הבינני ואלמדה · Havineini Ve'elmedu — בראשית (2026-10-05)

בס"ד
פרשת בראשית תשפ"ז
גליון רכז
אדם -מי אתה?
השם 'אדם' מזרז להתבוננות ולמעשה!
להגיע לדביקות ,לקיום מצות ולדבקה בו!' היא רק חלק האדמה שבו שהוא נברא להוציא את כשאנו פותחים את התורה מבראשית ,אנו רואים
כל התורה והמצוות הן מהלכים לסייע לו לאדם הכוח הטמון בו אל הפועל ,ולכן הוא נקרא 'אדם' על שהקב”ה ברא את האדם ולימדו כיצד ובמה לעבוד
להגיע לשם ,וזה כולל כל פרטי התשובה .הוא הולך שם האדמה! כדי להגיע לתכליתו ,וכך באמת האדם ניגש אחרי
הימים הקדושים .הוא מתחיל מחדש ומברר מה צריך
למעוד וליפול ויחזיק אז בידית התשובה וזה יועיל
הפסוק החסר לעשות כאן בעוה"ז .ובכן ,יש דברים יסודיים מאוד,
לו כפי ששום דבר לא יועיל לו לראות את האהבה
וכן נמצא כתוב יסוד זה עם תוספת נפלאה בספר דברים פשוטים ,אך יש לנו מראי מקומות שיכולים
הגדולה שיש לו לרבש"ע .הכל כולל הירידות נועדו
העקרים (מאמר ג פרק ב) .הוא אומר שם כך :כשאתה ממש להאיר לנו.
להביאו לידי לדבקה בו .וזהו שאמרו מהר"ל ובעל מתבונן בפרשת בראשית ,אתה רואה שאצל כל
העקרים שהאדם צריך לשאוף כל ימיו להוציא את הנבראים נאמר "וירא אלוקים כי טוב" ,ורק אצל * א'
מה שנמצא אצלו בפנים מן הכוח אל הפועל .ומהו בריאת האדם לא נאמר כן .הן האדם הוא הבריאה
אותו דבר הנמצא בפנים? אכן מה שנמצא בפנים הנאה ביותר ,נזר הבריאה ,ואעפ"כ לא נאמר בו אדם ואדמה
הוא חלק א-לוה ממעל שמכיר את הקב”ה ומרגישו שהקב"ה ראה והסתכל ואמר כי טוב הוא .אמנם הנה המהר"ל כתב בתפארת ישראל (פרק ג) בענין
ומשתוקק בכל עת להתקרב אליו ,וזה צריך להתגלות לאחר מכן נאמר בכללות "וירא אלוקים את כל אשר הסיבה שהאדם נקרא 'אדם' .האמת היא ,שחז"ל
ולהאיר החוצה ,ולאט לאט לכבוש את לב האדם, עשה והנה טוב מאוד" ,אבל באופן פרטי לא נאמר 'כי (בראשית רבה) כבר אמרו שנקרא אדם כי מן האדמה
וככל שההכרה תתחזק אצל האדם ,כך יגיע יותר אל טוב' .וסיבת הדבר ,מבאר בעל העקרים ,כי עדיין לא לוקח ,אבל יש שאנו מסתכלים על זה קצת בפליאה,
תכליתו .זהו היסוד של הבריאה הנקראת 'אדם'! נשלמה אז בריאת האדם ,והיה אז רק כלבוש ועטיפה, כי על אף שהאדם נוצר מן האדמה ,לא זהו מהותו.
ורק כאשר יוציא את כוחותיו אל הפועל ,אז ייאמר אם תשאל מהו האדם ,כל אחד ישיב לך שהוא דבר
* ב' עליו כי טוב! גבוה ועליון ,ואם כן מאיזה טעם נקרא שמו אדם על
שם האדמה?
זרע הבריאה הניצוץ מבאר המהר"ל :הדמיון של האדם אל האדמה
והרמח"ל ,הן בדרך ה' והן בדעת תבונות ,מדבר ג"כ ונבאר כבר כעת שהמקום שהאדם צריך להגיע הוא כדלהלן :כשאתה מסתכל על האדמה ,אתה מבין
בסגנון זה של מהר"ל ובעל העקרים ,וכן הרמב"ן על אליו הוא שכל מציאות חייו ,הנסיונות ,והתורה שמה שאתה רואה בעיניך איננו סוף הדבר ,אלא יש
התורה בפרשת בראשית ,בפרשו הפסוק "אשר ברא והמצוות ,והאור והחושך שיפקדוהו ,יגלו לו לאט לאט בו כח להצמיח תבואה ופירות .האדמה נראית פשוטה
אלוקים לעשות" ,שואל :מאחר שכבר ברא ,מה זה שיש אלוקים בעולם ,שיידע את זה וירגישו ,וייטמע מאוד וחסרת חיות ,שהרי היא דוממת ,וכולם דורכים
שאמר 'אדם ,מי אתה?' שהוא לשון עתיד? וביאר אצלו בכל אבריו וגידיו ,ויחיה לגמרי תחת זכרון זה עליה .אכן האדמה יותר מכל דבר אחר מהווה דוגמא
הרמב"ן ,וכן הוא באור החיים הק' ,שעד כה ברא רק שהקב”ה מנהל את חייו ויהיה מלא אהבה לה' .וזהו לדבר שחיות עצומה טמונה בו ,אך הלבוש אינו מגלה
את מסגרת הבריאה ,את הבריאה שיש לה ביכולת בעצם היסוד הנודע שהאדם נברא עם התכלית את האמת .אינך רואה בה כלום ,אבל אם אתה מכניס
לעשות בה מה שצריך לעשות ,אבל עדיין זה לא להגיע לידי דביקות ,אשר זהו אחד מהיסודות בה גרעינים ,היא מצמיחה מזון להשביע המוני בני
קרה .רק כשיילך האדם ויתפלל לרבש"ע ויתדבק שהבעש"ט ותלמידיו הק' זיע"א ביקשו להבהיר לבל אדם .כך הוא האדם .כל מציאות האדם שאתה רואה,
בו ,אז הבריאה תיעשה .זהו אשר ברא אלוקים נטעה בזה – 'לאן אתה שואף להגיע? אתה שואף
ה+תבוננות
עיקר עבודת האדם בכל עת הוא להוציא את כוחותיו אל הפועל ,ופירושו שבעוד כל הברואים האחרים אין להם בחירה,
אלא כוחותיהם יוצאים אל הפועל על פי גזירת ה' ,הרי שהאדם מצווה לקום ולבחור להוציא את כוחותיו אל הפועל.
הקב”ה אומר לו' :אני בוודאי אעזור לך ,כי הבא ליטהר מסייעין אותו ,אבל כדי שלא יהיה
נהמא דכיסופא ,אני רוצה שבכל עת תחשוב איך עושים זאת טוב יותר!'
ומה הפירוש להוציא מן הכוח אל הפועל? שתשאל בכל עת' :איך אני מגלה את הקב”ה בחיי?'
וכל אחד מגלה את הקב”ה באופן אחר ,כל אחד עם הכלים ועם המצבים שלו!
א
* ג' נברא ביום אחר ,אין זה אלא שביום זה סודר ונעמד לעשות ,שנתן כח בבריאתו שיוכלו לעשות ולהוציא
על עמדו .הא לך שכבר מהרגע הראשון של הבריאה את כוחותיה אל הפועל!
מהכוח אל הפועל התחילו לצאת דברים מן הכוח אל הפועל .כשהקב”ה ושם מזכיר הרמב"ן דבר נפלא ,שזה שאמרו
ובחזרה לענייננו ,הרמח"ל מבאר שעיקר עבודת בורא דבר ,הוא צריך לצמצמו ,וכיון שכן ,נמצא בו ששיתא אלפי שנין הוי עלמא וחד חרוב ,ויהיה אז
האדם בכל עת הוא להוציא את כוחותיו אל הפועל, הכל אלא שהוא מצומצם ,ועם הזמן הוא הולך ונפתח. עולם רוחני ,הוא מפני שכל הבריאה תכלית אחת
ופירושו שבעוד כל הברואים האחרים אין להם בחירה, נוכל לראות שגם יצירת האדם היא כך .הכל מונח יש לה ,להוציא את כוחותיה הטמונים בה אל הפועל.
אלא כוחותיהם יוצאים אל הפועל על פי גזירת ה', בטיפה אחת ,וזה הולך ומתפתח .אף לאחר שהוולד ובכן ,אם עד כה דיברנו על האדם ,כעת אנו רואים
הרי שהאדם מצווה לקום ולבחור להוציא את כוחותיו נולד ,בתחילה אין רואים בו כלום ,ועם הזמן ,ככל שהרמב"ן מרחיב את היסוד לכל הבריאה .הוא אומר
אל הפועל .הקב”ה אומר לו' :אני בוודאי אעזור לך ,כי שהוא הולך וגדל ,מגלים בו תכונות ומהן כאלה שכבר כך :לוקח אלף שנים להוציא מן הכוח אל הפועל יום
הבא ליטהר מסייעין אותו ,אבל כדי שלא יהיה נהמא ניכרו בו בהיותו בן חודשיים .ואף בענין צורת פניו אחד של מעשה בראשית ,ולכן צריך שש אלף שנים,
דכיסופא ,אני רוצה שבכל עת תחשוב איך עושים הוא כך .פעמים שבתחילה כשהוא עדיין תינוק ,אין והאלף השביעי בו ייצא כח השבת אל הפועל ,ולכן
זאת טוב יותר!' ומה הפירוש להוציא מן הכוח אל רואים למי הוא דומה ,אבל אח"כ כשנעשה בן עשר יהיה כולו שבת ,כולו עוה"ב ,כולו גן עדן!
הפועל? שתשאל בכל עת' :איך אני מגלה את הקב”ה או חמש עשרה ומקבל את חותם פרצופו ,רואים למי עכ"פ הרמב"ן מלמד אותנו שבכל עת יוצאים
בחיי?' וכל אחד מגלה את הקב”ה באופן אחר ,כל אחד הוא דומה .בתחילה לא היינו יכולים לראות כי יש לנו דברים הטמונים בבריאה מן הכוח אל הפועל ,ונרחיב
עם הכלים ועם המצבים שלו. כלים מצומצמים ,אבל לאחר מכן אנו רואים ומגלים קצת ונאמר לצורך ההבנה שכל זה גלום בדברי ה'אור
אומר על כך הרמח"ל בזה הלשון" :כל נברא תוכניותיו של הקב”ה .סוף דבר ,כל הבריאה בנויה החיים' הק' תחילת התורה ,שהכל בלי יוצא מן הכלל
משתלם כשפועל מה שחקק לו הבורא יתברך שמו באופן זה! נברא ביום הראשון ,ומה שכתוב בפסוקים שכל דבר
שיפעל!" פירוש :כשהנברא מצליח להוציא את
כוחותיו אל הפועל ,אזי הוא נעשה מה שהוא באמת.
קח למשל ילד קטן .אף שיש לו כוחות נפלאים ,עדיין לבחור לפי הכשרונות!
הוא ילד ,ורק כשהוא נעשה בר דעת ובעל אחריות זה נותן לנו מבט חדש על ענין בחירת הפרנסה .אנו יודעים שלפי ה'חובת הלבבות' ,האדם צריך לעסוק בשביל
ומגיע למצב שהוא יכול לבטא את עצמו ולעשות פרנסתו במה שהוא אוהב לעסוק לפי הכלים והתכונות שהקב”ה נתן לו ,ולדברי הרמח"ל זה מקבל הבנה חדשה.
מה שהוא צריך ,רק אז הוא מגיע לשלימותו .וממשיך יש לו לאדם שני צדדים ,האם לעבוד בדבר שמתאים לתכונותיו הגם שמשלמים שם מעט ,או שיעבוד בדבר
הרמח"ל בלשונו" :וחסר משלמות כל זמן שלא אחר מאחר כיון שמשלמים עליו יותר ותהיה הרווחה בביתו .והנה בדרך כלל אומרים למי שעומד בפני ספק זה:
יפעלהו!" כל עוד אין האדם מוציא את כוחותיו אל עליך לחיות עם אמונה ,יש לך שליחות ועליך למלאותה והקב”ה כבר ישלח לך את כספך ,תראה ברכה בעמלך גם
הפועל ,הרי הוא בעל מום – כלי שבור! באופן פרקטי וגם באופן אמוני .אבל כשמדברים בס.מח"ל ,אומרים לו לאדם כזה ככה :האם אתה רוצה להישאר
ילד?! האם אתה רוצה לעצור את גדילתך בגיל שמונה ולהישאר תמיד ילד בן שמונה?! אין לך אפשרות כזאת!
באמצע המלאכה והלא זה משפיע לא רק עליו ,אלא על כל העולם כולו ,וכפי שכתב במסילת ישרים בפרק א' שכאשר האדם
סיכום האמור עד כה :מהות האדם כפי ששמו משלים את עצמו ,כל הבריאה משתלמת אתו ,וכשהאדם מקלקל ,הוא מקלקל את כל העולם .וכבר דיברנו בעבר
מעיד עליו היא שהוא נברא ככלי ריקן וכל מלאכתו בענין המלמדים .הקב”ה ברא אנשים שיש להם חיות ממלאכת המלמדות ,והם מתעלים ממלאכתם מלאכת
אינה אלא להוציא את כוחותיו אל הפועל ,וכשהוא שמים ,ומחדשים חידושים תוך כדי שהם מסבירים ומבטאים את עצמם.
עושה כן ,אומר עליו הקב”ה :והנה טוב מאוד .ובדרך כעת שמעתי על הגה"צ רבי משה וואלפסאן זצ"ל שבשנתו האחרונה והוא קרוב לגיל מאה ,נתן שיחה לילדים
כלל זה קורה בזמן פטירתו ,כי כל עוד הוא נמצא כאן קטנים וירד אליהם מן ההר כדי להסביר להם מה זה מעמד הר סיני .הוא שאל אותם אם הם יודעים מה זה הר.
"הייתם בקעמפ?" הוא שאל אותם" .ראיתם שם הר?" ובכן ,ההר התרומם ויצא ברקידה .וכך המשיך והסביר
בעולם ,הוא באמצע המלאכה .אכן גם כשהאדם בן
להם ונתן ביטוי לרגשותיו!
שבעים ובן שמונים ,הוא צריך לזכור שהוא באמצע
המלאכה שהוטלה עליו ואשר למענה נברא – 'אשר
הרווח העצום של המלמד
ברא אלוקים לעשות!' אכן כן ,כשהאדם פותח משהו להסבירו ,מוחו מתחיל לפרות ולרבות ולדמות מילתא למילתא .האדם נברא
אכן פשוט ,וכפי שנחזור אל דברי המהר"ל לעשותו .יש לו לאדם חמימות ויש לו כח לרדת לדרגת זולתו ולהגיש לו דברי אלוקים חיים בטוב טעם ודעת,
בתפארת ישראל שהמקום שאליו צריך האדם אבל אין הוא רוצה להיות – לדוגמא -מלמד תשב"ר .לא מתאים לו .או שאני אברך כולל מוצלח ,או שאני
להגיע הוא הדביקות ,וכן הוא בדעת תבונות בזה איש עסקים מוצלח .אבל באמת הוא מסכן גדול ,כי בגלל כן הוא נשאר כל חייו בעל מום .וכפי שהוא סובל,
הלשון" :השלימות הזה פשוט הוא מן המקרא ומן אף העולם סובל ,כי בגלל כן אין מלמד לילדי החמד ,וכפי שה'מסילת ישרים' אומר ,שכאשר האדם נחסר,
הסברא ,והוא שיהיה האדם מתדבק בקדושתו יתברך, הבריאה כולה נחסרת.
ונהנה מהשגת כבודו בלי שום מונע מפריד ומעכב אך כשהאדם מבטא את עצמו ,מוחו נפתח והוא עולה ומתעלה מיום ליום .יש שמתפלאים על אנשים שנשארו
וכו' הנשמה אינה אלא חלק א-לוה ממעל ,הנה אין ילדים קטנים .שואלים עליהם :מדוע הם מתנהגים בכזו טפשות? ויש שמיישבים את הפליאה ואומרים שהם לא
מספיק עבדו עם עצמם לתקן מדותיהם ,ואז יש שהאדם עצמו מצטדק ואומר שאין לו אותה דרגה של עבודה.
תשוקתה ודאי אלא לשוב ולדבק במקורה ולהשיגו,
הוא אומר :אני מנסה ,אבל לתקן את כל המדות לוקח עשרות שנים .לא קולטים שיש דרך קלה וקצרה בהרבה
כטבע כל עלול החושק לעילתו ,ואין מנוחתה אלא
להתבגר ,והיא לבטא את כוחותיו וכשרונותיו .כשהאדם מבטא את כוחותיו וכשרונותיו ,מוחו מתחיל לפרות
כשתשיג את זה!" ולרבות ,והרי הוא מתחיל לקלוט דברים .כשהוא מסביר דברים ,כשהוא אוהב ילדים ולומד אתם ,ואינו מצמצם
וכך מבאר המהר"ל שזהו הפירוש עמל לאדם יולד. את עצמו בגבולות של קנאה תאוה וכבוד ,הוא מתבגר והולך.
האדם נולד לעמול בשביל הוצאת כוחותיו אל הפועל. לעומת כן ,אם אדם כזה מכניס את עצמו בעסקי מסחר כדי להרבות הון ,כיון שאינו מבטא את כוחותיו
אומרים לו לאדם כך' :תלמד תורה רק כדי להוציא הפנימיים ,הוא נשאר בריה חסרה – בעלת מום .הלא דבר הוא שצריך לשים לב אליו ,כי הוא משפיע על חיי
את כוחותיך אל הפועל ,ולכן אם אתה רואה שהקב”ה האדם בזה ובבא ,והאדם יכול להרגיש זאת תיכף ומיד .אכן כדי שהאדם יוכל לעשות את הבחירה הנכונה ,הוא
מזמין לך מצוה לעשות ,תבין שמצוה זו דווקא תסייע צריך לדחוק הצדה את כל ההבלים שבני אדם עסוקים בהם ,כגון מה יאמרו הבריות או מה יהיה עם כסף לחתן
לך עכשיו להוציא את כוחותיך אל הפועל .נבראת את הילדים .ואז האדם רואה שהוא מקבל השגה בתורה .אנשים אינם יודעים שהמלמדים זוכים לקבל השגה
לעורר את דביקותך הפנימית ברבש"ע ,והתורה והבנה עמוקה בתורה ובקרבת אלוקים ,הרבה יותר מאנשים אחרים שבאופן רשמי עוסקים בתורה אבל אינם
והמצוות ,הן אלה שמובילות אותך ליעד זה .איזה מסכימים להוציא את כוחותיהם אל הפועל ,כי רק כשהאדם מקיים את שליחותו ומוציא את הכוחות הטמונים
בו בפנים ,נשמתו מתגלית ואורה מתפשטת ומתרחבת .זוהי המציאות .כך ברא הקב”ה את הבריאה!
תורה ומצוות? את זה הקב”ה מחליט .אם תדע מהי
חשוב מאוד להבין שכל עוד האדם לא יעשה זאת ,הוא יהיה שרוי בצער ,לא צער חיצוני ,אלא צער פנימי.
ההתחלה ומהו הסוף ,אז תדע שכל השינויים שהקב”ה
מי שמחפש משהו ואינו מוצא ,צערו אינו אלא מבחוץ ,אבל מי שאינו מוציא את כוחותיו לפועל ,צערו צער
עושה לך באמצע ,הם הכל לטובתך ולהנאתך לקרב
פנימי ,ולכן הוא צריך להתפלל הרבה לה' שיצליח להוציאם לפועל.
אותך אל תכליתך!'
ב
שנים ואחד...
שנים מקרא ואחד תרגום :החיוב הקדום שיכול להפוך להתבוננות פנימית!
מתחילים מבראשית -סדרה חדשה' :שנים מקרא ואחד תרגום' להבנה ולמעשה – חלק א'
שבכתב" :בענין גודל המצוה שציוו רבותינו ז"ל אחד יש לו את הדברים שהוא מרגיש שמשם יוכל היות שמתחילים את התורה מבראשית,
להשלים פרשיותיו שנים מקרא ואחד תרגום, למצוא נוחם לנפשו ,והקב"ה הלא נתן את התורה הזמן גרמא לעסוק בחיוב זה המוטל על
בודאי הכוונה הוא ללמוד וללמד לשמור ולעשות באופן שכל אחד שיתיישב ללמוד אותה לשמה, האדם להעביר הסדרא מדי שבוע בשבוע
ולקיים .על כן צריך האדם לידע ולהתבונן בכל יזכה לסייעתא דשמיא שיתגלה לו מה שנוגע אליו שנים מקרא ואחד תרגום ,וכדאיתא במסכת
פרשה ופרשה ,ולהבין ענין המצוות הכתובים ומה שיכול להאיר את נשמתו .לכן נצטווה האדם ברכות (ח ,א)" :אמר רב הונא בר יהודה אמר
בזאת הפרשה ,הן מצות עשה הן מצות לא תעשה להשלים את פרשיותיו עם הציבור ,כדי שישכיל רבי אמי :לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם
עד תשלום כל התרי"ג .אף שהרבה פרשיות הן בדברים יותר ,כלשון החינוך. הצבור שנים מקרא ואחד תרגום ,ואפילו
שלא נמצא שם איזה מצוה ,ואף שאינה מצוה עטרות ודיבן (שנראה שאין התרגום מוסיף בהם
להתבונן
פרטית מתרי"ג ,מכל מקום היא מצוה רבה והיא כלום) ,שכל המשלים פרשיותיו עם הצבור
בדומה לזה איתא בשל"ה (שבת נר מצוה או' יז)
ענף ממצוה שהיא נמנית בתרי"ג!" מאריכין לו ימיו ושנותיו" .וכן נפסק להלכה.
וזה לשונו" :וכשקורא שנים מקרא ואחד תרגום,
לדוגמא הלומד פרשת בראשית או פרשת נח, ישים לבו ועיניו להתבונן במה שקורא .הן במצות הבה נתחיל בכך בשבוע זה ,ונמשיך
הוא לומד להאמין בהקב"ה ומקיים מצות אנכי ה' התורה ,הן במדות ,הן בדרכי מוסר ,הן בכל תועלת אי"ה בשבועות הקרובים ככל שיותיר לנו
אלוקיך ,וכן הוא לומד שאסור לגנוב ,ועוד לומד אשר יוכל להוציא מכל ענין וענין .ויקרא ,כדי גודל הנייר.
ענין שכר ועונש .ועל זה הדרך כל שיתבונן האדם ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים!
יראה שחוץ ממה שהוא מקיים מצות תלמוד השלמה בבית – למה?
תורה על ידי קריאת פרשיות התורה ,הוא גם בספר החינוך בהקדמתו הוא נותן לנו את
המבט הנכון על מצוה זו ,וזה לשונו" :אחת מן
עשה נא
קורא אותן לשמור ולעשות ולקיים!
המצוות והיא עיקר ויסוד שכולן נשענות עליו
יראה שלמה
טובה לעצמך
היא מצות לימוד התורה ,כי בלימוד יידע האדם
והאמת שבדברי השל"ה הק' מונח יסוד נפלא. המצוות ויקיים אותן .ועל כן קבעו לנו חכמינו
והקדש לה
הנה התנא אמר באבות (פ"ד מ"ה) "הלומד על מנת זכרונם לברכה (ב"ק פב ,א) לקרות חלק אחד (כלומר,
ללמד ,מספיקין בידו ללמוד וללמד ,והלומד פרשה אחת) מספר התורה במקום קיבוץ העם שהוא
על מנת לעשות ,מספיקין בידו ללמוד וללמד
לשמור ולעשות" .ובכן ישנם אנשים שאומרים כל
יום פעמיים באהבה 'שמע ישראל' אך לא עלה
מספיק זמן... בית הכנסת ,לעורר לב האדם על דברי התורה
והמצוות ,בכל שבוע ושבוע עד שיגמרו כל
הספר ,ולפי מה ששמענו רוב ישראל נוהגים היום
ברעיונם אף פעם לכוון בעת אמירת "ולא תתרו לקרותו כולו בשנה אחת .ועוד חייבונו חכמינו
הנה השל"ה הק' מזהיר אותנו שלא נקרא
אחרי לבבכם" שתחשב להם לזכות לסייעתא זכרונם לברכה לקרותו כל אחד ואחד מישראל
שמו"ת במרוצה רק כדי לצאת ידי חובה ,אלא
דשמיא להנצל ממראות אסורות ,והרי בשביל זה בביתו בכל שבוע ושבוע כמו שקורין אותו במקום
נקרא במתינות ונתבונן במה שנוגע לנו לדעת
ניתנה לנו מצות ק"ש ,שנספיק על ידה ללמוד הקיבוץ ,וזהו אמרם זכרונם לברכה לעולם ישלים
את ה' ולעבוד אותו .הן רבות המה ההשקפות
וללמד לשמור ולעשות .אומר לנו השל"ה הק' אדם פרשיותיו עם הצבור ,כדי שישכיל בדברים
העקומות שהשתרבבו בקרבנו וסבורים
שזה היה עיקר התקנה גם בקריאת שמו"ת. יותר בקרותו אותו בביתו".
שמקיימים בכך מצוה ,והרי על ידי לימוד התורה,
בעצם ,החינוך והשל"ה הק' אומרים לנו: יכול כל אחד לראות בגלוי שהשקפות אלו מבואר מדברי החינוך שמטעם זה לא הסתפקו
קריאת שמו"ת היא דבר יקר ביותר .עשה נא עקומות ומעוותות .אם כן מי פתי להפסיד את חז"ל בקריאת הפרשה בבית הכנסת ,ולכאורה היא
טובה לעצמך והקדש לה מספיק זמן כדי שתוכל ההזדמנות להתבונן במה שהוא קורא וליישר את עדיפה על הקריאה בבית ,שהרי בבית הכנסת היא
לעשותה במתינות .ואכן מסיבה זו חשוב כל- השקפותיו .הרי לימוד קל הוא ,חומש עם רש"י, נקראת בציבור ומתוך הספר התורה ,מה שאין כן
כך שהשקפת האדם על קריאת שמו"ת תהיה וכי גם זה לא ילמד האדם?! בבית ,משום שבבית יכול האדם להתבונן יותר
נכונה וישרה ,ובהתאם לכך יסדר לעצמו איך במה שהוא קורא וללמוד כפי מה שנוגע אליו,
הן אמר אחד שבליל הושענא רבא בעת אמירת
ומתי לעשותה .הרי הקב"ה קרוב אליך מאוד מה שאין כן בבית הכנסת שהחזן רהיט בקריאתו
משנה תורה ,גמר אומר בנפשו במקום להסתכל
ונתן לך את תורתו כדי שתועיל לך במצב שלך, ואין השומע יכול לעצרו כשאינו מבין.
בכל עת כמה דפים עדיין נשארו לו ,להתבונן במה
אינך רשאי להתעלם מזה .עליך ללמוד חומש עם
שהוא קורא ,והנה כמה נפעמה רוחו כשנתגלתה ואפשר לומר בדרך צחות שזהו "לעולם ישלים
רש"י ושאר מפרשים ,ולא לשם ידיעה בלבד או
לו נעימות התורה והרגיש איך משה רבינו מדבר אדם פרשיותיו עם הצבור" שעל האדם להשלים
לשם סגולה (הגם שכל אלה אמת) ,אלא משום שיחסר את מה ששמע בקריאת התורה .אמנם שמעת
אליו ,מחזקו ומעודדו ומנשא אותו על כנפי הרוח!
לך ביראת שמים אם לא תלמד אותם ,וכשתלמד ויצאת ידי חובה מדין שומע כעונה ,אבל עכשיו
אותם כהוגן – תהיה יראתך יותר שלמה ומקובלת! ללמוד כדי לעשות אתה צריך להחדיר את מה ששמעת בעצמותך
[וראה עוד על ענין זה במדור 'הבנה למעשה']. עוד כתב השל"ה הק' בהקדמתו לחלק תורה ולראות כל דיבור ודיבור איך הוא נוגע אליך .הרי כל
ג
לימוד היוצא
מידי מעשה הבנה _ -למעשה
אבל אתך מה יהיה?
הלומד המתחיל שעדיין אינו יודע איפה מסתיימת הקושיא ואיפה התירוץ,
אינו מוצא בהם טעם ,אבל אחר כך כשהוא מתחיל להבין ,הוא מוצא בהם
טעם נפלא של עונג!'
מעשה בסוף מי מפסיד?
זכורני בבחרותי ,כשהייתי במחנה קיץ באמריקה ,ערב תשעת הימים .היו שם
כמה מכונות כביסה ומטבע הדברים התור היה גדול לכבס את הבגדים לרגל משל
תשעת הימים הממשמשים הבאים .הלכתי לכבס את בגדי באמצע סדר הלימוד, דמו בעצמכם אחד שנתמנה למלמד לראשונה בחייו .קודם ליום הראשון הכין
ולמזלי המשגיח תפס אותי .הוא שאל אותי לאן אני הולך ועניתי לו'' :אני הולך את החומר הנלמד במשך שש שעות ואסף משלים וציורים ,הכל כדי להתחיל
לכבס את בגדי ,כי המכונות תפוסות כל הזמן ואין לי ברירה אלא לכבס את בגדי ברגל ימין .בדמיונו חזה כי הנה מחר יהיה בכיתתו מעמד הר סיני ממש .אך כיון
באמצע הסדר '...אמר לי המשגיח בזה הלשון' :בשביל המשגיח הוא תירוץ נפלא שהגיע היום המיועד והתחיל לשאת את שיעורו ,מיד התחילו הילדים להשתובב
ומתקבל ,אבל אתך מה יהיה? סוף כל סוף הפסדת סדר לימוד ,ומה יהיה עם כל ולא הצליח להוציא אף לא הגה אחד מפיו .איזה צער! איזו עגמת נפש!
הידיעות שהיית יכול לרכוש בשעה זו?" וצערו הולך וגדל ככל שהוא רואה את המלמד בכיתה המקבילה בעל ט"ו
שנות נסיון שמלמד את הילדים ברוגע ובנעימות וכולם מקשיבים לקולו ואין
הבנה למעשה “ פוצה פה ומצפצף ,וכל זאת למרות שלא הכין שש שעות ואף לא רבע מזה .הוא
דבריו נחרטו במוחי משום שיצאו ממקום אמיתי שבלב ,והם מלווים אותי ניגש אליו ושואל' :היכן היושר?' אומר לו אותו מלמד' :שמע נא ידידי ,יש לי
עד היום .האדם יכול להמציא תירוצים וחשבונות בלי סוף ,אבל בסוף מי כבר ט"ו שנות נסיון ,ולמדתי כללים ,יש דברים שמועילים לייסד משמעת אצל
יפסיד מזה? אך ורק הוא מפסיד מזה .תירוציו רבים הם אבל מה יעשה עם התלמידים ויש דברים שאינם מועילים .להכין את החומר במשך שש שעות
כל העצות לבעיות חייו שנמצאות בפרשיות בראשית ,וכי אינו חבל?! יחשוב הוא אמנם דבר חשוב מאוד ומורה על רצינות ,אבל אין זה מכריח שתוכל לייסד
האדם מה היה קורה אם היה נודע לו שהיתה איזו חלוקה ,חילקו לכל משפחה משמעת בכיתתך'...
אלף דולר ,והוא לא ידע ולא שמע ,איך היה מרגיש אז? נו ,מה ההבדל? הרי 'עשה נא מצוה' ,אומר לו אותו מלמד' ,לא אתי תעשה מצוה ולא עם המנהל,
לפי הפשט התרגום ניתן לנו כדי שנבין את התורה ,כי זה היה שפת ההמון, אלא עם עצמך ,אם רוצה אתה להנעים לך את חייך ,למד קורס אחד ואז תראה
ולכן אנו צריכים לקרות שנים מקרא ואחד תרגום ,ומהאי טעמא ירא שמים שאתה תאהב את התלמידים והם יאהבו אותך ודבריך יקלטו במוחם ולבם'...
לומד גם רש"י!
נניח שהמלמד דנן התווכח עם המלמד של הכיתה המקבילה במשך שנתיים
ימים וטענתו תמיד בפיו שאין לו זמן וכסף בשביל קורס כזה ,אך לאחר שנתיים
דוגמא לדבר כשבאו לו מים עד נפש כי המנהל איים עליו לפטרו ממלאכתו ,הסכים להשתתף
קחו לכם דוגמא מפרשת השבוע :בפסוק נאמר "וכל שיח השדה טרם יהיה בקורס ,אך בפועל ישב שם עם משניות כלים ומלמל ,כי קיבל על עצמו לסיים
בארץ וכל עשב השדה טרם יצמח כי לא המטיר ה' אלוקים על הארץ ואדם אין מסכת כלים עבור נשמת זקנו .הוא באמת היה בקורס ואף שילם עבורו טבין
לעבוד את האדמה" ,ופירש רש"י" :טרם יצמח -עדיין לא צמח ,ובשלישי שכתוב ותקילין ,אבל מלמל אז פרקי משניות ,ואף המעט ששמע ,לא התייחס אליו
ותוצא הארץ ,על פתח הקרקע עמדו עד יום ששי ,כי לא המטיר -ומה טעם לא ברצינות כי נדמה לו שכבר יודע את הכללים מימים ימימה .הוא מסיים את
המטיר? לפי שאדם אין לעבוד את האדמה ואין מכיר בטובתם של גשמים ,וכשבא הקורס בשעה טובה ומוצלחת ,ושוב מוצא את עצמו מתייסר ביסורי נפש' ,היתכן
אדם וידע שהם צורך לעולם התפלל עליהם וירדו ,וצמחו האילנות והדשאים!" שעדיין איני יכול לייסד משמעת בכיתתי?!'
הנה דברי רש"י אלו כוללים הרבה מאוד ואפשר להרחיב בהם עוד ועוד ,אך
ראשי הפרקים הם שדרכו של הקב"ה בהנהגת הבריאה להכין שפע לאדם ולא הבנה למעשה “
להראותו לו ,וזאת כדי שיתעורר האדם להתפלל אליו ,ורק כשיתפלל אליו ,אז לדאבוננו אף אנו מתנהגים בדומה לאותו מלמד טיפש .הרי התשובות לכל
יבוא אליו השפע שכבר עמד מוכן ומזומן להגיע אליו ,וכל זה משום שתכלית בעיות החיים שלנו מופיעות בפסוקי התורה .ולא בדרך רמז וגימטריא ,אך
הבריאה שיכיר האדם את בוראו .לכן הקב"ה בורא חסרון ,ואינו חסרון אמיתי, האדם אומר' :מה אעשה? אין לי זמן להעביר את הסדרה .יש לי משפחה
אלא פירושו שהשפע נעלם מעיני האדם ,ועל ידי כן מתעורר בלבו צורך גדול ברוכת ילדים ב"ה ואיני יכול להתאכזר עליהם ,איני יכול לברוח מהבית לשתי
לאותו דבר ,ומתוך כך הוא פונה אל הקב"ה ומתפלל אליו ,וכשהוא נענה ,הוא שעות .אכן אני מבטיח לעצמי להעביר את הסדרה בליל שבת אחרי הסעודה,
מכיר לו טובה וכך הוא נעשה קשור אל הקב"ה בכל עת והבריאה מגיעה אל אך תמיד אני מוצא את עצמי נרדם על החומש '...כל התואנות האלה נכונות
תכליתה. כל עוד האדם סבור שמדובר בסגולה בעלמא .יקראו לו ויבקשו ממנו לפרט
וכתב מהר"ל (גור אריה) על דיבור רש"י זה" :כלומר ,ואסור לעשות טובה לאיש שלוש בעיות שיש לו בחייו ,יאמר' :הלוואי יהיו לי שלוש ,יש לי כהנה וכהנה'...
שאין מכיר בטובה ,ולפיכך כל זמן שלא היה האדם לא המטיר!" יאמרו לו' :דע לך שאם תלמד חומש רש"י תמצא פתרונות לכל בעיותיך ,ואם
מדובר בוודאי בסוגיא גדולה ,אך ניקח פרט אחד מתוכה .הנה החובת הלבבות תלמד אוה"ח הק' תתיישרנה השקפותיך והכל יבוא אל פתרונו .אינך מאמין
כתב שכל היהדות מיוסדת על הכרת הטוב להקב"ה ומטעם זה צריכים בני אדם בזה מפני שלא ניסית ,וכשתנסה תראה עד כמה הדברים נכונים ואמיתיים!'
להכיר טובה זה לזה ,והנה בדרך כלל נוטים לפרש שמתוך שיכיר האדם לזולתו, ובכן אל תתחיל ביום שישי אחר הצהריים ,כי אם תתחיל אז ,לא תמצא את
יתרגל להכיר טובה להקב"ה ,אך המתבונן בדברי רש"י אלו מבין שהוא הרבה הזמן להתבונן בפסוקי התורה וללמוד פירוש רש"י.
יותר מזה ,והוא כי האדם אינו נפרד מהקב"ה אלא חלק הוא ממנו (חלק א-לוה ממעל), הן כך כתוב בשו"ע (או"ח רפה ,ב) וירא שמים יקרא תרגום וגם פרש"י .ואמר על
וכשהאדם מכיר טובה לאדם ,הוא מכיר בזה טובה להקב"ה .הקב"ה סיבב שפלוני זה הרה"ק רבי ישכר דוב מבעלזא זיע"א :אין הפירוש שירא שמים לומד את
יחשוב עליך וייטיב לך ,ובשעה שהוא מטיב לך הקב"ה נמצא אצלו ,ולכן כשאתה שניהם ,אלא שהרוצה להיות ירא שמים לומד את שניהם .והדברים פשוטים,
גומל לו טובה תחת טובה ,אתה גומל בזה טובה להקב"ה. שהרי רש"י הוציא מן המקראות את מה שנחוץ לאדם לדעת בשביל חייו כמו
הנה כשהאדם חי עם זה ,נעשים חייו מלאי שמחה ,כי הוא מבין שלא רק שהרב בשיעור ההלכה שלו בוחר את ההלכות הנחוצות לשומעיו.
כאנשים מטיבים לו הוא נסבב על ידי הקב"ה ,אלא גם כשהם מריעים לו ,הכל ויש להדגיש שוב :בתחילת דרכו של אדם ,כשאף פעם לא למד חומש
נעשה על ידי הקב"ה לטובתו ,והוא מבין שעליו להכיר טובה להקב"ה שעוזר לו באופן זה ,אין הוא יודע על מה מדובר .הוא אומר' :אני לא זכיתי לראות
להזדכך ולהתעלות .הא לנו דוגמא אחת של דיבור ברש"י שנוגע לאדם בכל עת שהדברים נוגעים לי .אמנם הסיפורים עם יעקב ויצחק מעניינים מאוד ,אבל
ובכל שעה ,ובכל פרשה ישנם דיבורים כאלה למכביר! מה הם נוגעים לי?' לכן אומרים לו' :ככל שתלך ותתמיד בלימודך באופן זה,
[עוד בענין חשוב זה ,ובסדרה החדשה בענין – ראה עמוד ג'] ילך לימודך ויערב לך .והרי זה דומה ללימוד הגמרא והתוספות ,כי גם שם
לתרומות והנצחת שיעור ,וכן לקבלת השיעור דבר יום ביומו ,ניתן לפנות
ישירות למכון 'הבינני' בדוא"ל info machonhavineini.com
ד
