לחשב מחשבות לעשות · Lachshoiv Machshavois La'asois — סוכות (2026-09-21)

גליון מיוחד בנושא
עבודת
הנענועים
דרכי העבודה וביאור המנהגים
גליון מיוחד
סוכות תשפ"ז
נענועי הלולב ותיקוניו
ביאור הדברים נראה על פי מה לולב' ,ופירשו בגמרא (לז ):דהיינו לפי חשיבות הנענועים במצות הלולב
שחידשו התוספות (סוכה ג ).שיש כוח שהוא הגבוה שבמינים בגדילתו .אמנם מבואר בגמרא (סוכה מב ).שהמגביה את
ביד חכמים להתקין שקיום מצווה מצינו בזה תוספת דברים לרבי יהודה הלולב יצא בו אפילו לא נענעו .אמנם
מהתורה יהיה רק בדרך שהם קבעו, בן יקר (רבו של הרמב"ן) בפירוש התפילות במשנה (סוכה לז ):אמרו שצריך לנענע
והמקיים את המצווה כדרך שכתובה שלו (ברכת המצוות עמ' סא) שכתב' :מברך את הלולב ומיניו .ובספר האשכול
בתורה בלא תוספת החכמים לא יצא על 'נטילת' לולב ,כמו 'לקיחה' ,דכתיב (סוכה קעג ).הביא תשובת רב האי גאון
ידי חובתו כלל ,עיי"ש .ונראה שכוח זה (ויקרא כג מ) 'ולקחתם לכם' .ו'נטילה' שכתב' :כשם דלגבי חמץ הביטול
ניתן לחכמים לתקן לפי רוח קודשם, לשון חכמים היא במקום 'לקיחה' .והוא עיקר ,וכשבטל אף על פי שלא בדק
וכאן ,אף שלא תיקנו שמי שלא נענע על שם שהוא מעלה ומוריד ,וכתיב קיים המצוה ,כך בלולב הנטילה עיקר,
לא יצא ידי חובתו ,כמבואר בגמרא (ישעיהו סג ט) ַ'ויְ נַ ְּטלֵ ם ַויְ נַ ּ ְׂש ֵאם ָּכל יְ ֵמי ומשעה שנטל קיים המצוה .מיהו
(לח ).שהנענוע נחשב רק כשיירי מצווה, עוֹ לָ ם' ,לכך אומר לשון 'נטילה' שהיא מצוה כתקנה ,גבי חמץ לברך ולבדוק
מכל מקום תקנתם היתה שיהיה הנענוע 'הרמה' ,וכפל לשון הוא של וינשאם' ולבטולי ,וגבי לולב לברך וליטול
השלמה למעשה המצווה מהתורה ,ולא (והעתיק דבריו האבודרהם בסדר תפילת סוכות). ולנענע'.
רק כתוספת למצוה (ובזה יש ליישב דברי
נמצא שאף בלשון הברכה כללו חכמים והמשיך רב האי גאון וכתב' ,וכמנהג
הרמ"א סי' תרנא סי"א ,מתמיהת הפמ"ג אש"א
את הנענוע ,וכל זה ללמד על חשיבותו. הזה קבלו ונהגו כל העם ,וקבלו
ס"ק כב עיי"ש ,ואכמ"ל).
עוד כתב המהרי"ל (ריש הלכות לולב) מחסידים ואנשי מעשה דור אחר דור
לכן ,קטן שאינו יודע לקיים המצווה מאין שינוי וחילוף .והרי אבות העולם
ש'לכן נקראים ארבעת המינים בלשון
כצורה שהתקינו חכמים ,אינו חייב כגון בעלי הלכות פסוקות וגדולות
חכמים 'הושענות' (ראה סוכה לא .ולז).
בחינוך .כי המחנכו בהגבהה בלבד כך הורו לברך ולנענע .ואף רב פלטוי
מחנכו בדרך שאינה נכונה ,אחרי משום שמנענעים אותם כשאומרים
הושענא' .ויותר מכך מצינו במדרש ורב מתתיה נמי כזה הורו .ואלמלא לא
תקנת חכמים [לפי"ז יש להעיר שאין היתה קבלה בידם ,וראו מעשים לפני
(במד"ר ד כ) שפירשו הכתוב (שמואל ב'
ראוי לחנכו קודם הזמן הזה ,כיון איתנים שלפניהם ,לא היו מורין כן' .וכן
שבכך משבש את חינוכו ,והרבה אינם ו ה) ְ'ו ָד ִוד ְו ָכל ֵּבית יִ שְׂ ָר ֵאל ְמשַׂ ֲח ִקים
כתב הרמב"ם (שמיטה פ"י ה"ו) 'שהקבלה
מקפידים בזה ,והם טועים]. לִ ְפנֵ י ה' ְּבכֹ ל ֲע ֵצי ְברוֹ ׁ ִשים ו ְּב ִכ ֹ ּנרוֹ ת גו'
והמעשה עמודים גדולים בהוראה ,ובהן
ש'מנַ ַענְ ִעים'
ְ ו ִּב ְמנַ ַענְ ִעים ו ְּב ֶצלְ ֶצלִ ים', ראוי להתלות'.
וזוהי כוונת הרמב"ם (לולב פ"ז ה"ט) שכתב היינו לולבים' ,וכל ישראל משחקין,
'משיגביה ארבעה מינין אלו יצא ,ומצוה מי שיש בידו לולב מנענעים ,זה לולב והנה ,אף שמנענע את כל ארבעת
כהלכתה שיגביה ויוליך ויביא ויעלה המינים ,תלו חכמים את הנענוע בלולב.
שאדם מנענע בו' ,הרי שהלולב נקרא
ויוריד וינענע הלולב שלשה פעמים בכל ביאור הדברים לפי מה שכתב הלבוש
על שם הנענוע.
רוח ורוח' .וכן רב האי גאון בתשובה (תרנא ט) ש'נוהגין לנענע שדרה ועלין,
שהזכרנו קראה 'מצוה כתקנה' .והיינו וכל אלו הדברים מלמדים על חשיבות כיון דילפינן הנענוע ממה שנאמר
שחכמים קבעו צורת המצוה ,אלא שלא הנענוע במצוות נטילת הלולב. (תהלים צו יב) ָ'אז יְ ַר ְ ּננ ּו ָּכל ֲע ֵצי יָ ַער',
העמידו דבריהם בדיעבד. נראה ממנו שצריך לנענע שדרה ועלין
חכמים קבעו שכך היא כדי להשמיע קולם ,שזהו השיר והרינון
והטעם שהוסיפו חכמים את הנענועים צורת קיום המצוה
להגבהה ,יש לפרש על פי מה של העצים ,שכן הוא משמעות ריהוט
שכתב השפת אמת (ר"ה טז ):בענין מבואר בגמרא (מב ).שזמן חיוב הקטן לשון הפסוק ,שהעצים ירננו' .וכיון
התקיעות ,ש'הטעם שקבעו חכמים בלולב הוא כאשר יודע לנענע בו .ויש שצריך שישמע קול הנענוע ,ורק קול
לתקוע ולשנות ,מבואר בגמרא (ר"ה לעיין בדבר ,שכיון שבהגבהה לבדה כסכוס עלי הלולב נשמע בנענוע ,נמצא
טז ):שהוא כדי לערבב השטן ,ופירש יוצא ,למה לא יתחייב לחנכו כבר שעיקר כוונת הנענוע מתקיימת בו.
רש"י ש'כשישמע שישראל מחבבים כאשר יודע להגביה ,אף שעדיין אינו והנה נוסח הברכה שתיקנו חכמים גם
את המצוות מסתתמין דבריו' ,ועל כן יודע לנענע. הוא מזכיר רק את הלולב' ,על נטילת
אליהו (בראשית ב ה) שנקראים 'שיחים' לפי על כל פנים מבואר מדברי חכמים קבעוהו חובה ומנהג לכל ישראל אפילו
שמשוחחים זה עם זה ,וראה במדרש (ב"ר שהקב"ה ציווה על הנענוע ,וכן דייקו לפשוטי העם .ועל זה אמר שכדי לערבב
יג ב) ,ובגמ' סוכה (כח ).איתא שהיה רבן האחרונים ז"ל מהמבואר בגמרא (לב): השטן הנהיגו ביום זה חיבובא דמצוה
יוחנן בן זכאי בקי בשיחת דקלים ,הרי ששיעורו של הלולב שלשה טפחים לכל'.
שהנענוע שלהם הוא בבחינת דיבור]. ועוד טפח כדי לנענע בו ,וכיון ששיעורי
התורה הלכה למשה מסיני ,הרי מבואר מעתה ,כיון שיתבאר להלן שאף בנענועי
אמנם בנענועים אנו משיבים להם את הלולב אנו מערבבים את השטן ,תקנו
מההלכה שצריך לנענע (ראה החת"ס סוכה
תכונת הנענוע ,אבל בעוצמה גדולה יותר, מב .ומהר"י ענגיל בגליוני הש"ס שם לו :ובחידושי חכמים לכל ישראל שאחר ההגבהה גם
כי הם הופכים לכלי ביד היהודי ,הקרוב הגרי"ז ערכין ב .):ומה שכתבנו לעיל שחיוב ינענעו ,להודיע חיבת המצוות שלהם.
ביותר בבריאה לקב"ה ,לשבח את הבורא הנענוע הוא רק מדרבנן ,יש לבאר וכמו שכתב רבינו ירוחם (תא"ו נ"ח ח"ד ס):
עם אותו צומח שהפך לדומם .וזהו עומק הדברים שההלכה נמסרה סתומה ששיעור ש'אף על גב דנענוע זה מדרבנן ,משום
הדבר שהעמיד אותנו המהרי"ל (דיני לולב) לולב ד' טפחים ,וחכמים הם שביארו חביבות מצוה אמרו כך' ,אמנם בזה גם
בקרן אורה ,ש'לולב' בגימטריה 'חיים' ,כי ענינה על פי תקנתם ,שהטעם לטפח הוסיפו לשנות את הדבר ולא רק להגביה
על ידי הנענועים ,אחר שהורדנו אותו הנוסף הוא כדי לקיים רצון הבורא יתברך פעמיים אלא לנענע ,ויתבאר פשר הדבר
מצומח לדומם ,אנו מעלים אותו לדרגת שינענעו בו .ואת עיקר תקנתם לנענע בהרחבה בהמשך.
חי ,ומפיחים בו רוח חיים חדשה ומעולה תקנו על פי מה שאמר הקב"ה שיש
יותר. הגומלים והפורעים
לנענע ,כמבואר במדרש.
בזה שאנו מנענעים את הדומם כלפי ועדיין יש לנו לבאר את עיקר דברי איתא בפסיקתא דרב כהנא (נספחים ב):
יתברך ,אנו פורעים להקב"ה שנענע את המדרש ,מה הוא הקשר שבין נענוע 'אמר הקב"ה ,אמרתי לכם שתיקחו לולב
ההרים הדוממים בעת מתן תורה ,ואף הלולב על ידי ישראל ,לריקוד ההרים ותנענעו לפני ,ואף על פי שאתם עושין
גומלים עימו על שעתיד להתגלות עלינו במתן תורה ,ולעתיד לבוא ,על ידי הקב"ה. כן ,אין אתם גומלין לי ,אלא פורעין לי.
ואזי ֶ'ה ָה ִרים ְו ַה ְ ּג ָבעוֹ ת יִ ְפ ְצח ּו לְ ָפנֵ ינ ּו ִר ָ ּנה'. למה ,שבשעה שהוצאתי אתכם ממצרים
לבאר הדברים יש להקדים ולבאר ענין עשיתי את ההרים לנענע מלפניכם,
להלן יתבאר שגם האדם עצמו מתנועע הנענוע חשיבותו ופעולתו. שנאמר (תהילים קיד ד) ֶ'ה ָה ִרים ָר ְקד ּו
עם ארבעת המינים כלפי בוראו ,ונמצא ְכ ֵאילִ ים' (ראה פסחים קיח .דהיינו במתן תורה).
שהצומח הגורם לכך ,עולה מדרגת הנענוע -פעולתו וחשיבותו ואף לעתיד לבוא כן אני עושה לכם,
הדומם שהוא נמצא בה עד לדרגת היהודי העולם מתחלק לחמשה חלקים .הדומם, כדכתיב (ישעיהו נה יב) ֶ'ה ָה ִרים ְו ַה ְ ּג ָבעוֹ ת
הגבוהה מכולם ,והוא מתנועע מתוך רצון הצומח ,החיַ ,ה ְמ ַד ֵּבר ,והיהודי (ראה כוזרי יִ ְפ ְצח ּו לִ ְפנֵ ֶיכם ִר ָ ּנה'.
בעליו להתקרב אל ה' .וכשם שמצינו א' ל"א; ה' כ') .וככל שהדבר קרוב יותר דברי המדרש טעונים ביאור ,מהם
שהאדם מעלה באכילתו את המאכל אל הבורא כך הוא מתנענע יותר .וטעם 'הגומלים' ו'הפורעים' שהזכירו חכמים
(ראה אור החיים הק' במדבר כד ח) ,כך בנענועו הדבר ,לפי שבזה הוא מראה שאין בדברי הקב"ה.
הוא מעלה את הצומח שבו הוא מנענע מקומו קבוע על גבי האדמה ,והוא שואף
ומתנענע. להתקרב אל בוראו. ביאור הדברים ,כי ישנם שתי מיני הנהגות
שהקב"ה מבקש מישראל ,האחת בחינת
גם האדם עצמו צריך להתנועע לכן ,הצומח מתנענע על ידי אחרים, 'גומלין' והשניה בחינת 'פורעין'' .גומלין'
ושלא לרצון .החי מתנענע ברצון קלוש. היינו כאשר הקב"ה מבקש מישראל לנהוג
כתבו הראשונים שנהגו ישראל להתנענע ַה ְמ ַד ֵּבר ברצון עמוק יותר .ונעלה מכולם בהנהגה מסוימת ,ומבטיח להם שתהיה
בעת לימוד התורה ,דומיא דהנענועים היהודי שמתנענע מתוך רצון להתקרב להם הנהגה שכנגד לעתיד לבוא ,וישראל
במתן תורה (ראה אורחות חיים ח"א הלכות אל הקב"ה .מאידך ,הדומם הרחוק ביותר, מאמינים בו וגומלים עימו הנהגה זו .ואילו
תלמוד תורה וכלבו סי' עד) .והזכיר זאת הרמ"א אינו מתנענע כלל .אמנם בעת מתן תורה 'פורעים' היינו שהקב"ה מקדים לנהוג עם
(סי' מח) ש'נהגו המדקדקים להתנועע אף הדומם התנועע ,כיון שהקב"ה השרה ישראל בהנהגה מסוימת ,ואחר כך מבקש
בשעה שקורין בתורה ,דוגמת התורה שכינתו בעולם ,ומתוך הקרבה לה' אף מהם להיות פורעים לו כמעשיו [ובזה יש
שנתנה ברתת'. הוא נע. לפרש נוסח התפילה 'גומל חסדים טובים',
והנה בזוהר הקדוש (ח"ג ריח ):ביאר רבי זהו ביאור דברי המדרש שבמתן תורה ונוסח ברכת הגומל 'הגומל לחייבים
שמעון מה שהיהודי מתנועע בלימוד ההרים רקדו ,וכיוצא בזה יהיה בגאולה טובות' ,וכן מה שאומר הקב"ה 'לוו עלי
מעצם תכונתו ,משא"כ שאר עממין, הקרובה .והיינו ,שתהיה השראת השכינה ואני פורע' ,והבן].
שהוא מחמת שנשמתו נגזרה מהאור גדולה כל כך ,עד שאף הדומם יתקרב אל ועל זה מפרש המדרש כי בענין ה'נענוע'
הקדוש כדכתיב (משלי כ כז) 'נֵ ר ה' נִ ׁ ְש ַמת הקב"ה ,ויתנועע לקראתו. ישראל הם בבחינת פורעין ,כי כבר קדם
ָא ָדם' ,ודרך הנר המתאחד עם הפתילה והנה בארבעת המינים אנו לוקחים מן הקב"ה והנהיג בהם כן בשעת יציאת
שאינו שוקט אפילו לרגע אחד ,ואורו הצומח ,תולשים אותו והופכים אותו מצרים .ויש להוסיף ,כי מכל מקום יש
מתנענע לכאן ולכאן ,עיי"ש .מעתה כיון לדומם ,ובכך מבטלים ממנו את פעולת בזה גם בחינת 'גומלין' ,שהרי כמו שסיים
דכתיב (משלי ו כג) ִּ'כי נֵ ר ִמ ְצ ָוה ְותוֹ ָרה אוֹ ר', הנענוע ,וממילא מבטלים את דרך קירובו המדרש הבטיח להם הקב"ה שאף לעתיד
הרי שגם המצוה שנמשלה לנר (ראה סוטה אל הקב"ה [ראה בדברי הגר"א באדרת לבוא יעשה כן עמהם.
והנה כפי שיתבאר להלן ישנן עליו בכך לקיים את דברי החינוך (שכד) כא ,).אין אורה שוקט ,ועל כן אף בקיום
שתי כוונות עיקריות בנענועים .האחת שכתב כלפי הלולב ומיניו' :ארבעה מינין המצוה היהודי מתנועע.
אלו דומים לאיברים היקרים שבאדם. והנה סיים שם הרמ"א 'וכן בשעה
קבלת עול מלכות שמים ,והשניה להסיר
שהאתרוג דומה ללב שהוא משכן שמתפללים (מתנענעים) ,על שם ָּ'כל
ממנו כל מזיק .וגם ביסוד הכוונה השנייה השכל ,לרמוז שיעבוד בוראו בשכלו. אמ ְרנָ ה ה' ִמי ָכמוֹ ָך' .והנה ַע ְצמוֹ ַתי ּ ֹת ַ
מונח שהאדם מכיר כי הקב"ה הוא והלולב דומה לשדרה שהיא העיקר במדרש (ויק"ר ל יד) איתא 'לא נאמר
אשר מביא את הרעה על האדם ,ורק שבאדם ,לרמוז שיישר כל גופו לעבודתו ('כל ַע ְצמוֹ ַתי') אלא בשביל לולב. פסוק זה ָּ
ברוך הוא .וההדס דומה לעיניים ,לרמוז השדרה של לולב דומה לשדרה של
בכוחו להסירה לכשירצה ,ועל זה מבקש
שלא יתור אחר עיניו ביום שמחת לבו. אדם ,וההדס דומה לעין ,וערבה דומה
בנענועיו. והערבה דומה לשפתיים ,שבהן יגמור לפה ,והאתרוג דומה ללב .אמר דוד ,אין
האדם כל מעשהו בדבור ,לרמוז שישים בכל האיברים גדול מאלו ,שהן שקולין
ועל כן ראשית לכל הוא צריך להראות
רסן בפיו ויכוון דבריו ,ויירא מהשם אף אמ ְרנָ ה'
כנגד כל הגוף ,הַוֵי'ָּ ,כל ַע ְצמוֹ ַתי ּ ֹת ַ
לכל ולעצמו שהוא מאמין בכך שכל בעת השמחה'. (וכן הוא בזוהר הק' ח"ג רנה.):
העולם של הקב"ה ,והוא מנהיגו כרצונו,
וזה הוא עושה בנענועיו .כיצד? ההשוואה בין נענועי הלולב לפי דרכנו למדנו ,שבעת נענוע הלולב
להנפת שתי הלחם צריך האדם להיות בבחינת ָּ'כל ַע ְצמוֹ ַתי
צורת הנענוע היא הוראה בחודו של אמ ְרנָ ה' ,דהיינו בדרך נענוע .והיינו ּ ֹת ַ
הגמרא (סוכה לז ):משווה בין תנופת שתי שמלבד מה שנצטווה לנענע את הלולב
הלולב על המקום שמנענע לעומתו. הלחם לנענועי הלולב ,וצריך ביאור עניין צריך אף להתנועע בבחינת ָּ'כל ַע ְצמוֹ ַתי
דבר זה הוא בבחינת מה שנאמר בגמרא הקשר שביניהם. אמ ְרנָ ה' .וראה לשון הלבוש (תרנא ּ ֹת ַ
(תענית כא ).שלעתיד לבוא הקב"ה עושה כתב המהרש"א ששתי הלחם הקרבתן ט) שכתב' :יש מן הפוסקים שאומרים
מחול לצדיקים וכל אחד מראה באצבעו בעצרת רמז לשתי הלוחות (עיי"ש שביאר שההולכה וההבאה לבדה הוא הנענוע,
הדברים) ,ומוליך ומביא למי שד' רוחות בלא הנעת שדרה ועלין ,כמו שעושים
ואומר 'זֶ ה ה' ִק ִּוינ ּו לוֹ ' .וכך בהולכה הוא בתנופה ממש ,וקרא הכי פירושו ,אז
כו' כיון שעל ידי התורה הקב"ה מקיים
מורה באצבע הלולב על שלטונו של עולמו הכולל ו' קצוות ,שהם ד' רוחות ירננו ישראל וישמחו בעצי היער וכו',
הקב"ה באותה רוח ,ומפרסם הדברים ושמים וארץ ,כמו שכתב הרא"ש גבי וקאי הרינון על ישראל ולא על העצים'.
חוצה לו .ובהבאה הוא חוזר ומשריש לולב .ומאן דאמר 'כדי לעצור רוחות ומצינו כזאת שאף אברי האדם הפנימיים
וטללים רעים' ,לפי שהתורה היא מגינה מתנועעים ,ככתוב בישעיהו (ז ב) ַ'ו ֻ ּי ַ ּגד
את הידיעה הזו בעצמו .ומקדים החוץ
ומצלת על כל אלו. לְ ֵבית דָּ ִוד לֵ אמֹ ר נָ ָחה ֲא ָרם ַעל ֶא ְפ ָריִ ם,
לפנים כדברי החינוך (מצווה טז) שאחרי
מעתה לפי מה שנתבאר לעיל מדברי ַו ָ ּינַ ע לְ ָבבוֹ וּלְ ַבב ַע ּמוֹ ְּכנוֹ ַע ֲע ֵצי יַ ַער ִמ ּ ְפנֵ י
המעשים נמשכים הלבבות. הזוה"ק שהנענוע בא מן הנשמה שהיא רו ַּח'.
ועל דרך הפשט זהו מה שכתב האריז"ל בחינת אור ,ובאור ישנם שני דברים 'נר ואף שלפי המבואר כל מצווה האדם
מצוה' ו'תורה אור' ,על כן בחג השבועות מקיימה מתוך נענוע ,כדרך נענוע
(שער הכוונות קג .ובפע"ח שכ"ט פ"ג) ש'בעת
אנו מתנענעים ב'אור התורה' ,ואילו שלהבת הנר ,מכל מקום מיוחדת היא
הנענוע תכווין הבאת הלולב שתביאהו בחג הסוכות אנו משלימים להתנענע מצוות נענוע הלולב ,לפי שארבעת
כנגד החזה שבגופך' .וכיון שעיקר אף ב'אור המצוה' .נמצא שיסוד הנענוע המינים הם כנגד ארבעת אברי האדם
יתברך, במלכותו להכיר הנענועים בתנופת שתי הלחם ובנענועי הלולב שהמדרש אומר עליהם 'שאין בכל
שווה. האיברים גדול מהם ,והן שקולין כנגד כל
וההבאה היא השרשת הדבר בעצמו,
אמנם יש חילוק יסודי ביניהם .כי בשתי הגוף' ,ועל כן אברים אלו ביחוד צריכים
צריך לכוון הבאת הלולב כנגד ליבו, להתנועע בעת נענוע המינים ,ועל ידי
הלחם יש שני דברים נפרדים ,הקרבת
על מנת לקבל הדברים אל הלב ,כלשון הקרבנות והנפת הלחם ,ועיקר הנפת כך היה נענוע האדם מבפנים כנגד נענוע
הכתוב (דברים ד לט) ַ'ו ֲהׁ ֵשבֹ ָת ֶאל לְ ָב ֶב ָך'. הלחם חשובה כשיירי מצוה כנגד הקרבת המינים מבחוץ.
הקרבן .אבל בלולב הכל ענין אחד, וביאור הדברים על דרך שמצינו ברמב"ן
ההולכה את שמקדימים והטעם הגבהת הלולב ,ונענועו ,וחכמים תיקנו (ויקרא א ט) 'שאדם המביא קרבן צריך
להגבהה הרוחות, לארבע וההבאה שצורת המצווה תהיה בנענוע. להרגיש שכל מה שנעשה בקרבן היה
וההורדה ,כי בתחילה האדם ממליך צריך להיעשות בו' .וכך גם כאשר
צורת הנענוע -הולכה מנענעים את הלולב ומיניו צריך להרגיש
את הקב"ה במקומו בארץ ,אחר כך
והבאה ,הגבהה והורדה שמנענע את גופו כלפי הקב"ה .ומצינו
ממליכו בעליונים ,ולבסוף ממליכו אף שהוקש הלולב לקרבן (ראה רמב"ן פסחים
מבואר בגמרא (סוכה לז ):שסדר הנענועים
בתחתונים ,שהם המקומות הנשלטים לה .בשם התוספות).
הוא 'מוליך ומביא למי שהארבע רוחות
על ידי הכוחות החיצונים ,שבהם נסתרת שלו ,מעלה ומוריד למי שהשמים והארץ אדם שינהג כן ,ובעת נענועי הלולב
לעת עתה מלכותו יתברך. שלו'. ינענע גם את אברי גופו כנגד הקב"ה ,יקל
הכוונות בנענוע
(שער יחוד המעשה פ"ה) ש'אתה ישן לו ,והוא לליבו ,ודאי שימצא נחת וישמח שמחה הכוונה הראשונה קבלת
ער לך'. תמה וברה בנטילת לולב'. עול מלכות שמים
ורבי צדוק הכהן מלובלין כתב בספר פרי ובעומק נוסף יש לבאר על פי מה איתא בגמרא (סוכה לז' ):מוליך ומביא'
צדיק (סוכות מו) שרוחות הרעות הנזכרות שמצינו במדרש (ויק"ר ל ט) שכל ארבעת למי שהארבע רוחות שלו' ,מעלה ומוריד'
'היינו רצונות שבלב ,כמו שנאמר (מלכים המינים רומזים לקב"ה ,ודרשו כן מן למי שהשמים והארץ שלו .וכתב רש"י
ב' יט ז) ִ'הנְ נִ י נֹ ֵתן ּבוֹ רו ַּח' ,והיינו רצון (ראה הפסוקים ,עיי"ש .והבית יוסף (תרנ"א יא) למי שארבע רוחות שלו ' -מצוה זו אנו
מצודות שם)' .ומעלה ומוריד כדי לעצור הביא מהרקנטי שארבעת המינים כנגד עושין לשמו ,כן מראה בהנפתו' ,וכן
טללים רעים' ,והיינו חכמות ודעות שם הויה .ההדסים כנגד היו"ד ,הערבות כתב בפסקי הריא"ז :מעלה ומוריד כנגד
חיצונות שבמוח .דכמו שתורה שבעל פה כנגד הה"א הראשונה ,הלולב כנגד אות השמים והארץ' ,כלומר שמצוה היא לשם
נקרא טל ,ככתוב (דברים לב ב) ִּ'ת ַּזל ַּכ ַּטל ו' ,והאתרוג כנגד ה"א אחרונה .מעתה, אדון כל העולם' .לדבריהם אינו מעורר
ִא ְמ ָר ִתי' ,והיינו שאין האדם מרגיש איך המנענע את המינים בכוונה הראויה, עצמו לכך ,אלא מורה שעושה המצווה
שבא לו מהשם יתברך ,וסובר שמחדש נמצא ממליך את הקב"ה בכל העולם ע"י למי שכל אלה שלו.
מדעתו ,כן לעומת זה יש חכמות חיצונות המינים הרומזים לו יתברך.
והן נקראים 'טללים רעים'. אמנם החינוך (שכד) כתב ש'החיוב
הכוונה השנייה לעצור רוחות להוליך ולהביא ולהעלות ולהוריד הוא
נמצא שלשה מיני רוחות רעות הם,
רעות שבעולם ובאדם כדי לעורר הנפש שתזכור בעת השמחה
הגשמיות המקלקלות את הצומח. כי הכל לה' ,ממעלה עד מטה וארבע
הרוחניות המקלקלות את העולם בביאור ה'רוחות רעות וטללים רעים' רוחות ,שהכל נכלל בזה' .והיינו שעצם
בטומאתם ,והאישיות המקלקלות את המוזכרים בגמרא ,כתבו התוספות (סוכה
הנענוע אמור להזכיר לאדם את שלטון
האדם עצמו ,ועל כולם יכוון לבטלם מן לז ):שהיינו כפשוטו ,ועל כן ביארו שאנו הקב"ה בעולם ,וכמו שהרחיב הדברים
העולם. עושים כן דווקא בסוכות שנידונים בו על הערוך השולחן (תרנא כג) 'שבזה מורה
המים. שהקב"ה מושל בשמים ובארץ ובכל
הכוונה השלישית להפיל
והערוך השולחן (תרנא כג) הרחיב הדברים רוחות העולם ,כנאמר' ,לְ ָך ה' ַה ְ ּג ֻד ָּלה'
אימה על אומות העולם
ש'יעצור מעלינו כל מיני צרות המכונים וגו'' ,לְ ָך ׁ ָש ַמיִ ם ַאף לְ ָך ָא ֶרץ''ִּ ,כי ה' הוּא
כתב הרמח"ל (דרך ה' ח"ד פ"ח ב) 'אור השם בשם 'רוחות רעים וטללים רעים' ,כלומר ָה ֱאל ִֹהים ַּב ּׁ ָש ַמיִ ם ִמ ַּמ ַעל ְו ַעל ָה ָא ֶרץ ִמ ָּת ַחת
ברוך הוא מאיר על ראשם של ישראל שכל הצרות באים מפני חלק השטן ֵאין עוֹ ד' .וכעניין כוונת אחד שבקריאת
ומעטירם ,באופן שתהיה אימתם נופלת שהוא יורד ומסטין עולה ומקטרג, שמע ,כמו שכתבנו בסי' ס"א .ושם כתב
על כל אויביהם ,על ידי נטילת הלולב ועושים זה על דרך יגער ד' בך השטן, 'בוודאי יש כוונות נוראות בפסוק שמע
ומיניו .והוא מה שנאמר (דברים כח י) ְ'ו ָרא ּו וזהו 'הושיענו אלהי ישענו' מאלו הנזקין, ישראל ,אך בפשטיותה הוא כמו שפירש
ָּכל ַע ֵּמי ָה ָא ֶרץ ִּכי ׁ ֵשם ה' נִ ְק ָרא ָעלֶ ָיך', וכן 'אנא ד' הושיעה נא'. רש"י 'שמע ישראל ה' אלהינו' ,כלומר
וכבר היו משיגים זה העניין בגילוי מיד, הטעם שיכול האדם לעצור את הרוחות שהוא אלהינו עתה' ,ה' אחד' עתיד להיות
אילו לא היו החטאים מונעים אותו'. הרעות בנענועיו ,כתב הרמ"א (תורת העולה
ה' אחד ,שנאמר (צפניה ג ט) ִּ'כי ָאז ֶא ְה ּ ֹפ ְך
'אמנם על כל פנים מזדמן הדבר לצאת ח"ג ס"ג) ש'ענין הנענועים עם הלולב לכל ֶאל ַע ִּמים שָׂ ָפה ְברו ָּרה לִ ְקרֹ א ֻכ ָּלם ְּבׁ ֵשם
לפועל בזמנו .ועל ידי פרטיות מצות ארבע קצוות השמים ,לרמוז על האדם ה' ,ונאמר (זכריה יד ט) ַּ'ב ּיוֹ ם ַההוּא יִ ְהיֶ ה ה'
הלולב בנענועיו והקפותיו ,משתלם ענין והנהגתו שמושל בענין זה על כל קצוות ֶא ָחד וׁ ְּשמוֹ ֶא ָחד' ,וזה כל תקוותינו ,שאז
זה ,להתחזק שליטת השם ברוך הוא השמים מעלה ומטה ,כמו שהתבאר ,ועל יתגדל ויתקדש שמו יתברך'.
על ראשם של ישראל ,ולהפיל אויביהם ידי זה עוצר טללים ורוחות רעות ,וזהו והנה הטעם שנבחרו מינים אלו לייחד
לפניהם ולהכניעם תחתם ,עד שהם כוונת אומרם בענין הנענועים 'כדי לעצור בהם את שם ה' ,יתבאר על פי מה
בעצמם יבחרו להיות להם לעבדים. רוחות רעות וטללים רעים' כי האדם שכתב ביערות דבש (ח"א יד) ,אחרי
והוא הענין שנאמר (ישעיהו מט כג) ' ַא ּ ַפיִ ם השלם ,בארבע מינים אלו עוצר הכל'. שהאריך לבאר איך בד' המינים כלולים
ֶא ֶרץ יִ ׁ ְש ַּת ֲחו ּו לָ ְך' וגו' ,ונאמר (ישעיהו ס
והמהרש"א כתב ש'רוחות וטללים רעים כל חלקי העולם בכלל :ש'לכך ,איש
יד) ְ'ו ָהלְ כ ּו ֵאלַ יִ ְך ׁ ְשחוֹ ַח ְּבנֵ י ְמ ַע ַ ּניִ ְך' וגו', הם כוח הטומאה מסטרא דשמאלא הישראלי הנוטלם ומשבח לה' ,הרי הוא
כי כולם ישתעבדו להם וישתחוו להם, דסטנא ,ולכך אמר שהנענוע גירא כאילו נוטל כל עולם בידו ,ומשבח בו
לקבל על ידם אור מאור השם ברוך הוא דסטנא הוא לבטל כוחו הרע' .לפי דבריו לה' ,ומורה בו שה' הוא המניע לעולם
השורה עליהם .והנה תשפל כל גאותם יש לפרש שעל כן נרמזו כוחות הטומאה בכלל בכוחו הגדול .ולכך המצוה ל'נענע',
וייכנעו תחת ישראל ,וישובו על ידם אל דווקא ברוחות ובטללים ולא בגשמים להיות שהוא המניע משגיח בכל חלקי
עבודתו יתברך .ולזה הולך כל ענין הלולב וכד' ,לפי המבואר בגמרא (תענית ג ).ששני העולם .ולכך מעלה ומוריד לד' רוחות
בפרטיו'. אלה אינם נעצרים לעולם ,וכך הם כוחות ומנענע ,להורות כי הכל מה' ,והכל
ענין זה שחידש הרמח"ל כי על ידי נטילת הטומאה שלעולם הם מפתים ומדיחים נברא לכבודו יתברך ולתת הודיה לשמו
הלולב ונענועיו אנו משפילים את אומות את האדם ,וכמו שכתב החובות הלבבות הגדול .ובאמת אם ישים איש כזה
לולב כג) שכתב 'אמר לן מורי, בעל המנהגות ,ש'הטעם שמנענעין ב'אנא העולם נרמז במדרש תנחומא (אמור כז)
דהאי דמנענעין כל איש ואיש הלולב ה' הושיעא נא' ולא ב'אנא ה' הצליחה נא', שדרשו על מה שנאמר (תהלים צו יב) ָ'אז
כשסיימו הברכה ,זהו הטעם כדי לערבב מפני שהנענוע הוא לעצור רוחות רעות יְ ַר ְ ּננ ּו ָּכל ֲע ֵצי יָ ַער'' ,במי הכתוב מדבר,
את השטן ולהבריחו בלולב שמנענעין, וטללים רעים ,ולגעור בשטן ,לפיכך צריך בישראל ובאומות העולם ,שנכנסין לדין
וכדרך שמנענע אדם חרבו להכות בו לנענעו בתפילת 'אנא ה' הושיעה נא', ביום הכפורים ,ואין הבריות יודעות מי
אדם שכנגדו ולהבריחו כשרוצה להכותו, כלומר הושיענו מאלו הניזקין'. נוצח ,אמר הקב"ה טלו לולביכם בידכם,
כך מנענעין אותו להכות את השטן, כדי שידעו הכל שאתם זוכים בדין'.
והנה בגמרא (סוכה לח ).מבואר שרב אחא
עכ"ל .נמצא שבאמת יש בזה בחינת גירא בר יעקב ממטי ליה ומייתי ליה ,אמר :דין והנה על הפסוק שהביא הרמח"ל בתחילת
בעיניך שטן ,וכך תהיה כוונת האדם ,אלא גירא בעיניה דסטנא .ולאו מלתא היא, דבריו ְ'ו ָרא ּו ָּכל ַע ֵּמי ָה ָא ֶרץ ִּכי ׁ ֵשם ה' נִ ְק ָרא
שאין ראוי לומר כן בפיו כדי שלא יתגרה משום דאתי לאיגרויי ביה .וכתב הראבי"ה ָעלֶ ָיך' ,דרשו בגמרא (ברכות ו ).ש'אלו
בו'. (ח"ב לולב תרפג) 'ונראה לי דרב אחא בר תפילין שבראש' ,נמצא שנענוע הלולב
יעקב חסיד הוי ומלומד בניסין ,כדחזינן פועל את מה שהתפילין פועלים .ובחול
והנה גבי שופר נאמר 'לערבב את השטן',
בפרק קמא דקידושין ,ובפרק הדר אמרינן המועד שאין אנו נוהגים להניח תפילין,
אבל לענין נענוע הלולב נאמר 'גירא
שאני רב אחא בר יעקב דמופלג ,ולהכי נענוע הלולב מטיל אימה על אומות
בעיניך' ,והיינו חץ המסמא את העין,
לא חייש לגרוייא' [ובבן יהוידע כתב כן העולם [ועל כן מצינו מנהג אנשי ירושלים
ומונע ממנה לראות ,ובארחות חיים כתב שלא היו מניחים הלולב מידיהם ,דוגמת
מדעתו ,והביא מקור לזה מגמ' ב"ב טז.
'להכות את השטן' .והדבר טעון ביאור. התפילין שמעיקר הדין צריך להתעטר
שהשטן נשיק לראב"י על רגליו ,ומשו"ה
ביאור הדברים ,כי בראש השנה שהוא יום לא חשש ממנו שיזיקו]. בו כל היום ,ורק מחמת שאין אנו יכולים
הדין ,צריך לערבב את השטן שלא יסטין לשמור על גוף נקי אין אנו נוהגים כן (ראה
ופירש הדברים החתם סופר עפ"י ב"ח ולבוש סי' כה א) ,ובלולב אין קפידא
ויקטרג עלינו מחמת העוונות שעשינו
המדרש דמייתי הרא"ש 'שהלולב אות בזה].
[וראה בפנים יפות (ויקרא ה כו) שביאר
ניצוח מלחמות שנלחמנו עם הס"ם ביום
העניין עפ"י המבואר בגמרא (יומא פו): והדרך שישפיעו הנענועים כדרך
הכיפורים ,ועל זה אמר גירא בעיניך
שבתשובה מאהבה זדונות נעשים זכויות, שניצחנו אותך' .והנה לפי דבריו הגירא שמשפיעים התפילין ,היא כמו שכתב
וכיון שרואה השטן שישראל מחבבין את הוא על מה שהיה בעבר ביום הכיפורים. בספר החינוך (שכד)' :מכלל המצוות שציונו
המצוות ,חושש להזכיר ריבוי עוונותיהם להתפיש מחשבתינו בעבודתו בטהרה היא
לבל יעשו תשובה ויתהפכו לזכויות, עוד יש לפרש שהכוונה היא על העתיד. מצות התפילין ,להיותן מונחין כנגד איברי
עיי"ש]. שכיון שמחבבים ישראל את המצוות כל האדם הידועים בו למשכן השכל ,והם
כך שמלבד עצם הלקיחה גם מנענעים ,זה הלב והמוח .ומתוך פעלו זה תמיד ייחד כל
אמנם בסוכות ,שכבר נתערבב השטן הוה גירא מכאן ואילך ,לבל ישטיננו .והוא מחשבותיו לטוב ,ויזכור ויזהר תמיד כל
ביום הדין ולא השטין עלינו ,וזכינו דוגמת מה שמתפלל השליח ציבור קודם היום לכוון כל מעשיו ביושר ובצדק'.
לחתימה טובה ,ואנו מנענעים את הלולב לתפילת מוסף דיום הכיפורים 'ותגער
לפרסם את הדבר כמו שכתב האבודרהם בשטן לבל ישטנני'. 'וכמו כן מצות הלולב עם שלשת מיניו
(סדר תפילת סוכות) ש'הטעם שאנו מנענעין מזה השורש היא .לפי שימי החג הם ימי
ומקור לדברים במבואר בגמרא (ר"ה טז). שמחה גדולה לישראל ,כי הוא עת אסיפת
הלולב ,להודיע כי נצחנו את כל
לענין התקיעות ,למה תוקעין ומריעין התבואות ופירות האילן בבית ,ואז ישמחו
המקטרגין עלינו ,כדאמרינן בירושלמי
כשהן יושבין ,ותוקעין ומריעין כשהן בני אדם שמחה רבה ,ומפני כן נקרא חג
דפסיקתא 'כהדין נצוחיא דנצחין בקרבא
עומדין ,כדי לערבב השטן .ופירש רש"י האסיף ,וציווה האל לעמו לעשות לפניו חג
ונקטין לולבא בידיהון' .פירוש ,כדרך 'שלא ישטין ,כשישמע ישראל מחבבין באותו העת ,לְזַכּוֹתָם להיות עיקר השמחה
המלכים הנוצחין ותופסין העיירות ,לוקחין את המצוות מסתתמין דבריו' .וכמבואר לשמו .ובהיות השמחה מושכת החומר
הרומח ואות המלכות תלוי עליו ,ועולין לעיל שאין כאן אלא שיירי מצוה (וכבר הרבה ,ומשכחת ממנו יראת אלהים בעת
על ראש המגדל ומוליכים ומביאים לכל השווה הדברים הראבי"ה ,ח"ב סימן תרפ"ג). ההיא ,ציוונו השם לקחת בין ידינו דברים
רוח ,להודיע כי המלך ניצח את הכל'. וענין החיבוב ,מלבד מה ששונה בעשיית המזכירים אותנו כי כל שמחת ליבנו
אזי יש לנו לחוש כי יראה בהתפארותנו, המצווה דוגמת התקיעות ,יש בזה דבר לשמו ולכבודו .והיה מרצונו להיות המזכיר
ויקנא בנו ויטיל בנו את עינו הרעה ,ועל נוסף ,כי הנטילה קצרה ,ואילו הנענוע מין המשמח ,כמו שהעת עת שמחה ,כי
כן אנו צריכים לסמא את עיניו ב'גירא' נמשך בזמן ,וזה מראה על החיבוב שאינו צדק כל אמרי פיו ,וידוע מצד הטבע כי
ולהכותו לבל יראה הדברים. פורש מיד מהמצווה (ראה רש"י ברכות ארבעה המינין כולם משמחי לב רואיהם'
וכן היא נמי כוונת הראשונים שנקטו ו ,):ועל כן כל המאריך בנענוע הרי זה (ועוד עיין במטה משה תתקכח בשם האבן שועיב
לשונות שונים בענין זה .האבודרהם משובח. שהשווה עוד בין נטילת הלולב להנחת התפילין).
(סדר תפילת סוכות) הביא בשם בעל והנה רש"י כתב 'שאין נכון לומר כן' ,וכן
המנהגות ש'גוער בשטן' .והראבי"ה הביא
הכוונה הרביעית גירא בעיניך שטן
כתב המהרש"א ,שאף שכן היא כוונת
מהירושלמי 'לנענע רוחו של הקטגור' .וכל הנענוע ,מכל מקום לא יאמר כן בפה. הנה בגמרא נזכרו 'רוחות רעות וטללים
אלו הלשונות עניינם אחד ,שלא יתפנה נתחדש בדבריו שצריך לכוון כן .וכן רעים' ,ונתבאר עניינם לעיל .אמנם
השטן להביט בנו בעת התפארותנו. הוא מפורש בארחות חיים (ח"א הלכות האבודרהם (סדר תפילת סוכות) כתב בשם
ג .בשלישי יכווין שהקב"ה מנהיג את שמחתנו ,ומקיימים עיקר המצוה שהיא הכוונה החמישית
העולם כולו ואת האדם עצמו. הנטילה ושירי מצוה שהם הנענועים, הכוונה הפשוטה
ואנו מראים שמוסרים נפשותינו וגופינו
ד .ברביעי יכוון כוונת ה'אחד' שכתב כתב בספר יסוד ושורש העבודה (שער
לד' לעבוד אותו יתברך בשמחה ,וממילא
הערוך השולחן. האיתון פי"ד) 'יעיין אדם בכתבי האריז"ל
בזכות זה יעצור מעלינו כל מיני צרות
מהתיקונים הנפלאים והנוראים הנעשים
המכונים בשם רוחות רעים וטללים רעים.
ג .בנענועים באנא ה' הושיעה נא הראשון: בעולמות העליונים הקדושים ע"י
וכתב השל"ה הק' (פסחים נר מצוה לט) 'ראיתי הנענועים ,וידע מה העבודה הזאת לנו,
יסוד הכוונה הם הכוונות השנייה מבני עליה המחבבים מצוות ,היו מנשקין עם קדוש .ואז בוודאי יגיל וישמח שמחה
השלישית והרביעית ,שעניינם לבטל כל המצוות בעת מצוותן ,וכן ארבעה עצומה עד מאוד בעת הנענועים ,ועושה
כוחות הרע ,והם מתחלקים לשני כוונות מינים שבלולב ,והכל לחבב המצוות. בזה נחת רוח גדול ליוצרו ובוראו יתברך
עיקריות. ואשרי מי שעובד את ה' בשמחה ובטוב שמו'.
ויש לשים על לב כי משונים נענועים אלו לבב ובדביקה וחשיקה וחפיצה'. 'וגודל מעלת הנענועים ,הלא הם באו כמה
משאר הנענועים ,שבכולם הוא משבח לה' פעמים בזוה"ק ,לאו כל מוחא סביל דא
ואילו כאן הוא מתפלל לה'.
זמני כל כוונה וכוונה
לכוון כוונותיו .ואתה אנוש כערכי ,תכוון
א .בראשון ,יכוון לבטל רוחות רעות בארבעה זמנים אנו מנענעים את הלולב כוונה פשוטה ההכרחית ,ומינה לא תזוע.
בכל יום מימי החג .בשעת הברכה פעם והיא ,שבכל הולכה והבאה שבכל נענוע,
וטללים רעים ,הן מקרבו והן מן העולם,
אחת .בהודו לה' בתחילה ,ארבע פעמים. יכוון במחשבתו בזה הלשון 'לשם יחוד
ובכלל זה את שלטון אומות העולם על
באנא ה' הושיעה נא ,שתי פעמים .ובהודו קודשא בריך הוא ושכינתיה ,לעשות
ישראל .וכוונה זו כוללת ביטול שלטון
לה' שבסוף ,שתי פעמים .הרי יחד תשע נחת רוח ליוצרו' .ובוודאי ברור הוא לכל
הערב רב השולט מכוח האומות בישראל משכיל ,שאם יכוון כוונה זו בשמחה
זמני נענועים ,ויש לחלק כנגדם את חלקי
ביותר בזמן אחרית הימים קודם פציעת הכוונה שנתבארו ,כל כוונה במקומה. עצומה מאד ,ייחשב לפני המקום ברוך
אורו של משיח. הוא ,כאילו כיוון בכל הכוונות שכיוונו
ב .בשני ,יכוון לגעור בשטן ,לנענע אותו, א .בנענועים בעת הברכה: בהם אנשי כנסת הגדולה .כי אין הקב"ה
להכותו ,ולסמא את עיניו כדי שלא יקטרג בא בטרוניא עם בריותיו לכוין את אשר
יכווין את הכוונה החמישית של היסוד
על האדם ,ולא יקנא בו על כך שמתפאר לא תשיג יד שכלו ,ויזהר האדם מאוד
ושורש העבודה ,שיהיו כל כוונותיו
בלולבו שיצא דינו לחיים ביום הכיפורים. שלא יתנהג במצות בוראנו ברוך הוא
בהמשך כרצונו יתברך.
וברוך שמו כמצות אנשים מלומדה
ד .בנענועים בהודו לה' האחרונים: ב .בנענועים בהודו לה' הראשונים: רחמנא ליצלן ,ודי בהערה זו'.
ומה שכתב לעשות הדבר בשמחה עצומה,
א .בראשון יחזור ויכווין את הכוונה יסוד הכוונה היא הכוונה הראשונה לקבלת
הנה כתב המאירי (לז ):ש'קבלה היתה
החמישית של היסוד ושורש העבודה עול מלכות שמים .ולפי שחוזר ואומר
בידם שאף בתוך ההלל היו מנענעים
שיעלו כל נענועיו לרצון לפני ה' לפי ארבע פעמים הודו לה' ומנענע בארבעתם, להתעוררות שמחה' .והרא"ש (סוכה פ"ג
הכוונה העליונה. גם הכוונה מתחלקת לארבע. סכ"ו) הביא מהמדרש שנתן הקב"ה מצוה
ב .בשני יכוון על פי מה שכתב בספר א .בראשון ימליך את ה' בארבע רוחות זו לישראל שיהו שמחים בלולביהם כאדם
החינוך (שכד) שהבאנו לעיל ,וכנגד העולם ,ולמעלה ולמטה. היוצא מלפני השופט זכאי שהוא שמח.
האתרוג ,ישעבד ליבו שהוא משכן השכל ב .בשני ימליך את הקב"ה על עצמו בכל וכתב הערוך השולחן (תרנא כג) 'ששיירי
לעבוד בוראו בשכלו .כנגד הלולב יישיר אבריו ,ובפרט בארבעת אברי האדם המצוה מעכבים את הפורעניות ,וביחוד
כל גופו לעבודתו יתברך .כנגד ההדסים שהמדרש אומר עליהם 'שאין בכל כשעושים בשמחה כדכתיב בתוכחה
לא יתור אחרי עיניו .וכנגד הערבות ישים האיברים גדול מהם ,והן שקולין כנגד כל (דברים כח מז) ַּ'ת ַחת ֲאׁ ֶשר לֹא ָע ַב ְד ָּת ֶאת ה'
רסן לפיו ויכוון דבריו. הגוף' -השדרה ,הלב ,העיניים ,והשפתיים. ֱאל ֶֹה ָיך ְּבשִׂ ְמ ָחה' .ולכן עתה שהיא זמן
לעילוי נשמת אבי מורי הכ"מ
הר"ר יוסף יעקב בהר"ר אריה ליב גולדשטוף זצ"ל
נלב"ע כ"א טבת תשפ"ו להנצחות ולקבלת הגליון במייל
L0527114615@gmail.com
איש ישר דרך ,מתמיד בתורתו ,מתבטל בביטול גמור לרבותיו ,עבד את ה' בצניעות ,ועוולה לא נמצא בשפתיו
הגליון יו"ל בסיועם הנדיב של הר"ר דוד משה הי"ו ורעייתו מרת רחל תחי' מץ
