קובץ גליונות - תוספות · Kovetz Gilyoines - Tosafos — סוכות (2026-09-21)

הרב יהודה עמית
בס״ד
תשובת
הרב יהודה עמית שליט״א
ראש ישיבת קרית מלאכי
לשאלות שנשאלו בוועידת בני הישיבות
קיבוץ חפץ חיים
ובו:
חיים על ניסי ניסים • ׳בגלל׳ המדינה או ׳למרות׳ המדינה
הצבא -׳כור ההיתוך׳ • ימי קום המדינה
התפיסה הדתית־לאומית ושורשיה • צדיק בן צדיק
אמונת חכמים וההליכה לבחירות • ירידת הדורות
קריאת שמע בזמנה • זהירות מחילול השם
מנחם־אב תשפ״ו
1
הרב יהודה עמית
תוכן הדברים
השאלות שהוגשו לראש הישיבה
נושא הגיוס
לשאת בנטל? -חידוד השאלה
חיים על ניסי ניסים
התורה מקיימת את העולם
דע מה שתשיב
הכרת הטוב למדינה
׳בגלל׳ המדינה או ׳למרות׳ המדינה?
עם ישראל ,ארץ ישראל ,מדינת ישראל
׳הוזה המדינה׳— הרעיון ושורשיו
״לא יזכירו פה שם ה׳״
ימי קום המדינה— כיצד טעו רבים?
״להעביר את העם על דתו״
הבהירות שהביאה התקופה
הצבא— ׳כור ההיתוך׳
׳כוחי ועוצם ידי׳— סכנה נוראה
חרדלניקים
״אין אנו דנים בני אדם״
שורש התפיסה
״מישהו כאן טועה בגדול״
התייחסות לעולם הזה
צדיק בן צדיק וצדיק בן רשע
אמונה והשגחה
אמונת חכמים וההליכה לבחירות
ירידת הדורות
שני דברים לסיום
א .קריאת שמע בזמנה
ב .זהירות מחילול השם
נספח :משל ׳שבט זולו׳
2
הרב יהודה עמית
השאלות שהוגשו לראש הישיבה
כפי שנשלחו לקראת רב־השיח
נושא הגיוס
אנו צריכים צבא ,ויש השתדלות ,ואנו אכן לא נושאים בנטל .האם זוהי תחושת בדיעבד ,ומדוע לא רואים
שגדולי ישראל עושים מסגרות תואמות.
באיזה מצב היו צריכים ללכת לצבא אם היה מותר.
למה לא לעשות שומרים עם נשק כמו הצלה ,ואינו מגיע מעידוד הרבנים.
הכרת הטוב למדינה
התפתח עולם תורה מפואר ,ולא נראה שבלי המדינה היו נותנים לגדול כך .יש הטבות מביטוח לאומי,
תקציבים ,ופטור לבני ישיבות .ערים חרדיות .וכי לא צריך להכיר טובה ,ואם כך במה.
חרדלניקים
מדוע מקצינים כנגד החרד״לניקים ,מדוע לומר שהוא אפס אם חושב אחרת ממני.
מדוע לא לראות את החלק הטוב שהם מקצינים עצמם כדי שלא להיות כאחיהם המזרחיסטים.
בחור שנולד דתי לאומי בהשקפה לא חרדית ,האם מחוייב לשנות מדרך חייו .האם יתבע משמים אם לא
יעשה זאת.
התייחסות לעולם הזה
חוזרים בתשובה אומרים שהעולם הזה הוא אפס אפסים ,והציבור שלנו חש בחלקו שהוא מפסיד בכך,
ואיך מגיעים להכרה שאינו מפסיד לבא .העוה״ז מים מלוחים ,והוא רווה לכמה שניות בלבד .הגר״ד יפה
ביאר שצדיק לא יכול לעמוד במקום של בעלי תשובה ,כי הצדיק יכול להתגנב מחשבה שאולי ויתר על
משהו ,אבל בעל תשובה לא.
אמונה והשגחה
כמה חשוב לדבר בימינו על חיזוק האמונה ,ומהי הדרך המתאימה ביותר לבן ישיבה בימינו מה שאינו
יודע ביסודות העיקר.
ירידת הדורות
מדוע נראה כי הדורות יורדים בקצב נורא ,וכל אחד רואה בניו ונכדיו שונים ממנו ואחריתו מי ישורנו ,יש
דרך למנוע זאת?!
3
הרב יהודה עמית
• נושא הגיוס •
שאלה :אנו צריכים צבא ,ויש השתדלות ,ואנו אכן לא נושאים בנטל .האם זוהי תחושת בדיעבד ,ומדוע
לא רואים שגדולי ישראל עושים מסגרות תואמות.
באיזה מצב היו צריכים ללכת לצבא אם היה מותר.
למה לא לעשות שומרים עם נשק כמו הצלה ,ואינו מגיע מעידוד הרבנים.
לשאת בנטל? -חידוד השאלה
למעשה אפשר לחדד את העניין עוד יותר :באו אותן חיות בצורת אדם ונכנסו לארץ בשמחת תורה ,ורצחו
בצורה מזעזעת; הם עצמם הסריטו את מעשיהם ,ומי שראה זאת התחלחל— אפילו גויים התחלחלו מן הדברים.
אותם רוצחים— אילו לא היה איש עומד מולם ,היו מגיעים עד ביתנו .ואילו עמד אחד מהם ליד ביתך ויורה
— מה היית עושה? וכי נחכה שיגיעו עד אלינו ויירו ליד הבית? הרי הלכו להילחם בהם שם כדי לשמור עלינו;
אם כן— למה אנחנו פטורים מן העניין?
לכאורה אפוא צריכים גם אנחנו להיכנס תחת האלונקה ,׳לשאת בנטל׳ .איך אפשר להסביר את זה?
באמת אי אפשר להסביר את זה .לך נסה להסביר לסוס .אני הולך עכשיו לפגישה עם עורך דין בעניין מסוים
— נסה להסביר לסוס לאן אני הולך .׳עורך דין׳— מה זה? הוא אינו מבין את המושגים הללו כלל .אפשר להסביר
משהו לסוס?
לשאת ב׳נטל׳? איזה נטל יש כאן?— נטל הביטחון .מה פירוש ׳נטל הביטחון׳? מה ,אינך יודע? רוצים להרוג
אותנו! אה ,ככה? אתה צודק .אז מה צריך לעשות? כל בר דעת היה צריך לקחת את הרגליים ולברוח מן הארץ
הזאת; אין כאן שום סיכוי לשרוד.
חיים על ניסי ניסים
אותו רשע שהיה ראש הממשלה הראשון ,בן גוריון— כשקמה המדינה רקדו אנשים ברחובות ,והוא סיפר
שיצא למרפסת ,ראה שהכול רוקדים ושמחים ,והוא היה היחיד שלא שמח —.הוא לא היה היחיד; גם כל גדולי
ישראל לא שמחו— אבל הוא אמר שהיה היחיד שלא שמח ,כי הוא ידע מה מחכה ...מחר תפרוץ מערכה :שבע
מדינות ערביות— מצרים ,סודן ,סוריה ועוד— עם צבאות ,עם טנקים ,עם מכונות ירייה ועם חיילים מאומנים,
נגד מדינה שזה עתה קמה ,שמספר תושביה שש מאות אלף.
ומלבדם היו כאן ,בתוך השטח ,למעלה משש מאות אלף ערבים בתוך המדינה .זו היתה הרפתקה שכלל לא
היה ברור כיצד תסתיים— והוא ידע ,והיה בלחץ מה יהיה ...הרפתקה שבה סיכן את היישוב כולו.
אבל למעשה ,מאז ועד עכשיו נמצאים באותו מצב :למעלה ממיליארד ערבים מסביב רוצים להרוג אותנו.
באיראן לבדה— קרוב למאה מיליון; במצרים— עשרות מיליונים; פקיסטן ,תימן ,טורקיה— ים של מדינות,
וכולם רוצים להרוג אותנו .מה הסיכוי שהמדינה הזאת תשרוד?
בשנת תשי״ז ,אחרי מה שנקרא ׳מבצע סיני׳ ,כשכבשו את כל סיני ,שאל מישהו את ראש הממשלה דאז ,בן
גוריון :האם זו המלחמה האחרונה עם הערבים? והוא השיב :״לא .האחרונה תהיה זו שבה ינצחו הערבים— היא
תהיה האחרונה״ .הוא קרא את המפה.
מה הסיכוי כאן? אנחנו חיים פה בניסי ניסי ניסים .אותו רשע שהיה ראש ממשלה אמר :״כאן בארץ ,מי שלא
מאמין בניסים— איננו ריאליסט״ .הכול ניסים; הכול ניסים וניסי ניסים.
אחד מהוגי הדעות שלהם אמר :״זו המדינה היחידה בעולם שלא רק ׳סומכת׳ על ניסים— אלא מתחשבת
בהם״ .כאן הניסים הם חלק מחשבון התקציב; סעיף .איך סוגרים את החור הזה?— עם נס.
אבל אנחנו ,שומרי המצוות ,יודעים שיש ניסים ,ואנחנו חיים על ניסים .אנחנו יודעים שעם ישראל הוא
כבשה אחת בין שבעים זאבים ,ויודעים שהכול ניסים .אבל אתם ,פורקי העול— על מה אתם בונים?
מזל אחד יש להם— שהם אינם חושבים .אילו חשבו ,לא היו מסתדרים .הם פשוט לא חושבים.
יש לי בן דוד ,שהיה אלוף־משנה בחיל הרפואה ,שייך לשמאל; כבר שנים לא פגשתיו .אבל לפני שנים ,בכל
פעם שנפגשנו היה מספר בדיחות ,כאילו הוא מילואימניק של להקת בידור ...הוא פחד לומר מילה רצינית,
4
הרב יהודה עמית
שמא אתפוס אותו.
פעם תפסתי אותו ואמרתי לו :תגיד לי ,עשית ברית מילה לבנך? אמר לי :כן .שאלתי :למה? אמר לי :כי זה
בריא— הרי הוא רופא ...אמרתי לו :ומתי עשית זאת ,כשהיה בן שנה או בן שנתיים? אמר לי :כשהיה בן שמונה
ימים .שאלתי אותו :למה ,כי אז זה הכי בריא? ...והמשכתי :אילו עשית לו ניתוח אפנדיציט— גם אז היית מזמין
את כל המשפחה ונותן לכל אחד רבע עוף? ...הם פשוט לא חושבים .אינכם מתארים לעצמכם את הפער
העצום שבין בני התורה לבין הרדודים האלה!
לפני קרוב לחמישים שנה היתה חתונה של בעל תשובה באחד הקיבוצים בדרום; החליטו לערוך את
החתונה בקיבוץ .זה היה ממש בראשית תקופת החזרה בתשובה .ערכו שם את החתונה בכוונה תחילה ,הביאו
קבוצה של בחורי ישיבות ותזמורת ,וביקשו ממני לבוא— ידעו שיהיו שם ויכוחים ועניינים .באתי ,ולידי עמד
יהודי .מה הוא עושה? דוקטור לפיזיקה .פתחתי עמו בשיחה ושאלתי :תגיד לי ,בשביל מה אתה חי? הוא חשב
רגע וראה שאין לו תשובה ...ואז אמר לי— ואני זוכר את תשובתו עד היום ,מילה במילה :״אתם הדתיים באים
עם תשובות מוכנות״ .דוקטור לפיזיקה! ...אתה מבין— אני בא עם ׳תשובה מוכנה׳ על שאלה כזאת ...זה לא
ייאמן :הוא עוד לא חשב על זה .אנשים רדודים בצורה בלתי רגילה.
אבל באמת— אין כאן שום סיכוי; רק בניסים .הם יודעים זאת ,כולם מדברים ׳ניסים ,ניסים ,ניסים׳ ,אבל אינם
מבינים לקשר :מדוע שיהיו ניסים? מה זה בכלל נס? מכוח מה יהיו כאן ניסים? הבג״ץ מייצר ניסים? הכנסת
מייצרת ניסים? הממשלה? בתי התיאטרון שלהם? קבוצות הכדורגל? מדוע שיהיו פה ניסים?
מה זה נס? נס הוא התערבות עליונה שאינה מוסברת בטבע— ויש מי שעומד מאחוריה .ומה מביא את
הדבר הזה? אנחנו עם התנ״ך; אנחנו העם שהביא את התורה לעולם .כל ה׳תרבות׳ המערבית ,הציביליזציה
כולה ,נסמכת על זה :למעלה ממיליארד מאמיני הנצרות והרבה למעלה ממיליארד ממאמיני האסלאם— כולם
מאמינים ב׳ברית הישנה׳; את עשרת הדיברות אנחנו נתנו להם .וגם אצל אלה שאינם מאמינים— הערכים
הללו קיימים .ואם כן ,במה מדובר? אנחנו יודעים את האמת; אנחנו יודעים מה מביא את הניסים!
התורה מקיימת את העולם
לפני שנה אמרנו כאן את המשל של ׳שבט זולו׳י; דומני שהכול מכירים אותו ,ואין צורך לחזור על הדברים.
ממילא אנחנו יודעים את האמת ,ובני תורה צריכים להבין זאת :כל בן תורה צריך לקרוא ולעבור היטב על שער
ד׳ שב׳נפש החיים׳ ,ולהבין מה פירוש הדבר שאני לומד תורה.
יש בחורים ההולכים שפופים ,שאינם מבינים את גודל משמעות לימודם .אתם רואים היום שטחים גדולים
של פאנלים הקולטים את אור השמש ומייצרים ממנו חשמל ,ומוכרים את החשמל לחברת החשמל .אתה
יכול להתקין פאנל אחד כזה על גג ביתך ,לחבר מערכת מתאמת— ואתה מחובר לחברת החשמל :אתה מייצר
חשמל ,והחשמל שלך נכנס לתוך הזרם של כל החשמל בארץ .נעשית שותף בכל החשמל של הארץ כולה.
חז״ל אומרים לנו :אתה נוטל משנה— ׳שניים אוחזין בטלית׳— ויושב ולומד אותה; למעשה אתה מתחבר
עתה ל׳גנרטור׳ הכללי המחזיק את כל העולם .מתחבר בשני חוטים— ומחובר להכול :״נעשה שותף להקב״ה
במעשה בראשית״.
אתה מחייה את כולם .הקב״ה לא ברא עולם והלך לו; הוא ״מחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית״—
מחדש עכשיו ,יוצר עכשיו שוב את העולם כולו .כיצד?
העולם כולו מופעל כל הזמן .אתה רואה מאוורר מסתובב; מי שלא ראה מאוורר מימיו שואל :מה זה ,צלחת
כחולה? אומרים לו :לא ,יש כאן שתי כנפיים המסתובבות במהירות —.לא ,מה פתאום! הוא בטוח שזו צלחת.
אבל באמת אלו שתי כנפיים מסתובבות.
כל מציאות העולם מתחדשת בכל רגע .היום יודעים זאת גם בפיזיקה :אין מציאות מוחלטת של חומר,
אלא אלקטרונים המסתובבים במהירות ויוצרים אפקט של חומר .ומי מסובב את הכול— כל אלקטרון ,ים של
אטומים ,בגוף ובכל דבר? הקב״ה מסובב את הכול; הקב״ה הוא ה׳מנוע׳ המסובב כל העת .אני משתמש במושג
׳מנוע׳ ,אך אין זה מנוע— זהו רצונו של הקב״ה ,המקיים את הכול .והרצון הזה תלוי— כך אומר ה׳נפש החיים׳
בצורה ברורה ומוחלטת :אם יהיה רגע אחד שלא יהיה בו יהודי אחד העוסק בתורה— כל העולם כולו חוזר
לתוהו ובוהו!
להבין את הדבר הזה .אני הקטן— יש עוד כמה אלפי בחורי ישיבות ,מה אני שווה? מה התורה שלי שווה? יש
.1לתועלת הקוראים הועתק המשל במילואו ,מתוך מכתב לבן ישיבה שכתב ראש הישיבה אשתקד ,בנספח שבסוף הקונטרס.
5
הרב יהודה עמית
היודעים הרבה יותר טוב ממני ומבינים; עד שאני תופס תוספות— הם מבינים ברגע אחד מה רצה התוספות,
ויש להם תירוצים על קושייתו ,ואני איני מבין וקורא שוב ,עד שאני מצליח להבין .נכון .ובכל זאת— אני ,הקטן
ה׳מסכן׳ הזה ,יושב ולומד תורה ,ולימוד התורה שלי מקיים את כל העולם .הכול.
אל תרגיש את עצמך מסכן— אתה ענק! אתה ,עם התורה שלך; כמה שאתה מרגיש מסכן— התורה שלך
מחייה ומקיימת את כל העולם .כמה שאיני מבין ,וכמה שאני קורא שוב ומנסה להבין— התורה הזאת מקיימת
את כל העולם .הבן מה אתה עושה!
אנחנו יודעים את האמת :לא רק הביטחון— הרבה יותר מזה .השמש זורחת בזכותנו; הגשם יורד— הכול
בזכותנו ,בזכות לומדי התורה :״אם לא בריתי יומם ולילה ,חוקות שמים וארץ לא שמתי״ .אנחנו עושים את
הכול .הרם את הראש; אל תסתובב שפוף.
דע מה שתשיב
ואם אותם אנשים אינם מבינים זאת— אותם ׳אנשי שבט זולו׳ שאינם מאמינים שיש חיידקים ,אותם מסכנים
שאינם מבינים— האם ארד לרמתם? הוא שואל :׳למה אינך מתגייס?׳— מה תסביר ל׳זולו׳ניק כזה? מה תסביר
לו?
אמור לו :אדוני ,התשובה פשוטה מאוד .פעם קראתי על מדריך באזור של חפירות ארכיאולוגיות ,שנתן שם
הרצאה והסביר :זה מן התקופה הזאת וזה מן התקופה ההיא .שאלה גברת אחת :אדוני ,הסבר לי בבקשה—
איך יודעים שזה מן התקופה הזאת? אמר לה :גברת ,פשוט מאוד— הולכים לאוניברסיטה ,לומדים כמה שנים,
ויודעים .פשוט מאוד.
גם אני אומר :אדוני ,אתה רוצה להבין? לך לישיבה ,שב כמה ימים— ותדע .איך אתה רוצה שאסביר לך על
רגל אחת דבר שאינך מבין בו כלום? וכי נראה לך שכל הציבור הזה אינו שפוי? אתה יודע כמה קצינים בכירים
חזרו בתשובה ,יושבים ולומדים תורה ושולחים את ילדיהם לישיבות— כולם אינם נורמליים? לך היפגש עם
אחד כזה ,שב ושאל אותו— הוא יסביר לך.
אלא שהם למעשה מתריסים; אינם רוצים לשמוע .הוא שואל אותך כשאצבעותיו באוזניו :׳תגיד לי מה זה׳
־ אבל הוא אינו שומע כלל ,ולכן אין מה לדבר .אבל אנחנו ,לעצמנו ,צריכים להיות בהירים בדבר .אין לנו שום
ספק.
• הכרת הטוב למדינה •
שאלה :התפתח עולם תורה מפואר ,ולא נראה שבלי המדינה היו נותנים לגדול כך .יש הטבות מביטוח
לאומי ,תקציבים ,ופטור לבני ישיבות .ערים חרדיות .וכי לא צריך להכיר טובה ,ואם כך במה.
׳בגלל׳ המדינה או ׳למרות׳ המדינה?
וכעת לעניין המדינה— ש׳בזכות המדינה יש כל כך הרבה׳...
לפני שנים הייתי בחתונה של אחד מבניו של ר׳ חיים גריינמן זצ״ל .איני יודע מי מכם זכה להכיר את ר׳
חיים; כל מי שנכנס לד׳ אמותיו— הרגיש עולם אחר.
הייתי בא אליו עם רשימת שאלות ,וכשנכנסתי לחדרו— חצי מהשאלות התפוגגו; מיד הבנתי ,והתשובות
היו ברורות .הבהירות היתה כה גדולה ...ואנשים רבים כל כך עמדו עמו בקשר ,רופאים מכל המגזרים .בחתונה
השתתף מתתיהו אדלר ,שהיה מנכ״ל אוניברסיטת בר־אילן .אני ,בתקופה מסוימת ,הייתי שם— ואף עשיתי
להם צרות רבות :הייתי בנשיאות התאחדות הסטודנטים ,עשינו שביתות ו׳בלגנים׳ ,והכירו אותי היטב ...והנה
הוא רואה אותי ,זה היה לפני עשרות שנים ,פתאום אברך עם זקן— גם הוא הגיע ,כרבים אחרים ,להתייעץ עם
ר׳ חיים— טפח לי על השכם ואמר :״אתה רואה ,זה בוגר בר־אילן״ .אמרתי לו :מתתיהו ,אני לא כזה ׳בגלל׳
בר־אילן; אני כזה ׳למרות׳ בר־אילן ...והדבר הוא בדיוק להפך :עולם התורה אינו קיים ׳בגלל׳ המדינה ,אלא
׳למרות׳ המדינה .את זה צריך להבין.
6
הרב יהודה עמית
עם ישראל ,ארץ ישראל ,מדינת ישראל
צריך להבין את הנושא .כשמדברים על ׳המדינה׳— המושגים מבולבלים .יש מושג הנקרא ׳עם ישראל׳ ,יש
מושג הנקרא ׳ארץ ישראל׳ ,ויש דבר הנקרא ׳מדינת ישראל׳.
עם ישראל— אלו בניהם של אברהם ,יצחק ויעקב; כל מי שנולד לאם יהודייה הוא יהודי .אלה הקיימים היום
הם עם ישראל ,וכל גרי הצדק שהתגיירו גירות אמת והצטרפו אליהם— זהו עם ישראל.
ארץ ישראל— שטח מסוים על פני כדור הארץ ,שבורא עולם ייחד אותו בקדושה מיוחדת .ואין זה משתנה :גם
כשהיו כאן הצלבנים או הטורקים או כל שאר השליטים— זו היתה ארץ ישראל.
מדינת ישראל— זו מערכת שלטונית; כמו עיריית רמת גן או עיריית בני ברק .וכל השאלה היא מי נמצא
ב׳עירייה׳ הזאת; מי האנשים.
׳הוזה המדינה׳ -הרעיון ושורשיו
ולגבי הדבר הזה הנקרא ׳מדינת ישראל׳— צריך להבין .דרך אגב ,אתמול היתה לוויה בירושלים :הביאו את
סבו של הרצל לקוברו בהר הרצל .לפני כמה ימים אמר לי מישהו דבר שהכניס אותי קצת ללחץ :סבתי ע״ה
היתה ממשפחת הרצל ,ובתחילה חשבתי שהם היו בני דודים ממש— ואם כן ,הסב הזה הוא גם סבי...
היא היתה אישה חרדית מאוד ,וסבה היה מבית דינו של החתם סופר— ר׳ משה ליטש רוזנבוים ,בעל ׳הלחם
רב׳ ו׳מתא דירושלים׳ .בסוף התברר שרק סבה וסבו היו בני דודים ,ואיני צאצא שלו של הסבא.
מכל מקום היינו קצת בלחץ מן העניין ,שכן הסב הזה ניתק את הקשר עם נכדו כשנודע לו שהוא מחלל
שבת .ועכשיו רוצים לקבור אותו לידו— והרי אין קוברים רשע חמור אצל רשע קל ,וכל שכן צדיק אצל רשע.
עשו אפוא השתדלות שתיעשה שם מחיצה בקבר עד למטה ,שתהא זו חלקה נפרדת ולא ייקברו יחד.
אבל מכל מקום צריך לדעת :אותו ׳הוזה המדינה׳ ,אותו הזוי ,עפרא לפומיה— הרעיון הראשוני שלו היה
׳לפתור את בעיית העם היהודי׳ .וכיצד רצה לפתור אותה? הדברים כתובים בזיכרונותיו; בזמנו ציטט הרב
משה שיינפלד זצ״ל מספר הזיכרונות שלו— פנקס שהוציא לאור פרופ׳ יוסף נדבה— וכתובים שם דברים
מסמרי שיער...
לשם התוכנית המקורית שלו הוא פנה לאפיפיור שיסייע בידו ,והוא יחולל אצל היהודים תנועת התנצרות
המונית .לא אחד אחד ,אלא— כלשונו— בצורה ׳מכובדת׳ ,עפרא לפומיה .זה מה שהוא רצה! ואת בנו הנס
הוא לא מל— הוא נקבר ערל .בנו סיפר שבבית קיימו את החגים הנוצריים; הוא הורה למשרתות להתפלל את
תפילות הנוצרים; הדליקו בביתו עץ אשוח של חג המולד— אבל נרות חנוכה לא הדליקו שם .הוא דיבר בזלזול
על הרבנים ובהערצה על כומרי הנוצרים ,ה׳ ירחם.
צריך אפוא להבין .אמרתי פעם משל :היה יהודי מסכן ,חולה בכל המחלות שבעולם— זקוק לדיאליזה,
כליותיו אינן עובדות; בעיות בלב; רגל אחת שבורה והוא צולע; כל גופו מלא פצעים; אשתו אינה בריאה
בנפשה; יש לו בת מבוגרת; כולו מוקף צרות ,חייב כסף ונושים רודפים אחריו— אין לו יום ואין לו לילה .מסכן.
יום אחד ניגש אליו יהודי אחד ואמר לו :שמע ,אני רואה את מצבך וכואב לי הלב .כבר זמן רב אני חושב
איך אפשר לעזור לך ,ועלה בדעתי רעיון שיפתור לך את כל הבעיות— גם את הנושים ,גם את אשתך ,הכול.
הלה אינו מאמין :מה ,באמת? מה הרעיון? אומר לו :ראה ,שם בונים בניין; כבר בנו שמונה קומות ,והם עומדים
בתשיעית .בקומות התחתונות כבר עשו קירות מסביב ,ובקומה התשיעית עדיין לא .יש שם מעלית :אתה
עולה ,מדדה עד הקצה ,עוד צעד אחד החוצה— ואחרי שתי דקות אין לך חובות ,אין בעיות ,הכול עובר .לא
בעיות עם האישה ולא שום בעיה; אתה רגוע לחלוטין ...רוצה? בוא ואקח אותך לשם ,יש לי מכונית בחוץ.
הלה אומר לו :לא ,לא תודה ...והוא מפציר בו :אולי בכל זאת? כבר זמן רב אני חושב על הרעיון —...לא,
תודה .אולי מחר?— לא ,תודה; באמת מחמם את הלב שיש מי שחושב עליי ודואג לי— תודה לך .הוא שב אחרי
חודש :אולי עכשיו?— לא ,תודה .אחרי חודשיים ,שלושה— לא רוצה.
אחרי ארבעה חודשים הוא פוגש אותו שוב :שמע ,אני רואה שאינך רוצה .יש לי בשבילך רעיון אחר ,שגם
הוא יפתור לך את כל הבעיות .יש לו רעיון חדש ...איך תתייחס לרעיון החדש עוד לפני ששמעת אותו ,כשאתה
יודע מה היה הרעיון הראשון? למה תצפה ממנו ברעיון החדש?
את זה צריך לדעת :המדינה היא כבר הרעיון השני שלו— אחרי הרעיון הראשון ,׳לקפוץ מן הגג׳ .הרעיון
הראשון לפתרון בעיית העם היהודי היה לקפוץ מן הגג :להתנצר!! לא רצינו; אנחנו רוצים להיות יהודים—.
למה אתם צריכים את זה?— בכל זאת ,רוצים אנו להישאר יהודים —.טוב ,מה אעשה לכם ...לא רוצים לקפוץ?
7
הרב יהודה עמית
אתם יודעים מה ,יש לי רעיון אחר ...וכי הוא דאג לעם היהודי?! קיום המצוות— הוא שדקר לו בעיניים.
אז עלה בו רעיון חדש ,דרך אחרת כיצד לערטל אותם מן המצוות :בוא היה חבר במדינה היהודית— ובזה
אתה יהודי .בזה שאתה חבר במדינה היהודית ,שוב אין צורך במצוות .זה מה שעשו לתימנים כשעלו לארץ:
חתכו להם את הפאות ,כי ׳פה בארץ לא צריך את זה— אתה חבר במדינה היהודית׳.
כך הוא כותב לחברו מקס נורדאו ,שהיה נשוי לגויה :״איני מבין מה חששותיך; ברגע שנקים את המדינה
תהיה אשתך חברה במדינה ,והיא תהיה יהודייה— בלי כל קשר לדתה״ .זה היה הרעיון :במקום שעם ישראל
יהיה עם— ״אין אומתנו אומה אלא בתורותיה״— נהיה ׳חברים׳ ויש מדינה .וזו מטרת המדינה כל העת; את
המסר הזה יש לקלוט.
״לא יזכירו פה שם ה׳״
אמר לי גיסי ,ר׳ עקיבא נבנצל שליט״א ,בנו של ר׳ אביגדור שליט״א ונכדו של ד״ר יצחק ארנסט נבנצל,
שהיה מבקר המדינה הראשון— מבקר המדינה הוא על תקן של שופט עליון ,ובאירועים של בחירת נשיא
וכנסת מביאים את כל מנהלי המדינה ,כך שנפגש הרבה עם בן גוריון .ואמר לי גיסי ששמע מסבו :בן גוריון,
אותו רשע ,אמר שלא האמין שיישארו בחורי ישיבות .הוא לא האמין; ברור היה לו שהעסק ייגמר.
הוא גם היה שונא דת בצורה נוראה .היה יהודי בשם פרופסור ישעיהו ליבוביץ ,טיפוס מעניין ,והוא כתב
שהכיר אנשים רבים ,אך לא הכיר אדם בעל שנאה כה עזה ליהדות כבן גוריון.
כשהקימו את המדינה כתבו את ׳מגילת העצמאות׳ .עם ישראל שב לארץ ישראל אחרי אלפיים שנות גלות
— דבר שלא היה כמותו בהיסטוריה העולמית ,שעם שב לארצו אחרי שנים רבות כל כך .על כל דולר אמריקאי
כתוב ׳באלוהים מבטחנו׳— על כל השטרות וגם על המטבעות .מיהו אותו ׳אלוהים׳? האלוקים שהיהודים
לימדו אותנו .ואנחנו ,עם התנ״ך— לא נכתוב בראש מגילת העצמאות ׳בעזרת ה׳ יתברך׳?
אבל אותם פורקי עול שהקימו את המדינה אמרו :כאן לא יכתבו ״בעזרת ה׳״; אם כותבים— אין אנו חותמים
על המגילה .ובאמת לא כתבו .אלא שהיו כמה נציגים דתיים שאמרו :אם לא כותבים ׳בעזרת ה׳׳— אנחנו לא
חותמים .ולא היה זה ׳לעניין׳ שכל הדתיים לא יהיו בעסק— מדינה של חילונים בלבד לא תיראה טוב כלפי חוץ;
מוכרחים היו אפוא למצוא פתרון .החלה התרוצצות ,ולבסוף הגה מישהו נוסחת פשרה :כתבו ״מתוך ביטחון
בצור ישראל״ .זה היה המקסימום שהחילונים הסכימו לו— וכל אחד יפרש כרצונו מהו ׳צור ישראל׳...
ובחתימות שלמטה ,שניתנו למועצת המדינה הזמנית לחתימת כל אחד ,היה אחד ושמו הרב נורוק ,והוא
כתב :׳בעזרת ה׳ ,נורוק׳ .מי שיראה אי פעם על קיר של משרד ממשלתי את מגילת הביזיון הזאת ,יראה שם
למטה ׳בעזרת ה׳ נורוק׳— ויבין את כל הסיפור שמאחורי העניין :לא יזכירו פה שם ה׳ ,רח״ל.
בחורים רבים כל כך נהרגו בקרבות .בקרבות האחרונים נהרג בחור בידי ערבים ,ובמשפחתו רצו לכתוב
על המצבה כדרך שכותבים יהודים מאז ומעולם :׳ה׳ יקום דמו׳ .אמרו להם :אין דבר כזה; בצבא לא מכירים
׳ה׳׳— כאן מכירים רק ״כוחי ועוצם ידי״ .לא הסכימו בשום אופן .המשפחה התעקשה; אמרו להם :השאירו את
המצבה ריקה ,אבל אי אפשר לשנות— זה הנוהל .ולא הסכימו.
אמרה המשפחה :בסדר— נוציא אותו מן הקבר ,נעבירו לבית קברות אזרחי ,ושם נכתוב .זה כבר העמיד
אותם על הרגליים :אילו היו מוציאים חייל שנהרג ומעבירים אותו לבית קברות אזרחי כדי לכתוב זאת— הבינו
שהם בבעיה .מה גם שהם רוצים שכל החיילים הדתיים יבואו בשביל כל הטירופים והרעיונות שלהם ,צודקים
או לא צודקים ,וייהרגו בשביל הרעיונות האלה .הם הבינו שיש כאן בעיה— ושינו; עכשיו כבר אפשר לכתוב ׳ה׳
יקום דמו׳ .אחרי שנות מדינה רבות כל כך ,בלית ברירה הסכימו .רק להבין היכן העסק אוחז.
ימי קום המדינה -כיצד טעו רבים?
אנחנו לא היינו אז .כשמנסים להיכנס לנעליים של מה שהיה אז— קשה מאוד.
רבנים רקדו ברחובות; לא הבינו .קשה להיכנס לאווירה ששררה אז .זה היה אחרי שהגיעו התמונות
מאירופה ,הגיעו הידיעות— לא ייאמן .איש לא ידע; היתה מלחמה ,לא ידעו מה מתרחש מעבר לקווים ,ופתאום
מתברר מן התמונות— מחנות ההשמדה ,תאי הגזים ,המשרפות; כמות האנשים שנהרגו שם ומה שעברו .הכול
היו מזועזעים.
ואז מנסים לעלות לארץ— והבריטים אינם נותנים .באה אונייה מקרטעת ,שסכנת נפשות לשהות בה ,מגיעה
לארץ— ואין נותנים לעולים לעלות :חזרו לקפריסין .הדבר קומם את כולם ,וכולם הרגישו שותפים בעניין;
הרב יהודה עמית
רצו לזרוק את הבריטים .אונייה הגיעה לחוף נתניה ,האנשים קפצו למים ,והתושבים הכניסו אותם לבתיהם;
הבריטים מגיעים ומחפשים— וכולם היו בעסק.
אבי סיפר לי :שני אנשים שוחחו; לאחד היו רישיונות עלייה ,ולשני לא היו אישורים .הגיע שוטר בריטי;
זה שהאישורים בידו החל לברוח ,והשוטר רודף אחריו— ובינתיים נחלץ השני .הבורח נכנס לתא שירותים,
והשוטר ממתין שייצא; ביקש את אישוריו— והוא נותן לו .שאלו השוטר :אם כן ,למה ברחת? אמר לו :הייתי
צריך לשירותים —...ולא ראית שאני רודף אחריך? אמר לו :ראיתי ,אבל חשבתי שגם אתה צריך לשירותים...
כולם היו בעסק; כולם הרגישו שזו מלחמה של כולם.
ובחורים צעירים נלחמו ותקפו תחנות משטרה של הבריטים ,והבריטים תפסום והוציאום להורג .במקרה
אחד אמרו לאחד מהם :בקש חנינה— ולא תיהרג .אמר להם :״איני מבקש חנינה .אין לכם שום סמכות כאן;
איני מכיר בכם .מי אתם בכלל?״— ולא ביקש חנינה ,והרגוהו! ושאלו על כך את החזון איש :האם מותר לקוברו
יחד עם אחיו ,או שמא דינו כ׳מאבד עצמו לדעת׳? ואמר החזון איש :העושה זאת מתוך מהלך מחשבתי— אינו
נקרא ׳מאבד עצמו לדעת׳.
במצב כזה נלחמו הבחורים מן האצ״ל ,וכולם היו בעסק .הדבר משך את הלבבות :מקימים כאן מדינה,
והכול רוצים להיות באווירה .מחזורים שלמים ב׳עץ חיים׳ נעשו חילונים; בתוך בתי כנסת ,מתחת לבימה של
קריאת התורה ,החביאו נשק— כולם היו בתוך העסק .ובמצב הזה ,כשיש ׳מדינה משלנו׳ וכולם יכולים לבוא
— לקרוא נכונה את המפה אז ,מי ראה זאת? החזון איש ,הרב מבריסק ,הרב מטשעבין ,הרבי מסאטמר .כמה
אנשים ראו את זה?
והחזון איש אמר אז :״עד שקמה המדינה הם נלחמו בנו במקלות; מעכשיו יילחמו בנו ברובים״ .כלומר:
המדינה רק נתנה בידם כוח גדול הרבה יותר.
מרן החזון איש הלך לאפות מצות בשנה השלישית לקום המדינה ,יחד עם כמה בני תורה ,ובדרך אמר להם:
״חסדי הבורא ,כבר שלוש שנים קיימת המדינה ועדיין לא גזרה גזירה לאסור אפיית מצות״ .משפט זה נשמע
מופרך לגמרי במציאות של אותם ימים ,אך בכך רצה להביע את דעתו— מה הוא אוחז מאותו שלטון.
ר׳ אביגדור מילר זצ״ל אמר :״מעולם לא היה מצב שקבוצה של יהודים אתאיסטים קיבלה כוח כזה לשלוט
בעם ישראל״ .הכול בידיהם— בתי המשפט ,בית המחוקקים ,המשטרה ,התקציבים ,משרד החינוך; הכול
בידיהם .איזה סיכוי יש?
״להעביר את העם על דתו״
צריך באמת להבין :הם השתמשו בכל הכלים כדי להעביר את העם בכוח על דתו .כשהגיעו לכאן עולים ,הם
פעלו בצורה מתוחכמת .סיפר לי יהודי שהיה אב־בית אצלנו בישיבה :הם הגיעו ממרוקו ,משפחה חרדית; האב
והילדים רוצים להיות יחד .מיד כשהגיעו— את אחותו עם ילדיה שלחו לגבעת אולגה ,וכל אחד נשלח למקום
אחר .פיזרו אותם ,כי אילו היו יחד— היו מחזיקים זה את זה .ובנתוני הימים ההם ,להיטלטל באוטובוס מכאן
לשם— יום שלם; כמעט לא היה קשר.
הם פעלו בצורה מתוחכמת .מחנות העולים ב׳עין שמר׳— לא ייאמן מה שעשו שם .היה תימני שאמר :״מפני
חטאינו גלינו— לארצנו״ ...לא ייאמן מה שהיה שם ,מה שעשו עם ילדי טהרן; מלחמות שאי אפשר לדמיין .עשו
הכול כדי לעקור.
וזה שאותו רשע הניח לבחורי ישיבות להמשיך ללמוד— אמר החזון איש זצ״ל :״לא שהוא לא רצה לסגור את
הישיבות; הוא לא היה יכול אז לסגור״ .שכן באותה שעה הם נזקקו לכספי יהדות הגולה ,ושם היו עדיין יהודים
דתיים ,והיו צריכים את כספי המגבית המאוחדת; ואחרי שכל ישיבות אירופה נסגרו— במצב הזה לא היה יכול
לסגור את הישיבות כאן .אבל הוא אמר :אין בעיה .אתה רוצה ללמוד תורה? בבקשה— אבל אסור לך לעבוד.
׳אז ממה אתפרנס?׳— תסלח לי ,גם זה צריך להדאיג אותי?...
ואתה רוצה עוד שנה ללמוד? בכל שנה תבוא להגיש דיחוי— עד גיל שלושים וחמש ,ועם עשרה ילדים.
חשבונו היה שאנשים יאמרו לעצמם :הרי יום אחד ,כשארצה לעבוד ,אצטרך ללכת לצבא— אלך כבר עכשיו
ואגמור עם זה .הוא היה בטוח שכך יהיה ,והחזון איש אמר :״הוא מושך את החבל מצד אחד ,ואני מושך את
החבל מן הצד השני״.
ובניסי ניסים נשארו הבחורים .ומשנשארו בתוך המערכת— נלכדו בפנים :בגיל עשרים וארבע או עשרים
וחמש הוא רוצה לצאת לעבוד ,אבל ללכת עכשיו לצבא— לא בא בחשבון; אז הוא נשאר ,והחל לעבוד ׳בשחור׳,
9
הרב יהודה עמית
וכל המערכת פעלה כך .אחרי שנים הם פתאום תפסו :אילו נהגו אחרת ואמרו ׳מי שרוצה ,אחרי שנתיים־שלוש
בישיבה ,ילך ללמוד באוניברסיטה ויוכל לצאת לעבוד׳— עולם התורה היה חצי ממה שהוא היום.
הם חשבו שהם חכמים— והקב״ה ״לוכד חכמים בערמם״ .אדם חושב שהוא חכם ,והקב״ה תופסו בדיוק
במקום שבו הוא חושב שהוא חכם; שם החכה תופסת אותו .עד שמישהו התבטא :״כשמסתכלים ,רואים
שכביכול הקב״ה מנהל את העולם עם חוש הומור״ ...אבל המטרה היא שייפקחו העיניים ,ומתוך כך יראה אדם
ויבין :גם אם חכם הוא— הקב״ה חכם ממנו.
הבהירות שהביאה התקופה
כשהחלה המלחמה הזאת אמרתי שהדבר יביא לבהירות ,כי בסך הכול שרר בלבול גדול אצל בחורי
הישיבות.
שואלים אותי על ה׳מזרחי׳ :הם אידיאליסטים ,ואין אצלם בחורים ׳על הברזלים׳ ,נערי שוליים וכיוצא
בהם .ודאי שאין להם— שהרי במערכת שלהם יש ׳תחנה סופית׳ :נגמר בית הספר היסודי— כולם יורדים מן
האוטובוסים ,מסתובבים ברציפים :בחר אוטובוס חדש ,לאן אתה נוסע? תיכון מעורב ,תיכון חילוני או דתי,
ישיבה תיכונית או מקצועית— מה שתרצה .גמרת את הישיבה התיכונית או את התיכון? שוב יורדים בתחנה
ובוחרים :צבא או עתודה .ובדרך— כולם נושרים.
אצלנו מחזיקים את כולם בפנים ,כי בחוץ יש מבול .מחזיקים בחורים בתוך המערכת ,והם לא תמיד יודעים
מה הם עושים .שאל ילד חילוני או מן הציונות הדתית :׳מה תרצה להיות כשתהיה גדול?׳— הוא חושב ועונה:
מהנדס ,עורך דין ,רופא או נהג משאית אשפה; יש לו תוכנית.
וכששואלים ילד חרדי ׳מה תהיה כשתהיה גדול?׳— מה הפירוש? ודאי שאהיה אברך; יש דרך אחרת? אין זה
בא מבחירה .לוקחים את כולם מהחיידר ,ומשם כולם ׳נשפכים׳ לישיבה קטנה ,משם ׳נשפכים׳ לישיבה גדולה,
ומשם ,אחרי החתונה— ל׳כולל׳ .ופתאום ,בגיל עשרים ושלוש ,הוא מתחיל למצמץ בעיניו :׳רגע ,איך הגעתי
לכאן?׳ ...עד שמישהו התבטא שיש לנו כאן ׳מבוגרים בסיכון׳...
יש בחורים בישיבות שאינם יודעים מה הם עושים בתוך המערכת .מתקשר אליי בחור :׳הרב ,אני רוצה לבוא
לישיבה׳ —.למה אתה רוצה לבוא לישיבה?— ׳כי אני רוצה סדר יום; אצלכם קמים בזמן ויש סדר יום׳ .שאלתי
אותו :בשביל זה צריך להחליף ישיבה? לך קנה שעון מעורר בשלושים שקלים ,קום בזמן— והכול מסודר .אמר
לי :׳אבל אין לי בשביל מה לקום׳ ...יש בחורים שאינם מחוברים למה שהם עושים.
ואמנם ,הדברים הללו נוגעים פחות לציבור הקדוש היושב כאן ,שהוא באמת העידית ,וזכות היא לדבר
בפניו .״בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ״— בשביל ישראל שנקראו ראשית; תכלית העולם היא
בשביל הבחורים האלה היושבים כאן .וכל אחד צריך להרגיש זאת :״בשבילי נברא העולם״ .חז״ל אומרים:
״חייב אדם לומר :בשבילי נברא העולם״— לא בהתנדבות; חייב אדם לומר .שכל אחד יקום עכשיו ויאמר שהוא
מכיר בכך :בשבילי נברא העולם .אין אחד מיותר ,אף שיש רבים כל כך; את התפקיד המוטל עליך— איש אינו
עושה.
אבל יש בחורים שאינם מחוברים כל כך להכרה הזאת .והבלבול הזה— עד כדי כך שבחורי ישיבות שרו
לבנימין נתניהו ״לבנימין אמר :ידיד ה׳ ישכון לבטח״ .׳ידיד ה׳׳ ...מה קרה לכם? הבלבול היה גדול כל כך.
על העניין הזה אני צועק כבר שנים ,אך לא דיברו עליו; התקופה הזאת אילצה את המערכת שלנו להסביר
לבחורים— ולכן ,בסך הכול ,הדבר הזה היה לטובה.
החזון איש זצ״ל התבטא בשעתו :״יותר ממה שאני חושש שמא תגזור המדינה גזירות על החרדים ,אני
חושש שמא תערב לחיכם״ .ופירוש הדברים— שהחשש הוא שיימשכו ויתחברו לענין ,ומתוך כך ,במשך הזמן,
יתרחקו מחיים אמיתיים של תורה ,עד...
אפילו הציבור הספרדי ,שהיו מעריצים גדולים יותר של הצבא— קפצו בבת אחת שלושים שנה קדימה;
סגרו פערים ואחזו במקום אחר לגמרי .שרב ספרדי יאמר על הרמטכ״ל מה שאמר שם— זו קפיצה של שלושים
שנה .נכון ,היו כמה שנשארו מאחור ,אבל את הטובים זה חיזק .ולבחורים היום הדבר ברור לגמרי :אין לנו מה
לחפש שם; מה לנו ולדבר הזה.
10
הרב יהודה עמית
הצבא -׳כור ההיתוך׳
קודם כול צריך להבין— יש שם ים של דברים .מי שהקים את הצבא היא המדינה ,והמדינה כולה הוקמה כדי
לשנות את עם ישראל :להופכו מעם התורה ל׳מדינה ככל האומות׳— אתה תהיה ׳חבר במדינה׳ ,ולא חשוב אם
אשתך גויה או לא .והכלי היעיל ביותר שהיה בידי המדינה— הוא הצבא.
אותו רשע הקבור בשדה בוקר ,ראש הממשלה הראשון ,אמר :הצבא איננו צבא רגיל; הוא ׳כור ההיתוך של
האומה׳ .זהו למעשה הכלי שעושה את העבודה :נכנסים בצד אחד יהודי ,דרוזי ,בדואי ,צ׳רקסי— ובצד השני
יוצאים ׳ישראלים׳ ,ה׳ ירחם .זו היתה המטרה ,וכך נבנתה המדינה.
אם נפגעו ח״ו אנשים— אומרים שנפגעו כך וכך ׳ישראלים׳ ,לא ׳יהודים׳ .זה המונח; מוחקים את המושג
׳יהודי׳ .זהו כור ההיתוך .לא היתה מעולם מערכת יעילה יותר ,שהצליחה להעביר יהודים ולעוקרם מן התורה,
כמו שהצליחה המערכת הזאת .והדבר פועל בצורה שאי אפשר להתמודד עמה :הרמב״ם כותב שדרך ברייתו
של אדם להיות נמשך אחר חברתו .זהו טבע ,ואי אפשר להתמודד עם הטבע— כמי שייקח ברזל קר ,יכניסנו
למים רותחים ויאמר שהברזל לא יתחמם; אין מציאות כזאת .אדם מושפע מחברתו ,ולא יועיל דבר.
אם כן ,הצבא הוא כור ההיתוך ,ולא היתה מערכת שהצליחה לעקור יהודים רבים כל כך מן התורה כמו
הצבא .נכנסו שומרי שבת— ויצאו מחללי שבת ,פורקי עול ,ה׳ ירחם.
ומעבר לזה :הרמב״ם פוסק שאין ממנים שום מינוי בישראל למי שאין בו יראת שמים .כלומר :לא שר
הביטחון ולא ראש הממשלה ,לא הרמטכ״ל ולא ראש המוסד ולא המפכ״ל ,לא אלוף הפיקוד ולא המח״ט—
איש מהם ,לפי הרמב״ם ,אסור למנותו אפילו על משאית אשפה עם שני פועלים ,אם אין בו יראת שמים.
שכן כל הממונה על דבר מה— מנתב גם אחרים .אחראי על משאית אשפה צריך לעשות חשבון :כשהמשאית
עוברת ליד בית הכנסת בשעת התפילה ומדיפה ריח— אסור אז להתפלל ,והיא מכשילה את הציבור .ומי שאין
בו יראת שמים ,יש לו חשבונות אחרים :׳אני רוצה להגיע הביתה מוקדם יותר ,ואם אסע במסלול אחר— ייקח
לי יותר זמן׳ .אבל אי אפשר! אסור לתת בידו דבר כזה— וכל שכן לתת בידיהם הכרעות של דיני נפשות.
וסיפורים אינם חסרים; מי שמתעניין מעט יודע— ים של החלטות שגויות ,שמאות בחורים נפלו בהן לריק
בגלל כבוד ובגלל שטויות ,של אנשים משוללי ערכים אמיתיים של תורה.
׳כוחי ועוצם ידי׳ -סכנה נוראה
בגבעת התחמושת נהרגו למעלה משלושים בחורים בקרב מיותר לחלוטין .למעשה כבר הקיפו את כל
ירושלים בשריון; אילו לא היו נוגעים בהם ,בתוך יומיים־שלושה היו נכנעים ממילא ,שהרי הכול היה מנותק.
הלכו לשם סתם ,בלי מודיעין מוקדם ,ותקפו .נהרגו שם בחורים בשביל כבודו של מי שהיה אז מפקד החטיבה,
מוטה גור.
וים של דברים כאלה— סיפורים מסמרי שיער על החלטות למיניהן ,הוראות פתיחה באש שסיכנו חיילים.
על מה? איך אפשר לסמוך על שיקול דעתם? ללכת לשם— טירוף.
מלבד זאת ,הצבא הזה כולו— ״אלוקיהם של אלו שונא זימה״ .אילו שאלו כיצד אפשר לנצח את היהודים—
שכנע אותם להקים צבא כזה .מה יהיה סופה של ההרפתקה הזאת הנקראת ׳מדינת ישראל׳ ,ה׳ ירחם— לאן זה
יגיע ,איננו יודעים.
למעלה ממיליארד ערבים מסביב רוצים לטרוף אותנו; הוסף על כך את כל הפלסטינים ואת כל הערבים
בעלי התעודות הכחולות ,ה׳ ירחם.
במצרים היו בחירות ,ועלו לשלטון ׳האחים המוסלמים׳— חבורה כמו איראן— והם שלטו במצרים .ושם אין
זה חיזבאללה ולא חמאס :יש להם אלפי טנקים ומאות מטוסים חדישים .הם בנו בסיני שדות תעופה בניגוד
להסכמי השלום ,ועל תעלת סואץ בנו ,בניגוד להסכמים ,למעלה משישים גשרים— לא לצורכי תיירות ...ה׳
ירחם .ואחרי שכבר קם שם שלטון כזה— פתאום היתה הפיכה צבאית ,והרמטכ״ל שם השתלט על העניינים.
לך דע מה ילד יום...
ומה היה קורה שם באמריקה ,אילו נבחרה הנשיאה השמאלנית? הכול בניסי ניסים; הכול ניסי ניסי ניסים.
והכול עומד כך— מה יהיה ,איך יהיה? בורא עולם יכול לעשות הכול.
אספר לכם :בזמנו היו עיראק ואיראן במלחמה במשך שנים; הפציצו והרגו— למעלה מחמש מאות אלף
נפגעים היו שם ,הרוגים ופצועים .אתה יכול לקום בבוקר ולראות פתאום שזה הורג את זה וזה הורג את זה,
ואתה יושב באמצע— והכול יכול להתהפך בין רגע לכל הכיוונים .והכול תלוי בנו.
11
הרב יהודה עמית
והצבא הזה מסכן אותנו :״אלוקיהם של אלו שונא זימה״— והצבא הזה ,לדאבוננו ,מלא זימה .והמהלך
הנדרש מאיתנו הוא לדעת שהכול מהקב״ה; והצבא הזה כל־כולו צועק ׳כוחי ועוצם ידי׳— אנחנו נעשה ואנחנו
נעשה ,אנחנו פה ואנחנו שם .ולך דע איך דברים מתגלגלים ...הצלחות נוראות— והדברים יכולים להתהפך בן
לילה לכיוונים אחרים .הנה הרגו את המנהיג של איראן— ובמקומו קיבלו מנהיג פנאטי ממנו הרבה יותר; מה
הרווחת?
ובכל הדברים האלה— בורא עולם יכול להפוך את הכול לכל הכיוונים .זהו צבא של ׳כוחי ועוצם ידי׳ ,וזו
עצמה סכנה נוראה .ואנחנו ,שיודעים את האמת— מה לנו ולכל המערכת הזאת? חס ושלום.
• חרדלניקים •
שאלה :מדוע מקצינים כנגד החרד״לניקים ,מדוע לומר שהוא אפס אם חושב אחרת ממני.
מדוע לא לראות את החלק הטוב שהם מקצינים עצמם כדי שלא להיות כאחיהם המזרחיסטים.
״אין אנו דנים בני אדם״
וכעת— לגבי יהודים .כתבתם כאן בשאלה :מדוע מקצינים כלפי ה׳חרד״לניקים׳ ,לומר על אדם שהוא ׳אפס׳
אם הוא חושב אחרת?
קודם כול :לומר על אדם שהוא ׳אפס׳— איננו יכולים להוציא מן הפה ,חס ושלום ,שום דבר כזה .איש אינו
יודע מה בלבו של השני ,ומה הנתונים העומדים לפניו.
הרמב״ן באיגרתו כותב שכל אדם יהא בעיניך טוב ממך :איני יודע— ייתכן שהוא שוגג ואני מזיד .איני שופט
איש ,ואיני יודע; ייתכן שאף שהוא נראה כך ,הקב״ה אוהב אותו יותר ממני ,שהוא עושה דברים בטהרת לב
גדולה יותר— אינני יודע .אין אנו דנים בני אדם ואין אנו שופטים בני אדם; אין לנו היכולת לשפוט איש.
מה שאנחנו כן יכולים לדעת— הוא על דעות מסוימות ,שברור לנו שהן שגויות .את זה אפשר לדעת .אדם
כזה— איני אומר שהוא ׳אפס׳ ,אבל הדעה הזאת שגויה.
אם הוא נמצא במסלול שעלול לשלוח את בנו לצבא ,כשאלה הנתונים— יש לו שיבוש מחשבתי; זה ודאי,
וצריך להתפלל עליו .אבל ׳אפס׳? אין אנו דנים בני אדם...
שאלה :בחור שנולד דתי לאומי בהשקפה לא חרדית ,האם מחוייב לשנות מדרך חייו .האם יתבע
משמים אם לא יעשה זאת.
אם יתבע בשמים איני יודע .אין אנו יודעים כיצד יהיו הדברים בשמים ...אין אנו יכולים לדון.
שורש התפיסה
מישהו שאל אותי על הדתיים־הלאומיים .אינכם יודעים עד כמה העסק שם הפוך; לא ייאמן .קראתי מאמר
שכתב שם מישהו ,שהמדינה היא ׳קדושה׳ ,וכל הנציגים וכל הנבחרים— הכול ׳קדוש׳.
הכול נובע מתפיסתו של הראי״ה קוק .הוא היה אדם גדול :ידיעת התורה שלו היתה מופלגת ,בבלי וירושלמי;
בעל מידות מופלג ובעל תפילה; אדם מרומם באמת .אלא מה— הוא טעה .היתה בתפיסתו מערכת שגויה :הוא
חשב שצומחת כאן גאולה ,והיה לו מבט משובש.
יש בידי מכתב של הגאון ר׳ ישראל אליהו וינטרויב זצ״ל ,וכן מכתב של ר׳ יודל שפירא זצ״ל ,והוא כותב
שבזמנו אכן אפשר היה לטעות בדבר; אפשר היה לטעות במבט הזה .אבל היום רואים את תוצאותיו המרות
של העניין.
תלמידיו שכללו את הטעויות האלו בטעויות השקפה רבים ,אך הם עצמם— מגיעים הם לדברים שבהם הם
עצמם תופסים שמשהו כבר אינו תקין; הם עצמם רואים זאת.
אחרי פטירת הרב קוק— מי היה שם? וראה מי עמדו אצלנו ,בצד שלנו; ראה מי עמד כנגד מי :רבי יוסף
חיים זוננפלד ,ואחריו בנו של מהרי״ל דיסקין ,גדולי ירושלים; החזון איש ,הבריסקער רב ,הטשעבינר רב,
12
הרב יהודה עמית
הסטייפלר ,הרב שך ,הרב אלישיב ,ר׳ שלמה זלמן ,ר׳ חיים גריינמן ,ר׳ שמרל׳— תלמידי החזון איש ,עולם שלם!
ר׳ אהרן לייב ,ר׳ חיים קניבסקי ,וגם כל גדולי החסידות .ומי עמד בצד השני?
ריבונו של עולם! אתם רואים עולם שלם האוחז שאתם טועים! ״אשרי אדם מפחד תמיד— ההוא בדברי
תורה כתיב״ .צריך לפחד :אולי אני שוגה? איך אתה רגוע כל כך? לך ברר ,לך בדוק .הם עצמם רואים דברים
שאינם הגיוניים.
אצל הרב צבי יהודה ,ראש ישיבת ׳מרכז הרב׳ וממשיך הדרך ,היו תלויות על הקיר תמונות של הרב קוק ושל
הרצל— שתי התמונות הללו .הוא פרסם מאמר שבו כתב שבכתבי הרצל אין דברי אפיקורסות...
ועל נורדאו הוא אומר :״הוא היה בעל תשובה במלוא מובן המילה״ .כך כתב עליו— יש לי בבית צילום
מעיתון ׳הצופה׳ .ולמה? ״כי אחרי מות הרצל ז״ל ביקשו ממנו להיות נשיא ההסתדרות הציונית ,והוא אמר
שאינו יכול ,מפני שיש לו כתם בחייו— אשתו הנוכרייה״ .וכך הוא כותב שם :׳וקיימים דברי חז״ל ,שכל העושה
דבר עבירה ומתבייש בה— מוחלים לו על כל עוונותיו׳ .הוא המשיך לחיות עם הגויה— אבל זה נקרא ׳בעל
תשובה׳! ...דברים משונים ממש.
בשעתו התראיין לעיתון ״לאשה״ ,ואמר שם דברים שבלשון המעטה ניתן לכנותם מופרכים ביותר .גדולי
הדור ההוא יצאו בחריפות רבה כנגד דבריו ,ובהם הגאון רבי יוסף חיים זוננפלד ,רבי ירוחם דיסקין בנו של
המהרי״ל דיסקין ,הרוגוצ׳ובר ,בעל ה׳כף החיים׳ ,ועוד רבים מגדולי ישראל.
״מישהו כאן טועה בגדול״
ומה שהיה עם גורן ,אותו ׳רבאיי׳ רפורמי ,שהיה רב הצבא ,אחר כך רבה של תל אביב ואחר כך רב ראשי.
כשנבחר ,היה סיפור עם אח ואחות שהיו ממזרים :אמם היתה נשואה ,עזבה את בעלה בלא גט ,חיה עם אחר
וילדה שני ילדים— ממזרים למהדרין ,בלא שום אפשרות .בית דין חשוב ישב ודן בעניין— ומה אפשר לעשות;
״דמעת העשוקים אשר אין להם מנחם״— אלו הממזרים.
ואז נבחר גורן לרב ראשי ,והדבר עמד בכותרות— שהוא ׳יפתור את הבעיה׳ .הוא נטל את התיק אליו והוציא
היתר שהם יכולים להינשא .עוד קודם לכן היו ידועים מעלליו ,אבל זה כבר היה ׳הקש ששבר את גב הגמל׳.
ואז התפרסמו מודעות ענק בחתימת כל גדולי ישראל דאז— הסטייפלר ,הרב שך ,הרב אלישיב ,הרב שלמה
זלמן אויערבך ,הרב יחזקאל אברמסקי ,הרב חיים שמואלביץ ,הרב משה חברוני ועוד רבים; כולם כתבו שהוא
׳רבאיי׳ רפורמי .הסטייפלר כתב :״שמו יישאר לשמצה ולדיראון עולם״!— כמו הרבנים הרפורמים ,כל פסקיו
בטלים ומבוטלים ואין לסמוך עליו כלל.
אחד הר״מים שהיה אצלנו בישיבה ונפטר כבר ,הרב עמוס וסרמן זצ״ל ,היה נשוי לבתו של אחד שהיה
סגנו של גורן ,והוא סיפר משם סיפורים מסמרי שיער על התנהלותו .כשהתארס ,לא ייתכן היה שגורן לא
יהיה באירוע ...הוא בא לאירוסין ודיבר; ישב שם יהודי חשוב מאוד ,וכשעמד גורן ודיבר— הפנה אליו את גבו
בהבלטה ושם אצבעותיו באוזניו לאוטמן .וכשבא לחתונתו— הקיפוהו בחורי הישיבות ורקדו סביבו :״וכל קרני
רשעים אגדע״...
ואחר כך מוציא הרב צבי יהודה קוק מכתב ,ובו הוא כותב שכל המהרהר אחר פסקיו של הרב גורן— כמהרהר
אחר השכינה ,שאמרו חז״ל בקדושתם שכל המהרהר אחר רבו כמהרהר אחר השכינה .בקיצור :אסור להרהר
אחריו.
ולהבין דבר כזה :אם הוא צדק— הרי חס ושלום כל גדולי ישראל אין להם חלק לעולם הבא ,חס ושלום!
למה? הלבנת פנים כזאת ,ביזוי תלמידי חכמים כזה— עוד לא היה.
ואם הם צודקים— הרי הוא אומר על ׳רבאיי׳ רפורמי ללכת אחריו בעיניים עצומות .אי אפשר לומר כאן ׳אלו
ואלו דברי אלוקים חיים׳; מישהו כאן טועה בגדול! אבל התפיסה הזאת...
יש בידי מכתב של אחד הרבנים שלהם .שאלו אותו שאלה :לשלוח ילד לבית ספר של חב״ד או לבית ספר
של ׳הקיבוץ הדתי׳— ׳הקיבוץ הדתי׳ זו רפורמה .המכתב הוא מלפני שלושים שנה ,והוא משיב שבאופן עקרוני
יש לשלוח לקיבוץ הדתי .והוא מוסיף :כבר נשאלה שאלה כזאת לרבנו הרב צבי יהודה— האם לשלוח ילדה
לבית יעקב או לממלכתי־דתי? והוא השיב :אמנם בבית יעקב החינוך למצוות ולתורה טוב יותר ,אבל היחס
למדינה ולרבנות כ׳פוסק שבימיך׳— לקוי שם ,וזה חמור יותר ,כי זה בגדר ׳מום׳ ,ואילו שם זה רק ׳חיסרון׳.
כלומר :לשלוח ילדה שתדע שיש ל״ט אבות מלאכה שאסור לעשותן— וללכת למקום שבו לא תדע ,ותעבור
על איסורי כרת ועל איסורי ׳מחלליה מות יומת׳— אין זה נורא; העיקר שהיחס למדינה טוב יותר .משהו כאן
13
הרב יהודה עמית
הפוך לגמרי .הם עושים את זה ׳קדוש׳ ,והם עצמם ,באיזשהו מקום ,כבר תופסים את הטעות— וממשיכים.
ראיתי מכתב שהוציא אחד מרבני אחד ה׳הסדרים׳ הדתיים יותר שלהם— יש שם כל מיני דרגות ...והוא
כותב :״מי נתן לנו היתר לשלוח בחורים לצבא ,הסדר ...כאשר אחוזי החילון שם גבוהים כל כך?!״ והוא אומר:
הרי ׳גדול המחטיאו יותר מן ההורגו׳ .והוא קורא לזה :״שלחנו אותם להתאבדות המונית!״— והוא אומר ׳ואל
תאמר שאני מגזים באומרי התאבדות המונית ,כי חז״ל אומרים גדול המחטיאו יותר מן ההורגו׳.
אם כן— הוא מכיר בזה; אמור אפוא שאין שולחים יותר! אבל לא :בק״נ תירוצים הם מכשירים את השרץ—
וממשיכים לשלוח.
והוא כותב :מי עודד במצפון שקט בחורים ללכת לסיירת מטכ״ל ולשייטת , 13שאחוזי החילון שם גבוהים
מאוד? מה זה ׳גבוהים מאוד׳? כמעט מאה אחוז יוצאים משם חילונים .לא ייאמן מה שיש שם.
ואתה שולח בחור לשם— אתה שולח אותו להתאבדות .אבל הצבא קדוש וזו מצוה ,מה הפירוש? איזו ׳מצווה׳
תתיר למישהו להתנתק מבורא עולם? והם תופסים— וממשיכים .אז באיזשהו מקום בחור היה צריך לעצור את
עצמו ולשאול.
אבל מה אומר לכם— אחרי הכול ,הם תינוקות שנשבו ,ואנחנו צריכים להתפלל עליהם שיחזרו בתשובה.
כל העת אני נתקל בעוד אחד ועוד אחד; גם השבוע התקשר אליי אחד שלמד ב׳מרכז׳ ורוצה לבוא .יש כאלה
שפוקחים את העיניים.
אבל זו מלחמה קשה; הם משובשים לגמרי ,הרבנים שלהם ...לפני זמן־מה הם הוציאו מכתב של עשרות
רבנים— ׳שיפסיקו לרדוף את לומדי התורה׳ .ואינם כותבים ׳כי אנחנו חיים בזכות התורה׳ ,אלא— ׳כי הדבר
גורם שיתגייסו פחות׳ ...זה מה שיש .ה׳ ירחם.
• התייחסות לעולם הזה •
שאלה :חוזרים בתשובה אומרים שהעולם הזה הוא אפס אפסים ,והציבור שלנו חש בחלקו שהוא
מפסיד בכך ,ואיך מגיעים להכרה שאינו מפסיד לבא .העוה״ז מים מלוחים ,והוא רווה לכמה שניות
בלבד .הגר״ד יפה ביאר שצדיק לא יכול לעמוד במקום של בעלי תשובה ,כי הצדיק יכול להתגנב
מחשבה שאולי ויתר על משהו ,אבל בעל תשובה לא.
צדיק בן צדיק וצדיק בן רשע
בתורה כתוב :״ויעתר יצחק לה׳ לנכח אשתו כי עקרה הוא ,העתר לו ה׳ ותהר רבקה אשתו״ .יש כאן מילה
מעט משונה :מדוע מציינת התורה ׳ויעתר לו ה׳׳? הוא התפלל לנוכח אשתו— הוא בזווית זו והיא בזווית זו,
שניהם מתפללים— וה׳ נעתר ,ותהר רבקה אשתו .מדוע מציינת התורה שהקב״ה נעתר לבקשה מפני ש׳הוא׳
ביקש? מה המיוחד בכך?
אומר רש״י :״ויעתר לו— לו ולא לה״ .ולמה? אני הייתי אומר :מפני שהוא היה צדיק גדול יותר; הרי הוא גדל
בביתם של אברהם ושרה ,והיא גדלה בבית בתואל ,עם אח כלבן .אין מה לעשות— היא לא היתה במדרגתו.
אבל חז״ל אומרים :לא! סיבה אחרת :״אינה דומה תפילת צדיק בן צדיק לתפילת צדיק בן רשע״! כלומר:
מבחינת צדקות לא היתה פחותה ממנו; הסיבה אחרת— הוא היה צדיק בן צדיק ,והיא צדיק בן רשע.
ואילו שאלתם אותי— הייתי אומר להפך :אם הגיעה לרמת צדקות כשלו ,למי ראוי להיעתר— לו או לה?
מדוע באמת ׳לו ולא לה׳?
אלא מאי— באמת קשה הרבה יותר להיות ׳צדיק בן צדיק׳ מאשר ׳צדיק בן רשע׳ .למה? כי צדיק בן רשע בא
מן החושך.
בזמנו סיפר הגאון ר׳ יענקל׳ה גלינסקי זצ״ל :הוא בא למקום אחד והיה צריך לשאת שם דרשה ,והיה שם בעל
תשובה שגם הוא אמור היה לדרוש— משער אני שהיה זה הרב אורי זוהר .ושאלו את הבעל תשובה :״הרי היית
בכבודו של עולם ,ועכשיו חזרת בתשובה ונהיית חרדי .מה מקומך ברשימה של החרדים? אתה בסוף העסק; מי
אתה שם? לכל ילד ב׳חיידר׳ בבני ברק מגיע יותר ממך .כאן היית בשיא— ושם נכנסת לסוף הרשימה״ ...אמר
14
הרב יהודה עמית
ר׳ יענקל׳ה גלינסקי שנדרך לשמוע מה יענה.
ואותו בעל תשובה -אולי הרב אורי זוהר -אמר :״מי יקבל יותר ,אני או הוא? בוודאי שהוא יקבל יותר,
ומגיע לו יותר! למה? כי אני הייתי בתוך החושך הזה ,תפסתי שיש כאן אור -ובאתי; לא מגיע לי דבר .אבל
הילד הזה אומר ׳מי יודע מה יש שם׳ -ובכל זאת אינו הולך .לכן לו מגיע; לי לא מגיע!״...
מי שבא מתוך החושך -תופס פתאום .בעל תשובה אומר :׳מה השטויות האלה?׳ זוכר אני בעל תשובה
ששמע שאחד רוצה ללכת לצבא ,ואמר לו :״תגיד לי ,אתה דתי או לא דתי?״ הוא לא הבין :״מה קורה לך? איך
אתה רוצה לעזוב את הישיבה?״ הוא כלל לא הבין .אלה רואים את האמת.
הבן איש חי כותב :משה רבנו אומר ליתרו ״והיית לנו לעיניים״ .אילו ׳עיניים׳ מהווה יתרו לעם ישראל?
כשיש כאן משה רבנו ,שכשמתעוררת שאלה הוא אומר ״עמדו ואשמעה מה יצוה ה׳ לכם״ -מה כבר יכול יתרו
לתרום לנו ,ש״והיית לנו לעיניים״?
אומר הבן איש חי :נולדו כאן אנשים במדבר ,והם אומרים ״מי יודע מה יש שם בחוץ״ .זה שאתה באת משם
לכאן -אומר :׳חבר׳ה ,אין שם מה לראות בחוץ׳ .אתה מהווה לנו ׳עיניים׳ לראות את מה שיש בחוץ.
• אמונה והשגחה •
שאלה :כמה חשוב לדבר בימינו על חיזוק האמונה ,ומהי הדרך המתאימה ביותר לבן ישיבה בימינו
מה שאינו יודע ביסודות העיקר.
[במהלך רב־השיח נתבקש ראש הישיבה להתייחס בעניין זה גם לאמונת חכמים ולהליכה לבחירות]
אמונת חכמים וההליכה לבחירות
בכל עניין הבחירות -מספרים שהפוניבז׳ער רב זצ״ל אמר בבחירות :״אני הולך לקיים מצוות עשה דאורייתא
-לשמוע בקול החזון איש״.
וכשאמרו לטשעבינר רב שזו ׳מצווה׳ לבחור ,אמר :זה לא כאכילת מצה -זה כאכילת מרור...
צריך אפוא לדעת מהו כל ה׳עסק׳ שלנו עם הבחירות .הבחירות הללו לכנסת -למעשה אסור היה כלל
לבחור לשם :מה לנו ולכנסת הזאת? מה לנו ולמושב הלצים הזה? ההולכים לשם -ה׳ ירחם .בזמנו ביקשו
מהפוניבז׳ער רב שילך להיות חבר כנסת -הפיקחות שלו ,כושר הדיבור שלו; הוא היה פיקח עצום ,פיקח עם
מהירות מחשבה.
פעם היה אצל גביר אחד ,והגביר היה מוכן לתת סכום גדול לישיבה -בתנאי שיתלו את תמונתו בבית
המדרש .מה היית עושה? ...והסכום היה גדול ,ובמצב ההוא -קריטי .מה היית עונה על הצעה כזאת? אך הרב,
אך סיים הלה לומר את בקשתו ,השיב כהרף עין :״בבית המדרש? בחדר שלי אתלה את התמונה!״ -והוא תלה
אותה בחדרו .פיקח עצום.
והוא אמר שאינו יכול ללכת להיות חבר כנסת .שאלוהו :למה? הרי גם בליטא היית הנציג! אמר :״כן ,אבל
אין לי מספיק חולצות״ -הרי בכל יום צריך לעשות שם קריעה! שומעים שם בכל יום גידופים -צריך לקרוע.
ההולכים לשם ,ה׳ ירחם.
יום אחד הייתי בחתונה ,והיה שם בן דוד של אשתי -רב צבאי ,סגן־אלוף ,עם כל ׳שמונה הבגדים׳ .אחד
שידע את דעותיי שאל אותי :״מה אתה אומר עליו?״ אמרתי לו :אותו אני מעריך .הוא התפלא ,והסברתי :אם
הוא נמצא כבר חמש עשרה שנה בצבא ועדיין לא הוריד את הכיפה -אני מעריך אותו ...גם מי שנמצא בכנסת
ארבע או חמש שנים ולא הוריד את הכיפה -צריך להעריץ אותם .עלינו לראותם באמת כאנשים שצריכים
לשבת בתוך ביב שופכין -כדי לעזור לציבור.
למעשה איננו מצפים לשום דבר מן המקום הזה; אנחנו הולכים לבחור אך ורק מפני שגדולי ישראל אמרו
לנו -לא ׳אני חושב כך או כך׳ .אחד הגיע לחזון איש ורצה להקים רשימה בעירו כדי להיכנס לעירייה .החזון
איש עודדו ונתן לו כסף ,וכשיצא אמר החזון איש למי שישב שם :״אין להם סיכוי; הם לא יכניסו נציג״ .שאלו
15
הרב יהודה עמית
האיש :אם כן ,למה עודד אותו הרב? הסביר החזון איש :כל קול המצביע לזה אומר ׳אני רוצה שלטון של תורה׳
-זה קידוש השם.
מה שאתה מצביע -הוא מה שאתה מצהיר .המצביע לש״ס אומר :׳מטריד אותי קיפוח הספרדים; איני רוצה
בקיפוח הזה ,אני רוצה לעזור לשכבות החלשות׳ .והרוצה לבחור בן־גביר אומר :׳אני רוצה לכבוש את ביירות
-לא משנה כמה הרוגים יהיו׳ .זה עתה עברנו את ימי האבל על החורבן ,וכתוב בגמרא בגיטין :״הנהו בריוני
דהוו בירושלים״ .מה הם ׳בריוני׳? אומר רש״י :״ריקים ופוחזים למלחמה״ .ריקים -בכל דור יש את ה׳בריונים׳
שלו; ריקים ופוחזים למלחמה.
והסטייפלר כותב :״הבריונים שונאי התורה זוקפים כל הנמנעים מלהצביע על חשבון הני דבהפקירא ניחא
להו ,ולא על חשבון המוחים; ועל כן הנמנע מלהצביע -ממעט חס וחלילה כבוד שמים״.
כלומר :כל הנמנע מלהצביע מחזק ממילא את רודפי התורה ,רחמנא ליצלן ,לאין ערוך ,ובוודאי נוטל חלק
בכל תוצאות חילול שם השמים .עצם ריבוי המצביעים הוא קידוש ה׳ עצום; ׳אין להעלות על הדעת להניח
לשונאינו שיעשו כרצונם בלא פוצה פה ובאין עושה מעשה ,לפי המקום והזמן ,מה שבידם להעביר הגזירות׳.
ובוודאי ,הנציגים האלה -כמה שיש לנו ביקורת -כל בחירה בהם היא הצהרה :׳אני רוצה מפלגה של שלטון
תורה כאן בארץ׳ .היום זו מלחמה -אם רוצים תורה או לא רוצים .ואחרי הכול ,עם כל הביקורת ,אין מי שדואג
לאברכים ולבני התורה כמו שהם דואגים .ממילא אנחנו מחויבים בזה ,ואין זה נושא שצריך להעסיק אותנו
כלל .אנו מקווים שעד שיגיע זמן הבחירות המדינה הזאת כבר תתבטל; אבל על הצד שתהיה קיימת -לעשות
את המוטל עלינו ,בוודאי.
• ירידת הדורות •
שאלה :מדוע נראה כי הדורות יורדים בקצב נורא ,וכל אחד רואה בניו ונכדיו שונים ממנו ואחריתו מי
ישורנו ,יש דרך למנוע זאת?!
אומר רש״י (ראש השנה כה ע״ב ,ד״ה אל תאמר) :״אי אפשר לאחרונים שיהיו כמו הראשונים״ .אי אפשר;
״הולך ופוחת הדור״ .״אנא לגבי אבא -כחולי חולין לעומת קודשי קודשים״ .כך היה כבר אז ,ועכשיו זה רק
מהר יותר.
אבל כל אלו מבחנים שבורא עולם מעמיד לכל נשמה הבאה לכאן :כל נשמה באה למבחן שלה ,וכל אחד
מקבל את הכוחות למבחן שעליו לעמוד בו.
מי היה מדמיין שיהיו בחורים המסוגלים לעמוד בניסיונות שיש בדור הזה? והנה אתה רואה כמה בחורי
חמד עמלים בתורה ,ועם כל הניסיונות וכל הדברים -מצליחים לעמוד בהם ,ברוך ה׳.
וכך אני אומר גם על הבאים אחרינו :איננו רואים איך אפשר ומה יהיה -ובכל זאת רואים אנו שבורא עולם
נותן את הכוחות .עלינו לעשות את המוטל עלינו :להתפלל ,ולעשות את ההשתדלות שביכולתי לעשות לגבי
ילדיי.
ראה :חזקיהו לא רצה לשאת אישה; גזר על עצמו להיות ערירי -חשוב על כך :לא להתחתן ,להיות לבד,
בלי ילדים -כי ראה שעתיד לצאת ממנו ״זרע דלא מעלי״ .ואמר לו ישעיהו הנביא :״בהדי כבשי דרחמנא למה
לך? מאי דמפקדת -איבעי לך למעבד ,ומה דניחא קמיה קוב״ה -לעביד״ .עשה אתה את המוטל עליך .אנחנו
נעשה את המוטל עלינו ,ובורא עולם ייתן את הכוחות; וייתכן שבאמת ,עד שהם יגדלו -יתפוגג הערפל הזה.
ואנו עושים את המוטל עלינו ,בעז״ה.
ואיש לרעהו יאמר חזק .אנחנו בונים על בחורי הישיבות הנמצאים כאן -באמת מן העידית של בחורי
הישיבות -שיעבירו הלאה את המסרים ויחזקו; לכל אחד יש מעגל סביבו .לחזק את ההשקפה ,ובטפיחה על
השכם -יכולתם של הבחורים לעזור זה לזה עצומה היא.
4 4 4
16
הרב יהודה עמית
♦ שני דברים לסיום♦
ברצוני לומר שני דברים שלא נשאלתי עליהם כאן.
א .קריאת שמע בזמנה
דבר ראשון :הבחורים כאן -הבנתי שברוך ה׳ כולם בסדר; אבל יש להעביר את המסר לחברים אחרים,
שאולי חלשים מעט .היה יהודי צדיק ,ר׳ אברהם גניחובסקי זצ״ל ,שהיה מפרגן לבחורים בצורה בלתי רגילה -
מדבר באירוסין ובשמחות ,ומפרגן.
היה שם בחור בישיבה שעשה דבר שלא היה מקובל -יצא לטיסה בשמי הארץ .הדבר נודע להנהלת
הישיבה ,שכעסה מאוד על פריצת הגדר ,וסילקו אותו מהישיבה .לימים ,כשהתארס ,ביקש מר׳ אברהם שיבוא
לאירוסין וידבר .איני זוכר את כל הפרטים ,אבל בישיבה התנגדו לכך שר׳ אברהם ילך ,והתנו :אם רצונו לדבר
שם -רק בתנאי שיספר את הסיפור ,שהבחור סולק מהישיבה בגלל אותה טיסה; והוא הבטיח שכך יעשה.
הגיע ר׳ אברהם ודיבר :שהבחור היה בישיבה ,והתעלה ולמד -והמריא והמריא...
ועם כל הפרגונים שלו ,אמר ר׳ אברהם זצ״ל :בחור שאינו מקפיד לקרוא קריאת שמע בזמנה -אם שואלים
עליו בשידוכים ,אפשר לומר בפה מלא שהבחור הזה אינו ירא שמים!
העבירו את המסרים האלה לחבריכם ,כי יש מסביב כאלה הזקוקים לידיעה הזאת.
ב .זהירות מחילול השם
דבר שני שצריך לחזק -עניין חילול ה׳.
בחורים אינם מביאים בחשבון את העניין הזה .סיפר לי אברך חשוב שנסע באוטובוס ,והיו שם ארבעה
בחורי ישיבה ,שנראו כבני הישיבות החשובות יותר .עלה פקח ותפסם ,וביקש שיזדהו כדי לקבל קנס -והם לא
רצו להזדהות .יש נוהל כזה :עוצרים את האוטובוס ומזמינים משטרה .ועד שתגיע המשטרה והאוטובוס עומד
-פתחו בכוח את הדלת והצליחו לצאת .אוטובוס מלא אנשים חילונים! נורא ואיום; בחורים אינם מבינים.
יש ספר שכדאי לקרוא בו -׳פלא יועץ׳; לקרוא שם את הערך ׳חילול השם׳.
״מבין העבירות יש :עבר על עשה ושב -אינו זז משם עד שמוחלין לו ,שנאמר ׳שובו בנים שובבים ארפה
משובותיכם׳; עבר על לא תעשה ועשה תשובה -תשובה תולה ויום הכיפורים מכפר ,שנאמר ׳כי ביום הזה
יכפר עליכם מכל חטאתיכם׳; עבר על כריתות ומיתות בית דין ועשה תשובה -תשובה ויום הכיפורים תולין
וייסורין ממרקין ,שנאמר ׳ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם׳ .אבל מי שיש חילול השם בידו -אין לו כוח
בתשובה לתלות ,ולא ביום הכיפורים לכפר ,ולא בייסורין למרק; אלא כולן תולין ,ומיתה ממרקת ,שנאמר
׳ונגלה באזני ה׳ צבאות אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון׳״ (יומא פ״ו ע״א).
חילול השם עבירה נוראה היא .וכותב שם הפלא יועץ :״ובפרט בענין הממון צריכה רבה ,שלא יהא הכסף
נחשב בעיניו למאומה במקום דאיכא למיחש אחת מני אלף לחילול השם ,או לחשש גזל ,או שום נדנוד איסור
-יתגבר וישליך כספו וזהבו ,שמוטב שימות ברעב ולא יהא רשע לפני המקום שעה אחת״.
ובחורי ישיבות אינם מביאים בחשבון ,שממילא מחפשים אותנו -לתפוס היכן איננו בסדר .שאל אותי
בחור :עלה ערבי זקן לאוטובוס מלא ,והוא התלבט אם לקום או לא .אמרתי לו :אמור לריבונו של עולם -׳איני
קם בשביל הערבי; אני קם כדי לעשות קידוש ה׳׳ ,שיראו יהודי הלומד תורה ,כיצד הוא מכבד את הבריות.
לחשוב על המעשים .בחור עוקף את התור ומגיע לראשו -אתה ׳צודק׳ :כולם צריכים לזוז ,כי זמנך יקר ,והם
׳מבטלים את חייהם׳ ואתה לומד תורה .אבל אם זמנך יקר -דע לך :הדבר היקר ביותר שאתה יכול לעשות הוא
קידוש ה׳ ,והחמור ביותר -חילול ה׳; לפרוץ גדרות ,ה׳ ירחם ,בכל מיני דברים.
לפעמים עומדים זקן וזקנה וממתינים שהרמזור יתחלף ,ובא בחור ישיבה ,מביט ימינה ושמאלה -רץ ועובר.
אומר הזקן לזקנה :״הדתיים האלה -הכול מותר להם״ ...ריבונו של עולם ,חשוב רגע :אתה ממהר? אבל זה
חילול ה׳; הם רואים בכך פריצת גדר .חבל.
וכן בשימוש ברכוש -לא לקלקל רכוש .לפעמים כתוב בחתונה ׳אסור לעשן׳; יושבים חילונים ,ובחור ישיבה
מעשן לידם .זה מפריע לאחרים ,ולפי החוק אסור -אז למה? אם חילוני אחד יחשוב ש׳הכול מותר להם׳ -מה
הרווחת? אי אפשר להתאפק?
רק לחשוב על זה; הדבר הזה טעון חיזוק אצלנו .באיזשהו מקום אין הבחורים חשים די את האחריות בנושא.
17
הרב יהודה עמית
ולחשוב— דע לך כמה חמור חילול ה׳ :כל ויתור שאתה מוותר מתוך מחשבה על כבוד שמים— מרוויח אתה
קידוש ה׳ ,הדבר הנעלה ביותר שיש.
שמעון בן שטח— תלמידיו קנו לו חמור ,ומצאו בו אבן טובה .׳התעשרת ,רבי!׳ אמר להם :החזירו אותה; איני
רוצה להתעשר— אני רוצה כבוד שמים.
ה׳ יעזור שנזכה כולנו להאדיר כבוד שמים ולעמול בתורה ,אתם והמשפחות; שיהא זמן אלול
מוצלח ,לימוד תורה בשמחה ובחשק ,ובעקבות האלול -תבוא שנה טובה ,לנו ולכל עם ישראל.
♦♦♦
נספח :משל ׳שכט זולו׳
לתועלת הקוראים מועתק בזה המשל ,מתוך מכתב לבן ישיבה שכתב ראש הישיבה אשתקד:
באחת המדינות המפותחות הוקמה ועדה שתפקידה לקדם את מצבם של שבטים נחשלים באפריקה .עלה
במוחם רעיון :ליטול משם צעירים מובחרים ולקדמם ,כדי שישפיעו על האזור .הגיעו לשבט ה׳זולו׳ ,בחרו
שלושה נערים הנראים מוכשרים ובעלי תפיסה טובה ,הביאום לעיר הגדולה ולימדום חשבון ,אנגלית ,לימודי
ליבה וכו׳.
אחד נעשה רופא ,השני מיקרוביולוג והשלישי כימאי.
אחרי תקופת לימודים ממושכת שבו השלושה אל השבט ,ושם נערכה לכבודם מסיבה גדולה ומפוארת .אך
השמחה לא ארכה :את המסיבה קטעו תופי הטם־טם ,שתופפו להודיע על התקפה נוספת של השבט השכן...
התברר שבזמן היעדרם פרצה מלחמה עם השבט הסמוך .בין השבטים נערכים זה זמן רב קרבות עקובים
מדם ,שבהם נפלו חללים רבים; ובמקביל חלו אלפים ,ומתו רבים במחלת מעיים משונה.
בני השבט הסבירו למיודעינו שהדבר נגרם מכישוף שעשו בני השבט שכנגד ...אחרי התייעצויות החליטו
בני שבט ה׳זולו׳ להחליף את המכשף הראשי ,ואכן המכשף החדש החליט לעשות פעולה לביטול הכישוף,
ובאמצע החודש ,כשהירח היה במילואו ,הפעיל את קסמיו...
השבים המשכילים דנו בינם לבין עצמם ,והחליטו שכנראה יש זיהום במקורות המים .בדקו וגילו שאכן כל
המים באזור מזוהמים .הם החלו בסינון ובהתאמת חומרי חיטוי לכל נביעה לפי סוג הזיהום שבה ,ועמלו ימים
ארוכים ,מאור ראשון עד אור אחרון— ואכן שיעור התמותה והתחלואה ירד פלאים.
אנשי השבט ייחסו זאת ,כמובן ,לפעולת המכשף...
זמן קצר לאחר מכן קיבלו מיודעינו זימון להתייצב לצבא .הם ניגשו לראש השבט והסבירו לו את מעשיהם;
הוא לא הבין כל כך את המונחים המקצועיים ,אך בכל זאת פטר אותם.
אבל התקשורת לא הניחה ,והחלה בהסתה על ה׳פרזיטים׳ האלה ,האוכלים על חשבון השבט ואינם
משתתפים בלחימה.
בתחילה התעלמו מיודעינו ,אך משגברה ההסתה ונערכה הפגנה של ׳פצועי צבא זולו׳ בכיכר מלכי זולו,
החליטו השלושה שאין ברירה ,וצריך לפתוח בהסברה .כינסו את בני השבט ומסרו הרצאה מקיפה בענייני
חיידקים ,והראו במיקרוסקופ את הימצאותם במים.
קם אחד המסיתים נגד ה׳משתמטים׳ ואמר :״מה אתם סחים? הרי אחד מחבריי שחלה ומת היה שותה מן
הנחל במשך שנים; היה שותה מלוא הספל אבנים וצפרדעים ,ולא קרה לו כלום— וכעת אתם מספרים שהוא
מת מ׳חיידקים בלתי נראים׳?! הפסיקו עם השטויות שלכם והצטרפו למאמץ המלחמתי!״
בעקבות הלחץ הגדול שהופעל ,נשבר אחד מן השלושה .הוא בא לחבריו ,החזיר להם את המבחנות ואמר:
״איני עומד בלחץ .אני פורש מן העיסוק בטיהור המים ,ומצטרף ללוחמים״.
מיד נזעקו חבריו להניאו מן הצעד הגורלי:
— אם תעשה כך ,תבגוד בשבט .אמנם יהיה עוד חייל אחד בצבא ,אך הדבר יגרום למותם של מאות אנשים.
הרי מי כמוך יודע ,שרק בעקבות פעילותנו עד כה ירדו שיעורי התמותה והתחלואה; רק בזכותנו חולים כרגע
15,000איש במקום .30,000אם תלך— ישוב ויעלה שיעור התחלואה .כיצד תוכל לפרוש? אין מי שימלא את
מקומך!
— אבל הציבור אינו מבין זאת ,והם טוענים שאני ׳פרזיט׳.
— וכי מפני שאנשים נחשלים אלו אינם מאמינים במציאות חיידקים— תפעל אתה בניגוד לידע ולהבנה
שלך?!
18
תשרי תשפ״ז לע"נ אמו"ר הג"ר אלעזר יועץ בן אברהם יהודה קופל זצ״ל בס"ד
קונטרס
בארות יצחק
בעניני חג הסוכות
מי שהקנה ביו”ט את לולבו לבנו הקטן ,האם יכול
לצאת 3ו בשאר ימי החג ,אליבא דהמנ”ח והחזו”א
דהשואל מקטן חשיב שואל ”שלא מדעת” -גזלן
המנחת חינוך (מצוה סי) כתב דבר חידוש ,הנוגע מאד למעשה :דהשואל חפץ מקטן שלא הגיע לעונת הפעוטות ,חשיב "גזלך",
דקטן גם כשמשאיל מדעת חשיב "שלא מדעת" -דלקטן אין דעת וחשיב כשוטה .והמנ״ח לא ראה בזה חידוש ,עד כדי כך
שכתב" :והא דלא פי' הרמב״ם דשואל מקטן שלא הגיע לעונות הפעוטות הו״ל גזלן כי הוא דבר פשוט וסמך על המבין".
עכ״ל.
אולם בפשוטו הדברים מחודשים ,וכמדומה ש״העולם״ פליג על המנ״ח ,דרגילים לשאול עט וכדו' מקטן אף לפני שהגיע
לעונת הפעוטות [עיין גיטין נ״ט וברמב״ם ובשו״ע דעונת הפעוטות הוא מגיל שש עד עשר] .וכן רגילים לקחת מקטן איזה
ממתק שקיבל (שאינו אוהבו) ואף לברך עליו (אף שאין מברכין על גזל כמבואר במשנ״ב סי׳ קצ״ו) ולא חוששים מגזל.
ובדעת מנהג העולם י״ ל דאיסור גזל תליי רחמנא רק בקפידא דהבעלים ,והיכא דהבעלים ״אינו מקפיד״ על השימוש בחפץ
לא מיקרי גזילה ,ואין צריך ״הקנאה״ של הבעלים על השימושים ,דסגי באינו מקפיד להשתמש בשלו ,ולקטן נהי שאין לו דעת
על "הקנאה" אך יש לו דעת לענין "אינו מקפיד" ,דלענין ״אינו מקפיד״ סגי בדעת קלישא[ .וכבר כתבו רבותינו האחרונים
בכמה נוסחאות (עפ״י הגמ' בחולין י״ב) דיש ענינים דיש דעת לקטן .עיין בחי' רבינו חיים הלוי (הלי יבום וחליצה)].
שוב ראיתי שכ"כ בפשיטות העונג יו״ט בסי' קי״א וז״ל :״פשיטא שאם קטן נתן לאחד לאכול משלו רשאי לאכול ,אף על גב
דקטן לא מצי להקנות לאחרים ,מ״מ כיון דלא קפיד רשאי לאכול ולית ביה דין גזל״ .עכ״ל.
בדעת מרן החזון איש זצ״ל
כשהצעתי לת״ח א' את דברי המנ״ח המחודשים הנ״ל ,אמר לי :״זה חזו״א מפורש באהע״ז סי' ע״ד ס״ק י״ח״ .דהחזו״א שם
כתב בתו״ד וז״ל :״ולכא' אף ביו״ט שני לא ליקני לינוקא דהא אם יקח ממנו אח״כ הוי שואל של״מ״ .עכ״ל.
החזו״א שם קאי בדברי הקצה״ח דנקט דמהני ״קנין לזמן״ ,ורמי הקצות אנפשיה א״כ אמאי ״לא ליקני איניש הושענא
לינוקא ביומא טבא קמא דינוקא מקנא קני אקנויי לא מקני״ (סוכה מ״ו) ,הרי יש עצה פשוטה -שיקנה לקטן את הלולב רק ״לזמן״
ואחר שיעבור הזמן ממילא תפקע בעלותו .מיישב הקצוה״ח דהגמ' לא קאתי לדון בתקנת הבן איך קטן ייצא ידי״ח לולב ביו״ט,
דלזה באמת יש עצה פשוטה שיתן לקטן במתנה ע״מ להחזיר [מתנה לזמן] ,אלא הגמ' קאתי לדון בתקנת האב דצריך האב
ליזהר לא להקנות לבן את הלולב בסתמא [היינו שלא ע״מ להחזיר] ,קודם שיצא בו ידי״ח ,דקטן קונה ואינו מקנה.
ולזה הקשה החזו״א אם הגמ' קאי בתקנת האב שלא יקנה לבנו בסתמא משום דאח״כ לא יוכל ליקח ממנו ,אמאי נקיט הגמ'
שאין להקנות לקטן דוקא ״ביומא קמא״ הרי גם בשאר ימים נמי שלא יקנה לבנו הקטן (עכ״פ כשלא הגיע לעונת הפעוטות)
דאם יקנה לו לא יוכל אח״כ ליקח ממנו ,דאם יקח ממנו [אפי' מדעתו] הוי שואל שלא מדעת גזלן.
לזה הכריח החזו״א דהגמ' קאיירי בתקנת הבן ,דכדי שהבן יצא ידי״ח צריך האב ביו״ט ראשון להקנות לבנו את הלולב לגמרי,
ולא מהני לחנכו בשאול (עיין מ״ב תרנ״ח ,כ״ג) ,ולא מהני אצל קטן מתנה ע״מ להחזיר ,ולהכי מזהירה הגמ' את האב שלא יקנה לבנו
קודם שיצא בו ,דקטן קונה ואינו מקנה ,אבל על תקנת האב לא קאיירי הגמ' ,ואה״נ מצד האב גם ביו״ט שני ושאר ימים אין
להקנות לקטן דאם יקח אח״כ מהקטן הוי שואל שלא מדעת.
והנה הת״ח שליט״א הנ״ל אמר :שמפורש בחזו״א דהשואל מקטן הוא גזלן .לענ״ד אי״ז ״מפורש״ ,דאפשר קצת לדחוק
שכוונת מרן החזו״א דאם כהקצות דעסקינן בתקנת האב [דלא יקנה לו בסתמא] ,אמאי לא קאמרה הגמ' עוד תקנה לאב שיזהר
גם בשאר הימים לא להקנות את הלולב לקטן ,דשמא הקטן לא יסכים להשאיל את הלולב (מצוי שקטן אינו מסכים שיגעו בחפציו),
ואם יקח את הלולב נגד דעתו ,הוי ״שואל שלא מדעת״ ,אבל לעולם מודה החזו״א דהשואל מקטן מדעתו דחשיב שאלה מדעת
ואינו גזלן כלל .אולם מרהיטת לשון החזו״א משמע דס״ל כהמנ״ח דהשואל מקטן שלא הגיע לעונת הפעוטות הוי גזלן.
האם לפי החזו״א הנוטל לולב מקטן שלא הגיע לעונות הפעוטות
לא יצא ידי חובתו גם בשאר ימי החג
והנה החזו״א הובא להלכה בדרשו( ...בסי' תרנ״ח משנ״ב ס״ק כ״ג) וזה לשונם :״דעת החזו״א (נשים סי' ע״ד ס״ק י״ח) שגם
בשאר הימים אינו יוצא ידי חובה באתרוג שהקנהו לקטן שלא הגיע לעונת הפועטות ,כיון שאם יקח ממנו אח״כ הוי שואל שלא
מדעת ,ואף אם נתן לו הקטן רשות במפורש לא יצא ,כיון שלקטן אין דעת״ .עכ״ל .נמצא לפי״ז ,דמי שביו״ט הקנה לבנו הקטן
את הלולב לצאת בו (לאחר שכבר יצא בו) ,תו לא מצי האב לצאת ידי חובה בלולב זה בשאר ימי החג ,וצריך ליטול לולב אחר.
ולחזו״א אין עצה ואין תבונה אלא לקנות לפני החג לולב מיוחד עבור הקטן.
1
ויש להעיר על "דר שו" ,דבחזו"א לא כתוב דאם שואל לולב מהקטן ” אינו יוצא ידי חובה " .רק כתוב דאם יקנה לקטן הוא
נכנס לבעיה של "שואל שלא מדעת גזלן" ,אלא שבדרשו הבינו דאם ס"ל לחזו"א דהשואל מקטן הוי "גזלן" ,ממילא לא יצא
ידי"ח משום מצהב״ע ,אליבא דהרמ"א בסי' תרמ"ט דהפסול של "גזול" הוא גם בשאר הימים משום מצהב"ע.
אולם אי״ז מוכרח כלל ,ואדרבה מטו משמיה דמרך הגר״ח מבריסק זצ״ל דהשואל לולב "שלא מדעת" אף דחשיב "גזלן" -
יצא בו ידי״ח בשאר ימי החג ,גם לרמ"א שפסול "גזול" הוא כל ז' ,דייבשואל שלא מדעת גזלן" ליכא פסול של מצהב"ע.
ובטעם הדבר ביאר הגר"ח ,דמצהבייע אי"ז דין דאם הגברא עובר עבירה בשביל קיום המצוה דלא יצא ידי"ח ,אלא זהו פסול
בגוף החפצא דמצוה ,וכדיליף לה הגמ' מקרא דייוהבאתם גזול ואת הפסח" היינו ש״גזול״ חשיב ״בעל מום״ כמו "פיסח",
הרי שהוא פסול בגוף הקרבן[ ,וכבר דקדקו כן מלשון המשנה "לולב הגזול והיבש פסול" הרי שהוא פסול בהלולב וכמו יבש].
וזה שייך רק בגזילה בעלמא דאית להו לגזלן 'קניני גזילה' ויצא מרשות הבעלים ,אבל בשואל שלא מדעת גזלן דמבואר
בראב"ד בב"ק צ"ז דלית ליה קניני גזילה ,ליכא בחפצא חלות פסול של גזול[ .ויש להמתיק הדברים עפ"י מה שאמר בנו הג״ר משה
סולוויציק זצ״ל דלהראבייד דבשואל שלא מדעת גזלן ליכא קנייני גזילה ,שפיר יכול הבעלים למוכרו ולהקדישו (לראשונים דתליא בקניני גזילה) ,וכיון
שהבעלים מצי למכור ולהקדיש אי"ז חשיב שהחפץ "יצא" מרשות הבעלים ,וממילא ליכא עלה שם של "גזילה"].
והביא הגר״ח ראיה ליסוד דמצהבייע זה פסול בחפצא ,מהגמ' הנודעת בסוכה ל"א דלשיטת חכמים התוקף את חבירו והוציאו
מסוכתו יצא ידי"ח ,משום דקרקע אינה נגזלת ולא חשיב סוכה גזולה .והקשה הריטבייא דנהי דקרקע אינה נגזלת ,הרי עבר על
איסור גזל במה שתקף את חבירו והוציאו מסוכתו (כמבואר ברשיי דברים י"ט ,ד' .וברמביים ובשוייע) וא"כ הוי 'מצוה הבאה בעבירה'?
ולהנ"ל א"ש דנהי דהגברא קעבר על לא תגזול ,אך מכיון שבגוף הסוכה לא חל פסול של "גזולה" דקרקע ברשות בעליה עומדת
ואינה נעשית "גזולה" ,ליכא בזה פסול ד"מצוה הבאה בעבירה"( .ע"ע בשער"י ג' ,י"ט ,ובשו"ת משנת רבי אהרן סי' י').
אולם באמת מרך החזו״א פליג בזה על הגר״ח ,ולדעת החזו"א גם היכא דאין לגזלן קניני גזילה -כמו בקרקע -יש פסול של
מצהב"ע ולא יצא ידי"ח ,והא דמבואר בגמ' הנ"ל דהיושב בסוכת חבירו בגזילה יצא ,אי"ז משום דהוי גזילה בלי קניני גזילה
[כפי שהבין הגר"ח] ,אלא כדמוקי לה החזו"א (אור"ח סי' ק"נ ס"ק כ"ב) דאיירי באופן שהבעלים אינו מקפיד עכשיו על
ישיבתו בסוכה ,ומקפיד רק על שדעתו לגוזלה לגמרי שלא לצורך ישיבת סוכה ,אבל באופן שמקפיד הבעלים על ישיבת הגזלן
בסוכה דעובר על לא תגזול -הו"ל מצהב"ע ולא יצא ידי"ח -אף דבקרקע אין "קניני גזילה".
מעתה ,שפיר הורו ב"דרשו" דלפי מרן החזו"א דהשואל לולב מקטן חשיב גזלן -לא יצא ידי״ח .למבואר בחזו"א הנ"ל
דגם גזלן בלי קניני גזילה חשיב "מצוה הבאה בעבירה" ולא יצא ידי"ח ,ודלא כהגרייח[ .יתכן דמרן החזויא מודה דמצהבייע זה פסול
בחפצא אך ס"ל דאיכא גם פסול בקיום דהגברא ,והאריך מרך הג״ר אהרך קוטלר זצ״ל (שו"ת סי' י') דיש ב' דינים במצהבייע בגברא ובחפצא].
ראיה למנ״ח והחזו״א מתשובות הרשב״ש
ונחזור לדברי המנ"ח והחזוייא דהשואל חפץ מקטן [שלא הגיע לעונת הפעוטות] אף ששואל מדעתו ובהסכמתו חשיב שואל
"שלא מדעת גזלן" דלקטן אין דעת.
והנה יש להם ״הסכמה״ מהרשב״ש ,דבשו"ת הרשב"ש (סי' קמ"ו) הביא את פלוגתת הראשונים האם להלכה יש פסול "גזול"
גם בחוה"מ [דפליגי בה בגמ'] ,וכתב הרשב"ש דיש לו ראיה דגזול בשאר הימים כשר ,מהא דאמרו בגמ' דלא להקנות את הלולב
לקטן ביום הראשון ,משמע שבשאר ימים מצי להקנות לקטן ואח"כ לקחת מהקטן ,קמן דגזול כשר בשאר ימי החג .והאחרונים
תמהו הרי כששואל מהקטן אין זה "גזילה" שהרי הקטן נתנו מדעתו? והשדה חמד (כללים מערכת למ"ד כלל קמ"א אות י"ד)
הביא מחכם אחד שביאר את הרשב"ש ממש כדברי המנ"ח והחזוייא הנ"ל ,חייל" :ולחומר הקושיא עלה על דעתי לומר
דהרשבייש מייתי מסתימות דברי הגמ' דמשמע אף בקטן שלא הגיע לפעוטות וא"כ הוי שואל שלא מדעת ,והוי גזול" .עכייל.
והיינו מהא דבשאר ימים יכול לקחת מהקטן -אף דחשיב 'שואל שלא מדעת' שהרי גם שמשאיל מדעת חשיב שלא מדעת והוייל
גזלן -מוכח דבשאר ימים אין פסול של גזול[ .ולרשבייש צייל דהגמ' קאי על דיעבד ,היינו דאם הקנה לבנו בשאר ימים יצא,
אבל לכתחילה אין להקנות לו א) כדי לא לעבור על גזל .ב) דלכתחילה אין ליטול גזול].
סיכום השיטות -והנפק״מ שיש בזה באור״ח ובחו״מ
נמצא לסיכום הדברים :לדעת המנייח השואל מקטן אפי' מדעתו חשיב "שלא מדעת" והוי גזלן .וכן משמעות החזו"א .וכ"כ
האמרי בינה חו"מ דיני טוען ונטען סי' לייח דייה ועיין .ועייע שויית מהריייל דיסקין קוייא סי' ה' אות קלו דייה אך זה נייל.
אולם העונג יו״ט בסי' קי"א כתב דהמשתמש בשל קטן אי"ז גזל .וכ"כ להלכה האגרות משה (אורייח ח"ב סי' ק"ז) ,והוכיח כן,
דהנה לפי האחרונים הנ"ל דשואל מקטן הוי גזל ,נמצא דמי שביו"ט הקנה את הלולב לבנו הקטן (לפני עונת פעוטות) תו אינו
יכול לצאת בו יד"ח גם בשאר הימים ,וצריך לקחת לולב אחר .ומדברי הביאור הלכה מוכח דגם בציור שאיך לו לולב אחר
מצי להקנות לבנו הקטן לאחר שכבר יצא בו ,דהביא מהאחרונים שלא כדאי ביוייט ראשון להקנות את הלולב לקטן גם לאחר
שכבר יצא בו" ,שמא יזדמן אחד שיבקש לצאת בו" ,ואי נימא דיש לו עוד לולב ,א"כ שיקנה לקטן ולמי שיבא "ויבקש" הוא
יתן לו את הלולב הנוסף שבידו ,אלא בהכרח שאין לו עוד לולב ,וא"כ תיקשי דאמאי כתב הביאוהייל שלא יקנה לקטן רק משום
דשמא יזדמן אחד שיבקש לצאת בו ,הרי בלאייה שלא יקנה הלולב לקטן ,דאם יקנה לו לא יוכל לצאת בו בחוהיימ מצד "גזול"?
״הרי הוא כמפורש שיוצאיך בשל קטך לכה״פ כשיתך הקטך רשות ,והטעם נראה כי אף שקטך אינו יכול להקנות לא קניך
ממש וגם לא קניך שאלה ,מ״מ גזול לא הוי כיוך דהקטך עכ״פ הניח לו ליקחנו״( .לשון הגיר משה פיינשטיין זצ"ל).
ומפלוגתא זו איכא נפק"מ ,באור״ח :שהמקבל ממתק מקטן למנייח אין מברך עליו .וכן השואל בחוהיימ ד' מינים מקטן לפי
המנייח לא יצא בו ידיייח (להגרייח דתליא בקניני גזילה יצא) .ובחו״מ :למנייח השואל מקטן חייב באונסין אף ב'מתה מחמת מלאכה'
כדין גזלן .ולאגריימ לכא' פטור מאונסין ,דמצד גזלן אין כאן דהרי היה מדעתו ,ומצד חיוב של "שואל" נמי אין כאן דאין לקטן
דעת על "קנין" שאלה ,ויש לו דעת רק לענין 'אינו מקפיד' דלא חשיב גזילה .וצייע.
האם קטו יכול למחול על פגיעתו או שצריך לחכות שיהיה בו י״ג
והנה יש לברר מה הדין מי שפגע בילד קטן ,האם יכול לבקש ממנו מחילה מיד ,או שצריך לחכות עד שיגדיל ורק אז יוכל
למחול לו .הנה מסברא נראה דמהני מחילת הקטן ,דהא דאמרו בגמ' (בב"מ כייב ,ב') דקטנים לאו בני מחילה נינהו הוא לענין
מחילת "ממון" [ובפרט להצד בקהייי סנהדרין סי' ה' מהמחנייא דמחילה הוי הקנאה] ,אבל לענין מחילה על פגיעה וצער דבין
אדם לחבירו דבהסרת קפידא מלבו תליא מילתא יייל דמהני מחילה והסרת הקפידא של הקטן מלבו.
אולם בתשובות והנהגות (ח"א סי' תתכ"ה) כתב" :שמעתי בשם רבינו החזו״א זצ״ל שלצער קטן חמור מלצער גדול שגדול
יכול למחול אבל קטנים לאו בני מחילה נינהו" .עכ"ל .ונראה שמרן החזו"א אזיל קצת לשיטתו הנ"ל דהא דלקטן אין דעת אי"ז
רק לענין הקנאה ועשיית חלות ,אלא אף לענין ״אינו מקפיד״ ולהכי השואל מקטן אף דמסכים חשיב שואל שלא מדעת גזלן,
אף שגזילה "באינו מקפיד" תליא מילתא כמשנית לעיל ,והוא הדין לענין "אינו מקפיד" על פגיעתו וצערו -לא מהני אצל קטן.
2
וידוע שכך היה דעתו של מרך הסטייפלער וכמש"כ בתשובות והנהגות שם" :שמעתי מעשה על הגר״י קנייבסקי זצ״ל
שחשש שביזה פעם לקטן בשוגג (מחמת תוכחה) והיה לבו נוקפו והמתין עד שגדל הקטן ,ובלילה שנעשה בר מצוה הזדרז
לבקש ממנו מחילה תיכף ,אבל כשהיה קטן לא מועיל מחילתו כמ"ש" .עכ"ל .ופרטי המעשה שהיה בזה עם מרך הסטייפלער
עיין בהערה. 1
וכן דעת מרן הגרי״ ש אלישיב זצ״ל (אשרי האיש ח"ג פ"כ אות די) שמחילת קטן אינה מחילה מאחר ואין בו דעת למחול,
ולכן מי שפגע בקטן ימתין עד שיגדל ויפייסנו .ומ"מ יבקש ממנו מחילה מפני המנהג.
אולם בחוט שני (הלי יוה"כ עמי ק"א) כתב שמחילתו מועלת משום שדוקא בדיני ממונות אין מחילתו מחילה משום שאין בו
דעת לקנות ולהקנות ,אך במחילה על חטא שבין אדם לחבירו שעיקרו הסרת קפידתו מליבו מועילה מחילתו .עיי"ש.
* * * * *
* * *
חכמי סלוצק נתווכחו :האם מותר לאכול
את ה"קינוח" שבסוף הסעודה חוץ לסוכה.
והאם מותר לאכול קינוח בסעוד"ש אחרי השקיעה
בעיירה סלוצק התקיימה פעם סעודת ברית מילה בסוכה ,באמצע הסעודה הלכו כמה אנשים לאחל ליולדת מזל"ט ,וכיבדו אותם
שם בפירות ,ונתווכחו החכמים האם מותר לאכול את הפירות חוץ לסוכה או לא .וכלשון שו"ת רבינו יוסף מסלוצק סי' כ"ב:
"שאלה ,סעודת ברית מילה היה בחול המועד ,ואכלו הקרואים בסוכה כדת ,ובאמצע הסעודה הלכו איזה אנשים לבית היולדות
ליתן מזל"ט ,וכיבדום שם בפירות ,ונחלקו שם הלומדים אי שרי לאכול שם הפירות" .עכ"ל .ולא נתפרש מה היה שורש
הוויכוח של חכמי סלוצק אי שרי לאכול את הפירות חוץ לסוכה או לא.
ונראה לבאר ,דהנה מבואר במאירי (סוכה דף כ"ו) דהא דשרי לשתות מים חוץ לסוכה היינו בשתיה לחודיה ,אבל שתיה שבתוך
הסעודה חייבת בסוכה ,וכ"כ השעה"צ (סי׳ תיל״ט ס״ק כ״ט) .וכנראה נתווכחו חכמי סלוצק מה הדין של "קינוח" בסוף הסעודה האם
דמי לשותה מים או לא ,דיש מקום לומר דאף דשותה מים בתוך הסעודה חייב בסוכה ,אך "קינוח" בסוף הסעודה אינו חייב
בסוכה ,משום שייקינוח" אינו נטפל לסעודה ואינו חלק ממנה דהרי הייקינוח" טעון ברכה לפניה ואינו נפטר בברכת המוציא,
מאידך יש לטעון דהרי חזינן שבברכהמייז מיהא הם נפטרים ,וא"כ יש לקינוח איזו שייכות לסעודה ,וא"כ אפשר שגם הם
נגררים אחר האכילה ודינם כמותה.
והנה חכמי סלוצק הלכו לשאול את רבם הגדול ,הגאון ר' יוסף מסלוצק זצ״ל עם מי הצדק ,והשיב (שם) שגם אכילת
פירות אף שטעונים ברכה לפניהם חייבים בסוכה משום "שבתוך סעודת קבע -נעשה כל מה שאוכל ושותה קבע" .עיי"ש.
ויעוין עוד מה שכתב בזה ביימקראי קודש" (סוכות סימן לא).
מרן הגרי״ז זצ״ל ומרן הגאון ר' אהרן קוטלר זצ״ל
לא אכלו "קינוח" בסעודה שלישית אחרי השקיעה
והנה מטו בשם מרן הגרי"ז ומרן הגר"א קוטלר זצ"ל דהחמירו שלא לאכול קינוח [פירות וכדו'] בסעודה שלישית אחרי
השקיעה ,דהא דבסעודה שלישית מותר להמשיך לאכול גם לאחר שנעשה לילה [ואין צריך להפסיק משום חובת הבדלה]
משום דהכל הוא המשך של ההתחלה ,וחששו דזה רק כשממשיך לאכול פת או שאר דברים הפטורים מברכה ,אבל "קינוח"
פירות וכדו' שטעונים ברכה לפניהם לא הותר להמשיך לאכול אחר שחשכה שזהו אכילה בפ"ע ולא שייך לסעודה[ .הובא
ב״תשובות והנהגות" (ח"ה ,סי' קצ"ט)].
והנה חומרא זו אתי לידי קולא לענין סוכה ,דאם אכילת פירות שבסוף הסעודה אינה חלק מהסעודה ,אלא אכילה בפנ"ע,
א"כ הוא הדין לענין סוכה -דאכילת פירות בסוף הסעודה אינה חלק מהסעודה אלא אכילה בפנ"ע ואינה חייבת בסוכה.
אולם נראה דמסתמא נהגו כן רק בתורת חומרא ,אבל לקולא לאכול פירות בסוף הסעודה חוץ לסוכה לא התירו ,וזיל הכא
לחומרא וזיל הכא לחומרא.
אולם נראה דאכתי איכא נפק"מ לדינא לענין סוכה -מהחומרא של מרנן הגרי"ז והגרא"ק שלא לאכול פירות בסעודה שלישית
אחרי השקיעה :דהנה הג״ר יצחק זילברשטיין שליט״א חד חידה (חשוקי חמד שבועות דף כ"ט)" :איך יתכן שעל שתיית מים
חייב לברך ברכת לישב בסוכה"?
והשיב" :מי שאכל סעודה בסוכה ,ושכח ולא בירך לישב בסוכה ,ולאחר גמר סעודתו רוצה לשתות כוס מים ,יברך עליה ברכת
לישב בסוכה ,כיון שהוא חייב לשתותה בתוך הסוכה ,שהיא נהפכת לחלק מהסעודה" .עכ"ל.
וחשבתי שאולי אפשר לומר בזה הלכה חדשה ,דמי ששכח לברך לישב בסוכה ,ולאחר גמר סעודתו רוצה לאכול ״פירות״,
דאליבא דמרן הגרי"ז ומרן הגר"א קוטלר לא יברך עליה 'לישב בסוכה' ,דהכא יש לחוש ״לחומרא״ שאי"ז חלק מהסעודה,
כמו שהחמירו בסעוד"ש שלא לאכול פירות לאחר השקיעה .וצ"ע לדינא.
1בספר הנפלא ״והאר עינינו״ (ח"א עמ' שי"ז) הביא את פרטי הסיפור מפי בעל המעשה בעצמו הרה"ג ר' יהושע דויטש שליט"א מב"ב שהוא
היה אותו נער .והסיפור היה שבראש השנה שנת תשכ"א מרן הסטייפלער התפלל בכולל חזו"א (בקומה הראשונה ,בשנים ההם הוא למד שם כל
היום ,והתפלל שם בשבתות ומועדים) והילד יהושע דויטש ישב ממולו על ספסל קטן שישבו בו ילדים ,והסטייפלער הכיר אותו היטב ,מכיון
שאביו של הילד היה הגאון רבי משה דויטש זצ"ל מגדולי תלמידי מרן החזו"א (הסטייפלער מזכירו בקה"י שביעית סי' כ' ,ובע"ז סי' כ"ג) ,באותה תקופה
הדפיסו מחזורים בגודל של גמרא גדולה ,והילד יהושע דויטש שהיה אז בן 11ישב עם מחזור ענק בגודל של גמרא והתנענע כל הזמן,
והסטייפלער חשב שהילד לומד גמרא במקום לומר את הפיוטים ,וכשהילד יצא באמצע התפילה לקח לו הסטייפלער את המחזור והניח אותו
בארון לידו .הילד חזר וכשראה שאין לו מחזור הוא ניגש לאביו ואביו סידר לו מחזור אחר.
כשהגיע הג״ר משה דויטש להזמין את הסטייפלער לבר מצוה של בנו ,התנצל הסטייפלער שאינו יכול להשתתף ,ובאותה הזדמנות ביקש
ממנו שיבקש מבנו מחילה בשמו על הסיפור עם המחזור ,לאחר שבועיים פגש הסטיפלער את ר' משה דויטש בכולל חזו"א ושאלו אם ביקש
מחילה ,ר' משה אמר ששכח ועכשיו יבקש ,ואכן הוא ביקש ממנו מחילה.
3
ראיית הגר״ש ברייש זצ״ל דמותר לאכול קינוח אחרי השקיעה
ובעצם החומרא דמרנן הגרי״ז והגר״א קוטלר שלא לאכול קינוח בסעוד״ש אחרי השקיעה ,הנה ״מנהג העולם״ לאכול
לכתחילה פירות גם שכבר יצא שבת ,דס״ל ל״עולם״ דכל מה שאוכל בתוך הסעודה חשיב המשך לסעודה.
ומצאתי דהג״ר שאול בריי ש זצ״ל מציריך (זכיתי לראותו כשהיה מגיע לבנו הג״ר אהרן שליט״א בביהכנ״ס 'בנדיקט' בב״ב) ,בספרו
שו״ת משנת שאול (סי' ל״ד) הביא ראיה למנהג העולם דאוכלים בסעוד״ש קינוח פירות גם שכבר יצא שבת:
לאוהבי בני היקר הבחור המופלג בתוי״ ש כמר אהרן נ ״י
שאלתני בהא דאמרו בפסחים ק״ה וכן נפסק בשו״ע (סי' רצ״ט סעי' א') דאסור לאכול ולשתות שום דבר משתחשך עד שיבדיל,
אבל אם היה יושב ואוכל מבעוד יום וחשכה לו ,א״צ להפסיק אפילו משתייה .ואם היה יושב ושותה וחשכה לו ,צריך להפסיק.
״ונסתפקת ביושב ואוכל מבעו״י וחשכה לו והביאו לו פירות שצריך לברך עליהם ,מה דינו ,דאולי כיון שאינם באים מחמת
הסעודה הוי זה כמתחיל .דבר זה שאלני לפני כמה חדשים מופלג אחד ,והשבתי בפשיטות שמותר לאכול״.
וראיה לזה ,דהשו״ע (בסי' קע״ד ,ז') הביא מח' האם צריך לברך על מים שבתוך הסעודה ,ואילו בסי' רצ״ט כתב השו״ע
בפשיטות דמי שהתחיל סעוד״ש מבעו״י ״אין צריך ךהפסיק אפילו משתייה״ ,מוכח דגם להני שיטות דעל מים שבתוך הסעודה
מברך לפניו מ״מ חשיב חלק מהסעודה לענין שיכול להמשיך לשתות ,הוא הדין לענין אכילת פירות אף דמברך עליו מ״מ חשיב
חלק מהסעודה לענין שאין צריך להפסיק בסעודתו .עכ״ד .עיי״ש מה שדחה ראיה זו בנו הג״ר אהרן ברייש שליט״א.
* * * * *
* * *
חתם בטעות בראש חודש ”מקדש ישראל והזמנים”:
למרן הרב שד יצא ,למרן הגרש”ז אויערבאך לא יצא,
למרן הגר”ש וואזנר ספיקא דדינא
מרן הגרא״מ שך זצ״ל נשאל ,מי שבתפילת מוסף של ״ראש חדש״ במקום לחתום ״מקדש ישראל וראשי חדשים״ טעה וחתם
״מקדש ישראל והזמנים״ [ויתכן טעות זו במי שמתפלל בתפילת לחש במנגינה של המועדים] ,האם יצא או לא.
והשיב :דיצא .דגם ר״ח איכלל ב ״והזמנים״ ,דר״ח איקרי מועד.
וז״ל המכתב:
בע״ה .ר״ח מנ״א תשמ״ט
לכבוד הרב בלתי מכירו שיחי'
בדבר מה ששאל אודות מכשיר הרדיו ,איסור גמור להחזיקו בבית ,ומקלקל מאד הנוער והצעירים .כי הוא כלול בתוכו מכל ג' העבירות החמורות ,שאנו מושבעים מהר סיני למסור את נפשינו עליהם.
והנסיון הראה שתחילת הקלקול התחיל מהתקשורת החילונית .ומה נעשה שכבר פשט הנגע בבתי ישראל הכ שרים ,ונעשה להם כהיתר .וחייבים אנו לאזור חלצינו וכוחינו להציל כרם בית י שראל מאבדון.
כי אם אין צעירים אין זקנים .אם אין גדיים אין תיישים .וה' יעשה את שלו.
ובדבר מה ששאל שאמר בטעות בתפילת ראש חדש ,במקום מקדש ישראל וראשי חדשים ,מקדש ישראל והזמנים ,אם צריך
לחזור ולהתפלל .בזכרוני שכבר שאלוני שאלה מעין זה ,ואמרתי אז דנראה לי שאין צריך לחזור ,דגם ראש חדש כלול בכלל
כל הזמנים ומועדי השנה .ויעויין בערכין דף י' ,א' דר״ח נמי איקרי מועד.
ואשאר בברכה מרובה ,מנאי
אלעזר מנחם מן שך
דעת מרן הגרש״ז אויערבאך זצ״ל
ובאמת שפוסקי הדור זצ״ל צידדו דלא כמרן הרב שך זצ״ל ,והחותם בר״ח ״מקדש ישראל והזמנים״ לא יצא .דמרן הגרשז״א
זצ״ל (הליכות שלמה ,ראש חדש פ״א אות י״ז) כתב :״טעה וחתם בתפילת מוסף של ראש חדש ״מקדש ישראל והזמנים לא יצא״.
וב״דבר הלכה״ (שם) כתב בטעם הדבר :״שהרי אף הטועה במוסף דר״ה ואמר ״מקדש ישראל והזמנים״ במקום ״ויום הזכרון״,
כתב המטה אפרים דלא יצא וא״כ כ״ש בנידון דידן״ .עכ״ל.
ובדעת מרן הגרא״מ שך זצ״ל י״ל בתרתי :א] דשאני ר״ה מר״ח ,דבראש השנה גם הרב שך מודה לדברי המטה אפרים
דהחותם בר״ה 'מקדש ישראל והזמנים' לא יצא ,אף דראש השנה הוא בכלל ״והזמנים״ ,דשאני ראש השנה דתיקנו להזכיר
בחתימה ענין מיוחד של מלכויות וזכרונות -״מלך על כל הארץ ...ויום הזכרון״ ,והוא לא הזכיר ענין זה כלל ,משא״כ בר״ח
שאמר 'מקדש ישראל והזמנים' דהשם הכללי ד״והזמנים״ כולל גם ראש חדש2.
ב] י״ל דמרן הגרא״מ שך זצ״ל ס״ל כדעת מרן הגרי״ ש אלישיב זצ״ל דנקט להלכה דלא כהמטה אפרים ,והחותם בר״ה
״מקדש ישראל והזמנים״ יצא ידי״ח ,כפי שהובא בספר 'ציוני הלכה' (תפילה ,להגרב״צ קוק שליט״א ,עמ' ר״ל) וזה לשונו:
״נשאל מרן הגרי״ ש אלישיב זצ״ל :באחת הישיבות החשובות טעה המקדש בקידוש ליל ראש השנה ובמקום לסיים
״מלך על כל הארץ מקדש ישראל ויום הזכרון״ טעה וסיים כבכל המועדים ״מקדש ישראל והזמנים״ ,בשעת הקידוש לא שמו
לב לטעות ,ורק באמצע הלילה שמו לב לטעות ,היה פשוט להם שזה מעכב בקידוש מחמת שראו במטה אפרים (תקפ״ב ,י״ח)
שכתב ״ואם טעה וחתם מקדש ישראל והזמנים לא יצא ,וצריך לחזור ולומר בא״י מלך על כל הארץ מקדש ישראל ויום
הזכרון״ ,וכבר קדם לו המחזיק ברכה (תקפ״ב ,ה') שאינו יוצא ידי״ח אם חתם בר״ה ״והזמנים״ ,ולכן העירו את כל הבחורים
2בתשובות והנהגות (ח״ב סי' ע״ר) כתב :״בשם הגר״ח מבריסק אומרים שחידש בגדר קדושת היום דר״ה ,שאמירת מלכויות אין זה הלכה
בעלמא להזכיר מלכיות בר״ה ,אלא מלכיות הוא עצם קדושת היום ,והיינו כמו שבפסח תוארו חג המצות ובסוכות חג הסוכות ,ר״ה קדושתו
במלכיות ,זכרונות ,ושופרות ,והיינו 'יום תרועה' שופרות' ,יום הזכרון' זכרונות ,ו'מלך על כל הארץ' מלכיות .ולכן כולל מלכיות בקדושת
היום ותוקע ,ולא נקרא בזה חותם בשתים שאין כאן שתים ר״ה ומלכיות כיון שעיקר קדושת ר״ה היא המלכיות ,ולכן אף שבברכות מט.
מבואר שאין חותמין בשתים כאן חתימה אחת היא מלך על כל הארץ שזהו בעצמו קדושת היום״ .עכ״ל.
4
באמצע הלילה מחשש שישתו בבוקר מים או תה לפני התפילה ,ויהיה בזה איסור שתיה לפני קידוש ,שהרי מי שלא קידש
בלילה צריך לקדש ביום.
תשובת מרן זצ״ל :בדיעבד יצא ידי״ ח במה שחתם בר״ה מקדש ישראל והזמנים ,וא״צ לחזור ולקדש[ ,והגרב"צ קוק
שליט"א הוסיף" :אולי יש לדייק כן ממה שהמשנ"ב לא הביא דברי המט"א"] .זה ברור שהתחלת הקידוש היה כהוגן שאמר
ויום הזכרון.
חזרתי והזכרתי לפני רבינו שהמטה אפרים והמחזיק ברכה אומרים שאם לא חתם "יום הזכרון" מעכב בדיעבד.
רבינו הגיב בפליאה אע״פ שאמר והזמנים?!״ .עכ"ל.
דעת מרן הגר״ש וואזנר זצ״ל
מרן ה״שבט הלוי״ גם נשאל בשאלה הנ״ל (חי"א סי' ק"ו):
ב"ה ,יום א' דברים בין המצרים תש"ס לפ"ק.
כבוד תלמידינו האהוב מופלג בתורה ויראה בנש"ק ר' צבי אלימלך דויטש לאי"ט.
אחדשה"ט באהבה.
לפני זמן מה קבלתי מכתבך ושמחתי בדברי תורה שלך ,ודקדוק המעשה והמצוה אשר שאלת ,במעשה שאירע לך בראש חדש
העבר בתפילת המוסף שבמקום לסיים מקדש ישראל וראשי חדשים אמרת מקדש ישראל והזמנים ,והמשכת הלאה ונסתפק לך
אם צריך לחזור ,והיית מצדד דלשון והזמנים כולל נמי ר"ח וא"כ לא הוי שינוי ,מ"מ הדבר מסופק בידך.
ואומר בטח ,דנהי דיתכן דוהזמנים כולל נמי ר"ח ,מכל מקום סו"ס הו"ל שינוי גמור במטבע ,דמיסדי התפלה תקנו לנו להזכיר
ראשי חדשים במפורש ,וכבר מפורש בש"ס וראשונים דעיקר שינוי במטבע הברכות ותפילות שייך בפתיחה וחתימה ,ועיין
באו"ח סי' ר"ט ,ומג"א סי' רס"ח ס"ק ד' .עכ"ל.
ובהמשך דבריו הביא השבט הלוי מש"כ המג"א לצדד דמי שביו"ט התפלל תפילת יו"ט כדבעי ,אלא שבחתימה חתם בטעות
'מקדש השבת' במקום 'מקדש ישראל והזמנים' ,דיצא ידי"ח -ד״יו״ט נמי איקרי שבת״ ,ויש אחרונים שכתבו שודאי לא יצא.
ולכא' הוא הדין החותם בר"ח 'מקדש ישראל והזמנים' ,דלמג"א יצא משום דר"ח נמי איקרי "והזמנים" ,ולהפוסקים דפליגי על
המג"א לא יצא .והסיק השבט הלוי דהוי "ספיקא דדינא"( .ונפק"מ דאינו חוזר מספק ,אך נכון לכתחילה שישמע חזרת הש"ץ ויכוין לצאת).
מעתה ,תיקשי איך הורה מרן הגרא״מ שך זצ״ל דהחותם בר"ח 'מקדש ישראל והזמנים' יצא דר"ח בכלל "והזמנים" הוא,
מ"ש מהחותם ביו"ט "מקדש השבת" דלא יצא (מסקנת המג"א בסי' תפ"ז ועוד אחרונים) ,אף דיו"ט איקרי "שבת"?3
ונראה ליישב ,דחלוק החותם ביו"ט "מקדש השבת" מהחותם בר"ח "מקדש ישראל והזמנים" ,דאף דיו"ט איקרי שבת ,מ"מ
שם שבת מזכירין רק על "שבת בראשית" ,ולכך הוי משנה ממטבע שטבעו חכמים[ ,וכן אם יחתום בר"ח מקדש ישראל ויום
הזכרון י"ל דלא יצא מה"ט ,הגם שאמרו בעירובין מ' ,א' דבאמירת יום הזכרון בר"ה זכרון אחד עולה לכאן ולכן לר"ה ור"ח],
משא"כ בר"ח שהזכיר "והזמנים" ,הרי זמנים הוא שם כללי וגם ר"ח איקרי מועד וזמן ,וכמבואר כן בדברי מרן שגם ר"ח בכלל
מועדי השנה .ודו"ק.
* * * * *
* * *
המים שבאקוריום ]של דגים] הם מוקצה ,כמו המים
שהלולב בתוכו .ויל"ע האם מותר לפתוח את הברז
שהמים ייצאו ,או שמא חשיב כטלטול המים בידים
אברך אחד שליט"א סיפר לי שהתארח בשבת אצל גיסו ,ובחדר שבו התארח היה אקווריום גדול עם כמה דגים ,אחד מילדיו
שסבר שדגים אוהבים משקה 'קולה' ,הלך ושפך 'קולה' לתוך האקווריום ,וכל המים השחירו ,ומאחר שגיסו הוא אחד שמקפיד
מאד על ממונו ...חשש האורח שגיסו יבחין בכך בשבת ,הלך מיד -ופתח את הברז המותקן בגוף האקוריום (כמו במיחם)
והוציא את כל המים ,והכניס במקומם מים נקיים חדשים .והכל בא על מקומו בשלום .ושאל האברך אם עשה כדין.
והנה יש לברר האם מותר בשבת לפתוח את הברז של ה'אקוריום' שיש בו דגים להוציא ממנו את המים או לא ,ויש לדון בזה
בתרתי א) מהל' מוקצה .ב) מהל' צידה .וראשית נתחיל לדון מצד איסור "מוקצה":
הנה המים שהדגים בתוכם הם ״מוקצה״ ,וכדיליף לה מרן הגר ש״ז אויערבאך זצ״ל מדברי ה״ שער הציון״ בהל' לולב
(סי' תרנ"ד ס"ק ג') שכתב שהמים שהלולב מונח בתוכו כדי שישאר לח ומהודר הם מוקצה בשבת ,שכיון שהלולב הוא מוקצה
אף המים הם מוקצה .דהמשנ"ב שם הביא מהב"י דאסור להוציא את הלולב מהמים בשבת ד"הלולב מוקצה" ,ומי שבשוגג
הוציא בשבת את הלולב מהמים "אסור להחזירו למים" .והשעה"צ הביא דהקשה הפרי מגדים ,דאמאי אסור להחזירו למים הא
כתב המגן אברהם בסימן ש"ח דמוקצה כל זמן שהוא בידו מותר להניח באיזה מקום שירצה?
וכתב השעה״צ" :ותרץ בבכורי יעקב ,דכיון דהלולב מוקצה בשבת ,אם כן גם המים שהיה בהם הוקצו עמו ,ואם כן כשחוזר
ומניח הלולב לתוכן הרי מטלטל המים ,דשכשוכן זהו טלטולן ,עיין שם שהאריך בזה" .עכ"ל השעה"צ.
ולאחר שזכינו לדעת דהמים שבאקוריום הם מוקצה מחמת הדגים ,פשוט שאין להוציא את המים ע"י ספל דזהו טלטול בידים,
אולם יש להסתפק כשפותח את הברז שיצאו המים ,האם חשיב כ"טלטול בידים" (בכח ראשון) ,או שמא חשיב כ"טלטול מן הצד",
היינו מי נימא דבפתיחת הברז חשיב כאילו שטלטל את המים "בידים" ,שהרי המים יצאו מכוחו (עכ"פ בכוח ראשון),
או שמא דפתיחת הברז אי"ז חשיב טלטול המים בידים אלא כ"טלטול מן הצד"[ .ועיין להלן האם הברז מצד עצמו הוא מוקצה].
3ובאמת הגאון ממונקטש ב"מנחת אלעזר" (ח"ג סי' י"ט) כתב להלכה דהחותם בר"ח מקדש ישראל והזמנים לא יצא,
וראייתו מהא דהסיק המג"א דהטועה וחותם ביו"ט "מקדש השבת" לא יצא אף דיו"ט איקרי שבת ,והכא נמי החותם בראש חדש
"והזמנים" לא יצא אף על גב דראש חדש איקרי מועד והוי בכלל והזמנים .עיי"ש באריכות.
5
ושאלתי שאלה זו מורה הוראה שליט״א ,ואמר לי שנשאל בשאלה זו ממש -מאחת הקהילות בב"ב ,שמחזיקה גוי כל השבת
לתחזק את המקום ,והנה בליל שבת אחד (של חורף) נגמרו המים "במיחם" ,הלך הגוי וחימם מים בשבת עצמה עבור הלומדים...
והנה גוי שעשה מלאכה עבור ישראל אסור ליהנות ממנו אפי' אם הישראל לא ציוהו על כך אלא הגוי עשה זאת מעצמו [כדתנן
בשבת קכ"ב נכרי שהדליק את הנר בשביל ישראל אסור להשתמש לאורו] .ואם המים שבמיחם אסורים בהנאה -נעשו המים
ליימוקצה מחמת גופו" .ומאחר שבשבת אי אפשר לכתוב פתק" :זהירות -המים במיחם מוקצה" ...הלך אחד הגבאים פתח את
הברז של המיחם והוציא את כל המים שבמיחם .והכל בא על מקומו בשלום .ונשאל המורה הוראה הנ"ל האם הגבאי עשה כדין.
ואמר לי המורה הוראה שהשיב :דהגבאי עשה שלא כדין .מכיון שהרגילות לטלטל ולהוציא "מים רותחים" הוא ע"י פתיחת
הברז ,ממילא חשיב פתיחת הברז לייטלטול בידים" .והסמיך לזה מש"כ האורחות שבת (פייט סעי' פיח) ש"פח אשפה שדרך שימושו
ע"י לחיצת רגל ואז מוטה הפח לפנים ואפשר להניח בתוכו את האשפה ,אין להשתמש בו בשבת אם יש בו פסולת שהיא מוקצה
העושה אותו בסיס לדבר האסור" .ובהערה שם כתב" :ואין לומר דכיון שמטלטל הפח ברגל זה נקרא טלטול "בגופו" ומותר
לדעת המשנ"ב ,דכיוך שדרך טלטולו של הפח הוא באופך זה איך זה טלטול כלאח״י".
דיך ״בידקא דמיא״ בכל התורה כולה
והנה יש קצת מקום לחלוק על המורה הוראה הנ"ל דפשיטא ליה דפתיחת הברז חשיב כטלטול המים "בידים" :דהנה זה פשוט
וברור דהמים היוצאים בכוח ראשון של פתיחת הברז -חשיב מעשה דידיה ומכוחו ולא גרמא ,כמבואר בסנהדרין ע"ז ,ב'
בסוגיה דבידקא דמיא .וכן מבואר הדבר בכל חלקי השו"ע ,באור״ח לענין נט"י (סי' קנ"ט סעי' ט') כתב השו"ע דהפותח ברז
של חבית "חשיב שפיר כח גברא" ,והמ"ב ביאר "כיון שע"י הסרתו מקלחין המים" .וכן ביור״ד הל' שחיטה סי' ז' סעי' א' כתב
השו"ע דהשוחט במוכני [בגלגל] שהתגלגל ע"י שפתח "בידקא דמיא" -דבכוח ראשון שחיטתו כשרה דחשיב 'כח גברא' ,וכן
בחו״מ לענין רציחה ומזיק ,דהפותח ברז של מיחם שיש בו מים רותחים על תינוק ומת חשיב "רוצח" וחשיב "גירי דידיה"
(וכן פסק הרמב"ם פ"ג מרוצח הי"ג) ,והוא הדין לענין מזיק חשיב מעשה דידיה [עיין בב"ק ד' ,ב' ואימא מבעה זה המים ובתוס' שם].
ובאמת שכן הוא גם לענין מלאכות שבת ,דייהפותח ברז של מיחם ונפלו המים החמים לתוך כוס שהיה בה דבר שאינו מבושל
[כגון עלי תה] הרי זה נחשב כמערה את המים בידים על גבי העלים ואין זה כגרמא" [אורחות שבת ח"ג פכ"ט סעי' י'] .וכן כתב
מרן החזו"א (בב"ק סי' י"ד ס"ק י"ב ד"ה ומיהו) דהפותח בידקא דמיא על אש חייב משום "מכבה" .וכן הפותח "בידקא דמיא" על
צמחים חשיב כמשקה את הצמחים בידים[ .ועיי"ש בחזו"א שצידד דבכל הנ"ל חייב אף בכוח שני ,עיי"ש בטעמו ,והוסיף לפי"ז ד"אם היתה מחיצה
מפסקת בין האש והקדירה וסילק המחיצה כדי שיתבשל הקדירה חשיב מבשל ,אף שהחום שבשל כמאכל בן דורסאי היה כוח שני" .עכ"ל].
טלטול מוקצה ע״י ״בידקא דמיא״ )בכוח ראשוך( מותר או אסור
ועכשיו נחזור למוקצה ,הנה מוקצה איסורו הוא רק בטלטול "בידים" ולא בטלטול "מן הצד" [אף שבהל' רציחה חשיב מעשה
דידיה גם בכה"ג] ,ויתכן דטלטול ע"י כוח ראשון בבידקא דמיא לא חשיב כטלטול "בידים" ,דאפי' אי נימא שטלטול ע"י "כוחו"
חשיב טלטול "בידים" כגון הזורק חפץ על מוקצה ומזיזו [בציור שדרכו בכך] ,אולם שאני "כוחו" דבדקא דמיא [בכוח ראשון]
דאי"ז ממש כוחו דהרי המים לא יוצאים "מכוחו" ,רק שמסיר את המניע ואז המים יוצאים "מכח עצמם" ,וכן בפתיחת ברז
דהוא רק מסיר את המניע והמים נפלו מכח עצמם ולא שהוא "דחף" "בידים" את המים החוצה...
ובאמת שה״יד רמ״ה״ בסנהדרין (ע"ז ,ב') נתקשה אמאי כוח ראשון דבדקא דמיא חשיב "כוחו" ,וזה לשונו" :ואי קשיא לך
מכדי הכא לאו בדאזלי מכחו עסקינן אלא כגון שהיה דבר מפסיק בין המים ובינו ונטלו ונמצאו המים באיך עליו מאיליהך,
ואמאי מיחייב הא לאו כחו הוא " ,עיי"ש שהוסיף דמ"ש מתריס דהסרת התריס חשיב גרמא.
ותירץ דאף שאי"ז כוחו ממש מ"מ "ככחו דמי" כיון דמחמת מעשיו המים יצאו ,וכמו בחץ שרק מסיר את ה"יתרה" שבקשת
ואז ממילא עף החץ ,וזייל" :לא תקשי לך דאע״ג דלאו כחו הוא כיון דמחמת מעשה דידיה קאזלי ככחו דמי ,דהא גיריה כי
קאזלי לאו מחמת כחו קא אזלי אלא מחמת דשביק ליתרה של קשת ואזלי גירי ממילא ומיחייב עלייהו ,הכא נמי לא שנא".
ומדבריו משמע שבאמת בבידקא דמיא בכוח ראשון איייז כוחו במציאות אלא הדבר נחשב לכחו ,מעתה יייל ,דלענין מוקצה
דאיסורו רק בטלטול "בידים" [שידיו התעסקו עם המוקצה] שמא בבידקא דמיא ובפתיחת ברז דאי"ז כוחו במציאות ממש לא
חשיב טלטול "בידים" .וצ"ע לדינא .שוב מצאתי ב״מאורי א ש״ למרן הגרש"ז אויערבאך זצ"ל שגם חקר האם בבידקא דמיא
חשיב כוחו במציאות או רק בדיך ,ובביאור הצד שחשיב כוחו במציאות י"ל דהמשתמש בכוח טבעי נכלל במעשיו ממש,
וכמש"כ החזו"א (בב"ק סי' ב' סק"ח) "ומצינו בפתח פתקא דמיא בכח ראשון כשר בשחיטה ,אע״ג דודאי איך כח אדם במים,
אלא כיון דכח ראשון של האדם וגורר אחריו כח טבעי חשיב כח גברא".
האם הברז עצמו של האקוריום הוא מוקצה או לא
הרה״ג ר' ישראל זיכל שליט״א העיר על כל הנידון הנ"ל האם פתיחת ברז באקוריום חשיב טלטול בידים או טלטול מן הצד,
הרי האקוריום כולו הוא 'בסיס לדבר האסור' -לדגים והמים ,וא"כ הברז עצמו הוא 'מוקצה' ואסור בטלטול [בלי קשר למים]
שהרי הברז הוא חלק מהאקוריום שהוא מוקצה?
אולם ראיתי בפסקי תשובות (סי' שייח אות נייד) שהביא מהקצות השולחן (סי' קכייא)" :דאף אם הדגים עצמם מוקצים הם,
מכל מקום הכלי זכוכית עם הדגים מסתבר שמותר לטלטל ,ולא נעשה הכלי בסיס לדבר האסור ,כיון שהכלי בשלימותו עשוי
לנוי ולקישוט הבית והרי זה ככלי שמלאכתו להיתר" [וכמו עציץ דמותר לטלטולו -אף שיש בתוכו אבנים שהם מוקצה].
וכ"כ בשויית אז נדברו חייח ס' לייו .ועיין בשש״כ פכ״ז הע' ק״א משכ״ב מרן הגרשז״א .והאגר״מ ח״ד סי' ט״ז אוסר לטלטל אקוריום.
וכך בסיפור הנ״ל שגוי חימם מים בשבת הברז עצמו אינו מוקצה ,ואין המיחם נעשה "בסיס למים" שנעשו מוקצה ,לפי הרמ"א
דהמניח מוקצה ע״ג חפץ של חבירו שלא מדעת הבעלים אין החפץ נעשה בסיס ,והכא הגוי עבד שלא מדעת הבעלים.
ויש להוסיף ,דאם צודק המורה הוראה הנ״ל ,שפתיחת הברז חשיב "טלטול בידים" ,אז אה"נ באמת גם הברז עצמו של
האקוריום הוא "מוקצה" [בלי קשר למים] שהרי אין לו בברז שום שימוש בשבת [וכן בסיפור של המיחם שהמים שבו מוקצה],
אבל לפי מש"כ לצדד שפתיחת הברז חשיב 'טלטול מן הצד' ,נמצא שיש לברז שימוש של היתר בשבת ,וא"כ הברז גופי' אינו
מוקצה .שוב ראיתי ב'פסקי תשובות' שכתב שאם המים הם מוקצה "ממילא גם הברז להורקת המים מוקצה הוא ,וצייע" .עכייל.
ילד שפתח ברז של אקוריום בשבת ,האם מותר לסגור את הברז
הסתפקתי ,לו יצויר שאחד מילדיו של האורח היה פותח את ברז האקוריום ,האם היה מותר לסגור את הברז שהמים לא
ימשיכו לצאת או לא .ונראה ,דאף אי נימא דמותר להוציא את המים ע״י פתיחת הברז [דאי״ז טלטול "בידים"] ,מ"מ לסגור את
הברז יתכן דאסור ,דהבאנו לעיל מהשעהייצ בשם הייבכורי יעקב" דאסור להחזיר את הלולב למים בשבת ד״שיכשוכך במים
זהו טלטולך״ ,ולכא' מה״ט גם סגירת הברז באקוריום אסורה ,דכשמכניס את המחיצה [המונעת מהמים לצאת] לתוך המים
שהם מוקצה הוא משכשכך את המחיצה במים -ו״שיכשוכן זהו טלטולן" .וצ״ע.
המרוקן את המים מהאקוריום -האם עובר על מלאכת ״צד״
ועכשיו נדון האם כשמוציא את המים מהאקוריום יש בזה משום מלאכת "צד" .דהנה במסכת שבת מבואר שהמוציא דג מן הים
חייב משום "צד" ,וכ"פ הרמב"ם בריש פרק י"א מהל' שבת .אולם לא נתפרש מה הדין כשמוציא את המים מהדג ,מי נימא
דאין הבדל אם מוציא את הדג מהמים או שמוציא את המים מהדג -בתרוויהו הוא ניצוד ,או שמא דוקא שמוציא את הדג עצמו
חשיב "צד" אבל בהוצאת המים מהדגים חשיב כעין "גרמא" ולא צידה בידים.
והנה הגאון ר' מאיר שמחה זצ״ל ב"אור שמח" (ריש פי"א מהל' שבת) נקט בפשיטות דאין הבדל בין להוציא את הדג מהמים
או להוציא את המים מהדג -בתרוויהו אם הדג מת חייב משום נטילת נשמה ,ובתרוויהו חייב משום צד ,והביא לזה ראיה מפרק
עשרה יוחסין בקידושין דף ע"ב ,א' .עיי"ש[ .ולפו"ר ראייתו משם אין לה מובן ,ואולי כוונתו עפ"י מש"כ הרמב"ם פ"ט מהל' שכירות הי"א .וצ"ע].
ובספר ״מאורי אש״ למרן הגרשז"א זצ"ל (מהדו"ח ,ח"א עמ' קס"ח) גם כתב מדנפשיה שאין חילוק אם מוציא את הדג מהמים או שמוציא את המים מהדג,
והובא שם שהגר"י טרונק זצ"ל השיג עליו" :מה דפשיטא ליה דהוא הדין המוציא מים ונשאר הדג ביבשה נמי חייב ,באמת פשיטא כן להגאון אור שמח ז"ל,
אבל במחכ"ת מבואר ברמב"ם פ"ו ממלכים ה"ח לחלק בין הקוצץ אילן שלוקה משום 'בל תשחית' ,למונע המים כדי שיתבייש ובזה אינו לוקה".
והשיב על כך מרן הגרשז״א" :הלא החילוק פשוט הוא ,דמניעת המים מן האילן הוי כמו מניעת מאכל מן האדם דחשיב גרמא ופטור ,ומניעת מים מן הדג
דחייב הוא דוקא היכא שהוא מונע ממנו את המים שהוא נמצא בתוכם"" .ואפשר דלפי"ז ,הוא הדין במונע מים שכבר נמצאים סביב האילן והוא יונק מהם,
אפשר דדמי לשולה דג דחייב" .עכ"ל.
נמצא ,דלפו"ר האברך שהוציא את המים מהאקוריום עבר על מלאכת "צד" ,אולם עיין במשנ"ב בהל' יו"ט סי' תצ"ז סקי"ד
דהביא פלוגתא באחרונים האם יש צידה באקוריום ,דדעת הט"ז ואליה רבה "דדוקא השולה דג מהים או מאמת המים שהוא
מקום חיותם ,מה שאין כן כשהם מונחים בכלי לא שייך בהו כלל צידה ,ואפילו צריך להביא מצודה שרי"[ .וא"ש טפי לפי טעם
הירושלמי דהשולה דגים מן הים עובר משום מלאכת ״קוצר״ דעוקרו ממקום גידולו ,אבל אקוריום אי"ז מקום גידולו].
אולם הסתפקתי דשמא הכא לכו"ע אי"ז צידה ,והוא עפ"י הסברא של מרן הגרשז״א זצ״ל בשולחן שלמה (תצ"ז סק"ז) שאם
יכול לצוד את הדגים על ידי שפיכת המים בקלות מהתיבה אי"ז חשיב מחוסר צידה" ,ואף שסו"ס גם פעולה זו של שפיכת
המים צידה היא ,מ"מ כיון שבקל מאוד לעשותה חשיב כניצוד ועומד" .ואולי גם הכא דכיון דיכול בקלות לפתוח את הברז
(אי נימא שאין בזה משום טלטול בידים) חשיב שהדגים כבר כניצודים ועומדים .וצ"ע.
* * * * *
* * *
אמאי אין נוטלין לולב בשבת "שמא יעברנו"
הרי לא מצוי רה"ר דס' ריבוא -ועיר נינוה תוכיח
ידועה מחלוקת הראשונים בגדר "רשות הרבים" דשבת ,האם צריך שיעברו ברשות זו "ששים רבוא" אנשים בכל יום ,או שכל
שהוא רחב ט"ז אמה ולא מקורה יש לו דין רה"ר אפי' שלא עוברים שם בכל יום ששים רבוא .ושורש המח' הוא ,לפי שדין
רה"ר נלמד מ"דגלי מדבר" ,ולהכי בעינן שרשות הרבים תהיה רחבה ט"ז אמה ולא תהא מקורה דומיא דדגלי מדבר,
אלא שנחלקו הראשונים האם לומדים מדגלי מדבר גם את מנין האנשים שהשתמשו באותה הרשות דהיינו ס' רבוא,
משום דבקיעת רבים הוא יסוד דין "רשות הרבים" ,וכי היכא דילפינן שאר תנאים לאשווי רה"ר הכא נמי ילפינן מנין הבוקעין,
או שלומדים רק את "צורת הרשות" רוחב ט"ז אמה ואינו מקורה אך לא ילפינן את מנין האנשים שהשתמשו והלכו במדבר,
דעצם בקיעת הרבים אי"ז מצורת הרה"ר עצמה4.
והנה בכל תפוצות ישראל סמכו על הכרעת המג"א והט"ז בסי' שמ"ה כהראשונים דלאשווי רה"ר בעי' ס' רבוא ,וא"כ אין
רה"ר מצויה בימינו דאין מצוי מקום שבוקעין בו ס' ריבוא ,ושפיר ניתרת בעירוב המתוקן בצורת הפתח לטלטל על ידו ברה"ר.
עד שבא בעל ״המשכנות יעקב״ (אור"ח סי' ק"כ-קכ"ב) וערער על כך ,וכתב קונטרס לבעל ה"בית אפרים" ועיקר דבריו,
שאף שהמג"א והט"ז בסי' שמ"ה הכריעו להלכה כשיטת הראשונים דלאשווי רה"ר בעי' ס' רבוא ,וא"כ אין רה"ר מצויה בימינו
כיון שכל שאין ס' רבוא בוקעים בה אינה רה"ר ,מ"מ להלכה אין לסמוך על דבריהם ,ולא ישר בעיניו המנהג לסמוך על
העירוב ,ויש חשש חטאת בדבר ,כיון שרוב מנין ובנין של הראשונים אוסרים וסוברים שרה"ר דאורייתא היא גם כשאין ס'
רבוא בוקעין בה ,ורבים מהם לא היו לפני המג"א והט"ז ,ואם היו רואים דבריהם היו חוזרים בהם.
4אגב ,נחלקו הרש״ש והמשך חכמה מהו הפסוק שממנו למדו הראשונים דרה"ר הוא רק בס' רבוא -ויש מפלוגתא זו נפק"מ לסקילה...
דהנה זה לכא' פשוט דאין למילף ממנינם בשעת יציאת מצרים [דכתיב ביצי"מ (שמות י"ב ל"ז) "כשש מאות אלף רגלי הגברים לבד מטף"],
אלא מהמנין דכתיב בקרא בשעת נדבת המשכן ,דהרי דיני הוצאה ילפינן מהמשכן ,אולם בשעת נדבת המשכן היה מנינם יותר מס' רבוא
דכתיב בריש פר' פקודי "לשש מאות אלף ושלשת אלפים וחמש מאות וחמישים" ,וכן וכן בשנה השנית אחר הקמתו בפר' מדבר כתיב "ויהיו
כל הפקודים שש מאות אלף ושלשת אלפים וחמש מאות וחמישים" .וכתב הרש"ש לחדש דלראשונים דבעי' ס' ריבוא [דומיא דדגלי מדבר],
אין הכוונה ס' רבוא ממש ,אלא בעינן ס' ריבוא ושלושת אלפים וחמש מאות וחמישים [ ]603,550כמנינא דקרא ,ויש מדבריו נפק"מ
רבתי לענין סקילה :דהמוציא מרה"י לרה"ר דיש בו רק ס' רבוא -אינו נסקל.
וז״ל הרש״ש" :וצ"ל דס' ריבוא לאו דווקא ,דהא בריש פקודי מבואר שהיה בעת נדבת המשכן שש מאות אלף וג' אלפים וה' מאות
וחמישים ,וכן בשנה השנית אחר הקמתו בפר' מדבר כתיב "ויהיו כל הפקודים שש מאות אלף ושלשת אלפים וחמש מאות וחמישים" .עכ"ל.
אולם המשך חכמה (פר' ויקהל) כתב דלראשונים דרה"ר הוא בס' רבוא ילפינן להו מקרא בפר' בהעלותך (במדבר פי"א פסוק כ"א):
"ויאמר משה שש מאות אלף רגלי העם אשר אנכי בקרבו" ,והרי באמת היו יותר בשלשת אלפים וחמש מאות וחמישים ,אך כיון שהפסוק
מנה רק ס' רבוא חזינן "דקפיד אזה" [דומיא מש"כ תוס' עירובין ו' בטעם שלא מונים למנין רה"ר נשים וערב רב].
ונראה שפלוגתא דהרש״ש והמשך חכמה תליא בב' הדרכים שהביא רש״י שם אמאי באמת הפסוק לא מנה את מספרם המלא .א] ,דלא
חשש למנות את הפרט [והזכיר רק המנין הגדול] .ב] ורבי משה הדרשן פי' ,לפי שלא בכו אלא אותן שיצאו ממצרים ,וביצי"מ היה מנינם ס' רבוא.
ונראה דהרש״ש שלא רצה למילף מקרא דפר' בהעלותך ,הוא משום דלפי רבי משה הדרשן אין כל הוכחה מהא דמשה רבינו כתב "שש
מאות אלף רגלי" ולא את המספר המדויק שהיו בנ"י באותו זמן -שהתורה הקפידה דוקא על ס' רבוא ,שהרי מה שהתורה לא כתבה את
הנותרים הוא רק משום שבאמת הם לא בכו ,וא"כ אין הוכחה דקפיד קרא על ס' רבוא דוקא .ודברי המשך חכמה א"ש לפי ביאור קמא
ברש"י דכתב דאף שהיו יותר מס' רבוא לא חש למנות את הפרט שהם שלשת אלפים היתרים ,וכיון דלמעשה הפסוק לא חש למנות אותם
ש"מ דקפידת התורה הוא דוקא בס' רבוא .ודו"ק.
נמצא :דהמוציא מרה"י לרה"ר שיש בה ס' רבוא ולא יותר ,לרש"ש אינו נסקל .ולמשך חכמה (ושאר פוסקים שסתמו) נסקל.
7
והבית אפרים בתשובה (אור״ח סי' כ״ו) כתב :״אין כח ביד שום אדם לערער על המנהג אשר נתייסד עפ״י גדולי עולם חכמי צרפת
ואשכנז אשר אנו מבני בניהם ומימיהם אנו שותים ,וכל מה שטרחתי לא טרחתי אלא בשביל ידידי החכם השלם החריף ובקי
בחדרי תורה מו' יעקב נ״י ,הנה זה בא קונטרסו והאריך למעניתו וקרא ערער על מה שכתבו המג״א והט״ז שיש לסמוך וכו',
ולבבו לא כן ידמה ,וערך מערכת הפוסקים החולקים ,ולזאת הוכרחתי להיות מונה והולך גדולי עולם הסוברים כן ,וגם אשר
חשב ידידי החריף לחזי לאיצטרופי איזה גדולים לדעת הסוברים ,טעי במניינא ,ולכבודו אמרתי לבוא על סדר הקונטרס וכו' ״.
הביאור הלכה (סי' שמ״ה ד״ה שאין שם ס' רבוא) הביא את רוב סברותיו וראיותיו של ה״משכנות יעקב״ שהחמיר לא לסמוך על
העירוב ,ועל כן מסיק במשנ״ב שראוי לבעל נפש להחמיר בזה ,אך כתב שאין למחות ביד המקילים .והנה הביאור הלכה
לא הביא כלל את דעת ה״בית אפרים״ ,ונראה משום דספר ״בית אפרים״ לא היה תחת ידו ,כמש״כ בעצמו בביאור הלכה
בהל' ברכת הפרות (סי' ר״ח סעי' ט' ד״ה אינו מברך) ״וספר בית אפרים אין בידי״ .עכ״ל[ .ואין לומר שבחלק ב' לא היה לו
ובח״ד כבר היה לו ,דעיין בהקדמה למשנ״ב 'עוז והדר' שכתבו שהח״ח קודם כתב חלק א' ואח״כ הל' שבת ואח״כ המשיך חלק ב'].
למה חז״ל ביטלו שופר ולולב כשחל בשבת
הרי אין מצוי רה״ר כי אם איזה עיר יחידה בעולם
והנה המשכנות יעקב (סי' ק״כ) הביא ראיה דלאשווי רה״ר אין צריך ס' רבוא ,דאי רה״ר הוא רק בס' רבוא אמאי גזרו חז״ל
ובטלו מצות עשה דאורייתא דלולב ושופר בר״ה וסוכות שחל בשבת מהחשש ד״שמא יעברנו ד' אמות ברה״ר״ ,הרי רה״ר
דבוקעין בו ס' ריבוא אי״ז מצוי כלל? וזה לשונו :״וכ״ז דבר קשה מאד לבטל כל העם ממצוה בשביל גזירת דבר שאינו מצוי,
שאף בזמניהם ודאי לא היו מצוי כל כך כרך של ס' ריבוא ,ונינוה תוכיח דקרי ליה הפסוק ״היא העיר הגדולה״ ומנין האנשים
שדרו בה כתיב בקרא :״אשר יש בה יותר משתים עשרה ריבוא״ וכו' שהוא רק חמישית מס' ריבוא ,וידוע בגמ' הפלגת נינוה,
ואיך יגזרו משום מילתא דלא שכיחא ,ובכמה פעמים מבואר מלתא דלא שכיחא ל״ג רבנן״ .עכ״ל.
והביאור הלכה (שם) הביא ראיה זו ,וזה לשונו :״וגם דידוע שגזרו חז״ל לענין תקיעת שופר בשבת [וכן לענין קריאת המגילה]
וביטלו עשה דאורייתא לכלל ישראל כדי שלא יבוא לידי חילול שבת שיביא אותו אצל חכם וילמדנו ואי אמרת דהוא דוקא
כשיש באותה העיר ס' רבוא הוא דבר שאין מצוי כלל וכלל כ״א איזה עיר יחידה בעולם״ .עכ״ל.
לענין שבת החמורה גזרו גם על דבר שאינו מצוי ושכיח
והנה מלשון המשכנות יעקב נראה שהיה אפש״ל דאף דבכל דוכתי בש״ס אמרינן דמילתא דלא שכיחא לא גזרו ביה רבנן אך
שאני שבת החמורה מאד [עיין רמב״ם סוף הל' שבת] שגזרו וחששו גם על דבר שאינו שכיח .אלא שכתב דקשה לומר כן,
וכלשונו :״וזה דבר קשה מאד לבטל כל העם ממצוה בשביל גזירת דבר שאינוי מצוי״.
ובדעת הראשונים שמנה הבית אפרים [והביאור הלכה] דרה״ר הוא בס' רבוא ,בהכרח צ״ל דסברי דשאני שבת דחמורה מאד
וגזרו ״שמא יעברנו״ אף שאין מצוי רשות הרבים.
נמצא :דלפי הראשונים דרה״ר הוא בס' רבוא -בהכרח דגזרו מחשש ״שמא יעברנו״ גם משום מיעוט שאינו מצוי,
ולהראשונים דלא בעי' ס' רבוא לא מצינו דגזרו על מיעוט ודבר שאינו מצוי .ואיכא בזה נפק״מ כדלהלן:
הגאון ר' מאיר שמחה זצ״ל -לא גזרו על מיעוט חגרין וסומין
הנה תוס' (סוכה מ״ג ,ור״ה כ״ט) הקשו מה נשתנה שופר מלולב ,דבזמן שבית המקדש היה קיים -כשר״ה חל להיות בשבת -
היו תוקעין בשופר רק במקדש [לרמב״ם ירושלים חשיב כמקדש ,ולרש״י ירושלים כמדינה] ,אבל בשאר מקומות שחוץ
לירושלים לא היו תוקעין מחשש 'שמא יעברנו' .ואילו לולב היה ניטל בכל מקום בעולם [שהשלוחים הגיעו] .עיי״ש בתירוצם.
והגאון ר' מאיר שמחה כתב דלהרמב״ם דבירושלים לא גזרו כלל ״שמא יעברנו״ דירושלים כולה כמקדש ,לא קשיא מידי,
דלולב שניטל ״בחג הסוכות״ שיש מצות לעלות לרגל ,וכל ישראל היו בירושלים [מקום שכלל לא גזרו 'שמא יעברנו'],
נמצא שכל הגזירה שייכת רק למי שנמצא חוץ לירושלים -שלא עלה לרגל ,ומאן נינהו? חגרין וסומין ,על מיעוט דחגרין
וסומין לא גזרו רבנן שמא יעברנו ,אבל שופר שתוקעין בר״ה -שכלל ישראל אינו בירושלים -שפיר גזרו 'שמא יעברנו'.
וזה לשונו :״נראה פשוט לפי שיטת הרמב״ם [ומקורו ירושלמי מפורש] דמקדש כולל גם ירושלים שדין ירושלים כמקדש ,א״כ
ניחא ,דאיך יעשו חכמים גזירה שמא ילך אצל בקי ויעבירנו ד' אמות ,על המעוט חגרים וסומים וכי״ב מעוטא דמעוטא שלא
הלכו לרגל לעלות לירושלים [ולשלמי שמחה] לראות ,ולכך לא חלקו ואמרו שיהא ניטל בכל מקום ,משא״כ בראש השנה.
ופשוט מאד״[ .וכ״כ באור שמח פ״ג מהל' קידוש החידש הי״א].
ונראה להוסיף פנינה על דברי הגאון ר' מאיר שמחה ,דלדבריו הרמב״ם אזיל לשיטתו ,דהרמב״ם הוא מראשי הסוברים
דרה״ר לא בעי ס' רבוא -וא״כ רשות הרבים הוא דבר המצוי -וא״כ לא מצינו לפי הרמב״ם שגזרו על מיעוט ,ולהכי שפיר
י״ל דלהרמב״ם על מיעוט חגרין וסומין לא גזרו .ותוס' שלא תירצו כר' מאיר שמחה [אף אם תוס' היו סוברים כהרמב״ם
שירושלים כמקדש] משום דאזלי לשיטתם בעירובין ו' דרה״ר בעי' ס' רבוא -ובהכרח שגזרו משום איזה עיר יחידה בעולם
דהוי מיעוט -ולהכי לא מצי תוס' לתרץ כהאו״ש דלא גזרו על מיעוט חגרין וסומין.
ועוד הרמב״ם אזיל לשיטתו ,דהנה לכא' יש להעיר על ר' מאיר שמחה שכתב דהפטורים מלעלות לרגל הם חגרים וסומים,
וצ״ע הרי גם ״מי שאין לו קרקע״ פטור מלעלות לרגל (פסחים ח' ,ב') ,וא״כ סמוך מיעוטא דמי שאין לו קרקע למיעוט...
אלא שהרמב״ם אזיל לשיטתו דלא הביא להלכה דמי שאין לו קרקע פטור מלעלות לרגל [עיין באחרונים בטעם שהשמיט],
עכ״פ להרמב״ם מי שאין לו קרקע חייב לעלות לרגל ,וא״כ הפטורים מלעלות הם מיעוטא דחגרים וסומים ,ותוס' שלא תירצו
כר' מאיר שמחה [אף אם תוס' היו סוברים כהרמב״ם שירושלים כמקדש] אזלי לשיטתם שתוס' בפסחים (ג' ,ב') כתבו דלהלכה
מי שאין לו קרקע אינו עולה לרגל [המשנה למלך פ״ב מחגיגה ה״א כתב דתוס' נקטו כן להלכה] ,וביתר שאת הרי תוס' שם חידשו שהדר
בחו״ל פטור מלעלות לרגל ,וא״כ הפטורים מלעלות לרגל הם רבים :הדר בחו״ל .מי שאין לו קרקע .וחגרין וסומין.
בזמן חז״ל היה מצוי עיר שיש בה ס' רבוא -ואין ראיה מנינוה
הנה נתבאר לעיל דלראשונים שרה״ר הוא בס' רבוא ,בהכרח שגזרו 'שמא יעברנו' אף שרה״ר אינו מצוי ,משום חומרא דשבת.
אולם אכתי תיקשי ,דאמאי ביטלו חז״ל שופר ולולב מכל ישראל ,היה לחז״ל לגזור גזירת ״שמא יעברנו״ אך ורק על עיר
שיש בה ס' ריבוא ולא בכל העולם כולו? בשלמא אם רה״ר היה מצוי א״ש שגזרו על כל העולם -דלא פלוג ,אבל אם בכל
העולם אין מצוי עיר שיש בה ס' רבוא ורק באיזה עיר יחידה בעולם יש ס' רבוא ,אמאי גזרו בכל העולם כולו אטו איזה עיר
יחידה בעולם? [וכמו שמצינו בשופר ,דריב״ז תיקן לאחר החורבן דר״ה שחל להיות בשבת תוקעין בשופר רק בפני ״בית דין״ ,ושלא בפני בי״ד אין
תוקעין .וידוע שבעל ה״לב העברי״ רצה לתקוע בפני בי״ד ,וא״כ הכ״נ בעיר דאין בה ס' רבוא יתקעו ויטלו לולב ,ושיש בה ס' רבוא לא יתקעו ויטלו לולב].
8
ובהכרח נראה לומר תירוץ אחר על קושיית המשכנות יעקב איך ביטלו חז״ל מצות עשה דשופר ולולב מכל ישראל
'שמא יעברנו' הרי אין מצוי כלל רה״ר כי אם איזה עיר יחידה בעולם .דבאמת בזמן חז״ל היה מצוי עיר שיש בה ס' רבוא -
עיין גיטין דף נ״ז ,ודף נ״ח גבי העיר ביתר( ,ובפסחים דף ס״ד) ,ומה שהוכיח בעל המשכנות יעקב מנינוה דרה״ר דס' רבוא אינו מצוי
מהא דקרי ליה הפסוק "העיר הגדולה" על אף שהיו בה רק מאה עשרים אלף איש שזהו חמישית בלבד משיעור של ס' ריבוא.
הערוני שבמדרש תנחומא (וזאת הברכה ,ה') מבואר דה״שתים עשרה רבו בני אדם" זה הצדיקים שהיו בנינוה" ,ובהמה רבה" זה
הרשעים ,ולעולם בנינוה היה יותר מס' רבוא בני אדם .וז״ל המדרש תנחומא" :ומנין שהצדיקים קרויין אדם ,שכן אמר יונה
ואני לא אחוס על נינוה אשר יש בה הרבה משתים עשרה רבו אדם ובהמה רבה ,אדם אלו הצדיקים ,ובהמה אלו הרשעים,
שמעשיהם כמעשה רשעים ,לכך נאמר הן צדיק בארץ ישולם" .עכ״ל.
אולם יש לקיים ראיית המשכנות יעקב אליבא דהבבלי (ביבמות ס״א וכריתות דף ו') דהגמ' מקשה איך הפסוק קרא לאנשי
נינוה "שתים עשרה רבו בני אדם" הא אין עכו״ם קרוין אדם? ומשני הגמ' דקרי להו 'אדם' משום דכתוב בהמשך הפסוק
"ובהמה רבה" וביחס לבהמה עכו״ם חשיב אדם ,קמן דלבבלי הא דכתיב 'בהמה רבה' אין הכונה לבני אדם אלא לבהמה ממש.
* * * * *
* * *
סכר שהיה כשר ונפסל ,ושוב נעשה כשר,
האם פסול לסיכוך משום דין ”דחוי” במצוות
הבכורי יעקב (סי' תרכ״ו) נסתפק בסיכך את הסוכה כהלכתה ,וביו״ט נשרשו ענפי הסכך בקרקע ,ונעשה הסכך מחובר לקרקע
ופסול ,וחזר וקצצן ,והגביה לסכך והניחו [כדי דלא להוי תעשה ולא מן העשוי] ,אבל כשהניח שוב את הסכך לא כיון לשם צל,
האם אמרינן דכיון שבתחילה סיכך לשם צל א"כ על דעת הראשונה הוא עושה וסגי בהכי ,או דלמא דכיון שהסכך השריש
ונעשה מחובר לקרקע בטלה העשיה הראשונה -ופנים חדשות באו לכאן -והוה כמסכך מתחילה ובעינן כוונה לשם צל.
הגרעק״א שלח לבכורי יעקב מכתב השגה ,5דאם הסכך השריש בקרקע ביו״ט ,אז גם אם אח"כ קצצו והניחו להדיא לשם צל
אכתי הסוכה פסולה ,מההלכה הנודעת של "דחוי במצוות" (סוכה ל״ג ,א') היינו דבר שנפסל מלהיות ראוי למצוה [כגון הדס
שעלה בו תמרה] ,אף לאחר דאזלא הסיבה שמחמתה נפסל הדבר [שתלש התמרה] ,הוא פסול למצוה ,דכיון שנדחה שעה אחת
מלהיות ראוי למצוה שוב נדחה לעולם כמו דמצינו תורת דיחוי בקדשים ,וגם הכא חל על הסכך פסול של "דחוי" ,שהרי ברגע
שהסכך השריש בקרקע הוא "נדחה" לסיכוך ,וביו״ט אין "בידו" לקצצו ,ומסקנת הפוסקים דבנראה ונדחה ואין בידו לתקנו -
אזלינן לחומרא .והבכורי יעקב מודה על האמת היה ,וכתב :״צדק הגאוך זצ״ל בזה״6.
ובאמת י ש בדברי הגרעק״א והבכורי יעקב דבר חידוש דשייך דין דחוי ״בסכך ” ,דבפשוטו הפסול של דחוי שייך רק
"בחפצא של מצוה" כהדס -דהדס עצמו ניטל למצוה ,אבל הסכך אי״ז חפצא דמצוה ,אלא שע״י הסכך נעשה 'רשות סוכה'
דהיושב בה מקיים מצות סוכה.
סוכה חשובה כ״קדשים״ -דיש בה דיך דחוי אף בדחוי מעיקרא
ובאמת גם בלבוש מצינו דין דחוי בסכך [אף שהסכך אינו חפצא של מצוה כהדס] ,דכתב בסי' תרכ״ט כתב דאין מסככין
בכלים -אפילו נשברו דעכשיו לא נשאר בהם שיעור קבלת טומאה ,פסולין ,דהואיל ואידחו אידחו ואינם חוזרין להכשירן".
עכ"ל .והבין הפרמ"ג (שם ,א"א סק"ב) שמטעם "דחוי במצוות" קאתי עלה.
ובגליוני הש״ס (סוכה ט״ו ,א') תמה הרי כלים לסיכוך הוי "דחוי מעיקרא" והא קיי״ל דבמצוות דחוי מעיקרא לא הוי דחוי
ורק בקדשים הוי דחוי? ותי' דסוכה חשיב כ״קדשים״ .וזה לשונו" :ואע״ג דדחוי מעיקרא לא הוי דחוי [עיין סוכה ל״ג ,ב'],
ואולי סוכה חשובה כקדשים הואיל ואיתקש לחגיגה וחל שם שמים עליה כעל החגיגה כמבואר בסוכה דף ט' ,ועיין ספרא
אמור פר' י״ב דמצריך מיעוט שלא יהיו מועלין בסוכה ,וע"כ אף דאין דחוי אצל מצוות מ"מ בסוכה אמרינן דחוי כמו בקדשים".
בחידה של מרך הגר״ח מבריסק זצ״ל
האם שייך לומר בזה פסול של ״דחוי״
והנה ידוע שמרן הגר״ח מבריסק זצ״ל שאל "היכי תימצי" :יהודי עשה סוכה למהדרין ובאמצע חג הסוכות תיפסל סוכתו מבלי
שיארע שום דבר בסוכה עצמה ,והיא בדיוק כשעת עשייתה ,ומ"מ היכ"ת שתיפסל?
והשיב :באופן שסיכך את הסוכה במטלניות שיש בהן ג' על ג' אצבעות ,והוא עשיר ,ולדידיה לא חשיבי ,ואינן מקבלות טומאה,
וכשרים לו לסכך בהן ,דסיככה בדבר שאינו מקבל טומאה ,ובאמצע החג הסוכות נשרף ביתו וכל הונו ורכושו ,ונשאר לו רק
הסוכה ,והאי עשיר נעשה "עני" ,ועכשיו הני מטלניות קיבלו אצלו חשיבות כדין עני ,ונהיו דבר המקבל טומאה ,והרי מעכשיו
הסכך הוא דבר המקבל טומאה ,ונפסלה הסוכה[ .הובא באסופות רבינו חיים הלוי סוכה סי' ד'].
ואשתקד כתבנו ,דאם בחוה״מ עשו 'מגבית' עבור ביתו שנשרף ,ונעשה שוב עשיר ,הסוכה חוזרת להיות כשרה [כשהניח שוב את
הסכך] .והשתא הדרנא בי ,דשמא כיון דהסכך "נדחה" בשעה שהיה עני [דהוי סכך המקבל טומאה] תו גם שנעשה שוב עשיר
[והוי לדידיה סכך שאינו מקבל טומאה] ,הוי סכך פסול מההלכה של ״דיחוי״ במצוות ,דקיי״ל בביאור הלכה (תרמ״ו ד״ה עבר)
ד״בנראה ונדחה" יש לחוש ולהחמיר דהוי דיחוי .עיי״ש .וא"כ הוא הדין הכא שבתחילת החג הסכך היה "נראה" [שהיה עשיר]
ואח"כ הסכך "נדחה" [כשנעשה עני] ,וגם כשנעשה שוב עשיר הוי סכך פסול מההלכה של דחוי.
5הבכורי יעקב כתב את ספרו כשהיה אברך צעיר (בשנות השלושים לחייו) ,והרעק״א אף שהיה 'גדול הדור' ומבוגר ממנו בארבעים שנה ,עיין בספרו ושלח לו
כמה השגות שנדפסו ב״תוספת ביכורים" שנדפס בסוף הבכו״י ,ובמק״א כתב הגרעק״א בענווה" :תה״ל הייתי בר מזליה וכוונתי לדעתו הגדולה בכוונת
האגודה ,ואעתיק לכבודו אשר כתבתי בגליון המג״א שלי".
6והוסיף הגרעק״א דספק הבכו״י שייך באופן דהשריש הסכך בערב יו״ט וקצצו בערב יו״ט והניחו בסתם ,דבערב יו״ט "בידו" לקצצו ואין בזה פסול דחוי.
9
סוכה שכשרה לעשיר ולא לעני ,והעשיר מארח ״עני״ בסוכתו
האם הסוכה פסולה לעני או דאזלינן בתר הבעה״ב העשיר
אולם יש לדון ולפלפל דבציור של הגר״ח לא שייך פסול של דחוי ,ובהקדם ,דיש להסתפק בשעה שהעשיר נעשה עני [שנשרף
כל רכושו] ונפסלה סוכתו ,האם הסוכה פסולה רק לעניים דאצלם הוי סכך המקבל טומאה ,אבל לעשירים הוי ״סוכה כשרה״,
או שמא אזלינן בתר בעל הסוכה ואם הבעלים של הסוכה הוא עני הסוכה פסולה גם לעשירים ,ואם הבעלים של הסוכה הוא
עשיר הסוכה כשרה אף לעניים ,דהכל נקבע לפי הבעה״ב ,והסתפק בזה ה״משמר הלוי״ (סוכה סי' י״ד) במכתב ששלח
להג״ר אליהו שטרנבוך זצ״ל מאנגליה ,וז״ל :״והנני להציע לפני כבוד הדר״ג שליט״א מה שפלפלו הלומדים ושאלו בזה:
אם הדין הזה נמדד לפני הבעה״ב של הסוכה ,וכשהוא עשיר -הסוכה כשרה ,דלדידיה אינו מקבל טומאה ,האם כן הוא בנוגע
לכל האוכלים בסוכה ,ואם יושב שם אורח עני דלדידיה הסכך מקבל טומאה?
ואת״ל שתלוי רק בבעל הסוכה ,איך הדין בסוכה של שני שותפין ,אחד עשיר ואחד עני ,מה הדין הסוכה הזו ,האם לתרוויהו
כשרה ,מדאחד עשיר ,או לתרוויהו פסולה ,מדאחד עני ,או שלעשיר כשרה ולעני פסולה ,וא״כ באנו בזה להיכי תמצי ששנים
יושבים בסוכה לאחד היא כשרה [דעשיר הוא ,ולדידיה הסכך אינו מקבל טומאה] ,ולהשני הוי פסולה [דעני הוא ,ולדידיה הסכך
מקבל טומאה] ,איך הדין בכל זה? או אולי כל הנ״ל הוא פטטיא דאורייתא בעלמא?
תשובות שהובא שם מרב מאנגליה וכו':
כמדומני פשוט דנמדד לפי בעה״ב של הסוכה [כמבואר בתוס' בשבת קכ״ז ,ב' לענין עשיר בבית עני] ,ואם הוא של שותפין פי'
המטלניות של שותפין ,הוי סכך מחצה כשר ומחצה פסול.
עוד תשובה שם מחכ״א:
לענ״ד דין המטלניות והסוכה תלוי בבעל המטלניות ואם הוא עשיר הסוכה כשרה אף לעניים .במטלניות של שותף עני ועשיר
הואיל ואין העשיר זקוק למטלניות ,ממילא תקבע דעת העני והסוכה פסולה אף לעשירים .עכ״ל המשמר הלוי.
ונראה ,דאם כשנשרף רכושו ונעשה עני הסוכה פסולה גם לעשירים שפיר יש בזה פסול של דחוי וכמשנ״ת ,אבל אי נימא שרק
כלפי הבעה״ב שהוא עני הסוכה פסולה ,אבל לאורח עשיר הסוכה כשירה ,יש להסתפק האם יש פסול של 'דחוי' היכא שלא
נדחה אלא ביחס לבעלים של הסוכה ולא נדחה אצל אחרים ,דשמא כיון דבשעה שהסוכה ״נדחתה״ ונפסלה להבעה״ב אכתי מצי
עשיר לקיים בה מצות סוכה לא חשיב שהסכך ״נדחה״ ממצות סוכה שהרי היא עדיין כשירה עכ״פ לעשירים ,או שמא כיון
דכלפי הבעה״ב הסכך 'נדחה' יש בזה תורת דחוי .וצ״ע[ .ועיין קה״י זבחים (סוף סי' י״א) .ויש לחלק .ועיין באור שמח פ״ח מלולב הלכה ה' (ד״ה והנראה) .ויש לחלק].
נפל טיל בסוכה ביו״ט -ונהיה בור עמוק -ונעשתה הסוכה
גבוה למעלה מכ' אמה ,האם הסוכה נפסלת מדין ״דחוי״
מעשה שהיה ,שביו״ט דסוכות נפל בתוך סוכתו איזה טיל (מצרר) או חלק מירוט וכדו' ,ונעשה בור עמוק בקרקעית הסוכה,
ובכך נעשתה הסוכה גבוהה למעלה מכ' אמה [מקרקעית הסוכה עד הסכך] ,יש לעיין האם יהני למעט אותה בחוה״מ ,או שמא לא
יהני כבר למעטה -מההלכה של 'דחוי במצות' ,דהרי ביו״ט אין בידו לתקן את הסוכה ולמעטה מכ' אמה ,א״כ חל על הסוכה
פסול של ״דחוי״ .ובאמת שהסתפק בזה הצל״ח (ריש סוכה) היכא דביו״ט נעשתה הסוכה גבוהה מכ' אמה ,האם מהני למעטה
בחוה״מ או שמא לא מהני משום דחל על הסוכה פסול של דחוי .עיי״ש.
והנה האור שמח (פרק י' מהל' ס״ת הל' א') העיר אמאי ס״ת שנפסל ותיקנו קורין בו ,נימא כיון שנפסל ונדחה שוב לא יהני
תיקון להצד בגמ' שיש דחוי אצל מצוות [וכן יש להעיר מתפילין שנפסלו כגון שהתקלקל ריבוען וכדו'] .וכתב האו״ש :״אך זה
בדותא ,דכל מקום דהוי בידו לא שייך דחוי ,וס״ת שיש בו טעויות הרי מצוה לתקנו״ .עכ״ל .אולם אכתי תיקשי היכא שנפסל
בשבת שאין בידו לתקנו .עיי״ש[ .ועיין בשו״ת בנין ציון סי' צ״ג לבעל הערל״נ שגם העיר כן].
והנה מרן החזון אי״ ש זצ״ל אור״ח סי' כ״ב סוף ס״ק ט״ו כתב דמצוה שעשייתו בידי אדם לא שייך בזה דין דיחוי ,כיון
שתיקונו חשיב כמו עשייתו מחדש ,דרק גבי הדס וכיו״ב שתחילת יצירתו ביד״ש היא התם שייך לומר שמכיון שנפסל שעה
אחת נדחה לעולם מהמצוה [דאין בתיקון ההדס עשיית ״הדס חדש״ ...דהרי זה אותו הדס שנוצר בידי שמים אלא שתיקנו],
וז״ל החזו״א :״ואפשר דין דיחוין במצוות אינו אלא במידי דממילא כמו דם והדס ,אבל היכי דהמצוה הוא בכלי שנעשה בידי
אדם ,כל שתיקנו הוי עשי' ולא מיקרי דיחוין״ .עכ״ל .והנה לפי החזו״א א״ש דתפילין וס״ת שנפסלו בשבת ותקנו אין חיסרון
של ״דיחוי״ ,כיון דעשייתם בידי אדם ,ותיקונו חשיב כ״עשייה״ חדשה ,וכלפי העשיה החדשה מעולם לא היה דחוי .ודו״ק.
נמצא ,דנחלקו האור שמח והחזו״א אם יש תורת דחוי היכא דהחפצא של המצוה נעשה בידי אדם ,דלאו״ש יש בזה דחוי,
ולחזו״א אין בזה דחוי דכל תיקון חשיב כעשיה חדשה7.
והנה לפי מרן החזו״א זצ״ל נראה ,דסוכה שנעשתה באמצע יו״ט גבוהה למעלה מעשרים אמה ,שפיר יהני ביה תיקון,
ואין בה פסול של דחוי ,דהרי הסוכה היא מצוה שעשייתו בידי אדם ,וממילא תיקונה בחוה״מ חשיב כעשיית סוכה חדשה
ולא מיקרי דחוי ,ומהצל״ח הנ״ל שצידד שגם בסוכה אמרינן פסול של דחוי ,חזינן דלא ס״ל כסברת החזו״א .ודו״ק.
מהלך נוסף אמאי תפילין שנתקלקלו בשבת אין פסול ״דחוי״
בספר ״האיר יוסף״ (סוכה סי' ל״ה) כתב ליישב הערת האו״ש [אמאי בס״ת ותפילין שנפסלו מהני תיקון ,ואין בזה פסול של דחוי],
דתפילין שנתקלקלו ריבוען לא הוי תפילין כלל וכשחוזר ומתקנם הוה כתפילין חדשות ולא שייכא כלל לתפילין שהיו קודם,
משא״כ בהדס שרבו ענביו או שנקטם ראשו דפסול משום דלא הוי ״הדר״ אין הגדר דלא חשיב כלל הדס אלא דיש בו פסול
שאינו הדר ,ונמצא דחל בהדס תורת דיחוי ונפסל לעולם ,וכן בכל האופנים שבש״ס שנידון בהם דין דיחוי הוא בדרך זו דהפסול
הוא רק דבר צדדי שפוסל את החפצא ולכן נדחה לעולם ,אבל תפילין שנתקלקל ריבוען לא הוה דבר צדדי שפוסל לתפילין,
אלא דכה״ג לא הוי כלל צורת תפילין ,וכשחוזר ומתקנן הוה כעושה תפילין חדשות ובכגון דא לא שייכא דין דיחוי.
והנה יש לעיין ולחקור האם סוכה שהיא גבוהה למעלה מכ' אמה לא חשיבא ״סוכה״ כלל ,או שמא דגם למעלה מכ' אמה חשיב
״סוכה״ אלא דיש בה פסול גובה[ .ואולי תליא בטעמי הגמ' ביסוד הפסול בריש מסכת סוכה] ,ונפק״מ לדין 'דחוי' דאם לא הוי
סוכה כלל לא שייך בזה דין דחוי ,והצל״ח דנקט דגם בזה יש דין דחוי צ״ל דס״ל דלמעלה מכ' אמה הוי ״סוכה״ -עם פסול.
7ולכא' איכא נפק״מ האם יש תורת דחוי ב״מצה״ שעשייתו בידי אדם ,ועיין באמרי בינה (פסח ,סי' כ״ד) ובקוב״ש (פסחים קס״ב)
שכתבו שיש דין דחוי במצה .וצ״ע .וע״ע מש״כ בזה בבארות יצחק פסח תשפ״ה.
10
והנה ״האיר יוסף״ כתב להעיר ,על מש"כ הגרעק"א והבכורי יעקב הנ"ל דסכך שהשריש ביו"ט נפסל משום דיחוי ולא מהני
שיקצצו ויחזור ויניחנו ,הרי סכך שמחובר לקרקע אי"ז פסול צדדי בסכך שמדחהו ממצוותו אלא דלא הוי סכך כלל ,דרק פסולת
גורן ויקב הוה סכך ולא מילי אחרינא [עיין רש"י י"א ,א' "שאין מסככין במחובר דאמר מר באספך מגרנך ויקבך"] ,וא"כ לא
שייך בזה תורת דחוי ,ודמי לתפילין שנתקלקל ריבוען דנתבאר לעיל שלא שייך בזה דחוי .עיי"ש.
ובדעת הגרעק״א והבכורי יעקב י"ל בתרתי :א) שמא ס"ל להגרעק"א דסכך מחובר אין הפשט דאין זה סכך כלל ,דלעולם הוי
סכך מעליא ,אלא שיש בו "פסול" של מחובר .ב) י"ל דהנה מה שנקט ה"האיר יוסף" בפשיטות שהדס שענביו מרובין יסוד
פסולו משום דאינו 'הדר' ,הנה כתב השער הציון (סי' תרמ"ו סק"ד) שזה רק לדעת הבבלי ,אבל לירושלמי לאו משום חסרון
הדר קאתינן עלה ,אלא משום דכתיב "ולקחתם ...ענף" והיכא דענביו מרובין לא חשיב "ענף עץ עבות" אלא פרי[ .ונ"מ לדינא,
האם פסול של הדס שענביו מרובין נוהג כל ז' ,דאם מטעם הדר י"א שאינו נוהג אלא ביום הראשון ,אבל אם זה פסול דלא חשיב "ענף" לכא'
גם בשאר הימים פסול ,ועיין בביאור הלכה סי' תרמ"ו סעי' י"א שהביא בזה פלוגתא ,והעירו אמאי הביאוה"ל לא תלי ליה בדברי הבבלי
והירושלמי הנ"ל ביסוד הפסול שהביא בשעה"צ שם בסק"ד .וצ"ע].
נמצא ,שלדעת הירושלמי דהפסול בהדס שענביו מרובין דאין זה "ענף" אלא פרי ,ולא חשיב הדס כלל ,יש לנו ראיה שאמרינן
"דחוי" גם בדבר שנפסל לגמרי ולא רק בפסול צדדי ,שהרי כל הסוגיה של דחוי בסוכה ל"ג קאי בהדס שענביו מרובין ומיעטן,
והרי לירושלמי הוי חסרון דאי"ז הדס כלל[ .ואין הכרח דהבבלי פליג על הירושלמי בנקודה זו] ,וא"כ א"ש מש"כ הגרעק"א
והבכו"י שיש דין דחוי בסכך שהשריש ונעשה מחובר וקצצו ,אף אי נימא דבמחובר ליכא עלה שם של סכך ,דמהירושלמי חזינן
דגם היכא דליכא עלה שם הדס אמרינן דחוי וכמשנ"ת.
* * * * *
* * *
המזיק אתרוג "בקופסה סגורה" שמחירה
שלש מאות שקל -וכשפתחו את הקופסה ראו
ששוה ארבע מאות שקל -כמה ישלם?
בבארות יצחק (סוכותתשפ-ה) כתבנו לדון ,במי שהזיק ופסל אתרוג שהיה מונח "בקופסה סגורה" שנמכרת בשוק בשלש מאות שקל
[כגון שזרק את הקופסה עם האתרוג בחוזקה על הארץ ,ונפסל האתרוג ונתקלקלה הקופסה] ,אולם כשפתחו את הקופסה ראו שהאתרוג שהיה
בתוכה אינו שוה יותר ממאתים שקל ,יש לדון כמה המזיק חייב לשלם ,האם שלש מאות כפי שהיה המוכר יכול למוכרה
ולהרוויח עליו ,או שמא דחייב לשלם כפי הערך האמיתי של האתרוג שזה מאתים שקל ,דשמא מה שיכול למוכרו ביותר
בקופסה סגורה הוי כעין "גרמא" ו"מניעת רווח" של המוכר ,דהרי גוף הממון בעצמותו שוה רק מאתים.
והבאנו שכעי״ז דן מרן הסטייפלער זצ״ל ,דבספר "פניני רבינו קהילות יעקב" הביא דמרן הגרח״ק זצ״ל שאל את אביו
למה בפרשת דמי וולדות (שמות כא ,כב) כתוב "ויצאו ילדיה" לשון רבים [שיצאו "תאומים"] וכן בגמרא "דמי ולדות" ,הרי
הדין שאפילו אם היה רק ולד אחד משלם? וביותר תיקשי הרי סתמא הכי הוא שנולד ולד אחד ,דלידת תאומים אי"ז כ"כ מצוי?
השיב לו מרן הסטיפלער זצ״ל :הרי דמי ולדות משערין בכמה נמכרת שפחה מעוברת ובכמה נמכרת כשאינה מעוברת,
כמבואר בב"ק (מ"ט ,א') ,והרי הקונה שפחה מעוברת לוקח גם כן בחשבון שאפשר שתלד תאומים ,וזה מוסיף קצת על המחיר,
נמצא שאפילו באמת ילדה רק אחד משלם לעולם דמי ספק שנים ,שהרי אז היתה שוה כך ,ולכך נקט לעולם דמי ולדות.
וסיפר מרן הגרח"ק זצ"ל :כשרציתי להדפיס זה ב"טעמא דקרא" בשמו לא הסכים ,ואמר אי אפשר לכתוב דבר הלכה בלי ראיה
ברורה .ובאמת שבטעמא דקרא (פר' משפטים) כתב כן בשם "חכם אחד".
חזינן דנסתפק מרן הסטיפלער זצ״ל כעין הספק הנ"ל ,האם מזיק משלם לפי הערך האמיתי של הדבר [ולד אחד] ,או כפי
שהיה נמכר בשוק [תאומים] ,ומהא דכתבה התורה "ויצאו ילדיה" [תאומים] דקדק הקה"י דמשלם כפי השווי שנמכר בשוק ,אף
שעצמות הממון הוא רק ולד אחד ,ולכא' הוא הדין בציור הנ"ל דהזיק אתרוג בקופסה סגורה שנמכרת בשוק בשלש מאות -
דחייב לשלם שלש מאות ,אף שלבסוף נתברר דאין בו אתרוג ששוה שלש מאות ,דכמו שבדמי וולדות חייב לשלם לפי ערך של
[ספק] "תאומים" אף שלמעשה נתברר דאין אלא רק ולד אחד ,כיון דבשוק הדבר נמכר יותר דשמא יש בה תאומים ,הוא הדין
במזיק אתרוג שנמכר בקופסה סגורה בשלש מאות אף שהערך האמיתי הוא מאתים -חייב לשלם שלש מאות כיון דבשוק הוא
נמכר בשלש מאות .והארכנו לדון דשמא המזיק חייב לשלם 'שלש מאות' [כפי שהיה יכול להימכר בשוק] מדין "גרמי" או
"דבר הגורם לממון" .עד כאן מבארות תשפ״ה.
לדעת ה״פנים יפות״ אם נולדו תאומים אינו משלם אלא ולד אחד
דבשעת המכירה לא ידעו דיש תאומים
והשתא התעוררתי לדון להיפך ,מה הדין מי שהזיק אתרוג שהיה מונח בתוך "קופסה סגורה" הנמכרת בשוק שלש מאות
שקל ,וכשפתחו את הקופסה גילו וראו שהאתרוג באמת שווה ארבע מאות שקל ,יש לדון כמה המזיק חייב לשלם ,האם חייב
לשלם ארבע מאות שקל כפי השווי האמיתי ,או שמא חייב לשלם רק שלש מאות שקל כפי שהעמיד המוכר את האתרוג
להימכר בשוק.
ובאמת דגם לזה יש פשיטות מהפרשה של "דמי וולדות" ,דה״פנים יפות״ (פר' משפטים) גם העיר כהנ"ל אמאי בפרשת דמי
וולדות כתוב "ויצאו ילדיה" לשון רבים [שיצאו "תאומים"] ,וכן בגמרא "דמי ולדות" ,הרי חייב אפילו אם היה ולד אחד?
ותי' ה"פנים יפות" על דרך מרן הסטיפלער זצ"ל ,אבל להיפוך ,דהלשון "דמי וולדות" קאתי למימר דאפילו אם ילדו "תאומים"
לעולם אינו משלם אלא ערך של וולד אחד שהרי בשעה שהייתה מעוברת [ועומדת לימכר] המוכר והקונה לא ידעו שיש ב' וולדות.
וזה לשון ה״פנים יפות״ (שמות כ"א ,כ"ב)" :לפי פשוטו מ"ש ילדיה משום שאינו משלם אלא כפי שהיו שווין הוולדות
למכור קודם שנגף אותה ,ולפי שא"א לידע בשעת הריון אם הוא וולד א' או שני וולדות כדכתיב [קהלת יא ,ה] כעצמים בבטן
המלאה וגו' ,א"כ אין חילוק בשומם בין אם יצאו שני וולדות או אחד ,ואם היו נמכרין בשוק קונין אותה בספק ,והוא גופא
קמ"ל קרא דאין אומרים שהיה ראוי למכור על הספק שאם ימצא שנים יתן יותר" .עכ"ל.
11
לכא' חזינך מדבריו דחפץ שעמד לימכר בשוק במחיר זול אף שלבסוף התברר ששוה יותר ,אינו משלם אלא כפי המחיר
שנמכר בשוק ,ולהכי כיון דשפחה נמכרת במחיר של וולד אחד ,אף שלבסוף התברר שיש בה תאומים ששוה יותר אינו משלם
אלא לפי מחיר של וולד אחד .ולכא' הוא הדין בנידון דידן דהמזיק אתרוג בקופסה סגורה שנמכרת בשלש מאות אינו חייב אלא
שלש מאות אף שלבסוף התברר ששוה ארבע מאות ,דאזלינן בתר המחיר שהעמיד המוכר למוכרו בשוק.
אולם יש לדחות ,דשאני הציור של הפנים יפות מנידון דידן ,דהפנים יפות איירי בציור בדבר שכל המציאות שלו להימכר הוא
בכה״ג שזה מכוסה מן העין שהרי אי אפשר כלל לדעת בזמן העיבור את ערכו ושוויו האמיתי האם יש בה וולד אחד או שנים,
ולכן מחירו האמיתי נקבע אך ורק לפי איך שעומד לימכר בשוק ,אבל אתרוג הוא חפץ שנמכר בפני עצמו ,אלא שבדרך מקרה
[ובטעות] הוא נכנס לקופסה שרשום עליה מחיר זול ,בזה יתכן דיודה הפנים יפות דחייב לשלם לפי ערכו ושוויו האמתי.
דאטו אדם שיעמיד שעון יקר למכירה באלף דולר ובא מישהו והזיקו ,ונתברר שהמוכר טעה ובאמת השעון שווה יותר -
אלפיים דולר ,וכי המזיק יהיה פטור משום שהשעון עמד למכירה בטעות במחיר מוזל .מסתבר דהערך האמיתי אינו משתנה
מחמת הטעות של הגברא המוכר והוא הדין הכא.
ועוד נראה דאין לדמות פרשת תשלומי מזיק [מזיק אתרוג] ,לפרשת "דמי וולדות" ,דשאני חיובא דדמי וולדות -דהוי פרשה
מחודשת ,וכמש״כ מרך הגרב״ד בברכת שמואל בב״ק סי' כ״ו "דדין ולדות דחייבה תורה מקרא דכאשר ישית עליו בעל האשה
הוא דין תשלום מחודש מגזה״כ מהפרשה דכאשר ישית עליו בעל האשה ,ואי לא היתה הפרשה דכאשר ישית עליו בעל האשה
לא היה כלל הך דין חיוב ולדות ,דאיך בזה בכלל נזק דאטו ולדות צררי נינהו" .עכ״ל.
ולדבריו יסוד תשלומי דמי וולדות [כמה שפחה נמכרת בשוק] ,הוא רק דין "שומא" בעלמא ,ולא משום חסרון והיזק ממון,
וא"כ אולי רק בהלכות 'שומא' אזלינן אליבא דהפנים יפות בתר איך שנמכר בשוק [ולד אחד] ,ולא לפי הערך האמיתי [ב' ולדות]
דשומא נקבעת לפי השוק ,אבל בהיזק והפסד ממון י״ל דאזלינן בתר הערך האמיתי של החפץ ,ולא כפי שהעמיד למוכרו .וצ״ע.
* * * * *
* * *
כשיבנה בית המקדש במהרה בימינו
מצות לולב כל ז - ,תהיה ר? במקדש
ש .איזה מצוה שאנו מקיימים בהידור ,אך כשיבנה ביהמ״ק בב״א תתבטל מצותה? ת .מצות ד' מינים כל שבעה במדינה,
דכשיבנה המקדש מצות נטילת לולב כל ז' יהיה רק רק בביהמ"ק (לרש"י) ובירושלים (להרמב"ם) ,אבל בכל מקום בעולם
קיומה יהיה רק ביו״ט ראשון .כ״כ הרמב״ם (פ״ז מלולב הל' ט״ו) וז״ל" :משחרב בית המקדש התקינו שיהיה לולב ניטל בכל
מקום כל שבעת ימי החג זכר למקדש ,ותקנה זו עם כל התקנות שהתקין רבן יוחנן בן זכאי משחרב בית המקדש כשיבנה בית
המקדש יחזרו הדברים לישנך ״ .עכ״ל.
הר ש״ ש בביצה (דף ד' ,ב') הביא דקדוק לדברי הרמב״ם ,ממתני' בסוכה (דף מ״א ,א') דתני "בראשונה היה לולב ניטל במקדש
שבעה ,ובמדינה יום אחד ,התקין ריב״ז ,"...ולכא' צ״ע דלמאי קתני מה היה בראשונה הרי מאי דהוה הוה? ולהרמב״ם א״ש
דכשיבנה ביהמ״ק יחזור הדבר לכמו שהיה "בראשונה" ,וזהו שאתי התנא לאוריי לן[ .וקצת יש להעיר על דבריו ,דבשלמא בשאר דוכתי
דתני מה שהיה בראשונה שפיר יש להעיר למאי תני מאי דהוה בראשונה ,אבל הכא הא דתני שבמקדש היה לולב ניטל כל שבעה הוא כדי לבאר דמה״ט תיקן
רבן יוחנן בן זכאי שיהא לולב ניטל במדינה כל שבעה " -זכר למקדש"].
והנה תוס' במגילה (דף כ' ,ב') הקשו מ״ש ספירת העומר דלאחר הספירה מבקשים "הרחמן הוא יחזיר לנו את עובדת בית
המקדש למקומה בב״א" ,ואילו לאחר מצות נטילת לולב אין מבקשים 'הרחמן הוא יחזיר לנו את עבודת בית המקדש למקומה'',
הא תרוויהו הוי "זכר למקדש"? עיי״ש בתירוצם.
ולהרמב״ם הנ״ל י״ל (קצת בצחות) ,דשאני ספירת העומר דגם כשיבנה ביהמ״ק ימשיכו לספור ספירת העומר ,משא"כ לולב
דכשיבנה ביהמ״ק תתבטל המצוה ,ואי״ז כ"כ ראוי -בזמן קיום המצוה -לבקש על ביהמ״ק שאז תתבטל המצוה...
אם יבנה בית המקדש באמצע ״ספירת העומר״
האם ימשיכו לספור או לא
אגב ,הסתפקו בבי מדרשא ,לפי הראשונים שספה״ע בזה״ז דרבנן ,איך יהיה הדין אם יבנה בית המקדש בין פסח לשבועות,
האם ימשיכו לספור או לא ,דבפשטות באותה שנה לא יתחייבו לספור מדאורייתא ,הואיל ולמעשה לא קרב העומר באותה שנה,
וממילא יש לדון שיפסיקו לספור באמצע הספירה ,דהואיל ומצות ספה״ע היא "זכר למקדש" כמבואר במנחות ס״ו ,ולא שייך
"זכר" למקדש כשיש מקדש .ודן בזה ב״להורות נתן" מועדים ח״ב עמ' ת"מ אות י״ד.
ונראה דיש קצת מקום לומר שימשיכו לספור עד גמר המצוה ,דידוע דיש ב' ענינים א) "זכר לחורבן" ב) "זכר למקדש",8
וכשיבנה בית המקדש באמת יהיה מופקע לגמרי כל ענין "זכר לחורבן" שענינה אבילות על חורבן ביהמ״ק (לשייר אמה על אמה,
אפר בראש חתן ,וכו') ,אבל "זכר למקדש" שענינה דרישה והשתוקקות למקדש ולקירבת ה' ,יש קצת מקום לומר דגם כשיבנה
המקדש ענין ההשתוקקות למקדש ולקירבת ה' אינו "מופקע" לגמרי עכ"פ לענין שאם כבר התחילו במצוה שלא להפסיקה.
וצ״ע.
8פלוגתא ביך הגאוך מווילנא לתורת חיים -האם אכילת הביצה בליל הסדר היא ״זכר לחורבך״ או ״זכר למקדש״
ב״מעשה רב״ סוף סי' קצ״א כתב לענין הביצה שנוהגין ליתן בקערה בליל פסח ולאוכלה ,וז״ל "וטעם האכילה לא מפני אבילות ,כי ח״ו להזכיר אבילות ט״ב
היום ,רק הטעם שהוא זכר לחגיגה" עכ״ל .וזהו כהדברים הנ״ל דיש "זכר לחורבן" ויש "זכר למקדש" ,ולהגר״א אכילת הביצה אינה משום זכר לחורבן
שענינה אבילות וצער שאין מקומה בליל יו״ט דפסח ,אלא השתוקקות ודרישה "זכר לחגיגה".
אולם בתורת חיים בב״ב (ס' ,ב') מבואר לא כן ,דכתב לפרש הקרא ד״אם אשכחך ירושלם תשכח ימיני תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרכי אם לא אעלה את
ירושלם על ראש שמחתי" ,וז״ל" :ונראה דהך קרא רמז נמי למה שנוהגין בליל פסח לאכול ביצים זכר לחורבך ,כמו שכתב בשו״ע ,לפי שהמועדות
לשמחה ניתנו כמו שנאמר ושמחת בחגך ,וחג המצות הוא ראש לכל המועדות בחדש הראשון ,וזה שאמר אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי שאעשה
זכר לחורבך בראש כל המועדות" .עכ״ל.
12
הערת הערוך השולחן על הרמב״ם הרי בטל הטעם לא בטל התקנה
ונחזור לדברי הרמב"ם שכתב ד'כשיבנה בית המקדש יחזרו הדברים לישנן'[ ,ומצות נטילת לולב כל שבעה יהיה רק במקדש].
ובערוך השולחן (תרנ"ח סעי' ב') כתב שאינו יודע מנין לרמב"ם לחדש כן ,וזה לשונו" :הרמב"ם כתב בפ"ז הל' ט"ו דתקנה זו
עם כל התקנות כשיבנה ביהמ"ק יחזורו לכמות שהיה מקודם ,ולא ידעתי מקורו ,ואדרבא מדתנן בפ"ה דמעשר שני לעניין כרם
רבעי "ותנאי היה הדבר ,שאימתי שיבנה ביהמ"ק ,יחזור הדבר לכמות שהיה" ,משמע דבשארי דברים אינו כן וצ"ע" .עכ"ל.
והנה היה מקום לומר שהרמב"ם למד כן מסברא דכיון דיסוד התקנה הוא משום "זכר למקדש" ו"דרישה לציון" ,להכי כשיבנה
בית המקדש אין מקום לתקנה זו כלל ,דאין "זכר" למקדש במקום שיש מקדש .אלא שהערוך השולחן כנראה נתקשה מהכלל
דגם אם בטל הטעם לא בטלה התקנה[ .ועין בצפנת פענח פרק ז' מלולב הלכה טו מש"כ בזה].
האם בימי חוה״מ יש לכון לשם ״מצות נטילת לולב״ דרבנן
או לעשיית ״זכר למקדש״ ודרישה לציון
והנה בפשוטו הערת הערוה"ש תליא בחקירה של מרן הגרי״ז זצ״ל ביסוד התקנה שיהא נטילת לולב כל ז' "זכר למקדש",
האם הפשט דתיקנו מצות ״נטילת לולב״ היינו דאת מצות הנטילה שנהגה במקדש מדאורייתא תיקנו במדינה כל שבעה מדרבנן
ותיקנו כן משום זכר למקדש ,או דאי"ז מצות נטילת לולב אלא מצות ״זכר למקדש״ היינו דכל החפצא והשם של המצוה הוא
עשיית זכר למקדש ודרישה לציון.
ונראה דהערוה"ש הבין שריב"ז תיקן מצות "נטילת לולב" (וסיבת התקנה משום זכר למקדש אבל עצם המצוה היא מצות לולב)
להכי שפיר הקשה על הרמב"ם דאמאי כשיבנה המקדש יחזור הדבר ליושנן נהי דבטל הטעם הא קיי"ל דבטל הטעם לא בטל
התקנה ,דומיא דכל תקנות דרבנן דנהי שבטל "סיבת התקנה" לא בטל "דין התקנה".
אך בדעת הרמב״ם י״ ל כאידך צד בגרי"ז דהוי מצות "זכר למקדש" ולפי"ז אין כאן ב' דברים "דין התקנה" ו"סיבת התקנה",
אלא דבר אחד ,דעצם שם הדין הוא הסיבה " -זכר למקדש" ו"דרישה לציון" ,ולהכי סבר הרמב"ם דכשיבנה ביהמ"ק אין מקום
לתקנה זו .ודו"ק.
ובאמת שמסקנת הגרי"ז זצ"ל דהוי מצות "זכר למקדש" וכמשנ"ת בדעת הרמב"ם ,וז"ל" :דאין הפירוש דחכמים תקנו דמצוות
לולב שהיה נוהג במקדש תהיה נוהגת במדינה כל שבעה זכר למקדש ,דהלא חזינן דדברים הפוסלים במקדש כשרים במדינה,
ואם נימא דתקנו דאותה המצוה של תורה תהא נוהגת מדבריהם במדינה ,היה צריך להיות בה כל הדינים והפסולים של מקדש,
אלא ע"כ דהוי מצוה מיוחדת שחכמים תקנו זכר למקדש ,ובמצוה זו אין כל הדינים הפוסלים במקדש וכשר גם בדברים אלו".
ובאמת דמחקירת הגרי״ז לכא' איכא נפק״מ לדינא :איזה כוונה יש לכוין בנטילת הלולב בחוה"מ ,האם "הנני מוכן ומוזמן
לקיים מצות נטילת לולב" ...או "הנני מוכן ומוזמן לקיים מצות זכר למקדש ודרישה לציון"....
והנה כתב מרן הגר ש״ז אויערבאך זצ״ל במנחת שלמה (תנינא (ב -ג) סימן נ"ז)" :נראה ,דחייב כל אדם ללמד בביתו שנטילת
הלולב כל שאר הימים היא בגלל ״דרישה לציון״ דעבדינן לה זכר למקדש ,כי הרי כל התקנה היתה בשביל כך" .עכ"ל.
ולפו"ר נראה דסבר דיש לכוין כן ,מפני דזהו החפצא והשם של המצוה ,דאם זה רק סיבה בעלמא לתקנה ,מהכ"ת דיש לכוין על
סיבת התקנה[ .ואינו מוכרח].
תירוץ האמרי אמת .ותי' האור שמח.
על קושיית התוס' אמאי תני במתני' תקנת 'יום הנף כולו אסור'
המשנה בסוכה (מ"א ,א') מביאה שלאחר שחרב ביהמ"ק תיקן ריב"ז ב' תקנות .א .שיהא לולב ניטל במדינה כל שבעה
"זכר למקדש" .9ב" .שיהא יום הנף כולו אסור" ,היינו דתיקן שביום הקרבת העומר [ט"ז בניסן] לא יתחילו לאכול כל היום מן
התבואה החדשה ,אף שמה"ת מותר לאכול מהחדש כבר בתחילת היום (כי אין עומר) ,וזה מפני החשש ש"מהרה יבנה המקדש"
ויאמרו הרי אשתקד אכלנו מתחילת היום וגם עכשיו נאכל מתחילת היום ,ולא ידעו דכשביהמ"ק קיים צריך לחכות באכילת
חדש עד הקרבת העומר ,לכן תיקן ריב"ז שגם בזמן חורבן הבית אסור לאכול מהחדש כל היום כולו.
והקשו תוס' ,הרי ריב"ז תיקן הרבה תקנות ומדוע המשנה נקטה דוקא ב' תקנות אלו .ותירצו תוס' שב' התקנות אלו נתקנו
ביחד .ושוב הקשו תוס' דבמשנה במנחות (דף ס"ח) הובא התקנה של 'יום הנף' ולא הוזכר התקנה של לולב כל שבעה במדינה
'זכר למקדש' ,והרי נתקנו ביחד ,שהרי מטעם זה נמנו יחדיו במשנה בסוכה? והניחו תוס' בקושיה.
ובישוב קושיית התוס' נאמרו ב' דרכים .א .בפולין אצל האמרי אמת .ב .בליטא אצל בעל ״האור שמח״ .וכדלהלן:
א .בספר ראש גולת אריאל ח״א מסופר" :בקיץ שנת תרצ"ט שהה הרה"ק רבי משה בצלאל הי"ד ,אחיו של האדמו"ר
ה"אמרי אמת" זצ"ל ,בעיירת המרפא שצ'אווניץ ,ונפגש שם עם הגאון מבריסק רבי וולויל'ה סולובייצ'יק זצ"ל .יום אחד יצאו
שניהם לטייל ועסקו יחדיו בדברי תורה .הזכיר הגרי"ז את דברי המשנה (סוכה מ"א ע"א) "משחרב בית המקדש התקין רבן
יוחנן בן זכאי שיהא לולב ניטל במדינה שבעה זכר למקדש ,ושיהא יום הנף כולו אסור" ,ואת דברי התוספות שריב"ז התקין
הרבה תקנות "אלא הנך תרתי תיקן יחד להכי תנא הכא יום הנף אגב גררא" ,בצרוף קושייתם שהקשו מיד אח"כ ,למה במנחות
(דף ס"ח) לא תני הך דלולב אגב הוא דיום הנף? ונשארו התוס' בתימה.
פתח רבי משה בצלאל ואמר :אחי האדמו״ר אמר ,דמאחר שתיקן ריב"ז תקנת הלולב זכר למקדש היו העולם עצבים,
דאם צריך לתקן "זכר" למקדש כנראה שלא במהרה יבנה והגלות תימשך ותארך הרבה [וצריכים לתקן תקנות שלא לשכוח את
המקדש ,]...לכן הוסיף מיד ותיקן שיהא יום הנף כולו אסור "משום מהרה יבנה בית המקדש" (כדברי הגמרא סוכה שם)
וממילא יתחזקו ברוחם ולא יתייאשו .ובזה מתורצת קושיית התוספות כי דוקא אחרי תקנת לולב שהיו עצבים הוצרך לסמוך
תקנת "יום הנף" לחזק לבבם ,אבל במס' מנחות אצל התקנה ד"יום הנף" שהיא מטעם "מהרה יבנה בית המקדש" אין צורך
להסמיך לה תקנת לולב .והיה הגאון מבריסק זצ"ל באותו מעמד מפליא מאד את תירוצו של רבינו זצ"ל".
9חג הסוכות נתייחד בכמה ענינים שהם זכר למקדש ודרישה לציון :א .לולב ניטל כל ז' זכר למקדש .ב .נוהגים להקיף את התיבה עם הלולב
"כדרך שהיו מקיפים את המזבח זכר למקדש" (לשון הרמב"ם פ"ז מלולב) .ג .בהושענא רבה נוהגים להקיף את התיבה שבע פעמים" ,כמו במקדש,
שהיו מקיפין המזבח בזה היום שבע פעמים" (לשון המשליב תרס"ד סקייי) .ד .חבטת ערבה בהושענא רבה הוא זכר למקדש (משנ"ב שם סקי"א).
ה .לגבי ערבה בהושענא רבה ,כתב הרמ"א סי' תרס"ד ,ב'" :ונהגו ששמש מביא ערבה למכור כמו שהיה המנהג בזמן שבית המקדש קיים",
וכתב ע"ז המשנ"ב ס"ק י"ג "כמו שהיה המנהג וכו' .שהיו שלוחי בית דין מביאין להן" .ו .וכן עושים "זכר לשמחת בית השואבה".
13
תירוץ ה״אור שמח״
ב .האור שמח (פרק ז מלולב הלכה טו) כתב דהרמב״ם הנ״ל שכתב ד״כשיבנה בית המקדש יחזרו הדברים ליושנן״ [ולולב כל
ז' במדינה הוא עד שיבנה ביהמ״ק] ,בא ליישב בזה קושיית התוס' הנ״ל מדוע המשנה בסוכה הביאה גם את תקנת ריב״ז שלולב
ניטל כל ז' וגם שיהא יום הנף כולו אסור משום דשני תקנות אלו נתקנו יחד ,ואילו במשנה במנחות לא הביאה המשנה אלא את
התקנה שיהא יום הנף אסור ולא את התקנה ליטול לולב כל ז' .ולהרמב״ם א״ש דדוקא המשנה בסוכה הביאה תקנת 'יום הנף'
כדי לאשמועינן דתקנת ריב״ז ליטול לולב במדינה כל ז' אינה נוהגת אלא עד שיבנה ביהמ״ק ,דומיא דתקנת ״יום הנף אסור״
דפשוט שאין לה מקום כשיבנה המקדש שאם יוקרב העומר הרי העומר מתיר ,ושיירי מנחתו נאכלין ,וכן כל חדש .וזה בא התנא
לאשמועינן שליטול במדינה שבעה הוא עד שיבנה ביהמ״ק .אבל במשנה במנחות דאיירי לגבי 'יום הנף' אין צורך להביא את
תקנת ריב״ז שיהא לולב ניטל במדינה כל ז' .ודו״ק.
חיוב הברכה על נטילת לולב כל ז' ״זכר למקדש״ -הוא מחודש
הנה מסוגיית הגמ' בסוכה (מ״ו ,א') עולה דמהא דמברכין על נרות חנוכה אין להוכיח דמברכין על נטילת לולב במדינה כל ז'.
[וכ״כ רש״י שם] .ולכן הוצרכה הגמ' להביא ברייתא דקתני להדיא דמברכין על נטילת לולב כל ז' .וצ״ב אמאי אי אפשר למילף
דמברך על לולב כל ז' מהא דמברכים על נרות חנוכה הא תרוויהו הוי מצוה מדרבנן ,ואיזה חילוק יש ביניהם?
וביאר האור שמח עפ״י הרמב״ם הנ״ל ד״כשיבנה המקדש יחזורו הדברים ליושנן״ ,וסד״א דלא תיקנו ברכה אלא על מצוה
שקבועה לדורות כמו נרות חנוכה ,ולא על לולב במדינה כל ז' שאינה אלא עד שיבנה ביהמ״ק.
וז״ל :״משום דלולב לא נתקן לדורות ,רק כל זמן שלא יבנה בהמ״ק ,לכן אפשר דלא תקנו ברכה ,משא״כ נר חנוכה היא
מצוה קבועה לדורות לפרסומי ניסא ,וצריך לברך ,לכן מתני בהדיא״ .עכ״ל.
ולכא' דבריו צ״ב מה אכפ״ל שאי״ז תקנה לדורות ,הא כעת התקנה קיימת ,ואמאי שלא יברך על המצוה? ונראה בעומק כוונתו:
דמהא דמצות לולב במדינה תתבטל כשיבנה המקדש ,בהכרח שאי״ז מצות ״נטילת לולב״ [כפי שהבין הערוך השולחן לעיל
דלהכי הק' דמהכ״ת ש״מצוה״ זו תתבטל] ,אלא זהו חפצא של ״דרישה לציון״ ואין לה שום מקום כשיבנה המקדש ,וסד״א דלא
תיקנו ברכה אלא בעשיית מצוה כמו ״נרות חנוכה״ ,אבל על מעשה של ״זכר למקדש״ ו״דרישה לציון״ לא תיקנו ברכה ,קמ״ל.
רמז נפלא ביותר בפסוק -לב' התקנות של רבן יוחנן בן זכאי
הגאון רבי אלעזר רוקח מאמסטרדם ז צ״ל 10דרש על דברי המשנה בסוכה הנ״ל דלאחר חורבן ביהמ״ק תיקן רבי יוחנן בן
זכאי ב' תקנות .א .שיהא לולב ניטל במדינה כל שבעה 'זכר למקדש' .ב .שיהא יום הנף כולו אסור.
דהנה על תקנת ריב״ז שלולב ניטל במדינה כל שבעה זכר למקדש ,שואלת הגמ' ״מנא לן דעבדינן זכר למקדש״? עונה הגמ'
משום דאמר קרא :״כי אעלה ארכה לך וממכותיך ארפאך נאם ה' ,כי נדחה קראו לך ציון היא ,דורש אין לה״ -מכלל
דבעיא [זכרון] ודרישה11.
והקשה הג״ר אלעזר מאמסטרדם למה הגמ' מביאה בארוכה את כל הפסוק ,הרי דרכה של הגמ' לקצר ,והו״ל לגמ' להביא רק
סיפא דקרא ״ציון היא דורש אין לה״ דורש אין לה מכלל דבעיא דרישה .ועוד יש להעיר דהתיבה ״היא״ [ציון ״היא״]
לכא' מיותרת שהיה די לכתוב ״ציון דורש אין לה״.
אלא הגמ' רימזה לנו כי בפסוק זה רמוזות ב' התקנות של ריב״ז:
א) תקנת ד' מינים בתיבת ״אעלה״ -שהיא ר״ת א',תרוג .ע',רבה .ל',ולב .ה',דס .ולכן הביאה הגמ' רישא דקרא ״כי אעלה״.
ב) תקנת יום הנף בתיבת ״היא״ -ר״ת י',יום .ה',נף .א',סור .ולזה נוסף התיבה ״היא״ בפסוק.
והוסיף הג״ר אלעזר רקח זצ״ל שמאחר וריב״ז הסתפק אם בתשרי עתידין ליגאל או בניסן עתידין ליגאל שנחלקו בזה ר'
אליעזר ור' יהושע (ר״ה י״א) ,לכן תיקן ריב״ז ב' התקנות הללו יחדיו [כמש״כ התוס'] שהן זכר למקדש א .לגבי לולב כל
שבעה שהיא בתשרי .ב .לגבי יום הנף שהוא בניסן .עכ״ד.
בטעם שאומרים ״לשנה הבאה בירושלים הבנויה״
דוקא ״בליל הסדר״ ו״במוצאי יום הכיפורים״
הנה פעמיים בשנה אומרים :״לשנה הבאה בירושלים״ ,בסוף 'נעילה' במוצאי יום הכיפורים ,ובסיום ההגדה בליל הסדר,
לפי שנחלקו ר' אליעזר ור' יהושע האם בתשרי עתידים ישראל להגאל או בניסן (ר״ה יא ,א) ,ואנו המצפים לגאולה יוצאים ידי
חובת שניהם באמירת ״לשנה הבאה בירושלים״ בתשרי ובניסן( .ישמח משה; אוצר כל מנהגי ישורון עמוד .) 146אולם לא
נתפרש אמאי ״בתשרי״ אומרים כן דוקא במוצאי יוה״כ ,ולא בסוכות או שמח״ת.
ובספר הנפלא ״מפי השמועה״ (עמ' )336הביא עוד ביאור נפלא אמאי אומרים ״לשנה הבאה״ דוקא בזמנים הללו :״ראיתי בשם
הגאון ר' מרדכי דויטש שליט״א (ר״מ בבאר התורה) ,דבכל חג אמנם צריך להביא קרבנות ,אבל אין הקרבנות עיקר מהות החג.
אמנם שונים הם פני הדברים בפסח וביום הכיפורים ,דבהם הקרבן שמקריבים הוא עיקר מצות היום ,דבליל הסדר ,עיקר מצות
הלילה ושעל שמו נקרא החג ,הוא ״קרבן פסח״ ,וביום כיפור כמובן עיקר כפרת היום זה ״העבודה״ של הכהן הגדול במקדש
וכניסתו לקודש הקדשים ,וכשאלו חסרים ,חסר לנו בעצם החפצא של החג ,ולכן אנו מבקשים דוקא בשני הזמנים הללו ״לשנה
הבאה בירושלים״ דאז מרגשים ביותר בחסרון בנין ביהמ״ק ,ולכן מתפללים שנזכה לעשות חגים אלו כצורתם האמיתית״.
10רבי אלעזר כיהן בכמה קהילות חשובות בפולין ,אך נודעת בעיקר כהונתו בעיר בראדי שם ישב משנת תע״ד עד שנת תצ״ה באותה שנה
נקרא לכהן פאר באמסטרדם המעתירה ,הוא נתקבל באמסטרדם בכבוד מלכים ,בני העיר הוציאו מטבע כסף שבצדה האחת דמות דיוקנו.
ור״י עמדין בשאילת יעב״ץ (ח״א סי' ק״ע) מיחה על זה ,חייל :״מעשה אירע בימינו כשנתקבל הרב ה״ה מהור״ר אלעזר ז״ל מבראד
לאב״ד דק״ק אמשטרדם ,עמד איש אחד שם שהוציא מוניטין שלו בעולם דהיינו שהדפיס מטבע כסף בדמות צורתו ,והביאוהו למרא' עיני.
וכשהצצתי בו נרתעתי ותמהתי מאד אם נעשה מדעת הרב הנ״ל וברצונו ,שהי' נודע בשם חסיד בדורו .כי נסתכלתי בו והי' תבנית ראש עד
החזה עם פרצוף פנים שלם בולט ,וזה לדעתי איסור גמור מוחלט ,וכו'״ .עכ״ל.
11כתב בחשוקי חמד [בכורות דף נ'] :״נשאל מו״ח מרן הגרי״ ש אלישיב זצ״ל [בשיעור] הרי מתפללים כל יום ״ולירושלים עירך ברחמים
תשוב״ וכן בברכת המזון ״ובנה ירושלים״ וכו' האם זה נקרא ״ציון אין דורש לה״? והשיב מו״ח זצ״ל ״הלוואי ויכוונו למה שאומרים״.
14
מי שבליל p'Tדסוכות כיוון רק על ”הסוכה”
ולא כיון שיש מצוה ”מיוחדת” מהיקש דט”ו ט”ו
יש לברר ,מי שכוון בליל יו״ט דסוכות "לשם מצות ישיבת סוכה" (דאיכא בכל ז' הימים) אך לא כיוון כלל שיש מצוה
"מיוחדת" בליל יו״ט של אכילת כזית פת מהיקשא דט״ו ט״ו ממצה ,האם יצא ידי״ח.
והנה מרך הגר ש״ז אויערבאך זצ״ל (מנח״ש תנינא סי' ה' אות ה' .ובהליכות שלמה פ״ט ,א') כתב" :בכה״ג שיודע שעכשיו חג הסוכות
ומצוה לאכול בסוכה ,אך אינו יודע מהמצוה המיוחדת שיש בלילה הראשון נראה דלא יצא .וצ״ע".
ומובא שהגרשז״א הכריז כן לפני הקידוש בליל יו״ט דסוכות" :יש לכוון בשמיעת ברכת "לישב בסוכה" גם על מצות אכילת
כזית פת בלילה זה בסוכה ,ולכן רצוי שלא להפסיק בדיבור משעת הקידוש עד אכילתו" .עכ״ל[ .עיי״ש עוד מה שהכריז].
והנה מרך החפץ חיים זצ״ל במשנ״ב בסי' תרכ״ה כתב את כל הכוונות שצריך לכוון בליל יו״ט דסוכות ,ולא כתב דצריך לכון
על המצוה המיוחדת שיש בליל יו״ט דסוכות .משמע דסגי לכון לשם מצות ישיבת סוכה .ולכא' דלא כהגרשז״א[ .אלא א״כ נימא
דהגרשז״א קאתי לעורר מי ״שאינו יודע כלל שיש כזו מצוה״ דגרע טפי כמש״כ הביאור הלכה בסי' ס' ,אבלמי שיודע ממצוה זו ,אף אם לא כיון יצא .אך לא משמע כן מדבריו].
ונראה דשורש הוויכוח בזה [אם צריך לכון על "החיוב" דליל יו״ט] תליא בחקירה הנודעת בגדר החיוב כזית בליל סוכות מהגז״ש
דט״ו ט״ו ממצה ,אם זו מצוה בעצם ״האכילה״ דומיא דמצה אלא דממילא חייב לאכול בסוכה ,או דהוי מצות ״סוכה״
והאכילה היא רק היכי תימצי שעי״ז נחשב שדר בסוכה ,ולכא' בזה פליגי המשנ״ב והגרשז״א ,דהגרשז״א ס״ל דהתחדש בליל
סוכות מצות "אכילה" ,והסוכה הוא רק ממילא ,א"כ יש בזה מצות עשה מיוחדת ושפיר יש לחייבו בכוונה מיוחדת ככל מצות
עשה .אבל המשנ״ב סבר דבליל יו״ט דסוכות התחדש "חיוב סוכה" ,א"כ סגי בכוונה שמכוון לקיים מצות עשה של סוכה ,דאין
כאן מצוה נפרדת ,אלא רק שתחילתו חובה ואח"כ רשות ,לכן אין צריך כוונה מיוחדת .ודו״ק.
חומרא חדשה :בליל יו״ט דסוכות צריך לישך קודם חצות הלילה
הריטב״א (סוכה כ״ז) הביא מאחד מגדולי צרפת שחידש דכמו דאיכא חיוב "אכילת כזית" בליל יו״ט דסוכות ,איכא נמי חיוב
"שינה" בסוכה בליל יו"ט דסוכות .וכן מוכח בלקט יושר לתלמיד בעל התרומת הדשן שכתב "ו[התרומת הדשן] אינו ישן בערב
סוכות בצהרים כדי שיוכל לישון לתאבון בלילה ,כי בסוכה השינה קובע עיקר הדירה" .עכ״ל .ומבואר דס״ל דיש חיוב שינה
בסוכה בליל יו״ט ,דאם אין חיוב לישן בסוכה אמאי ניבעי שישן לתאבון.
אולם הריטב״א פליג עליו ,וז״ל "שמעתי בשם גדול מגדולי הדור אשר בצרפת שהיה מחייב לישך בסוכה בלילה הראשונה
של סוכות וכו' .והא ליתא כלל ,שאיך חיוב ליל הראשוך אלא באכילה דומיא דליל א' של פסח ,דחיוב שינה לא אתי
מהתם דלא מחייב בשינה״ .עכ״ל.
ולכאורה קושיית הריטב״א על הגדול מצרפת היא קושיה אלימתא ,דמהכ״ת איכא חיוב שינה בסוכה בליל יו״ט דסוכות,
הרי ההיקש דט״ו ט״ו אינו אלא על "אכילה" ,דבט״ו דפסח ליכא חיוב שינה כלל?
וביארו בזה ,דפליגי הריטב״א וגדול צרפת בחקירה הנ״ל בגדר החיוב כזית בליל סוכות ,דדעת הריטב״א דהגז״ש דט״ו ט״ו
הוא על עצם מצות ״האכילה״ בסוכה דומיא דמצה ,ולהכי הקשה דילפינן רק חיוב "אכילה" ומהכ״ת דאיכא נמי חיוב שינה.
אבל 'הגדול מצרפת' ס״ל דילפינן מהקישא דט״ו ט״ו דיש חיוב "לדור בסוכה" בליל סוכות[ ,והאכילה היא רק היכי תימצי
שעי״ז נחשב שדר בסוכה] ,וכיון דהשינה הוא בכלל "דיורי הסוכה" ממילא חייב לישון בסוכה[ .עיין להלן בסמוך ביתר ביאור].
והנה מצאתי בשו״ת להורות נתן (חלק ב' סימן נ' אות ט') חומרא חדשה ,דאליבא דהגדול מצרפת הנ״ל בעי' לישן בליל יו״ט
דסוכות קודם חצות .וז״ל "ולפי״ז יוצא דבר חדש ,לפמש״כ הרמ״א (סי' תרל״ט ס״ג) שיאכל בסוכה בליל ט״ו קודם חצות לילה
כיון דילפינן בגז״ש ט״ו ט״ו מחג המצות ,ובמצה קיי״ל כר״א בן עזריה שאכילת מצה הוא עד חצות ,א"כ לדעת הגדול
שבריטב״א שהשינה בכלל הגז״ש ,בעינן שגם יישן בסוכה עכ"פ לפני חצות דוקא" .עכ״ל.
ולפי דבריו א״ש טפי מש"כ הלקט יושר :דהתרומת הדשן אינו ישן בערב סוכות בצהרים כדי שיוכל לישון לתאבון בלילה,
דלכא' צ״ע הרי גם מי שישן ביום בדרך כלל נרדם בלילה ומהו החשש? ולפי החומרא של ה״להורות נתן" א״ש ,דמי שישן
ביום אינו מצליח לישון קודם חצות[ ...אולם מלשונו משמע דלאו משום החשש שלא ירדם בלילה קאתינן עלה ,אלא דשינת היום -
דשינת הלילה .וצ״ב]. פוגם
אולם הגאוך רבי משה שטרנבוך שליט״א (תשובות והנהגות חלק ז' סי' ע״ז) דחה חומרא זו .וז״ל" :ראיתי בקובץ תורני שמביא
מהג״ר אליהו ברוך פינקל (ר״מ בישיבת מיר בעיה״ק) שהעיר דכמו שצריך לאכול הפת בסוכה בליל א' קודם חצות ,הכ"נ לשיטת
הסוברים דבכלל חיוב אכילת פת דילפינן ממצה כלול שיאכל ויישן בסוכה ,בעינן שגם יישן בסוכה קודם חצות[ .ובמשולחן
רבי אליהו ברוך עמ' קל״ט הובא שהיה אומר :שזה ״א געשמאקע חומרא״].
ויש לדחות ,דגם הסוברים דמחויב לישן בסוכה בליל ט״ו ,מודו שקיום המצוה הוא בשעת האכילה בלבד ,ורק בכדי שיחשב
שאוכל בסוכה בתור שקבע הסוכה לדירתו ,לזה בעינן שיישן גם בסוכה ,שרק באכילה ושינה יחדיו (שזהו בעלמא שימושי
דירה) נחשב שקבע הסוכה לדירתו ,ובזה שקבע הסוכה לדירתו ע״י אכילה ושינה ,נחשב שמה שמתחילה אכל בסוכה לא היה
זה בדרך ארעי בעלמא אלא בדרך שקבע הסוכה לדירתו .וא"כ כיון שאינו מקיים המצוה בשינה גופא והוא רק שעי״ז יקיימו
המצוה באכילה ,שפיר יש לצדד דרק האכילה שבזה מקיים המצוה בעינן לעשותה קודם חצות ,אבל השינה שאין בזה קיום
המצוה ,לא בעינן קודם חצות ,וגם כשישן לאחר חצות מועיל שעי״ז נחשב שמה שאכל בתחילתו היה זה בדרך קביעות" .עכ״ל.
מי שלא הצליח להירדם בליל יו״ט דסוכות האם קיים מצות שינה בסוכה
נמצא עד עתה .שיש וויכוח בגדר החיוב שינה בליל יו"ט דסוכות .דלהגר"נ גשטטנר עצם "השינה" הוי מצוה כמו הכזית
הראשון .ולהגר"מ שטרנבוך השינה היא רק היכ"ת לאשווי 'קביעות' לכזית הראשון ,והוי השלמה למצות אכילה.
והנה ראיתי בספר אחד ,שהביא שמסופר על אחד מגדולי האדמורי״ם שמרוב התרגשות ממצות ד' מינים לא נרדם כל הלילה
דליל יו״ט ,וכתב שם דלכא' אותו אדמו״ר ביטל מצות שינה בסוכה אליבא דהגדול מצרפת שהובא בריטב״א הנ״ל.
ולכא' כל הטענה על אותו אדמו״ר ,זה רק להבנת הגר"נ גשטטנר והג״ר אליהו ברוך פינקל הנ״ל דהשינה עצמה הוי "מצוה"
דומיא דאכילת הכזית הראשון ,בזה י״ל דמי שלא נרדם לא קיים את המצות שינה [דומיא דמי שלא אכל כזית פת] .אבל
להגר״מ שטרנבוך דאין השינה עצמה מצוה בפנ״ע אלא רק היכ״ת לאשווי 'קביעות' לכזית הראשון ,בזה יש קצת לצדד דסגי
בעצם "כניסתו לשינה" בסוכה ,אף אם לבסוף לא עלה בידו להירדם ,כיוך דקבע את מקום שינתו בסוכה סגי בזה לאשווי
שהכזית הראשון היה בקביעות ולא בדרך ארעי ,ואין צריך את עצם השינה עצמה .ויש לדון.
15
הנענועים מעין 'מלכיות' -לרמז לנו דהלולב
שמראה על 'ניצחון בדין' -זה בזכות המלכת ה'
הגאון רבי שלמה קלוגר זצ״ל בחכמת שלמה (גליון השו״ע ,תרנ״א סוף סעי' ה') כתב :״נענוע הלולב היא מעין קבלת מלכות שמים
בקריאת שמע ,דבקריאת שמע הוי להמליך אותו יתברך למעלה ולמטה ולד' רוחות שבעולם ,וכן הוי נענוע הלולב לד' רוחות
ולמעלה ולמטה לקבל מלכותו כמו בקריאת שמע״[ .ומקורו בגמ' בסוכה (דף ל״ו ,ב') ״א״ר יוחנן מוליך ומביא למי שהארבע רוחות שלו מעלה
ומוריד למי שהשמים והארץ שלו״ .ובהליכות שלמה (פי״א דבר הלכה אות ל״ב) כתב מרן הגרש״ז זצ״ל :״יש להסתפק האם צריך לכוין שהוא מנענע למי
שד' רוחות ושמים וארץ שלו ,כדי לעצור רוחות וטללים רעים ,כיון שכל תקנת הנענועים היתה לשם כך כמבואר בגמ' ,או דאע״פ שזהו סיבת התקנה מ״מ אין
מוטל על האדם לכוין אלא שהוא מקיים מצוה דרבנן .וצ״ע].
ממשיך הג״ר שלמה קלוגר :״והנה ידוע [ויקרא רבה פרשה ל'] דהלולב מרמז מה שנצחו ישראל בדין בראש השנה .ובמה נצחו?
הוא כמו שאמרו חז״ל בראש השנה [דף ל״ד ,ב'] ״המליכוני עליכם כדי שיעלה זכרוניכם לפני לטובה״ ,אם כן על ידי מה
שממליכין אותו יתברך למטה ואומרים 'מלך על כל הארץ' ועושין אותו מלך ,לכך זכו בדין .וכיון דהלולב מרמז דנצחו בדין,
מנענעין בו תחלה לד' רוחות ואחר כך למעלה ולמטה לרמז דב״קבלת מלכות שמים״ זה -זכינו בדין״ .עכ״ל .עיי״ש.
ונראה להוסיף ,דכיון דיש בנענועים ענין של ״המלכת הקב״ה״ דומיא דהמלכת הקב״ה בראש השנה ,לכן אנו ״אוגדין״
בארבעת המינים את כל החלקים שיש בכלל ישראל ל״ אגודה אחת״ (צדיק שיש בו טעם וריח ,רשע וכו' ,כידוע מהמדרש),
דבזמן 'המלכה' צריך שלא יהיה שום פירוד ,כמש״כ בספרי (וזאת הברכה פיסקא שמ״ו) ״ויהי בישרון מלך -אימתי -בהתאסף
ראשי עם יחד שבטי ישראל״ -כשהם עשוים אגודה אחת ולא כשהם עשוים אגודות אגודות״ .עכ״ל הספרי.
וכן בשופר מצינו בר״ה (דף ל״ד) דכתב הריטב״א דהטעם דהתקין רבי אבוה (שם) לתקוע תשר״ת תש״ת תר״ת הוא משום
שכל אלו היו מנהגים חלוקין -היו שתקעו תשר״ת ,היו שתקעו תש״ת ,והיו שתקעו תר״ת ,וכדי להשוות המנהגים ושלא תהא
תורה כשתי תורות (ושלא תראה חלוקה .לשון רבינו חננאל שם) התקין רבי אבוה לתקוע כל סוגי המנהגים .וצ״ב מהו הטעם
שדוקא בשופר עבדינן את כל סוגי המנהגים השונים ,שלא מצינו כן בשאר מצוות.
ושמעתי ממרן הגרמ״צ ברגמן שליט״א לבאר ,דהנה בתקיעת שופר אנו ממליכים את ה' ״למלך״ [כמש״כ בגמ' בר״ה ט״ז
שתמלכוני עליכם ...ובמה בשופר (וקאי גם על מלכויות .ריטב״א שם)] ,ובזמן 'ההמלכה' צריך שלא יהיה שום פירוד ומחלוקת
ומנהגים שונים ,כמש״כ בספרי הנ״ל ״ויהי בישרון מלך -אימתי -בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל״ -כשהם עשוים
אגודה אחת ולא כשהם עשוים אגודות אגודות״ .עכ״ל הספרי .ולהכי דוקא ״בתקיעת שופר״ עבדינן את כל המנהגים ,שלא
יראה ח״ו איזה פירוד .לקיים מה שנאמר ״יחד שבטי ישראל״ -באגודה אחת.
מכתב מהגרעק״א
ב״ה ,ג' בשבת י״ב אלול פ״ק פוזנא
שנות חיים ושלו' דשנים ורעננים
לכבוד ידידי כל העדה קדושה נכבדיה ויקריה קצינים בק״ק וואלשטיין יע״א
כהיום בבוא לביתי כבוד ידידי מחו' הרב המהא״ג אב״ד דקהלתכם יצ״ו ד' יאריך ימיו ושנותיו בטוב ,שמחתי לקראתו כי בא
צדיק זה לבית מלוני ,והתעלסתי עמו באהבים ערך שעה.
אולם אח״ז נעויתי משמוע כי רבתה המריבה בשעריכם בעניני חברות ובשאר ענינים ,לוחמים זה מול זה ,גדול עד לשמים
בעו״ה...
ואתם ידידי שימו לבבכם ותנו דעתכם להשלים יחד ...ובפרטות כעת בימים הקדושים אשר התפילות כשהעדה בשלו'
מתקבלים לטובה ,ואנחנו מזכירים בתפילות ״מלכות״ וכתיב ויהי בישורון מלך ,בהתאסף ,כלומר אימתי מייחד
מלכותו בישורון ,בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל ,שיהיה הכל באחדות ראשים וההמונים .שמעו אלי ותשלימו
קודם יום הדין הגדול והנורא ,ויהי ד' עמכם ,ותזכו לצאת בדימוס להחקק לחיים טובים ארוכים דשנים ורעננים.
כעתירת ידידכם דש״ת בלו״נ
הק' עקיבא גינז
[נדפס ב״כתב וחותם״ בעמ' האחרון]
למה מרן הח״ח התפייס עם ר' מאיר שמחה דוקא בהל' שופר
ידוע שמרן הח״ח לא הביא במשנ״ב פסקים מגדולי דורו בשמם [גם כאשר מזכיר דבר ממה שממע מאחד מגדולי דורו אינו מזכירו בשמו ,עיין
בביאור הלכה (סי' קמ״ב ד״ה בפחות) :״והראני גדול אחד שמפורש בר״ן וכו' (וידוע דזהו ראש ישיבת ראדין הג״ר משה לנדינסקי זצ״ל)] .זולת פעם אחת
בהל' שופר סי' תקפ״ה ,ב' שהביא מדברי מרן הגאון ר' מאיר שמחה בעל ה״אור שמח״ ,בטעם שתוקעים בימין ,וידוע שהסיבה
לכך ,שבועידת פטרבורג ,היה ביניהם חליפת דברים קשה ,ורצה הח״ח לפייסו ולהראות שאין בלבו על ר' מאיר שמחה.
וחשבתי ,למה הח״ח הביא מדבריו של הגאון ר' מאיר שמחה דוקא בהל' שופר ,ולא הביא מדבריו למשל בהל' יוה״כ כאשר ציין
בשעה״צ את הגרעק״א שיוה״כ שחל בשבת יש חובת ״קידוש״ [וחולה ל״ע שאוכל חייב בקידוש] ,יכל מרן הח״ח לכתוב:
״ודעת הגאון מהר״ר מאיר שמחה הכהן בספר אור שמח הל' עבודת יוה״כ שאין חובת קידוש״ .וכן למשל בהל' חנוכה שכתב
המשנה ברורה שעני אינו חייב למכור כסותו עבור נרות ההידור ,יכל מרן הח״ח לכתוב :״והגאון מהר״ר מאיר שמחה הכהן
בספר אור שמח דקדק מהרמב״ם שמוכר כסותו גם עבור נרות ההידור״ .בפשוטו י״ל דכשהביאו בהל' שופר הוא לא חרג
ממנהגו לגמרי דהביאו רק על ״טעמו של מנהג״ ולא הביא ממנו ״פסק הלכה״.
וע״ד צחות י״ ל דדוקא בשופר -שזה המלכה -וצריך להיות באגודה אחת וכדכתיב ״ויהי בישורון מלך״ -אימתי :בהתאסף
״ רא שי עם ״ -אז ראה הח״ח להתאסף ביחד עם ר' מאיר שמחה ולהביא ביאורו בהא דתוקעין -וממליכין להקב״ה -בימין.
ניתן לקבל את הקונטרס בכתובות מיילk05041716l5@ pmail.com :
ניתן להשיג את הקונטרס בבית אמי שתחי' רחוב סוקולוב 24בני ברק.
בקשה :הוצאות הדפוס מאד יקרות ,ואשמח עם כל תרומה .וזכות התורה הקדושה תעמוד לתורמים להתברך בשנה טובה ומוברכת,
ולהרבה סייעתא דשמיא בכל הענינים ,ולאריכות ימים ושנים טובות מתוך בריאות ונחת ,וימלא ה' כל משאלות לבם לטובה ולברכה.
לתרומות :בנק פועלים ,סניף ,655מספר חשבון174224 :
בברכת ״מועדים לשמחה״ להערות יצחק קופל0504171615 :
16
למעשה פרק יט המועד
פרק יט
הלכות חוה"מ המצויות בחג הסוכות
קטיפת ד' מינים
א .מותר לקטוף ארבעת המינים ואף אם יצטרכו לכך מלאכה שהיא מעשה אומן וטירחה
מרובה ,וכנתבאר בפרק טז' בדין מלאכה לצורך מצוה חיובית שזמנה במועד.
עשיית קישוטים
ב .הכנת קישוטים לצורך נוי הסוכה מותר רק במעשה הדיוט ולא במעשה אומן ,וכנתבאר
בפרק הנ״ל בדין מלאכה לצורך מצוה שאינה עוברת.
תיקון כלי נגינה
ג .תיקון כלי נגינה לצורך שמחת החג או שמחת בית השואבה במעשה הדיוט מותר,
ובמעשה אומן יעשהא שאלת חכם ,ועיין עוד במה שיבואר בפרק טז' בענין זה.
מודעות לשמחת בית השואבה
ד .מותר להדפיס מודעות לצורך קיום שמחת בית השואבהב ,ובלבד שלא יכוין מלאכתוג,
ואם כיון למועד צ״ע אם מותר להשתמש בהםד.
בניית והרחבת סוכה
ה .בניית סוכה למי שאין לו סוכה מותר לעשות וגם במעשה אומן ,ואף בכיון מלאכתו
מותר ,ולכתחילה לא יכוין ,ואם יש לו סוכה וחפץ להרחיב שיהיה נוח יותר מותר רק
במעשה הדיוט כנתבאר הכל בפרק טז'.
ו .לצורך אחרים בחינם מותר בכל אופן ,ולצורך אחרים אסור בשכר במעשה אומן
כנתבאר שם.
א שהרי אסור מעשה אומן לצורך המועד ,אלא שיש לדון אם דבר זה נחשב כצרכי רבים שהותר אף במעשה אומן כמבואר א.
בסימן תקמד'.
שהרי יש בהם צורך המועד. ב.
וכדין כל צורך המועד שאסור לכוין מלאכה ,וכמבואר בסימן תקמ' במ״ב סק״א ובשעה״צ תקמה' לא'. ג.
וכנתבאר בסוף פרק יח' דאסור להנות ממעשה חוה״מ לעושה במזיד ,אמנם אם נימא שנחשב כצרכי ציבור אף שלכתחילה ד.
לא יכוין כמבואר בבה״ל בסימן תקמד' ומ״מ אינו נאסר במכוין כמבואר שם.
תדפיס מהקונטרס ״המועד למעשה״ על הלכות חוה״מ אשר כולל עשרות דוגמאות מצויות ומעשיות
ניתן להשיג בטלפון , 0534168539או במייל A42028966@GMAIL.COM
למעשה הלכות חוה״מ המצויות בחג הסוכות המועד
בניית פרענצעיס'
ז .בניית פרענצעיס' יש לדון להתיר במעשה אומן כיון שיש בזה צרכי רבים וכנתבאר
הלכותיהם בפרק טו'.
כתיבת רשימת קניות לחג
ח .מותר לרשום קניות הנצרכות לחג ללא שינוי כדין כתיבה לצורך אוכל נפש וכמבואר
בפרק ח' הלכה כח'.
הכנת ריבת אתרוגים
ט .אסור להכין ריבת אתרוגים לצורך שימוש אחר החגה ,ואף להכין כדי לתת לאדם
שנוסע למקום שלא יהיה לו נראה לאסורי.
תיקונים בספר תורה
י .ספר תורה הנצרך לקריאה בשבת חוה״מ או שמחת תורה מותר לתקנו גם במעשה אומן
כנתבאר בתחילת סימן תקמה'.
בישול לצורך אחרי החג
יא .אסור לבשל לצורך אחר החג ,ואף מי שיש לו סעודת מצוה כגון ברית וכיו״ב ,ואף
אם עי״ז לא יספיק לבשל הכל ויצטרך לקנות ולהוציא ע״ז כסף וכנתבאר בפרק ו' הלכה
לה' ,ואפשר ע״י ריבוי בשיעורים וכנתבאר שם הלכה כה'.
הכנת אוכל להקפות שניות
יב .הכנת אוכל למוצאי החג לצורך הקפות שניות יש להסתפק אם דינו כצרכי רבים
שהותר לצורך זה מלאכה שלא לצורך המועד במעשה הדיוט.
ה וככל מלאכת הדיוט שאסורה שלא לצורך המועד. ה.
ו ואף שיש סגולה גדולה בדבר נראה שאינו נחשב כדבר האבד וצ"ע. ו.
תדפיס מהקונטרס ״המועד למעשה״ על הלכות חוה״מ אשר כולל עשרות דוגמאות מצויות ומעשיות
ניתן להשיג בטלפון , 0534168539או במייל A42028966@GMAIL.COM
מיסודו ש\
^ י< ז ד 7ייץ(
נותן טעם
מתוק מדבש ההלכה ,המדע
והסודות שמאחורי חלת הדבש
משולחן
מוקד הכשרות
שאלות ותשובות
המסע שהחל בשנת השמיטה תשנ7״א שהגיעו לשולחנם
של רבני מוקד הכשרות
בכפר עכברה ,הפך למפעל של עשרות
שנות הקפדה • הגאון רבי יעקב
זילברברג שליט״א ,ר״מ ותיק בישיבת
׳תפארת יעקב׳ בזכרוךיעקב ,חושף את
הסודות שמאחורי ההדסים המהודרים
של ׳שארית ישראל׳ :כיצד בוחנים אלפי
עלים ,מהו ׳חוט המקיף׳ ,מדוע חשוב
שההדס יהיה ׳מעוצה׳ -וכמה הדסים
נפסלים בדרך אל השילוש המושלם •
מרדכי ברזל
ערב סוכות ,בני ברק .בעוד הרחובות הופכים
לים של סכך ,לולבים ואתרוגים ,יש מי שמשקפי
המגדלת שלו מכוונים אל הפרט הזעיר ביותר
במצוות ארבעת המינים :העלה הזעיר של ההדס.
הם צמחו במשך חודשים בחלקות גידול שנבחרו
בקפידה ,נבדקו במדגמים ,נקצצו בעיתוי מדויק,
נארזו והובלו .אולם המבחן הגדול עדיין ממתין
להם :שולחן המיון.
זל67/7
שם ,תחת עיניהם הבוחנות של ממיינים מנוסים,
נפתח כל צרור .הדס אחר הדס ,קן אחר קן ,עלה
אחר עלה .כל סטייה זעירה נבחנת .כל שלישיית
עלים נמדדת .ענף שנראה לעין בלתי־מקצועית
נאה ,ירוק ומושלם ,עלול להיפסל מרמת ההידור
הגבוהה בגלל מרחק זעיר בין בסיסי העלים.
מאחורי מלאכת המיון המדוקדקת הזו עומד
של ההידוד
p ? n
הגאון רבי יעקב זילברברג שליט״א מבני ברק,
המכהן זה שנים רבות כר״מ בישיבת 'תפארת
יעקב ,בזכרון־יעקב .במשך השנה הוא שקוע
בעולמה של הישיבה ובהרבצת תורה לתלמידים;
בהתקרב חג הסוכות הוא שב אל עיסוק נוסף,
שנולד כמעט במקרה לפני יותר מארבעים שנה
והפך מאז למפעל חיים :הדסים מהודרים תחת
כשרות לשארית ישראל.,
מהנעשה בשטח » 04
"המוטו שלנו הוא הדסים בלי פשרות". כמעט באותו קו ממש .לא הסתמכות על רצועה
רחבה ,לא צירוף של מרחק נראה לעין ,אלא שילוש הכול התחיל
אפשר לשמוע במשפט הזה את כל הדרך הארוכה :את
שליחות האברכים בשנת השמיטה תשמ״א; את המסע
לעכברה; את ההדסים שנמכרו ללא רווח; את הסיורים בין
מגדלי הארץ; את ההתלהבות של ימי הקמת "דגל התורה״;
הדוק וברור ככל האפשר.
זה נשמע כמו פרט זעיר ,אך הוא הופך את מלאכת
המיון לעבודה מפרכת. בשמיטה
הסיפור מחזיר אותנו לשנת תשמ"א.
ואת אלפי השעות שעברו מאז ליד שולחנות המיון. עשרים וחמישה עלים ,אלפי פעמים שנת שמיטה שררה בארץ ,ובבתי המדרש התעורר
הממיין נוטל לידיו ענף אחד .הוא אינו יכול דיון מעשי :מה דינם של הדסים שגדלו בשנת
בסופו של דבר ,הקונה נוטל לידיו שלושה ענפים קטנים להתרשם מן המראה הכללי ולהניחו באריזה .עליו השביעית? כידוע ,נחלקו הפוסקים אם הדס העומד
ומצרף אותם אל הלולב .הוא אינו רואה את ההדסים לעבור קן אחר קן ולבחון את נקודת יציאתו של לריח נוהגת בו קדושת שביעית .עד אותה שנה לא
שנפסלו ,את המשלוחים שלא עמדו בציפיות ואת העיניים כל עלה. היה הנושא מצוי במיוחד בתודעת הציבור הרחב,
שבחנו אלפי בסיסי עלים .הוא רואה רק ענף ירוק ,צפוף בהדס אחד עשויים להיבדק כעשרים וחמישה עלים. ורבים לא נהגו להחמיר בו .אולם בשנת תשמ"א
ונאה. את הבדיקה הזו יש להכפיל באלפי הדסים .שעות התעוררו אברכים ובני תורה לחפש הדסים שלא
ארוכות חולפות ליד שולחנות המיון ,כשהעיניים יהיה בהם כל חשש שביעית.
אבל לפעמים עולם שלם של הידור תלוי בחוט אחד. מתאמצות לזהות הבדלים של מילימטרים ולעיתים הרב זילברברג ,אז אברך צעיר בכולל של הרב
פחות מכך. איברמס ,נשלח בשליחות קבוצת אברכים למשימה
חוט דק עד מאוד. הבדיקה אינה יכולה להיעשות בחיפזון .הדס לא שגרתית .היעד היה עכברה ,כפר ערבי ששכן
שנראה ממבט ראשון משולש כולו ,עשוי להתגלות בפאתי צפת ובו גידלו התושבים הדסים.
בבחינה מדוקדקת כמי שחלק מקניו אינם עומדים הנסיעה מבני ברק אל פאתי צפת באותם ימים לא
ברמת ההידור הנדרשת .לעיתים די בעלה אחד הייתה קפיצה קלה בכביש מהיר .הרב זילברברג
שבסיסו גבוה מעט מחבריו כדי להוריד את אותו יצא צפונה ,הגיע אל מגדלי ההדסים המקומיים
קן מחשבון השילוש. ובא עמם בדברים .לאחר שבדק את הסחורה ,רכש
הרב זילברברג אינו קונה את ההדסים בעיניים כמות גדולה של הדסים והוביל אותה לבני ברק.
עצומות .לפני הרכישה הוא עורך מדגם שנועד ההדסים נמכרו לאברכים במחיר העלות .לא הייתה
להוכיח כי בחלקה או במשלוח קיים פוטנציאל כאן יוזמה מסחרית ,וגם לא מחשבה על עיסוק
ממשי לאחוז גבוה של הדסים משולשים .אלא שגם קבוע .זו הייתה שליחות חד־פעמית שנועדה לספק
המדגם הטוב ביותר אינו יכול להחליף את המיון לבני הכולל הדסים ללא חשש שביעית.
הפרטני. אלא שמשהו באותו מסע צפונה ,במפגש עם
רק כשהמשלוח נפתח וכל ענף נבדק לעצמו, המגדלים ובחיפוש אחר הענפים המהודרים ,נגע
מתגלה התמונה המלאה .לא אחת נפסלים מן הרמה בלבו של האברך הצעיר .העיסוק החד־פעמי הוליד
הגבוהה אחוזים ניכרים מן ההדסים שנרכשו .הם אהבה לדבר.
מועברים לרמות כשרות אחרות ,ורק ההדסים "נקשרתי לזה" ,הוא מספר" .התחלתי להתעניין
שנמצאו משולשים לכל אורכם לפי אמת המידה בהדסים ,ללמוד את התחום ולראות היכן אפשר
המחמירה נותרים באריזת ההידור. להשיג הדסים משובחים באמת".
מאחורי כל אריזה כזו מסתתר אפוא גם סיכון מאותה שנה המשיך הרב זילברברג לעסוק בהדסים
כספי לא מבוטל .את המשלוח צריך לרכוש מראש, מדי ערב חג הסוכות .הוא נסע ברחבי הארץ ,פגש
אולם איש אינו יכול להבטיח כמה ממנו ישרוד את מגדלים ,בדק חלקות ,בחן זנים ולמד לזהות את
המיון הקפדני. ההבדלים הקטנים שבין הדס נאה להדס מהודר
"יכולים להיות משלוחים שנראים מצוינים", באמת .משנה לשנה הצטבר הניסיון ,ושמו החל
מספר הרב זילברברג" ,אבל כשמתחילים לבדוק להתפרסם בקרב מבקשי ההידור כמי שמשווק
הדס־הדס ,מתברר שחלק גדול אינו מתאים לרמה הדסים ברמה גבוהה במיוחד.
שאנחנו דורשים .אם החלטנו על רמת הידור
מסוימת ,לא משנים אותה בגלל ההפסד .מה שלא הדסים של ״דגל״
עומד בה -יוצא". פרק מיוחד בתולדות ההדסים נפתח עם הקמתה
של תנועת "דגל התורה".
לא צעיר מדי הימים היו ימי התעוררות גדולה .ציבור בני התורה
השילוש הוא אמנם המבחן ההלכתי המוכר ביותר, חש כי קם לו בית ציבורי משלו ,וההתלהבות
אך הוא אינו המבחן היחיד. הקיפה כל דבר שנשא את שמה של התנועה
הדס איכותי צריך להיקצץ בזמן הנכון .הדסים החדשה .במסגרת הפעילות התבקש הרב זילברברג
שנקטפו בשלב מוקדם מדי עדיין אינם "מעוצים" לשווק את ההדסים תחת שמה של "דגל התורה".
דיים -הענף והעלים עודם צעירים ורכים .למראית ההיענות הייתה גדולה .רבנים ,ראשי ישיבות
עין הם עשויים להיות ירוקים ורעננים מאוד ,אולם ואברכים ביקשו לרכוש את ההדסים ששמם כבר
עמידותם נמוכה יותר והם עלולים לנבול במהירות. נודע באיכותם .וכאשר קמה מערכת הכשרות
ב׳שארית ישראל׳ בודקים אפוא גם את חוזקו של ׳שארית ישראל' ,עבר מערך ההדסים לפעול תחת
ראש ההדס ואת מידת התעצותו .המטרה אינה רק השגחתה המהודרת.
שההדס יהיה מהודר בשעת הרכישה ,אלא שיישאר מאז חלפו עשרות שנים .שיטות הגידול התפתחו,
נאה ורענן לאורך ימי החג. חלקות התחלפו ודורות של קונים עברו ליד
לצד השילוש והחוזק קיימת גם צורת ההדס .ענף הדוכנים .דבר אחד לא השתנה :החיפוש אחר הדס
עקום ,מבנה בלתי־אחיד או עלים שאינם מסודרים שאין בו פשרות.
בצורה נאה עלולים לפגוע במראהו .לכן נבחנת
גם חזותו הכוללת :שיהיה ישר ,צפוף ,רענן ובעל מבחן החוט
צורה נאה ככל האפשר. האתגר המרכזי בהדס הוא השילוש.
שלושת המרכיבים מתחברים יחד :שילוש מושלם, כידוע ,נפסק בשולחן ערוך שלמצווה צריך שיהיה
חוזק ועמידות ,והדר חיצוני הראוי למצווה. ההדס משולש בכל שיעורו ,ולעניין הכשרו מעכב
שיהיה רוב שיעורו משולש .רוב רובם של ההדסים
ההדסים של גדולי ישראל הנמכרים גם היקרים אינם בגדר זה ודאי לא כולו
רמת המיון הבלתי־מתפשרת עשתה לה שם בעולם בשיעור חזו״א .ובדרך כלל הרבה פחות מכך.
התורה .במהלך השנים הגיעו אל הרב זילברברג מרן החזו"א זצוק"ל ,מתוך מגמה להבהיר ולהקל,
רבנים וגדולי תורה שביקשו לרכוש דווקא את קבע כלל -כפי שהעיד משמו תלמידו הגרח״ש
הדסיו. גריינימן זצוק"ל -ש״חוט המקיף זה ודאי טוב".
הוא מספר בהתרגשות על מרן הגרי"ש אלישיב כלומר ,אם אפשר להעביר סביב הענף חוט אופקי
זצוק״ל ,מרן הגראי״ל שטינמן זצוק״ל והגאון רבי אחד ,באופן שהחוט יפגוש בעת ובעונה אחת את
חיים שאול גריינימן זצוק"ל ,שנמנו עם רוכשי בסיסיהם של כל שלושת העלים ,הרי לפנינו קן
ההדסים .עבורו לא הייתה זו רק הבעת אמון משולש.
אישית ,אלא אחריות כבדה :כאשר גדולי תורה אלא שכאן בדיוק מתחיל ההבדל שבין כשרות
סומכים על המיון ,אי אפשר להרשות לעצמך לעגל להידור.
פינות. החזון איש לא קבע באיזה עובי יהיה אותו חוט.
האמון הזה לא נבנה באמצעות פרסום .הוא צמח ככל שהחוט עבה יותר ,הוא מסוגל לכלול בתוכו
משנה לשנה ,מהדס להדס ומעלה לעלה .הקונים פער גדול יותר בין נקודות יציאת העלים .ממילא,
ידעו כי מאחורי האריזה עומדות עשרות שנות ככל שמבקשים לדקדק יותר בשילוש ,כך יש
ניסיון ,ובעיקר נכונות לוותר על כמויות גדולות לבחון את העלים באמצעות חוט דק יותר.
כדי שלא לוותר על רמת ההידור. בהדסי "שארית ישראל" מבקשים להגיע אל רמת
לקראת סיומה של השיחה חוזר הרב זילברברג אל ההידור המרבית :חוט דמיוני דק ביותר ,כמעט
המשפט המלווה את המפעל לאורך השנים: חסר עובי .שלושת בסיסי העלים צריכים להיפגש
גלאט » תשרי תשפ׳יז
משולחן נותן טעם בירורההלכהלאורהמציאות
מוקד הכשרות מתוק מדבש :ההלכה ,המדע והסודות
תבו
שרושתלשו תו
שוהלכחנםת
ללוא
עוש
הגיש שמאחורי חלת הדבש
רבנימוקד מעמד הדבש בהלכות טומאה ,ערלה
וכלאיים
מכיוון שהדבש אינו נוצר מגוף הדבורה
הדבש אינו רק מאכל טעים ,אלא תופעה
הלכתית וטבעית מרתקת .במבט ראשון ,קשה
להבין כיצד מאכל המופק מחרק טמא מותר
אלא מורכב בצורתו המקורית מצוף המלוקט למאכל ,שהרי הכלל ההלכתי הידוע קובע:
מפרחים ועצים שונים (כגון דבש אקליפטוס או "היוצא מן הטמא -טמא" .אם כן ,כיצד הפך
פרחי בר) ,מתעוררת שאלה לגבי מקור הצוף: הדבש למאכל כשר ופופולרי כל כך?
שאלה ערלה :דבש המופק מצוף של עצי ערלה - בחז"ל (מסכת בכורות דף ה ):מובאים שני
מותר .הכלל ההלכתי קובע שאיסור ערלה חל הסברים מרכזיים להתרת אכילת דבש דבורים:
תוספי תזונה העשויים כמוסות (קפסולות) אינו מתמצה מגופן :הדבורה אינה מייצרת את
מג'לטין אשר בתוכן נוזל בו מומסים אך ורק על הפרי עצמו ולא על העץ או הצוף.
קדושת שביעית :בפרחים המיועדים לריח, הדבש מגופה עצמה (בשונה מחלב פרה ,המיוצר
חומרים חיוניים כשרים .התכשירים אינם מגוף הבהמה) .הדבורה הינה רק "מובילה" -
מקבלים הכשר ואולם ישנה אפשרות (לא שבהם "הנאתם וביעורם שווה" ,נוהגת קדושת
שביעית .משום כך יש לדון האם קדושת הצוף היא מוצצת את הצוף מהפרחים ,אוגרת אותו
תמיד פרקטית) לחתוך את הכמוסה ולמצות בגופה ,ומקיאה אותו בכוורת.
מתוכה את הנוזל האם הדבר מותר?. עוברת גם לדבש המופק ממנו.
כלאי הכרם :במקרים מסוימים שבהם איסור גזירת הכתוב :דעת רבי יעקב היא שהתורה
ריבתה והתירה במפורש דבש דבורים.
תשובה כלאיים אוסר אף את גוף העץ עצמו ,יש לבחון
הבדל מעשי בולט עולה בדין דבש צרעים :אם
האם איסור זה מתפשט גם אל הצוף ואל הדבש
באפשרות זאת טמונה חומרא וקולא. הנוצר ממנו. הטעם הוא משום שהדבש אינו מתמצה מגוף
באם הנזקק לתכשיר מוגדר חולה שאין בו החרק -גם דבש צרעים מותר .שגם דבש זה
סכנה מותר הוא עקרונית בבליעת תרופה תוצרי כוורת נוספים :מזון מלכות, מופק בצורה דומה לדבורים .אכן אם ההיתר
לא טעימה -פעולה המוגדרת אכילה שלא הוא גזירת הכתוב מיוחדת -הרי שהתורה
כדרך .ואולם באם ההיתר הוא רק בבחינת פרופוליס ודונג התירה דבש דבורים בלבד.
דחויה ולא הותרה הרי שבנדון דידן חובתו בשונה מדבש רגיל ,בכוורת קיימים תוצרים בשולחן ערוך (יורה דעה סימן פ"א סעיף ט')
להחמיר ולהוציא את הנוזל הכשר מהכמוסה נוספים המיוצרים ישירות מגוף הדבורה: נפסק להלכה שדבש צרעים מותר (אף שיש
האסורה באם אין בכך לפגוע ביעילות ”מזון מלכות״ :מופרש מבלוטות בראשה של חולקים) ,ומכאן שעיקר הטעם ההלכתי נשען
התרופה .מאידך ,מי שאינו מוגדר חולה הדבורה ומשמש כמאכלה של המלכה .מכיוון על כך שהדבש אינו יציר גופן של הדבורים.
שאב״ס ואינו רשאי לבלוע תרופה לא כשרה- שהוא מתמצה מגוף החרק עצמו ,הוא אסור
יכול להוציא מהכמוסה את התוכן כנ״ל. למאכל מדין "היוצא מן הטמא -טמא". השלכות הלכתיות נוספות:
ושהועלה החשש שהנוזל נאסר משום שבלע פרופוליס :חומר המורכב משרף עצים ,שעווה
ברכת הדבש :ב׳תורה תמימה' (ויקרא פרק י"א פס'
את טעם הג'לטין בעודו בתוך הקפסולה, ורוק דבורים .מכיוון שהוא מכיל הפרשות
מגוף הדבורה ,דינו ההלכתי חמור ודומה למזון כ"א) הביא בשם ראשונים כי מאחר ומקורו של הדבש
דפשיטא להו השיבו חברי הבד״ץ הוא צמחי ולא מגוף הדבורה ,היה ראוי לברך עליו
שהקפסולות יבשות דיין בכדי לומר שאין מלכות.
דונג (שעוות דבורים) :מופרש מבלוטות בבטן "בורא פרי האדמה" ,אך מכיוון שטעם הצמח אינו
טעם נפלט מהן בכבוש והוראת פתיחת ניכר בו -ברכתו "שהכל"( .ויש שתמהו על כך ,שהרי
הקפסולות לא זזה ממקומה. הדבורה ומשמש לבניית החלות .אינו מוגדר
כמאכל. הפרחים לא ניטעו מראש עבור הדבש).
הנודר מן החי :בשו"ת 'שער אפרים' ובספר 'בית הלל'
(ס"ק ה') פסקו כי אדם שנוהג או שנדר שלא לאכול
איכות הדבש ,זיופים והיבטי כשרות "דבר מן החי" -מותר באכילת דבש דבורים ,מכיוון
למעשה שאינו גדל או מתמצה מגוף הדבורה.
דבש טהור ואיכותי מכיל ריכוז גבוה של
סוכרים טבעיים ,ולכן נוטה להתגבש ולהיקרש
ככל שעובר הזמן -תופעה המעידה על איכותו גויים ,בישול ופסטור
(ניתן להחזירו למצב נוזלי בקלות על ידי הצעת במשנה (עבודה זרה לט ):מוזכר הדבש כדבר שמותר
הכלי במים חמים). לקנותו מהגוי ללא חשש .כי משום מה נחשוש?
מנגד ,בענף הדבש קיימים זיופים ובעיות מתערובת יין נסך? היין מקלקל את הדבש ,ולכן הגוי
כשרות שונות: לא יערבב אותו .משום חשש בישולי עכו"ם (שהגויים
ישנם יצרנים המוהלים את הדבש בסירופ תירס מבשלים את הדבש להפריד את השעווה)? הדבש
או מי סוכר .בדבש מזויף קיים חשש של הכנסת נאכל כמות שהוא חי ללא בישול ,ואין הבישול מעלה
תמציות חומרי טעם וריח שאינם כשרים. או מוריד בו.
יש המרוקנים את כל הדבש מהכוורת ומאכילים מכך שהגמרא תלתה את היתר בישולי עכו"ם בכך
את הדבורים במי סוכר בזמן אגירת הצוף ,דבר שדבש אינו מוצר הטעון בישול (ולא בכך שהגוי לא
הפוגע באיכות הדבש. התכוון לבשל) -מדייק שו"ת הר"ן (סימן ה') שגם אם
אנו בבד"ץ מקפידים על שייצור הדבש יהיה גוי מבשל מאכל במטרה צדדית (כמו הפרדת רכיבים
אך ורק לדבש טהור שאין בעיות כשרות ולא להשבחת הטעם) ,עדיין יש בו משום בישולי
עצמיות ,ואנו מוודאים כי הדבש עובר סינון עכו"ם .כנגזרת מכך ,יש הדנים האם פסטור חלב או
כראוי מחלקי דבורים וכי רדייתו לא נעשתה מזון על ידי גוי (שנועד רק להשמדת חיידקים
תוך חילול שבת. ולא להשבחת המאכל) נחשב כבישולי עכו"ם.
שאלה
רבים תמהים כיצד על מוצרי פרווה יש
כיתוב שיש בהם את האלרגן חלב.
תשובה
התשובה לכך היא שמדובר במוצרים
המיוצרים בקווים שבעבר ייצרו בהם חלב
ונעשתה בהם הכשרה כדין .אף שעפ"י
הלכה די בכך מערכת החיסון היוצרת
תגובות אלרגיות מזהה אף כמויות מזעריות
של אלרגן שאין להן משמעות הלכתית.
גדולי רבני הקהילות מרחבי הארץ ומירושלים הגיעו לביקורים בשחיטת ׳שארית׳ במשחטת עוף ירושלים
יחד עם רבני השחיטה הגרא״מ שוורץ ,הגר׳׳מ רטמן והגרי׳׳ט טורק
בד״ץ ש ארי ת י שר אז, בד״ץ ש ארי ת י שראזי בד״ץ ש ארי ת י שר אל
נוסד ע״י רשכבה״ג מרן הגרא״נז שך זצוקללה״ה נוסד ע״י רשכבה״ג נזרן הגרא״נז שך זצוקללה״ה נוסד ע״י רשכבה״ג מרן הגרא״מ שן־ זצוקללה״ה
הוקם ע״י הגאב״ד הגרח״ש קרליץ זצוק״ל הוקם ע״י הגאב״ד הגרח״ש קרליץ זצוק״ל הוקם ע״י הגאב״ד הגרח״ש קרליץ זצוק״ל
בס־־ד ,ערב סוכות תשפדז בס׳ ד ,תשרי תשפ״ז
בסיד ,אלול תשפ״ו
ולקחתם לכם מן המהדרין
זמני קבלת קהל רישום בישואין
גם השנה הוסדר פיקוח מיוחד לבתי אריזה ומיון לד׳ מינים
ללא ח ש ש טבל ערלה ושביעית : אי שו ר
הדסים: אתרוגים:
לולבים:
לולבי "ל מד קד קין"
אתרוגי " ק או פ מן"
הדסי "ל מר קד קין״
אתרוגי " ק או פ מן"
ה ד סי" רג ל"
אתרוגים "ל מד קד קין"
א תרוגי " ק או פ מן" הננו להודיע כי הקצבייה: לציבור הנרשמים לנישואיו
המחלקה תיהיה סגורה בין התאריכים:
פ א רג'ו
לצערינו בשוק קיימים אלפי אתרוגים מפרדסים שאינם מפוקחים,
ול״ע עם חששות עורלה ומורכבים.
חובה לשים לב לקנות אך ודק בחנויות המפוקהות!
אין לנו פיקוח על מקומות שמוכרים סחורה פתוחה, י״א ת שרי (»-)22.9.2כ״ג ת שרי ()04.10.26
באריזות הסגורות חובה להופיע הולגרמה על כ* אריזה ואריזה, רה' הכינור 21גבעת זאב ירושלים מיום רא שון י״ד חשון תשפ״ז
דירוג הסחורה נעשית בקפידה ע״י ממיינים ת״ח יר״ש
יש *הקפיד שהאריזה תהיה סגורה בעת קנייתה ובחותמת הכשרות.
שעות הפתיחה בין השעות:
רבותינו הגאונים חברי הבד״ץ יענו לציבור על שאלות בעניני ד׳ מינים
עו מד ת ת ה ת פי קו הנו ו ה שג ח תנו (שעון חורף) 18:00-19:30
מורינו הגאון רבי אברהם הכהן רובין שליט״א מורינו הגאון רבי יחיאל יוסף במברגר שליט״א
בכולל בר שאול רח' מרים מזרחי 8רחובות בביתו רח' גאולה 16,חיפה
בימים :י"א -י"ג תשרי
בין השעות 19:00-20:30 12:30-13:30
וכ שרה ל מ הדרין מן ה מהדרין למקרים דחופים ניתן להשאיר טפסים בת.ד .במשרדי הבד״ץ
מורינו הגאון רבי שבח צבי רוזנבלט שליט״א מורינו הגאון רבי צבי וובר שליט׳׳א לפתיחת תיק ניתן לשלוח טפסים למייל si@sherit.org
בבית ההוראה בביה"כ הליגמן בני ברק בביתו :רח' כפר עברי 5נווה יעקב ירושלים
בימים :י"א -י"ד תשרי ,בין השעות 10:00-13:00 בימים :י"א -י"ג תשרי
בין השעות 20:00-21:00 14:30-15:30 8:30-9:30
ובערב יו"ט בין השעות14:30-15:00 8:30-9:30 : בברכת חג כשר ושמח
וע״ז באעה״ח לשכת הנישואין
בברכת כוח״ט המזכירות
המזכירות
שלמה המלך ,19בני ברק ת.ד 3288ב״ב Shlomo Hamelech st. Bnei Brak POB 3288 Bnei Brak שלמה המלך ,19בני ברק ת.ד 3288ב״ב Shlomo Hamelech st. Bnei Brak POB 3288 Bnei Brak שלמה המלך ,19בני ברק ת.ד 3288ב״ב Shlomo Hamelech st. Bnei Brak POB 3288 Bnei Brak
office@sherit.org sheerit-israel.co.il 03-677-7030 03-677-3330 office@sherit.org sheerit-israel.co.il 03-677-7030 03-677-3330 office@sherit.org sheerit-israel.co.il 03-677-7030 03-677-3330
גלאט » תשרי תשפ״ז
יוצא לאור ע"■ הכשרות המהודרת בד״ץ שארית ישראל | שלמה המלך ,19בני ברק | סל׳ | 03-6773330מייל si@sherit.org
הלכות ירידת הגשמים
מאוצרו של בעל הישלמי תודה'
הגאון הגדול רבי בן ציון פלמן זצוקייל
אוצר בלום בכל הקשור לימות החורף והגשמים
הלכותיהן וספקותיהם חידושים ועיונים
ובכל המסתעף לגשמים בהלכות שב ת תרו״מ ועוד.
בהדפסה מרהיבה ומאירת עיניים
כתבי ושיעורי
רבי ש ל ו pציון פלמןזצוק״ל
ניתן להשיג בכל החנויות הספרים המובחרות
הפצה ראשית יפה נוף.
מ(י)צד שני <*\ r m
H.
זווית אחרת על המהפכה
[ן1וצחאףאנ החרדית בהרי יהודה ־ “ז«' w
מה שהחל כהיאחזות קטנה הפך ליישוב חרדי תוסס ,עם קהילה חמה ,מוסדות
תורה וחינוך ותנופת פיתוח .במיצד ,עוד ועוד משפחות מגלות איך נראים החיים
כשיש מקום לנשום .פרויקט 'פסגת הכרם' של חברת אריאל פותח בפניהן דלת
לבית רחב ידיים וליישוב הדעת.
__________________________________________________________ //א.ש אורי
צרכנייה ,גינות וכל שירותי הקהילה בתוך היישוב ,קופות יש מקומות שהתדמית שלהם נשארת מאחור ,הרבה
חולים ,חנויות מזון וכל מה שמשפחה צריכה .עוד ועוד אחרי שהמציאות כבר התקדמה .מיצד הוא אחד מהם .מי
משפחות חדשות עושות את הצעד והיישוב ממשיך שעדיין מדמיין קומץ בתים על גבעה שקסה בהרי יהודה,
להתרחב ולהתפתח בקצב מואץ. עשוי להיות מופתע :ההיאחזות הקסנה של פעם צמחה
ליישוב חרדי שוקק חיים .משפחות מגדלות כאן ילדים,
בית בתקציב נוח מוסדות תורה וחינוך ממלאים את היום בתוכן ,ושכונות
אל איכות החיים מצטרף שיקול שקשה להתעלם ממנו, חדשות מצטרפות לקהילה קיימת ומבוססת.
האפשרות לקבל הרבה יותר בית במסגרת התקציב
המשפחתי .בשוק שבו משפחות נדרשות לשקול כל חדר בתוך תנופת ההתפתחות הזו מתרחש גם שינוי בתפיסה.
וכל מטר ,דירה גדולה במיוחד עם מרפסת רחבת ידיים יותר ויותר משפחות מרשות לעצמן לבחון מחדש את
פותחת אפשרויות אחרות. המשוואה המוכרת :כמה מקום מקבלים בבית ,איזו ילדות
מעניקים לילדים ,ואיך רוצים שייראה סדר היום המשפחתי.
חדרי הילדים ,פינת הלימוד ,שולחן השבת והאפשרות
לארח מקבלים מקום בתכנון .גם המרפסת הופכת לחלק שנו ת חיים של שלחה אינסופית
מחיי הבית ,מקום לשבת מול הנוף בסוף היום ,סוכה גדולה קל לדבר על נוף .קשה יותר להסביר כמה שלווה הוא נותן
ומפנקת וסטנדרט בניה גבוה. כשהוא הופך לחלק מהשגרה .כשפותחים את הבוקר
מול מרבד ירוק בראשיתי ,כשהעיניים יכולות להרחיק
פרויקט ׳פסגת הכרם׳ של חברת אריאל מגורים משלב מעבר לבניין שממול ,כשהאוויר והמרחב הם חלק מסביבת
דירות רחבות ידיים ומרפסות גדולות עם סביבת המגורים המגורים משהו בפנים מקבל גוון אחר.
של מיצד וסטנדרט הבנייה של החברה .הצעת המחיר
האטרקטיבית הופכת את השאיפה לבית מרווח לאפשרות במיצד קוראים לזה ״יישוב הדעת״ .יישוב הדעת זו
מעשית עבור משפחות שמגלות עד כמה קשה להשיג האפשרות לשבת ללמוד בנחת ,לנהל חיים בלי רעש,
זאת באזורי הביקוש. צפיפות ,צעקות וצפירות ,לחזור הביתה ולהרגיש שיש בו
מקום לכל אחד .הסביבה הפסטורלית והמרקם הקהילתי
חברת אריאל מלווה יד ביד את היישוב מיצד כבר שנים החמים מעניקה לחיים יותר רוגע ,יותר קשב ויותר זמן
לאורך התחנות שבהם הוא הפך מהיאחזות נקודתית ליישוב איכות.
פועם שלא מפסיק לגדול ולהתרחב .כפי שמציין מר אריק ״חיפשנו דירה גדולה יותר ,אבל מצאנו מקום מדהים של
זורגר מנכ״ל החברה :״המחויבות שלנו ליישוב מיצד היא אנשים כמונו שבוחרים בחיים על פני העיר .השינוי שחווינו
הרבה מעבר לשותפות עסקית ,אנחנו מושקעים ביישוב, הוא מעל ומעבר לציפיות ,הילדים פשוט פורחים ואני מודה
מדברים כל הזמן עם התושבים ורוצים לדעת מה אפשר לה׳ שהוביל אותי בדרך הזו ".מספר לנו ש׳ תושב היישוב,
לעשות עוד .בתכנון פרויקט פסגת הכרם חשבנו כיצד הוא מבני ברק ואשתו מירושלים ,בהתחלה הם זקפו גבה,
אנחנו עונים על כל הצרכים של המשפחה כך שיתאימו אבל היום הם חלק בלתי נפרד ממיצד.
לה לאורך שנים .זה כולל את תכנון המרחב בתוך הדירה,
חדרים גדולים ,מפרט טכני עשיר ושימוש בחומרי גלם מקום לגדול ,קהילה להשתייך אליה
איכותיים ועמידים .המטרה היא ליצור חווית חיים יותר אולי דרך הילדים אפשר להבין בצורה הסובה ביותר את
מאשר דירה". המשיכה לחיי היישוב .גני השעשועים ,הפארקים והמרחבים
הפתוחים נותנים מקום למשחק ,למפגש ולסקרנות .יש
מיצד מציעה זווית נוספת על שאלת המגורים החרדית. משמעות לילדות שבה אפשר להכיר את הסביבה ,לפגוש
בינות לטבע הירוק ,בתוך קהילה תורנית צומחת ,מתגבשת חברים ,לנסוע בשבילי האופניים ללא חשש ולגדול בתוך
אפשרות לחיים שיש בהם מקום :לילדים ,ללימוד ,לאירוח מרקם קהילתי שמלווה את המשפחה לאורך השנים.
ולנחת .עבור המשפחות שמגלות אותה ,המעבר מתחיל במיצד יש חיי תורה תוססים לכל גיל ,גנים ,בתי ספר
בחיפוש אחר דירה ,וממשיך בבחירה באורח חיים. וחיידרימ ,ישיבות וכוללים ,בתי כנסת ומקוואות .ולצידם
פסגת הכרם ,מיצד | אריאל מגורים | לפרטים נוספים*6842 :
יישוב הדעת
&uJ b׳י!! ®? ■1י י י י
י
\ upqן
^ ״ mtrי •a־ - V vv,
׳״
■
‘י § jי ־’
? י '<
'
^
^ ■/יd , .•■ .
>v V j s ■
״׳
t וזי
y
חברת אריאל מברכת את תושבי מיצד
הותיקים והחדשים בשנה טובה ומתוקה
שנה של צמיחה ,שלווה ויישוב הדעת
ML
ח וצתאויא
תגורו
1
נדל'ן.א[תוה.הטסע1ת * 6 8 4 2 נכוו:
חול המועד מתקרב ואתה מרגיש אובד עצות?
״ א ב א ,מותר ללכת
לל^חכחול ה מו ע ד ? "
0 ;/ב א ,מותר לכתוב
חידושים ב חו ל ה מו ע ד ?׳׳
־* -------------- e < © |0 > e -------------
השנה יהיו לך תשובות על כל השאלות
בקונטרס המיוחד שהתקבל
דעמוה׳;
באהדה דבה בקרב הלומדים
קונטרם
המועד
למעשה״
למעשה
קיצור דיני
חול המועד
המקיף את הלכות חול המועד
בתוספת עשרות דוגמאות מעשיות המצויות בימינו
ניתן כעת להשיג שוב במהדורה חדשה ומאירת עינים
A42028966@GMAIL.C0M | 0534168639
>?• M l #U)‘Q, נ /מ9 /נ 7
^-r
ם
ה ל א
ל ח י ז 1ק ק נ י ן kש 1ב ת ו ר ה1
rz
ם3 ימועז!
>o S'typ >rf>S,jfP ^lrl>SSK
לרפואת האישה שלוה סרים בלומא בת חת
לשמור על הרוממות כל חודש תשר,
תוכנית לא 1מושו לבחורים ולאברכ1ם
ללקיחת יעד שעות ליסוד י 1סי קב 1ע בביה״ז
לתת את המחייב והדחיפה
לבצע את תוכניות ושאיפות הלימוד שלך
ולהרגיש את העליה והשטייגען שלך גם ביסים אלו
בתוכנית שחיזקה ורוססה אלפים בביה״ז ניסן ואב
ונכנסים להגרלות ענק בסך של 10,000ש״ת ומעלה
(בהתאם //י/מ/ת)
y * lc 5מ #זג ? *;
נרשמים מגדירים יעד
לומדים מדי יום
בתחילת בביה״ז של ששת לימוד
את שעות
בנדר״פ קופת אותם תלמד
היעד שלקחת 3
לא ימושו מדי יום
_______________ ש
נכנסים מעדכנים בסוף לא מוותרים
להגרלותענק ביה״ז(עד ה׳ בין יו"כ לסוכות
לומדים לפחות
בסך כוללשל בחשון) בנדר״פ
חצי משעות היעד 4
;10,000ש״ח על ההצלחה
(' ■ J o /ב 0י [ ' 0 ' €ד י ' ם כ א י ד )
__________________ ש
לשמיעת הפרטים המלאים ,מענה אנושי ,דברי חיזוק מרבותינו בק07721675971
ה ל פ י ת ה
0 י ב י ד ה ל כ ת ק ת מ ה ל
מ ר נ ן ע י נ י ה ע ד ה י ע ת ר ו ב כ ל הי מי ם ה ק ד ו ש י ם
מ ר א ש ה שו ה ע ד ש מ ת ת תו ר ה
עבור השותפים בהחזקת מעמידי העולם לגיונו של מלך -
'חבורת מקבלי עול תורה' לשנת ישועות גדולות בכל עניניהם הרוחניים והגשמיים
משותפות של 12 * ₪72
פיו וו תת
ממ 00לל וו לל י י 1הו ששו ו 1תת פ
1 1
24 * ₪ 250חודשים י ש ש כ ר וז בו לון 10 /
24 * ₪ 180חודשים 1 נ די בי ל ב 24 * ₪ 150חודשים I י ש ש כ ר וז בו לון 9 /
החזקת אברך הלומד 10שעות ביום השמות והבקשות יועברו לתפילתו החזקת אברך הלומד 9שעות ביום למשך חצי
למשך חצי שנה • הזכרת הבקשה בל"נ הקבועה של מרן הגרי״ב שרייבר שליט״א שנה • הזכרת הבקשה בל"נ במשך חצי שנה
במשך חצי שנה ע"י היששכר שלכם • למילוי כל המשאלות לטובה בכח התורה ע"י היששכר שלכם
נופש זוגי מתנה נופש זוגי מתנה
L. -J L. U 1
בכל מסלולי השותפות הנ״ל ניתן להעביר שמות להקדשת חודש לימוד ע"י מאות לומדי החבורה וכן לתפילת 40יום על ציון מרן החזו״א זי״ע
^ ₪ 600 עלות החזקת אברך לחודש מסלול 9שעות ^ ₪ 1 ,0 0 0 עלות החזקת אברך לחודש מסלול 10שעות
L
10( 3-780-7801
ובנשיאח
ה <
/
ץ ד
♦
3
-
ה כ
*
ל
♦
ל
/
ש
t v
ה ל ד
:
ת
~
ש ה ה
~
לשותפות
ולמסירת
שמות
חייגו:
_______?יראו ת את גדולי ישראל _______ I |£ i Ih m
עלון מס | 273 .ו תשרי תשפ"ז | יו"ל ע"י מערכת "קובץ גליונות" | k.gilyonot@gmail.com
מרנן ורבנן ראשי ישיבת סלבודקא במעמד התרת נדרים בהיכל הישיבה
צילום :שוקי לרר
רשכבה"ג רבנו מרן הגר״ד לנדו שליט״א
במעמד רבנו ואלפי תושבי העיר אופקים נחנך ביהמ"ד שערי תפילה שבראשות
הגה"צ רבי מרדכי ליבר כהן שליט״א צילום :יעקב נחומי
ז *
■נח
. jtt/k
-f.ג ' r׳ v׳ fa
' ־ • ־ ־ ־-״—־■־-- 1
. ״,JSWi
*1®:: י' S' M
■J .׳י'-
L-mC
1
r r e b e ■ ■
B3h
iijg fr w:׳ Ill’llII 1
■n׳
jA
בנו
מ+רן IHf
^
—
הגדול
הגרב״ד
ז
פוברסקי
מרן הגרמ״ש אדלשטין מעניק דבש לרבו שליט"א
בבחירת אתרוג ב״אתרוגי משה ניימן”
ראש ישיבת
ארחות
תורה מרן
הגר״א
גרבוז
שליט״א
שריד לדור דעה מרן הגאון רבי מאיר גריינימן בשיחת חיזוק מיוחדת לקראת ראש השנה ב'בית השם'
נקרא בזאת בקריאה של חיבה ,להיחלץ חושים ולהיות
שות3י 0עס עמלי התודה הק׳ בקדושה ובטהרה,
וליטול על עצמ 0החזקת לכה״פ אבדך אחד!!!
הי ש לך ע ס ק ה טוב ה מזו לי מי הדין?
רשכבה״ג רבנו מרן הגר״ד לנדו שליט״א בשיחת מרן ר"י שכר שכיר הגר״א לוי שליט׳א 1I
חיזוק בישיבה הגדולה 'בית מאיר' בתפרח ,שבראשות 1
תלמידו הגאון רבי ישעי' זילבר שליטי׳א | בערב ראש השנה בהיכל הישיבה1
_ ׳ 1■A Jr
j 1
- m
\jgjk J₪r
1
מרן המשגיח 1
הגה"צ רבי חזקיהו 1
מישקובסקי שליט׳א 1
במשא נעילת יום 1
הדין בהיכל ישיבת 1
m k i
נר זרח -עוצם 1
מעמד 'ברכת השנים' בת״ת 'אהל תורה' ברמת אלחנן,
בראשות מרן עמוד ההוראה הגר״י זילברשטיין שליט״א
נקרא בזאת בקריאה של חיבה ,להיחלץ חושים ולהיות כינזסגדוליה
בדבר חובתנו ב
שות3יב עב עמלי התודה הק׳ בקדושה ובטהרה,
וליטול על עצמב החזקת לכה״פ אבדך אחד!!!
ri׳-
היש לך עסקה טובה מזו לימי הדין?
« ל
^ הנ ע ש ה ונשמע בעולם הישיבות רדד־
תקיעות רבות נוספות .וכן בבתי
מהנעשה ונשמע
בעל התפילה הגרמ״ש אדלשטיין
נר זרח -עוצם
הרמי״ם לצאת ידי חובת כל השיטות. שליט״א .לעליית מפטיר עלה
תפילת שחרית התחילה בשני הימים ראש הישיבה הגאון הגדול רח"פ הגרח"י מישקובסקי שהה
בשעה שש וחצי בבוקר והסתיימה גרמן שליט״א .כמו״כ כמנהגו בעל בישיבה
לאחר השעה שתיים וחצי בצהריים. התוקע הגאון הגדול ר"י אידלשטיין התרוממות רבה בימי ראש השנה
למרות שביום הראשון שחל בשבת שליט״א מברך לאחר התפילה את בישיבת 'נר זרח' -עוצם בראשות
לא תקעו בשופר הסתיימה התפילה הבחורים המצפים לזיווג .לאחר ראשי הישיבה שליט״א .כמו״כ
בשני הימים באותה שעה ,כיוון התפילות ביום ,מפאת השעה המשגיח הגרח״י מישקוגסקי
שמנהג הישיבה להאריך בפיוטים המאוחרת ,עלה ראש הישיבה שליט״א שהה בימי ראש השנה
ביום הראשון של ראש השנה. מרן הגרב״ד פוברסקי על מדרגות בישיבה ומסר שיחת חיזוק עם צאת
ארון הקודש ובירך את כל אלפי ראש השנה .כנהוג בישיבה ראש
ישיבת הגר"מ שטרנבוך התלמידים בברכת גוט יום טוב. הישיבה הגרי״ז פינשטיין שליט״א
זעקת פוסק הדור חידוש מענין נרשם השנה בתפילת מוסר 'ועד כללי' בפני בני הישיבה
בישיבתו של מרן הגר"מ שטרנגוך המוספין כשבעל התפילה רגי שאול ביום ראש השנה.
שליט״א בקרית הישיבה רמת בית אייזנשטיין חידש מספר מנגינות
שמש עברו ימי החג בהתעלות רבה בתפילת 'הנני העני ממעש' ובחזרה
פוניבז״
בראשות ראש הישיגה מרן פוסק על המילים 'וקרב פזורינו' .כמו״כ גם ראש השנה באם הישיבות׳
הדור הגר"מ שטרנגוך שליט״א השנה שרו בתפילת 'ארשת שפתינו' אלפי בחורי ואברכי ישיבת 'פוניגז''
כמנהגו מידי שנה לשהות יחד עם בני את ניגונו של מרן המשגיח הגר״ד התעלו והתרוממו יחד עם מרנן
ישיבתו .לפני תפילת מעריב ולפני סגל שליט״א .יצוין כי במהלך חזרת ראשי הישיבה שליט״א ביום הדין
התקיעות נשא דברי חיזוק ובדבריו הש״ץ בפסוקי 'זכרונות' התייפח בראשות מרן ראש הישיגה הגרג״ד
עורר על כך שישנן גזירות קשות בעל התפילה בבכי רב דקות ארוכות פוגרסקי שליט״א אשר השתתף
שעלינו לקרוע בתפילות ובתחנונים מבלי יכולת להמשיך בהזכרת זכות בתפילות בישיבה.
לפני השי״ת ,וזעק בדבריו :״טאטע עקדת יצחק.
טאטע אויב רחמנות אויף אידישע לעליית שלישי עלה מרן רה״י
קינדער...״ .וכן הרחיב על קדושת את התקיעות הנוספות שלאחר הגרב״ד שליט״א ולאחמ״כ ערך 'מי
היום שבו ממליכים עלינו את התפילה שברים כשיטת הרמב״ן שברך' לרפואת הגאון המתמיד רבי
הקב״ה ,וחזר על דברי הערוך לנר ועוד תוקע הגרא״ש אדלשטיין (בן חיים בן רעשא רייזל ברמן לרפואה
שבר״ה שחל בשבת אנחנו צריכים ר' ישראל וחתן הגרח״פ ברמן) כמו שלמה ולרפואת האדמו״ר מויזניץ
את זכות השבת שתגן עלינו ,ולכן כן מהדרים הבחורים לתקוע תקיעות שליט״א .לעליית כהן עלו נשיא
חשוב לקבל עלינו חיזוקים בהלכות רבות נוספות לצאת ידי חובת כל הישיבה הגר״א כהנמן שליט״א ובנו
שבת .מרן שליט״א שימש כמקריא השיטות של רש״י והריטב״א ושיטת הגר״י כהנמן שליט״א .מידי שנה
לתקיעות ביום השני של ראש השנה. תרועה מתוך השבר ושבר מתיילל, היה עולה לעליית שלישי ביום השני
כך שבמשך היום נשמעו בפנימיות הגר״ח גרמן שליט״א השנה עקב
המשך בעמי הבא>>> ובאולמות האוכל בגבעת הישיבה מחלתו לרפואה שלמה עלה לשלישי
ן עיצוב:
יו"ל ע”י מערכת ”קובץ גליונות” לשליחת חומרים ועדכונים k.gilyonot@gmail.com 053-3145900 00ןדין\ I
המ ש□
שליט״א מראשי הישיבה .המקריא ממיר ולייקווד ,הגאון רגי ראוגן
בתקיעות ראש הישיגה הגאון ר"צ הכסטר שליט״א בסנדקאות כובד מיר
ויסגקר שליט״א. הסבא המשגיח שליט"א דרשות מיוחדות לבני חויל
יצויין כי במהלך ראש השנה פרצה הנגב -שכר שכיר בהיכל ממלכת התורה ישיבת 'מיר'
שריפה בפנימיית הישיבה (בנין התקיימו חמישה מניינים לתפילות
סורצקין) אך בחסדי שמים האש בעל תוקע חדש ראש השנה .המניין המרכזי
כבתה מיד ולא התפשטה. מרן הגר״א לוי שליט״א שהה בימי בראשות ראש הישיבה הגאון
ראש השנה בקמפוס הישיבה בס"ד הגדול רא"י פינקל שליט״א מרן
גדולה בכוחות מחודשים לאחר הגר״י אזרחי שליט״א והמשגיח
שהיה שרוי בחולשה בחודשים הגה"צ רגי גנימין פינקל שליט״א
מאות בחורי ישיבת 'קרית מלך'
האחרונים. אשר ניגש לפני העמוד בתפילת
יחד עם בוגרים רבים הגיעו בליל
מעריב ובתפילת מוסף ברגש רב
ראש השנה אחר מעריב להתברך כמנהג הישיבה בהוראת רה"י ובדמעות .תפילת היום הראשון
בברכת לשנה טובה מראש הישיבה שליט"א ובכדי למנוע טירחא של החג הסתיימה בשעה , 13:40
הגר״ש קניבסקי שליט״א שכמנהגו דציבורא עוברים בני הישיבה לברכת ואילו ביום השני הסתיימה התפילה
עונה לכל אחד בנוסח המלא 'לשנה השנים עם כניסת החג .השנה בשעה 14:00.
טובה תכתב ותחתם לאלתר לחיים התחדשו בישיבה בבעל תוקע חדש
טובים ארוכים ולשלום', לאחר פטירת הגר"מ בוטבול זצ"ל ביום השני של החג קודם התקיעות
שהיה בעל תוקע בישיבה במשך נשא רה"י שליט"א דברי התעוררות
רה"י הגר"ש שליט"א ניגש כשליח כמסורת זקניו ראשי הישיבה זצ"ל
ציבור בתפילות המוספין וכן משמש כחמישים שנה והסתלק לבית
עולמו בערב פסח מי שהחליפו הוא לדורותיה .בליל ב' ראש השנה
כבעל קורא בקריאת התורה כמו"כ מתפלל ראש הישיבה שליט"א יחד
ערך 'מי שברך' מיוחד למחותנו בנו הגרי"מ בוטבול.
עם בני חו"ל ונושא שיחה מיוחדת
הגאון הגדול רי"ב שרייבר שליט"א כשליח ציבור בתפילת מוסף ניגש קודם תפילת מעריב .והמשגיח
לרפו"ש. הרב פרקש אשר משמש כש"צ הגר"ב שליט"א נושא דברים בפני
בישיבה למעמלה מ 60שנה לאורך בני חו"ל תושבי אירופה.
קול תורה ימים ושנים טובות.
חזן חדש אחרי יובל שנים מיר ברכפלד
עטרת שלמה ברית בראש השנה
כמדי שנה מאות בוגרים ותושבי
בית וגן משתתפים בתפילות הימים ברכת השנים בערב רייה בהיכל ישיבת 'מיר מודיעין עילית'
הנוראים בהיכל ישיבת 'קול תורה' בערב ראש השנה הגיע ראש ניגש לפני התיבה ברגש רב הגר"ש
בשכונת בירושלים בראשות רה"י הישיבה הגאון הגדול ר"ח פינשטיין פינקל שליט"א בתפילות מעריב
מרן הגרמ״י שלזינגר שליט״א שליט״א למסור שיחת הכנה בהיכל ומוסף ,ולתפילת שחרית ניגש
השנה התחדשו בחזן חדש הרב ישיבת 'עטרת שלמה' בראשון לציון הגאון רבי אליהו גודלבסקי .בית
יהודה וולפין בנו של הגר"ר וולפין לאחר השיחה עברו למעלה מאלף המדרש היה מלא עד אפס מקום,
שליט״א מראשי הישיבה ונכדו של תלמידי הישיבה במשך כשעתיים בלמעלה מאלף מתפללים .מאות
רה"י מרן הגרמ"י שלזינגר שליט"א. לברכת השנים ולהתברך מרה"י מבני הישיבה ומתושבי העיר עברו
שליט"א. בליל החג להתברך מראשי ורבני
בית מאיר הישיבה .בישיבה חידשו השנה
לראשונה בישיבת 'בית מאיר' ראש בית מתתיהו לראשונה בקדושה של שחרית את
הישיבה הגר"צ רוטברג שליט״א בישיבת 'גית מתתיהו' עברו ימי 'ממקומך' הישן של ר' בן ציון שנקר
לא ניגש למוסף ביום השני בעקבות החג בהתרוממות מרובה התפילות ז"ל שמושר לאחרונה בכל תפוצות
חולשה .במקומו ניגש אחיינו הגר"י הסתיימו ביום הראשון בשעה 2:30 ישראל.
יזרעאלי שליט"א נכדו של הגר"ז וביום השני בשעה 3:15לתפילות ביום שבת קודש ראש השנה נערכה
רוטברג זצ"ל. המוספין ניגש הגר״י ויסגקר בישיבה ברית לנכדו של המשגיח
יו"ל ע”י מערכת ”קובץ גליונות” לשליחת חומרים ועדכונים k.gilyonot@gmail.com 053-3145900
מיו המשגיח .הגאון הצדיק
יבי דן סגי שליט” א קורא לך:
היה ואהיה
עימיף שמי
בתפילות הימים הנוראים,
בעיצומם של ימי הרחמים.
בזכות טהרת ישראל
במפעלי 'מרכז הסהרה'
*fa
\ ( f_ y V ׳׳*י • .׳ ״ o r״ £f
״/.,
״־־ז/׳^>t׳(7
^p C 1י־ע!
מרן ה מ שגי ח ש לי ס" א יע תיר וי ש פו ך שי ח ב ת פי לו תיו ה ט הו רו ת ב ע צ ם ימי ה ר ח מי ם והרצון
יום ה כי פו רי ם ו הו ש ענ א ר ב ה ע ל שו ת פיו ל מ פ ע לו הגדו ל ' מ ר כז ה ס ה ר ה'
ב ע ד ה תו ר מי ם ה שו ת פי ם יעתירו בי מי ה ר ח מי ם והרצון גם רבני ' מ ר כז ה ס ה ר ה'
מרן רה ״י הגאון הגדול רבי שרגא שטיינמן ש לי ס" א
ומרן רה ׳׳י הגאון הגדו ל רבי יוסף משה שניאורסון ש לי ס" א
ן
נזכרים שותפים > תורמים 219ש״ח
ב ת פי ל ת הצדיקי ם ל ה פ ק ד
ב ד ב ר י שועה ור חמי ם
בזכות סהרת ישראל
1
כמניין ״טהרה״
53 106 916 902 10 10,017
כנ 0י ס ה ר ה, מ קוו או ת תי קוני כ ש רו ת מ קוו או ת צוו תו ת בי קו רי
ימי עיון ו ל מי ד ה שנבנו ו שופצו ב שנ ת פ"ו ב פי קו ח רבני ם ו פי קו ח פי קו ח
® 0 2 -6 -4 0 0 -4 0 0הטהוה
קרן המקוואות י
תורת ההשבה
התכנסות גדולי הפוסקים אודות אופני השבת הגדלה במי שאינו יודע ממי גזל
* מטעם קרן 'יהא מונח' * וגם :גדולי הפוסקים בהכרעת השאלה שמסעירה את היכלי
התורה ,הפקדות או השקעות
בשבוע שעבר התקיי ם בבני ברק באחד מהיכלי הכולל מורשה ודעת ,מעמד 'ריתחא דאורייתא' ברא שות הגאב״ד
הגאון הגדול רבי שריאל רוזנברג שליט״א ,הגאון הגדול רבי מנחם מנדל לובין שליט״א ,הגאון הגדול רבי שמואל
אליעזר שטרן שליט״א ,הגאון הגדול רבי מסעוד בן שמעון שליט״א אב״ד בני ברק ,הגאון הגדול רבי נפ תלי קופשיץ
שליט״א ,הגאון הגדול רבי עמרם פריד שליט״א ,והגאונים הגדולים רבי יוסף ליברמן ,רבי נחום מאיר רוזנברג ,ורבי
אברהם חיים ווייס ,דומ״ץ טשרנוביל..
המעמד התקיי ם מטעם קרן 'יהא מונח' ,שהוקמה בברכתם והוראתם של גדולי הפוסקי ם שליט״א ,בכדי לאפ שר את
קיום ת קנ ת חז״ל במי שגזל ואינו יודע ממי גזל' ,יעשה בהם צרכי רבים' .כא שר בא מצעות הקרן ניתן להפקיד את
הסכום שיש בו ספק גזל ,באחד הגמחי״ם המפורסמים והמובילים ,שרבים מאוד מאברכי הכוללים וחובשי ספ סלי
בית המדר ש מקבלים ממנו הלוואות .ובנוסף ,על פי הוראת גדולי הפוסקי ם שליט״א ,הכסף מזוכה לנגזל ,כך שגם
מתקיימת בזה מצוות והשיב את הגזלה בפועל.
גדולי הרבנים שליט״א ,שהקרן סמוכה על שולחנם ,בק שו להתאסף יחד על מנת ללבן את ה שאלות שהועברו
להכרעתם על ידי הנהל ת הקרן .ומכיון שלדעת ם מדובר בדבר שהרבים צריכים לו ,הואילו לערוך את האסיפה
ברבים ,בכדי לאפ שר לאברכים עמלי התורה ליהנות משימושה של תורה.
לאברכים הרבים שגדשו את החדר ניתנה הזדמנות פז ,לחזות בנועם
זיוום של גדולי הפוסקים כשהם מתווכחים ומלבנים את הסוגיות בדרכי
ההוראה .כאשר בנוסף הם רואים כיצד גדולי הפוסקים מכל העדות
והחוגים רוחשים חשיבות עצומה לפעילות הקרן.
ביום האסיפה נכנסו חברי הנהלת הקרן אל מעונו של מרן רא ש הישיבה
הגאון הגדול רבי משה הלל הירש שליט״א ,אשר שמח מאוד בשומעו על
היוזמה המבורכת ,ואף שלח מספר שאלות לשאול את הפוסקי ם שליט״א.
במהלך המעמד ,עלו על שולחן מלכים נידונים מגוונים ,כשבין היתר
הרבנים שליט״א מכריעים האם לווה שלא יודע ממי לווה יכול גם הוא
להפקיד את הכסף בקרן ,ומה הוא הסכום המומלץ לכל אברך ובחור,
באופן שהם אינם יודעים כמה גזלו.
רגע מיוחד נר שם ,כאשר נ שאלו הרבנים האם על כל אחד לחשוש שיש
בידו גזל .הפוסקי ם שליט״א התייחסו לשאלה זו בכובד רא ש מיוחד,
תוך שהם מדגישים כי ה שאלות הרבות שמועלות לפתחם יום אחר יום
שעה אחר שעה ,מלמדות אותם יותר מכל ,כי רבים רבים יראים ושלמים
נכ שלים רבות ומקילים ב שאלות ממוניות ללא כל היתר אמיתי.
לסיום נ שאלו הרבנים שאלה שנ ש אלת לאחרונה רבות בין כתלי בתי
המדרשות ,האם להעדיף ה ש קעו ת או הפקדו ת בגמחי״ם .הרבנים הורו
פה אחד שיש להעדיף את מצוות אם כסף תלווה ,כשהגרש״א שטרן
מפטיר" ,להפסיד הוא ודאי לא יפסיד" .הגר״ש רוזנברג הוסיף ,שעל
האדם לע שות חשבון מה הוא מעדיף -רווח כספי או רווח של סייעת א
דשמיא .והגרמ"מ לובין חתם" ,פירותיהם בעולם הזה ,והקרן קיימת
לעולם הבא".
להפקדות
03.3043666
בס״ד
</
ומעלה נוספת וייחודית
כאשר כל הכספים משמשים ומסייעים לאלפי
עמלי תורה יקרים ,והסברא נותנת שבוודאי ניחא
להו לנגזלים שהכספים יהיו מופקדים בקרן זו
בתמיכתם ובהכוונתם של
מרן גאון ישראל הגר"ד לנדו שליס״א
רבינו הגדול מרן רה"י הגרמ"ה הירש שליס״א
ו ב ת מי כ ת ם ש ל:
הגר"י סי ל מן ש7י 0׳׳א | ה ג ר" ש ר וז נ ב ר ג ש7י 0׳׳א | ה ג ר" ש א לי ע ז ר ש ט רן ש7י 0׳׳א | ה ג ר" מ בן ש מ עון
ש7י 0׳׳א | ה ג ר מ " מ לובין ש7י 0׳׳א | הגר"נ קו פ שי ץ ש7י 0׳׳א | הג ר" ע פ ר י ד ש7י 0׳׳א
רבני הג מ חי" ם :ה ג ר" ש גלאי ש7י 0׳׳א | הג רי" א די נ ר ש7י 0׳׳א | הגר"י לי ב ר מן ש7י 0׳׳א | הגר"י ד ר ב מ ד י ק ר
m io K n ש7י 0׳׳א | ה ג רנ" מ ר וז נ ב ר ג ש7י 0׳׳א | ה ג ר" מ ק ר לי ץ ש7י 0׳׳א | ה ג ר" ש ש ריי ב ר ש7י 0׳׳א | הגר"י מן ש7י 0׳׳א
דהיות נקיי□ בדין
בנשיאות מרנן ורבנן גדולי ישראל
ובפיקוח הט־מ ” מ לובין שליט״א
בנדרים פלוס:
'קרן יהא מונח' להפקדות033-043-666 :
כ ס פי ה ה פ ק ד ה ב ק ר ן 'י ה א מונ ח' מ ש מ שי ם ל ה לוו או ת ב מ ר כ ז י תו ר ה הגדו לי ם ב א ר
גמ״ח קרן אי ש א ת רעהו -כולל מור ש ה וד ע ת (גרסלר) | ג מ"ח יד יהודה -כולל בי ת הלל | ג מ"ח קרן אי ש א ת רעהו -כולל ע טר ת של מ ה ב״ב | גמ"ח ח׳׳ י ע קב -לע"נ הר״ר י ע קב ויינרוט ז צ״ל | גמ"ח ח סד
לאלפי ם | גמ"ח חוט של ח ס ד -ק היל ת חוט שני ב ר א שו ת הגר" מ ק ר לי ץ שליט"א | גמ"ח א הלי ח ס ד -ק היל ת א ה ל שמ שון ב ר א שו ת מורנו הגר"ע פ ריד שליט"א | גמ"ח יד א הרון -ק היל ת ד ב רי שיר ב ר א שו ת
הגרי"א דינר שליט״א | גמ"ח ז כ רון חיה י הודי ת -ר מו ת ג' | גמ"ח ח סדי א הרן -ק היל ת צא״י ר מ ת א הרן ב ר א שו ת מורנו הגר מ" לובין שליט״א | גמ"ח ח סדי יהודה -ק היל ת א ס ם ב ר א שו ת מורנו הגר"ש גלאי שליט״א
כרחם 'A־׳ \<
אב על ;־ V׳
Cי ״1
בנים
A A
& יי' מ
פז A
r׳ ■i
i 1ו,
תרחם
■ ׳ //ן
<, ,Tvii־׳
' I ' 1 *4
ד 1
• •
il 1
מול הרדיפות והגזירות
מביאים להקב״ה עוד ילד יהודי
שילמד תורה ויקיים מצוות ,בזגותכם!
כי לא
תי שכ ח
קרןההסעות 1 7 0 0 -5 0 -6 6 -2 2
קרן הסעה ו סיוע לתלמידי החינוך העצמאי ע״ר | 5-804-659-95אפ שרויו ת תרומה :נדרים פלוס | העברה לבנק
גדגל ההצלה של ילדי ישראל! הפועלים סניף 552חשבון | 339990קוד מוסד | 56585 :ת.ד 257בני ברק | התרומות מוכרות לצרכי מס לפי סעיף 46
