gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

אברך · AVUREICH — בראשית (2026-10-05)

מוציא לאור: אברך · AVUREICH

שבוע: בראשית (2026-10-05)

אברך · AVUREICH — בראשית (2026-10-05)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בס"ד‬ ‫ד לרגל יומא‬ ‫פרשת בראשית תשפ"ז • שנה ו' ‪ -‬גליון רצ"ג • מכון "אוהבי תורה" להוצאת ספרי רבינו זי"ע‬ ‫הילו‬ ‫מרלא רבא‬ ‫חשון‬ ‫א'‬ ‫(תר‬ ‫"פ ‪ -‬תשפ"ז)‬ ‫תפארת יוסף‬ ‫פנינים על פרשת השבוע‬ ‫גליוני הש"ס‬ ‫גליוני הש"ס‬ ‫בית האוצר‬ ‫יבמות סב‪.‬‬ ‫יבמות סג‪.‬‬ ‫מערכת א כלל קח‬ ‫ֹלקים‬ ‫וַ ִּת ְק ָרא ֶאת ְׁשמֹו ֵׁשת ּכִ י ָׁשת לִ י ֱא ִ‬ ‫ֹאמר ָה ָא ָדם זֹאת ַה ַּפ ַעם ֶע ֶצם‬ ‫וַ ּי ֶ‬ ‫ֹלקים לָ ָר ִק ַיע ָׁש ָמיִ ם (א‪ ,‬ח)‪.‬‬ ‫וַ ּיִ ְק ָרא ֱא ִ‬ ‫זֶ ַרע ַא ֵחר ַּת ַחת ֶהבֶ ל ּכִ י ֲה ָרגֹו ָקיִ ן (ד‪ ,‬כה)‪.‬‬ ‫ֵמ ֲע ָצ ַמי ּובָ ָׂשר ִמּבְ ָׂש ִרי (ב‪ ,‬כג)‪.‬‬ ‫'אין מוקדם ומאוחר' באותיות‬ ‫במחלוקת ב"ש וב"ה בחיוב פריה ורביה‬ ‫איך לא נעקרו הבהמות‬ ‫אין מוקדם ומאוחר בתורה ‪ -‬עיין פסחים (ו‪ ):‬דהני‬ ‫ביבמות (סב‪ ,).‬תניא רבי נתן אומר‪ ,‬בית שמאי אומרים‪,‬‬ ‫וחיות בביאת אדה"ר‬ ‫מילי בתרי ענייני‪ ,‬אבל בחד עניינא‪ ,‬מאי דמוקדם‬ ‫שני זכרים ושתי נקבות‪ ,‬ובית הלל אומרים‪ ,‬זכר ונקבה‪.‬‬ ‫ביבמות (סג‪ ,).‬ואמר רבי אלעזר‪ ,‬מאי דכתיב 'זאת הפעם‬ ‫מוקדם‪ ,‬ומאי דמאוחר מאוחר‪ ,‬דאי לא תימא הכי‪ ,‬כלל‬ ‫אמר רב הונא‪ ,‬מאי טעמא דרבי נתן אליבא דבית‬ ‫עצם מעצמי ובשר מבשרי'‪ ,‬מלמד שבא אדם על כל‬ ‫ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט ‪ -‬דילמא פרט וכלל‬ ‫שמאי‪ ,‬דכתיב (לעיל פסוק ב) 'ותוסף ללדת את אחיו‬ ‫בהמה וחיה‪ ,‬ולא נתקררה דעתו עד שבא על חוה‪.‬‬ ‫הוא כו'‪.‬‬ ‫את הבל'‪ ,‬הבל ואחותו‪ ,‬קין ואחותו‪ ,‬וכתיב 'כי שת לי‬ ‫אלהים זרע אחר תחת הבל כי הרגו קין' וכו'‪ .‬אמר‬ ‫ברבינו עובדיה ברטנורא כתב‪ :‬צריכין אנו לומר‪,‬‬ ‫ועיין בדברי דוד בפרשתנו על הכתוב 'ויקרא‬ ‫רבא‪ ,‬מאי טעמא דרבי נתן אליבא דבית הלל‪ ,‬שנאמר‬ ‫שנתעברו קודם לכן‪ ,‬דאם לא כן היו נעקרות בביאת‬ ‫אלקי"ם לרקיע שמים'‪ ,‬דאפירוש רש"י (כאן) ד'שמים'‬ ‫(ישעיה מה‪ ,‬יח) 'לא תהו בראה לשבת יצרה'‪ ,‬והא עבד‬ ‫אדם‪ ,‬כדאיתא בעבודה זרה (כב‪ ,):‬עכו"ם חס על בהמתו‬ ‫היינו אש מים‪ ,‬כתב וז"ל‪ :‬ואין להקשות‪ ,‬הא לא נזכר‬ ‫לה שבת‪.‬‬ ‫שלא תיעקר‪ .‬ואולי היה דרך נס‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫'אש' ‪ -‬אלא השי"ן לחוד‪ .‬יש לומר‪ ,‬דהקמ"ץ שתחת‬ ‫ולענ"ד יש לומר על פי גמרא עבודה זרה (כד‪ ,):‬רבי‬ ‫השי"ן מביא אל"ף‪ ,‬והוי כאילו נזכרה בפירוש‪ .‬אלא‬ ‫לפי זה‪ ,‬לבית הלל הלימוד מברייתו של עולם‪,‬‬ ‫דקשה לי‪ ,‬אפילו אם נזכרה הא' בפירוש לא ניחא‪,‬‬ ‫ולבית שמאי מאדם הראשון‪ .‬דאף דכתיב 'כי שת'‪,‬‬ ‫יוחנן אמר גבול יש לה‪ ,‬פחותה מבת שלש שנים נעקרת‪,‬‬ ‫בת שלש שנים אינה נעקרת‪ .‬והיינו כיון שכבר גדלה‬ ‫דהוה ליה להקדים הא' לש'‪ .‬והרא"ם (שם) כתב‪ ,‬דאין‬ ‫ומוכח קרא גופיה דבעי תשלומין‪ ,‬מכל מקום הך ד'כי‬ ‫מוקדם ומאוחר גם באותיות‪ .‬וקשה דאמרינן בפרק רבי‬ ‫שת' דאמרתו חוה‪ ,‬הא וודאי לאו משום חיוב הוא‪,‬‬ ‫גידול רב‪ ,‬אינה נעקרת עוד על ידי ביאת אדם‪ .‬ועל כן‬ ‫כל מעשה בראשית דבקומתן נבראו ולצביונן נבראו (ראש‬ ‫עקיבא (שבת פט‪ ,).‬מאי 'הר סיני' (שמות יט‪ ,‬יא) ‪ -‬הר‬ ‫דהא אדם הראשון לא היה מחויב בפריה ורביה‪ ,‬דאינו‬ ‫שנעשו בו נסים לישראל‪ ,‬ופרכינן‪ ,‬הר ניסאי מיבעי‬ ‫ממצות בני נח (ראה סנהדרין נט‪ ,):‬רק דמעצמו רצה‬ ‫השנה יא‪ ,).‬היינו דנבראו בתכלית הקומה והצביון אשר‬ ‫לכל בריה בגמר גדלותה‪ ,‬ועל כן היה להם מיד טבע של‬ ‫ליה כו'‪ ,‬עכ"ל ז"ל‪.‬‬ ‫לפרות ולרבות‪ ,‬דהוא מצוה שכליית‪ ,‬ולא חשיבא ליה‬ ‫הולדה בפחות משני זכרים ושתי נקיבות‪ ,‬ולכן אמרה‬ ‫עכשיו שלאחר גמר הגידול‪ ,‬ולא נעקרו‪.‬‬ ‫ונראה ממה שכתב דאין מוקדם ומאוחר גם באותיות‪,‬‬ ‫חוה 'כי שת' וגו'‪ ,‬דהיה צריך השלמה להשלים עניין‬ ‫ועל כן יש לומר‪ ,‬דרבי אלעזר דיבמות דדריש דרשה‬ ‫דכוונתו לכללא ד'אין מוקדם ומאוחר בתורה'‪ ,‬לומר דגם‬ ‫פריה ורביה המחוייב מן השכל‪ .‬ועל כן אנו למידין מזה‬ ‫זאת ‪ -‬כרביה רבי יוחנן (ראה רש"י תענית כה‪ .‬ד"ה ר"א)‬ ‫באותיות אין מוקדם ומאוחר‪ ,‬ואין הרא"ם כעת לפני‬ ‫גם למצות פריה ורביה שלנו‪ ,‬דכי היכא דאדם הראשון‬ ‫דעבודה זרה הנ"ל סבירא ליה‪ ,‬ואם כן לא קשה מידי‪.‬‬ ‫לעיין בו א‪.‬‬ ‫לא חשיבא ליה הולדה בפחות ‪ -‬למצוה השכלית שלו‪,‬‬ ‫וצריך עיון גדול‪ ,‬דאיך הוה אמינא לומר כן‪ ,‬הא אפילו‬ ‫הוא הדין לנו לעניין המצוה של תורה‪.‬‬ ‫ושוב מצאתי בספר באר יעקב חלק יורה דעה (סימן‬ ‫בחד עניינא יש מוקדם ומאוחר‪ ,‬וכמפורש בש"ס פסחים‬ ‫כט ד"ה בסימן) הביא קושית הרע"ב הנ"ל מפי השמועה‬ ‫הנ"ל‪ ,‬וכל שכן באותיות של תיבה אחת‪.‬‬ ‫ועל כל פנים‪ ,‬לבית הלל ההתדמות הוא לברייתו‬ ‫ששמע להקשות כן‪ ,‬ותירץ כתירוצינו הנ"ל‪ ,‬ועיין שם‪.‬‬ ‫של עולם‪ ,‬ולבית שמאי ההתדמות הוא לאדם הראשון‪.‬‬ ‫ויש כיוצא בזה פלוגתא בשבת (סט‪ ,):‬אמר רב הונא‪ ,‬היה‬ ‫מהלך במדבר ואינו יודע אימת שבת‪ ,‬מונה ששה ומשמר‬ ‫יום אחד‪ ,‬חייא בר רב אמר‪ ,‬משמר יום אחד ומונה ששה‪,‬‬ ‫)א המשך לשונו‪" :‬ושוב עיינתי בו‪ ,‬וראיתי שכתב כן להדיא‪ ,‬וז"ל‪" :‬ואש ומים‪ ,‬כי השי"ן הקמוצה של ָ'שמים' ‪ -‬אחריה אלף נחה‪,‬‬ ‫במאי קמיפלגי‪ ,‬מר סבר כברייתו של עולם‪ ,‬ומר סבר‬ ‫ובהפוך האותיות יהיה 'אש מים'‪ ,‬כך פירש אותו בעל הפליאה (פרעמישלא תרמ"ד‪ ,‬דף מא‪-:‬מב‪ .‬ד"ה ויאמר)‪ ,‬ואמר‪ ,‬שמה שאין האש מסודר‬ ‫כאדם הראשון‪.‬‬ ‫בסדרו‪ ,‬הוא להודיענו שכשם שאין מוקדם ומאוחר בפסוקים כך אין מוקדם ומאוחר באותיות‪ ,‬עכ"ל הרא"ם ז"ל"‪.‬‬ ‫הפצת הגליון ברחבי ארה"ב לכבוד יומא דהילולא‬ ‫מוקדשת לזכרה של האשה החשובה והצנועה המפורסמת במעשיה הטובים לכלל ולפרט‬ ‫מרת פיגא ב"ר משה ישכר דוב ע"ה‬ ‫שהלכה לעולמה ביום שלש עשרה מידות ‪ -‬ו' תשרי דהאי שתא אחרי שנות סבל ויסורים שקיבלה באהבה‬ ‫זכתה להקים בית של אהבת תורה מושתת על אדני חן וחסד‪ ,‬זרע ברך ד' המפארים את כרם בית ישראל בכל מקומות מושבותיהם‬ ‫ובזאת הננו לשלוח את תנחומנו לבעלה‪ ,‬ידידנו רום המעלה איש תבונות‬ ‫הרב הגאון החסיד ר' יעקב נוסענצווייג שליט"א‬ ‫מפארי תלמידי וחסידי הרה"ק בעל 'שפע חיים' מצאנז זצ"ל‪ ,‬תלמיד מובהק של הגאון המפו' ר' אהרן יהודה ווילנער זצ"ל‪,‬‬ ‫אשר מנערותו ועד עתה נפשו דבוקה בתורת רבינו בקשר עליון דאורייתא‪ ,‬והיא לנו טופח על מנת להטפיח בגשם ורוח גם יחד‬ ‫ובלשונו של רבינו זי"ע ברכותינו אמורות‪:‬‬ ‫השם אלוקי השמים‪ ,‬ינחם אותו מהרה בכפלים‪ ,‬ותהא נשמתה צרורה בצרור החיים‪.‬‬ ‫א‬ ‫ואליו יתברך כפינו שטוחות‪ ,‬להוציא לִ ְרוָ חוֹת‪ ,‬נפשות נאנחות‪ ,‬ושנית מהרה יגאלנו ברב שמחות‪ ,‬אכיה"ר‬ ‫סדרת מאמרים מיוחדים המטעימים צוף נועם ומתיקות שבת מנהר היוצא מעדן רבינו זי"ע‬ ‫תפארת יוסף‬ ‫עניני שבת באגדה ובהלכה‬ ‫מסתימת הבבלי נראה דעתו‬ ‫שאזהרת ליל ויום שבת אחת היא‬ ‫והנה‪ ,‬כספיקן של התוספות ישנים הנ"ל ‪ -‬דנהי‬ ‫פרק יט‬ ‫דאזהרה דיממא דיום הכיפורים אזהרה אחרת היא‬ ‫מאזהרה דלילא‪ ,‬עם כל זה בשבת אזהרת שניהם‬ ‫ליל שבת‬ ‫אחת היא‪ ,‬כן מוכח קצת שיטת הש"ס דידן‪ ,‬דלא‬ ‫מייתי בכולי תלמודא מכילתא זו לענין שבת‪ ,‬ורק‬ ‫לגבי יום הכיפורים הוא דמייתי בש"ס דידן ביומא שם‬ ‫מלאכה דמחמת קרבן ‪ -‬הדומה לו כמו שכתבתי ‪-‬‬ ‫אם צריך אזהרה מיוחדת למלאכת ליל שבת‬ ‫(פא‪ ).‬דיש אזהרה מיוחדת ללילה‪ .‬ואלו היה גם בשבת‬ ‫בגמרא יומא (פא‪ ,).‬חמשה קראי כתיבי במלאכה (דיום לא נאסר הלילה שלפניו‪ ,‬עכ"ל ז"ל‪.‬‬ ‫כן לפי דעת הש"ס דידן‪ ,‬לא הוי שתיק מלמיתי זה‬ ‫הכיפורים)‪ ,‬חד לאזהרה דיממא‪ ,‬וחד לאזהרה דלילא‪,‬‬ ‫בכולי תלמודא מהיכן נלמדת אזהרה דלילא דשבת‪,‬‬ ‫והנה כמו שכתב הוא ז"ל‪ ,‬דתענית הואיל ובא‬ ‫וחד לעונש דיממא‪ ,‬וחד לעונש דלילא וכו'‪ .‬וכתבו‬ ‫כמו דלא שתיק מלמיתי ליה ביום הכיפורים‪ .‬ועל כן‬ ‫לכפרה ‪ -‬חשוב כקרבן וקדשים שאין היום הולך שם‬ ‫התוספות ישנים שם (ד"ה חד) וז"ל‪ :‬לא ידענא אי בעינן‬ ‫נראה ודאי‪ ,‬דשיטת הש"ס דידן היא דאזהרה דשבת‬ ‫אחרי הלילה שלפניו ואיננו מחובר לה‪ ,‬ורק הלילה‬ ‫בכל דוכתא קראי לעונש דיממא ולילא במלאכה‪ ,‬כגון‬ ‫אחת היא ליום ולילה‪ ,‬וביום הכיפורים בלחוד הוא‬ ‫שאחרי היום היא ההולכת אחרי היום שלפניו‪ ,‬והיום‬ ‫שבתות וימים טובים וחולו של מועד‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫דבעינן אזהרה מיוחדת ללילה‪ ,‬מטעמים המבוארים‬ ‫והלילה שאחריו הוא דחשיבי שם יום אחד ומחוברים‬ ‫למעלה‪.‬‬ ‫והגהות מצפה איתן (בתוספות ישנים שם) הטיבה יחד ‪ -‬לא היום והלילה שלפניו‪ ,‬אם כן יש לנו לומר‬ ‫לראות‪ ,‬שהיא מכילתא מפורשת בפרשת יתרו (מסכת כן גם כן ביום הכיפורים שהוא יום תענית‪ ,‬ובא גם כן‬ ‫דבחדש פרשה ז ד"ה ויום)‪ ,‬דמייתי אזהרה למלאכת ליל לכפרה‪ ,‬כמו שקראתו תורה להדיא 'יום כִ ֻּפ ִּרים' (ויקרא המכילתא הצריכה אזהרה לליל שבת‬ ‫שבת מקרא‪ ,‬דכתיב (שמות כ‪ ,‬י) 'ויום השביעי שבת'‪ ,‬כג‪ ,‬כח)‪ ,‬וכתיב (שם טז‪ ,‬ל) 'כי ביום הזה יכפר עליכם' דמצינו בעלמא שאין הלילה בכלל יום‬ ‫ובגוף דברי המכילתא הנ"ל נראה‪ ,‬דנהי דאין‬ ‫מה תלמוד לומר 'שבת' ‪ -‬לרבות ליל שבת‪ ,‬ועונש וגו'‪ ,‬ועל כן גם ביום הכיפורים יש סברא זאת לומר‬ ‫ללמוד מיום הכיפורים אשבת דניבעי אזהרה מיוחדת‬ ‫דחשוב 'קדשים'‪ ,‬ואין יומו מחובר ללילה שלפניו‪.‬‬ ‫מדכתיב (שם לא‪ ,‬יד) 'מחלליה מות יומת'‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫ללילה גם בשבת וכנ"ל‪ ,‬עם כל זה הרי גם בעלמא‬ ‫בשבת אין הלילה‬ ‫ונהי דדיני יום הכיפורים נוהגים רק ביום לבד מצינו דאין הלילה בכלל תיבת 'יום' דקרא‪ .‬עיין שבת‬ ‫ביוה"כ‬ ‫חלוק מהיום כמו‬ ‫והנה מדברי הגמרא יומא הנ"ל בעצמם‪ ,‬אין ולא בלילה שלאחריו‪ ,‬עם כל זה‪ ,‬זה רק גזירת הכתוב (קלא‪-:‬קלב‪ ).‬ובמגילה (כ‪-.‬כ‪ ):‬דמייתי הרבה תיבות 'יום'‬ ‫להכריח דליל שבת תיבעי אזהרה מיוחדת‪ ,‬וכמו הוא‪ ,‬אבל עצם ענין ומדריגת היום אכתי שפיר חשיב דכתיבי בקרא‪ ,‬ודריש כלהו למעט לילה‪ .‬ועיין עוד‬ ‫שהתוספות ישנים נסתפקו בזה‪ .‬וטעם הספק נראה‪' ,‬קדשים' כיון שבא לכפרה וכנ"ל‪ ,‬ושפיר אין הלילה בבא בתרא (קיג‪ ):‬וסנהדרין (לד‪' ,):‬והיה ביום הנחילו‬ ‫דרק ביום הכיפורים דמדריגת הלילה חלוקה ממדריגת שלפני היום מחוברת אל היום כמו שהוא כן בקדשים‪ ,‬את בניו' (דברים כא‪ ,‬טז)‪ ,‬ביום אתה מפיל נחלות ואי‬ ‫היום ופחותה ממנו‪ ,‬שהרי היום הוא מכפר והלילה ועל כן שפיר אין איסור הלילה נלמד מאזהרת היום‪ ,‬אתה מפיל נחלות בלילה‪ .‬ועוד שם בסנהדרין דריש‬ ‫'וביום הראות בו' (ויקרא יג‪ ,‬יד) ‪ -‬למעט לילה מראיית‬ ‫ושפיר בעינן אזהרה בפני עצמה ללילה‪.‬‬ ‫אינה מכפרת וכמבואר בכריתות (ז‪ ,).‬על כן שפיר‬ ‫והרי גם בתענית הוא כן ‪ -‬דאין איסור האכילה נגעים‪ ,‬וכן הוא דרש זה במועד קטן (ח‪.).‬‬ ‫צריך אזהרה בפני עצמה ללילה ואינה בכלל אזהרת‬ ‫ועיין עוד במגילה (ז‪ ,):‬סעודת פורים שאכלה בלילה‬ ‫היום‪ .‬מה שאין כן בשבת שאין הלילה חלוקה מן היום‪ ,‬נוהג בלילה שלפני היום‪ ,‬מפאת היותו כקדשים‪,‬‬ ‫שפיר יש לומר דהיא בכלל היום‪ ,‬ואין צריך אזהרה וכדמוכח מדברי התוספות יום טוב הנ"ל‪ ,‬ואף על גב לא יצא ידי חובתו‪ ,‬מאי טעמא‪' ,‬ימי משתה ושמחה'‬ ‫דגם כן אין התענית נוהג בלילה שאחרי היום‪ .‬ואם כתיב (אסתר ט‪ ,‬כב)‪ .‬ובזבחים (נו‪' ,):‬ביום השלישי באש‬ ‫מיוחדת ללילה‪.‬‬ ‫כן גם ביום הכיפורים‪ ,‬אף על גב דאין נוהג בלילה ישרף' (ויקרא ז‪ ,‬יז) ‪ -‬ביום אתה שורפו ואי אתה שורפו‬ ‫שאחרי היום‪ ,‬עם כל זה שפיר יש סברא דחשיב בלילה‪ .‬ושם (יב‪' ,).‬ומיום השמיני והלאה ירצה' (שם‬ ‫רק ביוה"כ שהוא כקדשים והלילה‬ ‫'קדשים' ‪ -‬ושלא ינהוג בלילה שלפני היום‪ ,‬מפאת כב‪ ,‬כז) ‪ -‬הא לילה לא חזי‪ .‬ועוד שם (ק‪' ,):‬הן היום‬ ‫אחר היום צריך אזהרה מיוחדת ללילה‬ ‫ועוד יש לומר סברא אחרת במאי דבעינן גבי שאין הלילה מחוברת אל היום‪ ,‬ואין ללמדה מכלל הקריבו' (שם י‪ ,‬יט) ‪ -‬אני היום אסור ובלילה מותר וכו'‪.‬‬ ‫ובפסחים (ד‪ ,):‬ואימא לרבות לילי ט"ו לביעור‪ ,‬דסלקא‬ ‫יום הכיפורים דוקא אזהרה מיוחדת ללילה‪ ,‬ואינה היום‪ ,‬ושפיר צריך מקרא בפני עצמו ללילה‪.‬‬ ‫דעתך אמינא 'ימים' כתיב (שמות יב‪ ,‬יט) ‪ -‬ימים אין‪,‬‬ ‫בכלל היום‪ .‬וזה על פי המבואר בתוספות יום טוב‬ ‫ואין מכאן ראיה כלל אשבת ויום טוב דעלמא‪ ,‬לילות לא וכו'‪ .‬ובעירובין (צו‪' ,).‬ושמרת את החקה‬ ‫פסחים (פ"ד מ"ה) אהא דתנן שם‪ ,‬הלילה (ליל ערב‬ ‫פסח ‪ -‬לאנשי גליל שאוסרים לעשות מלאכה בערב דהיום הולך בהו אחרי הלילה‪ ,‬והלילה ויום שאחריו הזאת למועדה מימים ימימה' (שם יג‪ ,‬י) ‪ -‬ימים ולא‬ ‫פסח)‪ ,‬בית שמאי אוסרין (עשיית מלאכה)‪ ,‬ובית הלל חשיבי בהו יום אחד‪ ,‬כדכתיב (בראשית א‪ ,‬ה) 'ויהי ערב לילות וכו'‪.‬‬ ‫ועיין עוד ברכות (מ‪' ,).‬ברוך ד' יום יום' (תהלים סח‪,‬‬ ‫מתירין עד הנץ החמה‪ .‬וכתב הרע"ב שם (ד"ה ב"ש ויהי בוקר יום אחד' (ראה חולין פג‪ ,).‬ועל כן שפיר‬ ‫‪ -‬ד"ה וב"ה)‪ ,‬דבית שמאי אוסרים ‪ -‬ככל שאר ימים הלילה בכלל היום ונלמדת מאזהרת היום‪ ,‬ואין צריך כ)‪ ,‬וכי ביום מברכין אותו ובלילה אין מברכין אותו‬ ‫(המשך בעמוד הבא) » » »‬ ‫טובים שאסורים בעשיית מלאכה‪ ,‬שגם הלילה אסורה אזהרה מיוחדת ללילה‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬ ‫במלאכה‪ .‬ובית הלל מתירין ‪ -‬מידי דהוי אתענית‪,‬‬ ‫שהיום אסור באכילה והלילה מותר‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫מרגניתא דיוסף‬ ‫ובתוספות יום טוב (ד"ה וב"ה מתירין) כתב וז"ל‪:‬‬ ‫ענינים מופלאים‪ ,‬פניני חכמה ודעת ושכיות חמדה מתורת רבינו זי"ע‬ ‫פירש הרע"ב‪ ,‬מידי דהוי אתענית וכו'‪ .‬ולכאורה‬ ‫סברא דבית שמאי עדיפא‪ ,‬דילפינן איסור מלאכה‬ ‫האם העולם הוא כדורי‬ ‫מאיסור מלאכה‪ .‬ונראה לי‪ ,‬דלחכמים דהכא דסברי‬ ‫עיין שו"ת שבות יעקב (ח"ג סימן כ)‪ ,‬דכתב דקידוש החודש להרמב"ם בנוי על חכמת האומות כמו‬ ‫איסורא איכא (בעשיית מלאכה בערב פסח (ראה‬ ‫שכתב בעצמו (הלכות קידוש החודש פי"א ה"ד)‪ .‬ועיין שם עוד‪ ,‬דעיקר חכמת האומות בזה בנויה על‬ ‫פסחים נה‪ ,).‬ולא הוי מנהגא לבד ‪ -‬וכמשנה ריש מקום‬ ‫יסוד שהעולם הוא ככדור‪ ,‬והוא נגד משמעות ש"ס חגיגה (יב‪ ,).‬עיין שם שהביא מכמה ספרים בזה‪.‬‬ ‫שנהגו (שם נ‪ ,)).‬טעמא דאיסור‪ ,‬כדאמר בירושלמי‬ ‫וכן ראיתי בספר עליות אליהו (אות פב בהערה) בשם הגר"א מוילנא ז"ל (תיקו"ז תיקון ע‪ ,‬קנח‪ .‬ד"ה‬ ‫(שם פ"ד ה"א) משום שחיטת הפסח (דכל המביא קרבן‬ ‫מבועא)‪ ,‬שהיתה סברתו שאין העולם כדורי‪ ,‬מדכתיב (איוב לח‪ ,‬יג) 'לאחוז בכנפות הארץ'‪ ,‬ומבואר‬ ‫אסור במלאכה‪ ,‬עיין תוספות ריש מקום שנהגו (שם‬ ‫בסיפרי (פרשת כי תצא פיסקא כד ד"ה כסותך) אקרא ד'על ארבע כנפות כסותך' (דברים כב‪ ,‬יב)‪ ,‬למעט‬ ‫מלאכה‬ ‫ד"ה מקום))‪ .‬וקאמרי בית הלל‪ ,‬דכיון דאיסור‬ ‫קרן עגולה דאין לו כנפות‪ ,‬הרי דבעיגול לא שייך לשון כנפות‪.‬‬ ‫משום שחיטת הפסח הוא‪ ,‬הוי איסור מלאכה דידיה‬ ‫כאיסור אכילה דתענית‪ ,‬שהרי הקרבן והתענית שוים‬ ‫ואולם בזכרוני מהרמב"ם במורה (ח"א פרק לא)‪ ,‬שחושב דבר זה שהעולם כדורי כמו מושכלות‬ ‫הם‪ ,‬דשניהם לכפרה באים‪ ,‬ובקרבן עצמו הלילה‬ ‫ראשונות‪ .‬וכן משמע בגמרא עבודה זרה (מא‪ ,).‬עיין שם בתוספות (ד"ה ככדור)‪ ,‬וכן הוא להדיא‬ ‫הולך אחרי היום (ראה חולין פג‪ ,).‬ולא היום אחר‬ ‫ברבה נשוא (במדב"ר יג‪ ,‬יד) על הכתוב (במדבר ז‪ ,‬יג) 'מזרק אחד כסף'‪ ,‬עיין שם‪ .‬וכן הוא גם‬ ‫הלילה‪ ,‬אלא דהכא בערב פסח ‪ -‬איסור דלילה‬ ‫בזוהר (ויקרא י‪ ;.‬ועיין זוה"ח בראשית טו‪ ,).‬וגם אין זו סברא לבד של חכמי האומות‪ ,‬רק הוא מבואר‬ ‫שאחריו לאו משום לתא דידיה‪ ,‬אלא משום עצמו‬ ‫במופת‪ .‬וכבר האריכו בזה בביאור ש"ס חגיגה הנ"ל (ראה באר הגולה באר הששי קכג‪ .‬ד"ה בפרק; לבוש‬ ‫(שהוא יום טוב)‪ ,‬ולפיכך ילפי מתענית דמצינו‬ ‫האורה דברים ד‪ ,‬לב)‪.‬‬ ‫שאיסורו ביום בלבד ולא בלילה כלל‪ ,‬כן איסור‬ ‫הגיד רבינו בחיים חיותו‪" :‬מהספרים שלי יהיו לי תלמידים"‬ ‫ב‬ ‫(הג"ר יעקב טייטלבוים ‪ -‬תלמידו המובהק של הגר"מ אריק זצ"ל ‪ -‬ששמע מפי רבינו)‬ ‫סדרת מאמרים מיוחדים המטעימים צוף נועם ומתיקות שבת מנהר היוצא מעדן רבינו זי"ע‬ ‫תפארת יוסף‬ ‫עניני שבת באגדה ובהלכה‬ ‫»»»‬ ‫הראשונים ז"ל (ראה תוספות מועד קטן יט‪ .‬ד"ה רבי יוסי;‬ ‫כך אין מערבין לשני ימים יום אחד למזרח ויום אחד‬ ‫(המשך מעמוד הקודם)‬ ‫רא"ש הלכות קטנות הלכות תפילין סימן טז ד"ה תניא) דמשום‬ ‫למערב‪ .‬ורבי אליעזר‪ ,‬התם קדושה אחת‪ ,‬הכא שתי‬ ‫וכו'‪ .‬ודכוותיה בחגיגה (ה‪' ,):‬ואותי יום יום יִ ְדרֹׁשּון'‬ ‫הכי תפילין נוהגים בחול המועד ‪ -‬אף על גב דאית‬ ‫קדושות‪ ,‬עכ"ל הגמרא‪.‬‬ ‫(ישעיה נח‪ ,‬ב) ‪ -‬וכי ביום דורשין אותו ובלילה אין‬ ‫ביה איסור חמץ ומצות סוכה‪ ,‬דעיקר האות הוא‬ ‫וצריך להבין‪ ,‬דמה זה שאמרו 'אי אתה מודה'‬ ‫דורשין אותו וכו'‪ .‬ועיין עוד סוכה (מג‪' ,).‬בסוכות‬ ‫רק איסור המלאכה‪ ,‬ועל כן בחול המועד דשרי ביה‬ ‫וכו'‪ ,‬ומה שייך כלל לדמות יום טוב ושבת ליום אחד‬ ‫תשבו שבעת ימים' (ויקרא כג‪ ,‬מב) ‪ -‬ואפילו לילות וכו'‪,‬‬ ‫מלאכת דבר האבוד (ראה מועד קטן יא‪ ).‬לא מיקרי 'אות'‬ ‫בעינו‪ .‬ואף על גב דסבירא להו לחכמים דיום טוב‬ ‫או אינו אלא ימים ולא לילות וכו'‪ .‬ועיין רש"י סוכה‬ ‫וכנודע‪.‬‬ ‫ושבת קדושה אחת נינהו‪ ,‬עם כל זה אין לדמותם‬ ‫(מח‪ .‬ד"ה לרבות)‪ .‬ואם כן שפיר סוברת גם המכילתא‬ ‫ואם כן לדברי המכילתא הנ"ל דאיסור מלאכה‬ ‫ליום אחד בעינו חציו לכאן וחציו לכאן ולהקשות‬ ‫דאין איסור ליל השבת נלמד מאזהרה הכתובה על יום‬ ‫דיום השבת הוא אזהרה בפני עצמה‪ ,‬ואם כן הוא גם‬ ‫מזה על רבי אליעזר‪.‬‬ ‫השבת‪ ,‬ושצריך אזהרה בפני עצמה ללילה‪.‬‬ ‫כן אות בפני עצמו‪ ,‬ואם כן שוב שפיר חלו האותות‬ ‫דתפילין ודשבת ביחד‪ ,‬ולא שייך לומר שהשבת קדם‬ ‫ותו‪ ,‬דלישנא ד'אי אתה מודה' וכו'‪ ,‬מוכח קצת‬ ‫'זכור את יום השבת לקדשו' ‪ -‬אם לילה בכללו‬ ‫מפאת הלילה‪ ,‬כיון שבבוקר הוי גם מפאת השבת‬ ‫דלסברת רבי אליעזר היה גם ביום אחד איזה הוה‬ ‫ולגבי שבת עצמו מצינו גם כן בגמרא דאין הלילה‬ ‫אות חדש א‪.‬‬ ‫אמינא שיועיל חציו לצפון וחציו למערב‪ ,‬ועל זה‬ ‫בכלל תיבת 'יום'‪ ,‬עיין פסחים (קו‪' ,).‬זכור את יום‬ ‫אמרו לו דאי אתה מודה שם שאינו כן‪ ,‬ועל כן תודה‬ ‫השבת' (שמות כ‪ ,‬ח)‪ ,‬אין לי אלא ביום‪ ,‬בלילה מנין‬ ‫ביאור סברת האיבעיא‬ ‫גם כאן‪ .‬וזה קשה להבין‪ ,‬דאיזה הוה אמינא היה שם‬ ‫וכו'‪ .‬ומבואר דליל השבת אינו בכלל יום השבת‪ ,‬עיין‬ ‫אם מכשירי מצוה דיום דוחים לילה‬ ‫כן כלל לחלק אותו היום בעצמו‪ ,‬ורבי אליעזר הרי‬ ‫שם היטב דפריך על זה רק מסברא‪ ,‬משום דקידוש‬ ‫וידידנו האברך החריף ובקי מו"ה יוסף חיים דוד‬ ‫חילק רק יום טוב ושבת מהדדי ‪ -‬דהוי שתי קדושות‪.‬‬ ‫צריך שיהיה בתחלת השבת‪.‬‬ ‫רייך נ"י מפה‪ ,‬העירני על דברי הירושלמי סוף פרק‬ ‫ואולם על פי דברי המכילתא הנ"ל ‪ -‬דשבת עצמו‬ ‫ראשון דראש השנה (ה"ח) וז"ל‪ :‬דבר שהוא דוחה‬ ‫ויש לדחות‪ ,‬דעדיפא מינה קפריך‪ ,‬דלא לבד‬ ‫יש בו שתי אזהרות מחולפות‪ ,‬אזהרה דלילא ואזהרה‬ ‫שהלילה הוא בכלל היום ואינה מתמעטת מתיבת‬ ‫את השבת ביום‪ ,‬מכשירין (דידיה) מהו שידחו את‬ ‫דיממא וכנ"ל‪[ ,‬ופשוט דהוא הדין ביום טוב יש שתי‬ ‫השבת בלילה‪ ,‬עיין שם היטב דבעי לענין מכשירין‬ ‫'יום'‪ ,‬כי אם אדרבה יש סברא דקאי אלילה לבד ולא‬ ‫אזהרות ללילה ויום‪ ,‬וכמו שדימו התוספות ישנים‬ ‫איום‪ ,‬משום דבתחלת יומא בעי לקדושי‪.‬‬ ‫שאי אפשר לעשותן מערב שבת ‪ -‬דדחי שבת כמצוה‬ ‫יומא הנ"ל יום טוב ושבת אהדדי וכנ"ל]‪ ,‬ואם כן יש‬ ‫עצמה (ראה שבת קל‪ ,).‬אם מותר לעשות המכשירין‬ ‫לומר‪ ,‬דהאי 'חציו לצפון וחציו לדרום' הכוונה על‬ ‫המחלוקת במנין סעודות‬ ‫בליל שבת לצורך מצוה שזמנה ביום השבת‪.‬‬ ‫שתי העונות דמעת לעת‪ ,‬היינו שאם עירב בלילה‬ ‫השבת תלויה אם לילה בכלל 'יום'‬ ‫ולפי דברי המכילתא הנ"ל מובנת סברת האיבעיא‪,‬‬ ‫לצפון וביום לדרום‪ ,‬דבזה שפיר הוה אמינא גם בשבת‬ ‫עוד יש לומר‪ ,‬דדבר זה אם ליל השבת הוא בכלל‬ ‫דכיון דהלילה יש לה אזהרה אחרת מן היום‪ ,‬והמצוה‬ ‫עצמו או ביום טוב עצמו שיועיל‪ ,‬כיון דהם שני זמנים‬ ‫יום השבת ‪ -‬היכא דמישתעי קרא מיומא דשבתא‪ ,‬הוא‬ ‫העצמותית זמנה ביום‪ ,‬אם כן הרי הותרה רק אזהרת‬ ‫של אזהרות ואיסורים מחולפים‪ ,‬ושפיר אמרו 'אי אתה‬ ‫פלוגתא דתנאי בשבת (קיז‪ ,):‬תנו רבנן‪ ,‬כמה סעודות‬ ‫היום בשביל המצוה ולא אזהרת הלילה‪ ,‬ושפיר איבעי‬ ‫מודה דאין עושין כן'‪ ,‬והוא הדין דאין לחלק היום טוב‬ ‫חייב אדם לאכול בשבת ‪ -‬שלש‪ .‬רבי חידקא אומר‪,‬‬ ‫ליה להירושלמי לומר שאזהרת הלילה באיסורה‬ ‫משבת ‪ -‬אף על גב דהיום טוב הוא איסור בפני עצמו‬ ‫ארבע‪ .‬אמר רבי יוחנן‪ ,‬ושניהם מקרא אחד דרשו‪,‬‬ ‫עומדת‪ ,‬ואסור לעשות מכשירי המצוה בלילה‪ ,‬עד‬ ‫והשבת איסור בפני עצמו‪.‬‬ ‫'ויאמר משה אכלוהו היום‪ ,‬כי שבת היום לד'‪ ,‬היום‬ ‫כאן דבריו‪ ,‬ויפה העיר‪.‬‬ ‫לא תמצאוהו בשדה' (שמות טז‪ ,‬כה)‪ ,‬רבי חידקא סבר‪,‬‬ ‫ועל זה השיבם רבי אליעזר‪ ,‬דהתם נהי דהם שתי‬ ‫אזהרת הלילה היא רק גילוי‬ ‫אזהרות‪ ,‬עם כל זה קדושה אחת נינהו על כל פנים‬ ‫הני תלתא 'היום' לבר מאורתא‪ ,‬ורבנן סברי‪ ,‬בהדי‬ ‫שהלילה נכלל באזהרת היום‬ ‫‪ -‬קדושת יום טוב או קדושת שבת‪ .‬מה שאין כן יום‬ ‫דאורתא‪ ,‬עכ"ל הגמרא‪.‬‬ ‫ואולם‪ ,‬עיינתי בגוף המכילתא הנ"ל‪ ,‬וראיתי‬ ‫טוב ושבת שהם שני מיני קדושות שונות‪ ,‬דקדושת‬ ‫ומבואר דפליגי בזה אי תיבת 'היום' דקאי אשבת‬ ‫שמבואר שם בזה הלשון‪ :‬אין לי אלא עונש ואזהרה‬ ‫שבת היא ענין קדושה בפני עצמה‪ ,‬וקדושת יום טוב‬ ‫‪ -‬ליל השבת הוא בכללו‪ ,‬או קאי רק איממא דשבתא‬ ‫על מלאכת היום‪ ,‬עונש ואזהרה על מלאכת הלילה‬ ‫היא גם כן ענין קדושה בפני עצמה‪ ,‬על כן שפיר יש‬ ‫לחוד‪ .‬ואם כן יש לומר גם כן דמכילתא הנ"ל אליבא‬ ‫מנין‪ ,‬תלמוד לומר (שמות לא‪ ,‬יד) 'מחלליה מות יומת'‪.‬‬ ‫לחלקם מהדדי ולעשות שני עירובין‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬ ‫דרבי חידקא הוא דאתיא‪ ,‬מה שאין כן לדידן‪ ,‬וכמובן‪.‬‬ ‫עונש שמענו‪ ,‬אזהרה לא שמענו‪ ,‬תלמוד לומר (שם‬ ‫כ‪ ,‬י) 'ויום השביעי שבת'‪ ,‬שאין תלמוד לומר 'שבת'‪,‬‬ ‫לפי המכילתא אות‬ ‫מחלוקת תנאים אם הלילה והיום‬ ‫אלא להביא את הלילה שהיא בכלל אזהרה‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫תפילין אינו קודם לאות שבת‬ ‫חלוקים רק באזהרתם או גם בקדושתם‬ ‫ונראה ברור מדברי המכילתא‪ ,‬דאין לליל שבת‬ ‫ועיין עוד בספר האמונה והבטחון להרמב"ן ז"ל‬ ‫ועיין עירובין (לח‪ ).‬במשנה‪ ,‬רבי אליעזר אומר‪ ,‬יום‬ ‫אזהרה מיוחדת‪ ,‬ותיבת 'שבת' היא רק גילוי שגם‬ ‫(פרק כא)‪ ,‬שנתן טעם מדוע תפילין אין נוהגים בשבת‬ ‫טוב הסמוך לשבת בין מלפניה ובין מאחריה‪ ,‬מערב‬ ‫הלילה הוא בכלל אזהרת היום‪ ,‬והוי אכתי שפיר חדא‬ ‫(מנחות לו‪ ):‬ונדחה אות התפילין מפני אות השבת (ראה‬ ‫אדם שני עירובין‪ ,‬ואומר עירובי בראשון למזרח‬ ‫אזהרה בשבת ליום ולילה‪.‬‬ ‫שם)‪ ,‬וז"ל‪ :‬והשבת דוחה את התפילין‪ ,‬לפי שכבר‬ ‫ובשני למערב וכו'‪ .‬וחכמים אומרים‪ ,‬או מערב לרוח‬ ‫הן זה המעט העירוני רעיוני על דברת המכילתא‬ ‫התחילה השבת בשעה שאין מצות תפילין נוהגת ‪-‬‬ ‫אחת או אינו מערב כל עיקר‪ ,‬או מערב לשני ימים‬ ‫הנ"ל בהשקפה הראשונה ובתחלת העיון‪ ,‬ואולם הדבר‬ ‫והיא בלילה‪ ,‬שאין מצותן בלילה אלא ביום (ראה שם)‪,‬‬ ‫או אינו מערב כל עיקר וכו'‪.‬‬ ‫צריך בירור גדול ורחב יותר‪ ,‬ואין ִע ִּתי ִא ִּתי לזה כעת‬ ‫וכיון שהתחילה מצות השבת אין לדחותה מפני אחרת‬ ‫ובגמרא שם‪ ,‬הכי קאמרי ליה רבנן לרבי אליעזר‪,‬‬ ‫כלל וכלל‪ ,‬ועוד חזון למועד אי"ה‪.‬‬ ‫וכו'‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫אי אתה מודה שאין מערבין ליום אחד חציו לצפון‬ ‫לקח טוב כלל ז פיסקא ז; כט; ל‪-‬לג‬ ‫והנה מה שהשבת נקרא 'אות' (ראה שמות לא‪ ,‬יז)‬ ‫וחציו לדרום‪ .‬אמר להן‪ ,‬אבל (אמת)‪ .‬אמרו לו‪ ,‬כשם‬ ‫מה‪-‬מז; נח; סו; עח‪-‬פ; פב; פד; קיב; קיד‬ ‫הוא רק מפאת האיסור מלאכה שבו‪ ,‬וכמו שכתבו‬ ‫שאין מערבין ליום אחד חציו לדרום וחציו לצפון‪,‬‬ ‫)א המשך לשונו‪" :‬ואולם דברי הרמב"ן ז"ל בלאו הכי צריכים עיון גדול מש"ס עירובין (צו‪ ,).‬דאמר להדיא דאפילו למאן דאמר לילה זמן תפילין‪ ,‬עם כל זה שבת לאו זמן תפילין מטעמא דהוא גופיה אות‪ ,‬עיין‬ ‫שם‪ ,‬וצריך עיון גדול"‪.‬‬ ‫שביבי יוסף‬ ‫אלומת אור לחקירות יסודות סברות וכללים‬ ‫המפוזרים בתורת רבינו זי"ע‬ ‫חשך הוא העדר אור ואין בו התהוות וסילוק‬ ‫"חשך הוא רק העדר האור ואינו הויה עצמיית‪ ,‬ואי אפשר שיוחשב שיש לו התהוות וסילוק‪ ,‬דכיון דהוא רק העדר‪ ,‬אין כאן התהוות וסילוק כלל‪ ,‬שהרי‬ ‫גליוני הש"ס רשימות ירושלמי ברכות אות מג‬ ‫אין מתהווה דבר כלל‪ ,‬ורק שנעדר האור‪ ,‬ואם כן כל הלילה רק דבר אחד ‪ -‬שנעדר האור"‬ ‫‬ ‫ג‬ ‫הבטיח רבינו‪" :‬כל מי שיסייע בהדפסת החיבורים שלי ‪ -‬אהיה לו למליץ יושר בעולם העליון"‬ ‫(הגה"צ רבי יצחק מענדל מארגנשטערן זצ"ל חתן רבינו ‪ -‬ששמע מפי רבינו והכריז על כך במעמד ההלוויה הרבתי באשכבתיה דרבי)‬ ‫אלה תולדות יוסף‬ ‫מתולדותיו של רבינו‬ ‫לרגל‬ ‫ה‬ ‫ד‬ ‫יומ א‬ ‫מאמר סקירה על 'גליוני הש"ס'‬ ‫לא‬ ‫ו‬ ‫ל‬ ‫י‬ ‫א'‬ ‫מאת הגאון המפורסם ר' שלמה יוסף זוין ז"ל‬ ‫מ ר ח שו ן‬ ‫יוצר האנציקלופדיה התלמודית ועורכה א‬ ‫המובחר שבחידושי רבינו‬ ‫שפירא'‪ ,‬אלא בעיקר משום שיש לאותו ש"ס גליונות רחבים‪ ,‬ויכולים לרשום הגהות בצדי‬ ‫מתוך חיבוריו הרבים של רבינו זי"ע‪ ,‬המראים בעליל את גודל היקף ידיעותיו‬ ‫הדפים‪ ,)"...‬מכל מקום מצינו לרבינו שמתאונן פעמים רבות שהיריעה קצרה‬ ‫בכל הש"ס בבלי וירושלמי‪ ,‬חידושי ותשובות ראשונים ואחרונים‪ ,‬המפורסמים‬ ‫מלהאריך ולבאר כוונתו די צרכו‪ .‬לדוגמא‪" :‬ויש לדבר עוד הרבה בזה ואין‬ ‫ושאינם מפורסמים‪ ,‬בולט במיוחד הספר "גליוני הש"ס"‪ ,‬הכולל‪ :‬הערות‬ ‫הגליון מספיק" (נדרים לב‪ .‬ד"ה גדולה); "בשאלתות‪ ...‬ויש בדבריו כמה דברי חידוש‬ ‫והשוואות‪ ,‬קושיות ופירוקים‪.‬‬ ‫ואין הגליון מספיק לדבר בם‪ ,‬ורק זאת ארשום‪( "...‬יבמות קג‪ :‬ד"ה סנדל); "ודו"ק‬ ‫על שני חלקיו‪ ,‬שנדפסו על סדר‪ :‬זרעים‪ ,‬מועד‪ ,‬נשים ונזיקין ‪ -‬בבלי‬ ‫בכל זה כי קצרתי מאפס מקום" (ירושלמי כתובות פ"ט ה"ג)‪.‬‬ ‫וירושלמי‪ ,‬והמלאים וגדושים מזן אל זן‪ ,‬אמר חתנו הגה"צ רבי יצחק מענדל‬ ‫מארגנשטערן זצ"ל הי"ד ‪ -‬המוציא לאור‪ ,‬לאביו של הגה"צ ר' אלחנן היילפרין‬ ‫רבינו עצמו החשיב מאוד את גליונותיו‪ ,‬כפי שהעיד בתקופת מלחמת‬ ‫זצ"ל‪ ,‬שהמה רק שליש ממה שרשם על גליונותיו‪ ,‬כי לגודל הוצאות הדפוס‬ ‫העולם הראשונה‪ ,‬בברחו מחמת המציק מקראקא לווינא‪ ,‬התמרמר על אם‬ ‫נבצר הימנו לכלול את כולו (וכה סיפר הגאון רבי שמואל הלוי וואזנער זצ"ל‪ ,‬באחד‬ ‫הדרך‪ ,‬על הש"ס שהשאיר בקראקא‪ ,‬בהטעימו‪" :‬שמכל הכתבים שלו‪ ,‬הרי‬ ‫מביקוריו אצל כ"ק אדמו"ר מבעלזא שליט"א‪ ,‬ששמע מחתן רבינו כעין זה)‪.‬‬ ‫הערותיו שרשמם על הגליון המה המובחרים ביותר" (מפי הרה"ח ר' יהושע זאב‬ ‫לערנער שליט"א‪ ,‬ששמע מהרה"ח ר' יהושע צענזער ז"ל‪ ,‬שברח אז יחד עם רבינו)‪ .‬כך גם‬ ‫יצוין‪ ,‬כי למרות שהש"ס הגדול ‪ -‬דפוס זיטאמיר‪ ,‬בו רשם רבינו את‬ ‫תעיד העובדה כי רבינו ציין לגליונותיו בשאר ספריו למעלה משש מאות‬ ‫הערותיו‪ ,‬היו לו גליונות רחבים (כפי שמספרים‪ ,‬שרבינו הטעים לחותנו החסיד הנגיד‬ ‫פעם!‬ ‫ר' משה קליינר ז"ל סיבת הדבר שרוצה בש"ס זיטאמיר דייקא‪" :‬לא מפני שהדפיסוהו 'האחים‬ ‫לרגל יומא דהילולא רבא של רבינו זי"ע‬ ‫מוגש בזאת לפני הקוראים מאמר סקירה מאלף אודות גליונות רבינו‬ ‫פרי עטו של הגאון רבי שלמה יוסף זוין ז"ל‬ ‫הרגילים להעמיק בגמרא עם שיטות הקדמונים‪ .‬אבל‬ ‫ה"עשירות" מסורה בידי כל מי ש"תלמודו בידו"‪ .‬אבל יש‬ ‫מהות אופן וצורת כתיבת הספר‬ ‫מנין‪ ,‬שבשו"ת הר"י מיגאש יש תשובה ארוכה על סוגיא‬ ‫וה"עושר" הוא צפון וטמון‪ .‬ה"מרגניתא" מכוסה ב"חספא"‪.‬‬ ‫מליצה‪ ,‬תוכן וצורה ‪ -‬משלשה אלה קוראים המחברים‬ ‫זו ב"שיטה מקובצת" לבבא קמא מובאות כמה תשובות‬ ‫בקיאות שכיחה‪ ,‬אפילו כשהיא גדולה למדי מבחינה‬ ‫את השמות של ספריהם‪ .‬רוב השמות של הספרות הרבנית‬ ‫הר"י מיגאש לסוגיות שונות ודוקא תשובה זו חסרה שם‪.‬‬ ‫הכמותית‪ ,‬לא תספיק להגיע לאותם האוצרות הספונים‪,‬‬ ‫הם מליציים; קצתם מעידים על טיבו של התוכן שבספר‪,‬‬ ‫ציונים כאלה יש במקומות שונים להרבה ראשונים‬ ‫הרגשתו המיוחדת של המחבר מכירה בנקודה ההגיונית‬ ‫ומיעוטם ‪ -‬על הצורה החיצונית‪ .‬לסוג האחרון שייך השם‬ ‫אחרים‪ :‬לריב"ש‪ ,‬לתשב"ץ‪ ,‬למהר"ם בר' ברוך ועוד‪ .‬אף‬ ‫הגנוזה במאמר חז"ל שגור והריהו מוציאה ומציעה לכל‪.‬‬ ‫של הספר שלפנינו ‪" -‬גליוני הש"ס"‪" .‬גליונות" אינם‬ ‫לאחרונים שונים הוא מראה מקום‪ :‬ל"שבות יעקב"‪,‬‬ ‫הבקיאות הרחבה שלו במובנה הרגיל מסייעה לו לצרף‬ ‫חיבורים מיוחדים‪ .‬הרי הם רשימות של המחבר בצדי או‬ ‫ל"שאילת יעב"ץ"‪ ,‬ל"מעיל צדקה"‪ ,‬ועוד‪ .‬ודאי‪ ,‬אין‬ ‫לאותה הנקודה מקומות אין מספר מבבלי ומירושלמי‬ ‫בשולי הדפים של איזה ספר (במקרה שלפנינו ‪" -‬הש"ס")‪.‬‬ ‫שלימות בציוניו‪ .‬אינו מקיף את כל הראשונים ואת כל‬ ‫ומכל "חדרי תורה" של הספרות התלמודית‪.‬‬ ‫אין המחבר נכנס‪ ,‬כרגיל‪ ,‬בציוניו והערותיו על גליון‬ ‫האחרונים‪ .‬ספר כזה עדיין מחכה למחברו‪ ,‬אבל אין זה‬ ‫האריכות הרגילה של המחבר אין לה‪ ,‬כמובן‪ ,‬מקום‬ ‫ספר נדפס לבירור יסודי של הענין‪ .‬מעיר בקצרה ומשאיר‬ ‫פוגם בתועלת החיובית שיש לקבל ממה שנתן לנו‪ .‬כל‬ ‫ב"גליוני הש"ס"‪ .‬טבע הדברים מחייב‪ .‬אבל דמותו‬ ‫מקום לעיון ולדיון‪ .‬מי לנו גדול מרבי עקיבא איגר‪,‬‬ ‫שכן‪ ,‬שבכמה מציוניו הוא מעיר ומאיר גם בגוף הענין‪,‬‬ ‫התלמודית של המחבר משתקפת גם בהערותיו הגהותיו‬ ‫שהערותיו ב"גליון הש"ס" חדורות עומק ופשטות כאחד‪,‬‬ ‫אלא שאלה כבר נכנסים לכלל החידושים‪.‬‬ ‫הקצרות‪ ,‬כאותן הסגולות של הים הגדול המשתקפות‬ ‫כדרכו של אותו גאון בכל מקום‪ ,‬ואף על פי כן אין בהן‬ ‫בטיפת מים‪.‬‬ ‫מהביאור התכליתי שבתשובותיו וחידושיו‪ .‬ומאליו מובן‪:‬‬ ‫חידושים צריכים להשוואות;‬ ‫כשם שבכלל אין פרצופו התורני של אחד דומה לחברו‪,‬‬ ‫השוואות צריכות לחידושים‬ ‫שלשה מיני הערות‪ :‬חידושים‬ ‫השוואות ומראי מקומות‬ ‫כך אין הערותיהם של בעלי הגליונות שוות‪ .‬כל אחד‬ ‫החידושים וההשוואות שב"גליונות" יונקים זה‬ ‫מטביע אותן בחותמו שלו‪.‬‬ ‫מזה‪ .‬כל אחד מהם יש בו ממה שבחבירו‪ .‬ההבדל הוא‬ ‫שלש תכונות ל"גליוני הש"ס"‪ :‬מראי מקומות‪,‬‬ ‫חידושים והשוואות‪ .‬מראי המקומות לרוב אינם אומרים‬ ‫ה"גליונות" שלפנינו הם "הגהות נחמדות על סדר‬ ‫במטרה‪ ,‬במגמה‪ .‬בחידושיו‪ ,‬בין כשבא לפרש ולבאר ובין‬ ‫נזיקין בבלי וירושלמי אשר עטר אותם‪ ...‬סביב ש"ס בבלי‬ ‫כשחוקר בהלכה‪ ,‬הוא תומך את דבריו בראיות אופייניות‪,‬‬ ‫כלום מלבד עצם הציון‪" .‬עיין" שם ושם ‪ -‬ולא עוד‪ .‬כמובן‪,‬‬ ‫כשאנו מעיינים באותם המקומות אנו מוצאים שם דברים‬ ‫דפוס זיטאמיר וירושלמי דפוס ברלין"‪ .‬מאה ואחד חבורים‬ ‫שיש בהן משום הדרך הבקיאותית המיוחדת להמחבר‪.‬‬ ‫השאיר המחבר בכתב יד (מלבד אלה שנדפסו!)‪ ,‬נפרטים הם‬ ‫ובהשוואותיו‪ ,‬בין שאומר בפירוש מה שהוא רוצה להוכיח‬ ‫הנוגעים לפירוש הסוגיא‪ .‬אבל המחבר משלו אינו מוסיף‬ ‫שום "נופך"‪ .‬ממלא הוא תפקיד שימושי‪ .‬ומבחינה זו‪,‬‬ ‫בשמותיהם לשער הספר והרשימה נסגרת כאילו כלאחר‬ ‫מהן ובין שהוא סותם; "כזה‪ ,"...‬אנו מוצאים בהן הארה‬ ‫יד‪" :‬מלבד הגהות על כל הש"ס בבלי וירושלמי"‪" .‬מלבד"‬ ‫מחודשת‪ .‬בחידושיו הוא בא ממילא‪ ,‬מתוך בירור הענין‪,‬‬ ‫השימושית‪ ,‬אמנם ערך חשוב לציוניו‪.‬‬ ‫הזה הן הן "הגהות" שבספר שלפנינו‪.‬‬ ‫להשוואות; בהשוואותיו‪ ,‬להיפך‪ ,‬החידוש בא בתורת‬ ‫דוגמא להערה מסוג 'מראי מקומות'‬ ‫תולדה ופועל יוצא‪ .‬וכמובן‪ ,‬יש בחידושיו גם ממידת‬ ‫דרך מיוחדת לו להמחבר בכל חיבוריו‪ .‬בקיאות‬ ‫ההגיון‪ ,‬שייחד לו המחבר בכל ספריו‪.‬‬ ‫והרי ה"הגהה" הראשונה מסוג זה‪ ,‬ב"גליון" לבבא קמא‬ ‫עצמאית‪ ,‬בלתי מצויה בגדולי התורה ובלתי רגילה‬ ‫(ג‪" ,).‬אלא אאבנו וסכינו כו'‪ .‬נ"ב ("נכתב בצידו") עיין אריכות‬ ‫בספרים‪ .‬בקיאות של השוואות והפתעות‪ ,‬מגלה נקודת‬ ‫בשו"ת הר"י מיגאש סימן קע"ד"‪ .‬ואמנם‪ :‬הר"י מיגאש דוגמא להערה מסוג 'חידושים'‬ ‫הדמיון של הענין הנידון במקומות‪ ,‬שלא יעלה על לבנו‬ ‫חוקר הוא‪ ,‬למשל‪ ,‬ב"גליון" לבבא בתרא (קכ‪ :‬ד"ה רשב"ם)‪,‬‬ ‫נשאל שם לבאר אותה סוגיא והוא משיב בארוכה‪ .‬חשוב‬ ‫לעולם‪ ,‬ולא מפני ש"דברי תורה עניים במקום זה ועשירים‬ ‫(המשך בעמוד הבא) » » »‬ ‫מאוד ביאורו של אחד מגדולי הראשונים ובפרט לאותם‬ ‫במקום אחר"‪ .‬אם "המקום האחר" הוא גלוי ומפורש‪ ,‬הרי‬ ‫כל המאמר לאהל אחד בשם 'סופרים וספרים'‪ .‬בין היתר‪ ,‬פירסם גם‬ ‫התורה בדורות האחרונים‪ ,‬נהג לפרסם בכתבי‪-‬עת שונים מאמרי‬ ‫)א בתוך‪' :‬סופרים וספרים' ח"ב עמוד ‪.150-156‬‬ ‫מאמר הסוקר את ספר גליוני הש"ס נזיקין‪ ,‬הוא המאמר המובא כאן‬ ‫ביקורת והערכה על ספרים תורניים שונים שיצאו לאור באותם‬ ‫הגאון הנודע והסופר ברוך הכשרון רבי שלמה יוסף זוין ז"ל‬ ‫בשינויי עריכה קלים ובתוספת כותרות‪ ,‬תוך שמירה על סגנונו הצח‬ ‫שנים‪ ,‬בהם סקר את מבנה הספר‪ ,‬שיטתו ודרכו של המחבר‪ ,‬ועמד‬ ‫(ראה בקוים לדמותו ב'המועדים בהלכה' מהדורת תש"ע)‪ ,‬כהמשך לספרו‬ ‫ושיטת הפיסוק הייחודית בה היה רגיל המחבר ר' שלמה יוסף ז"ל‪.‬‬ ‫על המאפיינים הייחודיים של הספר ומחברו‪ ,‬ולאחר מכן קיבץ את‬ ‫'אישים ושיטות' ‪ -‬בו עמד על שיטתם המיוחדת של כמה מגדולי‬ ‫הגיד רבינו בחיים חיותו‪" :‬מהספרים שלי יהיו לי תלמידים"‬ ‫ד‬ ‫(הג"ר יעקב טייטלבוים ‪ -‬תלמידו המובהק של הגר"מ אריק זצ"ל ‪ -‬ששמע מפי רבינו)‬ ‫פירש רש"י‪" :‬מהניא לשכח לימודו"‪ .‬המחבר מעיר‪" :‬זה‬ ‫משום לאו זה‪ ,‬וביאורו שמחמת הריבית הוא דחוק לשלם‬ ‫(המשך מעמוד הקודם)‬ ‫»»»‬ ‫חידוש‪ ,‬לשון מועיל שלא לטובה‪ ,‬ויש דוגמתו בזבחים פ"ז‬ ‫במוקדם ונחשבת ההלואה גופה ללחץ‪.‬‬ ‫אם מועילה שאלה בפדיון הקדש ומעשר שני‪ .‬מגדיר את‬ ‫א'‪ ,‬לינה מועלת בראשו של מזבח‪ ,‬היינו דמועלת לפסול"‪.‬‬ ‫ספיקו כך‪ :‬אם שאלה מועילה רק כשמקדיש דבר חדש‬ ‫ההשוואות מלמדות כללים בדרכי הדרשות‬ ‫[ויש להוסיף‪" :‬לסם יבש שמונח על בשר חי אם יש שם‬ ‫אבל לא כשמעתיק הקדושה ממקום למקום‪ ,‬או שאין‬ ‫מכה מחלחל ויורד אין שם מכה אינו מועיל כלום" (סוטה‬ ‫מתוך השוואותיו אנו למדים כללים בדרכי הדרשות‪.‬‬ ‫ב"גליון" בבא קמא (לט‪ ,).‬על המשנה "שור האיצטדין‬ ‫הבדל‪ .‬והוא מעורר ראיה מתרומה‪ ,‬ש"לפי מה שכתבתי‬ ‫ח‪ ,):‬שמובנו‪ :‬אינו מזיק כלום (ובתוספתא שם הגירסא‬ ‫במקום אחר (ראה אתוון דאורייתא כלל ב פיסקא א‪-‬יא) דתרומה‬ ‫באמת "אינו מזיק")‪ .‬ה"תועלת" היא‪ ,‬שהדבר פעל את‬ ‫אינו חייב מיתה‪ ,‬שנאמר‪ :‬כי יגח ולא שיגיחוהו"‪ ,‬כתב‪:‬‬ ‫"דוגמת זה בכורות מ"ח ב'‪' ,‬יעבור' כתיב ולא שיעבירוהו‪,‬‬ ‫ישנה בטבל‪ ,‬והתורם הוא רק מברר אותה‪ ,‬אם כן מעשה‬ ‫פעולתו‪ ,‬בין שהיא לטובה ובין שהיא לרעה]‪.‬‬ ‫הפרשת התרומה עניינו בנושא של הקדושה‪ ,‬שלא היה‬ ‫ועיין עוד לקמן נ"ג א' תוספות ד"ה בעל השור שכתבו‪,‬‬ ‫פירוש בלשניים במלים נדירות‬ ‫גזירת הכתוב מ'ונפל' וכו' ולא שיפילוהו"‪ .‬המחבר אינו‬ ‫לה נושא מיוחד ומבורר ובהפרשתו חידש זה‪ ,‬וזה ישנו‬ ‫גם פירוש בלשני אנו פוגשים ב"גליון"‪ .‬בירושלמי‬ ‫אומר בעצמו כלום‪ ,‬אלא מראה "דוגמת זה" במקומות‬ ‫גם בחילול שחידש נושא לקדושה היינו המעות‪ ,‬ואם כן‬ ‫בבא מציעא (פ"ו ה"ה) יש‪" :‬הדא אנטיכריסים ריבית הוא"‪.‬‬ ‫אחרים‪ .‬אבל ההשוואות מאלפות‪ .‬אנו רואים כלל‪ :‬בכל‬ ‫כי היכי דיש שאלה על הפרשת תרומה הוא הדין אחילול"‪.‬‬ ‫ה"פני משה" נתקשה להבין מה זה "אנטיכריסים" ("לא‬ ‫מקום שכתוב בתורה איזו פעולה על אדם או בעל חי אין‬ ‫[הערה יפה‪ ,‬אף על פי שיש מקום לחלק ביניהם‪ ,‬שכן‬ ‫נמצא זה במפרשי המלות")‪ .‬מחברנו כותב‪" :‬עיינתי בספר‬ ‫הפעולה מתייחסת לנושאה אם הוא מוכרח לה על ידי‬ ‫בתרומה יש התחדשות גם באיכות הקדושה‪ ,‬שלא זו‬ ‫מלות לועזי ומצאתי כי "אנטיקרעסע" היא מלה יוונית‪,‬‬ ‫אחרים‪.‬‬‫הקדושה שהיתה בעודה מובלעת בתוך הטבל לזו שחלה‬ ‫ועניינו הלוואה על המשכון בתנאי שיהיה להמלוה רשות‬ ‫כיוצא בו‪'" :‬ככתבם וכלשונם' ‪ -‬מה לשונם לא נשתנו‬ ‫עם ההפרשה‪ ,‬מה שאין כן בחילול]‪.‬‬ ‫להשתמש בהמשכון‪ ,‬ועל זה הוא שאמר הירושלמי כי‬ ‫אף כתבם לא נשתנה" (סנהדרין כב‪ .).‬וב"גליון"‪" :‬דוגמת דרש‬ ‫שוב הוא מצדד באותו גליון ראיה להיפך‪ ,‬שבחילול‬ ‫דבר זה ריבית הוא"‪ .‬מוסיף הוא לבאר את הקשר שיש‬ ‫זה בכורות י"ז א'‪' ,‬זבח ונסכים' ‪ -‬מה זבח שלא נשתנה אף‬ ‫אין שאלה מועילה‪ ,‬ומעורר לבסוף ספק חדש ומפתיע‪:‬‬ ‫להלכה זו עם המשנה שהירושלמי עומד עליה‪.‬‬ ‫נסכים שלא נשתנו‪ ,‬ועיין עוד סוטה ט"ו ב'‪ ,‬דומיא דמים‪,‬‬ ‫אם מועילה שאלה בקבלת תוספת שבת ויום טוב‪ ,‬שהרי‬ ‫מה מים שלא נשתנו אף כלי שלא נשתנה"‪[ .‬ויש להוסיף‬ ‫קדושת התוספת אף היא באה על ידי פיו של האדם‪.‬‬ ‫תיקוני גירסא והעמדתה על מכונה‬ ‫לדרכו של המחבר היה מקום‪ ,‬לכאורה‪ ,‬להעיר חיזוק‬ ‫עוד‪" :‬מה מים שלא נשתנו אף אוכל שלא נשתנה" (עבודה‬ ‫בשעת הצורך יודע המחבר גם להעמיד גירסא‪ ,‬לתקן‬ ‫לספיקו מרבינו יונה (ברכות פרק ד')‪ ,‬שמדמה תוספת שבת‬ ‫זרה לז‪.]):‬‬ ‫נוסח‪ .‬בסנהדרין (קב‪ ).‬אמרו‪" :‬וירבעם יצא מירושלים ‪-‬‬ ‫לתרומה לענין השיעור‪.‬‬ ‫אמר רבי חנינא בר פפא שיצא מפיתקא של ירושלים"‪,‬‬ ‫ההשוואות מלמדות כללים‬ ‫בדרכי ה'דימוי מילתא למילתא'‬ ‫אלא שהמחבר עצמו מוכיח שאין שאלה בתוספת‪.‬‬ ‫ופירש רש"י‪" :‬מפתקא של ירושלים‪ ,‬מכללה שלא לחזור‬ ‫טעמו‪" :‬תוספת עניינו שהוא מוסיפו על השבת‪ ,‬והשבת‬ ‫בה לעולם ולא ליטול חלק בעבודה"‪" .‬אין לזה מובן כלל‬ ‫והשוואותיו מראים "כלל" ‪ -‬לא בדרשת הפסוק בלבד‪,‬‬ ‫אלא אף בדרכי הלימודים ההיקשיים של דבר מתוך דבר‬ ‫העיקריי הא ליתיה בשאלה לכן גם התוספת ליתיה‬ ‫‪ -‬מעיר מחברנו ‪ -‬דהא ירבעם היה משבט יוסף ולא היה‬ ‫בשאלה"‪ .‬סברא זו כשהיא לעצמה אינה מספיקה‪.‬‬ ‫לא כהן ולא לוי ומה חלק היה לו ליטול בעבודה‪ ,‬וגם הרי‬ ‫בהלכה‪ .‬בעבודה זרה (עג‪ ):‬למדו‪ ,‬שטבל אוסר במשהו‬ ‫מטעם "כהיתרו כך איסורו" ("חיטה אחת פוטרת כל‬ ‫יש לדון‪ :‬סוף סוף זה גופו‪ ,‬שהוא מוסיף על השבת‬ ‫אין זה מענין המכוון כאן כלל דקיימינן כאן אהא דאין‬ ‫העיקרית בא רק על ידי פיו‪ .‬לפיכך מחזק המחבר‬ ‫לו חלק לעולם הבא"‪ .‬והוא מגיה‪ :‬במקום "בעבודה" צ"ל‪:‬‬ ‫הכרי")‪ ,‬לכאורה הרי זה לימוד פרטי בדין של טבל‪ .‬אבל‬ ‫המחבר מביא "דוגמתו" מהרבה מקומות‪" :‬זבחים ע"ד ב'‪,‬‬ ‫סברתו בראיה‪" :‬והרי זה כענין נזירות שמשון דלא מהני‬ ‫"בכבודה"‪ ,‬ורוצה לומר‪ :‬שלא יראה בכבודה של ירושלים‬ ‫שאלה הואיל ומקבל נזירות כשמשון‪ ,‬ושמשון לא היה‬ ‫שיתגלה לעתיד‪ .‬והוא כעין פירוש הערוך‪" :‬שיצא ירבעם‬ ‫כנפילתה כך עלייתה‪ ,‬וסוכה י'‪ ,‬א'‪ ,‬כהכשירה כך פסולה‪,‬‬ ‫וביבמות כ"ב א'‪ ,‬כיון דלענין יבום מיפטר ניפטר מיזקק‬ ‫יכול לשאול‪ ,‬דהיה נזירות מצווה מן השם יתברך‪ ,‬וכך‬ ‫מן הכתב הכתוב לצדיקים שיחיו וישמחו בירושלים"‪.‬‬ ‫כאן כיון שמוסיפו על השבת הרי זה שמקבל שיהיה‬ ‫נמי זקיק‪ ,‬ובמנחות פ"ד א'‪ ,‬דלמאן דאמר חדש בחוץ‬ ‫ריבוי תיקוני נוסחאות בירושלמי‬ ‫לארץ דאורייתא גם עומר המתירו בא משם‪ "...‬המון‬ ‫קדוש כקדושת השבת‪."...‬‬ ‫ביחוד הוא מרבה לתקן נוסחאות בירושלמי‪ .‬פעמים‬ ‫דוגמאות הוא מוסיף עוד להביא‪ ,‬שהאיסור וההיתר של‬ ‫חידושי סברות המכוונות לפירוש הפשט‬ ‫מצד גוף הענין‪ ,‬פעמים מכח הוכחות ממקום אחר‪ .‬נציין‬ ‫פעמים הוא מחדש סברא המכוונת לפירוש הפשט‪" .‬כל דבר אחד נשקלים בערך שוה ויש ללמוד האחד מהשני‪.‬‬ ‫שתים מהגהותיו‪ .‬בירושלמי בבא בתרא (פ"י ה"ז) יש‪" :‬תני‬ ‫חייבי כריתות שלקו נפטרו ידי כריתתם‪ ,‬שנאמר (דברים הוא גם מוליד ומחדש מתוך כך‪ :‬במחלוקת הפוסקים אם‬ ‫לא דומה אימת שטר גדול לאימת שטר קטן"‪ .‬לפנינו בא‬ ‫כה‪ ,‬ג) 'ונקלה אחיך לעיניך' ‪ -‬כשלקה הרי הוא כאחיך" עד המסייע פוטר משבועה יש לומר ב"פשיטות"‪" :‬כי היכי‬ ‫מאמר זה אחרי משנה ז'‪ .‬ופירושו לפי ה"פני משה"‪ ,‬שזהו‬ ‫(מכות כג‪ .):‬אין הפירוש ‪ -‬אומר המחבר ב"גליונו" ‪ -‬שכיון דמחייב שבועה הכי נמי פוטר דכחיובו כך פטורו"‪.‬‬ ‫טעם על "האומר לבנו שטר בין שטרותיו פרוע ויש לאחד‬ ‫שם שנים הגדול פרוע והקטן אינו פרוע"‪ .‬המחבר משמיט‬ ‫שנקרא "אחיך" אין עליו עונש‪ ,‬שהרי בחייבי מיתות בית השוואות 'לשיטתם' של‬ ‫דין לא מועילה תשובה אף על פי שכששב נקרא אחיך‪ ,‬תנאים ואמוראים בדרכי ההבנה‬ ‫כל המשנה ז' מכאן (וזהו דבר הרגיל בירושלמי‪ ,‬שכן‬ ‫דרכם של התנאים והאמוראים בהלכה שונה‪ .‬מכאן‬ ‫אלא שכיון שנאמר בכרת "ונכרתה הנפש ההיא מעמיה"‪,‬‬ ‫בתחילתו לא סודרו בירושלמי המשניות לפי ה"הלכות")‬ ‫שעניינו שנכרת מהשורש של כלל ישראל ואיננו אח של המקור האמיתי ל"לשיטתות"‪ .‬כשאנו תופסים קו ידוע‬ ‫והמאמר שייך לסוף ההלכה הקודמת (ה"ו)‪" :‬מי שפרע‬ ‫ישראל‪ ,‬ולכן כשאחר המלקות אנו רואים שנקרא "אחיך"‪ ,‬המיוחד לאחד מבעלי התלמוד הרי זה "לשיטתו" נכון‪.‬‬ ‫מקצת חובו רבי יהודה אומר יחליף ורבי יוסי אומר‬ ‫סימן שהמלקות מחזירה את חיבורו לשורשו ונסתלק השוואותיו של המחבר מראות לנו על קוים כאלה‪ .‬על‬ ‫יכתוב שובר" ‪ -‬על משנה זו נחלקו שם בירושלמי איזה‬ ‫המשנה בהוריות (יב‪" :):‬כהן גדול פורם למטה" אמר רב‬ ‫הכרת‪.‬‬ ‫זמן יכתוב בשטר החדש‪ ,‬זמן הראשון או זמן של היום‪.‬‬ ‫מתוך כך הוא מסייע ל"קול הרמ"ז" שכתב‪ ,‬שבחייבי "למטה למטה ממש"‪ ,‬ושמואל חולק‪ .‬המחבר ב"גליונו"‬ ‫ורבי יוחנן מקשה על רב שמצריך לכתוב זמן ראשון‪ ,‬שאם‬ ‫מיתה בידי שמים אין המלקות פוטרתם‪ .‬סתם עונש מעיר ברמז‪" :‬מעין זה בבבא קמא ס"א א'‪ ,‬רב אמר נהר‬ ‫כן למה אמר רבי יוסי במשנה‪" :‬וכן יפה לו ואל ירע כחו‬ ‫אין ה"אחווה" מסלקתו‪ .‬מוסיף להסביר עם זה המבואר ממש ושמואל אמר כו'"‪ .‬הרי לנו‪ ,‬שדרכו של רב לפרש‬ ‫של זה"‪ ,‬שיפסיד המשועבדים מזמן הראשון‪ ,‬והרי אינו‬ ‫בספרא בכל הכריתות‪ ,‬שאין הציבור נכרתין‪ .‬כרת הוא דברים כהווייתם‪" :‬ממש"‪ ,‬ושמואל אינו מקפיד על כך‪.‬‬ ‫מפסיד כלום אם כותב גם בשטר השני זמן הראשון‪ .‬ועל‬ ‫זה בא התירוץ‪" :‬לא דומה אימת שטר גדול לאימת שטר‬ ‫כריתת הענף מן השורש‪ ,‬אבל לא ביטול השורש עצמו‪ .‬השוואות 'לשיטתם' של תנאים‬ ‫קטן"‪ ,‬כלומר‪ :‬יפה כחו של המלוה בשטרו הקודם‪ ,‬שהוא‬ ‫אלא שבנוגע לחידושו של "קול הרמ"ז" מפקפק המחבר ואמוראים בגופי ההלכות‬ ‫גדול‪ ,‬שכן אימתו על הלוה יותר אם יאבד שוברו וישתדל‬ ‫והרי "לשיטתו" לא בדרך ההלכה‪ ,‬אלא בהלכה עצמה‪.‬‬ ‫הרבה ונוטה לחלוק עליו‪[ .‬ויש להתפלא על שניהם‪.‬‬ ‫לפורעו‪ .‬והוא הוא הטעם שנאמר בברייתא בבבלי (קעא‪:).‬‬ ‫בפירוש המשניות להרמב"ם (מכות ריש פרק ג') מבואר בשבועות (יח‪ ):‬נחלקו רבי אליעזר ורבי יעקב בטומאת‬ ‫"כדי שיכוף לפורעו"‪ .‬תיקון יפה ‪ -‬ו"מקומי"‪.‬‬ ‫בפירוש שגם חייבי מיתה בידי שמים נפטרים במלקות]‪ .‬מקדש וקדשיו‪ :‬רבי אליעזר סובר‪ ,‬שאינו חייב עד שיוודע‬ ‫אם בשרץ נטמא או בנבילה נטמא‪ ,‬ורבי עקיבא סובר‪,‬‬ ‫חידושים בטעם והסברת דינים‬ ‫הגהות ותיקונים על פי השוואות ממקומות אחרים‬ ‫פעמים החידוש הוא לא בדין ולא בפשט‪ ,‬אלא בטעם‪ .‬דכיון דידע דאיטמא בעולם" די בכך אף שאינו יודע אם‬ ‫והרי הגהה לפי השוואה ממקומות אחרים‪ .‬בסנהדרין‬ ‫ב"גליון" לבבא מציעא (קיח‪ ).‬הוא נותן טעם לזמן בית דין נטמא בשרץ או בנבילה‪ .‬מחברנו מעיר על "דוגמא לזה"‬ ‫(פ"ה ה"ג)‪ ,‬לענין שהעדים טועים בעיבורו של חודש עד רוב‬ ‫שהוא שלשים יום‪ :‬בפסיקתא רבתי‪ ,‬פרשת תשא‪ ,‬כתוב במשנה בנגעים (פ"ה מ"ד)‪ ,‬שאם היו באדם שתי בהרות‪,‬‬ ‫החודש‪" ,‬אמר רבי יוחנן כגון העירנין (בני הכפרים) הללו‬ ‫טעם על השמעת השקלים באחד באדר ("מתחילין בראשו אחת כגריס ואחת כסלע‪ ,‬ולבסוף שבוע היו שתיהן כסלע‬ ‫וחכמים אומרים אינן כלום"‪ .‬קשה להבין פירוש דברי‬ ‫של אדר ותורמין בראשו של ניסן") "כדי שלא לדחוק את ואינו יודע באיזו מהן פשה‪ ,‬חכמים מטהרים ורבי עקיבא‬ ‫חכמים‪ .‬ה"פני משה" נדחק מאד‪ .‬המחבר משער "אולי‬ ‫ישראל"‪ .‬הרי שבפחות משלשים יום נחשב לדחק ולחיצה מטמא‪ ,‬וביארו המפרשים‪ ,‬שנחלקו אם צריך לדעת באיזו‬ ‫צ"ל" שהנוסח הנכון הוא‪" :‬וחכמין אינון כלום"‪ .‬לשון זה‬ ‫בהרת מיטמא‪ ,‬או שכיון שסוף סוף טמא הוא לא איכפת‬ ‫("וחכמין אינון כלום") נמצא כן בירושלמי ברכות (פ"ב ה"ג)‬ ‫ויש בו משום "לא תהיה לו כנושה"‪.‬‬ ‫לנו מאיזו בהרת באה הטומאה‪ .‬נקודת ה"לשיטתו" של ר'‬ ‫ועבודה זרה (פ"ג ה"א)‪ ,‬ופירושו‪ :‬כלום הכפריים יודעים‬ ‫יום"‬ ‫שלשים‬ ‫הלוה‬ ‫"סתם‬ ‫אף מה שאמרו במכות (ג‪):‬‬ ‫עקיבא באמת יפה‪.‬‬ ‫ומכירים בעיבורו של החודש אפילו אחרי רוב החודש?‬ ‫הוא‪ ,‬לדעתו‪ ,‬מטעם זה‪ :‬כשמלוהו על פחות מכן יש בעצם‬ ‫הטעות עלולה לבוא בנקל‪ .‬המעתיק כשמצא "וחכמי'‬ ‫ההלואה משום לחץ ודחק‪ ,‬שמכריחו לשלם בפחות מל' השוואות המלמדות פירושי מלים‬ ‫אינון כלום" ולא הבין את הפירוש‪ ,‬הוסיף "אומרים"‬ ‫אף הוראה של מלה במובן הלשוני אנו מוצאים בציוני‬ ‫יום‪ ,‬ומצינו בהלואה עצמה ענין "לא תהיה לו כנושה"‬ ‫והחסיר ו' ב"אינון"‪ .‬ה"אולי" נראה ל"ודאי"‪...‬‬ ‫במלוה בריבית‪ ,‬שאמרו בגמרא (בבא מציעא עה‪ ):‬שעובר גם המחבר‪ .‬על "מחשבה מועלת בדברי תורה" (סנהדרין כו‪):‬‬ ‫ה‬ ‫הבטיח רבינו‪" :‬כל מי שיסייע בהדפסת החיבורים שלי ‪ -‬אהיה לו למליץ יושר בעולם העליון"‬ ‫(הגה"צ רבי יצחק מענדל מארגנשטערן זצ"ל חתן רבינו ‪ -‬ששמע מפי רבינו והכריז על כך במעמד ההלוויה הרבתי באשכבתיה דרבי)‬ ‫בזכרון קדוש‬ ‫בכורות טז‪-‬כב‬ ‫בשבילי הש"ס‬ ‫פנינים לפי סדר הש"ס‬ ‫תיאורים מרתקים וזכרונות עסיסיים‬ ‫מעד נאמן טו"ב שנים ‪ -‬נכד רבינו ר' דוד מארגנשטערן ז"ל‬ ‫יישוב סתירה עצומה בתוספות‬ ‫כשיש אנן סהדי שרוצה‬ ‫עט סופר מהיר היה לו לרבינו יוסף ענגיל זצ"ל‪ .‬עיסוקו‬ ‫בענין 'מים שאין להם סוף'‬ ‫להקנות ‪ -‬קונה בלי מעשה‬ ‫העיקרי בחייו היה הכתיבה‪ .‬אמנם‪ ,‬כתיבתו התמקדה אך‬ ‫הנה יש סתירה עצומה בדברי התוספות‪ ,‬דביבמות‬ ‫בגמרא (יח‪ ,):‬רבי טרפון סבר אקנויי קא מקני ליה‬ ‫ורק בחידושי תורה‪ ,‬בהם ורק בהם‪ .‬לא נמצאים בספריו‬ ‫(לו‪ :‬ד"ה הא) כתבו‪ ,‬דטעם איסור הלכתחלה במים שאין‬ ‫בחצירו (אקנויי קא מקני ליה בעל הבית לרועה כהן‬ ‫לא זכרונות‪ ,‬לא חוויות ולא תיאורים אישיים או אחרים‪,‬‬ ‫כאשר במידה מסוימת‪ ,‬מתוך כתביו נוצר הרושם של‬ ‫להם סוף (ראה שם קכא‪ ,):‬הוא מפאת דהוא מיעוט‬ ‫מקום בחצירו‪ ,‬כדי שיזכה כהן בבכורות כשיולדו מיד‪,‬‬ ‫אישיות אלמונית אשר אין לדעת אודותיה כמעט מאומה‪.‬‬ ‫המצוי‪ ,‬ואילו בתוספות בסוגיין (כ‪ :‬ד"ה חלב) כתבו‪,‬‬ ‫דתיקני ליה חצירו)‪ ,‬דניחא ליה לאיניש דליתעביד‬ ‫דטעמא דמים שאין להם סוף דאם נישאת לא תצא‬ ‫מצוה בממוניה (שיגדלו בכורותיו של כהן בחצירו)‬ ‫אמנם‪ ,‬משמיא קא זכו לן‪ ,‬לתיעוד אותנטי בדמות‬ ‫מחברת הזכרונות של נכד רבינו בן‪-‬בתו ה"ה ר' דוד‬ ‫(יבמות שם) ‪ -‬ולא אמרינן סמוך מיעוט דנמלטים‬ ‫כו'‪ .‬ובתוספות כתבו‪ :‬אקנויי קא מקני ליה מקום‬ ‫מארגנשטערן ז"ל ‪ -‬שגר עמו בבית אחד זכה לחסות בצל‬ ‫לחזקת אשת איש‪ ,‬הוא משום דהוא מיעוט דלא שכיח‪,‬‬ ‫בחצירו‪ ,‬ואפילו בלא קניין קא קני‪ ,‬דגמר ומשעבד‬ ‫קורתו טו"ב שנים‪ ,‬בה הנציח תיאורים מרתקים מתולדות‬ ‫עיין שם‪ .‬והוא פליאה עצומה מאוד‪ ,‬דבטעם איסור‬ ‫נפשיה‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫חייו של סבו הגדול ומחוויותיו האישיות‪ .‬מסמך זה מהווה‬ ‫הלכתחלה כתבו דהוא משום דהמיעוט מצוי ושכיח‪,‬‬ ‫נראה מזה‪ ,‬דמעשה הקניין בממון איננו דבר‬ ‫עדות חיה ומהימנה לחייו ופעלו של רבינו‪ .‬מעין חרך‪-‬‬ ‫ובטעם היתיר הדיעבד כתבו היפוכו לגמרי ‪ -‬דהוא‬ ‫עצמיי ‪ -‬שהוא העושה ההקנאה בעצם‪ ,‬דההקנאה‬ ‫הצצה לעולמו האישי של רבינו‪ ,‬לרום השגותיו ולעוצם‬ ‫משום דהמיעוט לא שכיח‪.‬‬ ‫בעצם עושה רק הרצון לבד ‪ -‬מה שרצונו שיהיה‬ ‫כישוריו‪.‬‬ ‫והנה להשוות דברי התוספות אלה אהדדי‪ ,‬דלא‬ ‫שלו‪ ,‬וצריך רק מעשה הקניין להוראה על הרצון‪,‬‬ ‫במסגרת מדור זה‪ ,‬נעלה מדי שבוע בשבוע בעז"ה‪,‬‬ ‫ליסתרי מהיפוך להיפוך‪ ,‬וההכרח לנו איפוא לקיים‬ ‫שיש לו רצון אמתי בכך להקנותו לו‪ ,‬דלולי המעשה‬ ‫קטע קצר מתוך אותם זכרונות מלבבים ככתבם וכלשונם‪,‬‬ ‫שני הדברים‪ .‬והנה אין שום פנים בזה‪ ,‬רק שנאמר‪,‬‬ ‫אי אפשר לדעת רצונו‪ ,‬ואפילו אומר שרוצה שיהיה‬ ‫תוך עריכת שינויי התאמה קלים‪ ,‬והוספות מעטות במקום‬ ‫דכשדנין על מאורע פרטי‪ ,‬לדמיון ‪ -‬אם נטבע יעקב‬ ‫שלו‪ ,‬מכל מקום דיבורא ‪ -‬עביד איניש דמיקרי‬ ‫הצורך‪.‬‬ ‫בעלה של רחל‪ ,‬ואנו דנין עליו אולי נמלט‪ ,‬בזה‬ ‫ואמר (בבא בתרא ל‪ ,):‬ועל כן צריך מעשה הקניין‬ ‫לא נתיימר למלא כאן יריעה שלימה ומקיפה אודות‬ ‫בוודאי המיעוט לא שכיח‪ ,‬והוא רחוק מאוד לחוש‬ ‫להוראה על הרצון‪ .‬וכל היכא דאנן סהדי באמת‪,‬‬ ‫חייו הנשגבים של רבינו‪ .‬גם הנכד עצמו הרגיש בחוסר‬ ‫שנמלט‪ ,‬דרק אחד מאלף נטבעים במים שאין להם‬ ‫וידוע הרצון בלי מעשה שרצונו להקנותו לו‪ ,‬שם‬ ‫יכולתו למצות מדותיו של סביו הענק‪ ,‬וכפי שכתב ברגש‬ ‫סוף שיהיו נמלטים‪ ,‬ועל כן אין לחוש על זה כלל‬ ‫אין צריך מעשה הקניין כלל‪ ,‬וקונה שפיר באמת‬ ‫ובהכנעה‪:‬‬ ‫שנמלט יעקב זה‪.‬‬ ‫בלי קניין כלל‪ ,‬רק ברצון לבד‪.‬‬ ‫"כאשר באתי להגשים את הרעיון הזה‪ ,‬ראיתי את קוצר‬ ‫ואולם גוף מאורעות של טביעה צריך לומר‬ ‫ועיין טורי זהב אורח חיים (סימן תלד ס"ק ו)‪ ,‬דכתב‬ ‫ידי לעשות זאת; כיצד אפשר לספר אף חלק מתולדות‬ ‫חייו של אדם שהיה משיג במשך ימים מספר את אשר‬ ‫דמצוים המה‪ ,‬ועל כן אחרי דהמאורעות המה מצוים‪,‬‬ ‫על מה שכתב המחבר (שם סעיף ד) דשליח יכול‬ ‫רגילים האחרים להשיג במשך שנים רבות‪ .‬לא יכולתי‪,‬‬ ‫אם כן הרי מצוי גם כן מאורע המלטה ממים שאין‬ ‫לבטל‪ ,‬ובטורי זהב וז"ל‪ :‬זה דעת הטור (שם) כו'‪,‬‬ ‫וגם לעולם לא יוכל שום אדם להוציא משפט על‬ ‫להם סוף‪ ,‬דאף דההמלטה הוא רק אחד מאלף‪ ,‬עם‬ ‫אלא שהר"ן (פסחים ג‪ :‬מדפי הרי"ף ד"ה וכתב) מביא דעת‬ ‫גדולתו הרוחנית של סבי ר' יוסף ענגיל זצוק"ל‪ .‬וגם‬ ‫כל זה הרי המאורעות מצויות‪ ,‬ואפשר שיארעו אלף‬ ‫אחרים שסוברים‪ ,‬כיון שביטול משום הפקר נגעו בה‪,‬‬ ‫בגלל כתבי היד שלו שאבדו בשואה‪ ...‬ושעוד טרם ראו‬ ‫טביעות בזמן לא גדול מאוד‪ ,‬ובתוך אלף טביעות‬ ‫ושליח לא מצי מפקיר כו'‪ .‬אלא דנראה לי לדמות‬ ‫אור‪ ,‬אי אפשר עדיין להעריכו כראוי"‪.‬‬ ‫הרי יתכן שפיר שיהיה מאורע אחד שימלט הנטבע‪.‬‬ ‫זו למה שכתב הרא"ש בקידושין פרק קמא (סימן‬ ‫עם זאת‪ ,‬בוודאי ניתן רבות ללמוד אודות רבינו זצ"ל‪,‬‬ ‫ועל כן‪ ,‬אילו נתיר תמיד במים שאין להם סוף‪ ,‬הרי‬ ‫כ)‪ ,‬דאם קידש אשה בגזל שלה ‪ -‬מקודשת‪ ,‬מפני‬ ‫מתוך אותם זכרונות ותיאורים‪ .‬אנו תקווה כי הדברים‬ ‫ממילא יהיה פעם שנתיר אשת איש לעלמא‪ ,‬שהרי‬ ‫שמסתמא רוצה האשה שיהיו המעות שלו במתנה‪,‬‬ ‫יבואו לתועלת הקוראים‪ ,‬להגביר אצלם חשקת התורה‬ ‫גם במאורע ההמלטה גם כן נתיר‪ ,‬ועל כן מפאת‬ ‫כדי שיהיו הקידושין תופסין‪ ,‬עיין שם‪ .‬ואם כן הוא‬ ‫ואהבתה‪.‬‬ ‫זה אי אפשר לנו להתיר לכתחלה במים שאין להם‬ ‫הדין הכא נמי אמרינן דכיון שרוצה להפקיע את עצמו‬ ‫סוף ‪ -‬לשלא יבא מכשול להתיר גם פעם במאורע‬ ‫מיד איסור חמץ‪ ,‬מסתמא נתן את החמץ שלו במתנה‬ ‫ואם כן שפיר נכונים דברי התוספות‪ ,‬ואין כאן‬ ‫ההמלטה‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬ ‫לשליח שלו‪ ,‬כדי שיוכל לבטל כו'‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ובמקור‬ ‫סתירה כלל‪ ,‬ואדרבה דבריהם מדוקדקים‪ .‬דאיסור‬ ‫ונמצא איפוא‪ ,‬דבכל מאורע פרטי כשדנין על אותו‬ ‫חיים שם בביאורים (ס"ק ב ד"ה ומ"ש) וז"ל‪ :‬ומה שכתב‬ ‫הלכתחלה הוא מפאת דהמיעוט מצוי‪ ,‬הכוונה דענין‬ ‫המאורע ‪ -‬אם נמלט יעקב זה‪ ,‬אזי על זה אין חוששין‬ ‫הטורי זהב דמסתמא נתן במתנה לשליח‪ ,‬קשה לי‪,‬‬ ‫הטביעה מצוי‪ ,‬וממילא הרי יארע גם מאורע ההמלטה‬ ‫כלל שנמלט‪ ,‬דבוודאי לא נמלט‪ ,‬אחרי דההמלטה‬ ‫במה קנה השליח החמץ‪ ,‬כיון דלא עשה השליח שום‬ ‫וכנ"ל‪ ,‬וההיתיר בדיעבד הוא באמת רק מפאת דגוף‬ ‫בלתי מצויה כלל‪ ,‬ועם כל זה אוסרין את אשתו לישא‪,‬‬ ‫קניין בהחמץ‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫ההמלטה אינה מצויה‪ ,‬ונמצא שאשה זו שנישאת אין‬ ‫שאם נתירה ‪ -‬יבא זה להתיר פעם במאורע ההמלטה‪,‬‬ ‫ונראה כוונת הטורי זהב גם כן‪ ,‬דכיון דאנן סהדי‬ ‫לחוש עליה שבעלה חי‪ ,‬ורק שיש לגזור אטו מאורע‬ ‫ונמצא דאיסור נישואין של אשה זו הוא רק גזירה אטו‬ ‫דגמר ומקני מפאת האיסור חמץ להפקיע עצמו מיד‬ ‫ההמלטה‪ ,‬ועל כן בדיעבד לא גזרו להוציא אשה‬ ‫מאורע ההמלטה‪ ,‬שאם נתיר כאן הרי נתיר תמיד‪,‬‬ ‫איסור‪ ,‬לכן קונה ברצון לבד ואין צריך מעשה קניין‪,‬‬ ‫מבעלה‪.‬‬ ‫ונבא להתיר גם במאורע ההמלטה‪ ,‬ואם כן איסור אשה‬ ‫כי הך דסוגיין דאמרינן מפאת הניחותא דליעביד‬ ‫ומה שאין כן אילו היתה ההמלטה מצויה‪ ,‬והיה‬ ‫זו הוא גזירה אטו מאורע ההמלטה‪.‬‬ ‫מצוה כו'‪ ,‬דגמר ומקני ואין צריך מעשה קניין‪,‬‬ ‫ראוי לחוש לה מדרבנן‪ ,‬דאמרינן סמוך מיעוטא‬ ‫ומה שאין כן בפרטיות באשה זו‪ ,‬אין חוששין כלל‬ ‫והכא נמי דכוותה מפני האיסור‪ .‬ואף דבמקנה חמצו‬ ‫לחזקה‪ ,‬והיה ראוי לחוש איפוא מדרבנן על בעלה של‬ ‫שמא בעלה חי‪ ,‬והוא וודאי שמת‪ ,‬אחרי דלא חיישינן‬ ‫לעכו"ם צריך קנין (תוספתא פסחים פ"ב ה"ו)‪ ,‬שם הא‬ ‫זו שהוא חי והיא אשת איש‪ ,‬שפיר היינו אוסרין גם‬ ‫למיעוט שאינו מצוי ‪ -‬אפילו לרבי מאיר דחייש‬ ‫צריך הקניין מפאת העכו"ם הקונה‪ ,‬דלא איכפת‬ ‫בדיעבד‪ ,‬וכל ההיתיר בדיעבד רק מפאת דההמלטה‬ ‫למיעוטא (יבמות קיט‪ ,).‬כמו שכתבו התוספות בסוגיין‪,‬‬ ‫ליה באיסור דישראל‪ ,‬ומה שאין כן כאן דיש גם‬ ‫אינה מצויה ואין לחוש בבעלה של זו שמא חי‪ ,‬ואין‬ ‫עיין שם‪ .‬ועם כל זה אף שבעלה של אשה זו מת‬ ‫על השליח חיוב ערבות על עבירת המשלח‪ ,‬לכן‬ ‫כאן רק גזירה אטו מאורע ההמלטה‪ ,‬והואיל והוא רק‬ ‫וודאי‪ ,‬מכל מקום אוסרין אותה מלישא‪ ,‬משום גזירה‬ ‫הוי האנן סהדי מצד שניהם‪ ,‬ואין צריך מעשה קניין‬ ‫גזירה לא גזרו על דיעבד‪ ,‬ואם כן שפיר כל טעם‬ ‫אטו מאורע ההמלטה‪ ,‬וגזירה זאת גזרו חכמים רק‬ ‫כלל‪ .‬ויש לדון עוד בזה‪ ,‬ועל כל פנים שטחיות‬ ‫היתיר בדיעבד רק משם דאינו מצוי‪ ,‬וטעם איסור‬ ‫לאסור לכתחלה‪ ,‬אבל לאסור בדיעבד מכח הגזירה‬ ‫דברי הטורי זהב משמעי כן‪ ,‬דנעשה הקניין מפאת‬ ‫הלכתחלה שפיר רק מפאת שהוא מצוי ‪ -‬היינו דענין‬ ‫להוציאה מבעלה לא גזרו‪ .‬ועיין גיטין (פד‪ ,).‬ואם‬ ‫אנן סהדי גרידא וכנ"ל‪.‬‬ ‫הטביעה מצוי וכנ"ל‪.‬‬ ‫נישאת לו לא תצא ‪ -‬דמשום גזירה לא מפקינן‪.‬‬ ‫ההבטחה האחרונה שמחוללת פלאים‪:‬‬ ‫"כל מי שיסייע בהדפסת החיבורים שלי‪ ,‬אהיה לו למליץ יושר בעולם העליון"‬ ‫(הבטחתו של רבינו זי"ע סמוך להסתלקותו‪ ,‬באזני חתנו הגה"צ רבי יצחק מענדל מארגנשטערן זצ"ל ‪ -‬מייסד וראש חברת 'אוהבי תורה' להוצאת ספרי רבינו)‬ ‫לרכישת הספרים (במשלוח עד הבית) ולקבלת הגליון‪:‬‬ ‫טל‪ | 1800-200-855 :‬דוא"ל‪a1800200855@gmail.com :‬‬ ‫כל הזכויות שמורות למכון "אוהבי תורה" ‪ -‬לההדרת ספרי שר התורה הגאון רבי יוסף ענגיל זצ"ל ‪ -‬מאנסי יצ"ו‬ ‫‪Cell: 845-216-8677 | Email: ohaveitorahengel@gmail.com‬‬ ‫ו‬ ‫בס"ד‬ ‫בשבילי הש"ס‬ ‫מרגניתא דיוסף‬ ‫תפארת יוסף‬ ‫פנינים לפי סדר הש"ס‬ ‫ענינים מופלאים‪ ,‬פניני חכמה ודעת‬ ‫ושכיות חמדה מתורת רבינו‬ ‫פנינים על פרשת השבוע‬ ‫שביבי יוסף‬ ‫תפארת יוסף‬ ‫אוצרות יוסף‬ ‫אלומת אור לחקירות יסודות סברות וכללים‬ ‫סדרה מיוחדת על עניני שבת‬ ‫המפוזרים בתורת רבינו‬ ‫עיונים בספרי רבינו‬ ‫בזכרון קדוש‬ ‫חדש!‬ ‫תיאורים מרתקים וזכרונות עסיסיים מעד נאמן טו"ב שנים ‪ -‬נכד רבינו ר' דוד מארגנשטערן ז"ל‬ ‫הצטרף לאלפים ההוגים בתורתו של שר התורה זי"ע‬ ‫ותחוש גם אתה תענוג רוחני עילאי לכבוד שבת קודש!‬ ‫להרשמה‪a1800200855@gmail.com :‬‬