קובץ גליונות - יו"ט · Koivetz Gilyoines - Yom Tov — סוכות (2026-09-21)

בס"ד
ﬡפיקי מיﬦ
גיליון
סוכות
מורחב
מתורת רבינו ראש הישיבה מרן הגאון רבי שרגﬡ שטינמן שליט"א
חג הסוכות תשפ"ז
לזכור מה העיקר ומה טפל
לכו ﬥמים שהות בסוכה הוא מצוה .אבל גם אחרי סוכות הבל הבלים אמר קהלת ,ביאורו
עדיין יש לנו כל היום מצוות .ומיד כשמשכימים בשבת חול המועד קוראים במגילת קהלת “הבל
בבוקר יש לנו מצות נטילת ידיים ,וציצית ותפילין, הבלים אמר קהלת הבל הבלים הכל הבל” ,והנה
עיונים בגדר שמא ימשך וברכות השחר ,וכל רגע שלומדים תורה או הבל פירושו אוויר חם ,שיוצא מדבר חם ,כמו שמצינו
אחר שולחנו שמברכים ברכה או עונים אמן יש לנו מצוות! ואבי בהלכות שבת שאסור להטמין בדבר המוסיף הבל.
גדר הדין מדאורייתא ומדרבנן מורי זללה”ה היה אומר שצריכים רק שלא להיות ובמדרש רבה כאן אמרו על פסוק זה :דוד [המלך]
הנה בסוכה (כח ,א) תנן מי שהיה ראשו ורובו בסוכה ‘טיפשים’ ,ולחטוף ולנצל את הזמן כמה שאפשר אמר דבר אחד ולא פירשו ,ופירשו שלמה בנו .דוד
ושולחנו בתוך הבית ,בית שמאי פוסלים ובית הלל לעשות עוד ועוד מצוות ,כי יש שפע של מצוות: אמר (תהלים קמד ,ד) “אדם להבל דמה” ולא פירש
מכשירין .והטעם שפסלו בית שמאי ,משום דגזרינן תורה עבודה וגמילות חסדים ,והם כמו יהלומים לאיזה הבל הוא דומה ,אם להבל של תנור – יש בו
שמא ימשך אחר שולחנו ונמצא שאכל חוץ לסוכה. שצריך רק להתכופף ולאסוף. ממש ,אם להבל של כירה – יש בו ממש ,בא שלמה
ובתוס' בסוכה (ג ,א) חידשו שלא רק שלא יצא הרגשת פיקוח נפש כשחסר ידיעת התורה ופירשו “הבל הבלים אמר קהלת”.
במצות סוכה מדרבנן ,אלא דאחר גזרת חז"ל ובגמרא תמורה (טז ,א) מובא שבשעה שנפטר ומבאר המדרש שדומה “לאדם ששופת שבע קדירות
נחשב שלא קיים מצות סוכה אפילו מדאורייתא. משה רבינו לגן עדן ,אמר לו ליהושע :שאל ממני כל זו למעלה מזו ,והבל של עליונה אין בו ממש” ,והיינו
ודייקו מלישנא דמתני' (שם) ,לא קיימת מצות ספיקות שיש לך ,וענה לו יהושע :רבי ,כלום הנחתיך שהבל הבלים פירושו הבל מועט שבמועט ,כמו
סוכה מימיך .אמנם הריטב"א והר"ן שם כתבו שעה אחת והלכתי למקום אחר? לא כך כתבת בי ההבל שיוצא מקדירה העליונה שעומדת על גבי
דמדאורייתא יצא ידי חובה ,ולשון המשנה לא “ומשרתו יהושע בן נון נער לא ימיש מתוך האוהל”, שבע קדירות.
קיימת מצות סוכה לאו דוקא הוא. ובא לומר שכל מה שאתה יודע גם אני יודע כי כבר הבל הבלים – לההביל את ההבלים
והנה חז"ל גזרו בראש השנה שחל בשבת שלא למדתי ממך הכל ,אבל זה גרם שחלשה דעתו של ובדרשת הרמב”ן לקהלת כתב שיש לתמוה תימה
יתקעו בשופר מחשש שמא יעבירנו ד"א ברה"ר, משה מכך שיהושע גדול כמותו וכבר אינו צריך אותו, גדול ,שאם כל הבריאה היא הבל גמור ,למה פעל
וכתב הגרעק"א (דרוש וחידוש מערכה ח) דאם ולכן נענש יהושע ומיד תשש כוחו ונשתכחו ממנו הבורא ועשה דבר שהוא הבל וריק ,והרי אין אדם
תקע בשופר אמנם עבר על איסור דרבנן אבל מ"מ שלוש מאות הלכות ונולדו לו שבע מאות ספיקות. חכם שיסכים לעבוד עבודה שבסוף תהיה לריק,
קיים מצוות שופר מן התורה .ותמה עליו בספר קבא ומביאה הגמרא שעמדו כל ישראל להרוג את יהושע, ובוודאי שלא הקב”ה תמים דעים .ועוד קשה איך
דקושייתא (צט) מדברי התוס' כאן דכתבו שחז"ל כי רצו לדעת את ההלכות ששכח ,ואמר לו הקב”ה, אמר שלמה שכל הבריאה היא הבל ,הרי בתורה
עקרו מצוות סוכה ולא קיים גם את הדאורייתא, לאומרן לך אי אפשר ,כי אין מסירת תורה חדשה, כתוב “וירא אלוקים את כל אשר עשה והנה טוב
וא"כ דכוותה נמי גבי ראש השנה שחל בשבת. ויש רק את מה שנמסר למשה מסיני ,אלא לך מאד” ,ועוד האריך בקושיות בזה.
ואפשר ליישב דזה ודאי שיש כח ביד חכמים וטורדן במלחמה ,והיינו שיסיח דעתם של ישראל על ותירץ שאין כוונת הפסוק לתאר ולהגדיר את
לעקור את קיום המצוה גם מדאורייתא ,אלא ידי מלחמה כדי שיניחו לו .וצריך ביאור ב’ דברים, הבריאה שהיא ‘הבל הבלים’ כמו שאומרים ‘מלך
דס"ל להגרעק"א מסברא דאף דבסוכה סברי ראשית למה חשבו שצריכים להרוג את יהושע אם מלכים’ או ‘עבד עבדים’ ,אלא הבל הבלים פירושו
התוס' דעקרו את קיום המצוה מדאורייתא ,מ"מ חסר להם הלכות ,וגם מה יועיל לטורדם במלחמה, (ה ֵבל!)
לההביל את ההבלים! ואמר כן בתור ציווי ֲ
לגבי ראש השנה לא תיקנו כן. הרי כשיחזרו מהמלחמה שוב יחסרו להם ההלכות שמצוה לאדם שיהביל את ההבלים ,ויבין שכל
וביאור החילוק דבסוכה הגזרה היא מצד דין סוכה ושוב ירצו להורגו. תענוגות בני האדם שהוא טועה וחוטא בהם – הכל
בעצמו ,דהיינו שמא ימשך אחר שולחנו ,וא"כ נמצא ומבואר מזה עד כמה היה חשוב להם ביקוש האמת, הבל .ואמנם העולם עצמו יש בו יסודות ועיקרים
שאכל חוץ לסוכה ,ובכה"ג גזרו שכלל לא קיים את שהרגישו שזה פיקוח נפש וצריכים אפילו להרוג את קיימים ועומדים שאינם הבל ,אבל יוצאים מהם
המצוה ופסלו ישיבת סוכה זו .אבל בראש השנה ,גם יהושע כדי שיידעו את התורה ,עד שהעצה היחידה פרטים שונים שבחלקם אנשים חוטאים לפעמים,
אם יעבירנו ד' אמות ברה"ר אין לזה שייכות לקיום להציל את יהושע הייתה להטרידם במלחמה ,שעל ומהם צריך להיזהר ,לההביל אותם ולדעת שלא
המצוה ,ורק יעבור על איסור צדדי של מלאכת ידי זה יהיה היסח הדעת מהשקיעות בלימוד. להחשיבם.
שבת ,ובזה חז"ל לא ביטלו את המצוה מן התורה. היסח הדעת מוריד השקיעות בלימוד לזכור מה הדברים החשובים ולחטוף מצוות
היוצא ידי חובה מדאורייתא ולמדנו מכך שני דברים ,הא’ כמה הם היו שקועים וכיצד ‘מהבילים’ את הדברים? צריך לומר שזה מה
אם צריך לאכול שוב בלימוד ,עד שאם חסר להם בידיעת התורה סברו שמפורש בהמשך הפסוקים (בקהלת) “מה יתרון
ויש לעיין אם יש נפק"מ למעשה בין תוס' שהם צריכים להילחם על חייהם ,וזה היה אצלם לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש” ,שאם יזכור
להריטב"א האם רבנן ביטלו את קיום המצוה מן מצב של פיקוח נפש שהרגישו שצריכים להרוג את את זה תמיד ,ממילא יהביל את כל ענייני העולם.
התורה או לא ,דלכאורה בכל מקרה לא יצא יד"ח יהושע כדי לדעת [ואמנם יתכן שזה היה רק איום, ובפרט לפי מה שפירש רש”י שאין הכוונה ‘תחת
מדרבנן ,ואם אכל כזית ראשון בסוכה כששולחנו ומ”מ זה היה איום ממש] ,וב’ רואים שאם יוצאים השמש’ למטה מהשמש ,אלא הכוונה ‘תחת’ במקום
בתוך הבית יצטרך לאכול שנית ,דגם לפי הריטב"א למלחמה אזי אחר כך כשיחזרו כבר לא תבער השמש ,שהתורה נמשלה לשמש ואור כמו שכתוב
שיצא מדאורייתא מ"מ יצטרך לאכול כדי לקיים את בקרבם אותה מידת ביקוש התורה ,כי לאחר “ותורה אור” ,ועל זה אמר מה יתרון ,שאם יחליף
הדרבנן. שמסיחים דעת כבר קשה לחזור לאותה דרגה של אדם את אור התורה בעמל גשמי לא יהיה לו שום
והיה מקום לומר דנפק"מ לגבי ברכת שהחיינו אם שקיעות בלימוד ,וכבר לא ירצו עד כדי כך להרוג את יתרון.
בירך על אכילה ראשונה שאכל כששולחנו בתוך יהושע. ולכן צריכים תמיד לזכור מה הם הדברים שבאמת
הבית ,דאם לא יצא מדאורייתא תו לא יצטרך הקב”ה יעזור שנדע לנצל ולקחת עוד ועוד מצוות, חשובים.
לברך שהחיינו על אכילה שניה ואם לא יצא אפילו ובפרט שהשנה מעוברת ובמשך החורף של ששה וכעת הרי אנו עומדים בחג הסוכות ,שכל רגע של
המשך בעמ' הבא המשך בעמ' הבא
ליצירת קשר לקבלת הגיליון ולשותפות והנצחות ניתן לפנות למערכת 'אפיקי מים' ליקוטים מתורת רבינו שליט"א
בדוא"ל a035161515@gmail.com :או בקו המערכת 03-516-15-15 :בשלוחה 7
ﬡפיקי המועﬢ
בגדר מצות אכילה בלילה הראשון דסוכות
נביא כאן מתוך חליפת מכתבים בין רבינו שליט”א למרן גאון ישראל הגר”ד לנדו שליט”א
אחר מעמד ‘הריתחא דאורייתא’ שנערך על ידי ‘אהלי התורה’ במעונו יחד עם גדולי התורה שליט”א
גיסא הרי בזה הזמן קאמר רב אחא בר יעקב שמצה דרבנן ואף מי שיקריב קרבן קושיית מרן הגרד”ל שליט”א:
פסח דהרי מקריבין אע”פ שאין בית (דאע”פ שאי”ז חיוב כמש”כ הקה”י [שבועות הגמרא בסוכה (כז ,א) לומדת מצוה זו בגזרה שווה ט”ו ט”ו מחג המצות ,והנה
סימן יא] מ”מ הא מיהת הוי הקרבה) ,מ”מ משמע שלא יהיה לו חיוב מצה בזמן דעת ר’ אחא בר יעקב בפסחים (קכ ,א) שמצה בזמן הזה דרבנן .ולדבריו אין מקור
הזה ,דהא קאמרו דבזה הזמן מצה דרבנן ,ומשמע בכל גווני. למצוות אכילה בלילה הראשון ,ואפילו מצוה דרבנן לא תהיה בזה ,מצד שבזמן
ובע”כ דנמצא הלכה שהחיוב מצה נוהג רק בזמן הבית ,אבל אין לזה שייכות הבית היא דאורייתא תיקנו בה רבנן חיוב גם בזמן הזה .אבל בסוכה שגם בזמן
לקרבן פסח בעצמו ,ועכ”פ א”א להגדיר את זה כאכילה שהיא טפלה לקרבן פסח, הבית לא היה מצוה כי אין שם שייכות קרבן ,א”כ גם תקנה אין בה .ודאי אין הלכה
אלא הוי חיוב אכילה בפני עצמו שנוהג רק בזמן הבית ,וכיוצ”ב מצינו דשביעית כמותו גם במצה ,אבל לדעת ר’ אחא בר יעקב צ”ע מה המקור לאכילת לילה
בזה”ז דרבנן ,וא”כ מאחר והוי חיוב אכילה שפיר שייך ללמוד ט”ו ט”ו לסוכות. הראשון.
תשובת מרן הגרד”ל שליט”א: דברי רבינו שליט”א:
במה שכתב דלכאורה גם אם לא הקריבו כלל קרבן פסח בזמן הבית ,וכגון שהיו בדבר הקושיה דלרב אחא בר יעקב דס”ל דמצה בזה”ז דרבנן (פסחים קכ ,א) א”כ
הציבור טמאי זבים וכדו’ נמי היה חיוב אכילת מצה ,ולאידך גיסא הרי בזה הזמן לדידיה אין חיוב אכילת מצה גרידא אלא הוי חלק מהקרבן פסח ,וממילא לא שייך
קאמר רב אחא בר יעקב שמצה דרבנן ואף מי שיקריב קרבן פסח דהרי מקריבין ללמוד ט”ו ט”ו לחייב אכילה בליל סוכות ,דלשיטתו אין כאן בכלל חיוב אכילה.
אע”פ שאין בית מ”מ משמע שלא יהיה לו חיוב מצה בזה הזמן ,דהא קאמר דבזה הנה לכאורה יש להוכיח דגם לפי רב אחא זה חיוב אכילה ,דהרי איהו גופיה מודה
הזמן מצה דרבנן ,ומשמע בכל גווני .נראה דהכל תלוי בזמן הקרבת הפסח, דלטמא ושהיה בדרך רחוקה ג”כ היה מחויב לאכול מצה (בזמן הבית) וכמבואר
וכדברי השיטה לא נודע למי בקידושין (לז ,ב) דלרב אחא בר יעקב דסבר דמצה להדיא בסוגיא שם ,ונמצא שאין זה חלק מהקרבן פסח כי הרי איהו לא אוכל
בזה הזמן דרבנן ודריש בערב תאכלו מצות לטמא ושהיה בדרך רחוקה ,י”ל קרבן פסח ומכל מקום מחויב במצה.
דמושבות איצטריך לקבעו חובה אפילו במקום דליכא פסח כגון בחוצה לארץ, ואף אם נדחה דמכל מקום שאני התם דעכ”פ זה בזמן הבית וממילא נחשב
ולעולם דוקא בזמן דאיכא פסח .ומשמע דתלוי בזמן דאיכא קרבן פסח ואינו כאכילה ששייכת לקרבן פסח ,מ”מ הרי לכאורה גם אם לא הקריבו כלל קרבן פסח
תלוי בזמן הבית. בזמן הבית ,וכגון שהיו הציבור טמאי זבים וכדו’ ,נמי היה חיוב אכילת מצה ,ולאידך
לכו למים | המשך מעמ' 1 לזכור מה העיקר ומה טפל המשך מעמ' 1
את הדאורייתא יצטרך שוב לברך שהחיינו .אכן חודשים אפשר להספיק הרבה מאד ,ונזכה להבין גודל מעלת המצוות ונזכה ונחיה ונראה ונירש טובה וברכה
לכאורה גם לפי הריטב"א יצטרך לברך שהחיינו, לשני ימות המשיח ולחיי העולם הבא.
כי הרי מדרבנן נחשב שלא קיים את המצוה, השמחה על מצוות החג והניצוח בדין
וא"כ מדרבנן נחשב שמקיים רק בפעם שניה את והנה בגמרא יומא (פו ,ב) אמרו :בוא וראה שלא כמידת הקב”ה מידת בשר ודם ,מידת בשר ודם מקניט את
המצוה וא"כ שייך לברך שהחיינו. חבירו ספק מתפייס הימנו ספק אין מתפייס הימנו ,ואם תאמר מתפייס הימנו ,ספק מתפייס הימנו בדברים
אמנם יש נפק"מ בין תוס' לריטב"א בשעת אכילת ספק אין מתפייס בדברים ,כלומר שלא מספיק לפייסו בדברים אלא צריך לתת לו איזה מתנה וכיוצא בזה .אבל
כזית ראשון בסוכה ,כאשר אכל בסוכה ושולחנו הקב”ה ,אדם עובר עבירה בסתר (עיין מהרש”א) ומתפייס ממנו בדברים שנאמר קחו עמכם דברים ושובו אל
בתוך הבית ,האם נחשב עוסק במצוה לפוטרו מן השם ,ולא עוד אלא שמחזיק לו טובה שנאמר וקח טוב ,ולא עוד אלא שמעלה עליו הכתוב כאילו הקריב פרים
המצוה ,דלפי תוס' שחז"ל ביטלו לו את הקיום שנאמר ונשלמה פרים שפתינו ,שמא תאמר ָפ ֵּרי חובה תלמוד לומר ארפא משובתם אוהבם נדבה ,ע”כ.
מדאורייתא אינו עושה שום מעשה מצוה ,אבל
ועכשיו אנו עומדים אחר יום הכיפורים ,ונקווה שהשם התפייס עמנו ,ולא עוד אלא שנתן לנו טובה כמה
לפי הריטב"א מקיים מצוה מדאורייתא וממילא
העוסק במצוה פטור מן המצוה.
מתנות של מצות סוכה וארבעת המינים וקרבנות החג.
ובמדרש רבה פרשת אמור מביא כמה פירושים על הפסוק בתהלים (טז ,יא) “תודיעני אורח חיים שובע שמחות
שמא ימשך באשה ובחצי עבד את פניך נעימות בימינך נצח” ,ופירוש אחד אמרו שם :שובע שמחות אל תקרי שובע אלא שבע שמחות ,אלו
דנו האחרונים גבי אשה אם באה לקיים מצות שבע מצוות שבחג ,ואלו הם :ד’ מינים שבלולב ,וסוכה ,וחגיגה ,ושמחה ,דהיינו שיש לנו בסוכות שבע מצוות,
סוכה באופן שאוכלת בסוכה ושולחנה בתוך ולכל מצוה קורא הפסוק שמחה ,ואלו הן שבע שמחות.
הבית ,האם חז"ל גזרו שמא ימשך ,או דלמא דכיון וממשיך המדרש למה צריך גם שלמי שמחה וגם שלמי חגיגה ,אם שמחה למה חגיגה ואם חגיגה למה שמחה?
שגם אם נמשך חוץ לסוכה לא יהיה בכך שום ומבאר המדרש משל לשנים שנכנסו אצל הדיין ,ולא ידוע לנו מי ניצח ,וכשנראה שאחד יוצא עם הכידון (מין
איסור שהרי לאשה מותר לאכול חוץ לסוכה ,א"כ חרב או ענף דקל ,שזה היה המנהג להוכיח שהוא המנצח) ,הרי זה סימן שהוא יצא זכאי בדין ,והנמשל הוא
יכולה לאכול בכה"ג גם לכתחילה ולברך לישב שישראל ואומות העולם באים לפני הקב”ה בראש השנה ואין אנו יודעים מי יצא זכאי ,אלא במה שישראל
בסוכה (לשיטת הרמ"א דאשה מברכת על מצוות
יוצאים מלפני הקב”ה ולולביהם ואתרוגיהם בידם ,אנו יודעים שהם המנצחים .ולכן מקריבים שלמי שמחה
עשה שהזמן גרמא).
ושלמי חגיגה ,הא’ על שמחת יום טוב ,והב’ על שמחת הניצוח שניצחנו וזכינו בדין.
ויש לדון אם נאמר שלאשה אין את הגזרה ,מה
ומוסיף המדרש כי הלולב נקרא נעים כמו שכתוב נעימות בימינך נצח ,ופירשו המפרשים שמנענעים הלולב
יהיה הדין בחצי עבד וחצי בן חורין ,האם יכול
לאכול בשולחנו בתוך הבית ,ולכאורה אע"פ
תוך כדי אמירת ההלל בנעימות (ונעים הוא מלשון נעימות וגם מלשון נענוע – מהרז”ו).
שמצד החצי עבד שלו יכול לאכול כך ,אבל מ"מ וכמה עלינו לשבח ולהלל להקב”ה שעם כל המאבקים של השטן כנגד לומדי התורה ,אנחנו המנצחים ,ולא
יאסר עליו מדין הבן חורין שבו. מתחשבים בכל הקשיים אלא ממשיכים לשקוד על התורה ועבודה וגמילות חסדים שעל זה עומד העולם.
אלא דיל"ע אם עבר ואכל האם נחשב עוסק ביאור בתפילה שאחרי ההושענות
במצוה שפטור מן המצוה ,והנה לפי תוס' הרי והנה בכל יום לאחר שגומרים להקיף עם הלולב מסיימים תפילה קצרה “ויהיו דברי אלה אשר התחננתי לפני
נחשב שלא קיים מצוה כי חז"ל עקרו את המצוה השם קרובים אל השם אלוקינו יומם ולילה ,לעשות משפט עבדו ומשפט עמו ישראל דבר יום ביומו ,למען דעת
מדאורייתא ,אבל עכ"פ הרי החצי עבד שלו כל עמי הארץ כי השם הוא האלוקים אין עוד” ,ופסוקים אלו הם מתפילת שלמה המלך (במלכים א פ”ח ,נט)
מקיים מצוה כי הוא כמו אשה ,וא"כ נחשב עוסק שהתפלל כשחנך את בית המקדש.
במצוה בגלל החצי עבד שבו ,או דילמא דבכה"ג ולכאורה לא מובן כל כך הלשון שיהיו הדברים קרובים אל השם ‘יומם ולילה’ ,וכי שייך שיהיה קרוב אל השם רק
חז"ל עקרו את המצוה גם ביחס לחצי עבד שבו, ביום או רק בלילה ,הרי כל תפילה שאדם מתפלל נשארת אצל הקב”ה לתמיד ביום ובלילה.
שמא ימשך ויכשל באכילה חוץ לסוכה הצד בן וצריך לומר שהכוונה (וכן משמע במצודות) שבין אם התפלל ביום ובין אם התפלל בלילה תהיה התפילה
חורין שבו ,ועיין. קרובה להקב”ה ,ולפי זה נמצא שיש כוח אחר לתפילה ביום וכוח אחר לתפילה בלילה ,ועל זה אנו מבקשים
[מתוך מו"מ הלכתי עם הגאונים רבי אברהם שכל התפילות שאנו מתפללים בין ביום ובין בלילה יתקרבו אל השם.
זיסקינד ר"י כתר תורה ,רבי אברהם סטוארט [מתוך דברים שנאמרו במעמד הקבלת פני רבו שע”י ראשי הכוללים “רינה של תורה” בארץ הקודש ,סוכות
ר"י רינה של תורה כרמיאל ,ורבי מרדכי בונם תשפ”ד]
זילברברג מרא דאתרא שיכון ה' במהלך ביקור
חג במעונו ,סוכות תשפ"ו]
ﬡפיקי דעת • שו"ת
שו”ת ופרקי חינוך להורים ולמחנכים
מתוך כינוס מחנכים ברשת תלמודי תורה “עטרת שלמה” בארץ הקודש – טבת תשפ”ה
בן עשר נבחנתי לישיבה קטנה פוניבז’ ,הכניסו אותי לחדר ואמרו לי להכין דף שאלה :איך אפשר להחדיר לתלמידים לבוא בזמן ולהקפיד על זמנים,
בפרק המפקיד ,ושבעוד שעה יבואו לבחון אותי ,וכך היה .היום יש בחורים שלא כי לפעמים המלמדים לא יודעים מה הם צריכים לעשות כשישנם ילדים
יודעים איך להכין גמרא ,הם צריכים שוטנשטיין בשביל זה. שמאחרים לתלמוד תורה ,האם להשאיר בחוץ או לא ,שהרי זה דבר שמפריע
גם לילד וגם לכיתה?
הזוהר הק’ אומר שכל בעלי החיים לא מתקדמים בחייהם ,ולכן כתוב “שור או עז
כי יוולד” הוא נולד שור ומת שור ,הוא לא משתנה ,אבל האדם כל הזמן משתנה רבינו :ראשית צריך דוגמא אישית ,אם רואים שהמלמד מאחר (ולרוב מסיבה
ומתקדם ,יש את הזמן מהלידה עד הברית (משמע מדבריו שבברית מקבלים מוצדקת) הילדים חושבים שפחות חשוב להקפיד על זמנים ושגם הם יכולים
תוספת לנשמה) ,אחר כך מתחיל ללמוד ,אחר כך מתחתן ויש לו ילדים והוא לאחר .בדרך כלל אם המלמד לא מאחר ,גם התלמידים לא מאחרים .וכשתלמיד
מלמד גם אותם .תמיד צריך שתהיה ניכרת ההתקדמות .גם בחיידר ,בכיתות כן מאחר ,דבר ראשון צריך שהוא ייתן סיבה ,הוא חייב לתת סיבה למה איחר.
הנמוכות לומדים בעיקר מה הגמרא אומרת ,אבל בכיתות הגבוהות צריך ללמוד ואחר כך המלמד צריך לעשות משהו כדי שיבין שיותר אסור לו לאחר ,אולי
יותר סברות ,מה הגמרא הבינה בהוה אמינא ומה במסקנא ,מה היה קשה לתוס’ שיושיב אותו במקום אחר באותו יום ,צריך לראות מה העונשים בכיתה ,אבל לא
ומה הבינו בתירוץ ,אלו דרגות של התקדמות. להשאיר בחוץ כי זה רק נזק ,הוא ילך לרחוב וירד ברוחניות .וכמובן כשיש סיבה
מוצדקת לא מענישים ,וגם לפעמים זה לא באשמת הילד אלא אחד ההורים אשם
שאלה :האם לעודד בחיידר ללמוד משניות בעל פה ,כי לפעמים זה מגיע על
באיחורים.
חשבון ההבנה?
שאלה :תלמיד שמאחר כל יום בקביעות ,האם להעניש אותו כל יום?
רבינו :בכיתות הנמוכות לעודד ,בגבוהות לא .צריך ללמוד בעיקר מה שלומדים
בחיידר ,יש הרבה ארגונים שלומדים עם הילדים בערב משניות וכדו’ ,וצריך רבינו :המלמד צריך לומר לו ,אם אתה רוצה להמשיך במצב הזה תחפש מקום
לראות שזה לא על חשבון החיידר .הילד צריך לדעת שהוא יצא תלמיד חכם שמסכים לכך ,וכמובן לדבר שוב ושוב על חשיבות ההגעה בזמן עד שהילד יפנים.
אם הוא ידע טוב מה שלומדים בחיידר ,זה עיקר הלימוד שחשוב לו לדעת כילד, שאלה :כיום מקובל שאורך השיעורים בכיתות הוא כשעה ,ויש מלמדים
השאר זה רק תוספות. שחושבים שזה ארוך מדי ולכן מפעם לפעם הם נותנים שיעור חופשי כדי
שאלה :איך גורמים למלמדים לא להישחק אחרי תקופה ארוכה שמוסרים שלילדים יהיה יותר זמן לעצמם ,האם אכן ראוי שמלמד שחושב ששעה זה
שיעורים יום יום? מדי הרבה בשביל הכיתה שלו ,שיוציא אותם לשיעור חופשי?
רבינו :מחמאות ,זה מה שנותן את הכוח .יש מקומות שהמנהל עושה את זה ,יש רבינו :הוא יכול להכין סיפור יפה לזמנים כאלו ,או שיעלה איזו שאלה לדיון עם
מקומות שהמלמדים מפרגנים אחד לשני ,והכי חשוב שההורים יפרגנו .הורים לא סברות שידונו בזה ,יש הרבה ספרים של שאלות מעניינות‘ ,חשוקי חמד’ ועוד,
מבינים כמה כוח זה נותן למלמד ,שאומרים לו שהילד כל כך נהנה לבוא לחיידר אבל לא לשחרר סתם .וגם חשוב להקפיד שיהיה בלי לחץ ,הדור של היום מאוד
וללמוד והוא יודע כל כך טוב את כל החומר שנלמד ,זה מחייה את המלמד. מפונק ,וככל שהכיתה יותר גבוהה צריך שיהיה פחות לחץ.
סיפר לי מלמד מאוד טוב בבני ברק שיום אחד ניגש לאבא של תלמיד ואמר לו, שאלה :יש הרבה מלמדים שמלמדים באותה כיתה גם בבוקר וגם אחר
נראה לי שאפשר לברך על הילד שלך ברוך משנה הבריות ,הוא ממש השתנה הצהריים ,האם זה טוב או שעדיף להחליף?
לטובה .אמר לו האבא ,ואני חושב שעליך אפשר לברך ברוך יוצר האדם ,פשוט רבינו :עדיף להחליף ,מדי הרבה שעות עם אותו מלמד כבר ‘ליבו גס בו’ ,לפעמים
יצרת אותו מכלום .המשפט הזה נתן למלמד הזה כוחות ,וכיום הוא אחד אחר הצהריים יש יותר חוצפה .אם זה מלמד אחר ייקח להם יותר זמן עד שיעזו,
המלמדים הכי טובים בבני ברק .זה כוח של מילה טובה .מרן הגרמ”י לפקוביץ אבל אם זה אותו מלמד זה קורה יותר מהר .אמנם אי אפשר לומר בזה כללים,
אמר פעם שאם הוא יודע שהוא אמור לפגוש איזה אבא בערב ,כבר בבוקר יש מלמדים שמחזיקים את הכיתה מאוד טוב גם אחר הצהריים ,אבל בדרך כלל
בשיעור הוא יותר ישים לב אליו ,כי מסתמא האבא ישאל איך הבן שלי ,אז אני עדיף להחליף ,זה טוב גם למלמד וגם לתלמידים .וכמובן שיש יוצא מן הכלל ,זו
צריך שיהיה לי מה לומר .זו חובה להיות בקשר עם המלמד ,לא לנדנד מדי ,אבל לא הלכה למשה מסיני.
מדי פעם להתעניין וגם להחמיא ,הורים לא יודעים כמה זה טוב ומחזק ,הוראה
זו עבודה קשה ודורשת דרבון. שאלה :אצלנו בת”ת מתחילים ללמוד גמרא בכיתה ג’ .במה צריך להתמקד
יותר ,על ידיעת השקלא וטריא בעל פה ,או על קריאה בפנים והבנת שפת
כיום המצב הוא שלקחו למלמדים את כל הכלים ,אסור לתת סטירה ,אסור הגמרא?
להראות חיבה ,אם תשים יד על הילד מחר אתה בכלא ,מה נשאר? רק מילה
טובה ,גם למלמדים וגם לתלמידים. רבינו :קריאה בפנים ,יש בחורים בישיבות גדולות שלא יודעים לקרוא גמרא
בפנים.
שאלה :כמה ראוי לצאת לטיולים עם התלמידים?
שאלה :באיזה כיתה צריך ללמד כתב רש”י ולהרגיל לקרוא רש”י בפנים?
רבינו :צריך לצאת מדי פעם ,אבל לא למקומות מסוכנים ,ולוודא שאין פריצות.
אם יש בעיה תמיד יאשימו את המנהל. רבינו :בכיתה ד’ .ילדים תופסים מהר מאוד ,שיתחילו לקרוא ישר בפנים ויבינו.
שאלה :מאיזה גיל כדאי שהילדים יתפללו בחיידר במניין? שאלה :מלמד שמכניס את דברי רש”י בתוך לימוד הגמרא האם צריך שילמד
אחר כך את פירוש רש”י בפנים ,כי את הילדים זה משעמם ,שכן הם כבר
רבינו :יש מקומות שרק כיתות ח’ ויש מקומות שגם בכיתות ז’ ,וזה טוב ,כי רק יודעים זאת?
בחיידר לומדים להתפלל .בבית לא מתפללים ,קמים מאוחר ,אומרים מה טובו
רבינו :ללמוד ,אפשר תוך כדי לימוד הגמרא לומר מה הגמרא שואלת ,ראיתם
ורצים לחיידר .צריך למנות מלמד שישמור עליהם ,אבל זה גם דבר טוב כי ילדים
איך רש”י מסביר את השאלה ,ולקרוא את רש”י בפנים תוך כדי לימוד הגמרא
מאוד רוצים להיות חזן ובעל קורא ,זה מפרגן להם שהמלמד הגיש אותם חזן וגם
ולאו דוקא אחרי .אבל חשוב מאוד ללמוד רש”י בפנים .יש הקלטה מפורסמת
נותן להם ביטחון עצמי.
של מרן הגרי”ש אלישיב זצוק”ל לומד באמצע הלילה ,הוא גומר את הגמרא ואז
שאלה :רוצים לעשות חיזוק כללי בתלמודי התורה ,על מה כדאי לעשות את לומד רש”י ,ומכיון שאין ד”ה על כל מילה בגמרא הוא משלים את הגמרא שבין
החיזוק? ד”ה אחד לשני .הוא למד את הגמרא בתוך רש”י ,ולא את רש”י בתוך הגמרא.
רבינו :התמדה ,זה הכי חשוב .מי שמתמיד יוצא ממנו משהו ,ומי שלא ,גם אם שאלה :בכיתה ח’ ,האם ישנם דברים מסוימים שכדאי יותר להתמקד בהם
הוא מוכשר מאוד ולמדן ,אם הוא לא מתמיד לא יוצא ממנו כלום ,רק התמדה, בלימוד הגמרא?
‘מה אהבתי תורתך כל היום היא שיחתי’.
רבינו :ללמוד בחברותות ולהכין את השיעור ,וכשהמלמד ימסור את השיעור
ה’ יעזור שתזכו להרבות גבולכם בתלמידים הגונים ושתזכו להצלחה גדולה שיראו שהכינו נכון .גם בזה יש בחורים בישיבות גדולות שיודעים לומר סימן שלם
בחינוך ילדי ישראל. בקצות החושן ולא יודעים להכין עמוד גמרא .הדורות השתנו מאוד ,כשהייתי ילד
דברים שהביא רבינו מרבותיו וזקניו מצוקי ארץ זיע"א
ﬡפיקי דורות
ישיבת סוכה בין השמשות לרגל ימי חג הסוכות זמן שמחתנו נביא ליקוט מדברים שנשמעו
אאמו"ר סבר שאדם ההולך לישון בכניסת החג בזמן בין השמשות של ליל יום מפי רבינו שליט"א במהלך השנים מהנהגותיהם והליכותיהם של
טוב ראשון ,צריך לישון בסוכה ,שאם לא כן נמצא שנכנס החג והוא ישן מחוץ רבותינו זללה"ה בחג הסוכות.
לסוכה .אמנם הוא עצמו לא היה נכנס לסוכה אלא לקידוש אחר צאת הכוכבים שלא לצאת מהסוכה
(לשיטתו) .גם מו"ח ,בכניסת יום טוב ראשון של סוכות נזהר מאוד שלא לשבת כיצד מצות ישיבה בסוכה ,שיהיה אוכל ושותה ,וישן ומטייל,
בסוכה עד מעריב ,מחשש ספק ברכה כמנהג החזון איש ,ולא כמנהג אביו ודר בסוכה כל שבעת הימים בין ביום בין בלילה כדרך שהוא דר
הסטייפלר שכבר היה יושב בסוכתו מבין השמשות ועד שלושים וחמש דקות בביתו בשאר ימות השנה (שלחן ערוך ריש סימן תרלט) .אאמו"ר
אחרי השקיעה שאז היו צריכים לצאת למעריב ,ומאידך בליל שמיני עצרת לא הגראי"ל זללה"ה השתדל מאוד שלא לצאת מן הסוכה כלל ,ובקושי
יצאו מהסוכה עד צאת הכוכבים. יצא לתפילות ולשאר צרכי מצוה .בעיקר השתדל שלא לצאת מן
שמחה יתרה בסוכות העיר בחג הסוכות ,ומספרים שפעם אחת יצא מן העיר לצורך גדול
סיפר רבינו שליט"א שזוכר שבירחי כלה באחת השנים למדו מסכת סוכה ,ומו"ר אך הרכב נתקע בדרך והוא הוצרך להגיע למקום חפצו במונית ,וראה
רה"י הג"ר שמואל רוזובסקי זללה"ה שאל את בעלי הבתים ,מה הטעם בשמחה בכך סימן מסוים משמים ומאז הקפיד בזה יותר .ואף שבפשטות לא
הגדולה שיש דווקא בחג הסוכות עד שכתוב בו "ושמחת בחגך והיית אך שמח"? זו הכוונה ב'מטייל' ,אך זכורני שאפילו בהליכת ארבע אמות אחר
וביאר על פי מה שאמרו חז"ל (ויקרא רבה ל ,יב) שמצות ארבעת המינים הנאגדים האכילה שהיה אאמו"ר מקפיד בה (עיין ב"מ קיג ,ב) ,התאמץ שתהא
יחד מסמלים הם את אחדות ישראל ,ויסוד האחדות קיים במיוחד בחג הסוכות, הליכה זו בתוך הסוכה.
אשר בו יוצאים ישראל מדירת הקבע שלהם ובכך מבטלים את ערך הגשמיות במשך שנים רבות היה אאמו"ר מתפלל בליל שמחת תורה בישיבת 'גאון יעקב'
וקובעים בליבם את ארעיות העולם הזה ,וכשמתבטלים הרצונות הגשמיים שהייתה מרוחקת מביתו ,ונהגו הר"ר יצחק רוזנגרטן היה מציע לו שייקח אותו
ממילא מתאחדים הלבבות ,וכפי המבואר בדברי רבנו יונה במשלי (יח ,א) ,ומובן ברכבו לפחות צד אחד לפני כניסת יום טוב לישיבה ,אולם אאמו"ר סירב ואמר
שהשמחה הגדולה בחג הסוכות היא על האחדות המסמלת את יסודו ומהותו שחבל על כל רגע שאינו יושב בסוכה ,שהרי יכול לשבת בסוכה עד קרוב לתפילת
של החג. מעריב ,ואז ילך ברגל ...ואכן גם בזקנותו ,שארכה לו הדרך כעשרים וחמש דקות
במאמצים גדולים ,העדיף את הדרך הארוכה והעיקר שלא להפסיד רגע אחד
והוסיף רבינו שליט"א שאירע שבעת שמסר רבי שמואל שיעור בירחי כלה
מן הישיבה בסוכה .ובערוב ימיו כבר בנו סוכה מיוחדת בישיבה ורק אז התרצה.
בסוגית מיגו דהוי דופן לעניין סוכה הוי דופן לעניין שבת ,אמר בתוך הדברים
דאמרינן מיגו שאפשר להוציא בשבת מהסוכה לבית ,ואחד הבעלי בתים שנכח פעם נוכחתי אצל מו"ח הגר"ח קניבסקי זללה"ה והוצרכנו לצאת לשמחה
במקום קם ושאל" :והרי מיגו להוציא לא אמרינן?" והגר"ש השיב לו במהירות משפחתית ,וראיתי שהוא ביקש שיביאו לו את מלבושו העליון לתוך הסוכה כדי
תוך כדי דיבור" :נכון ,אבל כאן הוי גם כן מיגו להכניס ,ומיגו להוציא שהוא גם להרוויח שגם רגעי הלבישה יהיו בתוך הסוכה.
להכניס כן אמרינן" ...ועורר רבנו בהתפעלות ממעשה זה ,שרואים את הרגישות ופעם שמענו ממו"ח שסיפר בשם אביו הסטייפלר ,שהכיר רב אחד שלא יצא מן
של הגר"ש ,שהציבור יהיה עסוק בחריפות שלו ולא בלעג על השואל. הסוכה כל שבעת הימים כלל ,וכששמע זאת מרן החזון איש אמר שצריך לדעת
הנהגות בסכך שסוכה אינה בית סוהר ,אלא צריך להיות תשבו כעין תדורו ,ואפשר לצאת
אאמו"ר היה מניח קנים פרודים בכמות גדולה מאוד ,אחר שכך ראה אצל מרן ולבוא.
הגרי"ז זיע"א .מו"ח הגר"ח גם השתדל לסכך בענפי אקליפטוס וענפי דקלים רבינו שליט"א גם מקפיד מאוד ככל הניתן למעט ביציאה מן הסוכה ,מלבד
(והיה קוטף בעצמו ,שסבר שמצוה בו יותר משלוחו) .בבני ברק פחות אהבו את לבריתות ושמחות בית השואבה שרואה בכך חיזוק למקומות התורה ,ואף
הסיכוך בנסרים דקים (בלאפונים בלע"ז) ,ואולם בירושלים נהגו בכך ,והגרי"ש בתפילות מנחה וערבית בשנים האחרונות מתקיים מניין בביתו שיש בזה תוספת
אלישיב עצמו היה מסכך בהם כל השנים .וכשהורחבה סוכתו אמר לבני ביתו מעלה .ושנה אחת נערכה ברית לנינו במעונו אחר תפילת ותיקין שהתקיימה אף
להוסיף קנים ,וביאר שכשיש בלאפונים אין צריך להחליפם לדבר אחר ,אלא היא בביתו ,והיה שרוי כל אותו היום בשמחה גדולה שכמעט שלא נצרך לצאת
שלכתחילה כשקונים ייתכן שיש 'מהדרין' יותר בקנים. מהסוכה כל היום.
מנהג הזמנת האושפיזין שינה יחידי בסוכה
זכורני כשהגעתי לאכול אצל חמי אחר החתונה הוא סיפר שמרן החזון איש מו"ח הגרח"ק הקל לישון יחידי בסוכתו כדעת הגר"א (מעשה רב הלכות סוכה
לא היה נוהג לומר 'אזמן לסעודתי' ולכן גם הוא אינו מזמין את האושפיזין, רי"ט) ,וסמך על כך שבבחרותו ארע פעם שקרא לו מרן החזון איש לישון עמו
ואף שאביו הסטייפלר כן היה מזמין .אמנם סיפר לי שכשהוא עצמו אכל אצל בסוכתו כדי שלא ישן יחידי (וכפי שהיה מקפיד בביתו) ,ולאחר שכבר שכב אמר
חמיו מרן הגרי"ש אלישיב ,נהג כמנהג חמיו שהיה מזמין את האושפיזין בכל לו שנזכר שהגר"א אומר שבסוכה אין צריך לחוש ,כי שומר מצוה לא ידע דבר רע.
סעודה בוקר וערב תכף אחר שטעם מפרוסת המוציא .ואאמו"ר בתחילה היה אמנם רבינו שליט"א נוהג כהנהגת אביו זללה"ה להשאיר גם כך אור דלוק בלילה
מזמין ,אך בסוף ימיו לא היה מזמינם ,וכשהיו שואלים אותו אם אפשר להזמין (כשיטת החכמת אדם כלל ס"ח) ,ודי בזה.
את האושפיזין ,היה אומר בפליאה ,אני אזמין אותם? אני ראוי להזמין אותם? ברכת לישב בסוכה
האר"י הקדוש יכול להזמין ,היה לו קשר איתם .אך אני ,מי אני שאברהם אבינו בסוכות תשע"ב הגיע מו"ח הגרח"ק לביקור אצל חמיו מרן הגרי"ש אלישיב
יבוא אלי? יחד עם רעייתו הרבנית ע"ה (יומיים לפני פטירתה) ,והגישו לפניו כוס תה.
אמנם רבינו שליט"א עצמו נוהג להזמין ,כי כך ראה אצל אביו בצעירותו .וכששאלו כידוע מו"ח סבר כדעות שאין צורך לאכול כדי לברך לישב בסוכה ,אך הגרי"ש
על הסתירה מימי זקנותו ,ביאר רבנו שליט"א שבסוף ימיו ,כשאנשים התחילו אלישיב שכידוע סבר כדעות שמברכים ברכת 'לישב בסוכה' רק על אכילה אמר,
להסתכל עליו וללמוד מהנהגותיו ,שינה דברים רבים מהנהגתו ,כיון שראה בזה שאף על פי כן ביקור של אדם חשוב נחשב קביעות ,וצריך לברך לישב ,ואין ביקור
יוהרה כביכול להזמין אותם ,ולכן הפסיק .והוסיף שכל השנים מתחילת אמירת חשוב מזה ...ואכן מו"ח בירך על התה לישב.
הסליחות היה אאמו"ר בוכה וכמעט שלא יכול להוציא מילים מפיו אלא רק בכה שאלה הרבנית ע"ה את אביה האם גם היא תברך על הקפה שהרי נשים אינן
ובכה .וכן בליל תשעה באב היה יושב על הרצפה ובוכה בכל הקינות ,ואילו בסוף חייבות בסוכה ,והשיב שכיון שנהגו לברך (כשיטת הרמ"א שחייבות במצות עשה
ימיו שינה מהנהגתו כיון שראה שאנשים מסתכלים עליו וחשש ליוהרה. שהזמן גרמא) ,שתברך גם היא.
[מכתבי תלמידים]
לעילוי נשמת לעילוי נשמת
נדבת ידידינו העומד לימינינו בכל עת
הגאון הגדול מרת מלכה ב"ר צבי יצחק קריזר ז"ל
הרה"ג רבי שמואל יצחק זייבלד שליט"א
רבי אפרים ב"ר שרגא פייביש קשש זצ"ל נלב"ע י"ב תשרי תשפ"ג
מתלמידי מרן רבינו ראש הישיבה שליט"א
נדבת בנו ידידנו הדגול הונצח ע"י ידידנו עוז העומד לימיננו
לזכות לו ולבני ביתו לכתיבה וחתימה טובה בימי הדין
הרה"ג ר' שמעון קשש שליט"א הרה"ג רבי שמואל רוטר שליט"א
לשנה טובה ומתוקה ורוב ס"ד ברוחניות ובגשמיות
מנהל אגף חינוך יסודי ,על יסודי ו 360-בעיריית בני ברק מתלמידי מרן רבינו ראש הישיבה שליט"א
תלמיד קרוב לרבינו מרן ראש הישיבה שליט"א ניתן להאזין לאלפי שיעורים ,שיחות ,ועדים ,שותי"ם ,ענייני הפרשה והמועדים ,כנסים ואירועים שונים ,ענייני חינוך ,ועוד
בקו השיעורים 0733-719-100 :או בקו אפיקי מים 03-516-15-15 :בשלוחה 2כמו"כ ניתן לצפות בחלק מהשיעורים בקול הלשון
