gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

לחשב מחשבות לעשות · Lachshoiv Machshavois La'asois — סוכות (2026-09-21)

מוציא לאור: לחשב מחשבות לעשות · Lachshoiv Machshavois La'asois

שבוע: סוכות (2026-09-21)

לחשב מחשבות לעשות · Lachshoiv Machshavois La'asois — סוכות (2026-09-21)

פתח את ה-PDF הורדה

‫גליון מיוחד בנושא‬ ‫עבודת‬ ‫הנענועים‬ ‫דרכי העבודה וביאור המנהגים‬ ‫גליון מיוחד‬ ‫סוכות תשפ"ז‬ ‫נענועי הלולב ותיקוניו‬ ‫ביאור הדברים נראה על פי מה‬ ‫לולב'‪ ,‬ופירשו בגמרא (לז‪ ):‬דהיינו לפי‬ ‫חשיבות הנענועים במצות הלולב‬ ‫שחידשו התוספות (סוכה ג‪ ).‬שיש כוח‬ ‫שהוא הגבוה שבמינים בגדילתו‪ .‬אמנם‬ ‫מבואר בגמרא (סוכה מב‪ ).‬שהמגביה את‬ ‫ביד חכמים להתקין שקיום מצווה‬ ‫מצינו בזה תוספת דברים לרבי יהודה‬ ‫הלולב יצא בו אפילו לא נענעו‪ .‬אמנם‬ ‫מהתורה יהיה רק בדרך שהם קבעו‪,‬‬ ‫בן יקר (רבו של הרמב"ן) בפירוש התפילות‬ ‫במשנה (סוכה לז‪ ):‬אמרו שצריך לנענע‬ ‫והמקיים את המצווה כדרך שכתובה‬ ‫שלו (ברכת המצוות עמ' סא) שכתב‪' :‬מברך‬ ‫את הלולב ומיניו‪ .‬ובספר האשכול‬ ‫בתורה בלא תוספת החכמים לא יצא‬ ‫על 'נטילת' לולב‪ ,‬כמו 'לקיחה'‪ ,‬דכתיב‬ ‫(סוכה קעג‪ ).‬הביא תשובת רב האי גאון‬ ‫ידי חובתו כלל‪ ,‬עיי"ש‪ .‬ונראה שכוח זה‬ ‫(ויקרא כג מ) 'ולקחתם לכם'‪ .‬ו'נטילה'‬ ‫שכתב‪' :‬כשם דלגבי חמץ הביטול‬ ‫ניתן לחכמים לתקן לפי רוח קודשם‪,‬‬ ‫לשון חכמים היא במקום 'לקיחה'‪ .‬והוא‬ ‫עיקר‪ ,‬וכשבטל אף על פי שלא בדק‬ ‫וכאן‪ ,‬אף שלא תיקנו שמי שלא נענע‬ ‫על שם שהוא מעלה ומוריד‪ ,‬וכתיב‬ ‫קיים המצוה‪ ,‬כך בלולב הנטילה עיקר‪,‬‬ ‫לא יצא ידי חובתו‪ ,‬כמבואר בגמרא‬ ‫(ישעיהו סג ט) ַ'ויְ נַ ְּטלֵ ם ַויְ נַ ּ ְׂש ֵאם ָּכל יְ ֵמי‬ ‫ומשעה שנטל קיים המצוה‪ .‬מיהו‬ ‫(לח‪ ).‬שהנענוע נחשב רק כשיירי מצווה‪,‬‬ ‫עוֹ לָ ם'‪ ,‬לכך אומר לשון 'נטילה' שהיא‬ ‫מצוה כתקנה‪ ,‬גבי חמץ לברך ולבדוק‬ ‫מכל מקום תקנתם היתה שיהיה הנענוע‬ ‫'הרמה'‪ ,‬וכפל לשון הוא של וינשאם'‬ ‫ולבטולי‪ ,‬וגבי לולב לברך וליטול‬ ‫השלמה למעשה המצווה מהתורה‪ ,‬ולא‬ ‫(והעתיק דבריו האבודרהם בסדר תפילת סוכות)‪.‬‬ ‫ולנענע'‪.‬‬ ‫רק כתוספת למצוה (ובזה יש ליישב דברי‬ ‫נמצא שאף בלשון הברכה כללו חכמים‬ ‫והמשיך רב האי גאון וכתב‪' ,‬וכמנהג‬ ‫הרמ"א סי' תרנא סי"א‪ ,‬מתמיהת הפמ"ג אש"א‬ ‫את הנענוע‪ ,‬וכל זה ללמד על חשיבותו‪.‬‬ ‫הזה קבלו ונהגו כל העם‪ ,‬וקבלו‬ ‫ס"ק כב עיי"ש‪ ,‬ואכמ"ל)‪.‬‬ ‫עוד כתב המהרי"ל (ריש הלכות לולב)‬ ‫מחסידים ואנשי מעשה דור אחר דור‬ ‫לכן‪ ,‬קטן שאינו יודע לקיים המצווה‬ ‫מאין שינוי וחילוף‪ .‬והרי אבות העולם‬ ‫ש'לכן נקראים ארבעת המינים בלשון‬ ‫כצורה שהתקינו חכמים‪ ,‬אינו חייב‬ ‫כגון בעלי הלכות פסוקות וגדולות‬ ‫חכמים 'הושענות' (ראה סוכה לא‪ .‬ולז‪).‬‬ ‫בחינוך‪ .‬כי המחנכו בהגבהה בלבד‬ ‫כך הורו לברך ולנענע‪ .‬ואף רב פלטוי‬ ‫מחנכו בדרך שאינה נכונה‪ ,‬אחרי‬ ‫משום שמנענעים אותם כשאומרים‬ ‫הושענא'‪ .‬ויותר מכך מצינו במדרש‬ ‫ורב מתתיה נמי כזה הורו‪ .‬ואלמלא לא‬ ‫תקנת חכמים [לפי"ז יש להעיר שאין‬ ‫היתה קבלה בידם‪ ,‬וראו מעשים לפני‬ ‫(במד"ר ד כ) שפירשו הכתוב (שמואל ב'‬ ‫ראוי לחנכו קודם הזמן הזה‪ ,‬כיון‬ ‫איתנים שלפניהם‪ ,‬לא היו מורין כן'‪ .‬וכן‬ ‫שבכך משבש את חינוכו‪ ,‬והרבה אינם‬ ‫ו ה) ְ'ו ָד ִוד ְו ָכל ֵּבית יִ שְׂ ָר ֵאל ְמשַׂ ֲח ִקים‬ ‫כתב הרמב"ם (שמיטה פ"י ה"ו) 'שהקבלה‬ ‫מקפידים בזה‪ ,‬והם טועים]‪.‬‬ ‫לִ ְפנֵ י ה' ְּבכֹ ל ֲע ֵצי ְברוֹ ׁ ִשים ו ְּב ִכ ֹ ּנרוֹ ת גו'‬ ‫והמעשה עמודים גדולים בהוראה‪ ,‬ובהן‬ ‫ש'מנַ ַענְ ִעים'‬ ‫ְ‬ ‫ו ִּב ְמנַ ַענְ ִעים ו ְּב ֶצלְ ֶצלִ ים'‪,‬‬ ‫ראוי להתלות'‪.‬‬ ‫וזוהי כוונת הרמב"ם (לולב פ"ז ה"ט) שכתב‬ ‫היינו לולבים‪' ,‬וכל ישראל משחקין‪,‬‬ ‫'משיגביה ארבעה מינין אלו יצא‪ ,‬ומצוה‬ ‫מי שיש בידו לולב מנענעים‪ ,‬זה לולב‬ ‫והנה‪ ,‬אף שמנענע את כל ארבעת‬ ‫כהלכתה שיגביה ויוליך ויביא ויעלה‬ ‫המינים‪ ,‬תלו חכמים את הנענוע בלולב‪.‬‬ ‫שאדם מנענע בו'‪ ,‬הרי שהלולב נקרא‬ ‫ויוריד וינענע הלולב שלשה פעמים בכל‬ ‫ביאור הדברים לפי מה שכתב הלבוש‬ ‫על שם הנענוע‪.‬‬ ‫רוח ורוח'‪ .‬וכן רב האי גאון בתשובה‬ ‫(תרנא ט) ש'נוהגין לנענע שדרה ועלין‪,‬‬ ‫שהזכרנו קראה 'מצוה כתקנה'‪ .‬והיינו‬ ‫וכל אלו הדברים מלמדים על חשיבות‬ ‫כיון דילפינן הנענוע ממה שנאמר‬ ‫שחכמים קבעו צורת המצוה‪ ,‬אלא שלא‬ ‫הנענוע במצוות נטילת הלולב‪.‬‬ ‫(תהלים צו יב) ָ'אז יְ ַר ְ ּננ ּו ָּכל ֲע ֵצי יָ ַער'‪,‬‬ ‫העמידו דבריהם בדיעבד‪.‬‬ ‫נראה ממנו שצריך לנענע שדרה ועלין‬ ‫חכמים קבעו שכך היא‬ ‫כדי להשמיע קולם‪ ,‬שזהו השיר והרינון‬ ‫והטעם שהוסיפו חכמים את הנענועים‬ ‫צורת קיום המצוה‬ ‫להגבהה‪ ,‬יש לפרש על פי מה‬ ‫של העצים‪ ,‬שכן הוא משמעות ריהוט‬ ‫שכתב השפת אמת (ר"ה טז‪ ):‬בענין‬ ‫מבואר בגמרא (מב‪ ).‬שזמן חיוב הקטן‬ ‫לשון הפסוק‪ ,‬שהעצים ירננו'‪ .‬וכיון‬ ‫התקיעות‪ ,‬ש'הטעם שקבעו חכמים‬ ‫בלולב הוא כאשר יודע לנענע בו‪ .‬ויש‬ ‫שצריך שישמע קול הנענוע‪ ,‬ורק קול‬ ‫לתקוע ולשנות‪ ,‬מבואר בגמרא (ר"ה‬ ‫לעיין בדבר‪ ,‬שכיון שבהגבהה לבדה‬ ‫כסכוס עלי הלולב נשמע בנענוע‪ ,‬נמצא‬ ‫טז‪ ):‬שהוא כדי לערבב השטן‪ ,‬ופירש‬ ‫יוצא‪ ,‬למה לא יתחייב לחנכו כבר‬ ‫שעיקר כוונת הנענוע מתקיימת בו‪.‬‬ ‫רש"י ש'כשישמע שישראל מחבבים‬ ‫כאשר יודע להגביה‪ ,‬אף שעדיין אינו‬ ‫והנה נוסח הברכה שתיקנו חכמים גם‬ ‫את המצוות מסתתמין דבריו'‪ ,‬ועל כן‬ ‫יודע לנענע‪.‬‬ ‫הוא מזכיר רק את הלולב‪' ,‬על נטילת‬ ‫אליהו (בראשית ב ה) שנקראים 'שיחים' לפי‬ ‫על כל פנים מבואר מדברי חכמים‬ ‫קבעוהו חובה ומנהג לכל ישראל אפילו‬ ‫שמשוחחים זה עם זה‪ ,‬וראה במדרש (ב"ר‬ ‫שהקב"ה ציווה על הנענוע‪ ,‬וכן דייקו‬ ‫לפשוטי העם‪ .‬ועל זה אמר שכדי לערבב‬ ‫יג ב)‪ ,‬ובגמ' סוכה (כח‪ ).‬איתא שהיה רבן‬ ‫האחרונים ז"ל מהמבואר בגמרא (לב‪):‬‬ ‫השטן הנהיגו ביום זה חיבובא דמצוה‬ ‫יוחנן בן זכאי בקי בשיחת דקלים‪ ,‬הרי‬ ‫ששיעורו של הלולב שלשה טפחים‬ ‫לכל'‪.‬‬ ‫שהנענוע שלהם הוא בבחינת דיבור]‪.‬‬ ‫ועוד טפח כדי לנענע בו‪ ,‬וכיון ששיעורי‬ ‫התורה הלכה למשה מסיני‪ ,‬הרי מבואר‬ ‫מעתה‪ ,‬כיון שיתבאר להלן שאף בנענועי‬ ‫אמנם בנענועים אנו משיבים להם את‬ ‫הלולב אנו מערבבים את השטן‪ ,‬תקנו‬ ‫מההלכה שצריך לנענע (ראה החת"ס סוכה‬ ‫תכונת הנענוע‪ ,‬אבל בעוצמה גדולה יותר‪,‬‬ ‫מב‪ .‬ומהר"י ענגיל בגליוני הש"ס שם לו‪ :‬ובחידושי‬ ‫חכמים לכל ישראל שאחר ההגבהה גם‬ ‫כי הם הופכים לכלי ביד היהודי‪ ,‬הקרוב‬ ‫הגרי"ז ערכין ב‪ .):‬ומה שכתבנו לעיל שחיוב‬ ‫ינענעו‪ ,‬להודיע חיבת המצוות שלהם‪.‬‬ ‫ביותר בבריאה לקב"ה‪ ,‬לשבח את הבורא‬ ‫הנענוע הוא רק מדרבנן‪ ,‬יש לבאר‬ ‫וכמו שכתב רבינו ירוחם (תא"ו נ"ח ח"ד ס‪):‬‬ ‫עם אותו צומח שהפך לדומם‪ .‬וזהו עומק‬ ‫הדברים שההלכה נמסרה סתומה ששיעור‬ ‫ש'אף על גב דנענוע זה מדרבנן‪ ,‬משום‬ ‫הדבר שהעמיד אותנו המהרי"ל (דיני לולב)‬ ‫לולב ד' טפחים‪ ,‬וחכמים הם שביארו‬ ‫חביבות מצוה אמרו כך'‪ ,‬אמנם בזה גם‬ ‫בקרן אורה‪ ,‬ש'לולב' בגימטריה 'חיים'‪ ,‬כי‬ ‫ענינה על פי תקנתם‪ ,‬שהטעם לטפח‬ ‫הוסיפו לשנות את הדבר ולא רק להגביה‬ ‫על ידי הנענועים‪ ,‬אחר שהורדנו אותו‬ ‫הנוסף הוא כדי לקיים רצון הבורא יתברך‬ ‫פעמיים אלא לנענע‪ ,‬ויתבאר פשר הדבר‬ ‫מצומח לדומם‪ ,‬אנו מעלים אותו לדרגת‬ ‫שינענעו בו‪ .‬ואת עיקר תקנתם לנענע‬ ‫בהרחבה בהמשך‪.‬‬ ‫חי‪ ,‬ומפיחים בו רוח חיים חדשה ומעולה‬ ‫תקנו על פי מה שאמר הקב"ה שיש‬ ‫יותר‪.‬‬ ‫הגומלים והפורעים‬ ‫לנענע‪ ,‬כמבואר במדרש‪.‬‬ ‫בזה שאנו מנענעים את הדומם כלפי‬ ‫ועדיין יש לנו לבאר את עיקר דברי‬ ‫איתא בפסיקתא דרב כהנא (נספחים ב)‪:‬‬ ‫יתברך‪ ,‬אנו פורעים להקב"ה שנענע את‬ ‫המדרש‪ ,‬מה הוא הקשר שבין נענוע‬ ‫'אמר הקב"ה‪ ,‬אמרתי לכם שתיקחו לולב‬ ‫ההרים הדוממים בעת מתן תורה‪ ,‬ואף‬ ‫הלולב על ידי ישראל‪ ,‬לריקוד ההרים‬ ‫ותנענעו לפני‪ ,‬ואף על פי שאתם עושין‬ ‫גומלים עימו על שעתיד להתגלות עלינו‬ ‫במתן תורה‪ ,‬ולעתיד לבוא‪ ,‬על ידי הקב"ה‪.‬‬ ‫כן‪ ,‬אין אתם גומלין לי‪ ,‬אלא פורעין לי‪.‬‬ ‫ואזי ֶ'ה ָה ִרים ְו ַה ְ ּג ָבעוֹ ת יִ ְפ ְצח ּו לְ ָפנֵ ינ ּו ִר ָ ּנה'‪.‬‬ ‫למה‪ ,‬שבשעה שהוצאתי אתכם ממצרים‬ ‫לבאר הדברים יש להקדים ולבאר ענין‬ ‫עשיתי את ההרים לנענע מלפניכם‪,‬‬ ‫להלן יתבאר שגם האדם עצמו מתנועע‬ ‫הנענוע חשיבותו ופעולתו‪.‬‬ ‫שנאמר (תהילים קיד ד) ֶ'ה ָה ִרים ָר ְקד ּו‬ ‫עם ארבעת המינים כלפי בוראו‪ ,‬ונמצא‬ ‫ְכ ֵאילִ ים' (ראה פסחים קיח‪ .‬דהיינו במתן תורה)‪.‬‬ ‫שהצומח הגורם לכך‪ ,‬עולה מדרגת‬ ‫הנענוע ‪ -‬פעולתו וחשיבותו‬ ‫ואף לעתיד לבוא כן אני עושה לכם‪,‬‬ ‫הדומם שהוא נמצא בה עד לדרגת היהודי‬ ‫העולם מתחלק לחמשה חלקים‪ .‬הדומם‪,‬‬ ‫כדכתיב (ישעיהו נה יב) ֶ'ה ָה ִרים ְו ַה ְ ּג ָבעוֹ ת‬ ‫הגבוהה מכולם‪ ,‬והוא מתנועע מתוך רצון‬ ‫הצומח‪ ,‬החי‪ַ ,‬ה ְמ ַד ֵּבר‪ ,‬והיהודי (ראה כוזרי‬ ‫יִ ְפ ְצח ּו לִ ְפנֵ ֶיכם ִר ָ ּנה'‪.‬‬ ‫בעליו להתקרב אל ה'‪ .‬וכשם שמצינו‬ ‫א' ל"א; ה' כ')‪ .‬וככל שהדבר קרוב יותר‬ ‫דברי המדרש טעונים ביאור‪ ,‬מהם‬ ‫שהאדם מעלה באכילתו את המאכל‬ ‫אל הבורא כך הוא מתנענע יותר‪ .‬וטעם‬ ‫'הגומלים' ו'הפורעים' שהזכירו חכמים‬ ‫(ראה אור החיים הק' במדבר כד ח)‪ ,‬כך בנענועו‬ ‫הדבר‪ ,‬לפי שבזה הוא מראה שאין‬ ‫בדברי הקב"ה‪.‬‬ ‫הוא מעלה את הצומח שבו הוא מנענע‬ ‫מקומו קבוע על גבי האדמה‪ ,‬והוא שואף‬ ‫ומתנענע‪.‬‬ ‫להתקרב אל בוראו‪.‬‬ ‫ביאור הדברים‪ ,‬כי ישנם שתי מיני הנהגות‬ ‫שהקב"ה מבקש מישראל‪ ,‬האחת בחינת‬ ‫גם האדם עצמו צריך להתנועע‬ ‫לכן‪ ,‬הצומח מתנענע על ידי אחרים‪,‬‬ ‫'גומלין' והשניה בחינת 'פורעין'‪' .‬גומלין'‬ ‫ושלא לרצון‪ .‬החי מתנענע ברצון קלוש‪.‬‬ ‫היינו כאשר הקב"ה מבקש מישראל לנהוג‬ ‫כתבו הראשונים שנהגו ישראל להתנענע‬ ‫ַה ְמ ַד ֵּבר ברצון עמוק יותר‪ .‬ונעלה מכולם‬ ‫בהנהגה מסוימת‪ ,‬ומבטיח להם שתהיה‬ ‫בעת לימוד התורה‪ ,‬דומיא דהנענועים‬ ‫היהודי שמתנענע מתוך רצון להתקרב‬ ‫להם הנהגה שכנגד לעתיד לבוא‪ ,‬וישראל‬ ‫במתן תורה (ראה אורחות חיים ח"א הלכות‬ ‫אל הקב"ה‪ .‬מאידך‪ ,‬הדומם הרחוק ביותר‪,‬‬ ‫מאמינים בו וגומלים עימו הנהגה זו‪ .‬ואילו‬ ‫תלמוד תורה וכלבו סי' עד)‪ .‬והזכיר זאת הרמ"א‬ ‫אינו מתנענע כלל‪ .‬אמנם בעת מתן תורה‬ ‫'פורעים' היינו שהקב"ה מקדים לנהוג עם‬ ‫(סי' מח) ש'נהגו המדקדקים להתנועע‬ ‫אף הדומם התנועע‪ ,‬כיון שהקב"ה השרה‬ ‫ישראל בהנהגה מסוימת‪ ,‬ואחר כך מבקש‬ ‫בשעה שקורין בתורה‪ ,‬דוגמת התורה‬ ‫שכינתו בעולם‪ ,‬ומתוך הקרבה לה' אף‬ ‫מהם להיות פורעים לו כמעשיו [ובזה יש‬ ‫שנתנה ברתת'‪.‬‬ ‫הוא נע‪.‬‬ ‫לפרש נוסח התפילה 'גומל חסדים טובים'‪,‬‬ ‫והנה בזוהר הקדוש (ח"ג ריח‪ ):‬ביאר רבי‬ ‫זהו ביאור דברי המדרש שבמתן תורה‬ ‫ונוסח ברכת הגומל 'הגומל לחייבים‬ ‫שמעון מה שהיהודי מתנועע בלימוד‬ ‫ההרים רקדו‪ ,‬וכיוצא בזה יהיה בגאולה‬ ‫טובות'‪ ,‬וכן מה שאומר הקב"ה 'לוו עלי‬ ‫מעצם תכונתו‪ ,‬משא"כ שאר עממין‪,‬‬ ‫הקרובה‪ .‬והיינו‪ ,‬שתהיה השראת השכינה‬ ‫ואני פורע'‪ ,‬והבן]‪.‬‬ ‫שהוא מחמת שנשמתו נגזרה מהאור‬ ‫גדולה כל כך‪ ,‬עד שאף הדומם יתקרב אל‬ ‫ועל זה מפרש המדרש כי בענין ה'נענוע'‬ ‫הקדוש כדכתיב (משלי כ כז) 'נֵ ר ה' נִ ׁ ְש ַמת‬ ‫הקב"ה‪ ,‬ויתנועע לקראתו‪.‬‬ ‫ישראל הם בבחינת פורעין‪ ,‬כי כבר קדם‬ ‫ָא ָדם'‪ ,‬ודרך הנר המתאחד עם הפתילה‬ ‫והנה בארבעת המינים אנו לוקחים מן‬ ‫הקב"ה והנהיג בהם כן בשעת יציאת‬ ‫שאינו שוקט אפילו לרגע אחד‪ ,‬ואורו‬ ‫הצומח‪ ,‬תולשים אותו והופכים אותו‬ ‫מצרים‪ .‬ויש להוסיף‪ ,‬כי מכל מקום יש‬ ‫מתנענע לכאן ולכאן‪ ,‬עיי"ש‪ .‬מעתה כיון‬ ‫לדומם‪ ,‬ובכך מבטלים ממנו את פעולת‬ ‫בזה גם בחינת 'גומלין'‪ ,‬שהרי כמו שסיים‬ ‫דכתיב (משלי ו כג) ִּ'כי נֵ ר ִמ ְצ ָוה ְותוֹ ָרה אוֹ ר'‪,‬‬ ‫הנענוע‪ ,‬וממילא מבטלים את דרך קירובו‬ ‫המדרש הבטיח להם הקב"ה שאף לעתיד‬ ‫הרי שגם המצוה שנמשלה לנר (ראה סוטה‬ ‫אל הקב"ה [ראה בדברי הגר"א באדרת‬ ‫לבוא יעשה כן עמהם‪.‬‬ ‫והנה כפי שיתבאר להלן ישנן‬ ‫עליו בכך לקיים את דברי החינוך (שכד)‬ ‫כא‪ ,).‬אין אורה שוקט‪ ,‬ועל כן אף בקיום‬ ‫שתי כוונות עיקריות בנענועים‪ .‬האחת‬ ‫שכתב כלפי הלולב ומיניו‪' :‬ארבעה מינין‬ ‫המצוה היהודי מתנועע‪.‬‬ ‫אלו דומים לאיברים היקרים שבאדם‪.‬‬ ‫והנה סיים שם הרמ"א 'וכן בשעה‬ ‫קבלת עול מלכות שמים‪ ,‬והשניה להסיר‬ ‫שהאתרוג דומה ללב שהוא משכן‬ ‫שמתפללים (מתנענעים)‪ ,‬על שם ָּ'כל‬ ‫ממנו כל מזיק‪ .‬וגם ביסוד הכוונה השנייה‬ ‫השכל‪ ,‬לרמוז שיעבוד בוראו בשכלו‪.‬‬ ‫אמ ְרנָ ה ה' ִמי ָכמוֹ ָך'‪ .‬והנה‬ ‫ַע ְצמוֹ ַתי ּ ֹת ַ‬ ‫מונח שהאדם מכיר כי הקב"ה הוא‬ ‫והלולב דומה לשדרה שהיא העיקר‬ ‫במדרש (ויק"ר ל יד) איתא 'לא נאמר‬ ‫אשר מביא את הרעה על האדם‪ ,‬ורק‬ ‫שבאדם‪ ,‬לרמוז שיישר כל גופו לעבודתו‬ ‫('כל ַע ְצמוֹ ַתי') אלא בשביל לולב‪.‬‬ ‫פסוק זה ָּ‬ ‫ברוך הוא‪ .‬וההדס דומה לעיניים‪ ,‬לרמוז‬ ‫השדרה של לולב דומה לשדרה של‬ ‫בכוחו להסירה לכשירצה‪ ,‬ועל זה מבקש‬ ‫שלא יתור אחר עיניו ביום שמחת לבו‪.‬‬ ‫אדם‪ ,‬וההדס דומה לעין‪ ,‬וערבה דומה‬ ‫בנענועיו‪.‬‬ ‫והערבה דומה לשפתיים‪ ,‬שבהן יגמור‬ ‫לפה‪ ,‬והאתרוג דומה ללב‪ .‬אמר דוד‪ ,‬אין‬ ‫האדם כל מעשהו בדבור‪ ,‬לרמוז שישים‬ ‫בכל האיברים גדול מאלו‪ ,‬שהן שקולין‬ ‫ועל כן ראשית לכל הוא צריך להראות‬ ‫רסן בפיו ויכוון דבריו‪ ,‬ויירא מהשם אף‬ ‫אמ ְרנָ ה'‬ ‫כנגד כל הגוף‪ ,‬הַוֵי‪'ָּ ,‬כל ַע ְצמוֹ ַתי ּ ֹת ַ‬ ‫לכל ולעצמו שהוא מאמין בכך שכל‬ ‫בעת השמחה'‪.‬‬ ‫(וכן הוא בזוהר הק' ח"ג רנה‪.):‬‬ ‫העולם של הקב"ה‪ ,‬והוא מנהיגו כרצונו‪,‬‬ ‫וזה הוא עושה בנענועיו‪ .‬כיצד?‬ ‫ההשוואה בין נענועי הלולב‬ ‫לפי דרכנו למדנו‪ ,‬שבעת נענוע הלולב‬ ‫להנפת שתי הלחם‬ ‫צריך האדם להיות בבחינת ָּ'כל ַע ְצמוֹ ַתי‬ ‫צורת הנענוע היא הוראה בחודו של‬ ‫אמ ְרנָ ה'‪ ,‬דהיינו בדרך נענוע‪ .‬והיינו‬ ‫ּ ֹת ַ‬ ‫הגמרא (סוכה לז‪ ):‬משווה בין תנופת שתי‬ ‫שמלבד מה שנצטווה לנענע את הלולב‬ ‫הלולב על המקום שמנענע לעומתו‪.‬‬ ‫הלחם לנענועי הלולב‪ ,‬וצריך ביאור עניין‬ ‫צריך אף להתנועע בבחינת ָּ'כל ַע ְצמוֹ ַתי‬ ‫דבר זה הוא בבחינת מה שנאמר בגמרא‬ ‫הקשר שביניהם‪.‬‬ ‫אמ ְרנָ ה'‪ .‬וראה לשון הלבוש (תרנא‬ ‫ּ ֹת ַ‬ ‫(תענית כא‪ ).‬שלעתיד לבוא הקב"ה עושה‬ ‫כתב המהרש"א ששתי הלחם הקרבתן‬ ‫ט) שכתב‪' :‬יש מן הפוסקים שאומרים‬ ‫מחול לצדיקים וכל אחד מראה באצבעו‬ ‫בעצרת רמז לשתי הלוחות (עיי"ש שביאר‬ ‫שההולכה וההבאה לבדה הוא הנענוע‪,‬‬ ‫הדברים)‪ ,‬ומוליך ומביא למי שד' רוחות‬ ‫בלא הנעת שדרה ועלין‪ ,‬כמו שעושים‬ ‫ואומר 'זֶ ה ה' ִק ִּוינ ּו לוֹ '‪ .‬וכך בהולכה הוא‬ ‫בתנופה ממש‪ ,‬וקרא הכי פירושו‪ ,‬אז‬ ‫כו' כיון שעל ידי התורה הקב"ה מקיים‬ ‫מורה באצבע הלולב על שלטונו של‬ ‫עולמו הכולל ו' קצוות‪ ,‬שהם ד' רוחות‬ ‫ירננו ישראל וישמחו בעצי היער וכו'‪,‬‬ ‫הקב"ה באותה רוח‪ ,‬ומפרסם הדברים‬ ‫ושמים וארץ‪ ,‬כמו שכתב הרא"ש גבי‬ ‫וקאי הרינון על ישראל ולא על העצים'‪.‬‬ ‫חוצה לו‪ .‬ובהבאה הוא חוזר ומשריש‬ ‫לולב‪ .‬ומאן דאמר 'כדי לעצור רוחות‬ ‫ומצינו כזאת שאף אברי האדם הפנימיים‬ ‫וטללים רעים'‪ ,‬לפי שהתורה היא מגינה‬ ‫מתנועעים‪ ,‬ככתוב בישעיהו (ז ב) ַ'ו ֻ ּי ַ ּגד‬ ‫את הידיעה הזו בעצמו‪ .‬ומקדים החוץ‬ ‫ומצלת על כל אלו‪.‬‬ ‫לְ ֵבית דָּ ִוד לֵ אמֹ ר נָ ָחה ֲא ָרם ַעל ֶא ְפ ָריִ ם‪,‬‬ ‫לפנים כדברי החינוך (מצווה טז) שאחרי‬ ‫מעתה לפי מה שנתבאר לעיל מדברי‬ ‫ַו ָ ּינַ ע לְ ָבבוֹ וּלְ ַבב ַע ּמוֹ ְּכנוֹ ַע ֲע ֵצי יַ ַער ִמ ּ ְפנֵ י‬ ‫המעשים נמשכים הלבבות‪.‬‬ ‫הזוה"ק שהנענוע בא מן הנשמה שהיא‬ ‫רו ַּח'‪.‬‬ ‫ועל דרך הפשט זהו מה שכתב האריז"ל‬ ‫בחינת אור‪ ,‬ובאור ישנם שני דברים 'נר‬ ‫ואף שלפי המבואר כל מצווה האדם‬ ‫מצוה' ו'תורה אור'‪ ,‬על כן בחג השבועות‬ ‫מקיימה מתוך נענוע‪ ,‬כדרך נענוע‬ ‫(שער הכוונות קג‪ .‬ובפע"ח שכ"ט פ"ג) ש'בעת‬ ‫אנו מתנענעים ב'אור התורה'‪ ,‬ואילו‬ ‫שלהבת הנר‪ ,‬מכל מקום מיוחדת היא‬ ‫הנענוע תכווין הבאת הלולב שתביאהו‬ ‫בחג הסוכות אנו משלימים להתנענע‬ ‫מצוות נענוע הלולב‪ ,‬לפי שארבעת‬ ‫כנגד החזה שבגופך'‪ .‬וכיון שעיקר‬ ‫אף ב'אור המצוה'‪ .‬נמצא שיסוד הנענוע‬ ‫המינים הם כנגד ארבעת אברי האדם‬ ‫יתברך‪,‬‬ ‫במלכותו‬ ‫להכיר‬ ‫הנענועים‬ ‫בתנופת שתי הלחם ובנענועי הלולב‬ ‫שהמדרש אומר עליהם 'שאין בכל‬ ‫שווה‪.‬‬ ‫האיברים גדול מהם‪ ,‬והן שקולין כנגד כל‬ ‫וההבאה היא השרשת הדבר בעצמו‪,‬‬ ‫אמנם יש חילוק יסודי ביניהם‪ .‬כי בשתי‬ ‫הגוף'‪ ,‬ועל כן אברים אלו ביחוד צריכים‬ ‫צריך לכוון הבאת הלולב כנגד ליבו‪,‬‬ ‫להתנועע בעת נענוע המינים‪ ,‬ועל ידי‬ ‫הלחם יש שני דברים נפרדים‪ ,‬הקרבת‬ ‫על מנת לקבל הדברים אל הלב‪ ,‬כלשון‬ ‫הקרבנות והנפת הלחם‪ ,‬ועיקר הנפת‬ ‫כך היה נענוע האדם מבפנים כנגד נענוע‬ ‫הכתוב (דברים ד לט) ַ'ו ֲהׁ ֵשבֹ ָת ֶאל לְ ָב ֶב ָך'‪.‬‬ ‫הלחם חשובה כשיירי מצוה כנגד הקרבת‬ ‫המינים מבחוץ‪.‬‬ ‫הקרבן‪ .‬אבל בלולב הכל ענין אחד‪,‬‬ ‫וביאור הדברים על דרך שמצינו ברמב"ן‬ ‫ההולכה‬ ‫את‬ ‫שמקדימים‬ ‫והטעם‬ ‫הגבהת הלולב‪ ,‬ונענועו‪ ,‬וחכמים תיקנו‬ ‫(ויקרא א ט) 'שאדם המביא קרבן צריך‬ ‫להגבהה‬ ‫הרוחות‪,‬‬ ‫לארבע‬ ‫וההבאה‬ ‫שצורת המצווה תהיה בנענוע‪.‬‬ ‫להרגיש שכל מה שנעשה בקרבן היה‬ ‫וההורדה‪ ,‬כי בתחילה האדם ממליך‬ ‫צריך להיעשות בו'‪ .‬וכך גם כאשר‬ ‫צורת הנענוע ‪ -‬הולכה‬ ‫מנענעים את הלולב ומיניו צריך להרגיש‬ ‫את הקב"ה במקומו בארץ‪ ,‬אחר כך‬ ‫והבאה‪ ,‬הגבהה והורדה‬ ‫שמנענע את גופו כלפי הקב"ה‪ .‬ומצינו‬ ‫ממליכו בעליונים‪ ,‬ולבסוף ממליכו אף‬ ‫שהוקש הלולב לקרבן (ראה רמב"ן פסחים‬ ‫מבואר בגמרא (סוכה לז‪ ):‬שסדר הנענועים‬ ‫בתחתונים‪ ,‬שהם המקומות הנשלטים‬ ‫לה‪ .‬בשם התוספות)‪.‬‬ ‫הוא 'מוליך ומביא למי שהארבע רוחות‬ ‫על ידי הכוחות החיצונים‪ ,‬שבהם נסתרת‬ ‫שלו‪ ,‬מעלה ומוריד למי שהשמים והארץ‬ ‫אדם שינהג כן‪ ,‬ובעת נענועי הלולב‬ ‫לעת עתה מלכותו יתברך‪.‬‬ ‫שלו'‪.‬‬ ‫ינענע גם את אברי גופו כנגד הקב"ה‪ ,‬יקל‬ ‫הכוונות בנענוע‬ ‫(שער יחוד המעשה פ"ה) ש'אתה ישן לו‪ ,‬והוא‬ ‫לליבו‪ ,‬ודאי שימצא נחת וישמח שמחה‬ ‫הכוונה הראשונה קבלת‬ ‫ער לך'‪.‬‬ ‫תמה וברה בנטילת לולב'‪.‬‬ ‫עול מלכות שמים‬ ‫ורבי צדוק הכהן מלובלין כתב בספר פרי‬ ‫ובעומק נוסף יש לבאר על פי מה‬ ‫איתא בגמרא (סוכה לז‪' ):‬מוליך ומביא'‬ ‫צדיק (סוכות מו) שרוחות הרעות הנזכרות‬ ‫שמצינו במדרש (ויק"ר ל ט) שכל ארבעת‬ ‫למי שהארבע רוחות שלו‪' ,‬מעלה ומוריד'‬ ‫'היינו רצונות שבלב‪ ,‬כמו שנאמר (מלכים‬ ‫המינים רומזים לקב"ה‪ ,‬ודרשו כן מן‬ ‫למי שהשמים והארץ שלו‪ .‬וכתב רש"י‬ ‫ב' יט ז) ִ'הנְ נִ י נֹ ֵתן ּבוֹ רו ַּח'‪ ,‬והיינו רצון (ראה‬ ‫הפסוקים‪ ,‬עיי"ש‪ .‬והבית יוסף (תרנ"א יא)‬ ‫למי שארבע רוחות שלו ‪' -‬מצוה זו אנו‬ ‫מצודות שם)‪' .‬ומעלה ומוריד כדי לעצור‬ ‫הביא מהרקנטי שארבעת המינים כנגד‬ ‫עושין לשמו‪ ,‬כן מראה בהנפתו'‪ ,‬וכן‬ ‫טללים רעים'‪ ,‬והיינו חכמות ודעות‬ ‫שם הויה‪ .‬ההדסים כנגד היו"ד‪ ,‬הערבות‬ ‫כתב בפסקי הריא"ז‪ :‬מעלה ומוריד כנגד‬ ‫חיצונות שבמוח‪ .‬דכמו שתורה שבעל פה‬ ‫כנגד הה"א הראשונה‪ ,‬הלולב כנגד אות‬ ‫השמים והארץ‪' ,‬כלומר שמצוה היא לשם‬ ‫נקרא טל‪ ,‬ככתוב (דברים לב ב) ִּ'ת ַּזל ַּכ ַּטל‬ ‫ו'‪ ,‬והאתרוג כנגד ה"א אחרונה‪ .‬מעתה‪,‬‬ ‫אדון כל העולם'‪ .‬לדבריהם אינו מעורר‬ ‫ִא ְמ ָר ִתי'‪ ,‬והיינו שאין האדם מרגיש איך‬ ‫המנענע את המינים בכוונה הראויה‪,‬‬ ‫עצמו לכך‪ ,‬אלא מורה שעושה המצווה‬ ‫שבא לו מהשם יתברך‪ ,‬וסובר שמחדש‬ ‫נמצא ממליך את הקב"ה בכל העולם ע"י‬ ‫למי שכל אלה שלו‪.‬‬ ‫מדעתו‪ ,‬כן לעומת זה יש חכמות חיצונות‬ ‫המינים הרומזים לו יתברך‪.‬‬ ‫והן נקראים 'טללים רעים'‪.‬‬ ‫אמנם החינוך (שכד) כתב ש'החיוב‬ ‫הכוונה השנייה לעצור רוחות‬ ‫להוליך ולהביא ולהעלות ולהוריד הוא‬ ‫נמצא שלשה מיני רוחות רעות הם‪,‬‬ ‫רעות שבעולם ובאדם‬ ‫כדי לעורר הנפש שתזכור בעת השמחה‬ ‫הגשמיות המקלקלות את הצומח‪.‬‬ ‫כי הכל לה'‪ ,‬ממעלה עד מטה וארבע‬ ‫הרוחניות המקלקלות את העולם‬ ‫בביאור ה'רוחות רעות וטללים רעים'‬ ‫רוחות‪ ,‬שהכל נכלל בזה'‪ .‬והיינו שעצם‬ ‫בטומאתם‪ ,‬והאישיות המקלקלות את‬ ‫המוזכרים בגמרא‪ ,‬כתבו התוספות (סוכה‬ ‫הנענוע אמור להזכיר לאדם את שלטון‬ ‫האדם עצמו‪ ,‬ועל כולם יכוון לבטלם מן‬ ‫לז‪ ):‬שהיינו כפשוטו‪ ,‬ועל כן ביארו שאנו‬ ‫הקב"ה בעולם‪ ,‬וכמו שהרחיב הדברים‬ ‫העולם‪.‬‬ ‫עושים כן דווקא בסוכות שנידונים בו על‬ ‫הערוך השולחן (תרנא כג) 'שבזה מורה‬ ‫המים‪.‬‬ ‫שהקב"ה מושל בשמים ובארץ ובכל‬ ‫הכוונה השלישית להפיל‬ ‫והערוך השולחן (תרנא כג) הרחיב הדברים‬ ‫רוחות העולם‪ ,‬כנאמר‪' ,‬לְ ָך ה' ַה ְ ּג ֻד ָּלה'‬ ‫אימה על אומות העולם‬ ‫ש'יעצור מעלינו כל מיני צרות המכונים‬ ‫וגו'‪' ,‬לְ ָך ׁ ָש ַמיִ ם ַאף לְ ָך ָא ֶרץ'‪'ִּ ,‬כי ה' הוּא‬ ‫כתב הרמח"ל (דרך ה' ח"ד פ"ח ב) 'אור השם‬ ‫בשם 'רוחות רעים וטללים רעים'‪ ,‬כלומר‬ ‫ָה ֱאל ִֹהים ַּב ּׁ ָש ַמיִ ם ִמ ַּמ ַעל ְו ַעל ָה ָא ֶרץ ִמ ָּת ַחת‬ ‫ברוך הוא מאיר על ראשם של ישראל‬ ‫שכל הצרות באים מפני חלק השטן‬ ‫ֵאין עוֹ ד'‪ .‬וכעניין כוונת אחד שבקריאת‬ ‫ומעטירם‪ ,‬באופן שתהיה אימתם נופלת‬ ‫שהוא יורד ומסטין עולה ומקטרג‪,‬‬ ‫שמע‪ ,‬כמו שכתבנו בסי' ס"א‪ .‬ושם כתב‬ ‫על כל אויביהם‪ ,‬על ידי נטילת הלולב‬ ‫ועושים זה על דרך יגער ד' בך השטן‪,‬‬ ‫'בוודאי יש כוונות נוראות בפסוק שמע‬ ‫ומיניו‪ .‬והוא מה שנאמר (דברים כח י) ְ'ו ָרא ּו‬ ‫וזהו 'הושיענו אלהי ישענו' מאלו הנזקין‪,‬‬ ‫ישראל‪ ,‬אך בפשטיותה הוא כמו שפירש‬ ‫ָּכל ַע ֵּמי ָה ָא ֶרץ ִּכי ׁ ֵשם ה' נִ ְק ָרא ָעלֶ ָיך'‪,‬‬ ‫וכן 'אנא ד' הושיעה נא'‪.‬‬ ‫רש"י 'שמע ישראל ה' אלהינו'‪ ,‬כלומר‬ ‫וכבר היו משיגים זה העניין בגילוי מיד‪,‬‬ ‫הטעם שיכול האדם לעצור את הרוחות‬ ‫שהוא אלהינו עתה‪' ,‬ה' אחד' עתיד להיות‬ ‫אילו לא היו החטאים מונעים אותו'‪.‬‬ ‫הרעות בנענועיו‪ ,‬כתב הרמ"א (תורת העולה‬ ‫ה' אחד‪ ,‬שנאמר (צפניה ג ט) ִּ'כי ָאז ֶא ְה ּ ֹפ ְך‬ ‫'אמנם על כל פנים מזדמן הדבר לצאת‬ ‫ח"ג ס"ג) ש'ענין הנענועים עם הלולב לכל‬ ‫ֶאל ַע ִּמים שָׂ ָפה ְברו ָּרה לִ ְקרֹ א ֻכ ָּלם ְּבׁ ֵשם‬ ‫לפועל בזמנו‪ .‬ועל ידי פרטיות מצות‬ ‫ארבע קצוות השמים‪ ,‬לרמוז על האדם‬ ‫ה'‪ ,‬ונאמר (זכריה יד ט) ַּ'ב ּיוֹ ם ַההוּא יִ ְהיֶ ה ה'‬ ‫הלולב בנענועיו והקפותיו‪ ,‬משתלם ענין‬ ‫והנהגתו שמושל בענין זה על כל קצוות‬ ‫ֶא ָחד וׁ ְּשמוֹ ֶא ָחד'‪ ,‬וזה כל תקוותינו‪ ,‬שאז‬ ‫זה‪ ,‬להתחזק שליטת השם ברוך הוא‬ ‫השמים מעלה ומטה‪ ,‬כמו שהתבאר‪ ,‬ועל‬ ‫יתגדל ויתקדש שמו יתברך'‪.‬‬ ‫על ראשם של ישראל‪ ,‬ולהפיל אויביהם‬ ‫ידי זה עוצר טללים ורוחות רעות‪ ,‬וזהו‬ ‫והנה הטעם שנבחרו מינים אלו לייחד‬ ‫לפניהם ולהכניעם תחתם‪ ,‬עד שהם‬ ‫כוונת אומרם בענין הנענועים 'כדי לעצור‬ ‫בהם את שם ה'‪ ,‬יתבאר על פי מה‬ ‫בעצמם יבחרו להיות להם לעבדים‪.‬‬ ‫רוחות רעות וטללים רעים' כי האדם‬ ‫שכתב ביערות דבש (ח"א יד)‪ ,‬אחרי‬ ‫והוא הענין שנאמר (ישעיהו מט כג) ' ַא ּ ַפיִ ם‬ ‫השלם‪ ,‬בארבע מינים אלו עוצר הכל'‪.‬‬ ‫שהאריך לבאר איך בד' המינים כלולים‬ ‫ֶא ֶרץ יִ ׁ ְש ַּת ֲחו ּו לָ ְך' וגו'‪ ,‬ונאמר (ישעיהו ס‬ ‫והמהרש"א כתב ש'רוחות וטללים רעים‬ ‫כל חלקי העולם בכלל‪ :‬ש'לכך‪ ,‬איש‬ ‫יד) ְ'ו ָהלְ כ ּו ֵאלַ יִ ְך ׁ ְשחוֹ ַח ְּבנֵ י ְמ ַע ַ ּניִ ְך' וגו'‪,‬‬ ‫הם כוח הטומאה מסטרא דשמאלא‬ ‫הישראלי הנוטלם ומשבח לה'‪ ,‬הרי הוא‬ ‫כי כולם ישתעבדו להם וישתחוו להם‪,‬‬ ‫דסטנא‪ ,‬ולכך אמר שהנענוע גירא‬ ‫כאילו נוטל כל עולם בידו‪ ,‬ומשבח בו‬ ‫לקבל על ידם אור מאור השם ברוך הוא‬ ‫דסטנא הוא לבטל כוחו הרע'‪ .‬לפי דבריו‬ ‫לה'‪ ,‬ומורה בו שה' הוא המניע לעולם‬ ‫השורה עליהם‪ .‬והנה תשפל כל גאותם‬ ‫יש לפרש שעל כן נרמזו כוחות הטומאה‬ ‫בכלל בכוחו הגדול‪ .‬ולכך המצוה ל'נענע'‪,‬‬ ‫וייכנעו תחת ישראל‪ ,‬וישובו על ידם אל‬ ‫דווקא ברוחות ובטללים ולא בגשמים‬ ‫להיות שהוא המניע משגיח בכל חלקי‬ ‫עבודתו יתברך‪ .‬ולזה הולך כל ענין הלולב‬ ‫וכד'‪ ,‬לפי המבואר בגמרא (תענית ג‪ ).‬ששני‬ ‫העולם‪ .‬ולכך מעלה ומוריד לד' רוחות‬ ‫בפרטיו'‪.‬‬ ‫אלה אינם נעצרים לעולם‪ ,‬וכך הם כוחות‬ ‫ומנענע‪ ,‬להורות כי הכל מה'‪ ,‬והכל‬ ‫ענין זה שחידש הרמח"ל כי על ידי נטילת‬ ‫הטומאה שלעולם הם מפתים ומדיחים‬ ‫נברא לכבודו יתברך ולתת הודיה לשמו‬ ‫הלולב ונענועיו אנו משפילים את אומות‬ ‫את האדם‪ ,‬וכמו שכתב החובות הלבבות‬ ‫הגדול‪ .‬ובאמת אם ישים איש כזה‬ ‫לולב כג) שכתב 'אמר לן מורי‪,‬‬ ‫בעל המנהגות‪ ,‬ש'הטעם שמנענעין ב'אנא‬ ‫העולם נרמז במדרש תנחומא (אמור כז)‬ ‫דהאי דמנענעין כל איש ואיש הלולב‬ ‫ה' הושיעא נא' ולא ב'אנא ה' הצליחה נא'‪,‬‬ ‫שדרשו על מה שנאמר (תהלים צו יב) ָ'אז‬ ‫כשסיימו הברכה‪ ,‬זהו הטעם כדי לערבב‬ ‫מפני שהנענוע הוא לעצור רוחות רעות‬ ‫יְ ַר ְ ּננ ּו ָּכל ֲע ֵצי יָ ַער'‪' ,‬במי הכתוב מדבר‪,‬‬ ‫את השטן ולהבריחו בלולב שמנענעין‪,‬‬ ‫וטללים רעים‪ ,‬ולגעור בשטן‪ ,‬לפיכך צריך‬ ‫בישראל ובאומות העולם‪ ,‬שנכנסין לדין‬ ‫וכדרך שמנענע אדם חרבו להכות בו‬ ‫לנענעו בתפילת 'אנא ה' הושיעה נא'‪,‬‬ ‫ביום הכפורים‪ ,‬ואין הבריות יודעות מי‬ ‫אדם שכנגדו ולהבריחו כשרוצה להכותו‪,‬‬ ‫כלומר הושיענו מאלו הניזקין'‪.‬‬ ‫נוצח‪ ,‬אמר הקב"ה טלו לולביכם בידכם‪,‬‬ ‫כך מנענעין אותו להכות את השטן‪,‬‬ ‫כדי שידעו הכל שאתם זוכים בדין'‪.‬‬ ‫והנה בגמרא (סוכה לח‪ ).‬מבואר שרב אחא‬ ‫עכ"ל‪ .‬נמצא שבאמת יש בזה בחינת גירא‬ ‫בר יעקב ממטי ליה ומייתי ליה‪ ,‬אמר‪ :‬דין‬ ‫והנה על הפסוק שהביא הרמח"ל בתחילת‬ ‫בעיניך שטן‪ ,‬וכך תהיה כוונת האדם‪ ,‬אלא‬ ‫גירא בעיניה דסטנא‪ .‬ולאו מלתא היא‪,‬‬ ‫דבריו ְ'ו ָרא ּו ָּכל ַע ֵּמי ָה ָא ֶרץ ִּכי ׁ ֵשם ה' נִ ְק ָרא‬ ‫שאין ראוי לומר כן בפיו כדי שלא יתגרה‬ ‫משום דאתי לאיגרויי ביה‪ .‬וכתב הראבי"ה‬ ‫ָעלֶ ָיך'‪ ,‬דרשו בגמרא (ברכות ו‪ ).‬ש'אלו‬ ‫בו'‪.‬‬ ‫(ח"ב לולב תרפג) 'ונראה לי דרב אחא בר‬ ‫תפילין שבראש'‪ ,‬נמצא שנענוע הלולב‬ ‫יעקב חסיד הוי ומלומד בניסין‪ ,‬כדחזינן‬ ‫פועל את מה שהתפילין פועלים‪ .‬ובחול‬ ‫והנה גבי שופר נאמר 'לערבב את השטן'‪,‬‬ ‫בפרק קמא דקידושין‪ ,‬ובפרק הדר אמרינן‬ ‫המועד שאין אנו נוהגים להניח תפילין‪,‬‬ ‫אבל לענין נענוע הלולב נאמר 'גירא‬ ‫שאני רב אחא בר יעקב דמופלג‪ ,‬ולהכי‬ ‫נענוע הלולב מטיל אימה על אומות‬ ‫בעיניך'‪ ,‬והיינו חץ המסמא את העין‪,‬‬ ‫לא חייש לגרוייא' [ובבן יהוידע כתב כן‬ ‫העולם [ועל כן מצינו מנהג אנשי ירושלים‬ ‫ומונע ממנה לראות‪ ,‬ובארחות חיים כתב‬ ‫שלא היו מניחים הלולב מידיהם‪ ,‬דוגמת‬ ‫מדעתו‪ ,‬והביא מקור לזה מגמ' ב"ב טז‪.‬‬ ‫'להכות את השטן'‪ .‬והדבר טעון ביאור‪.‬‬ ‫התפילין שמעיקר הדין צריך להתעטר‬ ‫שהשטן נשיק לראב"י על רגליו‪ ,‬ומשו"ה‬ ‫ביאור הדברים‪ ,‬כי בראש השנה שהוא יום‬ ‫לא חשש ממנו שיזיקו]‪.‬‬ ‫בו כל היום‪ ,‬ורק מחמת שאין אנו יכולים‬ ‫הדין‪ ,‬צריך לערבב את השטן שלא יסטין‬ ‫לשמור על גוף נקי אין אנו נוהגים כן (ראה‬ ‫ופירש הדברים החתם סופר עפ"י‬ ‫ב"ח ולבוש סי' כה א)‪ ,‬ובלולב אין קפידא‬ ‫ויקטרג עלינו מחמת העוונות שעשינו‬ ‫המדרש דמייתי הרא"ש 'שהלולב אות‬ ‫בזה]‪.‬‬ ‫[וראה בפנים יפות (ויקרא ה כו) שביאר‬ ‫ניצוח מלחמות שנלחמנו עם הס"ם ביום‬ ‫העניין עפ"י המבואר בגמרא (יומא פו‪):‬‬ ‫והדרך שישפיעו הנענועים כדרך‬ ‫הכיפורים‪ ,‬ועל זה אמר גירא בעיניך‬ ‫שבתשובה מאהבה זדונות נעשים זכויות‪,‬‬ ‫שניצחנו אותך'‪ .‬והנה לפי דבריו הגירא‬ ‫שמשפיעים התפילין‪ ,‬היא כמו שכתב‬ ‫וכיון שרואה השטן שישראל מחבבין את‬ ‫הוא על מה שהיה בעבר ביום הכיפורים‪.‬‬ ‫בספר החינוך (שכד)‪' :‬מכלל המצוות שציונו‬ ‫המצוות‪ ,‬חושש להזכיר ריבוי עוונותיהם‬ ‫להתפיש מחשבתינו בעבודתו בטהרה היא‬ ‫לבל יעשו תשובה ויתהפכו לזכויות‪,‬‬ ‫עוד יש לפרש שהכוונה היא על העתיד‪.‬‬ ‫מצות התפילין‪ ,‬להיותן מונחין כנגד איברי‬ ‫עיי"ש]‪.‬‬ ‫שכיון שמחבבים ישראל את המצוות כל‬ ‫האדם הידועים בו למשכן השכל‪ ,‬והם‬ ‫כך שמלבד עצם הלקיחה גם מנענעים‪ ,‬זה‬ ‫הלב והמוח‪ .‬ומתוך פעלו זה תמיד ייחד כל‬ ‫אמנם בסוכות‪ ,‬שכבר נתערבב השטן‬ ‫הוה גירא מכאן ואילך‪ ,‬לבל ישטיננו‪ .‬והוא‬ ‫מחשבותיו לטוב‪ ,‬ויזכור ויזהר תמיד כל‬ ‫ביום הדין ולא השטין עלינו‪ ,‬וזכינו‬ ‫דוגמת מה שמתפלל השליח ציבור קודם‬ ‫היום לכוון כל מעשיו ביושר ובצדק'‪.‬‬ ‫לחתימה טובה‪ ,‬ואנו מנענעים את הלולב‬ ‫לתפילת מוסף דיום הכיפורים 'ותגער‬ ‫לפרסם את הדבר כמו שכתב האבודרהם‬ ‫בשטן לבל ישטנני'‪.‬‬ ‫'וכמו כן מצות הלולב עם שלשת מיניו‬ ‫(סדר תפילת סוכות) ש'הטעם שאנו מנענעין‬ ‫מזה השורש היא‪ .‬לפי שימי החג הם ימי‬ ‫ומקור לדברים במבואר בגמרא (ר"ה טז‪).‬‬ ‫שמחה גדולה לישראל‪ ,‬כי הוא עת אסיפת‬ ‫הלולב‪ ,‬להודיע כי נצחנו את כל‬ ‫לענין התקיעות‪ ,‬למה תוקעין ומריעין‬ ‫התבואות ופירות האילן בבית‪ ,‬ואז ישמחו‬ ‫המקטרגין עלינו‪ ,‬כדאמרינן בירושלמי‬ ‫כשהן יושבין‪ ,‬ותוקעין ומריעין כשהן‬ ‫בני אדם שמחה רבה‪ ,‬ומפני כן נקרא חג‬ ‫דפסיקתא 'כהדין נצוחיא דנצחין בקרבא‬ ‫עומדין‪ ,‬כדי לערבב השטן‪ .‬ופירש רש"י‬ ‫האסיף‪ ,‬וציווה האל לעמו לעשות לפניו חג‬ ‫ונקטין לולבא בידיהון'‪ .‬פירוש‪ ,‬כדרך‬ ‫'שלא ישטין‪ ,‬כשישמע ישראל מחבבין‬ ‫באותו העת‪ ,‬לְזַכּוֹתָם להיות עיקר השמחה‬ ‫המלכים הנוצחין ותופסין העיירות‪ ,‬לוקחין‬ ‫את המצוות מסתתמין דבריו'‪ .‬וכמבואר‬ ‫לשמו‪ .‬ובהיות השמחה מושכת החומר‬ ‫הרומח ואות המלכות תלוי עליו‪ ,‬ועולין‬ ‫לעיל שאין כאן אלא שיירי מצוה (וכבר‬ ‫הרבה‪ ,‬ומשכחת ממנו יראת אלהים בעת‬ ‫על ראש המגדל ומוליכים ומביאים לכל‬ ‫השווה הדברים הראבי"ה‪ ,‬ח"ב סימן תרפ"ג)‪.‬‬ ‫ההיא‪ ,‬ציוונו השם לקחת בין ידינו דברים‬ ‫רוח‪ ,‬להודיע כי המלך ניצח את הכל'‪.‬‬ ‫וענין החיבוב‪ ,‬מלבד מה ששונה בעשיית‬ ‫המזכירים אותנו כי כל שמחת ליבנו‬ ‫אזי יש לנו לחוש כי יראה בהתפארותנו‪,‬‬ ‫המצווה דוגמת התקיעות‪ ,‬יש בזה דבר‬ ‫לשמו ולכבודו‪ .‬והיה מרצונו להיות המזכיר‬ ‫ויקנא בנו ויטיל בנו את עינו הרעה‪ ,‬ועל‬ ‫נוסף‪ ,‬כי הנטילה קצרה‪ ,‬ואילו הנענוע‬ ‫מין המשמח‪ ,‬כמו שהעת עת שמחה‪ ,‬כי‬ ‫כן אנו צריכים לסמא את עיניו ב'גירא'‬ ‫נמשך בזמן‪ ,‬וזה מראה על החיבוב שאינו‬ ‫צדק כל אמרי פיו‪ ,‬וידוע מצד הטבע כי‬ ‫ולהכותו לבל יראה הדברים‪.‬‬ ‫פורש מיד מהמצווה (ראה רש"י ברכות‬ ‫ארבעה המינין כולם משמחי לב רואיהם'‬ ‫וכן היא נמי כוונת הראשונים שנקטו‬ ‫ו‪ ,):‬ועל כן כל המאריך בנענוע הרי זה‬ ‫(ועוד עיין במטה משה תתקכח בשם האבן שועיב‬ ‫לשונות שונים בענין זה‪ .‬האבודרהם‬ ‫משובח‪.‬‬ ‫שהשווה עוד בין נטילת הלולב להנחת התפילין)‪.‬‬ ‫(סדר תפילת סוכות) הביא בשם בעל‬ ‫והנה רש"י כתב 'שאין נכון לומר כן'‪ ,‬וכן‬ ‫המנהגות ש'גוער בשטן'‪ .‬והראבי"ה הביא‬ ‫הכוונה הרביעית גירא בעיניך שטן‬ ‫כתב המהרש"א‪ ,‬שאף שכן היא כוונת‬ ‫מהירושלמי 'לנענע רוחו של הקטגור'‪ .‬וכל‬ ‫הנענוע‪ ,‬מכל מקום לא יאמר כן בפה‪.‬‬ ‫הנה בגמרא נזכרו 'רוחות רעות וטללים‬ ‫אלו הלשונות עניינם אחד‪ ,‬שלא יתפנה‬ ‫נתחדש בדבריו שצריך לכוון כן‪ .‬וכן‬ ‫רעים'‪ ,‬ונתבאר עניינם לעיל‪ .‬אמנם‬ ‫השטן להביט בנו בעת התפארותנו‪.‬‬ ‫הוא מפורש בארחות חיים (ח"א הלכות‬ ‫האבודרהם (סדר תפילת סוכות) כתב בשם‬ ‫ג‪ .‬בשלישי יכווין שהקב"ה מנהיג את‬ ‫שמחתנו‪ ,‬ומקיימים עיקר המצוה שהיא‬ ‫הכוונה החמישית‬ ‫העולם כולו ואת האדם עצמו‪.‬‬ ‫הנטילה ושירי מצוה שהם הנענועים‪,‬‬ ‫הכוונה הפשוטה‬ ‫ואנו מראים שמוסרים נפשותינו וגופינו‬ ‫ד‪ .‬ברביעי יכוון כוונת ה'אחד' שכתב‬ ‫כתב בספר יסוד ושורש העבודה (שער‬ ‫לד' לעבוד אותו יתברך בשמחה‪ ,‬וממילא‬ ‫הערוך השולחן‪.‬‬ ‫האיתון פי"ד) 'יעיין אדם בכתבי האריז"ל‬ ‫בזכות זה יעצור מעלינו כל מיני צרות‬ ‫מהתיקונים הנפלאים והנוראים הנעשים‬ ‫המכונים בשם רוחות רעים וטללים רעים‪.‬‬ ‫ג‪ .‬בנענועים באנא ה' הושיעה נא הראשון‪:‬‬ ‫בעולמות העליונים הקדושים ע"י‬ ‫וכתב השל"ה הק' (פסחים נר מצוה לט) 'ראיתי‬ ‫הנענועים‪ ,‬וידע מה העבודה הזאת לנו‪,‬‬ ‫יסוד הכוונה הם הכוונות השנייה‬ ‫מבני עליה המחבבים מצוות‪ ,‬היו מנשקין‬ ‫עם קדוש‪ .‬ואז בוודאי יגיל וישמח שמחה‬ ‫השלישית והרביעית‪ ,‬שעניינם לבטל‬ ‫כל המצוות בעת מצוותן‪ ,‬וכן ארבעה‬ ‫עצומה עד מאוד בעת הנענועים‪ ,‬ועושה‬ ‫כוחות הרע‪ ,‬והם מתחלקים לשני כוונות‬ ‫מינים שבלולב‪ ,‬והכל לחבב המצוות‪.‬‬ ‫בזה נחת רוח גדול ליוצרו ובוראו יתברך‬ ‫עיקריות‪.‬‬ ‫ואשרי מי שעובד את ה' בשמחה ובטוב‬ ‫שמו'‪.‬‬ ‫ויש לשים על לב כי משונים נענועים אלו‬ ‫לבב ובדביקה וחשיקה וחפיצה'‪.‬‬ ‫'וגודל מעלת הנענועים‪ ,‬הלא הם באו כמה‬ ‫משאר הנענועים‪ ,‬שבכולם הוא משבח לה'‬ ‫פעמים בזוה"ק‪ ,‬לאו כל מוחא סביל דא‬ ‫ואילו כאן הוא מתפלל לה'‪.‬‬ ‫זמני כל כוונה וכוונה‬ ‫לכוון כוונותיו‪ .‬ואתה אנוש כערכי‪ ,‬תכוון‬ ‫א‪ .‬בראשון‪ ,‬יכוון לבטל רוחות רעות‬ ‫בארבעה זמנים אנו מנענעים את הלולב‬ ‫כוונה פשוטה ההכרחית‪ ,‬ומינה לא תזוע‪.‬‬ ‫בכל יום מימי החג‪ .‬בשעת הברכה פעם‬ ‫והיא‪ ,‬שבכל הולכה והבאה שבכל נענוע‪,‬‬ ‫וטללים רעים‪ ,‬הן מקרבו והן מן העולם‪,‬‬ ‫אחת‪ .‬בהודו לה' בתחילה‪ ,‬ארבע פעמים‪.‬‬ ‫יכוון במחשבתו בזה הלשון 'לשם יחוד‬ ‫ובכלל זה את שלטון אומות העולם על‬ ‫באנא ה' הושיעה נא‪ ,‬שתי פעמים‪ .‬ובהודו‬ ‫קודשא בריך הוא ושכינתיה‪ ,‬לעשות‬ ‫ישראל‪ .‬וכוונה זו כוללת ביטול שלטון‬ ‫לה' שבסוף‪ ,‬שתי פעמים‪ .‬הרי יחד תשע‬ ‫נחת רוח ליוצרו'‪ .‬ובוודאי ברור הוא לכל‬ ‫הערב רב השולט מכוח האומות בישראל‬ ‫משכיל‪ ,‬שאם יכוון כוונה זו בשמחה‬ ‫זמני נענועים‪ ,‬ויש לחלק כנגדם את חלקי‬ ‫ביותר בזמן אחרית הימים קודם פציעת‬ ‫הכוונה שנתבארו‪ ,‬כל כוונה במקומה‪.‬‬ ‫עצומה מאד‪ ,‬ייחשב לפני המקום ברוך‬ ‫אורו של משיח‪.‬‬ ‫הוא‪ ,‬כאילו כיוון בכל הכוונות שכיוונו‬ ‫ב‪ .‬בשני‪ ,‬יכוון לגעור בשטן‪ ,‬לנענע אותו‪,‬‬ ‫א‪ .‬בנענועים בעת הברכה‪:‬‬ ‫בהם אנשי כנסת הגדולה‪ .‬כי אין הקב"ה‬ ‫להכותו‪ ,‬ולסמא את עיניו כדי שלא יקטרג‬ ‫בא בטרוניא עם בריותיו לכוין את אשר‬ ‫יכווין את הכוונה החמישית של היסוד‬ ‫על האדם‪ ,‬ולא יקנא בו על כך שמתפאר‬ ‫לא תשיג יד שכלו‪ ,‬ויזהר האדם מאוד‬ ‫ושורש העבודה‪ ,‬שיהיו כל כוונותיו‬ ‫בלולבו שיצא דינו לחיים ביום הכיפורים‪.‬‬ ‫שלא יתנהג במצות בוראנו ברוך הוא‬ ‫בהמשך כרצונו יתברך‪.‬‬ ‫וברוך שמו כמצות אנשים מלומדה‬ ‫ד‪ .‬בנענועים בהודו לה' האחרונים‪:‬‬ ‫ב‪ .‬בנענועים בהודו לה' הראשונים‪:‬‬ ‫רחמנא ליצלן‪ ,‬ודי בהערה זו'‪.‬‬ ‫ומה שכתב לעשות הדבר בשמחה עצומה‪,‬‬ ‫א‪ .‬בראשון יחזור ויכווין את הכוונה‬ ‫יסוד הכוונה היא הכוונה הראשונה לקבלת‬ ‫הנה כתב המאירי (לז‪ ):‬ש'קבלה היתה‬ ‫החמישית של היסוד ושורש העבודה‬ ‫עול מלכות שמים‪ .‬ולפי שחוזר ואומר‬ ‫בידם שאף בתוך ההלל היו מנענעים‬ ‫שיעלו כל נענועיו לרצון לפני ה' לפי‬ ‫ארבע פעמים הודו לה' ומנענע בארבעתם‪,‬‬ ‫להתעוררות שמחה'‪ .‬והרא"ש (סוכה פ"ג‬ ‫הכוונה העליונה‪.‬‬ ‫גם הכוונה מתחלקת לארבע‪.‬‬ ‫סכ"ו) הביא מהמדרש שנתן הקב"ה מצוה‬ ‫ב‪ .‬בשני יכוון על פי מה שכתב בספר‬ ‫א‪ .‬בראשון ימליך את ה' בארבע רוחות‬ ‫זו לישראל שיהו שמחים בלולביהם כאדם‬ ‫החינוך (שכד) שהבאנו לעיל‪ ,‬וכנגד‬ ‫העולם‪ ,‬ולמעלה ולמטה‪.‬‬ ‫היוצא מלפני השופט זכאי שהוא שמח‪.‬‬ ‫האתרוג‪ ,‬ישעבד ליבו שהוא משכן השכל‬ ‫ב‪ .‬בשני ימליך את הקב"ה על עצמו בכל‬ ‫וכתב הערוך השולחן (תרנא כג) 'ששיירי‬ ‫לעבוד בוראו בשכלו‪ .‬כנגד הלולב יישיר‬ ‫אבריו‪ ,‬ובפרט בארבעת אברי האדם‬ ‫המצוה מעכבים את הפורעניות‪ ,‬וביחוד‬ ‫כל גופו לעבודתו יתברך‪ .‬כנגד ההדסים‬ ‫שהמדרש אומר עליהם 'שאין בכל‬ ‫כשעושים בשמחה כדכתיב בתוכחה‬ ‫לא יתור אחרי עיניו‪ .‬וכנגד הערבות ישים‬ ‫האיברים גדול מהם‪ ,‬והן שקולין כנגד כל‬ ‫(דברים כח מז) ַּ'ת ַחת ֲאׁ ֶשר לֹא ָע ַב ְד ָּת ֶאת ה'‬ ‫רסן לפיו ויכוון דבריו‪.‬‬ ‫הגוף' ‪ -‬השדרה‪ ,‬הלב‪ ,‬העיניים‪ ,‬והשפתיים‪.‬‬ ‫ֱאל ֶֹה ָיך ְּבשִׂ ְמ ָחה'‪ .‬ולכן עתה שהיא זמן‬ ‫לעילוי נשמת אבי מורי הכ"מ‬ ‫הר"ר יוסף יעקב בהר"ר אריה ליב גולדשטוף זצ"ל‬ ‫נלב"ע כ"א טבת תשפ"ו‬ ‫להנצחות ולקבלת הגליון במייל‬ ‫‪L0527114615@gmail.com‬‬ ‫איש ישר דרך‪ ,‬מתמיד בתורתו‪ ,‬מתבטל בביטול גמור לרבותיו‪ ,‬עבד את ה' בצניעות‪ ,‬ועוולה לא נמצא בשפתיו‬ ‫הגליון יו"ל בסיועם הנדיב של הר"ר דוד משה הי"ו ורעייתו מרת רחל תחי' מץ‬