עושה שלום - ממונות · Oiseh Shaloim - Mamoinus — סוכות (2026-09-21)

32
חג הסוכות
שאלה :ראובן הוא חלפן כספים .שמעון פנה אליו בכדי שיפרוט לו צ'יק דולרי שנרשם שם שאלה :מעשה באדם שקנה אתרוג מרוקאי שגדל במרוקו מסוחר אתרוגים בישראל ,ושילם עליו
המוטב עבור לוי ,והסביר שמעון שהוא שליח של לוי .ראובן שאל את שמעון אם הוא מכיר במיטב כספו בערב ר"ה סך של .$ 900האתרוג היה מהודר ויפה ומראהו צהוב ,ואף אושר ע"י רב
את לוי ויודע שהוא בעל הצ'יק ,ושמעון השיב שכן. שהוא מהודר ויפה .ושאל הקונה את המוכר היאך ישמרנו עד לחג הסוכות .ענה המוכר כי צריך
פרט ונתן לו הכסף ,ושמעון נתן את הכסף ללוי .אח"כ נתברר שהצ'יק גנוב והוא שייך ליהודי לשומרו במקום אפל וממוזג .וכך עשה הקונה .והנה בהגיע ערב חג הסוכות פתח הקונה את השקית
אחר שנקרא לוי ,ולוי הגנב ברח וא"א לתופסו. בה מונח האתרוג וראה שהתעפש ועלו בו נקודות לבנות וחומות.
עכשיו לוי שהוא בעל הצ'יק האמיתי תובע את שמעון שקיבל כסף תמורת הצ'יק שלו, תובע הקונה מקח טעות שהאתרוג המעופש הוא באחריות המוכר ,לעומתו משיב המוכר כי ממנו
ושמעון טוען שנתן את הכסף ללוי הגנב שברח .עם מי הדין? יצא האתרוג שלם ומהודר ,ומה שאירע ברשות הקונה ה"ז באחריותו של הקונה ,עם מי הדין?
תשובה :לכאו' נראה שראובן החלפן הוא יכול לתבוע את שמעון ,משום שסו"ס נתן לו כסף תשובה :עיין חו"מ (סימן רל"ב סי"א) בדין המוכר בהמה לחבירו וטבחה הקונה ושחטה ונמצאת
פרטי שלו (ולא כסף של בעל הצ'יק ,שהרי נתן לו כסף מהקופה ,על סמך מה שהפקיד לו טריפה ברשותו ,אמרינן כאן נמצא כאן היה ,ואפילו אם לא שילם ישלם .ורק אם הוכח שנולדה
הלווה לחשבון) על דעת שיתן אותו להמוטב האמיתי בלבד ,וסמך עליו שהוא מכיר אותו. הטרפות אצל המוכר וכגון שהוגלד פי המכה ,ושאז ידוע שניקב קודם שלשה ימים ,ונקנתה
הבהמה תוך שלשה ימים ,הרי זה הוברר הדבר שמכר לו בהמה טריפה והו"ל מקח טעות .אבל
וכיון שהשליח שיקר והוא באמת לא מכיר את בעל הצ'יק ,ונתן את הכסף לאדם אחר ,הרי"ז
מספק אמרינן כאן נמצא כאן היה.
פושע וחייב לשלם להחלפן מה שקיבל ממנו.
ועיין שב שמעתתא (שמעתתא ב' פ"ט) אשר פירש דדין כאן נמצא כאן היה אינו מכח חזקה
אלא שלכאו' יכול שמעון לומר שהוא שליח של לוי הגנב ,ואין לחייבו .ואע"ג דקיי"ל שאין
קמייתא ,ולפי שאין בכח חזקה להוציא ממון ,אלא דאמרינן כל ריעותא דלא חזינן לא מחזקינן,
שלד"ע ,מ"מ כשהוא שוגג נח' הראשונים אם יש שלד"ע או לא ,וכמו שהביא הש"ך (סי'
וריעותא שנמצאת ברשות הקונה אינה מטילה ספק על רשות המוכר ,ושעל כן גם אם לא נתן יתן.
קפ"ב) .ויכול לטעון ק"ל כהסוברים שיש שלד"ע ופטור. אומנם בשו"ע (שם סט"ז) דן בראובן שמכר גבינות לשמעון ולאחר שלשה ימים פתח הקונה
אלא שיל"ע בזה ,דהנה השו"ע (חו"מ סימן רצ"ב סעיף ה') פסק דהשולח יד בפיקדון ע"י שמעון ומצאם מרוקבות ריקבון גדול .ונפסק שאם המומחים יאמרו שנולד הריקבון ברשות
שליח חייב .ומקורו בגמ' (ב"מ מ"ד ).דמקרא דעל כל דבר פשע ילפי' שיש שלד"ע בשליחות המוכר ,הו"ל מקח טעות ,אבל אם הדבר ספק אמרינן המוציא מחבירו עליו הראיה ,ומקורו משו"ת
יד ומתחייב המשלח .והסמ"ע (ס"ק י') כתב 'דהיינו דוקא כשלא ידע השליח שהוא של הרא"ש.
אחרים או שאינו בר חיוב או שאין לו מה לשלם ,וכמ"ש בריש סימן קפ"ב ,דאל"כ הא קי"ל וע"ש סמ"ע (ס"ק ל"ה) אשר הקשה דמדוע כתב הרא"ש הממע"ה ,והלא בבהמה ונמצאת טריפה
דאין שליח לדבר עבירה' ,וחייב השליח עצמו. אצל הקונה אמרינן דגם אם לא שילם ישלם מדין כאן נמצא כאן היה ,ואילו הכא קאמר הממע"ה
הש"ך (ס"ק ד') הק' דבגמ' מבואר להדיא דיש שלד"ע בשליחות יד .ותי' אביו של הש"ך ,דמאי דהיינו שאם נתן לא יטול ,אך אם לא שילם עדיין לא ישלם מספק.
דאמרי' בגמ' דיש שלד"ע בשליחו"י היינו לעניין העבירה שמתייחסת למשלח ,אבל החיוב תירץ הסמ"ע דשאני בהמה שיש לה חזקה ברורה שלא נולדה טריפה ולפתע נטרפה ,וכ"כ הש"ך
תשלומים ודאי אקרקפתא דשליח מנח .ורק באופן שלא ידע או שאינו בר חיוב או שאין לו שם (סק"ח) ע"פ פירוש הב"ח דאית ליה רובא וחזקה שלא נולדה טריפה ,אבל בגבינות אין להם
לשלם דבכל אלו האופנ ים איכא למ"ד דבעלמא אין שלד"ע ,ובשליחות יד נתחדש שיש חזקה כיון שדרך גבינות כשמתישנות שהן מתליעות והוי תהליך מתמשך .ואע"ג שבב"י נראה
שלד"ע והמשלח חייב לשלם במקום השליח. שהשווה דין הגבינ ות לבהמה ,מ"מ בשו"ע נקט לשון המע"ה שמתפרש דאם לא נתן לא יתן ורק
א"כ עיקר חידוש התורה לא אתי לפטור השליח ,אלא לחייב את המשלח כשא"א לתבוע את אם נתן לא יטול.
ע"כ בנידון דידן שקנה האתרוג במצב מהודר ,ורק אח"כ נמצא מעופש אצל הקונה ,וכבר שילם
השליח.
הקונה על האתרוג ,הרי דלכו"ע א"א לבטל את העיסקא ,לא מבעיא אם נאמר כאן נמצא כאן היה,
גם הקצוה"ח ס"ל כהש"ך שיש לחייב את השליח של השומר אך מטעם אחר ,דהנה כתב
אלא גם אם נסתפק שמא ראשית העיפוש נולד ברשות המוכר הרי דמספק אמרינן המוציא
הקצוה"ח (ס"ק א') דהמשלח חייב בשליחות יד לא מכח דיני שליחות דהא אין שלד"ע ,אלא
מחבירו עליו הראיה ,דלא גרע מגבינות וכהנ"ל בסמ"ע .הלכך כל היכא שלא הוכח שהלקותא
מכיון שסו"ס הוא פשע בשמירתה דמה לי שלח יד ע"י עצמו ומה לי שלח בה יד ע"י אחר.
נולדה אצל המוכר אמרינן הממע"ה ומה שנתן נתן ,ולא יוכל לבטל מספק את העיסקא.
אולם הנתה"מ (ס"ק ה') הק' על דברי הש"ך ,דודאי פשיטא הוא שיש לחייב את המשלח ולא שוב ראיתי בביה"ל (סימן תרנ"ו ס"א) דכתב וז"ל :אם קנה אתרוג ונמצא נרקב וכן לולב ,כתב האליה
את השליח מכיון שהשליח הגביה את החפץ בשביל המשלח ,ונמצא שהמשלח הוא זה רבה בשם שלטי גבורים ,אם יכול לתלות שהרקבים נעשו ביד המוכר [היינו באופן מבורר] הרי זה
שעשה קנין בחפץ ומתחייב עליו ,אבל השליח לא עשה קנין כלל ,וא"כ למה יתחייב .ובביאור מקח טעות ,ואם הדבר ספק המוציא מחבירו עליו הראיה .עכ"ל .וכ"כ בכה"ח שם (אות ח').
ד' הסמ"ע כתב שם דאיירי בשלחו לאכול את החפץ וזה הוי כגזל ולא נתייאשו הבעלים ואולם אם לא היה הקונה משלם היה מקום עיון אם אמרינן בכה"ג כאן נמצא כאן היה מאחר ויצא
דגובה ממי שירצה עיי"ש. מהודר מרשות המוכר ,או שמא י"ל הממע"ה לאידך גיסא דשמא נולד הריקבון ברשות המוכר.
מ"מ מבואר דלהש"ך השליח חייב ,אלא שאם א"א לגבות ממנו יכול לגבות מהמשלח, ומדברי שלטי ג בורים והאחרונים הנ"ל נראה דס"ל שדין ריקבון האתרוג כדין עיפוש הגבינות
ולהקצוה"ח רק בשליחות יד חייב המשלח ג"כ ,ולהנתה"מ בכ"מ השליח פטור כיון שזיכה דאזלינן בתר המוחזק ,והטעם כדברי הסמ"ע דעיפוש וריקבון מצויים הם בדברים מתישנים והוי
למשלח. תהליך מתמשך.
ובנידו"ד לפי הש"ך יש לחייב את השליח ,דאפילו לסוברים שבשוגג יש שלד"ע היינו לחייב עכ"פ בנ"ד דכבר שילם הרי שאין יכול לבטל את המקח ולדרוש את הכסף אלא אמרינן הממע"ה
את המשלח בעבירה ,אבל השליח חייב בתשלומים דסו"ס הוא זה שגנב .ולהקצוה"ח הדין ומה שנתן נתן .וע"ע גמרא ב"מ (ק"ו ).בעניין מכת מדינה שאם אכלה חגב מנכה לו מחכירו ,אך אם
תלוי אם יש שלד"ע בשוגג .ולהנתה"מ רק לוי המשלח חייב והשליח פטור ,כיון שהשליח החוכר לא זרע אין מנכה ועל אף שהיתה מכת מדינה במקום ,מ"מ יאמר המחכיר שאם היה זורע
זיכה לו את הכסף ולא עשה בו השליח מעשה קנין לעצמו כלל. היה מזלו גורם שלא תהא מכה בשדהו כי היה מתקיים בו "לא יבושו בעת רעה ובימי רעבון ישבעו".
וכמו"כ בנ"ד כל עוד לא הוכח שהלקותא הייתה אצל המוכר אומר לו נסתחפה שדך ומזלך גרם.
ולכאו' נראה שהשליח יכול לומר ק"ל שיש שלד"ע בשוגג ,וק"ל כהנתה"מ שהשליח פטור
העולה להלכה :כל שאין הוכחה ברורה שהעיפוש נוצר אצל המוכר ,אמרינן המוציא מחבירו עליו
לגמרי.
הראיה ,וכיון ששילם לא יוכל לבטל את העיסקא בטענת מקח טעות.
העולה להלכה :למעשה אין להוציא ממון משמעון ,ולוי שהוא בעל הצ'יק האמיתי הפסיד
אולם באופן שעדיין לא שילם הקונה אמרינן הממע"ה לאידך גיסא ,דמספק לא יצטרך לשלם.
עד שימצא את לוי הגנב ויתבע אותו.
תשובה :הגרב"צ קוק שליט"א שאל את הגרי"ש אליישיב זצ"ל שאלה זו ,והשיב לו דכל שאלה :האם אפשר לישון במיטת קומתיים בסוכה?
תשובה :דעת רוב הפוסקים שאפשר לישון במיטה התחתונה ,אם אין י' טפחים מהמיטה בגד שהוא מכובס הרי הוא כמו בגד שמיוחד לשבת ,ולכן אין צריך לייחד חולצה לשבת,
העליונה ,וכמ"ש השבט הלוי (ח"ז סל"ו ,וח"ח ס' קמ"ג) ,ואול"צ (ח"ד עמ' קמ"ג) ,ושו"ת אך טל"ק כיון שאין מכבסים אותה ,צריך שתהיה לו טלית לשבת.
שאלה :ההולך לכותל ושכח להביא בגד מיוחד לקריעה ,ומתבייש ללכת עם בגד קרוע, הראשל"צ (ח"א סמ"א) ,ועוד.
ויש מחמירים (הגריש"א באשרי האיש סוכה עמ' קע"ז) למנות את הי' טפחים מהקרקע .מה אפשר לעשות?
ויש מחמירים שבכל אופן נחשב כאהל קבע (קנין תורה ח"ה ס"א) ואסור לישון במיטה תשובה :אף שכמה וכמה פוסקים כתבו שא"א להקנות את הבגד לחברו בכדי שלא יצטרך
התחתונה ,אולם אין דבריו מוכרחים כלל .אך בכל אופן אינו מצוי כ"כ שלא יהיה י' טפחים לקרוע( ,ע' אול"צ ח"ג עמ' רפ"א ,ומעדני שלמה עמ' של"א ,ועוד) ,מכל מקום בשעת
הדחק אפשר להקל בכך שיקנה לחברו ,ולסמוך על דברי הגריש"א (אשרי האיש מועדים מהמיטה התחתונה לעליונה.
שאלה :מי שיש לו הורים מבוגרים שאינם יודעים מה קורה סביבם ,האם יש מצוה ועניין עמ' תצ"ז) שמיקל בכך.
בצירוף דעת הגר"י מוצפי זצ"ל ,שכיום שבנקל להגיע לכותל מכל מקום בארץ ,נחשב לקום בפניהם ,או דאין בכך שום עניין של כבוד?
תשובה :בשו"ת ציץ אליעזר (חלק י"ח סימן מ"ט אות ה') מוכיח מהא דמצאנו בתורה אצל כדר בירושלים.
יוסף שהשתחוה לפני יעקב אביו ואע"פ שלא היה רואה ,שהרי עניו כבדו מזוקן .ומוכח ובצירוף דעות הסוברים שאין חייב לקרוע אלא אם רואה את מקום ריצפת העזרה שכיום
א"א לראותה ,ולא מספיק בראיית הכותל וכיפת הזהב( ,כדעת חכם שלום הכהן זצ"ל, דיש מצוה לכבדו ואע"פ שאינו מרגיש בכך.
שאלה :במשנ"ב (סי' רס"ב ס"ק ה') כתב שלא ילבש בשבת מכל מה שלבש בחול ,לפי"ז בספר דברי שלום מועדים עמ' תקפ"ז).
[אומנם יש לציין כי בחוה"מ אינו צריך לקרוע בכל אופן]. האם יש עניין לייחד חולצה וטל"ק וכד' לשבת?
לשאלות ובירורים ניתן לפנות
ללשכה לממונות – 'זכור לאברהם'
לבטל את הבנייה המזיקה ,ומשכך הרי היזם בסך הכל שליח לטובת הרוכשים המשך הנידון ביזם אשר מכר דירה לכמה רוכשים בטאבו משותף -מקרה ב'
והוציא הוצאות לטובתם ,והרי הוא כיורד לשדה חברו העשויה ליטע. בחלק מהדירות פנו השכנים הגובלים עם הפרויקט וטענו כל מיני טענות ,חלקן
אלא יכולים הרוכשים לטעון אנו היינו מפצים את השכנים פחות מהיזם ,וע"כ נכונות כגון היזק ראיה ועוד ,וחלקן אינן נכונות ע"פ ההלכה ונבעו מצרות עין ,כדי
יש לדון האם היזם עדכן את הרוכשים בהתנגדות או לא ,וכן האם קיבל את כל להתקדם בקצב הנדרש ,נפגש היזם עם השכנים המתנגדים ושידל אותם שלא
הסמכויות מאת הרוכשים ע"מ לבצע את כל מה שנדרש כדי לסיים את הבנייה. להתנגד לבנייה ,אגב -השכנים איימו בעצירת הבנייה ע"י פניה לרשויות ,לאחר
ב .במקרה שטענות השכנים נובעות מצרות עיין ועכבו את הבנייה שלא כדין משא ומתן סוכם עם השכנים שהיזם ישלם פיצוי מסוים לכל שכן המתנגד.
ומצאו מקום לסחיטה ,במקרה זה יש לדון האם סחיטת השכנים נקראת הוצאה לאחר סיום הבנייה פנה היזם בתביעה לרוכשים שישלמו את כל הכספים ששילם
או שמא נזק( ,ראה בספר יבא ידיד למו"ר הגר"ש זעפראני שליט"א ,ח"א חו"מ לשכנים ע"י כפיה ואונס ,אך כנגדו טוענים הרוכשים כי רכשו נכס מושלם ללא
סימן ל"א). תוספות תשלום מכל סיבה שהיא.
אם נדונו כהוצאות ,לכאורה יש להטיל זאת על היזם כחלק מהוצאות בלתי במקרה זה גם אחרי שנפסק כי היזם דינו כקבלן המוכר דירות (יש להדגיש כי הדין
צפויות המשוקללות בכל פרויקט ,ואם נדון כנזק יכול להיות (מבלי לקבוע נכון במקרה זה ע"פ מה שהוסכם בין הצדדים בהסכם המכר) ,מ"מ יש לדון -א.
מסמרות) שהוא מוטל על הרוכשים ,ואומר היזם לרוכשים אתם ניזוקתם במקרה שהשכנים טענו טענות נכונות ע"פ דין הרי שגם אחרי הבנייה יכלו
בהתנגדות השכנים ושילמתי את חובכם. השכנים לתבוע את הדיירים הרוכשים והיו זוכים בדין לקבל פיצויים או להרוס או
הרה"ג בצלאל בן כהן שליט"א
כוונתו רק ליטול ולקיים בכך מצוה של נטילת לולב ואינו מחסר מהם דבר ,הדעת נוטה דהוי כטלית ומותר ,ולא שאלה :אדם שראה אצל חבירו אתרוג יפה ומהודר ,האם יכול לקחת ולנענע בלא רשות של הבעלים ,או צריך
דמי לדין ספרים דקיי"ל באלו מציאות דהמוצא ספרים לא ילמוד בהם ,דשאני ספרים דהם מתקלקלים קודם שיבקש את רשותם[ ,והיינו לא ביום הראשון דשם בעינן לכם ואינו יוצא באתרוג שאול]?
ונפסדים ,ולכן בכל אופן אסור ללמוד בהם ,ע"כ. תשובה :קיי"ל שואל שלא מדעת הוי גזלן כמבואר בגמ' (ב"ב פ"ח ).ובשו"ע (חו"מ סי' שנ"ט סעיף ה') ,וא"כ הרי
ונראה שלמדו שכל האיסור ליטול ממון חבירו היינו בדברים ששייך בהם קלקול והפסד ,משא"כ בשאר דברים שאין היתר להשתמש בחפץ ששייך לאחרים שלא מדעתם.
שאמרינן בהם ניחא ליה לאיניש וכו'. אלא דבגמ' (פסחים ד' ).שנינו דאם השכיר בית לחבירו בחזקת בדוק ,ונמצא שהבית אינו בדוק השכירות לא
עפי"ז פסק בשו"ע או"ח (סי' י"ד סע' ד') דמותר ליטול טלית של חבירו ולברך עליה ,וברמ"א כתב והו"ה תפילין, בטלה ,ואפילו שאיירי במקום שנוהגים להשכיר אדם אחר שיבדוק את ביתם אין בכך מקח טעות ,משום דניחא
אבל אסור ללמוד מספרים של חבירו בלא דעתו שמא יקרע אותם בלימודו עי"ש .ועי"ע בשו"ע (או"ח סי' ליה לאיניש לקיים מצווה בממונו( .עי"ש ברש"י דאמרינן דאפילו אם היה יודע מאתמול שהבית אינו בדוק לא
תרמ"ט סע' ה') דמותר ליטול לולב של חבירו של מידיעתו .ובמשנ"ב (סי' תקפ"ו ס"ק ט') לעניין שופר מבואר היה חוזר בו ,וכל מה שרוצה לחזור בו ,היינו משום דמצא בית טוב יותר) .ומוכח שלגבי חפצי מצוה אמרינן
דמותר ליטול מחבירו שלא בידיעתו ,ורשאי לתקוע את כל המאה קולות ואע"פ שהוא רק הידור. שניחא לאדם שיקיימו מצוה בממונו.
אלא דכבר מבואר בפמ"ג (סי' י"ד ס"ק ז') שכתב דאם הבעלים נמצאים שם צריך שיבקש את רשותם ,וכן אם ועיין בראשונים שתמהו מהא דמבואר בגמ' (ב"מ כ"ט ):דהשואל ס"ת לא ישאילנו לאחר ,ולא אמרינן ניחא
מקפידים על כך ,דיש בזה משום גזל .הובא דבריו במשנ"ב שם .ודלא כשו"ת עונג יו"ט (סי' מ"ח) שחילק וכתב לאיניש וכו' ,ותירצו דכל מה דאמרינן ניחא לאיניש ,היינו בדבר השייך רק אליו דהיינו שהוא עצמו צריך לטרוח
דרק בטלית אסור כשמקפיד ,דהא נהנה מהלבישה משא"כ באתרוג שמצוות לאו להנאה ניתנו ,וגם לא להריח בבדיקת חמץ ,אך בדבר שצריך ליתן לחבירו לא אמרינן ניחא ליה לאיניש שיקיימו מצוה בממונו( ,מאירי ב"מ
בהם ומותר .וע"ע בשדי חמד (מערכת נ' כלל י"ד) שהאריך בעניין. כ"ט.):
וע"ע בשו"ע הרב (חו"מ הל' מציאה ופיקדון) שכתב שבדבר מצוה מן הסתם נוח לבעלים כשיודעים שלא יגיע ו יש ראשונים שתירצו דיש לחלק בין בדיקת חמץ שאע"פ שצריך להוציא ממון מ"מ הרי שעושה כך מרצונו
הפסד לחפץ שהמצוה נעשית בו ,כמו שנתבאר באו"ח (סי' י"ד) ,אבל כשחוששים מהפסד הם מקפידים כמו ודעתו ,משא"כ בספר תורה שמשאיל שלא מדעתו( ,מרדכי ב"מ רמז רס"ג).
בדבר הרשות לכך אף שבאמת אינו מפסיד כלל אסור. לפי"ז ממנ"פ הרי שאין היתר ליטול את האתרוג ,וכ"ש כשעושה כך שלא מדעתו.
העולה להלכה :מסתבר שמכיון שעיננו רואות שאנשים טורחים לקנות אתרוג מהודר ,ומוכנים לשלם כסף והנה בתרומת הדשן (סי' ק') נשאל באם אדם הגיע בהשכמה לביהכ"נ ולא מצא לולב ואתרוג של הציבור,
רב בעדו ושומרים עליו מכל משמר ,הרי דניכר שמקפידים שלא ישתמשו בו ,ואסור ליטול את האתרוג האם רשאי ליטול את של חבירו ,והשיב עפ"י הגמ' הנ"ל דניחא ליה לאיניש שיקיימו מצוות בממונם ,ושכן
בלא שיבקשו את רשותם. מבואר באושר"י לעניין טלית דמותר ליטול את של חבירו ,ואפילו שלא מדעתו ,וכיון דכל
להנצחת העלון לשכה לממונות 'זכור לאברהם' בית הוראה 'עושה שלום'
רחוב אש קודש 6ביתר עילית
או לקבלתו במייל 055-6743601 02-3750741
BeitHoraaOsehShalom@gmail.com Zachor123456@gmail.com ניתן מענה לשאלות בהלכה בין השעות 8:00-00:00
