gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

קרוב השם · Karoiv Hashem — סוכות (2026-09-21)

מוציא לאור: קרוב השם · Karoiv Hashem

שבוע: סוכות (2026-09-21)

קרוב השם · Karoiv Hashem — סוכות (2026-09-21)

פתח את ה-PDF הורדה

‫גליון ‪352‬‬ ‫בס”ד‬ ‫סוכות תשפ"ז‬ ‫בראשית דברים‬ ‫\\ אל תבואני רגל גאוה‬ ‫קשה לי‪.‬‬ ‫כשהתחלתי את המסע‪ ,‬לא דמיינתי שכך זה ייראה‪.‬‬ ‫האמנתי בעצמי‪ .‬ידעתי את ערכי‪.‬‬ ‫גם החברים בתחילת הדרך התייחסו אליי בכבוד‪.‬‬ ‫היו שאפילו קנאו בי‪.‬‬ ‫אבל מאז שהגעתי לכאן‪ .‬למחלקה של האחמי”ם‪.‬‬ ‫אל המקום שעליו חלמתי תמיד‪ .‬אני עובר חוויות‬ ‫משפילות כל כך‪.‬‬ ‫כל הביטחון העצמי שלי קרס‪.‬‬ ‫מים בששון‬ ‫פעם אחר פעם מעמידים אותי במבחן ביקורתי‬ ‫ואכזר‪.‬‬ ‫בחג הסוכות אנו עוסקים בהמשכת מי השפע‬ ‫בשני אופנים – פנימי ומקיף‬ ‫בעשר שניות הראשונות אני שובה את הלב‪ .‬מקסים‪.‬‬ ‫ענייני דיומא‬ ‫‪3‬‬ ‫אבל אז‪ ...‬קשה לי לדבר על זה‪...‬‬ ‫הפנימי והנסתר שבלוח השנה‬ ‫ובכן‪ ,‬אז מתחילים לסקור אותי בזכוכית מגדלת‪.‬‬ ‫סנטימטר אחר סנטימטר‪.‬‬ ‫לא עוברת דקה‪ ,‬והם קולטים את הפגם שכל חיי‬ ‫אני מנסה להסתיר‪.‬‬ ‫דידן נצח‬ ‫מה זה? הם שואלים את יענקל‪ .‬מצביעים בארשת‬ ‫רבינו התחיל לפעול בעולם אך הסתלק בחטף‪,‬‬ ‫ניצחון על נקודת התורפה שלי‪.‬‬ ‫הזהו ניצחון?!‬ ‫איך הם תמיד מגלים אותה‪ ,‬ריבונו של עולם?‬ ‫התוועדות‬ ‫‪8‬‬ ‫התוועדות הילולת רבינו הקדוש‬ ‫יענקל מנסה להסיח את דעתם‪ .‬מצביע על מעלותיי‬ ‫הרבות‪.‬‬ ‫הוא הרים אותי בעדינות‪ ,‬ליטף‬ ‫במהירות את החיוך שהבזיק על‬ ‫תראו איזה חן יש לו‪ .‬תראו את‬ ‫בחיבה‪ ,‬ואמר ליענקל בקול נרגש‪:‬‬ ‫שפתיו‪.‬‬ ‫העמידה הזקופה‪.‬‬ ‫אני רוצה אותו! אני מאוד רוצה‬ ‫תגיד לי‪ ,‬אתה נורמלי? הוא צעק‬ ‫לא תמצאו עוד אחד כזה‪ .‬אין סיכוי‪.‬‬ ‫אותו!‬ ‫על המבקר התורן שלי‪.‬‬ ‫אבל זה לא עובד‪ .‬הם ממוקדים אך‬ ‫הוא היסס רגע ושאל‪ :‬תגיד לי‬ ‫אתה יודע כמה הוא שווה? תראה‬ ‫ורק בחיסרון הקטן שמצאו‪.‬‬ ‫יענקל‪ ,‬הוא בכוונה כאן‪ ,‬או שזה‬ ‫מה עשית לו‪.‬‬ ‫בטעות?‬ ‫זה לא בשבילי‪ .‬הם אומרים‬ ‫שקרן אחד‪ ...‬סיננתי חרש‪ .‬אני יודע‬ ‫ליענקל‪ .‬תביא לי משהו טוב באמת‪.‬‬ ‫יענקל חישב במהירות את כל‬ ‫טוב מאוד מה אתה חושב עלי‪.‬‬ ‫האופציות‪ .‬איזו תשובה תהיה הכי‬ ‫יענקל מחזיר אותי בבושת פנים‬ ‫תועלתית‪.‬‬ ‫המבקר התנצל‪ .‬הסמיק והחוויר‬ ‫למקומי מתחת השולחן‪.‬‬ ‫חליפות‪.‬‬ ‫אבל כנראה המבט הטהור והנלהב‬ ‫חבל‪ ,‬הוא ממלמל לעצמו חרש‪.‬‬ ‫של אהרן המיס גם את הציניות של‬ ‫מגיע לו‪ .‬שיטעם קצת ממה שאני‬ ‫משתדל שגם הם ישמעו‪ .‬אתם‬ ‫יענקל‪.‬‬ ‫עברתי‪.‬‬ ‫פשוט מפספסים‪...‬‬ ‫אני לא רוצה לאכזב אותך‪ ,‬הוא‬ ‫הוא ויענקל הסתודדו‪ .‬לא שמעתי‬ ‫האמת‪ ,‬שבפעם הראשונה ששמעתי‬ ‫אמר לאהרן‪ ,‬אבל תראה את זה‪.‬‬ ‫בדיוק מה היה הסיכום ביניהם‪.‬‬ ‫את יענקל מדבר עליי כך‪ ,‬התרגשתי‪.‬‬ ‫והצביע על הפגם שלי‪.‬‬ ‫אך כשהוא יצא‪ ,‬יענקל היה נראה‬ ‫מבסוט‪.‬‬ ‫הנה‪ ,‬יש כאן אחד שמעריך אותי‪.‬‬ ‫התכווצתי לתוך עצמי‪ .‬אולם אהרן‬ ‫לא סתם אחד‪ .‬יענקל הוא מייבין‬ ‫לא התרשם‪.‬‬ ‫הוא הביט בי‪ ,‬הפעם במבט מרוצה‪,‬‬ ‫בסדר גודל‪.‬‬ ‫והעביר אותי אחר כבוד אל‬ ‫שטויות‪ .‬נקודה פצפונת? לא רואים‬ ‫החברים הישנים שלי מפעם‪.‬‬ ‫אבל אז אחרי שכולם הלכו ויענקל‬ ‫אותה בכלל‪.‬‬ ‫נשאר לבד‪ ,‬הוא הביט בי במבט‬ ‫אלו שלא העפתי לעברם מבט‪ .‬אלו‬ ‫נוגה‪ ,‬והפטיר לעצמו‪ :‬נו מה יהיה?‬ ‫תראה איזה יפה הוא‪ .‬תראה איזה‬ ‫שהתנשאתי עליהם‪ .‬אלו מהסוג ב’‪.‬‬ ‫איך אני מתפטר ממנו?‬ ‫מושלם‪ .‬אני רוצה אותו!‬ ‫היי שלום‪ ,‬הם קראו לי בחביבות‪,‬‬ ‫הרגשתי אפס‪ .‬פשוט אפס‪.‬‬ ‫ואז‪ ,‬מבלי שהתכוננתי נפשית‪ ,‬הוא‬ ‫התגעגענו אליך‪.‬‬ ‫קירב אותי אל שפתיו ונשק לי‬ ‫בלילות החשוכים התחרטתי אלף‬ ‫בהתרגשות‪.‬‬ ‫הם דיברו בכזו פשטות‪ .‬בלי פוזות‪.‬‬ ‫ואלפי פעמים על גאוותי הישנה‪.‬‬ ‫דמעות עלו בעיני‪.‬‬ ‫החברים החדשים‪-‬ישנים הסתכלו‬ ‫חשבתי שאני מיוחד‪ .‬כנראה‬ ‫עלי מתוך הארגז‪ ,‬ונופפו לי לשלום‪.‬‬ ‫האמת‪ ,‬לא נעים לי מכם‪ ...‬התחלתי‬ ‫שטעיתי‪.‬‬ ‫לגמגם‪.‬‬ ‫תזכור‪ ,‬הם אמרו לי בלי מילים‪,‬‬ ‫מה היה רע להיות כמו כולם?‬ ‫כשאתה לא מתיימר להיות סוג א’‬ ‫הכל בסדר‪ ,‬אח שלנו‪ .‬בוא כנס‪ .‬יש‬ ‫בכיתי חרש בכוך הפרטי שלי‪.‬‬ ‫א’‪ ,‬אתה מגלה כמה אתה מיוחד‪.‬‬ ‫מקום בשפע‪ .‬כאן אין כוכים‪ .‬כולם‬ ‫שאף אחד לא ישמע‪ .‬לא רציתי‬ ‫יחד‪.‬‬ ‫שהשכנים הסנובים שלי יגחכו על‬ ‫אהרן עטף אותי בזהירות בשרוול‬ ‫חולשתי‪.‬‬ ‫צמר גפן וורוד‪ ,‬הכניס אותי‬ ‫היה לי כיף איתם‪ .‬למרות הצפיפות‪.‬‬ ‫לקופסא‪ ,‬והלכנו הביתה‪ .‬שמחים‬ ‫בוקר אחד‪ ,‬במהלך אחת הביקורות‬ ‫ומאושרים‪.‬‬ ‫ומשם ואילך הכל התגלגל‬ ‫המשפילות‪ ,‬נפלתי ארצה‪.‬‬ ‫במהירות‪.‬‬ ‫איזה חג נפלא מחכה לנו יחד‪.‬‬ ‫חטפתי מכה בראש‪ .‬זו היתה מכה‬ ‫תוך פחות משעתיים הגיע אהרן‪.‬‬ ‫מכה‪ .‬השאירה רושם‪.‬‬ ‫חג שמח‬ ‫הוא ניגש ישירות אל האזור שלנו‪.‬‬ ‫שלכם העורך‬ ‫הביט בי ועיניו אורו‪.‬‬ ‫יענקל ניתר ממקומו‪ .‬מסווה‬ ‫הגליון נתרם לזכות‬ ‫חיים צבי בן חנה ליבא בריינדל ומשפחתו‬ ‫\\ ענייני דיומא‬ ‫מים בששון‬ ‫בחג הסוכות אנו עוסקים בהמשכת מי השפע בשני‬ ‫אופנים – פנימי ומקיף‬ ‫יו”ל ע”י ‘כיסופים’‬ ‫חבקוק הנביא ‪ 5‬רמת בית שמש ג' ‪1‬‬ ‫לכל עניני הגליון‪-‬‬ ‫הערות והארות‪ ,‬נקודות הפצה וכדו'‬ ‫ניתן ליצור קשר‬ ‫בפל‪054-853-7200 :‬‬ ‫להי דקייטא‪ .‬החום מעיק‪.‬‬ ‫מים מפיגים חום בשני אופנים‪.‬‬ ‫לגימת כוס מים קרים משיבה נפש‪ ,‬ומקלחת מים קרירים גם היא‬ ‫ש‬ ‫בשביל זה יש מים‪ .‬מים צוננים על נפש מזיעה‪...‬‬ ‫או במייל‪26karov@gmail.com :‬‬ ‫תפתור את המועקה‪.‬‬ ‫ההרשמה לקבלת הגליון במייל‬ ‫בכתובת‬ ‫איזו משתי האופציות עדיפה?‬ ‫‪k6646201@gmail.com‬‬ ‫זו לא שאלה‪ .‬כל אחת מהן פועלת בתהליך שונה‪ .‬לגימת מים פועלת מבפנים‪,‬‬ ‫קו כיסופים‬ ‫מקלחת משפיעה מבחוץ‪.‬‬ ‫שיעורי בית המדרש‬ ‫וקבלת עדכונים שוטפים‬ ‫מי חסדים‬ ‫‪02-664-6201‬‬ ‫ההבדל בין שתיה לרחיצה ניכר בכמה מישורים‪.‬‬ ‫למשל‪ ,‬יש גבול לכמות המים שמסוגל אדם לשתות ולהכיל – השפע נמזג‬ ‫בהתאמה לגודל‪.‬‬ ‫זמני השיעורים הקבועים‪:‬‬ ‫ימי רביעי‬ ‫לעומת זאת‪ ,‬יכול אדם לעמוד במקלחת יום שלם עד שיבלו שפתותיו מלומר‬ ‫ללכת עם תורה ‪-‬‬ ‫די‪ .‬משום ששפע המשפיע מן החוץ אינו מוגבל‪.‬‬ ‫תורה כה תנינא (בשעה ‪)20:30‬‬ ‫סיפורי מעשיות (בשעה ‪)21:30‬‬ ‫הבדל נוסף‪,‬‬ ‫משפ' מרגלית‬ ‫רחוב הר' יצחק שמידמן ‪ 22‬בני ברק‬ ‫על שתיית כוס מים תקנו חז”ל ברכת הנהנין‪ ,‬על מקלחת צוננת לא נברך‪.‬‬ ‫שינויים בזמני ומיקום השיעורים‬ ‫מתעדכנים בקו כיסופים ‪02-664-6201‬‬ ‫מדוע? ברכה נתקנה על שפע שאנו מכילים בתוכנו‪ .‬שפע שהפך להיות שלנו‪,‬‬ ‫כמו כוס המים שלגמנו‪.‬‬ ‫‪3‬‬ ‫לתרומות והנצחות‪:‬‬ ‫נדרים פלוס > קופת 'כיסופים'‬ ‫אור פנימי הוא אור המצוי בתוך כלי‪ ,‬וממילא‬ ‫המים הזורמים על גופנו מבחוץ‪ ,‬אמנם‬ ‫גם מורגש ומושג‪.‬‬ ‫משפיעים עלינו ומרעננים אותנו‪ ,‬אך לא‬ ‫הכלנו את השפע הזה‪ .‬הוא לא נכנס לתוכנו‬ ‫אור מקיף לעומת זאת‪ ,‬הוא האור בטרם היכנסו‬ ‫ולא הפך להיות שלנו באמת – עליו לא תקנו‬ ‫אל הכלי‪ .‬וכשמו כן הוא – מקיף מבחוץ‪.‬‬ ‫חיוב ברכה‪.‬‬ ‫זו הרוחניות הסובבת אותנו אך עדיין אינה‬ ‫לשם מה נכנסנו לדיון קיצי זה?‬ ‫שוכנת בנו‪ .‬דהיינו קיימת בכוח אך לא בפועל‪.‬‬ ‫לעומת הרוחניות המושגת באופן ממשי‪.‬‬ ‫הנושא הוא כמובן חג הסוכות הקרב ובא‬ ‫לפתחנו‪ ,‬ושפע האורות העליונים הנמשכים‬ ‫נוכל להציג דוגמה פשוטה לכך‪:‬‬ ‫ומושפעים עלינו באמצעות מצוותיו – הסוכה‬ ‫וארבעת המינים‪.‬‬ ‫אנחנו מוקפים במושגים שונים שלא רק שאינם‬ ‫מובנים לנו‪ ,‬אלא אף סותרים בעצם מהותם את‬ ‫האורות הנמשכים ומושפעים עלינו בסוכות הם‬ ‫יכולת תפיסתנו‪.‬‬ ‫אורות החסדים‪.‬‬ ‫למשל‪‘ ,‬ידיעה ובחירה’‪ .‬שני הפכים בנושא‬ ‫חסד כידוע נמשל למים‪ ,‬וכמו בדוגמה אותה‬ ‫אחד לכאורה‪ .‬או עצם התואר ‘אין‪-‬סוף’‪ .‬לא‬ ‫הזכרנו‪ ,‬גם שפע זה נמשך עלינו בשני אופנים‪,‬‬ ‫יתכן ששכלנו המוגבל יקיף מושג שכל מהותו‬ ‫מבפנים ומבחוץ‪.‬‬ ‫אומרת ‘בלתי גבול’‪.‬‬ ‫בשפת הפנימיות מכנים את שני סוגי הארות‬ ‫מושגים שכאלו אינם נתפסים‪ ,‬מצד אחד‪.‬‬ ‫אלו‪ :‬אור מקיף ואור פנימי‪.‬‬ ‫אך מאידך יכולים בהחלט להקיף את עולם‬ ‫המחשבה שלנו ולרומם אותו‪.‬‬ ‫פנימי ומקיף‬ ‫לחם לאכול ובגד ללבוש‬ ‫כל הבנה או השגה תופיע בשתי צורות‪ .‬האחת‬ ‫כפועל יוצא ממהותם‪ ,‬אור פנימי ישפיע באופן‬ ‫תאיר מבפנים והאחרת תקרין מבחוץ‪.‬‬ ‫ממשי על עצם הכלי‪ .‬כלומר‪ ,‬ישנה את מהות‬ ‫האדם ויחולל בגופו תמורה ניכרת‪.‬‬ ‫במילים אחרות‪ ,‬כל ידיעה מורכבת מחלק‬ ‫הניתן לעיכול והפנמה‪ .‬זהו החלק שכאשר‬ ‫אולם אור מקיף איננו משפיע באופן המחולל‬ ‫ישאלו אותנו אודותיו‪ ,‬נוכל להסבירו במילים‬ ‫שינוי‪ ,‬רק מקיף ומלווה את הנפש מבחוץ‪.‬‬ ‫פשוטות‪.‬‬ ‫מי שאינו מודע לקיומו של חלק זה עלול‬ ‫לעומתו יש חלק חסר צורה‪ .‬הוא מקיף אותנו‪,‬‬ ‫לטעון‪ :‬מה שאינך יכול להסביר – אינך יודע‪.‬‬ ‫אנו חשים בנוכחותו‪ ,‬הוא מאציל עלינו מתוכנו‪.‬‬ ‫מה שאינך מסוגל להכיל – אינו קיים‪.‬‬ ‫אך למרות היותו קרוב אלינו‪ ,‬הוא אינו מסוגל‬ ‫להצטמצם ולהתאים את עצמו לכלי ההשגה‬ ‫קביעה זו משקפת אמת מאוד חלקית‪.‬‬ ‫שלנו‪.‬‬ ‫‪4‬‬ ‫ענייני דיומא‬ ‫מקיפים את חיינו‪ ,‬יש בהם כדי להלהיב את‬ ‫משום שישנם דברים רבים שאנו חשים‬ ‫הלב ולשמור את הנפש מהשפעות פסולות‪.‬‬ ‫בקיומם‪ ,‬שואבים מהם כוחות‪ ,‬נלהבים בזכותם‬ ‫– ובכל זאת איננו מסוגלים להסביר אותם או‬ ‫עם זאת‪ ,‬עיקר עבודתו של יהודי היא להפוך‬ ‫לתאר את צורתם ההגיונית‪.‬‬ ‫את האור המקיף לפנימי‪.‬‬ ‫ובכן‪ ,‬האור הפנימי תפקידו אם כן להחיות את‬ ‫המקיף דומה לחופה או סוכה‪.‬‬ ‫הכלי בו הוא שוכן‪ ,‬אך מה ייחסו של האור‬ ‫המקיף אל הגוף והכלי?‬ ‫על הצדיקים לעתיד לבוא נאמר‪‘ :‬צדיקים‬ ‫האריז”ל מלמד שהמקיף משמש כמלבוש‪.‬‬ ‫יושבים ועטרותיהם בראשיהם’‪ .‬כלומר‪,‬‬ ‫תענוג עולם הבא יהיה היכנסו של המקיף‬ ‫תפקידו של לחם להזין מבפנים – ‘לחם לאכול’‪,‬‬ ‫(עטרותיהם) בפנימיות (בראשיהם)‪.‬‬ ‫ואילו הבגד מגן מבחוץ – ‘בגד ללבוש’‪ .‬הלבוש‬ ‫הוא מגן ומחסה‪ ,‬והמגונן מוכרח להיות גדול‬ ‫בזכות עבודתם וטרחתם בערב שבת‪ ,‬בקיום‬ ‫ונעלה דיו‪ .‬זהו אור מקיף‪.‬‬ ‫המצוות ובעבודת הבורא‪ ,‬יזכו הצדיקים‬ ‫‘לאכול’ בשבת – לעתיד לבוא‪ ,‬ולהכיל בתוכם‬ ‫אם הנשמה מצויה בתוכנו‪ ,‬הרי שהאור המקיף‬ ‫ממש את האור המקיף העצום‪.‬‬ ‫וחופף עלינו גדול כל כך‪ ,‬שלא יכול להצטמצם‬ ‫בגבולות הגוף‪ .‬האור העצום הזה מסוגל להגן‬ ‫כמה וכמה מצוות ועניינים נועדו במיוחד‬ ‫על הנפש מפני כל פגיעה של חיצוניים‪.‬‬ ‫להמשכת מקיפים לפנים‪ .‬ביניהם היא מצוות‬ ‫הסוכה שנחשבת ‘אור מקיף’‪.‬‬ ‫המשכת המקיפים‬ ‫כל שפע רוחני מוכרח מטבעו להופיע כמקיף‪,‬‬ ‫שבעת ימי סוכות והמצוות הקשורות בהם‪,‬‬ ‫ורק לאחר מכן‪ ,‬באמצעות עבודת האדם‪ ,‬ייהפך‬ ‫מסוגלים להמשיך את המקיפים לפנים‪.‬‬ ‫לפנימי‪.‬‬ ‫מקיף בהשוואה‬ ‫דומה הדבר לרעיון מחשבתי שהיה בגדר‬ ‫אפשרות והפך למציאות‪.‬‬ ‫הגדרה נוספת מייחדת את האור המקיף‪:‬‬ ‫אולם ‘אפשרות’ זו אינה רק עניין מופשט‬ ‫אור פנימי מטבעו מתחלק למדרגות שונות‪.‬‬ ‫ותיאורטי‪ .‬אף בשלב היות האור בגדר מקיף‪,‬‬ ‫הרי הוא משפיע על הנפש ומועיל‪.‬‬ ‫דרך משל‪ ,‬הנשמה שרויה במוח‪ ,‬הרוח בלב‬ ‫והנפש בכבד‪.‬‬ ‫ראשית‪ ,‬כמו שהוזכר‪ ,‬זהו לבוש‪ .‬הלבוש‬ ‫תפקידו להגן ולחמם‪.‬‬ ‫הפנימיות מקבלת את אופי הכלי‪ .‬אי לכך אף‬ ‫התנהגותה של הנפש הפנימית תלויה באברים‬ ‫‘השגות אלוקות’‪ ,‬גם אם לעת עתה אינן‬ ‫בהם היא שורה‪ .‬במוח היא תתבטא במחשבה‪,‬‬ ‫מובנות באופן פנימי ומתיישב על הדעת‪ .‬הרי‬ ‫בפה בדיבור‪ ,‬בלב בהרגשה וכן על זו הדרך‪.‬‬ ‫שעצם נוכחותן‪ ,‬והעובדה שרעיונות שכאלה‬ ‫‪5‬‬ ‫ענייני דיומא‬ ‫היחס שלנו אל האור המקיף אותנו‪ ,‬מתבטא‬ ‫האור המקיף‪ ,‬מפאת היותו בלתי תלוי בגוף‪,‬‬ ‫בעיקר בערגה והשתוקקות‪.‬‬ ‫הרי הוא מקיף את הקומה כולה בבת אחת‪,‬‬ ‫ללא הפרטה למדרגות‪ ,‬וממילא אף ללא‬ ‫איננו מסוגלים לעשות בו שימוש ולהכילו‪.‬‬ ‫הדרגה‪.‬‬ ‫הוא נשגב מידי לערך הכלים שלנו‪ .‬אך ההבטה‬ ‫אור מקיף יאיר על הנפש בבת אחת‪ ,‬בשווה‪.‬‬ ‫הכוספת שלנו עליו מסוגלת לקרב בינינו‬ ‫כמו רצון בלתי מוגדר הכובש את כל מציאות‬ ‫ולהמשיך אותו לתוכנו‪.‬‬ ‫האדם‪.‬‬ ‫אור מקיף גם בונה בנפש שלנו ענווה והכנעה‪.‬‬ ‫הקשר בין אור מקיף לפנימי משמש אפוא אבן‬ ‫יסוד בכל דרכי עבודת הבורא‪.‬‬ ‫הבנה שיש מה שלמעלה מאתנו‪ ,‬שאין לנו‬ ‫יכולת השגה בו‪.‬‬ ‫משום שחילוק המדרגות בין אדם לחברו הוא‬ ‫בעיקר באור הפנימי‪ ,‬שהלא כל ישראל יש‬ ‫אור חופף עלינו מלמעלה‪ .‬נוגה אופף אותנו‪.‬‬ ‫להם חלק וזכות לעלות ולהתעלות לכל מדרגה‬ ‫ואנחנו רק יודעים על קיומו‪ .‬בלי לנסות להבין‬ ‫של קדושה‪ ,‬והיכולת הזו מקיפה באפשרות כל‬ ‫ולהכיל‪.‬‬ ‫יהודי באשר הוא‪.‬‬ ‫לא לחינם התבטאו צדיקים‪ ,‬שמצוות סוכה‬ ‫נמצא שביחס לאור המקיף כל ישראל שווים‪.‬‬ ‫הוא מקיף את כולם בשווה‪ .‬ההבדלים בין‬ ‫היא המצווה היחידה אליה נכנס האדם עם‬ ‫המדרגות השונות בישראל נעוצים בעיקר‬ ‫המגפיים‪.‬‬ ‫בשאלה כמה מן האור המקיף נמשך פנימה אל‬ ‫הנפש‪.‬‬ ‫ארבעת המינים מסמלים את חלוקת הדרגות‬ ‫בעם ישראל‪ .‬מהאתרוג המושלם ועד הערבה‬ ‫ככל שמתייגעים להמשיך את המקיף ולהפוך‬ ‫החבוטה‪ .‬ובנטילתנו אותם אנו מתאמצים‬ ‫אותו למציאות פנימית‪ ,‬כך מתקדשת הנפש‬ ‫לאחד ולאגוד אותם יחד‪.‬‬ ‫וניכר בה השינוי לטובה‪.‬‬ ‫אולם סוכה מלכתחילה אין בה חלוקת דרגות‪.‬‬ ‫כי יצפנני בסוכה‬ ‫הסוכה הקדושה מסמלת את האור המקיף‪.‬‬ ‫אור מקיף אין בו חלוקת דרגות‪.‬‬ ‫בנטילת ארבעת המינים האור נמשך ונבלע‬ ‫הוא מקיף במידה שווה בעל מגפיים ובעל‬ ‫בקרבנו ואנו עוסקים בהכלתו‪ .‬אולם בישיבתנו‬ ‫כנפיים‪.‬‬ ‫בסוכה איננו מכילים אלא מוכלים‪.‬‬ ‫וכלשון חכמים‪‘ :‬ראויים כל ישראל לישב‬ ‫הסוכה מכילה אותנו‪ .‬עוטפת‪ .‬מקיפה‪ .‬התפקיד‬ ‫בסוכה אחת’‪.‬‬ ‫שלנו הוא להסתופף בצילה ולהרגיש עטופים‪.‬‬ ‫‪6‬‬ ‫\\ התוועדות‬ ‫דידן נצח‬ ‫רבינו התחיל לפעול בעולם אך הסתלק בחטף‪,‬‬ ‫הזהו ניצחון?!‬ ‫יסודות היהדות שהנחיל רבינו‪ ,‬והפכו‬ ‫כיום לנחלת הכלל‪ ,‬עדיין לא התפרסמו‬ ‫בשעתו‪.‬‬ ‫נושאים כמו קשר אישי עם השם יתברך; תורת‬ ‫ההתחזקות ונקודות טובות; אמונה פשוטה‬ ‫ג הסוכות הוא חג ניצחון‪.‬‬ ‫כך הם מתארים אותו חז”ל‬ ‫במשליהם‪:‬‬ ‫משל לשניים שיצאו למלחמה‪,‬‬ ‫ח‬ ‫ובחזרתם מן הקרב אין לדעת מי ניצח‪ .‬אך‬ ‫ותמימות ועוד כהנה וכהנה‪.‬‬ ‫כאשר רואים שאחד מהם מניף את הנשק‬ ‫כשרבינו הסתלק מהעולם‪ ,‬היה נראה כאילו‬ ‫בידו‪ ,‬זו ההוכחה שהוא המנצח‪.‬‬ ‫הכל הלך לאיבוד‪.‬‬ ‫הנמשל – בראש השנה ויום כיפור ישראל‬ ‫התלמידים ציפו שרבינו יגמור את הסיפור‪,‬‬ ‫נידונים לפני הקב”ה‪ ,‬וכנגדם עומדים‬ ‫שישלים אותו‪ .‬רבי נתן מתאר כמה פעמים‬ ‫המקטרגים ואומות העולם‪ .‬אי אפשר לדעת מי‬ ‫שהם לא רצו להאמין שהוא יסתלק מן העולם‪.‬‬ ‫מהם ניצח‪.‬‬ ‫וכשהוא נפטר השתררה מבוכה גדולה מאוד‪,‬‬ ‫ובהגיע חג הסוכות‪ ,‬יוצאים בני ישראל עם‬ ‫ואולי אפילו תחושת הפסד‪.‬‬ ‫הלולב והמינים בידיהם ומכריזים‪ :‬דידן נצח –‬ ‫אנחנו נצחנו בקרב‪.‬‬ ‫בעיניים של מי שחי אז‪ ,‬היה נראה שרבינו‬ ‫מסתלק מהעולם ולא משאיר כאן זכר‪.‬‬ ‫כיצד נראה ניצחון?‬ ‫בשיחה האחרונה של רבינו‪ ,‬יש ויכוח אם‬ ‫אם ננסה לדמיין את האווירה ששררה‬ ‫היו שם עשרות או מאות איש‪ ,‬אך בוודאי לא‬ ‫ברחובות אומן‪ ,‬אי‪-‬אז בסוכות תקע”א‪ ,‬בשנת‬ ‫יותר‪ .‬לא ציבור שניתן לנהל איתו מערכות‬ ‫פטירת רבינו – קשה להאמין שהיתה זו אווירת‬ ‫חובקות עולם‪.‬‬ ‫ניצחון‪.‬‬ ‫איך זה יכול להיגמר כך? מה יישאר מכל מה‬ ‫בזמנו לא היה את כל מה שיש לנו היום –‬ ‫שגילה והמשיך לעולם?‬ ‫ספרים‪ ,‬תלמידים‪ ,‬רבבות הכמהים לאורו‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫ואגמור’ כל כך מפורסם‪ ,‬עד שמרוב הפעמים‬ ‫רבינו התבטא ואמר‪‘ :‬נצחתי ואנצח גמרתי‬ ‫ששומעים אותו מתנגן ברקע‪ ,‬לא שמים לב‬ ‫ואגמור’‪ .‬האם ככה נראה ניצחון?‬ ‫לפרדוקס מעניין שטמון בו‪.‬‬ ‫רבינו עצמו סגר גם את הפינה הזו‪.‬‬ ‫מה הכוונה ‘נצחתי ואנצח’?‬ ‫רבי נתן מתאר‪ ,‬שלפני הפטירה ראה רבינו‬ ‫אם כבר ניצחת מה יש לך עוד לנצח? אם כבר‬ ‫בזווית העין את תלמידיו‪ ,‬רבי שמעון ורבי‬ ‫גמרת מה אתה עוד צריך לגמור?‬ ‫נפתלי‪ ,‬מתלחשים ביניהם בדאגה על‬ ‫הסתלקותו‪:‬‬ ‫והפלא הוא‪ ,‬שאותה שאלה נמצאת גם בחג‬ ‫הסוכות‪ ,‬בחג בו נפטר רבינו‪.‬‬ ‫“ענָ ה וְ ָא ַמר‪ָ ,‬מה ַא ֶּתם ִמ ְת ַל ֲח ִׁשים? ַא ֶּתם ַר ּׁ ָש ִאים‬ ‫ָ‬ ‫קּותי ְ ּב ָפנַ י‪ִּ ,‬כי ֵאין ֲאנִ י ִמ ְת ּ ַפ ֵחד‬ ‫ְל ַד ֵ ּבר ֵמ ִה ְס ַּת ּ ְל ִ‬ ‫ברשותכם‪ ,‬הבה נחזור למשל של חז”ל על‬ ‫ִמ ֶ ּזה ְּכ ָלל‪.‬‬ ‫ארבעת המינים‪.‬‬ ‫וְ ַא ַחר ָּכ ְך ָא ַמר ָל ֶהם‪ֶ ,‬א ְפ ָׁשר ַא ֶּתם ְמ ַד ְּב ִרים ַעל‬ ‫חז”ל מתארים‪ ,‬שכאשר לא יודעים מי משני‬ ‫הֹול ְך‬ ‫אֹודֹותיכֶ ם? ַמה ֵ ּיׁש ָלכֶ ם ִל ְדאג ְּכ ֶׁש ֲאנִ י ֵ‬ ‫ֵ‬ ‫הצדדים ניצח בקרב‪ ,‬בודקים מי חוזר עם כלי‬ ‫ִל ְפנֵ יכֶ ם?‬ ‫הנשק בידו‪ .‬זהו הסימן שהוא המנצח‪.‬‬ ‫אֹותי ְּכ ָלל ֵהם‬‫ּומה ֵא ּלּו ַה ְ ּנ ָׁשמֹות ֶׁש ּלא ִה ִּכירּו ִ‬ ‫ָ‬ ‫זה לא קצת תמוה?‬ ‫ְמ ַצ ּ ִפים ַעל ִּת ּקּונִ ים ֶׁש ּ ִלי‪ִ ,‬מ ָּכ ֶ‬ ‫ל‪ׁ-‬ש ֵּכן ַא ֶּתם וְ כוּ’‪.‬‬ ‫לכאורה זה שמנצח אין לו כבר צורך להחזיק‬ ‫הֹול ְך‬ ‫ֲא ָבל ַא ֶּתם ַמה ֵ ּיׁש ָלכֶ ם ִל ְדאג ֵמ ַא ַחר ֶׁש ֲאנִ י ֵ‬ ‫את כלי הנשק‪ .‬הוא כבר ניצח‪ .‬הוא יושב בבית‬ ‫ִל ְפנֵ יכֶ ם ֵאין ָלכֶ ם ְל ִה ְתיָ ֵרא ְּכ ָלל”‪.‬‬ ‫מבסוט‪ ,‬ומסתובב בלי שום הגנה‪.‬‬ ‫בדיבור המפורסם הזה של רבינו ‘מה לכם‬ ‫הרי על העתיד לבוא נאמר ‘וכיתותו חרבותם‬ ‫לדאוג’‪ ,‬מונחת גם הוראה פרטית לכל אחד‬ ‫לאיתים’‪ .‬כלומר‪ ,‬יהפכו את החרבות לכלי‬ ‫בעבודת השם האישית שלו‪.‬‬ ‫עבודה בשדה‪ ,‬כי כבר לא יהיה צורך להילחם‬ ‫עם אף אחד‪ .‬המלחמה תוכרע‪.‬‬ ‫ואולי היא תוכל לשפוך לנו קצת אור על‬ ‫המושג ניצחון‪.‬‬ ‫מי שנאחז בכלי הנשק שלו‪ ,‬זה בדרך כלל‬ ‫דווקא הצד שהפסיד‪ .‬הוא רועד על נפשו‬ ‫ומחזיק את האקדח טעון‪ ,‬משוחרר נצרה‪ ,‬שמא‬ ‫נצחתי ואנצח‬ ‫יתקפוהו פתאום‪.‬‬ ‫הביטוי של רבינו‪‘ :‬נצחתי ואנצח גמרתי‬ ‫‪8‬‬ ‫התוועדות‬ ‫הוא יצא למערכה על תיקון העולם‪ ,‬והשיג‬ ‫מלחמה תמידית‬ ‫בה ניצחון אחרי ניצחון‪ .‬אך מעולם לא הרשה‬ ‫לעצמו להתרווח על הכסא וליהנות ממעשה‬ ‫התשובה היא‪ ,‬שהניצחון שבו אנו עוסקים‪,‬‬ ‫הניצחון הרוחני‪ ,‬אינו השמדת האויב‪ .‬ממש‬ ‫ידיו‪.‬‬ ‫לא‪.‬‬ ‫עד יומו האחרון הוא אחז בחרב וקשת‪.‬‬ ‫האויב שלנו לא מושמד במכה אחת‪.‬‬ ‫רוממות א‪-‬ל בגרונו וחרב פיפיות בידו‪ .‬נכון‬ ‫לקראת המלחמה הבאה‪ ,‬לקראת הניצחון‬ ‫עד אחרית הימים הוא ילווה אותנו‪ ,‬ותמיד‬ ‫הבא‪.‬‬ ‫ימשיך לארוב לנו ולנסות להכריע אותנו‪.‬‬ ‫‘ניצחתי ואנצח’ זה משפט מופלא‪ .‬הוא מלמד‬ ‫במלחמת היצר גם מי שכבר ניצח‪ ,‬עדיין‬ ‫אותנו את אומנות הלחימה האינסופית‪.‬‬ ‫ממשיך להחזיק את כלי הנשק‪ .‬כי העבודה‬ ‫הרוחנית בנויה מניצחון ועוד ניצחון ועוד‬ ‫מצד אחד להחשיב כל ניצחון‪ .‬לא לזלזל‬ ‫ניצחון‪.‬‬ ‫בכיבוש של סנטימטר‪ ,‬ולשמוח בו – דידן נצח‪.‬‬ ‫אין שלב בו אפשר לשחרר את הידיים‬ ‫מצד שני‪ ,‬להמשיך לשאוף לעוד ניצחונות‪ .‬לא‬ ‫ולהתמתח באנחת רווחה‪ :‬זהו זה‪ ,‬ניצחתי‪.‬‬ ‫להרפות‪ .‬לא להתפעל מניצחונות קודמים וגם‬ ‫לא מכישלונות חוזרים ונשנים‪.‬‬ ‫תמיד יש מלחמה נוספת‪.‬‬ ‫תמונת ניצחון‬ ‫בעולם הרוחני‪ ,‬המנצח הוא זה שעדיין אוחז‬ ‫בכלי הנשק‪ .‬הוא לא הסתחרר מניצחונותיו‬ ‫ויש כאן עוד נקודה חשובה‪.‬‬ ‫ומרגיש על הסוס‪ .‬אבל גם לא התייאש מחמת‬ ‫כל המכות והמפלות שספג‪.‬‬ ‫הסיבה שאיננו מתפעלים מניצחונות קטנים‪,‬‬ ‫ומצד שני כל מעידה קטנה מפילה אותנו‬ ‫הוא עומד דרוך תמיד‪ .‬מחזיק בכלי הנשק‬ ‫לקרשים‪ ,‬היא בגלל שאנחנו מנסים לנצח את‬ ‫ומוכן להשיב מלחמה‪.‬‬ ‫המערכה הכוללת‪.‬‬ ‫זהו ניצחון אמיתי‪.‬‬ ‫אנו לא מסתפקים בניצחון כמו שהוא‪ ,‬אלא‬ ‫משתוקקים להשיג ‘תמונת ניצחון’‪.‬‬ ‫על כך אמר רבינו ‘נצחתי ואנצח’‪.‬‬ ‫תמונת ניצחון זה משהו שאפשר לתלות על‬ ‫רבינו לא נלחם רק מלחמה פרטית‪ ,‬הוא נלחם‬ ‫הקיר‪ .‬משהו שייתן לנו חותמת של מנצחים‪.‬‬ ‫מלחמת עולם‪.‬‬ ‫‪9‬‬ ‫זו אותה שאלה שמעסיקה כל אחד מאתנו‬ ‫ולכן צעד קטן של התגברות על כעס‪ ,‬או‬ ‫במלחמה הפרטית שלו‪ .‬מה יהיה עם‬ ‫הבלגה על עלבון‪ ,‬לא נתפסים אצלנו כניצחון‪.‬‬ ‫כל האורות שקיבלתי בראש השנה ויום‬ ‫כיפור וכבר הסתלקו? מה נשאר לי מהאור‬ ‫הרצון שלנו הוא הרבה מעבר לפעולות‬ ‫שקיבלתי?‬ ‫הספציפיות שאנחנו נדרשים לעשות‪.‬‬ ‫זה מתסכל אותנו כל פעם מחדש‪.‬‬ ‫אנחנו רוצים להיות צדיקים! עובדי השם!‬ ‫קדושים! עם מלא מלא סימני קריאה‪.‬‬ ‫בשעת מעשה זה מרגיש כל כך אמיתי‪ .‬אנחנו‬ ‫מרגישים צדיקים‪ .‬קרובים‪ .‬מחוברים‪ .‬אבל‬ ‫פעולות קטנות של צדיקות וקדושה? זה קטן‬ ‫תמיד בסוף זה נעלם‪.‬‬ ‫עלינו‪...‬‬ ‫אז מה נשאר מכל זה? מתי סוף סוף נהיה‬ ‫זו הסיבה שאנחנו די מיואשים מעבודת השם‪.‬‬ ‫צדיקים באופן קבוע?‬ ‫כי בחשבון פשוט אין לנו הרבה סיכוי‪.‬‬ ‫התשובה שאומר לנו רבינו היא‪‘ :‬מה לכם‬ ‫לדאוג’‪.‬‬ ‫אם כבר עברנו איזה שלושים‪-‬ארבעים שנה‪,‬‬ ‫ועדיין מדשדשים במקומנו‪ ,‬איזה סיכוי יש לנו‬ ‫זה לא שקיבלנו אישור לעשות מה שבא לנו‪,‬‬ ‫להשיג ניצחון מפואר ולזכות במדליית צדיק?‬ ‫חלילה‪ .‬רבינו הוא הרבי התובעני ביותר‬ ‫ורבינו מחנך אותנו כל הזמן בדיוק ההפך‪.‬‬ ‫בעולם‪ .‬לא מוותר על שום פסיק אפשרי‪.‬‬ ‫תתמקדו במה שאתם צריכים לעשות עכשיו‪.‬‬ ‫אך יחד עם התובענות שלו‪ ,‬הוא מסתכל על‬ ‫אל תנסו לכבוש ולנצח את כל המערכה‪.‬‬ ‫דאגותינו ואומר‪ :‬תגידו לי‪ ,‬מה לכם לדאוג?‬ ‫התפקיד שלכם הוא לעשות את המוטל‬ ‫חבל לבזבז את האנרגיה שלכם על דאגה‪.‬‬ ‫עליכם בכל רגע נתון‪ ,‬בלי לחשבן מה יישאר‬ ‫תעשו את כל מה שצוויתי לעשות‪ .‬בכל‬ ‫לכם מהניצחון הזה‪ ,‬והאם הינו מספיק‬ ‫העצות בכל השיחות‪ .‬פשוט תעשו‪ .‬אין זמן‬ ‫מרשים‪.‬‬ ‫לדאגות‪.‬‬ ‫כשהתלמידים נבוכים מכך שהרבי מסתלק‬ ‫מה נשאר?‬ ‫מהעולם‪ ,‬ומי יודע מה יישאר מהאור שלו‬ ‫שאלה הביכה את תלמידי רבינו לפני פטירתו‪:‬‬ ‫והפעולות שהוא פעל בעולם‪ ,‬רבינו אומר‬ ‫מה יהיה עם כל מה שרבינו לא גמר? מה‬ ‫להם‪‘ :‬מה לכם לדאוג’‪.‬‬ ‫יישאר מהאור שלו?‬ ‫‪10‬‬ ‫התוועדות‬ ‫האור מצד עצמו כלל לא מתאים לעולם הזה‪.‬‬ ‫כלומר‪ ,‬העניין שלכם הוא לעשות‪ .‬לפעול‪.‬‬ ‫העולם לא מסוגל להכילו‪ .‬האור הגיע לכאן‬ ‫לזכור‪ .‬אבל לדאוג – זה לא הענין שלכם‪.‬‬ ‫כדי להשאיר רושם אחרי שיסתלק‪.‬‬ ‫לדאוג – אני כבר דאגתי‪.‬‬ ‫ולכן‪ ,‬כשמאיר לך תשמח ותרקוד‪ ,‬וודאי‪ .‬אבל‬ ‫וזו אמירה לכל אחד מאתנו‪ :‬מה לך לדאוג?‬ ‫אל תבנה על האור‪ .‬הוא לא שלך‪ .‬אל תהיה‬ ‫תיגש ישר לעניין‪ .‬לעצות‪ ,‬לשיחות‪ ,‬לתורות‪,‬‬ ‫מוטרד בשאלה האם הוא יישאר או יעלם‪.‬‬ ‫לשכלים שרבינו השאיר‪.‬‬ ‫מה לך לדאוג? הוא נועד להיעלם‪.‬‬ ‫את הדאגות של ‘מה יהיה’? תשאיר לו‪ .‬אתה‬ ‫תעשה‪ .‬תחטוף עוד טוב ועוד טוב‪.‬‬ ‫תרקוד איתו כל זמן שהוא נמצא‪ ,‬ואל תתאכזב‬ ‫כשהוא הולך‪.‬‬ ‫אור חוזר‬ ‫ועוד מילה לסיום‪:‬‬ ‫אחרי שהוא יעלם יישאר לך הרשימו שלו‪.‬‬ ‫ומהו הרשימו? זה החלק המעשי שנותר לך‬ ‫אנו יושבים יחד בסוכה ושמחים בהילולת‬ ‫ביד‪.‬‬ ‫רבינו‪ ,‬כי רבינו לא הסתלק‪ .‬הוא נשאר איתנו‪.‬‬ ‫רבינו רצה לפתור את כל בעיות העולם‪ ,‬ומה‬ ‫כפי שכותב רבי נתן על רגעי פטירתו ממש‪:‬‬ ‫הוא השאיר אחריו? קומץ חסידים‪.‬‬ ‫“וְ ַא ַחר ָּכ ְך נִ ְד ָמה ֶׁש ִ ּנגְ וַ ע‪ ,‬וְ ִה ְת ַח ְל ִּתי ִל ְב ּכֹות‬ ‫אבל רבינו לא בנה על זה‪ .‬הוא בנה על‬ ‫אֹותנּו‪.‬‬ ‫וְ ִל ְצעק ְמאד‪ַ ,‬ר ִ ּבי ַר ִ ּבי ַעל ִמי ֲעזַ ְב ֶּתם ָ‬ ‫הופעות חוזרות ונשנות שלו‪.‬‬ ‫ּופנָ יו‬ ‫עֹורר‪ ,‬וְ ֶה ֱחזִ יר ראׁשֹו ָ‬ ‫קֹולנּו וְ נִ ְת ֵ‬ ‫וְ ָׁש ַמע ֵ‬ ‫והוא עדיין מכריז ואומר לנו‪ :‬אם אתם‬ ‫אֹומר‪ֵ :‬אינִ י עֹוזֵ ב ֶא ְתכֶ ם ַחס‬ ‫ַהנּ ָֹור ִאים ֵא ֵלינּו ְּכ ֵ‬ ‫תמשיכו בדרך שלימדתי‪ ,‬לא תזלזלו בצעדים‬ ‫וְ ָׁשלֹום”‪.‬‬ ‫קטנים‪ ,‬במעשים פשוטים – אני אהיה פה‪.‬‬ ‫רבינו האמין בהשארה‪ .‬האמין בפעולה של‬ ‫מעולם לא בניתי על אור‪ ,‬בניתי על רשימו‪.‬‬ ‫רשימו‪.‬‬ ‫על רושם‪.‬‬ ‫הוא מלמד אותנו בכמה תורות‪ ,‬שגם כאשר‬ ‫ורושם נשאר תמיד לדורי דורות – גם אחרי‬ ‫אור גדול מסתלק‪ ,‬תמיד נשאר רשימו‪ .‬כל‬ ‫הסתלקות האור‪.‬‬ ‫קדושה משאירה רושם‪.‬‬ ‫ניצחתי ואנצח גמרתי ואגמור – ואתם‪ ,‬מה‬ ‫רושם איננו פרס תנחומים‪ .‬רושם הוא הדבר‬ ‫לכם לדאוג?‬ ‫שמלכתחילה בשבילו הופיע האור הגדול‪.‬‬ ‫‪11‬‬