gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

באר הפרשה - לשה"ק · BEER HAPARSHA LSH’K — בראשית (2026-10-05)

מוציא לאור: באר הפרשה - לשה"ק · BEER HAPARSHA LSH’K

שבוע: בראשית (2026-10-05)

באר הפרשה - לשה"ק · BEER HAPARSHA LSH’K — בראשית (2026-10-05)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בראשית‬ ‫תוכן הענינים‬ ‫פרשת בראשית‬ ‫אמונה ובטחון‬ ‫בראשית ברא אלוקים ‪ -‬תחילה וראש הוא להאמין בבורא יתב"ש ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ג‬ ‫תאכל לחם ‪ -‬חובת ההשתדלות כ'יוצא ידי חובה' בעלמא ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ד‬ ‫מלחמת היצר‬ ‫לפתח חטאת רובץ ‪ -‬לא לפתוח את ה'פתח' ליצר הרע ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ז‬ ‫שבת קודש‬ ‫ויקדש אותו ‪ -‬קודש היא לכם שבת המלכה ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ט‬ ‫מעביר על מידותיו‪ ,‬ומיטיב לאחרים‬ ‫עזר כנגדו ‪ -‬ה'עזר' הוא על ידי הקמים עליו 'כנגדו' ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬יג‬ ‫תחילתה גמילות חסדים ‪ -‬עולם חסד יבנה ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬טו‬ ‫ספה"ק בת עין‬ ‫תכלית בריאת העולם להמתיק בכח ה'תשובה' את הדין לרחמים‪.‬‬ ‫דהנה עיקר בריאת העולם היתה בשביל )בחינת דע"ת כולל חסד וגבורה‪ ,‬ע"ח שכ"א פ"ב( להכניס אור בתוך החושך‪ ,‬כמאמר‬ ‫הכתוב )תהלים קיב ד( זרח בחושך אור לישרים‪ ,‬פירוש לישרים זורח אור בתוך בחינת חושך‪ ,‬היינו שמהפכים כל‬ ‫בחינת תאוות הגשמיות ומחשבות אשר לא לה' המה‪ ,‬מהפכים אותם לבחי' קדושה‪ ,‬לעבוד בהם את ה'‪ ,‬ומכניסין‬ ‫באותן הבחינות אור ה'‪ ,‬ומסלקים החושך‪.‬‬ ‫וזהו בחינת המתקת הגבורות‪ ,‬כי מה שבא על האדם שום בחי' גבורות ודינים ר"ל הוא מחמת בחינת חושך ובהו‬ ‫שיש במדות ותאות שלו שאינם לה'‪ ,‬ולכן נתנו חז"ל עצה ע"ז שיפשפש במעשיו‪ ,‬וכל המדות ומחשבות ותאות‬ ‫שלו הגשמיים ולהכניס בהם בחי' אור בחי' תשובה להשיבם לשרשם בחי' הקדושה ובזה יתמתקו הגבורות והדינים‬ ‫שעליו‪.‬‬ ‫ובשביל בחינה זו )היינו להפך חשוכא לנהורא( היתה עיקר בריאת העולם‪ ,‬וזה שאמר הכתוב )בראשית א א‪-‬ג( בראשית‬ ‫ברא וגו'‪ ,‬והארץ היתה תהו ובהו וגו' ויאמר אלוקים יהי אור ויהי אור וגו'‪ ,‬פירש רש"י על תהו ובהו‪ ,‬שאדם‬ ‫תוהא ומשתומם על בהו שבה וכו'‪ .‬פירוש‪ ,‬שאדם תוהא ומתחרט על בחינת בהו בחינת חושך שבמדות שלו‪,‬‬ ‫ומכניס בהם בחינת אור )בבחינת תשובה(‪ ,‬ובזה הוא ממתיק הגבורות‪ ,‬ויאמר אלוקים יהי אור ויהי אור‪ ,‬פירוש‬ ‫שבזה הוא ממשיך שפע ואור ה' בעולם‪ ,‬ולזה היתה עיקר בריאת העולם‪.‬‬ ‫)בת עין‪ ,‬פרשת ויחי ד"ה האספו(‬ ‫סדר ועימוד‪ :‬א‪.‬י‪.‬ש‪ .‬אשדוד ‪shwrtz@bezeqint.net‬‬ â ‫ פרשת בראשית‬- ‫באר הפרשה‬ ‫פרשת בראשית‬ ïãéîòäå ãåã àá ,'åëå äùîì åì åøîàð úåöî äøùò ùìùå ‫ תחילה וראש הוא להאמין בבורא‬- ‫בראשית ברא אלוקים‬ ,'åëå ùù ìò ïãéîòäå åäéòùé àá ,'åëå äøùò úçà ìò ‫יתב"ש‬ ÷éãöå (ã á ÷å÷áç) øîàðù úçà ìò ïãéîòäå ÷å÷áç àá íéîùä úà íé÷åìà àøá úéùàøá' ,(à à) ïúùøôá íéîëç åøîàù åäæ éë øîåì ùé äúòîå ,'äéçé åúðåîàá øîà' ,åùåøéô úìéçúá é"ùøáå ,'õøàä úàå à"é íúåà ìò ãîåò íìåòä éë ,úãîåò íéãåîò á"é ìò àìà äøåúä úà ìéçúäì êéøö äéä àì ,÷çöé éáø ,'úéø÷éò éàãå àåäù' äðåîàä óåøéöá ãåã ãéîòäù úååöî äðåùàø äåöî àéäù ,(á áé úåîù) 'íëì äæä ùãåçä'î ,'ììë'á åìåë íìåòä ãñåéî íäéìòù 'íéãåîò'ä äîä íäå .'åëå 'úéùàøáá çúô íòè äîå ,ìàøùé ååèöðù 'æ ìò íéøîåà ùéå .íãàä ìù åîìåò ìë 'èøô'á ïëå ùøã) ì"öæ ïééèùðééô äùî éáø ïåàâä æîéø óñåð æîø äéòùé äðîù úååöî ùù íúåà ãâðë àéä äðååëäå ,íéãåîò àéä úàæ éë ,úéùàøáá çúô ïëà òåãî (äùî ìò øîà òåîù ïá øæòìà éáø åìéàå ,äðåîàä íò ãçéá àì éë ,äìåë äøåúä ìë éðôì øáã úéùàøå äîã÷ä åãéîòäù äðåîàä ãåîò àåäå ¯ åîù ÷éãöå ãçà ãåîò ú"éùäù ïéîàî àåäùë àìà äååöîä íéé÷îë áùçð éìåë ,íéøáãä ììë .äéçé åúðåîàá ÷éãö åøîàá ÷å÷áç íéîùä úà àøá àåäù ú"éùäá äðåîàäå ,ìëä úà àøá .äðåîàä ãåîò àìá íìåòì øùôà éàù åãåî àîìò ãåñéä àéä íéàåøáä ìëì âéäðîå àøåá àåäå õøàä úàå èé÷ íéìéäú) øîàðù äî äæá øàáì à"ùøäîä óéñåîå ,áåúëä øîà úàæå .äøåúä ìë íåé÷ ïòùð åéìòù ïåùàøä ,'ãåîòúå õøà úððåë êúðåîà øåãå øåãì' (ö àøá éë ïéîàäìå òãéì åðéìò ùàøå äìéçú ¯ úéùàøá ãåîòú äãé ìòå ,õøà úððåë äðåîà úåöî é"òù ,ì"ø àåá úàæ äòéãé íòå õøàä úàå íéîùä úà íé÷åìà .íìåòä ìë ìù ãçà ãåîò àéä äðåîàä éë ,õøàä áåúëä çúô ïëìå ,äøåúä ìë úà íéé÷ì àåáú äæä ùãåçä'á ìéçúä àìå íìåòä úàéøááå 'úéùàøá'á áéúëã àä ìò (àë à íéìéäú è"çåù) ùøãîá àúéà äðäå àåä äéúååöîå äøåúä íåé÷ì 'äîã÷ä'ä éë ,'íëì øùà õåîë íà éë íéòùøä ïë àì' (ä¯ã à íéìéäú) .äøéáì âéäðîå àøåá ùéù äøåäèä äðåîàá úå÷æçúää éàäá 'èôùîá íéòùø åîå÷é àì ïë ìò ,çåø åðôãú õøàä' (:áé äâéâç) àøîâá àúéàã äî äæì êéîñäì ùéå ,íéòùøì ä"á÷ä øîà ,éøîà ñçðô 'øå ïãåé 'ø ,àðùéì (å è áåéà) øîàðù ,íéãåîòä ìò ,úãîåò äî ìò íúàå ,'ïë éäéå' (æ à) øîàðù íìåòä úà éúàøá éðà íéîëçå ,'åëå ïåöìôúé äéãåîòå äîå÷îî õøà æéâøîä ,èôùîá íéòùø åîå÷é àì ïë ìò íëééç ,ïë àì íéøîåà (ç áì íéøáã) øîàðù ,úãîåò íéãåîò á"é ìò íéøîåà àååùéååî 'íçðî úéøàù'ä ÷"äøä øàáîå .ùøãîä ã"ëò 'æ íéøîåà ùéå ,ìàøùé éðá øôñîì íéîò úåìåáâ áöé ò"éæ àçñéùøôî '÷ä éãåäéä øîàù äî íã÷äá ,ò"éæ éáø ,äòáù äéãåîò äáöç (à è éìùî) øîàðù ,íéãåîò ùøåù íëá ùé ïô' (æé èë íéøáã) áåúëä ïåùìá ùøôì ,åîù ÷éãöå ãçà ãåîò ìò øîåà òåîù ïá øæòìà øîà÷ éëäå ,÷ôñ ïåùì àåä 'ïô' éë ,'äðòìå ùàø äøåô äî øàáì êéøöå ,'íìåò ãåñé ÷éãöå (äë é éìùî) øîàðù ìëîå 'ïô' åúåàî ãàî ãò íëéúåùôðì åøîùä ,àø÷ íéãåîò á"é íà å÷ìçð äîáå ,åìà íéãåîò ïééðî ïééðò úåãéøåî äðåîàá úå÷ôñä éë ,'úé åúðåîàá úå÷éôñ éðéî ‫ א‬äðòìå ùàø äøåô ùøåùì ãò éçãì éçãî íãàä úà .ãçà ãåîò åà äòáù åà ùé äæ êøãáå ,(ã"òøú áå÷éøèòéô ,ééçã àðìéàá àáåä) ì"çø àúéàã äî é"ôò (éåà ä"ã íù à"çá) à"ùøäîä øàáîå ïô íëì åøîùä' (æè àé íù) ãåò øîàðù äî íâ ùøôì úåàî ùù éàìîù éáø ùøã' (:âë úåëî) àøîâá ‫ ואין לך אדם מריר ונרגן עצוב ונדכא‬,‫ כי הנה 'ראש ולענה' הם עשבים מרים ביותר‬,‫ ופירשו עוד על יסוד דבריו‬.‫א‬ ‫ וזהו שאמר‬,'‫ ואיך לך שמחה כשמחת המאמין ובוטח בה‬,‫ האמונה היא אושר החיים‬,‫ ולאידך‬,‫כמי שאינו מאמין‬ ‫באר הפרשה ‪ -‬פרשת בראשית‬ ‫‪ã‬‬ ‫‪äî øàáì ùé äæáå .áìáå çîáù äèåùôä äðåîàä‬‬ ‫‪àáù ,'íéøçà íéäìà íúãáòå íúøñå íëááì äúôé‬‬ ‫‪úà éúàøá éðà ä"á÷ä øîà êëù íéîëç åùøãù‬‬ ‫‪'ïô'ä éøçà úëìì íëëáì äúôé ìáì øéäæäì áåúëä‬‬ ‫‪ä"á íå÷îä ìù åðåöø ,ì"ø ,'ïë éäéå' øîàðù íìåòä‬‬ ‫‪éçã ìà éçãî úãøì å"ç øùôà æ"éò éë úå÷éôñäå‬‬ ‫‪äðåîàá ,íìåòä úà àøá àåäù úåèéùôá åá ïéîàðù‬‬ ‫‪.ì"çø 'íéøçà íéäåìà íúãáòå'ì ãò òéâäìå‬‬ ‫‪àì åøîà íéòùøä ïëà ,ïë éäéå 'éçáá äîéìùå úéàãåå‬‬ ‫‪ãéîú ÷æçúäì íãàä úãåáò ¯ òîùð ìëä øáã óåñ‬‬ ‫‪íéî øå÷î àéäù äèåùôä äðåîàä úà åáæòù ¯ ïë‬‬ ‫‪ äîéîúå äèåùô äðåîàá‬ב ‪äæáå ,'ïë' 'éçáá àéäù‬‬ ‫‪éìåà àåä 'ïë'ù øîåà éîù ,úå÷éôñä øçà åëìäå ,íééç‬‬ ‫‪úøîåà ùãå÷ä çåø' (áé à úåîù) é"ùø áúëù äî øàåáé‬‬ ‫'‪'ãåîò'ä éë ,èôùîá íéòùø åîå÷é àì ïë ìò ,'ïë àì‬‬ ‫‪éë .'äáøé ïë øîåà éðàå äáøé ïô íéøîåà íúà ,ïë‬‬ ‫‪éãé ìò ÷ø àåä íãàäå íìåòä íåé÷ êîñðå ïòùð åéìòù‬‬ ‫'‪úåáøäì åúåöøá ,äáøé ¯ ïô øîåà øöéä àåä 'äòøô‬‬ ‫‪íåé÷ íåù ïéà ¯ åîå÷é àì äæ àìáå ,äèåùô äðåîà‬‬ ‫‪,íúðåîàá úåéùå÷äå úå÷éôñä ¯ 'ïô'ä úà ìàøùé éðáá‬‬ ‫‪.ììë íìåòá‬‬ ‫‪ äîéîúä äðåîàäî äèåð íãàä úå÷éôñä êøã éë‬ג‪,‬‬ ‫תאכל לחם ‪ -‬חובת ההשתדלות כ'יוצא ידי חובה' בעלמא‬ ‫‪áø÷á äáøúé ¯ 'äáøé ïë' úøîåà 'ùãå÷ä çåø' ìáà‬‬ ‫‪.øåäøäå ÷ôñ ìë éìáî úåàãååá åðéîàé ,'ïë' ìàøùé éðá‬‬ ‫‪íéñåîìå÷ ,'íçì ìëàú êéôà úòæá' ,(èé â) ïúùøôá‬‬ ‫‪åòâééúð úåçåîä ,äæ ÷åñô ìò åøáúùð íéáø‬‬ ‫‪÷éîòäì àìå ,'úå÷ôñ'ä úà áåæòì ,åðúãåáò àéä úàæ‬‬ ‫‪äæ '÷åñô' íéîéé÷îä ùé ,äðä éë .íéîë êôùð åéãäå úà úåáøäìå ÷æçì àìà ,'úåáåùúå úåìàù'á‬‬ ‫הכתוב פן ‪ -‬מי שיש בקרבו ספיקות ואין לו את אור האמונה אזי בוודאי יש בו שורש פורה ראש ולענה‪ ,‬ורע ומר‬ ‫חלקו בעולם הזה‪...‬‬ ‫כה אמר הרה"ק רבי העניך מאלכסנדר זי"ע לדרוש במאמר הכתוב בריש התורה 'בראשית ברא אלוקים את‬ ‫השמים ואת הארץ‪ ,‬והארץ היתה תוהו ובוהו' ‪' -‬אם בראשית בתחילת היום בבוקר הולך האדם וחושב כי ברא‬ ‫אלוקים את השמים והארץ אז אחר כך הארץ אצלו תהו ובהו'‪ ,‬ויש לפרש עוד בכלל דבריו‪ ,‬כי כאשר משריש בקרבו‬ ‫בתחילת היום כי השי"ת הוא בורא ומנהיג לכל הברואים שוב אינו רודף אחר הפרנסה‪ ,‬כאשר יודע שהקב"ה הוא‬ ‫מנהיג את העולם‪ ,‬ולא יועיל לו שום דבר להשיג בעצמו אם לא ציווה ה'‪ ,‬ואם כן מה לו 'לרוץ ולהשתולל'‪...‬‬ ‫‪aA‬‬ ‫‪ c‬מן הבאר ‪c‬‬ ‫כתב הט"ז )בספרו 'דברי דוד' על התורה(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬נהירנא כד הוינא טליא ראיתי כתב אחד ישן נושן מאד ביאור‬ ‫רש"י‪ ,‬כתוב בו שזה המאמר בשם רבי יצחק שמביא רש"י אינו מוזכר בשום מדרש או תלמוד‪ ,‬ומה שאמר‬ ‫'מה טעם פתח בבראשית' הוא מדרש ולא דברי רבי יצחק‪ ,‬אלא שזה רבי יצחק היה אביו של רש"י ולא‬ ‫היה למדן גדול‪ ,‬ורש"י רצה לכבד אביו ולהזכירו בתחילת חיבורו‪ ,‬ואמר לו‪ ,‬שאל איזו קושיה ואכתוב אותה‬ ‫על שמך‪ ,‬והקשה לו סתם למה התחילה התורה בבראשית‪ .‬כך ראיתי שם‪ ,‬אלא מה שכתב שרבי יצחק‬ ‫אביו של רש"י לא היה למדן גדול‪ ,‬זה אינו דפרק בתרא דעבודה זרה מביא רש"י פרוש על הגמרא וזה‬ ‫לשונו‪ ,‬לשון אבא מורי מנוחתו כבוד‪ ,‬והוא נראה‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫על כל פנים למדנו מכאן‪ ,‬ש'ההתחלה' לתורה ולתחילת השנה היא בהתחזקות במצוות כיבוד אב‪...‬‬ ‫ב‪ .‬מובא בספר 'חפץ חיים' עה"ת בהערות בזה"ל‪ ,‬והיה רגיל על לשונו‪ ,‬כי מי שהוא מרגיש בעצמו התרשלות בעניני‬ ‫אמונה ילמוד ספורי התורה בספר בראשית‪ ,‬ובעצמו נהג כן לעת זקנותו ללמוד אחר תפלת שחרית בספר בראשית‪.‬‬ ‫ג‪ .‬איתא ב'חובות הלבבות' )שער יחוד המעשה פ"ה( 'מן החזק שבשלוחיו )של היצר( לספק עליך על אמיתותיך‪ ,‬ולשבש‬ ‫מה שנתברר לך ולערבב את נפשך במחשבות כזבים וטענות שקרים‪ ,‬ויספק עליך )יכניס אותך ב'ספקות' ב(מה שנתברר‬ ‫לך מאמונתך ודתך'‪.‬‬ ‫וכבר איתא בסידורים )בשם האריז"ל‪ ,‬שעה"כ יוה"כ‪ ,‬ועוד( כי 'ויברך דוד את י' ר"ת ודאי והוא שם קדוש‪ ,‬כי ודאי שמו‬ ‫כן תהילתו ‪ -‬להאמין בו באופן ודאי‪ ,‬וכן על דרך זה ייאמר גם במה שנאמר )תהילים לד ה( דרשתי את י' וענני ר"ת‬ ‫ודאי )יוסף תהילות(‪.‬‬ ‫‪ä‬‬ ‫באר הפרשה ‪ -‬פרשת בראשית‬ ‫)‪àì íà ,úîéé÷úî äúéä (íéîùä ïî åøåáò áö÷ðù äî åðééä‬‬ ‫‪'ì÷äì' åìéëùäù ùéå ,äìéìå íîåé òæéá íéòâé ,åèåùôë‬‬ ‫‪.'íçì ìëàú êéôà úòæá' ¯ íãà éðá ìëì ñð÷ä íã÷ù‬‬ ‫‪íãàä ìò ùé úîàá éë ,åðééäå ,ìåòä úà íäéìòî‬‬ ‫‪êøåöì úåìãúùä äæéà ìãúùäì íãà áééç ïë ìò øùà‬‬ ‫'‪,åúéáì äñðøôå óøè àéáäì úåìãúùäá ÷åñòì 'äáåç‬‬ ‫‪òøåôù ñîë äæ éøäå ,ïåéìòä êìîä øæâ ïëù ,åúñðøô‬‬ ‫‪äøéäá äðåîà êåúî äîéé÷ì åìéëùé åîëç åì ìáà‬‬ ‫‪åøîà ïë ìò .åðîî èìîéäì ïéà øùà éùåðàä ïéîä ìë‬‬ ‫‪ìë ìéòåú àìå ,ìëì ñðøôîå ïæä àåä ä"á÷äù äøåäèå‬‬ ‫)‪,øîåì ãåîìú ,ìèáå áùåé åìéôà ìåëé' (âë÷ íéøáã éøôñ‬‬ ‫‪úçà äèåøô åìéôà åîöòì óéñåäì íìåòáù úåìãúùä‬‬ ‫‪úåìãúùääù àì êà .'äùòú øùà êãé äùòî ìëá‬‬ ‫‪ äðùä ùàøá åéìò áö÷ðù äîî äøéúé‬ד‪.‬‬ ‫‪,ìãúùäù ïååéëå ,çøëåî úåìãúùääù àìà ,ìéòåîä àåä‬‬ ‫‪íéîù úëøáì íå÷î ùé øáëå .åúáåç éãé àöé éøä‬‬ ‫‪.ì"äæá (äî íðîà ä"ã à"ëô) 'íéøùé úìéñî'ä áúë êëå‬‬ ‫‪ åéìò äøùúù‬ה ‪úåöéøçá åéîé úåìáì êéøö åðéàå‬‬ ‫‪äøæâäå ìèáå áùåé úåéäì ìåëé íãàä äéä øáëå‬‬ ‫ד‪ .‬פעם נכנס הרה"ק רבי צבי מליסקא זי"ע יחד עם בנו לעיר אחת באישון ליל‪ ,‬באין להם מקום ללון נכנסו לבית‬ ‫המדרש ועסקו שם בתורתם ובעבודתם‪ ,‬אמנם‪ ,‬רעבונם גבר והטרידם מעסק התורה והתפילה‪ ,‬באותה שעה‬ ‫הייתה אשה אחת 'מקשה לילד' בעיר‪ ,‬ובאה אמו של הרה"ק מליסקא לאמה של המקשה לילד בחלום‪ ,‬ואמרה לה‪,‬‬ ‫אם ברצונך שתחיה בתך לכי נא ותני 'צענעריל' )מטבע שהיה נקרא כן‪ ,‬ושוויו עשרה זהובים( לבני השוהה עתה בבי מדרשא‪,‬‬ ‫ובזכות זה תלד הבת מיד בניקל‪ .‬מיהרה האם לבית המדרש‪ ,‬ועשתה כפי שנצטוותה‪ ,‬ואכן מיד נולד בן לבתה למזל‬ ‫טוב‪ .‬אחר הדברים האלה פנה הרה"ק אל בנו באמרו‪ ,‬אם כבר ירדה אימי ממנוחתה בגן עדן לעולם השפל הזה‪,‬‬ ‫ונגלתה אל אותה אשה בחלום הלילה‪ ,‬וכי לא היה ביכולתה לצוות עליה לתת 'צוואנציגער' )מטבע השווה עשרים זהובים(‪,‬‬ ‫ומדוע אמרה לה רק 'צענעריל' ותו לא‪ ,‬אלא כשהשי"ת רוצה צענעריל יהיה רק צענעריל‪ ,‬כי כל מזונותיו של אדם‬ ‫קצובין לו‪ ,‬ואי אפשר להוסיף עליהם ולא לפחות מזה‪ ,‬וככל היוצא מפיו של הבורא יעשה‪.‬‬ ‫ה‪ .‬וכך שמענו בשם צדיקים ללמוד מהמעשה שאומרים בזמירות למוצ"ש על 'איש חסיד היה' אשר היה יגע בתורה‬ ‫ואין בידו מאומה ‪ -‬בלי מזון ומחיה‪ ,‬עד שאמרה לו 'הלא תצא לשוק'‪ ,‬טען כנגדה איך אצא כשאין לו אפילו‬ ‫כסות ושלמה‪ ,‬מהרה ושאלה משכנים מלבושים נאים ומתוקנים‪ ,‬נלבש והשליך יהבו על ה' אשר אהבו‪ ,‬ויצא לשוק‪,‬‬ ‫ולכאורה אם אכן השליך על ה' יהבו‪ ,‬וגם התפללו ילדיו 'אל ישוב דך נכלם'‪ ,‬מדוע הוצרך לצאת לשוק‪ ,‬ישאר בבית‪,‬‬ ‫יבטח בה' וילדיו יתפללו והכל על מקומו יבוא בשלום‪ .‬אלא מכאן ראייה‪ ,‬שמאחר שכך גזר הקב"ה 'בזעת אפיך‬ ‫תאכל לחם' אזי מוכרח הוא שיעשה השתדלות לפרנסתו ורק אז תבוא הישועה‪ .‬אכן לאידך גיסא‪ ,‬אותה ישועה‬ ‫שזכה לה שהגיע אליהו הנביא לקראתו לא היתה לה שום שייכות לאותה השתדלות של יציאה לשוק למשא ומתן‪...‬‬ ‫כי אכן השפעת הפרנסה אינה תלויה כלל בעשיית ההשתדלות‪ ,‬אלא מכיון שעשה את המוטל עליו ‪ -‬כבר נעשה‬ ‫כלי מוכן לקבל ברכת ה' היא תעשיר‪.‬‬ ‫ובאמת שכך נראה גם מהמשך ה'מעשה'‪ ,‬שאליהו הנביא נמכר לעבד בכדי לבנות טרקלין ופלטרין‪ ,‬יום ראשון‬ ‫במפעלים פעל עם פועלים‪ ,‬שוע בחצי הלילה ענני נורא עלילה‪ ,‬ואכן מלאכי רחמים ירדו מן השמים והחלו בבנין‬ ‫ותיכף נשלמה כל המלאכה‪ ,‬מעתה צריך להתבונן מדוע אליהו הנביא פעל עם פועלים ביום הראשון ולא נעמד‬ ‫להתפלל תיכף בורא עולם בקניין השלם זה הבניין‪ ,‬אלא שתחילה וראש היה עליו לעסוק ב'השתדלות'‪ ,‬ורק אח"כ‬ ‫ניתן לצפות לישועת ה' כי תבוא‪ ,‬אך גם כאן‪ ,‬הישועה וההשתדלות היו שני עניינים נפרדים‪ ,‬והבניין נשלם על ידי‬ ‫אותם המלאכים אף ללא עבודתו של אליהו ביום הראשון‪...‬‬ ‫וכאותו מעשה שהיה להגה"צ רבי שלום שבדרון זצ"ל‪ ,‬שפעם נסע ללאנדאן לאסוף מעות וכספים עבור ה'פעילים'‬ ‫)שהיו מצילים נפשות ישראל משמד רוחני(‪ ,‬והייתה נסיעתו מלווה בברכתו ועידודו של הגה"ק ה'חזון איש' זי"ע‪ .‬למעשה לא‬ ‫הצליח רבי שלום לקבץ מעות כפי הצורך‪ ,‬בשובו לארה"ק נכנס אל החזון איש‪ ,‬בטרם פתח פיו לספר העובר עליו‪,‬‬ ‫אמר לו החזון איש ‪ -‬היה כאן יהודי מבראזיל ושמו בערקאוויטש והשאיר לצדקה טשעק )ציק( בן ‪ $ 500‬סכום עתק‬ ‫בימים ההם‪ ,‬והועדתי את הצ'יק עבורך בעבור ה'פעילים'‪ ,‬וכה אמר לו החזון איש‪ ,‬עתה הראית לדעת‪ ,‬שאין האדם‬ ‫עושה אלא 'השתדלות' ‪ -‬עשית השתדלות בלאנדאן ובאה ישועתך מבראזיל‪ ...‬הא לך שאין המעות תוצאת ההשתדלות‬ ‫)ועיין במדור 'ישקו העדרים' בסוף הגליון'‪.‬‬ ‫באר הפרשה ‪ -‬פרשת בראשית‬ ‫‪å‬‬ ‫‪ïúéð àìà íééôë úãåáòá 'òéæäì' êøåö ïéàù æîøì‬‬ ‫‪íùî äëàìî úö÷ íãà äùòù ïåéë éë ,úåìãúùäå‬‬ ‫‪à÷îåòî äìéôúá 'òéæéù' éãé ìò äñðøôä òôù êéùîäì‬‬ ‫‪ìò øòèöäì àìå ,åðå÷á çåèáì àìà åì ïéà äàìäå‬‬ ‫‪¯ äùòú øùà ìëá êéúëøáå øîàðù óàå ,àáéìã‬‬ ‫‪.ì"ëò ,éîìåò øáã íåù‬‬ ‫‪åøîà øáë êà ,'äééùò'ä éãé ìò äøåù 'ä úëøáù‬‬ ‫‪ë"àå ,'äùòî éåä åéúôù úîé÷ò'ù (.äñ ïéøãäðñ) ì"æç‬‬ ‫‪¯ 'äðåîàá åðúîå åàùî' äéäéù íéø÷éòä ø÷éò åäæå‬‬ ‫‪àúéà ïëå) 'äùòî'á úåìãúùäë úáùçð 'äìéôú' íâ‬‬ ‫‪,äøåøá äðåîàä êåúî äéäé åðúîå åàùî ìëù‬‬ ‫‪äîì åéãé éùòîå åéôë òéâé ïéá úåëééù íåù ïéàù‬‬ ‫‪.(ò"éæ æéëùòðî éëãøî 'ø ÷"äøä íùá çìùá 'øô 'ùîùå øåàî'á‬‬ ‫‪ íäéãé ìò âéùäå çéååøäù‬ו‪úøéæâî àéä 'äàöåú'ä àìà ,‬‬ ‫‪ åéìò áåö÷ä éôë ïåéìò‬ז‪'äùî çîùé'ä ÷"äøä áúëù äî àéáäì åðéìò ãåò àìà äðéà 'äãåáò'ä åìéàå ,‬‬ ‫‪úòæá' àø÷ã àðùéìá (ïîä 'øô ,çìùá úùøô) ò"éæ‬‬ ‫‪äáøé íà óàå ,íçì ìëàú êôà úòæáù êìî úøéæâ‬‬ ‫‪,úåéåòîùî éúù ùé íçì úáéúìã ,'íçì ìëàú êéôà‬‬ ‫‪ øúåé äîåàî çéååøé àì äøéúé úåìãúùäá‬ח‪.‬‬ ‫‪áåúëë ,äøåúä ìò éà÷ã äùøãîë êãéàå ,äèåùôë àãç‬‬ ‫‪øèôðù ùéà ïéà ,äðäå .'éîçìá åîçì åëì' (ä è éìùî) éë (ä ,íéèå÷éì) ò"éæ 'íòåð éøîà'ä ÷"äøä áúë äðäå‬‬ ‫'‪äøéøáä åãéáù àìà ,'íçì ìëàú êéôà úòæá' úøéæâî (.á úéðòú) äìéôú åæ áìá äãåáò ú"ø 'úòæá‬‬ ‫ו‪ .‬איתא בגמ' )כתובות קד‪' (.‬בשעת פטירתו של רבי זקף עשר אצבעותיו כלפי מעלה‪ ,‬אמר‪ ,‬רבש"ע גלוי וידוע לפניך‬ ‫שיגעתי בעשר אצבעותי בתורה ולא נהניתי )מהעולם הזה( אפילו באצבע קטנה'‪ .‬וכבר הקשו שהרי מצינו שרבי היה‬ ‫עשיר גדול עד מאוד‪ ,‬וכמו דאיתא )סנהדרין לו‪' (.‬מימות משה ועד רבי לא מצינו תורה וגדולה במקום אחד'‪ ,‬כיצד‬ ‫העיד על עצמו שלא נהנה אפילו באצבע קטנה‪ .‬ופירשו בזה‪ ,‬שרבי אמר על עצמו שכל 'הנאות' שהיו לו וכל רוב‬ ‫עשרו לא הגיעו אליו מיגיעתו ואפילו באצבע קטנה‪ ,‬אלא הכל היה מאשר נפסק עליו בשמים‪ ,‬ואין שום שייכות‬ ‫בין ה'השתדלות' להשגת הממון‪.‬‬ ‫ז‪ .‬ידוע להקשות הנה במזמור 'ברכי נפשי את ה' )תהלים קד( מזמר דוד המלך ע"ה על נפלאות הבריאה‪ ,‬ובתוך דבריו‬ ‫אמר )פסוק כד( 'מה רבו מעשיך ה' כולם בחכמה עשית מלאה הארץ קנינך'‪ ,‬ולכאורה צ"ב‪ ,‬כי נראה שאין כאן‬ ‫מקומו של פסוק זה כי אם בתחילתו או בסופו‪ ,‬שהרי הוא מפרט מה שברא הקב"ה בעולמו‪ ,‬מדוע פסק באמצע‬ ‫ואמר 'מה רבו מעשיך ה''‪ .‬וביאר פמ"מ הגאון רבי מרדכי דרוק זצ"ל‪ ,‬כי בפסוק מקודם נאמר 'יצא אדם לפעלו‬ ‫ולעבודתו עדי ערב'‪ ,‬וכנגד זה המשיך דוד מלכא משיחא ואמר 'מה רבו מעשיך ה''‪ ,‬שהגם שמחובת האדם להשתדל‬ ‫לעסקיו ולצאת לפעלו ולעבודתו עדי ערב‪ ,‬אך בד בבד יזכור כי 'מה רבו מעשיך ה''‪ ,‬האדם אינו עושה מעצמו כלום‬ ‫בעבודתו ופעלו‪ ,‬וכל הרווחים הבאים אינם אלא מה רבו מעשיך ה'‪...‬‬ ‫ויתבאר ביותר בדרך משל על דרך הנהוג לערוך 'שפיל' )הצגה(‪ ,‬פעמים שיש באותו שפיל 'מושקה' ‪ -‬אברך המתחזה‬ ‫כמושקה מהעיירה‪ ,‬והנה עיקר עיסוקו של מושקה‪ ,‬שהוא שוכר קרעטשמע )אכסניא ובית מרזח( מה'פריץ'‪ ...‬ובוודאי‬ ‫'בשעת מעשה' מתנהג האברך כאותו 'מושקה' בכל פרטיה ודקדוקיה‪ ,‬בכל כוחו ונפשו‪ ,‬אבל‪ ,‬הגע בעצמך‪ ,‬אילו יגש‬ ‫אחד מהמשתתפים וישאל את 'מושקה' בתמימות מתי פותחים הקרעטשמע‪ ...‬יענה לו מושקה‪ ,‬וכי אכן נראה לך‬ ‫כי מושקה אנכי‪ ,‬לא מושקה ולא בן מושקה‪ ,‬בעוד שעתיים נגמר ה'שפיל' והנני שב לאיתני ‪-‬להיות אברך מן השורה‬ ‫כמוני כמוך‪ .‬ואף שבאותה שעה הוא עושה את תפקידו נאמנה בכל הרמ"ח והשס"ה‪ ,‬מ"מ הנו יודע וזוכר היטב‬ ‫שאין זה אלא שפיל ומשחק‪...‬‬ ‫כיו"ב היא חובת ההשתדלות לפרנסה ולשאר צרכי העולם‪ ,‬כי הגם שעל האדם לעשות השתדלות באמת מבלי‬ ‫לזלזל ולהשתמט ‪ -‬כאילו אכן הפרנסה תלויה בהשתדלות זו‪ ,‬אך בד בבד יכיר וידע בבירור שאין זה אלא 'שפיל'‪...‬‬ ‫הכל כבר נקבע ונקצב ממעל‪ ,‬אלא שרצונו ית' שנשחק ב'שפיל'‪ ...‬כי כך עלה ברצונו הפשוט‪.‬‬ ‫ח‪ .‬ידוע משלו של הגה"ק ה'חפץ חיים' זי"ע למי שברשותו חבית מלאה יין בדופן החבית קבוע ברזא )ברז(‪ ,‬הלה‬ ‫שרצה להרבות את יינו‪ ,‬בא והתקין עוד ברזא בצדו האחר של החבית‪ ,‬מתוך דמיון שיתרבה יינו עי"ז‪ ...‬כן ממש‬ ‫הוא האדם המוסיף להתאמץ ב'שעות נוספות' ויגיעה יתרה בעמל הפרנסה‪ ,‬ואינו משכיל שהפרנסה כולה משמים‬ ‫היא קצובה‪ ,‬וכל תוספת השתדלות כמוהו כתוספת הברז בחבית היין‪ ,‬שיהיה בידו אותו כמות של יין‪ ,‬אלא שיגיע‬ ‫אליו דרך שתי מקומות תחת להגיע ממקום אחד‪.‬‬ ‫‪æ‬‬ ‫באר הפרשה ‪ -‬פרשת בראשית‬ ‫‪êãéá àìä ,êéðô åìôð äîìå êì äøç äîì ä"á÷ä‬‬ ‫‪ìë àäé íà éë ,òéæéå òâééúé 'íçì' äæéà ìò øåçáì‬‬ ‫‪úàèç çúôì éë ,òøä øöéä ìò èåìùìå øáâúäì øáãä‬‬ ‫‪ãåáòì êøèöé àìå äáçøäá äñðøôì äëæé äøåúá åìîò‬‬ ‫‪úåîéìùá íãàä ìöà èìçåî íàù ,àéä äðååëäå ¯ õáåø‬‬ ‫÷‪.åîçì äèî úñðøô ìò äù‬‬ ‫‪åúåèäì òøä øöéä ìëåé àì éæà 'ä ïåöø úà úåùòì‬‬ ‫‪ áåèä êøãî‬ט‪íå÷îá ÷ø àåä òøä øöéä ìù åçåë ìëå ,‬‬ ‫לפתח חטאת רובץ ‪ -‬לא לפתוח את ה'פתח' ליצר הרע‬ ‫‪åá ïéà ïééãòù øîåìë ,íãàä ìöà 'çåúô' øáãäù‬‬ ‫‪'ä øîàéå ,åéðô åìôéå ãàî ïé÷ì øçéå ,(æ¯ä ã) ïúùøôá‬‬ ‫‪'ãðãðúî' àåä àìà ,äðîéä æåæì ïéàù äøåîâ äèìçä‬‬ ‫‪àåìä ,êéðô åìôð äîìå êì äøç äîì ïé÷ ìà‬‬ ‫‪éîéðôä ÷ôñäå ,åàì íà åúåùòì íà åáø÷á ÷ôúñîå‬‬ ‫‪õáåø úàèç çúôì áéèéú àì íàå úàù áéèéú íà‬‬ ‫‪.åá ñðëéäì òøä øöéì àåáîäå 'çúô'ä àåä‬‬ ‫‪àðáåãî ãéâîä áúë .'åá ìùîú äúàå åú÷åùú êéìàå‬‬ ‫‪òøä øöéäì ïéà éë' ,äáéøòä åðåùìî úö÷î ÷éúòðå‬‬ ‫‪,øàáì ò"éæ àðìéåî à"øâä éôî òîùù (á÷òé ìäà) ò"éæ‬‬ ‫‪íà éë áåèä êøãî åúåèäì íãàä ìò äèéìù‬‬ ‫‪úà åîöòá ùéâøäù ìò åéðô åìôéå ãåàî ïé÷ì øçéå éë‬‬ ‫‪úöéìîë ,åãâð ãîåò äöøôå åéðôì çåúô çúôù íå÷îá‬‬ ‫‪øáâúäì ìëåé ãöéë òãé àìå ,òøä øöéä ìù ìåãâä åçåë‬‬ ‫‪øáãäù' ,øîåìëå ,'áðâì àøå÷ äöøô (.åë äëåñ) ì"æø‬‬ ‫‪ï÷æ êìîì äì÷ð ãáò íãà äéäéù ãåàî åì äøçå ,åéìò‬‬ ‫‪ãö ìò åáìá äéä ïééãò 'äì åúåùòì åçåø ìò äìòù‬‬ ‫‪åì áéùä æ"òå ,åçåøá ìùåîä úåéäì ìëåé àìå ,ìéñëå‬‬ ‫ט‪ .‬וכבר הבאנו מה שאמר ת"ח גדול מעיה"ק ירושלים ת"ו‪ ,‬להביא הוכחה ודוגמא נפלאה מחיי היום‪-‬היום‪ ,‬שני‬ ‫ידידים נערכו למסע )טיול( ביחד‪ ,‬ונדברו ביניהם שעליהם לקום משינתם בשעה ‪ 5.00‬לפנות בוקר‪ ,‬בכדי להספיק‬ ‫את כל אשר הם רוצים להספיק במסע הארוך‪ ,‬והנה 'למעשה' ראובן קם בשעה הנקובה‪ ,‬ואילו שמעון המשיך‬ ‫בתרדמתו העמוקה‪ ...‬ולכשנתבונן בדבר מדוע באמת שמעון איננו‪ ,‬וכי לא רצה לצאת לטיול‪ ...‬אלא שבתוך לבבו‬ ‫ובעומק הכרתו הפנימית עשה לעצמו 'חשבון' שגם אם יקום מאוחר לא יקרה כלום‪ ...‬כי או יצאו בשעה מאוחרת‪,‬‬ ‫או באופן ה'גרוע' ביותר לא יחרב העולם אם לא יסע לטיול‪ ...‬נמצינו למדים שהכל תלוי בעומק ההחלטה והקבלה‪,‬‬ ‫אם יודע שמוכרח הוא לקום ואין כאן שתי ברירות ‪ -‬בוודאי ש'יתנתק' מהמיטה בזמן‪ ...‬אך אם בעמקי לבבו עדיין‬ ‫פוסח הוא על שני הסעיפים‪ ...‬אכן יקשה עליו לעמוד במילתו‪...‬‬ ‫ויתבאר ביותר במעשה באחד שהיה הולך ל'שיעורים' אצל מומחה לדיאטה בעבור שחשב כי נחוץ לו להוריד‬ ‫מעודף משקלו‪ ,‬בשיעורים אלו היה שומע הדרכות למיניהם ‪ -‬מה יאכל ואיך יאכל‪ ,‬כמה יאכל ומתי יאכל‪ .‬יהודי‬ ‫זה 'גבאי' היה בבית מדרש גדול בעירו‪ ,‬מנהג היה בבית מדרשו לערוך קידושא רבה ביום חג השבועות במאכלי‬ ‫חלב שכל אחד מהמתפללים היה מביא מביתו בערב יו"ט‪ ,‬ומתפקידו כגבאי‪ ,‬היה מסדרם בפרידז'עדער שיהא דבר‬ ‫דבור על אופניו‪ ,‬כל מזונות בכבוד הראוי לו‪ ,‬ובמקומו הראוי לו‪.‬‬ ‫בתוך כדי עבודתו ובהריחו את כל ה‪ ...‬נזכר הגבאי שלמעשה זה כמה שעות לא בא דבר מאכל לפיו וכו' וכו'‪,‬‬ ‫וכבר נטל הסכין לכבד את עצמו ב'חתיכה בראויה להתכבד' כראוי לגבאי 'נכבד' כמוהו‪ ,‬אבל מיד נזכר מ'ראש‬ ‫ישיבתו לדיאטה' ומשיעורים הכלליים ששמע ממנו‪ ,‬אבל מצד שני הרי רעבונו גובר עליו‪ ,‬תוך כדי כך התקשר‬ ‫במהרה אל 'ראש הישיבה' ושאלו כדת מה לעשות בסוגיא הסבוכה שנקרתה לפניו‪ ,‬החל ראש הישיבה לעוררו‬ ‫בטוב טעם ודעת‪ ,‬כי עליו להזהר שלא לבייש את רבותיו‪ ,‬ויזכור כל אשר למד בשיעורים הנודעים‪ ,‬ואף גם זאת‬ ‫עליו לידע שכל המחלל‪ ...‬בסתר נפרעין ממנו בגלוי ‪ -‬כי הכל יכירו וידעו עליו שלא עמד בנסיון‪.‬‬ ‫אחר זמן כשב"ה הצליח הלה להוריד מעל עצמו משקל גדול של עשרה קילו‪ ,‬שבחו ראש הישיבה בפני שאר‬ ‫התלמידים‪ ,‬ואף הוסיף לשבח את התלמיד כי בבוא נסיון לידו באותו 'ערב שבועות' קשה‪ ,‬הלך אצל חכם )הכוונה‬ ‫על עצמו( וביקש רחמים על עצמו‪ ,‬ושמע לקול הדרכתנו והצליח לעמוד בנסיון‪ .‬נענה התלמיד ואמר‪ ,‬הרי אלו דברי‬ ‫שטות‪ ,‬וכי יש בכל 'שיחות' הללו איזה מקום לעצור אדם בעד תאוותו‪ ,‬כח זה ניתן לנו רק בתורתנו הקדושה‪ ,‬ברם‪,‬‬ ‫אף אחר ששמעתי את כל 'שיחת המוסר' עדיין לא נרגעה רוחי‪ ,‬בלית ברירה נטלתי לעצמי חתיכת בשר )נקניק(‬ ‫קטנה‪ ,‬ובזה תמה ונשלמה כל המערכה‪ .‬ברגע שטעמתי טעימת מה מהבשר מיד שקטה רוחי כי לא יתכן שאוכל‬ ‫כעת מאכלי חלב עד שש שעות‪ ,‬וממילא שכחתי מכל רעבוני‪ ...‬אם ככה יהיו אצלו כל דברי התורה שוב לא יהא‬ ‫מקום ליצר הרע להתקרב אליו‪.‬‬ ‫באר הפרשה ‪ -‬פרשת בראשית‬ ‫‪ç‬‬ ‫‪àìå êéìà áø÷é àì éë çåèá êáì ïåëð äéäé êúçéúô æà åà ,åîò ïåëð àì åáìå àì åà åúåùòì íà ÷ôñä‬‬ ‫‪.'åðîî øåâú‬‬ ‫‪àåää çúôä éãé ìò åéìò øøúùäì àáì øöéäì íå÷î‬‬ ‫‪.ä÷æçá åðùáëé àì íà ,òøä åðåöøì åðòéøëé äì÷ð ìòå‬‬ ‫‪øîà êë éë ,ãåò øñåîä éìòá åøàéá íéøáãä ïéòî 'ä íò íéîúå åúà íìù åðåöøå åúòã íãàä íà ïë àì‬‬ ‫‪ìù åçåë ìë ¯ õáåø úàèç çúôì ä"á÷ä åì‬‬ ‫‪àåáì øöéäì íå÷î ïéà éë éàãå åéìò äåöù äî úåùò‬‬ ‫י‬ ‫‪éãé ìòù , øãâ úöéøôå 'çúô' ùéù íå÷îá àåä øöéä (àé âë ø"÷éå) ì"æçá åðéöî ïë ìòù ,ãåò øàáîå .'åìöà‬‬ ‫‪àåìîá øåñéàä ìò ãéô÷î åðéàå íéøãâä øîåçá ìæìæîù äéäù ,åéìà òåîùì àìù íøöéì åòáùðù æòåáå ãåã ìò‬‬ ‫‪ øúåéå øúåé ñðëéäì øöéì íå÷î ùé æà ,åúøîåç ÷ôñä éë ,íáìî ÷ôñä øéñäì øáãä èéìçä ïòîì' äæ‬יא ‪ãò‬‬ ‫‪ ì"çø äøéáò ìù äôåâá åìéùëîù øàáì êéùîîå .'àåáéù òøä øöéì àåáîå çúô àåä‬יב‪'äîåç'ä íà ïëà ,‬‬ ‫‪æ"éòå ,ñðëéäì øöéì íå÷î ïéà áåù ,úøöåáîå äøåâñ åú÷åùú ,øîåìë' ¯ åú÷åùú êéìàå àø÷îä ïåùì óåñ‬‬ ‫‪.åá ìåùîú äúàå‬‬ ‫‪úáéñ éãòìá ìáà ,åì çåúôì äúà ìéçúúù êéìà‬‬ ‫‪aA‬‬ ‫‪ c‬מן הבאר ‪c‬‬ ‫נוראות איתא מהרה"ק ה'חידושי הרי"ם' זי"ע )שש"ק ח"א תעב( על הפסוק )ג א( 'ויאמר אל האשה אף כי אמר‬ ‫אלוקים לא תאכלו'‪ .‬וז"ל‪ ,‬בתנועה קלה יוכל אדם לקרר את חבירו מעבדות השי"ת‪ ,‬כי אצל הנחש כתיב אף‬ ‫כי אמר אלוקים לא תאכלו ‪ -‬שהנחש אמר לחוה 'אף כי אמר אלוקים' ‪ -‬וואס איז דען אז השי"ת האט‬ ‫געזאגט )מה בכך שאמר אלוקים( מיד נתקררה דעתה ואכלה מעץ‪ ,‬עכ"ל‪ .‬מכאן תלמד 'קרירות' עד היכן מגעת‪.‬‬ ‫ביסוד כזה ביאר הרה"ק ה'בית ישראל' זי"ע את הכתוב )שם( 'והנחש היה ערום'‪ ,‬ולכאורה תמוה‪ ,‬איזה‬ ‫ערמימות וחכמה מצינו בהנהגתו של נחש‪ ,‬אלא‪ ,‬דייקא כי כן‪ ,‬מחמת שהיה ערום וחכם עד מאד‪ ,‬הבין‬ ‫וידע שלא יצליח לגרום ליציר כפיו של הקב"ה ‪ -‬אדם וחוה‪ ,‬לחטוא כנגד רצון הבורא‪ ,‬ואפילו בחכמה‬ ‫הגדולה ביותר לא יעלה הדבר בידו‪ ,‬מה עשה‪ ,‬הכניס בה קרירות‪ ,‬כי ידע שבזה יצליח להגיע לגרוע מכל‪...‬‬ ‫י‪ .‬איתא במדרש )במדב"ר יט ב( אמרו לו לנחש מפני מה אתה מצוי בין הגדרות‪ ,‬אמר להם מפני שפרצתי גדרו של‬ ‫עולם‪ .‬וביאור כוונתו‪ ,‬שאלו לנחש‪ ,‬רואים אנו שהנך משקיע כל כוחך לפתות את בני העולם שיפרצו את גדריהם‬ ‫וסייגיהם‪ ,‬שמא תוכל לומר לנו מה רווח יש לך בזה כל כך‪ ...‬ויען הנחש ויאמר‪ ,‬כי משם הדרך קצרה לכלותו לגמרי‪,‬‬ ‫וכמו שעלתה בידי לפתות את חוה שתפרוץ 'גדר וסייג' שעשתה לעצמה ‪ -‬שלא לגעת בעץ הדעת )שהקב"ה אמר לאדם‬ ‫'אל תאכלו מעץ הדעת' והיא הוסיפה לגדור שלא לגעת בעץ( ומכיוון שנגעה בו נפתחה דרכה והגיעה לעבור על הציווי עצמו‪...‬‬ ‫יא‪ .‬משל אמרו בשם הרה"ק ה'תולדות יעקב יוסף' זי"ע )פרשת תצוה(‪ ,‬לעני ואביון מרוד שהתקיים מ'קיבוץ נדבות'‪,‬‬ ‫פעם אחת ניגש לאחד מגדולי העשירים וביקש ממנו שרוצה לקבוע מסמר בביתו בעד סכום נכבד של מאה‬ ‫זהובים‪ ,‬בתחילה דחהו העשיר‪ ,‬אך משבא הלה והפציר בו יום יום נענה לו העשיר וכתב שטר מכירה כדין ונתנו‬ ‫בידי העני‪ .‬ויהי ממחרת‪ ,‬בא העני וביקש לתלות אחד מבגדיו על המסמר‪ ,‬מיד פתחו לו הבית ונתנו לעשות בו‬ ‫כרצונו ‪ -‬שהרי שלו הוא המסמר‪ ,‬למחר הגיע העני בבקשה שברצונו לקחת את בגדו מאתמול ותחתיו תלה חפץ‬ ‫אחר‪ ,‬וכך הטריד את מנוחת בני הבית יום יום בענין אחר‪ ...‬עד שיומא חדא בא העני ותלה במסמרו נבלת בהמה‬ ‫שהחלה תוך כמה שעות להריח בריח נורא ואיום ‪ -‬והיו עיני בני הבית כלות והולכות‪ ...‬אבל‪ ,‬מה יעשו הרי שלו‬ ‫מסמר זה‪ ,‬ולגודל הצחנה נאלצו לעזוב את הבית בבושת פנים‪ ,‬וכך נהפך כל הבית להיות תחת רשותו של העני‪...‬‬ ‫והנמשל מובן‪ ,‬היצר מפתה את האדם שיפתח עבורו סדק צר מאד כדי שיוכל לתת שם דבר קטן‪ ,‬והגם שבתחילה‬ ‫דוחה אותו האדם‪ ,‬אבל השטן חוזר ומפציר בו שוב ושוב‪ ,‬עד שלבסוף מסכים האדם לוותר על דבר של מה בכך‬ ‫ולתת 'שעיר לעזאזל' עבור השטן כדי שבכך יתן לו מנוחה לנפשו‪ ,‬אך סופו שיתלה היצר באותו 'מסמר' כל סוגי‬ ‫נבילות וטריפות שאין אדם יכול לעמוד במחיצתן‪ ,‬והוא שולט בו מראשו ועד רגליו וכובש אותו ומכניעו תחתיו‬ ‫בשלימות‪ ,‬ומפסיד את הכל‪.‬‬ ‫יב‪ .‬הנה איתא בגמ' )סוכה נב‪ (.‬שאביי ראה שני אנשים העומדים בנקל בנסיון‪ ,‬והרגיש בעצמו שאילו היה אותו נסיון‬ ‫בא עליו אזי לא היה בכוחו לעמוד בו‪' ,‬אזל תלא נפשיה בעיבורא דדשא ומצטער' )וברש"י‪ ,‬נשען על בריח הדלת כאדם‬ è ‫ פרשת בראשית‬- ‫באר הפרשה‬ ïéà áåù ïë íà 'øúñà êéðôîå äîãàä éðô ìòî éúåà ‫ קודש היא לכם שבת המלכה‬- ‫ויקדש אותו‬ 'éðâøäé éàöåî ìë'ù ãò ,òøä øöéä éðôá ãåîòì éçåëá ,àåùðî éðåò ìåãâ 'ä ìà ïé÷ øîàéå' ,(åè¯âé ã) ïúùøôá éàãååá éæà åéìò øáâúéù òøä øöé ìëå ïåéñð ìë ¯ êéðôîå äîãàä éðô ìòî íåéä éúåà úùøâ ïä ,åéøáã úà ä"á÷ä ìáé÷å ,äîå÷ú åì äéäé àìå ìùëé ,éðâøäé éàöåî ìë äéäå õøàá ãðå òð éúééäå øúñà áåùì ìëåé äçåëîù ,ùãå÷ úáù úåà ïé÷ì 'ä íùéå 'ä íùéå í÷åé íéúòáù ïé÷ âøåä ìë ïëì 'ä åì øîàéå .òøä øöé éðéî ìëî õìçéäìå úàöìå úåìòúäì àúéà äðäå ,'åàöåî ìë åúåà úåëä éúìáì úåà ïé÷ì äáåùú éúéùò ¯ ùøãîä éøáã áèéä åøàáúé æ"éôò ÷åñô) ''ä éðôìî ïé÷ àöéå' ,ì"äæá (âé áë ø"øá) ùøãîá úåîé ìë òøá òå÷ùù éî óà éë ,éúøùôúðå äî åì øîà ,ïåùàøä íãà åá òâô ,'åëå çîù àöé (æè ìåëéå ,'ïàëì åàá úåùãç íéðô' ÷"áùá êà ,òåáùä ìéçúä ,éúøùôúðå äáåùú éúéùò åì øîà ,êðéãá äùòð .íåìë àèç àì åìéàë ïåùàøä åáöîì áåùìå íîåøúäì ìù äçåë àéä êë øîà ,åéðô ìò çôèî ïåùàøä íãà ìù äçåë àéä êë ïåùàøä íãà øîàù ,ãåò åøîàù åäæå ïåùàøä íãà ãîò ãéî ,òãåé éúééä àì éðàå äáåùú øîàå ïåùàøä íãà ãîò ãéî ,òãåé éúééä àì éðàå äáåùú .ì"ëò ,(à áö íéìéäú) 'úáùä íåéì øéù øåîæî' øîàå äçåë úà åúáåùúá ìòô ïé÷ éë ,úáùä íåéì øéù øåîæî íéàøðù ùøãîä éøáã øàáì íéùøôîä åãîò øáëå òåáùä úåîéá ìùëðå ìôðù éîì íâ øéàäì ÷"áù ìù éúéùò ïé÷ øîàù åäî ,úéùàø ,íéîåúçå íéîåúñë ìò ùåðà øåãë æ"ò ãáò åìéôàå ,øúåéá íéòåøâä íéàèçá ø÷éòáå ,ä"á÷ä ìöà 'äøùô' êééù éëå ,éúøùôúðå äáåùú .‫ יג‬äéä àìë ìëäå (:çé÷ úáù) åì ïéìçåî 'úáù'ä éãé ãò òãåé äéä àìù ïåùàøä íãà øîàù øçàîù ,äù÷ çáùì êéøö äéä ïë íà äáåùú ìù äçåë ìåãâ äîë ïì ùãéç íéîåöò íéùåãéçå úåàìô éàìô ,íëëáì åîéù øéù øåîæî øîåì ïàëì êééù äîå ,'äáåùú'ä ìò øîæìå (åì ïå÷éú øäåæ éðå÷éú ìò øåàéá) ò"éæ àðìéåî à"øâä .äáåùú ìù äçåëì úáù ïééðò äî ,úáùä íåéì ìù åéúåðåæî ìë' (.æè äöéá) ÷çöé éáø øîàù äî éë úåúáù úàöåäî õåç ,ë"äåé ãòå ä"øî åì íéáåö÷ íãà åøîàî íã÷äá ò"éæ 'íåìù úåáéúð'ä ÷"äøä øàáîå ¯ 'åëå úçô íàå åì ïéôéñåî óéñåä íàå ,è"åé úàöåäå àúéàã äî øàáì ò"éæ ùèéååàëòìî ÷"äøä ìù ä"øî øæâðù ,äîùðä úåðåæî éôìë àåä äðååëä ø÷éòù ïé÷ì 'ä íùéå øîàðù åäî ùøôì (é àîåçðú) ùøãîá õåç ,ãçà ìëì àäé àéîùã àúòééñå äâùä äîë ïéáå éðéá' (æé àì úåîù) øîàðù ,ùãå÷ úáù åäæ ¯ úåà äùåã÷ä úåîîåøå äîùðä úâùä ¯ 'úáù úåàöåäî' éðôì ïòè ïé÷ù ,åðééäå .'íìåòì àéä úåà ìàøùé éðá ìåëé ãéîú àäé àìù áöî ìëáù ,'ïåáùçä'î íðéàù úùøâ'å éúùðòðù ãò àåèçì éúáøäå úåéä ,ä"á÷ä ‫ ויש‬.(‫ תנא ליה כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו' )ולכן יצרו גדול משל שני אנשים הללו‬,‫ 'אתא ההוא סבא‬,(‫שמחשב ומצטער‬ .‫ למאי נפקא מינה על מה היה נשען‬,‫ בריח הדלת‬- '‫ לאיזה צורך נכתב בגמ' שאביי נשען על 'עיבורא דדשא‬,‫לדקדק‬ ‫ כי הנה עיננו הרואות שה'גנבים' מרבים לפרוץ לבתי אנשים רגילים הרבה יותר ממה‬,‫ רמז גדול יש כאן‬,‫אלא‬ ‫ כי ה'רווח' מאוצרות זהב וכסף הממתין להם בבתי‬,'‫ ולכאורה 'איפכא מסתברא‬,‫שנכנסים המה לבתי העשירים‬ .‫ ומדוע אין נוהגים הגנבים כן‬,‫העשירים גדול פי כמה ממה שימצאו בבתיהם של סתם בני אדם‬ ‫ על כן הם מציבים‬,‫ מכיוון שהעשירים חוששים ומתייראים מאינשי דלא מעלי שלא יכנסו לאחוזותיהם‬,‫אלא ביאורו‬ ‫ הם‬,‫ מה יעשו הגנבים‬,‫ ממילא אין ביד הגנבים אפשרות לחדור פנימה‬,‫דלתיים ובריח וסורגי ברזל על כל החלונות‬ ‫ וזהו שאמרו בגמ' תלא נפשיה בעיבורא‬.‫מחפשים ותרים אחר בית שחלונותיו פתוחים שמשם יהא נקל עליהם להיכנס‬ ‫ וכלומר שאין‬,‫ בבריח הדלת‬- '‫ שכאשר ראה אביי שלא היה עומד בנסיון תלה את סיבת הדבר ב'עיבורא דדשא‬,‫דדשא‬ .‫ כי רק גדרים וסייגים מרחיקים את האדם מן העבירה‬...‫כאן די גדרים וסייגים שימנעו מ'הגנב' להיכנס‬ ‫ שלא היתה‬,‫ והיינו‬,‫ כי קין התאונן ואמר עשיתי תשובה ונתפשרתי‬,‫ באופן אחר ביאר הרה"ק ה'אמרי חיים' זי"ע‬.‫יג‬ ...‫ רק נשארתי 'פושר' שאינו כל כך חם ובוער‬,‫ה'תשובה' באופן של חמימות ואש קודש לבעור מחדש אל הקב"ה‬ ‫ ומכוח קדושתה תתחדש בלב שלם עד‬,‫ הכנס עצמך ליום השבת‬,‫מיד פתח אדם ואמר לו מזמור שיר ליום השבת‬ ,‫ התעוררי התעוררי כי בא אורך‬,'‫ ואל תישאר 'קר' וצונן ביום השבת אלא 'קום קרא אליו‬,‫שנכספה וגם כלתה נפשך‬ ...'‫ואזי 'יחיש לאמצך‬ ‫באר הפרשה ‪ -‬פרשת בראשית‬ ‫‪é‬‬ ‫‪ åúîùðì 'úåðåæî' úúìå ÷"áùá ÷æçúäìå úåìòúäì‬יד‪ ù"úé åúãåáòá ,‬טו ‪úòãä úøàä éøòù åéðôá åçúôé êë‬‬ ‫‪ òåáùä úåîé ìë äîùðä úâùäå‬טז‪.‬‬ ‫‪÷"áùá ÷æçúäì óéñåéù éôëù ¯ åì ïéôéñåî óéñåî íàå‬‬ ‫ויתבאר ביותר עפ"י המסופר ששאל הגה"ק ה'חזון איש' זי"ע את הגה"צ רבי יענק'לה גלינסקי זצ"ל האם זכה‬ ‫להניח תפילין בהיותו במחנות העבודה בסיביר תחת שלטונות הרשע‪ ,‬והשיב לו שבהגיעו לסיביר באו עמו עוד כמה‬ ‫שומרי תורה ומצוות‪ ,‬מיד ערכו הרשעים חיפוש מדוקדק בכליהם ובבגדיהם‪ ,‬ומצאו כמה וכמה זוגות תפילין‪ ,‬ובחמתם‬ ‫כי רבה נטלו את התפילין ושרפום באש ה"י‪ ,‬אכן רבי יענקלה עצמו הצליח להחביא את התפילין מעיניהם‪ ,‬והניחם‬ ‫במקום מסתור‪ .‬והנה בכל יום ויום היה מעבידים אותם בעבודת פרך שעות על גבי שעות בחטיבת עצים בקור‬ ‫מקפיא כשרגליהם מבוססות בשלג עמוק‪ ,‬ולאחר שעבדו כמה שעות נתנו להם 'הפסקה' מועטת של רבע שעה‬ ‫לנוח מעט‪ ,‬ומיהרו העובדים הגויים לחמם מים ולשפכם על הרגליים הקפואות בכדי לשמור על חיותם וזרימת הדם‪,‬‬ ‫אך לעומתם שומרי התורה מיהרו לילך למקום בו הוחבאו התפילין ולמהר להניחם )ועקב הזמן המועט שעמד לרשותם‪ ,‬כי‬ ‫רבים רצו לזכות להניח תפילין‪ ,‬על כן לא היה סיפוק בידם אלא להניח ולקרוא פרשה ראשונה של קריאת שמע ומיד לחלוץ(‪ ,‬ואמר לו ה'חזון‬ ‫איש' שהינו מקנא בו באותה הנחת תפילין שנעשתה במסירות נפש‪.‬‬ ‫עתה הבה ונתבונן‪ ,‬היאך באמת לא קפאו רגליהם של החרדים לדבר ה' שהניחו תפילין במקום שיתעסקו באותה‬ ‫שעה בחימום הרגל‪ ,‬והרי שרר שם כפור עז החודר עד לשד העצמות‪ ...‬אין זאת אלא שרתיחת הלב להנחת תפילין‬ ‫שהיא 'אות' וקשר עליון עם הקב"ה היא שהרתיחה את כל אברי הגוף וחיממה אותם‪ ...‬אף אנן נענה ונאמר‪ ,‬אם‬ ‫עבודתו בשב"ק תהא מתוך רתיחה בבחי' נפשי חולת אהבתך אזי כל 'גופו' ונפשו יעלו רתיחה‪ ,‬וכבר כבר לא יהיה‬ ‫רק 'ונתפשרתי' מלשון צונן ופושר‪...‬‬ ‫מסופר על הגה"ק הגרי"ז מבריסק זי"ע‪ ,‬כי בימי 'הרס עולם' נשאר בגפו עם חמשת בניו ושתי בנות )ה"ה הרבנית‬ ‫פיינשטיין והרבנית שיף(‪ ,‬לאחר שנלב"ע הרבנית עם שניים מצאצאיהם‪ ,‬והנה הרבנית שיף היתה שבורה עד דכדוכה של‬ ‫נפש מאחר שהיתה אז כבת ז' שנים‪ ,‬ומלאה 'געגועים' עזים לאמה ששחל"ח‪ ,‬רק 'מזכרת' אחת נשאר בידה 'שרשרת'‬ ‫שנותרה לפליטה מאמה ע"ה‪ .‬שרשרת זו קרועה היתה‪ ,‬וללבישה לא הייתה ראויה‪ ,‬רק הייתה ה'יתומה' מחזקת‬ ‫אותה ב'שימה כנגד הלב'‪ ,‬בלכתה בדרך בשכבה ובקומה‪ ,‬ובה היתה מתנחמת פורתא‪.‬‬ ‫אחר זמן‪ ,‬כשעסקני עולם הפעילו כל כוחם‪ ,‬הצליחו להשיג רשיונות להעלות את ה'רב' עם כל בני משפחתו‬ ‫לארץ הקודש‪ ,‬ואכן‪ ,‬אחר כל ההרפתקאי דעדו עליה‪ ,‬הגיעו דרך אניה בלב ים לחוף מבטחים בערש"ק ‪ 10‬דקות‬ ‫אחר שקיעת החמה‪ .‬כמובן שלא היה להם כל היתר לעלות ליבשה עם מיטלטליהם‪ ,‬כי הים דינו ככרמלית ואסור‬ ‫בטלטול‪ ,‬וכל אחד מהנוסעים לבש כל מה שיכול ללבוש וירד כך מהספינה‪ ,‬עתה נפל דבר‪ ,‬כיצד ינתקו ילדה קטנה‬ ‫כבת ז' מה'זכר' האחרון שנותר לו מאמה ע"ה‪ ,‬עד שנדמה היה כי לנתק אותה מאותה השרשרת הרי הוא כמנתק‬ ‫אותה בחייה מאמה‪ ...‬ומי יאמר לה ‪ -‬לאותה קטנה הממררת בבכי תמרורים‪ ...‬הלכות 'כרמלית' וטלטול בשבת‪,‬‬ ‫כשהדברים נוגעים לענייני נפשות‪ ,‬מכיוון שכך הוטל ה'תפקיד' על אביה ‪ -‬ה'רב'‪ ,‬וכך סיפרה הקטנה ‪ -‬לימים הרבנית‬ ‫שיף‪ ,‬אביה ניגש אליה ובאהבה וחמימות חיבק אותה‪ ,‬והאריך לתאר ולהפליג בשבח אותה השרשרת האהובה‪...‬‬ ‫ולאחר מכן הוסיף‪ ,‬אבל‪ ,‬השבת חביבה לנו עוד יותר‪ ,‬הרבה יותר מהשרשרת‪ ,‬ובזה הצליח לחמם את ליבה‪ ,‬וויתרה‬ ‫על השרשרת וכך ירדה מהאניה‪.‬‬ ‫וכך אמרה הרבנית‪ ,‬הבה נחשב חשבונו של עולם‪ ,‬וכי יש כח ב'מילים' לשכנע ילדה קטנה במצב כזו שתוותר‬ ‫על 'שטיק מאמע' )חטיבה אחת של אמה( שראתה באותה שרשרת‪ ...‬אין זה אלא שהאהבה והחמימות שהחדיר אבי‬ ‫הגדול לתוככי לבי לאהוב עד אין סוף את השבת ‪ -‬היא שגברה על שאר מיני האהבה‪ .‬הוסיפו לפרש עפי"ז בנוסח‬ ‫התפילה 'והנחילנו ה' אלוקינו באהבה וברצון שבת קדשך'‪ ,‬שעל ידי האהבה לשב"ק יזכה 'לנחול' אותה כראוי בכל‬ ‫פרטיה ודקדוקיה‪.‬‬ ‫לדידן ייאמר‪ ,‬כל אחד וה'שרשרת' שלו‪ ...‬הנסיון והקושי שלו שהוא קשור בו‪ ,‬עד שמרגיש שאינו יכול להתנתק‬ ‫מכך‪ ,‬עצתו להכניס בלבו אהבה יתירה לאביו אוהבו שבשמים‪ ,‬ובפרט ביום השב"ק‪ ,‬עד שתגבר האהבה להשי"ת על‬ ‫שאר האהבות והתאוות‪ ,‬ועי"ז יוכל להתנתק מכל דבקותו בעניינים שהם היפך הקדושה‪...‬‬ ‫יד‪ .‬בעת 'שיחתו' בישיבה סיפר הגה"צ רבי אליהו לאפיאן זצ"ל מה שראו עיניו בעת מלחמת העולם הראשונה‪,‬‬ ‫באותה שעה שלט הרעב בכל רחבי אירופה ‪ -‬ערים ועיירות‪ ,‬אלפים ורבבות רעבו ללחם כפשוטו‪ ,‬וסבלו בתמידות‬ ‫‪àé‬‬ ‫באר הפרשה ‪ -‬פרשת בראשית‬ ‫ממחסור ורעב נורא ואיום‪ ,‬באחת הערים נחלה נער קטן מרוב רעב ורזון‪ ,‬וכבר הגיע לשערי חולי נורא‪ ,‬והובהל‬ ‫לבית החולים כשמצבו הולך ומחמיר‪ ,‬באחד הימים הגיעה קבוצה מחבריו ללימודים לבקר את החולה‪ ,‬שאל הנער‬ ‫את אביו‪ ,‬מי הם הנערים הללו‪ ...‬שמע האב והחוויר‪ ,‬וכי עד כדי כך גבר חליו של הבן עד שהשפיע על ה'מח' וכבר‬ ‫אינו מכיר את חבריו הקרובים‪ ,‬התגבר האב על עצמו ואמר לו‪ ,‬הרי אלו חבריך לספסל הלימודים‪ ,‬ב'חיידער' אשר‬ ‫אתה לומד ‪ -‬שמה המה לומדים‪...‬‬ ‫כעבור שבוע נכנס לחדרו אחיו של החולה‪ ,‬שאל הבן את האב‪ ,‬מי הוא ואיזה הוא‪ ...‬גחן האב ובשקט לחש לאזני‬ ‫בנו כדי שלא ישמע האח‪ ,‬הרי זה אחיך‪ ...‬אחר שבוע נכנס האב‪ ,‬ושאל הבן את אביו ‪ -‬מי אתם‪ ...‬או אז נבהל‬ ‫האב‪ ,‬הליט פניו בשתי ידיו ובכה כנער קטן‪ ,‬מאין הפוגות ‪ -‬מה אירע לך בני יקירי‪ ,‬הרי אני אביך מולידך וכי כל‬ ‫כך חלית עד שאינך מכיר אותי‪ ...‬ע"כ המעשה‪.‬‬ ‫הוסיף ר"א‪ ,‬הרי לנו כי אחת התוצאות הקשות מרעב ומחסור הוא שמשפיע על האדם עד כדי איבוד הכרתו‬ ‫את קרוביו‪ ,‬ואינו מכיר אפילו את אביו מולידו‪ ,‬והנה‪ ,‬כל בר ישראל בנוי מגוף ומנשמה‪ ,‬כמו שהמחסור לגוף יכול‬ ‫להחלותו עד כדי כך‪ ,‬כך בענין הנשמה על האדם להזין אותה בלחם ומזון ‪ -‬מזון הראוי לה‪ ,‬ג' תפילות ביום‪ ,‬עסק‬ ‫התורה‪ ,‬וכל מידה נכונה‪ ,‬ובאם ח"ו ח"ו לא יתן לה מזונה‪ ,‬תסבול הנשמה מרעב ומחסור ותחלש עד מאד‪ ,‬עד‬ ‫שח"ו תפסיק להכיר את אביה שבשמים‪...‬‬ ‫נוסיף ונאמר ב'זו ואין צריך לומר זו'‪ ,‬כשם שלגבי 'משל' חולי הגוף‪ ,‬שמי שלא די שאינו מזין את גופו כראוי‬ ‫אלא הוא מוסיף להכניס בו מאכלים מסוכנים )רעילים(‪ ,‬בוודאי שגופו ל"ע יחלש עד אין סוף‪ ,‬אף בענין ה'נשמה' אם‬ ‫מזין אותה במזון מסוכן‪ ,‬כשאינו שומר עצמו בקדושה וכיו"ב‪ ,‬אז הוא 'מזיק' לנשמתו עד אימה‪ ,‬ויאבד כל הכרת‬ ‫דבר שבקדושה‪.‬‬ ‫כיו"ב ייאמר בכל מעלי שימשא בערב שבת קודש‪ ,‬כשהשבת פורשת כנפיה על העולם ו'לכה דודי לקראת כלה'‪,‬‬ ‫אבינו שבשמים בא להשרות שכינתו עלינו‪ ,‬ואומר לכל אחד מאתנו‪ ,‬בני יקירי‪ ,‬ימות החול עברו עליכם איך שעברו‪...‬‬ ‫כשח"ו לא הזנתם את הנשמה כראוי‪ ,...‬וכביכול אינכם מכירים אותי‪ ,‬עתה בא יומא דנשמתא‪ ,‬חזרו להיות בני חביבי‪.‬‬ ‫וכידוע ביאור צדיקים )בני יששכר ועוד( בדברי הגמרא 'גוי ששבת חייב מיתה' )סנהדרין נח‪ ,(:‬כי השבת הינה 'שרביטו‬ ‫של מלך' והמשתמש בשרביטו של מלך חייב מיתה‪ ,‬וזהו ב'גוי'‪ ,‬אבל בני ישראל הם בנים של המלך‪ ,‬ובני המלך‬ ‫מותרים להשתמש בשרביטו‪ ,‬נמצינו אומרים שבשבת ניכר שאנו בנים למקום‪ ,‬והבנים צריכים להכיר את אביהם‪,‬‬ ‫יכיר את אביו שבשמים ‪ -‬כאפ זיך צוריק‪ .‬ע"י מזון נכון לנשמה‪ ,‬בעסק התורה התפילה‪ ,‬התדבקו בה' ע"י שירה‬ ‫וזמרה למלך א‪-‬ל חי וקיים‪.‬‬ ‫טו‪ .‬נודע מה שאמרו חז"ל )שבת י‪' (:‬מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה‪ ,‬ואני מבקש ליתנה לישראל‪ ,‬לך והודיעם'‪,‬‬ ‫וקשה‪ ,‬א‪ .‬מהו שאמר 'מתנה טובה' וכי יש מתנה שאינה טובה‪ .‬ב‪ .‬מה ענין לך והודיעם‪ ,‬מדוע צריך להודיע‪.‬‬ ‫ושמעתי לבאר בהקדם משל שנשא פמ"מ הגה"צ רבי שמעון שפיצער שליט"א‪ ,‬איש כפרי היה דר בכפר נידח‬ ‫מאד‪ ,‬באחד הימים הוצרך האיש ל'ארון' להניח בו חפציו המועטים‪ ,‬והרי בכפר אין להשיג ארונות‪ ,‬לכן נסע לעיר‬ ‫הגדולה‪ ,‬משהגיע לראשונה בחייו ל'עיר' נגלה לפניו עולם חדש ומופלא‪ ,‬מה שלא ראה מעולם‪ ,‬וראה שם מכונות‬ ‫משוכללות שמעולם לא ראה )מכונת כביסה‪ ,‬פרידז'עדער וכיו"ב(‪ ,‬ולפתע נתקל במכונה משונה‪ ,‬מעין קופסא לבנה‪ ,‬עם דלת‬ ‫זכוכית ושלל כפתורים עליה )והיא היתה מכונת כביסה הטובה והחדשה ביותר(‪ ,‬ולא ידע ולא הבין מה היא‪ ,‬אבל היה נראה‬ ‫לו שהיא ראויה לשמש לו כארון‪ ,‬שהרי אפשר להניח דברים וחפצים הן מעליה והן בתוכה‪ ,‬לכן רכש אותה בשמחה‬ ‫רבה‪ ,‬והביאה לביתו שבכפר‪ ,‬ושמח שיש לו ארון חדש ומיוחד‪ ...‬לימים אירח בביתו ידיד נעורים הדר בעיר‪ ,‬הידיד‬ ‫ראה שחברו זה משתמש בארון הלזה‪ ..‬ועיניו נפערו למראה הארון המשונה‪ ,‬שאלו הידיד מה האי‪ ,‬ענה הכפרי‪,‬‬ ‫ארון יפה ומיוחד שקניתי בעיר‪ ,‬שאלו הידיד )כי רצה להביא את ידידו מארחו לידי הכרה והבנה בטעותו ובבערותו( וכי לא ראית‬ ‫שיש כאן דלת מזכוכית‪ ,‬וגם יש עור תוף המסתובב בתוככי הארון‪ ,‬התבלבל הכפרי‪ ,‬אבל מיד התעשת וענה ואמר‪,‬‬ ‫כנראה מטרת התוף המסתובב שיוכלו להוציא בנקל את החפצים הנמצאים בתוכו‪ ,‬אמר לו הידיד ומה הבנת ‪-‬‬ ‫מדוע יש כפתורים בחלק העליון של הארון‪ ,‬וגם שמא תוכל לומר לי מהו החוט שהיה יוצא מהארון שנראה‬ ‫שמתחבר לקיר ‪ -‬לשם מה ישנו ב'ארון' שלך‪ ,‬הכפרי החל להתרגז על ידידו‪ ,‬ואמר לו ‪ -‬ידידי הנאמן עזוב‪ ,‬מדוע‬ ‫הנך מחפש 'בעיות' ‪ -‬לאמור אלי כי אפשר לעשות כך בארון הלזה ואפשר לעשות כך ‪ -‬העיקר שהוא משרת אותי‬ ‫נאמנה‪ ,‬יש בידי אפשרות להניח עליו וכן בתוכו את חפצי‪ ...‬הנח לנפשי‪ ,‬מה הנך רוצה ממני‪.‬‬ ‫באר הפרשה ‪ -‬פרשת בראשית‬ ‫‪áé‬‬ ‫אמר לו הידיד‪ ,‬לזאת אסכים‪ ,‬אבל בתנאי שתתן לשאול אותך עוד שאלה אחת ודיי‪ ,‬הגידה נא כמה שלמת על‬ ‫הארון‪ ,‬אמר לו ‪ 4-5‬אלפים‪ ,‬שאלו הידיד‪ ,‬הרי מחיר זה מופרז מאד‪ ,‬והרי ארון ניתן לקנות בכמה מאות‪ ,‬ובע"כ שיש‬ ‫כאן משהו המעורר מחשבה‪ ,‬והיית צריך להבין שיש כאן שימוש חשוב ומועיל הרבה יותר מסתם ארון‪...‬‬ ‫עפי"ז יתבאר היטב אומרם מתנה טובה יש לי בבית גנזי שבת שמה ולך והודיעם‪ ,‬כי הנה השבת בכוחה לכבס‬ ‫‪é‬ב‪õ‬רית'[‪,‬‬ ‫את נשמת איש היהודי ]וכלשון הפיוט 'כי אשמרה שבת' מאת רבינו האבן עזרא ‪' -‬על כן אכבס בו לבי ְ ִ‬ ‫לחדש אותו לגמרי ברוח ובגשם‪ ,‬ובא זה האיש ולוקח ממנה שפע גשמי ‪ -‬לאכול ולשתות ולנוח‪ ,‬והרי הוא כנוטל‬ ‫מכונה בעלת ערך גבוה מאד ומשתמש בה לצורך הכנסת כמה חפצים‪ ,‬וכאשר נשאל אותו‪ ,‬הגידה נא‪ ,‬וכי עבור‬ ‫זה הוצרכו לתת לנו 'מתנה טובה' ‪ -‬מבית גנזיו עד עולם שפל זה‪ ...‬שבת שהיא שמא דקודשא בריך היא ‪ -‬רזא‬ ‫דשבת דאתאחדת ברזא דאחד ‪ -‬ביני ובין בני ישראל‪ ,‬וכל מה שנעשה בעולמות עליונים ביום זה‪ ,‬ובא האיש ואומר‬ ‫לנו ‪ -‬איני יודע מה אתה רוצה ממני‪ ,‬טוב לי ונח לי‪ ,‬הנני משתמש במתנה זו לצרכי‪ ,‬אין לך טפשות גדולה מזו‪,‬‬ ‫שוטה המאבד מה שנותנים לו‪ ...‬לזה אנו באים כאותו ידיד לעורר‪ ,‬אנא‪ ,‬אל תעשה כן‪ ,‬בין תבין שהשבת היא‬ ‫מכונת כביסה הטובה בעולם‪ ,‬כל השומר שבת כהלכתו מוחלין לו על כל עוונותיו‪ ,‬ואם ישתמש בה כראוי יהיה לו‬ ‫בו תועלת פי כמה וכמה‪ ,‬נעשה שותף למעשה בראשית‪ ,‬יכול להגיע לידי 'נותנין לו משאלות לבו'‪ ,‬נחלה בלי‬ ‫מיצרים‪ ,‬למקור הברכה‪ ,‬חלילה לנו מהיות כאותו כפרי שבזבז מתנה טובה זו עבור כמה נארישקייטן )שטויות(‪.‬‬ ‫ובזה יתיישבו ב' התמיהות‪ ,‬כי אכן המתנה היא טובה ‪ -‬לא בהשגות קטנות‪ ,‬אלא טובה מרובה יש בה‪ ,‬ולכן הוא‬ ‫'מודיענו' כדי שנדע להשתמש בה כראוי וכיאות‪ ,‬לא רק למאכל ומשתה ותו לא מידי‪.‬‬ ‫טז‪ .‬הנה איתא בגמ' )כתובות קג‪ (.‬שרבינו הקדוש לאחר הסתלקותו היה נגלה בכל ליל שב"ק לבני ביתו כשהוא נראה‬ ‫כאדם חי ממש‪ ,‬וכמו שציין הגאון רבי עקיבא אייגער זצ"ל ב'גליון הש"ס' לדברי ה'ספר חסידים' )סימן תתשכז(‬ ‫שכתב והיה נראה בבגדי חמודות שהיה לובש בשבת‪ ,‬ופוטר את רבים בקידוש היום‪ ,‬ולא כשאר מתים שהם חפשים‬ ‫ממצוות כי צדיקים חיים ופוטרים בקידוש‪ ,‬וצריך ביאור‪ ,‬מדוע רק רבינו הקדוש זכה לזה מה שלא מצינו כן בשאר‬ ‫התנאים הק'‪ ,‬גם צ"ב‪ ,‬מדוע היה התגלות זו רק בליל שב"ק ולא בזמן אחר‪.‬‬ ‫ומבאר הגה"ק ה'בן איש חי' זי"ע )בן יהוידע שם( 'כי השי"ת אינו מקפח שכר כל בריה‪ ,‬ומצינו )שם קד‪ (.‬שכל החכמים‬ ‫שבדורו השתדלו להתפלל בעדו שלא ימות והרבו תפלות ותחנונים ובכיה‪ ,‬ועינו עצמן בתענית בקיבוץ רב מה שלא‬ ‫עשו בשום דור כמותם בעבור צדיק שבדור‪ ,‬ואע"פ שסוף דבר נצחו אראלים את המצוקים ונפטר רבינו הקדוש‪,‬‬ ‫לא קפח השי"ת שכרם ונתן רשות בגוף ממש כדי שבזה לא יהיה נפסק השפע שהיו בני דורו נשפעים בחייו בזכותו'‪,‬‬ ‫כי עיקר ההפסד בהסתלקות הצדיק הוא שנפסק השפע שהיה בזכותו‪' ,‬משא"כ עתה שהוא בא לעוה"ז ויושב בין‬ ‫החיים אינו נחשב שנסתלק מן העולם‪ ,‬ואז גם אותו השפע שהיו נשפעים ממנו בהיותו בחיים ממש אינו מסתלק'‪.‬‬ ‫ובזה מבואר היטב מדוע היה בא לעוה"ז דייקא בליל שב"ק‪ ,‬כי אז הוא זמן השתלשלות השפע וירידתו לעולם עבור‬ ‫כל ימות השבוע‪.‬‬ ‫ונמצינו למדים כי בשבתות אלו של 'זמן החורף' הבעל"ט כאשר השב"ק מקדמת לבוא ‪ -‬אנו זוכים בחסדי ה'‬ ‫לי"ג שעות לערך שכל השערים פתוחים לרווחה‪ ,‬וכל הרוצה ליטול יבוא ויטול‪...‬‬ ‫מעתה 'בואו חשבון'‪ ,‬יתבונן כל אחד בעצמו ובסדר יומו היאך עובר עליו ליל שב"ק‪ ,‬אותו הלילה שכיום יאיר‬ ‫לגודל קדושתו ואורו‪ ,‬כמה שעות מנצל הוא להתרומם בקדושת השבת בתורה ועבודה ושירות ותשבחות לקל אשר‬ ‫שבת ברא‪ ,‬וכמה שעות עוברים לבטלה ח"ו‪...‬‬ ‫סיפר הגה"צ רבי יענק'לה גלינסקי זצ"ל במתק לשונו‪ ,‬פעם נכנסתי אל הקצב דמתא לקנות בשר‪ ,‬והנה כל האטליז‬ ‫בוקה ומבולקה‪ ,‬הארונות והשולחנות מוזזים לקרן זווית‪ ,‬ממש 'ונהפוך הוא'‪ ...‬הקצב ועוזריו רוכנים על הארץ ובודקים‬ ‫בחורים ובסדקים‪ .‬שאלתי מה אירע‪ ,‬וספרו לי שה'עזר כנגדו' של הקצב הגיעה לאטליז לסייע‪ ,‬והסירה מעל ידה‬ ‫את טבעת היהלום ששוויה מסתכם בהון עתק‪ ,‬ועתה‪ ,‬שוד ושבר‪ ,‬הטבעת נעלמה‪ ,‬והכל עסוקים בחיפוש אחריה‪.‬‬ ‫יצאתי החוצה והבחנתי בחתול היושב בתוך פח האשפה ועוסק ב'ליקוט עצמות' ובאכילת שיירי בשר שנזרקו‬ ‫מהאטליז אל הזבל‪ ,‬לפתע נגלה לנגד עיני איך שהחתול מגביה חפץ נוקשה‪ ,‬ממשמש בו ומריח אותו מכל צדדיו‪,‬‬ ‫ואז משליך אותו ושב לנבור בתוך הפח‪ ,‬הסתכלתי היטב וראיתי שהיה זה הטבעת בכבודה ובעצמה‪ .‬רציתי לזעוק‬ ‫אל החתול‪ ,‬אוי טיפש שכמותך‪ ,‬היה בידך טבעת יקרה אשר בדמי שוויה היית יכול לקנות בשר ערב ומשובח‬ ‫שיספיק לך לכל 'אריכות ימים ושנים'‪ ,‬והשלכת אותו כי היה עדיף לך בשר סרוח‪ ...‬אך כך הוא טבעו של חתול‪,‬‬ ‫וסיים רבי יענק'לה את דבריו‪ ,‬אכן אנחנו בני אדם שיש בנו דעת‪ ,‬אל נשליך טבעת יהלום עבור בשר סרוח‪...‬‬ ‫‪âé‬‬ ‫באר הפרשה ‪ -‬פרשת בראשית‬ ‫‪øéáòîä ìë' (.æé ä"ø) ì"æç åøîàù äî éô ìò øåàéáä àìæà‬‬ ‫עזר כנגדו ‪ -‬ה'עזר' הוא על ידי הקמים עליו 'כנגדו'‬ ‫‪äëéî) øîàðù ,åéòùô ìë ìò åì ïéøéáòî åéúåãî ìò‬‬ ‫‪úåéä áåè àì íé÷åìà 'ä øîàéå' ,(çé á) ïúùøôá‬‬ ‫‪øáåòù éîì ïåò àùåð éîì ,'òùô ìò øáåòå ïåò àùåð' (çé æ‬‬ ‫‪øàéá ,'åãâðë øæò åì äùòà åãáì íãàä‬‬ ‫‪ä"á÷ä äéä íéòùø ïéá íåìù äéä åìéàù àöîð ,'òùô ìò‬‬ ‫‪íã÷äá (ú÷òæ ä"ã àøéå) ò"éæ 'äîìù úøàôú'ä ÷"äøä‬‬ ‫‪ìò äøåîòå íåãñ ú÷òæ äáøù øçàî êà ,íäì ìçåî‬‬ ‫‪äáø éë äøåîòå íåãñ ú÷òæ' (ë çé ïìäì) øîàðù äî‬‬ ‫‪,ãåàî åãáë íäéàèç øàù àìéîî ,äæì äæ úåòùøá åâäðù‬‬ ‫‪ú÷òæ' åäî .à ,øåàéá êéøöå ,'ãàî äãáë éë íúàèçå‬‬ ‫‪.'ïåòä úà úàùì ä"á÷äì àùîä ãáë ìåëéáë'ù‬‬‫‪.íù äúéä 'ä÷òæ' åæéà ùøôúð àìù ,'äøåîòå íåãñ‬‬ ‫‪íà àåìä' ïé÷ì ä"á÷ä øîàù äî ùøôúé äæ êøãáå øåîàù äî àéä àéä äøåîòå íåãñ ú÷òæ äøåàëì .á‬‬ ‫‪éðà íéøçàì áéèéú íàù ¯ (æ ã) 'úàù áéèéú‬‬ ‫‪.ïåùìä ìôë åäî ë"àå ,ãàî äãáë éë íúàèç‬‬ ‫לדידן ייאמר‪ ,‬ליל שב"ק הוא ה'טבעת קידושין'‪ ,‬בו מקדש השי"ת את עמו באהבה רבה ובאהבת עולם‪ ,‬וכמו‬ ‫שאומרים בתפילה 'אתה קדשת' )כמבואר במטה משה סי' תנ(‪ ,‬הבה נזהר שלא להשליך את הטבעת היקרה‪ ,‬ותחתיה‬ ‫להתעסק בבשר סרוח‪ ...‬בהבלי העולם‪...‬‬ ‫שמא תאמר 'השינה משובחת'‪' ...‬שינה בשבת תענוג' )ילקוט ראובני פרשת ואתחנן(‪ ,‬אך כבר אמר הגר"א מווילנא זצ"ל‬ ‫)הובא בריש ספר 'דברי אליהו'( שדייקו חז"ל בלשונם ואמרו 'שינה בשבת תענוג'‪ ,‬להורות שהשינה בשבת תהא כמו הקינוח‬ ‫שאוכלים בסוף הסעודה לענג את הגוף‪ ,‬ואם ירבה במיני מתיקה יבוא להקיא את כל מה שאכל‪ ,‬והכי נמי אל ירבה‬ ‫בשינה‪) ...‬ועאכו"כ שאין 'עניין' לישון מהשעה תשע בערב ועד‪(...‬‬ ‫הגה"ק ה'בן איש חי' זי"ע נשא משלו לשני ידידים אשר לא מצאה ידם כדי פרנסתם‪ ,‬ונמלכו בדעתם שאין מנוס‬ ‫אלא מלחזר על הפתחים ולבקש מיני מאכל להביא טרף לביתם‪ ,‬בלילה נפגשו והראו זה לזה את ה'שלל' אשר‬ ‫הצליחו לאסוף‪ ,‬אך בעוד שהראשון הצליח בקושי לאסוף שיירי מאכל ולחמים קשים אשר בקושי ניתן להכניסם‬ ‫לפה ‪ -‬השני מילא סלים מלאים בכל טוב בשר ודגים וכל מטעמים‪ ,‬שאל ה'לא‪-‬יוצלח' את רעהו‪ ,‬כיצד הצלחת‬ ‫יותר ממני‪ ,‬והרי הסתובבתי במשך שעות ארוכות ולא עלתה בידי‪ ,‬הגידה לי מה 'סוד' הצלחתך‪ ...‬נענה לו חברו‪,‬‬ ‫חיזרתי על הפתחים רק זמן מועט‪ ...‬אלא שדפקתי על הדלתות בשעה שהבעלי בתים עומדים לאכול סעודתם‪ ,‬בעוד‬ ‫שהשולחנות מלאים כל טוב‪ ,‬ונתנו לי מלוא חפניים מהשפע אשר היה מונח לפניהם על השולחן‪ ,‬אבל אתה הלכת‬ ‫שלא בזמני הסעודות‪ ,‬בזמן שכבר לא היו השולחנות ערוכים‪ ,‬וממילא לא היה להם להעניק לך אלא משיירי‬ ‫הסעודות‪...‬‬ ‫כעין זה כך הוא גם בהשפעות הניתנים מן השמים לכל המבקש ודורש‪ ,‬שאם כי בוודאי תמיד 'הדלת פתוחה'‪,‬‬ ‫אך בליל שב"ק הוא שעת הכושר לבוא לבקש 'נדבה' שכן אז מוכנים כל ההשפעות הטובות‪ ,‬ומעניקים ונותנים בעין‬ ‫יפה מאשר 'מונח על השולחן'‪ ,‬אכן המבקש רק בימות השבוע הרי כביכול אין השפע מונח אלא נותנים לו רק‬ ‫מה'שיריים'‪...‬‬ ‫מה יעשה האדם 'וחי'‪ ,‬אך מסופר על 'סוחר' שעברו על 'עסקיו' עתים וזמנים קשים עד שמטה ידו ועמד בפני‬ ‫פשיטת רגל‪ ,‬מכיוון שכך הזכיר עצמו לברכה אצל הרה"ק ה'ישמח ישראל' זי"ע‪ ,‬הרה"ק שידע שהלה פותח חנותו‬ ‫בשבת והכיר בו שאם יאמר לו לסגור חנותו בשבתות לא ישמע לו‪ ,‬בתירוץ שביום זה מתרבים הקונים‪ ,‬על כן‬ ‫'הציע' לו‪ ,‬ברצוני לחתום על 'שותפות' עמך‪ ,‬התסכים לכך‪ ...‬הלה שמח מאוד על הזכיה הגדולה להיות שותף עם‬ ‫הרבי‪ ,‬והסכים‪ ,‬אמר הרה"ק‪ ,‬א"כ הבה נערוך שטר כתוב וחתום בו הנך מקנה לי שביעית מכלל החנות בקנין גמור‬ ‫)בערך כ‪ ,(15%-‬וכן עשו‪ ,‬אז אמר לו הרבי‪ ,‬אם אנכי בעלים על שביעית מהחנות‪ ,‬א"כ בדין הנני דורש שתסגור את‬ ‫החנות ביום השביעי‪.‬‬ ‫עפי"ז יש לפרש בלשון הכתוב )שמות כט‪-‬י( 'ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך‪ ,‬ויום השביעי שבת לה' אלוקיך'‪,‬‬ ‫שכך אמר הקב"ה להם לישראל‪ ,‬הרי אני 'שותף' עמכם‪ ,‬ויום השביעי 'שלי' הוא‪ ,‬אם אכן תתנו לי את יום זה‬ ‫להתנהג בו כרצוני‪ ,‬לקדש את כל היום בתורה ותפילה ועבודת ה' ‪ -‬שיהא 'יום קדוש הוא מבואו ועד צאתו'‪ ,‬אזי‬ ‫אשפיע עליכם כל מילי דמיטב לשאר ימות השבוע שהם 'שלכם'‪ ,‬ותזכו ל'עשית כל מלאכתך'‪ ...‬ועד"ז‪ ,‬אם 'ישקיע'‬ ‫בליל שב"ק שיהיה כולו קודש להשי"ת‪ ,‬יזכה ל'מיניה מתברכין כל יומי שתא'‪...‬‬ ‫באר הפרשה ‪ -‬פרשת בראשית‬ ‫‪ãé‬‬ ‫‪åøîà øáëå .åéàèç ìò ä"á÷ä åì ìåçîé àìéîîå ,'òùô‬‬ ‫‪ïé÷ øîà ë"çàù àìà ,äéìò êì çìñàå êúàèç àùà‬‬ ‫‪ïúôøç ïéòîåù íéáìåò ïðéàå ïéáìòðä' (:åì ïéèéâ) ì"æç‬‬ ‫)‪éçà úà éúâøäù úîçî' ¯ 'àåùðî éðåò ìåãâ' (âé íù‬‬ ‫‪ ïéøåñéá ïéçîùå äáäàî ïéùåò ïéáéùî ïéàå‬יז ‪ïäéìò‬‬ ‫)‪úà àåùðì íéîùá íéîçø øøåòì éøæò àåáé ïéàî (ìáä‬‬ ‫‪ùîùä úàöë åéáäåàå (àì ä íéèôåù) øîåà áåúëä‬‬ ‫‪íé÷åìà 'ä øîàéå' øîàðù äî ùøôì ùé äúòîå .'éðååò‬‬ ‫‪ 'åúøåáâá‬יח‪(ù"ééò ,ïéáìòðä ä"ã íù à"ç) à"ùøäîä ùøéôå ,‬‬ ‫‪êëù ,'åãâðë øæò åì äùòà åãáì íãàä úåéä áåè àì‬‬ ‫‪øúñð ïéàå' (æ èé íéìéäú) øîàð äéìòù ùîùä åîë éë‬‬ ‫‪íà éë åãáì íãàä úåéä áåè àì ,íé÷åìà 'ä øîà‬‬ ‫‪íâ øîàéé êë íìåòä ìëá äîçä úìùîîù ¯ 'åúîçî‬‬ ‫‪øàáîå ,åãâðë øæò åì äùòà ïë ìò ,øôëúé äîá àèçé‬‬ ‫‪íéòîåù íéáìåò íðéàå íéáìòðä åìà 'åéáäåà' éáâì‬‬ ‫‪äùòà ì"ø] åãâðë äéäé åøáçù äî ¯ øæòä äæ ,ì"äæá‬‬ ‫‪,ì"ø' ,'åúîçî øúñð ïéà'ù íéáéùî íðéàå íúôøç‬‬ ‫‪,òùô ìò øáåò äéäéå [åãâðë äéäé ãçàù éãé ìò øæò åì‬‬ ‫‪åìéà ,òãé ïàëîå ,'äìùîîå úåëìî äøåúä åì úðúåðù‬‬ ‫‪.àèç øùà ìò ä"á÷ä åì ìåçîé êëìå‬‬ ‫‪äîëå ,åúåà åæéáå åôøçù øçàì åì ùé íéøéáë úåçåë‬‬ ‫‪íéøòöî ,åá íéòâåô íàù ,úòã íãàì ãîìì äæ ìëå‬‬ ‫‪,'åúìùîîå åúåëìî'á äúò ìåòôì ìåëé úåøåöðå úåìåãâ‬‬ ‫‪äæ ïéàù ìéëùéå ïéáé ,á"åéë ìëå åúåà íé÷éæî åà‬‬ ‫‪ äæë ìâåñîå øéãà ïîæ ìöðì åùàøá åéðéò íëçäå‬יט‬ ‫‪çìù ïë ìò ,åúåëæìå åì øåæòì äöåøù 'ä úàî àìà‬‬ ‫‪ åì ÷å÷æù øáã ìëá úåàìôð úåòåùéá‬כ‪.‬‬ ‫‪ìò øáåò' úåéäì úåøùôà åì äéäúù éãëá '÷éæî' åúåà‬‬ ‫יז‪ .‬ומפרש רש"י )שבת פח‪ :‬ד"ה עושין( 'שמחים ביסורים' ‪ -‬על עליבה הבאה עליהם‪ ,‬ונראה כי דעתו שמה שאמרו‬ ‫שמחים בייסורים שייך להאמור מקודם 'הנעלבים ואינם עולבים שומעים חרפתם ואינם משיבים'‪ ,‬והוסיפו חז"ל‬ ‫לאמור 'שמחים בייסורים'‪ ,‬כלומר שהם שמחים בכל העלבונות שספגו ומקבלים אותם באהבה‪ ,‬כי גדול מעלת קבלת‬ ‫הבזיונות להיות מ'אוהביו כצאת השמש בגבורתו'‪.‬‬ ‫יח‪ .‬חידוש נפלא של הרה"ק ה'שפת אמת' זי"ע )פסחים סו‪ :‬ד"ה כל שכועס( שהנה אמרו שם בגמ' 'כל שכועס אפילו‬ ‫פוסקין עליו גדולה מן השמים מורידין אותו‪ ,‬מנלן מאליאב שנאמר )שמואל א' יז כח( ויחר אף אליאב בדוד' וגו'‪,‬‬ ‫והנה מבואר בכתוב )שמואל א' טז( שאמר הקב"ה לשמואל הנביא למשוח את אחד מבני ישי למלך‪ ,‬ועל כל אחד‬ ‫מהבנים נאמר 'לא בזה בחר ה''‪ ,‬ואילו לגבי אליאב כתיב )שם ז( 'ויאמר ה' אל שמואל אל תביט אל מראהו ואל‬ ‫גבה קומתו כי מאסתיהו'‪ ,‬ומשמע שעד עתה אהב אותו ופסק עליו גדולה להיות מלך ישראל אך מאס בו מחמת‬ ‫שכעס‪ ,‬והרי שכל הכועס מפסיד את הגדולה שנגזר עליו‪ .‬והקשה ה'שפת אמת'‪ ,‬אם כן מדוע זכה דוד במלוכה‬ ‫שהיתה אמורה להיות לאליאב‪' ,‬וצריך לומר‪ ,‬דכן הוא המידה‪ ,‬דזה שכעס עליו שלא כדין יזכה בגדולה המסתלקת‬ ‫ממנו'‪ ,‬כלומר שמי שכועסים עליו זוכה לעצמו במה שהיה מוכן למי שכעס עליו‪.‬‬ ‫כה איתא ב'מאירי' )גיטין לו‪' (:‬הנעלבין ואינן עולבים שומעין חרפתן ואין משיבין עושין מאהבה ושמחין ביסורין‬ ‫עליהן הכתוב אומר )שופטים ה לא( ואוהביו כצאת השמש בגבורתו' ומבאר מה המשל והדמיון ל'שמש'‪ ,‬כי מצינו‬ ‫בפרשתן שמתחילה נבראו החמה והלבנה בגודל שווה‪ ,‬וכדכתיב )א טז( 'ויעש אלוקים את שני המאורות הגדולים'‪,‬‬ ‫עד שקטרגה הלבנה ש'אין שני מלכים משתמשים בכתר אחד'‪ ,‬אמר לה הקב"ה לכי ומעטי את עצמך‪ ,‬וזהו שנאמר‬ ‫)שם( 'את המאור הגדול לממשלת היום ואת המאור הקטן לממשלת הלילה'‪ ,‬נמצא שהלבנה באה לקטרג בכדי‬ ‫'להשפיל' ולהקטין את השמש‪ ,‬סוף דבר‪ ,‬החמה נשארה כמות שהיתה והיא 'יוצאת בגבורתה' ואילו הלבנה הפסידה‬ ‫ונתמעטה‪ ...‬ועל דרך זה דימו חז"ל את מי שעולבים בו ומחרפים אותו‪ ,‬אל יפול רוחו בקרבו‪ ,‬אלא ידע שסוף דבר‬ ‫הוא ישאר במעמדו ובצדקתו וכצאת השמש בגבורתו‪ ,‬ואילו אותו מקטרג ומעליב יפסיד כדוגמת הלבנה‪...‬‬ ‫יט‪ .‬פעם בא שר אחד מאחורי חלונו של הרה"ק רבי מרדכי מטשערנאביל זי"ע והתלוצץ נוראות מהרה"ק ועבודתו‬ ‫בקודש‪ ,‬נענה הרה"ק ואמר הנה כתיב )משלי ג לד( 'אם ללצים הוא יליץ'‪ ,‬ויש לבאר כשהם הרשעים מתלוצצים‬ ‫מאתנו‪ ,‬עי"ז 'הוא' ‪ -‬הקב"ה 'יליץ' ‪ -‬לשון מליצה שהקב"ה ימליץ עלינו טובה )הובא ב'ליקוטי תורה' תנ"ך(‪.‬‬ ‫ואפשר להוסיף‪ ,‬כי בדרך כלל אנו מבקשים שהמלאכים ימליצו עלינו טובה כמו שאנו אומרים 'אם יש עליו‬ ‫מלאך מליץ'‪ ...‬אמנם‪ ,‬כאשר האדם זקוק להמתקה חזקה‪ ,‬אז יגלגל הקב"ה לפתחו בושה נוראה ואז ממילא הקב"ה‬ ‫בעצמו ימליץ עליו טוב‪.‬‬ ‫וכן כתב המלבי"ם )תהלים סט יג( וז"ל‪ ,‬בעת שישיחו בי יושבי שער‪ ,‬ושותי שכר עושים ממני נגינות להתלוצץ‪ ,‬בעת‬ ‫ההיא 'אני תפלתי לך'‪ ,‬כי העת הזאת שהם מתלוצצים עלי היא 'עת רצון'‪ ,‬ובעת ההיא תפלתי‪' ,‬אלוקים ברב חסדך ענני'‪.‬‬ åè ‫ פרשת בראשית‬- ‫באר הפרשה‬ ìëä åéä àìéîî ïéãä úãéîá ÷ø âäåð ä"á÷ä äéä ‫ עולם חסד יבנה‬- ‫תחילתה גמילות חסדים‬ ,'ïéãä úãéîá' íä óà âåäðì àøåáäî ìåëéáë íéãîì íéîùä úà íé÷åìà àøá úéùàøá' ,(à à) ïúùøôá ùéà äéä àìå ,åäòø íò íéãñç ìîåâ ùéà äéä àìå æîåøä) 'ä àøá øîàð àìå ,é"ùøáå ,'õøàä úàå 'íé÷éãö' úåéøáä ìë åéäù àöîðå ,åìùî äîåàî øúååîä úãéîá åúàøáì äáùçîá äìò äìçúáù ,(íéîçøä úãéîì ïéá'á äæì äæ 'íéòùø' êà ,íå÷îì íãà ïéáù íéðééðòá íìåòä ïéàù äàø ,(ïéãä úãéîì æîåøä 'íé÷åìà' øîàð ë"òå) ïéãä éë ,‫ כא‬íéé÷úäì éåàø åðéà äæë íìåò ïëàå ,'åøáçì íãà åðééäå ,ïéãä úãîì äôúùå íéîçø úãî íéã÷ä ,íéé÷úî ìò ,íéãñç úåìéîâ éãé ìò àåä åîåé÷å íìåòä úãéîò øå÷îå) 'íéîùå õøà íé÷åìà 'ä úåùò íåéá' (ã á) áéúëã åãñçá âäåð' àåäå ,íéîçøä úãéî úà ä"á÷ä óúéù ïë ä"ã) 'ïåùîù òøæ' ÷"äôñá äù÷äå .(åè áé ø"áá àåä íéøáãä íéëéøö íä íâù íééç úåçøà ìëä åòãé ïòîì ,'øåã ìë úà àøåá ä"á÷ä ïëà äéä åìéà éë ,(äùòð ô"ò ùøãîá .úìåæä éôìë íéîçøä úãéîá âåäðì äîò óúùî äéä àìå ,ïéãä úãéîá ÷øå êà íìåòä ãéîå óëéú ùéðòäì àøåáä úâäðä äúéä ,íéîçøä úãéî äùåìù ìò' åðéðù éøäù ,øîåì ùéå ,åðåùì úà ÷éúòðå àì àìäù) 'ïéãä øîåç ìëá' àèçá ìùëðù éî ìë úà ,íéãñç úåìéîâ åäééðéî ãçå ãîåò íìåòä íéøáã éàåøá ìë øàù åéä àìéîîå ,(íéîçøá ììë âäåð ä"á÷ä äéä àåä äî ¯ ÷áãú åáå 'åëå åéëøãá úëìäå' ïðéøîà ãåòå ãöéë íäéðéòá íéàåø åéä éøäù ,àåèçì íéàøééúî íìåò ä"á àøåáä íàå ,'íéãñç ìîåâ äúà óà íéãñç ìîåâ 'ïéãä úîéàî'å ,åðåöø ìò øáåòù éî úà ùéðòî ä"á÷ä äéä àì íìåòä úàéøáá íéîçøä úãéî óúùî äéä àì äåîú ë"àå ,íðå÷ ïåöø äàøéáå äîéàá íéùåò íìåë åéä âäðúî åðéà ä"á÷ä óà éøäù ,íéãñç ìîåâ íãà íåù ,ïéãä úãéîá íééé÷úî íìåòä ïéàù åøîàù äî ãåàî ,åøáçì íãà ïéá úåøçúå äàðùå äàð÷ äúéäå ,ïéãá àìà íìåòä úà äãéîòîù àéä ïéãä úãéî à÷ééã äáøãà éë íéøéäæ åéäéù éô ìò óà ãåîòì ìåëé äéä àì íìåòäå íìåë åéä íàå åðåùìëå ,ììë àåèçì àìá åðåöø úåùòì íìåòä ïéàù äàøùë ïëìå ,íå÷îì íãà ïéáù úåøéáòá .ãåîòì ìåëé åðéà äîì íé÷éãö .ì"ëò ,íéîçøä úãéî åîò óúéù ãåîòì ìåëé (à à úåáà) ì"æç åøîà øáë éë ,'ïåùîù òøæ'ä øàáîå åéúåéøá åéäéù ä"á÷ä õôç äîë ãò íéàøåð íéøáãäå äøåúä ìò ,ãîåò íìåòä íéøáã äùåìù ìò' 'çéðä' ìåëéáëù ãò ,‫ כב‬äæ íò äæ íéãñç éìîåâ ìòù äøùéä êøãäå ,'íéãñç úåìéîâ ìòå äãåáòä ìòå òãéù óà íéîçøä úãéî óúéùå ,åãåáë úà ä"á÷ä åéëøãî íéãîì åðàù éãé ìò àéä íéãñç ìåîâì ìëåð äãé éùåò åáøéå íìåòá äàøéä úãéî øñçú ïë úîçîù íåçø àåä äî' (:âì÷ úáù) åøîàù åîëå ,ä"á÷ä ìù äéäéù éãëá åéðéòá éàãë äéä ìëä êà ,òùøå òùô åìéà ,ïðåáúäå ïéá äúò .'íåçøå ïåðç äéä äúà óà ïåðçå ‫ אודות‬,‫ ושפך את מר נפשו‬,‫ באחד שבא אל הקודש פנימה אל הרה"ק רבי שלומ'קה מזוועהיל זי"ע‬,‫ עובדא הוה‬.‫כ‬ ,‫ נענה אליו הרבי ר' שלומקה ואמר‬,‫ ובתוך דבריו החל לקלל את חברו בכל מיני קללות‬,‫חברו היורד לו לחייו‬ ‫ תחת הקללות 'ברך תברך‬,‫ אם כן‬,‫ ולכן אתה מקלל את חברך‬,‫ שהוא בר יכולת לפעול‬,‫אם מחשיב אתה את פיך‬ ‫ מדוע לקחת‬,‫ ובזה תצא מצרה לרווחה ומאפילה לאורה‬,‫את עצמך' בשפע פרנסה ורוב נחת וכל אשר תאווה נפשך‬ ‫ כאשר‬,‫ ועל דרך זה ייאמר בענייננו אנו‬.‫ במקום שתעשה לעצמך רווחים פי כמה וכמה‬,‫את כחך בפה רק לקללו‬ ‫מבזים אותו ושומע חרפתו שבמקום אשר יענה וישיב לו כגמולו עדיף שיברך את עצמו ויירש רוב טובה וברכה‬ .‫בעולם הזה ובעולם הבא‬ ,‫ אמר רבי חנינא‬,‫ וכבר ידעת את דברי ה'מדרש' בפרשתן )בר"ר ד ו( למה לא נאמר 'כי טוב' ביום השני לבריאה‬.‫כא‬ ,‫ אמר רבי טביומי‬.'‫ שנאמר 'ויהי מבדיל בין מים למים‬,(‫לפי שבו נבראת המחלוקת )חלוקת מים עליונים ומים תחתונים‬ ‫ ומכאן‬.‫ על אחת כמה וכמה‬,‫ מחלוקת שהיא לערבובו‬.'‫אם מחלוקת שהיא לתיקונו של עולם ולישובו אין בה 'כי טוב‬ ...‫ שאפילו המחלוקת שהיא לצורך העולם אינה כי טוב‬,‫נלמד‬ ‫ וביארו בזה שהרי כל בריאת הכוכבים היתה‬,‫ ידוע מה שאמרו חז"ל )אסת"ר ז יא( שבני ישראל נמשלו לכוכבים‬.‫כב‬ ‫ וכדברי רש"י )א טז( 'על ידי שמיעט את הלבנה הרבה צבאיה להפיס דעתה' ולכך נמשלו‬,‫בכדי לפייס את הלבנה‬ ...‫ שעיקר תכליתם הוא לפייס את הזולת וליישב דעתו‬,‫ישראל‬ ‫באר הפרשה ‪ -‬פרשת בראשית‬ ‫‪æè‬‬ ‫‪,íùî ç÷åì øùà äîãàä úà ãåáòì ïãò ïâî íé÷åìà‬‬ ‫‪ íéøçàì áéèî íãàä‬כג‪íìåòì íåé÷ ïéà äæ àìá éë .‬‬ ‫‪'íéáåøëä úà ïãò ïâì íã÷î ïëùéå íãàä úà ùøâéå‬‬ ‫‪íãà ïéááù íéøáãá íéøåîâ íé÷éãö åéäé íà åìéôà‬‬ ‫‪ä"ã äùî úøåú) ò"éæ 'øôåñ íúç'ä ÷"äâä äù÷äå .'åâå‬‬ ‫‪ 'äðáé ãñç íìåò' àìà ,íå÷îì‬כד‪ãñçä úãéî ÷øù ,‬‬ ‫‪.ùøâéå áéúë ë"çàå åäçìùéå äìéçú øîàð òåãî (çìùé ïô‬‬ ‫‪ éèøôä íìåòäå éììëä íìåòä ïééðáå íåé÷ àåä‬כה ‪ìù‬‬ ‫‪ïãò ïâî åúåà ùøâì ä"á÷ä äöø àèçä øçàù ,øàáîå‬‬ ‫‪ ãçà ìë‬כו ‪ ãçàå‬כז‪.‬‬ ‫'‪'íìåòì éçå ìëàå íééçä õòî íâ ç÷ìå åãé çìùé ïô‬‬ ‫‪,åøáç ãåáëá øäæéäì êéøö äîë ãò ãåîìì ùé ãåò‬‬ ‫)‪'çìù' ïë ìò ,åùééáì ä"á÷ä äöø àìù àìà ,(áë ÷åñô‬‬ ‫‪'ä åäçìùéå' (ãë¯âë â) ïúùøôá øîàð äðä éë‬‬ ‫ובזה יתפרש מה שמצינו שהקב"ה מחבב את הכוכבים‪ ,‬וכמו שכתב רש"י )שמות א א( על הפסוק 'ואלה שמות בני‬ ‫ישראל' בזה"ל‪ ,‬אף על פי שמנאן בחייהן בשמותן חזר ומנאן במיתתן‪ ,‬להודיע חבתן שנמשלו לכוכבים‪ ,‬והרי שבא‬ ‫הכתוב להודיע חיבתן של ישראל עד שנמשלו לכוכבים‪ ,‬ומכאן תלמד עד כמה חיבה יש לכוכבים עצמם‪ ...‬וצריך‬ ‫ביאור במה זכו הכוכבים להתחבב כ"כ אצל המקום ב"ה‪ ,‬מה מעלה יש בהם‪ ,‬אלא שהקב"ה אוהב ביותר ומחבב את‬ ‫מי שמפייס דעתו של הזולת‪...‬‬ ‫כג‪ .‬כתיב בפרשתן )ב ז( 'וייצר ה' אלוקים את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים'‪ ,‬וברש"י‪ ,‬עשאו מן‬ ‫התחתונים ומן העליונים‪ ,‬גוף מן התחתונים ונשמה מן העליונים‪ .‬ביאור נחמד ביאר הגה"ק רבי ישראל סלנטער‬ ‫זי"ע שהכוונה שבנוגע לעצמו יהיה 'מן העליונים' ‪ -‬בזה יחיה כמי שהוא 'מן העליונים' שאינו צריך מאומה‪ ,‬ולאחרים‬ ‫‪' -‬מן התחתונים'‪ ,‬שהם צריכים לכל טוב בגשמיות וידאג למלאות חסרונם על צד היותר טוב‪.‬‬ ‫כד‪ .‬וזה כל האדם ‪ -‬לחזק ולעודד את רעהו בדיבורים טובים‪ ,‬שהרי כך כתיב בפרשתן )ב ז( 'ויהי האדם לנפש חיה'‪,‬‬ ‫ובתרגום ‪' -‬לרוח ממללא'‪ .‬כלומר שעל שם כוח הדיבור נחשב ויהי לאדם‪ .‬אמור מעתה למה נעשה כוחו של‬ ‫דיבור‪ ,‬וכי לעצמו הוא נעשה‪ ,‬והרי אין איש המדבר אל עצמו אלא אל רעהו‪) ...‬כי העיניים משמשים את האדם לראות בעצמו‪,‬‬ ‫וכן באזניו 'הוא' שומע‪ ,‬ואילו הדיבור נעשה לדבר אל זולתו‪ ...‬ורק מי שמחזיק עצמו 'פיקח הדור' ידבר ויתייעץ עם עצמו כי אין לו עוד ידיד חכם‬ ‫כמוהו‪ ,(...‬אלא וודאי עיקר בריאת האדם ועיקר מהותו הוא עבור השני ובזה כתיב ויהי האדם‪.‬‬ ‫כיו"ב אמר כ"ק האדמו"ר מליובאוויטש זי"ע‪ ,‬שהרי בכל מקום ה'ימין' חשובה היא‪ ,‬אם כן מדוע ברא הקב"ה‬ ‫'לבו' של אדם )שהוא עיקר חיותו( בצד שמאל )של הגוף(‪ .‬אלא בע"כ תאמר‪ ,‬שלבו של אדם לא נברא עבור עצמו‪ ,‬אלא‬ ‫עבור חברו ‪ -‬שירגיש את רעהו ואת מחסוריו‪ ,‬ומכיוון שהעומד זה לנגד זה שמאלו של זה כנגד ימינו של זה ע"כ‬ ‫ברא את הלב בשמאלו כדי שימצא לבו לימין חברו‪ ...‬כי זה תכלית ביאתו לעולם‪...‬‬ ‫יש שרמזו שלכן אין מתחילים בבקשת הגשמים ‪ -‬ותן טל ומטר לברכה עד ז' חשוון 'כדי שיגיע אחרון שבישראל‬ ‫לנהר פרת' )שבזמן הבית הוצרכו עולי הרגלים לחזור לביתם אחר החג‪ ,‬והרי קושי הדרך מתגבר מאד בעת הגשמים ע"כ היו ממתינים בבקשת‬ ‫הגשמים עד שיגיע האחרון שבישראל לביתו שבנהר פרת(‪ ,‬וקצת צ"ב וכי עדיין שייכת סיבה זאת לגבי דידן‪ ,‬והרי לדאבון לב חרב‬ ‫הבית ובטלה העליה לרגל‪ ...‬אלא‪ ,‬כי אכן‪ ,‬זאת רצו חז"ל שנזכור לדורות עולם שמעולם הנהיגו להמתין עבור האחרון‬ ‫שבישראל ולאחר הבקשה על הגשמים‪ ,‬והיו מעייניהם נתונים לחשב חשבונו של פלוני ‪ -‬למען ייטב לו בדרכו‪...‬‬ ‫כה‪ .‬כה פירש הרה"ק ה'תפארת שלמה' זי"ע )וירא ד"ה זעקת( מה שאמר הקב"ה לקין 'הלוא אם תיטיב שאת' )ד ז( ‪-‬‬ ‫שאם תיטיב לאחרים אני אשא חטאתך ואסלח לך עליה‪...‬‬ ‫כו‪ .‬הגאון רבי חיים שמואלביץ זצ"ל )שיחות מוסר תשלא מאמר כט( היה אומר‪ ,‬שמיד בתחילת הבריאה אמר הקב"ה על אדם‬ ‫הראשון 'לא טוב היות האדם לבדו' )ב יח(‪ ,‬ובאותה שעה הרי היה האדם בגן עדן מקדם‪ ,‬מסובב במלאכי השרת שהיו‬ ‫צולים עבורו בשר ומסננין לו יין )סנהדרין נט‪ (:‬ונהנה מזיו השכינה‪ ,‬ואף על פי כן אמר הקב"ה‪ ,‬לא טוב היותו לבדו‪ ,‬והיינו‬ ‫כי לא היה לו למי להיטיב‪ ,‬וחיים כאלו הינם בגדר 'לא טוב'‪ ,‬ורק חיים שיש בהם הטבה לזולת נחשבים לחיים טובים‪.‬‬ ‫ויש להמליץ זאת בהא דאיתא במדרש )בר"ר א י( לבאר מדוע נברא העולם באות ב' ולא באות א' ]שהתורה‬ ‫פותחת ב'בראשית'[‪ ,‬אלא כי ב' הוא לשון ברכה ואילו א' הוא לשון ארור‪ ,‬ולעניינו יש לומר‪ ,‬כי אין לך קללה וארור‬ ‫כמי שרואה רק את עצמו בלבד‪ ,‬כאילו אין עוד אנשים אחרים בעולם‪ ...‬אלא הוא רואה רק את עצמו‪ ...‬לעומת‬ ‫זאת אין לך ברכה כמי שיודע שיש עוד אנשים בעולם‪...‬‬ ‫כז‪ .‬כתב הרה"ק ה'חתם סופר' זי"ע )שו"ת חו"מ סי' כ( לבני קהילה אחת שעוררו מחלוקת על המרא דאתרא‪ ,‬וזה לשון‬ ‫קדשו 'כשם שקשה עונשם של מידות )משקלות עיי"ש( יותר מעונשם של עריות )ב"ב פה‪ ,(:‬כך גדול שכרם של‬ ‫מידות טובות יותר משכרן של אריות בתורה'‪.‬‬ ‫‪æé‬‬ ‫באר הפרשה ‪ -‬פרשת בראשית‬ ‫‪ äîãàä úà ãåáòì äöåç åúåà‬כח‪ àèçù øçàì ïåùàøä ïâî àöéù øçàìå ,‬כט‪,åùðåò åðîî òøôðù äòùáå ,‬‬ ‫‪.úåéøáä ãåáë ìò øåîùìå ñåçì åðéìò äîë ãò øîåçå ì÷ íéáåøëä úà ä"á÷ä ãéîòäå åéðôá íéøòùä åøâñð ïãò‬‬ ‫‪êë ìë úøëéð äùåáä äúéä àì äæ éãé ìòå ,øåîùì‬‬ ‫ל‬ ‫]‪òôùåéå , çúôú åðì áåèä êøöåàå çúô íéîù éøòù øáë áåù àöéù øçàì àìà ,'àö' àéãäì øîà àì éë‬‬ ‫‪ úåàåôø ,áø òôù íåøîî åðéìò‬לא ‪úåéøáá úåòåùéå‬‬ ‫‪ïá øîåçå ì÷ ãåîìì ùé äúòîå .[øåæçì åãéá äéä àì‬‬ ‫‪.àéìòî àøåäðå àôåâ‬‬ ‫‪íãà ìù åãåáë ìò ñç ä"á÷ä íà ,øîåçå ì÷ ìù åðá‬‬ ‫כח‪ .‬הרה"ק רבי יואל מסאטמאר זי"ע היה מדקדק ביותר כאשר רצה לשלח את ה'משמש' מחדרו )ברצותו לדבר ביחידות‬ ‫עם הנכנסים( שלא היה אומר לו לצאת מחדרו‪ ,‬אלא ביקש ממנו בדרכי נועם שיעבור מחדר זה ויכנס לחדר אחר‪.‬‬ ‫כן היה בשנת תשי"ב כשביקר באנטווערפן וקהל גדול נהרו לשמוע את דרשותיו החוצבות להבות אש‪ ,‬ובגמר‬ ‫ה'דרשה' כשרצה לשוב לביתו לא היה יכול לעבור מפני 'בית יעקב' שמילאו את השביל ברצותם לחזות בזיו פני‬ ‫הקודש‪ ,‬וצעק המשמש 'צאו החוצה'‪ ,‬אולם כאשר שמע הרה"ק מסאטמאר את דבריו תיקן אותו ואמר 'אינו ראוי‬ ‫לומר לעם קודש לצאת החוצה‪ ,‬אלא יכנסו לעזרת נשים'‪...‬‬ ‫כט‪ .‬הנה כתיב בפרשתן )א טז( 'ואת המאור הקטן לממשלת הלילה ואת הכוכבים'‪ ,‬ופירש רש"י‪ ,‬על ידי שמיעט את‬ ‫הלבנה )לאחר שקטרגה שאין שני מלכים משתמשים בכתר אחד( הרבה צבאיה להפיס דעתה‪ .‬והנה 'בדין' מיעט הקב"ה את‬ ‫הלבנה ואעפ"כ רצה להפיס דעתה‪ ,‬וללמדנו יסוד גדול‪ ,‬שגם כשנצרך להעמיד את השני 'על מקומו' ‪' -‬לגעור' בו‬ ‫או להענישו‪ ,‬מ"מ עדיין צריך לפייסו וליישב דעתו‪...‬‬ ‫ואם בענייני 'תוכחה' עסקינן הרי מצווה עלינו להביא מה שכתב ב'תולדות יצחק' )זקנו של ה'בית יוסף'( על הכתוב‬ ‫בפרשתן )ב כא( 'ויפל ה' אלוקים תרדמה'‪ ,‬רמז שיעשה האדם עצמו נרדם בביתו ולא יהיה קפדן עם אשתו ובני ביתו‪.‬‬ ‫ודבר שפתיים אך למותר‪...‬‬ ‫ל‪ .‬הרה"ק הרש"ב מליובאוויטש זי"ע מביא משם זקנו הרה"ק ה'צמח צדק' זי"ע כי בשבת זו שורה כביכול שמחה‬ ‫גדולה בשמים ממעל‪ ,‬כדוגמת האב השש ושמח בשעה שהוא מוליך את בנו לראשונה לבית תלמודו‪ .‬כך נמי‬ ‫בראשית שנה‪ ,‬אבינו שבשמים שש ושמח בראותו את בניו אהוביו מתחילים את התורה מ'בראשית'‪ ,‬וממילא בידינו‬ ‫לפעול בו גדולות ונצורות‪...‬‬ ‫הרה"ק ה'פני מנחם' זי"ע היה אומר‪ ,‬הנה סגולה ידועה היא לפתוח את ארון הקודש ולהוציא את הס"ת ל'קריאת‬ ‫התורה'‪ ,‬ואותה שעה היא שעת רחמים ועת רצון‪ ,‬והנה כתב הרא"ש )הל' ס"ת סי' א( שבימינו קיום מצות כתיבת ספר‬ ‫תורה הוא בכתיבת חומשים ומשנה וגמרא ומפרשיה 'כי מצות כתיבת ס"ת הוא ללמוד בה וכו' וע"י הגמרא‬ ‫והפירושים ידע פירוש המצוות והדינים על בוריים‪ ,‬לכן הם הם הספרים שהאדם מצווה לכותבם' )עיי' שו"ע יו"ד סי'‬ ‫ע"ר ס"ב ובנו"כ(‪ ,‬ולפי זה נמצא כי 'פתיחת הארון להוציא ספר תורה' היינו בשעה שאדם מוציא את הגמרא )ושאר ספרי‬ ‫קודש( מארון הספרים כדי ללמוד בה‪ ...‬ואין לך עת רצון גדולה מזו‪ ,‬ועל אחת כמה וכמה ש'פתיחת' התורה בבראשית‪,‬‬ ‫ובכלל זה פתיחת הזמן בהיכלי הישיבות הק' והכוללים היא 'רעוא דרעוין'‪ ...‬כי אין סגולה כתורה‪.‬‬ ‫לא‪ .‬וכמו שאמרו צדיקים )הרה"ק ר"ז מסטריקוב זי"ע‪ ,‬וכן הובא בשש"ק שבתות(‪ ,‬כי תיבת 'ברא' מתפרשת בג' אופנים‪ .‬א‪ .‬הוא‬ ‫מלשון בריאות‪ ,‬ב‪ .‬מלשון 'בר' )בנים(‪ ,‬ג‪ .‬מלשון 'בר' ותבן‪ ,‬וכלומר‪ ,‬ראשית דבר ‪ -‬שיהיו כל בני ישראל בריאים‬ ‫ושלימים בגופם נפשם ומאדם‪ ,‬ויזכו לבנים‪ ,‬והם ילכו בדרכי תורה ויראת שמים‪ ,‬ולפרנסה בהרחבה ושפע רב‪.‬‬ ‫בזעת אפך תאכל לחם )ג יט(‬ ‫כה אמר הגה"צ רבי אליהו דסלר זצ"ל‪ ,‬שהמרבה ב'השתדלות יתירה' דומה לסוחר‬ ‫שכבר פרע את חובו לממונים מטעם השלטון על המס‪ ,‬והוא רודף אחריהם‬ ‫שברצונו לשלם להם עוד ועוד מיסים‪ ,‬היש לך שוטה גדול מזה‪...‬‬ ‫ואכן‪ ,‬כאשר יחיה באמונה זאת‪ ,‬לא ייצר לו אם יבוא מאן דהוא להשיג גבולו‪,‬‬ ‫שהרי את הנקצב לו לא יוכל איש לקחת מעמו ולהחסירו‪ ,‬מעתה‪ ,‬מה איכפת‬ ‫לו שהלה יקל מעליו את עבודתו הקשה בהשתדלותו‪ .‬אחד מחסידי הרה"ק רבי‬ ‫צבי מליסקא זי"ע התאונן בפניו על חברו שפתח בסמוך אליו בית מסחר כשלו‪,‬‬ ‫והריהו מסיג גבול פרנסתו‪ ,‬ענהו הרה"ק מעשה היה בבעה"ב אשר לו היה תרנגול‬ ‫יחיד ומיוחד‪ ,‬והיה הלה מספק כל צרכו במאכל ומדור ‪ -‬לא חסר התרנגול‬ ‫מאומה‪ .‬ויהי היום‪ ,‬הכניס בעה"ב תרנגול נוסף‪ ,‬מיד איבד זה הראשון עשתונותיו‪,‬‬ ‫והחל להשתולל בחמת זעם‪ ,‬מרט את נוצותיו של התרנגול החדש‪ ,‬וכל זה כי‬ ‫חשש שהלה יגזול מעמו מזונו‪ ,‬אך האמת‪ ,‬כי אינו אלא שוטה גמור‪ ,‬וכל ה'ריתחא'‬ ‫שלו אך לריק הוא‪ ,‬מדוע לא יבין שאם הכניסו עוד תרנגול ‪ -‬וודאי שמהיום גם‬ ‫יוסיפו להכניס כדי מאכל ומשתה של שני תרנגולים‪ ,‬כי יש לבעליו די והותר‬ ‫עבור שנים כמו עבור אחד‪ .‬ובזה סיים הרה"ק את דבריו‪ ,‬כל טענותיך כדברי‬ ‫התרנגול הנ"ל‪ ,‬כי יושב בשמים ישחק‪ .‬שהוא הזן ומפרנס לכל‪ ,‬וכי אין לו די‬ ‫והותר לשלוח פרנסה בהרחבה לך ולחברך‪.‬‬ ‫כעי"ז ענה הרה"ק רבי מאיר מפרימישלאן זי"ע לבעל 'חנות' שבכה לפניו על‬ ‫'מסיג הגבול' חדש שפתח בסמיכות אליו חנות כמותו‪ ,‬וכה ענהו‪ ,‬האם ראית‬ ‫פעם הנהגתו של 'סוס' בשעה שבעליו מוליכו אל הנהר להרוות צמאונו‪ ,‬כשהוא‬ ‫מכופף עצמו אל המים לשתות מהם נשקפת בבואתו בתוך המים הצלולים‪,‬‬ ‫ונדמה לו כי הנה הגיע סוס אחר הרוצה לגזול את המים לעצמו‪ ...‬מה עושה‬ ‫ה'סוס'‪ ,‬הרי הוא רוקע ברגליו בתוך המים ובזה הוא מדמה בדעתו שהינו בועט‬ ‫ב'סוס' השני ומסלקו מעליו‪ ,‬ובאמת‪ ,‬מרוב רקיעותיו עולה עפר שבקרקעית הנהר‬ ‫ומתערבב במים והם נהיים עכורים‪ ,‬ושוב אינו רואה את ה'סוס'‪ ...‬והוא בטוח‬ ‫שהצליח במלחמתו ובגבורת הסוס סילק את יריבו‪ ...‬אמנם אילו היה לו מח‬ ‫בקדקודו היה יודע שיש די מים בשבילו ואף בשביל אחרים‪ ,‬ולא היה משתולל‬ ‫ואז היה שותה מים צלולים זכים ונקיים‪ ,‬ועתה בגלל קוצר שכלו שתה מים‬ ‫עכורים מלאים בעפר ובצרורות‪ .‬המשיך הרה"ק ואמר‪ ,‬אל תהיה כסוס כפרד אין‬ ‫הבין‪ ,‬התחזק באמונה בבורא כל העולמים שהוא המפרנס מביצי כינים ועד קרני‬ ‫ראמים‪ ,‬ויש לו די והותר בשבילך ואף בשביל אותו המסיג גבול‪...‬‬ ‫אחד מחסידי הרה"ק ה'בית אברהם' זי"ע קבל בפניו על צרה שנחתה לפתחו‪,‬‬ ‫כי בא יהודי אחר ופתח בסמוך לו בית מסחר כשלו‪ ,‬והוא מרגיש שהלה גוזל‬ ‫מעמו 'קונים'‪ .‬פתח ה'בית אברהם' וסיפר לו עובדא דהוה עם חותנו של הרה"ק‬ ‫ה'יסוד העבודה' זי"ע רבי דוד זעלצער זצ"ל‪ ,‬שנקרא כך על שם שהיה ברשותו‬ ‫מפעל לייצור מלח )זאלץ( ומכירתו‪ .‬יומא חדא הבחין רבי דוד שיהודי נוסף פתח‬ ‫סמוך אליו עוד מפעל למכירת מלח‪ ,‬תיכף נסע ר' דוד אל רבו הרה"ק מלעכאוויטש‬ ‫זי"ע וזעק בפניו‪ ,‬מורי ורבי‪ ,‬עתה ידעתי כי אמונתי פגומה ‪ -‬מכיוון שהנני מרגיש‬ ‫רגשי צער ממשיג גבולי‪ ,‬ואם כן למה לי חיים‪ .‬פתח הרה"ק ושוחח עמו בדברי‬ ‫אמונה וביטחון‪ ,‬והאריך עמו בדברים עד שנתחזקה אצלו האמונה ש'אין אדם‬ ‫נוגע במוכן לחברו כמלא נימא' )יומא לח‪ (:‬ופסק מלהיות מיצר על היהודי הלז‪,‬‬ ‫ביודעו שאי אפשר לאיש להשיג גבול רעהו‪.‬‬ ‫כעבור תקופה חזר רבי דוד אל הרה"ק ושב ובכה לפניו כי עדיין אין אמונתו‬ ‫שלימה‪ ,‬כי כאשר הוא רואה קונים הנכנסים לקנות מלח בחנותו של רעהו אין‬ ‫לבו מתמלא שמחה כאותה שמחה שיש לו בשעה שהוא רואה את הקונים‬ ‫נכנסים אל מוכרי הדגים‪ ,‬או לבית הסנדלר והרצען‪ ,‬ואם אין לו אמונה למה לו‬ ‫חיים‪ .‬שוב חזר הרה"ק והפיח בקרבו להב האמונה הטהורה‪ ,‬עד שכבר הרגיש‬ ‫כי מעתה שמח ישמח בראותו את היהודי מרוויח ממכירת מלח‪ .‬ובזה גמר הבית‬ ‫אברהם את דבריו‪ ,‬שאלו האברך נו‪ ...‬כאומר‪ ,‬ומה היה שכרו של רבי דוד על‬ ‫אמונתו‪ .‬נענה הבית אברהם ואמר‪ ,‬וכי להגיע למדרגה זו ‪ -‬לשמוח בשעה שהמשיג‬ ‫גבול מרוויח אינו מתנה טובה‪ ...‬ועוד‪ ,‬וכי קטנה היא בעינך שזכה להיות חותן‬ ‫המלך ‪ -‬חותנו של הרה"ק היסוד העבודה זי"ע‪.‬‬ ‫שמעתי מבנו של הרה"צ רבי זלמן בריזל זצ"ל‪ ,‬שהנה אביו ר' זלמן הקים בעשר‬ ‫אצבעותיו מפעל בו אפו חלות ומיני מזונות ומכרם לצורך פרנסתו ונקראת בשם‬ ‫'מאפיית בריזל' הנודעת בעיה"ק ירושלים‪ ,‬באותם הימים היה מפעלו של ר' זלמן‬ ‫יחיד ומיוחד‪ ,‬עד שבאחד הימים 'בגד' בו אחד מעובדיו‪ ,‬פסק מלעבוד אצל‬ ‫'בריזל' ופתח מאפייה לעצמו‪ ,‬מה עשה ר' זלמן‪ ,‬לא כעס ולא רגז‪ ,‬לא קצף ולא‬ ‫תבע אותו‪ ,‬אדרבה‪ ,‬עלה לבקרו בביתו‪ ,‬ונתן לו עצות מתוך נסיונו הרב‪ ,‬כיצד‬ ‫ׁשיצא שמו כאמן מומחה ויגדלו רווחיו‪ .‬באותה שעה‬ ‫ישביח את 'סחורתו' עד ֶ ֵ ֶ‬ ‫כבר לא יכלו בני משפחתו להתאפק‪ ,‬ובאו אל אביהם וטענו בפניו‪ ,‬אילו היינו‬ ‫רואים שהנך 'רק' נמנע מלמחות בפניו על 'חוצפתו' ועל 'גנבתו'‪ ...‬החרשנו‪ ,‬כי‬ ‫זאת נבין שאין רצון אבינו לקחת חלק במחלוקת‪ ,‬ולא לעמוד ב'דין תורה' לפני‬ ‫הדיינים‪ ,‬אבל‪ ,‬מדוע הינך עוזר לו ומסייע בידו בנתינת עצות להגדיל ולשכלל‬ ‫את מאפייתו ה'מסגת גבולך'‪ .‬השיב להם ר"ז‪ ,‬הרי הכסף שנקצב עבורי בר"ה‬ ‫יגיע בכל מקרה‪ ,‬והוא אינו מפסיד לי כלום‪ ,‬אלא מאי‪ ,‬שהלה מקל מעלי מטורח‬ ‫העבודה שלא אצטרך להתעסק עם קונים הרבה‪ ...‬וכי אין מגיע לו שאסייע לו‬ ‫אחר שהוא עוזר לי‪ ...‬וכי אתנהג כ'כפוי טובה' ח"ו‪ ...‬מעתה אין תימה כיצד לא‬ ‫משה השמחה מפניו של אותו חסיד ותמיד היה מתהלך ב'שמייכעל' )בת שחוק(‪,‬‬ ‫כי האמונה בהקב"ה נוסכת באדם שלווה ושמחה עד אין קץ‪!.‬‬