פנימיות · Pnimi'us — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

א מאמרי פנימיות עשרת ימי תשובה תשפ"ז
בין כסה לעשור – עשרת ימי תשובה
לגלות אלוקותו ית' בתוך הגוף
חדשים' של השנה החדשה ,ומוחין אחר עבודתינו הק' בימים הנוראים
חדשים אלו ,פירושם – 'שכל' חדש ,היינו והנפלאים של 'ראש השנה' הקדוש ,אשר
הבנה והכרה במציאות השי"ת. בוודאי עבר על כל מבקשי השי"ת
בדביקות נפלאה ובהתחדשות גדולה
כי הנה ,בכל שנה ושנה מתחדש כל
בקבלת עול מלכותו ית' ,והרגשת
הבריאה ונעשה התחדשות בבריאה
השתוקקות ודביקות להכיר את בוראו,
כבבריאת העולם 'בראשית' ,וההתגלות
ולזכור את התכלית בעולם ,ורצון חזק
של השי"ת בתוך הבריאה ,מתגלה באופן
לגלות אלוקותו ית' למטה מטה,
עמוק יותר ומחודש יותר ופנימי יותר
"להתוודע ולהיגלות כי הוא מלך על כל
משנה שעברה.
הארץ" ,אנו ניגשים עתה לעבודה הק'
וההסבר בזה הוא ,כי היות ובכל שנה והנפלאה של 'עשרת ימי תשובה' הק' -
מקיימים בני ישראל עוד מצוות, בימים אלו מתגלים גילויים חדשים
ומתפללים עוד תפילות ,ומורידים עוד כהמשך לעבודתינו הק' עד עתה.
שפע – ובקיום התורה והמצוות ומצוות
ימים אלו נקראים בין כסה לעשור,
התפילה מגלים המה את אמיתת מציאותו
ענין 'כסה' הוא מלשון כיסוי ,שפירושו,
ית' ומגלים את אלוקותו ית' בזה העולם
הסתרה על אחדות ומציאות השי"ת,
יותר ויותר כמו שלא נתגלה כל כך בעולם
דהנה ,ראש השנה היה גילוי ה'מוח' –
עד עתה.
ראש ,הכרה ש'יש מנהיג לבירה'.
ענין זה הוא ה'בסיס' לאמת והאמונה
כמבואר בדברי רבינו האריז"ל הק',
שצריך לקנות בימים אלו של תחילת
שבכניסת החג של ראש השנה -תחילת
השנה ,ואשר על כן ,בראש השנה הק'
השנה החדשה ,יורדים לעולם 'מוחין
ב מאמרי פנימיות עשרת ימי תשובה תשפ"ז
אִ יש ִמבְ נֵי יִשְ רָ אֵ ל טוֹב ִממֶּ ּנּוִ ,מ ִשכְ מ ֹו נתגלה ענין יסודי זה -שישנה מציאות של
וָמַ עְ לָה ָגבֹהַ ִמכָל הָ עָ ם" (שמואל א' ,ט' 'מלכות השי"ת'.
ב').
האמת של 'מלכות השי"ת' -נתעלה
מלכותו של שאול המלך הייתה מלכות ונתרומם קרנו [בחי' עליית המלכות] ,וזה
מצד עצמותו של שאול ,הוא היה בחור היה עיקר עבודתינו בראש השנה להעמיד
וטוב – ואין איש טוב ממנו – גבוה מכל את 'הנחת היסוד' בגילוי מלכותו ית'
העם ,שפירושו ,לא רק בגשמיות אלא גם להכיר את בוראינו! ראש השנה הוא
ברוחניות -היה שאול 'גבוה מכל העם', ה'ראש' ,ההכרה הראשונה ,כמשל
שאול גם בלעדי התואר 'מלך' היה מצד היסודות של בנין ,לקראת השנה החדשה.
עצמו גבוה מכל העם – בכל המובנים.
והנה ,לאחר בהירות הנחת היסוד
ענין זה ,מבטא את מציאותו של המלך בליבינו שהשי"ת 'מלך על כל הארץ',
-מצד עצמו ,כאשר אדם מכיר במהותו צריכה הכרה זו להגיע לידי ביטוי למעשה
ופנימיותו וחשיבותו של המלך מצד בתוך חיי היום יום ,ולהשפיע לא רק על
עצמותו של המלך! מה שאינו כן -באדם ה'ראש' על כלל 'איברי הגוף' ,שיפעלו כל
בר השגה פַ חּות יותר ,ותפיסת העולם שלו כוחות הגוף והנפש כולם לפי ולאור
היא פשוטה ושטחית יותר ,יתפוס אצלו ידיעה זו.
עיקר מציאות המלך רק מצד הלבושים.
ולצורך זה ניתן לנו במתנה ימים
ההבדל בין שני תפיסות אלה ,יתבטא נפלאים אלו ,לעבודה של גילוי מלכות
כאשר יהיה המלך בלא הלבושים השי"ת ב'פרטים' – בתוך כל פעולות
המבוארים ויתלבש בבגדים פשוטים הגוף הגשמי ,להכיר את השי"ת בכל
כדרך המלכים שיוצאים לפעמים לתוך תנועה ותנועה ממש.
העיר באופן של 'הסתרה' – לבושים
ימים אלו נקראים 'עשרת ימי תשובה',
בבגדים המיועדים לפשוטי העם ,אזי ,גם
משום שכל מציאותם הוא לשוב אל
כאשר יתגלה שמי שמסתתר מאחורי
השי"ת ,היינו לאור העמדת הבסיס
הבגדים הפשוטים ,הלא הוא המלך
וה'ידיעה' הזו בראש השנה ש'הוא לבדו
בכבודו ובעצמו ,אותו אדם 'פשוט' לא
הוא הממליך מלכים ולו המלוכה' ,אנו
יבין מה כל הרעש סביב אותו אדם ,הרי
פועלים לפי הוראה וידיעה זו לשוב אל
אין לא כרכרה ולא בגדי מלוכה ,לא תכלת
השי"ת ולעבדו – למעשה – בלבב שלם.
ולא חור.
הדבר יובן ,בהתבוננות בענין 'מלוכה'
ויותר מכך – במצב גרוע יותר ,אם ילך
בכלל .כי ישנו את מציאות 'המלך
המלך ועל ידו שר אחד לבוש בבגדי
בעצמו' ,וישנה מציאות של 'מלכותו של
המשרתים בבית המלוכה ,יוכל אותו כפרי
המלך'.
לכבד את השר יותר מן המלך ,שכן כל
הבנתו במושג של 'מלך' הוא אך ורק מצד ובביאור ובעומק יותר ,מבואר ,שאצל
'מלכותו' כפי שמתגלה רק בחיצוניות. 'שאול המלך' ,שהיה מלך ישראל ,כתוב
ּושמ ֹו שָ אּול בָ חּור וָטוֹב ,וְ אֵ ין
"וְ ל ֹו הָ יָה בֵ ן ְ
ג מאמרי פנימיות עשרת ימי תשובה תשפ"ז
המלך ,אחרת מה הואיל בהבנתו העמוקה מה שאינו כן האדם הפנימי ,מבין שכל
כל כך; וביתר עומק ,כל מלכותו של מהותו ומציאותו של 'מלך' הוא ענין
המלך תלויה בהכרת מלכותו עליו ,שכן, עמוק יותר ופנימי יותר' ,גבוה מכל העם',
'אין מלך בלא עם'. המלך הוא ענין גבוה ומרומם מצד
עצמותו.
מובן אם כך ,ששני ההבנות וההכרות
צריכים לבוא כאחד ,ממקום פנימי ובוודאי שאין בכוונתו של האיש
ועמוק. החכם לזלזל או ללעוג למציאות
החיצוניות של המלך ,אלא שהוא מבין
וכזאת היא עבודתינו בימים אלו,
שגם בלעדי החיצוניות ישנו את המהות
בראש השנה הכרנו במציאותו של 'המלך
הפנימית של המלך ,והענין החיצוני של
הקדוש' ,וגם בכלל ש'מלכותו בכל
לבושי מלכות וה'רצים בסוסים' וכו' הם
משלה' ,וביקשנו שימלוך על כל העולם
ענין 'מתאים' וענין 'ראוי' למלך מרומם
כולו וכו' ,אך ,כל זה היה מצד ההמלכת
ונעלה.
המלך עצמו בכללות.
ועל כן ,האדם צריך להשכיל להעמיק
ובעשרת ימי תשובה הקדושים אנו
בהכרת המלך גם מצד עצמותו וגם מצד
מתבוננים באלו ההכרות של ראש השנה
המלוכה שלו.
ומתרגמים אותם אל 'כלי המעשה'
שיפעלו עלינו ויהיו 'נוגעים' לנו למעשה ויותר מכך ,אין זה מספיק שהאדם יכיר
ביום יום במשך כל ימי השנה גם בזמני בגדולתו של המלך מצד עצמו ,אלא הוא
גילוי וגם בזמני הסתרה. צריך ומחויב לקבל את מלכותו של
יחודא עילאה ויחודא תתאה
תתאה הוא ההכרה באחדות השי"ת איך בהתבוננות עמוקה יותר ,להבנת
שהוא מתגלה בעולם. הענין ,ענין זה מוגדר בספרי חסידות
כהבדל בין 'יחודא עילאה' ו'יחודא
ובעומק יותר ,ההבדל בין 'יחודא
תתאה' ,כמו שמקדים האדמוה"ז בעל
עילאה' ל'יחודא תתאה' ,מתבטא בשני
התניא זיע"א בתחילת 'שער היחוד
חלקים ב'אמונה' ,דהנה ,בספרי חסידות
והאמונה' ,וז"ל :להבין מעט מזעיר מ"ש
מבואר ,שישנן שני חלקים בחיוב האמונה
בזוהר ד'שמע ישראל' כו' הוא 'יחודא
בהשי"ת ,החיוב הראשון הוא אמונת
עילאה' ו'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם
מציאות השי"ת ' -האמנת אלוקות',
ועד' הוא 'יחודא תתאה'.
והחלק השני הוא האמונה בהשגחתו ית'
בעולם. שיחודא עילאה הוא ההכרה במציאות
השי"ת וגדול הבורא מצד עצמו ,ויחודא
ההבדלים ביניהם מתבטאים בכמה
אופנים ועניינים ,האחת ,האמנת אלוקות
ד מאמרי פנימיות עשרת ימי תשובה תשפ"ז
עוד הבדל נמצא ,האמונה באלוקות -שהיא האמונה ב'עצם מציאות הבורא',
שייכת גם 'קודם שנברא העולם' -טרם והיא ,איננה יכולה להיות 'מצוה' -אלא
קיום הנבראים ,שכן העסק באמונת 'חיוב' ( -כלשון 'מחיוב המציאות'),
אלוקות הוא עסק בעצמותו ית' ,ולא והראיה לכך היא -שאין מצוה זו מנויה
ב'גילויים' שלו ,כמו במצות 'אמונת בתרי"ג מצוות ,משא"כ ה'אמונה
השגחה פרטית' למשל ,שם העסק הוא בהשגחה' השייך אל ההשגחה 'בבריאה'
בענין ההשגחה של השי"ת 'על הנברא'. -הינה מצוה מתרי"ג מצוותא.
ואפי' מצות "אנכי הוי' אלוקיך"" ,אני והסיבה היא -האמונה במציאות
הוי' אלוקיכם" וכן רבים בתורה ,העסק השי"ת אינה יכולה להיות מצוה מתרי"ג
הוא בזה שהוא ית' 'אלוקינו' ('אונזער' מצוות ,ללא אמונה אין כל בסיס למצוות
גאט) -הדיבור הוא לגבי ה'נבראים' ולגבי התורה כלל ,האמונה במציאות השי"ת,
ה'בריאה' ,מה שאינו כן היא חיוב - הינה 'חיוב' עליה מיוסד כל התורה כולה,
'האמנת אלוקות' ,היא לגבי ה'בורא מצות האמונה באלוקות -היינו עצם
עצמו'. האמונה והידיעה ש'יש אלוקים' ,חייב
להיות שאין זה ממצוות התורה ,שכן
העסק בעשרת ימי תשובה (כולל ראש
ידיעה זו הינה 'בסיס מחייב' ,שלולא זה -
השנה הק') הוא בעיקר ב'יחודא תתאה',
מי הוא ה'מֶּ צַ וֶּה' לקיום כל המצוות
להכניס ולהפנים את מציאותו ית' ולקבל
האחרות?
את מלכותו ית' ואת הנהגתו עלינו.
מה שאינה כן ,היא מצות האמונה
וזהו ההבדל בין ראש השנה לעשרת
שהשי"ת 'מנהיג' את העולם והנבראים,
ימי תשובה ,כי בראש השנה היה עיקר
היא כבר 'פרט' ב'מצות האמונה' ,והיא
העסק שלנו בקבלת מלכותו ית' ,ובעשרת
כלולה בתוך תרי"ג מצוות ,היינו -שיש
ימי תשובה – אנו מחדירים בעצמינו
שני חלקי אמונה א .השי"ת 'הוא בורא' ב.
להתנהג לפי ה'קבלת המלכות' שהיה
השי"ת 'הוא מנהיג'.
בראש השנה.
והרמב"ן שם כ' בשם בה"ג שלא מנאה בתרי"ג א ע"ע בספה"ק דרך מצוותיך ב'מצות האמנת
והנראה מדעתו של בה"ג שאין מנין תרי"ג מצותיו אלקות' ,א׳( ,יתרו) "אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך
אלא גזירותיו יתעלה שגזר עלינו לעשות או מנענו מארץ מצרים מבית עבדים" .זו מ"ע לידע
שלא לעשות ,אבל האמונה במציאותו יתעלה ולהאמין שיש אלוה (חינוך כ"ה) ,והרמב"ם בס'
שהודיע אותה אלינו באותות ובמופתים ובגילוי המצות במ"ע סי' א' ביאר ענין מצוה זו בלשון זה,
השכינה לעינינו הוא העיקר והשורש שממנו מצוה א' היא הציווי אשר ציונו בהאמנת האלהות
נולדו המצות לא ימנו בחשבונן. והוא שנאמין שיש שם עלה וסיבה הוא פועל לכל
הנמצאים והוא אמרו אנכי ה' אלקיך עכ"ל,
