gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

שמעתתא אליבא דהילכתא · Shmaatsa Aliba D'Hilchasa — סוכות (2026-09-21)

מוציא לאור: שמעתתא אליבא דהילכתא · Shmaatsa Aliba D'Hilchasa

שבוע: סוכות (2026-09-21)

שמעתתא אליבא דהילכתא · Shmaatsa Aliba D'Hilchasa — סוכות (2026-09-21)

פתח את ה-PDF הורדה

‫ב"ה‬ ‫שמעתתא אליבא דהלכתא‬ ‫שיטות הראשונים והאחרונים טור בית יוסף והנושאי כלים ודברי הפוסקים עד הלכה למעשה‬ ‫כפי המציאות שבזמנינו‪ ,‬היוצאים מסוגיות הגמרא הנלמדת במסגרת חבורת יסודי התורה‬ ‫מסכת בבא קמא ‪ ‬גליון מ"ג ‪ ‬סוכות תשפ"ז לפ"ק‬ ‫והבית יוסף כתב‪ ,‬שבנוסח הרי''ף שלפנינו הסכים לדעת הרמב"ם שבדמים אלו כולל הכל‬ ‫דף צ ע"א‬ ‫והכי נקטינן‪ ,‬וכתב עוד בדעת הרמב"ם‪ ,‬מיהו הני מילי כשלא היה באותה מכה כדי לעשות‬ ‫(א) מתני'‪ ,‬התוקע לחבירו נותן לו סלע‪ ,‬רבי יהודה אומר משום ר' יוסי הגלילי מנה‪.‬‬ ‫נזק גדול‪ ,‬אבל אם הכהו בחוזק באותן מיני הכאות עד שהיה בהן כדי לעשות נזק גדול‬ ‫ביותר‪ ,‬משמע לי דמודה הרמב"ם שישלם ריפוי ושבת‪ ,‬וכן נראה מתוך לשונו דלא איירי‬ ‫בגמרא‪ ,‬איבעיא להו מנה צורי תנן או מנה מדינה תנן‪ ,‬תא שמע דההוא גברא‬ ‫בהכהו בחוזק ביותר‪.‬‬ ‫דתקע ליה לחבריה אתא לקמיה דר' יהודה נשיאה אמר ליה הא אנא הא ר' יוסי‬ ‫הגלילי הב ליה מנה צורי שמע מינה מנה צורי תנן‪.‬‬ ‫פסק המחבר (סי' תכ סעי' מ"א)‪:‬‬ ‫רש"י מבאר‪ ,‬מנה מדינה שמינית שבמנה צורי‪ ,‬סלע של מדינה חצי זוז‪.‬‬ ‫יש הכאות רבות שיש בהם ביזוי וצער מעט‪ ,‬ואין בהם נזק‪ ,‬וכבר פסקו להם חכמים‬ ‫דמים קצובים‪ ,‬וכל המכה את חבירו הכאה מהן משלם אותו הממון הקצוב‪ ,‬וכולם‬ ‫והנה לעיל (דף לו‪ ):‬מבואר דמה ששנינו התוקע לחבירו נותן לו סלע הכוונה לסלע מדינה‪,‬‬ ‫קנסות הן‪ ,‬ואותו הממון הקצוב הוא דמי הצער והבושת והריפוי והשבת‪ ,‬בין צריך‬ ‫דאמרו שם ההוא גברא דתקע לחבריה שלחיה רב טוביה בר מתנה לקמיה דרב יוסף סלע‬ ‫לרפואה בין לא צריך‪ ,‬זהו משלם‪ .‬וכמה הוא משלם וכו'‪ ,‬תקע את חבירו בכפו‪ ,‬משלם‬ ‫צורי תנן או סלע מדינה תנן וכו' מאי הוי עלה פשטוה מהא דאמר רב יהודה אמר רב כל‬ ‫סלע וכו'‪.‬‬ ‫כסף האמור בתורה כסף צורי ושל דבריהם כסף מדינה‪ ,‬והקשו התוס' (ד"ה נותן) דנמצא‬ ‫שמה שאמר תנא קמא נותן לו סלע‪ ,‬בסלע מדינה איירי‪ ,‬שהוא חצי זוז‪ ,‬ומנה דרבי יוסי‬ ‫והרמ"א כתב (סעי' מ"ג)‪ :‬יש אומרים שאלו הדברים אינן רק משום בושת וצער‪ ,‬אבל‬ ‫הגלילי הוא מנה צורי‪ ,‬ותימה לומר שחלוקים כל כך זה מזה‪ ,‬דסלע מדינה אחד ממאתים‬ ‫ריפוי ושבת הכל לפי הענין‪.‬‬ ‫במנה צורי‪ ,‬וכתבו התוס' דנראה לר"ת דלא פליגי‪ ,‬אלא האי בעני והאי בעשיר‪ ,‬אבל הקשו‬ ‫כתב עוד המחבר (סעיף מ"ב)‬ ‫ממה שאמרו הא אנא הא רבי יוסי הגלילי משמע קצת דפליגי‪ ,‬אבל כתבו דמ"מ אף על גב‬ ‫כל אלו הסלעים‪ ,‬הם מכסף מדינה שאין בו כסף אלא שמינית‪ ,‬שהם שלש מעין‪ ,‬שכל‬ ‫דפליגי מצינו למימר דזה דיבר בעשיר וזה דיבר בעני כר"ת‪ ,‬דא"א שאם בושתו של עני‬ ‫מעה משקל ט"ז שעורות כסף צרוף‪ ,‬שהוא עוטמני א'‪.‬‬ ‫סלע שלא יעלה בושתו של עשיר או פחות או יותר ממנה‪.‬‬ ‫ומבאר הסמ"ע‪ ,‬שכאשר יבוא לשלם לו בסלעים דמדינה יראה שלא יהא בהן פחות מי"ב‬ ‫וראה בנימוקי התוס' שהביאו מהריא"ף שכתב דרבי יוסי הגלילי דס"ל דהבושת של‬ ‫סלעים ומחצה כסף והמותר יהיה נחושת‪ ,‬ומשום דהמקומות והזמנים משתנים שפוחתין‬ ‫העשיר הוא מנה צורי‪ ,‬לא יתכן שהבושת של עני יהיה רק סלע מדינה‪ ,‬וכמו כן לת"ק דס"ל‬ ‫בסלע מדינה הכסף ומוסיפין במקומו נחושת‪ ,‬משו"ה כתב שיעור הכסף שלא יפחות מזה‪,‬‬ ‫שהבושת של עני הוא סלע מדינה‪ ,‬לא יתכן דהבושת של העשיר הוא מנה צורי‪ ,‬ונמצא‬ ‫ובהרי הלכות הביא שסלע מדינה הוא בערך ‪ 2.4‬גרם כסף‪.‬‬ ‫שיש מח' ביניהם‪ ,‬אלא שרבי יוסי הגלילי הזכיר את דמי בושתו של העשיר‪ ,‬והתנא קמא‬ ‫(ב) מתני'‪ ,‬סטרו נותן לו מאתים זוז‪ ,‬לאחר ידו נותן לו ארבע מאות זוז‪ ,‬צרם באזנו‬ ‫הזכיר דמי בשתו של העני‪.‬‬ ‫תלש בשערו רקק והגיע בו רוקו העביר טליתו ממנו פרע ראש האשה בשוק נותן‬ ‫המהרש"ל (בפ' החובל) הקשה כמה קו' על מהלך הר"ת ומשום כן כתב דמתניתין איירי‬ ‫לו ארבע מאות זוז‪.‬‬ ‫בסתם אדם‪ ,‬שאינו עני ואינו עשיר מופלג גדול שבישראל‪ ,‬ונקרא אדם מכובד‪ ,‬ולכן‬ ‫מהלשון ששנינו העביר טליתו ממנו משמע שגם אם לא נעשה ערום עי"ז הוא מתחייב‪,‬‬ ‫נכתבו כל המעשים בתלמוד סתם‪ ,‬כי בסתם אדם מיירי‪ ,‬ומה שהקשו תוס' דתימה לומר‬ ‫וכן משמע מלשון הפתחי חושן שכתב‪ ,‬המפשיט בגדי חבירו‪ ,‬כולם או מקצתם‪ ,‬באופן‬ ‫שחלוקים כל כך זה מזה‪ ,‬כתב שאין זה תימה‪ ,‬דהת"ק לא חשיב תקיעת קול לביוש רב‪,‬‬ ‫שמתבייש חייב‪.‬‬ ‫אלא לצחוק בעלמא‪ ,‬ולכן די בסלע מדינה דמי בושת‪ .‬ורבי יוסי חשבו לביוש רב‪.‬‬ ‫ונמצא לפי זה שמי שלקח מחבירו את הכובע עליון שלו או בגד עליון במקום שכל‬ ‫הרא"ש פסק כתנא קמא דהתוקע לחבירו נותן סלע מדינה דהוא פלגא דזוזא‪ .‬וכן‬ ‫הנמצאים לובשים בגד עליון ובזה ביישהו‪ ,‬הרי הוא מתחייב בבושת‪.‬‬ ‫פסק הרמב"ם‪.‬‬ ‫פסק המחבר (סי' תכ סעי' מ"א)‪:‬‬ ‫ומהו התוקע‪ ,‬רש"י פירש ב' ביאורים‪ ,‬פירוש ראשון שהכהו על אזנו‪ ,‬לישנא אחרינא‬ ‫תוקע ממש‪ .‬והרמב"ם (פ"ג מהל' חובל ומזיק ה"ט) כתב‪ ,‬תקע את חבירו בכפו משלם סלע‪.‬‬ ‫סטרו על פניו‪ ,‬משלם חמשים סלעים‪ .‬סטרו באחורי ידו‪ ,‬משלם ק' סלעים‪ ,‬וכן אם‬ ‫צרם באזנו או תלש בשערו או רקק והגיע בו הרוק‪ ,‬משלם מאה סלעים‪ ,‬וכזה הוא‬ ‫הטור (סי' תכ) כתב כדברי הרמב"ם‪ ,‬וכתב הבית יוסף דיתר מפרשים פירשו שתקע בקול‬ ‫משלם על כל מעשה ומעשה‪ .‬כיצד‪ ,‬כגון שבעט בחבירו ארבע בעיטות‪ ,‬אפילו זו‬ ‫באזנו שתקע בו קול גדול‪ ,‬ופירוש אחר המכה כנגד אזנו‪.‬‬ ‫אחר זו‪ ,‬משלם עשרים סלעים‪ .‬סטרו על פניו שתי סטירות‪ ,‬משלם מאה סלע‪,‬‬ ‫רש"י לעיל (דף לו‪ ):‬כתב שהשיעור בתוקע לחבירו שנותן לו סלע‪ ,‬היינו דמי בושתו‪ ,‬לבד‬ ‫וכן בשאר‪.‬‬ ‫צער ונזק ורפוי אם ישנם שם‪ .‬אבל הרא"ש כתב דהוא כולל דמי בשתו וצערו‪ ,‬וכתב שכן‬ ‫השיעור שכתב המחבר הוא בסלעים‪ ,‬והמשנה בזוזים ולכן הוא סכום רבע ממה ששנינו‬ ‫כתב הרי"ף‪ ,‬והטור כתב‪ ,‬כתב הרמב"ם (פ"ג מהל' חובל ומזיק ה"ח) יש הכאות רבות שיש בהן‬ ‫במשנה‪ ,‬כי הסלע הוא ארבע זוזים‪.‬‬ ‫צער וביזוי מעט ואין להן נזק‪ ,‬וכבר פסקו להם חכמים דמים קצובים שיתן אותו דבר‬ ‫הקצוב‪ ,‬ובכללן הוא דמי הצער והריפוי והשבת והבושת‪ ,‬בין אם צריך לרפואה בין אין צריך‬ ‫(ג) מתני'‪ ,‬זה הכלל הכל לפי כבודו‪ ,‬אמר רבי עקיבא אפי' עניים שבישראל רואין‬ ‫כזה הוא משלם‪ .‬וכתב עוד שהרי"ף כתב שאלו דמים הקצובים אינן אלא בשביל הבושת‬ ‫אותם כאילו הם בני חורין שירדו מנכסיהם שהם בני אברהם יצחק ויעקב‪.‬‬ ‫והצער‪ ,‬ששני דברים אלו ישנן ברוב היזק שאדם עושה לחבירו‪ ,‬ואם יש ריפוי ושבת הכל‬ ‫ומסיק בגמרא דתנא קמא לקולא‪ ,‬דאיכא עני דלא בעי למשקל כולי האי‪.‬‬ ‫לפי הענין‪ ,‬ובזה לא יכלו חכמים ליתן קצבה‪ ,‬וכ"כ א"א הרא"ש ז"ל‪.‬‬ ‫וכן פסק המחבר (סי' תכ סעי' ל"א)‪:‬‬ ‫פסק המחבר (סי' תכ סעי' מ"ג)‪:‬‬ ‫החובל בעצמו‪ ,‬אף על פי שאינו רשאי‪ ,‬פטור‪ ,‬אחרים שחבלו בו‪ ,‬חייבים‪.‬‬ ‫במה דברים אמורים במכובד‪ ,‬אבל אדם שהוא מבוזה ואינו מקפיד בכל אלו הדברים‬ ‫מבואר שאסור לאדם לחבול בעצמו‪ ,‬וי"א שאיסור זה הוא מדאורייתא‪ ,‬וראה מה שכתב‬ ‫וכיוצא בהם‪ ,‬אינו אלא כפי מה שיראו הדיינים שראוי ליטול‪.‬‬ ‫בשולחן ערוך הרב (דיני נזקי גוף ונפש ס"ד)‪ ,‬אסור להכות את חבירו אפילו הוא נותן לו רשות‬ ‫למעשה להלכה בכל מה שנתפרש אין דנים בזמננו דיני קנסות‪ ,‬וכמו שכתב המחבר (סי'‬ ‫להכותו‪ ,‬כי אין לאדם רשות על גופו כלל להכותו ולא לביישו ולא לצערו בשום צער‪ ,‬אפילו‬ ‫א')‪ ,‬כל הקנסות שקנסו חכמים‪ ,‬כתוקע לחבירו‪ ,‬וכסוטר את חבירו‪ ,‬וכן כל המשלם יותר‬ ‫במניעת איזה מאכל או משתה‪ ,‬אלא אם כן עושה בדרך תשובה שצער זה טובה היא לו‬ ‫ממה שהזיק‪ ,‬או שמשלם חצי נזק‪ ,‬אין דנין אותו אלא מומחים הסמוכים בארץ ישראל‪.‬‬ ‫להציל נפשו משחת‪ ,‬ולכן מותר להתענות לתשובה אפילו מי שאינו יכול להתענות‪ ,‬ומי‬ ‫ובסעיף ה' כתב‪ ,‬אעפ"י שדיינים שאינם סמוכים בארץ ישראל אינן מגבין קנסות‪ ,‬אם תפס‬ ‫שיכול להתענות מותר אפילו שלא בדרך תשובה אלא כדי למרק נפשו לה' שאין טוב‬ ‫הניזק שיעור מה שראוי לו ליטול‪ ,‬אין מוציאין מידו‪ ,‬וכתב הרמ"א‪ ,‬ואם יאמר הניזק שומו‬ ‫למעלה מטובה זו‪.‬‬ ‫לי נזקי‪ ,‬שאדע עד כמה אתפוס‪ ,‬אין שומעין לו‪ ,‬אלא אם כבר תפס שמין לו ואומרים לו כך‬ ‫היוצא לנו להלכה‪:‬‬ ‫וכך תחזיק וכך וכך תחזיר‪.‬‬ ‫•לדעת רוב הפוסקים אסור לחבול בעצמו‪.‬‬ ‫עוד כתב הרמ"א‪ ,‬וכל זה דוקא בקנסות הכתובים‪ ,‬אבל קנסות שבאים חכמים לקנוס‬ ‫•וכן אסור לאדם לצער או לסגף את עצמו‪ ,‬מלבד אם הוא עושה כן בדרך תשובה או‬ ‫מעצמן על תקנתן‪ ,‬גובין בכל מקום‪.‬‬ ‫להתקרב אל ה'‪.‬‬ ‫היוצא לנו להלכה‬ ‫(ו) בגמרא‪ ,‬הקוצץ נטיעותיו אף על פי שאינו רשאי פטור אחרים חייבין‪ .‬תני רבה‬ ‫שאם סטר אחד לחבירו על הלחי אין הב''ד דנין ע''ז‪ ,‬אבל יכול לתפוס מעות או חפיצים‬ ‫בר בר חנה קמיה דרב שורי הרגת נטיעותי קצצת אתה אמרת לי להורגו אתה‬ ‫ששווה חמישים סלעים שהוא בערך ‪ 120‬גרם כסף שהוא עולה כהיום בערך ‪ $250‬ואם‬ ‫אמרת לי לקוצצו פטור‪ ,‬אמר ליה‪ ,‬אם כן לא שבקת חיי לברייתא‪ ,‬כל כמיניה‪,‬‬ ‫סטרו לו שתים משלם שתי פעמים ויכול לתפוס שוה ‪ $500‬ואם הסוטר טוען שתפס יותר‬ ‫אמר ליה איסמייה‪ ,‬אמר ליה לא‪ ,‬תתרגם מתניתך בשור העומד להריגה ובאילן‬ ‫או שהוא אינה מכובד אז ידוני הבי''ד ע''ז‪ ,‬וכן אם רקק עליו והגיעו בו הרוק יכול לתפוס‬ ‫העומד לקציצה‪ ,‬אי הכי מאי קא טעין ליה‪ ,‬דאמר ליה אנא בעינא למיעבד הא‬ ‫מאה סלעים שהוא עולה כהיום בערך ‪ $500‬וכן בכל שאר דברים הנזכר לעיל‪.‬‬ ‫מצוה‪ ,‬דתניא ושפך וכסה מי ששפך יכסה‪ ,‬ומעשה באחד ששחט וקדם חבירו‬ ‫אבל יש לדון בכל עניני הקנסות שקנסו חז"ל‪ ,‬הנה כשאחד מזיק את חבירו הרי הוא‬ ‫וכסה וחייבו ר"ג ליתן לו עשרה זהובים‪.‬‬ ‫מתחייב לשלם על ההיזק גם ללא בית דין‪ ,‬אלא שהבי"ד דנים כמה הוא נתחייב‪ ,‬ששמים‬ ‫כתבו התוס' (ד"ה וחייבו) על מה שאמרו שחייבו רבן גמליאל ליתן י' זהובים‪ ,‬דבפרק כסוי‬ ‫כמה הוא נתחייב‪ ,‬והבי"ד כופים אותו לשלם‪ ,‬אבל בכל הקנסות שמנו במשנה לגבי‬ ‫הדם מוכח שזהו שכר ברכה‪ ,‬והקשו התוס'‪ ,‬דאם כן שכר דמצוה עצמה היכא אזיל‪ ,‬מאחר‬ ‫המבייש את השני‪ ,‬אפשר שהקנס הוא שהבי"ד יש להם הכח לחייבו‪ ,‬סכום זה אע''פ‬ ‫ששילם לו על הברכה בלבד עשרה זהובים‪ ,‬ותירצו דמצוה וברכה הכל אחד‪ ,‬ואף על גב‬ ‫שאינו שווה הבושת כ''כ אבל כל זמן שלא חייבוהו בי"ד אין כאן חיוב‪ ,‬ואם כן בזמננו שאין‬ ‫דשור העומד להריגה ואילן העומד לקציצה יש שכר מצוה אף על פי שאין ברכה‪ ,‬מכל‬ ‫בי"ד דנים בקנסות אין לו שום חיוב לשלם‪ ,‬ולא מהני תפיסה‪ ,‬וכן לענין לצאת ידי שמים‬ ‫מקום התם שכר מצות כיסוי וברכה לא היה כי אם י' זהובים‪ ,‬וכתבו עוד דשכר ברכת‬ ‫שאינו צריך לשלם‪.‬‬ ‫המזון ארבע ברכות‪ ,‬מ' זהובים‪.‬‬ ‫אבל הסכום ששווה באמת הבושה והצער בוודאי יכול לתפוס והמבייש צריך לשלם לצאת‬ ‫עוד כתבו התוס'‪ ,‬מעשה באחד שקראו ש"צ לקרות בס"ת‪ ,‬ובא אחר וקדם וקרא‪ ,‬ושאל‬ ‫ידי שמים וכן צריך לפייסו כי עון גדול הוא המבייש את חבירו‪.‬‬ ‫לר"ת ואמר לו שיתן לו תרנגולת לשחוט תחת אותם שתי ברכות‪ ,‬אבל כתבו דאין נראה‬ ‫לר"י טעם זה‪ ,‬דאם כן למה חייבו רבן גמליאל עשרה זהובים‪ ,‬ועוד פטרו ר"ת משום שיענה‬ ‫דף צ ע"ב‬ ‫אמן‪ ,‬וגדול העונה אמן יותר מן המברך‪ ,‬ועוד אמר רבינו תם דבבבל אין דנין מילתא דלית‬ ‫(ד) מתני'‪ ,‬החובל בעצמו אף על פי שאינו רשאי פטור אחרים שחבלו בו חייבים‪.‬‬ ‫ביה חסרון כיס‪.‬‬ ‫מבואר שגם מי שאינו מקפיד על עצמו‪ ,‬אחר שעשה לו מעשה בושת הרי הוא חייב‬ ‫כתבו הרי"ף והרא"ש‪ ,‬איכא מאן דאמר הא דחייבו רבן גמליאל י' זהובים קנסא הוא ולא‬ ‫בתשלומי בושת‪.‬‬ ‫גמרינן מיניה לדינא אחרינא‪ ,‬אבל כתבו שאין זה כך‪ ,‬דכי מעיינת ביה בגמרא לא משכחת‬ ‫פסק המחבר (סי' תכ סעי' ל"א)‪:‬‬ ‫להאי סברא‪ ,‬דאי סלקא דעתך קנסא הוי ולא ילפינן מינה אמאי גמר מינה רב להא דתניא‬ ‫החובל בעצמו‪ ,‬אף על פי שאינו רשאי‪ ,‬פטור‪ ,‬אחרים שחבלו בו‪ ,‬חייבים‪.‬‬ ‫נטיעותי קצצת אתה אמרת לי לקוצצו פטור‪ ,‬דשמעת מינה טעמא דאמר הכי הא לא אמר‬ ‫חייב‪ ,‬אלא לאו דינא הוא וגמרינן מיניה‪ .‬ועוד אי לאו דינא הוא מה שייך הכא למיקנסיה‪,‬‬ ‫היוצא לנו להלכה‬ ‫גברא למצוה קא מיכוין ואנן ניקום וניקנסיה‪ .‬ועוד דבפרק כיסוי הדם מיבעיא ליה אהך‬ ‫מי שאינו נזהר בבגדיו שלא יקרעו או שאינו נזהר בכובע עליון שלו שלא יבא עליו לכלוך‬ ‫דרבן גמליאל שכר מצוה או שכר ברכה למאי נפ"מ לכוס של ברכה‪.‬‬ ‫וכדומה‪ ,‬אם אחד קרע את בגדו או טינפו הרי הוא חייב‪.‬‬ ‫כתב הרמב"ם (פרק ז' מהל' חובל ומזיק הל' י"ג‪-‬י"ד)‪:‬‬ ‫וכמו כן מי שנוסע עם הקאר שלו באופן שאינו נזהר שלא יפגע הקאר‪ ,‬אם אחד הזיק את‬ ‫שור שהיה עומד להריגה מפני שהוא מזיק את הבריות‪ ,‬ואילן שהוא עומד לקציצה‬ ‫הקאר הרי הוא חייב בתשלומין‪.‬‬ ‫מפני שהוא מזיק את הרבים‪ ,‬וקדם אחד ושחט שור זה וקצץ אילן זה שלא מדעת‬ ‫בעליו‪ ,‬חייב לשלם לבעלים כמו שיראו הדיינים‪ ,‬שהרי הפקיען מלעשות מצוה‪ ,‬ואם‬ ‫דף צ"א ע"ב‬ ‫טען ואמר אתה אמרת לי להרגו ולקצצו הואיל והוא עומד לכך הרי זה פטור‪.‬‬ ‫(ה) בגמרא‪ ,‬האי תנא הוא דתניא אמר רבי אלעזר הקפר ברבי מה ת"ל וכפר עליו‬ ‫וכן מי ששחט חיה או עוף ובא אחר וכסה הדם שלא מדעת השוחט‪ ,‬חייב ליתן כמו‬ ‫מאשר חטא על הנפש וכי באיזה נפש חטא זה אלא שציער עצמו מן היין והלא‬ ‫שיראו הדיינים‪ ,‬ויש מי שהורה שהוא נותן קנס קצוב והוא עשרה זהובים‪ ,‬וכן הורו‬ ‫דברים ק"ו ומה זה שלא ציער עצמו אלא מן היין נקרא חוטא המצער עצמו מכל‬ ‫שכל המונע הבעלים מלעשות מצות עשה שהן ראויין לעשותה וקדם אחר ועשאה‬ ‫דבר על אחת כמה וכמה‪.‬‬ ‫משלם לבעלים עשרה זהובים‪.‬‬ ‫כתב הטור (סי' תכ)‪ ,‬כתב הרמ"ה שאינה הלכה אלא האדם רשאי לחבול בעצמו‪.‬‬ ‫וכתב המגיד משנה‪ ,‬שדיעות אלו שכתב הרמב"ם אם הוא דבר קצוב או למראית העין‪,‬‬ ‫אבל הרמב"ם נקט להלכה כרבי אלעזר הקפר וכתב (פ"ה מהל' חובל ומזיק ה"א)‪ ,‬אסור לאדם‬ ‫סברות הם כתובות בהלכות‪ ,‬והרי"ף הכריע כדעת האחרון שהוא דבר קצוב‪ ,‬וכתב עוד‬ ‫לחבול בין בעצמו בין בחבירו‪.‬‬ ‫וכתב עוד דנראה דמהאי טעמא אם קדם אחד ומל בנו של חבירו‪ ,‬אף שהאב יכול לענות‬ ‫בשם הרשב"א‪ ,‬דמ"מ לא מגבינן ליה בבבל‪ ,‬דהא אמר לעיל דלא עבדינן שליחותייהו בכל‬ ‫אמן אחר המברך‪ ,‬מ"מ כיון דהמצוה מיוחדת לאב בבנו יותר מלשאר כל אדם‪ ,‬לא פטרינן‬ ‫מידי דלא חסריה ממונא‪ ,‬אבל אי תפס לא מפקינן מיניה‪.‬‬ ‫להמקדים מכח עניית אמן דהאב‪ ,‬ומחייבים אותו‪.‬‬ ‫פסק המחבר (סי' שפב)‪:‬‬ ‫במה שכתב המחבר לגבי שור שעומד להריגה‪ ,‬בפתחי חושן הביא בשם הריב"ש (סי' תקו)‬ ‫שור שהיה עומד להריגה מפני שהוא מזיק את הבריות‪ ,‬ואילן העומד לקציצה מפני‬ ‫דמביא בשם שני חכמים‪ ,‬ונראה שהסכים עמהם‪ ,‬שאפילו מי שעלול להנזק מהאילן או‬ ‫שהוא מזיק את הרבים‪ ,‬וקדם אחד ושחט שור זה וקצץ אילן זה שלא מדעת הבעלים‪,‬‬ ‫הכותל‪ ,‬אינו רשאי לעשות זאת בעצמו‪ ,‬ואם עשה חייב לשלם שכר ביטול מצוה‪ ,‬אא"כ‬ ‫חייב לשלם לבעלים כמו שיראו הדיינים‪ ,‬שהרי הפקיעם מלעשות מצוה‪ .‬ואם טען‬ ‫הוא שוגג‪ ,‬או באופן שהבעלים מתרשלים בדבר‪.‬‬ ‫ואמר אתה אמרת לי להרגו ולקצצו‪ ,‬הואיל והוא עומד לכך‪ ,‬הרי זה פטור‪ .‬וכתב‬ ‫המהרש"ל מביא דעת הרא"ש דלעניין קריאת התורה‪ ,‬אם עמד אחד שלא קרא החזן‬ ‫הרמ"א‪ :‬אבל שאר מזיק אינו נאמן לומר שהוא נתן לו רשות‪ ,‬אפילו יש לו מיגו לומר‬ ‫וקרא בתורה פטור‪ ,‬דבקריאת התורה הכל חייבים‪ ,‬וקריאת החזן אינו אלא כי היכא דלא‬ ‫לא הזקתי‪ ,‬כגון דליכא עדים שהזיקו‪ ,‬דהוי כמיגו במקום חזקה דלא הוי מיגו‪.‬‬ ‫ליתא לאינצוי‪ .‬ואפילו אם עמד ישראל במקום הכהן אין לחייבו‪ ,‬ואע"ג דדרשינן וקדשתו‬ ‫וכן מי ששחט חיה ועוף‪ ,‬ובא אחר וכיסה הדם שלא מדעת השוחט‪ ,‬חייב ליתן כמו‬ ‫לכל דבר שבקדושה לפתוח ראשון ולברך ראשון‪ ,‬אסמכתא בעלמא היא‪.‬‬ ‫שיראו הדיינים‪ .‬וכתב הרמ"א‪ :‬ויש מי שהורה שהוא נותן קנס קצוב‪ ,‬והוא עשרה‬ ‫אבל כתב דנראה דהיינו דוקא בימיהם‪ ,‬שלא היו קונים המצוות‪ ,‬אבל עכשיו‪ ,‬מי שקנה‬ ‫זהובים‪ .‬וכן הורו שכל המונע הבעלים מלעשות מצות עשה שהם ראויים לעשותה‪,‬‬ ‫שלישי‪ ,‬או ששי‪ ,‬או שביעי‪ ,‬וקדם חבירו ועלה במקומו‪ ,‬חייב ליתן לו י' זהובים‪ ,‬וכתב‬ ‫וקדם אחר ועשאה‪ ,‬משלם לבעלים י' זהובים‪ .‬היה לו בן למול‪ ,‬ובא אחר ומלו‪ ,‬חייב‬ ‫בפתחי חושן דנראה פשוט דאיירי שקנה העליה בפחות‪ ,‬אבל הסכום שבו קנה המצוה‪,‬‬ ‫ליתן לו י' זהובים‪ .‬אבל נתנו לאחר למול‪ ,‬ובא אחר ומלו‪ ,‬פטור‪ ,‬ובזמן הזה אין מגבין‬ ‫ודאי שחייב לשלם לו‪ ,‬ואפשר שאף מדינא חייב לשלם‪.‬‬ ‫אותו‪ ,‬אבל אם תפס לא מפקינן מיניה‪.‬‬ ‫וכתב עוד המהרש"ל‪ ,‬דבמקום שקונין סגן‪ ,‬דהיינו שבעל סגן קורא למי שירצה‪ ,‬וקרא‬ ‫בביאור מח' הראשונים אם נותן עשרה זהובים בדוקא או לא מבאר הסמ"ע‪ ,‬שהנה‬ ‫לראובן‪ ,‬ושמעון קדם ובירך‪ ,‬אפ"ה חייב‪ ,‬אף שראובן לא קנה המצוה‪ ,‬מ"מ מאחר שבעל‬ ‫המעשה בגמרא היה שבא אחד לפני רבן גמליאל וקנסוהו י' זהובים‪ ,‬רק שדעה קמייתא‬ ‫סגן זכה במצוה‪ ,‬ונתנה לזה‪ ,‬וציוה לש"ץ לקרות אותו בפרהסיא‪ ,‬זוכה באותו מצוה‪ .‬דכה"ג‬ ‫ס"ל שראות עיניו דרבן גמליאל באותו איש כך היה‪ ,‬אבל כל דיין יקנוס כפי ראות עיניו‪.‬‬ ‫הלך אחרי המנהג‪.‬‬ ‫וכיצד דנים הדיינים כמה צריך לשלם עבור ביטול מצוה‪ ,‬כתב הסמ"ע‪ ,‬נראה דראיית‬ ‫באופן שלקח ממנו מצוה דרבנן נח' הראשונים אם חייב לשלם לו‪ ,‬ובחטף ממנו ברכה‪ ,‬גם‬ ‫עיני דיינים בזה ובביטל ממנו שאר מצות עשה דבסמוך הוא דיראו אם איש זה שביטל‬ ‫בדרבנן‪ ,‬וכגון שחטף ממנו ברכה של סידור קידושין ושבע ברכות חייב לשלם לו‪ ,‬אבל אם‬ ‫ממנו המצוה הוא איש שמדקדק בקיום שאר מצוות‪ ,‬אזי יקנסו המבטל ממנו הרבה‪,‬‬ ‫שמע הברכה ויכול לענות אמן י''א שפטור‪.‬‬ ‫ולפי מיעוטו בדקדוק מצוות ימעט הקנס מהמבטל‪ ,‬גם ישערו בטירחת קיום המצוה‪,‬‬ ‫חטף ממנו ברכה של ברכת הנהנין אין צריך לשלם‪.‬‬ ‫דפעמים מונע אדם עצמו מהמצוה מכח טירחא‪ ,‬וניחא ליה שאחרים יעשוה‪ ,‬וכתב בספר‬ ‫הרי הלכות‪ ,‬שגם מי שאינו מדקדק בדרך כלל במצוות‪ ,‬אם יודעים שבמצוה זו הוא מהדר‬ ‫היוצא לנו להלכה‪:‬‬ ‫ומדקדק‪ ,‬חייב לתת לו‪.‬‬ ‫•הקוצץ נטיעות של השני חייב‪ ,‬אף שהבעה"ב קוצץ בעצמו נטיעותיו‪ ,‬וגם אם אמר‬ ‫וכתב בערוך השולחן דמדברי הטור משמע דמצוה שעל האדם לעשות בחיוב‪ ,‬כמילה‬ ‫לבעה"ב אתה אמרת לי לקצצו חייב‪ ,‬וגם במקום שיש לו מיגו‪.‬‬ ‫וכיסוי הדם‪ ,‬הקנס קצוב עשרה זהובים‪ ,‬ומצוה שעל האדם לעשות להציל מנזק כמו‬ ‫•שור המזיק שהוא עומד להריגה וכן הכותל והאילן שעומדים לסתור ולקצצם ויש בזה‬ ‫הריגת מזיק וקציצת אילן וכיוצא בזה אין הקנס קצוב‪ ,‬אלא כפי ראות עיני הדיינים‪,‬‬ ‫מצוה להסירם לסלק המזיק ובא אחר והקדים ותפס את המצוה משלם לו קנס‪ ,‬כפי‬ ‫והטעם נראה דאין זה חשובה כל כך‪ ,‬דאם היה צדיק לא היה מניח לבא לידי כך‪ ,‬וכן נראה‬ ‫מה שיראו הדיינים‪ ,‬והיינו שמשערים עד כמה הוא מדקדק במצוות‪ ,‬ואם טעון המזיק‬ ‫שאין דומות זל"ז‪.‬‬ ‫אתה אמרתי לי להרגו או לקוצצו והבעה''ב מכחישו נאמן המזיק‪.‬‬ ‫וכתב עוד הסמ"ע דהאופן שמבואר בשו"ע שבא אחר וכיסה‪ ,‬דוקא בכה"ג‪ ,‬דמצות כיסוי‬ ‫•השוחט חיה ועוף והקדים אחר וכיסה הדם חייב לשלם לו‪ ,‬וכן בהיה לו בן למול ועמד‬ ‫רמיא על השוחט‪ ,‬שנאמר (ויקרא יז‪ ,‬יג) ושחט וכסה‪ ,‬מי ששחט הוא יכסה‪ ,‬אבל אם נתנו לו‬ ‫אחד והקדימו‪ ,‬או קבע מזוזה על פתחו או קשר ציצות על בגדו ובכל אופן שחטף‬ ‫בהמה לשחוט ובא אחר ושחטה פטור‪ ,‬דשאני מצוה דנצטוינו לעשותה‪ ,‬כגון כיסוי הדם‪,‬‬ ‫ממנו קיום מצוה המוטלת עליו חייב החוטף לשלם לו‪.‬‬ ‫דלאחר ששחט אי אפשר להפטר מהכיסוי‪ ,‬דוקא קנסינן‪ ,‬משא"כ שחיטה דאי לא רצה‬ ‫•שלח שליח למול וכדו' ובא אחר וחטף ממנו‪ ,‬י"א דפטור מלשלם‪ ,‬וי"א דמאחר‬ ‫לאכול בשר אינו מחויב לשחוט‪ ,‬בכה"ג לא קנסינן‪.‬‬ ‫ששלוחו של אדם כמותו הרי זה נחשב כחטף המצוה מיד הבעלים וכ''ש אם עשה‬ ‫ויש המדקדקים מדברי הסמ"ע שמה שפטר בנתנו לו בהמה לשחוט היינו דוקא בבהמה‬ ‫שליח בשכר‪ ,‬וי"א שהחוטף יכול לעשות עצמו לשליח‪.‬‬ ‫שאין שם מצות כיסוי הדם ולכן אין זה נחשב שלקחו ממנו מצוה‪ ,‬דאי לא רצה לאכול בשר‬ ‫•ובכללות במילה נחלקו הפוסקים אם אב שיכול למול בעצמו אם נכון שימנה‬ ‫אינו מחויב לשחוט‪ ,‬אבל במסר לו עוף לשחוט‪ ,‬שלאחר השחיטה יש שם גם מצות כיסוי‬ ‫לכתחילה שליח‪.‬‬ ‫הדם‪ ,‬בכה"ג קנסינן‪ ,‬אבל בדברי הפרישה בהל' מילה משמע להדיא דאיירי גם בשחיטת‬ ‫תרנגול‪ ,‬אף שעל ידי זה הפסיד ממנו מצות הכיסוי‪ ,‬ויש לומר שהרי זה נחשב רק לגרמא‪.‬‬ ‫•י"א שבכל מצוה צריכים לשער כמה הזיקו‪ ,‬והשיעור הוא עד כמה חשוב הוא המצוה‬ ‫אצלו‪ ,‬וכן כפי הטירחה של המצוה‪ ,‬וי"א שיש בזה סכום קצוב של עשרה זהובים‪ ,‬וכן‬ ‫מה שהביא הרמ"א לגבי ברית מילה נותנו לאחר למול פטור יש אומרים דאם מינה אותו‬ ‫אין יכול לשלם לו במצווה אחרת‪.‬‬ ‫האב לשליח‪ ,‬בכה"ג חייב לתת לו עשרה זהובים‪ ,‬דשליחו של אדם כמותו‪.‬‬ ‫•עמד א' לשחוט בהמתו ועמד א' והקדימו פטור לפי שאין חיוב לשחוט הבהמה‪.‬‬ ‫וכתב הסמ"ע‪ ,‬כתב הטור בחלק יו"ד (סוף סימן כ"ח) דלענין מילה‪ ,‬אפילו תפס מפקינן מיניה‪,‬‬ ‫כיון דענה אמן על הברכה‪ ,‬דהא אמרינן גדול העונה אמן יותר מן המברך‪ ,‬ואם שמע ולא‬ ‫•מי שקראו לו לעלות לתורה ועמד א' והקדימו פטור‪ ,‬לפי שעדיין לא זכה בו‪ ,‬והמצוה‬ ‫ענה איהו דאפסיד אנפשיה‪ ,‬אבל אין לפוטרו מטעם שיתן לו תרנגול לשחוט‪ ,‬דזו מצוה‬ ‫מטול על כ''א מישראל אבל אם מכרו את העליה חייב לשלם לו‪ ,‬והסכום שקנה‬ ‫אחרת היא ומצוה ראשונה הלכה לה‪ ,‬ומעוות אשר לא יוכל לתקן הוא‪ .‬וכתב עוד דשם‬ ‫העליה חייב לשלם מדינא‪.‬‬ ‫בפרישה כתב דנראה דלא פטרו מכח עניית אמן אלא במצות מילה דנתקנה ברכה בציבור‬ ‫•באופן שיש סגן ממונה לחלק העליות י''א הרי הוא נחשב כבעה"ב ע''כ אם קרא‬ ‫ובקול רם‪ ,‬דכיון דצריך לברך בקול רם ודאי שמע הברכה‪ ,‬משא"כ בברכת השחיטה‪,‬‬ ‫לאחד לעלות זכה בו הנקרא ומי שחטף עליה חייב לשלם לו‪.‬‬ ‫ומשו"ה הטעם בחטף ממנו השחיטה הוא משום דלא מחשב מצוה דרמיא עליה דאינשי‪.‬‬ ‫ולא האילנות בלבד אלא כל המשבר כלים וקורע בגדים והורס בנין וסותם מעין ומאבד‬ ‫•מי שכבדו אותו לזמן ועמד אחד והקדימו משלם ארבעים זהובים‪ ,‬ואפשר שכהיום‬ ‫מאכלות דרך השחתה עובר בלא תשחית‪ ,‬ואינו לוקה אלא מכת מרדות מדבריהם‪.‬‬ ‫שכל אחד מברך ואינו מוציא הרבים אינו צריך לשלם שאין כאן ברכה שחטף ממנו‬ ‫המשנה למלך בהל' איסורי מזבח כתב דאיסור השחתת אילן שייך רק בקצץ האילן ולא‬ ‫ואפשר שזה כמו מצוה אחד שיש מצוה לזמן‪.‬‬ ‫בקוצץ ענפים‪ ,‬ויש חולקים עליו‪.‬‬ ‫•אבל י"א שבכל אופן שהחוטף ברכה ומברך בקול רם באופן שהשני יכול לענות אמן‪,‬‬ ‫גם אם למעשה לא ענה אמן איהו דאפסיד אנפשיה והחוטף פטור‪ ,‬אבל אם בירך‬ ‫פסק הטורי זהב (יו"ד סי' קטז ס"ק ו)‪:‬‬ ‫באופן שא"א לענות אמן הרי הוא חייב‪.‬‬ ‫עוד אחר מצינו שאסרו חז"ל מפני הסכנה‪ ,‬שלא לקוץ אילן העושה פירות‪ ,‬דאיתא‬ ‫•חטף ממנו ברכה של ברכת הנהנין אין צריך לשלם‪.‬‬ ‫בפרק החובל אמר רב האי דיקלא דטעון קבא אסור למקצציה‪ ,‬ואמר רב חנינא לא‬ ‫•חטף ממנו מצוה המוטלת עליו שיש לו ברכה ושמע הנחטף את הברכה ויכול‬ ‫שכיב שכבת ברי אלא דקץ תאנה בלא זימנא‪ ,‬ואמרינן התם דרב חסדא חזי לדקל‬ ‫לענות אמן י''א שאינו משלם לו וי''א שמשלם‪ ,‬ואם לא היה אפשר לשמוע הברכה‪,‬‬ ‫דקאי ביני גופני‪ ,‬אמר ליה לשמעיה זיל עקרינהו‪ ,‬פירוש שעושין היזיקא ביניקת‬ ‫חייב לכ''ע‪.‬‬ ‫הארץ לגפנים והם חשובים יותר‪ ,‬וכתב הרא"ש שם וכן אם היה צריך למקומו מותר‪,‬‬ ‫•ולמעשה בזה"ז לא תפסינן קנס‪ ,‬אבל אם תפס לא מפקינן מיניה‪ ,‬ואפשר שאפי' אם‬ ‫עכ"ל‪ ,‬ומזה התרתי לאחד שהיה לו קרקע עם אילנות לקוץ האילנות אף על פי שיש‬ ‫תפס עד עשרה זהובים לא מפקינן מינה‪.‬‬ ‫בהם פירות כדי לבנות בית דירה עליה‪ ,‬ותמהתי שבטור לא הביא דין זה בשום מקום‬ ‫מן קציצת האילן הנ"ל‪.‬‬ ‫•באופן שחטף ממנו מצוה והחוטף אומר שבעל המצוה שלחו לעשות כן‪ ,‬אפשר שהוא‬ ‫נאמן‪ ,‬דומיא דסוג' הגמרא דאתה אמרת לי לקצצו‪.‬‬ ‫החתם סופר מדייק מלשונו של רב חסדא אייתי לי מקורייהו דמה שהתירו באופן שהאילן‬ ‫(ז) בגמרא‪ ,‬אמר רב דיקלא דטען קבא אסור למקצציה‪ ,‬מיתיבי כמה יהא בזית‬ ‫מזיק לשאר פירות וכד'‪ ,‬אם יש לו יכולת לעקרו עם השורשים שיוכל לטעת את האילן‬ ‫ולא יקצצו רובע‪ ,‬שאני זיתים דחשיבי‪ ,‬אמר רבי חנינא לא שכיב שיבחת ברי‬ ‫במקום אחר שיעשה כן‪ ,‬לפי שאז אין זה דרך השחתה‪.‬‬ ‫אלא דקץ תאינתא בלא זמנה‪ ,‬אמר רבינא ואם היה מעולה בדמים מותר‪.‬‬ ‫החיד"א בשו"ת חיים שאל (סי' כג) מביא מה שהזהיר בצוואת רבי יהודה החסיד (אות נ"ג)‬ ‫שמואל אייתי ליה אריסיה תמרי אכיל טעים בהו טעמא דחמרא א"ל מאי האי‬ ‫דאילן העושה פירות אין לקצוץ אותו‪ ,‬וכתב החיד"א דיש לצדד בזה דכוונתו דהגם דמותר‬ ‫א"ל ביני גופני קיימי אמר מכחשי בחמרא כולי האי למחר אייתי לי מקורייהו‪.‬‬ ‫מן הדין לא יקוץ‪ ,‬כמו שרוב הצוואות הם דברים המותרים לפום דינא‪ ,‬אבל כתב שעל‬ ‫מבואר בדברי הגמרא שאסור לקצוץ אילן מאכל ויש סכנה בדבר‪ ,‬ואיסור זה הוא בדוקא‬ ‫קצתם אין העולם חוששין כלל‪ ,‬ועל כן נראה דלרווחא דמילתא יקוץ אותו על ידי גוי‪.‬‬ ‫בדרך השחתה‪ ,‬אבל אם יש לו טעם בדבר לפי שהוא מזיק את שדהו הרי זה מותר‪ ,‬וכמו כן‬ ‫ובשו"ת חיים ביד למוהר"ח פלאג'י הביא דאנן בדידן ראינו להחמיר ככל צוואות רבי יהודה‬ ‫אם היו דמיו יקרים לבנין יותר משבח פירותיו מותר לקצוץ האילן‪.‬‬ ‫החסיד‪ ,‬כי העובר עליהם לא ימנע מעונש מיתה או עוני ח"ו‪ ,‬ולכן אין היתר אפילו על ידי‬ ‫ומה שהביאו בגמרא שיעור קב או רובע הקב י''א היינו לאחר שינכה ההוצאות‪ ,‬כן כתב‬ ‫גוי‪ ,‬וראוי להחמיר בזה‪.‬‬ ‫בשיטה מקובצת בשם הר"מ מסרקסטה‪.‬‬ ‫היוצא לנו להלכה‪:‬‬ ‫וכתב הרא"ש שכשם שאם היו דמיו יקרים לבנין יותר משבח פירותיו מותר לקצוץ האילן‪,‬‬ ‫•אסור לקוץ עץ מאכל‪ ,‬וכל הקוצץ אילן מאכל דרך השחתה לוקה‪.‬‬ ‫כמו כן אם היה צריך למקומו נראה דמותר‪ ,‬ועוד מבאר הרא"ש שמה שאמרו שכאשר‬ ‫האילן מוציא פירות בשיעור רובע לא יקצצנו‪ ,‬לכל אילן שיעורו לפי חשיבותו‪ ,‬וגפן דטעין‬ ‫•אבל אם אין האילן נותן שיעור פירות חשובים‪ ,‬כל אילן כפי מה שהוא‪ ,‬באופן שאין‬ ‫כל דהו אסור לקוצו‪.‬‬ ‫ראוי לטרוח עליו‪ ,‬מותר לקצצו‪ ,‬וכמן כן אם האילן שוה יותר מפירותיו‪ ,‬או שהוא צריך‬ ‫כתב הרמב"ם (פרק ו' מהל' מלכים הל' ח‪-‬י)‪:‬‬ ‫למקומו‪ ,‬או שמזיק לשאר אילנות‪ ,‬בכה"ג מותר לקצוץ האילנות‪.‬‬ ‫כל הקוצץ אילן מאכל דרך השחתה לוקה‪ ,‬אבל קוצצין אותו אם היה מזיק אילנות‬ ‫•ולדעת החת"ס בכה"ג שמזיק לשאר אילנות יקצצו עם שרשיו ויטע אותו‬ ‫אחרים או מפני שמזיק בשדה אחרים או מפני שדמיו יקרים‪ ,‬לא אסרה תורה אלא‬ ‫במקום אחר‪.‬‬ ‫דרך השחתה‪.‬‬ ‫•ויש בזה צוואת רבי יהודה החסיד שלא לקצץ האילן גם באופן המותר‪ ,‬וי"א שיכול‬ ‫כל אילן סרק מותר לקוץ אותו ואפילו אינו צריך לו וכן אילן מאכל שהזקין ואינו עושה‬ ‫לעשות כן ע"י גוי‪ ,‬וי"א להחמיר גם ע"י גוי‪ ,‬ולפי שיש בזה משום סכנה‪ ,‬לא יקצץ אילן‬ ‫אלא דבר מועט שאינו ראוי לטרוח בו מותר לקוץ אותו‪ ,‬וכמה יהא הזית עושה ולא‬ ‫מאכל ללא שישאל את המורה‪ ,‬ולא יקל בזה‪.‬‬ ‫יקוצנו רובע הקב זיתים ודקל שהוא עושה קב תמרים לא יקוצנו‪.‬‬ ‫•הגליון נערך ונסדר ע"י הרב ר' שלמה לייב וויינבערגער שליט"א להערות אפשר לפנות אל ‪845-537-1300‬‬ ‫•לקבל הגליון מדי שבוע באימעיל‪ ,‬נא לשלוח אימעיל אל‪shmaatsa@gmail.com :‬‬ ‫•בכל יום מתקיים שיעור כללי בין מנחה ומעריב ע"י הרב הנ"ל בחורף בביהמ"ד אבני צדק‪ .‬ובקיץ בביהמ''ד באגאד וגם אפשר לשמוע השיעור על 'קול סאטמאר'‬ ‫‪ 845-537-4000‬נומ‪2-1-1-2-6 .‬‬ ‫•הגליון עובר תחת עין הבקורת של הרה"ג ר' יוסף שמואל ראטנבערג שליט''א מו"ץ ד'קהלתינו וחבר הבי''ד קרית יואל‬ ‫ומי שיש לו איזה שאלה בהלכות שנכתבו בהגליון או בדומה לו יכולין לפנות אליו ‪845-239-1351‬‬ ‫•וגם מוסיפין ההלכות כפי המציאות של זמנינו שנשאלה בבית הוראה במשך השנים‪ ,‬ע''י הרה"ג ר' יחזקאל געלבשטיין שליט"א מרבני בית הוראה לעניני‬ ‫ממונות קרית יואל‪ .‬וכן אפשר לפנות אליו בכל שאלה בדיני ממונות‪ .‬בבית הוראה ‪ 845-782-6465‬עקסט‪6 .‬‬ ‫•ואף מי שאין לו פנאי ללמוד ההלכות בפנים‪ ,‬אפשר לו לשמוע השיעור או לעיין בהגליון‪ ,‬ונמצא שעל ידי הוספה קטנה של לערך חמש מינוט ליום יוכלו גם לסיים‬ ‫ד' חלקי ש"ע ביום סיום הש"ס בס"ד‪.‬‬ ‫‪845-210-6668‬‬