gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

אור פנימי · Ohr Pnimi — סוכות (2026-09-21)

מוציא לאור: אור פנימי · Ohr Pnimi

שבוע: סוכות (2026-09-21)

אור פנימי · Ohr Pnimi — סוכות (2026-09-21)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בס"ד‬ ‫גליון י"א‬ ‫משוכתב מתוך שיעורים‬ ‫לשון רבינו בעל הסולם‬ ‫"ועל ידי עסק המצוות מי"ג שנים ואילך‪ ,‬שעוסק על מנת להשפיע נחת רוח ליוצרו הוא מתחיל לטהר הרצון לקבל לעצמו המוטבע בו‪,‬‬ ‫ומהפכו לאט לאט על מנת להשפיע‪ ,‬שבזה הולך וממשיך נפש קדושה משורשה במחשבת הבריאה‪ ,‬והיא עוברת דרך המערכה של‬ ‫העולמות דקדושה‪ ,‬והיא מתלבשת בגוף‪ ,‬והוא הזמן של התיקון‪.‬‬ ‫וכן מוסיף והולך לקנות ולהשיג מדרגות דקדושה ממחשבת הבריאה שבא"ס‪ ,‬עד שהן מסייעות לו להאדם להפוך את הרצון לקבל לעצמו‬ ‫שבו‪ ,‬שיהיה כולו בבחינת מקבל על מנת להשפיע נחת רוח ליוצרו‪ ,‬ולא כלל לתועלת עצמו‪ ,‬שבזה קונה האדם השוואת הצורה ליוצרו‪ ,‬כי‬ ‫קבלה ע"מ להשפיע נחשבת לצורת השפעה טהורה‪ .‬כמ"ש במסכת קידושין (דף ז')‪" :‬באדם חשוב‪ ,‬נתנה היא ואמר הוא‪ ,‬הרי זו מקודשת"‪,‬‬ ‫כי קבלתו‪ ,‬שהיא ע"מ להנות לנותנת לו‪ ,‬נחשבת להשפעה ונתינה גמורה אליה‪.‬‬ ‫ואז קונה דבקות גמורה בו יתברך‪ ,‬כי דבקות הרוחני אינה אלא השוואת הצורה‪ ,‬שבזה נעשה האדם ראוי לקבל כל הטוב והנועם והרוך‬ ‫(הקדמה לספר הזהר סעיף י"א)‬ ‫שבמחשבת הבריאה"‪.‬‬ ‫דֹושה ִּמ ָׁש ְר ָׁשּה ְבמַ ְח ֶשבֶ ת‬‫ֶשבָׁ זֶה הֹולְֵך ּומַ ְמ ִּשיְך נֶפֶ ש ְק ָׁ‬ ‫ֻּשה‪.‬‬ ‫הַ ְב ִּריאָׁ ה‪ .‬ו ְִּהיא עֹובֶ ֶרת ֶד ֶרְך הַ מַ ע ֲָׁרכָׁ ה ֶשל הָׁ עֹולָׁמֹות ִּד ְקד ָׁ‬ ‫תמצית הגליונות הקודמים‬ ‫ו ְִּהיא ִּמ ְתלַבֶ ֶשת ְבגּוף‪ .‬וְהּוא הַ זְ מַ ן ֶשל הַ ִּתּקּון"‪.‬‬ ‫בגליונות הקודמים למדנו שהרצון לקבל הוא הכלי לקבלת כל‬ ‫הטוב והנועם שהכין עבורנו הבורא‪.‬‬ ‫כדי להבין את תחילת התיקון שהזכיר רבינו‪ ,‬צריך להבין מהו‬ ‫המצב שבו האדם נמצא בתחילה‪.‬‬ ‫למדנו גם שהמרחק הרוחני אינו מרחק של מקום‪ ,‬אלא עניין‬ ‫של שינוי צורה בלבד‪ ,‬באופן שכאשר קיימת הופכיות הצורה‪,‬‬ ‫חז"ל אומרים לנו "עיר פרא אדם יולד" – האדם נולד עם נפש‬ ‫נוצר פירוד גמור‪ .‬נמצא שהרצון לקבל יצר מרחק ופירוד מוחלט‬ ‫בהמית – רצון לקבל לתועלת עצמו‪ .‬בשנות ילדותו מתפתח‬ ‫בין הבורא לנברא‪ ,‬מפני שהבורא ית' רוצה אך ורק 'להשפיע'‪,‬‬ ‫אצלו בעיקר הרצון לקבל הגשמי‪ .‬בתוך אותו רצון לקבל‪ ,‬קיימת‬ ‫ואילו הנברא מטבע בריאתו רוצה אך ורק 'לקבל'‪.‬‬ ‫רק נקודה קטנה של נפש דקדושה‪ ,‬שאינה מגולה עדיין‪.‬‬ ‫בהמשך ראינו שהבורא ית' ברא שתי מערכות זו לעומת זו ‪-‬‬ ‫הרצון לקבל שייך למערכת הסטרא אחרא‪ ,‬והוא הולך ומתפתח‬ ‫מערכת הקדושה ומערכת הטומאה‪ .‬הרצון לקבל נמשך‬ ‫מעצמו באופן טבעי‪ .‬לעומתו‪ ,‬מערכת הקדושה אינה פועלת‬ ‫והשתלשל דרך מערכת הטומאה‪ ,‬עד שהתלבש בגוף האדם‪.‬‬ ‫באותה צורה; כדי להמשיך נפש דקדושה צריך האדם לפעול‪:‬‬ ‫לעסוק בתורה ובמצוות על מנת להשפיע‪ ,‬ורק על ידי כך‬ ‫בגליון זה נלמד על עבודת האדם בתורה ובמצוות שבאמצעותם‬ ‫נמשכת אליו נפש קדושה משורשה במחשבת הבריאה‪ .‬נפש‬ ‫הוא ממשיך מדרגות קדושות המסייעות לו להגיע להשוואת‬ ‫זו עוברת דרך מערכת העולמות דקדושה ומתלבשת בו‪.‬‬ ‫הצורה ולדבקות בבורא‪ ,‬וכך הוא נעשה ראוי לקבל את כל הטוב‬ ‫שבמחשבת הבריאה‪.‬‬ ‫כפי שהוזכר בגליונות הקודמים‪ ,‬בתחילת הדרך האדם מוכרח‬ ‫להתחיל בלימוד התורה 'שלא לשמה'‪ ,‬אבל עליו לרצות להגיע‬ ‫ל'לשמה'‪ .‬בדרך זו הוא מעורר בעצמו שאיפות‪ ,‬וכך בע"ה יגיע‪.‬‬ ‫זהו שאומר רבינו‪" :‬והוא הזמן של התיקון"‪ .‬זהו הזמן שבו‬ ‫פרק א'‬ ‫האדם מתחיל לטהר את הרצון לקבל ולהפוך את כיוונו ‪-‬‬ ‫תיקון הרצון לקבל‬ ‫מקבלה לעצמו לקבלה על מנת להשפיע‪.‬‬ ‫ֻּשה‬ ‫מֹוסיף וְהֹולְֵך לִּ ְקנֹות ּולְהַ ִּשיג מַ ְד ֵרגֹות ִּד ְקד ָׁ‬ ‫ממשיך רבינו‪ " :‬וְכֵ ן ִּ‬ ‫" וְעַ ל י ְֵדי עֵ סֶ ק הַ ִּמצְ ֹות מי"ג ָׁשנִּ ים וָׁאֵ ילְָׁך‪ֶ ,‬שעֹוסֵ ק עַ ל ְמנָׁת‬ ‫ִּממַ ְח ֶשבֶ ת הַ ְב ִּריאָׁ ה שבא"ס‪ .‬עַ ד ֶשהֵ ן ְמסַ יְ עֹות לֹו לְהָׁ אָׁ ָׁדם‪ ,‬לַהֲ פֹ ְך‬ ‫לְ הַ ְש ִּפיעַ נַחַ ת רּוחַ לְ יֹוצְ רֹו הּוא מַ ְת ִּחיל לְ טַ הֵ ר הָׁ ָׁרצֹון לְ קַ בֵ ל‬ ‫ּומהַ ְפכֹו לְ אַ ט לְ אַ ט עַ ל ְמנָׁת לְ הַ ְש ִּפיעַ ‪,‬‬ ‫לְ עַ צְ מֹו הַ מֻּ ְטבָׁ ע בֹו‪ְ ,‬‬ ‫א‬ ‫על ידי עבודה בתורה ובמצוות על מנת להשפיע מטהר את‬ ‫•‬ ‫אֶ ת הָׁ ָׁרצֹון לְ קַ בֵ ל לְ עַ צְ מֹו ֶשבֹו‪ֶ ,‬שיִּ ְהיֶה כֻּּלֹו ִּב ְב ִּחינַת ְמקַ בֵ ל עַ ל‬ ‫הרצון לקבל לעצמו וממשיך לעצמו נפש קדושה‪.‬‬ ‫ְמנָׁת לְהַ ְש ִּפיעַ נַחַ ת רּוחַ לְ יֹוצְ רֹו‪ְ ,‬ול ֹא כְ לָׁל לְ תֹועֶ לֶת עַ צְ מֹו‪ֶ ,‬שבָׁ זֶה‬ ‫מדרגות הקדושה שמשיג האדם עוזרות לו להגיע להשוואת‬ ‫•‬ ‫ּצּורה לְ יֹוצְ רֹו‪ ,‬כִּ י קַ בָׁ לָׁה ע"מ לְהַ ְש ִּפיעַ‬‫קֹונֶה הָׁ אָׁ ָׁדם הַ ְשוָׁאַ ת הַ ָׁ‬ ‫הצורה עם הבורא‪.‬‬ ‫הֹורה"‪.‬‬ ‫צּורת הַ ְשפָׁ עָׁ ה ְט ָׁ‬‫נ ְֶח ֶשבֶ ת לְ ַ‬ ‫מדרגות הקדושה שהאדם משיג על ידי עבודתו בתורה ומצוות‬ ‫מסייעות לו לעשות שינוי יסודי‪ :‬במקום שיקבל כי הוא רוצה‬ ‫פרק ב׳‬ ‫ליהנות לעצמו‪ ,‬התיקון הוא שיגיע למצב שבו כל הקבלה שלו‬ ‫תהיה אך ורק על מנת להשפיע נחת רוח ליוצרו‪.‬‬ ‫משל האורח ובעל הבית‬ ‫כדי להבין ביתר עומק כיצד קבלה יכולה להיחשב להשפעה‪,‬‬ ‫יש לה' נחת רוח מעבודתנו!‬ ‫נביא את את משל האורח ובעל הבית שכותב רביה"ק‬ ‫ב"פתיחה לחכמת הקבלה"‪.‬‬ ‫יש קליפה קשה שלוחשת בליבו של האדם‪" :‬אתה כל כך‬ ‫נמוך‪ ,‬כל כך שפל‪ .‬איזה נחת רוח יכולה כבר להיות לקדוש‬ ‫בעל הבית מזמין אורח לסעודה‪ .‬האורח רעב מאוד ומשתוקק‬ ‫ברוך הוא מהתורה והמצוות שלך ? רק מהגדולים‬ ‫לאכול‪ ,‬למרות זאת הוא מסרב לאכול‪ ,‬מפני שלא נעים לו לקבל‬ ‫והצדיקים ועובדי ה' המופלגים יש לו נחת רוח"‪.‬‬ ‫מתנה מחברו‪ .‬הוא מרגיש שאם יאכל‪ ,‬הוא יהיה המקבל ובעל‬ ‫חייבים לדעת‪ :‬זו אחת מתחבולות השקר של היצר הרע!‬ ‫הבית יהיה המשפיע‪ ,‬ובכך יהיו ביניהם שוני ופירוד‪ .‬יש לו בושה‬ ‫ואי נעימות לאכול בצורה הזו‪ ,‬יש לו ‪" -‬נהמא דכיסופא"‪.‬‬ ‫האמת היא שלקדוש ברוך הוא יש שמחה גדולה ועצומה‬ ‫מהעבודה של כל אחד ואחד! מהתורה והמצוות שלנו!‬ ‫האורח מתלבט‪ :‬מצד אחד‪ ,‬אם יאכל מפני שהוא רוצה ליהנות‪,‬‬ ‫כפי שכותב רבינו בעל הסולם בהקדמתו לתלמוד עשר‬ ‫הוא בשינוי צורה מבעל הבית‪ .‬מצד שני‪ ,‬אם לא יאכל כלל‪,‬‬ ‫הספירות שעבודת האדם בזמן שהוא שרוי בהסתר פנים‬ ‫המטרה של בעל הבית לשמח ולהנות אותו לא תתקיים‪.‬‬ ‫ומשתדל לעבוד את ה' בבחי' "לכתך אחרי במדבר בארץ‬ ‫בעל הבית מפציר בו לאכול‪ ,‬ובעקבות כך‪ ,‬האורח מבין דבר‬ ‫לא זרועה"‪ ,‬העבודה הזו עושה לקב"ה נחת רוח יותר‬ ‫חדש‪ :‬כאשר הוא אוכל‪ ,‬אין זו רק טובה שבעל הבית עושה עמו‪.‬‬ ‫מעבודת המלאכים!‬ ‫גם הוא גורם בכך נחת רוח לבעל הבית‪ .‬הרי כל רצונו של בעל‬ ‫כשהאדם עוסק בתורה ובמצוות "על מנת לעשות נחת‬ ‫הבית הוא להיטיב לו‪ ,‬וכשהוא מקבל את הסעודה‪ ,‬הוא ממלא‬ ‫רוח ליוצרו"‪ ,‬ידע וירגיש שהקב"ה בכבודו ובעצמו מקבל‬ ‫את רצונו של בעל הבית ומשמח אותו‪ .‬ההבנה הזו גורמת לו‬ ‫ממנו עכשיו נחת רוח‪ ,‬כפי שרבינו בעל הסולם כותב‬ ‫לשנות את דעתו ולאכול את הסעודה‪.‬‬ ‫לתלמידו שידמיין איך הוא עומד אצל הקדוש ברוך הוא‪,‬‬ ‫מה השתנה כעת? גם עכשיו הוא משתמש ברצון שלו לקבל‪,‬‬ ‫ויש לו ית' נחת רוח מהתורה והמצוות שלו‪.‬‬ ‫אלא שכעת הקבלה אינה לעצמו‪ ,‬אלא כדי להשפיע נחת רוח‬ ‫לבעל הבית‪.‬‬ ‫הרצון לקבל אינו משתנה בבת אחת‪ .‬לאט לאט האדם מטהר‬ ‫נמחיש זאת על ידי שלושה סוגי אורחים‪.‬‬ ‫אותו‪ ,‬עד שהוא מתחיל לשמש לכיוון אחר – לא לתועלת עצמו‪,‬‬ ‫אלא על מנת להשפיע‪.‬‬ ‫אורח א' מגיע לסעודה ואומר לעצמו‪" :‬מה בעל הבית רוצה?‬ ‫שאני אוכל"‪ .‬מצויין! הוא מתיישב ואוכל כמו שצריך‪...‬‬ ‫כיצד ניתן לומר על מי שמקבל שהוא נחשב למשפיע?‬ ‫כאן בדיוק נמצאת הנקודה העיקרית‪ :‬הקבלה כשלעצמה אינה‬ ‫לכאורה הוא קיים את מטרת בעל הבית‪ .‬הרי בעל הבית רוצה‬ ‫שהוא יאכל והוא עושה זאת ‪ -‬הוא אוכל‪ .‬אבל יש כאן בעיה‪.‬‬ ‫קובעת את מהותו של המעשה‪ .‬הכוונה היא שקובעת את‬ ‫הבושה להיות 'מקבל' נשארה‪ ,‬והיא פוגמת בהנאה שלו‪ .‬אין‬ ‫מהותו‪ .‬אם האדם מקבל כדי להנות את עצמו – הוא נחשב‬ ‫כאן הנאה מושלמת‪.‬‬ ‫ל'מקבל'‪ .‬אבל כאשר הוא מקבל על מנת להשפיע‪ ,‬הקבלה‬ ‫שלו נחשבת להשפעה טהורה‪.‬‬ ‫גם אם מדובר באדם גס רוח שאוכל בפה מלא ללא הרגשת בושה‪,‬‬ ‫עדיין הוא בפירוד מבעל הבית‪ .‬הוא לא דבוק בבעל הבית וזו בעיה‪.‬‬ ‫אין צורך לבטל את הקבלה כדי להיות משפיע‪ ,‬אלא צריך לתקן‬ ‫הרי המטרה שלנו היא שנהיה דבוקים בבורא‪ ,‬ולא במתנותיו‪ .‬אדם‬ ‫את הקבלה‪ ,‬ואז האדם יוכל לקבל את מה שהבורא רוצה לתת‬ ‫יכול להיות דבוק במתנות של הבורא‪ ,‬באורות שהוא מקבל מהבורא‪,‬‬ ‫לו‪ ,‬ולא יהיה בכך שום שינוי צורה ופירוד מהבורא‪.‬‬ ‫אבל זו לא המטרה‪ .‬המטרה היא לדבוק בבורא עצמו‪.‬‬ ‫אורח ב' מרגיש שבעל הבית משפיע‪ ,‬והוא רוצה להידמות אליו‬ ‫נקודות קצרות‬ ‫ולהיות גם כן משפיע‪ .‬לכן הוא אומר‪" :‬אני לא רוצה לקבל‬ ‫האדם נולד עם רצון לקבל לעצמו‪.‬‬ ‫•‬ ‫כלום"‪" .‬אני רוצה להיות דומה לבעל הבית"‪.‬‬ ‫ב‬ ‫בכלל לקבל‪ ,‬כמו לתת מחמאה למישהו‪ ,‬כאשר מסתתר שם‬ ‫בעל הבית יאמר לו‪" :‬אבל בשביל מה הכנתי לך את הסעודה?‬ ‫איזה אינטרס‪ .‬מבחוץ זו נראית נתינה‪ ,‬אבל באמת זו קבלה‪.‬‬ ‫כדי שתקבל!" יענה האורח‪" :‬אבל אני רוצה להיות משפיע‬ ‫מה תגידו על אדם שכל היום מסיע אנשים ברכבו ממקום‬ ‫כמוך ולעשות לך הנאה"‪.‬‬ ‫למקום? נשמע שהוא בעל חסד גדול‪ .‬רק שכחנו לציין שהוא‬ ‫"אבל איך תעשה לי נחת רוח? שאתה לא מקבל?! להיפך!‬ ‫נהג אוטובוס‪.‬‬ ‫דווקא בזה שתקבל ממני‪ .‬זה נחת הרוח שלי"‪.‬‬ ‫האם ההערכה שלכם אליו נשארה כשהיתה? לא?! מדוע? הרי‬ ‫כאן אנו מגיעים לאורח השלישי‪.‬‬ ‫הוא מועיל לזולת? אלא הוא לא עשה זאת כדי להשפיע טוב‬ ‫הוא עושה עבודה עם עצמו‪ .‬כל עוד הוא מרגיש שאם הוא‬ ‫לאנשים‪ ,‬אלא בשביל לקבל לעצמו כסף‪.‬‬ ‫יאכל‪ ,‬זה יהיה בשביל עצמו – הוא לא אוכל‪ .‬אבל כאשר הוא‬ ‫דוגמא נוספת‪ :‬אדם אחד הולך כל ערב ומחלק אוכל לאנשים‬ ‫מגיע למצב שבו ברור לו שהוא מקבל כדי שבעל הבית ייהנה‬ ‫במשך כמה שעות‪ ,‬משמש אנשים במסירות גדולה‪.‬‬ ‫מכך‪ ,‬אז הוא מקבל‪.‬‬ ‫הסיבה שהוא עושה זאת‪ ,‬כי הוא מלצר באולם שמחות‪ .‬הוא‬ ‫הוא לא ביטל את הרצון לקבל‪ .‬הוא לא הפסיק להיות רעב‪ .‬הוא‬ ‫נקרא "בעל חסד"? לא‪ .‬למה? כי הנקודה העיקרית היא מה‬ ‫לא הפסיק ליהנות‪ .‬הוא רק שינה את הכוונה שלו‪ .‬עכשיו‪,‬‬ ‫הכוונה שלו‪ ,‬לשם מה הוא עושה את זה? לטובת אחרים או‬ ‫כשהוא אוכל‪ ,‬הוא כבר אינו מקבל מתנה בלבד‪ ,‬אלא להיפך‪:‬‬ ‫לטובת עצמו?‬ ‫הוא מרגיש ויודע שהוא עושה הנאה מרובה לבעל הבית בכך‬ ‫ניתן דוגמא הפוכה‪ :‬מספרים שהרב מפוניבז׳ רבי יוסף שלום‬ ‫שהוא מקבל ממנו את הטובה הזאת‪.‬‬ ‫כהנמן זצ"ל ראה פעם מנקה רחובות במלאכתו‪ .‬הוא אמר לו‪:‬‬ ‫זהו מקבל על מנת להשפיע‪.‬‬ ‫"אני כל כך מקנא בך‪ .‬אתה זוכה לנקות את ארץ ישראל‪ .‬אתה‬ ‫התכלית אינה שהאורח יקום מהשולחן רעב ויאמר‪" :‬הצלחתי‬ ‫עושה כזאת מצווה גדולה‪ .‬רק תוסיף את הכוונה ‪ -‬שאתה‬ ‫לא לקבל"‪ .‬התכלית היא שהוא יוכל לאכול את הסעודה‪,‬‬ ‫עושה את זה בשביל לנקות את ארץ ישראל"‪ .‬הכוונה משנה‬ ‫ליהנות ממנה‪ ,‬ובאותו זמן להיות דבוק בבעל הבית‪.‬‬ ‫הכל!‬ ‫כך גם לענייננו‪ :‬הבורא ברא את הבריאה והכין את הסעודה –‬ ‫אדם יכול ללכת לעבודה לפרנס את ביתו‪ ,‬אך אם הוסיף את‬ ‫את השפע‪ ,‬מפני שרצונו להיטיב לנבראיו‪ .‬לשם כך נברא‬ ‫הכוונה הראויה‪ ,‬גם הקבלה הזו נהפכת להיות השפעה‪ .‬כך‬ ‫האדם עם רצון לקבל‪ ,‬עם תיאבון‪ ,‬עם השתוקקות‪ .‬אלא שהוא‬ ‫אומרת הגמרא (כתובות נ‪ ).‬על הפסוק "אשרי שמרי משפט‬ ‫צריך ללמוד להשתמש ברצון הזה בצורה מתוקנת‪ ,‬כדי שלא‬ ‫עושה צדקה בכל עת" – "דרשו רבותינו שביבנה‪ ,‬ואמרי לה ר'‬ ‫יהיה בפירוד מהבורא‪ .‬לצורך כך‪ ,‬ניתן לנו התבלין המיוחד של‬ ‫אליעזר‪ :‬זה הזן בניו ובנותיו כשהן קטנים"‪...‬‬ ‫התורה ומצוות שיש בכוחם לזכך את הרצון לקבל ולהביאו‬ ‫הרבי הרב״ש אשלג זצ"ל היה אומר שההבדל בין צדיק לרשע‬ ‫למצב שהקבלה עצמה נעשית כדי להשפיע נחת רוח ליוצרו‪.‬‬ ‫הוא בעיקר בכוונה‪ .‬שניים יעשו אותו מעשה‪ ,‬על האחד נאמר‪:‬‬ ‫"צדיקים ילכו בם"‪ ,‬ועל השני נאמר‪" :‬ופושעים ייכשלו בם‪".‬‬ ‫נקודות קצרות‬ ‫זה הולך בשביל כסף כל היום‪ ,‬ואילו השני עושה את אותם‬ ‫הרצון לקבל אינו מתבטל – הכוונה היא שמשתנה‪.‬‬ ‫•‬ ‫מעשים‪ ,‬אותו דבר בדיוק‪ ,‬גם הוא מרוויח כסף‪ ,‬אבל יש לו‬ ‫קבלה יכולה להפוך להשפעה כאשר האדם מקבל על מנת‬ ‫•‬ ‫בראש משהו אחר‪ .‬הכוונה שלו שונה‪ ,‬ממילא הכול השתנה‪.‬‬ ‫להשפיע‪.‬‬ ‫רבי בנימין סינקובסקי זצ"ל שהיה מקורב מאוד לרבינו בעל‬ ‫מקבל על מנת להשפיע הוא המצב שבו האדם מקבל את‬ ‫•‬ ‫הסולם מספר בכתביו שהיה אצלו בליל ב' של ראש השנה‪.‬‬ ‫הטוב ובו בזמן דבוק בבעל הבית‪.‬‬ ‫כאשר הביאו לבעל הסולם את הדגים‪ ,‬אכל מהם ואמר ביידיש‪:‬‬ ‫"גוטע פיש" ‪" -‬דגים טובים"‪ .‬ואז הסביר‪ :‬הבורא ברא טעם‬ ‫באוכל בשביל שנהנה‪ .‬לכן צריכים להרגיש טעם באוכל!‬ ‫פרק ג׳‬ ‫כפי שאמרנו‪ ,‬המטרה איננה שאדם לא ירגיש טעם באוכל‪ .‬אדם‬ ‫לא צריך להלקות את עצמו על זה שהוא מרגיש הנאה באוכל‪.‬‬ ‫הכוונה קובעת את דרגת העבודה‬ ‫הבורא ברא טעם באוכל עבורנו‪ ,‬רק צריך לקבלו על מנת‬ ‫העבודה הזו אינה מתבטאת דווקא במעשה החיצון‪ .‬המעשה‬ ‫להשפיע לו נחת רוח‪.‬‬ ‫החיצון דרכו להטעות אותנו‪ .‬יתכן שאדם עושה מעשה שנראה‬ ‫כהשפעה‪ ,‬אבל הכוונה שלו היא לתועלת עצמו‪ ,‬וכן להיפך‪.‬‬ ‫בתוך שגרת מעשי היום יום‬ ‫הנקודה המרכזית היא לשם מה נעשה הדבר‪.‬‬ ‫מסתתרת עבודת ההשפעה!‬ ‫האדם יכול לקבל בפועל‪ ,‬וזו תהיה השפעה טהורה‪ .‬וכן להיפך‪,‬‬ ‫אפשר לעשות פעולה של השפעה‪ ,‬אבל הכוונה בפנים תהיה‬ ‫ג‬ ‫כך צריך להבין שגם כאשר אנו מקבלים‪ ,‬אם כל הקבלה היא‬ ‫אך ורק בכדי לעשות נחת רוח לבורא‪ ,‬הרי זה נחשב שאנו‬ ‫"משפיעים" ממש כדוגמת הבורא שהוא "משפיע"‪ ,‬ואז אנו‬ ‫הלכה למעשה‬ ‫נמצאים איתו בהשוואת הצורה ודבקות‪.‬‬ ‫ניתן כמה דוגמאות פשוטות בחיי היום יום שלנו‪:‬‬ ‫אגב‪ ,‬ראוי להתבונן שאנחנו נחשבים ל"אדם חשוב" בעיני‬ ‫אתה רואה שקית או לכלוך ברחוב על הרצפה – תרים‪.‬‬ ‫הבורא‪ .‬אם לא היינו חשובים בעיני הבורא‪ ,‬מה שאנו מקבלים‬ ‫למה אתה מרים? תכוון להשפיע לזולת‪ ,‬לעשות נחת רוח‬ ‫בשביל להשפיע לא היה נחשב לנתינה‪ ,‬שהרי זה נחשב‬ ‫לבורא‪.‬‬ ‫כנתינה רק ב"אדם חשוב"‪.‬‬ ‫זה דבר שאפשר להרגיל גם ילדים קטנים‪ .‬למה אתה‬ ‫נתבונן עד כמה אנחנו חשובים בעיני הבורא ולא נזלזל‬ ‫מנקה? לא כי עלולים לצעוק או לכעוס עליך‪ ,‬אלא כדי‬ ‫לעשות טוב ונעים לזולת‪.‬‬ ‫בעבודתנו! הוא מקבל נחת רוח מזה שאנחנו מקבלים ממנו‪...‬‬ ‫אדם מחייך לשני ומתעניין בו‪ ,‬עליו אמרו חז"ל "גדול‬ ‫מּורה בֹו י ְִּתבָׁ ַרְך‪ ,‬כִּ י ְדבֵ קּות‬ ‫מסיים רבינו‪ " :‬וְאָׁ ז קֹונֶה ְדבֵ קּות גְ ָׁ‬ ‫המלבין שיניים לחברו ממשקהו חלב"‪ .‬כמה חשוב‬ ‫ֲשה הָׁ אָׁ ָׁדם ָׁראּוי‬ ‫ּצּורה‪ֶ ,‬שבָׁ זֶה ַנע ֶ‬ ‫הָׁ רּוחָׁ נִּ י אֵ ינָּׁה אֶ ּלָׁא הַ ְשוָׁאַ ת הַ ָׁ‬ ‫להתעניין בזולת‪ ,‬להגיד מילה טובה‪ ,‬לתת לו תחושה‬ ‫לְ קַ בֵ ל כָׁל הַ ּטֹוב וְהַ ּנֹעַ ם וְהָׁ רְֹך ֶש ְבמַ ְח ֶשבֶ ת הַ ְב ִּריאָׁ ה"‪.‬‬ ‫ש"אני איתך"‪" ,‬מרגיש אותך"‪ .‬אין לכך גבול ושיעור‪.‬‬ ‫השוואת הצורה היא ההכשרה לקבל את כל מה שהבורא חשב‬ ‫אבל חשוב לעשות את זה לא מתוך חשבון של שליטה על‬ ‫להיטיב לנו במחשבת הבריאה‪.‬‬ ‫השני‪ ,‬או חשבונות של‪" :‬אם אני אתעניין בו‪ ,‬זה ישתלם‬ ‫דבקות בבורא אינה תלויה בכמה האדם חושב עליו‪ ,‬ולא בכך‬ ‫לי"‪ ...‬כי אז זה שוב חוזר להיות מעשה של "קבלה"‪ ,‬ולא‬ ‫שהוא מרגיש כל הזמן שהוא קרוב אליו‪ .‬דבקות אינה עצימת‬ ‫של "השפעה"‪.‬‬ ‫העיניים או תנועות חיצוניות אחרות‪...‬‬ ‫כך‪ ,‬לאט לאט‪ ,‬האדם מתחיל להפוך את כל החיים שלו‬ ‫גם אם האדם כל היום חושב על הבורא‪ ,‬אבל כל המחשבות‬ ‫להשפעה‪ .‬לא לחפש רק מעשים גדולים‪ .‬להתחיל בדברים‬ ‫שלו הן רק בשביל עצמו – הוא אינו דבוק בבורא אלא רחוק‬ ‫שכבר עושים ממילא‪ ,‬ולשנות את הכוונה להשפעה‪.‬‬ ‫ממנו‪ ,‬מפני שדבקות רוחנית אינה אלא השוואת הצורה‪.‬‬ ‫ּצּורה לְ יֹוצְ רֹו‪ ,‬כִּ י‬ ‫ממשיך רבינו‪ֶ " :‬שבָׁ זֶה קֹונֶה הָׁ אָׁ דָׁ ם הַ ְשוָׁאַ ת הַ ָׁ‬ ‫נקודות קצרות‬ ‫הֹורה‪ .‬כמ"ש‬ ‫צּורת הַ ְשפָׁ עָׁ ה ְט ָׁ‬ ‫קַ בָׁ לָׁה ע"מ לְ הַ ְש ִּפיעַ נ ְֶח ֶשבֶ ת לְ ַ‬ ‫"באָׁ דָׁ ם חָׁ שּוב‪ ,‬נ ְָׁתנָׁה ִּהיא וְאָׁ מַ ר הּוא‪,‬‬ ‫דּושין ( ַדף ז')‪ְ :‬‬ ‫ְבמַ סֶ כֶ ת ִּק ִּ‬ ‫הכוונה היא שקובעת את מהות המעשה‪.‬‬ ‫•‬ ‫ַּנֹותנֶת לֹו‪,‬‬ ‫הֲ ֵרי זֹו ְמקֻּ ֶד ֶשת"‪ ,‬כִּ י קַ בָׁ לָׁתֹו‪ֶ ,‬ש ִּהיא ע"מ לְ הַ ּנֹות ל ֶ‬ ‫גם מעשה של קבלה יכול להיחשב להשפעה‪ ,‬כאשר האדם‬ ‫•‬ ‫מּורה אֵ לֶיהָׁ "‬ ‫נ ְֶח ֶשבֶ ת לְ הַ ְשפָׁ עָׁ ה ּונְ ִּתינָׁה גְ ָׁ‬ ‫מקבל על מנת לעשות נחת רוח לבורא‪.‬‬ ‫אם האישה נתנה את כסף הקידושין לאדם חשוב‪ ,‬והוא אמר‬ ‫קבלה על מנת להשפיע מביאה את האדם להשוואת הצורה‬ ‫•‬ ‫ולדבקות בבורא‪.‬‬ ‫לה "הרי את מקודשת לי" – היא מקודשת‪ .‬מדוע? מפני שבזה‬ ‫שהוא מסכים לקבל ממנה‪ ,‬הוא עושה לה נחת רוח‪ ,‬וזה נקרא‬ ‫שהוא נתן לה‪ .‬רואים מכך‪ ,‬שלמרות שבפועל קיבל‪ ,‬קבלתו‬ ‫לקראת הגליון הבא‪...‬‬ ‫נחשבת להשפעה ונתינה גמורה אליה‪.‬‬ ‫בגליון זה למדנו כיצד מתחילה עבודת התיקון של הרצון לקבל‬ ‫כאשר אחד האדמורי"ם הגדולים הגיע לארץ מארצות הברית‪,‬‬ ‫על ידי תורה ומצוות על מנת להשפיע עד שהקבלה עצמה‬ ‫נערך בין הגבירים מכרז על הזכות להיות הנהג שלו במשך‬ ‫נחשבת כהשפעה‪ ,‬עד שהאדם זוכה להשוואת הצורה‬ ‫שהותו בארץ‪ .‬במכרז הוצעו סכומים עצומים של עשרות אלפי‬ ‫ולדבקות בבורא‪.‬‬ ‫דולרים שנועדו לתרומה למוסדות – ובסופו של דבר זכה אחד‬ ‫כאן מתעוררת שאלה‪ :‬אם כל תכלית עבודת האדם היא לתקן‬ ‫הגבירים בזכות להיות הנהג של האדמו"ר‪.‬‬ ‫את הרצון לקבל ולהגיע להשוואת הצורה‪ ,‬מדוע היה צורך‬ ‫אם הייתי בא לאדם מן השורה ואומר לו‪" :‬תהיה הנהג שלי‬ ‫לברוא אותו מלכתחילה בצורה מקולקלת‪ ,‬ומדוע הוצרכה‬ ‫במשך שבוע שלם‪ ,‬תסיע אותי ממקום למקום" – הוא בוודאי‬ ‫להתקיים מערכת של קליפות וטומאה?‬ ‫היה שואל‪" :‬למה? מה פתאום? תשלם לי"!‬ ‫בגליון הבא נמשיך בדברי רבינו בסעיף י"ב‪ ,‬ונראה מה תפקידה‬ ‫אבל הוא היה מוכן לשלם סכום עצום כדי לזכות להיות הנהג‬ ‫של מערכת זו בתהליך התיקון‪ ,‬ומדוע היא נצרכת ומוכרחת‬ ‫של האדמו"ר‪ .‬למה? כי עצם הזכות שהוא זוכה להסיע את‬ ‫בתהליך עבודת האדם‪.‬‬ ‫האדמו"ר ולהיות קרוב אליו‪ ,‬היא עצמה הכבוד וההנאה שלו‪.‬‬ ‫אנו רואים שבאדם חשוב‪ ,‬הנתינה היא בעצם קבלה‪.‬‬ ‫להערות והארות ולקבלת הגליונות במייל ניתן לשלוח בקשה ל‪ichud.ashlag@gmail.com:‬‬ ‫ד‬