל :דהיינו שלא יסיתנו היצה"ר לפחות א' ממצות
לחתי כ דבריך .כי השכינה שרויה בינינו ,השי"ת שהם רמ"ח ,ויעשה רק רמ"ז מצות ,ושלא יוסיף א' על
מושיב אותנו בצלו – צילא דמהימנותא ,צלא דקודשא המצות ,ויעשה רמ"ט מצות ,וזה לחסות מזר"ם
בריך הוא ,וסולח ומוחל על כל עונותינו. וממט"ר.
בגמ' "תשבו כעין תדורו" .אומר הרה"ק ה"אמרי חיים" הרה"ק ה"אוהב ישראל" מאפטא זי"ע כותב :מצות
זי"ע :כמו שדרים בבית כך זוכים לישב בסוכה. הסוכה היא לחסות בצל כנפי השכינה ,וכשם שמנהגה
של התרנגולת לקרוא לאפרוחים לאכול מה שהכינה
במשנה :בית שנפחת אם יש מן הכותל לסיכוך ארבע להם ,ולאחר מכן היא פורשת כנפיה עליהם ,כך כביכול
אמות פסולה .אבל פחות מד' אמות הלכה למשה נוהגת השכינה עם בניה כנסת ישראל .כי בראש
מסיני דאמרינן דופן עקומה וכשרה. השנה ויום הכפורים היא מקציבה להם חיים מזון
11
חג הסוכות – שמחת תורה – שמיני עצרת – וזאת הברכה בה"י
זי"ע ,על מה שאמרו צדיקים שמצות סוכה היא מצוה בספה"ק "דברי יחזקאל" מהרה"ק משינאווא זי"ע
מיוחדת שכל הגוף עם המנעלים אשר עליהם נכנסים כתב :שזה מרמז שיש אנשים שהם בבחינת "דופן
לסוכה ,ושאל – הלא מצות ראיה בעזרה ,היתה ג"כ עקומה" ,שאינם מושלמים במעשיהם ,ויש להם לידע
בכל הגוף? שאם הם בתוך ד' אמות של הלכה דהיינו שנוהגים
והשיב לו הרה"ק מקלושיץ :כונתם הק' היתה שלתוך בדרך התורה וההלכה ,עדיין הם כשרים ,אך אם ח"ו
הסוכה נכנס כל הגוף עם המנעלים ,משא"כ במצות יוצאים מד' אמות של הלכה – מיד נפסלים.
ראית העזרה ,היה דוקא בלי מנעלים כדאי' בגמ'.
ה"עברא דדשא" מביא בשם הגה"ק רבי שלמה קליגר
על הפסוק בתהלים [עו ג]' :ויהי בשלם סוכו ומעונתו זצוק"ל שכתב טעם נחמד על מצות סוכה :דאיתא בגמ'
בציון' ,אומר הגר"א :שיש שתי מצוות שהאדם נכנס [תענית כד ].שרבא הוצרך פעם לבקש על גשם
אליהן בכל גופו ומקיימן בכל איבריו :מצות סוכה, באמצע הקיץ על פי פקודת שבור מלכא ,ואכן ירד גשם
ומצות ישוב ארץ ישראל ,ואין האדם נקרא שלם – עד עד שקילחו מים מן המרזבות בציפורי עד נהר חידקל,
שיזכה לקיים שתי מצוות אלו. ואיתא שם אתא אבוה איתחזי ליה בחלמיה ,ואמר ליה
וזה הרמז בפסוק" :ויהי בשלם" – אלו מצוות מקיים מי איכא דמטרח קמי שמיא כולי האי ,אמר ליה שני
האדם בסופו בשלימות ? "סוכו ומעונתו בציון" – מצות דוכתיך [רש"י :אל תשכב במיטתך הלילה] ,למחר
סוכה ומצות ישוב ארץ ישראל. אשכחיה דמרשם פורייה בסכיני [שרצו שדים להרגו
וחתכו את מיטתו] ,ומוכח מכאן דמי שמטריח קמי
בשם הרה"ק ה"אבני נזר" זי"ע :מדוע נקטו חז"ל שמיא יותר מדאי ,יש עליו לירא מפני המזיקין שלא
בש"ס [סוכה יד :ועוד] מצות ישיבת סוכה בלשון יזיקו אותו.
"ישנים תחתיו"" ,אין ישנים תחתיו" ,ולמה נקטו ענין ואם כן לאחר ימים הנוראים ,ראש השנה ויום
שינה בלבד ולא אכילה ושתיה ,אלא כי יש בזה להורות, הכיפורים ,שזכו בנ"י למחילת עונות ,ופעלו בתפילתם
שמצות סוכה היא אף לגוף ,כי בעת השינה מסתלקת אף יותר ממה שראויים על פי שורת הדין ,כאשר
הנשמה ולא נשאר באדם כי אם קיסטא דחיותא כביכול הטריחו את הבורא ית"ש יותר מדאי בתפילה,
בעלמא ,ובודאי יש להרבות בשמחה כשאדם מתבונן מתעורר קטרוג ,ויש לירא מן המזיקין ,והעצה לזה היא
בדבר גדול זה. "שני דוכתיה" ,על כן צוה השי"ת לשנות מקומנו ולישב
בסוכה .וכן מבואר בספה"ק שהסוכה היא הגנה
בספה"ק "אגרא דכלה" כותב :סוכה במילוי האותיות מהחיצונים אחר יום הכיפורים.
[סמך ,ויו ,כף ,הא] עולה בגימטריא רמ"ח – לרמז על
כך שהאדם נכנס לתוך הסוכה עם כל רמ"ח אבריו. בספה"ק "רמתים צופים" מביא בשם הרבי ר' בונם
ולפי"ז יש ליישב גם את המדרש :מנין שקיים אברהם מפשיסחא זי"ע :שאין לך חביב ממצות סוכה ,שהוא
אבינו מצות סוכה ? שנאמר 'וה' ברך את אברהם בכל'. נכנס בכל איבריו ומלבושיו ומנעליו לתוך המצוה.
והרבה תמהו מה הקשר בין הפסוק למצות סוכה.
ועל כן יש להוסיף להנ"ל ,שגם תיבת "אברהם" עולה ה"חקל יצחק" זי"ע מספינקא מביא בשם ה"דברי
בגימטריא רמ"ח ,לרמז על מה שנתברך במצות סוכה. חיים" זי"ע :דהגם דטלית של מצוה מכסה גם כן רוב
הגוף ,אעפ"כ אין הרגלים נכנסין לתוכה ,משא"כ
בשם ה"חידושי הרי"ם זי"ע :סוכה צריכה דעת דכתיב הסוכה דגם הרגלים נכנסין לתוכה ,ולא עוד אלא
'למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי' וגו' ,לכן דהסוכה כולה שמות הקדושים וקרקעית הסוכה ג"כ
המצטער ,שאין לו ישוב הדעת פטור מן הסוכה. שורה בתוכה שמות הקדושים כידוע ,והשי"ת צוה לנו
והוסיף ע"ז הרבי ה"לב שמחה זי"ע :ל מען י דעו ד לכנוס לתוך הסוכה לדרוס עליהם כדי לקדשינו
ורותיכם ר"ת ילד. ולטהרינו ולכפר פשעינו.
הגאון מרוגטשוב זצ"ל [ב"צפנת פענח" סוכה ו ]:יצא
לחדש שדין מצטער שנאמר בסוכה הוא רק קודם הגאון רבי מאיר אריק זצ"ל שאל את הרה"ק מקלושיץ
12
חג הסוכות – שמחת תורה – שמיני עצרת – וזאת הברכה בה"י
שייכות גמור למקום שנקבעו שם מקדמונים שכל שנכנס לסוכה ,אבל אם כבר נכנס לסוכה כשאינו
סוגיא שנמצאת במסכת יש לה שייכות עם המסכתא. מצטער ובאמצע הסעודה נעשה מצטער אינו נפטר.
ואיכא כמה ראשונים [ר"ת ר"ן ועוד] דס"ל דדינא וכעין זה כתב ב"שפת אמת" עהש"ס [כ"ח ד"ה
דעוסק במצוה פטור הוא אפילו היכא דאפשר לקיים במשנה] לחלק בין מצטער קודם שנכנס לסוכה
שניהם ,והטעם כדאי' מהחידושי הרי"ם זי"ע ,שבשעת למצטער כשהוא כבר בסוכה.
קיום מצוה צריכים להכניס בה את כל החיות ממש,
ומה שהאדם נשאר בחיים אחר קיום מצוה הוא משום ה"אביר יעקב" מסדיגורה זי"ע כותב :מצוה קלה יש לי
שהמצוה עצמה נותנת לאדם שוב חיות. וסוכה שמה ,מצוה "קלה" כמו דבר קל שעף למעלה,
והרי מצות סוכה היא אכן מצוה שנכנסים בה כל כולו, כן מצות סוכה היא באה עד השי"ת ,מצוה קלה יש
וזוהי השייכות של סוגית עוסק במצוה למסכת סוכה. שבאה עד "לי" עד להשי"ת ,כי הוא מלא קדושה גם
למטה מכל הרוחות.
אומרים בשם הרה"ק רבי ארון מפרמישלאן זי"ע וזה 'והיה עקב תשמעון' ,ופרש"י אפילו מצוה קלה
שאמר :שעורות המחממין לא נבראו אלא בשביל שאדם דש בעקביו .והכוונה לסוכה שנקראת מצוה
ישראל ,כדי שאם יהיה קור גדול בסוכות ,שילבשו קלה .והטעם כי אדם דש בעקביו ,כי גם הקרקע
העורות מן החיות לחמם ולקיים מצות סוכה ולאכול מהסוכה קדושה ,וזה שאדם דש בעקביו.
ולישן בסוכה ע"כ.
ה"עברא דדשא" מביא בשם זקינו הרבי ה"אמרי אמת"
פעם אחת לפני סוכות בא המשמש בקודש של זי"ע ,שנסתפק – לרבה דס"ל שסוכה שהיא גבוהה
ה"חוזה מלובלין" זי"ע ,ואמר לו שהסוכה כבר על תילה למעלה מעשרים אמה פסולה ,משום דלמעלה
בנויה והרבי יכול כבר לשבת על כסאו ,רק שצריכין מעשרים אמה לא שלטא ביה עינא ,מהיכן מודדין
לסבב ולמשוך החבל מלמטה ואז יתגלגל הגג מקרקע הסוכה או מעיניו ע"ש.
מלמעלה ,היינו כנהוג לפתוח דלתי צירי הגג של וב"חסדי אבות" כתב דאפילו אם נאמר דמודדין מעיניו,
הסוכה. מ"מ מודדין לפי אדם בינוני ,והביא ראיה מירושלמי
וע"ז השיב לו הרבי :כן ,זהו רצוני "איך זאל דרייען דמשמע דמודדין מהקרקע ,עי"ש.
אונטען אין עס זאל זיך אויפמאכן אויבן"[ .לסבב הגלגל והרבי ה"פני מנחם" זי"ע כתב :ונראה לי טעם פשוט
מלמטה ויהיה פתוח מלמעלה]... לזה ,כיון דאם ישן בדרך כלל ישנים נמוך על המיטה או
על הקרקע.
אמרו חז"ל :המצטער פטור מן הסוכה .פירש הרה"ק ויש להוסיף תבלין אמאי נקבע השיעור לפי שעת
ה"תפארת שלמה" זי"ע :דהכוונה היא שע"י הסוכה השינה .כי במשך כל היום ראשו של אדם למעלה מכל
נפטרין מן הצער ,כי מצות סוכה היא לנו מחסה ומגן גופו ,דומה למלאכי השרת שהולכין בקומה זקופה,
לכל בנ"י להינצל מכל צרה ויגון. משא"כ בשינה הראש שוה לשאר הגוף וכצורת בהמה,
וזה ג"כ מש"כ חולים ומשמשיהן פטורין מן הסוכה. ודייקא אז צריך שיהיה שלטא בה עינא ,לזכור שיש
היינו ,שיהיו נפטרים מכל חולי ומכאוב ויתרפאו רפוה"נ סכך ויש סוכה שהיא "צילא דמהימנותא" ,שגם השינה
והגוף ע"י הסוכה. תהיה תחת השפעת הסוכה.
וזה דאי' ב"שפת אמת" [תרנ"ג] "כי בסוכה אפילו
הרה"ק רבי ייב"י מאוסטראה זי"ע [יו"ד כ' תשרי – בשינה מקיימים המצוה מה שאין כן בכל המצות".
ה'תקנא] מאד מאד היה מחבב מצות סוכה ,ומרגלא
בפומיה לומר" :מצות סוכה איז א טייערע מצוה ,מ'גייט עוד כתב :והנה עיקר הסוגיא של עוסק במצוה פטור מן
אריין מיט די שטיוועל אין די סוכה אריין" ,כן נהג לעצמו המצוה נמצאת במסכת סוכה ,וידוע מהרה"ק רבי צדוק
לעשות דופן עקומה בסוכתו בכל שנה ושנה ,באמרו: הכהן זי"ע דכל המאמרים בגמרא אע"פ שעפ"י הפשט
כיון שמבוארים דיני דופן עקומה בגמ' על כן הוא רוצה נראה דנמשכו אגב גררא ,מ"מ על דרך האמת יש להם
13
חג הסוכות – שמחת תורה – שמיני עצרת – וזאת הברכה בה"י
'בסוכות תשבו שבעת ימים' :אומר הרה"ק רבי בעריש לעשותו ,גם לא יצא חוץ מפתח הסוכה כל ימי החג,
מביאלא זי"ע' :תשבו' – לשון תשובה ,ולתשובה צריך אפילו בעת שירד גשם ,ואמר על עצמו" :אע"פ
ישוב הדעת. שהרמ"א בסי' תרל"ט מביא דברי הגהות מיימוניות
שמי שיושב בסוכה בעת שהוא פטור ממנה – נקרא
'בסוכות תשבו שבעת ימים' :מלפנים -אומר כ"ק הדיוט ,בכל זאת רוצה אני להיות אותו הדיוט שמוזכר
אד"ש -היו מי שישבו כל היום בסוכה ,הם ברכו פעם בראשונים.
אחת לישב בסוכה ושוב לא יצאו מהסוכה ,וקיימו
'בסוכות תשבו שבעת ימים' כפשוטו ,בני ישראל בספה"ק "אילה שלוחה" [פר' כי תבוא] מביא משמיה
במדבר לא היה להם עבור מה לצאת' ,בתת ה' לכם דהרה"ק רבי צבי הירש מזידיטשוב זי"ע ,עה"פ
בערב בשר לאכול ובבוקר לחם לשבוע' ,לעבוד בתוכחה בבוקר תאמר מי יתן ערב ובערב תאמר מי יתן
לפרנסתם לא היו צריכין ,מסחר לא היה שם ,כל היום בוקר' -לפרשו לטובה ולברכה:
ישבו בסוכות ,ועל כן המצוה בסוכות 'תשבו שבעת עפ"י הידוע מהרה"ק מבארדיטשוב זי"ע ,שהיה ער כל
ימים ,כי בסוכות הושבתי את בני ישראל' -מבלי צורך ליל ראשון דחג הסוכות מחמת גודל געגועיו למצות
לצאת. לולב ,וזהו פירוש 'בערב' – זה ליל סוכות ,שכל הלילה
מהערב ישתוקק 'מי יתן בוקר' ,לקיים מצות ד' מינים.
סככה כהלכתה ועיטרה בקרמין ובסדינין המצויירין וכן 'בבוקר' של ערב חג הפסח ישתוקק 'מי יתן ערב' –
ותלה בה אגוזים אפרסקין ושקדים ורמונים ופרכילי לקיים מצוות ליל הסדר .עכד"ק.
ענבים ועטרות של שבלים יינות ושמנים וסלתות ,אסור
להסתפק מהן עד מוצאי יו"ט האחרון של חג. הרבי ה"בית ישראל" זי"ע סיפר :שהגאון רבי חיים עוזר
שואל מו' רה"י שליט"א :יש לדייק מלשון הברייתא זצ"ל פעם אחת היה חולה בסוכות ,ובאו אליו אורחים,
שמפרטת הרבה מיני נוי סוכה ,ולכאורה הול"ל בקצרה ואמר להם שכיון שהוא חולה ומצטער פטור מן הסוכה,
'סככה כהלכתה ועיטרה בנוי סוכה אסור' וכו' .והנה לכן ירדו לאכול בסוכה לבדם .אחר זמן מועט ראוהו
בתוספתא [סוכה פ"א ה"ז] מובא ברייתא זו בתוספת האורחים שמגיע לסוכה ג"כ ,וכאשר שאלוהו והלא
מילה אחת תלה בה אגוזין וכו' "כשרה" ,לא יאכל מהן הרב חולה וחולה פטור מן הסוכה .ענה להם :ביושבי
אפילו ביו"ט האחרון של חג .ומיושב היטב ,שבאה כעת למעלה בביתי הרהרתי לעצמי בדין זה ,וחשבתי
הברייתא ללמד שאין שיעור לנוי סוכה ,ואף שתלה בה שאמנם נכון הוא שחכמים פטרו את החולה והמצטער
כל כך הרבה נוי סוכה ,כל הנוי סוכה מתבטלים לסוכה ממצות סוכה ,אבל בכל זאת לא מצינו שחכמים פטרו
ואינם פוסלים אותה [ראה שו"ע או"ח תרכ"ז סק"ד], את החולה והמצטער ממצות הכנסת אורחים !
אבל לפי גירסת הגמרא דידן שאינו גורס "כשרה" ,צ"ב והרבי הב"י דייק מדבריו ,להסביר את מעשי הצדיקים
למה האריך התנא בפירוט מינים רבים כל כך של נוי שלא יוצאים מהסוכה בעת רדת הגשם ,כי אה"נ מצד
סוכה. דין סוכה הם פטורים ,אבל מצד הכנסת אורחים של –
וי"ל בדרך הפשט ,דהנה דעת ר"ת [סוכה ט .ד"ה מנין] ה"אושפיזין" הקדושים ,עדיין חייבים .ודפח"ח.
דמה"ת אין קדושת סוכה חלה לאסור עצי הסוכה אלא
על שיעור הכשר סוכה ,אבל יותר מכדי שיעור הכשר אמר הרה"ק מברדיטשוב זי"ע :אודות לישב בסוכה גם
סוכה אינו אסור אלא מדרבנן ,וא"כ היה מקום לומר אף עם אנשים פשוטים ומגושמים ,וצריכין להיות סבלן לזה
בדין נוי סוכה שאם תלה הרבה נוי סוכה ,עד כדי שאם כי גם הקב"ה סבלן הוא ,ולעתיד בסוכה של לויתן
יוסיף או יוריד דבר מנויי הסוכה לא יהא הדבר ניכר כלל עתידים צדיקים לישב בעטרותיהם ,כל אבות העולם
וכלל ,אין ע"ז שום נוי סוכה ואינו נאסר ,קמ"ל הברייתא וצדיקי וחסידי בכל דור ודור ,וגם אני אדחיק את עצמי
שאף שתלה מינים רבים כ"כ של נוי סוכה מ"מ נאסר לישב שם ,ויבא מי להוציאני משם לומר מה עביד כאן
הכל והוקשה למצוותו [ולפי"ז צ"ל בלשון הברייתא אדם מגושם ,אשיב אמרתי כי גם בסוכתי היו יושבים
דלאו או או קאמר ,אלא שתלה כל המינים האלו יחד]. אנשים פשוטים ומגושמים וסבלתי.
14
חג הסוכות – שמחת תורה – שמיני עצרת – וזאת הברכה בה"י
וביתו ארעי: הרה"ק ה"אבני נזר" זי"ע :למה לא מצינו בשום מצוה
מו' רה"י שליט"א אמר בשם ה"שושנים לדוד" על שיהיה הנוי מצוה גדולה כ"כ כמו נוי סוכה ,והלא 'זה
המשניות מהגאון ר' דוד פרדו ז"ל ,שמדייק הלשון קלי ואנוהו' קאי על כל המצוות ?
"אדם" עושה ,והרי כל המסכת מדברת באדם הבונה ותירץ :דהנה עה"פ 'זה קלי ואנוהו' – פי' התרגום:
סוכתו ואינה כותבת "אדם" ,והול"ל בקצרה 'כל שבעת "ואבני ליה בית מקדשא" .ובגמרא דרשו התנאה לפניו
הימים עושה סוכתו קבע' וכו'. במצות ,וי"ל דאלו ואלו דברי אלקים חיים ,דהנה ידוע
ומתרץ :דקמ"ל שלא יניח ביד אשתו לתקן הסוכה, דסוכה רומז על ביהמ"ק וביהמ"ק נקרא נמי 'סוכת
דסתמא עיניה צרות ,וחסה מלהעלות שם הכלים שלום' ,וא"כ בסוכה שייכים הב' פירושים הנ"ל בדבר
ומצעות נאות ,שמא יתלכלכו בסוכה מגשמים ועופות אחד ,לכך המצוה של נוי גדולה כאן בסוכה יותר מכל
וכדומה .ולכן ציותה המשנה שעל "האדם" כלומר בעל המצוות.
הבית ,לעשות בעצמו סוכתו קבע ולהעלות לשם
הכלים הנאים ולא יסמוך על אשתו בזה .והאחרונים בפרוס חג הסוכות היה הרה"ק רבי משה מקוברין זי"ע
האריכו בזה אם לשון "אדם" ממעט אשה ,והביאו מזהיר לאנשיו שיכניסו אורחים לסוכתם ,ולקבלם
ראיות לכאן ולכאן .והאריך בזה ע"ד העבודה. בסבר פנים יפות.
וכך היה אומר :שנינו במס' ע"ז ,כי לעת"ל ינסה
הרה"ק רבי ישראל מרוז'ין זי"ע אמר :כי הסוכה נקראת הקב"ה את הגויים ,באמרו :מצוה קלה יש לי וסוכה
דירת ארעי ,ומרמזת על הגלות ,וגם הדינים הקשורים שמה לכו ועשו אותה .מיד כל אחד הולך ועושה סוכה
עם מצות סוכה מרמזים על חיי היהודי בגולה ,כי על פי בראש גגו – מבעט בסוכתו ויוצא.
דין אין הסכך רשאי להיות מחובר לקרקע ,רמז ויש לדייק ,למה יקימו הגויים את סוכותיהם בראש הגג
שהיהודים בגולה אין להם קרקע תחת רגליהם ,וסוכה דווקא? אלא ,כדי להיות בטוח ,שחבר ,אורח ,או שכן,
שהיא גבוהה עשרה טפחים ואין יכולים לעמוד בה לא יכנסו לתוך הסוכה.
בקומה זקופה ג"כ כשרה ,כי בגולה אין יהודים הולכים זו מצות סוכה נוסח גוי ...
בקומה זקופה.
בספר ראשית חכמה שער הקדושה וז"ל :וכן היה מנהג
ה"שפת אמת" זי"ע אומר על הפסוק "יעלזו חסידים מורי ז"ל שלא לדבר בתוך הסוכה בימי חג הסוכות אלא
בכבוד" ,לאיזה כבוד צריכים החסידים ? אלא הכוונה בד"ת ,כי מצות סוכה קדושתה גדולה ,והעד ,שעצי
לסוכה ,דהוי זכר לענני הכבוד ,ומסיים הפסוק" :ירננו הסוכה חלה עליהם קדושה ואסורים כל ז' כמ"ש חז"ל.
על משכבותם" רמז לשינה בסוכה .עיי"ש.
כתוב ב"יערות דבש" :יש לאדם לישב וללמוד תורה
בסוכה ...כי סוכה עשויה לענן ה' יומם על הסוכה ,ואף
פעם אחת בליל חג הסוכות כאשר הלך הרה"ק המגיד שאין נראה ,מכל מקום ברור ואמת ,כל אלה שיושבים
מטריסק זי"ע אל הסוכה ,בדרכו על מפתן הדלת נשאר בסוכה לשמה ועוסקים בתורה ושמחים בחג במצוה
על עמדו זמן רב ולא נכנס אל הסוכה ,וכל האנשים ושמחת המועדות ,שענן ה' חופה עליהם למעלה
שעמדו אצלו תמהו מה זה ועל מה זה. למעלה .עין ראתה ותאשרנו !
פתח הרה"ק ואמר :בבואי קרוב אל הסוכה עלה
במחשבתי הן זמן לא כביר אמרתי בתפלת ימים הרה"ק רבי מרדכי'לה מנדבורנה זי"ע ,נהג לתלות
הנוראים משול כחרס הנשבר היינו שהאדם נדמה לכלי בסכך סוכתו קל"ו אתרוגים ,וחינך בכל שנה את
חרס ,אם כן איפה איך הותר לי לכנוס הלא על פי דין הסוכה במעריב בליל א' דיו"ט שהתפלל בסוכה עם
אסור להכניס כלי חרס אל הסוכה? מנין משלו ,ובבואו פעם הראשונה לסוכה נהג לנשק ד'
אך הרי אמרו חז"ל שכלי חרס אין להם תיקון אלא דפנות הסוכה.
שבירה ,לכן נשבר לבבנו לפני א-ל רחום ונורא – ו'לב
נשבר ונדכה לא יבזה' ,ואז נכנס לסוכה. במשנה :כל שבעת הימים אדם עושה סוכתו קבע
15
חג הסוכות – שמחת תורה – שמיני עצרת – וזאת הברכה בה"י
החג הקודמים ורבו קיבל שימושו ,שוב אין הגשמים הרבי ה"בית ישראל" זי"ע אמר :חיוב אכילת כזית
סימן קללה. בסוכה נלמד בגז"ש ט"ו ט"ו מאכילת מצה ,וא"כ אזי
והרי הרבה דברו חז"ל בהפלגות גדולות אודות גדולת כמו שאצל מצה איתא שהוא מיכלא דאסוותא ,כמו"כ
יום הגשמים[ ,והאריכו בזה כמה דפים במסכת גם אכילת כזית בסוכות הוא מיכלא דאסוותא.
תענית] ,ובודאי אין שייך לומר בזה סימן קללה. וכן אמר בשם ה"שם משמואל" שאמר בשם אביו
וחמי הרה"ק רבי נחמיה ז"ל הגיד :גשמים בחג – ה"אבני נזר" זי"ע ,שלא היה קורא ק"ש שעל המיטה
כאשר חושבים על גשמיות ,חשבונות ,אחר ראש בליל א' דסוכות רק פרשה הראשונה ,כמו שבליל פסח
השנה ויום כיפור ,זה סימן קללה ,ומזה צריכים הוא ליל שמורים ,כמו כן גם ליל סוכות הוא גם ליל
להשמר. שמורים.
הרבי ה"פני מנחם" זי"ע מביא בשם הרבי ה"אמרי מרגלא בפומיה דהגאון רבי יהודה צדקה זצ"ל :לעתיד
אמת" זי"ע בשם ה"שפת אמת" זי"ע :שכמו שענני לבוא כשיבוא משיח צדקנו ,יחלק "תעודת אזרחות"
הכבוד היו להנחותם הדרך ,כמו כן הוא בסוכות שהוא לבני העם היהודי ,ומי יהיה זכאי לקבל אותה? רק מי
זכר לענני הכבוד יכולים לראות את הדרך באם חפצים שקיים מצות סוכה כהלכתה! כמו שכתוב כל "האזרח"
לילך ולהימשך בדרך הטוב. בישראל ישבו בסוכות .וכמו שפירשו פסוק זה בזוה"ק:
שהישיבה בסוכה מוכיחה עליו שהנו "משרשא וגזעא
בדיני הכשר הסכך – אומר הרבי ה"פני מנחם" זי"ע – קדישא דישראל".
מנה הרמב"ם כמה תנאים ,גידולו מן הארץ והוא תלוש,
אינו מקבל טומאה ,אין ריחו רע ואינו נושר .והגידו בשם הרה"ק מבארדיטשוב זי"ע ,כנודע הוא היה תמיד
צדיקים ברמז הדברים ,גידולו מן הארץ היינו להתרומם דובר שלום ומליץ טוב על ישראל ,כשירד לפעמים גשם
ולהתגדל מן הארציות ,וזהו גם הרמז בתלוש שנעקר מן בחג הסוכות הוא היה אומר שזה סימן טוב וברכה לנו,
החומר והארציות ,אינו מקבל טומאה כמשמעו ,אין בו כי כביכול השי"ת "רוקק" בפנינו בל ישלוט בנו עין הרע
ריח של מעשים פסולים ,ואינו נושר היינו שלא ליפול מהמתקנאים בנו ומסתכלים בנו בעינא בישא ...
ממדרגות הקדושה שסיגל האדם בימי התשובה ,אלא
להיפך לקובעם בלבו. בשם הרה"ק רבי אברהם יעקב מסדיגורה זי"ע ,שלא
לא בכדי נרמזו ענינים אלו בדיני הסכך ,שהרי הסוכה רצה לצאת מן הסוכה בעת שירד גשם באומרו :כל מה
קרויה על שם צל הסכך המורה על צלא דמהימנותא, שבעל הבית אומר לך עשה חוץ מצא ...
ומצות האמונה כוללת בתוכה כל אלו הדברים ,וכדאי'
בגמ' בא חבקוק והעמידן על אחת שנאמר וצדיק הרבי ה"לב שמחה" זי"ע דיבר על זה שהעולם מודאג
באמונתו יחיה. כשיורדים גשמים באמצע החג ,אולם שמעתי מדודי
הרה"ק ר' משה בצלאל ז"ל ששמע מכ"ק אאמוז"ל
בשיטת הראשונים ז"ל שאמרו שגשמים בחג סימן
עוד רמז אחר יש בדיני הסכך ,דאי' בגמ' אויר פוסל קללה אינו אלא אם יורד בתחילת החג ,אבל באמצע
בשלשה ,סכך פסול פוסל בארבעה ,החמירו באויר החג אין זה סימן קללה ,וכן משמע בפי' המשניות
יותר מסכך פסול ,ואמר הרה"ק מקאצק זי"ע מאמר להרמב"ם שכתב וירידת גשמים בתחילת סוכות רמז כי
נוקב ,שמכאן יש ללמוד שריקנות גרועה יותר מעשיית השם אינו מקבל מעשיהם ברצון ,משמע מדבריו רק
עבירות ,כי בורות וריקות מתורה ואמונה פוגמת אפילו בתחילת הסוכות.
יותר מעבירות רח"ל ,ומה שנרמז ענין זה בסכך ,צלא ויש להביא ראיה מלשון המשנה :משלו משל למה
דמהימנותא ,כי מי שמבלה את זמנו לריק אינו יכול הדבר דומה לעבד שבא למזוג כוס לרבו ושפך לו קיתון
לבוא לאמונה אמיתית ,שהרי שנינו אין בור ירא חטא. על פניו ,אי אפשר בשימושך ,משמע שדוקא בתחילת
וכאשר האדם מכין עצמו לקיום מצות סוכה יש לו לתקן החג כשבא העבד למזוג הכוס ואין רבו רוצה לקבלו
ענין זה. כלל ,משא"כ באמצע החג שכבר שימש את הרב בימי
16
חג הסוכות – שמחת תורה – שמיני עצרת – וזאת הברכה בה"י
או לא ,שמא ערביים הם ,ולכן התחכם אאע"ה ועשה בשם ה"תפארת שלמה" זי"ע :על הא דאי' בגמ' :ראשו
סוכה תחת האילן ועירב את ענפי העץ הפסולים עם ורובו בסוכה ושולחנו בתוך הבית ,שסוכות מביא
רוב הסכך הכשר ,כדי לבטל את הפסול בכשר. פרנסה לכל השנה .וזה"פ :אם ראשו ורובו בסוכה – אז
והנה ה"פרי מגדים" בספרו "תיבת גמא" פר' נח כתב: שולחנו – היינו פרנסה מצויה בביתו כל השנה.
שלגבי בן נח אין דין ביטול ברוב ,שכן חידוש דין זה
חידשה התורה רק לבני ישראל ולא לבן נח. במשנה במסכת סוכה [ב ז] :מי שהיה ראשו ורובו
ולפי זה נפתר הספק :כי אם היו אלו אנשים המאמינים בסוכה ושולחנו בתוך הבית ,בית שמאי פוסלין ובית
בה' ,הרי שייך להם דין ביטול ברוב והסכך הפסול הלל מכשירין.
מתבטל בסכך הכשר ואם כן ישבו בסוכה כשרה ,ואם החיד"א זצ"ל ביאר את המשנה בדרך דרוש :המשנה
הם עובדי ע"ז הרי לא שייך אצלם דין ביטול ,ואם כן רומזת לאיש שרוצה להיזהר מהיצר הרע ,ומשום כך
ישבו בסוכה פסולה ,שאין כל מניעה להכניס לתוכה "ראשו ורובו בסוכה" ,כלומר :רובו בעניני רוחניות,
גויים ...ודפח"ח. בעוד ענייני עולם הזה שלו עראיים בסוכה ,אך "שולחנו
בתוך הבית" ,כלומר :על שולחנו אינו מוותר ,שענין
ה"חידושי הרי"ם" זי"ע אמר על השלשה רגלים שהם המאכל אינו עראי אצלו ,אלא קבוע ומגושם -הרי זה
כנגד הקנאה התאוה והכבוד לבטלם .חג הפסח הוא פסול" ,גזירה שמא ימשך אחר ושלחנו" ,לנטוש ולנתץ
כנגד התאוה ,לחם עוני .חג השבועות כנגד הקנאה ,כי כל מחשבותיו הטובות.
חג השבועות הוא עין טובה היפך הקנאה ,עין רעה
שבין פסח לעצרת מתו תלמידי רבי עקיבא ובחג בגמ' :מי שהיה ראשו ושולחנו בתוך הבית ב"ש פוסלין.
השבועות נתקן זה .וחג הסוכות כנגד הכבוד משום הרמז בזה אומר השרף הרה"ק ר' אורי מסטרליסק
שהוא זכר לענני הכבוד .והבן. זי"ע :על מי שתיקן מידותיו אך "שולחנו" היינו תאות
ידוע פסקו של ה"מגן אברהם" [או"ח תרל"ז סק"ג], האכילה לא תיקן ,דלא יצא ידי חובה.
שאין לעשות סוכה ברשות הרבים ,כרבי אליעזר
שסובר שהמסכך ברשות הרבים סוכתו פסולה ,משום בספר "חקל יצחק" מספר מעשה שהיה בספינקא בחג
שהיא סוכה גזולה ואין יוצאים בסוכה גזולה. הסוכות ,שבא דוור גוי למסור איגרת חשובה עבור אביו
והקשו האחרונים ,מן הפסוקים בנחמיה על השבים מן ה"אמרי יוסף" זי"ע ,ועמד על כך שיאפשרו לו למסור
הגולה עם עזרא" :וימצאו כתוב בתורה אשר צוה ה' אותו לידיו של הנמען" ,ודברתי עם אאמו"ר האם נכון
ביד משה אשר ישבו בני ישראל בסוכות וגו' ויצאו העם להכניס עכו"ם לסוכה ,והסכים שלא להכניסו רק
וגו' ויעשו להם סוכות איש על גגו ובחצרותיהם לצאת החוצה ולדבר עמו ,כדאי' במס' כלים :החיל
ובחצרות בית האלקים וברחוב שער המים וברחוב שער מקודש שאין עכו"ם נכנסין לשם ,ומסתברא דסוכה
אפרים" ,הרי מפורש שעשו סוכות "ברחובות" שהם ודאי קדושתה כחיל".
רשות הרבים? וכך כתב הפייטן ביוצרות ליום ב'" :וזר לא יהיה
ואמר על כך הגאון רבי מאיר שפירא מלובלין זצ"ל ישוב במוצאותיה ,ונכר לא יעבור בתוצאותיה וערל לא ישותף
חריף: במחיצותיה".
במסכת יומא [יב ].מצאנו שהברייתא האומרת
שהמזבח היה בנוי בחלקו של בנימין ,סוברת בדבריו הסביר החקל יצחק זי"ע את דברי המדרש
שירושלים נתחלקה לשבטים .והנה אונקלוס על התמוהים :עה"פ 'והשענו תחת העץ' שאמר אברהם
הפסוק "בנימין זאב יטרף" תרגם" :באחסנתיה יתבני אבינו כאשר הכניס את שלשת המלאכים ,אמרו חז"ל
מקדשא" ,ובמסכת זבחים [נד ].אמר רב" :מתרגמינן – במדרש במד"ר פרשה י"ד :השענו תחת העץ – שעשה
באחסנתיה יתבני מדבחא" ,וא"כ ראינו שאונקלוס להם סוכה .והקשו האחרונים ,דהלא עץ הוא מחובר
סובר שירושלים נתחלקה לשבטים. ומחובר פסול לסוכה?
מי היה רבו של אונקלוס לענין התרגום ? זאת למדנו והנה ,אברהם אבינו לא ידע מה לעשות עם המלאכים,
במסכת מגילה" :תרגום של תורה – אונקלוס הגר מאחר והיה סוכות והסתפק אם ראוי להכניסם לסוכה
17
חג הסוכות – שמחת תורה – שמיני עצרת – וזאת הברכה בה"י
לגבי יום הכיפורים כתוב' :אך בעשור לחודש השביעי', אמרו מפי רבי אליעזר" .הרי לנו שרבי אליעזר סובר
וכתב רש"י – כל אכין ורקין שבתורה מיעוטין הן ,מכפר "ירושלים נתחלקה לשבטים" ,ואם כן היא כשרה
הוא לשבים ואינו מכפר לשאינם שבים. לעשיית סוכות – אפילו לשיטתו ,שהוא פוסל סוכה
ולפי זה קשה ,שכך כתוב לגבי חג הסוכות "אך ברשות הרבים ...
בחמשה עשר יום לחודש תחוגו את חג ה' שבעת
ימים" וגו' ומה בא זה למעט? אמר הרבי ה"בית ישראל" זי"ע :כשם שדופן הסוכה יש
וסיפר הרה"ק מרוז'ין זי"ע ,שאביו זי"ע היה בצעירותו בו קדושה על אף שאינו אלא תומך בסוכה – בסכך ,כך
אצל דודו הרה"ק רבי מרדכי מטשערנוביל זי"ע ,ואמר תומכי תורה גם יש בהם קדושה.
בשם אביו הרה"ק רבי אברהם המלאך זי"ע :כי ה"אך"
של חג הסוכות תלוי ב"אך" של יום הכיפורים ,דאי' סוכה דירת קבע בעינן [סוכה ז].
בזוה"ק כי שורש השמחה בחג הסוכות ,הוא מחמת ה"חתם סופר"זצ"ל בדרשות [סוכות דף נד] :דבא
שביום הכיפורים הלך לו המקטרג ועזב את בני ישראל, להורות כי יוצאים מהבית לדור בדירת ארעי ,להורות כי
והקב"ה מחל עוונותיהם של ישראל. כל גורן ויקב דהעולם הזה הוא רק ארעי וכל נחשב
וע"ז אמר הכתוב' :אך בחמשה עשר יום לחודש בעיניו ,וכל מגמתו הוא לעולם שכולו ארוך שהוא עיקר
תחוגו' ,אימתי אתה יכול להיות בשמחה ולחוג את חג דירתו.
הסוכות בלב שלם ,רק אם קיימת את ה"אך" של יוה"כ ויען כי יושבים בסוכה רק ז' ימים בשנה ,ואחר כך
כהלכתו ,ועשית תשובה כראוי .דהרי יוה"כ אינו מכפר שוכחים כל הרמז הלז ,על כן סוכה דירת קבע – שאותו
לשאינם שבים ,ולכך אצלו לא סר המקטרג ,אבל מי הארעי יהיה קבוע אצלו ובלבו כל ימיו.
ששב בתשובה שלימה יכול להיות בשמחה בסוכות,
כיון שעזב אותו המקטרג והלך לו וכל עונותיו נמחלו. ב"פרדס יוסף" [פ' בשלח] כותב :ואגב אעלה מה
ששמעתי מפ"ק הגאון הקדוש אדמו"ר ז"ל השפת
ה"פלא יועץ" [ערך סוכה] מביא בשם האר"י הק' זי"ע, אמת – בהא דסוכה [כז' ]:כל ישראל ראויין לישב
דמי שהוא שמח ואינו מצטער כלל במשך כל ימי חג בסוכה אחת' ,דיש אמונה ובחירה ,ואמונה כל ישראל
הסוכות ,מובטח לו שתעלה לו שנה טובה ויהיה לעולם שווין אפילו הפחות יאמין בה' שהוא אחד ,שאם לא כן
שמח. לאו בכלל ישראל הוא ,ובחירה יש מעלות ומדרגות איש
לפי גדלותו ,ובזוהר הקדוש [ח"ג קג ].נקרא חג הסוכות
ושמחת בחגך אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך וגו' והגר "צילא דמהימנותא" ובאמונה הכל שווין ,וזה שאמרו
והיתום והאלמנה אשר בשעריך: "כל ישראל ראויין לישב בסוכה אחת" .ודפח"ח.
בספרי :ארבעה שלי כנגד ארבעה שלך ,אם אתה
משמח את שלי אני משמח את שלך. 'תשבו כעין תדורו' ,הרה"ק ה"משמרת איתמר"
שואל הרבי ה"בית ישראל" זי"ע :והרי כתוב גם 'ואתה', מקונסקוולה זי"ע אומר :כי כפי כמה שאדם מקדש
ואם כן הוי חמש ? ואפשר דה'ואתה' – קאי על הקב"ה עצמו בענייני ביתו ודירתו כל השנה ,כך זוכה לחוש
שמצטרף עם כולם ,עם שאר הארבע ,דפסוק זה הרי הקדושה בישיבתו בסוכה.
כתוב בסוכות ושם הרי איתא חל שם שמים על הסוכה,
כי אחרי ר"ה ויו"כ שכולם נקיים יכול שם שמים לחול 'והיית אך שמח'" :אך" מיעוט הוא – מי שהוא עניו
עליו. יכול לשמוח.
האברבאנל כותב בפרשת ראה" :והיית אך שמח" זה
ה"שם משמואל" זי"ע מביא [תרע"ג] בשם הרה"ק הבטחה שאם ישמח ויגיל בחג הסוכות ,יהיה שמח
ה"אבני נזר" מסוכצ'וב זי"ע :דהנה רש"י בפרשת וטוב לב כל השנה .ואם התעצב בראשית השנה,
פינחס [במדבר כט יח] הביא מחז"ל שבשבעת ימי חג בעצבון תאכלנה ,כי כך טבע – המציאות ,השמח
הסוכות הקריבו כל יום י"ד כבשים שהם בס"ה תשעים בחלקו ששון ושמחה ישיג ,והנאנח בלא סיבה יאנק
ושמונה קרבנות לכלות מהם תשעים ושמונה קללות דום כל הימים.
18
חג הסוכות – שמחת תורה – שמיני עצרת – וזאת הברכה בה"י
הראשון מקרא את ההלל .ופירושו ש"בשעת ההלל" שבמשנה תורה .ולמה עושים כן דוקא בחג הסוכות
היינו ברגלים שאומרים בהם הלל. ולא בשאר ימים טובים ,אלא מפני שכל הקללות
ושואל ה"אמרי אמת" זי"ע :מדוע לא נקטה המשנה שבמשנה תורה באים על האדם מפני העדר השמחה,
במפורש "ובשעת הרגלים"? ויישב ,שאמנם "ובשעת כדכתיב 'תחת אשר לא עבדת את אלקיך בשמחה
ההלל" כוונתו לראש השנה ,כי באמת היו צריכים לומר ובטוב לבב' – לכן בסוכות שהוא זמן שמחה אפשר
הלל גם בר"ה ,ומה שאין אומרים הוא משום שספרי לבטל אותן קללות.
חיים וספרי מתים פתוחים לפניו ,אך לעתיד לבוא,
כשיחיו המתים ותהיה רק חיות בעולם ,אמנם יאמרו בספר "מעונות האריות" מביא :סיפר הרה"ח רבי
הלל גם בראש השנה ,ועל כן גם ר"ה נחשב ל"שעת בעריש פרקל שהיה בגור בחג הסוכות ,אצל ה"שפת
הלל". אמת" זי"ע ,ובליל יו"ט הראשון לאחר הסעודה ,נקרא
מעתה אמר ה"אמרי אמת" ,מיושבת הקושיא מדוע אין לבוא לקו"פ יחד עם קבוצת חסידים ,לשמוע דברי
אומרים שהחיינו על ההלל בחג הסוכות ,כי מאחר וגם חסידות מפי הרבי ,ואז דיבר אליהם ממצות "ושמחת
ר"ה נקרא "שעת ההלל" – אם כן לא עברו משעת בחגך" ,ובתוך דבריו אמר" :די איינציגע וועג צו זיין א
ההלל שלושים יום... מבקש ה' איז דארך שמחה ,ס'שטייט דאך אזוי 'ישמח
לב מבקשי ה''" ]"הדרך היחידה להיות מבקש ה' היא
כותכ הרה"ק ה"שם משמואל" זי"ע [שבת דחוהמ"ס ע"י שמחה ,הרי כך כתוב 'ישמח לב מבקשי ה''].
א' תרע"ג] :יש ליתן טעם מדוע אין אומרים שלום כשסיים השפ"א לדבר עמהם ,אמר" :נלך ונתכונן
עליכם בליל ש"ק בחוהמ"פ .על פי מה שכבר אמרנו, להמצוה" והתיישב ללמוד אצל השולחן ,החסידים
ענין שלום עליכם מלאכי השלום שהם המלאכים הבינו בכוונת קדשו כי זו הכנה למצות נטילת ד' מינים
המלווים את הנשמה יתירה מעולם עליון ,והם מוסרים למחרת בבוקרו של יום.
אותה למלאכים המלווים את האדם ,וטעם צורך
המלאכים מפני שלרוחק מעלת הנשמה בעולם העליון תפילות החג
לעומת האדם שהוא בעולם הזה צריכין לאמצעים ,והם
המלאכים ,עד בואה להאדם ,עיין בפ' תבוא ,והנה ושני בדי ערבות שהם כנגד משה ואהרן[ :תפילה
בסוכות שישראל יושבין בצלא דמהימנותא כענין כשאוגדין הלולב]:
שכתוב הביאני המלך חדריו ,והסוכה שהיא גמטריא הרבי המוהרי"ד מבעלזא זי"ע אמר :כי ערבה רומז
הוי' אד' מקפת אותם ,הרי מחיצתם לפנים ממלאכי לענוה ושפלות ,ואצל מש"ר מצינו 'והאיש משה עניו
השרת וכענין שכתוב 'כעת יאמר ליעקב ולישראל מה מאד מכל האדם' וגו' ואצל אהרן שאמר 'ונחנו מה' –
פעל אל' ,שפירש"י עוד עתיד להיות עת כעת הזאת ע"כ שני בדי ערבה כנגד משה ואהרן.
אשר תגלה חבתם לעין כל שהם יושבין לפניו ולומדים
תורה מפיו ומחיצתם לפנים ממלאכי השרת והם שהחיינו
ישאלו להם מה פעל אל ,וכדוגמא זו היא הסוכה כתב האבודרהם ,שהטעם שאין מברכין שהחיינו בכל
והאושפיזין עם ישראל בסוכה שמעלת ישראל אז ראש חודש על אמירת הלל ,הוא משום שבין חודש
גבוהה ממלאכי השרת ואינם צריכים לאמצעים. לחודש לא עבר זמן של שלשים יום ,לכן אינו נחשב
"מזמן לזמן".
אשר בחר בנו מכל עם ורוממנו מכל לשון: והקשו האחרונים ,לדברי האבודרהם ,היה מן הדין
אומר הרבי ה"פני מנחם" זי"ע :אין די בזה שיהיה מכל לברך שהחיינו באמירת הלל בחג הסוכות ,שהרי כבר
לשון ,וצריך שיהיה גם מכל עם' ,כמעשה ארץ מצרים עברו יותר משלשים יום מראש חודש אלול ,ובר"ה הלא
וגו' לא תעשו' ,ומכל אלו הדברים צריכים לצאת, אין אומרים הלל?
מלשונם וממעשיהם. הרבי ה"אמרי אמת" זי"ע תירץ ,עפ"י המשנה :העובר
לפני התיבה ביו"ט ראשון של ר"ה – השני [כלומר:
זמן שמחתנו: המתפלל תפילת מוסף] מתקיע ,ובשעת ההלל -
19
חג הסוכות – שמחת תורה – שמיני עצרת – וזאת הברכה בה"י
אלא ,אומר הגאב"ד בריסק זצ"ל :כתבו התוס' שמי אומר המגיד מטריסק זי"ע :שזמן הוא מלשון הכנה,
שאין לו קרקע בארץ ישראל פטור מן הראיה ,ולכן אנו כדאי' זימן שחורים ומצא לבנים [ביצה י] ,היינו שמצות
מתפללים קודם שיבנה ביהמ"ק ,ולאחר מכן "והשב סוכה שאנחנו מקיימים בשבעת ימי החג ,היא הכנה
ישראל לנויהם" ,שיהיה לכל יהודי בית בארץ ישראל, להמשיך שמחה על כל השנה כולה.
ואנו מסיימים ואומרים" :ושם נעלה ונראה ונשתחוה
לפניך בשלש פעמי רגלינו" ,כי לפני שיהיה לנו בית הרבי ה"לב שמחה" זי"ע אמר :כתיב 'ונושעתם
בארץ ישראל הלא נהיה פטורים מן הראיה .ודפח"ח. מאויביכם' וסמיך לי' 'וביום שמחתכם' ,ונושעתם
מאויביכם -ביום כיפור שנמחלין העונות ואח"כ וביום
כאשר רצית ואמרת לברכנו: שמחתכם -סוכות זמן שמחתנו.
בשם הרה"ק המהר"י מווארקא זי"ע :פי' אם השי"ת
רוצה לברך את ישראל – קודם אומר שיברך את הגה"ק רבי שאול בראך מקאשוי זצוק"ל הי"ד אמר :כי
ישראל ,ולכן אח"כ צריך לקיים את דבריו .ואין מקטרג ידוע שאוה"ע עשו ימי אידם וחגותיהם כדוגמת הימים
יכול לקטרג שוב ולומר שישראל אין ראויים שחוטאים טובים והחגים שיש לישראל .כגון :בזמן שחל אצלינו
ואין ראויים לברכה ,ז"א וכי יכולין לומר ח"ו שהשי"ת פסח אזי הנהיגו לעצמם איזה חג מסוים ,מלבד חג
לא יקיים את דבריו ,הרי השי"ת הוא אמת ע"כ צריכים הסוכות שלא הנהיגו לעצמם באותו זמן שום חג ,ולזה
להסכים שהשי"ת יקיים .וזה הפירוש "כאשר רצית" דוקא חג הסוכות נקרא "זמן שמחתנו" – ע"ש שהוא
ודו"ק. שמחה לישראל בלבד ולא לשאר האומות.
אושפיזין והשיאנו ה"א את ברכת מועדיך:
אומר ה"תפארת שלמה" זי"ע :והשיאנו הוא מל'
בזוה"ק פרשת אמור" :בשעתא דבר נש יתיב במדורא נשואין שתהיה הקדושה שורה עמנו מזמן המועד הזה
דא צילא דמהימנותא שכינתא פרסא גדפהא עליה עד המועד הבעל"ט ,ולא יפסק כמו קידושי אשה ,דאי'
מלעילא ,ואברהם וחמשה צדיקיא ודוד מלכא ,שויין בגמ' האומר לאשה היום את אשתי ולמחר אי את
מדוריהון עמיה ,ובעי בר נש למחדי בכל יומא ויומא אשתי ,קדושת הגוף לא פקעה בכדי.
באנפין נהירין ,דאושפיזין אליין שריין עמיה"=[ .בשעה וזה ג"כ אנו מתפללים בכל המועדים "והשיאנו" שיהיה
שאדם יושב במדור הזה ,שהוא צל האמונה ,השכינה בבחינת נישואין שלא יופסק הקדושה.
פורסת את כנפיה עליו מלמעלה ,ואברהם אבינו ועמו
חמשה צדיקים אחרים ודוד המלך קובעים דירתם עמו, הרבי ה"פני מנחם" אמר :לשון "והשיאנו" יש לו עוד
וצריך האדם לשמוח בכל יום ויום בפנים מאירות פירושים ,להתרומם ולעלות גבוה ,ורוממתנו מכל
שהאורחים הללו שרויים עמו]. הלשונות' ,וארוממנהו' .והשיאנו הוא ג"כ מלשון
השחזה וחידוד ,משיאה ע"ג חברתה ,וג"כ לשון
כתב החיד"א :כל השבעה רועים נרמזים בסוכה להדליק ,משיאין משואות .והבן.
שבאים להסוכה ,ועל ידי זה ממשיכים שמירה לכל
השנה כולה ,ומסייעים לעשות הרצון העליון ומצותיו ה"יסוד העבודה" זי"ע אומר :והשיאנו מלשון משיאין
יתעלה. משואות [ר"ה כ"ב] ,שהאור של החג יבער בנו כמו
להבת אש.
בשם הרבי מקאצק זי"ע שאמר כשאמרו לו על צדיקים בנה ביתך כבתחילה וכו' והשב ישראל לנויהם ושם
שרואים את האושפיזין השבעה רועים ,אמר" :איך נעלה ונראה וכו':
האב אמונה ,אמונה איז קלאהרער ווי ראיה" .והבן. לכאורה הלא תפילה זו ענינה הוא בית המקדש ,ומה
[אמונה יותר חשובה מראיה]. עושה כאן הבקשה "והשב ישראל לנויהם"?
20
חג הסוכות – שמחת תורה – שמיני עצרת – וזאת הברכה בה"י
אברהם ,שנא' בו "לושי ועשי עוגות" – דהיינו מצות ,כי בספה"ק "תורת אמת" – לובלין ,כתב וז"ל :המנהג בין
פסח היה .שבועות – כנגד יצחק ,כי במתן תורה נאמר צדיקי הדור שאנשים ששמם כשמות האושפיזין
"וקול שופר חזק מאד" ,ואותו השופר היה מאילו של מחשבים לשמם לקדושת היום בסוכות .והענין בזה י"ל
יצחק .וסוכות – כנגד יעקב ,שנא' "ולמקנהו עשה עפ"י דאי' בכתבי האריז"ל אשר כל שם שקורין לאדם
סוכות". יש לו שייכות לזה האיש בפנימיות שורשו ,ובגם שאנו
והנה בליל הסדר כאשר כל ישראל קדושים ישובים רואים ששמם כשם הגדולים ואין בהם אף שמץ
מסובים כבני מלכים ,יכול השטן לבוא ולטעון ח"ו כי אין מיניהם ,על כל זה בפנימיות שלו אם ירצה לעורר אותו
כוונתם לש"ש רק לתענוג ונחת ,אבל כאשר מגיע חג ימצא בשורשו אותו החלק מקדושת השם שיש לו.
הסוכות ,ואותם ישראל קדושים יוצאים מביתם מדירת ובחג הסוכות נעשה מבורר בחינת השורש והפנימיות
קבע לדירת עראי ומתגוררים כגרים תחת כיפת של נפשות ישראל כדאי' בזוה"ק מאן דאיכא מגעא
השמים פרוצים לרוחות השמים ,לקור ולחום לגשם ושרשא דישראל יתיב תחת צילא דמהינמנותא .עיי"ש.
ולחורב ,אז נסתתמין כל טענותיו של השטן ,גם מה
שהיה רוצה לטעון בפסח ,כי מעתה גלוי וידוע וברור תיבו תיבו אושפיזין עילאין :הרה"ק מסאטמר זי"ע נהג
כשמש שכל כונתם של ישראל בקיום המצוות היא אך להקדים ולומר 'תיבו תיבו אושפיזין עילאין' קודם שאמר
ורק לש"ש ללא שום כונה ונגיעה אחרת ח"ו. החרוז 'שלום עליכם' ,ואמר טעמא דמילתא :כי אנן
וזהו "יעקב אשר פדה את אברהם" ,ר"ל שחג הסוכות קיי"ל [סנהדרין צג] גדולים צדיקים יותר ממלאכי
כנגד יעקב – פודה את חג הפסח שכנגד אברהם אבינו השרת ,ולכן מהראוי להקדים לקבל את הצדיקים לפני
מקטרוגו של השטן .ודפח"ח. המלאכים ודפח"ח.
מסופר על הרה"ק רבי אליעזר מדז'יקוב זי"ע ,שהקפיד אושפיזא דאברהם אבינו
מאד שיהיה לו אורח ביו"ט ראשון של חג יומא הרה"ק ה"בית אברהם" מסלונים זי"ע אומר עה"פ
דאושפיזא של אברהם אבינו .באחת השנים לא מצא 'ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וממולדתך' וגו' ,ל"ך
אורח שיסב על שולחנו וציוה לבנו הרה"ק ה"אמרי ל"ך בגימטרי' מאה ,והוא ענין מאה קולות של שופר,
נועם" זי"ע שיחפש ברחובות ובשווקים אחר יהודי עני ומאה ברכות ,גם סכ"ך של סוכה גימ' מאה' .מארצך
שאין לו מה לאכול ,ואכן יצא הבן במצוות אביו ולאחר וממולדתך ומבית אביך' – מרומז על ר"ה ויו"כ ,שכל
חיפושים מצא שיכור אחד מתגולל באשפתות והבין יהודי באשר הוא ,שב בתשובה ופורש מארציות שלו
שאין לו היכן לסעוד סעודת החג ,מיד נטל אותו אל בית ותאוותיו' ,אל הארץ אשר אראך' – הוא דרך העבדות
אביו וכבדו בברבורים ושליו ודגים ...כשהוא אומר - להתעלות ולהתדבק במקור הקדושה' .ואעשך לגוי
שאצל אברהם אבינו לא היו האורחים טובים יותר גדול' – רמז על פרי החג של סוכות ,שמקריבים שבעים
מאורח זה ,רק בטוב לבו הכניס כל עובר אורח בכל פרים נגד כל ע' אומות העולם' .ואברכה מברכיך' –
מצב שהוא ,ולכל הפחות ביום הזה צריך ללכת בדרכיו השפעות הברכות והחסדים ע"י החג הזה' .ואגדלה
ולהיות דבוק במדותיו. שמך' – הוא נגד ד' מינים ,שהם נגד ד' אותיות שם
הוי"ה ב"ה' .והיה ברכה' – בך חותמין ,שכל החג הוא
אושפיזא דיצחק אבינו מדתו של אברהם ,מדת החסד ,ואזיל עם כולהו יומין.
בספר "תורת אמת" מביא :שמענו בשם רבינו הקדוש
היהודי מפרשיסחא זי"ע ,אשר שם "צבי" יש לו שייכות בספה"ק "דבר חיים" מהרה"ק מנדבורנה זי"ע כתב:
לאושפיזא דיצחק .והוסיף ע"ז הרבי ר' בונם זי"ע :כי עה"פ [ישעיה כט כב]' :כה אמר ה' אל בית יעקב אשר
טעם הגדי כטעם הצבי והבן. פדה את אברהם' ,ואמרו בגמ' [סנהדרין יט [:כי היכן
אמנם בשם הרה"ק רבי נפתלי צבי מרופשיץ זי"ע אמרו מצינו ביעקב שפדאו לאברהם וכו'.
ש"צבי" שייך לאושפיזא דמשה ,משום דצבי בא"ת ומביא בשם חמיו הרה"ק מקרעטשניף זי"ע ,כי יש
ב"ש זה משה[ .צ' מתחלף בה' ,ב' מתחלף בש' ,וי' בכתוב הזה רמז נפלא על חג הסוכות .דהנה אי' בטור
מתחלף במ']. [תי"ז] שהג' רגלים הם כנגד הג' אבות ,פסח – כנגד
21
חג הסוכות – שמחת תורה – שמיני עצרת – וזאת הברכה בה"י
יקום לי עם מרעים" ,וביום ה' דחולו של מועד [ו' בשם הרה"ק ה"דברי יחזקאל" משינאווא זי"ע שאמר:
דסוכות] – "והסירותי מסבל שכמו". שמי שנקרא 'בן ציון' ג"כ האושפיזין שלו ביצחק ,משום
פסוקים אלו נמצאים באמצעם של פרקים ,ובכל זאת שבגימטריא בן ציון זה יצחק.
התחילו בהם הלוים את שירם.
מכאן מוכח ,שיום ד' דסוכות ,בו אמרו "מי יקום לי עם אצל הרה"ק מצאנז זי"ע היו מכינים בסוכה כסא עבור
מרעים" ,הוא "אושפיזא" של משה ,כי הגמ' [סוטה יג[ האושפיזא והיה מזהיר לנהוג כבוד ולא להידחף שם,
מזכירה את הפסוק "מי יקום לי עם מרעים" בקשר אמנם מחמת הלחץ זה הדחק נפלו ונדחפו גם שם,
למשה ,ושיום ו' דסוכות ,בו אמרו "הסירותי מסבל פרט לליל ב' אושפיזא דפחד יצחק שאז נפל אימה
שכמו" הוא ה"אושפיזא" של יוסף ,כי במסכת ר"ה יתירה ולא הרהיבו לגשת אל מקום הכסא ,כי בגודל
[יא ].איתא" :הסירותי מסבל שכמו" בנוגע ליוסף. קדושתו המשיך על כל הנוכחים להרגיש במדת
האושפיזא קדישא.
כמו כן מספרים שהרה"ק מזידיטשוב זי"ע אמר לש"ב
אשר רצה לשנות הסדר :וכי אינו זוכר שבשנה שעברה אושפיזא דיעקב אבינו
ראינו שמשה ואהרן באו לפני יוסף... הרבי ה"בית ישראל" זי"ע אמר :שאיתא בספרים
שהאושפיזא של יעקב אבינו ע"ה זה היום הגדול
הרבי ה"לב שמחה" אמר :שמעתי מכ"ק אאמוז"ל בליל בסוכות .מפני שאברהם ויצחק יצאו מהם גוים ,אבל
הסדר בשם השפת אמת שבאמירת אנא ה' בהלל מיעקב יצאו רק יהודים וממנו התחיל האידישקייט.
יכולין לבקש ולפעול כל מה שרוצים וכל מה שנצרך. עו"א :מפני שהפעם הראשונה שמוזכר סוכות בתורה
ואמר כ"ק אאמוז"ל שהחסידים חשבו שהכוונה על מוזכר אצל יעקב – 'ולמקנהו עשה סוכות'.
'אנא ה' הושיעה נא' ,אבל אני ידעתי שהכוונה על 'אנא
ה' כי אני עבדך' ,ויש לפרש שבאנא ה' כי אני עבדך כתב הרבי ה"לב שמחה" :איתא בירושלמי קמ"ז
נותן הכל להשי"ת ולית ליה מגרמיה כלום כי מה מזמורות שכתוב בתהלים כנגד שנותיו של יעקב אבינו,
שקנה עבד קנה רבו והכל להשי"ת ,לכן הוא מקבל מלמד שכל הקילוסין שישראל מקלסין להקב"ה כנגד
הכל מה שרוצה ומה שצריך ,כי אני עבדך א"כ אינו שנותיו של יעקב שנא' ואתה קדוש יושב תהלות
לעצמו אלא להשי"ת. ישראל ,יעקב אבינו היה כולו רק תהלים'דיג.
אולם אין זו מדרגה קלה הכל להשי"ת ,רק הואיל ומשה = ולהבין הענין נראה לי המאסף עיין בספה"ק "אור פני
עבד ה' ואיתפשטותא דמשה בכל דרא ודרא בס' ריבוא משה" פ' ויצא :שכתב ויעקב היה רועה א"ת צאן לבן –
נשמתין דישראל ,יכול כל אחד ליהנות מכך ,ולומר אנא א"ת ר"ת אמר תהלים .ודו"ק.
ה' כי אני עבדך לקבל כל מה שרוצה וצריך ,וליתן הכל
להשי"ת. אושפיזא דמשה רבינו
הרה"ק רבי צבי הירש מזידיטשוב זי"ע אומר ,מדוע
סיפר הרה"ח ר' ליפא שווארץ מסאטמר ז"ל :פ"א בימי מקדימין את אושפיזא דמשה ואהרן לפני יוסף הצדיק?
בחרותו ביום האושפיזא דמשה כיבדו הרבי ה"דברי רק אמרו חז"ל במס' ב"ב [קכ :].בישיבה הולך אחר
יואל" זי"ע לזמר 'שיר המעלות' באומרו שהיום הוא חכמה ,במסיבה אחר זקנה .וכיון שמצות סוכה היא
האושפיזין שלו .ואמר לרבי :הרי אין שמי משה ,והשיב "בסוכות תשבו" ולכן ברכתה "לישב בסוכה" ,לכן
לו הרבי :אעפ"כ הלא יש לך אח ושמו משה .ואחרי הקדימו את משה ואהרן.
יו"ט היה צריך להתייצב בצבא ,ואז היה קשה מאד
להינצל מהם ,והרבה היו לוקחים דרכון של אחיהם הגאון רבי מאיר שפירא זצ"ל מלובלין ,הביא ראיה
וכדו' וכיון שהיו רואים שהם כבר לא כל כך צעירים אז מוכחת למנהג ספרד שמונים את משה לפני יוסף,
פטרוהו לשלום .אבל אצלו היו חוששים לעשות כדבר שמשה ביום רביעי ומשה ביום חמישי.
הזה כיון שאחיו ר 'משה שווארץ ז"ל היה מבוגר ממנו הגמ' במסכת סוכה [נה] אומרת :השיר שהלוים היו
בעשרים שנה ומיד היו יכולים להכיר שזה לא נכון ,אך אומרים ביום ג' דחולו של מועד [יום ד' דסוכות] – "מי
22
חג הסוכות – שמחת תורה – שמיני עצרת – וזאת הברכה בה"י
שכינתא ,וזה דכתי' 'למען ידעו' וגו' ,לדעת כי ה' הוא מ"מ החליט להיכנס לרבי מסאטמר זי"ע ולשאול את
האלקים ,והרמז ידעו בגימ' ב' השמות' ,למען ידעו פיו ,והרבי אמר לו שיעשה ג"כ כמו כולם וה' יעזור.
דורותיכם כי בסוכות הושבתי' וגו' ,ואי' בגמ' שחל שם ויהי בהגיעו לשם מצא את הרב מפאיע ז"ל וכשנתוודע
שמים על הסוכה ,סוכה בגימ' ב' השמות כדאי' ,למען לו מכל מה שרוצה לעשות אמר לו היזהר והישמר
ידעו דורותיכם שידעו זאת ,את השמות הק' ,אושפיזא לעשות כדבר הזה כי היום יש קצין קשה כהמן וכל
דיוסף הצדיק להיות שמור ,ולהיות חמאין אפי שכינתא, הבחורים שעברו עד הנה לא נפטרו ואתה בוודאי לא
'עדות ביהוסף שמו' -שיש בו משם הויתו ית'. תיפטר ממנו כיון שרואים בעליל שזה שקר .אמר לו ר'
ליפא אעפ"כ אני בא בכוחו של אותו זקן ובטוח אני
אושפיזא דדוד מלכא משיחא שאנצל מהם .וכך הוה שבאותו יום לא איתסייע מילתא
הרבי ה"בית ישראל" זי"ע אמר בשם זקינו ה"שפת כיון שכבר היה מאוחר ואמרו לו לבוא למחרת ,ולמחרת
אמת" זי"ע :דהנה לכל השלשה מינים [אתרוג לולב היה קצין טוב שהיה יליד קאלוב ושמח מאד להיפגש
הדס] ישנם מעלות ,אולם ערבה שאין לה ריח ואין לה עם ר' ליפא שג"כ היה יליד קאלוב ומיד פטרוהו לשלום.
טעם ,מה המעלה שלה? ורק אז הבינו את עומק כוונתו של הרבי זי"ע שאמר לו
ואמר ע"ז שעיקר המעלה של ערבה הוא ענין של בסוכות קודם לכן שיש לו אושפיזין כיון שיש לו אח
"צפית לישועה" .היום זה אושפיזא של דוד המלך ע"ה, משה ...
דוד כתב ספר תהילים ,גם ענין של צפית לישועה.
בכלל כל הענין של "צפית לישועה" מקורו מדוד המלך אושפיזא דאהרן כהנא קדישא
ע"ה ,תהילים .בגאולה העתידה גם יהיה כך ,שיהודים הרה"ק ה"בית אברהם" מסלונים זי"ע אמר :סוכה היא
יושעו ע"י "צפית לישועה". זכר לענני הכבוד שהיו בזכותו של אהרן הכהן כדאי'
בגמרא סוכה [יא ,]:והנה איתא שאלה שחטאו בפגם
הרבי ה"בית ישראל" זי"ע אמר :הושענא רבא הוא זמן ברי"ק פלטתן הענן ,ועליהם נאמר במלחמת עמלק
טוב – ישועה גדולה" ,יעדער יוד כאפט זעך אריין אין 'ויזנב בך כל הנחשלים אחריך' .לכן הסוכה שהיא זכר
דערין" [כל יהודי נאחז בזה]. לענני הכבוד ,כל מי שרוצה לתקן את פגמיו ולשוב אל
הושענא רבא הוא גם אושפיזא של דוד המלך. ה' יכנס לתוך הסוכה ,והיא תגן עליו מכל צר ואויב
והשייכות לזה ,שלדוה"מ היו הרבה צרות -מלחמות, הרוצים להכשילו.
עם אבשלום ,והוא הבקיע את הכל ,וכן גם לאחר
שנהיה מלך גם היו לו צרות ,והוא כל הזמן התפלל הרבי ה"לב שמחה" זי"ע אמר :אהרן הכהן אוהב שלום
עליהם ,ובזה הוא פעל לכל הדורות .וזה השייכות של ורודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה .ראיתי
דוד המלך להושענא רבא ,דוד שפועל ישועות – בספר סוכה [במילוי אותיות ,סמ"ך וי"ו כ"ף ה"ה ,עם
והושענא רבא דהוי ישועה גדולה. אותיות סוכה] בגימטריא "אהרן".
וי"ל שזהו שאמרו ראוים כל ישראל לישב בסוכה אחת,
כולם באחדות ובשלום מידתו של אהרן ,הפורש סוכת
מצות ד' מינים שלום עלינו ועל כל ישראל ,מכוחו של אהרן ,אוהב
שלום ורודף שלום.
ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר וגו'[ :ויקרא
כג מ] אושפיזא דיוסף צדיקא
כותב הרבינו בחיי [פרשת אמור] :ארבעה מינים הללו הרבי ה"לב שמחה" זי"ע אמר :חג האסיף רמז ליוסף
רמז לארבעה איברים שבגוף האדם שהם עיקר כל שבגימ' האסיף כדאי' ,יוסף שומר הברית ,אושפיזא
פעולותיו ,הן לכל המצוות הן לכל העבירות ,והן: דיוסף הצדיק לכל השנה .אי' בשפ"א בשם החידושי
העינים והלב ,וכמו שדרשו חז"ל [ירושלמי ברכות א ,ח] הרי"ם ז"ל שכל חג הסוכות חג האסיף כנגד יוסף
'לבא ועינא תרי סרסורי דחטאה נינהו' ,שנאמר 'ולא ומדתו ,שומר הברית ,למען ידעו דורותיכם דעת זה סדר
תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם' ,והשפתיים גם כן טהרות להיות שמור בקדושה ,ועי"ז להיות חמאין אפי
23
חג הסוכות – שמחת תורה – שמיני עצרת – וזאת הברכה בה"י
אלא כביכול מכוחו והשגחתו הפרטית הם גדלים ,ולזה מצוות הרבה וכנגדן עבירות הרבה תלויות בהן,
ציוה לנו ליקח אלו הד' מינים מיוחדים לו בחג להראות והשדרה גם כן כי היא עיקר הגוף והכח הנשפע בה
לכל שעם ה' אלה ,והנה הינם בידו שאין להם פחד מהמוח ,וזהו שאמר במדרש 'אתרוג דומה ללב ,לולב
ואימה משום בריאה בעולם ,ואפילו לסמא"ל אין לו כח לשדרה ,הדס לעינים ,ערבה לשפתיים' ,והכוונה בזה,
לשלוח יד בהם אחר שהם מצויינים ומסומנים בסימן כי בהיכשל האדם בעבירות של ארבעה איברים אלו
של מלך". ימצא כופר בד' מינין אלו שהם כנגדן ודומין להם ,לפי
שבכל עבירה תמצא כפרה כשיעשה האדם מצוה
ה"משנה ברורה" [סימן תרמ"ח סקס"ח] כותב :אתרוג כנגדה ...ולפיכך דוקא על ידי לקיחת ד' מינים מתרצה
המורכב הסכימו הפוסקים שהוא פסול דלא מקרי הקב"ה לישראל ,כי בהם מתקן האדם אותן האברים
אתרוג כלל וכו' .אמנם בסימן ר"ז מפקפק ה"חתם שחטא בהם ומשתמש בהם להלל לה'.
סופר" זצ"ל מאד בענין הסימנים אחרי שלא נזכרו
בש"ס ,ודעתו דלמעשה אין לסמוך על סימנים כלל בגמרא [סוכה מא :]:לכם – משלכם וכו' ,ומעשה ברבן
להקל ודינן של אתרוגים כדין עוף טהור דנאכל גמליאל ורבי יהושע ורבי אלעזר בן עזריה ורבי עקיבא,
במסורת ,דהיינו שאותו המקום יהיה מוחזק מימים שהיו באין בספינה ,ולא היה לולב אלא לרבן גמליאל
קדמונים שאתרוגיהם אינם מורכבים וכו' ,ע"ש. בלבד ,שלקחו באלף זוז וכו' .למה לי למימר שלקחו
באלף זוז ,להודיעך כמה מצוות חביבות עליהן.
ה"באר היטב" בסימן תרמה סק"ט מביא מש"כ שואל ה"שפת אמת" [עהש"ס] :לכאורה איך ראינו
בתשובת מהרי"ו :אתרוג בגימטריא תר"י ,ועם ג' כמה מצוות חביבות עליהם ,והרי מן הדין חייב לתת על
המינים הנוספים – תרי"ג ,ששקול כנגד תרי"ג מצוות. כל פנים עישור נכסיו עבור מצות עשה?
ומיישב :יש לומר שלא היה [הלולב] כל כך ביוקר ,רק
הרבי הזקן מאלכסנדר זי"ע כשהביאו לו אתרוג לא שנתן רבן גמליאל מטוב לבו אלף זהובים ,כמו שראינו
הביט בו עד לאחר הסליחות של י"ג מדות .ואמר באנשים גדולים שנתנו בעבור המצוה ככל שביקש
בקדשו :עם הדמעות של הסליחות של י"ג מדות לפני המוכר ,ואף רבן גמליאל נתן מעצמו סכום גדול כזה.
יו"כ ,רוחצים את האתרוג מכל כתמיו. ועיי"ש בהמשך דבריו.
בשם הרה"ק ה"חלקת יהושע" מביאלא זי"ע :דאתרוג שואל ה"ערוך לנר" :איך מוכח מכאן שמצוות חביבות
נקי עדיף מגידול נאה – כשאין להשיג אתרוג כליל על כולם ,בו בזמן שרק רבן גמליאל הוזיל מכיסו אלף זוז
המעלות ,באשר אתרוג נקי מכוון נגד הלב ,ויש למצות לולב?
להשגיח על לב נקי. ועוד יש להבין ,מדוע הוצרך רבן גמליאל לפזר סכום
כזה גדול כ"אלף זוז" לצורך לולב ,וכי לא היו מצויים
כתב ה"ישמח ישראל" זי"ע :נודע שהקדושת לוי לא לולבים יותר זולים בשוק?
היה ישן בליל א' של סוכות ,כי היה יושב ומצפה בכליון אולם ,מסביר ה"ערוך לנר" זצ"ל :מזה נראה בעליל
עינים שיאיר היום לקיים מצות נטילת ד' מינים. שבאותו מעמד היו הרבה אנשים שרצו לקנות את
הלולב ,וכל אחד מהם הוסיף על מחירו עד הסכום:
ה"לקט יושר" היה נוהג לישון בערב סוכות כדי שיישן תשע מאות תשעים ותשע זוז .מרוב תשוקתו לזכות
בלילה לתיאבון. באותו לולב מהודר ,שילם רבן גמליאל עבורו אלף זוז.
נמצא שממה שלקחו רבן גמליאל באלף זוז ,נראה עד
כתב השל"ה הק' :ראיתי מבני עליה המחבבים מצות כמה מצוות חביבות עליהם – על כולם.
היו מנשקין המצות והמרור וכל המצוות בעת עשייתן,
וכן הסוכה בכניסתו וביציאתו ,וכן ארבעה מינים כתב בספר "סדר היום" וז"ל" :שמעתי כי לכל אילן
שבלולב ,והכל לחבב המצוה .ויש ללמוד זה ממה ואילן או עשב או ירק יש שר שולט עליו ואומר לו 'גדל',
שכתב הרמ"א בסימן כ"ד יש נוהגין לנשק הציצית וארבעה מינים אלו לא השליטם הקב"ה ביד שר ושוטר
24
חג הסוכות – שמחת תורה – שמיני עצרת – וזאת הברכה בה"י
לאחרים – סימן שאין הוא "בעלים גמורים" על האתרוג בשעה שרואה אותם ,והכל משום חיבוב מצוה ,ואשרי
– ושוב יש כאן חסרון של "לכם"... מי שעובד את ה' בשמחה ובטוב לבב ובדביקה וחשיקה
וחפיצה.
אמר הגאון הסבא מקלם זצ"ל :בירושלמי [סוכה רפ"ג]
למדו מהפסוק 'לא המתים יהללו י-ה' וגו' – שאתרוג בשו"ת "מחנה חיים" להגאון ר' חיים סופר [ח"ג או"ח,
היבש פסול .מכש"כ האדם צריך להשתדל שלא יהיה סימן נא] הביא ,שפעם נסע הגאון רבי בונם איגר אב"ד
יבש ולהיות מהודר וחי ,וכל חי מרגיש – ובמה – בדעת, מטרסדורף זצ"ל ,לראות את פני מחותנו הגאון בעל
כי זאת מחייה את האדם בזה ובבא ,על כל 'כל מי שאין "חתם סופר" זצ"ל אב"ד פרעשבורג ,וכיבדו ה"חתם
בו דעה אסור לרחם עליו' [ברכות לג ,].כי כיון שאין בו סופר" שידרוש ,ואמר בחריפות בפלפולא דאורייתא,
דעת הוא כמת. ובתוכו היה דין חדש :שמי שאוחז את ארבעת המינים
בעודו לילה ,והיו בידו כשהאיר היום – יצא ידי חובתו.
בגמ' [סוכה לא :].ארבעה מינים שבלולב ,כשם שאין כששמע החת"ס את דבריו ,פתח פיו וקרא בקול גדול:
פוחתין מהן כך אין מוסיפין עליהן .לא מצא אתרוג לא "אם להרחיב גבולי תורה בא מחותני ,כמה נאה וכמה
יביא לא פריש ולא רימון ולא דבר אחר. יאה האי שמעתתא ,ואם לדינא – אני חולק!".
מובא בסמ"ג ,שפעם אחת לא הניחו האומות לקיים השיב רבי בונם איגר" :אני אומר לדינא!".
מצוות ,וציוה לעשות סימנים לכל מצוה .ולכאורה :הלא פלפל עמו ה"חתם סופר" ,ולא הודה לו רבי בונם ,וגם
כאן ראינו מדברי הגמ' שאין לעשות סימן ,ואם לא מצא הוא עמד על דעתו ,ולא השוו עצמם בדין .אולם
אתרוג – אין לו להביא דבר אחר כסימן לאתרוג? ה"מחנה חיים" נוקט מעצמו" :אבל נראה לי ברור ,שמי
ותירץ הרבי ה"אמרי אמת" זי"ע :דוקא באתרוג אמרו שאחז הלולב בלילה טרם שנתגדל ,ונעשה בן שלוש
שאם לא מצא אין לו להביא פרי אחר ,שכן התורה לא עשרה בלילה ההוא ונתגדל – לא יצא ידי חובתו
פירשה איזה "פרי עץ הדר" יש לקחת ,אלא שחז"ל בנטילתו הראשונה ,כיון שלא עשה מעשה לקיחה
אמרו שאתרוג זה "פרי עץ הדר" האמור בתורה .מעתה בגדלות!".
אם יביא פריש או רימון ,יטעו בני אדם לומר שאילו הם
"פרי עץ הדר" שבתורה ,וכדברי הגמ' "דאתי למיסרך", הרבי ר' נפתלי מרופשיץ זי"ע שואל :והלא דבר הוא
אבל בשאר מצוות המפורשות בתורה ,שאין מקום שדוקא באתרוג הזכירה תורה הענין של הדר ,שלא
לטעות בהם – אפשר בעת הצורך לעשות סימנים. יהיה בו שום דופי אפילו קטן ביותר?
ה"רוקח" כותב :באותיות 'לולב' יש רמז לתורה :תורה אלא ,כי אתרוג דומה ללב ,שהוא עיקר כל האברים,
שבכתב מתחילה באות ב – 'בראשית' ומסיימת באות ובלב ,מום אפי' קטן ביותר זה כבר סכנה גדולה.
ל – 'לעיני כל ישראל' .והנ"ך מתחיל באות ו – 'ויהיה
אחרי מות משה' ,ומסיים באות ל – 'העל' – הרי מרגלא בפומיה דהרה"ק ה"אביר יעקב" מסדיגורה
אותיות לולב .ולזה לולב בגימטריה חיי"ם – דאין חיים זי"ע :אתרוג ר"ת :א מונה שלימה ,ת שובה שלימה ,ר
אלא תורה. פואה שלימה ,ג אולה שלימה .היינו הדברים
המוזכרים בתפילת שמו"ע בלשון שלימה.
לולב הגזול פסול ילפינן בגמרא מהכתוב 'ולקחתם
לכם' – להוציא את הגזול .והקשו התוס' [ל .ד"ה האדמו"ר מאמשינוב – ארה"ב זי"ע סיפר :שבימים
משום] דעל גזול ל"ל קרא ,תיפוק ליה דהוה מצוה ההם נהגו שכל רב בעירו היו לו שני אתרוגים – אחד
הבאה בעבירה? שנתן לקהל לברך עליו ,והשני שהיה "הדר" ביותר
מתרץ הרה"ק ה"דברי יואל" זי"ע מסאטמאר :עפי"מ החזיק לעצמו ,בכדי שלא יתקלקל מרוב משמוש ידים.
דמבואר בספה"ק "קדושת לוי" שסוכות הוא זמן ברם ,רבה של קאליש ה"נפש חיה" זצ"ל ,הקפיד
"תשובה מאהבה" .והנה אם אחד גזל לולב מחבירו שיברכו גם הקהל על האתרוג שלו המהודר ,ונימוקו:
ונטלו ביום הראשון ,ובו ביום השיב את הגזילה ,ופייס שבאם אינו יכול לפעול על עצמו לתת את המהודר
25
חג הסוכות – שמחת תורה – שמיני עצרת – וזאת הברכה בה"י
תנא הכא יום הנף אגב גררא" .אך התוס' מקשים מדוע להנגזל ומחל לו ,ושב על החטא תשובה מאהבה ,כי
במנחות [סח ].שם מובאת תקנת יום הנף – לא הרי חג הסוכות הוא זמן של תשובה מאהבה כנ"ל,
הוזכרה גם תקנת הלולב ,כפי שכאן הוזכרה תקנת א"כ נתברר למפרע שלא היה כאן מצוה הבאה
הלולב אגב תקנת יום הנף? בעבירה כי העבירה נהפכה לו לזכות כדאי' בגמ' שע"י
והשיב רבי משה בצלאל תירוץ נפלא ששמע מאחיו תשובה מאהבה זדונות נעשים כזכיות .ולכאורה היה לו
הרבי ה"אמרי אמת": לצאת חובתו ,ולכן יליף מקרא 'ולקחתם לכם' – להוציא
כאשר תיקן ריב"ז שיהיה לולב ניטל במדינה שבעה את הגזול ,שאף בכה"ג שאין כאן עבירה מ"מ לא היה
משום "זכר למקדש" ,היו העם עצובים ,כי אם יש צורך אז הלולב שלו ,וחסר ב'לכם' ,ולכן לא יצא במצוה.
לעשות זכר למקדש – כנראה שהגלות הולכת להימשך
עוד שנים רבות ,ועל כן מיד ,סמוך ונראה ,עמד ריב"ז הרבי ר' זושא זי"ע אמר :לול"ב ר"ת :ו טהר ל בנו ל
ותיקן שיהא יום הנף כולו אסור ,משום "מהרה יבנה עבדך ב אמת.
בית המקדש ויאמרו אשתקד מי לא אכלנו וכו' " ,ומתוך
כך יתחזקו ולא יתייאשו מבנין ביהמ"ק ,ומהגאולה הרבי ה"לב שמחה" זי"ע אמר :אתרו"ג בגימטריא
השלימה. תור"ה ,הד"ס בגימט' סו"ד[ ,סודות התורה] ,הערבה
לפי זאת מיושבת קושית התוס' ,כי דוקא כאשר תיקן [עם האותיות והתיבה] בגימ' רפ"ח להעלות רפ"ח
את תקנת לולב הוצרך על אתר לתקן גם את תקנת ניצוה"ק.
"יום הנף" ,ולכן במשנה בסוכה הוזכרה תקנת "יום
הנף" אגב תקנת לולב ,אבל במסכת מנחות כאשר הרה"ק רבי מרדכי מנדבורנה זי"ע אמר :שהלולב צריך
המדובר בתקנת "יום הנף" ,שטעמה הוא משום להיות ארוך ט' טפחים .ואמר רמז ע"ז מציצית ,כמו
"מהרה יבנה בית המקדש" ,לא היה צורך להסמיך לה שהציצית [הענף היינו החוטין] ,הם ב' פעמים כמו
את תקנת לולב .ודפח"ח. הגדיל [הוא מקום הכריכות והקשרים] כי הגדיל הוא ד'
גודלין ארכן שהוא שליש מהענף והענף הוא ח' גודלין
הרבי ה"אמרי אמת" זי"ע אומר :שהד' מינים – ג' מהם וביחד י"ב גודלין ,כן אי' בשו"ע או"ח סימן י"א סק"ד
אינם מפורשים בתורה אלא חז"ל פירשום' .פרי עץ ושם במג"א ועוד ,כמו כן אצל הלולב צריך להיות הלולב
הדר' – זה אתרוג' .כפות תמרים' – זה לולב' .וענף עץ -החלק שלמעלה מההדסים והערבות שני פעמים כמו
עבות' – זה הדס .ורק הערבה מפורשת בתורה כדכתיב ההדסים והערבות שהם צריכים להיות ג' טפחים
'וערבי נחל' .והטעם הוא משום דאיתא שהערבה דומה ולמעלה הלולב ב' פעמים ככה ,ביחד היה ט' טפחים.
לשפתים שזה הפה ,ואיתא שאין כוחן של ישראל אלא ומה השייכות של לולב לציצית ,אמר הרה"ק רבי
בפה כדכתיב 'הקול קול יעקב' ,ולכן אין זה הסתר והוא מרדכי :כי ציצית בגימטריא תרי"ג עם ה' קשרים וח'
מפורש בתורה. חוטין ,כ"כ האתרוג עם הג' מינים בגימט' תרי"ג ,ע"כ
שפיר יליף מיניה.
דרש הרבי ה"פני מנחם" זי"ע :אי' במד' שארבעת
המינים שבלולב רומזים לד' דרגות שיש בישראל, במשנה במס' סוכה [דף יב ]:בראשונה היה לולב ניטל
אתרוג יש בו טעם ויש בו ריח ,לולב יש בו טעם ואין בו במקדש שבעה ובמדינה יום אחד ,משחרב ביהמ"ק
ריח וכו' ,ועל ידי האגודה מתאגדים כולם יחד. התקין ריב"ז שיהא לולב ניטל במדינה שבעה זכר
והנה ,הלולב עצמו אין בו טעם ,וכדאי' בגמ' שעץ למקדש ,ושיהא יום הנף כולו אסור.
בעלמא הוא ,אלא שהתמר שגדל עליו יש בו טעם ,ועל מסופר ,שבקיץ תרצ"ט ,בעיירת המרפא שצ'וואניץ,
שמו נחשב הלולב שיש בו טעם ,ועל כן גם מי שאינו נפגשו הגה"צ רבי משה בצלאל אלתר הי"ד אחיו של
מוצא טעם בעבודתו ,יש לו לחזק עצמו במה שהוא ה"אמרי אמת" זי"ע ,עם הגאון הגרי"ז מבריסק זצ"ל,
נכלל בעדה קדושה הדבקים בצדיק אמת ,ולכן נחשב והגרי"ז הזכיר את דברי התוס' [בד"ה ושיהא] "הרבה
גם הוא שיש בו טעם וריח. תקנות תיקן ריב"ז ,אלא הנך תרתי תיקן ביחד ,להכי
26
חג הסוכות – שמחת תורה – שמיני עצרת – וזאת הברכה בה"י
הנאחזים כולם במקום אחד ,כן אחדותם היתה אחדות סיפר הרבי ה"פני מנחם" זי"ע :כי ידוע היו דעות
שלימה ,לא הסיחו דעתם מקדושת בורא עולם יתברך חלוקות בין גדולי ישראל אחרי איזה אתרוג יש להדר,
ויתעלה ,ולעולם פנו למעלה .וכן צריך לנו ,שאנו מגזעם אם להדר אחרי אתרוג הנקי מכל רבב אף שגידולו אינו
ומשורשם ,ולאחוז את מעשה אבותינו בידינו ,ולייחד נאה ,או להדר על גידול נאה ,אף שאינו נקי לגמרי
לבבנו יחוד גמור לעבודת אלוקינו". בנקיות ,ודעת ה"שפת אמת" היה להדר באתרוג על
נקיות ,והרבי ה"אמרי אמת" הידר אחר גידול נאה.
מסופר על ה"חזון איש" זצ"ל שאמר :כמה גדולים דברי וביאר ה"פני מנחם" כי זה היה לשיטתם ,ה"שפת
חכמים שאמרו" :הכל תלוי במזל אפילו ספר תורה אמת" הנהיג את החסידות ליחידי סגולה בני עליה
שבהיכל" – הנה הורגלו הבריות לטרוח ולהתאמץ שיהיו נקיים לגמרי מכל כתם ופגם ,וה"אמרי אמת"
בהידורם של ארבעת המינים ,וביותר של אתרוג עבד משך ימי חייו להרחיב גבולות הקדושה ,גם לאלו
שהתורה קראתו "פרי עץ הדר" ,ומפזרים על כך ממון שאינם נקיים לגמרי ,להכניסם תחת כנפי השכינה...
רב ,ואילו לצורך סוכתו מלקט כל אחד צרור שיירי
נסרים אשר לא תואר ולא נוי ,שזכה בהם מן ההפקר, הרה"ק רבי מאיר מפרמישלאן זי"ע אמר ,רמז מהתורה
והלא שתיהן מצוות שוות מן התורה ,סוכה וד' מינים, להדסי צפת :וענ ף ע ץ עבו ת סופי תיבות הוא צפ"ת.
וכדינה של כל מצוה חל גם על הסוכה ודפנותיה דין 'זה
קלי אונוהו – התנאה לפניו במצוות' ,וכמ"ש חז"ל האתרוג דומה ללב ,מספרים שהרה"ק ר' זאב
להדיא :התנאה לפניו במצות ,עשה לפניו סוכה נאה מטשערנוסטרע היה מקפיד שלא יגע אף אחד באתרוג
ואתרוג נאה... שלו ,ורק הוא בעצמו היה מברך עליו ,פ"א ביושבו
בסוכתו ,והאתרוג היה מונח אז בעליה אשר גר,
[א"ה :שמעתי מאת המשב"ק רמ"ז הי"ו מי-ם ,שבזמנו והתחיל להתעלף ,כשהעירו אותו אמר שהרגיש כאילו
אצל הרבי ה"בית ישראל" ,החליט להחליף את הסכך אחד הכניס ידו לתוך פנימיות הלב שלו ומזה נתעלף,
שהיה מקני סוף לסכך חדש ,ונסע למקוה ישראל ושם ואמר שילכו לראות מה עם האתרוג שלו ,ראו שאיש
קטפו והכינו ועשו הכל כדי להכשירו לשמש כסכך, אחד לקח את האתרוג בידו לברך עליו.
בערב החג קראו הרבי ושאלו מאיפה הסכך? וענה
שקטף במקוה ישראל ,שאלו הרבי :וכי היה לך רשות? הגאון רבי צבי יחזקאל מיכלזון בעל שו"ת "תירוש
ענה שלא ,אמר לו הרבי :רצית להכשילני באיסור ויצהר" זצוק"ל אומר בדרך צחות :לכאורה יש לתמוה,
גזילה ,תוריד מהר ותחליף בחזרה .הוא לוה מהמשב"ק למה בפסח כשבא גם הרשע להשתתף בחגיגת הרגל,
ר' ח"ל ז"ל 5לירות ונסע למקוה ישראל[ ,כמובן נאמר :ואף אתה הקהה את שיניו ,ואילו בסוכות אנו
שבאוטובוסים ]...וראה שם מישהו רוכב על סוס ומסייר רואים להיפך ,שמקבלים באגודה גם את הערבה,
בשטח ,הוא שאל אותו מה רצונו? וענה לו שהוא לקח שהיא כנגד פושעי ישראל שאין בהם לא תורה ולא
סכך בלי רשות ורוצה כעת לבקש רשות ,ענה לו מעשים טובים?
שהפעם הוא מוותר לו אבל בפעם הבאה שיבקש אכן החילוק פשוט וברור ,בפסח כשבא הרשע שאין לו
קודם .הוא חזר לי-ם ,וסיפר לרבי שיש לו כבר רשות, חלק ונחלה בתורת ה' ,להתענג במאכלי מעדני החג,
ואז הרבי הרשה לו להשאיר את זה. נכון אמנם להקהות את שיניו ,אבל הערבה בסוכות,
שלא תקבל שום הנאה ,ואין בה לא אכילה ולא שתיה,
סיפור דומה היה פעם בליל יום כיפור בהפסקה שבין אלא מנענעים בה בלבד – מהעונג הרוחני הזה אין לנו
כל נדרי למעריב ,הרבי ה"בית ישראל" זי"ע שאל את למנוע אף את פושעי ישראל ...
המשב"ק רב"ק ז"ל :מאיפה היה בבוקר החול
שהשתמשו בו לכיסוי הדם של הכפרות? וענה שלקח ב"סדר היום" ברמזי ההדס" :חז"ל קיבלו קבלה
מישיבת "פורת יוסף" שהיתה בשכנות ועסקו שם אמיתית שצריך לאגוד עם הלולב ג' בדי הדס ולא
בבניה והיה בחוץ ערימת חול .שאל אותו הרבי :והרי זה פחות ,כדי שנזכור בזה שלשלת היחס וגזע קדושת
גניבה? והיה צריך ללכת לישיבת פורת יוסף ולבקש אבותינו אברהם יצחק ויעקב ,שהם דומים לעלי ההדס
27
חג הסוכות – שמחת תורה – שמיני עצרת – וזאת הברכה בה"י
לפני המחנה .למה זה מסתפקים אנו בסיכוך עליון מהמנהלים שימחלו לו]...
בלבד ? אם ברצוננו לקיים זכר הוגן לענני הכבוד ,עלינו
להקיפו בסכך. מאמר מהספר "דברים אחדים" ח"א ממו' הגה"ח ר'
ביישוב קושיא זו ,מסביר המהר"ל' :למבין אין זו דניאל חיים אלתר שליט"א:
קושיא' .לפי שההגדרה 'למעלה' אצל בני ישראל ,אינה
באה לבטא את הכיוון שמעל לראשנו ,שהרי אילו נשאל בגמרא [סוכה מה :]:משום רשב"י כל המצוות כולן אין
בו זמנית יהודי בארץ ישראל ויהודי בארה"ב :היכן אדם יוצא בהן אלא דרך גדילתן ,שנאמר 'עצי שיטים
מקום כבודו של הקב"ה ? יצביעו שניהם כלפי מעלה, עומדים'.
למרות שכיווניהם מנוגדים .טעם הדבר הוא, כאן המקור לדין שארבעת המינים מצוה לנטלם דרך
שברוחניות ,שואף כל דבר לכיוון מעלה ,להיפוך גדילתם .מסיבה זו ,כשאוחזים את האתרוג קודם
מגשמיות ,בו נמשך כל דבר למטה לארץ .לכן ,בבואנו הברכה ,אוחזים אותו כשהפיטם מופנה כלפי מטה ,כך
להנציח זכר לענני הכבוד המסמלים את הרוחניות ואת לא יוצאים עדיין ידי חובה עד גמר הברכה ,שנחשבת
השראת השכינה ,די לנו בכך שהננו מניחים את הסכך עובר לעשייתן .בתום הברכה הופכים את האתרוג מיד,
על הסוכה 'למעלה' – מקור ושורש הרוחניות. וכך יוצאים ידי חובה.
וכפי הרמז המובא ב"תולדות יעקב יוסף" על
שמתחילים לומר אחר חג הסוכות 'משיב הרוח ומוריד בין הפוסקים מצינו הרבה שמפקפקים בדין 'דרך
הגשם' ,כשהכוונה משיב הרוח – הרוחניות עולה גדילתו' של האתרוג ,וטענתם בפיהם ,שאם נביט
למעלה ,ומוריד הגשם – הגשמיות יורדת למטה .כפי באילן האתרוג ,נראה את כל פירותיו תלויים כשהפיטם
כמה שמגביהים את הרוחניות ,כך מושפעת עלינו מופנה לצד הארץ .טענה זו הביאה אכן כמה מן
הגשמיות. הפוסקים ,לפסוק ,שהדין של לקיחה דרך גדילה אמורה
בזה תוסר תמיהת ה"ביכורי יעקב" הנ"ל :מה שאנו רק בלולב הדס וערבה ,אך לא באתרוג .לעומתם
נוטלים את האתרוג דרך גדילתו כלפי מעלה ,אינו כרוך ניצבים התומכין בדין ,ומסבירים ,שהאתרוג בעצם
בהכרח במיקומו של פרי באילן ,ולא במיקומו על פני מתחיל לגדול כשהפיטם מופנה כלפי מעלה ,אלא
כדור הארץ .,דרכו של האתרוג – כמו שאר המינים – שבמהלך גדילתו מכביד עליו משקלו ,וגורם שלאט לאט
הוא לשאוף כלפי 'מעלה' ,שהרי הוא מסמל רוחניות. יתהפך הפרי כלפי מטה ,אך דרך גדילתו האמיתי נקבע
לכן ,בכל מקום בו אנו נמצאים ,ניטול את האתרוג לפי תחילת גדילתו.
כשפיטמו מופנה השמימה ,ובכך נצא ידי חובת 'דרך עוד דיון מעניין מצינו בענין 'דרך גדילתו' ,והוא מש"כ
גדילתו' .ונוכיח כי אנו נמשכים אחרי הרוחניות ,בניגוד ה"ערוך לנר" בספרו "ביכורי יעקב" על הלכות סוכה
לכח המשיכה המוטבע בכדור הארץ שמנסה למשוך וארבעת המינים .שם מסתפק ,במי שהביא אתרוג
את כולנו כלפי מטה. ממדינה הממוקמת בצדו השני של כדור הארץ.
כשם שהאתרוג ששואף מתחילת גדילתו כלפי מעלה, שבחציו השני של כדור הארץ ,מתנהלים החיים בכיוון
ורק כובד משקלו מאיים למשוך אותו ולהפכו כלפי ההפוך מאשר כאן ,לפי"ז ,כשניטול אתרוג שגדל שם
מטה ,בכל זאת נשאר 'דרך גדילתו' – כיוון מעלה .כך כשפיטמתו כלפי מעלה ונרצה לאוחזו בדרך גדילתו,
נשתדל גם אנו להישאר עם שאיפתינו הפנימית ניאלץ להפכו עם הפיטמה לצד הארץ ,שזהו הכיוון בו
מופנית כלפי מלכו של עולם ,מבלי להימשך אחרי גדל ,איך אם כן נקבע מהי דרך גדילתו ,האם הכיוון
הכובד והעול שמאיימים להכריע את כיוון גדילתנו. במקום גדילתו או במקומנו ?
והנה ,מצות סוכה נתקנה זכר לענני הכבוד בהם
הרה"ק ה"אביר יעקב" מסדיגורה זי"ע היה מסביר את הקיפנו הבורא בהוציאנו ממצרים .לפי"ז שואל רבנו
דברי הגמרא הנ"ל' :כל המצוות כולן אין אדם יוצא בהן אליהו מזרחי בפירושו לפר' בהעלותך – היה מן הראוי
אלא דרך גדילתן' ,כך :כשאדם בא לקיים איזו מצוה, להתקין בסוכה שבע סככות ,כנגד ענני הכבוד שהקיפו
עליו לדאוג לכך שבניו וביתו אחריו יתחנכו למצוה זו. את בנ"י במדבר משבע רוחות :מלמעלה ,מלמטה,
עליו להשתדל להחדיר בהם את חשיבות המצוה כך ממזרח ,ממערב ,מדרום מצפון ,ועמוד הענן שהלך
28
חג הסוכות – שמחת תורה – שמיני עצרת – וזאת הברכה בה"י
הדבר" .תינח מי שבקי ביחודים ובכוונות האר"י ז"ל" שהמצוה תשפיע על דרך גדילתן של בני משפחתו,
שאל אותו "אבל סתם ככה להאריך?!" אחרת אינו יוצא ידי חובתו .כל עשיית המצוות צריכה
השיבו הילד בתמימות" :הלא גם לי יש כוונות ... להיות במטרה לעורר ולחנך את הילדים ללכת בדרך
כשאני מנענע לצד ימין הריני מכוון לבטל יצה"ר גדילתם – בדרך בו האדם גדל.
וקטרוגים השרויים ברוח זו .וכשאני מנענע לשמאל
כוונתי לבטל כח השטן ולהמתיק הדינים מעל אחב"י כמה מתאים פירושו עם המשך דברי הגמרא :שנאמר
השרויים ברוח האחרת ,וכן בשאר הצדדים ,ואני מבקש 'עצי שיטים עומדים' .כלומר ,רק כך תגיע למדרגה בו
מרבש"ע שיקבץ נדחינו ופזורינו מארבע רוחות יהיו בניך כמו קרשי המשכן – מוכנים להוות בית
השמים ,וישפיע לכולם ממזלא עילאה כל מחסוריהם להשראת השכינה ,כמאמר הגמרא [פסחים פז] :אלו
בגוף ובנפש ,ואת כל הדינים והפורעניות ישליך על ואלו מעלה עליהם הכתוב כאילו נבנה היכל בימיהן.
שונאיהם של ישראל ...אם כן למה ואיך אקצר ממשיכה הגמרא להקשות :שמא תאמר אבד סיברם
בנענועים"... ובטל סיכויין ? ת"ל 'עצי שיטים עומדים' שעומדים
כשמוע האב הרה"ק רבי צבי הירש מרודניק זי"ע את לעולם ולעולמי עולמים .פירוש ,שמא יחשוב האדם
תשובתו ,וראה עד היכן הדברים מגיעים – החריש לו. לעצמו ,שבדורנו השפל אין סיכוי לגדל בנים כאלו
מקודשים ,אין אפשרות לגדל דור של בוני המקדש ?
הרה"ק ה"ברכת אברהם" מסלונים זי"ע סיפר :שהיה עונה הגמרא שאינו כן ,אלא ,שעומדים לעולם ולעולמי
חסיד סלונים מתלמידיו הגדולים של הקוברינער עולמים ,תמיד ,בכל מצב ,שייך לגדל כזה דור.
וה"יסוד העבודה" זי"ע ,וקראו לו לייזשא[ ,שמו המלא
היה ר' אליעזר הכהן רוזובסקי] ,ובימי נעוריו של סדר הנענועים:
ה"ברכת אברהם" ראה פעם בחול המועד סוכות ,שר'
לייזשא היה אחרי הנענועים בצער גדול על הלולב שלו כותב הרה"ק ה"בני יששכר" זי"ע :הנה העושים כן
שנפסל בעת הנענועים מרוב הנענועים החזקים שלו. נקראים חסידים להיות שממשיכין החסדים ,וכמו
אמר לו ה"ברכת אברהם" אל דאגה ר' לייזשא ,אני שאמרו [זוה"ק פ' כי תצא] 'איזהו חסיד המתחסד עם
אקנה לך לולב חדש ומהודר אבל בתנאי שתשמור עליו, קונו ,אבל ישראל מגודל תשוקתם למצוה ,אין ממתינין
והביא לו לולב מהודר ושמח ר' לייזשא מאד. במצוה הלזו עד זמן אמירת ההלל ,ובפרט שרוצים
ואכן ראה ה"ברכת אברהם" שבנענועים הראשונים לקיים המצוה בתוך הסוכה ,הנה מברכין על המצוה
שמר את עצמו ר' לייזשא והתאפק בכל כוחו לנענע קודם התפילה בסוכה ,ומנענעים ח"י נענועים כדין...
בנחת ,אבל כשהגיע ל"הודו לה' כי טוב" שוב לא יכל
להתאפק וקפץ עם הלולב בקול וצעקות גדולות ,ה-ו-ד- אמר הרה"ק ה"דברי חיים" זי"ע :שבן כפר אחד היה
ו ,וכמובן שהלולב נפסל שוב. עושה הנענועים עם הלולב ,ואמר" :יש לי שונאים בצד
והיה ה"ברכת אברהם" מחקה את הנענועים של ר' זה ,וכמו כן בצד זה ,וכן בכל הצדדים ,ואני מקוה להשם
לייזשא עם התנועות והניגון שלו .ופעם סיפר זאת יתברך שהוא בשמים ממעל שיהיו כולם למטה
לאדמו"ר ה"בית ישראל" זי"ע ,ונהנה מכך ה"בית באדמה".
ישראל" מאד ,ומני אז בכל פעם כשנפגשו ה"ברכת ואמר ע"ז ה"דברי חיים" :שדברים אלו הם באמת
אברהם" עם ה"בית ישראל" היה מבקש ממנו שרוצה מכוונים לכוונת הנענועים מהאר"י ז"ל.
לשמוע איך ר' לייזשא היה אומר הודו לה' ...
מעשה שארע בחג הסוכות ,כשהגיע נכדו כ"ק
האדמו"ר ה"שפע חיים" זי"ע לגיל "קטן היודע לנענע"
שמחת בית השואבה ואביו רכש עבורו ד' מינים ,כיון שהגיע לברכת "הלל"
ועשו הקהל נענועים בלולב ואתרוג כדת היום ,הבחין
בשם הרבי ר' מנדלי מווארקא זי"ע :ניסוך המים בחג האב בבנו שהאריך מאד בנענועים ,וחקר לדעת פשר
29
חג הסוכות – שמחת תורה – שמיני עצרת – וזאת הברכה בה"י
כי היו קרובות ללוים המשוררים שעמדו במעלה היה נעשה בעסק גדול ,ולכאורה ,מצוה גדולה זו למה
העשירית שבט"ו מעלות ,לכן בכל מקום שירה וזמרה לא נכתבה בתורה ,אלא שרצה הקב"ה להשאיר מקום
נדבקות הן ,כי אז שבה ומושפעת עליהם קדושת השיר בשביל ישראל שיבינו זאת משכלם.
שהלוים היו אומרים בביהמ"ק.
הגמ' בסוכה נג :תניא אמרו עליו על הלל הזקן כשהיה
רבינו בחיי כתב בספרו "כד הקמח" [בערך סוכה] שמח בשמחת בית השואבה אמר כן :אם אני כאן הכל
ש"סוכה" היא מלשון ראיה ברוח הקודש .כמ"ש חז"ל כאן ואם אין אני כאן מי כאן .ועי' בתוס' שם שנראה
עה"פ "ואבי יסכה" – למה נקרא שמה יסכה? שסכתה שעל עצמו אמר .ולכאורה ,האיך שבקה לענותנותיה?
ברוח הקודש .וכן אמרו בוי"ר עה"פ "אבי סוכו" – מביא ה"ישמח ישראל" זי"ע בשם הרבי הזקן
שהיה אביהן של נביאים שסוכים ברוח הקודש. מאלכסנדר זי"ע :על פי דברי ה"בינה לעתים" עה"פ
ה"אמרי שמאי" כתב שאולי לפי"ז אפשר לומר ,שלכן 'ברצות ה' דרכי איש ,גם אויביו ישלים אתו' .אף
בחג הסוכות בשמחת בית השואבה ,שאבו רוח הקודש כשדרכי איש מרוצים בעיני ה' ,הנה לא יספיק בהיותו
– שהרי הסוכה נקראת על שם ראיה ברוח הקודש. הוא בעצמו שלם בדרכיו ובמעשיו ,אבל צריך להשתדל
וללמד דרכי ה' גם לאויבי ה' ,הם הרשעים ,שישים כל
בגמרא [סוכה נג :].אמרו עליו על רשב"ג ,כשהיה השתדלותו להשלים גם אתם עם ה'.
שמח שמחת בית השואבה ,היה נוטל שמונה אבוקות וזהו שאמר הלל בלשון תימה ,אם אני כאן הכל כאן,
של אור וזורק אחת ונוטל אחת כו' ,וכשהוא משתחוה היינו אף שאני כאן ,הלא צריך אני להשתדל שיהיה
נועץ שני גודליו בארץ ושוחה ונושק את הרצפה וזוקף. "הכל" כאן ,שגם אויבי ה' ישלימו עצמם עם ה' לעובדו.
בספר "בנסוע הארון" מביא שהרבי ה"אמרי אמת"
זי"ע בהיותו בירושלים בשנת תרצ"ו אמר :שמונה עוד אמר :שהלל הזקן לגודל ענוותנותו היה אומר :אם
אבוקות – היינו שהיה משלב ב' השמות שהם שמונה אני – השפל והנדכה הגיעני ד' למדרגה כזו להיות כאן
אותיות. מכש"כ הכל כאן.
ואיתא ברש"י שהיה נושק את הרצפה לקיים מה
שנאמר' :כי רצו עבדיך את אבניה' – והמהרש"א ה"חתם סופר" זצ"ל [בדרשות] מבאר את דברי הלל
מקשה איזה שייכות יש לזה דוקא עם שמחת בית הזקן ,הענוותן הגדול ,בשם רבו המובהק הרה"ק רבי
השואבה [ולכך מפרש פירוש אחר] ,אולם נראה פינחס הלוי הורוביץ זצ"ל רבה של פרנקפורט ,בעל
שהכוונה היא על פי מה שאי' שם שאמר הלל "אם אני ה"הפלאה":
כאן הכל כאן" ,ופירש רש"י שהיה מרמז לישראל שלא 'אם אני כאן הכל כאן' – כלומר ,אם אדם פחות ערך
יחטאו ותסתלק השכינה ויחרב הבית ,ומטעם זה כמוני נמצא כאן ,הרי 'הכל כאן' – כי אז כולם ראויים
הראה רשב"ג אז חביבות הארץ ,שלא יחרב הבית ויגלו להיות כאן ולעבוד את ה'.
ממנה. 'ואם איני כאן' – וסיבת מניעתי תהיה אמנם ,משום
והוסיף :בגמרא [תענית ד ].דרשו' :ארץ אשר אבניה שאיני ראוי לכך ,הרי 'מי כאן' – הלא כל אחד יחשוד
ברזל' – על תלמידי חכמים ,אל תקרי 'אבניה' אלא את עצמו כן ,ונמצא שאיש לא יפקוד את בית ה' עד
'בוניה' ,וגם כאן נימא הכי' :כי רצו עבדיך את אבניה' – שיהא בית ה' שמם ,חלילה !
אלו תלמידי חכמים ,שאם היו נוהגין כבוד זה בזה ,היה ומוסיף ה"חתם סופר" בסוף הקטע :שפירוש זה הוא
מתקיים המשך הכתוב 'ואת עפרה יחוננו' – שהיו נפלא...
נשארין בארץ ולא גולין ,אבל באשר היתה שנאת חינם,
נחרב הבית על ידי זה ,כדאיתא בגמרא [יומא ט.]: בגמ' מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה
שמחה מימיו וכו' התקינו שיהיו נשים מלמעלה וגברים
בגמרא [סוכה כג :].כשהיינו שמחים בשמחת בית מלמטה.
השואבה לא ראינו שינה בעינינו. כ"ק המוהרי"ד מבעלזא זי"ע אמר :כיון שנשפע על
שאל הרבי ה"בית ישראל" זי"ע :הלא אמרינן בגמרא הנשים מקדושת שיר הלוים יותר מאשר על הגברים,
30
חג הסוכות – שמחת תורה – שמיני עצרת – וזאת הברכה בה"י
ראה אתה אומר אלי העל את העם הזה :הרבי ה"בית [שבועות כה ].האומר שבועה שלא אישן ג' ימים מלקין
ישראל" זי"ע אמר את קושית הרמב"ן ,שלכאורה לא אותו וכו' ואיך לא ראינו שינה ? ועוד שאל בשם
יתכן שאחר שעשו עגל ובדוחק מחלו להם ,איך יתכן ה"שבט סופר" :מה הפירוש לא ראינו וכו' ,איך יכולים
שאחרי זה יבקש משרע"ה כל זה כאילו רוצה להרויח לראות את השינה ?
מהחטא שעשו ישראל ? וענה :דהולך בטל כישן דמי [מג"א או"ח תרצג ס"ו]
ותירץ בשם ה"חידושי הרי"ם" זי"ע ומובא בספר ושם לא הלכו בטל כדאמר הסדר שהיה שם.
הזכות :שאמת שרוצה להרויח ,כי אחרי החטא צריך ולפי זה מדוקדק הלשון 'לא ראינו' – שאם הוא הולך
יותר עזר מהשי"ת בכל רגע שלא לחזור וליפול ח"ו בטל רואים את השינה .וא"ש גם שלא ראינו הפירוש
וצריך חסדי ה' ורחמיו. שלא הלכו בטל ולא שלא ישנו.
ואמר הרבי ה"בית ישראל" :שאפשר שבגלל זה
קוראים פרשה זו בשבת חוהמ"ס תיכף אחרי הימים המהרי"ל דיסקין זצ"ל היה עושה שמחת בית השואבה
הנוראים ,כיון שיש לכל אחד על מה לשוב וכל אחד בביתו והיו מרקדין שם ,והיה אומר להם" :כאפ אריין
עושה תשובה ממילא צריכים עכשיו יותר עזר ויותר לרקוד בשנה זו ,דלשנה הבאה אפשר וועט מען נישט
כוחות. צולאזן" [שלשנה הבאה אולי לא יתנו לרקוד] ,והיינו
משום דברי הרמב"ם [לולב פ"ח ה"ד] שבביהמ"ק לא
קהלת היו עושין אותה אלא גדולי חכמי ישראל".
כותב הלבוש [סי' תרס"ג סעיף ב] :ואומרים קהלת, אומר הרה"ק מסאטמר ה"דברי יואל" זי"ע :בפסק הדין
וטעמא משום שסוכות היא זמן שמחתנו וספר קהלת בשמים נכתב "זכאי" או "חייב" ,אם חלילה ,נגזר על
משבח ומזרז את הבריות שישמחו בחלקם ולא ירדפו האדם שהוא "חייב" ,יש לו תקוה ותקנה' :י עלזו ח
אחר רבוי הממון והנהנה ממה שיש לו מתת אלקים סידים ב כבוד' – ר"ת חייב ,בא הדבר לרמוז כי אפשר
היא. להמיר את ה"חייב" בשמחה של מצוה.
לכך נקבע מועד חג הסוכות לאחר ימי הדין ,ולכן היסוד
בגמרא איתא שבקשו לגנוז ספר קהלת מפני שכתוב בו המרכזי של החג הוא השמחה .ע"י ששמחים ומרננים
'שמח בחור בילדותך ויטיבך לבך בימי בחרותך והלך בחג ,ע"י שרוקדים ומפזזים בשמחת בית השואבה –
בדרכי לבך ובמראה עיניך' ,כיון שראו שכתיב 'ודע כי מוציאים לפועל את ה"חייב" שנגזר על האדם.
על כל אלה יביאך אלקים למשפט' – לא גנזו. במוצאי שבת חוהמ"ס תש"ע ,ביקר כ"ק האדמו"ר
שאל הרבי ה"בית ישראל" זי"ע :מה חידש שלמה מפינסק – קרלין שליט"א אצל מו' רה"י הגריא"ל
המלך ע"ה ,הלא משרע"ה כבר אמר 'ולא תתורו אחרי שטיינמן זצ"ל ,ושאל את רה"י מה הטעם שעיקר
לבבכם ואחרי עיניכם' ? ותירץ :ששלמה המלך ע"ה השמחה היא בשאיבת המים? כאמור 'ושאבתם מים
חידש שבאם יש 'ודע' ,אז הכל מותר' -,שמח וייטב בששון' ,וכמבואר בסוכה דאזיל על שמחת שאיבת מים
והלך'. לניסוך המים בחג ,והא היין משמח יותר ,כלישנא
דקרא 'והיין ישמח לבב אנוש' ,גם מנסכים יין בחג בכל
עו"א :למה קוראים בחול המועד סוכות קהלת – שאי' המועדות ,ומ"ט אין עיקר השמחה בניסוך היין אלא
בראשונים ,שבסוכות יש שמחה כפולה ,שאז בזמן בניסוך המים ,שלכאורה הוא דבר קטן ממנו?
שביהמ"ק היה ,לא היו סוחרים בכל מיני דברים אלא ואמר רה"י" :דחזינן מהכא שעיקר השמחה היא בדבר
בקרקע ,ומי שהיה לו הרבה קרקע היה עשיר ,וכל הפשוט והטבעי ,הבא בצורת גדילתו בלא תוספות",
העשירות היה בקרקע .ובפסח ובשבועות היה עוד שבפשטות יש את השמחה הכי גדולה יותר משמחת
ההתחלה ולא ידעו מה שיהיה ,שיכול להיות שיבוא היין.
שדפון ולא יהיה שום דבר ,אבל בסוכות חג האסיף
שרואה שיש לו כבר לאכול לכל החורף ועי"ז יש לו שבת חול המועד:
31
חג הסוכות – שמחת תורה – שמיני עצרת – וזאת הברכה בה"י
על עשירות - ,הרוצה להעשיר יצפין .וזה"פ 'הולך אל שמחה כפולה ,וע"ז בא קהלת לומר 'הבל הבלים' –
דרום' ,היינו שהאדם צריך תמיד שכל מגמתו – שעיקר דכשאין לו כלום אין מה להגיד 'הבל' ,אבל כשיש לו
הילוכו יהיה אל הדרום – אל החכמה – התורה ,ורק הרבה אז אומרים לו שצריך לדעת ש'הכל הבל'.
ה"סובב" שיהיה אל הצפון ,שהרי צריכים גם לפרנסה,
ולכן בצד עושים גם קצת פרנסה ,אבל הצרה היא מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש[ :א
שהיום מהפכים ועושים מהולך סובב ,וכפי שממשיך ג]
הפסוק :סובב סובב הולך ,שעושים מהסובב – במדרש :א"ר יודן ,תחת השמש אין לו ,למעלה מן
מהעשירות – הולך – את העיקר ,וכל מגמתם היא רק השמש יש לו.
כסף – עשירות. מבאר הרה"ק ה"ערבי נחל" זי"ע :עפי"מ שמספרים,
שצדיק אחד בבואו לביהמ"ד אמר שאינו יכול להישאר
ה"חפץ חיים" זצ"ל אמר :שהכוונה היא כי כל תכלית שם כי ביהמ"ד הוא מלא תורה ,ובראותו איך השומעים
האדם הלא היא ללכת אל דרום [הרוצה שיחכים מתפלאים על דבריו ,הוסיף לומר :עליכם לדעת שתורה
ידרים] ,ללמוד תורה ולקיים מצוות ,וזהו 'הולך אל לשמה בוקעת לעילא ואינה נשארת בביהמ"ד ,לא כן
דרום'. תורה שלא לשמה ,שאינה בוקעת ונשמרת בביהמ"ד,
אולם כששואלים את האדם ,למה אתה יוצא מבית לכן קשה לי לסבול ריח תורה זו[ .ומטו בה משמיה
הכנסת מיד אחרי התפילה ואינך יושב ולומד שעה או דהבעש"ט הק' זי"ע].
שתים ,יענה ויאמר לך :כי 'סובב אל צפון' [הרוצה וזה רמזו חז"ל באמרם שאף בעמלה של תורה אין
להעשיר יצפין] ,כלומר איננו הולך אלא 'סובב' ,פונה יתרון ,אם לומדים אותה שלא לשמה ,כי אז היא "תחת
הוא מעט לעסקיו להרויח לפרנסת ביתו. השמש" ,כי אינה בוקעת לעילא ,ובצדק סיימו חז"ל:
אבל סוף דבר הוא כי 'סובב סובב' – הוא טרוד כל כך אבל למעלה מן השמש – היינו הלומדים תורה לשמה
ב'סובב' – עד ש'הולך הרוח' – כלומר עד שתצא שבוקעת לעילא ואינה נשארת תחת השמש ,לה
נשמתו. בוודאי יש יתרון.
והסוף הוא ,כי 'על סביבותיו' – בשביל שהיה טרוד יותר
מדאי ב'סובב' – 'שב הרוח' – שולחים אותו בחזרה כתב בספה"ק "מדבר קדש" :גודל החיוב לומר קהלת
לעולם הזה לתקן את אשר החסיר. הוא עד אין שיעור שהוא מלא יראת השם ,ויש מגדולים
שרצו לומר שצריכה ברכה קודם קריאת קהלת ,אלא
ולשמחה מה זו עושה[ :ב ב] שאין הפסק דין כן ,אבל לומר הוא חיוב גדול וגם הוא
הרה"ק מצ'ורטקוב זי"ע אמר :הנה כאשר נתעורר ברית כרותה מי שאומר ספר קהלת אי אפשר שלא
באדם איזו מדה כגון מדת היראה ,צריך להתיישב היטב יתעורר בו יראת ה' ,אלא שאין בכולם בשוה ,יש שלא
אם היא לא נמשכת ממרה שחורה ועצבות ח"ו ,אבל נתעורר רק לפי שעה ויש שע"י שנתעורר היראה אצלו
מדת השמחה ,היא תמיד טובה ,ועל זה רמז שלמה נשארה אצלו לעולמי עד ,אבל לכה"פ א"א שלא
המלך ע"ה' :ולשמחה מה זו' – מכל מקום שהשמחה יתעורר לפי שעה.
באה ,עשה פעולה טובה בהאדם. ולכך נקרא בשם "קהלת" – לשון שהקהיל חכמות
הרבה ,וממילא נמשך אצלו מזה יראת שמים ...וממילא
חסידים ביקשו מהרה"ק השרף מסטרליסק זי"ע, כשנמשך ע"י קהלת יראת שמים ממילא נמשך
שיראה להם דרך התנהגות בעבודת ה' ,וענה להם: עשירות ...
שיהיו בשמחה ,כתיב" :ולשמחה מה זו עושה" ,אפילו
שמחה של מה – "עושה" – פועלת ומתוך שלא לשמה הולך אל דרום וסובב אל צפון סובב סובב הולך הרוח
בא לשמה. ועל סביבותיו וגו' [א ו]
הרבי ה"בית ישראל" זי"ע אמר בשם הרבי ר' בונם
הרה"ק רבי דוד מדינוב זצ"ל היה דרכו כשהיה על מפשיסחא זי"ע :דרום – הכוונה על חכמה ,וכדאי'
חתונה ,שהיה מדבר להחתן דיבורים עד שצחק ,כדי הרוצה להחכים ידרים .צפון – אי' בספ' שהכוונה היא
32
חג הסוכות – שמחת תורה – שמיני עצרת – וזאת הברכה בה"י
מתחילת הולדו ,והיצ"ט בא רק לאחר י"ג שנים ,אבל שלא לעבור על מאמר חז"ל כל הנהה מסעודת חתן
מדוע נקרא "כסיל" ,הרי הוא חכם להרע? ואינו משמחו וכו' .פעם אחת היה על חתונה ,והיה חתן
אכן ,בעת שישבתי בבית הסוהר וגם שם בא היצה"ר כזה שלא היה יכול לשמחו בדברים ,עד שעלה ברעיונו
אלי ,אמרתי לו בשלמא אני ,אנוס אנכי לשבת תחת ושאל אותו "וואס טוט זיע" ,וצחק החתן קצת .ואמר אז
דלתים סגורות ולא יתנוני לצאת החוצה ,אבל אתה הרה"ק בדרך בדיחותא' :לשמחה' – אז מ'וויל משמח
היצה"ר מי יכריחך להיות כאן סגור כמוני ,ואין לך זיין" ,מה זו עושה" – צריכים לשאול וואס טוט זיע...
כסילות גדול מזה.
יתרון לחכמה מן הסכלות כיתרון האור מן החושך[ :ב
הרבי ר' העניך מאלכסנדר זי"ע אמר' :מלך זקן וכסיל', יג]
שיצר הרע מולך אפילו על זקן וכסיל – הגם שמלך בשר בספר "שער בת רבים" כתב לבאר :שזהב ופחם אין
ודם יתן להם חופש ממלחמה ... משהו אמצעי ביניהם ,אם יש פחם זה פחם ,ואם יש
זהב זה זהב .לעומת זאת ,אור וחושך יכולים לשמש
אמרו במדרש :למה קורא אותו 'מלך' ? שהכל שומעין בעירבוביה ,וכשמתחילה לזרוח השמש ,עדיין חושך
לו וכו' .ולמה קורא אותו 'כסיל' ? שהוא מלמד לאדם מוחלט שורר בחוץ .וזכל זאת ,כבר רואים קצת ,וזה
דרך רעה. יותר טוב מן החושך המוחלט ,וככל שיעבור הזמן
שואל הגר"י גלינסקי זצ"ל :אינו מובן ,אמנם הוא מדריך והשמש תמשיך לטפס במזרח ,כך יהיה יותר ויותר אור.
לדרך רעה ,אבל בכזו חכמה ,בערמה כה רבה, וזאת רצה שלמה המלך ע"ה ללמדנו' :יתרון החכמה מן
בתחכום עצום ורב – ואיך מכנים אותו בשם 'כסיל' ? הסכלות' – הוא 'כיתרון האור מן החושך' .אל תאמר
התשובה היא :כשקוראים לאדם "מלך אנגליה", שאם אינך יכול ללמוד כל הזמן ולדעת כל התורה ,אין
פירושו שהוא מלך על אנגליה ,וכשקוראים ליצה"'ר טעם ללמוד כלל ,משום שגם קצת לימוד תורה גם
'מלך כסיל' – הרי הוא מלך על כסילים ,כי מי כסיל כמה שאתה יכול ,יש בו יתרון על החושך המוחלט.
שומע לקולו ומאבד עצמו משני עולמות ...
ומותר האדם מן הבהמה אין[ :ג יט]
אל תבהל על פיך ולבך אל ימהר להוציא דבר לפני בשם הרה"ק מסקווירא זי"ע :יש לפרש שהיתרון של
האלקים כי האלקים בשמים ואתה על הארץ על כן האדם מהבהמה הוא" ,אין" ,שיכול לומר איני רוצה
יהיו דבריך מעטים[ :ה א] לעשות כך ,ויש לו בחירה לבחור בטוב ולמאוס ברע.
מבאר ה"חתם סופר" זצ"ל :אל תתעקש ולבקש מלפני
האלקים דבר אשר לדעתך הוא לטובתך' ,כי האלקים ושבח אני את המתים שכבר מתו מן החיים וגו'[ :ד ב]
בשמים' – והוא יודע טוב ממך מה שטוב בשבילך פעם הזדמן הגאון רבי מאיר שפירא זצ"ל לעיר אחת
ובשביל בני משפחתך' ,ואתה' – שהינך 'על הארץ' – ביום שבו נפטר אדם חשוב שלא הכירו ,והוא נתבקש
הגשמית ,אינך יורד לעומקו של דבר ,לדעת מה באמת להספידו ,אמר תוך כדי ההספד :למעשה איך יכול אני
טוב בשבילך. להספיד את הנפטר ואין אני מכירו?
'על כן יהיו דבריך מעטים' – אתה תבקש מהשי"ת רק אולם מקרא הוא בקהלת 'ושבח אני את המתים שכבר
שיעשה את הטוב ,ומה שהוא יודע שטוב ,זה טוב מתו מן החיים' – יכול אני לשבח את המתים לפי מה
האמיתי. שאני שומע עליהם מן החיים...
עושר שמור לבעליו לרעתו[ :ה יב] טוב ילד מסכן וחכם ממלך זקן וכסיל[ :ד יג]
בשם הרבי ה"אמרי אמת" זי"ע :שהכוונה שהעושר בעת שישב הרה"ק רבי ישראל מרוז'ין זי"ע במאסר,
שמור לבעליו – שיבוא לו בזמן – בתקופה רעה ,ואז זה אמר :מעולם תמהתי על מאמר חז"ל שדרשו על פסוק
יעזור לו. "מלך זקן וכסיל" דקאי על היצה"ר ,דבשלמא "מלך"
טוב לשמוע גערת חכם מאיש שומע שיר כסילים[ :ז י"ל כיון שמתעצם על האדם ורוצה למשול בו .וגם
ה] השם "זקן" ניחא ג"כ כיון שלפתח חטאת רובץ
33
חג הסוכות – שמחת תורה – שמיני עצרת – וזאת הברכה בה"י
ואצל הצדיקים הוא מונח בקופסא... פעם אחת שאל הרבי ר' יהונתן לאיש אחד
מהמשכילים אם בקי הוא בשיר משורר פלוני ,ויען לו
אל תאמר מה היה שהימים הראשונים היו טובים בקי אני כי שמעתי בבית המשחק הרבה פעמים ,אך
מאלה כי לא מחכמה שאלת זאת[ :ז י] מנא ליה לרבינו לידע בטיב שירי משוררים יוונים ,האם
בקונטרס "משמיע שלום" :החסיד רבי שלמה וינברג קרא רבינו בספריהם?
ז"ל בן מרן ה"ברכת אברהם" זי"ע ,היה רגיל לחזור על ויען לו :גם אני קראתי בהם ובקי אני בהם ,כי כל רב
אחת האמרות ששמע מפי קדשו של הרבי ה"בית צריך להיות בקי בזה ,כי שלמה המלך ע"ה כתב' :טוב
אברהם" זי"ע בימים הראשונים בבואו לטבריה: לשמוע גערת חכם מאיש שומע שיר כסילים' ,הוה ליה
הכתוב אומר בקהלת 'אל תאמר שהימים הראשונים למימר טוב לשמוע גערת חכם משמוע שיר כסילים ?
היו טובים מאלה כי לא מחכמה שאלת זאת' ,והשאלה אלא הכי פירושו :דאם יעמוד רב על הבימה וידרוש
נשאלת ,מדוע אל תאמר כן? הלא לכאורה ברור מוסר שלא ללכת לבתי תיאטראות ואל לבלות זמן
שהימים הראשונים היו טובים מאשר בזמננו ,וכי היכן בקריאת ספרי חיצונים רק לעסוק בתורה ,בוז יבוזו לו
יש כיום את העבודה של הצדיקים והחסידים שהיו באמרם אילו היה הרב בקי בטיב השירים הנשמעים
בזמנים הקדומים? אלא ,השיב הרבי ,כאשר יהודי עובר שם ,וגם אם היה בקי בחכמות אחרות לא היה מזהיר
ברחוב כיום ,ונקרית לפניו הסתכלות ,והוא מתגבר על אותנו מהם ,דהרב רק שוקד על התורה מנעוריו ואין לו
יצרו וכובש את עיניו ואינו מביט למען כבוד שמו יתברך, ידיעה בחכמה אחרת הוא מוכיח אותנו ,ולכן דבריו
מי יודע אם דבר זה אינו חשוב ויקר לפני הקב"ה כמו אינם נשמעים ,לא כן אם הרב בקי בכל ואעפ"כ מוכיח
העבדות והחסידות שהיו בעבר. שלא לאבד זמן בהם ,לרב כזה שומעים.
שוב חזר ה"בית אברהם" על הדברים והוסיף ואמר: וזה"פ "טוב לשמוע גערת חכם" ,מוסר של חכם,
בזמנים שלנו ,כשיהודי בלכתו ברחוב מתגבר על עצמו ומאיזה תלמיד חכם טוב לשמוע מוסר" ,מאיש שומע
ועוצם עיניו מראות ברע ,בודאי זה חשוב לפניו יתברך שיר כסילים" ,מרב שבקי ומבין שיר כסילים ,מאיש כזה
ככל העבודה של הצדיקים בשנים קדמוניות. טוב לשמוע מוסר ,ו"שומע" פירושו מבין ,כמו שנאמר
כשחזר ה"בית אברהם" על הדברים לאחר מכן פעם "כי שומע יוסף" .ואומרים זאת גם בשם הרבי ר' בונם
נוספת ,הוסיף עוד ואמר" :אין ספק שכשיהודי בזמנינו מפשיסחא זי"ע שכתב זאת להרה"ק רבי מאיר מאפטא
מתגבר מלהביט במה שאסור ,הרי זה חשוב פי כמה זי"ע בעל "אור לשמים" ,על עצמו שהיה מסתובב
וכמה הרבה יותר מאשר עבודת הצדיקים בימים בדאנציג לרגל מסחרו בתרופות ורבים השיב שם מעוון.
הראשונים"...
אל תבהל ברוחך לכעוס[ :ז ט]
בצל החכמה בצל הכסף ,ויתרון דעת החכמה תחיה סח הרה"ק מסטראפקוב זי"ע :שני בעלי דינים באו
בעליה[ :ז יב] לד"ת לפני הרה"ק מלינסק [אביו של הר"נ מרופשיץ]
ב"תורת אבות" הביא לפרש :כשם שהחכמה נמשכת כשאמר להם את הפסק ,מיאן אחד מהבעלי דינים
אל החכמים ,כמחז"ל [ברכות נה ].עה"פ 'יהיב לקיים את הפסק ,אמר לו הרב :דע לך ,שכשנתמניתי
חכמתא לחכימין' – שהקב"ה נותן חכמה למי שיש כאן לרב-הבאתי עמי קופסא אחת ,והיא מונחת למעלה
בידו חכמה ,כמו"כ נותן הקב"ה עשירות למי שיש בידו על הארגז ,ובתוכה מונח כעס .כשאני צריך לכעוס
עשירות .ומהיכן יש לו העשירות מתחילה ? עי"ז שהוא לכבוד שמים ,אני עומד על הספסל ומטפס ועולה עד
שמח בחלקו .ואחז"ל איזהו עשיר השמח בחלקו. שאני מגיע לארגז ,ולוקח לי משם קצת כעס וכועס.
ומאחר שיש לו כבר עשירות ששמח בחלקו ,הקב"ה ואם אכעוס עליך – לא תהיה תרופה למכתך ,ובכן דע
משפיע לו עשירות ממש" .שמחה הוא המפתח של את אשר לפניך .מיד נפל פחד ומורא על הבעלי דינים
פרנסה". וקיימו כל מה שפסק הרב בד"ת.
וסיים הרה"ק מסטרופקוב :זהו שאמר קהלת' :אל
בשם הגאון ר' סנדר מסטאנב זצ"ל :כי יששכר וזבולון תבהל ברוחך לכעוס כי כעס בחיק כסילים ינוח',
שניהם יחלוקו בעוה"ב בשוה ,וזה 'בצל החכמה' – שם כלומר :אצל הכסילים הכעס הוא בחיק ,מוכן ומזומן,
34
חג הסוכות – שמחת תורה – שמיני עצרת – וזאת הברכה בה"י
הגאון רבי חיים מוולאז'ין זצ"ל בא פעם אחת בשבת 'בצל הכסף' ,אבל מ"מ יתרון החכמה הוא – 'אשר
לישיבה ומצא שם בחורים משוחחים בדברים בטלים. תחיה בעליה' ,כי האומר דבר שמועה משמו של
אמר להם הגר"ח :מדוע תבלו עתותיכם בהבל ורעות הת"ח ,שפתותיו דובבות בקבר ומחיה אותו ,וזה היתרון
רוח ,הלא טוב מזה לו ישנתם כעת ,שנודע כי שבת במי שהחכמה איתו ולא בצל הכסף.
נוטריקון :ש ינה ב שבת ת ענוג .אמר אחד הבחורים:
רבי ,אולי נוטריקון שלו היא ש יחה ב שבת ת ענוג? כי אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא[ :ז כ]
ויענהו הגר"ח :על זה נאמר 'לב חכם לימינו' – [בשי"ן פירש האלשיך הק' ,כי יחטא הוא מלשון חסרון,
ימנית]' ,ולב כסיל בשמאלו' – [בשי"ן שמאלית]... כדכתיב 'והייתי אני ובני שלמה חטאים' ,שפירושם
חסרים .שקשה למצוא אדם צדיק שלא ימצא איזה
תן חלק לשבעה וגם לשמונה כי לא תדע מה יהיה חסרון בהטוב שהוא עושה ,כי כמה מיני לשמה יש,
רעה על הארץ[ :יא כ] והטוב האמיתי הוא בלתי לה' לבדו ,וזה אינו מצוי כל
אומר הרבי ה"בית ישראל" זי"ע :פשוט הפשט הוא, כך.
שבן אדם צריך להכין עצמו מקודם ,משום שהוא לא
יודע מה שעלול לבוא. והרה"ק מרוז'ין זי"ע אמר :שהטיל הכתוב תנאי בתיבת
אולם ב"שפת אמת" איתא' :תן חלק לשבעה' קאי על "הארץ" ,שזה דוקא כל עוד שהוא עדיין דבוק מעט
סוכות' ,וגם לשמונה' קאי על שמחת תורה .וזה"פ 'תן בחומריות ובארציות ,אולם המזוכך מכל וכל ,כמשה
חלק לשבעה' כו' ,שאם נותנים חלק לשבעה אז ממילא חנוך ואליהו וכדומה ,יש ויש ,שעושים טוב ואינם
זה גם לשמונה ,היינו שאם מכינים עצמם בשבעה ,אז חוטאים.
גם בשמיני זה טוב.
ומוצא אני מר ממות את האשה[ :ז כו]
וכתוב יושר דברי אמת[ :יב י] בגמרא ברכות :במערבא כי נסיב איניש איתתא אמרי
בגמ' פ"ק דר"ה איתא :ביקש קהלת להיות כמשה ליה הכי ,מצא או מוצא ,מצא דכתיב 'מצא אשה מצא
יצתה בת קול ואמרה לו "וכתוב יושר דברי אמת" ולא טוב ויפק רצון מה'' ,מוצא' – דכתיב 'ומוצא אני' וגו'.
קם נביא עוד בישראל כמשה .ותמוה. אומר המגיד מדובנא זצ"ל :מהו ההבדל בין 'מצא'
וביאר הרבי ר' יהונתן זצוק"ל :עפ"י דאי' במד' ,למה ל'מוצא'? אלא 'מצא' טוב הוא לשון עבר ,כי דבר טוב
התחיל הקב"ה בבראשית ,חד אמר בשביל התורה מרגישים רק בהתחלה ,ו'מוצא אני מר ממות' הוא לשון
שנקראת ראשית ,וח"א בשביל משה שנקרא ראשית, הווה ,שהדבר רע מרגישים ברעתו כל יום.
וח"א לפי שסופי תיבות בראשית בר א אלקי ם הוא
אותיות אמת [שלא כסדרן]. לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו[ :י ב]
ועל פירוש זה קשה ,למה נרמז אמת שלא ביושר [לפי אומר הרה"ק ה"קדושת ציון" מבאבוב זי"ע הי"ד :נראה
סדר]" ,תא"מ" ,ועל כרחך דמסתבר כפי' השני דבזכות בזה לפרש עפ"י הפסוק 'עשר תעשר' ,ודרשו חז"ל
משה שנקרא ראשית ,ותיבת "אמת" נרמז בסופי עשר בשביל שתתעשר .כי הנה החכם בשעה שהוא
תיבות בר א אלקי ם א ת ביושר ,ולפי"ז שהעולם מפריש מעשר מכספו ,יודע הוא שאינו מחסר מממונו
נברא בשביל משה ,ממילא אין להקיש אליו שום נברא בזה ,כי הוא חכם הרואה את הנולד ויודע שעתיד
בעולם כמובן. הקב"ה לתת לו בעבור זה עשירות וכ"ט .אבל הכסיל
וזהו שיצתה בת קול ואמרה :כתוב "יושר" דברי אמת, אינו רואה אלא את החסרון שנגרע מממונו.
ובראשית ע"כ בשביל משה כנ"ל ,וממילא אין דומה לו. והנה מילת "עשר" שמשמעה עשר נכתבת בשי"ן
שנקודתה העליונה היא מצד שמאל ,ומילת "עשר"
ויותר מהמה בני הזהר עשות ספרים הרבה[ :יב יב] שמשמעה עשירות נכתבת בשי"ן שנקודתה בצד ימין.
ב"חידושי מהרי"א" מפרש בדרך צחות :עפי"מ 'ולב כסיל לשמאלו' ,הוא רואה רק מה שנחסר לו
שאחז"ל שלשה ספרים נפתחין בר"ה ,אחד של עכשיו מממונו ,דהיינו את המעשר הנרמז בשי"ן
רשעים גמורין ,ואחד של צדיקים גמורין .ואחד של שמאלית ,ולכן מונע את עצמו מלתת צדקה.
35
חג הסוכות – שמחת תורה – שמיני עצרת – וזאת הברכה בה"י
הושע נא למען בריתך :נאמר ברית במלח ונאמר ברית בינונים .עוד אחז"ל אין בן דוד בא אלא בדור שכולו זכאי
ביסורים מה מלח ממתיק את הבשר אף יסורים או בדור שכולו חייב .נמצא שכאשר יבוא גוא"צ בב"א,
ממתיקים את הגוף. לא יצטרך הקב"ה יותר מספר אחד ,או לצדיקים או
אמר הרה"ק רבי שלמה לייב מלענטשנע זי"ע בשם לרשעים ,וא"כ זו הכוונה' :עשה ספרים הרבה' –
הרה"ק רבי מנדלי מרימנוב זי"ע :שמאכל אשר אינו כלומר כ"ז שצריך כמה ספרים ,הרי 'אין קץ' – עוד לא
נאכל מחמת מלחו אינו מאכל אדם ,אף יסורים הוא הגיעה עת הגלות.
ג"כ כמו כן ,באם יש יסורים ח"ו על עמו בני ישראל
שא"א לסבול אותם כמו ביטול תורה ותפילה וכדומה, הרה"ק מדז'יקוב הזהיר את בניו שלא להדפיס את
הוי כמו מליח שאינו נאכל מחמת מלחו. דברי תורתו ,ואמר להם טעם הדבר :יש "חסידים"
ולזה אנו מתפללים לפניך "הושענא למען בריתך", שאחרי שאוכלים ושותים לשובע בש"ק והולכים לישון
שאתה כרתת ברית עם המלח והיסורים – ראה גודל על משכבם ,לוקחים להם ספר על מיטתם לקרוא בו
היסורים שעושין בנו שאין לך יום שקללתו כו' ישמעאל עד שירדמו ,ואיני רוצה לשכב עמהם ...
כארי דורס ,עשו כתחמס זה דורס וזה חומס ,ראה כמה
ביטול תורה ותפילה ושאר מצוות שציויתנו מפני גודל סוף דבר הכל נשמע את האלקים ירא וגו'[ :יב יג]
השעבוד ,וזה "הושענא למען בריתך הושענא למען מרגלא בפומיה של היהודי הק' מפשיסחא זי"ע' :סוף
גדלך ותפארתך" איה הוא גדולתך ותפארתך כביכול דבר' – לעת"ל בזמן הגאולה בב"א' ,הכל נשמע' – לא
שמך מחולל ביניהם בין הגויים איה תפארתך. יהיה נשמע שום דבור רק 'את האלקים ירא ואת מצותיו
שמר' – ולבד מזה לא יעסקו בשום ענין.
הושע נא למענך דורשנו :אומר ה"ייטב לב" זי"ע :על
דרך שאמר דוהמע"ה 'תעיתי כשה אובד' שאינו יודע הגאון רבי אלחנן וסרמן זצ"ל – הי"ד אמר :הכוונה בזה,
לחזור עד שיבקשנו הרועה ,לכן בקש את עבדך והראני שלא יחשוב אדם שיראת שמים היא מעלה אחת בין
את הדרך אלך לשוב אליך ואל ביתך ,וז"ש הושענא שאר מעלות אחרות ,אלא לא כן' ,את האלקים ירא וגו'
למענך דורשנו – שאתה רוענו הדורש ומבקש אותנו. כי זה כל האדם' – רק עם יראת שמים הוא נחשב
ל"אדם".
ב"שמע יעקב" בשם הרה"ק רבי אשר מראפשיץ זי"ע:
הפירוש שאנו מתפללין" ,רבוש"ע אתה צויתנו בתורתך הושענות
הקדושה במצות השבת אבידה 'והיה עמך עד דרוש
אחיך אותו' [דברים כב ב] ,ואנחנו בעוה"ר אבודים בספה"ק "אמרי יוסף" בשם המהר"ש מבעלזא זי"ע:
בגלות המר הזה ,ואין לנו דורש ומבקש אלא אתה, אנו מתפללים שואגים ואומרים "הושענא" ,ופירושו
למענך דורשנו. שאנו צועקים בקול הושענא ,ולכאורה יש לדקדק הרי
אנו אומרים "וכל מאמינים שהוא עונה לחש" ,הרי
הושע נא למען למודך :ב"בנאות דשא" :בפשוטו שהקב"ה עונה לתפילה שאנו מתפללים בלחש ולא
הכוונה למען התורה ולמען ישראל – לומדיה .אך יש בשאגה בקול.
לפרש עוד ,דהנה בערוך [ערך למד] מביא ב' פירושים אמנם ההפרש הוא ,כי יש ב' מיני תפילות ,אם מתפלל
ל'לימודים' ,א' כלשון הגמרא [שבת קכה' ]:צאו על דברים אשר ירא מהמקטרגים שלא יקטרגו ח"ו על
ולמדום' – שיש לסדר לפני שבת את האבנים שרוצים תפלתו ,זו התפילה צריכה להיות בלחש ,שלא יהיה
להשתמש בהן בשבת ולישב עליהם ,ופירוש ב' ע"ד אחיזת חיצונים בתפילתו וקטרוג ח"ו ,כי זה הטעם
מה ששנינו במשנה [כלים פ"ה מ"ט] 'תנור שבא שאנו מתפללים תפילה בלחש כנודע ,אכן בתפילה כזו
מחתך מבית האומן ועשה בו לימודיו' – שעשאן דפים אשר אין אנו יראים מהמקטרגים שיקטרגו ח"ו אזי אנו
דפים כדי לחברן יחד על ידי מסגרות ,הרי שיש בזה ב' יכולים להתפלל בקול רם בשאגה ואין אנו יראים
משמעויות – ליישר ולחבר .זהו 'למען לימודך' ,כי אנו מהמסטינים ח"ו.
36
חג הסוכות – שמחת תורה – שמיני עצרת – וזאת הברכה בה"י
ומחשבותינו באותן שלש שעות ,שלא יבוא היצר לומדים תורה כדי שהיא תיישר אותנו ואת מדותינו,
להטריד אותנו. ושנהיה מחוברים ומקושרים לרבוש"ע ,ושמורים מכל
רע וסגורים ומוקפים כראוי.
בשם הרה"ק מרוז'ין זי"ע :אשר ג' שעות אחרונות
קודם זמן הגאולה יהיה קשה להחזיק עצמו הושע נא בית הבחירה :מבאר הרה"ק ה"קדושת יום
ביודישקייט ,כמו שעומד בקיר ברזל חלקה וצריכין טוב" זי"ע :דמלפנים בישראל היתה הבחירה ביד כל
לטפס ולעלות בלי צפרנים ,וזהו מה שאומרים הושענא אחד מישראל לבחור בטוב או רע ח"ו .לא כן עתה
שלש שעות הושענא. בדורות האחרונים ,שגברו התאוות וכביכול ניטלה
הבחירה ,ועל כך תפילתינו היא 'הושע נא בית
הושע נא יודעי בין שעות :נראה לפרש בדרך רמז עפ"י הבחירה'.
מה דאי' בספר "נהר שלום" מהרה"ק רבי שלום
שרעבי ז"ל :כי אף מה דאיתא בגמ' שיום הכיפורים הושע נא אום אני חומה :ה"שפת אמת" מביא
אינו מכפר על הכל ,מ"מ ע"י תשובה קודם תקיעת מה"חידושי הרי"ם זי"ע :שהיינו שמעלת בני ישראל
שופר יכולים לתקן הכל. שדברי תורה כחומה אצלם .שאין ביכולתם לעבור על
וזה"פ "יודעי בין שעות" – שיש שעות שיכולים לתקן מאמרו ית"ש.
הכל בחיים ,והוא זמן של תקיעת שופר.
הושע נא שואגים הושע נא :מפרש הרה"ק ה"שפע
הושע נא יושבת וממתנת עד כלות השבת :לכאורה חיים" זי"ע :בהקדם דברי חז"ל עה"פ 'וקולה לא ישמע'
איזה שבח זה לכנסת ישראל שיושבים ומצפים לסיום [שמואל א א יג] ,מכאן שאסור להגביה קולו בתפילתו
השבת? [ברכות לא .].אמנם ,לא שנו אלא שיכול לכוין אל לבו
אלא אומר הרה"ק ה"אמרי חיים" מויז'ניץ זי"ע: בלחש ,אבל אם אין יכול לכוין את לבו בלחש ,מותר וכן
הפירוש הוא שיושבים ומצפים לש"ק עד בחינת "כלות נפסק להלכה {שו"ע או"ח קא ב] :אם אינו יכול לכוין
הנפש". בלחש מותר להגביה קולו.
וזהו 'הושע נא שואגים הושע נא' – שיעזור ויגן ויושיע
הושע נא למען עוזך .הושע נא למען פארך :אומר את ה"שואגים" בתפילה בלחש ,שדעתם קצרה ואינם
הרה"ק ה"עטרת ישועה" זי"ע :ידוע דאין עוז אלא יכולים לכוין לבם ומוכרחים להרים קולם שיהיה להם
תורה ,וזהו שאנו מתפללין להשי"ת שיושיע אותנו ישוב הדעת וכוונת הלב ,ואז יוכלו להתפלל בלחש כפי
למען התורה ,אך הרי אין אנו עוסקין בה כראוי בעוה"ר, שראוי לכתחילה=[ .א"ה :נאים הדברים למי
ואיך יש פתחון לב לבקש תשועה בעבורה. שאמרם]...
אמנם כבר אמרו חז"ל [ברכות יז ].רצוננו לעשות רצונך
ומי מעכב ,שאור שבעיסה מעכב והוא היצר הרע ,ואם הושע נא קרים לזרמה :אומר הרה"ק רבי משה
כן אנוסים אנחנו מפאת היצר ,ואונס רחמנא פטריה. מקוברין זי"ע :התפילה והבקשה בזה היא ,שהעבודת
מלת 'פאר' נוטריקון א ונס ר חמנא פ טריה ,וזהו ה' שהיא בקרירות ומבלי שום חיות' ,לזרמה' – שתהיה
שאומרים' ,הושע נא למען עוזך ,הושע נא למען ברוב חמימות והתלהבות.
פארך' ,דאונס רחמנא פטריה.
הושע נא שלש שעות :בשם הרבי מקאצק זי"ע :עפ"י
מספרים שהרה"ק מבארדיטשוב זי"ע ,פעם אחת דאי' בגמ' ,חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת
המליץ טוב בעד אחינו בני ישראל כדרכו בקודש ,ואמר ומתפללין כדי שיכוונו לבם לאביהם שבשמים .והנה
בזה"ל :רבוש"ע מוכרח אתה למחול עוונותיהם של בכל יום ויום מתפללין שלש תפלות ,ולפני כל תפלה
ישראל ,ואם תשא חטאתם הרי טוב ,ואם אין – אגלה צריך לשהות שעה אחת ,ועל כן אנו מתפללין
הסוד שאתה הולך כביכול בתפילין פסולים חלילה. ומבקשים להשי"ת שיושיע לנו ,שנוכל לכוון לבנו
37
חג הסוכות – שמחת תורה – שמיני עצרת – וזאת הברכה בה"י
שיהיה לישראל כל טוב שיהיה להם ראש שלם לעבוד עפ"י דאי' בגמ' מנין שהקב"ה מניח תפילין שנאמר
את ה' באהבה. 'נשבע ה' בימינו ובזרועו עוזו' .ותפילין דמארי עלמא
מה כתיב בהו 'מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ' .ואם לא
בספר "אמת ליעקב" כתב :שאנו דומים לתמר אשת תמחול עוונותיהם חלילה לא יהיו נקראים גוי אחד ,ואם
יהודה שאף שהוציאוה לשריפה עם כל זה עמדה כן כביכול מניח תפילין שאינם כשרים .עכ"ד.
באמונתה ,כמו כן אנו ,שאף שהרוגים עליך וכו' עם כל ועל פי הדברים האלו פירש הרה"ק רבי ישראל מרוז'ין
זה אנו חבוקים ודבוקים בך. זי"ע :הושענא למען פארך :עשה למען פארך ,פאר
נקרא תפילין ,כדאי' בחז"ל על פסוק "פארך חבוש
הושע נא ההרוגה עליך ונחשבת כצאן טבחה :כותב עליך" ,ר"ל שאנו מתפללים שהקב"ה יעשה למען
ה"אמרי אלימלך" :כי בנ"י תמיד מוסרים נפשם פארו וימחול עוונותיהם של ישראל כדי שיהיו התפילין
ונהרגים עליך ,ואעפ"כ אינם מחזיקים טובה לעצמם, שלו כשרים.
וחושבים בעצמם כצאן טבחה – היינו כאילו כבר המה
נשחטים ואינם עושים כלום במסירת נפשם. הושע נא דביר המוצנע :כותב ה"ישמח ישראל" :היינו
שיש מי שלא יוכל לדבר דבור קדוש לפני יוצרו ולא יוכל
ה"דברי שמואל" מסלונים זי"ע אומר :כל ישראל להוציאו בשפתיו ,רק טמון בקרבו אותו הרגש הקדוש
מוכנים למסור נפשם על קידוש שמו ית' ,וכי יסכים ודבור דקדושה ,ככתוב 'אמרי האזינה ה' בינה הגיגי',
מישהו להיות גוי ,אלא המדרגה היא ,ונחשבת כצאן ופירש"י כשאני אומרן האזינה ,וכשאין אומרים בינה
טבחה – חשיבות הוא אצלם להיות כצאן טבחה. הגיגי ,תבין לעמקי מחשבות הישראלי שכולו טוב ,כי
שם מושרש הנקודה הפנימית שהוא דבור המוצנע.
הושע נא טוענת עולך :כתב בספה"ק "באר משה":
שיש בקרב ישראל צדיקים גמורים אמיתיים שאינם הושע נא חנה דוד :בספה"ק "אמרי אלימלך" מביא,
חוששים כלל לצער עצמם ולא מקפידים כלל על צער שאאמו"ר ז"ל אמר כי בכל דור יש משיח ומסתלק מן
הנוגע אליהם ,אך שהם טוענים עולך ,וצועקים בכל העולם לפי שהדור אינו ראוי שיתגלה ויבא ,לכן אנו
נפשם ומאודם על עולך שהוא העול והגלות השכינה מבקשים על משיח בן דוד שבדור הזה שלא ימות
הקדושה כביכול. ולהיות חונה בקרבנו ויתגלה במהרה בימינו.
הושע נא כבושה בגולה הושע נא לומדת יראתך: הושע נא גולה וסורה :כי בנ"י הגם שלפעמים המה
אומר הרה"ק רבי שלמה לייב מלענטשנא זי"ע :הנה גולים ח"ו מהשי"ת ,מ"מ מיד המה סרים אליו.
נודע שכל דבר שכבוש הרי הוא כמבושל שמקבלת
טעם .הרי אנחנו בגולה עידן ועידנים ועל ארץ טמאה הושע נא דמתה לתמר :מבקשים על הצדיקים
וכבושים תחתם ,אעפ"כ אנו צועקים אליך 'לומדת שנמשלים לתמר כמבואר במדרש [ב"ר מא א] שישארו
יראתך' שחפצים אנו ליראה שמך וזאת כל עיקר מגמת בעולם.
חשקנו ומאוויינו שיהיה יראתך עלינו ,ולא קבלנו ח"ו
שום טעם מהכבושה ,וזה 'כבושה בגולה' – אעפ"כ בשם הרה"ק מגראדזיסק זי"ע :כי ישראל דמתה לתמר
'לומדת יראתך' .אכי"ר. כמו שאחז"ל [סוכה מה ]:מה תמר זה אין לו אלא לב
אחד אף ישראל אין להם אלא לב אחד לאביהם
הושע נא מרוטת לחי :אומר הרבי ר' ברוך ממז'בוז שבשמים .ובכה בכיות גדולות ואמר :הלא לולב הוא
זי"ע :היינו "ישראל וואס רייסען זעך לחי עולמים". כפת תמרים ,והדין בלולב אם נקטם ראשו פסול ,והלא
אם אדם מוכה רח"ל ביסורים הן יסורי חולי הגוף והן
מפרש הרה"ק ה"עטרת ישועה" מדז'יקוב זי"ע :עפ"י יסורי עוני הוי כמו נקטם ראשו ,שהוא בלי ראש וראשו
דאמרינן בגמרא בעירובין גבי לחי ,נראה מבפנים ושוה נשבר ולא יכול לעבוד את ה' ,וזהו פסול ,לכן הושע נא
38
חג הסוכות – שמחת תורה – שמיני עצרת – וזאת הברכה בה"י
לדחות אותנו שאין אנו זקוקים לישועה – שהרי לפניך מבחוץ כשר .וא"כ גם ישראל אפילו אם ח"ו עושים
גלויה האמת כי 'דלותי ולי יהושיע'... איזה עבירה בסתר אל ישגיח הקב"ה על זה ,רק באם
הם טובים מבחוץ לעיני בשר יושיע להם .וזה 'הושענא
אומר הרה"ק ה"דברי יחזקאל" משינאווא זי"ע :לשון מרוטת לחי' – היינו שיושיע הקב"ה לישראל ויהיה
המדרש פרשת וישלח :אמר לו הקב"ה דוד בני אפילו להם הדין כמו גבי לחי דנראה החסרון מבפנים ושוה
אתה מקימני כמה פעמים איני קם ,ואימתי אני קם מבחוץ כשר.
לכשתראה עניים נשדדים ואביונים נאנקים ,ואמר
בבכיה רבה ובצעקה רבש"ע ! אין לנו שום זכות הושע נא סובלת סבלך :הרה"ק מרוז'ין זי"ע אמר בשם
לבקשך ,כי נשארנו ריקם ,רק זאת ש"דלונו מאד" ולכן המגיד הק' מקוזניץ זי"ע לפרש' :הושע נא סובלת
הושענא. סבלך' – "רבונו של עולם! ס'איז גלוי וידוע פאר דיר ,אז
ס'איז דא צדיקים אין דור אז ווען זיי זאלען וועלען,
הושע נא כל שיח תדשא ותושיע :בשם הרבי ר' וואלטן זיי גיקענט ברענגען די גאולה - ,בבחינת 'ותגזור
נפתלי מרופשיץ זי"ע :כי אם האדם זוכה אז פועל אומר ויקם לך' ,צדיק גוזר והקב"ה מקיים – נאר זענען
אפילו בלא תפילה ,אלא מדבר דברים בעלמא בינו זיך מיישב ,דו קענסט דאך געוויס ברענגען די גאולה,
לחבירו ואומר האיש הזה צריך לרפואה ,ונתרפא תיכף, און די שוויגסט און די ליידסט – בכל מקום שגלו ישראל
וכן כל מה שאומר פועל בדברים בעלמא בלי שום גלתה שכינה עמהם ,והשיב לא נאמר אלא ושב ,וכתיב
תפילה. 'למענכם שולחתי בבלה' ,וכתיב 'עמו אנכי בצרה' –
וזה הפירוש כל שיח – אפילו שיחה בעלמא כדרך בני שוויגן זיי אויך ,און ליידן מיט ,מיט דיר ,ווייל דו ליידסט –
אדם יהא עושה פירות – וזה תדשא ותושיע .ודפח"ח. והיינו כדאמרינן בהאי נחמה דברכות נח :דין לעבד
שיהא כרבו – בעטען מיר דיך ,הושע נא! העלף דער
הושע נא מגדים תמתיק ותושיע :פירש הרה"ק כנסת ישראל' ,סובלת' ,ווס זי ליידט' ,סבלך' ,ווייל דו
ה"אמונת אברהם" מפיטסבורג זי"ע' :מגדי"ם' ליידסט".
בגימטרי' צ"ח ,היינו הצ"ח קללות הכתובים בתוכחה
שבפרשת כי תבוא – 'תמתיק ותושיע'. הושע נא אדון המושיע:
הושע נא בלתך אין להושיע:
הרה"ק ה"צמח דוד" מדינוב זי"ע מפרש :מה הבקשה הושע נא גבור ורב להושיע:
להמתיק את המגדים ,והרי מגדים הם ממילא מתוקים הושע נא דלותי ולי יהושיע:
ואינם זקוקים להמתקה? נשאל הרה"ק ה"דברי חיים" זי"ע :כלפי מה נאמרו
אלא הביאור הוא :שמכאן יש רמז לאותם חסדים הושענות אלו?
המושפעים עלינו שהם באמת תמיד לטובה ,אולם והשיב :כלפי התירוצים ששומע אדם כאשר הוא פונה
לפעמים איננו רואים שהם לטובה ,ע"כ אנו מבקשים לעזרת רהבים ונדיבים קרוצי חומר - ,יש לך "גביר"
שאותם מגדים תטעימנו ,שאף אנו נרגיש במתיקותם. שכאשר בא אחיו עני להתרימו לצדקה הוא מתנצל
שלצערו הוא נתון בדיוק עתה בקשיי נזילות וכיוצא
הושע נא פרחים לעצמה :אומר הרבי ר' שלמה לייב באלו ,ואין בידו לעזור לו ,והוא מציע לו לפנות אל גביר
מלענטשנע זי"ע הם בני הנעורים כמו פרחי כהונה, אחר בעל צדקה ,כאשר פונה העני לאותו גביר ,עונה
שיפרחו בכל טוב ולהעצים אותם ולחזק אותם שיהיו הלז שכבר חילק הרבה צדקה ועבר את המכסה ,ואינו
בריאים ושלמים אכי"ר. יכול להוסיף ולהרבות ,פונה המסכן לגביר שלישי,
מתנפל הגביר עליו בצעקות – אין אתה מתבייש? יהודי
הושע נא קרים לזרמה :אומר הרה"ק רבי משה בריא כמוך לבקש נדבות?! לך לעבוד! ...אבל אצל מלך
מקוברין זי"ע :הקרירות בעבודת ה' ,לזרמה – להחם חי וקיים ,המשיך הרה"ק ,כל זה אינו שייך בו – אתה
שיהיה הכל בחמימות ובהתלהבות הלב ,ולא עבודה הוא 'אדון המושיע'; ואינך יכול להפנות אותנו לקבל
קרה בלי חיות. עזרה מאחר שאין 'בלתך אין להושיע'; כמו כן אינך יכול
39
חג הסוכות – שמחת תורה – שמיני עצרת – וזאת הברכה בה"י
הרבי ה"אמרי חיים" זי"ע מויז'ניץ סיפר ,שהיה בימים הרה"ק ה"דברי שלמה" מבאבוב זי"ע אמר בדרך
האחרונים של סוכות אצל דודו ה"עטרת ישועה" זי"ע צחות :דתיבת 'קרים' פירושו קרירות ,עדה"כ 'אשר
מדז'יקוב ,ופעם בהושענות אמר בבכיות עצומות, קר"ך' בדרך ,שפירשו בו בספרי צדיקים שעמלק הכניס
הושענא עלית שבטים – רבש"ע אם יש ח"ו שבטים – בישראל קרירות לכל דבר שבקדושה .וזהו שמתפללים
דינים ,מלשון שבט ,על בני ישראל ,תעלה אותם בהושענא רבא ,על אותן בני אדם אשר נתקררו מיראת
בחזרה אליך... שמים' ,הושע נא קרים לזרמה' ,שיוושעו נא מן השמים
הושע נא יום הבחירה הושענא :הרבי מסאטמר זי"ע לזרמה ולהריק עליהם שפע רב של חיות והתלהבות
אמר בשם אביו ה"קדושת יום טוב" זי"ע ,שפירש, דקדושה כשטף מים רבים ,להחזירם לדרכי ה'.
שאנו צריכין לישועה שיהיה לנו בחירה לבחור הטוב
ולמאוס ברע ,כי בדורות הירודים האלה כמעט שבטלה הושע נא דגן מדלקת :אומר הרה"ק ה"באר משה"
הבחירה מחמת שפלות הדור וגדול כח היצר ,וריבוי זי"ע :שמעתי בזה רמז מופלא מאאמו"ר זצ"ל ,שדגן
הנסיונות. מרמז לבחורי ישראל ,על דרך [זכריה ט יז] דגן בחורים,
ובקשתנו הושע נא להצילה מדלקת ,והוא תבערת
הושע נא הר המוריה :הושע נא והר יראה :פירש היצה"ר שלא יתלהב ויבער לבם לעבירה ח"ו ודפח"ח.
הרה"ק ה"דברי יואל" מסאטמאר זי"ע :דאיתא בגמרא ולפי פשוטו שיציל השי"ת הגרנות שנותנים בו הדגן
[סוכה נב ].לעתיד לבוא מביאו הקב"ה ליצה"ר ושוחטו והתבואה משריפה והבערה ח"ו.
בפני הצדיקים ובפני הרשעים ,צדיקים נדמה להם
כהר ,ורשעים נדמה להם כחוט השערה וכו' .וזהו הושע נא מגד מצלצל :פירש הרה"ק ה"נתיבות שלום"
תפילתנו הושענא הר המוריה ,היינו כשיבנה בית מסלונים זי"ע' :מגד' זה שמן הטוב ,המרמז על עבודת
המקדש במהרה בימינו ,אז הושענא ,תושיענו והר ה' ,ומבקשים 'הושע נא' על עבודת ה' שלא תצלצל
יראה ,דהיצה"ר יהיה נדמה לנו כהר ,היינו 'והר יראה', ולא תבלוט...
יראה לנו כהר גבוה ,כמדת הצדיקים ולא כחוט השערה
ח"ו. הושע נא עדרים מדלות :ב"ניצוץ אחד" :יש לפרשו
מלשון 'ותהי האמת נעדרת' [ישעיהו נט טו] ,שדרשו בו
הושע נא חנון בידם מעבידים :הרבי ר' ברוך ממעז'בוז' [סנהדרין צו ].מלמד שנעשית עדרים עדרים והולכת
זי"ע פירש :כי בחודש תשרי עובדים ישראל את הבורא לה ,וכבר אמרו בזה דהיינו כשאין איש פועל על פי
ב"ה בקומה שלימה .בר"ה עובדים אותו במוח ,ולכך אמת ,אלא הכל בוחנים מה אחרים עושים ונוהרים
נקרא ר"ה יום הזכרון ,על שעובדים אותו במוח .וביום בעקבותיהם ,והם כצאן אשר אין להם רועה,
הכפורים מענים את הגוף בתענית .ובסוכות בידים – ומשוטטים עדרים עדרים ,זהו 'הושע נא עדרים
בלקיחת אתרוג ולולב .ובשמיני עצרת ושמחת תורה מדלות' ,כי העדריות וההמוניות ,אין לך דלי דלות יותר
ברקידה ,שמרקדין ברגלים בשמח"ת. מכך.
וזהו 'חנון בידם מעבידים' – שבסוכות עושים את
החינון בידים. הושע נא עלית שבטים :הושע נא נא פינת יקרת:
אמר הרה"ק רבי עמנואל וולטפרייד זי"ע מפאביניץ –
רוסשפא :רבוש"ע! מצינו בגמרא ב' סוגי קנין משיכה,
כהושעת שומרי מצוות וחוכי ישועות :בשם הגאון רבי הכישה במקל ,וקורא לה והיא באה' .הושע נא עלית
שמואל ד .מונק זצ"ל :שני סוגי יהודים יש בעם ישראל: שבטים' – הושיענו בזה שתעלה מאתנו את השבטים
האחד – "שומרי מצוות" כהוגן ,והשני – אף שאינם [כמו 'שבטך ומשענתך'] המייסרים אותנו ,אלא מכאן
מדקדקים כראוי במצוות ,בכל זאת בעת צרה אף הם ואילך 'פינת יקרת' ,פנה אלינו בבחינת 'קורא לה והיא
מחכים לישועת ה' ,ואלו הם "חוכי ישועות" – כן הושע באה' ,עשה בנו קנין משיכה ע"י קריאה של חיבה ולא
נא. תכישנו עוד במקלות חובלים.
40
חג הסוכות – שמחת תורה – שמיני עצרת – וזאת הברכה בה"י
הסיום 'למען דעת כל עמי הארץ כי ה' הוא האלקים אין למען חיך מכרכר בשיר :ב"בנאות דשא" :שמזכירים
עוד'. זכות דוהמע"ה שהיה משחק בכלי שיר לפני ארון ה',
וכביכול ביזה את עצמו לכבוד התורה ,כדכתיב [ש"ב ו
יד] 'ודוד מכרכר בכל עוז לפני ה'' ,בשעה שהחזירו את
הושענא רבא ארון ברית ה' מבית עובד אדום הגיתי ,וכתיב [שם טז]
'ומיכל בת שאול [אשת דוהמע"ה] נשקפה בעד החלון
כתב ב"מטה משה" אות תתקנ"ז :יום השביעי הוא ותרא את המלך דוד מפזז ומכרכר לפני ה' ותבז לו
הושענא רבא ,ולמה נקרא שמו הושענא רבא ,אמר בלבה' ,ואמרה לו 'מה נכבד היום מלך ישראל אשר
הקב"ה לאברהם אני יחיד ואתה יחיד אתן לבנך יום נגלה היום לעיני אמהות עבדיו כהגלות נגלות אחד
המיוחד לכפר בו עונותם וזהו הושענא רבא ,פירוש הרקים' [שם כ] ,ומסיים הפסוק' :ולמיכל בת שאול לא
שמי אהי' בגימט' כ"א ,ואתה בכ"א ,עשרה דורות מנח היה לו ילד עד יום מותה' .ואמרו חז"ל [סנהדרין כא.
ועד אברהם ,והושענא רבא כ"א ימים לחודש תשרי, וברש"י ד"ה ואמר] שזה היה עונשה על דבריה
אמר לו הקב"ה לאברהם אם אין כפרה לבניך בראש לדוהמע"ה ,שלא הבינה שכבוד התורה הוא מעל
השנה יהיה ביום כיפור ,ואם לאו יהיה בהושענא רבא. המלכות ,ויש להבין מהי המדה כנגד מדה.
אלא הביאור הוא ,דהנה שאיפתו ורצונו של כאו"א הוא
כותב בספה"ק "צבי לצדיק" מהרה"ק מבלוז'וב זי"ע: לגדל ילדים ולחנכם לתורה ומצוות ,כמ"ש 'ונהיה
שלמה נאמר יום הכיפורים בלשון רבים? אנחנו וצאצאינו' וכו' ,אבל אי אפשר לזכות לכך באם
ולענ"ד נראה הוא לרמז גם את יום הושענא רבא, הילדים אינם רואים אצל הוריהם כבוד התורה וכבוד
שהוא גם כן יום החותם כעין יוהכ"פ ,וכמובא גם לומדיה – בכבוד אמיתי ,ולכן מיכל שביזתה בלבה
בשו"ע סי' תרס"ד עיי"ש. לכבוד התורה 'לא יהיה לה ילד' ,כי אי אפשר לחנך את
הבנים כראוי רק כשההורים בעצמם מכבדים תורה
בספר "אבני זכרון" כתב :מקובל איש מפי איש מרבינו כראוי.
הקדוש מלובלין זי"ע בשם רבינו הקדוש הבעש"ט ז"ל
מפי אליהו ז"ל ,שמי שמתפלל כראוי לכוון לבו באלו למען דעת כל עמי הארץ כי ה' הוא האלקים אין עוד:
השלשת ימים ,הושענא רבא ,שמיני עצרת ושמחת הגאון רבי אריה לייב תאומים זצ"ל ,ראה פעם בחג
תורה ,אז מסוגל להתפלל כל השנה בכוונה כראוי. הסוכות איך בשעת ההקפות ,מקיפים הגבירים את
הבימה באתרוגיהם ,וקופצים בראש ,ללכת לפני
כתב ב"שפתי צדיק" וז"ל :שמעתי מפ"ק אא"ז מו"ר הרבנים ותלמידי חכמים .הדבר חרה לו מאד ,מדוע
[החידושי הרי"ם] זצ"ל ,אצל נערה המאורסה שחייבה אינם יודעים לתת כבוד לתורה ,לכבד את לומדיה,
התורה על דבר אשר לא צעקה ,משמע שכשהאדם הרבנים ותלמידי החכמים.
יכול לצעוק ואינו צועק מיקרי רצון ,וכן תיקנו חז"ל נענה רבי אריה לייב ואמר אז בדרך הלצה" :מעולם היה
לצעוק כל איש ישראל היום "הושענא" משמע שאם קשה לי על הסיום שלאחר ההקפות דהושענות' ,למען
יצעק יענה לו בוודאי ,ומחוייב כל אחד לצעוק אף שאינו דעת כל עמי הארץ כי ה' הוא האלקים אין עוד' ,שאין
יודע מה צריך ומה חסר לו יצעק סתם הושענא. כאן מקומו ולא מענינא דיומא.
ואולם עכשיו נתיישב לי הענין ,כי הלא ידוע מה שדרש
כתב בספה"ק "בית אהרן" :בהושענא רבא צריך מאד רבי עקיבא 'את ה' אלקיך תירא – לרבות תלמידי
לעשות תשובה בעת חביטת הערבה ,שבעת ההיא חכמים' ,וכיון שראו מסדרי ההושענות שבשעה
הוא גמר החתימה ,וצריך האדם מאד לעשות תשובה שמקיפים ואומרים הושענות ,אין עמי הארצות מכבדים
לפני הקב"ה ,ועי"ז הוא בורא בריאה חדשה ,כידוע כי את התלמידי חכמים ,והמה הולכים בראש לפני
ערבה גימטריא זר"ע וגימטריא עז"ר ,כי צריך לכוון בעת הרבנים והת"ח ,כנראה שאין הם דורשים כרבי עקיבא
חביטת הערבה להמתיק ה' גבורות ושיעשה כולו 'את ה' אלקיך תירא – לרבות תלמידי חכמים' ,וחששו
חסדים. פן הם דורשים לרבות איזה דבר אחר ח"ו ,לכן העמידו
41
חג הסוכות – שמחת תורה – שמיני עצרת – וזאת הברכה בה"י
ג .א גרויסע הילף. הרה"ק מלעכוויטש זי"ע אמר ביום הושענא רבא:
העולם אומרים מנהג משבר דין ,וכן אני אומר – המנהג
הרבי ה"פני מנחם זי"ע כותב :הושענא רבה ושמחת של הושענא רבא מנהג נביאים הוא ,ומשבר כל הדינים
תורה הם כנגד דוד ושלמה ,ומתעורר בשמחת תורה מישראל.
גם הכח ממשה רבינו ע"ה כח התורה ,דוד הוא
הושענא רבה ההכנה לשמחת תורה ,אצל דוד כתיב הרה"ק ה"יסוד העבודה" זי"ע מסלונים אמר :היום הזה
שהיה משמח ומכרכר בכל עוז לפני ארון הקודש, הוא ישועה גדולה ,שבו נשלמו מספר ע' פרים
מכרכר בגימ' תלמוד ,ואיתא 'טוב רואי' שכל הרואהו שהקריבו ישראל נגד ע' האומות ,ומכח זה לא היה לכל
נזכר לתלמודו ,וזהו שנהגו לומר משנה תורה בתיקון שבעים האומות כח לשלוט בהם' .רבא' הוא אותיות
ליל שבועות. 'באר' ,והוא ר"ת ר וממות א ל ב גרונם ,כמו הבאר
הזה כל מה ששואבין ממנו יותר מים ,מימיו נקיים יותר
בעת כריכת ההושענות ,היה הגה"צ מקאלאשיץ זי"ע וצלולים ,כמו"כ 'רוממות קל בגרונם' ,כל מה
מספר שלש מעשיות :שתי הראשונות סיפר זקינו רבינו שמבקשים יותר מהקב"ה יש השפעה יותר.
מצאנז בעת כריכת ההושענות בשם רבו הקדוש
מרופשיץ זי"ע ,והשלישית סיפר זקינו רבינו משינאווא הרה"ק ה"דברי שמואל" מסלונים זי"ע אמר :בתחילה
בעת כריכת ההושענות ואלו הן: אומרים 'אני והו הושיעה נא' ,אחר כך אומרים 'אנא
בכפר אחד גר יהודי עשיר שהחזיק על חשבונו עשר הושיעה נא' ,אחרי זה אומרים 'אנא א-ל נא הושע נא
משפחות תלמידי חכמים שישבו ולמדו תורה בביתו. והושיעה נא אבינו אתה' .י"ל הביאור עפ"י משל :לבן
וגם בנה לו שם מקוה והתפללו המנין אצלו באופן שלא מלך אשר גורש מעל פני אביו המלך ,ומרוב עתים
הוזקק מעולם לנסוע לעיר ,וגם לעת הצורך שלח אחד וימים מגודל הדחקות הלך לבוש בסחבות כמו בזוי
ממשרתיו. והתעורר לחזור אל המלך .אך כשהגיע לפלטרין של
לימים התחיל לירד מנכסיו ל"ע וראוהו מסתובב בעיר מלך ,התבייש מאד לומר כי בן המלך הוא ,מפני שהיה
הסמוכה ,למרבית פליאתם של התושבים ,והיו כאלו לבושו כאחד הבזויים ,מה עשה ,ביקש שיתנו לו נדבה,
שהתלחשו שכפי הנראה נהפך עליו הגלגל ,אבל ונתנו לו כדרך שנותנים במידה רגילה ,אך הוא לא רצה
אחרים אמרו :לא כן ,אלא עשיר נשאר עשיר ...מצבו לקבל ואמר שרוצה יותר ,נתנו לו ולא רצה לקבל ואמר
הורע יותר ,עד שלא השיגה ידו די כסף להסיק את שרוצה יותר ,נתנו לו ולא רצה לקבל ואמר שרוצה יותר,
המקוה שבביתו ,ונאלץ ללכת למקוה של העיר עם נתנו לו יותר ושוב לא רצה לקבל ,והמלך שהיה בעל
שאר התושבים .שוב התלחשו האנשים ,שאם כבר חסד גדול שאל אותו מה זה שאינו רוצה לקבל ,הלא
זקוק לילך עמהם למקוה של העיר בודאי פסקה זוהי כבר מתנה הגונה ,והשיב :היות והוא קרוב שלו
עשירותו ,אבל אחרים קבעו שזה אינו ,אלא עשיר רצונו במתנה גדולה מזו ,ונתן לו עוד ועוד ,אך הוא
נשאר עשיר ...כאשר שמע האיש הלז מאי דאמרי בשלו שעדיין אין זה מספיק מכיוון שהוא שאר בשרו
אינשי שעשיר נשאר עשיר ,חזר לביתו ,הוציא את קרוב אליו ביותר ,וכאן לא יכל להתאפק עוד וצעק
פנקס חובותיו ,וקרעו לגזרים באומרו :עשיר נשאר מקירות ליבו הלא אתה אבי!
עשיר... כמו כן אנו מבקשים מתחילה רק מתנת חינם ,מגודל
[איכא למילף מזה לימוד זכות שחזקה הקודמת של הבושה ,ואחר כך מבקשים יותר ,ואחר כך צועקים
כלל ישראל מכריעה את הכף לזכות אף נגד השכל 'אנא א-ל נא הושע נא והושיעה נא' ,כי הלא 'אבינו
ודוחה את כל העוונות]. אתה'.
סיפור השני :פעם נתאספו נכרים אצל הכומר ,ובקשו הרה"ק רבי מרדכי דוב מהורנוסטייפיל זי"ע נתן ג'
ממנו שיוציא חוק שכל המשתכר ענוש יענש ,למען לא פירושים ל"הושענה רבה".
ירד כל ממונם לטמיון .ענה להם הכומר שלפני כן א .דו גרויסער [רבש"ע] העלף.
ברצונו להשתכר בעצמו ,כדי להוודע מה טיבה של ב .העלף דעם גרויסען [לבני בכורי ישראל].
42
חג הסוכות – שמחת תורה – שמיני עצרת – וזאת הברכה בה"י
שלום חלב חיטים ישביעך" .וזה שאנו מתפללין "שערי שיכרות ,ואחר כך יוציא הפקודה .הכומר שתה עד
שמים פתח ואוצרך הטוב לנו תפתח" ,ועי"ז ממילא שנשתכר ,והתגולל ברחובות ברפש וטיט .למחרת חזרו
"וריב אל תמתח ,והושיענו אלקי ישענו". אליו הנכרים לשמוע מה שהוחלט בדבר החוק ,אמר
להם הכומר :לפי דעתי אין צורך להענישם ,כי מעצמם
המג"א הביא בשם המהרי"ל שנכון לשמור את הם נענשים במה שמוטלים באשפתות בבוז.
ההושענא עד פסח ,ולשורפה עם אפית המצות ,משום [וכנראה שכוונתו בזה ללמד זכות על כלל ישראל ,שאין
חיבוב מצוה ,וכיון דאיתעבידא בה חדא מצוה נעביד בה צורך להעניש החוטא ,כי טומאת החטא והזוהמא
מצוה אחריתי. שמשוקע בו זה עצמו עונש].
הקשה ה"אמרי אמת" זי"ע ,למה לא אמרו כן גם
בערבה שבלולב ,ובלולב גופא אולי לא אמרו כן משום סיפור השלישי :פעם הלך יהודי מחוץ לעיר לקצור
שאינו טוב לשריפה ,אבל בערבה מדוע לא אמרו כן? ערבות להושענות .פגע בו ערל ,ושאל לו :מה זה בידך?
ותירץ ,לפי מה דאי' "חביבין דברי סופרים מדברי ענה הושענות .אמר לו הערל" :מאב וויעריזשבא"
תורה" ,ומשום כך ,אז ערבה שבהושענא ,שיסודו הוא [אמור ערבה ,בלשון פולנית] .השיב האיש :לא ,אלא
מדברי נביאים – מנהג נביאים ,לזה מראים החביבות הושענא .כה התווכחו פעמים אחדות ,עד שלבסוף עזב
ע"י שמצניעין אותה לאפיית המצות ,לא כן ערבה אותו הערל .ולא היה יכול להרע מכיון שעמד בשלו
שבלולב שהיא מצוה מן התורה. לומר דוקא הושענא.
הרה"ק ה"דברי יואל" זי"ע סיפר ששמע מזקן אחד אחד מחסידי הרה"ק המוהרי"ד מבעלזא זי"ע ,הסתתר
שעמד בשעת מעשה אצל ק"ז הרה"ק ה"ישמח משה" פעם בחדרו בעת אגדו את ההושענות שכידוע היה אז
זי"ע בהושענא רבא כשעמד לפני ארון הקודש ופתח זמן קדוש ונורא אצל הרה"ק זי"ע ,על כן רצה להיות
ואמר' :הושענא למענך אלקינו' – רבש"ע אם תחשוב נוכח אז ולחזות בעבודת הקודש של אגידת ההושענות
שמה שאני מתפלל כ"כ על הגאולה הוא בשביל הרה"ק הרגיש בו ואמר לו :לא כך מתכוננים לחג על ידי
טובתי ,הרי אני מקבל עלי שלא יהיה לי שום חלק שבאים לראות כיצד אוגד הרבי את ההושענות ,אלא,
בגאולה השלימה רק שיהיה הדבר ויתרבה הכבוד ההכנה ליום טוב היא שלומדים לפני החג את הענינים
שמים .ואם תחשוב שעכ"פ אני מצפה שיהיה לי חלק השייכים לחג בגמרא פירש"י ותוס' והראשונים ובטור
בעולם הבא – הרי גם זה אני מקבל עלי שאפילו אם בית יוסף וטוש"ע ,כי רק אז מרגישים את טעמו של
ארד לשאול תחתית ולנצח נצחים לא אראה אור, היו"ט וזוכים לאור קדושתו.
אעפי"כ אני רוצה בדבר רק שיתגדל ויתקדש שמיה
רבה מיד. הגה"צ ר' יהודה'לי מדז'יקוב זצוק"ל סיפר :שה"עטרת
ישועה" זי"ע בהושענא רבא האחרון באמצע
בספר "אמרי דבש" עוד בשם הרה"ק ה"דברי יואל" ההושענות ,כשאמר החרוז "אדמה מארר" ,אמר :אבא
זי"ע מסאטמר זי"ע ששמע מפי אביו הרה"ק ה"קדושת ז"ל [ה"אמרי נועם" זי"ע] היה ממרר בבכי בהושענא
יו"ט זי"ע שהגיד בשם זקינו הרה"ק ה"ישמח משה" נפש מבהלה ,כי היה פחדן גדול ,ואני ממרר בהושענא
זי"ע ,שאמר בדרשת הושענא רבה ,על 'הושע נא פירות משידפון ,משום דפירות הם הבנים ,שהבנים לא
למענך אלקינו הושע נא' ,לפרש בדרך משל נאה ,למה ילכו לאבדון וישארו יהודים.
הדבר דומה למלך אדיר במלוכה ,שנסע לאיזה עיר
בארץ ממלכתו .וטרם בא לשם לשכון כבוד ,הוציאו קול בספר "יד יוסף" מביא ששמע מהגאון מוה"ר יהושע
במחנה כי המלך מגיע לעיר ויחן שם לזמן מוגבל ,ולכל מימון זצ"ל שהיה אב"ד דפראגה-ווארשא ,שאמר
אחד יותן האפשרות לבוא לפניו להתחנן על נפשו לפרש מה שאומרים בתפילה בהוש"ר" :שערי שמים
ולבקש את צרכו ומבוקשו ותעש ,כי חפץ בקרבם ,באו פתח וכו' וריב אל תמתח" ,עפ"י מה שאמרו חז"ל [ב"מ
כל העם לפניו בשאלתם ובקשתם .ובהגיע יום האחרון, נט" ].לעולם יהא אדם זהיר בתבואה בתוך ביתו ,שאין
יום אשר בו נוסע המלך ועוזב את העיר ,הכריזו והודיעו מריבה וכו' אלא על עסקי תבואה שנאמר השם גבולך
43
חג הסוכות – שמחת תורה – שמיני עצרת – וזאת הברכה בה"י
תשלחנו ריקם ,רק 'הענק תעניק לו מצאנך מגרנך לאמור ,דער מלך פארט! ,ויהי ביום ההוא ויגש איש
ומיקבך' ,שתתן לבני ישראל הענקה מכל טוב. אחד אשר עודנו לא ביקש את בקשתו ,ויתייצב לפני
המלך לבקש בקשה .וכראות המלך את זאת נתמלא
מסופר ,כי אחד מראשי הגיאולוגים בהונגריה אמר חימה ושאל ברוגז ,למה התרשלת והתמהמהת לבוא
פעם לה"חתם סופר" זצ"ל ,כי גם לשיטת עד הנה ,יום האחרון אשר פעמי כבר עומדים הכן
האורטדוקסים הרואים בהם 'ערבות' ,שאין בהם לא לנסוע .הלא היה לך די זמן לבוא ולהתחנן לפני ,ואין זו
טעם ולא ריח ,אך הלא גם הערבות הם חלק מארבעת הדרך להתעצל ולזלזל עד כדי כך ,ולהשאיר את זאת על
המינים ,ואי אפשר בלעדיהם? יום האחרון .וענה האיש הלזה ואמר ,אדוני המלך ,אל
השיבו ה"חתם סופר" :אמת ,אך מתי הנכם שווים? – יחר אפך בעבדך ,כי דרכי ומחשבותי לא בדרך
רק כאשר אתם מחוברים עם שאר המינים ,אך צא ומחשבות שאר בני אדם ,אשר באו לפני המלך רק
וראה מה נותר מהערבות בהושענא רבא ,כאשר הם למען לבקש את מבוקשם וטובתם ,כי כל הדורש רק
נותרות לבדן ,הרי הכל חובטים בהן על הקרקע... לטובת עצמו דורש ומקבל שכר .לא כן אני עבדך ,לא
באתי הנה לבקש בעד עצמי ,כי אם לבקש בעד המלך
וטובתו לבדו .וכשמוע המלך את דברי עבדו הנאמרים
פרידה מהסוכה באמת ובתמים ,מה מאד הוטבו דבריו ומצא חן ושכל
טוב בעיניו .ותחת רוגז נהפך עליו ברחמים ,ויפקוד
כתב הרבי ה"פני מנחם" זי"ע :איתא במשנה סוכה להטות עמו חסד ולהטיב אחריתו .הנמשל כן הוא עמנו
שבעה כיצד ,גמר מלאכול לא יתיר את סוכתו אבל היום ביום הושענא רבא ,אשר מיום ר"ח אלול הופיע
מוריד את הכלים מן המנחה ולמעלה .לא יתיר את ובא אלינו מלכינו מלך הכבוד יתב"ש .ומני אז ניתן
סוכתו ,יהודי אינו מתנתק ומתיר עצמו מן המצוה ,אלא לפנינו האפשרות ,להיות דורש ה' בהמצאו ולקוראו
קושר את עצמו למצוה. בהיותו קרוב .ודלתות שמים נפתחו לבוא לפניו,
איתא בגמ' שלעתיד לבא יאמרו הגויים לפני הקב"ה ולשפוך לב כמים אל א-ל שבשמים ,כי לא בזה ולא
שיתן להם מצוות ,והקב"ה בוחר במצות סוכה ,מיד כל שקץ ענות עני ובשועו אליו ישמע ויושיע .ובעוה"ר לא
אחד ואחד נוטל והולך ועושה סוכה בראש גגו וכו' וכל שמנו לב לזה משך כל ימי הסליחה והרחמים ,החל
אחד ואחד מבעט בסוכתו ויוצא שנאמר ננתקה את מר"ח אלול וימי הסליחות ,ימי הזכרון הרת עולם ובין
מוסרותימו ונשליכה ממנו עבותימו ,ומקשה הגמ' כסה לעשור ,וביום הכיפורים זמן כפרה לכל עוונותינו.
ישראל נמי מצטער פטור מן הסוכה ,ומשני נהי דפטור וכן בכל משך הימים אשר פרס עלינו חג הסוכות את
בעוטי מי מבעטי. שלומו ,לא עשינו להטיב מעשינו כל צרכנו .ורק עכשיו
כ"ק אאז"ל אמר בשם רבי פנחס מקאריץ ז"ל ,עושה ביום האחרון של ימי הרחמים ,אשר המלך מ"ה
סוכה בראש גגו היינו שבא לגיאות ,כשלגוי יש משהו הקב"ה עודנו אתנו ,יום הושענא רבה ,אשר בו מסירת
מיד בא לגבהות הלב ,ומביא באמרי אמת דאיתא הפתקין ,נתעוררנו לבוא אל שער המלך ,טרם ננעל
'ננתקה את מוסרותימו' זה הסוכה 'ונשליכה ממנו השער לפני הדופקים .ואיך לא יכסה הבושה את פנינו
עבותימו' זה הלולב ,אבל אצל ישראל הוא להיפך, לבוא לפני המלך ביום האחרון לבקש ממנו סליחה
'אסרו חג בעבותים' ,עושה איסור לחג ,שמקשר עצמו ורחמים ,תחת אשר יהיה עלינו להיות זריזים מקדימים,
ליו"ט. ולא לזלזל בימים האלו אשר יעבורו .אמנם מענה אחת
אבל מוריד את הכלים – הרמז להא דאיתא בזוה"ק יש בפינו ובפיות עמנו בית ישראל ,כי לא למעננו באנו
שארבעה המינים הם מאני קרבא ,ואיתא בגמ' רב לבקש ,כי אם למענך אלקינו ,וכן הושענא למענך
אחא בר יעקב אמר דין גירא בעיני דשיטנא ,מצוה אלקינו הושענא!!!
מגינה ומצלא בעידנא דעסיק בה ,איש ישראל בעשותו
מצוה קושר אליה את כל גופו ע"י השמחה ,והמצוה בשם הרה"ק ה"אהבת ישראל" מויז'ניץ זי"ע שאמר
משאירה אצלו רושם לכל השנה ,וזהו מוריד את עה"פ [טו יג] 'ו כי ת שלחנו ח פשי מ עמך שהוא
הכלים ,שנוטל עמו הכח ממאני קרבא לאחר כך, ר"ת "חות"ם" ,שמבקשין מהשי"ת ,שבעת החותם לא
44
חג הסוכות – שמחת תורה – שמיני עצרת – וזאת הברכה בה"י
נכתבין לאלתר לחיים ,ובינונים תלוים ועומדים עד יום ומשפיע משמחת החג ומצוותיו לכל השנה לקיים כל
הכפורים ,אם ישובו בתשובה יכתבו בספר החיים עם המצוות בשמחה.
הצדיקים ,והנה האנשים המבקשים את ה'
ומסתופפים בצל הצדיקים להורות להם דרכי ה' ודרכי אמר הרה"ק מרופשיץ זי"ע :שאחד הדברים שלמד
תשובה הנכונה ,ואף כי שאור שבעיסה מעכב ,מכל מהגנב היא ,שטרם ישיג מבוקשו הוא מוסר נפשו עליה
מקום כוונתם לטובה ,וכל אוות נפשם לשוב בתשובה להשיגה ,ומשאך הצליח לגונבה נעשה החפץ זול
שלימה לעבוד ה' ,לאנשים האלה הגם שלא זכו בעיניו ומוכרה בדמים מועטים ,וכן במעשה המצוה
מעשיהם מכל וכל ,הכתוב מבשרם שירוחמו מן טרם עשותו חייב אדם לדעת כי כל חפציו לא ישוו בה
השמים ,והנה בידוע אשר גמר החתימה נעשית ויתן נפשו עליה לקיימה ,ואחר שקיים לא יקר ערכה
בהושענא רבה ,וביום שמיני עצרת הפתקין נמסרין, בעיניו מפאת אופן עשותו אותה.
לזה מבשר הכתוב 'וביום השמיני עצרת' ע דת צ ולזה אחר שעברו ימי החג ,מתבוננים איך שקיימנו
דיקים ר חמים ת היה ,שכל המסתופפים בצילם יהיו מצות סוכה בלי דחילו ורחימו וכל מעשינו מלאים פניות
לרחמים. ומחשבות זרות ,ונכנסים אז להיפרד מן הסוכה
וארבעת המינים ,להשתדל בזה לתקן מצות סוכה
הרבי ה"לב שמחה" זי"ע כותב :כ"ק אדמו"ר אחי ז"ל ונטילת לולב.
מביא בבית ישראל בשם כ"ק אאמוז"ל 'ויהי בישורון
מלך' הרמז על ראש השנה ויום הכיפורים' ,בהתאסף בפייט של שמ"ע בלילה" :מחיל אל חיל הולכים נוסעים
ראשי עם' – סוכות חג האסיף' ,יחד שבטי ישראל' – מסוכה ולשמוח בשמיני נמלכים" .ופירש הרה"ק
שמיני עצרת שמחת תורה. המוהרי"ד מבעלזא זי"ע ,עפ"מ שאמר הקדוש
וי"ל רמז לרמיזא ,יחד שבטי ישראל ענין אחדות ,וגם מסטרליסק זי"ע ,שכשהשם ית' עוזר לישראל לקיים
תורה שמחת תורה ,יחד בגימ' כ"ב ,כ"ב אותיות מצות סוכה וזוכה להשיג ולהמשיך עליו קדושת
התורה ,ועם התיבה והאותיות בגימ' שם הוי' ,אורייתא הדפנות והסכך וכל מצות התלוים בסוכה ,איך אפשר
קוב"ה וישראל חד הוא ,יחד שבטי ישראל .אי' מהרבי לו אח"כ למצוא לו מקום בבית .אך זה החסד של
ר' בונם ז"ל יסוד שמיני עצרת תפילה בציבור לתקן כל הקב"ה ,שתיכף אחר קדושת הסוכה נוסעים מחיל אל
התפילות שהתפלל ביחידות כל השנה ,תפילה בציבור חיל לקדושת החג של שמיני עצרת ,ולולא זאת לא היה
להיות באחדות ,גם כח לכל השנה להיות באחדות. באפשרי למצוא לו מקום בבית.
עיי"ש. וזה הפירוש" :נוסעים מסוכה" ר"ל :כשישראל פונים
מהסוכה – האיך אפשר להם למצוא מקום בבית? ע"ז
הרה"ק המוהר"א מבעלזא זי"ע אמר :זקני הרה"ק אמר" :ולשמוח בשמיני נמלכים" ,ר"ל העצה היא שאנו
המהר"ש מבעלזא זי"ע היה אומר :את גודל מעלת ויקר נוסעים מקדושה לקדושת זה החג הקדוש.
ערכם של הריקודים בשמחת תורה אין לי רשות לגלות.
ברם ,את זאת אוכל להגיד שכל התפילות והתחנונים
וכל מיני בקשות של בני ישראל מכל השנה והתפילות
של הימים הקדושים האלו שלא היו כראוי ,ולא עלו
שמיני עצרת -שמחת תורה
לרצון לפני אדון כל ,כן התקיעות שאנו תוקעים – בזה
היום נאספים יחד ועולים לרצון לפני אבינו שבשמים ביום השמיני עצרת תהיה לכם:
על ידי הריקודים.
וזה הרמז בגמרא [סוכה מח :].שמיני רגל בפני עצמו כותב הרה"ק ה"מאור ושמש" זי"ע [פר' פינחס] :יש
לענין פז"ר קש"ב .בזה מרומז הענין הנ"ל; כל לרמוז בפסוק זה ,כי הנה ידוע מאמר קדמונינו [ר"ה
התפילות הפזורות של כל ימות השנה שאין להם עליה, טז ].אשר כל באי עולם בראש השנה יכתבון וביום צום
יקשיב להם השי"ת ביום זה .פז"ר – הפזורות ,קשב – כיפור יחתמון ,והנה אמרו במסכת ר"ה [טז ]:שצדיקים
45
חג הסוכות – שמחת תורה – שמיני עצרת – וזאת הברכה בה"י
וכך נרמז דבר זה גם בדברי חז"ל שאמרו על שמיני יקשיב.
עצרת שהוא רגל בפני עצמו ' -בפני עצמו' לצורך
עצמו. הגר"א זצ"ל ביאר את הפסוק במשלי [לא כה]' :עוז
והדר לבושה ותשחק ליום אחרון' – 'עוז' הוא בר"ה
והיית אך שמח[ :דברים טז טו] ויוהכ"פ' ,והדר' בסוכות – 'פרי עץ הדר'' ,ותשחק ליום
ברש"י לרבות לילי יו"ט האחרון לשמחה. אחרון' – זה שמיני עצרת שעליו נאמר 'והיית אך
שואל הגר"א :והלא 'אך' תמיד בא למעט ואיך דרשו שמח'.
כאן מ'אך' לרבות?
והשיב על זה :שבימי החג של סוכות יש נוסף למצות הרה"ק ה"ישמח ישראל" מאלכסנדר זי"ע אומר :אמרו
השמחה שאר מצוות כמו סוכה ,ארבעה מינים ,ניסוך צדיקים ששמיני עצרת הוא הקשר והכולל מהחג הק',
המים וכו' .וביום טוב האחרון שמיני עצרת לא נשארת וכענין מעשה אורג שעושים בשפת הבגד שפה כפולה
ממצוות החג אלא השמחה' .אך' זה בא למעט משאר שלא יקרע ,וכמו כן היא בחי' שמ"ע .ונוכל לזכות
מצוות החג ,וכלפי מה נאמר? כלפי ליל יום טוב האחרון בקדושת היום להישאר בכל הקבלות והרצונות טובות
שמיני עצרת ששמחה בלבד נותרת בו מכל מצוות שקבלנו עלינו.
החג.
עוד כתב :שיום זה כולל כל ימי חג הסוכות וכל הימים
אומר ה"שפת אמת" זי"ע :לאשר כי השמחה יכולה הנוראים ,והוא "יום המובחר מכל הזמנים".
להתפשט לבוא לידי פריקות עול ח"ו ,לכן נאמר בו
"אך" לשון מיעוט .ואחז"ל 'אך את הזהב' – שצריכין ה"חתם סופר" זצ"ל כותב [בדרשות] ומביא את דברי
להעביר את החלודה ,כמו כן 'אך שמח' – להיות הרמ"ע מפאנו [מאמר חיקור הדין ח"ב ספכ"ז] :שלשון
השמחה רק לשם שמים בלי פסולת. "חג" מורה על חוגה ועיגול הסובב על נקודה פנימית
ובאמת 'אך' – למעט האומות כמו שכתוב [משלי יד י] ומרכזית ,ולכן שמיני עצרת לא נקרא חג כי כל שאר
'ובשמחתו לא יתערב זר'[ .וכן כתב ה"משך חכמה"]. הימים טובים סובבים את נקודת השמיני עצרת" ,כי
הוא קדושה עליונה מכל הקדושות ,אפילו מקדושת יום
עוד כתב [תרלז] :דרך הלצה ,לרבות לילי יו"ט האחרון הכיפורים ולא שייך לקרותו חג".
הוא כמו באחרית הימים בגלות שהימים דומין ללילות,
אעפ"כ מבטיח הכתוב שנוכל לעורר השמחה. הרה"ק ה"דעת משה" זי"ע הי"ד מבאיאן כותב :מבואר
בשם הנשר הגדול קדוש ונורא א"ז מרוז'ין זצוק"ל :כי
ה"חתם סופר" זצ"ל בדרשות :בכל יו"ט צריך עזר מעט כמו שמתנהגים את עצמו בשמיני עצרת – ככה נשאר
ומעשה מצוה ,כמו מצה בפסח ושתי הלחם בעצרת, הרושם על כל השנה.
שופר בראש השנה תענית ביוה"כ ,ד' מינים וסוכה
בחג ,אך שמיני עצרת לעוצם קדושתו לא צריך אות ה"שפת אמת" זי"ע אומר :שמחת תורה הוקבעה
אחר ומצוה אחרת' ,והיית אך שמח' – ולא שום דבר בתחילת השנה שתהיה הכנה לשנה כולה להתנהג על
אחר נלוה עמו ,משא"כ שלש רגלים 'אשר יראה כל פי התורה.
זכורך ,לא יראו פני ריקם' – כי צריך דבר מבחוץ לסייעו,
משא"כ שמיני של חג שיראה פניו ריקם בלי שום סיוע. הרה"ק ה"ייטב פנים" זי"ע אומר :בראש השנה וביום
הכיפורים על האדם לבקש ולהתפלל בעיקר על מלכות
אומר הרבי ה"בית ישראל" זי"ע אצל גיעולי מדין גם שמים וצרכי גבוה .בשמיני עצרת ניתן לאדם שיעתיר
כתיב "אך" ודרשינן למעט את החלודה ,ופי' שאם בתפילה גם לצרכי גופו ולפיכך תקנו בו תפילת גשם.
הולכים להכשיר ולהגעיל כלי מבליעת איסור ,צריך רמז לכך יש בכתוב 'וביום השמיני עצרת תהיה לכם' –
קודם להסיר ממנו את החלודה ,וכן גם כאן צריך לראות 'לכם' לצרכיכם.
46
חג הסוכות – שמחת תורה – שמיני עצרת – וזאת הברכה בה"י
זהו יום של קשר בל יתואר בין אב לבנו ,וכשבן מתרפק שהשמחה תהיה נקיה.
לאביו ומבקש ממנו משהו ,הוא מקבל ,מקבל הכל.
בתחילתה של כל הקפה מזכירים תפילות ותחנונים הקפות
כמו 'אנא ה' הושיעה נא'' ...דובר צדקות הושיעה נא'...
וכו' והוא פלא ,בזמן שמחה כזו מה ראו לתקן תחינות בספר "אמרי פנחס" :שהרה"ק רבי פינחס מקוריץ זי"ע
ובקשות? אלא ,יש לדעת כי זמן זה מיוחד לקבלת היה לובש את הקפוטה הלבנה עם החגורה והמצנפת
התפילות שלנו ,ושהטן עומד ומקטרג בכל עת אך הלבנה אל ההקפות כמו שהיה לובש ביום הכיפורים
בשמחת תורה באמצע הריקודים ,לא עולה על דעתו ובליל פסח .ואמר כי ביוה"כ אנחנו מתאמצים
שכעת יתפללו ,ולכן דווקא אז ,מבקשים 'אנא ה' להתעלות ולהשתוות להמלאכים שנוכל לעמוד עמהם
הושיעה נא'. מעורבב ביחד ,ועל כן אנו לובשים לבנים כמו
המלאכים.
הרבי ה"פני מנחם" זי"ע היה מספר ,שאחד מחשובי ובעת ההקפות בא השי"ת וכל פמליא דיליה לעולם
חסידי הרב בעל "התניא" ,הגיע לבית המדרש בליל הזה לשמוע ההקפות עם הזמירות והריקודין של
יוכ"פ לפני כל נדרי עם מלבושי חול ,והתנדנד כמו ישראל ,כמו שבאים בליל פסח לעוה"ז לשמוע ההגדה,
שתוי ,וה"עולם" לא הבין מה קרה לו ,ואיך שהתחילו כדאיתא בזוה"ק [ח"ב מ ]:ועל כן אנו לובשים לבנים
את תפילת כל נדרי ,הוא נשכב בחוץ על ספסל ושקע בליל פסח להשתוות אל המלאכים שבאים בבתינו .וכך
בשינה עמוקה. גם בעת ההקפות שייך טעם זה.
הציבור נשאר אחרי התפילה בביהמ"ד ,זה להגיד כן אמר :שבכל הקפות מקיפים עם ישראל גם מלאכי
תהלים והאחר בלימוד סדר העבודה וכו' וכו' ,פתאום מעלה ,אבל לא כל המלאכים ביחד בערבוביא ,כי ענין
החסיד הנ"ל קם מהספסל וניגש לבימה דפק עליה מלאכים ,הם השלוחים המביאים ההשפעה דקדושה
וקרא בקול" :אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלקים אין לעוה"ז ,ולכל מין שפע יש מין מלאכים אחרים ,ועל כן
עוד מלבדו"! הציבור נדהם וגם צחק ,ואז יצא הרב בעל באים ז' כתות מלאכים אל ההקפות.
"התניא" מחדרו והיסה את הציבור ואמר להם :כל והיינו מלאכים המשפיעים חסד להקפה א' ,מלאכים
העבודה של הימים הנוראים היא כדי להגיע לדרגת המשפיעים שמירה להקפה ב' ,מלאכים המשפיעים
"אתה הראת לדעת" ,והחסיד הזה כבר כעת הגיע רחמים להקפה ג' ,מלאכים המשפיעים כח הניצוח
לדרגה זו. להקפה ד' ,מלאכים המשפיעים חן להקפה ה',
ואז סיפר הרב בעל ה"תניא" את הקורות אתו :הוא מלאכים המשפיעים כח התולדה להקפה ו' ,מלאכים
הלך בעיו"כ לאסוף כסף בשביל פדיון שבויים שרצה המשפיעים עושר להקפה ז'.
לעשות עוד לפני החג ,והיה חסר לו 300רובל ,וכבר
אין לו ממי לקחת ,ואז הוא עבר ליד בית המרזח עוד אמר :שהשם הקפות ,מלבד מה שמורה על פעולת
העירוני ,ושמע קולות מבתוכו ,וחשב לעצמו שהוא ההקפה – מורה הוא ג"כ על משמעות הלואה ,על דרך
יכנס ויבקש מהם צדקה ואולי יחוס ה' ויצליח במעשיו. שאיתא החנוני מקיף ,כי השי"ת מלוה לאדם על
הוא נכנס וראה כמה סוחרים יהודים יושבים ושותים, השעה הזאת אור תורה שמשה רבינו התענה על זה
ניגש אליהם והתחנן אליהם שיעזרו לו לפדות את ארבעים יום וארבעים לילה ,ועלינו לשלם הלואה זו
היהודי השבוי אצל הפריץ – עם משפחתו ,ואז אמר לו מעט מעט בכל השנה...
אחד מהם אם תשתה כוס מלאה ביי"ש אתן לך 100
רובל ! חשב החסיד מה לא עושים בשביל להציל יהודי, אומר הרה"ק ה"ויגד יעקב" זי"ע :לא בכדי נבחר היום
הסכים לדרישה ,ומילאו לו כוס מלאה ביי"ש והוא בירך המיוחד הזה גם ליום של תפילות ובקשות .בסידור
ברכת שהכל ושתה בפעם אחת עד שחשב שנשרפו "בית יעקב" לרבי יעקב עמדין זצ"ל ,ובספר "מועד לכל
מעיו. חי" הביאו דברי הזוה"ק ,שכל התפילות של שמיני
כעת פתח את פיו הסוחר השני ואמר :אם תשתה עוד עצרת מתקבלות ,והסיבה לזה היא ,שבשמחת תורה
47
חג הסוכות – שמחת תורה – שמיני עצרת – וזאת הברכה בה"י
לכם ,כי אסור להעמיד אדם ,גבוה יותר ממה שהוא כוס מלאה עבורי – תקבל ממני גם 100רובל! נהיה לו
באמת"... שחור בעינים ,איך הוא יוכל לשתות ,אבל מה לא
עושים עבור פדיון שבויים ,והודיע חגיגית על הסכמתו,
נהג הגאון רבי מאיר שפירא זצ"ל רבה של לובלין לומר מילאו לו את הכוס עד למעלה והוא הוריק זאת לגרונו
בעת ההקפות בשמחת תורה: כשכבר כמעט אינו יודע מה נעשה אתו.
"ההקפות שלנו אינן אלא משל :אדם מסתובב ומגיע ואז הסוחר השלישי הצטרף למשוגתם של חבריו ואמר
לנקודה שממנה יצא .הרי ההקפות שלנו עם ספר אם תשתה עוד כוס אחת תקבל גם ממני 100רובל
התורה נמשכות כבר אלפי שנים .יצאנו עם הס"ת ויהיה לך את כל הסכום לשחרר את השבויים .כעת
מארץ ישראל והקפנו עמו את כדור הארץ ,גלינו הוא כבר ממש לא ידע מה לעשות ,אבל החליט יהיה
לשפניא ,לאשכנז ולפולין ,וכה נמשיך ונקיף את העולם מה שיהיה הוא ישתה וילך לפריץ שישחרר אותם.
עד שנחזור לנקודה שממנה יצאנו ,לארץ ישראל"... וכמקודם מילאו לו את הכוס והוא שתה בלי לדעת מה
הוא עושה לקח את הכסף להספיק לשחררם קודם
שישו ושמחו בשמחת תורה: התקדש החג ,בינתיים שקעה החמה והוא לא הספיק
ה"דברי שמואל" מסלונים זי"ע אומר :עפ"י מאחז"ל לטעום כלום לקראת היום הקדוש ,ולא להחליף את
שהקב"ה סובב בין האומות ולא רצו לקבל את התורה, בגדיו ורץ ככה לבית המדרש כדי להתפלל.
וכאשר התורה ראתה שהאומות אינם רוצים לקבלה, כמובן שראשו הסתובב לו ,והוא לא היה מסוגל להחזיק
חששה שמא גם ישראל לא ירצו לקבלה ,אך כאשר מעמד ולכן נשכב על הספסל ונרדם בשינה עמוקה– .
ראתה שישראל קבלוה אז נתמלאה שמחה גדולה. ואחרי זה כשהתעורר – סיים הרב בעל "התניא" -אמר
וזהו שישו ושמחו בשמחת תורה – בשמחה של התורה את הפסוק "אתה הראת" וכו' משום שהוא הגיע
על כך שישראל קבלוה. לדרגה גבוהה זו של מסירות הנפש עבור יהודים.
איתא ב"שפת אמת" מאד צריכין לשמוח בשמחת אמר הרה"ק ה"עצי חיים" מסיגעט זי"ע :מרגלא
תורה ולכבדה ,הרי אמרו הלומד מחבירו אות אחת צריך בפומיה דבעל ה"קדושת יו"ט" זי"ע ,לומר בשעת
לנהוג בו כבוד ומה נעשה אל התורה בעצמה אשר ההקפות מאמר הזוהר הק' הידוע עה"פ 'ישמח ישראל
מלמדת אותנו תמיד איך לעבוד את ה'. בעושיו' – שהשי"ת שולח את הצדיקים להשתתף
בשמחת בניהם בהאי עלמא.
הרה"ק רבי משה יחיאל הלוי אפשטין מאוז'רוב ה"אש והוסיף :שזה קאי על שמחת תורה ,כשיהודים שמחים
דת" זי"ע ,היה רוקד בשמחת תורה בכל עוז לכבוד עם התורה"ק באים האבות הק' להשתתף בשמחתם.
התורה ,כשהוא חובק בידו ספר תורה קטן ומיוחס
ועתיק יומין .בתקופה שהתגורר באמריקה ,היה מפליא פעם נשאל ה"חפץ חיים" זצ"ל מהו "סוד ההקפות" ?
בריקודים מיוחדים בשמחת תורה ,אולם חדל מכך והשיב :כשהינך מכוסה עם הטלית וכולך דביקות עם
לאחר שפעם שמע באמצע ההקפות אדם הקורא: הספר תורה ,אזי הזהר ביותר שלא לדרוך על כף רגלו
"תנו לי לראות את הרבי ,הרי עשיתי במיוחד דרך של חבירך .כי כשאינך רואה לא תדע לעולם את מי
ארוכה לכאן כדי לראותו רוקד" ...ורגיל היה לומר לפייס .וזה "סוד ההקפות"...
בשמחת תורה" :ביום זה ממלאים את כל הכיסים
ברכות וישועות ,אך יש להיזהר שלא לאבדם". סיפר הרה"ק ה"אמרי חיים" מויז'ניץ זי"ע :בשמחת
תורה כשיצאו תלמידי ה"חפץ חיים" זצ"ל במחול ,ותוך
סיפר הגאון רבי שפטיה סגל זצ"ל :שפעם בשמחת התלהבות הריקוד לקחו את רבם הנערץ ,שהיה איש
תורה סיפר הגאון רבי ברוך דב ראש ישיבת קמניץ רזה ונמוך קומה – והעמידוהו על השולחן והם המשיכו
ה"ברכת שמואל" זצ"ל לתלמידים ,שזוכר מילדותו איך לרקוד במעגל מסביב לשולחן .הורה הרב להפסיק את
שה"בית הלוי" רבה של בריסק השתיק פעם את הריקוד ,כי יש לו מה להגיד ,וכך אמר לתלמידיו" :דעו
48
חג הסוכות – שמחת תורה – שמיני עצרת – וזאת הברכה בה"י
וזה הבקשה 'יהי ה' אלקינו עמנו' – שנזכה להיות הרוקדים באמצע ההקפות ואמר" :אנו שמחים כל כך
דבקים בו ית"ש' ,כאשר היה עם אבותינו' – לכל אחד עם התורה ,הבה נתבונן ,האם התורה גם שמחה
יש אבא וסבא ,דורות הקודמים ,דם התמצית שלהם עמנו"?...
היה בשביל לחיות עם הרבש"ע ,זכרו ממנו בכל צעד
ושעל' ,ובן אדם יתאמץ בך' – לקבל כל החוזק והתוקף ויהיו נא אמרינו לרצון לפני אדון כל:
מהקב"ה ,להילחם עם היצר ,ולא להסתנוור מכל אומר ה"תולדות יצחק" :פירוש ,בקשתינו שיהיו אמרינו
ההבלים שהם עולם חולף ,וכל הנאותיו הם עוברים ותפילתנו להתפלל להשי"ת ,שהרצון שלנו יהיה רק
וחולפים אפילו באותו רגע ממש ,ולהתגבר ולהתחזק שנהיה לפני אדון כל ,פי' שנדע תמידות השגחתו ית'
ע"י הידיעה שה' אלקינו עמנו ,ואנו חיילים שלו ,ובידינו עלינו ,ושיהיה תמיד לנגד עינינו כמ"ש הכתוב "שויתי
להתגבר ולעשות רצונו לגרום לו נחת רוח. ה' לנגדי תמיד".
ויהיו נא אמרינו לרצון לפני אדון כל: כתב בספר "אגרא דצבי" :מה שמרקדין ומשמחין כל
אמר ה"קדושת יו"ט זי"ע :כשאדם מגביה רגל אחת כך בשמחת תורה ,נודע מה שאמר בזה הרה"ק מוה"ר
לרקוד בשמחת תורה ,בזה מתקן אדם יותר ממה יצחק אייזיק מקאלוב זי"ע להסביר עפ"י משל :לאחד
שעשה מר"ה עד אחר הימים טובים. שבא לבית מלון וציוה לתת לו מכל טוב מאכלים טובים
וחדרים נאים ביותר ,ככה עשה לא יום אחד ולא יומיים,
מבואר ג"כ בספרים הקדושים ,דאם משמח האדם עד שבא בעל הבית אצלו עם חשבון גדול שישלם ,אמר
עצמו בשמחת תורה ,אזי מוריש זה התורה לבני בנים אין לי לשלם ,וא"ל הבעה"ב אם כן אמסור אותך
עד סוף כל הדורות. לממשלה ,שישימוך בבית הסוהר ,א"ל ומה יהיה לך
מזה הלא לא תרויח מזה כלום ,אך כיון שאין לי לשלם
בספר "מקרא קודש" מביא בשם זקינו ז"ל שהיה אומר ארקוד לפניך ריקודים נאים מה שאני יכול ,ועל ידי זה
בזה"ל :מה הם הריקודים איני יכול להגיד לכם ,אבל יתרבו הבאים כאן ותרויח עי"ז ממון הרבה כפי
זאת אני אומר שכל תפילות שאין להם עליה בכל התשלומין המגיע לך.
השנה ,ביום זה אנו מעלים אותם ע"י הריקודים. וכן הוא בשלנו ,שבכל הימים הנוראים אנו מבקשין בני
ובזה פירש א"א ז"ל מה דאי' בגמ' לענין פז"ר קש"ב, חיי ומזוני ,ומבטיחין להקב"ה להטיב מעשינו ,ובהגיע
רגל בפ"ע ,פי' התפילות הפזורים בכל השנה שאין יום שמח"ת ואין לנו מה לשלם ,רוקדין לפניו ית'
להם עליה ,וביום הזה יש להם עליה והקב"ה מקשיב בשמחת תורתו ,ומכניסין בזה הרהורי תשובה בלבות
אותן. בני ישראל ,ועי"ז יתרבה מצוות ומעש"ט .עכדה"ק.
בשם ה"חידושי הרי"ם" זי"ע :ראש השנה ויום כיפור יהי ה' אלקינו עמנו כאשר היה עם אבותינו אל יעזבנו
הם תשובה מיראה ,סוכות הוא תשובה מאהבה, ואל יטשנו:
ושמחת תורה היא שבועה בנקיטת חפץ שיחזיק אומר מו' רה"י שליט"א :י"ל שיש כאן ב' בקשות,
בהתורה. שמלבד פשטות הכתוב שיהא השי"ת בעזרתנו – 'אל
יעזבנו ואל יטשנו' – גם מבקשים 'יהי ה' אלקינו עמנו'
עוד מביא בשם זקינו הרבי מקאצק זי"ע :ששמחת – שנזכור את השי"ת ושנדבוק בו תמיד .כי אף
תורה הוא על הקבלה להבא ולא על מה שלעבר ,כי מי ששמחים עם התורה ,אבל בכדי שיהיה שמחה שלימה
ירהיב עוז בנפשו לומר שלמד ,אלא על הקבלה להבא כראוי בדביקות בנותן התורה ,צריך קב חומטין ,הרי לא
שנלמוד ,עכ"ד. לומדים תורה סתם ,לשם שכל וידיעה ,וק"ו לא להנאות
חיצוניות ככבוד וכדומה ,אלא לומדים תורה מתוך
הרה"ק ה"שם משמואל" מביא בשם האדמו"ר הכהן זכירה שלומדים תורה של הבורא ית"ש ,ושרק על ידי
הגדול [הרבי ר' העניך] מאלכסנדר זי"ע :טעם שאין לימוד התורה וקיום מצותיה ,זוכים לדביקות וחיבור
הכהנים נושאין כפיהם בשמחת תורה [כך נהגו בהקב"ה.
49
חג הסוכות – שמחת תורה – שמיני עצרת – וזאת הברכה בה"י
מתקנת על להבא – על לעתיד את האכילה של כל בפולין] ,כיון שקוראים בתורה "וזאת הברכה אשר ברך
השנה ,ואילו האכילה של סוכות זה הכל אכילה משה" – לכך אם יעשו ברכת כהנים יהיה נראה שאין
דקדושה שלא מזיקה ,ולכן עכשיו אחרי ר"ה – יו"כ – די בברכתו של משה.
סוכות אפשר לעשות סעודה לגומרה של תורה – שיתן ומבאר :שביום שקוראים פרשה זו כביכול עומד
הכח על להבא שלא יזיק. משרע"ה ומברך את כל בנ"י ברוב ברכות וצריך רק
להכין כלי לקבל זאת.
בשם הרה"ק ר' מנדלי מוורקא זי"ע שאמר פ"א
בשמיני עצרת בזה"ל :מ' גייט א דורך אזא מוראדיגען כתב ה"שפת אמת" זי"ע :ענין שמחת תורה לאשר
ראש השנה און אזא יום הכיפורים ואחריו סוכות ,אומר המה ימי שמחה צריכין לקבל עתה עול תורה ,כי כל
השי"ת "אם לא תהיו שוטים אראה לכם עוד בעסערס, מצות שקיבלו בשמחה עדיין עושין בשמחה ,וכן
זה שמיני עצרת"' .ויסעו מסוכות ויחנו באיתם' אז שמעתי בשם הרב הק' ז"ל מקאצק הטעם כיון שיש
'איתם ונקיתי מפשע רב'. לבנ"י שמחה בימים אלו מניחין השמחה בתורה ,ואמת
כי עצרת היא כנופיא כדפרש"י שבנ"י מתאחדין ביום
הרה"ק רבי ישראל מרוז'ין זי"ע אמר :העיקר הוא ביום זה ,ולכן זוכין לתורה כדכתיב 'מורשה קהלת יעקב'.
הזה אהבת רעים באמת ,ולרדוף אחר השלום ,והסימן
לזה שברוב העולם שכיחי ביום הקדוש הזה מחלוקות פעם הלכו איזה בעלי מלאכות בשמחת תורה ,לפני
ומריבות ,כי איתא מה שיש בדעתו ובדיבור ובמחשבה חלון הרב ה"תולדות" שכורים ומזמרים ,וקרב הרב
של כל אחד ואחד ביום הזה ,כך הוא כולה שתא, לאחד מהם ואמר לו מה השמחה אצלך האם הרבה
ומההוא יומא מתברכין כולא יומין כנודע. תורה למדת ,ויען האיש ויאמר :אם אני לא למדתי הלא
ואמר ,שצריך האדם בזה היום לקיים כל התורה כולה, כבוד תורתו למד ,ואם אחי עושה שמחת נשואין ישמח
ובזה יוכל להחזיק כולא שתא ,אבל לא כל אחד יכול לבי גם אני ,והודה הרב ואמר לו צדקת בדבריך.
לזכות לזה ,ע"כ אני אומר ,התקנה לזה שיוכל לקיים כל
התורה כולה ,הוא לקיים מצות "ואהבת לרעך כמוך" כתב הרמ"א :וקורין יו"ט האחרון שמחת תורה לפי
שזהו כלל גדול בתורה ,וכאילו קיים כל התורה כולה, ששמחין ועושין בו סעודת משתה לגמרה של תורה.
ולכן הס"מ ר"ל נוטה ביום הזה שיהיה ח"ו מחלוקת והגיד ה"חידושי הרי"ם" זי"ע :בטעם הדבר שנקבעה
בישראל ,כדי שלא יוכלו לקיים המצוה הגדולה הנ"ל שמחה זו בסיום ימי חג הסוכות ,משום שסוכות הוא
שהיא כל התורה כולה. זמן שמחתינו ,וכשיש לבני ישראל זמן שמחה מכניסים
הם את השמחה בתורה.
ה"ישמח ישראל" זי"ע כותב :היום הזה הוא כולל החג
הקדוש וכל הימים הנוראים ,ויום המובחר מכל צריך להבין מה ענין של עושים סעודה לגומרה של
הזמנים. תורה ,הרי בין כך עושין סעודה שואל הרבי ה"בית
בשם הרה"ק ה"דברי חיים" מצאנז זי"ע :עה"פ 'ביום ישראל"?
השמיני עצרת תהיה לכם' ,שלכן נקרא שמחת תורה אלא דאי' בגמ' סעודה שהנאתך ממנה משוך ידך
בשם עצרת ,כי יום זה הוא האוצר שבו כלולים ממנה ,וכן איתא בתנדא"ר פכ"ו ומובא בתוס' בכתובות
התפילות ובקשות דמעות והרהורי התשובה של ימים ק"ד .אם לא זכה אדם לבקש רחמים על ד"ת שיכנסו
הנוראים ,וכל הישועות והרפואות ונחמות שפעלו לתוך מעיו ,מ"מ יבקש רחמים על אכילה ושתיה יתירה
ישראל בימים אלו. שלא יכנסו לתוך מעיו.
אולם כעת אחרי יו"כ שאי' כל האוכל ושותה בתשיעי
מעלה עליו הכתוב כאילו מתענה תשיעי ועשירי ,היינו
בשם הרה"ק מוהר"א הגדול מפרמישלאן זי"ע :שעל ג' שאז האכילה היא גם דבר רוחני ,וכדאי' בשפ"א
ימים אלו שהם :הושענא רבה שמיני עצרת שמחת ומהחידה"ר שהאכילה של עיו"כ מתקנת את האכילה
תורה – עומד כל העולם. של כל השנה ,וכן מובא שהאכילה של מוצאי יו"כ
50
חג הסוכות – שמחת תורה – שמיני עצרת – וזאת הברכה בה"י
הרה"ק ר' דוד זי"ע ,לבוא לבית המדרש להתפלל בליקוטי מהרי"ח :נוהגין שהמגביה את הספר תורה
בציבור כי בשמיני עצרת חתימת גזירות הפרנסה הוא. בשמחת תורה משכל את ידיו והופך את הספר להיות
ע"כ. הכתב לצד הקהל.
בשם הרה"ק רבי פנחס מקוריץ זי"ע :שחתן תורה
משפיע תורה בעולם הזה ,וחתן בראשית משפיע וכותב ה"אשל אברהם" סי' תרס"ה :והטעם ,על שם
עשירות. שאמרו באבות :הפוך בה והפוך בה דכולא בה.
ואמר בזה"ל" :דעם בעל חתן תורה שטאפט מען אהן עוד טעם :דהוא רמז לדרשת חז"ל בספרי 'לא תסור מן
פילע קעשענעס מיט תורה ,און דעם בעל חתן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל' ,אפילו יאמר לך על
בראשית שטאפט מען אהן מיט פילע קעשענעס מיט ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין.
עשירות ,אובער וואס קומט ארויס אז די קעשענעס
זענען גילעכערט ,פאלט דאך באלד אלעס ארויס ,אין עצרת היא :במד' בבקשה מכם עכבו עמי עוד יום אחד
אנדערע קענען דאס אויפהייבען"[ .לחתן תורה קשה עלי פרידתכם .בשם הרה"ק ה"ישמח ישראל"
ממלאים את הכיסים בתורה ,ולחתן בראשית ממלאים זי"ע פירש ,שקשה להשי"ת פרידת ישראל זה מזה על
את הכיסים בעשירות ,אבל מה לעשות אם יש חורים ידי הליכתם לביתם .וזהו פרידתכם ,מה שאתם נפרדים
בכיסים ,הכל נופל ישר החוצה – ואז אחרים יכולים זה מזה ,כי בירושלים היו באחדות.
להרים].
ובשם ה"אמרי אמת" זי"ע :קשה עלי פרידתכם – קשה
'ביום השמיני עצרת תהיה לכם' :אומר הרה"ק ה"אמרי עלי זה שאתם נפרדים ביניכם שאין בכם אחדות.
חיים" זי"ע' :ביום השמיני' ,שמחת תורה' - ,עצרת
תהיה לכם' – צריך כל אחד לפעול אצלו שיהיה עצור בגמ' אי' גבי שמחת תורה – אמר הקב"ה ,בני עשו לי
בעניני ה"לכם". סעודה קטנה וכו' .קשה ,מה שייך כלפי הקב"ה סעודה
קטנה ,הרי כל מה שיתנו זה סעודה קטנה כלפי
עו"א :אמרו ז"ל שוב יום אחד לפני מיתתך .ידוע מדברי
הקב"ה?
האריז"ל ,אשר ביום שמ"ע שעת ברכת הגשם יש
ותירץ הרבי ה"בית ישראל" זי"ע :דמאחר ושמיני עצרת
חתימה לטובה ,לזאת צריך אדם לשוב בתשובה כמו
הוא אושפיזא של שלמה המלך ע"ה ,ואצלו כתוב,
ביום הכיפורים שהוא יום חתימה .וזו שוב יום אחד
שהיה מקריב כל יום אלף עולות ,ולכן כלפי שלה"מ זו
"לפני מיתתך" ,אותיות לפני מיתה עולה גש"ם ועם
סעודה קטנה.
יו"ם אח"ד עולה "יו"ם הכפורים" .ונרמז שצריך ביום
שמ"ע לשוב בתשובה כמו ביום הכפורים ,וע"כ המנהג
עו"א :דבשמחת תורה מתחילין התורה ושמחין עמה,
לרקד עם התורה ,כי רקיד"ה תור"ה עולה תעני"ת.
ובתורה הרי אי' "פת במלח תאכל ומים במשורה
תשתה" כו' ,היינו שצריך למעט באכילה ,וזה ודאי דאין
משיב הרוח ומוריד הגשם: הכונה למעט ממש ,שהרי תלמידי הבעש"ט ביטלו את
הסיגופים ,אלא כדאי' :סעודה שהנאתך ממנה משוך
הרה"ק המוהרי"ד מבעלזא זי"ע אמר את דברי ידך ממנה ,שצריך להמעיט קצת קודם האכילה .וכמו
הירושלמי שלמה תקנו להתחיל זכירת גשמים בתפילת שפארצייטישע גיטע יודען היו מרחיקים את המאכל
מוסף ולא בתפילת ערבית שהיא תחילת היום? יש לפני שאכלו אותו.
לומר כי תקנו התפילה בשעה זו ,כשם שהתפילה
הראשונה על הגשם נערכה באותה שעה על ידי אדם ה"בית אברהם" מסלונים זי"ע אומר :שמיני רגל בפני
הראשון ביום הראשון ליצירתו .הא כיצד? עצמו :הוא רגל שכל יהודי צריך להתבונן בפני עצמו,
בכתוב נאמר 'כי לא המטיר ה' אלקים על הארץ ואדם אחרי ימים כ"כ קדושים ,וואס פאר א פנים עהר האט.
אין לעבוד את האדמה' – ומפרש רש"י :כי לא המטיר –
לפי שאדם אין לעבוד את האדמה – אין מכיר בטובתם פעם אחת בשמיני עצרת ציוה הרבי מקאצק לבנו
51
חג הסוכות – שמחת תורה – שמיני עצרת – וזאת הברכה בה"י
ביומו בהקרבת התמידין כמ"ש חז"ל :מעולם לא היה של גשמים ,וכשבא אדם וידע שהם צורך לעולם
אדם בירושלים ובידו עוון. התפלל עליהן וירדו וצמחו האילנות ודשאים.
אבל לאחר חג הסוכות כאשר חוזרים לבתיהם ,אחר מתי ובאיזו שעה התפלל אדם עליהן? מפורש במדרש:
שהיו בבית המקדש שמונת ימי החג ,בזה הקפידו חז"ל בשעה ראשונה ...בשעה שביעית עמד והתפלל.
ביותר שלא יחזרו עם ה"בלאטע" ,כי ביציאתו לביתו נמצינו למדים כי אדם הראשון התפלל לראשונה על
עליו להשגיח להמשיך את הנקיות מבית המקדש. הגשם בשעה שביעית – שהיא שעת תפילת מוסף ,על
ודפח"ח. כן תקנו שגם אנחנו נתפלל על הגשמים בשעה זו.
כתיב "כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים גו' כן יהיה כתב בספה"ק "דברי בינה" להרה"ק מביאלה זי"ע:
דברי גו' לא ישוב אלי ריקם" ,אומר הרבי ה"בית משיב הרוח – קח נא ה' את העבודה הרוחנית אשר
ישראל" זי"ע :אין הכוונה לגשם סתם ,רק הכוונה עבדו בני ישראל בחודש האיתנים ,והשב להם במוריד
לתורה .בדרך כלל כשיורד גשם נהיה מקודם בוץ ,ורק הגשם – בהורדת "מלא חפנים" שפע בגשמיות כדי
אח"כ זה מתחיל לגדול ,וכן הוא גם בתורה ,שאפילו שיוכלו לעבדך בהרחבת הדעת.
שבתחילה בעת שלומדים לא רואים כל כך תוצאות,
בכל זאת אח"כ כבר מתחילים לראות את עיקר כתב ה"שפת אמת" :במשנה בחג נדונין על המים ,לכן
התוצאות. מתפללים על הגשם ,ומסתמא עיקר הכוונה על התורה
שנאמר 'הוי כל צמא לכו למים' ,וכמו שהמים הם מזון
כתב ה"אגרא דכלה" :מרגלא בפומי' דאינשי ,תפילת וקיום העולם לפתוח הקרקע ולעשות פירות ,כן התורה
גשם ותפילת טל בפסח וסוכות קורין "ברכת גשם" בלב האדם.
"ברכת טל" ,וכן הוא בלשון אשכנז "בענטשין גשם",
ומדי דברי זכור אזכור מה ששמעתי מפה קדוש כבוד כתב ה"עברא דדשא" :איתא במשנה שואלין את
אדמו"ר הרה"ק מהרמ"מ מ"כ בק' רימנאב זצלה"ה, הגשמים בז' בחשון ,ט"ו יום אחר החג ,כדי שיגיע
מה שקורין ברכת הגשם והטל הוא ,כי כן הוא הדרך אחרון שבישראל לנהר פרת.
כשאדם נוסע לדרך מתיירא לנפשו פן יבוא לידי אנשים ויש שהקשו ,דא"כ היה להם להפסיק לשאול מטר ט"ו
רשעים ,אזי הולך אצל צדיק קודם נסיעתו שיברך אותו יום קודם הפסח ,משום עולי רגל העולים לירושלים
שהשי"ת יצליח דרכו אשר הוא הולך לבל יתעללו בו שלא יעכבום הגשמים ,ולמה אין אנו מפסיקים לשאול
אנשים רשעים. על גשמים אלא בחג הפסח עצמו ?
כן הוא הדבר ,הגשם והטל הולך לכל העולם ולכל ותירצו שבעיקר חששו לגשם הראשון שאחר חג
האומות ,והנה רוצים לבל יבגדו על ידם הרשעים אומות הסוכות ,שאז עדיין אין בני אדם מוכנים לגשמים,
העולם ,על כן הולכים הם תחילה אל ישראל עם קרובו משא"כ קודם הפסח שכבר רגילים לגשמים ומגיעים
שיברכו אותם שיזדמן טובתם רק לישראל הקדושים, מוכנים .עוד תירצו ,שלעכב מלהתחיל שאלת מטר
כך שמעתי מפה קדוש הנ"ל. משום עולי רגלים שפיר דמי ,אבל להפסיק מלשאול
קודם הזמן לא אלימא האי טעמא.
וע"ד העבודה י"ל :שחז"ל טמנו בזה רמז והוראה לאדם
יחד לב וגל אבן מפי באר מים ,כנאבק לו שר בלול איך עליו לחזור לביתו לאחר עלייתו לרגל .דבשלמא אם
מאש וממים[ :תפילת גשם] לא ניקה את עצמו כראוי בעלותו לרגל ,מ"מ עדיין יש
אומר המהר"ש מבעלזא זי"ע :בעת שנאבק יעקב אבינו תקוה שבמשך שהייתו בבית המקדש בוודאי ינקה את
עם שרו של עשו ,מובן מאליו לכל אדם שיחד אז לבו עצמו מהרפש ויתעלה ,והרי אמרו חז"ל "שלא היה
לשמים ,אבל בעת אשר גל את האבן וישק יעקב לרחל אחד מישראל מיצר כשהיה ביהמ"ק קיים ,למה ,שהיה
יכול אדם לחשוב כי היה בזה איזה גשמיות ח"ו ,לכך אדם נכנס לשם מלא עונות והיה מקריב קרבן ומתכפר
אמר כי יחד לב בעת אשר גל אבן כמו שנאבק לו שר. לו ,אין שמחה גדולה מזו שהיה יוצא צדיק הוי יפה נוף
ודפח"ח. משוש" ,ונמחלים עוונות הדרים בירושלים מידי יום
52
חג הסוכות – שמחת תורה – שמיני עצרת – וזאת הברכה בה"י
מוצאי יו"ט -אסרו חג על הסלע הך ויצאו מים[ :תפילת גשם]
שואל ה"בית יצחק" :ולכאורה תמוה ,הלוא הדבר
מתוך מכתבו של ה"אור החיים" הקדוש זי"ע לכללות נחשב לחטא למש"ר ע"ה ולמה להזכיר זאת בתפילה?
החברים באיטליה שתמכו בישיבתו הקדושה "כנסת ויש לומר ,כי גם זאת לזכות תחשב למש"ר ע"ה ,אשר
ישראל" שבירושלים: מאהבתו את ישראל סילק את נגיעת עצמו ,והגם שידע
אשר ההכאה לחטא נחשב לו – בכל זאת לא הסתפק
...יום שמחת תורה ,הייתי אני חתן תורה מסיים,
בדיבור בלבד אל הסלע ,לבל יתרבה קטרוג על בני
ששלחו לי הפרנסים לשאול ממני שאהיה חתן תורה,
ואינם רוצים ממני שום נדבה ,אלא לכבוד מדרש כנסת ישראל ,כדאי' ברש"י :מה סלע זה שאינו מדבר ואינו
שומע וכו' מקיים דבורו של מקום קל וחומר אנו ,כלומר
ישראל ,ה' יכוננהו ,שיהיה בסימן טוב ,ולחיי מעלתכם
החברים המעמדים אותו ולהצלחתכם .וליל מוצאי ישראל ,שיש להם לקיים דבורו של מקום.
שבת [מוצאי שמחת תורה של אותה שנה שחל ובכדי להסיר קטרוג זה הסכים משרע"ה להכות הסלע,
הגם שידע שיקבל עונש על זה ,ואת זכות מסירות
בשבת] ,עשינו שמחה בבית הכנסת ,וכל הרבנים
והחסידים מרקדים לפני התורה בכל עוז ותעצומות, הנפש של משרע"ה עבור ישראל שהיתה על ידי הכאת
הסלע – זאת אנו מזכירים בתפלת הגשם.
והיתה הארה גדולה אשר כמוה לא נהיתה .ובחול
המועד עשינו שמחת בית השואבה ,והייתי אני מדליק
לילה אחת ,ועשינו שמחה גדולה .כל החברים במצב נעילת החג
החיים והבריאות ,כן ירבה .העליתי שמותם בברכה
ותהלה ובתפילה מול שוכן הבירה ,לתת להם מאוים אצל הרה"ק בעל "עטרת צבי" זי"ע ,היה בחור ששמו
וחפצם לטוב כל הימים... מרדכי ,והיה טיפש גדול וכולם כינו אותו מאט'ל "נער",
לימים נעשה חתן וקראו לו מאט'ל "חתן" ,והנה קודם
הרב החסיד ר' נח ז"ל האבד"ק פיעסעצנע בשם החופה ראו אותו בוכה ,ושאלו אותו למה הוא בוכה,
הרה"ק הרי"מ זצללה"ה מגור ,מה שהחסידים מרקדים ואמר יודע אני שכל זמן שאני חתן קוראים לי מאט'ל
בכל מוצאי ימים טובים ,אמר בזה"ל :אז א רבים יודען חתן ,ועתה לאחר החתונה אהי' שוב מאט'ל נער.
טועהן אפ א מצוה ווערט אין היעמל א עת רצון[ .בזמן אמר הרה"ק :וכמו כן בימים טובים אנו כחתנים,
שרבים גומרים לקיים מצוה נעשה עת רצון בשמים]. וצריכים אנו לראות שאחר היו"ט לא נהיה שוב בבחינת
מאט'ל נער ,וזה שמבקשים "השיאנו ה"א את ברכת
מספרים על הרה"ק רבי משה לייב מסאסוב זי"ע,
מועדיך" ,מלשון משא ,שנישא עמנו את ברכת
אוהבם של ישראל ,שהיה מנחם את קהלו במוצאי
המועדים ואת התרוממות הנפש שהיתה לנו ביו"ט.
שמחת תורה ,באומרו להם :אל נא אחים תעצבו אל
לבכם בצאתכם מימי החג המופלאים ,הרבונו של עולם אומר המוהרי"ד מבעלזא זי"ע :הנה לפני הגיע ימי החג
של "אתה בחרתנו" הוא אותו רבונו של עולם של הקדושים עושה כל אדם הכנות כדי לקבל את היום
"אתה חוננתנו"... טוב בקדושה כראוי ,ולקיים את כל המצוות התלויות
ביו"ט בשלימות ,אבל במוצאי החג כשרואה ומביט
בשם הרבי ר' העניך מאלכסנדר זי"ע' :אסרו חג
ומתבונן על ימי החג שעברו עליו שהיה יכול לקיים
בעבותים' :אמר ,כמו החייט שתופר ,אם החוט אין לו
המצוות דאורייתא ודרבנן ומנהגי ישראל ביותר
קשר אין התפירה יכולה להתקיים .כמו כן צריך אדם
שלימות ,אזי נשבר לבו בקרבו ומתאנח על שלא ערך
לקשור ימי החג שעברו לעשות חיזוק וקיום שלא
את החג כראוי
יתפרד מעליו ,והבן.
שבירת לב זו עולה לרצון ולנחת רוח לפניו ית' ,וע"ז
ה"בית אברהם" זי"ע אומר' :אסרו חג בעבותים' – נאמר' :מה יפו פעמיך בנעלים' – פעמיך מל' 'ותפעם
תארזו את היו"ט .משל לעני שהיה בסעודת מלך וראה רוחו' ,וזאת כוונת הכתוב – מה יפים הם פעימות הלב
כל מיני מטעמים טובים ומגדנות ,ונתן באמתחתו עד ושברון הלב של איש ישראל' ,בנעלים' – בעת נעילת
כמה שהיה אפשר לו ,לפי שיודע היה שלא תמיד החג ,שאז נפעם לבו בקרבו שלא ערך את החג כראוי.
53
חג הסוכות – שמחת תורה – שמיני עצרת – וזאת הברכה בה"י
בזכות בני ישראל ,וכדאמרינן במס' ברכות שאמר לו משיגים מגדנות כאלה כמו בשלחן המלך ,ובעת
הקב"ה למשה לך רד ,רד מגדולתך כלום נתתי לך את שנחלש לבבו מוציא איזה דברים להשיב את נפשו.
הגדולה אלא בשביל ישראל ועכשיו שישראל חטאו והבן.
גדולתך למה...
ה"יסוד העבודה" זי"ע אומר' :אסרו חג בעבותים' –
תקשרו הארת החג בעבותים ,היינו שהארת החג תאיר
ה"חידושי הרי"ם" זי"ע אמר :היינו אלה שמכתתים
גם בענינים העבים של העוה"ז והבן.
רגליהם מעיר לעיר ללמוד תורה ובירך אותם משרע"ה
שיכנס בהם דברי תורה ושינצלו מכל המניעות ,ואי' 'אסרו חג בעבותים' – ב"תורת אבות" :תקשר הארת
שבשעת מתן תורה שתקה כל הבריאה כולה צפור לא החג בעבותים ,אין די גראבע זאכען .היינו שהארת החג
צווח עוף לא פרח וכו' ,וזה היה להראות שכל מי שרוצה תאיר גם בענינים העבים של העוה"ז ,משל לבן מלך
לשמוע יבא וישמע ,ולא יהיה לו שום מניעה. שנתחבר לליסטים ורצה אחר כך לחזור אל המלך,
והלך אליו ועשה רצונו ,אלא שהמלך לא חש לו אימון
אומר הרה"ק רבי מאיר מפרמישלאן זי"ע :הנה יש ולא קרבו כי חשש פן יחזור שוב לחברת הליסטים ,ומה
צדיק אשר דבוק בה' כ"כ עד כי אינו יכול לפנות עצמו עשה הבן ,הלך לחבורת הליסטים ,וחולל שם מהפיכה
לעסקי בנ"י .משא"כ מש"ר 'וזאת הברכה' – בזו עד אשר שבו כולם אל המלך ,ואז קרבו אביו מאד ,וזהו
הברכה נתברך משרע"ה שהיה 'איש האלקים' – תמיד ענין הכנסת אור בתוך עניני עולם הזה ,אך אי אפשר
דבוק בה' ,אך יחד עם זאת היה "את בנ"י" – מפנה לקשור הארת החג רק ע"י 'קרנות המזבח' ,זוהי
עצמו אליהם. מסירות נפש להשי"ת.
הרה"ק רבי מאיר אבוחצירה זי"ע אמר :מש"ר חיזק
ברכתו בשני מיני תוקף :א .שהיה איש האלקים, וזאת הברכה
וגזירותיו של צדיק הקב"ה מקיים ב .שהיה לפני מותו,
וידוע דדברי שכ"מ ככתובים ומסורים דמו. וזאת הברכה אשר ברך משה איש האלקים את בני
ישראל לפני מותו[ :לג א]
הרה"צ מבענדין זצ"ל בספרו "יכהן פאר" כותב :כיון אומר הרה"ק רבי יעקב דוד מאמשינוב זי"ע' :איש
שהראה הקב"ה למשה ביום מותו את כל הדורות האלקים את בני ישראל' – בירך אותם שמנהיגי ישראל
העתידים לבוא עד האחרון שבישראל כדברי חז"ל ,הרי שבכל דור ודור יהיו אישי אלקים ,אנשי מעלה ,שיהיו
בודאי גם בירך משה ברכתו את ישראל לכל אחד ואחד מחוננים לא רק בכשרון המעשה ,אלא גם במעלות
עד האחרון שבישראל בדור אחרית – וגם אנו בכלל. ומדות טובות.
ה"בן איש חי" מדקדק :מדוע הוצרך לומר 'את בני הרה"ק רבי דוב בעריש מביאלה זי"ע אומר :משה רבינו
ישראל' – והרי בהמשך הפרשה עצמה מפרט את ע"ה ברך את ישראל ,שבכל דור ודור יהיה להם צדיק
שמות המתברכים ? ועוד צריך להבין מדוע הוצרך לומר איש אלקים.
'לפני מותו' – והרי כבר מוכח מסוף הפרשה שזה היה
לפני מותו ? באיזה ברכה בירכם? אומר ה"בית יוסף"" :איש
וי"ל ,שהנה כל דבר סופו מוכיח על תחילתו ,ובשעת האלקים לפני מותו" שיהא כל איש ישראל בחינת
פטירתו של משרע"ה ,מבינים אנו כמה אהבה עצומה "איש אלקים" ,מתוך שרואה עצמו "לפני מותו",
היתה לו לישראל בכל ימי חייו יותר מבניו ממש .כי כאותה ששנינו" :שוב יום אחד לפני מיתתך ויהא כל
מנהגו של עולם שהאדם בעת מותו לא ישים לב אלא רגע חשוב בעיניהם כרגע האחרון."...
על בניו ואשתו ,שאהבתו אליהם היא אהבה פנימית
ועיקרית ,ואם ישים לב לאדם אחר הרי ניכר שהוא הגה"ק רבי שלמה קליגר זצוק"ל אומר" :איש האלקים
אוהבו כאחד מבניו .וכאן אצל משרע"ה בשעת פטירתו את בני ישראל" – שיתכן שמשה היה איש האלקים
54
חג הסוכות – שמחת תורה – שמיני עצרת – וזאת הברכה בה"י
שואל הרה"ק רבי יצחק מוורקא זי"ע :מה חידש רש"י לא שם לב על בניו לברכם ,אלא רק זכר את ישראל כל
כאן ,החליף את המילים "לפני מותו" ל"סמוך שבט בשמו ,ולבניו לא פרט להם ברכה בפני עצמם,
למיתתו"? ומה הוסיף אם לא עכשיו אימתי? והרי זו הוכחה גמורה שהוא אוהב את ישראל יותר
ותירץ ,שההסבר בדברי רש"י הוא :תנו דעתכם – אמר מבניו כי הסוף הוכיח על ההתחלה.
– שבכל התורה לא נקרא משה "איש האלקים" ,אלא וזה שאה"כ' :וזאת הברכה אשר ברך משה איש
כאן בלבד ,והטעם :כי משה רבנו ,באהבתו את ישראל האלקים את בני ישראל' – דוקא ולא את בניו ,ואע"פ
מכבר כיוון דעתו לברך אותם ,תמיד חש בלבו שעליו שהיה הדבר הזה 'לפני מותו' ,שלפי הטבע צריך שיברך
להגיע למדרגה גדולה יותר ולשוות לברכות כח גדול את בניו ואת בני ביתו תחילה.
יותר ,לפיכך השהה את ברכתו.
אבל עתה כששמע שה' אמר לו לכתוב על עצמו בילקוט :לא זכה משה להקרא איש האלקים עד שברך
"משה איש האלקים" במדרגת מלאכים ,שאינם את בני ישראל.
משתנים כבני אדם ,הבין שהוא "סמוך למיתתו" ובירך אומר הרה"ק ה"בית אברהם" מסלונים זי"ע :איך זכה
את ישראל ,כי "אם לא עכשיו אימתי". משה למדריגת "איש האלקים" – ע"י שהיה 'את בני
ישראל' כלומר עם ישראל ביחד ,ואף שהיה איש
ויאמר ה' מסיני בא וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן האלקים דבוק תמיד בשכינה ומשוטט בעולמות
ואתא מרבבות קדש מימינו אש דת למו[ :לג ב] העליונים ,בכ"ז ידע לרדת מגבהי שחקים ולהיות 'את
הגר"א אומר דבר נפלא :מובא בחז"ל :כשנגלה הקב"ה בני ישראל' ,להתעניין במצבו של כל אחד ובצרכיו
ליתן תורה לישראל החזירה על כל אומה ולשון ,ושאלו הגשמיים .ועל זה נאמר "ואהבת לרעך כמוך – אני ה'"
מה כתיב בה ,לעשו השיב – שכתוב בה 'לא תרצח'. – אם יהודי אחד אוהב את השני ,אומר ה' :אני שלישי
לבני עמון ומואב השיב – 'לא תנאף' .לבני ישמעאל להם.
השיב – 'לא תגנוב' .ולא רצו לקבלה עד שבא לישראל
וקיבלוה ופתח להם מ'אנכי ה' אלקיך'. הרבי ה"בית ישראל" זי"ע סיפר בשמחת תורה תשל"ז,
כידוע שעשרת הדברות כתובות על שני לוחות .חמש שאחיו מרן ה"פני מנחם" זי"ע שאל את אביהם זי"ע,
דברות על לוח ימני וחמש דברות על לוח שמאלי. כשהיה כבר בירושלים ,שכאן זה המקום היחידי
"אנכי" על לוח ימני" .לא תרצח" "לא תנאף" "לא שמוזכר בתורה שמש"ר נקרא "איש האלקים"?
תגנוב" על הלוח השמאלי .ודוק ותראה שלאומות ואפשר לומר שהפי' "איש האלקים" – שבני ישראל
העולם הראה הקב"ה תחילה את הלוח השמאלי – יהיו "ערליכע יודען" ,ולפ"ז א"ש שלא קאי על מש"ר
כדרך שהם קוראים משמאל לימין – ולישראל את הלוח רק על בנ"י .ודפח"ח.
הימני תחילה .וזה 'מימינו – אש דת למו'.
והרבי ה"אמרי אמת" זי"ע השיב לו :הלא כתיב [קהלת
הרה"ק ה"קדושת לוי" זי"ע כתב לבאר מאמרם ז"ל ח ח] 'ואין שלטון ביום המות' – ואפילו על משרע"ה
בספרי :מלמד שחזר הקב"ה על כל אומה ולשון ולא דרשו זאת חז"ל ,ובאה התורה לומר דאעפ"כ גם אז
קבלוה ,בתחילה הלך אצל בני עשו ואמר להם מקבלים היה "איש האלקים".
אתם את התורה ,אמרו לו מה כתוב בה אמר להם 'לא עוד תירץ לו ,דבאמת מוכרחין להודיע לדורות מי ומה
תרצח' ולא רצו לקבלה וכו' .ולכאורה קשה למה הלך היה משרע"ה ,אלא שבכל התורה לא כתב משה זאת,
הקב"ה לשאול את האומות אם רוצים לקבל התורה, כיון שהיה עניו מאד ולא רצה לכתוב על עצמו תואר זה,
וכי לא ידע שלא ירצו לקבל אותה? אבל ביום מותו הוכרח לכתוב כן ,כי אם לא עכשיו
וכתב לבאר הענין ,שכל זה לטובת ישראל ,כי צפה אימתי.
הקב"ה שעתידים ישראל להיות בגלות בין האומות
ויהיו מוכרחים לדבר עם הגוים בעניני העולם הזה ,והרי ברש"י :לפני מותו – סמוך למיתתו שאם לא עכשיו
הבל פיהם של הגוים טמא ומטמא ,א"כ יוכלו הגוים אימתי.
55
חג הסוכות – שמחת תורה – שמיני עצרת – וזאת הברכה בה"י
פסקה זוהמתן ,וזה ה' מסיני בא ,מאותו הכוח של סיני, להשפיע עליהם לרעה ח"ו ,לזאת חזר הקב"ה תחילה
שפסקה זוהמתן עי"ז היה יכול לבוא. על כל אומה ולשון ושאל אם חפצים לקבל את התורה,
ואז אמרו שאינם מוכנים לקבלה בגלל מצוה אחת
ב"בנאות דשא" :לא אמר 'לסיני' אלא 'מסיני' ,כי הוא שקשה להם לקיימה ,ונשמע מדבריהם שמצוה זו אינם
דבר תמידי ,ובכל יום בא ה' מסיני ומעורר את האדם רוצים לקבל אבל את שאר חלקי התורה מוכנים לקבל,
לקבל עליו עול תורה כראוי ,שהרי אמרו חז"ל בכל יום ומזה נשאר אצלם לעולם איזה רושם קדושה ,ממה
בת קול יוצאת מהר חורב ואומרת להם אוי להם לבריות שהיה להם אז רצון לקבל אפס מה מן התורה,
מעלבונה של תורה. והתועלת מכך שעי"ז כאשר איש ישראל מדבר עתה
עם גוי מוציא ממנו אותו רשימה של קדושה ונוטלו
עוד שם :צורפו 'אש דת' בתיבה אחת ,להורות שאי לעצמו ,ועל ידי זה יש לישראל קיום בגלות.
אפשר להפריד ביניהם ,כי אם אין לומדים תורה עם
אש וחמימות ,אין את התורה תבלין כנגד היצר הרע. הגה"ק ה"זרע שמשון" זי"ע מביא שכתב בעל הטורים
שהפסוק מתחיל בוי"ו ומסיים בוי"ו ,לומר שברך י"ב
אף חבב עמים כל קדושיו בידך והם תכו לרגליך ישא שבטים .מקשים למה לא ציין זה על פסוק 'וזאת
מדברותיך[ :לג ג] הברכה' שגם הוא מתחיל ומסיים בוי"ו ,ועוד ששם
ה"אמרי יצחק" מפרש :דהנה הקשו התוס' בשבת מבואר בו לשון ברכה משא"כ בפסוק זה ,אלא לפי
[פח ,].דלמה כפה הקב"ה על ישראל את ההר ,והלא שעיקר הברכה באה בזכות התורה ובפסוק זה מבואר
אמרו 'נעשה ונשמע' ורצו לקבל את התורה מרצון, נתינת התורה מסיני בא וכו' מימינו אש דת למו' ,לכן
ותירץ במדרש תנחומא דנעשה ונשמע אמרו על תורה ציין דוקא בפסוק זה.
שבכתב ,והכפיה היתה על תורה שבע"פ .והנה כתוב מסופר כשהדפיס הרה"ק מפולנאה זי"ע את ספרו
בספה"ק "בני יששכר" ,דע"י שבני ישראל שומעין "תולדות יעקב יוסף" ,קם ונסע ליריד הגדול שנערך
ומקיימין גזירות החכמים ,עי"ז מעוררין למעלה שגם בעיר ברדיצ'וב ,אמר למכור שם את ספריו ,ולא עלתה
השי"ת שומע מה שישראל גוזרין גזירות טובות בידו ,וחלשה דעתו מאד.
וישועות. פגע בו הרה"ק ה"אור המאיר" זי"ע והרב מפולנאה
והנה אמרו חז"ל :כי בכל חכמי הגוים ובכל מלכותם התמרמר :מה דעתו על כך התורה מונחת לה בקרן
מאין כמוך ,אבל בישראל יש כמוך ,כי הם יכולים לבטל זוית ואין דורש ומבקש? גם הרה"ק מברדיצ'וב זי"ע
גזירות המקום ,משא"כ חכמי האומות .וזה שאמר' ,אף היה שם ,וניסה להפיס דעתו של הרב :עמך ישראל
חובב עמים' – דאף שמצינו לפעמים שהקב"ה חובב טרודים ביריד ,אפשר לסלוח להם אם לא שמו לב לאור
שאר העמים כשיש בהם אנשים הגונים ,אבל 'כל הגדול ...לא הסכים הרב ,פנה אליו ה"אור המאיר"
קדושיו בידך' – שאפילו אותם הנחשבים אצלם וא"ל :וכי טוב אתה מהקב"ה שחזר עם תורתו על כל
לקדושים – בידו של הקב"ה הם ואינן יכולים לבטל אומה ולשון ואף אחד לא רצה לקבלה? נתפייס הרב
גזירותיו .אבל 'והם תכו לרגליך' – בני ישראל תכו עצמן וקרא לעברו :נחמתני ,רבי זאב ,נחמתני!
תחת ההר כמו שפירש רש"י ,והיינו כדי לקבל תורה
שבע"פ שהן גזירות חכמים ,ולכן 'ישא מדברותיך' – הרבי ה"אמרי אמת" זי"ע דקדק שלא כתוב 'לסיני' רק
פירש רש"י דקאי אגזירות ,כלומר שיש כח בידם 'מסיני' ,ותירץ שאי' בזוה"ק בהאידרא דכשהצדיק
להגביה הגזירות מעל ישראל ולנשאם כפי שירצו, נפטר ביום האחרון באים כל הכוחות וכל המידות וכל
דהיינו שמבטלין אותן ,וזהו בגלל שמקיימין גזירות תורה הלבושים .וכמו כן כאן בפטירת משה רבינו ע"ה
שבע"פ. נתעורר כח מתן תורה ,וזה הפי' 'ה' מסיני בא' ,שבא
עתה מסיני.
ברש"י :שהרי תוכו עצמן לתוך תחתית ההר לרגלך
בסיני .בספר "חמודי צבי" מביא בשם הרה"ק ופעם אחרת אמר :עפימ"ש אלו קרבנו לפני הר סיני
המוהרי"ד מבעלזא זי"ע ששאל :ולכאורה הוא נגד ולא נתן לנו את התורה דיינו .כי בעמידתן לפני הר סיני
56
חג הסוכות – שמחת תורה – שמיני עצרת – וזאת הברכה בה"י
ותירץ ,דכוונת הברכה היא שנתן לנו את התורה ,היינו גמרא ,דאי' במסכת שבת שכפה עליהם את ההר
שנתן לנו התורה במתנה להורות בה כפי דעתנו וכפי כגיגית?
הוראת שכלנו .כדאיתא [ב"מ פו ].דהקב"ה אמר טהור ותירץ ,שהכוונה בזה שהשי"ת הגביה את ההר למעלה
וכולהו מתיבתא דרקיעא אמרו טמא ,ואמרי מאן נוכח באויר ,וראו ישראל שרצון השי"ת שיקבלו את התורה
רבה בר נחמני ,ומפרש הר"ן בדרשותיו ,דאחר שניתן במסי"נ ,תכו עצמן לתחתית ההר ,והיו אז בסכנה
התורה לישראל נמסרה התורה לחכמי ישראל שיורונו גדולה שמא יפול ההר עליהם ,ואמר להם הקב"ה אם
על פי הוראת שכלם. אתם מקבלים את התורה באופן הזה ,להיות מוכן
למסי"נ עבור התורה מוטב ,וכל הרוחות שבעולם לא
אומר הגה"ק ה"ערוגת הבושם" :לכך נקראת תורתנו יזיזו אתכם ,ואם לאו וכו'.
הקדושה 'מורשה' – כמ"ש הכתוב 'תורה צוה לנו משה
מורשה' – אע"פ דתנן באבות שאינה ירושה לך ,אלא תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב[ :לג ד]
דכמו בשאר ירושה אי אפשר להגיע אליה אלא לאחר כ"ק הרה"ק ר' שלמה חנוך מרדומסק זי"ע הי"ד אמר:
מיתה ,כן בתורה צריך בתחילה להמית את עצמו עליה משרע"ה פתח את הפתח לומר תורה בהקהל" ,קהלת
ושוב יוכל להגיע אליה. יעקב" ,ומשום הכי יכולים לומר עכשיו תורה ברבים.
יחי ראובן ואל ימות ויהי מתיו מספר[ :לג ו] הרה"ק ה"תפארת עוזיאל" מביא בשם רבו הרה"ק
ברש"י :יחי ראובן בעוה"ז ואל ימות בעוה"ב. המגיד הגדול ממעזריטש זי"ע :על דרשת חז"ל אל
אמר הרבי ה"אמרי אמת" זי"ע :ראובן היה סמל בעלי תיקרי מורשה אלא מאורסה ,כי מדרך העולם הוא אשר
תשובה ,שבלבל יצועי אביו ועסק בשקו ובתעניתו. מי שאינו איש נכבד אינו רשאי לגשת לבת המלך
והנה בבעלי תשובה יש ב' מדרגות ,יש שמסגפין את ולרקוד עמה במחול בבי הילולא ,זולת בעת הנישואין
עצמם על עונותיהם ,ויש מדריגה יותר גדולה שהם לא שלה עצמה ,אז הותרה הרצועה ,ואף אנשים פחותים
צריכים להסתגף ,שעושים תשובה בחילא סגי ומוסרים יכולים לרקוד עמה ,וכמו כן בענין תורתינו הקדושה
כל גופם לה' .וזה שהתפלל משרע"ה יחי ראובן שהיא בתו של מלך מלכי המלכים הקב"ה ,הנה באמת
בעוה"ז ,שהבעלי תשובה יהיו לא על ידי סיגופים אלא היה מן הראוי שלא כל מי שרוצה יוכל להתקרב אל
על ידי חיות כנ"ל. התורה ,אלא אנשים חשובים ביותר ,אולם אעפי"כ
הותר לכל מי שרוצה ללמוד תורה ,כי התורה נמשלה
אל ה"בית הלוי" זצ"ל נכנס פעם רב אחד ,בין הדברים למים ,מה מים הפקר לכל אף התורה הפקר לכל,
אמר הבית הלוי על בנו ר' חיים שהיה אז בן שלש כדוגמת בת המלך ביום נישואיה ,שמותר לכל אדם
"אתה יודע ,הילד הזה יודע ללמוד"! תמה אותו רב לרקוד עמה .וזהו שאמר הכתוב' ,תורה צוה לנו משה
"וזאת מנין?" השיבו הבית הלוי ,הבה אשאלהו ונווכח. מורשה' – אל תקרי מורשה אלא 'מאורסה' ,פי' התורה
שאל הבית הלוי את ר' חיים :הנה כתוב בתורה "יחי היא לנו כמו ביום הנישואין ,שאז ניתן לכל רשות לרקוד
ראובן ואל ימות" ויש להבין ממה נפשך אם כבר אמר עמה ,ככה כל מי שרוצה יכול להתקשר עם התורה
מש"ר יחי ראובן א"כ מה היה עליו לומר שוב "ואל ולעסוק בה .ודפח"ח.
ימות"?
חשב הילד ר' חיים כמה רגעים ואמר" :אבא ,מתי אמר בגמרא [ע"ז ב :]:אמר רבי יוחנן מלמד שהחזירה
את זה מש"ר בזמן שראובן היה חי או שכבר היה מת"? הקב"ה על כל אומה ולשון ולא קבלוה ,עד שבא אצל
השיבו אביו :בוודאי כשכבר מת ,א"כ נענה הילד חיים ישראל וקבלוה.
ואמר :הרי הדבר פשוט" ,יחי ראובן" היינו שיקום ה"נתיבות" בספרו "נחלת יעקב" שואל על לשון
בתחיית המתים ועכשיו כבר שייך לומר "ואל ימות". הברכה' :אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את
וכשגדל מרן הגר"ח אמר שכבר בקטנותו היה לו דרך תורתו' – והרי סיבב הקב"ה על כל אומה ולשון ולא רצו
בלימוד... לקבלה ,אם כן הקב"ה לא בחר בנו?
57
חג הסוכות – שמחת תורה – שמיני עצרת – וזאת הברכה בה"י
האומר וגו' לא ראיתיו ואת אחיו לא הכיר ואת בניו לא שמע ה' קול יהודה ואל עמו תביאנו ידיו רב לו ועזר
ידע כי שמרו אמרתך ובריתך ינצורו[ :לג ט] מצריו תהיה[ :לג ז]
מפרש המהרי"ט :שבני שבט לוי היו עוזבים בתיהם הרבי ה"בית ישראל" זי"ע אמר :ש"בשפת אמת
בקטנותם וגולים למקום תורה ,וכשחזרו לא הכירו את ליקוטים" מביא ,דקאי על ספר תהלים שחברו דוד
הוריהם מרוב שנות הפירוד' ,כי שמרו אמרתך' – המלך ,וזה מה שביקש מש"ר "ואל עמו תביאנו",
ושקדו על תלמודם. שאפשר לפעול הכל עם ספר תהלים.
שואל הרבי ה"בית ישראל" זי"ע :למה בראש הפסוק בשם הרבי מקאצק זי"ע' :שמע ה' קול יהודה' ,מש"ר
כתוב בלשון יחיד – 'את אחיו לא הכיר' וגו' ,ואילו בסוף ביקש שההלכה תיפסק כמו רבי יהודה הנשיא שסובר
הפסוק כתוב בלשון רבים – 'כי שמרו אמרתך ובריתך שיום כפור מכפר בין לשבים ובין לשאינם שבים .משום
ינצורו'? שכרגיל לאדם חוטא קשה לעשות תשובה ,ובזה שבא
ועוד קשה ,מה הפירוש 'את בניו לא ידע' ,איך יכול אדם יום כפור ומכפר ווערט "אויס חשבון" ,היינו ששמים
לומר שעושה עצמו כלא יודע בניו ,הרי אדם צריך לחנך בצד את כל העבירות ,וממילא נהיה אז יותר קל,
את בניו ,ובפרט בני לוי שהיו אנשים גדולים ובוודאי רצו ואפשר כבר לעשות תשובה .וזהו' :ואל עמו תביאנו' ,אז
שבניהם ילכו בדרך התורה ,ומה הפי' ואת בניו לא ידע? דארך דעם קעמען תשובה טיעהן אין צוריק חאפען זעך
רק הפשט הוא ,שאם אצל הבנים זה – 'כי שמרו [דרך זה אפשר לעשות תשובה ולהיות יחד עם כולם].
אמרתך ובריתך ינצורו' ,דהיינו :שהבנים הולכים בדרך
התורה ,אז כבר באמת יכול להיות – 'ואת בניו לא ידע', והרבי ה"אמרי אמת" זי"ע היה רגיל להראות את
אז כבר אין צורך לחנך את הילדים כי כבר הם הולכים המדרש :דזה קאי על יהודה שהוא עומד במערת
לבד בדרך התורה ,והפשט בפסוק הוא כך' :את בניו לא המכפילה ומעלה את תפילותיהם של עם ישראל
ידע' – למה? משום ש'כי שמרו אמרתך ובריתך ינצורו'. לאביהם שבשמים ,וזה"פ 'ואל עמו תביאנו' ,היינו,
ולפי"ז מיושבת הקושיא הראשונה ,למה ברישא כתוב שתפילת עמו – עם ישראל תביאנו ,שיהודה מעלה
בלשון יחיד ואילו בסיפא כתוב בלשון רבים ,כי הסיפא אותם – את התפילות לאבינו שבשמים.
קאי על הבנים ,ואצלם שייך לשון רבים. ואמר הרבי הבית ישראל זי"ע בזה"ל :די היינטיגע
לאבעסעס ווילען פארמאכען מערת המכפילה ,אובער
ה"עברא דדשא" גם שואל את השאלה הנ"ל ,ומביא דעם קול יהודה ,דאס קענען זיי נישט אוועק נעמען.
בשם הראשונים ש"האומר" קאי על כל השבט[ .עי'
רבינו בחיי] .מ"מ אמאי לא סיים נמי בלשון יחיד? מפרש החיד"א :שלא יצטרכו כלל להילחם ,אלא
אלא מרומז כאן שכדי להיות דבוקים ואחוזים בתורה האויבים יסתכסכו בינם לבין עצמם ותהיה חרב איש
ולהגיע למעלת "האומר לאביו וגו' ואת אחיו לא הכיר", באחיו ,ואנו ניוושע.
יש צורך בכח של רבים ,ורק ע"י שכל שבט לוי "שמרו
אמרתך ובריתך ינצורו" ,כולם היו נימולים ואף אחד ב"ניצוץ אחד" מביא שפירש הגאון רבי שמעון שוואב
מהם לא חטא בעגל ,עי"ז יכל כל יחיד ויחיד לפרוש מן זצ"ל :כי ראובן היה החלוץ שיצא לפני המחנה ,שהרי
העוה"ז ולהתעלות ולהגיע למדרגה לקיים "האומר בני גד ובני ראובן אמרו 'נחנו נעבור חלוצים' ,לכן
לאביו ולאמו לא ראיתיו". הוצרכו לברכה מיוחדת זו של 'יחי ראובן ואל ימות ויהי
מתיו מספר' ,שלא יפלו בהם חללים רבים ,אלא ישובו
יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל ישימו קטורה בשלום משדה הקרב.
באפך וגו'[ :לג י] ולכן סמך 'וזאת ליהודה' ,שהרי אחר מות יהושע שאלו
ברך ה' חילו וגו' מחץ מתנים קמיו וגו'[ :לג יא] באורים ותומים 'מי יעלה לנו אל הכנעני בתחילה
לרבי ר' הערש מרימנוב זי"ע ,באה פעם אשה בבכיה להלחם בו' ,ובאה התשובה' ,יהודה יעלה תחילה',
גדולה ,והתאוננה לפניו שעשו לה עוול בדין תורה .ציוה וכיוון שהוא יצא כחלוץ ,גם הוא נזקק לברכה זו של
הרבי לקרוא לדיינים ואמר :הבו נא לי את המקור 'ויהי מתיו מספר'.
58
חג הסוכות – שמחת תורה – שמיני עצרת – וזאת הברכה בה"י
וא"כ צ"ב מה השייכות בין נוי כתפי השור לקביעת שסמכתם עליו בפסק דינכם ,כמדומה לי שטעיתם,
מקום המקדש? חקרו הדיינים בסעיף בשו"ע חו"מ ששם נתבארו
וי"ל המכוון בזה ,שבא ללמדנו שלא נטעה לחשוב הדברים ,וראו שבאמת טעות היתה בידם.
שהעיקר בבית המקדש הם רק ההשגות וההבנה ,די שאל אחד הדיינים את הרבי ר' הערש :מנין ידע מראש
העכערקייט ,שכל אלו הם "בראש" ,לכן רצתה התורה שיש כאן איזה טעות? השיב לו :משום שכתוב "תורת
לרמז שכשבאים להכין מקום המקדש ,מקום להשראת ה' תמימה משיבת נפש" – ואילו היה הדין דין אמת לא
השכינה" ,ניתתי ביה קליל" ,צריכים להנמיך קצת היתה האשה יכולה לבכות כל כך...
ל"בין כתפיו שכן" ,למדריגה של קבלת עול ,וזה המכוון
אין לך נאה בשור יותר מכתפיו ,כי שור בלשון חז"ל הוא אמר רבי ישראל סלנטר זצ"ל :חז"ל אמרו [יומא כ].
תיאור של עשיה ועמל בלי רפיות ומנוחה ,וכמרומז קטורת מעשרת ,דכתיב 'ישימו קטורה וגו' ברך ה' חילו'
בקרא [משלי יד ד] "ורב תבואות בכח שור" ,אצל שור – קטורת ועשירות משולות זו לזו ,כשם שאצל קטורת
הראש אינו נאה ,השור אין לו דעת בראשו ,אלא אם לא השתמשו בה כהוגן העונש הוא מיתה ,כך אצל
"כתפיו" ,המקום של עול העבודה הוא נאה לו ועליו העשירות אם יודעים איך להתנהג בה אפשר לעשות
תפארתו. על ידה דברים גדולים ,ואם לאו – סכנות גדולות כרוכות
ולכן היו צריכים לבנות את ביהמ"ק בין כתפיו ,כי היסוד בה.
של מקום המקדש ,מקום של השראת השכינה ,הוא
קבלת עול. בשם הרה"ק רבי אשר הגדול מסטאלין זי"ע' :מחץ
מתנים קמיו' – על ידי מתינות יוכל למחוץ קמיו.
ורצון שכני סנה תבאתה לראש יוסף( :לג טז)
בשם הגאון ה"חוות דעת" מליסא זצ"ל :יש לדקדק לבנימין אמר ידיד ה' ישכן לבטח ובין כתפיו שכן[ :לג
למה קרא לקב"ה 'שוכני סנה' ,ולא שוכן שמים או שאר יב]
לשון .ויש לתרץ :כי שם בסנה נגלה לו הקב"ה שרוצה ה"חידושי הרי"ם" זי"ע אמר :כי כאשר אדם בא לעיר
להעלות ישראל מעוני מצרים אל ארץ ישראל ,וזה אחרת הוא מבקש לו ידיד נפש שיהיה בטוח שיניח שם
שבירך כאן את יוסף ,שהרצון הזה יתעלה לראש יוסף, חפציו ,והקב"ה גם כן ביקש לו ידיד נאמן שהוא בנימין,
דהיינו שיהיה מזרע יוסף זה שמעלה אותם לארץ שיניח שם חפציו – היינו בית המקדש.
ישראל ,דהיינו יהושע בן נון ,שהוא מזרע יוסף.
איתא בגמרא [זבחים נח] שכשרצו לבנות את בית
והם רבבות אפרים והם אלפי מנשה[ :לג יז] המקדש ,אמרי כתיב וקמת ועלית אל המקום מלמד
בשם הגר"א שהקשה :שיש לדקדק מדוע באפרים שביהמ"ק גבוה מכל ארץ ישראל ,וארץ ישראל גבוהה
נאמר 'רבבות' – ובמנשה 'אלפי' ? מכל הארצות ,לא הוו ידעי דוכתיה היכא וכו' ,בשבט
ונראה לומר ,דהנה מבואר בפרשת ויחי שיעקב שכל בנימין וכו' ,אמרי שמע מינה הכא הוא מקומו .סבור
את ידיו ושם את יד ימינו על ראש אפרים ואת שמאלו למבנייה בעין עיטם דמדלי ,אמרי ניתתי ביה קליל
על ראש מנשה .והנה כתוב 'יפול מצדך אלף ורבבה כדכתיב "ובין כתפיו שכן" [וברש"י :נעשה אותו נמוך
מימינך' ,ולכן אפרים שנתברך בימין ,יפלו אויביו מעט ונבנהו בירושלים שהיא למטה כדכתיב כתפיו ולא
לרבבות כמ"ש 'ורבבה מימינך' ,אך מנשה שנתברך כתיב ראשו].
בשמאל יפלו אויביו לאלפים כמ"ש 'יפול מצדך אלף', וברש"י עה"פ "ובין כתפיו שכן" אחר שהביא דברי
ומדוייק לשון הכתוב. הגמרא הנ"ל מוסיף" :אין לך נאה בשור יותר מכתפיו",
ולכאורה יפלא ,שואל ה"עברא דדשא" היכא שמענו
שמח זבולן בצאתך ויששכר באהליך[ :לג יח] שיש יופי גשמי לשור ,ואמאי דווקא בכתפיו ,ועוד יותר
המוהרי"ד מבעלזא זי"ע אמר בדרך צחות' :שמח זבולן צ"ב דברש"י משמע שעיקר המכוון בבין כתפיו אינו
בצאתך' – מתי זבולן יכול לשמוח – כש'יששכר מחמת שהוא מקום יותר נמוך ,אלא ליופי של כתפיו,
59
חג הסוכות – שמחת תורה – שמיני עצרת – וזאת הברכה בה"י
במו"מ חסר לו בביתו הרבה דברים ,אבל בחוץ יש לו באהליך' ,אבל בבוא הימים שיששכר בעצמו יצא
כבוד רב. לעסוק וישלח ידו במסחר ,אז הוא מצליח יותר מזבולן
וזה שבירך משרע"ה' :שמח זבולון' – שהוא עוסק עצמו.
בפרקמטיא 'בצאתך' – שלא יהיו לו נושים ועגמ"נ
ממסחרו' ,ויששכר' – שהוא הת"ח 'באהלך' – שיהיה בתרגום :ויששכר במהכך למעבד זמני מועדיא
לו הרחבה ,שיהיה לכולם כל טוב בכל מקום אכי"ר. בירושלם.
שואל הגאון רבי מאיר אריק זצוק"ל :לכאורה צ"ב למה
ברש"י :הצלח בצאתך לסחורה. נטה התרגום מפשוטו של מקרא ,ד'יששכר באהלך' –
שואל הרה"ק רבי יחזקאל מקאזמיר זי"ע :והלא ידוע משמע שיושבים באהלה של תורה ועוסקים בכל
שרש"י בא לפרש פשוטו של מקרא [כמ"ש כמה מקצועות התורה כגון איסור והיתר ודיני ממונות וכו',
פעמים בחיבורו] ,וא"כ מהיכי תיתי לפרש "שמח" ולמה נקט קביעות המועדים דווקא ?
מלשון "הצלח" ביציאתו לסחורה. אמנם יתבאר על נכון ,דהנה מה שברך משה רבינו את
ונראה דמהכא חזינן שהפירוש הפשוט במשמעות זבולון ואמר לו 'שמח זבולון בצאתך' ,נתכוון לשמחה
שמחה היינו הצלחה ,כי רק השרוי במדת השמחה כפולה ,דבעוה"ז יהיה לו ברכה מרובה באסמו בעסקו
זוכה לברכה והצלחה במעשה ידיו. בפרקמטיא ,ובעוה"ב יקבל שכרו על השותפות שעשה
עם יששכר להעניק לו מכספו כדי שיוכל לעסוק
ולגד אמר ברוך מרחיב גד כלביא שכן וטרף זרוע אף בתורה .ולכאורה יש להתבונן ,איך יוכל זבולון לשמוח
קדקד[ :לג כ] על שכרו המוכן לו לעוה"ב בשביל תורתו של יששכר,
אומר ה"חתם סופר" זצ"ל' :גד' היינו מלשון מזל, הלא אם ח"ו יכשל יששכר בדבר הלכה לחייב את
אימתי מתברך אדם במזל טוב – אם הוא 'מרחיב גד' – הזכאי או להתיר את האיסור וכדו' מה שכר מגיע לו
שהוא נותן הרבה צדקה ,וכן 'כלביא שכן' – שהוא זוכר בשביל זה ? אמנם הרי כבר אמרו חז"ל הרי הוא אומר
תמיד ב'כלביא' – שהוא ראשי תיבות של :כ י ל א ב 'אתם' 'אתם' 'אתם' ג' פעמים ,אתם אפילו שוגגין
מותו י קח א חריו. אתם אפילו מזידין אתם אפילו מוטעין .נמצא דבקביעות
המועדים לא שייך חשש זה שיכשלו בדבר הלכה,
הרה"ק רבי דוב בעריש מביאלא זי"ע פירש :הנה בני שהרי התורה נתנה כח לחכמים שכדבריהם כן יקום
גד ובני ראובן בקשו לקבל נחלתם בעבר הירדן ,והענין אפילו אם מוטעין הן.
בזה ,כי רצונם היה להוסיף קדושת ארץ ישראל על ולפי זה מובן כוונת התרגום ,אימתי 'שמח זבולון
אותו מקום .ולכן בראות משה את רצונם ,ברך כל איש בצאתך' – בזמן ש'יששכר באהליך "למעבד זמני
ישראל אשר ירצה להוסיף קדושה על קדושתו יותר מועדיא בירושלים".
ויותר' ,ברוך מרחיב גד' – 'ברוך' יהיה מי ש'מרחיב' את ה"נחלת יעקב יהושע" [מרי"י פרומן זצ"ל] אומר מדוע
גבול הקדושה כמו שבט גד. נאמר אצל זבולון שישמח בצאתו למסחר ,כי האריז"ל
וגוריו אמרו שעצבות מזיקה לפרנסה ,והרוצה להצליח
ברש"י :הרוגיהן היו ניכרים חותכים הראש עם הזרוע במסחר עליו להיות שרוי תדיר בשמחה .והוסיף :במה
במכה אחת. שמח זבולון בצאתו – "ויששכר באהליך" – ע"י
שואל הגר"א :מה נפק"מ היא לנו כיצד הורג היה את שיתפוס אומנותו של יששכר ולפני צאתו לסחור יעסוק
שונאיו ,ומה רבותא יש באופן הריגה שכזה ? תחילה בתורה ש"פקודי ה' ישרים משמחי לב".
וי"ל ,דהנה חכמינו אמרו :השח בין תפלה של יד
לתפילה של ראש עבירה היא בידו וחוזר מעורכי ה"שארית מנחם" כתב בדרך צחות :דהנה מי שעוסק
המלחמה [סוטה מד ,].לפיכך מספר כאן הכתוב ,כי בני במשא ומתן יש לו שמחה כשהוא בביתו ,שם יש לו כל
גד היו צדיקים שלא היתה בהם אפילו עבירה זו של טוב ,ולעומת זה כשהוא בחוץ יש לו נושים ועגמ"נ
"שח בין תפילה לתפילה" ,ועל כן קבלו מדה כנגד ממסחרו .ואצל רבנים זה להיפך ,כאן שאינו עוסק
60
חג הסוכות – שמחת תורה – שמיני עצרת – וזאת הברכה בה"י
מהיכן ידעה אם לא מאביה מפני דשותא דינוקא או מדה ,והיו הורגים שונאיהם על ידי חיתוך הראש והזרוע
מאבא או מאמא ,עמדו ונדוהו .ובא משרע"ה להתירו, בבת אחת ,בלי הפסק.
לכן מנה את כל הדברים שאסורים למנודה' :ברוך לפיכך נאמר גם 'גד גדוד יגודנו והוא יגוד עקב' – שהיו
מבנים אשר' – שיוכל להינשא' .יהי רצוי אחיו' – שלא חוזרים כולם מן המלחמה במספר האנשים שיצאו אל
יהיו אחיו בדלין ממנו' .טובל בשמן רגלו' – שיהא מותר המלחמה ,ללמדך שלא היה איש מהם צריך לחזור
לסוך בשמן' .ברזל ונחושת מנעלך' – שיהא מותר בתחילה מעורכי המלחמה משום "עבירות שבידך",
בנעילת הסנדל. לפי שלא היתה בהם שום עבירה.
ברזל ונחשת מנעלך[ :לג כה] צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל[ :לג כא]
אומר הרה"ק רבי חנה מקלושיץ זי"ע :נראה לרמז בזה, הרה"ק מסאטמר זי"ע אמר :משה רבינו אף שהוכיח
בהקדם הא דאיתא בספר קב הישר[פרק מז] :שתיבת את ישראל על סרחונם שהחזירם למוטב ,אולם בזמן
ברז"ל נוטריקון ב להה ר חל ז לפה ל אה ,ארבע שדיבר עם ה' כביכול אודות ישראל ,אז הזכיר רק
נשות יעקב .והנה כתבו המקובלים שזהב ונחושת הן מעלתם וצדקתם.
כנגד שלושת אבות ,אברהם שמדתו אהבה – כנגד וזה הרמז בפ' 'צדקת ה' עשה' – כשדיבר עם ה' אז
כסף מלשון 'נכסף נכספתי' .זהב – הוא יראה מדת הזכיר רק "צדקת" ישראל ,ואילו משפטיו – דברי תורה
יצחק ['מצפון זהב יאתה'] .ונחשת – זה יעקב דכתיב ומוסר אמר רק כאשר דיבר עם ישראל.
בו 'נחשת"י ויברכני ה' בגללך'.
והנה אם תבא ההשפעה בזכות אברהם ,אז בא יבא נפתלי שבע רצון ומלא ברכת ה'[ :לג כג]
ישמעאל בטענה שגם אליו מגיע חלק מההשפעה, מפרש החזקוני' :נפתלי שבע רצון' – פירותיו מברכות,
שהוא בנו של אברהם .ואם בזכות יצחק ,יבא עשו וכל זמן שירצה יאכל וישבע מהם קודם שיאכל אדם
בטענה ותביעה .אבל אם תבא בזכות יעקב ונשיו ,אין פירותיו ממקום אחר' .ומלא ברכת ה'' – כל הבא בארצו
לשום אומה ולשון איזו טענה ומענה ,ורק לישראל מגיע ורואה פירות מבכרות מודה ומברך את הקב"ה עליהם.
ההשפעות.
וזה שאמר הכתוב' :ברז"ל ונחש"ת' ,אם מבקשין ולאשר אמר ברוך מבנים אשר[ :לג כד]
בזכות יעקב ונשיו המרומזין בברזל ונחשת' ,מנעלך' – אומר ה"חתם סופר" זצ"ל' :ולאשר' – לצדיק המאושר
אז ההשפעות סגורות ושמורות תחת מנעול ובריח ,ואין אמר' :ברוך מבנים אשר' – עיקר האושר והברכה הוא
הלאומות שום פתחון פה להנות מזה. כאשר 'מבנים אשר' – שהוא רווה נחת מבניו ,אשר גם
הם צדיקים מאושרים כמוהו.
ויגרש מפניך אויב ויאמר השמד[ :לג כז]
אומר הרה"ק המוהר"י מבעלזא זי"ע :נראה לפרש, ברש"י מספרי :אין לך בכל השבטים שנתברך בבנים
שבאמת השי"ת מגרש את האויב ,אלא שאומר לנו כאשר .ורש"י מוסיף – ואיני יודע כיצד.
"השמד" ,דהיינו שאנחנו נעשה איזה פעולה ,אבל וראה ברמב"ן ובדעת זקנים מבעלי התוס' ,וריב"א על
באמת הכל הוא מה' יתברך שמו. התורה ,ובערבי נחל ועוד מפרשים בענין זה.
והגאון מרוגטשוב זצוק"ל אמר :משום שלא מצאנו מי
וישכן ישראל בטח בדד עין יעקב אל ארץ דגן ותירוש שהיה לו בני בנים בארץ כנען קודם ירידתם למצרים
אף שמיו יערפו טל[ :לג כח] חוץ מיהודה ואשר ,אבל ליהודה מתו שני בנים בכנען,
אומר ה"שארית מנחם" זצ"ל :דהנה יסוד גדול בחיזוק ושל אשר היו קיימים ודו"ק.
הדת בעת הגלות שאנו נמצאים ופזורים בין האומות,
הוא שלא להתערב עמהם ח"ו ,ולא ללכת בדרכיהם הבעל הטורים מפרש את ברכת אשר באופן נפלא:
ומנהגיהם ולהבדל מהם בתכלית הריחוק ,וכמו שמצינו שלכך ברכו משה בדברים הללו ,לפי שכשמכרו
שגזרו חז"ל במסכת ע"ז [לה ]:על פתן ושמנן משום השבטים את יוסף החרימו שלא יגלו לאף אחד ,וסרח
הרחקה .וכמו שמצינו שאמר בלעם' :הן עם לבדד בת אשר ידעה ממכירתו בנבואה ,ואמרו השבטים
61
חג הסוכות – שמחת תורה – שמיני עצרת – וזאת הברכה בה"י
היתה שונה בעיניו מכל מצוה אחרת שבתורה שקיים ישכון ובגוים לא יתחשב' .וזה שאה"כ' :וישכן ישראל
בזריזות יתירה. בטח' – מתי שוכן ישראל בטח ביהדותו ,כש'בדד עין
יעקב' ,והוא בבחי' עם לבדד ישכון.
זאת הארץ אשר נשבעתי לאברהם וגו' לזרעך אתננה:
[לד ד] הגאון מקוז'יגלוב זצ"ל בספרו "ארץ צבי" מפרש עפי"ד
ברש"י :הראיתיך כדי שתלך ותאמר לאברהם ליצחק חז"ל בילקוט שמעוני [תהלים פ רמז תתכ"ח] :אמרו
וליעקב שבועה שנשבע להם הקב"ה – קיימה. ישראל לפני הקב"ה ,רבוש"ע ,בזכות שלש דמעות
אומר הרה"ק מאפטא זי"ע :ראה הקב"ה שמשה כל כך שהוריד עשו מעיניו ,השלטתו מסוף העולם ועד סופו
מפציר בו להישאר בחיים ,ציוהו לעשות מצוה שאי ונתת לו שלום בעולם הזה ,אנו שדמעותינו תדירה ביום
אפשר לקיימה בחיים ,והיינו שליחות אל האבות ובלילה כלחם ,על אחת כמה וכמה שתמלא עלינו
שאינם כבר בחיים .ובזה נצחו ! כי כדי לקיים מצוה רחמים.
היה משה מוכן אפילו למות! והקשו רבים ,מדוע באמת דמעותיו של עשו אינן
בטלות באלף בדמעותיהם של ישראל?! ותירצו ,כי עשו
הרה"ק רבי דוד מטאלנא זי"ע :נבו הוא נוטריקון " נ' בכה על אובדן עניני עולם הזה ,ואילו היו ישראל בוכין
בו" ,כלומר שהשיג שער הנ' של חמשים שערי על עניני התורה והמצוה ,כי אז היה בכח דמעותיהן
קדושה. לבטל את דמעת עשו ברוב ובאלף ,אבל מכיון שגם
ישראל בוכין על עניני עוה"ז ,נמצא שהדמעות היו מין
ה"באר מים חיים" זי"ע מוסיף על זה לפרש דברי חז"ל במינו ,וקיי"ל מין במינו אפילו באלף לא בטיל.
במסכת ב"ב :וימת משה מי כתבו וכו' מכאן ואילך וזה מאמר הפסוק' :וישכון ישראל בטח בדד' – ישראל
הקב"ה אומר ומשה כותב בדמע ,זאת אומרת שמכיון כבר ממזמן היה יכול 'לשכון לבטח' ולזכות לביאת
שהקב"ה אמר למשה לכתוב "וימת שם משה" ,היה המשיח ,אך דא עקא ש'עין יעקב אל ארץ דגן ותירוש' –
חביב בעיניו לקיים מצות השם להשלים את התורה שדמעות ישראל המה על עניני דגן ותירוש ,ולכן לא
שלא תהיה חסרה שמונה פסוקים – וקיבל עליו גזירת מבטלות את דמעותיו של עשו.
המיתה.
ברש"י :אף ברכתו של יצחק נוספת על ברכתו של
הרבי ה"אמרי אמת" זי"ע אמר :שלכך כתיב בלשון יעקב ,ויתן לך האלקים מטל השמים וגו'.
יחיד' ,לזרעך' ,כי המצוה היה שילך לכל אחד ביחידות, כותב הרבי ה"לב שמחה" זי"ע :אולי הכוונה אף ברכתו
לאברהם ליצחק וליעקב ,כי מצינו אם יתוועדו כל של יצחק נוספת וכו' היא הברכה שברך יצחק את עשו
האבות ויבקשו רחמים יהי' תיכף הגאולה. משמני הארץ יהי' מושבך ומטל השמים מעל ,שהיא
נוספת על מה שנתברך יעקב על ידו ויתן לך האלק'
וימת שם משה עבד ה' בארץ מואב על פי ה'[ :לד ה] מטל השמים וגו' ,שמשרע"ה ברך את בנ"י שיחולו
בגמרא :וימת שם משה ספרא רבה דישראל. עליהם כל הברכות שברך יצחק ,גם אלו שברך בהם
הרה"ק ה"מאור עינים" [בפר' וילך ד"ה שם בענין] את עשו.
כתב לבאר הענין שנקרא משרע"ה 'ספרא רבה
דישראל' ,עפ"י הידוע שיש ששים רבוא אותיות לתורה ויעל משה מערבות מואב אל הר נבו[ :לד א]
וכנגדם יש ששים רבוא נשמות ישראל ,כל אחד ברש"י :כמה מעלות היו ופסען משה בפסיעה אחת.
מישראל מקושר אל אות אחת מהתורה ,ואם חוטא ח"ו שואל ה"חפץ חיים" זצ"ל :לשם מה מספרת זאת
מפסיק עצמו מהאות שלו בתורה וחסר אות אחת מן התורה? אלא ,בא להודיענו שמשה רבנו קיים מה
התורה ח"ו ,וכל אות ואות שבתורה כלול מכל התורה שנצטווה מפי הקב"ה "עלה אל הר העברים ומות
כולה ,ע"כ אם חסר אות אחת מן התורה נפסל כל בהר" וגו' בזריזות עצומה ,עד שפסע כל מעלות ההר
הס"ת. בפסיעה אחת ,אף שמיתתו היתה תלויה בדבר ,ולא
62
חג הסוכות – שמחת תורה – שמיני עצרת – וזאת הברכה בה"י
אלהים" – שיהיה להם מנהיג אחר כמשה שגם יהיה ולכן נקרא משרע"ה 'ספרא רבה דישראל' ,כי הוא למד
חלק אלוק ,ומש"ר כל הארבעים שנה הפריך זאת ואמר התורה עם ישראל ,ולימד אותם דעת ותבונה איך יהיו
שהוא רק שליח ה' ותו לא .ולכן כל זמן שהיה מש"ר חי מקושרים אל התורה שלא יחסר מאומה ממספר
עדיין לא הוברר להם טעותם ,אבל כשראו שהוא בן אותיותיה ח"ו .ועל שם כך נקראים החכמים 'סופרים',
תמותה כאחד האדם ,אז רק הגיעו לידיעת ה' שהוא מפני שהם סופרים את אותיות התורה ושומרים עליהם
ואין בלתו... שלא יחסר מהם כלום ,כדי שתהא התורה שלימה.
ועי"ז מתורץ גם הענין של העלמת קבורתו של מש"ר, ברש"י :הקב"ה אומר ומשה כותב בדמע.
שאם היו יודעים איזה מקום קבורתו היו עושים את אומר ה"תפארת שלמה" זי"ע :לא על וימת שם שפך
קברו לאיזה .....ומבקשים שם ישועות ,וממילא לא היו דמעות ,אלא על השבח "עבד ה' " שהיה צריך
מגיעים אף פעם לידיעת ה' ,ולכן העלימו את קבורתו, לכתוב...
ועי"ז הגיעו לידיעת ה' והוברר להם טעותם.
כאשר מילא הרה"ק רבי מנחם מאמשינוב זי"ע את
שואל ה"גן רוה" :איך לא ידע איש את מקום קבורתו, מקום אביו ,היה בן ח"י שנים ,והיו בין החסידים כאלה
והלא בפירוש כתבה התורה שנקבר בארץ מואב מול שלא קבלו אותו לרבי ,וביומא דהילולא הראשונה של
בית פעור ? אביו מרן המוהרי"ד באו לאמשינוב ,ואמר אז דלכאורה
ונראה לפרש :שאין הכוונה שלא ידע איש את המקום מדוע עשה ה' ככה ,אלא שבאם היו יודעים מקום
שנקבר משה ,אלא הכוונה שלא ידע איש מה הטעם מנוחתו – שוב לא היו מקבלים את מרותו של יהושע,
שנקבר משה. כאשר היו הולכים לציון רבם שנפטר ...
דהנה בגמרא סנהדרין [טו] מסתפקת האם קבורה היא
משום בזיונא או משום כפרה עי"ש .והנה אצל משה ולא ידע איש את קבורתו עד היום הזה[ :לד ו]
לא שייך לא בזיונא ולא הטעם של כפרה .דבזיונא היינו הרה"ק ה"מאור עינים" [בפר' תרומה ד"ה והנה נאמר]
מה שגופו מסריח וזה שייך רק במי שמת ע"י מלאך כתב לבאר את כוונת הפסוק עפ"י מה שאמרו חז"ל
המות ,משא"כ מש"ר שמת ע"י הקב"ה לא הסריח, בתקו"ז איתפשטותא דמשה בכל דרא ודרא ,היינו כי
נמצא שלא שייך בו בזיונא .ואף כפרה לא שייך אצל משרע"ה הוא כללות הדעת של כל ישראל ,וכל איש
משה ,שמשרע"ה ודאי אינו צריך כפרה ,וא"כ קשה ישראל יש בו מבחינת משה ,כל חד וחד כפום שיעורא
מדוע היה צריך לקוברו .וזה כוונת הפסוק 'ולא ידע איש דיליה ,לזה אמר הכתוב 'ולא ידע איש את קבורתו' ,כי
– טעם – קבורתו עד היום הזה'. באמת הוא גנוז וקבור בלב ודעת כל אחד מישראל,
ומאריך שם הרבה מזה עיי"ש.
ומשה בן מאה ועשרים שנה במתו לא כהתה עינו ולא
נס לחה[ :לד ז] הרבי ה"בית ישראל" זי"ע הסביר להבין את ענין
אומר רבי מאיר שפירא זצ"ל :עינו – זו העין של 'שפלות התועלת שלא ידעו מקום קבורתו ,עפ"י מש"כ ה"משך
עצמית' ,שהאדם נברא בשתי עינים ,כדי שבאחת חכמה" עה"פ "ולא נתן ה' לכם לב לדעת ועינים לראות
יראה גדלות הבורא ובשניה שפלות עצמו ,כדברי ואזנים לשמוע עד היום הזה" .ואי' במדרשים :עד היום
המגיד מקוזניץ זי"ע ,ומשה רבינו ,על אף שדברה אתו הזה ,זה יום פטירתו של מש"ר .ולכאורה ,מדוע כל
השכינה פה אל פה – לא כהתה עין שפלות עצמו. הארבעים שנה לא הגיעו לכ"ז [לתקן את ראשם היינו
עינים לראות כו'] ורק אז בפטירת מש"ר הגיעו לזה?
ומתרץ שם ה"משך חכמה" ,שהדור ההוא – דור דעה
ויבכו בני ישראל את משה בערבת מואב שלשים יום היה להם טעות בעצם מהותו של מש"ר ,שחשבו
ויתמו ימי בכי אבל משה[ :לד ח] שהוא חלק אלוק ממעל ,ועי"ז היה להם טעות גמורה,
ברש"י :הזכרים .אבל באהרן ,מתוך שהיה רודף שלום כגון במעשה העגל דכ' שם בפ' "קום עשה לנו אלהים
בין איש לרעהו ובין אשה לבעלה ,נאמר כל בית ישראל, וגו' כי זה משה האיש לא ידענו מה היה לו" היינו שכיון
זכרים ונקבות. שחשבו שמש"ר היה חלק אלוק ממעל אמרו "עשה לנו
63
חג הסוכות – שמחת תורה – שמיני עצרת – וזאת הברכה בה"י
בספרי :בישראל לא קם אבל באומות העולם קם ,ומנו הרבי ה"בית ישראל" זי"ע סיפר שאביו זי"ע הלך לטייל
בלעם. במארינבד ,והקשה ,היתכן שאהרן היה יותר גדול
בספר "הכתב והקבלה"" :קם" מעין התקוממות ,במרי ממש"ר?
וחוצפה ,וזוהי כוונת הספרי" :בישראל לא קם" ,אף ותירץ ע"ז ,דאיתא בזוהר [ויחי] שאצל צדיקים ל' יום
נביא אחד לא העיז לומר שהוא גדול כמשה ,אבל קודם שמסתלקים מן העולם מסתלקת מהן הוד זיו
באומות העולם "קם" עז פנים להידמות למשה ,ומנו פניהם ,וכן איתא גם אצל דוה"מ כשבנו היה חולה
בלעם. הצטער מאד ,עד כדי כך שפחדו להודיעו שהוא נפטר,
ולבסוף כשאכן נודע לו מפטירת בנו ,אכל ושתה וכלל
הרה"ק רבי פנחס מקוריץ זי"ע היה אומר :מאד תמוה לא התאבל עליו ,ובמפרשים שם מקשים האיך יכל
בעיני מפני מה בשעה שהקיסר אינו נושא עליו את לעשות כן ,ובעצם לא קשה מידי ,דאיתא שבעצם היו
כתרו ,תולים את היתד על קולב פשוט ,הלא הכתר צריכים להתאבל על האדם עוד קודם שנפטר ,רק
דבר מאד חשוב עד שהקיסר בכבודו ובעצמו נושאו על שהרי לא יודעים מתי האדם יסתלק מן העולם ,לכן
ראשו ,והיה מכובד יותר אילו אחד מהשרים היה נושאו מצטערים ומתאבלים אח"כ ,ולכן אצל דוה"מ שהוא
בינתיים על הראש? ברם ,יש לחשוש שמא יתגאה בכה והצטער עוד קודם פטירת בנו ,לכן לא היה צריך
ויאמר "גם אני המלך" ...משא"כ יתד דומם ...רק אדם יותר להתאבל עליו אח"כ.
גדול כמשה רבנו שהיה עניו מאד היה יכול לשאת את וכן גם כאן ,הצדיקים שבדור כבר ידעו קודם לכן
הכתר של הקב"ה ,כמו שכתוב :כליל תפארת בראשו שמש"ר עומד להסתלק מן העולם ,וכבר התאבלו עליו
נתת לו בעמדו לפניך על הר סיני! ... קודם ,ולכן לא התאבלו עליו כעת ,ולכן כתיב בית
ישראל ולא "כל" בית ישראל.
הרה"ק ה"אמרי חיים" מויז'ניץ זי"ע שואל :לכאורה ולי נראה אומר הרבי הב"י ,דאין זו קושיא כלל ,דאיתא
מה באה תיבת "עוד"? איתפשטותא דמשה בכל דרא ודרא ,ולכן הצדיקים לא
אלא הכוונה שמשה היה נביא בבחינת "עוד" ,כלומר התאבלו עליו ,כי הוא עדיין נשאר עמהם.
שתמיד היה מתפלל ומבקש מה' שיתן ויחזור ויתן –
עוד ועוד כל מחסורם והצטרכותם של בני ישראל. הרבי ה"לב שמחה" זי"ע כותב :אין כוונת רש"י לומר
דגדולתו של אהרן יותר מגדולתו של משרע"ה ,אלא
ולכל היד החזקה ולכל המורא הגדול אשר עשה משה שרבי אינו יכול להתיישר עם כולם ,ומשה רבינו היה
לעיני כל ישראל[ :לד יב] רבי ,משא"כ אהרן שושבינא דמטרוניתא ,ואף שאמרו
ל עיני כ ל י שראל -ר"ת :כ הנים ,ל וים ,י שראלים. הוי מתלמידיו של אהרן משמע שגם הוא היה רבי ,י"ל
שהכוונה להיות תלמיד למדתו של אהרן שהיה אוהב
ברש"י :שנשאו לבו לשבור הלוחות לעיניהם. שלום ורודף שלום.
שואל הרה"ק ה"שפע חיים" מצאנז זי"ע :אמאי מסיים
התורה בענין רע? ואמר בקדשו ,דאי' בגמ' דאלמלא אומר ה"משך חכמה" :אולם בפטירת יעקב אבינו לא
נשתברו הלוחות לא שלטה שכחה ,וא"כ לא היו ישראל נאמר כך ,כי בפטירת משה כל כמה שהעם היה שבור
חוזרים על תלמודם וע"כ טוב הדבר שנשברו ,ומזה ומדוכא ,חיזקה אותם הידיעה שהיום הם נכנסים
נגרם השכחה בעולם ,ועי"כ יהודים חוזרים בהתמדה לארץ ,ושמחת הגאולה הקרובה היתה בכוחה להשקיט
על למודם. את הכאב ,לכן נאמר "ויתמו" .אולם בפטירת יעקב
התחיל השעבוד והצרות האמיתיות ,כמ"ש חז"ל
כותב הגה"ק ה"זרע שמשון" זי"ע :גרסינן בפ"'ק בילקוט :כיון שנפטר יעקב אבינו התחיל השעבוד ,ולכן
דתענית [יא ].תניא בזמן שהציבור שרוי בצער אל יאמר לא נאמר שם ויתמו.
אדם אלך לביתי ואוכל ואשתה ושלום עליך נפשי ,ואם
עושה כן עליו הכתוב אומר וכו' ,אלא יצער עצמו עם ולא קם נביא עוד בישראל כמשה אשר ידעו ה' פנים
הציבור ,שנאמר 'וידי משה כבדים' וכו' ,וכי לא היה לו אל פנים[ :לד י]
64
חג הסוכות – שמחת תורה – שמיני עצרת – וזאת הברכה בה"י
בספר "נר ישראל" מביא :סיפר הרה"ח המפורסם רבי למשה כר אחד או כסת אחד ,אלא כך אמר משה הואיל
הירשל'י מליעווא ,אשר בהכנסו פעם ביום שמחת שהציבור שרוי בצער אף אני אהיה עמם בצער ,וכל
תורה אל מרן רבי נחום בער'ניו זי"ע ,שאלו :הירשל, המצער עצמו עם הציבור זוכה ורואה בנחמת ציבור
למה מוסיפין היום לקרות גם פרשת בראשית? ע"כ.
ושתק מרן כמה רגעים ,ואחר כך אמר :חושב אני שהוא ולכן אמר הכתוב 'ולכל היד החזקה' – שציער עצמו עם
מפני שאם יכנס אדם מישראל לבית הכנסת בעת הציבור כמ"ש 'וידי משה כבדים'' ,אשר עשה משה
שכולם שמחים ורוקדים לכבוד התורה ,ויפול רוחו לעיני כל ישראל' שעשה כך משום שכל הציבור היה
בקרבו ביודעו שלא פתח ספר כל השנה ומה לו שרוי בצער ,ומי שיעשה כן יזכה לראות בנחמת ציבור
ולשמחה זו ,לכן מתחילים לקרוא ביום זה מ'בראשית', כשינחם הקב"ה את ישראל מצרותם ,ויזכה לראות
לומר לו שמח גם אתה בשמחתה של תורה ,ואם לא 'בראשית ברא אלקים' – כלומר הישועה החדשה אשר
למדת עד כה ,אל תתייאש ,יש לך הזדמנות להתחיל יעשה האלקים ,שאז יחזור העולם לתיקונו הראשון.
עתה מחדש.
בס' "נפלאות חדשות" :הפסוק האחרון בתורה מקושר
בגמרא :השותה מים לצמאו מברך שהכל נהיה בדברו. לפסוק הראשון של התורה" .אשר עשה משה" – כל
רבי טרפון אומר ,בורא נפשות רבות וחסרונן. תורתו של משה ,כל לימודו ופעולתו – "לעיני כל
פירש הצדיק הבבא סאלי זי"ע [וכן איתא בשם הרבי ר' ישראל" – שכל ישראל יראו בעין כי "בראשית ברא
שמעלקא זי"ע]' :השותה' – מי שלומד תורה, אלקים את השמים ואת הארץ" – שיש יוצר ויש מנהיג
שנמשלה למים' .לצמאו' – והוא מרגיש הא ...הא... לבירה.
צמאון אדיר לתורה' .מברך' – יש לו כח מיוחד לברך.
'שהכל נהיה בדברו' – וכל מה שמברך מתקיים ! בס' "אמרות טהורות" מהרה"ק מרחמסטריווקא נ.י.
רבי טרפון אומר עוד יותר מזה – מי שלומד תורה באופן זי"ע :אותיות סוף התורה ותחילתה אותיות "לב",
זה של צמאון ,הרי הוא יכול להחיות מתים ! 'בורא בראשית ולעיני כל ישראל ,לרמוז שהת"ח נדמה ללב,
נפשות רבות וחסרונן'. כמו שהלב נותן חיות לכל האיברים וממנו ועל ידו הם
ניזונים ,כך הצדיק ,כמו שאמרו חז"ל כל העולם ניזון
בשביל חנינא בני.
אמרות טהורות שנאמרו ע"י צדיקים זי"ע וז"ש 'משה' – המורה ,צריך להיות – 'לעיני כל ישראל',
בענינים שונים: שיהיה להם לעיניים ,להאיר להם את הדרך ילכו בה,
וללמדם תורה ומצוות ,כי הוא הלב הנרמז בסוף התורה
באחת השנים שהה הרבי ה"אמרי חיים" מויז'ניץ זי"ע ובתחילתה.
בבלגיה בחג הסוכות .במהלך סעודת החג החל לרדת
גשם שוטף ,וזלעפות המטר שדפקו בעוז על הסכך, ה"חתם סופר" זצ"ל אומר :חז"ל אמרו שתנאי התנה
הגירו נחלים של מים אל תוך הסוכה .הקור העז וגשם הקב"ה עם מעשי בראשית ,שאם יצטרכו לשנות
הזלעפות הניסו את יושבי הסוכה לתוך הבית ,אולם מטבעם לטובת ישראל – ישתנו ,וז"ש "לכל האותות
הרבי לא מש ממקומו ,הוא ישב ,כשפניו קורנות והמופתים והיד החזקה אשר עשה משה לעיני כל
משמחה עילאית ,וזימר מזמירות החג בחוזק ישראל" – כל הדברים הללו היו מותנים בזמן –
ובהתלהבות .למלוויו של הרבי קשה היה לעמוד בקור בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ.
העז וברטיבות המחלחלת ,אולם הרבי אחוז היה
שמחה עצומה ,וכאילו לא שת ליבו לכל המתרחש הרבי ר' ברוך ממז'בוז זי"ע אמר' :לעיני כל ישראל' –
סביב. לפי עיני ישראל והסתכלותם בתורה ,כך הוא חידוש
מעשה בראשית בכל יום.
לאחר שהתפזרו העבים והגשם חדל לרדת ,ביקשו
החסידים להבין את פשר הדבר ,והרבי הסביר: בראשית ברא אלקים:
65
חג הסוכות – שמחת תורה – שמיני עצרת – וזאת הברכה בה"י
מאוירה ,שאלו הגר"מ אם שמע מאבותיו טעם לדבר "במשנה במסכת סוכה מבואר כי כשיורדים גשמים,
מדוע הרבה זקינו ה"דברי חיים" זי"ע מצאנז לחלק משול הדבר לעבד שבא למזוג כוס לרבו ,ושפך לו רבו
הרבה צדקה דווקא בערב סוכות. קיתון בפניו ,ומה עשה העבד ,כששופך לו אדוניו קיתון
בפניו?" שאל הרבי ומיד השיב" :הוי אומר אם שוטה
והשיב הרה"ק מבאבוב :הלא מקורו מהאריז"ל ,והוסיף הוא – בורח ,אולם אם פיקח הוא – נשאר כדי לרצות
שאפ"ל טעם בדרך רמז: את אדונו ,ואדרבה ,שמח הוא גם כשרבו גוער בו וגם
כי שיעור הכשר סוכה עולה במכוון במספר צדקה – כששופך קיתון בפניו ,שמח הוא על הקשר שיש בינו
דשיעור הכשר סוכה שתים כהלכתן ושלישית אפילו לבין אדונו ,ומנסה לרצות את אדונו ולהיטיב את מבטיו
טפח .ושיעור הרוחב הוא ז' על ז' ,וגובהו עשרה עליו.
טפחים .נמצא דכל כותל ארכו שבעה טפחים וגובהו
עשר ,הרי בכל כותל "שבעים טפחים" ושני הכתלים
ביחד הרי ק"מ טפחים .ושלישית אפילו טפח -הרי
***
טפח רחבו ועשר טפחים ארכו ,יצא לעוד עשרה, בספר "מגיד מישרים" [פר' אמור] מסופר :שמרן הבית
ועולים ביחד כל הטפחים של הדפנות ק"נ טפחים. יוסף זי"ע עלה בחג הסוכות על ציונו של רבי שמעון בר
ושיעור הסכך שהוא ז' על ז' טפחים עולה למספר מ"ט יוחאי והקיף את הציון עם ד' מינים ,וירדו אז גשמים.
טפחים ויחד עם הק"נ של הדפנות עולה הכל קצ"ט
טפחים – עולה בדיוק למספר תיבת צדקה שעולה אמר לו המגיד" :והא גשמים דאתו לא הות דוגמת
קצ"ט. "שפך לו קיתון על פניו" ח"ו ,אדרבה נתקבלו דבריכם
ורשב"י ובנו שמחו לקראתכם בקרותכם זוהר על
רבי מאיר הפליא את הדבר ואמר בהתפעלות: מערתם ובכפר הסמוך להם.
"באבובער רב זהו חלקכם בתורה".
אלא דכיון דהקפתם לרבי אלעזר בד' מינים לרצות על
המים נתעוררו המים ובאו ,ואילו הייתם מקיפים פעם
*** אחרת היו רוב גשמים באים לעולם כמו בימי חוני
בשנות מלחמת העולם הראשונה ,כשנפגש הגר"ח המעגל ,ומפני כך באו גשמי ברכה רצופים כדי שלא
מבריסק זצ"ל עם ה"חזון איש" זצ"ל במינסק ,ודנו תקיפו יותר עליהם.
ביניהם אם חייבים לנסוע לעיר אחרת כדי להשיג
אתרוג. וכלל זה יהיה בידכם ,כל זמן שהעולם יהיה צריך
לגשמים ביותר תלכו ותקיפו הצדיקים הנזכרים ותענו.
באותה תקופה לא היה להגר"ח כסף לקנות אתרוג!
הגיעו הדברים לחזון איש שהיה לו אתרוג נקי ומהודר, ועל כל צרה שלא תבוא על הציבור תקיפו אותם שבעה
והחליט לנסוע לסוכות למינסק כדי שהגר"ח יוכל לברך פעמים ותיענו" .ע"ש.
על האתרוג שלו.
***
הגר"ח כשראה את האתרוג שמח מאד ,אבל לקח ב"שערי תשובה" [סי' תרכה] :יש להרבות בצדקה
משקפת ועיין היטב שמא נראה איזה פגם כל שהוא, ערב סוכות ,ומהרח"ו היה מחלק הקופה לעניים ערב
והחזון איש תמה מה צריך משקפת ,והלא אם לא נראה סוכות.
לעין זהו הידורו ,והגר"ח הסכים עמו .והוסיף ,דנראה לו
שיש עכ"פ איזה הידור שהאתרוג תמים כפשוטו ,ואין בעת ביקורו של הרה"ק ה"קדושת ציון" מבאבוב זי"ע
בו שום מום כלל אפילו במשקפת ,לכן הסתכל שמא הי"ד אצל הגה"ק רבי מאיר אריק זצ"ל אב"ד טארנא
הקב"ה זיכהו לכך. ששהה בחוליו בעיר הסמוכה לבאבוב כדי להבריא
66
חג הסוכות – שמחת תורה – שמיני עצרת – וזאת הברכה בה"י
כשנתן הרבי את הארבעה מינים לקהל כדי שיברך כל וכן הביא הגאון רבי משה פיינשטיין זצ"ל בספרו
אחד עליהם כנהוג ,הלך בחור אחד ועלה בלט לסוכה "אגרות משה" וז"ל" :ומה שכתר"ה דן להקל באם
שבבית הרבי ברצותו להשביע את עיניו מפרי עץ הדר הרופאים רואים תגובות בעלעקטריק דאדיאגרם לומר
במלא המובן שאודותיו שחחו כל אנשי העדה ,בהגיעו שאינו כלום ונחשב מת אם אך הפסיק לנשום .ודימה
שם מצא את הקופסא ,ובידיים רועדות מיהר להוציא זה למה שמותרין לאכול כל הדברים שנתחמצו אף
את האתרוג ,ואמנם הקרין זוהרו לנגד עיניו ביופיו שידוע שמתחמצים ע"י תולעים שרואים אותם
הנפלא ,אך יען שרעדו אצבעותיו ,החליק האתרוג מידו במיקרוסקופ ,מפני שהתורה לא אסרה אלא תולעים
ונפל ארצה .אימת מות נפלה על הבחרו ,הוא הגביה ושקצים ורמשים שנראו לעינים כדשמע מפי זקנו
חיש מהר את האתרוג ,והחזירו לקופסתו ,וכהרף עין הגאון ר' שמחה זעליג זצ"ל [הדיין דבריסק] אשר כן
נס משם ,מבלי לדעת לאן לברוח עקב הפחד והמורא אמר הגאון ר' חיים הלוי מבריסק זצ"ל ,ובעצם לא היה
המקפדת הרבי ,לבו נקפו בחבטות כבידות כפטיש צריך להביא מדברים שנתחמצו דהא כל האויר מלא
הולם ,והוא נטמן בחדר סגור מלא צער ויגון. משקצים ורמזים כאלו ,ובכל נשימה ונשימה בולע
האדם כמה אלפים ואולי מליונים מהם ובהכרח שאינם
לאחר התפילה כשעלה לסוכתו ,הבחין שמאן דהו נגע בכלל השקצים ורמשים שנאסרו בתורה.
בקופסת האתרוג ,פתחה והוציא את האתרוג המבריק,
והנה ראה שהפיטם מחובר להאתרוג על ידי מחט, וכן דימה למה שזקנו הגרש"ז ז"ל אמר שאין להתחשב
קודם היתה המחט טמונה היטב בבשר האתרוג ,אבל במראות דמים עם מיקרוסקופ ,וכן לא בריבוע של
כשנפל לארץ נפרד הפיטם מעט מן האתרוג והמחט תפילין ופגימת סכין לשחיטה וכדומה ,שגם כן הוא דין
נתגלתה לעין ,אמר הרבי בחיוך למקורביו :ראיתם ברור ופשוט שלא שייך להסתפק כלל ,ואף אנחנו קטני
האתרוג עם כל חינו ויופיו פסול הוא. קטנים ידענו זה לדבר פשוט שא"צ לפנים ,כי לא הוזכר
זה בגמ' וכל הדורות הכשרים בגאונים והצדיקים
ואמנם מהאי טעמא יראתי לברך עליו ,כי הנה זה כלל והחסידים לא השתמשו במיקרוסקופ ,וברור שהם
גדול שאין בעולם הזה שלימות ,אין דבר בעולם שלא קיימו כל דיני התורה ולא נכשלו בשום דבר אף באונס.
יהא לו איזה חסרון ,רק הבורא כל העולמים הוא לבדו
שלם בתכלית השלימות ,ולכן כשלא מצאתי שום מום אך הביא שם את דעתו של מרן הגרי"ז זצ"ל שאינו
גלוי ,חשדתי שיש כאן חסרון טמון אשר עלול להיות, סובר כן גבי ריבוע של תפילין.
לא רק פגם בהידור אלא חסרון הפוסל את האתרוג
לגמרי ,לפיכך נמנעתי לקחתו לצורך המצוה ,ועתה אכן
נתגלה שהאתרוג חסר היה.
***
מסופר על הרה"ק רבי שלמה מבאבוב [הראשון] זי"ע,
שפעם הובא לפניו אתרוג נפלא נחמד למראה וכליל
*** בהדרו ,היה לו גידול מפואר ,שקיעות ובליטות עוקץ
כשישב הגאון רבי אייזל חריף זצ"ל על כסא הרבנות שוקע ,והיה כולו נקי מכל סיג ופגם כל שהוא ,ואף
בסלונים ,היה נהוג בעיר ,כמו בכמה קהילות בתפוצות כתם של עלה וקוץ לא היה בו .הרבי הפליא את
ישראל ,שאין אדם חשוב קונה אתרוג לעצמו עד שהוא האתרוג המהודר ,והוא נעשה לשיחת היום בעדת
מראהו תחילה להרב ושומע מפיו שאתרוג נאה הוא. באבוב .ברם ,ביו"ט בהגיע זמן נטילת לולב עמד הקהל
פעם אחת בפרוס החג ,לא היה המלאי שבידי מוכר משתומם בראותם שהרבי נוטל לברכה אתרוג אחר
האתרוגים בסלונים מן המשובחים ביותר .כל אתרוג, שלא הגיע ביופיו וההידור לשזה ,ואת האתרוג הנפלא
שבעה"ב מראה להרב ,רבי אייזל פוסק ואומר :אין זה השאיר אחריו בסוכתו שבבית דירתו .אך איש לא מצא
אתרוג נאה. עוז בנפשו להעירו על הדבר.
67
חג הסוכות – שמחת תורה – שמיני עצרת – וזאת הברכה בה"י
צריכים לקטוף את הערבות מהגג ,והיה שפע עצום של נכנס מוכר האתרוגים אל רבי אייזל וקרא תגר :רבינו
ערבות ,כך זה נמשך כמה שנים עד שעברתי דירה. הריהו יורד לחיי ,כל המלאי יישאר בידי.
מה אעשה לך – אומר רבי אייזל – אם אתרוגיך אינם
*** נאים? אלא אשיא לך עצה ,כל בעל הבית שבא אצלך
באחד השנים הראו להגראי"ל שטיינמן זצ"ל כמה ליטול אתרוג על מנת להראותו לי ,תן לו שנים,
אתרוגים לבחור ,ובין האתרוגים היה אחד שהיה נקי לכשיבוא אצלי אומר לו :זה נאה מזה ,נמצא קונה אחד
ויפה מאד ,אך ראשו היה כפוף מעט ,ואמרו לרה"י מהם...
שמקובל מהגרי"ל דיסקין זצ"ל שאמר על אתרוג מסוג
זה" :אזוי דארף זיך אויס זעהן א יוד ,ריין ,שיין ,און
אביסאלע איינגבוייגען" – "כך צריך להראות יהודי :נקי, ***
יפה ומעט כפוף" .החזיר לו רה"י" :אבל לאתרוג הוא שנה אחת בערב חג הסוכות ,נכנס הגאון רבי יעקב
לא לקח את זה!" .כלומר צורה זו מתאימה ליהודי אבל ישראל קנייבסקי זצ"ל ה"סטייפלר" ,אל מוכר לולבים
לא לאתרוג ... אחד ,וחיפש שם שעה ארוכה אחר לולב ראוי לשמו,
אך לא מצא אפילו לולב אחד כרצונו .יצא הרב מן
החנות כלעומת שבא ,אולם לאחר זמן מה שב אל
*** החנות ,רכש לולב כלשהו ,שילם את מחירו ופנה
ביום ראשון של חול המועד סוכות תש"ב ,הכניס לדרכו .בדרך הסביר למקורבו שנלוה עמו את מעשיו,
הרה"צ רבי מיכאל דוב ויסמנדל זצ"ל מנייטרא את בנו ואמר" :תאר לעצמך שאם הייתי יוצא מכאן בלי לולב,
בבריתו של אאע"ה .בסעודת הברית דרש הרב פילפול היה עלול חס ושלום לצאת קול עלי ,שלא מצאתי
ארוך ,ולאחר מכן נשא באוזני הנאספים רמזים נפלאים בחנות זו שום לולב כשר ,ושוב לא יכנס אף אחד
בדילוג אותיות בתורה הקדושה ,וכולם ישבו פעורי פה לחנות ,ונמצאתי גורם למוכר הפסד גדול .מסיבה זו
במשך ארבע שעות רצופות ,והקשיבו לדבריו הנפלאים קניתי לולב כלשהו ,אף שלא יהיה בו צורך ,רק שלא
בהתפעלות עצומה. לגרום חלילה נזק ליהודי".
היתה זו הפעם הראשונה בה דרש בשיטת דילוג
האותיות שגילה בתורה ,ונחשב ראשון למפתחי שיטה ***
נפלאה זו ,על פיה נמצאו בתורה רמזים לכל המאורעות מספר הגאון רבי אברהם הורביץ זצ"ל ,בספרו
בדברי ימי העולם ,באופן מפליא ועילאי. "אוצרות רבינו":
כשסיים את דרשתו הנפלאה ,אמר חותנו הגה"צ רבי "בחצרי שתלתי עץ ערבה מהודר ,שהבאתי במיוחד
שמואל דוד אונגר מנייטרא זצ"ל :כי הקדמונים כתבו, מ"מוצא" בשנת תשי"ד .ומו"ר ה"קהילות יעקב" זצ"ל
שכדי לזכות לפתוח שער חדש בתורה הקדושה ,צריך היה נוטל ממנו כל השנים למצווה .וכן חילקתי ממנו
להיות קדוש וטהור מרחם אימו" ,ולא בחינם זכה חתני בחינם לכל המבקש .חצרי גבלה בחצרו של פוקר,
לכך ,כי אכן ראוי הוא לעטרה זו". והעץ עמד לא רחוק מהגדר ,ועינו הייתה צרה ביהודים
שנוטלים ערבות למצוה .מה עשה? חפר בור מחצירו
פעם גילה רבי מיכאל דוב ,כי להשגה זו זכה להגיע אל תחת העץ ושפך נפט לתוכו כדי שהעץ ימות.
בליל יום הכיפורים של אותה שנה ,כאשר לאחר כשמו"ר ביקר בביתי סיפרתי לו על כך ,מו"ר יצא
תפילת ערבית פנו כולם ושבו הביתה ,והוא נותר בבית לראות ,ואמר" :עץ זה שמזכה הרבה יהודים במצוות
הכנסת ללמוד כל ליל יום הכיפורים .לפתע עלה בדעתו יגדל יותר טוב עם הנפט וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן
ללמוד דוקא מתוך ספר תורה ,וכשהחל לעיין בו ,חש יפרוץ" ,וכך הוי .מה ששפך יותר נפט העץ גדל יותר,
לפתע באור גדול שהתפשט מולו ,ופתאום ראה את והתפשט מאד וגבה עד שעלה למעלה מגג ביתי ,והיו
68
חג הסוכות – שמחת תורה – שמיני עצרת – וזאת הברכה בה"י
רב העיר הגה"ק בעל "שדי חמד" זצ"ל .בשנות זקנותו האותיות כאילו מנתרות ומקפצות אל מולו מתוך
המופלגת. הספר ,עד שהצטרפו זו לזו לתיבות שלימות בדילוגי
היה זה בחול המועד סוכות ,והוא עמד סמוך לרב אותיות ,ומאז הגה בכל ימיו.
הנערץ ,היטה אוזן לתפילתו הנרגשת .כשהגיע
להקפות הבימה הושיט לו הרב את ארבעת המינים
שבידו ,כדי שיוכל להוציא את משקפיו מחיקו ולהרכיבן,
***
לקרוא באותיות הזעירות שבסידור .כשהמשקפיים סיפר הרה"צ רא"ד פרידמן זצ"ל:
לעיניו הביט באורח ,ונטל מידיו את ארבעת המינים,
פתח בהקפות והמשיך בסדר התפילה. שמעתי מהגאון המפורסם רבי נתן לובארט זצ"ל
מירושלים ,תלמיד חביב של הגה"צ רבי שמעון
עם סיום התפילה ביקש האורח את ברכת הרב .ברכו מזעליכוב זצ"ל :שבחג הסוכות בבוקר ,לפני שבירך רבו
במאור פנים ,וביקשו שימתין מעט .חרד האיש ,לא ידע על האתרוג ,חזר בעל פה מסכת סוכה ,ולא החסיר אף
מה עתה. דבור אחד מפירוש רש"י.
קרא הרב לשנים מהנוכחים וביקשם להיות עדים
לדברים שייאמר .חרדתו של האיש התעצמה.
***
בספרים הקדושים מובא שבחג הסוכות יש להיזהר
פתח הרב ואמר" :בכל יום עומד לידי השמש ,אליהו, ביתר שאת על מוצאי הלשון ,וחלילה מלדבר בתוך
ונוטל מידי את ד' המינים ,כדי שאוכל להרכיב את הסוכה הקדושה דיבורי לשון הרע ורכילות .היה הרבי
משקפי .היום לא בא ,ואתה עמדת לידי בעת התפילה, ה"בית ישראל" זי"ע מתריע בשנינות" :איסור לשון
לא הבחנתי בכך מחמת ראייתי החלשה ,טעיתי הרע בתוך הסוכה ,יש לו גם טעם פשוט .הרי בחג
ומסרתי לך את ד' המינים ,כך העבדתי יהודי בלא הסוכות כולם יושבים מחוץ לבית מוקפים דפנות עץ
שהביע נכונות לכך ,ועברתי על מה שכתוב בתורה: דקיקות ,כך שאם ירכל אחד עם שכנו או מכרו ,קיים
'לא תעבוד בו עבודת פרך' ,והריני מבקש מחילה בפני סיכוי סביר שאותו 'מדובר' ישמע את הדברים מכלי
שנים עדים אלו ...אם יאות עמי לעשות חסד ,אמור ראשון ממש".
בפה מלא שאתה סולח ומוחל"...
***
*** פעם אחת ישב הרה"ק מרוז'ין זי"ע בחג הסוכות,
סיפר הרה"צ רבי חיים שלמה מחוסט זצ"ל: ופתאום התחיל לצחוק מאד .המקורבים תמהו מאד
לפשר הדבר ,עד שהרה"ק סיפר להם ,שאיש אחד
מדי שנה בשנה נהג אביו הרה"ק מטאהש זי"ע אחרי פשוט ועם הארץ הלך בדרך ,ורצה לאכול דבר מה ,אבל
ימי חג הסוכות ,שמסר להרבנית את האתרוג שקיים בו לא היה לו סוכה שיוכל להיכנס שם לאכול ,ולפי תומו
מצות 'ולקחתם לכם פרי עץ הדר' ,בכדי שתבשלנו הפך את הכובע שלו ונתן עליו סכך וישב לאכול,
ותכין מזה מרקחת לכבוד ט"ו בשבט – ר"ה לאילנות. ונתעורר עי"ז חדוה ושמחה בכל העולמות עליונים ,וכל
אך בשנת תרע"ה ,בעיצומה של מלחמת העולם הפמליא של מעלה שחקו מתמימותו של האיש,
הראשונה ,שינה את טעמו ,וכאשר נכנסה אליו וכאשר ראיתי דבר זה צחקתי גם אני עמהם...
הרבנית אחרי חג הסוכות ,נטל את האתרוג בידו
והפליא את יופיו ,ואמר" :א שאד צו צושניידן אזא
שיינע אתרוג ,הלא עת מלחמה הוא ,ומי יודע מה יולד ***
יום" .החזיר את האתרוג לתוך הקופסא והניחו במקום מעשה באחד מבני ירושלים שהזדמן לחברון עיר
משומר. האבות הקד' ,וראה זכות לעצמו להתפלל במחיצתו של
69
חג הסוכות – שמחת תורה – שמיני עצרת – וזאת הברכה בה"י
שעדיין הלחלוחית קיימת כמי שחתכוהו עכשיו ויהי אחרי עריכת עבודתו בקודש בהדלקת הנרות בזאת
מהאילן ,ויהי לפלא. חנוכה ,ביקש הרבי שיביאו לפניו "לעקאך און ברוינפן",
איחל 'לחיים' והאציל את ברכת קדשו באומרו" :דער
אייבישטער זאל הלפען זאל זיין א ישועה ,זאל ווערען
*** שלום אויף דער וועלט" .וכשחתם את ברכתו הפטיר
בחג הסוכות הראשון בתחילת הנהגתו של הרבי ה"לב ואמר" :לאמיר ארויס נעמען אונזער אתרוג" ,כאשר
שמחה" זי"ע ,ציוה הרבי זי"ע על הגבאי להכריז הוציאו מהקופסא וראה שהאתרוג עודנו עומד בהדרו
ש"מצוה להיות בשמחה" .והיה לפלא .מספר אחד כבימי חג הסוכות ,נתמלא בגיל וחדוה .וכדבר הזה
ממקורביו בעת שנקרא אל הקודש ,ומדי דברו עמו נשנה ביום הפורים ,שבעת עבודתו בקודש בעת
בעניני דיומא ,הרהיב עוז בנפשו ושאל אותו לפשר משתה היין ,פקד להביא את קופסת האתרוג לפניו,
ההכרזה. ושמח מאד בראותו שעדיין עומד ביופיו כבראשונה.
השיב לו הרבי בפליאה על פליאתו" :מה פלא בדבר, ככה הטמין הרבי את האתרוג עד ימי חג הסוכות של
הרי סוכה חל שם שמים עליה וכל מצוות החג קשורות שנה הבאה ,ואז כבר לא היתה שום אפשרות להשיג
לשמו יתברך ,ד' מינים כנגד ד' אותיות השי"ת ,וכן אתרוג במדינת הונגריה ,משום שבימי חג השבועות
סוכה בגימטרי' ב' השמות ,ויכול כל אחד לראותו ,לכן שעברה המלחמה במדינת איטליה ,ויצאה ללחום נגד
יכול כל יהודי להיות בשמחה. מדינת אוסטריה – הונגריה ,ולא הי' שום אפשרות
להביא אתרוגים ממדינת איטליה ,ואילו לרבי היה
*** אתרוג נאה ומהודר מאשתקד.
סיפר הרה"ק רבי יעקב מפשעווארסק זי"ע: מחותנו של הרבי ,הרה"ק רבי ישראל יעקב מחוסט
זי"ע ,שיגר בימים ההם מכתב אל חתנו הרה"צ רבי
בחודש אלול תרצ"ט פרצה מלחמת העולם השניה, חיים שלמה זצ"ל שהתעכב בעיר טאהש ,ובקשו
ובין יום כיפור לסוכות ברח יחד עם חותנו הרה"ק רבי שבהיות שלא הגיעו אתרוגים לעיר חוסט שבחבל
איציקל זי"ע מעירםפשעווארסק ,והגיעו עד למברג הקרפטים ,על כן הוא מבקש ממנו שישתדל להשיג
ומשם לסיביר ברוסיה .בימים אלו כבר היו לו לרבי עבורו אתרוג ממדינת הונגריה .רח"ש השיבו שגם
איציקל הארבעה מינים ורצה ליטלם יחד עמו ,אבל למדינת הונגריה לא הגיעו אתרוגים ,ואביו – הרבי
חשש מאד מאימת אנשי הצבא ליד הגבולות ,ואם עומד להשתמש באתרוג משנה שעברה .הדבר היה
שאת שאר המינים היה יכול להטמין בין חפציו ,אולם לתמיהה בעיני הרה"ק מחוסט ,ובמכתב הבא שאל
הלולב הגבוה אי אפשר להטמין ,ולכן לקח את הלולב מחתנו איך אפשר להשתמש באתרוג משנה שעברה,
ועטפו ועשהו כמקל הליכה וכך הלך ונשען עליו... שהרי בוודאי התייבש כבר לגמרי .אך הרח"ש השיבו
שהאתרוג עודנו עומד ביופיו כבראשונה .ואז יצא
הרשעים כאשר ראוהו הולך עם מקל ,אמרו עליו" :דער הרה"ק מחוסט לדרכו לעיר טהאש ,לראות במו עיניו
יודע האט מאזעס שטעקן" =[ ...ליהודי יש מקלו של הפליאה הגדולה והנשגבה.
משה רבינו] .ואמר על זה רבי איציקל :שאיך נפל
בדעתם ובלשונם להתבטא כך ,אלא כל כך גדלה השמועה הטובה שנמצא אתרוג נאה ומהודר אצל
קדושתם של ארבעת המינים – שאפילו גוי מבין ורואה הרבי מטהאש ,עברה חיש מהר מפה לאוזן ,ובמשך ימי
שקדושה טמונה בהם... חג הסוכות הגיעו לטהאש כמה רבנים גאונים וצדיקים
מהסביבה ,בכדי לקיים מצות 'ולקחכם לכם פרי עץ
*** הדר' באתרוגו של הרבי .אחרי ימי חג הסוכות חתך
בקונטרס "משמיע שלום" :סיפר הרה"ח ר' אהרן הרבי את בשר האתרוג ,והראה למקורביו ולבני ביתו,
70
חג הסוכות – שמחת תורה – שמיני עצרת – וזאת הברכה בה"י
בצילתא דמהימנותא בבחי' אמא דמסככא על בנוהי בוימל שליט"א :באחד הימים קרא לי מרן הרמ"ח
המה בני ישראל להסתירם מכל פגע ולגונן בעדם". מסלונים זי"ע ואמר לי" :אהרן לאמיר גיין צו סאטמער
רב" .ואכן תמכתי בידו וליויתיו מביתו בשכונת בית
ישראל לביהמ"ד סאטמר ברחוב יואל .כשהגענו
*** לביהמ"ד היה זה מעט קודם חצות היום ,והרה"ק
סיפר הרה"ק ה"ארחות אהרן" מפינסק קרלין זי"ע את מסאטמר עמד על מקומו .כשראה את מרן הרמ"ח
אשר שמע מזקנו הרה"צ ר' יהושע העשיל הלטובסקי ממש אורו עיניו ,והוא קרא" :אה ,רבי מוט'ל ,האב איך
זצ"ל: א גוט'ן פשט פאר דיר [רבי מוטל יש לי פשט טוב
בעבורך]" .לאמיר הערן" השיב הרמ"ח זי"ע.
יהודי אחד מאנשי שלומו של הרה"ק ה"אור ישראל"
מסטאלין זי"ע היה מתמיד בתורה הרבה ,וביום מן נענה הרה"ק מסאטמר זי"ע ואמר כך :הלא כתיב
הימים נעשה סוחר גדול והתחיל למעט מתורתו. בתהלים 'ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום'.
במשך הזמן נעשה סוחר יותר גדול ואח"כ נעשה סוחר מפני מה באה ברכה זו אחרי הפסוק 'ה' למבול ישב'?
המוכר לסוחרים ,וכך הלך והפחית מלימודו עד שעזב הלא דבר הוא? אלא ,השיב לאלתר הרה"ק מסאטמר,
לגמרי את התרוה. אויב מ'מעכט שלום מיט רשעים ,מיט איהם ,און מיט
יענעם ,ס'שטימט טאקע מיט דור המבול [כשעושים
פעם אחת ראה בחלום הלילה שבא אליו האמורא הק' שלום עם הרשעים ,עם פלוני ועם אלמוני ,הרי שזה
אביי ושואל אותו מדוע הפסיק ללמוד ,משנתעורר מתאים כבר לדור המבול]...
הסיח דעתו מהחלום ,לאחר מכן חלם שוב שאביי בא
אליו ושואל אותו מדוע הפסיק ללמוד ,ושוב הסיח מרן הרמ"ח ,שפשט זה לא מצא כל כך חן בעיניו ,נענה
דעתו ,ואחרי זמן בא אליו בחלום פעם שלישית ואמר כשבת שחוק על פניו ואמר כך" :סאטמר רב' ,וועט דיר
לו" :אתה חשוב שזה רק חלום" ,וצבט לו בחוזקה על גארנישט העלפן' ,ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו
ידו עד שנתעורר מהשינה ,וצעק מהכאב. בשלום' איז א ברכה און נישט קיין קללה ח"ו" [הרבי
מסאטמר ,מאום לא יעזור .פסוק זה של ה' עוז לעמו
אז נסע אל רבו זי"ע ,והיה זה אחר זמן רב שלא נסע יתן הוא ברכה לעם ישראל ולא קללה ח"ו...
אליו .והנה תיכף כשנכנס אליו ,ועדיין לא סיפר מאומה
על דבר החלום ,נענה הרבי ואמר לו" :אתה רואה שזה
לא היה חלום ,רק עובדה אמיתית בגלל שהפסקת ***
ללמוד". סיפר הרה"ג רבי משה וועבער זצ"ל רב דחסידי
בעלזא בב"ב:
ואא"ז זצ"ל זכה לראות בעיניו הסימן של הצביטה על
היד שלו .ומדי ספרו זה הסיפור - ,היה אומר אא"ז -כי בעת שזכה להיות מאוכלי שולחנו של הרה"ק מפאפא
לבטח היה ההוא לומד תורה לשמה ,ולכן זכה שאביי זצ"ל באנטווערפען בחג הסוכות שנת תשי"א :בליל
יחשוק אל תורתו. ראשון של יו"ט ,כשעמד הרה"ק מפאפא להיכנס אל
סוכתו ולקדש ,נזדמן לפניו ינוקא כבן שנתיים שלש –
ילדו של אחד הקרואים אל שולחנו – והוא שאל אותו:
*** "אמור נא ,יונגעלע ,מה טעם אנו יושבים היום לאכול
בעת אמירת ההושענות ביום "הושענא רבא" ,הבחין בסוכה"? הילד השיב כיאות לגילו "ווייל די מאמע האט
לפתע הרה"ק ה"ייטב לב" מסגעט זי"ע ביהודי מודרני גיזאגט" .אולם האדמו"ר נתלהב מאד למשמע תשובתו
המתגורר בעיר ,אותו יהודי הגיע לחזות בפני הרבי ויקרא" :האח! כמה היטיב האי ינוקא להשיב! הלא
הקדוש שפניו מגולחות לגמרי כשניכר שהוא גילח את באמת זה סוד מצות סוכה ,כי כך נצטוינו מאמא
צדעיו ולחייו בבוקרו של יום ממש .ה"ייטב לב" נהג עילאה ,כדאיתא בספה"ק שאנו יושבים בסוכה
71
חג הסוכות – שמחת תורה – שמיני עצרת – וזאת הברכה בה"י
משראה האבנ"ז כך ,אמר לו" :האם אתה רוצה שאברך כדרכם של צדיקים רבים אחרים לפרש את שיחתו
אותך שיוולד לך בן שיהיה כומר?!" שמע החסיד את בביאורים בשפת האידיש בשעת אמירת ההושענות.
דברי רבו ופניו חוורו כסיד ,הוא הבין שרבו צופה ברוח כשחלף ליד אותו יהודי ,תפס בשתי ידיו הקדושות את
קדשו את העתיד ,ולא המשיך יותר לשטוח את בקשתו פניו של היהודי והמשיך באמירת ההושענות:
זלש"ק.
'הושענא מרוטת לחי' – אם היהודי מגיע עם לחי מרוט
כעבור תקופה מסויימת נפטר האב"נ ,ובנו הרה"ק משערות זקנו – 'הושענא נתונה למכים' – הרי פניו
ה"שם משמואל" זי"ע הוכתר בכתר המלוכה ,ידע אותו המגולחות נוחות יותר לקבל כמה מכות ...תוך כדי
גאון מצערו של החסיד ההוא ,ביודעו שזה שנים רבות דיבור הנחית הרבי סטירה על לחיו של האיש .מיותר
שאין לו ילדים ,ופעם בעת שמחת תורה ,בעת לציין שאותו אחד הבין היטב את המסר ועד מהרה חזר
התלהטות השמחה בביהמ"ד ,ניגש בעצמו את החסיד לצורו.
וא"ל" :אני מברך אותך שהשנה תיוושע ותיפקד
בזש"ק".
***
והנה ,לא די שהחסיד לא ענה אמן על ברכתו של הרבי, לרבי שרגא פייבל מנדלוביץ זצ"ל ,מקים עולה של
אלא שפניו חוורו ,והוא חישב להתעלף ...ראה זאת תורה בארצות הברית ,היתה הבנה עמוקה וגישה
הרבי והבין שיש דברים בגו .לא הסתיר ממנו האיש את מיוחדת לכל תלמיד .בליל שמיני עצרת ,התארח אצלו
כל מה שעבר עליו עם אביו ,ואמר שלאחר שהאבא תלמיד אחד ,ומכיוון שרבי שרגא פייבל נהג לאכול
הגדול רמז לו שבנו העתיד להיוולד יהיה כומר ,לא רצה בסוכה ,כמנהג רוב יהודי הונגריה ,ואילו אורחו הצעיר
יותר לבקש שיברכנו. השתייך למשפחה מיוצאי גליציה ופולין שלא החזיקו
במנהג זה ,דאג מראש למסורת משפחתו של התלמיד,
הרבי שומע את הדברים ,ואח"כ פנה אל החסיד וא"ל: ומיד בתחילת הסעודה אמר לו במאור פנים" :אתה,
"ואעפ"כ ,רוצה אני לברכך .ועכשיו תענה אמן"! ובירכו חביבי ,תאכל בסוכתנו תחת הגג ,בקטע של הדופן
שוב שיזכה להיוושע ,והחסיד ענה אמן בפחד. עקומה ,כי הרי בביתכם נהגו לאכול הלילה בבית ולא
בסוכה" .ולאחר מכן הוסיף ואמר" :כיום ,לאחר
חמישה ילדים נולדו לאותו חסיד .ארבעה מהם נהרגו השמדת יהדות אירופה בשואה האיומה ,נותרו מכל
רח"ל בשואה ,ועלו על מזבח ה' וקידשו ש"ש .הבן קהילות הקודש מעט שבמעט ,ולכן חשוב מאד שכל
החמישי ,שהיה הבכור במיניהם ,הצליח לשרוד את אחד ימשיך לנהוג כמנהג אבותיו ,אשר מסרו את
השואה ולצאת ממנה בשלום ,על ידי שהתחפש נפשם לנהוג בהם ,כדי לעשות להם שם ונחלה
ל...כומר! הוא היה טיפוס כשרוני במיוחד ,שלט בכמה בישראל ,ולא תשכח תורתם ,חלילה".
שפות ,וכך יכול היה להתחפש לכומר ולעבור את אימי
השואה בשלום ולעלות לא"י .הוא אף זכה להקים דור
של בנים ת"ח ויר"ש ההולכים בדרכי אבותיהם
***
ומקדשים ש"ש. חסיד אחד היה לו להרה"ק ה"אבני נזר" זי"ע שלא
נפקד בזש"ק .והיה חסיד זה מתדפק בתדירות על דלת
*** רבו ,ומתחנן לפניו שיברכנו שיזכה להיפקד .הרבי,
מסיבות השמורות עמו ,נמנע מלהעניק לו את ברכתו.
סיפר הרה"ק הרמ"ח מסלונים זי"ע: חיפש אותו חסיד שעת כושר שבה יוכל לתפוס את רבו
פעם בשמחת תורה נחלתה בתו של הרה"ק מהרצ"א בעת שמחה ,שעה שכזו הזדמנה לו בשמחת תורה,
מזידיטשויב זי"ע ,והייתה מסוכנת .ואמר :רבש"ע היינט כאשר האבנ"ז היה בשיאה של השמחה בבית דמרשו,
דארף מען דאך זיין פריילאך ,והרי צריך לברך על הרעה ופניו להטו מרוב דבקות ,ניגש אליו החסיד והודיע שלא
כמו על הטובה בשמחה ,וביקש לדחות מחלת הבת יעזוב את המקום עד שהרבי יברכנו.
72
חג הסוכות – שמחת תורה – שמיני עצרת – וזאת הברכה בה"י
הבחין בנעשה .רבי ירוחם הניח ידו על כתפו ,והבחור לאחר יו"ט .ואחר כך נענה" :בת דינא – בטל דינא"
הסב את מבטו ונחרד למצוא את המשגיח בכבודו [סנהדרין צה ].וכך הוה.
ובעצמו למולו .הוא קם ביראת כבוד והמשגיח לחש
דבר מה באוזנו וחזר לבימת ההיכל .הבחור סגר מיד
את הגמרא והצטרף למעגל הרוקדים.
***
החסיד ר' יוסלי מהורדנקא ז"ל ,מאנ"ש של הרה"ק
לאחר מכן סיפר שהמשגיח אמר לו" :בעיניי ,מי שלומד מטשורטקוב זי"ע ,נמצא עומד פעם בליל שמחת תורה
בעת ההקפות בשמחת תורה – דומה למי שרוקד כל אחרי ההקפות בפרוזדור היכל קדשו של מרן זי"ע,
השנה בשעה שצריך ללמוד" והתחיל לרקוד בשמחה עצומה לרגל היום ,בתוך כך
הופיע הרה"ק זי"ע מכיוון הקלויז להיכנס להיכל קדשו,
וראה את החסיד שמח כל כך ,אמר לו מרן זי"ע :יוסילי
*** הינך שמח ? הנה כאשר נתעורר באדם איזה מדה כגון
הרה"ק ה"אמונת משה" מאלכסנדר זי"ע מביא: מדת היראה ,צריך להתיישב היטב אם היא לא נמשכת
ממרה שחורה ל"ע ,אבל מדת השמחה היא תמיד
שמעתי כי רבנו בעל ה"ישמח ישראל" זי"ע ,ראה איש טובה ,וע"ז רמז שלמה המלך ע"ה 'ולשמחה מה זו' –
אחד ששמח מאד בשמחת תורה ,ועשה תנועות מכל מקום שהשמחה באה 'עשה' – פעולה טובה
משונות ברקידתו לפני התורה ,עד שהיה נראה כאחד באדם.
שיצא ח"ו מדעתו .ואותו האיש היה חשוך בנים ל"ע,
ואמר רבינו זי"ע ,כי מיכל בת שאול ששחקה על
***
דוהמע"ה שביזה עצמו לכבוד התורה ,קיבלה עונשה התורה היתה משוש חייו של הרה"ק רבי יחזקאל
שלא היה לה ולד עד יום מותה ,ומכיון שמדה טובה משינאווא זי"ע ,ובה הגה כל ימיו .הרה"ק ה"שפע
מרובה ממילא מי שמבזה עצמו לכבוד התורה ראוי חיים" מצאנז זי"ע שמע פעם מאחד מחסידיו ,כי בהיות
שתהיה לו ישועה ויזכה לבנים .ונתקיימו דברי רבנו הרבי כבן שמונים ,פנה בליל שמחת תורה לאחר
ובאותה שנה נפקד אותו האיש בבן זכר. ההקפות ועריכת השולה"ט ,אל גבאו ואמר:
"אברהמ'ל ,הוצא נא כל איש מעלי ,כי חש אני חולשה
גדולה" .יצאו כולם מן הבית ,והרבי נכנס לחדרו.
*** והחסיד מספר המעשה ,שהיה אז צעיר לימים,
מסופר על המהרי"ל דיסקין זצ"ל ,כי ישב פעם בחבורת התחבא תחת מיטתו של הרבי .והנה הרבי מוציא
בחורים שחלק מהם עשו סיום מסכת ,ודרש לפניהם גמרא מהארון ,ומתחיל ללמוד בהתלהבות ,לאחר ימי
ואמר להם: החג בהם לא נתן שינה לעיניו .העייפות גברה על
הצעיר ,שמורות עיניו נעצמו ,וכשהתעורר כשהאיר
מצינו שני פסוקים המדברים על ערכה של התורה, היום ,ראה שהרבי יושב עדיין והוגה בתורה במרץ
פסוק אחד 'יקרה היא מפנינים' וגו' ,ופסוק שני ובשקידה...
'הנחמדים מזהב ומפז רב' ,וצריך להבין מה הן הב'
בחינות 'פנינים' ו'זהב' שלהם נמשלה התורה?
וביאר ,שלפנינה יש מעלה דוקא כאשר היא שלימה,
***
אך הזהב מעלתו גם כאשר הוא גרגירים קטנים .כן הוא שנה אחת בעיצומן של ההקפות בישיבת מיר בליטא,
בתורה ,יש מעלה כאשר היא בשלימות כמו בסיום עזב פתאום המשגיח רבי ירוחם ליבוביץ זצ"ל את
מסכת שלימה כמעלת הפנינה ,ומאידך גיסא יש בה מקומו הקבוע שעל הבימה ,שממנו היה מנצח על
מעלה בכל גרגיר וגרגיר כמעלת הזהב. שמחת ההקפות ,וניגש אל פינת האולם ,שם ישב אחד
הבחורים מול גמרא פתוחה ולמד .כל הנוכחים הביטו
במחזה החריג ,ואולם הבחור היה שקוע בלימודו ולא
***
73
חג הסוכות – שמחת תורה – שמיני עצרת – וזאת הברכה בה"י
אנשים באים ממרחק יחד ומתוך דבורם אשר ביניהם ציבור המתפללים בביהמ"ד "תפארת בחורים"
שואלים זה לזה בשלומם מתוך זה באים לידי אהבה בירושלים בשמחת תורה ,היה נתון בעיצומה של
ויכירו זה את זה ,ולזמן מרובה אם פגעו אינש באינש סערת הריקודים לכבודה של תורה בהקפות של ש"ת.
ורואין זה את זה שמח כל אחד עם חבירו ובזה איתקן אחד מן המתפללים שעמד ליד הגאון רי"ש אלישיב
כורסיא דמלכא קדישא ,וכתיב [תהלים כב]' :ואתה זצ"ל ורקד לכבודה של תורה ,נתבקש לקחת לידו ס"ת
קדוש יושב תהלות ישראל' – והפירוש הוא כך :כי כפי גדול וכבד במשקלו ולרקוד עמו בהקפה.
הידוע משיחת ההמונים כי על שכר הרב שבעיר יאמרו
הרב יושב על שכר כך וכך בחודש=[ ,באידיש זה נשמע חשש אותו אדם להחזיק את הספר הגדול והכבד ,ירא
עהר זיצט אויף א משכורת ]...והנה הקב"ה ג"כ כביכול היה פן לא יעמדו לו כוחותיו ,התבטא בפני הגבאי
נוטל שכר מבני תבל ועל שכרו נאמר 'יושב תהלות כשהדברים הגיעו לאוזני הגרי"ש" :זה קשה!" הפטיר
ישראל' ,היינו כי זה שכרו כביכול אשר יהללו לשמו הגרי"ש כלפיו" :זה נקרא קשה? וכי החזקת ס"ת גדול
הגדול ,וכאשר השי"ת ממתין ומצפה מתי יגיע לו שבח זה דבר קשה? ללמוד תורה – הרבה יותר קשה!".
והודאה מישראל כי מאד חביב לפני השי"ת 'תהלות
ישראל' ,השי"ת זיצט אויף א פענסיע פון 'תהלות
ישראל' .וכאשר גמר התולדות זי"ע את הפירוש הזה
***
העיף עינו והאברך איננו .וראה שהוא מעשה פלא. כל השנה מנסכים יין עם הקרבנות ,בחג הסוכות
מוסיפים ניסוך המים [סוכה מח .].כותב הרב בעל
ונכנס התולדות לקודש פנימה להבעש"ט זי"ע וסיפר התניא זי"ע [ליקוטי תורה סוף עקב] :שהיין המשמח
לו את כל המאורע ,ענה לו הבעש"ט הק' שזה היה אלקים ואנשים – רומז לעבדות ה' מתוך הבנה והשגת
אליהו הנביא זל"ט ,ובא לכאן לשמוע ממך את פי' טעמיה ,אבל המים ,שאין להם טעם – וע"כ אין מברכין
התורה של 'ואתה קדוש יושב וגו' ועתה אומר אליהו עליהם אלא השותה לצמאו – רומז לעבודת ד' מתוך
הנביא התורה הזו בשמים משמך זי"ע. קבלת עול ,וזו התחייבותינו בראשית השנה ,כפיפות
מוחלטת.
***
מלחמת העולם השניה פרצה .דם יהודי נשפך כמים.
***
בארה"ב התרכזו פליטי חרב ,ולכולם בני משפחה הרה"צ רבי אריה מרדכי רבינוביץ זצ"ל אב"ד בני ברק
באירופה העולה בלהבות .הצדיק רבי פינחס דוד מביא:
הורביץ האדמו"ר מבוסטון זצ"ל ,ערך את שולחנו
בשמחת תורה .הלהיב את הנוכחים ,שפרצו בשירה דו"ז מרן מפוריסוב זצל"ה אמר כמה גדול אהבת
אדירה .ולפתע נשמע קול מחאה בלב קרוע ומורתח, חברים לשם שמים ,אפילו שאין אתה מכירו אם אתה
ליבו של בן החרד לגורל הוריו" :רבי ,באירופה נשפך רואה שהוא ירא שמים ומאנשי המדות צריך להתחבר
דם יהודים ,וכאן – שרים?!". אליו ועי"ז מגיע שבח ותהילה להשי"ת.
מיד פסקה השירה ,והכל היו כנכלמים ,בושו מעצמם. ומרגלא בפומיה לספר :כי פעם אחת בא הרה"ק
אכן ,כיצד יכולים היו לשכוח את אסונם? להסיח דעת ה"תולדות יעקב יוסף" זי"ע [יו"ד כ"ד תשרי] לביהמ"ד
מיסורייהם וסאת יגונם של בני משפחותיהם? של הבעש"ט הק' זי"ע ,וראה אברך אחד שהיה הולך
וחוזר בתוך ביהמ"ד תפוס במוחין דגדלות ולא היה
ובשקט שנשתרר ,נשמע קולו של הרבי ,מצטט בע"פ מכירו ,התקרב התולדות זי"ע אל האברך ושאלו מאיזה
את דברי הרמב"ם ז"ל בסוף הלכות לולב ,בהזכירו את מקום אתם ,והשיבו האברך "תיכף" "תיכף" ,כן היה
שמחת בית השואבה" :השמחה שישמח האדם הרבה פעמים עד שלבסוף שאל האברך להתולדות ז"ל
בעשיית המצוה ובאהבת הא-ל שציוה בהן ,עבודה מאי נ"מ לכם מאין אני ,ענה לו התולדות :אם שני
74
חג הסוכות – שמחת תורה – שמיני עצרת – וזאת הברכה בה"י
קובץ סיפורים לחג גדולה היא".
חסיד מופלא ,למדן עצום וסוחר עשיר ,היה רבי ציטט – ותמה :האם שמחה היא עבודה ,עמל וטורח?
מאיר'קה ממיר ,אחד המיוחדים שבבני היכלו של והלא פורצת היא מאליה ,מתנגנת ומתרוננת ,והרגליים
הרה"ק הס"ק מלכוביץ זי"ע .פעם נסע רבי מאיר'קה יוצאות מאליהן במחול?
לרגל מסחרו בדרך רחוקה .והנה פתאום ,באמצע
הדרך ,באחד העיקולים ,הבחין בתינוק קטן ,מכורבל, אלא ,אין כוונת הרמב"ם ז"ל אלא לתקופתינו ולזמנינו,
עולל זעיר ,מוטל על השלג ,זרוק על אם הדרך .חיש אמר .לתקופות חושך ואפילה ,יגון ואנחה ,צרות
מהר ציוה לעצור את העגלה מנסיעתה ,חש בזריזות ומצוקות .או אז ,כאשר העיניים דומעות והלב דווי,
אל הילד ,וגילה כי מדובר בילד נכרי ,אשר הופקר כאשר הגרון משתנק והאנחה פורצת ,אז ,השמחה
בחוצות על ידי אמו יולדתו .התעוררו רחמיו של רבי היא אכן עבודה ,ועבודה גדולה ,ויהודים ,שמסרו את
מאירקה על התינוק המסכן ,אסף אותו אל עגלתו .עטף נפשם על עבודת ה' בכל הדורות ,ימסרו את נפשם גם
אותו עם בגדים חמים ,האכילו והשקהו עד ששבה אליו כדי ...לשמוח ולחוג! בואו יהודים ,ונרנן לבוראינו .וזכות
רוחו ,ואחר הביאו לביתו. המצוה תבקע דרך בעלטה ותמליץ זכות בעד יקירנו,
להטותם לחיים...
ומה יעשה כעת עם הילד? "ורחמיו על כל מעשיו" –
אמר רבי מאיר'קה לעצמו – אפילו אינו יהודי .שכר והשירה שבה והתלקחה .שירה של שמחה –
עבורו אומנת לטפח אותו בכל צרכיו ,וכך ,אמצו וגדלו ותחינה....
בביתו .שנים רבות עשה הילד הנכרי בתוך ביתו ,ורבי ***
מאיר'קה מצדו לא חסך ממנו מאומה ,כשהוא מרעיף
באחת השנים הגיע הרב ישראל סלנטר זצ"ל אל
עליו משלו רוב טובה וברכה עד בלי די .ברם זאת ,נזהר
המהרי"ל דיסקין זצ"ל בקובנה ,וכולו מלא כאב על כבוד
רבי מאיר להבהיר לכולם היטב את מוצאו האמיתי של
התורה שלדעתו ירד פלאים בעיר.
הילד ,לבל יטעו לחשוב כי יהודי הוא .כך למשל ,הקפיד
שלא ישמור שבת בשום אופן ,שהרי גוי ששבת חייב
"מנין לכבודו כי אכן כך"? תמה המהרי"ל.
מיתה ,והיה מרגיל את הילד לעשות מידי שבת
מלאכות דאורייתא .כך היה ניכר לכל כי ילד נכרי הוא.
"בדידי הוה עובדא" ,נענה רבי ישראל",ביום שמחת
שנים חלפו ,והילד גדל ונעשה לאיש .משהתבגר דיו
תורה התפללתי בבית הכנסת הגדול וכאשר הכריזו על
כדי לעמוד ברשות עצמו ,עזב את בית מטיבו ,ויצא אל
מכירת "חתן תורה" הצעתי סכום פעוט כפי שהיה
העולם הגדול .זרח מזלו ,התעשר ועלה לגדולה .אט
באפשרותי באותה שעה ,חיכיתי שעקב הסכום הנמוך
אט ,ניתק כליל את קשריו עם הבית היהודי אשר בו
יהיו הרבה קופצים שיתחרו איתי ,אך לצערי בכל
גדל .כך ,חלפו שנים על גבי שנים ,שלא נראה ולא
ביהכ"נ הגדול ,שהיה מלא מתפללים ,לא היה אחד
נשמע ממנו דבר .כאילו צלל במים שאין להם סוף.
שהציע יותר ,ובסופו של דבר זכיתי בחתן תורה עבור
יום אחד ,נזדמן לו לרבי מאיר לקשור קשרי מסחר עם
שני זוזים בלבד"...
אחד הפריצים הגדולים שבפולין ,במסגרת קשריו אלו,
הציע הלה לפניו הצעת מסחר רווחית ומניבה במחיר
מוזל ביותר .שמע רבי מאיר וביקש לבדוק את פרטי
העיסקה .סר אפוא אל אחוזת הפריץ ,כדי לראות במה "תנוח דעתו" ,השיב לו המהרי"ל" ,אדרבה ,מעשה זה
דברים אמורים .בהגיעו לאחוזה ,התקבל על ידי הפריץ מוכיח את ההיפך .המתפללים ששמעו את ההצעה
בפנים מסבירות .הלה הוביל אותו אל מחסניו ,למען יזין הבינו כי בכך גילה הרב את רצונו לקנות חתן תורה,
עיניו בטיב הסחורה וביופיה .בחן רבי מאיר את ומפני כבוד התורה נמנעו מלהתחרות עמו! תהילה לה'
הסחורה המשובחת ,והתפעל מאד מהטיב המעולה עוד גדול כבוד התורה בקובנה...
75
חג הסוכות – שמחת תורה – שמיני עצרת – וזאת הברכה בה"י
ולא אבה לשמוע מאומה .ראה רבי מאיר כי כלתה אליו ומהאיכות הגבוהה .גמר אומר להשלים את העסקה על
הרעה ,החל לומר וידוי ולהתכונן לגרוע מכל. אתר .פנה אל משרתי הפריץ ,והגיש לידיהם את
בקשת הרכישה.
פתאום השתתק הפריץ ,הניח את נשקו מידו ,והרהר
כמה רגעים .פתח את מגירת שולחנו והוציא מתוכה בינתיים ,קרא הפריץ את משרתיו בחשאי ,וצוה
צלב" .אם תנשק את השתי וערב" ,אמר והגיש את עליהם" :כשיבוא רבי מאיר הסוחר היהודי לערוך את
השתי וערב אל פיו של רבי מאיר" .אם תשתחוה אליו חשבונותיו לפניכם ,העמיסו את עגלתו בסחורות
אסלח לך ולא אהרוג אותך"... המעולות והיקרות ביותר ,ובתמורה תגבו ממנו מחיר
אפסי ,פחות מחצי שווי הסחורות" .הלכו המשרתים
לשמע הדברים נרתע רבי מאיר לאחוריו ,ורגש עמוק ומלאו אחר פקודת אדונם ,העמיסו את עגלתו בסחורות
הרטיט את כל גופו" .לא!!!" צעק בכל כוחו ,והזדקף על מובחרות ומסרו לידיו את הסכום הסופי לתשלום .שמע
מקומו בגאון" .בשום אופן לא!!! לא אמיר את דת רבי מאיר את המחיר והשתומם עד מאד .המחיר היה
אבותי בעד כל הון שבעולם!" נוכח עזותו של רבי מאיר, אפסי ממש! סחורות כה משובחות כמעט בחצי
זינק הפריץ ממקומו רותח מזעם ,נפנף ברובה וצרח: חינם?! לא התעמק רבי מאיר בדבר ,שמח על המציאה
"נשק את ה ...ולא – אהרוג אותך!" אולם רבי מאיר שנקרתה לפניו משמים ,ושב לשגרת יומו .כך הפך
נשאר על עמדו ללא פחד" .תעשה מה שתעשה" ,קרא הדבר לנוהל קבוע :מפעם לפעם מגיע רבי מאיר
בחום? ,אני באמונתי לא אכחש!" לאחוזת הפריץ ,המשרתים מעמיסים את עגלתו
בסחורות יקרות ,וגובים ממנו בתמורה סכום אפסי.
באותו רגע הניח הפריץ את רובהו ובבת אחת שינה את
טעמו .חיוך ידידותי עלה על פניו" .וכי אינך מכיר יום אחד ,הגיע רבי מאיר כהרגלו אל האחוזה ,והנה
אותי?! פנה אל רבי מאיר ברכות" ,הלא אני הוא הילד נקרא לסור בדחיפות אל לשכתו של הפריץ .מיהר רבי
הקטן שהצלת את חייו כאשר הכנסת אותו ברוב מאיר אל הלשכה ,ומשאך דרכו רגליו בפתחה ,ראה כי
רחמים אל ביתך!" התבונן רבי מאיר בפניו של הפריץ פניו של הפריץ אינם כתמול שלשום .פניו היו רעות.
ונדהם" .מדוע אפוא בקשת להרוג אותי?" שאל הוא ישב על כורסתו ,זעוף כולו .ומשאך נכנס רבי מאיר
בפליאה. אל הלשכה ,קם ממקומו בהחלטיות ,והגיף את הדלת
אחריו במנעול ובריח" .מה אתה חושב ,יהודון ,שתוכל
"חלילה ,חלילה!" מחה הפריץ .בוא ואספר לך: לרמאות אותי?" החל להרעים עליו בקול קשה" ,אני
יודע היטב כי אתה יוצא ונכנס באוצרותי כבר תקופה
"דע לך ,כי בשום אופן לא אוכל לתאר את רגשי הכרת ארוכה ,ונוטל סחורה בשווי הון תועפות ,ומשלם
הטוב שיש בלבי כלפיך" ,פתח הפריץ בדבריו תמורתה בפרוטות!"
הנרגשים" .מאז שעזבתי את ביתך ,אני חושב כל הזמן:
איך אוכל להשיב טובה למיטיבי הרחום? במה אוכל רבי מאיר היה המום .ביקש להצטדק לפני הפריץ,
לגמול עם האיש היקר אשר לו אני חב את כל חיי? דע להתנצל לפניו ולהסביר את פשר הדבר .אולם חמתו
לך ,מעולם לא פגשתי אדם נפלא כמוך! הרי אסופי של הפריץ התלקחה בו עד להשחית" .יהודי רמאי!"
הייתי ,בלי גואל ומכר ,נכרי שלא מבני עמך ,ואתה באת ירקו עיניו גיצים בחמת זעם" ,לא אקבל שום תירוצים!"
ואספת אותי אל ביתך ,וגדלת אותי במסירות כאילו רבי מאיר ניסה שוב לפתוח את פיו ,אולם הפריץ שיסע
הייתי הבן שלך! את דבריו" :בן מות אתה! אחת דינך להיהרג!" צרח,
ותפס את הרובה התלוי על הקיר ,כדי לירות ברבי מאיר
כשפגשתי אותך לראשונה ,הבחנתי כי אינך מזהה על אתר .רבי מאיר נחרד .נפל לרגלי הפריץ והתחנן על
אותי ,ביקשתי להשיב לך מעט על ידי הוזלת המחירים. נפשו בבכי ובדמעות .ניסה לשדל ולפייס בכל מיני
לכן צויתי על המשרתים שיגבו ממך מחירים אפסיים חנופה ופיוס .אך ללא הועיל .הפריץ השתולל בפראות,
76
חג הסוכות – שמחת תורה – שמיני עצרת – וזאת הברכה בה"י
כיוון שכך ,החליטו המוצי"ם פה אחד לסנן את סוגי על הסחורות היקרות ביותר .אולם עדיין הרגשתי
השאלות ,כשההצעה העיקרית היתה שהמוצי"ם ישיבו בעצמי כי אין די בכך בכדי להשיב מאומה .הרי אני חב
רק על שאלות ספיציפיות בכשרות המינים ,אבל אדם לך את כל חיי! לא ידעתי כיצד לשית עצות בנפשי .עד
שיגיע וישאל באופן סתמי "מה הרב אומר על האתרוג שפתאום עלה רעיון אחר במוחי .נזכרתי כי תמיד היית
הזה"? ,לא ישיבו לו. אומר שהאושר הגדול ביותר בעיניך הוא מצוות קידוש
השם .פעמים רבות שמעתי אותך מדבר בערגה על
כיון שמרבית השאלות המגיעות אל המוצי"ם אינן על הצדיקים הגדולים שהיו מתגעגעים כל החיים שלהם,
דברים ספיציפיים אלא שהשואלים מבקשים לדעת מחכים ואומרים" :מתי יבוא לידי ואקיימנה?"...
באיזו רמה נמצא האתרוג או הלולב ,הרי אם לא ישיבו
על כך – נמצאו מסננים את רוב השאלות. הבנתי ,כי אם אוכל להביא אותך למצב כזה של
מסירות נפש ,יהיה בכך התענוג הגדול ביותר שאוכל
כדי שהציבור לא ייפגע מכך שלא עונים לו ,נתלו להעניק לך .החלטתי לתת לך את המתנה הכי יקרה
מודעות ברוח זו ליד המקום בו ישבו המוצי"ם ,ובהן בעולם .חלילה לא הייתה כוונה בלבי להרוג אותך",
היה כתוב :שהציבור מתבקש לשאול רק שאלות התנצל הפריץ" ,להיפך ,רציתי בכל מאודי לגרום לך
ספיציפיות ,וההחלטה התבצעה בצורה היותר טובה. קורת רוח .ידעתי ,כי לאדם כמוך ,השעה הנשגבה
ביותר עבורו ,היא כשנותנים לו את האפשרות להקריב
הציבור הבין וקלט שהדבר הוא לטובתו ,ואכן אף אחד את חייו בעד אמונתו .ביקשתי אפוא להעניק לך את
לא שאל שאלות כלליות כנ"ל. השעה היפה הזאת".
לפתע ניגש יהודי אל שולחן המוצי"ם ,ובידיו שלושה את הסיפור הזה ,סיפר הרבי ה"ברכת אברהם" זי"ע,
לולבים ,והשאלה שבפיו היתה "מה הרבנים אומרים בעת שביקר במעונו הרבי מגור ה"לב שמחה" זי"ע
על שלושת הלולבים שבחרתי?"... באחד מימי חול המועד סוכות ,והוסיף ואמר" :ראו נא,
כמה גדול היה אותו חסיד בתוקף אמונתו ,עד שאפילו
הרבנים כבר רצו להצביע בפניו על המודעה האומרת גוי ערל ,תפס והבין בחושים שלו ,כי במה יוכל לגרום
שאין לשאול שאלות מסוג זה ,אבל היהודי ההוא אושר והנאה ליהודי זה – בכך שיביאנו לידי נסיון של
הקדימם ,בהודעה מעין זו: "ובכל נפשך" .ומה תענוג בעולם ישוה לו בעיניו"...
אני יהודי שעלה מרוסיה לפני כמה שנים ,אמר ,שם,
***
מעבר למסך הברזל ,לא הכרתי את הקב"ה ,והיה אסור האירוע עליו אנו כותבים התקיים בירושלים לפני כמה
אפילו להזכיר את המילים "ארבעת המינים". שנים בימים שלפני חג הסוכות ,היריד של "ארבעת
המינים" ,בו נמכרו המינים במחירים מוזלים מאד.
בבואי ארצה ,התחלתי להכיר את האלוקים ,ואני רוצה המארגנים ,וגם המוצי"ם שנבחרו להשיב על שאלות
לעבוד אותו בלב שלם ,כיוון שאינני יודע את הלכות הקהל ,ידעו מראש שתהיה התנפלות המונית של המון
ארבעת המינים ,אני שואל אותכם ,כבוד הרבנים ,האם אנשים שירצו ,איך לא ,להשיג מינים מהודרים.
הלולבים האלו שבחרתי ,המיועדים לי ולשני הבנים
שלי ,הם ברמה גבוהה.. הבעיה העיקרית נמצאת בד"כ אצל המוצי"ם ,שלצידם
מתקבצים תורים ענקיים של מאות איש ,המעוניינים
כששמעו הרבנים את כל זאת ,החליטו שעל אדם כזה לברר את כשרות האתרוג או הלולב שהם קונים.
לא תחול התקנה שתיקנו .הם הסתכלו בלולבים
ונדהמו לראות שמדובר בשופרא דשופרא ,ולמרות הלחץ האדיר מצד השואלים מקשה מאוד על
שהיהודי העיד על עצמו שאינו מבין מאומה בהלכות האפשרות להשיב במנוחת הדעת ,וכידוע לכל מי
אלו ,הצליח לבחור לעצמו שלושה לולבים הכי שהיה בירידים מן הסוג הזה.
77
חג הסוכות – שמחת תורה – שמיני עצרת – וזאת הברכה בה"י
"רבוש"ע ,אתה הרי מכיר אותי עוד מרוסיה ,וגם שם מהודרים שאפשר להעלות על הדעת.
ניסיתי להתקרב אליך ,אבל לא בדיוק הצלחתי ,והדבר
לא היה באשמתי – .אבל ,המשכתי לדבר עם השי"ת- , היו אלה לולבים נדירים ביופיים' ,סגורים' וישרים
כשאני כבר כאן ,בארץ ישראל ,אני לומד את תורתך לחלוטין ,צבעם היה ירוק ,וצורת הגידול שלהם היתה
ומשתדל להתקדם. מיטבית.
גם אתה יודע שאני עושה את המקסימום מצדי ,וגם הרבנים לא הבינו כיצד אדם מצליח לבחור לעצמו
אתה יודע שעדיין לא הצלחתי להגיע להלכות ארבעת לולבים שכאלו ,זה הרי לא מסתדר מבחינה סטטיסטית
המינים ,מאידך ,אני רוצה לקיים את המצוה והגיונית ,שלושה לולבים מהודרים שמהודרים ,ואיך
בשלימותה. הצליח אדם אחד לבחור את שלושתם?
לכן ,אני מבקש ממך ,עשה עמדי חסד ,ותבחר לי אתה היהודי הרוסי שמע את חוות דעתם הנלהבת של
את המינים המהודרים ביותר ...אני רק אגש אל הרבנים ,ואמר" :אם כך הם פני הדברים ,אני הולך
הדוכנים ,אושיט את ידי ,ואתה תבחר את הסחורה עכשיו לבחור שלושה אתרוגים ,וגם אותם אראה
הטובה והיפה ביותר" ...וכך עשיתי ,סיפר האיש. לכם"...
ניגשתי אל הדוכנים ,שלחתי את ידי ולקחתי את
שלושת הלולבים שהראיתי לכם קודם ,ואז ניגשתי המוצי"ם העידו שלא עברו יותר משתים-שלוש דקות
אליכם כדי שתגידו איך נראים הלולבים. והאיש חזר ושלושה אתרוגים בידיו ,ושוב חוזרת
התמונה על עצמה :בתוך זמן כל כך קצר הצליח איש
כששמעתי שהלולבים הם הכי יפים שאפשר ,הבנתי זה לבחור לעצמו שלושה אתרוגים הכי יפים!!!
שהקב"ה שמע לתפילתי ובחר לי את הסחורה הטובה
ביותר ,ואז הלכתי לבחור את האתרוגים ,וגם כאן "קיבלנו חלישות הדעת" ,העידו הרבנים" ,כיצד ייתכן
השי"ת האזין לי ,ובחר עבורי את האתרוגים היפים דבר כזה? האתרוגים היו מושלמים בכל מיני השלימות
ביותר... האפשריים ,צורת הגידול ,הצבע הגודל ,היופי וההדר,
ממש ללא רבב".
עיני המוצי"ם דמעו כששמעו את סיפורו של האיש,
הרי אם הקב"ה בוחר עבורו את המינים לחג הסוכות, אחד הרבנים אמר ש'לית דין ברנש' ,וחייבים לשאול
הרי ברור איזו מינים יעלו בגורלו[ .מספר "מצוות אותו מי הוא ומה הוא .לא ייתכן שאדם שאינו יודע כלל
השמחה"]. את ההלכות ,ועלו בידיו באופן אקראי שלושה אתרוגים
יפהפיים בזמן כל כך קצר!
*** המוצי"ם לקחו אותו הצידה ,ושאלו אותו מה טיבו,
סמוך לחג הסוכות ,נכנס רבי אריה לוין זצ"ל אל חנות והאיש משיב:
הספרים הותיקה "האור" של רבי אברהם רובינשטיין,
בשכונת מאה שערים בירושלים ,שהמתה אותה שעה כפי שאמרתי לכם ,עליתי מרוסיה לפני כמה שנים,
מקונים רבים שבאו לבחור לעצמם אתרוג נאה ובדקוהו ושם לא הכרתי את בוראי ,ההחלטה שלי היתה שכאן,
בשבע עינים מכל עבר ,ופנה אל מוכר הספרים ,שהיה בארץ ישראל ,אלמד את תורת ישראל ,את הדינים
תלמיד חכם מובהק" .האם עלה בידך להכין לי אתרוג וההלכות ,ואקבל עלי עומ"ש.
נאה"? ורבי אברהם ,הושיט מיד את ידו אל הארגז אבל לדיני ארבעת המינים עדיין לא הגעתי ,ואינני יודע
שמתחת לשולחנו ,נטל משם אתרוג אחד שהיה מכורך בהלכות אלו ולא כלום .לפני שנכנסתי אל היריד הזה,
בפקעת של פשתן ,והושיטו לרבי אריה .נטל רבי אריה התפללתי לה' ואמרתי לו בלשון זו:
78
חג הסוכות – שמחת תורה – שמיני עצרת – וזאת הברכה בה"י
מיפו לירושלים ,ולא ברכבת אלא רכוב על סוס ,יצא את האתרוג העטוף ,הכניסו לכיסו מבלי להציץ בו אף
יפוא שהיהודים היו הראשונים שקיבלו את פניו .והדבר לרגע ,ויצא מהחנות לדרכו.
חרה היטב לגוים.
באותה שעה ,עמד שם נער אחד ממכיריו של רבי
הגאון רבי שמואל סלנט זצ"ל והחכם באשי זצ"ל רבני אריה ,שהיה יתום מאביו ,ולא הצליח לכלוא בקרבו את
ירושלים ,ואחד מהעסקנים הספרדים בשם אנטבי ז"ל, תמיהתו ,דלק הנער אחרי רבי אריה ,וכשפגשו אמר:
יצאו לקבל את פני הקיסר וספר תורה בידם .בראותו "יסלח לי מר על חוצפתי ,אולם תורה היא וללמוד אני
אותם הקיסר קד ,אך לא ירד מסוסו. צריך .מבקש אני להבין ,מדוע האחרים עומדים בחנות
שעה ארוכה ובוחנים את האתרוג מכל צדדיו ,ואילו
לאחר מכן שלח הקיסר לכל אחד ואחד ממקבלי פניו אתה נטלת את האתרוג מידיו של מוכר הספרים ,ואף
מדליה של זהב ,כולם לקחו את המדליה ,ורק רבי לא בדקת אותו לרגע אחד"? חייך רבי אריה וענה לנער
שמואל סלנט זצ"ל החזיר את המדליה לשולחיה. בטוב לב ,אחר שהתעניין בשלומו ובשלום אמו
האמין הקיסר שרבי שמואל סלנט מסרב לקחת מחמת האלמנה" :בשתי מצוות בלבד ,נצטוינו מן התורה
השתי וערב החקוק עליה .לכן שלח לו 50לירות זהב לנהוג בהן הידור .אחת היא מצות אתרוג ,שנאמר בה
טורקיות .והגאון שלח גם את זה בחזרה .הדבר חרה 'פרי עץ הדר' ,והשניה היא מצות הידור זקנים ,שנאמר
בעיני הקיסר ושלח לקרוא לו .כאשר הגיע שאל 'והדרת פני זקן' .רוב הבריות מהדרים באחת מהן,
הקיסר :יכולני להבין שהמטבע שחקוק עליה צורת במצות אתרוג ,ואילו אני הקטן ,בחרתי במצוה
שתי וערב – שלחת בחזרה ,אבל החמישים לירות מדוע האחרת" ,ובסיימו ,פנה אליו רבי אריה והתנצל בפני
החזרת? והרי נחשב אתה כמורד במלכות?! הנער הצעיר ,על שאינו מתעכב עמו מעט יותר ,שכן
ממהר הוא לדרכו אל מושב הזקנים שבכניסה
ענהו הגאון" :כאשר יצאנו לקראתו וכיבדנוהו עם ספר לירושלים ,כדי לבקר שם חולה ערירי שאין מי שיסעד
התורה בידינו ואתם לא ירדתם מן הסוס ,ליתן כבוד אותו.
לתורת ה' ,הרגשתי חובה למחות על כבוד השי"ת,
וזוהי סיבת החזרת הכסף". "ועכשיו אגלה לך סוד כמוס" ,אמר לנער היתום" ,כי
לאותו איש גלמוד שאני הולך לבקר ,שילם אביך המנוח
הדבר מצא חן בעיני הקיסר ,הושיט ידו לגאון ,טפח על מכיסו את הוצאות רכישת שיניו התותבות ,ומעולם לא
שכמו ואמר" :איהר זיינט א ברווער יוד – אכן אתה סיפר את הדבר לאיש".
יהודי הגון"...
***
*** סיפר הגה"צ רבי גרשון לפידות זצ"ל מגאוני ירושלים:
שח הגה"צ אב"ד סאנטוב שליט"א:
הקיסר ווילהלם אמור היה להגיע לביקור בירושלים,
את הסיפור הבא שמעתי מיהודי ששמעו בעצמו מבעל הכינו לכבודו שלושה שערים ,האחד בשער יפו ,שם
המעשה – אחד ממקורבי הרה"ק מטאהש זי"ע: עמדו הישמעאלים לקבל פניו ,השני בשכונת מחנה
יהודה בבי"ס אליאנס ,שם עמדו הנוצרים לקבל פניו,
פעם כשחזר הרבי מנסיעה ארוכה ,היה זה בליל שישי, ושער שלישי במוצא ,שם עמדו היהודים לקבל פניו.
והרבי המשיך את הנהגתו הקדושה כל יום שישי ושבת
קודש שלאחריה ,וקיבל את הקהל במוצש"ק עם בגדי לפי התוכנית היה אמור הקיסר להגיע מחיפה ברכבת
שבת עד השעה [ 7.00ביום ראשון בבוקר] ! כשעדיין ולעבור תחילה דרך שער יפו ,ומשם למחנה יהודה ורק
לא נתן תנומה לעיניו מאז ליל שישי. לאחר מכן למוצא .אך הקיסר לא הגיע מחיפה ,אלא
79
חג הסוכות – שמחת תורה – שמיני עצרת – וזאת הברכה בה"י
השיב לו הרבי" :וכי אמרתי שאני רוצה לנוח?! אמרתי ואז קרא אליו הרבי את אותו מקורב – המספר – ואמר
רק שאני עייף ויגע" ... לו שהוא "מאד עייף" מכזו עבודה ,והוא מבקש ממנו
שלא יתן לשום אדם להיכנס אליו עד השעה 1.00
בצהריים.
***
סיפר הגה"צ רבי אלימלך בידרמן שליט"א .שמעתי המקורב אמר לרבי" :בוודאי אשמור על הרבי ! – באמת
מהרה"ח ר' יודל בערגער ,שבימי בחרותו הרבה מגיע לרבי שיתן קצת תנומה לעיניו לאחר כזו עבודה,
להתאבק בעפר רגלי גדולי ישראל מכל העדות והרבי יכול להיות סמוך ובטוח שהכל יהיה בסדר ,אף
והקהילות :באחת השבתות נסע מישיבתו [שבעי"ת אחד לא ייכנס".
נתניה] לשבות בעי"ת בני ברק כדי לזכות לקרבתו של
הגאון גאב"ד פוניבז' זצ"ל. הרבי נכנס לחדרו .כעבור כמה שעות הגיע אחד
המקורבים וביקש להיכנס אל הרבי בדחיפות ,אך
מה עשה? את תפילת ליל שב"ק התפלל בישיבת השומר מיאן בתוקף להכניסו ,ואמר לו שהרבי ציווה
פוניבז' ,ואחר התפילה עקב מרחוק אחר הרב ,משראה שלא ירשה לאף אחד להיכנס.
שהרב נפרד מהתלמידים סמוך לביתו ונכנס הביתה,
וכבר עזבו אחרוני התלמידים את המקום ,נקש על אך הלה התעקש להיכנס ,ואמר ל"שומר"" :אני מכיר
הדלת ,והיא נפתחה ע"י הרבנית ע"ה .משראתה את הרבי – ייתכן מאד שהוא בכלל לא ישן" ...ולאחר
חסידי'שער בחור עומד בדלת שאלה אותו לרצונו ,ענה הפצרות מרובות הציע שיפתח את הדלת קצת ,ואם
ר' יודל :לא הוכן לי מקום לסעוד בו סעודת שבת ,האם יראה שהרבי נח ,יצא מיד ,ואם לא – יגש לדבר עמו.
אוכל להתארח אצלכם?
בלית ברירה הרשה לו לפתוח מעט את הדלת ,והנה
ענתה הרבנית ,הן הן ,בוא ברוך ה' ,וקראה לרב :ר' ראו שהספה בחדרו של הרבי ריקה – הוי אומר שהרבי
יוסף שלמה ,יש לנו אורח היום… [ר' יודל מציין ,שנס לא נח .נכנסו פנימה ,והנה רואים הם את הרבי עומד
עשה עמו הבורא שלא שלחה אותו לסעוד בישיבה עם ליד הסטנדר ,כשרגליו בתוך גיגית מלאה מים קפואים !
שאר הבחורים ,כי אז כל תחבולתו הייתה יורדת והוא אומר תהלים בהשתפכות הנפש ...
לטמיון] .ואכן ,זכרונה של אותה סעודה לא מש מזכרונו
של ר' יודל… אז ניגש אליו היהודי ,והרבי הורה לו להמתין קמעא עד
וסיפר שבין הדיבורים סיפר לו הרב מעשה נורא שיגמור את הקפיטל .אחר כך סימן לו לגשת אליו
שבדידיה הוה עובדא: ושוחח עמו על העניין שלשמו הגיע.
בתחילת דרכו ,כשהחליט גאב"ד פוניבז' על בניית כשיצא ,שאל הרבי את מקורבו שהבטיח לשמור שלא
הישיבה ,נזקק לממון ודמים מרובים בסך ריבי רבבות, ייכנסו אליו" :למה נתת לאיש להיכנס ,הרי ביקשתי
לשם כך החיש פעמיו לגולה ,בהגיעו לארה"ב עם ממך שלא תכניס לכאן שום אדם ,עכשיו ראה הלה מה
תכנית לשהות שם כמחצית השנה. שעשיתי בפנים" ...
אחר כמה ימים החל הרב להרגיש כאבים עזים ברגלו, סיפר הלה לרבי את כל המעשה ,שהיהודי ההוא
וככל שעברו השעות כך גדלו והתחזקו הייסורים נורא התעקש להיכנס ,כי היה לו דבר דחוף ולא יכול היה
נוראות ,בלית ברירה פנה לדרוש ברופאים והללו בדקו לסרב ,והרבי הבין לרוחו.
אותו בבדיקה אחר בדיקה ,עד שהגיעו למסקנא
שה'סוכר' משתולל בגופו וכבר גרם לנמק ברגליו, ואז הרהיב עוז ושאל את הרבי" :אינני מבין ,הלא הרבי
ומוכרחים המה לכרות את רגלו כי בלאו הכי יתפשט היה עייף מאד ואמר שהוא רוצה לנוח ,א"כ מדוע
הנמק בכל גופו ,ויש בזה סכנת חיים ודאית. באמת לא נח" ?
80
חג הסוכות – שמחת תורה – שמיני עצרת – וזאת הברכה בה"י
כעבור מחצית השנה סיים הרב את מגביתו בארה"ב והנה ,לא לבדו שהה שם הרב ,אלא גם נכבדי ראשי
בהצלחה גדולה [בפרט אחר מעשה כזה] וחזר הישיבות שבארה"ב שהו עמו ,ויהי בשמוע הרב את
לארה"ק .בהגיעו ארצה פנה מיד לביתו של החזו"א מצבו הכריז קבל עם ועדה ,שמצדו אין כל הסכמה
[עוד בטרם יפנה לביתו שלו] .החזו"א קבלו בפנים לטיפול – רק אם יקבל הוראה מפורשת על כך מהגה"ק
מאירות ,והרב שאלו" :ילמדנו רבינו ,הרי רבינו אינו ה'חזון איש' זי"ע.
נמנה על החסידי'שע רבי'ס [אדמו"רים חסידיים,
שהורגלו בכגון דא] ,מאי וכיצד ענה תשובה כזאת – לעומתו שאלוהו הרופאים מי הוא החזו"א ,וכי רופא או
כשכל הרופאים עונים ואומרים פה אחד שאין להתעכב פרופסור הוא… הסבירו להם ראשי הישיבות שהוא רב
מכריתת הרגל אפילו שעה אחת"? גדול בישראל ודר בארץ ישראל והחולה סומך דעתו רק
עליו.
ענה החזו"א :אכן ,כשהגיע אלי הטעלעגראם הייתי הרופאים ,שמימיהם לא נתקלו בכגון דא ,יושב לו יהודי
באמצע הלימוד ,נשאתי עיני השמיימה וחשבתי כשסכנה ודאית מרחפת על ראשו ,ועדיין זמנו פנוי
לעצמי :אוי ,רבש"ע ,הנני יושב בבני ברק והשאלה לשלוח שאלתו עד ארה"ק הרחוקה – הודיעו כי לדעתם
באה מניו יורק הרחוקה ,כיצד אענה על שאלה כזו, עד שתבוא התשובה כבר לא יהא את מי לנתח בכלל…
כש'הן' שלי יהיה הן ו'לאו' יהיה לאו ,כלומר ,מוות
וחיים תלויים עתה בתשובתי! לכן ביקשתי מאת לשמע דעתם הנחרצת ,אמרו ראשי הישיבות לרב:
הבורא יתב"ש :אנא ,האר עיני בתורתך ,והראני א"כ ,עפ"י דעת תורה אסור לכם להתנגד ,פיקוח נפש
תשובה נכונה בדברי תורתך. דוחה כל התורה כולה .אך הרב בשלו ,הודיע
ב'עקשנות דקדושה' [שבה ניחן מן השמים ,ורק בזכות
מיד הבטתי בגמרא מסכת שבת שהייתה פתוחה לפני, עקשנות קדושה זו הגיע להיכן שהגיע ,ובנה את
ונפלו עיני על התיבות 'פסיק רישיה ולא ימות' [לשון הישיבה ושאר מפעלותיו בקודש] – ה'דעת תורה' שלי
תמיהה ,וכי יש לך אדם שקוטעים את ראשו והוא עצמו הוא החזו"א ,ולא אזוז כמלא נימא מבלי תשובתו!
נשאר בין החיים?…] .חשבתי לעצמי :הרי רגלו של
גאב"ד פוניבז' אינה נחשבת כ'רגל' ,אלא כ'ראש' ,כי משראו ראשי הישיבות כי המצב רציני ביותר ,שלחו
ברגלים הללו תלוי ועומד כל המפעל… אם לא יכתת בדחיפות מברק לארה"ק ,ואכן ,כעבור כמה ימים חזרה
רגליו בין דלתי הנדיבים לא תשיג ידו כדי בניית הישיבה תשובת החזו"א :לא בא' רבתי – בשום אופן לא לכרות
וכו' והכל ירד לטמיון ,ובוודאי לזה כוונו מן השמים את רגלו של הרב…
להראות ,שאין לכרות ולפסוק את רגלו של הרב הרופאים ,שכאמור מעולם לא ראו כזאת ,הודיעו
הנחשבת כ'ראש' ,ורק כך ישאר לחיות ,וכן הווה… שאינם נוטלים כל אחריות על הרב ועל מצבו ,וחייבו
את הרב להעלות על הכתב ולחתום על דבריו שכל
האחריות מוטלת עליו עצמו ,גם פסקו מלטפל בו ,וכי
*** סתם יעניקו טיפול למאבד עצמו לדעת…?
הגאון רבי יחזקאל אברמסקי זצ"ל ראש ישיבת
סלובודקה – כיהן כנשיא ועד הישיבות בא"'י .בתוקף כעבור כמה ימים קרה הנס ,היסורים החלו
תפקידו השתתף בפגישה עם נציגי משרד הבטחון פוחתים והולכים ,עד שהרב החל מהלך טיפין טיפין על
בעניין דחיית שירותם הצבאי של בני הישיבות ,השמיע רגליו… באותו היום רעשו וגעשו כותלי בית החולים ,כי
דברים נחרצים בענין חשיבות לימוד התורה והוקרת מעולם לא נראה בין כתליו נס רפואי כזה ,אפילו במעין
בני הישיבות שומרי מורשתה. דמעין…
הביע אחד הקצינים תמיהה" :עם כל הכבוד ,האין כבוד שוב עברו כמה ימים והרופאים מצאו בבדיקות שהנמק
הרב סבור שההגנה על המולדת חשובה מהגנה מפני פוחת והולך – מצטמק ויפה לו ,עד שאחר כמה ימים
שיכחת התורה"? נוספים שוחרר הרב לביתו כשהוא בריא ושלם.
81
חג הסוכות – שמחת תורה – שמיני עצרת – וזאת הברכה בה"י
ביקש הגאון להבין" ,כבודו מודה לעיקרון ,לחשיבות
*** שבלימוד התורה ושימור מורשתה ,אלא שתוהה הוא
הגאון הצדיק רבי זונדל סלנט זצ"ל מגדולי ירושלים, לסדר העדיפות" – "אכן כן" ,השיב הקצין.
היה מפורסם בחביבות המצוות שלו .פעם מצאוהו
באחד מימי חג הסוכות בטרם עלות השחר כשהוא "ותשובה מן התנ"ך תניח את דעתו"? שאל הגאון.
מחזיק את ארבעת המינים בידו ומנענע בהם
'נענועים'! "בהחלט" ! ענה הקצין.
שאלוהו" :לנענוע מה זה עושה! הרי לא עת לולב עתה "אם כן ,זה פסוק מפורש בהתחלת ספר "יהושע",
באישון לילה ואפילה ,ועדיין לא הגיע זמן ארבעת הפטרת שמחת תורה .שני ציווים נצטווה בטרם נכנסו
המינים של שחרית ?!". ישראל לארצם ,האחד ,בעניין הנחלת הארץ .והשני,
בעניין שמירת התורה .בראשון נאמר" :חזק ואמץ כי
חייך רבי זונדל והסביר" :אלה הם 'אימונים'! כל חייל אתה תנחיל את העם הזה את הארץ" ,ואילו בשני
בטרם צאתו לקרב – גם לאחר שכל תכנית המלחמה נאמר 'רק חזק ואמץ מאד' – והגאון הדגיש את המילה
ברורה ונהירה לפניו ,עורך הוא תרגילים ואימונים 'מאד – לשמור ולעשות ככל התורה' [יהושע א ו] ,הרי
אחרונים ...עתה בטרם אקח אני את ה"מאני דקרבא" לכם סדר העדיפויות ,במה צריך להתחזק ,ובמה צריך
בידי ואצא מלחמה שערה ,הנני עושה תרגילים להתחזק מאד".
ואימונים אחרונים...
***
*** סיפר כ"ק האדמו"ר מבעלזא שליט"א:
יומיים שלמים ללא הרף הוא ישב ולמד בהתלהבות
ובמרץ שאין לתאר ואין לשער .הוא השקיע את כל פעם אחת בחג הסוכות שרר בבעלזא קור גדול מאד,
כוחות הגוף והנפש לשקוד על תלמודו בעומק ההבנה והיה קשה מאד לשבת בסוכה ,אולם דודי מרן מהר"א
הדק היטב .כמעט שלא בא אוכל לפיו ולא נתן תנומה ז"ל ,המשיך לשבת במשך כל היום בסוכה [מחמת
לעפעפיו ,לאחר יומיים של התעלות ודבקות הבורא הקור לא ישנו בבעלזא בסוכה ,אבל ביום ישבו בסוכה
באהבת התורה אין קץ עד כלות הכוחות ,התמלא במשך כל היום] .הגבאים שחששו לבריאותו של דודי
אושר עילאי ובתענוג אשר ננסך בעצמותיו הלאות. ז"ל הפצירו בו שיכנס לשבת בתוך הבית ,ענה להם
הסוגיה הייתה נהירה ומובנת ,כל פרטיה תאמו והובנו דודי ז"ל :בטשרנוביל המנהג ללכת על בית החיים בלי
עד הקצה האחרון ,ומתוך כך פנה לנוח מספר שעות. מנעלים ,פעם אחת היה זה ביום דהילולא של הרה"ק
רבי מרדכי מטשרנוביל [בכ' אייר] ועמד בנו הרה"ק רבי
שעות ספורות עברו ,והוא כבר שב בכוחות מחודשים אהרן ליד הציון הק' של אביו ושרר אז קור גדול ,היות
לתלמודו .הוא זוכר היטב היכן סיים ,הוא רוצה לחזור ורבי אהרן היה כבר בזקנותו ,חששו הגבאים שהקור
ולהעמיק כאהבתו וכשאיפתו .הוא מנסה לשחזר את העז יזיק לו ,ע"כ הפצירו בו שלא יאריך יותר מדאי ,ענה
הסוגיה לפרטיה כפי אשר סיכם אותה כאשר קם מן להם הרה"ק רבי אהרן :מובא בספה"ק שהמלאכים
הספר ,אך לדאבון ליבו ומפח נפשו לא זכר כלום מכל מביאים ליד הציונים הק' של הצדיקים אויר מארץ
אשר למד ביומיים שחלפו. ישראל ,ובא"י אינו קר בתקופה זו ...
לבו נשבר בקרבו ,ולא ידע להשית עצות בנפשו .הרי סיים דודי ז"ל ואמר :מובא בזוה"ק שבסוכה יש אוירא
מתפללים בכל יום 'למען אשר לא ניגע לריק' ,וכאן תם דארץ ישראל ,כמ"ש בתפילת יהי רצון בעת שנכנסים
לריק כוחו .יומיים של עמל אין קץ מסתיימים במפח לסוכה "ותזכנו לשבת ימים רבים על האדמה אדמת
נפש שכזה. קודש" ,ובא"י אינו קר בתקופת חג הסוכות ...
82
חג הסוכות – שמחת תורה – שמיני עצרת – וזאת הברכה בה"י
והדרכה ועצה ברורה להצלחה ,והנה ברכה סתמית "בשברון לבי נכנסתי לתנות את צערי בפני זקני
שאינה מחוייבת ואין בה בכדי לעודד את רוחו הנכאה. הקדוש מרן ה"אהבת ישראל" זי"ע – סיפר הלומד
הצעיר ,שהיה לא אחר מכ"ק מרן האדמו"ר ה"ישועות
הרבי הבחין בעינו החדה במפח נפשו ,קרא לו ונענה משה" מויז'ניץ זי"ע – "והוא אמר לי ברוגע :עוד יהיה
ואמר לו" :הבה אספר לך גופא דעובדא שאירע עמי טוב" ...
בימי בחרותי "...וכך זכינו לסיפור הגדול הזה[ .מובא
בהגדה של פסח "ישועות מלכו"]. "מעודד שבתי ללימודי .השקעתי שוב את כל כוחות
גופי ונפשי בלימוד .למדתי ולמדתי שעות רבות
והספקתי כמות גדולה של לימוד בכמות ובהבנה .אך
*** לדאבון ליבי ,כשניסיתי את עצמי במבחן שערכתי
על השמחה של מצוה ביום שמ"ע שעי"ז נזכה בדין, לעצמי – התוצאות היו דלות ממש ,ההבנה והסיכום
היה רגיל האדמו"ר מסקולען זי"ע לספר לפני ההקפות, היו לא בהירים ולא ברורים ,וכל הלימוד היה בלתי
את אשר אירע בהיכלו של הרה"ק החוזה מלובלין זי"ע, משונן וחד כלל .אין לתאר את שברון הלב והצער בו
שבעת הגיע אחד מהחסידים לקבל פני קדשו ,ונתן לו הייתי שרוי באותה עת ,ובצערי כי רב שוב נכנסתי אל
שלום והחזיר לו החוזה לשלום ואמר לו שתיכף ישוב הקו"פ ותיניתי את צערי בפני זקני הקדוש וביקשתי
לביתו. ממנו להשית עצה עבורי".
החסיד הצטער אבל היה לו לקיים דברי רבו וחזר על "אך לא עצה ולא סגולה הייתה בפיו לעזרני ,אלא
עקבותיו .באמצע הדרך עמד לפוש באכסניה ,שם מילים ששבו וחזרו על עצמם :ס' וועט נאך זיין גוט' –
נפגש עם חסידים העושים דרכם להרבי מלובלין זי"ע, עוד יהיה טוב" ...
וראו עליו שפניו נפולות .וכששאלוהו על כך ,סיפר להם
דברים כהוויתן .אמרו לו החסידים שבכל מצב אסור "שמעתי את הדברים ושבתי להגות ולשנן את תלמודי
להיות בעצבות והוציאו יי"ש ונתיישבו לשתיית לחיים ביתר שאת ויתר עוז ,והיום ברוך ה'."...
ודברו ד"ת ויצאו במחול ובשמחה ,ואחר כך איחלו לו
לחיים וכו' ,ויעצו לו היות שהם בדרכם ללובלין ,לכן את הסיפור הזה סיפר הרבי על עצמו באחת השנים
ישתדלו הם בעבורו ,ונכון שיחזור עמם ללובלין ,ואכן כך הראשונות לנשיאותו ,כאשר בעצת רבני הישיבה נכנס
עשה. אליו בחור אחד אשר לדאבון לב יגע ולא מצא .התלמיד
הזה השקיע עמל רב בנסיון להצליח בתלמודו ,הוא היה
ויהי בעת הכנסו לחוזה זי"ע וסיפרו את כל מה ששמעו משקיע לילות כימים להגיע להצלחה ולראות ברכה
מהחסיד ההוא ,השיב להם החוזה :בעת שהוא הגיע בעמלו ,אך תם לריק כוחו והיה חשש גדול שהוא יישבר
ראיתי שנגזרה עליו גזירה ליפטר מן העולם ,ולטובתו מאי ההצלחה ויפול לייאוש ולדיכאון נפשי שאחריתו מי
חשבתי למה לו למות בניכר ,יותר טוב שישוב לביתו ישורנו.
ושם יסתלק ,אבל כעת אחרי שאתם הסבתם למסיבת
רעים בשמחה וברכתם אותו וכו' ,בזה הפכתם את גזר הבחור נכנס ועמד לפני רבנו בל"ג בעומר לפני עריכת
דינו לטובה' ,כי בשמחה תצאו' – ע"י השמחה נמתקה השולחן לכבוד היום ,והביע בפניו את מצבו האומלל
הגזירה לטובה. ואת מפח הנפש אשר הוא חווה כבר זמן רב כל כך.
הרבי הביט בפניו בעין חמלתו ,הושיט לו ידו ובירכו
ובזה ביאר הרה"ק מסקולען זי"ע :אחרי ימים הנוראים בברכה והצלחה בתורה ויר"ש.
שנחתם גזר דין על כל אחד ,ולפעמים ח"ו נגזרה גזירה
קשה שאי אפשר לבטלה ,אבל על ידי ריקודי ההקפות הבחור נשק ליד רבו ופנה לצאת מן החדר שעל פניו
בשמחת תורה בשמחה של מצוה אפשר על ידי ניכרת האכזבה העמוקה מהברכה הפשטנית לכאורה.
השמחה לפעול ישועה ולהפוך את גזר הדין לטובה, לא לכזו תשובה ציפה ,הוא חשב לקבל דברי עידוד
83
חג הסוכות – שמחת תורה – שמיני עצרת – וזאת הברכה בה"י
ההושענות .לאחר התפילה אמר לחסיד שלא ידאג עוד, ולכך קבע השי"ת את גמר החתימה בשמיני עצרת.
כי כבר הייתה הישועה .מיד במוצאי יו"ט נסע החסיד
לביתו שמח וטוב לב ,ובעודו באמצע הדרך כבר שמע
את הבשורה המשמחת שבנו של הפריץ מת פתאום.
***
ובירר את הזמן מתי קרה הדבר ,ונתחוור לו שבדיוק אז העיר מעליץ שוכנת מצד אחד על הנהר "וויסעל" ובימי
בעת שירה הרה"ק ממעליץ זי"ע עם הלולב – אז מת הרה"ק רבי יעקב ממעליץ זי"ע ,בן הרה"ק רבי אליעזר
בנו יחידו של אותו רשע .דברי הרה"ק ממעליץ מדז'יקוב זי"ע ,השתייכה למדינת אסטרייך ,בצד השני
נתקיימו ,והפריץ ביטל את הגזירה וליהודים היתה של הנהר היו הערים תחת ממשלת רוסיא ,ונקראת
אורה. רוסיש – פוליש .ויהי היום גזר אחד הפריצים אשר בצד
הנהר דמדינת רוסיה גזירה נוראה ,שבאם היתה יוצאת
לפועל היו מאות יהודים נשארים מחוסרי פרנסה ,ואולי
*** היו נועדים גם לגירוש ח"ו.
סיפור היסטורי פורסם ב"המבשר" :
בין האנשים הדרים בגלילות ההם היה אחד מחסידי
ליל שמחת תורה ,המוני חסידים גודשים את בית הרה"ק ממעליץ ,שהבריח בסתר את הגבול ובא לרבו
הכנסת העתיק בעיירה "הורודוק" שברוסיה. הק' על ראש השנה ,כאשר נכנס אל הקודש פנימה
והגיש להרה"ק ממעליץ את הקוויטל ,בכה על מר גורלו
תפילת מעריב הסתיימה כבר מזמן ,הכל מצפים וגורל אחיו ,וסיפר כל הדברים כהווייתן ,ועורר רחמים
ודרוכים לרגע בו תיפתח הדלת והרבי הקדוש רבי שהצדיק יבטל את הגזירה ויושיעם מצרתם .שאלו
מנחם מנדל מוויטבסק יצא מחדרו ,ויגש אל העמוד הרה"ק ממעליץ ,אם כבר השתדלו בדרכים טבעיים,
ויפתח באמירת 'אתה הראית' .הפסוקים הקדושים ענה האיש שכבר עשו כל מיני השתדלויות אבל ללא
שיחד עמם נפתחים שערי ארון הקודש וספרי התורה הועיל ,הפריץ הוא רשע עריץ ואי אפשר לשנות את
ניתנים בידי הרוקדים. דעתו בזה ,רק דבר אחד בלבד יכול לשנות את המצב,
באם ימות בנו יחידו של הפריץ ,דאז יתעצב אל לבו
אך הרגע הזה הולך ומתעכב כבר שעה ארוכה... ויתחרט על מה ששלח ידו ביהודים ורק בזה יש לנו
תקוה.
זוהי הפעם האחרונה שהרבי ר' מנדלי מוויטעבסק זי"ע
עושה את חודש תשרי על אדמת הגולה ,בחודש אדר הרה"ק ממעליץ לא נח ולא שקט בתפילותיו בימים
של אותה שנה ,תקל"ז ,כבר יעלה הרבי לארץ ישראל הנוראים ,ואף דיבר בשיחותיו הק' מענין הגזירות ועורר
וישתקע בעיר הקודש טבריה. רחמים ,גם לא נתן לחסיד לחזור לביתו קודם סוכות,
באמרו שהד' מינים נקראים בזוה"ק "מאני קרבא",
לאותו חודש תשרי ,האחרון בחו"ל ,נקהלו ובאו המוני היינו כלי זיין ,ובהם יוכל לילך למלחמה ובעזהשי"ת
חסידים מרחבי רוסיה וליטה לחוג בצילו של הצדיק לפעול ישועה כרצונו .החסיד עשה כן ונשאר אצלו לכל
שהתגורר אז בעיר הורודוק ,ובראשם הרב הקדוש רבי ימי החג.
שניאור זלמן מלאדי זי"ע ,בעל התניא ושו"ע [הרב]
שהגיע יחד עם כל בני ביתו ותלמידיו להסתופף בצילו בהושענא רבה ,באמצע ההושענות קרא לפתע את
של בעל ה"פרי הארץ". החסיד ושאלו היכן דר הפריץ ,למזרח או למערב העולם
וכו' ,אח"כ ביקש שיראה לו בדיוק איזה צד בית המדרש
אך הנה בליל שמחת תורה ,מיד לאחר שהסתיימה מכוון נגד המקום ההוא ,כאשר חישב האיש ומצא,
התפילה נכנס הרבי ר' מנדלי לחדרו וסגר אחריו את והראה לו ,והרה"ק ממעליץ אחז את הלולב באופן כזה
הדלת ,הדקות חולפות וחולפות במהירות ,רבע שעה, כאילו היה רובה ,ועשהו כאילו קולע אל מטרה
חצי שעה ,שעה ,שעתיים ,השעון הולך ונוסע לעבר מסויימת ,וקרא בקול "פא!" ,ומיד המשיך באמירת
84
חג הסוכות – שמחת תורה – שמיני עצרת – וזאת הברכה בה"י
"ר' זעלמאלע?" החרה הרבי ר' מנדלי" ,אני רוצה חצות הליל וכאן ,בבית המדרש ,טרם החלו בהקפות.
לעמוד לפניו לדין!" ובאומרו זאת קם הרבי ממקומו
ופנה להתייצב לד"ת בפני תלמידו בעל התניא. בשלב מסויים אוזרים כמה תלמידים עוז ,ונוקשים
בדלת ונכנסים לקודש פנימה" ,רבי ,הקהל כולו מחכה
היה זה מחזה מרטיט כשה"תובעים' – החסידים שטחו שהרבי ייצא לאמירת 'אתה הראית' כדי להתחיל
ביראת קודש את טענתם כי מאחר שהכתירו עליהם בהקפות".
את הרבי ר' מנדלי כ'רבי' ומורה דרכם ,אם כן מחוייב
הוא לנהוג בכל ההנהגות השייכות לראש החסידים "אינני יוצא היום לאמירת 'אתה הראית' משיב להם
ובתוכם לקרוא את פסוקי 'אתה הראית' כנהוג. הצדיק במילים אפופות רז" .זה עתה גילו לי מן השמים
כשכילו את 'טענתם' עמד הרבי ר' מנדלי וחזר בשברון מאה פירושים עמוקים ונשגבים בפסוק 'אתה הראית',
לב ובענווה על טענתו שכל עוד שלא הגיע והשיג דא עקא שאני טרם הגעתי בעבודתי להשגות ומדרגות
בעבודתו את כל אותם מאה הפירושים שגילו לו בפסוק גבוהות אלו ,ולפיכך בשום אופן לא אוכל לומר 'אתה
'אתה הראית' ,אינו ראוי לומר 'אתה הראית'. הראית' ,אינני ראוי לכך".
לאחר ששמע הרבי בעל התניא את טענות הצדדים, כנגד דיבורים טמירים כאלו לא הייתה בידם כל תשובה,
פנה אל הרבי ר' מנדלי ואמר לו נחרצות" :הצדק הוא יצאו החסידים מהחדר והמתינו .עוד שעה ארוכה
עם התובעים ,עם החסידים ,וזאת משני טעמים, חלפה והרבי טרם יוצא ,שוב נכנסו וחזרו על בקשתם.
הראשון הוא סברא ,השני הוא מעשה שהיה... אך הרבי ר' מנדלי חוזר בשברון לב על דבריו
הראשונים" ,אינני יכול לצאת ולומר 'אתה הראית'
הסברא היא ,שכמו שרואים אנו בגשמיות ,ככל שאדם כשליבי יודע מרת נפשי ,שרחוק אני ,במצבי ועבודתי,
עולה גבוה יותר ,הוא רואה רחוק יותר ומגלה דברים מהמדרגות והכוונות הטמירות הרמוזות בפסוקים אלו".
חדשים שלא ראה קודם ,כך גם ברוחניות ,אם תגיעו
למדרגת מאה הפירושים ייפתחו בפניכם השגות לאורך השעות האחרונות עמד גדול התלמידים ,הרבי
חדשות וגבוהות יותר שטרם השגתם ,כך שאין לדבר ר' שניאור זלמן זי"ע בפינת בית המדרש שקוע
סוף ,וזהו הטעם הראשון – מצד הסברא. בשרעפיו ודביקותו ,כשאינו חש ומרגיש כלל במתרחש.
בלית ברירה ניגשו אליו כמה מהחסידים ועוררוהו
"הטעם השני" הוסיף בעל התניא" ,הוא על פי מעשה מדביקותו ,סיפרו לו על המתרחש ושאלו לעצתו ,הרי
שהיה" והרבי החל לספר... אי אפשר להמתין עד שיעלה עמוד השחר.
אי שם בערבות אירופה ,בין הרים גבוהים המתנשאים "היכנסו שנית אל הרבי" הורה להם בעל התניא" ,ואם
עד לתכול השמים ,מוקפת באלפי עצים ירוקים ופלגי עדיין יעמוד בסירובו לצאת אל הקהל ,אמרו לו כי מאחר
מים שכנה לה עיירה קטנה ,לא ידועה ,בה התגורר זוג שקיבלנו אותו כ'רבי' חובתו היא לומר את הפסוקים,
יהודי קשה יום ,ר' משה וזוגתו. ואם לאו תקראו אותו לדין תורה.
לא שפר עליהם מזלם של בני הזוג ,הם התגוררו "במקרה כזה" הוסיף ואמר 'בעל התניא'" ,מוכן אני
בבקתה רעועה ,עשויה נסרי עצים שהודבקו זה לזה לשמש כ'דיין' בדין התורה ולפסוק את הדין".
במסמרים גסים ,במומחיות לא גדולה ,איכשהו
התפרנסו מחציבת טיט מבטן ההר ומכירתו בפרוטות. הלכו החסידים ועשו ככל אשר ציווה עליהם בעל
התניא .נכנסו לחדרו של הרבי ר' מנדלי שחזר על
ימות הקיץ נחשבו כ'גן עדן' עבורם ,החום לא היה כבד דבריו כי אינו יוצא ל'אתה הראית'" ,אם כך" נענו
באיזור מגוריהם ואוויר הרים לא חסר להם ,אבל החסידים" ,מזמינים אנו את הרבי לד"ת אצל ר'
כשהגיע הענן האפרפר הראשון בשמים היו נתקפים זעלמאלע – הרה"ק בעל התניא".
85
חג הסוכות – שמחת תורה – שמיני עצרת – וזאת הברכה בה"י
כעבור כמה ימים פירקו את הבקתה .טיפסו עוד כמה שניהם בפחד עמוק ,נכנסים ל'כוננות ספיגה'
מטרים והעמידו אותה מחדש בנקודה גבוהה הרבה כפשוטה.
יותר .והשקעה השתלמה .בגשם הבא כבר לא חדרו
נחלי מים לביתם כלל ,אך עדיין ...עדיין היו טפטופים בקתתם של הזוג ממוקמת למרגלות הר גבוה ,משופע,
קלים ,זרזיפים דקיקים ,שלחלחו את הקירות בכתמי כל טיפת גשם שיורדת על ההר מוצאת את דרכה
מים וגרמו עוגמת נפש רבה לבעליהם. ישירות אל ...הבקתה שלמרגלותיו .ימים ספורים לאחר
תחילת החורף הופך ביתם לעיסת בוץ ורפש ,נהרי
"אין מה לעשות" חלחלה התובנה לראשו של ר' משה, שטפונות שזורמים כמפלים מההר הגבוה ,בוחשים
"נצטרך לטפס עוד קצת" ...וממחשבה למעשה יצא ר' בקרקעית הבקתה כבכוס קקאו סמיכה.
משה מהבקתה ,הרים את ראשו ומבטו אל על ,אל
פסגת ההר ,ולפתע פרץ בבכי סוער. שוב ושוב היו נאלצים שניהם ,נעבעך ,ליטול לידיהם
את הדלי והמקל להפשיל שרוולים בקור הנורא ולנסות
"הכל בסדר? מה קרה? חשה זוגתו בדאגה לשמע לגרוף ,ללא הצלחה ,את השלוליות הטובעניות שנוצרו
בכיו .המענה לשאלתה הצביע ר' משה על פסגת ההר בביתם .כך היה בכל שנה בימות החורף.
הגבוה ,המושלגת ,מוקפת הערפילים.
באחד הימים נפל אסימון במוחם" .האם לנצח נגור כאן
"האם את לא רואה כמה גבוה ההר הזה?" ייבב בבכי, למרגלות ההר? למה שלא נטפס קצת במעלה ההר,
"הרי אפילו אם נטפס כל ימי חיינו ,נעלה כל יום עוד נבנה לנו שם בקתת עצים בנקודה גבוהה שלא תספוג
קצת ,נגביה את הבקתה עוד כמה מטרים ,זה אף פעם את כל השיטפונות הבוץ והרפש?".
לא יהיה מושלם ,לעולם לא נצליח להגיע עד פסגת
ההר"... וכך עשו .פירקו את הבקתה נטלו את צרור מיטלטליהם
הדל והחלו לטפס במעלה ההר .לאחר טיפוס של שעה
"אינני מצליחה להבין אותך" התפלאה העזר כנגדו, הם נעצרו ,התנשפו ,הביטו למרגלותיהם ,ראו בסיפוק
"בגלל זה אתה בוכה? הרי מהבוץ והרפש כבר יצאת, כמה התרחקו מהמקום הנמוך שהיה פעם ביתם.
על מה יש לך עוד לבכות ולהצטער – פון בלאטע ביסט
דו ארויס ,היינט וואס וויינסט דו?!"... "כאן ,זרחו פניו המיוגעות של ר' משה" ,כאן נקים את
ביתינו החדש" ...כעבור כמה ימים של עמל ובנייה
הדיין 'הרבי בעל התניא' סיים את משלו העמוק בפני התנוססה הבקתה לתפארת במקומה החדש.
שני הצדדים ,והפטיר:
ועד מהרה התברר לשניהם כמה מוצלח היה הרעיון.
"כך הדבר הוא גם אצלינו .מהבוץ ברוך ה' יצאנו ,ימי הגשם הבא שירד כבר לא הציף את ביתם .לראשונה
ראש השנה ויוכ"פ עברו ברוך ה' .וגם אם עדיין לא בחייהם הם צפו מבעד לחלונות בקתתם בנהרי הגשם
הגענו לפיסגת ההר ,וכי כל מה שזכינו והשגנו עד כה זורמים בעוצמה אל העמק שלמרגלות ההר ,כשהם
למאומה ייחשב – פון בלאטע איז מען ארויס ,ר"ה ויו"כ נשארים יבשים.
איז ב"ה דורך געגאנגען ,און אז מ'האט נישט צו
געקומען צום שפיץ בארג?!"... יבשים? טוב לא ממש ,בכל זאת היו כמה נחלי מים
סוררים שהתעקשו לפלס את דרכם אל תוך הבקתה
דבריו של בעל התניא הוטבו בעיניו של הרה"ק החדשה ,כמו להכעיס .בני הזוג ר' משה וזוגתו שטעמו
מוויטעבסק ,התעטף וירד לפני התיבה כשקולו מרעיד כי טוב כבר לא התעצלו ,אם העלייה לכאן שינתה את
את ההיכל כיקוד אש" :אתה הראית לדעת כי ה' הוא חיינו לטובה ,למה שלא נעלה עוד קצת בהר ,עוד כמה
האלקים אין עוד מלבדו". מטרים ,ונחסוך גם את הרטיבות הזו".
86
חג הסוכות – שמחת תורה – שמיני עצרת – וזאת הברכה בה"י
הזר :מזה רעב ,שערו מגודל ,לבוש קרעים ,עובד כפיה נכדו של בעל התניא זי"ע ,הרה"ק רבי יצחק דובער
נמלט .פחדה ,אבל הלב היהודי גבר על הפחד .הושיטה שניאורסון מלאדי זי"ע ,חקק לימים את הסיפור הזה
לו כיכר לחם ,אוצר של ממש. בתמצית בסידורו "סידור מהרי"ד" [ח"ב קסט.]:
להפתעתה ,דחה הלה את המתנה .פרץ בבכי סוער:
"יהודי אני" ייבב" .איני רוצה לחם ,אני רוצה ספר".
***
סיפר הגאון רבי חיים זייציק זצ"ל ,ראש ישיבת
נבוכה האשה וקראה לבעלה .שמע הלה ואמר" :יש בוצ'אץ' שבפולין:
עימי בבית ספר יהודי אחד ,הוא כל יהדותי ,הוא אוצרי,
סגולה ושמירה ,לא אוכל לתיתו לאיש זר". בפרוץ מלחמת העולם השניה פלשו הרוסים לעירו,
סגרו את התלמוד תורה ואסרו על קיום הישיבה.
בכיו של הזר התעצם" :רחם עלי" התחנן" ,תן לי דף הישיבה ירדה למחתרת ,ורבי חיים צירף אליה את ילדי
אחד .את הדף של השער ,אל תדחה אותי כך"... הת"ת ,נערך אחריו מצוד ,והוא נתפס ונכלא ונשלח
לסיביר .למחנה כפיה.
יהודים רחמנים הם .הלך בעל הבית והביא את כרך
הסגולה היקר .עיניו של רבי חיים ברקו" .רואה אתה", כל מי שהכירו ידע :נמוך קומה היה שברירי ורפה כח.
אמר ליהודי" ,יש כאן שתי מסכתות בכרך אחד ,נדרים רק פניו קרנו ועיניו זהרו .במחנה העבודה היה עליהם
ונזיר ,תן לי מסכת ,ותשאיר ברשותך מסכת שלימה"! להרכיב 36טנקים ליום ,בקור המצמית ובאצבעות
קפואות ,כשהם ניזונים מחצי כיכר לחם ליום ומים
באותו סיבוב היו רגליו קלות כשנשא את שני דליי במשורה שהובא ממעיין מרוחק ,כי המים בסביבה היו
המים המעיקים ,והדפים היקרים תחת לחולצתו. דלוחים ומורעלים.
יש עבור מה לחיות .כדאי לעמול בפרך יום שלם ,כדי ככל שהעבודה היתה קשה תחת שבט הנוגשים ,עוד
להסתגר בסופו של יום עם הדפים הקדושים ולשננם היתה קלה יחסית לעומת נשיאת דליי המים מן המעיין,
בעל פה .לומד היה בע"פ ,ומשנן את תלמודו בדרך המרוחק כ 3-ק"מ של שבילי יער בוציים .להפתעת
לבאר ובחזרה ממנה ,ושב ומצרף קטע חדש ,לא היה כולם ,התנדב רבי חיים ,הנמוך והחלש ,לשאוב את
מאושר ממנו ,אך אחת ידע :עליו לנצור את סודו מכל המים ולשאתם אל המחנה .מדוע עשה זאת? משום
משמר ,אם יגלוהו האסירים ,יפקיעו ממנו את אוצרו: שמעברו האחר של היער היה כפר ,עובדי הכפייה
מעשנים היו ניירות כתחליף עלוב לסיגריה. הוזהרו באיסור חמור שלא לפקוד את הכפר ולא ליצור
קשר עם תושביו .אבל רבי חיים הנמוך והחלש ,רץ בכל
הימים נקפו ,הגיע ר"ה ללא שופר ,סוכה בלא סוכה כוחו עם הדליים הריקים ,הגיע במהירות אל הבאר,
ולולב ,רק התפילות נאמרו בהתלהבות עצומה ,תוך כדי והניח שם את הדליים .המשיך ורץ אל הכפר
הליכה ליער ובחזרה .והנה הגיע ליל שמחת תורה. שביקתותיו פזורות היו על פני שטח נרחב .רץ מביקתה
היכן ביהכ"נ המלא אורה ,היכן הילדים העולצים עם לביקתה ,מגיע אל פתח – ומסתלק במהירות ,באכזבה,
הדגלים ,היהודים הכנבדים עם ספרי התורה ,הבחורים משלא מצא את אשר חיפש .ממשיך לביקתה הבאה,
שהתלהבותם סוחפת את כולם. ומחפש גם שם סימן למזוזה .מששיער שזמנו תם חזר
אל היער מאוכזב ,מילא את הדליים ושב עמם למחנה,
אבל מדוע עולות דמעות בעיניו ,הן זמן שמחתנו הוא, לסיבוב נוסף.
וגם פה ,בגולאג ,בחור ישיבה הוא ,ויש לו ספר תורה
משלו! באהבה מישש את הדפים שמתחת חולצתו, ופעם האירה לו ההצלחה פניה .בביקתה מרוחקת
קם לעיני הגויים המשתאים והחל לרקוד ,עורך הקפות מצא מזוזה ,יהודי גר בה! ביד רועדת נקש בדלת .זו
משלו" :ברוך אלוקינו שבראנו לכבודו"... נפתחה כדי סדק צר ,בעלת הבית סקרה בחשדנות את
87
חג הסוכות – שמחת תורה – שמיני עצרת – וזאת הברכה בה"י
ערב יום טוב אלא ערב שבת ,ומהיכן למד מר שההלכה
היא כך גם בעיו"ט?
***
אם כי מעודו השתדל הרבי מסאטמאר זי"ע לא באחד מביקוריו של הרה"ק ה"דברי יואל" מסאטמאר
להראות את בקיאותו ,אדרבה היה מעלים את היקף זי"ע בירושלים ,ישב אחד מנקיי הדעת ,איש מורם
ידיעותיו ,בכל זאת לכבודו של רבי ישעיה ,שנעלב מעם ,הגאון רבי ישעיה חשין זצ"ל ,מלמד תשב"ר
במחיצתו ,נענה הרבי ואמר :אמנם כבודו למדן הוא ,אך בתלמוד תורה "עץ חיים" ,וסיפר לרבי על פקחותו של
הפעם צודק רבי ישעיה .עיין בפירוש המשניות רבה של ירושלים ,הגאון רבי שמואל סלנט זצ"ל.
להרמב"ם על המשנה הנזכרת ,שם נאמר מפורש
"ערבי שבתות או ערבי ימים טובים" ...וזה מקור פסק וכה סיפר:
דינו של הגר"ש סלנט זצ"ל.
כשמוע הלמדן את דברי הרבי ,ניגש לרבי ישעיה וביקש הדבר קרה בירושלים ,בערב חג הסוכות בין השמשות,
ממנו מחילה. הלך לו ילד יתום לדרכו ברחוב היהודים בעיר העתיקה.
ילד שני רץ לעומתו ובידו חבילה של סכך לצורך סוכתו.
זכותם יגן עלינו תוך ריצה מבוהלת ,פגע בילד היתום ,כמובן שלא
בכוונה ,וחבל בו בפניו חבלה שהוציאה דם.
שישו ושמחו בשמחת התורה
נכנסה אם היתום עם הילד אל בית רבי שמואל,
שבחצר חורבת רבי יהודה החסיד ,וצעקה לפניו כי ילד
אחד חבל בבנה ,והיא תובעת להעניש ולייסר את
המחבל.
אחי ורעי ביקש רבי שמואל מאם הילד לצאת מהחדר .הושיב את
היתום על ברכיו ,חיבקו והרגיע את רוחו .כשנרגע
הילד ,אמר לו הרב :ילד חביב ,ספר נא לי כיצד היה
נגמרו ימי החגים הנעלים מעשה .סיפר הילד לרב את סיפורו.
אשר בהם בתשובה ובשמחה מרבים איזה מסכת אתה לומד ב"חדר"? שאלו רבי שמואל.
בבא קמא – השיב הילד.
ובצל הסוכה כולם שוהים
איזה פרק?
יעזור השי"ת שנוכל להיות בזה "שור שנגח ארבעה וחמישה".
ממשיכים ומה למדת לפני זה?
"פרק המניח".
רק לשמוח בשמחת התורה ולהוושע
עכשיו פונה הרב אל הילד :אם אכן למדת פרק
בכל מה שצריכים "המניח" ,ודאי תבין שהילד שהזיק אותך שלא בכוונה
"וזאת הברכה" תהיה לכל היהודים במרוצתו ,פטור ללא עונש כלל.
היזכר נא ילדי – ממשיך הרב – היזכר איה מקומה של
ולקיים "אסרו חג בעבותים"
הלכה זו בגמרא? חשב הילד קצת ועוד קצת ,עד
ו"בראשית" כולנו מתחילים שנזכר .הוא קפץ ואמר :יודע אני ,הגמרא היא בפרק
ונזכה אי"ה לשנה טובה בכל הענינים המניח :ומודה איסי בערב שבת בין השמשות שהוא
פטור מפני שהוא רץ ברשות !
בריאות שמחה ונחת מכל הצאצאים
בין המקשיבים לסיפור ,היה למדן פלוני ,שבקיאותו
רתחה בקרבו ,עד שהלה קם והסתער על רבי ישעיה:
ידידכם אוהבכם הלא הסיפור שלכם היה בערב יום טוב ולא בערב
שבת ,ובגמרא וכן ברמב"ם [הל' חובל ומזיק] לא נזכר
88
