שרי אלפים · Sarei Alaphim — סוכות (2026-09-21)

תשפ"ז לפ"ק חג הסוכות
משפיע הטבה זו כמתנת חנם ,לא היתה ההטבה בחג נידונין על המים )ראש השנה א ,ב(.
בשלימות ,מאחר שידעו הברואים שאינו מגיע
יש להתבונן במה שאמרו חז"ל )תענית א ,א(
אליהם מן הדין והוה נהמא דכיסופא .ועל כן ,בכדי
שהגשמים הם סימן קללה בחג ,הלא חג הסוכות
שיהיה ההטבה בשלימות ,ברא הקב"ה את עולם
הוא הזמן אשר בו נידונין על המים ,ואם כן אדרבה,
הזה מקום הבחירה ,כדי שעל ידי עבודת האדם
היה ראוי שירידת גשמים תהיה סימן ברכה בחג.
ובחירתו בטוב יהיה ראוי מצד מעשיו לקבל את
הברכה והטוב שהשי"ת חפץ להשפיע עליו. עוד יש להבין גודל השמחה שהיה שורה בשעת
שמחת בית השואבה בבית המקדש ,עד שאמרו
והנה החילוק היסודי שבין מדת החסד למדת הדין,
חז"ל )סוכה נא ,א(" :מי שלא ראה שמחת בית
הוא שמדת החסד משפעת אף כשאין המקבל ראוי
השואבה לא ראה שמחה מימיו”.
מצד מעשיו ,מה שאין כן מדת הדין שוקלת אם
המקבל ראוי וזכאי לקבל את השפע .ואף שנראה שמחת בית השואבה התחילה במוצאי יום טוב
שמדת הדין ממעטת את ההטבה ,באמת אינו כן, הראשון של חג ,אושפיזא דיצחק אבינו ע"ה.
כי זה גופא היא ההטבה הכי גדולה .שהרי דוקא על ולכאורה יפלא ,הלא יצחק אבינו הוא מרכבה למדת
ידי מדת הדין יכול האדם לקבל את הטובה באופן הדין ,שנראית כהיפוכו של מדת השמחה ,ואיך
שיוכל לשמוח בה שמחה אמיתית ולא תהא יתכן שיתחיל השמחה באושפיזין שלו .מאידך
כ'נהמא דכיסופא'. גיסא ,עצם השם "יצחק" הוא מלשון צחוק
ושמחה ,והדבר צריך ביאור.
והנה בשעת יציאת מצרים ,היו בני ישראל שקועים
במ"ט שערי טומאה ולא היו ראויים מצד מעשיהם ובכלל יש להעיר במה שחוגגים חג הסוכות בחודש
להגאל .ואף על פי כן ,הוציאם השי"ת ברוב רחמיו תשרי ,חודש של דין ומשפט ,ואף על פי כן דוקא
וחסדיו .ועל כן נקראת חג הפסח "זמן חרותנו” ולא חג הסוכות נקרא "זמן שמחתנו” .ובאמת היה
"זמן שמחתנו" ,כי כאמור ,אין השמחה בשלימות מסתבר שחג הפסח ,שחל בחודש ניסן שהוא
כאשר מגיע ההטבה בדרך מתנת חנם. בבחינת החסד ,יקרא זמן שמחתנו .אבל באמת
נקרא פסח "זמן חרותנו” ולא "זמן שמחתנו".
מה שאין כן חג הסוכות ,שבא לאחר העבודה של
חודש אלול ,ראש השנה ,עשרת ימי תשובה ויום ומכל זה נראה שמדת הדין אינה סתירה למדת
הכיפורים ,והחג עצמו מסובב במצוות ,ישיבת השמחה כלל .אדרבה ,יש מדרגה של שמחה אשר
סוכה ,נטילת לולב ,ושמחת יום טוב ,הרי נמצא אי אפשר להגיע אליה מבלעדי מדת הדין.
שאין אנו רק מקבלים השפעתיו וטובותיו יתברך, כי הנה ידוע מהספרים הקדושים שתכלית בריאת
אלא גם אנחנו עושים את חלקנו על ידי עבודתנו. העולם היתה מפני שהקב"ה הוא תכלית הטוב,
ועל כן דוקא סוכות הוא "זמן שמחתנו" ,כי היא ודרך הטוב להיטיב .ועל כן ברא את כל הברואים,
כדי שיהיה לו יתברך עם מי להיטיב .אמנם ,אם היה
גליון 'שרי אלפים של שבוע זו נתרם לזכות רפואתה השלימה של שרה סלאווא שיינדל בת נעכא גיטל שתחי׳ בתוך שאר חולי ישראל
ישראל גוי אחד בארץ' )דברי הימים א יז ,כא(, הזמן של שמחה אמיתית ,של קבלת טובתו יתברך
בהתחברם יחד ,נעשה מי"ם בשלימות. מתוך עבודה ואתערותא דלתתא.
וזהו פירוש המשנה 'בחג נידונין על המי"ם' .בחג ואפשר לומר שזהו עומק ענין המים של חג
הסוכות אנו נידנים על ענין המי"ם .האם יש רק מ"י הסוכות .בדרך כלל ,מים יורדים מן השמים אל
אחד ,שרק השי"ת משפיע עלינו מטובו וחסדו, הארץ ,והוא סימן להשפעת חסדו וטובו יתברך
ואנו נשארים כמקבלים בלבד ,או יש גם מ"י השני מלמעלה למטה אל בריותיו מבלי שום פעולה
מצדינו ,שגם אנחנו מביאים לו יתברך נחת רוח על מצדנו .ועל כן הוו הגשמים סימן קללה בחג ,כי
ידי מעשינו בתורה ,עבודה ,וגמילת חסדים. כאמור ,עבודת חג הסוכות הוא שהאדם יתקרב אל
אביו שבשמים באתערותא דלתתא ואז יזכה
ועל פי זה נוכל להבין מה שאמר הלל הזקן כשהיה
להשפעת טובו יתברך ,ולא באתערותא דלעילא
שמח בשמחת בית השואבה" :אם אני כאן הכל
לחוד.
כאן ,ואם איני כאן מי כאן” )סוכה נג ,א( .וקשה ,האיך
היה יכול ענוותן כהלל לדבר דברים כאלה הנראים ועל כן ,דוקא בחג הסוכות מנסכים מים על גבי
כדברי גאות ,כאילו הכל תלוי בנוכחותו. המזבח ,להורות שמלבד ההשפעה של מים
מלמעלה למטה ,רוצים גם אנחנו להביא את
ולפי דרכנו אפשר לומר שעומק דברי הלל היו "אם
חלקינו מלמטה למעלה להעלותו על גבי המזבח
אני כאן” ,אם אני נמצא כאן ,שאינני רק כמקבל
לפני ה' .ועל זה אמרו חז"ל "מי שלא ראה שמחת
מהשי"ת ,אלא גם אני עושה את חלקי על ידי תורה
בית השואבה לא ראה שמחה מימיו” .כי אין לך
ועבודה ,אז "הכל כאן” ,היחס הוא בשלימות .אבל
שמחה גדולה מזו ,שהאדם זוכה על ידי עבודתו
"ואם איני כאן” ,אם אין אני עושה את חלקי ,אז
ובחירתו בטוב לעשות נחת רוח ליוצרו ,ועל ידי זה
"מ"י כאן” .נשאר רק מ"י במקום מי"ם ,דהיינו המ"י
נעשה כלי מוכשר וראוי לקבל את השפע מלמעלה.
של 'מ"י כעמך ישראל' ,אהבתו והשפעתו של
השי"ת אלינו .אבל המ"י השני ,של 'מ"י כה' ועל כן מתחלת שמחת בית השואבה דוקא בליל
אלקינו' ,המורה על ההתעוררות שלנו מלמטה אושפיזא דיצחק אבינו המרכבה למדת הדין ,כי
להתקרב אליו ,חסרה. דוקא הטבה שניתנה לאדם במדת הדין נותנת
לאדם האפשרות לשמוח בטובתו בשלימות,
יהי רצון שנזכה להיות ראויים באמת לברכתו של
מאחר שזכה לה על ידי עבודתו .וממילא מובן
הקב"ה ,ולעבדו מתוך שמחה שלימה בבית
הטעם ששמו של 'יצחק' הוא מלשון צחוק ושמחה,
המקדש השלישי ,אשר בו נשוב לשמוח בשמחת
כי כאמור ,מדת הדין היא המקור לשמחה הכי
בית השואבה ,בביאת משיח צדקנו במהרה בימינו
גדולה.
אמן.
ונראה שהיחס ממטה למעלה וממעלה למטה
מרומז בתיבת מי"ם עצמה .מי"ם יש בה תיבת מ"י
ישר והפוך .מצד אחד נושאים ישראל עיניהם
למעלה ואומרים :מ"י כה' אלקינו )תהלים קיג ,ה(.
ומצד השני אומר השי"ת על ישראל 'מ"י כעמך
גליון שרי אלפים | חג הסוכות תשפ"ז לפ"ק
