אברך · AVUREICH — בראשית (2026-10-05)

בס"ד
ד לרגל יומא פרשת בראשית תשפ"ז • שנה ו' -גליון רצ"ג • מכון "אוהבי תורה" להוצאת ספרי רבינו זי"ע
הילו
מרלא רבא
חשון א'
(תר
"פ -תשפ"ז)
תפארת יוסף
פנינים על פרשת השבוע
גליוני הש"ס גליוני הש"ס בית האוצר
יבמות סב. יבמות סג. מערכת א כלל קח
ֹלקים
וַ ִּת ְק ָרא ֶאת ְׁשמֹו ֵׁשת ּכִ י ָׁשת לִ י ֱא ִ ֹאמר ָה ָא ָדם זֹאת ַה ַּפ ַעם ֶע ֶצם וַ ּי ֶ
ֹלקים לָ ָר ִק ַיע ָׁש ָמיִ ם (א ,ח).
וַ ּיִ ְק ָרא ֱא ִ
זֶ ַרע ַא ֵחר ַּת ַחת ֶהבֶ ל ּכִ י ֲה ָרגֹו ָקיִ ן (ד ,כה). ֵמ ֲע ָצ ַמי ּובָ ָׂשר ִמּבְ ָׂש ִרי (ב ,כג).
'אין מוקדם ומאוחר' באותיות
במחלוקת ב"ש וב"ה בחיוב פריה ורביה איך לא נעקרו הבהמות אין מוקדם ומאוחר בתורה -עיין פסחים (ו ):דהני
ביבמות (סב ,).תניא רבי נתן אומר ,בית שמאי אומרים, וחיות בביאת אדה"ר מילי בתרי ענייני ,אבל בחד עניינא ,מאי דמוקדם
שני זכרים ושתי נקבות ,ובית הלל אומרים ,זכר ונקבה. ביבמות (סג ,).ואמר רבי אלעזר ,מאי דכתיב 'זאת הפעם מוקדם ,ומאי דמאוחר מאוחר ,דאי לא תימא הכי ,כלל
אמר רב הונא ,מאי טעמא דרבי נתן אליבא דבית עצם מעצמי ובשר מבשרי' ,מלמד שבא אדם על כל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט -דילמא פרט וכלל
שמאי ,דכתיב (לעיל פסוק ב) 'ותוסף ללדת את אחיו בהמה וחיה ,ולא נתקררה דעתו עד שבא על חוה. הוא כו'.
את הבל' ,הבל ואחותו ,קין ואחותו ,וכתיב 'כי שת לי
אלהים זרע אחר תחת הבל כי הרגו קין' וכו' .אמר ברבינו עובדיה ברטנורא כתב :צריכין אנו לומר, ועיין בדברי דוד בפרשתנו על הכתוב 'ויקרא
רבא ,מאי טעמא דרבי נתן אליבא דבית הלל ,שנאמר שנתעברו קודם לכן ,דאם לא כן היו נעקרות בביאת אלקי"ם לרקיע שמים' ,דאפירוש רש"י (כאן) ד'שמים'
(ישעיה מה ,יח) 'לא תהו בראה לשבת יצרה' ,והא עבד אדם ,כדאיתא בעבודה זרה (כב ,):עכו"ם חס על בהמתו היינו אש מים ,כתב וז"ל :ואין להקשות ,הא לא נזכר
לה שבת. שלא תיעקר .ואולי היה דרך נס ,עכ"ל. 'אש' -אלא השי"ן לחוד .יש לומר ,דהקמ"ץ שתחת
ולענ"ד יש לומר על פי גמרא עבודה זרה (כד ,):רבי השי"ן מביא אל"ף ,והוי כאילו נזכרה בפירוש .אלא
לפי זה ,לבית הלל הלימוד מברייתו של עולם, דקשה לי ,אפילו אם נזכרה הא' בפירוש לא ניחא,
ולבית שמאי מאדם הראשון .דאף דכתיב 'כי שת', יוחנן אמר גבול יש לה ,פחותה מבת שלש שנים נעקרת,
בת שלש שנים אינה נעקרת .והיינו כיון שכבר גדלה דהוה ליה להקדים הא' לש' .והרא"ם (שם) כתב ,דאין
ומוכח קרא גופיה דבעי תשלומין ,מכל מקום הך ד'כי מוקדם ומאוחר גם באותיות .וקשה דאמרינן בפרק רבי
שת' דאמרתו חוה ,הא וודאי לאו משום חיוב הוא, גידול רב ,אינה נעקרת עוד על ידי ביאת אדם .ועל כן
כל מעשה בראשית דבקומתן נבראו ולצביונן נבראו (ראש עקיבא (שבת פט ,).מאי 'הר סיני' (שמות יט ,יא) -הר
דהא אדם הראשון לא היה מחויב בפריה ורביה ,דאינו שנעשו בו נסים לישראל ,ופרכינן ,הר ניסאי מיבעי
ממצות בני נח (ראה סנהדרין נט ,):רק דמעצמו רצה השנה יא ,).היינו דנבראו בתכלית הקומה והצביון אשר
לכל בריה בגמר גדלותה ,ועל כן היה להם מיד טבע של ליה כו' ,עכ"ל ז"ל.
לפרות ולרבות ,דהוא מצוה שכליית ,ולא חשיבא ליה
הולדה בפחות משני זכרים ושתי נקיבות ,ולכן אמרה עכשיו שלאחר גמר הגידול ,ולא נעקרו. ונראה ממה שכתב דאין מוקדם ומאוחר גם באותיות,
חוה 'כי שת' וגו' ,דהיה צריך השלמה להשלים עניין ועל כן יש לומר ,דרבי אלעזר דיבמות דדריש דרשה דכוונתו לכללא ד'אין מוקדם ומאוחר בתורה' ,לומר דגם
פריה ורביה המחוייב מן השכל .ועל כן אנו למידין מזה זאת -כרביה רבי יוחנן (ראה רש"י תענית כה .ד"ה ר"א)
באותיות אין מוקדם ומאוחר ,ואין הרא"ם כעת לפני
גם למצות פריה ורביה שלנו ,דכי היכא דאדם הראשון דעבודה זרה הנ"ל סבירא ליה ,ואם כן לא קשה מידי. לעיין בו א.
לא חשיבא ליה הולדה בפחות -למצוה השכלית שלו, וצריך עיון גדול ,דאיך הוה אמינא לומר כן ,הא אפילו
הוא הדין לנו לעניין המצוה של תורה. ושוב מצאתי בספר באר יעקב חלק יורה דעה (סימן
בחד עניינא יש מוקדם ומאוחר ,וכמפורש בש"ס פסחים
כט ד"ה בסימן) הביא קושית הרע"ב הנ"ל מפי השמועה הנ"ל ,וכל שכן באותיות של תיבה אחת.
ועל כל פנים ,לבית הלל ההתדמות הוא לברייתו ששמע להקשות כן ,ותירץ כתירוצינו הנ"ל ,ועיין שם.
של עולם ,ולבית שמאי ההתדמות הוא לאדם הראשון.
ויש כיוצא בזה פלוגתא בשבת (סט ,):אמר רב הונא ,היה
מהלך במדבר ואינו יודע אימת שבת ,מונה ששה ומשמר
יום אחד ,חייא בר רב אמר ,משמר יום אחד ומונה ששה, )א המשך לשונו" :ושוב עיינתי בו ,וראיתי שכתב כן להדיא ,וז"ל" :ואש ומים ,כי השי"ן הקמוצה של ָ'שמים' -אחריה אלף נחה,
במאי קמיפלגי ,מר סבר כברייתו של עולם ,ומר סבר ובהפוך האותיות יהיה 'אש מים' ,כך פירש אותו בעל הפליאה (פרעמישלא תרמ"ד ,דף מא-:מב .ד"ה ויאמר) ,ואמר ,שמה שאין האש מסודר
כאדם הראשון. בסדרו ,הוא להודיענו שכשם שאין מוקדם ומאוחר בפסוקים כך אין מוקדם ומאוחר באותיות ,עכ"ל הרא"ם ז"ל".
הפצת הגליון ברחבי ארה"ב לכבוד יומא דהילולא
מוקדשת לזכרה של האשה החשובה והצנועה המפורסמת במעשיה הטובים לכלל ולפרט
מרת פיגא ב"ר משה ישכר דוב ע"ה
שהלכה לעולמה ביום שלש עשרה מידות -ו' תשרי דהאי שתא אחרי שנות סבל ויסורים שקיבלה באהבה
זכתה להקים בית של אהבת תורה מושתת על אדני חן וחסד ,זרע ברך ד' המפארים את כרם בית ישראל בכל מקומות מושבותיהם
ובזאת הננו לשלוח את תנחומנו לבעלה ,ידידנו רום המעלה איש תבונות
הרב הגאון החסיד ר' יעקב נוסענצווייג שליט"א
מפארי תלמידי וחסידי הרה"ק בעל 'שפע חיים' מצאנז זצ"ל ,תלמיד מובהק של הגאון המפו' ר' אהרן יהודה ווילנער זצ"ל,
אשר מנערותו ועד עתה נפשו דבוקה בתורת רבינו בקשר עליון דאורייתא ,והיא לנו טופח על מנת להטפיח בגשם ורוח גם יחד
ובלשונו של רבינו זי"ע ברכותינו אמורות:
השם אלוקי השמים ,ינחם אותו מהרה בכפלים ,ותהא נשמתה צרורה בצרור החיים.
א ואליו יתברך כפינו שטוחות ,להוציא לִ ְרוָ חוֹת ,נפשות נאנחות ,ושנית מהרה יגאלנו ברב שמחות ,אכיה"ר
סדרת מאמרים מיוחדים המטעימים צוף נועם ומתיקות שבת מנהר היוצא מעדן רבינו זי"ע תפארת יוסף
עניני שבת באגדה ובהלכה
מסתימת הבבלי נראה דעתו
שאזהרת ליל ויום שבת אחת היא
והנה ,כספיקן של התוספות ישנים הנ"ל -דנהי פרק יט
דאזהרה דיממא דיום הכיפורים אזהרה אחרת היא
מאזהרה דלילא ,עם כל זה בשבת אזהרת שניהם ליל שבת
אחת היא ,כן מוכח קצת שיטת הש"ס דידן ,דלא
מייתי בכולי תלמודא מכילתא זו לענין שבת ,ורק
לגבי יום הכיפורים הוא דמייתי בש"ס דידן ביומא שם מלאכה דמחמת קרבן -הדומה לו כמו שכתבתי - אם צריך אזהרה מיוחדת למלאכת ליל שבת
(פא ).דיש אזהרה מיוחדת ללילה .ואלו היה גם בשבת בגמרא יומא (פא ,).חמשה קראי כתיבי במלאכה (דיום לא נאסר הלילה שלפניו ,עכ"ל ז"ל.
כן לפי דעת הש"ס דידן ,לא הוי שתיק מלמיתי זה הכיפורים) ,חד לאזהרה דיממא ,וחד לאזהרה דלילא,
בכולי תלמודא מהיכן נלמדת אזהרה דלילא דשבת, והנה כמו שכתב הוא ז"ל ,דתענית הואיל ובא
וחד לעונש דיממא ,וחד לעונש דלילא וכו' .וכתבו
כמו דלא שתיק מלמיתי ליה ביום הכיפורים .ועל כן לכפרה -חשוב כקרבן וקדשים שאין היום הולך שם
התוספות ישנים שם (ד"ה חד) וז"ל :לא ידענא אי בעינן
נראה ודאי ,דשיטת הש"ס דידן היא דאזהרה דשבת אחרי הלילה שלפניו ואיננו מחובר לה ,ורק הלילה
בכל דוכתא קראי לעונש דיממא ולילא במלאכה ,כגון
אחת היא ליום ולילה ,וביום הכיפורים בלחוד הוא שאחרי היום היא ההולכת אחרי היום שלפניו ,והיום
שבתות וימים טובים וחולו של מועד ,עכ"ל.
דבעינן אזהרה מיוחדת ללילה ,מטעמים המבוארים והלילה שאחריו הוא דחשיבי שם יום אחד ומחוברים
למעלה. והגהות מצפה איתן (בתוספות ישנים שם) הטיבה יחד -לא היום והלילה שלפניו ,אם כן יש לנו לומר
לראות ,שהיא מכילתא מפורשת בפרשת יתרו (מסכת כן גם כן ביום הכיפורים שהוא יום תענית ,ובא גם כן
דבחדש פרשה ז ד"ה ויום) ,דמייתי אזהרה למלאכת ליל לכפרה ,כמו שקראתו תורה להדיא 'יום כִ ֻּפ ִּרים' (ויקרא המכילתא הצריכה אזהרה לליל שבת
שבת מקרא ,דכתיב (שמות כ ,י) 'ויום השביעי שבת' ,כג ,כח) ,וכתיב (שם טז ,ל) 'כי ביום הזה יכפר עליכם' דמצינו בעלמא שאין הלילה בכלל יום
ובגוף דברי המכילתא הנ"ל נראה ,דנהי דאין מה תלמוד לומר 'שבת' -לרבות ליל שבת ,ועונש וגו' ,ועל כן גם ביום הכיפורים יש סברא זאת לומר
ללמוד מיום הכיפורים אשבת דניבעי אזהרה מיוחדת דחשוב 'קדשים' ,ואין יומו מחובר ללילה שלפניו. מדכתיב (שם לא ,יד) 'מחלליה מות יומת' ,עכ"ל.
ללילה גם בשבת וכנ"ל ,עם כל זה הרי גם בעלמא בשבת אין הלילה
ונהי דדיני יום הכיפורים נוהגים רק ביום לבד מצינו דאין הלילה בכלל תיבת 'יום' דקרא .עיין שבת ביוה"כ חלוק מהיום כמו
והנה מדברי הגמרא יומא הנ"ל בעצמם ,אין ולא בלילה שלאחריו ,עם כל זה ,זה רק גזירת הכתוב (קלא-:קלב ).ובמגילה (כ-.כ ):דמייתי הרבה תיבות 'יום'
להכריח דליל שבת תיבעי אזהרה מיוחדת ,וכמו הוא ,אבל עצם ענין ומדריגת היום אכתי שפיר חשיב דכתיבי בקרא ,ודריש כלהו למעט לילה .ועיין עוד
שהתוספות ישנים נסתפקו בזה .וטעם הספק נראה' ,קדשים' כיון שבא לכפרה וכנ"ל ,ושפיר אין הלילה בבא בתרא (קיג ):וסנהדרין (לד' ,):והיה ביום הנחילו
דרק ביום הכיפורים דמדריגת הלילה חלוקה ממדריגת שלפני היום מחוברת אל היום כמו שהוא כן בקדשים ,את בניו' (דברים כא ,טז) ,ביום אתה מפיל נחלות ואי
היום ופחותה ממנו ,שהרי היום הוא מכפר והלילה ועל כן שפיר אין איסור הלילה נלמד מאזהרת היום ,אתה מפיל נחלות בלילה .ועוד שם בסנהדרין דריש
'וביום הראות בו' (ויקרא יג ,יד) -למעט לילה מראיית ושפיר בעינן אזהרה בפני עצמה ללילה.
אינה מכפרת וכמבואר בכריתות (ז ,).על כן שפיר
והרי גם בתענית הוא כן -דאין איסור האכילה נגעים ,וכן הוא דרש זה במועד קטן (ח.). צריך אזהרה בפני עצמה ללילה ואינה בכלל אזהרת
ועיין עוד במגילה (ז ,):סעודת פורים שאכלה בלילה היום .מה שאין כן בשבת שאין הלילה חלוקה מן היום ,נוהג בלילה שלפני היום ,מפאת היותו כקדשים,
שפיר יש לומר דהיא בכלל היום ,ואין צריך אזהרה וכדמוכח מדברי התוספות יום טוב הנ"ל ,ואף על גב לא יצא ידי חובתו ,מאי טעמא' ,ימי משתה ושמחה'
דגם כן אין התענית נוהג בלילה שאחרי היום .ואם כתיב (אסתר ט ,כב) .ובזבחים (נו' ,):ביום השלישי באש מיוחדת ללילה.
כן גם ביום הכיפורים ,אף על גב דאין נוהג בלילה ישרף' (ויקרא ז ,יז) -ביום אתה שורפו ואי אתה שורפו
שאחרי היום ,עם כל זה שפיר יש סברא דחשיב בלילה .ושם (יב' ,).ומיום השמיני והלאה ירצה' (שם רק ביוה"כ שהוא כקדשים והלילה
'קדשים' -ושלא ינהוג בלילה שלפני היום ,מפאת כב ,כז) -הא לילה לא חזי .ועוד שם (ק' ,):הן היום אחר היום צריך אזהרה מיוחדת ללילה
ועוד יש לומר סברא אחרת במאי דבעינן גבי שאין הלילה מחוברת אל היום ,ואין ללמדה מכלל הקריבו' (שם י ,יט) -אני היום אסור ובלילה מותר וכו'.
ובפסחים (ד ,):ואימא לרבות לילי ט"ו לביעור ,דסלקא יום הכיפורים דוקא אזהרה מיוחדת ללילה ,ואינה היום ,ושפיר צריך מקרא בפני עצמו ללילה.
דעתך אמינא 'ימים' כתיב (שמות יב ,יט) -ימים אין, בכלל היום .וזה על פי המבואר בתוספות יום טוב
ואין מכאן ראיה כלל אשבת ויום טוב דעלמא ,לילות לא וכו' .ובעירובין (צו' ,).ושמרת את החקה פסחים (פ"ד מ"ה) אהא דתנן שם ,הלילה (ליל ערב
פסח -לאנשי גליל שאוסרים לעשות מלאכה בערב דהיום הולך בהו אחרי הלילה ,והלילה ויום שאחריו הזאת למועדה מימים ימימה' (שם יג ,י) -ימים ולא
פסח) ,בית שמאי אוסרין (עשיית מלאכה) ,ובית הלל חשיבי בהו יום אחד ,כדכתיב (בראשית א ,ה) 'ויהי ערב לילות וכו'.
ועיין עוד ברכות (מ' ,).ברוך ד' יום יום' (תהלים סח, מתירין עד הנץ החמה .וכתב הרע"ב שם (ד"ה ב"ש ויהי בוקר יום אחד' (ראה חולין פג ,).ועל כן שפיר
-ד"ה וב"ה) ,דבית שמאי אוסרים -ככל שאר ימים הלילה בכלל היום ונלמדת מאזהרת היום ,ואין צריך כ) ,וכי ביום מברכין אותו ובלילה אין מברכין אותו
(המשך בעמוד הבא) » » » טובים שאסורים בעשיית מלאכה ,שגם הלילה אסורה אזהרה מיוחדת ללילה ,ודו"ק.
במלאכה .ובית הלל מתירין -מידי דהוי אתענית,
שהיום אסור באכילה והלילה מותר ,עכ"ל.
מרגניתא דיוסף ובתוספות יום טוב (ד"ה וב"ה מתירין) כתב וז"ל:
ענינים מופלאים ,פניני חכמה ודעת ושכיות חמדה מתורת רבינו זי"ע פירש הרע"ב ,מידי דהוי אתענית וכו' .ולכאורה
סברא דבית שמאי עדיפא ,דילפינן איסור מלאכה
האם העולם הוא כדורי מאיסור מלאכה .ונראה לי ,דלחכמים דהכא דסברי
עיין שו"ת שבות יעקב (ח"ג סימן כ) ,דכתב דקידוש החודש להרמב"ם בנוי על חכמת האומות כמו איסורא איכא (בעשיית מלאכה בערב פסח (ראה
שכתב בעצמו (הלכות קידוש החודש פי"א ה"ד) .ועיין שם עוד ,דעיקר חכמת האומות בזה בנויה על פסחים נה ,).ולא הוי מנהגא לבד -וכמשנה ריש מקום
יסוד שהעולם הוא ככדור ,והוא נגד משמעות ש"ס חגיגה (יב ,).עיין שם שהביא מכמה ספרים בזה. שנהגו (שם נ ,)).טעמא דאיסור ,כדאמר בירושלמי
וכן ראיתי בספר עליות אליהו (אות פב בהערה) בשם הגר"א מוילנא ז"ל (תיקו"ז תיקון ע ,קנח .ד"ה (שם פ"ד ה"א) משום שחיטת הפסח (דכל המביא קרבן
מבועא) ,שהיתה סברתו שאין העולם כדורי ,מדכתיב (איוב לח ,יג) 'לאחוז בכנפות הארץ' ,ומבואר אסור במלאכה ,עיין תוספות ריש מקום שנהגו (שם
בסיפרי (פרשת כי תצא פיסקא כד ד"ה כסותך) אקרא ד'על ארבע כנפות כסותך' (דברים כב ,יב) ,למעט מלאכה ד"ה מקום)) .וקאמרי בית הלל ,דכיון דאיסור
קרן עגולה דאין לו כנפות ,הרי דבעיגול לא שייך לשון כנפות. משום שחיטת הפסח הוא ,הוי איסור מלאכה דידיה
כאיסור אכילה דתענית ,שהרי הקרבן והתענית שוים
ואולם בזכרוני מהרמב"ם במורה (ח"א פרק לא) ,שחושב דבר זה שהעולם כדורי כמו מושכלות הם ,דשניהם לכפרה באים ,ובקרבן עצמו הלילה
ראשונות .וכן משמע בגמרא עבודה זרה (מא ,).עיין שם בתוספות (ד"ה ככדור) ,וכן הוא להדיא הולך אחרי היום (ראה חולין פג ,).ולא היום אחר
ברבה נשוא (במדב"ר יג ,יד) על הכתוב (במדבר ז ,יג) 'מזרק אחד כסף' ,עיין שם .וכן הוא גם הלילה ,אלא דהכא בערב פסח -איסור דלילה
בזוהר (ויקרא י ;.ועיין זוה"ח בראשית טו ,).וגם אין זו סברא לבד של חכמי האומות ,רק הוא מבואר שאחריו לאו משום לתא דידיה ,אלא משום עצמו
במופת .וכבר האריכו בזה בביאור ש"ס חגיגה הנ"ל (ראה באר הגולה באר הששי קכג .ד"ה בפרק; לבוש (שהוא יום טוב) ,ולפיכך ילפי מתענית דמצינו
האורה דברים ד ,לב). שאיסורו ביום בלבד ולא בלילה כלל ,כן איסור
הגיד רבינו בחיים חיותו" :מהספרים שלי יהיו לי תלמידים" ב
(הג"ר יעקב טייטלבוים -תלמידו המובהק של הגר"מ אריק זצ"ל -ששמע מפי רבינו)
סדרת מאמרים מיוחדים המטעימים צוף נועם ומתיקות שבת מנהר היוצא מעדן רבינו זי"ע תפארת יוסף
עניני שבת באגדה ובהלכה
»»»
הראשונים ז"ל (ראה תוספות מועד קטן יט .ד"ה רבי יוסי; כך אין מערבין לשני ימים יום אחד למזרח ויום אחד (המשך מעמוד הקודם)
רא"ש הלכות קטנות הלכות תפילין סימן טז ד"ה תניא) דמשום למערב .ורבי אליעזר ,התם קדושה אחת ,הכא שתי וכו' .ודכוותיה בחגיגה (ה' ,):ואותי יום יום יִ ְדרֹׁשּון'
הכי תפילין נוהגים בחול המועד -אף על גב דאית קדושות ,עכ"ל הגמרא. (ישעיה נח ,ב) -וכי ביום דורשין אותו ובלילה אין
ביה איסור חמץ ומצות סוכה ,דעיקר האות הוא וצריך להבין ,דמה זה שאמרו 'אי אתה מודה' דורשין אותו וכו' .ועיין עוד סוכה (מג' ,).בסוכות
רק איסור המלאכה ,ועל כן בחול המועד דשרי ביה וכו' ,ומה שייך כלל לדמות יום טוב ושבת ליום אחד תשבו שבעת ימים' (ויקרא כג ,מב) -ואפילו לילות וכו',
מלאכת דבר האבוד (ראה מועד קטן יא ).לא מיקרי 'אות' בעינו .ואף על גב דסבירא להו לחכמים דיום טוב או אינו אלא ימים ולא לילות וכו' .ועיין רש"י סוכה
וכנודע. ושבת קדושה אחת נינהו ,עם כל זה אין לדמותם (מח .ד"ה לרבות) .ואם כן שפיר סוברת גם המכילתא
ואם כן לדברי המכילתא הנ"ל דאיסור מלאכה ליום אחד בעינו חציו לכאן וחציו לכאן ולהקשות דאין איסור ליל השבת נלמד מאזהרה הכתובה על יום
דיום השבת הוא אזהרה בפני עצמה ,ואם כן הוא גם מזה על רבי אליעזר. השבת ,ושצריך אזהרה בפני עצמה ללילה.
כן אות בפני עצמו ,ואם כן שוב שפיר חלו האותות
דתפילין ודשבת ביחד ,ולא שייך לומר שהשבת קדם ותו ,דלישנא ד'אי אתה מודה' וכו' ,מוכח קצת 'זכור את יום השבת לקדשו' -אם לילה בכללו
מפאת הלילה ,כיון שבבוקר הוי גם מפאת השבת דלסברת רבי אליעזר היה גם ביום אחד איזה הוה ולגבי שבת עצמו מצינו גם כן בגמרא דאין הלילה
אות חדש א. אמינא שיועיל חציו לצפון וחציו למערב ,ועל זה בכלל תיבת 'יום' ,עיין פסחים (קו' ,).זכור את יום
אמרו לו דאי אתה מודה שם שאינו כן ,ועל כן תודה השבת' (שמות כ ,ח) ,אין לי אלא ביום ,בלילה מנין
ביאור סברת האיבעיא גם כאן .וזה קשה להבין ,דאיזה הוה אמינא היה שם וכו' .ומבואר דליל השבת אינו בכלל יום השבת ,עיין
אם מכשירי מצוה דיום דוחים לילה כן כלל לחלק אותו היום בעצמו ,ורבי אליעזר הרי שם היטב דפריך על זה רק מסברא ,משום דקידוש
וידידנו האברך החריף ובקי מו"ה יוסף חיים דוד חילק רק יום טוב ושבת מהדדי -דהוי שתי קדושות. צריך שיהיה בתחלת השבת.
רייך נ"י מפה ,העירני על דברי הירושלמי סוף פרק ואולם על פי דברי המכילתא הנ"ל -דשבת עצמו
ראשון דראש השנה (ה"ח) וז"ל :דבר שהוא דוחה ויש לדחות ,דעדיפא מינה קפריך ,דלא לבד
יש בו שתי אזהרות מחולפות ,אזהרה דלילא ואזהרה שהלילה הוא בכלל היום ואינה מתמעטת מתיבת
את השבת ביום ,מכשירין (דידיה) מהו שידחו את דיממא וכנ"ל[ ,ופשוט דהוא הדין ביום טוב יש שתי
השבת בלילה ,עיין שם היטב דבעי לענין מכשירין 'יום' ,כי אם אדרבה יש סברא דקאי אלילה לבד ולא
אזהרות ללילה ויום ,וכמו שדימו התוספות ישנים איום ,משום דבתחלת יומא בעי לקדושי.
שאי אפשר לעשותן מערב שבת -דדחי שבת כמצוה יומא הנ"ל יום טוב ושבת אהדדי וכנ"ל] ,ואם כן יש
עצמה (ראה שבת קל ,).אם מותר לעשות המכשירין לומר ,דהאי 'חציו לצפון וחציו לדרום' הכוונה על המחלוקת במנין סעודות
בליל שבת לצורך מצוה שזמנה ביום השבת. שתי העונות דמעת לעת ,היינו שאם עירב בלילה השבת תלויה אם לילה בכלל 'יום'
ולפי דברי המכילתא הנ"ל מובנת סברת האיבעיא, לצפון וביום לדרום ,דבזה שפיר הוה אמינא גם בשבת עוד יש לומר ,דדבר זה אם ליל השבת הוא בכלל
דכיון דהלילה יש לה אזהרה אחרת מן היום ,והמצוה עצמו או ביום טוב עצמו שיועיל ,כיון דהם שני זמנים יום השבת -היכא דמישתעי קרא מיומא דשבתא ,הוא
העצמותית זמנה ביום ,אם כן הרי הותרה רק אזהרת של אזהרות ואיסורים מחולפים ,ושפיר אמרו 'אי אתה פלוגתא דתנאי בשבת (קיז ,):תנו רבנן ,כמה סעודות
היום בשביל המצוה ולא אזהרת הלילה ,ושפיר איבעי מודה דאין עושין כן' ,והוא הדין דאין לחלק היום טוב חייב אדם לאכול בשבת -שלש .רבי חידקא אומר,
ליה להירושלמי לומר שאזהרת הלילה באיסורה משבת -אף על גב דהיום טוב הוא איסור בפני עצמו ארבע .אמר רבי יוחנן ,ושניהם מקרא אחד דרשו,
עומדת ,ואסור לעשות מכשירי המצוה בלילה ,עד והשבת איסור בפני עצמו. 'ויאמר משה אכלוהו היום ,כי שבת היום לד' ,היום
כאן דבריו ,ויפה העיר. לא תמצאוהו בשדה' (שמות טז ,כה) ,רבי חידקא סבר,
ועל זה השיבם רבי אליעזר ,דהתם נהי דהם שתי
אזהרת הלילה היא רק גילוי אזהרות ,עם כל זה קדושה אחת נינהו על כל פנים הני תלתא 'היום' לבר מאורתא ,ורבנן סברי ,בהדי
שהלילה נכלל באזהרת היום -קדושת יום טוב או קדושת שבת .מה שאין כן יום דאורתא ,עכ"ל הגמרא.
ואולם ,עיינתי בגוף המכילתא הנ"ל ,וראיתי טוב ושבת שהם שני מיני קדושות שונות ,דקדושת ומבואר דפליגי בזה אי תיבת 'היום' דקאי אשבת
שמבואר שם בזה הלשון :אין לי אלא עונש ואזהרה שבת היא ענין קדושה בפני עצמה ,וקדושת יום טוב -ליל השבת הוא בכללו ,או קאי רק איממא דשבתא
על מלאכת היום ,עונש ואזהרה על מלאכת הלילה היא גם כן ענין קדושה בפני עצמה ,על כן שפיר יש לחוד .ואם כן יש לומר גם כן דמכילתא הנ"ל אליבא
מנין ,תלמוד לומר (שמות לא ,יד) 'מחלליה מות יומת'. לחלקם מהדדי ולעשות שני עירובין ,ודו"ק. דרבי חידקא הוא דאתיא ,מה שאין כן לדידן ,וכמובן.
עונש שמענו ,אזהרה לא שמענו ,תלמוד לומר (שם
כ ,י) 'ויום השביעי שבת' ,שאין תלמוד לומר 'שבת', לפי המכילתא אות מחלוקת תנאים אם הלילה והיום
אלא להביא את הלילה שהיא בכלל אזהרה ,עכ"ל. תפילין אינו קודם לאות שבת חלוקים רק באזהרתם או גם בקדושתם
ונראה ברור מדברי המכילתא ,דאין לליל שבת ועיין עוד בספר האמונה והבטחון להרמב"ן ז"ל ועיין עירובין (לח ).במשנה ,רבי אליעזר אומר ,יום
אזהרה מיוחדת ,ותיבת 'שבת' היא רק גילוי שגם (פרק כא) ,שנתן טעם מדוע תפילין אין נוהגים בשבת טוב הסמוך לשבת בין מלפניה ובין מאחריה ,מערב
הלילה הוא בכלל אזהרת היום ,והוי אכתי שפיר חדא (מנחות לו ):ונדחה אות התפילין מפני אות השבת (ראה אדם שני עירובין ,ואומר עירובי בראשון למזרח
אזהרה בשבת ליום ולילה. שם) ,וז"ל :והשבת דוחה את התפילין ,לפי שכבר ובשני למערב וכו' .וחכמים אומרים ,או מערב לרוח
הן זה המעט העירוני רעיוני על דברת המכילתא התחילה השבת בשעה שאין מצות תפילין נוהגת - אחת או אינו מערב כל עיקר ,או מערב לשני ימים
הנ"ל בהשקפה הראשונה ובתחלת העיון ,ואולם הדבר והיא בלילה ,שאין מצותן בלילה אלא ביום (ראה שם), או אינו מערב כל עיקר וכו'.
צריך בירור גדול ורחב יותר ,ואין ִע ִּתי ִא ִּתי לזה כעת וכיון שהתחילה מצות השבת אין לדחותה מפני אחרת ובגמרא שם ,הכי קאמרי ליה רבנן לרבי אליעזר,
כלל וכלל ,ועוד חזון למועד אי"ה. וכו' ,עכ"ל. אי אתה מודה שאין מערבין ליום אחד חציו לצפון
לקח טוב כלל ז פיסקא ז; כט; ל-לג והנה מה שהשבת נקרא 'אות' (ראה שמות לא ,יז) וחציו לדרום .אמר להן ,אבל (אמת) .אמרו לו ,כשם
מה-מז; נח; סו; עח-פ; פב; פד; קיב; קיד הוא רק מפאת האיסור מלאכה שבו ,וכמו שכתבו שאין מערבין ליום אחד חציו לדרום וחציו לצפון,
)א המשך לשונו" :ואולם דברי הרמב"ן ז"ל בלאו הכי צריכים עיון גדול מש"ס עירובין (צו ,).דאמר להדיא דאפילו למאן דאמר לילה זמן תפילין ,עם כל זה שבת לאו זמן תפילין מטעמא דהוא גופיה אות ,עיין
שם ,וצריך עיון גדול".
שביבי יוסף
אלומת אור לחקירות יסודות סברות וכללים
המפוזרים בתורת רבינו זי"ע
חשך הוא העדר אור ואין בו התהוות וסילוק
"חשך הוא רק העדר האור ואינו הויה עצמיית ,ואי אפשר שיוחשב שיש לו התהוות וסילוק ,דכיון דהוא רק העדר ,אין כאן התהוות וסילוק כלל ,שהרי
גליוני הש"ס רשימות ירושלמי ברכות אות מג
אין מתהווה דבר כלל ,ורק שנעדר האור ,ואם כן כל הלילה רק דבר אחד -שנעדר האור"
ג הבטיח רבינו" :כל מי שיסייע בהדפסת החיבורים שלי -אהיה לו למליץ יושר בעולם העליון"
(הגה"צ רבי יצחק מענדל מארגנשטערן זצ"ל חתן רבינו -ששמע מפי רבינו והכריז על כך במעמד ההלוויה הרבתי באשכבתיה דרבי)
אלה תולדות יוסף
מתולדותיו של רבינו
לרגל
ה ד יומ א
מאמר סקירה על 'גליוני הש"ס'
לא ו ל י א' מאת הגאון המפורסם ר' שלמה יוסף זוין ז"ל
מ ר ח שו ן יוצר האנציקלופדיה התלמודית ועורכה א
המובחר שבחידושי רבינו
שפירא' ,אלא בעיקר משום שיש לאותו ש"ס גליונות רחבים ,ויכולים לרשום הגהות בצדי מתוך חיבוריו הרבים של רבינו זי"ע ,המראים בעליל את גודל היקף ידיעותיו
הדפים ,)"...מכל מקום מצינו לרבינו שמתאונן פעמים רבות שהיריעה קצרה בכל הש"ס בבלי וירושלמי ,חידושי ותשובות ראשונים ואחרונים ,המפורסמים
מלהאריך ולבאר כוונתו די צרכו .לדוגמא" :ויש לדבר עוד הרבה בזה ואין ושאינם מפורסמים ,בולט במיוחד הספר "גליוני הש"ס" ,הכולל :הערות
הגליון מספיק" (נדרים לב .ד"ה גדולה); "בשאלתות ...ויש בדבריו כמה דברי חידוש והשוואות ,קושיות ופירוקים.
ואין הגליון מספיק לדבר בם ,ורק זאת ארשום( "...יבמות קג :ד"ה סנדל); "ודו"ק
על שני חלקיו ,שנדפסו על סדר :זרעים ,מועד ,נשים ונזיקין -בבלי
בכל זה כי קצרתי מאפס מקום" (ירושלמי כתובות פ"ט ה"ג).
וירושלמי ,והמלאים וגדושים מזן אל זן ,אמר חתנו הגה"צ רבי יצחק מענדל
מארגנשטערן זצ"ל הי"ד -המוציא לאור ,לאביו של הגה"צ ר' אלחנן היילפרין
רבינו עצמו החשיב מאוד את גליונותיו ,כפי שהעיד בתקופת מלחמת
זצ"ל ,שהמה רק שליש ממה שרשם על גליונותיו ,כי לגודל הוצאות הדפוס
העולם הראשונה ,בברחו מחמת המציק מקראקא לווינא ,התמרמר על אם
נבצר הימנו לכלול את כולו (וכה סיפר הגאון רבי שמואל הלוי וואזנער זצ"ל ,באחד
הדרך ,על הש"ס שהשאיר בקראקא ,בהטעימו" :שמכל הכתבים שלו ,הרי
מביקוריו אצל כ"ק אדמו"ר מבעלזא שליט"א ,ששמע מחתן רבינו כעין זה).
הערותיו שרשמם על הגליון המה המובחרים ביותר" (מפי הרה"ח ר' יהושע זאב
לערנער שליט"א ,ששמע מהרה"ח ר' יהושע צענזער ז"ל ,שברח אז יחד עם רבינו) .כך גם יצוין ,כי למרות שהש"ס הגדול -דפוס זיטאמיר ,בו רשם רבינו את
תעיד העובדה כי רבינו ציין לגליונותיו בשאר ספריו למעלה משש מאות הערותיו ,היו לו גליונות רחבים (כפי שמספרים ,שרבינו הטעים לחותנו החסיד הנגיד
פעם! ר' משה קליינר ז"ל סיבת הדבר שרוצה בש"ס זיטאמיר דייקא" :לא מפני שהדפיסוהו 'האחים
לרגל יומא דהילולא רבא של רבינו זי"ע
מוגש בזאת לפני הקוראים מאמר סקירה מאלף אודות גליונות רבינו
פרי עטו של הגאון רבי שלמה יוסף זוין ז"ל
הרגילים להעמיק בגמרא עם שיטות הקדמונים .אבל ה"עשירות" מסורה בידי כל מי ש"תלמודו בידו" .אבל יש מהות אופן וצורת כתיבת הספר
מנין ,שבשו"ת הר"י מיגאש יש תשובה ארוכה על סוגיא וה"עושר" הוא צפון וטמון .ה"מרגניתא" מכוסה ב"חספא". מליצה ,תוכן וצורה -משלשה אלה קוראים המחברים
זו ב"שיטה מקובצת" לבבא קמא מובאות כמה תשובות בקיאות שכיחה ,אפילו כשהיא גדולה למדי מבחינה את השמות של ספריהם .רוב השמות של הספרות הרבנית
הר"י מיגאש לסוגיות שונות ודוקא תשובה זו חסרה שם. הכמותית ,לא תספיק להגיע לאותם האוצרות הספונים, הם מליציים; קצתם מעידים על טיבו של התוכן שבספר,
ציונים כאלה יש במקומות שונים להרבה ראשונים הרגשתו המיוחדת של המחבר מכירה בנקודה ההגיונית ומיעוטם -על הצורה החיצונית .לסוג האחרון שייך השם
אחרים :לריב"ש ,לתשב"ץ ,למהר"ם בר' ברוך ועוד .אף הגנוזה במאמר חז"ל שגור והריהו מוציאה ומציעה לכל. של הספר שלפנינו " -גליוני הש"ס"" .גליונות" אינם
לאחרונים שונים הוא מראה מקום :ל"שבות יעקב", הבקיאות הרחבה שלו במובנה הרגיל מסייעה לו לצרף חיבורים מיוחדים .הרי הם רשימות של המחבר בצדי או
ל"שאילת יעב"ץ" ,ל"מעיל צדקה" ,ועוד .ודאי ,אין לאותה הנקודה מקומות אין מספר מבבלי ומירושלמי בשולי הדפים של איזה ספר (במקרה שלפנינו " -הש"ס").
שלימות בציוניו .אינו מקיף את כל הראשונים ואת כל ומכל "חדרי תורה" של הספרות התלמודית. אין המחבר נכנס ,כרגיל ,בציוניו והערותיו על גליון
האחרונים .ספר כזה עדיין מחכה למחברו ,אבל אין זה האריכות הרגילה של המחבר אין לה ,כמובן ,מקום ספר נדפס לבירור יסודי של הענין .מעיר בקצרה ומשאיר
פוגם בתועלת החיובית שיש לקבל ממה שנתן לנו .כל ב"גליוני הש"ס" .טבע הדברים מחייב .אבל דמותו מקום לעיון ולדיון .מי לנו גדול מרבי עקיבא איגר,
שכן ,שבכמה מציוניו הוא מעיר ומאיר גם בגוף הענין, התלמודית של המחבר משתקפת גם בהערותיו הגהותיו שהערותיו ב"גליון הש"ס" חדורות עומק ופשטות כאחד,
אלא שאלה כבר נכנסים לכלל החידושים. הקצרות ,כאותן הסגולות של הים הגדול המשתקפות כדרכו של אותו גאון בכל מקום ,ואף על פי כן אין בהן
בטיפת מים. מהביאור התכליתי שבתשובותיו וחידושיו .ומאליו מובן:
חידושים צריכים להשוואות; כשם שבכלל אין פרצופו התורני של אחד דומה לחברו,
השוואות צריכות לחידושים שלשה מיני הערות :חידושים
השוואות ומראי מקומות כך אין הערותיהם של בעלי הגליונות שוות .כל אחד
החידושים וההשוואות שב"גליונות" יונקים זה מטביע אותן בחותמו שלו.
מזה .כל אחד מהם יש בו ממה שבחבירו .ההבדל הוא שלש תכונות ל"גליוני הש"ס" :מראי מקומות,
חידושים והשוואות .מראי המקומות לרוב אינם אומרים ה"גליונות" שלפנינו הם "הגהות נחמדות על סדר
במטרה ,במגמה .בחידושיו ,בין כשבא לפרש ולבאר ובין נזיקין בבלי וירושלמי אשר עטר אותם ...סביב ש"ס בבלי
כשחוקר בהלכה ,הוא תומך את דבריו בראיות אופייניות, כלום מלבד עצם הציון" .עיין" שם ושם -ולא עוד .כמובן,
כשאנו מעיינים באותם המקומות אנו מוצאים שם דברים דפוס זיטאמיר וירושלמי דפוס ברלין" .מאה ואחד חבורים
שיש בהן משום הדרך הבקיאותית המיוחדת להמחבר. השאיר המחבר בכתב יד (מלבד אלה שנדפסו!) ,נפרטים הם
ובהשוואותיו ,בין שאומר בפירוש מה שהוא רוצה להוכיח הנוגעים לפירוש הסוגיא .אבל המחבר משלו אינו מוסיף
שום "נופך" .ממלא הוא תפקיד שימושי .ומבחינה זו, בשמותיהם לשער הספר והרשימה נסגרת כאילו כלאחר
מהן ובין שהוא סותם; "כזה ,"...אנו מוצאים בהן הארה יד" :מלבד הגהות על כל הש"ס בבלי וירושלמי"" .מלבד"
מחודשת .בחידושיו הוא בא ממילא ,מתוך בירור הענין, השימושית ,אמנם ערך חשוב לציוניו.
הזה הן הן "הגהות" שבספר שלפנינו.
להשוואות; בהשוואותיו ,להיפך ,החידוש בא בתורת דוגמא להערה מסוג 'מראי מקומות'
תולדה ופועל יוצא .וכמובן ,יש בחידושיו גם ממידת דרך מיוחדת לו להמחבר בכל חיבוריו .בקיאות
ההגיון ,שייחד לו המחבר בכל ספריו. והרי ה"הגהה" הראשונה מסוג זה ,ב"גליון" לבבא קמא עצמאית ,בלתי מצויה בגדולי התורה ובלתי רגילה
(ג" ,).אלא אאבנו וסכינו כו' .נ"ב ("נכתב בצידו") עיין אריכות בספרים .בקיאות של השוואות והפתעות ,מגלה נקודת
בשו"ת הר"י מיגאש סימן קע"ד" .ואמנם :הר"י מיגאש דוגמא להערה מסוג 'חידושים' הדמיון של הענין הנידון במקומות ,שלא יעלה על לבנו
חוקר הוא ,למשל ,ב"גליון" לבבא בתרא (קכ :ד"ה רשב"ם), נשאל שם לבאר אותה סוגיא והוא משיב בארוכה .חשוב לעולם ,ולא מפני ש"דברי תורה עניים במקום זה ועשירים
(המשך בעמוד הבא) » » » מאוד ביאורו של אחד מגדולי הראשונים ובפרט לאותם במקום אחר" .אם "המקום האחר" הוא גלוי ומפורש ,הרי
כל המאמר לאהל אחד בשם 'סופרים וספרים' .בין היתר ,פירסם גם התורה בדורות האחרונים ,נהג לפרסם בכתבי-עת שונים מאמרי )א בתוך' :סופרים וספרים' ח"ב עמוד .150-156
מאמר הסוקר את ספר גליוני הש"ס נזיקין ,הוא המאמר המובא כאן ביקורת והערכה על ספרים תורניים שונים שיצאו לאור באותם הגאון הנודע והסופר ברוך הכשרון רבי שלמה יוסף זוין ז"ל
בשינויי עריכה קלים ובתוספת כותרות ,תוך שמירה על סגנונו הצח שנים ,בהם סקר את מבנה הספר ,שיטתו ודרכו של המחבר ,ועמד (ראה בקוים לדמותו ב'המועדים בהלכה' מהדורת תש"ע) ,כהמשך לספרו
ושיטת הפיסוק הייחודית בה היה רגיל המחבר ר' שלמה יוסף ז"ל. על המאפיינים הייחודיים של הספר ומחברו ,ולאחר מכן קיבץ את 'אישים ושיטות' -בו עמד על שיטתם המיוחדת של כמה מגדולי
הגיד רבינו בחיים חיותו" :מהספרים שלי יהיו לי תלמידים" ד
(הג"ר יעקב טייטלבוים -תלמידו המובהק של הגר"מ אריק זצ"ל -ששמע מפי רבינו)
פירש רש"י" :מהניא לשכח לימודו" .המחבר מעיר" :זה משום לאו זה ,וביאורו שמחמת הריבית הוא דחוק לשלם (המשך מעמוד הקודם)
»»»
חידוש ,לשון מועיל שלא לטובה ,ויש דוגמתו בזבחים פ"ז במוקדם ונחשבת ההלואה גופה ללחץ. אם מועילה שאלה בפדיון הקדש ומעשר שני .מגדיר את
א' ,לינה מועלת בראשו של מזבח ,היינו דמועלת לפסול". ספיקו כך :אם שאלה מועילה רק כשמקדיש דבר חדש
ההשוואות מלמדות כללים בדרכי הדרשות
[ויש להוסיף" :לסם יבש שמונח על בשר חי אם יש שם אבל לא כשמעתיק הקדושה ממקום למקום ,או שאין
מכה מחלחל ויורד אין שם מכה אינו מועיל כלום" (סוטה
מתוך השוואותיו אנו למדים כללים בדרכי הדרשות.
ב"גליון" בבא קמא (לט ,).על המשנה "שור האיצטדין הבדל .והוא מעורר ראיה מתרומה ,ש"לפי מה שכתבתי
ח ,):שמובנו :אינו מזיק כלום (ובתוספתא שם הגירסא במקום אחר (ראה אתוון דאורייתא כלל ב פיסקא א-יא) דתרומה
באמת "אינו מזיק") .ה"תועלת" היא ,שהדבר פעל את אינו חייב מיתה ,שנאמר :כי יגח ולא שיגיחוהו" ,כתב:
"דוגמת זה בכורות מ"ח ב'' ,יעבור' כתיב ולא שיעבירוהו, ישנה בטבל ,והתורם הוא רק מברר אותה ,אם כן מעשה
פעולתו ,בין שהיא לטובה ובין שהיא לרעה]. הפרשת התרומה עניינו בנושא של הקדושה ,שלא היה
ועיין עוד לקמן נ"ג א' תוספות ד"ה בעל השור שכתבו,
פירוש בלשניים במלים נדירות גזירת הכתוב מ'ונפל' וכו' ולא שיפילוהו" .המחבר אינו לה נושא מיוחד ומבורר ובהפרשתו חידש זה ,וזה ישנו
גם פירוש בלשני אנו פוגשים ב"גליון" .בירושלמי אומר בעצמו כלום ,אלא מראה "דוגמת זה" במקומות גם בחילול שחידש נושא לקדושה היינו המעות ,ואם כן
בבא מציעא (פ"ו ה"ה) יש" :הדא אנטיכריסים ריבית הוא". אחרים .אבל ההשוואות מאלפות .אנו רואים כלל :בכל כי היכי דיש שאלה על הפרשת תרומה הוא הדין אחילול".
ה"פני משה" נתקשה להבין מה זה "אנטיכריסים" ("לא מקום שכתוב בתורה איזו פעולה על אדם או בעל חי אין [הערה יפה ,אף על פי שיש מקום לחלק ביניהם ,שכן
נמצא זה במפרשי המלות") .מחברנו כותב" :עיינתי בספר הפעולה מתייחסת לנושאה אם הוא מוכרח לה על ידי בתרומה יש התחדשות גם באיכות הקדושה ,שלא זו
מלות לועזי ומצאתי כי "אנטיקרעסע" היא מלה יוונית, אחרים.הקדושה שהיתה בעודה מובלעת בתוך הטבל לזו שחלה
ועניינו הלוואה על המשכון בתנאי שיהיה להמלוה רשות כיוצא בו'" :ככתבם וכלשונם' -מה לשונם לא נשתנו עם ההפרשה ,מה שאין כן בחילול].
להשתמש בהמשכון ,ועל זה הוא שאמר הירושלמי כי אף כתבם לא נשתנה" (סנהדרין כב .).וב"גליון"" :דוגמת דרש שוב הוא מצדד באותו גליון ראיה להיפך ,שבחילול
דבר זה ריבית הוא" .מוסיף הוא לבאר את הקשר שיש זה בכורות י"ז א'' ,זבח ונסכים' -מה זבח שלא נשתנה אף אין שאלה מועילה ,ומעורר לבסוף ספק חדש ומפתיע:
להלכה זו עם המשנה שהירושלמי עומד עליה. נסכים שלא נשתנו ,ועיין עוד סוטה ט"ו ב' ,דומיא דמים, אם מועילה שאלה בקבלת תוספת שבת ויום טוב ,שהרי
מה מים שלא נשתנו אף כלי שלא נשתנה"[ .ויש להוסיף קדושת התוספת אף היא באה על ידי פיו של האדם.
תיקוני גירסא והעמדתה על מכונה לדרכו של המחבר היה מקום ,לכאורה ,להעיר חיזוק
עוד" :מה מים שלא נשתנו אף אוכל שלא נשתנה" (עבודה
בשעת הצורך יודע המחבר גם להעמיד גירסא ,לתקן לספיקו מרבינו יונה (ברכות פרק ד') ,שמדמה תוספת שבת
זרה לז.]):
נוסח .בסנהדרין (קב ).אמרו" :וירבעם יצא מירושלים - לתרומה לענין השיעור.
אמר רבי חנינא בר פפא שיצא מפיתקא של ירושלים", ההשוואות מלמדות כללים
בדרכי ה'דימוי מילתא למילתא' אלא שהמחבר עצמו מוכיח שאין שאלה בתוספת.
ופירש רש"י" :מפתקא של ירושלים ,מכללה שלא לחזור טעמו" :תוספת עניינו שהוא מוסיפו על השבת ,והשבת
בה לעולם ולא ליטול חלק בעבודה"" .אין לזה מובן כלל והשוואותיו מראים "כלל" -לא בדרשת הפסוק בלבד,
אלא אף בדרכי הלימודים ההיקשיים של דבר מתוך דבר העיקריי הא ליתיה בשאלה לכן גם התוספת ליתיה
-מעיר מחברנו -דהא ירבעם היה משבט יוסף ולא היה בשאלה" .סברא זו כשהיא לעצמה אינה מספיקה.
לא כהן ולא לוי ומה חלק היה לו ליטול בעבודה ,וגם הרי בהלכה .בעבודה זרה (עג ):למדו ,שטבל אוסר במשהו
מטעם "כהיתרו כך איסורו" ("חיטה אחת פוטרת כל יש לדון :סוף סוף זה גופו ,שהוא מוסיף על השבת
אין זה מענין המכוון כאן כלל דקיימינן כאן אהא דאין העיקרית בא רק על ידי פיו .לפיכך מחזק המחבר
לו חלק לעולם הבא" .והוא מגיה :במקום "בעבודה" צ"ל: הכרי") ,לכאורה הרי זה לימוד פרטי בדין של טבל .אבל
המחבר מביא "דוגמתו" מהרבה מקומות" :זבחים ע"ד ב', סברתו בראיה" :והרי זה כענין נזירות שמשון דלא מהני
"בכבודה" ,ורוצה לומר :שלא יראה בכבודה של ירושלים שאלה הואיל ומקבל נזירות כשמשון ,ושמשון לא היה
שיתגלה לעתיד .והוא כעין פירוש הערוך" :שיצא ירבעם כנפילתה כך עלייתה ,וסוכה י' ,א' ,כהכשירה כך פסולה,
וביבמות כ"ב א' ,כיון דלענין יבום מיפטר ניפטר מיזקק יכול לשאול ,דהיה נזירות מצווה מן השם יתברך ,וכך
מן הכתב הכתוב לצדיקים שיחיו וישמחו בירושלים". כאן כיון שמוסיפו על השבת הרי זה שמקבל שיהיה
נמי זקיק ,ובמנחות פ"ד א' ,דלמאן דאמר חדש בחוץ
ריבוי תיקוני נוסחאות בירושלמי לארץ דאורייתא גם עומר המתירו בא משם "...המון קדוש כקדושת השבת."...
ביחוד הוא מרבה לתקן נוסחאות בירושלמי .פעמים דוגמאות הוא מוסיף עוד להביא ,שהאיסור וההיתר של חידושי סברות המכוונות לפירוש הפשט
מצד גוף הענין ,פעמים מכח הוכחות ממקום אחר .נציין פעמים הוא מחדש סברא המכוונת לפירוש הפשט" .כל דבר אחד נשקלים בערך שוה ויש ללמוד האחד מהשני.
שתים מהגהותיו .בירושלמי בבא בתרא (פ"י ה"ז) יש" :תני חייבי כריתות שלקו נפטרו ידי כריתתם ,שנאמר (דברים הוא גם מוליד ומחדש מתוך כך :במחלוקת הפוסקים אם
לא דומה אימת שטר גדול לאימת שטר קטן" .לפנינו בא כה ,ג) 'ונקלה אחיך לעיניך' -כשלקה הרי הוא כאחיך" עד המסייע פוטר משבועה יש לומר ב"פשיטות"" :כי היכי
מאמר זה אחרי משנה ז' .ופירושו לפי ה"פני משה" ,שזהו (מכות כג .):אין הפירוש -אומר המחבר ב"גליונו" -שכיון דמחייב שבועה הכי נמי פוטר דכחיובו כך פטורו".
טעם על "האומר לבנו שטר בין שטרותיו פרוע ויש לאחד
שם שנים הגדול פרוע והקטן אינו פרוע" .המחבר משמיט שנקרא "אחיך" אין עליו עונש ,שהרי בחייבי מיתות בית השוואות 'לשיטתם' של
דין לא מועילה תשובה אף על פי שכששב נקרא אחיך ,תנאים ואמוראים בדרכי ההבנה
כל המשנה ז' מכאן (וזהו דבר הרגיל בירושלמי ,שכן
דרכם של התנאים והאמוראים בהלכה שונה .מכאן אלא שכיון שנאמר בכרת "ונכרתה הנפש ההיא מעמיה",
בתחילתו לא סודרו בירושלמי המשניות לפי ה"הלכות")
שעניינו שנכרת מהשורש של כלל ישראל ואיננו אח של המקור האמיתי ל"לשיטתות" .כשאנו תופסים קו ידוע
והמאמר שייך לסוף ההלכה הקודמת (ה"ו)" :מי שפרע
ישראל ,ולכן כשאחר המלקות אנו רואים שנקרא "אחיך" ,המיוחד לאחד מבעלי התלמוד הרי זה "לשיטתו" נכון.
מקצת חובו רבי יהודה אומר יחליף ורבי יוסי אומר
סימן שהמלקות מחזירה את חיבורו לשורשו ונסתלק השוואותיו של המחבר מראות לנו על קוים כאלה .על
יכתוב שובר" -על משנה זו נחלקו שם בירושלמי איזה
המשנה בהוריות (יב" :):כהן גדול פורם למטה" אמר רב הכרת.
זמן יכתוב בשטר החדש ,זמן הראשון או זמן של היום.
מתוך כך הוא מסייע ל"קול הרמ"ז" שכתב ,שבחייבי "למטה למטה ממש" ,ושמואל חולק .המחבר ב"גליונו"
ורבי יוחנן מקשה על רב שמצריך לכתוב זמן ראשון ,שאם
מיתה בידי שמים אין המלקות פוטרתם .סתם עונש מעיר ברמז" :מעין זה בבבא קמא ס"א א' ,רב אמר נהר
כן למה אמר רבי יוסי במשנה" :וכן יפה לו ואל ירע כחו
אין ה"אחווה" מסלקתו .מוסיף להסביר עם זה המבואר ממש ושמואל אמר כו'" .הרי לנו ,שדרכו של רב לפרש
של זה" ,שיפסיד המשועבדים מזמן הראשון ,והרי אינו
בספרא בכל הכריתות ,שאין הציבור נכרתין .כרת הוא דברים כהווייתם" :ממש" ,ושמואל אינו מקפיד על כך.
מפסיד כלום אם כותב גם בשטר השני זמן הראשון .ועל
זה בא התירוץ" :לא דומה אימת שטר גדול לאימת שטר כריתת הענף מן השורש ,אבל לא ביטול השורש עצמו .השוואות 'לשיטתם' של תנאים
קטן" ,כלומר :יפה כחו של המלוה בשטרו הקודם ,שהוא אלא שבנוגע לחידושו של "קול הרמ"ז" מפקפק המחבר ואמוראים בגופי ההלכות
גדול ,שכן אימתו על הלוה יותר אם יאבד שוברו וישתדל והרי "לשיטתו" לא בדרך ההלכה ,אלא בהלכה עצמה. הרבה ונוטה לחלוק עליו[ .ויש להתפלא על שניהם.
לפורעו .והוא הוא הטעם שנאמר בברייתא בבבלי (קעא:). בפירוש המשניות להרמב"ם (מכות ריש פרק ג') מבואר בשבועות (יח ):נחלקו רבי אליעזר ורבי יעקב בטומאת
"כדי שיכוף לפורעו" .תיקון יפה -ו"מקומי". בפירוש שגם חייבי מיתה בידי שמים נפטרים במלקות] .מקדש וקדשיו :רבי אליעזר סובר ,שאינו חייב עד שיוודע
אם בשרץ נטמא או בנבילה נטמא ,ורבי עקיבא סובר, חידושים בטעם והסברת דינים
הגהות ותיקונים על פי השוואות ממקומות אחרים
פעמים החידוש הוא לא בדין ולא בפשט ,אלא בטעם .דכיון דידע דאיטמא בעולם" די בכך אף שאינו יודע אם
והרי הגהה לפי השוואה ממקומות אחרים .בסנהדרין ב"גליון" לבבא מציעא (קיח ).הוא נותן טעם לזמן בית דין נטמא בשרץ או בנבילה .מחברנו מעיר על "דוגמא לזה"
(פ"ה ה"ג) ,לענין שהעדים טועים בעיבורו של חודש עד רוב שהוא שלשים יום :בפסיקתא רבתי ,פרשת תשא ,כתוב במשנה בנגעים (פ"ה מ"ד) ,שאם היו באדם שתי בהרות,
החודש" ,אמר רבי יוחנן כגון העירנין (בני הכפרים) הללו טעם על השמעת השקלים באחד באדר ("מתחילין בראשו אחת כגריס ואחת כסלע ,ולבסוף שבוע היו שתיהן כסלע
וחכמים אומרים אינן כלום" .קשה להבין פירוש דברי של אדר ותורמין בראשו של ניסן") "כדי שלא לדחוק את ואינו יודע באיזו מהן פשה ,חכמים מטהרים ורבי עקיבא
חכמים .ה"פני משה" נדחק מאד .המחבר משער "אולי ישראל" .הרי שבפחות משלשים יום נחשב לדחק ולחיצה מטמא ,וביארו המפרשים ,שנחלקו אם צריך לדעת באיזו
צ"ל" שהנוסח הנכון הוא" :וחכמין אינון כלום" .לשון זה בהרת מיטמא ,או שכיון שסוף סוף טמא הוא לא איכפת
("וחכמין אינון כלום") נמצא כן בירושלמי ברכות (פ"ב ה"ג) ויש בו משום "לא תהיה לו כנושה".
לנו מאיזו בהרת באה הטומאה .נקודת ה"לשיטתו" של ר'
ועבודה זרה (פ"ג ה"א) ,ופירושו :כלום הכפריים יודעים יום" שלשים הלוה "סתם אף מה שאמרו במכות (ג):
עקיבא באמת יפה.
ומכירים בעיבורו של החודש אפילו אחרי רוב החודש? הוא ,לדעתו ,מטעם זה :כשמלוהו על פחות מכן יש בעצם
הטעות עלולה לבוא בנקל .המעתיק כשמצא "וחכמי' ההלואה משום לחץ ודחק ,שמכריחו לשלם בפחות מל' השוואות המלמדות פירושי מלים
אינון כלום" ולא הבין את הפירוש ,הוסיף "אומרים" אף הוראה של מלה במובן הלשוני אנו מוצאים בציוני יום ,ומצינו בהלואה עצמה ענין "לא תהיה לו כנושה"
והחסיר ו' ב"אינון" .ה"אולי" נראה ל"ודאי"... במלוה בריבית ,שאמרו בגמרא (בבא מציעא עה ):שעובר גם המחבר .על "מחשבה מועלת בדברי תורה" (סנהדרין כו):
ה הבטיח רבינו" :כל מי שיסייע בהדפסת החיבורים שלי -אהיה לו למליץ יושר בעולם העליון"
(הגה"צ רבי יצחק מענדל מארגנשטערן זצ"ל חתן רבינו -ששמע מפי רבינו והכריז על כך במעמד ההלוויה הרבתי באשכבתיה דרבי)
בזכרון קדוש בכורות טז-כב בשבילי הש"ס
פנינים לפי סדר הש"ס
תיאורים מרתקים וזכרונות עסיסיים
מעד נאמן טו"ב שנים -נכד רבינו ר' דוד מארגנשטערן ז"ל
יישוב סתירה עצומה בתוספות כשיש אנן סהדי שרוצה
עט סופר מהיר היה לו לרבינו יוסף ענגיל זצ"ל .עיסוקו בענין 'מים שאין להם סוף' להקנות -קונה בלי מעשה
העיקרי בחייו היה הכתיבה .אמנם ,כתיבתו התמקדה אך הנה יש סתירה עצומה בדברי התוספות ,דביבמות בגמרא (יח ,):רבי טרפון סבר אקנויי קא מקני ליה
ורק בחידושי תורה ,בהם ורק בהם .לא נמצאים בספריו
(לו :ד"ה הא) כתבו ,דטעם איסור הלכתחלה במים שאין בחצירו (אקנויי קא מקני ליה בעל הבית לרועה כהן
לא זכרונות ,לא חוויות ולא תיאורים אישיים או אחרים,
כאשר במידה מסוימת ,מתוך כתביו נוצר הרושם של
להם סוף (ראה שם קכא ,):הוא מפאת דהוא מיעוט מקום בחצירו ,כדי שיזכה כהן בבכורות כשיולדו מיד,
אישיות אלמונית אשר אין לדעת אודותיה כמעט מאומה. המצוי ,ואילו בתוספות בסוגיין (כ :ד"ה חלב) כתבו, דתיקני ליה חצירו) ,דניחא ליה לאיניש דליתעביד
דטעמא דמים שאין להם סוף דאם נישאת לא תצא מצוה בממוניה (שיגדלו בכורותיו של כהן בחצירו)
אמנם ,משמיא קא זכו לן ,לתיעוד אותנטי בדמות
מחברת הזכרונות של נכד רבינו בן-בתו ה"ה ר' דוד
(יבמות שם) -ולא אמרינן סמוך מיעוט דנמלטים כו' .ובתוספות כתבו :אקנויי קא מקני ליה מקום
מארגנשטערן ז"ל -שגר עמו בבית אחד זכה לחסות בצל לחזקת אשת איש ,הוא משום דהוא מיעוט דלא שכיח, בחצירו ,ואפילו בלא קניין קא קני ,דגמר ומשעבד
קורתו טו"ב שנים ,בה הנציח תיאורים מרתקים מתולדות עיין שם .והוא פליאה עצומה מאוד ,דבטעם איסור נפשיה ,עכ"ל.
חייו של סבו הגדול ומחוויותיו האישיות .מסמך זה מהווה הלכתחלה כתבו דהוא משום דהמיעוט מצוי ושכיח, נראה מזה ,דמעשה הקניין בממון איננו דבר
עדות חיה ומהימנה לחייו ופעלו של רבינו .מעין חרך- ובטעם היתיר הדיעבד כתבו היפוכו לגמרי -דהוא עצמיי -שהוא העושה ההקנאה בעצם ,דההקנאה
הצצה לעולמו האישי של רבינו ,לרום השגותיו ולעוצם משום דהמיעוט לא שכיח. בעצם עושה רק הרצון לבד -מה שרצונו שיהיה
כישוריו. והנה להשוות דברי התוספות אלה אהדדי ,דלא שלו ,וצריך רק מעשה הקניין להוראה על הרצון,
במסגרת מדור זה ,נעלה מדי שבוע בשבוע בעז"ה, ליסתרי מהיפוך להיפוך ,וההכרח לנו איפוא לקיים שיש לו רצון אמתי בכך להקנותו לו ,דלולי המעשה
קטע קצר מתוך אותם זכרונות מלבבים ככתבם וכלשונם, שני הדברים .והנה אין שום פנים בזה ,רק שנאמר, אי אפשר לדעת רצונו ,ואפילו אומר שרוצה שיהיה
תוך עריכת שינויי התאמה קלים ,והוספות מעטות במקום דכשדנין על מאורע פרטי ,לדמיון -אם נטבע יעקב שלו ,מכל מקום דיבורא -עביד איניש דמיקרי
הצורך. בעלה של רחל ,ואנו דנין עליו אולי נמלט ,בזה ואמר (בבא בתרא ל ,):ועל כן צריך מעשה הקניין
לא נתיימר למלא כאן יריעה שלימה ומקיפה אודות בוודאי המיעוט לא שכיח ,והוא רחוק מאוד לחוש להוראה על הרצון .וכל היכא דאנן סהדי באמת,
חייו הנשגבים של רבינו .גם הנכד עצמו הרגיש בחוסר שנמלט ,דרק אחד מאלף נטבעים במים שאין להם וידוע הרצון בלי מעשה שרצונו להקנותו לו ,שם
יכולתו למצות מדותיו של סביו הענק ,וכפי שכתב ברגש סוף שיהיו נמלטים ,ועל כן אין לחוש על זה כלל אין צריך מעשה הקניין כלל ,וקונה שפיר באמת
ובהכנעה: שנמלט יעקב זה. בלי קניין כלל ,רק ברצון לבד.
"כאשר באתי להגשים את הרעיון הזה ,ראיתי את קוצר
ואולם גוף מאורעות של טביעה צריך לומר ועיין טורי זהב אורח חיים (סימן תלד ס"ק ו) ,דכתב
ידי לעשות זאת; כיצד אפשר לספר אף חלק מתולדות
חייו של אדם שהיה משיג במשך ימים מספר את אשר
דמצוים המה ,ועל כן אחרי דהמאורעות המה מצוים, על מה שכתב המחבר (שם סעיף ד) דשליח יכול
רגילים האחרים להשיג במשך שנים רבות .לא יכולתי, אם כן הרי מצוי גם כן מאורע המלטה ממים שאין לבטל ,ובטורי זהב וז"ל :זה דעת הטור (שם) כו',
וגם לעולם לא יוכל שום אדם להוציא משפט על להם סוף ,דאף דההמלטה הוא רק אחד מאלף ,עם אלא שהר"ן (פסחים ג :מדפי הרי"ף ד"ה וכתב) מביא דעת
גדולתו הרוחנית של סבי ר' יוסף ענגיל זצוק"ל .וגם כל זה הרי המאורעות מצויות ,ואפשר שיארעו אלף אחרים שסוברים ,כיון שביטול משום הפקר נגעו בה,
בגלל כתבי היד שלו שאבדו בשואה ...ושעוד טרם ראו טביעות בזמן לא גדול מאוד ,ובתוך אלף טביעות ושליח לא מצי מפקיר כו' .אלא דנראה לי לדמות
אור ,אי אפשר עדיין להעריכו כראוי". הרי יתכן שפיר שיהיה מאורע אחד שימלט הנטבע. זו למה שכתב הרא"ש בקידושין פרק קמא (סימן
עם זאת ,בוודאי ניתן רבות ללמוד אודות רבינו זצ"ל, ועל כן ,אילו נתיר תמיד במים שאין להם סוף ,הרי כ) ,דאם קידש אשה בגזל שלה -מקודשת ,מפני
מתוך אותם זכרונות ותיאורים .אנו תקווה כי הדברים ממילא יהיה פעם שנתיר אשת איש לעלמא ,שהרי שמסתמא רוצה האשה שיהיו המעות שלו במתנה,
יבואו לתועלת הקוראים ,להגביר אצלם חשקת התורה גם במאורע ההמלטה גם כן נתיר ,ועל כן מפאת כדי שיהיו הקידושין תופסין ,עיין שם .ואם כן הוא
ואהבתה. זה אי אפשר לנו להתיר לכתחלה במים שאין להם הדין הכא נמי אמרינן דכיון שרוצה להפקיע את עצמו
סוף -לשלא יבא מכשול להתיר גם פעם במאורע מיד איסור חמץ ,מסתמא נתן את החמץ שלו במתנה
ואם כן שפיר נכונים דברי התוספות ,ואין כאן ההמלטה ,ודו"ק. לשליח שלו ,כדי שיוכל לבטל כו' ,עכ"ל .ובמקור
סתירה כלל ,ואדרבה דבריהם מדוקדקים .דאיסור ונמצא איפוא ,דבכל מאורע פרטי כשדנין על אותו חיים שם בביאורים (ס"ק ב ד"ה ומ"ש) וז"ל :ומה שכתב
הלכתחלה הוא מפאת דהמיעוט מצוי ,הכוונה דענין המאורע -אם נמלט יעקב זה ,אזי על זה אין חוששין הטורי זהב דמסתמא נתן במתנה לשליח ,קשה לי,
הטביעה מצוי ,וממילא הרי יארע גם מאורע ההמלטה כלל שנמלט ,דבוודאי לא נמלט ,אחרי דההמלטה במה קנה השליח החמץ ,כיון דלא עשה השליח שום
וכנ"ל ,וההיתיר בדיעבד הוא באמת רק מפאת דגוף בלתי מצויה כלל ,ועם כל זה אוסרין את אשתו לישא, קניין בהחמץ ,עכ"ל.
ההמלטה אינה מצויה ,ונמצא שאשה זו שנישאת אין שאם נתירה -יבא זה להתיר פעם במאורע ההמלטה, ונראה כוונת הטורי זהב גם כן ,דכיון דאנן סהדי
לחוש עליה שבעלה חי ,ורק שיש לגזור אטו מאורע ונמצא דאיסור נישואין של אשה זו הוא רק גזירה אטו דגמר ומקני מפאת האיסור חמץ להפקיע עצמו מיד
ההמלטה ,ועל כן בדיעבד לא גזרו להוציא אשה מאורע ההמלטה ,שאם נתיר כאן הרי נתיר תמיד, איסור ,לכן קונה ברצון לבד ואין צריך מעשה קניין,
מבעלה. ונבא להתיר גם במאורע ההמלטה ,ואם כן איסור אשה כי הך דסוגיין דאמרינן מפאת הניחותא דליעביד
ומה שאין כן אילו היתה ההמלטה מצויה ,והיה זו הוא גזירה אטו מאורע ההמלטה. מצוה כו' ,דגמר ומקני ואין צריך מעשה קניין,
ראוי לחוש לה מדרבנן ,דאמרינן סמוך מיעוטא ומה שאין כן בפרטיות באשה זו ,אין חוששין כלל והכא נמי דכוותה מפני האיסור .ואף דבמקנה חמצו
לחזקה ,והיה ראוי לחוש איפוא מדרבנן על בעלה של שמא בעלה חי ,והוא וודאי שמת ,אחרי דלא חיישינן לעכו"ם צריך קנין (תוספתא פסחים פ"ב ה"ו) ,שם הא
זו שהוא חי והיא אשת איש ,שפיר היינו אוסרין גם למיעוט שאינו מצוי -אפילו לרבי מאיר דחייש צריך הקניין מפאת העכו"ם הקונה ,דלא איכפת
בדיעבד ,וכל ההיתיר בדיעבד רק מפאת דההמלטה למיעוטא (יבמות קיט ,).כמו שכתבו התוספות בסוגיין, ליה באיסור דישראל ,ומה שאין כן כאן דיש גם
אינה מצויה ואין לחוש בבעלה של זו שמא חי ,ואין עיין שם .ועם כל זה אף שבעלה של אשה זו מת על השליח חיוב ערבות על עבירת המשלח ,לכן
כאן רק גזירה אטו מאורע ההמלטה ,והואיל והוא רק וודאי ,מכל מקום אוסרין אותה מלישא ,משום גזירה הוי האנן סהדי מצד שניהם ,ואין צריך מעשה קניין
גזירה לא גזרו על דיעבד ,ואם כן שפיר כל טעם אטו מאורע ההמלטה ,וגזירה זאת גזרו חכמים רק כלל .ויש לדון עוד בזה ,ועל כל פנים שטחיות
היתיר בדיעבד רק משם דאינו מצוי ,וטעם איסור לאסור לכתחלה ,אבל לאסור בדיעבד מכח הגזירה דברי הטורי זהב משמעי כן ,דנעשה הקניין מפאת
הלכתחלה שפיר רק מפאת שהוא מצוי -היינו דענין להוציאה מבעלה לא גזרו .ועיין גיטין (פד ,).ואם אנן סהדי גרידא וכנ"ל.
הטביעה מצוי וכנ"ל. נישאת לו לא תצא -דמשום גזירה לא מפקינן.
ההבטחה האחרונה שמחוללת פלאים:
"כל מי שיסייע בהדפסת החיבורים שלי ,אהיה לו למליץ יושר בעולם העליון"
(הבטחתו של רבינו זי"ע סמוך להסתלקותו ,באזני חתנו הגה"צ רבי יצחק מענדל מארגנשטערן זצ"ל -מייסד וראש חברת 'אוהבי תורה' להוצאת ספרי רבינו)
לרכישת הספרים (במשלוח עד הבית) ולקבלת הגליון:
טל | 1800-200-855 :דוא"לa1800200855@gmail.com :
כל הזכויות שמורות למכון "אוהבי תורה" -לההדרת ספרי שר התורה הגאון רבי יוסף ענגיל זצ"ל -מאנסי יצ"ו
Cell: 845-216-8677 | Email: ohaveitorahengel@gmail.com
ו
בס"ד
בשבילי הש"ס מרגניתא דיוסף תפארת יוסף
פנינים לפי סדר הש"ס ענינים מופלאים ,פניני חכמה ודעת
ושכיות חמדה מתורת רבינו פנינים על פרשת השבוע
שביבי יוסף תפארת יוסף אוצרות יוסף
אלומת אור לחקירות יסודות סברות וכללים סדרה מיוחדת על עניני שבת
המפוזרים בתורת רבינו עיונים בספרי רבינו
בזכרון קדוש
חדש! תיאורים מרתקים וזכרונות עסיסיים מעד נאמן טו"ב שנים -נכד רבינו ר' דוד מארגנשטערן ז"ל
הצטרף לאלפים ההוגים בתורתו של שר התורה זי"ע
ותחוש גם אתה תענוג רוחני עילאי לכבוד שבת קודש!
להרשמהa1800200855@gmail.com :
