gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

קובץ גליונות - תוספות · Kovetz Gilyoines - Tosafos — סוכות (2026-09-21)

מוציא לאור: קובץ גליונות - תוספות · Kovetz Gilyoines - Tosafos

שבוע: סוכות (2026-09-21)

קובץ גליונות - תוספות · Kovetz Gilyoines - Tosafos — סוכות (2026-09-21)

פתח את ה-PDF הורדה

‫הרב יהודה עמית‬ ‫בס״ד‬ ‫תשובת‬ ‫הרב יהודה עמית שליט״א‬ ‫ראש ישיבת קרית מלאכי‬ ‫לשאלות שנשאלו בוועידת בני הישיבות‬ ‫קיבוץ חפץ חיים‬ ‫ובו‪:‬‬ ‫חיים על ניסי ניסים • ׳בגלל׳ המדינה או ׳למרות׳ המדינה‬ ‫הצבא ‪ -‬׳כור ההיתוך׳ • ימי קום המדינה‬ ‫התפיסה הדתית־לאומית ושורשיה • צדיק בן צדיק‬ ‫אמונת חכמים וההליכה לבחירות • ירידת הדורות‬ ‫קריאת שמע בזמנה • זהירות מחילול השם‬ ‫מנחם־אב תשפ״ו‬ ‫‪1‬‬ ‫הרב יהודה עמית‬ ‫תוכן הדברים‬ ‫השאלות שהוגשו לראש הישיבה‬ ‫נושא הגיוס‬ ‫לשאת בנטל? ‪ -‬חידוד השאלה‬ ‫חיים על ניסי ניסים‬ ‫התורה מקיימת את העולם‬ ‫דע מה שתשיב‬ ‫הכרת הטוב למדינה‬ ‫׳בגלל׳ המדינה או ׳למרות׳ המדינה?‬ ‫עם ישראל‪ ,‬ארץ ישראל‪ ,‬מדינת ישראל‬ ‫׳הוזה המדינה׳— הרעיון ושורשיו‬ ‫״לא יזכירו פה שם ה׳״‬ ‫ימי קום המדינה— כיצד טעו רבים?‬ ‫״להעביר את העם על דתו״‬ ‫הבהירות שהביאה התקופה‬ ‫הצבא— ׳כור ההיתוך׳‬ ‫׳כוחי ועוצם ידי׳— סכנה נוראה‬ ‫חרדלניקים‬ ‫״אין אנו דנים בני אדם״‬ ‫שורש התפיסה‬ ‫״מישהו כאן טועה בגדול״‬ ‫התייחסות לעולם הזה‬ ‫צדיק בן צדיק וצדיק בן רשע‬ ‫אמונה והשגחה‬ ‫אמונת חכמים וההליכה לבחירות‬ ‫ירידת הדורות‬ ‫שני דברים לסיום‬ ‫א‪ .‬קריאת שמע בזמנה‬ ‫ב‪ .‬זהירות מחילול השם‬ ‫נספח‪ :‬משל ׳שבט זולו׳‬ ‫‪2‬‬ ‫הרב יהודה עמית‬ ‫השאלות שהוגשו לראש הישיבה‬ ‫כפי שנשלחו לקראת רב־השיח‬ ‫נושא הגיוס‬ ‫אנו צריכים צבא‪ ,‬ויש השתדלות‪ ,‬ואנו אכן לא נושאים בנטל‪ .‬האם זוהי תחושת בדיעבד‪ ,‬ומדוע לא רואים‬ ‫שגדולי ישראל עושים מסגרות תואמות‪.‬‬ ‫באיזה מצב היו צריכים ללכת לצבא אם היה מותר‪.‬‬ ‫למה לא לעשות שומרים עם נשק כמו הצלה‪ ,‬ואינו מגיע מעידוד הרבנים‪.‬‬ ‫הכרת הטוב למדינה‬ ‫התפתח עולם תורה מפואר‪ ,‬ולא נראה שבלי המדינה היו נותנים לגדול כך‪ .‬יש הטבות מביטוח לאומי‪,‬‬ ‫תקציבים‪ ,‬ופטור לבני ישיבות‪ .‬ערים חרדיות‪ .‬וכי לא צריך להכיר טובה‪ ,‬ואם כך במה‪.‬‬ ‫חרדלניקים‬ ‫מדוע מקצינים כנגד החרד״לניקים‪ ,‬מדוע לומר שהוא אפס אם חושב אחרת ממני‪.‬‬ ‫מדוע לא לראות את החלק הטוב שהם מקצינים עצמם כדי שלא להיות כאחיהם המזרחיסטים‪.‬‬ ‫בחור שנולד דתי לאומי בהשקפה לא חרדית‪ ,‬האם מחוייב לשנות מדרך חייו‪ .‬האם יתבע משמים אם לא‬ ‫יעשה זאת‪.‬‬ ‫התייחסות לעולם הזה‬ ‫חוזרים בתשובה אומרים שהעולם הזה הוא אפס אפסים‪ ,‬והציבור שלנו חש בחלקו שהוא מפסיד בכך‪,‬‬ ‫ואיך מגיעים להכרה שאינו מפסיד לבא‪ .‬העוה״ז מים מלוחים‪ ,‬והוא רווה לכמה שניות בלבד‪ .‬הגר״ד יפה‬ ‫ביאר שצדיק לא יכול לעמוד במקום של בעלי תשובה‪ ,‬כי הצדיק יכול להתגנב מחשבה שאולי ויתר על‬ ‫משהו‪ ,‬אבל בעל תשובה לא‪.‬‬ ‫אמונה והשגחה‬ ‫כמה חשוב לדבר בימינו על חיזוק האמונה‪ ,‬ומהי הדרך המתאימה ביותר לבן ישיבה בימינו מה שאינו‬ ‫יודע ביסודות העיקר‪.‬‬ ‫ירידת הדורות‬ ‫מדוע נראה כי הדורות יורדים בקצב נורא‪ ,‬וכל אחד רואה בניו ונכדיו שונים ממנו ואחריתו מי ישורנו‪ ,‬יש‬ ‫דרך למנוע זאת?!‬ ‫‪3‬‬ ‫הרב יהודה עמית‬ ‫• נושא הגיוס •‬ ‫שאלה‪ :‬אנו צריכים צבא‪ ,‬ויש השתדלות‪ ,‬ואנו אכן לא נושאים בנטל‪ .‬האם זוהי תחושת בדיעבד‪ ,‬ומדוע‬ ‫לא רואים שגדולי ישראל עושים מסגרות תואמות‪.‬‬ ‫באיזה מצב היו צריכים ללכת לצבא אם היה מותר‪.‬‬ ‫למה לא לעשות שומרים עם נשק כמו הצלה‪ ,‬ואינו מגיע מעידוד הרבנים‪.‬‬ ‫לשאת בנטל? ‪ -‬חידוד השאלה‬ ‫למעשה אפשר לחדד את העניין עוד יותר‪ :‬באו אותן חיות בצורת אדם ונכנסו לארץ בשמחת תורה‪ ,‬ורצחו‬ ‫בצורה מזעזעת; הם עצמם הסריטו את מעשיהם‪ ,‬ומי שראה זאת התחלחל— אפילו גויים התחלחלו מן הדברים‪.‬‬ ‫אותם רוצחים— אילו לא היה איש עומד מולם‪ ,‬היו מגיעים עד ביתנו‪ .‬ואילו עמד אחד מהם ליד ביתך ויורה‬ ‫— מה היית עושה? וכי נחכה שיגיעו עד אלינו ויירו ליד הבית? הרי הלכו להילחם בהם שם כדי לשמור עלינו;‬ ‫אם כן— למה אנחנו פטורים מן העניין?‬ ‫לכאורה אפוא צריכים גם אנחנו להיכנס תחת האלונקה‪ ,‬׳לשאת בנטל׳‪ .‬איך אפשר להסביר את זה?‬ ‫באמת אי אפשר להסביר את זה‪ .‬לך נסה להסביר לסוס‪ .‬אני הולך עכשיו לפגישה עם עורך דין בעניין מסוים‬ ‫— נסה להסביר לסוס לאן אני הולך‪ .‬׳עורך דין׳— מה זה? הוא אינו מבין את המושגים הללו כלל‪ .‬אפשר להסביר‬ ‫משהו לסוס?‬ ‫לשאת ב׳נטל׳? איזה נטל יש כאן?— נטל הביטחון‪ .‬מה פירוש ׳נטל הביטחון׳? מה‪ ,‬אינך יודע? רוצים להרוג‬ ‫אותנו! אה‪ ,‬ככה? אתה צודק‪ .‬אז מה צריך לעשות? כל בר דעת היה צריך לקחת את הרגליים ולברוח מן הארץ‬ ‫הזאת; אין כאן שום סיכוי לשרוד‪.‬‬ ‫חיים על ניסי ניסים‬ ‫אותו רשע שהיה ראש הממשלה הראשון‪ ,‬בן גוריון— כשקמה המדינה רקדו אנשים ברחובות‪ ,‬והוא סיפר‬ ‫שיצא למרפסת‪ ,‬ראה שהכול רוקדים ושמחים‪ ,‬והוא היה היחיד שלא שמח‪ —.‬הוא לא היה היחיד; גם כל גדולי‬ ‫ישראל לא שמחו— אבל הוא אמר שהיה היחיד שלא שמח‪ ,‬כי הוא ידע מה מחכה‪ ...‬מחר תפרוץ מערכה‪ :‬שבע‬ ‫מדינות ערביות— מצרים‪ ,‬סודן‪ ,‬סוריה ועוד— עם צבאות‪ ,‬עם טנקים‪ ,‬עם מכונות ירייה ועם חיילים מאומנים‪,‬‬ ‫נגד מדינה שזה עתה קמה‪ ,‬שמספר תושביה שש מאות אלף‪.‬‬ ‫ומלבדם היו כאן‪ ,‬בתוך השטח‪ ,‬למעלה משש מאות אלף ערבים בתוך המדינה‪ .‬זו היתה הרפתקה שכלל לא‬ ‫היה ברור כיצד תסתיים— והוא ידע‪ ,‬והיה בלחץ מה יהיה‪ ...‬הרפתקה שבה סיכן את היישוב כולו‪.‬‬ ‫אבל למעשה‪ ,‬מאז ועד עכשיו נמצאים באותו מצב‪ :‬למעלה ממיליארד ערבים מסביב רוצים להרוג אותנו‪.‬‬ ‫באיראן לבדה— קרוב למאה מיליון; במצרים— עשרות מיליונים; פקיסטן‪ ,‬תימן‪ ,‬טורקיה— ים של מדינות‪,‬‬ ‫וכולם רוצים להרוג אותנו‪ .‬מה הסיכוי שהמדינה הזאת תשרוד?‬ ‫בשנת תשי״ז‪ ,‬אחרי מה שנקרא ׳מבצע סיני׳‪ ,‬כשכבשו את כל סיני‪ ,‬שאל מישהו את ראש הממשלה דאז‪ ,‬בן‬ ‫גוריון‪ :‬האם זו המלחמה האחרונה עם הערבים? והוא השיב‪ :‬״לא‪ .‬האחרונה תהיה זו שבה ינצחו הערבים— היא‬ ‫תהיה האחרונה״‪ .‬הוא קרא את המפה‪.‬‬ ‫מה הסיכוי כאן? אנחנו חיים פה בניסי ניסי ניסים‪ .‬אותו רשע שהיה ראש ממשלה אמר‪ :‬״כאן בארץ‪ ,‬מי שלא‬ ‫מאמין בניסים— איננו ריאליסט״‪ .‬הכול ניסים; הכול ניסים וניסי ניסים‪.‬‬ ‫אחד מהוגי הדעות שלהם אמר‪ :‬״זו המדינה היחידה בעולם שלא רק ׳סומכת׳ על ניסים— אלא מתחשבת‬ ‫בהם״‪ .‬כאן הניסים הם חלק מחשבון התקציב; סעיף‪ .‬איך סוגרים את החור הזה?— עם נס‪.‬‬ ‫אבל אנחנו‪ ,‬שומרי המצוות‪ ,‬יודעים שיש ניסים‪ ,‬ואנחנו חיים על ניסים‪ .‬אנחנו יודעים שעם ישראל הוא‬ ‫כבשה אחת בין שבעים זאבים‪ ,‬ויודעים שהכול ניסים‪ .‬אבל אתם‪ ,‬פורקי העול— על מה אתם בונים?‬ ‫מזל אחד יש להם— שהם אינם חושבים‪ .‬אילו חשבו‪ ,‬לא היו מסתדרים‪ .‬הם פשוט לא חושבים‪.‬‬ ‫יש לי בן דוד‪ ,‬שהיה אלוף־משנה בחיל הרפואה‪ ,‬שייך לשמאל; כבר שנים לא פגשתיו‪ .‬אבל לפני שנים‪ ,‬בכל‬ ‫פעם שנפגשנו היה מספר בדיחות‪ ,‬כאילו הוא מילואימניק של להקת בידור‪ ...‬הוא פחד לומר מילה רצינית‪,‬‬ ‫‪4‬‬ ‫הרב יהודה עמית‬ ‫שמא אתפוס אותו‪.‬‬ ‫פעם תפסתי אותו ואמרתי לו‪ :‬תגיד לי‪ ,‬עשית ברית מילה לבנך? אמר לי‪ :‬כן‪ .‬שאלתי‪ :‬למה? אמר לי‪ :‬כי זה‬ ‫בריא— הרי הוא רופא‪ ...‬אמרתי לו‪ :‬ומתי עשית זאת‪ ,‬כשהיה בן שנה או בן שנתיים? אמר לי‪ :‬כשהיה בן שמונה‬ ‫ימים‪ .‬שאלתי אותו‪ :‬למה‪ ,‬כי אז זה הכי בריא?‪ ...‬והמשכתי‪ :‬אילו עשית לו ניתוח אפנדיציט— גם אז היית מזמין‬ ‫את כל המשפחה ונותן לכל אחד רבע עוף?‪ ...‬הם פשוט לא חושבים‪ .‬אינכם מתארים לעצמכם את הפער‬ ‫העצום שבין בני התורה לבין הרדודים האלה!‬ ‫לפני קרוב לחמישים שנה היתה חתונה של בעל תשובה באחד הקיבוצים בדרום; החליטו לערוך את‬ ‫החתונה בקיבוץ‪ .‬זה היה ממש בראשית תקופת החזרה בתשובה‪ .‬ערכו שם את החתונה בכוונה תחילה‪ ,‬הביאו‬ ‫קבוצה של בחורי ישיבות ותזמורת‪ ,‬וביקשו ממני לבוא— ידעו שיהיו שם ויכוחים ועניינים‪ .‬באתי‪ ,‬ולידי עמד‬ ‫יהודי‪ .‬מה הוא עושה? דוקטור לפיזיקה‪ .‬פתחתי עמו בשיחה ושאלתי‪ :‬תגיד לי‪ ,‬בשביל מה אתה חי? הוא חשב‬ ‫רגע וראה שאין לו תשובה‪ ...‬ואז אמר לי— ואני זוכר את תשובתו עד היום‪ ,‬מילה במילה‪ :‬״אתם הדתיים באים‬ ‫עם תשובות מוכנות״‪ .‬דוקטור לפיזיקה!‪ ...‬אתה מבין— אני בא עם ׳תשובה מוכנה׳ על שאלה כזאת‪ ...‬זה לא‬ ‫ייאמן‪ :‬הוא עוד לא חשב על זה‪ .‬אנשים רדודים בצורה בלתי רגילה‪.‬‬ ‫אבל באמת— אין כאן שום סיכוי; רק בניסים‪ .‬הם יודעים זאת‪ ,‬כולם מדברים ׳ניסים‪ ,‬ניסים‪ ,‬ניסים׳‪ ,‬אבל אינם‬ ‫מבינים לקשר‪ :‬מדוע שיהיו ניסים? מה זה בכלל נס? מכוח מה יהיו כאן ניסים? הבג״ץ מייצר ניסים? הכנסת‬ ‫מייצרת ניסים? הממשלה? בתי התיאטרון שלהם? קבוצות הכדורגל? מדוע שיהיו פה ניסים?‬ ‫מה זה נס? נס הוא התערבות עליונה שאינה מוסברת בטבע— ויש מי שעומד מאחוריה‪ .‬ומה מביא את‬ ‫הדבר הזה? אנחנו עם התנ״ך; אנחנו העם שהביא את התורה לעולם‪ .‬כל ה׳תרבות׳ המערבית‪ ,‬הציביליזציה‬ ‫כולה‪ ,‬נסמכת על זה‪ :‬למעלה ממיליארד מאמיני הנצרות והרבה למעלה ממיליארד ממאמיני האסלאם— כולם‬ ‫מאמינים ב׳ברית הישנה׳; את עשרת הדיברות אנחנו נתנו להם‪ .‬וגם אצל אלה שאינם מאמינים— הערכים‬ ‫הללו קיימים‪ .‬ואם כן‪ ,‬במה מדובר? אנחנו יודעים את האמת; אנחנו יודעים מה מביא את הניסים!‬ ‫התורה מקיימת את העולם‬ ‫לפני שנה אמרנו כאן את המשל של ׳שבט זולו׳י; דומני שהכול מכירים אותו‪ ,‬ואין צורך לחזור על הדברים‪.‬‬ ‫ממילא אנחנו יודעים את האמת‪ ,‬ובני תורה צריכים להבין זאת‪ :‬כל בן תורה צריך לקרוא ולעבור היטב על שער‬ ‫ד׳ שב׳נפש החיים׳‪ ,‬ולהבין מה פירוש הדבר שאני לומד תורה‪.‬‬ ‫יש בחורים ההולכים שפופים‪ ,‬שאינם מבינים את גודל משמעות לימודם‪ .‬אתם רואים היום שטחים גדולים‬ ‫של פאנלים הקולטים את אור השמש ומייצרים ממנו חשמל‪ ,‬ומוכרים את החשמל לחברת החשמל‪ .‬אתה‬ ‫יכול להתקין פאנל אחד כזה על גג ביתך‪ ,‬לחבר מערכת מתאמת— ואתה מחובר לחברת החשמל‪ :‬אתה מייצר‬ ‫חשמל‪ ,‬והחשמל שלך נכנס לתוך הזרם של כל החשמל בארץ‪ .‬נעשית שותף בכל החשמל של הארץ כולה‪.‬‬ ‫חז״ל אומרים לנו‪ :‬אתה נוטל משנה— ׳שניים אוחזין בטלית׳— ויושב ולומד אותה; למעשה אתה מתחבר‬ ‫עתה ל׳גנרטור׳ הכללי המחזיק את כל העולם‪ .‬מתחבר בשני חוטים— ומחובר להכול‪ :‬״נעשה שותף להקב״ה‬ ‫במעשה בראשית״‪.‬‬ ‫אתה מחייה את כולם‪ .‬הקב״ה לא ברא עולם והלך לו; הוא ״מחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית״—‬ ‫מחדש עכשיו‪ ,‬יוצר עכשיו שוב את העולם כולו‪ .‬כיצד?‬ ‫העולם כולו מופעל כל הזמן‪ .‬אתה רואה מאוורר מסתובב; מי שלא ראה מאוורר מימיו שואל‪ :‬מה זה‪ ,‬צלחת‬ ‫כחולה? אומרים לו‪ :‬לא‪ ,‬יש כאן שתי כנפיים המסתובבות במהירות‪ —.‬לא‪ ,‬מה פתאום! הוא בטוח שזו צלחת‪.‬‬ ‫אבל באמת אלו שתי כנפיים מסתובבות‪.‬‬ ‫כל מציאות העולם מתחדשת בכל רגע‪ .‬היום יודעים זאת גם בפיזיקה‪ :‬אין מציאות מוחלטת של חומר‪,‬‬ ‫אלא אלקטרונים המסתובבים במהירות ויוצרים אפקט של חומר‪ .‬ומי מסובב את הכול— כל אלקטרון‪ ,‬ים של‬ ‫אטומים‪ ,‬בגוף ובכל דבר? הקב״ה מסובב את הכול; הקב״ה הוא ה׳מנוע׳ המסובב כל העת‪ .‬אני משתמש במושג‬ ‫׳מנוע׳‪ ,‬אך אין זה מנוע— זהו רצונו של הקב״ה‪ ,‬המקיים את הכול‪ .‬והרצון הזה תלוי— כך אומר ה׳נפש החיים׳‬ ‫בצורה ברורה ומוחלטת‪ :‬אם יהיה רגע אחד שלא יהיה בו יהודי אחד העוסק בתורה— כל העולם כולו חוזר‬ ‫לתוהו ובוהו!‬ ‫להבין את הדבר הזה‪ .‬אני הקטן— יש עוד כמה אלפי בחורי ישיבות‪ ,‬מה אני שווה? מה התורה שלי שווה? יש‬ ‫‪ .1‬לתועלת הקוראים הועתק המשל במילואו‪ ,‬מתוך מכתב לבן ישיבה שכתב ראש הישיבה אשתקד‪ ,‬בנספח שבסוף הקונטרס‪.‬‬ ‫‪5‬‬ ‫הרב יהודה עמית‬ ‫היודעים הרבה יותר טוב ממני ומבינים; עד שאני תופס תוספות— הם מבינים ברגע אחד מה רצה התוספות‪,‬‬ ‫ויש להם תירוצים על קושייתו‪ ,‬ואני איני מבין וקורא שוב‪ ,‬עד שאני מצליח להבין‪ .‬נכון‪ .‬ובכל זאת— אני‪ ,‬הקטן‬ ‫ה׳מסכן׳ הזה‪ ,‬יושב ולומד תורה‪ ,‬ולימוד התורה שלי מקיים את כל העולם‪ .‬הכול‪.‬‬ ‫אל תרגיש את עצמך מסכן— אתה ענק! אתה‪ ,‬עם התורה שלך; כמה שאתה מרגיש מסכן— התורה שלך‬ ‫מחייה ומקיימת את כל העולם‪ .‬כמה שאיני מבין‪ ,‬וכמה שאני קורא שוב ומנסה להבין— התורה הזאת מקיימת‬ ‫את כל העולם‪ .‬הבן מה אתה עושה!‬ ‫אנחנו יודעים את האמת‪ :‬לא רק הביטחון— הרבה יותר מזה‪ .‬השמש זורחת בזכותנו; הגשם יורד— הכול‬ ‫בזכותנו‪ ,‬בזכות לומדי התורה‪ :‬״אם לא בריתי יומם ולילה‪ ,‬חוקות שמים וארץ לא שמתי״‪ .‬אנחנו עושים את‬ ‫הכול‪ .‬הרם את הראש; אל תסתובב שפוף‪.‬‬ ‫דע מה שתשיב‬ ‫ואם אותם אנשים אינם מבינים זאת— אותם ׳אנשי שבט זולו׳ שאינם מאמינים שיש חיידקים‪ ,‬אותם מסכנים‬ ‫שאינם מבינים— האם ארד לרמתם? הוא שואל‪ :‬׳למה אינך מתגייס?׳— מה תסביר ל׳זולו׳ניק כזה? מה תסביר‬ ‫לו?‬ ‫אמור לו‪ :‬אדוני‪ ,‬התשובה פשוטה מאוד‪ .‬פעם קראתי על מדריך באזור של חפירות ארכיאולוגיות‪ ,‬שנתן שם‬ ‫הרצאה והסביר‪ :‬זה מן התקופה הזאת וזה מן התקופה ההיא‪ .‬שאלה גברת אחת‪ :‬אדוני‪ ,‬הסבר לי בבקשה—‬ ‫איך יודעים שזה מן התקופה הזאת? אמר לה‪ :‬גברת‪ ,‬פשוט מאוד— הולכים לאוניברסיטה‪ ,‬לומדים כמה שנים‪,‬‬ ‫ויודעים‪ .‬פשוט מאוד‪.‬‬ ‫גם אני אומר‪ :‬אדוני‪ ,‬אתה רוצה להבין? לך לישיבה‪ ,‬שב כמה ימים— ותדע‪ .‬איך אתה רוצה שאסביר לך על‬ ‫רגל אחת דבר שאינך מבין בו כלום? וכי נראה לך שכל הציבור הזה אינו שפוי? אתה יודע כמה קצינים בכירים‬ ‫חזרו בתשובה‪ ,‬יושבים ולומדים תורה ושולחים את ילדיהם לישיבות— כולם אינם נורמליים? לך היפגש עם‬ ‫אחד כזה‪ ,‬שב ושאל אותו— הוא יסביר לך‪.‬‬ ‫אלא שהם למעשה מתריסים; אינם רוצים לשמוע‪ .‬הוא שואל אותך כשאצבעותיו באוזניו‪ :‬׳תגיד לי מה זה׳‬ ‫־ אבל הוא אינו שומע כלל‪ ,‬ולכן אין מה לדבר‪ .‬אבל אנחנו‪ ,‬לעצמנו‪ ,‬צריכים להיות בהירים בדבר‪ .‬אין לנו שום‬ ‫ספק‪.‬‬ ‫• הכרת הטוב למדינה •‬ ‫שאלה‪ :‬התפתח עולם תורה מפואר‪ ,‬ולא נראה שבלי המדינה היו נותנים לגדול כך‪ .‬יש הטבות מביטוח‬ ‫לאומי‪ ,‬תקציבים‪ ,‬ופטור לבני ישיבות‪ .‬ערים חרדיות‪ .‬וכי לא צריך להכיר טובה‪ ,‬ואם כך במה‪.‬‬ ‫׳בגלל׳ המדינה או ׳למרות׳ המדינה?‬ ‫וכעת לעניין המדינה— ש׳בזכות המדינה יש כל כך הרבה׳‪...‬‬ ‫לפני שנים הייתי בחתונה של אחד מבניו של ר׳ חיים גריינמן זצ״ל‪ .‬איני יודע מי מכם זכה להכיר את ר׳‬ ‫חיים; כל מי שנכנס לד׳ אמותיו— הרגיש עולם אחר‪.‬‬ ‫הייתי בא אליו עם רשימת שאלות‪ ,‬וכשנכנסתי לחדרו— חצי מהשאלות התפוגגו; מיד הבנתי‪ ,‬והתשובות‬ ‫היו ברורות‪ .‬הבהירות היתה כה גדולה‪ ...‬ואנשים רבים כל כך עמדו עמו בקשר‪ ,‬רופאים מכל המגזרים‪ .‬בחתונה‬ ‫השתתף מתתיהו אדלר‪ ,‬שהיה מנכ״ל אוניברסיטת בר־אילן‪ .‬אני‪ ,‬בתקופה מסוימת‪ ,‬הייתי שם— ואף עשיתי‬ ‫להם צרות רבות‪ :‬הייתי בנשיאות התאחדות הסטודנטים‪ ,‬עשינו שביתות ו׳בלגנים׳‪ ,‬והכירו אותי היטב‪ ...‬והנה‬ ‫הוא רואה אותי‪ ,‬זה היה לפני עשרות שנים‪ ,‬פתאום אברך עם זקן— גם הוא הגיע‪ ,‬כרבים אחרים‪ ,‬להתייעץ עם‬ ‫ר׳ חיים— טפח לי על השכם ואמר‪ :‬״אתה רואה‪ ,‬זה בוגר בר־אילן״‪ .‬אמרתי לו‪ :‬מתתיהו‪ ,‬אני לא כזה ׳בגלל׳‬ ‫בר־אילן; אני כזה ׳למרות׳ בר־אילן‪ ...‬והדבר הוא בדיוק להפך‪ :‬עולם התורה אינו קיים ׳בגלל׳ המדינה‪ ,‬אלא‬ ‫׳למרות׳ המדינה‪ .‬את זה צריך להבין‪.‬‬ ‫‪6‬‬ ‫הרב יהודה עמית‬ ‫עם ישראל‪ ,‬ארץ ישראל‪ ,‬מדינת ישראל‬ ‫צריך להבין את הנושא‪ .‬כשמדברים על ׳המדינה׳— המושגים מבולבלים‪ .‬יש מושג הנקרא ׳עם ישראל׳‪ ,‬יש‬ ‫מושג הנקרא ׳ארץ ישראל׳‪ ,‬ויש דבר הנקרא ׳מדינת ישראל׳‪.‬‬ ‫עם ישראל— אלו בניהם של אברהם‪ ,‬יצחק ויעקב; כל מי שנולד לאם יהודייה הוא יהודי‪ .‬אלה הקיימים היום‬ ‫הם עם ישראל‪ ,‬וכל גרי הצדק שהתגיירו גירות אמת והצטרפו אליהם— זהו עם ישראל‪.‬‬ ‫ארץ ישראל— שטח מסוים על פני כדור הארץ‪ ,‬שבורא עולם ייחד אותו בקדושה מיוחדת‪ .‬ואין זה משתנה‪ :‬גם‬ ‫כשהיו כאן הצלבנים או הטורקים או כל שאר השליטים— זו היתה ארץ ישראל‪.‬‬ ‫מדינת ישראל— זו מערכת שלטונית; כמו עיריית רמת גן או עיריית בני ברק‪ .‬וכל השאלה היא מי נמצא‬ ‫ב׳עירייה׳ הזאת; מי האנשים‪.‬‬ ‫׳הוזה המדינה׳ ‪ -‬הרעיון ושורשיו‬ ‫ולגבי הדבר הזה הנקרא ׳מדינת ישראל׳— צריך להבין‪ .‬דרך אגב‪ ,‬אתמול היתה לוויה בירושלים‪ :‬הביאו את‬ ‫סבו של הרצל לקוברו בהר הרצל‪ .‬לפני כמה ימים אמר לי מישהו דבר שהכניס אותי קצת ללחץ‪ :‬סבתי ע״ה‬ ‫היתה ממשפחת הרצל‪ ,‬ובתחילה חשבתי שהם היו בני דודים ממש— ואם כן‪ ,‬הסב הזה הוא גם סבי‪...‬‬ ‫היא היתה אישה חרדית מאוד‪ ,‬וסבה היה מבית דינו של החתם סופר— ר׳ משה ליטש רוזנבוים‪ ,‬בעל ׳הלחם‬ ‫רב׳ ו׳מתא דירושלים׳‪ .‬בסוף התברר שרק סבה וסבו היו בני דודים‪ ,‬ואיני צאצא שלו של הסבא‪.‬‬ ‫מכל מקום היינו קצת בלחץ מן העניין‪ ,‬שכן הסב הזה ניתק את הקשר עם נכדו כשנודע לו שהוא מחלל‬ ‫שבת‪ .‬ועכשיו רוצים לקבור אותו לידו— והרי אין קוברים רשע חמור אצל רשע קל‪ ,‬וכל שכן צדיק אצל רשע‪.‬‬ ‫עשו אפוא השתדלות שתיעשה שם מחיצה בקבר עד למטה‪ ,‬שתהא זו חלקה נפרדת ולא ייקברו יחד‪.‬‬ ‫אבל מכל מקום צריך לדעת‪ :‬אותו ׳הוזה המדינה׳‪ ,‬אותו הזוי‪ ,‬עפרא לפומיה— הרעיון הראשוני שלו היה‬ ‫׳לפתור את בעיית העם היהודי׳‪ .‬וכיצד רצה לפתור אותה? הדברים כתובים בזיכרונותיו; בזמנו ציטט הרב‬ ‫משה שיינפלד זצ״ל מספר הזיכרונות שלו— פנקס שהוציא לאור פרופ׳ יוסף נדבה— וכתובים שם דברים‬ ‫מסמרי שיער‪...‬‬ ‫לשם התוכנית המקורית שלו הוא פנה לאפיפיור שיסייע בידו‪ ,‬והוא יחולל אצל היהודים תנועת התנצרות‬ ‫המונית‪ .‬לא אחד אחד‪ ,‬אלא— כלשונו— בצורה ׳מכובדת׳‪ ,‬עפרא לפומיה‪ .‬זה מה שהוא רצה! ואת בנו הנס‬ ‫הוא לא מל— הוא נקבר ערל‪ .‬בנו סיפר שבבית קיימו את החגים הנוצריים; הוא הורה למשרתות להתפלל את‬ ‫תפילות הנוצרים; הדליקו בביתו עץ אשוח של חג המולד— אבל נרות חנוכה לא הדליקו שם‪ .‬הוא דיבר בזלזול‬ ‫על הרבנים ובהערצה על כומרי הנוצרים‪ ,‬ה׳ ירחם‪.‬‬ ‫צריך אפוא להבין‪ .‬אמרתי פעם משל‪ :‬היה יהודי מסכן‪ ,‬חולה בכל המחלות שבעולם— זקוק לדיאליזה‪,‬‬ ‫כליותיו אינן עובדות; בעיות בלב; רגל אחת שבורה והוא צולע; כל גופו מלא פצעים; אשתו אינה בריאה‬ ‫בנפשה; יש לו בת מבוגרת; כולו מוקף צרות‪ ,‬חייב כסף ונושים רודפים אחריו— אין לו יום ואין לו לילה‪ .‬מסכן‪.‬‬ ‫יום אחד ניגש אליו יהודי אחד ואמר לו‪ :‬שמע‪ ,‬אני רואה את מצבך וכואב לי הלב‪ .‬כבר זמן רב אני חושב‬ ‫איך אפשר לעזור לך‪ ,‬ועלה בדעתי רעיון שיפתור לך את כל הבעיות— גם את הנושים‪ ,‬גם את אשתך‪ ,‬הכול‪.‬‬ ‫הלה אינו מאמין‪ :‬מה‪ ,‬באמת? מה הרעיון? אומר לו‪ :‬ראה‪ ,‬שם בונים בניין; כבר בנו שמונה קומות‪ ,‬והם עומדים‬ ‫בתשיעית‪ .‬בקומות התחתונות כבר עשו קירות מסביב‪ ,‬ובקומה התשיעית עדיין לא‪ .‬יש שם מעלית‪ :‬אתה‬ ‫עולה‪ ,‬מדדה עד הקצה‪ ,‬עוד צעד אחד החוצה— ואחרי שתי דקות אין לך חובות‪ ,‬אין בעיות‪ ,‬הכול עובר‪ .‬לא‬ ‫בעיות עם האישה ולא שום בעיה; אתה רגוע לחלוטין‪ ...‬רוצה? בוא ואקח אותך לשם‪ ,‬יש לי מכונית בחוץ‪.‬‬ ‫הלה אומר לו‪ :‬לא‪ ,‬לא תודה‪ ...‬והוא מפציר בו‪ :‬אולי בכל זאת? כבר זמן רב אני חושב על הרעיון‪ —...‬לא‪,‬‬ ‫תודה‪ .‬אולי מחר?— לא‪ ,‬תודה; באמת מחמם את הלב שיש מי שחושב עליי ודואג לי— תודה לך‪ .‬הוא שב אחרי‬ ‫חודש‪ :‬אולי עכשיו?— לא‪ ,‬תודה‪ .‬אחרי חודשיים‪ ,‬שלושה— לא רוצה‪.‬‬ ‫אחרי ארבעה חודשים הוא פוגש אותו שוב‪ :‬שמע‪ ,‬אני רואה שאינך רוצה‪ .‬יש לי בשבילך רעיון אחר‪ ,‬שגם‬ ‫הוא יפתור לך את כל הבעיות‪ .‬יש לו רעיון חדש‪ ...‬איך תתייחס לרעיון החדש עוד לפני ששמעת אותו‪ ,‬כשאתה‬ ‫יודע מה היה הרעיון הראשון? למה תצפה ממנו ברעיון החדש?‬ ‫את זה צריך לדעת‪ :‬המדינה היא כבר הרעיון השני שלו— אחרי הרעיון הראשון‪ ,‬׳לקפוץ מן הגג׳‪ .‬הרעיון‬ ‫הראשון לפתרון בעיית העם היהודי היה לקפוץ מן הגג‪ :‬להתנצר!! לא רצינו; אנחנו רוצים להיות יהודים‪—.‬‬ ‫למה אתם צריכים את זה?— בכל זאת‪ ,‬רוצים אנו להישאר יהודים‪ —.‬טוב‪ ,‬מה אעשה לכם‪ ...‬לא רוצים לקפוץ?‬ ‫‪7‬‬ ‫הרב יהודה עמית‬ ‫אתם יודעים מה‪ ,‬יש לי רעיון אחר‪ ...‬וכי הוא דאג לעם היהודי?! קיום המצוות— הוא שדקר לו בעיניים‪.‬‬ ‫אז עלה בו רעיון חדש‪ ,‬דרך אחרת כיצד לערטל אותם מן המצוות‪ :‬בוא היה חבר במדינה היהודית— ובזה‬ ‫אתה יהודי‪ .‬בזה שאתה חבר במדינה היהודית‪ ,‬שוב אין צורך במצוות‪ .‬זה מה שעשו לתימנים כשעלו לארץ‪:‬‬ ‫חתכו להם את הפאות‪ ,‬כי ׳פה בארץ לא צריך את זה— אתה חבר במדינה היהודית׳‪.‬‬ ‫כך הוא כותב לחברו מקס נורדאו‪ ,‬שהיה נשוי לגויה‪ :‬״איני מבין מה חששותיך; ברגע שנקים את המדינה‬ ‫תהיה אשתך חברה במדינה‪ ,‬והיא תהיה יהודייה— בלי כל קשר לדתה״‪ .‬זה היה הרעיון‪ :‬במקום שעם ישראל‬ ‫יהיה עם— ״אין אומתנו אומה אלא בתורותיה״— נהיה ׳חברים׳ ויש מדינה‪ .‬וזו מטרת המדינה כל העת; את‬ ‫המסר הזה יש לקלוט‪.‬‬ ‫״לא יזכירו פה שם ה׳״‬ ‫אמר לי גיסי‪ ,‬ר׳ עקיבא נבנצל שליט״א‪ ,‬בנו של ר׳ אביגדור שליט״א ונכדו של ד״ר יצחק ארנסט נבנצל‪,‬‬ ‫שהיה מבקר המדינה הראשון— מבקר המדינה הוא על תקן של שופט עליון‪ ,‬ובאירועים של בחירת נשיא‬ ‫וכנסת מביאים את כל מנהלי המדינה‪ ,‬כך שנפגש הרבה עם בן גוריון‪ .‬ואמר לי גיסי ששמע מסבו‪ :‬בן גוריון‪,‬‬ ‫אותו רשע‪ ,‬אמר שלא האמין שיישארו בחורי ישיבות‪ .‬הוא לא האמין; ברור היה לו שהעסק ייגמר‪.‬‬ ‫הוא גם היה שונא דת בצורה נוראה‪ .‬היה יהודי בשם פרופסור ישעיהו ליבוביץ‪ ,‬טיפוס מעניין‪ ,‬והוא כתב‬ ‫שהכיר אנשים רבים‪ ,‬אך לא הכיר אדם בעל שנאה כה עזה ליהדות כבן גוריון‪.‬‬ ‫כשהקימו את המדינה כתבו את ׳מגילת העצמאות׳‪ .‬עם ישראל שב לארץ ישראל אחרי אלפיים שנות גלות‬ ‫— דבר שלא היה כמותו בהיסטוריה העולמית‪ ,‬שעם שב לארצו אחרי שנים רבות כל כך‪ .‬על כל דולר אמריקאי‬ ‫כתוב ׳באלוהים מבטחנו׳— על כל השטרות וגם על המטבעות‪ .‬מיהו אותו ׳אלוהים׳? האלוקים שהיהודים‬ ‫לימדו אותנו‪ .‬ואנחנו‪ ,‬עם התנ״ך— לא נכתוב בראש מגילת העצמאות ׳בעזרת ה׳ יתברך׳?‬ ‫אבל אותם פורקי עול שהקימו את המדינה אמרו‪ :‬כאן לא יכתבו ״בעזרת ה׳״; אם כותבים— אין אנו חותמים‬ ‫על המגילה‪ .‬ובאמת לא כתבו‪ .‬אלא שהיו כמה נציגים דתיים שאמרו‪ :‬אם לא כותבים ׳בעזרת ה׳׳— אנחנו לא‬ ‫חותמים‪ .‬ולא היה זה ׳לעניין׳ שכל הדתיים לא יהיו בעסק— מדינה של חילונים בלבד לא תיראה טוב כלפי חוץ;‬ ‫מוכרחים היו אפוא למצוא פתרון‪ .‬החלה התרוצצות‪ ,‬ולבסוף הגה מישהו נוסחת פשרה‪ :‬כתבו ״מתוך ביטחון‬ ‫בצור ישראל״‪ .‬זה היה המקסימום שהחילונים הסכימו לו— וכל אחד יפרש כרצונו מהו ׳צור ישראל׳‪...‬‬ ‫ובחתימות שלמטה‪ ,‬שניתנו למועצת המדינה הזמנית לחתימת כל אחד‪ ,‬היה אחד ושמו הרב נורוק‪ ,‬והוא‬ ‫כתב‪ :‬׳בעזרת ה׳‪ ,‬נורוק׳‪ .‬מי שיראה אי פעם על קיר של משרד ממשלתי את מגילת הביזיון הזאת‪ ,‬יראה שם‬ ‫למטה ׳בעזרת ה׳ נורוק׳— ויבין את כל הסיפור שמאחורי העניין‪ :‬לא יזכירו פה שם ה׳‪ ,‬רח״ל‪.‬‬ ‫בחורים רבים כל כך נהרגו בקרבות‪ .‬בקרבות האחרונים נהרג בחור בידי ערבים‪ ,‬ובמשפחתו רצו לכתוב‬ ‫על המצבה כדרך שכותבים יהודים מאז ומעולם‪ :‬׳ה׳ יקום דמו׳‪ .‬אמרו להם‪ :‬אין דבר כזה; בצבא לא מכירים‬ ‫׳ה׳׳— כאן מכירים רק ״כוחי ועוצם ידי״‪ .‬לא הסכימו בשום אופן‪ .‬המשפחה התעקשה; אמרו להם‪ :‬השאירו את‬ ‫המצבה ריקה‪ ,‬אבל אי אפשר לשנות— זה הנוהל‪ .‬ולא הסכימו‪.‬‬ ‫אמרה המשפחה‪ :‬בסדר— נוציא אותו מן הקבר‪ ,‬נעבירו לבית קברות אזרחי‪ ,‬ושם נכתוב‪ .‬זה כבר העמיד‬ ‫אותם על הרגליים‪ :‬אילו היו מוציאים חייל שנהרג ומעבירים אותו לבית קברות אזרחי כדי לכתוב זאת— הבינו‬ ‫שהם בבעיה‪ .‬מה גם שהם רוצים שכל החיילים הדתיים יבואו בשביל כל הטירופים והרעיונות שלהם‪ ,‬צודקים‬ ‫או לא צודקים‪ ,‬וייהרגו בשביל הרעיונות האלה‪ .‬הם הבינו שיש כאן בעיה— ושינו; עכשיו כבר אפשר לכתוב ׳ה׳‬ ‫יקום דמו׳‪ .‬אחרי שנות מדינה רבות כל כך‪ ,‬בלית ברירה הסכימו‪ .‬רק להבין היכן העסק אוחז‪.‬‬ ‫ימי קום המדינה ‪ -‬כיצד טעו רבים?‬ ‫אנחנו לא היינו אז‪ .‬כשמנסים להיכנס לנעליים של מה שהיה אז— קשה מאוד‪.‬‬ ‫רבנים רקדו ברחובות; לא הבינו‪ .‬קשה להיכנס לאווירה ששררה אז‪ .‬זה היה אחרי שהגיעו התמונות‬ ‫מאירופה‪ ,‬הגיעו הידיעות— לא ייאמן‪ .‬איש לא ידע; היתה מלחמה‪ ,‬לא ידעו מה מתרחש מעבר לקווים‪ ,‬ופתאום‬ ‫מתברר מן התמונות— מחנות ההשמדה‪ ,‬תאי הגזים‪ ,‬המשרפות; כמות האנשים שנהרגו שם ומה שעברו‪ .‬הכול‬ ‫היו מזועזעים‪.‬‬ ‫ואז מנסים לעלות לארץ— והבריטים אינם נותנים‪ .‬באה אונייה מקרטעת‪ ,‬שסכנת נפשות לשהות בה‪ ,‬מגיעה‬ ‫לארץ— ואין נותנים לעולים לעלות‪ :‬חזרו לקפריסין‪ .‬הדבר קומם את כולם‪ ,‬וכולם הרגישו שותפים בעניין;‬ ‫הרב יהודה עמית‬ ‫רצו לזרוק את הבריטים‪ .‬אונייה הגיעה לחוף נתניה‪ ,‬האנשים קפצו למים‪ ,‬והתושבים הכניסו אותם לבתיהם;‬ ‫הבריטים מגיעים ומחפשים— וכולם היו בעסק‪.‬‬ ‫אבי סיפר לי‪ :‬שני אנשים שוחחו; לאחד היו רישיונות עלייה‪ ,‬ולשני לא היו אישורים‪ .‬הגיע שוטר בריטי;‬ ‫זה שהאישורים בידו החל לברוח‪ ,‬והשוטר רודף אחריו— ובינתיים נחלץ השני‪ .‬הבורח נכנס לתא שירותים‪,‬‬ ‫והשוטר ממתין שייצא; ביקש את אישוריו— והוא נותן לו‪ .‬שאלו השוטר‪ :‬אם כן‪ ,‬למה ברחת? אמר לו‪ :‬הייתי‬ ‫צריך לשירותים‪ —...‬ולא ראית שאני רודף אחריך? אמר לו‪ :‬ראיתי‪ ,‬אבל חשבתי שגם אתה צריך לשירותים‪...‬‬ ‫כולם היו בעסק; כולם הרגישו שזו מלחמה של כולם‪.‬‬ ‫ובחורים צעירים נלחמו ותקפו תחנות משטרה של הבריטים‪ ,‬והבריטים תפסום והוציאום להורג‪ .‬במקרה‬ ‫אחד אמרו לאחד מהם‪ :‬בקש חנינה— ולא תיהרג‪ .‬אמר להם‪ :‬״איני מבקש חנינה‪ .‬אין לכם שום סמכות כאן;‬ ‫איני מכיר בכם‪ .‬מי אתם בכלל?״— ולא ביקש חנינה‪ ,‬והרגוהו! ושאלו על כך את החזון איש‪ :‬האם מותר לקוברו‬ ‫יחד עם אחיו‪ ,‬או שמא דינו כ׳מאבד עצמו לדעת׳? ואמר החזון איש‪ :‬העושה זאת מתוך מהלך מחשבתי— אינו‬ ‫נקרא ׳מאבד עצמו לדעת׳‪.‬‬ ‫במצב כזה נלחמו הבחורים מן האצ״ל‪ ,‬וכולם היו בעסק‪ .‬הדבר משך את הלבבות‪ :‬מקימים כאן מדינה‪,‬‬ ‫והכול רוצים להיות באווירה‪ .‬מחזורים שלמים ב׳עץ חיים׳ נעשו חילונים; בתוך בתי כנסת‪ ,‬מתחת לבימה של‬ ‫קריאת התורה‪ ,‬החביאו נשק— כולם היו בתוך העסק‪ .‬ובמצב הזה‪ ,‬כשיש ׳מדינה משלנו׳ וכולם יכולים לבוא‬ ‫— לקרוא נכונה את המפה אז‪ ,‬מי ראה זאת? החזון איש‪ ,‬הרב מבריסק‪ ,‬הרב מטשעבין‪ ,‬הרבי מסאטמר‪ .‬כמה‬ ‫אנשים ראו את זה?‬ ‫והחזון איש אמר אז‪ :‬״עד שקמה המדינה הם נלחמו בנו במקלות; מעכשיו יילחמו בנו ברובים״‪ .‬כלומר‪:‬‬ ‫המדינה רק נתנה בידם כוח גדול הרבה יותר‪.‬‬ ‫מרן החזון איש הלך לאפות מצות בשנה השלישית לקום המדינה‪ ,‬יחד עם כמה בני תורה‪ ,‬ובדרך אמר להם‪:‬‬ ‫״חסדי הבורא‪ ,‬כבר שלוש שנים קיימת המדינה ועדיין לא גזרה גזירה לאסור אפיית מצות״‪ .‬משפט זה נשמע‬ ‫מופרך לגמרי במציאות של אותם ימים‪ ,‬אך בכך רצה להביע את דעתו— מה הוא אוחז מאותו שלטון‪.‬‬ ‫ר׳ אביגדור מילר זצ״ל אמר‪ :‬״מעולם לא היה מצב שקבוצה של יהודים אתאיסטים קיבלה כוח כזה לשלוט‬ ‫בעם ישראל״‪ .‬הכול בידיהם— בתי המשפט‪ ,‬בית המחוקקים‪ ,‬המשטרה‪ ,‬התקציבים‪ ,‬משרד החינוך; הכול‬ ‫בידיהם‪ .‬איזה סיכוי יש?‬ ‫״להעביר את העם על דתו״‬ ‫צריך באמת להבין‪ :‬הם השתמשו בכל הכלים כדי להעביר את העם בכוח על דתו‪ .‬כשהגיעו לכאן עולים‪ ,‬הם‬ ‫פעלו בצורה מתוחכמת‪ .‬סיפר לי יהודי שהיה אב־בית אצלנו בישיבה‪ :‬הם הגיעו ממרוקו‪ ,‬משפחה חרדית; האב‬ ‫והילדים רוצים להיות יחד‪ .‬מיד כשהגיעו— את אחותו עם ילדיה שלחו לגבעת אולגה‪ ,‬וכל אחד נשלח למקום‬ ‫אחר‪ .‬פיזרו אותם‪ ,‬כי אילו היו יחד— היו מחזיקים זה את זה‪ .‬ובנתוני הימים ההם‪ ,‬להיטלטל באוטובוס מכאן‬ ‫לשם— יום שלם; כמעט לא היה קשר‪.‬‬ ‫הם פעלו בצורה מתוחכמת‪ .‬מחנות העולים ב׳עין שמר׳— לא ייאמן מה שעשו שם‪ .‬היה תימני שאמר‪ :‬״מפני‬ ‫חטאינו גלינו— לארצנו״‪ ...‬לא ייאמן מה שהיה שם‪ ,‬מה שעשו עם ילדי טהרן; מלחמות שאי אפשר לדמיין‪ .‬עשו‬ ‫הכול כדי לעקור‪.‬‬ ‫וזה שאותו רשע הניח לבחורי ישיבות להמשיך ללמוד— אמר החזון איש זצ״ל‪ :‬״לא שהוא לא רצה לסגור את‬ ‫הישיבות; הוא לא היה יכול אז לסגור״‪ .‬שכן באותה שעה הם נזקקו לכספי יהדות הגולה‪ ,‬ושם היו עדיין יהודים‬ ‫דתיים‪ ,‬והיו צריכים את כספי המגבית המאוחדת; ואחרי שכל ישיבות אירופה נסגרו— במצב הזה לא היה יכול‬ ‫לסגור את הישיבות כאן‪ .‬אבל הוא אמר‪ :‬אין בעיה‪ .‬אתה רוצה ללמוד תורה? בבקשה— אבל אסור לך לעבוד‪.‬‬ ‫׳אז ממה אתפרנס?׳— תסלח לי‪ ,‬גם זה צריך להדאיג אותי?‪...‬‬ ‫ואתה רוצה עוד שנה ללמוד? בכל שנה תבוא להגיש דיחוי— עד גיל שלושים וחמש‪ ,‬ועם עשרה ילדים‪.‬‬ ‫חשבונו היה שאנשים יאמרו לעצמם‪ :‬הרי יום אחד‪ ,‬כשארצה לעבוד‪ ,‬אצטרך ללכת לצבא— אלך כבר עכשיו‬ ‫ואגמור עם זה‪ .‬הוא היה בטוח שכך יהיה‪ ,‬והחזון איש אמר‪ :‬״הוא מושך את החבל מצד אחד‪ ,‬ואני מושך את‬ ‫החבל מן הצד השני״‪.‬‬ ‫ובניסי ניסים נשארו הבחורים‪ .‬ומשנשארו בתוך המערכת— נלכדו בפנים‪ :‬בגיל עשרים וארבע או עשרים‬ ‫וחמש הוא רוצה לצאת לעבוד‪ ,‬אבל ללכת עכשיו לצבא— לא בא בחשבון; אז הוא נשאר‪ ,‬והחל לעבוד ׳בשחור׳‪,‬‬ ‫‪9‬‬ ‫הרב יהודה עמית‬ ‫וכל המערכת פעלה כך‪ .‬אחרי שנים הם פתאום תפסו‪ :‬אילו נהגו אחרת ואמרו ׳מי שרוצה‪ ,‬אחרי שנתיים־שלוש‬ ‫בישיבה‪ ,‬ילך ללמוד באוניברסיטה ויוכל לצאת לעבוד׳— עולם התורה היה חצי ממה שהוא היום‪.‬‬ ‫הם חשבו שהם חכמים— והקב״ה ״לוכד חכמים בערמם״‪ .‬אדם חושב שהוא חכם‪ ,‬והקב״ה תופסו בדיוק‬ ‫במקום שבו הוא חושב שהוא חכם; שם החכה תופסת אותו‪ .‬עד שמישהו התבטא‪ :‬״כשמסתכלים‪ ,‬רואים‬ ‫שכביכול הקב״ה מנהל את העולם עם חוש הומור״‪ ...‬אבל המטרה היא שייפקחו העיניים‪ ,‬ומתוך כך יראה אדם‬ ‫ויבין‪ :‬גם אם חכם הוא— הקב״ה חכם ממנו‪.‬‬ ‫הבהירות שהביאה התקופה‬ ‫כשהחלה המלחמה הזאת אמרתי שהדבר יביא לבהירות‪ ,‬כי בסך הכול שרר בלבול גדול אצל בחורי‬ ‫הישיבות‪.‬‬ ‫שואלים אותי על ה׳מזרחי׳‪ :‬הם אידיאליסטים‪ ,‬ואין אצלם בחורים ׳על הברזלים׳‪ ,‬נערי שוליים וכיוצא‬ ‫בהם‪ .‬ודאי שאין להם— שהרי במערכת שלהם יש ׳תחנה סופית׳‪ :‬נגמר בית הספר היסודי— כולם יורדים מן‬ ‫האוטובוסים‪ ,‬מסתובבים ברציפים‪ :‬בחר אוטובוס חדש‪ ,‬לאן אתה נוסע? תיכון מעורב‪ ,‬תיכון חילוני או דתי‪,‬‬ ‫ישיבה תיכונית או מקצועית— מה שתרצה‪ .‬גמרת את הישיבה התיכונית או את התיכון? שוב יורדים בתחנה‬ ‫ובוחרים‪ :‬צבא או עתודה‪ .‬ובדרך— כולם נושרים‪.‬‬ ‫אצלנו מחזיקים את כולם בפנים‪ ,‬כי בחוץ יש מבול‪ .‬מחזיקים בחורים בתוך המערכת‪ ,‬והם לא תמיד יודעים‬ ‫מה הם עושים‪ .‬שאל ילד חילוני או מן הציונות הדתית‪ :‬׳מה תרצה להיות כשתהיה גדול?׳— הוא חושב ועונה‪:‬‬ ‫מהנדס‪ ,‬עורך דין‪ ,‬רופא או נהג משאית אשפה; יש לו תוכנית‪.‬‬ ‫וכששואלים ילד חרדי ׳מה תהיה כשתהיה גדול?׳— מה הפירוש? ודאי שאהיה אברך; יש דרך אחרת? אין זה‬ ‫בא מבחירה‪ .‬לוקחים את כולם מהחיידר‪ ,‬ומשם כולם ׳נשפכים׳ לישיבה קטנה‪ ,‬משם ׳נשפכים׳ לישיבה גדולה‪,‬‬ ‫ומשם‪ ,‬אחרי החתונה— ל׳כולל׳‪ .‬ופתאום‪ ,‬בגיל עשרים ושלוש‪ ,‬הוא מתחיל למצמץ בעיניו‪ :‬׳רגע‪ ,‬איך הגעתי‬ ‫לכאן?׳‪ ...‬עד שמישהו התבטא שיש לנו כאן ׳מבוגרים בסיכון׳‪...‬‬ ‫יש בחורים בישיבות שאינם יודעים מה הם עושים בתוך המערכת‪ .‬מתקשר אליי בחור‪ :‬׳הרב‪ ,‬אני רוצה לבוא‬ ‫לישיבה׳‪ —.‬למה אתה רוצה לבוא לישיבה?— ׳כי אני רוצה סדר יום; אצלכם קמים בזמן ויש סדר יום׳‪ .‬שאלתי‬ ‫אותו‪ :‬בשביל זה צריך להחליף ישיבה? לך קנה שעון מעורר בשלושים שקלים‪ ,‬קום בזמן— והכול מסודר‪ .‬אמר‬ ‫לי‪ :‬׳אבל אין לי בשביל מה לקום׳‪ ...‬יש בחורים שאינם מחוברים למה שהם עושים‪.‬‬ ‫ואמנם‪ ,‬הדברים הללו נוגעים פחות לציבור הקדוש היושב כאן‪ ,‬שהוא באמת העידית‪ ,‬וזכות היא לדבר‬ ‫בפניו‪ .‬״בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ״— בשביל ישראל שנקראו ראשית; תכלית העולם היא‬ ‫בשביל הבחורים האלה היושבים כאן‪ .‬וכל אחד צריך להרגיש זאת‪ :‬״בשבילי נברא העולם״‪ .‬חז״ל אומרים‪:‬‬ ‫״חייב אדם לומר‪ :‬בשבילי נברא העולם״— לא בהתנדבות; חייב אדם לומר‪ .‬שכל אחד יקום עכשיו ויאמר שהוא‬ ‫מכיר בכך‪ :‬בשבילי נברא העולם‪ .‬אין אחד מיותר‪ ,‬אף שיש רבים כל כך; את התפקיד המוטל עליך— איש אינו‬ ‫עושה‪.‬‬ ‫אבל יש בחורים שאינם מחוברים כל כך להכרה הזאת‪ .‬והבלבול הזה— עד כדי כך שבחורי ישיבות שרו‬ ‫לבנימין נתניהו ״לבנימין אמר‪ :‬ידיד ה׳ ישכון לבטח״‪ .‬׳ידיד ה׳׳‪ ...‬מה קרה לכם? הבלבול היה גדול כל כך‪.‬‬ ‫על העניין הזה אני צועק כבר שנים‪ ,‬אך לא דיברו עליו; התקופה הזאת אילצה את המערכת שלנו להסביר‬ ‫לבחורים— ולכן‪ ,‬בסך הכול‪ ,‬הדבר הזה היה לטובה‪.‬‬ ‫החזון איש זצ״ל התבטא בשעתו‪ :‬״יותר ממה שאני חושש שמא תגזור המדינה גזירות על החרדים‪ ,‬אני‬ ‫חושש שמא תערב לחיכם״‪ .‬ופירוש הדברים— שהחשש הוא שיימשכו ויתחברו לענין‪ ,‬ומתוך כך‪ ,‬במשך הזמן‪,‬‬ ‫יתרחקו מחיים אמיתיים של תורה‪ ,‬עד‪...‬‬ ‫אפילו הציבור הספרדי‪ ,‬שהיו מעריצים גדולים יותר של הצבא— קפצו בבת אחת שלושים שנה קדימה;‬ ‫סגרו פערים ואחזו במקום אחר לגמרי‪ .‬שרב ספרדי יאמר על הרמטכ״ל מה שאמר שם— זו קפיצה של שלושים‬ ‫שנה‪ .‬נכון‪ ,‬היו כמה שנשארו מאחור‪ ,‬אבל את הטובים זה חיזק‪ .‬ולבחורים היום הדבר ברור לגמרי‪ :‬אין לנו מה‬ ‫לחפש שם; מה לנו ולדבר הזה‪.‬‬ ‫‪10‬‬ ‫הרב יהודה עמית‬ ‫הצבא ‪ -‬׳כור ההיתוך׳‬ ‫קודם כול צריך להבין— יש שם ים של דברים‪ .‬מי שהקים את הצבא היא המדינה‪ ,‬והמדינה כולה הוקמה כדי‬ ‫לשנות את עם ישראל‪ :‬להופכו מעם התורה ל׳מדינה ככל האומות׳— אתה תהיה ׳חבר במדינה׳‪ ,‬ולא חשוב אם‬ ‫אשתך גויה או לא‪ .‬והכלי היעיל ביותר שהיה בידי המדינה— הוא הצבא‪.‬‬ ‫אותו רשע הקבור בשדה בוקר‪ ,‬ראש הממשלה הראשון‪ ,‬אמר‪ :‬הצבא איננו צבא רגיל; הוא ׳כור ההיתוך של‬ ‫האומה׳‪ .‬זהו למעשה הכלי שעושה את העבודה‪ :‬נכנסים בצד אחד יהודי‪ ,‬דרוזי‪ ,‬בדואי‪ ,‬צ׳רקסי— ובצד השני‬ ‫יוצאים ׳ישראלים׳‪ ,‬ה׳ ירחם‪ .‬זו היתה המטרה‪ ,‬וכך נבנתה המדינה‪.‬‬ ‫אם נפגעו ח״ו אנשים— אומרים שנפגעו כך וכך ׳ישראלים׳‪ ,‬לא ׳יהודים׳‪ .‬זה המונח; מוחקים את המושג‬ ‫׳יהודי׳‪ .‬זהו כור ההיתוך‪ .‬לא היתה מעולם מערכת יעילה יותר‪ ,‬שהצליחה להעביר יהודים ולעוקרם מן התורה‪,‬‬ ‫כמו שהצליחה המערכת הזאת‪ .‬והדבר פועל בצורה שאי אפשר להתמודד עמה‪ :‬הרמב״ם כותב שדרך ברייתו‬ ‫של אדם להיות נמשך אחר חברתו‪ .‬זהו טבע‪ ,‬ואי אפשר להתמודד עם הטבע— כמי שייקח ברזל קר‪ ,‬יכניסנו‬ ‫למים רותחים ויאמר שהברזל לא יתחמם; אין מציאות כזאת‪ .‬אדם מושפע מחברתו‪ ,‬ולא יועיל דבר‪.‬‬ ‫אם כן‪ ,‬הצבא הוא כור ההיתוך‪ ,‬ולא היתה מערכת שהצליחה לעקור יהודים רבים כל כך מן התורה כמו‬ ‫הצבא‪ .‬נכנסו שומרי שבת— ויצאו מחללי שבת‪ ,‬פורקי עול‪ ,‬ה׳ ירחם‪.‬‬ ‫ומעבר לזה‪ :‬הרמב״ם פוסק שאין ממנים שום מינוי בישראל למי שאין בו יראת שמים‪ .‬כלומר‪ :‬לא שר‬ ‫הביטחון ולא ראש הממשלה‪ ,‬לא הרמטכ״ל ולא ראש המוסד ולא המפכ״ל‪ ,‬לא אלוף הפיקוד ולא המח״ט—‬ ‫איש מהם‪ ,‬לפי הרמב״ם‪ ,‬אסור למנותו אפילו על משאית אשפה עם שני פועלים‪ ,‬אם אין בו יראת שמים‪.‬‬ ‫שכן כל הממונה על דבר מה— מנתב גם אחרים‪ .‬אחראי על משאית אשפה צריך לעשות חשבון‪ :‬כשהמשאית‬ ‫עוברת ליד בית הכנסת בשעת התפילה ומדיפה ריח— אסור אז להתפלל‪ ,‬והיא מכשילה את הציבור‪ .‬ומי שאין‬ ‫בו יראת שמים‪ ,‬יש לו חשבונות אחרים‪ :‬׳אני רוצה להגיע הביתה מוקדם יותר‪ ,‬ואם אסע במסלול אחר— ייקח‬ ‫לי יותר זמן׳‪ .‬אבל אי אפשר! אסור לתת בידו דבר כזה— וכל שכן לתת בידיהם הכרעות של דיני נפשות‪.‬‬ ‫וסיפורים אינם חסרים; מי שמתעניין מעט יודע— ים של החלטות שגויות‪ ,‬שמאות בחורים נפלו בהן לריק‬ ‫בגלל כבוד ובגלל שטויות‪ ,‬של אנשים משוללי ערכים אמיתיים של תורה‪.‬‬ ‫׳כוחי ועוצם ידי׳ ‪ -‬סכנה נוראה‬ ‫בגבעת התחמושת נהרגו למעלה משלושים בחורים בקרב מיותר לחלוטין‪ .‬למעשה כבר הקיפו את כל‬ ‫ירושלים בשריון; אילו לא היו נוגעים בהם‪ ,‬בתוך יומיים־שלושה היו נכנעים ממילא‪ ,‬שהרי הכול היה מנותק‪.‬‬ ‫הלכו לשם סתם‪ ,‬בלי מודיעין מוקדם‪ ,‬ותקפו‪ .‬נהרגו שם בחורים בשביל כבודו של מי שהיה אז מפקד החטיבה‪,‬‬ ‫מוטה גור‪.‬‬ ‫וים של דברים כאלה— סיפורים מסמרי שיער על החלטות למיניהן‪ ,‬הוראות פתיחה באש שסיכנו חיילים‪.‬‬ ‫על מה? איך אפשר לסמוך על שיקול דעתם? ללכת לשם— טירוף‪.‬‬ ‫מלבד זאת‪ ,‬הצבא הזה כולו— ״אלוקיהם של אלו שונא זימה״‪ .‬אילו שאלו כיצד אפשר לנצח את היהודים—‬ ‫שכנע אותם להקים צבא כזה‪ .‬מה יהיה סופה של ההרפתקה הזאת הנקראת ׳מדינת ישראל׳‪ ,‬ה׳ ירחם— לאן זה‬ ‫יגיע‪ ,‬איננו יודעים‪.‬‬ ‫למעלה ממיליארד ערבים מסביב רוצים לטרוף אותנו; הוסף על כך את כל הפלסטינים ואת כל הערבים‬ ‫בעלי התעודות הכחולות‪ ,‬ה׳ ירחם‪.‬‬ ‫במצרים היו בחירות‪ ,‬ועלו לשלטון ׳האחים המוסלמים׳— חבורה כמו איראן— והם שלטו במצרים‪ .‬ושם אין‬ ‫זה חיזבאללה ולא חמאס‪ :‬יש להם אלפי טנקים ומאות מטוסים חדישים‪ .‬הם בנו בסיני שדות תעופה בניגוד‬ ‫להסכמי השלום‪ ,‬ועל תעלת סואץ בנו‪ ,‬בניגוד להסכמים‪ ,‬למעלה משישים גשרים— לא לצורכי תיירות‪ ...‬ה׳‬ ‫ירחם‪ .‬ואחרי שכבר קם שם שלטון כזה— פתאום היתה הפיכה צבאית‪ ,‬והרמטכ״ל שם השתלט על העניינים‪.‬‬ ‫לך דע מה ילד יום‪...‬‬ ‫ומה היה קורה שם באמריקה‪ ,‬אילו נבחרה הנשיאה השמאלנית? הכול בניסי ניסים; הכול ניסי ניסי ניסים‪.‬‬ ‫והכול עומד כך— מה יהיה‪ ,‬איך יהיה? בורא עולם יכול לעשות הכול‪.‬‬ ‫אספר לכם‪ :‬בזמנו היו עיראק ואיראן במלחמה במשך שנים; הפציצו והרגו— למעלה מחמש מאות אלף‬ ‫נפגעים היו שם‪ ,‬הרוגים ופצועים‪ .‬אתה יכול לקום בבוקר ולראות פתאום שזה הורג את זה וזה הורג את זה‪,‬‬ ‫ואתה יושב באמצע— והכול יכול להתהפך בין רגע לכל הכיוונים‪ .‬והכול תלוי בנו‪.‬‬ ‫‪11‬‬ ‫הרב יהודה עמית‬ ‫והצבא הזה מסכן אותנו‪ :‬״אלוקיהם של אלו שונא זימה״— והצבא הזה‪ ,‬לדאבוננו‪ ,‬מלא זימה‪ .‬והמהלך‬ ‫הנדרש מאיתנו הוא לדעת שהכול מהקב״ה; והצבא הזה כל־כולו צועק ׳כוחי ועוצם ידי׳— אנחנו נעשה ואנחנו‬ ‫נעשה‪ ,‬אנחנו פה ואנחנו שם‪ .‬ולך דע איך דברים מתגלגלים‪ ...‬הצלחות נוראות— והדברים יכולים להתהפך בן‬ ‫לילה לכיוונים אחרים‪ .‬הנה הרגו את המנהיג של איראן— ובמקומו קיבלו מנהיג פנאטי ממנו הרבה יותר; מה‬ ‫הרווחת?‬ ‫ובכל הדברים האלה— בורא עולם יכול להפוך את הכול לכל הכיוונים‪ .‬זהו צבא של ׳כוחי ועוצם ידי׳‪ ,‬וזו‬ ‫עצמה סכנה נוראה‪ .‬ואנחנו‪ ,‬שיודעים את האמת— מה לנו ולכל המערכת הזאת? חס ושלום‪.‬‬ ‫• חרדלניקים •‬ ‫שאלה‪ :‬מדוע מקצינים כנגד החרד״לניקים‪ ,‬מדוע לומר שהוא אפס אם חושב אחרת ממני‪.‬‬ ‫מדוע לא לראות את החלק הטוב שהם מקצינים עצמם כדי שלא להיות כאחיהם המזרחיסטים‪.‬‬ ‫״אין אנו דנים בני אדם״‬ ‫וכעת— לגבי יהודים‪ .‬כתבתם כאן בשאלה‪ :‬מדוע מקצינים כלפי ה׳חרד״לניקים׳‪ ,‬לומר על אדם שהוא ׳אפס׳‬ ‫אם הוא חושב אחרת?‬ ‫קודם כול‪ :‬לומר על אדם שהוא ׳אפס׳— איננו יכולים להוציא מן הפה‪ ,‬חס ושלום‪ ,‬שום דבר כזה‪ .‬איש אינו‬ ‫יודע מה בלבו של השני‪ ,‬ומה הנתונים העומדים לפניו‪.‬‬ ‫הרמב״ן באיגרתו כותב שכל אדם יהא בעיניך טוב ממך‪ :‬איני יודע— ייתכן שהוא שוגג ואני מזיד‪ .‬איני שופט‬ ‫איש‪ ,‬ואיני יודע; ייתכן שאף שהוא נראה כך‪ ,‬הקב״ה אוהב אותו יותר ממני‪ ,‬שהוא עושה דברים בטהרת לב‬ ‫גדולה יותר— אינני יודע‪ .‬אין אנו דנים בני אדם ואין אנו שופטים בני אדם; אין לנו היכולת לשפוט איש‪.‬‬ ‫מה שאנחנו כן יכולים לדעת— הוא על דעות מסוימות‪ ,‬שברור לנו שהן שגויות‪ .‬את זה אפשר לדעת‪ .‬אדם‬ ‫כזה— איני אומר שהוא ׳אפס׳‪ ,‬אבל הדעה הזאת שגויה‪.‬‬ ‫אם הוא נמצא במסלול שעלול לשלוח את בנו לצבא‪ ,‬כשאלה הנתונים— יש לו שיבוש מחשבתי; זה ודאי‪,‬‬ ‫וצריך להתפלל עליו‪ .‬אבל ׳אפס׳? אין אנו דנים בני אדם‪...‬‬ ‫שאלה‪ :‬בחור שנולד דתי לאומי בהשקפה לא חרדית‪ ,‬האם מחוייב לשנות מדרך חייו‪ .‬האם יתבע‬ ‫משמים אם לא יעשה זאת‪.‬‬ ‫אם יתבע בשמים איני יודע‪ .‬אין אנו יודעים כיצד יהיו הדברים בשמים‪ ...‬אין אנו יכולים לדון‪.‬‬ ‫שורש התפיסה‬ ‫מישהו שאל אותי על הדתיים־הלאומיים‪ .‬אינכם יודעים עד כמה העסק שם הפוך; לא ייאמן‪ .‬קראתי מאמר‬ ‫שכתב שם מישהו‪ ,‬שהמדינה היא ׳קדושה׳‪ ,‬וכל הנציגים וכל הנבחרים— הכול ׳קדוש׳‪.‬‬ ‫הכול נובע מתפיסתו של הראי״ה קוק‪ .‬הוא היה אדם גדול‪ :‬ידיעת התורה שלו היתה מופלגת‪ ,‬בבלי וירושלמי;‬ ‫בעל מידות מופלג ובעל תפילה; אדם מרומם באמת‪ .‬אלא מה— הוא טעה‪ .‬היתה בתפיסתו מערכת שגויה‪ :‬הוא‬ ‫חשב שצומחת כאן גאולה‪ ,‬והיה לו מבט משובש‪.‬‬ ‫יש בידי מכתב של הגאון ר׳ ישראל אליהו וינטרויב זצ״ל‪ ,‬וכן מכתב של ר׳ יודל שפירא זצ״ל‪ ,‬והוא כותב‬ ‫שבזמנו אכן אפשר היה לטעות בדבר; אפשר היה לטעות במבט הזה‪ .‬אבל היום רואים את תוצאותיו המרות‬ ‫של העניין‪.‬‬ ‫תלמידיו שכללו את הטעויות האלו בטעויות השקפה רבים‪ ,‬אך הם עצמם— מגיעים הם לדברים שבהם הם‬ ‫עצמם תופסים שמשהו כבר אינו תקין; הם עצמם רואים זאת‪.‬‬ ‫אחרי פטירת הרב קוק— מי היה שם? וראה מי עמדו אצלנו‪ ,‬בצד שלנו; ראה מי עמד כנגד מי‪ :‬רבי יוסף‬ ‫חיים זוננפלד‪ ,‬ואחריו בנו של מהרי״ל דיסקין‪ ,‬גדולי ירושלים; החזון איש‪ ,‬הבריסקער רב‪ ,‬הטשעבינר רב‪,‬‬ ‫‪12‬‬ ‫הרב יהודה עמית‬ ‫הסטייפלר‪ ,‬הרב שך‪ ,‬הרב אלישיב‪ ,‬ר׳ שלמה זלמן‪ ,‬ר׳ חיים גריינמן‪ ,‬ר׳ שמרל׳— תלמידי החזון איש‪ ,‬עולם שלם!‬ ‫ר׳ אהרן לייב‪ ,‬ר׳ חיים קניבסקי‪ ,‬וגם כל גדולי החסידות‪ .‬ומי עמד בצד השני?‬ ‫ריבונו של עולם! אתם רואים עולם שלם האוחז שאתם טועים! ״אשרי אדם מפחד תמיד— ההוא בדברי‬ ‫תורה כתיב״‪ .‬צריך לפחד‪ :‬אולי אני שוגה? איך אתה רגוע כל כך? לך ברר‪ ,‬לך בדוק‪ .‬הם עצמם רואים דברים‬ ‫שאינם הגיוניים‪.‬‬ ‫אצל הרב צבי יהודה‪ ,‬ראש ישיבת ׳מרכז הרב׳ וממשיך הדרך‪ ,‬היו תלויות על הקיר תמונות של הרב קוק ושל‬ ‫הרצל— שתי התמונות הללו‪ .‬הוא פרסם מאמר שבו כתב שבכתבי הרצל אין דברי אפיקורסות‪...‬‬ ‫ועל נורדאו הוא אומר‪ :‬״הוא היה בעל תשובה במלוא מובן המילה״‪ .‬כך כתב עליו— יש לי בבית צילום‬ ‫מעיתון ׳הצופה׳‪ .‬ולמה? ״כי אחרי מות הרצל ז״ל ביקשו ממנו להיות נשיא ההסתדרות הציונית‪ ,‬והוא אמר‬ ‫שאינו יכול‪ ,‬מפני שיש לו כתם בחייו— אשתו הנוכרייה״‪ .‬וכך הוא כותב שם‪ :‬׳וקיימים דברי חז״ל‪ ,‬שכל העושה‬ ‫דבר עבירה ומתבייש בה— מוחלים לו על כל עוונותיו׳‪ .‬הוא המשיך לחיות עם הגויה— אבל זה נקרא ׳בעל‬ ‫תשובה׳!‪ ...‬דברים משונים ממש‪.‬‬ ‫בשעתו התראיין לעיתון ״לאשה״‪ ,‬ואמר שם דברים שבלשון המעטה ניתן לכנותם מופרכים ביותר‪ .‬גדולי‬ ‫הדור ההוא יצאו בחריפות רבה כנגד דבריו‪ ,‬ובהם הגאון רבי יוסף חיים זוננפלד‪ ,‬רבי ירוחם דיסקין בנו של‬ ‫המהרי״ל דיסקין‪ ,‬הרוגוצ׳ובר‪ ,‬בעל ה׳כף החיים׳‪ ,‬ועוד רבים מגדולי ישראל‪.‬‬ ‫״מישהו כאן טועה בגדול״‬ ‫ומה שהיה עם גורן‪ ,‬אותו ׳רבאיי׳ רפורמי‪ ,‬שהיה רב הצבא‪ ,‬אחר כך רבה של תל אביב ואחר כך רב ראשי‪.‬‬ ‫כשנבחר‪ ,‬היה סיפור עם אח ואחות שהיו ממזרים‪ :‬אמם היתה נשואה‪ ,‬עזבה את בעלה בלא גט‪ ,‬חיה עם אחר‬ ‫וילדה שני ילדים— ממזרים למהדרין‪ ,‬בלא שום אפשרות‪ .‬בית דין חשוב ישב ודן בעניין— ומה אפשר לעשות;‬ ‫״דמעת העשוקים אשר אין להם מנחם״— אלו הממזרים‪.‬‬ ‫ואז נבחר גורן לרב ראשי‪ ,‬והדבר עמד בכותרות— שהוא ׳יפתור את הבעיה׳‪ .‬הוא נטל את התיק אליו והוציא‬ ‫היתר שהם יכולים להינשא‪ .‬עוד קודם לכן היו ידועים מעלליו‪ ,‬אבל זה כבר היה ׳הקש ששבר את גב הגמל׳‪.‬‬ ‫ואז התפרסמו מודעות ענק בחתימת כל גדולי ישראל דאז— הסטייפלר‪ ,‬הרב שך‪ ,‬הרב אלישיב‪ ,‬הרב שלמה‬ ‫זלמן אויערבך‪ ,‬הרב יחזקאל אברמסקי‪ ,‬הרב חיים שמואלביץ‪ ,‬הרב משה חברוני ועוד רבים; כולם כתבו שהוא‬ ‫׳רבאיי׳ רפורמי‪ .‬הסטייפלר כתב‪ :‬״שמו יישאר לשמצה ולדיראון עולם״!— כמו הרבנים הרפורמים‪ ,‬כל פסקיו‬ ‫בטלים ומבוטלים ואין לסמוך עליו כלל‪.‬‬ ‫אחד הר״מים שהיה אצלנו בישיבה ונפטר כבר‪ ,‬הרב עמוס וסרמן זצ״ל‪ ,‬היה נשוי לבתו של אחד שהיה‬ ‫סגנו של גורן‪ ,‬והוא סיפר משם סיפורים מסמרי שיער על התנהלותו‪ .‬כשהתארס‪ ,‬לא ייתכן היה שגורן לא‬ ‫יהיה באירוע‪ ...‬הוא בא לאירוסין ודיבר; ישב שם יהודי חשוב מאוד‪ ,‬וכשעמד גורן ודיבר— הפנה אליו את גבו‬ ‫בהבלטה ושם אצבעותיו באוזניו לאוטמן‪ .‬וכשבא לחתונתו— הקיפוהו בחורי הישיבות ורקדו סביבו‪ :‬״וכל קרני‬ ‫רשעים אגדע״‪...‬‬ ‫ואחר כך מוציא הרב צבי יהודה קוק מכתב‪ ,‬ובו הוא כותב שכל המהרהר אחר פסקיו של הרב גורן— כמהרהר‬ ‫אחר השכינה‪ ,‬שאמרו חז״ל בקדושתם שכל המהרהר אחר רבו כמהרהר אחר השכינה‪ .‬בקיצור‪ :‬אסור להרהר‬ ‫אחריו‪.‬‬ ‫ולהבין דבר כזה‪ :‬אם הוא צדק— הרי חס ושלום כל גדולי ישראל אין להם חלק לעולם הבא‪ ,‬חס ושלום!‬ ‫למה? הלבנת פנים כזאת‪ ,‬ביזוי תלמידי חכמים כזה— עוד לא היה‪.‬‬ ‫ואם הם צודקים— הרי הוא אומר על ׳רבאיי׳ רפורמי ללכת אחריו בעיניים עצומות‪ .‬אי אפשר לומר כאן ׳אלו‬ ‫ואלו דברי אלוקים חיים׳; מישהו כאן טועה בגדול! אבל התפיסה הזאת‪...‬‬ ‫יש בידי מכתב של אחד הרבנים שלהם‪ .‬שאלו אותו שאלה‪ :‬לשלוח ילד לבית ספר של חב״ד או לבית ספר‬ ‫של ׳הקיבוץ הדתי׳— ׳הקיבוץ הדתי׳ זו רפורמה‪ .‬המכתב הוא מלפני שלושים שנה‪ ,‬והוא משיב שבאופן עקרוני‬ ‫יש לשלוח לקיבוץ הדתי‪ .‬והוא מוסיף‪ :‬כבר נשאלה שאלה כזאת לרבנו הרב צבי יהודה— האם לשלוח ילדה‬ ‫לבית יעקב או לממלכתי־דתי? והוא השיב‪ :‬אמנם בבית יעקב החינוך למצוות ולתורה טוב יותר‪ ,‬אבל היחס‬ ‫למדינה ולרבנות כ׳פוסק שבימיך׳— לקוי שם‪ ,‬וזה חמור יותר‪ ,‬כי זה בגדר ׳מום׳‪ ,‬ואילו שם זה רק ׳חיסרון׳‪.‬‬ ‫כלומר‪ :‬לשלוח ילדה שתדע שיש ל״ט אבות מלאכה שאסור לעשותן— וללכת למקום שבו לא תדע‪ ,‬ותעבור‬ ‫על איסורי כרת ועל איסורי ׳מחלליה מות יומת׳— אין זה נורא; העיקר שהיחס למדינה טוב יותר‪ .‬משהו כאן‬ ‫‪13‬‬ ‫הרב יהודה עמית‬ ‫הפוך לגמרי‪ .‬הם עושים את זה ׳קדוש׳‪ ,‬והם עצמם‪ ,‬באיזשהו מקום‪ ,‬כבר תופסים את הטעות— וממשיכים‪.‬‬ ‫ראיתי מכתב שהוציא אחד מרבני אחד ה׳הסדרים׳ הדתיים יותר שלהם— יש שם כל מיני דרגות‪ ...‬והוא‬ ‫כותב‪ :‬״מי נתן לנו היתר לשלוח בחורים לצבא‪ ,‬הסדר‪ ...‬כאשר אחוזי החילון שם גבוהים כל כך?!״ והוא אומר‪:‬‬ ‫הרי ׳גדול המחטיאו יותר מן ההורגו׳‪ .‬והוא קורא לזה‪ :‬״שלחנו אותם להתאבדות המונית!״— והוא אומר ׳ואל‬ ‫תאמר שאני מגזים באומרי התאבדות המונית‪ ,‬כי חז״ל אומרים גדול המחטיאו יותר מן ההורגו׳‪.‬‬ ‫אם כן— הוא מכיר בזה; אמור אפוא שאין שולחים יותר! אבל לא‪ :‬בק״נ תירוצים הם מכשירים את השרץ—‬ ‫וממשיכים לשלוח‪.‬‬ ‫והוא כותב‪ :‬מי עודד במצפון שקט בחורים ללכת לסיירת מטכ״ל ולשייטת ‪ , 13‬שאחוזי החילון שם גבוהים‬ ‫מאוד? מה זה ׳גבוהים מאוד׳? כמעט מאה אחוז יוצאים משם חילונים‪ .‬לא ייאמן מה שיש שם‪.‬‬ ‫ואתה שולח בחור לשם— אתה שולח אותו להתאבדות‪ .‬אבל הצבא קדוש וזו מצוה‪ ,‬מה הפירוש? איזו ׳מצווה׳‬ ‫תתיר למישהו להתנתק מבורא עולם? והם תופסים— וממשיכים‪ .‬אז באיזשהו מקום בחור היה צריך לעצור את‬ ‫עצמו ולשאול‪.‬‬ ‫אבל מה אומר לכם— אחרי הכול‪ ,‬הם תינוקות שנשבו‪ ,‬ואנחנו צריכים להתפלל עליהם שיחזרו בתשובה‪.‬‬ ‫כל העת אני נתקל בעוד אחד ועוד אחד; גם השבוע התקשר אליי אחד שלמד ב׳מרכז׳ ורוצה לבוא‪ .‬יש כאלה‬ ‫שפוקחים את העיניים‪.‬‬ ‫אבל זו מלחמה קשה; הם משובשים לגמרי‪ ,‬הרבנים שלהם‪ ...‬לפני זמן־מה הם הוציאו מכתב של עשרות‬ ‫רבנים— ׳שיפסיקו לרדוף את לומדי התורה׳‪ .‬ואינם כותבים ׳כי אנחנו חיים בזכות התורה׳‪ ,‬אלא— ׳כי הדבר‬ ‫גורם שיתגייסו פחות׳‪ ...‬זה מה שיש‪ .‬ה׳ ירחם‪.‬‬ ‫• התייחסות לעולם הזה •‬ ‫שאלה‪ :‬חוזרים בתשובה אומרים שהעולם הזה הוא אפס אפסים‪ ,‬והציבור שלנו חש בחלקו שהוא‬ ‫מפסיד בכך‪ ,‬ואיך מגיעים להכרה שאינו מפסיד לבא‪ .‬העוה״ז מים מלוחים‪ ,‬והוא רווה לכמה שניות‬ ‫בלבד‪ .‬הגר״ד יפה ביאר שצדיק לא יכול לעמוד במקום של בעלי תשובה‪ ,‬כי הצדיק יכול להתגנב‬ ‫מחשבה שאולי ויתר על משהו‪ ,‬אבל בעל תשובה לא‪.‬‬ ‫צדיק בן צדיק וצדיק בן רשע‬ ‫בתורה כתוב‪ :‬״ויעתר יצחק לה׳ לנכח אשתו כי עקרה הוא‪ ,‬העתר לו ה׳ ותהר רבקה אשתו״‪ .‬יש כאן מילה‬ ‫מעט משונה‪ :‬מדוע מציינת התורה ׳ויעתר לו ה׳׳? הוא התפלל לנוכח אשתו— הוא בזווית זו והיא בזווית זו‪,‬‬ ‫שניהם מתפללים— וה׳ נעתר‪ ,‬ותהר רבקה אשתו‪ .‬מדוע מציינת התורה שהקב״ה נעתר לבקשה מפני ש׳הוא׳‬ ‫ביקש? מה המיוחד בכך?‬ ‫אומר רש״י‪ :‬״ויעתר לו— לו ולא לה״‪ .‬ולמה? אני הייתי אומר‪ :‬מפני שהוא היה צדיק גדול יותר; הרי הוא גדל‬ ‫בביתם של אברהם ושרה‪ ,‬והיא גדלה בבית בתואל‪ ,‬עם אח כלבן‪ .‬אין מה לעשות— היא לא היתה במדרגתו‪.‬‬ ‫אבל חז״ל אומרים‪ :‬לא! סיבה אחרת‪ :‬״אינה דומה תפילת צדיק בן צדיק לתפילת צדיק בן רשע״! כלומר‪:‬‬ ‫מבחינת צדקות לא היתה פחותה ממנו; הסיבה אחרת— הוא היה צדיק בן צדיק‪ ,‬והיא צדיק בן רשע‪.‬‬ ‫ואילו שאלתם אותי— הייתי אומר להפך‪ :‬אם הגיעה לרמת צדקות כשלו‪ ,‬למי ראוי להיעתר— לו או לה?‬ ‫מדוע באמת ׳לו ולא לה׳?‬ ‫אלא מאי— באמת קשה הרבה יותר להיות ׳צדיק בן צדיק׳ מאשר ׳צדיק בן רשע׳‪ .‬למה? כי צדיק בן רשע בא‬ ‫מן החושך‪.‬‬ ‫בזמנו סיפר הגאון ר׳ יענקל׳ה גלינסקי זצ״ל‪ :‬הוא בא למקום אחד והיה צריך לשאת שם דרשה‪ ,‬והיה שם בעל‬ ‫תשובה שגם הוא אמור היה לדרוש— משער אני שהיה זה הרב אורי זוהר‪ .‬ושאלו את הבעל תשובה‪ :‬״הרי היית‬ ‫בכבודו של עולם‪ ,‬ועכשיו חזרת בתשובה ונהיית חרדי‪ .‬מה מקומך ברשימה של החרדים? אתה בסוף העסק; מי‬ ‫אתה שם? לכל ילד ב׳חיידר׳ בבני ברק מגיע יותר ממך‪ .‬כאן היית בשיא— ושם נכנסת לסוף הרשימה״‪ ...‬אמר‬ ‫‪14‬‬ ‫הרב יהודה עמית‬ ‫ר׳ יענקל׳ה גלינסקי שנדרך לשמוע מה יענה‪.‬‬ ‫ואותו בעל תשובה ‪ -‬אולי הרב אורי זוהר ‪ -‬אמר‪ :‬״מי יקבל יותר‪ ,‬אני או הוא? בוודאי שהוא יקבל יותר‪,‬‬ ‫ומגיע לו יותר! למה? כי אני הייתי בתוך החושך הזה‪ ,‬תפסתי שיש כאן אור ‪ -‬ובאתי; לא מגיע לי דבר‪ .‬אבל‬ ‫הילד הזה אומר ׳מי יודע מה יש שם׳ ‪ -‬ובכל זאת אינו הולך‪ .‬לכן לו מגיע; לי לא מגיע!״‪...‬‬ ‫מי שבא מתוך החושך ‪ -‬תופס פתאום‪ .‬בעל תשובה אומר‪ :‬׳מה השטויות האלה?׳ זוכר אני בעל תשובה‬ ‫ששמע שאחד רוצה ללכת לצבא‪ ,‬ואמר לו‪ :‬״תגיד לי‪ ,‬אתה דתי או לא דתי?״ הוא לא הבין‪ :‬״מה קורה לך? איך‬ ‫אתה רוצה לעזוב את הישיבה?״ הוא כלל לא הבין‪ .‬אלה רואים את האמת‪.‬‬ ‫הבן איש חי כותב‪ :‬משה רבנו אומר ליתרו ״והיית לנו לעיניים״‪ .‬אילו ׳עיניים׳ מהווה יתרו לעם ישראל?‬ ‫כשיש כאן משה רבנו‪ ,‬שכשמתעוררת שאלה הוא אומר ״עמדו ואשמעה מה יצוה ה׳ לכם״ ‪ -‬מה כבר יכול יתרו‬ ‫לתרום לנו‪ ,‬ש״והיית לנו לעיניים״?‬ ‫אומר הבן איש חי‪ :‬נולדו כאן אנשים במדבר‪ ,‬והם אומרים ״מי יודע מה יש שם בחוץ״‪ .‬זה שאתה באת משם‬ ‫לכאן ‪ -‬אומר‪ :‬׳חבר׳ה‪ ,‬אין שם מה לראות בחוץ׳‪ .‬אתה מהווה לנו ׳עיניים׳ לראות את מה שיש בחוץ‪.‬‬ ‫• אמונה והשגחה •‬ ‫שאלה‪ :‬כמה חשוב לדבר בימינו על חיזוק האמונה‪ ,‬ומהי הדרך המתאימה ביותר לבן ישיבה בימינו‬ ‫מה שאינו יודע ביסודות העיקר‪.‬‬ ‫[במהלך רב־השיח נתבקש ראש הישיבה להתייחס בעניין זה גם לאמונת חכמים ולהליכה לבחירות]‬ ‫אמונת חכמים וההליכה לבחירות‬ ‫בכל עניין הבחירות ‪ -‬מספרים שהפוניבז׳ער רב זצ״ל אמר בבחירות‪ :‬״אני הולך לקיים מצוות עשה דאורייתא‬ ‫‪ -‬לשמוע בקול החזון איש״‪.‬‬ ‫וכשאמרו לטשעבינר רב שזו ׳מצווה׳ לבחור‪ ,‬אמר‪ :‬זה לא כאכילת מצה ‪ -‬זה כאכילת מרור‪...‬‬ ‫צריך אפוא לדעת מהו כל ה׳עסק׳ שלנו עם הבחירות‪ .‬הבחירות הללו לכנסת ‪ -‬למעשה אסור היה כלל‬ ‫לבחור לשם‪ :‬מה לנו ולכנסת הזאת? מה לנו ולמושב הלצים הזה? ההולכים לשם ‪ -‬ה׳ ירחם‪ .‬בזמנו ביקשו‬ ‫מהפוניבז׳ער רב שילך להיות חבר כנסת ‪ -‬הפיקחות שלו‪ ,‬כושר הדיבור שלו; הוא היה פיקח עצום‪ ,‬פיקח עם‬ ‫מהירות מחשבה‪.‬‬ ‫פעם היה אצל גביר אחד‪ ,‬והגביר היה מוכן לתת סכום גדול לישיבה ‪ -‬בתנאי שיתלו את תמונתו בבית‬ ‫המדרש‪ .‬מה היית עושה?‪ ...‬והסכום היה גדול‪ ,‬ובמצב ההוא ‪ -‬קריטי‪ .‬מה היית עונה על הצעה כזאת? אך הרב‪,‬‬ ‫אך סיים הלה לומר את בקשתו‪ ,‬השיב כהרף עין‪ :‬״בבית המדרש? בחדר שלי אתלה את התמונה!״ ‪ -‬והוא תלה‬ ‫אותה בחדרו‪ .‬פיקח עצום‪.‬‬ ‫והוא אמר שאינו יכול ללכת להיות חבר כנסת‪ .‬שאלוהו‪ :‬למה? הרי גם בליטא היית הנציג! אמר‪ :‬״כן‪ ,‬אבל‬ ‫אין לי מספיק חולצות״ ‪ -‬הרי בכל יום צריך לעשות שם קריעה! שומעים שם בכל יום גידופים ‪ -‬צריך לקרוע‪.‬‬ ‫ההולכים לשם‪ ,‬ה׳ ירחם‪.‬‬ ‫יום אחד הייתי בחתונה‪ ,‬והיה שם בן דוד של אשתי ‪ -‬רב צבאי‪ ,‬סגן־אלוף‪ ,‬עם כל ׳שמונה הבגדים׳‪ .‬אחד‬ ‫שידע את דעותיי שאל אותי‪ :‬״מה אתה אומר עליו?״ אמרתי לו‪ :‬אותו אני מעריך‪ .‬הוא התפלא‪ ,‬והסברתי‪ :‬אם‬ ‫הוא נמצא כבר חמש עשרה שנה בצבא ועדיין לא הוריד את הכיפה ‪ -‬אני מעריך אותו‪ ...‬גם מי שנמצא בכנסת‬ ‫ארבע או חמש שנים ולא הוריד את הכיפה ‪ -‬צריך להעריץ אותם‪ .‬עלינו לראותם באמת כאנשים שצריכים‬ ‫לשבת בתוך ביב שופכין ‪ -‬כדי לעזור לציבור‪.‬‬ ‫למעשה איננו מצפים לשום דבר מן המקום הזה; אנחנו הולכים לבחור אך ורק מפני שגדולי ישראל אמרו‬ ‫לנו ‪ -‬לא ׳אני חושב כך או כך׳‪ .‬אחד הגיע לחזון איש ורצה להקים רשימה בעירו כדי להיכנס לעירייה‪ .‬החזון‬ ‫איש עודדו ונתן לו כסף‪ ,‬וכשיצא אמר החזון איש למי שישב שם‪ :‬״אין להם סיכוי; הם לא יכניסו נציג״‪ .‬שאלו‬ ‫‪15‬‬ ‫הרב יהודה עמית‬ ‫האיש‪ :‬אם כן‪ ,‬למה עודד אותו הרב? הסביר החזון איש‪ :‬כל קול המצביע לזה אומר ׳אני רוצה שלטון של תורה׳‬ ‫‪ -‬זה קידוש השם‪.‬‬ ‫מה שאתה מצביע ‪ -‬הוא מה שאתה מצהיר‪ .‬המצביע לש״ס אומר‪ :‬׳מטריד אותי קיפוח הספרדים; איני רוצה‬ ‫בקיפוח הזה‪ ,‬אני רוצה לעזור לשכבות החלשות׳‪ .‬והרוצה לבחור בן־גביר אומר‪ :‬׳אני רוצה לכבוש את ביירות‬ ‫‪ -‬לא משנה כמה הרוגים יהיו׳‪ .‬זה עתה עברנו את ימי האבל על החורבן‪ ,‬וכתוב בגמרא בגיטין‪ :‬״הנהו בריוני‬ ‫דהוו בירושלים״‪ .‬מה הם ׳בריוני׳? אומר רש״י‪ :‬״ריקים ופוחזים למלחמה״‪ .‬ריקים ‪ -‬בכל דור יש את ה׳בריונים׳‬ ‫שלו; ריקים ופוחזים למלחמה‪.‬‬ ‫והסטייפלר כותב‪ :‬״הבריונים שונאי התורה זוקפים כל הנמנעים מלהצביע על חשבון הני דבהפקירא ניחא‬ ‫להו‪ ,‬ולא על חשבון המוחים; ועל כן הנמנע מלהצביע ‪ -‬ממעט חס וחלילה כבוד שמים״‪.‬‬ ‫כלומר‪ :‬כל הנמנע מלהצביע מחזק ממילא את רודפי התורה‪ ,‬רחמנא ליצלן‪ ,‬לאין ערוך‪ ,‬ובוודאי נוטל חלק‬ ‫בכל תוצאות חילול שם השמים‪ .‬עצם ריבוי המצביעים הוא קידוש ה׳ עצום; ׳אין להעלות על הדעת להניח‬ ‫לשונאינו שיעשו כרצונם בלא פוצה פה ובאין עושה מעשה‪ ,‬לפי המקום והזמן‪ ,‬מה שבידם להעביר הגזירות׳‪.‬‬ ‫ובוודאי‪ ,‬הנציגים האלה ‪ -‬כמה שיש לנו ביקורת ‪ -‬כל בחירה בהם היא הצהרה‪ :‬׳אני רוצה מפלגה של שלטון‬ ‫תורה כאן בארץ׳‪ .‬היום זו מלחמה ‪ -‬אם רוצים תורה או לא רוצים‪ .‬ואחרי הכול‪ ,‬עם כל הביקורת‪ ,‬אין מי שדואג‬ ‫לאברכים ולבני התורה כמו שהם דואגים‪ .‬ממילא אנחנו מחויבים בזה‪ ,‬ואין זה נושא שצריך להעסיק אותנו‬ ‫כלל‪ .‬אנו מקווים שעד שיגיע זמן הבחירות המדינה הזאת כבר תתבטל; אבל על הצד שתהיה קיימת ‪ -‬לעשות‬ ‫את המוטל עלינו‪ ,‬בוודאי‪.‬‬ ‫• ירידת הדורות •‬ ‫שאלה‪ :‬מדוע נראה כי הדורות יורדים בקצב נורא‪ ,‬וכל אחד רואה בניו ונכדיו שונים ממנו ואחריתו מי‬ ‫ישורנו‪ ,‬יש דרך למנוע זאת?!‬ ‫אומר רש״י (ראש השנה כה ע״ב‪ ,‬ד״ה אל תאמר)‪ :‬״אי אפשר לאחרונים שיהיו כמו הראשונים״‪ .‬אי אפשר;‬ ‫״הולך ופוחת הדור״‪ .‬״אנא לגבי אבא ‪ -‬כחולי חולין לעומת קודשי קודשים״‪ .‬כך היה כבר אז‪ ,‬ועכשיו זה רק‬ ‫מהר יותר‪.‬‬ ‫אבל כל אלו מבחנים שבורא עולם מעמיד לכל נשמה הבאה לכאן‪ :‬כל נשמה באה למבחן שלה‪ ,‬וכל אחד‬ ‫מקבל את הכוחות למבחן שעליו לעמוד בו‪.‬‬ ‫מי היה מדמיין שיהיו בחורים המסוגלים לעמוד בניסיונות שיש בדור הזה? והנה אתה רואה כמה בחורי‬ ‫חמד עמלים בתורה‪ ,‬ועם כל הניסיונות וכל הדברים ‪ -‬מצליחים לעמוד בהם‪ ,‬ברוך ה׳‪.‬‬ ‫וכך אני אומר גם על הבאים אחרינו‪ :‬איננו רואים איך אפשר ומה יהיה ‪ -‬ובכל זאת רואים אנו שבורא עולם‬ ‫נותן את הכוחות‪ .‬עלינו לעשות את המוטל עלינו‪ :‬להתפלל‪ ,‬ולעשות את ההשתדלות שביכולתי לעשות לגבי‬ ‫ילדיי‪.‬‬ ‫ראה‪ :‬חזקיהו לא רצה לשאת אישה; גזר על עצמו להיות ערירי ‪ -‬חשוב על כך‪ :‬לא להתחתן‪ ,‬להיות לבד‪,‬‬ ‫בלי ילדים ‪ -‬כי ראה שעתיד לצאת ממנו ״זרע דלא מעלי״‪ .‬ואמר לו ישעיהו הנביא‪ :‬״בהדי כבשי דרחמנא למה‬ ‫לך? מאי דמפקדת ‪ -‬איבעי לך למעבד‪ ,‬ומה דניחא קמיה קוב״ה ‪ -‬לעביד״‪ .‬עשה אתה את המוטל עליך‪ .‬אנחנו‬ ‫נעשה את המוטל עלינו‪ ,‬ובורא עולם ייתן את הכוחות; וייתכן שבאמת‪ ,‬עד שהם יגדלו ‪ -‬יתפוגג הערפל הזה‪.‬‬ ‫ואנו עושים את המוטל עלינו‪ ,‬בעז״ה‪.‬‬ ‫ואיש לרעהו יאמר חזק‪ .‬אנחנו בונים על בחורי הישיבות הנמצאים כאן ‪ -‬באמת מן העידית של בחורי‬ ‫הישיבות ‪ -‬שיעבירו הלאה את המסרים ויחזקו; לכל אחד יש מעגל סביבו‪ .‬לחזק את ההשקפה‪ ,‬ובטפיחה על‬ ‫השכם ‪ -‬יכולתם של הבחורים לעזור זה לזה עצומה היא‪.‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪16‬‬ ‫הרב יהודה עמית‬ ‫♦ שני דברים לסיום♦‬ ‫ברצוני לומר שני דברים שלא נשאלתי עליהם כאן‪.‬‬ ‫א‪ .‬קריאת שמע בזמנה‬ ‫דבר ראשון‪ :‬הבחורים כאן ‪ -‬הבנתי שברוך ה׳ כולם בסדר; אבל יש להעביר את המסר לחברים אחרים‪,‬‬ ‫שאולי חלשים מעט‪ .‬היה יהודי צדיק‪ ,‬ר׳ אברהם גניחובסקי זצ״ל‪ ,‬שהיה מפרגן לבחורים בצורה בלתי רגילה ‪-‬‬ ‫מדבר באירוסין ובשמחות‪ ,‬ומפרגן‪.‬‬ ‫היה שם בחור בישיבה שעשה דבר שלא היה מקובל ‪ -‬יצא לטיסה בשמי הארץ‪ .‬הדבר נודע להנהלת‬ ‫הישיבה‪ ,‬שכעסה מאוד על פריצת הגדר‪ ,‬וסילקו אותו מהישיבה‪ .‬לימים‪ ,‬כשהתארס‪ ,‬ביקש מר׳ אברהם שיבוא‬ ‫לאירוסין וידבר‪ .‬איני זוכר את כל הפרטים‪ ,‬אבל בישיבה התנגדו לכך שר׳ אברהם ילך‪ ,‬והתנו‪ :‬אם רצונו לדבר‬ ‫שם ‪ -‬רק בתנאי שיספר את הסיפור‪ ,‬שהבחור סולק מהישיבה בגלל אותה טיסה; והוא הבטיח שכך יעשה‪.‬‬ ‫הגיע ר׳ אברהם ודיבר‪ :‬שהבחור היה בישיבה‪ ,‬והתעלה ולמד ‪ -‬והמריא והמריא‪...‬‬ ‫ועם כל הפרגונים שלו‪ ,‬אמר ר׳ אברהם זצ״ל‪ :‬בחור שאינו מקפיד לקרוא קריאת שמע בזמנה ‪ -‬אם שואלים‬ ‫עליו בשידוכים‪ ,‬אפשר לומר בפה מלא שהבחור הזה אינו ירא שמים!‬ ‫העבירו את המסרים האלה לחבריכם‪ ,‬כי יש מסביב כאלה הזקוקים לידיעה הזאת‪.‬‬ ‫ב‪ .‬זהירות מחילול השם‬ ‫דבר שני שצריך לחזק ‪ -‬עניין חילול ה׳‪.‬‬ ‫בחורים אינם מביאים בחשבון את העניין הזה‪ .‬סיפר לי אברך חשוב שנסע באוטובוס‪ ,‬והיו שם ארבעה‬ ‫בחורי ישיבה‪ ,‬שנראו כבני הישיבות החשובות יותר‪ .‬עלה פקח ותפסם‪ ,‬וביקש שיזדהו כדי לקבל קנס ‪ -‬והם לא‬ ‫רצו להזדהות‪ .‬יש נוהל כזה‪ :‬עוצרים את האוטובוס ומזמינים משטרה‪ .‬ועד שתגיע המשטרה והאוטובוס עומד‬ ‫‪ -‬פתחו בכוח את הדלת והצליחו לצאת‪ .‬אוטובוס מלא אנשים חילונים! נורא ואיום; בחורים אינם מבינים‪.‬‬ ‫יש ספר שכדאי לקרוא בו ‪ -‬׳פלא יועץ׳; לקרוא שם את הערך ׳חילול השם׳‪.‬‬ ‫״מבין העבירות יש‪ :‬עבר על עשה ושב ‪ -‬אינו זז משם עד שמוחלין לו‪ ,‬שנאמר ׳שובו בנים שובבים ארפה‬ ‫משובותיכם׳; עבר על לא תעשה ועשה תשובה ‪ -‬תשובה תולה ויום הכיפורים מכפר‪ ,‬שנאמר ׳כי ביום הזה‬ ‫יכפר עליכם מכל חטאתיכם׳; עבר על כריתות ומיתות בית דין ועשה תשובה ‪ -‬תשובה ויום הכיפורים תולין‬ ‫וייסורין ממרקין‪ ,‬שנאמר ׳ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם׳‪ .‬אבל מי שיש חילול השם בידו ‪ -‬אין לו כוח‬ ‫בתשובה לתלות‪ ,‬ולא ביום הכיפורים לכפר‪ ,‬ולא בייסורין למרק; אלא כולן תולין‪ ,‬ומיתה ממרקת‪ ,‬שנאמר‬ ‫׳ונגלה באזני ה׳ צבאות אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון׳״ (יומא פ״ו ע״א)‪.‬‬ ‫חילול השם עבירה נוראה היא‪ .‬וכותב שם הפלא יועץ‪ :‬״ובפרט בענין הממון צריכה רבה‪ ,‬שלא יהא הכסף‬ ‫נחשב בעיניו למאומה במקום דאיכא למיחש אחת מני אלף לחילול השם‪ ,‬או לחשש גזל‪ ,‬או שום נדנוד איסור‬ ‫‪ -‬יתגבר וישליך כספו וזהבו‪ ,‬שמוטב שימות ברעב ולא יהא רשע לפני המקום שעה אחת״‪.‬‬ ‫ובחורי ישיבות אינם מביאים בחשבון‪ ,‬שממילא מחפשים אותנו ‪ -‬לתפוס היכן איננו בסדר‪ .‬שאל אותי‬ ‫בחור‪ :‬עלה ערבי זקן לאוטובוס מלא‪ ,‬והוא התלבט אם לקום או לא‪ .‬אמרתי לו‪ :‬אמור לריבונו של עולם ‪ -‬׳איני‬ ‫קם בשביל הערבי; אני קם כדי לעשות קידוש ה׳׳‪ ,‬שיראו יהודי הלומד תורה‪ ,‬כיצד הוא מכבד את הבריות‪.‬‬ ‫לחשוב על המעשים‪ .‬בחור עוקף את התור ומגיע לראשו ‪ -‬אתה ׳צודק׳‪ :‬כולם צריכים לזוז‪ ,‬כי זמנך יקר‪ ,‬והם‬ ‫׳מבטלים את חייהם׳ ואתה לומד תורה‪ .‬אבל אם זמנך יקר ‪ -‬דע לך‪ :‬הדבר היקר ביותר שאתה יכול לעשות הוא‬ ‫קידוש ה׳‪ ,‬והחמור ביותר ‪ -‬חילול ה׳; לפרוץ גדרות‪ ,‬ה׳ ירחם‪ ,‬בכל מיני דברים‪.‬‬ ‫לפעמים עומדים זקן וזקנה וממתינים שהרמזור יתחלף‪ ,‬ובא בחור ישיבה‪ ,‬מביט ימינה ושמאלה ‪ -‬רץ ועובר‪.‬‬ ‫אומר הזקן לזקנה‪ :‬״הדתיים האלה ‪ -‬הכול מותר להם״‪ ...‬ריבונו של עולם‪ ,‬חשוב רגע‪ :‬אתה ממהר? אבל זה‬ ‫חילול ה׳; הם רואים בכך פריצת גדר‪ .‬חבל‪.‬‬ ‫וכן בשימוש ברכוש ‪ -‬לא לקלקל רכוש‪ .‬לפעמים כתוב בחתונה ׳אסור לעשן׳; יושבים חילונים‪ ,‬ובחור ישיבה‬ ‫מעשן לידם‪ .‬זה מפריע לאחרים‪ ,‬ולפי החוק אסור ‪ -‬אז למה? אם חילוני אחד יחשוב ש׳הכול מותר להם׳ ‪ -‬מה‬ ‫הרווחת? אי אפשר להתאפק?‬ ‫רק לחשוב על זה; הדבר הזה טעון חיזוק אצלנו‪ .‬באיזשהו מקום אין הבחורים חשים די את האחריות בנושא‪.‬‬ ‫‪17‬‬ ‫הרב יהודה עמית‬ ‫ולחשוב— דע לך כמה חמור חילול ה׳‪ :‬כל ויתור שאתה מוותר מתוך מחשבה על כבוד שמים— מרוויח אתה‬ ‫קידוש ה׳‪ ,‬הדבר הנעלה ביותר שיש‪.‬‬ ‫שמעון בן שטח— תלמידיו קנו לו חמור‪ ,‬ומצאו בו אבן טובה‪ .‬׳התעשרת‪ ,‬רבי!׳ אמר להם‪ :‬החזירו אותה; איני‬ ‫רוצה להתעשר— אני רוצה כבוד שמים‪.‬‬ ‫ה׳ יעזור שנזכה כולנו להאדיר כבוד שמים ולעמול בתורה‪ ,‬אתם והמשפחות; שיהא זמן אלול‬ ‫מוצלח‪ ,‬לימוד תורה בשמחה ובחשק‪ ,‬ובעקבות האלול ‪ -‬תבוא שנה טובה‪ ,‬לנו ולכל עם ישראל‪.‬‬ ‫♦♦♦‬ ‫נספח‪ :‬משל ׳שכט זולו׳‬ ‫לתועלת הקוראים מועתק בזה המשל‪ ,‬מתוך מכתב לבן ישיבה שכתב ראש הישיבה אשתקד‪:‬‬ ‫באחת המדינות המפותחות הוקמה ועדה שתפקידה לקדם את מצבם של שבטים נחשלים באפריקה‪ .‬עלה‬ ‫במוחם רעיון‪ :‬ליטול משם צעירים מובחרים ולקדמם‪ ,‬כדי שישפיעו על האזור‪ .‬הגיעו לשבט ה׳זולו׳‪ ,‬בחרו‬ ‫שלושה נערים הנראים מוכשרים ובעלי תפיסה טובה‪ ,‬הביאום לעיר הגדולה ולימדום חשבון‪ ,‬אנגלית‪ ,‬לימודי‬ ‫ליבה וכו׳‪.‬‬ ‫אחד נעשה רופא‪ ,‬השני מיקרוביולוג והשלישי כימאי‪.‬‬ ‫אחרי תקופת לימודים ממושכת שבו השלושה אל השבט‪ ,‬ושם נערכה לכבודם מסיבה גדולה ומפוארת‪ .‬אך‬ ‫השמחה לא ארכה‪ :‬את המסיבה קטעו תופי הטם־טם‪ ,‬שתופפו להודיע על התקפה נוספת של השבט השכן‪...‬‬ ‫התברר שבזמן היעדרם פרצה מלחמה עם השבט הסמוך‪ .‬בין השבטים נערכים זה זמן רב קרבות עקובים‬ ‫מדם‪ ,‬שבהם נפלו חללים רבים; ובמקביל חלו אלפים‪ ,‬ומתו רבים במחלת מעיים משונה‪.‬‬ ‫בני השבט הסבירו למיודעינו שהדבר נגרם מכישוף שעשו בני השבט שכנגד‪ ...‬אחרי התייעצויות החליטו‬ ‫בני שבט ה׳זולו׳ להחליף את המכשף הראשי‪ ,‬ואכן המכשף החדש החליט לעשות פעולה לביטול הכישוף‪,‬‬ ‫ובאמצע החודש‪ ,‬כשהירח היה במילואו‪ ,‬הפעיל את קסמיו‪...‬‬ ‫השבים המשכילים דנו בינם לבין עצמם‪ ,‬והחליטו שכנראה יש זיהום במקורות המים‪ .‬בדקו וגילו שאכן כל‬ ‫המים באזור מזוהמים‪ .‬הם החלו בסינון ובהתאמת חומרי חיטוי לכל נביעה לפי סוג הזיהום שבה‪ ,‬ועמלו ימים‬ ‫ארוכים‪ ,‬מאור ראשון עד אור אחרון— ואכן שיעור התמותה והתחלואה ירד פלאים‪.‬‬ ‫אנשי השבט ייחסו זאת‪ ,‬כמובן‪ ,‬לפעולת המכשף‪...‬‬ ‫זמן קצר לאחר מכן קיבלו מיודעינו זימון להתייצב לצבא‪ .‬הם ניגשו לראש השבט והסבירו לו את מעשיהם;‬ ‫הוא לא הבין כל כך את המונחים המקצועיים‪ ,‬אך בכל זאת פטר אותם‪.‬‬ ‫אבל התקשורת לא הניחה‪ ,‬והחלה בהסתה על ה׳פרזיטים׳ האלה‪ ,‬האוכלים על חשבון השבט ואינם‬ ‫משתתפים בלחימה‪.‬‬ ‫בתחילה התעלמו מיודעינו‪ ,‬אך משגברה ההסתה ונערכה הפגנה של ׳פצועי צבא זולו׳ בכיכר מלכי זולו‪,‬‬ ‫החליטו השלושה שאין ברירה‪ ,‬וצריך לפתוח בהסברה‪ .‬כינסו את בני השבט ומסרו הרצאה מקיפה בענייני‬ ‫חיידקים‪ ,‬והראו במיקרוסקופ את הימצאותם במים‪.‬‬ ‫קם אחד המסיתים נגד ה׳משתמטים׳ ואמר‪ :‬״מה אתם סחים? הרי אחד מחבריי שחלה ומת היה שותה מן‬ ‫הנחל במשך שנים; היה שותה מלוא הספל אבנים וצפרדעים‪ ,‬ולא קרה לו כלום— וכעת אתם מספרים שהוא‬ ‫מת מ׳חיידקים בלתי נראים׳?! הפסיקו עם השטויות שלכם והצטרפו למאמץ המלחמתי!״‬ ‫בעקבות הלחץ הגדול שהופעל‪ ,‬נשבר אחד מן השלושה‪ .‬הוא בא לחבריו‪ ,‬החזיר להם את המבחנות ואמר‪:‬‬ ‫״איני עומד בלחץ‪ .‬אני פורש מן העיסוק בטיהור המים‪ ,‬ומצטרף ללוחמים״‪.‬‬ ‫מיד נזעקו חבריו להניאו מן הצעד הגורלי‪:‬‬ ‫— אם תעשה כך‪ ,‬תבגוד בשבט‪ .‬אמנם יהיה עוד חייל אחד בצבא‪ ,‬אך הדבר יגרום למותם של מאות אנשים‪.‬‬ ‫הרי מי כמוך יודע‪ ,‬שרק בעקבות פעילותנו עד כה ירדו שיעורי התמותה והתחלואה; רק בזכותנו חולים כרגע‬ ‫‪ 15,000‬איש במקום ‪ .30,000‬אם תלך— ישוב ויעלה שיעור התחלואה‪ .‬כיצד תוכל לפרוש? אין מי שימלא את‬ ‫מקומך!‬ ‫— אבל הציבור אינו מבין זאת‪ ,‬והם טוענים שאני ׳פרזיט׳‪.‬‬ ‫— וכי מפני שאנשים נחשלים אלו אינם מאמינים במציאות חיידקים— תפעל אתה בניגוד לידע ולהבנה‬ ‫שלך?!‬ ‫‪18‬‬ ‫תשרי תשפ״ז‬ ‫לע"נ אמו"ר הג"ר אלעזר יועץ בן אברהם יהודה קופל זצ״ל‬ ‫בס"ד‬ ‫קונטרס‬ ‫בארות יצחק‬ ‫בעניני חג הסוכות‬ ‫מי שהקנה ביו”ט את לולבו לבנו הקטן‪ ,‬האם יכול‬ ‫לצאת ‪3‬ו בשאר ימי החג‪ ,‬אליבא דהמנ”ח והחזו”א‬ ‫דהשואל מקטן חשיב שואל ”שלא מדעת” ‪ -‬גזלן‬ ‫המנחת חינוך (מצוה סי) כתב דבר חידוש‪ ,‬הנוגע מאד למעשה‪ :‬דהשואל חפץ מקטן שלא הגיע לעונת הפעוטות‪ ,‬חשיב "גזלך"‪,‬‬ ‫דקטן גם כשמשאיל מדעת חשיב "שלא מדעת" ‪ -‬דלקטן אין דעת וחשיב כשוטה‪ .‬והמנ״ח לא ראה בזה חידוש‪ ,‬עד כדי כך‬ ‫שכתב‪" :‬והא דלא פי' הרמב״ם דשואל מקטן שלא הגיע לעונות הפעוטות הו״ל גזלן כי הוא דבר פשוט וסמך על המבין"‪.‬‬ ‫עכ״ל‪.‬‬ ‫אולם בפשוטו הדברים מחודשים‪ ,‬וכמדומה ש״העולם״ פליג על המנ״ח‪ ,‬דרגילים לשאול עט וכדו' מקטן אף לפני שהגיע‬ ‫לעונת הפעוטות [עיין גיטין נ״ט וברמב״ם ובשו״ע דעונת הפעוטות הוא מגיל שש עד עשר]‪ .‬וכן רגילים לקחת מקטן איזה‬ ‫ממתק שקיבל (שאינו אוהבו) ואף לברך עליו (אף שאין מברכין על גזל כמבואר במשנ״ב סי׳ קצ״ו) ולא חוששים מגזל‪.‬‬ ‫ובדעת מנהג העולם י״ ל דאיסור גזל תליי רחמנא רק בקפידא דהבעלים‪ ,‬והיכא דהבעלים ״אינו מקפיד״ על השימוש בחפץ‬ ‫לא מיקרי גזילה‪ ,‬ואין צריך ״הקנאה״ של הבעלים על השימושים‪ ,‬דסגי באינו מקפיד להשתמש בשלו‪ ,‬ולקטן נהי שאין לו דעת‬ ‫על "הקנאה" אך יש לו דעת לענין "אינו מקפיד"‪ ,‬דלענין ״אינו מקפיד״ סגי בדעת קלישא‪[ .‬וכבר כתבו רבותינו האחרונים‬ ‫בכמה נוסחאות (עפ״י הגמ' בחולין י״ב) דיש ענינים דיש דעת לקטן‪ .‬עיין בחי' רבינו חיים הלוי (הלי יבום וחליצה)]‪.‬‬ ‫שוב ראיתי שכ"כ בפשיטות העונג יו״ט בסי' קי״א וז״ל‪ :‬״פשיטא שאם קטן נתן לאחד לאכול משלו רשאי לאכול‪ ,‬אף על גב‬ ‫דקטן לא מצי להקנות לאחרים‪ ,‬מ״מ כיון דלא קפיד רשאי לאכול ולית ביה דין גזל״‪ .‬עכ״ל‪.‬‬ ‫בדעת מרן החזון איש זצ״ל‬ ‫כשהצעתי לת״ח א' את דברי המנ״ח המחודשים הנ״ל‪ ,‬אמר לי‪ :‬״זה חזו״א מפורש באהע״ז סי' ע״ד ס״ק י״ח״‪ .‬דהחזו״א שם‬ ‫כתב בתו״ד וז״ל‪ :‬״ולכא' אף ביו״ט שני לא ליקני לינוקא דהא אם יקח ממנו אח״כ הוי שואל של״מ״‪ .‬עכ״ל‪.‬‬ ‫החזו״א שם קאי בדברי הקצה״ח דנקט דמהני ״קנין לזמן״‪ ,‬ורמי הקצות אנפשיה א״כ אמאי ״לא ליקני איניש הושענא‬ ‫לינוקא ביומא טבא קמא דינוקא מקנא קני אקנויי לא מקני״ (סוכה מ״ו)‪ ,‬הרי יש עצה פשוטה ‪ -‬שיקנה לקטן את הלולב רק ״לזמן״‬ ‫ואחר שיעבור הזמן ממילא תפקע בעלותו‪ .‬מיישב הקצוה״ח דהגמ' לא קאתי לדון בתקנת הבן איך קטן ייצא ידי״ח לולב ביו״ט‪,‬‬ ‫דלזה באמת יש עצה פשוטה שיתן לקטן במתנה ע״מ להחזיר [מתנה לזמן]‪ ,‬אלא הגמ' קאתי לדון בתקנת האב דצריך האב‬ ‫ליזהר לא להקנות לבן את הלולב בסתמא [היינו שלא ע״מ להחזיר]‪ ,‬קודם שיצא בו ידי״ח‪ ,‬דקטן קונה ואינו מקנה‪.‬‬ ‫ולזה הקשה החזו״א אם הגמ' קאי בתקנת האב שלא יקנה לבנו בסתמא משום דאח״כ לא יוכל ליקח ממנו‪ ,‬אמאי נקיט הגמ'‬ ‫שאין להקנות לקטן דוקא ״ביומא קמא״ הרי גם בשאר ימים נמי שלא יקנה לבנו הקטן (עכ״פ כשלא הגיע לעונת הפעוטות)‬ ‫דאם יקנה לו לא יוכל אח״כ ליקח ממנו‪ ,‬דאם יקח ממנו [אפי' מדעתו] הוי שואל שלא מדעת גזלן‪.‬‬ ‫לזה הכריח החזו״א דהגמ' קאיירי בתקנת הבן‪ ,‬דכדי שהבן יצא ידי״ח צריך האב ביו״ט ראשון להקנות לבנו את הלולב לגמרי‪,‬‬ ‫ולא מהני לחנכו בשאול (עיין מ״ב תרנ״ח‪ ,‬כ״ג)‪ ,‬ולא מהני אצל קטן מתנה ע״מ להחזיר‪ ,‬ולהכי מזהירה הגמ' את האב שלא יקנה לבנו‬ ‫קודם שיצא בו‪ ,‬דקטן קונה ואינו מקנה‪ ,‬אבל על תקנת האב לא קאיירי הגמ'‪ ,‬ואה״נ מצד האב גם ביו״ט שני ושאר ימים אין‬ ‫להקנות לקטן דאם יקח אח״כ מהקטן הוי שואל שלא מדעת‪.‬‬ ‫והנה הת״ח שליט״א הנ״ל אמר‪ :‬שמפורש בחזו״א דהשואל מקטן הוא גזלן‪ .‬לענ״ד אי״ז ״מפורש״‪ ,‬דאפשר קצת לדחוק‬ ‫שכוונת מרן החזו״א דאם כהקצות דעסקינן בתקנת האב [דלא יקנה לו בסתמא]‪ ,‬אמאי לא קאמרה הגמ' עוד תקנה לאב שיזהר‬ ‫גם בשאר הימים לא להקנות את הלולב לקטן‪ ,‬דשמא הקטן לא יסכים להשאיל את הלולב (מצוי שקטן אינו מסכים שיגעו בחפציו)‪,‬‬ ‫ואם יקח את הלולב נגד דעתו‪ ,‬הוי ״שואל שלא מדעת״‪ ,‬אבל לעולם מודה החזו״א דהשואל מקטן מדעתו דחשיב שאלה מדעת‬ ‫ואינו גזלן כלל‪ .‬אולם מרהיטת לשון החזו״א משמע דס״ל כהמנ״ח דהשואל מקטן שלא הגיע לעונת הפעוטות הוי גזלן‪.‬‬ ‫האם לפי החזו״א הנוטל לולב מקטן שלא הגיע לעונות הפעוטות‬ ‫לא יצא ידי חובתו גם בשאר ימי החג‬ ‫והנה החזו״א הובא להלכה בדרשו‪( ...‬בסי' תרנ״ח משנ״ב ס״ק כ״ג) וזה לשונם‪ :‬״דעת החזו״א (נשים סי' ע״ד ס״ק י״ח) שגם‬ ‫בשאר הימים אינו יוצא ידי חובה באתרוג שהקנהו לקטן שלא הגיע לעונת הפועטות‪ ,‬כיון שאם יקח ממנו אח״כ הוי שואל שלא‬ ‫מדעת‪ ,‬ואף אם נתן לו הקטן רשות במפורש לא יצא‪ ,‬כיון שלקטן אין דעת״‪ .‬עכ״ל‪ .‬נמצא לפי״ז‪ ,‬דמי שביו״ט הקנה לבנו הקטן‬ ‫את הלולב לצאת בו (לאחר שכבר יצא בו)‪ ,‬תו לא מצי האב לצאת ידי חובה בלולב זה בשאר ימי החג‪ ,‬וצריך ליטול לולב אחר‪.‬‬ ‫ולחזו״א אין עצה ואין תבונה אלא לקנות לפני החג לולב מיוחד עבור הקטן‪.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫ויש להעיר על "דר שו"‪ ,‬דבחזו"א לא כתוב דאם שואל לולב מהקטן ” אינו יוצא ידי חובה "‪ .‬רק כתוב דאם יקנה לקטן הוא‬ ‫נכנס לבעיה של "שואל שלא מדעת גזלן"‪ ,‬אלא שבדרשו הבינו דאם ס"ל לחזו"א דהשואל מקטן הוי "גזלן"‪ ,‬ממילא לא יצא‬ ‫ידי"ח משום מצהב״ע‪ ,‬אליבא דהרמ"א בסי' תרמ"ט דהפסול של "גזול" הוא גם בשאר הימים משום מצהב"ע‪.‬‬ ‫אולם אי״ז מוכרח כלל‪ ,‬ואדרבה מטו משמיה דמרך הגר״ח מבריסק זצ״ל דהשואל לולב "שלא מדעת" אף דחשיב "גזלן" ‪-‬‬ ‫יצא בו ידי״ח בשאר ימי החג‪ ,‬גם לרמ"א שפסול "גזול" הוא כל ז'‪ ,‬דייבשואל שלא מדעת גזלן" ליכא פסול של מצהב"ע‪.‬‬ ‫ובטעם הדבר ביאר הגר"ח‪ ,‬דמצהבייע אי"ז דין דאם הגברא עובר עבירה בשביל קיום המצוה דלא יצא ידי"ח‪ ,‬אלא זהו פסול‬ ‫בגוף החפצא דמצוה‪ ,‬וכדיליף לה הגמ' מקרא דייוהבאתם גזול ואת הפסח" היינו ש״גזול״ חשיב ״בעל מום״ כמו "פיסח"‪,‬‬ ‫הרי שהוא פסול בגוף הקרבן‪[ ,‬וכבר דקדקו כן מלשון המשנה "לולב הגזול והיבש פסול" הרי שהוא פסול בהלולב וכמו יבש]‪.‬‬ ‫וזה שייך רק בגזילה בעלמא דאית להו לגזלן 'קניני גזילה' ויצא מרשות הבעלים‪ ,‬אבל בשואל שלא מדעת גזלן דמבואר‬ ‫בראב"ד בב"ק צ"ז דלית ליה קניני גזילה‪ ,‬ליכא בחפצא חלות פסול של גזול‪[ .‬ויש להמתיק הדברים עפ"י מה שאמר בנו הג״ר משה‬ ‫סולוויציק זצ״ל דלהראבייד דבשואל שלא מדעת גזלן ליכא קנייני גזילה‪ ,‬שפיר יכול הבעלים למוכרו ולהקדישו (לראשונים דתליא בקניני גזילה)‪ ,‬וכיון‬ ‫שהבעלים מצי למכור ולהקדיש אי"ז חשיב שהחפץ "יצא" מרשות הבעלים‪ ,‬וממילא ליכא עלה שם של "גזילה"]‪.‬‬ ‫והביא הגר״ח ראיה ליסוד דמצהבייע זה פסול בחפצא‪ ,‬מהגמ' הנודעת בסוכה ל"א דלשיטת חכמים התוקף את חבירו והוציאו‬ ‫מסוכתו יצא ידי"ח‪ ,‬משום דקרקע אינה נגזלת ולא חשיב סוכה גזולה‪ .‬והקשה הריטבייא דנהי דקרקע אינה נגזלת‪ ,‬הרי עבר על‬ ‫איסור גזל במה שתקף את חבירו והוציאו מסוכתו (כמבואר ברשיי דברים י"ט‪ ,‬ד'‪ .‬וברמביים ובשוייע) וא"כ הוי 'מצוה הבאה בעבירה'?‬ ‫ולהנ"ל א"ש דנהי דהגברא קעבר על לא תגזול‪ ,‬אך מכיון שבגוף הסוכה לא חל פסול של "גזולה" דקרקע ברשות בעליה עומדת‬ ‫ואינה נעשית "גזולה"‪ ,‬ליכא בזה פסול ד"מצוה הבאה בעבירה"‪( .‬ע"ע בשער"י ג'‪ ,‬י"ט‪ ,‬ובשו"ת משנת רבי אהרן סי' י')‪.‬‬ ‫אולם באמת מרך החזו״א פליג בזה על הגר״ח‪ ,‬ולדעת החזו"א גם היכא דאין לגזלן קניני גזילה ‪ -‬כמו בקרקע ‪ -‬יש פסול של‬ ‫מצהב"ע ולא יצא ידי"ח‪ ,‬והא דמבואר בגמ' הנ"ל דהיושב בסוכת חבירו בגזילה יצא‪ ,‬אי"ז משום דהוי גזילה בלי קניני גזילה‬ ‫[כפי שהבין הגר"ח]‪ ,‬אלא כדמוקי לה החזו"א (אור"ח סי' ק"נ ס"ק כ"ב) דאיירי באופן שהבעלים אינו מקפיד עכשיו על‬ ‫ישיבתו בסוכה‪ ,‬ומקפיד רק על שדעתו לגוזלה לגמרי שלא לצורך ישיבת סוכה‪ ,‬אבל באופן שמקפיד הבעלים על ישיבת הגזלן‬ ‫בסוכה דעובר על לא תגזול ‪ -‬הו"ל מצהב"ע ולא יצא ידי"ח ‪ -‬אף דבקרקע אין "קניני גזילה"‪.‬‬ ‫מעתה‪ ,‬שפיר הורו ב"דרשו" דלפי מרן החזו"א דהשואל לולב מקטן חשיב גזלן ‪ -‬לא יצא ידי״ח‪ .‬למבואר בחזו"א הנ"ל‬ ‫דגם גזלן בלי קניני גזילה חשיב "מצוה הבאה בעבירה" ולא יצא ידי"ח‪ ,‬ודלא כהגרייח‪[ .‬יתכן דמרן החזויא מודה דמצהבייע זה פסול‬ ‫בחפצא אך ס"ל דאיכא גם פסול בקיום דהגברא‪ ,‬והאריך מרך הג״ר אהרך קוטלר זצ״ל (שו"ת סי' י') דיש ב' דינים במצהבייע בגברא ובחפצא]‪.‬‬ ‫ראיה למנ״ח והחזו״א מתשובות הרשב״ש‬ ‫ונחזור לדברי המנ"ח והחזוייא דהשואל חפץ מקטן [שלא הגיע לעונת הפעוטות] אף ששואל מדעתו ובהסכמתו חשיב שואל‬ ‫"שלא מדעת גזלן" דלקטן אין דעת‪.‬‬ ‫והנה יש להם ״הסכמה״ מהרשב״ש‪ ,‬דבשו"ת הרשב"ש (סי' קמ"ו) הביא את פלוגתת הראשונים האם להלכה יש פסול "גזול"‬ ‫גם בחוה"מ [דפליגי בה בגמ']‪ ,‬וכתב הרשב"ש דיש לו ראיה דגזול בשאר הימים כשר‪ ,‬מהא דאמרו בגמ' דלא להקנות את הלולב‬ ‫לקטן ביום הראשון‪ ,‬משמע שבשאר ימים מצי להקנות לקטן ואח"כ לקחת מהקטן‪ ,‬קמן דגזול כשר בשאר ימי החג‪ .‬והאחרונים‬ ‫תמהו הרי כששואל מהקטן אין זה "גזילה" שהרי הקטן נתנו מדעתו? והשדה חמד (כללים מערכת למ"ד כלל קמ"א אות י"ד)‬ ‫הביא מחכם אחד שביאר את הרשב"ש ממש כדברי המנ"ח והחזוייא הנ"ל‪ ,‬חייל‪" :‬ולחומר הקושיא עלה על דעתי לומר‬ ‫דהרשבייש מייתי מסתימות דברי הגמ' דמשמע אף בקטן שלא הגיע לפעוטות וא"כ הוי שואל שלא מדעת‪ ,‬והוי גזול"‪ .‬עכייל‪.‬‬ ‫והיינו מהא דבשאר ימים יכול לקחת מהקטן ‪ -‬אף דחשיב 'שואל שלא מדעת' שהרי גם שמשאיל מדעת חשיב שלא מדעת והוייל‬ ‫גזלן ‪ -‬מוכח דבשאר ימים אין פסול של גזול‪[ .‬ולרשבייש צייל דהגמ' קאי על דיעבד‪ ,‬היינו דאם הקנה לבנו בשאר ימים יצא‪,‬‬ ‫אבל לכתחילה אין להקנות לו א) כדי לא לעבור על גזל‪ .‬ב) דלכתחילה אין ליטול גזול]‪.‬‬ ‫סיכום השיטות ‪ -‬והנפק״מ שיש בזה באור״ח ובחו״מ‬ ‫נמצא לסיכום הדברים‪ :‬לדעת המנייח השואל מקטן אפי' מדעתו חשיב "שלא מדעת" והוי גזלן‪ .‬וכן משמעות החזו"א‪ .‬וכ"כ‬ ‫האמרי בינה חו"מ דיני טוען ונטען סי' לייח דייה ועיין‪ .‬ועייע שויית מהריייל דיסקין קוייא סי' ה' אות קלו דייה אך זה נייל‪.‬‬ ‫אולם העונג יו״ט בסי' קי"א כתב דהמשתמש בשל קטן אי"ז גזל‪ .‬וכ"כ להלכה האגרות משה (אורייח ח"ב סי' ק"ז)‪ ,‬והוכיח כן‪,‬‬ ‫דהנה לפי האחרונים הנ"ל דשואל מקטן הוי גזל‪ ,‬נמצא דמי שביו"ט הקנה את הלולב לבנו הקטן (לפני עונת פעוטות) תו אינו‬ ‫יכול לצאת בו יד"ח גם בשאר הימים‪ ,‬וצריך לקחת לולב אחר‪ .‬ומדברי הביאור הלכה מוכח דגם בציור שאיך לו לולב אחר‬ ‫מצי להקנות לבנו הקטן לאחר שכבר יצא בו‪ ,‬דהביא מהאחרונים שלא כדאי ביוייט ראשון להקנות את הלולב לקטן גם לאחר‬ ‫שכבר יצא בו‪" ,‬שמא יזדמן אחד שיבקש לצאת בו"‪ ,‬ואי נימא דיש לו עוד לולב‪ ,‬א"כ שיקנה לקטן ולמי שיבא "ויבקש" הוא‬ ‫יתן לו את הלולב הנוסף שבידו‪ ,‬אלא בהכרח שאין לו עוד לולב‪ ,‬וא"כ תיקשי דאמאי כתב הביאוהייל שלא יקנה לקטן רק משום‬ ‫דשמא יזדמן אחד שיבקש לצאת בו‪ ,‬הרי בלאייה שלא יקנה הלולב לקטן‪ ,‬דאם יקנה לו לא יוכל לצאת בו בחוהיימ מצד "גזול"?‬ ‫״הרי הוא כמפורש שיוצאיך בשל קטך לכה״פ כשיתך הקטך רשות‪ ,‬והטעם נראה כי אף שקטך אינו יכול להקנות לא קניך‬ ‫ממש וגם לא קניך שאלה‪ ,‬מ״מ גזול לא הוי כיוך דהקטך עכ״פ הניח לו ליקחנו״‪( .‬לשון הגיר משה פיינשטיין זצ"ל)‪.‬‬ ‫ומפלוגתא זו איכא נפק"מ‪ ,‬באור״ח‪ :‬שהמקבל ממתק מקטן למנייח אין מברך עליו‪ .‬וכן השואל בחוהיימ ד' מינים מקטן לפי‬ ‫המנייח לא יצא בו ידיייח (להגרייח דתליא בקניני גזילה יצא)‪ .‬ובחו״מ‪ :‬למנייח השואל מקטן חייב באונסין אף ב'מתה מחמת מלאכה'‬ ‫כדין גזלן‪ .‬ולאגריימ לכא' פטור מאונסין‪ ,‬דמצד גזלן אין כאן דהרי היה מדעתו‪ ,‬ומצד חיוב של "שואל" נמי אין כאן דאין לקטן‬ ‫דעת על "קנין" שאלה‪ ,‬ויש לו דעת רק לענין 'אינו מקפיד' דלא חשיב גזילה‪ .‬וצייע‪.‬‬ ‫האם קטו יכול למחול על פגיעתו או שצריך לחכות שיהיה בו י״ג‬ ‫והנה יש לברר מה הדין מי שפגע בילד קטן‪ ,‬האם יכול לבקש ממנו מחילה מיד‪ ,‬או שצריך לחכות עד שיגדיל ורק אז יוכל‬ ‫למחול לו‪ .‬הנה מסברא נראה דמהני מחילת הקטן‪ ,‬דהא דאמרו בגמ' (בב"מ כייב‪ ,‬ב') דקטנים לאו בני מחילה נינהו הוא לענין‬ ‫מחילת "ממון" [ובפרט להצד בקהייי סנהדרין סי' ה' מהמחנייא דמחילה הוי הקנאה]‪ ,‬אבל לענין מחילה על פגיעה וצער דבין‬ ‫אדם לחבירו דבהסרת קפידא מלבו תליא מילתא יייל דמהני מחילה והסרת הקפידא של הקטן מלבו‪.‬‬ ‫אולם בתשובות והנהגות (ח"א סי' תתכ"ה) כתב‪" :‬שמעתי בשם רבינו החזו״א זצ״ל שלצער קטן חמור מלצער גדול שגדול‬ ‫יכול למחול אבל קטנים לאו בני מחילה נינהו"‪ .‬עכ"ל‪ .‬ונראה שמרן החזו"א אזיל קצת לשיטתו הנ"ל דהא דלקטן אין דעת אי"ז‬ ‫רק לענין הקנאה ועשיית חלות‪ ,‬אלא אף לענין ״אינו מקפיד״ ולהכי השואל מקטן אף דמסכים חשיב שואל שלא מדעת גזלן‪,‬‬ ‫אף שגזילה "באינו מקפיד" תליא מילתא כמשנית לעיל‪ ,‬והוא הדין לענין "אינו מקפיד" על פגיעתו וצערו ‪ -‬לא מהני אצל קטן‪.‬‬ ‫‪2‬‬ ‫וידוע שכך היה דעתו של מרך הסטייפלער וכמש"כ בתשובות והנהגות שם‪" :‬שמעתי מעשה על הגר״י קנייבסקי זצ״ל‬ ‫שחשש שביזה פעם לקטן בשוגג (מחמת תוכחה) והיה לבו נוקפו והמתין עד שגדל הקטן‪ ,‬ובלילה שנעשה בר מצוה הזדרז‬ ‫לבקש ממנו מחילה תיכף‪ ,‬אבל כשהיה קטן לא מועיל מחילתו כמ"ש"‪ .‬עכ"ל‪ .‬ופרטי המעשה שהיה בזה עם מרך הסטייפלער‬ ‫עיין בהערה‪. 1‬‬ ‫וכן דעת מרן הגרי״ ש אלישיב זצ״ל (אשרי האיש ח"ג פ"כ אות די) שמחילת קטן אינה מחילה מאחר ואין בו דעת למחול‪,‬‬ ‫ולכן מי שפגע בקטן ימתין עד שיגדל ויפייסנו‪ .‬ומ"מ יבקש ממנו מחילה מפני המנהג‪.‬‬ ‫אולם בחוט שני (הלי יוה"כ עמי ק"א) כתב שמחילתו מועלת משום שדוקא בדיני ממונות אין מחילתו מחילה משום שאין בו‬ ‫דעת לקנות ולהקנות‪ ,‬אך במחילה על חטא שבין אדם לחבירו שעיקרו הסרת קפידתו מליבו מועילה מחילתו‪ .‬עיי"ש‪.‬‬ ‫* * * * *‬ ‫*‬ ‫*‬ ‫*‬ ‫חכמי סלוצק נתווכחו‪ :‬האם מותר לאכול‬ ‫את ה"קינוח" שבסוף הסעודה חוץ לסוכה‪.‬‬ ‫והאם מותר לאכול קינוח בסעוד"ש אחרי השקיעה‬ ‫בעיירה סלוצק התקיימה פעם סעודת ברית מילה בסוכה‪ ,‬באמצע הסעודה הלכו כמה אנשים לאחל ליולדת מזל"ט‪ ,‬וכיבדו אותם‬ ‫שם בפירות‪ ,‬ונתווכחו החכמים האם מותר לאכול את הפירות חוץ לסוכה או לא‪ .‬וכלשון שו"ת רבינו יוסף מסלוצק סי' כ"ב‪:‬‬ ‫"שאלה‪ ,‬סעודת ברית מילה היה בחול המועד‪ ,‬ואכלו הקרואים בסוכה כדת‪ ,‬ובאמצע הסעודה הלכו איזה אנשים לבית היולדות‬ ‫ליתן מזל"ט‪ ,‬וכיבדום שם בפירות‪ ,‬ונחלקו שם הלומדים אי שרי לאכול שם הפירות"‪ .‬עכ"ל‪ .‬ולא נתפרש מה היה שורש‬ ‫הוויכוח של חכמי סלוצק אי שרי לאכול את הפירות חוץ לסוכה או לא‪.‬‬ ‫ונראה לבאר‪ ,‬דהנה מבואר במאירי (סוכה דף כ"ו) דהא דשרי לשתות מים חוץ לסוכה היינו בשתיה לחודיה‪ ,‬אבל שתיה שבתוך‬ ‫הסעודה חייבת בסוכה‪ ,‬וכ"כ השעה"צ (סי׳ תיל״ט ס״ק כ״ט)‪ .‬וכנראה נתווכחו חכמי סלוצק מה הדין של "קינוח" בסוף הסעודה האם‬ ‫דמי לשותה מים או לא‪ ,‬דיש מקום לומר דאף דשותה מים בתוך הסעודה חייב בסוכה‪ ,‬אך "קינוח" בסוף הסעודה אינו חייב‬ ‫בסוכה‪ ,‬משום שייקינוח" אינו נטפל לסעודה ואינו חלק ממנה דהרי הייקינוח" טעון ברכה לפניה ואינו נפטר בברכת המוציא‪,‬‬ ‫מאידך יש לטעון דהרי חזינן שבברכהמייז מיהא הם נפטרים‪ ,‬וא"כ יש לקינוח איזו שייכות לסעודה‪ ,‬וא"כ אפשר שגם הם‬ ‫נגררים אחר האכילה ודינם כמותה‪.‬‬ ‫והנה חכמי סלוצק הלכו לשאול את רבם הגדול‪ ,‬הגאון ר' יוסף מסלוצק זצ״ל עם מי הצדק‪ ,‬והשיב (שם) שגם אכילת‬ ‫פירות אף שטעונים ברכה לפניהם חייבים בסוכה משום "שבתוך סעודת קבע ‪ -‬נעשה כל מה שאוכל ושותה קבע"‪ .‬עיי"ש‪.‬‬ ‫ויעוין עוד מה שכתב בזה ביימקראי קודש" (סוכות סימן לא)‪.‬‬ ‫מרן הגרי״ז זצ״ל ומרן הגאון ר' אהרן קוטלר זצ״ל‬ ‫לא אכלו "קינוח" בסעודה שלישית אחרי השקיעה‬ ‫והנה מטו בשם מרן הגרי"ז ומרן הגר"א קוטלר זצ"ל דהחמירו שלא לאכול קינוח [פירות וכדו'] בסעודה שלישית אחרי‬ ‫השקיעה‪ ,‬דהא דבסעודה שלישית מותר להמשיך לאכול גם לאחר שנעשה לילה [ואין צריך להפסיק משום חובת הבדלה]‬ ‫משום דהכל הוא המשך של ההתחלה‪ ,‬וחששו דזה רק כשממשיך לאכול פת או שאר דברים הפטורים מברכה‪ ,‬אבל "קינוח"‬ ‫פירות וכדו' שטעונים ברכה לפניהם לא הותר להמשיך לאכול אחר שחשכה שזהו אכילה בפ"ע ולא שייך לסעודה‪[ .‬הובא‬ ‫ב״תשובות והנהגות" (ח"ה‪ ,‬סי' קצ"ט)]‪.‬‬ ‫והנה חומרא זו אתי לידי קולא לענין סוכה‪ ,‬דאם אכילת פירות שבסוף הסעודה אינה חלק מהסעודה‪ ,‬אלא אכילה בפנ"ע‪,‬‬ ‫א"כ הוא הדין לענין סוכה ‪ -‬דאכילת פירות בסוף הסעודה אינה חלק מהסעודה אלא אכילה בפנ"ע ואינה חייבת בסוכה‪.‬‬ ‫אולם נראה דמסתמא נהגו כן רק בתורת חומרא‪ ,‬אבל לקולא לאכול פירות בסוף הסעודה חוץ לסוכה לא התירו‪ ,‬וזיל הכא‬ ‫לחומרא וזיל הכא לחומרא‪.‬‬ ‫אולם נראה דאכתי איכא נפק"מ לדינא לענין סוכה ‪ -‬מהחומרא של מרנן הגרי"ז והגרא"ק שלא לאכול פירות בסעודה שלישית‬ ‫אחרי השקיעה‪ :‬דהנה הג״ר יצחק זילברשטיין שליט״א חד חידה (חשוקי חמד שבועות דף כ"ט)‪" :‬איך יתכן שעל שתיית מים‬ ‫חייב לברך ברכת לישב בסוכה"?‬ ‫והשיב‪" :‬מי שאכל סעודה בסוכה‪ ,‬ושכח ולא בירך לישב בסוכה‪ ,‬ולאחר גמר סעודתו רוצה לשתות כוס מים‪ ,‬יברך עליה ברכת‬ ‫לישב בסוכה‪ ,‬כיון שהוא חייב לשתותה בתוך הסוכה‪ ,‬שהיא נהפכת לחלק מהסעודה"‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫וחשבתי שאולי אפשר לומר בזה הלכה חדשה‪ ,‬דמי ששכח לברך לישב בסוכה‪ ,‬ולאחר גמר סעודתו רוצה לאכול ״פירות״‪,‬‬ ‫דאליבא דמרן הגרי"ז ומרן הגר"א קוטלר לא יברך עליה 'לישב בסוכה'‪ ,‬דהכא יש לחוש ״לחומרא״ שאי"ז חלק מהסעודה‪,‬‬ ‫כמו שהחמירו בסעוד"ש שלא לאכול פירות לאחר השקיעה‪ .‬וצ"ע לדינא‪.‬‬ ‫‪ 1‬בספר הנפלא ״והאר עינינו״ (ח"א עמ' שי"ז) הביא את פרטי הסיפור מפי בעל המעשה בעצמו הרה"ג ר' יהושע דויטש שליט"א מב"ב שהוא‬ ‫היה אותו נער‪ .‬והסיפור היה שבראש השנה שנת תשכ"א מרן הסטייפלער התפלל בכולל חזו"א (בקומה הראשונה‪ ,‬בשנים ההם הוא למד שם כל‬ ‫היום‪ ,‬והתפלל שם בשבתות ומועדים) והילד יהושע דויטש ישב ממולו על ספסל קטן שישבו בו ילדים‪ ,‬והסטייפלער הכיר אותו היטב‪ ,‬מכיון‬ ‫שאביו של הילד היה הגאון רבי משה דויטש זצ"ל מגדולי תלמידי מרן החזו"א (הסטייפלער מזכירו בקה"י שביעית סי' כ'‪ ,‬ובע"ז סי' כ"ג)‪ ,‬באותה תקופה‬ ‫הדפיסו מחזורים בגודל של גמרא גדולה‪ ,‬והילד יהושע דויטש שהיה אז בן ‪ 11‬ישב עם מחזור ענק בגודל של גמרא והתנענע כל הזמן‪,‬‬ ‫והסטייפלער חשב שהילד לומד גמרא במקום לומר את הפיוטים‪ ,‬וכשהילד יצא באמצע התפילה לקח לו הסטייפלער את המחזור והניח אותו‬ ‫בארון לידו‪ .‬הילד חזר וכשראה שאין לו מחזור הוא ניגש לאביו ואביו סידר לו מחזור אחר‪.‬‬ ‫כשהגיע הג״ר משה דויטש להזמין את הסטייפלער לבר מצוה של בנו‪ ,‬התנצל הסטייפלער שאינו יכול להשתתף‪ ,‬ובאותה הזדמנות ביקש‬ ‫ממנו שיבקש מבנו מחילה בשמו על הסיפור עם המחזור‪ ,‬לאחר שבועיים פגש הסטיפלער את ר' משה דויטש בכולל חזו"א ושאלו אם ביקש‬ ‫מחילה‪ ,‬ר' משה אמר ששכח ועכשיו יבקש‪ ,‬ואכן הוא ביקש ממנו מחילה‪.‬‬ ‫‪3‬‬ ‫ראיית הגר״ש ברייש זצ״ל דמותר לאכול קינוח אחרי השקיעה‬ ‫ובעצם החומרא דמרנן הגרי״ז והגר״א קוטלר שלא לאכול קינוח בסעוד״ש אחרי השקיעה‪ ,‬הנה ״מנהג העולם״ לאכול‬ ‫לכתחילה פירות גם שכבר יצא שבת‪ ,‬דס״ל ל״עולם״ דכל מה שאוכל בתוך הסעודה חשיב המשך לסעודה‪.‬‬ ‫ומצאתי דהג״ר שאול בריי ש זצ״ל מציריך (זכיתי לראותו כשהיה מגיע לבנו הג״ר אהרן שליט״א בביהכנ״ס 'בנדיקט' בב״ב)‪ ,‬בספרו‬ ‫שו״ת משנת שאול (סי' ל״ד) הביא ראיה למנהג העולם דאוכלים בסעוד״ש קינוח פירות גם שכבר יצא שבת‪:‬‬ ‫לאוהבי בני היקר הבחור המופלג בתוי״ ש כמר אהרן נ ״י‬ ‫שאלתני בהא דאמרו בפסחים ק״ה וכן נפסק בשו״ע (סי' רצ״ט סעי' א') דאסור לאכול ולשתות שום דבר משתחשך עד שיבדיל‪,‬‬ ‫אבל אם היה יושב ואוכל מבעוד יום וחשכה לו‪ ,‬א״צ להפסיק אפילו משתייה‪ .‬ואם היה יושב ושותה וחשכה לו‪ ,‬צריך להפסיק‪.‬‬ ‫״ונסתפקת ביושב ואוכל מבעו״י וחשכה לו והביאו לו פירות שצריך לברך עליהם‪ ,‬מה דינו‪ ,‬דאולי כיון שאינם באים מחמת‬ ‫הסעודה הוי זה כמתחיל‪ .‬דבר זה שאלני לפני כמה חדשים מופלג אחד‪ ,‬והשבתי בפשיטות שמותר לאכול״‪.‬‬ ‫וראיה לזה‪ ,‬דהשו״ע (בסי' קע״ד‪ ,‬ז') הביא מח' האם צריך לברך על מים שבתוך הסעודה‪ ,‬ואילו בסי' רצ״ט כתב השו״ע‬ ‫בפשיטות דמי שהתחיל סעוד״ש מבעו״י ״אין צריך ךהפסיק אפילו משתייה״‪ ,‬מוכח דגם להני שיטות דעל מים שבתוך הסעודה‬ ‫מברך לפניו מ״מ חשיב חלק מהסעודה לענין שיכול להמשיך לשתות‪ ,‬הוא הדין לענין אכילת פירות אף דמברך עליו מ״מ חשיב‬ ‫חלק מהסעודה לענין שאין צריך להפסיק בסעודתו‪ .‬עכ״ד‪ .‬עיי״ש מה שדחה ראיה זו בנו הג״ר אהרן ברייש שליט״א‪.‬‬ ‫* * * * *‬ ‫*‬ ‫*‬ ‫*‬ ‫חתם בטעות בראש חודש ”מקדש ישראל והזמנים”‪:‬‬ ‫למרן הרב שד יצא‪ ,‬למרן הגרש”ז אויערבאך לא יצא‪,‬‬ ‫למרן הגר”ש וואזנר ספיקא דדינא‬ ‫מרן הגרא״מ שך זצ״ל נשאל‪ ,‬מי שבתפילת מוסף של ״ראש חדש״ במקום לחתום ״מקדש ישראל וראשי חדשים״ טעה וחתם‬ ‫״מקדש ישראל והזמנים״ [ויתכן טעות זו במי שמתפלל בתפילת לחש במנגינה של המועדים]‪ ,‬האם יצא או לא‪.‬‬ ‫והשיב‪ :‬דיצא‪ .‬דגם ר״ח איכלל ב ״והזמנים״‪ ,‬דר״ח איקרי מועד‪.‬‬ ‫וז״ל המכתב‪:‬‬ ‫בע״ה‪ .‬ר״ח מנ״א תשמ״ט‬ ‫לכבוד הרב בלתי מכירו שיחי'‬ ‫בדבר מה ששאל אודות מכשיר הרדיו‪ ,‬איסור גמור להחזיקו בבית‪ ,‬ומקלקל מאד הנוער והצעירים‪ .‬כי הוא כלול בתוכו מכל ג' העבירות החמורות‪ ,‬שאנו מושבעים מהר סיני למסור את נפשינו עליהם‪.‬‬ ‫והנסיון הראה שתחילת הקלקול התחיל מהתקשורת החילונית‪ .‬ומה נעשה שכבר פשט הנגע בבתי ישראל הכ שרים‪ ,‬ונעשה להם כהיתר‪ .‬וחייבים אנו לאזור חלצינו וכוחינו להציל כרם בית י שראל מאבדון‪.‬‬ ‫כי אם אין צעירים אין זקנים‪ .‬אם אין גדיים אין תיישים‪ .‬וה' יעשה את שלו‪.‬‬ ‫ובדבר מה ששאל שאמר בטעות בתפילת ראש חדש‪ ,‬במקום מקדש ישראל וראשי חדשים‪ ,‬מקדש ישראל והזמנים‪ ,‬אם צריך‬ ‫לחזור ולהתפלל‪ .‬בזכרוני שכבר שאלוני שאלה מעין זה‪ ,‬ואמרתי אז דנראה לי שאין צריך לחזור‪ ,‬דגם ראש חדש כלול בכלל‬ ‫כל הזמנים ומועדי השנה‪ .‬ויעויין בערכין דף י'‪ ,‬א' דר״ח נמי איקרי מועד‪.‬‬ ‫ואשאר בברכה מרובה‪ ,‬מנאי‬ ‫אלעזר מנחם מן שך‬ ‫דעת מרן הגרש״ז אויערבאך זצ״ל‬ ‫ובאמת שפוסקי הדור זצ״ל צידדו דלא כמרן הרב שך זצ״ל‪ ,‬והחותם בר״ח ״מקדש ישראל והזמנים״ לא יצא‪ .‬דמרן הגרשז״א‬ ‫זצ״ל (הליכות שלמה‪ ,‬ראש חדש פ״א אות י״ז) כתב‪ :‬״טעה וחתם בתפילת מוסף של ראש חדש ״מקדש ישראל והזמנים לא יצא״‪.‬‬ ‫וב״דבר הלכה״ (שם) כתב בטעם הדבר‪ :‬״שהרי אף הטועה במוסף דר״ה ואמר ״מקדש ישראל והזמנים״ במקום ״ויום הזכרון״‪,‬‬ ‫כתב המטה אפרים דלא יצא וא״כ כ״ש בנידון דידן״‪ .‬עכ״ל‪.‬‬ ‫ובדעת מרן הגרא״מ שך זצ״ל י״ל בתרתי‪ :‬א] דשאני ר״ה מר״ח‪ ,‬דבראש השנה גם הרב שך מודה לדברי המטה אפרים‬ ‫דהחותם בר״ה 'מקדש ישראל והזמנים' לא יצא‪ ,‬אף דראש השנה הוא בכלל ״והזמנים״‪ ,‬דשאני ראש השנה דתיקנו להזכיר‬ ‫בחתימה ענין מיוחד של מלכויות וזכרונות ‪ -‬״מלך על כל הארץ‪ ...‬ויום הזכרון״‪ ,‬והוא לא הזכיר ענין זה כלל‪ ,‬משא״כ בר״ח‬ ‫שאמר 'מקדש ישראל והזמנים' דהשם הכללי ד״והזמנים״ כולל גם ראש חדש‪2.‬‬ ‫ב] י״ל דמרן הגרא״מ שך זצ״ל ס״ל כדעת מרן הגרי״ ש אלישיב זצ״ל דנקט להלכה דלא כהמטה אפרים‪ ,‬והחותם בר״ה‬ ‫״מקדש ישראל והזמנים״ יצא ידי״ח‪ ,‬כפי שהובא בספר 'ציוני הלכה' (תפילה‪ ,‬להגרב״צ קוק שליט״א‪ ,‬עמ' ר״ל) וזה לשונו‪:‬‬ ‫״נשאל מרן הגרי״ ש אלישיב זצ״ל‪ :‬באחת הישיבות החשובות טעה המקדש בקידוש ליל ראש השנה ובמקום לסיים‬ ‫״מלך על כל הארץ מקדש ישראל ויום הזכרון״ טעה וסיים כבכל המועדים ״מקדש ישראל והזמנים״‪ ,‬בשעת הקידוש לא שמו‬ ‫לב לטעות‪ ,‬ורק באמצע הלילה שמו לב לטעות‪ ,‬היה פשוט להם שזה מעכב בקידוש מחמת שראו במטה אפרים (תקפ״ב‪ ,‬י״ח)‬ ‫שכתב ״ואם טעה וחתם מקדש ישראל והזמנים לא יצא‪ ,‬וצריך לחזור ולומר בא״י מלך על כל הארץ מקדש ישראל ויום‬ ‫הזכרון״‪ ,‬וכבר קדם לו המחזיק ברכה (תקפ״ב‪ ,‬ה') שאינו יוצא ידי״ח אם חתם בר״ה ״והזמנים״‪ ,‬ולכן העירו את כל הבחורים‬ ‫‪ 2‬בתשובות והנהגות (ח״ב סי' ע״ר) כתב‪ :‬״בשם הגר״ח מבריסק אומרים שחידש בגדר קדושת היום דר״ה‪ ,‬שאמירת מלכויות אין זה הלכה‬ ‫בעלמא להזכיר מלכיות בר״ה‪ ,‬אלא מלכיות הוא עצם קדושת היום‪ ,‬והיינו כמו שבפסח תוארו חג המצות ובסוכות חג הסוכות‪ ,‬ר״ה קדושתו‬ ‫במלכיות‪ ,‬זכרונות‪ ,‬ושופרות‪ ,‬והיינו 'יום תרועה' שופרות‪' ,‬יום הזכרון' זכרונות‪ ,‬ו'מלך על כל הארץ' מלכיות‪ .‬ולכן כולל מלכיות בקדושת‬ ‫היום ותוקע‪ ,‬ולא נקרא בזה חותם בשתים שאין כאן שתים ר״ה ומלכיות כיון שעיקר קדושת ר״ה היא המלכיות‪ ,‬ולכן אף שבברכות מט‪.‬‬ ‫מבואר שאין חותמין בשתים כאן חתימה אחת היא מלך על כל הארץ שזהו בעצמו קדושת היום״‪ .‬עכ״ל‪.‬‬ ‫‪4‬‬ ‫באמצע הלילה מחשש שישתו בבוקר מים או תה לפני התפילה‪ ,‬ויהיה בזה איסור שתיה לפני קידוש‪ ,‬שהרי מי שלא קידש‬ ‫בלילה צריך לקדש ביום‪.‬‬ ‫תשובת מרן זצ״ל‪ :‬בדיעבד יצא ידי״ ח במה שחתם בר״ה מקדש ישראל והזמנים‪ ,‬וא״צ לחזור ולקדש‪[ ,‬והגרב"צ קוק‬ ‫שליט"א הוסיף‪" :‬אולי יש לדייק כן ממה שהמשנ"ב לא הביא דברי המט"א"]‪ .‬זה ברור שהתחלת הקידוש היה כהוגן שאמר‬ ‫ויום הזכרון‪.‬‬ ‫חזרתי והזכרתי לפני רבינו שהמטה אפרים והמחזיק ברכה אומרים שאם לא חתם "יום הזכרון" מעכב בדיעבד‪.‬‬ ‫רבינו הגיב בפליאה אע״פ שאמר והזמנים?!״‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫דעת מרן הגר״ש וואזנר זצ״ל‬ ‫מרן ה״שבט הלוי״ גם נשאל בשאלה הנ״ל (חי"א סי' ק"ו)‪:‬‬ ‫ב"ה‪ ,‬יום א' דברים בין המצרים תש"ס לפ"ק‪.‬‬ ‫כבוד תלמידינו האהוב מופלג בתורה ויראה בנש"ק ר' צבי אלימלך דויטש לאי"ט‪.‬‬ ‫אחדשה"ט באהבה‪.‬‬ ‫לפני זמן מה קבלתי מכתבך ושמחתי בדברי תורה שלך‪ ,‬ודקדוק המעשה והמצוה אשר שאלת‪ ,‬במעשה שאירע לך בראש חדש‬ ‫העבר בתפילת המוסף שבמקום לסיים מקדש ישראל וראשי חדשים אמרת מקדש ישראל והזמנים‪ ,‬והמשכת הלאה ונסתפק לך‬ ‫אם צריך לחזור‪ ,‬והיית מצדד דלשון והזמנים כולל נמי ר"ח וא"כ לא הוי שינוי‪ ,‬מ"מ הדבר מסופק בידך‪.‬‬ ‫ואומר בטח‪ ,‬דנהי דיתכן דוהזמנים כולל נמי ר"ח‪ ,‬מכל מקום סו"ס הו"ל שינוי גמור במטבע‪ ,‬דמיסדי התפלה תקנו לנו להזכיר‬ ‫ראשי חדשים במפורש‪ ,‬וכבר מפורש בש"ס וראשונים דעיקר שינוי במטבע הברכות ותפילות שייך בפתיחה וחתימה‪ ,‬ועיין‬ ‫באו"ח סי' ר"ט‪ ,‬ומג"א סי' רס"ח ס"ק ד'‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫ובהמשך דבריו הביא השבט הלוי מש"כ המג"א לצדד דמי שביו"ט התפלל תפילת יו"ט כדבעי‪ ,‬אלא שבחתימה חתם בטעות‬ ‫'מקדש השבת' במקום 'מקדש ישראל והזמנים'‪ ,‬דיצא ידי"ח ‪ -‬ד״יו״ט נמי איקרי שבת״‪ ,‬ויש אחרונים שכתבו שודאי לא יצא‪.‬‬ ‫ולכא' הוא הדין החותם בר"ח 'מקדש ישראל והזמנים'‪ ,‬דלמג"א יצא משום דר"ח נמי איקרי "והזמנים"‪ ,‬ולהפוסקים דפליגי על‬ ‫המג"א לא יצא‪ .‬והסיק השבט הלוי דהוי "ספיקא דדינא"‪( .‬ונפק"מ דאינו חוזר מספק‪ ,‬אך נכון לכתחילה שישמע חזרת הש"ץ ויכוין לצאת)‪.‬‬ ‫מעתה‪ ,‬תיקשי איך הורה מרן הגרא״מ שך זצ״ל דהחותם בר"ח 'מקדש ישראל והזמנים' יצא דר"ח בכלל "והזמנים" הוא‪,‬‬ ‫מ"ש מהחותם ביו"ט "מקדש השבת" דלא יצא (מסקנת המג"א בסי' תפ"ז ועוד אחרונים)‪ ,‬אף דיו"ט איקרי "שבת"?‪3‬‬ ‫ונראה ליישב‪ ,‬דחלוק החותם ביו"ט "מקדש השבת" מהחותם בר"ח "מקדש ישראל והזמנים"‪ ,‬דאף דיו"ט איקרי שבת‪ ,‬מ"מ‬ ‫שם שבת מזכירין רק על "שבת בראשית"‪ ,‬ולכך הוי משנה ממטבע שטבעו חכמים‪[ ,‬וכן אם יחתום בר"ח מקדש ישראל ויום‬ ‫הזכרון י"ל דלא יצא מה"ט‪ ,‬הגם שאמרו בעירובין מ'‪ ,‬א' דבאמירת יום הזכרון בר"ה זכרון אחד עולה לכאן ולכן לר"ה ור"ח]‪,‬‬ ‫משא"כ בר"ח שהזכיר "והזמנים"‪ ,‬הרי זמנים הוא שם כללי וגם ר"ח איקרי מועד וזמן‪ ,‬וכמבואר כן בדברי מרן שגם ר"ח בכלל‬ ‫מועדי השנה‪ .‬ודו"ק‪.‬‬ ‫* * * * *‬ ‫*‬ ‫*‬ ‫*‬ ‫המים שבאקוריום ]של דגים] הם מוקצה‪ ,‬כמו המים‬ ‫שהלולב בתוכו‪ .‬ויל"ע האם מותר לפתוח את הברז‬ ‫שהמים ייצאו‪ ,‬או שמא חשיב כטלטול המים בידים‬ ‫אברך אחד שליט"א סיפר לי שהתארח בשבת אצל גיסו‪ ,‬ובחדר שבו התארח היה אקווריום גדול עם כמה דגים‪ ,‬אחד מילדיו‬ ‫שסבר שדגים אוהבים משקה 'קולה'‪ ,‬הלך ושפך 'קולה' לתוך האקווריום‪ ,‬וכל המים השחירו‪ ,‬ומאחר שגיסו הוא אחד שמקפיד‬ ‫מאד על ממונו‪ ...‬חשש האורח שגיסו יבחין בכך בשבת‪ ,‬הלך מיד ‪ -‬ופתח את הברז המותקן בגוף האקוריום (כמו במיחם)‬ ‫והוציא את כל המים‪ ,‬והכניס במקומם מים נקיים חדשים‪ .‬והכל בא על מקומו בשלום‪ .‬ושאל האברך אם עשה כדין‪.‬‬ ‫והנה יש לברר האם מותר בשבת לפתוח את הברז של ה'אקוריום' שיש בו דגים להוציא ממנו את המים או לא‪ ,‬ויש לדון בזה‬ ‫בתרתי א) מהל' מוקצה‪ .‬ב) מהל' צידה‪ .‬וראשית נתחיל לדון מצד איסור "מוקצה"‪:‬‬ ‫הנה המים שהדגים בתוכם הם ״מוקצה״‪ ,‬וכדיליף לה מרן הגר ש״ז אויערבאך זצ״ל מדברי ה״ שער הציון״ בהל' לולב‬ ‫(סי' תרנ"ד ס"ק ג') שכתב שהמים שהלולב מונח בתוכו כדי שישאר לח ומהודר הם מוקצה בשבת‪ ,‬שכיון שהלולב הוא מוקצה‬ ‫אף המים הם מוקצה‪ .‬דהמשנ"ב שם הביא מהב"י דאסור להוציא את הלולב מהמים בשבת ד"הלולב מוקצה"‪ ,‬ומי שבשוגג‬ ‫הוציא בשבת את הלולב מהמים "אסור להחזירו למים"‪ .‬והשעה"צ הביא דהקשה הפרי מגדים‪ ,‬דאמאי אסור להחזירו למים הא‬ ‫כתב המגן אברהם בסימן ש"ח דמוקצה כל זמן שהוא בידו מותר להניח באיזה מקום שירצה?‬ ‫וכתב השעה״צ‪" :‬ותרץ בבכורי יעקב‪ ,‬דכיון דהלולב מוקצה בשבת‪ ,‬אם כן גם המים שהיה בהם הוקצו עמו‪ ,‬ואם כן כשחוזר‬ ‫ומניח הלולב לתוכן הרי מטלטל המים‪ ,‬דשכשוכן זהו טלטולן‪ ,‬עיין שם שהאריך בזה"‪ .‬עכ"ל השעה"צ‪.‬‬ ‫ולאחר שזכינו לדעת דהמים שבאקוריום הם מוקצה מחמת הדגים‪ ,‬פשוט שאין להוציא את המים ע"י ספל דזהו טלטול בידים‪,‬‬ ‫אולם יש להסתפק כשפותח את הברז שיצאו המים‪ ,‬האם חשיב כ"טלטול בידים" (בכח ראשון)‪ ,‬או שמא חשיב כ"טלטול מן הצד"‪,‬‬ ‫היינו מי נימא דבפתיחת הברז חשיב כאילו שטלטל את המים "בידים"‪ ,‬שהרי המים יצאו מכוחו (עכ"פ בכוח ראשון)‪,‬‬ ‫או שמא דפתיחת הברז אי"ז חשיב טלטול המים בידים אלא כ"טלטול מן הצד"‪[ .‬ועיין להלן האם הברז מצד עצמו הוא מוקצה]‪.‬‬ ‫‪ 3‬ובאמת הגאון ממונקטש ב"מנחת אלעזר" (ח"ג סי' י"ט) כתב להלכה דהחותם בר"ח מקדש ישראל והזמנים לא יצא‪,‬‬ ‫וראייתו מהא דהסיק המג"א דהטועה וחותם ביו"ט "מקדש השבת" לא יצא אף דיו"ט איקרי שבת‪ ,‬והכא נמי החותם בראש חדש‬ ‫"והזמנים" לא יצא אף על גב דראש חדש איקרי מועד והוי בכלל והזמנים‪ .‬עיי"ש באריכות‪.‬‬ ‫‪5‬‬ ‫ושאלתי שאלה זו מורה הוראה שליט״א‪ ,‬ואמר לי שנשאל בשאלה זו ממש ‪ -‬מאחת הקהילות בב"ב‪ ,‬שמחזיקה גוי כל השבת‬ ‫לתחזק את המקום‪ ,‬והנה בליל שבת אחד (של חורף) נגמרו המים "במיחם"‪ ,‬הלך הגוי וחימם מים בשבת עצמה עבור הלומדים‪...‬‬ ‫והנה גוי שעשה מלאכה עבור ישראל אסור ליהנות ממנו אפי' אם הישראל לא ציוהו על כך אלא הגוי עשה זאת מעצמו [כדתנן‬ ‫בשבת קכ"ב נכרי שהדליק את הנר בשביל ישראל אסור להשתמש לאורו]‪ .‬ואם המים שבמיחם אסורים בהנאה ‪ -‬נעשו המים‬ ‫ליימוקצה מחמת גופו"‪ .‬ומאחר שבשבת אי אפשר לכתוב פתק‪" :‬זהירות ‪ -‬המים במיחם מוקצה"‪ ...‬הלך אחד הגבאים פתח את‬ ‫הברז של המיחם והוציא את כל המים שבמיחם‪ .‬והכל בא על מקומו בשלום‪ .‬ונשאל המורה הוראה הנ"ל האם הגבאי עשה כדין‪.‬‬ ‫ואמר לי המורה הוראה שהשיב‪ :‬דהגבאי עשה שלא כדין‪ .‬מכיון שהרגילות לטלטל ולהוציא "מים רותחים" הוא ע"י פתיחת‬ ‫הברז‪ ,‬ממילא חשיב פתיחת הברז לייטלטול בידים"‪ .‬והסמיך לזה מש"כ האורחות שבת (פייט סעי' פיח) ש"פח אשפה שדרך שימושו‬ ‫ע"י לחיצת רגל ואז מוטה הפח לפנים ואפשר להניח בתוכו את האשפה‪ ,‬אין להשתמש בו בשבת אם יש בו פסולת שהיא מוקצה‬ ‫העושה אותו בסיס לדבר האסור"‪ .‬ובהערה שם כתב‪" :‬ואין לומר דכיון שמטלטל הפח ברגל זה נקרא טלטול "בגופו" ומותר‬ ‫לדעת המשנ"ב‪ ,‬דכיוך שדרך טלטולו של הפח הוא באופך זה איך זה טלטול כלאח״י"‪.‬‬ ‫דיך ״בידקא דמיא״ בכל התורה כולה‬ ‫והנה יש קצת מקום לחלוק על המורה הוראה הנ"ל דפשיטא ליה דפתיחת הברז חשיב כטלטול המים "בידים"‪ :‬דהנה זה פשוט‬ ‫וברור דהמים היוצאים בכוח ראשון של פתיחת הברז ‪ -‬חשיב מעשה דידיה ומכוחו ולא גרמא‪ ,‬כמבואר בסנהדרין ע"ז‪ ,‬ב'‬ ‫בסוגיה דבידקא דמיא‪ .‬וכן מבואר הדבר בכל חלקי השו"ע‪ ,‬באור״ח לענין נט"י (סי' קנ"ט סעי' ט') כתב השו"ע דהפותח ברז‬ ‫של חבית "חשיב שפיר כח גברא"‪ ,‬והמ"ב ביאר "כיון שע"י הסרתו מקלחין המים"‪ .‬וכן ביור״ד הל' שחיטה סי' ז' סעי' א' כתב‬ ‫השו"ע דהשוחט במוכני [בגלגל] שהתגלגל ע"י שפתח "בידקא דמיא" ‪ -‬דבכוח ראשון שחיטתו כשרה דחשיב 'כח גברא'‪ ,‬וכן‬ ‫בחו״מ לענין רציחה ומזיק‪ ,‬דהפותח ברז של מיחם שיש בו מים רותחים על תינוק ומת חשיב "רוצח" וחשיב "גירי דידיה"‬ ‫(וכן פסק הרמב"ם פ"ג מרוצח הי"ג)‪ ,‬והוא הדין לענין מזיק חשיב מעשה דידיה [עיין בב"ק ד'‪ ,‬ב' ואימא מבעה זה המים ובתוס' שם]‪.‬‬ ‫ובאמת שכן הוא גם לענין מלאכות שבת‪ ,‬דייהפותח ברז של מיחם ונפלו המים החמים לתוך כוס שהיה בה דבר שאינו מבושל‬ ‫[כגון עלי תה] הרי זה נחשב כמערה את המים בידים על גבי העלים ואין זה כגרמא" [אורחות שבת ח"ג פכ"ט סעי' י']‪ .‬וכן כתב‬ ‫מרן החזו"א (בב"ק סי' י"ד ס"ק י"ב ד"ה ומיהו) דהפותח בידקא דמיא על אש חייב משום "מכבה"‪ .‬וכן הפותח "בידקא דמיא" על‬ ‫צמחים חשיב כמשקה את הצמחים בידים‪[ .‬ועיי"ש בחזו"א שצידד דבכל הנ"ל חייב אף בכוח שני‪ ,‬עיי"ש בטעמו‪ ,‬והוסיף לפי"ז ד"אם היתה מחיצה‬ ‫מפסקת בין האש והקדירה וסילק המחיצה כדי שיתבשל הקדירה חשיב מבשל‪ ,‬אף שהחום שבשל כמאכל בן דורסאי היה כוח שני"‪ .‬עכ"ל]‪.‬‬ ‫טלטול מוקצה ע״י ״בידקא דמיא״ )בכוח ראשוך( מותר או אסור‬ ‫ועכשיו נחזור למוקצה‪ ,‬הנה מוקצה איסורו הוא רק בטלטול "בידים" ולא בטלטול "מן הצד" [אף שבהל' רציחה חשיב מעשה‬ ‫דידיה גם בכה"ג]‪ ,‬ויתכן דטלטול ע"י כוח ראשון בבידקא דמיא לא חשיב כטלטול "בידים"‪ ,‬דאפי' אי נימא שטלטול ע"י "כוחו"‬ ‫חשיב טלטול "בידים" כגון הזורק חפץ על מוקצה ומזיזו [בציור שדרכו בכך]‪ ,‬אולם שאני "כוחו" דבדקא דמיא [בכוח ראשון]‬ ‫דאי"ז ממש כוחו דהרי המים לא יוצאים "מכוחו"‪ ,‬רק שמסיר את המניע ואז המים יוצאים "מכח עצמם"‪ ,‬וכן בפתיחת ברז‬ ‫דהוא רק מסיר את המניע והמים נפלו מכח עצמם ולא שהוא "דחף" "בידים" את המים החוצה‪...‬‬ ‫ובאמת שה״יד רמ״ה״ בסנהדרין (ע"ז‪ ,‬ב') נתקשה אמאי כוח ראשון דבדקא דמיא חשיב "כוחו"‪ ,‬וזה לשונו‪" :‬ואי קשיא לך‬ ‫מכדי הכא לאו בדאזלי מכחו עסקינן אלא כגון שהיה דבר מפסיק בין המים ובינו ונטלו ונמצאו המים באיך עליו מאיליהך‪,‬‬ ‫ואמאי מיחייב הא לאו כחו הוא "‪ ,‬עיי"ש שהוסיף דמ"ש מתריס דהסרת התריס חשיב גרמא‪.‬‬ ‫ותירץ דאף שאי"ז כוחו ממש מ"מ "ככחו דמי" כיון דמחמת מעשיו המים יצאו‪ ,‬וכמו בחץ שרק מסיר את ה"יתרה" שבקשת‬ ‫ואז ממילא עף החץ‪ ,‬וזייל‪" :‬לא תקשי לך דאע״ג דלאו כחו הוא כיון דמחמת מעשה דידיה קאזלי ככחו דמי‪ ,‬דהא גיריה כי‬ ‫קאזלי לאו מחמת כחו קא אזלי אלא מחמת דשביק ליתרה של קשת ואזלי גירי ממילא ומיחייב עלייהו‪ ,‬הכא נמי לא שנא"‪.‬‬ ‫ומדבריו משמע שבאמת בבידקא דמיא בכוח ראשון איייז כוחו במציאות אלא הדבר נחשב לכחו‪ ,‬מעתה יייל‪ ,‬דלענין מוקצה‬ ‫דאיסורו רק בטלטול "בידים" [שידיו התעסקו עם המוקצה] שמא בבידקא דמיא ובפתיחת ברז דאי"ז כוחו במציאות ממש לא‬ ‫חשיב טלטול "בידים"‪ .‬וצ"ע לדינא‪ .‬שוב מצאתי ב״מאורי א ש״ למרן הגרש"ז אויערבאך זצ"ל שגם חקר האם בבידקא דמיא‬ ‫חשיב כוחו במציאות או רק בדיך‪ ,‬ובביאור הצד שחשיב כוחו במציאות י"ל דהמשתמש בכוח טבעי נכלל במעשיו ממש‪,‬‬ ‫וכמש"כ החזו"א (בב"ק סי' ב' סק"ח) "ומצינו בפתח פתקא דמיא בכח ראשון כשר בשחיטה‪ ,‬אע״ג דודאי איך כח אדם במים‪,‬‬ ‫אלא כיון דכח ראשון של האדם וגורר אחריו כח טבעי חשיב כח גברא"‪.‬‬ ‫האם הברז עצמו של האקוריום הוא מוקצה או לא‬ ‫הרה״ג ר' ישראל זיכל שליט״א העיר על כל הנידון הנ"ל האם פתיחת ברז באקוריום חשיב טלטול בידים או טלטול מן הצד‪,‬‬ ‫הרי האקוריום כולו הוא 'בסיס לדבר האסור' ‪ -‬לדגים והמים‪ ,‬וא"כ הברז עצמו הוא 'מוקצה' ואסור בטלטול [בלי קשר למים]‬ ‫שהרי הברז הוא חלק מהאקוריום שהוא מוקצה?‬ ‫אולם ראיתי בפסקי תשובות (סי' שייח אות נייד) שהביא מהקצות השולחן (סי' קכייא)‪" :‬דאף אם הדגים עצמם מוקצים הם‪,‬‬ ‫מכל מקום הכלי זכוכית עם הדגים מסתבר שמותר לטלטל‪ ,‬ולא נעשה הכלי בסיס לדבר האסור‪ ,‬כיון שהכלי בשלימותו עשוי‬ ‫לנוי ולקישוט הבית והרי זה ככלי שמלאכתו להיתר" [וכמו עציץ דמותר לטלטולו ‪ -‬אף שיש בתוכו אבנים שהם מוקצה]‪.‬‬ ‫וכ"כ בשויית אז נדברו חייח ס' לייו‪ .‬ועיין בשש״כ פכ״ז הע' ק״א משכ״ב מרן הגרשז״א‪ .‬והאגר״מ ח״ד סי' ט״ז אוסר לטלטל אקוריום‪.‬‬ ‫וכך בסיפור הנ״ל שגוי חימם מים בשבת הברז עצמו אינו מוקצה‪ ,‬ואין המיחם נעשה "בסיס למים" שנעשו מוקצה‪ ,‬לפי הרמ"א‬ ‫דהמניח מוקצה ע״ג חפץ של חבירו שלא מדעת הבעלים אין החפץ נעשה בסיס‪ ,‬והכא הגוי עבד שלא מדעת הבעלים‪.‬‬ ‫ויש להוסיף‪ ,‬דאם צודק המורה הוראה הנ״ל‪ ,‬שפתיחת הברז חשיב "טלטול בידים"‪ ,‬אז אה"נ באמת גם הברז עצמו של‬ ‫האקוריום הוא "מוקצה" [בלי קשר למים] שהרי אין לו בברז שום שימוש בשבת [וכן בסיפור של המיחם שהמים שבו מוקצה]‪,‬‬ ‫אבל לפי מש"כ לצדד שפתיחת הברז חשיב 'טלטול מן הצד'‪ ,‬נמצא שיש לברז שימוש של היתר בשבת‪ ,‬וא"כ הברז גופי' אינו‬ ‫מוקצה‪ .‬שוב ראיתי ב'פסקי תשובות' שכתב שאם המים הם מוקצה "ממילא גם הברז להורקת המים מוקצה הוא‪ ,‬וצייע"‪ .‬עכייל‪.‬‬ ‫ילד שפתח ברז של אקוריום בשבת‪ ,‬האם מותר לסגור את הברז‬ ‫הסתפקתי‪ ,‬לו יצויר שאחד מילדיו של האורח היה פותח את ברז האקוריום‪ ,‬האם היה מותר לסגור את הברז שהמים לא‬ ‫ימשיכו לצאת או לא‪ .‬ונראה‪ ,‬דאף אי נימא דמותר להוציא את המים ע״י פתיחת הברז [דאי״ז טלטול "בידים"]‪ ,‬מ"מ לסגור את‬ ‫הברז יתכן דאסור‪ ,‬דהבאנו לעיל מהשעהייצ בשם הייבכורי יעקב" דאסור להחזיר את הלולב למים בשבת ד״שיכשוכך במים‬ ‫זהו טלטולך״‪ ,‬ולכא' מה״ט גם סגירת הברז באקוריום אסורה‪ ,‬דכשמכניס את המחיצה [המונעת מהמים לצאת] לתוך המים‬ ‫שהם מוקצה הוא משכשכך את המחיצה במים ‪ -‬ו״שיכשוכן זהו טלטולן"‪ .‬וצ״ע‪.‬‬ ‫המרוקן את המים מהאקוריום ‪ -‬האם עובר על מלאכת ״צד״‬ ‫ועכשיו נדון האם כשמוציא את המים מהאקוריום יש בזה משום מלאכת "צד"‪ .‬דהנה במסכת שבת מבואר שהמוציא דג מן הים‬ ‫חייב משום "צד"‪ ,‬וכ"פ הרמב"ם בריש פרק י"א מהל' שבת‪ .‬אולם לא נתפרש מה הדין כשמוציא את המים מהדג‪ ,‬מי נימא‬ ‫דאין הבדל אם מוציא את הדג מהמים או שמוציא את המים מהדג ‪ -‬בתרוויהו הוא ניצוד‪ ,‬או שמא דוקא שמוציא את הדג עצמו‬ ‫חשיב "צד" אבל בהוצאת המים מהדגים חשיב כעין "גרמא" ולא צידה בידים‪.‬‬ ‫והנה הגאון ר' מאיר שמחה זצ״ל ב"אור שמח" (ריש פי"א מהל' שבת) נקט בפשיטות דאין הבדל בין להוציא את הדג מהמים‬ ‫או להוציא את המים מהדג ‪ -‬בתרוויהו אם הדג מת חייב משום נטילת נשמה‪ ,‬ובתרוויהו חייב משום צד‪ ,‬והביא לזה ראיה מפרק‬ ‫עשרה יוחסין בקידושין דף ע"ב‪ ,‬א'‪ .‬עיי"ש‪[ .‬ולפו"ר ראייתו משם אין לה מובן‪ ,‬ואולי כוונתו עפ"י מש"כ הרמב"ם פ"ט מהל' שכירות הי"א‪ .‬וצ"ע]‪.‬‬ ‫ובספר ״מאורי אש״ למרן הגרשז"א זצ"ל (מהדו"ח‪ ,‬ח"א עמ' קס"ח) גם כתב מדנפשיה שאין חילוק אם מוציא את הדג מהמים או שמוציא את המים מהדג‪,‬‬ ‫והובא שם שהגר"י טרונק זצ"ל השיג עליו‪" :‬מה דפשיטא ליה דהוא הדין המוציא מים ונשאר הדג ביבשה נמי חייב‪ ,‬באמת פשיטא כן להגאון אור שמח ז"ל‪,‬‬ ‫אבל במחכ"ת מבואר ברמב"ם פ"ו ממלכים ה"ח לחלק בין הקוצץ אילן שלוקה משום 'בל תשחית'‪ ,‬למונע המים כדי שיתבייש ובזה אינו לוקה"‪.‬‬ ‫והשיב על כך מרן הגרשז״א‪" :‬הלא החילוק פשוט הוא‪ ,‬דמניעת המים מן האילן הוי כמו מניעת מאכל מן האדם דחשיב גרמא ופטור‪ ,‬ומניעת מים מן הדג‬ ‫דחייב הוא דוקא היכא שהוא מונע ממנו את המים שהוא נמצא בתוכם"‪" .‬ואפשר דלפי"ז‪ ,‬הוא הדין במונע מים שכבר נמצאים סביב האילן והוא יונק מהם‪,‬‬ ‫אפשר דדמי לשולה דג דחייב"‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫נמצא‪ ,‬דלפו"ר האברך שהוציא את המים מהאקוריום עבר על מלאכת "צד"‪ ,‬אולם עיין במשנ"ב בהל' יו"ט סי' תצ"ז סקי"ד‬ ‫דהביא פלוגתא באחרונים האם יש צידה באקוריום‪ ,‬דדעת הט"ז ואליה רבה "דדוקא השולה דג מהים או מאמת המים שהוא‬ ‫מקום חיותם‪ ,‬מה שאין כן כשהם מונחים בכלי לא שייך בהו כלל צידה‪ ,‬ואפילו צריך להביא מצודה שרי"‪[ .‬וא"ש טפי לפי טעם‬ ‫הירושלמי דהשולה דגים מן הים עובר משום מלאכת ״קוצר״ דעוקרו ממקום גידולו‪ ,‬אבל אקוריום אי"ז מקום גידולו]‪.‬‬ ‫אולם הסתפקתי דשמא הכא לכו"ע אי"ז צידה‪ ,‬והוא עפ"י הסברא של מרן הגרשז״א זצ״ל בשולחן שלמה (תצ"ז סק"ז) שאם‬ ‫יכול לצוד את הדגים על ידי שפיכת המים בקלות מהתיבה אי"ז חשיב מחוסר צידה‪" ,‬ואף שסו"ס גם פעולה זו של שפיכת‬ ‫המים צידה היא‪ ,‬מ"מ כיון שבקל מאוד לעשותה חשיב כניצוד ועומד"‪ .‬ואולי גם הכא דכיון דיכול בקלות לפתוח את הברז‬ ‫(אי נימא שאין בזה משום טלטול בידים) חשיב שהדגים כבר כניצודים ועומדים‪ .‬וצ"ע‪.‬‬ ‫* * * * *‬ ‫*‬ ‫*‬ ‫*‬ ‫אמאי אין נוטלין לולב בשבת "שמא יעברנו"‬ ‫הרי לא מצוי רה"ר דס' ריבוא ‪ -‬ועיר נינוה תוכיח‬ ‫ידועה מחלוקת הראשונים בגדר "רשות הרבים" דשבת‪ ,‬האם צריך שיעברו ברשות זו "ששים רבוא" אנשים בכל יום‪ ,‬או שכל‬ ‫שהוא רחב ט"ז אמה ולא מקורה יש לו דין רה"ר אפי' שלא עוברים שם בכל יום ששים רבוא‪ .‬ושורש המח' הוא‪ ,‬לפי שדין‬ ‫רה"ר נלמד מ"דגלי מדבר"‪ ,‬ולהכי בעינן שרשות הרבים תהיה רחבה ט"ז אמה ולא תהא מקורה דומיא דדגלי מדבר‪,‬‬ ‫אלא שנחלקו הראשונים האם לומדים מדגלי מדבר גם את מנין האנשים שהשתמשו באותה הרשות דהיינו ס' רבוא‪,‬‬ ‫משום דבקיעת רבים הוא יסוד דין "רשות הרבים"‪ ,‬וכי היכא דילפינן שאר תנאים לאשווי רה"ר הכא נמי ילפינן מנין הבוקעין‪,‬‬ ‫או שלומדים רק את "צורת הרשות" רוחב ט"ז אמה ואינו מקורה אך לא ילפינן את מנין האנשים שהשתמשו והלכו במדבר‪,‬‬ ‫דעצם בקיעת הרבים אי"ז מצורת הרה"ר עצמה‪4.‬‬ ‫והנה בכל תפוצות ישראל סמכו על הכרעת המג"א והט"ז בסי' שמ"ה כהראשונים דלאשווי רה"ר בעי' ס' רבוא‪ ,‬וא"כ אין‬ ‫רה"ר מצויה בימינו דאין מצוי מקום שבוקעין בו ס' ריבוא‪ ,‬ושפיר ניתרת בעירוב המתוקן בצורת הפתח לטלטל על ידו ברה"ר‪.‬‬ ‫עד שבא בעל ״המשכנות יעקב״ (אור"ח סי' ק"כ‪-‬קכ"ב) וערער על כך‪ ,‬וכתב קונטרס לבעל ה"בית אפרים" ועיקר דבריו‪,‬‬ ‫שאף שהמג"א והט"ז בסי' שמ"ה הכריעו להלכה כשיטת הראשונים דלאשווי רה"ר בעי' ס' רבוא‪ ,‬וא"כ אין רה"ר מצויה בימינו‬ ‫כיון שכל שאין ס' רבוא בוקעים בה אינה רה"ר‪ ,‬מ"מ להלכה אין לסמוך על דבריהם‪ ,‬ולא ישר בעיניו המנהג לסמוך על‬ ‫העירוב‪ ,‬ויש חשש חטאת בדבר‪ ,‬כיון שרוב מנין ובנין של הראשונים אוסרים וסוברים שרה"ר דאורייתא היא גם כשאין ס'‬ ‫רבוא בוקעין בה‪ ,‬ורבים מהם לא היו לפני המג"א והט"ז‪ ,‬ואם היו רואים דבריהם היו חוזרים בהם‪.‬‬ ‫‪ 4‬אגב‪ ,‬נחלקו הרש״ש והמשך חכמה מהו הפסוק שממנו למדו הראשונים דרה"ר הוא רק בס' רבוא ‪ -‬ויש מפלוגתא זו נפק"מ לסקילה‪...‬‬ ‫דהנה זה לכא' פשוט דאין למילף ממנינם בשעת יציאת מצרים [דכתיב ביצי"מ (שמות י"ב ל"ז) "כשש מאות אלף רגלי הגברים לבד מטף"]‪,‬‬ ‫אלא מהמנין דכתיב בקרא בשעת נדבת המשכן‪ ,‬דהרי דיני הוצאה ילפינן מהמשכן‪ ,‬אולם בשעת נדבת המשכן היה מנינם יותר מס' רבוא‬ ‫דכתיב בריש פר' פקודי "לשש מאות אלף ושלשת אלפים וחמש מאות וחמישים" ‪ ,‬וכן וכן בשנה השנית אחר הקמתו בפר' מדבר כתיב "ויהיו‬ ‫כל הפקודים שש מאות אלף ושלשת אלפים וחמש מאות וחמישים"‪ .‬וכתב הרש"ש לחדש דלראשונים דבעי' ס' ריבוא [דומיא דדגלי מדבר]‪,‬‬ ‫אין הכוונה ס' רבוא ממש‪ ,‬אלא בעינן ס' ריבוא ושלושת אלפים וחמש מאות וחמישים [‪ ]603,550‬כמנינא דקרא‪ ,‬ויש מדבריו נפק"מ‬ ‫רבתי לענין סקילה‪ :‬דהמוציא מרה"י לרה"ר דיש בו רק ס' רבוא ‪ -‬אינו נסקל‪.‬‬ ‫וז״ל הרש״ש‪" :‬וצ"ל דס' ריבוא לאו דווקא‪ ,‬דהא בריש פקודי מבואר שהיה בעת נדבת המשכן שש מאות אלף וג' אלפים וה' מאות‬ ‫וחמישים‪ ,‬וכן בשנה השנית אחר הקמתו בפר' מדבר כתיב "ויהיו כל הפקודים שש מאות אלף ושלשת אלפים וחמש מאות וחמישים"‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫אולם המשך חכמה (פר' ויקהל) כתב דלראשונים דרה"ר הוא בס' רבוא ילפינן להו מקרא בפר' בהעלותך (במדבר פי"א פסוק כ"א)‪:‬‬ ‫"ויאמר משה שש מאות אלף רגלי העם אשר אנכי בקרבו"‪ ,‬והרי באמת היו יותר בשלשת אלפים וחמש מאות וחמישים‪ ,‬אך כיון שהפסוק‬ ‫מנה רק ס' רבוא חזינן "דקפיד אזה" [דומיא מש"כ תוס' עירובין ו' בטעם שלא מונים למנין רה"ר נשים וערב רב]‪.‬‬ ‫ונראה שפלוגתא דהרש״ש והמשך חכמה תליא בב' הדרכים שהביא רש״י שם אמאי באמת הפסוק לא מנה את מספרם המלא‪ .‬א]‪ ,‬דלא‬ ‫חשש למנות את הפרט [והזכיר רק המנין הגדול]‪ .‬ב] ורבי משה הדרשן פי'‪ ,‬לפי שלא בכו אלא אותן שיצאו ממצרים‪ ,‬וביצי"מ היה מנינם ס' רבוא‪.‬‬ ‫ונראה דהרש״ש שלא רצה למילף מקרא דפר' בהעלותך‪ ,‬הוא משום דלפי רבי משה הדרשן אין כל הוכחה מהא דמשה רבינו כתב "שש‬ ‫מאות אלף רגלי" ולא את המספר המדויק שהיו בנ"י באותו זמן ‪ -‬שהתורה הקפידה דוקא על ס' רבוא‪ ,‬שהרי מה שהתורה לא כתבה את‬ ‫הנותרים הוא רק משום שבאמת הם לא בכו‪ ,‬וא"כ אין הוכחה דקפיד קרא על ס' רבוא דוקא‪ .‬ודברי המשך חכמה א"ש לפי ביאור קמא‬ ‫ברש"י דכתב דאף שהיו יותר מס' רבוא לא חש למנות את הפרט שהם שלשת אלפים היתרים‪ ,‬וכיון דלמעשה הפסוק לא חש למנות אותם‬ ‫ש"מ דקפידת התורה הוא דוקא בס' רבוא‪ .‬ודו"ק‪.‬‬ ‫נמצא‪ :‬דהמוציא מרה"י לרה"ר שיש בה ס' רבוא ולא יותר‪ ,‬לרש"ש אינו נסקל‪ .‬ולמשך חכמה (ושאר פוסקים שסתמו) נסקל‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫והבית אפרים בתשובה (אור״ח סי' כ״ו) כתב‪ :‬״אין כח ביד שום אדם לערער על המנהג אשר נתייסד עפ״י גדולי עולם חכמי צרפת‬ ‫ואשכנז אשר אנו מבני בניהם ומימיהם אנו שותים‪ ,‬וכל מה שטרחתי לא טרחתי אלא בשביל ידידי החכם השלם החריף ובקי‬ ‫בחדרי תורה מו' יעקב נ״י‪ ,‬הנה זה בא קונטרסו והאריך למעניתו וקרא ערער על מה שכתבו המג״א והט״ז שיש לסמוך וכו'‪,‬‬ ‫ולבבו לא כן ידמה‪ ,‬וערך מערכת הפוסקים החולקים‪ ,‬ולזאת הוכרחתי להיות מונה והולך גדולי עולם הסוברים כן‪ ,‬וגם אשר‬ ‫חשב ידידי החריף לחזי לאיצטרופי איזה גדולים לדעת הסוברים‪ ,‬טעי במניינא‪ ,‬ולכבודו אמרתי לבוא על סדר הקונטרס וכו' ״‪.‬‬ ‫הביאור הלכה (סי' שמ״ה ד״ה שאין שם ס' רבוא) הביא את רוב סברותיו וראיותיו של ה״משכנות יעקב״ שהחמיר לא לסמוך על‬ ‫העירוב‪ ,‬ועל כן מסיק במשנ״ב שראוי לבעל נפש להחמיר בזה‪ ,‬אך כתב שאין למחות ביד המקילים‪ .‬והנה הביאור הלכה‬ ‫לא הביא כלל את דעת ה״בית אפרים״‪ ,‬ונראה משום דספר ״בית אפרים״ לא היה תחת ידו‪ ,‬כמש״כ בעצמו בביאור הלכה‬ ‫בהל' ברכת הפרות (סי' ר״ח סעי' ט' ד״ה אינו מברך) ״וספר בית אפרים אין בידי״‪ .‬עכ״ל‪[ .‬ואין לומר שבחלק ב' לא היה לו‬ ‫ובח״ד כבר היה לו‪ ,‬דעיין בהקדמה למשנ״ב 'עוז והדר' שכתבו שהח״ח קודם כתב חלק א' ואח״כ הל' שבת ואח״כ המשיך חלק ב']‪.‬‬ ‫למה חז״ל ביטלו שופר ולולב כשחל בשבת‬ ‫הרי אין מצוי רה״ר כי אם איזה עיר יחידה בעולם‬ ‫והנה המשכנות יעקב (סי' ק״כ) הביא ראיה דלאשווי רה״ר אין צריך ס' רבוא‪ ,‬דאי רה״ר הוא רק בס' רבוא אמאי גזרו חז״ל‬ ‫ובטלו מצות עשה דאורייתא דלולב ושופר בר״ה וסוכות שחל בשבת מהחשש ד״שמא יעברנו ד' אמות ברה״ר״‪ ,‬הרי רה״ר‬ ‫דבוקעין בו ס' ריבוא אי״ז מצוי כלל? וזה לשונו‪ :‬״וכ״ז דבר קשה מאד לבטל כל העם ממצוה בשביל גזירת דבר שאינו מצוי‪,‬‬ ‫שאף בזמניהם ודאי לא היו מצוי כל כך כרך של ס' ריבוא‪ ,‬ונינוה תוכיח דקרי ליה הפסוק ״היא העיר הגדולה״ ומנין האנשים‬ ‫שדרו בה כתיב בקרא‪ :‬״אשר יש בה יותר משתים עשרה ריבוא״ וכו' שהוא רק חמישית מס' ריבוא‪ ,‬וידוע בגמ' הפלגת נינוה‪,‬‬ ‫ואיך יגזרו משום מילתא דלא שכיחא‪ ,‬ובכמה פעמים מבואר מלתא דלא שכיחא ל״ג רבנן״‪ .‬עכ״ל‪.‬‬ ‫והביאור הלכה (שם) הביא ראיה זו‪ ,‬וזה לשונו‪ :‬״וגם דידוע שגזרו חז״ל לענין תקיעת שופר בשבת [וכן לענין קריאת המגילה]‬ ‫וביטלו עשה דאורייתא לכלל ישראל כדי שלא יבוא לידי חילול שבת שיביא אותו אצל חכם וילמדנו ואי אמרת דהוא דוקא‬ ‫כשיש באותה העיר ס' רבוא הוא דבר שאין מצוי כלל וכלל כ״א איזה עיר יחידה בעולם״‪ .‬עכ״ל‪.‬‬ ‫לענין שבת החמורה גזרו גם על דבר שאינו מצוי ושכיח‬ ‫והנה מלשון המשכנות יעקב נראה שהיה אפש״ל דאף דבכל דוכתי בש״ס אמרינן דמילתא דלא שכיחא לא גזרו ביה רבנן אך‬ ‫שאני שבת החמורה מאד [עיין רמב״ם סוף הל' שבת] שגזרו וחששו גם על דבר שאינו שכיח‪ .‬אלא שכתב דקשה לומר כן‪,‬‬ ‫וכלשונו‪ :‬״וזה דבר קשה מאד לבטל כל העם ממצוה בשביל גזירת דבר שאינוי מצוי״‪.‬‬ ‫ובדעת הראשונים שמנה הבית אפרים [והביאור הלכה] דרה״ר הוא בס' רבוא‪ ,‬בהכרח צ״ל דסברי דשאני שבת דחמורה מאד‬ ‫וגזרו ״שמא יעברנו״ אף שאין מצוי רשות הרבים‪.‬‬ ‫נמצא‪ :‬דלפי הראשונים דרה״ר הוא בס' רבוא ‪ -‬בהכרח דגזרו מחשש ״שמא יעברנו״ גם משום מיעוט שאינו מצוי‪,‬‬ ‫ולהראשונים דלא בעי' ס' רבוא לא מצינו דגזרו על מיעוט ודבר שאינו מצוי‪ .‬ואיכא בזה נפק״מ כדלהלן‪:‬‬ ‫הגאון ר' מאיר שמחה זצ״ל ‪ -‬לא גזרו על מיעוט חגרין וסומין‬ ‫הנה תוס' (סוכה מ״ג‪ ,‬ור״ה כ״ט) הקשו מה נשתנה שופר מלולב‪ ,‬דבזמן שבית המקדש היה קיים ‪ -‬כשר״ה חל להיות בשבת ‪-‬‬ ‫היו תוקעין בשופר רק במקדש [לרמב״ם ירושלים חשיב כמקדש‪ ,‬ולרש״י ירושלים כמדינה]‪ ,‬אבל בשאר מקומות שחוץ‬ ‫לירושלים לא היו תוקעין מחשש 'שמא יעברנו'‪ .‬ואילו לולב היה ניטל בכל מקום בעולם [שהשלוחים הגיעו]‪ .‬עיי״ש בתירוצם‪.‬‬ ‫והגאון ר' מאיר שמחה כתב דלהרמב״ם דבירושלים לא גזרו כלל ״שמא יעברנו״ דירושלים כולה כמקדש‪ ,‬לא קשיא מידי‪,‬‬ ‫דלולב שניטל ״בחג הסוכות״ שיש מצות לעלות לרגל‪ ,‬וכל ישראל היו בירושלים [מקום שכלל לא גזרו 'שמא יעברנו']‪,‬‬ ‫נמצא שכל הגזירה שייכת רק למי שנמצא חוץ לירושלים ‪ -‬שלא עלה לרגל‪ ,‬ומאן נינהו? חגרין וסומין‪ ,‬על מיעוט דחגרין‬ ‫וסומין לא גזרו רבנן שמא יעברנו‪ ,‬אבל שופר שתוקעין בר״ה ‪ -‬שכלל ישראל אינו בירושלים ‪ -‬שפיר גזרו 'שמא יעברנו'‪.‬‬ ‫וזה לשונו‪ :‬״נראה פשוט לפי שיטת הרמב״ם [ומקורו ירושלמי מפורש] דמקדש כולל גם ירושלים שדין ירושלים כמקדש‪ ,‬א״כ‬ ‫ניחא‪ ,‬דאיך יעשו חכמים גזירה שמא ילך אצל בקי ויעבירנו ד' אמות‪ ,‬על המעוט חגרים וסומים וכי״ב מעוטא דמעוטא שלא‬ ‫הלכו לרגל לעלות לירושלים [ולשלמי שמחה] לראות‪ ,‬ולכך לא חלקו ואמרו שיהא ניטל בכל מקום‪ ,‬משא״כ בראש השנה‪.‬‬ ‫ופשוט מאד״‪[ .‬וכ״כ באור שמח פ״ג מהל' קידוש החידש הי״א]‪.‬‬ ‫ונראה להוסיף פנינה על דברי הגאון ר' מאיר שמחה‪ ,‬דלדבריו הרמב״ם אזיל לשיטתו‪ ,‬דהרמב״ם הוא מראשי הסוברים‬ ‫דרה״ר לא בעי ס' רבוא ‪ -‬וא״כ רשות הרבים הוא דבר המצוי ‪ -‬וא״כ לא מצינו לפי הרמב״ם שגזרו על מיעוט‪ ,‬ולהכי שפיר‬ ‫י״ל דלהרמב״ם על מיעוט חגרין וסומין לא גזרו‪ .‬ותוס' שלא תירצו כר' מאיר שמחה [אף אם תוס' היו סוברים כהרמב״ם‬ ‫שירושלים כמקדש] משום דאזלי לשיטתם בעירובין ו' דרה״ר בעי' ס' רבוא ‪ -‬ובהכרח שגזרו משום איזה עיר יחידה בעולם‬ ‫דהוי מיעוט ‪ -‬ולהכי לא מצי תוס' לתרץ כהאו״ש דלא גזרו על מיעוט חגרין וסומין‪.‬‬ ‫ועוד הרמב״ם אזיל לשיטתו‪ ,‬דהנה לכא' יש להעיר על ר' מאיר שמחה שכתב דהפטורים מלעלות לרגל הם חגרים וסומים‪,‬‬ ‫וצ״ע הרי גם ״מי שאין לו קרקע״ פטור מלעלות לרגל (פסחים ח'‪ ,‬ב')‪ ,‬וא״כ סמוך מיעוטא דמי שאין לו קרקע למיעוט‪...‬‬ ‫אלא שהרמב״ם אזיל לשיטתו דלא הביא להלכה דמי שאין לו קרקע פטור מלעלות לרגל [עיין באחרונים בטעם שהשמיט]‪,‬‬ ‫עכ״פ להרמב״ם מי שאין לו קרקע חייב לעלות לרגל‪ ,‬וא״כ הפטורים מלעלות הם מיעוטא דחגרים וסומים‪ ,‬ותוס' שלא תירצו‬ ‫כר' מאיר שמחה [אף אם תוס' היו סוברים כהרמב״ם שירושלים כמקדש] אזלי לשיטתם שתוס' בפסחים (ג'‪ ,‬ב') כתבו דלהלכה‬ ‫מי שאין לו קרקע אינו עולה לרגל [המשנה למלך פ״ב מחגיגה ה״א כתב דתוס' נקטו כן להלכה]‪ ,‬וביתר שאת הרי תוס' שם חידשו שהדר‬ ‫בחו״ל פטור מלעלות לרגל‪ ,‬וא״כ הפטורים מלעלות לרגל הם רבים‪ :‬הדר בחו״ל‪ .‬מי שאין לו קרקע‪ .‬וחגרין וסומין‪.‬‬ ‫בזמן חז״ל היה מצוי עיר שיש בה ס' רבוא ‪ -‬ואין ראיה מנינוה‬ ‫הנה נתבאר לעיל דלראשונים שרה״ר הוא בס' רבוא‪ ,‬בהכרח שגזרו 'שמא יעברנו' אף שרה״ר אינו מצוי‪ ,‬משום חומרא דשבת‪.‬‬ ‫אולם אכתי תיקשי‪ ,‬דאמאי ביטלו חז״ל שופר ולולב מכל ישראל‪ ,‬היה לחז״ל לגזור גזירת ״שמא יעברנו״ אך ורק על עיר‬ ‫שיש בה ס' ריבוא ולא בכל העולם כולו? בשלמא אם רה״ר היה מצוי א״ש שגזרו על כל העולם ‪ -‬דלא פלוג‪ ,‬אבל אם בכל‬ ‫העולם אין מצוי עיר שיש בה ס' רבוא ורק באיזה עיר יחידה בעולם יש ס' רבוא‪ ,‬אמאי גזרו בכל העולם כולו אטו איזה עיר‬ ‫יחידה בעולם? [וכמו שמצינו בשופר‪ ,‬דריב״ז תיקן לאחר החורבן דר״ה שחל להיות בשבת תוקעין בשופר רק בפני ״בית דין״‪ ,‬ושלא בפני בי״ד אין‬ ‫תוקעין‪ .‬וידוע שבעל ה״לב העברי״ רצה לתקוע בפני בי״ד‪ ,‬וא״כ הכ״נ בעיר דאין בה ס' רבוא יתקעו ויטלו לולב‪ ,‬ושיש בה ס' רבוא לא יתקעו ויטלו לולב]‪.‬‬ ‫‪8‬‬ ‫ובהכרח נראה לומר תירוץ אחר על קושיית המשכנות יעקב איך ביטלו חז״ל מצות עשה דשופר ולולב מכל ישראל‬ ‫'שמא יעברנו' הרי אין מצוי כלל רה״ר כי אם איזה עיר יחידה בעולם‪ .‬דבאמת בזמן חז״ל היה מצוי עיר שיש בה ס' רבוא ‪-‬‬ ‫עיין גיטין דף נ״ז‪ ,‬ודף נ״ח גבי העיר ביתר‪( ,‬ובפסחים דף ס״ד)‪ ,‬ומה שהוכיח בעל המשכנות יעקב מנינוה דרה״ר דס' רבוא אינו מצוי‬ ‫מהא דקרי ליה הפסוק "העיר הגדולה" על אף שהיו בה רק מאה עשרים אלף איש שזהו חמישית בלבד משיעור של ס' ריבוא‪.‬‬ ‫הערוני שבמדרש תנחומא (וזאת הברכה‪ ,‬ה') מבואר דה״שתים עשרה רבו בני אדם" זה הצדיקים שהיו בנינוה‪" ,‬ובהמה רבה" זה‬ ‫הרשעים‪ ,‬ולעולם בנינוה היה יותר מס' רבוא בני אדם‪ .‬וז״ל המדרש תנחומא‪" :‬ומנין שהצדיקים קרויין אדם‪ ,‬שכן אמר יונה‬ ‫ואני לא אחוס על נינוה אשר יש בה הרבה משתים עשרה רבו אדם ובהמה רבה‪ ,‬אדם אלו הצדיקים‪ ,‬ובהמה אלו הרשעים‪,‬‬ ‫שמעשיהם כמעשה רשעים‪ ,‬לכך נאמר הן צדיק בארץ ישולם"‪ .‬עכ״ל‪.‬‬ ‫אולם יש לקיים ראיית המשכנות יעקב אליבא דהבבלי (ביבמות ס״א וכריתות דף ו') דהגמ' מקשה איך הפסוק קרא לאנשי‬ ‫נינוה "שתים עשרה רבו בני אדם" הא אין עכו״ם קרוין אדם? ומשני הגמ' דקרי להו 'אדם' משום דכתוב בהמשך הפסוק‬ ‫"ובהמה רבה" וביחס לבהמה עכו״ם חשיב אדם‪ ,‬קמן דלבבלי הא דכתיב 'בהמה רבה' אין הכונה לבני אדם אלא לבהמה ממש‪.‬‬ ‫* * * * *‬ ‫*‬ ‫*‬ ‫*‬ ‫סכר שהיה כשר ונפסל‪ ,‬ושוב נעשה כשר‪,‬‬ ‫האם פסול לסיכוך משום דין ”דחוי” במצוות‬ ‫הבכורי יעקב (סי' תרכ״ו) נסתפק בסיכך את הסוכה כהלכתה‪ ,‬וביו״ט נשרשו ענפי הסכך בקרקע‪ ,‬ונעשה הסכך מחובר לקרקע‬ ‫ופסול‪ ,‬וחזר וקצצן‪ ,‬והגביה לסכך והניחו [כדי דלא להוי תעשה ולא מן העשוי]‪ ,‬אבל כשהניח שוב את הסכך לא כיון לשם צל‪,‬‬ ‫האם אמרינן דכיון שבתחילה סיכך לשם צל א"כ על דעת הראשונה הוא עושה וסגי בהכי‪ ,‬או דלמא דכיון שהסכך השריש‬ ‫ונעשה מחובר לקרקע בטלה העשיה הראשונה ‪ -‬ופנים חדשות באו לכאן ‪ -‬והוה כמסכך מתחילה ובעינן כוונה לשם צל‪.‬‬ ‫הגרעק״א שלח לבכורי יעקב מכתב השגה‪ ,5‬דאם הסכך השריש בקרקע ביו״ט‪ ,‬אז גם אם אח"כ קצצו והניחו להדיא לשם צל‬ ‫אכתי הסוכה פסולה‪ ,‬מההלכה הנודעת של "דחוי במצוות" (סוכה ל״ג‪ ,‬א') היינו דבר שנפסל מלהיות ראוי למצוה [כגון הדס‬ ‫שעלה בו תמרה]‪ ,‬אף לאחר דאזלא הסיבה שמחמתה נפסל הדבר [שתלש התמרה]‪ ,‬הוא פסול למצוה‪ ,‬דכיון שנדחה שעה אחת‬ ‫מלהיות ראוי למצוה שוב נדחה לעולם כמו דמצינו תורת דיחוי בקדשים‪ ,‬וגם הכא חל על הסכך פסול של "דחוי"‪ ,‬שהרי ברגע‬ ‫שהסכך השריש בקרקע הוא "נדחה" לסיכוך‪ ,‬וביו״ט אין "בידו" לקצצו‪ ,‬ומסקנת הפוסקים דבנראה ונדחה ואין בידו לתקנו ‪-‬‬ ‫אזלינן לחומרא‪ .‬והבכורי יעקב מודה על האמת היה‪ ,‬וכתב‪ :‬״צדק הגאוך זצ״ל בזה״‪6.‬‬ ‫ובאמת י ש בדברי הגרעק״א והבכורי יעקב דבר חידוש דשייך דין דחוי ״בסכך ” ‪ ,‬דבפשוטו הפסול של דחוי שייך רק‬ ‫"בחפצא של מצוה" כהדס ‪ -‬דהדס עצמו ניטל למצוה‪ ,‬אבל הסכך אי״ז חפצא דמצוה‪ ,‬אלא שע״י הסכך נעשה 'רשות סוכה'‬ ‫דהיושב בה מקיים מצות סוכה‪.‬‬ ‫סוכה חשובה כ״קדשים״ ‪ -‬דיש בה דיך דחוי אף בדחוי מעיקרא‬ ‫ובאמת גם בלבוש מצינו דין דחוי בסכך [אף שהסכך אינו חפצא של מצוה כהדס]‪ ,‬דכתב בסי' תרכ״ט כתב דאין מסככין‬ ‫בכלים ‪ -‬אפילו נשברו דעכשיו לא נשאר בהם שיעור קבלת טומאה‪ ,‬פסולין‪ ,‬דהואיל ואידחו אידחו ואינם חוזרין להכשירן"‪.‬‬ ‫עכ"ל‪ .‬והבין הפרמ"ג (שם‪ ,‬א"א סק"ב) שמטעם "דחוי במצוות" קאתי עלה‪.‬‬ ‫ובגליוני הש״ס (סוכה ט״ו‪ ,‬א') תמה הרי כלים לסיכוך הוי "דחוי מעיקרא" והא קיי״ל דבמצוות דחוי מעיקרא לא הוי דחוי‬ ‫ורק בקדשים הוי דחוי? ותי' דסוכה חשיב כ״קדשים״‪ .‬וזה לשונו‪" :‬ואע״ג דדחוי מעיקרא לא הוי דחוי [עיין סוכה ל״ג‪ ,‬ב']‪,‬‬ ‫ואולי סוכה חשובה כקדשים הואיל ואיתקש לחגיגה וחל שם שמים עליה כעל החגיגה כמבואר בסוכה דף ט'‪ ,‬ועיין ספרא‬ ‫אמור פר' י״ב דמצריך מיעוט שלא יהיו מועלין בסוכה‪ ,‬וע"כ אף דאין דחוי אצל מצוות מ"מ בסוכה אמרינן דחוי כמו בקדשים"‪.‬‬ ‫בחידה של מרך הגר״ח מבריסק זצ״ל‬ ‫האם שייך לומר בזה פסול של ״דחוי״‬ ‫והנה ידוע שמרן הגר״ח מבריסק זצ״ל שאל "היכי תימצי"‪ :‬יהודי עשה סוכה למהדרין ובאמצע חג הסוכות תיפסל סוכתו מבלי‬ ‫שיארע שום דבר בסוכה עצמה‪ ,‬והיא בדיוק כשעת עשייתה‪ ,‬ומ"מ היכ"ת שתיפסל?‬ ‫והשיב‪ :‬באופן שסיכך את הסוכה במטלניות שיש בהן ג' על ג' אצבעות‪ ,‬והוא עשיר‪ ,‬ולדידיה לא חשיבי‪ ,‬ואינן מקבלות טומאה‪,‬‬ ‫וכשרים לו לסכך בהן‪ ,‬דסיככה בדבר שאינו מקבל טומאה‪ ,‬ובאמצע החג הסוכות נשרף ביתו וכל הונו ורכושו‪ ,‬ונשאר לו רק‬ ‫הסוכה‪ ,‬והאי עשיר נעשה "עני"‪ ,‬ועכשיו הני מטלניות קיבלו אצלו חשיבות כדין עני‪ ,‬ונהיו דבר המקבל טומאה‪ ,‬והרי מעכשיו‬ ‫הסכך הוא דבר המקבל טומאה‪ ,‬ונפסלה הסוכה‪[ .‬הובא באסופות רבינו חיים הלוי סוכה סי' ד']‪.‬‬ ‫ואשתקד כתבנו‪ ,‬דאם בחוה״מ עשו 'מגבית' עבור ביתו שנשרף‪ ,‬ונעשה שוב עשיר‪ ,‬הסוכה חוזרת להיות כשרה [כשהניח שוב את‬ ‫הסכך]‪ .‬והשתא הדרנא בי‪ ,‬דשמא כיון דהסכך "נדחה" בשעה שהיה עני [דהוי סכך המקבל טומאה] תו גם שנעשה שוב עשיר‬ ‫[והוי לדידיה סכך שאינו מקבל טומאה]‪ ,‬הוי סכך פסול מההלכה של ״דיחוי״ במצוות‪ ,‬דקיי״ל בביאור הלכה (תרמ״ו ד״ה עבר)‬ ‫ד״בנראה ונדחה" יש לחוש ולהחמיר דהוי דיחוי‪ .‬עיי״ש‪ .‬וא"כ הוא הדין הכא שבתחילת החג הסכך היה "נראה" [שהיה עשיר]‬ ‫ואח"כ הסכך "נדחה" [כשנעשה עני]‪ ,‬וגם כשנעשה שוב עשיר הוי סכך פסול מההלכה של דחוי‪.‬‬ ‫‪ 5‬הבכורי יעקב כתב את ספרו כשהיה אברך צעיר (בשנות השלושים לחייו)‪ ,‬והרעק״א אף שהיה 'גדול הדור' ומבוגר ממנו בארבעים שנה‪ ,‬עיין בספרו ושלח לו‬ ‫כמה השגות שנדפסו ב״תוספת ביכורים" שנדפס בסוף הבכו״י‪ ,‬ובמק״א כתב הגרעק״א בענווה‪" :‬תה״ל הייתי בר מזליה וכוונתי לדעתו הגדולה בכוונת‬ ‫האגודה‪ ,‬ואעתיק לכבודו אשר כתבתי בגליון המג״א שלי"‪.‬‬ ‫‪ 6‬והוסיף הגרעק״א דספק הבכו״י שייך באופן דהשריש הסכך בערב יו״ט וקצצו בערב יו״ט והניחו בסתם‪ ,‬דבערב יו״ט "בידו" לקצצו ואין בזה פסול דחוי‪.‬‬ ‫‪9‬‬ ‫סוכה שכשרה לעשיר ולא לעני‪ ,‬והעשיר מארח ״עני״ בסוכתו‬ ‫האם הסוכה פסולה לעני או דאזלינן בתר הבעה״ב העשיר‬ ‫אולם יש לדון ולפלפל דבציור של הגר״ח לא שייך פסול של דחוי‪ ,‬ובהקדם‪ ,‬דיש להסתפק בשעה שהעשיר נעשה עני [שנשרף‬ ‫כל רכושו] ונפסלה סוכתו‪ ,‬האם הסוכה פסולה רק לעניים דאצלם הוי סכך המקבל טומאה‪ ,‬אבל לעשירים הוי ״סוכה כשרה״‪,‬‬ ‫או שמא אזלינן בתר בעל הסוכה ואם הבעלים של הסוכה הוא עני הסוכה פסולה גם לעשירים‪ ,‬ואם הבעלים של הסוכה הוא‬ ‫עשיר הסוכה כשרה אף לעניים‪ ,‬דהכל נקבע לפי הבעה״ב‪ ,‬והסתפק בזה ה״משמר הלוי״ (סוכה סי' י״ד) במכתב ששלח‬ ‫להג״ר אליהו שטרנבוך זצ״ל מאנגליה‪ ,‬וז״ל‪ :‬״והנני להציע לפני כבוד הדר״ג שליט״א מה שפלפלו הלומדים ושאלו בזה‪:‬‬ ‫אם הדין הזה נמדד לפני הבעה״ב של הסוכה‪ ,‬וכשהוא עשיר ‪ -‬הסוכה כשרה‪ ,‬דלדידיה אינו מקבל טומאה‪ ,‬האם כן הוא בנוגע‬ ‫לכל האוכלים בסוכה‪ ,‬ואם יושב שם אורח עני דלדידיה הסכך מקבל טומאה?‬ ‫ואת״ל שתלוי רק בבעל הסוכה‪ ,‬איך הדין בסוכה של שני שותפין‪ ,‬אחד עשיר ואחד עני‪ ,‬מה הדין הסוכה הזו‪ ,‬האם לתרוויהו‬ ‫כשרה‪ ,‬מדאחד עשיר‪ ,‬או לתרוויהו פסולה‪ ,‬מדאחד עני‪ ,‬או שלעשיר כשרה ולעני פסולה‪ ,‬וא״כ באנו בזה להיכי תמצי ששנים‬ ‫יושבים בסוכה לאחד היא כשרה [דעשיר הוא‪ ,‬ולדידיה הסכך אינו מקבל טומאה]‪ ,‬ולהשני הוי פסולה [דעני הוא‪ ,‬ולדידיה הסכך‬ ‫מקבל טומאה]‪ ,‬איך הדין בכל זה? או אולי כל הנ״ל הוא פטטיא דאורייתא בעלמא?‬ ‫תשובות שהובא שם מרב מאנגליה וכו'‪:‬‬ ‫כמדומני פשוט דנמדד לפי בעה״ב של הסוכה [כמבואר בתוס' בשבת קכ״ז‪ ,‬ב' לענין עשיר בבית עני]‪ ,‬ואם הוא של שותפין פי'‬ ‫המטלניות של שותפין‪ ,‬הוי סכך מחצה כשר ומחצה פסול‪.‬‬ ‫עוד תשובה שם מחכ״א‪:‬‬ ‫לענ״ד דין המטלניות והסוכה תלוי בבעל המטלניות ואם הוא עשיר הסוכה כשרה אף לעניים‪ .‬במטלניות של שותף עני ועשיר‬ ‫הואיל ואין העשיר זקוק למטלניות‪ ,‬ממילא תקבע דעת העני והסוכה פסולה אף לעשירים‪ .‬עכ״ל המשמר הלוי‪.‬‬ ‫ונראה‪ ,‬דאם כשנשרף רכושו ונעשה עני הסוכה פסולה גם לעשירים שפיר יש בזה פסול של דחוי וכמשנ״ת‪ ,‬אבל אי נימא שרק‬ ‫כלפי הבעה״ב שהוא עני הסוכה פסולה‪ ,‬אבל לאורח עשיר הסוכה כשירה‪ ,‬יש להסתפק האם יש פסול של 'דחוי' היכא שלא‬ ‫נדחה אלא ביחס לבעלים של הסוכה ולא נדחה אצל אחרים‪ ,‬דשמא כיון דבשעה שהסוכה ״נדחתה״ ונפסלה להבעה״ב אכתי מצי‬ ‫עשיר לקיים בה מצות סוכה לא חשיב שהסכך ״נדחה״ ממצות סוכה שהרי היא עדיין כשירה עכ״פ לעשירים‪ ,‬או שמא כיון‬ ‫דכלפי הבעה״ב הסכך 'נדחה' יש בזה תורת דחוי‪ .‬וצ״ע‪[ .‬ועיין קה״י זבחים (סוף סי' י״א)‪ .‬ויש לחלק‪ .‬ועיין באור שמח פ״ח מלולב הלכה ה' (ד״ה והנראה)‪ .‬ויש לחלק]‪.‬‬ ‫נפל טיל בסוכה ביו״ט ‪ -‬ונהיה בור עמוק ‪ -‬ונעשתה הסוכה‬ ‫גבוה למעלה מכ' אמה‪ ,‬האם הסוכה נפסלת מדין ״דחוי״‬ ‫מעשה שהיה‪ ,‬שביו״ט דסוכות נפל בתוך סוכתו איזה טיל (מצרר) או חלק מירוט וכדו'‪ ,‬ונעשה בור עמוק בקרקעית הסוכה‪,‬‬ ‫ובכך נעשתה הסוכה גבוהה למעלה מכ' אמה [מקרקעית הסוכה עד הסכך]‪ ,‬יש לעיין האם יהני למעט אותה בחוה״מ‪ ,‬או שמא לא‬ ‫יהני כבר למעטה ‪ -‬מההלכה של 'דחוי במצות'‪ ,‬דהרי ביו״ט אין בידו לתקן את הסוכה ולמעטה מכ' אמה‪ ,‬א״כ חל על הסוכה‬ ‫פסול של ״דחוי״‪ .‬ובאמת שהסתפק בזה הצל״ח (ריש סוכה) היכא דביו״ט נעשתה הסוכה גבוהה מכ' אמה‪ ,‬האם מהני למעטה‬ ‫בחוה״מ או שמא לא מהני משום דחל על הסוכה פסול של דחוי‪ .‬עיי״ש‪.‬‬ ‫והנה האור שמח (פרק י' מהל' ס״ת הל' א') העיר אמאי ס״ת שנפסל ותיקנו קורין בו‪ ,‬נימא כיון שנפסל ונדחה שוב לא יהני‬ ‫תיקון להצד בגמ' שיש דחוי אצל מצוות [וכן יש להעיר מתפילין שנפסלו כגון שהתקלקל ריבוען וכדו']‪ .‬וכתב האו״ש‪ :‬״אך זה‬ ‫בדותא‪ ,‬דכל מקום דהוי בידו לא שייך דחוי‪ ,‬וס״ת שיש בו טעויות הרי מצוה לתקנו״‪ .‬עכ״ל‪ .‬אולם אכתי תיקשי היכא שנפסל‬ ‫בשבת שאין בידו לתקנו‪ .‬עיי״ש‪[ .‬ועיין בשו״ת בנין ציון סי' צ״ג לבעל הערל״נ שגם העיר כן]‪.‬‬ ‫והנה מרן החזון אי״ ש זצ״ל אור״ח סי' כ״ב סוף ס״ק ט״ו כתב דמצוה שעשייתו בידי אדם לא שייך בזה דין דיחוי‪ ,‬כיון‬ ‫שתיקונו חשיב כמו עשייתו מחדש‪ ,‬דרק גבי הדס וכיו״ב שתחילת יצירתו ביד״ש היא התם שייך לומר שמכיון שנפסל שעה‬ ‫אחת נדחה לעולם מהמצוה [דאין בתיקון ההדס עשיית ״הדס חדש״‪ ...‬דהרי זה אותו הדס שנוצר בידי שמים אלא שתיקנו]‪,‬‬ ‫וז״ל החזו״א‪ :‬״ואפשר דין דיחוין במצוות אינו אלא במידי דממילא כמו דם והדס‪ ,‬אבל היכי דהמצוה הוא בכלי שנעשה בידי‬ ‫אדם‪ ,‬כל שתיקנו הוי עשי' ולא מיקרי דיחוין״‪ .‬עכ״ל‪ .‬והנה לפי החזו״א א״ש דתפילין וס״ת שנפסלו בשבת ותקנו אין חיסרון‬ ‫של ״דיחוי״‪ ,‬כיון דעשייתם בידי אדם‪ ,‬ותיקונו חשיב כ״עשייה״ חדשה‪ ,‬וכלפי העשיה החדשה מעולם לא היה דחוי‪ .‬ודו״ק‪.‬‬ ‫נמצא‪ ,‬דנחלקו האור שמח והחזו״א אם יש תורת דחוי היכא דהחפצא של המצוה נעשה בידי אדם‪ ,‬דלאו״ש יש בזה דחוי‪,‬‬ ‫ולחזו״א אין בזה דחוי דכל תיקון חשיב כעשיה חדשה‪7.‬‬ ‫והנה לפי מרן החזו״א זצ״ל נראה‪ ,‬דסוכה שנעשתה באמצע יו״ט גבוהה למעלה מעשרים אמה‪ ,‬שפיר יהני ביה תיקון‪,‬‬ ‫ואין בה פסול של דחוי‪ ,‬דהרי הסוכה היא מצוה שעשייתו בידי אדם‪ ,‬וממילא תיקונה בחוה״מ חשיב כעשיית סוכה חדשה‬ ‫ולא מיקרי דחוי‪ ,‬ומהצל״ח הנ״ל שצידד שגם בסוכה אמרינן פסול של דחוי‪ ,‬חזינן דלא ס״ל כסברת החזו״א‪ .‬ודו״ק‪.‬‬ ‫מהלך נוסף אמאי תפילין שנתקלקלו בשבת אין פסול ״דחוי״‬ ‫בספר ״האיר יוסף״ (סוכה סי' ל״ה) כתב ליישב הערת האו״ש [אמאי בס״ת ותפילין שנפסלו מהני תיקון‪ ,‬ואין בזה פסול של דחוי]‪,‬‬ ‫דתפילין שנתקלקלו ריבוען לא הוי תפילין כלל וכשחוזר ומתקנם הוה כתפילין חדשות ולא שייכא כלל לתפילין שהיו קודם‪,‬‬ ‫משא״כ בהדס שרבו ענביו או שנקטם ראשו דפסול משום דלא הוי ״הדר״ אין הגדר דלא חשיב כלל הדס אלא דיש בו פסול‬ ‫שאינו הדר‪ ,‬ונמצא דחל בהדס תורת דיחוי ונפסל לעולם‪ ,‬וכן בכל האופנים שבש״ס שנידון בהם דין דיחוי הוא בדרך זו דהפסול‬ ‫הוא רק דבר צדדי שפוסל את החפצא ולכן נדחה לעולם‪ ,‬אבל תפילין שנתקלקל ריבוען לא הוה דבר צדדי שפוסל לתפילין‪,‬‬ ‫אלא דכה״ג לא הוי כלל צורת תפילין‪ ,‬וכשחוזר ומתקנן הוה כעושה תפילין חדשות ובכגון דא לא שייכא דין דיחוי‪.‬‬ ‫והנה יש לעיין ולחקור האם סוכה שהיא גבוהה למעלה מכ' אמה לא חשיבא ״סוכה״ כלל‪ ,‬או שמא דגם למעלה מכ' אמה חשיב‬ ‫״סוכה״ אלא דיש בה פסול גובה‪[ .‬ואולי תליא בטעמי הגמ' ביסוד הפסול בריש מסכת סוכה]‪ ,‬ונפק״מ לדין 'דחוי' דאם לא הוי‬ ‫סוכה כלל לא שייך בזה דין דחוי‪ ,‬והצל״ח דנקט דגם בזה יש דין דחוי צ״ל דס״ל דלמעלה מכ' אמה הוי ״סוכה״ ‪ -‬עם פסול‪.‬‬ ‫‪ 7‬ולכא' איכא נפק״מ האם יש תורת דחוי ב״מצה״ שעשייתו בידי אדם‪ ,‬ועיין באמרי בינה (פסח‪ ,‬סי' כ״ד) ובקוב״ש (פסחים קס״ב)‬ ‫שכתבו שיש דין דחוי במצה‪ .‬וצ״ע‪ .‬וע״ע מש״כ בזה בבארות יצחק פסח תשפ״ה‪.‬‬ ‫‪10‬‬ ‫והנה ״האיר יוסף״ כתב להעיר‪ ,‬על מש"כ הגרעק"א והבכורי יעקב הנ"ל דסכך שהשריש ביו"ט נפסל משום דיחוי ולא מהני‬ ‫שיקצצו ויחזור ויניחנו‪ ,‬הרי סכך שמחובר לקרקע אי"ז פסול צדדי בסכך שמדחהו ממצוותו אלא דלא הוי סכך כלל‪ ,‬דרק פסולת‬ ‫גורן ויקב הוה סכך ולא מילי אחרינא [עיין רש"י י"א‪ ,‬א' "שאין מסככין במחובר דאמר מר באספך מגרנך ויקבך"]‪ ,‬וא"כ לא‬ ‫שייך בזה תורת דחוי‪ ,‬ודמי לתפילין שנתקלקל ריבוען דנתבאר לעיל שלא שייך בזה דחוי‪ .‬עיי"ש‪.‬‬ ‫ובדעת הגרעק״א והבכורי יעקב י"ל בתרתי‪ :‬א) שמא ס"ל להגרעק"א דסכך מחובר אין הפשט דאין זה סכך כלל‪ ,‬דלעולם הוי‬ ‫סכך מעליא‪ ,‬אלא שיש בו "פסול" של מחובר‪ .‬ב) י"ל דהנה מה שנקט ה"האיר יוסף" בפשיטות שהדס שענביו מרובין יסוד‬ ‫פסולו משום דאינו 'הדר'‪ ,‬הנה כתב השער הציון (סי' תרמ"ו סק"ד) שזה רק לדעת הבבלי‪ ,‬אבל לירושלמי לאו משום חסרון‬ ‫הדר קאתינן עלה‪ ,‬אלא משום דכתיב "ולקחתם‪ ...‬ענף" והיכא דענביו מרובין לא חשיב "ענף עץ עבות" אלא פרי‪[ .‬ונ"מ לדינא‪,‬‬ ‫האם פסול של הדס שענביו מרובין נוהג כל ז'‪ ,‬דאם מטעם הדר י"א שאינו נוהג אלא ביום הראשון‪ ,‬אבל אם זה פסול דלא חשיב "ענף" לכא'‬ ‫גם בשאר הימים פסול‪ ,‬ועיין בביאור הלכה סי' תרמ"ו סעי' י"א שהביא בזה פלוגתא‪ ,‬והעירו אמאי הביאוה"ל לא תלי ליה בדברי הבבלי‬ ‫והירושלמי הנ"ל ביסוד הפסול שהביא בשעה"צ שם בסק"ד‪ .‬וצ"ע]‪.‬‬ ‫נמצא‪ ,‬שלדעת הירושלמי דהפסול בהדס שענביו מרובין דאין זה "ענף" אלא פרי‪ ,‬ולא חשיב הדס כלל‪ ,‬יש לנו ראיה שאמרינן‬ ‫"דחוי" גם בדבר שנפסל לגמרי ולא רק בפסול צדדי‪ ,‬שהרי כל הסוגיה של דחוי בסוכה ל"ג קאי בהדס שענביו מרובין ומיעטן‪,‬‬ ‫והרי לירושלמי הוי חסרון דאי"ז הדס כלל‪[ .‬ואין הכרח דהבבלי פליג על הירושלמי בנקודה זו]‪ ,‬וא"כ א"ש מש"כ הגרעק"א‬ ‫והבכו"י שיש דין דחוי בסכך שהשריש ונעשה מחובר וקצצו‪ ,‬אף אי נימא דבמחובר ליכא עלה שם של סכך‪ ,‬דמהירושלמי חזינן‬ ‫דגם היכא דליכא עלה שם הדס אמרינן דחוי וכמשנ"ת‪.‬‬ ‫* * * * *‬ ‫*‬ ‫*‬ ‫*‬ ‫המזיק אתרוג "בקופסה סגורה" שמחירה‬ ‫שלש מאות שקל ‪ -‬וכשפתחו את הקופסה ראו‬ ‫ששוה ארבע מאות שקל ‪ -‬כמה ישלם?‬ ‫בבארות יצחק (סוכותתשפ‪-‬ה) כתבנו לדון‪ ,‬במי שהזיק ופסל אתרוג שהיה מונח "בקופסה סגורה" שנמכרת בשוק בשלש מאות שקל‬ ‫[כגון שזרק את הקופסה עם האתרוג בחוזקה על הארץ‪ ,‬ונפסל האתרוג ונתקלקלה הקופסה]‪ ,‬אולם כשפתחו את הקופסה ראו שהאתרוג שהיה‬ ‫בתוכה אינו שוה יותר ממאתים שקל‪ ,‬יש לדון כמה המזיק חייב לשלם‪ ,‬האם שלש מאות כפי שהיה המוכר יכול למוכרה‬ ‫ולהרוויח עליו‪ ,‬או שמא דחייב לשלם כפי הערך האמיתי של האתרוג שזה מאתים שקל‪ ,‬דשמא מה שיכול למוכרו ביותר‬ ‫בקופסה סגורה הוי כעין "גרמא" ו"מניעת רווח" של המוכר‪ ,‬דהרי גוף הממון בעצמותו שוה רק מאתים‪.‬‬ ‫והבאנו שכעי״ז דן מרן הסטייפלער זצ״ל‪ ,‬דבספר "פניני רבינו קהילות יעקב" הביא דמרן הגרח״ק זצ״ל שאל את אביו‬ ‫למה בפרשת דמי וולדות (שמות כא‪ ,‬כב) כתוב "ויצאו ילדיה" לשון רבים [שיצאו "תאומים"] וכן בגמרא "דמי ולדות"‪ ,‬הרי‬ ‫הדין שאפילו אם היה רק ולד אחד משלם? וביותר תיקשי הרי סתמא הכי הוא שנולד ולד אחד‪ ,‬דלידת תאומים אי"ז כ"כ מצוי?‬ ‫השיב לו מרן הסטיפלער זצ״ל‪ :‬הרי דמי ולדות משערין בכמה נמכרת שפחה מעוברת ובכמה נמכרת כשאינה מעוברת‪,‬‬ ‫כמבואר בב"ק (מ"ט‪ ,‬א')‪ ,‬והרי הקונה שפחה מעוברת לוקח גם כן בחשבון שאפשר שתלד תאומים‪ ,‬וזה מוסיף קצת על המחיר‪,‬‬ ‫נמצא שאפילו באמת ילדה רק אחד משלם לעולם דמי ספק שנים‪ ,‬שהרי אז היתה שוה כך‪ ,‬ולכך נקט לעולם דמי ולדות‪.‬‬ ‫וסיפר מרן הגרח"ק זצ"ל‪ :‬כשרציתי להדפיס זה ב"טעמא דקרא" בשמו לא הסכים‪ ,‬ואמר אי אפשר לכתוב דבר הלכה בלי ראיה‬ ‫ברורה‪ .‬ובאמת שבטעמא דקרא (פר' משפטים) כתב כן בשם "חכם אחד"‪.‬‬ ‫חזינן דנסתפק מרן הסטיפלער זצ״ל כעין הספק הנ"ל‪ ,‬האם מזיק משלם לפי הערך האמיתי של הדבר [ולד אחד]‪ ,‬או כפי‬ ‫שהיה נמכר בשוק [תאומים]‪ ,‬ומהא דכתבה התורה "ויצאו ילדיה" [תאומים] דקדק הקה"י דמשלם כפי השווי שנמכר בשוק‪ ,‬אף‬ ‫שעצמות הממון הוא רק ולד אחד‪ ,‬ולכא' הוא הדין בציור הנ"ל דהזיק אתרוג בקופסה סגורה שנמכרת בשוק בשלש מאות ‪-‬‬ ‫דחייב לשלם שלש מאות‪ ,‬אף שלבסוף נתברר דאין בו אתרוג ששוה שלש מאות‪ ,‬דכמו שבדמי וולדות חייב לשלם לפי ערך של‬ ‫[ספק] "תאומים" אף שלמעשה נתברר דאין אלא רק ולד אחד‪ ,‬כיון דבשוק הדבר נמכר יותר דשמא יש בה תאומים‪ ,‬הוא הדין‬ ‫במזיק אתרוג שנמכר בקופסה סגורה בשלש מאות אף שהערך האמיתי הוא מאתים ‪ -‬חייב לשלם שלש מאות כיון דבשוק הוא‬ ‫נמכר בשלש מאות‪ .‬והארכנו לדון דשמא המזיק חייב לשלם 'שלש מאות' [כפי שהיה יכול להימכר בשוק] מדין "גרמי" או‬ ‫"דבר הגורם לממון"‪ .‬עד כאן מבארות תשפ״ה‪.‬‬ ‫לדעת ה״פנים יפות״ אם נולדו תאומים אינו משלם אלא ולד אחד‬ ‫דבשעת המכירה לא ידעו דיש תאומים‬ ‫והשתא התעוררתי לדון להיפך‪ ,‬מה הדין מי שהזיק אתרוג שהיה מונח בתוך "קופסה סגורה" הנמכרת בשוק שלש מאות‬ ‫שקל‪ ,‬וכשפתחו את הקופסה גילו וראו שהאתרוג באמת שווה ארבע מאות שקל‪ ,‬יש לדון כמה המזיק חייב לשלם‪ ,‬האם חייב‬ ‫לשלם ארבע מאות שקל כפי השווי האמיתי‪ ,‬או שמא חייב לשלם רק שלש מאות שקל כפי שהעמיד המוכר את האתרוג‬ ‫להימכר בשוק‪.‬‬ ‫ובאמת דגם לזה יש פשיטות מהפרשה של "דמי וולדות"‪ ,‬דה״פנים יפות״ (פר' משפטים) גם העיר כהנ"ל אמאי בפרשת דמי‬ ‫וולדות כתוב "ויצאו ילדיה" לשון רבים [שיצאו "תאומים"]‪ ,‬וכן בגמרא "דמי ולדות"‪ ,‬הרי חייב אפילו אם היה ולד אחד?‬ ‫ותי' ה"פנים יפות" על דרך מרן הסטיפלער זצ"ל‪ ,‬אבל להיפוך‪ ,‬דהלשון "דמי וולדות" קאתי למימר דאפילו אם ילדו "תאומים"‬ ‫לעולם אינו משלם אלא ערך של וולד אחד שהרי בשעה שהייתה מעוברת [ועומדת לימכר] המוכר והקונה לא ידעו שיש ב' וולדות‪.‬‬ ‫וזה לשון ה״פנים יפות״ (שמות כ"א‪ ,‬כ"ב)‪" :‬לפי פשוטו מ"ש ילדיה משום שאינו משלם אלא כפי שהיו שווין הוולדות‬ ‫למכור קודם שנגף אותה‪ ,‬ולפי שא"א לידע בשעת הריון אם הוא וולד א' או שני וולדות כדכתיב [קהלת יא‪ ,‬ה] כעצמים בבטן‬ ‫המלאה וגו'‪ ,‬א"כ אין חילוק בשומם בין אם יצאו שני וולדות או אחד‪ ,‬ואם היו נמכרין בשוק קונין אותה בספק‪ ,‬והוא גופא‬ ‫קמ"ל קרא דאין אומרים שהיה ראוי למכור על הספק שאם ימצא שנים יתן יותר"‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫‪11‬‬ ‫לכא' חזינך מדבריו דחפץ שעמד לימכר בשוק במחיר זול אף שלבסוף התברר ששוה יותר‪ ,‬אינו משלם אלא כפי המחיר‬ ‫שנמכר בשוק‪ ,‬ולהכי כיון דשפחה נמכרת במחיר של וולד אחד‪ ,‬אף שלבסוף התברר שיש בה תאומים ששוה יותר אינו משלם‬ ‫אלא לפי מחיר של וולד אחד‪ .‬ולכא' הוא הדין בנידון דידן דהמזיק אתרוג בקופסה סגורה שנמכרת בשלש מאות אינו חייב אלא‬ ‫שלש מאות אף שלבסוף התברר ששוה ארבע מאות‪ ,‬דאזלינן בתר המחיר שהעמיד המוכר למוכרו בשוק‪.‬‬ ‫אולם יש לדחות‪ ,‬דשאני הציור של הפנים יפות מנידון דידן‪ ,‬דהפנים יפות איירי בציור בדבר שכל המציאות שלו להימכר הוא‬ ‫בכה״ג שזה מכוסה מן העין שהרי אי אפשר כלל לדעת בזמן העיבור את ערכו ושוויו האמיתי האם יש בה וולד אחד או שנים‪,‬‬ ‫ולכן מחירו האמיתי נקבע אך ורק לפי איך שעומד לימכר בשוק‪ ,‬אבל אתרוג הוא חפץ שנמכר בפני עצמו‪ ,‬אלא שבדרך מקרה‬ ‫[ובטעות] הוא נכנס לקופסה שרשום עליה מחיר זול‪ ,‬בזה יתכן דיודה הפנים יפות דחייב לשלם לפי ערכו ושוויו האמתי‪.‬‬ ‫דאטו אדם שיעמיד שעון יקר למכירה באלף דולר ובא מישהו והזיקו‪ ,‬ונתברר שהמוכר טעה ובאמת השעון שווה יותר ‪-‬‬ ‫אלפיים דולר‪ ,‬וכי המזיק יהיה פטור משום שהשעון עמד למכירה בטעות במחיר מוזל‪ .‬מסתבר דהערך האמיתי אינו משתנה‬ ‫מחמת הטעות של הגברא המוכר והוא הדין הכא‪.‬‬ ‫ועוד נראה דאין לדמות פרשת תשלומי מזיק [מזיק אתרוג]‪ ,‬לפרשת "דמי וולדות"‪ ,‬דשאני חיובא דדמי וולדות ‪ -‬דהוי פרשה‬ ‫מחודשת‪ ,‬וכמש״כ מרך הגרב״ד בברכת שמואל בב״ק סי' כ״ו "דדין ולדות דחייבה תורה מקרא דכאשר ישית עליו בעל האשה‬ ‫הוא דין תשלום מחודש מגזה״כ מהפרשה דכאשר ישית עליו בעל האשה‪ ,‬ואי לא היתה הפרשה דכאשר ישית עליו בעל האשה‬ ‫לא היה כלל הך דין חיוב ולדות‪ ,‬דאיך בזה בכלל נזק דאטו ולדות צררי נינהו"‪ .‬עכ״ל‪.‬‬ ‫ולדבריו יסוד תשלומי דמי וולדות [כמה שפחה נמכרת בשוק]‪ ,‬הוא רק דין "שומא" בעלמא‪ ,‬ולא משום חסרון והיזק ממון‪,‬‬ ‫וא"כ אולי רק בהלכות 'שומא' אזלינן אליבא דהפנים יפות בתר איך שנמכר בשוק [ולד אחד]‪ ,‬ולא לפי הערך האמיתי [ב' ולדות]‬ ‫דשומא נקבעת לפי השוק‪ ,‬אבל בהיזק והפסד ממון י״ל דאזלינן בתר הערך האמיתי של החפץ‪ ,‬ולא כפי שהעמיד למוכרו‪ .‬וצ״ע‪.‬‬ ‫* * * * *‬ ‫*‬ ‫*‬ ‫*‬ ‫כשיבנה בית המקדש במהרה בימינו‬ ‫מצות לולב כל ז‪ - ,‬תהיה ר? במקדש‬ ‫ש‪ .‬איזה מצוה שאנו מקיימים בהידור‪ ,‬אך כשיבנה ביהמ״ק בב״א תתבטל מצותה? ת‪ .‬מצות ד' מינים כל שבעה במדינה‪,‬‬ ‫דכשיבנה המקדש מצות נטילת לולב כל ז' יהיה רק רק בביהמ"ק (לרש"י) ובירושלים (להרמב"ם)‪ ,‬אבל בכל מקום בעולם‬ ‫קיומה יהיה רק ביו״ט ראשון‪ .‬כ״כ הרמב״ם (פ״ז מלולב הל' ט״ו) וז״ל‪" :‬משחרב בית המקדש התקינו שיהיה לולב ניטל בכל‬ ‫מקום כל שבעת ימי החג זכר למקדש‪ ,‬ותקנה זו עם כל התקנות שהתקין רבן יוחנן בן זכאי משחרב בית המקדש כשיבנה בית‬ ‫המקדש יחזרו הדברים לישנך ״‪ .‬עכ״ל‪.‬‬ ‫הר ש״ ש בביצה (דף ד'‪ ,‬ב') הביא דקדוק לדברי הרמב״ם‪ ,‬ממתני' בסוכה (דף מ״א‪ ,‬א') דתני "בראשונה היה לולב ניטל במקדש‬ ‫שבעה‪ ,‬ובמדינה יום אחד‪ ,‬התקין ריב״ז‪ ,"...‬ולכא' צ״ע דלמאי קתני מה היה בראשונה הרי מאי דהוה הוה? ולהרמב״ם א״ש‬ ‫דכשיבנה ביהמ״ק יחזור הדבר לכמו שהיה "בראשונה"‪ ,‬וזהו שאתי התנא לאוריי לן‪[ .‬וקצת יש להעיר על דבריו‪ ,‬דבשלמא בשאר דוכתי‬ ‫דתני מה שהיה בראשונה שפיר יש להעיר למאי תני מאי דהוה בראשונה‪ ,‬אבל הכא הא דתני שבמקדש היה לולב ניטל כל שבעה הוא כדי לבאר דמה״ט תיקן‬ ‫רבן יוחנן בן זכאי שיהא לולב ניטל במדינה כל שבעה ‪" -‬זכר למקדש"]‪.‬‬ ‫והנה תוס' במגילה (דף כ'‪ ,‬ב') הקשו מ״ש ספירת העומר דלאחר הספירה מבקשים "הרחמן הוא יחזיר לנו את עובדת בית‬ ‫המקדש למקומה בב״א"‪ ,‬ואילו לאחר מצות נטילת לולב אין מבקשים 'הרחמן הוא יחזיר לנו את עבודת בית המקדש למקומה''‪,‬‬ ‫הא תרוויהו הוי "זכר למקדש"? עיי״ש בתירוצם‪.‬‬ ‫ולהרמב״ם הנ״ל י״ל (קצת בצחות)‪ ,‬דשאני ספירת העומר דגם כשיבנה ביהמ״ק ימשיכו לספור ספירת העומר‪ ,‬משא"כ לולב‬ ‫דכשיבנה ביהמ״ק תתבטל המצוה‪ ,‬ואי״ז כ"כ ראוי ‪ -‬בזמן קיום המצוה ‪ -‬לבקש על ביהמ״ק שאז תתבטל המצוה‪...‬‬ ‫אם יבנה בית המקדש באמצע ״ספירת העומר״‬ ‫האם ימשיכו לספור או לא‬ ‫אגב‪ ,‬הסתפקו בבי מדרשא‪ ,‬לפי הראשונים שספה״ע בזה״ז דרבנן‪ ,‬איך יהיה הדין אם יבנה בית המקדש בין פסח לשבועות‪,‬‬ ‫האם ימשיכו לספור או לא‪ ,‬דבפשטות באותה שנה לא יתחייבו לספור מדאורייתא‪ ,‬הואיל ולמעשה לא קרב העומר באותה שנה‪,‬‬ ‫וממילא יש לדון שיפסיקו לספור באמצע הספירה‪ ,‬דהואיל ומצות ספה״ע היא "זכר למקדש" כמבואר במנחות ס״ו‪ ,‬ולא שייך‬ ‫"זכר" למקדש כשיש מקדש‪ .‬ודן בזה ב״להורות נתן" מועדים ח״ב עמ' ת"מ אות י״ד‪.‬‬ ‫ונראה דיש קצת מקום לומר שימשיכו לספור עד גמר המצוה‪ ,‬דידוע דיש ב' ענינים א) "זכר לחורבן" ב) "זכר למקדש"‪,8‬‬ ‫וכשיבנה בית המקדש באמת יהיה מופקע לגמרי כל ענין "זכר לחורבן" שענינה אבילות על חורבן ביהמ״ק (לשייר אמה על אמה‪,‬‬ ‫אפר בראש חתן‪ ,‬וכו')‪ ,‬אבל "זכר למקדש" שענינה דרישה והשתוקקות למקדש ולקירבת ה'‪ ,‬יש קצת מקום לומר דגם כשיבנה‬ ‫המקדש ענין ההשתוקקות למקדש ולקירבת ה' אינו "מופקע" לגמרי עכ"פ לענין שאם כבר התחילו במצוה שלא להפסיקה‪.‬‬ ‫וצ״ע‪.‬‬ ‫‪ 8‬פלוגתא ביך הגאוך מווילנא לתורת חיים ‪ -‬האם אכילת הביצה בליל הסדר היא ״זכר לחורבך״ או ״זכר למקדש״‬ ‫ב״מעשה רב״ סוף סי' קצ״א כתב לענין הביצה שנוהגין ליתן בקערה בליל פסח ולאוכלה‪ ,‬וז״ל "וטעם האכילה לא מפני אבילות‪ ,‬כי ח״ו להזכיר אבילות ט״ב‬ ‫היום‪ ,‬רק הטעם שהוא זכר לחגיגה" עכ״ל‪ .‬וזהו כהדברים הנ״ל דיש "זכר לחורבן" ויש "זכר למקדש"‪ ,‬ולהגר״א אכילת הביצה אינה משום זכר לחורבן‬ ‫שענינה אבילות וצער שאין מקומה בליל יו״ט דפסח‪ ,‬אלא השתוקקות ודרישה "זכר לחגיגה"‪.‬‬ ‫אולם בתורת חיים בב״ב (ס'‪ ,‬ב') מבואר לא כן‪ ,‬דכתב לפרש הקרא ד״אם אשכחך ירושלם תשכח ימיני תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרכי אם לא אעלה את‬ ‫ירושלם על ראש שמחתי"‪ ,‬וז״ל‪" :‬ונראה דהך קרא רמז נמי למה שנוהגין בליל פסח לאכול ביצים זכר לחורבך‪ ,‬כמו שכתב בשו״ע‪ ,‬לפי שהמועדות‬ ‫לשמחה ניתנו כמו שנאמר ושמחת בחגך‪ ,‬וחג המצות הוא ראש לכל המועדות בחדש הראשון‪ ,‬וזה שאמר אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי שאעשה‬ ‫זכר לחורבך בראש כל המועדות"‪ .‬עכ״ל‪.‬‬ ‫‪12‬‬ ‫הערת הערוך השולחן על הרמב״ם הרי בטל הטעם לא בטל התקנה‬ ‫ונחזור לדברי הרמב"ם שכתב ד'כשיבנה בית המקדש יחזרו הדברים לישנן'‪[ ,‬ומצות נטילת לולב כל שבעה יהיה רק במקדש]‪.‬‬ ‫ובערוך השולחן (תרנ"ח סעי' ב') כתב שאינו יודע מנין לרמב"ם לחדש כן‪ ,‬וזה לשונו‪" :‬הרמב"ם כתב בפ"ז הל' ט"ו דתקנה זו‬ ‫עם כל התקנות כשיבנה ביהמ"ק יחזורו לכמות שהיה מקודם‪ ,‬ולא ידעתי מקורו‪ ,‬ואדרבא מדתנן בפ"ה דמעשר שני לעניין כרם‬ ‫רבעי "ותנאי היה הדבר‪ ,‬שאימתי שיבנה ביהמ"ק‪ ,‬יחזור הדבר לכמות שהיה"‪ ,‬משמע דבשארי דברים אינו כן וצ"ע"‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫והנה היה מקום לומר שהרמב"ם למד כן מסברא דכיון דיסוד התקנה הוא משום "זכר למקדש" ו"דרישה לציון"‪ ,‬להכי כשיבנה‬ ‫בית המקדש אין מקום לתקנה זו כלל‪ ,‬דאין "זכר" למקדש במקום שיש מקדש‪ .‬אלא שהערוך השולחן כנראה נתקשה מהכלל‬ ‫דגם אם בטל הטעם לא בטלה התקנה‪[ .‬ועין בצפנת פענח פרק ז' מלולב הלכה טו מש"כ בזה]‪.‬‬ ‫האם בימי חוה״מ יש לכון לשם ״מצות נטילת לולב״ דרבנן‬ ‫או לעשיית ״זכר למקדש״ ודרישה לציון‬ ‫והנה בפשוטו הערת הערוה"ש תליא בחקירה של מרן הגרי״ז זצ״ל ביסוד התקנה שיהא נטילת לולב כל ז' "זכר למקדש"‪,‬‬ ‫האם הפשט דתיקנו מצות ״נטילת לולב״ היינו דאת מצות הנטילה שנהגה במקדש מדאורייתא תיקנו במדינה כל שבעה מדרבנן‬ ‫ותיקנו כן משום זכר למקדש‪ ,‬או דאי"ז מצות נטילת לולב אלא מצות ״זכר למקדש״ היינו דכל החפצא והשם של המצוה הוא‬ ‫עשיית זכר למקדש ודרישה לציון‪.‬‬ ‫ונראה דהערוה"ש הבין שריב"ז תיקן מצות "נטילת לולב" (וסיבת התקנה משום זכר למקדש אבל עצם המצוה היא מצות לולב)‬ ‫להכי שפיר הקשה על הרמב"ם דאמאי כשיבנה המקדש יחזור הדבר ליושנן נהי דבטל הטעם הא קיי"ל דבטל הטעם לא בטל‬ ‫התקנה‪ ,‬דומיא דכל תקנות דרבנן דנהי שבטל "סיבת התקנה" לא בטל "דין התקנה"‪.‬‬ ‫אך בדעת הרמב״ם י״ ל כאידך צד בגרי"ז דהוי מצות "זכר למקדש" ולפי"ז אין כאן ב' דברים "דין התקנה" ו"סיבת התקנה"‪,‬‬ ‫אלא דבר אחד‪ ,‬דעצם שם הדין הוא הסיבה ‪" -‬זכר למקדש" ו"דרישה לציון"‪ ,‬ולהכי סבר הרמב"ם דכשיבנה ביהמ"ק אין מקום‬ ‫לתקנה זו‪ .‬ודו"ק‪.‬‬ ‫ובאמת שמסקנת הגרי"ז זצ"ל דהוי מצות "זכר למקדש" וכמשנ"ת בדעת הרמב"ם‪ ,‬וז"ל‪" :‬דאין הפירוש דחכמים תקנו דמצוות‬ ‫לולב שהיה נוהג במקדש תהיה נוהגת במדינה כל שבעה זכר למקדש‪ ,‬דהלא חזינן דדברים הפוסלים במקדש כשרים במדינה‪,‬‬ ‫ואם נימא דתקנו דאותה המצוה של תורה תהא נוהגת מדבריהם במדינה‪ ,‬היה צריך להיות בה כל הדינים והפסולים של מקדש‪,‬‬ ‫אלא ע"כ דהוי מצוה מיוחדת שחכמים תקנו זכר למקדש‪ ,‬ובמצוה זו אין כל הדינים הפוסלים במקדש וכשר גם בדברים אלו"‪.‬‬ ‫ובאמת דמחקירת הגרי״ז לכא' איכא נפק״מ לדינא‪ :‬איזה כוונה יש לכוין בנטילת הלולב בחוה"מ‪ ,‬האם "הנני מוכן ומוזמן‬ ‫לקיים מצות נטילת לולב"‪ ...‬או "הנני מוכן ומוזמן לקיים מצות זכר למקדש ודרישה לציון"‪....‬‬ ‫והנה כתב מרן הגר ש״ז אויערבאך זצ״ל במנחת שלמה (תנינא (ב ‪ -‬ג) סימן נ"ז)‪" :‬נראה‪ ,‬דחייב כל אדם ללמד בביתו שנטילת‬ ‫הלולב כל שאר הימים היא בגלל ״דרישה לציון״ דעבדינן לה זכר למקדש‪ ,‬כי הרי כל התקנה היתה בשביל כך"‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫ולפו"ר נראה דסבר דיש לכוין כן‪ ,‬מפני דזהו החפצא והשם של המצוה‪ ,‬דאם זה רק סיבה בעלמא לתקנה‪ ,‬מהכ"ת דיש לכוין על‬ ‫סיבת התקנה‪[ .‬ואינו מוכרח]‪.‬‬ ‫תירוץ האמרי אמת‪ .‬ותי' האור שמח‪.‬‬ ‫על קושיית התוס' אמאי תני במתני' תקנת 'יום הנף כולו אסור'‬ ‫המשנה בסוכה (מ"א‪ ,‬א') מביאה שלאחר שחרב ביהמ"ק תיקן ריב"ז ב' תקנות‪ .‬א‪ .‬שיהא לולב ניטל במדינה כל שבעה‬ ‫"זכר למקדש"‪ .9‬ב‪" .‬שיהא יום הנף כולו אסור"‪ ,‬היינו דתיקן שביום הקרבת העומר [ט"ז בניסן] לא יתחילו לאכול כל היום מן‬ ‫התבואה החדשה‪ ,‬אף שמה"ת מותר לאכול מהחדש כבר בתחילת היום (כי אין עומר)‪ ,‬וזה מפני החשש ש"מהרה יבנה המקדש"‬ ‫ויאמרו הרי אשתקד אכלנו מתחילת היום וגם עכשיו נאכל מתחילת היום‪ ,‬ולא ידעו דכשביהמ"ק קיים צריך לחכות באכילת‬ ‫חדש עד הקרבת העומר‪ ,‬לכן תיקן ריב"ז שגם בזמן חורבן הבית אסור לאכול מהחדש כל היום כולו‪.‬‬ ‫והקשו תוס'‪ ,‬הרי ריב"ז תיקן הרבה תקנות ומדוע המשנה נקטה דוקא ב' תקנות אלו‪ .‬ותירצו תוס' שב' התקנות אלו נתקנו‬ ‫ביחד‪ .‬ושוב הקשו תוס' דבמשנה במנחות (דף ס"ח) הובא התקנה של 'יום הנף' ולא הוזכר התקנה של לולב כל שבעה במדינה‬ ‫'זכר למקדש'‪ ,‬והרי נתקנו ביחד‪ ,‬שהרי מטעם זה נמנו יחדיו במשנה בסוכה? והניחו תוס' בקושיה‪.‬‬ ‫ובישוב קושיית התוס' נאמרו ב' דרכים‪ .‬א‪ .‬בפולין אצל האמרי אמת‪ .‬ב‪ .‬בליטא אצל בעל ״האור שמח״‪ .‬וכדלהלן‪:‬‬ ‫א‪ .‬בספר ראש גולת אריאל ח״א מסופר‪" :‬בקיץ שנת תרצ"ט שהה הרה"ק רבי משה בצלאל הי"ד‪ ,‬אחיו של האדמו"ר‬ ‫ה"אמרי אמת" זצ"ל‪ ,‬בעיירת המרפא שצ'אווניץ‪ ,‬ונפגש שם עם הגאון מבריסק רבי וולויל'ה סולובייצ'יק זצ"ל‪ .‬יום אחד יצאו‬ ‫שניהם לטייל ועסקו יחדיו בדברי תורה‪ .‬הזכיר הגרי"ז את דברי המשנה (סוכה מ"א ע"א) "משחרב בית המקדש התקין רבן‬ ‫יוחנן בן זכאי שיהא לולב ניטל במדינה שבעה זכר למקדש‪ ,‬ושיהא יום הנף כולו אסור"‪ ,‬ואת דברי התוספות שריב"ז התקין‬ ‫הרבה תקנות "אלא הנך תרתי תיקן יחד להכי תנא הכא יום הנף אגב גררא"‪ ,‬בצרוף קושייתם שהקשו מיד אח"כ‪ ,‬למה במנחות‬ ‫(דף ס"ח) לא תני הך דלולב אגב הוא דיום הנף? ונשארו התוס' בתימה‪.‬‬ ‫פתח רבי משה בצלאל ואמר‪ :‬אחי האדמו״ר אמר‪ ,‬דמאחר שתיקן ריב"ז תקנת הלולב זכר למקדש היו העולם עצבים‪,‬‬ ‫דאם צריך לתקן "זכר" למקדש כנראה שלא במהרה יבנה והגלות תימשך ותארך הרבה [וצריכים לתקן תקנות שלא לשכוח את‬ ‫המקדש‪ ,]...‬לכן הוסיף מיד ותיקן שיהא יום הנף כולו אסור "משום מהרה יבנה בית המקדש" (כדברי הגמרא סוכה שם)‬ ‫וממילא יתחזקו ברוחם ולא יתייאשו‪ .‬ובזה מתורצת קושיית התוספות כי דוקא אחרי תקנת לולב שהיו עצבים הוצרך לסמוך‬ ‫תקנת "יום הנף" לחזק לבבם‪ ,‬אבל במס' מנחות אצל התקנה ד"יום הנף" שהיא מטעם "מהרה יבנה בית המקדש" אין צורך‬ ‫להסמיך לה תקנת לולב‪ .‬והיה הגאון מבריסק זצ"ל באותו מעמד מפליא מאד את תירוצו של רבינו זצ"ל"‪.‬‬ ‫‪ 9‬חג הסוכות נתייחד בכמה ענינים שהם זכר למקדש ודרישה לציון‪ :‬א‪ .‬לולב ניטל כל ז' זכר למקדש‪ .‬ב‪ .‬נוהגים להקיף את התיבה עם הלולב‬ ‫"כדרך שהיו מקיפים את המזבח זכר למקדש" (לשון הרמב"ם פ"ז מלולב)‪ .‬ג‪ .‬בהושענא רבה נוהגים להקיף את התיבה שבע פעמים‪" ,‬כמו במקדש‪,‬‬ ‫שהיו מקיפין המזבח בזה היום שבע פעמים" (לשון המשליב תרס"ד סקייי)‪ .‬ד‪ .‬חבטת ערבה בהושענא רבה הוא זכר למקדש (משנ"ב שם סקי"א)‪.‬‬ ‫ה‪ .‬לגבי ערבה בהושענא רבה‪ ,‬כתב הרמ"א סי' תרס"ד‪ ,‬ב'‪" :‬ונהגו ששמש מביא ערבה למכור כמו שהיה המנהג בזמן שבית המקדש קיים"‪,‬‬ ‫וכתב ע"ז המשנ"ב ס"ק י"ג "כמו שהיה המנהג וכו'‪ .‬שהיו שלוחי בית דין מביאין להן"‪ .‬ו‪ .‬וכן עושים "זכר לשמחת בית השואבה"‪.‬‬ ‫‪13‬‬ ‫תירוץ ה״אור שמח״‬ ‫ב‪ .‬האור שמח (פרק ז מלולב הלכה טו) כתב דהרמב״ם הנ״ל שכתב ד״כשיבנה בית המקדש יחזרו הדברים ליושנן״ [ולולב כל‬ ‫ז' במדינה הוא עד שיבנה ביהמ״ק]‪ ,‬בא ליישב בזה קושיית התוס' הנ״ל מדוע המשנה בסוכה הביאה גם את תקנת ריב״ז שלולב‬ ‫ניטל כל ז' וגם שיהא יום הנף כולו אסור משום דשני תקנות אלו נתקנו יחד‪ ,‬ואילו במשנה במנחות לא הביאה המשנה אלא את‬ ‫התקנה שיהא יום הנף אסור ולא את התקנה ליטול לולב כל ז'‪ .‬ולהרמב״ם א״ש דדוקא המשנה בסוכה הביאה תקנת 'יום הנף'‬ ‫כדי לאשמועינן דתקנת ריב״ז ליטול לולב במדינה כל ז' אינה נוהגת אלא עד שיבנה ביהמ״ק‪ ,‬דומיא דתקנת ״יום הנף אסור״‬ ‫דפשוט שאין לה מקום כשיבנה המקדש שאם יוקרב העומר הרי העומר מתיר‪ ,‬ושיירי מנחתו נאכלין‪ ,‬וכן כל חדש‪ .‬וזה בא התנא‬ ‫לאשמועינן שליטול במדינה שבעה הוא עד שיבנה ביהמ״ק‪ .‬אבל במשנה במנחות דאיירי לגבי 'יום הנף' אין צורך להביא את‬ ‫תקנת ריב״ז שיהא לולב ניטל במדינה כל ז'‪ .‬ודו״ק‪.‬‬ ‫חיוב הברכה על נטילת לולב כל ז' ״זכר למקדש״ ‪ -‬הוא מחודש‬ ‫הנה מסוגיית הגמ' בסוכה (מ״ו‪ ,‬א') עולה דמהא דמברכין על נרות חנוכה אין להוכיח דמברכין על נטילת לולב במדינה כל ז'‪.‬‬ ‫[וכ״כ רש״י שם]‪ .‬ולכן הוצרכה הגמ' להביא ברייתא דקתני להדיא דמברכין על נטילת לולב כל ז'‪ .‬וצ״ב אמאי אי אפשר למילף‬ ‫דמברך על לולב כל ז' מהא דמברכים על נרות חנוכה הא תרוויהו הוי מצוה מדרבנן‪ ,‬ואיזה חילוק יש ביניהם?‬ ‫וביאר האור שמח עפ״י הרמב״ם הנ״ל ד״כשיבנה המקדש יחזורו הדברים ליושנן״‪ ,‬וסד״א דלא תיקנו ברכה אלא על מצוה‬ ‫שקבועה לדורות כמו נרות חנוכה‪ ,‬ולא על לולב במדינה כל ז' שאינה אלא עד שיבנה ביהמ״ק‪.‬‬ ‫וז״ל‪ :‬״משום דלולב לא נתקן לדורות‪ ,‬רק כל זמן שלא יבנה בהמ״ק‪ ,‬לכן אפשר דלא תקנו ברכה‪ ,‬משא״כ נר חנוכה היא‬ ‫מצוה קבועה לדורות לפרסומי ניסא‪ ,‬וצריך לברך‪ ,‬לכן מתני בהדיא״‪ .‬עכ״ל‪.‬‬ ‫ולכא' דבריו צ״ב מה אכפ״ל שאי״ז תקנה לדורות‪ ,‬הא כעת התקנה קיימת‪ ,‬ואמאי שלא יברך על המצוה? ונראה בעומק כוונתו‪:‬‬ ‫דמהא דמצות לולב במדינה תתבטל כשיבנה המקדש‪ ,‬בהכרח שאי״ז מצות ״נטילת לולב״ [כפי שהבין הערוך השולחן לעיל‬ ‫דלהכי הק' דמהכ״ת ש״מצוה״ זו תתבטל]‪ ,‬אלא זהו חפצא של ״דרישה לציון״ ואין לה שום מקום כשיבנה המקדש‪ ,‬וסד״א דלא‬ ‫תיקנו ברכה אלא בעשיית מצוה כמו ״נרות חנוכה״‪ ,‬אבל על מעשה של ״זכר למקדש״ ו״דרישה לציון״ לא תיקנו ברכה‪ ,‬קמ״ל‪.‬‬ ‫רמז נפלא ביותר בפסוק ‪ -‬לב' התקנות של רבן יוחנן בן זכאי‬ ‫הגאון רבי אלעזר רוקח מאמסטרדם ז צ״ל‪ 10‬דרש על דברי המשנה בסוכה הנ״ל דלאחר חורבן ביהמ״ק תיקן רבי יוחנן בן‬ ‫זכאי ב' תקנות‪ .‬א‪ .‬שיהא לולב ניטל במדינה כל שבעה 'זכר למקדש'‪ .‬ב‪ .‬שיהא יום הנף כולו אסור‪.‬‬ ‫דהנה על תקנת ריב״ז שלולב ניטל במדינה כל שבעה זכר למקדש‪ ,‬שואלת הגמ' ״מנא לן דעבדינן זכר למקדש״? עונה הגמ'‬ ‫משום דאמר קרא‪ :‬״כי אעלה ארכה לך וממכותיך ארפאך נאם ה'‪ ,‬כי נדחה קראו לך ציון היא‪ ,‬דורש אין לה״ ‪ -‬מכלל‬ ‫דבעיא [זכרון] ודרישה‪11.‬‬ ‫והקשה הג״ר אלעזר מאמסטרדם למה הגמ' מביאה בארוכה את כל הפסוק‪ ,‬הרי דרכה של הגמ' לקצר‪ ,‬והו״ל לגמ' להביא רק‬ ‫סיפא דקרא ״ציון היא דורש אין לה״ דורש אין לה מכלל דבעיא דרישה‪ .‬ועוד יש להעיר דהתיבה ״היא״ [ציון ״היא״]‬ ‫לכא' מיותרת שהיה די לכתוב ״ציון דורש אין לה״‪.‬‬ ‫אלא הגמ' רימזה לנו כי בפסוק זה רמוזות ב' התקנות של ריב״ז‪:‬‬ ‫א) תקנת ד' מינים בתיבת ״אעלה״ ‪ -‬שהיא ר״ת א'‪,‬תרוג‪ .‬ע'‪,‬רבה‪ .‬ל'‪,‬ולב‪ .‬ה'‪,‬דס‪ .‬ולכן הביאה הגמ' רישא דקרא ״כי אעלה״‪.‬‬ ‫ב) תקנת יום הנף בתיבת ״היא״ ‪ -‬ר״ת י'‪,‬יום‪ .‬ה'‪,‬נף‪ .‬א'‪,‬סור‪ .‬ולזה נוסף התיבה ״היא״ בפסוק‪.‬‬ ‫והוסיף הג״ר אלעזר רקח זצ״ל שמאחר וריב״ז הסתפק אם בתשרי עתידין ליגאל או בניסן עתידין ליגאל שנחלקו בזה ר'‬ ‫אליעזר ור' יהושע (ר״ה י״א)‪ ,‬לכן תיקן ריב״ז ב' התקנות הללו יחדיו [כמש״כ התוס'] שהן זכר למקדש א‪ .‬לגבי לולב כל‬ ‫שבעה שהיא בתשרי‪ .‬ב‪ .‬לגבי יום הנף שהוא בניסן‪ .‬עכ״ד‪.‬‬ ‫בטעם שאומרים ״לשנה הבאה בירושלים הבנויה״‬ ‫דוקא ״בליל הסדר״ ו״במוצאי יום הכיפורים״‬ ‫הנה פעמיים בשנה אומרים‪ :‬״לשנה הבאה בירושלים״‪ ,‬בסוף 'נעילה' במוצאי יום הכיפורים‪ ,‬ובסיום ההגדה בליל הסדר‪,‬‬ ‫לפי שנחלקו ר' אליעזר ור' יהושע האם בתשרי עתידים ישראל להגאל או בניסן (ר״ה יא‪ ,‬א)‪ ,‬ואנו המצפים לגאולה יוצאים ידי‬ ‫חובת שניהם באמירת ״לשנה הבאה בירושלים״ בתשרי ובניסן‪( .‬ישמח משה; אוצר כל מנהגי ישורון עמוד ‪ .) 146‬אולם לא‬ ‫נתפרש אמאי ״בתשרי״ אומרים כן דוקא במוצאי יוה״כ‪ ,‬ולא בסוכות או שמח״ת‪.‬‬ ‫ובספר הנפלא ״מפי השמועה״ (עמ' ‪ )336‬הביא עוד ביאור נפלא אמאי אומרים ״לשנה הבאה״ דוקא בזמנים הללו‪ :‬״ראיתי בשם‬ ‫הגאון ר' מרדכי דויטש שליט״א (ר״מ בבאר התורה)‪ ,‬דבכל חג אמנם צריך להביא קרבנות‪ ,‬אבל אין הקרבנות עיקר מהות החג‪.‬‬ ‫אמנם שונים הם פני הדברים בפסח וביום הכיפורים‪ ,‬דבהם הקרבן שמקריבים הוא עיקר מצות היום‪ ,‬דבליל הסדר‪ ,‬עיקר מצות‬ ‫הלילה ושעל שמו נקרא החג‪ ,‬הוא ״קרבן פסח״‪ ,‬וביום כיפור כמובן עיקר כפרת היום זה ״העבודה״ של הכהן הגדול במקדש‬ ‫וכניסתו לקודש הקדשים‪ ,‬וכשאלו חסרים‪ ,‬חסר לנו בעצם החפצא של החג‪ ,‬ולכן אנו מבקשים דוקא בשני הזמנים הללו ״לשנה‬ ‫הבאה בירושלים״ דאז מרגשים ביותר בחסרון בנין ביהמ״ק‪ ,‬ולכן מתפללים שנזכה לעשות חגים אלו כצורתם האמיתית״‪.‬‬ ‫‪ 10‬רבי אלעזר כיהן בכמה קהילות חשובות בפולין‪ ,‬אך נודעת בעיקר כהונתו בעיר בראדי שם ישב משנת תע״ד עד שנת תצ״ה באותה שנה‬ ‫נקרא לכהן פאר באמסטרדם המעתירה‪ ,‬הוא נתקבל באמסטרדם בכבוד מלכים‪ ,‬בני העיר הוציאו מטבע כסף שבצדה האחת דמות דיוקנו‪.‬‬ ‫ור״י עמדין בשאילת יעב״ץ (ח״א סי' ק״ע) מיחה על זה‪ ,‬חייל‪ :‬״מעשה אירע בימינו כשנתקבל הרב ה״ה מהור״ר אלעזר ז״ל מבראד‬ ‫לאב״ד דק״ק אמשטרדם‪ ,‬עמד איש אחד שם שהוציא מוניטין שלו בעולם דהיינו שהדפיס מטבע כסף בדמות צורתו‪ ,‬והביאוהו למרא' עיני‪.‬‬ ‫וכשהצצתי בו נרתעתי ותמהתי מאד אם נעשה מדעת הרב הנ״ל וברצונו‪ ,‬שהי' נודע בשם חסיד בדורו‪ .‬כי נסתכלתי בו והי' תבנית ראש עד‬ ‫החזה עם פרצוף פנים שלם בולט‪ ,‬וזה לדעתי איסור גמור מוחלט‪ ,‬וכו'״‪ .‬עכ״ל‪.‬‬ ‫‪ 11‬כתב בחשוקי חמד [בכורות דף נ']‪ :‬״נשאל מו״ח מרן הגרי״ ש אלישיב זצ״ל [בשיעור] הרי מתפללים כל יום ״ולירושלים עירך ברחמים‬ ‫תשוב״ וכן בברכת המזון ״ובנה ירושלים״ וכו' האם זה נקרא ״ציון אין דורש לה״? והשיב מו״ח זצ״ל ״הלוואי ויכוונו למה שאומרים״‪.‬‬ ‫‪14‬‬ ‫מי שבליל ‪ p'T‬דסוכות כיוון רק על ”הסוכה”‬ ‫ולא כיון שיש מצוה ”מיוחדת” מהיקש דט”ו ט”ו‬ ‫יש לברר‪ ,‬מי שכוון בליל יו״ט דסוכות "לשם מצות ישיבת סוכה" (דאיכא בכל ז' הימים) אך לא כיוון כלל שיש מצוה‬ ‫"מיוחדת" בליל יו״ט של אכילת כזית פת מהיקשא דט״ו ט״ו ממצה‪ ,‬האם יצא ידי״ח‪.‬‬ ‫והנה מרך הגר ש״ז אויערבאך זצ״ל (מנח״ש תנינא סי' ה' אות ה'‪ .‬ובהליכות שלמה פ״ט‪ ,‬א') כתב‪" :‬בכה״ג שיודע שעכשיו חג הסוכות‬ ‫ומצוה לאכול בסוכה‪ ,‬אך אינו יודע מהמצוה המיוחדת שיש בלילה הראשון נראה דלא יצא‪ .‬וצ״ע"‪.‬‬ ‫ומובא שהגרשז״א הכריז כן לפני הקידוש בליל יו״ט דסוכות‪" :‬יש לכוון בשמיעת ברכת "לישב בסוכה" גם על מצות אכילת‬ ‫כזית פת בלילה זה בסוכה‪ ,‬ולכן רצוי שלא להפסיק בדיבור משעת הקידוש עד אכילתו"‪ .‬עכ״ל‪[ .‬עיי״ש עוד מה שהכריז]‪.‬‬ ‫והנה מרך החפץ חיים זצ״ל במשנ״ב בסי' תרכ״ה כתב את כל הכוונות שצריך לכוון בליל יו״ט דסוכות‪ ,‬ולא כתב דצריך לכון‬ ‫על המצוה המיוחדת שיש בליל יו״ט דסוכות‪ .‬משמע דסגי לכון לשם מצות ישיבת סוכה‪ .‬ולכא' דלא כהגרשז״א‪[ .‬אלא א״כ נימא‬ ‫דהגרשז״א קאתי לעורר מי ״שאינו יודע כלל שיש כזו מצוה״ דגרע טפי כמש״כ הביאור הלכה בסי' ס'‪ ,‬אבלמי שיודע ממצוה זו‪ ,‬אף אם לא כיון יצא‪ .‬אך לא משמע כן מדבריו]‪.‬‬ ‫ונראה דשורש הוויכוח בזה [אם צריך לכון על "החיוב" דליל יו״ט] תליא בחקירה הנודעת בגדר החיוב כזית בליל סוכות מהגז״ש‬ ‫דט״ו ט״ו ממצה‪ ,‬אם זו מצוה בעצם ״האכילה״ דומיא דמצה אלא דממילא חייב לאכול בסוכה‪ ,‬או דהוי מצות ״סוכה״‬ ‫והאכילה היא רק היכי תימצי שעי״ז נחשב שדר בסוכה‪ ,‬ולכא' בזה פליגי המשנ״ב והגרשז״א‪ ,‬דהגרשז״א ס״ל דהתחדש בליל‬ ‫סוכות מצות "אכילה"‪ ,‬והסוכה הוא רק ממילא‪ ,‬א"כ יש בזה מצות עשה מיוחדת ושפיר יש לחייבו בכוונה מיוחדת ככל מצות‬ ‫עשה‪ .‬אבל המשנ״ב סבר דבליל יו״ט דסוכות התחדש "חיוב סוכה"‪ ,‬א"כ סגי בכוונה שמכוון לקיים מצות עשה של סוכה‪ ,‬דאין‬ ‫כאן מצוה נפרדת‪ ,‬אלא רק שתחילתו חובה ואח"כ רשות‪ ,‬לכן אין צריך כוונה מיוחדת‪ .‬ודו״ק‪.‬‬ ‫חומרא חדשה‪ :‬בליל יו״ט דסוכות צריך לישך קודם חצות הלילה‬ ‫הריטב״א (סוכה כ״ז) הביא מאחד מגדולי צרפת שחידש דכמו דאיכא חיוב "אכילת כזית" בליל יו״ט דסוכות‪ ,‬איכא נמי חיוב‬ ‫"שינה" בסוכה בליל יו"ט דסוכות‪ .‬וכן מוכח בלקט יושר לתלמיד בעל התרומת הדשן שכתב "ו[התרומת הדשן] אינו ישן בערב‬ ‫סוכות בצהרים כדי שיוכל לישון לתאבון בלילה‪ ,‬כי בסוכה השינה קובע עיקר הדירה"‪ .‬עכ״ל‪ .‬ומבואר דס״ל דיש חיוב שינה‬ ‫בסוכה בליל יו״ט‪ ,‬דאם אין חיוב לישן בסוכה אמאי ניבעי שישן לתאבון‪.‬‬ ‫אולם הריטב״א פליג עליו‪ ,‬וז״ל "שמעתי בשם גדול מגדולי הדור אשר בצרפת שהיה מחייב לישך בסוכה בלילה הראשונה‬ ‫של סוכות וכו'‪ .‬והא ליתא כלל‪ ,‬שאיך חיוב ליל הראשוך אלא באכילה דומיא דליל א' של פסח‪ ,‬דחיוב שינה לא אתי‬ ‫מהתם דלא מחייב בשינה״‪ .‬עכ״ל‪.‬‬ ‫ולכאורה קושיית הריטב״א על הגדול מצרפת היא קושיה אלימתא‪ ,‬דמהכ״ת איכא חיוב שינה בסוכה בליל יו״ט דסוכות‪,‬‬ ‫הרי ההיקש דט״ו ט״ו אינו אלא על "אכילה"‪ ,‬דבט״ו דפסח ליכא חיוב שינה כלל?‬ ‫וביארו בזה‪ ,‬דפליגי הריטב״א וגדול צרפת בחקירה הנ״ל בגדר החיוב כזית בליל סוכות‪ ,‬דדעת הריטב״א דהגז״ש דט״ו ט״ו‬ ‫הוא על עצם מצות ״האכילה״ בסוכה דומיא דמצה‪ ,‬ולהכי הקשה דילפינן רק חיוב "אכילה" ומהכ״ת דאיכא נמי חיוב שינה‪.‬‬ ‫אבל 'הגדול מצרפת' ס״ל דילפינן מהקישא דט״ו ט״ו דיש חיוב "לדור בסוכה" בליל סוכות‪[ ,‬והאכילה היא רק היכי תימצי‬ ‫שעי״ז נחשב שדר בסוכה]‪ ,‬וכיון דהשינה הוא בכלל "דיורי הסוכה" ממילא חייב לישון בסוכה‪[ .‬עיין להלן בסמוך ביתר ביאור]‪.‬‬ ‫והנה מצאתי בשו״ת להורות נתן (חלק ב' סימן נ' אות ט') חומרא חדשה‪ ,‬דאליבא דהגדול מצרפת הנ״ל בעי' לישן בליל יו״ט‬ ‫דסוכות קודם חצות‪ .‬וז״ל "ולפי״ז יוצא דבר חדש‪ ,‬לפמש״כ הרמ״א (סי' תרל״ט ס״ג) שיאכל בסוכה בליל ט״ו קודם חצות לילה‬ ‫כיון דילפינן בגז״ש ט״ו ט״ו מחג המצות‪ ,‬ובמצה קיי״ל כר״א בן עזריה שאכילת מצה הוא עד חצות‪ ,‬א"כ לדעת הגדול‬ ‫שבריטב״א שהשינה בכלל הגז״ש‪ ,‬בעינן שגם יישן בסוכה עכ"פ לפני חצות דוקא"‪ .‬עכ״ל‪.‬‬ ‫ולפי דבריו א״ש טפי מש"כ הלקט יושר‪ :‬דהתרומת הדשן אינו ישן בערב סוכות בצהרים כדי שיוכל לישון לתאבון בלילה‪,‬‬ ‫דלכא' צ״ע הרי גם מי שישן ביום בדרך כלל נרדם בלילה ומהו החשש? ולפי החומרא של ה״להורות נתן" א״ש‪ ,‬דמי שישן‬ ‫ביום אינו מצליח לישון קודם חצות‪[ ...‬אולם מלשונו משמע דלאו משום החשש שלא ירדם בלילה קאתינן עלה‪ ,‬אלא דשינת היום ‪-‬‬ ‫דשינת הלילה‪ .‬וצ״ב]‪.‬‬ ‫פוגם‬ ‫אולם הגאוך רבי משה שטרנבוך שליט״א (תשובות והנהגות חלק ז' סי' ע״ז) דחה חומרא זו‪ .‬וז״ל‪" :‬ראיתי בקובץ תורני שמביא‬ ‫מהג״ר אליהו ברוך פינקל (ר״מ בישיבת מיר בעיה״ק) שהעיר דכמו שצריך לאכול הפת בסוכה בליל א' קודם חצות‪ ,‬הכ"נ לשיטת‬ ‫הסוברים דבכלל חיוב אכילת פת דילפינן ממצה כלול שיאכל ויישן בסוכה‪ ,‬בעינן שגם יישן בסוכה קודם חצות‪[ .‬ובמשולחן‬ ‫רבי אליהו ברוך עמ' קל״ט הובא שהיה אומר‪ :‬שזה ״א געשמאקע חומרא״]‪.‬‬ ‫ויש לדחות‪ ,‬דגם הסוברים דמחויב לישן בסוכה בליל ט״ו‪ ,‬מודו שקיום המצוה הוא בשעת האכילה בלבד‪ ,‬ורק בכדי שיחשב‬ ‫שאוכל בסוכה בתור שקבע הסוכה לדירתו‪ ,‬לזה בעינן שיישן גם בסוכה‪ ,‬שרק באכילה ושינה יחדיו (שזהו בעלמא שימושי‬ ‫דירה) נחשב שקבע הסוכה לדירתו‪ ,‬ובזה שקבע הסוכה לדירתו ע״י אכילה ושינה‪ ,‬נחשב שמה שמתחילה אכל בסוכה לא היה‬ ‫זה בדרך ארעי בעלמא אלא בדרך שקבע הסוכה לדירתו‪ .‬וא"כ כיון שאינו מקיים המצוה בשינה גופא והוא רק שעי״ז יקיימו‬ ‫המצוה באכילה‪ ,‬שפיר יש לצדד דרק האכילה שבזה מקיים המצוה בעינן לעשותה קודם חצות‪ ,‬אבל השינה שאין בזה קיום‬ ‫המצוה‪ ,‬לא בעינן קודם חצות‪ ,‬וגם כשישן לאחר חצות מועיל שעי״ז נחשב שמה שאכל בתחילתו היה זה בדרך קביעות"‪ .‬עכ״ל‪.‬‬ ‫מי שלא הצליח להירדם בליל יו״ט דסוכות האם קיים מצות שינה בסוכה‬ ‫נמצא עד עתה‪ .‬שיש וויכוח בגדר החיוב שינה בליל יו"ט דסוכות‪ .‬דלהגר"נ גשטטנר עצם "השינה" הוי מצוה כמו הכזית‬ ‫הראשון‪ .‬ולהגר"מ שטרנבוך השינה היא רק היכ"ת לאשווי 'קביעות' לכזית הראשון‪ ,‬והוי השלמה למצות אכילה‪.‬‬ ‫והנה ראיתי בספר אחד‪ ,‬שהביא שמסופר על אחד מגדולי האדמורי״ם שמרוב התרגשות ממצות ד' מינים לא נרדם כל הלילה‬ ‫דליל יו״ט‪ ,‬וכתב שם דלכא' אותו אדמו״ר ביטל מצות שינה בסוכה אליבא דהגדול מצרפת שהובא בריטב״א הנ״ל‪.‬‬ ‫ולכא' כל הטענה על אותו אדמו״ר‪ ,‬זה רק להבנת הגר"נ גשטטנר והג״ר אליהו ברוך פינקל הנ״ל דהשינה עצמה הוי "מצוה"‬ ‫דומיא דאכילת הכזית הראשון‪ ,‬בזה י״ל דמי שלא נרדם לא קיים את המצות שינה [דומיא דמי שלא אכל כזית פת]‪ .‬אבל‬ ‫להגר״מ שטרנבוך דאין השינה עצמה מצוה בפנ״ע אלא רק היכ״ת לאשווי 'קביעות' לכזית הראשון‪ ,‬בזה יש קצת לצדד דסגי‬ ‫בעצם "כניסתו לשינה" בסוכה‪ ,‬אף אם לבסוף לא עלה בידו להירדם‪ ,‬כיוך דקבע את מקום שינתו בסוכה סגי בזה לאשווי‬ ‫שהכזית הראשון היה בקביעות ולא בדרך ארעי‪ ,‬ואין צריך את עצם השינה עצמה‪ .‬ויש לדון‪.‬‬ ‫‪15‬‬ ‫הנענועים מעין 'מלכיות' ‪ -‬לרמז לנו דהלולב‬ ‫שמראה על 'ניצחון בדין' ‪ -‬זה בזכות המלכת ה'‬ ‫הגאון רבי שלמה קלוגר זצ״ל בחכמת שלמה (גליון השו״ע‪ ,‬תרנ״א סוף סעי' ה') כתב‪ :‬״נענוע הלולב היא מעין קבלת מלכות שמים‬ ‫בקריאת שמע‪ ,‬דבקריאת שמע הוי להמליך אותו יתברך למעלה ולמטה ולד' רוחות שבעולם‪ ,‬וכן הוי נענוע הלולב לד' רוחות‬ ‫ולמעלה ולמטה לקבל מלכותו כמו בקריאת שמע״‪[ .‬ומקורו בגמ' בסוכה (דף ל״ו‪ ,‬ב') ״א״ר יוחנן מוליך ומביא למי שהארבע רוחות שלו מעלה‬ ‫ומוריד למי שהשמים והארץ שלו״‪ .‬ובהליכות שלמה (פי״א דבר הלכה אות ל״ב) כתב מרן הגרש״ז זצ״ל‪ :‬״יש להסתפק האם צריך לכוין שהוא מנענע למי‬ ‫שד' רוחות ושמים וארץ שלו‪ ,‬כדי לעצור רוחות וטללים רעים‪ ,‬כיון שכל תקנת הנענועים היתה לשם כך כמבואר בגמ'‪ ,‬או דאע״פ שזהו סיבת התקנה מ״מ אין‬ ‫מוטל על האדם לכוין אלא שהוא מקיים מצוה דרבנן‪ .‬וצ״ע]‪.‬‬ ‫ממשיך הג״ר שלמה קלוגר‪ :‬״והנה ידוע [ויקרא רבה פרשה ל'] דהלולב מרמז מה שנצחו ישראל בדין בראש השנה‪ .‬ובמה נצחו?‬ ‫הוא כמו שאמרו חז״ל בראש השנה [דף ל״ד‪ ,‬ב'] ״המליכוני עליכם כדי שיעלה זכרוניכם לפני לטובה״‪ ,‬אם כן על ידי מה‬ ‫שממליכין אותו יתברך למטה ואומרים 'מלך על כל הארץ' ועושין אותו מלך‪ ,‬לכך זכו בדין‪ .‬וכיון דהלולב מרמז דנצחו בדין‪,‬‬ ‫מנענעין בו תחלה לד' רוחות ואחר כך למעלה ולמטה לרמז דב״קבלת מלכות שמים״ זה ‪ -‬זכינו בדין״‪ .‬עכ״ל‪ .‬עיי״ש‪.‬‬ ‫ונראה להוסיף‪ ,‬דכיון דיש בנענועים ענין של ״המלכת הקב״ה״ דומיא דהמלכת הקב״ה בראש השנה‪ ,‬לכן אנו ״אוגדין״‬ ‫בארבעת המינים את כל החלקים שיש בכלל ישראל ל״ אגודה אחת״ (צדיק שיש בו טעם וריח‪ ,‬רשע וכו'‪ ,‬כידוע מהמדרש)‪,‬‬ ‫דבזמן 'המלכה' צריך שלא יהיה שום פירוד‪ ,‬כמש״כ בספרי (וזאת הברכה פיסקא שמ״ו) ״ויהי בישרון מלך ‪ -‬אימתי ‪ -‬בהתאסף‬ ‫ראשי עם יחד שבטי ישראל״‪ -‬כשהם עשוים אגודה אחת ולא כשהם עשוים אגודות אגודות״‪ .‬עכ״ל הספרי‪.‬‬ ‫וכן בשופר מצינו בר״ה (דף ל״ד) דכתב הריטב״א דהטעם דהתקין רבי אבוה (שם) לתקוע תשר״ת תש״ת תר״ת הוא משום‬ ‫שכל אלו היו מנהגים חלוקין ‪ -‬היו שתקעו תשר״ת‪ ,‬היו שתקעו תש״ת‪ ,‬והיו שתקעו תר״ת‪ ,‬וכדי להשוות המנהגים ושלא תהא‬ ‫תורה כשתי תורות (ושלא תראה חלוקה‪ .‬לשון רבינו חננאל שם) התקין רבי אבוה לתקוע כל סוגי המנהגים‪ .‬וצ״ב מהו הטעם‬ ‫שדוקא בשופר עבדינן את כל סוגי המנהגים השונים‪ ,‬שלא מצינו כן בשאר מצוות‪.‬‬ ‫ושמעתי ממרן הגרמ״צ ברגמן שליט״א לבאר‪ ,‬דהנה בתקיעת שופר אנו ממליכים את ה' ״למלך״ [כמש״כ בגמ' בר״ה ט״ז‬ ‫שתמלכוני עליכם‪ ...‬ובמה בשופר (וקאי גם על מלכויות‪ .‬ריטב״א שם)]‪ ,‬ובזמן 'ההמלכה' צריך שלא יהיה שום פירוד ומחלוקת‬ ‫ומנהגים שונים‪ ,‬כמש״כ בספרי הנ״ל ״ויהי בישרון מלך ‪ -‬אימתי ‪ -‬בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל״‪ -‬כשהם עשוים‬ ‫אגודה אחת ולא כשהם עשוים אגודות אגודות״‪ .‬עכ״ל הספרי‪ .‬ולהכי דוקא ״בתקיעת שופר״ עבדינן את כל המנהגים‪ ,‬שלא‬ ‫יראה ח״ו איזה פירוד‪ .‬לקיים מה שנאמר ״יחד שבטי ישראל״ ‪ -‬באגודה אחת‪.‬‬ ‫מכתב מהגרעק״א‬ ‫ב״ה‪ ,‬ג' בשבת י״ב אלול פ״ק פוזנא‬ ‫שנות חיים ושלו' דשנים ורעננים‬ ‫לכבוד ידידי כל העדה קדושה נכבדיה ויקריה קצינים בק״ק וואלשטיין יע״א‬ ‫כהיום בבוא לביתי כבוד ידידי מחו' הרב המהא״ג אב״ד דקהלתכם יצ״ו ד' יאריך ימיו ושנותיו בטוב‪ ,‬שמחתי לקראתו כי בא‬ ‫צדיק זה לבית מלוני‪ ,‬והתעלסתי עמו באהבים ערך שעה‪.‬‬ ‫אולם אח״ז נעויתי משמוע כי רבתה המריבה בשעריכם בעניני חברות ובשאר ענינים‪ ,‬לוחמים זה מול זה‪ ,‬גדול עד לשמים‬ ‫בעו״ה‪...‬‬ ‫ואתם ידידי שימו לבבכם ותנו דעתכם להשלים יחד‪ ...‬ובפרטות כעת בימים הקדושים אשר התפילות כשהעדה בשלו'‬ ‫מתקבלים לטובה‪ ,‬ואנחנו מזכירים בתפילות ״מלכות״ וכתיב ויהי בישורון מלך‪ ,‬בהתאסף‪ ,‬כלומר אימתי מייחד‬ ‫מלכותו בישורון‪ ,‬בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל‪ ,‬שיהיה הכל באחדות ראשים וההמונים‪ .‬שמעו אלי ותשלימו‬ ‫קודם יום הדין הגדול והנורא‪ ,‬ויהי ד' עמכם‪ ,‬ותזכו לצאת בדימוס להחקק לחיים טובים ארוכים דשנים ורעננים‪.‬‬ ‫כעתירת ידידכם דש״ת בלו״נ‬ ‫הק' עקיבא גינז‬ ‫[נדפס ב״כתב וחותם״ בעמ' האחרון]‬ ‫למה מרן הח״ח התפייס עם ר' מאיר שמחה דוקא בהל' שופר‬ ‫ידוע שמרן הח״ח לא הביא במשנ״ב פסקים מגדולי דורו בשמם [גם כאשר מזכיר דבר ממה שממע מאחד מגדולי דורו אינו מזכירו בשמו‪ ,‬עיין‬ ‫בביאור הלכה (סי' קמ״ב ד״ה בפחות)‪ :‬״והראני גדול אחד שמפורש בר״ן וכו' (וידוע דזהו ראש ישיבת ראדין הג״ר משה לנדינסקי זצ״ל)]‪ .‬זולת פעם אחת‬ ‫בהל' שופר סי' תקפ״ה‪ ,‬ב' שהביא מדברי מרן הגאון ר' מאיר שמחה בעל ה״אור שמח״‪ ,‬בטעם שתוקעים בימין‪ ,‬וידוע שהסיבה‬ ‫לכך‪ ,‬שבועידת פטרבורג‪ ,‬היה ביניהם חליפת דברים קשה‪ ,‬ורצה הח״ח לפייסו ולהראות שאין בלבו על ר' מאיר שמחה‪.‬‬ ‫וחשבתי‪ ,‬למה הח״ח הביא מדבריו של הגאון ר' מאיר שמחה דוקא בהל' שופר‪ ,‬ולא הביא מדבריו למשל בהל' יוה״כ כאשר ציין‬ ‫בשעה״צ את הגרעק״א שיוה״כ שחל בשבת יש חובת ״קידוש״ [וחולה ל״ע שאוכל חייב בקידוש]‪ ,‬יכל מרן הח״ח לכתוב‪:‬‬ ‫״ודעת הגאון מהר״ר מאיר שמחה הכהן בספר אור שמח הל' עבודת יוה״כ שאין חובת קידוש״‪ .‬וכן למשל בהל' חנוכה שכתב‬ ‫המשנה ברורה שעני אינו חייב למכור כסותו עבור נרות ההידור‪ ,‬יכל מרן הח״ח לכתוב‪ :‬״והגאון מהר״ר מאיר שמחה הכהן‬ ‫בספר אור שמח דקדק מהרמב״ם שמוכר כסותו גם עבור נרות ההידור״‪ .‬בפשוטו י״ל דכשהביאו בהל' שופר הוא לא חרג‬ ‫ממנהגו לגמרי דהביאו רק על ״טעמו של מנהג״ ולא הביא ממנו ״פסק הלכה״‪.‬‬ ‫וע״ד צחות י״ ל דדוקא בשופר ‪ -‬שזה המלכה ‪ -‬וצריך להיות באגודה אחת וכדכתיב ״ויהי בישורון מלך״ ‪ -‬אימתי‪ :‬בהתאסף‬ ‫״ רא שי עם ״ ‪ -‬אז ראה הח״ח להתאסף ביחד עם ר' מאיר שמחה ולהביא ביאורו בהא דתוקעין ‪ -‬וממליכין להקב״ה ‪ -‬בימין‪.‬‬ ‫ניתן לקבל את הקונטרס בכתובות מייל‪k05041716l5@ pmail.com :‬‬ ‫ניתן להשיג את הקונטרס בבית אמי שתחי' רחוב סוקולוב ‪ 24‬בני ברק‪.‬‬ ‫בקשה‪ :‬הוצאות הדפוס מאד יקרות‪ ,‬ואשמח עם כל תרומה‪ .‬וזכות התורה הקדושה תעמוד לתורמים להתברך בשנה טובה ומוברכת‪,‬‬ ‫ולהרבה סייעתא דשמיא בכל הענינים‪ ,‬ולאריכות ימים ושנים טובות מתוך בריאות ונחת‪ ,‬וימלא ה' כל משאלות לבם לטובה ולברכה‪.‬‬ ‫לתרומות‪ :‬בנק פועלים‪ ,‬סניף ‪ ,655‬מספר חשבון‪174224 :‬‬ ‫בברכת ״מועדים לשמחה״‬ ‫להערות יצחק קופל‪0504171615 :‬‬ ‫‪16‬‬ ‫למעשה‬ ‫פרק יט‬ ‫המועד‬ ‫פרק יט‬ ‫הלכות חוה"מ המצויות בחג הסוכות‬ ‫קטיפת ד' מינים‬ ‫א‪ .‬מותר לקטוף ארבעת המינים ואף אם יצטרכו לכך מלאכה שהיא מעשה אומן וטירחה‬ ‫מרובה‪ ,‬וכנתבאר בפרק טז' בדין מלאכה לצורך מצוה חיובית שזמנה במועד‪.‬‬ ‫עשיית קישוטים‬ ‫ב‪ .‬הכנת קישוטים לצורך נוי הסוכה מותר רק במעשה הדיוט ולא במעשה אומן‪ ,‬וכנתבאר‬ ‫בפרק הנ״ל בדין מלאכה לצורך מצוה שאינה עוברת‪.‬‬ ‫תיקון כלי נגינה‬ ‫ג‪ .‬תיקון כלי נגינה לצורך שמחת החג או שמחת בית השואבה במעשה הדיוט מותר‪,‬‬ ‫ובמעשה אומן יעשהא שאלת חכם‪ ,‬ועיין עוד במה שיבואר בפרק טז' בענין זה‪.‬‬ ‫מודעות לשמחת בית השואבה‬ ‫ד‪ .‬מותר להדפיס מודעות לצורך קיום שמחת בית השואבהב‪ ,‬ובלבד שלא יכוין מלאכתוג‪,‬‬ ‫ואם כיון למועד צ״ע אם מותר להשתמש בהםד‪.‬‬ ‫בניית והרחבת סוכה‬ ‫ה‪ .‬בניית סוכה למי שאין לו סוכה מותר לעשות וגם במעשה אומן‪ ,‬ואף בכיון מלאכתו‬ ‫מותר‪ ,‬ולכתחילה לא יכוין‪ ,‬ואם יש לו סוכה וחפץ להרחיב שיהיה נוח יותר מותר רק‬ ‫במעשה הדיוט כנתבאר הכל בפרק טז'‪.‬‬ ‫ו‪ .‬לצורך אחרים בחינם מותר בכל אופן‪ ,‬ולצורך אחרים אסור בשכר במעשה אומן‬ ‫כנתבאר שם‪.‬‬ ‫א שהרי אסור מעשה אומן לצורך המועד‪ ,‬אלא שיש לדון אם דבר זה נחשב כצרכי רבים שהותר אף במעשה אומן כמבואר‬ ‫א‪.‬‬ ‫בסימן תקמד'‪.‬‬ ‫שהרי יש בהם צורך המועד‪.‬‬ ‫ב‪.‬‬ ‫וכדין כל צורך המועד שאסור לכוין מלאכה‪ ,‬וכמבואר בסימן תקמ' במ״ב סק״א ובשעה״צ תקמה' לא'‪.‬‬ ‫ג‪.‬‬ ‫וכנתבאר בסוף פרק יח' דאסור להנות ממעשה חוה״מ לעושה במזיד‪ ,‬אמנם אם נימא שנחשב כצרכי ציבור אף שלכתחילה‬ ‫ד‪.‬‬ ‫לא יכוין כמבואר בבה״ל בסימן תקמד' ומ״מ אינו נאסר במכוין כמבואר שם‪.‬‬ ‫תדפיס מהקונטרס ״המועד למעשה״ על הלכות חוה״מ אשר כולל עשרות דוגמאות מצויות ומעשיות‬ ‫ניתן להשיג בטלפון ‪ , 0534168539‬או במייל ‪A42028966@GMAIL.COM‬‬ ‫למעשה‬ ‫הלכות חוה״מ המצויות בחג הסוכות‬ ‫המועד‬ ‫בניית פרענצעיס'‬ ‫ז‪ .‬בניית פרענצעיס' יש לדון להתיר במעשה אומן כיון שיש בזה צרכי רבים וכנתבאר‬ ‫הלכותיהם בפרק טו'‪.‬‬ ‫כתיבת רשימת קניות לחג‬ ‫ח‪ .‬מותר לרשום קניות הנצרכות לחג ללא שינוי כדין כתיבה לצורך אוכל נפש וכמבואר‬ ‫בפרק ח' הלכה כח'‪.‬‬ ‫הכנת ריבת אתרוגים‬ ‫ט‪ .‬אסור להכין ריבת אתרוגים לצורך שימוש אחר החגה‪ ,‬ואף להכין כדי לתת לאדם‬ ‫שנוסע למקום שלא יהיה לו נראה לאסורי‪.‬‬ ‫תיקונים בספר תורה‬ ‫י‪ .‬ספר תורה הנצרך לקריאה בשבת חוה״מ או שמחת תורה מותר לתקנו גם במעשה אומן‬ ‫כנתבאר בתחילת סימן תקמה'‪.‬‬ ‫בישול לצורך אחרי החג‬ ‫יא‪ .‬אסור לבשל לצורך אחר החג‪ ,‬ואף מי שיש לו סעודת מצוה כגון ברית וכיו״ב‪ ,‬ואף‬ ‫אם עי״ז לא יספיק לבשל הכל ויצטרך לקנות ולהוציא ע״ז כסף וכנתבאר בפרק ו' הלכה‬ ‫לה'‪ ,‬ואפשר ע״י ריבוי בשיעורים וכנתבאר שם הלכה כה'‪.‬‬ ‫הכנת אוכל להקפות שניות‬ ‫יב‪ .‬הכנת אוכל למוצאי החג לצורך הקפות שניות יש להסתפק אם דינו כצרכי רבים‬ ‫שהותר לצורך זה מלאכה שלא לצורך המועד במעשה הדיוט‪.‬‬ ‫ה וככל מלאכת הדיוט שאסורה שלא לצורך המועד‪.‬‬ ‫ה‪.‬‬ ‫ו ואף שיש סגולה גדולה בדבר נראה שאינו נחשב כדבר האבד וצ"ע‪.‬‬ ‫ו‪.‬‬ ‫תדפיס מהקונטרס ״המועד למעשה״ על הלכות חוה״מ אשר כולל עשרות דוגמאות מצויות ומעשיות‬ ‫ניתן להשיג בטלפון ‪ , 0534168539‬או במייל ‪A42028966@GMAIL.COM‬‬ ‫מיסודו ש\‬ ‫^ י< ז ד‪ 7‬ייץ(‬ ‫נותן טעם‬ ‫מתוק מדבש ההלכה‪ ,‬המדע‬ ‫והסודות שמאחורי חלת הדבש‬ ‫משולחן‬ ‫מוקד הכשרות‬ ‫שאלות ותשובות‬ ‫המסע שהחל בשנת השמיטה תשנ‪7‬״א‬ ‫שהגיעו לשולחנם‬ ‫של רבני מוקד הכשרות‬ ‫בכפר עכברה‪ ,‬הפך למפעל של עשרות‬ ‫שנות הקפדה • הגאון רבי יעקב‬ ‫זילברברג שליט״א‪ ,‬ר״מ ותיק בישיבת‬ ‫׳תפארת יעקב׳ בזכרוךיעקב‪ ,‬חושף את‬ ‫הסודות שמאחורי ההדסים המהודרים‬ ‫של ׳שארית ישראל׳‪ :‬כיצד בוחנים אלפי‬ ‫עלים‪ ,‬מהו ׳חוט המקיף׳‪ ,‬מדוע חשוב‬ ‫שההדס יהיה ׳מעוצה׳ ‪ -‬וכמה הדסים‬ ‫נפסלים בדרך אל השילוש המושלם •‬ ‫מרדכי ברזל‬ ‫ערב סוכות‪ ,‬בני ברק‪ .‬בעוד הרחובות הופכים‬ ‫לים של סכך‪ ,‬לולבים ואתרוגים‪ ,‬יש מי שמשקפי‬ ‫המגדלת שלו מכוונים אל הפרט הזעיר ביותר‬ ‫במצוות ארבעת המינים‪ :‬העלה הזעיר של ההדס‪.‬‬ ‫הם צמחו במשך חודשים בחלקות גידול שנבחרו‬ ‫בקפידה‪ ,‬נבדקו במדגמים‪ ,‬נקצצו בעיתוי מדויק‪,‬‬ ‫נארזו והובלו‪ .‬אולם המבחן הגדול עדיין ממתין‬ ‫להם‪ :‬שולחן המיון‪.‬‬ ‫זל‪67/7‬‬ ‫שם‪ ,‬תחת עיניהם הבוחנות של ממיינים מנוסים‪,‬‬ ‫נפתח כל צרור‪ .‬הדס אחר הדס‪ ,‬קן אחר קן‪ ,‬עלה‬ ‫אחר עלה‪ .‬כל סטייה זעירה נבחנת‪ .‬כל שלישיית‬ ‫עלים נמדדת‪ .‬ענף שנראה לעין בלתי־מקצועית‬ ‫נאה‪ ,‬ירוק ומושלם‪ ,‬עלול להיפסל מרמת ההידור‬ ‫הגבוהה בגלל מרחק זעיר בין בסיסי העלים‪.‬‬ ‫מאחורי מלאכת המיון המדוקדקת הזו עומד‬ ‫של ההידוד‬ ‫‪p‬‬ ‫?‬ ‫‪n‬‬ ‫הגאון רבי יעקב זילברברג שליט״א מבני ברק‪,‬‬ ‫המכהן זה שנים רבות כר״מ בישיבת 'תפארת‬ ‫יעקב‪ ,‬בזכרון־יעקב‪ .‬במשך השנה הוא שקוע‬ ‫בעולמה של הישיבה ובהרבצת תורה לתלמידים;‬ ‫בהתקרב חג הסוכות הוא שב אל עיסוק נוסף‪,‬‬ ‫שנולד כמעט במקרה לפני יותר מארבעים שנה‬ ‫והפך מאז למפעל חיים‪ :‬הדסים מהודרים תחת‬ ‫כשרות לשארית ישראל‪.,‬‬ ‫מהנעשה בשטח » ‪04‬‬ ‫"המוטו שלנו הוא הדסים בלי פשרות"‪.‬‬ ‫כמעט באותו קו ממש‪ .‬לא הסתמכות על רצועה‬ ‫רחבה‪ ,‬לא צירוף של מרחק נראה לעין‪ ,‬אלא שילוש‬ ‫הכול התחיל‬ ‫אפשר לשמוע במשפט הזה את כל הדרך הארוכה‪ :‬את‬ ‫שליחות האברכים בשנת השמיטה תשמ״א; את המסע‬ ‫לעכברה; את ההדסים שנמכרו ללא רווח; את הסיורים בין‬ ‫מגדלי הארץ; את ההתלהבות של ימי הקמת "דגל התורה״;‬ ‫הדוק וברור ככל האפשר‪.‬‬ ‫זה נשמע כמו פרט זעיר‪ ,‬אך הוא הופך את מלאכת‬ ‫המיון לעבודה מפרכת‪.‬‬ ‫בשמיטה‬ ‫הסיפור מחזיר אותנו לשנת תשמ"א‪.‬‬ ‫ואת אלפי השעות שעברו מאז ליד שולחנות המיון‪.‬‬ ‫עשרים וחמישה עלים‪ ,‬אלפי פעמים‬ ‫שנת שמיטה שררה בארץ‪ ,‬ובבתי המדרש התעורר‬ ‫הממיין נוטל לידיו ענף אחד‪ .‬הוא אינו יכול‬ ‫דיון מעשי‪ :‬מה דינם של הדסים שגדלו בשנת‬ ‫בסופו של דבר‪ ,‬הקונה נוטל לידיו שלושה ענפים קטנים‬ ‫להתרשם מן המראה הכללי ולהניחו באריזה‪ .‬עליו‬ ‫השביעית? כידוע‪ ,‬נחלקו הפוסקים אם הדס העומד‬ ‫ומצרף אותם אל הלולב‪ .‬הוא אינו רואה את ההדסים‬ ‫לעבור קן אחר קן ולבחון את נקודת יציאתו של‬ ‫לריח נוהגת בו קדושת שביעית‪ .‬עד אותה שנה לא‬ ‫שנפסלו‪ ,‬את המשלוחים שלא עמדו בציפיות ואת העיניים‬ ‫כל עלה‪.‬‬ ‫היה הנושא מצוי במיוחד בתודעת הציבור הרחב‪,‬‬ ‫שבחנו אלפי בסיסי עלים‪ .‬הוא רואה רק ענף ירוק‪ ,‬צפוף‬ ‫בהדס אחד עשויים להיבדק כעשרים וחמישה עלים‪.‬‬ ‫ורבים לא נהגו להחמיר בו‪ .‬אולם בשנת תשמ"א‬ ‫ונאה‪.‬‬ ‫את הבדיקה הזו יש להכפיל באלפי הדסים‪ .‬שעות‬ ‫התעוררו אברכים ובני תורה לחפש הדסים שלא‬ ‫ארוכות חולפות ליד שולחנות המיון‪ ,‬כשהעיניים‬ ‫יהיה בהם כל חשש שביעית‪.‬‬ ‫אבל לפעמים עולם שלם של הידור תלוי בחוט אחד‪.‬‬ ‫מתאמצות לזהות הבדלים של מילימטרים ולעיתים‬ ‫הרב זילברברג‪ ,‬אז אברך צעיר בכולל של הרב‬ ‫פחות מכך‪.‬‬ ‫איברמס‪ ,‬נשלח בשליחות קבוצת אברכים למשימה‬ ‫חוט דק עד מאוד‪.‬‬ ‫הבדיקה אינה יכולה להיעשות בחיפזון‪ .‬הדס‬ ‫לא שגרתית‪ .‬היעד היה עכברה‪ ,‬כפר ערבי ששכן‬ ‫שנראה ממבט ראשון משולש כולו‪ ,‬עשוי להתגלות‬ ‫בפאתי צפת ובו גידלו התושבים הדסים‪.‬‬ ‫בבחינה מדוקדקת כמי שחלק מקניו אינם עומדים‬ ‫הנסיעה מבני ברק אל פאתי צפת באותם ימים לא‬ ‫ברמת ההידור הנדרשת‪ .‬לעיתים די בעלה אחד‬ ‫הייתה קפיצה קלה בכביש מהיר‪ .‬הרב זילברברג‬ ‫שבסיסו גבוה מעט מחבריו כדי להוריד את אותו‬ ‫יצא צפונה‪ ,‬הגיע אל מגדלי ההדסים המקומיים‬ ‫קן מחשבון השילוש‪.‬‬ ‫ובא עמם בדברים‪ .‬לאחר שבדק את הסחורה‪ ,‬רכש‬ ‫הרב זילברברג אינו קונה את ההדסים בעיניים‬ ‫כמות גדולה של הדסים והוביל אותה לבני ברק‪.‬‬ ‫עצומות‪ .‬לפני הרכישה הוא עורך מדגם שנועד‬ ‫ההדסים נמכרו לאברכים במחיר העלות‪ .‬לא הייתה‬ ‫להוכיח כי בחלקה או במשלוח קיים פוטנציאל‬ ‫כאן יוזמה מסחרית‪ ,‬וגם לא מחשבה על עיסוק‬ ‫ממשי לאחוז גבוה של הדסים משולשים‪ .‬אלא שגם‬ ‫קבוע‪ .‬זו הייתה שליחות חד־פעמית שנועדה לספק‬ ‫המדגם הטוב ביותר אינו יכול להחליף את המיון‬ ‫לבני הכולל הדסים ללא חשש שביעית‪.‬‬ ‫הפרטני‪.‬‬ ‫אלא שמשהו באותו מסע צפונה‪ ,‬במפגש עם‬ ‫רק כשהמשלוח נפתח וכל ענף נבדק לעצמו‪,‬‬ ‫המגדלים ובחיפוש אחר הענפים המהודרים‪ ,‬נגע‬ ‫מתגלה התמונה המלאה‪ .‬לא אחת נפסלים מן הרמה‬ ‫בלבו של האברך הצעיר‪ .‬העיסוק החד־פעמי הוליד‬ ‫הגבוהה אחוזים ניכרים מן ההדסים שנרכשו‪ .‬הם‬ ‫אהבה לדבר‪.‬‬ ‫מועברים לרמות כשרות אחרות‪ ,‬ורק ההדסים‬ ‫"נקשרתי לזה"‪ ,‬הוא מספר‪" .‬התחלתי להתעניין‬ ‫שנמצאו משולשים לכל אורכם לפי אמת המידה‬ ‫בהדסים‪ ,‬ללמוד את התחום ולראות היכן אפשר‬ ‫המחמירה נותרים באריזת ההידור‪.‬‬ ‫להשיג הדסים משובחים באמת"‪.‬‬ ‫מאחורי כל אריזה כזו מסתתר אפוא גם סיכון‬ ‫מאותה שנה המשיך הרב זילברברג לעסוק בהדסים‬ ‫כספי לא מבוטל‪ .‬את המשלוח צריך לרכוש מראש‪,‬‬ ‫מדי ערב חג הסוכות‪ .‬הוא נסע ברחבי הארץ‪ ,‬פגש‬ ‫אולם איש אינו יכול להבטיח כמה ממנו ישרוד את‬ ‫מגדלים‪ ,‬בדק חלקות‪ ,‬בחן זנים ולמד לזהות את‬ ‫המיון הקפדני‪.‬‬ ‫ההבדלים הקטנים שבין הדס נאה להדס מהודר‬ ‫"יכולים להיות משלוחים שנראים מצוינים"‪,‬‬ ‫באמת‪ .‬משנה לשנה הצטבר הניסיון‪ ,‬ושמו החל‬ ‫מספר הרב זילברברג‪" ,‬אבל כשמתחילים לבדוק‬ ‫להתפרסם בקרב מבקשי ההידור כמי שמשווק‬ ‫הדס־הדס‪ ,‬מתברר שחלק גדול אינו מתאים לרמה‬ ‫הדסים ברמה גבוהה במיוחד‪.‬‬ ‫שאנחנו דורשים‪ .‬אם החלטנו על רמת הידור‬ ‫מסוימת‪ ,‬לא משנים אותה בגלל ההפסד‪ .‬מה שלא‬ ‫הדסים של ״דגל״‬ ‫עומד בה ‪ -‬יוצא"‪.‬‬ ‫פרק מיוחד בתולדות ההדסים נפתח עם הקמתה‬ ‫של תנועת "דגל התורה"‪.‬‬ ‫לא צעיר מדי‬ ‫הימים היו ימי התעוררות גדולה‪ .‬ציבור בני התורה‬ ‫השילוש הוא אמנם המבחן ההלכתי המוכר ביותר‪,‬‬ ‫חש כי קם לו בית ציבורי משלו‪ ,‬וההתלהבות‬ ‫אך הוא אינו המבחן היחיד‪.‬‬ ‫הקיפה כל דבר שנשא את שמה של התנועה‬ ‫הדס איכותי צריך להיקצץ בזמן הנכון‪ .‬הדסים‬ ‫החדשה‪ .‬במסגרת הפעילות התבקש הרב זילברברג‬ ‫שנקטפו בשלב מוקדם מדי עדיין אינם "מעוצים"‬ ‫לשווק את ההדסים תחת שמה של "דגל התורה"‪.‬‬ ‫דיים ‪ -‬הענף והעלים עודם צעירים ורכים‪ .‬למראית‬ ‫ההיענות הייתה גדולה‪ .‬רבנים‪ ,‬ראשי ישיבות‬ ‫עין הם עשויים להיות ירוקים ורעננים מאוד‪ ,‬אולם‬ ‫ואברכים ביקשו לרכוש את ההדסים ששמם כבר‬ ‫עמידותם נמוכה יותר והם עלולים לנבול במהירות‪.‬‬ ‫נודע באיכותם‪ .‬וכאשר קמה מערכת הכשרות‬ ‫ב׳שארית ישראל׳ בודקים אפוא גם את חוזקו של‬ ‫׳שארית ישראל'‪ ,‬עבר מערך ההדסים לפעול תחת‬ ‫ראש ההדס ואת מידת התעצותו‪ .‬המטרה אינה רק‬ ‫השגחתה המהודרת‪.‬‬ ‫שההדס יהיה מהודר בשעת הרכישה‪ ,‬אלא שיישאר‬ ‫מאז חלפו עשרות שנים‪ .‬שיטות הגידול התפתחו‪,‬‬ ‫נאה ורענן לאורך ימי החג‪.‬‬ ‫חלקות התחלפו ודורות של קונים עברו ליד‬ ‫לצד השילוש והחוזק קיימת גם צורת ההדס‪ .‬ענף‬ ‫הדוכנים‪ .‬דבר אחד לא השתנה‪ :‬החיפוש אחר הדס‬ ‫עקום‪ ,‬מבנה בלתי־אחיד או עלים שאינם מסודרים‬ ‫שאין בו פשרות‪.‬‬ ‫בצורה נאה עלולים לפגוע במראהו‪ .‬לכן נבחנת‬ ‫גם חזותו הכוללת‪ :‬שיהיה ישר‪ ,‬צפוף‪ ,‬רענן ובעל‬ ‫מבחן החוט‬ ‫צורה נאה ככל האפשר‪.‬‬ ‫האתגר המרכזי בהדס הוא השילוש‪.‬‬ ‫שלושת המרכיבים מתחברים יחד‪ :‬שילוש מושלם‪,‬‬ ‫כידוע‪ ,‬נפסק בשולחן ערוך שלמצווה צריך שיהיה‬ ‫חוזק ועמידות‪ ,‬והדר חיצוני הראוי למצווה‪.‬‬ ‫ההדס משולש בכל שיעורו‪ ,‬ולעניין הכשרו מעכב‬ ‫שיהיה רוב שיעורו משולש‪ .‬רוב רובם של ההדסים‬ ‫ההדסים של גדולי ישראל‬ ‫הנמכרים גם היקרים אינם בגדר זה ודאי לא כולו‬ ‫רמת המיון הבלתי־מתפשרת עשתה לה שם בעולם‬ ‫בשיעור חזו״א‪ .‬ובדרך כלל הרבה פחות מכך‪.‬‬ ‫התורה‪ .‬במהלך השנים הגיעו אל הרב זילברברג‬ ‫מרן החזו"א זצוק"ל‪ ,‬מתוך מגמה להבהיר ולהקל‪,‬‬ ‫רבנים וגדולי תורה שביקשו לרכוש דווקא את‬ ‫קבע כלל ‪ -‬כפי שהעיד משמו תלמידו הגרח״ש‬ ‫הדסיו‪.‬‬ ‫גריינימן זצוק"ל ‪ -‬ש״חוט המקיף זה ודאי טוב"‪.‬‬ ‫הוא מספר בהתרגשות על מרן הגרי"ש אלישיב‬ ‫כלומר‪ ,‬אם אפשר להעביר סביב הענף חוט אופקי‬ ‫זצוק״ל‪ ,‬מרן הגראי״ל שטינמן זצוק״ל והגאון רבי‬ ‫אחד‪ ,‬באופן שהחוט יפגוש בעת ובעונה אחת את‬ ‫חיים שאול גריינימן זצוק"ל‪ ,‬שנמנו עם רוכשי‬ ‫בסיסיהם של כל שלושת העלים‪ ,‬הרי לפנינו קן‬ ‫ההדסים‪ .‬עבורו לא הייתה זו רק הבעת אמון‬ ‫משולש‪.‬‬ ‫אישית‪ ,‬אלא אחריות כבדה‪ :‬כאשר גדולי תורה‬ ‫אלא שכאן בדיוק מתחיל ההבדל שבין כשרות‬ ‫סומכים על המיון‪ ,‬אי אפשר להרשות לעצמך לעגל‬ ‫להידור‪.‬‬ ‫פינות‪.‬‬ ‫החזון איש לא קבע באיזה עובי יהיה אותו חוט‪.‬‬ ‫האמון הזה לא נבנה באמצעות פרסום‪ .‬הוא צמח‬ ‫ככל שהחוט עבה יותר‪ ,‬הוא מסוגל לכלול בתוכו‬ ‫משנה לשנה‪ ,‬מהדס להדס ומעלה לעלה‪ .‬הקונים‬ ‫פער גדול יותר בין נקודות יציאת העלים‪ .‬ממילא‪,‬‬ ‫ידעו כי מאחורי האריזה עומדות עשרות שנות‬ ‫ככל שמבקשים לדקדק יותר בשילוש‪ ,‬כך יש‬ ‫ניסיון‪ ,‬ובעיקר נכונות לוותר על כמויות גדולות‬ ‫לבחון את העלים באמצעות חוט דק יותר‪.‬‬ ‫כדי שלא לוותר על רמת ההידור‪.‬‬ ‫בהדסי "שארית ישראל" מבקשים להגיע אל רמת‬ ‫לקראת סיומה של השיחה חוזר הרב זילברברג אל‬ ‫ההידור המרבית‪ :‬חוט דמיוני דק ביותר‪ ,‬כמעט‬ ‫המשפט המלווה את המפעל לאורך השנים‪:‬‬ ‫חסר עובי‪ .‬שלושת בסיסי העלים צריכים להיפגש‬ ‫גלאט » תשרי תשפ׳יז‬ ‫משולחן‬ ‫נותן טעם בירורההלכהלאורהמציאות‬ ‫מוקד הכשרות‬ ‫מתוק מדבש‪ :‬ההלכה‪ ,‬המדע והסודות‬ ‫ת‬‫בו‬ ‫שרושתל‬‫שו‬ ‫ת‬‫ו‬ ‫שוהלכחנם‬‫ת‬ ‫ל‬‫לו‬‫א‬ ‫עו‬‫ש‬ ‫הגי‬‫ש‬ ‫שמאחורי חלת הדבש‬ ‫רבנימוקד‬ ‫מעמד הדבש בהלכות טומאה‪ ,‬ערלה‬ ‫וכלאיים‬ ‫מכיוון שהדבש אינו נוצר מגוף הדבורה‬ ‫הדבש אינו רק מאכל טעים‪ ,‬אלא תופעה‬ ‫הלכתית וטבעית מרתקת‪ .‬במבט ראשון‪ ,‬קשה‬ ‫להבין כיצד מאכל המופק מחרק טמא מותר‬ ‫אלא מורכב בצורתו המקורית מצוף המלוקט‬ ‫למאכל‪ ,‬שהרי הכלל ההלכתי הידוע קובע‪:‬‬ ‫מפרחים ועצים שונים (כגון דבש אקליפטוס או‬ ‫"היוצא מן הטמא ‪ -‬טמא"‪ .‬אם כן‪ ,‬כיצד הפך‬ ‫פרחי בר)‪ ,‬מתעוררת שאלה לגבי מקור הצוף‪:‬‬ ‫הדבש למאכל כשר ופופולרי כל כך?‬ ‫שאלה‬ ‫ערלה‪ :‬דבש המופק מצוף של עצי ערלה ‪-‬‬ ‫בחז"ל (מסכת בכורות דף ה‪ ):‬מובאים שני‬ ‫מותר‪ .‬הכלל ההלכתי קובע שאיסור ערלה חל‬ ‫הסברים מרכזיים להתרת אכילת דבש דבורים‪:‬‬ ‫תוספי תזונה העשויים כמוסות (קפסולות)‬ ‫אינו מתמצה מגופן‪ :‬הדבורה אינה מייצרת את‬ ‫מג'לטין אשר בתוכן נוזל בו מומסים‬ ‫אך ורק על הפרי עצמו ולא על העץ או הצוף‪.‬‬ ‫קדושת שביעית‪ :‬בפרחים המיועדים לריח‪,‬‬ ‫הדבש מגופה עצמה (בשונה מחלב פרה‪ ,‬המיוצר‬ ‫חומרים חיוניים כשרים‪ .‬התכשירים אינם‬ ‫מגוף הבהמה)‪ .‬הדבורה הינה רק "מובילה" ‪-‬‬ ‫מקבלים הכשר ואולם ישנה אפשרות (לא‬ ‫שבהם "הנאתם וביעורם שווה"‪ ,‬נוהגת קדושת‬ ‫שביעית‪ .‬משום כך יש לדון האם קדושת הצוף‬ ‫היא מוצצת את הצוף מהפרחים‪ ,‬אוגרת אותו‬ ‫תמיד פרקטית) לחתוך את הכמוסה ולמצות‬ ‫בגופה‪ ,‬ומקיאה אותו בכוורת‪.‬‬ ‫מתוכה את הנוזל האם הדבר מותר?‪.‬‬ ‫עוברת גם לדבש המופק ממנו‪.‬‬ ‫כלאי הכרם‪ :‬במקרים מסוימים שבהם איסור‬ ‫גזירת הכתוב‪ :‬דעת רבי יעקב היא שהתורה‬ ‫ריבתה והתירה במפורש דבש דבורים‪.‬‬ ‫תשובה‬ ‫כלאיים אוסר אף את גוף העץ עצמו‪ ,‬יש לבחון‬ ‫הבדל מעשי בולט עולה בדין דבש צרעים‪ :‬אם‬ ‫האם איסור זה מתפשט גם אל הצוף ואל הדבש‬ ‫באפשרות זאת טמונה חומרא וקולא‪.‬‬ ‫הנוצר ממנו‪.‬‬ ‫הטעם הוא משום שהדבש אינו מתמצה מגוף‬ ‫באם הנזקק לתכשיר מוגדר חולה שאין בו‬ ‫החרק ‪ -‬גם דבש צרעים מותר‪ .‬שגם דבש זה‬ ‫סכנה מותר הוא עקרונית בבליעת תרופה‬ ‫תוצרי כוורת נוספים‪ :‬מזון מלכות‪,‬‬ ‫מופק בצורה דומה לדבורים‪ .‬אכן אם ההיתר‬ ‫לא טעימה ‪ -‬פעולה המוגדרת אכילה שלא‬ ‫הוא גזירת הכתוב מיוחדת ‪ -‬הרי שהתורה‬ ‫כדרך‪ .‬ואולם באם ההיתר הוא רק בבחינת‬ ‫פרופוליס ודונג‬ ‫התירה דבש דבורים בלבד‪.‬‬ ‫דחויה ולא הותרה הרי שבנדון דידן חובתו‬ ‫בשונה מדבש רגיל‪ ,‬בכוורת קיימים תוצרים‬ ‫בשולחן ערוך (יורה דעה סימן פ"א סעיף ט')‬ ‫להחמיר ולהוציא את הנוזל הכשר מהכמוסה‬ ‫נוספים המיוצרים ישירות מגוף הדבורה‪:‬‬ ‫נפסק להלכה שדבש צרעים מותר (אף שיש‬ ‫האסורה באם אין בכך לפגוע ביעילות‬ ‫”מזון מלכות״‪ :‬מופרש מבלוטות בראשה של‬ ‫חולקים)‪ ,‬ומכאן שעיקר הטעם ההלכתי נשען‬ ‫התרופה‪ .‬מאידך‪ ,‬מי שאינו מוגדר חולה‬ ‫הדבורה ומשמש כמאכלה של המלכה‪ .‬מכיוון‬ ‫על כך שהדבש אינו יציר גופן של הדבורים‪.‬‬ ‫שאב״ס ואינו רשאי לבלוע תרופה לא כשרה‪-‬‬ ‫שהוא מתמצה מגוף החרק עצמו‪ ,‬הוא אסור‬ ‫יכול להוציא מהכמוסה את התוכן כנ״ל‪.‬‬ ‫למאכל מדין "היוצא מן הטמא ‪ -‬טמא"‪.‬‬ ‫השלכות הלכתיות נוספות‪:‬‬ ‫ושהועלה החשש שהנוזל נאסר משום שבלע‬ ‫פרופוליס‪ :‬חומר המורכב משרף עצים‪ ,‬שעווה‬ ‫ברכת הדבש‪ :‬ב׳תורה תמימה' (ויקרא פרק י"א פס'‬ ‫את טעם הג'לטין בעודו בתוך הקפסולה‪,‬‬ ‫ורוק דבורים‪ .‬מכיוון שהוא מכיל הפרשות‬ ‫מגוף הדבורה‪ ,‬דינו ההלכתי חמור ודומה למזון‬ ‫כ"א) הביא בשם ראשונים כי מאחר ומקורו של הדבש‬ ‫דפשיטא להו‬ ‫השיבו חברי הבד״ץ‬ ‫הוא צמחי ולא מגוף הדבורה‪ ,‬היה ראוי לברך עליו‬ ‫שהקפסולות יבשות דיין בכדי לומר שאין‬ ‫מלכות‪.‬‬ ‫דונג (שעוות דבורים)‪ :‬מופרש מבלוטות בבטן‬ ‫"בורא פרי האדמה"‪ ,‬אך מכיוון שטעם הצמח אינו‬ ‫טעם נפלט מהן בכבוש והוראת פתיחת‬ ‫ניכר בו ‪ -‬ברכתו "שהכל"‪( .‬ויש שתמהו על כך‪ ,‬שהרי‬ ‫הקפסולות לא זזה ממקומה‪.‬‬ ‫הדבורה ומשמש לבניית החלות‪ .‬אינו מוגדר‬ ‫כמאכל‪.‬‬ ‫הפרחים לא ניטעו מראש עבור הדבש)‪.‬‬ ‫הנודר מן החי‪ :‬בשו"ת 'שער אפרים' ובספר 'בית הלל'‬ ‫(ס"ק ה') פסקו כי אדם שנוהג או שנדר שלא לאכול‬ ‫איכות הדבש‪ ,‬זיופים והיבטי כשרות‬ ‫"דבר מן החי" ‪ -‬מותר באכילת דבש דבורים‪ ,‬מכיוון‬ ‫למעשה‬ ‫שאינו גדל או מתמצה מגוף הדבורה‪.‬‬ ‫דבש טהור ואיכותי מכיל ריכוז גבוה של‬ ‫סוכרים טבעיים‪ ,‬ולכן נוטה להתגבש ולהיקרש‬ ‫ככל שעובר הזמן ‪ -‬תופעה המעידה על איכותו‬ ‫גויים‪ ,‬בישול ופסטור‬ ‫(ניתן להחזירו למצב נוזלי בקלות על ידי הצעת‬ ‫במשנה (עבודה זרה לט‪ ):‬מוזכר הדבש כדבר שמותר‬ ‫הכלי במים חמים)‪.‬‬ ‫לקנותו מהגוי ללא חשש‪ .‬כי משום מה נחשוש?‬ ‫מנגד‪ ,‬בענף הדבש קיימים זיופים ובעיות‬ ‫מתערובת יין נסך? היין מקלקל את הדבש‪ ,‬ולכן הגוי‬ ‫כשרות שונות‪:‬‬ ‫לא יערבב אותו‪ .‬משום חשש בישולי עכו"ם (שהגויים‬ ‫ישנם יצרנים המוהלים את הדבש בסירופ תירס‬ ‫מבשלים את הדבש להפריד את השעווה)? הדבש‬ ‫או מי סוכר‪ .‬בדבש מזויף קיים חשש של הכנסת‬ ‫נאכל כמות שהוא חי ללא בישול‪ ,‬ואין הבישול מעלה‬ ‫תמציות חומרי טעם וריח שאינם כשרים‪.‬‬ ‫או מוריד בו‪.‬‬ ‫יש המרוקנים את כל הדבש מהכוורת ומאכילים‬ ‫מכך שהגמרא תלתה את היתר בישולי עכו"ם בכך‬ ‫את הדבורים במי סוכר בזמן אגירת הצוף‪ ,‬דבר‬ ‫שדבש אינו מוצר הטעון בישול (ולא בכך שהגוי לא‬ ‫הפוגע באיכות הדבש‪.‬‬ ‫התכוון לבשל) ‪ -‬מדייק שו"ת הר"ן (סימן ה') שגם אם‬ ‫אנו בבד"ץ מקפידים על שייצור הדבש יהיה‬ ‫גוי מבשל מאכל במטרה צדדית (כמו הפרדת רכיבים‬ ‫אך ורק לדבש טהור שאין בעיות כשרות‬ ‫ולא להשבחת הטעם)‪ ,‬עדיין יש בו משום בישולי‬ ‫עצמיות‪ ,‬ואנו מוודאים כי הדבש עובר סינון‬ ‫עכו"ם‪ .‬כנגזרת מכך‪ ,‬יש הדנים האם פסטור חלב או‬ ‫כראוי מחלקי דבורים וכי רדייתו לא נעשתה‬ ‫מזון על ידי גוי (שנועד רק להשמדת חיידקים‬ ‫תוך חילול שבת‪.‬‬ ‫ולא להשבחת המאכל) נחשב כבישולי עכו"ם‪.‬‬ ‫שאלה‬ ‫רבים תמהים כיצד על מוצרי פרווה יש‬ ‫כיתוב שיש בהם את האלרגן חלב‪.‬‬ ‫תשובה‬ ‫התשובה לכך היא שמדובר במוצרים‬ ‫המיוצרים בקווים שבעבר ייצרו בהם חלב‬ ‫ונעשתה בהם הכשרה כדין‪ .‬אף שעפ"י‬ ‫הלכה די בכך מערכת החיסון היוצרת‬ ‫תגובות אלרגיות מזהה אף כמויות מזעריות‬ ‫של אלרגן שאין להן משמעות הלכתית‪.‬‬ ‫גדולי רבני הקהילות מרחבי הארץ ומירושלים הגיעו לביקורים בשחיטת ׳שארית׳ במשחטת עוף ירושלים‬ ‫יחד עם רבני השחיטה הגרא״מ שוורץ‪ ,‬הגר׳׳מ רטמן והגרי׳׳ט טורק‬ ‫בד״ץ ש ארי ת י שר אז‪,‬‬ ‫בד״ץ ש ארי ת י שראזי‬ ‫בד״ץ ש ארי ת י שר אל‬ ‫נוסד ע״י רשכבה״ג מרן הגרא״נז שך זצוקללה״ה‬ ‫נוסד ע״י רשכבה״ג נזרן הגרא״נז שך זצוקללה״ה‬ ‫נוסד ע״י רשכבה״ג מרן הגרא״מ שן־ זצוקללה״ה‬ ‫הוקם ע״י הגאב״ד הגרח״ש קרליץ זצוק״ל‬ ‫הוקם ע״י הגאב״ד הגרח״ש קרליץ זצוק״ל‬ ‫הוקם ע״י הגאב״ד הגרח״ש קרליץ זצוק״ל‬ ‫בס־־ד‪ ,‬ערב סוכות תשפדז‬ ‫בס׳ ד‪ ,‬תשרי תשפ״ז‬ ‫בסיד‪ ,‬אלול תשפ״ו‬ ‫ולקחתם לכם מן המהדרין‬ ‫זמני קבלת קהל רישום בישואין‬ ‫גם השנה הוסדר פיקוח מיוחד לבתי אריזה ומיון לד׳ מינים‬ ‫ללא ח ש ש טבל ערלה ושביעית ‪:‬‬ ‫אי שו ר‬ ‫הדסים‪:‬‬ ‫אתרוגים‪:‬‬ ‫לולבים‪:‬‬ ‫לולבי "ל מד קד קין"‬ ‫אתרוגי " ק או פ מן"‬ ‫הדסי "ל מר קד קין״‬ ‫אתרוגי " ק או פ מן"‬ ‫ה ד סי" רג ל"‬ ‫אתרוגים "ל מד קד קין"‬ ‫א תרוגי " ק או פ מן"‬ ‫הננו להודיע כי הקצבייה‪:‬‬ ‫לציבור הנרשמים לנישואיו‬ ‫המחלקה תיהיה סגורה בין התאריכים‪:‬‬ ‫פ א רג'ו‬ ‫לצערינו בשוק קיימים אלפי אתרוגים מפרדסים שאינם מפוקחים‪,‬‬ ‫ול״ע עם חששות עורלה ומורכבים‪.‬‬ ‫חובה לשים לב לקנות אך ודק בחנויות המפוקהות!‬ ‫אין לנו פיקוח על מקומות שמוכרים סחורה פתוחה‪,‬‬ ‫י״א ת שרי (»‪-)22.9.2‬כ״ג ת שרי (‪)04.10.26‬‬ ‫באריזות הסגורות חובה להופיע הולגרמה על כ* אריזה ואריזה‪,‬‬ ‫רה' הכינור ‪ 21‬גבעת זאב ירושלים‬ ‫מיום רא שון י״ד חשון תשפ״ז‬ ‫דירוג הסחורה נעשית בקפידה ע״י ממיינים ת״ח יר״ש‬ ‫יש *הקפיד שהאריזה תהיה סגורה בעת קנייתה ובחותמת הכשרות‪.‬‬ ‫שעות הפתיחה בין השעות‪:‬‬ ‫רבותינו הגאונים חברי הבד״ץ יענו לציבור על שאלות בעניני ד׳ מינים‬ ‫עו מד ת ת ה ת פי קו הנו ו ה שג ח תנו‬ ‫(שעון חורף) ‪18:00-19:30‬‬ ‫מורינו הגאון רבי אברהם הכהן רובין שליט״א‬ ‫מורינו הגאון רבי יחיאל יוסף במברגר שליט״א‬ ‫בכולל בר שאול רח' מרים מזרחי ‪ 8‬רחובות‬ ‫בביתו רח' גאולה ‪ 16,‬חיפה‬ ‫בימים‪ :‬י"א ‪ -‬י"ג תשרי‬ ‫בין השעות ‪19:00-20:30 12:30-13:30‬‬ ‫וכ שרה ל מ הדרין מן ה מהדרין‬ ‫למקרים דחופים ניתן להשאיר טפסים בת‪.‬ד‪ .‬במשרדי הבד״ץ‬ ‫מורינו הגאון רבי שבח צבי רוזנבלט שליט״א‬ ‫מורינו הגאון רבי צבי וובר שליט׳׳א‬ ‫לפתיחת תיק ניתן לשלוח טפסים למייל ‪si@sherit.org‬‬ ‫בבית ההוראה בביה"כ הליגמן בני ברק‬ ‫בביתו‪ :‬רח' כפר עברי ‪ 5‬נווה יעקב ירושלים‬ ‫בימים‪ :‬י"א ‪ -‬י"ד תשרי‪ ,‬בין השעות ‪10:00-13:00‬‬ ‫בימים‪ :‬י"א ‪ -‬י"ג תשרי‬ ‫בין השעות ‪20:00-21:00 14:30-15:30 8:30-9:30‬‬ ‫ובערב יו"ט בין השעות‪14:30-15:00 8:30-9:30 :‬‬ ‫בברכת חג כשר ושמח‬ ‫וע״ז באעה״ח‬ ‫לשכת הנישואין‬ ‫בברכת כוח״ט‬ ‫המזכירות‬ ‫המזכירות‬ ‫שלמה המלך ‪ ,19‬בני ברק ת‪.‬ד ‪ 3288‬ב״ב ‪Shlomo Hamelech st. Bnei Brak POB 3288 Bnei Brak‬‬ ‫שלמה המלך ‪ ,19‬בני ברק ת‪.‬ד ‪ 3288‬ב״ב ‪Shlomo Hamelech st. Bnei Brak POB 3288 Bnei Brak‬‬ ‫שלמה המלך ‪ ,19‬בני ברק ת‪.‬ד ‪ 3288‬ב״ב ‪Shlomo Hamelech st. Bnei Brak POB 3288 Bnei Brak‬‬ ‫‪office@sherit.org‬‬ ‫‪sheerit-israel.co.il‬‬ ‫‪03-677-7030‬‬ ‫‪03-677-3330‬‬ ‫‪office@sherit.org‬‬ ‫‪sheerit-israel.co.il‬‬ ‫‪03-677-7030‬‬ ‫‪03-677-3330‬‬ ‫‪office@sherit.org‬‬ ‫‪sheerit-israel.co.il‬‬ ‫‪03-677-7030‬‬ ‫‪03-677-3330‬‬ ‫גלאט » תשרי תשפ״ז‬ ‫יוצא לאור ע"■ הכשרות המהודרת בד״ץ שארית ישראל | שלמה המלך ‪ ,19‬בני ברק | סל׳ ‪ | 03-6773330‬מייל ‪si@sherit.org‬‬ ‫הלכות ירידת הגשמים‬ ‫מאוצרו של בעל הישלמי תודה'‬ ‫הגאון הגדול רבי בן ציון פלמן זצוקייל‬ ‫אוצר בלום בכל הקשור לימות החורף והגשמים‬ ‫הלכותיהן וספקותיהם חידושים ועיונים‬ ‫ובכל המסתעף לגשמים בהלכות שב ת תרו״מ ועוד‪.‬‬ ‫בהדפסה מרהיבה ומאירת עיניים‬ ‫כתבי ושיעורי‬ ‫רבי ש ל ו ‪ p‬ציון פלמןזצוק״ל‬ ‫ניתן להשיג בכל החנויות הספרים המובחרות‬ ‫הפצה ראשית יפה נוף‪.‬‬ ‫מ(י)צד שני‬ ‫‪<*\ r m‬‬ ‫‪H.‬‬ ‫זווית אחרת על המהפכה‬ ‫[ן‪1‬וצחאףאנ‬ ‫החרדית בהרי יהודה‬ ‫־ “ז«' ‪w‬‬ ‫מה שהחל כהיאחזות קטנה הפך ליישוב חרדי תוסס‪ ,‬עם קהילה חמה‪ ,‬מוסדות‬ ‫תורה וחינוך ותנופת פיתוח‪ .‬במיצד‪ ,‬עוד ועוד משפחות מגלות איך נראים החיים‬ ‫כשיש מקום לנשום‪ .‬פרויקט 'פסגת הכרם' של חברת אריאל פותח בפניהן דלת‬ ‫לבית רחב ידיים וליישוב הדעת‪.‬‬ ‫__________________________________________________________ ‪//‬א‪.‬ש אורי‬ ‫צרכנייה‪ ,‬גינות וכל שירותי הקהילה בתוך היישוב‪ ,‬קופות‬ ‫יש מקומות שהתדמית שלהם נשארת מאחור‪ ,‬הרבה‬ ‫חולים‪ ,‬חנויות מזון וכל מה שמשפחה צריכה‪ .‬עוד ועוד‬ ‫אחרי שהמציאות כבר התקדמה‪ .‬מיצד הוא אחד מהם‪ .‬מי‬ ‫משפחות חדשות עושות את הצעד והיישוב ממשיך‬ ‫שעדיין מדמיין קומץ בתים על גבעה שקסה בהרי יהודה‪,‬‬ ‫להתרחב ולהתפתח בקצב מואץ‪.‬‬ ‫עשוי להיות מופתע‪ :‬ההיאחזות הקסנה של פעם צמחה‬ ‫ליישוב חרדי שוקק חיים‪ .‬משפחות מגדלות כאן ילדים‪,‬‬ ‫בית בתקציב נוח‬ ‫מוסדות תורה וחינוך ממלאים את היום בתוכן‪ ,‬ושכונות‬ ‫אל איכות החיים מצטרף שיקול שקשה להתעלם ממנו‪,‬‬ ‫חדשות מצטרפות לקהילה קיימת ומבוססת‪.‬‬ ‫האפשרות לקבל הרבה יותר בית במסגרת התקציב‬ ‫המשפחתי‪ .‬בשוק שבו משפחות נדרשות לשקול כל חדר‬ ‫בתוך תנופת ההתפתחות הזו מתרחש גם שינוי בתפיסה‪.‬‬ ‫וכל מטר‪ ,‬דירה גדולה במיוחד עם מרפסת רחבת ידיים‬ ‫יותר ויותר משפחות מרשות לעצמן לבחון מחדש את‬ ‫פותחת אפשרויות אחרות‪.‬‬ ‫המשוואה המוכרת‪ :‬כמה מקום מקבלים בבית‪ ,‬איזו ילדות‬ ‫מעניקים לילדים‪ ,‬ואיך רוצים שייראה סדר היום המשפחתי‪.‬‬ ‫חדרי הילדים‪ ,‬פינת הלימוד‪ ,‬שולחן השבת והאפשרות‬ ‫לארח מקבלים מקום בתכנון‪ .‬גם המרפסת הופכת לחלק‬ ‫שנו ת חיים של שלחה אינסופית‬ ‫מחיי הבית‪ ,‬מקום לשבת מול הנוף בסוף היום‪ ,‬סוכה גדולה‬ ‫קל לדבר על נוף‪ .‬קשה יותר להסביר כמה שלווה הוא נותן‬ ‫ומפנקת וסטנדרט בניה גבוה‪.‬‬ ‫כשהוא הופך לחלק מהשגרה‪ .‬כשפותחים את הבוקר‬ ‫מול מרבד ירוק בראשיתי‪ ,‬כשהעיניים יכולות להרחיק‬ ‫פרויקט ׳פסגת הכרם׳ של חברת אריאל מגורים משלב‬ ‫מעבר לבניין שממול‪ ,‬כשהאוויר והמרחב הם חלק מסביבת‬ ‫דירות רחבות ידיים ומרפסות גדולות עם סביבת המגורים‬ ‫המגורים משהו בפנים מקבל גוון אחר‪.‬‬ ‫של מיצד וסטנדרט הבנייה של החברה‪ .‬הצעת המחיר‬ ‫האטרקטיבית הופכת את השאיפה לבית מרווח לאפשרות‬ ‫במיצד קוראים לזה ״יישוב הדעת״‪ .‬יישוב הדעת זו‬ ‫מעשית עבור משפחות שמגלות עד כמה קשה להשיג‬ ‫האפשרות לשבת ללמוד בנחת‪ ,‬לנהל חיים בלי רעש‪,‬‬ ‫זאת באזורי הביקוש‪.‬‬ ‫צפיפות‪ ,‬צעקות וצפירות‪ ,‬לחזור הביתה ולהרגיש שיש בו‬ ‫מקום לכל אחד‪ .‬הסביבה הפסטורלית והמרקם הקהילתי‬ ‫חברת אריאל מלווה יד ביד את היישוב מיצד כבר שנים‬ ‫החמים מעניקה לחיים יותר רוגע‪ ,‬יותר קשב ויותר זמן‬ ‫לאורך התחנות שבהם הוא הפך מהיאחזות נקודתית ליישוב‬ ‫איכות‪.‬‬ ‫פועם שלא מפסיק לגדול ולהתרחב‪ .‬כפי שמציין מר אריק‬ ‫״חיפשנו דירה גדולה יותר‪ ,‬אבל מצאנו מקום מדהים של‬ ‫זורגר מנכ״ל החברה‪ :‬״המחויבות שלנו ליישוב מיצד היא‬ ‫אנשים כמונו שבוחרים בחיים על פני העיר‪ .‬השינוי שחווינו‬ ‫הרבה מעבר לשותפות עסקית‪ ,‬אנחנו מושקעים ביישוב‪,‬‬ ‫הוא מעל ומעבר לציפיות‪ ,‬הילדים פשוט פורחים ואני מודה‬ ‫מדברים כל הזמן עם התושבים ורוצים לדעת מה אפשר‬ ‫לה׳ שהוביל אותי בדרך הזו‪ ".‬מספר לנו ש׳ תושב היישוב‪,‬‬ ‫לעשות עוד‪ .‬בתכנון פרויקט פסגת הכרם חשבנו כיצד‬ ‫הוא מבני ברק ואשתו מירושלים‪ ,‬בהתחלה הם זקפו גבה‪,‬‬ ‫אנחנו עונים על כל הצרכים של המשפחה כך שיתאימו‬ ‫אבל היום הם חלק בלתי נפרד ממיצד‪.‬‬ ‫לה לאורך שנים‪ .‬זה כולל את תכנון המרחב בתוך הדירה‪,‬‬ ‫חדרים גדולים‪ ,‬מפרט טכני עשיר ושימוש בחומרי גלם‬ ‫מקום לגדול‪ ,‬קהילה להשתייך אליה‬ ‫איכותיים ועמידים‪ .‬המטרה היא ליצור חווית חיים יותר‬ ‫אולי דרך הילדים אפשר להבין בצורה הסובה ביותר את‬ ‫מאשר דירה‪".‬‬ ‫המשיכה לחיי היישוב‪ .‬גני השעשועים‪ ,‬הפארקים והמרחבים‬ ‫הפתוחים נותנים מקום למשחק‪ ,‬למפגש ולסקרנות‪ .‬יש‬ ‫מיצד מציעה זווית נוספת על שאלת המגורים החרדית‪.‬‬ ‫משמעות לילדות שבה אפשר להכיר את הסביבה‪ ,‬לפגוש‬ ‫בינות לטבע הירוק‪ ,‬בתוך קהילה תורנית צומחת‪ ,‬מתגבשת‬ ‫חברים‪ ,‬לנסוע בשבילי האופניים ללא חשש ולגדול בתוך‬ ‫אפשרות לחיים שיש בהם מקום‪ :‬לילדים‪ ,‬ללימוד‪ ,‬לאירוח‬ ‫מרקם קהילתי שמלווה את המשפחה לאורך השנים‪.‬‬ ‫ולנחת‪ .‬עבור המשפחות שמגלות אותה‪ ,‬המעבר מתחיל‬ ‫במיצד יש חיי תורה תוססים לכל גיל‪ ,‬גנים‪ ,‬בתי ספר‬ ‫בחיפוש אחר דירה‪ ,‬וממשיך בבחירה באורח חיים‪.‬‬ ‫וחיידרימ‪ ,‬ישיבות וכוללים‪ ,‬בתי כנסת ומקוואות‪ .‬ולצידם‬ ‫פסגת הכרם‪ ,‬מיצד | אריאל מגורים | לפרטים נוספים‪*6842 :‬‬ ‫יישוב הדעת‬ ‫‪&uJ b‬׳י!! ®?‪ ■1‬י י י י‬ ‫י‬ ‫\ ‪ upq‬ן‬ ‫^ ״ ‪ mtr‬י ‪ •a‬־‬ ‫‪- V vv,‬‬ ‫׳״‬ ‫■‬ ‫‘י‬ ‫§‬ ‫‪ j‬י ־’‬ ‫? י '<‬ ‫'‬ ‫^‬ ‫^ ‪■/‬י‪d , .•■ .‬‬ ‫>‪v‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪j s‬‬ ‫■‬ ‫״׳‬ ‫‪t‬‬ ‫וזי‬ ‫‪y‬‬ ‫חברת אריאל מברכת את תושבי מיצד‬ ‫הותיקים והחדשים בשנה טובה ומתוקה‬ ‫שנה של צמיחה‪ ,‬שלווה ויישוב הדעת‬ ‫‪ML‬‬ ‫ח וצתאויא‬ ‫תגורו‬ ‫‪1‬‬ ‫נדל'ן‪.‬א[תוה‪.‬הטסע‪1‬ת‬ ‫‪* 6 8 4 2‬‬ ‫נכוו‪:‬‬ ‫חול המועד מתקרב ואתה מרגיש אובד עצות?‬ ‫״ א ב א‪ ,‬מותר ללכת‬ ‫לל^חכחול ה מו ע ד ? "‬ ‫‪ 0 ;/‬ב א‪ ,‬מותר לכתוב‬ ‫חידושים ב חו ל ה מו ע ד ?׳׳‬ ‫־* ‪-------------- e < © |0 > e -------------‬‬ ‫השנה יהיו לך תשובות על כל השאלות‬ ‫בקונטרס המיוחד שהתקבל‬ ‫ד‬‫ע‬‫מו‬‫ה‬‫׳;‬ ‫באהדה דבה בקרב הלומדים‬ ‫קונטרם‬ ‫המועד‬ ‫למעשה״‬ ‫למעשה‬ ‫קיצור דיני‬ ‫חול המועד‬ ‫המקיף את הלכות חול המועד‬ ‫בתוספת עשרות דוגמאות מעשיות המצויות בימינו‬ ‫ניתן כעת להשיג שוב במהדורה חדשה ומאירת עינים‬ ‫‪A42028966@GMAIL.C0M | 0534168639‬‬ ‫>?‪• M l #U)‘Q,‬‬ ‫נ‪ /‬מ‪9 /‬נ ‪7‬‬ ‫^‪-r‬‬ ‫ם‬ ‫ה‬ ‫ל א‬ ‫ל ח י ז‪ 1‬ק ק נ י ן ‪ k‬ש‪ 1‬ב ת ו ר ה‪1‬‬ ‫‪rz‬‬ ‫ם‪3‬‬ ‫ימועז!‬ ‫>‪o S'typ >rf>S,jfP ^lrl>SSK‬‬ ‫לרפואת האישה שלוה סרים בלומא בת חת‬ ‫לשמור על הרוממות כל חודש תשר‪,‬‬ ‫תוכנית לא‪ 1‬מושו לבחורים ולאברכ‪1‬ם‬ ‫ללקיחת יעד שעות ליסוד י‪ 1‬סי קב‪ 1‬ע בביה״ז‬ ‫לתת את המחייב והדחיפה‬ ‫לבצע את תוכניות ושאיפות הלימוד שלך‬ ‫ולהרגיש את העליה והשטייגען שלך גם ביסים אלו‬ ‫בתוכנית שחיזקה ורוססה אלפים בביה״ז ניסן ואב‬ ‫ונכנסים להגרלות ענק בסך של ‪ 10,000‬ש״ת ומעלה‬ ‫(בהתאם ‪//‬י‪/‬מ‪/‬ת)‬ ‫‪ y * lc 5‬מ ‪#‬זג ? *;‬ ‫נרשמים‬ ‫מגדירים יעד‬ ‫לומדים מדי יום‬ ‫בתחילת בביה״ז‬ ‫של ששת לימוד‬ ‫את שעות‬ ‫בנדר״פ קופת‬ ‫אותם תלמד‬ ‫היעד שלקחת ‪3‬‬ ‫לא ימושו‬ ‫מדי יום‬ ‫_______________ ש‬ ‫נכנסים‬ ‫מעדכנים בסוף‬ ‫לא מוותרים‬ ‫להגרלותענק‬ ‫ביה״ז(עד ה׳‬ ‫בין יו"כ לסוכות‬ ‫לומדים לפחות‬ ‫בסך כוללשל‬ ‫בחשון) בנדר״פ‬ ‫חצי משעות היעד ‪4‬‬ ‫‪ ;10,000‬ש״ח‬ ‫על ההצלחה‬ ‫(' ■‪ J o /‬ב ‪ 0‬י ‪ [ ' 0 ' €‬ד י ' ם כ א י ד )‬ ‫__________________ ש‬ ‫לשמיעת הפרטים המלאים‪ ,‬מענה אנושי‪ ,‬דברי חיזוק מרבותינו בק‪07721675971‬‬ ‫ה‬ ‫ל‬ ‫פ י‬ ‫ת‬ ‫ה‬ ‫‪0‬‬ ‫י‬ ‫ב‬ ‫י‬ ‫ד‬ ‫ה‬ ‫ל‬ ‫כ‬ ‫ת‬ ‫ק‬ ‫ת‬ ‫מ‬ ‫ה‬ ‫ל‬ ‫מ ר נ ן ע י נ י ה ע ד ה י ע ת ר ו ב כ ל הי מי ם ה ק ד ו ש י ם‬ ‫מ ר א ש ה שו ה ע ד ש מ ת ת תו ר ה‬ ‫עבור השותפים בהחזקת מעמידי העולם לגיונו של מלך ‪-‬‬ ‫'חבורת מקבלי עול תורה' לשנת ישועות גדולות בכל עניניהם הרוחניים והגשמיים‬ ‫משותפות של ‪12 * ₪72‬‬ ‫פיו וו תת‬ ‫ממ ‪ 00‬לל וו לל י י ‪ 1‬הו ששו ו‪ 1‬תת פ‬ ‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪ 24 * ₪ 250‬חודשים‬ ‫י ש ש כ ר וז בו לון ‪10 /‬‬ ‫‪ 24 * ₪ 180‬חודשים ‪1‬‬ ‫נ די בי ל ב‬ ‫‪ 24 * ₪ 150‬חודשים ‪I‬‬ ‫י ש ש כ ר וז בו לון ‪9 /‬‬ ‫החזקת אברך הלומד ‪ 10‬שעות ביום‬ ‫השמות והבקשות יועברו לתפילתו‬ ‫החזקת אברך הלומד ‪ 9‬שעות ביום למשך חצי‬ ‫למשך חצי שנה • הזכרת הבקשה בל"נ‬ ‫הקבועה של מרן הגרי״ב שרייבר שליט״א‬ ‫שנה • הזכרת הבקשה בל"נ במשך חצי שנה‬ ‫במשך חצי שנה ע"י היששכר שלכם •‬ ‫למילוי כל המשאלות לטובה בכח התורה‬ ‫ע"י היששכר שלכם‬ ‫נופש זוגי מתנה‬ ‫נופש זוגי מתנה‬ ‫‪L.‬‬ ‫‪-J L.‬‬ ‫‪U‬‬ ‫‪1‬‬ ‫בכל מסלולי השותפות הנ״ל ניתן להעביר שמות להקדשת חודש לימוד ע"י מאות לומדי החבורה וכן לתפילת ‪ 40‬יום על ציון מרן החזו״א זי״ע‬ ‫^‬ ‫‪₪ 600‬‬ ‫עלות החזקת אברך לחודש מסלול ‪ 9‬שעות‬ ‫^‬ ‫‪₪ 1 ,0 0 0‬‬ ‫עלות החזקת אברך לחודש מסלול ‪ 10‬שעות‬ ‫‪L‬‬ ‫‪10( 3-780-7801‬‬ ‫ובנשיאח‬ ‫ה‬ ‫<‬ ‫‪/‬‬ ‫ץ‬ ‫ד‬ ‫♦‬ ‫‪3‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ה‬ ‫כ‬ ‫*‬ ‫ל‬ ‫♦‬ ‫ל‬ ‫‪/‬‬ ‫ש‬ ‫‪t v‬‬ ‫ה‬ ‫ל‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬ ‫ת‬ ‫~‬ ‫ש‬ ‫ה‬ ‫ה‬ ‫~‬ ‫לשותפות‬ ‫ולמסירת‬ ‫שמות‬ ‫חייגו‪:‬‬ ‫_______?יראו ת את גדולי ישראל _______ ‪I |£ i‬‬ ‫‪Ih‬‬ ‫‪m‬‬ ‫עלון מס‪ | 273 .‬ו תשרי תשפ"ז | יו"ל ע"י מערכת "קובץ גליונות" | ‪k.gilyonot@gmail.com‬‬ ‫מרנן ורבנן ראשי ישיבת סלבודקא במעמד התרת נדרים בהיכל הישיבה‬ ‫צילום‪ :‬שוקי לרר‬ ‫רשכבה"ג רבנו מרן הגר״ד לנדו שליט״א‬ ‫במעמד רבנו ואלפי תושבי העיר אופקים נחנך ביהמ"ד שערי תפילה שבראשות‬ ‫הגה"צ רבי מרדכי ליבר כהן שליט״א צילום‪ :‬יעקב נחומי‬ ‫ז‬ ‫*‬ ‫■נח‬ ‫‪.‬‬ ‫‪jtt/k‬‬ ‫‪ -f.‬ג‬ ‫‪' r‬׳ ‪v‬׳‬ ‫‪fa‬‬ ‫'‬ ‫־ • ־ ־ ־‪-‬״—־■־‪--‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪.‬‬ ‫״‪,JSWi‬‬ ‫*‪1®::‬‬ ‫י'‬ ‫‪S' M‬‬ ‫■‪J‬‬ ‫‪.‬׳י‪'-‬‬ ‫‪L-mC‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪r r e b e‬‬ ‫■ ■‬ ‫‪B3h‬‬ ‫‪i‬‬‫‪ijg fr w:‬׳ ‪Ill’llII 1‬‬ ‫‪■n‬׳‬ ‫‪jA‬‬ ‫בנו‬ ‫מ‪+‬רן ‪IHf‬‬ ‫^‬ ‫—‬ ‫הגדול‬ ‫הגרב״ד‬ ‫ז‬ ‫פוברסקי‬ ‫מרן הגרמ״ש אדלשטין מעניק דבש לרבו‬ ‫שליט"א‬ ‫בבחירת אתרוג ב״אתרוגי משה ניימן”‬ ‫ראש ישיבת‬ ‫ארחות‬ ‫תורה מרן‬ ‫הגר״א‬ ‫גרבוז‬ ‫שליט״א‬ ‫שריד לדור דעה מרן הגאון רבי מאיר גריינימן בשיחת חיזוק מיוחדת לקראת ראש השנה ב'בית השם'‬ ‫נקרא בזאת בקריאה של חיבה‪ ,‬להיחלץ חושים ולהיות‬ ‫שות‪3‬י‪ 0‬עס עמלי התודה הק׳ בקדושה ובטהרה‪,‬‬ ‫וליטול על עצמ ‪ 0‬החזקת לכה״פ אבדך אחד!!!‬ ‫הי ש לך ע ס ק ה טוב ה מזו לי מי הדין?‬ ‫רשכבה״ג רבנו מרן הגר״ד לנדו שליט״א בשיחת‬ ‫מרן ר"י שכר שכיר הגר״א לוי שליט׳א ‪1I‬‬ ‫חיזוק בישיבה הגדולה 'בית מאיר' בתפרח‪ ,‬שבראשות‬ ‫‪1‬‬ ‫תלמידו הגאון רבי ישעי' זילבר שליטי׳א‬ ‫| בערב ראש השנה בהיכל הישיבה‪1‬‬ ‫_ ׳ ‪1■A‬‬ ‫‪Jr‬‬ ‫‪j‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪m‬‬ ‫\‪jgjk J₪r‬‬ ‫‪1‬‬ ‫מרן המשגיח ‪1‬‬ ‫הגה"צ רבי חזקיהו ‪1‬‬ ‫מישקובסקי שליט׳א ‪1‬‬ ‫במשא נעילת יום ‪1‬‬ ‫הדין בהיכל ישיבת ‪1‬‬ ‫‪m‬‬ ‫‪k‬‬ ‫‪i‬‬ ‫נר זרח ‪ -‬עוצם ‪1‬‬ ‫מעמד 'ברכת השנים' בת״ת 'אהל תורה' ברמת אלחנן‪,‬‬ ‫בראשות מרן עמוד ההוראה הגר״י זילברשטיין שליט״א‬ ‫נקרא בזאת בקריאה של חיבה‪ ,‬להיחלץ חושים ולהיות‬ ‫כינזסגדוליה‬ ‫בדבר חובתנו ב‬ ‫שות‪3‬יב עב עמלי התודה הק׳ בקדושה ובטהרה‪,‬‬ ‫וליטול על עצמב החזקת לכה״פ אבדך אחד!!!‬ ‫‪ri‬׳‪-‬‬ ‫היש לך עסקה טובה מזו לימי הדין?‬ ‫«‬ ‫ל‬ ‫^ הנ ע ש ה ונשמע בעולם הישיבות‬ ‫רדד־‬ ‫תקיעות רבות נוספות‪ .‬וכן בבתי‬ ‫מהנעשה ונשמע‬ ‫בעל התפילה הגרמ״ש אדלשטיין‬ ‫נר זרח ‪ -‬עוצם‬ ‫הרמי״ם לצאת ידי חובת כל השיטות‪.‬‬ ‫שליט״א‪ .‬לעליית מפטיר עלה‬ ‫תפילת שחרית התחילה בשני הימים‬ ‫ראש הישיבה הגאון הגדול רח"פ‬ ‫הגרח"י מישקובסקי שהה‬ ‫בשעה שש וחצי בבוקר והסתיימה‬ ‫גרמן שליט״א‪ .‬כמו״כ כמנהגו בעל‬ ‫בישיבה‬ ‫לאחר השעה שתיים וחצי בצהריים‪.‬‬ ‫התוקע הגאון הגדול ר"י אידלשטיין‬ ‫התרוממות רבה בימי ראש השנה‬ ‫למרות שביום הראשון שחל בשבת‬ ‫שליט״א מברך לאחר התפילה את‬ ‫בישיבת 'נר זרח' ‪ -‬עוצם בראשות‬ ‫לא תקעו בשופר הסתיימה התפילה‬ ‫הבחורים המצפים לזיווג‪ .‬לאחר‬ ‫ראשי הישיבה שליט״א‪ .‬כמו״כ‬ ‫בשני הימים באותה שעה‪ ,‬כיוון‬ ‫התפילות ביום‪ ,‬מפאת השעה‬ ‫המשגיח הגרח״י מישקוגסקי‬ ‫שמנהג הישיבה להאריך בפיוטים‬ ‫המאוחרת‪ ,‬עלה ראש הישיבה‬ ‫שליט״א שהה בימי ראש השנה‬ ‫ביום הראשון של ראש השנה‪.‬‬ ‫מרן הגרב״ד פוברסקי על מדרגות‬ ‫בישיבה ומסר שיחת חיזוק עם צאת‬ ‫ארון הקודש ובירך את כל אלפי‬ ‫ראש השנה‪ .‬כנהוג בישיבה ראש‬ ‫ישיבת הגר"מ שטרנבוך‬ ‫התלמידים בברכת גוט יום טוב‪.‬‬ ‫הישיבה הגרי״ז פינשטיין שליט״א‬ ‫זעקת פוסק הדור‬ ‫חידוש מענין נרשם השנה בתפילת‬ ‫מוסר 'ועד כללי' בפני בני הישיבה‬ ‫בישיבתו של מרן הגר"מ שטרנגוך‬ ‫המוספין כשבעל התפילה רגי שאול‬ ‫ביום ראש השנה‪.‬‬ ‫שליט״א בקרית הישיבה רמת בית‬ ‫אייזנשטיין חידש מספר מנגינות‬ ‫שמש עברו ימי החג בהתעלות רבה‬ ‫בתפילת 'הנני העני ממעש' ובחזרה‬ ‫פוניבז״‬ ‫בראשות ראש הישיגה מרן פוסק‬ ‫על המילים 'וקרב פזורינו'‪ .‬כמו״כ גם‬ ‫ראש השנה באם הישיבות׳‬ ‫הדור הגר"מ שטרנגוך שליט״א‬ ‫השנה שרו בתפילת 'ארשת שפתינו'‬ ‫אלפי בחורי ואברכי ישיבת 'פוניגז''‬ ‫כמנהגו מידי שנה לשהות יחד עם בני‬ ‫את ניגונו של מרן המשגיח הגר״ד‬ ‫התעלו והתרוממו יחד עם מרנן‬ ‫ישיבתו‪ .‬לפני תפילת מעריב ולפני‬ ‫סגל שליט״א‪ .‬יצוין כי במהלך חזרת‬ ‫ראשי הישיבה שליט״א ביום הדין‬ ‫התקיעות נשא דברי חיזוק ובדבריו‬ ‫הש״ץ בפסוקי 'זכרונות' התייפח‬ ‫בראשות מרן ראש הישיגה הגרג״ד‬ ‫עורר על כך שישנן גזירות קשות‬ ‫בעל התפילה בבכי רב דקות ארוכות‬ ‫פוגרסקי שליט״א אשר השתתף‬ ‫שעלינו לקרוע בתפילות ובתחנונים‬ ‫מבלי יכולת להמשיך בהזכרת זכות‬ ‫בתפילות בישיבה‪.‬‬ ‫לפני השי״ת‪ ,‬וזעק בדבריו‪ :‬״טאטע‬ ‫עקדת יצחק‪.‬‬ ‫טאטע אויב רחמנות אויף אידישע‬ ‫לעליית שלישי עלה מרן רה״י‬ ‫קינדער‪...‬״‪ .‬וכן הרחיב על קדושת‬ ‫את התקיעות הנוספות שלאחר‬ ‫הגרב״ד שליט״א ולאחמ״כ ערך 'מי‬ ‫היום שבו ממליכים עלינו את‬ ‫התפילה שברים כשיטת הרמב״ן‬ ‫שברך' לרפואת הגאון המתמיד רבי‬ ‫הקב״ה‪ ,‬וחזר על דברי הערוך לנר‬ ‫ועוד תוקע הגרא״ש אדלשטיין (בן‬ ‫חיים בן רעשא רייזל ברמן לרפואה‬ ‫שבר״ה שחל בשבת אנחנו צריכים‬ ‫ר' ישראל וחתן הגרח״פ ברמן) כמו‬ ‫שלמה ולרפואת האדמו״ר מויזניץ‬ ‫את זכות השבת שתגן עלינו‪ ,‬ולכן‬ ‫כן מהדרים הבחורים לתקוע תקיעות‬ ‫שליט״א‪ .‬לעליית כהן עלו נשיא‬ ‫חשוב לקבל עלינו חיזוקים בהלכות‬ ‫רבות נוספות לצאת ידי חובת כל‬ ‫הישיבה הגר״א כהנמן שליט״א ובנו‬ ‫שבת‪ .‬מרן שליט״א שימש כמקריא‬ ‫השיטות של רש״י והריטב״א ושיטת‬ ‫הגר״י כהנמן שליט״א‪ .‬מידי שנה‬ ‫לתקיעות ביום השני של ראש השנה‪.‬‬ ‫תרועה מתוך השבר ושבר מתיילל‪,‬‬ ‫היה עולה לעליית שלישי ביום השני‬ ‫כך שבמשך היום נשמעו בפנימיות‬ ‫הגר״ח גרמן שליט״א השנה עקב‬ ‫המשך בעמי הבא>>>‬ ‫ובאולמות האוכל בגבעת הישיבה‬ ‫מחלתו לרפואה שלמה עלה לשלישי‬ ‫ן‬ ‫עיצוב‪:‬‬ ‫יו"ל ע”י מערכת ”קובץ גליונות” לשליחת חומרים ועדכונים ‪k.gilyonot@gmail.com 053-3145900‬‬ ‫‪00‬ןדין\ ‪I‬‬ ‫המ ש□‬ ‫שליט״א מראשי הישיבה‪ .‬המקריא‬ ‫ממיר ולייקווד‪ ,‬הגאון רגי ראוגן‬ ‫בתקיעות ראש הישיגה הגאון ר"צ‬ ‫הכסטר שליט״א בסנדקאות כובד‬ ‫מיר‬ ‫ויסגקר שליט״א‪.‬‬ ‫הסבא המשגיח שליט"א‬ ‫דרשות מיוחדות לבני חויל‬ ‫יצויין כי במהלך ראש השנה פרצה‬ ‫הנגב ‪-‬שכר שכיר‬ ‫בהיכל ממלכת התורה ישיבת 'מיר'‬ ‫שריפה בפנימיית הישיבה (בנין‬ ‫התקיימו חמישה מניינים לתפילות‬ ‫סורצקין) אך בחסדי שמים האש‬ ‫בעל תוקע חדש‬ ‫ראש השנה‪ .‬המניין המרכזי‬ ‫כבתה מיד ולא התפשטה‪.‬‬ ‫מרן הגר״א לוי שליט״א שהה בימי‬ ‫בראשות ראש הישיבה הגאון‬ ‫ראש השנה בקמפוס הישיבה בס"ד‬ ‫הגדול רא"י פינקל שליט״א מרן‬ ‫גדולה בכוחות מחודשים לאחר‬ ‫הגר״י אזרחי שליט״א והמשגיח‬ ‫שהיה שרוי בחולשה בחודשים‬ ‫הגה"צ רגי גנימין פינקל שליט״א‬ ‫מאות בחורי ישיבת 'קרית מלך'‬ ‫האחרונים‪.‬‬ ‫אשר ניגש לפני העמוד בתפילת‬ ‫יחד עם בוגרים רבים הגיעו בליל‬ ‫מעריב ובתפילת מוסף ברגש רב‬ ‫ראש השנה אחר מעריב להתברך‬ ‫כמנהג הישיבה בהוראת רה"י‬ ‫ובדמעות‪ .‬תפילת היום הראשון‬ ‫בברכת לשנה טובה מראש הישיבה‬ ‫שליט"א ובכדי למנוע טירחא‬ ‫של החג הסתיימה בשעה ‪, 13:40‬‬ ‫הגר״ש קניבסקי שליט״א שכמנהגו‬ ‫דציבורא עוברים בני הישיבה לברכת‬ ‫ואילו ביום השני הסתיימה התפילה‬ ‫עונה לכל אחד בנוסח המלא 'לשנה‬ ‫השנים עם כניסת החג‪ .‬השנה‬ ‫בשעה ‪14:00.‬‬ ‫טובה תכתב ותחתם לאלתר לחיים‬ ‫התחדשו בישיבה בבעל תוקע חדש‬ ‫טובים ארוכים ולשלום'‪,‬‬ ‫לאחר פטירת הגר"מ בוטבול זצ"ל‬ ‫ביום השני של החג קודם התקיעות‬ ‫שהיה בעל תוקע בישיבה במשך‬ ‫נשא רה"י שליט"א דברי התעוררות‬ ‫רה"י הגר"ש שליט"א ניגש כשליח‬ ‫כמסורת זקניו ראשי הישיבה זצ"ל‬ ‫ציבור בתפילות המוספין וכן משמש‬ ‫כחמישים שנה והסתלק לבית‬ ‫עולמו בערב פסח מי שהחליפו הוא‬ ‫לדורותיה‪ .‬בליל ב' ראש השנה‬ ‫כבעל קורא בקריאת התורה כמו"כ‬ ‫מתפלל ראש הישיבה שליט"א יחד‬ ‫ערך 'מי שברך' מיוחד למחותנו‬ ‫בנו הגרי"מ בוטבול‪.‬‬ ‫עם בני חו"ל ונושא שיחה מיוחדת‬ ‫הגאון הגדול רי"ב שרייבר שליט"א‬ ‫כשליח ציבור בתפילת מוסף ניגש‬ ‫קודם תפילת מעריב‪ .‬והמשגיח‬ ‫לרפו"ש‪.‬‬ ‫הרב פרקש אשר משמש כש"צ‬ ‫הגר"ב שליט"א נושא דברים בפני‬ ‫בישיבה למעמלה מ‪ 60‬שנה לאורך‬ ‫בני חו"ל תושבי אירופה‪.‬‬ ‫קול תורה‬ ‫ימים ושנים טובות‪.‬‬ ‫חזן חדש אחרי יובל שנים‬ ‫מיר ברכפלד‬ ‫עטרת שלמה‬ ‫ברית בראש השנה‬ ‫כמדי שנה מאות בוגרים ותושבי‬ ‫בית וגן משתתפים בתפילות הימים‬ ‫ברכת השנים בערב רייה‬ ‫בהיכל ישיבת 'מיר מודיעין עילית'‬ ‫הנוראים בהיכל ישיבת 'קול תורה'‬ ‫בערב ראש השנה הגיע ראש‬ ‫ניגש לפני התיבה ברגש רב הגר"ש‬ ‫בשכונת בירושלים בראשות רה"י‬ ‫הישיבה הגאון הגדול ר"ח פינשטיין‬ ‫פינקל שליט"א בתפילות מעריב‬ ‫מרן הגרמ״י שלזינגר שליט״א‬ ‫שליט״א למסור שיחת הכנה בהיכל‬ ‫ומוסף‪ ,‬ולתפילת שחרית ניגש‬ ‫השנה התחדשו בחזן חדש הרב‬ ‫ישיבת 'עטרת שלמה' בראשון לציון‬ ‫הגאון רבי אליהו גודלבסקי‪ .‬בית‬ ‫יהודה וולפין בנו של הגר"ר וולפין‬ ‫לאחר השיחה עברו למעלה מאלף‬ ‫המדרש היה מלא עד אפס מקום‪,‬‬ ‫שליט״א מראשי הישיבה ונכדו של‬ ‫תלמידי הישיבה במשך כשעתיים‬ ‫בלמעלה מאלף מתפללים‪ .‬מאות‬ ‫רה"י מרן הגרמ"י שלזינגר שליט"א‪.‬‬ ‫לברכת השנים ולהתברך מרה"י‬ ‫מבני הישיבה ומתושבי העיר עברו‬ ‫שליט"א‪.‬‬ ‫בליל החג להתברך מראשי ורבני‬ ‫בית מאיר‬ ‫הישיבה‪ .‬בישיבה חידשו השנה‬ ‫לראשונה בישיבת 'בית מאיר' ראש‬ ‫בית מתתיהו‬ ‫לראשונה בקדושה של שחרית את‬ ‫הישיבה הגר"צ רוטברג שליט״א‬ ‫בישיבת 'גית מתתיהו' עברו ימי‬ ‫'ממקומך' הישן של ר' בן ציון שנקר‬ ‫לא ניגש למוסף ביום השני בעקבות‬ ‫החג בהתרוממות מרובה התפילות‬ ‫ז"ל שמושר לאחרונה בכל תפוצות‬ ‫חולשה‪ .‬במקומו ניגש אחיינו הגר"י‬ ‫הסתיימו ביום הראשון בשעה ‪2:30‬‬ ‫ישראל‪.‬‬ ‫יזרעאלי שליט"א נכדו של הגר"ז‬ ‫וביום השני בשעה ‪ 3:15‬לתפילות‬ ‫ביום שבת קודש ראש השנה נערכה‬ ‫רוטברג זצ"ל‪.‬‬ ‫המוספין ניגש הגר״י ויסגקר‬ ‫בישיבה ברית לנכדו של המשגיח‬ ‫יו"ל ע”י מערכת ”קובץ גליונות” לשליחת חומרים ועדכונים ‪k.gilyonot@gmail.com 053-3145900‬‬ ‫מיו המשגיח ‪.‬הגאון הצדיק‬ ‫יבי דן סגי שליט” א קורא לך‪:‬‬ ‫היה ואהיה‬ ‫עימיף שמי‬ ‫בתפילות הימים הנוראים‪,‬‬ ‫בעיצומם של ימי הרחמים‪.‬‬ ‫בזכות טהרת ישראל‬ ‫במפעלי 'מרכז הסהרה'‬ ‫‪*fa‬‬ ‫\ ( ‪f_ y V‬‬ ‫׳׳*י • ‪ .‬׳ ״ ‪ o r‬״‬ ‫‪£f‬‬ ‫״‪/.,‬‬ ‫״־־ז‪/‬׳‪^>t‬׳‪(7‬‬ ‫‪^p‬‬ ‫‪C 1‬י־ע!‬ ‫מרן ה מ שגי ח ש לי ס" א יע תיר וי ש פו ך שי ח ב ת פי לו תיו ה ט הו רו ת ב ע צ ם ימי ה ר ח מי ם והרצון‬ ‫יום ה כי פו רי ם ו הו ש ענ א ר ב ה ע ל שו ת פיו ל מ פ ע לו הגדו ל ' מ ר כז ה ס ה ר ה'‬ ‫ב ע ד ה תו ר מי ם ה שו ת פי ם יעתירו בי מי ה ר ח מי ם והרצון גם רבני ' מ ר כז ה ס ה ר ה'‬ ‫מרן רה ״י הגאון הגדול רבי שרגא שטיינמן ש לי ס" א‬ ‫ומרן רה ׳׳י הגאון הגדו ל רבי יוסף משה שניאורסון ש לי ס" א‬ ‫ן‬ ‫נזכרים‬ ‫שותפים >‬ ‫תורמים ‪ 219‬ש״ח‬ ‫ב ת פי ל ת הצדיקי ם ל ה פ ק ד‬ ‫ב ד ב ר י שועה ור חמי ם‬ ‫בזכות סהרת ישראל‬ ‫‪1‬‬ ‫כמניין ״טהרה״‬ ‫‪53‬‬ ‫‪106‬‬ ‫‪916‬‬ ‫‪902‬‬ ‫‪10‬‬ ‫‪10,017‬‬ ‫כנ ‪0‬י ס ה ר ה‪,‬‬ ‫מ קוו או ת‬ ‫תי קוני כ ש רו ת‬ ‫מ קוו או ת‬ ‫צוו תו ת‬ ‫בי קו רי‬ ‫ימי עיון ו ל מי ד ה‬ ‫שנבנו ו שופצו‬ ‫ב שנ ת פ"ו‬ ‫ב פי קו ח‬ ‫רבני ם ו פי קו ח‬ ‫פי קו ח‬ ‫®‬ ‫‪ 0 2 -6 -4 0 0 -4 0 0‬הטהוה‬ ‫קרן המקוואות‬ ‫י‬ ‫תורת ההשבה‬ ‫התכנסות גדולי הפוסקים אודות אופני השבת הגדלה במי שאינו יודע ממי גזל‬ ‫* מטעם קרן 'יהא מונח' * וגם‪ :‬גדולי הפוסקים בהכרעת השאלה שמסעירה את היכלי‬ ‫התורה‪ ,‬הפקדות או השקעות‬ ‫בשבוע שעבר התקיי ם בבני ברק באחד מהיכלי הכולל מורשה ודעת‪ ,‬מעמד 'ריתחא דאורייתא' ברא שות הגאב״ד‬ ‫הגאון הגדול רבי שריאל רוזנברג שליט״א‪ ,‬הגאון הגדול רבי מנחם מנדל לובין שליט״א‪ ,‬הגאון הגדול רבי שמואל‬ ‫אליעזר שטרן שליט״א‪ ,‬הגאון הגדול רבי מסעוד בן שמעון שליט״א אב״ד בני ברק‪ ,‬הגאון הגדול רבי נפ תלי קופשיץ‬ ‫שליט״א‪ ,‬הגאון הגדול רבי עמרם פריד שליט״א‪ ,‬והגאונים הגדולים רבי יוסף ליברמן‪ ,‬רבי נחום מאיר רוזנברג‪ ,‬ורבי‬ ‫אברהם חיים ווייס‪ ,‬דומ״ץ טשרנוביל‪..‬‬ ‫המעמד התקיי ם מטעם קרן 'יהא מונח'‪ ,‬שהוקמה בברכתם והוראתם של גדולי הפוסקי ם שליט״א‪ ,‬בכדי לאפ שר את‬ ‫קיום ת קנ ת חז״ל במי שגזל ואינו יודע ממי גזל‪' ,‬יעשה בהם צרכי רבים'‪ .‬כא שר בא מצעות הקרן ניתן להפקיד את‬ ‫הסכום שיש בו ספק גזל‪ ,‬באחד הגמחי״ם המפורסמים והמובילים‪ ,‬שרבים מאוד מאברכי הכוללים וחובשי ספ סלי‬ ‫בית המדר ש מקבלים ממנו הלוואות‪ .‬ובנוסף‪ ,‬על פי הוראת גדולי הפוסקי ם שליט״א‪ ,‬הכסף מזוכה לנגזל‪ ,‬כך שגם‬ ‫מתקיימת בזה מצוות והשיב את הגזלה בפועל‪.‬‬ ‫גדולי הרבנים שליט״א‪ ,‬שהקרן סמוכה על שולחנם‪ ,‬בק שו להתאסף יחד על מנת ללבן את ה שאלות שהועברו‬ ‫להכרעתם על ידי הנהל ת הקרן‪ .‬ומכיון שלדעת ם מדובר בדבר שהרבים צריכים לו‪ ,‬הואילו לערוך את האסיפה‬ ‫ברבים‪ ,‬בכדי לאפ שר לאברכים עמלי התורה ליהנות משימושה של תורה‪.‬‬ ‫לאברכים הרבים שגדשו את החדר ניתנה הזדמנות פז‪ ,‬לחזות בנועם‬ ‫זיוום של גדולי הפוסקים כשהם מתווכחים ומלבנים את הסוגיות בדרכי‬ ‫ההוראה‪ .‬כאשר בנוסף הם רואים כיצד גדולי הפוסקים מכל העדות‬ ‫והחוגים רוחשים חשיבות עצומה לפעילות הקרן‪.‬‬ ‫ביום האסיפה נכנסו חברי הנהלת הקרן אל מעונו של מרן רא ש הישיבה‬ ‫הגאון הגדול רבי משה הלל הירש שליט״א‪ ,‬אשר שמח מאוד בשומעו על‬ ‫היוזמה המבורכת‪ ,‬ואף שלח מספר שאלות לשאול את הפוסקי ם שליט״א‪.‬‬ ‫במהלך המעמד‪ ,‬עלו על שולחן מלכים נידונים מגוונים‪ ,‬כשבין היתר‬ ‫הרבנים שליט״א מכריעים האם לווה שלא יודע ממי לווה יכול גם הוא‬ ‫להפקיד את הכסף בקרן‪ ,‬ומה הוא הסכום המומלץ לכל אברך ובחור‪,‬‬ ‫באופן שהם אינם יודעים כמה גזלו‪.‬‬ ‫רגע מיוחד נר שם‪ ,‬כאשר נ שאלו הרבנים האם על כל אחד לחשוש שיש‬ ‫בידו גזל‪ .‬הפוסקי ם שליט״א התייחסו לשאלה זו בכובד רא ש מיוחד‪,‬‬ ‫תוך שהם מדגישים כי ה שאלות הרבות שמועלות לפתחם יום אחר יום‬ ‫שעה אחר שעה‪ ,‬מלמדות אותם יותר מכל‪ ,‬כי רבים רבים יראים ושלמים‬ ‫נכ שלים רבות ומקילים ב שאלות ממוניות ללא כל היתר אמיתי‪.‬‬ ‫לסיום נ שאלו הרבנים שאלה שנ ש אלת לאחרונה רבות בין כתלי בתי‬ ‫המדרשות‪ ,‬האם להעדיף ה ש קעו ת או הפקדו ת בגמחי״ם‪ .‬הרבנים הורו‬ ‫פה אחד שיש להעדיף את מצוות אם כסף תלווה‪ ,‬כשהגרש״א שטרן‬ ‫מפטיר‪" ,‬להפסיד הוא ודאי לא יפסיד"‪ .‬הגר״ש רוזנברג הוסיף‪ ,‬שעל‬ ‫האדם לע שות חשבון מה הוא מעדיף ‪ -‬רווח כספי או רווח של סייעת א‬ ‫דשמיא‪ .‬והגרמ"מ לובין חתם‪" ,‬פירותיהם בעולם הזה‪ ,‬והקרן קיימת‬ ‫לעולם הבא"‪.‬‬ ‫להפקדות‬ ‫‪03.3043666‬‬ ‫בס״ד‬ ‫<‪/‬‬ ‫ומעלה נוספת וייחודית‬ ‫כאשר כל הכספים משמשים ומסייעים לאלפי‬ ‫עמלי תורה יקרים‪ ,‬והסברא נותנת שבוודאי ניחא‬ ‫להו לנגזלים שהכספים יהיו מופקדים בקרן זו‬ ‫בתמיכתם ובהכוונתם של‬ ‫מרן גאון ישראל הגר"ד לנדו שליס״א‬ ‫רבינו הגדול מרן רה"י הגרמ"ה הירש שליס״א‬ ‫ו ב ת מי כ ת ם ש ל‪:‬‬ ‫הגר"י סי ל מן ש‪7‬י ‪0‬׳׳א | ה ג ר" ש ר וז נ ב ר ג ש‪7‬י ‪0‬׳׳א | ה ג ר" ש א לי ע ז ר ש ט רן ש‪7‬י ‪0‬׳׳א | ה ג ר" מ בן ש מ עון‬ ‫ש‪7‬י ‪0‬׳׳א | ה ג ר מ " מ לובין ש‪7‬י ‪0‬׳׳א | הגר"נ קו פ שי ץ ש‪7‬י ‪0‬׳׳א | הג ר" ע פ ר י ד ש‪7‬י ‪0‬׳׳א‬ ‫רבני הג מ חי" ם‪ :‬ה ג ר" ש גלאי ש‪7‬י ‪0‬׳׳א | הג רי" א די נ ר ש‪7‬י ‪0‬׳׳א | הגר"י לי ב ר מן ש‪7‬י ‪0‬׳׳א | הגר"י ד ר ב מ ד י ק ר‬ ‫‪m io K n‬‬ ‫ש‪7‬י ‪0‬׳׳א | ה ג רנ" מ ר וז נ ב ר ג ש‪7‬י ‪0‬׳׳א | ה ג ר" מ ק ר לי ץ ש‪7‬י ‪0‬׳׳א | ה ג ר" ש ש ריי ב ר ש‪7‬י ‪0‬׳׳א | הגר"י מן ש‪7‬י ‪0‬׳׳א‬ ‫דהיות נקיי□ בדין‬ ‫בנשיאות מרנן ורבנן גדולי ישראל‬ ‫ובפיקוח הט־מ ” מ לובין שליט״א‬ ‫בנדרים פלוס‪:‬‬ ‫'קרן יהא מונח'‬ ‫להפקדות‪033-043-666 :‬‬ ‫כ ס פי ה ה פ ק ד ה ב ק ר ן 'י ה א מונ ח' מ ש מ שי ם ל ה לוו או ת ב מ ר כ ז י תו ר ה הגדו לי ם ב א ר‬ ‫גמ״ח קרן אי ש א ת רעהו ‪ -‬כולל מור ש ה וד ע ת (גרסלר) | ג מ"ח יד יהודה ‪ -‬כולל בי ת הלל | ג מ"ח קרן אי ש א ת רעהו ‪ -‬כולל ע טר ת של מ ה ב״ב | גמ"ח ח׳׳ י ע קב ‪ -‬לע"נ הר״ר י ע קב ויינרוט ז צ״ל | גמ"ח ח סד‬ ‫לאלפי ם | גמ"ח חוט של ח ס ד ‪ -‬ק היל ת חוט שני ב ר א שו ת הגר" מ ק ר לי ץ שליט"א | גמ"ח א הלי ח ס ד ‪ -‬ק היל ת א ה ל שמ שון ב ר א שו ת מורנו הגר"ע פ ריד שליט"א | גמ"ח יד א הרון ‪ -‬ק היל ת ד ב רי שיר ב ר א שו ת‬ ‫הגרי"א דינר שליט״א | גמ"ח ז כ רון חיה י הודי ת ‪ -‬ר מו ת ג' | גמ"ח ח סדי א הרן ‪ -‬ק היל ת צא״י ר מ ת א הרן ב ר א שו ת מורנו הגר מ" לובין שליט״א | גמ"ח ח סדי יהודה ‪ -‬ק היל ת א ס ם ב ר א שו ת מורנו הגר"ש גלאי שליט״א‬ ‫כרחם‬ ‫‪ 'A‬־׳ \<‬ ‫אב על‬ ‫;־ ‪V‬׳‬ ‫‪ C‬י ״‪1‬‬ ‫בנים‬ ‫‪A A‬‬ ‫& יי' מ‬ ‫פז‬ ‫‪A‬‬ ‫‪ r‬׳ ‪■i‬‬ ‫‪ i 1‬ו‪,‬‬ ‫תרחם‬ ‫■ ׳‪ //‬ן‬ ‫<‬‫‪, ,Tvii‬־׳‬ ‫' ‪I ' 1 *4‬‬ ‫ד‬ ‫‪1‬‬ ‫• •‬ ‫‪il‬‬ ‫‪1‬‬ ‫מול הרדיפות והגזירות‬ ‫מביאים להקב״ה עוד ילד יהודי‬ ‫שילמד תורה ויקיים מצוות‪ ,‬בזגותכם!‬ ‫כי לא‬ ‫תי שכ ח‬ ‫קרןההסעות‬ ‫‪1 7 0 0 -5 0 -6 6 -2 2‬‬ ‫קרן הסעה ו סיוע לתלמידי החינוך העצמאי ע״ר ‪ | 5-804-659-95‬אפ שרויו ת תרומה‪ :‬נדרים פלוס | העברה לבנק‬ ‫גדגל ההצלה של ילדי ישראל!‬ ‫הפועלים סניף ‪ 552‬חשבון ‪ | 339990‬קוד מוסד‪ | 56585 :‬ת‪.‬ד ‪ 257‬בני ברק | התרומות מוכרות לצרכי מס לפי סעיף ‪46‬‬