הלכה בהירה · Halacha Behira — סוכות (2026-09-21)

הלכה בהירה
הלכה למעשה לחיי יום יום ,שבת ומועדים
מאת הרה"ג אפרים נייהויז שליט"א
דומ"ץ בבית הוראה של מרן הגרמ"ש קליין שליט"א ובק"ק ויזניץ
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
גליון מט – חג הסוכות תשפ"ז
הלכות ומנהגי חג הסוכות
פרק יג -דיני האתרוג 26 ................... הכנות לשבת ויו"ט פרק א -הלכות סוכה 2 ......................
האתרוג -מהותו הגעלת וטבילת כלים עשיית ובניית הסוכה
נקלף או חסר אגד הלולב בניית הסוכה ותיקונים בסוכה ביו"ט ובחוה"מ
חוטם תנאי על נוי הסוכה פירוק הסוכה בחוה"מ
פיטם טרם כניסת השבת והחג שיעור גודל הסוכה
אתרוג ללא פיטם הדלקת הנרות והברכות פרק ב -דיני הסכך 3 ........................
נפל הפיטם לאחר לקיטתו מהעץ אשה ב'קידוש' ואיש ב'הדלקת נרות'
שיעור סכך פסול הפוסל בסוכה
ניטל העוקץ הדלקת הנרות בסוכה
שיעור אויר הפוסל בסוכה
בלעטלעך המתארחים אצל אחרים
מזגן /חבלי כביסה /סורגים מעל הסוכה
שינוי מראה -נקודות
פרק ח -ליל שבת קודש וחג הסוכות 15 .. ישיבה תחת מזגן שבתוך הסוכה
צבע האתרוג
מנחה ,קבלת שבת ,ערבית מיטת קומותיים
גידול יפה
סדר הקידוש בסוכה דיני מעמיד
שיעור האתרוג
אכילה בסוכה קשירת הסכך
פרק יד -דיני ההדס 29 .....................
רצה ויעלה ויבא בברכת המזון פרגולה
שיעור אורך ההדס
פרק ט – יום טוב ראשון של חג 18 ........ פרק ג -דיני הדפנות 6 ......................
משולש
שיעור אורך השילוש נטילת לולב דופן עקומה
נשרו עלים תפילת שחרית סוכה שהיא בהמשך החדר
עליו חופפים את העץ הלל תריסי הזזה
יבש קריאת התורה להשתמש במעקה סורג לדופן
נקטם ראשו תפילת מוסף מרפסת שיש בה מוזאיקה
פרק טו -דיני הערבה 30 ................... פרק י -שמחת יו"ט וסעודות יו"ט 20 .... כשהדופן השלישי היא דלת הנפתחת
מין הערבה קידושא רבא פרק ד – מצות סוכה 7 ......................
שיעור אורך הערבה ושמחת בחגך המצוה
נשרו עלים ,יבשו ,נקטם ראשו תפילת מנחה ,סעודה שלישית ,מעריב והבדלה טעם המצוה
פרק טז -מהלכות חול המועד 31 ......... ליל שני של יו"ט לבני חו"ל כוונת המצוה
הקדמה קידוש לבני חו"ל פרק ה – דיני ישיבת סוכה 8 ...............
תספורת פרק יא -הלכות ארבעת המינים 23 ...... תשבו כעין תדורו
סירוק שערות ,חפיפה ורחיצה ולקחתם לכם פרי עץ הדר כלי אכילה ושתיה
נטילת צפרניים
פסולי 'חסר' ו'הדר' נעגל וואסער ,נכרי
כיבוס ,ייבוש וגיהוץ
'לכם' משלכם אכילה ושתיה
צחצוח נעליים
קניית ארבעת המינים שינה
נקיון הבית
בדיקת ארבעת המינים פרק ו -ברכת לישב בסוכה 11 ............
תיקוני כלים
תיקוני בגדים
פרק יב -דיני הלולב 24 .................... בשעת אכילה
כתיבה צורת הלולב אכילת מזונות
כתיבה וציור לילדים קטנים נפרדו או נפרצו עליו שינה
הקלדה במחשב ,עבודות מחשב נחלקה התיומת ההולך לסוכת אחרים
הדפסה במדפסת נקטם ראשו פרק ז -ערב חג הסוכות 12 ................
כתיבת סת"ם ותיקוני ספר תורה הימנק
תספורת
סיום כתיבת אותיות והכנסת ספר תורה יבש
נטילת צפרניים ,רחיצה וטבילה
צילום ופיתוח תמונות עלי התיומת
צדקה
כבוד הבית לולב עקום ,לולב שעליו כפופים = קנעפל
התרמת ובדיקות דם
חציו לה' שיעור אורך הלולב
1
פרק א -הלכות סוכה
מי שלא עשה סוכה לפני יום טוב ,בין בשוגג ובין ה. עשיית ובניית הסוכה
במזיד ,מותר לו לעשות סוכה בחול המועד (שו"ע סי' א .מצוה לתקן הסוכה מיד לאחר יום כפור ,דמצוה
תרלז ס"א) ,וכ"ש אם נפלה סוכתו או נשברה וכדו' הבאה לידך אל יחמיצנה (רמ"א סי' תרכה בשם מהרי"ל,
(משנ"ב סק"א) .ומותר לבנותה אפי' בנין גמור מעשה וכ"ה בטור סי' תקפא בשם המדרש שבמוצאי יוה"כ עוסקין
אומן (ביאוה"ל ד"ה עושה ,דלא כמאמר מרדכי) .וכן מותר במצות סוכה ולולב) .והמדקדקים מתחילים מיד
בחול המועד לתלות נוי סוכה מעשה הדיוט. במוצאי יוה"כ בעשיית הסוכה ,כדי לצאת ממצוה
ואף מי שיש לו סוכה ,מותר לבנות בחוה"מ סוכה ו. אל מצוה (רמ"א סוס"י תרכד) ,על שם 'ילכו מחיל אל
גדולה לצורך סעודת ברית מילה ,דהוא לצורך חיל' (תהלים פד ,ח) .ומי שאין מדקדק ,יתחיל עכ"פ
המועד ,ומותר לבנות אפילו בפרהסיא (ביאוה"ל סי' למחרת ביום ויגמור כולה אם אפשר ,שאין
תרמ ס"ו ד"ה וסעודת ,בשם ביכורי יעקב) .אמנם אם מחמיצין המצוה (פמ"ג א"א סק"א ,משנ"ב סי' תרכד
אפשר יעשהו מעשה הדיוט ,כיון שההיתר הוא סקי"ט).
לצורך המועד ,א"כ מותר רק מעשה הדיוט (כף אמנם יכול לכתחילה לבנות ולעשות הסוכה אף ב.
החיים סק"ד ,ובס' חול המועד כהלכתו פ"ח סעי' כה מביא קודם יום הכיפורים ,ובפרט אם יודע שאם יתחיל
ממו"ח הגרמ"ש קליין שליט"א שלדעתו אף הביה"ל מודה קודם תהיה הסוכה יותר כשרה וכדו' ,או שאין לו מי
שכשאפשר במעשה הדיוט יש לעשות כן). שיעזור לו אחרי יוה"כ וכדו' .ובמוצאי יוה"כ
מותר לתלות מאוורר בסוכה בחול המועד ,ובמעשה ז. ולמחרתו יוסיף בה משהו .ואם אין לו מה לבנות
הדיוט .ולקדוח במקדחה חשמלית כדי לעשות חור במוצאי יוה"כ ,ילמד קצת ממס' או מהל' סוכה (ערוך
לתליית המאוורר ,אינו מעשה אומן ,שכל אחד השלחן סי' תרכד ס"ז).
עושה לעצמו כן ,וגם דכשחם ביותר הרי התקנת מצוה על האדם לעסוק בעשיית הסוכה ,ואף ג.
המאוורר בסוכה היא מצרכי בנין הסוכה כשאי כשיכול לקיים המצוה ע"י שליח ,מצוה בו יותר
אפשר לדור בלי זה .ויש ליזהר שלא לשבת תחת מבשלוחו.1
המאוורר שדינו כסכך פסול (מבית לוי פרק יט אות יד בניית הסוכה ותיקונים בסוכה ביו"ט ובחוה"מ
ובהערה שם). ד .אסור לבנות סוכה ביום טוב ,משום איסור בנין.
פירוק הסוכה בחוה"מ והיינו בין הדפנות ובין הסכך (עי' שו"ע סי' שטו ס"א).
ח .אסור לפרק סוכה בחול המועד ,ואפי' במעשה ולכן אם נפל קצת מהסכך ,או שהתרומם חלק
הדיוט ,משום איסור סתירת בנין ששייכת גם בחול מהמחצלת למעלה אסור להחזירם ביום טוב .וכן
המועד (שמירת שבת כהלכתה פרק סז הערה קעז) .וגם אם נפל דופן אחד או שנשבר וכדו' ,אסור להחזירו
משום ביזוי מצוה והפקעת קדושתה (עי' שו"ת שואל ביום טוב (פמ"ג א"א סי' שטו סק"א ,משנ"ב סי' תרלז
ומשיב מהדו"ד ח"ג סי' כח ,הו"ד בפסקי תשובה סי' קטז, סק"א) .ואם מותר להחזיר הסכך ע"י גוי ,נחלקו
ובעיקרי הד"ט או"ח סי' ב אות סח ובשו"ת להורות נתן ח"ז גדולי הפוסקים ,יש מתירין (משנ"ב סי' תרלז סק"א,
סי' מז-מט). ביכורי יעקב סי' תרכו סקי"א ,שו"ת פנים מאירות ח"א סי' ל,
ט .ולכן אלו הנוסעים מביתם באמצע החג או לקראת שו"ת חבלים בנעימים ח"ג סי' ל ,שו"ת עטרת חכמים סי' ו),
שמיני עצרת ,אסור להם לפרק הסוכה או להוריד ויש אוסרין (פמ"ג א"א סי' תרכו סק"ח ,הגהות חכמת
נוי הסוכה בחול המועד ,כדי שלא יצטרכו לפרקו שלמה ריש סי' תרלז) .ולכן יש לקשור היטב הסכך
אחרי החג .אבל אם רוצים להוריד נוי הסוכה בחול והדפנות קודם החג ,שלא יפסלו במהלך החג.
המועד שלא יתקלקלו מגשמים או כשחושש שלא ובדיעבד אם נפל הסכך או חלק ממנו ביו"ט ,מותר
יגנבו וכדו' מותר (מבית לוי פי"ח אות יא ,ועי' משנ"ב סי' להחזירו ע"י גוי ,והטעם משום מכשירי אוכל נפש
תקלז סק"א וביאוה"ל שם סוד"ה דבר האבד ,דגם ספק דבר (מו"ח הגרמ"ש קליין שליט"א).
שסוכה קצת קדושה יש בה ,כמו שאמרו רז"ל שחל שם שמים על " 1ובזה נתיישב קצת על שתלמידי חכמים וגדולי הדור מטפלין
הסוכה כל שבעה כשם שחל על החגיגה" (שו"ת חוות יאיר סימן רה). בעצמן בעשיית סוכה אף ברשות הרבים ובחצר המפולש ,וכך ראוי
וכן נהגו רבוה"ק להתעסק בסיכוך הסוכה ,באמירת 'לשם יחוד' וכו'. להם ,וכן כתב מהרי"ל שמצא מהר"ם עוסק בעשיית סוכתו ,מפני
2
יב .שיעור זה צריך שיהיה דוקא מרובע ,דהיינו שבין האבד מותר כשהחשש הוא מצוי ,אמנם אם אפשר יעשה
באורך ובין ברוחב לא יהיה פחות משבעה טפחים, בצנעא).
ולא מועיל אם יש באורך ח' טפחים וברוחב ו' לפרק סוכתו בחול המועד לצורך המועד ,כגון י.
טפחים (ט"ז ומג"א וא"ר ומשנ"ב סק"א) .ואפי' בסוכה שצריך להשתמש באותו מקום במועד ,נחלקו
גדולה אם יש פינה שנכנס פנימה ואין בו ז' על ז' הפוסקים בדבר אם משום סתירת בנין ואם משום
אסור לשבת שם ,כיון שהמקום צר שם (מג"א בזיון מצוה.
ומשנ"ב שם). שיעור גודל הסוכה
יג .שיעור ז' טפחים לדעת הגראח"נ הוא 56ס"מ, יא .אורך ורוחב הסוכה צריכים להיות לכל הפחות
ולדעת החזו"א 70ס"מ .ובדאורייתא וכן בכל שבעה על שבעה טפחים (שו"ע סי' תרלד ס"א).
שיעורי שטח מחמירים בשיעור הגדול (מבית לוי והטעם ,דזה השיעור מחזיק ראשו ורובו של אדם,
2
פרק יח ס"א ,מו"ח הגרמ"ש קליין שליט"א). דגברא באמתא יתיב ,ושולחנו טפח (גמ' סוכה ג.
משנ"ב שם סק"א).
פרק ב -דיני הסכך
שיעור ז' על ז' ,כשרה ,ובחוץ לצד מערב ,שיש רק שיעור סכך פסול הפוסל בסוכה
ב' דפנות ,דרום וצפון ,אם יש בה שיעור סוכה ,ויש יד .בסוכה קטנה שיש בה רק ז' טפחים ,סכך פסול
פחות מד' אמות מסוף הסכך כשר בצד מערב עד פוסל בג' טפחים ,דהיינו שאם יש בה ד' טפחים
הקיר שבבית בצד מערב ,אפשר להכשיר הסוכה סכך כשר וג' טפחים סכך פסול ,הסוכה פסולה.
ע"י דופן עקומה ,וכדלהלן. אבל אם הסכך פסול פחות מג' טפחים וסכך כשר
יז .ואם יש לסוכה ד' מחיצות ,נמצא שאחר שנחלקת יותר מארבעה טפחים ,הסוכה כשרה ויכולים
ע"י הסכך פסול של ד' טפחים ,בין אם היא לארכה לאכול ולישון שם.
ובין אם היא לרחבה ,יש לכל אחת ג' מחיצות ,אם טו .בסוכה גדולה שיש בה יותר מז' טפחים ,סכך פסול
יש בכל אחת שיעור סוכה ז' על ז' ,ב' הסוכות פוסל בד' טפחים ,דהיינו שאם יש לסוכה רק ג'
כשרות ,אבל אין ישנים תחת הסכך הפסול. דפנות [כגון שהסוכה נמצאת בסוף החדר ,ויש בה דפנות
יח .ואם הסכך פסול פחות מד' טפחים ,אין זה סכך בצד דרום מזרח צפון] ויש סכך פסול באמצע הסוכה,
פסול שמחלקת הסוכה ,והסוכה כשרה .ולדעת שהולך על פני כל הסוכה לרחבה ,דהיינו ממזרח
השו"ע מותר גם לישון ולאכול תחתיו (סי' תרלב למערב ,אם הוא רחב ד' טפחים פוסל את הסוכה,
ס"א) .והמשנ"ב (סק"ג) מביא יש פוסקים (הראב"ד דהיינו שהסוכה נחלקת לשתים ,ונמצא שיש לכל
והר"ן) שסוברים דאף דהסוכה כשרה ,מ"מ תחת אחת מהן רק שתי מחיצות ,לאחת דרום ומזרח
אותו המקום אסור לישן ולאכול ,ורק כשהוא פחות ולאחת מזרח וצפון ,ופסולה .אמנם אם יש פחות
מג' טפחים מותר לאכול ולישון תחתיו .ומסיק מד' אמות בכל צד מהדופן שכנגדו עד סוף הסכך
המשנ"ב דיש להחמיר לכתחלה ולא לישון או הפסול ,אפשר להכשיר הסוכות ע"י דופן עקומה
לאכול תחת סכך פסול יותר מג' טפחים. מכל צד (עי' להלן בדיני דופן עקומה) ,דלסוכה של צד
יט .לדעת הגר"ח נאה ,שיעור ג' טפחים הוא 24ס"מ דרום מזרח הקיר הצפוני הוא דופן עקומה ,ולסוכה
לערך ,ושיעור ד' טפחים הוא 32ס"מ לערך .ולדעת של צד צפון מזרח הקיר הדרומי הוא דופן עקומה.
החזו"א ,שיעור ג' טפחים הוא לערך 28.8ס"מ וה"ה אם יש פחות מד' אמות מסוף הסכך כשר בצד
ושיעור ד' טפחים הוא לערך 38,5ס"מ. מערב עד הקיר שבבית בצד מערב ,אפשר להכשיר
ולפי"ז אם יש סכך פסול בסוכה (ואף אם הוא מונח כ. הסוכה ע"י דופן עקומה.
מעל הסכך הכשר) ,עד רוחב 23ס"מ [שהיא פחות מג"ט טז .ואם הסכך פסול רחב ד' טפחים הולך מדרום לצפון,
לכל הדעות] מותר לאכול ולישון תחתיו לכו"ע, נמצא שבפנים לצד מזרח יש ג' דפנות ,אם יש בה
ראשו ורובו ושולחנו .ולדידן שיושבים זקופים ,מה הטעם דלא סגי 2ואע"ג דלפי זה הוי סגי בו' על ז' ,כי השולחן הוא רק בצד אחד,
בו' על ז' ,דפחות מכן לא הוי דירה כלל והוי דירה סרוחה (שעה"צ אמנם במג"א (סק"א) כתב עוד טעם ,לפי שדרך סעודתן בהסיבה
אות א) ואין אוכלים זקופים ויושבים כמונו ,לפיכך צריך ז' על ז' שיהא בה
3
אויר ושיעור סכך פסול שוה (מו"ח הגרמ"ש קליין מרוחב 30ס"מ [שהיא כבר ד"ט לפי הגראח"נ] צריך
שליט"א). להחמיר ולא לשבת תחתיו ,בין 23ס"מ ל 30ס"מ
כו .אם יש מעל הסוכה חבלי כביסה או סורגים וכדו', היא המחלוקת הנ"ל.
ובין החבלים או הסורגים פחות מג' טפחים ,הסוכה כא .ולמעשה נראה ,כיון שיש כאן ס"ס ,ספק אם פחות
כשרה ,דאין אומרים לבוד להחמיר (כנ"ל) .וי"א מד' טפחים אין ישנים תחתיו ,כנ"ל ,ואת"ל דאין
שאם בצירוף כל הסורגים יהיה שיעור ד' טפחים, ישנים תחתיו ,ספק אם משערים בשיעור הקטן או
אמרינן לבוד להחמיר ,ואז יש עצה להניח סכך כשר הגדול ,אפשר מעיקר הדין להקל עד רוחב 28ס"מ
על הסורגים דאז אין כאן לבוד (כמו שכ' המשנ"ב בסי' שהוא בערך ג' טפחים בשיעור הגדול .ויש מקום
תרכו סקי"ז) .אמנם זה רק אם יש סורג גדול כמו רוחב להדר ולהחמיר מרוחב 23ס"מ (מו"ח הגרמ"ש קליין
של חדר שלם ,אבל בסורג של חלון רגיל וכן בחבלי שליט"א).
כביסה שלעולם לא יהיו ד' טפחים אף אם נצרף שיעור אויר הפוסל בסוכה
כולם יחד ,אין צריך ואין שום הידור להניח עליהם כב .אם יש אויר פחות מג' טפחים בגג הסוכה ,אינו
סכך כשר (מו"ח הגרמ"ש קליין שליט"א). פוסל את הסוכה ,דאמרינן לבוד ,אך אם הוא ג'
כז .ומ"מ אין לתלות כביסה על החבלים מעל סוכת טפחים ,פוסל את הסוכה ,דהיינו ,שאם יש לסוכה
חבירו ,דאע"פ שאין אנו חוששים אם הכביסה רק ג' דפנות ,והסכך רחוק מדופן אחד ג' טפחים,
תתנדנד ברוח ותתפוס שיעור ד' טפחים ,דכיון הסוכה פסולה כיון שאין הדופן דופן לסוכה.
שאינו קבוע לא נחשב לאוהל לפסול ,מ"מ מצוי כג .וכן אם יש אויר ג' טפחים לכל רוחב או אורך
שע"י הרוח הכביסה מסתבכת בחבלים ,ויש סכך הסוכה ,האויר מפסיק את הסוכה וצריך לראות אם
פסול ברוחב ד"ט (מבית לוי עמ' סז). יש ג' דפנות לחלקי הסוכה הנותרים.
ישיבה תחת מזגן שבתוך הסוכה מזגן /חבלי כביסה /סורגים מעל הסוכה
כח .מזגן התלוי על הקיר בתוך הסוכה ,נידון כסכך כד .סוכה שמעליה יש מזגן ,הדין הוא כנ"ל ,שעד רוחב
פסול ,וכנ"ל שמעיקר הדין אפשר להקל וכל שהוא 28ס"מ אוכלים וישנים תחתיו .ובזה יש עוד סברא
פחות מרוחב 28ס"מ מותר לאכול ולישון תחתיו. להקל ,כיון שנחלקו רש"י והראבי"ה אם סכך פסול
ויש מקום להדר ולהחמיר לא לאכול ולישון תחתיו למעלה מהסוכה -כשהסוכה צילתה מרובה
אם הוא רחב יותר מ 23ס"מ .כמו כן אם יש נוי סוכה מחמתה -פוסל שכנגדו ,והשו"ע (סי' תרכו ס"א)
התלויים על הקיר והם בולטים מהקיר [מיניאטורות הביא שתי השיטות .א"כ נוסף כאן עוד ספק ,ספק
וכדו'] ,או מדף וכדו' ,הדין כנ"ל שעד 28ס"מ אפשר אי כרש"י דאין פוסל כנגדו ,ואת"ל כראבי"ה
להקל מעיקר הדין ,ויש להדר מ 23ס"מ .ואינו דומה דפוסל ,אולי הלכה כמאן דס"ל דמג' ועד ד' מותר
לסדין ע"ג נקליטין (סי' תרכז ס"ג) דאם יש ברחבה לישב תחתיו ,ואת"ל דאסור ,אולי משערים
טפח אסור לישון תחתיו ,דשאני סדין שאינה חלק בשיעור הגדול ,וא"כ זה עדיין פחות מג"ט ,ולכן עד
ממבנה הסוכה ובהא אסור לישון גם תחת טפח, רוחב 28ס"מ אפשר להקל ,ב 29ס"מ [שהוא כבר ג"ט
משא"כ מזגן או מדף וכדו' ,שהם חלק ממבנה לשיטת החזו"א] יש להדר לכתחילה לא לאכול ולישון
הסוכה הרי הם כסכך פסול וכשיעורם (מו"ח הגרמ"ש תחתיו ,וב 30ס"מ [שהוא כבר ד"ט לשיטת הגראח"נ] יש
קליין שליט"א). להחמיר ולא לאכול ולישון תחתיו (מו"ח הגרמ"ש
מיטת קומותיים קליין שליט"א) .ונראה דאם השכן הניח מזגן מעל
כט .שינה בסוכה במיטה התחתונה שבמיטת קומותיים, סוכתו ורוחבו פחות מ 28ס"מ ,אי אפשר לחייבו
מותר לכתחילה ,ובלבד שלא יהיה בין מיטה למיטה להורידו כיון דלהלכה מותר לאכול ולישון תחתיו
י' טפחים .ואף לפי מש"כ השו"ע (סי' תרכז ס"ג) (מו"ח הגרמ"ש קליין שליט"א).
דאסור לישון תחת קינופות אפי' אינו גבוה י"ט, כה .מזגנים התלויים מחוץ לבית שבדרך כלל אינם
וכתב המשנ"ב (סק"ח) משום דקבוע ,כתב שם צמודים לקיר הבנין ויש ריוח אויר בין המזגן לקיר
המשנ"ב דמיטה אע"ג דקבוע מותר לישון תחתיה הבנין ,אין האויר מצטרף לרוחב המזגן לשיעור סכך
אם אינה גבוהה י"ט ,דמיטה אינה עשויה לישון פסול שלא יוכלו לישון תחתיו ,כיון שאין שיעור
4
לו .שיעור רוח מצויה ,שאם הסכך או הדפנות אינם תחתיה אלא על גבה ,וה"ה המיטה העליונה אינה
עומדים בה הסוכה פסולה ,שתהיה עומדת ברוח אהל המפסיק ,כיון שאינה עשויה לשמש כגג
מצויה אילו לא היה שום בית או הר סביב לה ,אבל למיטה התחתונה ,רק לשינה על גבה .וגם האדם
אם כשהיתה עומדת במקום ריק ושומם ,לא היתה היושן למעלה אינו חשיב אהל להפסיק (שו"ת שבט
עומדת ברוח ,ורק היותה בין מחיצות גבוהות סביב הלוי ח"ז סי' לו ,ח"ח סי' קמג ,ח"י סי' פז).
לה שמונעות ממנה הרוח ,הרי היא עומדת ,פסולה דיני מעמיד
(שו"ת הרשב"א ח"ג סי' ש ,מג"א סי' תרל סקט"ז ,משנ"ב ל .כל דבר שאסור לסכך בו אסור להעמיד בו את
שם סקמ"ח ,וכן פוסק מו"ח הגרמ"ש קליין שליט"א) .וי"א הסכך ,דהיינו שזה יחזיק את הסכך ,גזירה שמא
שמציאות הסוכה היא הקובעת ,שאם הסוכה יבא לסכך בו .אמנם בדיעבד או שאין לו דבר אחר,
מוקפת מחיצות גבוהות או בנינים גבוהים סביב לה, מותר להעמיד בו את הסכך (שו"ע סי' תרכט ס"ז ,שו"ע
ובמציאות היא עומדת ברוח מצויה שפיר דמי הרב סעי' יא-יג ,משנ"ב סקכ"ב) .ואם הוא רק מעמיד
(הלכות קטנות ,מובא בבאר היטב סק"י ,וכן הקל החזון איש דמעמיד ,מותר לכתחילה (שם סקכ"ו) ,והחזון איש
או"ח סי' נב סקי"ד). (או"ח סי' קמג סק"ב) החמיר בזה.
לז .ולכן אם הסכך עומד כראוי על הסוכה באופן שלא לא .לכן אין להניח הסכך על קורות ברזל ,כיון שאסור
יפול ברוח מצויה ,שפיר דמי ,וכן אם קירות הסוכה לסכך בו .ואם יש לו קורות ברזל יניח עליהם קורות
גבוהים ממיקום הסכך ,ועי"כ הסכך עומד ברוח עץ ,והסכך יהא מונח על קורות העץ ,ואז הוא רק
מצויה גם שפיר דמי ,דקירות הבית מעמידים הסכך מעמיד דמעמיד .את קורות העץ מותר לחבר
כראוי .אולם בלא"ה צריך לקשור הסכך אל לקורות הברזל עם אזיקונים או אפי' עם מסמרים,
הקורות המעמידים אותו ,כיון שאם אינה עומדת כיון שאז הוא גם רק מעמיד דמעמיד.
ברוח מצויה ללא הבנינים מסביב ,הסוכה פסולה. לב .כמו כן אין להניח מעל הסכך דבר שאסור לסכך בו
לח .לכתחילה אם יש באפשרותו יקשור הסכך לקורות כדי למנוע נפילת הסכך ,דגם זה נחשב למעמיד
בחוטי פשתן או בחוטי רפיה ,דבר הכשר לסכך בו, (רמ"א סי' תרכט ס"ז ,משנ"ב סקכ"ד) .אמנם אם הסכך
אולם באופן שאין לו חוט כשר ,ואין לו קורה להניח עומד כראוי גם אם אינו מניח עליו כלום ומניחו רק
על הסכך ,יקשור הסכך עם אזיקונים ,אף שהוא לתוספת חיזוק מותר ,ומ"מ לכתחילה יניח עליו
דבר המקבל טומאה ,דממ"נ ,אם הסכך עומד ברוח דבר הכשר לסיכוך.
מצויה גם בלעדיו אינו מועיל ואינו מזיק ,ואם אינו לג .המניח על גבי הסכך קורות של עץ כדי שלא יפול
עומד ברוח מצויה הרי הסוכה פסולה ,והקשירה הסכך ,מותר לקשור קורות אלו עם הקורות שתחת
באזיקונים שהוא איסור 'מעמיד' ,הוא רק הסכך אף בדבר המקבל טומאה ,כיון שאינו רק
לכתחילה ,ועדיף כך מאשר שלא יקשרנו כלל מעמיד דמעמיד.
ותהיה פסולה .ועוד ,דאפשר לצרף הסברא לד .מותר לסכך על קורות ביטון או קיר של אבנים,
שבמחצלות של זמנינו הקשורות זו בזו ,אם קושר דכיון שאין דרך לסכך בהם ,לא גזרו בו משום
קנה אחד עם אזיקון ,הרי הוא לשאר הקנים רק מעמיד (ר"ן).
מעמיד דמעמיד ,דכל המחצלת קשורה אחד לאחד. קשירת הסכך
ועוד ,דלזה אפשר להקל כהחזו"א (הנ"ל) דרוח לה .סוכה צריכה לעמוד ברוח מצויה ,ואם אינה עומדת
מצויה נקבעת במציאות הסוכה (מו"ח הגרמ"ש קליין ברוח מצויה פסולה .כמו שנפסק בשו"ע (סי' תרכח
שליט"א). ס"ב) :העושה סוכתו בראש העגלה או בראש
לט .יש עוד טעם שלכן כדאי לקשור את הסכך, הספינה ,אם אינה יכולה לעמוד ברוח מצויה
דלפעמים בא הרוח ומרים את הסכך באופן שאי דיבשה ,פסולה .וכן נפסק (סי' תרל ס"י) :העושה
סוכתו בין האילנות ,והאילנות דפנות לה ,אם היו
אפשר לישון תחתיו ,ואח"כ הרוח מחזירתו
חזקים או שקשר אותם וחיזק אותם עד שלא תהא
למקומו ,וההחזרה למקומו נעשתה שלא לשם צל,
הרוח מצויה מנידה אותם תמיד ,ומילא בין האוירים
והוי סכך פסול ואי אפשר לשבת תחתיו.
בתבן ובקש כדי שלא תניד אותם הרוח ,וקשר
מ .טעם נוסף ,כיון שיתכן והרוח תרים לגמרי את
אותם ,הרי זו כשרה.
5
בנידון דידן יש לחשוש משום גזירת תקרה כיון הסכך שלו ותעוף ותיפול על גבי סכך חבירו ,ושוב
שמשתמש ודר במקום זה כל השנה. כיון שלא הונח לשם צל הוי סכך פסול ,ופוסל
מב .ולכן בפרגולה העשויה באופן שמביאים פלטות לגמרי סוכת חבירו (וחבירו אינו רשאי להורידו מע"ג
מרובעים של עץ שהקורות קבועים בהם ,ומניחים סוכתו בשבת וביו"ט ,כיון שהוא מוקצה ,ואף אם יוכל להורידו
אותם כך לשם צל ,י"א שיש בזה גזירת תקרה .אבל כלאחר יד ,אסור להורידו כיון שבכך הוא מכשיר את סוכתו).
אלו הנעשים כך שמניחים רק את המסגרת פרגולה
וקובעים כל עץ לבדו במסגרת ,אין בזה גזירת מא .פרגולה היא מבנה של קורות או לאטעס מעץ
תקרה (עי' מג"א סי' תרכו סק"ו) ,ומ"מ לכתחילה יעשה העשויים לשם צל וקובעים אותם לכל ימות השנה,
באופן שיהיה האויר מרובה על העצים ,ולקראת חג קורות אלו הם קורות של עץ הכשרים לסכך בהם,
הסוכות יוסיף סכך עליהם ,די"א דלכתחילה אין רק שנפסק בשו"ע (סי' תרכט סי"ח) שאסור לסכך
לסכך בנסרים אפי' פחות מד"ט (משנ"ב סי' תרכט בנסרים שרחבן ארבעה טפחים ,שדומין לתקרת
סקמ"ט) ,וגם צריך לחדש בו דבר לצורך מצות סוכה הבית וחיישינן שמא ישב תחת תקרת הבית שדר
(סי' תרלו ס"א) ,ובזה שמוסיף על הפרגולה סכך כשר בו כל השנה ,וההוא ודאי פסול דסוכה אמר רחמנא
הוי חידוש (מו"ח הגרמ"ש קליין שליט"א). ולא בית של כל ימות השנה (משנ"ב סקמ"ה) ,וא"כ
פרק ג -דיני הדפנות
מו .כשהסוכה כשרה ע"י דופן עקומה וסכך הפסול אינו דופן עקומה
עומד בשוה עם הסכך הכשר אלא גבוה ממנו, מג .סוכה שיש לה רק ג' דפנות ,ויש בה סכך פסול מן
נחלקו הפוסקים אם אומרים דופן עקומה יחד עם הצד ,אם הוא יותר מארבע אמות (לחומרא הוא 1.87
חבוט רמי ,ולהלכה אמרינן דופן עקומה וחבוט רמי, ס"מ) ,הסוכה פסולה ,דאין כאן דופן לסוכה .ואם
אע"פ שהוא תרי הלכתא ,וכ"מ במגן אברהם (סק"ב) הוא פחות מארבע אמות ,הסוכה כשרה ,דאמרינן
וכ"כ באשל אברהם (בוטשאטש). דופן עקומה ,דהיינו ,שאנו רואים את הסכך הפסול
סוכה שהיא בהמשך החדר כאלו הוא חלק מהדופן שנעקם ונכפף למעלה ,ורק
מז .מצוי מאד בהרבה בתים שהסוכה הינה חלק אח"כ מתחיל גג הסוכה (שו"ע סי' תרלב ס"א).
מהחדר ,בסוף הסלון או המטבח או בשאר חדרים, מד .סוכה שהדפנות גבוהים י' טפחים ,אף שאינן
ואז יש לסוכה רק ג' דפנות ונכנסים אליה מחלל מגיעות עד הסכך ,כשרה .דאמרינן גוד אסיק
החדר .יש לשים לב שבדרך כלל בסוף תקרת הבית מחיצתא ,אמנם אם למעלה יש סכך פסול יותר מד'
בחוץ יש גגון העשוי מפח ברוחב 10-15ס"מ, טפחים שצריכים לומר דופן עקומה ,נחלקו
שעולה על גג הסוכה .ויש לשים לב שישאר שיעור הפוסקים אם אומרים תרי הלכתא ,גם גוד אסיק
סוכה ז' טפחים ללא גגון הפח ,שהגגון נחשב וגם דופן עקומה ,המג"א (סק"א) בשם הב"ח והר"ן
להמשך תקרת הבית ורק אחריו מתחיל שיעור מחמירים דאין אומרים ,וכן הכריע המשנ"ב (סי'
סוכה. תרלג סק"כ) .הפמ"ג והביכורי יעקב מקילים בזה.
מח .ואם הגגון מוריד משיעור הסוכה ,יש עצה שיעשה ולכתחילה יש להחמיר בשאין הדפנות מגיעות
מחיצה במקום סיום התקרה בגובה י' טפחים לסכך שאין אומרים דופן עקומה .אמנם אם אין לו
ברוחב רוב הדופן ,שיהא עומד מרובה על הפרוץ סוכה אחרת חייב לשבת בה ,ומ"מ מספק לא יברך
(דלגבי חלוקת חדר לא מועיל מחיצה ברוחב ז"ט ,רק צריך ברכת לישב בסוכה (שו"ת שבט הלוי ח"ו סי' עה אות ה).
רוב החלל) ,ובזה מפריד את הגגון מתקרת החדר, מה .ואם הדפנות מגיעות עד פחות מג' טפחים לסכך,
ונחשב הסוכה ממקום הדופן ,והגגון נחשבת לסכך במשנ"ב (סי' תרלב סק"ד) פוסק דאפשר דלכו"ע יש
פסול פחות מג' טפחים שיכולים לאכול ולישון להקל שאומרים לבוד ודופן עקומה .אמנם
תחתיו (מו"ח הגרמ"ש קליין שליט"א). בביאוה"ל (ד"ה הכותל) נוטה להחמיר בכך ,ורעק"א
מט .וכן אם אין שם גגון וסוכתו פחותה משיעור ז' (סי' יב) גם החמיר בזה ,ולכן לכתחילה יש להחמיר
טפחים ,או שיש לו שיעור סוכה ורוצה להגדיל בזה (מו"ח הגרמ"ש קליין שליט"א).
6
ע אות ה .וב'דרכי ההוראה – סוכות' ,למו"ח הגרמ"ש קליין הסוכה ,יכול להגדיל הסוכה ע"י שיעשה מחיצה
שליט"א עמ' ,33שבאופן שיש מוזאיקה גבוה ד"ט ודאי שפיר תחת התקרה פחות מג' טפחים מהסוכה ,ואז הוי
דמי ,עיי"ש). התקרה חלק מהסוכה וסכך פסול פחות מג' טפחים
מרפסת שיש בה מוזאיקה אוכלים וישנים תחתיו (מבית לוי פי"ח ס"ד).
נד .מרפסת קטנה שאין בה שיעור סוכה ז' טפחים על תריסי הזזה
ז' טפחים ,ויש לה מדריגת אבנים [מוזאיקה] גבוה נ .סוכה במרפסת שהדפנות או אפי' רק דופן אחד
מרצפת הסוכה ,אפשר לצרף את רוחב המוזאיקה עשויות מתריסי הזזה [ואין מאחוריו מעקה סורג
להשלים לשיעור הסוכה ,בין כשגבוה מהרצפה מברזל] שכאשר פותחים אותם לא נשארות דפנות
פחות משלשה טפחים ובין כשגבוה יותר משלשה לסוכה ,אם התריסים הם למטה עד הקרקע,
טפחים ,ובלבד שיש מחיצה גבוהה י' טפחים מעל לכתחילה יניח את הסכך כשהתריסים סגורים,
המוזאיקה (עפ"י דברי השערי תשובה סי' תרלד אות ב, שמשמש כדופן ,ואח"כ מותר לפותחם ואין צריך
עיי"ש .שו"ת שבט הלוי ח"ח סי' קמה' ,מבית לוי' עמ' סח לנענע שוב את הסכך .ואם התריסים אינם עד
אות ב .ולכאורה משום דכשעומד או יושב על כסא הוי ראשו הקרקע רק יושבים על מוזאיקה ,יכול להניח הסכך
ורובו מעל גובה מדריגת האבן ,ונמצא שיושב בשיעור סוכה, גם כשהם פתוחים ,שסגי בדופן כל שהוא שיהיה
ויש לעיין אם יכול לישון על מזרון המונח על רצפת הסוכה, לפני סיכוך הסכך (עי' שבט הלוי ח"ח סי' קמו ,ח"ז סי' נו).
שברצפה אין שיעור ז"ט על ז"ט). נא .ומותר לפתוח ולסגור את התריסים גם בשבת
נה .כמו כן בסוכה שיש בה שיעור ז' טפחים על ז' וביו"ט ,ולא חשיב כעושה מחיצה המתרת ,כיון
טפחים ,ויש בצידה או בסופה מוזאיקה שעשויה שיש להם צירים או מסילות ,ודומה לגגין העשויים
כדי לשבת עליה ,ובצידה החיצוני יש מעקה עם צירים או מסילות דאין בהם חשש בנין וסתירה
המשמשת לדופן או שמניח שם דפנות ,אף אם היא בשבת וביו"ט ,כמו שכתב הרמ"א (סי' תרכו ס"ג).
רחבה יותר מג' טפחים ,הסוכה כשירה ומותר נב .ויש ליזהר שבישיבתו בסוכה יהיו התריסים -שהם
לישב גם על המדריגה עצמה (שבט הלוי שם). הדפנות המכשירות את הסוכה -סגורים.
כשהדופן השלישי היא דלת הנפתחת להשתמש במעקה סורג לדופן
נו .מצוי גם שהדופן השלישי הוא דלת המחוברת נג .סוכה הנעשה במרפסת ,שדופן אחד או חלק ממנה
לפינה של הסוכה ,וכשהדלת נפתחת אין שם דופן היא מעקה של אבן [מוזאיקה] שגבוהה ד' טפחים,
שלישי ,לכתחילה צריך להניח את הסכך כשהדלת ובצידה החיצוני יש סורג מברזל שבדרך כלל
סגורה .וי"א שא"צ ,כיון שסגי בדופן אחד הברזלים הולכים לאורך /לגובה [שתי] ,ויש שתי
כשמניחים הסכך .ומותר לפתוח את הדלת בשבת ברזלים לרוחב [ערב] למעלה ולמטה שמחזיקים
וביו"ט ,כיון שיש לה צירים .ויזהר כשיושב בסוכה אותם ,אפשר להחשיב את הסורג לדופן להכשיר
3
שהדלת תהיה סגורה ,וכשנפתחת לא יאכל אז. את הסוכה (שו"ת שבט הלוי ח"ט סי' קלח ,מבית לוי עמ'
פרק ד – מצות סוכה
טעם המצוה המצוה
נח .טעם מצות סוכה :לפי שהוא דבר שראינו בעינינו נז .מצות הישיבה בסוכה שבעת ימים נכתבה בתורה
ובאזנינו שמענו ואין אדם יכול להכחישנו ,והיא הק' (ויקרא כג ,מב-מג) :בסוכות תשבו שבעת ימים כל
המורה על אמיתת מציאות הבורא יתעלה שהוא האזרח בישראל ישבו בסוכות .למען ידעו
ברא הכל לרצונו והוא אשר לו הכח והממשלה דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל
בהוציאי אותם מארץ מצרים.
ערב מועיל הוא רק אם הטעם משום מחיצה שאינה חזקה .ובסוכה 3דנחלקו האחרונים אם מועיל מחיצת שתי לבד ללא ערב ,כשיש
מצינו גם להמהרש"א והמהר"ם דפליגי על המג"א ומכשירים רק ג' מחיצות ,דעת המג"א (סי' תרל) דלא מהני ,ודעת הפמ"ג (סי'
במחיצת לבוד של שתי בכל אופן ,וכן הסכים בקרבן נתנאל ,וא"כ שסג ,והובא להלכה בשעה"צ סי' שס סק"ב) שאם יש קנה אחד מלמעלה
ספיקא דדינא הוא ,וראוי לצרף את הפמ"ג שאם יש קנה אחד לרוחב ,הוי מחיצה מעולה .ובטעם הדבר שלא מהני מחיצת שתי
למעלה ,מהני ,וכ"ש כשיש שנים למעלה ולמטה כבר נקרא לבד ,נחלקו הראשונים אי משום שאינה מחיצה חזקה או משום
מחיצת שתי וערב ,והסוכה כשרה בזה (עי' שבט הלוי ח"ט סי' קלח). שהפרוץ מרובה ואינה מחיצה ,ומש"כ הפמ"ג אם יש קנה אחד
7
רק לפסוק הוראה או להורות מנהג ,יראה לי לומר והיכולת בעליונים ובתחתונים לעשות בהן כרצונו
בזה שסובר הטור דכיון דכתיב למען ידעו וגו' לא ואין מי שיאמר לו מה תעשה ,כאשר עשה עמנו
קיים המצוה כתיקונה אם לא ידע כוונת מצות בהוציאו אותנו מארץ מצרים באותות ובמופתים.
הסוכה כפי פשטה ,ולכן ביאר לפי הפשט דעיקר והסוכות שאומר הכתוב שהושיבנו בהם הם ענני
הכוונה בישיבת הסוכה שיזכור יציאת מצרים. כבודו שהקיפן בהם לבל יכה בהם שרב ושמש,
דס"ל להטור דבכל מקום שכתבה תורה הטעם ודוגמא לזה צונו לעשות סוכות כדי שנזכור
למען וכו' ,צריך שיכוון טעם המצוה בשעת קיומה נפלאותיו ונוראותיו (טור סי' תרכה).
(ב"ח שם). נט .ואע"פ שיצאנו ממצרים בחדש ניסן ,לא צונו
סא .ולכן צריך כל אדם לכוין בישיבתו בסוכה שיושב לעשות סוכה באותו הזמן ,לפי שהוא ימות הקיץ
בה כדי לקיים מצות הקב"ה שצונו לישב בסוכה ודרך כל אדם לעשות סוכה לצל ולא היתה ניכרת
זכר ליציאת מצרים (שו"ע הרב ס"א) .ויכוון לב' עשייתנו בהם שהם במצות הבורא יתברך ,ולכן צוה
הטעמים ,זכר לענני כבוד שהקיפן אז עלינו להגן אותנו שנעשה בחדש השביעי שהוא זמן הגשמים
עלינו מן השרב והשמש (משנ"ב סק"א) .וזכר לסוכות ודרך כל אדם לצאת מסוכתו ולישב בביתו ואנחנו
ממש שהושיבנו הקב"ה בשעת יציאת מצרים. יוצאין מן הבית לישב בסוכה ,בזה יראה לכל
אמנם כל זה הוא לכתחילה כדי לצאת ידי המצוה שמצות המלך היא עלינו לעשותה (שם).
כתיקונה ,ובדיעבד כל שכיון לצאת המצוה אע"פ כוונת המצוה
שלא כיון טעם המצוה יצא (משנ"ב שם). ס .ממה שהאריך הטור לבאר ולדרוש המקרא דבסכות
תשבו ,אע"פ שאין זה מדרכו בחיבורו זה ,כי לא בא
פרק ה – דיני ישיבת סוכה
חיובית וכל ששוהה חוץ לסוכה שלא לצורך ובלי תשבו כעין תדורו
הכרח מבטל מצות עשה ועובר על ציווי התורה של סב .כיצד מצות ישיבה בסוכה ,שיהיה אוכל ושותה
'בסוכות תשבו שבעת ימים' (עי' פסקי תשובות הערה וישן ומטייל (הכוונה לשבת במנוחה ולא טיול ממש) ודר
.)2אמנם אף לדבריהם המצוה היא שתהא סוכתו בסוכה כל שבעת הימים ,בין ביום בין בלילה ,כדרך
כביתו ,וכמו שדרשו חז"ל 'תשבו כעין תדורו' ,ולכן שהוא דר בביתו בשאר ימות השנה .וכל שבעת
כל מה שדרכו במשך כל ימות השנה לעשות חוץ ימים עושה אדם את ביתו עראי ואת סוכתו קבע
לביתו יכול גם בסוכות לצאת מסוכתו לצורך זה. (שו"ע ורמ"א סי' תרלט ס"א) .דכתיב (ויקרא כג ,מב)
וכן באופן שיש לו יותר מנוחה וישוב הדעת חוץ בסוכות תשבו שבעת ימים ,ואמרו חכמים (סוכה
לסוכה מותר לצאת ,חוץ מאכילת קבע ושינה כח ):תשבו כעין תדורו .דלשון 'תשבו' היינו ישיבה
שחייב בסוכה אא"כ הוא בגדר 'מצטער' כמבואר דרך עיכוב ,והיינו כעין תדורו.
להלן. סג .גם אם צריך לדבר עם אנשים ידבר בסוכה ,דסוכתו
צריך להיות כביתו בכל השנה (ט"ז סק"א ומשנ"ב
סה .יש להשתדל במדת האפשר לעשות הסוכה במקום
סק"ב בשם מהרי"ל הל' סוכה אות ד) .ולפי שקדושת
ובאופן שיהיה נוח לו לשהות שם כמה שיותר,
הסוכה גדולה מאד ראוי למעט בה בדברי חול
ובאופן שיוכל לסדר כל עניניו מתוך הסוכה ,כי כל
ולדבר בה כי אם קדושה ותורה ,וכל שכן שיהיה
המוסיף בקיום המצוה מוסיפים לו ברכה מן
זהיר מלדבר שם לשה"ר ורכילות ושאר דיבורים
השמים ,וידוע על רבים מגדולי הדורות שהיו
האסורים (משנ"ב שם בשם של"ה) .ומ"מ כשהוא צריך
שוהים כל ימי החג בסוכה בלא לצאת כלל ,זולת
לדבר מעניני עסק אין לו לצאת מסוכה בשביל זה,
לצרכי הגוף ההכרחיים ,וגם תורתם ותפילתם היה
דבישיבתו שם אף בעת דיבורו הוא מקיים מצות
בסוכה.
ישיבה בסוכה (שעה"צ אות ד בשם א"ר).
סו .מדין תשבו כעין תדורו ,יש להביא לסוכה כלים
סד .גדולי הפוסקים דנו אם מצות ישיבת סוכה היא
נאים ומצעים נאים וכדו' (שו"ע שם).
מצוה חיובית או רשות ,ורבים הסכימו שהיא מצוה
8
בסוכה ,כיון שצריך ליטול ידיו סמוך למיטתו ,אך כלי אכילה ושתיה
יוציא תיכף את הכלי עם מי הנטילה החוצה .אין סז .כל דבר שאין דרכו להחזיקו בסלון ביתו ,אין
להמנע מלהתקין ברז מים עם כיור לנטילת ידים להכניס לסוכה (שו"ע שם) .ולכן אין להכניס לסוכה
לסעודה וכדו' בתוך הסוכה ,שמצוי בזמננו קערות שלשין בו הבצק או קערות גדולות
שמתקינים כדבר הזה גם בסלון הבית וכדו'. שמכינים בהם המאכלים במטבח וכדו'.
עג .י"א שתשה"מ מותר בסוכה ,כיון שהוא שמחה של סח .סירים שמבשלים בהם י"א שמותר להכניסן לסוכה
מצוה (ט"ז סק"ד) .והוא בכלל תשבו כעין תדורו ,וגם כדי לערות מהם לצלחות (כמשמע מפשטות לשון
בעצם לא מקרי תשמיש בזוי במה שהוא מקיים הרמ"א שכתב לאחר האכילה) .וי"א שאין להכניס כלל
מצות עשה של פו"ר ועונה (א"ר סק"ח ,מטה משה, סירים לסוכה (בה"ג ור"ת ,וכ"מ דעת השו"ע) ,והעולם
ברכי יוסף סק"ג ,ביכורי יעקב סק"ח ,ח"א כלל קמז ב ,קיצור נזהרין לא להכניס סירים לתוך הסוכה אף קודם
שו"ע סי' קלה ס"ב ומובא בביאוה"ל ס"א ד"ה ואל יעשה). אכילה ,דחששו לדעת המחמירין בקדירה בכל
אמנם רק אם הסוכה צנוע לתשמיש ואין שם גווני ,ובפרט אם אינו מכניס סירים לסלון ביתו ,רק
אחרים ,וגם אין חשש שישמעו אותם .ואם יש מערה מהסיר לקערה או לצלחות במטבח (משנ"ב
פסוקים תלויים בסוכה צריך לכסותם כלי בתוך כלי סק"ה ,שעה"צ אות י) .ובדיעבד אם הכניס סירים לתוך
(הגרח"ק) .אמנם בהרבה אחרונים מבואר שאסור הסוכה אין הסוכה נפסלת בכך (משנ"ב סק"ו בשם
תשה"מ בסוכה (אורחות חיים סק"י בשם עיקרי הד"ט סי' אחרונים).
לב אות יב בשם שו"ת בית דוד סי' תמד ,פ"ת סקכ"ב ,הש"ך סט .מטעם זה אין לעשות את הסוכה במטבח ,באופן
בפירושו על התורה פר' אמור סוד"ה ובזוהר בסוכת ,דעת שהכיריים שמבשלים עליהם והכיורים שרוחצים
תורה ,כה"ח סקכ"ב ,שו"ת דברי יציב או"ח ח"ב סי' רעד אות בהם הכלים נמצאים בתוך הסוכה ,אע"פ שזה גם
ג) . משמש לפינת אוכל וכדו'.
עד .מובא בספה"ק ליזהר לכתחילה שלא להכניס נכרי ע .סוכה שהיא צמודה למטבח ופתוחה אליה ,ואין
לסוכה ( ש"ך עה"ת פר' אמור ,ובלשונו" :שאז בורחת לסוכה ג' דפנות כשרות מחוץ למטבח ,ומתכשרת
הקדושה ושבעת הצדיקים מקללים קללות נמרצות" ,מדרש רק באמצעות הדופן שאחרי המטבח מדין דופן
פנחס להרה"ק רבי פנחס מקוריץ ,חקל יצחק פר' וירא בשם עקומה ,י"א שאע"פ שהכיריים וכו' נמצאים תחת
האמרי יוסף) ,אא"כ יסגור הגג קודם שנכנס הנכרי. קורת הגג שהיא סכך פסול ,מיקרי בתוך הסוכה
אכילה ושתיה משום הדופן שאחריה שמכשרת את הסוכה (בכורי
עה .מצות סוכה שיהיה אוכל ושותה בסוכה כל שבעת יעקב סק"י) .אמנם למעשה יש מקילין בזה כיון
הימים ,ואסור לאכול אכילת קבע חוץ לסוכה .אבל שבמציאות נמצאים אביזרי המטבח תחת סכך
אכילת עראי מותר לאכול חוץ לסוכה (שו"ע סי' פסול ,ודופן עקומה רק מכשיר הסכך ואין להם דין
תרלט ס"ב). סוכה לענין זה (אורחות רבנו ח"ב עמ' רכד בשם הקהלות
עו .אכילת עראי היינו פת עד כביצה (שהיא 50גרם יעקב) .וכ"ש אם יש לסוכה ג' דפנות כשרות מחוץ
לשיעור הגרח"נ ו 100גרם לשיעור חזו"א) .ויותר מכביצה למטבח ,שאין שום חשש בסוכה זו.
הוי אכילת קבע אפי' אם אוכל בדרך עראי (ביאוה"ל עא .כוסות שתיה מותר להשאיר בסוכה (שו"ע שם),
ד"ה כביצה). ואפי' לאחר ששתו בהן ,כיון שאין נמאסין כמו כלי
עז .תבשיל מחמשת מיני דגן או פת הבאה בכיסנין ,י"א אכילה .ועוד שאין קבע לשתיה ומצוי ששותה כמה
שאם אוכל שיעור חשוב שקובע סעודתו בזה, פעמים ביום (שעה"צ אות ג) .ונראה דכוסות
חשיב קבע וצריך לאכול בסוכה דייקא (ועיין במאמר שמתלכלכים ולא שותים בהם יותר ,כמו כוסות
מרדכי שמסיק דבדידיה תליא מילתא ,דכל שהוא קבע עליו, קרטון אחרי שתיית קפה וכדו' ,יוציאו מהסוכה.
אף על פי שלא היה שיעור שדרך בני אדם לקבוע עליו חשיב נעגל וואסער ,נכרי
קבע ,אף דלענין פת הבאה בכיסנין מבואר בסי' קסח דבעינן עב .אין לעשות שום תשמיש בזוי בתוך הסוכה ,כדי
דוקא שיעור שדרך בני אדם לקבוע עליו ,הכא דבעינן תשבו שלא יהיו מצוות בזויות עליו (רמ"א שם ,ב"י בשם
כעין תדורו כל שקובע עליו הוי קביעות להצריכו סוכה ארחות חיים) .ומותר ליטול ידיו בקומו משינתו
9
ארעי פחות מכזית ,כיון שכל אכילה ושתיה תוך ובדידיה תליא מלתא – ביאוה"ל ד"ה אם) .ופחות מכך
כדי הסעודה נחשבת לאכילת קבע (עי' מקראי קודש יכול לאכול חוץ לסוכה (שו"ע ס"ב) .וי"א שדינו כפת
סוכות ח"א סי' לא) ,אמנם בשו"ע הרב (סוף סי"ז) ממש ומעט יותר מכביצה כבר חייב בסוכה (משנ"ב
משמע דמדינא ליכא איסור לאכול אכילת עראי סקט"ו בשם מג"א ,א"ר ,רעק"א ,שו"ע הרב ולבושי שרד –
חוץ לסוכה גם באמצע סעודתו ,ורק שתיה נגרר שעה"צ סקל"ו).
אחר האכילה. עח .פירות מותר לאכול חוץ לסוכה ואפי' הרבה ,ואפי'
פב .מי שיחמיר על עצמו ולא ישתה חוץ לסוכה אפי' קבע עלייהו ,דאכילת פירות אפילו הרבה בקביעות
מים (וכ"ש פת דרך עראי ,משנ"ב סקי"ד) ,הרי זה משובח חשיב כאכילת עראי דפת (שו"ע שם ,מג"א סק"ו,
(שו"ע שם ,והוא לשון הרמב"ם פ"ו מהל' סוכה ה"ו .והטור משנ"ב סקי"ג).
כתב בלשון הרמב"ם שמי שיחמיר וכו' תבא עליו ברכה ,וכתב עט .אכילת בשר ודגים וגבינה ושאר מאכלים ,כתב
הפרישה ,שקמ"ל בדברי הרמב"ם שמקבל שכר בחומרתו, המשנ"ב (שם) דחשיב כפירות ומותר לאוכלם חוץ
ועוד קמ"ל בדבריו שאף אם ימנע עצמו מלשתות חוץ לסוכה לסוכה .ואם קובע עליהם ,צריך לאוכלם בסוכה,
אפי פחות פחות מכשיעור ,ג"כ מקבל שכר בחומרתו) .וכן אבל לא יברך לישב בסוכה (דרך החיים דיני ישיבת
נוהגים חסידים ואנשי מעשה. סוכה ס"ג) .ולכן בזמנינו שהרבה אנשים רגילים
שינה לקבוע סעודת הצהריים בלא פת כלל ,וקובעים
פג .אסור לישון חוץ לסוכה ,ואפי' שינת עראי (שו"ע עליהם סעודתם ,יש לומר שחייבים בסוכה ,גם
ס"ב) ,שלפעמים סגי ליה לאיניש בהכי ,והו"ל קבע. לפוטרים מסוכה אכילת פירות אפילו דרך קביעות,
ומי שנאנס ונרדם חוץ לסוכה ,מיד כשמתעורר שסעודת צהריים כזו עיקרה לשם שביעה ,משא"כ
צריך לילך לסוכה (משנ"ב סקי"א בשם בכורי יעקב). אכילת פירות אפילו הרבה עיקרן אינו לשבוע רק
פד .מי שנרדם על הספר באמצע לימודו ,אין צריך להתענג .ומ"מ אין לברך עליהם 'לישב בסוכה'
לעוררו כדי שיכנס לסוכה ,כי התורה אמרה 'תשבו (תשובות והנהגות ח"א סי' שעא) ,וי"א שאם באותו יום
כעין תדורו' ,וגם בכל ימות השנה אין הרגילות למי אינו אוכל פת בסוכה ,ודאי יש לברך עליהם לישב
שנרדם על הספר לקום ולילך לישון לביתו (ביכורי בסוכה ,דלא גרע מהמתענה בסוכות שכתב הט"ז
יעקב ס"ק לד ולז בשם הר"ן סופ"ק דסוכה). (סי' תרלט סוסק"כ) שצריך לברך כשנכנס לדבר של
פה .וכן הנוסע בדרך ותוך כדי נסיעה נופל עליו תרדמה, קבע (מו"ח הגרמ"ש קליין שליט"א).
אין בכך איסור ,דהיינו 'תשבו כעין תדורו' .וגם כיון פ .יין ,לדעת הרמ"א מותר לשתות חוץ לסוכה ואפי'
שאין סוכה מצויה לו בנסיעתו הוי מצטער שפטור בקבע עלייהו .וטעמו דיין אין נחשב רק כאכילת
מן הסוכה. פירות וכ"ש שאר משקין .אמנם כמה אחרונים
פו .וכבר נהגו צדיקי הדורות ,וכן חסידים ואנשי מעשה מפקפקין בדין זה ודעתם דאם שותה יין בקביעות
לעשות כל שביכלתם על מנת לישן בסוכה בכל חייב בסוכה ובפרט בני חבורה שקבעו לשתות יין
ענין ובכל מצב ,אפי' כשפטור מעיקר הדין (נימוקי בודאי הוי קבע גמור (משנ"ב שם ,ביאוה"ל ד"ה ויין).
אורח חיים סי' זה ,ובלשונו" :אבותינו ורבותינו מתלמידי פא .מים מותר לשתות אפי' הרבה חוץ לסוכה ,דשתיית
הבעש"ט זי"ע מסרו נפשייהו על שינה בסוכה" .רבוה"ק מים הוי דבר עראי (שו"ע שם)[ .והא דאיתא בגמ' אוכלים
[מויזניץ] היו מדקדקין שלא לישון מחוץ לסוכה ,גם בעת ושותים בסוכה ,היינו ,לאחר אכילתו בסעודה שדרך לשתות
מגורם בחו"ל ,והתקינו לצורך זה גג הזזה ע"ג הסוכה כדי אז ,צריך לשתות גם כן בסוכה דנכלל הוא בסעודה ,אבל
שיוכלו לסגור הגג בעת ירידת גשם .עדות ביהוסף עמ' עז). שתיה בלי אכילה לא חשיבה לחייבו בסוכה ,דתשבו כעין
ויש לכל אדם ללמוד מהם איך שמסרו נפשם על תדורו אמר רחמנא ,ואין שתיה בלי אכילה] .ואפשר דלפי
שינה בסוכה. זה אף מים בתוך הסעודה אין כדאי לשתות חוץ
פז .אברכים המתגוררים ביחידות דיור שאין בהם לסוכה ,וצ"ע (שעה"צ סקכ"ט ,ועי' מאירי סוכה כו:
סוכה ,יעשו כל שביכלתם שיוכלו לישון בסוכה על שהשתיה נגררת אחר האכילה) .וי"א דה"ה בכל האוכל
אף הטרחה הכרוכה בכך ,ועל אף אי הנעימות אכילת קבע בסוכה שיהיה אסור לו תוך כדי
הכרוכה לפעמים בשינה בסוכת ההורים וכדו'. סעודתו לצאת חוץ לסוכה ולאכול אפילו אכילת
10
פרק ו -ברכת לישב בסוכה
מסוכה ,אבל בכה"ג שאין זה רק טעימה שלפני הסעודה בשעת אכילה
ואח"כ הולך לאכול שם סעודתו ,יש מקום לברך לישב בסוכה פח .כתב המחבר (סי' תרלט ס"ח) נהגו שאין מברכין על
גם על כזית שנקרא אכילה חשובה – מו"ח הגרמ"ש קליין הסוכה אלא בשעת אכילה ,והוסיף הרמ"א :והכי
שליט"א) ,ויברך 'לישב בסוכה' .ולא יברך אחר כך נהוג .וביאר המשנ"ב (סקמ"ו)" :דאף דמדינא דגמרא
בשעת אכילה (משנ"ב שם). לדעת פוסקים ראשונים אם בירך בסוכה ויצא
אכילת מזונות יציאה גמורה ,וא"כ הרי הסיח דעתו מן המצוה
צא .יש נוהגים שלא לאכול מזונות בסוכה ,כיון שנחלקו וכשיחזור אח"כ צריך לברך שנית ,ואפילו מאה
הפוסקים אם מברכים 'לישב בסוכה' על פת הבאה פעמים ביום ,ואימת שנכנס אף על פי שאינו אוכל
בכיסנין .וכתב המשנ"ב (סקט"ז) בשם השע"ת שם מברך ,שהרי גם הישיבה והעמידה שם היא
דבשבת ויו"ט בבוקר כשמקדש ואוכל פת כיסנין מצוה ,דהוי כעין תדורו ,מ"מ מנהג כל העולם כדעת
במקום סעודה לכו"ע יכול לברך לישב בסוכה, הפוסקים שאינם מברכים אלא בשעת אכילה,
דכיון שאוכל אותה בתורת סעודה הצריכה ואפילו אם יושבים בסוכה קודם אכילה שעה ,אינם
לקידוש ,שפיר דמי שיברך ברכת סוכה דמחשבתו מברכים ,דס"ל דברכה שמברכים אח"כ על
משוי ליה קבע .אמנם גם בחול מנהג העולם לברך האכילה ,היא פוטרת הכל ,שהיא העיקר והיא
על מזונות 'יותר מכביצה' לישב בסוכה .וכיון פוטרת השינה והטיול והלימוד שכולם טפלים
שנחלקו בזה הפוסקים ,יראה שלא לצאת מהסוכה לה".
מיד אחר אכילתו ,רק שישב שם זמן מה ,ויכוין פט .ולפי"ז ,האוכל בסוכתו ומברך לישב בסוכה ,פטר
בשעת ברכתו לישב בסוכה על האכילה ועל את האכילה והשתיה והשינה והטיול בסוכה כל
היום ,שאין צריך לברך עליהם ,ואפילו יצא חוץ
הישיבה שאחר זה (וע"ע שם סוף סקמ"ו).
לסוכתו אחר הסעודה ,והפסיק הרבה בין הסעודה
שינה
להשתיה ושינה וטיול ,כיון שכולם נמשכים
צב .כאמור ,אם בירך בשעת אכילה פטר את כל שאר
וטפלים לאכילה שהיא עיקר מצות הישיבה בסוכה
הצרכים הנעשים בסוכה .אמנם כל זה הוא בסוכתו
ברכת האכילה פוטרתן (שולחן ערוך הרב סי"ב) .אמנם
שאכל בה ,או גם אם יש לו שתי סוכות בביתו ,אחת
אם בא לאכול שוב ,אם שהה זמן מרובה חוץ
לאכילה ואחת לשינה ,והולך מסוכה אחת לשניה,
לסוכתו ,צריך לברך שוב על האכילה ,ואין אכילה
שברכה אחת פוטרת שתיהם .אבל אם הולך לישון
זו נפטרת בברכה הראשונה (שם).
בסוכה אחרת ,כגון מי שאכל בסוכת הוריו ובירך
מי שנכנס לסוכתו ,ואין דעתו לאכול סעודתו מיד, צ.
שם 'לישב בסוכה' ,והולך לישון בסוכתו ,או מי
ושוהה בסוכתו לפני האכילה ,דעת השל"ה (מסכת
שיש לו שתי סוכות אחת לאכילה ואחת לשינה,
סוכה ד"ה נראה לי) שיברך מיד על הסוכה ויהיה דעתו
ואינם באותו בית ,אע"פ שהם באותו חצר ,ובירך
על האכילה והשינה והטיול של כל היום.
במקום שאכל ,או אף אם שתי הסוכות בביתו,
והפוסקים לא הסכימו לדבריו וס"ל שכיון שנהגו
ובירך בסוכה שאכל בה ,ואחר הסעודה יצא מביתו לברך רק על האכילה ,אם שותה וישן ומטייל קודם
לפרק זמן ,ואח"כ חוזר לסוכתו השניה לישון בה, האכילה אי"צ לברך ,לפי שהן טפלים להאכילה
צריך לברך 'לישב בסוכה' בסוכה שהולך לישון בה שלאחריהם (שו"ע הרב שם) .וכן מנהג כל העולם
(עי' שו"ע הרב סט"ו) .וכיון שנחלקו האחרונים אם (משנ"ב סקמ"ו) .אמנם כתבו האחרונים (מג"א סקי"ז,
מברכים על שינה לבד ,יאכל יותר מכביצה מזונות, ח"א ,בכורי יעקב) שנכון הדבר לצאת גם דעת
ויברך לישב בסוכה ויכוון לפטור גם את השינה. הפוסקים הראשונים ולא לישב כך בלי ברכה ,ועל
ההולך לסוכת אחרים כן תיכף שנכנס לסוכתו יברך על דבר שהוא
צג .ההולך לבקר בסוכת חבירו ,הוריו או רבו ,צריך מחמשה מיני דגן ,ויאכל ממנו מעט יותר מכביצה
לברך לישב בסוכה ,וישתה כוס יין או יאכל כביצה (דרך החיים ,דלא כח"א דסגי בכזית .שעה"צ אות פד .ונראה
מזונות. דהיינו טעמא דבעינן כביצה כיון שבכזית ס"ל דעדיין פטור
11
לקבוע שם סעודה ,לכולי עלמא כל שנכנס שם צד .ההולך לבקר בסוכת הוריו ,או ל'טיש' אצל רבו ,או
חייב לברך. ל'שלום זכר' אצל חבירו וכדו' ,והוא באמצע
צה .אמנם במשנ"ב (סקמ"ח) הביא שדעת כמה אחרונים סעודתו ,נחלקו בזה גדולי האחרונים ,דעת המג"א
דהליכה לא הוי הפסק ,ואם היה דעתו בשעת (סקי"ז) שאפילו אם היה בדעתו בשעה שבירך
הברכה שילך לשם ,א"צ לברך ,ומביא מהלבושי 'לישב בסוכה' שילך באמצע הסעודה לשם ,צריך
שרד שספק ברכות להקל .ובשעה"צ (סקצ"ד) הביא לברך שם שוב 'לישב בסוכה' ,דהליכה הוי הפסק.
דעת הבית מאיר דגם ס"ל כן ,דמה שנא סוכה זו או וכן פסק בשו"ע הרב (סי"ד -טו)" :אם נכנס לסוכה
אחרת ,וכי האכילה בסוכה השניה מצוה בפני עצמו אחרת ,כשרוצה לאכול בסוכה זו דבר שאסור
היא ,ומשמע דלדידיה אפילו לא היה דעתו בשעת לאכלו חוץ לסוכה צריך לחזור ולברך לישב בסוכה,
ברכה לכתחלה לזה גם כן אין צריך לברך .וכן פסק ואפילו הוא עומד באמצע סעודתו ,ופוסק סעודתו
גם בשו"ת מהרש"ג (או"ח סי נז) .אמנם מסיים והלך לאכול בסוכה אחרת ,צריך לחזור ולברך.
בשעה"צ :מיהו כיון דאיכא דעות גם כן ,אין כדאי ואפילו אם אינו רוצה לאכול בסוכה זו אלא שנכנס
לצאת באמצע סעודה. לתוכה לישן ולטייל צריך לברך לישב בסוכה שאין
צו .ולמעשה רבים נוהגים כדעת המשנ"ב שאם היה שינה וטיול שבסוכה זו נפטרין בברכה שבירך
דעתו בשעת הברכה לצאת באמצע הסעודה א"צ
בסוכה אחרת ,עכ"ד (וכך פוסקים האליה רבה ,דרך
לברך שוב .ודעת מו"ח הגרמ"ש קליין שליט"א
החיים להגאון מליסא ,קיצור שלחן ערוך ועוד) .ובשער
להחמיר כדעת המג"א ושו"ע הרב ועוד ,שההולך
הציון (סקצ"ג) הביא כן גם מהחיי אדם דאף אם לא
ל'טיש' באמצע סעודתו צריך לברך לישב בסוכה,
יאכל שם חייב לברך ,דס"ל שהמנהג שנהגו לא
ואפי' אינו אוכל שם כלום .ומי שרוצה להחמיר על
לברך רק על אכילה ,הוא רק בביתו כיון שדרך
עצמו יאכל יותר מכביצה פת או מזונות או ישתה
לקבוע שם סעודה ,אבל בבית אחרים שאין דרך
רביעית יין ויברך לישב בסוכה.
פרק ז -ערב חג הסוכות
שאינו נכנס מנוול לחג ,אינו צריך להסתפר שוב תספורת
בערב החג. מצוה להסתפר בערב יום טוב (שו"ע סי' תקלא ס"א ,סי' צז.
נטילת צפרניים ,רחיצה וטבילה תעא ס"ג) .משום כבוד יום טוב ,שצריך לכבדו כמו
קא .מצוה ליטול הצפרנים משום ערב שבת ומשום שצריך לכבד את השבת ,דכתיב 'וקראת לשבת
ערב יום טוב משום כבוד שבת וכבוד יו"ט (שו"ע סי' עונג לקדוש ה' מכובד' ,וימים טובים איקרי קודש,
רס ס"א ,שו"ע הרב סי' תקכט ס"ב) .ולכתחילה יטלם קודם וכבוד יו"ט הוא שלא יכנס לחג כשהוא מנוול (ט"ז
חצות (שע"ת סי' רנא סק"ד) .ולכתחילה לא יטול צפרני
ומשנ"ב סי' תקלא סק"א ,שו"ע הרב שם).
הידים והרגלים ביום אחד משום סכנה ,רק את
לכתחילה רצוי להסתפר קודם חצות (מג"א סי' רנא צח.
צפרני הרגלים יטול ביום קודם (משנ"ב סי' רס סק"ו,
סק"ה שהאר"י ז"ל היה נזהר בכך .משנ"ב שם סק"ז ,ביאוה"ל שם
שו"ע הרב שם ס"ב) ,ואם לא נטלם ביום קודם ,יכול
ליטול בעיו"ט גם של הידים וגם של הרגלים (מטה ד"ה ומסתפרין בשם הגר"א .פמ"ג סי' תקלא משב"ז סק"א ,שעה"צ
אפרים סי' תרכה סי"ג ,ליקוטי מהרי"ח ערב שבועות).
סק"ב) ,ומ"מ מותר להסתפר כל היום גם אחרי חצות
קב .מצוה לרחוץ בחמין בערב שבת ובערב יום טוב (משנ"ב סי' תקלא סק"ב).
וללבוש כסות נקיה (שו"ע סי' רס ב"א ,רמ"א סי' תעא ס"ג, צט .כשהוא מסתפר יכוון לקיים מצוות ל"ת של 'לא
משנ"ב סי' רס סק"ה ,וסי' תקכט סק"ג). תקיפו פאת ראשכם' ,שהם שני מצוות ,ו'פאת
בגדי יו"ט יהיו יותר טובים משל שבת (שו"ע סי' תקכט קג. הזקן' שהוא חמש מצוות ,ומצות 'ובחוקותיהם לא
ס"א) .משום דחייב בשמחה וזהו ג"כ בכלל שמחה, תלכו' ,ומצות ל"ת של 'לא ילבש' ,ומצות עשה
ופשוט דכל זה ג"כ בידו משגת (מג"א סק"ד ,משנ"ב מדרבנן להסתפר לכבוד יום טוב (כף החיים סי' רלב).
סקי"ב). מי שהסתפר בערב ר"ה ושערותיו קטנות ,כיון ק.
12
קיג .באפיה מקמח מלא 100%יש להוסיף 15%יותר חייב אדם לטהר עצמו ברגל (עי' טור סי' תרג ,ששייך גם קד.
מהשיעור הרגיל ,כדי להפריש בברכה ,שהוא קרוב בזמן הזה ,ועי' פמ"ג סי' קכח א"א סק"ע) ,ולכן יש לטבול
ל 2.000גרם לשיעור הקטן של רח"נ ,וקרוב ל2.600 בערב החג לכבוד הרגל (משנ"ב סי' קכח ס"ק קסה ,סי' תעא
גרם לשיעור הגדול של חזו"א. סקכ"ב).
קיד .צריך כל אדם להשתדל בעצמו בהכנות לצורך יו"ט קה .יכוין בשעת טבילה שהוא טובל לכבוד השבת
אע"פ שיש לו משרתים (משנ"ב סי' תקכט סק"ג). ולכבוד הרגל ולהמשיך עליו קדושת היום בשמחה
קטו .יש לזכור לכוון שעון השבת של החשמל והמזגנים ובטוב לב (מטה אפרים סי' תרכה סי"ד).
בבית ובסוכה כפי הנצרך לשבת ויום טוב. צדקה
קטז .יש לזכור להעביר את המקררים למצב שבת. קו .בערב סוכות מרבים בנתינת צדקה ,וטעם הדבר
קיז .בשנה זו שיום טוב חל בשבת ,צריך להכין כל צרכי עפ"י סוד (פרי עץ חיים שער כח סוף פ"ד ,שע"ת סי' תרכה
ומאכלי השבת והחג מערב שבת .וצריך לבשל ס"א).
מערב שבת כל מאכלי השבת ויו"ט סוכות ,וכן התרמת ובדיקות דם
בהושענא רבא צריך לבשל ולהכין כל המאכלים קז .אין מקיזים דם בערב יום טוב [בין בערב סוכות ובין
של שבת שמיני עצרת ,ולהניח על הפלטה מערב בהושענא רבא] ,גזירה משום ערב שבועות (רמ"א סי'
שבת המאכלים שרוצים לאוכלם חם. תסח ס"י) .כיון שבערב שבועות יצא שד ששמו
קיח .כמו כן יש לפתוח בקבוקי יין ושתיה ,לפתוח טבוח ,ואם לא היו מקבלים בני ישראל את התורה
שקיות או פקקים של בקבוקי חלב ושל קופסאות היה טובח בהם (שבת קכט .):לפיכך יש סכנה לדורות
אוכל לתינוקות ,להפריד גביעי ֶל ֶבן או מעדנים להקיז דם בערב שבועות (שו"ע הרב סכ"ב ,משנ"ב
לילדים ,לחתוך חתיכות נייר כסף ,לחתוך מפות סקל"ח) .ולכן אין לתכנן לכתחילה לעשות ניתוחים,
ניילון לצורך הסעודות ,וכן לפתוח חבילות נייר התרמת דם ,בדיקות דם שאינן דחופות וטיפולי
טישו וכדו'. שינים בערב יו"ט.
קיט .יש לזכור להוריד תוויות מטלית חדשה או בגדים קח .בחולי שיש בו סכנה מותר להקיז דם גם בערב יום
חדשים שקנו בבית או לילדים ,וכן לפתוח גרביים טוב (משנ"ב שם) .ולכן ניתוח דחוף או התרמת דם
שיש חוט תפור שמחברם. דחופה לפיקוח נפש מותר בערב יו"ט.
קכ .יש לזכור לכתוב שמו ומס' פלפונו על מחזור, קט .בליל ערב סוכות מותר להקיז דם ,ובליל הושענא
הושענות ,אושפיזין ,נרתיק הלולב וקופסת רבא אסור (משנ"ב שם בשם ח"א ופמ"ג).
האתרוג ,קופסת ספר תורה לילדים ,דגלים וכדו'. הכנות לשבת ויו"ט
הגעלת וטבילת כלים קי .נוהגין לתלות בבית הכנסת פרוכת מיוחדת ליום
קכא .כלים חדשים של מתכת ,כמו נירוסטה ,אלומניום טוב ,נאה יותר מפרוכת של שבת (מט"א סי' תרכה ס"ל,
וכדו' ,כגון ,סירים ,מחבתות ,סכו"ם וכדו' ,נוהגים אליה רבה סי' תצד).
להכשירם ע"י הגעלה במים רותחים ,מחשש שמא קיא .מצוה ללוש פת בערב יו"ט לכבוד יו"ט כמו בערב
נמרחים בשומן איסור .ואפשר להכשירם בבית. שבת לעשות מהם לחמים לבצוע עליהן בליל יום
סכין חדש אין צורך להכשירו כיון שהחידוד מוציא טוב (רמ"א סי' תקכט ס"א בשם המהרי"ל) .והוא מכבוד
בליעות האיסור. שבת ויום טוב ואין לשנות (רמ"א סי' רמב ס"א ,שו"ע הרב
קכב .כלי מתכות וכן כלי זכוכית חדשים ,כמו בקבוקי יין, סי"ב).
כוסות וכדו' ,וכן סכין חדש יש לזכור להטביל לפני קיב .חוץ ממה שהכנת החלות הם כבוד שבת ויו"ט,
החג. נוהגין ללוש כדי שיעור חלה ,כדי לקיים מצות
קכג .אם שכחו להטביל כלי אין להשתמש בו אפי' הפרשת חלה (רמ"א שם .לפי שהיא איבדה את אדה"ר שהיה
באופן עראי ,דהיינו אפי' פעם אחת (רמ"א יו"ד סי' חלתו של עולם שנברא בע"ש – משנ"ב סק"ו) ,והשיעור הוא
קכא ס"ח) .ובדיעבד אם השתמשו בכלי שלא 1.670גרם קמח לרח"נ ,ו 2.250גרם לחזו"א.
הוטבל ,לא נאסר המאכל (שם סט"ז) .וצריך עוד ומשיעור 1.200גרם יש להפריש ללא ברכה.
להטביל את הכלי.
13
קלב .מצוה למשמש בכיסי הבגדים אם יש בהם דבר קכד .אין לטבול כלי בשבת ויום טוב (שו"ע סי' שכג ס"ז,
מוקצה ,ובפרט אלו שנוסעים מביתם לבושים משנ"ב סקל"ג).
בבגדי שבת (שו"ע סי' רנב ס"ז). אגד הלולב
הדלקת הנרות והברכות קכה .כשחג הסוכות חל בימי החול ,אוגדין את הלולב עם
קלג .מדליקין הנרות מבעוד יום ,כמו בכל ערב שבת מיניו בערב החג .השנה ,שיום ראשון של חג היא
[מותר להדליק מזמן פלג המנחה ,שהוא .5:19 :זמן הדלקת הנרות ,י- בשבת ,ואין נטילת לולב בשבת ,אוגדין את הלולב
ם ,5:56 :ב"ב .]6:11 :ואחר ההדלקה מברכות "אשר ביום ראשון של חול המועד .ובני חו"ל אוגדין את
קדשנו במצוותיו וצונו להדליק נר של שבת ושל יום הלולב עם מיניו בערב החג גם השנה ,כיון שצריכין
טוב" (משנ"ב סי' רסג סקכ"ד וסי' תקיד סקמ"ח). את הלולב ליו"ט שני של גלויות.
קלד .אם טעתה ובירכה רק להדליק נר של שבת ולא קכו .למנהגנו ,אוגדים את הלולב עם ההדסים והערבות
הזכירה של יום טוב ,אם נזכרה תוך כדי דיבור, בשני טבעות על גבי הקיישעלע ,ושלש טבעות על
תתקן ותאמר להדליק נר של שבת ושל יום טוב. גבי הלולב עצמו.
ואם נזכרה אחר כדי דיבור ,לא תברך שוב (מו"ח קכז .המנהג להכין הטבעות ולאגוד את הלולב עם מיניו
הגרמ"ש קליין שליט"א) ,א – די"א שיום טוב נמי איקרי בערב יו"ט ,חוץ מקשר העליון שעל הקיישעלע
שבת ויצאה ידי חובתה בברכתה (שו"ת התעוררות שקושרים בעת האיגוד ביו"ט ,ע"י שתוחבים ראש
תשובה ח"א סי' קיב) ,ב – דלפי רוב פוסקים אי אפשר העלה לתוך הטבעת.
לברך אחר ההדלקה ,גם משום דצריך לברך עובר קכח .אומרים תחילה יהי רצון לאיגוד הלולב ,ואח"כ
לעשייתן ,ולכן אף אם מברכות אח"כ מניחים אוגדין.
הידים על העינים שלא להנות מאור הנרות עד תנאי על נוי הסוכה
אחרי הברכה ,שבזה נקרא ג"כ עובד לעשייתן, קכט .טוב להתנות בערב החג לפני השקיעה שיוכל
להנאתן ,אבל אחרי שכבר גמרו להדליק וכבר נהנו להשתמש במשך החג בנוי הסוכה .ואז אם יפלו נוי
מהאור ,אינה יכולה לברך .וגם דכיון שכבר קיבלה סוכה מהסכך או מהדפנות בשבת וביום טוב יהיה
שבת אסורה להדליק נרות ,ואיך תברך כעת וציונו מותר לטלטלם ,כיון שהתנה שאינו בודל מהם.
להדליק. אבל ללא תנאי בערב החג הרי הם מוקצה ואם נפלו
קלה .אם טעתה ובירכה להדליק נר של יום טוב ולא אסור לטלטלם בשבת וביו"ט .ובחוה"מ מותר בכל
הזכירה של שבת ,י"א שתחזור ותברך על נר של אופן לטלטלם ,ואף לחזור ולתלותם.
שבת ,וכדי שיהיה עובר לעשייתה ,י"ל שתדליק נר טרם כניסת השבת והחג
נוסף ותברך עליו ,שהרי לא קבלה עליה עדיין שבת קל .מותר לאכול ולישון בסוכה בערב חג הסוכות
רק יום טוב ,ולדידהו לכתחילה תחזור ותזכיר שנית [כשאינו מכוון לשם מצוה] ואין בכך משום בל תוסיף
את יו"ט בברכתה (שו"ת התעוררות תשובה ח"א סי' קיב), [בשונה מ'שמחת תורה' שאז השינה והאכילה בסוכה אסורה
ולמעשה נראה שאם נזכרה תוך כדי דיבור ,תתקן משום בל תוסיף].
ותאמר להדליק נר של שבת ושל יום טוב .נזכרה קלא .מצוה להמנע מלאכול סעודה בערב שבת ובערב
אחר כדי דיבור ,לא תברך שוב וכנ"ל (מו"ח הגרמ"ש
יו"ט מתחילת שעה עשירית שהוא חצי שעה קודם
קליין שליט"א). זמן מנחה קטנה [בערך בשעה .]3:30דהיינו כמו שיעור
קלו .המנהג שהנשים מברכות שהחיינו אחרי ברכת סעודה שרגיל לאכול ביום חול ,והטעם ,כדי שיאכל
להדליק (כן משמע במשנ"ב סי' תר סק"ד ,ועי' משנ"ב סי' רסג
בליל שבת ויו"ט לתיאבון ,אבל לאכול קצת
סקכ"ג .וכ"ה בקיצור של"ה ,ועי' אגרות משה או"ח ח"ד סי' קא).
להשקיט רעבונו [קצת מזונות ,פירות ,ירקות ,דגים ,בשר,
שכחה ולא בירכה שהחיינו יכולה לברך אח"כ,
ביצים] מותר גם אחר שעה עשירית( .שו"ע סי' רמט
ועדיף שתכוון לצאת ברכה זו כשתשמע בקידוש
ס"ב ,רמ"א סי' תקכט ס"א ,משנ"ב ס"ק ה-ז ,ביאוה"ל סי' רמט ס"ב
ותצא ידי חובתה מהמקדש.
ד"ה מלקבוע) .ואם התחיל לאכול לפני שעה עשירית
קלז .אף שבעת הצורך יכולה אשה להתנות שאינה
יכול להמשיך ולאכול כרגיל (משנ"ב סי' רמט סקט"ז).
מקבלת עדיין שבת ויו"ט בהדלקת הנרות (עי' משנ"ב
14
הנר לדופני הסוכה ותשרף סוכתו ,צריך להניחה סי' רסג סקכ"א) ,מ"מ כשמברכת 'שהחיינו' בשעת
חוץ לסוכה אפילו היא של זהב (שו"ע שם ,משנ"ב הדלקת הנרות ,מקבלת קדושת יו"ט ולא מועיל
סק"ח) .וכן אם אין לו מקום בסוכה להדליק הנרות, להתנות שאינה מקבלת יו"ט ,ומאז אסורה בכל
או שאינו יכול להדליק על שולחנו כיון שצריך המלאכות ,ואסורה לאכול ולשתות לפני קידוש .וכן
לסגור את השלחן אחרי הסעודה לצורך שינה אינה יכולה להתפלל מנחה אחר הדלקת הנרות.
בסוכה ,ובשבת אסור לטלטל המנורה ,ידליקו ולכן בשעת צורך גדול לא תברך שהחיינו בהדלקת
הנרות מחוץ לסוכה .ואז רצוי אם אפשר להדליק הנרות ,רק תשמע ותצא מהמקדש.
הנרות ליד הסוכה שיראו את הנרות מהסוכה .ואם אשה ב'קידוש' ואיש ב'הדלקת נרות'
אי אפשר ידליקו הנרות במטבח במקום שמכינים קלח .אשה שעושה קידוש ,כגון אם היא בבית החלמה,
את המאכלים לצורך הסעודה ,או בחדר אחר או אלמנה או גרושה ,או שהבעל נסע לרבו וכדו',
שמשתמשים בו [דבשבת יש גם משום שלא יכשלו]. לא תברך שהחיינו בהדלקת הנרות ,רק אח"כ
קמב .בכל ערב שבת רצוי לכבות את החשמל בחדר לפני בשעת הקידוש ,דהעיקר לברך שהחיינו בקידוש,
שמדליקין הנרות ולהדליקו ומיד להדליק הנרות רק היות ונשים לא עושות קידוש ,נוהגות לברך
ולברך ,כדי שהברכה תהיה גם על החשמל וגם על בהדלקת הנרות ,אך כשהיא מקדשת בעצמה תברך
הנרות ,דכיון שיש תאורת חשמל יתכן ואין כבר שהחיינו בקידוש .וגם שיש לחשוש שתברך שנית
חיוב הדלקת נרות משם שלום בית .ובשבת שחל בקידוש ,שכך כתוב במחזור .ואם היא מוציאה את
בו סוכות באופן שאין מדליקין הנרות בסוכה, הבנות או שאר בני משפחה ב'קידוש' ,בודאי תברך
וכנ"ל ,אפשר לצאת מצות הדלקה בסוכה ע"י שהחיינו בקידוש ולא בהדלקת נרות ,כיון שכולן
שיכבו את החשמל בסוכה ,ושוב ידליקו אותה לשם חייבות בברכת שהחיינו ,והן תצאנה ידי חובתן
מצות הדלקת נרות שבת ויו"ט ,ואח"כ יכבו וידליקו ממנה כשתברך בקידוש.
החשמל במקום שמדליקין הנרות ומיד תדליק קלט .שכחה ובירכה שהחיינו בהדלקת הנרות ,ויש בני
הנרות ותברך ,והברכה תהיה על הנרות ועל בית מעל לגיל חינוך שלא שמעו ממנה הברכה,
החשמל. תברך שוב שהחיינו ב'קידוש' להוציא בני הבית.
המתארחים אצל אחרים קמ .איש שמדליק נרות שבת ויו"ט ,מברך ברכת
קמג .המתארחים לסעודת ליל השבת והחג אצל אחרים להדליק נר של שבת ושל יום טוב ,ואח"כ מדליק
וחוזרים לישון בביתם או במקום אכסנייתם ,יכולים הנרות ,כיון שאיש אינו מקבל שבת בהדלקת
להדליק [מבעוד יום] במקום שישנים ,וישארו שם הנרות .וברכת שהחיינו יברך ב'קידוש' ולא בשעת
להנות מהנרות עד חצי שעה אחר שקיעת החמה. הדלקת הנרות (מט"א סי' תקצט ס"ט).
או שידליקו נרות גדולות שידלקו עדיין בחזרתם הדלקת הנרות בסוכה
בלילה .או שקודם ההדלקה יכבו את התאורה קמא .לכתחילה צריך להדליק הנרות בסוכה (שו"ע סי'
ואח"כ ידליקו את התאורה ואת הנרות ,ותברך, תרלט ס"א) .אמנם אין מכניסין לסוכה נר של חרס
ונמצא שהברכה הולכת גם על התאורה וגם על (ב"י בשם רוקח ,ט"ז סי' תרלט סק"ב ,משנ"ב סק"ז) .ואם
הנרות ,והתאורה תשאר מוארת עד שיחזרו. הסוכה קטנה כ"כ בענין שיש לחוש שמא יתקרב
פרק ח -ליל שבת קודש וחג הסוכות
האחרונים (אלף המגן סי' תקפב סק"ט) ,ויש שאומרים מנחה ,קבלת שבת ,ערבית
כל הבתים חוץ מ'התנערי' (סידור יעב"ץ) ,למנהג קמד .מתפללים תפילת מנחה כבכל ערב שבת ,מתחילין
ויזניץ מדלגים 'מקדש מלך' ו'התנערי' .ב'בואי 'הודו'' ,ידיד נפש' ,קרבנות' ,אשרי' ,ומתפללים
בשלום' מוסיפין 'בשמחה' כיון שהוא יום טוב. שמו"ע.
קמו .ממשיכין להתפלל כמו בשבת ,מזמור שיר ליום קמה .מתחילין קבלת שבת ב'בואו ונצא השדה'' ,מזמור
השבת ,ה' מלך ,ק"י ,כגוונא .ויש שאין אומרים לדוד' וכו' [ולא ב'לכו נרננה'] .מנגנים "לכה דודי"
כגוונא (אלף המגן סי' תקפב סק"י). בנוסח יו"ט ,ומדלגין באמצע כמו ביום טוב .יש
מנגנים שני הבתים הראשונים ושני הבתים
15
וממשיכים :הריני מוכן ומזומן וכו' ,יהי רצון ,ויש קמז .אין אומרים 'במה מדליקין' (רמ"א סי' רע ס"ב ,ובמשנ"ב
נוהגים לומר מאמר הזוה"ק תא חזי וכו' ,עד סק"ג כתב הטעם משום לא פלוג ,משום דכשחל יו"ט בערב
ובעלמא דאתי. שבת אין אומרים אותו ,משום שאי אפשר לומר עשרתם).
קנה .עומדים ואומרים :לשם יחוד וכו' ,הריני מוכן ומזומן קמח .הש"ץ מתחיל "ברכו" בנעימת שלש רגלים ,וכן כל
לקיים מצות עשה לקדש וכו' ,ומקדשים על היין. התפילה .לפני הקדיש אומרים פסוקי 'ושמרו',
קמו .סדר הקידוש :מתחילין יום הששי ויכולו וכו' ,ברכת ואח"כ פסוק 'וידבר משה את מועדי ה' אל בני
'הגפן'' ,ברכת היום' 'לישב בסוכה' ו'שהחיינו'. ישראל'.
שברכת שהחיינו היא גם על היום וגם על מצות קמט .מתפללים תפילת 'שמונה עשרה' של שלש רגלים,
סוכה (שו"ע סי' תרמג ס"א) ,בדיעבד אם בירך קודם ומזכירין בה של שבת (כמבואר בשו"ע או"ח סי' תפז
שהחיינו ואח"כ לישב בסוכה ,יצא (משנ"ב סק"ג). ס"א).
קמז .בברכת היום מזכירים :את יום השבת הזה ואת יום קנ .בברכה רביעית אומר :אתה בחרתנו וכו' ,ותתן לנו
חג הסוכות הזה ,זמן שמחתינו ,באהבה מקרא ה' אלקינו באהבה את יום השבת הזה ואת יום חג
קודש זכר ליציאת מצרים .כי בנו וכו' ,ושבת הסוכות הזה ,זמן שמחתנו ,באהבה מקרא קודש
ומועדי קדשך באהבה וברצון בשמחה ובששון זכר ליציאת מצרים ,וחותם' :מקדש השבת
הנחלתנו .בא"י 'מקדש השבת וישראל והזמנים'. וישראל והזמנים' .אם טעה ולא חתם רק מקדש
קמח .אם שכח להזכיר של שבת בחתימת הברכה, ישראל והזמנים ולא הזכיר שבת ,אם הזכיר שבת
והזכיר שבת באמצע הברכה ,יצא ואין צריך לחזור באמצע הברכה ,לא יחזור (א"ר סק"ז ,פמ"ג שם ,שו"ע
(ויקהל משה – מועדים ,ח"א עמ' קעב). הרב ס"ג ,משנ"ב סק"ז ,ביאוה"ל ד"ה מקדש) .ואם לא
קמט .שכח לומר 'ויכולו' והתחיל בברכת הגפן כמו בכל הזכיר שבת באמצע הברכה ,לא יצא וצריך לחזור.
יום טוב ,יגמור הקידוש וישתה ,ואח"כ ימלא כוס ויתחיל מ'אתה בחרתנו' (הגרש"ז אויערבך זצ"ל) .ואם
יין ויאמר עליו ויכולו וישתה הכוס ללא ברכה .וכן עקר רגליו חוזר לראש .ואם טעה וחתם רק מקדש
אם נזכר באמצע הסעודה שלא אמר ויכולו ,הדין השבת ,כיון שבאמצע הברכה הזכיר חג הסוכות,
כן ,רק שאם נמלך מלשתות עוד יין ,צריך לברך גם יצא ואינו חוזר (שו"ע הרב שם ,משנ"ב שם).
הגפן ,ואם חשב לשתות עוד ,אינו צריך לברך על קנא .התפלל רק של שלש רגלים וחזר והתפלל רק של
כוס היין (מג"א סי' רעא סקכ"א ,משנ"ב שם סקמ"ה). שבת או להיפך ,י"א שצריך לחזור ולהתפלל ,שאין
קנ .נשים השומעות קידוש בליל ראשון של סוכות, מועיל תפילה לחצאין וצריך להזכיר את שניהם
וכבר בירכו שהחיינו בשעת הדלקת הנרות ,יכולות ביחד (מט"א סי' תקפב סכ"א ,וכן מורה מו"ח הגרמ"ש קליין
לענות אמן על ברכת שהחיינו של המקדש ולא שליט"א) ,וי"א שיצא ואינו צריך לחזור ולהתפלל
חשיב הפסק ,שמה שבירכו בעצמן היה על היום (שו"ת אגרות משה או"ח ח"ד סי' קע אות יד).
ועכשיו הן יוצאות בברכתו על מצות סוכה. קנב .אחר התפילה אומרים 'ויכולו' .אח"כ אומרים
קנא .לגבי ברכת לישב בסוכה ,הנשים יכולות לצאת ברכת מעין שבע ,וחותם 'מקדש השבת' בלבד ,כי
מהמקדש ,ואם רוצות לברך בעצמן ,יכוונו לא לא נתקנה אלא לשבת בלבד (שו"ע סי' תרמב ,משנ"ב
לצאת ממנו ברכת לישב בסוכה ,ויברכו על הפת סק"ב) .ואח"כ אומר הש"ץ קדיש תתקבל ,מזמור
שיאכלו אח"כ אחר ברכת המוציא. לדוד ה' רועי ,ח"ק ,ברכו ,עלינו ,ק"י.
קנב .אם הנשים אינן יושבות בסוכה ,ואינן יוצאות סדר הקידוש בסוכה
בברכת לישב בסוכה ,לא יענו אמן על ברכת לישב קנג .פותחים בסדר הזמירות ואומרים 'שלום עליכם',
בסוכה ,משום הפסק לפני שתיית היין ,ואם בנעימה ושמחת הלב' .רבון העולמים' עד 'מלך
מברכות הגפן לעצמן יכולות לענות אמן גם על תמים דרכו'' ,אשת חיל' בניגון יום טוב ,אתקינו
ברכה זו. סעודתא עד אתיין לסעדא בהדיה.
קנג .גברים וילדים השומעים קידוש בליל ראשון של קנד .אח"כ מזמינים את האושפיזין ואומרים בעמידה:
סוכות ,ויוצאים ברכת שהחיינו מהמקדש ,יוצאים 'עולו אושפיזין' וכו' ,ליעול אברהם רחימא וכו' ,עד
מהמקדש גם ברכת 'לישב בסוכה' .ואם רוצים 'תיבו אושפיזין מהימנותא ,תיבו' .יושבים
16
גרם לשיעור חזו"א ו 57גרם לשיעור רח"נ] וצריך לאוכלה לברך בעצמם 'לישב בסוכה' ,יכוונו לא לצאת
תוך 2דקות ולכל היותר עד 4דקות .ועל כן אין מהמקדש ויברכו בעצמן על הפת אחר ברכת
להפסיק בדיבור מתחילת אכילת הכזית [או המוציא .ואע"פ שכאמור יש להקדים ברכת לישב
הכביצה] עד סופו ,שלא ישהה יותר מכדי אכילת בסוכה קודם ברכת שהחיינו ,הני מילי כשהוא
פרס ,וכן אין לאכול את הדגים וכדו' עם החלה, מברך שני הברכות ביחד ,אבל כשאינו מברך
שלה ישהה באכילת הכזית יותר מכדי אכילת פרס שתיהם ביחד ,יכול לצאת קודם בברכת שהחיינו
(מטה אפרים סי' תרכה סנ"ב ,אלף למטה סקפ"ז ,כף החיים ואחר כך יברך לישב בסוכה על הפת אחר ברכת
סק"נ). המוציא (מו"ח הגרמ"ש קליין שליט"א).
קנח .צריך לכוון בשעת אכילת הכזית הראשון שהוא אכילה בסוכה
אוכל לצאת ידי חובת מצות אכילת לילה ראשונה קנד .בליל יום טוב ראשון חובה לאכול כזית פת בסוכה,
בסוכה ,ולכתחילה יש לכוון גם טעם המצוה דילפינן גזירה שוה ט"ו ט"ו מחג המצות .וכיון
כמבואר לעיל (אות ד-ה) ,ואף שבדיעבד יצא ללא דילפינן מחג המצות ,לגמרינן ילפינן מיניה ,מה
כוונה ,כדי שיעשה המצוה כתיקונה יש לו לחזור התם בכזית דגן אף הכא בכזית דגן (משנ"ב סק"כ בשם
ולאכול כזית בכוונה (מט"א סנ"ג). הר"ן ,שו"ע הרב ס"ז) .ואע"ג דשיעור אכילה בלא
קנט .נוהגים לאכול חלות עגולות ,מטבילין פרוסת סוכה הוא כביצה ,שאני ליל ראשון שהוא חובה
המוציא במלח ,ואח"כ פרוסה נוספת בדבש. טפי ואפי' לא בעי למיכל אלא כזית אסור לאכלו
קס .יש לענג את היו"ט בדגים ובשר ושאר מטעמים חוצה לה ,הלכך יוצא בה נמי ידי סוכה (טור ,מג"א
ויינות משובחים כפי עשרו ויכלתו ,ואע"פ שכל סק"ט) .ומברך עליו 'לישב בסוכה' .והיינו כשאין לו
שאר יו"ט מצוה לאכול ולשתות ולשמוח ,בחג הזה יותר פת ,אבל אם יש לו ,בודאי מן הנכון שיאכל
יש לו לשמוח ביותר ,ולכן אומרים בתפילה יותר מכביצה לצאת גם דעת הסוברים דלצאת ידי
ובקידוש 'זמן שמחתינו' (מט"א סי' תרכה סעי' סה) .פי' מצות עשה בעינן שיאכל שיעור המחייב לאכול
שמלבד שמחת יו"ט הנוהגות בשאר מועדים, בסוכה כל שבעה דהיינו יותר מכביצה (משנ"ב
ניתוסף בו שמחה שהוא גמר מחילת העוונות סקכ"ב).
שביוה"כ ,וגם יש בחג הזה ניסוך המים שבזמן קנה .החובה היא לאכול פת גמור ולא מיני תרגימא ולא
המקדש הגדילו השמחה וקראוהו שמחת בית פת כיסנין (משנ"ב סקכ"א).
השואבה ,וגם שמחת מצות לולב ומיניו ,דכתיב ביה קנו .כתב הפמ"ג (משב"ז סוס"י תרמג) שבליל א' דסוכות
ושמחתם לפני ה' אלקיכם ,וגם הוא חג האסיף אין יוצאים ידי חובה כי אם בפת שיוצא במצה ,לא
שהיו מאספין בו התבואות והפירות מן השדה בעשירה ,ומכל מקום מעט מלח לא הוי עשירה,
לבית ,והוא עת שמחה (אלף למטה ס"ק קח). וצ"ע .ולפי"ז לכאורה יש להדר לאכול כזית
רצה ויעלה ויבא בברכת המזון ראשונה מחלה שאינה מתוקה ,שאין בה רק מעט
קסא .תקנו חכמים להזכיר בשבת 'רצה' ,וביו"ט 'יעלה שמן ואין מורגש הטעם והוא כמו מעט מלח
ויבא' בברכת המזון ,לפני 'ובנה ירושלים' (שו"ע סי' שהתיר הפמ"ג .אמנם למעשה מנהג ישראל שלא
קפח ס"ה). להקפיד על כך ואוכלין כזית ראשונה מחלה מתוקה
קסב .שכח לומר רצה או יעלה ויבא והתחיל ובנה וכדו' בלא פקפוק ,כי הפוסקים לא הביאו את דברי
ירושלים וכו' ונזכר קודם שאמר השם של ברכת הפמ"ג ,שאף שגמרינן "ט"ו ט"ו מחג המצות" אין
ובנה ירושלים ,חוזר לרצה או ליעלה ויבא וגומר זה רק לחיוב האכילה ולא על מהות האכילה ,כמו
כסדר (משנ"ב סי' קפח סקכ"ב). שאין צריך לאכול מצה שלא נתחמצה בסוכות (א"א
קסג .נזכר אחר שאמר ברוך אתה ה' ,יסיים למדני חוקיך, בוטשאטש מהדו"ת ,צל"ח פסחים קח .מועדים וזמנים ח"א
כדי שלא תהיה השם לבטלה והוי עדיין כלא סיים סי' פו).
הברכה ,וחוזר לרצה או ליעלה ויבא (משנ"ב שם ,ועי' קנז .כתבו האחרונים דבעינן שלא ישהה באכילתו
שעה"צ שהטעם כדי שלא יצטרך לברך ברכת אשר נתן ללא הכזית יותר מכדי אכילת פרס (משנ"ב סקכ"ב).
צורך). ולכתחילה נכון שיאכל יותר מכביצה ,כנ"ל [והוא 100
17
קסח .ביו"ט שחל בחול ,אשה ששכחה לומר יעלה ויבוא קסד .נזכר אחרי שסיים 'בונה ברחמיו ירושלים אמן',
בברכת המזון ,י"א שאינה צריכה לחזור ולברך, לפני שהתחיל הטוב והמטיב ,אם שכח רק רצה,
דס"ל שאשה אינה חייבת באכילת פת וסעודת יום אומר :ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם שנתן
טוב וא"כ ברכת המזון אינה חובה ,וכמו בכל אדם שבתות למנוחה לעמו ישראל באהבה לאות
בראש חודש (רעק"א בשו"ת סי' א ובגליונותיו לשו"ע סימן ולברית ,ברוך אתה ה' מקדש השבת (שו"ע ס"ו,
קפח ,וכן פסק בשבט הלוי ח"ד סי' יח) .ויש חולקים וס"ל משנ"ב סק"כ) .אם שכח רק יעלה ויבא ,אומר :ברוך
דאשה נמי מצווה בסעודת יום טוב ,ולכן אם שכחה אתה ה' אלקינו מלך העולם אשר נתן ימים טובים
יעלה ויבא צריכה לחזור ולברך (וכן מורה מו"ח הגרמ"ש לעמו ישראל לששון ולשמחה את יום חג הסוכות
קליין שליט"א למעשה) .וכשחל בשבת ,צריכה לחזור הזה .ברוך אתה ה' מקדש ישראל והזמנים (כנסת
וכנ"ל. הגדולה ,הובא במג"א) ,וי"א שאינו חותם (מג"א סק"ז).
קסט .טעה ואמר חג המצות או חג השבועות במקום חג ולהלכה ,הרבה אחרונים הסכימו לדעת הכנה"ג ועל
הסוכות ,אם זה בברכת אשר נתן הנ"ל יצא ידי כן צריך לחתום כנ"ל (משנ"ב סקי"ט ,שעה"צ סקט"ו),
חובתו ,דדינו כמו שטעה בנוסח התפילה ותתן לנו וכ"כ בשו"ע הרב (סי"א) :הסומך על סברא אחרונה
וגו' ,שאם טעה והחליף או שלא הזכיר שם החג וחותם לא הפסיד ,שאין לשנותה משאר יום טוב,
שיצא ידי חובתו ,כיון שהזכיר מועדים לשמחה שלא חילקו חכמים בברכה אחת לומר פעם כולה
חגים וזמנים לששון ,מקדש ישראל והזמנים ופעם מקצתה.
(רעק"א סי' תפז בשם שו"ת בית יהודה ס"ד) .אמנם אם קסה .אם שכח שניהם ,אומר :ברוך אתה ה' אלקינו מלך
טעה ב'יעלה ויבא' ואמר חג אחר או ראש חודש, העולם שנתן שבתות למנוחה לעמו ישראל באהבה
לא יצא ידי חובתו ,כיון שאינו מזכיר שם זמן או לאות ולברית וימים טובים לששון ולשמחה את יום
מועד. חג הסוכות הזה .ברוך אתה ה' מקדש השבת
קע .בסוף ברכת המזון מוסיפים :הרחמן הוא ינחילנו וישראל והזמנים (שו"ע ס"ו ,משנ"ב סק"כ).
ליום שכולו שבת וכו' .הרחמן הוא ינחילנו ליום קסו .ואם כבר התחיל ברכת הטוב והמטיב ,בב' סעודות
שכולו טוב וכו' .הרחמן הוא יקים לנו את סוכת דוד ראשונות של שבת צריך לחזור ולברך.
הנופלת .הרחמן הוא יחדש עלינו שנה טובה קסז .אם הוא מסופק אם אמר רצה או יעלה ויבא צריך
ומתוקה. לחזור ולברך ברכת המזון (משנ"ב סקט"ז ,שעה"צ יב).
פרק ט – יום טוב ראשון של חג
(סוכה מא ):למחרת משכימין ובאין וכל אחד מכיר את שלו נטילת לולב
ונוטלו (הובא במשנ"ב סק"א). קמו .כשחל יום ראשון של חג בשבת ,תיקנו חכמים
קמח .רבים נוהגים כמו שמובא בשו"ע (סי' תרמד ס"א) שאין נוטלים ד' מינים ,גזירה שמא יטלנו בידו
שנוטלים ארבעת המינים ומברכים עליהם אחר ויעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים (שו"ע סי' תרנח
חזרת הש"ץ לפני הלל .והנה עפ"י האר"י ז"ל טוב ס"ב ,משנ"ב סק"ב).
לברך וליטול ארבעת המינים בסוכה (פרי עץ חיים קמז .כשחל יום ראשון של חג בחול ,בבוקרו של יום,
שער הלולב פ"ג) .ולכן נהגו כמה וכמה צדיקים לצאת שנצטוינו בתורתינו הק' על נטילת ארבעת המינים,
לסוכה אחר חזרת הש"ץ ולברך על הד' מינים ומיד וכן בשאר ימי החג שמצוותו מדרבנן ,נוהגים
חזרו לביהכ"נ לאמירת הלל. חסידים ואנשי מעשה להשכים בבוקר וליטול ד'
קמט .אולם מצינו לכמה ראשונים שהיו נוטלים לולביהם מינים אחר טבילה במקוה ,משום זריזין מקדימין
עוד בביתם קודם לכתם לבית הכנסת .ועליהם למצוות (המקור להשכמה כבר כתוב בטור סי' תרמד שבחג
סמכו חסידים הראשונים ליטול קודם התפילה, הסוכות משכימין לבית הכנסת לתפילת שחרית ,דלדידהו
היות ולא בכל בית כנסת היה סוכה ,ורצו ליטול ברכו על ארבעת המינים אחר שחרית לפני הלל .וכתב הב"ח:
המינים בסוכה ,העדיפו ליטול המינים ולברך שאע"ג דבכל יו"ט מאחרין לבית הכנסת ,בסוכות משכימין
בבוקר לפני התפילה בסוכה שבביתם .וכך
משום דזריזין מקדימין למצוה לקיים מצות לולב ,וכדתנינן
התאפשר להם לקיים גם זריזין מקדימין למצוה וגם
18
הלל ליטלם בסוכה (עי' מג"א סי' תרנא סקי"ז וסי' תרנב סק"ג,
קנז .אח"כ [כשחל בחול ,נוטלים ארבעת המינים בידיהם וכן כתב הרב בסידורו ,ועי' ביכורי יעקב סי' תרמד סק"א).
ו]אומרים 'הלל השלם' (שו"ע סי' תרמד ס"א) .ומברכין ומנהג זה התפשט ברוב קהילות החסידים שמחמת
לפניו' :אשר קדשנו במצותיו וצונו לקרוא את גודל תשוקתם לקיום המצוה נוטלים המינים
בסוכה קודם בבוקר השכם לפני התפילה (עי' בני
ההלל'" ,לפי שהוא מצוה מדברי סופרים מתקנת
יששכר מאמרי תשרי מאמר יא אות יד מש"כ בזה דברים
הנביאים" (שו"ע הרב סי' תפח ס"ב).
נפלאים מאד).
קנח .בכל שמונת ימי החג גומרין את ההלל ,ולא כמו
קנ .יש נוהגים לברך על ארבעת המינים סמוך לפני
בחוה"מ פסח שמדלגין ,דבסוכות כל יום חשוב
תפילת שחרית ,בסוכה ,מעוטף בטלית על ראשם,
כיום טוב בפני עצמו כיון שחלוק בקרבנותיו מיום
ומשם הולכים לביהמ"ד לתפילת שחרית.
שלפניו (טור ,שו"ע שם ,משנ"ב סק"ד).
קנא .קודם נטילת לולב אומרים יהי רצון וכו' ,נוטלים את
קנט .מצות קריאת ההלל צריך שיהא בעמידה (שו"ע סי'
הלולב ומיניו ביד ימין ואת האתרוג ביד שמאל שלא
תכב ס"ז) .ע"ש הכתוב (תהלים קלה ,ב) :הללו עבדי ה'
כדרך גידולו ,כשהפיטם כלפי מטה (רא"ש ,טור סי'
שעומדים בבית ה' (ט"ז סק"ד) .ועוד ,לפי שההלל
תרנא ,שו"ע שם ס"ב) ,פונים למזרח ומברכים אקב"ו
עדות על שבחו של מקום ונפלאותיו ונסים שעשה
על נטילת לולב ,הופכים האתרוג ומנענעים,
לנו ,ומצות עדות בעמידה (משנ"ב סקכ"ח) .ובדיעבד
ומברכים 'שהחיינו' (סידור יעב"ץ ,כספר המנהגים
אם קרא בישיבה יצא (משנ"ב שם בשם פמ"ג) .ופשוט
שהובא במג"א ריש סי' תרמד).
שמי שאינו בבריאותו כראוי יכול לישב (ערוך השלחן
קנב .מנענעים ג"פ לדרום ואומרים 'הודו לה'' .לצפון
סי"ג).
ואומרים 'כי' ,למזרח 'טוב' ,למעלה 'כי' ,למטה
קס .גומרים את ההלל בשלימות ,ואם חיסר פסוק אחד
'לעולם ,למערב 'חסדו'.
או תיבה אחת צריך להתחיל אח"כ מאותו פסוק
קנג .חסידים ואנשי מעשה נהגו בכל הדורות לא לשתות
ולגמור עד סוף ההלל ,דאם יאמרנו במקום שנזכר
שום משקה לפני נטילת ארבעת מינים .וכן כתב
הו"ל קריאה למפרע ולא יצא .ואם אינו יודע באיזה
הרוקח (הל' אירוסין ונישואין סי' שנג) :מה שמתענין
מקום טעה יחזור לראש הפרשה שנפל לו הספק
החתנים עד לאחר הברכה ,מצאתי באגדה מפני
(משנ"ב סי' תכב סקט"ז ,סי' תפח סק"ב) .וצריך ליזהר מאד
שמצוה חביבה עליהם ,כדרך שעושין חסידים
בימים שגומרין ההלל שלא יקרא התיבות בטעות
הראשונים שהיו מתענים על מצוה חביבה ,כגון
שמשתנה הענין על ידי זה (שעה"צ סי' תפח סק"ב).
לולב ושאר דברים.
קסא .אם טעה וקרא הלל בדילוג ונזכר באמצע הלל ,חוזר
קנד .אמנם אלו המשכימין להכין עצמם לתפילה ורוצים
למקום שדילג וממשיך משם עד הסוף (שו"ע סי' תכב
ליטול המינים רק סמוך לתפילת שחרית ,יש להם
ס"ו) ,דהלל צריך לומר על הסדר ,וילפינן מהכתוב:
על מה לסמוך לשתות משקה בלימודם לפני נטילת
ממזרח שמש עד מבואו מהולל שם ד' ,מה השמש
ארבעת המינים.
הולכת כסדר ממזרח למערב כן ההילול צריך להיות
תפילת שחרית
כסדר דוקא ולא למפרע (משנ"ב סקכ"ו) .ואם כבר גמר
קנה .בתפילת שחרית מתחיל הש"ץ לנגן ב'האל
הלל ונזכר שדילג ,חוזר לתחילת הלל ,אמנם לא
בתעצומות' שבסוף 'נשמת' (לבוש סי' תפח) .אומרים
יברך שוב (שו"ת שבט הלוי ח"ז סי' סב).
'הכל יודוך' ו'אל אדון' .ולמנהגנו מנגנים 'תתברך'
קסב .ביו"ט שגומרים את ההלל ,מי שאיחר לביהכ"נ
ו'את שם האל' בנעימה המיוחדת לשלש רגלים.
וכשהוא באמצע פסוקי דזמרה אומרים הציבור
קנו .מתפללים תפילת שלש רגלים ,ומזכירין בה של
הלל ,לא יאמר עמהן ,כדי שלא יפסיד הברכות של
שבת .בחזרת הש"ץ נוהגים לומר 'יוצרות' ליום א'
הלל תחילה וסוף (מג"א סי' תכב סק"ו ,משנ"ב סקט"ז).
של סוכות .וכשחל בשבת אומרים יוצרות ליום ב'
קסג .אחר הברכה לפני שמתחיל לומר הלל אסור
של סוכות (כי הפיוטים של יום א' מדברים מארבעת
להפסיק בשום דבר ,שזה הפסק בין הברכה
המינים שאינם ניטלים בשבת) ,ובחו"ל ביום שני
לתחילת המצוה .ואחרי שהתחיל ואמר הללויה,
אומרים יוצרות ליום א'.
דינו כדלהלן.
19
ממשיכים] 'בריך שמיה' ,ומוציאים שני ספרי קסד .דיני הפסקה באמצע הלל הם כמו באמצע קריאת
תורה. שמע (שו"ע סי' תפח ס"א ,סי' תרמד ס"א) .באמצע הפרק
קעא .בספר הראשון קורים לחמשה קרואים ,וכשחל מותר להפסיק לעניית איש"ר עד יתברך ול'אמן'
בשבת לשבעה קרואים ,בפרשת אמור מ'שור או שאחר דאמירן בעלמא ,וכן לקדושה לפסוקים
כשב או עז כי יולד' (כב ,כו) ,עד וידבר משה את 'קדוש' ו'ברוך' ,ולעניית 'ברוך ה' המבורך לעולם
מועדי ה' אל בני ישראל (כג ,מד). ועד' על ברכו ,ו'מודים אנחנו לך' (שו"ע סי' סו ס"ג ,מג"א
קעב .מניחים הספר השני על הבימה ,ואומרים חצי סק"ו ,משנ"ב סקי"ז ,וסק"כ) .ובין הפרקים מותר לענות
קדיש ,מגביהים וגוללים הספר הראשון ,ובספר כל הנ"ל וגם אמן על כל הברכות ,וכן לברך 'אשר
השני קורים למפטיר בפר' פנחס' ,ובחמשה עשר יצר'.
יום לחודש השביעי' (במדבר כט ,יב-יז) .ומפטירין קסה .בחול :הביאו לו לולב באמצע הלל ,מותר לו
בנביא :הנה יום בא לה' וגו' (זכריה יד ,א) .בברכות להפסיק בין הפרקים ,דהיינו בין מזמור למזמור
ההפטרה מזכירין שבת וחג הסוכות. ולברך עליו (משנ"ב סי' תרמד סק"ז בשם ח"א).
תפילת מוסף קסו .בין הפרקים הוא ,הללויה הללו עבדי ה' וגו' .בצאת
קעג .כשחל בחול מנגנים פיוט 'י-ה אלי וגואלי' [וכשחל ישראל ממצרים וגו' .לא לנו וגו' .אהבתי וגו' .הללו
בשבת אין מנגנים פיוט זה ואומרים 'יקום פורקן', את ה' כל גוים וגו' מן המצר וגו' (משנ"ב סי' תפח סק"ה).
'מי שברך']' ,אשרי'' ,יהללו' ,ומחזירים ספרי ה' זכרנו יברך ,ו'מה אשיב' דינם כאמצע הפרק.
התורה לארון הקודש .הש"ץ אומר חצי קדיש, קסז .מה שנוהגין שבשעה שהש"ץ אומר הודו לה' כי
מתפללים תפילת 'מוסף' של יו"ט ,ומזכירין בה טוב וכו' ,הקהל אומר יאמר נא וכו' וגם חוזר על
שבת ,ומזכירין קרבנות היום של שבת בכתוב: הפסוק הודו לה' ,כי המנהג היה שהציבור שומע
'וביום השבת' וכו' ,ושל חג הסוכות בכתוב ויוצא מהש"ץ פסוקים אלו של יאמר נא ישראל
'ובחמשה עשר יום לחודש השביעי' וגו'. וכו' ,ורק חוזרים ואומרים הודו לה' ,ואח"כ התחילו
קעד .בחזרת הש"ץ ,כשיש כהנים העולים לדוכן, לומר בעצמם יאמר נא ישראל ,ונשאר גם
אומרים "ותערב" בברכת רצה ,והש"ץ מסיים שאומרים הודו לה' כי טוב .אבל הש"ץ וכן מי
הברכה :שאותך לבדך ביראה נעבוד. שמתפלל ביחידות אינו חוזר על 'הודו לה' כי טוב'.
קעה .בברכת כהנים ,כשחל בחול ,בשעה שהכהנים קסח .אח"כ פותחים הארון ואומרים 'הושענא' ,ואח"כ
מנגנים ב'וישמרך'' ,ויחונך' ו'שלום' ,אומר הקהל הושענות לשבת ,ואין מקיפין את הבימה.
'רבונו של עולם' ו'יהי רצון' .ויש נוהגים שאין קסט .אח"כ אומר הש"ץ קדיש תתקבל [למ"ו אומרים קודם
אומרים זה רק בחו"ל שאין מברכים ברכת כהנים 'לדוד'] ,אח"כ אומרים 'שיר של יום' ,ק"י' ,לדוד',
כל השנה רק ביו"ט .וכשחל בשבת אין הכהנים ק"י[ .ולמ"ו 'עלינו לשבח' ,ק"י].
מנגנים בג' תיבות הנ"ל ואין אומרים 'רבונו של קריאת התורה
עולם' ו'יהי רצון'. קע .אומרים 'אתה הראת' ,פותחים הארון ואומרים 'ויהי
קעו .בסיום התפילה אומרים :קוה ,אין כאלקינו ,קדיש בנסוע' .וכשחל בחול אומרים י"ג מידות ,ו'רבונו
דרבנן ,עלינו לשבח ,ק"י ,אנעים זמירות ,ק"י. של עולם'[ ,וכשחל בשבת אין אומרים זה רק
פרק י -שמחת יום טוב וסעודות יום טוב
קעח .נחלקו הפוסקים מתי לברך ברכת לישב בסוכה קידושא רבא
בשבת ויו"ט בסעודת הבוקר ,כיון שאין בהם קעז .כשבאים מבית הכנסת מזמינים את האושפיזין
'קידוש' רק ברכה בעלמא על הכוס ,י"א דבזה אין באמירת :עולו אושפיזין וכו' ,מקדשין על היין,
כדאי להפסיק בברכת לישב בסוכה בין ברכת הגפן ואומרים קודם פסוקי שבת :זכור את יום השבת
לשתיית הכוס ,דעל השתיה ליכא חיוב סוכה כלל לקדשו וגו' .ואח"כ פסוקי יום טוב :אלה מועדי ה'
ויברך אותה אחר ברכת המוציא (דבר שמואל הובא מקראי קודש וגו' ,וידבר משה את מועדי ה' וגו',
בשערי תשובה ובט"ז סי' תרמג ,שו"ע הרב ס"ג) .וי"א שגם ומברכים 'הגפן' ו'לישב בסוכה'.
20
יכלתו ,ואל יצמצם בהוצאות יום טוב ,כי מזונותיו בזה ,כיון שמכין עצמו בקידוש זה לאכילה יברך
של אדם קצובים לו מר"ה ועד ר"ה חוץ מהוצאות אותה קודם שיטעם מן הכוס (לבוש ,שירי כנסת
שבת ויום טוב ,ואם הוסיף מוסיפים לו (גמ' ,הובא הגדולה) ,ודעביד כמר עביד ודעביד כמר עביד (משנ"ב
במשנ"ב סק"ב ,שו"ע הרב ס"ד). סק"ט) .אמנם כל זה הוא בנוטל תיכף ידיו לסעודה,
קפג .בשתי הסעודות חייב לאכול פת (שו"ע) .שנאמר אבל אם אינו הולך עדיין לאכול הסעודה ,רק מברך
ושמחת בחגך ואין עונג ושמחה בלא אכילת לחם, על הכוס ואוכל אחריו מיני מזונות כדי שיהיה
שהלחם הוא עיקר הסעודה שכל סעודה נקרא על קידוש זה במקום סעודה ,מצדד בשע"ת דבזה
שם הלחם ,לפיכך צריך להזהר שיאכל בכל סעודה לכו"ע יברך ברכת לישב בסוכה קודם שיטעם מן
פת יותר מכביצה מעט ,שעד כביצה נקרא אכילת הכוס (משנ"ב שם).
עראי (שו"ע הרב ס"ד). ושמחת בחגך
קפד .בשתי הסעודות של יו"ט חייב לבצוע על שתי קעט .חוץ מהחיוב של כבוד ועונג שבת ,כשחל יו"ט
ככרות ,שגם ביום טוב לא היה יורד המן כמו בשבת, בשבת ,נוסף החיוב של שמחת יו"ט ,שחייב אדם
והיה יורד בערב יום טוב כפליים (שו"ע שם ,משנ"ב ס"ק להיות שמח וטוב לב במועד ,הוא ובניו ואשתו ובני
ט-י). ביתו וכל הנלוים עליו .והוא מצוה מן התורה
קפה .ביום טוב בוצע החלה העליונה ,לא כמו בשבת שנאמר 'ושמחת בחגך' וגו' .ואע"פ שהשמחה
שבלילה בוצע התחתונה ,והטעם הוא על דרך האמורה כאן היא קרבן שלמים ,יש בכלל אותה
הקבלה (רמ"א סי' רעד ס"א). שמחה לשמוח הוא ובניו ובני ביתו כל אחד ואחד
קפו .כשחל בשבת ,אוכלים גם סעודה שלישית. כראוי לו (רמב"ם פ"ו מהלכות יו"ט הי"ז ,שו"ע סי' תקכט
וכדלהלן [אחרי תפילת מנחה] .אמנם כשחל בחול ,לא ס"ב ,משנ"ב סקט"ו) .ונוהגת גם בזמן הזה ונוהגת בין
נהגו לעשות ביום טוב סעודה שלישית (שו"ע שם). באנשים ובין בנשים (שו"ת שאגת אריה סימן סה ,הובא
ובסדר היום כתב טוב שיאכל פירות לסעודה ג', בשערי תשובה סימן תקכט סק"ד ומשנ"ב סקט"ו).
והכל בו כתב שמזה נתפשט המנהג לאכול ביו"ט קפ .י"א שמצות שמחה בלילה ראשונה אינה נוהגת
בשחרית תבשיל אחד יותר ,שיחשב במקום סעודה מה"ת ,שנתמעט מקרא ד'והיית אך שמח' ,ואינה
ג' ,ואע"פ שאינו מפסיק בברכת המזון ,ואע"פ רק מדרבנן (שעה"צ סי' תקמו סקט"ו הביא מהחמד משה
שבשבת לא מועיל זה להחשיב לסעודה ג' (מג"א והשאגת אריה בסי' סח) .וי"א שגם בלילה הראשון יש
סק"ה ,משנ"ב סקי"ג). מצות שמחה מן התורה (מג"א שם סק"ד) .וי"א דאף
בחיוב שמחה ביום טוב כתב הרמב"ם (פ"ו מהלכות יו"ט קפז. לפי הדעות שנתמעט ממצות שמחה דאורייתא,
הי"ח)" :והאנשים אוכלין בשר ושותין יין ,שאין היינו רק מחיוב השמחה של שלמי שמחה ,אבל יש
שמחה אלא בבשר ואין שמחה אלא ביין ,עכ"ל. בו מצוה דאורייתא של שמחה ,וכדלהלן (עמק ברכה
בשו"ע לא נזכר כלל חיוב אכילת בשר ביו"ט .וכתב שמחת יום טוב אות א בשם הגר"ח הלוי).
האליה רבה (סק"ו) שלדעת השו"ע אין מצוה לאכול קפא .מצות יום טוב לחלקו חציו לבית המדרש וחציו
בשר בזמן הזה .אמנם כתבו הפוסקים שאע"פ לאכילה ושתייה (שו"ע סי' תקכט ס"א) .וצריך לכבדו
שאין חיוב לאכול בשר ,יש מצוה לאכול בשר גם ולענגו כמו בשבת (שו"ע שם) ,דכתיב 'וקראת לשבת
בזמן הזה (מג"א סי' תקכט סק"ג .משנ"ב סקי"א ,ובביאוה"ל עונג לקדוש ה' מכובד' וימים טובים נאמר בהן
סוד"ה כיצד) ,והטעם ,כיון שנאמר בו שמחה ,והואיל מקרא קודש .וגם בתו"כ איתא' :מקרא קודש' –
ואי אפשר לנו לשמוח בו בעיקר השמחה שהיא קדשהו ,ובמה אתה מקדשו ,במאכל ומשתה וכסות
אכילת בשר שלמים יש לנו לשמחו בשאר כל מיני נקיה (משנ"ב סק"ד).
שמחות (שו"ע הרב ס"ז). קפב .מצוה לאכול ב' סעודות ביום טוב ,אחת בלילה
קפח .י"א דהחיוב הוא לאכול בשר בהמה ולא בשר עוף ואחת ביום .אם לא אכל סעודה בליל יום טוב ,יאכל
ד'אין שמחה אלא בבשר' על בשר בהמה נאמר, ב' סעודות ביום (משנ"ב ס"ק יא ,יג) .ונהגו להרבות ביום
ובבשר עוף אין שמחה (דרכי תשובה יו"ד סי' פט סקי"ט טוב מיני מאכלים יותר משבת ,משום דחייב
בשם הדברי חיים ,שו"ת חות יאיר סימן קעח ,הובא בפתחי תשובה בשמחה (מג"א סק"ד) .וירבה בבשר ויין ומגדנות כפי
21
תפילת מנחה ,סעודה שלישית ,מעריב והבדלה יו"ד סי' א סק"א) .וי"א שגם בבשר עוף יש שמחה קצת
קצג .מתפללין תפילת מנחה ,קורין לשלשה אנשים ומקיים בזה שמחת יום טוב (יד אפרים ,שו"ת שבט הלוי
בפר' וזאת הברכה .מתפללין תפילת שלש רגלים ח"ג סי' יח ,ועיי"ש שכתב :ומנהג שלנו דגם ביו"ט אין מהדרין אבשר
ומזכירין בה של שבת .אחרי התפילה אומרים בהמה דוקא).
'לדוד' ,קדיש תתקבל ,עלינו לשבח ,ק"י. קפט" .עכשיו שאין בית המקדש קיים ,שאין לנו בשר
קצד .בסעודה שלישית אין אומרים 'עולו אושפיזין'. שלמים ,אין יוצאים ידי חובת שמחה אלא ביין
מברכים 'לישב בסוכה' .ומזמרין זמירות השבת שנאמר ויין ישמח לבב אנוש" (שו"ע הרב ס"ז) .והחיוב
ומוסיפים מניגוני החג. הוא לשתות יין באמצע הסעודה ,אף אם כבר קידש
קצה .הנוטל ידיו לסעודה שלישית בסוכתו ,אחר שכבר על היין לפני הסעודה (משנ"ב סקי"א ,שו"ע הרב ס"ד בביאור
נמצא שם כמה שעות ,מסעודת הצהריים והמנוחה, דברי המחבר בסי' תקכט ס"א) .ואם אפשר לו יש להדר
אינו צריך לברך שוב לישב בסוכה .אמנם אם הולך לשתות יין ולא מיץ ענבים ,או לערב קצת יין במיץ
להמשיך הסעודה בסוכת ביהמ"ד וכדו' ,חייב לברך ענבים ,כי מיץ ענבים אינו משמח .אמנם מי שאינו
שם לישב בסוכה לכו"ע ,כיון שלא בירך בתחילת יכול לשתות יין ישתה מיץ ענבים.
סעודה זו לישב בסוכה ,כיון שהיה בסוכתו בביתו, קצ .חייב אדם לשמח בניו ובנותיו ובני ביתו ברגל.
והברכה שבירך בסעודת הצהריים ודאי אינה וכיצד משמחן ,ילדיו הקטנים – נותן להם קליות
פוטרת אכילתו כעת בסוכת ביהמ"ד. ואגוזים ומגדנות (רמב"ם ושו"ע שם) .ונראה דקליות
קצו .בבהמ"ז אומרים 'רצה' ו'יעלה ויבא' ,ואם שכח אחד ואגוזים לאו דוקא ,וה"ה מיני מגדים וממתקים
מהם ונזכר אחר שהתחיל ברכת הטוב והמטיב ,אינו הראויין להם ,ודבר זה תלוי לפי המקום והזמן ,ויש
חוזר .ובסופו מוסיפים ארבע 'הרחמן' כנ"ל. ליתן להם דבר חשוב כפי ערך התינוק כדי שיגרום
קצז .במוצאי שבת ויום טוב ,מתפללים תפילת ערבית לו שמחה .ובניו ובנותיו הגדולים יותר צריך לשמח
של חול ,ומתחילין ב'והוא רחום' .בתפילת שמו"ע אותן במה שמשמח אותם ,כל אחד לפי ערכו
אומרים 'אתה חוננתנו' ו'יעלה ויבא' .אחרי שמו"ע והבנתו.
אומרים קדיש תתקבל ,ואין אומרים 'ויהי נועם' קצא .לבני ביתו יקנה מתנה לכבוד הרגל בגד או תכשיט
ו'ואתה קדוש' ,כיון שימי חול המועד אינם ימי כפי ממונו ,ולכל הפחות מנעלים (שו"ע סי' תקכט ס"ב,
עשיה .ואומרים 'עלינו לשבח' ,ואח"כ ק"י. משנ"ב שם ,ביאוה"ל ד"ה כפי) ,ואם יש לה כבר בגד
קצח .מבדילין על הכוס בסוכה ,ומתחילים 'הנה אל חדש ,ישמחנה בדברים אחרים (שבט הלוי ח"י סי' פ
ישועתי' וגו' כמו בכל מוצ"ש ,ומברכים ברכת אות ג) .כגון כלי מטבח או כלי אכילה נאים שיש לה
הגפן ,על הבשמים ,על האש וברכת המבדיל ,ואין שמחה מכך.
מברכין לישב בסוכה. קצב .מדין שמחת יום טוב ,חייב להאכיל לגר ליתום
ליל שני של יו"ט לבני חו"ל ולאלמנה עם שאר עניים (שו"ע שם ס"ד) ,שנאמר
קצט .בני חו"ל מתפללים תפילת ערבית של יו"ט, (דברים טז) והלוי והגר והיתום וגו' ,אבל מי שנועל
מתחילין ב'ברכו' בנעימת יום טוב .אחרי ברכת דלתי חצרו ואוכל ושותה הוא ובניו ואשתו ואינו
השכיבנו אומרים :וידבר משה וכו' ,ומתפללים מאכיל ומשקה לעניים ולמרי נפש אין זו שמחת
תפילת שלש רגלים. מצוה אלא שמחת כריסו וכו' [רמב"ם] .וגם בזוה"ק
ר .בברכה רביעית בשמו"ע ,אחרי 'אתה בחרתנו', מפליג מאוד בעונש מי שאינו נותן לעני מסעודתו
אומרים 'ותודיענו' .שכח לומר ותודיענו ונזכר אחרי ביו"ט ר"ל ,והעתיקו דין זה כל האחרונים ונתפרסם
שסיים הברכה ,אינו צריך לחזור מפני שמזכיר גודל החיוב לכל ישראל .ומה נעשה עם האומללים
אח"כ הבדלה על הכוס של קידוש (סי' תצא ס"ב והנדכאים בעיר שמתביישין לפשוט יד ולבקש,
ובמשנ"ב סק"ד) .ואז יזהר שלא יעשה שום מלאכה וע"כ נהגו באיזה מקומות שקודם יו"ט הולכין נבוני
האסורה בשבת קודם שיקדש ויבדיל ,או שיאמר לב לבתי העשירים לקבץ עבור אלו המרי נפש,
ברוך המבדיל בין קודש לקודש (מט"א סי' תקצט ס"ה, ואשרי האנשים שמשימין עין על זה ,שמזכין
מג"א סי' רצד סק"ב). לעצמן ומזכין לכל אנשי העיר (משנ"ב שם סקי"ז).
22
בשהחיינו דסוכה ,דלא גרע מאלו בירך זמן בשעת עשיית רא .שכח לומר 'ותודיענו' ועדיין לא סיים הברכה רק
הסוכה דיצא] ,הלכך צריך שלא להפסיק בברכת המשיך ואמר ותתן לנו וכו' ,י"א שאינו חוזר (מט"א
לישב בסוכה בין ברכת היום ל'שהחיינו' .אכן מי סי' תקצט ס"ז) ,ודעת הפוסקים נראה דכל שלא סיים
שלא אכל בסוכה לא בלילה הראשון ולא ביום הברכה חוזר (עי' משנ"ב סי' תקפ"ב ס"ק ט"ז) .ואפשר
הראשון ,יברך בליל שני קודם 'לישב בסוכה' ואחר גם שיאמרנו במקום שנזכר וימשיך הברכה (מו"ח
כך 'שהחיינו' ,דאז ה'שהחיינו' יהיה קאי על שניהם הגרמ"ש קליין שליט"א).
(משנ"ב סק"א). רב .אחרי 'שמונה עשרה' אומר הש"ץ קדיש תתקבל.
רד .וכשחל ליל שני במוצאי שבת ,כדהשתא ,מברכים ואומרים 'עלינו לשבח' ,ק"י.
בני חו"ל בסדר יקנהז"ל ,יין ,קידוש ,נר ,הבדלה, קידוש לבני חו"ל
זמן ,לישב בסוכה (וכל פרטי דיני סדר יקנהז"ל הובאו רג .בליל שני של יו"ט לבני חו"ל ,מקדשין על היין
בחוברת תשרי א שי"ל על ראש השנה). אחרי הזמנת האושפיזין באמירת 'עולו אושפיזין'
רה .וי"א שגם בליל יו"ט שני מברכים ברכת לישב וכו' ,מתחילין בברכת היין ,ברכת היום ,ומברכים
בסוכה לפני שהחיינו (הרדב"ז והמהרש"ל ,וכן דעת קודם שהחיינו ואח"כ לישב בסוכה (שו"ע ורמ"א סי'
היעב"ץ בסידורו). תרסא) ,דברכת 'שהחיינו' אינו רק על הקידוש ולא
על הסוכה [דאף אם נאמר שיום ראשון היה חול ,יצא
פרק יא -הלכות ארבעת המינים
פסולי 'חסר' ו'הדר' ולקחתם לכם פרי עץ הדר
רט .ממה שכתוב בתורה "ולקחתם" ,דרשו חז"ל (סוכה רו .נצטוינו בתורתינו הק' בפרשת אמור' :ולקחתם
לד ):שצריך שיהיה לקיחה תמה ,דהיינו שיהיה לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפות תמרים ענף
שלם ,ואם 'חסר' פסול .וממה שכתוב "פרי עץ עץ עבות וערבי נחל ושמחתם לפני ה' אלקיכם
הדר" ,דרשו חז"ל שצריך שיהיה נאה והדר בתארו שבעת ימים' .ודרשו חז"ל מפסוק זה כללי הלכות
ובגידולו. ארבעת המינים ,ומלשון הפסוק מדייקים חז"ל
רי .מה שלמדים מ'ולקחתם לכם' ,פסולו הוא רק ביום כמה דיוקים שיש להם משמעות לגבי כשרות
ראשון ,שנאמר 'ולקחתם לכם ביום הראשון'. המינים.
והלימודים משאר התיבות פסולם בכל שבעת רז .מהכתוב 'ושמחתם לפני ה' אלקיכם שבעת ימים'
הימים. לומדים שבזמן המקדש בבית המקדש היה מצוה מן
ריא .ולכן יש נפק"מ למעשה בין הפסול משום 'חסר' התורה בנטילת ארבעת המינים בכל ימי החג,
ובין הפסול משום 'הדר' .הפסול משום 'חסר' ושלא בבית המקדש המצוה מן התורה היא רק ביום
שילפינן מ'ולקחתם' ,הוא רק ביום הראשון ,ובשאר הראשון .וחכמים תיקנו אחר חורבן בית המקדש
הימים אין פסול של חסר .והפסול משום 'הדר', ליטול בכל מקום בכל ימי החג זכר למקדש )סוכה
נחלקו הראשונים האם הוא רק ביום הראשון או מג ,.שו"ע סי' תרנח ס"א) .א"כ בזמנינו ביום הראשון
בכל הימים ,והשו"ע פוסק שאינו פסול רק ביום מצות נטילת ארבעה מינים היא מן התורה ומיום
הראשון ,והרמ"א סתם להחמיר דפסול בכל שבעה שני והלאה היא רק מדרבנן.
(סימן תרמ"ט ס"ה ,משנ"ב סקל"ה). רח .תיקנו חכמים שביום שבת אין נוטלין ארבעה
ריב .ועוד נפק"מ ,שהפסול של 'חסר' הוא אפי' באינו מינים ,אפילו הוא יום ראשון ,גזירה שמא יטלנו
ניכר לעין והפסול של 'הדר' הוא דוקא אם נראה בידו ויעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים (שו"ע שם
לעין. ס"ב ,משנ"ב סק"ב) .א"כ השנה שיו"ט ראשון חל
ריג .ולפי שכל ארבעה מינים אלו כתובים בפסוק אחד, בשבת ,אין נוטלים ארבעה מינים .ובשאר הימים
הוקשו זה לזה ולמדין זה מזה ,לפיכך כל ד' מינים המצוה רק מדרבנן ,וכיון שבשנה זו אין מקיימין
אלו צריכים להיות שלמים ,נאים ומהודרים המצוה רק מדרבנן ישנם הלכות מסויימות בכשרות
בתוארם ובגידולם (שו"ע הרב סי' תרמה ס"ב). המינים שמקילין יותר בשנה זו.
23
ולא משיכה ,וכן מחמירין לשלם במזומן ולא בצ'ק 'לכם' משלכם
או בכרטיס אשראי .אמנם מצד הדין אין מקום ריד .עוד למדים מהכתוב 'ולקחתם לכם' ,שצריך שיהיו
להחמיר ,דאף דמשיכה מועילה רק מדרבנן ,נקטינן 'משלכם' ,ואין אדם יוצא בלולבו של חבירו
דקנין דרבנן הוי קנין לדאורייתא .וכן נקטינן דבכל שהשאילו .וגם זה דוקא ביום הראשון ,ובשאר
אמצעי התשלום הוי שפיר שלו .ובשנה זו שיום הימים אפשר לקחת לולב שאול מחבירו .ובשנה זו,
ראשון בשבת ,ובשאר הימים אין דין שצריך להיות שאין נוטלים לולב ביום הראשון ,בכל שאר הימים
'שלכם' ,לכתחילה אין לחשוש לכל הנ"ל .אמנם יוצא בלולבו של חבירו שהשאילו.
מהראוי להזהר לשלם עוד לפני החג לסוחרי קניית ארבעת המינים
ארבעת המינים. רטו .בקניית ארבעת המינים צריך ליזהר שלא לקנות
בדיקת ארבעת המינים דבר שיש בו חשש גזול ,שאין יוצאין בו ידי חובתו
ריח .הקונה ארבעת המינים כשהם פתוחים ובודק אותם משום שהוא מצוה הבאה בעבירה (סוכה ל ,).ופסול
בעצמו ,יזהר בכל הדרישות ההלכתיות כדלהלן. בכל שבעת הימים (רמ"א סי' תרמט ס"ה).
ואף מי שקונה באריזה עם הכשר ,אף שמצויים רטז .מצוי בשוקי ארבעת המינים שילדים קטנים
בשוק ארבעת המינים ארוזים בהכשרים מהודרים, עומדים עם דוכנים ומוכרים ארבעת המינים .ויש
צריך לפתוח את האריזה ולבדוק אם אכן הדבר לשים לב ולברר אם הקטן מוכר של אביו או של
כשר ומהודר כמו שמצויין על האריזה ,כיון שגם גדול אחר ,או שמוכר של עצמו ,דאם הוא מוכר של
אם יש השגחה מצויינת ,יתכנו טעויות במיון, עצמו אינו יכול לצאת בזה ידי חובתו ביום הראשון
ובמיוחד כשבודקים כמויות ענק בכל יום .וגם אם שצריך שיהיה משלכם ,וקטן אינו יכול להקנות מן
המיון היה כראוי ,יתכן שבאריזה ,לפניו או לאחריו, התורה (ביאוה"ל סי' תרנח ס"ו ד"ה לא ,בשם שו"ת כתב
קרהו מקרה שפסלו או שהורידו מהידורו וכדו'. סופר סי' קכח) ,אך אם הוא מוכר בשליחות אביו או
ולכן יש לבדוק המינים אף שיש הכשר על האריזה. גדול אחר ,יכולים לקנות ממנו ,שבכסף שנותן
ריט .אם המוצר שבתוך האריזה אינו תואם את רמת הקונה לקטן ,אביו מקנה ללוקח.
הכשרות המצויינת על גבי האריזה ,אע"פ שהוא ריז .כדי שיהיו ארבעת המינים 'שלכם' ,יש מחמירין
כשר ,יכול לבקש מהמוכר להחליפו. לשלם עליהם עוד לפני החג ,דמן התורה כסף קונה
פרק יב -דיני הלולב
רכג .רוב לולבים הם כך שבמקום שהשדרה נגמרת צורת הלולב
יוצאים שלשה עלים ,והאמצעי היא תיומת ,ויש רכ .דרך הלולב כשיוצא מן הדקל יוצא כולו עץ אחד
לולבים שהשדרה נגמרת בשתי עלין ,ואז יש על כחץ ,לאחר שגדל מעט נפתח מעט ,וכל מה
שתיהם דין תיומת ,וכלדהלן. שמוסיף לגדול נפתחים העלין יותר (טור סי' תרמה).
רכד .דעת המחבר (ס"ג) ,כדעת הרי"ף הרמב"ם והרא"ש, רכא .הגב האמצעי של הלולב נקרא 'שדרה' ,לפי שדומה
שאין שום נ"מ בין העלה האמצעי לשאר העלין, לשדרה של בהמה ,שהחוליות והצלעות מחוברות
ולכן לכל הדינים דלהלן שוה העלה האמצעי אליה מכאן ומכאן ,ואמצעה חלק ועולה כמקל .פני
לכולם .והרמ"א מביא דעת התרוה"ד ,וכן הוא דעת ה'שדרה' הם צד העלים שבה [הצד הירוק] ,אחוריה
הר"ן והריטב"א ,הראב"ד והמ"מ ,שיש נפק"מ בין צד הגב [יותר בהיר] ,וצדדיה הם העלים שמשני
צדדיה.
העלה האמצעי היוצאת מראש השדרה ,לבין שאר
רכב .דרך ברייתן של עלי הלולב שגדלים שנים שנים זה
העלין ,והטעם כתבו הראשונים :שעשו ראשו של
הלולב כחוטמו של האתרוג ,מה חוטמו של האתרוג לעומת זה משני צידי השדרה ,וכל עלה ועלה כפול
במשהו ,אף ראשו של הלולב במשהו .וכן עיקר לשנים ודבוק מגבו ופתוח מלפניו .גב של עלה כפול
הידורו של הלולב הוא בראשו. נקרא 'תיומת' ,מלשון 'תאומים' ,ששני העלים
רכה .ולכן אם העלה העליון האמצעי אינו כפול ,לדעת המדובקים נראים כתאומים .אם היו העלין
המחבר כשר ולדעת הרמ"א פסול (רמ"א שם). מתחילת ברייתן אחת אחת ללא תיומת ,או שמצד
אחד הלולב ערום ומצד שני עליו כפולים ,פסול.
24
משום שנאמר 'ולקחתם' ודרשו חכמים לקיחה נפרדו או נפרצו עליו
תמה ושלימה ,וזה העלה שהוא עיקר הלולב רכו .מצוה מן המובחר ליטול לולב שכל עליו שוכבים זה
שהאדם רואה אותו בתחלת השקפתו ,ודרכו להיות על זה ואינם פרודות כלל (רמ"א ס"א כדעת המאמר
כפול בכל הלולבין ,ואם הוא חלוק לשנים הרי ניכר מרדכי והביכורי יעקב) .ולדעת הט"ז גם אם נפרדו
ונראה שאינו תם ושלם במקום הסדק .וכיון העלים ונוטים קצת לצדדים .ובדיעבד ,אף אם
שהפסול הוא משום לקיחה תמה ,אינו פסול רק נפרדו עליו זה מעל זה ,כשר ,ואפי' לא אגדו ,כל
ביום הראשון ובשאר הימים כשר. שלא נתרחקו העלין כ"כ שתלויין למטה ,ונתקשו
נקטם ראשו העלין ומקום חיבורן כעץ.
רלד .יש לבדוק את הלולב למעלה שיהא העלה האמצעי רכז .נפרצו עליו ,דהיינו ,שאינן עולים עם השדרה רק
שלם עד סופו .כי נקטם ראשו – פסול ,שאין זה תלויין למטה ,וכ"ש אם נפרצו ונעקרו במקום
הדר (רש"י סוכה כט ,:משנ"ב סקכ"ז) .ואה"נ לדעת חיבורן מן השדרה ,פסול ,ואפי' אגדן ,וכן אם
המחבר היינו שנקטמו רוב העלים העליונים נתקשו העלין כעץ ואין יכולין לחברן אל השדרה,
הגבוהים מן השדרה ,ואפי' בכל שהוא (ביאוה"ל ד"ה פסול (שו"ע ומשנ"ב ס"ב).
פסול) .אבל לדעת הרמ"א אפי' אם נקטם רק ראשו נחלקה התיומת
של העלה האמצעי במשהו ,פסול (משנ"ב סקכ"ח). רכח .מצוה מן המובחר ליטול לולב שהעלה העליון
ואם אין לו לולב אחר ,לדעת הרמ"א מברכין עליו, האמצעי סגור עד למעלה ולא נחלק כלל .כי יש
וכ"פ המשנ"ב (סק"ל ,וביאוה"ל ד"ה אבל) ,ולהמג"א מחמירין אפילו בנחלק קצת ,שע"י הנענועים רגיל
(סק"ו) אין מברכין עליו. להיות סדוק בסופו (רמ"א ס"ג ומשנ"ב שם).
רלה .נקטם ראשו כיון שפסולו משום הדר ,פסול בכל רכט .אם אין לו לולב שסגור לגמרי רק שנחלקה
שבעת הימים. התיומת ,דהיינו שנפתח החיבור הדבוק שבעלין,
רלו .לולב שיש לו שתי תיומות ,אע"פ שיש על שניהם לדעת המחבר (הנ"ל אות יא) ,רק אם נחלקה התיומת
שם תיומת ,אם נקטמה אחת מהם אפשר דיש ברוב העלין וברוב כל עלה ועלה ,פסול ,דהוי כאלו
להקל (משנ"ב סקכ"ט בשם ביכורי יעקב .ובחזו"א (סי' קמה ניטלו לגמרי .ואם נחלקה רק האמצעית ,אפילו
סק"ה) תמה על כך ,דאם נחלקה אחת פסול ונקטמה אחת כולה ,כשירה (שו"ע ,מג"א סק"ג).
כשר ,יקטום אותה ויהיה כשר). רל .ולדעת הרמ"א אף אם נחלק רק העלה העליון
הימנק האמצעי שעל השדרה ,לגמרי עד השדרה ,פסול,
רלז .אם נחלקה ראש תיומת עליונה ונתרחקו שני סדקיו ואע"פ ששאר העלין מחוברים ודבוקים .ונוהגין
זה מזה ונתעקמו עד שנראו כשנים [כצורה ]Yפסול להחמיר כדעת הרמ"א .אמנם אף לדעה זו ,אף
(שו''ע שם ס''ז) ויש ליזהר הרבה בזה (משנ''ב סקל''ב). שהרמ"א פוסל רק אם נחלקה התיומת עד השדרה,
רלח .אם העלים נתרחקו רק קצת באופן שאם מניחים דעת הגר"א שלדינא יש להחמיר ברובו ,ואם
הלולב על הצד ,העלים שוב נוגעים זה בזה ,או אם נחלקה מקצתה אין להחמיר כלל .ודעת הט"ז
כשמנענעים הלולב שוב נוגעים זה בזה ,אינו פוסל להחמיר כבר כשנחלקה כשיעור טפח ,ובח"א כתב
משום הימנק (דעת תורה ס''ז). להחמיר אפי' במשהו.
רלט .בלולבי דרי בדרך כלל העלים בראשם אינם רלא .ולכן מדינא אם אין לו לולב אחר ,אין לחוש אם
מחודדים כשפיץ רק כמו שני עיגולים ,ולכן אפילו פתוח משהו כל זמן שלא נחלק הרבה (משנ"ב
אם שני העלים דבוקים לגמרי ,לפעמים נראה סקי"ט).
כאילו נחלקו קצת ,ומכיון שכך טבעם של העלים רלב .לולב שיש לו שתי תיומות ,יש על שניהם שם
להיות יותר עגולים בראשם ,אין בזה משום הימנק תיומת ,ואם נחלקה אחת מהם פסול (משנ"ב סקט"ו).
וכשר לכתחילה. טעם הפסול של נחלקה התיומת ,כתב המג"א (סק"ו רלג.
יבש בשם רבינו ירוחם) שהוא משום לקיחה תמה .וכ"פ
רמ .לולב היבש פסול ,שאינו הדר .וסימן ליבש המשנ"ב (סקי"ב) .וכ"כ בשו"ע הרב (ס"י) :ופסולים
כשהצבע הירוק חלף והלבין (שו"ע ס"ה). אלו שבעלה העליון אינו משום הידור הלולב אלא
25
כל שהוא פסול ,דודאי זהו שינוי מברייתו ואינו הדר רמא .לולב שיבשה התיומת העליונה פסול (משנ"ב סקכ"ב
כלל (מ"א וט"ז). בשם הראב"ד) .ויש ליזהר בכך במיוחד בלולבים
שיעור אורך הלולב שקונים זמן רב לפני החג ואינם מאוכסנים בבית
רמט .אורך שדרת הלולב צריך להיות ד' טפחים (שו''ע סי' באופן שישמרו על טריותם ,דלפעמים עד החג
תר''נ ס''א) ,ולפי מידות זמנינו לדעת הגר''ח נאה הוא מתייבשים ,ויש לבדוק בערב החג ובחג שהלולב
32ס"מ ,ולדעת החזו''א הוא 40ס"מ ,ובדין תורה אינו יבש.
נוהגין להחמיר כדעת החזו''א .ויש משום הידור רמב .לולב שראש העלה נהיה קצת חום או אדום מחמת
מצוה ליטול לולב ארוך (מג"א סי' תרעב סק"ג). השמש ששורפו ,כשר ואינו נקרא יבש (חזו''א או''ח
ובדיעבד או בשעת הדחק ,סגי בד' טפחים קטנים, סי קמ''ה סוף סקי''א).
שהם להגר"ח נאה 28.6ס"מ ,ולהחזו"א 33ס"מ. עלי התיומת
רנ .השיעור האמור צריך להיות בשדרה בלבד ,ואינו רמג .בדרך כלל התיומת הוא העלה העליון שגבוה
כולל את העלים היוצאים מעל ראש השדרה, משאר העלין .ואם הוא נמוך משאר העלים ,כשר.
שאינם בכלל השיעור .גודל העלים אין להם שיעור רמד .אם אין העלים נגמרים למעלה בשוה ,שאחד נגמר
(משנ"ב סק"ב). קצת יותר גבוה מהשני ,אבל סגור היטב ,כשר.
רנא .השיעור האמור מודדין בתחתית הלולב מתחילת רמה .אם אין העלים נגמרים ברוחב בשוה ,שעלה אחד
מקום העלים ,אם מורידים עלים מהלולב למטה צר יותר מחבירו ,אם הוא מכסה רוב העלה לכו"ע
לצורך עשיית טבעות ,צריך לראות שישאר שדרה כשר ,ויש שהכשירו גם אם אינו מכסה רוב העלה,
מכוסה בעלים באורך 40ס"מ. כיון שהעלה כפול.
רנב .כשאוגדין את הלולב עם ההדס והערבה ,צריך לולב עקום ,לולב שעליו כפופים = קנעפל
שהטפח העליון של השדרה [ 10ס"מ] יבלוט מעל רמו .לולב שהוא עקום כמגל לפניו או לצדדיו ,פסול,
ההדסים והערבות ,כיון שהטפח הנוסף הוא כדי לאחריו כשר שזהו דרך ברייתו (שו"ע ס"ח).
לנענע ,ולכן אם ההדסים גבוהים יותר מ 30ס"מ רמז .לולב שהשדרה כפופה בין לפניו ובין לאחריו,
צריכים שהלולב יהיה ג"כ יותר גבוה (סי' תרנ ס"ב). פסול ,שאין זה הדר (שו"ע ס"ט).
ומטעם זה גם הטבעת העליונה שעל הלולב יניח רמח .לולב שעליו כפופים בראשו כמו שדרך להיות
מתחת ל 10ס"מ מגובה השדרה. הרבה לולבים [הנקרא בלשוננו "קנעפל" (כפתור)],
רנג .מצוה מן המובחר להיות בלולב ס"ח עלין כמנין כשר (שו"ע שם) .והרא"ש כתב אוהב אני יותר לצאת
לולב (ספר המנהיג הלכות לולב דין יט) .ולכל הפחות בו שאין העלין נחלקין ותיומתו קיימת .ויש מן
יהיה בלולב ששים עלין כנגד ברכת הכהנים שיש הפוסקים שמחמירים בזה ,אבל המנהג להקל
בה ס' אותיות (שבולי הלקט הלכות לולב סי' שנח .הובאו (משנ"ב סקמ"ב) .וכתב הלבוש ודוקא כשהעלה
במטה אפרים סי' תרמה ס"ד) .אמנם למעשה לא ראינו העליונה לבד כפופה אבל אם כולן או רובן כפופים
מדקדקין בזה.
פרק יג -דיני האתרוג
מים ולא עם רוק שבפיו ,שברוק טבעי ישנן האתרוג -מהותו
חומצות ועלולות להזיק לפרי. רנד .עור האתרוג עדין מאד ,ויש למעט ככל האפשר
רנה .בשכבה העליונה של קליפת האתרוג ניתן לראות בנגיעה באתרוג ,שמשמוש ידים יכול לפגוע
הרכב צפוף של לוזי שמן ,הן הנקבוביות .כאשר לוז במרקם העדין שלו .בנוסף ,יש ליזהר מזיעה
אחד נפגע ומתפוצץ ,משתחרר מעט מיץ המכיל המופרשת מהידיים ,שעלולה לפגוע במרקם העדין
חומצה ונודף ממנו ריח חריף ,וכעבור מספר שעות של האתרוג .כמו כן צריך זהירות לא להניח את
עד יממה יופיע שם כתם חום .אפשר למנוע את האתרוג על מקום קשיח ,ולא להחזיק שתי
הופעת הכתם החום ע"י ניגוב המקום מיד לאחר אתרוגים ביד אחת ,שבשפשוף קל או בנגיעה קלה
הפגיעה ,ושטיפת המקום בעדינות בקצת מים. של אתרוג אחד בשני יכול להפגע מרקם האתרוג.
גם כשיש צורך לנקות האתרוג ,עדיף לנקות עם
26
כשמתחיל להתקצר .ומביא שיטת הרי"ף והר"ח רנו .האתרוג יש לו ב' קליפות ,הראשונה – העליונה היא
שכל השיפוע ממקום שמתחיל לשפע נחשב קליפה ירוקה דקה מאד ,דקה כגליד ,כעין ציפוי
חוטם .וכן נפסק בשו"ע (ס"ט וסי"ב) .ודעת הרמב"ם מבריק ,שאפשר להוריד אותה בסכין חד ,ואז ניטל
והר"ן ועוד ,שהחוטם היינו הדד ,חודו וראשו של הברק ואיזור הקילוף נשאר ירוק מט .שכבה זו
אתרוג .ומקום ראש האתרוג שמשם יוצא הפיטום. יכולה להתקלף גם ע"י שפשוף חזק באתרוג או ע"י
רסא .אתרוג שמצד אחד מתחיל שיפוע ובצד שני הוא שריטת ציפורן ,וגם בנסיון להוריד בלעטל או
עדיין שוה ,בצד אחד נחשב לחוטם ובצד שני עדיין נקודה דבוקה לאתרוג מצוי מאד ששכבה זו
אינו החוטם (שו"ת שבט הלוי ח"ח סי קנ) .והדרך הנוחה מתקלפת יחד עם הבלעטל או הנקודה .הקליפה
להבחין במקום שמתחיל השיפוע הוא להחזיק את השניה – קליפה עבה קצת ,בצבע ירוק-צהוב.
האתרוג בצורה אנכית ,כך העין מזהה בקלות את בשכבה זו נמצאות נקבוביות המיץ .אח"כ יש בשר
הנקודה שממנה מתחיל השיפוע. האתרוג שצבעו לבן ,והוא חלקו העיקרי של
פיטם האתרוג .לפנים ממנו יש כמו עיגול ובו מונחים
רסב .תהליך גדילת האתרוג הוא כך :על ענף האילן גדל פלחים של פרי והגרעינים.
ניצן .הניצן מתפתח לפרח ,בפרח יש עוקץ ,שחלה, נקלף או חסר
פיטם .ואח"כ מתחיל הפרי לגדול ולהתבשל .לרוב רנז .אם נקלף הקליפה העליונה שהיא דקה מאד ,אין זה
בתהליך הגדילה נוצר סדק לפני הפיטם כשבהמשך חסר והאתרוג כשר (ביאוה"ל ס"ב ד"ה ואם) .וגם מצד
הפיטם נופל ,ואז נוצרת רקמת הגלדה מיוחדת נקלף אינו פסול אא"כ נקלף כולו שלא נשתייר
בצבע חום ,שסוגרת את הפצע שנוצר עם נפילת כסלע או רק אם נקלף כולו ,כמבואר בס"ו.
הפיטם .כיום ניתן ע"י שימוש באמצעים כימיים רנח .אמנם מצוי מאד שכאשר נקלף מעט משתנה מראה
מלאכותיים לגרום לכך שהפיטם לא ינשור וישאר האתרוג למראה אחר [וכן הדבר מצוי כשלוז מיץ
מחובר לגופו של האתרוג. מתפוצץ ,שעם הזמן צבע האיזור יהפוך לחום] ,בכה"ג יש
רסג .שלימות הפיטם נחשבת כשהדד והשושנתא להחמיר לכתחילה שאם נשתנה ממראה האתרוג,
שלמים. ואפילו אם נשתנה למראה כשר ולא למראה פסול
רסד .אם יש בלעטל סביב לפיטם כמו חגורה ,הסיבה כשחור ולבן ,אם הוא בחוטמו פוסל בכל שהוא,
להיווצרותו הוא כיון שבאתרוג התחיל תהליך ולמטה מחוטמו פוסל אם זה בב' וג' מקומות ואפי'
היסדקות הפיטם ,ואח"כ התחזק הפיטם בעקבות במיעוט האתרוג ,דהוי כמנומר .והגם שי"א שרק
ריסוס וכדו' והמשיך לגדול ,דעת הפוסקים שהוא אם נשתנה מקום הקילוף למראה פסול כגון שחור
נחשב לחלק מהאתרוג ואין להחמיר בו כלל. ולבן ,יש לפסול ,אבל אם הוא מראה כשר אין
רסה .בזמנינו ,שהפיטם הוא חלק מבשר האתרוג ולא דד לפסלו ,כתב המשנ"ב (סקכ"ו) דרק בשעת הדחק יש
של עץ ,דין הפיטם לגבי נקודה שחורה או בלעטל, לסמוך ע"ז .ולכן בכל נקלף אף שהוא כשר ,יש
כדין החוטם של האתרוג ,וכן אם נפל הפיטם או לשים לב שלא משתנה מראה האתרוג.
מקצתו דינו שונה ,וכדלהלן (הכרעת הפוסקים ,ועי' כף רנט .ניטל מהקליפה העבה קצת ,נחשב חסר מגוף
החיים סקמ"ו). האתרוג ,ונחלקו הפוסקים אם חסר פסול בכל
אתרוג ללא פיטם שהוא או רק אם חסר בגודל כאיסר (ס"ב) ,ויש
רסו .אם לא היה לו דד מעולם [דהיינו שנפל הפיטם להחמיר לכתחילה לפסול אפי' חסר כל שהוא אם
בעוד האתרוג על העץ] ,כשר ,וכן רוב האתרוגים לא בשעת הדחק (משנ"ב סק"ט).
שמביאים במדינות אלו (רמ"א ס"ז בשם הרא"ש) .כיון חוטם
שכך הוא ברייתן וזהו דרך גידולן אין לכנותם בשם
רס .נחלקו הראשונים מה נקרא חוטמו של אתרוג.
חסרים או שאינן הדר (משנ"ב סקל"ב).
רש"י כתב (סוכה לה :):עובי גובהו שמשם משפע
רסז .הדרך להכיר אם נפל הפיטם בעודו על העץ ,כתב
ויורד לצד ראשו ,והרא"ש מפרש שכוונת רש"י
המשנ"ב 'וניכרים הם כי יש במקום פטמא כמו
הוא על קו דק שמסובב את האתרוג בנקודה גבוהה
גומא מתחלת ברייתו' .וכן במקום נשירת הפיטם
לפני שיורד בשיפוע .שרק שם מיקרי חוטמו ולא
יש קרום חום בהיר אחיד.
27
רעח .בלעטלע שיש בו ממש ,והוא כמו טפטוף שעוה, רסח .והני מילי כשיש גומא מעט ,שאין כאן פסול רק
שמורגש במשמוש היד [בעינים עצומות] ,אם הוא משום חסר ,וכיון שמתחלת ברייתו הוא כן ולא
על החוטם פוסל אפי' בכל שהוא .ואם הוא למטה נחסר ממנו כלל לא מקרי חסר ,אבל לפעמים יש
מהחוטם ,אם הוא בב' וג' מקומות או במקום אחד גומא עמוקה שחללה עד חדרי הזרע וניכר ע"י
ועל רוב האתרוג פסול ,משום דהוי מנומר ואינו הדר שיכניס לתוך החלל מחט או שאר דבר דק ,בזה
(ס"ט וסי"ג ובמשנ"ב שם). נראה דפסול גמור הוא (בכור"י הובא במשנ"ב סקל"ב).
רעט .ובלעטלע שאין בו ממש ,שאינו מורגש במשמוש נפל הפיטם לאחר לקיטתו מהעץ
היד ,כשר ,דאינו גבוה משאר האתרוג ,וגם רסט .נפל כל הפיטם ,ונוצר שקע ,פסול (ס"ז ,ט"ז ,מג"א,
דנחשבים מראה אתרוג (רמ"א סי"ג) .ובזמנינו רוב משנ"ב סק"ל).
הבלעטלעך הם כאלו שאין בהם ממש. רע .נפל הפיטם ולא נוצר שקע ,י"א שכשר (ט"ז) ,וי"א
שינוי מראה -נקודות שפסול (לבוש וב"ח).
רפ .מראה שחור או לבן ,הוי שינוי מראה .ולכן נקודות רעא .נשאר כלשהו מהדד ,כשר (מג"א ,א"ר ,שו"ע הרב,
שחורות קטנות השכיחות באתרוג ,אם הוא בחוטם ח"א).
פוסלת בכל שהוא (סי"ב) ,לפי שעיקר ההידור של רעב .נפלה השושנתא ומקצת מהדד ,טוב להדר ליקח
האתרוג תלוי בחוטמו שהוא נראה לעינים יותר אחר כי יש מחמירין גם בזה (מאמ"ר ,ביכורי יעקב,
משאר מקומות ובו אדם נותן עיניו בתחלת משנ"ב סקל"א).
השקפתו (שו"ע הרב סכ"א) ,ובשאר חלקי האתרוג רעג .נפלה רק השושנתא וכל הדד קיים ,הר"ן מחמיר,
פוסלות אם הוא בב' וג' מקומות (סט"ז). וטוב להחמיר במקום שאפשר (רמ"א) ,היינו
רפא .אמנם שינוי מראה שפוסל ,דוקא כשנראה להדיא שאפשר ליקח יותר מובחר מזה אבל אם הוא
לרוב בני אדם [מבי"ט ח"ג מ"ט] (מג"א סקי"ז) ,אבל אם המובחר אין להחמיר בשביל השושנתא (משנ"ב
אין נראה לעין מחמת דקותו וצריך להסתכל ,אין זה שם).
כל שהוא שפוסל (משנ"ב סקמ"ו) .ובלשונו של רעד .אם נחסר קצת מהשושנתא אין בכך כלום (ביכורי
השו"ע הרב (סכ"ב)" :והוא שיהיו נראין לעין יעקב סקכ"ה).
כשאוחזו בידו ולא שיהא צריך להשים עין עיונו רעה .לגבי שאר הימים ,להמג"א דס"ל שניטל פיטמתו
עליהם עד שיראם ,וכן כל שינוי מראה אינו פוסל פסול משום הדר ,אין להקל בזה גם בשאר הימים,
אלא אם כן נראה לרוב בני אדם בהשקפה ולשיטתו הנ"ל (אות עב) ,דבנשאר קצת מהדד כשר,
ראשונה". כ"ש דכשר בשאר הימים.
רפב .והסכימו הפוסקים דניכר לעין בהשקפה ראשונה ניטל העוקץ
היינו שכאשר אוחזים את האתרוג ביד כדרך רעו .אם נפל העוקץ ,שהוא מקום חיבור הפרי לעץ,
נטילתו למצוה (מרחק 30ס"מ מהעין) ,מבחינים ונעשה גומא ,פסול (שו"ע ס"ח).
בנקודה ממרחק .אבל אם מבחינים בנקודה רק בלעטלעך
כאשר האתרוג סמוך לעין ,ואין צריך לומר שאם רעז .יש כמה גורמים להיווצרות בלעטלעך ,אחד מהם,
מבחינים בה רק ע"י זכוכית מגדלת ,האתרוג כשר. עלה שמתנופף ומכה באתרוג ובמשך הזמן פוצע
רפג .מעיקר הדין שינוי מראה ,דהיינו נקודה שחורה, בקלות את האתרוג ,ובהיות האתרוג עדיין על
פוסלת רק אם היא נוצרת מעצם האתרוג ,ולא האילן יוצא כעין גלד במקום המכה .גורם נוסף,
מגורם חיצוני (מג"א סקי"ט ,משנ"ב סקמ"ט) ,ולכן הרוח נושבת בפרדס פתוח ומוליכה אתה חלקיקי
נקודות שחורות שמקורם מפגעי מזג אויר או חול ואבק השורטים את הגליד העליון של האתרוג,
מחרקים או מריסוס וכדו' ,אינם פוסלים ,אבל מכיון ובמשך הזמן נוצר גלד במקום .ישנם בלעטלעך
שאין אנו יודעים תמיד לקבוע בבירור איזו נקודה דקים שעם הצהבת האתרוג משתלבים לתוך
נוצרה ממה ,יש להחמיר בכל שינוי מראה – מראה האתרוג ואינם ניכרים כלל .וישנם
כשניכר להדיא (מבית לוי פ"כ סי"ב) .ובנקודות בלעטלעך יותר עבים המורגשים במשמוש היד,
שנוצרו ע"י ריסוס ,יש עוד סיבה להחמיר, ודינם שונה.
28
גידול יפה שהתברר מפי מומחים שהריסוס אינו גורם
רפו .כיון שכתוב בתורה "פרי עץ הדר" נהגו חסידים להדביק את הנקודה ,רק הריסוס גורם ששורף את
ואנשי מעשה לקחת אתרוג עם צורת גידול יפה, הקליפה החיצונית של האתרוג ,ולכן יתכן שנקודה
ועדיף על פני אתרוג שאינו גידול יפה או עקום שחורה שנוצרה ע"י ריסוס פוסלת מדין מראה
במקצת וכדו' ,אע"פ שהשני נקי ללא בלעטלעך, פסול (מו"ח הגרמ"ש קליין שליט"א).
והאתרוג עם הגידול היפה יש לו בלעטלעך .וכן צבע האתרוג
אתרוג עם פיטם יש לו חשיבות והידור על פני רפד .אתרוג ירוק כהה מאד ,פסול (סכ"א) ,שעדיין לא
אתרוג ללא פיטם ,אע"פ שהשני ללא פיטם יותר נגמר גידולו .וי"א דאם טבע האתרוגים באותו
נקי. מקום לחזור למראה אתרוג לאחר ששהו בכלי זמן
שיעור האתרוג מרובה ,אז אפילו בעודו ירוק כשר ,דכיון שחוזר
רפז .שיעור האתרוג כגודל ביצה ,לפי שיטת החזו"א למראהו ע"כ נגמר פריו ,ומ"מ הסכימו האחרונים
הוא בגודל 100סמ"ק .ויש הידור לקחת יותר גדול. דאין לסמוך ע"ז למעשה ,ואין לקנות אתרוגים
והדרך לשער גודל האתרוג ,לקחת כלי מלא עם אא"כ התחיל קצת לשוב למראה אתרוג (משנ"ב
מים ולהכניס האתרוג בכלי ולמדוד כמה מים יצאו סקס"ה).
מהכלי ,אם יצאו 100סמ"ק בידוע שהאתרוג יש לו רפה .אתרוג בצבע ירוק בהיר כשר .וי"א שיש הידור
השיעור. ליטול אתרוג צהוב (הליכות שלמה סוכות פ"י סכ"ב).
פרק יד -דיני ההדס
שיעור אורך השילוש שיעור אורך ההדס
רצג .לדעת כמה ראשונים צריכים שכל שיעור אורך ג' רפח .שיעור אורך ההדס צריך להיות לכתחילה ג' טפחים
טפחים יהיה משולש כולו ,ואם לאו פסול (הגאונים, (שו"ע סי' תרנ ס"א) .לפי מידות זמנינו ,להחזו"א הוא
המגיד משנה ,הר"ן) ,ולדעת כמה ראשונים (הראב"ד 30ס"מ ולהגר"ח נאה הוא 24ס"מ.
והרא"ש) למצוה בעינן שיהא כולו משולש ,ובדיעבד רפט .שיעור זה מודדין למעלה בעץ הבד ללא העלים
סגי ברובו משולש .וכן הכריע השו"ע (סי' תרמ"ו העליונים היוצאים מראשו שאינם בכלל השיעור
ס"ה) .והוסיף הרמ"א שאפי' אם השילוש ברובו אינו (משנ"ב סק"א בשם הריטב"א) .ולמטה אם יש חלק עץ
בראש הבד ,רק למטה יש רוב משולש ,ג"כ כשר. שאין בו עלין ,מצטרף לשיעור אורך ההדס ג'
רצד .לכתחילה יש ליטול הדס שמשולש בכולו כשיעור טפחים ,ואינו מצטרף לשיעור השילוש להחשב
חזו"א ,דהיינו 30ס"מ משולש .ואם חסר מהשילוש כמשולש ,כיון שאינו מחופה בעלים (מבית לוי פרק
בתוך השיעור של 30ס"מ ,אפשר לצרף מלמטה כב ס"ה).
מהשיעור ,דהיינו אם אורך ההדס הוא 40ס"מ ,וב30 רצ .כאמור ,אורך ההדס צריך להיות לכתחילה לכל
ס"מ העליונים יש רק 25ס"מ משולש ,וחסר 5ס"מ הפחות ג' טפחים ,ולמעלה אין לו שיעור ,שיכול
משולש ,אפשר לצרף 5ס"מ משולש מלמטה להיות יותר מכך ,רק שיזהר שיתאימו ההדסים
מהשיעור ,וביחד יהיה 30ס"מ משולש ,ונחשב ללולב ,שלא יהיו ארוכים יותר מדאי כדי שישאר
מהודר (מו"ח הגרמ"ש קליין שליט"א). טפח בשדרת הלולב גבוה מההדסים כדי לנענע.
רצה .יש כאלו שרוצים שיהיה 30ס"מ משולש ברצף משולש
בלי צירופים ,לכן הנהיגו גופי הכשרות לעשות רצא .וענף עץ עבות – זהו הדס' .עבות' היינו משולש,
שתי דרגות ,א' א' היינו 30ס"מ משולש בלי צירוף, שמההדס יוצאים שלשה עלים [או יותר] מכל קן
א' היינו 30ס"מ משולש עם צירוף ,ולהלכה שניהם וקן ,סמוכים זה לזה בעיגול אחד בשוה ,שאין אחד
שוים. משלשתן גבוה או נמוך מן השנים.
רצו .דרגא ב' הוא כולו משולש שיעור רא"ח נאה ,דהיינו רצב .משולש היינו שלפי מראית עין רגילה נראית
שהבד יהיה 30ס"מ ובתוך 24ס"מ העליונים יש 13 משולש .וכל זמן ששורש העלים נפגשים בקו
ס"מ דהיינו רובו ,משולש ,ושאר 11ס"מ משולש אחד ,אע"פ שאינן ממש ישרים מיקרי משולש.
מצרפים מלמטה.
29
עליו חופפים את העץ רצז .דרגא ג' הוא רובו משולש שיעור חזו"א ,דהיינו
שא .חז"ל דרשו מהפסוק 'וענף עץ עבות' ,שענפיו חופין כפסק הרמ"א שבדיעבד סגי ברובו משולש ,והיינו
את עצו (סוכה לב.): שיש 16ס"מ משולש בתוך 30ס"מ העליונים.
שב .לכתחילה יש הידור מצוה ליטול הדסים שהעלים רצח .יש שני דרכים איך לחשב את השיעור של רובו
חופפים את כל העץ ,דהיינו שראש העלה מגיע משולש ,א – שבאורך של 30ס"מ היה שבע קומות
לעוקצו של העלה שלמעלה ממנו ,וכל העץ מכוסה של קינים שבכל קומה ג' עלים ,ונשרו ג' קומות
בעלים (שלדעת המור וקציעה בסי' תרמו הוא לעיכובא,
ונשארו ד' קומות ,ההדס כשר כיון שנשאר רוב
ורוב האחרונים חולקים עליו ,עי' ביכורי יעקב ותוספות
קומות משולשות .ב – שבאורך של 30ס"מ יש רוב
ביכורים וחזו"א) .ובדיעבד אם העלים חופפים רוב
דהיינו 16ס"מ משולש .והנפק"מ ביניהם ,באופן
העץ כשר.
שנשארו רוב קנים ,דהיינו 4קומות מתוך ,7אבל הם
שג .לכתחילה יש הידור מצוה ליטול הדסים שהעלים
נמצאים באורך של 14ס"מ ,דהיינו מיעוט העץ,
עומדים ישר לגובה ,שאם העלים נוטים לצדדים
דלפי הדרך הראשון ההדס כשר ,ולפי הדרך השני
ואינם מכסים את גזע העץ חסר בהידור של עבות
ההדס פסול .החזו"א (סי' קמו אות ד) מסתפק בזה,
(עי' רש"י סוכה לב :וברש"ש שם) .ובדיעבד נחלקו
האחרונים אם כשר או פסול (ביכורי יעקב ,חזו"א). ולמעשה לכתחילה יש להקפיד שיהא רובו גם רוב
יבש הקנים וגם רוב שיעור האורך ,דהיינו שיהיה הבד
שד .לכתחילה ראוי ליטול הדס שהעלים שלו לחים. משולש גם רוב קנים וגם 16ס"מ לחזו"א או 13ס"מ
הדס שיבשו כל העלין שלו פסול משום שאינו להגרח"נ (מבית לוי פרק כב ס"ד).
הדר .ויבש היינו ,שילבינו פני העלים .אם העלים נשרו עלים
כמושים – לא לחים ולא יבשים – כשר (שו"ע סי' רצט .אם נשר עלה אחד ,מקום זה נחשב שאינו משולש
תרמו סעי' ו-ז ,משנ"ב סק"כ). אע"פ שהיה משולש מתחילת ברייתו ,ולכן אם יש
שה .יבשו רוב העלים ונשתיירו בראשו שלשה עלים שיעור 30ס"מ משולשים בלי קן זה ,אע"פ שהוא
לחים ,כשר ,דעי"ז נחשב כל ההדס הדר (שם ס"ח, בצירוף ,כשר ,ואם אין שיעור 30ס"מ בלי קן זה,
משנ"ב סקכ"א).
חסר משיעור ג' טפחים .ובאופן שנשאר שיעור,
נקטם ראשו
אע"פ שכשר ,אם קנה באריזה סגורה שכתוב עליו
שו .נקטם ראש העץ של ההדס ,ואפי' במשהו (ביאוה"ל
א' א' ,יכול לבקש מהמוכר להחליף לו ,שאע"פ
ס"ו ד"ה פסול) ,פסק השו"ע (ס"י) כדעת רוב
שכשר מ"מ אין זה א' א' ,והוא שילם על א' א'.
הראשונים שהוא כשר ,והטעם ,כיון שעליו חופפין
ש .אם חסר חלק מן העלה ,אם נחסר רוב העלה דינו
על ראשו אין הקטימה ניכרת והוי הדר .ומביא י"א
כנחסר כל העלה ,ואם נחסר מיעוט העלה דינו
דפסול משום שאין זה הדר ,וכתב הרמ"א דטוב
כעלה שלם (מו"ח הגרמ"ש קליין שליט"א).
להחמיר במקום שאפשר באחר.
פרק טו -דיני ערבה
לכתחלה ליקח מאותן הגדילים על הנחל אכן מין הערבה
מדברי הט"ז משמע דאין צריך לדקדק בזה (משנ"ב שז .ערבי נחל האמור בתורה ,הוא מין ידוע הנקרא כן,
סק"ג). עלה שלו משוך כנחל ,ופיו [חודו] חלק ,וקנה שלו
שיעור אורך הערבה אדום .ואפי' בעודו ירוק ,כשר (דסופו להיות אדום
שח .שיעור אורך הערבה צריך להיות לכתחילה ג' כשיגיע אליו השמש ,ט"ז סק"א) .ורוב מין זה גדל על
טפחים (שו"ע סי' תרנ ס"א) .לפי מידות זמנינו, הנחלים ,לכך נקראו 'ערבי נחל'[ ,ולא אמרינן דבא קרא
להחזו"א הוא 30ס"מ ולהגר"ח נאה הוא 24ס"מ. לדקדק ולומר שלא תקח אלא דוקא מאותן שגדילין אצל
שט .שיעור זה מודדין בגזע העץ של הערבה בלי העלה הנחל – עטרת צבי בשו"ע] ,ואפילו היה גדל במדבר או
העליון של הלבלוב ,שאינו בכלל השיעור (משנ"ב בהרים ,כשר (שו"ע סי' תרמז ס"א) .וי"א דיותר טוב
סק"א).
30
שיב .ערבה שהתייבשו רוב העלים שלה פסולה (ס"ב), שי .כאמור ,אורך הערבה מינימום ג' טפחים ,אבל מותר
משום שאינו הדר .ויבש היינו משכלה הירקות ליטול ערבה יותר מג' טפחים ,ויש הידור מצוה
לגמרי (שעה"צ סק"ו) .ערבה כמושה כשרה ,ונחלקו לקחת יותר מג' טפחים .ובתנאי שהשדרה של
הפוסקים אם מותר לכתחילה או רק בדיעבד (משנ"ב הלולב גם ארוך יותר ,כדי שישאר טפח בשדרת
שם) .ולכן במהלך ימי החג אם כמשו הערבות נכון הלולב גבוה מהערבות כדי לנענע.
להחמיר ולהחליפם. נשרו עלים ,יבשו ,נקטם ראשו
שיג .נקטם ראש העץ של הערבה ,לדעת השו"ע (ס"ב) שיא .לכתחילה יש הידור ליטול ערבה שלא נשרו ממנה
פסולה ,והרמב"ם מכשיר ,ונקטינן כדעה ראשונה העלים כלל (מג"א סי תרמז סק"ג) ,כיון דערבות
(משנ"ב סקי"א) .ויש להחמיר בזה כיון שערבות מצויות יש להדר לכתחילה גם בזה (משנ"ב סקי"א).
מצויות (מג"א סק"ב) .נקטם העלה העליון כשרה. ובדיעבד ,אם נשרו רוב העלים פסולה ,נשרו מקצת
ויש מהדרין ליטול ערבה שיש עליה לבלוב ,שהוא העלים כשרה (שו"ע שם ס"ב).
סימן שלא נקטם ראש העץ של הערבה.
פרק טז -מהלכות חול המועד
וקראי אסמכתא בעלמא נינהו .ומצינו בזה מחלוקת הקדמה
ראשונים ,י"א שמלאכת חוה"מ אסורה מדרבנן שיד .הלכות חוה"מ הן מן ההלכות הקשות ביותר ,וכתב
וקראי אסמכתא בעלמא היא ,וי"א שאסורה מה"ת, ב'יוסף אומץ' (סי' תתלג) "דינים דחול המועד
רק שהתורה מסרה לחכמים לקבוע איזה מלאכה נפישים ,ואין לעמוד על עיקרם אם לא בדקדוק
אסורה ואיזה מותרת. גדול ,כי חילוקיהם תלויים בשערה" .וחוץ ממה
שיז .וכתב המשנ"ב (סי' תקל סק"א) והנה בעיקר איסור שהן מן ההלכות הקשות ,קשה עוד יותר לקיימה,
מלאכת חוה"מ יש דיעות בין הראשונים ,יש כי כיון שהותרו מקצת מלאכות מדמין העולם
שסוברים שהוא מדברי סופרים ,מפני שמצינו שהותרו כולם .וכתב האליה רבה (סי' תצב ,הובא בבאר
בתורה שנקראו מקרא קדש והרי הוא זמן חגיגה היטב) וכן בספר נוהג כצאן יוסף ,דלכן תיקנו תענית
במקדש ,לפיכך אסרום בעשיית מלאכה כדי שלא בה"ב אחר סוכות ופסח ,משום דיש בהם חוה"מ
יהיה כשאר ימות החול שאין בהן קדושה כלל. ובזה רבים המתפרצים לעשות מלאכה כיון
ומ"מ לא החמירו בו כיו"ט ממש והקילו בחמשה שהותרו מקצת מלאכות ,וכמעט אין איש צדיק
דברים הנ"ל ,והרבה פוסקים סוברין דהוא מן בארץ וכו' בימים אלו לעבור על דת.
התורה והא דהקילו בכמה דברים הנ"ל הוא ע"פ שטו .וכתב בספר פלא יועץ (מערכת חוה"מ) :ובפרט בענין
הרשות שניתן לחכמים מן התורה במלאכת חוה"מ חול המועד רבים עברו ומחמת שהותרו איזה
לפי צורך הענין להתיר .ומאוד יש ליזהר שלא מלאכות יותר מיו"ט נעשו כל המלאכות כהיתר,
להקל יותר ממה שהתירו חכמים דאחז"ל המבזה ואין מבקש לידע מהו אסור ומהו מותר ועבירה
את המועדות ,דהיינו שעושה בהן מלאכה גוררת עבירה שמתוך שהם להוטים בעסקיהם או
[כפירש"י] כאלו עובד עכו"ם. בשחוק הקארטין פנה היום בלי אכילה כלל או
שיח .והנה בדעת המחבר כתב המג"א (סי' תקל סק"א) באכילה כל דהוא כמעשהו בחול ,וה' הטוב יכפר
דמוכח דס"ל שהיא מדרבנן ,ומדברי הרמ"א משמע בעדו .והאיש הירא לנפשו ידרוש מעל ספר או מפי
דס"ל דהוא דאורייתא ,וכתב בביאוה"ל (ד"ה ומותר), סופרים איזו מלאכה אסורה ואיזו מותרת ולא
שרוב הראשונים ס"ל דמלאכת חוה"מ היא מן יעבור ,וכן יזהר להרבות קצת באכילה ושתיה
התורה ,ולדידהו בכל ספק צריך להחמיר כמו בשל להבדיל בין הקדש ובין החול.
תורה ,דספק דאורייתא לחומרא ,ומה דמוכח שטז .בגמ' חגיגה (יח ).מצינו כמה דרשות מנין דחול
בשו"ע דנקט שהוא דרבנן ,אפשר שלא ראה כל המועד אסור בעשיית מלאכה ,ונחלקו הראשונים
הראשונים שהבאתי ,ומסיים הביאוה"ל :ועכ"פ אין אם כוונת הגמרא לדרשה גמורה ומלאכת חוה"מ
למהר להקל כי אם לצורך גדול. אכן אסורה מדאורייתא ,או דחוה"מ אסורה מדרבנן
31
נטילת צפרניים תספורת
שכז .נוהגים שלא ליטול צפרניים בחול המועד (רמ"א סי' שיט .אסור להסתפר בחול המועד ,כדי שיסתפר לפני יום
תקלב ס"א) ,כדי שמתוך כך שיודע שלא יוכל ליטלם טוב ולא יכנס ליום טוב כשהוא מנוול בשערות
בחוה"מ יזכור ליטלם מערב יו"ט ולא יכנס ליום (שו"ע סי' תקלא ס"ב ,משנ"ב סק"ג).
טוב מנוול בצפרניים (משנ"ב סק"ב). אשה ג"כ אסורה להסתפר בחוה"מ (משנ"ב סי' תקמו שכ.
שכח .מי שנטל צפרניו בערב יום טוב מותר לו ליטלן סקט"ז) ,אמנם לצורך מצוה וצניעות ,כגון שלא יצאו
בחול המועד (משנ"ב שם).
שערות מכיסוי הראש וכדו' ,מותר לה להסתפר.
שכט .מי שרגיל ליטלן כל ערב שבת יש מתירין לו לגוזזן
שכא .ילד קטן ג"כ יש לספר אותו לפני יום טוב .ומ"מ אם
בחוה"מ (באר היטב סק"א ,הובא בשע"ת סי' רס סק"ב),
לא סיפרו אותו ויש לו הרבה שערות ומצטער,
ויש אוסרין (שבות יעקב) .והמיקל יש לו על מי
מותר לספר אותו בחוה"מ ,ואפי' בפרהסיא ,דהכל
לסמוך (כף החיים סי' תקלב סק"ה).
רואין שהוא קטן .והטעם שמותר ,שכיון שעדיין
של .למעשה ,המנהג לא לגזוז הצפרניים כלל בחוה"מ,
גם באופנים הנ"ל ,אם לא כשיש חשש חציצה אינו בר מצוה אין לו חיוב לגלח קודם יו"ט ,דלא
בנט"י וכדו' (מבית לוי שם ס"ג). שייך בו כדי שלא יכנס ליו"ט כשהוא מנוול .וקטן
שלא .מותר לגזוז צפרני ילדים קטנים ,כמו שמותר לגלח היינו עד בן י"ג .ומ"מ בקטן הנראה כגדול אסור
אותן (משנ"ב סי' תקלב סק"ב) .ובפרט באופן שמצטער לגלח בפרהסיא (שו"ע ורמ"א סי' תקלא ס"ו ,ט"ז סק"ו,
עי"ז כגון שהוא משרט עצמו וכדו' .אמנם אם אין מג"א סק"ח ,משנ"ב ס"ק טו-יז) .ואם הקטן אינו מצטער,
לקטן שום צער מזה ,לא יגזוז. רק להורים חשוב שיראה יפה אין לספר אותו.
כיבוס ,ייבוש וגיהוץ והמנהג שגם קטנים אין מספרין כלל בחוה"מ.
שלב .אסור לכבס בחול המועד ,ואפילו לצורך המועד, שכב .קטן שהגיע לגיל ג' שנים בחוה"מ ,י"א שמותר
והטעם כדי שיכבס מעיו"ט לצורך יום טוב ולא לערוך ה'חלאקה' ולספר שערותיו בחוה"מ ,כדי
יכנס למועד כשהוא מנוול (שו"ע סי' תקלד ס"א ,משנ"ב להרגיל [להגדיל] השמחה במועד ומצוה נמי איכא
סק"א) .ואסור לכבס בין בידים ובין במכונת כביסה. בכך (באה"ט סק"ח ,שע"ת סק"ז שבשם ספר גן המלך,
שלג .כתם שנעשה בבגד במועד ,מותר לנקותו ,ואם יש וכותב :והענין של השמחה הוא מנהג א"י גם כן שעושין
צורך מותר אף עם חומר ניקוי ,שאין זה בכלל שמחה בהתגלחת הראשונה של קטן שמחנכין אותה במצוה
כיבוס שאסרו חכמים ,וגם כיון שהכתם נעשה להיות לו פיאות הראש) .ומנהג רוב העולם להקדים
במועד אין כאן הגזירה שלא לכבס כדי שיכבס
התספורת לפני החג או לאחר אותו עד ל"ג בעומר.
בערב יו"ט.
שכג .מותר לגזור את השפם (שו"ע סי' תקלא ס"ח) .ואפי'
שלד .בגד שהתלכלך במועד ואם ימתין עם ניקויו עד
אינה מעכבת את האכילה (מג"א ,סקי"ב ,באה"ט,
אחר המועד לא ירד הכתם ,או שהבגד יעלה עובש
משנ"ב סקכ"א) .דזה נקרא יפוי ותיקון הגוף וצורך
ויתקלקל ,מותר להסיר הכתם או להשרותו במים
עם חומר ,אף אם אינו צריך את הבגד למועד, המועד (שעה"צ אות כא).
משום דהוה דבר האבד (מבית לוי עמ' תסד סי"ב). סירוק שערות ,חפיפה ורחיצה
שלה .בגדי קטנים מותר לכבס במועד ,שדרך הקטנים שכד .מותר לבנים ולבנות לסרק שערותיהן ,להחליקן
ללכלך בגדיהם תמיד (שו"ע שם ומשנ"ב סק"ז) .ומותר ולקולען וכדו' (שו"ע סי' תקמו ס"ה ,משנ"ב סקי"ב) ,שזהו
לכבסם כרגיל במים חמים וחומר כביסה וכדו'. צורך הגוף וכעין אוכל נפש ולפיכך עושה כדרכה
בלא שינוי ובטרחא רבה [הריטב"א] (ביאוה"ל ד"ה כל
ומ"מ אין לכבס רק מה שצריך להם למועד ,אבל
שלא לצורך המועד אין לכבס אפי' בגדי קטנים. תכשיטיה).
שלו .חליפות ,חולצות או שמלות וכדו' של ילדים ,שהם שכה .וכן מותר לחפוף ולסרוק את הראש ,אף שמשיר
יפים יותר ומיוחדים ליום טוב וכדו' ,שנתלכלכו שער תוך כדי חפיפה וסירוק (שו"ע סי' תקלא ס"ח).
שכו .מותר להתרחץ בחול המועד כרגיל (משנ"ב סי' תקלא
אחר יו"ט ראשון ,מותר לכבס בחוה"מ לצורך יו"ט
אחרון אע"פ שיש להם עוד בגדים פשוטים יותר. סקכ"ב) .וגם עם סבון (מבית לוי עמ' תסב ס"ד) .ויש
שלז .מגבות שמתלכלכות כסדר ,ורגילים להחליפם מחמירין לא להשתמש בסבון מוצק אלא בסבון
כסדר ,מותר לכבסם אם נתלכלכו כולם (שו"ע שם). נוזלי (שו"ת תשובות והנהגות ח"א סי' שא).
32
שמג .בגדים שנתכבסו מערב יו"ט וצריכים גיהוץ, שלח .כיון שאסור לכבס בגדים של גדולים בחוה"מ ,יש
לכתחילה יגהצו לפני החג ,ואם לא הספיקו לגהץ לכל אחד ,הן איש והן אשה ,להכין לפני החג שיהיה
לפני החג ,מותר לגהץ הבגדים שצריכים ללבוש להם בגדים מכובסים עבור כל ימי החג שלא
בחג ,דמעשה הדיוט הוא ומותר לצורך המועד יצטרכו לכבס במועד .ואם אין להם כפי הצורך
(רמ"א ס"ג ,משנ"ב סי' תקמא סק"ט) .והגיהוץ המותר צריך להשתדל לקנות לפני החג שיהיה לו כפי
היינו ליישר הקמטים ,אך אין לעשות כפל חדש הצורך .ואם אירע שנתלכלכו הבגדים וכדו' [או
בבגד ע"י גיהוץ שזה מעשה אומן ואסור (שו"ע שם, ששכח לקנות] ואין לו מה ללבוש ,מותר לכבס בחול
משנ"ב סק"ח). המועד ,שאיסור כיבוס הוא כדי שלא יצטרך לכבס
צחצוח נעליים במועד ,וכיון שהכין לעצמו כפי צורכו ,אם יש לו
שמד .לנקות הנעליים בחוה"מ ,אם נתלכלכו רק באבק צורך מותר לכבס במועד.
וכדו' עדיף לנקותם במגבון וכדו' ,בלי משחת שלט .להאמור ,משפחה שיוצאת לכל ימי החג להתארח
נעליים .ואם נתלכלכו יותר ויש צורך במשחת אצל ההורים וכדו' ,צריכים ההורים לקחת לעצמם
נעליים ,מעיקר הדין מותר ,ויש מחמירין (מבית לוי בגדים שיספיק להם לכל החג ושלא יצטרכו לכבס.
שם סי"ג). אולם לילדים קטנים שמותר לכבס להם ,אם זה
נקיון הבית טרחא גדולה אין חיוב לקחת בגדים שיספיק להם
שמה .מותר בחוה"מ לנקות כל דבר בבית שרגילים לנקות לכל החג ,ואם יצטרכו לכבס יכבסו (מו"ח הגרמ"ש
כל שבוע ,כמו שטיפת הרצפה ,ארונות מטבח, קליין שליט"א).
חדרי שירותים וכדו' ,וכמו שרגילים תמיד גם עם שמ .כשמפעיל מכונת כביסה עבור בגדים שמותר לכבס
סמרטוט וחומרי ניקוי .אולם דברים שאין רגילים במועד ,כגון בגדי קטנים ,מותר להוסיף למכונה עוד
לנקותם כל שבוע רק לעיתים רחוקות ,כמו בגדים המותרים בכיבוס שיודע שיצטרך לכבס
תריסים ,דלתות וכדו' ,אין לנקותם בחוה"מ. בהמשך המועד ,אף אם עדיין יש לו נקיים מהם .אך
תיקוני כלים אסור להוסיף בגדים שאסור לכבסם במועד ,ולכן
שמו .כל מלאכה שהיא לצורך אוכל נפש במועד ,מותר אסור להוסיף בגדי גדולים למכונה של בגדי קטנים
לעשותה בחוה"מ ,אפילו מעשה אומן .אולם אסור (שו"ת מנחת יצחק ח"ח סי' נ ,מבית לוי עמ' תסג ס"ט).
לעשותה אם אינו צריך לה רק לאחר החג .ולכן שמא .מצוי אצל משפחות רבות שבמהלך ימי החג
תנור אפיה ,כיריים ,מקרר ומיקסר ,שהם מכשירי מארחים בביתם כמה וכמה משפחות ,ואין
אוכל נפש ,מותר לתקנם בחוה"מ לצורך המועד ברשותם כמות מצעים מספקת לכל המתארחים.
אפילו מעשה אומן (שו"ע סי' תקמ ס"ז ,משנ"ב סקי"ח). נחלקו פוסקי זמננו אם מותר לכבס המצעים
שמז .מכונת כביסה שהתקלקלה וצריך אותה לצורך בחוה"מ ,יש אוסרים (אשרי האיש ח"ג עמ' עא ,שמירת
כיבוס המותר בחוה"מ ,מותר לתקנה רק תיקון המועד כהלכתו פי"ד הערה ,)20ויש מקילין (שמירת שבת
פשוט שהוא מעשה הדיוט ,כמו פתיחת סתימה, כהלכתה פס"ו הערה רסג ,וע"ע בשלחן שלמה ח"ב הל'
ולא תיקון במכונה עצמה שהוא מעשה אומן ,כיון חוה"מ סי' תקלד ,שו"ת באר משה ח"ז סי' ח) .ואף
שאינו לצורך אוכל נפש .ואם אינו צריך לה במועד, המקילין כתבו דעדיף שיכבס ע"י גוי .ולכן אם
ורוצה שתהיה מוכנה לאחר המועד ,אסור לתקנה יודעים לפני החג שכך תהיה המציאות ,ואין להם
אפי' במעשה הדיוט. די מצעים לכל האורחים ,צריך לקנות לפני החג
שמח .מנעול של דלת הבית שנשברה ,מותר לתקנה, עוד סדינים וציפיות וכדו' ,או לחילופין לבקש
דכיון שיכול להגיע לידי הפסד אם לא יתקן ,נחשב מהמתארחים שיביאו אתם כלי מיטה מביתם .ואם
לדבר האבד (עי' שו"ע סי' תקמ ס"א). הגיעו אורחים באמצע החג ואין להם מצעים
שמט .מזגן שהתקלקל ,בזמן חום ,מותר לתקן בחוה"מ אף נקיים ,מותר לכבס להם (מו"ח הגרמ"ש קליין שליט"א).
במעשה אומן ,דנחשב למכשירי אוכל נפש. שמב .כביסה רטובה שנתכבס בחוה"מ בהיתר ,מותר
שנ .תקלה ברשת החשמל ,מותר לתקן במעשה אומן, לייבש במכונת ייבוש ,ומותר גם לתלות אותם
דהיינו לקרוא לחשמלאי לתקן התקלה ,שכל צרכי לייבוש ,ואם אפשר יתלו אותם בתוך הבית ,ואם אי
אוכל נפש בבית תלויים ברשת החשמל. אפשר מותר לתלותם לייבוש בחוץ.
33
כתיבה שנא .ברז המים שבמקלחת או באמבטיה שנשבר או
שנח .ישנם שני מיני כתיבה ,מעשה אומן ומעשה נתקלקל ,ואין עוד מקלחת או אמבטיה בביתם,
הדיוט ,מעשה אומן היינו אותיות מרובעות כעין בזמננו שרגילים להתרחץ רק בבית ,ורגילים
כתב אשורית ,או כתב שנכתב באומנות מיוחדת, להתרחץ כמה פעמים בשבוע ,ובמשפחה בעלת
מקצועית ישר ויפה (ביאוה"ל סי' תקמה ס"ה ד"ה הרבה נפשות קשה מאד לומר שילכו למקום אחר
אפילו) .ומעשה הדיוט הוא כתב רגיל שלנו שנכתב להתרחץ ,מותר לתקן את ברז המים במעשה
כפי המזדמן לו ללא קפידה על כתיבה נאה במיוחד הדיוט .וכן אם נשבר או נתקלקל הדוד חשמל ואין
ואותיות יפות ומדוייקות. לו מים חמים ,מותר לתקנו מעשה הדיוט .וע"י נכרי
שנט .כתיבה במעשה אומן אסור לכתוב בחול המועד, יש להתיר אפילו מעשה אומן .אמנם אם נתקלקל
ומותר רק בדבר האבד (שו"ע סעי' א-ב) ,או לצורך הדוד שמש ויש אפשרות לחמם המים ע"י
רבים לצורך המועד ,או לצורך מצוה (שו"ע ס"ג). הבוילער אין להקל לתקן הדוד שמש (שו"ת באר משה
שס .כתיבה במעשה הדיוט מותר לכתוב בחול המועד ח"ז סי' כב וסי' צו ,שמירת שבת כהלכתה פרק סו סעי' נח
אם זה לצורך המועד ,או צרכי רבים אף שאינו ובהערה ריז).
לצורך המועד ,או דבר האבד .וכן מותר לכתוב שנב .אם נשבר ברז מים או צינור מים באופן שיש מהם
חידושי תורה ,דרוש ודברי אגדה .והמנהג להקל נזילת מים ,הרי זה בכלל דבר האבד ,ומותר לתקנם
בכל זה אף בלי שינוי ,והמחמיר יחמיר לעצמו גם מעשה אומן .וכן במקרה של סתימה וכדו'
(משנ"ב סקל"ה) .וכתיבה שלא לצורך המועד יש בצינורות ניקוז המים ,שאם לא יתקנו מיד יכנסו
אוסרים ויש מתירין ,ובשינוי יש להקל (שו"ע שם). המים או הריחות לתוך ביתו ,מותר לתקן אפילו
כתיבה וציור לילדים קטנים מעשה אומן (שש"כ שם).
שסא .מותר ליתן לילדים לכתוב ולצייר לעצמם בחול שנג .שירותים שנשברו ואין אפשרות להשתמש בהם,
המועד ואין בזה שום איסור ,שכיון שכן הוא דרך אם יש לו שירותים נוספים בבית ,אין היתר לתקנו
קטנים לצייר ולכתוב דברים של מה בכך ,והם בחוה"מ .אך אם אין שירותים נוספים ,בזמננו שאין
מתענגים ונהנים מזה עכשיו ,הוי צורך המועד הרגילות ללכת למקום אחר ,ובפרט בלילה שאין לו
שהותר במעשה הדיוט .ולעת הצורך ,כגון כשיש מקום אחר ,מותר לתקן השירותים אפי' במעשה
צורך להעסיק את הקטנים ,מותר גם לגדול לצייר אומן (שו"ת באר משה שם).
ציורים עם הקטנים ,דזה נחשב צורך המועד והוא תיקוני בגדים
מעשה הדיוט (מו"ח הגרמ"ש קליין שליט"א). שנד .מותר לעשות תיקון בבגד שצריך ללובשו במועד,
הקלדה במחשב ,עבודות מחשב כגון ,לתפור קרע שנהיה בבגד או מכפלת שנפרמה,
שסב .הקלדה במחשב אינה מעשה כתיבה ,ואינה רק או לתפור כפתור שנפל .ויתקן הדבר בשינוי ,דהיינו
אלקטרודות חשמליות גרידא ,ואינו עשוי על מנת בתפירת קרע יעשה תפירות רחבות ,ושהתפר לא
להתקיים ,ואף אם הנתונים מוזנים לתוך דיסק אין יהיה ישר ,ובתפירת כפתור ,בכפתור בעל ארבעה
בזה איסור ,ולכן אם ההקלדה היא צורך המועד ,או חורים יתפור רק שנים ,ובאחרים יתפור באופן רפוי
צורך מצוה או צורך רבים ,וכן חידושי תורה וכדו', או לא במקומו המדוייק (מבית לוי עמ' תסו ס"ג).
מותר להקליד בחוה"מ. שנה .אף תיקונים המותרים במועד ,לא יעשם ע"י מכונת
שסג .אך אסור לעסוק בכל מיני עבודות מחשב מורכבות, תפירה.
דהיינו גרפיקה ,תכנות ,הנהלת חשבונות וכדו' ,ולא שנו .נעליים שהתקלקלו ואין אפשרות ללבשם כך,
משום איסור כתיבה אלא משום שבכלל מלאכת מותר לתקן בהם תיקון קל וע"י שינוי ,ואם חושש
אומן הוא שאסורה בחוה"מ אף לצורך המועד. שאם לא יתקן עתה את נעליו יקרעו לגמרי ,ואין לו
נעליים אחרות לנעול בינתיים ,מותר לתקנם אף
הדפסה במדפסת
במעשה אומן (רמ"א ס"ד ,משנ"ב סק"י).
שסד .דנו הפוסקים אם בכתיבת מעשה אומן אזלינן אחר
שנז .משקפיים שנשברו ,אם אינו יכול לראות
הפעולה ,דהיינו אחר אימון הידיים והטירחא
בלעדיהם ,מותר לתקנם בחוה"מ .וכן מותר לחבר
הכרוכה בכתיבת מעשה אומן ,או שמא אזלינן אחר
את הידית ע"י הברגת הבורג שנפל ויצא ממקומו.
34
חלולות ,ואינו ממלא אותן בדיו ,ובשעת שמחת התוצאה ,דהיינו ,אף שבכתיבה עצמה אינו צריך
הסיום מכבדים לאנשים למלא האותיות בדיו ,יש לטרוח ולאמן הידים ,מ"מ כל שכתוצאה ממעשיו
שהתירו למלא את האותיות בחוה"מ ,כי מילוי נעשה כתב אומן אסרוהו חז"ל .שי"א שאזלינן אחר
האותיות חשיב מעשה הדיוט ,כיון שעושין אותן התוצאה (א"ר סי' תס סק"ו בשם ספר אמרכל) ,וי"א
הדיוטים שאינם סופרים (עי' שדי חמד מערכת חוה"מ
שהולכים אחר הפעולה ולא אחר התוצאה (א"א
אות יב ,כה"ח סק"ו ,חוהמ"כ פ"ו סכ"ד .שו"ת בצל החכמה
בוטשאטש מהדו"ת) .והדפסה במדפסת ,הפעולה היא
ח"ד סי' נ .ועי' בשו"ת שבט הלוי ח"ג סי צו ,שהביא שבס'
לחיצת כפתור שהיא מעשה הדיוט ,והתוצאה הוא
מנחת יום טוב בהל' חוה"מ (סי' קד סק"ל אות י) מביא כיו"ב
מעשה אומן ,ותלוי במח' הפוסקים הנ"ל .ולכן יש
מתשובת בית יצחק (יו"ד ח"ב קונטרס אחרון סי' כ) להקל
להמנע מלהדפיס דפים במדפסת בחוה"מ ,ויש
בזה אם לא גמרו לכתוב קודם יום טוב ,ודימה זאת למש"כ
להערך לפני החג להדפיס כל מה שיצטרכו בחג.
הפמ"ג בסי' תקמה דלהפריד תיבות דבוקים וכן להעביר
קולמוס על אות שרישומו ניכר מותר בחוה"מ) .וי"א אמנם בשעת הדחק ,בדבר האבד או לצורך רבים,
שמילוי התיבות יש בה כתיבה חדשה ,וצריך ג"כ כגון שצריך את הדפים למסירת שיעור וכדו' ,או
אומנת יד כידוע ,ומעשה אומן אף שהוא צרכי רבים שצריך להוציא רשימות לצורך החג ,אפשר להקל.
כיון שאינו צורך המועד ,שיש ס"ת אחרת ,אסור כתיבת סת"ם ותיקוני ספר תורה
(רמ"א ס"ב) .ולמעשה ,אם יש צורך ורוצים לחגוג שסה .אסור לכתוב ספר תורה תפילין ומזוזות במועד,
הכנסת ספר תורה בחוה"מ ,נכון לכתחילה לסיים שאינה לצורך המועד ולא מיקרי צרכי רבים כיון
כתיבת האותיות בשלימותן לפני יום טוב .ואם לא שיש ספר תורה אחר לקרוא בה .ואפי' מצא טעות
גמרו לפני יום טוב אפשר להקל למלא את האותיות בספר אסור לתקן ,ואפי' להגיה אות אחת ,כגון
החלולות אף בחול המועד (שו"ת שבט הלוי שם ,שו"ת לעשות מרי"ש דל"ת וכדו' ,אסור (שו"ע ס"א ,משנ"ב
בצל החכמה שם ,שו"ת בית יצחק שם). ס"ק א-ב) .אבל מותר להפריד תיבות דבוקים ,וכן
שע .ואם הסופר לא הכין כלל את האותיות לכתיבה, אות שהיה רישומו ניכר ,מותר להעביר עליו
פשוט וברור שאסור לסיים את כתיבת האותיות קולמוס (משנ"ב סק"ב).
במועד ,חוץ אם אין שם ספר תורה לקרות בו שסו .ואם אין להם ספר תורה כשר לקרות בו ,ואפי'
בציבור" .ויש למחות ביד יחיד הכותב ס"ת ועושה מדובר בבית שני ,שאין להם ספר תורה כשר
הסיום בחול המועד ,ואיסור גמור הוא ,דהא בשעת לקרות בו ,מותר להגיהו וכן לתקן אות וכן להשלים
הסיום גומר הסופר כתיבת הס"ת ,והרי אין צורך אם חסר תיבה או אות אחת ,דכיון שהוא צרכי
רבים וצורך המועד מותר אף מעשה אומן (שו"ע ס"ב,
בס"ת זו ליו"ט ,שיש אחרות ,והעולם אינם יודעים
משנ"ב ס"ק ו-ז ,ביאוה"ל ד"ה שאם).
מאיסור זה וחושבים זה למצוה ושמחת המועד
שסז .אם יש ספר תורה ,רק שנוהגים לקרות ביום טוב
והיא עבירה גמורה (ערוך השלחן ס"ה).
'מפטיר' בס"ת אחרת ,וכן בחול המועד פסח קורין
צילום ופיתוח תמונות
'רביעי' בס"ת אחרת ,ונמצא פסול בספר תורה
שעא .במצלמה דיגיטלית ,מותר לצלם דברים שלא יוכלו האחרת ,אסור לתקנה בחול המועד ,ויגללו את
לצלם אחרי החג ,כיון שאין זה נחשב לכתיבה .אבל הספר תורה הכשרה ממקום למקום (ערוך השולחן
אסור לפתח תמונות בחוה"מ. ס"ב).
כבוד הבית סיום כתיבת אותיות והכנסת ספר תורה
שעב .מכסין השולחנות בבית במפה בחוה"מ כביו"ט, שסח .אם יש סיבה מיוחדת לעשות הכנסת ספר תורה
דחוה"מ מיקרי יו"ט (פמ"ג משב"ז סי' תרלט סק"א). בחול המועד ,כגון שהנדיב נמצא אז במקום ההוא,
חציו לה' או שעי"כ יהיה ריבוי משתתפים וברוב עם הדרת
שעג .גם בחוה"מ יש דין חציו לה' וחציו לכם ,ולא לבלות מלך ,הוי צורך המועד ואין מניעה לערוך 'הכנסת
ימים קדושים אלה בדברי שחוק והבל (שו"ת שבט ספר תורה' בימי חוה"מ.
שסט .אמנם מה שנוהגין בסיום כתיבת ספר תורה
הלוי חי"א סי' קטז אות לד).
שהסופר כותב מספר שורות או תיבות אותיות
יו"ל ע"י מכון "הלכה בהירה" – להארות והערות 0504133279 :או בדוא"ל e33279@gmail.com
35
