gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

מליצי יושר · MELITZEI YOSHER — בראשית (2026-10-05)

מוציא לאור: מליצי יושר · MELITZEI YOSHER

שבוע: בראשית (2026-10-05)

מליצי יושר · MELITZEI YOSHER — בראשית (2026-10-05)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בראשית‬ ‫ע‪.‬י‪.‬ב‪.‬י לע"‪‬‬ ‫תשפ"ז גליון‬ ‫הג"ר יוסף ע‪‬גיל‬ ‫של"ג ש‪‬ה ח'‬ ‫זצ"ל‬ ‫לע"נ הרה"ק המקובל המלוב"ן ר' רפאל ב"ר אברהם ריס זי"ע‬ ‫עץ הדעת‪ .‬כתב בספר עמודיה שבעה בשם הרמ"ע‪ ,‬שכל הנשמות היו תלויות באדם הראשון כשאכל מעץ הדעת‪ ,‬יש בפיו יש בראשו וכו'‪ ,‬וכולם שמעו והלכו אחר‬ ‫עצת חוה‪ ,‬ונהנו מאותה אכילה‪ .‬אבל משה היה תלוי באדם הראשון בצוארו בפנים במקום הקנה ‪ -‬מקום שלא נהנה כלל מאותה אכילה‪ ,‬שהקנה אין בו לא אכילה‬ ‫ולא שתיה‪ ,‬עכ"ד‪ .‬והנה רש"י כתב )ריש פ' מטות( וז"ל‪ :‬משה נתנבא ב"כה אמר ה' כחצות הלילה"‪ ,‬והנביאים נתנבאו ב"כה אמר ה' "‪ ,‬מוסיף עליהם משה שנתנבא‬ ‫בלשון "זה הדבר"‪ .‬לפי שהשכינה היתה מדברת מתוך גרונו של משה‪ ,‬לכן היה מתנבא בלשון "זה הדבר"‪ .‬אמנם צ"ב מדוע דוקא משה זכה שתהיה השכינה מדברת‬ ‫מתוך גרונו‪ .‬ברם לפי הנ"ל מובן‪ ,‬דמשום כך זכה שהשכינה היתה מדברת מתוך גרונו‪ ,‬כי הוא היה בגרונו של אדם הראשון במקום שאין בו הנאה‪ ,‬ולכך לא פגם בו‬ ‫כלל חטאו של אדה"ר‪ ,‬וזכה לדרגה זו‪ ,‬משא"כ שאר נביאים‪) .‬זרע שמשון פ' מטות(‪.‬‬ ‫בזעת אפיך תאכל לחם‪ .‬הנה לעתיד לבוא לא יצטרכו ישראל לטרוח במלאכה עבור פרנסתם‪ ,‬וכן היה גם בתחילת הבריאה לולי שחטא אדם הראשון שנענש ונגזר‬ ‫עליו "בזעת אפיך תאכל לחם"‪ .‬וגם עכשיו אם כל ישראל יהיו צדיקים‪ ,‬אזי לא יצטרכו כלל למלאכה‪ ,‬ויתקיים תמיד 'ושבתה הארץ שבת לה'‪ ,‬דמלאכתן נעשית‬ ‫מאליה ואין צורך לעבוד את הקרקע וכמו שיהיה לעתיד‪ ,‬ואז תשבות הקרקע תמיד ולא יצטרכו ישראל לעשות מלאכה כלל‪ .‬אמנם אם יהיה בהם יחיד שאינו זוכה‬ ‫לכך‪ ,‬אזי אינו רשאי לבטל מעבודת הקרקע‪ ,‬שהרי אינו ראוי שיעשו לו נס‪ ,‬וגם אינו רשאי להטיל עצמו על הציבור‪ ,‬ולכך מוכרח הוא לטרוח ולעמול‪ .‬ולכך כתיב‬ ‫"שש שנים תזרע שדך" בלשון ציווי‪ ,‬כי מחויב בכך‪ ,‬וגם נאמר בלשון יחיד‪ ,‬כי דין זה רק על היחיד‪ ,‬ברם הרבים אם יהיו צדיקים ממילא לא יצטרכו לעבוד כלל‬ ‫בקרקע כי מלאכתן תהא נעשית מאליה‪) .‬זרע שמשון בהר(‪.‬‬ ‫מליצי יושר מול מגיד פשע זייט מנדב פאר "מליצי יושר" ‪gilyonmy@gmail.com 732-510-0560‬‬ ‫'שמן המאור'‬ ‫להגה"ק רבי מנחם מנדל אפרים פישל ב"ר דוד טרייבר זצ"ל‪ ,‬המגיד‬ ‫מסאמבור‬ ‫מציאות ה' שהוא ברא עולם ומלואה‪,‬‬ ‫תלמידו של הרה"ק ר' מאיר מפרמישלאן ורבי צבי הירש מדזיטשויב‬ ‫לזכות ש‪.‬ה‪.‬ב‪.‬מ‪.‬ר‪ .‬להצלחה בכ"ע ונחת‬ ‫כי יאמרו 'לעצמו הוא דורש'‪,‬‬ ‫זי"ע כתב בהקדמת ספרו‬ ‫דקדושה מכל יו"ח‬ ‫שאלמלא זאת היו באים עליו בטענות‬ ‫וכל מי שילמוד בספר הזה בכלל אחינו בני ישראל‪ ,‬יפתח להם ארובות‬ ‫וברש"י‪:‬‬ ‫אלהים‪.‬‬ ‫בראשית ברא‬ ‫'לסטים אתם'‪ ,‬ולעצמך אתה דורש‬ ‫אמר ר' יצחק לא היה צריך‬ ‫השמים ברכה עד בלי די מפתח הפרנסה והצלחה ורחמים וחיים ושלום‬ ‫להתחיל את התורה אלא‬ ‫באמרך שהוא יתברך ברא העולם ונתן‬ ‫ממגד תבואות שמש וממגד גרש ירחים וכו'‪ .‬והשי"ת יעזור לכל מי‬ ‫לך הארץ ברצונו‪ ,‬ולזה היה ריב בין‬ ‫מ'החודש הזה לכם'‪ ,‬ומאי טעמא‬ ‫רועי אברם לרועי לוט‪ ,‬הגם שכבר‬ ‫שיעיין בזה הספר‪ ,‬יזכה לזכך לבבו‪ ,‬ויזדככו כל אבריו‪ ,‬ויהיו כולם‬ ‫פתח ב'בראשית'‪ ,‬שאם יאמרו‬ ‫הובטח אז מה' במתנת הארץ כטענת‬ ‫אהובים וכולם ברורים לעשות רצון בוראם‪ ,‬ויזכה לשתי שולחנות‬ ‫לבאי הארץ לסטים אתם‬ ‫רועי לוט ד'כבר ניתנה לאברהם'‪ ,‬אבל‬ ‫כשורה‪ ,‬בהצלחה וטובה חיים ושמחה בתפארה‪ ,‬ויגבה מזלו למעלה‬ ‫שכבשתם ארץ שבעה אומות‬ ‫כנען‪ ,‬הם אומרים להם‪ ,‬כל הארץ‬ ‫הוא לא היה חפץ בטענה זו‪ ,‬שלא יהיה‬ ‫בגזירת הבורא‪ ,‬ויזהר כזוהר הרקיע כשמש ברה‬ ‫להם‬ ‫של הקב"ה היא‪ ,‬ברצונו נתנה‬ ‫לו מניעה בפרסום מציאות ה'‪.‬‬ ‫ולזה פיו פתח בחכמה 'במה אדע'‪,‬‬ ‫זכר ונקבה ויקרא שמם אדם ביום הבראם‪ .‬כי מי שאין לו אשה‪ ,‬לא נקרא 'אדם'‪ ,‬ובו‬ ‫וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו‪,‬‬ ‫כלומר אחר שכבר גמרתי בדעתי שאין‬ ‫ביום הוא נעשה כבריאה חדשה‪ ,‬וזה 'ביום הבראם'‪ .‬עוד יש לומר‪ ,‬דאדם שאין לו‬ ‫ע"כ‪ .‬שמעתי מדקדקים בדברי‬ ‫לי חפץ עכשיו בהחזקת הארץ‪ ,‬שלא‬ ‫והאדם‬ ‫עקידה‪,‬‬ ‫הבעל‬ ‫כמ"ש‬ ‫אדם‬ ‫בצורת‬ ‫בהמה‬ ‫הוא‬ ‫רק‬ ‫'אדם'‬ ‫נקרא‬ ‫לא‬ ‫שלימות‪,‬‬ ‫רש"י‪ ,‬למה לא קאמר ששבעה‬ ‫אחשב כנוגע בעדותי על פרסום‬ ‫'ויקרא‬ ‫שאמר‬ ‫וזה‬ ‫'אדם'‪.‬‬ ‫נקרא‬ ‫ואז‬ ‫לשלימתו‪,‬‬ ‫יבוא‬ ‫בעת‬ ‫בריאתו‬ ‫משלים‬ ‫הוא‬ ‫בעצמו‬ ‫אומות כנען בעצמם יאמרו כן‪.‬‬ ‫מציאות ה' שהוא יתברך ברא העולם‬ ‫שמם אדם ביום הבראם'‪ ,‬היינו ביום ברוא עצמם היינו שמוכשרים מעשיהם שאז הם‬ ‫ותירצו‪ ,‬שהם לא נשארו‪ ,‬שנאמר‬ ‫ומלואה‪ ,‬וא"כ 'במה אדע'‪ ,‬רוצה לומר‬ ‫שמזה‬ ‫העקרים‬ ‫שכתב‬ ‫וכמו‬ ‫קודם‪,‬‬ ‫ולא‬ ‫'אדם'‬ ‫נקראו‬ ‫ואז‬ ‫בריאתם‪,‬‬ ‫השלימו‬ ‫עצמם‬ ‫לי‪,‬‬ ‫'לא תחיה כל נשמה'‪ .‬ואין נוח‬ ‫איך אוכל להעלות על דעתי 'כי‬ ‫שייטיבו‬ ‫עד‬ ‫בריאתם‬ ‫נשלם‬ ‫לא‬ ‫עדיין‬ ‫כי‬ ‫אדם‪,‬‬ ‫בריאת‬ ‫בעת‬ ‫טוב'‬ ‫'כי‬ ‫נאמר‬ ‫לא‬ ‫הטעם‬ ‫דעבדי‬ ‫דהא גופא קשיא‪ ,‬שיאמרו‬ ‫אירשנה'‪ .‬או יתפרש 'במה אדע'‬ ‫'אדם'‪.‬‬ ‫יקראו‬ ‫ואז‬ ‫מעשיהם‬ ‫שהאומות‬ ‫להו תרתי‪] ,‬כלומר‬ ‫לפרסם מציאות ה'‪' ,‬כי אירשנה'‪ ,‬רוצה לומר שאם‬ ‫שבעה‬ ‫לבני‬ ‫יטענו דעשו ישראל‬ ‫אירשנה‪ ,‬לא אדע איך אוכל לפרסם מציאות ה'‬ ‫ארצם[‪.‬‬ ‫את‬ ‫ירשו‬ ‫וגם‬ ‫שהרגום‪,‬‬ ‫אומות תרתי‪,‬‬ ‫באופן שלא אחשב כנוגע‪.‬‬ ‫לפני‬ ‫השאלה‬ ‫נשאלה‬ ‫שכבר‬ ‫ונראה לומר‬ ‫ועל זה השיבו השי"ת 'ידוע תדע כי גר יהיה זרעך‬ ‫בני‬ ‫שביקשו‬ ‫צא‪(.‬‬ ‫)סנהדרין‬ ‫אלכסנדרוס‬ ‫וגו' וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי' בעשר מכות‪,‬‬ ‫והיתה‬ ‫שלהם‪,‬‬ ‫שהארץ‬ ‫הארץ‬ ‫על‬ ‫כנען לדון‬ ‫וכבר ביארו מפרשי התורה שהעשר מכות הם היו‬ ‫למי'‪,‬‬ ‫הנכסים‬ ‫נכסים‬ ‫שקנה‬ ‫'עבד‬ ‫התשובה‬ ‫כנגד עשרה מאמרות שבהם נברא העולם‪,‬‬ ‫היה‬ ‫שלא‬ ‫נמצא‬ ‫בעבד‪,‬‬ ‫נתקלל‬ ‫כי כנען‬ ‫כמבואר באלשיך הק' )שמות כ‪:‬יד(‪ ,‬א"כ אז‬ ‫שלנו‬ ‫דהארץ‬ ‫]לומר‬ ‫פה‬ ‫פתחון‬ ‫כנען‬ ‫ליושבי‬ ‫יפורסם מציאות ה' איך שברא העולם ומלואה‬ ‫כשלא‬ ‫כך‬ ‫ואחר‬ ‫לעבד‪,‬‬ ‫קנין‬ ‫היה‬ ‫לא‬ ‫כי‬ ‫הוא[‪,‬‬ ‫בעשרה מאמרות‪ ,‬ואחר שיפורסם שהעולם‬ ‫ישראל‬ ‫הוזהרו‬ ‫לב‪,‬‬ ‫בטוב‬ ‫הארץ‬ ‫החזיר‬ ‫ל‬ ‫רצו‬ ‫ומלואו שלו יתברך‪ ,‬יסכר פי דוברי שקר תלונת‬ ‫כל‬ ‫תחיה‬ ‫'לא‬ ‫על‬ ‫הארץ‬ ‫כיבוש‬ ‫בשעת‬ ‫עובדי גלולים שלא יוכלו לומר 'לסטים אתם'‪.‬‬ ‫נשמה'‪ ,‬לכן שלח יהושע שלשה‬ ‫ובזה מובן מה שנמשך 'ואחרי כן יצאו ברכוש‬ ‫פרוזדגמאות‪ ,‬מי שרוצה לפנות יפנה‪,‬‬ ‫גדול'‪ ,‬כי כתב האבן עזרא )שמות ג‪:‬כב(‪ ,‬וז"ל‪:‬‬ ‫]להשלים ישלים‪ ,‬לעשות מלחמה יעשה[‪.‬‬ ‫'ושאלה אשה משכנתה ומגרת ביתה'‪ ,‬יש‬ ‫אלא ששאר בני 'שם'‪ ,‬יאמרו לסטים אתם‪,‬‬ ‫מתאוננים ואומרים כי אבותינו גנבים היו‪ ,‬ואלה‬ ‫למה כבשתם אתם לבד ארץ כנען‪ ,‬שהרי‬ ‫הלא יראו כי מצוה עליונה היתה‪ ,‬ואין טעם לשאול‬ ‫'עבד עבדים יהיה לאחיו' כתיב‪ ,‬ולא‬ ‫למה‪ ,‬כי ה' ברא הכל‪ ,‬והוא נתן עושר למי שירצה‪,‬‬ ‫לישראל לבד‪ .‬ועל זה היתה התשובה שפיר‬ ‫ויקחנה מידו ויתננה לאחר‪ ,‬ואין זה רע‪ ,‬כי הכל‬ ‫'ברצונו נתנה להם‪ ,‬וברצונו נטלה מהם‬ ‫שלו הוא‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ועל פי זה נמשך שפיר 'ואחרי כן‬ ‫ונתנה לנו'‪.‬‬ ‫יצאו ברכוש גדול'‪ ,‬והיינו על ידי תחבולות‬ ‫לך‬ ‫לך‬ ‫בפרשת‬ ‫שנאמר‬ ‫מה‬ ‫יובן‬ ‫ועל פי זה‬ ‫ששאלה אשה כאשר הוכיח סופו‪ ,‬ולא יהיה‬ ‫'אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים לתת לך‬ ‫למצרים טענת גנבים כמו שכתב האבן עזרא‪ ,‬כי ה'‬ ‫את הארץ הזאת לרשתה‪ ,‬ויאמר ה' אלהים‬ ‫ברא הכל‪ ,‬אלא שהמצרים היו יכולים להכחיש גם‬ ‫במה אדע כי אירשנה' וכו'‪' ,‬ויאמר לאברם‬ ‫את זה‪ ,‬אבל אחר שידונו בעשר מכות‪ ,‬ידעו‬ ‫ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם‬ ‫שהעולם ומלואה שלו יתברך‪ ,‬והוא צוה להם על‬ ‫ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה‪ ,‬וגם‬ ‫כך‪ ,‬אין עוד פתחון פה למצרים על הרכוש‪] ,‬לכן‬ ‫את הגוי אשר יעבודו דן אנכי ואחרי כן יצאו‬ ‫אחר שאמר השי"ת 'וגם את הגוי אשר יעבודו דן‬ ‫ברכוש גדול'‪ .‬ואינו מובן מה ששאל 'במה‬ ‫אנכי' בעשר מכות‪ ,‬ועל ידם יתברר שנברא העולם‬ ‫אדע'‪ ,‬וגם תשובת השי"ת 'ידוע תדע' אינו‬ ‫בעשרה מאמרות‪ ,‬שוב לא יעלה בלבם של‬ ‫מובן‪ .‬אכן לפי מה שכתבתי יובן שפיר‪ ,‬כי‬ ‫המצרים לומר לישראל גנבים אתם‪ ,‬כי יתברר‬ ‫הוא יתברך יעד הארץ לו לבדו‪ ,‬והנה אברהם‬ ‫להם שכל העולם כולו שלו הוא‪ ,‬ומעתה יוכל‬ ‫מה שלא רצה שירעו בהמותיו בשדות‬ ‫להתקיים 'ואחרי כן יצאו ברכוש‬ ‫אחרות‪ ,‬הגם שניתנה הארץ‬ ‫גדול' בלא שום טענה ומענה[‪.‬‬ ‫עשינו מה שגזרת עלינו אף אתה עשה מה‬ ‫לאברהם‪ ,‬ולפי מה שכתבתי יש לומר‬ ‫הטעם‪ ,‬שכל מגמתו וחפצו של‬ ‫ובזה מובן מה שבישר אותו יתברך‬ ‫'ואתה תבוא אל אבותיך בשלום'‪,‬‬ ‫שהבטחתנו!‬ ‫אברהם היה רק לפרסם מציאות‬ ‫]דאינו מובן לאיזה שלום היתה‬ ‫פאר א נדבה פון ‪ $250‬פאר גליון מליצי יושר וועט מען מודיע זיין ביי די‬ ‫השם איך שהוא היוצר הוא הבורא‪,‬‬ ‫כוונתו‪ .‬אבל להנ"ל מובן[‪ ,‬כי אחר‬ ‫ועבור זה קראו הקב"ה 'אוהבו'‪ ,‬וזהו‬ ‫ציונים פון די פלאצקע גאון ‪ -‬ווארשא‪ ,‬אבני נזר ‪ -‬סוכאטשוב‪ ,‬צדקת‬ ‫שנרמז בפסוק 'אלה תולדות השמים‬ ‫שאין אתה חפץ לכבוש את הארץ‪,‬‬ ‫הצדיק – לובלין‪ ,‬ילקוט סופר ‪ -‬פאקש‪ ,‬לב העברי ‪ -‬הר הזיתים‪ ,‬ר' יוסף‬ ‫יהיה לך שלום עם עובדי גלולים‪,‬‬ ‫והארץ בהבראם'‪ ,‬ד'בהבראם' הוא‬ ‫ולא יהיה לך שום מניעה בפרסום‬ ‫המנוחות‬ ‫הר‬ ‫‪-‬‬ ‫זבול‬ ‫שערי‬ ‫יחזקאל‬ ‫חזון‬ ‫לאשרי‬ ‫בן‬ ‫ויען‪,‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ענגיל‬ ‫אותיות 'באברהם'‪ ,‬לפי שהוא ראשון‬ ‫מציאות ה' אשר אתה חפץ בה יותר‬ ‫זיי‬ ‫פאר‬ ‫צייט‬ ‫די‬ ‫איז‬ ‫יעצט‬ ‫און‬ ‫צוואה‪,‬‬ ‫די‬ ‫געווען‬ ‫מקיים‬ ‫האט‬ ‫איר‬ ‫אז‬ ‫לפרסם הבריאה‪ .‬וא"כ אם יחזיק‬ ‫מכל חללי דעלמא‪.‬‬ ‫מקיים צו זיין זייערע הבטחה!‬ ‫בארץ‪ ,‬יגרום לו מניעה בפרסום‬ ‫געדענקט "מקח בלייבט מקח"!‬ ‫‪732-510-0560 gilyonmy@gmail.com‬‬ ‫חוץ(‪ ,‬דבמקלקל ע"מ לתקן צריך שיהיה התיקון‬ ‫ובזה ניחא למה לא שאל אברהם 'במה אדע'‬ ‫מיד‪ .‬ואין לומר דא"כ גם בגמר למוצ"ש למה‬ ‫כשבישר לו 'כי את כל הארץ אשר אתה רואה לך‬ ‫יתחייב על מה שעשה בשבת‪ ,‬דזה ליתא‪ ,‬דכל‬ ‫אתננה ולזרעך עד עולם'‪ ,‬ולפי מה שכתבתי‬ ‫שגמר יש שם תיקון על כל המעשה ולתחייב אז‬ ‫ניחא‪ ,‬דבתחילה ניחא ליה במתנת הארץ‪ ,‬אף‬ ‫שפיר גם על ההתחלה‪ ,‬אבל כל זמן שלא גמר‪,‬‬ ‫שימנע מהחזיק בה‪ ,‬כדי שיפרסם שהוא יתברך‬ ‫שפיר חשיב מקלקל‪ ,‬כיון דהתיקון לא נעשה מיד‬ ‫ברא העולם‪ ,‬ולא יחשב כנוגע בעדות ]דמכל‬ ‫כדעת ר"ת‪ ,‬משא"כ כשגמר‪ ,‬הוי שם תיקון על כל‬ ‫מקום ניחא ליה במתנת הארץ על מנת שתהא‬ ‫המעשה ונתחייב אז בחול על מה שעשה בשבת‪,‬‬ ‫נתונה לזרעו אחריו‪ ,‬ולא היה מבקש לירשנה‬ ‫עכ"ל‪.‬‬ ‫'עכשיו'[‪ ,‬ולזו הסיבה בישר לו עכשיו במראה זו‬ ‫אבל לכאורה יש לחלק בין מילה ושחיטה ובין‬ ‫'אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים לתת לך את‬ ‫אפייה‪ ,‬דבמילה ושחיטה אין החסרון במלאכה‬ ‫הארץ הזאת לרשתה'‪ ,‬היינו שתנוח דעתך‬ ‫שעשה בשבת‪ ,‬דהרי חבל והוציא דם‪ ,‬אלא דהיה‬ ‫בירושת הארץ‪ ,‬ולא יהא מניעת הפרסום שהוא‬ ‫חסר התיקון עד למוצ"ש‪ .‬אבל במבשל ואופה כל‬ ‫יתברך ברא העולם‪ ,‬ועל זה אמר עכשיו 'במה‬ ‫זמן שלא נאפה‪ ,‬הרי לא נעשה מלאכה כלל‪ .‬וכתב‬ ‫אדע כי אירשנה'‪ ,‬כי חשב שכוונת השי"ת‬ ‫החלקת יואב דאין זה חילוק‪ ,‬דכל זמן שלא נעשה‬ ‫שיירשנה בעצמו תיכף‪] ,‬כמאמרו יתברך‬ ‫התיקון‪ ,‬אין כאן מלאכת שבת‪ ,‬ודומה כמו‬ ‫'לרשתה'[‪ ,‬ועל זה שאל 'במה אדע' כי אתרצה‬ ‫שלא נאפה כלל‪ ,‬ע"ש‪.‬‬ ‫לירשנה ולא יהיה מניעה בפרסום השגחתו‬ ‫אבל האבני נזר )או"ח סימן מ"ח( השיג‬ ‫יתברך בזה העולם השפל ושהכל בידו יתברך‪,‬‬ ‫עליו‪ ,‬וכתב דאם נאפה בחול‪ ,‬הרי זה דומה‬ ‫רוצה לומר שאין דעתי משגת כוונתך באיזה‬ ‫כאפאו איש אחר‪ ,‬דבודאי הראשון שהניח‬ ‫אופן יתקיימו שניהם‪ ,‬ירושת הארץ‪ ,‬ופרסום‬ ‫הפת בתנור פטור‪ .‬וז"ל‪ :‬כתב בספרו שאם‬ ‫מציאות השי"ת‪ .‬ועל זה השיב לו יתברך 'ידוע‬ ‫שחט סימן ראשון בשבת ושני בחול חייב‪,‬‬ ‫תדע כי גר יהיה זרעך וגו' וגם את הגוי אשר‬ ‫ומדמה למל בסוף היום ולא גמר עד מוצ"ש‬ ‫יעבודו דן אנכי'‪ ,‬שהוא באמת רק לאחר זמן‬ ‫דחייב‪ ,‬ופשיטא ליה שאם לא גמר פטור‪,‬‬ ‫שיתפרסם שהעולם ומלואה שלו יתברך‪ ,‬ואין‬ ‫ועל כרחך במילה משום גמרו בחול הוא‬ ‫כאן ערעור לומר 'לסטים אתם'‪.‬‬ ‫חייב‪ ,‬וכל שכן הכא שעשה הכל בשבת‬ ‫וממילא נאפה בחול‪ .‬ואין לחלק כלל דהתם‬ ‫חסר רק התיקון‪ ,‬דליתא דבלא התיקון נמי‬ ‫לאו מלאכה‪ ,‬עכ"ד‪.‬‬ ‫לע"נ הב' יקותיאל יהודה ב"ר אברהם אלעזר פעפרקורן ע"ה‬ ‫יא"צ כ"ג תשרי‬ ‫הנה זה ודאי אמת‪ ,‬דבלא תיקון אינו‬ ‫העמיד קדירה על האש ונתבשל במוצ"ש‪,‬‬ ‫מלאכה‪] ,‬ודומה כמו שלא נאפה כלל[‪ .‬אך‬ ‫והמל בשבת ולא עשה הפריעה אם חשיב‬ ‫למה יתחייב כשעשה התיקון בחול‪ ,‬דמה‬ ‫מקלקל‪ .‬בחלקת יואב )קמא או"ח סימן י"ד(‬ ‫שעשה בחול‪] ,‬דומה[ כעשאו אחר‪ .‬ובודאי‬ ‫חידש‪ ,‬דאם העמיד קדירה על האש בשבת‬ ‫אם שחט סימן אחד בשבת וסימן שני בחול‪,‬‬ ‫סמוך לחשיכה ונתבשל במוצ"ש‪ ,‬דחייב‪) .‬וכ"כ‬ ‫כיון דעל סימן אחד לא נתחייב‪ ,‬אף שגמר‬ ‫הרש"ש שבת עג‪ .(.‬והביא ראיה לזה )תנינא‬ ‫בחול פטור‪ ,‬דגמרו בחול‪ ,‬כעשאו אחר דמי‪,‬‬ ‫סימן י"ג(‪ ,‬וז"ל‪ :‬נחזי אנן‪ ,‬אם ישחוט בשבת‬ ‫וגרוע מינה‪ .‬דאפילו למה דמקשה הש"ס‬ ‫סמוך לחשיכה סימן אחד‪ ,‬וסימן הב' ישחוט‬ ‫)שבת ג‪ (.‬על זה עוקר וזה מניח 'והא‬ ‫בלילה במוצ"ש קודם השיעור שהייה‪ ,‬והיינו‬ ‫אתעבידא מלאכה מבינייהו'‪ ,‬כתבו התוס'‪,‬‬ ‫שלא פסק מלהוליך ולהביא‪ ,‬אם יתחייב בזה‪.‬‬ ‫דלא הוה סלק"ד דע"י שגמר השני יתחייב‬ ‫ונראה דדין זה הוא ש"ס ערוך )שבת קלג‪(:‬‬ ‫הראשון‪ ,‬רק על האחרון מקשה‬ ‫דחייב‪ ,‬דאמרו שם דאם עשה החיתוך בשבת‪,‬‬ ‫]שיתחייב[‪ .‬כן לא סלק"ד דע"י גמרו בחול‬ ‫והפריעה במוצ"ש חייב חטאת‪ ,‬אף דהמקלקל‬ ‫יתחייב בשבת‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫בחבורה בפטור‪ ,‬וא"כ החיוב לא בא עד למוצ"ש שאז ניתקן התינוק‪ ,‬אפ"ה חייב‪.‬‬ ‫ממילא כן הדין בשחט סימן הב' למוצ"ש‪ ,‬נתחייב אז על מעשה השחיטה של סימן אבל א"כ קשה דמדוע אם עשה החיתוך בשבת‪ ,‬והפריעה במוצ"ש חייב חטאת‪,‬‬ ‫הא' שעשה בשבת וכו'‪ ,‬דהחיוב לא בא רק במוצ"ש שגמר התיקון וכו'‪ ,‬וא"כ ק"ו הרי נגמר המלאכה במוצ"ש‪ .‬וצ"ל כדברי השאגת אריה ורעק"א דאפי' בלא גמר‬ ‫הדברים‪ ,‬אם חייב התם על מה שהוסיף לעשות במוצ"ש‪ ,‬כל שכן באופה ומבשל לפרוע במוצ"ש חייב‪ ,‬כיון שמקצת שעשה בשבת הוא גופו הוי תיקון מחמת שלא‬ ‫יצטרך לעשותו עוד בעת שירצה למול‪ .‬אבל קשה על זה קושית החלקת יואב‪,‬‬ ‫שעשה כל המעשה בשבת ומאליו נגמר במוצ"ש דחייב‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫והוסיף החלקת יואב‪ ,‬דלכאורה יש לדחות הראיה ממילה‪ ,‬דהרי השאגת אריה דאע"ג דמקלקל ע"מ לתקן חייב‪ ,‬אבל צריך שיהיה התיקון מיד‪.‬‬ ‫לזה כתב האבני נזר‪ ,‬דאה"נ דבעינן‬ ‫)סו"ס נ"ב( ובתשובת רעק"א )סי' קע"ד(‬ ‫שיהיה התיקון מיד‪ ,‬אבל גדר התיקון‬ ‫מצוה נדירה שהמקיים אותה נוטל שכר כנגד כולם‬ ‫כתבו‪ ,‬דכוונת הגמ' שם הוא‪ ,‬דאפי' בלא‬ ‫אינו תלוי אם זה תיקון בהגברא‪ ,‬אלא‬ ‫כתב בשו"ע הרב )ת"ת פ"ב ס"א(‪' :‬מצות עשה של תלמוד תורה על כל‬ ‫גמר לפרוע במוצ"ש חייב‪ ,‬כיון שמקצת‬ ‫תלוי אם יש איזה משמעות ותועלת‬ ‫אדם לעצמו ללמוד כל התורה שבכתב ושבעל פה כולה'‪ .‬וכ"כ בסעיף י'‬ ‫שעשה בשבת הוא גופו הוי תיקון‬ ‫במעשיו‪ .‬ולכן נחשב מילה תיקון מיד‪,‬‬ ‫מחמת שלא יצטרך לעשותו עוד בעת‬ ‫דהרי אם אין לו עור הפריעה‪ ,‬אז נחשב‬ ‫וירושלמי‬ ‫בבלי‬ ‫התלמוד‬ ‫כל‬ ‫ו‬ ‫]תנ"ך[‬ ‫כסדר‬ ‫אחת‬ ‫פעם‬ ‫ללמוד‬ ‫וז"ל‪:‬‬ ‫ואמוראים‬ ‫מתנאים‬ ‫המדרשים‬ ‫וכל‬ ‫ותוספתות‬ ‫וסיפרי‬ ‫וסיפרא‬ ‫ומכילתא‬ ‫שירצה למול‪ .‬וא"כ בשחט סימן אחד‬ ‫מתקן‪ ,‬לכן אע"ג ביש לו עור הפריעה‬ ‫בשבת‪ ,‬דאם לא גמר לשחוט סימן השני‬ ‫לא נחשב תיקון בהגברא בלי הפריעה‪,‬‬ ‫כמו מדרש רבה ותנחומא ופסיקתות וכיוצא בהן ומדרשי רשב"י )‪-‬זוהר(‬ ‫כדי שיוכל לגמור כל התורה שבעל פה כולה פעם אחת בחייו‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫במוצ"ש‪ ,‬הרי לא עשה כלום‪ ,‬לכן אינו‬ ‫אבל נחשב תיקון מצד גוף המילה‪ ,‬דזה‬ ‫חייב‪.‬‬ ‫מעשה חשוב בפנ"ע‪ ,‬דמעשה מילה‬ ‫זה מצוה שרק יחידי סגולה מקיימים אותה‪ ,‬וקל מאד לקיימה אם‬ ‫וכתב על זה החלקת יואב‪ ,‬וז"ל‪:‬‬ ‫מועיל שיחול על הגברא שם מהול‬ ‫כשאין לו עור הפריעה‪ ,‬או כשיעשה‬ ‫מקציבים לזה זמן מועט בכל יום‪ ,‬ובזה זוכים לקיים מצוה נדירה של‬ ‫דבריהם תמוהים‪ ,‬דכל שלא גמר‬ ‫מצות ת"ת ששקול כנגד כל המצות‪ ,‬ואין לשער גודל השכר שזוכים‬ ‫כלל‪,‬‬ ‫לעשות הפריעה‪ ,‬לאו תיקון הוא‬ ‫אח"כ הפריעה‪ .‬משא"כ גבי שחיטה‪ ,‬אף‬ ‫ואף דמקלקל ע"מ לתקן חייב )שבת‬ ‫אם לא היה בבהמה אלא סימן אחד‪ ,‬לא‬ ‫עבור זה בפירות בעוה"ז והקרן לעוה"ב‬ ‫קו‪ ,(.‬מ"מ הלא דעת ר"ת )תוס' שם בד"ה‬ ‫נתפרסם לזכות י‪.‬ב‪.‬ח‪.‬ה‪ .‬לנחת דקדושה מכל יו"ח‬ ‫הגליון בארץ ישראל נתנדב ע"י הרב חיים מאיר בן עלקא שליט"א זכות הצדיקים מליצי יושר יעמוד לו ולמשפחתו ולכל יו"ח להתברך בכל מילי דמיטב‬ ‫קח לך סניגור‬ ‫מתכוננים אנו להוציא לאור עולם ספר‬ ‫אבל בהא דשחט סימן אחד אינו מתיר‬ ‫'הגדרות רבי צדוק על התורה'‬ ‫היה מועיל שחיטת סימן אחד‪ ,‬לכן לא‬ ‫כלום‪ ,‬ולא הוי מתקן כלל‪ .‬ואפילו לא היה‬ ‫)עניני הלכה(‬ ‫חשיב תיקון בשחיטת סימן אחד‪ ,‬דאין זה‬ ‫רק סימן אחד‪ ,‬אין סימן אחד מתירו‪) ,‬עי'‬ ‫כלום‪.‬‬ ‫רש"י חולין עה‪ :‬ד"ה אין(‪ ,‬דסימן אחד‬ ‫אם לא עכשיו אימתי?‬ ‫וז"ל‪ :‬והא דמילה ענין אחר הוא‪ ,‬דציץ אחד‬ ‫בבהמה אינו מתיר בשום מקום ופשוט‪,‬‬ ‫עכשיו הזמן לזכות לברכתו והבטחתו!‬ ‫חופה רוב גבהה של עטרה עושהו ערל‬ ‫על כן לא הוי מתקן‪ .‬משא"כ במקצת‬ ‫גמור‪ ,‬וכשנוטלו נעשה מהול גמור ותיקון‬ ‫דערלה‪ ,‬דהסרתה מילה גמורה היא אם‬ ‫"אהיה מליץ יושר למי שידפיס דברי"!!‬ ‫גמור הוא‪ ,‬מה תאמר הלא לא הועיל כלום‪,‬‬ ‫לא היה שם עוד‪ ,‬וכן הסרת שער אחד לרב‬ ‫כיון שעדיין יש ערלה‪ .‬על זה נאמר‪ ,‬כיון‬ ‫נחמן דטהרה גמורה היא אם לא נשאר רק‬ ‫מי שרוצה להנציח שמו בהספר יתקשר למערכת‬ ‫שאם ינטל ערלה הנשארת שוב תיקן‪ ,‬לכן‬ ‫עוד שער אחד‪ ,‬וכן חצי זית אם לא היה‬ ‫‪gilyonmy@gmail.com 732-‬‬ ‫‪732-510-‬‬ ‫‪510-0560‬‬ ‫במקצת ערלה שנטל הוא חשיב תיקון‬ ‫בבית עוד רק חצי זית‪ ,‬רק שיש עוד‬ ‫גמור וכו'‪ .‬אבל בשחט סימן אחד אינו מתיר‬ ‫שערה או חצי זית מלבד זה‪ ,‬על זה אמרינן‬ ‫כלום‪ ,‬ולא הוי מתקן כלל‪ ,‬ואפילו לא היה‬ ‫רק סימן אחד‪ ,‬אין סימן אחד מתירו וכו'‪ ,‬על כן לא הוי מתקן‪ .‬משא"כ במקצת הואיל‪ ,‬עכ"ל‪] .‬המשך בשבוע הבא[‪.‬‬ ‫דערלה‪ ,‬דהסרתה מילה גמורה היא אם לא היה שם עוד ערלה‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫והביא האבני נזר ראיה לזה‪ ,‬מהא דאמרו בשבת )דף צד‪ ,(:‬התולש סימני טומאה‬ ‫מנגע שבגופו‪ ,‬כגון שתי שערות לבנות שבבהרת‪ ,‬עובר בל"ת ד'השמר בנגע‬ ‫לע"נ ר' בנימין זאב ב"ר מאיר וואזנר ע"ה יא"צ כ"ו תשרי‬ ‫הצרעת'‪ ,‬דאסור לתלוש סימני טומאה של נגע‪ .‬ואם תלש שערה אחת מתוך שתים‬ ‫שבבהרת ‪ -‬חייב‪ ,‬שהרי בכך טיהר את הנגע‪ .‬ואם תלש שערה אחת מתוך שלש‪ ,‬תוכחה לנשים‪ .‬דע דיש לחקור אם מחויב ג"כ להוכיח לנשים‪ ,‬דלכאורה י"ל דאינו‬ ‫שעדיין נשארו שתי שערות לטמא את הנגע‪ ,‬רב נחמן אמר דחייב מלקות‪ ,‬ורב מחויב‪ ,‬דהנה זה פשוט דהא דצריך להוכיח לחבירו ולמחות שלא יעשה דבר‬ ‫ששת אמר דפטור‪ .‬וטעמא דרב נחמן דחייב הוא משום שהועילו מעשיו‪ ,‬שאם עבירה‪ ,‬מדין ערבות הוא‪ .‬והכי משמע להדיא בריש פרק שבועות הדיינין )סוף‬ ‫תילקח שערה נוספת מתוך השתים הנותרות ‪ -‬אזלא לה טומאה‪ .‬ורב ששת אמר ע"א( דקאמר וכל העבירות שבתורה מכל העולם לא‪ ,‬והכתיב וכשלו איש באחיו‬ ‫איש בעון אחיו מלמד שכל ישראל‬ ‫פטור‪ ,‬כי השתא עדיין איתא לטומאה‪.‬‬ ‫ערבין זה לזה‪ ,‬ומשני התם שיש בידם‬ ‫וכתב האבני נזר‪ ,‬דכמו דהסרת שער אחד‬ ‫למחות ולא מיחו‪ ,‬ע"ש‪ ,‬הרי מבואר‬ ‫נחשב לרב נחמן שטיהר את הנגע‪ ,‬כיון שאם‬ ‫להדיא דטעם המחאה שצריך למחות מי‬ ‫תילקח שערה נוספת‪ ,‬אזלה לה טומאה‪ .‬כך‬ ‫שיש בידו‪ ,‬הוא משום ערבות‪ .‬והנה‬ ‫נחשב מתקן בהסרת ערלה אחד‪ ,‬כיון דאם‬ ‫הרא"ש )ברכות פ"ג סימן י"ג( כתב‪,‬‬ ‫ינטל ערלה הנשארת הוי תיקון‪ .‬וז"ל‪ :‬הרי‬ ‫דנשים אינן בכלל ערבות ע"ש‪ .‬ולפ"ז‬ ‫דהסרת שער אחד לרב נחמן טהרה גמורה‬ ‫כיון דאינם בכלל ערבות‪ ,‬ממילא דאין‬ ‫היא אם לא נשאר רק עוד שער אחד‪ ,‬רק שיש‬ ‫מחויב להוכיחן ולמחות בידם כשעושים‬ ‫עוד שערה‪ ,‬על זה אמרינן הואיל ]'דאי‬ ‫דבר איסור‪.‬‬ ‫משתקלא חדא אחריתי אזלה לה טומאה'[‪,‬‬ ‫איברא הנה בפ"ד דביצה )דף ל‪ (.‬איתא‪:‬‬ ‫עכ"ל‪.‬‬ ‫אמר ליה רבא בר רב חנין לאביי תנן אין‬ ‫והוסיף האבני נזר‪ ,‬דבמילה אף רב ששת‬ ‫מטפחין וכו' והאידנא דקחזינן דעבדו‬ ‫מודה דנחשב תיקון‪ ,‬דהנה אמרו בגמ' שם‪,‬‬ ‫הכי ולא אמרינן להו ולא מידי וכו'‪ ,‬והא‬ ‫אמר רב ששת מנא אמינא לה שפטור‪ ,‬דתנן‬ ‫הני נשי דשקלין חצבייהו וכו' ולא‬ ‫המוציא בשבת כזית מן המת חייב‪ ,‬אבל אם‬ ‫אמרינן להו ולא מידי‪ ,‬אלא הנח להם‬ ‫הוציא רק חצי זית פטור‪ .‬והתניא חצי זית‬ ‫לישראל מוטב שיהיו שוגגין‪ ,‬ע"ש‪ .‬הרי‬ ‫חייב‪ ,‬מאי לאו הא דתניא חייב מיירי דאפיק‬ ‫דאמר ליה אביי מדלא מחינן לנשי‬ ‫חצי זית מכזית‪ ,‬שהיה בבית כזית שלם‬ ‫דשקלין חצבייהו‪ ,‬ש"מ דגם לנשים צריך‬ ‫והוציא חצי ממנו‪ ,‬שהוא חייב משום שטיהר‬ ‫למחות כי עבדו איסורא‪ .‬ועיין בתוס'‬ ‫את הבית בכך‪ ,‬שיותר אינו מטמא בטומאת‬ ‫)שבת סד‪ :‬ד"ה רבי( במה שדחקו ליישב‬ ‫אהל‪ ,‬ולכן הוצאתו חשובה‪ .‬והא דתנן פטור‬ ‫לצאת‬ ‫לנשים‬ ‫שמניחים‬ ‫מה‬ ‫מיירי דאפיק חצי זית מכזית ומחצה‪ ,‬שעדיין‬ ‫בתכשיטיהם‪ ,‬וסיימו דמוטב דיהיו‬ ‫נשאר כזית שלם בתוך הבית‪ ,‬ולא הועיל‬ ‫שוגגים וכו'‪ .‬מבואר דאף בנשים צריך‬ ‫להפסיק את הבית מלטמאות טומאת אהל‪.‬‬ ‫למחות‪ ,‬וקשה מדוע‪ ,‬הא נתבאר דאינם‬ ‫הרי שלא אמרינן דאהני מעשיו בכך שאם‬ ‫בכלל ערבות‪.‬‬ ‫ינטל עוד מעט מהכזית שוב לא יטמא‬ ‫ונראה דאיתא בברכות )דף לא‪ :(:‬ויאמר‬ ‫בטומאת אהל‪ .‬וא"כ הוא הדין לנוטל שערה‬ ‫לה עלי עד מתי תשתכרין‪ ,‬אמר ר'‬ ‫אחת מתוך שלש שערות שבנגע שאינו חייב‪.‬‬ ‫אלעזר‪ ,‬מכאן לרואה בחבירו דבר שאינו‬ ‫ורב נחמן אמר לך‪ ,‬לעולם אידי ואידי חייב‪,‬‬ ‫הגון צריך להוכיחו‪ ,‬וכתבו התוס'‪ ,‬אע"ג‬ ‫ואפילו מוציא חצי זית מכזית ומחצה‪ .‬והא‬ ‫דליכא איסור דאורייתא‪ ,‬דאי איכא‬ ‫דתנן פטור‪ ,‬מיירי דאפיק חצי זית ממת גדול‬ ‫איסורא דאורייתא פשיטא‪' ,‬הוכח‬ ‫שלא הועיל כלום במעשיו‪.‬‬ ‫תוכיח' כתיב‪ ,‬עכ"ד‪ .‬והנה פשיטא בזו‬ ‫וכתב האבני נזר‪ ,‬דלא נחלקו אלא בהוציא‬ ‫דליכא איסור דאורייתא‪ ,‬ליכא ערבות‪,‬‬ ‫חצי זית‪ ,‬אבל אם הוציא כזית אז חייב אפילו‬ ‫דאף באיסור גמור דרבנן דעת כמה דלא‬ ‫ממת גדול‪ ,‬כיון שהוציא כשיעור‪.‬‬ ‫וז"ל‪ :‬ובהוציא כזית אפילו ממת גדול חייב‪ ,‬כיון שיש במה שמוציא שיעור‪ ,‬כמו שייך ערבות‪ ,‬כ"ש דליכא איסור כלל להשתכר רק מגונה ודבר שאינו הגון‪ ,‬וילפינן‬ ‫שכתב בחידושי הר"ן ובשיטה המיוחסת להר"ן‪ .‬וגם רב ששת יודה בזה‪ ,‬מסברא מעלי דאעפ"כ חייב להוכיחו‪ .‬והכי נמי ילפינן מעלי מדהוכיח לחנה עם היותה‬ ‫דלא מפשינן בפלוגתא‪ ,‬ולא פליג )ר' שמעון( ]רב ששת[ אלא בהוציא רק חצי זית‪ .‬אשה‪ ,‬מכאן דאף הרואה באשה דבר שאינו הגון חייב להוכיחה ואף דאינה בכלל‬ ‫ובמילה מקצת ערלה שהסיר‪ ,‬לכזית מן המת דמי‪ ,‬כיון דבמקצת ערלה זה נעשה ערבות‪ ,‬ושפיר דהוצרכו בכל הני מקומות לומר הא דלא מיחו בהנשים היינו משום‬ ‫דמוטב שיהיו שוגגין וכו'‪ ,‬הא בלאו הכי היה צריך להוכיחם על אשר לא טוב עשו‪,‬‬ ‫ערל גמור‪.‬‬ ‫וכמו שהוכיח עלי לחנה עם שאינה בכלל ערבות‪.‬‬ ‫הרה"ק בעל מגן אברהם מטריסק זי"ע‪ ,‬כתב בהקדמת הספר למי שילמוד ספרו‬ ‫'מגן יהיה לכל ההוגים בו'‬ ‫הבורא כי מעשה אלקים הוא‪ ,‬כי אין מציאות לבריאה בלא בורא‪ ,‬וממנו נודע‬ ‫אבל קשה מה פריך אביי לרבא בר' חנין ולטעמך וכו' הני נשי דשקלין חצבייהו וכו'‬ ‫'אלקים'‪ .‬וזה שאמרו במדרש‪' :‬בראשית ברא אלקים'‪ ,‬הדא הוא דכתיב 'כח מעשיו‬ ‫ולא אמרינן להו ולא מידי וכו'‪ ,‬מאי קושיא מנשי אהא דקאמר רב"ח והא קחזינן‬ ‫הגיד לעמו'‪ ,‬כי ע"י כח מעשיו הגיד לעמו‪ ,‬ממנו נודע 'בראשית ברא אלקים'‪,‬‬ ‫דעבדו‪ ,‬משמע דגברי נמי עבדו הכי‪ ,‬ודלמא שאני נשי דאינן בכלל ערבות‪ ,‬להכי‬ ‫וכמש"כ הרמב"ן )סוף פ' בא‪ ,‬ופ' יתרו( עה"פ 'אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ‬ ‫לא איכפת לן למחות בהו כל כך אם יש ספק פן לא ישמעו‪ ,‬אבל בגברי כיון שהם‬ ‫מצרים'‪ ,‬כי ביציאת מצרים הודיע לנו כי הטבע בידו לשנות בזה כרצונו‬ ‫בכלל ערבות יש למחות בידם‪ ,‬ומה פריך ליה אביי בפשיטות כל כך ולטעמיך וכו'‪:‬‬ ‫בנפלאותיו‪' ,‬כי המופת הנפלא מורה שיש לעולם אלוה מחדשו ויודע ומשגיח‬ ‫ונראה לי דאמרו בשבת )דף סב‪ (.‬אמתני' דלא תצא אשה במחט‪ ,‬אמר עולא‬ ‫ויכול'‪.‬‬ ‫וחלופיהם באיש‪ ,‬ואסיק אמר רב יוסף קסבר עולא נשים עם בפני עצמן הן‪ ,‬איתיבי‬ ‫ומו"ח פירש על פי המבואר בעקרים עה"פ 'וראית את אחורי ופני לא יראו'‪ ,‬במשל‬ ‫אביי המוצא תפלין וכו' ואי אמרת נשים עם בפני עצמן וכו'‪ ,‬אמר ר' ירמיה באשה‬ ‫אשר חכם גדול מפורסם בחכמתו‪ ,‬אם שומעים כי זה הוא עשה מעשה ספר‪ ,‬גם‬ ‫גזברית‪ ,‬ע"ש‪.‬‬ ‫קודם ראו את הספר בעצמו‪ ,‬כבר יודעים כי טוב הוא‪ ,‬כעין 'חזקה על חבר שאינו‬ ‫ונראה לי דעל כרחך לא קאמר הרא"ש דנשים אינן בכלל ערבות‪ ,‬אלא למאי‬ ‫מוציא דבר שאינו מתוקן'‪ ,‬וזהו במוחזק ומפורסם מקודם‪ .‬אך ישנו אשר לא נודע‬ ‫דקאמר הכא דנשים עם בפני עצמן‪ ,‬וכן אסיק דרב יוסף דמשני הא דהמוצא תפילין‬ ‫בשם זולת מן הספר‪ ,‬אחרי כי ראו חכמתו בספרו‪ ,‬ממנו נודע אשר מחברו הוא היה‬ ‫התם דקסבר שבת זמן תפילין‪ ,‬ע"ש‪ .‬וא"כ דהם עם בפני עצמם‪ ,‬יפה כתב לפ"ז‬ ‫חכם אומן מופלא‪ ,‬וזה מכונה בשם 'לאחוריו'‪ ,‬כי ניכר ונודע מן מעשיו‪ .‬ואצל‬ ‫הרא"ש דאינן בכלל ערבות‪ ,‬דרק לעם אחד ישראל הם ערבים זה בזה‪.‬‬ ‫הבורא ב"ה כן הוא‪' ,‬וראית את אחורי' בלבד‪' ,‬ואת פני' טרם מעשיהו 'לא יראו' דאין‬ ‫אכן התם בביצה אביי הוא דקאמר ולטעמך וכו' הני נשי וכו'‪ ,‬ואביי לטעמיה דמתיב‬ ‫בזה השגה‪.‬‬ ‫אדרב יוסף דאמר נשים עם בפני עצמם ממתני' דהמוצא תפילין‪ ,‬וס"ל דאינן עם‬ ‫והכא נמי ע"י 'בראשית ברא' נודע מציאות 'אלקים' לברואיו‪ ,‬אך 'איש בער לא ידע'‪,‬‬ ‫בפני עצמם רק עם אחד הם עם ישראל‪ ,‬וממילא גם לענין ערבות כיון דהם עם‬ ‫כמו פרעה אשר אמר 'לא ידעתי את ה'‪ ,‬ד'אלקים' גימטריה 'הטבע'‪ ,‬ופרעה לא הכיר‬ ‫אחד הם בכלל ערבות‪ .‬וא"כ שפיר פריך אביי ולטעמך מהני נשי וכו' ולא מחינן‬ ‫בשם ה' והיינו בשדוד הטבע ע"פ מופת ביד חזקה‪ .‬אבל שוב אמר 'ה' הצדיק'‪,‬‬ ‫בהו‪ ,‬דלטעמיה אזיל דס"ל דגם הם בכלל ערבות‪ ,‬ושוים נשים לאנשים והיה‬ ‫דהכיר את ה'‪.‬‬ ‫למחות בהם‪ ,‬ועל כרחך דמוטב שיהיו שוגגין וכו'‪ ,‬כן נראה לי‪) .‬אוצר המלך הלכות‬ ‫על כן גם בזה מבואר חיבור סוף התורה לתחילתה‪' ,‬לכל האותות והמופתים אשר‬ ‫דעות פ"ו ה"ז(‪.‬‬ ‫שלחו ה' לעשות בארץ מצרים לפרעה ולכל עבדיו ולכל ארצו'‪ ,‬אך 'לעיני כל‬ ‫ישראל' 'בראשית ברא אלקים'‪ ,‬מן הבריאה לבד כבר יודעים את האלקים‪' ,‬ואת היד‬ ‫החזקה והמורא הגדול' מן 'כח מעשיו הגיד לעמו' אשר מיניה וביה 'אתה הראת‬ ‫לזכות ח‪.‬ב‪.‬י‪.‬י‪ .‬להצלחה בכ"ע ונחת דקדושה מכל יו"ח‬ ‫לדעת כי ה' אלקים' מנהיג ובורא עולם‪.‬‬ ‫בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ‪ .‬איתא במדרש פליאה‪ :‬ר' ינאי אמר‬ ‫לא היה התורה צריך להתחיל אלא מ'החודש הזה לכם'‪ ,‬ומאי טעמא גילה הקב"ה‬ ‫לישראל מה שנברא ביום הראשון עד יום השישי‪ ,‬בזכות שאמרו 'כל אשר דבר ה'‬ ‫לע"נ הר"ר אהרן ישראל ב"ר שמואל בורנשטיין ז"ל יא"צ כ"ו תשרי‬ ‫נעשה ונשמע'‪ .‬ויבואר הענין על פי מה שכתבו בספרים דהמאמין בהשי"ת אינו‬ ‫בענין שאלה על תרומה ועל חלה‪ .‬הט"ז )יו"ד סי' שכ"ג סק"ב( הקשה מדוע תנן‬ ‫נתון תחת הטבע‪ ,‬והקב"ה עוזר לו אף למעלה מן הטבע‪ ,‬אמנם מי שאינו מאמין‬ ‫בתרומות דתרומה טמאה שנפלה לפחות ממאה ואחד ירקבו‪ ,‬הלא יכול לשאול‬ ‫רק מה שמבין בשכלו‪ ,‬הרי הוא נתון תחת הנהגת הטבע‪.‬‬ ‫על התרומה ותיעשה טבל למפרע‪ ,‬ויפריש עליה ממקום אחר ויותר כל‬ ‫ובזה פירש אבי מורי הגאון ז"ל מאמר הכתוב )תהלים קי"ט( 'רחוק מרשעים‬ ‫התערובות‪ ,‬וכמ"ש הרמ"א שם עצה זאת לענין חלת חוץ לארץ שנפלה לתבשיל‪.‬‬ ‫ישועה כי חקיך לא דרשו'‪ ,‬דהנה לשון 'ישועה' הוא ישועה הנעשה יש מאין‪ ,‬ועל‬ ‫וכתב הגר"י ענגיל )אתוון דאורייתא כלל ט"ו(‪ ,‬וז"ל‪ :‬ונלענ"ד ליישב עפמ"ש בשו"ת‬ ‫דרך דכתיב )הושע י"ג(‪' :‬אנכי ה' ומושיע אין בלתי'‪ ,‬והיינו שרק השי"ת יכול‬ ‫שבסוף ספר אבני מלואים )סי' י"ח( דאפי' לדעות הסוברים דרק מדרבנן הוא דאין‬ ‫להושיע‪ ,‬אמנם בן אדם אינו יכול להושיע רק מה שבידו יש מיש‪ .‬וזה שאמר הכתוב‬ ‫מבטלין איסור לכתחלה‪ ,‬עכ"ז תרומה לכ"ע אסור לבטל ברוב חולין מה"ת‪ ,‬משום‬ ‫'רחוק מרשעים ישועה'‪ ,‬שאינם זוכים ל'ישועה' למעלה מדרך הטבע‪' ,‬כי חקיך לא‬ ‫שע"י הביטול הרי נעשית חולין ופקע מינה קדושת תרומה‪ ,‬ולכן הוא עובר אעשה‬ ‫דרשו'‪ ,‬שאינם מקיימים החוקים‪ ,‬רק המצוות שכליות שמבינים בעצמם‪ .‬אמנם‬ ‫ד'ושמרתם את תרומותי' בביטול הזה‪ ,‬דציוותה תורה לשמור קדושת תרומה לבל‬ ‫הזוכים לאמונה בה'‪ ,‬הרי הם נתונים למעלה מן הטבע‪ ,‬והקב"ה מושיעם‪ .‬ואמרו‬ ‫להפקיעה ולחללה‪ ,‬ע"ש‪.‬‬ ‫חז"ל )אבות פ"ה מ"א(‪ :‬בעשרה מאמרות נברא העולם‪ ,‬ומה תלמוד לומר והלא‬ ‫ולפ"ז נראה דה"ה דלאיתשולי ג"כ אסור אתרומה‪ ,‬כמו שאסור לבטלה‪ ,‬דע"י‬ ‫במאמר אחד יכול להבראות‪ ,‬אלא להפרע מן הרשעים שמאבדין את העולם‬ ‫השאלה נמי הרי עושה מתרומה חולין ומפקיע קדושתה וכו'‪.‬‬ ‫שנברא בעשרה מאמרות‪ ,‬וליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימין את העולם שנברא‬ ‫אולם הנה נצבה נגדינו בזה סוגיא ערוכה בנדרים )דף נט‪ ,(.‬דפריך דתרומה שנפלה‬ ‫בעשרה מאמרות‪ .‬וכתב במדרש שמואל שם בשם מהר"ם אלמושנינו לבאר‬ ‫לאחד ומאה‪ ,‬אמאי בטילה‪ ,‬הא זה 'דבר שיש לו מתירין' ע"י שאלה‪ ,‬כמו קונמות‬ ‫הכוונה‪ ,‬כי במאמר הראשון 'בראשית ברא'‪ ,‬היה השי"ת יכול לכלול כל העולמות‬ ‫דלא בטילי מהאי טעמא‪ .‬ומשני דקונמות שאני דמצוה לאיתשולי עלייהו‪ ,‬אבל‬ ‫השמים וכל צבאם הארץ וכל אשר עליה הימים וכל אשר בהם‪ ,‬ולאיזה צורך היה‬ ‫תרומה לאו מצוה לאיתשולי עלה‪ ,‬ע"ש‪ .‬ומבואר בזה דעכ"פ רשות היא לאיתשולי‬ ‫צריך להיות מאמר על כל חלק מהבריאה בנפרד‪.‬‬ ‫אתרומה‪.‬‬ ‫ובאת התשובה שלכך צוה הקב"ה על כל מאמר בנפרד‪ ,‬כדי שיהיה לו מקום לשנות‬ ‫אמנם באמת זה אינו‪ ,‬דהתם מיירי בנפלה לאחד ומאה‪ ,‬א"כ אי נימא דאסור‬ ‫הטבע בצדק ובמשפט‪ .‬דאם היה כל הדברים נבראים במאמר אחד‪ ,‬ולא היה הציווי‬ ‫לאיתשולי מפאת הפקעת קדושת התרומה‪ ,‬א"כ שוב הרי אין לו מתירין‪ ,‬ושוב‬ ‫מיוחד בכל אחד בהפרטים שבו‪ ,‬אף שביכולת הקב"ה כל יכול לשנות הטבע‪ ,‬אך‬ ‫התרומה בטילה באחד ומאה ובלא"ה תהיה חולין‪ ,‬וא"כ שוב אין בה משום הפקעת‬ ‫שינוי הטבע היה מתנגד למאמר הראשון‪ .‬אמנם סידר הקב"ה מתחילת הבריאה‬ ‫קדושה כלל‪ ,‬ושוב שפיר שרי לאיתשולי‪ ,‬ושפיר חשיב 'דבר שיש לו מתירין' ע"י‬ ‫כל מאמר בנפרד‪ ,‬ותנאי התנה עמהם שיוכל לשנות הטבע לצורך ישראל‪ ,‬ותוך כך‬ ‫שאלה ואינה בטילה‪ ,‬ואעפ"כ מותר לאיתשולי‪ ,‬כיון דאל"כ בלא"ה תובטל‪.‬‬ ‫כל שינוי הטבע הוא במשפט‪ ,‬ע"ש מה שביאר בזה‪ .‬ומבואר מזה כי לכך היה עשרה‬ ‫ולפ"ז בהך דתרומות דאיירי בתרומה טמאה שנפלה לפחות ממאה ואחד דאין‬ ‫מאמרות‪ ,‬כדי שיוכל הקב"ה לשנות הטבע במשפט‪ ,‬וכל זה הוא לישראל‬ ‫התרומה בטילה‪ ,‬לכן שפיר אסור לאיתשולי מכח העשה דשימור‪ ,‬כיון דע"י‬ ‫המאמינים בה' אף למעלה מהשכל‪ .‬וזה כונת המדרש מאי טעמא גילה הקב"ה‬ ‫השאלה עושה מתרומה חולין ומפקיע ממנה קדושתה‪ .‬דאפי' לדעת התוס' בכמה‬ ‫לישראל מה שנברא ביום הראשון עד יום השישי‪ ,‬והיינו שהלא הקב"ה היה יכול‬ ‫דוכתי דמה"ת גם תרומה בטילה ברוב‪ ,‬ומדרבנן הוא דבעינן אחד ומאה‪ ,‬עם כל זה‬ ‫לברוא העולם במאמר אחד‪ ,‬ולאיזה צורך ברא הקב"ה העולם בעשרה מאמרות‬ ‫הרי מדרבנן עכ"פ עובר אעשה דשימור‪ ,‬כיון דמדרבנן אינה בטילה ויש עליה עוד‬ ‫כל מאמר בנפרד‪ .‬ומתרץ המדרש‪ ,‬דרק בזכות שאמרו 'כל אשר דבר ה' נעשה' אף‬ ‫קדושת תרומה מדרבנן וחייב לשומרה מדרבנן‪ ,‬כמו שיש חיוב שימור מה"ת‬ ‫בדברים שהם למעלה מהשכל‪ ,‬לכך הם למעלה מהטבע‪ ,‬והקב"ה משנה להם‬ ‫בתרומה דאורייתא‪.‬‬ ‫הטבע‪ ,‬ולכך ברא הקב"ה העולם בעשרה מאמרות כדי ששינוי הטבע לישראל‬ ‫אמנם בחלת חו"ל שפיר כתב הרמ"א דיכול לאיתשולי עלה‪ ,‬דהא הא דאסור‬ ‫המאמינים יהיה בצדק ובמשפט‪.‬‬ ‫לאיתשולי אתרומה‪ ,‬חילא דידי הוא מהא דאסור לבטלה מה"ת מפאת הפקעת‬ ‫הקדושה ועשה דשימור וכנ"ל‪ ,‬וא"כ בחלת חו"ל דמותר לבטלה לכתחלה אפי'‬ ‫מדרבנן )כמבואר בבכורות כז‪' .‬רבה מבטל לה ברוב ואכל לה בימי טומאתו'(‪ ,‬א"כ‬ ‫לזכות ר‪.‬ב‪.‬ש‪.‬ה‪ .‬להצלחה בכ"ע ולזווה"ג בקרוב ובניקל‬ ‫כיון דמותר לבטלה ואין בה משום הפקעת הקדושה‪ ,‬א"כ ה"ה דשוב שפיר שרי‬ ‫בראשית ברא אלקים‪ .‬ולא כתיב 'אלקים ברא בראשית'‪ ,‬משום דשם האלקים בלא‬ ‫לאיתשולי עלה ונכונים דברי הרמ"א‪.‬‬ ‫בריאה‪ ,‬אין משיגו הגוף‪ ,‬כי אם ע"י 'בראשית ברא'‪ ,‬מן נפלאות בריאותיו ניכר‬ ‫הרה"ק רבי מ‪‬חם מע‪‬דל ב"ר יוסף מרימ‪‬וב זי"ע אמר‪:‬‬ ‫בעודי בחיים א‪‬י מ‪‬ע‪‬ע עם כל העולמות‪ ,‬ולאחר פטירתי אחזיק טובה למי שידליק ‪‬ר לטובת ‪‬שמתי )ספר מ‪‬חם ציון(‪.‬‬ ‫‪‬תפרסם ע"י הרה"ח המפורסם ר' מרדכי יצחק סאמעט שליט"א‬ ‫'שמן רוקח' להרה"ק רבי אלעזר לעוו זי"ע‬ ‫כתב בצוואתו‪ ,‬וז"ל‪:‬‬ ‫"כל מי שיזכה אותי וישים עין עיונו בחיבורים שלי יתברך מן השמים‬ ‫ומתנות כהונה 'נתינה' כתיבא בהו‪.‬‬ ‫וכו'‪ ,‬ואם ירצה אחד להדפיס ספרים שלי‪ ,‬הנני להחזיק לו כל ימי מלא‬ ‫קמ"ל שנתינת המטלטלים במתנה‬ ‫חפנא טיבותא ויבורך בברכת השמים ממעל‪ ,‬ויחולו עליו כל הברכות‬ ‫אגב קרקע שמכר לו המטלטלים‬ ‫הכתובים בתורה"‪.‬‬ ‫לע"נ הג"ר שמואל ב "ר יחזקאל לאנדא זצ"ל בעל 'שיבת‬ ‫אינם נכללים ב'מעשה הקנין' של‬ ‫וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ‪ .‬שמעתי בשם הגאון בוצינא קדישא מו"ה‬ ‫ציון' יא"צ כ"ח תשרי‬ ‫הקרקע המכורה לו‪ ,‬ואינם אלא מתנה‬ ‫שמעלקי זצ"ל האב"ד דק"ק נקלשבורג והמדינה‪ ,‬שאמר עפ"י דברי רז"ל‬ ‫טוב מה שהיה הוא שיהיה )קהלת א‪:‬ט(‪.‬‬ ‫שיש בה חיזוק אגב קרקע‪ ,‬היינו‬ ‫)עירובין יג‪ (.‬שאמרו נמנו וגמרו נח לאדם שלא נברא יותר משנברא‪ ,‬וכתב‬ ‫תיבות אלו גימטריה 'טוב הוי"ה גן תורה'‪.‬‬ ‫שעיקר קנין אגב הוא בזה שהקרקע‬ ‫המהרש"א‪ ,‬דמנו דמל"ת המה יתירא על מ"ע‪ ,‬כי הל"ת המה שס"ה‪ ,‬והמ"ע‬ ‫והכוונה‪' ,‬טוב הוי"ה' במה שנתן לנו 'גן'‬ ‫נעשתה שלו‪ ,‬ועיד"ז גם המטלטלים‬ ‫אינם רק רמ"ח‪ ,‬ואם לא נברא‪ ,‬עכ"פ לא יעבור על ל"ת‪ ,‬אך שלא יקיים המ"ע‪.‬‬ ‫פרשיות ה'תורה' שחמדוה מלאכי מרום‪.‬‬ ‫נעשים שלו מבלי חלות עליהם‬ ‫ואם נברא אפשר לקיים המ"ע‪ ,‬אבל אפשר שיעבור על ל"ת והמה מרובים‪,‬‬ ‫'מעשה קנין' כסף שהקנה בו את‬ ‫וא"כ הבריאה קרובה להפסד ורחוקה לשכר‪ ,‬לכן הסכימו דנח לאדם שלא‬ ‫החכם עיניו בראשו‪ .‬תיבות אלו גימטריה‬ ‫הקרקע‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫נברא‪ .‬אך לכאורה נסתר זה‪ ,‬דהרי ארז"ל מחשבה טובה הקב"ה מצרף‬ ‫'ראשי העם יניח בכ"כ'‪ .‬דהחכם שמינוהו‬ ‫והנה בשטמ"ק שם מביא מהריטב"א‬ ‫למעשה‪ ,‬ומחשבה רעה אינו מצרף למעשה‪ ,‬וא"כ המ"ע המה ב' פעמים רמ"ח‪,‬‬ ‫'העם' ל'ראש' ומנהיג‪ ,‬עבודתו צריכה‬ ‫שכתב‪ ,‬וז"ל‪ :‬יש מקשים וכיון דמקומו‬ ‫ול"ת אינם רק שס"ה‪ ,‬וכל זה נכון אם הי' להם מחשבה טובה‪ .‬וזה שאמר‬ ‫להיות ללמוד עמהם תורתינו הק' ולהראות‬ ‫מושכר לו ונתקבלו שכר זה מזה‪ ,‬הא‬ ‫הכתוב 'וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ'‪ ,‬כלומר שהעבירות מרובים‪ ,‬וגם‬ ‫להם האושר הצפון בלימוד‪ ,‬שישימו‬ ‫הוה ליה דרך מקח וממכר‪ .‬ולאו‬ ‫ראה 'כי כל יצר מחשבות לבם רק רע'‪ ,‬ואין להם מחשבה טובה‪ ,‬וא"כ בודאי‬ ‫ו'יניח'ו' כל ראשם ומעינם בתורה הק'‬ ‫קושיא היא‪ ,‬דהתם נהי דאיכא מקח‬ ‫נח לו שלא נברא‪ ,‬לכן 'וינחם ה' '‪ ,‬עכ"ד‪ ,‬ודפח"ח והיא מליצה נאה‪.‬‬ ‫הנבטאת בכ"ב אותיות‪.‬‬ ‫וממכר במקומן של פירות‪ ,‬אבל‬ ‫ואפשר עוד‪ ,‬דהנה ידוע כי האדם בטבעו מצד החומר להיות נמשך אחרי‬ ‫פירות עצמן נתינה הן‪ ,‬והוה ליה‬ ‫תאות הגופניית‪ ,‬ונוסף לזה יש לכל אחד מבני אדם יצה"ר המסיתו לחטוא‪,‬‬ ‫ושבתי אני ואראה את כל העשקים‪ .‬תיבות‬ ‫הקרקע במכר‪ ,‬ופירות במתנה‪ .‬ואילו‬ ‫וכל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו‪ ,‬וזה שאמר 'וירא ה' כי רבה רעת האדם‬ ‫אלו גימטריה 'פגם זרע ברית בנר שבת'‪.‬‬ ‫נתן הפירות בחליפין‪ ,‬תחת הפירות‬ ‫בארץ'‪ ,‬כלומר מצד שהוא מן 'הארץ'‪ ,‬טבעו למשוך אחר הרע‪ ,‬וגם 'כל יצר‬ ‫והכוונה‪ ,‬דהחוטאים בהוצאת זרע לבטלה‬ ‫עצמן נוטל סודר של חליפין‪ ,‬והוה‬ ‫מחשבות לבו רק רע'‪ ,‬דהיינו היצה"ר המסיתו לחטא‪ ,‬ואמר 'מחשבת לבו'‪ ,‬על‬ ‫ופוגמים בברית קודש שעיד"ז ניצוצות‬ ‫ליה כמקח וממכר שנותן פירות‬ ‫דרך שארז"ל 'בכל לבבך' בשני יצריך‪' ,‬וינחם ה' כי עשה את האדם בארץ'‬ ‫קדושות נעשו עשוקים לסטרא אחרא‪,‬‬ ‫ומקבל סודר בחליפיהם‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וכתב‬ ‫היינו בחומר הגשמיים‪ .‬ואפשר שרמז עוד באמרו 'וכל יצר מחשבת לבו רק‬ ‫תיקונם להרבות בנרות לכבוד שבת קדש‪,‬‬ ‫החזון יחזקאל‪ ,‬דה'יש מקשים'‬ ‫רע'‪ ,‬כלומר שלא עשו לתאבון ולמלאות את נפשם‪ ,‬אך כוונתם להרע‪ ,‬וזה‬ ‫עי' בספה"ק יסוד יוסף‪.‬‬ ‫סוברים‪ ,‬דבקנין אגב נעשה ה'מעשה‬ ‫שאמר 'רק רע'‪' ,‬וינחם ה' '‪ ,‬דהרשעים מהפכים מדת הרחמים למדת הדין‪.‬‬ ‫קנין' גם על המטלטלין‪ ,‬ולכן הקשו‬ ‫ושבח אני את המתים‪ .‬תיבות אלו עם‬ ‫התיבות גימטריה 'משה דוד יתן חותם'‪ .‬והכוונה על פי דברי האוה"ח הק' )בראשית דזה דרך מקח וממכר‪ .‬אבל הריטב"א סובר דרק 'חלות' הקנין חל על המטלטלין‪,‬‬ ‫מט‪:‬יא( בשם האריז"ל בסוד הכתוב 'מה שהיה הוא'‪ ,‬שראשי תיבות 'משה'‪ ,‬רומז אבל ה'מעשה קנין' הוא רק על הקרקע‪ ,‬לכן זה חשיב 'נתינה'א‪.‬‬ ‫שמשה רבינו ע"ה בעצמו יהיה משיח ויעמוד בתחית המתים לגאול עם בני ישראל‬ ‫בבחינת משיח בן דוד‪ ,‬ואז ובלע המות לנצח‪ ,‬כן יהי רצון תיכף בימינו אמן‪.‬‬ ‫לע"נ נדרה ב"ר אברהם עמרוני גברא ע"ה יא"צ כ"ג תשרי‬ ‫בראשית ברא אלהים‪ .‬ר"ת גימטריה ה'‪ ,‬וס"ת 'אמת'‪ ,‬יען כל לימוד התורה וקיום‬ ‫המצות הכל הוא לייחד קב"ה ושכינתיה‪ ,‬וזה רמז כאן בתחילת התורה כי הכל‬ ‫לע"נ הר"ר אלישע אלימלך ב"ר גדליה פראם ז"ל יא"צ כ"ה תשרי‬ ‫ליחד ה' שהיא השכינה‪ ,‬עם 'אמת' שהוא קב"ה‪ ,‬וזה כל פרי הלימוד והמצות‪ ,‬כך‬ ‫קנין אגב‪ .‬אמרו בב"מ )דף יא‪ :(.‬מעשה ברבן גמליאל וזקנים שהיו באים בספינה‪,‬‬ ‫מצאתי במפרשים‪.‬‬ ‫אמר רבן גמליאל‪ ,‬עישור שאני עתיד למוד נתון ליהושע‪ ,‬ומקומו מושכר לו‪,‬‬ ‫וצריכים להבין איך יכולים להגיע למדרגה גבוה כזאת שכל לימוד התורה יחשוב‬ ‫ועישור אחר שאני עתיד למוד נתון לעקיבא בן יוסף‪ ,‬כדי שיזכה בו לעניים‪ ,‬ומקומו‬ ‫האדם הכל ליחד קב"ה ושכינתיה שזהו העיקר‪ ,‬אמנם נראה לענ"ד דהא כבר‬ ‫מושכר לו וכו'‪ ,‬דרבן גמליאל מטלטלי אגב מקרקעי הקנה להם‪ ,‬ע"כ‪ .‬והיינו‪ ,‬דרבן‬ ‫ביארנו במקום אחר שבלימוד התורה יכול האדם לעלות למדרגות גבוהות מאוד‪,‬‬ ‫גמליאל הקנה להם את המעשרות בקנין 'אגב'‪ ,‬שהדין הוא דמי שמוכר או נותן‬ ‫ובתנאי שלפני הלימוד יהרהר בתשובה ובזה הוה צדיק‪ ,‬כמו שמבואר במס'‬ ‫לחבירו קרקעות ומטלטלין יחד‪ ,‬אין הקונה צריך לעשות מעשה קנין בפני עצמו‬ ‫קידושין )דף מ"ט‪ ,‬וכן פסק הרמב"ם בפ"ח מהלכות אישות( שאפי' רשע גמור שאם‬ ‫במטלטלין‪ ,‬אלא הוא עושה קנין רק בקרקע‪ ,‬ואגב זאת הוא קונה גם את‬ ‫הרהר בתשובה הוה צדיק‪ .‬וא"כ תמיד לפני לימוד התורה צריכים להרהר בתשובה‪,‬‬ ‫המטלטלין‪ .‬וכן כאן הם קנו את המעשרות שהם מטלטלין אגב קנייתם בשכירות‬ ‫דבלי תשובה הקב"ה אומר 'מה לך לספר חוקי'‪ ,‬ועיין בשער הכוונות )דף כ"ד ע"ב(‪,‬‬ ‫את הקרקע‪ .‬ואמרה הגמ' שהטעם שרבן גמליאל לא הקנה להם בחליפין‪ ,‬משום‬ ‫ובתשובה גדולה התשובה מגעת עד כסא הכבוד‪ ,‬שנאמר 'שובה ישראל עד ה'‬ ‫שמתנות כהונה "נתינה"‪ ,‬כתיבא בהו‪ ,‬דכתיב "ונתת ללוי"‪ ,‬ולכן אסור להקנות‬ ‫אלהיך'‪ ,‬כי ענין התשובה מעלה את האדם ומגיעתו עד כסא הכבוד‪ ,‬וכן צריכים‬ ‫אותם בחליפין‪ ,‬משום שחליפין דרך מקח וממכר הוא‪ ,‬שזה נותן לו סודר‪ ,‬ובתמורה‬ ‫לכוין שלומדים תורה לשמה‪ ,‬והוא שהקב"ה ציוה לנו ללמוד תורה‪ .‬ולפ"ז יש‬ ‫הוא מקנה לו את החפץ‪ .‬ואם הוא יקנה לו את המעשרות בחליפין‪ ,‬הרי זה נראה‬ ‫בלימוד התורה ב' תנאים‪ :‬א( הרהור תשובה‪ .‬ב( לימוד תורה לשמה‪.‬‬ ‫כאילו הוא מוכר לו את המעשרות‪ ,‬והתורה הקפידה שהמעשרות ינתנו בחנם‪ .‬אבל‬ ‫ולפי"ז נראה לי לחדש דהרהור תשובה ולימוד התורה לשמה הם חלק במצות‬ ‫מטלטלין אגב קרקע‪' ,‬נתינה אלימתא היא'‪ ,‬דזה נתינה גמורה‪ ,‬ולכן מותר להקנות‬ ‫לימוד התורה‪ ,‬ומה שמבואר בחז"ל שמתוך שלא לשמה באים לשמה זהו בתחילה‪,‬‬ ‫את המעשרות ע"י קנין אגב‪.‬‬ ‫כשאדם הוא קטן‪ ,‬או בעל תשובה שאף פעם לא למד‪ ,‬וזהו מתוך שלא לשמה באים‬ ‫והנה הרמב"ם )פי"א מעשר שני הי"א( כתב וז"ל‪ :‬מי שהיו פירותיו רחוקין ממנו‪,‬‬ ‫לשמה‪ .‬אבל אלו שלומדים תורה וכו' ויודעים ומבינים חשיבות לימוד התורה‪,‬‬ ‫והגיע יום הביעור‪ ,‬הרי זה קורא שם למתנות‪ ,‬ומזכה להן לבעליהן על גב קרקע‬ ‫תמיד צריכים לכוין שאנו רוצים ללמוד תורה שקבלנו מהר סיני מפי הקב"ה‪ ,‬וגם‬ ‫וכו'‪ ,‬שנתינת המטלטלין על גבי קרקע אינה אלא מתנה שיש בה חיזוק‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וצ"ב‬ ‫לכוין להרהר בתשובה וללמוד תורה לשמה‪.‬‬ ‫כוונת הרמב"ם דקנין אגב זה 'מתנה שיש בה חיזוק'‪.‬‬ ‫ובדרך הזה נלענ"ד ליישב מה ששאלנו בתחילה איך מגיעים למדרגה גבוה כזאת‬ ‫וביאר החזון יחזקאל שם‪ ,‬דיש לחקור בגדר של קנין 'אגב'‪ ,‬אם רק 'חלות' הקנין‬ ‫שכל לימוד התורה יחשוב הלומד הכל ליחד קב"ה ושכינתיה‪ ,‬אבל כפי מה‬ ‫חל על המטלטלין‪ ,‬אבל 'מעשה' קנין הוא רק על הקרקע‪ .‬או דלמא גם ה'מעשה'‬ ‫שביארנו וחידשנו שיש בלימוד התורה ב' חלקים‪ :‬א( הרהור תשובה‪ ,‬ובתשובה‬ ‫קנין נעשה על המטלטלין ע"י קנין אגב‪ .‬וכתב דמדברי הגמ' והרמב"ם חזינן כצד‬ ‫מגיעים עד כסא הכבוד שמעלה את האדם במדריגה גבוה מאוד שמגיעים עד כסא‬ ‫הראשון‪ ,‬וז"ל‪ :‬לשון הרמב"ם 'שנתינת המטלטלים על גבי קרקע אינה אלא מתנה‬ ‫הכבוד‪ ,‬ב( ומכוין שלומד תורה לשמה‪ ,‬ואז שהאדם יתמיד תמיד להתנהג כך‪ ,‬זאת‬ ‫שיש בה חיזוק'‪ ,‬הוא פירוש לשון הגמ' שם 'מטלטלים אגב קרקע נתינה אלימתא‬ ‫יביא להאדם שיעלה למדרגה שכל לימוד התורה יהיה ליחד קב"ה ושכינתיה‪ ,‬וזה‬ ‫היא'‪ ,‬כלומר דסד"א היכא שהקנה לו קרקע בכסף‪ ,‬והפירות אגב הקרקע‪ ,‬אותו‬ ‫פרי הלימוד והמצות‪.‬‬ ‫'מעשה קנין' כסף אשר הקנה בו הקרקע חל נמי על הפירות דרך מקח וממכר‪,‬‬ ‫וכ"כ בחי' הגר"ח מטלז‪ ,‬אבל הקשה דהריטב"א סותר עצמו בזה‪ ,‬ע"ש‪.‬‬ ‫א‬ ‫הרה"ק בעל אוהב ישראל מאפטא זי"ע אמר‪ :‬כל מי שידליק נר לעילוי נשמתי ‪ -‬ר' אברהם יהושע העשיל ב"ר שמואל ‪ -‬אעשה לו‬ ‫טובה‪.‬‬