gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

תולדותיהם של צדיקים · Toldoiseihem Shel Tzadikim — סוכות (2026-09-21)

מוציא לאור: תולדותיהם של צדיקים · Toldoiseihem Shel Tzadikim

שבוע: סוכות (2026-09-21)

תולדותיהם של צדיקים · Toldoiseihem Shel Tzadikim — סוכות (2026-09-21)

פתח את ה-PDF הורדה

‫גליון י"ד‪ ,‬סוכות תשפ"ז‬ ‫דרשה לתלמידי חכמים עורכי ומפרסמי דברי תורה ברבים‬ ‫יום ה' כ"ה מנחם אב תשנ"ג לפ"ק‬ ‫התאספו כאן תלמידי חכמים בני תורה העוסקים בפרסום ועריכת ספרים‪ ,‬ליום של לימוד ועיון‬ ‫בענין פרסום דברי תורה‪ .‬ובאמת פרסום דברי תורה בכתב‪ ,‬הוא דבר הצריך עיון רב ודקדוק מרובה‪,‬‬ ‫וכמו שכתב הרמב"ם באגרותיו (מאמר קדוש השם) "וממה שראוי שתדעהו‪ ,‬שהאדם אין ראוי לו‬ ‫לדבר ול דרוש באזני העם‪ ,‬עד שיחזור מה שרצונו לדבר פעם ושנים ושלש וארבע‪ ,‬וישנה אותו היטב‬ ‫ואחר כך ידבר‪ ,‬וכן אמרו ע"ה (בראשית רבה פכ"ד) והביאו ראיה מלשון הכתוב (איוב כ"ח) אז ראה‬ ‫ַויְסַ פְ ָרּה הֶ כִ ינָּה וגם חַ ָק ָרּה ואחר כך ויאמר לאדם [וז"ל המדרש‪ ,‬רבנן אמרין כל דיבור ודיבור שהיה‬ ‫הקב"ה אומר למשה‪ ,‬היה אומרו שתי פעמים בלבו ואח"כ היה אומר למשה‪ ,‬ומ"ט אז ראה ויספרה‬ ‫חד‪ ,‬הכינה וגם חקרה חד‪ ,‬ואח"כ ויאמר לאדם זה משה‪ ,‬ורבי אחא אמר ד'‪ ,‬אז ראה חד‪ ,‬ויספרה‬ ‫חד‪ ,‬הכינה חד‪ ,‬וגם חקרה חד‪ ,‬ואח"כ ויאמר לאדם זה משה‪ .‬הרי שאף שהאומר הוא הקב"ה‪,‬‬ ‫והשומע הוא משה רבינו מובחר הברואים‪ ,‬אעפ"כ הראה הקב"ה שבני אדם ילמוד ממנו להכין את‬ ‫האמור ד' פעמים]‪ .‬זה נאמר על‬ ‫מה שצריך לאדם לדבר בו בפיו‪,‬‬ ‫ואולם מה שיחוק האדם בידו‬ ‫ויכתבהו על הספר‪ ,‬ראוי‬ ‫שיחזירהו אלף פעמים אלו‬ ‫יתכן זה וכו'‪ ,‬וידענו כי כל מה‬ ‫שיחובר בספר וכו' אין ספק‬ ‫שיפורסם בידי בני אדם" עכ"ל‪.‬‬ ‫ואם זה נאמר בכתיבה בספר‬ ‫בכתב יד שפרסומו מוגבל‬ ‫למעתיקיו‪ ,‬על אחת כמה וכמה‬ ‫דברים שבאים בדפוס אשר אין מספר להמעיינים‪ ,‬ודאי שצריך לעיין בלי גבול כדי שלא יהא ח"ו‬ ‫מכשול לדורות‪.‬‬ ‫אלו שעוסקים בכתיבה לרבים צריכים תמיד לזכור‪ ,‬כי כל מלה שכותבים ומפרסמים‪ ,‬מחזיקה עולם‬ ‫מלא‪ ,‬ויכולה להיות לתועלת גדולה‪ ,‬או להיפוך ח"ו‪ .‬וכדאיתא במדרש רבה (ר"פ בהר) אמר רשב"ג‬ ‫לטבי עבדיה פוק זבין צדו טבא מן שוקא‪ ,‬נפק זבן ליה לישן‪ ,‬א"ל פוק זבין לי צדו בישא מן שוקא‪,‬‬ ‫נפק זבין ליה לישן‪ ,‬א"ל מהו דין דכד אנא אמר לך צדו טבא את זבין לי לישן וכד אנא אמר לך צדו‬ ‫בישא את זבן לי לישן‪ ,‬א"ל מינה טבתא ומינה בישתא‪ ,‬כד הוה טב לית טב מיניה‪ ,‬וכד ביש לית ביש‬ ‫מיניה עכ"ד [ובאמת צ"ע וכי רשב"ג לא ידע מה שידע עבדו טבי דיש לישנא טבא ובישא‪ ,‬אך רשב"ג‬ ‫היה משולל מכל ענין לישנא בישא ולא ידע רק מלישנא טבא‪ ,‬ורק עבדו טבי שכשר היה הוא שידע‬ ‫שיש לישנא בישא ולישנא טבא]‪ .‬והנה הקדמונים כתבו (עיין חובת הלבבות שער הבחינה) "הלשון‬ ‫קולמוס הלב ושליח המצפון"‪ .‬וכן נאמר להיפוך "הלשון קולמוס הלב"‪ ,‬ולכן המשתמשים בקולמוס‪,‬‬ ‫יזכרו‪ ,‬דהלשון אם טב הוא לית טב מיניה‪.‬‬ ‫ועד היכן מגיע כח הכתב‪ ,‬נלמד מהא דמשנה אבות (פ"ה מ"ו) עשרה דברים נבראו בערב שבת בין‬ ‫השמשות‪ ,‬ואלו הן‪ ,‬פי הארץ‪ ,‬ופי הבאר‪ ,‬ופי האתון‪ ,‬והקשת‪ ,‬והמן‪ ,‬והמטה‪ ,‬והשמיר‪ ,‬והכתב‪,‬‬ ‫והמכתב‪ ,‬והלוחות‪ ,‬וי"א אף המזיקין וקבורתו של משה‪ .‬ופירש"י (פסחים נד‪ ).‬כתב קריאת שם‬ ‫האותיות‪ ,‬המכתב חקיקתן וצורתן‪ .‬ורבינו חננאל שם פירש‪ ,‬כתב פי' צורת אותיות‪ ,‬מכתב צירוף‬ ‫אותיות להיות תיבה להקרות במלה עיי"ש‪ .‬וצ"ב‪ ,‬הלא כל אלו שנבראו ער"ש בין השמשות‪ ,‬הם‬ ‫נבראים למעלה מן הטבע‪ ,‬כי בששת ימי בראשית נבראו הברואים הטבעיים‪ ,‬ובין השמשות נבראו‬ ‫הברואים שהם למעלה מן הטבע‪ ,‬כגון פי הארץ פי הבאר וכו'‪ ,‬אבל מה הצורך לברוא הכתב והמכתב‬ ‫בביהשמ"ש בבריאה מיוחדת‪ .‬ומזה מוכח‪ ,‬דכחו של הכתב והמכתב הוא למעלה מן הטבע‪ ,‬שהקב"ה‬ ‫נתן כח בדבר הכתוב להשפיע על בני אדם למעלה מהכח הטבעי – וסדרי עולם נשתנו בכח הכתב‬ ‫והמכתב – ועל כן הוצרך לבריאה מיוחדת‪.‬‬ ‫ובהיותנו בזה‪ ,‬נפרש הא דהוצרך קבורתו של‬ ‫משה לבריאה מיוחדת‪ ,‬וקשה הלא הוא דבר‬ ‫טבעי‪ .‬אך נראה דאמרו ז"ל (סוטה יד‪ ).‬ולא‬ ‫ידע איש את קבורתו‪ ,‬אפילו משה רבינו אינו‬ ‫יודע היכן קבור‪ ,‬כתיב הכא ולא ידע איש את‬ ‫קבורתו‪ ,‬וכתיב התם משה איש האלקים‪.‬‬ ‫וצ"ב איך יתכן שמשה עצמו אינו יודע היכן‬ ‫קבור‪ .‬אך הכונה‪ ,‬דבאמת משה מצד עצמו‬ ‫הוא נצחי‪ ,‬וכאמרם (סוטה ט‪ ).‬משה ודוד לא‬ ‫שלטו שונאיהם במעשיהם‪ ,‬כי הם נצחיים‪,‬‬ ‫ונמצא שמצד הטבע היה משה צריך לחיות‬ ‫לנצח ואין הוא ראוי לקבורה כלל‪ ,‬אלא שכך‬ ‫גזרה חכמתו של הקב"ה שגם משה ימות‪ ,‬אבל‬ ‫מיתה זו היא למעלה מן הטבע‪ ,‬ועל כן הוצרכו‬ ‫לברוא מקום קבורה מיוחד למעלה מן הטבע‪,‬‬ ‫וזה נברא בין השמשות‪ .‬וזה שאמרו אף משה‬ ‫רבינו אינו יודע היכן קבור‪ ,‬דידיעה הוא חיבור וכנאמר (בראשית ד' א') והאדם ידע‪ ,‬ואדם יש לו‬ ‫ידיעה וחיבור רק בדבר שיש לו שייכות אליו‪ ,‬אבל משה היות שהוא נצחי א"כ אין לו חיבור ושייכות‬ ‫אל קבורתו‪ ,‬ועל כן אינו יודע היכן הוא קבור‪ ,‬כי קבורתו נבדלת מעצמותו ומהותו ואינה מחוברת‬ ‫אליו‪ .‬ולכן נאמר במותו לא כהתה עינו ולא נס לחה‪ ,‬ופירש"י אף משמת‪ .‬כי באמת חי לנצח‪.‬‬ ‫כדי לדעת כחו של מלה אחת הכתובה‪ ,‬אספר‪ ,‬כי בשנת תש"כ נדפס ס' רבי עקיבא ותורתו (תולדות‬ ‫הגאון מוה"ר עקיבא סופר ז"ל אב"ד פרשבורג)‪ ,‬ואמרתי להמחבר כמה ענינים שנדפסו שם‪ ,‬ובתוכם‬ ‫מה שכתב שם (עמוד צ"ב) מה ששמעתי ממו"ר הגאון ז"ל‪ ,‬שבימים כתקונם‪ ,‬כשמזג האויר נוח‬ ‫ושקט‪ ,‬יכול אדם ללכת באמצע הרחוב‪ ,‬אבל כשרוח סערה משתולל צריך ללכת בצדי דרכים‬ ‫להתחזק בכותלים לבל יפול‪ ,‬כמו כן לפנים בישראל היו ימים תקינים יותר ופושעי ישראל לא העיזו‬ ‫להפריע ליהדות‪ ,‬וע"כ היה אפשר ללכת בדרך ממוצע‪ ,‬אבל כהיום כשפושעי ישראל רוצים לכלות‬ ‫הכל‪ ,‬צריכים אנו להתנהג ביותר קצוניות ולהקפיד על לבוש יהודי ודומיהם עכ"ד‪( .‬ושם לא נרשם‬ ‫שדבר זה נאמר מפי)‪ .‬והנה כשיצא הספר לאור‪ ,‬הגיעני אחרי איזה זמן מכתב מאוסטרליה מקרוב‬ ‫אחד‪ ,‬שכותב שהיות שראה בספר רע"ק ותורתו שבזמן הזה צריך להתנהג בקפידא יותר‪ ,‬לכן מכיון‬ ‫שיש לו בן יחיד הרי הוא רוצה לשלחו לישיבה טובה‪ ,‬וביקשני לייעצו להיכן לשלחו‪ .‬ואני השבתי לו‬ ‫שישלח את הבן לכאן‪ ,‬ואחר כך נסדר לו ישיבה‪ ,‬וכך הוה שבא לכאן ונכנס ללמוד בישיבת פוניבז‪,‬‬ ‫ומאז הקים בית ויש לו ילדים‪ ,‬כולם יראים ושלימים‪ ,‬ובנו לובש שטריימל ויושב בכולל בארה"ב‪.‬‬ ‫הנה חזינן מזה כי ע"י כמה שורות כתובות בספר‪ ,‬היה אפשר להציל נפשות רבות לתורה‪ ,‬וממנו נבנו‬ ‫משפחות שלימות לתורה וליראה‪ .‬הנה זה דוגמא ללישנא טבא שאם הוא טב לית טב מיניה‪ .‬ואנו‬ ‫יודעים כי לכל מלה יש כתובת היכן היא נקלטת‪.‬‬ ‫ומאידך יש ליזהר שלא להדפיס הכל ואף שנראה מעונין להעולם‪ ,‬וכגון ראיתי פעם כתב יד‬ ‫שכמדומה שהוא השגות הראב"ד על פירוש רש"י על התורה – ואינו ברור אצלי – וראיתי שם לשונות‬ ‫חריפים מאוד בהשגות אלו‪ ,‬ולכן לא העתקתיה‪ ,‬כי לא רציתי להדפיס לשונות כאלו על רבינו‬ ‫רשיז"ל‪ ,‬ואף שהוא מקדמון‪ .‬גם‬ ‫ראיתי כת"י מכתבים רבים בענין‬ ‫הדו"ד שבין הריעב"ץ והרר"י יהונתן‬ ‫זצ"ל‪ ,‬ושם זלזולים גדולים על גדולי‬ ‫הדור‪ .‬וגם דבר זה אין להדפיס‪ .‬כן‬ ‫ראיתי מכתב מהגה"צ מאונסדורף‬ ‫מהר"ש ראזנברג זצ"ל‪ ,‬להגאון ערוגת‬ ‫הבושם ז"ל‪ ,‬שבו כותב על בחור אחד‬ ‫ששלחו מהישיבה דסאני שמעניה‪,‬‬ ‫והנה כשמדפיסים מכתב זה אשר יש‬ ‫ללמוד ממנו כמה ענינים‪ ,‬אין להדפיס‬ ‫את השם של הנדון‪ ,‬כי יתכן שלאותו‬ ‫בחור יש נכדים חשובים ואסור‬ ‫בסוכה בביתו נאוה קודש עם צוות ישיבת "פנים מאירות"‬ ‫לביישם‪ .‬וראיתי נדפס מכתב מגדול‬ ‫חשוב אחד שהיה חולה‪ ,‬והוכרח לנסוע למרחץ קרלסבאד‪ ,‬וכתב להברון רוטשילד בפרנקפורט‬ ‫בבקשה שישלח לו מעות לצרכי הרפואה‪ .‬ולדעתי לא היה מן הצורך להדפיסו‪ ,‬כי נשער נא אם מישהו‬ ‫היה רוצה שידפיסו ממנו מכתב בו הוא מבקש ממון ממישהו‪ ,‬או שירצה שידפיסו מכתב כזה מאביו‬ ‫או זקנו‪ .‬ועל זה נאמר מאי דעלך סאני לחברך לא תעביד‪.‬‬ ‫ובהיותנו בזה נאמר‪ ,‬אהא דאמרו (שבת לא‪ ).‬מעשה בנכרי אחד שבא לפני שמאי א"ל גיירני על מנת‬ ‫שתלמדני כל התורה כולה כשאני עומד על רגל אחת‪ ,‬דחפו באמת הבנין שבידו‪ ,‬בא לפני הלל גייריה‪,‬‬ ‫אמר לו דעלך סני לחברך לא תעביד‪ ,‬זו היא כל התורה כולה‪ ,‬ואידך פירושא היא זיל גמור‪ .‬וכתב‬ ‫מהרש"א מאי דעלך סני וכו'‪ ,‬היינו דכתיב ואהבת לרעך כמוך‪ ,‬ויש לעיין אמאי שינה בלשון שלילה‬ ‫דעלך סני‪ ,‬והול"ל כתרגום דקרא ותרחמיה לחברך כוותך‪ ,‬וי"ל דקרא לא איירי אלא בכהאי גוונא‬ ‫בלא תעשה דגביה לא תקום ולא תטור כתיב (בפ' קדושים י"ט י"ח)‪ ,‬ועלה קאי ואהבת לריעך כמוך‪,‬‬ ‫שלא תעשה לו רעה מכל דסני לך‪ ,‬אבל לגבי לעשות לו טובה לא קאמר ואהבת לרעך כמוך כדאמרינן‬ ‫חייך קודמין לחיי אחיך‪ ,‬וכן מוכיחין דברי התרגום יונתן עכ"ד‪ .‬והיינו דבת"י שם כתב "ותרחמא‬ ‫לחברך דמן אנת סני לך לא תעביד ליה"‪ .‬ולפ"ז יוצא דכל עיקר מצות ואהבת לרעך כמוך‪ ,‬הוא רק‬ ‫בדרך שלילה דעלך סני לחברך לא תעביד‪ .‬אולם ברמב"ם (פי"ד מאבל ה"א) כתב‪ ,‬מצות עשה של‬ ‫דבריהם לבקר חולים וכו' ולהכניס הכלה וללות האורחים וכו' וכן לשמח הכלה והחתן ולסעדם בכל‬ ‫צרכיהם‪ ,‬ואלו הן גמילות חסדים שבגופו שאין להם שיעור‪ ,‬אע"פ שכל מצות אלו מדבריהם הרי הן‬ ‫בכלל ואהבת לרעך כמוך‪ ,‬כל הדברים שאתה רוצה שיעשו אותם לך אחרים‪ ,‬עשה אתה אותן לאחיך‬ ‫בתורה ובמצוות עכ"ל‪ .‬וכ"כ הרמב"ם בספר המצות (מצוה ר"ו) "שצונו לאהוב קצתנו את קצתנו‬ ‫כאשר נאהב עצמנו‪ ,‬ושתהיה אהבתו וחמלתו לאחיו כאהבתו וחמלתו לעצמו בממונו ובגופו וכל מה‬ ‫שהיה ברשותו‪ ,‬אם ירצה אותו ארצה אני אותו וכל מה שארצה לעצמי ארצה לו כמוהו‪ ,‬והוא אמרו‬ ‫יתעלה ואהבת לרעך כמוך"‪ .‬הרי שפירש מצוה זו בדרך חיוב ולא בדרך שלילה‪ .‬ולכאורה תקשי‬ ‫מהגמרא שפירשוהו בדרך שלילה מאי דעלך סני לחברך לא תעביד דמשמע דאינו עובר על מצ"ע זו‬ ‫אלא כשעושה מעשה דסני ליה‪ .‬ברם באמת עיקר דברי מהרש"א קשיין‪ ,‬שכתב דהאי דעלך סני היינו‬ ‫דכתיב ואהבת לרעך כמוך‪ ,‬דברש"י שבת שם פירש "ריעך וריע אביך אל תעזוב‪ ,‬זה הקב"ה אל תעבור‬ ‫על דבריו‪ ,‬שהרי עליך שנאוי שיעבור חבירך על דבריך"‪ ,‬ומשמע דאין זה פירוש על הקרא ואהבת‬ ‫לרעך כמוך‪ ,‬אלא שאמר לו שאם לא יעשה מה ששנאוי לחבירו – וגם הקב"ה בכלל זה – אז ממילא‬ ‫יקיים את כל התורה‪ ,‬שהרי לא יעבור על מצות ה'‪ .‬אבל קרא דואהבת לרעך כמוך‪ ,‬מפרשינן כפשוטו‬ ‫בדרך חיוב וכמש"כ הרמב"ם‪.‬‬ ‫והנה כשיחשוב בכתיבתו על ענין מאי דעלך סני לחברך‬ ‫לא תעביד‪ ,‬ודאי שלא יכשל לכתוב או לפרסם דבר שאינו‬ ‫ראוי‪ .‬ועל ידי זה לא יתחרט לעולם על כתיבתו‪ .‬והחת"ס‬ ‫ז"ל כותב בתשובה (ח"ו סי' מ"א) – הובא בהקדמת‬ ‫שו"ת להו"נ ח"ה – כי ענין הדפוס צריכים אנו להודות‬ ‫לה' על המצאתו ותיקונו רב‪ ,‬מ"מ גם ההפסד רב מאוד‪,‬‬ ‫כי מי שרוצה שיתפשטו דבריו בעולם קובעם בדפוס‪ ,‬ויש‬ ‫אשר ידפיס בילדותו ומתחרט בזקנותו‪ ,‬ומה יעשה אחר‬ ‫שכבר נתפשט ע"י הדפוס ועל כן צריך לאחזוקי דבריו‬ ‫הראשונים מפני הבושה‪ ,‬והלא הרי"ף ציוה למחוק כמה‬ ‫דברים מספרו אחר שחזר מהם‪ ,‬אמנם ספר הנדפס אי‬ ‫אפשר לחזור ולתקנו כידוע עכ"ד‪ .‬והנה הרי"ף ז"ל גם‬ ‫מה שכתב קודם חזרה היו דבריו תורה שלימה‪ ,‬אבל‬ ‫חול המועד סוכות תשמ"ז‪ .‬רבינו זי"ע‬ ‫לדידן אם לא ידייק לכתוב כהוגן‪ ,‬הרי לא יוכל לתקנו‬ ‫מוזג כוס של ברכה‪.‬‬ ‫לעולם אחרי שדבריו כבר נתפרסמו‪.‬‬ ‫ניתן לראות את קישוטי הסוכה שהיה‬ ‫רבינו מכין כל שנה לכבוד החג‪.‬‬ ‫*‬ ‫וכאשר יושבים כאן חבורה של חכמים וסופרים‪ ,‬חייבים אנו לעורר עוד על ענין שנשכח‪ ,‬אבל הוא‬ ‫מיסודות התורה‪ .‬אנו רואים במה ספרי קודש – בהלכה ואגדה – שמערבים בתוך דברי תורה‬ ‫וקדושה לשונות של הלשון דמתקריא עברית שנתחדשה על ידי פושעי ישראל‪ .‬וכשאנו מתבוננים‬ ‫בכמה וכמה ביטויים שבלשון זה‪ ,‬הננו רואים שבכונה המציאו כמה וכמה ביטויים במטרה להוציא‬ ‫את הקדושה מן המלים‪ ,‬ואין קורין ללשון זה לשון הקודש אלא עברית‪ .‬והחילוק רב ביניהם‪ .‬למשל‪,‬‬ ‫מי שאינו שומר תורה ועובר על מצוות התורה נקרא בלשון התורה נכרי‪ ,‬כל בן נכר לא יאכל בו‪,‬‬ ‫ופירש"י שנתנכרו מעשיו לאביו שבשמים ואחד נכרי ואחד ישראל מומר במשמע (פ' בא י"ב מ"ג)‪.‬‬ ‫ובלשון חז"ל נקראים העבריינים‪ ,‬בשם מומר או מין או פושעי ישראל או עבריין‪ .‬והנה כעת המציאו‬ ‫פושעי ישראל את לשונם‪ ,‬אשר בלשון זה נקרא "פושע" רק גנב וגזלן‪ ,‬אבל מחלל שבת ואוכל נבלות‬ ‫וכופר בעיקר אינו פושע או עבריין או נכרי או מומר‪ ,‬אלא "חילוני"‪ ,‬או חפשי‪ ,‬דהרי ודאי שהן עצמם‬ ‫לא יכנו את עצמם בשם פושעים ומומרים או נכרים – ובאמת בתרגום (אמור כ"ב י') איתא על הקרא‬ ‫וכל זר לא יאכל קודש "וכל חילוני"‪ ,‬הרי דחילוני הוא זר‪ ,‬ואמנם החילוניים הם זרים לעם ישראל‪,‬‬ ‫אולם כונת המחדשים שם זה היתה לומר כאילו יש יהודי שהוא חולין ואינו קודש‪.‬‬ ‫וכמו כן בתי ספריהם של הפושעים נקראים בית ספר "ממלכתי"‪ ,‬ואלו שיש בהם ריח של יהדות‬ ‫נקראים "ממלכתי דתי"‪ ,‬וכונתם‪ ,‬כי סתם ממלכתי הוא פושע ישראל כי זהו הכלל והפשטות‪ ,‬ואם‬ ‫יש בו ריח יהדות אז הוא יוצא מן הכלל ואינו ממלכתי סתמא אלא ממלכתי דתי‪ .‬וכענין כרם זית‬ ‫אקרי כרם סתמא לא אקרי‪ .‬וכן המלה "בטחון" לפנים בישראל כשאמרו "בטחון" ידעו שפירוש‬ ‫בטחון בהשי"ת‪ ,‬ובסה"ק חובת הלבבות יש שער הבטחון‪ ,‬ואמרו פלוני הוא "בעל בטחון"‪ ,‬וכהיום‬ ‫פושעי ישראל הפכו את המלה "בטחון" לחרב‪ ,‬שר הבטחון הוא שר העוסק בחרב‪ .‬או למשל המלה‬ ‫"כביכול" שמצינו בחז"ל לגבי הקב"ה‪ ,‬ופירש"י (מגילה כא‪" ).‬כביכול נאמר בהקב"ה כבאדם שיכול‬ ‫להאמר בו כן"‪ – ,‬ובס' פחד יצחק כתב רמז שהוא ר"ת כי באדם יאמר כן ולא לאלקי – והנה‬ ‫הפושעים חידשו להשתמש בלשון זה לגבי כל דבר חול‪ .‬ושמעתי בשם הרה"ק אדמו"ר מהר"א מבעלז‬ ‫ז"ל שאמר‪ ,‬שהעברית היא שריפת נשמה וגוף קיים‪ .‬והיינו שכונתם להוציא את הנשמה מלשון‬ ‫הקודש‪ .‬וסתם מחשבת מין לעבודה זרה‪.‬‬ ‫והנני רואה הרבה פעמים‬ ‫בספרי הלכה וקדושה לשון‬ ‫"ציטוט"‪ ,‬ומלה זו הוציאו‬ ‫המתחדשים ממלה גרמנית‬ ‫ציטירען‪ ,‬והפכוהו לציטוט‪.‬‬ ‫וכן הלשון "חשמל"‪ ,‬ובקרא‬ ‫(יחזקאל א' כ"ז) נאמר וארא‬ ‫כעין חשמל וגו'‪ ,‬ופירש"י לא‬ ‫נתן רשות להתבונן במקרא‬ ‫זה‪ ,‬ובגמרא חגיגה (יג‪ ).‬איתא‬ ‫מרכבה‪,‬‬ ‫ממעשה‬ ‫דזהו‬ ‫ובגמרא שם אמרו ההיא‬ ‫ינוקא דדרש בחשמל ונפקא נורא ואכלתיה עיי"ש‪ ,‬הרי דלשון חשמל נאמר על ענינים גבוהים של‬ ‫מעשה מרכבה שאין אפילו רשות לדורשם‪ .‬והנה הם לקחו מלה זו ולבשוהו על העלעקטריק‪ ,‬ועי"ז‬ ‫להסיר ממנה את המעטה של קדושה‪ .‬ואף שכמה גדולים משתמשים במלה זו לעלעקטריק‪ ,‬כי כבר‬ ‫דשו בה רבים‪ ,‬אולם תחל תכונת המחדשים היתה לשם עבודה זרה – סתם מחשבת מין לעבודה זרה‬ ‫– לחלל את קדושת הלשון הקודש‪.‬‬ ‫ולכן עלינו ליזהר עכ"פ בספרי קדושה שלא להשתמש בביטוייהם ובלשונם‪ ,‬ואף אם אין מוצאים על‬ ‫כל מושג ביטוי מתאים בלשון הקודש‪ ,‬הרי בספרי קדושה אם יגעת ומצאת תאמין‪ .‬את שפת ההלכה‬ ‫ושל תורה אסור לשנות ומאדערניזירן‪ ,‬וזה נכלל בכלל חייב אדם לומר בלשון רבו‪.‬‬ ‫ועוד נקודה רצוני לעורר‪ ,‬כהיום נתרבו בעונותינו הרבים הרבה עתונים מינים ממינים שונים‪ ,‬אשר‬ ‫אם אדם ירצה לקרוא את הכל יבטל לגמרי מלימוד התורה‪ .‬בני תורה צריכים לדעת‪ ,‬שאפילו אם‬ ‫תמצא לומר שיש צורך בכל אלה להמוני העם‪ ,‬אבל מי שיש בו ריח תורה יזהר להתרחק מהם‬ ‫ומהמונם‪ .‬ועל אחת כמה וכמה בשבת קודש יש לזכור שלא להסתכל אלא בספר קודש כל אחד לפום‬ ‫דרגא דיליה‪ ,‬ואפילו אם ימצא בעתונים דבר של קדושה‪ ,‬יש לנו לדעת‪ ,‬כי אי אפשר לשאוב תורה‬ ‫ויראת שמים רק מספרי קדושה שאין בהם רק דברי תורה בלבד‪ ,‬וזה יודע כל אחד בעצמו‪.‬‬ ‫כשלוקחים ביד ספר שכתבו גדולים וצדיקים מהדורות הראשונים‪ ,‬כגון נועם אלימלך או קדושת‬ ‫לוי או פנים יפות או חתם סופר או שאר ספרי קדושה שהם כדמותם וכצלמם כפי שנכתבו ע"י‬ ‫מחבריהם‪ ,‬הרי זה מעורר את הלב‬ ‫ודבריהם הקדושים נכנסים ללב‪ .‬אבל מה‬ ‫שהורק מכלי אל כלי‪ ,‬ע"י קיצורים‬ ‫ושינויים‪ ,‬ומכל שכן בתערובת דברים‬ ‫אחרים‪ ,‬כבר נאבד טעמו האמתי‪ .‬וכידוע‬ ‫רק כלי ראשון מבשל ונותן טעם גמור ולא‬ ‫כלי שני‪ .‬ולכן צריכים לדעת שתורה‬ ‫צריכים לשאוב ישר ממקורות התורה‪.‬‬ ‫ולסיום‪ ,‬אמרו חז"ל (קדושין ל‪ ):‬על כן‬ ‫יאמר בספר מלחמות ה' את והב בסופה‪ ,‬אפילו האב ובנו הרב עם תלמידו שעוסקין בתורה ונעשו‬ ‫אויבים זה לזה‪ ,‬אינם זזים משם עד שנעשו אוהבים זה לזה שנאמר את והב בסופה‪ .‬וצ"ב איך יתכן‬ ‫שע"י לימוד התורה נעשה אב ובנו ורב ותלמידו אויבים זל"ז‪ ,‬ונמצא שיש ח"ו ריעותא בתורה שעל‬ ‫ידה נעשים אויבים זל"ז‪ .‬אך יובן ע"י משל‪ ,‬בשנים המתווכחים אם זה מאכל טוב או זה‪ ,‬אף אם לא‬ ‫ישתוו בדעותיהם לא יהיו שונאים זל"ז כי אין זה נפק"מ רבתי‪ ,‬אבל שני שותפין אם לא יוכלו‬ ‫להשתוות איזו סחורה לקנות‪ ,‬יהא להם קפידא זה על זה‪ ,‬כי כל אחד חושב שחבירו גורם היזק‬ ‫ממון‪ ,‬ומכש"כ אם חילוקי הדעות הוא בענין רפואת אדם שהוא פקוח נפש ודאי שנעשין אויבין זל"ז‪,‬‬ ‫כי כל אחד חושב שחבירו מביאו לידי סכנה – וחזינן שכל שהדבר שעליו חלוקין חשוב יותר‪ ,‬כך‬ ‫נעשין החולקים שונאין זל"ז‪ ,‬וא"כ אילו היינו רואים ששני ת"ח מתווכחים בהלכה‪ ,‬ולבסוף אומר‬ ‫אחד לחבירו‪ ,‬מה לנו לריב‪ ,‬שיהיה הלכה כמותך‪ ,‬הרי זה סימן שהתורה אינה חשובה אצלו שאפשר‬ ‫לוותר עליו בקלות‪ .‬אבל אם הם נעשים שונאין זל"ז‪ ,‬כי לכל אחד נוגע בנפשו לברר את אמיתת‬ ‫ההלכה אז רואים חשיבות התורה‪ .‬נמצא שבמה שנעשים אב ובנו ורב ותלמידו‪ ,‬שבדרך הטבע‬ ‫אוהבים זל"ז‪ ,‬ואעפ"כ בפלפול התורה נעשים שונאים‪ ,‬הרי זה מורה על חשיבות התורה עד שאפילו‬ ‫האוהבים הגדולים נעשים שונאים זל"ז‪ ,‬כי הדבר נוגע לנפשם‪.‬‬ ‫ובזה יובן הא דחזינן‬ ‫שהראב"ד משיג על‬ ‫הרמב"ם בתוקף ובלשונות‬ ‫חריפים‪ ,‬ולכאורה תקשי‬ ‫הלא דברי חכמים בנחת‬ ‫נשמעים‪ .‬אולם משל‬ ‫למהנדס גדול שבנה ארמון‬ ‫עצום העומד על מאות‬ ‫עמודים‪ ,‬ובא מהנדס שני‬ ‫לראות‪ ,‬ומצא כי כמה‬ ‫עמודים עומדים עקום‪,‬‬ ‫והתחיל לצעוק שצריך‬ ‫לתקן מיד כי אחרת יפול‬ ‫הארמון ויסכן את החיים‪.‬‬ ‫רבינו זי"ע עם נכדיו בסוכה ‪ -‬תשד"מ‬ ‫והנה העולם עומד על‬ ‫התורה דהיינו על תורת‬ ‫אמת‪ ,‬והראב"ד ידע שהעולם עומד על תורתו של הרמב"ם‪ ,‬וכל הלכה ברמב"ם הוא אחד מעמודים‬ ‫שהעולם עומד עליו‪ .‬וכשבא הראב"ד וראה שכמה הלכות לדעתו אינן נכונות‪ ,‬התחיל לצעוק‬ ‫בחריפות הלשון שצריך לתקן מיד‪ ,‬כי אל"כ יפול העולם‪ ,‬ונמצא דמה שהראב"ד חולק בחריפות על‬ ‫הרמב"ם‪ ,‬אין זה מחמת זלזולו בתורתו ח"ו‪ ,‬אלא אדרבה מחמת גודל הערכתו וידיעתו כי העולם‬ ‫עומד על תורתו של הרמב"ם‪.‬‬ ‫ומצינו במשנה חגיגה (טז‪ ).‬יוסי בן יועזר אומר שלא לסמוך (ביו"ט קרבן) יוסף בן יוחנן אמר לסמוך‪,‬‬ ‫יהושע בן פרחיה אומר שלא לסמוך ניתאי הארבלי אומר לסמוך‪ ,‬יהודה בן טבאי אומר שלא לסמוך‬ ‫שמעון בן שטח אומר לסמוך‪ ,‬שמעיה אומר לסמוך אבטליון אומר שלא לסמוך‪ ,‬הלל ומנחם לא‬ ‫נ חלקו‪ ,‬יצא מנחם נכנס שמאי‪ ,‬שמאי אומר שלא לסמוך הלל אומר לסמוך‪ .‬ובגמרא‪ ,‬להיכן יצא‬ ‫מנחם‪ ,‬אביי אמר יצא לתרבות רעה‪ ,‬רבא אמר יצא לעבודת המלך‪ .‬וצ"ב מאי קמ"ל במשנה שיצא‬ ‫מנחם לתרבות רעה‪ ,‬ומה הצורך להודיענו דבר זה כאן‪ .‬ברם הכונה‪ ,‬דהנה חזינן שכל הזוגות של‬ ‫נשיא ואב"ד בכמה דורות היו חלוקים בהלכה אם לסמוך או לסמוך‪ ,‬וא"כ תמוה שאיך יתכן דדוקא‬ ‫בדור של הלל ומנחם לא נחלקו‪ ,‬והיו העולם סוברים דבודאי שמנחם זה הוא איש שלום ונוח בהלכה‬ ‫וע"כ אינו חולק עם הלל‪ ,‬ואילו שאר החכמים אינם במדרגה זו שהרי לא מצאו דרך לעשות שלום‪.‬‬ ‫ולכן הודיעונו חז"ל דמה שחכמים נחלקים בהלכה לשם שמים אינו פגם‪ ,‬ואדרבה זה מראה‬ ‫שההלכה והתורה נוגעת ללבבם ואינם יכולים לוותר‪ .‬ואם תאמר הלא חזינן שמנחם לא נחלק‪ ,‬על‬ ‫זה השיבו שהסיבה שלא נחלק לא משום שהיה איש שלום‪ ,‬אלא משום שהתורה לא בערה בקרבו‪,‬‬ ‫והראיה שיצא לתרבות רעה‪ .‬ומיד כשיצא מנחם ונכנס שמאי במקומו מיד התחילה שוב המחלוקת‪,‬‬ ‫כי שמאי היה צדיק ואמיתת ההלכה היתה בוערת בקרבו ולא ויתר על דעתו‪.‬‬ ‫ובזה יובן הא דאמר יוסף לאחיו "אל‬ ‫תרגזו בדרך" ופירש"י אל תתעסקו בדבר‬ ‫הלכה‪ .‬וצ"ב היכן נרמז זה‪ .‬אולם ע"י‬ ‫עסק ההלכה נעשים שונאים זל"ז והיינו‬ ‫אל תרגזו בדרך‪ .‬אולם דוקא בביהמ"ד‬ ‫מותר להתווכח ולהתפלפל‪ ,‬שהרי יודעים‬ ‫שאף שמתחלה נעשים אויבים זל"ז‪ ,‬אבל‬ ‫אינן זזים משם עד שנעשים אוהבים‬ ‫זל"ז‪ ,‬אבל כשעוסקין בהלכה בדרך‬ ‫ונעשים שונאים‪ ,‬א"כ יתכן שכאשר יגיעו‬ ‫לפרשת דרכים‪ ,‬זה יצטרך לילך לצד זה‬ ‫וזה ילך לצד אחר‪ ,‬נמצא שנשארו באמצע‬ ‫המחלוקת ולא נעשו אוהבים זל"ז‪ ,‬ולכן‬ ‫הזהירם שבדרך אל תעסקו בדבר הלכה‪.‬‬ ‫במנהג זריקת תפוחים במוצאי שמחת תורה‬ ‫והנה גם אנחנו נקיים את והב בסופה‪,‬‬ ‫והנני מברך את כל הנאספים שיזכו לעסוק בתורה מתוך הרחבת הדעת ושמחה של מצוה‪ ,‬ויפוצו‬ ‫מעינותיהם חוצה להגדיל תורה ולהאדירה‪.‬‬ ‫המודיע‪ ,‬כ"ו תשרי תשל"ז‬ ‫מייל‪ - 7683428@gmail.com :‬טלפון‪052-7683428 :‬‬