מליצי יושר · MELITZEI YOSHER — בראשית (2026-10-05)

בראשית ע.י.ב.י לע"
תשפ"ז גליון הג"ר יוסף עגיל
של"ג שה ח' זצ"ל
לע"נ הרה"ק המקובל המלוב"ן ר' רפאל ב"ר אברהם ריס זי"ע
עץ הדעת .כתב בספר עמודיה שבעה בשם הרמ"ע ,שכל הנשמות היו תלויות באדם הראשון כשאכל מעץ הדעת ,יש בפיו יש בראשו וכו' ,וכולם שמעו והלכו אחר
עצת חוה ,ונהנו מאותה אכילה .אבל משה היה תלוי באדם הראשון בצוארו בפנים במקום הקנה -מקום שלא נהנה כלל מאותה אכילה ,שהקנה אין בו לא אכילה
ולא שתיה ,עכ"ד .והנה רש"י כתב )ריש פ' מטות( וז"ל :משה נתנבא ב"כה אמר ה' כחצות הלילה" ,והנביאים נתנבאו ב"כה אמר ה' " ,מוסיף עליהם משה שנתנבא
בלשון "זה הדבר" .לפי שהשכינה היתה מדברת מתוך גרונו של משה ,לכן היה מתנבא בלשון "זה הדבר" .אמנם צ"ב מדוע דוקא משה זכה שתהיה השכינה מדברת
מתוך גרונו .ברם לפי הנ"ל מובן ,דמשום כך זכה שהשכינה היתה מדברת מתוך גרונו ,כי הוא היה בגרונו של אדם הראשון במקום שאין בו הנאה ,ולכך לא פגם בו
כלל חטאו של אדה"ר ,וזכה לדרגה זו ,משא"כ שאר נביאים) .זרע שמשון פ' מטות(.
בזעת אפיך תאכל לחם .הנה לעתיד לבוא לא יצטרכו ישראל לטרוח במלאכה עבור פרנסתם ,וכן היה גם בתחילת הבריאה לולי שחטא אדם הראשון שנענש ונגזר
עליו "בזעת אפיך תאכל לחם" .וגם עכשיו אם כל ישראל יהיו צדיקים ,אזי לא יצטרכו כלל למלאכה ,ויתקיים תמיד 'ושבתה הארץ שבת לה' ,דמלאכתן נעשית
מאליה ואין צורך לעבוד את הקרקע וכמו שיהיה לעתיד ,ואז תשבות הקרקע תמיד ולא יצטרכו ישראל לעשות מלאכה כלל .אמנם אם יהיה בהם יחיד שאינו זוכה
לכך ,אזי אינו רשאי לבטל מעבודת הקרקע ,שהרי אינו ראוי שיעשו לו נס ,וגם אינו רשאי להטיל עצמו על הציבור ,ולכך מוכרח הוא לטרוח ולעמול .ולכך כתיב
"שש שנים תזרע שדך" בלשון ציווי ,כי מחויב בכך ,וגם נאמר בלשון יחיד ,כי דין זה רק על היחיד ,ברם הרבים אם יהיו צדיקים ממילא לא יצטרכו לעבוד כלל
בקרקע כי מלאכתן תהא נעשית מאליה) .זרע שמשון בהר(.
מליצי יושר מול מגיד פשע זייט מנדב פאר "מליצי יושר" gilyonmy@gmail.com 732-510-0560
'שמן המאור'
להגה"ק רבי מנחם מנדל אפרים פישל ב"ר דוד טרייבר זצ"ל ,המגיד
מסאמבור
מציאות ה' שהוא ברא עולם ומלואה,
תלמידו של הרה"ק ר' מאיר מפרמישלאן ורבי צבי הירש מדזיטשויב לזכות ש.ה.ב.מ.ר .להצלחה בכ"ע ונחת
כי יאמרו 'לעצמו הוא דורש', זי"ע כתב בהקדמת ספרו דקדושה מכל יו"ח
שאלמלא זאת היו באים עליו בטענות וכל מי שילמוד בספר הזה בכלל אחינו בני ישראל ,יפתח להם ארובות וברש"י: אלהים. בראשית ברא
'לסטים אתם' ,ולעצמך אתה דורש אמר ר' יצחק לא היה צריך
השמים ברכה עד בלי די מפתח הפרנסה והצלחה ורחמים וחיים ושלום להתחיל את התורה אלא
באמרך שהוא יתברך ברא העולם ונתן ממגד תבואות שמש וממגד גרש ירחים וכו' .והשי"ת יעזור לכל מי
לך הארץ ברצונו ,ולזה היה ריב בין מ'החודש הזה לכם' ,ומאי טעמא
רועי אברם לרועי לוט ,הגם שכבר
שיעיין בזה הספר ,יזכה לזכך לבבו ,ויזדככו כל אבריו ,ויהיו כולם פתח ב'בראשית' ,שאם יאמרו
הובטח אז מה' במתנת הארץ כטענת אהובים וכולם ברורים לעשות רצון בוראם ,ויזכה לשתי שולחנות לבאי הארץ לסטים אתם
רועי לוט ד'כבר ניתנה לאברהם' ,אבל כשורה ,בהצלחה וטובה חיים ושמחה בתפארה ,ויגבה מזלו למעלה שכבשתם ארץ שבעה אומות
כנען ,הם אומרים להם ,כל הארץ
הוא לא היה חפץ בטענה זו ,שלא יהיה בגזירת הבורא ,ויזהר כזוהר הרקיע כשמש ברה להם של הקב"ה היא ,ברצונו נתנה
לו מניעה בפרסום מציאות ה'.
ולזה פיו פתח בחכמה 'במה אדע', זכר ונקבה ויקרא שמם אדם ביום הבראם .כי מי שאין לו אשה ,לא נקרא 'אדם' ,ובו וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו,
כלומר אחר שכבר גמרתי בדעתי שאין ביום הוא נעשה כבריאה חדשה ,וזה 'ביום הבראם' .עוד יש לומר ,דאדם שאין לו ע"כ .שמעתי מדקדקים בדברי
לי חפץ עכשיו בהחזקת הארץ ,שלא והאדם עקידה, הבעל כמ"ש אדם בצורת בהמה הוא רק 'אדם' נקרא לא שלימות, רש"י ,למה לא קאמר ששבעה
אחשב כנוגע בעדותי על פרסום 'ויקרא שאמר וזה 'אדם'. נקרא ואז לשלימתו, יבוא בעת בריאתו משלים הוא בעצמו אומות כנען בעצמם יאמרו כן.
מציאות ה' שהוא יתברך ברא העולם שמם אדם ביום הבראם' ,היינו ביום ברוא עצמם היינו שמוכשרים מעשיהם שאז הם ותירצו ,שהם לא נשארו ,שנאמר
ומלואה ,וא"כ 'במה אדע' ,רוצה לומר שמזה העקרים שכתב וכמו קודם, ולא 'אדם' נקראו ואז בריאתם, השלימו עצמם לי, 'לא תחיה כל נשמה' .ואין נוח
איך אוכל להעלות על דעתי 'כי שייטיבו עד בריאתם נשלם לא עדיין כי אדם, בריאת בעת טוב' 'כי נאמר לא הטעם דעבדי דהא גופא קשיא ,שיאמרו
אירשנה' .או יתפרש 'במה אדע' 'אדם'. יקראו ואז מעשיהם שהאומות להו תרתי] ,כלומר
לפרסם מציאות ה'' ,כי אירשנה' ,רוצה לומר שאם שבעה לבני יטענו דעשו ישראל
אירשנה ,לא אדע איך אוכל לפרסם מציאות ה' ארצם[. את ירשו וגם שהרגום, אומות תרתי,
באופן שלא אחשב כנוגע. לפני השאלה נשאלה שכבר ונראה לומר
ועל זה השיבו השי"ת 'ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בני שביקשו צא(. )סנהדרין אלכסנדרוס
וגו' וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי' בעשר מכות, והיתה שלהם, שהארץ הארץ על כנען לדון
וכבר ביארו מפרשי התורה שהעשר מכות הם היו למי', הנכסים נכסים שקנה 'עבד התשובה
כנגד עשרה מאמרות שבהם נברא העולם, היה שלא נמצא בעבד, נתקלל כי כנען
כמבואר באלשיך הק' )שמות כ:יד( ,א"כ אז שלנו דהארץ ]לומר פה פתחון כנען ליושבי
יפורסם מציאות ה' איך שברא העולם ומלואה כשלא כך ואחר לעבד, קנין היה לא כי הוא[,
בעשרה מאמרות ,ואחר שיפורסם שהעולם ישראל הוזהרו לב, בטוב הארץ החזיר ל רצו
ומלואו שלו יתברך ,יסכר פי דוברי שקר תלונת כל תחיה 'לא על הארץ כיבוש בשעת
עובדי גלולים שלא יוכלו לומר 'לסטים אתם'. נשמה' ,לכן שלח יהושע שלשה
ובזה מובן מה שנמשך 'ואחרי כן יצאו ברכוש פרוזדגמאות ,מי שרוצה לפנות יפנה,
גדול' ,כי כתב האבן עזרא )שמות ג:כב( ,וז"ל: ]להשלים ישלים ,לעשות מלחמה יעשה[.
'ושאלה אשה משכנתה ומגרת ביתה' ,יש אלא ששאר בני 'שם' ,יאמרו לסטים אתם,
מתאוננים ואומרים כי אבותינו גנבים היו ,ואלה למה כבשתם אתם לבד ארץ כנען ,שהרי
הלא יראו כי מצוה עליונה היתה ,ואין טעם לשאול 'עבד עבדים יהיה לאחיו' כתיב ,ולא
למה ,כי ה' ברא הכל ,והוא נתן עושר למי שירצה, לישראל לבד .ועל זה היתה התשובה שפיר
ויקחנה מידו ויתננה לאחר ,ואין זה רע ,כי הכל 'ברצונו נתנה להם ,וברצונו נטלה מהם
שלו הוא ,עכ"ל .ועל פי זה נמשך שפיר 'ואחרי כן ונתנה לנו'.
יצאו ברכוש גדול' ,והיינו על ידי תחבולות לך לך בפרשת שנאמר מה יובן ועל פי זה
ששאלה אשה כאשר הוכיח סופו ,ולא יהיה 'אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים לתת לך
למצרים טענת גנבים כמו שכתב האבן עזרא ,כי ה' את הארץ הזאת לרשתה ,ויאמר ה' אלהים
ברא הכל ,אלא שהמצרים היו יכולים להכחיש גם במה אדע כי אירשנה' וכו'' ,ויאמר לאברם
את זה ,אבל אחר שידונו בעשר מכות ,ידעו ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם
שהעולם ומלואה שלו יתברך ,והוא צוה להם על ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה ,וגם
כך ,אין עוד פתחון פה למצרים על הרכוש] ,לכן את הגוי אשר יעבודו דן אנכי ואחרי כן יצאו
אחר שאמר השי"ת 'וגם את הגוי אשר יעבודו דן ברכוש גדול' .ואינו מובן מה ששאל 'במה
אנכי' בעשר מכות ,ועל ידם יתברר שנברא העולם אדע' ,וגם תשובת השי"ת 'ידוע תדע' אינו
בעשרה מאמרות ,שוב לא יעלה בלבם של מובן .אכן לפי מה שכתבתי יובן שפיר ,כי
המצרים לומר לישראל גנבים אתם ,כי יתברר הוא יתברך יעד הארץ לו לבדו ,והנה אברהם
להם שכל העולם כולו שלו הוא ,ומעתה יוכל מה שלא רצה שירעו בהמותיו בשדות
להתקיים 'ואחרי כן יצאו ברכוש אחרות ,הגם שניתנה הארץ
גדול' בלא שום טענה ומענה[. עשינו מה שגזרת עלינו אף אתה עשה מה לאברהם ,ולפי מה שכתבתי יש לומר
הטעם ,שכל מגמתו וחפצו של
ובזה מובן מה שבישר אותו יתברך
'ואתה תבוא אל אבותיך בשלום',
שהבטחתנו! אברהם היה רק לפרסם מציאות
]דאינו מובן לאיזה שלום היתה פאר א נדבה פון $250פאר גליון מליצי יושר וועט מען מודיע זיין ביי די השם איך שהוא היוצר הוא הבורא,
כוונתו .אבל להנ"ל מובן[ ,כי אחר ועבור זה קראו הקב"ה 'אוהבו' ,וזהו
ציונים פון די פלאצקע גאון -ווארשא ,אבני נזר -סוכאטשוב ,צדקת שנרמז בפסוק 'אלה תולדות השמים
שאין אתה חפץ לכבוש את הארץ, הצדיק – לובלין ,ילקוט סופר -פאקש ,לב העברי -הר הזיתים ,ר' יוסף
יהיה לך שלום עם עובדי גלולים, והארץ בהבראם' ,ד'בהבראם' הוא
ולא יהיה לך שום מניעה בפרסום המנוחות הר - זבול שערי יחזקאל חזון לאשרי בן ויען, - ענגיל אותיות 'באברהם' ,לפי שהוא ראשון
מציאות ה' אשר אתה חפץ בה יותר זיי פאר צייט די איז יעצט און צוואה, די געווען מקיים האט איר אז לפרסם הבריאה .וא"כ אם יחזיק
מכל חללי דעלמא. מקיים צו זיין זייערע הבטחה! בארץ ,יגרום לו מניעה בפרסום
געדענקט "מקח בלייבט מקח"!
732-510-0560 gilyonmy@gmail.com
חוץ( ,דבמקלקל ע"מ לתקן צריך שיהיה התיקון ובזה ניחא למה לא שאל אברהם 'במה אדע'
מיד .ואין לומר דא"כ גם בגמר למוצ"ש למה כשבישר לו 'כי את כל הארץ אשר אתה רואה לך
יתחייב על מה שעשה בשבת ,דזה ליתא ,דכל אתננה ולזרעך עד עולם' ,ולפי מה שכתבתי
שגמר יש שם תיקון על כל המעשה ולתחייב אז ניחא ,דבתחילה ניחא ליה במתנת הארץ ,אף
שפיר גם על ההתחלה ,אבל כל זמן שלא גמר, שימנע מהחזיק בה ,כדי שיפרסם שהוא יתברך
שפיר חשיב מקלקל ,כיון דהתיקון לא נעשה מיד ברא העולם ,ולא יחשב כנוגע בעדות ]דמכל
כדעת ר"ת ,משא"כ כשגמר ,הוי שם תיקון על כל מקום ניחא ליה במתנת הארץ על מנת שתהא
המעשה ונתחייב אז בחול על מה שעשה בשבת, נתונה לזרעו אחריו ,ולא היה מבקש לירשנה
עכ"ל. 'עכשיו'[ ,ולזו הסיבה בישר לו עכשיו במראה זו
אבל לכאורה יש לחלק בין מילה ושחיטה ובין 'אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים לתת לך את
אפייה ,דבמילה ושחיטה אין החסרון במלאכה הארץ הזאת לרשתה' ,היינו שתנוח דעתך
שעשה בשבת ,דהרי חבל והוציא דם ,אלא דהיה בירושת הארץ ,ולא יהא מניעת הפרסום שהוא
חסר התיקון עד למוצ"ש .אבל במבשל ואופה כל יתברך ברא העולם ,ועל זה אמר עכשיו 'במה
זמן שלא נאפה ,הרי לא נעשה מלאכה כלל .וכתב אדע כי אירשנה' ,כי חשב שכוונת השי"ת
החלקת יואב דאין זה חילוק ,דכל זמן שלא נעשה שיירשנה בעצמו תיכף] ,כמאמרו יתברך
התיקון ,אין כאן מלאכת שבת ,ודומה כמו 'לרשתה'[ ,ועל זה שאל 'במה אדע' כי אתרצה
שלא נאפה כלל ,ע"ש. לירשנה ולא יהיה מניעה בפרסום השגחתו
אבל האבני נזר )או"ח סימן מ"ח( השיג יתברך בזה העולם השפל ושהכל בידו יתברך,
עליו ,וכתב דאם נאפה בחול ,הרי זה דומה רוצה לומר שאין דעתי משגת כוונתך באיזה
כאפאו איש אחר ,דבודאי הראשון שהניח אופן יתקיימו שניהם ,ירושת הארץ ,ופרסום
הפת בתנור פטור .וז"ל :כתב בספרו שאם מציאות השי"ת .ועל זה השיב לו יתברך 'ידוע
שחט סימן ראשון בשבת ושני בחול חייב, תדע כי גר יהיה זרעך וגו' וגם את הגוי אשר
ומדמה למל בסוף היום ולא גמר עד מוצ"ש יעבודו דן אנכי' ,שהוא באמת רק לאחר זמן
דחייב ,ופשיטא ליה שאם לא גמר פטור, שיתפרסם שהעולם ומלואה שלו יתברך ,ואין
ועל כרחך במילה משום גמרו בחול הוא כאן ערעור לומר 'לסטים אתם'.
חייב ,וכל שכן הכא שעשה הכל בשבת
וממילא נאפה בחול .ואין לחלק כלל דהתם
חסר רק התיקון ,דליתא דבלא התיקון נמי
לאו מלאכה ,עכ"ד. לע"נ הב' יקותיאל יהודה ב"ר אברהם אלעזר פעפרקורן ע"ה
יא"צ כ"ג תשרי
הנה זה ודאי אמת ,דבלא תיקון אינו העמיד קדירה על האש ונתבשל במוצ"ש,
מלאכה] ,ודומה כמו שלא נאפה כלל[ .אך והמל בשבת ולא עשה הפריעה אם חשיב
למה יתחייב כשעשה התיקון בחול ,דמה מקלקל .בחלקת יואב )קמא או"ח סימן י"ד(
שעשה בחול] ,דומה[ כעשאו אחר .ובודאי חידש ,דאם העמיד קדירה על האש בשבת
אם שחט סימן אחד בשבת וסימן שני בחול, סמוך לחשיכה ונתבשל במוצ"ש ,דחייב) .וכ"כ
כיון דעל סימן אחד לא נתחייב ,אף שגמר הרש"ש שבת עג .(.והביא ראיה לזה )תנינא
בחול פטור ,דגמרו בחול ,כעשאו אחר דמי, סימן י"ג( ,וז"ל :נחזי אנן ,אם ישחוט בשבת
וגרוע מינה .דאפילו למה דמקשה הש"ס סמוך לחשיכה סימן אחד ,וסימן הב' ישחוט
)שבת ג (.על זה עוקר וזה מניח 'והא בלילה במוצ"ש קודם השיעור שהייה ,והיינו
אתעבידא מלאכה מבינייהו' ,כתבו התוס', שלא פסק מלהוליך ולהביא ,אם יתחייב בזה.
דלא הוה סלק"ד דע"י שגמר השני יתחייב ונראה דדין זה הוא ש"ס ערוך )שבת קלג(:
הראשון ,רק על האחרון מקשה דחייב ,דאמרו שם דאם עשה החיתוך בשבת,
]שיתחייב[ .כן לא סלק"ד דע"י גמרו בחול והפריעה במוצ"ש חייב חטאת ,אף דהמקלקל
יתחייב בשבת ,עכ"ל. בחבורה בפטור ,וא"כ החיוב לא בא עד למוצ"ש שאז ניתקן התינוק ,אפ"ה חייב.
ממילא כן הדין בשחט סימן הב' למוצ"ש ,נתחייב אז על מעשה השחיטה של סימן אבל א"כ קשה דמדוע אם עשה החיתוך בשבת ,והפריעה במוצ"ש חייב חטאת,
הא' שעשה בשבת וכו' ,דהחיוב לא בא רק במוצ"ש שגמר התיקון וכו' ,וא"כ ק"ו הרי נגמר המלאכה במוצ"ש .וצ"ל כדברי השאגת אריה ורעק"א דאפי' בלא גמר
הדברים ,אם חייב התם על מה שהוסיף לעשות במוצ"ש ,כל שכן באופה ומבשל לפרוע במוצ"ש חייב ,כיון שמקצת שעשה בשבת הוא גופו הוי תיקון מחמת שלא
יצטרך לעשותו עוד בעת שירצה למול .אבל קשה על זה קושית החלקת יואב, שעשה כל המעשה בשבת ומאליו נגמר במוצ"ש דחייב ,עכ"ל.
והוסיף החלקת יואב ,דלכאורה יש לדחות הראיה ממילה ,דהרי השאגת אריה דאע"ג דמקלקל ע"מ לתקן חייב ,אבל צריך שיהיה התיקון מיד.
לזה כתב האבני נזר ,דאה"נ דבעינן )סו"ס נ"ב( ובתשובת רעק"א )סי' קע"ד(
שיהיה התיקון מיד ,אבל גדר התיקון מצוה נדירה שהמקיים אותה נוטל שכר כנגד כולם כתבו ,דכוונת הגמ' שם הוא ,דאפי' בלא
אינו תלוי אם זה תיקון בהגברא ,אלא כתב בשו"ע הרב )ת"ת פ"ב ס"א(' :מצות עשה של תלמוד תורה על כל גמר לפרוע במוצ"ש חייב ,כיון שמקצת
תלוי אם יש איזה משמעות ותועלת
אדם לעצמו ללמוד כל התורה שבכתב ושבעל פה כולה' .וכ"כ בסעיף י' שעשה בשבת הוא גופו הוי תיקון
במעשיו .ולכן נחשב מילה תיקון מיד, מחמת שלא יצטרך לעשותו עוד בעת
דהרי אם אין לו עור הפריעה ,אז נחשב וירושלמי בבלי התלמוד כל ו ]תנ"ך[ כסדר אחת פעם ללמוד וז"ל:
ואמוראים מתנאים המדרשים וכל ותוספתות וסיפרי וסיפרא ומכילתא שירצה למול .וא"כ בשחט סימן אחד
מתקן ,לכן אע"ג ביש לו עור הפריעה בשבת ,דאם לא גמר לשחוט סימן השני
לא נחשב תיקון בהגברא בלי הפריעה, כמו מדרש רבה ותנחומא ופסיקתות וכיוצא בהן ומדרשי רשב"י )-זוהר(
כדי שיוכל לגמור כל התורה שבעל פה כולה פעם אחת בחייו ,עכ"ל. במוצ"ש ,הרי לא עשה כלום ,לכן אינו
אבל נחשב תיקון מצד גוף המילה ,דזה חייב.
מעשה חשוב בפנ"ע ,דמעשה מילה זה מצוה שרק יחידי סגולה מקיימים אותה ,וקל מאד לקיימה אם וכתב על זה החלקת יואב ,וז"ל:
מועיל שיחול על הגברא שם מהול
כשאין לו עור הפריעה ,או כשיעשה
מקציבים לזה זמן מועט בכל יום ,ובזה זוכים לקיים מצוה נדירה של דבריהם תמוהים ,דכל שלא גמר
מצות ת"ת ששקול כנגד כל המצות ,ואין לשער גודל השכר שזוכים כלל, לעשות הפריעה ,לאו תיקון הוא
אח"כ הפריעה .משא"כ גבי שחיטה ,אף ואף דמקלקל ע"מ לתקן חייב )שבת
אם לא היה בבהמה אלא סימן אחד ,לא עבור זה בפירות בעוה"ז והקרן לעוה"ב קו ,(.מ"מ הלא דעת ר"ת )תוס' שם בד"ה
נתפרסם לזכות י.ב.ח.ה .לנחת דקדושה מכל יו"ח
הגליון בארץ ישראל נתנדב ע"י הרב חיים מאיר בן עלקא שליט"א זכות הצדיקים מליצי יושר יעמוד לו ולמשפחתו ולכל יו"ח להתברך בכל מילי דמיטב
קח לך סניגור
מתכוננים אנו להוציא לאור עולם ספר
אבל בהא דשחט סימן אחד אינו מתיר 'הגדרות רבי צדוק על התורה' היה מועיל שחיטת סימן אחד ,לכן לא
כלום ,ולא הוי מתקן כלל .ואפילו לא היה )עניני הלכה( חשיב תיקון בשחיטת סימן אחד ,דאין זה
רק סימן אחד ,אין סימן אחד מתירו) ,עי' כלום.
רש"י חולין עה :ד"ה אין( ,דסימן אחד אם לא עכשיו אימתי? וז"ל :והא דמילה ענין אחר הוא ,דציץ אחד
בבהמה אינו מתיר בשום מקום ופשוט, עכשיו הזמן לזכות לברכתו והבטחתו! חופה רוב גבהה של עטרה עושהו ערל
על כן לא הוי מתקן .משא"כ במקצת גמור ,וכשנוטלו נעשה מהול גמור ותיקון
דערלה ,דהסרתה מילה גמורה היא אם "אהיה מליץ יושר למי שידפיס דברי"!! גמור הוא ,מה תאמר הלא לא הועיל כלום,
לא היה שם עוד ,וכן הסרת שער אחד לרב כיון שעדיין יש ערלה .על זה נאמר ,כיון
נחמן דטהרה גמורה היא אם לא נשאר רק מי שרוצה להנציח שמו בהספר יתקשר למערכת שאם ינטל ערלה הנשארת שוב תיקן ,לכן
עוד שער אחד ,וכן חצי זית אם לא היה gilyonmy@gmail.com 732-
732-510-
510-0560 במקצת ערלה שנטל הוא חשיב תיקון
בבית עוד רק חצי זית ,רק שיש עוד גמור וכו' .אבל בשחט סימן אחד אינו מתיר
שערה או חצי זית מלבד זה ,על זה אמרינן כלום ,ולא הוי מתקן כלל ,ואפילו לא היה
רק סימן אחד ,אין סימן אחד מתירו וכו' ,על כן לא הוי מתקן .משא"כ במקצת הואיל ,עכ"ל] .המשך בשבוע הבא[.
דערלה ,דהסרתה מילה גמורה היא אם לא היה שם עוד ערלה ,עכ"ל.
והביא האבני נזר ראיה לזה ,מהא דאמרו בשבת )דף צד ,(:התולש סימני טומאה
מנגע שבגופו ,כגון שתי שערות לבנות שבבהרת ,עובר בל"ת ד'השמר בנגע
לע"נ ר' בנימין זאב ב"ר מאיר וואזנר ע"ה יא"צ כ"ו תשרי הצרעת' ,דאסור לתלוש סימני טומאה של נגע .ואם תלש שערה אחת מתוך שתים
שבבהרת -חייב ,שהרי בכך טיהר את הנגע .ואם תלש שערה אחת מתוך שלש ,תוכחה לנשים .דע דיש לחקור אם מחויב ג"כ להוכיח לנשים ,דלכאורה י"ל דאינו
שעדיין נשארו שתי שערות לטמא את הנגע ,רב נחמן אמר דחייב מלקות ,ורב מחויב ,דהנה זה פשוט דהא דצריך להוכיח לחבירו ולמחות שלא יעשה דבר
ששת אמר דפטור .וטעמא דרב נחמן דחייב הוא משום שהועילו מעשיו ,שאם עבירה ,מדין ערבות הוא .והכי משמע להדיא בריש פרק שבועות הדיינין )סוף
תילקח שערה נוספת מתוך השתים הנותרות -אזלא לה טומאה .ורב ששת אמר ע"א( דקאמר וכל העבירות שבתורה מכל העולם לא ,והכתיב וכשלו איש באחיו
איש בעון אחיו מלמד שכל ישראל פטור ,כי השתא עדיין איתא לטומאה.
ערבין זה לזה ,ומשני התם שיש בידם וכתב האבני נזר ,דכמו דהסרת שער אחד
למחות ולא מיחו ,ע"ש ,הרי מבואר נחשב לרב נחמן שטיהר את הנגע ,כיון שאם
להדיא דטעם המחאה שצריך למחות מי תילקח שערה נוספת ,אזלה לה טומאה .כך
שיש בידו ,הוא משום ערבות .והנה נחשב מתקן בהסרת ערלה אחד ,כיון דאם
הרא"ש )ברכות פ"ג סימן י"ג( כתב, ינטל ערלה הנשארת הוי תיקון .וז"ל :הרי
דנשים אינן בכלל ערבות ע"ש .ולפ"ז דהסרת שער אחד לרב נחמן טהרה גמורה
כיון דאינם בכלל ערבות ,ממילא דאין היא אם לא נשאר רק עוד שער אחד ,רק שיש
מחויב להוכיחן ולמחות בידם כשעושים עוד שערה ,על זה אמרינן הואיל ]'דאי
דבר איסור. משתקלא חדא אחריתי אזלה לה טומאה'[,
איברא הנה בפ"ד דביצה )דף ל (.איתא: עכ"ל.
אמר ליה רבא בר רב חנין לאביי תנן אין והוסיף האבני נזר ,דבמילה אף רב ששת
מטפחין וכו' והאידנא דקחזינן דעבדו מודה דנחשב תיקון ,דהנה אמרו בגמ' שם,
הכי ולא אמרינן להו ולא מידי וכו' ,והא אמר רב ששת מנא אמינא לה שפטור ,דתנן
הני נשי דשקלין חצבייהו וכו' ולא המוציא בשבת כזית מן המת חייב ,אבל אם
אמרינן להו ולא מידי ,אלא הנח להם הוציא רק חצי זית פטור .והתניא חצי זית
לישראל מוטב שיהיו שוגגין ,ע"ש .הרי חייב ,מאי לאו הא דתניא חייב מיירי דאפיק
דאמר ליה אביי מדלא מחינן לנשי חצי זית מכזית ,שהיה בבית כזית שלם
דשקלין חצבייהו ,ש"מ דגם לנשים צריך והוציא חצי ממנו ,שהוא חייב משום שטיהר
למחות כי עבדו איסורא .ועיין בתוס' את הבית בכך ,שיותר אינו מטמא בטומאת
)שבת סד :ד"ה רבי( במה שדחקו ליישב אהל ,ולכן הוצאתו חשובה .והא דתנן פטור
לצאת לנשים שמניחים מה מיירי דאפיק חצי זית מכזית ומחצה ,שעדיין
בתכשיטיהם ,וסיימו דמוטב דיהיו נשאר כזית שלם בתוך הבית ,ולא הועיל
שוגגים וכו' .מבואר דאף בנשים צריך להפסיק את הבית מלטמאות טומאת אהל.
למחות ,וקשה מדוע ,הא נתבאר דאינם הרי שלא אמרינן דאהני מעשיו בכך שאם
בכלל ערבות. ינטל עוד מעט מהכזית שוב לא יטמא
ונראה דאיתא בברכות )דף לא :(:ויאמר בטומאת אהל .וא"כ הוא הדין לנוטל שערה
לה עלי עד מתי תשתכרין ,אמר ר' אחת מתוך שלש שערות שבנגע שאינו חייב.
אלעזר ,מכאן לרואה בחבירו דבר שאינו ורב נחמן אמר לך ,לעולם אידי ואידי חייב,
הגון צריך להוכיחו ,וכתבו התוס' ,אע"ג ואפילו מוציא חצי זית מכזית ומחצה .והא
דליכא איסור דאורייתא ,דאי איכא דתנן פטור ,מיירי דאפיק חצי זית ממת גדול
איסורא דאורייתא פשיטא' ,הוכח שלא הועיל כלום במעשיו.
תוכיח' כתיב ,עכ"ד .והנה פשיטא בזו וכתב האבני נזר ,דלא נחלקו אלא בהוציא
דליכא איסור דאורייתא ,ליכא ערבות, חצי זית ,אבל אם הוציא כזית אז חייב אפילו
דאף באיסור גמור דרבנן דעת כמה דלא ממת גדול ,כיון שהוציא כשיעור.
וז"ל :ובהוציא כזית אפילו ממת גדול חייב ,כיון שיש במה שמוציא שיעור ,כמו שייך ערבות ,כ"ש דליכא איסור כלל להשתכר רק מגונה ודבר שאינו הגון ,וילפינן
שכתב בחידושי הר"ן ובשיטה המיוחסת להר"ן .וגם רב ששת יודה בזה ,מסברא מעלי דאעפ"כ חייב להוכיחו .והכי נמי ילפינן מעלי מדהוכיח לחנה עם היותה
דלא מפשינן בפלוגתא ,ולא פליג )ר' שמעון( ]רב ששת[ אלא בהוציא רק חצי זית .אשה ,מכאן דאף הרואה באשה דבר שאינו הגון חייב להוכיחה ואף דאינה בכלל
ובמילה מקצת ערלה שהסיר ,לכזית מן המת דמי ,כיון דבמקצת ערלה זה נעשה ערבות ,ושפיר דהוצרכו בכל הני מקומות לומר הא דלא מיחו בהנשים היינו משום
דמוטב שיהיו שוגגין וכו' ,הא בלאו הכי היה צריך להוכיחם על אשר לא טוב עשו, ערל גמור.
וכמו שהוכיח עלי לחנה עם שאינה בכלל ערבות.
הרה"ק בעל מגן אברהם מטריסק זי"ע ,כתב בהקדמת הספר למי שילמוד ספרו
'מגן יהיה לכל ההוגים בו'
הבורא כי מעשה אלקים הוא ,כי אין מציאות לבריאה בלא בורא ,וממנו נודע אבל קשה מה פריך אביי לרבא בר' חנין ולטעמך וכו' הני נשי דשקלין חצבייהו וכו'
'אלקים' .וזה שאמרו במדרש' :בראשית ברא אלקים' ,הדא הוא דכתיב 'כח מעשיו ולא אמרינן להו ולא מידי וכו' ,מאי קושיא מנשי אהא דקאמר רב"ח והא קחזינן
הגיד לעמו' ,כי ע"י כח מעשיו הגיד לעמו ,ממנו נודע 'בראשית ברא אלקים', דעבדו ,משמע דגברי נמי עבדו הכי ,ודלמא שאני נשי דאינן בכלל ערבות ,להכי
וכמש"כ הרמב"ן )סוף פ' בא ,ופ' יתרו( עה"פ 'אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ לא איכפת לן למחות בהו כל כך אם יש ספק פן לא ישמעו ,אבל בגברי כיון שהם
מצרים' ,כי ביציאת מצרים הודיע לנו כי הטבע בידו לשנות בזה כרצונו בכלל ערבות יש למחות בידם ,ומה פריך ליה אביי בפשיטות כל כך ולטעמיך וכו':
בנפלאותיו' ,כי המופת הנפלא מורה שיש לעולם אלוה מחדשו ויודע ומשגיח ונראה לי דאמרו בשבת )דף סב (.אמתני' דלא תצא אשה במחט ,אמר עולא
ויכול'. וחלופיהם באיש ,ואסיק אמר רב יוסף קסבר עולא נשים עם בפני עצמן הן ,איתיבי
ומו"ח פירש על פי המבואר בעקרים עה"פ 'וראית את אחורי ופני לא יראו' ,במשל אביי המוצא תפלין וכו' ואי אמרת נשים עם בפני עצמן וכו' ,אמר ר' ירמיה באשה
אשר חכם גדול מפורסם בחכמתו ,אם שומעים כי זה הוא עשה מעשה ספר ,גם גזברית ,ע"ש.
קודם ראו את הספר בעצמו ,כבר יודעים כי טוב הוא ,כעין 'חזקה על חבר שאינו ונראה לי דעל כרחך לא קאמר הרא"ש דנשים אינן בכלל ערבות ,אלא למאי
מוציא דבר שאינו מתוקן' ,וזהו במוחזק ומפורסם מקודם .אך ישנו אשר לא נודע דקאמר הכא דנשים עם בפני עצמן ,וכן אסיק דרב יוסף דמשני הא דהמוצא תפילין
בשם זולת מן הספר ,אחרי כי ראו חכמתו בספרו ,ממנו נודע אשר מחברו הוא היה התם דקסבר שבת זמן תפילין ,ע"ש .וא"כ דהם עם בפני עצמם ,יפה כתב לפ"ז
חכם אומן מופלא ,וזה מכונה בשם 'לאחוריו' ,כי ניכר ונודע מן מעשיו .ואצל הרא"ש דאינן בכלל ערבות ,דרק לעם אחד ישראל הם ערבים זה בזה.
הבורא ב"ה כן הוא' ,וראית את אחורי' בלבד' ,ואת פני' טרם מעשיהו 'לא יראו' דאין אכן התם בביצה אביי הוא דקאמר ולטעמך וכו' הני נשי וכו' ,ואביי לטעמיה דמתיב
בזה השגה. אדרב יוסף דאמר נשים עם בפני עצמם ממתני' דהמוצא תפילין ,וס"ל דאינן עם
והכא נמי ע"י 'בראשית ברא' נודע מציאות 'אלקים' לברואיו ,אך 'איש בער לא ידע', בפני עצמם רק עם אחד הם עם ישראל ,וממילא גם לענין ערבות כיון דהם עם
כמו פרעה אשר אמר 'לא ידעתי את ה' ,ד'אלקים' גימטריה 'הטבע' ,ופרעה לא הכיר אחד הם בכלל ערבות .וא"כ שפיר פריך אביי ולטעמך מהני נשי וכו' ולא מחינן
בשם ה' והיינו בשדוד הטבע ע"פ מופת ביד חזקה .אבל שוב אמר 'ה' הצדיק', בהו ,דלטעמיה אזיל דס"ל דגם הם בכלל ערבות ,ושוים נשים לאנשים והיה
דהכיר את ה'. למחות בהם ,ועל כרחך דמוטב שיהיו שוגגין וכו' ,כן נראה לי) .אוצר המלך הלכות
על כן גם בזה מבואר חיבור סוף התורה לתחילתה' ,לכל האותות והמופתים אשר דעות פ"ו ה"ז(.
שלחו ה' לעשות בארץ מצרים לפרעה ולכל עבדיו ולכל ארצו' ,אך 'לעיני כל
ישראל' 'בראשית ברא אלקים' ,מן הבריאה לבד כבר יודעים את האלקים' ,ואת היד
החזקה והמורא הגדול' מן 'כח מעשיו הגיד לעמו' אשר מיניה וביה 'אתה הראת לזכות ח.ב.י.י .להצלחה בכ"ע ונחת דקדושה מכל יו"ח
לדעת כי ה' אלקים' מנהיג ובורא עולם. בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ .איתא במדרש פליאה :ר' ינאי אמר
לא היה התורה צריך להתחיל אלא מ'החודש הזה לכם' ,ומאי טעמא גילה הקב"ה
לישראל מה שנברא ביום הראשון עד יום השישי ,בזכות שאמרו 'כל אשר דבר ה'
לע"נ הר"ר אהרן ישראל ב"ר שמואל בורנשטיין ז"ל יא"צ כ"ו תשרי נעשה ונשמע' .ויבואר הענין על פי מה שכתבו בספרים דהמאמין בהשי"ת אינו
בענין שאלה על תרומה ועל חלה .הט"ז )יו"ד סי' שכ"ג סק"ב( הקשה מדוע תנן נתון תחת הטבע ,והקב"ה עוזר לו אף למעלה מן הטבע ,אמנם מי שאינו מאמין
בתרומות דתרומה טמאה שנפלה לפחות ממאה ואחד ירקבו ,הלא יכול לשאול רק מה שמבין בשכלו ,הרי הוא נתון תחת הנהגת הטבע.
על התרומה ותיעשה טבל למפרע ,ויפריש עליה ממקום אחר ויותר כל ובזה פירש אבי מורי הגאון ז"ל מאמר הכתוב )תהלים קי"ט( 'רחוק מרשעים
התערובות ,וכמ"ש הרמ"א שם עצה זאת לענין חלת חוץ לארץ שנפלה לתבשיל. ישועה כי חקיך לא דרשו' ,דהנה לשון 'ישועה' הוא ישועה הנעשה יש מאין ,ועל
וכתב הגר"י ענגיל )אתוון דאורייתא כלל ט"ו( ,וז"ל :ונלענ"ד ליישב עפמ"ש בשו"ת דרך דכתיב )הושע י"ג(' :אנכי ה' ומושיע אין בלתי' ,והיינו שרק השי"ת יכול
שבסוף ספר אבני מלואים )סי' י"ח( דאפי' לדעות הסוברים דרק מדרבנן הוא דאין להושיע ,אמנם בן אדם אינו יכול להושיע רק מה שבידו יש מיש .וזה שאמר הכתוב
מבטלין איסור לכתחלה ,עכ"ז תרומה לכ"ע אסור לבטל ברוב חולין מה"ת ,משום 'רחוק מרשעים ישועה' ,שאינם זוכים ל'ישועה' למעלה מדרך הטבע' ,כי חקיך לא
שע"י הביטול הרי נעשית חולין ופקע מינה קדושת תרומה ,ולכן הוא עובר אעשה דרשו' ,שאינם מקיימים החוקים ,רק המצוות שכליות שמבינים בעצמם .אמנם
ד'ושמרתם את תרומותי' בביטול הזה ,דציוותה תורה לשמור קדושת תרומה לבל הזוכים לאמונה בה' ,הרי הם נתונים למעלה מן הטבע ,והקב"ה מושיעם .ואמרו
להפקיעה ולחללה ,ע"ש. חז"ל )אבות פ"ה מ"א( :בעשרה מאמרות נברא העולם ,ומה תלמוד לומר והלא
ולפ"ז נראה דה"ה דלאיתשולי ג"כ אסור אתרומה ,כמו שאסור לבטלה ,דע"י במאמר אחד יכול להבראות ,אלא להפרע מן הרשעים שמאבדין את העולם
השאלה נמי הרי עושה מתרומה חולין ומפקיע קדושתה וכו'. שנברא בעשרה מאמרות ,וליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימין את העולם שנברא
אולם הנה נצבה נגדינו בזה סוגיא ערוכה בנדרים )דף נט ,(.דפריך דתרומה שנפלה בעשרה מאמרות .וכתב במדרש שמואל שם בשם מהר"ם אלמושנינו לבאר
לאחד ומאה ,אמאי בטילה ,הא זה 'דבר שיש לו מתירין' ע"י שאלה ,כמו קונמות הכוונה ,כי במאמר הראשון 'בראשית ברא' ,היה השי"ת יכול לכלול כל העולמות
דלא בטילי מהאי טעמא .ומשני דקונמות שאני דמצוה לאיתשולי עלייהו ,אבל השמים וכל צבאם הארץ וכל אשר עליה הימים וכל אשר בהם ,ולאיזה צורך היה
תרומה לאו מצוה לאיתשולי עלה ,ע"ש .ומבואר בזה דעכ"פ רשות היא לאיתשולי צריך להיות מאמר על כל חלק מהבריאה בנפרד.
אתרומה. ובאת התשובה שלכך צוה הקב"ה על כל מאמר בנפרד ,כדי שיהיה לו מקום לשנות
אמנם באמת זה אינו ,דהתם מיירי בנפלה לאחד ומאה ,א"כ אי נימא דאסור הטבע בצדק ובמשפט .דאם היה כל הדברים נבראים במאמר אחד ,ולא היה הציווי
לאיתשולי מפאת הפקעת קדושת התרומה ,א"כ שוב הרי אין לו מתירין ,ושוב מיוחד בכל אחד בהפרטים שבו ,אף שביכולת הקב"ה כל יכול לשנות הטבע ,אך
התרומה בטילה באחד ומאה ובלא"ה תהיה חולין ,וא"כ שוב אין בה משום הפקעת שינוי הטבע היה מתנגד למאמר הראשון .אמנם סידר הקב"ה מתחילת הבריאה
קדושה כלל ,ושוב שפיר שרי לאיתשולי ,ושפיר חשיב 'דבר שיש לו מתירין' ע"י כל מאמר בנפרד ,ותנאי התנה עמהם שיוכל לשנות הטבע לצורך ישראל ,ותוך כך
שאלה ואינה בטילה ,ואעפ"כ מותר לאיתשולי ,כיון דאל"כ בלא"ה תובטל. כל שינוי הטבע הוא במשפט ,ע"ש מה שביאר בזה .ומבואר מזה כי לכך היה עשרה
ולפ"ז בהך דתרומות דאיירי בתרומה טמאה שנפלה לפחות ממאה ואחד דאין מאמרות ,כדי שיוכל הקב"ה לשנות הטבע במשפט ,וכל זה הוא לישראל
התרומה בטילה ,לכן שפיר אסור לאיתשולי מכח העשה דשימור ,כיון דע"י המאמינים בה' אף למעלה מהשכל .וזה כונת המדרש מאי טעמא גילה הקב"ה
השאלה עושה מתרומה חולין ומפקיע ממנה קדושתה .דאפי' לדעת התוס' בכמה לישראל מה שנברא ביום הראשון עד יום השישי ,והיינו שהלא הקב"ה היה יכול
דוכתי דמה"ת גם תרומה בטילה ברוב ,ומדרבנן הוא דבעינן אחד ומאה ,עם כל זה לברוא העולם במאמר אחד ,ולאיזה צורך ברא הקב"ה העולם בעשרה מאמרות
הרי מדרבנן עכ"פ עובר אעשה דשימור ,כיון דמדרבנן אינה בטילה ויש עליה עוד כל מאמר בנפרד .ומתרץ המדרש ,דרק בזכות שאמרו 'כל אשר דבר ה' נעשה' אף
קדושת תרומה מדרבנן וחייב לשומרה מדרבנן ,כמו שיש חיוב שימור מה"ת בדברים שהם למעלה מהשכל ,לכך הם למעלה מהטבע ,והקב"ה משנה להם
בתרומה דאורייתא. הטבע ,ולכך ברא הקב"ה העולם בעשרה מאמרות כדי ששינוי הטבע לישראל
אמנם בחלת חו"ל שפיר כתב הרמ"א דיכול לאיתשולי עלה ,דהא הא דאסור המאמינים יהיה בצדק ובמשפט.
לאיתשולי אתרומה ,חילא דידי הוא מהא דאסור לבטלה מה"ת מפאת הפקעת
הקדושה ועשה דשימור וכנ"ל ,וא"כ בחלת חו"ל דמותר לבטלה לכתחלה אפי'
מדרבנן )כמבואר בבכורות כז' .רבה מבטל לה ברוב ואכל לה בימי טומאתו'( ,א"כ לזכות ר.ב.ש.ה .להצלחה בכ"ע ולזווה"ג בקרוב ובניקל
כיון דמותר לבטלה ואין בה משום הפקעת הקדושה ,א"כ ה"ה דשוב שפיר שרי בראשית ברא אלקים .ולא כתיב 'אלקים ברא בראשית' ,משום דשם האלקים בלא
לאיתשולי עלה ונכונים דברי הרמ"א. בריאה ,אין משיגו הגוף ,כי אם ע"י 'בראשית ברא' ,מן נפלאות בריאותיו ניכר
הרה"ק רבי מחם מעדל ב"ר יוסף מרימוב זי"ע אמר:
בעודי בחיים אי מעע עם כל העולמות ,ולאחר פטירתי אחזיק טובה למי שידליק ר לטובת שמתי )ספר מחם ציון(.
תפרסם ע"י הרה"ח המפורסם ר' מרדכי יצחק סאמעט שליט"א
'שמן רוקח' להרה"ק רבי אלעזר לעוו זי"ע
כתב בצוואתו ,וז"ל:
"כל מי שיזכה אותי וישים עין עיונו בחיבורים שלי יתברך מן השמים
ומתנות כהונה 'נתינה' כתיבא בהו. וכו' ,ואם ירצה אחד להדפיס ספרים שלי ,הנני להחזיק לו כל ימי מלא
קמ"ל שנתינת המטלטלים במתנה חפנא טיבותא ויבורך בברכת השמים ממעל ,ויחולו עליו כל הברכות
אגב קרקע שמכר לו המטלטלים הכתובים בתורה".
לע"נ הג"ר שמואל ב "ר יחזקאל לאנדא זצ"ל בעל 'שיבת
אינם נכללים ב'מעשה הקנין' של וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ .שמעתי בשם הגאון בוצינא קדישא מו"ה ציון' יא"צ כ"ח תשרי
הקרקע המכורה לו ,ואינם אלא מתנה שמעלקי זצ"ל האב"ד דק"ק נקלשבורג והמדינה ,שאמר עפ"י דברי רז"ל טוב מה שהיה הוא שיהיה )קהלת א:ט(.
שיש בה חיזוק אגב קרקע ,היינו )עירובין יג (.שאמרו נמנו וגמרו נח לאדם שלא נברא יותר משנברא ,וכתב תיבות אלו גימטריה 'טוב הוי"ה גן תורה'.
שעיקר קנין אגב הוא בזה שהקרקע המהרש"א ,דמנו דמל"ת המה יתירא על מ"ע ,כי הל"ת המה שס"ה ,והמ"ע והכוונה' ,טוב הוי"ה' במה שנתן לנו 'גן'
נעשתה שלו ,ועיד"ז גם המטלטלים אינם רק רמ"ח ,ואם לא נברא ,עכ"פ לא יעבור על ל"ת ,אך שלא יקיים המ"ע. פרשיות ה'תורה' שחמדוה מלאכי מרום.
נעשים שלו מבלי חלות עליהם ואם נברא אפשר לקיים המ"ע ,אבל אפשר שיעבור על ל"ת והמה מרובים,
'מעשה קנין' כסף שהקנה בו את וא"כ הבריאה קרובה להפסד ורחוקה לשכר ,לכן הסכימו דנח לאדם שלא החכם עיניו בראשו .תיבות אלו גימטריה
הקרקע ,עכ"ל. נברא .אך לכאורה נסתר זה ,דהרי ארז"ל מחשבה טובה הקב"ה מצרף 'ראשי העם יניח בכ"כ' .דהחכם שמינוהו
והנה בשטמ"ק שם מביא מהריטב"א למעשה ,ומחשבה רעה אינו מצרף למעשה ,וא"כ המ"ע המה ב' פעמים רמ"ח, 'העם' ל'ראש' ומנהיג ,עבודתו צריכה
שכתב ,וז"ל :יש מקשים וכיון דמקומו ול"ת אינם רק שס"ה ,וכל זה נכון אם הי' להם מחשבה טובה .וזה שאמר להיות ללמוד עמהם תורתינו הק' ולהראות
מושכר לו ונתקבלו שכר זה מזה ,הא הכתוב 'וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ' ,כלומר שהעבירות מרובים ,וגם להם האושר הצפון בלימוד ,שישימו
הוה ליה דרך מקח וממכר .ולאו ראה 'כי כל יצר מחשבות לבם רק רע' ,ואין להם מחשבה טובה ,וא"כ בודאי ו'יניח'ו' כל ראשם ומעינם בתורה הק'
קושיא היא ,דהתם נהי דאיכא מקח נח לו שלא נברא ,לכן 'וינחם ה' ' ,עכ"ד ,ודפח"ח והיא מליצה נאה. הנבטאת בכ"ב אותיות.
וממכר במקומן של פירות ,אבל ואפשר עוד ,דהנה ידוע כי האדם בטבעו מצד החומר להיות נמשך אחרי
פירות עצמן נתינה הן ,והוה ליה תאות הגופניית ,ונוסף לזה יש לכל אחד מבני אדם יצה"ר המסיתו לחטוא, ושבתי אני ואראה את כל העשקים .תיבות
הקרקע במכר ,ופירות במתנה .ואילו וכל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו ,וזה שאמר 'וירא ה' כי רבה רעת האדם אלו גימטריה 'פגם זרע ברית בנר שבת'.
נתן הפירות בחליפין ,תחת הפירות בארץ' ,כלומר מצד שהוא מן 'הארץ' ,טבעו למשוך אחר הרע ,וגם 'כל יצר והכוונה ,דהחוטאים בהוצאת זרע לבטלה
עצמן נוטל סודר של חליפין ,והוה מחשבות לבו רק רע' ,דהיינו היצה"ר המסיתו לחטא ,ואמר 'מחשבת לבו' ,על ופוגמים בברית קודש שעיד"ז ניצוצות
ליה כמקח וממכר שנותן פירות דרך שארז"ל 'בכל לבבך' בשני יצריך' ,וינחם ה' כי עשה את האדם בארץ' קדושות נעשו עשוקים לסטרא אחרא,
ומקבל סודר בחליפיהם ,עכ"ל .וכתב היינו בחומר הגשמיים .ואפשר שרמז עוד באמרו 'וכל יצר מחשבת לבו רק תיקונם להרבות בנרות לכבוד שבת קדש,
החזון יחזקאל ,דה'יש מקשים' רע' ,כלומר שלא עשו לתאבון ולמלאות את נפשם ,אך כוונתם להרע ,וזה עי' בספה"ק יסוד יוסף.
סוברים ,דבקנין אגב נעשה ה'מעשה שאמר 'רק רע'' ,וינחם ה' ' ,דהרשעים מהפכים מדת הרחמים למדת הדין.
קנין' גם על המטלטלין ,ולכן הקשו ושבח אני את המתים .תיבות אלו עם
התיבות גימטריה 'משה דוד יתן חותם' .והכוונה על פי דברי האוה"ח הק' )בראשית דזה דרך מקח וממכר .אבל הריטב"א סובר דרק 'חלות' הקנין חל על המטלטלין,
מט:יא( בשם האריז"ל בסוד הכתוב 'מה שהיה הוא' ,שראשי תיבות 'משה' ,רומז אבל ה'מעשה קנין' הוא רק על הקרקע ,לכן זה חשיב 'נתינה'א.
שמשה רבינו ע"ה בעצמו יהיה משיח ויעמוד בתחית המתים לגאול עם בני ישראל
בבחינת משיח בן דוד ,ואז ובלע המות לנצח ,כן יהי רצון תיכף בימינו אמן.
לע"נ נדרה ב"ר אברהם עמרוני גברא ע"ה יא"צ כ"ג תשרי
בראשית ברא אלהים .ר"ת גימטריה ה' ,וס"ת 'אמת' ,יען כל לימוד התורה וקיום
המצות הכל הוא לייחד קב"ה ושכינתיה ,וזה רמז כאן בתחילת התורה כי הכל לע"נ הר"ר אלישע אלימלך ב"ר גדליה פראם ז"ל יא"צ כ"ה תשרי
ליחד ה' שהיא השכינה ,עם 'אמת' שהוא קב"ה ,וזה כל פרי הלימוד והמצות ,כך קנין אגב .אמרו בב"מ )דף יא :(.מעשה ברבן גמליאל וזקנים שהיו באים בספינה,
מצאתי במפרשים. אמר רבן גמליאל ,עישור שאני עתיד למוד נתון ליהושע ,ומקומו מושכר לו,
וצריכים להבין איך יכולים להגיע למדרגה גבוה כזאת שכל לימוד התורה יחשוב ועישור אחר שאני עתיד למוד נתון לעקיבא בן יוסף ,כדי שיזכה בו לעניים ,ומקומו
האדם הכל ליחד קב"ה ושכינתיה שזהו העיקר ,אמנם נראה לענ"ד דהא כבר מושכר לו וכו' ,דרבן גמליאל מטלטלי אגב מקרקעי הקנה להם ,ע"כ .והיינו ,דרבן
ביארנו במקום אחר שבלימוד התורה יכול האדם לעלות למדרגות גבוהות מאוד, גמליאל הקנה להם את המעשרות בקנין 'אגב' ,שהדין הוא דמי שמוכר או נותן
ובתנאי שלפני הלימוד יהרהר בתשובה ובזה הוה צדיק ,כמו שמבואר במס' לחבירו קרקעות ומטלטלין יחד ,אין הקונה צריך לעשות מעשה קנין בפני עצמו
קידושין )דף מ"ט ,וכן פסק הרמב"ם בפ"ח מהלכות אישות( שאפי' רשע גמור שאם במטלטלין ,אלא הוא עושה קנין רק בקרקע ,ואגב זאת הוא קונה גם את
הרהר בתשובה הוה צדיק .וא"כ תמיד לפני לימוד התורה צריכים להרהר בתשובה, המטלטלין .וכן כאן הם קנו את המעשרות שהם מטלטלין אגב קנייתם בשכירות
דבלי תשובה הקב"ה אומר 'מה לך לספר חוקי' ,ועיין בשער הכוונות )דף כ"ד ע"ב(, את הקרקע .ואמרה הגמ' שהטעם שרבן גמליאל לא הקנה להם בחליפין ,משום
ובתשובה גדולה התשובה מגעת עד כסא הכבוד ,שנאמר 'שובה ישראל עד ה' שמתנות כהונה "נתינה" ,כתיבא בהו ,דכתיב "ונתת ללוי" ,ולכן אסור להקנות
אלהיך' ,כי ענין התשובה מעלה את האדם ומגיעתו עד כסא הכבוד ,וכן צריכים אותם בחליפין ,משום שחליפין דרך מקח וממכר הוא ,שזה נותן לו סודר ,ובתמורה
לכוין שלומדים תורה לשמה ,והוא שהקב"ה ציוה לנו ללמוד תורה .ולפ"ז יש הוא מקנה לו את החפץ .ואם הוא יקנה לו את המעשרות בחליפין ,הרי זה נראה
בלימוד התורה ב' תנאים :א( הרהור תשובה .ב( לימוד תורה לשמה. כאילו הוא מוכר לו את המעשרות ,והתורה הקפידה שהמעשרות ינתנו בחנם .אבל
ולפי"ז נראה לי לחדש דהרהור תשובה ולימוד התורה לשמה הם חלק במצות מטלטלין אגב קרקע' ,נתינה אלימתא היא' ,דזה נתינה גמורה ,ולכן מותר להקנות
לימוד התורה ,ומה שמבואר בחז"ל שמתוך שלא לשמה באים לשמה זהו בתחילה, את המעשרות ע"י קנין אגב.
כשאדם הוא קטן ,או בעל תשובה שאף פעם לא למד ,וזהו מתוך שלא לשמה באים והנה הרמב"ם )פי"א מעשר שני הי"א( כתב וז"ל :מי שהיו פירותיו רחוקין ממנו,
לשמה .אבל אלו שלומדים תורה וכו' ויודעים ומבינים חשיבות לימוד התורה, והגיע יום הביעור ,הרי זה קורא שם למתנות ,ומזכה להן לבעליהן על גב קרקע
תמיד צריכים לכוין שאנו רוצים ללמוד תורה שקבלנו מהר סיני מפי הקב"ה ,וגם וכו' ,שנתינת המטלטלין על גבי קרקע אינה אלא מתנה שיש בה חיזוק ,עכ"ל .וצ"ב
לכוין להרהר בתשובה וללמוד תורה לשמה. כוונת הרמב"ם דקנין אגב זה 'מתנה שיש בה חיזוק'.
ובדרך הזה נלענ"ד ליישב מה ששאלנו בתחילה איך מגיעים למדרגה גבוה כזאת וביאר החזון יחזקאל שם ,דיש לחקור בגדר של קנין 'אגב' ,אם רק 'חלות' הקנין
שכל לימוד התורה יחשוב הלומד הכל ליחד קב"ה ושכינתיה ,אבל כפי מה חל על המטלטלין ,אבל 'מעשה' קנין הוא רק על הקרקע .או דלמא גם ה'מעשה'
שביארנו וחידשנו שיש בלימוד התורה ב' חלקים :א( הרהור תשובה ,ובתשובה קנין נעשה על המטלטלין ע"י קנין אגב .וכתב דמדברי הגמ' והרמב"ם חזינן כצד
מגיעים עד כסא הכבוד שמעלה את האדם במדריגה גבוה מאוד שמגיעים עד כסא הראשון ,וז"ל :לשון הרמב"ם 'שנתינת המטלטלים על גבי קרקע אינה אלא מתנה
הכבוד ,ב( ומכוין שלומד תורה לשמה ,ואז שהאדם יתמיד תמיד להתנהג כך ,זאת שיש בה חיזוק' ,הוא פירוש לשון הגמ' שם 'מטלטלים אגב קרקע נתינה אלימתא
יביא להאדם שיעלה למדרגה שכל לימוד התורה יהיה ליחד קב"ה ושכינתיה ,וזה היא' ,כלומר דסד"א היכא שהקנה לו קרקע בכסף ,והפירות אגב הקרקע ,אותו
פרי הלימוד והמצות. 'מעשה קנין' כסף אשר הקנה בו הקרקע חל נמי על הפירות דרך מקח וממכר,
וכ"כ בחי' הגר"ח מטלז ,אבל הקשה דהריטב"א סותר עצמו בזה ,ע"ש. א
הרה"ק בעל אוהב ישראל מאפטא זי"ע אמר :כל מי שידליק נר לעילוי נשמתי -ר' אברהם יהושע העשיל ב"ר שמואל -אעשה לו
טובה.
