נר מערבי · Ner Ma'aravi — סוכות (2026-09-21)

בס״ד
ֵנ ר ַמ ֲע ָר ִב י
עלון שבועי של תורה ,חסידות וחיזוק · יוצא לאור לזיכוי הרבים
גיליון ט"ו · ַמ ֲה דּוַר ת ֻס ּכֹות תשפ"ז · קּוְנְט ֵר ס ָׁש ֵלם ְל ִת ְׁש ַע ת ְיֵמ י ֶה ָח ג
ט"ו–כ"ג בתשרי · פרק ליום ,לקרוא בסוכה
ִצ ָּל א ִד ְמ ֵה יְמ נּו ָת א
ִּת ְׁש ָע ה ְּפ ָר ִק ים ְל ִת ְׁש ַע ת ְי ֵמ י ֶה ָח ג — ִׁש ְב ָע ה אֹוְר ִח יםּ ,וְׁש ֵנ י ָי ִמ ים ֶׁש ֵא ין ָּב ֶה ם אֹוֵר ַח
מיום טוב ראשון עד שמחת תורה · תשפ"ז
"ְׂש ֹמאלֹו ַּת ַח ת ְל ֹראִׁש יִ ,ו יִמ ינֹו ְּת ַח ְּב ֵק ִנ י" — השמאל :ראש השנה ויום הכיפורים; הימין :הסוכה .תשעה פרקים כתובים מבפנים ,פרק ליום:
בכל יום נכנס אורח אחר מן השבעה ומלמד אופן אחר לשבת בצל — לפתוח ,לאחוז ,לשאוב ,לצעוד ,לסגת ,לשמור ,לפתוח את הפה —
וביום השמיני הצל נכנס הביתה ,ובתשיעי הוא נעשה ריקוד .בסוף כל פרק :מה לחשוב היום ,ומה לעשות היום.
ַמ ַּפ ת ַה ּקּוְנ ְט ֵר ס
פרק א' · ַה ְּכ ִנ יָס ה ַל ֵּצ ל — ַא ְב ָר ָה םְ ,ו ַה ָּי ד ֶׁש ְּמ ַח ֶּב ֶק ת
יום ראשון של חג — שבת קודש ,ט"ו בתשרי
פרק ב' · ַה ָּי ד ֶׁש אֹוֶח ֶז ת — ִי ְצ ָח קְ ,ו ַא ְר ָּב ָע ה ִמ יִנ ים ְּב ֶא ֶג ד ֶא ָח ד
יום שני של חג — ט"ז בתשרי
פרק ג' · ַה ָּי ִמ ים ֶׁש ַּמ ְר ִּג יִׁש ים ָּב ֶה ם ְּכ לּום — ַי ֲע ֹקבֹ ,חל ַה ּמֹוֵע דּ ,וַמ ִי ם ֶׁש ּׁשֹוֲא ִב ים ְּב ָׂש ׂשֹון
חול המועד — י"ז בתשרי
פרק ד' · ַה ּיֹום ֶׁש ָּב ֶא ְמ ַצ ע — ֹמֶׁש הֶ ,ל ֶח ם ֶׁש ּיֹוֵר ד ְּד ַב ר יֹום ְּב יֹומֹוּ ,וָפ ִנ ים ֶׁש ַּמ ְת ִח ילֹות ְל ָה ִא יר
חול המועד — י"ח בתשרי
פרק ה' · ֶה ָע ָנ ן ֶׁש ל ַא ֲה ֹרן — ֻס ַּכ ת ָׁש לֹוםּ ,וָמ ה עֹוִׂש ים ְּכ ֶׁש ֻּכ ָּל ם ַע ל ָה ֲע ַצ ִּב ים
חול המועד — י"ט בתשרי
פרק ו' · ַה ּבֹור ָה ֵר יק ְו ַה ַּצ ִּד יק — יֹוֵס ףַ ,ה ָּׁש עֹות ֶׁש ֵא ין ָּב ֶה ן ַמ ִי םְ ,ו ַה ֻּס ָּכ ה ֶׁש ּבֹוְר ִח ים ֵא ֶל יָה
חול המועד — כ' בתשרי
פרק ז' · יֹום ָה ֲע ָר ָב ה — ָּד ִו דַ ,ה ֶּפ ה ֶׁש ֵא ין לֹו ְּכ לּוםְ ,ו ַה ֲח ִת יָמ ה ֶׁש ִּנ ְג ֶמ ֶר ת ְּב "הֹוַׁש ע ָנ א"
הושענא רבה — כ"א בתשרי
פרק ח' · "ָק ֶׁש ה ָע ַל י ְּפ ִר יַד ְת ֶכ ם" — ַה ּיֹום ַה ְּׁש ִמ יִנ יַ ,ה ֶּג ֶׁש ם ֶׁש ִּמ ְת ַה ֵּפ ְךְ ,ו ַה ֵּצ ל ֶׁש ִּנ ְכ ָנ ס ַה ַּב ְי ָת ה
שמיני עצרת — שבת קודש ,כ"ב בתשרי
פרק ט' · ָה ִר ּקּוד ִע ם ַה ּתֹוָר ה ַה ְּס גּוָר ה — "ְל ֵע יֵנ י ָּכ ל־ִי ְׂש ָר ֵא ל"ְּ" ,ב ֵר אִׁש ית"ְ ,ו ַה ּסֹוף ֶׁש הּוא ַה ְת ָח ָל ה
שמחת תורה — כ"ג בתשרי
גיליון ט"ו · ַמ ֲה דּוַר ת ֻס ּכֹות תשפ"ז · ֶּפֶר ק א' ִמ ּתֹוְך ִּת ְׁש ָע ה · יֹום ִר אׁשֹון ֶׁש ל ַח ג — ַׁש ָּבת ֹקֶד ׁש ,ט"ו ְּב ִת ְׁש ֵר י · אּוְׁש ִּפ יָזאַ :אְב ָר ָה ם — ֶח ֶס ד
תשעה פרקים לתשעת ימי החג — פרק ליום ,לקרוא בסוכה
ַמ ֲה דּוַר ת ֻס ּכֹות · ֶּפ ֶר ק א'
ִצ ָּל א ִד ְמ ֵה יְמ נּו ָת א
ַה ְּכ ִניָס ה ַלֵּצל — ַאְב ָר ָה םְ ,וַה ָּיד ֶׁש ְּמ ַח ֶּבֶק ת
"ַּב ֻּס ֹּכת ֵּת ְׁש בּו ִׁש ְב ַע ת ָי ִמ יםָּ ,כ ל־ָה ֶא ְז ָר ח ְּב ִי ְׂש ָר ֵא ל ֵי ְׁש בּו ַּב ֻּס ֹּכתְ .ל ַמ ַע ן ֵי ְד עּו ֹדֹרֵת יֶכ ם ִּכ י ַב ֻּס ּכֹות הֹוַׁש ְב ִּת י ֶא ת־ְּב ֵנ י ִי ְׂש ָר ֵא ל ְּב הֹוִצ יִא י
אֹוָת ם ֵמ ֶא ֶר ץ ִמ ְצ ָר ִי ם"
(ויקרא כג ,מב–מג)
הלילה הזה נכנסים .ארבעה ימים בלבד עברו מאז שנסגר השער בנעילה ,ובידיים שעוד זוכרות את הפטיש עומדים אנחנו על סף
בית שאין לו דלת :שלושה קירות ,סכך שרואים דרכו כוכבים ,שולחן ונר .מי שיביט בדבר מבחוץ יראה סוכה של קרשים; ומי
שיביט בו מבפנים — מן הצד שהתורה מבקשת שנביט ממנו — יראה ידְׂ" .ש ֹמאלֹו ַּת ַח ת ְל ֹראִׁש יִ ,ו יִמ ינֹו ְּת ַח ְּב ֵק ִנ י" (שיר השירים ב ,ו):
השמאל — כך דרשו בעלי הסוד — היא ראש השנה ויום הכיפורים ,יד הדין שתחת הראש ,שמרימה את הראש ואינה מניחה לו
ליפול; והימין — סוכות ,יד החיבוק .הפרק הזה ,ושמונת האחים שיבואו אחריו יום אחר יום ,כתובים מבפנים :תשעה פרקים
לתשעת ימי החג ,פרק ליום ,לקרוא בסוכה .ובכל יום נכנס אורח אחר — אחד משבעת הרועים שמנה הזוהר — ומלמד אופן אחר
לשבת בצל .הראשון שנכנס הלילה הוא אברהם.
ַא ְב ָר ָה ם — "ְו הּוא ֹיֵׁש ב ֶּפ ַת ח ָה ֹאֶה ל" אָ .ה אּוְׁש ִּפ יָז א
"תא חזי" — בוא וראה — כך פותח הזוהר את דבריו על הסוכה (אמור ק"ג ע"ב) ,ואלה דבריו בתרגום :בשעה שאדם יושב במדור
הזה" ,צילא דמהימנותא" ,צל האמונה — השכינה פורשת כנפיה עליו מלמעלה ,ואברהם וחמישה צדיקים אחרים ודוד המלך
שורים עמו .ומוסיף הזוהר :וצריך אדם לשמוח בכל יום ויום ,בפנים מאירות ,באורחים העליונים הללו .שבעה רועים ,שבעה ימים;
בכל יום באים כולם ,ואחד מהם מוביל .וסדר הכניסה ,על פי האר"י ,הוא סדר הספירות :אברהם — חסד ,יצחק — גבורה ,יעקב —
תפארת ,משה — נצח ,אהרן — הוד ,יוסף — יסוד ,ודוד — מלכות .שבע מידות שבהן נברא העולם ובהן הוא מתנהג ,ושבעת ימי החג
הם שבע דלתות :בכל יום פותח אדם דלת אחת של סוכתו ,ונכנס בה אורח שכל חייו היו מידה אחת.
ולמה אברהם ראשון? לא רק מפני שהוא הראשון בזמן .הוא ראשון מפני שהסוכה כולה — מידתו .סוכה היא בית של חסד :בית
שאין לו דלת לנעול ,שאין בו קיר רביעי ,שהחוץ נכנס לתוכו ברוח ובגשם ובכוכבים .ומי הראשון שבנה בית כזה? "ְו הּוא ֹיֵׁש ב ֶּפ ַת ח־
ָה ֹאֶה ל ְּכ ֹחם ַה ּיֹום" (בראשית יח ,א) — זקן בן תשעים ותשע ,ביום השלישי למילתו ,יושב לא בתוך האוהל אלא בפתחו ,בחום,
ומחכה .ואמרו במדרש (בראשית רבה ,וירא) שאוהלו של אברהם היה פתוח לארבע רוחות ,שלא יצטרך עובר אורח להקיף כדי
למצוא את הפתח .הרי לך סוכה :דירה שכל עניינה פתח .ואת האשל שנטע בבאר שבע — "ַו ִּי ַּט ע ֶא ֶׁש ל ִּב ְב ֵא ר ָׁש ַב ע" (כא ,לג) —
דרשו חכמים :אשל — אכילה ,שתייה ,לוויה; פונדק פתוח ,סוכה שבה מאכילים ומשקים ומלווים .אברהם הוא האיש שהמציא את
הצל שנותנים לאחרים .ולכן כשנכנס אדם לסוכתו בליל החג הראשון ,הראשון שמקדים אותו לשם הוא מי שהסוכה נבנתה על
תבניתו.
ואם תשאל :מהי בעצם "דירת עראי" הראשונה שנזכרה בתורה? — אוהלו של אברהםֶ" .ל ְך־ְל ָך ֵמ ַא ְר ְצ ָך ּוִמ ּמֹוַל ְד ְּת ָך ּוִמ ֵּב ית ָא ִב יָך"
(בראשית יב ,א) — הציווי הראשון שנצטווה בו אדם מישראל הוא לצאת מדירת קבע .ומאז לא ישב אברהם בביתַ" :ו ַּי ְע ֵּת ק ִמ ָּׁש ם
ָה ָה ָר הַ ...ו ֵּי ט ָא ֳה ֹלה" (יב ,ח)ַ" ,ו ֶּי ֱא ַה ל ַא ְב ָר ם" (יג ,יח)ָ" ,ה לֹוְך ְו ָנ סֹוַע " (יב ,ט) — איש של אוהלים ,שכל ימיו נטה ופירק ,נטה ופירק .וזו
מידתו לא פחות מן החסד :אין חסד בלי עראי .מי שכל כולו קבע — ביתו סגור ,זמנו סגור ,לבו סגור — אין לו מהיכן לתת; החסד
יוצא דווקא מן הפתח ,ופתח יש רק למי שגר באוהל .ולכן קבעה התורה את מצוות הסוכה בלשון ישיבה — "ֵּת ְׁש בּו" — ולא בלשון
בנייה :כי ניסיונו של אברהם לא היה לבנות ,אלא לשבת בעראי כאילו הוא קבע ,ולהיות בו שמח ופתוח .שבעת ימי החג מבקשים
מכל יהודי לחיות שבוע אחד את מה שאברהם חי עשרות שנים — לנטות אוהל ,ולשבת בפתחו.
ועוד למדו חכמים מלשון הכתוב "ָּכ ל־ָה ֶא ְז ָר ח ְּב ִי ְׂש ָר ֵא ל ֵי ְׁש בּו ַּב ֻּס ֹּכת" (סוכה כז ע"ב)" :מלמד שכל ישראל ראויים לישב בסוכה
אחת" .סוכה אחת לכל ישראל — לא סוכה לכל משפחה ,לא סוכה לכל חצר :אחת .וזו מידתו של אברהםַ" ,א ב ֲה מֹון ּגֹוִי ם" ,שאוהלו
לא ידע את ההבדל בין קרוב לרחוק .הסוכה שאתה יושב בה הלילה היא ,בעצם ,חלק מסוכה אחת גדולה שכל ישראל יושבים בה
— ורק הקרשים מפרידים .ומי שמרגיש שאין לו מקום בה — יש לו" :ראויים לישב" .אין יהודי שאין לו מקום בסוכה אחת .ואולי לכך
רמזה התורה בכתבה "ֵי ְׁש בּו" — לשון רבים — במצווה שכל אחד מקיים לבדו :אין ישיבה בסוכה של יחיד; גם היושב לבדו יושב עם
כולם.
ועמוד על הלשון "צילא דמהימנותא" — צל האמונה .מדוע צל דווקא? הרי יכול היה הזוהר לקרוא לה "בית האמונה"" ,אור
האמונה" .אלא שצל הוא דבר מיוחד :הוא הסימן של מה שאינך רואה .היושב בצל אינו רואה את השמש — אבל הוא יודע שהיא
שם ,ויודע היכן היא ,ויודע כמה היא חזקה ,מן הצל עצמו .וכך כתב השפת אמת (סוכות) :הסוכה — צל האמונה ,שהאמונה היא
לישב תחת צלו של מי שאינך רואה ,ולדעת מן הצל שהוא שם .כל השנה מבקש אדם ראיות; שבעה ימים בשנה לומד הוא לגור
בתוך צל .ואברהם ,ראש המאמינים — "ְו ֶה ֱא ִמ ן ַּב ה'ַ ,ו ַּי ְח ְׁש ֶב ָה ּלֹו ְצ ָד ָק ה" (טו ,ו) — הוא הראשון שידע לגור בצל :הלך אל ארץ שלא
ראה ,האמין בבן שלא נולד ,וישב בפתח אוהלו בחום היום ולא ידע שהאורחים מלאכים .הוא לא ראה כלום; הוא ישב בצל.
ומידתו — חסד — היא הצד השני של אותו דבר בדיוק :מי שיודע שכל מה שיש לו הוא צל של יד גדולה — נותן .מי שחושב
שהשמש שלו — סוגר את הדלת.
והזוהר ,באותו מקום (ק"ד ע"א) ,אינו נשאר בשמים .הוא מוסיף תנאי ,ובלשון קשה :מי שיושב בצל האמונה הזה ומזמין את
האורחים העליונים ואינו נותן להם את חלקם — "חולקא דאושפיזין" — הרי חלקם של האורחים הוא חלקם של העניים; הזמין את
אברהם ולא הושיב עני — קמים כולם ויוצאים ממנו ,ואומרים עליו את הפסוק "ַא ל־ִּת ְל ַח ם ֶא ת־ֶל ֶח ם ַר ע ָע ִי ן" (משלי כג ,ו) .הבן את
הדין :אורחים עליונים אין להם פה לאכול; הפה שבו הם אוכלים הוא פיו של העני שבשולחן .וזה מה שאומר בעצם נוסח ההזמנה
של האר"י ,כשאדם עומד בפתח סוכתו ואומר "ֲא ַז ִּמ ין ִל ְס עּוָד ִת י אּוְׁש ִּפ יִז ין ִע ָּל ִא ין" :אני מזמין — ומי שמזמין צריך שיהיה לו מקום
פנוי .אברהם נכנס הלילה לסוכה שיש בה כיסא ריק .ואם אין כיסא ריק — הוא עומד בפתח ,כמו שישב בפתח כל ימיו ,ומחכה.
ַה ֻּס ָּכ ה — ֶה ָע ָנ ן ֶׁש ָח ַז רְ ,ו ַה ֵּצ ל ֶׁש רֹוִא ים ַּד ְר ּכֹו ּכֹוָכ ִב ים בִ .ע ְנ ַי ן ַה ּיֹום
"ְל ַמ ַע ן ֵי ְד עּו ֹדֹרֵת יֶכ ם ִּכ י ַב ֻּס ּכֹות הֹוַׁש ְב ִּת י ֶא ת־ְּב ֵנ י ִי ְׂש ָר ֵא ל" .ונחלקו תנאים (סוכה יא ע"ב)" :ענני כבוד היו — דברי רבי אליעזר; רבי
עקיבא אומר :סוכות ממש עשו להם" .ולהלכה — כך הביא הטור (או"ח סימן תרכה) — הסוכות שאומר הכתוב הן ענני הכבוד :לא
בקתות שבנו להם ישראל ,אלא ענן שהקיף אותם ,מלמעלה ומששת הצדדים ,ארבעים שנה במדבר .ומכאן שואל הטור את
שאלת השאלות :אם זכר לענני הכבוד — למה בתשרי? הענן הקיף אותם מניסן; היה ראוי לחוג את הסוכה באביב .ומשיב :מפני
שבאביב אדם יוצא לסוכה ממילא ,להנאתו ,ואין ניכר שלשם מצווה יצא; ולכן ציוותה התורה לצאת בתשרי ,בזמן הגשמים ,כשכל
אדם יוצא מסוכתו לביתו — ואנו יוצאים מביתנו לסוכה .הרי לך שני דברים בסוכה :היא ענן ,והיא נבנית דווקא בעונה שבה איש
אינו רוצה בה .הסוכה איננה נוחה; היא ניכרת.
ויש כאן עומק שספרי הסוד מגלים ,ואת קצהו ראינו במוצאי יום הכיפורים :הענן שהקיף את ישראל במדבר נסתלק בחטא העגל,
וחזר — כך דייק הגר"א בפירושו לשיר השירים (א ,ד) — בחמישה עשר בתשרי ,כשהחלו במלאכת המשכן אחרי שנתרצה הקדוש
ברוך הוא ביום הכיפורים .נמצא שהסוכה שאנו נכנסים אליה הלילה איננה זכר לענן שהיה — היא זכר לענן שחזר .ויש הבדל גדול.
ענן שהיה מספר על חסד ראשון ,על יציאת מצרים ,על נתינה שלא נתבקשה; ענן שחזר מספר על סליחה :על יד שנסוגה בכעס
ושבה לחבק .ולכן הסוכה עומדת דווקא כאן בלוח ,חמישה ימים אחרי יום הכיפורים — היא הימין שאחרי השמאלִ" ,ו יִמ ינֹו
ְּת ַח ְּב ֵק ִנ י" שאחרי "ְׂש ֹמאלֹו ַּת ַח ת ְל ֹראִׁש י" .מי שנחתם ביום הכיפורים ומרגיש שיצא נקי אבל ריק — מקבל בסוכה את החלק השני
של הסליחה :לא רק שהוסר ממנו ,אלא שהוקף מחדש .ולעתיד ,כך הנביאְ" ,ו ֻס ָּכ ה ִּת ְה ֶי ה ְל ֵצ ל־יֹוָמ ם ֵמ ֹחֶר בּ ,וְל ַמ ְח ֶס ה ּוְל ִמ ְס ּתֹור
ִמ ֶּז ֶר ם ּוִמ ָּמ ָט ר" (ישעיהו ד ,ו) :הסוכה של הגאולה היא צל ומחסה — לא ארמון .גם בסוף הימים אין הקדוש ברוך הוא מבטיח
לישראל בית אבן; הוא מבטיח צל .כי הצל הוא הקרבה :בית אבן מרחיק את השמש; צל — נעשה ממנה.
ומה היא היד הזאת? הבט בהלכה של הקירותְׁ" :ש ַּת ִי ם ְּכ ִה ְל ָכ ָת ןּ ,וְׁש ִל יִׁש ית ֲא ִפ ּלּו ֶט ַפ ח" (סוכה ו ע"ב) — סוכה כשרה בשני קירות
שלמים וקיר שלישי של טפח .ומובא בשם האר"י ,ונתפרש הרבה בספרי החסידות ,שזו צורתה של הזרוע החובקת :הזרוע — קיר
שלם; האמה — קיר שלם; וכף היד — הטפחִ" .ו יִמ ינֹו ְּת ַח ְּב ֵק ִנ י" — הסוכה הכשרה הקטנה ביותר היא בדיוק צורתה של יד שמקיפה.
ולכן אין בסוכה קיר רביעי :חיבוק אינו כלא .הצד הרביעי פתוח — כי מי שמחובק יכול ללכת ,והוא נשאר מרצונו .וזה עומק לשונו
של הכתובַּ" :ב ֻּס ֹּכת ֵּת ְׁש בּו" — לא "תיכנסו" ,לא "תיסגרו" — תשבו .ישיבה היא מעשה של מי שיכול לקום ואינו קם.
ועוד רמז שמסרו בעלי הסוד ,וכל אחד יכול לבדוק אותו באצבעותיו :סוכה בגימטריא תשעים ואחת — הוי"ה (עשרים ושש)
ואדנ"י (ששים וחמש) יחד .שני השמות :השם הנסתר ,שאין הוגים אותו ,ושם האדנות ,שבו הוגים אותו .ומהי סוכה? המקום שבו
הנסתר והנגלה נעשים דבר אחד — ששם אתה יושב בתוך מה שאינך רואה ,ורואה אותו מבפנים .וזהו "צל" :שם אדנ"י הוא הצל
של שם הוי"ה — הדרך שבה השמש שאין להביט בה מגיעה אליך במידה שאתה יכול לשאתֹ" .יֵׁש ב ְּב ֵס ֶת ר ֶע ְל יֹון — ְּב ֵצ ל ַׁש ַּד י ִי ְת לֹוָנ ן"
(תהלים צא ,א) :הסתר שלמעלה נעשה צל שלמטה ,ובצל הזה אפשר ללון .הסוכה עשויה מן הצל הזה .ולכן קבעו חכמים במשנה
הראשונה של המסכת (סוכה א ,א)ִ" :צ ָּל ָת ּה ְמ ֻר ָּב ה ֵמ ַח ָּמ ָת ּה" — סוכה שחמתה מרובה מצילתה פסולה .הסכך צריך להיות רוב;
האמונה צריכה להיות רוב .אבל שים לב מה פסק בשולחן ערוך (או"ח תרלא ,ג) :סוכה שסככה עבה כל כך שאין הכוכבים נראים
מתוכה — כשרה ,ואף על פי כן כתבו הפוסקים שלכתחילה יש להיזהר שייראו הכוכבים .הצל צריך להיות רוב ,אבל לא הכול; דרך
צל האמונה צריכים להיראות כוכבים .אמונה שסותמת את השמים אינה אמונה; היא תקרה .ומי שיושב הלילה בסוכתו ומביט
למעלה ורואה כוכב בין הענפים — רואה בדיוק את המידה שקבעו חכמים :מוגן ,ולא סגור.
ומהו הסכך שעושה את הצל הזה? דרשו חכמים (סוכה יב ע"א) מן הפסוק "ַח ג ַה ֻּס ֹּכת ַּת ֲע ֶׂש ה ְל ָךְּ ...ב ָא ְס ְּפ ָך ִמ ָּג ְר ְנ ָך ּוִמ ִּי ְק ֶב ָך" (דברים
טז ,יג) :בפסולת גורן ויקב הכתוב מדבר — הסכך הכשר הוא דבר שגידולו מן הארץ ,שנתלש ממקומו ,ושאינו מקבל טומאה.
שלושה תנאים למה שמותר לו להאהיל על ראשך .שים לב לשלושתם :צריך שיהיה מן הארץ — לא מעשה ידי אדם ,לא מתכת
ולא בד; צריך שיהיה תלוש — ענף שנכרת מעצו ,שוויתר על שורשו כדי להיות צל; וצריך שלא יקבל טומאה — דבר פשוט ,שאין לו
חשיבות של כלי .ושמו של הסכך בלשון חכמים" :פסולת גורן ויקב" — מה שנשאר אחרי שאספו את התבואה ואת היין .הרי לך:
התקרה של המצווה היחידה שנכנסים לתוכה בכל הגוף עשויה מן השאריות .לא הדגן — הקש; לא הענבים — הזמורות .וספרי
החסידות שמעו כאן דבר גדול על האדם עצמו :מה שאדם חושב לפסולת שבו — כישלונותיו ,השנים שהחמיץ ,מה שנשאר אחרי
שאספו ממנו את המובחר — מזה דווקא ,כשהוא מונח למעלה מן הראש לשם שמים ,נעשה הצל .אין צל בלי פסולת; ואין אדם
בלי סכך.
ועוד שני שיעורים שנתנו חכמים לסוכה ,ושניהם על הצל .סוכה גבוהה מעשרים אמה — פסולה (סוכה ב ע"א) .ולמה? "משום דלא
שלטא בה עינא" — שאין העין שולטת בסכך :אדם היושב תחת תקרה כה גבוהה אינו רואה שהוא יושב תחת סכך ,ומרגיש שהוא
בבית .ולפי הטעם השני שם :מפני שבסוכה גבוהה כל כך אין הצל בא מן הסכך אלא מן הדפנות — "צל דפנות" ,ולא "צל סוכה".
הרי לך שני פסולים שהם דבר אחד :אמונה שהיא גבוהה מכדי שתראה אותה — איננה סוכה; ומי שיושב בצל שעושים לו הקירות
שהוא עצמו בנה — יושב בצל עצמו ,לא בצל האמונה .וכנגדם ,סוכה נמוכה מעשרה טפחים פסולה גם היא :צל שאי אפשר לשבת
בתוכו בקומה זקופה אינו צל של יהודי .והפסול השלישי חותםָ" :ה עֹוֶׂש ה ֻס ָּכ תֹו ַּת ַח ת ָה ִא יָל ן — ְּכ ִא ּלּו ֲע ָׂש ָא ּה ְּב תֹוְך ַה ַּב ִי ת" (משנה
סוכה א ,ב) :סכך כשר שמונח תחת עץ — פסול ,שהצל בא מן העץ ולא מן הסוכה .אין אדם יכול לשבת בצל האמונה כשמעליו צל
אחר — צל של ביטחון בממון ,בכוח ,בקשרים ,בעצמו .הסוכה מבקשת שמעל הסכך יהיו רק שמים .וכל השיעורים האלה הם
שיעור אחד :הצל צריך להיות של הסכך — לא של הקירות ,לא של האילן ,לא של הגובה — ובגובה שהעין רואה .אמונה במידת
האדם.
ובשבת הזאת ,שהיא היום הראשון של החג ,יש דבר שלא יהיה בשאר הימים :אין לולב .ביום הראשון שבו נצטווינו "ּוְל ַק ְח ֶּת ם ָל ֶכ ם
ַּב ּיֹום ָה ִר אׁשֹון" (ויקרא כג ,מ) גזרו חכמים שלא ליטול בשבת ,כדרך שגזרו על השופר — ואת כוחה של הגזרה הזאת ראינו בראש
השנה .נמצא שהיום הראשון של החג השנה הוא יום שכולו סוכה :אין מה לנענע ,אין מה להחזיק ,אין מה לעשות .רק לשבת.
ומובא בשם הגר"א שתי מצוות יש שאדם נכנס לתוכן בכל גופו — ארץ ישראל וסוכה; בשאר המצוות אדם עושה משהו ,ובאלה —
הוא בתוכן .וזהו "אור מקיף" שבלשון המקובלים :יש אור שאדם מקבל לתוכו ,בהבנה ,בהרגשה ,במעשה — "אור פנימי"; ויש אור
שגדול ממה שאדם יכול להכניס ,והוא מקיף אותו מבחוץ ,כולל אותו בלי שיוכל להכילו .הסוכה היא המצווה היחידה שכולה
מקיף :הסכך מעל הראש ,הקירות מסביב — ובפנים אדם שלא צריך להבין כלום כדי להיות מוקף .ולכן דווקא בשבת ,כשאין לולב,
מתגלה הסוכה בטהרתה :יום שבו אינך מבקש להשיג — רק להיות בפנים .ומי שבא לסוכה עייף — ממחזור ,מיום הכיפורים,
מנעילה ,מבנייה בשלושה ימים — ואינו מסוגל להרגיש דבר ,לא הפסיד כלום .אור מקיף אינו תלוי בהרגשה של המוקף .הוא מקיף.
וכבר בליל שבת ,ב"ַה ְׁש ִּכ יֵב נּו" ,ביקשנוּ" :וְפ רֹוׂש ָע ֵל ינּו ֻס ַּכ ת ְׁש לֹוֶמ ָך" .וכתב הזוהר (בראשית מח ע"א) שבליל שבת פורשת השכינה
את סוכת השלום שלה על ישראל ,ולכן חותמים "ַה ּפֹוֵר ׂש ֻס ַּכ ת ָׁש לֹום" .הרי שבכל ליל שבת יש סוכה; אלא שהיא סוכה שאין
רואים .והלילה ,אחת לכמה שנים ,נפגשות שתי הסוכות :זו של השבת ,שאין רואים ,וזו של החג ,שרואים — ואדם יושב בתוך
שתיהן .הסכך שמעל ראשו הוא הצל הנראה של סוכת השלום שאינה נראית .שבת סוכות היא אולי הלילה היחיד בשנה שבו
אדם יכול להצביע על מקום ולומר :כאן ,בדיוק כאן ,פרושה סוכת שלומו.
"ֵּת ְׁש בּו — ְּכ ֵע ין ָּת דּורּו" גֲ .ע בֹוַד ת ַה ּיֹום
אמרו חכמים (סוכה כח ע"ב)ֵּ" :ת ְׁש בּו — ְּכ ֵע ין ָּת דּורּו" .כל שבעת הימים עושה אדם את סוכתו קבע ואת ביתו עראי :אוכל שם,
שותה שם ,לומד שם ,ישן שם ,מכניס לשם את כליו הנאים .ומכאן ההלכה הראשונה של המסכת ,שכולה משפט אחדֵ" :צ א
ִמ ִּד יַר ת ֶק ַב ע ְו ֵׁש ב ְּב ִד יַר ת ֲע ַר אי" (סוכה ב ע"א) .והחסידות שמעה בשני המאמרים האלה מהלך שלם של נפש .יש לאדם דירת קבע
— ולא רק בית :יש לו דעות קבועות ,הרגלים קבועים ,פחדים קבועים ,תמונה קבועה של מי הוא ומה אפשר לצפות ממנו ומן
החיים .הקבע הזה הוא נחמתו ,והוא כלאו .ואומרת התורה :שבעה ימים בשנה — צא .עבור לגור בדבר שעלול ליפול ברוח,
שהגשם נכנס אליו ,שאיננו שלך באמת .ואז — "כעין תדורו" :ובדירת העראי הזאת תגור כאילו היא הקבע .תכניס לשם את הכלים
הנאים .תישן שם .תתייחס לדבר הרעוע הזה כאילו הוא הבית .ומה קורה לאדם שעושה כך שבעה ימים? הוא מגלה שהקבע היה
עראי ,ושהעראי — הצל שמעליו ,שאין לו ממנו הוכחה — הוא הקבע היחיד שיש .וכך כתב השפת אמת :הסוכה מלמדת שהעראי
של האדם ,כשהוא נעשה מרצון ולשם שמים ,הוא הקבע; ומה שאדם חושב לקבע — אינו אלא סוכה .שבעה ימים של ישיבה
בעראי — כדי לחיות שנה שלמה בקבע האמיתי.
ומה מלמד אברהם ,האורח של היום ,על הישיבה הזאת? הוא מלמד היכן לשבת :בפתחְ" .ו הּוא ֹיֵׁש ב ֶּפ ַת ח־ָה ֹאֶה ל" .אדם יכול לשבת
בסוכתו במרכז — ליהנות מצילה ,לאכול ,לשיר; ואדם יכול לשבת בסוכתו בפתח — פנים החוצה ,עיניים לדרך ,רואה מי עובר.
שניהם בסוכה; אבל רק אחד מהם יושב כאברהם .הישיבה של היום הראשון היא ישיבה של חסד :לשבת בפתח הצל שקיבלת
ולחפש למי לתת אותו .ומי שאין לו למי — יש לו :הזוהר אמר שהאורחים העליונים אוכלים בפיו של העני .ועני איננו רק מי שאין
לו לחם; עני הוא מי שאין לו סוכה — מי שאין לו לאן ללכת הלילה ,מי שיושב לבד ,מי שהחג הזה כבד עליו .הכיסא הריק שבסוכה
הוא הכיסא של אברהם ,ואברהם אינו יושב בו; הוא מחכה שתושיב בו מישהו.
וכאן נוגע היום הראשון במה שלמדנו כל השנה בשער הבטחון ,כי הסוכה היא שיעורו האחרון של אלול .הבטחון ,למדנו ,הוא
חלוקת עבודה :העבודה שלנו ,התוצאה שלו .והסוכה מציירת את זה בקרשים :אתה בנית — שלושה ימים ,פטיש ומסמרים ,ברגים
וסכך — ואת הצל אינך יכול לעשות .הצל בא מן השמש ,שאינה שלך ,דרך סכך שאתה רק הנחת .אין אדם מייצר צל; הוא מכין רק
מקום שהצל יכול ליפול בו .וכל החג הוא זה :לשבת בתוך תוצאה שאינה שלך ,בבית שאתה בניתִּ" .כ י ִי ְצ ְּפ ֵנ ִנ י ְּב ֻס ֹּכה ְּב יֹום ָר ָע ה"
(תהלים כז ,ה) — אמרנו את זה חמישים יום ,פעמיים ביום ,ב"ְל ָד ִו ד ה' אֹוִר י"; זהו השם השלישי של המזמור ,אחרי "אורי" של ראש
השנה ו"ישעי" של יום הכיפורים :סוכה .הצפנהִ" .י ְצ ְּפ ֵנ ִנ י" — הוא מצפין; אני נצפן .ומי שאמר את המזמור בכל בוקר של אלול —
יושב הלילה בתוך הפסוק האחרון שלו.
ובכל זה — "ְו ָׂש ַמ ְח ָּת ְּב ַח ֶּג ָךְ ...ו ָה ִי יָת ַא ְך ָׂש ֵמ ַח " (דברים טז ,יד–טו) .שלוש פעמים כתובה שמחה בחג הזה ,ובתפילה הוא נקרא "ְז ַמ ן
ִׂש ְמ ָח ֵת נּו" — לא זמן חירותנו כפסח ,לא זמן מתן תורתנו כשבועות :שמחה בעצמה .ותמה :מה משמח כל כך בישיבה בבקתה? הרי
הסרנו מעלינו את הבית ,את הנוחות ,את הקבע .אלא שכאן טמון סודה של השמחה ,וכתבו בעלי החסידות שהיא היפוכו של
הכעס :אדם כועס על מה שיש לו ואינו כרצונו; אדם שמח על מה שניתן לו בלי שיהיה שלו .וכל השנה אין אדם שמח באמת ,מפני
שכל השנה הוא בעל בית — ובעל בית תמיד חסר לו משהו .שבעה ימים בשנה הוא אורח :הבית — צל; השולחן — "חולקא דמסכני";
האורחים — צדיקים שאינם שלו; והקירות — יד שאינה שלו .ומי שהוא אורח — שמח בכל מה שמגישים לו .זו השמחה של הסוכה:
לא שמחה של מי שהשיג ,אלא של מי שהוקף .ואולי לכן אמרה התורה "ַא ְך ָׂש ֵמ ַח " — שמח ,ורק שמח; שאין בשמחה הזאת
תערובת של דאגה ,כי מי שיושב בצל אינו צריך לדאוג לשמש.
ַמ ה ַּל ְח ֹׁשב ַה ּיֹום :כשתשב הלילה ומחר בסוכה ,חשוב על הקירות כעל יד — זרוע ,אמה ,כף :שני קירות וטפח .אינך יושב
במבנה; אתה יושב בתוך חיבוק שהתחיל ביום הכיפורים ונגמר כאן .והצד הרביעי הפתוח — הוא הכבוד שנותנים לך :אפשר
לצאת ,ואתה נשאר .ובשעה שתביט למעלה ותראה כוכב בין הענפים — זכור את המשנה :צילתה מרובה מחמתה ,והכוכבים
נראים .אמונה שהיא רוב — ולא הכול .זו המידה.
ַמ ה ַּל ֲע ׂשֹות ַה ּיֹום :לפני שתשב לסעודה ,בפתח הסוכה ,אמור את הזמנת האורחים — "ֲא ַז ִּמ ין ִל ְס עּוָד ִת י אּוְׁש ִּפ יִז ין ִע ָּל ִא ין" —
לאט ,ותן לעצמך לשאול :היכן הכיסא שלהם? ואם יש לך שולחן ואין בו כיסא ריק — הזמן אליו מחר אדם אחד ,לסעודת
היום או לקידוש ,שלא היה בא מעצמו :שכן שיושב לבד ,בחור שאין לו סוכה ,מישהו שהחג כבד עליו .ואם אין מי להזמין —
קבע לך לפני צאת השבת סכום או מעשה שיהיה "חולקא דמסכני" ,חלק העניים ,של הסוכה שלך .ודבר שלישי ,קטן :שב
שעה אחת ביום ,בלי ספר ובלי שיחה ,בפתח הסוכה ,פנים החוצה .כך ישב אברהם .אין צריך להרגיש דבר; צריך רק לשבת
בצל ,ולהניח לו להיות רוב.
ַׁש ָּב ת ָׁש לֹום ְו ַח ג ָׂש ֵמ ַח · מֹוֲע ִד ים ְל ִׂש ְמ ָח ה
ֵנר ַמ ֲעָר ִב י · גיליון ט"ו · מהדורת סוכות תשפ"ז — ִצ ָּלא ִד ְמ ֵה יְמ נּוָת א · פרק א' — יום ראשון של חג ,ט"ו בתשרי · אושפיזא :אברהם — חסד · מחר ,פרק ב' :יצחק
— גבורה · ִנָּת ן ְל ַצֵּלם ּוְל ָה ִפ יץ ְל ִזּכּוי ָה ַר ִּב ים
גיליון ט"ו · ַמ ֲה דּוַר ת ֻס ּכֹות תשפ"ז · ֶּפֶר ק ב' ִמ ּתֹוְך ִּת ְׁש ָע ה · יֹום ֵׁש ִני ֶׁש ל ַח ג — יֹום ִר אׁשֹון ,ט"ז ְּב ִת ְׁש ֵר י · אּוְׁש ִּפ יָזאִ :יְצ ָח ק — ְּגבּוָר ה
תשעה פרקים לתשעת ימי החג — פרק ליום ,לקרוא בסוכה · היום :הלולב הראשון של השנה
ַמ ֲה דּוַר ת ֻס ּכֹות · ֶּפ ֶר ק ב'
ִצ ָּל א ִד ְמ ֵה יְמ נּו ָת א
ַה ָּיד ֶׁש אֹוֶח ֶזת — ִיְצ ָח קְ ,ו ַאְר ָּבָע ה ִמ יִנים ְּב ֶא ֶגד ֶא ָח ד
"ּוְל ַק ְח ֶּת ם ָל ֶכ ם ַּב ּיֹום ָה ִר אׁשֹון ְּפ ִר י ֵע ץ ָה ָד רַּ ,כ ֹּפת ְּת ָמ ִר יםַ ,ו ֲע ַנ ף ֵע ץ־ָע ֹבת ְו ַע ְר ֵב י־ָנ ַח לּ ,וְׂש ַמ ְח ֶּת ם ִל ְפ ֵנ י ה' ֱא ֹלֵה יֶכ ם ִׁש ְב ַע ת ָי ִמ ים"
(ויקרא כג ,מ)
הבוקר ,לראשונה השנה ,נכנס אדם לבית הכנסת ובידו דבר חי :ענף תמר ,שלושה הדסים ,שתי ערבות ,ופרי שאין דומה לו.
אתמול היה יום שכולו סוכה — ישבנו ,ולא היה מה להחזיק; והיום ,ביום השני של החג שהוא השנה יומו הראשון של הלולב,
מתחילה עבודת היד .ואין מקרה בסדר הזה .אתמול נכנס אברהם — חסד — ולמד אותנו לפתוח :לשבת בפתח ,להשאיר קיר רביעי
פתוח ,להושיב עני .היום נכנס יצחק — גבורה — ומלמד את ההפך המשלים :לאחוז .חסד פורש את היד; גבורה סוגרת אותה סביב
דבר .ובלי השנייה ,הראשונה אינה יכולה לתת כלום :יד שאינה יודעת לאחוז אינה יכולה להושיט .תשעה ימים ,תשעה אופנים
לשבת בצל; והאופן של היום הוא הישיבה של מי שמחזיק משהו בידו.
ִי ְצ ָח ק — ַה ִּג ּבֹור ֶׁש ֹּלא ָי ָצ א ִמ ן ָה ָא ֶר ץ אָ .ה אּוְׁש ִּפ יָז א
גבורה — המילה מטעה .שומעים אותה וחושבים על כוח ,על ניצחון ,על יד שמכה .והנה האורח של היום ,יצחק ,שמידתו גבורה,
הוא האב שכמעט לא עשה דבר :נעקד ולא עקד; נחפר ולא חפר — הבארות שחפר היו של אביו ,וסתמום ,וחזר וחפרן; נתברך בלי
לראות את מי הוא מברך; וכל ימיו חי בארץ אחת ,שלא יצא ממנה מעולםּ" .גּור ָּב ָא ֶר ץ ַה ֹּזאת" (בראשית כו ,ב) — ואמרו במדרש
(בראשית רבה סד ,ג) :אתה עולה תמימה ,ואין חוצה לארץ כדאי לך .ומהי ,אם כן ,גבורתו? שנינו במשנה (אבות ד ,א)ֵ" :א יֶז הּו ִג ּבֹור
— ַה ּכֹוֵב ׁש ֶא ת ִי ְצ רֹו" .הגיבור איננו מי שמכה; הוא מי שאוחז .גבורה היא הכוח לעצור ,להחזיק ,להישאר ,לחזור ולחפור .יצחק הוא
האיש שיודע לאחוז בדבר אחד ולא להרפות — בארץ ,בבאר ,בברכה ,בתפילה — כשכל העולם אומר לו להרפות.
ובעלי הסוד גילו שהגבורה היא הראשונה שבבריאה .כידוע מדברי האר"י בתחילת עץ חיים ,כשעלה ברצונו של אין־סוף לברוא
עולמות ,לא התחיל בנתינה אלא בצמצום :צמצם את אורו והניח מקום פנוי ,חלל ,שבו יוכל לעמוד דבר שאיננו הוא .הבריאה
מתחילה מגבורה — מן היכולת להתאפק ,לסגת ,להניח מקום .וכך גם הסוכה :אתמול למדנו שהקירות הם היד המחבקת; אבל מה
עושה קיר לקיר? גבורה .קיר הוא הדבר שאומר "עד כאן" :מחיצה .ואין סוכה בלי מחיצות — סכך שאין תחתיו דפנות אינו סוכה
אלא צל בעלמא .החסד של אברהם — הצל — זקוק לגבורה של יצחק — הדפנות — כדי להיות בית .ובאדם :אהבה שאין לה גבולות
אינה מקום שאפשר לגור בו .יצחק בונה את הקירות של אברהם; הוא הופך את הפתח לבית.
ומה אחז יצחק כל ימיו? הבט בשלושת המקומות שבהם נגלהַ" .ו ֵּי ֵצ א ִי ְצ ָח ק ָל ׂשּוַח ַּב ָּׂש ֶד ה ִל ְפ נֹות ָע ֶר ב" (בראשית כד ,סג) — ואמרו
חכמים (ברכות כו ע"ב) :יצחק תיקן תפילת מנחה .אברהם תיקן שחרית ,בתחילת היום ,כשהכול פתוח; יעקב — ערבית ,בסוף.
ויצחק תיקן את התפילה של אמצע היום :של האיש שעומד בתוך העבודה ,השדה מלא ,השמש עדיין גבוהה — ועוצר .מנחה היא
תפילת הגבורה ,מפני שהיא דורשת מאדם לעזוב באמצע .השנייה — הבארותַ" :ו ָּי ָׁש ב ִי ְצ ָח ק ַו ַּי ְח ֹּפר ֶא ת ְּב ֵא ֹרת ַה ַּמ ִי ם ֲא ֶׁש ר ָח ְפ רּו
ִּב יֵמ י ַא ְב ָר ָה ם ָא ִב יוַ ,ו ְי ַס ְּת מּום ְּפ ִל ְׁש ִּת ים" (כו ,יח); ואחר כך ֵע ֶׂש ק ,וִׂש ְט ָנ ה ,וְר ֹחבֹות — באר שרבים עליה ,ובאר ששוטנים אותה ,ורק
בשלישית "ִה ְר ִח יב ה' ָל נּו" .אין הוא ממציא; הוא חופר מחדש את מה שנסתם .גבורה היא לחזור אל המקום שנסתם ולחפור בו
שוב .והשלישית — שמוַּ" :פ ַח ד ִי ְצ ָח ק" (לא ,מב) .יעקב ,כשהוא נשבע ,אינו נשבע באלוהי אברהם בלבד אלא ב"פחד יצחק" —
הפחד שהיה ליצחק ,שהוא היה שלו .ובחג שנקרא "זמן שמחתנו" — למה בא אורח ששמו פחד? מפני שאין שמחה עומדת בלי
פחד שתחתיה :השמחה של הסוכה איננה קלות ראש; היא שמחה של מי שיודע מול מי הוא יושב .הפחד של יצחק אינו פחד
מפני העולם — הוא יראה ,האחיזה הפנימית שאינה מניחה לשמחה להתפזר.
ועוד דבר אחד שאין לשכוח על יצחק ,והוא נוגע לשמו של החג הזה בתורהְ" :ו ַח ג ָה ָא ִס ף ְּב ֵצ את ַה ָּׁש ָנ הְּ ,ב ָא ְס ְּפ ָך ֶא ת ַמ ֲע ֶׂש יָך ִמ ן
ַה ָּׂש ֶד ה" (שמות כג ,טז) .סוכות הוא חג האסיף — החג שבו מכניסים הביתה את מה שצמח .ומי מן האבות זרע וקצר? אברהם רעה
צאן ,יעקב רעה צאן; יצחק לבדו — "ַו ִּי ְז ַר ע ִי ְצ ָח ק ָּב ָא ֶר ץ ַה ִה ואַ ,ו ִּי ְמ ָצ א ַּב ָּׁש ָנ ה ַה ִה וא ֵמ ָא ה ְׁש ָע ִר ים" (בראשית כו ,יב) .בשנת רעב ,בארץ
קשה ,זרע — ומצא מאה שערים .ופירש רש"י" :אומד זה למעשרות" — הוא מדד את התבואה כדי לעשר ממנה; ומידה ,ומדידה,
וקצירה ,ואסיפה — כולן מעשי גבורה :להחזיק את מה שניתן ,למדוד אותו ,להכניס אותו ,לתת ממנו את החלק שאיננו שלך .חסד
זורע לכל רוח; גבורה אוספת .ולכן אורחו של חג האסיף השני הוא האיש שידע לאסוף .ואם תאמר :מה לי ולשדה — מה אספתי
השנה? הבט אחורה על אלול ועל הימים הנוראים :שלושים תקיעות ,ארבעה לילות של סליחות ,יום כיפור שלם ,שורות שסימנת
בלוח .זה השדה .וחג האסיף שואל את מי שזרע :היכן אתה מכניס את זה — או שיישאר בשדה עד שיירקב? יצחק הוא האורח
שאומר :אסוף .מדוד .הכנס הביתה מה שצמח בך בחודשיים האלה ,ועשר ממנו — תן חלק ממנו למישהו.
ובזוהר ,הגבורה נקראת "ְׂש ָמ אָל א" — השמאל .אתמול פתחנו ב"ְׂש ֹמאלֹו ַּת ַח ת ְל ֹראִׁש יִ ,ו יִמ ינֹו ְּת ַח ְּב ֵק ִנ י" (שיר השירים ב ,ו) ,ואמרנו
שהשמאל — ימי הדין — כבר עברה ,והחג הוא הימין .אבל התבונן שוב בפסוק :השמאל לא הלכה לשום מקוםַּ" .ת ַח ת ְל ֹראִׁש י" —
היא נשארת תחת הראש ,בעוד הימין מחבקת .שתי הידיים יחד :הימין מקיפה ,והשמאל תומכת .הראש שמונח על שמאלו של
המחבק — אינו נופל .וזה מקומו של יצחק בסוכה :הוא היד השנייה ,זו שאינה נראית מפני שהיא מתחת ,וזו שבלעדיה החיבוק היה
נפילה .מי שמרגיש ביום השני של החג שהשמחה של אתמול התפזרה מעט ,שהיום כבר חול — ידע שנכנס אליו האורח שכל
מלאכתו לאחוז במה שניתן ,שלא יישמט.
ולמה נתמעטו עיניו של יצחק — "ַו ִּת ְכ ֶה יָן ֵע יָנ יו ֵמ ְר ֹאת" (כז ,א)? אמרו במדרש (בראשית רבה סה ,י) :בשעה שנעקד על גבי המזבח,
בכו מלאכי השרת ונשרו דמעותיהם לתוך עיניו .הרי לך גבורה :אדם שראה מה שראה — ונשאר .לא ברח ,לא יצא מן הארץ ,לא
הפך את הפחד לחרון .עיניו כהו ,ולבו לא .ואולי זה סודו של ההדס ,שדרשו חכמים כנגד העיניים :הדסיו של יצחק .נשוב לזה
בשעה שניקח את הלולב ליד.
ַה ּלּוָל ב ָה ִר אׁשֹון — ַא ְר ָּב ָע ה ִמ יִנ יםִׁ ,ש ְב ָע ה אֹוְר ִח יםְ ,ו ֵׁש ם ֶא ָח ד בִ .ע ְנ ַי ן ַה ּיֹום
"ּוְל ַק ְח ֶּת ם ָל ֶכ ם ַּב ּיֹום ָה ִר אׁשֹון" .ודרשו חכמים (סוכה מא ע"ב)ָ" :ל ֶכ ם — ִמ ֶּׁש ָּל ֶכ ם" ,להוציא את השאול ואת הגזול .ביום הראשון של
הלולב אין אדם יוצא בלולב שאול; צריך שיהיה שלו ממש .ומה שאין כן בשאר הימים ,שיוצאים בלולב של חברו .עמוד על הדבר:
המצווה הראשונה שאדם עושה בידיו אחרי יום הכיפורים — התורה מקפידה שתהיה שלו .אין להתחיל שנה בהשאלה .ודרשו עוד
(ויקרא רבה ל ,ז)ַּ" :ב ּיֹום ָה ִר אׁשֹון — ראשון לחשבון עוונות" :מיום הכיפורים ועד החג עסוקים ישראל במצוות — זה בסוכתו ,זה
בלולבו — ואין החשבון החדש נפתח אלא כשנוטלים את הלולב .נמצא שהיום נפתח הפנקס של השנה ,והדבר הראשון שנרשם בו
הוא דבר שאדם אחז בידו ושהיה שלו .ולכן קראו למצווה "נטילת לולב" — לשון נטילה ,לקיחה ביד — ולא "ראיית לולב" ולא
"ישיבה בלולב" :כל עניינה שתהיה לך יד שיודעת לקחת.
ועוד דין אחד מיוחד ליום הראשון של הלולב ,והוא כמעט אותו דין בלבוש אחר :אתרוג חסר — שנחסר ממנו כלשהו — פסול ביום
הראשון ,וכשר בשאר הימים (סוכה לו ע"ב; שו"ע או"ח תרמט ,ה) .ביום הראשון התורה מבקשת שני דברים :שיהיה שלך ,ושיהיה
שלםָ" .ל ֶכ ם" — ו"ָה ָד ר" .ולכאורה קשה :הרי כל דין הלולב הוא שאין מאבדים איש — הערבה שאין בה טעם ואין בה ריח באגד;
ומדוע האתרוג נדרש להיות בלי חיסרון? אלא שהערבה חסרה מטבעה ,ואינה חסרה מעצמה — כך נבראה; והאתרוג החסר הוא
אתרוג שהיה שלם ונפגם .ועל הלב — האתרוג — מבקשת התורה ביום הראשון :אל תביא לב שנפגם ואינך יודע; הבא לב שלם.
ואיזהו לב שלם ביום הראשון של השנה החדשה? לא לב שלא נפגם מעולם — אין כזה; אלא לב שיצא מיום הכיפורים ,שהיום
נאמר בו "ְל ַט ֵה ר ֶא ְת ֶכ ם" ,ושלא נפגם מאז .חמישה ימים יש לך לב שלם ממש .ביום הראשון של הלולב ,כשאתה אוחז את האתרוג
בשמאל — אתה אוחז אותו .ומכאן ואילך ,בשאר הימים ,גם החסר כשר :כי הימים באים ,והלב נפגם ,והמצווה נשארת .תמימות
היא של יום ראשון; נאמנות — של כל שבעה .ויצחק" ,עולה תמימה" ,הוא האורח של השלם — והוא גם זה שחזר וחפר את
הבארות הסתומות .שניהם.
ומה לוקחים? ארבעה מינים ,ובהם קרא המדרש (ויקרא רבה ל ,יב) את כל ישראל :האתרוג — שיש בו טעם וריח — אלו שיש בהם
תורה ומעשים טובים; התמר — טעם ואין ריח — תורה בלי מעשים; ההדס — ריח ואין טעם — מעשים בלי תורה; והערבה — לא טעם
ולא ריח — לא תורה ולא מעשים" .ומה הקדוש ברוך הוא עושה להם? לאבדן אי אפשר — אלא יוקשרו כולם אגודה אחת ,והן
מכפרין אלו על אלו" .שים לב למילה" :לאבדן אי אפשר" .לא "חבל" ,לא "רחמנות" — אי אפשר .כשם שאי אפשר לקיים מצוות
לולב בלי ערבה ,כך אי אפשר לקיים את ישראל בלי מי שאין בו לא טעם ולא ריח .ועוד דרשו שם (ל ,יד) :לולב — דומה לשדרה;
הדס — דומה לעין; ערבה — דומה לפה; אתרוג — דומה ללב .אדם שלם עומד בידך :שדרה שמחזיקה ,עיניים שרואות ,פה שמדבר,
ולב .ומה עושים בהם? מנענעים — כל האיברים יחד ,לפני ה' .אין מצווה אחרת שבה אדם לוקח את עצמו כולו ביד ומניע אותו.
ובזוהר ובכתבי האר"י הלכו עמוק יותר ,ומה שגילו נוגע בדיוק לחג שלנו :ארבעת המינים הם שבעת האורחים .שלושת ההדסים —
אברהם ,יצחק ויעקב ,חסד גבורה ותפארת; שתי הערבות — משה ואהרן ,נצח והוד; הלולב — יוסף הצדיק ,יסוד; והאתרוג — דוד,
מלכות .האורחים שהזמנת אתמול בערב אל שולחנך בפתח הסוכה — היום הם בידך .וזה סדר החג :בערב הראשון מזמינים אותם
למדור; מן היום השני מחזיקים אותם ביד ומנענעים לשש רוחות .האושפיזין אינם רק אורחים שיושבים; הם מה שאדם נושא
ומרים ומוליך ומביא .ועוד מובא בכתבי האר"י ,שארבעת המינים הם ארבע אותיות השם :ההדסים — יו"ד ,הערבות — ה"א ,הלולב
— וא"ו ,והאתרוג — ה"א אחרונה .ולכן אוחזים את האתרוג לחוד ומקרבים אותו ללולב בשעת הברכה :ה"א אחרונה ,המלכות,
שמצטרפת אל השם .אדם עומד בבית הכנסת ובידיו — שם שלם ,ואורחיו ,וכל ישראל ,ואבריו שלו .אין מעשה קטן .ולמה מברכים
דווקא "ַע ל ְנ ִט יַל ת לּוָל ב" ,ולא על ארבעת המינים? "הואיל ובמינו גבוה מכולן" (סוכה לז ע"ב) :המצווה נקראת על שם מה שעומד
זקוף .ובאדם — על שם השדרה.
ויש ביום הזה עוד מעשה שאינו אלא בבית הכנסת ,ובו יצחק נמצא יותר מבכל מקום :ההושענות .שנינו במשנה (סוכה מה ע"א):
"בכל יום מקיפין את המזבח פעם אחת ,ואומריםָ :א ָּנ א ה' הֹוִׁש יָע ה ָּנ אָ ,א ָּנ א ה' ַה ְצ ִל יָח ה ָּנ א; ואותו היום — שבע פעמים" .וכיוון
שחרב הבית ,מקיפים את הבימה ועליה ספר תורה ,זכר להקפת המזבח (שו"ע או"ח תרס) .וכיוון שאתמול שבת ,ההקפה
הראשונה של השנה — היום .עמוד רגע לפני שתצטרף למעגל וחשוב מה אתה עושה :אתה מקיף מזבח ,ובידך ארבעה מינים,
ובתוך המינים — יצחק .האיש שנעקד על גבי המזבח הוא ההדס שבידך ,ובידך אתה מקיף את המקום שבו נעקד .שבעת הרועים
סובבים את המזבח בידיהם של ישראל ,ומן המזבח ומעליו — ספר תורה .ואומרים "הושיעה נא" — ולא "סלח נא" :ימי הסליחה
עברו .עכשיו מבקשים ישועה — לשנה ,לגשם ,לארץ ,לבית .ההקפה היא תנועתה של הגבורה בבית הכנסת :לא לרוץ לכל צד ,אלא
לסובב מרכז אחד .מי שהקיף את הבימה שבע ימים ידע בסופם היכן המרכז שלו.
וכאן נכנס יצחקְּ" .פ ִר י ֵע ץ ָה ָד ר" — ומהו הדר? שלוש דרשות בגמרא (סוכה לה ע"א) ,וכולן מידת הגבורהֵ" .ע ץ ֶׁש ַּט ַע ם ֵע צֹו ּוִפ ְר יֹו
ָׁש ֶו ה" — האתרוג הוא הפרי היחיד שטעם עצו כטעם פריו; תוכו כברו ,אין בו הפרש בין מה שהוא מבפנים למה שהוא מבחוץ .ובן
עזאי דרשָ" :ה ָד ר — ַה ָּד ר ְּב ִא יָל נֹו ִמ ָּׁש ָנ ה ְל ָׁש ָנ ה" :האתרוג נשאר על עצו כל השנה ,עובר חורף וקיץ ,קור וחום ,ואינו נושר .פרי שאינו
יוצא מן העץ שלו — כיצחק ,שלא יצא מן הארץ .ההדר של האתרוג איננו יופיו בלבד; הוא כוח העמידה שלו .וכנגדו הלולבַּ" :כ ֹּפת
ְּת ָמ ִר ים" — ודרשו (סוכה לב ע"א)ַּ" :כ ֹּפת" כתיב ,חסר — "ָּכ פּות" :שיהיו עליו כפותים ,סגורים ,צמודים זה לזה; לולב שנפרצו עליו —
פסול .הלולב הכשר הוא לולב סגור .הנה מידת הגבורה בעלה :כוח שאינו מתפזר .ולולב שעליו פרושים לכל צד — יפה אולי ,אבל
אינו לולב .ומה בין הדס להדס? "ֵע ץ ָע ֹבת" — משולש ,שלושה עלים בכל קן ,כפול ומכוסה ,שהעלים חופפים זה על זה .שלושה
הדסים ,שלושה אבות; ההדס האמצעי — יצחק ,שעיניו כהו ולבו לא .עיניים שראו את המזבח — ונשארו.
והלכה אחת בנטילה אומרת את כל זה בשתי ידיים" :לּוָל ב ְּב ָי ִמ ין ְו ֶא ְת רֹוג ִּב ְׂש ֹמאל" (סוכה לז ע"ב) — ונתנה הגמרא טעם" :הללו
שלוש מצוות ,והללו מצווה אחת"; שלושה מינים אגודים ביד ימין ,ופרי אחד ביד שמאל .ושים לב מה אוחזת השמאל :את
האתרוג — שדרשו חכמים כנגד הלב .הלב מוחזק ביד שמאל ,ביד הגבורה ,ביד יצחק .לא ביד ימין הפתוחה ,הנותנת — ביד השנייה,
הסוגרת .ואולי זהו הפירוש הפשוט ביותר של "ְׂש ֹמאלֹו ַּת ַח ת ְל ֹראִׁש י" :הלב צריך יד שתחזיק אותו ,והיד הזאת היא שמאל .ואז —
ההלכה השנייה :מקרבים את שתי הידיים ומחברים את האתרוג ללולב ,שיהיו ארבעת המינים אגודים יחד בשעת הברכה
והנענוע .שתי הידיים של הפסוק נעשות שתי הידיים של המצווה :הימין שמחבקת ,והשמאל שתומכת; הימין שבה שלושת
האורחים והרועים ,והשמאל שבה הלב — ואדם עומד ומחבר .אין בכל התורה מצווה שבה ההלכה מכריחה אדם ,פשוטו כמשמעו,
לצרף את ימינו לשמאלו .ומה שהאדם עושה בידיו — עושה הקדוש ברוך הוא בו :מחבק ,ותומך .ביום השני של החג עומד יהודי
בבית הכנסת ,ובלי שידע — הוא צורת החיבוק כולה.
ומכל דיני ארבעת המינים ,זה שנחלקו בו — "לולב צריך אגד" (סוכה יא ע"ב; לג ע"א) :רבי יהודה אומר אגוד כשר ,שאינו אגוד
פסול; וחכמים מכשירים בלא אגד ,אלא שמצווה לאגוד" ,משום ֶז ה ֵא ִל י ְו ַא ְנ ֵו הּו" — התנאה לפניו במצוות ,כפי שדרשו (שבת קלג
ע"ב) על "סוכה נאה ולולב נאה" .להלכה מצווה לאגוד ,וכך נוהגים כל ישראל :לפני החג יושבים וקושרים את הלולב עם ההדסים
והערבות בקשר אחד .ומה היא האגידה? מעשה יצחק — "ַו ַּי ֲע ֹקד" .אברהם עקד את יצחק ,ומאז יצחק הוא הנעקד ,האגוד .וביום
שנכנס יצחק לסוכה ,לוקחים את שבעת האורחים ואת ארבעת סוגי ישראל ואת האיברים כולם — ואוגדים אותם .אין יופי בפיזור.
הגבורה של היום השני היא ליטול את מה שנפתח אתמול ולקשור אותו לדבר אחד.
ואז — הנענועים" .מֹוִל יְך ּוֵמ ִב יא — ְל ִמ י ֶׁש ַא ְר ַּב ע רּוחֹות ֶׁש ּלֹו; ַמ ֲע ֶל ה ּומֹוִר יד — ְל ִמ י ֶׁש ַה ָּׁש ַמ ִי ם ְו ָה ָא ֶר ץ ֶׁש ּלֹו" (סוכה לז ע"ב) .ועוד אמרו
שם :מוליך ומביא — כדי לעצור רוחות רעות; מעלה ומוריד — כדי לעצור טללים רעים .עמוד על הלשון :לעצור .הנענוע איננו
ריקוד; הוא עצירה .אדם מוליך את הלולב לכל רוח ומביא אותו חזרה אל לבו — ושוב ,ושוב — שש רוחות ,ובכל פעם חוזר אל הלב.
ומה נעצר בזה? הרוחות הרעות — כל מה שמושך את האדם החוצה ,לכל צד ,בלי מרכז .הנענוע מלמד את הגוף מה שהאתרוג
יודע :יש מקום אחד שאליו הכול חוזר .ובזה הבן מה שכתב השפת אמת על הנענועים :שאדם מוליך את הלולב לכל הרוחות כדי
לבטל אותן אל הלב ,להעיד שאין רוח שהיא רשות בפני עצמה — הכול חוזר "לפני ה'" .ומדוע דווקא בגבורה? מפני שהלב אינו יכול
לחזור אם היד אינה מחזיקה .הנענוע כולו — גבורה :לשלוח ולהחזיר ,ולא להניח.
"ּוְׂש ַמ ְח ֶּת ם ִל ְפ ֵנ י ה'" — ַה ִּׂש ְמ ָח ה ֶׁש ֵּי ׁש ָל ּה ָי ד גֲ .ע בֹוַד ת ַה ּיֹום
"ּוְׂש ַמ ְח ֶּת ם ִל ְפ ֵנ י ה' ֱא ֹלֵה יֶכ ם ִׁש ְב ַע ת ָי ִמ ים" — הפסוק שמצווה על הלולב מסתיים בשמחה ,והשמחה כתובה "לפני ה'" .ואמרו
חכמים" :לפני ה'" — במקדש; ומן המקדש למדנו ליטול לולב שבעה בכל מקום ,זכר למקדש .ולמה נסמכה השמחה דווקא ללולב,
ולא לסוכה? מפני שיש שמחה של ישיבה ויש שמחה של אחיזה ,והתורה ביקשה את השנייה .שמחת הסוכה — אתמול — היא
שמחת המוקף :נכנסת ,ומקיפים אותך .שמחת הלולב היא שמחת מי שיש לו מה להחזיק :אדם עומד ,ובידו דבר שהוא שלו,
שאגד אותו בעצמו ,שנושא בתוכו את כל ישראל ואת האורחים ואת השם — ומרים אותו .אין שמחה עמוקה יותר משמחתו של
מי שיש לו מה לתת ליד .ובזה הבן את אורחו של היום :יצחק ,שכל שמחתו — "ִי ְצ ָח ק" ,לשון צחוק — היא שמחה של מי שאוחז.
הוא צוחק לא מפני שהכול קל ,אלא מפני שהכול בידו :הארץ ,הבאר ,הברכה .שמחה שיש לה יד.
ומה העבודה של היום ,ביד? שלושה דברים למדנו מן הלולב ,ושלושתם מעשי גבורה בתוך השמחה .הראשון — "לכם" :שיהיה
שלך .יש אדם שכל יהדותו שאולה :הוא מתפלל מפני שכך נוהגים ,יושב בסוכה מפני שכך יושבים ,שמח מפני שהכול שמחים.
ביום הראשון של הלולב אומרת התורה :לא .היום — משלך .קח דבר אחד בעבודת החג הזה שאתה עושה מפני שאתה רוצה בו:
ברכה אחת שאתה מבין ,נענוע אחד שאתה מכוון בו ,שיר אחד ששרים על שולחנך שאתה יודע למה .השני — "כפות" :סגור.
הלולב הכשר עליו צמודים .יש דברים שראוי לפתוח — הסוכה ,הפתח ,השולחן; ויש דבר אחד שראוי לאגוד :הדעת .חג שכולו
שמחה מפזר בקלות — הזמן ,הדיבור ,האכילה ,השיחה .יצחק מבקש דבר אחד סגור בתוך היום הפתוח :תפילת מנחה שלו,
באמצע היום ,בכוונה ,בלי למהר — כי מנחה היא תפילת האיש שעוצר באמצע .והשלישי — "מוליך ומביא" :להחזיר אל הלב .בכל
נענוע ,כשהיד חוזרת אל החזה ,יש רגע קטן שבו הלולב נוגע בלב .שים לב לרגע הזה .שש פעמים בכל סדר — שש הזדמנויות ביום
להביא משהו חזרה.
ורמזו בעלי החסידות :לּוָל ב — "לֹו ֵל ב" .מי שנוטל לולב — יש לו לב .והרמז הזה אינו משחק מילים :הוא כל תורת הנענועים .הלולב
הוא השדרה — ודרשו חכמים שהוא דומה לה — והשדרה אינה מרגישה; היא מחזיקה .ומה שאינו מרגיש ,כשהוא מוליך ומביא
ומעלה ומוריד וחוזר בכל פעם אל החזה — מלמד את הלב .יש מי שבא לחג הזה ואומר :אין לי לב לזה ,אני עייף ,השמחה אינה
נכנסת .והתורה אומרת לו :אל תחפש את הלב; קח לולב .אחוז ביד ,נענע ,החזר אל החזה — והלב ילמד מן היד .זה עומק הסדר
שבפסוקּ" :וְל ַק ְח ֶּת ם" קודם ,ו"ּוְׂש ַמ ְח ֶּת ם" אחריו .השמחה אינה תנאי לנטילה; היא תוצאתה .וזוהי הגבורה של יצחק בעבודת ה':
לעשות עם הידיים לפני שהלב מסכים — ולתת ללב ללמוד .אברהם עבד מאהבה ,שהלב קדם ליד; יצחק עבד מיראה ,שהיד קדמה
ללב .ושניהם — הדסים באותו אגד.
ומה על השמאל שתחת הראש? כאן נוגע היום השני בשער הבטחון ,ובעומק .כל ימי אלול למדנו שהבטחון הוא להניח את
התוצאה ביד אחרת; ועכשיו מלמד יצחק את הצד השני :הבטחון איננו רפיון .מי שבוטח — אוחז .יצחק בטח בה' והמשיך לחפור
בארות שסתמו לו; בטח — ולא יצא מן הארץ ברעב; בטח — ותיקן תפילה באמצע היום .הבטחון של יצחק הוא בטחון שיש לו יד:
הוא אינו אומר "יהיה מה שיהיה" ,הוא אומר "אני חופר ,וה' ירחיב" .ולכן דווקא הוא האורח של יום הלולב :אתמול ישבנו בצל
שאיננו שלנו; היום אנו אוחזים בדבר שהוא שלנו — ומרימים אותו אל מי שהצל שלו .שתי הידיים של הפסוק :הימין שמחבקת
מלמעלה ,והשמאל שתומכת מלמטה .הבטחון השלם הוא של מי שיודע שהוא מוחזק — ומחזיק.
ַמ ה ַּל ְח ֹׁשב ַה ּיֹום :כשתאחז הבוקר בלולב ,זכור מה שבידך :שם של ארבע אותיות; שבעת האורחים שהזמנת אמש; ארבעה
סוגי יהודים שאי אפשר לאבד אחד מהם; ושדרה ,עיניים ,פה ולב — אתה עצמך .ובשעת הנענוע ,כשהיד חוזרת אל החזה —
חשוב" :לכאן הכול חוזר" .ובמשך היום ,כשתרגיש שהשמחה של אמש התפזרה — זכור את "ְׂש ֹמאלֹו ַּת ַח ת ְל ֹראִׁש י" :יש יד
שנייה ,שאינה נראית ,שאוחזת .אתה לא נופל.
ַמ ה ַּל ֲע ׂשֹות ַה ּיֹום :שלושה מעשים של יד .קודם הברכה ,אחוז את הלולב רגע אחד בשתיקה ,ואמור בלבָ" :ל ֶכ ם — ִמ ֶּׁש ָּל ֶכ ם" —
זה שלי ,ואת השנה הזאת אני מתחיל במה ששלי .בנענועים — האט; שש פעמים בכל סדר תחזור היד אל הלב ,ובכל פעם
הבא אליו דבר אחד :אדם ,דאגה ,תודה .ובאמצע היום — מנחה של יצחק :לא בין הדברים ,אלא כעצירה; צא רגע מן הסוכה
ומן השולחן ,כמי שיוצא לשוח בשדה ,והתפלל אותה כאילו היא היחידה היום .ואם יש באר בחייך שסתמוה — שיחה
שנפסקה ,לימוד שנזנח ,מנהג טוב שנשבר — היום ,ביום יצחק ,חזור וחפור בה פעם אחת.
מֹוֲע ִד ים ְל ִׂש ְמ ָח ה · ַח ג ָׂש ֵמ ַח
ֵנר ַמ ֲעָר ִב י · גיליון ט"ו · מהדורת סוכות תשפ"ז — ִצ ָּלא ִד ְמ ֵה יְמ נּוָת א · פרק ב' — יום שני של חג ,ט"ז בתשרי · אושפיזא :יצחק — גבורה · מחר ,פרק ג' :יעקב —
תפארת · ִנָּת ן ְל ַצֵּלם ּוְל ָה ִפ יץ ְל ִזּכּוי ָה ַר ִּב ים
גיליון ט"ו · ַמ ֲה דּוַר ת ֻס ּכֹות תשפ"ז · ֶּפֶר ק ג' ִמ ּתֹוְך ִּת ְׁש ָע ה · ֹחל ַה ּמֹוֵע ד — יֹום ֵׁש ִני ַּבָּׁש בּוַע ,י"ז ְּב ִת ְׁש ֵר י · אּוְׁש ִּפ יָזאַ :יֲעֹקב — ִּת ְפ ֶא ֶר ת
תשעה פרקים לתשעת ימי החג — פרק ליום ,לקרוא בסוכה · הלילה :שמחת בית השואבה
ַמ ֲה דּוַר ת ֻס ּכֹות · ֶּפ ֶר ק ג'
ִצ ָּל א ִד ְמ ֵה יְמ נּו ָת א
ַה ָּיִמ ים ֶׁש ַּמ ְר ִּגיִׁש ים ָּבֶה ם ְּכ לּום — ַיֲעֹקבֹ ,חל ַה ּמֹוֵע דּ ,וַמ ִים ֶׁש ּׁשֹוֲאִב ים ְּב ָׂש ׂשֹון
"ְו ַי ֲע ֹקב ָנ ַס ע ֻס ֹּכָת הַ ,ו ִּי ֶב ן לֹו ָּב ִי תּ ,וְל ִמ ְק ֵנ הּו ָע ָׂש ה ֻס ֹּכתַ ,ע ל־ֵּכ ן ָק ָר א ֵׁש ם־ַה ָּמ קֹום ֻס ּכֹות"
(בראשית לג ,יז)
הבוקר השלישי .שני ימים של יום טוב מאחורינו — קידוש וסעודות ותפילות ארוכות ולולב ראשון — והיום ,יום שני בשבוע ,י"ז
בתשרי ,מתחיל הדבר שאין לו שם מדויק :חול המועד .אין ללכת לעבודה ,ואין גם מה לעשות .הסוכה עומדת בשעה אחת עשרה
בבוקר ,ריקה קצת; הילדים כבר קמו ברגל שמאל ושואלים לאן נוסעים; מישהו מתכנן טיול ,מישהו אומר שהוא עייף; ובשולחן,
בין הקפה לבין הוויכוח על הנסיעה ,נשמע הקול הידוע .הוא לא אומר "תחטא" .הוא אומר משהו חכם יותר :כלום לא קורה .אתה
לא מרגיש שום דבר .אלול עבר ,ראש השנה עבר ,יום כיפור עבר — ושוב פספסת; והחג הזה ,שכולם אומרים עליו "זמן שמחתנו",
מרגיש כמו שבוע ארוך של ארוחות בבקתה .ובלי שתשים לב ,מן הבוקר עד הצהריים ,נמשך אדם למטה ,למטה ,למטה .הימים
האלה — כך יודע כל מי שעבר אותם — הם הימים האהובים על הבעל דבר .לא הימים הנוראים ,ששם עומדים על המשמר; דווקא
הימים שבאמצע ,שאין להם צורה .והתורה ידעה זאת ,ושלחה אליהם אורח מדויק :יעקב .האב של הימים שבאמצע — עשרים
שנה בבית לבן ,שנים של צאן וחשבונות וימים דומים זה לזהָ" ,ה ִי יִת י ַב ּיֹום ֲא ָכ ַל ִנ י ֹחֶר ב ְו ֶק ַר ח ַּב ָּל ְי ָל ה" (בראשית לא ,מ) — ומהם יצא
עם שנים עשר שבטים ועם השם ישראל .אתמול ושלשום למדנו לפתוח ולאחוז :אברהם — היד הפתוחה; יצחק — היד הסוגרת.
היום נכנס מי שמידתו תפארת — הקו האמצעי ,היופי שנעשה מן השניים; ומי שיודע לעשות יופי מן האמצע ,יודע לעשות אותו
גם מן הימים שבאמצע .תשעה ימים ,תשעה אופנים לשבת בצל; והאופן של היום — לשבת בסוכה ביום שנדמה שאין בו כלום.
ַי ֲע ֹקב — ָה ִא יׁש ֶׁש ָּק ָר א ַל ָּמ קֹום ֻס ּכֹות אָ .ה אּוְׁש ִּפ יָז א
בכל התורה כולה אין סוכה שנבנתה בידי אדם אלא אחת — וזו של יעקבְ" .ו ַי ֲע ֹקב ָנ ַס ע ֻס ֹּכָת הַ ,ו ִּי ֶב ן לֹו ָּב ִי תּ ,וְל ִמ ְק ֵנ הּו ָע ָׂש ה ֻס ֹּכת".
שים לב היכן הפסוק הזה עומד .יעקב חוזר מעשרים שנות גלות אצל לבן; חצה את הנחל בלילה ונאבק עם המלאך עד עלות
השחר; פגש את עשו וחיבוקו ובכיו; והנה ,ברגע הראשון שבו הוא חופשי — אין רודף ,אין מרמה ,אין מאבק — הדבר הראשון
שהוא עושה :בונה בית לעצמו ,וסוכות למקנהו .ואת המקום הוא קורא לא על שם הבית אלא על שם הסוכות .ופירש רש"י מדברי
חכמים (מגילה יז ע"א) :שהה שם שמונה עשר חודש — קיץ וחורף וקיץ; בקיץ סוכות ,בחורף בית ,ובקיץ סוכות .הרי לך את סדר
החיים של האורח :בית לחורף וסוכה לקיץ ,קבע ועראי בזה אחר זה ,ומי שיודע מתי זה ומתי זה — קורא לכל המקום על שם
העראי .כי הבית נשכח ,והסוכה נותנת שם.
ומה ביקש יעקב מן החיים? הוא אמר את זה בעצמו ,בסוףְ" :י ֵמ י ְׁש ֵנ י ְמ גּוַר י ְׁש ֹלִׁש ים ּוְמ ַא ת ָׁש ָנ ה" (בראשית מז ,ט) — "מגורי" ,לשון
ֵּג רּות ,לשון דירת עראי .מלך מצרים שואל אותו בן כמה הוא ,והוא עונה במילה שאומרת :אני אורח .מאה ושלושים שנה של
סוכות .וכך התחילִ" :א יׁש ָּת ם ֹיֵׁש ב ֹאָה ִל ים" (כה ,כז) — לא בית ,אוהלים; ובדרך לחרן ישן על אבן תחת השמיםְ" ,ו ִה ֵּנ ה ֻס ָּל ם ֻמ ָּצ ב
ַא ְר ָצ ה ְו ֹראׁשֹו ַמ ִּג יַע ַה ָּׁש ָמ ְי ָמ ה" (כח ,יב) .הסולם הזה הוא תפארת בעצמה :דבר שרגליו בארץ וראשו בשמים ואינו נשבר באמצע.
ובזוהר (פרשת תרומה) נדרש על יעקב הפסוק "ְו ַה ְּב ִר יַח ַה ִּת יֹכן ְּב תֹוְך ַה ְּק ָר ִׁש יםַ ,מ ְב ִר ַח ִמ ן־ַה ָּק ֶצ ה ֶא ל־ַה ָּק ֶצ ה" (שמות כו ,כח) —
הבריח האמצעי של המשכן ,שעובר דרך כל הקרשים מקצה לקצה ומחזיק אותם לדבר אחד .אברהם קצה ,יצחק קצה — חסד
וגבורה ,ימין ושמאל ,פתוח וסגור — ויעקב הוא הבריח שעובר בשניהם ועושה מהם משכן .ולכן נאמר עליו "ִּת ֵּת ן ֱא ֶמ ת ְל ַי ֲע ֹקב"
(מיכה ז ,כ) :אמת אינה חסד ואינה דין; אמת היא מה שנשאר כששניהם מסכימים.
ויש פסוק אחד ביעקב שהוא ,בעצם ,כל תורתם של הימים שבאמצע .בדרך לחרן ,כשישן על האבנים ותחת השמים ,בלי סוכה
ובלי בית ,בלילה שבו לא הרגיש כלום — אדם עייף שמניח את ראשו על אבן — חלם את הסולםַ" .ו ִּי יַק ץ ַי ֲע ֹקב ִמ ְּׁש ָנ תֹו ַו ֹּיאֶמ רָ :א ֵכ ן
ֵי ׁש ה' ַּב ָּמ קֹום ַה ֶּז הְ ,ו ָא ֹנִכ י ֹלא ָי ָד ְע ִּת י" (כח ,טז) .המקום הזה — לא בית אל של אחר כך ,אלא צד הדרך .יש ה' במקום הזה .ואנוכי לא
ידעתי .שים לב מה נאמר כאן ומה לא :לא נאמר "ואנוכי לא הרגשתי ,ולכן לא היה"; נאמר — היה ,ולא ידעתי .ההרגשה איננה
עדות; היעדרה איננו ראיה .זה הפסוק שצריך לומר בשעה ארבע אחר הצהריים של חול המועד ,כשנדמה שהחג התרוקן :יש ה'
במקום הזה .ואנוכי לא ידעתי .ומה עשה יעקב למחרת? "ַו ַּי ְׁש ֵּכ ם ַי ֲע ֹקב ַּב ֹּבֶק רַ ,ו ִּי ַּק ח ֶא ת־ָה ֶא ֶב ן ֲא ֶׁש ר־ָׂש ם ְמ ַר ֲא ֹׁשָת יוַ ,ו ָּי ֶׂש ם ֹאָת ּה
ַמ ֵּצ ָב ה" (שם ,יח) — את האבן של השינה ,את הכר של הדרך ,את הדבר שלא היה בו כלום ,הפך למצבה .הרי לך כל מלאכת חול
המועד :לקחת את הרגיל ביותר של היום ולהעמיד אותו .ומי שיושב היום בסוכה עם קפה וילדים ועייפות ,ופתאום ,לרגע ,יודע
שיש ה' במקום הזה — התעורר בדיוק כמו יעקב ,ואינו צריך להרגיש יותר מזה .ההמשך תלוי רק באחד :אם יקום בבוקר וישים את
האבן.
ולמה נקראת מידתו תפארת — יופי? מפני שיופי הוא תמיד דבר של שניים ויותר .צבע אחד אינו יפה; שני צבעים שנפגשים — יפים.
קול אחד אינו שיר; שני קולות — הרמוניה .וזה יעקב :האיש שנשא את שתי האחיות ,שהוליד שנים עשר שבטים שאינם דומים זה
לזה ,ושבירך כל אחד מהם בברכה אחרת — "ִא יׁש ֲא ֶׁש ר ְּכ ִב ְר ָכ תֹו ֵּב ַר ְך ֹאָת ם" (מט ,כח) — ולא ביקש שיהיו אחד .תפארת היא היכולת
להחזיק ריבוי בלי לשבור אותו לאחדות כוזבת .ובסוכה :הסכך — חסד ,הצל שניתן מלמעלה; הדפנות — גבורה ,הגבול; ומה
שנעשה משניהם — מקום שאפשר לגור בו ,בית שהוא סוכה וסוכה שהיא בית .ובאדם :ימים גדולים — ראש השנה ,יום כיפור ,יום
טוב — הם החסד :אור שניתן מלמעלה בלי שביקשת .וימים רגילים — הם הגבורה :מה שאתה מחזיק לבדך ,בלי אור .ותפארת —
היופי — נעשית רק כשמחברים אותם :כשאדם לוקח מה שקיבל בימים הגדולים ומחזיק אותו ביום שאין בו כלום .חול המועד הוא
המקום שבו יופי נבחן .ולכן אין יופי בלי אמצע.
ועוד שני דברים על יעקב שיחזרו אלינו לפני שיגמר היום .האחד — המיםַ" .ו ִּי ַּג ׁש ַי ֲע ֹקב ַו ָּי ֶג ל ֶא ת־ָה ֶא ֶב ן ֵמ ַע ל ִּפ י ַה ְּב ֵא רַ ,ו ַּי ְׁש ְק ֶא ת־ֹצאן
ָל ָב ן" (כט ,י) .הרועים כולם המתינו עד שייאספו העדרים כדי לגלול יחד את האבן; ויעקב ,לבדו ,ברגע שראה את רחל — גלל אותה
ושאב והשקה .יש אבן על פי הבאר ,וכל העולם מחכה שיתאספו; ויש איש שאינו מחכה .זכור את זה כשנגיע הלילה לשמחת בית
השואבה .והשני — "ַי ֲע ֹקב ָא ִב ינּו ֹלא ֵמ ת" (תענית ה ע"ב) .ותמהה הגמרא :וכי בחינם ספדו ספדנים וחנטו חונטים? ומשיבה" :מה
זרעו בחיים — אף הוא בחיים" .יעקב איננו מת מפני שהוא הקו האמצעי ,וקו אמצעי אינו נגמר :כל זמן שיש בעולם חסד וגבורה,
יש מי שמחבר אותם .אברהם ויצחק הם אבות; יעקב הוא ישראל — השם שאנו קרויים בו .האורח של היום איננו רק אורח; הוא
בעל הבית שאנו יושבים בסוכתו .ומי שמרגיש היום שהוא "מת" קצת מבפנים — יזכור מי בעל הבית :זה שאמרו עליו שלא מת,
מפני שמה שבאמצע אינו נגמר.
ֹחל ַה ּמֹוֵע ד — ַה ָּי ִמ ים ֶׁש ַה ַּב ַע ל ָּד ָב ר אֹוֵה בְ ,ו ַה ַּל ְי ָל ה ֶׁש ּבֹו ׁשֹוֲא ִב ים ַמ ִי ם ְּב ָׂש ׂשֹון בִ .ע ְנ ַי ן ַה ּיֹום
חול המועד — שני שמות שאינם הולכים יחד ,ובכל זאת נעשו שם אחד .לא יום טוב ,שאסור בו במלאכה ויש לו קידוש ותפילה
משלו; ולא חול ,שהסוכה והלולב וההלל בו .ימים שהתורה קראה להם "ִמ ְק ָר ֵא י ֹקֶד ׁש" ואסרה בהם מלאכת עבודה ולא אסרה
בהם כל מלאכה — ונחלקו חכמים אם איסור המלאכה בהם מן התורה או מדבריהם ,מפני שהם באמת גבול :קודש שיש בו חול,
חול שיש בו קודש .וכתב השפת אמת (סוכות) שכל עניינם של ימי חול המועד הוא להראות שהמועד יכול להיכנס לתוך החול —
שאין הקדושה נזקקת ליום שכולו תפילה כדי להימצא; היא נמצאת גם ביום של טיול ובישול וילדים ,ובלבד שייעשה בסוכה .ולכן
האורח של חול המועד הראשון הוא יעקב ,שכל גדולתו נבנתה בימים שאין להם שם :לא בהר המוריה ,לא על גבי מזבח — בבית
לבן ,בין הצאן .תפארת איננה היופי של בית הכנסת; היא היופי של יום רגיל כשהוא נעשה מועד.
אבל אמור את האמת על הימים האלה ,כי מי שאינו אומר אותה — נופל בהם .אמרו חכמים (כתובות נט ע"ב)ַ" :ה ַּב ָּט ָל ה ְמ ִב יָא ה
ִל יֵד י ִׁש ֲע מּום" — ורש"י פירש :שיגעון .אדם שאין לו מה לעשות אינו נשאר במקומו; הוא יורד .ואין בכל השנה ימים בטלים כחול
המועד :אין עבודה ,אין ישיבה ,אין סדר יום ,והשעות ארוכות .וכאן פועל הבעל דבר בחכמה ,וצריך לדעת את דרכו :הוא אינו
מציע לך עבירה — בחג ,מי יחטא? — הוא מציע לך כלום .ריקנות .עייפות בלי סיבה" .לא בא לי" .ואחר כך ,כשהריקנות עשתה את
שלה ,הוא מלביש אותה בלבוש של צדקות :הנה ,אתה רואה ,לא הרגשת כלום בסוכה — סימן שכל תשרי שלך לא היה שווה.
פספסת .וכתב בעל התניא (פרק כו) כלל גדול בעבודת ה' :כשם שאין מנצחים במלחמה גשמית בעצלות וכבדות הנמשכות
מעצבות ,כך במלחמת היצר — אי אפשר לנצחו אלא "ִּב ְז ִר יזּות ַה ִּנ ְמ ֶׁש ֶכ ת ִמ ִּׂש ְמ ָח ה ּוְפ ִת יַח ת ַה ֵּל ב"; והעצבות שנופלת על האדם
באמצע עבודתו ,אפילו כשהיא נראית כחשבון נפש — מעצת היצר היא ,שכל מגמתו להפיל את האדם לעצבות כדי שיוכל אחר כך
להפילו לכל דבר .הרי לך :הרגש "לא מרגישים כלום" איננו העניין; העניין הוא מה שבא אחריו .ומי שמזהה את הקול הזה בשעה
ארבע אחר הצהריים ויודע לקרוא לו בשמו — "זה הבעל דבר ,וזה יומו" — כבר ניצח חצי.
ורבי נחמן מברסלב כתב את המשפט שכל יהודי צריך לדעת בעל פה בימים האלה (ליקוטי מוהר"ן תנינא ,כד)ִ" :מ ְצ ָו ה ְּג דֹוָל ה
ִל ְה יֹות ְּב ִׂש ְמ ָח ה ָּת ִמ ידּ ,וְל ִה ְת ַּג ֵּב ר ְל ַה ְר ִח יק ָה ַע ְצ בּות ְו ַה ָּמ ָר ה ְׁש חֹוָר ה ְּב ָכ ל ֹּכחֹו" .והוסיף שם דבר שרק מי שידע מרה שחורה יכול
לכתוב :שלפעמים צריך אדם להכריח את עצמו לשמחה גם על ידי "ִמ ֵּל י ִד ְׁש טּוָת א" — דברים של שטות ,שחוק ,דבר קל — כדי לבוא
לשמחה; ושכל המחלות באות מקלקול השמחה .הבן מה נאמר כאן :השמחה בימים האלה איננה תוצאה — אם תרגיש ,תשמח;
היא מצווה — ושמחה של מצווה עושים גם כשאין מרגישים ,כמו שמניחים תפילין גם בלי הרגשה .ואם צריך ,על ידי שטות .ומה
שאמר רבי נחמן — אמרה כבר התורה על החג הזה בעצמוְ" :ו ָׂש ַמ ְח ָּת ְּב ַח ֶּג ָךְ ...ו ָה ִי יָת ַא ְך ָׂש ֵמ ַח " — ציווי ,לא תיאור .אין התורה
מבטיחה שתרגיש; היא מצווה שתשמח .ומי שהיא מצווה עליו — יכול.
ובכל בוקר של חול המועד סוכות אומרים הלל שלם — לא כפסח ,שבחול המועד שלו אומרים חצי .ושאלו בגמרא (ערכין י ע"א):
מה בין חג הסוכות לפסח? והשיבו :ימי הסוכות "ֲח לּוִק ין ְּב ָק ְר ְּב נֹוֵת יֶה ן" — כל יום מימי החג קרבן מוסף אחר לו ,שלושה עשר פרים
ביום הראשון ,שנים עשר בשני ,אחד עשר בשלישי ,ופוחתים והולכים; ואילו בפסח כל הימים שווים .ומפני שכל יום שונה מחברו
— כל יום הוא חג לעצמו ,וכל יום אומרים בו הלל שלם .וזה היסוד של הפרקים האלה ,וזה גם הכזב הגדול של הבעל דבר בימים
האלה" :פספסת" .פספסת מה? אין שבעת ימי הסוכות יום אחד שמתארך ,שמי שהחמיץ את תחילתו החמיץ אותו; הם שבעה
ימים שונים ,שבכל אחד קרבן אחר ואורח אחר והלל שלם .היום השלישי איננו שאריות של הראשון .מי שאתמול לא הרגיש —
היום יש לו חג חדש ,אורח חדש ,הלל שלם משלו .ואין בכל התורה מילה כמו "פספסת" בימי הסוכות :כל יום מתחיל מאחד עשר
פרים משלו.
והלילה ,במוצאי חול המועד הראשון ,מתחילה השמחה שאין כמותה בשנה — והיא נקבעה בדיוק כנגד הימים האלה .שנינו
במשנה (סוכה ה ,א)ִ" :מ י ֶׁש ֹּלא ָר ָא ה ִׂש ְמ ַח ת ֵּב ית ַה ּׁשֹוֵא ָב ה — ֹלא ָר ָא ה ִׂש ְמ ָח ה ִמ ָּי ָמ יו" .והמשנה מתארת (שם ב–ד) :במוצאי יום טוב
הראשון של חג ירדו לעזרת נשים; מנורות של זהב ,וארבעה ספלים של זהב בראשיהן ,וארבעה ילדים מפרחי כהונה עולים
ובידיהם כדים של שמן; ומבלאי מכנסי הכהנים ומהמייניהם היו מפקיעין פתילות — "ְו ֹלא ָה ָי ה ָח ֵצ ר ִּב ירּוָׁש ַל ִי ם ֶׁש ֵא יָנ ּה ְמ ִא יָר ה ֵמ אֹור
ֵּב ית ַה ּׁשֹוֵא ָב ה" .וחסידים ואנשי מעשה מרקדים לפניהם באבוקות של אור ,ואומרים לפניהם דברי שירות ותשבחות; והלויים
בכינורות ובנבלים ובמצלתיים על חמש עשרה מעלות היורדות מעזרת ישראל לעזרת נשים — כנגד חמישה עשר שיר המעלות
שבתהלים .עמוד על הפרט הקטן :הפתילות .את הפתילות של המנורות שהאירו את כל ירושלים עשו מבגדי הכהנים שבלו —
מכנסיים שנקרעו ,אבנטים שנשחקו .כמו הסכך מפסולת גורן ויקב :השמחה הגדולה ביותר בשנה מאירה מן הבלאי .ומי שמרגיש
היום בלוי — יידע שממנו עושים פתילות.
ומה עשו שם גדולי הדור? הגמרא (סוכה נג ע"א) מספרת :רבן שמעון בן גמליאל היה נוטל שמונה אבוקות של אור וזורק אחת
ונוטל אחת ואין נוגעות זו בזו; והלל הזקן ,כשהיה שמח בשמחת בית השואבה ,היה אומרִ" :א ם ֲא ִנ י ָּכ אן — ַה ֹּכל ָּכ אן; ְו ִא ם ֵא יִנ י ָּכ אן
— ִמ י ָּכ אן?" ופירשו :על השכינה אמר כן .אבל שמע את הדבר כפי שנשמע — זקן שמרקד ואומר "אם אני כאן ,הכול כאן" :זה ההפך
הגמור של הימים שבאמצע ,שבהם אדם נמצא בגופו בסוכה ובראשו בכל מקום אחר .ורבי יהושע בן חנניה אמר שם :כשהיינו
שמחים שמחת בית השואבה — "ֹלא ָר ִא ינּו ֵׁש ָנ ה ְּב ֵע יֵנ ינּו" .ומנה את יומו :שעה ראשונה — תמיד של שחר; משם לתפילה; משם
למוסף; משם לבית המדרש; משם לאכילה ושתייה; משם למנחה; משם לתמיד של בין הערבים; ומשם לשמחת בית השואבה.
קרא את הרשימה הזאת פעם נוספת ,כי היא התשובה ההלכתית לבטלה :יום שלם של חול המועד ,שעה אחר שעה ,ואין בו שעה
ריקה .תנא שיודע לרקוד עם אבוקות הוא תנא שיש לו סדר יום .השמחה של הלילה נבנתה ביום — ולא ביום שבו "לא בא לי",
אלא ביום שיש בו שמונה תחנות.
ומה חגגו בעצם? ניסוך המים .כל השנה מנסכים על המזבח יין; בחג הסוכות — גם מיםִ" .נ ּסּוְך ַה ַּמ ִי ם — ֲה ָל ָכ ה ְל ֹמֶׁש ה ִמ ִּס יַנ י" (תענית
ג ע"א) ,ורבי יהודה בן בתירא מצא לו רמז בתורה (תענית ב ע"ב) :בפרשת המוספין של החג כתוב ביום השני "ְו ִנ ְס ֵּכ יֶה ם" ,בשישי
"ּוְנ ָס ֶכ יָה " ,ובשביעי "ְּכ ִמ ְׁש ָּפ ָט ם" — מ"ם ,יו"ד ,מ"ם :מים .התורה הצפינה את המים באותיות יתרות ,ואת ניסוכם לא כתבה בפירוש;
והמים הללו — עליהם השמחה .ועכשיו הבן את הדבר בדיוק כנגד היום :מהו יין ומהו מים? יין יש בו טעם ,וריח ,וצבע; הוא משמח
בעצמו — שמחה של מי שמרגיש .מים — אין בהם כלום :לא טעם ולא ריח ולא צבע .וכל השנה משמחים את המזבח ביין; ובחג
הזה מוסיפים מים ,ועל המים דווקא — השמחה הגדולה .כי יש שמחה של יין ,שמחתו של מי שיש לו טעם בפה; ויש שמחה של
מים — שמחתו של מי שאינו מרגיש כלום ,ושמח .ניסוך המים הוא ההלכה למשה מסיני של חול המועד :לרקוד על דבר שאין בו
טעם .וזה בדיוק היום .ומהיכן שאבו? מן השילוח ,בצלוחית של זהב (סוכה מח ע"א) :מעיין קטן בתחתית ירושלים ,שמימיו זוחלים
לאט .יורדים למקום הנמוך ,עם כלי של זהב — ומה שמעלים ,בו שמחים.
ואמרו בירושלמי (סוכה ה ,א)ָ" :ל ָּמ ה ִנ ְק ָר א ְׁש ָמ ּה ֵּב ית ַה ּׁשֹוֵא ָב ה? ֶׁש ִּמ ָּׁש ם ׁשֹוֲא ִב ים רּוַח ַה ֹּקֶד ׁש" — על שם "ּוְׁש ַא ְב ֶּת ם ַמ ִי ם ְּב ָׂש ׂשֹון
ִמ ַּמ ַע ְי ֵנ י ַה ְי ׁשּוָע ה" (ישעיהו יב ,ג) .ומביא הירושלמי ראיה :יונה בן אמיתי מעולי הרגלים היה ,ונכנס לשמחת בית השואבה —
ושרתה עליו רוח הקודש .יונה .הנביא שקראנו בו לפני ימים אחדים ,במנחה של יום הכיפורים — נבואתו התחילה בריקוד .לא בבית
המדרש ,לא בצום :בין האבוקות .ואמרו חכמים (שבת ל ע"ב)ֵ" :א ין ַה ְּׁש ִכ יָנ ה ׁשֹוָר ה ֹלא ִמ ּתֹוְך ַע ְצ בּותֶ ...א ָּל א ִמ ּתֹוְך ִׂש ְמ ָח ה ֶׁש ל
ִמ ְצ ָו ה" .שים לב שלא נאמר "מתוך הרגשה"; נאמר — מתוך שמחה של מצווה .השמחה של המצווה קודמת להשראה ,לא להפך.
מי שיושב ומחכה שירגיש כדי לשמוח — מחכה בסדר הפוך .ומי שמרגיש כלום ורוקד — ממנו שואבים רוח הקודש .והמעיין איננו
למעלה; הוא בתחתית העיר ,ויורדים אליו .וכיצד נגמר הלילה ההוא? בעלות השחר ,בשער היוצא מזרח ,הפכו כולם את פניהם
למערב ואמרו (משנה סוכה ה ,ד)ֲ" :א בֹוֵת ינּו ֶׁש ָה יּו ַּב ָּמ קֹום ַה ֶּז הֲ ,א חֹוֵר יֶה ם ֶא ל ֵה יַכ ל ה'ְ ...ו ָא נּו — ְל ָי ּה ֵע יֵנ ינּו" .לילה שלם של אור,
ובסופו — הפיכת פנים .ואולי לכך אמרו "לא ראינו שינה בעינינו" :לא מפני שלא ישנו ,אלא מפני שהעיניים היו תפוסות — ליה
עינינו.
ומדוע מים דווקא בחג הזה? מפני שבו נידונים עליהםֶּ" :ב ָח ג ִנ ּדֹוִנ ין ַע ל ַה ַּמ ִי ם" (ראש השנה טז ע"א) — בחג הסוכות נגזר כמה גשם
יירד השנה; ולפיכך אמרה תורה נסכו לפני מים בחג ,כדי שיתברכו גשמי השנה .הרי שהשמחה של הלילה הזה איננה סיום; היא
תפילה :אדם רוקד על מים שנשאבו ,כדי שיירדו מים שטרם ירדו .ועכשיו שוב יעקבַ" :ו ָּי ֶג ל ֶא ת־ָה ֶא ֶב ן ֵמ ַע ל ִּפ י ַה ְּב ֵא ר" .כל הרועים
חיכו; הוא לא חיכה .וזה כל עניינה של שמחת בית השואבה בזמן הזה ,בלי מקדש :יש אבן על פי הבאר — העייפות ,המבוכה" ,לא
בא לי"" ,מה יגידו" — וכל אחד מחכה שיתאספו ,שיהיה מקדש ,שתהיה הרגשה .ומי שבא לשמחת בית השואבה בחצר בית
מדרש ,בקור ,בערב של חול המועד ,ורוקד כאילו יש מנורות של זהב — גלל את האבן לבדו .ומה שנשאב אחר כך — משקה את
הצאן.
ִל ְׁש ֹאב — ָׁש ֹלׁש ְמ ִׁש יכֹות ֶׁש ל ַה ַּב ַע ל ָּד ָב רּ ,וְׁש ֹלָׁש ה ַמ ֲע ִנ ים ֶׁש ל ַי ֲע ֹקב גֲ .ע בֹוַד ת ַה ּיֹום
שני ימים למדנו את הידיים :יד שנפתחת ,יד שאוחזת .והיום — יד ששואבת :יד שיורדת לתוך דבר נמוך כדי להעלות ממנו.
"ַמ ְל ֲא ֵכ י ֱא ֹלִה ים ֹעִל ים ְו ֹיְר ִד ים ּבֹו" — בסולם שראה יעקב ,ראשו בשמים ורגליו בארץ .ועבודת חול המועד היא עבודת הסולם :לא
לברוח מן היום הריק ולא לשקוע בו ,אלא לעמוד עליו ולהעלות ממנו .ושלוש משיכות יש לבעל דבר בימים האלה ,שכל אחד
מכיר ,וכנגדן שלושה מענים.
המשיכה הראשונה — "אני לא מרגיש כלום" .והמענה — "ְו ָא ֹנִכ י ֹלא ָי ָד ְע ִּת י" .יעקב לא הרגיש בלילה ההוא כלום ,ולמחרת ידע
שהמקום היה מלא .ומה שלמדנו ביום הראשון של החג עומד כאן בכל כוחו :הסוכה היא אור מקיף — והמקיף אינו תלוי בהרגשת
המוקף .ניסוך המים אומר את זה בהלכה :השמחה של החג היא על מים ,שאין בהם טעם .אדם שאינו מרגיש ויושב בסוכה ,ומברך
על הלולב ,ואומר הלל שלם בבוקר בלי שום התעוררות — מקיים את החג בשלמותו ,ואולי בשלמות גדולה יותר :כי שמחה של יין
כל אדם יכול ,ושמחה של מים — רק מי שנשאר בסוכה כשלא הרגיש כלום .המשיכה השנייה — "פספסתי" .והמענה — הלל שלם.
שבעה ימים ,שבעה חגים ,שבעה מוספים שונים; אין בסוכות יום שהוא שאריות של יום אחר .ויעקב — עשרים שנה אצל לבן ,ימים
דומים שלא היה בהם לא מזבח ולא חלום — ומהם שנים עשר שבטים .שום דבר לא פוספס .מה שנעשה בתשרי כתוב; ומה שלא
נעשה — יש לו היום חג חדש להיעשות בו .המשיכה השלישית — הבית :הילדים מתעצבנים ,כולם בסוכה קטנה ,השעות ארוכות,
ומריבה קטנה אחת הופכת את הצל לחום .והמענה — "ִא יׁש ֲא ֶׁש ר ְּכ ִב ְר ָכ תֹו ֵּב ַר ְך ֹאָת ם" .יעקב ,האב היחיד שכל שנים עשר בניו יצאו
ממנו כשבטים ,לא ביקש מיהודה שיהיה יששכר ולא מזבולון שיהיה לוי .תפארת היא היופי של ריבוי שאינו מתבטל — ואין מקום
שבו נבחנת המידה הזאת יותר מסוכה מלאה ילדים בחול המועד :זה רוצה לנסוע ,זה רוצה ללמוד ,זה ישן עד הצהריים ,זה שואל
שאלות שאין להן סוף .ההורה שמבקש שכולם יהיו אחד — שובר את היופי; וזה שנותן היום לכל אחד את ברכתו שלו — בונה
סוכה למקנהּ" .וְל ִמ ְק ֵנ הּו ָע ָׂש ה ֻס ֹּכת" — לצאן ,לדבר הנמוך ביותר שהיה לו ,בנה יעקב סוכות; ועל שמן נקרא המקום.
ומה על השמחה? כאן נוגע היום השלישי בשער הבטחון ,ובנקודה שאין למדים אותה בשום מקום אחר :שהשמחה עצמה היא
בטחון .פתח את הנביא במקום שממנו לקחו חכמים את שמה של השמחהּ" :וְׁש ַא ְב ֶּת ם ַמ ִי ם ְּב ָׂש ׂשֹון ִמ ַּמ ַע ְי ֵנ י ַה ְי ׁשּוָע ה" (ישעיהו יב,
ג) — ובפסוק שלפניוִ" :ה ֵּנ ה ֵא ל ְי ׁשּוָע ִת יֶ ,א ְב ַט ח ְו ֹלא ֶא ְפ ָח ד" (שם ,ב) .קודם "אבטח ולא אפחד" ,ורק אחר כך "ושאבתם בששון".
אדם שרוקד בלילה על מים שנשאבו — כדי שיירדו מים שטרם ירדו — עושה מעשה של בטחון בגופו :הוא שמח על מה שעוד לא
ניתן .הבוטח אינו מחכה לגשם כדי לשמוח; הוא שמח ,והגשם בא .ויעקב — האיש שנשבע "ְו ָנ ַת ן־ִל י ֶל ֶח ם ֶל ֱא ֹכל ּוֶב ֶג ד ִל ְל ֹּבׁש"
(בראשית כח ,כ) ,שביקש לחם ובגד ושמח בהם — הוא האורח של שמחת המים .ומי שרוצה לדעת אם יש לו בטחון — יבדוק אם
הוא יכול לשמוח הלילה בלי סיבה .אם כן — יש לו; ואם עדיין לא — ילך לשמחת בית השואבה ,וירקוד עד שיהיהַ" .מ ַע ְי ֵנ י" — לשון
רבים :לכל אדם מעיין ישועה משלו ,במקום הנמוך של חייו שלו :השילוח של האחד הוא הסוכה הריקה בארבע אחר הצהריים;
של השני — הילד שמתעצבן; של השלישי — הלב שלא מרגיש .יורדים לשם עם צלוחית של זהב ,ועולים בששון.
ַמ ה ַּל ְח ֹׁשב ַה ּיֹום :כשיבוא הקול של "כלום לא קורה ,אתה לא מרגיש ,פספסת" — קרא לו בשמו :זה הבעל דבר ,ואלה הימים
שלו ,והוא לא מציע עבירה אלא ריקנות .ואמור כנגדו את הפסוק של יעקבָ" :א ֵכ ן ֵי ׁש ה' ַּב ָּמ קֹום ַה ֶּז הְ ,ו ָא ֹנִכ י ֹלא ָי ָד ְע ִּת י" —
ההרגשה אינה עדות .וזכור את ניסוך המים :השמחה של החג הזה היא על דבר שאין בו טעם .מי שיושב בסוכה ואינו מרגיש
כלום — מנסך מים .ובכל בוקר של חול המועד ,כשתאמר הלל שלם — אמור לעצמך למה שלם :כי היום חג לעצמו ,ולא
פספסת אותו.
ַמ ה ַּל ֲע ׂשֹות ַה ּיֹום :קודם — סדר יום ,כרבי יהושע בן חנניה :לפני שהיום מתחיל ,כתוב על פתק שמונה תחנות — שחרית ,לימוד
קצר בסוכה ,ארוחה ,טיול או מעשה עם הילדים ,מנחה ,שיחה עם מישהו ,שמחת בית השואבה — ואל תשאיר שעה בלי שם,
כי הבטלה מביאה לידי שעמום .אחר כך — "מילי דשטותא" של רבי נחמן :עשה היום דבר אחד שטותי ושמח עם הילדים,
בכוונה ,כמצווה — שיר בקול ,משחק ,טיפשות קטנה בסוכה — ואל תחכה שיבוא לך; עשה ,ויבוא .ובלילה — לך לשמחת בית
השואבה ,ואל תעמוד בצד :יש אבן על פי הבאר ,וכל הרועים מחכים שמישהו אחר יזוז .היה יעקב — גלול אותה לבדך ,ורקוד
רבע שעה כאילו יש מנורות של זהב ואיש אינו רואה .ואם התעצבן היום ילד — או אתה — ברך אותו בלב בברכה שלו ,לא
בברכה שרצית לתת .זו הסוכה למקנה.
מֹוֲע ִד ים ְל ִׂש ְמ ָח ה · ַח ִּג ים ּוְז ַמ ִּנ ים ְל ָׂש ׂשֹון
ֵנר ַמ ֲעָר ִב י · גיליון ט"ו · מהדורת סוכות תשפ"ז — ִצ ָּלא ִד ְמ ֵה יְמ נּוָת א · פרק ג' — חול המועד ,י"ז בתשרי · אושפיזא :יעקב — תפארת · מחר ,פרק ד' :משה — נצח ·
ִנָּת ן ְל ַצֵּלם ּוְל ָה ִפ יץ ְל ִזּכּוי ָה ַר ִּב ים
גיליון ט"ו · ַמ ֲה דּוַר ת ֻס ּכֹות תשפ"ז · ֶּפֶר ק ד' ִמ ּתֹוְך ִּת ְׁש ָע ה · ֹחל ַה ּמֹוֵע ד — יֹום ְׁש ִל יִׁש י ַּבָּׁש בּוַע ,י"ח ְּב ִת ְׁש ֵר י · אּוְׁש ִּפ יָזאֹ :מֶׁש ה — ֶנַצח
תשעה פרקים לתשעת ימי החג — פרק ליום ,לקרוא בסוכה · היום :אמצע החג
ַמ ֲה דּוַר ת ֻס ּכֹות · ֶּפ ֶר ק ד'
ִצ ָּל א ִד ְמ ֵה יְמ נּו ָת א
ַה ּיֹום ֶׁש ָּבֶא ְמ ַצע — ֹמֶׁש הֶ ,לֶח ם ֶׁש ּיֹוֵר ד ְּד ַבר יֹום ְּב יֹומֹוּ ,וָפִנים ֶׁש ַּמ ְת ִח ילֹות ְל ָה ִא יר
"ִה ְנ ִנ י ַמ ְמ ִט יר ָל ֶכ ם ֶל ֶח ם ִמ ן־ַה ָּׁש ָמ ִי םְ ,ו ָי ָצ א ָה ָע ם ְו ָל ְק טּו ְּד ַב ר־יֹום ְּב יֹומֹוְ ,ל ַמ ַע ן ֲא ַנ ֶּס ּנּו ֲה ֵי ֵל ְך ְּב תֹוָר ִת י ִא ם־ֹלא"
(שמות טז ,ד)
היום הרביעי .שלושה ימים מאחור ,שלושה ימים לפנים — האמצע המדויק של שבעת ימי החג .וכל מי שהלך פעם דרך ארוכה
יודע מהו אמצע :ההתלהבות של ההתחלה כבר נגמרה ,והסוף עוד אינו נראה .ביום הראשון הכול חדש; ביום האחרון הכול יקר;
ובאמצע — "עוד יום כזה" .וזה בדיוק הרגע שבו הבעל דבר ,שאתמול הציע ריקנות ,מציע היום כבדות :הצל אותו צל ,הסוכה אותה
סוכה ,הלולב אותו לולב ,הילדים אותם ילדים — ומה ,בעצם ,הטעם ביום רביעי שאין בו כלום ממה שלא היה בשלישי? ולכן שלחה
התורה ליום הזה את מי שהלך ארבעים שנה באותו מדבר ,באותו מן ,באותו ענן ,יום אחר יום — ולא התעייף :משה .ומידתו נצח.
ונצח היא מילה כפולה בלשון הקודשֵ :נ ַצ ח — לעולם ,מה שאינו נגמר; ְו ִנ ָּצ חֹון — ההתגברות .ושתיהן דבר אחד ,כי מי שאינו נגמר —
מנצח .שלושה ימים למדנו את הידיים — לפתוח ,לאחוז ,לשאוב; והיום ,מן היום הרביעי ,עוברים אל הרגליים .בלשון הסוד נצח
והוד הן שתי הרגליים של הקומה העליונה :אחרי הזרועות והלב — הרגליים ,שנושאות את הכול קדימה .והיום היא הרגל
הראשונה ,הימנית :הצעד .וכל מה שכתוב כאן מבקש דבר אחד :לא רק שלא תיפול היום — שתעלה .כי משה הוא האיש שנכנס
לתוך הענן ויצא ממנו כשפניו מאירות ,והסוכה היא הענן ,והיום הוא יומו.
ֹמֶׁש ה — ָה ִא יׁש ֶׁש ִּנ ְכ ַנ ס ְל תֹוְך ֶה ָע ָנ ן אָ .ה אּוְׁש ִּפ יָז א
מכל שבעת האורחים ,אחד בלבד ישב בסוכה ממש — בענני הכבוד עצמם ,שעליהם נאמר "ִּכ י ַב ֻּס ּכֹות הֹוַׁש ְב ִּת י ֶא ת ְּב ֵנ י ִי ְׂש ָר ֵא ל" —
ולא רק ישב בהם ,אלא נכנס לתוכםַ" :ו ָּי ֹבא ֹמֶׁש ה ְּב תֹוְך ֶה ָע ָנ ן ַו ַּי ַע ל ֶא ל־ָה ָה רַ ,ו ְי ִה י ֹמֶׁש ה ָּב ָה ר ַא ְר ָּב ִע ים יֹום ְו ַא ְר ָּב ִע ים ָל ְי ָל ה" (שמות כד,
יח) .כל ישראל ראו את הענן מבחוץ; משה נכנס בו .וארבעים יום ישב בתוך הענן ,בלי לחם ובלי מים ,וקיבל תורה .הרי לך את
האורח של היום :לא מי שבנה סוכה ולא מי שנכנס לצל — מי שגר בתוך הענן שממנו הסוכה .ומה יצא לו מזה? "ּוֹמֶׁש ה ֹלא־ָי ַד ע ִּכ י
ָק ַר ן עֹור ָּפ ָנ יו ְּב ַד ְּב רֹו ִא ּתֹו" (לד ,כט) .פניו האירו — והוא לא ידע .כל ישראל ראו ,ואהרן ראה ,ומשה בעצמו לא הרגיש דבר .אתמול
למדנו את "ְו ָא ֹנִכ י ֹלא ָי ָד ְע ִּת י" של יעקב — יש ה' במקום הזה ולא ידעתי; והיום המדרגה שלמעלה ממנוּ" :וֹמֶׁש ה ֹלא ָי ַד ע ִּכ י ָק ַר ן" —
לא רק שהמקום מלא ואינך יודע; אתה עצמך מאיר ואינך יודע .אדם יושב ארבעה ימים בתוך ענן ואומר "אני לא מרגיש כלום" —
ואיש אינו אומר לו שפניו כבר השתנו .הענן עושה את שלו בפנים שלא מרגישות .זה הדבר הראשון שמשה מביא לסוכה :הידיעה
שהאור ניכר בך לפני שהוא ניכר לך.
ולמה מידתו נצח? התבונן כיצד נבחרּ" .וֹמֶׁש ה ָה ָי ה ֹרֶע ה" — ואמרו במדרש (שמות רבה ב ,ב) :ברח ממנו גדי אחד ,ורץ אחריו עד
שהגיע לבריכה של מים ועמד לשתות; אמר לו :לא הייתי יודע שרץ היית מפני צמא ,עייף אתה — הרכיבו על כתפו והלך .אמר
הקדוש ברוך הוא :יש לך רחמים לנהוג צאנו של בשר ודם כך — חייך ,אתה תרעה צאני ישראל .מנהיג ישראל נבחר על שום גדי
אחד ,וריצה אחת ,וכתף אחת .ומה ראה בו הקדוש ברוך הוא? לא חכמה ולא כוח — התמדה :אדם שאינו מניח דבר קטן שברח.
וזה נצח :לא הכוח לעשות דבר גדול ,אלא הכוח לא להרפות מדבר קטן .ארבעים שנה הוליך משה עם שמתלונן ,סוטה ,בונה עגל,
מבקש לחזור למצרים — ולא הניחַ" .ו ִּי ֹּפל ֹמֶׁש ה ַע ל ָּפ ָנ יו" פעמים אין ספור ,וקם .ובימים שבאמצע של החג ,כשאדם אומר "עוד יום
כזה" — נכנס אליו האיש שאמר "עוד יום כזה" ארבעה עשר אלף פעמים במדבר ,ושבכל אחד מהם ירד מן .ומכאן השם השני:
ִנ ָּצ חֹון .הנצחון של משה לא היה על פרעה — היה על היום השני ,והשלישי ,והאלף .מי שיודע לקום ביום שאינו שונה מאתמול —
ניצח את הבעל דבר במלחמתו הקשה ,שהיא לא מלחמת החטא אלא מלחמת השגרה.
ויש במשה דבר שנוגע דווקא ליהודי שמרגיש שאין לו מה לומר בסוכהֹ" .לא ִא יׁש ְּד ָב ִר ים ָא ֹנִכ יִּ ...כ י ְכ ַב ד־ֶּפ ה ּוְכ ַב ד ָל ׁשֹון ָא ֹנִכ י"
(שמות ד ,י) .האיש שדרכו ניתנה כל התורה לא ידע לדבר .ובכתבי האר"י ,ארבעת המינים הם שבעת האורחים :שלושת ההדסים
— אברהם יצחק ויעקב; הלולב — יוסף; האתרוג — דוד; ושתי הערבות — משה ואהרן .ערבה .ודרשו חכמים (ויקרא רבה ל ,יד):
"ֲע ָר ָב ה — ּדֹוָמ ה ְל ֶפ ה" .המין שאין בו לא טעם ולא ריח ,שהוא הפה ,הוא משה .הבן :הפה של משה ,כבד הפה ,הוא הערבה —
ודווקא עליו נאמר "ֶּפ ה ֶא ל־ֶּפ ה ֲא ַד ֶּב ר־ּבֹו" (במדבר יב ,ח) .הקדוש ברוך הוא בחר לדבר פה אל פה עם הפה שאינו יודע לדבר .ומי
שיושב היום בסוכה ואינו מוצא בפיו שיר ,לא דבר תורה ,לא מילה אחת של התעוררות — הוא ערבה :אין בו טעם ואין בו ריח.
ואומרת התורה :הערבה הזאת היא משה .ובהושענא רבה ,בעוד שלושה ימים ,כשיניחו את הלולב ויאחזו ערבה לבדה ויחבטו
אותה בקרקע חמש פעמים — נראה שיש יום שכולו ערבה ,שכולו פה שאין בו טעם ,ושהוא היום הגדול מכולם .אבל זה עוד
לפנינו .היום צריך לדעת רק זאת :כבד הפה הוא זה שאיתו מדברים פה אל פה.
וכיוון שהזכרנו את הענן — יש בו סדר ,וסדר החג בנוי עליו .אמרו חכמים (תענית ט ע"א) :שלושה פרנסים טובים עמדו לישראל —
משה ואהרן ומרים — ושלוש מתנות ניתנו על ידם :באר בזכות מרים ,עמוד ענן בזכות אהרן ,ומן בזכות משה .עמוד הענן — הסוכה
עצמה — בזכות אהרן; והוא האורח של מחר .והמן — בזכות משה; וזה עניינו של היום .ולכן הימים שבאמצע נמסרו לשניהם :היום
הלחם ,מחר הענן .ומה בין הלחם לענן? הענן מקיף מבחוץ — אור מקיף ,כמו שלמדנו ביום הראשון; המן נכנס פנימה — "ֶל ֶח ם
ֶׁש ִּנ ְב ָל ע ְּב ֵא יָב ִר ים" (יומא עה ע"ב) .ביום השלישי ראינו את הסוכה נעשית בית; היום הסוכה נעשית לחם — משהו שנכנס לתוך
האדם ומזין אותו מבפנים .ואם עד היום היה אפשר לומר "אני יושב בצל ואינו נכנס בי" — היום מלמד משה שהצל יורד גם כלחם.
ובלשון הכתוב על המןַ" :ו ֹּיאְמ רּו ִא יׁש ֶא ל־ָא ִח יו ָמ ן הּואִּ ,כ י ֹלא ָי ְד עּו ַמ ה־הּוא" (שמות טז ,טו) — שוב "לא ידעו" :אכלו ולא ידעו מה
אכלו .שלושה "לא ידע" בשלושה ימים — יעקב ,משה ,ואוכלי המן — ושלושתם קיבלו את הדבר הגדול ביותר בלי לדעת .ההשראה
של תשרי איננה תלויה בהכרה; היא לחם ,ואוכלים אותו.
ויש עוד דבר שקושר את משה אל הימים האלה ממש ,אל התאריך .ביום הראשון של החג ראינו את דברי הגר"א :ענני הכבוד
שנסתלקו בחטא העגל חזרו בחמישה עשר בתשרי — כשהתחילו במלאכת המשכן .ומי אסף את העם למלאכה הזאת? "ַו ַּי ְק ֵה ל
ֹמֶׁש ה ֶא ת־ָּכ ל־ֲע ַד ת ְּב ֵנ י ִי ְׂש ָר ֵא ל" (שמות לה ,א) — ואמרו חכמים :למחרת יום הכיפורים .משה ירד מן ההר בעשירי בתשרי עם
הלוחות ועם "סלחתי" ,ולמחרת הקהיל את כולם ואמר :בנו .ומן הבנייה חזר הענן .הרי לך את סדר הימים שאנו עומדים בהם :יום
הכיפורים — סליחה; למחרת — משה מקהיל; ארבעה ימים — בונים; ט"ו — הענן חוזר ,והמשכן ,שעליו נאמר "ְו ָע ׂשּו ִל י ִמ ְק ָּד ׁש
ְו ָׁש ַכ ְנ ִּת י ְּב תֹוָכ ם" (כה ,ח) .ודקדקו קדמונים" :בתוכו" לא נאמר ,אלא "בתוכם" — בתוך כל אחד ואחד .המשכן שבנו בימים שבין יום
הכיפורים לסוכות לא נועד להיות מקום שהשכינה יושבת בו; הוא נועד להיות הדרך שבה השכינה נכנסת לתוך האנשים שבנו
אותו .וזו הסוכה שאתה יושב בה ביום הרביעי :ארבעה ימים אחרי שנכנסת — כארבעת ימי הבנייה — ואיש אינו רואה עדיין ענן.
אבל משה יודע מה קורה ביום הרביעי של מלאכת המשכן :עוד מעט ,ובלי שתרגישְ" ,ו ָׁש ַכ ְנ ִּת י ְּב תֹוָכ ם" .הוא האורח שראה את
הענן חוזר על מלאכה שנראתה כמו קרשים ויריעות ואנשים עייפים .ולכן דווקא הוא נכנס ביום שבו הסוכה נראית כמו קרשים.
ועוד מילה על נצח ,מפני שהיא הפסוק שכולנו מכיריםֹ" :מֶׁש ה ֱא ֶמ ת ְו תֹוָר תֹו ֱא ֶמ ת" (בבא בתרא עד ע"א) — כך צעקו בני קרח מתוך
האדמה .ואמת בלשון הסוד היא תפארת ,מידתו של יעקב; ומשה הוא נצח — מה שמנצח את הזמן .תורתו של משה נצחית לא
מפני שהיא ישנה ,אלא מפני שהיא יורדת מחדש כל יום ,כמןַ" .ו ַּי ֲא ִמ ינּו ַּב ה' ּוְב ֹמֶׁש ה ַע ְב ּדֹו" (שמות יד ,לא) :משה הוא האיש של
האמונה — צילא דמהימנותא ,צל האמונה; מי שנכנס לענן ויצא ממנו עם התורה הוא זה שנתן לצל את שמו .ואולי לכן הוא
האורח של האמצע :כי האמונה איננה נבחנת בהתחלה ,כשהכול חדש ,ולא בסוף ,כשהכול ברור ,אלא ביום הרביעי — היום שאין
בו שום סיבה להאמין חוץ מזה שהאמנת אתמול.
ַה ָּמ ן — ֶל ֶח ם ֶׁש ל ֶא ְמ ַצ עְ ,ו תֹוַר ת ַה ִּׂש ְמ ָח ה ֶׁש ל ָה ַר ְמ ַּב "ם בִ .ע ְנ ַי ן ַה ּיֹום
"ִה ְנ ִנ י ַמ ְמ ִט יר ָל ֶכ ם ֶל ֶח ם ִמ ן־ַה ָּׁש ָמ ִי םְ ,ו ָי ָצ א ָה ָע ם ְו ָל ְק טּו ְּד ַב ר־יֹום ְּב יֹומֹוְ ,ל ַמ ַע ן ֲא ַנ ֶּס ּנּו ֲה ֵי ֵל ְך ְּב תֹוָר ִת י ִא ם־ֹלא" .קרא את הפסוק לאט ,כי
כל תורת הימים שבאמצע כתובה בוְּ" .ד ַב ר־יֹום ְּב יֹומֹו" — לחם של יום אחד .מי שלקט יותרַ" ,ו ָּי ֻר ם ּתֹוָל ִע ים ַו ִּי ְב ַא ׁש" (טז ,כ) :המן לא
ידע להישמר .ארבעים שנה חי עם שלם בלי מזווה ,בלי מחר .וזה הניסיון — "ְל ַמ ַע ן ֲא ַנ ֶּס ּנּו" :לא ניסיון של רעב ,שהרי הלחם ירד;
ניסיון של מחר .האם אתה יכול לאכול היום בלי לדאוג למחר? ואמרו חכמים (סוטה מח ע"ב)ָּ" :כ ל ִמ י ֶׁש ֵּי ׁש לֹו ַּפ ת ְּב ַס ּלֹו ְו אֹוֵמ ר ָמ ה
ֹאַכ ל ְל ָמ ָח ר — ֵא ינֹו ֶא ָּל א ִמ ְּק ַט ֵּנ י ֲא ָמ ָנ ה" .שים לב :לא מי שאין לו פת — מי שיש לו .הפת בסל ,והשאלה בפה .ועל זה ירד המן
ארבעים שנה :ללמד עם שלם ,יום אחר יום ,שהלחם של היום ניתן היום ,ושהדאגה למחר איננה זהירות אלא קטנות אמונה .ומה
זה נוגע לחול המועד? הבט מה הבעל דבר עושה בימים האלה ,כשהריקנות אינה מספיקה לו :הוא מביא את המחר .אחרי החג יש
חשבונות; אחרי החג חוזרים; אחרי החג — הכסף שהוצאנו ,העבודה שמחכה ,החורף .הוא יושב בסוכה ואוכל את הלחם של אחרי
סוכות .וזה מה שהתורה קראה לו :תולעים .הלחם של מחר ,כשאוכלים אותו היום ,מבאיש.
ומה היה המן? "ֶל ֶח ם ַא ִּב יִר ים ָא ַכ ל ִא יׁש" (תהלים עח ,כה) — ודרשו (יומא עה ע"ב) :רבי עקיבא אומר ,לחם שמלאכי השרת אוכלים;
רבי ישמעאל אומר ,לחם שנבלע ברמ"ח איברים .ועוד אמרו שם (עה ע"א) :כל אחד טעם בו מה שרצה — בחור טועם בו טעם
לחם ,זקן — טעם דבש ,תינוק — טעם חלב .לחם אחד לכל ישראל ,וטעם אחר לכל אדם .הרי לך שלושה דברים :לחם של מלאכים
— מזון שאינו מן הארץ; לחם שנבלע כולו — שאין בו פסולת ,שהכול נעשה אדם; ולחם שטעמו לפי האוכל .וספרי הסוד קראו
לאוכלי המן "ְּב ֵנ י ְמ ֵה יְמ נּוָת א" — בני האמונה; ובזוהר (בשלח) אמרו שמי שאכל מן היה מסתכל בחכמה של מעלה ,שהמן היה מזון
של דעת .ואמרו במכילתא (בשלח ,ויסע)ֹ" :לא ִנ ְּת ָנ ה תֹוָר ה ִל ְד ֹרׁש ֶא ָּל א ְל אֹוְכ ֵל י ַה ָּמ ן" .התורה ניתנה לאוכלי המן — לאנשים שחיו
יום אחד בכל פעם ,שלא היה להם מחר במזווה .מי שלבו במחר אינו יכול לקבל תורה ,מפני שהתורה נאמרת היוםַ" :ה ּיֹוםִ ,א ם
ְּב ֹקלֹו ִת ְׁש ָמ עּו" .ומכאן לחול המועד :אמרו בירושלמי (מועד קטן ב ,ג)ְּ" :כ לּום ָא ְס רּו ַל ֲע ׂשֹות ְמ ָל אָכ ה ְּב ֻח ּלֹו ֶׁש ל מֹוֵע ד ֶא ָּל א ְּכ ֵד י ֶׁש ְּי הּו
אֹוְכ ִל ין ְו ׁשֹוִת ין ִו יֵג ִע ין ַּב ּתֹוָר ה" .זהו חול המועד להלכה :לא בטלה — ימים שנתפנו מן המלאכה כדי שיהיו בהם אכילה ושתייה
ותורה .ומי שאוכל בסוכה ,בצל הענן ,כמו אוכל מן — נעשה מאוכלי המן ,ואוכלי המן הם שניתנה להם תורה .היום הרביעי הוא
היום ללמוד תורה בסוכה :כי הסוכה היא הענן ,והענן הוא המקום שבו קיבל משה תורה ,ואתה בפנים.
ועכשיו הרמב"ם .בסוף הלכות לולב (פרק ח) ,אחרי כל דיני ארבעת המינים ,מביא הרמב"ם את שמחת בית השואבה ,ומסיים
בהלכה שאין דומה לה בכל ארבעה עשר ספריוַ" :ה ִּׂש ְמ ָח ה ֶׁש ִּי ְׂש ַמ ח ָא ָד ם ַּב ֲע ִׂש ַּי ת ַה ִּמ ְצ ָו ה ּוְב ַא ֲה ַב ת ָה ֵא ל ֶׁש ִּצ ָּוה ָּב ֶה ן — ֲע בֹוָד ה ְּג דֹוָל ה
ִה יאְ .ו ָכ ל ַה ּמֹוֵנ ַע ַע ְצ מֹו ִמ ִּׂש ְמ ָח ה זֹו — ָר אּוי ְל ִה ָּפ ַר ע ִמ ֶּמ ּנּוֶׁ ,ש ֶּנ ֱא ַמ רַּ :ת ַח ת ֲא ֶׁש ר ֹלא־ָע ַב ְד ָּת ֶא ת־ה' ֱא ֹלֶה יָך ְּב ִׂש ְמ ָח ה ּוְב טּוב ֵל ָב ב" (הלכות
לולב ח ,טו) .עמוד על שני הדברים" .עבודה גדולה היא" — השמחה איננה תוספת ,איננה אווירה ,איננה מה שקורה כשהכול הולך
טוב; היא עבודה ,כתפילה וכתפילין ,ועבודה גדולה .ו"כל המונע עצמו משמחה זו" — לא כל מי שאינו שמח :מי שמונע את עצמו.
הרמב"ם מניח שהשמחה מבקשת להיכנס ,ושיש אדם שמונע אותה — בעצבות ,בחשבונות של מחר ,ב"עוד יום כזה" .ועליו נאמר
הפסוק מן התוכחה :תחת אשר לא עבדת בשמחה .הרי לך :התוכחה כולה" ,מפני שלא עבדת בשמחה" .ומהי העבודה? היא
שאלת הימים שבאמצע :ביום הראשון השמחה באה מעצמה; ביום הרביעי — היא עבודה.
וממשיך הרמב"ם ,ומגלה את הסוד של הנצחוןְ" :ו ָכ ל ַה ֵּמ ִג יס ַּד ְע ּתֹו ְו חֹוֵל ק ָּכ בֹוד ְל ַע ְצ מֹו ּוִמ ְת ַּכ ֵּב ד ְּב ֵע יָנ יו ִּב ְמ קֹומֹות ֵא ּלּו — חֹוֵט א
ְו ׁשֹוֶט הְ ...ו ָכ ל ַה ַּמ ְׁש ִּפ יל ַע ְצ מֹו ּוֵמ ֵק ל ּגּופֹו ִּב ְמ קֹומֹות ֵא ּלּו — הּוא ַה ָּג דֹול ַה ְמ ֻכ ָּב ד ָה עֹוֵב ד ֵמ ַא ֲה ָב הְ .ו ֵכ ן ָּד ִו ד ֶמ ֶל ְך ִי ְׂש ָר ֵא ל ָא ַמ רּ :וְנ ַק ֹּלִת י עֹוד
ִמ ֹּזאת ְו ָה ִי יִת י ָׁש ָפ ל ְּב ֵע יָנ י" (שם) .דוד רקד לפני הארון "ְמ ַפ ֵּז ז ּוְמ ַכ ְר ֵּכ רְּ ...ב ָכ ל ֹעז" (שמואל ב ו ,טז) ,ומיכל בזה לו — מלך שמגלה עצמו
כאחד הריקים; והוא ענה :ונקלותי עוד מזאת .ופסק הרמב"ם :זה הגדול ,זה המכובד .ועוד כתב שם (ח ,יד) ששמחת בית השואבה
לא היו עושים אותה עמי הארץ וכל מי שירצה ,אלא גדולי חכמי ישראל וראשי הישיבות והסנהדרין והחסידים והזקנים — "ֵה ם
ֶׁש ָה יּו ְמ ַר ְּק ִד ין ּוְמ ַס ְּפ ִק ין ּוְמ ַנ ְּג ִנ ין ּוְמ ַׂש ְּמ ִח ין" .הגדולים רקדו; העם ראה .ומדוע? כי הריקוד הוא הנצחון ,והנצחון הוא של מי שיודע
להשפיל את גופו .הבעל דבר בימים שבאמצע יושב על הכבוד" :מה אני ,ילד ,שארקוד? מה יגידו?" — והרמב"ם קורא לזה חוטא
ושוטה .ומי שמקל את גופו — "העובד מאהבה" .זה נצח :לא לנצח את האויב ,לנצח את הכבוד .ומשה — שעליו נאמר "ְו ָה ִא יׁש
ֹמֶׁש ה ָע ָנ ו ְמ ֹאד ִמ ֹּכל ָה ָא ָד ם" (במדבר יב ,ג) — הוא האורח של ההלכה הזאת.
ומה בין המן לריקוד? שניהם דבר אחד :דבר שיורד מלמעלה ואינו נשמר .המן ירד כל בוקר ונמס בחום השמש — "ְו ַח ם ַה ֶּׁש ֶמ ׁש
ְו ָנ ָמ ס" (שמות טז ,כא); מי שלא לקט בבוקר — לא היה לו .והשמחה של המצווה יורדת כל יום מחדש ,ומי שמונע את עצמו ממנה
— היא נמסה .אין שמחה של אתמול .זה הדבר שהאמצע מלמד :הימים אינם מצטברים .שמחת יום א' אינה נשמרת ליום ד'; ולכן,
הפוך ,גם עצבות של יום ג' אינה נמשכת אל יום ד' אלא אם אדם לוקח אותה אתו .כל בוקר — לחם חדש .וזו הבשורה של האמצע,
שאין נחמה גדולה ממנה למי שאתמול לא הרגיש :הבוקר ירד מן חדש .אתה יכול ללקוט או לא; אבל הוא ירד.
ַל ֲע לֹות — ָׁש ֹלׁש ֲע ִל ּיֹות ֶׁש ל ַה ּיֹום ָה ְר ִב יִע י גֲ .ע בֹוַד ת ַה ּיֹום
אתמול למדנו לשאוב — לרדת אל המקום הנמוך ולהעלות ממנו .היום העבודה היא העלייה עצמה .ולא עלייה של הרגשה — עלייה
של רגל :הצעד ,המידה של נצח .שלוש עליות יש ביום הרביעי ,ושלושתן משה.
העלייה הראשונה — לאכול כמו מןְּ" .ד ַב ר־יֹום ְּב יֹומֹו" .יש אדם שיושב בסוכה וכל אכילתו לחם של מחר :מה יהיה אחרי החג ,כמה
עלה החג ,איך יהיה החורף ,מתי הבן יתחיל ללמוד ברצינות .וכל המחשבות האלה — פת בסל ,ו"מה אוכל למחר" .והעלייה היא
להוציא את המחר מן הסוכה .לא לזלזל בו :לדעת שהוא אינו כאן .המן של מחר עוד לא ירד ,ומי שאוכל אותו היום — אוכל
תולעים .ומה שיש היום — סוכה ,ילדים ,לולב ,ארוחה ,שעה — זה הלחם .ומי שמצליח לאכול היום את היום בלבד — עשה את
ניסיון המןְ" :ל ַמ ַע ן ֲא ַנ ֶּס ּנּו" .ומעבר לנחת שבזה ,יש בו הבטחה :אוכלי המן הם שקיבלו תורה .מי שהוריד היום את המחר מן
השולחן — פנוי לעלייה השנייה.
העלייה השנייה — להיכנס לענןַ" .ו ָּי ֹבא ֹמֶׁש ה ְּב תֹוְך ֶה ָע ָנ ן" — ומה עשה שם? קיבל תורה .חול המועד ,כך הירושלמי ,ניתן כדי שיהיו
יגעים בתורה; והסוכה היא הענן; ולימוד תורה בסוכה ביום הרביעי הוא כניסה לתוך הענן של משה .ואל תאמר :אין לי ראש ,החג,
הילדים ,העייפות .משה נכנס לענן בלי לחם ובלי מים; אתה נכנס אליו עם קפה .שעה אחת .גמרא ,חומש עם רש"י ,ספר חסידות,
פרק בתהלים עם פירוש — מה שאתה יודע ללמוד .ומי שאין לו עם מי — ילמד עם ילד את הפרשה ,או ישב עם הגיליון הזה ועם
המקורות שבו ויפתח אותם בפנים .שעה בתוך הענן .ואינך צריך להרגיש שם דבר ,ולא לזכור אחר כך מה למדתּ" :וֹמֶׁש ה ֹלא־ָי ַד ע
ִּכ י ָק ַר ן עֹור ָּפ ָנ יו" .הפנים ילמדו ממה שהראש לא זכר .וזו העלייה — לא ההרגשה; הכניסה.
העלייה השלישית — להקל את הגוףְ" .ו ָכ ל ַה ַּמ ְׁש ִּפ יל ַע ְצ מֹו ּוֵמ ֵק ל ּגּופֹו" — הרמב"ם .ביום הרביעי הגוף כבד :אכילה ,שינה מאוחרת,
שעות ארוכות; והכבדות מולידה עצבות ,והעצבות — כך התניא — היא כלי היצר .והנצחון על זה איננו במחשבה אלא ברגל :לרקוד.
הערב יש שמחת בית השואבה בכל מקום; ומי שאין לו — יש לו סוכה ושולחן וילדים .שיר אחד בעמידה .ניגון אחד בקול .ריקוד
של שתי דקות סביב השולחן עם הקטנים ,גם אם הגדולים מגלגלים עינייםּ" .וְנ ַק ֹּלִת י עֹוד ִמ ֹּזאת" — מלך ישראל אמר .ואם תשאל
מה יש בשתי דקות — הרמב"ם ענה" :הוא הגדול המכובד העובד מאהבה" .לא מי שרקד שעה — מי שהקל את גופו .הנצחון של
היום הרביעי הוא על הכבוד; ומי שהשפיל את עצמו לרקוד ביום שאין בו כלום — עלה למעלה מכל ימי החג.
וכאן שער הבטחון ,בפרק שהוא כולו בטחון ,כי המן הוא הספר הראשון שנכתב על הבטחון בעולם .חובת הלבבות ,בשער
הבטחון ,בנה את כל השער על יסוד אחד :שהבוטח יודע שפרנסתו קצובה לו מן השמים ,ושהשתדלותו איננה אלא מס .והמן הוא
הפסוק שממנו למדְּ" :ד ַב ר־יֹום ְּב יֹומֹו" — הקצבה היומית ,שמי שלקט הרבה לא העדיף ומי שלקט מעט לא החסירִ" ,א יׁש ְל ִפ י־ָא ְכ לֹו
ָל ָק טּו" (שמות טז ,יח) .ארבעים שנה של שיעור בטחון בשטח ,יום אחר יום ,ועם שלם למד .ומה נשאר מזה? "ַו ֹּיאֶמ ר ֹמֶׁש ה ֶא ל־
ַא ֲה ֹרןַ :ק ח ִצ ְנ ֶצ ֶנ ת ַא ַח ת ְו ֶת ן־ָׁש ָּמ ה ְמ ֹלא־ָה ֹעֶמ ר ָמ ןְ ,ו ַה ַּנ ח ֹאתֹו ִל ְפ ֵנ י ה' ְל ִמ ְׁש ֶמ ֶר ת ְל ֹדֹרֵת יֶכ ם" (שם ,לג) — צנצנת של מן ,שמורה בקודש,
לדורות .ואמרו חכמים (מכילתא שם) שירמיהו הראה אותה לישראל כשאמרו לו "נניח מלאכתנו ונעסוק בתורה ,מהיכן נתפרנס?"
— הוציא להם את הצנצנת :ראו במה התפרנסו אבותיכם .הצנצנת הזאת עומדת גם היום ,ביום הרביעי ,במקום שבו הבעל דבר
מדבר על מחר :לחם של יום אחד ,שנשמר לנצח .וזה נצח :לחם שאינו נשמר ליום — נשמר לדורות .הבטחון של היום איננו רק
שלא לדאוג; הוא לדעת שמה שאכלת היום בסוכה — נשמר.
ופסוק אחד לסיום ,שנאמר למשה בעצמוֲ" :ע ֵל ה ֵא ַל י ָה ָה ָר ה — ֶו ְה ֵי ה־ָׁש ם" (שמות כד ,יב) .ותמהו :אם עלה אל ההר — ודאי הוא שם;
מה טעם "והיה שם"? ואמרו בשם צדיקים :אפשר לעלות אל ההר ולא להיות שם — הגוף למעלה והראש למטה ,בבית ,במחר.
"והיה שם" — כשאתה עולה ,היה במקום שאליו עלית .וזו העלייה של היום הרביעי ,שאין אחריה עוד מה לבקש :לא להרגיש
הרבה ,לא לעלות גבוה — להיות במקום שבו אתה .בסוכה — בסוכה .בלימוד — בלימוד .בריקוד — בריקוד .אדם שהיה שם ,גם יום
אחד מתוך שבעה ,ניצח.
ַמ ה ַּל ְח ֹׁשב ַה ּיֹום :כשיבוא הקול של "עוד יום כזה" — ענה לו :היום ירד מן חדש .שמחה של אתמול לא נשמרת ,וגם עצבות של
אתמול לא; כל בוקר לחם אחר .וכשיבוא הקול של מחר — החשבונות ,אחרי החג ,החורף — קרא לו בשמו :לחם של מחר ,ומי
שאוכל אותו היום אוכל תולעים .ואמור בלבְּ" :ד ַב ר־יֹום ְּב יֹומֹו" .ואם תרגיש שאין בך אור — זכורּ" :וֹמֶׁש ה ֹלא־ָי ַד ע ִּכ י ָק ַר ן עֹור
ָּפ ָנ יו" .ארבעה ימים בתוך ענן עושים משהו לפנים ,גם כשהפנים אינן יודעות.
ַמ ה ַּל ֲע ׂשֹות ַה ּיֹום :שלוש עליות של רגל .קודם — הוצא את המחר מן הסוכה :אם עולה בשולחן שיחה על "אחרי החג" —
הכסף ,העבודה ,מה יהיה — אמור בקול ,בחיוך" :זה לחם של מחר ,לא היום" ,ותחזיר את השיחה לסוכה .אחר כך — שעה
בתוך הענן :קבע לך היום שעה של לימוד בסוכה ,מה שאתה יודע ללמוד ,לבד או עם ילד ,ואל תמדוד אותה בהרגשה.
ובערב — הקל את גופך :בשמחת בית השואבה ,ואם לא — סביב השולחן; ניגון אחד בעמידה וריקוד קצר עם הקטנים ,ואמור
בלב את הפסוק של דודּ" :וְנ ַק ֹּלִת י עֹוד ִמ ֹּזאת" .ודבר אחד לפני השינה :הנח "צנצנת" — כתוב במשפט אחד דבר טוב אחד
שהיה היום ,ושמור אותו .לחם של יום אחד ,שנשמר.
מֹוֲע ִד ים ְל ִׂש ְמ ָח ה · ַח ִּג ים ּוְז ַמ ִּנ ים ְל ָׂש ׂשֹון
ֵנר ַמ ֲעָר ִב י · גיליון ט"ו · מהדורת סוכות תשפ"ז — ִצ ָּלא ִד ְמ ֵה יְמ נּוָת א · פרק ד' — חול המועד ,י"ח בתשרי · אושפיזא :משה — נצח · מחר ,פרק ה' :אהרן — הוד,
ענני הכבוד · ִנָּת ן ְל ַצֵּלם ּוְל ָה ִפ יץ ְל ִזּכּוי ָה ַר ִּב ים
גיליון ט"ו · ַמ ֲה דּוַר ת ֻס ּכֹות תשפ"ז · ֶּפֶר ק ה' ִמ ּתֹוְך ִּת ְׁש ָע ה · ֹחל ַה ּמֹוֵע ד — יֹום ְר ִב יִע י ַּבָּׁש בּוַע ,י"ט ְּב ִת ְׁש ֵר י · אּוְׁש ִּפ יָזאַ :אֲהֹרן — הֹוד
תשעה פרקים לתשעת ימי החג — פרק ליום ,לקרוא בסוכה · היום :הענן של אהרן
ַמ ֲה דּוַר ת ֻס ּכֹות · ֶּפ ֶר ק ה'
ִצ ָּל א ִד ְמ ֵה יְמ נּו ָת א
ֶה ָע ָנן ֶׁש ל ַאֲהֹרן — ֻס ַּכת ָׁש לֹוםּ ,וָמ ה עֹוִׂש ים ְּכ ֶׁש ֻּכָּלם ַע ל ָה ֲעַצִּב ים
"ְׁש ֹלָׁש ה ַּפ ְר ָנ ִס ים טֹוִב ים ָע ְמ דּו ְל ִי ְׂש ָר ֵא ל — ֹמֶׁש ה ְו ַא ֲה ֹרן ּוִמ ְר ָי םְ ,ו ָׁש ֹלׁש ַמ ָּת נֹות טֹובֹות ִנ ְּת נּו ַע ל ָי ָד םְּ :ב ֵא רְ ,ו ָע ָנ ןּ ,וָמ ןְּ .ב ֵא ר — ִּב ְז כּות
ִמ ְר ָי ם; ַע ּמּוד ָע ָנ ן — ִּב ְז כּות ַא ֲה ֹרן; ָמ ן — ִּב ְז כּות ֹמֶׁש הֵ ...מ ת ַא ֲה ֹרן — ִנ ְס ַּת ְּל קּו ַע ְנ ֵנ י ָכ בֹוד"
(תענית ט ע"א)
היום החמישי ,השלישי של חול המועד — והסוכה נעשתה קטנה .לא באמת; היא באותו גודל שהייתה בשבת .אבל ביום החמישי
יושבים בה אנשים שכבר חמישה ימים יושבים בה יחד ,ומשהו בין האנשים נעשה צר .הילדים רבים על כיסא; מישהו אמר משהו
על הטיול של אתמול; הקרובים שבאו לביקור נשארו קצת יותר מדי; ובין בעל לאשתו ,אחרי חמישה ימים של אורחים ובישולים
ושעות שאין להן צורה — מתח דק ,שאיש לא בחר בו .וזה ,בדיוק זה ,ההיצע השלישי של הבעל דבר בימים האלה .ביום השלישי
הציע ריקנות; ברביעי — כבדות; והיום ,כשגם זה וגם זה לא הפילו — הוא מציע מריבה .לא מריבה גדולה ,חלילה; קול קצת גבוה,
מילה קצת חדה ,עצבנות שאין לה שם .והוא יודע למה דווקא זה :כי כל הצל של הסוכה עומד על דבר אחד .שמע את הגמרא
שבראש הפרק :ענני הכבוד — בזכות אהרן .וכשמת אהרן — נסתלקו .הסוכה שאתה יושב בה היא הענן של האיש שכל חייו היו
אהבת שלום; ובמקום שאין אהרן — אין ענן .מריבה בסוכה איננה רק עגמת נפש; היא סילוק הענן ממנה .ולכן שלחה התורה ליום
החמישי ,יום המתח ,את האורח שהוא עצמו הענן .ומידתו הוד — הרגל השנייה ,השמאלית; ומה שלמדנו אתמול על הצעד ,נשלם
היום בצעד השני ,שהוא צעד אחורה .ההוד ,כפי שנראה ,הוא היופי של מי שיודע לוותר .ופרק זה כתוב לסוכה שיש בה קצת
עצבים — כלומר ,לכל סוכה.
ַא ֲה ֹרן — ָה ִא יׁש ֶׁש ֶה ָע ָנ ן ָה ָי ה ֶׁש ּלֹו אָ .ה אּוְׁש ִּפ יָז א
מדוע דווקא הענן בזכות אהרן? המן — בזכות משה ,שהוריד תורה ,לחם מן השמים; הבאר — בזכות מרים ,שעמדה על היאור
ושמרה על אחיה במים .אבל ענן? שמע מה הענן עושה :הוא מקיף .הוא אינו בוחר את מי להקיף — הצדיק והרשע ,המתלונן
והמודה ,מי שבנה עגל ומי שנתן זהב למשכן — כולם באותו ענן ,ארבעים שנה .הענן איננו יודע להפלות; זו כל מהותו .ומי היה
בישראל כזה? "ִה ֵּל ל אֹוֵמ רֱ :ה ֵו י ִמ ַּת ְל ִמ יָד יו ֶׁש ל ַא ֲה ֹרן — אֹוֵה ב ָׁש לֹום ְו רֹוֵד ף ָׁש לֹום ,אֹוֵה ב ֶא ת ַה ְּב ִר ּיֹות ּוְמ ָק ְר ָב ן ַל ּתֹוָר ה" (אבות א ,יב).
"אוהב את הבריות" — לא את הצדיקים ,לא את התלמידים :את הבריות ,כל מי שנברא .אהרן היה ענן :הקיף את כולם .ולכן הענן
שלו .ומה קרה כשמת? "ַו ִּי ְר אּו ָּכ ל־ָה ֵע ָד ה ִּכ י ָג ַו ע ַא ֲה ֹרןַ ,ו ִּי ְב ּכּו ֶא ת־ַא ֲה ֹרן ְׁש ֹלִׁש ים יֹום ֹּכל ֵּב ית ִי ְׂש ָר ֵא ל" (במדבר כ ,כט) .ופירש רש"י:
"ֹּכל בית ישראל — האנשים והנשים ,לפי שהיה אהרן רודף שלום ומטיל אהבה בין בעלי מריבה ובין איש לאשתו" .על משה —
כשמת — נאמר "ְּב ֵנ י ִי ְׂש ָר ֵא ל" בכו; על אהרן — "ֹּכל ֵּב ית ִי ְׂש ָר ֵא ל" .כי לכל בית בישראל היה אהרן משלו :הפעם ההיא שבין איש
לאשתו ,שבאה לידי מריבה ,ובא אהרן ועשה שלום .הענן הסתלק במותו מפני שהענן היה הוא.
וכיצד עשה שלום? מסופר באבות דרבי נתן (פרק יב) :שני בני אדם שעשו מריבה זה עם זה — הלך אהרן וישב אצל אחד מהם,
ואמר לו :בני ,ראה חברך מה הוא אומר; מטרף את לבו וקורע את בגדיו ואומר :אוי לי ,היאך אשא את עיני ואראה את חברי,
בושתי הימנו שאני הוא שסרחתי עליו .והיה יושב אצלו עד שמסיר קנאה מלבו .ואחר כך הולך ויושב אצל חברו ואומר לו את
אותם הדברים .וכשנפגשו זה עם זה — גפפו ונשקו זה לזה .עמוד על שלושה דברים במעשה הזה .האחד :אהרן לא בירר מי צודק.
אין בסיפור מילה על הדין .הוא לא שאל מי התחיל ומי אשם; הוא ידע שבמריבה אין שאלת הצדק פותחת דבר — היא סוגרת.
השני :הוא ישב" .והיה יושב אצלו עד שמסיר קנאה מלבו" — לא שלח ,לא דיבר בטלפון ,לא אמר "תתפייסו כבר"; ישב ,שעה
ארוכה ,אצל כל אחד לחוד .השלישי :הוא אמר לכל אחד מה שהשני חש ולא אמר .לא שקר — הבושה של המריבה אמיתית,
ושניהם חשו אותה; אהרן רק אמר אותה בקול במקום האיש שלא יכול .הוד — כך נפרש עוד מעט — היא המידה שאומרת בקול
את מה שהלב מודה בו ואינו מעז .וזה אהרן.
ואהרן הוא איש של עננים גם בפנים ,לא רק בחוץ .פעם אחת בשנה נכנס לפני ולפנים — ביום הכיפורים ,לפני ימים אחדים — ונאמר
לוִּ" :כ י ֶּב ָע ָנ ן ֵא ָר ֶא ה ַע ל־ַה ַּכ ֹּפֶר ת" (ויקרא טז ,ב) ,ונצטווה להביא קטורתְ" ,ו ִכ ָּס ה ֲע ַנ ן ַה ְּק ֹטֶר ת ֶא ת־ַה ַּכ ֹּפֶר ת" (שם ,יג) .הענן שבחוץ —
של הכבוד; הענן שבפנים — של הקטורת; ושניהם של אהרן .ומה היא הקטורת? אחד עשר סממנים ,ובהם החלבנה שריחה רע —
וראינו ביום הכיפורים שקטורת שחסרה החלבנה פסולה .אהרן ,אם כן ,הוא האיש שיודע לעשות ענן מאחד עשר סממנים שאינם
דומים ,ואחד מהם מסריח — ולהיכנס עם הענן הזה למקום הקדוש ביותר .וזו סוכה של משפחה :אחד עשר סממנים ,לכל אחד
ריח משלו ,ואחד מהם קשה — ואהרן עושה מכולם ענן .ועוד מעשה בקטורת ,והוא ההוד בשיאו :אחרי מחלוקת קרח פרצה מגפה
בעם ,ומשה אמר לאהרןַ" :ק ח ֶא ת־ַה ַּמ ְח ָּת הְ ...ו ִׂש ים ְק ֹטֶר ת ְו הֹוֵל ְך ְמ ֵה ָר ה ֶא ל־ָה ֵע ָד ה" — "ַו ָּי ָר ץ ֶא ל־ּתֹוְך ַה ָּק ָה לַ ...ו ִּי ֵּת ן ֶא ת־ַה ְּק ֹטֶר ת ַו ְי ַכ ֵּפ ר
ַע ל־ָה ָע םַ .ו ַּי ֲע ֹמד ֵּב ין־ַה ֵּמ ִת ים ּוֵב ין ַה ַח ִּי יםַ ,ו ֵּת ָע ַצ ר ַה ַּמ ֵּג ָפ ה" (במדבר יז ,יא–יג) .אהרן רץ לתוך המגפה .לא עמד מרחוק ולא המתין
שתיגמר; רץ פנימה ,עם ענן של קטורת בידו ,ועמד באמצע — בין המתים ובין החיים — עד שנעצרה .הרי לך את המקום של רודף
השלום :לא בצד ,שמח שאינו מעורב; באמצע ,בין שני הצדדים ,במקום שבו מסוכן לעמוד .ועל שני המעשים האלה — הענן
והריצה — נאמר על יורשיו :כהנים ,שהם "בני אהרן" ,ושברכתם נגמרת בשלום.
ומידתו הוד .ובלשון הסוד ,נצח והוד הן שתי הרגליים :נצח — ימין ,הרגל שצועדת קדימה ,מידתו של משה; הוד — שמאל ,הרגל
שנשארת מאחור ,שנותנת לגוף לעמוד .אין הליכה בלי שתיהן :הרגל שמתקדמת והרגל שמוותרת על ההתקדמות כדי לשאת את
הכובד .ואם נצח היא לנצח ,הוד היא להודות .ולמילה "הודאה" שני פירושים ,ושניהם אהרן :להודות — לומר תודה; ולהודות —
לומר "אתה צודק" .והדבר השני קשה מן הראשון; ובמריבה הוא כל התורה .מי ששני אנשים כועסים זה על זה — כל אחד מהם
מחזיק ראיה שהוא הצודק ,ומי שמוותר עליה ראשון — מודה .ואהרן ידעַ" :ו ִּי ֹּדם ַא ֲה ֹרן" (ויקרא י ,ג) .ביום שחנכו את המשכן ,ביום
שמחתו הגדולה ,מתו שני בניו לפניו — ואהרן שתק .לא צעק ,לא שאל למה ,לא דרש דין .וידום .ובשתיקה ההיא ,אומרים חכמים,
קיבל שכר :שנתייחד עמו הדיבור .ההוד הוא זה :לדעת שיש שעה שבה הדבר הגדול ביותר הוא לא לומר את מה שיש לך לומר.
ומי שאתמול למד לצעוד ,ילמד היום לעצור את הרגל .כי מריבה נגמרת רק כשאחד עוצר.
וזכור מה למדנו אתמול על הערבה .שתי הערבות שבלולב — משה ואהרן; והערבה ,אמרו חכמים ,דומה לפה .משה — הפה הכבד;
ואהרן — הפה הקלְ" :ו ַד ֵּב ר ְי ַד ֵּב ר הּוא" (שמות ד ,יד) ,הפה שנתן לו הקדוש ברוך הוא למשה כדי שידבר במקומו .ומה הוציא הפה
הזה כל ימיו? "ְי ָב ֶר ְכ ָך ה' ְו ִי ְׁש ְמ ֶר ָךִ ...י ָּׂש א ה' ָּפ ָנ יו ֵא ֶל יָך ְו ָי ֵׂש ם ְל ָך ָׁש לֹום" (במדבר ו ,כד–כו) .ברכת כהנים — הברכה שהכהנים בני אהרן
מברכים בה את ישראל עד היום — מסתיימת בשלום .וסיימו חכמים את כל ששת סדרי המשנה במילים (עוקצין ג ,יב)ֹ" :לא ָמ ָצ א
ַה ָּק דֹוׁש ָּב רּוְך הּוא ְּכ ִל י ַמ ֲח ִז יק ְּב ָר ָכ ה ְל ִי ְׂש ָר ֵא ל ֶא ָּל א ַה ָּׁש לֹום" .כל ששת הסדרים ,כל התורה שבעל פה ,נגמרת בזה :הברכה צריכה
כלי ,והכלי היחיד הוא השלום .סוכה שיש בה ברכה — אורחים עליונים ,לולב ,הלל ,שולחן ערוך — ואין בה שלום ,היא ברכה
שנשפכת על הרצפה ,שאין לה כלי .ושים לב :לא "שלום הוא ברכה" — שלום הוא הכלי .הוא לא מה שמקבלים; הוא מה שמחזיק
את מה שמקבלים .ומי שביום החמישי של החג יושב בסוכה עם מתח בשולחן — אינו חסר ברכה; חסר לו הכלי.
ודבר אחד באהרן שהוא כל ההתרוממות של היום .אחרי מחלוקת קרח — מריבה ,הגדולה שבמריבות ,שבלעה אנשים באדמה —
ביקש הקדוש ברוך הוא להראות לישראל מי הנבחר ,ואמר לקחת שנים עשר מטות ,מטה לכל שבט ,ולהניחם באוהל מועדַ" .ו ְי ִה י
ִמ ָּמ ֳח ָר תְ ...ו ִה ֵּנ ה ָּפ ַר ח ַמ ֵּט ה־ַא ֲה ֹרן ְל ֵב ית ֵל ִו יַ ,ו ֹּיֵצ א ֶפ ַר ח ַו ָּי ֵצ ץ ִצ יץ ַו ִּי ְג ֹמל ְׁש ֵק ִד ים" (במדבר יז ,כג) .מטה — מקל יבש ,עץ שנכרת מזמן,
בלי שורש ובלי מים .ובלילה אחד ,בתוך האוהל ,פרח וציץ ונשא שקדים .ובאיזה לילה? בלילה שאחרי המריבה .אחרי היום הקשה
ביותר של המדבר ,אחרי המחלוקת — מקל יבש נעשה עץ חי .הרי לך מה שיודע אהרן ואיש מלבדו :שהיבש ביותר יכול לפרוח
בלילה אחד ,ודווקא אחרי מריבה ,ודווקא באוהל .ומי שמרגיש היום שהלב שלו מקל יבש — חמישה ימים של חג ואין בו פרח —
יזכור את המטה של האורח :הניחו אותו באוהל ,ובבוקר היו עליו שקדים .השקד — העץ שממהר לפרוח לפני כולםָׁ" .ש ֵק ד ֲא ִנ י ַע ל־
ְּד ָב ִר י ַל ֲע ֹׂשתֹו" (ירמיהו א ,יב).
ַע ְנ ֵנ י ַה ָּכ בֹוד — ֶה ָע ָנ ן ֶׁש ִה ִּק יף ַע ם ֶׁש ל ַּב ֲע ֵל י ְמ ִר יָב ה בִ .ע ְנ ַי ן ַה ּיֹום
ביום הראשון של החג למדנו שהסוכה היא זכר לענני הכבוד ,ושהיא זכר לענן שחזר .היום ,ביום אהרן ,הענן עצמוַ" .ו ֲע ַנ ן ה' ֲע ֵל יֶה ם
יֹוָמ ם ְּב ָנ ְס ָע ם ִמ ן־ַה ַּמ ֲח ֶנ ה" (במדבר י ,לד) — ופירש רש"י מדברי חכמים :שבעה עננים כתובים במסעות — ארבעה מארבע רוחות,
ואחד מלמעלה ,ואחד מלמטה ,ואחד מלפניהםַ" :מ ְׁש ִּפ יל ֶא ת ַה ָּג בֹוַּה ּוַמ ְג ִּב יַּה ֶא ת ַה ָּנ מּוְךְ ,ו הֹוֵר ג ְנ ָח ִׁש ים ְו ַע ְק ַר ִּב ים" .שבעה עננים —
כנגד שבעת ימי החג ,ואולי כנגד שבעת האורחים; ואחד מהם ,השביעי ,הולך לפני העם ומיישר את הדרך :הר — מנמיך; בור —
מגביה; נחש — הורג .ומי הוא הענן הזה ,אם לא אהרן? "משפיל את הגבוה ומגביה את הנמוך" — זה בדיוק מעשהו של אהרן בין שני
בעלי מריבה :את זה שגבה לבו הוא משפיל ,ואת זה שנמוך בעיניו הוא מגביה ,עד שיכולים לפגוש זה את זה במישור .ואת
הנחשים — הלשון הרעה ,הקנאה" ,הוא התחיל" — הורג .הענן השביעי הוא ענן של שלום ,והוא ההולך לפני המחנה :כי אין המחנה
יכול לנסוע אם לא יישרו קודם את מה שבין האנשים.
ועכשיו שמע את הדבר המפליא ביותר בעננים :את מי הם הקיפו .עם שהתלונן על מים ,ועל בשר ,ועל המן עצמו — "ְו ַנ ְפ ֵׁש נּו ָק ָצ ה
ַּב ֶּל ֶח ם ַה ְּק ֹלֵק ל"; עם שבנה עגל בתוך ארבעים יום למתן תורה; שבכה במרגלים; שנחלק בקרח; שרב על כל דבר ארבעים שנה .עם
של בעלי מריבה .והענן לא זז .לא סר בשעת המחלוקת ,לא התרחק בשעת התלונה ,לא נתן לנחשים להיכנס .הוא הקיף עם שרב —
ארבעים שנה — מפני שהיה של אהרן ,ואהרן אוהב את הבריות .הבן מה זה אומר לסוכה של היום החמישי :הסוכה איננה זכר לענן
שהקיף צדיקים; היא זכר לענן שהקיף אנשים על העצבים .הענן יודע לסבול מריבה .ומה שהוא אינו סובל — הוא רק מותו של
אהרן :לא את הכעס ,אלא את היעדר מי שרודף שלום .כל זמן שיש בסוכה אדם אחד שמנסה — הענן עומד .ברגע שאיש אינו
מנסה — "מת אהרן ,נסתלקו ענני כבוד" .ומכאן הבשורה והתביעה כאחת :לא שיהיה שלום ,אלא שיהיה אהרן .אדם אחד בשולחן
שרודף.
וכתב הנביא על העננים לעתיד לבואּ" :וָב ָר א ה' ַע ל ָּכ ל־ְמ כֹון ַה ר־ִצ ּיֹון ְו ַע ל־ִמ ְק ָר ֶא ָה ָע ָנ ן יֹוָמ ם ְו ָע ָׁש ן ְו ֹנַג ּה ֵא ׁש ֶל ָה ָב ה ָל ְי ָל הִּ ,כ י ַע ל־ָּכ ל־
ָּכ בֹוד ֻח ָּפ הְ .ו ֻס ָּכ ה ִּת ְה ֶי ה ְל ֵצ ל־יֹוָמ ם" (ישעיהו ד ,ה–ו) .הענן — חופה; והסוכה — צל .ופסוקי הנביא הולכים יחד :הענן שעל הר ציון
הוא חופה ,כלומר סוכה של חתן וכלה .ובזה נשמע מה שהחסידות שמעה בימי החג :שבעת ימי הסוכות הם שבעת ימי המשתה —
שבעה ימים של חופה בין הקדוש ברוך הוא לכנסת ישראל ,אחרי הפיוס של יום הכיפורים .ומי עומד תחת החופה? חתן וכלה —
ובבית :איש ואשתו .ולכן דווקא אהרן" ,מטיל אהבה בין איש לאשתו" ,הוא האורח שהענן שלו .חופה שיש בה מריבה — אין הענן
יכול להיות עליה .וכל מי שיושב היום בסוכתו עם אשתו וילדיו — יושב תחת חופה; ובחופה יש כלל אחד :החתן והכלה אינם
מבררים מי צודק.
ועוד דבר שאין דומה לו בכל השנה מתרחש בחג הזה ,ובזמן המקדש היה זה עיקרו :הקרבנותּ" .וַב ּיֹום ַה ֲח ִמ יִׁש י ָּפ ִר ים ִּת ְׁש ָע ה"
(במדבר כט ,כו) — היום .שלושה עשר ביום הראשון ,שנים עשר ,אחד עשר ,עשרה ,תשעה ,שמונה ,שבעה :שבעים פרים בכל
החג .ואמרו חכמים (סוכה נה ע"ב)ִׁ" :ש ְב ִע ים ָּפ ִר ים — ְּכ ֶנ ֶג ד ִמ י? ְּכ ֶנ ֶג ד ִׁש ְב ִע ים ֻא ּמֹות" .בחג הזה ,זמן שמחתנו ,מקריבים ישראל
שבעים פרים על שבעים אומות העולם — לכפר עליהן ,שיירדו גשמים בכל העולם .ועוד אמרו שם" :אֹוי ָל ֶה ם ְל ֻא ּמֹות ָה עֹוָל ם
ֶׁש ָא ְב דּו ְו ֵא ין יֹוְד ִע ין ַמ ה ֶּׁש ָא ְב דּוִּ :ב ְז ַמ ן ֶׁש ֵּב ית ַה ִּמ ְק ָּד ׁש ַק ָּי ם — ִמ ְז ֵּב ַח ְמ ַכ ֵּפ ר ֲע ֵל יֶה ם" .הרי לך את הענן של אהרן במלוא רוחבו :הסוכה
של ישראל מקיפה גם את מי שאינו בה — שבעים אומות ,שרובן אינן יודעות שיש בירושלים מי שמקריב עליהן .אין חג בישראל
שבו התפילה יוצאת רחוק כל כך אל החוץ .ואם החג הזה מסוגל לכפר על שבעים אומות שאינן יודעות — ודאי שהוא מסוגל לכפר
על גיס אחד ששוהה יותר מדי ,ועל ילד שרב על כיסא .ומי שמתפלל היום בסוכתו על השלום בעולם — יתחיל בשלום שבשולחן.
ומה מבקשים כשמבקשים סוכה? הבט בנוסחּ" :וְפ רֹוׂש ָע ֵל ינּו ֻס ַּכ ת ְׁש לֹוֶמ ָך" — ובחתימהַ" :ה ּפֹוֵר ׂש ֻס ַּכ ת ָׁש לֹום ָע ֵל ינּו ְו ַע ל ָּכ ל־ַע ּמֹו
ִי ְׂש ָר ֵא ל ְו ַע ל ְי רּוָׁש ָל ִי ם" .שלושה מעגלים :עלינו ,ועל כל עמו ישראל ,ועל ירושלים .הסוכה של שלום מתחילה ב"עלינו" — הבית —
ומתרחבת .ואמרו בזוהר (בראשית מח ע"א) שבליל שבת פורשת השכינה סוכת שלום על ישראל ,ובשעה שהיא פרושה — כל
המזיקים מסתלקים ואין צריך שמירה ,ולכן אין אומרים בליל שבת "שומר עמו ישראל לעד" אלא "הפורש סוכת שלום" .הסוכה
עצמה היא השמירה .ובאדם :אין שומר טוב לבית מן השלום שבו .הבעל דבר שמציע היום מריבה יודע את זה יותר מכולם :הוא
איננו מחפש את הכעס; הוא מחפש את הפרצה בסוכה ,את המקום שדרכו ייכנס .ומי שסגר היום פרצה אחת — מילה שלא
נאמרה ,טון שהונמך — פרש סוכת שלום .ואינו צריך "שומר".
ולבסוף ,השם עצמו :הוד .בכל בוקר של החג ,בהלל שלם ,פותחים ומסיימים באותה מילה — "הֹודּו ַל ה' ִּכ י־טֹובִּ ,כ י ְל עֹוָל ם ַח ְס ּדֹו" —
וחוזרים עליה ,והקהל עונה .ההוד של החג הוא ההודאה; והשם של האורח והשם של ההלל אחד הם .ואמרו צדיקים דבר פשוט,
שהוא תרופה לבית בימים האלה :אין שני אנשים רבים בשעה שהם מודים .הבעל דבר מציע מריבה על מה שחסר; ההוד עונה
במה שיש" .הודו" — לא לה' בלבד :לאישה ,לילד ,לאורח ,למי שבישל ולמי שהדיח .סוכה שנאמר בה "תודה" עשר פעמים ביום —
אין בה מקום לנחשים.
ָל ֶס ֶג ת — ַה ַּצ ַע ד ַה ֵּׁש ִנ יּ ,וְׁש ֹלָׁש ה ַמ ֲע ִׂש ים ֶׁש ל ַא ֲה ֹרן גֲ .ע בֹוַד ת ַה ּיֹום
אתמול למדנו את הרגל הימנית — לצעוד :לאכול כמו מן ,להיכנס לענן ,להקל את הגוף .והיום הרגל השמאלית — הוד :לסגת צעד
אחד .אין הליכה בלי זה; רגל שאינה יודעת להישאר מאחור אינה רגל אלא נפילה קדימה .ובימים של מתח בבית ,זו כל העבודה:
לא לנצח את המריבה — לסגת ממנה בכבוד ,בהוד .שלושה מעשים של אהרן ,כנגד שלוש הפרצות.
המעשה הראשון — "ַו ִּי ֹּדם ַא ֲה ֹרן" .יש רגע בכל מריבה ביתית — כל אדם מכיר אותו — שבו המילה הבאה כבר עומדת בפה ,והיא
צודקת ,והיא חדה ,והיא תסגור את הוויכוח .אהרן מלמד :ברגע הזה — וידום .לא לומר את המילה הצודקת .וזה קשה יותר מכל
התעניות ,כי אדם יכול לוותר על אוכל ואינו יכול לוותר על צדק .אבל שמע מה נאמר אחרי "וידום אהרן"ַ" :ו ְי ַד ֵּב ר ה' ֶא ל־ַא ֲה ֹרן"
(ויקרא י ,ח) — מיד אחרי השתיקה ,הדיבור מלמעלה נאמר אליו לבדו .השותק במריבה — מדברים אליו .ומי שמנצח בה — נשאר
עם הנצחון ובלי הענן .וכיצד שותקים כשהמילה כבר בפה? יש עצה ישנה ,ואולי היא הפירוש הפשוט של "הוד" :להודות .לומר
בלב ,ברגע ההוא ,שלוש מילים — "אולי אתה צודק" — גם אם אינך מאמין בהן .הן אינן חייבות להיות אמת בדין; הן אמת בכלי .כי
הברכה של הסוכה הזאת עומדת בכלי ,ובלי הכלי אין מה לחלק.
המעשה השני — לשבת אצל אחד מהם .אהרן לא חיכה שיבואו אליו; הלך וישב .ומי שיש בסוכתו היום אדם שהתקרר עמו — בן,
אח ,גיס ,האישה ,בעלה — לא יחכה שהשני יזוז .בטחון ,למדנו כל השנה ,הוא לדעת מי עושה את התוצאה; ובשלום — התוצאה
שלו ,ההליכה שלך .לך אתה ראשון ,ושב אצלו ,ואמור לו את מה שהוא חש ואינו מעז" :גם לי לא נעים מזה" .זה מה שאהרן אמר
— לא "אתה צודק" ולא "הוא צודק" ,אלא :לשניכם קשה .ומי שאמר את המשפט הזה ראשון — לא הפסיד את הדין; הוא זכה בענן.
ואם אינך יכול ללכת אליו — הרי אהרן ידע גם את זה :ישב "אצל אחד מהם" .גם צעד אחד לכיוון אחד מספיק כדי שהענן יישאר.
המעשה השלישי — "ְּב ַה ֲע ֹלְת ָך ֶא ת־ַה ֵּנ ֹרת" (במדבר ח ,ב) .זו הייתה עבודתו של אהרן יום יום במשכן :להדליק את המנורה .ופירש
רש"י מדברי חכמים" :בהעלותך — עד שתהא שלהבת עולה מאליה" .להדליק — ולהחזיק את האש אצל הפתילה עד שהיא עולה
לבדה ,ולא לזוז לפני כן .ומי שיש לו בבית פתילה שאינה נדלקת — ילד שמתעצבן ,נער שאין לו חשק לחג ,אישה עייפה ,בעל
שקוע — ההוד מלמד :אל תצא ,ואל תאמר "לא נדלק" .החזק את האש אצל הפתילה :מילה טובה ,ועוד אחת ,ועוד — עד
שהשלהבת עולה מאליה .וזו עבודה של הוד ,לא של נצח :לא לדחוף אלא להמתין ,לא לצעוד אלא לעמוד .ואל תבקש להדליק
את כולם היום; אהרן הדליק שבעה נרות .פתילה אחת ליום .ומי שעשה היום את שלושת המעשים האלה — שתק פעם אחת ,ישב
אצל אחד ,והחזיק אש אצל פתילה אחת — הענן על סוכתו.
וכאן שער הבטחון ,כי המריבה בבית באה כמעט תמיד ממקום אחד ,וההוד הוא תשובתו .מדוע רבים? כמעט תמיד על חלוקה :מי
עשה יותר ,מי קיבל פחות ,מי ישן ומי בישל ,מי נסע ומי נשאר .וכל זה בנוי על אמונה סמויה — שיש כמות קצובה של דבר ,ומה
שלקח האחר חסר לשני .ואמרו חכמים (יומא לח ע"ב)ֵ" :א ין ָא ָד ם נֹוֵג ַע ַּב ּמּוָכ ן ַל ֲח ֵב רֹו ֲא ִפ ּלּו ִּכ ְמ ֹלא ִנ יָמ א" .אין אדם יכול לקחת ממה
שהוכן לחברו — אפילו כחוט השערה .הבטחון של הבית הוא זה :מה שנועד לך — לך הוא ,ואין הגיס ואין הילד ואין האח יכולים
לקחת ממנו; ומה שלא נועד לך — לא היה שלך ,גם אילו רבת עליו וניצחת .ומי שמאמין בזה — למה יריב? ואהרן ידע זאת ביותר
מכולם :הוא ,הבכור ,הגדול ,ראה את אחיו הצעיר נעשה מנהיג ונביא ,ו"ָר ֲא ָך ְו ָׂש ַמ ח ְּב ִל ּבֹו" (שמות ד ,יד) — שמח בלב .לא הודה
בפה וקינא בלב; שמח בלב .ועל הלב הזה ,אומרים חכמים ,נשא את החושן .ההוד הוא בטחון שאין אדם נוגע במוכן לחברו — ולכן
אפשר לשמוח בחלקו של אחר .ומי שבטח בזה בסוכה — אין לו על מה לריב ,כי אין מה לחלק :לכל אחד הענן שלו ,והוא אותו ענן.
ַמ ה ַּל ְח ֹׁשב ַה ּיֹום :כשיתחיל הטון לעלות בסוכה — חשוב על הגמרא :ענני כבוד בזכות אהרן ,ומת אהרן — נסתלקו .המריבה
איננה רק מריבה; היא הסתלקות הענן מן הסוכה .ואז חשוב את ההפך ,שהוא הנחמה :הענן הקיף עם של בעלי מריבה
ארבעים שנה ולא זז — כי היה בו אהרן .הסוכה לא צריכה בית בלי כעס; היא צריכה אדם אחד שרודף שלום .תהיה אתה
האחד .ו"אין אדם נוגע במוכן לחברו" — אין לך על מה לריב ,כי אין מה שאפשר לקחת ממך.
ַמ ה ַּל ֲע ׂשֹות ַה ּיֹום :שלושה מעשים של אהרן ,בסדר הזה .הראשון — "וידום" :פעם אחת היום ,כשהמילה הצודקת עומדת
בפה ,אל תאמר אותה; אמור בלב "אולי אתה צודק" ,ותן לענן להישאר .השני — לך ראשון :יש בסוכה שלך ,או קרוב אליה,
אדם שהתקרר אתך בימים האלה; לפני מנחה ,שב אצלו רגע ,ואמור משפט אחד רך שאינו מברר מי צודק — "גם לי לא נעים
מזה" .השלישי — פתילה אחת :בחר בן בית אחד שהחג כבד עליו ,והחזק אצלו אש היום — שלוש מילים טובות ,בשלוש
שעות שונות — עד שתהא שלהבת עולה מאליה .ובברכת השלום שבסוף העמידה ,כשתאמר "ָׁש לֹום" — כוון על השולחן
שלך .משם מתחילה סוכת השלום :עלינו ,ואחר כך על כל עמו ישראל.
מֹוֲע ִד ים ְל ִׂש ְמ ָח ה · ַח ִּג ים ּוְז ַמ ִּנ ים ְל ָׂש ׂשֹון
ֵנר ַמ ֲעָר ִב י · גיליון ט"ו · מהדורת סוכות תשפ"ז — ִצ ָּלא ִד ְמ ֵה יְמ נּוָת א · פרק ה' — חול המועד ,י"ט בתשרי · אושפיזא :אהרן — הוד · מחר ,פרק ו' :יוסף — יסוד ·
ִנָּת ן ְל ַצֵּלם ּוְל ָה ִפ יץ ְל ִזּכּוי ָה ַר ִּב ים
גיליון ט"ו · ַמ ֲה דּוַר ת ֻס ּכֹות תשפ"ז · ֶּפֶר ק ו' ִמ ּתֹוְך ִּת ְׁש ָע ה · ֹחל ַה ּמֹוֵע ד — יֹום ֲחִמ יִׁש י ַּבָּׁש בּוַע ,כ' ְּב ִת ְׁש ֵר י · אּוְׁש ִּפ יָזא :יֹוֵסף — ְיסֹוד
תשעה פרקים לתשעת ימי החג — פרק ליום ,לקרוא בסוכה · היום :הצדיק ,והבור שאין בו מים
ַמ ֲה דּוַר ת ֻס ּכֹות · ֶּפ ֶר ק ו'
ִצ ָּל א ִד ְמ ֵה יְמ נּו ָת א
ַה ּבֹור ָה ֵר יק ְוַה ַּצִּד יק — יֹוֵסףַ ,ה ָּׁש עֹות ֶׁש ֵא ין ָּבֶה ן ַמ ִיםְ ,וַה ֻּס ָּכה ֶׁש ּבֹוְר ִח ים ֵא ֶליָה
"ְו ַצ ִּד יק ְי סֹוד עֹוָל ם"
(משלי י ,כה)
היום השישי .יום חמישי בשבוע ,כ' בתשרי — היום האחרון של חול המועד שהוא סתם חול המועד :מחר הושענא רבה ,ואחריו
שבת שהיא שמיני עצרת ,ואחריה שמחת תורה ,והחג נגמר .וביום השישי הבעל דבר מחליף שוב לבוש ,וזו הפעם הרביעית .הוא
כבר הציע ריקנות ,וכבדות ,ומריבה; היום הוא בא בשני קולות שאינם נשמעים כיצר הרע כלל .הקול הראשון" :זה כבר נגמר.
פספסת את החג ,כמו שפספסת את אלול" .והקול השני — הוא הקשה ,ועליו הפרק הזה — הוא הקול של הבור .ששה ימים של
שעות ארוכות בלי סדר :טיולים ,המתנות ,חנויות ,מכשירים בכיס ,עיניים שהולכות לאן שהן הולכות .ואמרו חכמים (כתובות נט
ע"ב) — ואת חציו השני של המאמר ראינו ביום השלישי — "ַה ַּב ָּט ָל ה ְמ ִב יָא ה ִל יֵד י ִז ָּמ ה" .זה החצי הראשון .הבטלה של הימים האלה
אינה מביאה רק לשעמום; היא מביאה למקום שהוא כל עניינו של יוסף .ואחר כך בא הגרוע מכול ,שהוא הקול השני בלבוש של
צדקות" :אחרי מה שראית השבוע ,אחרי מה שחשבת — החג הזה לא שלך .שב בצד" .ולכן ליום הזה ,האחרון של הימים הריקים,
נשלח האורח שנקרא בכל התורה כולה "הצדיק" :יוסף .הנער שהושלך לבור ריק ,ונמכר ,ונתנסה בבית אדוניו בניסיון שאין קשה
ממנו ,וישב שתים עשרה שנה בבית האסורים — והוא היסוד שהעולם עומד עליוְ" .ו ַצ ִּד יק ְי סֹוד עֹוָל ם" .יסוד :הדבר שהכול נשען
עליו ,ושאיש אינו רואה ,מפני שהוא מתחת לאדמה .ובלשון הסוד ,יסוד היא המידה של הברית — של הקדושה השמורה — והיא
נקראת "צדיק" ,מפני שמי שנוטר אותה נקרא צדיק .ובלולב שבידך היא הלולב עצמו :כפות תמריםַ" ,צ ִּד יק ַּכ ָּת ָמ ר ִי ְפ ָר ח" .תשעה
ימים ,תשעה אופנים לשבת בצל; והאופן של היום — לשבת בסוכה כמי שברח אליה.
יֹוֵס ף — ַה ַּנ ַע ר ֶׁש ָר ץ ַה חּוָצ ה אָ .ה אּוְׁש ִּפ יָז א
מכל אישי התנ"ך ,אחד בלבד קרוי בפי כל ישראל בתואר "הצדיק" — יוסף הצדיק .לא אברהם ,לא משה ,לא דוד; יוסף .ומדוע?
הזוהר אומר את הדבר בפשטות :מי שנוטר את הברית נקרא צדיק .ומעשהו ידוע ,ואין צריך לפרטו :נער בן שבע עשרה ,לבדו
במצרים ,בלי אב ובלי אח ובלי איש שמכיר אותו ,בבית אדוניוַ" ,ו ִּת ָּׂש א ֵא ֶׁש ת־ֲא ֹדָנ יו ֶא ת־ֵע יֶנ יָה ֶא ל־יֹוֵס ף" (בראשית לט ,ז) — יום
אחר יוםַ" ,ו ְי ִה י ְּכ ַד ְּב ָר ּה ֶא ל־יֹוֵס ף יֹום יֹום" (שם ,י) .וביום שנשאר לבדו בבית ,אמרו חכמים (סוטה לו ע"ב)ְּ" :ב אֹוָת ּה ָׁש ָע ה ָּב אָת ה
ְּד יֹוְק נֹו ֶׁש ל ָא ִב יו ְו ִנ ְר ֲא ָת ה לֹו ַּב ַח ּלֹוןָ ,א ַמ ר לֹו :יֹוֵס ףֲ ,ע ִת יִד ין ַא ֶח יָך ֶׁש ִּי ָּכ ְת בּו ַע ל ַא ְב ֵנ י ֵא פֹוד ְו ַא ָּת ה ֵּב יֵנ יֶה ם — ְר צֹוְנ ָך ֶׁש ִּי ָּמ ֶח ה ִׁש ְמ ָך
ִמ ֵּב יֵנ יֶה ם?" ואז — "ַו ָּי ָנ ס ַו ֵּי ֵצ א ַה חּוָצ ה" (לט ,יב) .עמוד על שלושת הדברים .האחד :מה עצר אותו לא היה מחשבה על עונש ולא
מחשבה על איסור — הייתה זו פנים בחלון .פניו של אביו" .רצונך שיימחה שמך מביניהם?" — האם אתה רוצה להיות מחוץ
למשפחה שלך .יסוד אינו נשמר ביראה בלבד; הוא נשמר בזיכרון של מי אתה ושל מי אתה .השני :הוא לא ניצח בוויכוח — הוא
ברח" .וינס" .הצדיק לא עמד להתווכח עם היצר ,לא הסביר ,לא ניסה להוכיח לעצמו שהוא חזק .רץ .יש ניסיונות שהנצחון בהם
הוא רגליים .והשלישי ,והוא הנוגע לחגַ" :ו ֵּי ֵצ א ַה חּוָצ ה" .החוצה — מחוץ לבית .הבית היה מקום הניסיון; החוץ — מקום ההצלה.
ומה היא סוכה אם לא "החוצה"? "ֵצ א ִמ ִּד יַר ת ֶק ַב ע" — צא מן הבית ,שהוא מקום הניסיון של הימים האלה ,ושב בחוץ ,תחת סכך.
הסוכה היא המקום שיוסף רץ אליו.
ועל הפסוק שבראש הפרק אמרו חכמים (חגיגה יב ע"ב) :על מה העולם עומד? "ַע ל ַע ּמּוד ֶא ָח דְ ,ו ַצ ִּד יק ְׁש מֹוֶׁ ,ש ֶּנ ֱא ַמ רְ :ו ַצ ִּד יק ְי סֹוד
עֹוָל ם" .לא על שנים עשר עמודים ולא על שבעה — על אחד .וספרי החסידות הוסיפו :העמוד האחד הזה איננו רק צדיק הדור; הוא
בכל בית .כל בית עומד על אדם אחד ששומר את יסודו ,במקום שאיש אינו רואה; והוא אינו יודע שהבית עומד עליו ,כשם
שהיסוד שמתחת לאדמה אינו רואה את הבניין .ומי שיושב ביום השישי בסוכתו ושואל "מה אני" — ידע מה הוא :העמוד .לא מפני
שהוא צדיק גמור ,אלא מפני שהוא נלחם — וצדיקים נדמה להם היצר כהר ,כפי שנראה מיד.
ומידתו יסוד .ובלשון הסוד ,אחרי הזרועות והלב ושתי הרגליים — יסוד היא המידה שבה נאסף כל השפע של המידות העליונות
ועובר אל המלכות ,אל העולם .יסוד היא הצינור .וזה יוסף בפשטות ,בסיפור התורהְ" :ו יֹוֵס ף הּוא ַה ַּׁש ִּל יט ַע ל־ָה ָא ֶר ץ ,הּוא ַה ַּמ ְׁש ִּב יר
ְל ָכ ל־ַע ם ָה ָא ֶר ץ" (מב ,ו) .האיש שאסף את תבואת שבע השנים הטובות והוציא אותה בשבע הרעות; שהאכיל את מצרים ,ואת
אחיו ,ואת העולם .יסוד היא המידה שנותנת לחם — והלחם עובר דרך אדם אחד .ומדוע דווקא הוא? מפני שמי ששמר את עצמו
במקום שאיש לא ראה — נעשה צינור שהכול עובר דרכו .יש כאן חוק שאין לו יוצאים מן הכלל ,ובעלי החסידות חזרו עליו בכל
ספריהם :הקדושה הפרטית של האדם ,במקום הסמוי ביותר ,היא מה שקובע כמה ברכה יכולה לעבור דרכו אל ביתו .אדם שברח
החוצה בשעה שאיש לא ראה — הוא זה שכל מצרים באו אליו ללחם בשעה שכולם ראו .יוסף במצרים לא נעשה שליט למרות
הניסיון בבית פוטיפר; הוא נעשה שליט מפני שעמד בו .ומי ששמר את יסודו בימים הריקים — נעשה יסוד לביתו כל השנה.
ומה עם הבור? "ַו ִּי ָּק ֻח הּו ַו ַּי ְׁש ִל כּו ֹאתֹו ַה ֹּבָר הְ ,ו ַה ּבֹור ֵר ק ֵא ין ּבֹו ָמ ִי ם" (לז ,כד) .ושאלו חכמים (שבת כב ע"א) :ממשמע שנאמר "והבור
רק" — איני יודע שאין בו מים? ומה תלמוד לומר "אין בו מים"? "ַמ ִי ם ֵא ין ּבֹוֲ ,א ָב ל ְנ ָח ִׁש ים ְו ַע ְק ַר ִּב ים ֵי ׁש ּבֹו" .זה הפסוק של חול
המועד ,ואולי של כל שעה ריקה בחיי אדם :בור ריק אינו ריק לעולם .אם אין בו מים — יש בו נחשים .ומים ,אמרו חכמים ,אינם
אלא תורה .שעה שאין בה מים אינה שעה של כלום; היא שעה של נחשים ועקרבים — מחשבות ,עיניים ,מכשירים ,דמיונות .הבור
של הימים האלה איננו ריק .ובו הושלך יוסף בן שבע עשרה ,ומשם התחיל .שים לב שהתורה פותחת את סיפור הצדיק בבור ריק:
לא בבית מדרש ,לא בהר — בבור שיש בו נחשים ואין בו מים .וזה מקומו של כל אדם ביום השישי של חול המועד .ואיך יוצאים
משם? "ַו ִּי ְמ ְׁש כּו ַו ַּי ֲע לּו ֶא ת־יֹוֵס ף ִמ ן־ַה ּבֹור" (לז ,כח) — משכו .ואמרו חכמים (סוכה נב ע"ב)ְּ" :ב ִנ יִ ,א ם ָּפ ַג ע ְּב ָך ְמ ֻנ ָּול ֶז ה — ָמ ְׁש ֵכ הּו ְל ֵב ית
ַה ִּמ ְד ָר ׁש; ִא ם ֶא ֶב ן הּוא — ִנ ּמֹוַח ְ ,ו ִא ם ַּב ְר ֶז ל הּוא — ִמ ְת ּפֹוֵצ ץ" .אותה מילה :משכהו .מן הבור מושכים למקום שיש בו מים.
וכיוון שהזכרנו את הלולב — הוא יוסף .בכתבי האר"י ,שלושת ההדסים הם האבות ,שתי הערבות — משה ואהרן ,האתרוג — דוד,
והלולב — יוסף הצדיק ,יסוד .ולמה לולב? "ַצ ִּד יק ַּכ ָּת ָמ ר ִי ְפ ָר ח" (תהלים צב ,יג) — הצדיק נמשל לתמר ,וכפות התמרים הן הלולב.
ואמרו חכמים (סוכה מה ע"ב)ָ" :מ ה ָּת ָמ ר ֶז ה ֵא ין לֹו ֶא ָּל א ֵל ב ֶא ָח ד — ַא ף ִי ְׂש ָר ֵא ל ֵא ין ָל ֶה ם ֶא ָּל א ֵל ב ֶא ָח ד ַל ֲא ִב יֶה ם ֶׁש ַּב ָּׁש ַמ ִי ם" .התמר —
לב אחד :אין לו ענפים המתפצלים ,אלא גזע אחד וראש אחד .וזה יסוד :לב אחד ,שאינו נחלק לשניים .הפגם של הימים הריקים
איננו רק במעשה; הוא בלב שנחלק — חציו בסוכה וחציו במקום אחר ,בעיניים ,במסך ,בדמיון .והלולב הכשר — למדנו ביום השני —
"ָּכ פּות" :עליו סגורים ,צמודים לשדרה ,שאינם נפרצים לצדדים .לולב שנפרצו עליו פסול .ובאדם :הצדיק הוא זה שעליו סגורים —
לא מפני שאין לו יצר ,אלא מפני שאינו מניח לעלים להיפרץ .ולכן הברכה על ארבעת המינים היא "ַע ל ְנ ִט יַל ת לּוָל ב" — על שם
הגבוה שבהם ,על שם היסוד .כל המצווה נקראת על שם השמירה.
ודבר אחד בשמו של יוסף הוא התשובה לקול הראשון של היום — "זה כבר נגמר" .רחל קראה לו יוסף על שם "ֹיֵס ף ה' ִל י ֵּב ן ַא ֵח ר"
(ל ,כד) :יוסף — לשון תוספת .השם שלו הוא "עוד" .יוסף הוא האיש שנכנס כשכולם חושבים שנגמר ,ומוסיף .שבע שנים טובות
נגמרו ,ובאו הרעב — ויוסף הוסיף לחם; אחיו מכרו אותו ,וסברו שנגמר — והוא הוסיף להם ארץ גושן; יעקב סבר שמת — "עֹוד יֹוֵס ף
ַח י" (מה ,כו) .ובחג הזה :ביום השישי נדמה שנגמר — והנה שלושת הימים הגדולים ביותר עוד לפנינו :הושענא רבה ,שמיני עצרת,
שמחת תורה .הסוף של סוכות איננו ירידה; הוא הוספה .ומי שמרגיש היום שהחג עבר עליו — יזכור שהאורח של היום הוא "עוד":
מה שלא היה בששת הימים יכול להתווסף בשלושה .ואפרים ומנשה ,בניו ,שנולדו במצריםִּ" :כ י־ִה ְפ ַר ִנ י ֱא ֹלִה ים ְּב ֶא ֶר ץ ָע ְנ ִי י" (מא,
נב) — פרה ורבה דווקא בארץ העוני .הצדיק אינו פורח בגן; הוא פורח בבור ,ובבית האסורים ,ובמצרים .וביום השישי של חול
המועד.
ַמ ֶּס ֶכ ת ֻס ָּכ ה ַּד ף נ"ב — ַה ִּת ּקּון ַה ָּג דֹולּ ,וַמ ה ֶּׁש ִּג ּלּו ֲח ָכ ִמ ים ַע ל ַה ֵּי ֶצ ר ְּב תֹוְך ַה ִּׂש ְמ ָח ה בִ .ע ְנ ַי ן ַה ּיֹום
יש דבר מופלא במסכת סוכה ,ומי שיודע אותו יודע מה החג הזה יודע על היצר .הסוגיה הגדולה ביותר בכל הש"ס על יצר הרע —
שמותיו ,כוחו ,סופו ,והעצה כנגדו — אינה כתובה במסכת יומא ולא בקידושין בלבד; היא כתובה בסוכה ,דף נ"ב ,בתוך הסוגיה של
שמחת בית השואבה .וכך היא מתחילה (סוכה נא ע"ב)ְּ" :ב מֹוָצ ֵא י יֹום טֹוב ָה ִר אׁשֹון ֶׁש ל ַח ג ָי ְר דּו ְל ֶע ְז ַר ת ָנ ִׁש ים ּוְמ ַת ְּק ִנ ין ָׁש ם ִּת ּקּון
ָּג דֹול" — ושאלה הגמרא :מהו התיקון הגדול? והשיבה :שבתחילה היו הנשים בפנים והאנשים בחוץ ,ובאו לידי קלות ראש; התקינו
שיהיו הנשים בחוץ והאנשים בפנים ,ועדיין באו לידי קלות ראש; והתקינו שיהיו הנשים יושבות מלמעלה והאנשים מלמטה —
גזוזטרא .זהו "התיקון הגדול" של שמחת בית השואבה :לא המנורות של זהב ,לא הפתילות ,לא הריקוד — ההפרדה .הגדולה
שבשמחות בשנה ,שאמרו עליה "מי שלא ראה — לא ראה שמחה מימיו" ,הייתה צריכה תיקון גדול ,בבית המקדש עצמו ,בין
צדיקים — מפני שהשמחה ,כשהיא גדולה ,פותחת פתח .וכתבו בעלי החסידות :לפי גודל האור — גודל הקליפה שרוצה לאחוז בו.
אין הימים האלה מסוכנים מפני שהם חול; הם מסוכנים מפני שהם שמחה .ובעל דבר של היום השישי אינו בא מן העצבות של
אתמול; הוא בא מתוך הריקוד.
ומשם ממשיכה הגמרא (נב ע"א) לומר על היצר דברים שאין כמותםֶ" :ל ָע ִת יד ָל בֹוא ְמ ִב יאֹו ַה ָּק דֹוׁש ָּב רּוְך הּוא ְל ֵי ֶצ ר ָה ַר ע ְו ׁשֹוֲח טֹו
ִּב ְפ ֵנ י ַה ַּצ ִּד יִק ים ּוִב ְפ ֵנ י ָה ְר ָׁש ִע ים; ַצ ִּד יִק ים ִנ ְד ֶמ ה ָל ֶה ם ְּכ ַה ר ָּג בֹוַּה ּ ,וְר ָׁש ִע ים ִנ ְד ֶמ ה ָל ֶה ם ְּכ חּוט ַה ַּׂש ֲע ָר הַ .ה ָּל לּו ּבֹוִכ ין ְו ַה ָּל לּו ּבֹוִכ יןַ :צ ִּד יִק ים
ּבֹוִכ ין ְו אֹוְמ ִר ים — ֵה יַא ְך ָי ֹכְל נּו ִל ְכ ֹּבׁש ַה ר ָּג בֹוַּה ָּכ ֶז ה; ּוְר ָׁש ִע ים ּבֹוִכ ין ְו אֹוְמ ִר ים — ֵה יַא ְך ֹלא ָי ֹכְל נּו ִל ְכ ֹּבׁש חּוט ַה ַּׂש ֲע ָר ה ַה ֶּז ה" .שמע :אותו
יצר ,לצדיק הוא הר ולרשע הוא חוט .מי שנלחם בו יודע כמה הוא גדול; מי שנכנע לו — לא ראה מעולם מה גודלו .ואם נדמה לך
שהניסיון של הימים האלה הוא הר — סימן שאתה נלחם .ועוד שםָּ" :כ ל ַה ָּג דֹול ֵמ ֲח ֵב רֹו — ִי ְצ רֹו ָּג דֹול ֵה יֶמ ּנּו" .היצר אינו סימן
לשפלות; הוא סימן לגודל .ועודִׁ" :ש ְב ָע ה ֵׁש מֹות ֵי ׁש לֹו ְל ֵי ֶצ ר ָה ַר ע" — רע ,ערל ,טמא ,שונא ,מכשול ,אבן ,צפוני — שבעה שמות,
שבעה לבושים ,כמו שבעת הלבושים שראינו בימים האלה :ריקנות ,כבדות ,מריבה ,ושני הקולות של היום .ועוד (שם)ֵ" :י ֶצ ר ָה ַר ע
ַּב ְּת ִח ָּל ה ּדֹוֶמ ה ְל חּוט ֶׁש ל ּבּוְכ ָי אּ ,וְל ַב ּסֹוף ּדֹוֶמ ה ַּכ ֲע בֹותֹות ָה ֲע ָג ָל ה" — מתחיל כחוט של קורי עכביש ,ונגמר כחבל של עגלה .הוא נכנס
בדבר קטן :מבט אחד ,שעה אחת ריקה" ,רק אבדוק" .ובסוף — עבותות.
ואז — הדבר שבשבילו נאמר הכול ,והוא הדבר הגדול ביותר שנאמר על מלחמת האדם (סוכה נב ע"ב; קידושין ל ע"ב)ִ" :י ְצ רֹו ֶׁש ל
ָא ָד ם ִמ ְת ַּג ֵּב ר ָע ָל יו ְּב ָכ ל יֹום ּוְמ ַב ֵּק ׁש ַל ֲה ִמ יתֹוְ ...ו ִא ְל ָמ ֵל א ַה ָּק דֹוׁש ָּב רּוְך הּוא עֹוְז רֹו — ֵא ין ָי כֹול לֹו" .קרא זאת שלוש פעמים .אין אדם
יכול ליצרו .אף אדם .לא צדיק ,לא גדול ,לא יוסף" .ואלמלא הקדוש ברוך הוא עוזרו" — המלחמה הזאת אינה מלחמה שמנצחים
בכוח ,מפני שהיצר חזק מכל אדם; היא מלחמה שמנצחים בעזרה .וזה כל שער הבטחון בשורה אחת :אינך צריך להיות חזק מן
היצר; אתה צריך להיות מי שמבקש עזרה .ומיד אחריו — העצהְּ" :ב ִנ יִ ,א ם ָּפ ַג ע ְּב ָך ְמ ֻנ ָּול ֶז ה — ָמ ְׁש ֵכ הּו ְל ֵב ית ַה ִּמ ְד ָר ׁש" .לא "נצח
אותו" ,לא "התאפק" — משוך אותו למקום שיש בו מים .אם אבן הוא — נימוח; אם ברזל — מתפוצץ .הבור הריק מתמלא מים,
והנחשים יוצאים .ומכאן ליום השישי :מי שמרגיש שנפל השבוע — ידע שני דברים .שהיצר הר ,וגם יוסף ראה הר; ושאיש אינו
מנצח לבדו ,וגם יוסף לא ניצח לבדו — פנים בחלון עזרו לו.
ומה עם הקול השני — "החג הזה לא שלך"? כאן צריך לומר דבר ברור ,מפני שהקול הזה הפיל יותר אנשים מן היצר עצמו .אמרו
חכמים (גיטין מג ע"א)ֵ" :א ין ָא ָד ם עֹוֵמ ד ַע ל ִּד ְב ֵר י תֹוָר ה ֶא ָּל א ִא ם ֵּכ ן ִנ ְכ ַׁש ל ָּב ֶה ן" .הכישלון איננו הוכחה שאינך שייך; הוא הדרך שבה
אדם עומד על דבר .ורבי נחמן מברסלב אמר את הדבר שאולי הוא החזק ביותר שנאמר לדורות האחרונים (ליקוטי מוהר"ן תנינא,
קיב)ִ" :א ם ַא ָּת ה ַמ ֲא ִמ ין ֶׁש ְּי כֹוִל ין ְל ַק ְל ֵק ל — ַּת ֲא ִמ ין ֶׁש ְּי כֹוִל ין ְל ַת ֵּק ן" .האמונה שקלקלת היא חצי אמונה; מי שמאמין בחצי הראשון
ואינו מאמין בשני — אינו צנוע ,הוא כופר בחצי .ועוד גילה רבי נחמן (ליקוטי מוהר"ן א ,רה) שתיקונו של היסוד — של הפגם הזה
דווקא — הוא על ידי שמחה :על ידי "ֲע ָׂש ָר ה ִמ יֵנ י ְנ ִג יָנ ה" ,עשרה סוגי שיר שנאמר בהם ספר תהלים ,וקבע עשרה מזמורים כנגדם,
וקרא להם "ִּת ּקּון ַה ְּכ ָל ִל י" :טז ,לב ,מא ,מב ,נט ,עז ,צ ,קה ,קלז ,קנ .ואל יהיה הדבר קל בעיניך :התיקון של המקום הנמוך ביותר
איננו סיגוף ואיננו עצבות — הוא שירה .וזה מה שהגמרא בסוכה אמרה בדרכה :הסוגיה של היצר כתובה בתוך הסוגיה של הריקוד,
כי התיקון והשמחה כרוכים זה בזה .אדם שנפל ובוכה על עצמו בעצבות — נותן ליצר את מה שביקש; אדם שנפל ואומר מזמור
בשמחה — משך אותו לבית המדרש .ועוד :מי שנפל ואינו מאמין בתיקון — הוא שמפר את הברית באמת; כי הברית היא אמונה
שהקשר לא נשבר.
ויש בימים האלה דבר שכולנו עושים ואיננו יודעים למה ,והוא היסוד ממש :מנהג החסידים שלא להניח תפילין בחול המועד.
ובמה תלוי הדבר? אמרו בזוהר ובכתבי האר"י ,והביאו הפוסקים :התפילין הן "אות" — "ְו ָה ָי ה ְל אֹות ַע ל־ָי ְד ָכ ה" — והמועד עצמו
"אות" הוא ,ואין מניחים אות על אות .שבת — אות; מילה — אות; תפילין — אות; והחג — אות .וכל "אות" בלשון הסוד היא יסוד:
הסימן שבגוף ,הברית שבבשר ,מה שמעיד על האדם שהוא של מי שהוא .ובחול המועד אין צריך תפילין ,כי הסוכה עצמה היא
האות :אתה יושב בתוך הסימן .ומכאן דבר שאין רך ממנו לימים הריקים :אינך צריך לייצר לעצמך היום סימן שאתה של הקדוש
ברוך הוא — אתה יושב בתוכו .הסוכה מעידה עליך .וכשם שיוסף ראה בחלון את פני אביו ,ושאל אותו הפנים "רצונך שיימחה
שמך?" — כך הסוכה שואלת בשקט את היושב בה :אתה בתוך האות; רצונך לצאת ממנו? ומי ששמע את השאלה — כבר רץ
החוצה ,אל הסוכה.
ולסיום העניין ,הנקודה שבה יוסף ודוד נפגשים :הלולב והאתרוג .בכל יום מימי החג אוחזים את הלולב בימין ואת האתרוג
בשמאל ,ומחברים אותם — יסוד ומלכות ,יוסף ודוד .ומחר ,בהושענא רבה ,יום המלכות ,יבוא דוד; והחיבור של היום למחר הוא
החיבור של הלולב לאתרוג :הצדיק והמלך ,הצינור והכלי .ובלשון הסוד ,אין המלכות מקבלת אלא מן היסוד :כל מה שיורד לעולם
— הבית ,הפרנסה ,הילדים ,השנה — עובר דרך מידת הצדיק .ומי ששמר את היסוד שלו ביום השישי ,במקום שאיש אינו רואה —
פתח את הצינור למחר ,ליום שבו נחתמים הפתקים .ואמרו בספרי הסוד שהושענא רבה הוא גמר החתימה ,ושהגזר דין נמסר
לשלוחיו; ובמה תלויה החתימה? בצינור שדרכו היא יורדת .היום — הלולב; מחר — האתרוג .היום מחזיקים; מחר מקבלים.
ָל רּוץ ַה חּוָצ ה — ְׁש ֹלָׁש ה ַמ ֲע ִׂש ים ֶׁש ל יֹוֵס ף גֲ .ע בֹוַד ת ַה ּיֹום
חמישה ימים למדנו את הגוף :הידיים ,הלב ,שתי הרגליים .והיום — היסוד :המקום שכל הגוף עומד עליו ,ושאיש אינו רואה .ואין
עבודה עדינה ממנה ,ואין עבודה שהבעל דבר משקיע בה יותר בימים האלה .שלושה מעשים של יוסף ,כנגד שלושת מקומותיו:
הבור ,החלון ,והחוץ.
המעשה הראשון — למלא את הבורַ" .מ ִי ם ֵא ין ּבֹוֲ ,א ָב ל ְנ ָח ִׁש ים ְו ַע ְק ַר ִּב ים ֵי ׁש ּבֹו" .אין שעה ריקה; יש שעה עם מים ושעה עם נחשים.
וביום השישי ,האחרון של הבטלה ,העבודה היא שלא תישאר בור אחד ריק :כל שעה שאין לה שם — מלא אותה במים .לא בהכרח
לימוד גדול :פרק משניות ,דף גמרא ,ספר חסידות ,תהלים — משהו שהוא מים .ובעיקר ,במקום שהנחשים נכנסים בו בימים האלה
— המכשיר שבכיס ,ההמתנה בדרך ,הרגע שלפני השינה — שם דווקא הנח מים :קבע לך היום דבר אחד שיהיה ביד במקום
המכשיר ,ושעה אחת שהמכשיר יישאר בבית כשאתה בסוכהָ" .מ ְׁש ֵכ הּו ְל ֵב ית ַה ִּמ ְד ָר ׁש" — הסוכה היא בית המדרש של היום; ומה
שנמשך אליה — אם אבן הוא ,נימוח.
המעשה השני — החלון .יוסף לא ניצח בכוח; פנים בחלון ניצחו .ומי שיודע שהניסיון של הימים האלה בא ברגע קטן — "חוט של
בוכיא" — יכין לעצמו את החלון מראש :פנים אחת שאתה רואה כשהיצר בא .פני אביך ,או פני ילדך ,או פני מי שאתה רוצה להיות
בעיניו מה שאתהְ" .ר צֹוְנ ָך ֶׁש ִּי ָּמ ֶח ה ִׁש ְמ ָך ִמ ֵּב יֵנ יֶה ם?" — ואל תזלזל בזה :יסוד אינו נשמר במחשבות על איסור ,כי ברגע ההוא אין
מחשבה; הוא נשמר בפנים .וזו גם ההתרוממות של היום ,כי החלון עובד לשני הכיוונים :כשם שאתה רואה בו את אביך — יש מי
שרואה בו אותך .יש ילד ,אולי ,שהחלון שלו הוא הפנים שלך.
המעשה השלישי — "ַו ָּי ָנ ס ַו ֵּי ֵצ א ַה חּוָצ ה" .לרוץ .ברגע שבא היצר — לא להתווכח ,לא לבדוק אם זה חמור ,לא להסביר לעצמך :לקום
ולצאת החוצה .והחוץ בימים האלה עומד בחצר :הסוכה .קום ולך לסוכה .שב בה עם ספר ,או בלי; אמור בה מזמור אחד מן
העשרה ,בקול ,בניגון — "תיקון הכללי" איננו רק לאחר נפילה; הוא גם לפניה .ומי שיכול — "ֲע ָׂש ָר ה ִמ יֵנ י ְנ ִג יָנ ה" :שיר .תיקונו של
המקום הנמוך ביותר בשירה .ואם נפלת השבוע — לא בסוכה מקום העצבותִ" :א ם ַא ָּת ה ַמ ֲא ִמ ין ֶׁש ְּי כֹוִל ין ְל ַק ְל ֵק לַּ ,ת ֲא ִמ ין ֶׁש ְּי כֹוִל ין
ְל ַת ֵּק ן" .ומי שאמר היום מזמור אחד בשמחה אחרי שנפל — משך את היצר לבית המדרש ,ואבן נימוחה.
וכאן שער הבטחון ,בפרק שכולו מלחמה ,כי כל המלחמה הזאת עומדת על משפט אחדְ" :ו ִא ְל ָמ ֵל א ַה ָּק דֹוׁש ָּב רּוְך הּוא עֹוְז רֹו — ֵא ין
ָי כֹול לֹו" .יש שסוברים שהבטחון שייך לפרנסה בלבד — לדעת שהלחם יבוא .ובעלי המוסר לימדו שעיקר הבטחון הוא כאן :לדעת
שאינך יכול ליצרך ,ושאינך צריך להיות יכול .הבעל דבר בימים האלה עובד עם משפט אחד" :אתה לבד" .לבד בבית פוטיפר ,לבד
בבור ,לבד עם המכשיר .ואומרת הגמרא :אתה לבד — ולכן אינך יכול; ואינך לבד — ולכן אינך צריך .הבטחון של היסוד הוא לבקש.
"ַו ְי ִה י ה' ֶא ת־יֹוֵס ף ַו ְי ִה י ִא יׁש ַמ ְצ ִל יַח " (בראשית לט ,ב) — בבית פוטיפר ,לפני הניסיון ,ה' את יוסף; "ַו ְי ִה י ה' ֶא ת־יֹוֵס ף ַו ֵּי ט ֵא ָל יו ָח ֶס ד"
(לט ,כא) — בבית האסורים ,אחרי הניסיון .לא נאמר שיוסף היה חזק; נאמר שה' היה אתו .וזו ההצלה של הצדיק :לא כוחו —
עזרתו .ומי שיאמר היום ,ברגע הקטן ,שלוש מילים בלב — "אני לא יכול" — כבר אמר את מה שהגמרא אמרה ,וממילא בא ההמשך:
"ואלמלא הקדוש ברוך הוא עוזרו" .מי שיודע שאינו יכול — נעזר .ומי שנעזר — יסוד עולם.
ַמ ה ַּל ְח ֹׁשב ַה ּיֹום :כשיבוא הקול של "נגמר ,פספסת" — זכור את שמו של האורח :יוסף" ,עוד" .שלושת הימים הגדולים של
החג עוד לפניך ,והם באים דווקא אחרי הבור .וכשיבוא הקול של "אחרי מה שהיה השבוע — זה לא שלך" — קרא לו בשמו
הגדול מכולם :זה הלבוש השביעי של היצר ,וזה הקול שהפיל את מי שהיצר עצמו לא הפיל .ואמור כנגדו" :אין אדם עומד
על דברי תורה אלא אם כן נכשל בהן" ,ו"אם אתה מאמין שיכולין לקלקל — תאמין שיכולין לתקן" .ובכל שעה ריקה ,חשוב:
הבור לא ריק .מים או נחשים .ובכל ניסיון — "ואלמלא הקב"ה עוזרו אין יכול לו" :אינך צריך להיות חזק; אתה צריך לבקש.
ַמ ה ַּל ֲע ׂשֹות ַה ּיֹום :שלושה מעשים של יוסף .הבור — קבע היום דבר אחד שיהיה ביד במקום המכשיר ,ושעה אחת בסוכה
שהמכשיר נשאר בבית; ומלא שעה אחת ריקה במים — פרק ,דף ,מזמור .החלון — בחר פנים אחת ,ואמור לעצמך בשקט:
כשיבוא הרגע ,את הפנים האלה אני רואה; ואם יש בבית ילד שאתה החלון שלו — היה היום הפנים שהוא צריך לראות.
והחוץ — "תיקון הכללי" ,או מזמור אחד מן העשרה ,בסוכה ,בקול ,בניגון — ולא כתשובה על נפילה בלבד ,אלא כשירה של
יסוד; ואם היה השבוע דבר שאתה מתבייש בו — אל תשב עליו בעצבות; קום ,צא החוצה לסוכה ,ואמור מזמור בשמחה .זה
מה שיוסף עשה :רץ .והצינור של מחר — הושענא רבה ,יום החתימה — עובר דרך מי ששמר היום את הלולב שלו כפות.
מֹוֲע ִד ים ְל ִׂש ְמ ָח ה · ַח ִּג ים ּוְז ַמ ִּנ ים ְל ָׂש ׂשֹון
ֵנר ַמ ֲעָר ִב י · גיליון ט"ו · מהדורת סוכות תשפ"ז — ִצ ָּלא ִד ְמ ֵה יְמ נּוָת א · פרק ו' — חול המועד ,כ' בתשרי · אושפיזא :יוסף — יסוד · מחר ,פרק ז' :דוד — מלכות,
הושענא רבה · ִנָּת ן ְל ַצֵּלם ּוְל ָה ִפ יץ ְל ִזּכּוי ָה ַר ִּב ים
גיליון ט"ו · ַמ ֲה דּוַר ת ֻס ּכֹות תשפ"ז · ֶּפֶר ק ז' ִמ ּתֹוְך ִּת ְׁש ָע ה · הֹוַׁש ְע ָנא ַר ָּבה — יֹום ִׁש ִּׁש י ,כ"א ְּב ִת ְׁש ֵר יֶ ,ע ֶר ב ַׁש ָּבת · אּוְׁש ִּפ יָזאָּ :ד ִוד — ַמ ְל כּות
תשעה פרקים לתשעת ימי החג — פרק ליום ,לקרוא בסוכה · היום :יום הערבה ,וגמר החתימה
ַמ ֲה דּוַר ת ֻס ּכֹות · ֶּפ ֶר ק ז'
ִצ ָּל א ִד ְמ ֵה יְמ נּו ָת א
יֹום ָה ֲעָר ָבה — ָּד ִודַ ,ה ֶּפה ֶׁש ֵא ין לֹו ְּכ לּוםְ ,וַה ֲחִת יָמ ה ֶׁש ִּנְגֶמ ֶר ת ְּב "הֹוַׁש ע ָנא"
"ֶא ֶב ן ָמ ֲא סּו ַה ּבֹוִנ ים ָה ְי ָת ה ְל ֹראׁש ִּפ ָּנ הָ ...א ָּנ א ה' הֹוִׁש יָע ה ָּנ אָ ,א ָּנ א ה' ַה ְצ ִל יָח ה ָּנ אִ ...א ְס רּו־ַח ג ַּב ֲע ֹבִת ים ַע ד ַק ְר נֹות ַה ִּמ ְז ֵּב ַח "
(תהלים קיח ,כב–כז — מן ההלל של כל ימי החג)
היום השביעי .יום שישי בשבוע ,כ"א בתשרי ,ערב שבת — והוא הושענא רבה .היום האחרון שיושבים בו בסוכה בברכה; מחר,
בשמיני עצרת ,עוד יושבים בה — בלי ברכה ,כמי שנשאר עוד רגע בבית שכבר נפרד ממנו .והיום הזה הוא היום העמוס ביותר של
החג :הושענות ארוכות ,ערבה חובטים ,ובבית מבשלים לשבת וליום טוב כאחד ,והילדים ,והעייפות של שבוע .ומתחת לכל זה
יושב הדבר שהיום הזה נושא בשמו :הזוהר קורא לו יום גמר הדין .בראש השנה נכתב ,ביום הכיפורים נחתם ,והיום — נמסרים
הפתקים .ומי ששומע את זה בערב שבת עמוס ,כשהוא אותו אדם שהיה בערב ראש השנה — שומע גם את הקול" :נחתם .ואתה
כפי שהיית" .וכנגד היום הזה שלחה התורה את האורח השביעי :דוד המלך .ומידתו מלכות — האחרונה בשבע ,זו שמקבלת מכולן
ואין לה משלה כלום .ובלולב — האתרוג :הלב ,שלמדנו ביום השני שהוא מוחזק ביד שמאל .ובעבודת היום — לא האתרוג ולא
הלולב :ערבה אחת ,שאין בה לא טעם ולא ריח ,שחובטים אותה בקרקע .הבן את הסתירה ,כי היא כל היום :יום גמר הדין ,הגדול
שבימי הדין ,ומצוותו — הענף הפשוט ביותר בעולם .ומי שיודע למה ,יודע במה נחתמים הפתקים .תשעה ימים ,תשעה אופנים
לשבת בצל; והאופן של היום — לשבת בסוכה כמי שאין לו כלום ,ולפתוח את הפה.
ָּד ִו ד — ַה ֶּמ ֶל ְך ֶׁש ָּכ ל ַמ ְל כּותֹו ֶּפ ה אָ .ה אּוְׁש ִּפ יָז א
מה יש למלכות משלה? בלשון הזוהר — "ֵל ית ָל ּה ִמ ַּג ְר ָמ ּה ְּכ לּום" :אין לה מעצמה כלום .שש המידות שקדמו לה — חסד ,גבורה,
תפארת ,נצח ,הוד ,יסוד — כל אחת יש בה דבר משלה :הפתיחה ,האחיזה ,היופי ,הצעד ,הנסיגה ,הצינור .והמלכות — הלבנה :אין
לה אור משלה ,וכל אורה ממה שהיא מקבלת .ולכן ,כשמקדשים את הלבנה בכל חודש ,אומרים "ָּד ִו ד ֶמ ֶל ְך ִי ְׂש ָר ֵא ל ַח י ְו ַק ָּי ם" (ראש
השנה כה ע"א) :דוד הוא הלבנה .מלך שכל מלכותו מקבלת .ושמע כיצד הוא מדבר על עצמוִּ" :כ י־ָע ִנ י ְו ֶא ְב יֹון ָא ִנ י" (תהלים פו ,א);
"ַו ֲא ִנ י ְת ִפ ָּל ה" (קט ,ד) — לא "אני מתפלל" :אני תפילה .מלך ישראל ,כובש ירושלים ,מלך שהמשיח יוצא ממנו — ומה יש לו? פה .וזה
אינו ענווה בלבד; זו מלכות בעצמה .כי מה שאין לו כלום — יכול לקבל הכול .הכלי הריק הוא הכלי המלא ביותר .ובזה נפתח היום:
הזוהר בהקדמת התיקונים (פתח אליהו) מונה את המידות כנגד איברי האדם ,וכשמגיע למלכות אומרַ" :מ ְל כּות — ֶּפ הּ ,תֹוָר ה ֶׁש ְּב ַע ל
ֶּפ ה ָק ֵר יַנ ן ָל ּה" .המלכות היא הפה .ומיד הבן שלושה דברים שנעשו אחד :המידה של היום — פה; האורח של היום — "נעים זמירות
ישראל" ,האיש שכל ישראל מתפללים בפיו; והמצווה של היום — הערבה ,שאמרו עליה חכמים (ויקרא רבה ל ,יד)ֲ" :ע ָר ָב ה — ּדֹוָמ ה
ְל ֶפ ה" .הושענא רבה הוא יום הפה.
ומה עשה הפה הזה בלילות? אמרו חכמים (ברכות ג ע"ב)ִּ" :כ ּנֹור ָה ָי ה ָּת לּוי ְל ַמ ְע ָל ה ִמ ִּמ ָּט תֹו ֶׁש ל ָּד ִו דְ ,ו ֵכ יָו ן ֶׁש ִה ִּג יַע ֲח צֹות ַל ְי ָל ה ָּב א
רּוַח ְצ פֹוִנ ית ְו נֹוֶׁש ֶב ת ּבֹו ּוְמ ַנ ֵּג ן ֵמ ֵא ָל יו — ִמ ָּי ד ָה ָי ה עֹוֵמ ד ְו עֹוֵס ק ַּב ּתֹוָר ה ַע ד ֶׁש ָע ָל ה ַע ּמּוד ַה ַּׁש ַח ר" .כינור שמנגן מאליו .דוד לא ניגן בו;
הרוח ניגנה .וזוהי מלכות בתמונה אחת :כלי שאין לו מנגינה משלו ,שהרוח באה ומנגנת בו ,והוא קם" .לית לה מגרמה כלום" —
הכינור אינו מנגן; הוא מנוגן .ובליל הושענא רבה ,כשיושבים בכל בתי ישראל ואומרים תהלים עד עלות השחר — יושבים ליד
מיטתו של דוד ומחכים לרוח .וזה מה שצריך לדעת מי שנכנס ללילה הזה עייף ,אחרי שבוע ,בלי כוח לנגן :אינך צריך לנגן .אתה
הכינור .אמור את המילים — והרוח תנגן .וספר תהלים כולו נגמר בפסוק "ֹּכל ַה ְּנ ָׁש ָמ ה ְּת ַה ֵּל ל ָי ּה" (תהלים קנ ,ו) ,ודרשו חכמים
(בראשית רבה יד ,ט)ַ" :ע ל ָּכ ל ְנ ִׁש יָמ ה ּוְנ ִׁש יָמ ה ֶׁש ָא ָד ם נֹוֵׁש ם — ָצ ִר יְך ְל ַק ֵּל ס ַל ּבֹוֵר א" .כל נשימה — הלל .הפה שאין לו כלום — יש לו
נשימה; והנשימה ,לפי דוד ,היא הכינור .מי שנושם — כבר מנגן.
ומי היה דוד לפני שהיה מלך? הבן הנדחה .כשבא שמואל לבית ישי למשוח מלך ,העבירו לפניו שבעה בנים ,ודוד לא היה שם —
"ִה ֵּנ ה ַה ָּק ֹטן ְו ִה ֵּנ ה ֹרֶע ה ַּב ֹּצאן" (שמואל א טז ,יא); לא חשבו להביאו .ואמרו במדרש שהיה נחשב בבית אביו כמי שאינו מן הבית.
והוא כתב על עצמו את הפסוק שאנו אומרים בהלל בכל ימי החגֶ" :א ֶב ן ָמ ֲא סּו ַה ּבֹוִנ ים — ָה ְי ָת ה ְל ֹראׁש ִּפ ָּנ ה" (תהלים קיח ,כב) .האבן
שהבונים זרקו — נעשתה ראש הפינה .וכך היה :הרועה הקטן שלא הובא אל הנביא — הוא המלך .ומכאן לערבה :מארבעת המינים,
היא זו ש"אין בה לא טעם ולא ריח" — ודרשו (ויקרא רבה ל ,יב) :אלו שאין בהם לא תורה ולא מעשים טובים .המין הנדחה ,שאיש
לא היה בוחר בו ,שאין לו מה להביא .ובהושענא רבה — כל היום שלה .הלולב מונח ,האתרוג מונח ,ההדס מונח ,ובידי כל ישראל —
ערבה לבדה .האבן שמאסו הבונים היא ראש הפינה ,והערבה שאין בה כלום היא מצוות היום הגדול .זה דוד :המלכות ניתנת
דווקא למי שהיה "הקטן ,רועה בצאן" ,כי מי שאין לו — הוא שיודע לקבל.
ודוד ידע גם את הדבר השני שאין מלכות בלעדיו :לומר "חטאתי" .כשבא אליו נתן הנביא במשל כבשת הרש ,ואמר לו "ַא ָּת ה
ָה ִא יׁש" — לא התווכח ,לא הצדיק ,לא הסביר .שתי מיליםָ" :ח ָט אִת י ַל ה'" — ומידַּ" :ג ם־ה' ֶה ֱע ִב יר ַח ָּט אְת ָךֹ ,לא ָת מּות" (שמואל ב יב,
יג) .ואמרו חכמים ששאול איבד את מלכותו על שני חטאים ,ודוד לא איבד אותה על חטא כבד יותר — כי שאול הצטדק ,ודוד
אמר חטאתי .המלכות ,אם כן ,אינה עומדת על מי שלא נפל; היא עומדת על מי שיודע לומר את המילה .ובזה ההבדל בין הפה של
דוד לכל פה אחר :הוא פה שאומר את האמת על עצמו במהירות .וזה עומק היום :בגמר הדין אין דנים על מי שלא נפל בתשרי —
כולם נפלו; דנים על מי שפיו יודע לומר .ולכן היום ,יום המלכות ,הוא יום שכל עבודתו בפה :הושענות .עשרות פעמים "הֹוַׁש ע ָנ א"
— מי שאין לו כלום מלבד הקריאה.
ומן המזמור שכתב אחרי אותו "חטאתי" — מזמור נ"א — לקחו חכמים את הפסוק שכל יהודי אומר לפני כל תפילת עמידה ,שלוש
פעמים בכל יוםֲ" :א ֹדָנ י ְׂש ָפ ַת י ִּת ְפ ָּת חּ ,וִפ י ַי ִּג יד ְּת ִה ָּל ֶת ָך" (תהלים נא ,יז) .עמוד על מה שמבקש כאן הפה :לא שיישמע ,לא שייענה —
שייפתח .הפה של המלכות אינו יודע אפילו להיפתח מעצמו; גם את הפתיחה הוא מבקש .וזה מה שאומר כל יהודי לפני שהוא
מתחיל להתפלל — הוא אומר את מזמור התשובה של דוד ,ומודה שגם השפתיים אינן שלו .ואם כך לפני כל עמידה ,על אחת כמה
וכמה היום ,לפני ההושענות" :שפתי תפתח" — ואחר כך "הושע נא" .מי שביקש קודם שייפתח לו הפה — פיו כבר פתוח.
ומידת המלכות היא השביעית ,ושבע הוא שבת .ולכן אמרו :שבת — מלכתא ,המלכה .והיום ,בהשגחה שאין שנייה לה ,הושענא
רבה חל בערב שבת :היום השביעי של החג נכנס ליום השביעי של השבוע ,מלכות לתוך מלכות .ומה מלמדת שבת על מלכות?
ששת ימים אדם עושה ,ובשביעי — מקבל .שבת היא היום שאין עושים בו כלום — ובו יורד הכול .וזה גם דוד ,וזה גם הערבה ,וזה
גם הושענא רבה :היום שבו נגמרת העשייה של תשרי — חמישים יום של תקיעות וסליחות ותשובה וסוכה ולולב — ומה שנשאר
הוא לעמוד בפה פתוח ולקבל .אין עוד מה לעשות בשלושים ושבעה ימים שמראש חודש אלול; יש מה לומר" :הושע נא" .ובערב,
כשתדליק אשתך את הנרות ,ייכנס לתוך יום המלכות — יום המלכה.
ודבר אחד בדוד שהוא ההתרוממות של היום ,ואולי של כל החג" .ה' ֹרִע יֹ ,לא ֶא ְח ָס ר" (תהלים כג ,א) .מי כתב את זה? רועה .האיש
שידע מהו רועה מבפנים — שהלך אחרי הצאן במדבר ,שהרג ארי ודוב על שה אחד — הוא שאמר על עצמו :אני השה" .ה' רועי".
יש כאן היפוך שאין דומה לו :המלך של ישראל ,הרועה של העם כולו ,מגדיר את עצמו לא כרועה אלא כצאן .וזה שער הבטחון
בשורה אחת :מלכות היא לדעת שאתה מונהג" .לא אחסר" — לא מפני שיש לי ,אלא מפני שיש מי שרועה .ואם היום נמסרים
הפתקים — הבן מי כותב אותם :לא הדיין הזר של ראש השנה — הרועהִּ" .ב ְנ אֹות ֶּד ֶׁש א ַי ְר ִּב יֵצ ִנ יַ ,ע ל־ֵמ י ְמ ֻנ חֹות ְי ַנ ֲה ֵל ִנ י" — הפתק
שנמסר היום נכתב על ידי מי שמחפש לך נאות דשא .ובמזמור הזה ,בפסוק החמישי — "ַּת ֲע ֹרְך ְל ָפ ַנ י ֻׁש ְל ָח ן ֶנ ֶג ד ֹצְר ָר י" — השולחן.
הרועה עורך לך שולחן .ומחר בערב ,בשבת ובשמיני עצרת ,תשב אל שולחן שהוא ערך.
הֹוַׁש ְע ָנ א ַר ָּב ה — ָה ֲע ָר ָב הֶׁ ,ש ַב ע ַה ָּק פֹותּ ,וִפ ְת ָק א ָט ָב א בִ .ע ְנ ַי ן ַה ּיֹום
"ִמ ְצ ַו ת ֲע ָר ָב ה ֵּכ יַצ ד? ָמ קֹום ָה ָי ה ְל ַמ ָּט ה ִמ ירּוָׁש ַל ִי ם ְו ִנ ְק ָר א מֹוָצ א; יֹוְר ִד ין ְל ָׁש ם ּוְמ ַל ְּק ִט ין ִמ ָּׁש ם ֻמ ְר ִּב ּיֹות ֶׁש ל ֲע ָר ָב הּ ,וָב ִא ין ְו זֹוְק ִפ ין אֹוָת ן
ְּב ִצ ֵּד י ַה ִּמ ְז ֵּב ַח ְּ ...ב ָכ ל יֹום ַמ ִּק יִפ ין ֶא ת ַה ִּמ ְז ֵּב ַח ַּפ ַע ם ַא ַח ת ְו אֹוְמ ִר יםָ :א ָּנ א ה' הֹוִׁש יָע ה ָּנ אָ ,א ָּנ א ה' ַה ְצ ִל יָח ה ָּנ אְ ...ו אֹותֹו ַה ּיֹום — ַמ ִּק יִפ ין ֶא ת
ַה ִּמ ְז ֵּב ַח ֶׁש ַב ע ְּפ ָע ִמ יםִּ .ב ְׁש ַע ת ְּפ ִט יָר ָת ן ָמ ה ֵה ן אֹוְמ ִר ים? ֹיִפ י ְל ָך ִמ ְז ֵּב ַח ֹ ,יִפ י ְל ָך ִמ ְז ֵּב ַח " (משנה סוכה ד ,ה) .זה הושענא רבה במקדש:
ערבות גדולות ,זקופות בצידי המזבח ,גבוהות ממנו אמה ,כפופות עליו; ושבע הקפות ,ובכל אחת "הושיעה נא"; ובסוף — נפרדים
מן המזבח כמו שנפרדים מאדם :יופי לך ,מזבח .ועל הערבה נחלקו :מצווה מן התורה היא ,או הלכה למשה מסיני ,או "ִמ ְנ ַה ג
ְנ ִב יִא ים" (סוכה מד ע"א) — שהנביאים האחרונים ,חגי זכריה ומלאכי ,תיקנו אותה .ולכן חובטים אותה ואין מברכים עליהָ" :ח ִב יט
ָח ִב יט ְו ָל א ָּב ִר יְך" (שם ,מד ע"ב) — הוא חבט ולא בירך ,שסבר מנהג נביאים הוא ,ואין מברכים על מנהג .הבן את השלמות :המין
שאין בו טעם ואין בו ריח — גם המצווה שלו אין בה ברכה .ערבה שאין בה כלום ,ביד של מי שאין לו כלום ,במעשה שאין עליו
ברכה ,ביום גמר הדין .וזהו היום.
ומהי ערבה? "ַע ְר ֵב י־ָנ ַח ל" — ותיארו חכמים (סוכה לד ע"א) :קנה שלה אדום ,ועלה שלה משוך כנחל ,ופיה חלק .עלה משוך — ארוך,
צר ,כמו שפה .ובמדרש (ויקרא רבה ל ,יד)ֲ" :ע ָר ָב ה — ּדֹוָמ ה ְל ֶפ ה" .וגדלה על הנחל ,על המים ,ואינה יכולה בלעדיהם :הערבה נובלת
ראשונה מכל המינים ,יום או יומיים אחרי שנקטפה .אין מין שתלוי במים כערבה .ובאדם :הפה שאין לו טעם משלו ואין לו ריח
משלו ,שאם אינו על הנחל — נובל .וזה כל יהודי בהושענא רבה :לא הפה של החכם שיש בו דברי תורה ,לא הפה של החסיד שיש
בו תפילה מתוקה — הפה הפשוט ,שכל מה שהוא יודע לומר הוא "הושע נא" ,והוא נובל אם אינו על הנחל .ואת הפה הזה בחרו
הנביאים לגמר הדין .ולמה? מפני שגמר הדין אינו נעשה על פי טעם וריח :על הטעם והריח כבר דנו; מה שנשאר לדון הוא הפה —
האם יש בו קריאה .וזה כל דודַ" :ו ֲא ִנ י ְת ִפ ָּל ה".
ומה חובטים? "ִח ּבּוט ֲע ָר ָב ה" — חמש חבטות בקרקע ,עד שנושרים מקצת עליה .ובכתבי האר"י דרשו בזה סודות עמוקים ,בחמש
הגבורות שנמתקות; ובפשטות ,לעניין שלנו ,כך :אדם עומד ביום השביעי של החג ,אחרי חמישים יום של עבודה ,עם ענף ביד —
וחובט אותו בקרקע ,ועליו נושרים .מה נושר? כל מה שחשבת שהבאת .הטעם והריח שנדמה לך שיש לך; ההרגשה של ראש
השנה; הבכי של יום הכיפורים; ששת הימים בסוכה .חובטים ,והעלים נושרים ,ונשאר קנה אדום חשוף — פה בלי מילים .ואיתו
נכנסים לשבת .ומי שחושב שזה עצוב — לא הבין את הערבה :הערבה שנחבטה נזקפת בצידי המזבח ,כפופה עליו .היא נשענת .אין
מין שמותר לו להישען על המזבח אלא הערבה — לא הלולב הגאה ולא האתרוג המפואר; הערבה ,בלי עליהִ" .א ְס רּו־ַח ג ַּב ֲע ֹבִת ים
ַע ד ַק ְר נֹות ַה ִּמ ְז ֵּב ַח " (תהלים קיח ,כז) — קושרים את החג בענפים אל קרנות המזבח; ואמרו חכמים (סוכה מה ע"ב) :כל העושה
איסור לחג באכילה ושתייה — מעלה עליו הכתוב כאילו בנה מזבח והקריב עליו קרבן .הערבה הקשורה למזבח היא סוף החג :היום
השביעי קושר את כל השבעה אל המזבח .ומי שהביא היום את מה שאין לו — קשר את החג כולו.
ושבע הקפות .בכל יום מימי החג הקפנו את הבימה פעם אחת עם הלולב — ולמדנו ביום השני שההקפה היא תנועתה של הגבורה,
לסובב מרכז אחד .והיום — שבע .שבע הקפות ,ושבעה ימים ,ושבעה אורחים :כל אורח שנכנס לסוכה בשבוע הזה מקיף היום
איתנו פעם אחת .וספר התורה במרכז .ומה אומרים בהקפות? הושענות — פיוטים ארוכים ,ובכל שורה "הושע נא" .ובמקדש —
"ֲא ִנ י ָו הֹו הֹוִׁש יָע ה ָּנ א" .ופירשו בעלי הסוד ש"אני והו" הם משמות הקודש ,ושהשכינה כביכול אומרת עם ישראל :הושיעה נא — לי
ולךִ" .ע ּמֹו ָא ֹנִכ י ְב ָצ ָר ה" (תהלים צא ,טו) .הפה שקורא "הושע נא" אינו קורא לבדו .ואחר כך ,בסוףֹ" ,יִפ י ְל ָך ִמ ְז ֵּב ַח " :נפרדים מן
המזבח ביופי .ומהו היופי של מזבח שנשענות עליו ערבות? שהוא מקבל את מי שאין לו .וכך נפרדים היום מן הסוכה — הסעודה
האחרונה בברכה ,לפני השקיעה של ערב שבת — יופי לך ,סוכה :שהיית שבעה ימים למי שלא הביא לך כלום.
ומה עם הפתקים? הזוהר (פרשת צו) אומר שביום השביעי של החג נגמר הדין ,והפתקים יוצאים מבית המלך ונמסרים .ומכאן
הברכה של היום — "ִּפ ְת ָק א ָט ָב א" — פתק טוב .ושמע מה הזוהר אומר ומה אינו אומר .הוא אינו אומר שהיום נכתב דבר חדש;
הכתיבה הייתה בראש השנה ,והחתימה ביום הכיפורים .היום — נמסר .ומה יש בין החתימה למסירה? שלושה עשר יום — ובהם
סוכה ,ולולב ,ושמחה ,ושבעה אורחים .הפתק שנחתם ביום הכיפורים עובר את ימי הסוכות לפני שהוא נמסר — עובר דרך הצל,
דרך היד המחבקת ,דרך השמחה .ומי שישב שבעה ימים בצל האמונה — הפתק שלו עבר דרך שבעה ימים של "וימינו תחבקני"
לפני שנמסר .ובמה מוסרים? בפה .ולכן היום כולו הושענות :הפה שקורא "הושע נא" הוא היד שמקבלת את הפתק .ובלילה
שלפניו ,כמנהג הקדמונים על פי האר"י ,קוראים משנה תורה — ספרו של משה — ואת כל ספר תהלים — ספרו של דוד :האורח
הרביעי והאורח השביעי ,הפה הכבד והפה שכולו שיר ,יושבים בלילה אחד .וכל מי שאמר תהלים בליל הושענא רבה ,ולו מזמור
אחד — דיבר בפיו של האורח.
ועוד מזמור אחד של דוד הוא כל החג — המזמור שבראש הפרק ,קי"ח ,שאומרים בהלל בכל אחד מימי הסוכות .פתח אותו
ותראה שהוא הולך את הדרך של תשרי כולהִ" :מ ן־ַה ֵּמ ַצ ר ָק ָר אִת י ָּי ּהָ ,ע ָנ ִנ י ַב ֶּמ ְר ָח ב ָי ּה" — הפסוק שאומרים לפני התקיעות ,ראש
השנה; "ֹלא־ָא מּות ִּכ י־ֶא ְח ֶי ה" — יום הכיפורים; "ֶא ֶב ן ָמ ֲא סּו ַה ּבֹוִנ ים ָה ְי ָת ה ְל ֹראׁש ִּפ ָּנ ה" — הערבה; "ֶז ה־ַה ּיֹום ָע ָׂש ה ה'ָ ,נ ִג יָל ה ְו ִנ ְׂש ְמ ָח ה
בֹו" — זמן שמחתנו; "ָא ָּנ א ה' הֹוִׁש יָע ה ָּנ א" — ההושענות; "ִא ְס רּו־ַח ג ַּב ֲע ֹבִת ים" — הסוף .המלך שאין לו כלום כתב את המפה של
החודש ,והיא נאמרת בפינו בכל בוקר של החג בלי שנשים לב .ושים לב לפסוק שבאמצע ,שהוא הפסוק של היום השביעי בכל
שבוע ובכל חגֶ" :ז ה־ַה ּיֹום ָע ָׂש ה ה'" — זה היום; לא אתמול ,שהיה טוב יותר ,ולא מחר .ומי שמרגיש היום שהחג עבר עליו — יאמר
את הפסוק במלואו :זה היום עשה ה' — הוא עשה אותו ,לא אתה — נגילה ונשמחה בו .השמחה איננה על מה שעשית בו; היא על
שהוא נעשה .וזה הפה של דוד :שמח ביום שלא הוא עשה.
ויש עוד סיום אחד היום ,שקט ,שרוב האנשים אינם שמים לב אליו :המזמור .מראש חודש אלול ,פעמיים בכל יום ,אמרנו "ְל ָד ִו ד
ה' אֹוִר י ְו ִי ְׁש ִע י" — ובקהילות רבות ,היום במנחה היא הפעם האחרונה .חמישים ואחד יום של מזמור אחד ,ובו שלושת השמות:
"אֹוִר י" — ראש השנה; "ִי ְׁש ִע י" — יום הכיפורים; "ִּכ י ִי ְצ ְּפ ֵנ ִנ י ְּב ֻס ֹּכה" — סוכות .והיום ,בסוכה ,ביום דוד ,המזמור של דוד נגמר .ופסוקו
האחרוןַ" :ק ֵּוה ֶא ל־ה'ֲ ,ח ַז ק ְו ַי ֲא ֵמ ץ ִל ֶּב ָךְ ,ו ַק ֵּוה ֶא ל־ה'" .פעמיים "קוה" ,ובאמצע — "ויאמץ" .ואלה המילים האחרונות של תשרי ,מפי
האורח של היום :לא "הגעת" ,לא "נגמר" — קוה .ומי שנגמר לו החג ואינו יודע אם הפתק טוב — יש לו את הפסוק האחרון :קוה,
ואמץ ,וקוה שוב.
ִל ְפ ֹּתַח ֶא ת ַה ֶּפ ה — ְׁש ֹלָׁש ה ַמ ֲע ִׂש ים ֶׁש ל ֲע ָר ָב ה גֲ .ע בֹוַד ת ַה ּיֹום
ששה ימים למדנו את הקומה כולה :הידיים ,הלב ,הרגליים ,היסוד .והיום — הפה .האיבר האחרון ,ובלשון התיקונים — המלכות .וכל
העבודה של גמר הדין היא בו :לא לעשות עוד דבר — כבר עשית חמישים יום — אלא לפתוח את הפה .ושלושה מעשים של ערבה,
שכולם קלים ביד וכבדים בלב.
המעשה הראשון — "הֹוַׁש ע ָנ א" כפשוטו .ההושענות ארוכות ,ואדם עובר אותן בריצה; והיום — לא .אמור אותן היום כמי שאין לו
כלום" .הושע נא" פירושו :הושע — אני לא יכול .ומי שיכול לומר את זה בלב — אמר את התפילה של הערבה .ואל תחפש כוונות:
הערבה אין לה טעם .הכוונה של היום היא היעדר הכוונה — הפה הפשוט .וכשתקיף את הבימה שבע פעמים ,זכור שבכל הקפה
מקיף איתך אורח אחד :בראשונה אברהם ,ובשנייה יצחק — עד דוד בשביעית .שבעה ימים סובבים היום את ספר התורה.
המעשה השני — לחבוט .חמש חבטות ,והעלים נושרים .וכשתחבוט — תן לנשור :לכל מה שנדמה לך שהבאת ,לכל הטענות ,ל"אני
השתדלתי" ול"אני לא השתדלתי" גם יחד .ערבה חבוטה אין לה טענות; יש לה קנה ,והיא נשענת .ואחרי החבטה — הישען .יש
בכל בית כנסת רגע כזה ,אחרי ההושענות ,כשמניחים את הערבה :שם ,רגע אחד ,אמור בלב :אין לי — ואני נשעןֹ" .יִפ י ְל ָך ִמ ְז ֵּב ַח ".
וזה שער הבטחון בסופו :הבוטח אינו מי שיש לו על מה לסמוך; הוא מי שאין לו על מה לסמוך — ונשען .הערבה היא הבוטח ,מפני
שאין לה ברירה .ומי שהגיע להושענא רבה בלי ברירה — הגיע.
המעשה השלישי — תהלים .הלילה ,או היום ,בפה של דוד :ספר אחד מחמשת הספרים ,או המזמורים העשרה שלמדנו אתמול ,או
קיח לבדו — "אנא ה' הושיעה נא" — או כז ,בפעם האחרונה .ולא בעיניים — בפהַ" .מ ְל כּות — ֶּפ ה" :התהלים שנאמר בשפתיים הוא
מלכות; שנקרא בעיניים — הוא ספר .ואם יש לך ילד או ילדה שיודעים לקרוא — קראו יחד מזמור אחד בקול; פה קטן שאומר
"הושיעה נא" הוא הערבה הכשרה ביותר .ואחר כך ,לפני שבת — "ִּפ ְת ָק א ָט ָב א" למישהו :לא כאיחול ,כמעשה .תן לאדם אחד לפני
השקיעה משהו שהוא היה מתפלל עליו — סעודה ,כסף ,ביקור ,מילה — ותהיה אתה מי שמוסר לו פתק .הרועה עורך שולחן; ומי
שערך היום שולחן לאחר — יושב מחר אל שולחן ערוך.
ובסוף ,ערב שבת .הסעודה האחרונה בסוכה בברכה — לפני השקיעה; ואחר כך שבת ,שהיא מלכות ,ושמיני עצרת ,שהוא "עצרת"
— עצירה .מחר נלמד מה קורה כשהצל נכנס הביתה .אבל היום ,בערב שבת של הושענא רבה ,שב רגע אחד בסוכה לפני שתיכנס
להכנות ,ואמור לה מה שאמרו למזבח :יופי לך .שבעה ימים היית צל למי שלא הביא לך כלום .ולסוכה ,כמו למזבח ,אין תשובה;
היא נשארת עומדת בחצר גם בשבת ,ריקה ,ומחכה שתישב בה מחר עוד פעם — בלי ברכה ,כמי שנשאר עוד רגע.
ַמ ה ַּל ְח ֹׁשב ַה ּיֹום :כשיבוא הקול של "נחתם ,ואתה כפי שהיית" — זכור מה הוא היום :יום הערבה .היום הגדול שבימי הדין נתן
את מצוותו למין שאין בו טעם ואין בו ריח ואין על מצוותו ברכה — כי גמר הדין אינו על מה שיש לך; הוא על הפהַ" .ו ֲא ִנ י
ְת ִפ ָּל ה" .וזכור מי מוסר את הפתק" :ה' ֹרִע י ֹלא ֶא ְח ָס ר" — לא דיין ,רועה; והפתק עבר שבעה ימים של צל לפני שנמסר .ו"ֵל ית
ָל ּה ִמ ַּג ְר ָמ ּה ְּכ לּום" — למלכות אין משלה כלום ,ולכן היא מקבלת הכול .אין לך — זה הכלי.
ַמ ה ַּל ֲע ׂשֹות ַה ּיֹום :שלושה מעשים של פה .ההושענות — לאט ,ו"הושע נא" כמו שהוא :אני לא יכול; ובשבע ההקפות — שבעה
אורחים ,אחד לכל הקפה .החבטה — חמש ,ותן לנשור לכל מה שהבאת; ואחר כך ,כשמניחים את הערבה ,רגע אחד של "אין
לי ,ואני נשען" .תהלים — בפה ,לא בעיניים :ספר אחד ,או עשרת המזמורים ,או קיח ,או "לדוד ה' אורי" בפעם האחרונה —
ואם אפשר ,עם ילד ,בקול .ולפני השקיעה — "פתקא טבא" כמעשה :תן לאדם אחד דבר שהוא היה מתפלל עליו .ואחרון:
לפני ההכנות לשבת ,שב רגע בסוכה ואמור לה — יופי לך; ואם נשאר עוד רגע ,אמור בה את הפסוק האחרון של המזמור,
בפעם האחרונה השנהַ" :ק ֵּוה ֶא ל־ה'ֲ ,ח ַז ק ְו ַי ֲא ֵמ ץ ִל ֶּב ָךְ ,ו ַק ֵּוה ֶא ל־ה'".
ִּפ ְת ָק א ָט ָב א · ַׁש ָּב ת ָׁש לֹום ְו ַח ג ָׂש ֵמ ַח
ֵנר ַמ ֲעָר ִב י · גיליון ט"ו · מהדורת סוכות תשפ"ז — ִצ ָּלא ִד ְמ ֵה יְמ נּוָת א · פרק ז' — הושענא רבה ,כ"א בתשרי · אושפיזא :דוד — מלכות · מחר ,פרק ח' :שמיני עצרת
— "קשה עלי פרידתכם" · ִנָּת ן ְל ַצֵּלם ּוְל ָה ִפ יץ ְל ִזּכּוי ָה ַר ִּב ים
גיליון ט"ו · ַמ ֲה דּוַר ת ֻס ּכֹות תשפ"ז · ֶּפֶר ק ח' ִמ ּתֹוְך ִּת ְׁש ָע ה · ְׁש ִמ יִני ֲעֶצֶר ת — ַׁש ָּבת ֹקֶד ׁש ,כ"ב ְּב ִת ְׁש ֵר י · ַה ּיֹום ֶׁש ֵא ין ּבֹו אֹוֵר ַח
תשעה פרקים לתשעת ימי החג — פרק ליום · היום :הצל נכנס הביתה
ַמ ֲה דּוַר ת ֻס ּכֹות · ֶּפ ֶר ק ח'
ִצ ָּל א ִד ְמ ֵה יְמ נּו ָת א
"ָק ֶׁש ה ָע ַלי ְּפ ִר יַד ְת ֶכם" — ַה ּיֹום ַה ְּׁש ִמ יִניַ ,ה ֶּגֶׁש ם ֶׁש ִּמ ְת ַה ֵּפ ְך ְ ,וַה ֵּצל ֶׁש ִּנְכ ָנס ַה ַּבְיָת ה
"ַּב ּיֹום ַה ְּׁש ִמ יִנ י ֲע ֶצ ֶר ת ִּת ְה ֶי ה ָל ֶכ םָּ ,כ ל־ְמ ֶל אֶכ ת ֲע ֹבָד ה ֹלא ַת ֲע ׂשּוְ .ו ִה ְק ַר ְב ֶּת ם ֹעָל הַּ ...פ ר ֶא ָח דַ ,א ִי ל ֶא ָח ד"
(במדבר כט ,לה–לו)
היום השמיני .שבת קודש ,כ"ב בתשרי — ואין בו שום דבר .לא סוכה בברכה ,לא לולב ,לא ערבה ,לא הקפת המזבח; שבעה ימים
היו הידיים מלאות ,והיום הן ריקות .והתורה ,שקראה לכל יום מימי החג בשם מצוותו ,קראה ליום הזה בשם אחד קצרֲ" :ע ֶצ ֶר ת" —
עצירה .ואמרו חכמים שהיום הזה רגל בפני עצמו — לא היום השמיני של סוכות ,אלא חג משלו ,שאין לו סוכה ואין לו לולב .חג
ריק? הסוכה עומדת בחצר ,כפי שעמדה שבעה ימים ,ואתה יושב בבית — או בסוכה בלי ברכה ,כמנהג ארצות הגולה ,כמי שנשאר
עוד רגע במקום שכבר נפרד ממנו .ומי שמאזין היטב ישמע היום קול ,אחרון בסדרת הקולות של הבעל דבר" :נגמר .ומה שהיה —
יאבד .עוד יומיים חוזרים לשגרה ,והכול יימחק" .והתורה קדמה לקול הזה ,ונתנה ליום הזה משל שאין רך ממנו בכל התורה ,ואותו
נביא מיד .ואמרנו ביום הראשון :תשעה ימים ,תשעה אופנים לשבת בצל .שבעה ימים למדנו את הקומה — הידיים ,הלב ,הרגליים,
היסוד ,הפה — עם שבעה אורחים .והיום אין אורח .לא מפני שהחג נגמר; מפני שהיום אין איש אורח" .אני ואתה" ,אומר המלך —
ושבת היא ,שבה בין כך אין עושים כלום ,ובה בין כך יורד הכול .והאופן של היום לשבת בצל — הוא לקחת את הצל הביתה.
ַה ֶּמ ֶל ְך ֶׁש ִּב ֵּק ׁש עֹוד יֹום — ְו ַה ּיֹום ֶׁש ְּל ַמ ְע ָל ה ִמ ן ַה ִּׁש ְב ָע ה אֲ" .ע ֶצ ֶר ת"
שבעים פרים הוקרבו בשבעת ימי החג — שלושה עשר ,שנים עשר ,אחד עשר ,ופוחתים והולכים עד שבעה; כנגד שבעים אומות
העולם ,כפי שראינו ביום אהרן .וביום השמיני — "ַּפ ר ֶא ָח דַ ,א ִי ל ֶא ָח ד" .ושאלו חכמים (סוכה נה ע"ב) :הפר האחד הזה — כנגד מי?
ואמרו :כנגד אומה יחידה .ומשלו משלָ" :מ ָׁש ל ְל ֶמ ֶל ְך ָּב ָׂש ר ָו ָד ם ֶׁש ָא ַמ ר ַל ֲע ָב ָד יוֲ :ע ׂשּו ִל י ְס עּוָד ה ְּג דֹוָל הַ .ל ּיֹום ָה ַא ֲח רֹון ָא ַמ ר ְל אֹוֲה בֹו:
ֲע ֵׂש ה ִל י ְס עּוָד ה ְק ַט ָּנ ה — ְּכ ֵד י ֶׁש ֵא ָה ֶנ ה ִמ ְּמ ָך" .שבעה ימים סעודה גדולה ,לכל העולם; וביום האחרון — סעודה קטנה ,לאוהב לבדו,
"כדי שאהנה ממך" .ורש"י על הפסוק (ויקרא כג ,לו) מביא את המשל השני ,ואין בכל התורה דבר רך ממנוֲ" :ע ֶצ ֶר ת ִה יא — ֲע ַצ ְר ִּת י
ֶא ְת ֶכ ם ֶא ְצ ִל י; ְּכ ֶמ ֶל ְך ֶׁש ִּז ֵּמ ן ֶא ת ָּב ָנ יו ִל ְס עּוָד ה ְל ָכ ְך ְו ָכ ְך ָי ִמ יםֵּ ,כ יָו ן ֶׁש ִה ִּג יַע ְז ַמ ָּנ ן ְל ִה ָּפ ֵט רָ ,א ַמ רָּ :ב ַנ יְּ ,ב ַב ָּק ָׁש ה ִמ ֶּכ םַ ,ע ְּכ בּו ִע ִּמ י עֹוד יֹום ֶא ָח ד
— ָק ָׁש ה ָע ַל י ְּפ ִר יַד ְת ֶכ ם" .קרא את זה שוב ,כי זה היום :מלך שאומר "בבקשה" .לא מצווה — מבקש .לא "יום שמיני יהיה לכם" —
"עכבו עמי" .ולא מפני שחסר לו דבר ,אלא מפני שקשה עליו .שמיני עצרת הוא היום שבו הקדוש ברוך הוא אומר לישראל שקשה
עליו להיפרד מהם .ומי שבא לבית הכנסת היום עם הקול של "נגמר" — ישמע מי אמר קודם שקשה לו שזה נגמר .לא אתה ביקשת
עוד יום .הוא ביקש.
ומה עושים ביום שמבקשים בו עוד יום? כלום .וזה כל הסוד .שבעה ימים היו מצוות — סוכה ,לולב ,הקפות ,ערבה — כלים שבהם
פוגשים את המלך; והיום השמיני אין בו כלי ,כי הוא היום שבו יושבים עם המלך בלי כלי .ובזוהר (אמור) נאמר על היום הזה שהוא
יום של ישראל לבדם ,שאין בו קרבנות על האומות ,אלא "ֲא ִנ י ְו ַא ָּת ה" — כמלך שהזמין אורחים והאכילם ,וכשהלכו אמר לאוהבו:
עכשיו נשמח שנינו לבד .ובעלי החסידות פירשו את השם" :עצרת" — מלשון עצירה וקליטה; כאדם שעוצר דבר בתוכו כדי שלא
יצא .שבעה ימים נכנס אור החג מבחוץ — הסכך ,הדפנות ,ארבעת המינים ,השמחה; והיום השמיני עוצר את הכול בפנים .אין הוא
יום שאין בו כלום; הוא היום שבו כל מה שהיה בשבעה נעצר בתוך האדם ונעשה שלו .ומכאן התשובה לקול של הבוקר — "מה
שהיה יאבד" :ההפך .היום הוא היום שבו הוא נשאר .עצרת — שלא יאבד .שבעה ימים יושבים בסוכה; ביום השמיני הסוכה יושבת
בך.
ויש ביום הזה ,השנה ,ספר שלם שקוראים בו ,וכולו שאלת היום :קהלת .בשנים שיש בהן שבת חול המועד קוראים אותה אז;
ובשנה כזאת ,שיום טוב ראשון ושמיני עצרת חלים בשבת ואין שבת בחול המועד ,קוראים את קהלת היום ,בשמיני עצרת (רמ"א
או"ח תרסג ,ב) .ומה שואל קהלת מן המילה הראשונה? "ַמ ה־ִּי ְת רֹון ָל ָא ָד ם ְּב ָכ ל־ֲע ָמ לֹו ֶׁש ַּי ֲע ֹמל ַּת ַח ת ַה ָּׁש ֶמ ׁש" (קהלת א ,ג) — "ִי ְת רֹון":
מה נשאר .מה נותר לאדם מכל מה שעמל .וזו בדיוק שאלת הבוקר — "מה יישאר מן החג" — ששלמה המלך שאל אותה על החיים
כולם ,ובנה עליה ספר .ומה ענה? שנים עשר פרקים של "ֲה ֵב ל ֲה ָב ִל ים" — כל דבר תחת השמש עובר; ובסוף ,במילים האחרונות:
"סֹוף ָּד ָב ר ַה ֹּכל ִנ ְׁש ָמ עֶ :א ת־ָה ֱא ֹלִה ים ְי ָר א ְו ֶא ת־ִמ ְצ ֹוָת יו ְׁש מֹורִּ ,כ י־ֶז ה ָּכ ל־ָה ָא ָד ם" (יב ,יג) .מה נשאר? הכול נשמע — הכול עובר ,וכל מה
שנשמע נשאר .וקבעו חכמים לקרוא את הספר הזה דווקא בחג של השמחה — כדי שהשמחה תדע מה נשאר ממנה .ואם קוראים
אותו היום ,ביום העצירה ,הרי הוא הפירוש של "עצרת" :מכל מה שעמלת בתשרי ,תחת השמש ובצל הסכך — "יתרון" הוא מה
שנעצר .לא הסוכה — היראה שנשארה ממנה" .כי זה כל האדם".
ומדוע שמיני? מה בין שבעה לשמונה? כתב המהר"ל בכמה מקומות :שבעה — הטבע ,כשבעת ימי בראשית; ושמונה — מה
שלמעלה מן הטבע .ולכן ברית מילה ביום השמיני ,ולכן שמיני עצרת .ואמרו חכמים (ערכין יג ע"ב)ִּ" :כ ּנֹור ֶׁש ל ִמ ְק ָּד ׁש ֶׁש ל ֶׁש ַב ע
ִנ יִמ ין ָה ָי הְ ...ו ֶׁש ל ְי מֹות ַה ָּמ ִׁש יַח — ְׁש מֹוֶנ הְ ...ו ֶׁש ל ָה עֹוָל ם ַה ָּב א — ֶע ֶׂש ר" .הכינור של המקדש — שבע נימים ,כשבעת ימי החג ,כשבעת
האורחים ,כשבע המידות .וכינור של ימות המשיח — שמונה :נימה אחת שאין לה מקום בטבע .ושמיני עצרת הוא הנימה
השמינית :הצליל שאין לו כלי בשבעת הימים .אתמול למדנו את כינורו של דוד ,שמנגן מאליו ברוח; והיום מוסיפים לו נימה .ומה
מנגנת הנימה השמינית? את מה שאין המידות מנגנות — לא חסד ולא גבורה ולא מלכות ,אלא מה שלמעלה מכולן :את הקשר
עצמו .שבעה ימים למדנו אופנים לשבת בצל; והיום לומדים שאין צורך באופן .יושבים .וכשם שברית מילה — הברית שלמדנו ביום
יוסף — נעשית דווקא בשמיני ,כך היום :הקשר שאין לו טעם ואין לו סיבה ,שנחתם בבשר ביום שמעבר לשבוע.
ופעם אחת בתורה כבר היה "יום שמיני" אחרי שבעה ימים — והוא היום שכל ימי המילואים חיכו לו .שבעת ימי המילואים ישבו
אהרן ובניו בפתח אוהל מועד ולא יצאוִּ" ,כ י ִׁש ְב ַע ת ָי ִמ ים ְי ַמ ֵּל א ֶא ת־ֶי ְד ֶכ ם" (ויקרא ח ,לג); ואז — "ַו ְי ִה י ַּב ּיֹום ַה ְּׁש ִמ יִנ י ָק ָר א ֹמֶׁש ה
ְל ַא ֲה ֹרן ּוְל ָב ָנ יוִּ ...כ י ַה ּיֹום ה' ִנ ְר ָא ה ֲא ֵל יֶכ ם" (ט ,א–ד) .היום ה' נראה אליכם .שבעה ימים של הכנה בפתח האוהל — וביום השמיני:
"ַו ֵּי ָר א ְכ בֹוד־ה' ֶא ל־ָּכ ל־ָה ָע םַ ,ו ֵּת ֵצ א ֵא ׁש ִמ ִּל ְפ ֵנ י ה'ַ ...ו ַּי ְר א ָּכ ל־ָה ָע ם ַו ָּי ֹרּנּו ַו ִּי ְּפ לּו ַע ל־ְּפ ֵנ יֶה ם" (ט ,כג–כד) .ואמרו חכמים (שבת פז ע"ב)
שאותו יום נטל עשר עטרות .הרי לך את היום השמיני בתורה :לא היום שאחרי ,אלא היום שבשבילו .שבעה ימים בפתח האוהל —
ההכנה; והשמיני — ההתגלות .וכך שבעת ימי הסוכה :ישיבה בפתח ,בצל ,עם אורחים; ומה שכל השבעה חיכו לו הוא היום שאין
בו כלום — "כי היום ה' נראה אליכם" .ומי שמרגיש היום שאין לו כלים — ידע שביום המילואים השמיני האש ירדה מעצמה ,ולא
בגלל כלי" .וירונו ויפלו על פניהם" — הרינה והנפילה כאחת :זה מה שקורה ביום שמיני ,כשהצל שהיה מעל הראש נעשה אש
שיורדת לתוך הבית.
ומה עם הסוכה? היא עומדת בחצר ,כפי שעמדה ,ואיש אינו מברך עליה .בארץ ישראל אין יושבים בה היום כלל; ובחוץ לארץ
פסקו חכמים (סוכה מז ע"א)ָ" :י תֹוֵב י ָי ְת ִב יַנ ןְּ ,ב רּוֵכ י ָל א ְמ ָב ְר ִכ יַנ ן" — יושבים ,ואין מברכים; ויש שנהגו רק לקדש בה ,ויש שאינם
יושבים — וכל אחד לפי מנהג אבותיו .ומה טעם הדבר בעומקו? היום השמיני הוא גבול ,וגבול הוא מקום שעומדים בו בשני
הצדדים .הסוכה של ליל שמיני עצרת היא סוכה של פרידה :לא מצווה ולא רשות — "עוד רגע" .ומכאן לעניין הגדול של הפרק
הזה ,ושל כל הסדרה :הצל נכנס הביתה .שבעה ימים למדנו לשבת בצל האמונה — לפתוח ,לאחוז ,לשאוב ,לצעוד ,לסגת ,לשמור,
לפתוח פה; ואם היה זה רק כדי לשבת בסוכה — לא היה טעם בשמיני .הסוכה הייתה בית ספר; הבית הוא הבחינהֵ" .צ א ִמ ִּד יַר ת
ֶק ַב ע ְו ֵׁש ב ְּב ִד יַר ת ֲע ַר אי" — למדנו ביום הראשון; והיום ההפך ,שהוא התכלית :בוא אל דירת הקבע — עם הצל .שהקירות של הבית
ייעשו יד ,כמו שהיו קירות הסוכה; שהשולחן בבית יהיה שולחן של סוכה; שהדאגה למחר תישאר בחוץ ,כפי שנשארה בסוכה.
"ְו ָע ׂשּו ִל י ִמ ְק ָּד ׁש ְו ָׁש ַכ ְנ ִּת י ְּב תֹוָכ ם" — למדנו ביום משה :בתוכם ,בתוך כל אחד .ביום השמיני מתקיים הפסוק :הצל שהיה מעל הראש
נעשה צל שבתוך האדם ,ונכנס איתו הביתה.
ויש עוד דבר ביום הזה ,ורבים אינם יודעים שהוא שייך לו" :יזכור" .בארצות הגולה מזכירים נשמות ביום שמיני עצרת .ולמה
דווקא היום? מפני שהיום הזה יודע מה זו פרידה — הוא היום ש"קשה עלי פרידתכם" .ביום שבו המלך אומר שקשה לו להיפרד
מבניו — נזכרים הבנים במי שנפרדו מהם .ואין זה עצב שנכנס לתוך שמחה; זה עומקה של השמחה .כי היום השמיני ,שלמעלה מן
הטבע ,הוא היום שבו הפרידה איננה סוף :מי שאמר "עכבו עמי עוד יום אחד" יודע לעכב גם את מי שהלך .והנימה השמינית
מנגנת גם להם.
ַה ֶּג ֶׁש ם ֶׁש ִּמ ְת ַה ֵּפ ְך — ְּת ִפ ַּל ת ֶּג ֶׁש םִׁ ,ש ְב ַע ת ָה אֹוְר ִח ים ֶׁש חֹוְז ִר ים ְּכ ַמ ִי םְ ,ו ַה ַה ְפ ָט ָר ה ֶׁש ל ַה ֲה ִל יָכ ה ַה ַּב ְי ָת ה בִ .ע ְנ ַי ן ַה ּיֹום
שנינו במשנה (סוכה ב ,ט)ָּ" :כ ל ִׁש ְב ַע ת ַה ָּי ִמ ים ָא ָד ם עֹוֶׂש ה ֻס ָּכ תֹו ֶק ַב ע ּוֵב יתֹו ֲע ַר איָ .י ְר דּו ְג ָׁש ִמ ים — ֵמ ֵא יָמ ַת י ֻמ ָּת ר ְל ַפ ּנֹות? ִמ ֶּׁש ִּת ְס ַר ח
ַה ִּמ ְק ָּפ הָ .מ ְׁש לּו ָמ ָׁש לְ :ל ָמ ה ַה ָּד ָב ר ּדֹוֶמ ה? ְל ֶע ֶב ד ֶׁש ָּב א ִל ְמ ֹזג ּכֹוס ְל ַר ּבֹוְ ,ו ָׁש ַפ ְך לֹו ִק יתֹון ַע ל ָּפ ָנ יו" .גשם בסוכות — סימן רע :העבד בא
לשרת ,והאדון שופך לו את הכד על הפנים .שבעת הימים היה הגשם הדבר שאיש לא רצה בו .וביום השמיני — הכול מתהפך:
"ֵמ ֵא יָמ ַת י ַמ ְז ִּכ יִר ין ְּג בּורֹות ְּג ָׁש ִמ ים? ְּב יֹום טֹוב ָה ַא ֲח רֹון ֶׁש ל ַח ג" (משנה תענית א ,א) .היום ,במוסף ,מתחילים לומר "ַמ ִּׁש יב ָה רּוַח
ּומֹוִר יד ַה ֶּג ֶׁש ם" ,ומתפללים תפילת גשם .אותו גשם :אתמול — קיתון על הפנים; היום — ברכה שמבקשים עליה .ומה השתנה? לא
הגשם .השתנה מקום האדם :אתמול ישב בסוכה ,והיום בבית .וזה כל עניינו של היום השמיני ,בטיפה אחת של מים :מה שהיה
סימן דחייה בשעה שהיית בחוץ — נעשה ברכה בשעה שנכנסת .ומכאן לכל מה שמפחיד ב"אחרי החג" :השגרה ,החורף ,הימים
הרגילים — אלה הגשם .בסוכה הם היו קיתון על הפנים ,הפרעה ,סימן שהחג נגמר; ומי שהכניס את הצל הביתה — אצלו הם ברכה.
הגשם לא ישתנה; אתה ,אם תיכנס עם הצל — תשתנה.
ובתפילת הגשם ,בפיוט "ְז כֹור ָא ב" שאומר החזן במוסף ,מתרחש הדבר שאיש אינו שם לב אליו :שבעת האורחים חוזרים .שבוע
שלם ישבו בסוכה ,ואתמול נפרדנו מהם; והיום ,בבית הכנסת ,כשמבקשים גשם ,מונה הפייטן אחד אחד את מי שהיה בסוכה —
ובכל אחד ,מיםְ" .ז כֹור ָא ב ִנ ְמ ַׁש ְך ַא ֲח ֶר יָך ַּכ ַּמ ִי ם" — אברהם; "ְז כֹור ַה ּנֹוָל ד ִּב ְב ׂשֹוַר ת ֻי ַּק ח ָנ א ְמ ַע ט ַמ ִי ם" — יצחק; "ְז כֹור ָט ַע ן ַמ ְק לֹו ְו ָע ַב ר
ַי ְר ֵּד ן ַמ ִי םִ ,י ַח ד ֵל ב ְו ָג ל ֶא ֶב ן ִמ ִּפ י ְב ֵא ר ַמ ִי ם" — יעקב ,והאבן שגלל ,שראינו ביום השלישי; "ְז כֹור ָמ ׁשּוי ְּב ֵת ַב ת ֹּגֶמ א ִמ ן ַה ַּמ ִי ם" — משה;
"ְז כֹור ְּפ ִק יד ָׁש תֹות טֹוֵב ל ָח ֵמ ׁש ְט ִב ילֹות ַּב ַּמ ִי ם" — אהרן; ואחר כך שנים עשר השבטים שעברו בגזרת מים .וכל אורח — "ַּב ֲע בּורֹו ַא ל
ִּת ְמ ַנ ע ָמ ִי ם" .הרי לך מה נעשה מן האורחים ביום השמיני :הם נעשו זכות .כל ימי החג ישבו בסוכתך כאורחים; והיום ,כשאתה
מבקש על השנה ,הם עומדים בעדך :בעבור אברהם ,בעבור יצחק — אל תמנע מים .ומכאן הבן את סדר החג כולו :ראשית
מזמינים ,אחר כך יושבים ,ובסוף — כשמבקשים על החיים — הם המליצים .ומי שהכניס אותם לסוכתו שבעת ימי החג — יש לו
היום שבעה מליצים בתפילת גשם.
ושים לב למספר של היום .שבעים פרים בשבעה ימים — ופוחתים; וביום השמיניַּ" :פ ר ֶא ָח דַ ,א ִי ל ֶא ָח ד" .אחד .ואמרו חכמים :כנגד
אומה יחידה — "ּוִמ י ְכ ַע ְּמ ָך ִי ְׂש ָר ֵא ל ּגֹוי ֶא ָח ד ָּב ָא ֶר ץ" (שמואל ב ז ,כג) .היום השמיני הוא יום האחד :פר אחד ,איל אחד ,גוי אחד ,לפני
מי שנאמר בו "ה' ֶא ָח ד" .והמילה הזאת היא המילה שכל יהודי אומר פעמיים ביום ומכסה את עיניוֶ" :א ָח ד" .ולמדנו בראש השנה
ש"שמע ישראל" הוא פסוק של מלכויות — ההכתרה נעשית באחד .ובחג הזה ,אחרי שלושה עשר ושנים עשר ואחד עשר ,אחרי
שבעים אומות ושבעה אורחים וארבעה מינים — הכול מתכנס לאחד :מלך אחד ,עם אחד ,יום אחד ,קרבן אחד" .עצרת" היא
הכינוס לאחד .ומכאן שהיום הזה איננו קטן ממה שקדם לו — הוא מה שקדם לו ,מכונס .ואולי זו הנחמה הגדולה ביותר למי
שמרגיש שהחג הולך ומתמעט :הפרים פחתו מפני שהם הלכו אל האחד .ומה שהתמעט — לא אבד; התכנס .וכשתאמר הערב
"שמע ישראל" — תדע שכל החג בתוך המילה האחרונה.
ומה מבקשים? גשם — ובחג הזה "ִנ ּדֹוִנ ין ַע ל ַה ַּמ ִי ם" (ראש השנה טז ע"א) ,כפי שראינו ביום השלישי .הפתקים נמסרו אתמול,
בהושענא רבה; והיום מבקשים על המים של השנה .ובלשון הסוד ,מים — חסד ,וגשם — השפע שיורד מלמעלה למטה ,מן השמים
אל הארץ ,מן החג אל השנה .תפילת גשם היא הבקשה שכל מה שנאסף בשבעת הימים — ירד .שמונה ימים של אור ,ואם אינו
יורד לארץ — הוא נשאר בשמים; ומה שנשאר בשמים אינו מצמיח .ולכן דווקא ביום העצירה מבקשים ירידה" :עצרת" בפנים,
וגשם החוצה .ומכאן הבן את "ַמ ִּׁש יב ָה רּוַח ּומֹוִר יד ַה ֶּג ֶׁש ם" שנאמר מהיום ועד פסח ,בכל תפילה — כחצי שנה :אין זו תפילה על מזג
אוויר; זו בקשה שהחג יירד לתוך החורף .בכל פעם שתאמר את זה בשנה הזאת ,בבוקר קר של שבט — אתה מבקש שהסוכה תרד
לתוך היום.
וההפטרה של היום היא הפרק של ההליכה הביתה .שלמה המלך חנך את בית המקדש בחג הסוכות — שבעת ימי החנוכה ושבעת
ימי החג — ובסוףַּ" :ב ּיֹום ַה ְּׁש ִמ יִנ י ִׁש ַּל ח ֶא ת־ָה ָע םַ ,ו ְי ָב ְר כּו ֶא ת־ַה ֶּמ ֶל ְךַ ,ו ֵּי ְל כּו ְל ָא ֳה ֵל יֶה ם ְׂש ֵמ ִח ים ְו טֹוֵב י ֵל ב ַע ל ָּכ ל־ַה ּטֹוָב ה ֲא ֶׁש ר ָע ָׂש ה ה'
ְל ָד ִו ד ַע ְב ּדֹו ּוְל ִי ְׂש ָר ֵא ל ַע ּמֹו" (מלכים א ח ,סו) .זה מה שקוראים בנביא בשמיני עצרת :ביום השמיני — הלכו הביתהְ" .ל ָא ֳה ֵל יֶה ם" —
לבתיהם; "ְׂש ֵמ ִח ים ְו טֹוֵב י ֵל ב" .קבעו חכמים להפטיר ביום הזה בפרק שכולו הליכה הביתה מן המקדש — כי זו עבודתו של היום :לא
להישאר ,ללכת .ושים לב לסדר" :שילח את העם" — הוא שילח; "ויברכו את המלך" — הם בירכו; "וילכו לאהליהם" — הלכו;
"שמחים וטובי לב" — כך הלכו .אין כאן עצב של סוף .אין "וישובו אל חוליהם" .יש הליכה הביתה בשמחה ,מפני שכל הטובה
הולכת אתם .ואולי זה הפירוש הפשוט של "עצרת" :לעצור בתוך הלב את "כל הטובה" ,ולקחת אותה לאוהל .ומי שיוצא מן החג
בהרגשה של "נגמר" — לא קרא את ההפטרה :לא נגמר; שולח .ויוצאים שמחים וטובי לב — אם לוקחים את הטובה.
ובלילה ,בליל שמיני עצרת ,בקהילות רבות של חסידים — הקפות .ספרי תורה יוצאים מן הארון ,והקהל סובב אותם ורוקד; ומחר,
בשמחת תורה ,שוב .ושים לב מה זה :שבעה ימים סובבנו את הבימה עם לולב ביד — הקפה ליום ,ושבע בהושענא רבה .והיום
סובבים בידיים ריקות — אין לולב ,אין ערבה — ובמרכז אותו ספר תורה .ההקפות של שמיני עצרת הן ההקפות של הידיים הריקות:
אדם שאין בידו כלום סובב את התורה ורוקד .ומה שהלולב עשה שבוע ,עושה היום הגוף בעצמו :מוליך ומביא .ולמדנו ביום השני
שהנענוע הוא "כדי לעצור רוחות רעות"; והריקוד בידיים ריקות — עצירה בלי כלי :עצרת .מי שרקד הלילה סביב התורה ידע מה
נעצר בו.
ומחר — שמחת תורה :היום שבו גומרים את התורה ומתחילים אותה באותה נשימהְ" ,ל ֵע יֵנ י ָּכ ל־ִי ְׂש ָר ֵא ל" ו"ְּב ֵר אִׁש ית" .וזהו סודו של
השמיני ,שיתגלה מחר במלואו :שמונה איננו סוף של שבעה; הוא אחד של המחזור הבא .היום השמיני של המילואים היה יום
ראשון של המשכן; והיום השמיני של החג הוא היום שלפני "בראשית" .מי שנכנס היום הביתה עם הצל — מחר מתחיל את התורה
מתחילתה ,בבית.
ְל ַה ְכ ִנ יס — ְׁש ֹלָׁש ה ַמ ֲע ִׂש ים ֶׁש ל ֲע ֶצ ֶר ת גֲ .ע בֹוַד ת ַה ּיֹום
שבעת הימים למדנו מה לעשות בצל .היום לומדים מה לעשות אתו :להכניס .ושלושה מעשים של עצרת — של עצירה ,של קליטה
— כנגד שלוש הדלתות שבין הסוכה לבית.
ושבת ,שהיום חל בה ,היא שיודעת את העניין הזה מששת ימי בראשיתַ" .ו ְי ַכ ל ֱא ֹלִה ים ַּב ּיֹום ַה ְּׁש ִב יִע י ְמ ַל אְכ ּתֹו ֲא ֶׁש ר ָע ָׂש ה"
(בראשית ב ,ב) — ושאלו חכמים :וכי ביום השביעי כילה? הרי בשישי נגמרה המלאכה .ואמרו (בראשית רבה י ,ט; רש"י שם)ָ" :מ ה
ָה ָי ה ָה עֹוָל ם ָח ֵס ר? ְמ נּוָח הָּ .ב את ַׁש ָּב ת — ָּב את ְמ נּוָח הָּ ,כ ְל ָת ה ְו ִנ ְג ְמ ָר ה ַה ְּמ ָל אָכ ה" .העולם היה גמור ,וחסר; ומה שהשלים אותו לא היה
עוד מעשה — היה אי־מעשה .המנוחה היא בריאה .וזה שמיני עצרת :החג היה גמור בשבעה — סוכה ,לולב ,ערבה ,שמחה,
הושענות — וחסר; ומה שמשלים אותו הוא יום שאין עושים בו כלום .עצרת היא המנוחה של החג ,כשבת למעשה בראשית :לא
תוספת ,השלמה .ומי שיושב היום ואומר "אין מה לעשות" — צודק ,וזה כל היום :היום שבו לא-לעשות הוא הבריאה.
המעשה הראשון — עוד רגע .מי שנוהג לשבת היום בסוכה — ישב בה בידיעה שאין זו מצווה ולא רשות ,אלא פרידהַ" :ע ְּכ בּו ִע ִּמ י
עֹוד יֹום ֶא ָח ד" .ומי שאינו נוהג — ייכנס אליה רגע אחד ,אפילו בלי לאכול ,ויעמוד .כי צריך לעמוד פעם אחת בסוכה בלי ברכה כדי
להבין מה הייתה הברכה :הצל אותו צל ,הסכך אותו סכך ,ומה שהיה כאן שבעה ימים היה מצווה — ועכשיו זה עץ .ומן ההבנה
הזאת נולדת ההכנסה :מה שהיה כאן לא היה הקרשים .ולמד מזה מה לוקחים :לא את הסוכה — את הצל.
המעשה השני — לעצור .שבעה אורחים היו כאן ,ושבעה דברים למדנו ,פרק ליום .ומה שלא נעצר — יורד עם הסוכה .היום ,בשולחן
שבת ,אמור בקול — לבני הבית ,או לעצמך — שבע מילים ,אחת לכל אורח :אברהם — הפתח; יצחק — היד; יעקב — הבור שיש בו
מים; משה — לחם של היום; אהרן — הענן שנשאר; יוסף — החלון; דוד — הפה .שבע מילים שהן כל החג ,ומי שאמר אותן — עצר את
החג בתוכו .ואל תבקש יותר" :עצרת" היא יום של דבר אחד קטן שנשאר ,לא של סיכום גדול .ואם יש בבית ילד — תן לו לומר
אורח אחד; מה שילד אומר בשולחן שבת — נעצר לשנים.
המעשה השלישי — לבקש גשם .במוסף ,כשיאמר החזן "ַמ ִּׁש יב ָה רּוַח ּומֹוִר יד ַה ֶּג ֶׁש ם" בפעם הראשונה — כוון על הדבר שבסוכה
היה קיתון על הפנים ובבית יהיה ברכה :השגרה .הימים הרגילים שמתחילים מחרתיים .בקש שיירדו כגשם ,ולא כמבול; שהחורף
של השנה הזאת יהיה גשם שמצמיח ,ולא גשם שמרטיב .וזה שער הבטחון ביומו האחרון בסוכה ,והוא סוף המזמור שאמרנו
אתמול" :ה' ֹרִע י ֹלא ֶא ְח ָס ר" — כך פתח דוד; ואיך סיים? "ְו ַׁש ְב ִּת י ְּב ֵב ית־ה' ְל ֹאֶר ְך ָי ִמ ים" (תהלים כג ,ו) .המזמור של הרועה ,של נאות
הדשא ומי המנוחות ,של השולחן שנערך — נגמר בבית .לא בשדה ,לא בסוכה — בבית ,לאורך ימים .הבטחון שלמדנו כל תשרי לא
נועד לימים הנוראים; הוא נועד לבית ,לאורך ימים .והיום השמיני הוא היום שבו הוא נכנס לשם .ומי שנכנס הביתה היום עם הצל
— הגשם של השנה הזאת יורד עליו כברכה .ואם יבוא אחר החג יום שהוא קיתון על הפנים — יזכור שהוא רק צריך להיכנס.
ַמ ה ַּל ְח ֹׁשב ַה ּיֹום :כשיבוא הקול של "נגמר ,ומה שהיה יאבד" — ענה לו במשל של רש"יַ" :ע ְּכ בּו ִע ִּמ י עֹוד יֹום ֶא ָח דָ ,ק ָׁש ה ָע ַל י
ְּפ ִר יַד ְת ֶכ ם" .לא אתה ביקשת עוד יום; הוא ביקש .והיום נקרא "עצרת" — שלא יאבד :שבעת הימים ישבת בסוכה ,וביום
השמיני הסוכה יושבת בך .וחשוב על הגשם :מה שהיה סימן דחייה בחוץ נעשה ברכה בפנים — הגשם לא משתנה; מקום
האדם משתנה .השגרה שמתחילה מחרתיים היא הגשם .ו"ושבתי בבית ה' לאורך ימים" — המזמור של הרועה נגמר בבית.
ַמ ה ַּל ֲע ׂשֹות ַה ּיֹום :שלושה מעשים של עצרת .עוד רגע — עמוד היום פעם אחת בסוכה ,בלי ברכה ,כמי שנשאר במקום שנפרד
ממנו ,ולמד מזה מה לוקחים :לא את הקרשים .לעצור — בשולחן שבת ,שבע מילים בקול ,אחת לכל אורח ,ותן לילד לומר
אחת .לבקש גשם — במוסף ,ב"משיב הרוח" הראשון ,כוון על הימים הרגילים :שיירדו כגשם שמצמיח .ובלילה — הקפות
בידיים ריקות :רקוד סביב התורה בלי לולב ,ודע שמה שהלולב עשה שבוע שלם ,עושה עכשיו הגוף לבדו.
ַׁש ָּב ת ָׁש לֹום ְו ַח ג ָׂש ֵמ ַח · מֹוֲע ִד ים ְל ִׂש ְמ ָח ה
ֵנר ַמ ֲעָר ִב י · גיליון ט"ו · מהדורת סוכות תשפ"ז — ִצ ָּלא ִד ְמ ֵה יְמ נּוָת א · פרק ח' — שמיני עצרת ,שבת קודש ,כ"ב בתשרי · מחר ,פרק ט' :שמחת תורה — הריקוד עם
התורה הסגורה · ִנָּת ן ְל ַצֵּלם ּוְל ָה ִפ יץ ְל ִזּכּוי ָה ַר ִּב ים
גיליון ט"ו · ַמ ֲה דּוַר ת ֻס ּכֹות תשפ"ז · ֶּפֶר ק ט' ִמ ּתֹוְך ִּת ְׁש ָע ה — ָה ַאֲחרֹון · ִׂש ְמ ַח ת ּתֹוָר ה — יֹום ִר אׁשֹון ,כ"ג ְּב ִת ְׁש ֵר י
תשעה פרקים לתשעת ימי החג · היום :הצל נעשה ריקוד
ַמ ֲה דּוַר ת ֻס ּכֹות · ֶּפ ֶר ק ט'
ִצ ָּל א ִד ְמ ֵה יְמ נּו ָת א
ָה ִר ּקּוד ִע ם ַה ּתֹוָר ה ַה ְּס גּוָר ה — "ְל ֵע יֵני ָּכל־ִיְׂש ָר ֵא ל"ְּ" ,ב ֵר אִׁש ית"ְ ,וַה ּסֹוף ֶׁש הּוא ַה ְת ָח ָלה
"ּוְל ֹכל ַה ָּי ד ַה ֲח ָז ָק ה ּוְל ֹכל ַה ּמֹוָר א ַה ָּג דֹול ֲא ֶׁש ר ָע ָׂש ה ֹמֶׁש ה ְל ֵע יֵנ י ָּכ ל־ִי ְׂש ָר ֵא ל" · "ְּב ֵר אִׁש ית ָּב ָר א ֱא ֹלִה ים ֵא ת ַה ָּׁש ַמ ִי ם ְו ֵא ת ָה ָא ֶר ץ"
(דברים לד ,יב · בראשית א ,א — המילים האחרונות והראשונות של התורה ,שנקראות היום בנשימה אחת)
היום התשיעי ,והאחרון .יום ראשון ,כ"ג בתשרי ,שמחת תורה — והסוכה בחצר ריקה ,ואיש אינו נכנס אליה עוד .תשעה ימים
למדנו לשבת בצל :לפתוח ,לאחוז ,לשאוב ,לצעוד ,לסגת ,לשמור ,לפתוח פה ,ולהכניס הביתה .והיום הצל נעשה משהו שלא היה
כל הימים :ריקוד .אין סוכה ,אין לולב ,אין ערבה ,אין קרבן שמספרים אותו ,אין הושענות; יש ספרי תורה שיוצאים מן הארון —
סגורים ,עטופים במעיליהם — ויהודים שרוקדים איתם .ולמי שמאזין עוד לקול הבעל דבר — יש לו היום מילה אחרונה ,והיא
הקשה מכולן ,מפני שהיא נשמעת כמו האמת" :מחר זה נגמר .אסרו חג ,ואחריו מרחשוון ,והחורף ,והשגרה .תשעה ימים של
גיליונות ,חמישים יום של תשרי — ומחר הכול חוזר להיות כפי שהיה" .ועל הקול הזה עונה היום הזה בעצם מהותו ,לא במילים:
ביום הזה גומרים את התורה — "ְל ֵע יֵנ י ָּכ ל־ִי ְׂש ָר ֵא ל" — ובאותה נשימה ,בלי להפסיק ,מתחיליםְּ" :ב ֵר אִׁש ית" .אין בתורה סוף .יש מילה
אחרונה ,ואחריה מיד המילה הראשונה .ומי שרוקד היום עם ספר תורה סגור אינו חוגג סיום; הוא חוגג שאין סיום .ואין אורח
היום — כי היום התורה עצמה היא בעלת הבית ,וכולנו האורחים שלה .ופרק זה ,האחרון ,נכתב למי שרוצה לדעת מה עושים עם
תשעה ימים של צל כשהסוכה מתקפלת :רוקדים איתם ,ואז מתחילים מבראשית.
ָל ָּמ ה רֹוְק ִד ים ַּד ְו ָק א ִע ם ֵס ֶפ ר ֶׁש ֵא ין קֹוְר ִא ים ּבֹו אַ .ה ּתֹוָר ה ַה ְּס גּוָר ה
הבט מה קורה היום בבית הכנסת ,כי הוא הדבר המוזר ביותר בשנה .כל השנה כולה ,ספר תורה הוא דבר שקוראים בו :פותחים,
מגביהים ,קוראים ,מתרגמים ,מפרשים .והיום — מוציאים את כל הספרים מן הארון ,ואיש אינו פותח אותם .סגורים ,במעיליהם,
בכתריהם — ורוקדים .שבע הקפות ,ובכל הקפה "ָא ָּנ א ה' הֹוִׁש יָע ה ָּנ א" — אותן מילים שאמרנו שבעה ימים עם הלולב ושלשום עם
הערבה — ושירה ,וריקוד ,ולמדנים ובעלי בתים וילדים על הכתפיים ,וכולם שווים .וזו כל התורה של היום :הריקוד הוא עם התורה
הסגורה ,מפני שבתורה הפתוחה יש הבדלים — זה מבין וזה לא ,זה למד וזה לא — ובתורה הסגורה כולם אוחזים אותו דבר .הריקוד
עם התורה הסגורה הוא הריקוד עם עצם הקשר ,לא עם ההבנה .ומי שבא היום ואומר "אני לא למדן ,מה לי ולשמחת תורה" —
הוא בדיוק מי שבשבילו סגרו את הספר .ואמרו בעלי החסידות ,בשם הבעל שם טוב :אין השמחה של היום על התורה שלמדנו;
השמחה היא של התורה עצמה — שיש לה עם שרוקד איתהִׂ" .ש יׂשּו ְו ִׂש ְמ חּו ְּב ִׂש ְמ ַח ת ּתֹוָר ה" — לא "בשמחת הלומדים" :בשמחת
התורה .היא שמחה; אנחנו רק הרגליים.
ומה עושה ריקוד? כתב רבי נחמן מברסלב (ליקוטי מוהר"ן א ,י)ַ" :ע ל ְי ֵד י ִר ּקּוִד ין ְו ַה ְמ ָח ַא ת ַּכ ף — ִנ ְמ ָּת ִק ין ַה ִּד יִנ ין" .ריקוד ומחיאת
כפיים ממתיקים את הדין .עמוד על המילים ,כי הן סיום של כל תשרי :ראש השנה — כתיבה; יום הכיפורים — חתימה; הושענא רבה
— מסירת הפתקים; ומה נשאר לעשות אחרי שהדין נגמר? להמתיק אותו .והמתקה איננה ביטול :הדין נשאר ,אלא שמה שהיה מר
נעשה מתוק — כמו הגשם של אתמול ,שהיה קיתון על הפנים ונעשה ברכה .ובמה ממתיקים? ברגליים .לא בראש ,לא בלב ,לא בפה
— בדבר הנמוך ביותר בגוף ,שמכה בקרקע .הרגליים ,שבמשך השנה נושאות את האדם למקומות שהוא לא רצה ללכת אליהם,
מרימות היום את התורה .ובעל שם טוב אמר ,כך מוסרים בשמו :כשהרגליים רוקדות — הראש בסוף מסכים .יש אדם שאומר :אני
לא מרגיש שמחה ,איך ארקוד? וזו טעות בסדר :הריקוד אינו הבעה של שמחה; הוא יצירתה .הרגליים מלמדות את הלב ,כמו
שהלולב לימד אותו ביום השני — "לּוָל ב ,לֹו ֵל ב" .ומי שרקד היום עשר דקות בלי לרצות — ראה מה קרה בדקה האחת עשרה.
ודע שהריקוד הזה עומד על הלכה שאין דומה לה .שנינו (ביצה לו ע"ב)ֵ" :א ין ְמ ַט ְּפ ִח ין ְו ֵא ין ְמ ַס ְּפ ִק ין ְו ֵא ין ְמ ַר ְּק ִד ין" ביום טוב — גזרה,
שמא יתקן כלי שיר .דין גמור ,מדברי חכמים ,לכל ימים טובים שבשנה .ובא הרמ"א ופסק (או"ח תרסט)ְ" :ו נֹוֲה ִג יןְ ...ל ַר ֵּק ד ּוְל ַׂש ֵּמ ַח
ִל ְכ בֹוד ַה ּתֹוָר ה" ,והביאו הפוסקים בשם המהרי"ק שמותר לרקד בשמחת תורה לכבוד התורה ,אף שבכל יום טוב אסור .הבן מה
נאמר כאן :גדר שגדרו חכמים כדי לשמור על היום — נפתח לכבוד התורה .יש בכל התורה גדר אחד שנפתח לריקוד ,והוא זה .ומה
אומר הדבר על היום? שהשמחה של התורה גדולה מן הגדרות שנבנו כדי לשמור עליה; שהתורה עצמה מעדיפה שירקדו איתה
על פני שיישמרו סביבה .ובאדם :יש שכל השנה בונה גדרות — הרגלים ,סייגים ,זהירות ,וכולם נכונים; והיום ,יום אחד ,פותחים גדר
אחת בשביל ריקוד .מי שאינו יודע לפתוח גדר לשמחה — הגדרות שלו יישארו ,והתורה תלך לרקוד עם אחרים.
ומי רוקד? הבט סביב .וזכור מה כתבו בניו של הגר"א בהקדמתם לביאורו על השולחן ערוך — על האיש שכל השנה כולה ישב סגור
בחדרו ולא הרים את עיניו מן הספר :שבשמחת תורה היה הולך לפני ספר התורה בשמחה גדולה ורוקד בכל כוחו ,ופניו בוערות
כלפידים .הגאון מווילנא — בכל כוחו .ולמה? כי הלמדן הגדול ביותר יודע יותר מכולם שמה שיש לו מן התורה אינו כלום לעומת
מה שהיא; והוא רוקד עם הספר הסגור כמו ילד ,כי מול הספר הסגור הוא ילד .וזה הדבר השני שהתורה הסגורה מלמדת :לא רק
שכולם שווים — אלא שכולם קטנים .ודווקא זה משמח .כי כל השנה מודדים :כמה למדתי ,כמה הבנתי ,כמה הספקתי; והיום
מניחים את המידה ורוקדים עם מה שאין לו מידה .אין ריקוד למי שמודד .ומי שהגיע לשמחת תורה עם החשבון של תשרי — כמה
עשיתי וכמה לא — יניח היום את החשבון בארון ,ויוציא במקומו ספר סגור.
ובריקוד היום — כל הידְ" .ו ַא ֶּת ם ַה ְּד ֵב ִק ים ַּב ה' ֱא ֹלֵה יֶכ םַ ,ח ִּי ים ֻּכ ְּל ֶכ ם ַה ּיֹום" (דברים ד ,ד) — כך פותחים את ההקפות .דבקים .ובזוהר
נאמר על התורה שהיא כלה ,וישראל חתנה; ולכן קוראים לעולים האחרון והראשון "ֲח ַת ן ּתֹוָר ה" ו"ֲח ַת ן ְּב ֵר אִׁש ית" — שני חתנים
לכלה אחת .ומה עושים חתן וכלה? רוקדים .ואין רוקדים עם ספר פתוח כשם שאין רוקדים עם ספר חשבונות; רוקדים עם מי
שאוהבים ,כמו שהוא ,סגור .ומי שראה ילד קטן על כתפי אביו בהקפות ,אוחז בדגל ובכתר של הספר ,ואינו יודע מילה אחת ממה
שכתוב בו — ראה את הריקוד הנכון ביותר של היום .אביו ילמד אותו לקרוא בשנה הבאה; היום הוא לומד לרקוד.
ושבע הקפות .בהושענא רבה סובבנו שבע פעמים עם הערבה ,ואמרנו שבכל הקפה מקיף איתנו אורח; והיום — שבע פעמים סביב
הבימה ,בלי ערבה ובלי לולב ,עם הספרים ביד .ובכל הקפה ,על פי מנהג הקדמונים ,מזכירים את המידה שלה :חסד ,גבורה,
תפארת ,נצח ,הוד ,יסוד ,מלכות — "ֵא ל ַה הֹוָד אֹותַ ...ז ַּכ אי ְו ָי ָׁש ר ...שֹוֵמ ַע ֶא ְב יֹוִנ ים — "...שבע הקפות ,שבעה אורחים ,ותשעה ימים
שנעשו עיגול .אברהם רוקד בראשונה ודוד בשביעית ,וכולם סביב אותו ספר .הרי לך פרידת האושפיזין :לא בסוכה ,שאיש אינו
נכנס אליה עוד ,אלא בבית הכנסת ,כשהם מקיפים את התורה שבשבילה באו .ומי שספר בשבוע הזה את האורחים אחד אחד —
יספור אותם היום ברגליים.
ומה עם הצל? תשעה ימים דיברנו על צל האמונה — "צילא דמהימנותא" — ועל היד המחבקת שהסוכה עשויה בצורתה .והיום,
בבית הכנסת ,כשאתה מרים ספר תורה ומחזיק אותו בשתי זרועותיך — הזרוע ,האמה ,כף היד ,כשני קירות וטפח — הבן מה קרה:
תשעה ימים היה הצל מעליך ,יד שמחבקת אותך; והיום היד שלך .אתה מחבק .הסוכה עשתה לך שבעה ימים מה שאתה עושה
היום לספר .וזה שער הבטחון בפסוקו האחרוןֵ" :ע ץ־ַח ִּי ים ִה יא ַל ַּמ ֲח ִז יִק ים ָּב ּהְ ,ו ֹתְמ ֶכ יָה ְמ ֻא ָּׁש ר" (משלי ג ,יח) — הפסוק שאומרים
כשמחזירים את הספר לארון .למחזיקים בה .הבטחון של תשרי כולו היה לדעת שמחזיקים אותך; והיום ,בסופו ,מגלים שהבוטח
הוא מי שמחזיק .הצל שהיה מעל הראש ירד אל הזרועות .ומי שאחז היום ספר תורה סגור ורקד — החזיק בידיו את מה שהחזיק
אותו חמישים יום.
"ְל ֵע יֵנ י ָּכ ל־ִי ְׂש ָר ֵא ל" — ַה ּתֹוָר ה ִנ ְג ֶמ ֶר ת ְּב לּוחֹות ְׁש בּוִר יםּ ,וַמ ְת ִח יָל ה ְּב אֹור בִ .ע ְנ ַי ן ַה ּיֹום
ומה קוראים היום ,באמצע הריקוד? את מותו של משהַ" .ו ָּי ָמ ת ָׁש ם ֹמֶׁש ה ֶע ֶב ד־ה' ְּב ֶא ֶר ץ מֹוָא ב ַע ל־ִּפ י ה'ְ ...ו ֹלא־ָי ַד ע ִא יׁש ֶא ת־ְק ֻב ָר תֹו
ַע ד ַה ּיֹום ַה ֶּז ה" (דברים לד ,ה–ו) .שמונה פסוקים אחרונים ,ונחלקו בהם חכמים (בבא בתרא טו ע"א) :יהושע כתבם — או משה
כתבם בדמע" .משה כותב בדמע" :האיש שכתב את כל התורה מפי הגבורה ,כותב את שמונת הפסוקים על מותו שלו ,ודמעותיו
על הקלף .ואת זה קוראים בשמחת תורה ,בקול ,בניגון של חג ,והקהל עומד ושמח .אין בכל השנה רגע שבו הסתירה גדולה יותר:
מיתת הרועה — ושמחה .ומכאן הבן שהשמחה של היום איננה שמחה שמתעלמת; היא שמחה שיודעת .יודעת שמשה מת,
שהחג נגמר ,שהסוכה מתקפלת ,שמחר שגרה — ורוקדת .כי בתורה אחרי "וימת שם משה" בא "ְו ֹלא־ָק ם ָנ ִב יא עֹוד ְּב ִי ְׂש ָר ֵא ל
ְּכ ֹמֶׁש ה" — ואחריו "ְּב ֵר אִׁש ית" .השמחה של היום עומדת על זה :שאחרי הסוף כתובה התחלה ,ולא כתוב ביניהם כלום — לא נקודה,
לא שורה ריקה .חתן תורה יורד ,וחתן בראשית עולה.
ולפני מותו של משה — הברכהְ" .ו ֹזאת ַה ְּב ָר ָכ ה ֲא ֶׁש ר ֵּב ַר ְך ֹמֶׁש ה ִא יׁש ָה ֱא ֹלִה ים ֶא ת־ְּב ֵנ י ִי ְׂש ָר ֵא ל ִל ְפ ֵנ י מֹותֹו" (דברים לג ,א) .האיש
ששבר את הלוחות ,שהוכיח את ישראל ארבעים שנה ,שספר דברים כולו תוכחתו — מה הדבר האחרון שהוא עושה לפני שהוא
עולה להר? מברך .שבט אחר שבט ,בשמו ,בברכה משלו — כמו יעקב ,האורח השלישי ,שבירך כל בן בברכתו .ואמרו בספרי" :וזאת
הברכה" — מוסיף על ברכתו של יעקב; מה שיעקב הוכיח ,משה בירך .ואיך נגמרים דבריו האחרונים של משה אל העם? "ַא ְׁש ֶר יָך
ִי ְׂש ָר ֵא לִ ,מ י ָכ מֹוָךַ ,ע ם נֹוַׁש ע ַּב ה'" (לג ,כט) .אשריך .המילה האחרונה שאומר משה לישראל — הרועה שהתלוננו עליו ,שרבו עמו,
שבנו עגל בהיעדרו — היא "אשריך ישראל" .ומיד אחריה עולה ומת .וזו התורה של היום :הסיום איננו חשבון; הוא ברכה .מי
שגומר תורה — מברך; מי שגומר תשרי — מברך .ומי שיש לו הבוקר בפה מילה על עצמו או על ביתו או על השנה שהייתה — יבדוק
אם היא המילה של משה" .אשריך" .ואם אינה — ילמד מן הפרשה שקוראים היום :כך גומרים.
ומהי המילה האחרונה של התורה? "ְל ֵע יֵנ י ָּכ ל־ִי ְׂש ָר ֵא ל" .ופירש רש"י מן הספריֶׁ" :ש ְּנ ָׂש אֹו ִל ּבֹו ִל ְׁש ֹּבר ַה ּלּוחֹות ְל ֵע יֵנ יֶה םֶׁ ,ש ֶּנ ֱא ַמ ר
ָו ֲא ַׁש ְּב ֵר ם ְל ֵע יֵנ יֶכ ם — ְו ִה ְס ִּכ יָמ ה ַּד ַע ת ַה ָּק דֹוׁש ָּב רּוְך הּוא ְל ַד ְע ּתֹוֶׁ ,ש ֶּנ ֱא ַמ ר ֲא ֶׁש ר ִׁש ַּב ְר ָּת — ִי יַׁש ר ֹּכֲח ָך ֶׁש ִּׁש ַּב ְר ָּת " (שבת פז ע"א) .עמוד על
זה ,כי הוא סיום של כל המסע שהתחיל באלול .התורה כולה — חמישה חומשים ,מבראשית — נגמרת במעשה אחד ,והוא :שבירת
הלוחות .המילים האחרונות של התורה משבחות את משה על שבירת הלוחות הראשונות .ומיד — "בראשית" .התחלנו את המסע,
בשבת הראשונה של אלול ,בלוחות השניות; ראינו ביום השלישי של החג שיום הכיפורים הוא היום שבו ירדו הלוחות השניות עם
"סלחתי"; והתורה עצמה נגמרת בשבירה — עם "יישר כוח" .הבן מה נאמר כאן :אין שום שבירה בסיפור של ישראל שהיא סוף.
הלוחות שנשברו — התורה מסיימת בהן ,ואומרת עליהן יישר כוח ,ומתחילה מיד "בראשית ברא אלהים" .ומי שנשבר לו משהו
בתשרי — קבלה שלא עמדה ,יום שנפל ,לב שלא הרגיש — יזכור מה כתוב במילה האחרונה של התורה ,ומה כתוב מיד אחריה.
ומהי המילה הראשונה של הבריאה עצמה? "ְי ִה י אֹור" (בראשית א ,ג) .אחרי הלוחות השבורים — אור.
ויש ביום הזה ,בארצות הגולה ,דבר שראוי לחשוב עליו :אין הוא יום מן התורה .בארץ ישראל שמיני עצרת ושמחת תורה יום אחד
הם; ובגולה" ,יום טוב שני של גלויות" — היום שנקבע מפני שלא ידעו מתי קידשו בית דין את החודש ,יום של ספק .וביום הספק
הזה ,שכל קיומו מפני שלא ידעו ,קבעו ישראל את השמחה הגדולה ביותר בשנה — את הריקוד עם התורה .הרי לך דבר :היום
שנולד מן הספק נעשה יום הוודאות הגדולה ביותר .ומה יש כאן לימים שאחרי החג? שהספק — "האם יישאר משהו"" ,האם
באמת השתניתי" — אינו סוף .יום שלם ,הגדול שבימי השמחה ,עומד על ספק שהפכו אותו לריקוד .וכך גם עם התשובה של
תשרי :אינך יודע אם התקבלה; ואינך צריך לדעת .רוקדים על הספק ,ומן הריקוד נעשה יום טוב.
ורמזו קדמונים :התורה מתחילה באות ב' — "בראשית" — ונגמרת באות ל' — "ישראל"; והאותיות יחדֵ :ל ב .הלב של התורה הוא
הסוף שנוגע בהתחלה .וכל השנה קוראים את התורה כמו קו — מבראשית ועד וזאת הברכה; והיום ,כשגומרים ומתחילים בנשימה
אחת ,מתגלה שהיא עיגול .ועיגול הוא צורתו של ריקוד :ההקפות סובבות את הבימה ,כמו שסובבו את המזבח ,כמו שהתורה
סובבת את עצמה .ובעלי הסוד אמרו שהעיגול הוא צורת האור המקיף — האור שלמדנו ביום הראשון ,שאינו נכנס לתוך האדם
אלא מקיף אותו ,ואינו תלוי בהרגשתו .ההקפות של שמחת תורה הן האור המקיף של הסוכה ,אחרי שהסוכה נפרקה :הסכך ירד,
והמעגל נשאר — סביב הבימה ,סביב הספר ,סביב האדם .ומי ששאל בכל החג "מה נשאר מן הצל כשהסוכה תיפרק" — יראה היום:
המעגל נשאר .הוא רק זז מן החצר לבית הכנסת ,ומחר — לבית.
ומניין לנו שגומרים תורה בסעודה ובשמחה? משלמה המלך .כשנתן לו הקדוש ברוך הוא חכמה בגבעוןַ" ,ו ָּי ֹבא ְי רּוָׁש ִַלם ַו ַּי ֲע ֹמד ִל ְפ ֵנ י
ֲא רֹון ְּב ִר ית־ה'ַ ...ו ַּי ַע ׂש ִמ ְׁש ֶּת ה ְל ָכ ל־ֲע ָב ָד יו" (מלכים א ג ,טו) — ואמרו במדרש (שיר השירים רבה א ,ט)ִ" :מ ָּכ אן ֶׁש עֹוִׂש ין ְס עּוָד ה
ִל ְג ָמ ָר ּה ֶׁש ל ּתֹוָר ה" .וזה שמחת תורה :הסיום של כל ישראל ,כולם יחד ,סעודה אחת לגמרה של תורה .ואם היית בסיום מסכת,
אתה יודע מה אומרים בוַ" :ה ְד ָר ן ֲע ָל ְך" — נחזור אליך .אין הסיום אומר "נגמר"; הוא אומר "נשוב" .וזה ,בעצם ,כל היום :הדרן עלך
תורה — היום גמרנו אותך ,ומחר נחזור .ועל כל תשרי אפשר לומר אותו דבר :הדרן עלך — נחזור אליך .לא "היה יפה"; נשוב .וכל
הסוכות של השנים הבאות הן "הדרן".
ומה קוראים אחרי בראשית? את ההפטרה :יהושע פרק א — היום שאחרי מות משהֹ" .מֶׁש ה ַע ְב ִּד י ֵמ תְ ,ו ַע ָּת ה קּום" (יהושע א ,ב).
קום .ומה אומר הקדוש ברוך הוא לאיש שצריך לקום ביום שאחרי? שלוש פעמיםֲ" :ח ַז ק ֶו ֱא ָמ ץ" (שם ו ,ז ,ט) — ובאמצעֹ" :לא־ָי מּוׁש
ֵס ֶפ ר ַה ּתֹוָר ה ַה ֶּז ה ִמ ִּפ יָךְ ,ו ָה ִג יָת ּבֹו יֹוָמ ם ָו ַל ְי ָל ה" (שם ,ח) .ההפטרה של שמחת תורה היא היום שאחרי החג .משה — הרועה ,המנהיג,
האיש שהתורה ניתנה על ידו — איננו; ומה שנשאר לאיש הפשוט שקם במקומו איננו נבואה ולא ענן ולא מן :ספר" .לא ימוש ספר
התורה הזה מפיך" .ובזה נגמר גם המזמור שאמרנו חמישים יוםֲ" :ח ַז ק ְו ַי ֲא ֵמ ץ ִל ֶּב ָך" — כך סיים דוד את "לדוד ה' אורי" ,בפעם
האחרונה שלשום; והיום ,בנביא ,אותן מילים ליהושע .תשרי מתחיל ב"ה' אורי" ונגמר ב"חזק ואמץ" — ומה שביניהם הוא ספר
שאינו מש .ומי שמפחד ממחר — ממרחשוון ,מן החורף — יקרא את ההפטרה עד סופה :לא נאמר ליהושע "אל תדאג" ,נאמר לו
"קום ,ולא ימוש" .החורף איננו הזמן שבו התורה נעלמת; הוא הזמן שבו היא בפה.
ויש היום דבר שאין כמותו בשנה :כולם עולים לתורה .כמנהג הקדמונים (רמ"א או"ח תרסט) ,קוראים ביום הזה את "וזאת
הברכה" שוב ושוב עד שכל אנשי בית הכנסת עלו — הלמדן ומי שאינו יודע לקרוא ,הזקן והנער .ובסוףָּ" ,כ ל ַה ְּנ ָע ִר ים" :כל הילדים
עולים יחד ,תחת טלית פרושה ,ומברכים אותם בברכתו של יעקבַ" :ה ַּמ ְל ָא ְך ַה ֹּגֵא ל ֹאִת י ִמ ָּכ ל־ָר ע ְי ָב ֵר ְך ֶא ת־ַה ְּנ ָע ִר יםְ ...ו ִי ְד ּגּו ָל ֹרב ְּב ֶק ֶר ב
ָה ָא ֶר ץ" (בראשית מח ,טז) .ולמה עולים כולם? מפני הפסוק שקוראים היום ,שהוא הפסוק הראשון שיהודי לומד בחייוּ" :תֹוָר ה
ִצ ָּוה־ָל נּו ֹמֶׁש ה ,מֹוָר ָׁש ה ְק ִה ַּל ת ַי ֲע ֹקב" (דברים לג ,ד) .ואמרו חכמים (סוכה מב ע"א) — במסכת סוכה דווקאָ" :ק ָט ן ַה ּיֹוֵד ַע ְל ַד ֵּב ר —
ָא ִב יו ְמ ַל ְּמ דֹו ּתֹוָר הַ ...מ אי ּתֹוָר ה? ּתֹוָר ה ִצ ָּוה ָל נּו ֹמֶׁש ה מֹוָר ָׁש ה ְק ִה ַּל ת ַי ֲע ֹקב"" .מורשה" — ירושה .התורה אינה שכר ללומדים; היא
ירושה לכל מי שנולד למשפחה .ואין ירושה תלויה בזכות :היורש יורש מפני שהוא בן .ולכן עולים היום כולם ,ולכן הילדים תחת
הטלית ,ולכן רוקדים עם הספר סגור :כי הבן אינו צריך לדעת מה כתוב בצוואה כדי לרשת .ומי שלא למד השנה — יורש .ומי
שיירש — ילמד.
ִל ְר ֹקדְ ,ו ִל ְפ ֹּתַח — ַה ֵּצ ל ֶׁש ַּנ ֲע ָׂש ה ֵס ֶד ר גֲ .ע בֹוַד ת ַה ּיֹום
תשעה ימים של עבודות :פתחנו ואחזנו ושאבנו וצעדנו וסגנו ושמרנו ופתחנו פה והכנסנו .והיום שתיים ,שהן אחת :לרקוד עם
הספר הסגור — ומחר לפתוח אותו .כי הצל שהיה סוכה ,ונעשה בית ,ונעשה ריקוד — צריך למחרת שמחת תורה להיעשות דבר
אחד פשוט שאין לו שם יפה :סדר .שלושה מעשים אחרונים.
המעשה הראשון — לרקוד עם הרגליים לפני הראש .אל תחכה לשמחה; היא באה בדקה האחת עשרה .וכשתאחז בספר — הבן מה
אתה אוחז :לא ספר; את היד שאחזה אותך תשעה ימים .ואם אינך רוקד בטבעך — עשה כגר"א :לא כמי שיודע לרקוד ,כמי
שרוצה .ובשעה שיעלו כל הנערים תחת הטלית — עמוד קרוב ,ואם יש לך ילד ,שים את ידך על ראשו כשאומרים "המלאך הגואל":
הברכה של יעקב ,האורח השלישי ,נאמרת היום על הילד שלך ,ואתה הצינור .וזכור את "מורשה" :הילד הזה יורש .ואתה גם.
המעשה השני — לקחת אליה כירושה .כשתעלה היום לתורה — וכולם עולים — אמור את הברכה "ֲא ֶׁש ר ָּב ַח ר ָּב נּוְ ...ו ָנ ַת ן ָל נּו ֶא ת
ּתֹוָר תֹו" כמי שקורא צוואה :נתן .לא השאיל ,לא הבטיח למי שיזכה — נתן .ואם עלה בך השבוע הקול "התורה לא שלי ,אני לא
למדן" — הברכה של היום היא התשובה :בחר בנו ,נתן לנו .ואחרי הברכה ,כשתחזור למקומך ,אמור לעצמך משפט אחד של
ירושה" :יש לי חלק בזה" .זו כל שמחת תורה.
המעשה השלישי — מחרְּ" .ב ֵר אִׁש ית" .ההפטרה אמרה "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך" — ומה שאינו מש צריך מקום קבוע .קבע
לך מחר ,באסרו חג ,לפני שמרחשוון סוגר את הדלת ,דבר אחד :סדר .לא גדול — קבוע :פרשה עם רש"י בכל יום ,דף אחד ,פרק
משניות ,שיעור בבית הכנסת ,לימוד עם ילד בליל שבת .דבר אחד שהוא "לא ימוש" .ובזה נעשה הצל של תשעת הימים סדר של
שנה :כי סוכה מתפרקת ,ולולב מתייבש ,וריקוד נגמר — וסדר לימוד אינו משֵ" .נ ר ִמ ְצ ָו ה ְו תֹוָר ה אֹור" (משלי ו ,כג) :המצווה — נר;
והתורה — אור .הסוכה הייתה נר — מצווה שדולקת שבעה ימים; ומן הנר הזה מדליקים עכשיו אור לשנה .מנר לנר ,כמו שלמדנו כל
השנה ,והאור אותו אור .ואם תשאל מה יישאר מתשעת הפרקים — זה :לא הרעיונות ,לא המקורות ,אלא השעה הקבועה שבה הם
יורדים מן הדף אל הפה .ובזה סוגר גם שער הבטחון את שנתו הראשונה :הבטחון ,למדנו חמישים יום ,הוא שהתוצאה שלו
והעבודה שלנו .ומהי העבודה בשנה שמתחילה מחר? "והגית בו" .והתוצאה — "ָא ז ַּת ְצ ִל יַח ֶא ת־ְּד ָר ֶכ ָך ְו ָא ז ַּת ְׂש ִּכ יל" (יהושע א ,ח) —
שלו .ובין השניים — "חזק ואמץ" .חזק — על העבודה; ואמץ — על הבטחון.
ומילה אחרונה לתשעת הימים .ביום הראשון אמרנו שהסוכה היא יד — "וימינו תחבקני" — שני קירות וטפח ,והצד הרביעי פתוח,
כדי שתוכל לצאת ותישאר מרצונך .תשעה ימים לא יצאת .והיום הצד הרביעי הוא שיוצא :הסוכה נפרקת ,והיד נשארת — לא
מסביבך ,אלא בתוכך ,ומחר בשולחן שלך ,ובבית שלך ,ובספר שלךַּ" .ב ֻּס ֹּכת ֵּת ְׁש בּו" — ישבנו .ומעכשיו ההפך :הסוכה תשב בנו.
שנה שלמה ,עד לסוכה הבאה ,שבה — אם ירצה ה' — ניכנס שוב ,עם אותם שבעה אורחים ,אל אותו צל ,כמי שחוזר הביתה.
ַמ ה ַּל ְח ֹׁשב ַה ּיֹום :כשיבוא הקול של "מחר זה נגמר" — ענה לו בסדר הקריאה של היוםְ" :ל ֵע יֵנ י ָּכ ל־ִי ְׂש ָר ֵא ל" — ומיד "ְּב ֵר אִׁש ית",
בלי שורה ריקה ביניהם .אין בתורה סוף; יש מילה אחרונה ואחריה הראשונה .והמילה האחרונה היא לוחות שבורים עם
"יישר כוח" — ואחריהן "יהי אור" .וחשוב על הספר הסגור :היום כולם שווים וכולם קטנים ,וזה מה שמשמח .ו"מורשה" —
אתה יורש ,לא מפני שלמדת ,אלא מפני שנולדת .ועל הצל :היד שחיבקה אותך תשעה ימים נעשית היום היד שלך,
שמחבקת ספר.
ַמ ה ַּל ֲע ׂשֹות ַה ּיֹום :שלושה מעשים אחרונים .לרקוד — עם הרגליים לפני הראש ,עשר דקות בלי לרצות ,ולראות מה קורה
באחת עשרה; וכש"כל הנערים" עולים — יד על ראש הילד ב"המלאך הגואל" .לעלות — ולומר "ונתן לנו את תורתו" כמי
שקורא צוואה ,ולומר בלב :יש לי חלק בזה .ומחר — לקבוע :דבר אחד של "לא ימוש" ,קטן וקבוע ,לפני שמרחשוון סוגר את
הדלת; ולכתוב אותו על הפתק שבכיס ,מתחת לקבלה של אלול .נר מצוה — ותורה אור.
ִׂש יׂשּו ְו ִׂש ְמ חּו ְּב ִׂש ְמ ַח ת ּתֹוָר ה · ַח ג ָׂש ֵמ ַח · ּוִמ ָּמ ֳח ָר ת — ְּב ֵר אִׁש ית
ֵנר ַמ ֲעָר ִב י · גיליון ט"ו · מהדורת סוכות תשפ"ז — ִצ ָּלא ִד ְמ ֵה יְמ נּוָת א · פרק ט' — שמחת תורה ,כ"ג בתשרי · סיום תשעת הפרקים · בשבת הבאה אי"ה :גיליון ט"ז
— פרשת בראשית · ִנָּת ן ְל ַצֵּלם ּוְל ָה ִפ יץ ְל ִזּכּוי ָה ַר ִּב ים
ִס ּיּום ִּת ְׁש ַע ת ַה ְּפ ָר ִק ים · "ַּב ֻּס ֹּכת ֵּת ְׁש בּו" — ָי ַׁש ְב נּו; ּוֵמ ַע ְכ ָׁש ו ַה ֻּס ָּכ ה ֵּת ֵׁש ב ָּב נּו
ְל ֶה ָע רֹות ְו ֶה ָא רֹותְ ,ו ִל ְק ָּב ַל ת ַה ִּג ָּל יֹון ִמ ֵּד י ָׁש בּוַע ַּב ֹּדַא ״לnergilyon@gmail.com :
