gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

הלכה בהירה · Halacha Behira — סוכות (2026-09-21)

מוציא לאור: הלכה בהירה · Halacha Behira

שבוע: סוכות (2026-09-21)

הלכה בהירה · Halacha Behira — סוכות (2026-09-21)

פתח את ה-PDF הורדה

‫הלכה בהירה‬ ‫הלכה למעשה לחיי יום יום‪ ,‬שבת ומועדים‬ ‫מאת הרה"ג אפרים נייהויז שליט"א‬ ‫דומ"ץ בבית הוראה של מרן הגרמ"ש קליין שליט"א ובק"ק ויזניץ‬ ‫~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~‬ ‫גליון מט – חג הסוכות תשפ"ז‬ ‫הלכות ומנהגי חג הסוכות‬ ‫פרק יג ‪ -‬דיני האתרוג ‪26 ...................‬‬ ‫הכנות לשבת ויו"ט‬ ‫פרק א ‪ -‬הלכות סוכה ‪2 ......................‬‬ ‫האתרוג ‪ -‬מהותו‬ ‫הגעלת וטבילת כלים‬ ‫עשיית ובניית הסוכה‬ ‫נקלף או חסר‬ ‫אגד הלולב‬ ‫בניית הסוכה ותיקונים בסוכה ביו"ט ובחוה"מ‬ ‫חוטם‬ ‫תנאי על נוי הסוכה‬ ‫פירוק הסוכה בחוה"מ‬ ‫פיטם‬ ‫טרם כניסת השבת והחג‬ ‫שיעור גודל הסוכה‬ ‫אתרוג ללא פיטם‬ ‫הדלקת הנרות והברכות‬ ‫פרק ב ‪ -‬דיני הסכך ‪3 ........................‬‬ ‫נפל הפיטם לאחר לקיטתו מהעץ‬ ‫אשה ב'קידוש' ואיש ב'הדלקת נרות'‬ ‫שיעור סכך פסול הפוסל בסוכה‬ ‫ניטל העוקץ‬ ‫הדלקת הנרות בסוכה‬ ‫שיעור אויר הפוסל בסוכה‬ ‫בלעטלעך‬ ‫המתארחים אצל אחרים‬ ‫מזגן ‪ /‬חבלי כביסה ‪ /‬סורגים מעל הסוכה‬ ‫שינוי מראה ‪ -‬נקודות‬ ‫פרק ח ‪ -‬ליל שבת קודש וחג הסוכות ‪15 ..‬‬ ‫ישיבה תחת מזגן שבתוך הסוכה‬ ‫צבע האתרוג‬ ‫מנחה‪ ,‬קבלת שבת‪ ,‬ערבית‬ ‫מיטת קומותיים‬ ‫גידול יפה‬ ‫סדר הקידוש בסוכה‬ ‫דיני מעמיד‬ ‫שיעור האתרוג‬ ‫אכילה בסוכה‬ ‫קשירת הסכך‬ ‫פרק יד ‪ -‬דיני ההדס ‪29 .....................‬‬ ‫רצה ויעלה ויבא בברכת המזון‬ ‫פרגולה‬ ‫שיעור אורך ההדס‬ ‫פרק ט – יום טוב ראשון של חג ‪18 ........‬‬ ‫פרק ג ‪ -‬דיני הדפנות ‪6 ......................‬‬ ‫משולש‬ ‫שיעור אורך השילוש‬ ‫נטילת לולב‬ ‫דופן עקומה‬ ‫נשרו עלים‬ ‫תפילת שחרית‬ ‫סוכה שהיא בהמשך החדר‬ ‫עליו חופפים את העץ‬ ‫הלל‬ ‫תריסי הזזה‬ ‫יבש‬ ‫קריאת התורה‬ ‫להשתמש במעקה סורג לדופן‬ ‫נקטם ראשו‬ ‫תפילת מוסף‬ ‫מרפסת שיש בה מוזאיקה‬ ‫פרק טו ‪ -‬דיני הערבה ‪30 ...................‬‬ ‫פרק י ‪ -‬שמחת יו"ט וסעודות יו"ט ‪20 ....‬‬ ‫כשהדופן השלישי היא דלת הנפתחת‬ ‫מין הערבה‬ ‫קידושא רבא‬ ‫פרק ד – מצות סוכה ‪7 ......................‬‬ ‫שיעור אורך הערבה‬ ‫ושמחת בחגך‬ ‫המצוה‬ ‫נשרו עלים‪ ,‬יבשו‪ ,‬נקטם ראשו‬ ‫תפילת מנחה‪ ,‬סעודה שלישית‪ ,‬מעריב והבדלה‬ ‫טעם המצוה‬ ‫פרק טז ‪ -‬מהלכות חול המועד ‪31 .........‬‬ ‫ליל שני של יו"ט לבני חו"ל‬ ‫כוונת המצוה‬ ‫הקדמה‬ ‫קידוש לבני חו"ל‬ ‫פרק ה – דיני ישיבת סוכה ‪8 ...............‬‬ ‫תספורת‬ ‫פרק יא ‪ -‬הלכות ארבעת המינים ‪23 ......‬‬ ‫תשבו כעין תדורו‬ ‫סירוק שערות‪ ,‬חפיפה ורחיצה‬ ‫ולקחתם לכם פרי עץ הדר‬ ‫כלי אכילה ושתיה‬ ‫נטילת צפרניים‬ ‫פסולי 'חסר' ו'הדר'‬ ‫נעגל וואסער‪ ,‬נכרי‬ ‫כיבוס‪ ,‬ייבוש וגיהוץ‬ ‫'לכם' משלכם‬ ‫אכילה ושתיה‬ ‫צחצוח נעליים‬ ‫קניית ארבעת המינים‬ ‫שינה‬ ‫נקיון הבית‬ ‫בדיקת ארבעת המינים‬ ‫פרק ו ‪ -‬ברכת לישב בסוכה ‪11 ............‬‬ ‫תיקוני כלים‬ ‫תיקוני בגדים‬ ‫פרק יב ‪ -‬דיני הלולב ‪24 ....................‬‬ ‫בשעת אכילה‬ ‫כתיבה‬ ‫צורת הלולב‬ ‫אכילת מזונות‬ ‫כתיבה וציור לילדים קטנים‬ ‫נפרדו או נפרצו עליו‬ ‫שינה‬ ‫הקלדה במחשב‪ ,‬עבודות מחשב‬ ‫נחלקה התיומת‬ ‫ההולך לסוכת אחרים‬ ‫הדפסה במדפסת‬ ‫נקטם ראשו‬ ‫פרק ז ‪ -‬ערב חג הסוכות ‪12 ................‬‬ ‫כתיבת סת"ם ותיקוני ספר תורה‬ ‫הימנק‬ ‫תספורת‬ ‫סיום כתיבת אותיות והכנסת ספר תורה‬ ‫יבש‬ ‫נטילת צפרניים‪ ,‬רחיצה וטבילה‬ ‫צילום ופיתוח תמונות‬ ‫עלי התיומת‬ ‫צדקה‬ ‫כבוד הבית‬ ‫לולב עקום‪ ,‬לולב שעליו כפופים = קנעפל‬ ‫התרמת ובדיקות דם‬ ‫חציו לה'‬ ‫שיעור אורך הלולב‬ ‫‪1‬‬ ‫פרק א ‪ -‬הלכות סוכה‬ ‫מי שלא עשה סוכה לפני יום טוב‪ ,‬בין בשוגג ובין‬ ‫ה‪.‬‬ ‫עשיית ובניית הסוכה‬ ‫במזיד‪ ,‬מותר לו לעשות סוכה בחול המועד (שו"ע סי'‬ ‫א‪ .‬מצוה לתקן הסוכה מיד לאחר יום כפור‪ ,‬דמצוה‬ ‫תרלז ס"א)‪ ,‬וכ"ש אם נפלה סוכתו או נשברה וכדו'‬ ‫הבאה לידך אל יחמיצנה (רמ"א סי' תרכה בשם מהרי"ל‪,‬‬ ‫(משנ"ב סק"א)‪ .‬ומותר לבנותה אפי' בנין גמור מעשה‬ ‫וכ"ה בטור סי' תקפא בשם המדרש שבמוצאי יוה"כ עוסקין‬ ‫אומן (ביאוה"ל ד"ה עושה‪ ,‬דלא כמאמר מרדכי)‪ .‬וכן מותר‬ ‫במצות סוכה ולולב)‪ .‬והמדקדקים מתחילים מיד‬ ‫בחול המועד לתלות נוי סוכה מעשה הדיוט‪.‬‬ ‫במוצאי יוה"כ בעשיית הסוכה‪ ,‬כדי לצאת ממצוה‬ ‫ואף מי שיש לו סוכה‪ ,‬מותר לבנות בחוה"מ סוכה‬ ‫ו‪.‬‬ ‫אל מצוה (רמ"א סוס"י תרכד)‪ ,‬על שם 'ילכו מחיל אל‬ ‫גדולה לצורך סעודת ברית מילה‪ ,‬דהוא לצורך‬ ‫חיל' (תהלים פד‪ ,‬ח)‪ .‬ומי שאין מדקדק‪ ,‬יתחיל עכ"פ‬ ‫המועד‪ ,‬ומותר לבנות אפילו בפרהסיא (ביאוה"ל סי'‬ ‫למחרת ביום ויגמור כולה אם אפשר‪ ,‬שאין‬ ‫תרמ ס"ו ד"ה וסעודת‪ ,‬בשם ביכורי יעקב)‪ .‬אמנם אם‬ ‫מחמיצין המצוה (פמ"ג א"א סק"א‪ ,‬משנ"ב סי' תרכד‬ ‫אפשר יעשהו מעשה הדיוט‪ ,‬כיון שההיתר הוא‬ ‫סקי"ט)‪.‬‬ ‫לצורך המועד‪ ,‬א"כ מותר רק מעשה הדיוט (כף‬ ‫אמנם יכול לכתחילה לבנות ולעשות הסוכה אף‬ ‫ב‪.‬‬ ‫החיים סק"ד‪ ,‬ובס' חול המועד כהלכתו פ"ח סעי' כה מביא‬ ‫קודם יום הכיפורים‪ ,‬ובפרט אם יודע שאם יתחיל‬ ‫ממו"ח הגרמ"ש קליין שליט"א שלדעתו אף הביה"ל מודה‬ ‫קודם תהיה הסוכה יותר כשרה וכדו'‪ ,‬או שאין לו מי‬ ‫שכשאפשר במעשה הדיוט יש לעשות כן)‪.‬‬ ‫שיעזור לו אחרי יוה"כ וכדו'‪ .‬ובמוצאי יוה"כ‬ ‫מותר לתלות מאוורר בסוכה בחול המועד‪ ,‬ובמעשה‬ ‫ז‪.‬‬ ‫ולמחרתו יוסיף בה משהו‪ .‬ואם אין לו מה לבנות‬ ‫הדיוט‪ .‬ולקדוח במקדחה חשמלית כדי לעשות חור‬ ‫במוצאי יוה"כ‪ ,‬ילמד קצת ממס' או מהל' סוכה (ערוך‬ ‫לתליית המאוורר‪ ,‬אינו מעשה אומן‪ ,‬שכל אחד‬ ‫השלחן סי' תרכד ס"ז)‪.‬‬ ‫עושה לעצמו כן‪ ,‬וגם דכשחם ביותר הרי התקנת‬ ‫מצוה על האדם לעסוק בעשיית הסוכה‪ ,‬ואף‬ ‫ג‪.‬‬ ‫המאוורר בסוכה היא מצרכי בנין הסוכה כשאי‬ ‫כשיכול לקיים המצוה ע"י שליח‪ ,‬מצוה בו יותר‬ ‫אפשר לדור בלי זה‪ .‬ויש ליזהר שלא לשבת תחת‬ ‫מבשלוחו‪.1‬‬ ‫המאוורר שדינו כסכך פסול (מבית לוי פרק יט אות יד‬ ‫בניית הסוכה ותיקונים בסוכה ביו"ט ובחוה"מ‬ ‫ובהערה שם)‪.‬‬ ‫ד‪ .‬אסור לבנות סוכה ביום טוב‪ ,‬משום איסור בנין‪.‬‬ ‫פירוק הסוכה בחוה"מ‬ ‫והיינו בין הדפנות ובין הסכך (עי' שו"ע סי' שטו ס"א)‪.‬‬ ‫ח‪ .‬אסור לפרק סוכה בחול המועד‪ ,‬ואפי' במעשה‬ ‫ולכן אם נפל קצת מהסכך‪ ,‬או שהתרומם חלק‬ ‫הדיוט‪ ,‬משום איסור סתירת בנין ששייכת גם בחול‬ ‫מהמחצלת למעלה אסור להחזירם ביום טוב‪ .‬וכן‬ ‫המועד (שמירת שבת כהלכתה פרק סז הערה קעז)‪ .‬וגם‬ ‫אם נפל דופן אחד או שנשבר וכדו'‪ ,‬אסור להחזירו‬ ‫משום ביזוי מצוה והפקעת קדושתה (עי' שו"ת שואל‬ ‫ביום טוב (פמ"ג א"א סי' שטו סק"א‪ ,‬משנ"ב סי' תרלז‬ ‫ומשיב מהדו"ד ח"ג סי' כח‪ ,‬הו"ד בפסקי תשובה סי' קטז‪,‬‬ ‫סק"א)‪ .‬ואם מותר להחזיר הסכך ע"י גוי‪ ,‬נחלקו‬ ‫ובעיקרי הד"ט או"ח סי' ב אות סח ובשו"ת להורות נתן ח"ז‬ ‫גדולי הפוסקים‪ ,‬יש מתירין (משנ"ב סי' תרלז סק"א‪,‬‬ ‫סי' מז‪-‬מט)‪.‬‬ ‫ביכורי יעקב סי' תרכו סקי"א‪ ,‬שו"ת פנים מאירות ח"א סי' ל‪,‬‬ ‫ט‪ .‬ולכן אלו הנוסעים מביתם באמצע החג או לקראת‬ ‫שו"ת חבלים בנעימים ח"ג סי' ל‪ ,‬שו"ת עטרת חכמים סי' ו)‪,‬‬ ‫שמיני עצרת‪ ,‬אסור להם לפרק הסוכה או להוריד‬ ‫ויש אוסרין (פמ"ג א"א סי' תרכו סק"ח‪ ,‬הגהות חכמת‬ ‫נוי הסוכה בחול המועד‪ ,‬כדי שלא יצטרכו לפרקו‬ ‫שלמה ריש סי' תרלז)‪ .‬ולכן יש לקשור היטב הסכך‬ ‫אחרי החג‪ .‬אבל אם רוצים להוריד נוי הסוכה בחול‬ ‫והדפנות קודם החג‪ ,‬שלא יפסלו במהלך החג‪.‬‬ ‫המועד שלא יתקלקלו מגשמים או כשחושש שלא‬ ‫ובדיעבד אם נפל הסכך או חלק ממנו ביו"ט‪ ,‬מותר‬ ‫יגנבו וכדו' מותר (מבית לוי פי"ח אות יא‪ ,‬ועי' משנ"ב סי'‬ ‫להחזירו ע"י גוי‪ ,‬והטעם משום מכשירי אוכל נפש‬ ‫תקלז סק"א וביאוה"ל שם סוד"ה דבר האבד‪ ,‬דגם ספק דבר‬ ‫(מו"ח הגרמ"ש קליין שליט"א)‪.‬‬ ‫שסוכה קצת קדושה יש בה‪ ,‬כמו שאמרו רז"ל שחל שם שמים על‬ ‫‪" 1‬ובזה נתיישב קצת על שתלמידי חכמים וגדולי הדור מטפלין‬ ‫הסוכה כל שבעה כשם שחל על החגיגה" (שו"ת חוות יאיר סימן רה)‪.‬‬ ‫בעצמן בעשיית סוכה אף ברשות הרבים ובחצר המפולש‪ ,‬וכך ראוי‬ ‫וכן נהגו רבוה"ק להתעסק בסיכוך הסוכה‪ ,‬באמירת 'לשם יחוד' וכו'‪.‬‬ ‫להם‪ ,‬וכן כתב מהרי"ל שמצא מהר"ם עוסק בעשיית סוכתו‪ ,‬מפני‬ ‫‪2‬‬ ‫יב‪ .‬שיעור זה צריך שיהיה דוקא מרובע‪ ,‬דהיינו שבין‬ ‫האבד מותר כשהחשש הוא מצוי‪ ,‬אמנם אם אפשר יעשה‬ ‫באורך ובין ברוחב לא יהיה פחות משבעה טפחים‪,‬‬ ‫בצנעא)‪.‬‬ ‫ולא מועיל אם יש באורך ח' טפחים וברוחב ו'‬ ‫לפרק סוכתו בחול המועד לצורך המועד‪ ,‬כגון‬ ‫י‪.‬‬ ‫טפחים (ט"ז ומג"א וא"ר ומשנ"ב סק"א)‪ .‬ואפי' בסוכה‬ ‫שצריך להשתמש באותו מקום במועד‪ ,‬נחלקו‬ ‫גדולה אם יש פינה שנכנס פנימה ואין בו ז' על ז'‬ ‫הפוסקים בדבר אם משום סתירת בנין ואם משום‬ ‫אסור לשבת שם‪ ,‬כיון שהמקום צר שם (מג"א‬ ‫בזיון מצוה‪.‬‬ ‫ומשנ"ב שם)‪.‬‬ ‫שיעור גודל הסוכה‬ ‫יג‪ .‬שיעור ז' טפחים לדעת הגראח"נ הוא ‪ 56‬ס"מ‪,‬‬ ‫יא‪ .‬אורך ורוחב הסוכה צריכים להיות לכל הפחות‬ ‫ולדעת החזו"א ‪ 70‬ס"מ‪ .‬ובדאורייתא וכן בכל‬ ‫שבעה על שבעה טפחים (שו"ע סי' תרלד ס"א)‪.‬‬ ‫שיעורי שטח מחמירים בשיעור הגדול (מבית לוי‬ ‫והטעם‪ ,‬דזה השיעור מחזיק ראשו ורובו של אדם‪,‬‬ ‫‪2‬‬ ‫פרק יח ס"א‪ ,‬מו"ח הגרמ"ש קליין שליט"א)‪.‬‬ ‫דגברא באמתא יתיב‪ ,‬ושולחנו טפח (גמ' סוכה ג‪.‬‬ ‫משנ"ב שם סק"א)‪.‬‬ ‫פרק ב ‪ -‬דיני הסכך‬ ‫שיעור ז' על ז'‪ ,‬כשרה‪ ,‬ובחוץ לצד מערב‪ ,‬שיש רק‬ ‫שיעור סכך פסול הפוסל בסוכה‬ ‫ב' דפנות‪ ,‬דרום וצפון‪ ,‬אם יש בה שיעור סוכה‪ ,‬ויש‬ ‫יד‪ .‬בסוכה קטנה שיש בה רק ז' טפחים‪ ,‬סכך פסול‬ ‫פחות מד' אמות מסוף הסכך כשר בצד מערב עד‬ ‫פוסל בג' טפחים‪ ,‬דהיינו שאם יש בה ד' טפחים‬ ‫הקיר שבבית בצד מערב‪ ,‬אפשר להכשיר הסוכה‬ ‫סכך כשר וג' טפחים סכך פסול‪ ,‬הסוכה פסולה‪.‬‬ ‫ע"י דופן עקומה‪ ,‬וכדלהלן‪.‬‬ ‫אבל אם הסכך פסול פחות מג' טפחים וסכך כשר‬ ‫יז‪ .‬ואם יש לסוכה ד' מחיצות‪ ,‬נמצא שאחר שנחלקת‬ ‫יותר מארבעה טפחים‪ ,‬הסוכה כשרה ויכולים‬ ‫ע"י הסכך פסול של ד' טפחים‪ ,‬בין אם היא לארכה‬ ‫לאכול ולישון שם‪.‬‬ ‫ובין אם היא לרחבה‪ ,‬יש לכל אחת ג' מחיצות‪ ,‬אם‬ ‫טו‪ .‬בסוכה גדולה שיש בה יותר מז' טפחים‪ ,‬סכך פסול‬ ‫יש בכל אחת שיעור סוכה ז' על ז'‪ ,‬ב' הסוכות‬ ‫פוסל בד' טפחים‪ ,‬דהיינו שאם יש לסוכה רק ג'‬ ‫כשרות‪ ,‬אבל אין ישנים תחת הסכך הפסול‪.‬‬ ‫דפנות [כגון שהסוכה נמצאת בסוף החדר‪ ,‬ויש בה דפנות‬ ‫יח‪ .‬ואם הסכך פסול פחות מד' טפחים‪ ,‬אין זה סכך‬ ‫בצד דרום מזרח צפון] ויש סכך פסול באמצע הסוכה‪,‬‬ ‫פסול שמחלקת הסוכה‪ ,‬והסוכה כשרה‪ .‬ולדעת‬ ‫שהולך על פני כל הסוכה לרחבה‪ ,‬דהיינו ממזרח‬ ‫השו"ע מותר גם לישון ולאכול תחתיו (סי' תרלב‬ ‫למערב‪ ,‬אם הוא רחב ד' טפחים פוסל את הסוכה‪,‬‬ ‫ס"א)‪ .‬והמשנ"ב (סק"ג) מביא יש פוסקים (הראב"ד‬ ‫דהיינו שהסוכה נחלקת לשתים‪ ,‬ונמצא שיש לכל‬ ‫והר"ן) שסוברים דאף דהסוכה כשרה‪ ,‬מ"מ תחת‬ ‫אחת מהן רק שתי מחיצות‪ ,‬לאחת דרום ומזרח‬ ‫אותו המקום אסור לישן ולאכול‪ ,‬ורק כשהוא פחות‬ ‫ולאחת מזרח וצפון‪ ,‬ופסולה‪ .‬אמנם אם יש פחות‬ ‫מג' טפחים מותר לאכול ולישון תחתיו‪ .‬ומסיק‬ ‫מד' אמות בכל צד מהדופן שכנגדו עד סוף הסכך‬ ‫המשנ"ב דיש להחמיר לכתחלה ולא לישון או‬ ‫הפסול‪ ,‬אפשר להכשיר הסוכות ע"י דופן עקומה‬ ‫לאכול תחת סכך פסול יותר מג' טפחים‪.‬‬ ‫מכל צד (עי' להלן בדיני דופן עקומה)‪ ,‬דלסוכה של צד‬ ‫יט‪ .‬לדעת הגר"ח נאה‪ ,‬שיעור ג' טפחים הוא ‪ 24‬ס"מ‬ ‫דרום מזרח הקיר הצפוני הוא דופן עקומה‪ ,‬ולסוכה‬ ‫לערך‪ ,‬ושיעור ד' טפחים הוא ‪ 32‬ס"מ לערך‪ .‬ולדעת‬ ‫של צד צפון מזרח הקיר הדרומי הוא דופן עקומה‪.‬‬ ‫החזו"א‪ ,‬שיעור ג' טפחים הוא לערך ‪ 28.8‬ס"מ‬ ‫וה"ה אם יש פחות מד' אמות מסוף הסכך כשר בצד‬ ‫ושיעור ד' טפחים הוא לערך ‪ 38,5‬ס"מ‪.‬‬ ‫מערב עד הקיר שבבית בצד מערב‪ ,‬אפשר להכשיר‬ ‫ולפי"ז אם יש סכך פסול בסוכה (ואף אם הוא מונח‬ ‫כ‪.‬‬ ‫הסוכה ע"י דופן עקומה‪.‬‬ ‫מעל הסכך הכשר)‪ ,‬עד רוחב ‪ 23‬ס"מ [שהיא פחות מג"ט‬ ‫טז‪ .‬ואם הסכך פסול רחב ד' טפחים הולך מדרום לצפון‪,‬‬ ‫לכל הדעות] מותר לאכול ולישון תחתיו לכו"ע‪,‬‬ ‫נמצא שבפנים לצד מזרח יש ג' דפנות‪ ,‬אם יש בה‬ ‫ראשו ורובו ושולחנו‪ .‬ולדידן שיושבים זקופים‪ ,‬מה הטעם דלא סגי‬ ‫‪ 2‬ואע"ג דלפי זה הוי סגי בו' על ז'‪ ,‬כי השולחן הוא רק בצד אחד‪,‬‬ ‫בו' על ז'‪ ,‬דפחות מכן לא הוי דירה כלל והוי דירה סרוחה (שעה"צ‬ ‫אמנם במג"א (סק"א) כתב עוד טעם‪ ,‬לפי שדרך סעודתן בהסיבה‬ ‫אות א)‬ ‫ואין אוכלים זקופים ויושבים כמונו‪ ,‬לפיכך צריך ז' על ז' שיהא בה‬ ‫‪3‬‬ ‫אויר ושיעור סכך פסול שוה (מו"ח הגרמ"ש קליין‬ ‫מרוחב ‪ 30‬ס"מ [שהיא כבר ד"ט לפי הגראח"נ] צריך‬ ‫שליט"א)‪.‬‬ ‫להחמיר ולא לשבת תחתיו‪ ,‬בין ‪ 23‬ס"מ ל‪ 30‬ס"מ‬ ‫כו‪ .‬אם יש מעל הסוכה חבלי כביסה או סורגים וכדו'‪,‬‬ ‫היא המחלוקת הנ"ל‪.‬‬ ‫ובין החבלים או הסורגים פחות מג' טפחים‪ ,‬הסוכה‬ ‫כא‪ .‬ולמעשה נראה‪ ,‬כיון שיש כאן ס"ס‪ ,‬ספק אם פחות‬ ‫כשרה‪ ,‬דאין אומרים לבוד להחמיר (כנ"ל)‪ .‬וי"א‬ ‫מד' טפחים אין ישנים תחתיו‪ ,‬כנ"ל‪ ,‬ואת"ל דאין‬ ‫שאם בצירוף כל הסורגים יהיה שיעור ד' טפחים‪,‬‬ ‫ישנים תחתיו‪ ,‬ספק אם משערים בשיעור הקטן או‬ ‫אמרינן לבוד להחמיר‪ ,‬ואז יש עצה להניח סכך כשר‬ ‫הגדול‪ ,‬אפשר מעיקר הדין להקל עד רוחב ‪ 28‬ס"מ‬ ‫על הסורגים דאז אין כאן לבוד (כמו שכ' המשנ"ב בסי'‬ ‫שהוא בערך ג' טפחים בשיעור הגדול‪ .‬ויש מקום‬ ‫תרכו סקי"ז)‪ .‬אמנם זה רק אם יש סורג גדול כמו רוחב‬ ‫להדר ולהחמיר מרוחב ‪ 23‬ס"מ (מו"ח הגרמ"ש קליין‬ ‫של חדר שלם‪ ,‬אבל בסורג של חלון רגיל וכן בחבלי‬ ‫שליט"א)‪.‬‬ ‫כביסה שלעולם לא יהיו ד' טפחים אף אם נצרף‬ ‫שיעור אויר הפוסל בסוכה‬ ‫כולם יחד‪ ,‬אין צריך ואין שום הידור להניח עליהם‬ ‫כב‪ .‬אם יש אויר פחות מג' טפחים בגג הסוכה‪ ,‬אינו‬ ‫סכך כשר (מו"ח הגרמ"ש קליין שליט"א)‪.‬‬ ‫פוסל את הסוכה‪ ,‬דאמרינן לבוד‪ ,‬אך אם הוא ג'‬ ‫כז‪ .‬ומ"מ אין לתלות כביסה על החבלים מעל סוכת‬ ‫טפחים‪ ,‬פוסל את הסוכה‪ ,‬דהיינו‪ ,‬שאם יש לסוכה‬ ‫חבירו‪ ,‬דאע"פ שאין אנו חוששים אם הכביסה‬ ‫רק ג' דפנות‪ ,‬והסכך רחוק מדופן אחד ג' טפחים‪,‬‬ ‫תתנדנד ברוח ותתפוס שיעור ד' טפחים‪ ,‬דכיון‬ ‫הסוכה פסולה כיון שאין הדופן דופן לסוכה‪.‬‬ ‫שאינו קבוע לא נחשב לאוהל לפסול‪ ,‬מ"מ מצוי‬ ‫כג‪ .‬וכן אם יש אויר ג' טפחים לכל רוחב או אורך‬ ‫שע"י הרוח הכביסה מסתבכת בחבלים‪ ,‬ויש סכך‬ ‫הסוכה‪ ,‬האויר מפסיק את הסוכה וצריך לראות אם‬ ‫פסול ברוחב ד"ט (מבית לוי עמ' סז)‪.‬‬ ‫יש ג' דפנות לחלקי הסוכה הנותרים‪.‬‬ ‫ישיבה תחת מזגן שבתוך הסוכה‬ ‫מזגן ‪ /‬חבלי כביסה ‪ /‬סורגים מעל הסוכה‬ ‫כח‪ .‬מזגן התלוי על הקיר בתוך הסוכה‪ ,‬נידון כסכך‬ ‫כד‪ .‬סוכה שמעליה יש מזגן‪ ,‬הדין הוא כנ"ל‪ ,‬שעד רוחב‬ ‫פסול‪ ,‬וכנ"ל שמעיקר הדין אפשר להקל וכל שהוא‬ ‫‪ 28‬ס"מ אוכלים וישנים תחתיו‪ .‬ובזה יש עוד סברא‬ ‫פחות מרוחב ‪ 28‬ס"מ מותר לאכול ולישון תחתיו‪.‬‬ ‫להקל‪ ,‬כיון שנחלקו רש"י והראבי"ה אם סכך פסול‬ ‫ויש מקום להדר ולהחמיר לא לאכול ולישון תחתיו‬ ‫למעלה מהסוכה ‪ -‬כשהסוכה צילתה מרובה‬ ‫אם הוא רחב יותר מ‪ 23‬ס"מ‪ .‬כמו כן אם יש נוי סוכה‬ ‫מחמתה ‪ -‬פוסל שכנגדו‪ ,‬והשו"ע (סי' תרכו ס"א)‬ ‫התלויים על הקיר והם בולטים מהקיר [מיניאטורות‬ ‫הביא שתי השיטות‪ .‬א"כ נוסף כאן עוד ספק‪ ,‬ספק‬ ‫וכדו']‪ ,‬או מדף וכדו'‪ ,‬הדין כנ"ל שעד ‪ 28‬ס"מ אפשר‬ ‫אי כרש"י דאין פוסל כנגדו‪ ,‬ואת"ל כראבי"ה‬ ‫להקל מעיקר הדין‪ ,‬ויש להדר מ‪ 23‬ס"מ‪ .‬ואינו דומה‬ ‫דפוסל‪ ,‬אולי הלכה כמאן דס"ל דמג' ועד ד' מותר‬ ‫לסדין ע"ג נקליטין (סי' תרכז ס"ג) דאם יש ברחבה‬ ‫לישב תחתיו‪ ,‬ואת"ל דאסור‪ ,‬אולי משערים‬ ‫טפח אסור לישון תחתיו‪ ,‬דשאני סדין שאינה חלק‬ ‫בשיעור הגדול‪ ,‬וא"כ זה עדיין פחות מג"ט‪ ,‬ולכן עד‬ ‫ממבנה הסוכה ובהא אסור לישון גם תחת טפח‪,‬‬ ‫רוחב ‪ 28‬ס"מ אפשר להקל‪ ,‬ב‪ 29‬ס"מ [שהוא כבר ג"ט‬ ‫משא"כ מזגן או מדף וכדו'‪ ,‬שהם חלק ממבנה‬ ‫לשיטת החזו"א] יש להדר לכתחילה לא לאכול ולישון‬ ‫הסוכה הרי הם כסכך פסול וכשיעורם (מו"ח הגרמ"ש‬ ‫תחתיו‪ ,‬וב‪ 30‬ס"מ [שהוא כבר ד"ט לשיטת הגראח"נ] יש‬ ‫קליין שליט"א)‪.‬‬ ‫להחמיר ולא לאכול ולישון תחתיו (מו"ח הגרמ"ש‬ ‫מיטת קומותיים‬ ‫קליין שליט"א)‪ .‬ונראה דאם השכן הניח מזגן מעל‬ ‫כט‪ .‬שינה בסוכה במיטה התחתונה שבמיטת קומותיים‪,‬‬ ‫סוכתו ורוחבו פחות מ‪ 28‬ס"מ‪ ,‬אי אפשר לחייבו‬ ‫מותר לכתחילה‪ ,‬ובלבד שלא יהיה בין מיטה למיטה‬ ‫להורידו כיון דלהלכה מותר לאכול ולישון תחתיו‬ ‫י' טפחים‪ .‬ואף לפי מש"כ השו"ע (סי' תרכז ס"ג)‬ ‫(מו"ח הגרמ"ש קליין שליט"א)‪.‬‬ ‫דאסור לישון תחת קינופות אפי' אינו גבוה י"ט‪,‬‬ ‫כה‪ .‬מזגנים התלויים מחוץ לבית שבדרך כלל אינם‬ ‫וכתב המשנ"ב (סק"ח) משום דקבוע‪ ,‬כתב שם‬ ‫צמודים לקיר הבנין ויש ריוח אויר בין המזגן לקיר‬ ‫המשנ"ב דמיטה אע"ג דקבוע מותר לישון תחתיה‬ ‫הבנין‪ ,‬אין האויר מצטרף לרוחב המזגן לשיעור סכך‬ ‫אם אינה גבוהה י"ט‪ ,‬דמיטה אינה עשויה לישון‬ ‫פסול שלא יוכלו לישון תחתיו‪ ,‬כיון שאין שיעור‬ ‫‪4‬‬ ‫לו‪ .‬שיעור רוח מצויה‪ ,‬שאם הסכך או הדפנות אינם‬ ‫תחתיה אלא על גבה‪ ,‬וה"ה המיטה העליונה אינה‬ ‫עומדים בה הסוכה פסולה‪ ,‬שתהיה עומדת ברוח‬ ‫אהל המפסיק‪ ,‬כיון שאינה עשויה לשמש כגג‬ ‫מצויה אילו לא היה שום בית או הר סביב לה‪ ,‬אבל‬ ‫למיטה התחתונה‪ ,‬רק לשינה על גבה‪ .‬וגם האדם‬ ‫אם כשהיתה עומדת במקום ריק ושומם‪ ,‬לא היתה‬ ‫היושן למעלה אינו חשיב אהל להפסיק (שו"ת שבט‬ ‫עומדת ברוח‪ ,‬ורק היותה בין מחיצות גבוהות סביב‬ ‫הלוי ח"ז סי' לו‪ ,‬ח"ח סי' קמג‪ ,‬ח"י סי' פז)‪.‬‬ ‫לה שמונעות ממנה הרוח‪ ,‬הרי היא עומדת‪ ,‬פסולה‬ ‫דיני מעמיד‬ ‫(שו"ת הרשב"א ח"ג סי' ש‪ ,‬מג"א סי' תרל סקט"ז‪ ,‬משנ"ב‬ ‫ל‪ .‬כל דבר שאסור לסכך בו אסור להעמיד בו את‬ ‫שם סקמ"ח‪ ,‬וכן פוסק מו"ח הגרמ"ש קליין שליט"א)‪ .‬וי"א‬ ‫הסכך‪ ,‬דהיינו שזה יחזיק את הסכך‪ ,‬גזירה שמא‬ ‫שמציאות הסוכה היא הקובעת‪ ,‬שאם הסוכה‬ ‫יבא לסכך בו‪ .‬אמנם בדיעבד או שאין לו דבר אחר‪,‬‬ ‫מוקפת מחיצות גבוהות או בנינים גבוהים סביב לה‪,‬‬ ‫מותר להעמיד בו את הסכך (שו"ע סי' תרכט ס"ז‪ ,‬שו"ע‬ ‫ובמציאות היא עומדת ברוח מצויה שפיר דמי‬ ‫הרב סעי' יא‪-‬יג‪ ,‬משנ"ב סקכ"ב)‪ .‬ואם הוא רק מעמיד‬ ‫(הלכות קטנות‪ ,‬מובא בבאר היטב סק"י‪ ,‬וכן הקל החזון איש‬ ‫דמעמיד‪ ,‬מותר לכתחילה (שם סקכ"ו)‪ ,‬והחזון איש‬ ‫או"ח סי' נב סקי"ד)‪.‬‬ ‫(או"ח סי' קמג סק"ב) החמיר בזה‪.‬‬ ‫לז‪ .‬ולכן אם הסכך עומד כראוי על הסוכה באופן שלא‬ ‫לא‪ .‬לכן אין להניח הסכך על קורות ברזל‪ ,‬כיון שאסור‬ ‫יפול ברוח מצויה‪ ,‬שפיר דמי‪ ,‬וכן אם קירות הסוכה‬ ‫לסכך בו‪ .‬ואם יש לו קורות ברזל יניח עליהם קורות‬ ‫גבוהים ממיקום הסכך‪ ,‬ועי"כ הסכך עומד ברוח‬ ‫עץ‪ ,‬והסכך יהא מונח על קורות העץ‪ ,‬ואז הוא רק‬ ‫מצויה גם שפיר דמי‪ ,‬דקירות הבית מעמידים הסכך‬ ‫מעמיד דמעמיד‪ .‬את קורות העץ מותר לחבר‬ ‫כראוי‪ .‬אולם בלא"ה צריך לקשור הסכך אל‬ ‫לקורות הברזל עם אזיקונים או אפי' עם מסמרים‪,‬‬ ‫הקורות המעמידים אותו‪ ,‬כיון שאם אינה עומדת‬ ‫כיון שאז הוא גם רק מעמיד דמעמיד‪.‬‬ ‫ברוח מצויה ללא הבנינים מסביב‪ ,‬הסוכה פסולה‪.‬‬ ‫לב‪ .‬כמו כן אין להניח מעל הסכך דבר שאסור לסכך בו‬ ‫לח‪ .‬לכתחילה אם יש באפשרותו יקשור הסכך לקורות‬ ‫כדי למנוע נפילת הסכך‪ ,‬דגם זה נחשב למעמיד‬ ‫בחוטי פשתן או בחוטי רפיה‪ ,‬דבר הכשר לסכך בו‪,‬‬ ‫(רמ"א סי' תרכט ס"ז‪ ,‬משנ"ב סקכ"ד)‪ .‬אמנם אם הסכך‬ ‫אולם באופן שאין לו חוט כשר‪ ,‬ואין לו קורה להניח‬ ‫עומד כראוי גם אם אינו מניח עליו כלום ומניחו רק‬ ‫על הסכך‪ ,‬יקשור הסכך עם אזיקונים‪ ,‬אף שהוא‬ ‫לתוספת חיזוק מותר‪ ,‬ומ"מ לכתחילה יניח עליו‬ ‫דבר המקבל טומאה‪ ,‬דממ"נ‪ ,‬אם הסכך עומד ברוח‬ ‫דבר הכשר לסיכוך‪.‬‬ ‫מצויה גם בלעדיו אינו מועיל ואינו מזיק‪ ,‬ואם אינו‬ ‫לג‪ .‬המניח על גבי הסכך קורות של עץ כדי שלא יפול‬ ‫עומד ברוח מצויה הרי הסוכה פסולה‪ ,‬והקשירה‬ ‫הסכך‪ ,‬מותר לקשור קורות אלו עם הקורות שתחת‬ ‫באזיקונים שהוא איסור 'מעמיד'‪ ,‬הוא רק‬ ‫הסכך אף בדבר המקבל טומאה‪ ,‬כיון שאינו רק‬ ‫לכתחילה‪ ,‬ועדיף כך מאשר שלא יקשרנו כלל‬ ‫מעמיד דמעמיד‪.‬‬ ‫ותהיה פסולה‪ .‬ועוד‪ ,‬דאפשר לצרף הסברא‬ ‫לד‪ .‬מותר לסכך על קורות ביטון או קיר של אבנים‪,‬‬ ‫שבמחצלות של זמנינו הקשורות זו בזו‪ ,‬אם קושר‬ ‫דכיון שאין דרך לסכך בהם‪ ,‬לא גזרו בו משום‬ ‫קנה אחד עם אזיקון‪ ,‬הרי הוא לשאר הקנים רק‬ ‫מעמיד (ר"ן)‪.‬‬ ‫מעמיד דמעמיד‪ ,‬דכל המחצלת קשורה אחד לאחד‪.‬‬ ‫קשירת הסכך‬ ‫ועוד‪ ,‬דלזה אפשר להקל כהחזו"א (הנ"ל) דרוח‬ ‫לה‪ .‬סוכה צריכה לעמוד ברוח מצויה‪ ,‬ואם אינה עומדת‬ ‫מצויה נקבעת במציאות הסוכה (מו"ח הגרמ"ש קליין‬ ‫ברוח מצויה פסולה‪ .‬כמו שנפסק בשו"ע (סי' תרכח‬ ‫שליט"א)‪.‬‬ ‫ס"ב)‪ :‬העושה סוכתו בראש העגלה או בראש‬ ‫לט‪ .‬יש עוד טעם שלכן כדאי לקשור את הסכך‪,‬‬ ‫הספינה‪ ,‬אם אינה יכולה לעמוד ברוח מצויה‬ ‫דלפעמים בא הרוח ומרים את הסכך באופן שאי‬ ‫דיבשה‪ ,‬פסולה‪ .‬וכן נפסק (סי' תרל ס"י)‪ :‬העושה‬ ‫סוכתו בין האילנות‪ ,‬והאילנות דפנות לה‪ ,‬אם היו‬ ‫אפשר לישון תחתיו‪ ,‬ואח"כ הרוח מחזירתו‬ ‫חזקים או שקשר אותם וחיזק אותם עד שלא תהא‬ ‫למקומו‪ ,‬וההחזרה למקומו נעשתה שלא לשם צל‪,‬‬ ‫הרוח מצויה מנידה אותם תמיד‪ ,‬ומילא בין האוירים‬ ‫והוי סכך פסול ואי אפשר לשבת תחתיו‪.‬‬ ‫בתבן ובקש כדי שלא תניד אותם הרוח‪ ,‬וקשר‬ ‫מ‪ .‬טעם נוסף‪ ,‬כיון שיתכן והרוח תרים לגמרי את‬ ‫אותם‪ ,‬הרי זו כשרה‪.‬‬ ‫‪5‬‬ ‫בנידון דידן יש לחשוש משום גזירת תקרה כיון‬ ‫הסכך שלו ותעוף ותיפול על גבי סכך חבירו‪ ,‬ושוב‬ ‫שמשתמש ודר במקום זה כל השנה‪.‬‬ ‫כיון שלא הונח לשם צל הוי סכך פסול‪ ,‬ופוסל‬ ‫מב‪ .‬ולכן בפרגולה העשויה באופן שמביאים פלטות‬ ‫לגמרי סוכת חבירו (וחבירו אינו רשאי להורידו מע"ג‬ ‫מרובעים של עץ שהקורות קבועים בהם‪ ,‬ומניחים‬ ‫סוכתו בשבת וביו"ט‪ ,‬כיון שהוא מוקצה‪ ,‬ואף אם יוכל להורידו‬ ‫אותם כך לשם צל‪ ,‬י"א שיש בזה גזירת תקרה‪ .‬אבל‬ ‫כלאחר יד‪ ,‬אסור להורידו כיון שבכך הוא מכשיר את סוכתו)‪.‬‬ ‫אלו הנעשים כך שמניחים רק את המסגרת‬ ‫פרגולה‬ ‫וקובעים כל עץ לבדו במסגרת‪ ,‬אין בזה גזירת‬ ‫מא‪ .‬פרגולה היא מבנה של קורות או לאטעס מעץ‬ ‫תקרה (עי' מג"א סי' תרכו סק"ו)‪ ,‬ומ"מ לכתחילה יעשה‬ ‫העשויים לשם צל וקובעים אותם לכל ימות השנה‪,‬‬ ‫באופן שיהיה האויר מרובה על העצים‪ ,‬ולקראת חג‬ ‫קורות אלו הם קורות של עץ הכשרים לסכך בהם‪,‬‬ ‫הסוכות יוסיף סכך עליהם‪ ,‬די"א דלכתחילה אין‬ ‫רק שנפסק בשו"ע (סי' תרכט סי"ח) שאסור לסכך‬ ‫לסכך בנסרים אפי' פחות מד"ט (משנ"ב סי' תרכט‬ ‫בנסרים שרחבן ארבעה טפחים‪ ,‬שדומין לתקרת‬ ‫סקמ"ט)‪ ,‬וגם צריך לחדש בו דבר לצורך מצות סוכה‬ ‫הבית וחיישינן שמא ישב תחת תקרת הבית שדר‬ ‫(סי' תרלו ס"א)‪ ,‬ובזה שמוסיף על הפרגולה סכך כשר‬ ‫בו כל השנה‪ ,‬וההוא ודאי פסול דסוכה אמר רחמנא‬ ‫הוי חידוש (מו"ח הגרמ"ש קליין שליט"א)‪.‬‬ ‫ולא בית של כל ימות השנה (משנ"ב סקמ"ה)‪ ,‬וא"כ‬ ‫פרק ג ‪ -‬דיני הדפנות‬ ‫מו‪ .‬כשהסוכה כשרה ע"י דופן עקומה וסכך הפסול אינו‬ ‫דופן עקומה‬ ‫עומד בשוה עם הסכך הכשר אלא גבוה ממנו‪,‬‬ ‫מג‪ .‬סוכה שיש לה רק ג' דפנות‪ ,‬ויש בה סכך פסול מן‬ ‫נחלקו הפוסקים אם אומרים דופן עקומה יחד עם‬ ‫הצד‪ ,‬אם הוא יותר מארבע אמות (לחומרא הוא ‪1.87‬‬ ‫חבוט רמי‪ ,‬ולהלכה אמרינן דופן עקומה וחבוט רמי‪,‬‬ ‫ס"מ)‪ ,‬הסוכה פסולה‪ ,‬דאין כאן דופן לסוכה‪ .‬ואם‬ ‫אע"פ שהוא תרי הלכתא‪ ,‬וכ"מ במגן אברהם (סק"ב)‬ ‫הוא פחות מארבע אמות‪ ,‬הסוכה כשרה‪ ,‬דאמרינן‬ ‫וכ"כ באשל אברהם (בוטשאטש)‪.‬‬ ‫דופן עקומה‪ ,‬דהיינו‪ ,‬שאנו רואים את הסכך הפסול‬ ‫סוכה שהיא בהמשך החדר‬ ‫כאלו הוא חלק מהדופן שנעקם ונכפף למעלה‪ ,‬ורק‬ ‫מז‪ .‬מצוי מאד בהרבה בתים שהסוכה הינה חלק‬ ‫אח"כ מתחיל גג הסוכה (שו"ע סי' תרלב ס"א)‪.‬‬ ‫מהחדר‪ ,‬בסוף הסלון או המטבח או בשאר חדרים‪,‬‬ ‫מד‪ .‬סוכה שהדפנות גבוהים י' טפחים‪ ,‬אף שאינן‬ ‫ואז יש לסוכה רק ג' דפנות ונכנסים אליה מחלל‬ ‫מגיעות עד הסכך‪ ,‬כשרה‪ .‬דאמרינן גוד אסיק‬ ‫החדר‪ .‬יש לשים לב שבדרך כלל בסוף תקרת הבית‬ ‫מחיצתא‪ ,‬אמנם אם למעלה יש סכך פסול יותר מד'‬ ‫בחוץ יש גגון העשוי מפח ברוחב ‪ 10-15‬ס"מ‪,‬‬ ‫טפחים שצריכים לומר דופן עקומה‪ ,‬נחלקו‬ ‫שעולה על גג הסוכה‪ .‬ויש לשים לב שישאר שיעור‬ ‫הפוסקים אם אומרים תרי הלכתא‪ ,‬גם גוד אסיק‬ ‫סוכה ז' טפחים ללא גגון הפח‪ ,‬שהגגון נחשב‬ ‫וגם דופן עקומה‪ ,‬המג"א (סק"א) בשם הב"ח והר"ן‬ ‫להמשך תקרת הבית ורק אחריו מתחיל שיעור‬ ‫מחמירים דאין אומרים‪ ,‬וכן הכריע המשנ"ב (סי'‬ ‫סוכה‪.‬‬ ‫תרלג סק"כ)‪ .‬הפמ"ג והביכורי יעקב מקילים בזה‪.‬‬ ‫מח‪ .‬ואם הגגון מוריד משיעור הסוכה‪ ,‬יש עצה שיעשה‬ ‫ולכתחילה יש להחמיר בשאין הדפנות מגיעות‬ ‫מחיצה במקום סיום התקרה בגובה י' טפחים‬ ‫לסכך שאין אומרים דופן עקומה‪ .‬אמנם אם אין לו‬ ‫ברוחב רוב הדופן‪ ,‬שיהא עומד מרובה על הפרוץ‬ ‫סוכה אחרת חייב לשבת בה‪ ,‬ומ"מ מספק לא יברך‬ ‫(דלגבי חלוקת חדר לא מועיל מחיצה ברוחב ז"ט‪ ,‬רק צריך‬ ‫ברכת לישב בסוכה (שו"ת שבט הלוי ח"ו סי' עה אות ה)‪.‬‬ ‫רוב החלל)‪ ,‬ובזה מפריד את הגגון מתקרת החדר‪,‬‬ ‫מה‪ .‬ואם הדפנות מגיעות עד פחות מג' טפחים לסכך‪,‬‬ ‫ונחשב הסוכה ממקום הדופן‪ ,‬והגגון נחשבת לסכך‬ ‫במשנ"ב (סי' תרלב סק"ד) פוסק דאפשר דלכו"ע יש‬ ‫פסול פחות מג' טפחים שיכולים לאכול ולישון‬ ‫להקל שאומרים לבוד ודופן עקומה‪ .‬אמנם‬ ‫תחתיו (מו"ח הגרמ"ש קליין שליט"א)‪.‬‬ ‫בביאוה"ל (ד"ה הכותל) נוטה להחמיר בכך‪ ,‬ורעק"א‬ ‫מט‪ .‬וכן אם אין שם גגון וסוכתו פחותה משיעור ז'‬ ‫(סי' יב) גם החמיר בזה‪ ,‬ולכן לכתחילה יש להחמיר‬ ‫טפחים‪ ,‬או שיש לו שיעור סוכה ורוצה להגדיל‬ ‫בזה (מו"ח הגרמ"ש קליין שליט"א)‪.‬‬ ‫‪6‬‬ ‫ע אות ה‪ .‬וב'דרכי ההוראה – סוכות'‪ ,‬למו"ח הגרמ"ש קליין‬ ‫הסוכה‪ ,‬יכול להגדיל הסוכה ע"י שיעשה מחיצה‬ ‫שליט"א עמ' ‪ ,33‬שבאופן שיש מוזאיקה גבוה ד"ט ודאי שפיר‬ ‫תחת התקרה פחות מג' טפחים מהסוכה‪ ,‬ואז הוי‬ ‫דמי‪ ,‬עיי"ש)‪.‬‬ ‫התקרה חלק מהסוכה וסכך פסול פחות מג' טפחים‬ ‫מרפסת שיש בה מוזאיקה‬ ‫אוכלים וישנים תחתיו (מבית לוי פי"ח ס"ד)‪.‬‬ ‫נד‪ .‬מרפסת קטנה שאין בה שיעור סוכה ז' טפחים על‬ ‫תריסי הזזה‬ ‫ז' טפחים‪ ,‬ויש לה מדריגת אבנים [מוזאיקה] גבוה‬ ‫נ‪ .‬סוכה במרפסת שהדפנות או אפי' רק דופן אחד‬ ‫מרצפת הסוכה‪ ,‬אפשר לצרף את רוחב המוזאיקה‬ ‫עשויות מתריסי הזזה [ואין מאחוריו מעקה סורג‬ ‫להשלים לשיעור הסוכה‪ ,‬בין כשגבוה מהרצפה‬ ‫מברזל] שכאשר פותחים אותם לא נשארות דפנות‬ ‫פחות משלשה טפחים ובין כשגבוה יותר משלשה‬ ‫לסוכה‪ ,‬אם התריסים הם למטה עד הקרקע‪,‬‬ ‫טפחים‪ ,‬ובלבד שיש מחיצה גבוהה י' טפחים מעל‬ ‫לכתחילה יניח את הסכך כשהתריסים סגורים‪,‬‬ ‫המוזאיקה (עפ"י דברי השערי תשובה סי' תרלד אות ב‪,‬‬ ‫שמשמש כדופן‪ ,‬ואח"כ מותר לפותחם ואין צריך‬ ‫עיי"ש‪ .‬שו"ת שבט הלוי ח"ח סי' קמה‪' ,‬מבית לוי' עמ' סח‬ ‫לנענע שוב את הסכך‪ .‬ואם התריסים אינם עד‬ ‫אות ב‪ .‬ולכאורה משום דכשעומד או יושב על כסא הוי ראשו‬ ‫הקרקע רק יושבים על מוזאיקה‪ ,‬יכול להניח הסכך‬ ‫ורובו מעל גובה מדריגת האבן‪ ,‬ונמצא שיושב בשיעור סוכה‪,‬‬ ‫גם כשהם פתוחים‪ ,‬שסגי בדופן כל שהוא שיהיה‬ ‫ויש לעיין אם יכול לישון על מזרון המונח על רצפת הסוכה‪,‬‬ ‫לפני סיכוך הסכך (עי' שבט הלוי ח"ח סי' קמו‪ ,‬ח"ז סי' נו)‪.‬‬ ‫שברצפה אין שיעור ז"ט על ז"ט)‪.‬‬ ‫נא‪ .‬ומותר לפתוח ולסגור את התריסים גם בשבת‬ ‫נה‪ .‬כמו כן בסוכה שיש בה שיעור ז' טפחים על ז'‬ ‫וביו"ט‪ ,‬ולא חשיב כעושה מחיצה המתרת‪ ,‬כיון‬ ‫טפחים‪ ,‬ויש בצידה או בסופה מוזאיקה שעשויה‬ ‫שיש להם צירים או מסילות‪ ,‬ודומה לגגין העשויים‬ ‫כדי לשבת עליה‪ ,‬ובצידה החיצוני יש מעקה‬ ‫עם צירים או מסילות דאין בהם חשש בנין וסתירה‬ ‫המשמשת לדופן או שמניח שם דפנות‪ ,‬אף אם היא‬ ‫בשבת וביו"ט‪ ,‬כמו שכתב הרמ"א (סי' תרכו ס"ג)‪.‬‬ ‫רחבה יותר מג' טפחים‪ ,‬הסוכה כשירה ומותר‬ ‫נב‪ .‬ויש ליזהר שבישיבתו בסוכה יהיו התריסים ‪ -‬שהם‬ ‫לישב גם על המדריגה עצמה (שבט הלוי שם)‪.‬‬ ‫הדפנות המכשירות את הסוכה ‪ -‬סגורים‪.‬‬ ‫כשהדופן השלישי היא דלת הנפתחת‬ ‫להשתמש במעקה סורג לדופן‬ ‫נו‪ .‬מצוי גם שהדופן השלישי הוא דלת המחוברת‬ ‫נג‪ .‬סוכה הנעשה במרפסת‪ ,‬שדופן אחד או חלק ממנה‬ ‫לפינה של הסוכה‪ ,‬וכשהדלת נפתחת אין שם דופן‬ ‫היא מעקה של אבן [מוזאיקה] שגבוהה ד' טפחים‪,‬‬ ‫שלישי‪ ,‬לכתחילה צריך להניח את הסכך כשהדלת‬ ‫ובצידה החיצוני יש סורג מברזל שבדרך כלל‬ ‫סגורה‪ .‬וי"א שא"צ‪ ,‬כיון שסגי בדופן אחד‬ ‫הברזלים הולכים לאורך ‪ /‬לגובה [שתי]‪ ,‬ויש שתי‬ ‫כשמניחים הסכך‪ .‬ומותר לפתוח את הדלת בשבת‬ ‫ברזלים לרוחב [ערב] למעלה ולמטה שמחזיקים‬ ‫וביו"ט‪ ,‬כיון שיש לה צירים‪ .‬ויזהר כשיושב בסוכה‬ ‫אותם‪ ,‬אפשר להחשיב את הסורג לדופן להכשיר‬ ‫‪3‬‬ ‫שהדלת תהיה סגורה‪ ,‬וכשנפתחת לא יאכל אז‪.‬‬ ‫את הסוכה (שו"ת שבט הלוי ח"ט סי' קלח‪ ,‬מבית לוי עמ'‬ ‫פרק ד – מצות סוכה‬ ‫טעם המצוה‬ ‫המצוה‬ ‫נח‪ .‬טעם מצות סוכה‪ :‬לפי שהוא דבר שראינו בעינינו‬ ‫נז‪ .‬מצות הישיבה בסוכה שבעת ימים נכתבה בתורה‬ ‫ובאזנינו שמענו ואין אדם יכול להכחישנו‪ ,‬והיא‬ ‫הק' (ויקרא כג‪ ,‬מב‪-‬מג)‪ :‬בסוכות תשבו שבעת ימים כל‬ ‫המורה על אמיתת מציאות הבורא יתעלה שהוא‬ ‫האזרח בישראל ישבו בסוכות‪ .‬למען ידעו‬ ‫ברא הכל לרצונו והוא אשר לו הכח והממשלה‬ ‫דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל‬ ‫בהוציאי אותם מארץ מצרים‪.‬‬ ‫ערב מועיל הוא רק אם הטעם משום מחיצה שאינה חזקה‪ .‬ובסוכה‬ ‫‪ 3‬דנחלקו האחרונים אם מועיל מחיצת שתי לבד ללא ערב‪ ,‬כשיש‬ ‫מצינו גם להמהרש"א והמהר"ם דפליגי על המג"א ומכשירים‬ ‫רק ג' מחיצות‪ ,‬דעת המג"א (סי' תרל) דלא מהני‪ ,‬ודעת הפמ"ג (סי'‬ ‫במחיצת לבוד של שתי בכל אופן‪ ,‬וכן הסכים בקרבן נתנאל‪ ,‬וא"כ‬ ‫שסג‪ ,‬והובא להלכה בשעה"צ סי' שס סק"ב) שאם יש קנה אחד מלמעלה‬ ‫ספיקא דדינא הוא‪ ,‬וראוי לצרף את הפמ"ג שאם יש קנה אחד‬ ‫לרוחב‪ ,‬הוי מחיצה מעולה‪ .‬ובטעם הדבר שלא מהני מחיצת שתי‬ ‫למעלה ‪ ,‬מהני‪ ,‬וכ"ש כשיש שנים למעלה ולמטה כבר נקרא‬ ‫לבד‪ ,‬נחלקו הראשונים אי משום שאינה מחיצה חזקה או משום‬ ‫מחיצת שתי וערב‪ ,‬והסוכה כשרה בזה (עי' שבט הלוי ח"ט סי' קלח)‪.‬‬ ‫שהפרוץ מרובה ואינה מחיצה‪ ,‬ומש"כ הפמ"ג אם יש קנה אחד‬ ‫‪7‬‬ ‫רק לפסוק הוראה או להורות מנהג‪ ,‬יראה לי לומר‬ ‫והיכולת בעליונים ובתחתונים לעשות בהן כרצונו‬ ‫בזה שסובר הטור דכיון דכתיב למען ידעו וגו' לא‬ ‫ואין מי שיאמר לו מה תעשה‪ ,‬כאשר עשה עמנו‬ ‫קיים המצוה כתיקונה אם לא ידע כוונת מצות‬ ‫בהוציאו אותנו מארץ מצרים באותות ובמופתים‪.‬‬ ‫הסוכה כפי פשטה‪ ,‬ולכן ביאר לפי הפשט דעיקר‬ ‫והסוכות שאומר הכתוב שהושיבנו בהם הם ענני‬ ‫הכוונה בישיבת הסוכה שיזכור יציאת מצרים‪.‬‬ ‫כבודו שהקיפן בהם לבל יכה בהם שרב ושמש‪,‬‬ ‫דס"ל להטור דבכל מקום שכתבה תורה הטעם‬ ‫ודוגמא לזה צונו לעשות סוכות כדי שנזכור‬ ‫למען וכו'‪ ,‬צריך שיכוון טעם המצוה בשעת קיומה‬ ‫נפלאותיו ונוראותיו (טור סי' תרכה)‪.‬‬ ‫(ב"ח שם)‪.‬‬ ‫נט‪ .‬ואע"פ שיצאנו ממצרים בחדש ניסן‪ ,‬לא צונו‬ ‫סא‪ .‬ולכן צריך כל אדם לכוין בישיבתו בסוכה שיושב‬ ‫לעשות סוכה באותו הזמן‪ ,‬לפי שהוא ימות הקיץ‬ ‫בה כדי לקיים מצות הקב"ה שצונו לישב בסוכה‬ ‫ודרך כל אדם לעשות סוכה לצל ולא היתה ניכרת‬ ‫זכר ליציאת מצרים (שו"ע הרב ס"א)‪ .‬ויכוון לב'‬ ‫עשייתנו בהם שהם במצות הבורא יתברך‪ ,‬ולכן צוה‬ ‫הטעמים‪ ,‬זכר לענני כבוד שהקיפן אז עלינו להגן‬ ‫אותנו שנעשה בחדש השביעי שהוא זמן הגשמים‬ ‫עלינו מן השרב והשמש (משנ"ב סק"א)‪ .‬וזכר לסוכות‬ ‫ודרך כל אדם לצאת מסוכתו ולישב בביתו ואנחנו‬ ‫ממש שהושיבנו הקב"ה בשעת יציאת מצרים‪.‬‬ ‫יוצאין מן הבית לישב בסוכה‪ ,‬בזה יראה לכל‬ ‫אמנם כל זה הוא לכתחילה כדי לצאת ידי המצוה‬ ‫שמצות המלך היא עלינו לעשותה (שם)‪.‬‬ ‫כתיקונה‪ ,‬ובדיעבד כל שכיון לצאת המצוה אע"פ‬ ‫כוונת המצוה‬ ‫שלא כיון טעם המצוה יצא (משנ"ב שם)‪.‬‬ ‫ס‪ .‬ממה שהאריך הטור לבאר ולדרוש המקרא דבסכות‬ ‫תשבו‪ ,‬אע"פ שאין זה מדרכו בחיבורו זה‪ ,‬כי לא בא‬ ‫פרק ה – דיני ישיבת סוכה‬ ‫חיובית וכל ששוהה חוץ לסוכה שלא לצורך ובלי‬ ‫תשבו כעין תדורו‬ ‫הכרח מבטל מצות עשה ועובר על ציווי התורה של‬ ‫סב‪ .‬כיצד מצות ישיבה בסוכה‪ ,‬שיהיה אוכל ושותה‬ ‫'בסוכות תשבו שבעת ימים' (עי' פסקי תשובות הערה‬ ‫וישן ומטייל (הכוונה לשבת במנוחה ולא טיול ממש) ודר‬ ‫‪ .)2‬אמנם אף לדבריהם המצוה היא שתהא סוכתו‬ ‫בסוכה כל שבעת הימים‪ ,‬בין ביום בין בלילה‪ ,‬כדרך‬ ‫כביתו‪ ,‬וכמו שדרשו חז"ל 'תשבו כעין תדורו'‪ ,‬ולכן‬ ‫שהוא דר בביתו בשאר ימות השנה‪ .‬וכל שבעת‬ ‫כל מה שדרכו במשך כל ימות השנה לעשות חוץ‬ ‫ימים עושה אדם את ביתו עראי ואת סוכתו קבע‬ ‫לביתו יכול גם בסוכות לצאת מסוכתו לצורך זה‪.‬‬ ‫(שו"ע ורמ"א סי' תרלט ס"א)‪ .‬דכתיב (ויקרא כג‪ ,‬מב)‬ ‫וכן באופן שיש לו יותר מנוחה וישוב הדעת חוץ‬ ‫בסוכות תשבו שבעת ימים‪ ,‬ואמרו חכמים (סוכה‬ ‫לסוכה מותר לצאת‪ ,‬חוץ מאכילת קבע ושינה‬ ‫כח‪ ):‬תשבו כעין תדורו‪ .‬דלשון 'תשבו' היינו ישיבה‬ ‫שחייב בסוכה אא"כ הוא בגדר 'מצטער' כמבואר‬ ‫דרך עיכוב‪ ,‬והיינו כעין תדורו‪.‬‬ ‫להלן‪.‬‬ ‫סג‪ .‬גם אם צריך לדבר עם אנשים ידבר בסוכה‪ ,‬דסוכתו‬ ‫צריך להיות כביתו בכל השנה (ט"ז סק"א ומשנ"ב‬ ‫סה‪ .‬יש להשתדל במדת האפשר לעשות הסוכה במקום‬ ‫סק"ב בשם מהרי"ל הל' סוכה אות ד)‪ .‬ולפי שקדושת‬ ‫ובאופן שיהיה נוח לו לשהות שם כמה שיותר‪,‬‬ ‫הסוכה גדולה מאד ראוי למעט בה בדברי חול‬ ‫ובאופן שיוכל לסדר כל עניניו מתוך הסוכה‪ ,‬כי כל‬ ‫ולדבר בה כי אם קדושה ותורה‪ ,‬וכל שכן שיהיה‬ ‫המוסיף בקיום המצוה מוסיפים לו ברכה מן‬ ‫זהיר מלדבר שם לשה"ר ורכילות ושאר דיבורים‬ ‫השמים‪ ,‬וידוע על רבים מגדולי הדורות שהיו‬ ‫האסורים (משנ"ב שם בשם של"ה)‪ .‬ומ"מ כשהוא צריך‬ ‫שוהים כל ימי החג בסוכה בלא לצאת כלל‪ ,‬זולת‬ ‫לדבר מעניני עסק אין לו לצאת מסוכה בשביל זה‪,‬‬ ‫לצרכי הגוף ההכרחיים‪ ,‬וגם תורתם ותפילתם היה‬ ‫דבישיבתו שם אף בעת דיבורו הוא מקיים מצות‬ ‫בסוכה‪.‬‬ ‫ישיבה בסוכה (שעה"צ אות ד בשם א"ר)‪.‬‬ ‫סו‪ .‬מדין תשבו כעין תדורו‪ ,‬יש להביא לסוכה כלים‬ ‫סד‪ .‬גדולי הפוסקים דנו אם מצות ישיבת סוכה היא‬ ‫נאים ומצעים נאים וכדו' (שו"ע שם)‪.‬‬ ‫מצוה חיובית או רשות‪ ,‬ורבים הסכימו שהיא מצוה‬ ‫‪8‬‬ ‫בסוכה‪ ,‬כיון שצריך ליטול ידיו סמוך למיטתו‪ ,‬אך‬ ‫כלי אכילה ושתיה‬ ‫יוציא תיכף את הכלי עם מי הנטילה החוצה‪ .‬אין‬ ‫סז‪ .‬כל דבר שאין דרכו להחזיקו בסלון ביתו‪ ,‬אין‬ ‫להמנע מלהתקין ברז מים עם כיור לנטילת ידים‬ ‫להכניס לסוכה (שו"ע שם)‪ .‬ולכן אין להכניס לסוכה‬ ‫לסעודה וכדו' בתוך הסוכה‪ ,‬שמצוי בזמננו‬ ‫קערות שלשין בו הבצק או קערות גדולות‬ ‫שמתקינים כדבר הזה גם בסלון הבית וכדו'‪.‬‬ ‫שמכינים בהם המאכלים במטבח וכדו'‪.‬‬ ‫עג‪ .‬י"א שתשה"מ מותר בסוכה‪ ,‬כיון שהוא שמחה של‬ ‫סח‪ .‬סירים שמבשלים בהם י"א שמותר להכניסן לסוכה‬ ‫מצוה (ט"ז סק"ד)‪ .‬והוא בכלל תשבו כעין תדורו‪ ,‬וגם‬ ‫כדי לערות מהם לצלחות (כמשמע מפשטות לשון‬ ‫בעצם לא מקרי תשמיש בזוי במה שהוא מקיים‬ ‫הרמ"א שכתב לאחר האכילה)‪ .‬וי"א שאין להכניס כלל‬ ‫מצות עשה של פו"ר ועונה (א"ר סק"ח‪ ,‬מטה משה‪,‬‬ ‫סירים לסוכה (בה"ג ור"ת‪ ,‬וכ"מ דעת השו"ע)‪ ,‬והעולם‬ ‫ברכי יוסף סק"ג‪ ,‬ביכורי יעקב סק"ח‪ ,‬ח"א כלל קמז ב‪ ,‬קיצור‬ ‫נזהרין לא להכניס סירים לתוך הסוכה אף קודם‬ ‫שו"ע סי' קלה ס"ב ומובא בביאוה"ל ס"א ד"ה ואל יעשה)‪.‬‬ ‫אכילה‪ ,‬דחששו לדעת המחמירין בקדירה בכל‬ ‫אמנם רק אם הסוכה צנוע לתשמיש ואין שם‬ ‫גווני‪ ,‬ובפרט אם אינו מכניס סירים לסלון ביתו‪ ,‬רק‬ ‫אחרים‪ ,‬וגם אין חשש שישמעו אותם‪ .‬ואם יש‬ ‫מערה מהסיר לקערה או לצלחות במטבח (משנ"ב‬ ‫פסוקים תלויים בסוכה צריך לכסותם כלי בתוך כלי‬ ‫סק"ה‪ ,‬שעה"צ אות י)‪ .‬ובדיעבד אם הכניס סירים לתוך‬ ‫(הגרח"ק)‪ .‬אמנם בהרבה אחרונים מבואר שאסור‬ ‫הסוכה אין הסוכה נפסלת בכך (משנ"ב סק"ו בשם‬ ‫תשה"מ בסוכה (אורחות חיים סק"י בשם עיקרי הד"ט סי'‬ ‫אחרונים)‪.‬‬ ‫לב אות יב בשם שו"ת בית דוד סי' תמד‪ ,‬פ"ת סקכ"ב‪ ,‬הש"ך‬ ‫סט‪ .‬מטעם זה אין לעשות את הסוכה במטבח‪ ,‬באופן‬ ‫בפירושו על התורה פר' אמור סוד"ה ובזוהר בסוכת‪ ,‬דעת‬ ‫שהכיריים שמבשלים עליהם והכיורים שרוחצים‬ ‫תורה‪ ,‬כה"ח סקכ"ב‪ ,‬שו"ת דברי יציב או"ח ח"ב סי' רעד אות‬ ‫בהם הכלים נמצאים בתוך הסוכה‪ ,‬אע"פ שזה גם‬ ‫ג) ‪.‬‬ ‫משמש לפינת אוכל וכדו'‪.‬‬ ‫עד‪ .‬מובא בספה"ק ליזהר לכתחילה שלא להכניס נכרי‬ ‫ע‪ .‬סוכה שהיא צמודה למטבח ופתוחה אליה‪ ,‬ואין‬ ‫לסוכה ( ש"ך עה"ת פר' אמור‪ ,‬ובלשונו‪" :‬שאז בורחת‬ ‫לסוכה ג' דפנות כשרות מחוץ למטבח‪ ,‬ומתכשרת‬ ‫הקדושה ושבעת הצדיקים מקללים קללות נמרצות"‪ ,‬מדרש‬ ‫רק באמצעות הדופן שאחרי המטבח מדין דופן‬ ‫פנחס להרה"ק רבי פנחס מקוריץ‪ ,‬חקל יצחק פר' וירא בשם‬ ‫עקומה‪ ,‬י"א שאע"פ שהכיריים וכו' נמצאים תחת‬ ‫האמרי יוסף)‪ ,‬אא"כ יסגור הגג קודם שנכנס הנכרי‪.‬‬ ‫קורת הגג שהיא סכך פסול‪ ,‬מיקרי בתוך הסוכה‬ ‫אכילה ושתיה‬ ‫משום הדופן שאחריה שמכשרת את הסוכה (בכורי‬ ‫עה‪ .‬מצות סוכה שיהיה אוכל ושותה בסוכה כל שבעת‬ ‫יעקב סק"י)‪ .‬אמנם למעשה יש מקילין בזה כיון‬ ‫הימים‪ ,‬ואסור לאכול אכילת קבע חוץ לסוכה‪ .‬אבל‬ ‫שבמציאות נמצאים אביזרי המטבח תחת סכך‬ ‫אכילת עראי מותר לאכול חוץ לסוכה (שו"ע סי'‬ ‫פסול‪ ,‬ודופן עקומה רק מכשיר הסכך ואין להם דין‬ ‫תרלט ס"ב)‪.‬‬ ‫סוכה לענין זה (אורחות רבנו ח"ב עמ' רכד בשם הקהלות‬ ‫עו‪ .‬אכילת עראי היינו פת עד כביצה (שהיא ‪ 50‬גרם‬ ‫יעקב)‪ .‬וכ"ש אם יש לסוכה ג' דפנות כשרות מחוץ‬ ‫לשיעור הגרח"נ ו‪ 100‬גרם לשיעור חזו"א)‪ .‬ויותר מכביצה‬ ‫למטבח‪ ,‬שאין שום חשש בסוכה זו‪.‬‬ ‫הוי אכילת קבע אפי' אם אוכל בדרך עראי (ביאוה"ל‬ ‫עא‪ .‬כוסות שתיה מותר להשאיר בסוכה (שו"ע שם)‪,‬‬ ‫ד"ה כביצה)‪.‬‬ ‫ואפי' לאחר ששתו בהן‪ ,‬כיון שאין נמאסין כמו כלי‬ ‫עז‪ .‬תבשיל מחמשת מיני דגן או פת הבאה בכיסנין‪ ,‬י"א‬ ‫אכילה‪ .‬ועוד שאין קבע לשתיה ומצוי ששותה כמה‬ ‫שאם אוכל שיעור חשוב שקובע סעודתו בזה‪,‬‬ ‫פעמים ביום (שעה"צ אות ג)‪ .‬ונראה דכוסות‬ ‫חשיב קבע וצריך לאכול בסוכה דייקא (ועיין במאמר‬ ‫שמתלכלכים ולא שותים בהם יותר‪ ,‬כמו כוסות‬ ‫מרדכי שמסיק דבדידיה תליא מילתא‪ ,‬דכל שהוא קבע עליו‪,‬‬ ‫קרטון אחרי שתיית קפה וכדו'‪ ,‬יוציאו מהסוכה‪.‬‬ ‫אף על פי שלא היה שיעור שדרך בני אדם לקבוע עליו חשיב‬ ‫נעגל וואסער‪ ,‬נכרי‬ ‫קבע‪ ,‬אף דלענין פת הבאה בכיסנין מבואר בסי' קסח דבעינן‬ ‫עב‪ .‬אין לעשות שום תשמיש בזוי בתוך הסוכה‪ ,‬כדי‬ ‫דוקא שיעור שדרך בני אדם לקבוע עליו‪ ,‬הכא דבעינן תשבו‬ ‫שלא יהיו מצוות בזויות עליו (רמ"א שם‪ ,‬ב"י בשם‬ ‫כעין תדורו כל שקובע עליו הוי קביעות להצריכו סוכה‬ ‫ארחות חיים)‪ .‬ומותר ליטול ידיו בקומו משינתו‬ ‫‪9‬‬ ‫ארעי פחות מכזית‪ ,‬כיון שכל אכילה ושתיה תוך‬ ‫ובדידיה תליא מלתא – ביאוה"ל ד"ה אם)‪ .‬ופחות מכך‬ ‫כדי הסעודה נחשבת לאכילת קבע (עי' מקראי קודש‬ ‫יכול לאכול חוץ לסוכה (שו"ע ס"ב)‪ .‬וי"א שדינו כפת‬ ‫סוכות ח"א סי' לא)‪ ,‬אמנם בשו"ע הרב (סוף סי"ז)‬ ‫ממש ומעט יותר מכביצה כבר חייב בסוכה (משנ"ב‬ ‫משמע דמדינא ליכא איסור לאכול אכילת עראי‬ ‫סקט"ו בשם מג"א‪ ,‬א"ר‪ ,‬רעק"א‪ ,‬שו"ע הרב ולבושי שרד –‬ ‫חוץ לסוכה גם באמצע סעודתו‪ ,‬ורק שתיה נגרר‬ ‫שעה"צ סקל"ו)‪.‬‬ ‫אחר האכילה‪.‬‬ ‫עח‪ .‬פירות מותר לאכול חוץ לסוכה ואפי' הרבה‪ ,‬ואפי'‬ ‫פב‪ .‬מי שיחמיר על עצמו ולא ישתה חוץ לסוכה אפי'‬ ‫קבע עלייהו‪ ,‬דאכילת פירות אפילו הרבה בקביעות‬ ‫מים (וכ"ש פת דרך עראי‪ ,‬משנ"ב סקי"ד)‪ ,‬הרי זה משובח‬ ‫חשיב כאכילת עראי דפת (שו"ע שם‪ ,‬מג"א סק"ו‪,‬‬ ‫(שו"ע שם‪ ,‬והוא לשון הרמב"ם פ"ו מהל' סוכה ה"ו‪ .‬והטור‬ ‫משנ"ב סקי"ג)‪.‬‬ ‫כתב בלשון הרמב"ם שמי שיחמיר וכו' תבא עליו ברכה‪ ,‬וכתב‬ ‫עט‪ .‬אכילת בשר ודגים וגבינה ושאר מאכלים‪ ,‬כתב‬ ‫הפרישה‪ ,‬שקמ"ל בדברי הרמב"ם שמקבל שכר בחומרתו‪,‬‬ ‫המשנ"ב (שם) דחשיב כפירות ומותר לאוכלם חוץ‬ ‫ועוד קמ"ל בדבריו שאף אם ימנע עצמו מלשתות חוץ לסוכה‬ ‫לסוכה‪ .‬ואם קובע עליהם‪ ,‬צריך לאוכלם בסוכה‪,‬‬ ‫אפי פחות פחות מכשיעור‪ ,‬ג"כ מקבל שכר בחומרתו)‪ .‬וכן‬ ‫אבל לא יברך לישב בסוכה (דרך החיים דיני ישיבת‬ ‫נוהגים חסידים ואנשי מעשה‪.‬‬ ‫סוכה ס"ג)‪ .‬ולכן בזמנינו שהרבה אנשים רגילים‬ ‫שינה‬ ‫לקבוע סעודת הצהריים בלא פת כלל‪ ,‬וקובעים‬ ‫פג‪ .‬אסור לישון חוץ לסוכה‪ ,‬ואפי' שינת עראי (שו"ע‬ ‫עליהם סעודתם‪ ,‬יש לומר שחייבים בסוכה‪ ,‬גם‬ ‫ס"ב)‪ ,‬שלפעמים סגי ליה לאיניש בהכי‪ ,‬והו"ל קבע‪.‬‬ ‫לפוטרים מסוכה אכילת פירות אפילו דרך קביעות‪,‬‬ ‫ומי שנאנס ונרדם חוץ לסוכה‪ ,‬מיד כשמתעורר‬ ‫שסעודת צהריים כזו עיקרה לשם שביעה‪ ,‬משא"כ‬ ‫צריך לילך לסוכה (משנ"ב סקי"א בשם בכורי יעקב)‪.‬‬ ‫אכילת פירות אפילו הרבה עיקרן אינו לשבוע רק‬ ‫פד‪ .‬מי שנרדם על הספר באמצע לימודו‪ ,‬אין צריך‬ ‫להתענג‪ .‬ומ"מ אין לברך עליהם 'לישב בסוכה'‬ ‫לעוררו כדי שיכנס לסוכה‪ ,‬כי התורה אמרה 'תשבו‬ ‫(תשובות והנהגות ח"א סי' שעא)‪ ,‬וי"א שאם באותו יום‬ ‫כעין תדורו'‪ ,‬וגם בכל ימות השנה אין הרגילות למי‬ ‫אינו אוכל פת בסוכה‪ ,‬ודאי יש לברך עליהם לישב‬ ‫שנרדם על הספר לקום ולילך לישון לביתו (ביכורי‬ ‫בסוכה‪ ,‬דלא גרע מהמתענה בסוכות שכתב הט"ז‬ ‫יעקב ס"ק לד ולז בשם הר"ן סופ"ק דסוכה)‪.‬‬ ‫(סי' תרלט סוסק"כ) שצריך לברך כשנכנס לדבר של‬ ‫פה‪ .‬וכן הנוסע בדרך ותוך כדי נסיעה נופל עליו תרדמה‪,‬‬ ‫קבע (מו"ח הגרמ"ש קליין שליט"א)‪.‬‬ ‫אין בכך איסור‪ ,‬דהיינו 'תשבו כעין תדורו'‪ .‬וגם כיון‬ ‫פ‪ .‬יין‪ ,‬לדעת הרמ"א מותר לשתות חוץ לסוכה ואפי'‬ ‫שאין סוכה מצויה לו בנסיעתו הוי מצטער שפטור‬ ‫בקבע עלייהו‪ .‬וטעמו דיין אין נחשב רק כאכילת‬ ‫מן הסוכה‪.‬‬ ‫פירות וכ"ש שאר משקין‪ .‬אמנם כמה אחרונים‬ ‫פו‪ .‬וכבר נהגו צדיקי הדורות‪ ,‬וכן חסידים ואנשי מעשה‬ ‫מפקפקין בדין זה ודעתם דאם שותה יין בקביעות‬ ‫לעשות כל שביכלתם על מנת לישן בסוכה בכל‬ ‫חייב בסוכה ובפרט בני חבורה שקבעו לשתות יין‬ ‫ענין ובכל מצב‪ ,‬אפי' כשפטור מעיקר הדין (נימוקי‬ ‫בודאי הוי קבע גמור (משנ"ב שם‪ ,‬ביאוה"ל ד"ה ויין)‪.‬‬ ‫אורח חיים סי' זה‪ ,‬ובלשונו‪" :‬אבותינו ורבותינו מתלמידי‬ ‫פא‪ .‬מים מותר לשתות אפי' הרבה חוץ לסוכה‪ ,‬דשתיית‬ ‫הבעש"ט זי"ע מסרו נפשייהו על שינה בסוכה"‪ .‬רבוה"ק‬ ‫מים הוי דבר עראי (שו"ע שם)‪[ .‬והא דאיתא בגמ' אוכלים‬ ‫[מויזניץ] היו מדקדקין שלא לישון מחוץ לסוכה‪ ,‬גם בעת‬ ‫ושותים בסוכה‪ ,‬היינו‪ ,‬לאחר אכילתו בסעודה שדרך לשתות‬ ‫מגורם בחו"ל‪ ,‬והתקינו לצורך זה גג הזזה ע"ג הסוכה כדי‬ ‫אז‪ ,‬צריך לשתות גם כן בסוכה דנכלל הוא בסעודה‪ ,‬אבל‬ ‫שיוכלו לסגור הגג בעת ירידת גשם‪ .‬עדות ביהוסף עמ' עז)‪.‬‬ ‫שתיה בלי אכילה לא חשיבה לחייבו בסוכה‪ ,‬דתשבו כעין‬ ‫ויש לכל אדם ללמוד מהם איך שמסרו נפשם על‬ ‫תדורו אמר רחמנא‪ ,‬ואין שתיה בלי אכילה]‪ .‬ואפשר דלפי‬ ‫שינה בסוכה‪.‬‬ ‫זה אף מים בתוך הסעודה אין כדאי לשתות חוץ‬ ‫פז‪ .‬אברכים המתגוררים ביחידות דיור שאין בהם‬ ‫לסוכה‪ ,‬וצ"ע (שעה"צ סקכ"ט‪ ,‬ועי' מאירי סוכה כו‪:‬‬ ‫סוכה‪ ,‬יעשו כל שביכלתם שיוכלו לישון בסוכה על‬ ‫שהשתיה נגררת אחר האכילה)‪ .‬וי"א דה"ה בכל האוכל‬ ‫אף הטרחה הכרוכה בכך‪ ,‬ועל אף אי הנעימות‬ ‫אכילת קבע בסוכה שיהיה אסור לו תוך כדי‬ ‫הכרוכה לפעמים בשינה בסוכת ההורים וכדו'‪.‬‬ ‫סעודתו לצאת חוץ לסוכה ולאכול אפילו אכילת‬ ‫‪10‬‬ ‫פרק ו ‪ -‬ברכת לישב בסוכה‬ ‫מסוכה‪ ,‬אבל בכה"ג שאין זה רק טעימה שלפני הסעודה‬ ‫בשעת אכילה‬ ‫ואח"כ הולך לאכול שם סעודתו‪ ,‬יש מקום לברך לישב בסוכה‬ ‫פח‪ .‬כתב המחבר (סי' תרלט ס"ח) נהגו שאין מברכין על‬ ‫גם על כזית שנקרא אכילה חשובה – מו"ח הגרמ"ש קליין‬ ‫הסוכה אלא בשעת אכילה‪ ,‬והוסיף הרמ"א‪ :‬והכי‬ ‫שליט"א)‪ ,‬ויברך 'לישב בסוכה'‪ .‬ולא יברך אחר כך‬ ‫נהוג‪ .‬וביאר המשנ"ב (סקמ"ו)‪" :‬דאף דמדינא דגמרא‬ ‫בשעת אכילה (משנ"ב שם)‪.‬‬ ‫לדעת פוסקים ראשונים אם בירך בסוכה ויצא‬ ‫אכילת מזונות‬ ‫יציאה גמורה‪ ,‬וא"כ הרי הסיח דעתו מן המצוה‬ ‫צא‪ .‬יש נוהגים שלא לאכול מזונות בסוכה‪ ,‬כיון שנחלקו‬ ‫וכשיחזור אח"כ צריך לברך שנית‪ ,‬ואפילו מאה‬ ‫הפוסקים אם מברכים 'לישב בסוכה' על פת הבאה‬ ‫פעמים ביום‪ ,‬ואימת שנכנס אף על פי שאינו אוכל‬ ‫בכיסנין‪ .‬וכתב המשנ"ב (סקט"ז) בשם השע"ת‬ ‫שם מברך‪ ,‬שהרי גם הישיבה והעמידה שם היא‬ ‫דבשבת ויו"ט בבוקר כשמקדש ואוכל פת כיסנין‬ ‫מצוה‪ ,‬דהוי כעין תדורו‪ ,‬מ"מ מנהג כל העולם כדעת‬ ‫במקום סעודה לכו"ע יכול לברך לישב בסוכה‪,‬‬ ‫הפוסקים שאינם מברכים אלא בשעת אכילה‪,‬‬ ‫דכיון שאוכל אותה בתורת סעודה הצריכה‬ ‫ואפילו אם יושבים בסוכה קודם אכילה שעה‪ ,‬אינם‬ ‫לקידוש‪ ,‬שפיר דמי שיברך ברכת סוכה דמחשבתו‬ ‫מברכים‪ ,‬דס"ל דברכה שמברכים אח"כ על‬ ‫משוי ליה קבע‪ .‬אמנם גם בחול מנהג העולם לברך‬ ‫האכילה‪ ,‬היא פוטרת הכל‪ ,‬שהיא העיקר והיא‬ ‫על מזונות 'יותר מכביצה' לישב בסוכה‪ .‬וכיון‬ ‫פוטרת השינה והטיול והלימוד שכולם טפלים‬ ‫שנחלקו בזה הפוסקים‪ ,‬יראה שלא לצאת מהסוכה‬ ‫לה"‪.‬‬ ‫מיד אחר אכילתו‪ ,‬רק שישב שם זמן מה‪ ,‬ויכוין‬ ‫פט‪ .‬ולפי"ז‪ ,‬האוכל בסוכתו ומברך לישב בסוכה‪ ,‬פטר‬ ‫בשעת ברכתו לישב בסוכה על האכילה ועל‬ ‫את האכילה והשתיה והשינה והטיול בסוכה כל‬ ‫היום‪ ,‬שאין צריך לברך עליהם‪ ,‬ואפילו יצא חוץ‬ ‫הישיבה שאחר זה (וע"ע שם סוף סקמ"ו)‪.‬‬ ‫לסוכתו אחר הסעודה‪ ,‬והפסיק הרבה בין הסעודה‬ ‫שינה‬ ‫להשתיה ושינה וטיול‪ ,‬כיון שכולם נמשכים‬ ‫צב‪ .‬כאמור‪ ,‬אם בירך בשעת אכילה פטר את כל שאר‬ ‫וטפלים לאכילה שהיא עיקר מצות הישיבה בסוכה‬ ‫הצרכים הנעשים בסוכה‪ .‬אמנם כל זה הוא בסוכתו‬ ‫ברכת האכילה פוטרתן (שולחן ערוך הרב סי"ב)‪ .‬אמנם‬ ‫שאכל בה‪ ,‬או גם אם יש לו שתי סוכות בביתו‪ ,‬אחת‬ ‫אם בא לאכול שוב‪ ,‬אם שהה זמן מרובה חוץ‬ ‫לאכילה ואחת לשינה‪ ,‬והולך מסוכה אחת לשניה‪,‬‬ ‫לסוכתו‪ ,‬צריך לברך שוב על האכילה‪ ,‬ואין אכילה‬ ‫שברכה אחת פוטרת שתיהם‪ .‬אבל אם הולך לישון‬ ‫זו נפטרת בברכה הראשונה (שם)‪.‬‬ ‫בסוכה אחרת‪ ,‬כגון מי שאכל בסוכת הוריו ובירך‬ ‫מי שנכנס לסוכתו‪ ,‬ואין דעתו לאכול סעודתו מיד‪,‬‬ ‫צ‪.‬‬ ‫שם 'לישב בסוכה'‪ ,‬והולך לישון בסוכתו‪ ,‬או מי‬ ‫ושוהה בסוכתו לפני האכילה‪ ,‬דעת השל"ה (מסכת‬ ‫שיש לו שתי סוכות אחת לאכילה ואחת לשינה‪,‬‬ ‫סוכה ד"ה נראה לי) שיברך מיד על הסוכה ויהיה דעתו‬ ‫ואינם באותו בית‪ ,‬אע"פ שהם באותו חצר‪ ,‬ובירך‬ ‫על האכילה והשינה והטיול של כל היום‪.‬‬ ‫במקום שאכל‪ ,‬או אף אם שתי הסוכות בביתו‪,‬‬ ‫והפוסקים לא הסכימו לדבריו וס"ל שכיון שנהגו‬ ‫ובירך בסוכה שאכל בה‪ ,‬ואחר הסעודה יצא מביתו‬ ‫לברך רק על האכילה‪ ,‬אם שותה וישן ומטייל קודם‬ ‫לפרק זמן‪ ,‬ואח"כ חוזר לסוכתו השניה לישון בה‪,‬‬ ‫האכילה אי"צ לברך‪ ,‬לפי שהן טפלים להאכילה‬ ‫צריך לברך 'לישב בסוכה' בסוכה שהולך לישון בה‬ ‫שלאחריהם (שו"ע הרב שם)‪ .‬וכן מנהג כל העולם‬ ‫(עי' שו"ע הרב סט"ו)‪ .‬וכיון שנחלקו האחרונים אם‬ ‫(משנ"ב סקמ"ו)‪ .‬אמנם כתבו האחרונים (מג"א סקי"ז‪,‬‬ ‫מברכים על שינה לבד‪ ,‬יאכל יותר מכביצה מזונות‪,‬‬ ‫ח"א‪ ,‬בכורי יעקב) שנכון הדבר לצאת גם דעת‬ ‫ויברך לישב בסוכה ויכוון לפטור גם את השינה‪.‬‬ ‫הפוסקים הראשונים ולא לישב כך בלי ברכה‪ ,‬ועל‬ ‫ההולך לסוכת אחרים‬ ‫כן תיכף שנכנס לסוכתו יברך על דבר שהוא‬ ‫צג‪ .‬ההולך לבקר בסוכת חבירו‪ ,‬הוריו או רבו‪ ,‬צריך‬ ‫מחמשה מיני דגן‪ ,‬ויאכל ממנו מעט יותר מכביצה‬ ‫לברך לישב בסוכה‪ ,‬וישתה כוס יין או יאכל כביצה‬ ‫(דרך החיים‪ ,‬דלא כח"א דסגי בכזית‪ .‬שעה"צ אות פד‪ .‬ונראה‬ ‫מזונות‪.‬‬ ‫דהיינו טעמא דבעינן כביצה כיון שבכזית ס"ל דעדיין פטור‬ ‫‪11‬‬ ‫לקבוע שם סעודה‪ ,‬לכולי עלמא כל שנכנס שם‬ ‫צד‪ .‬ההולך לבקר בסוכת הוריו‪ ,‬או ל'טיש' אצל רבו‪ ,‬או‬ ‫חייב לברך‪.‬‬ ‫ל'שלום זכר' אצל חבירו וכדו'‪ ,‬והוא באמצע‬ ‫צה‪ .‬אמנם במשנ"ב (סקמ"ח) הביא שדעת כמה אחרונים‬ ‫סעודתו‪ ,‬נחלקו בזה גדולי האחרונים‪ ,‬דעת המג"א‬ ‫דהליכה לא הוי הפסק‪ ,‬ואם היה דעתו בשעת‬ ‫(סקי"ז) שאפילו אם היה בדעתו בשעה שבירך‬ ‫הברכה שילך לשם‪ ,‬א"צ לברך‪ ,‬ומביא מהלבושי‬ ‫'לישב בסוכה' שילך באמצע הסעודה לשם‪ ,‬צריך‬ ‫שרד שספק ברכות להקל‪ .‬ובשעה"צ (סקצ"ד) הביא‬ ‫לברך שם שוב 'לישב בסוכה'‪ ,‬דהליכה הוי הפסק‪.‬‬ ‫דעת הבית מאיר דגם ס"ל כן‪ ,‬דמה שנא סוכה זו או‬ ‫וכן פסק בשו"ע הרב (סי"ד‪ -‬טו)‪" :‬אם נכנס לסוכה‬ ‫אחרת‪ ,‬וכי האכילה בסוכה השניה מצוה בפני עצמו‬ ‫אחרת‪ ,‬כשרוצה לאכול בסוכה זו דבר שאסור‬ ‫היא‪ ,‬ומשמע דלדידיה אפילו לא היה דעתו בשעת‬ ‫לאכלו חוץ לסוכה צריך לחזור ולברך לישב בסוכה‪,‬‬ ‫ברכה לכתחלה לזה גם כן אין צריך לברך‪ .‬וכן פסק‬ ‫ואפילו הוא עומד באמצע סעודתו‪ ,‬ופוסק סעודתו‬ ‫גם בשו"ת מהרש"ג (או"ח סי נז)‪ .‬אמנם מסיים‬ ‫והלך לאכול בסוכה אחרת‪ ,‬צריך לחזור ולברך‪.‬‬ ‫בשעה"צ‪ :‬מיהו כיון דאיכא דעות גם כן‪ ,‬אין כדאי‬ ‫ואפילו אם אינו רוצה לאכול בסוכה זו אלא שנכנס‬ ‫לצאת באמצע סעודה‪.‬‬ ‫לתוכה לישן ולטייל צריך לברך לישב בסוכה שאין‬ ‫צו‪ .‬ולמעשה רבים נוהגים כדעת המשנ"ב שאם היה‬ ‫שינה וטיול שבסוכה זו נפטרין בברכה שבירך‬ ‫דעתו בשעת הברכה לצאת באמצע הסעודה א"צ‬ ‫בסוכה אחרת‪ ,‬עכ"ד (וכך פוסקים האליה רבה‪ ,‬דרך‬ ‫לברך שוב‪ .‬ודעת מו"ח הגרמ"ש קליין שליט"א‬ ‫החיים להגאון מליסא‪ ,‬קיצור שלחן ערוך ועוד)‪ .‬ובשער‬ ‫להחמיר כדעת המג"א ושו"ע הרב ועוד‪ ,‬שההולך‬ ‫הציון (סקצ"ג) הביא כן גם מהחיי אדם דאף אם לא‬ ‫ל'טיש' באמצע סעודתו צריך לברך לישב בסוכה‪,‬‬ ‫יאכל שם חייב לברך‪ ,‬דס"ל שהמנהג שנהגו לא‬ ‫ואפי' אינו אוכל שם כלום‪ .‬ומי שרוצה להחמיר על‬ ‫לברך רק על אכילה‪ ,‬הוא רק בביתו כיון שדרך‬ ‫עצמו יאכל יותר מכביצה פת או מזונות או ישתה‬ ‫לקבוע שם סעודה‪ ,‬אבל בבית אחרים שאין דרך‬ ‫רביעית יין ויברך לישב בסוכה‪.‬‬ ‫פרק ז ‪ -‬ערב חג הסוכות‬ ‫שאינו נכנס מנוול לחג‪ ,‬אינו צריך להסתפר שוב‬ ‫תספורת‬ ‫בערב החג‪.‬‬ ‫מצוה להסתפר בערב יום טוב (שו"ע סי' תקלא ס"א‪ ,‬סי'‬ ‫צז‪.‬‬ ‫נטילת צפרניים‪ ,‬רחיצה וטבילה‬ ‫תעא ס"ג)‪ .‬משום כבוד יום טוב‪ ,‬שצריך לכבדו כמו‬ ‫קא‪ .‬מצוה ליטול הצפרנים משום ערב שבת ומשום‬ ‫שצריך לכבד את השבת‪ ,‬דכתיב 'וקראת לשבת‬ ‫ערב יום טוב משום כבוד שבת וכבוד יו"ט (שו"ע סי'‬ ‫עונג לקדוש ה' מכובד'‪ ,‬וימים טובים איקרי קודש‪,‬‬ ‫רס ס"א‪ ,‬שו"ע הרב סי' תקכט ס"ב)‪ .‬ולכתחילה יטלם קודם‬ ‫וכבוד יו"ט הוא שלא יכנס לחג כשהוא מנוול (ט"ז‬ ‫חצות (שע"ת סי' רנא סק"ד)‪ .‬ולכתחילה לא יטול צפרני‬ ‫ומשנ"ב סי' תקלא סק"א‪ ,‬שו"ע הרב שם)‪.‬‬ ‫הידים והרגלים ביום אחד משום סכנה‪ ,‬רק את‬ ‫לכתחילה רצוי להסתפר קודם חצות (מג"א סי' רנא‬ ‫צח‪.‬‬ ‫צפרני הרגלים יטול ביום קודם (משנ"ב סי' רס סק"ו‪,‬‬ ‫סק"ה שהאר"י ז"ל היה נזהר בכך‪ .‬משנ"ב שם סק"ז‪ ,‬ביאוה"ל שם‬ ‫שו"ע הרב שם ס"ב)‪ ,‬ואם לא נטלם ביום קודם‪ ,‬יכול‬ ‫ליטול בעיו"ט גם של הידים וגם של הרגלים (מטה‬ ‫ד"ה ומסתפרין בשם הגר"א‪ .‬פמ"ג סי' תקלא משב"ז סק"א‪ ,‬שעה"צ‬ ‫אפרים סי' תרכה סי"ג‪ ,‬ליקוטי מהרי"ח ערב שבועות)‪.‬‬ ‫סק"ב)‪ ,‬ומ"מ מותר להסתפר כל היום גם אחרי חצות‬ ‫קב‪ .‬מצוה לרחוץ בחמין בערב שבת ובערב יום טוב‬ ‫(משנ"ב סי' תקלא סק"ב)‪.‬‬ ‫וללבוש כסות נקיה (שו"ע סי' רס ב"א‪ ,‬רמ"א סי' תעא ס"ג‪,‬‬ ‫צט‪ .‬כשהוא מסתפר יכוון לקיים מצוות ל"ת של 'לא‬ ‫משנ"ב סי' רס סק"ה‪ ,‬וסי' תקכט סק"ג)‪.‬‬ ‫תקיפו פאת ראשכם'‪ ,‬שהם שני מצוות‪ ,‬ו'פאת‬ ‫בגדי יו"ט יהיו יותר טובים משל שבת (שו"ע סי' תקכט‬ ‫קג‪.‬‬ ‫הזקן' שהוא חמש מצוות‪ ,‬ומצות 'ובחוקותיהם לא‬ ‫ס"א)‪ .‬משום דחייב בשמחה וזהו ג"כ בכלל שמחה‪,‬‬ ‫תלכו'‪ ,‬ומצות ל"ת של 'לא ילבש'‪ ,‬ומצות עשה‬ ‫ופשוט דכל זה ג"כ בידו משגת (מג"א סק"ד‪ ,‬משנ"ב‬ ‫מדרבנן להסתפר לכבוד יום טוב (כף החיים סי' רלב)‪.‬‬ ‫סקי"ב)‪.‬‬ ‫מי שהסתפר בערב ר"ה ושערותיו קטנות‪ ,‬כיון‬ ‫ק‪.‬‬ ‫‪12‬‬ ‫קיג‪ .‬באפיה מקמח מלא ‪ 100%‬יש להוסיף ‪ 15%‬יותר‬ ‫חייב אדם לטהר עצמו ברגל (עי' טור סי' תרג‪ ,‬ששייך גם‬ ‫קד‪.‬‬ ‫מהשיעור הרגיל‪ ,‬כדי להפריש בברכה‪ ,‬שהוא קרוב‬ ‫בזמן הזה‪ ,‬ועי' פמ"ג סי' קכח א"א סק"ע)‪ ,‬ולכן יש לטבול‬ ‫ל‪ 2.000‬גרם לשיעור הקטן של רח"נ‪ ,‬וקרוב ל‪2.600‬‬ ‫בערב החג לכבוד הרגל (משנ"ב סי' קכח ס"ק קסה‪ ,‬סי' תעא‬ ‫גרם לשיעור הגדול של חזו"א‪.‬‬ ‫סקכ"ב)‪.‬‬ ‫קיד‪ .‬צריך כל אדם להשתדל בעצמו בהכנות לצורך יו"ט‬ ‫קה‪ .‬יכוין בשעת טבילה שהוא טובל לכבוד השבת‬ ‫אע"פ שיש לו משרתים (משנ"ב סי' תקכט סק"ג)‪.‬‬ ‫ולכבוד הרגל ולהמשיך עליו קדושת היום בשמחה‬ ‫קטו‪ .‬יש לזכור לכוון שעון השבת של החשמל והמזגנים‬ ‫ובטוב לב (מטה אפרים סי' תרכה סי"ד)‪.‬‬ ‫בבית ובסוכה כפי הנצרך לשבת ויום טוב‪.‬‬ ‫צדקה‬ ‫קטז‪ .‬יש לזכור להעביר את המקררים למצב שבת‪.‬‬ ‫קו‪ .‬בערב סוכות מרבים בנתינת צדקה‪ ,‬וטעם הדבר‬ ‫קיז‪ .‬בשנה זו שיום טוב חל בשבת‪ ,‬צריך להכין כל צרכי‬ ‫עפ"י סוד (פרי עץ חיים שער כח סוף פ"ד‪ ,‬שע"ת סי' תרכה‬ ‫ומאכלי השבת והחג מערב שבת‪ .‬וצריך לבשל‬ ‫ס"א)‪.‬‬ ‫מערב שבת כל מאכלי השבת ויו"ט סוכות‪ ,‬וכן‬ ‫התרמת ובדיקות דם‬ ‫בהושענא רבא צריך לבשל ולהכין כל המאכלים‬ ‫קז‪ .‬אין מקיזים דם בערב יום טוב [בין בערב סוכות ובין‬ ‫של שבת שמיני עצרת‪ ,‬ולהניח על הפלטה מערב‬ ‫בהושענא רבא]‪ ,‬גזירה משום ערב שבועות (רמ"א סי'‬ ‫שבת המאכלים שרוצים לאוכלם חם‪.‬‬ ‫תסח ס"י)‪ .‬כיון שבערב שבועות יצא שד ששמו‬ ‫קיח‪ .‬כמו כן יש לפתוח בקבוקי יין ושתיה‪ ,‬לפתוח‬ ‫טבוח‪ ,‬ואם לא היו מקבלים בני ישראל את התורה‬ ‫שקיות או פקקים של בקבוקי חלב ושל קופסאות‬ ‫היה טובח בהם (שבת קכט‪ .):‬לפיכך יש סכנה לדורות‬ ‫אוכל לתינוקות‪ ,‬להפריד גביעי ֶל ֶבן או מעדנים‬ ‫להקיז דם בערב שבועות (שו"ע הרב סכ"ב‪ ,‬משנ"ב‬ ‫לילדים‪ ,‬לחתוך חתיכות נייר כסף‪ ,‬לחתוך מפות‬ ‫סקל"ח)‪ .‬ולכן אין לתכנן לכתחילה לעשות ניתוחים‪,‬‬ ‫ניילון לצורך הסעודות‪ ,‬וכן לפתוח חבילות נייר‬ ‫התרמת דם‪ ,‬בדיקות דם שאינן דחופות וטיפולי‬ ‫טישו וכדו'‪.‬‬ ‫שינים בערב יו"ט‪.‬‬ ‫קיט‪ .‬יש לזכור להוריד תוויות מטלית חדשה או בגדים‬ ‫קח‪ .‬בחולי שיש בו סכנה מותר להקיז דם גם בערב יום‬ ‫חדשים שקנו בבית או לילדים‪ ,‬וכן לפתוח גרביים‬ ‫טוב (משנ"ב שם)‪ .‬ולכן ניתוח דחוף או התרמת דם‬ ‫שיש חוט תפור שמחברם‪.‬‬ ‫דחופה לפיקוח נפש מותר בערב יו"ט‪.‬‬ ‫קכ‪ .‬יש לזכור לכתוב שמו ומס' פלפונו על מחזור‪,‬‬ ‫קט‪ .‬בליל ערב סוכות מותר להקיז דם‪ ,‬ובליל הושענא‬ ‫הושענות‪ ,‬אושפיזין‪ ,‬נרתיק הלולב וקופסת‬ ‫רבא אסור (משנ"ב שם בשם ח"א ופמ"ג)‪.‬‬ ‫האתרוג‪ ,‬קופסת ספר תורה לילדים‪ ,‬דגלים וכדו'‪.‬‬ ‫הכנות לשבת ויו"ט‬ ‫הגעלת וטבילת כלים‬ ‫קי‪ .‬נוהגין לתלות בבית הכנסת פרוכת מיוחדת ליום‬ ‫קכא‪ .‬כלים חדשים של מתכת‪ ,‬כמו נירוסטה‪ ,‬אלומניום‬ ‫טוב‪ ,‬נאה יותר מפרוכת של שבת (מט"א סי' תרכה ס"ל‪,‬‬ ‫וכדו'‪ ,‬כגון‪ ,‬סירים‪ ,‬מחבתות‪ ,‬סכו"ם וכדו'‪ ,‬נוהגים‬ ‫אליה רבה סי' תצד)‪.‬‬ ‫להכשירם ע"י הגעלה במים רותחים‪ ,‬מחשש שמא‬ ‫קיא‪ .‬מצוה ללוש פת בערב יו"ט לכבוד יו"ט כמו בערב‬ ‫נמרחים בשומן איסור‪ .‬ואפשר להכשירם בבית‪.‬‬ ‫שבת לעשות מהם לחמים לבצוע עליהן בליל יום‬ ‫סכין חדש אין צורך להכשירו כיון שהחידוד מוציא‬ ‫טוב (רמ"א סי' תקכט ס"א בשם המהרי"ל)‪ .‬והוא מכבוד‬ ‫בליעות האיסור‪.‬‬ ‫שבת ויום טוב ואין לשנות (רמ"א סי' רמב ס"א‪ ,‬שו"ע הרב‬ ‫קכב‪ .‬כלי מתכות וכן כלי זכוכית חדשים‪ ,‬כמו בקבוקי יין‪,‬‬ ‫סי"ב)‪.‬‬ ‫כוסות וכדו'‪ ,‬וכן סכין חדש יש לזכור להטביל לפני‬ ‫קיב‪ .‬חוץ ממה שהכנת החלות הם כבוד שבת ויו"ט‪,‬‬ ‫החג‪.‬‬ ‫נוהגין ללוש כדי שיעור חלה‪ ,‬כדי לקיים מצות‬ ‫קכג‪ .‬אם שכחו להטביל כלי אין להשתמש בו אפי'‬ ‫הפרשת חלה (רמ"א שם‪ .‬לפי שהיא איבדה את אדה"ר שהיה‬ ‫באופן עראי‪ ,‬דהיינו אפי' פעם אחת (רמ"א יו"ד סי'‬ ‫חלתו של עולם שנברא בע"ש – משנ"ב סק"ו)‪ ,‬והשיעור הוא‬ ‫קכא ס"ח)‪ .‬ובדיעבד אם השתמשו בכלי שלא‬ ‫‪ 1.670‬גרם קמח לרח"נ‪ ,‬ו‪ 2.250‬גרם לחזו"א‪.‬‬ ‫הוטבל‪ ,‬לא נאסר המאכל (שם סט"ז)‪ .‬וצריך עוד‬ ‫ומשיעור ‪ 1.200‬גרם יש להפריש ללא ברכה‪.‬‬ ‫להטביל את הכלי‪.‬‬ ‫‪13‬‬ ‫קלב‪ .‬מצוה למשמש בכיסי הבגדים אם יש בהם דבר‬ ‫קכד‪ .‬אין לטבול כלי בשבת ויום טוב (שו"ע סי' שכג ס"ז‪,‬‬ ‫מוקצה‪ ,‬ובפרט אלו שנוסעים מביתם לבושים‬ ‫משנ"ב סקל"ג)‪.‬‬ ‫בבגדי שבת (שו"ע סי' רנב ס"ז)‪.‬‬ ‫אגד הלולב‬ ‫הדלקת הנרות והברכות‬ ‫קכה‪ .‬כשחג הסוכות חל בימי החול‪ ,‬אוגדין את הלולב עם‬ ‫קלג‪ .‬מדליקין הנרות מבעוד יום‪ ,‬כמו בכל ערב שבת‬ ‫מיניו בערב החג‪ .‬השנה‪ ,‬שיום ראשון של חג היא‬ ‫[מותר להדליק מזמן פלג המנחה‪ ,‬שהוא‪ .5:19 :‬זמן הדלקת הנרות‪ ,‬י‪-‬‬ ‫בשבת‪ ,‬ואין נטילת לולב בשבת‪ ,‬אוגדין את הלולב‬ ‫ם‪ ,5:56 :‬ב"ב‪ .]6:11 :‬ואחר ההדלקה מברכות "אשר‬ ‫ביום ראשון של חול המועד‪ .‬ובני חו"ל אוגדין את‬ ‫קדשנו במצוותיו וצונו להדליק נר של שבת ושל יום‬ ‫הלולב עם מיניו בערב החג גם השנה‪ ,‬כיון שצריכין‬ ‫טוב" (משנ"ב סי' רסג סקכ"ד וסי' תקיד סקמ"ח)‪.‬‬ ‫את הלולב ליו"ט שני של גלויות‪.‬‬ ‫קלד‪ .‬אם טעתה ובירכה רק להדליק נר של שבת ולא‬ ‫קכו‪ .‬למנהגנו‪ ,‬אוגדים את הלולב עם ההדסים והערבות‬ ‫הזכירה של יום טוב‪ ,‬אם נזכרה תוך כדי דיבור‪,‬‬ ‫בשני טבעות על גבי הקיישעלע‪ ,‬ושלש טבעות על‬ ‫תתקן ותאמר להדליק נר של שבת ושל יום טוב‪.‬‬ ‫גבי הלולב עצמו‪.‬‬ ‫ואם נזכרה אחר כדי דיבור‪ ,‬לא תברך שוב (מו"ח‬ ‫קכז‪ .‬המנהג להכין הטבעות ולאגוד את הלולב עם מיניו‬ ‫הגרמ"ש קליין שליט"א)‪ ,‬א – די"א שיום טוב נמי איקרי‬ ‫בערב יו"ט‪ ,‬חוץ מקשר העליון שעל הקיישעלע‬ ‫שבת ויצאה ידי חובתה בברכתה (שו"ת התעוררות‬ ‫שקושרים בעת האיגוד ביו"ט‪ ,‬ע"י שתוחבים ראש‬ ‫תשובה ח"א סי' קיב)‪ ,‬ב – דלפי רוב פוסקים אי אפשר‬ ‫העלה לתוך הטבעת‪.‬‬ ‫לברך אחר ההדלקה‪ ,‬גם משום דצריך לברך עובר‬ ‫קכח‪ .‬אומרים תחילה יהי רצון לאיגוד הלולב‪ ,‬ואח"כ‬ ‫לעשייתן‪ ,‬ולכן אף אם מברכות אח"כ מניחים‬ ‫אוגדין‪.‬‬ ‫הידים על העינים שלא להנות מאור הנרות עד‬ ‫תנאי על נוי הסוכה‬ ‫אחרי הברכה‪ ,‬שבזה נקרא ג"כ עובד לעשייתן‪,‬‬ ‫קכט‪ .‬טוב להתנות בערב החג לפני השקיעה שיוכל‬ ‫להנאתן‪ ,‬אבל אחרי שכבר גמרו להדליק וכבר נהנו‬ ‫להשתמש במשך החג בנוי הסוכה‪ .‬ואז אם יפלו נוי‬ ‫מהאור‪ ,‬אינה יכולה לברך‪ .‬וגם דכיון שכבר קיבלה‬ ‫סוכה מהסכך או מהדפנות בשבת וביום טוב יהיה‬ ‫שבת אסורה להדליק נרות‪ ,‬ואיך תברך כעת וציונו‬ ‫מותר לטלטלם‪ ,‬כיון שהתנה שאינו בודל מהם‪.‬‬ ‫להדליק‪.‬‬ ‫אבל ללא תנאי בערב החג הרי הם מוקצה ואם נפלו‬ ‫קלה‪ .‬אם טעתה ובירכה להדליק נר של יום טוב ולא‬ ‫אסור לטלטלם בשבת וביו"ט‪ .‬ובחוה"מ מותר בכל‬ ‫הזכירה של שבת‪ ,‬י"א שתחזור ותברך על נר של‬ ‫אופן לטלטלם‪ ,‬ואף לחזור ולתלותם‪.‬‬ ‫שבת‪ ,‬וכדי שיהיה עובר לעשייתה‪ ,‬י"ל שתדליק נר‬ ‫טרם כניסת השבת והחג‬ ‫נוסף ותברך עליו‪ ,‬שהרי לא קבלה עליה עדיין שבת‬ ‫קל‪ .‬מותר לאכול ולישון בסוכה בערב חג הסוכות‬ ‫רק יום טוב‪ ,‬ולדידהו לכתחילה תחזור ותזכיר שנית‬ ‫[כשאינו מכוון לשם מצוה] ואין בכך משום בל תוסיף‬ ‫את יו"ט בברכתה (שו"ת התעוררות תשובה ח"א סי' קיב)‪,‬‬ ‫[בשונה מ'שמחת תורה' שאז השינה והאכילה בסוכה אסורה‬ ‫ולמעשה נראה שאם נזכרה תוך כדי דיבור‪ ,‬תתקן‬ ‫משום בל תוסיף]‪.‬‬ ‫ותאמר להדליק נר של שבת ושל יום טוב‪ .‬נזכרה‬ ‫קלא‪ .‬מצוה להמנע מלאכול סעודה בערב שבת ובערב‬ ‫אחר כדי דיבור‪ ,‬לא תברך שוב וכנ"ל (מו"ח הגרמ"ש‬ ‫יו"ט מתחילת שעה עשירית שהוא חצי שעה קודם‬ ‫קליין שליט"א)‪.‬‬ ‫זמן מנחה קטנה [בערך בשעה ‪ .]3:30‬דהיינו כמו שיעור‬ ‫קלו‪ .‬המנהג שהנשים מברכות שהחיינו אחרי ברכת‬ ‫סעודה שרגיל לאכול ביום חול‪ ,‬והטעם‪ ,‬כדי שיאכל‬ ‫להדליק (כן משמע במשנ"ב סי' תר סק"ד‪ ,‬ועי' משנ"ב סי' רסג‬ ‫בליל שבת ויו"ט לתיאבון‪ ,‬אבל לאכול קצת‬ ‫סקכ"ג‪ .‬וכ"ה בקיצור של"ה‪ ,‬ועי' אגרות משה או"ח ח"ד סי' קא)‪.‬‬ ‫להשקיט רעבונו [קצת מזונות‪ ,‬פירות‪ ,‬ירקות‪ ,‬דגים‪ ,‬בשר‪,‬‬ ‫שכחה ולא בירכה שהחיינו יכולה לברך אח"כ‪,‬‬ ‫ביצים] מותר גם אחר שעה עשירית‪( .‬שו"ע סי' רמט‬ ‫ועדיף שתכוון לצאת ברכה זו כשתשמע בקידוש‬ ‫ס"ב‪ ,‬רמ"א סי' תקכט ס"א‪ ,‬משנ"ב ס"ק ה‪-‬ז‪ ,‬ביאוה"ל סי' רמט ס"ב‬ ‫ותצא ידי חובתה מהמקדש‪.‬‬ ‫ד"ה מלקבוע)‪ .‬ואם התחיל לאכול לפני שעה עשירית‬ ‫קלז‪ .‬אף שבעת הצורך יכולה אשה להתנות שאינה‬ ‫יכול להמשיך ולאכול כרגיל (משנ"ב סי' רמט סקט"ז)‪.‬‬ ‫מקבלת עדיין שבת ויו"ט בהדלקת הנרות (עי' משנ"ב‬ ‫‪14‬‬ ‫הנר לדופני הסוכה ותשרף סוכתו‪ ,‬צריך להניחה‬ ‫סי' רסג סקכ"א)‪ ,‬מ"מ כשמברכת 'שהחיינו' בשעת‬ ‫חוץ לסוכה אפילו היא של זהב (שו"ע שם‪ ,‬משנ"ב‬ ‫הדלקת הנרות‪ ,‬מקבלת קדושת יו"ט ולא מועיל‬ ‫סק"ח)‪ .‬וכן אם אין לו מקום בסוכה להדליק הנרות‪,‬‬ ‫להתנות שאינה מקבלת יו"ט‪ ,‬ומאז אסורה בכל‬ ‫או שאינו יכול להדליק על שולחנו כיון שצריך‬ ‫המלאכות‪ ,‬ואסורה לאכול ולשתות לפני קידוש‪ .‬וכן‬ ‫לסגור את השלחן אחרי הסעודה לצורך שינה‬ ‫אינה יכולה להתפלל מנחה אחר הדלקת הנרות‪.‬‬ ‫בסוכה‪ ,‬ובשבת אסור לטלטל המנורה‪ ,‬ידליקו‬ ‫ולכן בשעת צורך גדול לא תברך שהחיינו בהדלקת‬ ‫הנרות מחוץ לסוכה‪ .‬ואז רצוי אם אפשר להדליק‬ ‫הנרות‪ ,‬רק תשמע ותצא מהמקדש‪.‬‬ ‫הנרות ליד הסוכה שיראו את הנרות מהסוכה‪ .‬ואם‬ ‫אשה ב'קידוש' ואיש ב'הדלקת נרות'‬ ‫אי אפשר ידליקו הנרות במטבח במקום שמכינים‬ ‫קלח‪ .‬אשה שעושה קידוש‪ ,‬כגון אם היא בבית החלמה‪,‬‬ ‫את המאכלים לצורך הסעודה‪ ,‬או בחדר אחר‬ ‫או אלמנה או גרושה‪ ,‬או שהבעל נסע לרבו וכדו'‪,‬‬ ‫שמשתמשים בו [דבשבת יש גם משום שלא יכשלו]‪.‬‬ ‫לא תברך שהחיינו בהדלקת הנרות‪ ,‬רק אח"כ‬ ‫קמב‪ .‬בכל ערב שבת רצוי לכבות את החשמל בחדר לפני‬ ‫בשעת הקידוש‪ ,‬דהעיקר לברך שהחיינו בקידוש‪,‬‬ ‫שמדליקין הנרות ולהדליקו ומיד להדליק הנרות‬ ‫רק היות ונשים לא עושות קידוש‪ ,‬נוהגות לברך‬ ‫ולברך‪ ,‬כדי שהברכה תהיה גם על החשמל וגם על‬ ‫בהדלקת הנרות‪ ,‬אך כשהיא מקדשת בעצמה תברך‬ ‫הנרות‪ ,‬דכיון שיש תאורת חשמל יתכן ואין כבר‬ ‫שהחיינו בקידוש‪ .‬וגם שיש לחשוש שתברך שנית‬ ‫חיוב הדלקת נרות משם שלום בית‪ .‬ובשבת שחל‬ ‫בקידוש‪ ,‬שכך כתוב במחזור‪ .‬ואם היא מוציאה את‬ ‫בו סוכות באופן שאין מדליקין הנרות בסוכה‪,‬‬ ‫הבנות או שאר בני משפחה ב'קידוש'‪ ,‬בודאי תברך‬ ‫וכנ"ל‪ ,‬אפשר לצאת מצות הדלקה בסוכה ע"י‬ ‫שהחיינו בקידוש ולא בהדלקת נרות‪ ,‬כיון שכולן‬ ‫שיכבו את החשמל בסוכה‪ ,‬ושוב ידליקו אותה לשם‬ ‫חייבות בברכת שהחיינו‪ ,‬והן תצאנה ידי חובתן‬ ‫מצות הדלקת נרות שבת ויו"ט‪ ,‬ואח"כ יכבו וידליקו‬ ‫ממנה כשתברך בקידוש‪.‬‬ ‫החשמל במקום שמדליקין הנרות ומיד תדליק‬ ‫קלט‪ .‬שכחה ובירכה שהחיינו בהדלקת הנרות‪ ,‬ויש בני‬ ‫הנרות ותברך‪ ,‬והברכה תהיה על הנרות ועל‬ ‫בית מעל לגיל חינוך שלא שמעו ממנה הברכה‪,‬‬ ‫החשמל‪.‬‬ ‫תברך שוב שהחיינו ב'קידוש' להוציא בני הבית‪.‬‬ ‫המתארחים אצל אחרים‬ ‫קמ‪ .‬איש שמדליק נרות שבת ויו"ט‪ ,‬מברך ברכת‬ ‫קמג‪ .‬המתארחים לסעודת ליל השבת והחג אצל אחרים‬ ‫להדליק נר של שבת ושל יום טוב‪ ,‬ואח"כ מדליק‬ ‫וחוזרים לישון בביתם או במקום אכסנייתם‪ ,‬יכולים‬ ‫הנרות‪ ,‬כיון שאיש אינו מקבל שבת בהדלקת‬ ‫להדליק [מבעוד יום] במקום שישנים‪ ,‬וישארו שם‬ ‫הנרות‪ .‬וברכת שהחיינו יברך ב'קידוש' ולא בשעת‬ ‫להנות מהנרות עד חצי שעה אחר שקיעת החמה‪.‬‬ ‫הדלקת הנרות (מט"א סי' תקצט ס"ט)‪.‬‬ ‫או שידליקו נרות גדולות שידלקו עדיין בחזרתם‬ ‫הדלקת הנרות בסוכה‬ ‫בלילה‪ .‬או שקודם ההדלקה יכבו את התאורה‬ ‫קמא‪ .‬לכתחילה צריך להדליק הנרות בסוכה (שו"ע סי'‬ ‫ואח"כ ידליקו את התאורה ואת הנרות‪ ,‬ותברך‪,‬‬ ‫תרלט ס"א)‪ .‬אמנם אין מכניסין לסוכה נר של חרס‬ ‫ונמצא שהברכה הולכת גם על התאורה וגם על‬ ‫(ב"י בשם רוקח‪ ,‬ט"ז סי' תרלט סק"ב‪ ,‬משנ"ב סק"ז)‪ .‬ואם‬ ‫הנרות‪ ,‬והתאורה תשאר מוארת עד שיחזרו‪.‬‬ ‫הסוכה קטנה כ"כ בענין שיש לחוש שמא יתקרב‬ ‫פרק ח ‪ -‬ליל שבת קודש וחג הסוכות‬ ‫האחרונים (אלף המגן סי' תקפב סק"ט)‪ ,‬ויש שאומרים‬ ‫מנחה‪ ,‬קבלת שבת‪ ,‬ערבית‬ ‫כל הבתים חוץ מ'התנערי' (סידור יעב"ץ)‪ ,‬למנהג‬ ‫קמד‪ .‬מתפללים תפילת מנחה כבכל ערב שבת‪ ,‬מתחילין‬ ‫ויזניץ מדלגים 'מקדש מלך' ו'התנערי'‪ .‬ב'בואי‬ ‫'הודו'‪' ,‬ידיד נפש'‪ ,‬קרבנות‪' ,‬אשרי'‪ ,‬ומתפללים‬ ‫בשלום' מוסיפין 'בשמחה' כיון שהוא יום טוב‪.‬‬ ‫שמו"ע‪.‬‬ ‫קמו‪ .‬ממשיכין להתפלל כמו בשבת‪ ,‬מזמור שיר ליום‬ ‫קמה‪ .‬מתחילין קבלת שבת ב'בואו ונצא השדה'‪' ,‬מזמור‬ ‫השבת‪ ,‬ה' מלך‪ ,‬ק"י‪ ,‬כגוונא‪ .‬ויש שאין אומרים‬ ‫לדוד' וכו' [ולא ב'לכו נרננה']‪ .‬מנגנים "לכה דודי"‬ ‫כגוונא (אלף המגן סי' תקפב סק"י)‪.‬‬ ‫בנוסח יו"ט‪ ,‬ומדלגין באמצע כמו ביום טוב‪ .‬יש‬ ‫מנגנים שני הבתים הראשונים ושני הבתים‬ ‫‪15‬‬ ‫וממשיכים‪ :‬הריני מוכן ומזומן וכו'‪ ,‬יהי רצון‪ ,‬ויש‬ ‫קמז‪ .‬אין אומרים 'במה מדליקין' (רמ"א סי' רע ס"ב‪ ,‬ובמשנ"ב‬ ‫נוהגים לומר מאמר הזוה"ק תא חזי וכו'‪ ,‬עד‬ ‫סק"ג כתב הטעם משום לא פלוג‪ ,‬משום דכשחל יו"ט בערב‬ ‫ובעלמא דאתי‪.‬‬ ‫שבת אין אומרים אותו‪ ,‬משום שאי אפשר לומר עשרתם)‪.‬‬ ‫קנה‪ .‬עומדים ואומרים‪ :‬לשם יחוד וכו'‪ ,‬הריני מוכן ומזומן‬ ‫קמח‪ .‬הש"ץ מתחיל "ברכו" בנעימת שלש רגלים‪ ,‬וכן כל‬ ‫לקיים מצות עשה לקדש וכו'‪ ,‬ומקדשים על היין‪.‬‬ ‫התפילה‪ .‬לפני הקדיש אומרים פסוקי 'ושמרו'‪,‬‬ ‫קמו‪ .‬סדר הקידוש‪ :‬מתחילין יום הששי ויכולו וכו'‪ ,‬ברכת‬ ‫ואח"כ פסוק 'וידבר משה את מועדי ה' אל בני‬ ‫'הגפן'‪' ,‬ברכת היום' 'לישב בסוכה' ו'שהחיינו'‪.‬‬ ‫ישראל'‪.‬‬ ‫שברכת שהחיינו היא גם על היום וגם על מצות‬ ‫קמט‪ .‬מתפללים תפילת 'שמונה עשרה' של שלש רגלים‪,‬‬ ‫סוכה (שו"ע סי' תרמג ס"א)‪ ,‬בדיעבד אם בירך קודם‬ ‫ומזכירין בה של שבת (כמבואר בשו"ע או"ח סי' תפז‬ ‫שהחיינו ואח"כ לישב בסוכה‪ ,‬יצא (משנ"ב סק"ג)‪.‬‬ ‫ס"א)‪.‬‬ ‫קמז‪ .‬בברכת היום מזכירים‪ :‬את יום השבת הזה ואת יום‬ ‫קנ‪ .‬בברכה רביעית אומר‪ :‬אתה בחרתנו וכו'‪ ,‬ותתן לנו‬ ‫חג הסוכות הזה‪ ,‬זמן שמחתינו‪ ,‬באהבה מקרא‬ ‫ה' אלקינו באהבה את יום השבת הזה ואת יום חג‬ ‫קודש זכר ליציאת מצרים‪ .‬כי בנו וכו'‪ ,‬ושבת‬ ‫הסוכות הזה‪ ,‬זמן שמחתנו‪ ,‬באהבה מקרא קודש‬ ‫ומועדי קדשך באהבה וברצון בשמחה ובששון‬ ‫זכר ליציאת מצרים‪ ,‬וחותם‪' :‬מקדש השבת‬ ‫הנחלתנו‪ .‬בא"י 'מקדש השבת וישראל והזמנים'‪.‬‬ ‫וישראל והזמנים'‪ .‬אם טעה ולא חתם רק מקדש‬ ‫קמח‪ .‬אם שכח להזכיר של שבת בחתימת הברכה‪,‬‬ ‫ישראל והזמנים ולא הזכיר שבת‪ ,‬אם הזכיר שבת‬ ‫והזכיר שבת באמצע הברכה‪ ,‬יצא ואין צריך לחזור‬ ‫באמצע הברכה‪ ,‬לא יחזור (א"ר סק"ז‪ ,‬פמ"ג שם‪ ,‬שו"ע‬ ‫(ויקהל משה – מועדים‪ ,‬ח"א עמ' קעב)‪.‬‬ ‫הרב ס"ג‪ ,‬משנ"ב סק"ז‪ ,‬ביאוה"ל ד"ה מקדש)‪ .‬ואם לא‬ ‫קמט‪ .‬שכח לומר 'ויכולו' והתחיל בברכת הגפן כמו בכל‬ ‫הזכיר שבת באמצע הברכה‪ ,‬לא יצא וצריך לחזור‪.‬‬ ‫יום טוב‪ ,‬יגמור הקידוש וישתה‪ ,‬ואח"כ ימלא כוס‬ ‫ויתחיל מ'אתה בחרתנו' (הגרש"ז אויערבך זצ"ל)‪ .‬ואם‬ ‫יין ויאמר עליו ויכולו וישתה הכוס ללא ברכה‪ .‬וכן‬ ‫עקר רגליו חוזר לראש‪ .‬ואם טעה וחתם רק מקדש‬ ‫אם נזכר באמצע הסעודה שלא אמר ויכולו‪ ,‬הדין‬ ‫השבת‪ ,‬כיון שבאמצע הברכה הזכיר חג הסוכות‪,‬‬ ‫כן‪ ,‬רק שאם נמלך מלשתות עוד יין‪ ,‬צריך לברך גם‬ ‫יצא ואינו חוזר (שו"ע הרב שם‪ ,‬משנ"ב שם)‪.‬‬ ‫הגפן‪ ,‬ואם חשב לשתות עוד‪ ,‬אינו צריך לברך על‬ ‫קנא‪ .‬התפלל רק של שלש רגלים וחזר והתפלל רק של‬ ‫כוס היין (מג"א סי' רעא סקכ"א‪ ,‬משנ"ב שם סקמ"ה)‪.‬‬ ‫שבת או להיפך‪ ,‬י"א שצריך לחזור ולהתפלל‪ ,‬שאין‬ ‫קנ‪ .‬נשים השומעות קידוש בליל ראשון של סוכות‪,‬‬ ‫מועיל תפילה לחצאין וצריך להזכיר את שניהם‬ ‫וכבר בירכו שהחיינו בשעת הדלקת הנרות‪ ,‬יכולות‬ ‫ביחד (מט"א סי' תקפב סכ"א‪ ,‬וכן מורה מו"ח הגרמ"ש קליין‬ ‫לענות אמן על ברכת שהחיינו של המקדש ולא‬ ‫שליט"א)‪ ,‬וי"א שיצא ואינו צריך לחזור ולהתפלל‬ ‫חשיב הפסק‪ ,‬שמה שבירכו בעצמן היה על היום‬ ‫(שו"ת אגרות משה או"ח ח"ד סי' קע אות יד)‪.‬‬ ‫ועכשיו הן יוצאות בברכתו על מצות סוכה‪.‬‬ ‫קנב‪ .‬אחר התפילה אומרים 'ויכולו'‪ .‬אח"כ אומרים‬ ‫קנא‪ .‬לגבי ברכת לישב בסוכה‪ ,‬הנשים יכולות לצאת‬ ‫ברכת מעין שבע‪ ,‬וחותם 'מקדש השבת' בלבד‪ ,‬כי‬ ‫מהמקדש‪ ,‬ואם רוצות לברך בעצמן‪ ,‬יכוונו לא‬ ‫לא נתקנה אלא לשבת בלבד (שו"ע סי' תרמב‪ ,‬משנ"ב‬ ‫לצאת ממנו ברכת לישב בסוכה‪ ,‬ויברכו על הפת‬ ‫סק"ב)‪ .‬ואח"כ אומר הש"ץ קדיש תתקבל‪ ,‬מזמור‬ ‫שיאכלו אח"כ אחר ברכת המוציא‪.‬‬ ‫לדוד ה' רועי‪ ,‬ח"ק‪ ,‬ברכו‪ ,‬עלינו‪ ,‬ק"י‪.‬‬ ‫קנב‪ .‬אם הנשים אינן יושבות בסוכה‪ ,‬ואינן יוצאות‬ ‫סדר הקידוש בסוכה‬ ‫בברכת לישב בסוכה‪ ,‬לא יענו אמן על ברכת לישב‬ ‫קנג‪ .‬פותחים בסדר הזמירות ואומרים 'שלום עליכם'‪,‬‬ ‫בסוכה‪ ,‬משום הפסק לפני שתיית היין‪ ,‬ואם‬ ‫בנעימה ושמחת הלב‪' .‬רבון העולמים' עד 'מלך‬ ‫מברכות הגפן לעצמן יכולות לענות אמן גם על‬ ‫תמים דרכו'‪' ,‬אשת חיל' בניגון יום טוב‪ ,‬אתקינו‬ ‫ברכה זו‪.‬‬ ‫סעודתא עד אתיין לסעדא בהדיה‪.‬‬ ‫קנג‪ .‬גברים וילדים השומעים קידוש בליל ראשון של‬ ‫קנד‪ .‬אח"כ מזמינים את האושפיזין ואומרים בעמידה‪:‬‬ ‫סוכות‪ ,‬ויוצאים ברכת שהחיינו מהמקדש‪ ,‬יוצאים‬ ‫'עולו אושפיזין' וכו'‪ ,‬ליעול אברהם רחימא וכו'‪ ,‬עד‬ ‫מהמקדש גם ברכת 'לישב בסוכה'‪ .‬ואם רוצים‬ ‫'תיבו אושפיזין מהימנותא‪ ,‬תיבו'‪ .‬יושבים‬ ‫‪16‬‬ ‫גרם לשיעור חזו"א ו‪ 57‬גרם לשיעור רח"נ] וצריך לאוכלה‬ ‫לברך בעצמם 'לישב בסוכה'‪ ,‬יכוונו לא לצאת‬ ‫תוך ‪ 2‬דקות ולכל היותר עד ‪ 4‬דקות‪ .‬ועל כן אין‬ ‫מהמקדש ויברכו בעצמן על הפת אחר ברכת‬ ‫להפסיק בדיבור מתחילת אכילת הכזית [או‬ ‫המוציא‪ .‬ואע"פ שכאמור יש להקדים ברכת לישב‬ ‫הכביצה] עד סופו‪ ,‬שלא ישהה יותר מכדי אכילת‬ ‫בסוכה קודם ברכת שהחיינו‪ ,‬הני מילי כשהוא‬ ‫פרס‪ ,‬וכן אין לאכול את הדגים וכדו' עם החלה‪,‬‬ ‫מברך שני הברכות ביחד‪ ,‬אבל כשאינו מברך‬ ‫שלה ישהה באכילת הכזית יותר מכדי אכילת פרס‬ ‫שתיהם ביחד‪ ,‬יכול לצאת קודם בברכת שהחיינו‬ ‫(מטה אפרים סי' תרכה סנ"ב‪ ,‬אלף למטה סקפ"ז‪ ,‬כף החיים‬ ‫ואחר כך יברך לישב בסוכה על הפת אחר ברכת‬ ‫סק"נ)‪.‬‬ ‫המוציא (מו"ח הגרמ"ש קליין שליט"א)‪.‬‬ ‫קנח‪ .‬צריך לכוון בשעת אכילת הכזית הראשון שהוא‬ ‫אכילה בסוכה‬ ‫אוכל לצאת ידי חובת מצות אכילת לילה ראשונה‬ ‫קנד‪ .‬בליל יום טוב ראשון חובה לאכול כזית פת בסוכה‪,‬‬ ‫בסוכה‪ ,‬ולכתחילה יש לכוון גם טעם המצוה‬ ‫דילפינן גזירה שוה ט"ו ט"ו מחג המצות‪ .‬וכיון‬ ‫כמבואר לעיל (אות ד‪-‬ה)‪ ,‬ואף שבדיעבד יצא ללא‬ ‫דילפינן מחג המצות‪ ,‬לגמרינן ילפינן מיניה‪ ,‬מה‬ ‫כוונה‪ ,‬כדי שיעשה המצוה כתיקונה יש לו לחזור‬ ‫התם בכזית דגן אף הכא בכזית דגן (משנ"ב סק"כ בשם‬ ‫ולאכול כזית בכוונה (מט"א סנ"ג)‪.‬‬ ‫הר"ן‪ ,‬שו"ע הרב ס"ז)‪ .‬ואע"ג דשיעור אכילה בלא‬ ‫קנט‪ .‬נוהגים לאכול חלות עגולות‪ ,‬מטבילין פרוסת‬ ‫סוכה הוא כביצה‪ ,‬שאני ליל ראשון שהוא חובה‬ ‫המוציא במלח‪ ,‬ואח"כ פרוסה נוספת בדבש‪.‬‬ ‫טפי ואפי' לא בעי למיכל אלא כזית אסור לאכלו‬ ‫קס‪ .‬יש לענג את היו"ט בדגים ובשר ושאר מטעמים‬ ‫חוצה לה‪ ,‬הלכך יוצא בה נמי ידי סוכה (טור‪ ,‬מג"א‬ ‫ויינות משובחים כפי עשרו ויכלתו‪ ,‬ואע"פ שכל‬ ‫סק"ט)‪ .‬ומברך עליו 'לישב בסוכה'‪ .‬והיינו כשאין לו‬ ‫שאר יו"ט מצוה לאכול ולשתות ולשמוח‪ ,‬בחג הזה‬ ‫יותר פת‪ ,‬אבל אם יש לו‪ ,‬בודאי מן הנכון שיאכל‬ ‫יש לו לשמוח ביותר‪ ,‬ולכן אומרים בתפילה‬ ‫יותר מכביצה לצאת גם דעת הסוברים דלצאת ידי‬ ‫ובקידוש 'זמן שמחתינו' (מט"א סי' תרכה סעי' סה)‪ .‬פי'‬ ‫מצות עשה בעינן שיאכל שיעור המחייב לאכול‬ ‫שמלבד שמחת יו"ט הנוהגות בשאר מועדים‪,‬‬ ‫בסוכה כל שבעה דהיינו יותר מכביצה (משנ"ב‬ ‫ניתוסף בו שמחה שהוא גמר מחילת העוונות‬ ‫סקכ"ב)‪.‬‬ ‫שביוה"כ‪ ,‬וגם יש בחג הזה ניסוך המים שבזמן‬ ‫קנה‪ .‬החובה היא לאכול פת גמור ולא מיני תרגימא ולא‬ ‫המקדש הגדילו השמחה וקראוהו שמחת בית‬ ‫פת כיסנין (משנ"ב סקכ"א)‪.‬‬ ‫השואבה‪ ,‬וגם שמחת מצות לולב ומיניו‪ ,‬דכתיב ביה‬ ‫קנו‪ .‬כתב הפמ"ג (משב"ז סוס"י תרמג) שבליל א' דסוכות‬ ‫ושמחתם לפני ה' אלקיכם‪ ,‬וגם הוא חג האסיף‬ ‫אין יוצאים ידי חובה כי אם בפת שיוצא במצה‪ ,‬לא‬ ‫שהיו מאספין בו התבואות והפירות מן השדה‬ ‫בעשירה‪ ,‬ומכל מקום מעט מלח לא הוי עשירה‪,‬‬ ‫לבית‪ ,‬והוא עת שמחה (אלף למטה ס"ק קח)‪.‬‬ ‫וצ"ע‪ .‬ולפי"ז לכאורה יש להדר לאכול כזית‬ ‫רצה ויעלה ויבא בברכת המזון‬ ‫ראשונה מחלה שאינה מתוקה‪ ,‬שאין בה רק מעט‬ ‫קסא‪ .‬תקנו חכמים להזכיר בשבת 'רצה'‪ ,‬וביו"ט 'יעלה‬ ‫שמן ואין מורגש הטעם והוא כמו מעט מלח‬ ‫ויבא' בברכת המזון‪ ,‬לפני 'ובנה ירושלים' (שו"ע סי'‬ ‫שהתיר הפמ"ג‪ .‬אמנם למעשה מנהג ישראל שלא‬ ‫קפח ס"ה)‪.‬‬ ‫להקפיד על כך ואוכלין כזית ראשונה מחלה מתוקה‬ ‫קסב‪ .‬שכח לומר רצה או יעלה ויבא והתחיל ובנה‬ ‫וכדו' בלא פקפוק‪ ,‬כי הפוסקים לא הביאו את דברי‬ ‫ירושלים וכו' ונזכר קודם שאמר השם של ברכת‬ ‫הפמ"ג‪ ,‬שאף שגמרינן "ט"ו ט"ו מחג המצות" אין‬ ‫ובנה ירושלים‪ ,‬חוזר לרצה או ליעלה ויבא וגומר‬ ‫זה רק לחיוב האכילה ולא על מהות האכילה‪ ,‬כמו‬ ‫כסדר (משנ"ב סי' קפח סקכ"ב)‪.‬‬ ‫שאין צריך לאכול מצה שלא נתחמצה בסוכות (א"א‬ ‫קסג‪ .‬נזכר אחר שאמר ברוך אתה ה'‪ ,‬יסיים למדני חוקיך‪,‬‬ ‫בוטשאטש מהדו"ת‪ ,‬צל"ח פסחים קח‪ .‬מועדים וזמנים ח"א‬ ‫כדי שלא תהיה השם לבטלה והוי עדיין כלא סיים‬ ‫סי' פו)‪.‬‬ ‫הברכה‪ ,‬וחוזר לרצה או ליעלה ויבא (משנ"ב שם‪ ,‬ועי'‬ ‫קנז‪ .‬כתבו האחרונים דבעינן שלא ישהה באכילתו‬ ‫שעה"צ שהטעם כדי שלא יצטרך לברך ברכת אשר נתן ללא‬ ‫הכזית יותר מכדי אכילת פרס (משנ"ב סקכ"ב)‪.‬‬ ‫צורך)‪.‬‬ ‫ולכתחילה נכון שיאכל יותר מכביצה‪ ,‬כנ"ל [והוא ‪100‬‬ ‫‪17‬‬ ‫קסח‪ .‬ביו"ט שחל בחול‪ ,‬אשה ששכחה לומר יעלה ויבוא‬ ‫קסד‪ .‬נזכר אחרי שסיים 'בונה ברחמיו ירושלים אמן'‪,‬‬ ‫בברכת המזון‪ ,‬י"א שאינה צריכה לחזור ולברך‪,‬‬ ‫לפני שהתחיל הטוב והמטיב‪ ,‬אם שכח רק רצה‪,‬‬ ‫דס"ל שאשה אינה חייבת באכילת פת וסעודת יום‬ ‫אומר‪ :‬ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם שנתן‬ ‫טוב וא"כ ברכת המזון אינה חובה‪ ,‬וכמו בכל אדם‬ ‫שבתות למנוחה לעמו ישראל באהבה לאות‬ ‫בראש חודש (רעק"א בשו"ת סי' א ובגליונותיו לשו"ע סימן‬ ‫ולברית‪ ,‬ברוך אתה ה' מקדש השבת (שו"ע ס"ו‪,‬‬ ‫קפח‪ ,‬וכן פסק בשבט הלוי ח"ד סי' יח)‪ .‬ויש חולקים וס"ל‬ ‫משנ"ב סק"כ)‪ .‬אם שכח רק יעלה ויבא‪ ,‬אומר‪ :‬ברוך‬ ‫דאשה נמי מצווה בסעודת יום טוב‪ ,‬ולכן אם שכחה‬ ‫אתה ה' אלקינו מלך העולם אשר נתן ימים טובים‬ ‫יעלה ויבא צריכה לחזור ולברך (וכן מורה מו"ח הגרמ"ש‬ ‫לעמו ישראל לששון ולשמחה את יום חג הסוכות‬ ‫קליין שליט"א למעשה)‪ .‬וכשחל בשבת‪ ,‬צריכה לחזור‬ ‫הזה‪ .‬ברוך אתה ה' מקדש ישראל והזמנים (כנסת‬ ‫וכנ"ל‪.‬‬ ‫הגדולה‪ ,‬הובא במג"א)‪ ,‬וי"א שאינו חותם (מג"א סק"ז)‪.‬‬ ‫קסט‪ .‬טעה ואמר חג המצות או חג השבועות במקום חג‬ ‫ולהלכה‪ ,‬הרבה אחרונים הסכימו לדעת הכנה"ג ועל‬ ‫הסוכות‪ ,‬אם זה בברכת אשר נתן הנ"ל יצא ידי‬ ‫כן צריך לחתום כנ"ל (משנ"ב סקי"ט‪ ,‬שעה"צ סקט"ו)‪,‬‬ ‫חובתו‪ ,‬דדינו כמו שטעה בנוסח התפילה ותתן לנו‬ ‫וכ"כ בשו"ע הרב (סי"א)‪ :‬הסומך על סברא אחרונה‬ ‫וגו'‪ ,‬שאם טעה והחליף או שלא הזכיר שם החג‬ ‫וחותם לא הפסיד‪ ,‬שאין לשנותה משאר יום טוב‪,‬‬ ‫שיצא ידי חובתו‪ ,‬כיון שהזכיר מועדים לשמחה‬ ‫שלא חילקו חכמים בברכה אחת לומר פעם כולה‬ ‫חגים וזמנים לששון‪ ,‬מקדש ישראל והזמנים‬ ‫ופעם מקצתה‪.‬‬ ‫(רעק"א סי' תפז בשם שו"ת בית יהודה ס"ד)‪ .‬אמנם אם‬ ‫קסה‪ .‬אם שכח שניהם‪ ,‬אומר‪ :‬ברוך אתה ה' אלקינו מלך‬ ‫טעה ב'יעלה ויבא' ואמר חג אחר או ראש חודש‪,‬‬ ‫העולם שנתן שבתות למנוחה לעמו ישראל באהבה‬ ‫לא יצא ידי חובתו‪ ,‬כיון שאינו מזכיר שם זמן או‬ ‫לאות ולברית וימים טובים לששון ולשמחה את יום‬ ‫מועד‪.‬‬ ‫חג הסוכות הזה‪ .‬ברוך אתה ה' מקדש השבת‬ ‫קע‪ .‬בסוף ברכת המזון מוסיפים‪ :‬הרחמן הוא ינחילנו‬ ‫וישראל והזמנים (שו"ע ס"ו‪ ,‬משנ"ב סק"כ)‪.‬‬ ‫ליום שכולו שבת וכו'‪ .‬הרחמן הוא ינחילנו ליום‬ ‫קסו‪ .‬ואם כבר התחיל ברכת הטוב והמטיב‪ ,‬בב' סעודות‬ ‫שכולו טוב וכו'‪ .‬הרחמן הוא יקים לנו את סוכת דוד‬ ‫ראשונות של שבת צריך לחזור ולברך‪.‬‬ ‫הנופלת‪ .‬הרחמן הוא יחדש עלינו שנה טובה‬ ‫קסז‪ .‬אם הוא מסופק אם אמר רצה או יעלה ויבא צריך‬ ‫ומתוקה‪.‬‬ ‫לחזור ולברך ברכת המזון (משנ"ב סקט"ז‪ ,‬שעה"צ יב)‪.‬‬ ‫פרק ט – יום טוב ראשון של חג‬ ‫(סוכה מא‪ ):‬למחרת משכימין ובאין וכל אחד מכיר את שלו‬ ‫נטילת לולב‬ ‫ונוטלו (הובא במשנ"ב סק"א)‪.‬‬ ‫קמו‪ .‬כשחל יום ראשון של חג בשבת‪ ,‬תיקנו חכמים‬ ‫קמח‪ .‬רבים נוהגים כמו שמובא בשו"ע (סי' תרמד ס"א)‬ ‫שאין נוטלים ד' מינים‪ ,‬גזירה שמא יטלנו בידו‬ ‫שנוטלים ארבעת המינים ומברכים עליהם אחר‬ ‫ויעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים (שו"ע סי' תרנח‬ ‫חזרת הש"ץ לפני הלל‪ .‬והנה עפ"י האר"י ז"ל טוב‬ ‫ס"ב‪ ,‬משנ"ב סק"ב)‪.‬‬ ‫לברך וליטול ארבעת המינים בסוכה (פרי עץ חיים‬ ‫קמז‪ .‬כשחל יום ראשון של חג בחול‪ ,‬בבוקרו של יום‪,‬‬ ‫שער הלולב פ"ג)‪ .‬ולכן נהגו כמה וכמה צדיקים לצאת‬ ‫שנצטוינו בתורתינו הק' על נטילת ארבעת המינים‪,‬‬ ‫לסוכה אחר חזרת הש"ץ ולברך על הד' מינים ומיד‬ ‫וכן בשאר ימי החג שמצוותו מדרבנן‪ ,‬נוהגים‬ ‫חזרו לביהכ"נ לאמירת הלל‪.‬‬ ‫חסידים ואנשי מעשה להשכים בבוקר וליטול ד'‬ ‫קמט‪ .‬אולם מצינו לכמה ראשונים שהיו נוטלים לולביהם‬ ‫מינים אחר טבילה במקוה‪ ,‬משום זריזין מקדימין‬ ‫עוד בביתם קודם לכתם לבית הכנסת‪ .‬ועליהם‬ ‫למצוות (המקור להשכמה כבר כתוב בטור סי' תרמד שבחג‬ ‫סמכו חסידים הראשונים ליטול קודם התפילה‪,‬‬ ‫הסוכות משכימין לבית הכנסת לתפילת שחרית‪ ,‬דלדידהו‬ ‫היות ולא בכל בית כנסת היה סוכה‪ ,‬ורצו ליטול‬ ‫ברכו על ארבעת המינים אחר שחרית לפני הלל‪ .‬וכתב הב"ח‪:‬‬ ‫המינים בסוכה‪ ,‬העדיפו ליטול המינים ולברך‬ ‫שאע"ג דבכל יו"ט מאחרין לבית הכנסת‪ ,‬בסוכות משכימין‬ ‫בבוקר לפני התפילה בסוכה שבביתם‪ .‬וכך‬ ‫משום דזריזין מקדימין למצוה לקיים מצות לולב‪ ,‬וכדתנינן‬ ‫התאפשר להם לקיים גם זריזין מקדימין למצוה וגם‬ ‫‪18‬‬ ‫הלל‬ ‫ליטלם בסוכה (עי' מג"א סי' תרנא סקי"ז וסי' תרנב סק"ג‪,‬‬ ‫קנז‪ .‬אח"כ [כשחל בחול‪ ,‬נוטלים ארבעת המינים בידיהם‬ ‫וכן כתב הרב בסידורו‪ ,‬ועי' ביכורי יעקב סי' תרמד סק"א)‪.‬‬ ‫ו]אומרים 'הלל השלם' (שו"ע סי' תרמד ס"א)‪ .‬ומברכין‬ ‫ומנהג זה התפשט ברוב קהילות החסידים שמחמת‬ ‫לפניו‪' :‬אשר קדשנו במצותיו וצונו לקרוא את‬ ‫גודל תשוקתם לקיום המצוה נוטלים המינים‬ ‫בסוכה קודם בבוקר השכם לפני התפילה (עי' בני‬ ‫ההלל'‪" ,‬לפי שהוא מצוה מדברי סופרים מתקנת‬ ‫יששכר מאמרי תשרי מאמר יא אות יד מש"כ בזה דברים‬ ‫הנביאים" (שו"ע הרב סי' תפח ס"ב)‪.‬‬ ‫נפלאים מאד)‪.‬‬ ‫קנח‪ .‬בכל שמונת ימי החג גומרין את ההלל‪ ,‬ולא כמו‬ ‫קנ‪ .‬יש נוהגים לברך על ארבעת המינים סמוך לפני‬ ‫בחוה"מ פסח שמדלגין‪ ,‬דבסוכות כל יום חשוב‬ ‫תפילת שחרית‪ ,‬בסוכה‪ ,‬מעוטף בטלית על ראשם‪,‬‬ ‫כיום טוב בפני עצמו כיון שחלוק בקרבנותיו מיום‬ ‫ומשם הולכים לביהמ"ד לתפילת שחרית‪.‬‬ ‫שלפניו (טור‪ ,‬שו"ע שם‪ ,‬משנ"ב סק"ד)‪.‬‬ ‫קנא‪ .‬קודם נטילת לולב אומרים יהי רצון וכו'‪ ,‬נוטלים את‬ ‫קנט‪ .‬מצות קריאת ההלל צריך שיהא בעמידה (שו"ע סי'‬ ‫הלולב ומיניו ביד ימין ואת האתרוג ביד שמאל שלא‬ ‫תכב ס"ז)‪ .‬ע"ש הכתוב (תהלים קלה‪ ,‬ב)‪ :‬הללו עבדי ה'‬ ‫כדרך גידולו‪ ,‬כשהפיטם כלפי מטה (רא"ש‪ ,‬טור סי'‬ ‫שעומדים בבית ה' (ט"ז סק"ד)‪ .‬ועוד‪ ,‬לפי שההלל‬ ‫תרנא‪ ,‬שו"ע שם ס"ב)‪ ,‬פונים למזרח ומברכים אקב"ו‬ ‫עדות על שבחו של מקום ונפלאותיו ונסים שעשה‬ ‫על נטילת לולב‪ ,‬הופכים האתרוג ומנענעים‪,‬‬ ‫לנו‪ ,‬ומצות עדות בעמידה (משנ"ב סקכ"ח)‪ .‬ובדיעבד‬ ‫ומברכים 'שהחיינו' (סידור יעב"ץ‪ ,‬כספר המנהגים‬ ‫אם קרא בישיבה יצא (משנ"ב שם בשם פמ"ג)‪ .‬ופשוט‬ ‫שהובא במג"א ריש סי' תרמד)‪.‬‬ ‫שמי שאינו בבריאותו כראוי יכול לישב (ערוך השלחן‬ ‫קנב‪ .‬מנענעים ג"פ לדרום ואומרים 'הודו לה''‪ .‬לצפון‬ ‫סי"ג)‪.‬‬ ‫ואומרים 'כי'‪ ,‬למזרח 'טוב'‪ ,‬למעלה 'כי'‪ ,‬למטה‬ ‫קס‪ .‬גומרים את ההלל בשלימות‪ ,‬ואם חיסר פסוק אחד‬ ‫'לעולם‪ ,‬למערב 'חסדו'‪.‬‬ ‫או תיבה אחת צריך להתחיל אח"כ מאותו פסוק‬ ‫קנג‪ .‬חסידים ואנשי מעשה נהגו בכל הדורות לא לשתות‬ ‫ולגמור עד סוף ההלל‪ ,‬דאם יאמרנו במקום שנזכר‬ ‫שום משקה לפני נטילת ארבעת מינים‪ .‬וכן כתב‬ ‫הו"ל קריאה למפרע ולא יצא‪ .‬ואם אינו יודע באיזה‬ ‫הרוקח (הל' אירוסין ונישואין סי' שנג)‪ :‬מה שמתענין‬ ‫מקום טעה יחזור לראש הפרשה שנפל לו הספק‬ ‫החתנים עד לאחר הברכה‪ ,‬מצאתי באגדה מפני‬ ‫(משנ"ב סי' תכב סקט"ז‪ ,‬סי' תפח סק"ב)‪ .‬וצריך ליזהר מאד‬ ‫שמצוה חביבה עליהם‪ ,‬כדרך שעושין חסידים‬ ‫בימים שגומרין ההלל שלא יקרא התיבות בטעות‬ ‫הראשונים שהיו מתענים על מצוה חביבה‪ ,‬כגון‬ ‫שמשתנה הענין על ידי זה (שעה"צ סי' תפח סק"ב)‪.‬‬ ‫לולב ושאר דברים‪.‬‬ ‫קסא‪ .‬אם טעה וקרא הלל בדילוג ונזכר באמצע הלל‪ ,‬חוזר‬ ‫קנד‪ .‬אמנם אלו המשכימין להכין עצמם לתפילה ורוצים‬ ‫למקום שדילג וממשיך משם עד הסוף (שו"ע סי' תכב‬ ‫ליטול המינים רק סמוך לתפילת שחרית‪ ,‬יש להם‬ ‫ס"ו)‪ ,‬דהלל צריך לומר על הסדר‪ ,‬וילפינן מהכתוב‪:‬‬ ‫על מה לסמוך לשתות משקה בלימודם לפני נטילת‬ ‫ממזרח שמש עד מבואו מהולל שם ד'‪ ,‬מה השמש‬ ‫ארבעת המינים‪.‬‬ ‫הולכת כסדר ממזרח למערב כן ההילול צריך להיות‬ ‫תפילת שחרית‬ ‫כסדר דוקא ולא למפרע (משנ"ב סקכ"ו)‪ .‬ואם כבר גמר‬ ‫קנה‪ .‬בתפילת שחרית מתחיל הש"ץ לנגן ב'האל‬ ‫הלל ונזכר שדילג‪ ,‬חוזר לתחילת הלל‪ ,‬אמנם לא‬ ‫בתעצומות' שבסוף 'נשמת' (לבוש סי' תפח)‪ .‬אומרים‬ ‫יברך שוב (שו"ת שבט הלוי ח"ז סי' סב)‪.‬‬ ‫'הכל יודוך' ו'אל אדון'‪ .‬ולמנהגנו מנגנים 'תתברך'‬ ‫קסב‪ .‬ביו"ט שגומרים את ההלל‪ ,‬מי שאיחר לביהכ"נ‬ ‫ו'את שם האל' בנעימה המיוחדת לשלש רגלים‪.‬‬ ‫וכשהוא באמצע פסוקי דזמרה אומרים הציבור‬ ‫קנו‪ .‬מתפללים תפילת שלש רגלים‪ ,‬ומזכירין בה של‬ ‫הלל‪ ,‬לא יאמר עמהן‪ ,‬כדי שלא יפסיד הברכות של‬ ‫שבת‪ .‬בחזרת הש"ץ נוהגים לומר 'יוצרות' ליום א'‬ ‫הלל תחילה וסוף (מג"א סי' תכב סק"ו‪ ,‬משנ"ב סקט"ז)‪.‬‬ ‫של סוכות‪ .‬וכשחל בשבת אומרים יוצרות ליום ב'‬ ‫קסג‪ .‬אחר הברכה לפני שמתחיל לומר הלל אסור‬ ‫של סוכות (כי הפיוטים של יום א' מדברים מארבעת‬ ‫להפסיק בשום דבר‪ ,‬שזה הפסק בין הברכה‬ ‫המינים שאינם ניטלים בשבת)‪ ,‬ובחו"ל ביום שני‬ ‫לתחילת המצוה‪ .‬ואחרי שהתחיל ואמר הללויה‪,‬‬ ‫אומרים יוצרות ליום א'‪.‬‬ ‫דינו כדלהלן‪.‬‬ ‫‪19‬‬ ‫ממשיכים] 'בריך שמיה'‪ ,‬ומוציאים שני ספרי‬ ‫קסד‪ .‬דיני הפסקה באמצע הלל הם כמו באמצע קריאת‬ ‫תורה‪.‬‬ ‫שמע (שו"ע סי' תפח ס"א‪ ,‬סי' תרמד ס"א)‪ .‬באמצע הפרק‬ ‫קעא‪ .‬בספר הראשון קורים לחמשה קרואים‪ ,‬וכשחל‬ ‫מותר להפסיק לעניית איש"ר עד יתברך ול'אמן'‬ ‫בשבת לשבעה קרואים‪ ,‬בפרשת אמור מ'שור או‬ ‫שאחר דאמירן בעלמא‪ ,‬וכן לקדושה לפסוקים‬ ‫כשב או עז כי יולד' (כב‪ ,‬כו)‪ ,‬עד וידבר משה את‬ ‫'קדוש' ו'ברוך'‪ ,‬ולעניית 'ברוך ה' המבורך לעולם‬ ‫מועדי ה' אל בני ישראל (כג‪ ,‬מד)‪.‬‬ ‫ועד' על ברכו‪ ,‬ו'מודים אנחנו לך' (שו"ע סי' סו ס"ג‪ ,‬מג"א‬ ‫קעב‪ .‬מניחים הספר השני על הבימה‪ ,‬ואומרים חצי‬ ‫סק"ו‪ ,‬משנ"ב סקי"ז‪ ,‬וסק"כ)‪ .‬ובין הפרקים מותר לענות‬ ‫קדיש‪ ,‬מגביהים וגוללים הספר הראשון‪ ,‬ובספר‬ ‫כל הנ"ל וגם אמן על כל הברכות‪ ,‬וכן לברך 'אשר‬ ‫השני קורים למפטיר בפר' פנחס‪' ,‬ובחמשה עשר‬ ‫יצר'‪.‬‬ ‫יום לחודש השביעי' (במדבר כט‪ ,‬יב‪-‬יז)‪ .‬ומפטירין‬ ‫קסה‪ .‬בחול‪ :‬הביאו לו לולב באמצע הלל‪ ,‬מותר לו‬ ‫בנביא‪ :‬הנה יום בא לה' וגו' (זכריה יד‪ ,‬א)‪ .‬בברכות‬ ‫להפסיק בין הפרקים‪ ,‬דהיינו בין מזמור למזמור‬ ‫ההפטרה מזכירין שבת וחג הסוכות‪.‬‬ ‫ולברך עליו (משנ"ב סי' תרמד סק"ז בשם ח"א)‪.‬‬ ‫תפילת מוסף‬ ‫קסו‪ .‬בין הפרקים הוא‪ ,‬הללויה הללו עבדי ה' וגו'‪ .‬בצאת‬ ‫קעג‪ .‬כשחל בחול מנגנים פיוט 'י‪-‬ה אלי וגואלי' [וכשחל‬ ‫ישראל ממצרים וגו'‪ .‬לא לנו וגו'‪ .‬אהבתי וגו'‪ .‬הללו‬ ‫בשבת אין מנגנים פיוט זה ואומרים 'יקום פורקן'‪,‬‬ ‫את ה' כל גוים וגו' מן המצר וגו' (משנ"ב סי' תפח סק"ה)‪.‬‬ ‫'מי שברך']‪' ,‬אשרי'‪' ,‬יהללו'‪ ,‬ומחזירים ספרי‬ ‫ה' זכרנו יברך‪ ,‬ו'מה אשיב' דינם כאמצע הפרק‪.‬‬ ‫התורה לארון הקודש‪ .‬הש"ץ אומר חצי קדיש‪,‬‬ ‫קסז‪ .‬מה שנוהגין שבשעה שהש"ץ אומר הודו לה' כי‬ ‫מתפללים תפילת 'מוסף' של יו"ט‪ ,‬ומזכירין בה‬ ‫טוב וכו'‪ ,‬הקהל אומר יאמר נא וכו' וגם חוזר על‬ ‫שבת‪ ,‬ומזכירין קרבנות היום של שבת בכתוב‪:‬‬ ‫הפסוק הודו לה'‪ ,‬כי המנהג היה שהציבור שומע‬ ‫'וביום השבת' וכו'‪ ,‬ושל חג הסוכות בכתוב‬ ‫ויוצא מהש"ץ פסוקים אלו של יאמר נא ישראל‬ ‫'ובחמשה עשר יום לחודש השביעי' וגו'‪.‬‬ ‫וכו'‪ ,‬ורק חוזרים ואומרים הודו לה'‪ ,‬ואח"כ התחילו‬ ‫קעד‪ .‬בחזרת הש"ץ‪ ,‬כשיש כהנים העולים לדוכן‪,‬‬ ‫לומר בעצמם יאמר נא ישראל‪ ,‬ונשאר גם‬ ‫אומרים "ותערב" בברכת רצה‪ ,‬והש"ץ מסיים‬ ‫שאומרים הודו לה' כי טוב‪ .‬אבל הש"ץ וכן מי‬ ‫הברכה‪ :‬שאותך לבדך ביראה נעבוד‪.‬‬ ‫שמתפלל ביחידות אינו חוזר על 'הודו לה' כי טוב'‪.‬‬ ‫קעה‪ .‬בברכת כהנים‪ ,‬כשחל בחול‪ ,‬בשעה שהכהנים‬ ‫קסח‪ .‬אח"כ פותחים הארון ואומרים 'הושענא'‪ ,‬ואח"כ‬ ‫מנגנים ב'וישמרך'‪' ,‬ויחונך' ו'שלום'‪ ,‬אומר הקהל‬ ‫הושענות לשבת‪ ,‬ואין מקיפין את הבימה‪.‬‬ ‫'רבונו של עולם' ו'יהי רצון'‪ .‬ויש נוהגים שאין‬ ‫קסט‪ .‬אח"כ אומר הש"ץ קדיש תתקבל [למ"ו אומרים קודם‬ ‫אומרים זה רק בחו"ל שאין מברכים ברכת כהנים‬ ‫'לדוד']‪ ,‬אח"כ אומרים 'שיר של יום'‪ ,‬ק"י‪' ,‬לדוד'‪,‬‬ ‫כל השנה רק ביו"ט‪ .‬וכשחל בשבת אין הכהנים‬ ‫ק"י‪[ .‬ולמ"ו 'עלינו לשבח'‪ ,‬ק"י]‪.‬‬ ‫מנגנים בג' תיבות הנ"ל ואין אומרים 'רבונו של‬ ‫קריאת התורה‬ ‫עולם' ו'יהי רצון'‪.‬‬ ‫קע‪ .‬אומרים 'אתה הראת'‪ ,‬פותחים הארון ואומרים 'ויהי‬ ‫קעו‪ .‬בסיום התפילה אומרים‪ :‬קוה‪ ,‬אין כאלקינו‪ ,‬קדיש‬ ‫בנסוע'‪ .‬וכשחל בחול אומרים י"ג מידות‪ ,‬ו'רבונו‬ ‫דרבנן‪ ,‬עלינו לשבח‪ ,‬ק"י‪ ,‬אנעים זמירות‪ ,‬ק"י‪.‬‬ ‫של עולם'‪[ ,‬וכשחל בשבת אין אומרים זה רק‬ ‫פרק י ‪ -‬שמחת יום טוב וסעודות יום טוב‬ ‫קעח‪ .‬נחלקו הפוסקים מתי לברך ברכת לישב בסוכה‬ ‫קידושא רבא‬ ‫בשבת ויו"ט בסעודת הבוקר‪ ,‬כיון שאין בהם‬ ‫קעז‪ .‬כשבאים מבית הכנסת מזמינים את האושפיזין‬ ‫'קידוש' רק ברכה בעלמא על הכוס‪ ,‬י"א דבזה אין‬ ‫באמירת‪ :‬עולו אושפיזין וכו'‪ ,‬מקדשין על היין‪,‬‬ ‫כדאי להפסיק בברכת לישב בסוכה בין ברכת הגפן‬ ‫ואומרים קודם פסוקי שבת‪ :‬זכור את יום השבת‬ ‫לשתיית הכוס‪ ,‬דעל השתיה ליכא חיוב סוכה כלל‬ ‫לקדשו וגו'‪ .‬ואח"כ פסוקי יום טוב‪ :‬אלה מועדי ה'‬ ‫ויברך אותה אחר ברכת המוציא (דבר שמואל הובא‬ ‫מקראי קודש וגו'‪ ,‬וידבר משה את מועדי ה' וגו'‪,‬‬ ‫בשערי תשובה ובט"ז סי' תרמג‪ ,‬שו"ע הרב ס"ג)‪ .‬וי"א שגם‬ ‫ומברכים 'הגפן' ו'לישב בסוכה'‪.‬‬ ‫‪20‬‬ ‫יכלתו‪ ,‬ואל יצמצם בהוצאות יום טוב‪ ,‬כי מזונותיו‬ ‫בזה‪ ,‬כיון שמכין עצמו בקידוש זה לאכילה יברך‬ ‫של אדם קצובים לו מר"ה ועד ר"ה חוץ מהוצאות‬ ‫אותה קודם שיטעם מן הכוס (לבוש‪ ,‬שירי כנסת‬ ‫שבת ויום טוב‪ ,‬ואם הוסיף מוסיפים לו (גמ'‪ ,‬הובא‬ ‫הגדולה)‪ ,‬ודעביד כמר עביד ודעביד כמר עביד (משנ"ב‬ ‫במשנ"ב סק"ב‪ ,‬שו"ע הרב ס"ד)‪.‬‬ ‫סק"ט)‪ .‬אמנם כל זה הוא בנוטל תיכף ידיו לסעודה‪,‬‬ ‫קפג‪ .‬בשתי הסעודות חייב לאכול פת (שו"ע)‪ .‬שנאמר‬ ‫אבל אם אינו הולך עדיין לאכול הסעודה‪ ,‬רק מברך‬ ‫ושמחת בחגך ואין עונג ושמחה בלא אכילת לחם‪,‬‬ ‫על הכוס ואוכל אחריו מיני מזונות כדי שיהיה‬ ‫שהלחם הוא עיקר הסעודה שכל סעודה נקרא על‬ ‫קידוש זה במקום סעודה‪ ,‬מצדד בשע"ת דבזה‬ ‫שם הלחם‪ ,‬לפיכך צריך להזהר שיאכל בכל סעודה‬ ‫לכו"ע יברך ברכת לישב בסוכה קודם שיטעם מן‬ ‫פת יותר מכביצה מעט‪ ,‬שעד כביצה נקרא אכילת‬ ‫הכוס (משנ"ב שם)‪.‬‬ ‫עראי (שו"ע הרב ס"ד)‪.‬‬ ‫ושמחת בחגך‬ ‫קפד‪ .‬בשתי הסעודות של יו"ט חייב לבצוע על שתי‬ ‫קעט‪ .‬חוץ מהחיוב של כבוד ועונג שבת‪ ,‬כשחל יו"ט‬ ‫ככרות‪ ,‬שגם ביום טוב לא היה יורד המן כמו בשבת‪,‬‬ ‫בשבת‪ ,‬נוסף החיוב של שמחת יו"ט‪ ,‬שחייב אדם‬ ‫והיה יורד בערב יום טוב כפליים (שו"ע שם‪ ,‬משנ"ב ס"ק‬ ‫להיות שמח וטוב לב במועד‪ ,‬הוא ובניו ואשתו ובני‬ ‫ט‪-‬י)‪.‬‬ ‫ביתו וכל הנלוים עליו‪ .‬והוא מצוה מן התורה‬ ‫קפה‪ .‬ביום טוב בוצע החלה העליונה‪ ,‬לא כמו בשבת‬ ‫שנאמר 'ושמחת בחגך' וגו'‪ .‬ואע"פ שהשמחה‬ ‫שבלילה בוצע התחתונה‪ ,‬והטעם הוא על דרך‬ ‫האמורה כאן היא קרבן שלמים‪ ,‬יש בכלל אותה‬ ‫הקבלה (רמ"א סי' רעד ס"א)‪.‬‬ ‫שמחה לשמוח הוא ובניו ובני ביתו כל אחד ואחד‬ ‫קפו‪ .‬כשחל בשבת‪ ,‬אוכלים גם סעודה שלישית‪.‬‬ ‫כראוי לו (רמב"ם פ"ו מהלכות יו"ט הי"ז‪ ,‬שו"ע סי' תקכט‬ ‫וכדלהלן [אחרי תפילת מנחה]‪ .‬אמנם כשחל בחול‪ ,‬לא‬ ‫ס"ב‪ ,‬משנ"ב סקט"ו)‪ .‬ונוהגת גם בזמן הזה ונוהגת בין‬ ‫נהגו לעשות ביום טוב סעודה שלישית (שו"ע שם)‪.‬‬ ‫באנשים ובין בנשים (שו"ת שאגת אריה סימן סה‪ ,‬הובא‬ ‫ובסדר היום כתב טוב שיאכל פירות לסעודה ג'‪,‬‬ ‫בשערי תשובה סימן תקכט סק"ד ומשנ"ב סקט"ו)‪.‬‬ ‫והכל בו כתב שמזה נתפשט המנהג לאכול ביו"ט‬ ‫קפ‪ .‬י"א שמצות שמחה בלילה ראשונה אינה נוהגת‬ ‫בשחרית תבשיל אחד יותר‪ ,‬שיחשב במקום סעודה‬ ‫מה"ת‪ ,‬שנתמעט מקרא ד'והיית אך שמח'‪ ,‬ואינה‬ ‫ג'‪ ,‬ואע"פ שאינו מפסיק בברכת המזון‪ ,‬ואע"פ‬ ‫רק מדרבנן (שעה"צ סי' תקמו סקט"ו הביא מהחמד משה‬ ‫שבשבת לא מועיל זה להחשיב לסעודה ג' (מג"א‬ ‫והשאגת אריה בסי' סח)‪ .‬וי"א שגם בלילה הראשון יש‬ ‫סק"ה‪ ,‬משנ"ב סקי"ג)‪.‬‬ ‫מצות שמחה מן התורה (מג"א שם סק"ד)‪ .‬וי"א דאף‬ ‫בחיוב שמחה ביום טוב כתב הרמב"ם (פ"ו מהלכות יו"ט‬ ‫קפז‪.‬‬ ‫לפי הדעות שנתמעט ממצות שמחה דאורייתא‪,‬‬ ‫הי"ח)‪" :‬והאנשים אוכלין בשר ושותין יין‪ ,‬שאין‬ ‫היינו רק מחיוב השמחה של שלמי שמחה‪ ,‬אבל יש‬ ‫שמחה אלא בבשר ואין שמחה אלא ביין‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫בו מצוה דאורייתא של שמחה‪ ,‬וכדלהלן (עמק ברכה‬ ‫בשו"ע לא נזכר כלל חיוב אכילת בשר ביו"ט‪ .‬וכתב‬ ‫שמחת יום טוב אות א בשם הגר"ח הלוי)‪.‬‬ ‫האליה רבה (סק"ו) שלדעת השו"ע אין מצוה לאכול‬ ‫קפא‪ .‬מצות יום טוב לחלקו חציו לבית המדרש וחציו‬ ‫בשר בזמן הזה‪ .‬אמנם כתבו הפוסקים שאע"פ‬ ‫לאכילה ושתייה (שו"ע סי' תקכט ס"א)‪ .‬וצריך לכבדו‬ ‫שאין חיוב לאכול בשר‪ ,‬יש מצוה לאכול בשר גם‬ ‫ולענגו כמו בשבת (שו"ע שם)‪ ,‬דכתיב 'וקראת לשבת‬ ‫בזמן הזה (מג"א סי' תקכט סק"ג‪ .‬משנ"ב סקי"א‪ ,‬ובביאוה"ל‬ ‫עונג לקדוש ה' מכובד' וימים טובים נאמר בהן‬ ‫סוד"ה כיצד)‪ ,‬והטעם‪ ,‬כיון שנאמר בו שמחה‪ ,‬והואיל‬ ‫מקרא קודש‪ .‬וגם בתו"כ איתא‪' :‬מקרא קודש' –‬ ‫ואי אפשר לנו לשמוח בו בעיקר השמחה שהיא‬ ‫קדשהו‪ ,‬ובמה אתה מקדשו‪ ,‬במאכל ומשתה וכסות‬ ‫אכילת בשר שלמים יש לנו לשמחו בשאר כל מיני‬ ‫נקיה (משנ"ב סק"ד)‪.‬‬ ‫שמחות (שו"ע הרב ס"ז)‪.‬‬ ‫קפב‪ .‬מצוה לאכול ב' סעודות ביום טוב‪ ,‬אחת בלילה‬ ‫קפח‪ .‬י"א דהחיוב הוא לאכול בשר בהמה ולא בשר עוף‬ ‫ואחת ביום‪ .‬אם לא אכל סעודה בליל יום טוב‪ ,‬יאכל‬ ‫ד'אין שמחה אלא בבשר' על בשר בהמה נאמר‪,‬‬ ‫ב' סעודות ביום (משנ"ב ס"ק יא‪ ,‬יג)‪ .‬ונהגו להרבות ביום‬ ‫ובבשר עוף אין שמחה (דרכי תשובה יו"ד סי' פט סקי"ט‬ ‫טוב מיני מאכלים יותר משבת‪ ,‬משום דחייב‬ ‫בשם הדברי חיים‪ ,‬שו"ת חות יאיר סימן קעח‪ ,‬הובא בפתחי תשובה‬ ‫בשמחה (מג"א סק"ד)‪ .‬וירבה בבשר ויין ומגדנות כפי‬ ‫‪21‬‬ ‫תפילת מנחה‪ ,‬סעודה שלישית‪ ,‬מעריב והבדלה‬ ‫יו"ד סי' א סק"א)‪ .‬וי"א שגם בבשר עוף יש שמחה קצת‬ ‫קצג‪ .‬מתפללין תפילת מנחה‪ ,‬קורין לשלשה אנשים‬ ‫ומקיים בזה שמחת יום טוב (יד אפרים‪ ,‬שו"ת שבט הלוי‬ ‫בפר' וזאת הברכה‪ .‬מתפללין תפילת שלש רגלים‬ ‫ח"ג סי' יח‪ ,‬ועיי"ש שכתב‪ :‬ומנהג שלנו דגם ביו"ט אין מהדרין אבשר‬ ‫ומזכירין בה של שבת‪ .‬אחרי התפילה אומרים‬ ‫בהמה דוקא)‪.‬‬ ‫'לדוד'‪ ,‬קדיש תתקבל‪ ,‬עלינו לשבח‪ ,‬ק"י‪.‬‬ ‫קפט‪" .‬עכשיו שאין בית המקדש קיים‪ ,‬שאין לנו בשר‬ ‫קצד‪ .‬בסעודה שלישית אין אומרים 'עולו אושפיזין'‪.‬‬ ‫שלמים‪ ,‬אין יוצאים ידי חובת שמחה אלא ביין‬ ‫מברכים 'לישב בסוכה'‪ .‬ומזמרין זמירות השבת‬ ‫שנאמר ויין ישמח לבב אנוש" (שו"ע הרב ס"ז)‪ .‬והחיוב‬ ‫ומוסיפים מניגוני החג‪.‬‬ ‫הוא לשתות יין באמצע הסעודה‪ ,‬אף אם כבר קידש‬ ‫קצה‪ .‬הנוטל ידיו לסעודה שלישית בסוכתו‪ ,‬אחר שכבר‬ ‫על היין לפני הסעודה (משנ"ב סקי"א‪ ,‬שו"ע הרב ס"ד בביאור‬ ‫נמצא שם כמה שעות‪ ,‬מסעודת הצהריים והמנוחה‪,‬‬ ‫דברי המחבר בסי' תקכט ס"א)‪ .‬ואם אפשר לו יש להדר‬ ‫אינו צריך לברך שוב לישב בסוכה‪ .‬אמנם אם הולך‬ ‫לשתות יין ולא מיץ ענבים‪ ,‬או לערב קצת יין במיץ‬ ‫להמשיך הסעודה בסוכת ביהמ"ד וכדו'‪ ,‬חייב לברך‬ ‫ענבים‪ ,‬כי מיץ ענבים אינו משמח‪ .‬אמנם מי שאינו‬ ‫שם לישב בסוכה לכו"ע‪ ,‬כיון שלא בירך בתחילת‬ ‫יכול לשתות יין ישתה מיץ ענבים‪.‬‬ ‫סעודה זו לישב בסוכה‪ ,‬כיון שהיה בסוכתו בביתו‪,‬‬ ‫קצ‪ .‬חייב אדם לשמח בניו ובנותיו ובני ביתו ברגל‪.‬‬ ‫והברכה שבירך בסעודת הצהריים ודאי אינה‬ ‫וכיצד משמחן‪ ,‬ילדיו הקטנים – נותן להם קליות‬ ‫פוטרת אכילתו כעת בסוכת ביהמ"ד‪.‬‬ ‫ואגוזים ומגדנות (רמב"ם ושו"ע שם)‪ .‬ונראה דקליות‬ ‫קצו‪ .‬בבהמ"ז אומרים 'רצה' ו'יעלה ויבא'‪ ,‬ואם שכח אחד‬ ‫ואגוזים לאו דוקא‪ ,‬וה"ה מיני מגדים וממתקים‬ ‫מהם ונזכר אחר שהתחיל ברכת הטוב והמטיב‪ ,‬אינו‬ ‫הראויין להם‪ ,‬ודבר זה תלוי לפי המקום והזמן‪ ,‬ויש‬ ‫חוזר‪ .‬ובסופו מוסיפים ארבע 'הרחמן' כנ"ל‪.‬‬ ‫ליתן להם דבר חשוב כפי ערך התינוק כדי שיגרום‬ ‫קצז‪ .‬במוצאי שבת ויום טוב‪ ,‬מתפללים תפילת ערבית‬ ‫לו שמחה‪ .‬ובניו ובנותיו הגדולים יותר צריך לשמח‬ ‫של חול‪ ,‬ומתחילין ב'והוא רחום'‪ .‬בתפילת שמו"ע‬ ‫אותן במה שמשמח אותם‪ ,‬כל אחד לפי ערכו‬ ‫אומרים 'אתה חוננתנו' ו'יעלה ויבא'‪ .‬אחרי שמו"ע‬ ‫והבנתו‪.‬‬ ‫אומרים קדיש תתקבל‪ ,‬ואין אומרים 'ויהי נועם'‬ ‫קצא‪ .‬לבני ביתו יקנה מתנה לכבוד הרגל בגד או תכשיט‬ ‫ו'ואתה קדוש'‪ ,‬כיון שימי חול המועד אינם ימי‬ ‫כפי ממונו‪ ,‬ולכל הפחות מנעלים (שו"ע סי' תקכט ס"ב‪,‬‬ ‫עשיה‪ .‬ואומרים 'עלינו לשבח'‪ ,‬ואח"כ ק"י‪.‬‬ ‫משנ"ב שם‪ ,‬ביאוה"ל ד"ה כפי)‪ ,‬ואם יש לה כבר בגד‬ ‫קצח‪ .‬מבדילין על הכוס בסוכה‪ ,‬ומתחילים 'הנה אל‬ ‫חדש‪ ,‬ישמחנה בדברים אחרים (שבט הלוי ח"י סי' פ‬ ‫ישועתי' וגו' כמו בכל מוצ"ש‪ ,‬ומברכים ברכת‬ ‫אות ג)‪ .‬כגון כלי מטבח או כלי אכילה נאים שיש לה‬ ‫הגפן‪ ,‬על הבשמים‪ ,‬על האש וברכת המבדיל‪ ,‬ואין‬ ‫שמחה מכך‪.‬‬ ‫מברכין לישב בסוכה‪.‬‬ ‫קצב‪ .‬מדין שמחת יום טוב‪ ,‬חייב להאכיל לגר ליתום‬ ‫ליל שני של יו"ט לבני חו"ל‬ ‫ולאלמנה עם שאר עניים (שו"ע שם ס"ד)‪ ,‬שנאמר‬ ‫קצט‪ .‬בני חו"ל מתפללים תפילת ערבית של יו"ט‪,‬‬ ‫(דברים טז) והלוי והגר והיתום וגו'‪ ,‬אבל מי שנועל‬ ‫מתחילין ב'ברכו' בנעימת יום טוב‪ .‬אחרי ברכת‬ ‫דלתי חצרו ואוכל ושותה הוא ובניו ואשתו ואינו‬ ‫השכיבנו אומרים‪ :‬וידבר משה וכו'‪ ,‬ומתפללים‬ ‫מאכיל ומשקה לעניים ולמרי נפש אין זו שמחת‬ ‫תפילת שלש רגלים‪.‬‬ ‫מצוה אלא שמחת כריסו וכו' [רמב"ם]‪ .‬וגם בזוה"ק‬ ‫ר‪ .‬בברכה רביעית בשמו"ע‪ ,‬אחרי 'אתה בחרתנו'‪,‬‬ ‫מפליג מאוד בעונש מי שאינו נותן לעני מסעודתו‬ ‫אומרים 'ותודיענו'‪ .‬שכח לומר ותודיענו ונזכר אחרי‬ ‫ביו"ט ר"ל‪ ,‬והעתיקו דין זה כל האחרונים ונתפרסם‬ ‫שסיים הברכה‪ ,‬אינו צריך לחזור מפני שמזכיר‬ ‫גודל החיוב לכל ישראל‪ .‬ומה נעשה עם האומללים‬ ‫אח"כ הבדלה על הכוס של קידוש (סי' תצא ס"ב‬ ‫והנדכאים בעיר שמתביישין לפשוט יד ולבקש‪,‬‬ ‫ובמשנ"ב סק"ד)‪ .‬ואז יזהר שלא יעשה שום מלאכה‬ ‫וע"כ נהגו באיזה מקומות שקודם יו"ט הולכין נבוני‬ ‫האסורה בשבת קודם שיקדש ויבדיל‪ ,‬או שיאמר‬ ‫לב לבתי העשירים לקבץ עבור אלו המרי נפש‪,‬‬ ‫ברוך המבדיל בין קודש לקודש (מט"א סי' תקצט ס"ה‪,‬‬ ‫ואשרי האנשים שמשימין עין על זה‪ ,‬שמזכין‬ ‫מג"א סי' רצד סק"ב)‪.‬‬ ‫לעצמן ומזכין לכל אנשי העיר (משנ"ב שם סקי"ז)‪.‬‬ ‫‪22‬‬ ‫בשהחיינו דסוכה‪ ,‬דלא גרע מאלו בירך זמן בשעת עשיית‬ ‫רא‪ .‬שכח לומר 'ותודיענו' ועדיין לא סיים הברכה רק‬ ‫הסוכה דיצא]‪ ,‬הלכך צריך שלא להפסיק בברכת‬ ‫המשיך ואמר ותתן לנו וכו'‪ ,‬י"א שאינו חוזר (מט"א‬ ‫לישב בסוכה בין ברכת היום ל'שהחיינו'‪ .‬אכן מי‬ ‫סי' תקצט ס"ז)‪ ,‬ודעת הפוסקים נראה דכל שלא סיים‬ ‫שלא אכל בסוכה לא בלילה הראשון ולא ביום‬ ‫הברכה חוזר (עי' משנ"ב סי' תקפ"ב ס"ק ט"ז)‪ .‬ואפשר‬ ‫הראשון‪ ,‬יברך בליל שני קודם 'לישב בסוכה' ואחר‬ ‫גם שיאמרנו במקום שנזכר וימשיך הברכה (מו"ח‬ ‫כך 'שהחיינו'‪ ,‬דאז ה'שהחיינו' יהיה קאי על שניהם‬ ‫הגרמ"ש קליין שליט"א)‪.‬‬ ‫(משנ"ב סק"א)‪.‬‬ ‫רב‪ .‬אחרי 'שמונה עשרה' אומר הש"ץ קדיש תתקבל‪.‬‬ ‫רד‪ .‬וכשחל ליל שני במוצאי שבת‪ ,‬כדהשתא‪ ,‬מברכים‬ ‫ואומרים 'עלינו לשבח'‪ ,‬ק"י‪.‬‬ ‫בני חו"ל בסדר יקנהז"ל‪ ,‬יין‪ ,‬קידוש‪ ,‬נר‪ ,‬הבדלה‪,‬‬ ‫קידוש לבני חו"ל‬ ‫זמן‪ ,‬לישב בסוכה (וכל פרטי דיני סדר יקנהז"ל הובאו‬ ‫רג‪ .‬בליל שני של יו"ט לבני חו"ל‪ ,‬מקדשין על היין‬ ‫בחוברת תשרי א שי"ל על ראש השנה)‪.‬‬ ‫אחרי הזמנת האושפיזין באמירת 'עולו אושפיזין'‬ ‫רה‪ .‬וי"א שגם בליל יו"ט שני מברכים ברכת לישב‬ ‫וכו'‪ ,‬מתחילין בברכת היין‪ ,‬ברכת היום‪ ,‬ומברכים‬ ‫בסוכה לפני שהחיינו (הרדב"ז והמהרש"ל‪ ,‬וכן דעת‬ ‫קודם שהחיינו ואח"כ לישב בסוכה (שו"ע ורמ"א סי'‬ ‫היעב"ץ בסידורו)‪.‬‬ ‫תרסא)‪ ,‬דברכת 'שהחיינו' אינו רק על הקידוש ולא‬ ‫על הסוכה [דאף אם נאמר שיום ראשון היה חול‪ ,‬יצא‬ ‫פרק יא ‪ -‬הלכות ארבעת המינים‬ ‫פסולי 'חסר' ו'הדר'‬ ‫ולקחתם לכם פרי עץ הדר‬ ‫רט‪ .‬ממה שכתוב בתורה "ולקחתם"‪ ,‬דרשו חז"ל (סוכה‬ ‫רו‪ .‬נצטוינו בתורתינו הק' בפרשת אמור‪' :‬ולקחתם‬ ‫לד‪ ):‬שצריך שיהיה לקיחה תמה‪ ,‬דהיינו שיהיה‬ ‫לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפות תמרים ענף‬ ‫שלם‪ ,‬ואם 'חסר' פסול‪ .‬וממה שכתוב "פרי עץ‬ ‫עץ עבות וערבי נחל ושמחתם לפני ה' אלקיכם‬ ‫הדר"‪ ,‬דרשו חז"ל שצריך שיהיה נאה והדר בתארו‬ ‫שבעת ימים'‪ .‬ודרשו חז"ל מפסוק זה כללי הלכות‬ ‫ובגידולו‪.‬‬ ‫ארבעת המינים‪ ,‬ומלשון הפסוק מדייקים חז"ל‬ ‫רי‪ .‬מה שלמדים מ'ולקחתם לכם'‪ ,‬פסולו הוא רק ביום‬ ‫כמה דיוקים שיש להם משמעות לגבי כשרות‬ ‫ראשון‪ ,‬שנאמר 'ולקחתם לכם ביום הראשון'‪.‬‬ ‫המינים‪.‬‬ ‫והלימודים משאר התיבות פסולם בכל שבעת‬ ‫רז‪ .‬מהכתוב 'ושמחתם לפני ה' אלקיכם שבעת ימים'‬ ‫הימים‪.‬‬ ‫לומדים שבזמן המקדש בבית המקדש היה מצוה מן‬ ‫ריא‪ .‬ולכן יש נפק"מ למעשה בין הפסול משום 'חסר'‬ ‫התורה בנטילת ארבעת המינים בכל ימי החג‪,‬‬ ‫ובין הפסול משום 'הדר'‪ .‬הפסול משום 'חסר'‬ ‫ושלא בבית המקדש המצוה מן התורה היא רק ביום‬ ‫שילפינן מ'ולקחתם'‪ ,‬הוא רק ביום הראשון‪ ,‬ובשאר‬ ‫הראשון‪ .‬וחכמים תיקנו אחר חורבן בית המקדש‬ ‫הימים אין פסול של חסר‪ .‬והפסול משום 'הדר'‪,‬‬ ‫ליטול בכל מקום בכל ימי החג זכר למקדש )סוכה‬ ‫נחלקו הראשונים האם הוא רק ביום הראשון או‬ ‫מג‪ ,.‬שו"ע סי' תרנח ס"א)‪ .‬א"כ בזמנינו ביום הראשון‬ ‫בכל הימים‪ ,‬והשו"ע פוסק שאינו פסול רק ביום‬ ‫מצות נטילת ארבעה מינים היא מן התורה ומיום‬ ‫הראשון‪ ,‬והרמ"א סתם להחמיר דפסול בכל שבעה‬ ‫שני והלאה היא רק מדרבנן‪.‬‬ ‫(סימן תרמ"ט ס"ה‪ ,‬משנ"ב סקל"ה)‪.‬‬ ‫רח‪ .‬תיקנו חכמים שביום שבת אין נוטלין ארבעה‬ ‫ריב‪ .‬ועוד נפק"מ‪ ,‬שהפסול של 'חסר' הוא אפי' באינו‬ ‫מינים‪ ,‬אפילו הוא יום ראשון‪ ,‬גזירה שמא יטלנו‬ ‫ניכר לעין והפסול של 'הדר' הוא דוקא אם נראה‬ ‫בידו ויעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים (שו"ע שם‬ ‫לעין‪.‬‬ ‫ס"ב‪ ,‬משנ"ב סק"ב)‪ .‬א"כ השנה שיו"ט ראשון חל‬ ‫ריג‪ .‬ולפי שכל ארבעה מינים אלו כתובים בפסוק אחד‪,‬‬ ‫בשבת‪ ,‬אין נוטלים ארבעה מינים‪ .‬ובשאר הימים‬ ‫הוקשו זה לזה ולמדין זה מזה‪ ,‬לפיכך כל ד' מינים‬ ‫המצוה רק מדרבנן‪ ,‬וכיון שבשנה זו אין מקיימין‬ ‫אלו צריכים להיות שלמים‪ ,‬נאים ומהודרים‬ ‫המצוה רק מדרבנן ישנם הלכות מסויימות בכשרות‬ ‫בתוארם ובגידולם (שו"ע הרב סי' תרמה ס"ב)‪.‬‬ ‫המינים שמקילין יותר בשנה זו‪.‬‬ ‫‪23‬‬ ‫ולא משיכה‪ ,‬וכן מחמירין לשלם במזומן ולא בצ'ק‬ ‫'לכם' משלכם‬ ‫או בכרטיס אשראי‪ .‬אמנם מצד הדין אין מקום‬ ‫ריד‪ .‬עוד למדים מהכתוב 'ולקחתם לכם'‪ ,‬שצריך שיהיו‬ ‫להחמיר‪ ,‬דאף דמשיכה מועילה רק מדרבנן‪ ,‬נקטינן‬ ‫'משלכם'‪ ,‬ואין אדם יוצא בלולבו של חבירו‬ ‫דקנין דרבנן הוי קנין לדאורייתא‪ .‬וכן נקטינן דבכל‬ ‫שהשאילו‪ .‬וגם זה דוקא ביום הראשון‪ ,‬ובשאר‬ ‫אמצעי התשלום הוי שפיר שלו‪ .‬ובשנה זו שיום‬ ‫הימים אפשר לקחת לולב שאול מחבירו‪ .‬ובשנה זו‪,‬‬ ‫ראשון בשבת‪ ,‬ובשאר הימים אין דין שצריך להיות‬ ‫שאין נוטלים לולב ביום הראשון‪ ,‬בכל שאר הימים‬ ‫'שלכם'‪ ,‬לכתחילה אין לחשוש לכל הנ"ל‪ .‬אמנם‬ ‫יוצא בלולבו של חבירו שהשאילו‪.‬‬ ‫מהראוי להזהר לשלם עוד לפני החג לסוחרי‬ ‫קניית ארבעת המינים‬ ‫ארבעת המינים‪.‬‬ ‫רטו‪ .‬בקניית ארבעת המינים צריך ליזהר שלא לקנות‬ ‫בדיקת ארבעת המינים‬ ‫דבר שיש בו חשש גזול‪ ,‬שאין יוצאין בו ידי חובתו‬ ‫ריח‪ .‬הקונה ארבעת המינים כשהם פתוחים ובודק אותם‬ ‫משום שהוא מצוה הבאה בעבירה (סוכה ל‪ ,).‬ופסול‬ ‫בעצמו‪ ,‬יזהר בכל הדרישות ההלכתיות כדלהלן‪.‬‬ ‫בכל שבעת הימים (רמ"א סי' תרמט ס"ה)‪.‬‬ ‫ואף מי שקונה באריזה עם הכשר‪ ,‬אף שמצויים‬ ‫רטז‪ .‬מצוי בשוקי ארבעת המינים שילדים קטנים‬ ‫בשוק ארבעת המינים ארוזים בהכשרים מהודרים‪,‬‬ ‫עומדים עם דוכנים ומוכרים ארבעת המינים‪ .‬ויש‬ ‫צריך לפתוח את האריזה ולבדוק אם אכן הדבר‬ ‫לשים לב ולברר אם הקטן מוכר של אביו או של‬ ‫כשר ומהודר כמו שמצויין על האריזה‪ ,‬כיון שגם‬ ‫גדול אחר‪ ,‬או שמוכר של עצמו‪ ,‬דאם הוא מוכר של‬ ‫אם יש השגחה מצויינת‪ ,‬יתכנו טעויות במיון‪,‬‬ ‫עצמו אינו יכול לצאת בזה ידי חובתו ביום הראשון‬ ‫ובמיוחד כשבודקים כמויות ענק בכל יום‪ .‬וגם אם‬ ‫שצריך שיהיה משלכם‪ ,‬וקטן אינו יכול להקנות מן‬ ‫המיון היה כראוי‪ ,‬יתכן שבאריזה‪ ,‬לפניו או לאחריו‪,‬‬ ‫התורה (ביאוה"ל סי' תרנח ס"ו ד"ה לא‪ ,‬בשם שו"ת כתב‬ ‫קרהו מקרה שפסלו או שהורידו מהידורו וכדו'‪.‬‬ ‫סופר סי' קכח)‪ ,‬אך אם הוא מוכר בשליחות אביו או‬ ‫ולכן יש לבדוק המינים אף שיש הכשר על האריזה‪.‬‬ ‫גדול אחר‪ ,‬יכולים לקנות ממנו‪ ,‬שבכסף שנותן‬ ‫ריט‪ .‬אם המוצר שבתוך האריזה אינו תואם את רמת‬ ‫הקונה לקטן‪ ,‬אביו מקנה ללוקח‪.‬‬ ‫הכשרות המצויינת על גבי האריזה‪ ,‬אע"פ שהוא‬ ‫ריז‪ .‬כדי שיהיו ארבעת המינים 'שלכם'‪ ,‬יש מחמירין‬ ‫כשר‪ ,‬יכול לבקש מהמוכר להחליפו‪.‬‬ ‫לשלם עליהם עוד לפני החג‪ ,‬דמן התורה כסף קונה‬ ‫פרק יב ‪ -‬דיני הלולב‬ ‫רכג‪ .‬רוב לולבים הם כך שבמקום שהשדרה נגמרת‬ ‫צורת הלולב‬ ‫יוצאים שלשה עלים‪ ,‬והאמצעי היא תיומת‪ ,‬ויש‬ ‫רכ‪ .‬דרך הלולב כשיוצא מן הדקל יוצא כולו עץ אחד‬ ‫לולבים שהשדרה נגמרת בשתי עלין‪ ,‬ואז יש על‬ ‫כחץ‪ ,‬לאחר שגדל מעט נפתח מעט‪ ,‬וכל מה‬ ‫שתיהם דין תיומת‪ ,‬וכלדהלן‪.‬‬ ‫שמוסיף לגדול נפתחים העלין יותר (טור סי' תרמה)‪.‬‬ ‫רכד‪ .‬דעת המחבר (ס"ג)‪ ,‬כדעת הרי"ף הרמב"ם והרא"ש‪,‬‬ ‫רכא‪ .‬הגב האמצעי של הלולב נקרא 'שדרה'‪ ,‬לפי שדומה‬ ‫שאין שום נ"מ בין העלה האמצעי לשאר העלין‪,‬‬ ‫לשדרה של בהמה‪ ,‬שהחוליות והצלעות מחוברות‬ ‫ולכן לכל הדינים דלהלן שוה העלה האמצעי‬ ‫אליה מכאן ומכאן‪ ,‬ואמצעה חלק ועולה כמקל‪ .‬פני‬ ‫לכולם‪ .‬והרמ"א מביא דעת התרוה"ד‪ ,‬וכן הוא דעת‬ ‫ה'שדרה' הם צד העלים שבה [הצד הירוק]‪ ,‬אחוריה‬ ‫הר"ן והריטב"א‪ ,‬הראב"ד והמ"מ‪ ,‬שיש נפק"מ בין‬ ‫צד הגב [יותר בהיר]‪ ,‬וצדדיה הם העלים שמשני‬ ‫צדדיה‪.‬‬ ‫העלה האמצעי היוצאת מראש השדרה‪ ,‬לבין שאר‬ ‫רכב‪ .‬דרך ברייתן של עלי הלולב שגדלים שנים שנים זה‬ ‫העלין‪ ,‬והטעם כתבו הראשונים‪ :‬שעשו ראשו של‬ ‫הלולב כחוטמו של האתרוג‪ ,‬מה חוטמו של האתרוג‬ ‫לעומת זה משני צידי השדרה‪ ,‬וכל עלה ועלה כפול‬ ‫במשהו‪ ,‬אף ראשו של הלולב במשהו‪ .‬וכן עיקר‬ ‫לשנים ודבוק מגבו ופתוח מלפניו‪ .‬גב של עלה כפול‬ ‫הידורו של הלולב הוא בראשו‪.‬‬ ‫נקרא 'תיומת'‪ ,‬מלשון 'תאומים'‪ ,‬ששני העלים‬ ‫רכה‪ .‬ולכן אם העלה העליון האמצעי אינו כפול‪ ,‬לדעת‬ ‫המדובקים נראים כתאומים‪ .‬אם היו העלין‬ ‫המחבר כשר ולדעת הרמ"א פסול (רמ"א שם)‪.‬‬ ‫מתחילת ברייתן אחת אחת ללא תיומת‪ ,‬או שמצד‬ ‫אחד הלולב ערום ומצד שני עליו כפולים‪ ,‬פסול‪.‬‬ ‫‪24‬‬ ‫משום שנאמר 'ולקחתם' ודרשו חכמים לקיחה‬ ‫נפרדו או נפרצו עליו‬ ‫תמה ושלימה‪ ,‬וזה העלה שהוא עיקר הלולב‬ ‫רכו‪ .‬מצוה מן המובחר ליטול לולב שכל עליו שוכבים זה‬ ‫שהאדם רואה אותו בתחלת השקפתו‪ ,‬ודרכו להיות‬ ‫על זה ואינם פרודות כלל (רמ"א ס"א כדעת המאמר‬ ‫כפול בכל הלולבין‪ ,‬ואם הוא חלוק לשנים הרי ניכר‬ ‫מרדכי והביכורי יעקב)‪ .‬ולדעת הט"ז גם אם נפרדו‬ ‫ונראה שאינו תם ושלם במקום הסדק‪ .‬וכיון‬ ‫העלים ונוטים קצת לצדדים‪ .‬ובדיעבד‪ ,‬אף אם‬ ‫שהפסול הוא משום לקיחה תמה‪ ,‬אינו פסול רק‬ ‫נפרדו עליו זה מעל זה‪ ,‬כשר‪ ,‬ואפי' לא אגדו‪ ,‬כל‬ ‫ביום הראשון ובשאר הימים כשר‪.‬‬ ‫שלא נתרחקו העלין כ"כ שתלויין למטה‪ ,‬ונתקשו‬ ‫נקטם ראשו‬ ‫העלין ומקום חיבורן כעץ‪.‬‬ ‫רלד‪ .‬יש לבדוק את הלולב למעלה שיהא העלה האמצעי‬ ‫רכז‪ .‬נפרצו עליו‪ ,‬דהיינו‪ ,‬שאינן עולים עם השדרה רק‬ ‫שלם עד סופו‪ .‬כי נקטם ראשו – פסול‪ ,‬שאין זה‬ ‫תלויין למטה‪ ,‬וכ"ש אם נפרצו ונעקרו במקום‬ ‫הדר (רש"י סוכה כט‪ ,:‬משנ"ב סקכ"ז)‪ .‬ואה"נ לדעת‬ ‫חיבורן מן השדרה‪ ,‬פסול‪ ,‬ואפי' אגדן‪ ,‬וכן אם‬ ‫המחבר היינו שנקטמו רוב העלים העליונים‬ ‫נתקשו העלין כעץ ואין יכולין לחברן אל השדרה‪,‬‬ ‫הגבוהים מן השדרה‪ ,‬ואפי' בכל שהוא (ביאוה"ל ד"ה‬ ‫פסול (שו"ע ומשנ"ב ס"ב)‪.‬‬ ‫פסול)‪ .‬אבל לדעת הרמ"א אפי' אם נקטם רק ראשו‬ ‫נחלקה התיומת‬ ‫של העלה האמצעי במשהו‪ ,‬פסול (משנ"ב סקכ"ח)‪.‬‬ ‫רכח‪ .‬מצוה מן המובחר ליטול לולב שהעלה העליון‬ ‫ואם אין לו לולב אחר‪ ,‬לדעת הרמ"א מברכין עליו‪,‬‬ ‫האמצעי סגור עד למעלה ולא נחלק כלל‪ .‬כי יש‬ ‫וכ"פ המשנ"ב (סק"ל‪ ,‬וביאוה"ל ד"ה אבל)‪ ,‬ולהמג"א‬ ‫מחמירין אפילו בנחלק קצת‪ ,‬שע"י הנענועים רגיל‬ ‫(סק"ו) אין מברכין עליו‪.‬‬ ‫להיות סדוק בסופו (רמ"א ס"ג ומשנ"ב שם)‪.‬‬ ‫רלה‪ .‬נקטם ראשו כיון שפסולו משום הדר‪ ,‬פסול בכל‬ ‫רכט‪ .‬אם אין לו לולב שסגור לגמרי רק שנחלקה‬ ‫שבעת הימים‪.‬‬ ‫התיומת‪ ,‬דהיינו שנפתח החיבור הדבוק שבעלין‪,‬‬ ‫רלו‪ .‬לולב שיש לו שתי תיומות‪ ,‬אע"פ שיש על שניהם‬ ‫לדעת המחבר (הנ"ל אות יא)‪ ,‬רק אם נחלקה התיומת‬ ‫שם תיומת‪ ,‬אם נקטמה אחת מהם אפשר דיש‬ ‫ברוב העלין וברוב כל עלה ועלה‪ ,‬פסול‪ ,‬דהוי כאלו‬ ‫להקל (משנ"ב סקכ"ט בשם ביכורי יעקב‪ .‬ובחזו"א (סי' קמה‬ ‫ניטלו לגמרי‪ .‬ואם נחלקה רק האמצעית‪ ,‬אפילו‬ ‫סק"ה) תמה על כך‪ ,‬דאם נחלקה אחת פסול ונקטמה אחת‬ ‫כולה‪ ,‬כשירה (שו"ע‪ ,‬מג"א סק"ג)‪.‬‬ ‫כשר‪ ,‬יקטום אותה ויהיה כשר)‪.‬‬ ‫רל‪ .‬ולדעת הרמ"א אף אם נחלק רק העלה העליון‬ ‫הימנק‬ ‫האמצעי שעל השדרה‪ ,‬לגמרי עד השדרה‪ ,‬פסול‪,‬‬ ‫רלז‪ .‬אם נחלקה ראש תיומת עליונה ונתרחקו שני סדקיו‬ ‫ואע"פ ששאר העלין מחוברים ודבוקים‪ .‬ונוהגין‬ ‫זה מזה ונתעקמו עד שנראו כשנים [כצורה ‪ ]Y‬פסול‬ ‫להחמיר כדעת הרמ"א‪ .‬אמנם אף לדעה זו‪ ,‬אף‬ ‫(שו''ע שם ס''ז) ויש ליזהר הרבה בזה (משנ''ב סקל''ב)‪.‬‬ ‫שהרמ"א פוסל רק אם נחלקה התיומת עד השדרה‪,‬‬ ‫רלח‪ .‬אם העלים נתרחקו רק קצת באופן שאם מניחים‬ ‫דעת הגר"א שלדינא יש להחמיר ברובו‪ ,‬ואם‬ ‫הלולב על הצד‪ ,‬העלים שוב נוגעים זה בזה‪ ,‬או אם‬ ‫נחלקה מקצתה אין להחמיר כלל‪ .‬ודעת הט"ז‬ ‫כשמנענעים הלולב שוב נוגעים זה בזה‪ ,‬אינו פוסל‬ ‫להחמיר כבר כשנחלקה כשיעור טפח‪ ,‬ובח"א כתב‬ ‫משום הימנק (דעת תורה ס''ז)‪.‬‬ ‫להחמיר אפי' במשהו‪.‬‬ ‫רלט‪ .‬בלולבי דרי בדרך כלל העלים בראשם אינם‬ ‫רלא‪ .‬ולכן מדינא אם אין לו לולב אחר‪ ,‬אין לחוש אם‬ ‫מחודדים כשפיץ רק כמו שני עיגולים‪ ,‬ולכן אפילו‬ ‫פתוח משהו כל זמן שלא נחלק הרבה (משנ"ב‬ ‫אם שני העלים דבוקים לגמרי‪ ,‬לפעמים נראה‬ ‫סקי"ט)‪.‬‬ ‫כאילו נחלקו קצת‪ ,‬ומכיון שכך טבעם של העלים‬ ‫רלב‪ .‬לולב שיש לו שתי תיומות‪ ,‬יש על שניהם שם‬ ‫להיות יותר עגולים בראשם‪ ,‬אין בזה משום הימנק‬ ‫תיומת‪ ,‬ואם נחלקה אחת מהם פסול (משנ"ב סקט"ו)‪.‬‬ ‫וכשר לכתחילה‪.‬‬ ‫טעם הפסול של נחלקה התיומת‪ ,‬כתב המג"א (סק"ו‬ ‫רלג‪.‬‬ ‫יבש‬ ‫בשם רבינו ירוחם) שהוא משום לקיחה תמה‪ .‬וכ"פ‬ ‫רמ‪ .‬לולב היבש פסול‪ ,‬שאינו הדר‪ .‬וסימן ליבש‬ ‫המשנ"ב (סקי"ב)‪ .‬וכ"כ בשו"ע הרב (ס"י)‪ :‬ופסולים‬ ‫כשהצבע הירוק חלף והלבין (שו"ע ס"ה)‪.‬‬ ‫אלו שבעלה העליון אינו משום הידור הלולב אלא‬ ‫‪25‬‬ ‫כל שהוא פסול‪ ,‬דודאי זהו שינוי מברייתו ואינו הדר‬ ‫רמא‪ .‬לולב שיבשה התיומת העליונה פסול (משנ"ב סקכ"ב‬ ‫כלל (מ"א וט"ז)‪.‬‬ ‫בשם הראב"ד)‪ .‬ויש ליזהר בכך במיוחד בלולבים‬ ‫שיעור אורך הלולב‬ ‫שקונים זמן רב לפני החג ואינם מאוכסנים בבית‬ ‫רמט‪ .‬אורך שדרת הלולב צריך להיות ד' טפחים (שו''ע סי'‬ ‫באופן שישמרו על טריותם‪ ,‬דלפעמים עד החג‬ ‫תר''נ ס''א)‪ ,‬ולפי מידות זמנינו לדעת הגר''ח נאה הוא‬ ‫מתייבשים‪ ,‬ויש לבדוק בערב החג ובחג שהלולב‬ ‫‪ 32‬ס"מ‪ ,‬ולדעת החזו''א הוא ‪ 40‬ס"מ‪ ,‬ובדין תורה‬ ‫אינו יבש‪.‬‬ ‫נוהגין להחמיר כדעת החזו''א‪ .‬ויש משום הידור‬ ‫רמב‪ .‬לולב שראש העלה נהיה קצת חום או אדום מחמת‬ ‫מצוה ליטול לולב ארוך (מג"א סי' תרעב סק"ג)‪.‬‬ ‫השמש ששורפו‪ ,‬כשר ואינו נקרא יבש (חזו''א או''ח‬ ‫ובדיעבד או בשעת הדחק‪ ,‬סגי בד' טפחים קטנים‪,‬‬ ‫סי קמ''ה סוף סקי''א)‪.‬‬ ‫שהם להגר"ח נאה ‪ 28.6‬ס"מ‪ ,‬ולהחזו"א ‪ 33‬ס"מ‪.‬‬ ‫עלי התיומת‬ ‫רנ‪ .‬השיעור האמור צריך להיות בשדרה בלבד‪ ,‬ואינו‬ ‫רמג‪ .‬בדרך כלל התיומת הוא העלה העליון שגבוה‬ ‫כולל את העלים היוצאים מעל ראש השדרה‪,‬‬ ‫משאר העלין‪ .‬ואם הוא נמוך משאר העלים‪ ,‬כשר‪.‬‬ ‫שאינם בכלל השיעור‪ .‬גודל העלים אין להם שיעור‬ ‫רמד‪ .‬אם אין העלים נגמרים למעלה בשוה‪ ,‬שאחד נגמר‬ ‫(משנ"ב סק"ב)‪.‬‬ ‫קצת יותר גבוה מהשני‪ ,‬אבל סגור היטב‪ ,‬כשר‪.‬‬ ‫רנא‪ .‬השיעור האמור מודדין בתחתית הלולב מתחילת‬ ‫רמה‪ .‬אם אין העלים נגמרים ברוחב בשוה‪ ,‬שעלה אחד‬ ‫מקום העלים‪ ,‬אם מורידים עלים מהלולב למטה‬ ‫צר יותר מחבירו‪ ,‬אם הוא מכסה רוב העלה לכו"ע‬ ‫לצורך עשיית טבעות‪ ,‬צריך לראות שישאר שדרה‬ ‫כשר‪ ,‬ויש שהכשירו גם אם אינו מכסה רוב העלה‪,‬‬ ‫מכוסה בעלים באורך ‪ 40‬ס"מ‪.‬‬ ‫כיון שהעלה כפול‪.‬‬ ‫רנב‪ .‬כשאוגדין את הלולב עם ההדס והערבה‪ ,‬צריך‬ ‫לולב עקום‪ ,‬לולב שעליו כפופים = קנעפל‬ ‫שהטפח העליון של השדרה [‪ 10‬ס"מ] יבלוט מעל‬ ‫רמו‪ .‬לולב שהוא עקום כמגל לפניו או לצדדיו‪ ,‬פסול‪,‬‬ ‫ההדסים והערבות‪ ,‬כיון שהטפח הנוסף הוא כדי‬ ‫לאחריו כשר שזהו דרך ברייתו (שו"ע ס"ח)‪.‬‬ ‫לנענע‪ ,‬ולכן אם ההדסים גבוהים יותר מ‪ 30‬ס"מ‬ ‫רמז‪ .‬לולב שהשדרה כפופה בין לפניו ובין לאחריו‪,‬‬ ‫צריכים שהלולב יהיה ג"כ יותר גבוה (סי' תרנ ס"ב)‪.‬‬ ‫פסול‪ ,‬שאין זה הדר (שו"ע ס"ט)‪.‬‬ ‫ומטעם זה גם הטבעת העליונה שעל הלולב יניח‬ ‫רמח‪ .‬לולב שעליו כפופים בראשו כמו שדרך להיות‬ ‫מתחת ל‪ 10‬ס"מ מגובה השדרה‪.‬‬ ‫הרבה לולבים [הנקרא בלשוננו "קנעפל" (כפתור)]‪,‬‬ ‫רנג‪ .‬מצוה מן המובחר להיות בלולב ס"ח עלין כמנין‬ ‫כשר (שו"ע שם)‪ .‬והרא"ש כתב אוהב אני יותר לצאת‬ ‫לולב (ספר המנהיג הלכות לולב דין יט)‪ .‬ולכל הפחות‬ ‫בו שאין העלין נחלקין ותיומתו קיימת‪ .‬ויש מן‬ ‫יהיה בלולב ששים עלין כנגד ברכת הכהנים שיש‬ ‫הפוסקים שמחמירים בזה‪ ,‬אבל המנהג להקל‬ ‫בה ס' אותיות (שבולי הלקט הלכות לולב סי' שנח‪ .‬הובאו‬ ‫(משנ"ב סקמ"ב)‪ .‬וכתב הלבוש ודוקא כשהעלה‬ ‫במטה אפרים סי' תרמה ס"ד)‪ .‬אמנם למעשה לא ראינו‬ ‫העליונה לבד כפופה אבל אם כולן או רובן כפופים‬ ‫מדקדקין בזה‪.‬‬ ‫פרק יג ‪ -‬דיני האתרוג‬ ‫מים ולא עם רוק שבפיו‪ ,‬שברוק טבעי ישנן‬ ‫האתרוג ‪ -‬מהותו‬ ‫חומצות ועלולות להזיק לפרי‪.‬‬ ‫רנד‪ .‬עור האתרוג עדין מאד‪ ,‬ויש למעט ככל האפשר‬ ‫רנה‪ .‬בשכבה העליונה של קליפת האתרוג ניתן לראות‬ ‫בנגיעה באתרוג‪ ,‬שמשמוש ידים יכול לפגוע‬ ‫הרכב צפוף של לוזי שמן‪ ,‬הן הנקבוביות‪ .‬כאשר לוז‬ ‫במרקם העדין שלו‪ .‬בנוסף‪ ,‬יש ליזהר מזיעה‬ ‫אחד נפגע ומתפוצץ‪ ,‬משתחרר מעט מיץ המכיל‬ ‫המופרשת מהידיים‪ ,‬שעלולה לפגוע במרקם העדין‬ ‫חומצה ונודף ממנו ריח חריף‪ ,‬וכעבור מספר שעות‬ ‫של האתרוג‪ .‬כמו כן צריך זהירות לא להניח את‬ ‫עד יממה יופיע שם כתם חום‪ .‬אפשר למנוע את‬ ‫האתרוג על מקום קשיח‪ ,‬ולא להחזיק שתי‬ ‫הופעת הכתם החום ע"י ניגוב המקום מיד לאחר‬ ‫אתרוגים ביד אחת‪ ,‬שבשפשוף קל או בנגיעה קלה‬ ‫הפגיעה‪ ,‬ושטיפת המקום בעדינות בקצת מים‪.‬‬ ‫של אתרוג אחד בשני יכול להפגע מרקם האתרוג‪.‬‬ ‫גם כשיש צורך לנקות האתרוג‪ ,‬עדיף לנקות עם‬ ‫‪26‬‬ ‫כשמתחיל להתקצר‪ .‬ומביא שיטת הרי"ף והר"ח‬ ‫רנו‪ .‬האתרוג יש לו ב' קליפות‪ ,‬הראשונה – העליונה היא‬ ‫שכל השיפוע ממקום שמתחיל לשפע נחשב‬ ‫קליפה ירוקה דקה מאד‪ ,‬דקה כגליד‪ ,‬כעין ציפוי‬ ‫חוטם‪ .‬וכן נפסק בשו"ע (ס"ט וסי"ב)‪ .‬ודעת הרמב"ם‬ ‫מבריק‪ ,‬שאפשר להוריד אותה בסכין חד‪ ,‬ואז ניטל‬ ‫והר"ן ועוד‪ ,‬שהחוטם היינו הדד‪ ,‬חודו וראשו של‬ ‫הברק ואיזור הקילוף נשאר ירוק מט‪ .‬שכבה זו‬ ‫אתרוג‪ .‬ומקום ראש האתרוג שמשם יוצא הפיטום‪.‬‬ ‫יכולה להתקלף גם ע"י שפשוף חזק באתרוג או ע"י‬ ‫רסא‪ .‬אתרוג שמצד אחד מתחיל שיפוע ובצד שני הוא‬ ‫שריטת ציפורן‪ ,‬וגם בנסיון להוריד בלעטל או‬ ‫עדיין שוה‪ ,‬בצד אחד נחשב לחוטם ובצד שני עדיין‬ ‫נקודה דבוקה לאתרוג מצוי מאד ששכבה זו‬ ‫אינו החוטם (שו"ת שבט הלוי ח"ח סי קנ)‪ .‬והדרך הנוחה‬ ‫מתקלפת יחד עם הבלעטל או הנקודה‪ .‬הקליפה‬ ‫להבחין במקום שמתחיל השיפוע הוא להחזיק את‬ ‫השניה – קליפה עבה קצת‪ ,‬בצבע ירוק‪-‬צהוב‪.‬‬ ‫האתרוג בצורה אנכית‪ ,‬כך העין מזהה בקלות את‬ ‫בשכבה זו נמצאות נקבוביות המיץ‪ .‬אח"כ יש בשר‬ ‫הנקודה שממנה מתחיל השיפוע‪.‬‬ ‫האתרוג שצבעו לבן‪ ,‬והוא חלקו העיקרי של‬ ‫פיטם‬ ‫האתרוג‪ .‬לפנים ממנו יש כמו עיגול ובו מונחים‬ ‫רסב‪ .‬תהליך גדילת האתרוג הוא כך‪ :‬על ענף האילן גדל‬ ‫פלחים של פרי והגרעינים‪.‬‬ ‫ניצן‪ .‬הניצן מתפתח לפרח‪ ,‬בפרח יש עוקץ‪ ,‬שחלה‪,‬‬ ‫נקלף או חסר‬ ‫פיטם‪ .‬ואח"כ מתחיל הפרי לגדול ולהתבשל‪ .‬לרוב‬ ‫רנז‪ .‬אם נקלף הקליפה העליונה שהיא דקה מאד‪ ,‬אין זה‬ ‫בתהליך הגדילה נוצר סדק לפני הפיטם כשבהמשך‬ ‫חסר והאתרוג כשר (ביאוה"ל ס"ב ד"ה ואם)‪ .‬וגם מצד‬ ‫הפיטם נופל‪ ,‬ואז נוצרת רקמת הגלדה מיוחדת‬ ‫נקלף אינו פסול אא"כ נקלף כולו שלא נשתייר‬ ‫בצבע חום‪ ,‬שסוגרת את הפצע שנוצר עם נפילת‬ ‫כסלע או רק אם נקלף כולו‪ ,‬כמבואר בס"ו‪.‬‬ ‫הפיטם‪ .‬כיום ניתן ע"י שימוש באמצעים כימיים‬ ‫רנח‪ .‬אמנם מצוי מאד שכאשר נקלף מעט משתנה מראה‬ ‫מלאכותיים לגרום לכך שהפיטם לא ינשור וישאר‬ ‫האתרוג למראה אחר [וכן הדבר מצוי כשלוז מיץ‬ ‫מחובר לגופו של האתרוג‪.‬‬ ‫מתפוצץ‪ ,‬שעם הזמן צבע האיזור יהפוך לחום]‪ ,‬בכה"ג יש‬ ‫רסג‪ .‬שלימות הפיטם נחשבת כשהדד והשושנתא‬ ‫להחמיר לכתחילה שאם נשתנה ממראה האתרוג‪,‬‬ ‫שלמים‪.‬‬ ‫ואפילו אם נשתנה למראה כשר ולא למראה פסול‬ ‫רסד‪ .‬אם יש בלעטל סביב לפיטם כמו חגורה‪ ,‬הסיבה‬ ‫כשחור ולבן‪ ,‬אם הוא בחוטמו פוסל בכל שהוא‪,‬‬ ‫להיווצרותו הוא כיון שבאתרוג התחיל תהליך‬ ‫ולמטה מחוטמו פוסל אם זה בב' וג' מקומות ואפי'‬ ‫היסדקות הפיטם‪ ,‬ואח"כ התחזק הפיטם בעקבות‬ ‫במיעוט האתרוג‪ ,‬דהוי כמנומר‪ .‬והגם שי"א שרק‬ ‫ריסוס וכדו' והמשיך לגדול‪ ,‬דעת הפוסקים שהוא‬ ‫אם נשתנה מקום הקילוף למראה פסול כגון שחור‬ ‫נחשב לחלק מהאתרוג ואין להחמיר בו כלל‪.‬‬ ‫ולבן‪ ,‬יש לפסול‪ ,‬אבל אם הוא מראה כשר אין‬ ‫רסה‪ .‬בזמנינו‪ ,‬שהפיטם הוא חלק מבשר האתרוג ולא דד‬ ‫לפסלו‪ ,‬כתב המשנ"ב (סקכ"ו) דרק בשעת הדחק יש‬ ‫של עץ‪ ,‬דין הפיטם לגבי נקודה שחורה או בלעטל‪,‬‬ ‫לסמוך ע"ז‪ .‬ולכן בכל נקלף אף שהוא כשר‪ ,‬יש‬ ‫כדין החוטם של האתרוג‪ ,‬וכן אם נפל הפיטם או‬ ‫לשים לב שלא משתנה מראה האתרוג‪.‬‬ ‫מקצתו דינו שונה‪ ,‬וכדלהלן (הכרעת הפוסקים‪ ,‬ועי' כף‬ ‫רנט‪ .‬ניטל מהקליפה העבה קצת‪ ,‬נחשב חסר מגוף‬ ‫החיים סקמ"ו)‪.‬‬ ‫האתרוג‪ ,‬ונחלקו הפוסקים אם חסר פסול בכל‬ ‫אתרוג ללא פיטם‬ ‫שהוא או רק אם חסר בגודל כאיסר (ס"ב)‪ ,‬ויש‬ ‫רסו‪ .‬אם לא היה לו דד מעולם [דהיינו שנפל הפיטם‬ ‫להחמיר לכתחילה לפסול אפי' חסר כל שהוא אם‬ ‫בעוד האתרוג על העץ]‪ ,‬כשר‪ ,‬וכן רוב האתרוגים‬ ‫לא בשעת הדחק (משנ"ב סק"ט)‪.‬‬ ‫שמביאים במדינות אלו (רמ"א ס"ז בשם הרא"ש)‪ .‬כיון‬ ‫חוטם‬ ‫שכך הוא ברייתן וזהו דרך גידולן אין לכנותם בשם‬ ‫רס‪ .‬נחלקו הראשונים מה נקרא חוטמו של אתרוג‪.‬‬ ‫חסרים או שאינן הדר (משנ"ב סקל"ב)‪.‬‬ ‫רש"י כתב (סוכה לה‪ :):‬עובי גובהו שמשם משפע‬ ‫רסז‪ .‬הדרך להכיר אם נפל הפיטם בעודו על העץ‪ ,‬כתב‬ ‫ויורד לצד ראשו‪ ,‬והרא"ש מפרש שכוונת רש"י‬ ‫המשנ"ב 'וניכרים הם כי יש במקום פטמא כמו‬ ‫הוא על קו דק שמסובב את האתרוג בנקודה גבוהה‬ ‫גומא מתחלת ברייתו'‪ .‬וכן במקום נשירת הפיטם‬ ‫לפני שיורד בשיפוע‪ .‬שרק שם מיקרי חוטמו ולא‬ ‫יש קרום חום בהיר אחיד‪.‬‬ ‫‪27‬‬ ‫רעח‪ .‬בלעטלע שיש בו ממש‪ ,‬והוא כמו טפטוף שעוה‪,‬‬ ‫רסח‪ .‬והני מילי כשיש גומא מעט‪ ,‬שאין כאן פסול רק‬ ‫שמורגש במשמוש היד [בעינים עצומות]‪ ,‬אם הוא‬ ‫משום חסר‪ ,‬וכיון שמתחלת ברייתו הוא כן ולא‬ ‫על החוטם פוסל אפי' בכל שהוא‪ .‬ואם הוא למטה‬ ‫נחסר ממנו כלל לא מקרי חסר‪ ,‬אבל לפעמים יש‬ ‫מהחוטם‪ ,‬אם הוא בב' וג' מקומות או במקום אחד‬ ‫גומא עמוקה שחללה עד חדרי הזרע וניכר ע"י‬ ‫ועל רוב האתרוג פסול‪ ,‬משום דהוי מנומר ואינו הדר‬ ‫שיכניס לתוך החלל מחט או שאר דבר דק‪ ,‬בזה‬ ‫(ס"ט וסי"ג ובמשנ"ב שם)‪.‬‬ ‫נראה דפסול גמור הוא (בכור"י הובא במשנ"ב סקל"ב)‪.‬‬ ‫רעט‪ .‬ובלעטלע שאין בו ממש‪ ,‬שאינו מורגש במשמוש‬ ‫נפל הפיטם לאחר לקיטתו מהעץ‬ ‫היד‪ ,‬כשר‪ ,‬דאינו גבוה משאר האתרוג‪ ,‬וגם‬ ‫רסט‪ .‬נפל כל הפיטם‪ ,‬ונוצר שקע‪ ,‬פסול (ס"ז‪ ,‬ט"ז‪ ,‬מג"א‪,‬‬ ‫דנחשבים מראה אתרוג (רמ"א סי"ג)‪ .‬ובזמנינו רוב‬ ‫משנ"ב סק"ל)‪.‬‬ ‫הבלעטלעך הם כאלו שאין בהם ממש‪.‬‬ ‫רע‪ .‬נפל הפיטם ולא נוצר שקע‪ ,‬י"א שכשר (ט"ז)‪ ,‬וי"א‬ ‫שינוי מראה ‪ -‬נקודות‬ ‫שפסול (לבוש וב"ח)‪.‬‬ ‫רפ‪ .‬מראה שחור או לבן‪ ,‬הוי שינוי מראה‪ .‬ולכן נקודות‬ ‫רעא‪ .‬נשאר כלשהו מהדד‪ ,‬כשר (מג"א‪ ,‬א"ר‪ ,‬שו"ע הרב‪,‬‬ ‫שחורות קטנות השכיחות באתרוג‪ ,‬אם הוא בחוטם‬ ‫ח"א)‪.‬‬ ‫פוסלת בכל שהוא (סי"ב)‪ ,‬לפי שעיקר ההידור של‬ ‫רעב‪ .‬נפלה השושנתא ומקצת מהדד‪ ,‬טוב להדר ליקח‬ ‫האתרוג תלוי בחוטמו שהוא נראה לעינים יותר‬ ‫אחר כי יש מחמירין גם בזה (מאמ"ר‪ ,‬ביכורי יעקב‪,‬‬ ‫משאר מקומות ובו אדם נותן עיניו בתחלת‬ ‫משנ"ב סקל"א)‪.‬‬ ‫השקפתו (שו"ע הרב סכ"א)‪ ,‬ובשאר חלקי האתרוג‬ ‫רעג‪ .‬נפלה רק השושנתא וכל הדד קיים‪ ,‬הר"ן מחמיר‪,‬‬ ‫פוסלות אם הוא בב' וג' מקומות (סט"ז)‪.‬‬ ‫וטוב להחמיר במקום שאפשר (רמ"א)‪ ,‬היינו‬ ‫רפא‪ .‬אמנם שינוי מראה שפוסל‪ ,‬דוקא כשנראה להדיא‬ ‫שאפשר ליקח יותר מובחר מזה אבל אם הוא‬ ‫לרוב בני אדם [מבי"ט ח"ג מ"ט] (מג"א סקי"ז)‪ ,‬אבל אם‬ ‫המובחר אין להחמיר בשביל השושנתא (משנ"ב‬ ‫אין נראה לעין מחמת דקותו וצריך להסתכל‪ ,‬אין זה‬ ‫שם)‪.‬‬ ‫כל שהוא שפוסל (משנ"ב סקמ"ו)‪ .‬ובלשונו של‬ ‫רעד‪ .‬אם נחסר קצת מהשושנתא אין בכך כלום (ביכורי‬ ‫השו"ע הרב (סכ"ב)‪" :‬והוא שיהיו נראין לעין‬ ‫יעקב סקכ"ה)‪.‬‬ ‫כשאוחזו בידו ולא שיהא צריך להשים עין עיונו‬ ‫רעה‪ .‬לגבי שאר הימים‪ ,‬להמג"א דס"ל שניטל פיטמתו‬ ‫עליהם עד שיראם‪ ,‬וכן כל שינוי מראה אינו פוסל‬ ‫פסול משום הדר‪ ,‬אין להקל בזה גם בשאר הימים‪,‬‬ ‫אלא אם כן נראה לרוב בני אדם בהשקפה‬ ‫ולשיטתו הנ"ל (אות עב)‪ ,‬דבנשאר קצת מהדד כשר‪,‬‬ ‫ראשונה"‪.‬‬ ‫כ"ש דכשר בשאר הימים‪.‬‬ ‫רפב‪ .‬והסכימו הפוסקים דניכר לעין בהשקפה ראשונה‬ ‫ניטל העוקץ‬ ‫היינו שכאשר אוחזים את האתרוג ביד כדרך‬ ‫רעו‪ .‬אם נפל העוקץ‪ ,‬שהוא מקום חיבור הפרי לעץ‪,‬‬ ‫נטילתו למצוה (מרחק ‪ 30‬ס"מ מהעין)‪ ,‬מבחינים‬ ‫ונעשה גומא‪ ,‬פסול (שו"ע ס"ח)‪.‬‬ ‫בנקודה ממרחק‪ .‬אבל אם מבחינים בנקודה רק‬ ‫בלעטלעך‬ ‫כאשר האתרוג סמוך לעין‪ ,‬ואין צריך לומר שאם‬ ‫רעז‪ .‬יש כמה גורמים להיווצרות בלעטלעך‪ ,‬אחד מהם‪,‬‬ ‫מבחינים בה רק ע"י זכוכית מגדלת‪ ,‬האתרוג כשר‪.‬‬ ‫עלה שמתנופף ומכה באתרוג ובמשך הזמן פוצע‬ ‫רפג‪ .‬מעיקר הדין שינוי מראה‪ ,‬דהיינו נקודה שחורה‪,‬‬ ‫בקלות את האתרוג‪ ,‬ובהיות האתרוג עדיין על‬ ‫פוסלת רק אם היא נוצרת מעצם האתרוג‪ ,‬ולא‬ ‫האילן יוצא כעין גלד במקום המכה‪ .‬גורם נוסף‪,‬‬ ‫מגורם חיצוני (מג"א סקי"ט‪ ,‬משנ"ב סקמ"ט)‪ ,‬ולכן‬ ‫הרוח נושבת בפרדס פתוח ומוליכה אתה חלקיקי‬ ‫נקודות שחורות שמקורם מפגעי מזג אויר או‬ ‫חול ואבק השורטים את הגליד העליון של האתרוג‪,‬‬ ‫מחרקים או מריסוס וכדו'‪ ,‬אינם פוסלים‪ ,‬אבל מכיון‬ ‫ובמשך הזמן נוצר גלד במקום‪ .‬ישנם בלעטלעך‬ ‫שאין אנו יודעים תמיד לקבוע בבירור איזו נקודה‬ ‫דקים שעם הצהבת האתרוג משתלבים לתוך‬ ‫נוצרה ממה‪ ,‬יש להחמיר בכל שינוי מראה –‬ ‫מראה האתרוג ואינם ניכרים כלל‪ .‬וישנם‬ ‫כשניכר להדיא (מבית לוי פ"כ סי"ב)‪ .‬ובנקודות‬ ‫בלעטלעך יותר עבים המורגשים במשמוש היד‪,‬‬ ‫שנוצרו ע"י ריסוס‪ ,‬יש עוד סיבה להחמיר‪,‬‬ ‫ודינם שונה‪.‬‬ ‫‪28‬‬ ‫גידול יפה‬ ‫שהתברר מפי מומחים שהריסוס אינו גורם‬ ‫רפו‪ .‬כיון שכתוב בתורה "פרי עץ הדר" נהגו חסידים‬ ‫להדביק את הנקודה‪ ,‬רק הריסוס גורם ששורף את‬ ‫ואנשי מעשה לקחת אתרוג עם צורת גידול יפה‪,‬‬ ‫הקליפה החיצונית של האתרוג‪ ,‬ולכן יתכן שנקודה‬ ‫ועדיף על פני אתרוג שאינו גידול יפה או עקום‬ ‫שחורה שנוצרה ע"י ריסוס פוסלת מדין מראה‬ ‫במקצת וכדו'‪ ,‬אע"פ שהשני נקי ללא בלעטלעך‪,‬‬ ‫פסול (מו"ח הגרמ"ש קליין שליט"א)‪.‬‬ ‫והאתרוג עם הגידול היפה יש לו בלעטלעך‪ .‬וכן‬ ‫צבע האתרוג‬ ‫אתרוג עם פיטם יש לו חשיבות והידור על פני‬ ‫רפד‪ .‬אתרוג ירוק כהה מאד‪ ,‬פסול (סכ"א)‪ ,‬שעדיין לא‬ ‫אתרוג ללא פיטם‪ ,‬אע"פ שהשני ללא פיטם יותר‬ ‫נגמר גידולו‪ .‬וי"א דאם טבע האתרוגים באותו‬ ‫נקי‪.‬‬ ‫מקום לחזור למראה אתרוג לאחר ששהו בכלי זמן‬ ‫שיעור האתרוג‬ ‫מרובה‪ ,‬אז אפילו בעודו ירוק כשר‪ ,‬דכיון שחוזר‬ ‫רפז‪ .‬שיעור האתרוג כגודל ביצה‪ ,‬לפי שיטת החזו"א‬ ‫למראהו ע"כ נגמר פריו‪ ,‬ומ"מ הסכימו האחרונים‬ ‫הוא בגודל ‪ 100‬סמ"ק‪ .‬ויש הידור לקחת יותר גדול‪.‬‬ ‫דאין לסמוך ע"ז למעשה‪ ,‬ואין לקנות אתרוגים‬ ‫והדרך לשער גודל האתרוג‪ ,‬לקחת כלי מלא עם‬ ‫אא"כ התחיל קצת לשוב למראה אתרוג (משנ"ב‬ ‫מים ולהכניס האתרוג בכלי ולמדוד כמה מים יצאו‬ ‫סקס"ה)‪.‬‬ ‫מהכלי‪ ,‬אם יצאו ‪ 100‬סמ"ק בידוע שהאתרוג יש לו‬ ‫רפה‪ .‬אתרוג בצבע ירוק בהיר כשר‪ .‬וי"א שיש הידור‬ ‫השיעור‪.‬‬ ‫ליטול אתרוג צהוב (הליכות שלמה סוכות פ"י סכ"ב)‪.‬‬ ‫פרק יד ‪ -‬דיני ההדס‬ ‫שיעור אורך השילוש‬ ‫שיעור אורך ההדס‬ ‫רצג‪ .‬לדעת כמה ראשונים צריכים שכל שיעור אורך ג'‬ ‫רפח‪ .‬שיעור אורך ההדס צריך להיות לכתחילה ג' טפחים‬ ‫טפחים יהיה משולש כולו‪ ,‬ואם לאו פסול (הגאונים‪,‬‬ ‫(שו"ע סי' תרנ ס"א)‪ .‬לפי מידות זמנינו‪ ,‬להחזו"א הוא‬ ‫המגיד משנה‪ ,‬הר"ן)‪ ,‬ולדעת כמה ראשונים (הראב"ד‬ ‫‪ 30‬ס"מ ולהגר"ח נאה הוא ‪ 24‬ס"מ‪.‬‬ ‫והרא"ש) למצוה בעינן שיהא כולו משולש‪ ,‬ובדיעבד‬ ‫רפט‪ .‬שיעור זה מודדין למעלה בעץ הבד ללא העלים‬ ‫סגי ברובו משולש‪ .‬וכן הכריע השו"ע (סי' תרמ"ו‬ ‫העליונים היוצאים מראשו שאינם בכלל השיעור‬ ‫ס"ה)‪ .‬והוסיף הרמ"א שאפי' אם השילוש ברובו אינו‬ ‫(משנ"ב סק"א בשם הריטב"א)‪ .‬ולמטה אם יש חלק עץ‬ ‫בראש הבד‪ ,‬רק למטה יש רוב משולש‪ ,‬ג"כ כשר‪.‬‬ ‫שאין בו עלין‪ ,‬מצטרף לשיעור אורך ההדס ג'‬ ‫רצד‪ .‬לכתחילה יש ליטול הדס שמשולש בכולו כשיעור‬ ‫טפחים‪ ,‬ואינו מצטרף לשיעור השילוש להחשב‬ ‫חזו"א‪ ,‬דהיינו ‪ 30‬ס"מ משולש‪ .‬ואם חסר מהשילוש‬ ‫כמשולש‪ ,‬כיון שאינו מחופה בעלים (מבית לוי פרק‬ ‫בתוך השיעור של ‪ 30‬ס"מ‪ ,‬אפשר לצרף מלמטה‬ ‫כב ס"ה)‪.‬‬ ‫מהשיעור‪ ,‬דהיינו אם אורך ההדס הוא ‪ 40‬ס"מ‪ ,‬וב‪30‬‬ ‫רצ‪ .‬כאמור‪ ,‬אורך ההדס צריך להיות לכתחילה לכל‬ ‫ס"מ העליונים יש רק ‪ 25‬ס"מ משולש‪ ,‬וחסר ‪ 5‬ס"מ‬ ‫הפחות ג' טפחים‪ ,‬ולמעלה אין לו שיעור‪ ,‬שיכול‬ ‫משולש‪ ,‬אפשר לצרף ‪ 5‬ס"מ משולש מלמטה‬ ‫להיות יותר מכך‪ ,‬רק שיזהר שיתאימו ההדסים‬ ‫מהשיעור‪ ,‬וביחד יהיה ‪ 30‬ס"מ משולש‪ ,‬ונחשב‬ ‫ללולב‪ ,‬שלא יהיו ארוכים יותר מדאי כדי שישאר‬ ‫מהודר (מו"ח הגרמ"ש קליין שליט"א)‪.‬‬ ‫טפח בשדרת הלולב גבוה מההדסים כדי לנענע‪.‬‬ ‫רצה‪ .‬יש כאלו שרוצים שיהיה ‪ 30‬ס"מ משולש ברצף‬ ‫משולש‬ ‫בלי צירופים‪ ,‬לכן הנהיגו גופי הכשרות לעשות‬ ‫רצא‪ .‬וענף עץ עבות – זהו הדס‪' .‬עבות' היינו משולש‪,‬‬ ‫שתי דרגות‪ ,‬א' א' היינו ‪ 30‬ס"מ משולש בלי צירוף‪,‬‬ ‫שמההדס יוצאים שלשה עלים [או יותר] מכל קן‬ ‫א' היינו ‪ 30‬ס"מ משולש עם צירוף‪ ,‬ולהלכה שניהם‬ ‫וקן‪ ,‬סמוכים זה לזה בעיגול אחד בשוה‪ ,‬שאין אחד‬ ‫שוים‪.‬‬ ‫משלשתן גבוה או נמוך מן השנים‪.‬‬ ‫רצו‪ .‬דרגא ב' הוא כולו משולש שיעור רא"ח נאה‪ ,‬דהיינו‬ ‫רצב‪ .‬משולש היינו שלפי מראית עין רגילה נראית‬ ‫שהבד יהיה ‪ 30‬ס"מ ובתוך ‪ 24‬ס"מ העליונים יש ‪13‬‬ ‫משולש‪ .‬וכל זמן ששורש העלים נפגשים בקו‬ ‫ס"מ דהיינו רובו‪ ,‬משולש‪ ,‬ושאר ‪ 11‬ס"מ משולש‬ ‫אחד‪ ,‬אע"פ שאינן ממש ישרים מיקרי משולש‪.‬‬ ‫מצרפים מלמטה‪.‬‬ ‫‪29‬‬ ‫עליו חופפים את העץ‬ ‫רצז‪ .‬דרגא ג' הוא רובו משולש שיעור חזו"א‪ ,‬דהיינו‬ ‫שא‪ .‬חז"ל דרשו מהפסוק 'וענף עץ עבות'‪ ,‬שענפיו חופין‬ ‫כפסק הרמ"א שבדיעבד סגי ברובו משולש‪ ,‬והיינו‬ ‫את עצו (סוכה לב‪.):‬‬ ‫שיש ‪ 16‬ס"מ משולש בתוך ‪ 30‬ס"מ העליונים‪.‬‬ ‫שב‪ .‬לכתחילה יש הידור מצוה ליטול הדסים שהעלים‬ ‫רצח‪ .‬יש שני דרכים איך לחשב את השיעור של רובו‬ ‫חופפים את כל העץ‪ ,‬דהיינו שראש העלה מגיע‬ ‫משולש‪ ,‬א – שבאורך של ‪ 30‬ס"מ היה שבע קומות‬ ‫לעוקצו של העלה שלמעלה ממנו‪ ,‬וכל העץ מכוסה‬ ‫של קינים שבכל קומה ג' עלים‪ ,‬ונשרו ג' קומות‬ ‫בעלים (שלדעת המור וקציעה בסי' תרמו הוא לעיכובא‪,‬‬ ‫ונשארו ד' קומות‪ ,‬ההדס כשר כיון שנשאר רוב‬ ‫ורוב האחרונים חולקים עליו‪ ,‬עי' ביכורי יעקב ותוספות‬ ‫קומות משולשות‪ .‬ב – שבאורך של ‪ 30‬ס"מ יש רוב‬ ‫ביכורים וחזו"א)‪ .‬ובדיעבד אם העלים חופפים רוב‬ ‫דהיינו ‪ 16‬ס"מ משולש‪ .‬והנפק"מ ביניהם‪ ,‬באופן‬ ‫העץ כשר‪.‬‬ ‫שנשארו רוב קנים‪ ,‬דהיינו ‪ 4‬קומות מתוך ‪ ,7‬אבל הם‬ ‫שג‪ .‬לכתחילה יש הידור מצוה ליטול הדסים שהעלים‬ ‫נמצאים באורך של ‪ 14‬ס"מ‪ ,‬דהיינו מיעוט העץ‪,‬‬ ‫עומדים ישר לגובה‪ ,‬שאם העלים נוטים לצדדים‬ ‫דלפי הדרך הראשון ההדס כשר‪ ,‬ולפי הדרך השני‬ ‫ואינם מכסים את גזע העץ חסר בהידור של עבות‬ ‫ההדס פסול‪ .‬החזו"א (סי' קמו אות ד) מסתפק בזה‪,‬‬ ‫(עי' רש"י סוכה לב‪ :‬וברש"ש שם)‪ .‬ובדיעבד נחלקו‬ ‫האחרונים אם כשר או פסול (ביכורי יעקב‪ ,‬חזו"א)‪.‬‬ ‫ולמעשה לכתחילה יש להקפיד שיהא רובו גם רוב‬ ‫יבש‬ ‫הקנים וגם רוב שיעור האורך‪ ,‬דהיינו שיהיה הבד‬ ‫שד‪ .‬לכתחילה ראוי ליטול הדס שהעלים שלו לחים‪.‬‬ ‫משולש גם רוב קנים וגם ‪ 16‬ס"מ לחזו"א או ‪ 13‬ס"מ‬ ‫הדס שיבשו כל העלין שלו פסול משום שאינו‬ ‫להגרח"נ (מבית לוי פרק כב ס"ד)‪.‬‬ ‫הדר‪ .‬ויבש היינו‪ ,‬שילבינו פני העלים‪ .‬אם העלים‬ ‫נשרו עלים‬ ‫כמושים – לא לחים ולא יבשים – כשר (שו"ע סי'‬ ‫רצט‪ .‬אם נשר עלה אחד‪ ,‬מקום זה נחשב שאינו משולש‬ ‫תרמו סעי' ו‪-‬ז‪ ,‬משנ"ב סק"כ)‪.‬‬ ‫אע"פ שהיה משולש מתחילת ברייתו‪ ,‬ולכן אם יש‬ ‫שה‪ .‬יבשו רוב העלים ונשתיירו בראשו שלשה עלים‬ ‫שיעור ‪ 30‬ס"מ משולשים בלי קן זה‪ ,‬אע"פ שהוא‬ ‫לחים‪ ,‬כשר‪ ,‬דעי"ז נחשב כל ההדס הדר (שם ס"ח‪,‬‬ ‫בצירוף‪ ,‬כשר‪ ,‬ואם אין שיעור ‪ 30‬ס"מ בלי קן זה‪,‬‬ ‫משנ"ב סקכ"א)‪.‬‬ ‫חסר משיעור ג' טפחים‪ .‬ובאופן שנשאר שיעור‪,‬‬ ‫נקטם ראשו‬ ‫אע"פ שכשר‪ ,‬אם קנה באריזה סגורה שכתוב עליו‬ ‫שו‪ .‬נקטם ראש העץ של ההדס‪ ,‬ואפי' במשהו (ביאוה"ל‬ ‫א' א'‪ ,‬יכול לבקש מהמוכר להחליף לו‪ ,‬שאע"פ‬ ‫ס"ו ד"ה פסול)‪ ,‬פסק השו"ע (ס"י) כדעת רוב‬ ‫שכשר מ"מ אין זה א' א'‪ ,‬והוא שילם על א' א'‪.‬‬ ‫הראשונים שהוא כשר‪ ,‬והטעם‪ ,‬כיון שעליו חופפין‬ ‫ש‪ .‬אם חסר חלק מן העלה‪ ,‬אם נחסר רוב העלה דינו‬ ‫על ראשו אין הקטימה ניכרת והוי הדר‪ .‬ומביא י"א‬ ‫כנחסר כל העלה‪ ,‬ואם נחסר מיעוט העלה דינו‬ ‫דפסול משום שאין זה הדר‪ ,‬וכתב הרמ"א דטוב‬ ‫כעלה שלם (מו"ח הגרמ"ש קליין שליט"א)‪.‬‬ ‫להחמיר במקום שאפשר באחר‪.‬‬ ‫פרק טו ‪ -‬דיני ערבה‬ ‫לכתחלה ליקח מאותן הגדילים על הנחל אכן‬ ‫מין הערבה‬ ‫מדברי הט"ז משמע דאין צריך לדקדק בזה (משנ"ב‬ ‫שז‪ .‬ערבי נחל האמור בתורה‪ ,‬הוא מין ידוע הנקרא כן‪,‬‬ ‫סק"ג)‪.‬‬ ‫עלה שלו משוך כנחל‪ ,‬ופיו [חודו] חלק‪ ,‬וקנה שלו‬ ‫שיעור אורך הערבה‬ ‫אדום‪ .‬ואפי' בעודו ירוק‪ ,‬כשר (דסופו להיות אדום‬ ‫שח‪ .‬שיעור אורך הערבה צריך להיות לכתחילה ג'‬ ‫כשיגיע אליו השמש‪ ,‬ט"ז סק"א)‪ .‬ורוב מין זה גדל על‬ ‫טפחים (שו"ע סי' תרנ ס"א)‪ .‬לפי מידות זמנינו‪,‬‬ ‫הנחלים‪ ,‬לכך נקראו 'ערבי נחל'‪[ ,‬ולא אמרינן דבא קרא‬ ‫להחזו"א הוא ‪ 30‬ס"מ ולהגר"ח נאה הוא ‪ 24‬ס"מ‪.‬‬ ‫לדקדק ולומר שלא תקח אלא דוקא מאותן שגדילין אצל‬ ‫שט‪ .‬שיעור זה מודדין בגזע העץ של הערבה בלי העלה‬ ‫הנחל – עטרת צבי בשו"ע]‪ ,‬ואפילו היה גדל במדבר או‬ ‫העליון של הלבלוב‪ ,‬שאינו בכלל השיעור (משנ"ב‬ ‫בהרים‪ ,‬כשר (שו"ע סי' תרמז ס"א)‪ .‬וי"א דיותר טוב‬ ‫סק"א)‪.‬‬ ‫‪30‬‬ ‫שיב‪ .‬ערבה שהתייבשו רוב העלים שלה פסולה (ס"ב)‪,‬‬ ‫שי‪ .‬כאמור‪ ,‬אורך הערבה מינימום ג' טפחים‪ ,‬אבל מותר‬ ‫משום שאינו הדר‪ .‬ויבש היינו משכלה הירקות‬ ‫ליטול ערבה יותר מג' טפחים‪ ,‬ויש הידור מצוה‬ ‫לגמרי (שעה"צ סק"ו)‪ .‬ערבה כמושה כשרה‪ ,‬ונחלקו‬ ‫לקחת יותר מג' טפחים‪ .‬ובתנאי שהשדרה של‬ ‫הפוסקים אם מותר לכתחילה או רק בדיעבד (משנ"ב‬ ‫הלולב גם ארוך יותר‪ ,‬כדי שישאר טפח בשדרת‬ ‫שם)‪ .‬ולכן במהלך ימי החג אם כמשו הערבות נכון‬ ‫הלולב גבוה מהערבות כדי לנענע‪.‬‬ ‫להחמיר ולהחליפם‪.‬‬ ‫נשרו עלים‪ ,‬יבשו‪ ,‬נקטם ראשו‬ ‫שיג‪ .‬נקטם ראש העץ של הערבה‪ ,‬לדעת השו"ע (ס"ב)‬ ‫שיא‪ .‬לכתחילה יש הידור ליטול ערבה שלא נשרו ממנה‬ ‫פסולה‪ ,‬והרמב"ם מכשיר‪ ,‬ונקטינן כדעה ראשונה‬ ‫העלים כלל (מג"א סי תרמז סק"ג)‪ ,‬כיון דערבות‬ ‫(משנ"ב סקי"א)‪ .‬ויש להחמיר בזה כיון שערבות‬ ‫מצויות יש להדר לכתחילה גם בזה (משנ"ב סקי"א)‪.‬‬ ‫מצויות (מג"א סק"ב)‪ .‬נקטם העלה העליון כשרה‪.‬‬ ‫ובדיעבד‪ ,‬אם נשרו רוב העלים פסולה‪ ,‬נשרו מקצת‬ ‫ויש מהדרין ליטול ערבה שיש עליה לבלוב‪ ,‬שהוא‬ ‫העלים כשרה (שו"ע שם ס"ב)‪.‬‬ ‫סימן שלא נקטם ראש העץ של הערבה‪.‬‬ ‫פרק טז ‪ -‬מהלכות חול המועד‬ ‫וקראי אסמכתא בעלמא נינהו‪ .‬ומצינו בזה מחלוקת‬ ‫הקדמה‬ ‫ראשונים‪ ,‬י"א שמלאכת חוה"מ אסורה מדרבנן‬ ‫שיד‪ .‬הלכות חוה"מ הן מן ההלכות הקשות ביותר‪ ,‬וכתב‬ ‫וקראי אסמכתא בעלמא היא‪ ,‬וי"א שאסורה מה"ת‪,‬‬ ‫ב'יוסף אומץ' (סי' תתלג) "דינים דחול המועד‬ ‫רק שהתורה מסרה לחכמים לקבוע איזה מלאכה‬ ‫נפישים‪ ,‬ואין לעמוד על עיקרם אם לא בדקדוק‬ ‫אסורה ואיזה מותרת‪.‬‬ ‫גדול‪ ,‬כי חילוקיהם תלויים בשערה"‪ .‬וחוץ ממה‬ ‫שיז‪ .‬וכתב המשנ"ב (סי' תקל סק"א) והנה בעיקר איסור‬ ‫שהן מן ההלכות הקשות‪ ,‬קשה עוד יותר לקיימה‪,‬‬ ‫מלאכת חוה"מ יש דיעות בין הראשונים‪ ,‬יש‬ ‫כי כיון שהותרו מקצת מלאכות מדמין העולם‬ ‫שסוברים שהוא מדברי סופרים‪ ,‬מפני שמצינו‬ ‫שהותרו כולם‪ .‬וכתב האליה רבה (סי' תצב‪ ,‬הובא בבאר‬ ‫בתורה שנקראו מקרא קדש והרי הוא זמן חגיגה‬ ‫היטב) וכן בספר נוהג כצאן יוסף‪ ,‬דלכן תיקנו תענית‬ ‫במקדש‪ ,‬לפיכך אסרום בעשיית מלאכה כדי שלא‬ ‫בה"ב אחר סוכות ופסח‪ ,‬משום דיש בהם חוה"מ‬ ‫יהיה כשאר ימות החול שאין בהן קדושה כלל‪.‬‬ ‫ובזה רבים המתפרצים לעשות מלאכה כיון‬ ‫ומ"מ לא החמירו בו כיו"ט ממש והקילו בחמשה‬ ‫שהותרו מקצת מלאכות‪ ,‬וכמעט אין איש צדיק‬ ‫דברים הנ"ל‪ ,‬והרבה פוסקים סוברין דהוא מן‬ ‫בארץ וכו' בימים אלו לעבור על דת‪.‬‬ ‫התורה והא דהקילו בכמה דברים הנ"ל הוא ע"פ‬ ‫שטו‪ .‬וכתב בספר פלא יועץ (מערכת חוה"מ)‪ :‬ובפרט בענין‬ ‫הרשות שניתן לחכמים מן התורה במלאכת חוה"מ‬ ‫חול המועד רבים עברו ומחמת שהותרו איזה‬ ‫לפי צורך הענין להתיר‪ .‬ומאוד יש ליזהר שלא‬ ‫מלאכות יותר מיו"ט נעשו כל המלאכות כהיתר‪,‬‬ ‫להקל יותר ממה שהתירו חכמים דאחז"ל המבזה‬ ‫ואין מבקש לידע מהו אסור ומהו מותר ועבירה‬ ‫את המועדות‪ ,‬דהיינו שעושה בהן מלאכה‬ ‫גוררת עבירה שמתוך שהם להוטים בעסקיהם או‬ ‫[כפירש"י] כאלו עובד עכו"ם‪.‬‬ ‫בשחוק הקארטין פנה היום בלי אכילה כלל או‬ ‫שיח‪ .‬והנה בדעת המחבר כתב המג"א (סי' תקל סק"א)‬ ‫באכילה כל דהוא כמעשהו בחול‪ ,‬וה' הטוב יכפר‬ ‫דמוכח דס"ל שהיא מדרבנן‪ ,‬ומדברי הרמ"א משמע‬ ‫בעדו‪ .‬והאיש הירא לנפשו ידרוש מעל ספר או מפי‬ ‫דס"ל דהוא דאורייתא‪ ,‬וכתב בביאוה"ל (ד"ה ומותר)‪,‬‬ ‫סופרים איזו מלאכה אסורה ואיזו מותרת ולא‬ ‫שרוב הראשונים ס"ל דמלאכת חוה"מ היא מן‬ ‫יעבור‪ ,‬וכן יזהר להרבות קצת באכילה ושתיה‬ ‫התורה‪ ,‬ולדידהו בכל ספק צריך להחמיר כמו בשל‬ ‫להבדיל בין הקדש ובין החול‪.‬‬ ‫תורה‪ ,‬דספק דאורייתא לחומרא‪ ,‬ומה דמוכח‬ ‫שטז‪ .‬בגמ' חגיגה (יח‪ ).‬מצינו כמה דרשות מנין דחול‬ ‫בשו"ע דנקט שהוא דרבנן‪ ,‬אפשר שלא ראה כל‬ ‫המועד אסור בעשיית מלאכה‪ ,‬ונחלקו הראשונים‬ ‫הראשונים שהבאתי‪ ,‬ומסיים הביאוה"ל‪ :‬ועכ"פ אין‬ ‫אם כוונת הגמרא לדרשה גמורה ומלאכת חוה"מ‬ ‫למהר להקל כי אם לצורך גדול‪.‬‬ ‫אכן אסורה מדאורייתא‪ ,‬או דחוה"מ אסורה מדרבנן‬ ‫‪31‬‬ ‫נטילת צפרניים‬ ‫תספורת‬ ‫שכז‪ .‬נוהגים שלא ליטול צפרניים בחול המועד (רמ"א סי'‬ ‫שיט‪ .‬אסור להסתפר בחול המועד‪ ,‬כדי שיסתפר לפני יום‬ ‫תקלב ס"א)‪ ,‬כדי שמתוך כך שיודע שלא יוכל ליטלם‬ ‫טוב ולא יכנס ליום טוב כשהוא מנוול בשערות‬ ‫בחוה"מ יזכור ליטלם מערב יו"ט ולא יכנס ליום‬ ‫(שו"ע סי' תקלא ס"ב‪ ,‬משנ"ב סק"ג)‪.‬‬ ‫טוב מנוול בצפרניים (משנ"ב סק"ב)‪.‬‬ ‫אשה ג"כ אסורה להסתפר בחוה"מ (משנ"ב סי' תקמו‬ ‫שכ‪.‬‬ ‫שכח‪ .‬מי שנטל צפרניו בערב יום טוב מותר לו ליטלן‬ ‫סקט"ז)‪ ,‬אמנם לצורך מצוה וצניעות‪ ,‬כגון שלא יצאו‬ ‫בחול המועד (משנ"ב שם)‪.‬‬ ‫שערות מכיסוי הראש וכדו'‪ ,‬מותר לה להסתפר‪.‬‬ ‫שכט‪ .‬מי שרגיל ליטלן כל ערב שבת יש מתירין לו לגוזזן‬ ‫שכא‪ .‬ילד קטן ג"כ יש לספר אותו לפני יום טוב‪ .‬ומ"מ אם‬ ‫בחוה"מ (באר היטב סק"א‪ ,‬הובא בשע"ת סי' רס סק"ב)‪,‬‬ ‫לא סיפרו אותו ויש לו הרבה שערות ומצטער‪,‬‬ ‫ויש אוסרין (שבות יעקב)‪ .‬והמיקל יש לו על מי‬ ‫מותר לספר אותו בחוה"מ‪ ,‬ואפי' בפרהסיא‪ ,‬דהכל‬ ‫לסמוך (כף החיים סי' תקלב סק"ה)‪.‬‬ ‫רואין שהוא קטן‪ .‬והטעם שמותר‪ ,‬שכיון שעדיין‬ ‫של‪ .‬למעשה‪ ,‬המנהג לא לגזוז הצפרניים כלל בחוה"מ‪,‬‬ ‫גם באופנים הנ"ל‪ ,‬אם לא כשיש חשש חציצה‬ ‫אינו בר מצוה אין לו חיוב לגלח קודם יו"ט‪ ,‬דלא‬ ‫בנט"י וכדו' (מבית לוי שם ס"ג)‪.‬‬ ‫שייך בו כדי שלא יכנס ליו"ט כשהוא מנוול‪ .‬וקטן‬ ‫שלא‪ .‬מותר לגזוז צפרני ילדים קטנים‪ ,‬כמו שמותר לגלח‬ ‫היינו עד בן י"ג‪ .‬ומ"מ בקטן הנראה כגדול אסור‬ ‫אותן (משנ"ב סי' תקלב סק"ב)‪ .‬ובפרט באופן שמצטער‬ ‫לגלח בפרהסיא (שו"ע ורמ"א סי' תקלא ס"ו‪ ,‬ט"ז סק"ו‪,‬‬ ‫עי"ז כגון שהוא משרט עצמו וכדו'‪ .‬אמנם אם אין‬ ‫מג"א סק"ח‪ ,‬משנ"ב ס"ק טו‪-‬יז)‪ .‬ואם הקטן אינו מצטער‪,‬‬ ‫לקטן שום צער מזה‪ ,‬לא יגזוז‪.‬‬ ‫רק להורים חשוב שיראה יפה אין לספר אותו‪.‬‬ ‫כיבוס‪ ,‬ייבוש וגיהוץ‬ ‫והמנהג שגם קטנים אין מספרין כלל בחוה"מ‪.‬‬ ‫שלב‪ .‬אסור לכבס בחול המועד‪ ,‬ואפילו לצורך המועד‪,‬‬ ‫שכב‪ .‬קטן שהגיע לגיל ג' שנים בחוה"מ‪ ,‬י"א שמותר‬ ‫והטעם כדי שיכבס מעיו"ט לצורך יום טוב ולא‬ ‫לערוך ה'חלאקה' ולספר שערותיו בחוה"מ‪ ,‬כדי‬ ‫יכנס למועד כשהוא מנוול (שו"ע סי' תקלד ס"א‪ ,‬משנ"ב‬ ‫להרגיל [להגדיל] השמחה במועד ומצוה נמי איכא‬ ‫סק"א)‪ .‬ואסור לכבס בין בידים ובין במכונת כביסה‪.‬‬ ‫בכך (באה"ט סק"ח‪ ,‬שע"ת סק"ז שבשם ספר גן המלך‪,‬‬ ‫שלג‪ .‬כתם שנעשה בבגד במועד‪ ,‬מותר לנקותו‪ ,‬ואם יש‬ ‫וכותב‪ :‬והענין של השמחה הוא מנהג א"י גם כן שעושין‬ ‫צורך מותר אף עם חומר ניקוי‪ ,‬שאין זה בכלל‬ ‫שמחה בהתגלחת הראשונה של קטן שמחנכין אותה במצוה‬ ‫כיבוס שאסרו חכמים‪ ,‬וגם כיון שהכתם נעשה‬ ‫להיות לו פיאות הראש)‪ .‬ומנהג רוב העולם להקדים‬ ‫במועד אין כאן הגזירה שלא לכבס כדי שיכבס‬ ‫התספורת לפני החג או לאחר אותו עד ל"ג בעומר‪.‬‬ ‫בערב יו"ט‪.‬‬ ‫שכג‪ .‬מותר לגזור את השפם (שו"ע סי' תקלא ס"ח)‪ .‬ואפי'‬ ‫שלד‪ .‬בגד שהתלכלך במועד ואם ימתין עם ניקויו עד‬ ‫אינה מעכבת את האכילה (מג"א‪ ,‬סקי"ב‪ ,‬באה"ט‪,‬‬ ‫אחר המועד לא ירד הכתם‪ ,‬או שהבגד יעלה עובש‬ ‫משנ"ב סקכ"א)‪ .‬דזה נקרא יפוי ותיקון הגוף וצורך‬ ‫ויתקלקל‪ ,‬מותר להסיר הכתם או להשרותו במים‬ ‫עם חומר‪ ,‬אף אם אינו צריך את הבגד למועד‪,‬‬ ‫המועד (שעה"צ אות כא)‪.‬‬ ‫משום דהוה דבר האבד (מבית לוי עמ' תסד סי"ב)‪.‬‬ ‫סירוק שערות‪ ,‬חפיפה ורחיצה‬ ‫שלה‪ .‬בגדי קטנים מותר לכבס במועד‪ ,‬שדרך הקטנים‬ ‫שכד‪ .‬מותר לבנים ולבנות לסרק שערותיהן‪ ,‬להחליקן‬ ‫ללכלך בגדיהם תמיד (שו"ע שם ומשנ"ב סק"ז)‪ .‬ומותר‬ ‫ולקולען וכדו' (שו"ע סי' תקמו ס"ה‪ ,‬משנ"ב סקי"ב)‪ ,‬שזהו‬ ‫לכבסם כרגיל במים חמים וחומר כביסה וכדו'‪.‬‬ ‫צורך הגוף וכעין אוכל נפש ולפיכך עושה כדרכה‬ ‫בלא שינוי ובטרחא רבה [הריטב"א] (ביאוה"ל ד"ה כל‬ ‫ומ"מ אין לכבס רק מה שצריך להם למועד‪ ,‬אבל‬ ‫שלא לצורך המועד אין לכבס אפי' בגדי קטנים‪.‬‬ ‫תכשיטיה)‪.‬‬ ‫שלו‪ .‬חליפות‪ ,‬חולצות או שמלות וכדו' של ילדים‪ ,‬שהם‬ ‫שכה‪ .‬וכן מותר לחפוף ולסרוק את הראש‪ ,‬אף שמשיר‬ ‫יפים יותר ומיוחדים ליום טוב וכדו'‪ ,‬שנתלכלכו‬ ‫שער תוך כדי חפיפה וסירוק (שו"ע סי' תקלא ס"ח)‪.‬‬ ‫שכו‪ .‬מותר להתרחץ בחול המועד כרגיל (משנ"ב סי' תקלא‬ ‫אחר יו"ט ראשון‪ ,‬מותר לכבס בחוה"מ לצורך יו"ט‬ ‫אחרון אע"פ שיש להם עוד בגדים פשוטים יותר‪.‬‬ ‫סקכ"ב)‪ .‬וגם עם סבון (מבית לוי עמ' תסב ס"ד)‪ .‬ויש‬ ‫שלז‪ .‬מגבות שמתלכלכות כסדר‪ ,‬ורגילים להחליפם‬ ‫מחמירין לא להשתמש בסבון מוצק אלא בסבון‬ ‫כסדר‪ ,‬מותר לכבסם אם נתלכלכו כולם (שו"ע שם)‪.‬‬ ‫נוזלי (שו"ת תשובות והנהגות ח"א סי' שא)‪.‬‬ ‫‪32‬‬ ‫שמג‪ .‬בגדים שנתכבסו מערב יו"ט וצריכים גיהוץ‪,‬‬ ‫שלח‪ .‬כיון שאסור לכבס בגדים של גדולים בחוה"מ‪ ,‬יש‬ ‫לכתחילה יגהצו לפני החג‪ ,‬ואם לא הספיקו לגהץ‬ ‫לכל אחד‪ ,‬הן איש והן אשה‪ ,‬להכין לפני החג שיהיה‬ ‫לפני החג‪ ,‬מותר לגהץ הבגדים שצריכים ללבוש‬ ‫להם בגדים מכובסים עבור כל ימי החג שלא‬ ‫בחג‪ ,‬דמעשה הדיוט הוא ומותר לצורך המועד‬ ‫יצטרכו לכבס במועד‪ .‬ואם אין להם כפי הצורך‬ ‫(רמ"א ס"ג‪ ,‬משנ"ב סי' תקמא סק"ט)‪ .‬והגיהוץ המותר‬ ‫צריך להשתדל לקנות לפני החג שיהיה לו כפי‬ ‫היינו ליישר הקמטים‪ ,‬אך אין לעשות כפל חדש‬ ‫הצורך‪ .‬ואם אירע שנתלכלכו הבגדים וכדו' [או‬ ‫בבגד ע"י גיהוץ שזה מעשה אומן ואסור (שו"ע שם‪,‬‬ ‫ששכח לקנות] ואין לו מה ללבוש‪ ,‬מותר לכבס בחול‬ ‫משנ"ב סק"ח)‪.‬‬ ‫המועד‪ ,‬שאיסור כיבוס הוא כדי שלא יצטרך לכבס‬ ‫צחצוח נעליים‬ ‫במועד‪ ,‬וכיון שהכין לעצמו כפי צורכו‪ ,‬אם יש לו‬ ‫שמד‪ .‬לנקות הנעליים בחוה"מ‪ ,‬אם נתלכלכו רק באבק‬ ‫צורך מותר לכבס במועד‪.‬‬ ‫וכדו' עדיף לנקותם במגבון וכדו'‪ ,‬בלי משחת‬ ‫שלט‪ .‬להאמור‪ ,‬משפחה שיוצאת לכל ימי החג להתארח‬ ‫נעליים‪ .‬ואם נתלכלכו יותר ויש צורך במשחת‬ ‫אצל ההורים וכדו'‪ ,‬צריכים ההורים לקחת לעצמם‬ ‫נעליים‪ ,‬מעיקר הדין מותר‪ ,‬ויש מחמירין (מבית לוי‬ ‫בגדים שיספיק להם לכל החג ושלא יצטרכו לכבס‪.‬‬ ‫שם סי"ג)‪.‬‬ ‫אולם לילדים קטנים שמותר לכבס להם‪ ,‬אם זה‬ ‫נקיון הבית‬ ‫טרחא גדולה אין חיוב לקחת בגדים שיספיק להם‬ ‫שמה‪ .‬מותר בחוה"מ לנקות כל דבר בבית שרגילים לנקות‬ ‫לכל החג‪ ,‬ואם יצטרכו לכבס יכבסו (מו"ח הגרמ"ש‬ ‫כל שבוע‪ ,‬כמו שטיפת הרצפה‪ ,‬ארונות מטבח‪,‬‬ ‫קליין שליט"א)‪.‬‬ ‫חדרי שירותים וכדו'‪ ,‬וכמו שרגילים תמיד גם עם‬ ‫שמ‪ .‬כשמפעיל מכונת כביסה עבור בגדים שמותר לכבס‬ ‫סמרטוט וחומרי ניקוי‪ .‬אולם דברים שאין רגילים‬ ‫במועד‪ ,‬כגון בגדי קטנים‪ ,‬מותר להוסיף למכונה עוד‬ ‫לנקותם כל שבוע רק לעיתים רחוקות‪ ,‬כמו‬ ‫בגדים המותרים בכיבוס שיודע שיצטרך לכבס‬ ‫תריסים‪ ,‬דלתות וכדו'‪ ,‬אין לנקותם בחוה"מ‪.‬‬ ‫בהמשך המועד‪ ,‬אף אם עדיין יש לו נקיים מהם‪ .‬אך‬ ‫תיקוני כלים‬ ‫אסור להוסיף בגדים שאסור לכבסם במועד‪ ,‬ולכן‬ ‫שמו‪ .‬כל מלאכה שהיא לצורך אוכל נפש במועד‪ ,‬מותר‬ ‫אסור להוסיף בגדי גדולים למכונה של בגדי קטנים‬ ‫לעשותה בחוה"מ‪ ,‬אפילו מעשה אומן‪ .‬אולם אסור‬ ‫(שו"ת מנחת יצחק ח"ח סי' נ‪ ,‬מבית לוי עמ' תסג ס"ט)‪.‬‬ ‫לעשותה אם אינו צריך לה רק לאחר החג‪ .‬ולכן‬ ‫שמא‪ .‬מצוי אצל משפחות רבות שבמהלך ימי החג‬ ‫תנור אפיה‪ ,‬כיריים‪ ,‬מקרר ומיקסר‪ ,‬שהם מכשירי‬ ‫מארחים בביתם כמה וכמה משפחות‪ ,‬ואין‬ ‫אוכל נפש‪ ,‬מותר לתקנם בחוה"מ לצורך המועד‬ ‫ברשותם כמות מצעים מספקת לכל המתארחים‪.‬‬ ‫אפילו מעשה אומן (שו"ע סי' תקמ ס"ז‪ ,‬משנ"ב סקי"ח)‪.‬‬ ‫נחלקו פוסקי זמננו אם מותר לכבס המצעים‬ ‫שמז‪ .‬מכונת כביסה שהתקלקלה וצריך אותה לצורך‬ ‫בחוה"מ‪ ,‬יש אוסרים (אשרי האיש ח"ג עמ' עא‪ ,‬שמירת‬ ‫כיבוס המותר בחוה"מ‪ ,‬מותר לתקנה רק תיקון‬ ‫המועד כהלכתו פי"ד הערה ‪ ,)20‬ויש מקילין (שמירת שבת‬ ‫פשוט שהוא מעשה הדיוט‪ ,‬כמו פתיחת סתימה‪,‬‬ ‫כהלכתה פס"ו הערה רסג‪ ,‬וע"ע בשלחן שלמה ח"ב הל'‬ ‫ולא תיקון במכונה עצמה שהוא מעשה אומן‪ ,‬כיון‬ ‫חוה"מ סי' תקלד‪ ,‬שו"ת באר משה ח"ז סי' ח)‪ .‬ואף‬ ‫שאינו לצורך אוכל נפש‪ .‬ואם אינו צריך לה במועד‪,‬‬ ‫המקילין כתבו דעדיף שיכבס ע"י גוי‪ .‬ולכן אם‬ ‫ורוצה שתהיה מוכנה לאחר המועד‪ ,‬אסור לתקנה‬ ‫יודעים לפני החג שכך תהיה המציאות‪ ,‬ואין להם‬ ‫אפי' במעשה הדיוט‪.‬‬ ‫די מצעים לכל האורחים‪ ,‬צריך לקנות לפני החג‬ ‫שמח‪ .‬מנעול של דלת הבית שנשברה‪ ,‬מותר לתקנה‪,‬‬ ‫עוד סדינים וציפיות וכדו'‪ ,‬או לחילופין לבקש‬ ‫דכיון שיכול להגיע לידי הפסד אם לא יתקן‪ ,‬נחשב‬ ‫מהמתארחים שיביאו אתם כלי מיטה מביתם‪ .‬ואם‬ ‫לדבר האבד (עי' שו"ע סי' תקמ ס"א)‪.‬‬ ‫הגיעו אורחים באמצע החג ואין להם מצעים‬ ‫שמט‪ .‬מזגן שהתקלקל‪ ,‬בזמן חום‪ ,‬מותר לתקן בחוה"מ אף‬ ‫נקיים‪ ,‬מותר לכבס להם (מו"ח הגרמ"ש קליין שליט"א)‪.‬‬ ‫במעשה אומן‪ ,‬דנחשב למכשירי אוכל נפש‪.‬‬ ‫שמב‪ .‬כביסה רטובה שנתכבס בחוה"מ בהיתר‪ ,‬מותר‬ ‫שנ‪ .‬תקלה ברשת החשמל‪ ,‬מותר לתקן במעשה אומן‪,‬‬ ‫לייבש במכונת ייבוש‪ ,‬ומותר גם לתלות אותם‬ ‫דהיינו לקרוא לחשמלאי לתקן התקלה‪ ,‬שכל צרכי‬ ‫לייבוש‪ ,‬ואם אפשר יתלו אותם בתוך הבית‪ ,‬ואם אי‬ ‫אוכל נפש בבית תלויים ברשת החשמל‪.‬‬ ‫אפשר מותר לתלותם לייבוש בחוץ‪.‬‬ ‫‪33‬‬ ‫כתיבה‬ ‫שנא‪ .‬ברז המים שבמקלחת או באמבטיה שנשבר או‬ ‫שנח‪ .‬ישנם שני מיני כתיבה‪ ,‬מעשה אומן ומעשה‬ ‫נתקלקל‪ ,‬ואין עוד מקלחת או אמבטיה בביתם‪,‬‬ ‫הדיוט‪ ,‬מעשה אומן היינו אותיות מרובעות כעין‬ ‫בזמננו שרגילים להתרחץ רק בבית‪ ,‬ורגילים‬ ‫כתב אשורית‪ ,‬או כתב שנכתב באומנות מיוחדת‪,‬‬ ‫להתרחץ כמה פעמים בשבוע‪ ,‬ובמשפחה בעלת‬ ‫מקצועית ישר ויפה (ביאוה"ל סי' תקמה ס"ה ד"ה‬ ‫הרבה נפשות קשה מאד לומר שילכו למקום אחר‬ ‫אפילו)‪ .‬ומעשה הדיוט הוא כתב רגיל שלנו שנכתב‬ ‫להתרחץ‪ ,‬מותר לתקן את ברז המים במעשה‬ ‫כפי המזדמן לו ללא קפידה על כתיבה נאה במיוחד‬ ‫הדיוט‪ .‬וכן אם נשבר או נתקלקל הדוד חשמל ואין‬ ‫ואותיות יפות ומדוייקות‪.‬‬ ‫לו מים חמים‪ ,‬מותר לתקנו מעשה הדיוט‪ .‬וע"י נכרי‬ ‫שנט‪ .‬כתיבה במעשה אומן אסור לכתוב בחול המועד‪,‬‬ ‫יש להתיר אפילו מעשה אומן‪ .‬אמנם אם נתקלקל‬ ‫ומותר רק בדבר האבד (שו"ע סעי' א‪-‬ב)‪ ,‬או לצורך‬ ‫הדוד שמש ויש אפשרות לחמם המים ע"י‬ ‫רבים לצורך המועד‪ ,‬או לצורך מצוה (שו"ע ס"ג)‪.‬‬ ‫הבוילער אין להקל לתקן הדוד שמש (שו"ת באר משה‬ ‫שס‪ .‬כתיבה במעשה הדיוט מותר לכתוב בחול המועד‬ ‫ח"ז סי' כב וסי' צו‪ ,‬שמירת שבת כהלכתה פרק סו סעי' נח‬ ‫אם זה לצורך המועד‪ ,‬או צרכי רבים אף שאינו‬ ‫ובהערה ריז)‪.‬‬ ‫לצורך המועד‪ ,‬או דבר האבד‪ .‬וכן מותר לכתוב‬ ‫שנב‪ .‬אם נשבר ברז מים או צינור מים באופן שיש מהם‬ ‫חידושי תורה‪ ,‬דרוש ודברי אגדה‪ .‬והמנהג להקל‬ ‫נזילת מים‪ ,‬הרי זה בכלל דבר האבד‪ ,‬ומותר לתקנם‬ ‫בכל זה אף בלי שינוי‪ ,‬והמחמיר יחמיר לעצמו‬ ‫גם מעשה אומן‪ .‬וכן במקרה של סתימה וכדו'‬ ‫(משנ"ב סקל"ה)‪ .‬וכתיבה שלא לצורך המועד יש‬ ‫בצינורות ניקוז המים‪ ,‬שאם לא יתקנו מיד יכנסו‬ ‫אוסרים ויש מתירין‪ ,‬ובשינוי יש להקל (שו"ע שם)‪.‬‬ ‫המים או הריחות לתוך ביתו‪ ,‬מותר לתקן אפילו‬ ‫כתיבה וציור לילדים קטנים‬ ‫מעשה אומן (שש"כ שם)‪.‬‬ ‫שסא‪ .‬מותר ליתן לילדים לכתוב ולצייר לעצמם בחול‬ ‫שנג‪ .‬שירותים שנשברו ואין אפשרות להשתמש בהם‪,‬‬ ‫המועד ואין בזה שום איסור‪ ,‬שכיון שכן הוא דרך‬ ‫אם יש לו שירותים נוספים בבית‪ ,‬אין היתר לתקנו‬ ‫קטנים לצייר ולכתוב דברים של מה בכך‪ ,‬והם‬ ‫בחוה"מ‪ .‬אך אם אין שירותים נוספים‪ ,‬בזמננו שאין‬ ‫מתענגים ונהנים מזה עכשיו‪ ,‬הוי צורך המועד‬ ‫הרגילות ללכת למקום אחר‪ ,‬ובפרט בלילה שאין לו‬ ‫שהותר במעשה הדיוט‪ .‬ולעת הצורך‪ ,‬כגון כשיש‬ ‫מקום אחר‪ ,‬מותר לתקן השירותים אפי' במעשה‬ ‫צורך להעסיק את הקטנים‪ ,‬מותר גם לגדול לצייר‬ ‫אומן (שו"ת באר משה שם)‪.‬‬ ‫ציורים עם הקטנים‪ ,‬דזה נחשב צורך המועד והוא‬ ‫תיקוני בגדים‬ ‫מעשה הדיוט (מו"ח הגרמ"ש קליין שליט"א)‪.‬‬ ‫שנד‪ .‬מותר לעשות תיקון בבגד שצריך ללובשו במועד‪,‬‬ ‫הקלדה במחשב‪ ,‬עבודות מחשב‬ ‫כגון‪ ,‬לתפור קרע שנהיה בבגד או מכפלת שנפרמה‪,‬‬ ‫שסב‪ .‬הקלדה במחשב אינה מעשה כתיבה‪ ,‬ואינה רק‬ ‫או לתפור כפתור שנפל‪ .‬ויתקן הדבר בשינוי‪ ,‬דהיינו‬ ‫אלקטרודות חשמליות גרידא‪ ,‬ואינו עשוי על מנת‬ ‫בתפירת קרע יעשה תפירות רחבות‪ ,‬ושהתפר לא‬ ‫להתקיים‪ ,‬ואף אם הנתונים מוזנים לתוך דיסק אין‬ ‫יהיה ישר‪ ,‬ובתפירת כפתור‪ ,‬בכפתור בעל ארבעה‬ ‫בזה איסור‪ ,‬ולכן אם ההקלדה היא צורך המועד‪ ,‬או‬ ‫חורים יתפור רק שנים‪ ,‬ובאחרים יתפור באופן רפוי‬ ‫צורך מצוה או צורך רבים‪ ,‬וכן חידושי תורה וכדו'‪,‬‬ ‫או לא במקומו המדוייק (מבית לוי עמ' תסו ס"ג)‪.‬‬ ‫מותר להקליד בחוה"מ‪.‬‬ ‫שנה‪ .‬אף תיקונים המותרים במועד‪ ,‬לא יעשם ע"י מכונת‬ ‫שסג‪ .‬אך אסור לעסוק בכל מיני עבודות מחשב מורכבות‪,‬‬ ‫תפירה‪.‬‬ ‫דהיינו גרפיקה‪ ,‬תכנות‪ ,‬הנהלת חשבונות וכדו'‪ ,‬ולא‬ ‫שנו‪ .‬נעליים שהתקלקלו ואין אפשרות ללבשם כך‪,‬‬ ‫משום איסור כתיבה אלא משום שבכלל מלאכת‬ ‫מותר לתקן בהם תיקון קל וע"י שינוי‪ ,‬ואם חושש‬ ‫אומן הוא שאסורה בחוה"מ אף לצורך המועד‪.‬‬ ‫שאם לא יתקן עתה את נעליו יקרעו לגמרי‪ ,‬ואין לו‬ ‫נעליים אחרות לנעול בינתיים‪ ,‬מותר לתקנם אף‬ ‫הדפסה במדפסת‬ ‫במעשה אומן (רמ"א ס"ד‪ ,‬משנ"ב סק"י)‪.‬‬ ‫שסד‪ .‬דנו הפוסקים אם בכתיבת מעשה אומן אזלינן אחר‬ ‫שנז‪ .‬משקפיים שנשברו‪ ,‬אם אינו יכול לראות‬ ‫הפעולה‪ ,‬דהיינו אחר אימון הידיים והטירחא‬ ‫בלעדיהם‪ ,‬מותר לתקנם בחוה"מ‪ .‬וכן מותר לחבר‬ ‫הכרוכה בכתיבת מעשה אומן‪ ,‬או שמא אזלינן אחר‬ ‫את הידית ע"י הברגת הבורג שנפל ויצא ממקומו‪.‬‬ ‫‪34‬‬ ‫חלולות‪ ,‬ואינו ממלא אותן בדיו‪ ,‬ובשעת שמחת‬ ‫התוצאה‪ ,‬דהיינו‪ ,‬אף שבכתיבה עצמה אינו צריך‬ ‫הסיום מכבדים לאנשים למלא האותיות בדיו‪ ,‬יש‬ ‫לטרוח ולאמן הידים‪ ,‬מ"מ כל שכתוצאה ממעשיו‬ ‫שהתירו למלא את האותיות בחוה"מ‪ ,‬כי מילוי‬ ‫נעשה כתב אומן אסרוהו חז"ל‪ .‬שי"א שאזלינן אחר‬ ‫האותיות חשיב מעשה הדיוט‪ ,‬כיון שעושין אותן‬ ‫התוצאה (א"ר סי' תס סק"ו בשם ספר אמרכל)‪ ,‬וי"א‬ ‫הדיוטים שאינם סופרים (עי' שדי חמד מערכת חוה"מ‬ ‫שהולכים אחר הפעולה ולא אחר התוצאה (א"א‬ ‫אות יב‪ ,‬כה"ח סק"ו‪ ,‬חוהמ"כ פ"ו סכ"ד‪ .‬שו"ת בצל החכמה‬ ‫בוטשאטש מהדו"ת)‪ .‬והדפסה במדפסת‪ ,‬הפעולה היא‬ ‫ח"ד סי' נ‪ .‬ועי' בשו"ת שבט הלוי ח"ג סי צו‪ ,‬שהביא שבס'‬ ‫לחיצת כפתור שהיא מעשה הדיוט‪ ,‬והתוצאה הוא‬ ‫מנחת יום טוב בהל' חוה"מ (סי' קד סק"ל אות י) מביא כיו"ב‬ ‫מעשה אומן‪ ,‬ותלוי במח' הפוסקים הנ"ל‪ .‬ולכן יש‬ ‫מתשובת בית יצחק (יו"ד ח"ב קונטרס אחרון סי' כ) להקל‬ ‫להמנע מלהדפיס דפים במדפסת בחוה"מ‪ ,‬ויש‬ ‫בזה אם לא גמרו לכתוב קודם יום טוב‪ ,‬ודימה זאת למש"כ‬ ‫להערך לפני החג להדפיס כל מה שיצטרכו בחג‪.‬‬ ‫הפמ"ג בסי' תקמה דלהפריד תיבות דבוקים וכן להעביר‬ ‫קולמוס על אות שרישומו ניכר מותר בחוה"מ)‪ .‬וי"א‬ ‫אמנם בשעת הדחק‪ ,‬בדבר האבד או לצורך רבים‪,‬‬ ‫שמילוי התיבות יש בה כתיבה חדשה‪ ,‬וצריך ג"כ‬ ‫כגון שצריך את הדפים למסירת שיעור וכדו'‪ ,‬או‬ ‫אומנת יד כידוע‪ ,‬ומעשה אומן אף שהוא צרכי רבים‬ ‫שצריך להוציא רשימות לצורך החג‪ ,‬אפשר להקל‪.‬‬ ‫כיון שאינו צורך המועד‪ ,‬שיש ס"ת אחרת‪ ,‬אסור‬ ‫כתיבת סת"ם ותיקוני ספר תורה‬ ‫(רמ"א ס"ב)‪ .‬ולמעשה‪ ,‬אם יש צורך ורוצים לחגוג‬ ‫שסה‪ .‬אסור לכתוב ספר תורה תפילין ומזוזות במועד‪,‬‬ ‫הכנסת ספר תורה בחוה"מ‪ ,‬נכון לכתחילה לסיים‬ ‫שאינה לצורך המועד ולא מיקרי צרכי רבים כיון‬ ‫כתיבת האותיות בשלימותן לפני יום טוב‪ .‬ואם לא‬ ‫שיש ספר תורה אחר לקרוא בה‪ .‬ואפי' מצא טעות‬ ‫גמרו לפני יום טוב אפשר להקל למלא את האותיות‬ ‫בספר אסור לתקן‪ ,‬ואפי' להגיה אות אחת‪ ,‬כגון‬ ‫החלולות אף בחול המועד (שו"ת שבט הלוי שם‪ ,‬שו"ת‬ ‫לעשות מרי"ש דל"ת וכדו'‪ ,‬אסור (שו"ע ס"א‪ ,‬משנ"ב‬ ‫בצל החכמה שם‪ ,‬שו"ת בית יצחק שם)‪.‬‬ ‫ס"ק א‪-‬ב)‪ .‬אבל מותר להפריד תיבות דבוקים‪ ,‬וכן‬ ‫שע‪ .‬ואם הסופר לא הכין כלל את האותיות לכתיבה‪,‬‬ ‫אות שהיה רישומו ניכר‪ ,‬מותר להעביר עליו‬ ‫פשוט וברור שאסור לסיים את כתיבת האותיות‬ ‫קולמוס (משנ"ב סק"ב)‪.‬‬ ‫במועד‪ ,‬חוץ אם אין שם ספר תורה לקרות בו‬ ‫שסו‪ .‬ואם אין להם ספר תורה כשר לקרות בו‪ ,‬ואפי'‬ ‫בציבור‪" .‬ויש למחות ביד יחיד הכותב ס"ת ועושה‬ ‫מדובר בבית שני‪ ,‬שאין להם ספר תורה כשר‬ ‫הסיום בחול המועד‪ ,‬ואיסור גמור הוא‪ ,‬דהא בשעת‬ ‫לקרות בו‪ ,‬מותר להגיהו וכן לתקן אות וכן להשלים‬ ‫הסיום גומר הסופר כתיבת הס"ת‪ ,‬והרי אין צורך‬ ‫אם חסר תיבה או אות אחת‪ ,‬דכיון שהוא צרכי‬ ‫רבים וצורך המועד מותר אף מעשה אומן (שו"ע ס"ב‪,‬‬ ‫בס"ת זו ליו"ט‪ ,‬שיש אחרות‪ ,‬והעולם אינם יודעים‬ ‫משנ"ב ס"ק ו‪-‬ז‪ ,‬ביאוה"ל ד"ה שאם)‪.‬‬ ‫מאיסור זה וחושבים זה למצוה ושמחת המועד‬ ‫שסז‪ .‬אם יש ספר תורה‪ ,‬רק שנוהגים לקרות ביום טוב‬ ‫והיא עבירה גמורה (ערוך השלחן ס"ה)‪.‬‬ ‫'מפטיר' בס"ת אחרת‪ ,‬וכן בחול המועד פסח קורין‬ ‫צילום ופיתוח תמונות‬ ‫'רביעי' בס"ת אחרת‪ ,‬ונמצא פסול בספר תורה‬ ‫שעא‪ .‬במצלמה דיגיטלית‪ ,‬מותר לצלם דברים שלא יוכלו‬ ‫האחרת‪ ,‬אסור לתקנה בחול המועד‪ ,‬ויגללו את‬ ‫לצלם אחרי החג‪ ,‬כיון שאין זה נחשב לכתיבה‪ .‬אבל‬ ‫הספר תורה הכשרה ממקום למקום (ערוך השולחן‬ ‫אסור לפתח תמונות בחוה"מ‪.‬‬ ‫ס"ב)‪.‬‬ ‫כבוד הבית‬ ‫סיום כתיבת אותיות והכנסת ספר תורה‬ ‫שעב‪ .‬מכסין השולחנות בבית במפה בחוה"מ כביו"ט‪,‬‬ ‫שסח‪ .‬אם יש סיבה מיוחדת לעשות הכנסת ספר תורה‬ ‫דחוה"מ מיקרי יו"ט (פמ"ג משב"ז סי' תרלט סק"א)‪.‬‬ ‫בחול המועד‪ ,‬כגון שהנדיב נמצא אז במקום ההוא‪,‬‬ ‫חציו לה'‬ ‫או שעי"כ יהיה ריבוי משתתפים וברוב עם הדרת‬ ‫שעג‪ .‬גם בחוה"מ יש דין חציו לה' וחציו לכם‪ ,‬ולא לבלות‬ ‫מלך‪ ,‬הוי צורך המועד ואין מניעה לערוך 'הכנסת‬ ‫ימים קדושים אלה בדברי שחוק והבל (שו"ת שבט‬ ‫ספר תורה' בימי חוה"מ‪.‬‬ ‫שסט‪ .‬אמנם מה שנוהגין בסיום כתיבת ספר תורה‬ ‫הלוי חי"א סי' קטז אות לד)‪.‬‬ ‫שהסופר כותב מספר שורות או תיבות אותיות‬ ‫יו"ל ע"י מכון "הלכה בהירה" – להארות והערות‪ 0504133279 :‬או בדוא"ל ‪e33279@gmail.com‬‬ ‫‪35‬‬