קרוב השם · Karoiv Hashem — סוכות (2026-09-21)

גליון 352
בס”ד
סוכות תשפ"ז
בראשית דברים
\\ אל תבואני רגל גאוה
קשה לי.
כשהתחלתי את המסע ,לא דמיינתי שכך זה ייראה.
האמנתי בעצמי .ידעתי את ערכי.
גם החברים בתחילת הדרך התייחסו אליי בכבוד.
היו שאפילו קנאו בי.
אבל מאז שהגעתי לכאן .למחלקה של האחמי”ם.
אל המקום שעליו חלמתי תמיד .אני עובר חוויות
משפילות כל כך.
כל הביטחון העצמי שלי קרס.
מים בששון
פעם אחר פעם מעמידים אותי במבחן ביקורתי
ואכזר. בחג הסוכות אנו עוסקים בהמשכת מי השפע
בשני אופנים – פנימי ומקיף
בעשר שניות הראשונות אני שובה את הלב .מקסים.
ענייני דיומא 3
אבל אז ...קשה לי לדבר על זה... הפנימי והנסתר שבלוח השנה
ובכן ,אז מתחילים לסקור אותי בזכוכית מגדלת.
סנטימטר אחר סנטימטר.
לא עוברת דקה ,והם קולטים את הפגם שכל חיי
אני מנסה להסתיר. דידן נצח
מה זה? הם שואלים את יענקל .מצביעים בארשת רבינו התחיל לפעול בעולם אך הסתלק בחטף,
ניצחון על נקודת התורפה שלי. הזהו ניצחון?!
איך הם תמיד מגלים אותה ,ריבונו של עולם? התוועדות 8
התוועדות הילולת רבינו הקדוש
יענקל מנסה להסיח את דעתם .מצביע על מעלותיי
הרבות.
הוא הרים אותי בעדינות ,ליטף במהירות את החיוך שהבזיק על תראו איזה חן יש לו .תראו את
בחיבה ,ואמר ליענקל בקול נרגש: שפתיו. העמידה הזקופה.
אני רוצה אותו! אני מאוד רוצה תגיד לי ,אתה נורמלי? הוא צעק לא תמצאו עוד אחד כזה .אין סיכוי.
אותו! על המבקר התורן שלי.
אבל זה לא עובד .הם ממוקדים אך
הוא היסס רגע ושאל :תגיד לי אתה יודע כמה הוא שווה? תראה ורק בחיסרון הקטן שמצאו.
יענקל ,הוא בכוונה כאן ,או שזה מה עשית לו.
בטעות? זה לא בשבילי .הם אומרים
שקרן אחד ...סיננתי חרש .אני יודע ליענקל .תביא לי משהו טוב באמת.
יענקל חישב במהירות את כל טוב מאוד מה אתה חושב עלי.
האופציות .איזו תשובה תהיה הכי יענקל מחזיר אותי בבושת פנים
תועלתית. המבקר התנצל .הסמיק והחוויר למקומי מתחת השולחן.
חליפות.
אבל כנראה המבט הטהור והנלהב חבל ,הוא ממלמל לעצמו חרש.
של אהרן המיס גם את הציניות של מגיע לו .שיטעם קצת ממה שאני משתדל שגם הם ישמעו .אתם
יענקל. עברתי. פשוט מפספסים...
אני לא רוצה לאכזב אותך ,הוא הוא ויענקל הסתודדו .לא שמעתי האמת ,שבפעם הראשונה ששמעתי
אמר לאהרן ,אבל תראה את זה. בדיוק מה היה הסיכום ביניהם. את יענקל מדבר עליי כך ,התרגשתי.
והצביע על הפגם שלי. אך כשהוא יצא ,יענקל היה נראה
מבסוט. הנה ,יש כאן אחד שמעריך אותי.
התכווצתי לתוך עצמי .אולם אהרן לא סתם אחד .יענקל הוא מייבין
לא התרשם. הוא הביט בי ,הפעם במבט מרוצה, בסדר גודל.
והעביר אותי אחר כבוד אל
שטויות .נקודה פצפונת? לא רואים החברים הישנים שלי מפעם. אבל אז אחרי שכולם הלכו ויענקל
אותה בכלל. נשאר לבד ,הוא הביט בי במבט
אלו שלא העפתי לעברם מבט .אלו נוגה ,והפטיר לעצמו :נו מה יהיה?
תראה איזה יפה הוא .תראה איזה שהתנשאתי עליהם .אלו מהסוג ב’. איך אני מתפטר ממנו?
מושלם .אני רוצה אותו!
היי שלום ,הם קראו לי בחביבות, הרגשתי אפס .פשוט אפס.
ואז ,מבלי שהתכוננתי נפשית ,הוא התגעגענו אליך.
קירב אותי אל שפתיו ונשק לי בלילות החשוכים התחרטתי אלף
בהתרגשות. הם דיברו בכזו פשטות .בלי פוזות. ואלפי פעמים על גאוותי הישנה.
דמעות עלו בעיני.
החברים החדשים-ישנים הסתכלו חשבתי שאני מיוחד .כנראה
עלי מתוך הארגז ,ונופפו לי לשלום. האמת ,לא נעים לי מכם ...התחלתי שטעיתי.
לגמגם.
תזכור ,הם אמרו לי בלי מילים, מה היה רע להיות כמו כולם?
כשאתה לא מתיימר להיות סוג א’ הכל בסדר ,אח שלנו .בוא כנס .יש בכיתי חרש בכוך הפרטי שלי.
א’ ,אתה מגלה כמה אתה מיוחד. מקום בשפע .כאן אין כוכים .כולם שאף אחד לא ישמע .לא רציתי
יחד. שהשכנים הסנובים שלי יגחכו על
אהרן עטף אותי בזהירות בשרוול חולשתי.
צמר גפן וורוד ,הכניס אותי היה לי כיף איתם .למרות הצפיפות.
לקופסא ,והלכנו הביתה .שמחים בוקר אחד ,במהלך אחת הביקורות
ומאושרים. ומשם ואילך הכל התגלגל המשפילות ,נפלתי ארצה.
במהירות.
איזה חג נפלא מחכה לנו יחד. חטפתי מכה בראש .זו היתה מכה
תוך פחות משעתיים הגיע אהרן. מכה .השאירה רושם.
חג שמח הוא ניגש ישירות אל האזור שלנו.
שלכם העורך הביט בי ועיניו אורו. יענקל ניתר ממקומו .מסווה
הגליון נתרם לזכות
חיים צבי בן חנה ליבא בריינדל ומשפחתו
\\ ענייני דיומא
מים בששון
בחג הסוכות אנו עוסקים בהמשכת מי השפע בשני
אופנים – פנימי ומקיף
יו”ל ע”י ‘כיסופים’
חבקוק הנביא 5רמת בית שמש ג' 1
לכל עניני הגליון-
הערות והארות ,נקודות הפצה וכדו'
ניתן ליצור קשר
בפל054-853-7200 :
להי דקייטא .החום מעיק.
מים מפיגים חום בשני אופנים.
לגימת כוס מים קרים משיבה נפש ,ומקלחת מים קרירים גם היא
ש
בשביל זה יש מים .מים צוננים על נפש מזיעה...
או במייל26karov@gmail.com :
תפתור את המועקה.
ההרשמה לקבלת הגליון במייל
בכתובת איזו משתי האופציות עדיפה?
k6646201@gmail.com
זו לא שאלה .כל אחת מהן פועלת בתהליך שונה .לגימת מים פועלת מבפנים,
קו כיסופים מקלחת משפיעה מבחוץ.
שיעורי בית המדרש
וקבלת עדכונים שוטפים
מי חסדים
02-664-6201 ההבדל בין שתיה לרחיצה ניכר בכמה מישורים.
למשל ,יש גבול לכמות המים שמסוגל אדם לשתות ולהכיל – השפע נמזג
בהתאמה לגודל.
זמני השיעורים הקבועים:
ימי רביעי לעומת זאת ,יכול אדם לעמוד במקלחת יום שלם עד שיבלו שפתותיו מלומר
ללכת עם תורה - די .משום ששפע המשפיע מן החוץ אינו מוגבל.
תורה כה תנינא (בשעה )20:30
סיפורי מעשיות (בשעה )21:30 הבדל נוסף,
משפ' מרגלית
רחוב הר' יצחק שמידמן 22בני ברק
על שתיית כוס מים תקנו חז”ל ברכת הנהנין ,על מקלחת צוננת לא נברך.
שינויים בזמני ומיקום השיעורים
מתעדכנים בקו כיסופים 02-664-6201
מדוע? ברכה נתקנה על שפע שאנו מכילים בתוכנו .שפע שהפך להיות שלנו,
כמו כוס המים שלגמנו.
3
לתרומות והנצחות:
נדרים פלוס > קופת 'כיסופים'
אור פנימי הוא אור המצוי בתוך כלי ,וממילא המים הזורמים על גופנו מבחוץ ,אמנם
גם מורגש ומושג. משפיעים עלינו ומרעננים אותנו ,אך לא
הכלנו את השפע הזה .הוא לא נכנס לתוכנו
אור מקיף לעומת זאת ,הוא האור בטרם היכנסו ולא הפך להיות שלנו באמת – עליו לא תקנו
אל הכלי .וכשמו כן הוא – מקיף מבחוץ. חיוב ברכה.
זו הרוחניות הסובבת אותנו אך עדיין אינה לשם מה נכנסנו לדיון קיצי זה?
שוכנת בנו .דהיינו קיימת בכוח אך לא בפועל.
לעומת הרוחניות המושגת באופן ממשי. הנושא הוא כמובן חג הסוכות הקרב ובא
לפתחנו ,ושפע האורות העליונים הנמשכים
נוכל להציג דוגמה פשוטה לכך: ומושפעים עלינו באמצעות מצוותיו – הסוכה
וארבעת המינים.
אנחנו מוקפים במושגים שונים שלא רק שאינם
מובנים לנו ,אלא אף סותרים בעצם מהותם את האורות הנמשכים ומושפעים עלינו בסוכות הם
יכולת תפיסתנו. אורות החסדים.
למשל‘ ,ידיעה ובחירה’ .שני הפכים בנושא
חסד כידוע נמשל למים ,וכמו בדוגמה אותה
אחד לכאורה .או עצם התואר ‘אין-סוף’ .לא
הזכרנו ,גם שפע זה נמשך עלינו בשני אופנים,
יתכן ששכלנו המוגבל יקיף מושג שכל מהותו
מבפנים ומבחוץ.
אומרת ‘בלתי גבול’.
בשפת הפנימיות מכנים את שני סוגי הארות
מושגים שכאלו אינם נתפסים ,מצד אחד.
אלו :אור מקיף ואור פנימי.
אך מאידך יכולים בהחלט להקיף את עולם
המחשבה שלנו ולרומם אותו.
פנימי ומקיף
לחם לאכול ובגד ללבוש כל הבנה או השגה תופיע בשתי צורות .האחת
כפועל יוצא ממהותם ,אור פנימי ישפיע באופן תאיר מבפנים והאחרת תקרין מבחוץ.
ממשי על עצם הכלי .כלומר ,ישנה את מהות
האדם ויחולל בגופו תמורה ניכרת. במילים אחרות ,כל ידיעה מורכבת מחלק
הניתן לעיכול והפנמה .זהו החלק שכאשר
אולם אור מקיף איננו משפיע באופן המחולל ישאלו אותנו אודותיו ,נוכל להסבירו במילים
שינוי ,רק מקיף ומלווה את הנפש מבחוץ. פשוטות.
מי שאינו מודע לקיומו של חלק זה עלול לעומתו יש חלק חסר צורה .הוא מקיף אותנו,
לטעון :מה שאינך יכול להסביר – אינך יודע. אנו חשים בנוכחותו ,הוא מאציל עלינו מתוכנו.
מה שאינך מסוגל להכיל – אינו קיים. אך למרות היותו קרוב אלינו ,הוא אינו מסוגל
להצטמצם ולהתאים את עצמו לכלי ההשגה
קביעה זו משקפת אמת מאוד חלקית. שלנו.
4
ענייני דיומא
מקיפים את חיינו ,יש בהם כדי להלהיב את משום שישנם דברים רבים שאנו חשים
הלב ולשמור את הנפש מהשפעות פסולות. בקיומם ,שואבים מהם כוחות ,נלהבים בזכותם
– ובכל זאת איננו מסוגלים להסביר אותם או
עם זאת ,עיקר עבודתו של יהודי היא להפוך לתאר את צורתם ההגיונית.
את האור המקיף לפנימי.
ובכן ,האור הפנימי תפקידו אם כן להחיות את
המקיף דומה לחופה או סוכה. הכלי בו הוא שוכן ,אך מה ייחסו של האור
המקיף אל הגוף והכלי?
על הצדיקים לעתיד לבוא נאמר‘ :צדיקים
האריז”ל מלמד שהמקיף משמש כמלבוש.
יושבים ועטרותיהם בראשיהם’ .כלומר,
תענוג עולם הבא יהיה היכנסו של המקיף
תפקידו של לחם להזין מבפנים – ‘לחם לאכול’,
(עטרותיהם) בפנימיות (בראשיהם). ואילו הבגד מגן מבחוץ – ‘בגד ללבוש’ .הלבוש
הוא מגן ומחסה ,והמגונן מוכרח להיות גדול
בזכות עבודתם וטרחתם בערב שבת ,בקיום ונעלה דיו .זהו אור מקיף.
המצוות ובעבודת הבורא ,יזכו הצדיקים
‘לאכול’ בשבת – לעתיד לבוא ,ולהכיל בתוכם אם הנשמה מצויה בתוכנו ,הרי שהאור המקיף
ממש את האור המקיף העצום. וחופף עלינו גדול כל כך ,שלא יכול להצטמצם
בגבולות הגוף .האור העצום הזה מסוגל להגן
כמה וכמה מצוות ועניינים נועדו במיוחד על הנפש מפני כל פגיעה של חיצוניים.
להמשכת מקיפים לפנים .ביניהם היא מצוות
הסוכה שנחשבת ‘אור מקיף’. המשכת המקיפים
כל שפע רוחני מוכרח מטבעו להופיע כמקיף,
שבעת ימי סוכות והמצוות הקשורות בהם,
ורק לאחר מכן ,באמצעות עבודת האדם ,ייהפך
מסוגלים להמשיך את המקיפים לפנים.
לפנימי.
מקיף בהשוואה דומה הדבר לרעיון מחשבתי שהיה בגדר
אפשרות והפך למציאות.
הגדרה נוספת מייחדת את האור המקיף:
אולם ‘אפשרות’ זו אינה רק עניין מופשט
אור פנימי מטבעו מתחלק למדרגות שונות.
ותיאורטי .אף בשלב היות האור בגדר מקיף,
הרי הוא משפיע על הנפש ומועיל.
דרך משל ,הנשמה שרויה במוח ,הרוח בלב
והנפש בכבד. ראשית ,כמו שהוזכר ,זהו לבוש .הלבוש
תפקידו להגן ולחמם.
הפנימיות מקבלת את אופי הכלי .אי לכך אף
התנהגותה של הנפש הפנימית תלויה באברים ‘השגות אלוקות’ ,גם אם לעת עתה אינן
בהם היא שורה .במוח היא תתבטא במחשבה, מובנות באופן פנימי ומתיישב על הדעת .הרי
בפה בדיבור ,בלב בהרגשה וכן על זו הדרך. שעצם נוכחותן ,והעובדה שרעיונות שכאלה
5
ענייני דיומא
היחס שלנו אל האור המקיף אותנו ,מתבטא האור המקיף ,מפאת היותו בלתי תלוי בגוף,
בעיקר בערגה והשתוקקות. הרי הוא מקיף את הקומה כולה בבת אחת,
ללא הפרטה למדרגות ,וממילא אף ללא
איננו מסוגלים לעשות בו שימוש ולהכילו. הדרגה.
הוא נשגב מידי לערך הכלים שלנו .אך ההבטה
אור מקיף יאיר על הנפש בבת אחת ,בשווה.
הכוספת שלנו עליו מסוגלת לקרב בינינו
כמו רצון בלתי מוגדר הכובש את כל מציאות
ולהמשיך אותו לתוכנו.
האדם.
אור מקיף גם בונה בנפש שלנו ענווה והכנעה. הקשר בין אור מקיף לפנימי משמש אפוא אבן
יסוד בכל דרכי עבודת הבורא.
הבנה שיש מה שלמעלה מאתנו ,שאין לנו
יכולת השגה בו. משום שחילוק המדרגות בין אדם לחברו הוא
בעיקר באור הפנימי ,שהלא כל ישראל יש
אור חופף עלינו מלמעלה .נוגה אופף אותנו. להם חלק וזכות לעלות ולהתעלות לכל מדרגה
ואנחנו רק יודעים על קיומו .בלי לנסות להבין של קדושה ,והיכולת הזו מקיפה באפשרות כל
ולהכיל. יהודי באשר הוא.
לא לחינם התבטאו צדיקים ,שמצוות סוכה נמצא שביחס לאור המקיף כל ישראל שווים.
הוא מקיף את כולם בשווה .ההבדלים בין
היא המצווה היחידה אליה נכנס האדם עם
המדרגות השונות בישראל נעוצים בעיקר
המגפיים. בשאלה כמה מן האור המקיף נמשך פנימה אל
הנפש.
ארבעת המינים מסמלים את חלוקת הדרגות
בעם ישראל .מהאתרוג המושלם ועד הערבה ככל שמתייגעים להמשיך את המקיף ולהפוך
החבוטה .ובנטילתנו אותם אנו מתאמצים אותו למציאות פנימית ,כך מתקדשת הנפש
לאחד ולאגוד אותם יחד. וניכר בה השינוי לטובה.
אולם סוכה מלכתחילה אין בה חלוקת דרגות. כי יצפנני בסוכה
הסוכה הקדושה מסמלת את האור המקיף.
אור מקיף אין בו חלוקת דרגות.
בנטילת ארבעת המינים האור נמשך ונבלע
הוא מקיף במידה שווה בעל מגפיים ובעל בקרבנו ואנו עוסקים בהכלתו .אולם בישיבתנו
כנפיים. בסוכה איננו מכילים אלא מוכלים.
וכלשון חכמים‘ :ראויים כל ישראל לישב הסוכה מכילה אותנו .עוטפת .מקיפה .התפקיד
בסוכה אחת’. שלנו הוא להסתופף בצילה ולהרגיש עטופים.
6
\\ התוועדות
דידן נצח
רבינו התחיל לפעול בעולם אך הסתלק בחטף,
הזהו ניצחון?!
יסודות היהדות שהנחיל רבינו ,והפכו
כיום לנחלת הכלל ,עדיין לא התפרסמו
בשעתו.
נושאים כמו קשר אישי עם השם יתברך; תורת
ההתחזקות ונקודות טובות; אמונה פשוטה
ג הסוכות הוא חג ניצחון.
כך הם מתארים אותו חז”ל
במשליהם:
משל לשניים שיצאו למלחמה,
ח
ובחזרתם מן הקרב אין לדעת מי ניצח .אך
ותמימות ועוד כהנה וכהנה.
כאשר רואים שאחד מהם מניף את הנשק
כשרבינו הסתלק מהעולם ,היה נראה כאילו בידו ,זו ההוכחה שהוא המנצח.
הכל הלך לאיבוד.
הנמשל – בראש השנה ויום כיפור ישראל
התלמידים ציפו שרבינו יגמור את הסיפור, נידונים לפני הקב”ה ,וכנגדם עומדים
שישלים אותו .רבי נתן מתאר כמה פעמים המקטרגים ואומות העולם .אי אפשר לדעת מי
שהם לא רצו להאמין שהוא יסתלק מן העולם. מהם ניצח.
וכשהוא נפטר השתררה מבוכה גדולה מאוד, ובהגיע חג הסוכות ,יוצאים בני ישראל עם
ואולי אפילו תחושת הפסד. הלולב והמינים בידיהם ומכריזים :דידן נצח –
אנחנו נצחנו בקרב.
בעיניים של מי שחי אז ,היה נראה שרבינו
מסתלק מהעולם ולא משאיר כאן זכר. כיצד נראה ניצחון?
בשיחה האחרונה של רבינו ,יש ויכוח אם אם ננסה לדמיין את האווירה ששררה
היו שם עשרות או מאות איש ,אך בוודאי לא ברחובות אומן ,אי-אז בסוכות תקע”א ,בשנת
יותר .לא ציבור שניתן לנהל איתו מערכות פטירת רבינו – קשה להאמין שהיתה זו אווירת
חובקות עולם. ניצחון.
איך זה יכול להיגמר כך? מה יישאר מכל מה בזמנו לא היה את כל מה שיש לנו היום –
שגילה והמשיך לעולם? ספרים ,תלמידים ,רבבות הכמהים לאורו.
7
ואגמור’ כל כך מפורסם ,עד שמרוב הפעמים רבינו התבטא ואמר‘ :נצחתי ואנצח גמרתי
ששומעים אותו מתנגן ברקע ,לא שמים לב ואגמור’ .האם ככה נראה ניצחון?
לפרדוקס מעניין שטמון בו.
רבינו עצמו סגר גם את הפינה הזו.
מה הכוונה ‘נצחתי ואנצח’?
רבי נתן מתאר ,שלפני הפטירה ראה רבינו
אם כבר ניצחת מה יש לך עוד לנצח? אם כבר בזווית העין את תלמידיו ,רבי שמעון ורבי
גמרת מה אתה עוד צריך לגמור? נפתלי ,מתלחשים ביניהם בדאגה על
הסתלקותו:
והפלא הוא ,שאותה שאלה נמצאת גם בחג
הסוכות ,בחג בו נפטר רבינו. “ענָ ה וְ ָא ַמרָ ,מה ַא ֶּתם ִמ ְת ַל ֲח ִׁשים? ַא ֶּתם ַר ּׁ ָש ִאים ָ
קּותי ְ ּב ָפנַ יִּ ,כי ֵאין ֲאנִ י ִמ ְת ּ ַפ ֵחד
ְל ַד ֵ ּבר ֵמ ִה ְס ַּת ּ ְל ִ
ברשותכם ,הבה נחזור למשל של חז”ל על ִמ ֶ ּזה ְּכ ָלל.
ארבעת המינים.
וְ ַא ַחר ָּכ ְך ָא ַמר ָל ֶהםֶ ,א ְפ ָׁשר ַא ֶּתם ְמ ַד ְּב ִרים ַעל
חז”ל מתארים ,שכאשר לא יודעים מי משני הֹול ְך
אֹודֹותיכֶ ם? ַמה ֵ ּיׁש ָלכֶ ם ִל ְדאג ְּכ ֶׁש ֲאנִ י ֵ
ֵ
הצדדים ניצח בקרב ,בודקים מי חוזר עם כלי ִל ְפנֵ יכֶ ם?
הנשק בידו .זהו הסימן שהוא המנצח.
אֹותי ְּכ ָלל ֵהםּומה ֵא ּלּו ַה ְ ּנ ָׁשמֹות ֶׁש ּלא ִה ִּכירּו ִ ָ
זה לא קצת תמוה? ְמ ַצ ּ ִפים ַעל ִּת ּקּונִ ים ֶׁש ּ ִליִ ,מ ָּכ ֶ
לׁ-ש ֵּכן ַא ֶּתם וְ כוּ’.
לכאורה זה שמנצח אין לו כבר צורך להחזיק הֹול ְך
ֲא ָבל ַא ֶּתם ַמה ֵ ּיׁש ָלכֶ ם ִל ְדאג ֵמ ַא ַחר ֶׁש ֲאנִ י ֵ
את כלי הנשק .הוא כבר ניצח .הוא יושב בבית ִל ְפנֵ יכֶ ם ֵאין ָלכֶ ם ְל ִה ְתיָ ֵרא ְּכ ָלל”.
מבסוט ,ומסתובב בלי שום הגנה.
בדיבור המפורסם הזה של רבינו ‘מה לכם
הרי על העתיד לבוא נאמר ‘וכיתותו חרבותם לדאוג’ ,מונחת גם הוראה פרטית לכל אחד
לאיתים’ .כלומר ,יהפכו את החרבות לכלי בעבודת השם האישית שלו.
עבודה בשדה ,כי כבר לא יהיה צורך להילחם
עם אף אחד .המלחמה תוכרע. ואולי היא תוכל לשפוך לנו קצת אור על
המושג ניצחון.
מי שנאחז בכלי הנשק שלו ,זה בדרך כלל
דווקא הצד שהפסיד .הוא רועד על נפשו
ומחזיק את האקדח טעון ,משוחרר נצרה ,שמא
נצחתי ואנצח
יתקפוהו פתאום. הביטוי של רבינו‘ :נצחתי ואנצח גמרתי
8
התוועדות
הוא יצא למערכה על תיקון העולם ,והשיג מלחמה תמידית
בה ניצחון אחרי ניצחון .אך מעולם לא הרשה
לעצמו להתרווח על הכסא וליהנות ממעשה התשובה היא ,שהניצחון שבו אנו עוסקים,
הניצחון הרוחני ,אינו השמדת האויב .ממש
ידיו.
לא.
עד יומו האחרון הוא אחז בחרב וקשת.
האויב שלנו לא מושמד במכה אחת.
רוממות א-ל בגרונו וחרב פיפיות בידו .נכון
לקראת המלחמה הבאה ,לקראת הניצחון
עד אחרית הימים הוא ילווה אותנו ,ותמיד
הבא.
ימשיך לארוב לנו ולנסות להכריע אותנו.
‘ניצחתי ואנצח’ זה משפט מופלא .הוא מלמד במלחמת היצר גם מי שכבר ניצח ,עדיין
אותנו את אומנות הלחימה האינסופית. ממשיך להחזיק את כלי הנשק .כי העבודה
הרוחנית בנויה מניצחון ועוד ניצחון ועוד
מצד אחד להחשיב כל ניצחון .לא לזלזל ניצחון.
בכיבוש של סנטימטר ,ולשמוח בו – דידן נצח.
אין שלב בו אפשר לשחרר את הידיים
מצד שני ,להמשיך לשאוף לעוד ניצחונות .לא ולהתמתח באנחת רווחה :זהו זה ,ניצחתי.
להרפות .לא להתפעל מניצחונות קודמים וגם
לא מכישלונות חוזרים ונשנים. תמיד יש מלחמה נוספת.
תמונת ניצחון בעולם הרוחני ,המנצח הוא זה שעדיין אוחז
בכלי הנשק .הוא לא הסתחרר מניצחונותיו
ויש כאן עוד נקודה חשובה. ומרגיש על הסוס .אבל גם לא התייאש מחמת
כל המכות והמפלות שספג.
הסיבה שאיננו מתפעלים מניצחונות קטנים,
ומצד שני כל מעידה קטנה מפילה אותנו הוא עומד דרוך תמיד .מחזיק בכלי הנשק
לקרשים ,היא בגלל שאנחנו מנסים לנצח את ומוכן להשיב מלחמה.
המערכה הכוללת.
זהו ניצחון אמיתי.
אנו לא מסתפקים בניצחון כמו שהוא ,אלא
משתוקקים להשיג ‘תמונת ניצחון’. על כך אמר רבינו ‘נצחתי ואנצח’.
תמונת ניצחון זה משהו שאפשר לתלות על רבינו לא נלחם רק מלחמה פרטית ,הוא נלחם
הקיר .משהו שייתן לנו חותמת של מנצחים. מלחמת עולם.
9
זו אותה שאלה שמעסיקה כל אחד מאתנו ולכן צעד קטן של התגברות על כעס ,או
במלחמה הפרטית שלו .מה יהיה עם הבלגה על עלבון ,לא נתפסים אצלנו כניצחון.
כל האורות שקיבלתי בראש השנה ויום
כיפור וכבר הסתלקו? מה נשאר לי מהאור הרצון שלנו הוא הרבה מעבר לפעולות
שקיבלתי? הספציפיות שאנחנו נדרשים לעשות.
זה מתסכל אותנו כל פעם מחדש. אנחנו רוצים להיות צדיקים! עובדי השם!
קדושים! עם מלא מלא סימני קריאה.
בשעת מעשה זה מרגיש כל כך אמיתי .אנחנו
מרגישים צדיקים .קרובים .מחוברים .אבל פעולות קטנות של צדיקות וקדושה? זה קטן
תמיד בסוף זה נעלם. עלינו...
אז מה נשאר מכל זה? מתי סוף סוף נהיה זו הסיבה שאנחנו די מיואשים מעבודת השם.
צדיקים באופן קבוע?
כי בחשבון פשוט אין לנו הרבה סיכוי.
התשובה שאומר לנו רבינו היא‘ :מה לכם
לדאוג’. אם כבר עברנו איזה שלושים-ארבעים שנה,
ועדיין מדשדשים במקומנו ,איזה סיכוי יש לנו
זה לא שקיבלנו אישור לעשות מה שבא לנו, להשיג ניצחון מפואר ולזכות במדליית צדיק?
חלילה .רבינו הוא הרבי התובעני ביותר
ורבינו מחנך אותנו כל הזמן בדיוק ההפך.
בעולם .לא מוותר על שום פסיק אפשרי.
תתמקדו במה שאתם צריכים לעשות עכשיו.
אך יחד עם התובענות שלו ,הוא מסתכל על
אל תנסו לכבוש ולנצח את כל המערכה.
דאגותינו ואומר :תגידו לי ,מה לכם לדאוג?
התפקיד שלכם הוא לעשות את המוטל
חבל לבזבז את האנרגיה שלכם על דאגה.
עליכם בכל רגע נתון ,בלי לחשבן מה יישאר
תעשו את כל מה שצוויתי לעשות .בכל
לכם מהניצחון הזה ,והאם הינו מספיק
העצות בכל השיחות .פשוט תעשו .אין זמן
מרשים.
לדאגות.
כשהתלמידים נבוכים מכך שהרבי מסתלק
מה נשאר?
מהעולם ,ומי יודע מה יישאר מהאור שלו שאלה הביכה את תלמידי רבינו לפני פטירתו:
והפעולות שהוא פעל בעולם ,רבינו אומר מה יהיה עם כל מה שרבינו לא גמר? מה
להם‘ :מה לכם לדאוג’. יישאר מהאור שלו?
10
התוועדות
האור מצד עצמו כלל לא מתאים לעולם הזה. כלומר ,העניין שלכם הוא לעשות .לפעול.
העולם לא מסוגל להכילו .האור הגיע לכאן לזכור .אבל לדאוג – זה לא הענין שלכם.
כדי להשאיר רושם אחרי שיסתלק. לדאוג – אני כבר דאגתי.
ולכן ,כשמאיר לך תשמח ותרקוד ,וודאי .אבל וזו אמירה לכל אחד מאתנו :מה לך לדאוג?
אל תבנה על האור .הוא לא שלך .אל תהיה תיגש ישר לעניין .לעצות ,לשיחות ,לתורות,
מוטרד בשאלה האם הוא יישאר או יעלם. לשכלים שרבינו השאיר.
מה לך לדאוג? הוא נועד להיעלם. את הדאגות של ‘מה יהיה’? תשאיר לו .אתה
תעשה .תחטוף עוד טוב ועוד טוב.
תרקוד איתו כל זמן שהוא נמצא ,ואל תתאכזב
כשהוא הולך. אור חוזר
ועוד מילה לסיום:
אחרי שהוא יעלם יישאר לך הרשימו שלו.
ומהו הרשימו? זה החלק המעשי שנותר לך
אנו יושבים יחד בסוכה ושמחים בהילולת
ביד. רבינו ,כי רבינו לא הסתלק .הוא נשאר איתנו.
רבינו רצה לפתור את כל בעיות העולם ,ומה כפי שכותב רבי נתן על רגעי פטירתו ממש:
הוא השאיר אחריו? קומץ חסידים.
“וְ ַא ַחר ָּכ ְך נִ ְד ָמה ֶׁש ִ ּנגְ וַ ע ,וְ ִה ְת ַח ְל ִּתי ִל ְב ּכֹות
אבל רבינו לא בנה על זה .הוא בנה על אֹותנּו.
וְ ִל ְצעק ְמאדַ ,ר ִ ּבי ַר ִ ּבי ַעל ִמי ֲעזַ ְב ֶּתם ָ
הופעות חוזרות ונשנות שלו.
ּופנָ יו
עֹורר ,וְ ֶה ֱחזִ יר ראׁשֹו ָ
קֹולנּו וְ נִ ְת ֵ
וְ ָׁש ַמע ֵ
והוא עדיין מכריז ואומר לנו :אם אתם אֹומרֵ :אינִ י עֹוזֵ ב ֶא ְתכֶ ם ַחס
ַהנּ ָֹור ִאים ֵא ֵלינּו ְּכ ֵ
תמשיכו בדרך שלימדתי ,לא תזלזלו בצעדים וְ ָׁשלֹום”.
קטנים ,במעשים פשוטים – אני אהיה פה.
רבינו האמין בהשארה .האמין בפעולה של
מעולם לא בניתי על אור ,בניתי על רשימו. רשימו.
על רושם.
הוא מלמד אותנו בכמה תורות ,שגם כאשר
ורושם נשאר תמיד לדורי דורות – גם אחרי אור גדול מסתלק ,תמיד נשאר רשימו .כל
הסתלקות האור. קדושה משאירה רושם.
ניצחתי ואנצח גמרתי ואגמור – ואתם ,מה רושם איננו פרס תנחומים .רושם הוא הדבר
לכם לדאוג? שמלכתחילה בשבילו הופיע האור הגדול.
11
