gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

לשון קדשו · LESHON KUDSHOY — בראשית (2026-10-05)

מוציא לאור: לשון קדשו · LESHON KUDSHOY

שבוע: בראשית (2026-10-05)

לשון קדשו · LESHON KUDSHOY — בראשית (2026-10-05)

פתח את ה-PDF הורדה

‫(‬ ‫בעזרת השם יתברך‬ ‫קונטרס‬ ‫לשון קדשו‬ ‫דברות קודש של כ"ק מרן אדמו"ר רבן של ישראל‬ ‫זללה"ה‬ ‫רבינו יואל טייטלבוים‬ ‫אבדק"ק סאטמאר יע"א‬ ‫וגאב"ד עיה"ק ירושלים תובב"א‬ ‫סעודה שלישית‬ ‫בראשית תשכ"ז (חלק ב) ‪ -‬שמא‬ ‫בראשית תשכ"ז (חלק ב)‬ ‫אשית ָּב ָּרא ֱאל ֹ ִׁקים ֵאת ַה ָּש ַמיִׁ ם ְּו ֵאת ָּה ָּא ֶרץ‬ ‫ְּב ֵר ִׁ‬ ‫• אור החיים הק'‪ :‬לולי חטא אדם הראשון‪ ,‬היה האדם יכול לדור גם‬ ‫ֹּאמר ֱאל ֹּ ִקים ַת ְד ֵׁשא‬ ‫בעליונים‪ ,‬כמי שדר בבית ועלייה • מדרש פליאה‪ :‬וַ י ֶ‬ ‫יכם ְב ִת ְש ָעה לַ ח ֶֹּדש •‬ ‫יתם ֶאת נַ ְפש ֵֹּׁת ֶ‬ ‫ָה ָא ֶרץ וגו'‪ ,‬הדא הוא דכתיב וְ ִע ִנ ֶ‬ ‫בית יוסף‪ :‬אכילת עריו" כ נקרא בלשון עינוי‪ ,‬יען שהוא הכנה להעינוי •‬ ‫ביאור ענין הציוי שתוציא הארץ טעם העץ כטעם הפרי‪ ,‬ומה שהארץ‬ ‫לא עשתה כן • ביאור ענין הכתוב ְב ֶצלֶ ם ֱאל ֹּ ִקים ָב ָרא אֹּתוֹּ • זהירות‬ ‫להשמר ממסיתים ומדיחים‪ ,‬ושלא לְ ַד ֵׁבר עמהם כלל • דיבור הנחש‬ ‫היה בדרך נס‪ ,‬וטעם שלא נזכר הנס בתורה להדיא • הכרח גזירת‬ ‫המיתה‪ ,‬ואף לצדיקים‪ ,‬כדי שלא יעשו תורה ומצות שלא לשמה‪.‬‬ ‫ושחטא אדם הראשון היה רק בדרך נורא עלילה • נועם אלימלך‪:‬‬ ‫תפילה הפועלת ישועה‪ ,‬כבר הוכן כן מתחילה הבריאה •‬ ‫נעתקו בלשון אידיש‬ ‫בהוספת ביאורים והערות‬ ‫להבנת הענין‬ ‫שנת תשפ"ז לפ"ק‬ ‫קדשו‪Copyright‬קדשו‬ ‫ב)‬ ‫מערכת לשון‬ ‫(חלק‬ ‫תשכ"ז‬ ‫השגת גבול ידוע ©‬ ‫לשון כל הזכיות שמורות‬ ‫בראשית‬ ‫ואיסור‬ ‫יצא לאור ע"י‬ ‫ב‬ ‫אויטאמאטיש דורך קרעדיט קארד‪845-366-2793 #1700 :‬‬ ‫|‬ ‫צו מנדב זיין רופט‪1-718-388-5519 :‬‬ ‫קלאר ☆ ☆ ★ ★ ★‬ ‫ָ‬ ‫)‬ ‫(‪ 35‬מינוט מתוך ‪59‬‬ ‫לשון קדשו ‪ -‬קונטרס שמא (חלק ב)‬ ‫ברוקלין‪718-298-4641 :‬‬ ‫קול אוצר יהודא‬ ‫ארץ ישראל‪072-3275205 :‬‬ ‫לשון קדשו‪:‬‬ ‫‪929-522-1515‬‬ ‫ארץ ישראל‪072-2223419 :‬‬ ‫ענגלאנד‪0330-350-3110 :‬‬ ‫‪7921127.2‬‬ ‫‪718-650-2970‬‬ ‫פעקס‪:‬‬ ‫פאר הערות דרוק ‪3‬‬ ‫דרוק ‪ 1‬דערנאך ‪ 833‬פאר די רעקארדינג פון די וואך‪.‬‬ ‫◆‬ ‫◆ ברכת מזל טוב‬ ‫הר"ר יואל גרינפעלד הי"ו (ב"ר יחזקאל)‬ ‫לאירוסי בתו – עב"ג החתן אלימלך דוד נ"י‬ ‫בן הר"ר שמואל בראך הי"ו (ב"ר יוסף)‬ ‫רון ◆‬ ‫◆ ְו ֵהם יַ ֲעלו ְלזִ ָכ ֹ‬ ‫הגה"צ ש<לש<לת היוחסין‪ ,‬ארבעים שנה דלה והשקה לעדתו‬ ‫והמשיך בדרכי אבותיו הק'‪ ,‬ועסק הרבה לברר מקחם‬ ‫ולהדפיסם‪ ,‬צדקת ה' עשה בעין טובה לבני ישראל‬ ‫רבי יהושע צבי ה__לוי זצ"ל יונגרייז‬ ‫רב דקהל באר יצחק טאלטשווא ‪ -‬נפטר כ"ט תשרי תשפ"ו‬ ‫זצ"ל אבד"ק טשענגער‬ ‫בן הגה"צ רבי אלעזר ארי' הלוי‬ ‫הרה"ח אוהב תורה ולומדיה‪ ,‬מוקיר רבנן‪ ,‬הרבה פעלים לתורה‬ ‫הרה"ח היקר באנשים‪ ,‬התנהג ביושר ובאמונה לשמור מוצא‬ ‫לתפלה ולחסד בהצנע לכת‪ ,‬ולא החזיק טיבותא לנפשיה‬ ‫שפתיו ודיבורו‪ ,‬דבק בצדיקי הדור והלך בדרכם‬ ‫רבי אברהם יצחק ז"ל פראנצאז‬ ‫רבי טובי' גדלי' ע"ה לעפקאוויטש‬ ‫ב"ר משה הכהן ז"ל‬ ‫ב"ר יצחק אייזיק ז"ל‬ ‫נפטר ל' תשרי תשפ"ה‬ ‫נפטר ל' תשרי תשנ"ד‬ ‫האשה החשובה‬ ‫מרת בתיה ע"ה בערקאוויטש‬ ‫בת הרה"ח ר' יונתן בנימין פייערווערקער ז"ל‬ ‫נפטרה ל' תשרי א' דר"ח חשון תשפ"א‬ ‫הרב החסיד רבי‬ ‫הרב החסיד רבי‬ ‫יצחק ע"ה פארגעס‬ ‫אברהם יצחק ז"ל סאנדעל‬ ‫בן יבלח"ט הרה"ח ר' יעקב שליט"א‬ ‫ב"ר משה ז"ל‬ ‫נפטר כ"ט תשרי תשס"ו‬ ‫נפטר כ"ט תשרי תשפ"א‬ ‫הילד‬ ‫האשה החשובה מרת‬ ‫ע"ה‬ ‫כמר משה יצחק‬ ‫רחל ע"ה קעסטענבוים‬ ‫ב"ר שלמה אברהם דוד הכהן הי"ו‬ ‫ב"ר דוב ז"ל ‪ -‬אשת הרה"ח ר' אהרן צבי ז"ל‬ ‫נפטר ב' חשון תשפ"ו‬ ‫נפטרה ג' חשון תשס"ב‬ ‫‪ ‬הרב ברוך יהודה בן הרה"ג ר' שלום שניצלער ז"ל מטשאבע‪ ,‬ל' תשרי תשפ"ו ‪‬‬ ‫‪ ‬הר"ר משה אפרים ב"ר ארי' ז"ל הערשקאוויטש – וזוגתו מרת שפרה יענטא ע"ה ב"ר משה יודא ז"ל ‪‬‬ ‫‪ ‬מרת חיה דבורה ב"ר מאיר ע"ה וויינשטאק‪ ,‬כ"ז טבת תשפ"ו ‪‬‬ ‫‪ ‬הר"ר יקותיאל יודא ע"ה ב"ר קלונימוס קלמן הי"ו‪ ,‬כ"ב ניסן תשפ"ו ‪‬‬ ‫ג‬ ‫קדשו‬ ‫בראשית תשכ"ז (חלק ב)‬ ‫לשון‬ ‫א‬ ‫אשית‬ ‫קושיות ודקדוקים בפסוק ְּב ֵר ִׁ‬ ‫אשית ָּב ָּרא ֱאלֹ ִׁקים ֵאת ַה ָּש ַמיִׁ ם ְּו ֵאת ָּה ָּארץ‪ְּ ,‬ו ָּה ָּארץ ָּהיְּ ָּתה תֹהו ָּובֹהו ְּוחֹש ְּך ַעל ְּפנֵ י‬ ‫ְּב ֵר ִׁ‬ ‫ְּתהוֹ ם וגו'‪.‬‬ ‫ב‬ ‫קושיא א‬ ‫תהו וָּ בֹהו‬ ‫להבין מה צורך בידיעה זו שאמר הכתוב וְּ ָּה ָּא ֶרץ ָּהיְּ ָּתה ֹ‬ ‫וואס‬ ‫וואס די ּתוֹ ָרה ַה ְּּקדוֹ ָשה דערציילט מיר ָ‬ ‫דא ָ‬ ‫דאס ענין ָ‬ ‫וואס איז ָ‬ ‫א) [ויש להבין] ָ‬ ‫א‬ ‫תהו ָּובֹהו ‪.‬‬ ‫יאת ָהעוֹ ָלם‪[ ,‬שהיתה הארץ] ֹ‬ ‫פאר' ְּ ּב ִר ַ‬‫ס'האט זיך געטון ' ַ‬ ‫ָ‬ ‫ג‬ ‫קושיא ב‬ ‫במדרש‪ :‬וְ ַענְ וָ ְת ָך ַת ְר ֵׁבנִ י‪ ,‬מלך בשר ודם מזכיר שמו‪ ,‬ואחר כך שבחו‪ .‬אבל הקדוש ברוך הוא‬ ‫אשית ָב ָרא‪ ,‬ואחר כך ֱאל ֹּ ִקים‬ ‫אינו כן‪ ,‬אלא משברא צרכי עולמו‪ ,‬אחר כך מזכיר שמו‪ ,‬שנאמר ְב ֵׁר ִ‬ ‫אשית ָּב ָּרא ֱאלֹ ִׁקים‪ ,‬ברענגט דער מדרש דעם פסוק‬ ‫און דער מדרשב‪[ ,‬אויף] ְּב ֵר ִׁ‬ ‫[אז] ס'איז ֲענָ ָוה פון הקדוש ברוך הוא‪.‬‬ ‫(תהלים יח‪ ,‬לו) ְּו ַענְּ ָּו ְּת ָּך ַת ְּר ֵבנִׁ י‪ַ ,‬‬ ‫זאגט מען קודם [שמו] פון דעם ֶמ ֶל ְּך‪,‬‬ ‫ַא ֶמ ֶל ְּך ָ ּב ָשר ָו ָדם‪ַ ,‬אז ער קומט ַאריין‪ָ ,‬‬ ‫האט‬ ‫דארטן [ומזכירין שבחו‪ .‬אבל] ַה ָקדוֹ ש ָ ּבר ּו ְּך ה ּוא ָ‬‫וואס ער טוט ָ‬ ‫דערנאכדעם טוט ער ָ‬ ‫ָ‬ ‫האט ער‬ ‫דערנאך ָ‬ ‫ָ‬ ‫אשית ָּב ָּרא‪ ,‬און‬ ‫האט געבויעט‪ְּ ,‬ב ֵר ִׁ‬‫פארקערט‪ ,‬קודם ער ָ‬ ‫געטון ַ‬ ‫געזאגט ֱאלֹ ִׁקים‪.‬‬ ‫ָ‬ ‫ד‬ ‫וצריך ביאור מה זה תלוי במדת ענוה‪ ,‬ובפרט האיך בא להשמיענו‬ ‫בזה ללמד מדת ענוה‪ ,‬כמשמעות הכתוב וְּ ַענְּ וָּ ְּת ָּך ַת ְּר ֵבנִׁ י המובא במדרש‬ ‫[פאר ַא] ֲענָ ָוה ליגט אין דעם‪,‬‬ ‫ַ‬ ‫וואס‬ ‫[אן] ֲענָ ָוה‪ָ ,‬‬ ‫דאס ַ‬ ‫וואס איז ָ‬‫ב) איז ַא ַק ְּשיָ א [מיט] ָ‬ ‫זאגט פריער [שמו או שבחו]‪.‬‬ ‫[לויט ווי] וועלעכעס ער ָ‬ ‫מ'זאל אונז‬ ‫ָ‬ ‫[ועוד שהרי] דער [ממה שמביא לזה את הפסוק ְּו ַענְּ ָו ְּת ָך] ַת ְּר ֵבנִׁ י [משמע דהכוונה]‬ ‫האט ער געלערנט [מיט דעם]ג‪.‬‬ ‫וואס ָ‬ ‫אויסלערנען [מדת ענוה‪ ,‬ואכתי לא מובן] ָ‬ ‫טו‬ ‫קושיות ודקדוקים בפסוק עֵ ץ עֹ ֶׂשה ְּפ ִׁרי‬ ‫קושיא ה‬ ‫ברש"י עה"פ ַת ְד ֵׁשא ָה ָא ֶרץ וגו'‪ֵ ,‬עץ ְּפ ִׁרי‪ ,‬שיהא טעם העץ כטעם הפרי‪ .‬והיא לא עשתה כן‪ ,‬אלא וַ תוֹּ ֵׁצא‬ ‫ָה ָא ֶרץ וגו' וְּ ֵעץ 'עוֹ ֶשה' ְּפ ִׁרי‪ ,‬ולא 'העץ פרי'‪ ,‬לפיכך כשנתקלל אדם על עונו‪ ,‬נפקדה גם היא על עונה‬ ‫יע ז ַרע‪ֵ ,‬עץ ְּפ ִׁרי עֹשה ְּפ ִׁרי ְּל ִׁמינוֹ ‪.‬‬ ‫ַויֹאמר ֱאלֹ ִׁקים ַת ְּד ֵשא ָּה ָּארץ דשא ֵעשב ַמזְּ ִׁר ַ‬ ‫א וכן הקשה הכלי יקר (א‪ ,‬ב) וז"ל‪ְּ :‬ו ָה ָא ֶרץ ָהיְּ ָתה תֹה ּו ָובֹה ּו‪ .‬מאי דהוה הוה‪ ,‬ומה צורך בידיעה זו‪[ .‬ותירוצו בזה‪,‬‬ ‫עיין להלן בהערה מח]‪.‬‬ ‫ב בבראשית רבה (א‪ ,‬יב)‪ :‬בנוהג שבעולם‪ ,‬מלך בשר ודם ִׁמ ְּת ַק ֵלס ַב ְּמ ִׁדינָּ ה‪ ,‬ועדין לא בנה לה ִׁדימוֹ ִׁסיוֹ ת‪ ,‬ועדיין לא‬ ‫יב ָּטאוֹ ת [מראות של בנין (רש"י)‪ ,‬או מיני מרחצאות ותענוגות בני אדם]‪ .‬בתחלה מזכיר שמו‪ ,‬ולבסוף ָק ִטיזְּ ָמה‬ ‫בנה לה ְּפ ִׁר ְּ‬ ‫שלו [שבחו מה שעשה]‪ .‬ברם יחידו של עולם‪ ,‬בתחלה ָּפ ַעל [שברא העולם]‪ ,‬ולבסוף נתקלס [שנקרא בתואר אלקים]‪○ .‬‬ ‫אטא‬ ‫אט ָ‬ ‫שמעון בן עזאי אומר‪ְּ ,‬ו ַענְּ ָּו ְּת ָּך ַת ְּר ֵבנִׁ י‪ ,‬בשר ודם מזכיר שמו‪ ,‬ואחר כך שבחו‪ְּ ּ ,‬פ ַלן ֲאגוֹ ְּסטוֹ ִלי‪ְּ ּ ,‬פ ַלן ּ ְּפ ַר ָ‬ ‫אשית‬ ‫[שבח של איזה שררות]‪ .‬אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן‪ ,‬אלא משברא צרכי עולמו‪ ,‬אחר כך מזכיר שמו‪ְּ ,‬ב ֵר ִׁ‬ ‫ָּב ָּרא‪ ,‬ואחר כך ֱאלֹ ִׁקים‪.‬‬ ‫ג וכעין זה הקשה בישמח משה (ריש פרשתן) וז"ל‪ :‬ויש להבין מאי ענוה יש בזה‪ ,‬כי כפי המושכל הראשון הוא‬ ‫כלפי לייא‪ .‬ועוד‪ְּ ,‬ו ַענְּ ָּו ְּת ָּך ַת ְּר ֵבנִׁ י משמע שהשי"ת מגדילני בזו הענוה‪ ,‬והדברים סתומים מאי מגדילני בזה‪.‬‬ ‫קדשו‬ ‫בראשית תשכ"ז (חלק ב)‬ ‫לשון‬ ‫ד‬ ‫געזאגט ֵעץ ְּפ ִׁרי עֹשה‬ ‫ָ‬ ‫האט‬ ‫זאגט רש"יד פון חכמינו ז"לה‪ ,‬דער ּבוֹ ֵרא ָּכל עוֹ ָל ִמים ָ‬ ‫ָ‬ ‫האט ְּמ ַש ֶ ּנה געווען‪,‬‬‫ס'זאל זיין ַט ַעם ֵעצוֹ ו ִׁפ ְּריוֹ ָּשוה‪ .‬און די ערד ָ‬ ‫ָ‬ ‫[פ ִרי]‪,‬‬ ‫מאל ּ ְּ‬ ‫ְּפ ִׁרי‪ ,‬צוויי ָ‬ ‫האט נישט ַאזוי געטון‪[ .‬ולכן] ווען ס'איז געווען נִׁ ְּת ַק ֵלל ָּה ָּא ָּדם‪ ,‬איז זי אויכעט נִ ְּפ ַקד‬ ‫זי ָ‬ ‫געווארן אויף דעם ֵח ְּטא‪.‬‬ ‫ָ‬ ‫טז‬ ‫והוא תמוה האיך שינתה הארץ מהציווי‪ ,‬ובפרט שאין לה בחירה ויצר הרע‬ ‫עפעס די ערד ְּמ ַש ֶ ּנה געווען‪,‬‬‫האט ּ‬ ‫וואס ָ‬ ‫ה) ס'איז אויך איינס פון די ּ ְּפ ָל ִאים‪ָ ,‬‬ ‫האבן זיי נישט געטון ַאזוי ווי ַה ּ ֵשם יִ ְּת ָ ּב ֵר ְּך ָ‬ ‫האט געהייסן‪.‬‬ ‫רוואס ָ‬ ‫פא ָ‬‫ַ‬ ‫רוואס‬ ‫פא ָ‬‫האבן נישט קיין יצר הרע‪ַ ,‬‬ ‫דאך] נישט קיין יֵ ֶצר ָה ָרע‪[ ,‬און ַאז] זיי ָ‬ ‫[ס'האט ָ‬ ‫ָ‬ ‫פארווען [שינתה הארץ מהציווי]‪.‬‬ ‫און ַ‬ ‫יז‬ ‫קושיא ו‬ ‫גם הלא דיבורו ית' מכריח אף את הבחירה‪ ,‬והאיך באפשר להיות כן‪ ,‬שלא יתקיים הציווי‬ ‫[אז] דער ִׁדיבור‬ ‫דאך ַא ְּּכ ַלל ָ ּגדוֹ ל ַ‬‫נאך‪[ ,‬דהלא] ס'איז ָ‬ ‫דערנאך‪ ,‬מער שווער איז ָ‬ ‫ָ‬ ‫ו)‬ ‫יח [הבחירה]‪ ,‬אפילו [פון] ַא ַ ּב ַעל ְּ ּב ִח ָירה נעמט עס‬ ‫דאך ַמ ְּכ ִר ַ‬‫פון הקדוש ברוך הוא איז ָ‬ ‫יא‪ ,‬אפילו פון ַא‬ ‫יח די ְּ ּב ִח ָירה‪ָ ,‬אבער ַא ִׁדיבור ָ‬ ‫יעה איז נישט ַמ ְּכ ִר ַ‬ ‫אויך צי‪[ .‬ורק] די יְּ ִׁד ָּ‬ ‫ַב ַעל ְּב ִׁח ָּירה‪.‬‬ ‫דאך נישט קיין ַב ַעל ְּב ִׁח ָּירה אויכעט נישט‪[ ,‬ואם כן] ַאז‬ ‫איבערהויפט די ערד‪ ,‬איז ָ‬‫ּ‬ ‫עפעס געשען ַא‬ ‫דאס ּ‬ ‫וויאזוי איז ָ‬ ‫ַ‬ ‫געזאגט ֵעץ ְּפ ִׁרי‪,‬‬ ‫ָ‬ ‫האט ַאזוי‬ ‫דער בורא כל עולמים ָ‬ ‫(ראה עוד המשך לזה‪ ,‬באות יט)‬ ‫ִשינּ ּוי‪.‬‬ ‫יח‬ ‫קושיא ז‬ ‫ֹאמר ֱאל ִֹׁקים ַת ְּד ֵשא ָּה ָּא ֶרץ ֶד ֶשא וגו'‪ ,‬הדא הוא דכתיב‬ ‫במדרש פליאה המובא בישמח משה‪ :‬וַ י ֶ‬ ‫יכם ְּב ִׁת ְּש ָּעה לַ ח ֶֹדש ָּב ֶע ֶרב‪ .‬וכן הוא בזוהר‪ .‬וצריך ביאור להבין שייכות הפסוקים‬ ‫יתם ֶאת נַ ְּפש ֵֹת ֶ‬ ‫וְּ ִׁע ִׁנ ֶ‬ ‫זאגט‪ - ,‬אין ישמח משהו ברענגט ער ַא מדרש פליאה‪ַ - ,‬ויֹאמר‬ ‫דער מדרש ָ‬ ‫ֹשה ּ ְּפ ִרי ְּל ִמינוֹ ‪ ,‬הדא הוא דכתיב (אמור כג‪ ,‬לב)‬ ‫ֱאלֹ ִׁקים ַת ְּד ֵשא ָּה ָּארץ דשא וגו' ֵעץ ּ ְּפ ִרי ע ֶ‬ ‫ְּו ִׁע ִׁניתם את נַ ְּפש ֵֹתיכם ְּב ִׁת ְּש ָּעה ַלחֹדש ָּבערב‪.‬‬ ‫אין זוהרז שטייט אויך די זעלבע‪.‬‬ ‫ד ברש"י (א‪ ,‬יא)‪ֵ :‬עץ ְּפ ִׁרי‪ .‬שיהא טעם העץ כטעם הפרי‪ .‬והיא לא עשתה כן‪ ,‬אלא ַותוֹ ֵצא ָּה ָּארץ וגו' ְּו ֵעץ 'עוֹ שה'‬ ‫ְּפ ִׁרי‪ ,‬ולא 'העץ פרי'‪ ,‬לפיכך כשנתקלל אדם על עונו‪ ,‬נפקדה גם היא על עונה‪.‬‬ ‫ֹאמר ֱאל ִֹקים ַּת ְּד ֵשא ָה ָא ֶרץ‪ .‬תני בשם רבי נתן‪ ,‬ג' נכנסו לדין‪ ,‬וד' יצאו מחוייבין‪ ,‬ואלו‬ ‫ה בבראשית רבה (ה‪ ,‬ט)‪ַ :‬ו ּי ֶ‬ ‫הן‪ ,‬אדם וחוה ונחש נכנסו לדין‪ ,‬ונתקללה הארץ עמהן‪ ,‬שנאמר (ג‪ ,‬יז) ֲארו ָּרה ָה ֲא ָד ָמה ַ ּב ֲעבו ֶּר ָך‪ ,‬שתהא מעלה לך‬ ‫דברים ארורים‪ ,‬כגון יתושים וזבובין ופרעושין‪ .‬אמר רבי יצחק מגדלאה‪ ,‬אף הן יש בהן הנאה‪ .‬ולמה נתקללה‪,‬‬ ‫רבי יהודה ברבי שלום ורבי פנחס‪ ,‬ר' יהודה בר' שלום אמר שעברה על הציווי‪ ,‬שכך אמר לה הקב"ה ַּת ְּד ֵשא‬ ‫ָה ָא ֶרץ דֶּ ֶשא וגו'‪ ,‬מה הפרי נאכל אף העץ נאכל‪ .‬והיא לא עשתה כן‪ ,‬אלא ַו ּתוֹ ֵצא ָה ָא ֶרץ דֶּ ֶשא וגו'‪ ,‬הפרי נאכל‬ ‫והעץ אינו נאכל‪ .‬ר' פנחס אמר אף הוסיפה על הציווי‪ ,‬סמכה לעשות רצון בוראה‪ַ [ ,‬ו ּתוֹ ֵצא ָה ָא ֶרץ] ֵעץ עוֹ ֶשה ּ ְּפ ִרי‪,‬‬ ‫אפילו אילני סרק עשו פירות‪ .‬על דעתיה דר' יהודה ב"ר שמעון ניחא‪ ,‬אלא על דעתיה דר' פנחס למה נתקללה‪,‬‬ ‫אלא כאינש דאמר יהון לייטין ביזייא דהדין מניק‪.‬‬ ‫ֹאמר ֱאל ִֹקים ַּת ְּד ֵשא ָה ָא ֶרץ דֶּ ֶשא וגו' (בראשית א יא)‪ .‬בספר נחלת עזריאל הביא מדרש‬ ‫ו בישמח משה בפרשתן‪ַ :‬ו ּי ֶ‬ ‫יע ז ַרע‪ְּ ,‬ו ֵעץ [ ּ ְּפ ִרי] ע ֶֹשה ּ ְּפ ִרי ְּל ִמינוֹ ‪ ,‬הדא הוא דכתיב‬ ‫אחד וזה תארו‪ַ ,‬ויֹאמר ֱאל ִֹׁקים ַת ְּד ֵשא ָּה ָּארץ דשא ֵעשב ַמזְּ ִׁר ַ‬ ‫ְּו ִׁע ִׁניתם את נַ ְּפש ֵֹתיכם ְּב ִׁת ְּש ָּעה ַלחֹדש ָּבערב‪ ,‬עכ"ל‪( .‬וכן הוא בזוהר הק' פרשת תרומה בספרא דצניעותא זוהר‬ ‫ח"ב דף קע"ז ע"א עיין שם [הג"ה מהייטב לב])‪ .‬והוא פליאה‪.‬‬ ‫יע ז ַרע ֵעץ ְּפ ִׁרי וגו׳‪,‬‬‫ז בזוהר הק' תרומה (דף קעז‪ .‬ספרא דצניעותא פ"ב)‪ַ :‬ויֹאמר ֱאל ִֹׁקים ַת ְּד ֵשא ָּה ָּארץ דשא ֵעשב ַמזְּ ִׁר ַ‬ ‫ַהיְּ ינ ּו ִד ְּכ ִתיב ְּו ִׁע ִׁניתם את נַ ְּפש ֵֹתיכם ְּב ִׁת ְּש ָּעה ַלחֹדש ָּבערב‪.‬‬ ‫ה‬ ‫קדשו‬ ‫בראשית תשכ"ז (חלק ב)‬ ‫לשון‬ ‫ז) ס'איז ַא ּ ֶפ ֶלא [להבין קישור אלו הב' פסוקים]‪.‬‬ ‫יט‬ ‫תירוץ האור החיים הק' על קושיא ה‪-‬ו‬ ‫דער אור החיים הקדושח‪ ,‬ער וויל אפילו ָ‬ ‫זאגן ַאז ס'איז נישט קיין חטא [מה‬ ‫שהארץ לא הוציאה ַט ַעם ֵעצוֹ ּו ִפ ְּריוֹ ָש ֶוה‪ ,‬וביאר שם] ַאז דער ּ ְּפ ַשט איז נישט [בהציווי] ַאז‬ ‫ש ֶוה‪[ ,‬רק מקצתם‪ ,‬ובאמת הוציאה הארץ מקצתם כן‪ ,‬שהרי]‬ ‫זאל זיין ַט ַעם ֵעצוֹ ּו ִפ ְּריוֹ ָ‬ ‫' ַאלעס' ָ‬ ‫ס'האט‬ ‫ָ‬ ‫וואס ס'ענדלט‪,‬‬ ‫זאכן ָ‬ ‫דא ַאזעלעכע ַ‬ ‫דא דריי ערליי [סוגי אילנות‪ ,‬און]‪ ,‬ס'איז ָ‬ ‫ס'איז ָ‬ ‫גאר‬‫מ'האט ָ‬ ‫ָ‬ ‫גארנישט קיין חטא‪[ ,‬און]‬ ‫דאס ָ‬ ‫עפעס ַאביסל ַט ַעם ֵעצוֹ ּו ִפ ְּריוֹ ָש ֶוה‪ ,‬איז ָ‬ ‫ּ‬ ‫' ַאזוי' געהייסן [מעיקרא]‪.‬‬ ‫זאגט ער ווייל ס'איז דורך איר‬ ‫געווארן‪ָ ,‬‬ ‫ָ‬ ‫וואס דען איז זי נֶ ֱענָ ש‬ ‫ָ‬ ‫[איי]‬ ‫ַארויסגעקומען ַא ֵח ְּטא [להאדם]‪.‬‬ ‫זאגט ער ּ ְּפ ַשט‪.‬‬‫ַאזוי ָ‬ ‫פארשטייןט‪.‬‬ ‫נאך ַאלץ שווער צו ַ‬ ‫[אבער] ס'איז ָ‬‫ָ‬ ‫כ‬ ‫קושיות ודקדוקים בפסוק נַ ֲע ֶׂשה ָא ָדם‬ ‫הקדמה לקושיא ח‪-‬י‬ ‫איתא בגמרא דאחד מהדברים ששינו לתלמי המלך‪ ,‬דבפסוק 'נַ ֲע ֶשה' ָא ָדם‪ ,‬כתבו 'אעשה' אדם‪ .‬שלא יאמרו ח"ו שתי רשויות‬ ‫ַויֹאמר ֱאלֹ ִׁקים נַ ֲעשה ָּא ָּדם ְּב ַצ ְּל ֵמנו ִׁכ ְּדמו ֵתנו‪.‬‬ ‫ש ֶ ּנה געוועןי [כשכתבו התורה לתלמי המלך‪ ,‬לכתוב‬ ‫מ'האט ְּמ ַ‬ ‫ָ‬ ‫וואס‬ ‫זאכן ָ‬ ‫[דאס איז] פון די ַ‬ ‫ָ‬ ‫ח באור החיים הק' (א‪ ,‬יב)‪ :‬והודיענו הכתוב במפעל הוצאת העץ‪ ,‬כי הארץ לא קיימה מאמר הבורא‪ ,‬שהוא אמר‬ ‫לה ֵעץ ְּפ ִׁרי שעץ עצמו יהיה טעמו כטעם פרי‪ ,‬והיא הוציאה ֵעץ עֹשה ְּפ ִׁרי‪ ,‬ולא כן העץ עצמו‪ ○ .‬ואל זה אביט‪,‬‬ ‫איך תמרוד הארץ ברוקע הארץ‪ ,‬ומה גם כי אין לה יצר הרע‪ ,‬שלא הוכיחו חכמים (ברכות סא‪ ).‬שיש לה יצר הרע‬ ‫כי אם לבהמה מדבעטה‪ ,‬ופירשנוהו במקומו (בחפץ ה'‪ ,‬ברכות שם) כי לצד שהיא צריכה לחוש היצר וכו'‪ ,‬אבל‬ ‫הארץ לא מצינו שיש לה יצר הרע שיסיתה למרוד מרד לעבור פי ה'‪ ○ .‬עוד יש לחקור זאת‪ ,‬כי לא מצינו מוזכר‬ ‫בבריאה שאמר ה' שתוציא הארץ אילני סרק לתשמיש עצים‪ ,‬ואנו רואים שגדלה בחינת העצים שהם בעולם אין‬ ‫קץ‪ָ ,‬ר ּב ּו מאילני פירות וכו'‪ ○ .‬אכן פירושן של דברים הוא‪ ,‬כי הארץ דקדקה בחכמת ה' אשר יסד בה‪ ,‬דכתיב‬ ‫(משלי ג‪ ,‬יט) ה' ְּ ּב ָח ְּכ ָמה יָ ַסד ָא ֶרץ‪ ,‬דקדקה מאמר ה' לה שתוצא ' ֵעץ ְּפ ִׁרי עֹשה ְּפ ִׁרי'‪ ,‬שסובל ב' דרכים‪ ,‬האחד‬ ‫שיהיה העץ טעמו כטעם פריו‪ ,‬שאז תהיה הכוונה שיהיה העץ פרי‪ ,‬וגם עושה פרי‪ ,‬ומאומרו עֹשה ְּפ ִׁרי פירשה‬ ‫דרך אחר‪ ,‬שהכוונה הוא על זה הדרך‪ ,‬עץ פרי לבד‪ ,‬ועושה פרי לבד‪ ,‬פירוש עץ שיעשה פרי לבד מהראשון‪ ,‬והם‬ ‫ב' מינים‪ .‬וטעם שלא אמר 'ועושה' פרי בוא"ו‪ ,‬שלא להבין שיהיה העץ עצמו פרי‪ ,‬ועוד לו שיעשה פרי‪ .‬גם‬ ‫במשמעות ֵעץ ְּפ ִׁרי יש בה ב' דרכים‪ ,‬הא' עץ שהוא עצמו פרי‪ ,‬והב' שהוא ראוי לעשות פרי והוא אינו עושה‬ ‫פרי‪ .‬ונתחכמה האדמה והוציאה ג' מינים הנשמעים בדברי ה' לרוב זריזותה‪ ,‬הא' הם אילנות שעושים פירות‪,‬‬ ‫ואין טעם עצם כטעם פריים‪ .‬והב' שעושים פירות‪ ,‬וטעם עצו כטעם פריו‪ ,‬והוא ֵעץ ַהדַּ ַעת טוֹ ב ָו ָרע שאמרו ז"ל‬ ‫(ב"ר טו‪ ,‬ז) שהיה טעם עצו כטעם פריו‪ .‬והג' הוא עץ שהוא דומה לעץ פרי‪ ,‬והם אילני סרק‪ ,‬והרי נזדרזה לעשות‬ ‫כל הנשמע‪ ○ .‬והוא שאמר הכתוב ַותוֹ ֵצא ָּה ָּארץ דשא וגו' ְּו ֵעץ עֹשה ְּפ ִׁרי‪ ,‬דקדק לומר ' ְּו ֵעץ' בתוספת וא"ו ללא‬ ‫צורך‪ ,‬כמו שכן דיבר הכתוב בסמוך בדברי ה' שלא הוצרך לומר ועץ בתוס' וא"ו‪ ,‬נתכוון הכתוב לומר‪ ,‬מלבד‬ ‫שאר עצים שהוציאה‪ ,‬הוציאה עוד עץ עושה פרי‪ ,‬וכאן ריבה ֵעץ ּ ְּפ ִרי שאמרו ז"ל שעץ הדעת היה טעם עצו‬ ‫כטעם פריו וכו'‪ .‬וטעם שקלל ה' האדמה למאן דאמר על אשר שינתה‪ ,‬אפרש במקומו בס"ד‪.‬‬ ‫ולקמן שם (ג‪ ,‬יז) כתב‪ :‬וקלל להאדמה‪ ,‬כי היא סיבה‪ ,‬כי הגם שאדם צוה להאשה על הפרי לבד ולא על‬ ‫העץ‪ ,‬עם כל זה לא היה בזה מכשול אם לא היה השינוי ששינתה האדמה בעץ הדעת‪ ,‬והיה עצו כשאר עצי הגן‪,‬‬ ‫לא היה סיבה להחטא כמו שכתבנו למעלה‪ .‬גם אם היתה עושה כל עצי הגן טעם העץ כטעם הפרי היה האדם‬ ‫נזהר לומר לחוה כי נצטוית גם על העץ‪ ,‬והיא גם היא לא היתה שולחת יד בעץ מקודם גם לא היתה מתפלאת בו‬ ‫בשנותו את טעמו של עץ משאר עצי הגן‪ .‬לזה קילל ה' להאדמה‪ ,‬כי היא היתה סיבה לכל‪ ,‬שתוציא מין קללה‪.‬‬ ‫ט ועיין להלן באות קכח‪.‬‬ ‫קדשו‬ ‫בראשית תשכ"ז (חלק ב)‬ ‫לשון‬ ‫ו‬ ‫וואס]‬ ‫ָ‬ ‫ש ֵּתי ְּרשוּיוֹ ת‪[ ,‬דורכדעם‬ ‫זאגן ְּ‬ ‫מ'זאל נישט ָ‬ ‫ָ‬ ‫'אעשה' אדם‪ ,‬במקום 'נעשה' אדם‪ ,‬כדי]‬ ‫זאגן ס'שטייט ָלשוֹ ן ַר ִ ּבים‪.‬‬ ‫מ'וועט ָ‬ ‫כא‬ ‫ובמדרש איתא‪ ,‬דגם משה רבינו כשכתב התורה‪ ,‬כשהגיע לפסוק זה שאל מהקב"ה מה אתה נותן פתחון פה‬ ‫למינים‪ .‬ואמר לו הקב"ה ְכתוֹּ ב‪ ,‬והרוצה לטעות יטעה‪ .‬ואמר לו הטעם‪ ,‬כי האדם הזה שבראתי‪ ,‬גדולים וקטנים אני‬ ‫מעמיד ממנו‪ ,‬ואם יבא הגדול ליטול רשות מן הקטן‪ ,‬והוא אומר מה אני צריך ליטול רשות מן הקטן ממני‪ ,‬הן‬ ‫אומרים לו לְ מוֹּ ד מבוראך‪ ,‬שברא העליונים והתחתונים‪ ,‬וכיון שבא לִ ְברֹּאת את האדם‪ ,‬נמלך במלאכי השרת‬ ‫[אז] ווען ס'איז געקומען צו דעם‪[ ,‬ווען] דער ּבוֹ ֵרא‬ ‫טאקע‪ַ ,‬‬ ‫און אין מדרשיא שטייט ַ‬ ‫האט מ ֶֹשה ַר ֵ ּבינ ּו‬ ‫האט אים געהייסן [למשה] שרייבן אין די ּתוֹ ָרה [פסוק זה]‪ָ ,‬‬ ‫ָּכל עוֹ ָל ִמים ָ‬ ‫פאר די‬ ‫דאס נישט שרייבן‪[ ,‬ווייל] מ'גיט ּ ִפ ְּתחוֹ ן ּ ֶפה ַ‬ ‫מ'זאל ָ‬ ‫ָ‬ ‫האט געבעטן‬ ‫געזאגט‪ ,‬ער ָ‬ ‫ָ‬ ‫ִמינִ ים‪.‬‬ ‫געזאגט‪ ,‬איך ברויך עס צו שרייבן‪ ,‬וכל מי שרוצה לטעות‬ ‫ָ‬ ‫האט ַה ָקדוֹ ש ָ ּבר ּו ְּך ה ּוא‬ ‫ָ‬ ‫רוואס [יש צורך לכותבו]‪ ,‬ווייל ס'וועט אייביג זיין ְּגדוֹ ִׁלים ו ְּק ַט ִׁנים‪ ,‬ברויך‬ ‫פא ָ‬ ‫יטעה‪ .‬און ַ‬ ‫זאגן ס'פ ַאסט אים‬ ‫[טאמער] איינער וועט ָ‬ ‫ָ‬ ‫מען זיי ווייזן ַא ִׁלימוד‪ַ ,‬אז ָּגדוֹ ל נִׁ ְּמ ַל ְּך ְּב ָּק ָּטן‪.‬‬ ‫האט אויך ַאזוי געטון‪ַ ,‬ה ָקדוֹ ש ָ ּבר ּו ְּך ה ּוא‬ ‫[אז] ַה ָקדוֹ ש ָ ּבר ּו ְּך ה ּוא ָ‬ ‫נישט‪ ,‬וועט מען ווייזן ַ‬ ‫איז געווען נִׁ ְּמ ַל ְּך ְּב ַמ ְּל ָּא ִׁכים‪.‬‬ ‫כב‬ ‫קושיא ח‬ ‫אמנם בגמרא סנהדרין איתא באופן אחר‪ ,‬שברא הקב"ה כת אחת של מלאכי השרת‪ ,‬ואמר להם רצונכם נַ ֲע ֶשה‬ ‫ָא ָדם ְב ַצלְ ֵׁמנו‪ ,‬ואמר להן כך וכך מעשיו‪ ,‬אמרו לפניו רבונו של עולם ָמה ֱאנוֹּ ש ִכי ִתזְ ְכ ֶרנו הושיט אצבעו קטנה‬ ‫ביניהן‪ ,‬ושרפם‪ .‬וכן כת שניה‪ .‬וכת שלישית אמרו לפניו‪ ,‬רבונו של עולם ראשונים שאמרו לפניך מה הועילו‪ ,‬כל‬ ‫העולם כולו שלך הוא‪ ,‬כל מה שאתה רוצה לעשות בעולמך ֲע ֵׁשה‬ ‫[דארט] שטייט‬ ‫ָ‬ ‫עפעס ַאנדערש‪,‬‬ ‫גאר ּ‬ ‫[אמנם] אין די גמרא אין סנהדריןיב שטייט ָ‬ ‫זאגט די גמרא ַאזוי‪.‬‬‫וואס] ער איז נִ ְּמ ַל ְּך געווען ְּב ַמ ְּל ָּא ִׁכים‪ָ .‬‬‫אויף דעם נַ ֲעשה ָּא ָּדם‪[ ,‬און ָ‬ ‫געראטן‬ ‫ָּ‬ ‫האט זיך מיט זיי‬ ‫שאפן ַמ ְּל ָּא ִׁכים‪ ,‬און ער ָ‬ ‫בא ַ‬‫האט ַ‬ ‫דער בורא כל עולמים ָ‬ ‫האט הקדוש ברוך‬ ‫געזאגט ָּמה ֱאנוֹ ש ִׁכי ִׁתזְּ ְּכרנו (תהלים ח‪ ,‬ה)‪ָ ,‬‬ ‫ָ‬ ‫האבן זיי‬ ‫[על בריאת אדם]‪ָ .‬‬ ‫פארברענט‪.‬‬ ‫האט זיי ַ‬ ‫הוא ָּש ְּר ָּפם‪ ,‬ער ָ‬ ‫י כמבואר בגמרא מגילה (ט‪ .).‬וכבר הביא רבינו מענין זה לעיל בקושיא ג‪-‬ד (הנדפס בחלק א' של הקונטרס)‪ ,‬ושם‬ ‫העתקנו דברי הגמרא בזה‪.‬‬ ‫יא בבראשית רבה (ח‪ ,‬ח)‪ :‬רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן אמר‪ ,‬בשעה שהיה משה כותב את התורה‪ ,‬היה‬ ‫כותב מעשה כל יום ויום‪ ,‬כיון שהגיע לפסוק הזה שנאמר ַויֹאמר ֱאלֹ ִׁקים נַ ֲעשה ָּא ָּדם ְּב ַצ ְּל ֵמנו ִׁכ ְּדמו ֵתנו‪ ,‬אמר‬ ‫לפניו‪ ,‬רבון העולם מה אתה נותן פתחון פה למינים‪ ,‬אתמהא‪ .‬אמר לו ְּכתוֹ ב‪ ,‬והרוצה לטעות יטעה‪ .‬אמר לו‬ ‫הקב"ה‪ ,‬משה‪ ,‬האדם הזה שבראתי‪ ,‬לא גדולים וקטנים אני מעמיד ממנו (בתמיה)‪ ,‬שאם יבא הגדול ליטול רשות‬ ‫מן הקטן ממנו‪ ,‬והוא אומר מה אני צריך ליטול רשות מן הקטן ממני‪ ,‬והן אומרים לו ְּלמוֹ ד מבוראך‪ ,‬שהוא ברא‬ ‫את העליונים ואת התחתונים‪ ,‬כיון שבא ִׁל ְּברֹאת את האדם‪ ,‬נמלך במלאכי השרת‪.‬‬ ‫וכן הובא זה ברש"י (א‪ ,‬כו)‪ :‬נַ ֲעשה ָּא ָּדם‪ .‬אעפ"י שלא סייעוהו ביצירתו‪ ,‬ויש מקום למינים לרדות‪ ,‬לא נמנע‬ ‫הכתוב מללמד דרך ארץ ומדת ענוה‪ ,‬שיהא הגדול נמלך ונוטל רשות מן הקטן‪ .‬ואם כתב ' ֶא ֱע ֶשה' ָא ָדם לא למדנו‬ ‫שהיה מדבר עם בית דינו אלא עם עצמו‪ .‬ותשובתו כתובה בצדו‪ַ ' ,‬ו ִ ּי ְּב ָרא' ֶאת ָה ָא ָדם (א‪ ,‬כז)‪ ,‬ולא כתיב ויבראו‪.‬‬ ‫יב בגמרא סנהדרין (לח‪ :):‬אמר רב יהודה אמר רב‪ ,‬בשעה שביקש הקב"ה לבראות את האדם‪ ,‬ברא כת אחת של‬ ‫מלאכי השרת‪ ,‬אמר להם רצונכם נַ ֲעשה ָּא ָּדם ְּב ַצ ְּל ֵמנו‪ ,‬אמרו לפניו רבונו של עולם מה מעשיו‪ ,‬אמר להן כך וכך‬ ‫מעשיו‪ ,‬אמרו לפניו רבונו של עולם ָּמה ֱאנוֹ ש ִׁכי ִׁתזְּ ְּכרנו ובן ָּא ָּדם ִׁכי ִׁת ְּפ ְּקדנו (תהלים ח‪ ,‬ה)‪ .‬הושיט אצבעו קטנה‬ ‫ביניהן‪ ,‬ושרפם‪ .‬וכן כת שניה‪ .‬כת שלישית אמרו לפניו‪ ,‬רבונו של עולם ראשונים שאמרו לפניך מה הועילו‪ ,‬כל‬ ‫העולם כולו שלך הוא‪ ,‬כל מה שאתה רוצה לעשות בעולמך ֲע ֵשה‪ .‬כיון שהגיע לאנשי דור המבול ואנשי דור‬ ‫הפלגה שמעשיהן מקולקלין‪ ,‬אמרו לפניו‪ ,‬רבונו של עולם לא יפה אמרו ראשונים לפניך‪ ,‬אמר להן ְּו ַעד זִ ְּקנָ ה ֲאנִ י‬ ‫יבה ֲאנִ י ֶא ְּס ּבֹל וגו' (ישעי' מו‪ ,‬ד)‪.‬‬ ‫הוּא ְּו ַעד ֵש ָ‬ ‫ז‬ ‫קדשו‬ ‫בראשית תשכ"ז (חלק ב)‬ ‫לשון‬ ‫האבן אויך‬ ‫האט זיי געפרעגט‪ ,‬און זיי ָ‬ ‫שאפן ַאן ַאנדערע ַכת‪ ,‬ער ָ‬ ‫בא ַ‬ ‫האט ַ‬ ‫[און] ער ָ‬ ‫פארברענט‪.‬‬‫האט ער זיי ווידער ַ‬ ‫געענטפערט ָּמה ֱאנוֹ ש ִׁכי ִׁתזְּ ְּכרנו‪ָ ,‬‬ ‫האבן די פריערדיגע [אויפגעטון‪ ,‬ווען]‬‫וואס ָ‬‫געזאגט‪ָ ,‬‬ ‫ָ‬ ‫האבן זיי‬ ‫[און] די דריטע ַכת‪ָ ,‬‬ ‫עפעס אויפגעטון‪[ .‬ולכן‬ ‫האבן זיי [דען] ּ‬‫[מה ֱאנוֹ ש וגו']‪ָ ,‬‬‫געזאגט ָ‬ ‫ָ‬ ‫האבן‬ ‫די פריערדיגע ָ‬ ‫השיבו ואמרו להקב"ה] טו ַאזוי ווי דו ווילסט‪.‬‬ ‫ַאזוי שטייט אין די גמרא אין סנהדרין‪.‬‬ ‫כג‬ ‫ולפי דברי הגמרא אלו‪ ,‬יוקשה על דברי המדרש‪ ,‬דהאיך נלמד מזה מדת ענוה שהגדול יהא נמלך‬ ‫בקטן‪ ,‬באם לבסוף לא שמע הקב"ה לעצתם של המלאכים שאמרו אל יברא‪ ,‬ואדרבה עוד שרפם‬ ‫אינגאנצן ַא ּ ֶפ ֶלא [דברי המדרש דלעיל‪ ,‬לפי זה]‪.‬‬‫ַ‬ ‫ח) לכאורה ס'איז‬ ‫דאך ַא‬ ‫[דא] איז ָ‬ ‫ָ‬ ‫וואס ער איז זיך נִ ְּמ ַל ְּך געווען‪– ,‬‬ ‫נאר‪[ ,‬דעס] ָ‬ ‫גאנצע איז ָ‬ ‫נ ּו ַאז דעס ַ‬ ‫מ'זאל‬ ‫ָ‬ ‫נאר ווייל‬‫דאך ָ‬‫רוואס [שטייט 'נַ ֲע ֶשה'‪ ,‬והתירוץ] ‪ -‬איז ָ‬ ‫פא ָ‬ ‫דאך פרעגן ַ‬ ‫מ'קאן ָ‬ ‫ָ‬ ‫ַק ְּשיָ א‬ ‫פארברענט'‬ ‫[ע ֵשה כרצונך‪ ,‬און] ַאז נישט ' ַ‬ ‫זאגן ֲ‬ ‫ווייזן ָּגדוֹ ל נִׁ ְּמ ַל ְּך ְּב ָּק ָּטן‪ ,‬נו ַאז יענער 'מוז' ָ‬ ‫גאנצער‬ ‫דאך ַאוועק דער ַ‬ ‫פאלט ָ‬ ‫וואס איז געדרינגען פון דעם ֲענָּ ָּוה‪ַ .‬‬ ‫מען אים‪ ,‬נו ָ‬ ‫דאך צוריק ָק ֶשה די ַק ְּשיָ א [למה נכתב בלשון 'נעשה']‪.‬‬ ‫ִּתיר ּוץ [דבא ללמד מדת ענוה]‪ ,‬איז ָ‬ ‫כד‬ ‫קושיא ט‬ ‫וגם במדרש איתא שנעשה המלאכים כתות כתות‪ ,‬מהם אומרים יבא‪ ,‬ומהם אומרים אל יברא‪ ,‬וביניהם מדת‬ ‫האמת‪ .‬מה עשה הקב"ה‪ ,‬נטל אמת והשליכו לארץ‪ .‬ועד שמלאכי השרת מדיינין אלו עם אלו‪ָ ,‬ב ְראוֹּ הקב"ה לאדם‪,‬‬ ‫אמר להן מה אתם מדיינין‪ְ ,‬כ ַבר 'נַ ֲע ֶשה' ָא ָדם‬ ‫דא אין מדרש ַאלייןיג איז אויך ָ‬ ‫דא [כעין זה‪ ,‬שנעשו המלאכים] ִּכ ּתוֹ ת ִּכ ּתוֹ ת‪ ,‬חסד [אמר‬ ‫ָ‬ ‫האבן זיך ְּמ ַפ ְּל ּ ֵפל געווען‪[ ,‬נטל הקב"ה ֱא ֶמת‬ ‫געזאגט ַאל יִׁ ְּב ָּרא‪ ,‬און זיי ָ‬ ‫ָ‬ ‫האט‬ ‫יִׁ ְּב ָּרא‪ ,‬און ֱאמת] ָ‬ ‫והשליכו לארץ‪ ,‬כדכתיב] ְּו ַת ְּש ֵל ְּך ֱא ֶמת ַא ְּר ָצה (דניאל ח‪ ,‬יב)‪[ .‬עד שלבסוף] ָ‬ ‫האט דער בורא כל‬ ‫געזאגט ְּכ ַבר נַ ֲעשה ָּא ָּדםיד‪.‬‬‫ָ‬ ‫עולמים‬ ‫כה‬ ‫וגם מזה קשה‪ ,‬דאם ברא את האדם בכל אופן‪ ,‬ולא שמע לעצתם‪ .‬אם כן האיך נשמע מזה לימוד מדת הענוה‬ ‫געפאלגט [עצת המלאכים שנמלך‬ ‫ָ‬ ‫האט נישט‬ ‫[אז] ער ָ‬ ‫דאך ַ‬ ‫ט) [ועל כל פנים] זעט מען ָ‬ ‫פארקערט‪.‬‬ ‫האט געטון ַ‬ ‫געזאגט [שאל יברא] און דער בורא כל עולמים ָ‬ ‫ָ‬ ‫האבן‬ ‫בהם]‪ ,‬זיי ָ‬ ‫יג בבראשית רבה (ח‪ ,‬ה)‪ :‬אמר רבי סימון‪ ,‬בשעה שבא הקב"ה לבראות אדם הראשון‪ ,‬נעשו מלאכי השרת כיתים‬ ‫וחבורות‪ ,‬מהם אומרים יִׁ ְּב ָּרא‪ ,‬מהם אומרים ַאל יִׁ ְּב ָּרא‪ .‬הדא הוא דכתיב (תהלים פה‪ ,‬יא) חסד ו ֱאמת נִׁ ְּפ ָּגשו צדק‬ ‫ְּו ָּשלוֹ ם נָּ ָּשקו‪ ,‬חסד אומר יִׁ ְּב ָּרא‪ ,‬שהוא גומל חסדים [פירש"י על ב"ר‪ :‬עתיד הוא להיות גומל חסד]‪ֱ ,‬אמת אומר ַאל‬ ‫יִׁ ְּב ָּרא‪ ,‬שכולו שקר‪ ,‬צדק אומר יִׁ ְּב ָּרא‪ ,‬שעושה ְּצ ָדקוֹ ת [ ובחסד ובצדקה העולם מתקיים]‪ָּ ,‬שלוֹ ם אומר ַאל יִׁ ְּב ָּרא‪,‬‬ ‫דכוליה ְּק ָט ָטה [שכולו מריבה]‪ ○ .‬מה עשה הקב"ה‪ ,‬נטל ֱאמת והשליכו לארץ‪ ,‬הדא הוא דכתיב (דניאל ח‪ ,‬יב)‬ ‫ְּו ַת ְּש ֵל ְּך ֱאמת ַא ְּר ָּצה‪ .‬אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה‪ ,‬רבון העולמים מה אתה ְּמ ַבזה תכסיס אלטיכסייה שלך‬ ‫[חותמו של הקב״ה אמת]‪ ,‬תעלה ֱאמת מן הארץ‪ ,‬הדא הוא דכתיב (תהלים פה‪ ,‬יב) ֱאמת ֵמארץ ִׁת ְּצ ָּמח [הדא הוא דכתיב‬ ‫( ֶח ֶסד ֶו ֱא ֶמת) נִ ְּפ ָ ּגש ּו‪ ,‬קרבו לריב‪ ,‬זה יאמר יברא אדם וזה יאמר אל יברא אדם‪ ,‬לכך השליך הקב״ה חותמו לארץ‪ ,‬כביכול כעס‬ ‫עליהם הקב״ה על שהיו מדיינין זה עם זה‪ ,‬אמר להם על מה אתם מעכבים‪ ,‬על ֱא ֶמת‪ ,‬נטלו והשליכו‪ ,‬אינו חשוב ְּל ָפנַ י לעכב‬ ‫עליו עולמי‪ .‬ואם תאמר ישלך שלום‪( ,‬כשראו כי) לא היה נחשב האמת לעכב‪ ,‬כיון שראו כך‪ ,‬מיד נשתתקו‪ .‬וכי האי גוונא אמר‬ ‫יך ִמ ּ ָש ַמיִ ם ֶא ֶרץ ִּת ְּפ ֶא ֶרת יִ ְּש ָר ֵאל‪ ,‬נטל הקב" ה משם ישראל שחקק בכסא הכבוד זה‪ ,‬והשליכו לארץ‪ .‬מפי‬ ‫(איכה ב‪ ,‬א) ִה ְּש ִל ְּ‬ ‫המורה] וכו'‪ ○ .‬ר' הונא רבה של צפורין אמר‪ ,‬עד שמלאכי השרת מדיינין אלו עם אלו ומתעסקין אלו עם אלו‪,‬‬ ‫ָּב ְּראוֹ הקב"ה [במהירות]‪ ,‬אמר להן מה אתם מדיינין‪ְּ ,‬כ ַבר 'נַ ֲעשה' ָּא ָּדם [הדא הוא דכתיב ַו ּי ֶ‬ ‫ֹאמר ֱאל ִֹקים 'נַ ֲעשה' ָּא ָּדם‪,‬‬ ‫ומה אתם מדיינים זו עם זו]‪.‬‬ ‫יד ודרש לשון 'נעשה'‪ ,‬בלשון פועל העבר‪.‬‬ ‫קדשו‬ ‫בראשית תשכ"ז (חלק ב)‬ ‫לשון‬ ‫ח‬ ‫מ'זאל זיך נִׁ ְּמ ַל ְּך ְּב ָּק ָּטן‬ ‫ָ‬ ‫וויאזוי איז געדרינגען פון דעם ִׁמ ַדת ֲענָּ ָּוה‪,‬‬ ‫ַ‬ ‫[ואם כן קשה] נו‬ ‫זיין‪ַ ,‬אז מ'טוט נישט ַאזוי [לבסוף]‪.‬‬ ‫כו‬ ‫קושיא י‬ ‫ועוד איתא במדרש‪ ,‬דבשעה שבא לבראות האדם‪ ,‬ונמלך במלאכי השרת‪ ,‬גילה להם שהצדיקים עומדים ממנו‪ ,‬ולא‬ ‫גילה להם שהרשעים עומדים הימנו‪ .‬שאילו גלה להם שהרשעים עומדים הימנו‪ ,‬לא היתה מדת הדין נותנת ֶשיִ ְב ָרא‬ ‫דארט ַאליין‪[ ,‬בדרשת הפסוק] ִׁכי‬ ‫טאקע אין מדרש רבהטו ָ‬ ‫נאך ַ‬ ‫אויסערדעם שטייט ָ‬ ‫ֹאבד (תהלים א‪ ,‬ו)‪.‬‬‫יקים ְּודר ְּך ְּר ָּש ִׁעים ת ֵ‬ ‫יוֹ ֵד ַע ה' דר ְּך ַצ ִׁד ִׁ‬ ‫האבן זיי געפרעגט‬ ‫זאגט דער מדרש ַאזוי‪ .‬ער איז זיך נִׁ ְּמ ַל ְּך געווען ְּב ַמ ְּל ָּא ִׁכים‪ָ ,‬‬ ‫ָ‬ ‫יקים‪.‬‬ ‫האט ער זיי געוויזן די ַצ ִׁד ִׁ‬ ‫דאס זיין דער מענטש‪ָ ,‬‬ ‫וואס וועט ָּ‬ ‫ָּ‬ ‫האט ער נישט געוויזן‪[ .‬ווייל ווען] ער העט גיווען געוויזן די‬ ‫און די ְּר ָּש ִׁעים ָ‬ ‫שאפן‪[ ,‬ולכן]‬‫בא ַ‬ ‫מ'זאל זיי ַ‬ ‫ָ‬ ‫[אז]‬‫צוגעלאזט דער ִמדַּ ת ַהדִּ ין ַ‬ ‫ָ‬ ‫ְּר ָש ִעים‪ ,‬העט נישט גיווען‬ ‫ֹאבד‪.‬‬ ‫האט מען [זיי] נישט געוויזן‪[ .‬וזהו שנאמר] ְּודר ְּך ְּר ָּש ִׁעים ת ֵ‬ ‫ָ‬ ‫כז‬ ‫ומזה קשה גם כן‪ ,‬דאם לא גילה להם כל חלקי הסותר והבונה‪ ,‬אם כן לכאורה‬ ‫אין זה בגדר 'נמלך' עמהם‪ ,‬והאיך נלמד מזה מדת ענוה‪ ,‬שיהא גדול נמלך בקטן‬ ‫וויאזוי איז געדרינגען ַאז נִׁ ְּמ ַל ְּך [גדול בקטן‪ ,‬והלא באמת] ָ‬ ‫וואס‬ ‫ַ‬ ‫י) [ואם כן] לכאורה‪ ,‬נו‬ ‫מ'זאגט יענעם נישט אויס [כל השאלה]‪,‬‬ ‫ָּ‬ ‫ראטן זיך [אויב] ַאז‬ ‫בא ָּ‬ ‫געדארפט ַ‬ ‫ַ‬ ‫האט מען‬ ‫ָ‬ ‫וואס ס'טוט זיך‪.‬‬‫אויסגעזאגט ָ‬ ‫ָ‬ ‫גארנישט‬‫מ'האט זיי ָ‬ ‫ָ‬ ‫מ'זאגט נישט די ח ְּל ֵקי ַהסוֹ ֵתר און די ח ְּל ֵקי ַהבוֹ נהטז‪ ,‬נו איז ָ‬ ‫דאך נישט קיין‬ ‫ָ‬ ‫ַאז‬ ‫גארנישט‪.‬‬ ‫דאך עס ָ‬ ‫ֵע ָצה ְּ[ו ַה ְּמ ָל ָכה]‪ ,‬איז ָ‬ ‫מ'זאגט אים‬ ‫ָ‬ ‫[אז] מ'איז מיט זיי נִׁ ְּמ ַל ְּך געווען‪ ,‬ווען‬ ‫וואס דען איז טייטש ַ‬ ‫[נו] ָ‬ ‫[השאלה‪ ,‬און] מ'שטעלט אים ַאהער דעם ' ִצי ּור' ַאנדערש ווי ס'איז‪.‬‬ ‫כח‬ ‫קושיא יא – מתוך הדרוש‬ ‫יא) [בפסוק וַ ִׁי ְּב ָּרא ֱאל ֹ ִׁקים ֶאת ָּה ָּא ָּדם ְּב ַצ ְּלמוֹ ‪ְּ ,‬ב ֶצ ֶלם ֱאל ֹ ִׁקים ָּב ָּרא אֹתוֹ ‪ ,‬כבר נתקשו המפרשים‬ ‫לבאר הכוונה בזה‪ .‬דלפי פשוטו קשה מאוד‪ ,‬דהאיך אפשר לדמות צורה ליוצרה‪ ,‬והלא לא שייך שום צלם‬ ‫יתם ָכל ְתמונָ ה וגו'‪ ,‬ומה דמות תערכו לו‪ .‬ובעיקר‬ ‫ודמות למעלה‪ ,‬וכדכתיב (ואתחנן ד‪ ,‬טו) ִכי לֹּא ְר ִא ֶ‬ ‫פירשוהו על ענינים פנימיים בסודות התורה‪ ,‬אבל צריך שיהיה איזה הסבר בהבנת הכתוב גם בדרך‬ ‫(הקושיא בדברי רבינו‪ ,‬להלן באות עו)‬ ‫הקרוב לפשוטו]‪.‬‬ ‫טו בבראשית רבה (שם‪ ,‬ד)‪ :‬א"ר ברכיה‪ ,‬בשעה שבא הקב"ה לבראות את האדם הראשון‪ ,‬ראה צדיקים ורשעים‬ ‫יוצאים ממנו‪ ,‬אמר‪ ,‬אם אני בורא אותו‪ ,‬רשעים יוצאים ממנו‪ ,‬ואם לא אברא אותו‪ ,‬היאך צדיקים יוצאים ממנו‪.‬‬ ‫מה עשה הקב"ה‪ ,‬הפליג דרכן של רשעים מכנגד פניו‪ ,‬ושיתף בו מדת רחמים ו ָּב ְּראוֹ ‪ ,‬הדא הוא דכתיב ִׁכי יוֹ ֵד ַע‬ ‫ֹאבד‪ ,‬איבדה מכנגד פניו‪ ,‬ושיתף בו מדת רחמים ו ָּב ְּראוֹ ‪ ○ .‬רבי חנינא לא אמר כן‪,‬‬ ‫יקים ְּודר ְּך ְּר ָּש ִׁעים ת ֵ‬ ‫ה' דר ְּך ַצ ִׁד ִׁ‬ ‫אלא בשעה שבא לבראות את אדם הראשון‪ ,‬נמלך במלאכי השרת‪ ,‬ואמר להן נַ ֲעשה ָּא ָּדם ְּ ּב ַצ ְּל ֵמנ ּו ִּכ ְּדמו ֵּתנ ּו‪,‬‬ ‫יקים‪ ,‬כי הודיע‬ ‫אמרו לו אדם זה מה טיבו‪ ,‬אמר להן צדיקים עומדים ממנו‪ ,‬הדא הוא דכתיב ִׁכי יוֹ ֵד ַע ה' דר ְּך ַצ ִׁד ִׁ‬ ‫ֹאבד‪ ,‬איבדה מהם‪ .‬גילה להם שהצדיקים עומדים ממנו‪ ,‬ולא‬ ‫ה' דרך הצדיקים למלאכי השרת‪ְּ ,‬ודר ְּך ְּר ָּש ִׁעים ת ֵ‬ ‫גילה להם שהרשעים עומדים הימנו‪ ,‬שאילו גלה להם שהרשעים עומדים הימנו‪ ,‬לא היתה מדת הדין נותנת‬ ‫שיִׁ ְּב ָּרא‪.‬‬ ‫טז היינו ב' צדדי השאלה‪ ,‬הטעם למה לא יברא‪ ,‬והטעם למה יברא‪.‬‬ ‫ט‬ ‫קדשו‬ ‫בראשית תשכ"ז (חלק ב)‬ ‫לשון‬ ‫כט‬ ‫קושיות ודקדוקים בסוף הפרשה‬ ‫הקדמה לקושיא יב‪-‬יג‬ ‫בפסוק וַ ִׁי ָּנ ֶחם ה' ִכי ָע ָשה ֶאת ָה ָא ָדם ָב ָא ֶרץ‪ ,‬פירש רש"י‪ ,‬נֶ ָּח ָּמה היתה לפניו שבראו בתחתונים‪,‬‬ ‫שאילו היה מן העליונים היה ממרידן‪ .‬והוא אחד מהב' פשטים שבמדרש רבה בביאור לשון 'וַ ִי ָנ ֶחם'‬ ‫ווייטער צום סוף סדרה‪ ,‬שטייט שוין ַו ִׁי ָּנחם ה' ִׁכי ָּע ָּשה את ָּה ָּא ָּדם ָּב ָּארץ‪.‬‬ ‫נאר רש"י איז‬ ‫דא צוויי ּ ְּפ ָש ִטים‪ָ ,‬‬ ‫[אויף] ַו ִׁי ָּנחם טייטשט רש"י ‪ -‬אין מדרשיז איז ָ‬ ‫שה ָה ָא ָדם ָּב ָּארץ‪ - ,‬איין ּ ְּ‬ ‫[פ ַשט‬ ‫ּבוֹ ֵחר 'דעם' ּ ְּפ ַשטיח‪ - ,‬טייטשט רש"ייט‪ַ ,‬ו ִׁי ָּנחם ה' ֲא ֶשר ָע ָ‬ ‫איז] אין מדרש ַאליין [דהוא מלשון תוהה ומתחרט כביכול‪ ,‬על שברא בו יצר הרע‪ ,‬וכדמשמע‬ ‫יתם (ו‪ ,‬ז)‪[ - ,‬און איין ּ ְּפ ַשט איז] ַאז ַו ִׁי ָּנחם ה'‪ ,‬נ ָּח ָּמה היה‬ ‫מפסוק שלאחריו] נִ ַח ְּמ ִּתי ִּכי ֲע ִש ִ‬ ‫געמאכט דעם‬ ‫ַ‬ ‫האט‬ ‫וואס ער ָ‬ ‫פארן ּבוֹ ֵרא ָּכל עוֹ ָל ִמים ָ‬ ‫לפניו‪ ,‬ס'איז געווען ַא נ ָּח ָּמה ַ‬ ‫געמאכט‬ ‫ַ‬ ‫מענטש אויף דער ערד [ולא למעלה בשמים‪ ,‬ווייל] ווען ער העט אים גיווען‬ ‫אויבן למעלה‪ ,‬העט ער גיווען ַמ ְּמ ִׁריד געווען די ע ְּליוֹ נִׁ ים‪ּ ,‬פונקט ווי ער איז [היצט]‬ ‫ַמ ְּמ ִריד די ַת ְּחתוֹ נִׁ ים העט ער גיווען ַמ ְּמ ִריד געווען די ע ְּליוֹ נִׁ ים‪[ ,‬אפילו] די ' ַמ ְּל ָא ִכים'‬ ‫רדארבן‪ ,‬העט ער גיווען געברענגט צו ְּמ ִר ָידה‪.‬‬ ‫פא ָ‬ ‫העט ער גיווען געווען ַ‬ ‫זאגט רש"י‪ַ ,‬אזוי טייטשט רש"י‪[ ,‬און] ס'איז ַא מאמר אין מדרש‪.‬‬ ‫ַאזוי ָ‬ ‫ל‬ ‫קושיא יב‬ ‫ולכאורה אינו מובן כל הענין‪ ,‬דהלא בריאת האדם הוא דייקא שיהיה בעל בחירה‪ ,‬שזה על ידי שיש לו יצר הרע‪,‬‬ ‫וממה נפשך‪ ,‬אם הכוונה שיברא האדם באופן כזה למעלה‪ ,‬הלא לא שייך ענין יצר הרע כלל למעלה‪ ,‬וכמו שאמר‬ ‫משה להמלאכים ְכלום יֵׁ ֶצר ָה ָרע יֶ ש ֵׁבינֵׁ יכֶ ם‪ .‬ואם הכוונה שהיה נברא למעלה בלא יצר הרע‪ ,‬אם כן למה נימא דהיה‬ ‫ממריד העליונים‪ ,‬והאיך ימרידן‬ ‫פארשטיין‪.‬‬‫לכאורה איז נישט צו ַ‬ ‫שאפן [אותו בעליונים]‪.‬‬ ‫בא ַ‬ ‫וויאזוי איז מעגליך ַא מענטש צו ַ‬ ‫ַ‬ ‫יב) קודם‬ ‫נישטא קיין ַּת ֲאווֹ ת‪[ ,‬וכמו שהשיב משה להמלאכים]כ ְּכלום‬ ‫ָ‬ ‫דאך‬‫ממה נפשך‪ ,‬אויבן איז ָ‬ ‫גאנצע‬ ‫דאס ַ‬‫יחה‪ָ ,‬‬‫יֵ צר ָּה ָּרע יש ֵבינֵ יכם‪ ,‬נישט קיין ניאוף‪ ,‬און קיין ְּ ּגנֵ ָבה‪ ,‬און קיין ְּר ִצ ָ‬ ‫גארנישט ד ָא דעס מין [למעלה]‪.‬‬ ‫נישטא‪[ ,‬פון] די ֲע ֵברוֹ ת‪ .‬ס'איז ָ‬ ‫ָ‬ ‫'מין' איז‬ ‫יז בבראשית רבה (כז‪ ,‬ד)‪ַ :‬ו ִׁי ָּנחם ה' ִׁכי ָּע ָּשה את ָּה ָּא ָּדם ָּב ָּארץ‪ .‬רבי יהודה ורבי נחמיה‪ ,‬רבי יהודה אמר‪ַ ' ,‬ת ְּוהות'‬ ‫[פי' חרטה‪ ,‬מלשון תוהה על הראשונות] היתה ְּל ָּפנַ י שבראתי אותו מלמטה‪ ,‬שאילו בראתי אותו מלמעלה‪ ,‬לא היה‬ ‫מורד בי‪ .‬רבי נחמיה אמר‪' ,‬מתנחם' אני שבראתי אותו מלמטה‪ ,‬שאילו בראתי אותו מלמעלה‪ ,‬כשם שהמריד בי‬ ‫את התחתונים‪ ,‬כך היה ממריד בי את העליונים‪ ○ .‬אמר רבי איבו‪ַּ ,‬ת ְּוה ּות היתה ְּל ָפנַ י שבראתי בו יצר הרע‪,‬‬ ‫שאילולי לא בראתי בו יצר הרע לא היה מורד בי‪ .‬אמר רבי לוי‪ ,‬מתנחם אני שעשיתי אותו וניתן בארץ‪.‬‬ ‫יח מאותן הב' פשטים שבזה המדרש‪ .‬והיינו שמפרש כדברי רבי נחמיה שם‪[ .‬אבל גם ברש"י יש עוד פירוש שני‬ ‫אחר]‪.‬‬ ‫יט ברש"י (ו‪ ,‬ו)‪ַ :‬ו ִׁי ָּנחם ה' ִׁכי ָּע ָּשה‪ .‬נ ָּח ָּמה היתה לפניו שבראו בתחתונים‪ ,‬שאילו היה מן העליונים היה ממרידן‪.‬‬ ‫בבראשית רבה וכו'‪ .‬דבר אחר‪ַ ,‬ו ִׁי ָּנחם‪ ,‬נהפכה מחשבתו של מקום ממדת רחמים למדת הדין‪ ,‬ועלה במחשבה‬ ‫לפניו מה לעשות באדם שעשה בארץ‪ .‬וכן כל לשון ניחום שבמקרא לשון 'נמלך מה לעשות' וכו'‪.‬‬ ‫כ בגמרא שבת (פח‪ :):‬אמר רבי יהושע בן לוי‪ ,‬בשעה שעלה משה למרום‪ ,‬אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה‪,‬‬ ‫רבונו של עולם מה לילוד אשה בינינו‪ ,‬אמר להן לקבל תורה בא‪ ,‬אמרו לפניו חמודה גנוזה שגנוזה לך תשע‬ ‫מאות ושבעים וארבעה דורות קודם שנברא העולם אתה מבקש ליתנה לבשר ודם‪ָּ ,‬מה ֱאנוֹ ש ִׁכי ִׁתזְּ ְּכרנו ו ֶּבן ָא ָדם‬ ‫ִּכי ִת ְּפ ְּק ֶדנּ ּו (תהלים ח‪ ,‬ה)‪ ,‬ה' ֲאדֹנֵ ינ ּו ָמה ַאדִּ יר ִש ְּמ ָך ְּ ּב ָכל ָה ָא ֶרץ ֲאשר ְּתנָּ ה הוֹ ְּד ָּך ַעל ַה ָּש ָּמיִׁ ם (שם‪ ,‬ב)‪ ,‬אמר לו הקב"ה‬ ‫למשה ַה ֲחזֵ ר להן תשובה וכו'‪ .‬אמר לפניו‪ ,‬רבונו של עולם‪ ,‬תורה שאתה נותן לי מה כתיב בה‪ָ ,‬אנ ִֹכי ה' ֱאל ֶֹק ָ‬ ‫יך‬ ‫יך ֵמ ֶא ֶרץ ִמ ְּצ ַריִ ם‪ .‬אמר להן למצרים ירדתם‪ ,‬לפרעה השתעבדתם‪ ,‬תורה למה תהא לכם וכו'‪ .‬שוב‬ ‫את ָ‬ ‫ֲא ֶשר הוֹ ֵצ ִ‬ ‫קדשו‬ ‫בראשית תשכ"ז (חלק ב)‬ ‫לשון‬ ‫י‬ ‫שאפן ַאן ' ַאנדערן' [מין] מענטש [בבחינה יותר גבוה‪ ,‬כמו‬ ‫בא ַ‬ ‫מ'זאל ַ‬ ‫ָ‬ ‫ֶא ָלא ווידער ַ‬ ‫[אז]‬ ‫דאך עס 'נישט דעס'‪,‬‬ ‫זאל קענען [זיין צווישן] די ַמ ְּל ָא ִכים‪ ,‬איז ָ‬ ‫וואס ָ‬ ‫שכליים נבדלים]‪ָ ,‬‬ ‫רוואס‬ ‫פא ָ‬ ‫יאה [של מין האדם‪ ,‬רק בריאה אחרת מבלי יצר הרע]‪ ,‬און ַ‬ ‫דאך נישט 'די' ְּ ּב ִר ָ‬‫ס'איז ָ‬ ‫העטן זיי ַמ ְּמ ִריד געווען [את העליונים]‪.‬‬ ‫קאן מען' ַמ ְּמ ִריד זיין די ֶע ְּליוֹ נִ ים‪.‬‬ ‫וויאזוי ' ָ‬ ‫ַ‬ ‫זאלן' זיי ַמ ְּמ ִריד זיין‪[ ,‬און]‬ ‫רוואס ' ָ‬ ‫פא ָ‬‫ַ‬ ‫לא‬ ‫קושיא יג‬ ‫גם יל"ד דממה שאמרו שהיתה נחמה לפניו שלא בראו בעליונים‪ ,‬מזה משמע שהיה איזה משא‬ ‫ומתן והוה אמינא לעשות כן‪ ,‬ולא מצינו כן בדברי חכז"ל שיהיה משא ומתן כזה בשעת הבריאה‬ ‫שאפן‬ ‫בא ַ‬‫מ'זאל ַ‬ ‫ָ‬ ‫זא ֲה ָוה ֲא ִמינָ א‪ַ ,‬אז‬‫גארנישט ַא ַ‬ ‫דאך ָ‬ ‫דערנאך‪ ,‬מ'געפינט ָ‬ ‫ָ‬ ‫יג) און‬ ‫גארנישט [מדובר כזה‪ ,‬דלעיל כתיב רק שאמר] נַ ֲע ֶשה‬ ‫דאך ָ‬ ‫אויבן דעם מענטש‪ ,‬מ'געפינט ָ‬ ‫שאפן‬ ‫בא ַ‬‫מ'האט ַ‬ ‫ָ‬ ‫ָא ָדם‪[ ,‬ואחר כך ביצירתו כתיב ַו ִ ּי ֶיצר ה' ֱאל ִֹקים ֶאת ָה ָא ָדם] ָע ָפר ִמן ָה ֲא ָד ָמה‪,‬‬ ‫זא‬ ‫זא מין‪ַ ,‬א ַ‬ ‫עפעס ַא ַ‬ ‫נישטא אויבן ּ‬ ‫ָ‬ ‫דאך‬ ‫דאס איז ָ‬ ‫דעם מענטש ָּע ָּפר ִׁמן ָּה ֲא ָּד ָּמהכא [און] ָ‬ ‫רוואס‬‫פא ָ‬ ‫נישטא אויבן אין הימל‪[ .‬ואם כן] ַ‬ ‫ָ‬ ‫דאך‬‫זא בחינת ַ ּג ְּש ִמי ּות איז ָ‬ ‫מין ַ ּג ְּש ִמי ּות‪ַ ,‬א ַ‬ ‫דאס‪.‬‬ ‫עפעס ַא הוה אמינא בעולם‪ ,‬וואו געפינט מען ָ‬ ‫זאל זיין ּ‬ ‫ָ‬ ‫עפעס‬ ‫דאך אויס ַאז ס'איז ּ‬ ‫דאס איז ַא נֶ ָח ָמה [על שלא בראו בעליונים] זעט ָ‬ ‫[שהרי] ַאז ָ‬ ‫מ'זאל‬ ‫ָ‬ ‫ש ְּק ָלא ְּו ַט ְּריָ א‪ַ ,‬‬ ‫[אז]‬ ‫זא ַ‬ ‫זא גרויסע ְּס ָב ָרא געווען‪ַ ,‬א ַ‬ ‫עפעס ַא ַ‬ ‫געווען [ ַא נידון‪ ,‬ס'איז] ּ‬ ‫דאס נישט‪.‬‬ ‫מאכן דעם מענטש‪[ .‬אמנם הלא] מ'געפינט ָ‬ ‫אויבן ַ‬ ‫נג‬ ‫הקדמה לישוב הקושיות‬ ‫בביאור הגמרא שבת‪ :‬בענין גזירת מיתה על אדם הראשון‬ ‫איתא בגמרא שבת‪ :‬אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה‪ ,‬מפני מה קנסת מיתה על אדם הראשון‪ ,‬אמר להם מצוה‬ ‫קלה צויתיו ועבר עליה‪ .‬אמרו לו והלא משה ואהרן שקיימו כל התורה כולה ומתו‪ ,‬אמר להם ִמ ְק ֶרה ֶא ָחד לַ ַצ ִדיק‬ ‫וְ לָ ָר ָשע‬ ‫האבן געפרעגט למה ָּקנַ ְּס ָּת על‬ ‫[ונקדים דברי הגמרא במס' שבת]כב‪ ,‬די ַמ ְּל ֲא ֵכי ַה ּ ָש ֵרת ָ‬ ‫האט דער ּבוֹ ֵרא ָּכל‬ ‫יתה‪ָ .‬‬ ‫ַ‬ ‫גע'קנְּ ֶס'עט ִמ ָ‬ ‫האט מען אים‬ ‫רוואס ָ‬‫פא ָ‬ ‫יתה‪ַ ,‬‬ ‫אדם הראשון ִׁמ ָּ‬ ‫עוֹ ָל ִמים געענטפערט‪ִׁ ,‬מ ְּצ ָּוה ַק ָּלה צויתיו‪ ,‬ועבר עליה‪.‬‬ ‫האבן ְּמ ַק ֵיים געווען ָּכל ַהתוֹ ָּרה‬ ‫האבן זיי געפרעגט ווייטער‪[ ,‬והלא] משה ואהרן ָּ‬ ‫ָ‬ ‫געזאגט ִׁמ ְּקרה א ָּחד‬ ‫ָ‬ ‫האט דער ּבוֹ ֵרא ָּכל עוֹ ָל ִמים‬ ‫יתה‪ָ .‬‬ ‫רוואס קומט 'זיי' ִמ ָ‬ ‫פא ָ‬ ‫כו ָּלה‪ַ ,‬‬ ‫ַל ַצ ִׁדיק ְּו ָּל ָּר ָּשע (קהלת ט‪ ,‬ב)‪.‬‬ ‫ַאזוי שטייט אין די גמרא‪.‬‬ ‫מה כתיב בה‪ ,‬לֹא ִׁת ְּר ָּצח‪ ,‬לֹא ִׁתנְּ ָּאף‪ ,‬לֹא ִׁת ְּגנֹב‪ ,‬קנאה יש ביניכם‪ ,‬יֵ צר ָּה ָּרע יש ביניכם‪ .‬מיד הודו לו להקב"ה‪,‬‬ ‫שנאמר (שם‪ ,‬י) ה' ֲאדֹנֵ ינ ּו ָמה ַאדִּ יר ִש ְּמ ָך וגו'‪ ,‬ואילו ' ְּּתנָ ה הוֹ ְּד ָך ַעל ַה ּ ָש ָמיִ ם' לא כתיב‪.‬‬ ‫כא דיען כי תכלית בריאת האדם הוא שיהיה בעל בחירה‪ ,‬ושיתגבר על תאוותיו הגופניות‪ ,‬על כן נברא עפר מן‬ ‫האדמה‪ ,‬בעל גשם‪( .‬דברי יואל)‪.‬‬ ‫כב בגמרא שבת (נה‪ :):‬אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה‪ ,‬רבונו של עולם מפני מה קנסת מיתה על אדם הראשון‪,‬‬ ‫אמר להם מצוה קלה צויתיו ועבר עליה‪ .‬אמרו לו והלא משה ואהרן שקיימו כל התורה כולה ומתו‪ ,‬אמר להם‬ ‫ִׁמ ְּקרה א ָּחד ַל ַצ ִׁדיק ְּו ָּל ָּר ָּשע וגו'‪.‬‬ ‫יא‬ ‫קדשו‬ ‫בראשית תשכ"ז (חלק ב)‬ ‫לשון‬ ‫נד‬ ‫קושיא א – בגמרא שבת‬ ‫ויש להבין מה היתה שאלת מלאכי השרת על קנס מיתה לאדם הראשון‪ ,‬וכי לא ידעו מענין חטא אדם הראשון‪,‬‬ ‫ומה חידש להם הקב"ה בתשובתו‪ .‬והלא אם ידעו מגזירת המיתה שנקנסה על אדם‪ ,‬אם כן ידעו גם מענין החטא‬ ‫שלו‬ ‫אינגאנצן ַא ּ ֶפ ֶלא די גמרא‪.‬‬ ‫ַ‬ ‫דאך‬ ‫לכאורה איז ָ‬ ‫האבן זיי נישט געוואוסט [מעיקרא] פונעם ֵח ְּטא ָא ָדם ָה ִראשוֹ ן‪.‬‬ ‫וואס ָ‬ ‫א] ָ‬ ‫דאך געוואוסט‬ ‫האבן זיי ָ‬ ‫האבן געפרעגט ַא ַש ֲא ָלה למה ָּקנַ ְּס ָּת‪ָ ,‬‬ ‫ממה נפשך‪ַ ,‬אז זיי ָ‬ ‫וואס ס'שטייט [ ִּכי ְּ ּביוֹ ם ֲא ָכ ְּל ָך ִמ ֶּמנּ ּו מוֹ ת ָּתמ ּות‪ ,‬ושבשביל זה נגזר ענין הקנס‬ ‫פריער שוין [מהקנס] ָ‬ ‫[אז] ִׁמ ְּצ ָּוה ַק ָּלה צויתיו‬ ‫עפעס דערציילט ַא 'נייעס' ַ‬ ‫האט מען זיי ּ‬ ‫וואס ָ‬‫של מיתה‪ .‬ואם כן] ָ‬ ‫[ועבר עליה]‪.‬‬ ‫נה‬ ‫קושיא ב – בגמרא שבת‬ ‫גם צריך ביאור הלשון בתשובת הקב"ה‪ִׁ ,‬מ ְּצוָּ ה ' ַק ָּלה' צויתיו ועבר עליה‪.‬‬ ‫ומה זה נתינת טעם שהיתה קלה‪ ,‬והלא אדרבה אם הוא חמורה ראוי יותר לעונש‬ ‫דאך אויך [במפרשים דמה‬ ‫וואס איז דער ִׁמ ְּצ ָּוה ' ַק ָּלה'‪ ,‬פרעגן זיי ָ‬ ‫דערנאך‪ָ ,‬‬ ‫ָ‬ ‫ב] און‬ ‫נאך ַארגער אויב ַאזוי‬ ‫דאך ָ‬‫נתינת טעם הוא זה‪ .‬והלא] אדרבה‪ ,‬און ַא ִמ ְּצ ָוה ' ֲחמ ּו ָרה' איז ָ‬ ‫[באם היה עובר עליה‪ .‬והיה לו לומר מפני שעבר על מצותו ית'‪ ,‬ומה לו להזכיר מצוה 'קלה' (דברי יואל)]‪.‬‬ ‫נו‬ ‫איי [שמא תאמר כי בלשון] ' ַק ָ ּלה' [איז דער ּ ְּפ ַשט] ַאז ס'איז גרינג צו ַ‬ ‫האלטן‪[ ,‬ולא מיירי‬ ‫רהאנדן ַ‬ ‫[א גרינגע מצוה‪ ,‬כי אף שבעצם]‬ ‫פא ַ‬ ‫מחומר עבירה‪ ,‬גם זה אינו‪ ,‬דהלא] ס'איז נישט ַ‬ ‫לאזט נישט [לכן הוא קשה לקיימו‪ .‬וכן באדם‬ ‫נאר [ווייל] דער יֵ ֶצר ָה ָרע ָ‬ ‫ַאלדינגס איז גרינג‪ָ ,‬‬ ‫יחכג‪[ ,‬וממילא אפילו] די‬ ‫הראשון ווייל] דער נחש איז ַא ְּמ ַפ ֶּתה‪[ ,‬והיה] ַא ֵמ ִסית ּו ַמדִּ ַ‬ ‫זאך איז שווערכד‪.‬‬ ‫גרינגסטע ַ‬ ‫נז‬ ‫קושיא ג – בגמרא שבת [ובפרשתן]‬ ‫גם עצם חטא אדם הראשון צריך ביאור‪ ,‬דהאיך היה אפשר להנחש להסיתו נגד ציווי ה'‬ ‫עפעס צו אדם הראשון‬ ‫וואס ער קומט ּ‬ ‫דערנאך [הסתת הנחש גופא הוא ענין תמוה]‪ָ ,‬‬ ‫ָ‬ ‫ג]‬ ‫[יציר כפיו של הקב"ה‪ ,‬שיכשילו בחטא]‪.‬‬ ‫נח‬ ‫קושיא ד – בגמרא שבת‬ ‫גם לא מובן מה שהשיב הקב"ה לסוף‪ ,‬מענין הפסוק ִׁמ ְּק ֶרה ֶא ָּחד לַ ַצ ִׁדיק וְּ לָּ ָּר ָּשע‬ ‫וואס איז דער [תירוץ פון] ִׁמ ְּקרה א ָּחד ַל ַצ ִׁדיק ְּו ָּל ָּר ָּשע‪.‬‬ ‫ד] און ָ‬ ‫כג כמבואר בגמרא סנהדרין (כט‪ ).‬עיי"ש‪.‬‬ ‫כד סגנון קושיא זו הוא מדברי הישמח משה בפרשתן (עה"פ וכל שיח השדה) וז"ל‪ :‬ג' יש לדקדק בתשובת הקב"ה‬ ‫מצוה קלה וכו'‪ ,‬דלמה דייק לומר מצוה קלה‪ ,‬הלא אדרבה מצוה חמורה ראוי יותר לעונש‪ .‬ואין לומר דאין‬ ‫הפירוש קלה בערכה‪ ,‬רק קלה לקיימה‪ ,‬דעל זה קשה הלא כל המצות קל לקיימן‪ ,‬לולי הסתת היצר הרע‪ ,‬ולא‬ ‫יה ַד ְּר ֵכי נ ַֹעם כתיב (משלי ג‪ ,‬יז)‪ ,‬ואין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו (עבודה זרה ג‪ ,).‬אך היצר‬ ‫בשמים היא‪ּ ,‬ודְּּ ָר ֶכ ָ‬ ‫והחמדה עומד לנגדן‪ ,‬ולעומת היצר והחמדה נצרך גבורה‪ .‬ואם כן אף כאן במצוה של אדם הראשון‪ ,‬הרי העץ‬ ‫היה טוב למאכל ונחמד למראה‪ ,‬והנחש ֵמ ִׁסית‪ ,‬ואם כן מה היא הקלות שיש בו יותר מבכל המצות‪ .‬והוא דקדוק‬ ‫עצום לדעתי‪.‬‬ ‫קדשו‬ ‫בראשית תשכ"ז (חלק ב)‬ ‫לשון‬ ‫יב‬ ‫נט‬ ‫הקדמה לישוב הקושיות – בגמרא שבת‬ ‫ובו ישוב קושיא ג – בגמרא שבת [ובפרשתן]‬ ‫והנראה בביאור הענין‪ ,‬על פי דברי התנחומא פרשת וישב‪ ,‬דכל ענין החטא של אדם הראשון היה רק בבחינת נורא‬ ‫עלילה‪ ,‬כי גזירת המיתה היתה בהכרח מטעמים הידועים לו ית'‪ ,‬והביא ראיה לזה ממה שביום הראשון כבר נברא‬ ‫מלאך המות‪ ,‬אף קודם שנברא האדם‪ .‬אלא שאין המדה להביא ענין של פורענות בלא חטא‪ ,‬ולכן סיבבו והזמינו לו‬ ‫מן השמים ענין חטא [ובדרך נס כדלהלן]‪ ,‬כי שיוכל לתלותו בו ענין גזירת המיתה‬ ‫[נאר] זעט מיר אויס ַאזוי דער ּ ְּפ ַשטכה‪.‬‬ ‫ָ‬ ‫[דהנה] דער ֱא ֶמת‪ ,‬שטייט ַארויס אין מדרש תנחומא [בפסוק] ְּויוֹ ֵסף ה ּו ַרד ִמ ְּצ ָריְּ ָמה‪,‬‬ ‫אין פרשת וישבכו‪[ ,‬בענין הפסוק] נוֹ ָּרא ֲע ִׁל ָּ‬ ‫ילה ַעל ְּבנֵ י ָּא ָּדם (תהלים סו‪ ,‬ה)‪.‬‬ ‫גאנצע ִענְּ יָ ן פון ֵח ְּטא ָּא ָּדם ָּה ִׁראשוֹ ן [וגזירת המיתה שנגזר עליו בזה‪ ,‬איז ווייל]‬ ‫דאס ַ‬ ‫[אז] ָ‬ ‫ַ‬ ‫זאל‬ ‫געוואלט [מטעמים הידועים לו]‪ַ ,‬אז דער מענטש ָ‬ ‫ָ‬ ‫האט ַאזוי‬‫דער ּבוֹ ֵרא ָּכל עוֹ ָל ִמים ָ‬ ‫זא' בחינה [העלול לחטוא‪ ,‬ובן תמותה‪ ,‬ולא שיהיה דומה כמלאכי השרת שאין להם‬ ‫זיין אויף ' ַא ַ‬ ‫בחירה ויצר הרע‪ ,‬והם חיים וקיימים]‪.‬‬ ‫זאגט ער [בתנחומא‪ ,‬והראיה כי] ְּביוֹ ם ָּה ִׁראשוֹ ן איז שוין געווען דער ַמ ְּל ַא ְּך ַה ָּמות‬ ‫ָ‬ ‫געווארן‪ ,‬ווייל ס'שטייט (א‪ ,‬ג) ְּוחֹש ְּך ַעל ְּפנֵ י ְּתהוֹ ם‪ְּ ' ,‬וחֹש ְּך' מיינט מען דעם‬ ‫ָ‬ ‫שאפן‬ ‫בא ַ‬ ‫ַ‬ ‫ַמ ְּל ַא ְּך ַה ָּמ ֶות‪ ,‬שמחשיך עיני הבריות‪[ .‬והאדם לא נברא עד יום 'הששי']‪.‬‬ ‫ס‬ ‫וכן הביא ראיה ממה שאמרה תורה ָא ָדם ִכי יָ מות ְבא ֶֹּהל‪,‬‬ ‫וענין טומאת המת‪ ,‬ואף שהתורה כבר קדמה לעולם‬ ‫זאגט ער [עוד ראיה‪ ,‬שהרי] די תוֹ ָּרה ַה ְּקדוֹ ָּשה איז ָּק ְּד ָּמה ָּלעוֹ ָּלם‪ ,‬און ס'איז‬ ‫דערנאך ָ‬ ‫ָ‬ ‫געשטאנען [בתורה] ָּא ָּדם ִׁכי יָּ מות ְּבאֹהל (חקת יט‪ ,‬יד)‪ָ ,‬אדער כדומה [פסוקים כאלו שנזכר‬ ‫ַ‬ ‫שוין‬ ‫בהם ענין המיתה]‪.‬‬ ‫פאראויס [די גזירת המיתה]‪ ,‬און ס'איז‬ ‫ָ‬ ‫דאס געוואוסט פון‬ ‫מ'האט ָ‬‫ָ‬ ‫[ונמצא]‬ ‫האט‬ ‫נגעהאנגען' ַאז ָא ָדם ָה ִראשוֹ ן ָ‬ ‫ָ‬ ‫מ'האט עס] ' ָא‬ ‫ָ‬ ‫'געשטעלט' ַאז ָא ָדם ָה ִראשוֹ ן [גרם לזה‪,‬‬ ‫עס געברענגט‪.‬‬ ‫זאגט דער מדרש ַארויס ְּ ּב ֵפיר ּוש‪.‬‬ ‫ַאזוי ָ‬ ‫כה וסיום הענין בביאור דברי הגמרא‪ ,‬ראה להלן באות צג‪.‬‬ ‫כו בתנחומא וישב (סימן ד)‪ְּ :‬ויוֹ ֵסף הו ַרד ִׁמ ְּצ ָּריְּ ָּמה‪ ,‬זה שאמר הכתוב (תהלים סו‪ ,‬ה) ְּלכו ו ְּראו ִׁמ ְּפ ֲעלוֹ ת ֱאל ִֹׁקים נוֹ ָּרא‬ ‫ילה ַא ְּת מביאן‪ .‬בא וראה‪,‬‬ ‫ילה ַעל ְּבנֵ י ָּא ָּדם‪ ,‬א"ר יהושע בן קרחה אף הנוראות שאתה מביא עלינו‪ַ ,‬ב ֲע ִׁל ָּ‬ ‫ֲע ִׁל ָּ‬ ‫ְּ‬ ‫כשברא הקב"ה את העולם‪ ,‬מיום הראשון ברא מלאך המות‪ .‬מנין‪ ,‬אמר רבי ברכיה‪ ,‬משום שנאמר ְּוחֹשך ַעל ְּפנֵ י‬ ‫ְּתהוֹ ם‪ ,‬זה מלאך המות המחשיך פניהם של בריות‪ .‬ואדם נברא בששי‪ ,‬ועלילה נתלה בו‪ ,‬שהוא הביא את המיתה‬ ‫לעולם‪ ,‬שנאמר (ב‪ ,‬יז) ִּכי ְּ ּביוֹ ם ֲא ָכ ְּל ָך ִמ ֶּמנּ ּו מוֹ ת ָּתמוּת‪ָּ ○ .‬מ ָּשל למה הדבר דומה‪ ,‬למי שמבקש לגרש את אשתו‪,‬‬ ‫כשבקש לילך לביתו כתב גט‪ ,‬נכנס לביתו והגט בידו‪ ,‬מבקש עלילה ליתנו לה‪ ,‬אמר לה מזגי לי את הכוס‬ ‫שאשתה‪ ,‬מזגה לו‪ ,‬כיון שנטל הכוס מידה אמר לה הרי זה גיטך‪ ,‬אמרה לו מה פשעי‪ ,‬אמר לה צאי מביתי‬ ‫שמזגת לי כוס פשור‪ ,‬אמרה לו כבר היית יודע שאני עתידה למזוג לך כוס פשור‪ ,‬שכתבת הגט והביאתו בידך‪.‬‬ ‫אף כך‪ ,‬אמר אדם לפני הקב"ה‪ ,‬רבש"ע עד שלא בראת עולמך קודם שני אלפים שנה היתה תורה אצלך אמון‪,‬‬ ‫שכך כתיב (משלי ח‪ ,‬ל) ָו ֶא ְּהיֶ ה ֶא ְּצלוֹ ָאמוֹ ן ָו ֶא ְּהיֶ ה ַש ֲעשו ִּעים 'יוֹ ם יוֹ ם'‪ ,‬ב' אלפים שנה‪ ,‬וכתיב בה (חקת יט‪ ,‬יד) זֹאת‬ ‫ַהתוֹ ָּרה ָּא ָּדם ִׁכי יָּ מות ְּבאֹהל‪ .‬אלולי שהתקנת מות לבריות היית כותב בה כך‪ ,‬אלא באת לתלות בי את העלילה‪ ,‬הוי‬ ‫יהם (וישב לז‪ ,‬ד) וכו'‪ ,‬ואמר רבי‬ ‫ילה ַעל ְּבנֵ י ָּא ָּדם וכו'‪ ○ .‬וכן הוא אומר ביוסף‪ַ ,‬ו ִ ּי ְּרא ּו ֶא ָחיו ִּכי אֹתוֹ ָא ַהב ֲא ִב ֶ‬ ‫נוֹ ָּרא ֲע ִׁל ָּ‬ ‫יודן‪ ,‬היה הקב"ה מבקש לקיים גזירת יָּ ד ַֹע ֵת ַדע (לך טו‪ ,‬יג)‪ ,‬והביא עלילה לכל דברים אלו‪ ,‬כדי שיאהב יעקב את‬ ‫יוסף‪ ,‬וישנאוהו אחיו‪ ,‬וימכרו אותו לישמעאלים ויורידוהו למצרים‪ ,‬וישמע יעקב שיוסף חי במצרים‪ ,‬וירד עם‬ ‫השבטים וישתעבדו שם‪ ,‬הוי ְּויוֹ ֵסף הו ַרד ִׁמ ְּצ ָּריְּ ָּמה‪ ,‬אל תקרי הו ַרד אלא הוֹ ִׁריד את אביו והשבטים למצרים וכו'‪,‬‬ ‫ילה ַעל ְּבנֵ י ָּא ָּדם‪.‬‬ ‫הוי נוֹ ָּרא ֲע ִׁל ָּ‬ ‫יג‬ ‫קדשו‬ ‫בראשית תשכ"ז (חלק ב)‬ ‫לשון‬ ‫סא‬ ‫ויש להביא עוד ראיה לזה‪ ,‬ממה שדרשו בפסוק 'וַ ִי ֶיצר' ֱאל ִֹּקים ֶאת ָה ָא ָדם‪ ,‬שנכתב בשתי יודי"ן‪ ,‬שהיו בו שתי‬ ‫יצירות‪ ,‬אחת בעולם הזה‪ ,‬ואחת לתחיית המתים‪ .‬ותחיית המתים לא שייך אלא רק לאחר המיתה‪ ,‬וכבר נוצר זה‬ ‫עוד מתחילת בריאת האדם‪ ,‬ואף קודם החטא‬ ‫נאך שטייט אין מדרשכז‪[ ,‬כתיב] ' ַו ִׁייצר' ֱאלֹ ִׁקים את ָּה ָּא ָּדם (ב‪ ,‬ז)‪[ ,‬מיט] שתי יודי"ן‪,‬‬ ‫ָ‬ ‫יצירה אחת בעולם הזה‪ ,‬ויצירה [אחת] לתחיית המתיםכח‪[ .‬והיינו שמתחלת הבריאה נוצר‬ ‫האט מען‬ ‫דא צוויי יצירות ָ‬ ‫ס'זאל זיין 'שוין' [מוכן האדם לכך‪ַ ,‬אז] ס'איז ָ‬ ‫ָ‬ ‫וואס]‬ ‫באופן ָ‬ ‫ס'זאל נישט זיין קיין ִה ְּת ַחדְּּ ש ּות [והשתנות של בריאה חדשה] ביי ְּת ִׁח ַית‬ ‫ָ‬ ‫געמאכט‪[ ,‬כדי]‬‫ַ‬ ‫ַה ֵמ ִׁתיםכט‪.‬‬ ‫האט‬ ‫נישטא קיין ְּת ִׁח ַית ַה ֵמ ִׁתים‪[ .‬אלא מאי] ָ‬ ‫ָ‬ ‫דאך‬‫יתה‪ ,‬איז ָ‬ ‫נישטא קיין ִׁמ ָּ‬ ‫ָ‬ ‫נו ַאז ס'איז‬ ‫מען שוין געוואוסט משעת יצירה [שתהיה גזירת המיתה]‪.‬‬ ‫סב‬ ‫ועל דרך זה איתא בתנחומא בענין חטא מכירת יוסף‪ ,‬שהיה‬ ‫בבחינת נורא עלילה‪ ,‬בכדי שיוכל להתקיים גזירת גלות מצרים‬ ‫דאס‬ ‫ירת יוֹ ֵסף‪ַ ,‬‬ ‫[אז ָ‬ ‫דער מדרשכו [תנחומא וישב] פירט ָ‬ ‫דארט ווייטערל ַאקעגן חטא ְּמ ִׁכ ַ‬ ‫ש ַמיִׁ ם צוגעפירט [בכדי שיוכל להתקיים גזירת‬ ‫מ'האט [עס] ִׁמן ַה ָּ‬ ‫ָ‬ ‫איז] אויך די זעלבע‪ַ ,‬‬ ‫[אז]‬ ‫הגלות במצרים‪ ,‬הנאמר לאברהם בין הבתרים]‪.‬‬ ‫סג‬ ‫וכן מבואר על דרך זה באור החיים הק'‪ ,‬בענין שאמרו חכז"ל על רבי עקיבא [או רשב"ג] שנענש‬ ‫עבור איזה עון קל‪ ,‬והוא היה מעשרה הרוגי מלכות‪ ,‬שהיה בזה גזירה מן השמים גם בלאו הכי‬ ‫לאץלא‪[ ,‬בענין] ָ‬ ‫וואס‬ ‫זאגט אויף ַא ּפ ַ‬‫[וכעין זה] ס'שטייט דער אור החיים הקדוש ָ‬ ‫גע'ד ְּר ֶש'נט צווישן‬ ‫ַ‬ ‫האט‬‫געווארן [שהיה מהרוגי מלכות]לב‪ ,‬ווייל ער ָ‬ ‫ָ‬ ‫ַר ִ ּבי ֲע ִק ָ‬ ‫יבא איז נֶ ֱענָ ש‬ ‫האט נֶ ֱהנֶ ה געווען [מזה]לג‪.‬‬ ‫ִש ּ ִשים ִר ּבוֹ א אידן‪ ,‬און ער ָ‬ ‫יתה‪.‬‬ ‫זאל קומען ִמ ָ‬ ‫פארדעם ָ‬ ‫[אז] ַ‬ ‫רהאנדן ַ‬ ‫פא ַ‬ ‫זאגט דער אור החיים הקדוש‪ ,‬ווי איז ַ‬ ‫ָ‬ ‫כז בבראשית רבה (יד‪ ,‬ה)‪ַ :‬ו ִׁייצר‪ .‬ב' יצירות‪ ,‬יצירה בעולם הזה‪ ,‬ויצירה לעולם הבא‪.‬‬ ‫ובתנחומא תזריע (סימן א)‪ :‬אמר רבי יוחנן‪ ,‬כתיב בו באדם הראשון שתי יצירות‪ ,‬שני יודין‪ ,‬שנאמר ' ַו ִׁייצר'‬ ‫ה' ֱאלֹ ִׁקים את ָּה ָּא ָּדם‪ ,‬יצירה אחת בעולם הזה‪ ,‬ויצירה אחת לעולם הבא‪ .‬אבל הבהמה והחיה והעוף יצירה אחת‬ ‫כתיב בהן‪ ,‬ביו"ד אחת‪ ,‬דכתיב (ב‪ ,‬יט) ' ַו ִ ּי ֶצר' ה' ֱאלֹ ִקים ִמן ָה ֲא ָד ָמה ָּכל ַח ַ ּית ַה ּ ָש ֶדה‪.‬‬ ‫כח לשון זה הוא מלשון רש"י (ב‪ ,‬ז) בענין זה‪ַ :‬ו ִׁייצר‪ .‬שתי יצירות‪ ,‬יצירה לעולם הזה‪ ,‬ויצירה לתחיית המתים‪.‬‬ ‫אבל בבהמה שאינה עומדת לדין‪ ,‬לא נכתב ביצירתה שני יודי"ן‪.‬‬ ‫כט עיין בגור אריה על רש"י (שם)‪ :‬שני יצירות‪ .‬אף על גב שלא היה עדיין אותה היצירה‪ ,‬שהיא לעתיד‪ ,‬כיון‬ ‫שנברא האדם 'בכח' על אותה יצירה שלעתיד‪ ,‬יש בו ב' יצירות עתה‪ .‬לכך יצירה אחת כתיב בפירוש‪ ,‬ויצירה‬ ‫השניה נתרבה באות יו"ד‪ ,‬לפי שלא היתה יצירה לגמרי‪ ,‬והיה כמו נקודה קטנה‪[ .‬ועיין עוד במה שהאריך בהקדמת‬ ‫ספרו גבורות ה'‪ ,‬ואכמ"ל]‪.‬‬ ‫ל פירוש שהוא ממשיך שם בדבריו‪.‬‬ ‫לא באור החיים הק' ריש אחרי (טז‪ ,‬א) כתב בתוך הדברים על ענין מיתת נדב ואביהו‪ ,‬וז"ל‪ :‬כי כבר הודעתיך‬ ‫שהגם שיחפוץ ה' המותה לחסידיו‪' ,‬לסיבה נעלמת ליודע תעלומות‪ ,‬נפלאים ורמות'‪ ,‬צריך שיהיה לצדיק כל‬ ‫שהו מהדברים אשר לא טוב עשות‪ ,‬כדי שדרך שם ישלוט בהם הדין‪ ,‬וכבר הארכתי בענף זה‪ ○ .‬צא ולמד ממה‬ ‫שמצא רבי עקיבא טעם להריגתו‪ ,‬לצד ששמח לבו בדרשתו תוך ס' ריבוא‪ ,‬כאמור בדבריהם‪ .‬וקשה הלזה יתחייב‬ ‫אנוש מיתה משונה‪ ,‬אם כן פקע כלילא דוורדי מכל עושי טוב ולומדיה‪ .‬אלא דזה הוא דרך שממנו ישלוט בו‬ ‫הדין‪ ,‬ולעולם סיבת מיתתו יקר בעיני ה' המותה לעשרה הרוגי מלכות‪ ,‬למגן וצינה לדורות בני ישראל‪.‬‬ ‫לב דרבי עקיבא היה בכלל עשרה הרוגי מלכות [וכן רבן שמעון בן גמליאל]‪.‬‬ ‫לג כן איתא במכילתא (משפטים פי"ח‪ ,‬ד"ה אם ענה תענה)‪ ,‬ובאבות דרבי נתן (לח‪ ,‬ג)‪ ,‬ובספר חסידים (סימן ח)‪ ,‬על ר'‬ ‫שמעון בן גמליאל‪ .‬אבל באור החיים הק' הביא כן על רבי עקיבא‪ ,‬וכנראה היה לו גירסא כזה‪ .‬ועיין עוד ענין זה‬ ‫בשינויים בתנא דבי אליהו (פרק ל)‪ ,‬ובמסכת שמחות (פרק ח)‪.‬‬ ‫קדשו‬ ‫בראשית תשכ"ז (חלק ב)‬ ‫לשון‬ ‫יד‬ ‫דא ַט ֲע ִמים אויף‬ ‫האט [בלאו הכי] געמוזט זיין‪[ ,‬ווייל] ס'איז ָ‬ ‫דאס ָ‬ ‫זאגט ער‪ָ ,‬‬ ‫נאר ָ‬ ‫ָ‬ ‫דעם‪ ,‬אויף די ֲע ָּש ָּרה ֲהרו ֵגי ַמ ְּלכות‪[ ,‬ווי] מ'טרעפט אין די ַח ְּכ ֵמי ֱאמת שטייט ִענְּ יָ נִ ים‬ ‫וואס ס'שטייט [דערויף]‪.‬‬ ‫זאגן ָ‬ ‫ס'לאזט זיך נישט ָ‬ ‫ָ‬ ‫ְּ ּגבוֹ ִהים‪,‬‬ ‫ס'זאל געטון ווערן [ענין של‬ ‫ָ‬ ‫[אז] ָאן ַא שום חטא‪,‬‬ ‫נאר [ווייל] ס'איז נישט די ִמדָּ ה ַ‬ ‫ָ‬ ‫פורענות‪ ,‬לכן] איז מען ַמזְּ ִׁמין ַא ֵח ְּטא ִׁמן ַה ָּש ַמיִׁ ם‪.‬‬ ‫סד‬ ‫ועל דרך זה היה בחטא אדם הראשון‪ ,‬שהיה סיבה מן השמים‪ ,‬כדי לקיים גזירת המיתה שהוצרכה להיות גם בלאו הכי‬ ‫זאך [בענין חטא אדם הראשון וגזירת המיתה]‪.‬‬ ‫דאס איז די זעלבע ַ‬ ‫ָ‬ ‫ס'האט ַאזוי געברויכט צו זיין [בלאו הכי‪ ,‬אלא כיון שהוא ענין של פורענות‪ ,‬הוצרכו להזמין‬‫ָּ‬ ‫(עיקר המשך הדרוש‪ ,‬להלן באות עג)‬ ‫החטא כדי לתלותו בעונש על החטא]לד‪.‬‬ ‫סה‬ ‫ובאמת כל ענין החטא היה בדרך נס‪ ,‬כי היה זה רק על ידי דיבור הנחש‪ .‬וכבר נתקשו הראשונים בזה‪ ,‬דהאיך שייך‬ ‫דיבור אצל הנחש בטבע‪ ,‬וכתבו דזה היה בדרך נס‪ .‬ומה שנתקשו דאם כן למה לא נכתב הנס בתורה‪ ,‬כמו שנאמר‬ ‫בפתיחת פי האתון‪ ,‬כבר תירצתי דיען שהיה זה על ידי השטן‪ ,‬וכדי להחטיא את האדם‪ ,‬על כן העלימה התורה זה‪,‬‬ ‫כי אין לפרסם ענין הנסים שמצד השטן‪ ,‬שלא לצורך‬ ‫ס'האט צוגעפירט [חטא אדם‬ ‫ָ‬ ‫וויאזוי]‬ ‫ַ‬ ‫דאך [כך‪ ,‬גם מהאופן‬ ‫עקסטערדעם זעט מען ָ‬ ‫הראשון‪ ,‬על ידי דיבור הנחש שהיה רק בדרך נס]‪.‬‬ ‫האט דער נחש גערעדט‪ ,‬ער‬ ‫וויאזוי ָ‬ ‫ַ‬ ‫נאךלה‪[ ,‬דלכאורה]‬ ‫לאגן זיך ָ‬ ‫[ווי] די ראשונים ּפ ָ‬ ‫ח ָּיה‪[ ,‬ומתרגם אונקלוס]‬ ‫געהאט ַא כ ַֹח ַה ִׁדיבור‪[ .‬והלא כתיב] ַויְּ ִׁהי ' ָּה ָּא ָּדם' ְּלנפש ַ‬ ‫ַ‬ ‫האט דען‬ ‫ָ‬ ‫לד וז"ל רבינו בויואל משה (ב‪ ,‬יט)‪ :‬יכול להיות בצדיק גמור שבא חטא על ידו‪ ,‬אף שאינו ראוי לכך‪ ,‬אלא שהיא‬ ‫עלילה מהקב"ה‪ ,‬בשביל שאותו העונש הבא על חטא זה‪ ,‬הוכרח להיות גם בלאו הכי‪ ,‬מטעמים שראתה חכמתו‬ ‫יתברך שמו‪ ,‬אבל אין המדה לעשות ככה בלא עון‪ ,‬לכן מעליל הקב"ה להביא אותו החטא על ידו‪ ,‬כדי שיצא‬ ‫לפועל אותו העונש שבלאו הכי מוכרח שיהיה כן וכו'‪ .‬וכבר הביא זה גם הרמב"ם ז״ל בפירוש המשניות סוף‬ ‫ברכות‪ .‬וככה היו כל החטאים שנאמרו באבותינו הקדושים ובנביאים‪ ,‬שה' ִא ָ ּנה ְּליָ ָדם בשביל איזה טעם שהיה‬ ‫צורך בדבר‪ ,‬וכבר כתבו כן הראשונים ז״ל‪[ .‬ועיין עוד שם באורך]‪.‬‬ ‫[היָ ה ָערוּם ִמ ּכֹל ַח ַ ּית ַה ּ ָש ֶדה]‪ .‬יש אומרים כי האשה היתה מבינה ויודעת לשון‬ ‫לה באבן עזרא (בראשית ג‪ ,‬א)‪ְּ :‬ו ַה ָ ּנ ָחש ָ‬ ‫החיות‪ ,‬ויפרשו ַ'ויֹאמר ַה ָּנ ָּחש' [דהוא] ברמיזה‪ .‬ואחרים אמרו שהוא שטן‪ .‬ואיך לא יִ ְּרא ּו סוף הפרשה‪ ,‬כי איך ילך‬ ‫השטן על גחון ואיך יאכל עפר‪ ,‬ומה טעם לקללת הוּא יְּ שו ְּּפ ָך רֹאש‪ ○ .‬ורבים השתבשו לחקור למה היה קולל‬ ‫הנחש‪ ,‬ואם היתה לו דעת שלימה‪ .‬או ֻצ ָוה שלא ישיא האשה‪ .‬ויאמר רב סעדיה גאון‪ ,‬אחר שהתברר לו שאין‬ ‫דיבור ודעת כי אם באדם לבדו‪ ,‬נצטרך לומר כי ַה ָּנ ָּחש גם ָּה ָּאתוֹ ן לא ִׁד ְּברו‪ ,‬רק ַמ ְּל ָּא ְּך ִׁד ֵבר בשבילם‪ .‬והשיב עליו‬ ‫רב שמואל בן חפני‪ .‬והנה קם רבי שלמה הספרדי בעל השירים השקולים וחכם גדול היה‪ ,‬והשיב על רב שמואל‪.‬‬ ‫○ והישר בעיני שהם הדברים כמשמעם‪ ,‬והנחש היה מדבר והיה הולך בקומה זקופה ְּו ַה ָשם דעת באדם ָשם בו‪.‬‬ ‫והנה הפסוק העיד כי ָהיָ ה ָערוּם ִמ ּכֹל ַח ַ ּית ַה ּ ָש ֶדה‪ ,‬רק לא כאדם‪ .‬ופירוש ָערוּם חכם‪ ,‬שיעשה דבריו בערמה וכו'‪.‬‬ ‫ואם המלאך דיבר על פיו אין חטא לנחש‪ ,‬וזה המלאך לא יתכן להיות שלוחו של ה'‪ ,‬ואין המלאך ממרה פי ה'‪.‬‬ ‫ובפירוש הרד"ק עה"ת (ג‪ ,‬א)‪ְּ :‬ו ַה ָ ּנ ָחש ָהיָ ה ָערוּם ִמ ּכֹל ַח ַ ּית ַה ּ ָש ֶדה ֲא ֶשר ָע ָשה ה' ֱאל ִֹקים‪ .‬יש לשאול על ענין‬ ‫אמירת הנחש לאשה איך היה‪ ○ .‬ואם היה דרך מופת כמו אמירת האתון לבלעם‪ ,‬למה לא אמר ויפתח ה' את פי‬ ‫הנחש‪ ,‬כמו שאמר ַו ִ ּי ְּפ ַּתח ה' ֶאת ּ ִפי ָה ָאתוֹ ן (בלק כב‪ ,‬כח)‪ ○ .‬ואם כדברי רבי סעדיה‪ ,‬שכתב שלא דִּ ֶ ּבר ַה ָ ּנ ָחש ולא‬ ‫'מ ְּל ָא ְּך' דִּ ֶ ּבר בעבורם‪ ,‬למה נתקלל 'הנחש'‪ .‬ועוד איך ישיא המלאך את האשה לעבור על מצות‬ ‫ָה ָאתוֹ ן‪ ,‬אלא ַ‬ ‫ֹאמר כי לנסות את‬ ‫ָה ֵקל‪ .‬ועוד מה ענין לנחש ֵה ָ ּנה‪ ,‬ולמה אמר ְּו ַה ָ ּנ ָחש ָהיָ ה ָערוּם‪ ,‬אחר שהוא לא דיבר‪ .‬ואם נ ַ‬ ‫האשה בא המלאך‪ ,‬אם תעבור את פי ה'‪ ,‬מה ָח ָטא הנחש בזה‪ .‬ולמה לא בא המלאך 'לאדם'‪ ,‬כי לא היתה מצות‬ ‫ָה ֵקל לאשה‪ ,‬אע"פ שאדם אמר לאשה מצות ָה ֵקל‪ ○ .‬והענין בזה מבולבל מאוד לפי הנגלה‪ ,‬אבל לפי הנסתר‬ ‫הענין מבואר וכו' [עיין שם מה שכתב בזה]‪ .‬ויש אומרים כי הנחש לא דיבר‪ ,‬אלא בצפצוף ָּר ַמז לאשה‪ ,‬והאשה‬ ‫הכירה ברמיזת הנחש‪ ,‬וידעה כי זה רצה לומר‪ .‬וזה רחוק שתבין האשה הדברים האלה ברמיזות‪ .‬ועוד אם האשה‬ ‫הבינה רמיזות הנחש‪ ,‬איך הבין [הנחש את] מענה האשה‪ ○ .‬והחכם רבי אברהם בן עזרא כתב‪ ,‬כי הנחש היה‬ ‫מדבר והיה הולך בקומה זקופה‪ ,‬וה' ָשם בו דעת האדם‪ .‬והנה הפסוק העיד והנחש היה ערום 'מכל חית השדה'‪,‬‬ ‫רק לא 'כאדם'‪ ,‬וכן דעת רז"ל‪ .‬ויש לתמוה לפירוש החכם הזה‪ ,‬איך בעת הבריאה לא הבדילו מן הבהמות ומן‬ ‫טו‬ ‫קדשו‬ ‫בראשית תשכ"ז (חלק ב)‬ ‫לשון‬ ‫ְּלרו ַח ְּמ ַמ ְּל ָּלא‪[ ,‬והוא חידוש אצל האדם לבד‪ ,‬שהוא במדריגת ַחי ' ְּמ ַד ֵ ּבר'‪ ,‬יתר על כל בעלי חיים שהם‬ ‫במעלת ' ַחי' שאינו ְּמ ַד ֵ ּבר]‪.‬‬ ‫סו‬ ‫טאקעלו [שיש ענין של] ִׁ‬ ‫שיחוֹ ת ַחיוֹ ת ְּועוֹ פוֹ ת [ואם כן יש לומר שדיבור‬ ‫[והגם] ס'שטייט ַ‬ ‫הנחש היה רק באופן כזה‪ ,‬ולא בדיבור ממש]לז‪.‬‬ ‫דאך אויךלח [להקשות‪ ,‬דאף אם נימא דדיבור הנחש הוא רק כעין שיחות‬ ‫זאגן זיי ָ‬‫[אמנם] ָ‬ ‫וויאזוי‬ ‫ַ‬ ‫החיות ועופות‪ ,‬שהם רק עניני צפצופים ורמיזות ולא דיבור ממש‪ ,‬אכתי יוקשה לנו] ָאבער‬ ‫געקאנט ענטפערן [לפי‬‫ָ‬ ‫האט‬‫רשטאנען דיבורי חוה] און ער ָ‬ ‫ַ‬ ‫האט ער [הנחש] געהערט [און ַ‬ ‫פא‬ ‫ָ‬ ‫רשטאנען דעם ִצ ְּפצ ּוף [של הנחש] ווי‬ ‫ַ‬ ‫פא‬‫האט שוין אפשר ַ‬ ‫דבריה]‪ ,‬אפילו ער [אדם וחוה] ָ‬ ‫מ'זאגט שוין‪.‬‬ ‫ָ‬ ‫דאך דערפון‪.‬‬ ‫דער רד"קלה און ַאלע ראשונים שמועסן ָ‬ ‫זאך]‪.‬‬ ‫גאנצע ַ‬‫[אז] ס'איז געווען ַא נֵ ס ִ ּב ְּכ ַלל [די ַ‬‫זאגן זיי ַ‬ ‫[ובמסקנא] ָ‬ ‫סז‬ ‫דארט שטייט ַו ִׁי ְּפ ַתח ה' את‬ ‫און ַאז ס'איז ַא נֵ ס‪[ ,‬אם כן שוב קשה‪ ,‬דהלא מצינו בבלעם] ָ‬ ‫דא [אויך] ַו ִ ּי ְּפ ַּתח ה' ֶאת ּ ִפי ַה ָ ּנ ָחש‪.‬‬ ‫רוואס שטייט נישט ָּ‬ ‫פא ָ‬‫ִׁפי ָּה ָּאתוֹ ן (בלק כב‪ ,‬כח) און ַ‬ ‫סח‬ ‫פארדעם שטייט [עס] נישט‬ ‫מאללט [לתרץ בזה‪ַ ,‬אז] ַ‬ ‫געזאגט ַא ָ‬ ‫ָ‬ ‫האב אפילו‬ ‫איך ָ‬ ‫מ‬ ‫ְּ‬ ‫דאך געווען [דורך] ַא ַמ ְּל ָּאך ַר ֲח ִׁמים ‪ ,‬ער‬ ‫[בתורה]‪ ,‬ווייל יענע נֵ ס [של פי האתון בבלעם] איז ָ‬ ‫רא ּפפירן [ולמונעו] פון ַאן ָעוֹן‪[ ,‬ואם כן היה הנס מצד הקדושה‪ ,‬און]‬ ‫געוואלט ַא ָ‬ ‫ָ‬ ‫האט אים‬ ‫ָ‬ ‫זאגט די ּתוֹ ָרה ַה ְּּקדוֹ ָשה ַארויס דעם נֵ ס‪.‬‬‫איבערדעם 'דעס' ָ‬ ‫יח [ואם כן היה הנס‬ ‫דאס' [של דיבור הנחש] איז געווען ַא נֵ ס פון ַא ֵמ ִׁסית ו ֵמ ִׁד ַ‬ ‫ָאבער ' ָ‬ ‫החיות‪ ,‬כמו שהבדיל האדם שאמר עליו נעשה אדם בצלמנו‪ .‬ועוד כאשר קלל הנחש ואמר לו ַעל ְּ ּגחֹנְּ ָך ֵת ֵל ְּך‬ ‫ֹאכ ל‪ ,‬איך לא אמר 'ודעת תחסר'‪ ,‬כי היא הקללה הגדולה‪ ,‬ואיך לא הזכירה‪ ○ .‬והקרוב בכל מה שכתבנו‬ ‫ְּו ָע ָפר ּת ַ‬ ‫הוא‪ ,‬שהיה דיבור הנחש על דרך מופת‪ ,‬לנסות בו האשה‪ ,‬ואף על פי שלא אמר ַו ִׁי ְּפ ַתח ה' את ִׁפי ַה ָּנ ָּחש כמו‬ ‫שאמר ְּב ָּאתוֹ ן ִׁב ְּל ָּעם‪ ,‬לפי שיש בזה נסתר גדול‪ ,‬והוא העיקר למביני מדע‪ .‬ועדיין יש לשאול למה נתקלל הנחש‬ ‫אחר ֶש ָה ֵקל ָשם הדבר בפיו‪ .‬ויש לפרש‪ ,‬כי הנחש חשב בערמימות לקנא באדם‪ְּ ,‬ו ָה ֵקל שידע דעתו התירו ְּו ָשם‬ ‫הדבר בפיו‪ ,‬כענין שאמרו בא לטמא פותחין לו‪ ,‬ועוד ֶשיֵ ְּדע ּו בני אדם כי בדין נענש‪.‬‬ ‫הכנָּ ַפיִׁ ם ְּכנָּ ַפיִׁ ם יַ ִׁגיד ָּד ָּבר‪ .‬וכן בהפסוק‬ ‫יך את ַהקוֹ ל ו ַב ַעל ְּ‬ ‫לו כמו שדרשו בהפסוק בקהלת (י‪ ,‬כ) ִׁכי עוֹ ף ַה ָּש ַמיִׁ ם יוֹ ִׁל ְּ‬ ‫במלכים א' (ה‪ ,‬י‪-‬יג)‪ַ :‬ו ֵּת ֶרב ָח ְּכ ַמת ְּשלֹמֹה ֵמ ָח ְּכ ַמת ָּכל ְּ ּבנֵ י ֶק ֶדם וגו'‪ַ ,‬ויְּ ַד ֵבר ַעל ָּה ֵע ִׁצים ִמן ָה ֶא ֶרז ֲא ֶשר ַ ּב ְּּל ָבנוֹ ן ְּו ַעד‬ ‫ָה ֵאזוֹ ב ֲא ֶשר י ֵֹצא ַ ּב ִּקיר ַויְּ ַד ֵבר ַעל ַה ְּב ֵה ָּמה ְּו ַעל ָּהעוֹ ף ְּו ַעל ָה ֶר ֶמש ְּו ַעל ַהדָּ ִגים‪.‬‬ ‫ועיין בזה בגמרא גיטין (מה‪ ).‬ובבמדבר רבה (יט‪ ,‬ג) וזוהר הק' (ח"ג דף רכח‪ ,).‬ועוד‪ – .‬ועיין בגמרא סוכה (כח‪).‬‬ ‫וכן בזוהר (שם) שנזכר גם ענין שיחת דקלים‪.‬‬ ‫ֹאמר ֶאל‬ ‫לז וכמובא גם פירוש כזה בדברי האבן עזרא והרד"ק דלעיל‪ .‬וכן פירש באור החיים הק' (ג‪ ,‬א) וז"ל‪ַ :‬ו ּי ֶ‬ ‫ָה ִא ּ ָשה וגו'‪ .‬פירוש בצפצוף אשר ידברו בו הבעלי חיים בלתי ְּמ ַד ְּב ִׁרים‪ ,‬ואז היו מכירים כל צפצופי וכו'‪ ,‬ואפילו‬ ‫שיחת הדומם‪ .‬כי כל מה שברא ה'‪ ,‬יש לו כפי בחינתו דיבור‪ ,‬לטעם אשר ישבח את קונו‪ ,‬כאומרו (משלי טז‪ ,‬ד) ּכֹל‬ ‫ּ ָפ ַעל ה' ַל ַּמ ֲענֵ הוּ‪ ,‬וצא ולמד מפרקי שירה‪ .‬ומצאנו לגדולי ישראל שהיו מכירים בכל צפצוף ושיחה‪ ,‬כאומרם ז"ל‬ ‫(סוכה שם) אמרו עליו על ר' יוחנן בן זכאי ע"ה וכו'‪ ,‬ומכל שכן אדם הראשון‪ ,‬יציר כפיו יתברך‪.‬‬ ‫לח כן הקשה ברד"ק שם‪.‬‬ ‫לט בס"ג וארא תשט"ז‪ ,‬ועיי"ש כל הענין באורך‪ .‬וכן ביאר רבינו עוד בכ"מ‪.‬‬ ‫מ כמבואר בתנחומא (בלק‪ ,‬ח) ובמדבר רבה (כ‪ ,‬יג)‪ַ :‬ו ִ ּי ַחר ַאף ֱאל ִֹקים ִ ּכי הוֹ ֵל ְּך הוּא ַו ִ ּי ְּתיַ ֵ ּצב ַמ ְּל ַא ְּך ה' ַ ּ‬ ‫[בדֶּ ֶר ְּך ְּל ָש ָטן לוֹ ]‬ ‫(בלק כב‪ ,‬כב)‪ ,‬מלאך של רחמים היה ונעשה לו לשטן‪.‬‬ ‫וברש"י בלק (שם)‪ :‬מלאך של רחמים היה‪ ,‬והיה רוצה למנעו מלחטוא‪ ,‬שלא יחטא ויאבד‪.‬‬ ‫קדשו‬ ‫בראשית תשכ"ז (חלק ב)‬ ‫לשון‬ ‫טז‬ ‫דאס נישט‬ ‫מצד השטן והסטרא אחרא‪ ,‬ולא מאת ה' מצד הקדושה‪ .‬און] די ּתוֹ ָרה ַה ְּּקדוֹ ָשה וויל ָ‬ ‫[דאס ַארויס]מא‪.‬‬ ‫ש ֵ ּב ַח זיין [און וויל נישט] פון דעם רעדן‪ ,‬ווי ווייט מעגליך שטייט נישט ָ‬ ‫ְּמ ַ‬ ‫סט‬ ‫ויש להוסיף‪ ,‬כי באמת מתחילת הבריאה כבר הוכן כח זה של דיבור הנחש‪ ,‬בכדי שיתקיים גזירת המיתה‪ .‬וכיון‬ ‫שהיה תנאי בהבריאה‪ ,‬על כן לא היה זה כל כך בגדר נס גמור‪ ,‬ולא הוצרכה התורה לפרש פתיחת פי הנחש‬ ‫[ולדרכינו עתה אפשר לומר עוד‪ ,‬דמעיקרא היה מוכן בכח הבריאה כח הדיבור לנחש לפעם ההוא‪,‬‬ ‫כי מאחר שהיתה גזירת המיתה מוכנת כבר וכנ״ל‪ ,‬על כן גם השתלשלות הסיבות והעלילה כבר היה מוכן‬ ‫בכח הבריאה‪ ,‬ועל כן אין זה בגדר התחדשות כלל‪ ,‬וכמו כל הדברים שנשתנו לאחר הבריאה שאף על פי‬ ‫כן אינם בגדר התחדשות‪ ,‬לפי שהיו בכח הבריאה‪ ,‬והרי הם כמו תנאי בהבריאה‪ ,‬וכמו כן היה בדיבור‬ ‫הנחש]‪( .‬דברי יואל)‪.‬‬ ‫ע‬ ‫אבל עכ"פ חזינן שהניחו מן השמים ונתנו כח להשטן לפתותו אף בדרך נס‪ ,‬והכל בכדי שיוכל להתקיים גזירת המיתה‬ ‫ס'זאל מיט אים‬‫ָ‬ ‫האט צוגעפירט ַ‬ ‫[אז]‬ ‫נאר יהיה איך שיהיה‪ ,‬דער בורא כל עולמים ָ‬ ‫ָ‬ ‫געשען דעס נֵ ס‪.‬‬ ‫האט געטון די ִס ְּט ָרא ַא ֲח ָרא‪ ,‬דער ס"מ‪[ ,‬כיון שתכליתו היתה לפתות לחטא‪,‬‬ ‫דאס ָ‬ ‫הגם ָ‬ ‫דאך עס] ַא ּכ ַֹח פון ַה ָקדוֹ ש ָ ּבר ּו ְּך ה ּוא [שמלכותו‬ ‫ומאתו ית' לא תצא הרעות]‪ָ .‬אבער ַאלץ [איז ָ‬ ‫בכל משלה‪ ,‬והוא שנתן כח להשטן מתחילת הבריאה‪ ,‬עוד קודם החטא]‪.‬‬ ‫ס'האט ַאזוי‬ ‫ָּ‬ ‫דאך אויס ַ‬ ‫[אז]‬ ‫[און פון דעם נס ַאליין שהניח הקב"ה להשטן לעשות כן] זעט ָ‬ ‫געברויכט צו זיין [כדי שיוכל לחול עי"ז גזירת המיתה‪ ,‬און] ס'איז שוין מעיקרא שוין‬ ‫געווארן [הבריאה על אופן כזה]‪.‬‬ ‫ָ‬ ‫שאפן‬ ‫בא ַ‬ ‫ַ‬ ‫עא‬ ‫ואין זה שינוי בתחילת אופן הבריאה‪ ,‬כי הכל כבר הוכן בכח הבריאה מתחילה‪ .‬וכדרך שביאר הנועם אלימלך בענין‬ ‫מה שפועלים ישועה בכח התפילה‪ ,‬שאין זה שינוי רצון ח"ו‪ ,‬כי הכל היה כן מרצון הקדום‪ ,‬שיהיה לאדם צרה‬ ‫פלונית‪ ,‬ושע"י תפלה פלונית יגיע לו הישועה מה‬ ‫[מכמו שהיו בתחילת‬ ‫געווארן‬ ‫ָ‬ ‫דאך נִ ְּש ַּתנֶ ה‬ ‫[וואס] זענען ָ‬ ‫ָ‬ ‫זאכן‬ ‫סאך ַ‬ ‫[וכן מצינו] ַא ַ‬ ‫נאר ס'איז מעיקרא ָּאן ַאזוי געווען [הותנה והוכן בכח כן עוד מתחילת הבריאה]‪.‬‬ ‫הבריאה]‪ָ ,‬‬ ‫עב‬ ‫וויאזוי‬ ‫ַ‬ ‫דאךמב אויף יעדע ְּת ִׁפ ָּלה ַאזוי‪[ ,‬דלכאורה]‬ ‫זאגט ָ‬‫[ווי] דער נועם אלימלך ָ‬ ‫'נוצט' ְּּת ִפ ָ ּלה [לבטל הגזירה ולהמשיך ישועה]‪[ – .‬ומפרש] ווייל ִמ ּ ְּש ַעת ְּ ּב ִר ַ‬ ‫יאת ָהעוֹ ָלם‪– ,‬‬ ‫מא ועיין עוד בזה באורך בס"ג בהעלותך ושלח תשכ"ז‪ ,‬ובקונטרס על הגאולה ועה"ת (סימן יד‪-‬כ)‪ ,‬ושעד כמה‬ ‫שאפשר אין מדברים מהנסים של השטן‪ ,‬ורק לעת הצורך מגלין זאת כדי שידעו שלא לטעות אחריו‪ .‬ועיין עוד‬ ‫מזה בס"ג מסעי תשי"ז‪.‬‬ ‫מב בנועם אלימלך (ריש פרשת ויחי)‪ :‬דאיתא בגמרא‪ ,‬אמרו עליו על רבי חנינא בן דוסא‪ ,‬כשהיה מתפלל על החולה‬ ‫היה אומר זה חי כו'‪ ,‬אמרו לו מנין אתה יודע‪ ,‬אמר אם תפלתי שגורה בפי‪ ,‬היא מקובלת‪ .‬לכאורה מלת 'שגורה‬ ‫בפי' אינו מובן‪ ,‬היה לו לומר אם תפלתי 'יוצא מפי בלי גמגום' בידוע שהיא מקובלת‪ ○ .‬אך הענין הוא‪ ,‬דהנה‬ ‫לכאורה יש להבין הסיבה הזאת שהצדיק מתפלל על החולה‪ ,‬והוא מתרפא‪ ,‬ונראה הדבר כמו השתנות חלילה‬ ‫אצל הבורא האחד הפשוט האמיתי‪ ,‬וחלילה לחשוב ולומר כך‪ ○ .‬אך הענין‪ ,‬דהנה כל העולמות וכל הנבראים‬ ‫היו מתחילה קודם בריאת העולם 'בכח' אין סוף ברוך הוא‪ ,‬ואחר כך כשעלה ברצונו הפשוט לבוראם‪ ,‬הוציאם‬ ‫מכח אל הפועל ‪ ,‬וכל מה שיהיה הוא שהיה בכח האין סוף ברוך הוא וברוך שמו‪ .‬ונמצא אין כאן שום השתנות‪,‬‬ ‫כי כל זאת היה בכח האין סוף‪ ,‬שזה יהיה חולה‪ ,‬והצדיק יתפלל עליו ויעתר בתפילתו‪ .‬והוא שהקב"ה מתאוה‬ ‫לתפילתן של צדיקים (חולין ס‪ ,):‬שעל ידי התפילה הצדיק מתדבק בהבורא יתעלה‪ ,‬וזה תענוגו של מקום‪,‬‬ ‫שהצדיק עולה ומתדבק בו‪ ○ .‬ואיתא בספרים (עי' אוה"ח הק' כי תשא לב‪ ,‬ז) הטעם שאנו רואים שלפעמים באים שני‬ ‫יז‬ ‫קדשו‬ ‫בראשית תשכ"ז (חלק ב)‬ ‫לשון‬ ‫רהאנדן ַא ִשנּ ּוי ָרצוֹ ן ביי השם יתברך‪ ,‬ס'איז נישט‬ ‫פא ַ‬ ‫[דלכאורה קשה] ווי איז ַ‬ ‫האט שוין דער ּבוֹ ֵרא ָּכל‬ ‫יאת ָּהעוֹ ָּלם ָּאן‪ָ ,‬‬ ‫רהאנדן‪[ ,‬ועל זה מתרץ‪ ,‬ווייל] ִׁמ ְּש ַעת ְּב ִׁר ַ‬ ‫פא ַ‬ ‫ַ‬ ‫[אז] 'דער' ַצדִּ יק וועט ִמ ְּת ּ ַפ ֵ ּלל זיין [דערויף]‬ ‫עוֹ ָל ִמים געזען ַאז ס'וועט זיין 'די' ָצ ָרה‪ ,‬און ַ‬ ‫יק ָּרא ָּאן ַאזוי געווען [רצונו ית' כך‪,‬‬ ‫און ס'וועט נִ ְּש ַּת ֶ ּנה ווערן [לטובה ולישועה]‪ .‬ס'איז ֵמ ִׁע ָּ‬ ‫שיהא תלוי בתפלה‪ ,‬ונמצא] ס'איז נישט קיין ִשנּ ּוי [רצון]‪.‬‬ ‫דעמאלטס העלפט‬ ‫ָ‬ ‫יק ָרא ָאן‪,‬‬ ‫טאקע נישט ַאזוי געווען ֵמ ִע ָּ‬ ‫און [באופן] ווען ס'איז ַ‬ ‫טאקע נישט [קיין ְּּת ִפ ָּלה]‪.‬‬ ‫ַ‬ ‫דאס איז טייטש [במאמר רבי חנינא בן דוסא ִׁאם] ְּשגו ָּרה ְּת ִׁפ ָּל ִׁתי ְּב ִׁפימג‪ַ - ,‬אזוי‬ ‫[און] ָ‬ ‫דארט – [דאם שגורה בפיו‪ ,‬הוא לסימן] ַאז ס'איז שוין ַאן ' ַאלטע' ְּת ִׁפ ָּלה‪[ ,‬און]‬ ‫טייטשט ער ָ‬ ‫[דעמאלטס] געזען די‬ ‫ָ‬ ‫מ'האט שוין‬ ‫ָ‬ ‫ס'האט שוין געברויכט צו זיין [כך מתחילת הבריאה]‪,‬‬ ‫ָ‬ ‫ְּּת ִפ ָ ּלה‪[ ,‬ולכן שגורה בפיו‪ ,‬וממילא יוֹ ֵד ַע ֲאנִׁ י שהוא ְּמקו ָּבל]‪.‬‬ ‫מ'האט עס נישט געזען פון‬ ‫ָ‬ ‫[און] ַאז ס'איז נישט ְּשגו ָּרה ְּת ִׁפ ָּל ִׁתי ְּב ִׁפי‪[ ,‬הוא לסימן] ַאז‬ ‫[מק ּו ָ ּבל‪ ,‬ולכן אמר יוֹ ֵד ַע ֲאנִׁ י שהוא ְּמטו ָּרף]‪.‬‬ ‫יאה ָאן‪ ,‬איז עס נישט ְּ‬ ‫ְּּת ִח ַ ּלת ַה ְּ ּב ִר ָ‬ ‫עג‬ ‫אשית‬ ‫יאה‪ ,‬פון ' ְּב ֵר ִׁ‬ ‫וואס ס'איז געשען [כבר נגזר] פון ְּת ִׁח ַלת ַה ְּב ִׁר ָּ‬ ‫[ועל כל פנים] ַאלעס ָּ‬ ‫ָּב ָּרא' ָּאן‪.‬‬ ‫עד‬ ‫וכבר ביאר הרמב"ן בענין המיתה‪ ,‬דאף שמצד הרכב חומר גוף האדם‪ ,‬אי אפשר לו לחיות לעולם‪ ,‬מ"מ קודם‬ ‫החטא היה מורכב באופן אחר‪ ,‬ורק אחר החטא נעשה הרכבתו באופן כזה‪ .‬אבל הכל היה נגזר ומוכן עוד מתחילת‬ ‫הבריאה‪ ,‬שאחר החטא ישתנה הרכבתו באופן כזה‬ ‫יתה איז‬‫[אז] לכאורה די ִמ ָ‬‫דאך שוין דער רמב"ן אויכעטמד‪ַ ,‬‬ ‫פון דעם שמועסט ָ‬ ‫זאגט די גמראמה ַ‬ ‫[אז] ווען‬ ‫דאך ַא ִט ְּב ִע ּי ּות [מצד הרכבת האדם החומרי‪ ,‬און] פונדעסטוועגן ָ‬ ‫ָ‬ ‫יתה‪ ,‬שטייט ַארויס אין די גמרא ַאזוי‪.‬‬ ‫נישט דער ֵח ְּטא‪ ,‬העט נישט געווען קיין ִמ ָ‬ ‫בני אדם ואוהבים זה את זה מאוד‪ ,‬גם שלא היו מכירים זה את זה מקודם‪ ,‬כי אם עתה מקרוב באו ונתוועדו יחד‪,‬‬ ‫ושניהם דבקו יחדיו באהבה רבה‪ .‬והטעם מחמת שהיו שכנים זה אצל זה בישיבתם בגן עדן יחד‪ ,‬ועתה בבואם‬ ‫להדדי נתעורר בהם אהבה הישנה שהיה בהם בגן עדן‪ ○ .‬וזהו שאמר רבי חנינא בן דוסא‪ ,‬אם תפלתי שגורה‪,‬‬ ‫רוצה לומר התפילה הזאת שאני מתפלל עתה היא שגורה בפי כמו דבר הרגיל שהורגל בה כבר‪ .‬ומה הוא‬ ‫ההרגל‪ ,‬היינו מה שהזכרנו לעיל‪ ,‬שהיה הדבר הזה והתפילה הזאת והצדיק היו כולם בכח האין סוף‪ ,‬על דרך‬ ‫שני צדיקים שאוהבים זה את זה מחמת שהיו ביחד‪ .‬בידוע שהיא מקובלת‪ ,‬מחמת שכבר היה בכח האין סוף‬ ‫ברוך הוא‪ ,‬ואין השתנות לפניו חלילה‪ .‬ואם אין תפילתי שגורה בפי‪ ,‬נמצא לא היתה התפילה הזאת בכח האין‬ ‫סוף‪ ,‬רק האדם מעצמו הוא מתפלל‪ ,‬בידוע שהוא מטורף‪.‬‬ ‫מג במשנה ברכות (לד‪ :):‬אמרו עליו על רבי חנינא בן דוסא‪ ,‬שהיה מתפלל על החולים‪ ,‬ואומר זה חי וזה מת‪.‬‬ ‫אמרו לו מנין אתה יודע‪ ,‬אמר להם אם שגורה תפלתי בפי‪ ,‬יודע אני שהוא מקובל‪ ,‬ואם לאו‪ ,‬יודע אני שהוא‬ ‫מטורף‪.‬‬ ‫מד ברמב"ן בפרשתן (ב‪ ,‬יז)‪ּ ְּ :‬ביוֹ ם ֲא ָכ ְּלך ִמ ֶּמנּ ּו מוֹ ת ָּתמוּת‪ .‬ועל דעת אנשי הטבע‪ ,‬היה האדם מעותד למיתה‬ ‫ָ‬ ‫מתחלת היצירה‪ ,‬מפני היותו ֻמ ְּר ָּכב‪ .‬אבל גזר עתה שאם יחטא ימות בחטאו [אף קודם זמנו מצד הטבע]‪ ,‬כדרך חייבי‬ ‫מיתה בידי שמים בעבירות וכו'‪ ○ .‬ועל דעת רבותינו‪ ,‬אלמלא שחטא לא מת לעולם‪ ,‬כי הנשמה העליונית נותנת‬ ‫לו חיים לעד‪ ,‬והחפץ האלק י אשר בו בעת היצירה יהיה דבק בו תמיד‪ ,‬והוא יקיים אותו לעד‪ ,‬כמו שפירשתי‬ ‫(לעיל א‪ ,‬ד) במלת ַו ַ ּי ְּרא ֱאלֹ ִקים ִ ּכי טוֹ ב‪ ○ .‬ודע כי אין ַה ַה ְּר ָּכ ָּבה מורה על ההפסד‪ ,‬אלא לדעת קטני אמנה‪[ ,‬הטועים‬ ‫וסוברים] כי הבריאה היא בחיוב‪ .‬אבל לדעת אנשי האמונה האומרים כי העולם מחודש ְּב ֵחפץ ֱאל ִֹׁקי פשוט‪ ,‬גם‬ ‫הקיום יהיה בו ָּל ַעד כל ימי ַה ֵחפץ‪ ,‬וזה אמת ברור‪ .‬אם כן ְּ ּביוֹ ם ֲא ָכ ְּל ָך ִמ ֶּמנּ ּו מוֹ ת ָּתמוּת‪ ,‬שאז תהיה בן מות‪ ,‬לא‬ ‫תתקיים ָּל ַעד ְּבח ְּפ ִׁצי‪.‬‬ ‫מה בגמרא שבת (נה‪ :).‬אמר רב אמי‪ ,‬אין מיתה בלא חטא‪ ,‬ואין יסורין בלא עון‪ .‬אין מיתה בלא חטא‪ ,‬דכתיב‬ ‫(יחזקאל יח‪ ,‬כ) ַה ֶ ּנ ֶפש ַהח ֵֹטאת ִהיא ָתמוּת‪ּ ֵ ,‬בן לֹא יִ ּ ָשא ַ ּב ֲעוֹן ָה ָאב ְּו ָאב לֹא יִ ּ ָשא ַ ּב ֲעוֹן ַה ֵ ּבן‪ִ ,‬צ ְּד ַקת ַה ַ ּצדִּ יק ָע ָליו ִּת ְּהיֶ ה‬ ‫קדשו‬ ‫בראשית תשכ"ז (חלק ב)‬ ‫לשון‬ ‫יח‬ ‫זאל זיין ַא נִׁ ְּצ ִׁחיות‪.‬‬ ‫[אז] די ַה ְּר ָּכ ָבה פון ַא מענטש ָ‬ ‫דאך נישט מעגליך ַ‬ ‫איי ס'איז ָ‬ ‫דאס קען מען נישט וויסן פון ַאזוי ווי ס'איז היצטערט‪[ ,‬האיך היה אופן הבריאה‬ ‫ָאבער ָ‬ ‫והרכבת האדם שהיה מקודם חטא אדם הראשון]‪.‬‬ ‫פריער איז דער מענטש געווען אויף ַאנדערע [הרכבה] געבויעט‪ ,‬דער בורא כל‬ ‫געווארן‬ ‫ָ‬ ‫שאפן‬‫בא ַ‬‫ס'זאל זיין [חי וקיים]‪ַ ,‬‬ ‫ָ‬ ‫זא ּכ ַֹח ַאז‬‫שאפן מיט ַא ַ‬‫בא ַ‬ ‫מאל ַ‬ ‫האט ַא ָ‬‫עולמים ָ‬ ‫דאך נישט‬ ‫דאס זעט מען ָ‬ ‫נאר ָ‬ ‫זאל קענען זיין אייביג‪ָ .‬‬ ‫איז ער [אדם הראשון‪ ,‬באופן] ער ָ‬ ‫מו‬ ‫דאס איז דער ֱא ֶמת ‪.‬‬ ‫דעמאלטס‪ָ .‬‬ ‫ָּ‬ ‫ס'האט אויסגעזען‬ ‫ָ‬ ‫וויאזוי‬ ‫ַ‬ ‫[היינט]‬ ‫עה‬ ‫די ַאלע ּכוֹ חוֹ ת פון דעם מענטשמז ‪..‬‬ ‫[כל זה היה מוכן מעת הבריאה‪ ,‬שיהיה לו חיים לָ ַעד אם לא יחטא‪ ,‬ושישתנה להיות בו גזירת‬ ‫המיתה אם יחטא‪ ,‬וכמובא לעיל בשם התנחומא‪ .‬וכבחינה שכתב הכלי יקרמח שהיה תנאי בשעת‬ ‫הבריאה שע״י מעשה הרשעים ישתנה העולם לתוהו‪ ,‬וע״י מעשה הצדיקים יתקיים העולם לָ ַעד‪ ,‬ואין זה‬ ‫(המשך עיקר הדרוש‪ ,‬להלן באות פד)‬ ‫שינוי לפניו יתברך ח"ו]‪( .‬דברי יואל)‪.‬‬ ‫עו‬ ‫ביאור הפסוק ְּב ֶצ ֶלם ֱאל ֹ ִׁקים ָּב ָּרא אֹתוֹ‬ ‫[קושיא יא]‬ ‫והנה בפסוק ְּב ֶצלֶ ם ֱאלֹ ִׁקים ָּב ָּרא אֹתוֹ ‪ ,‬נתקשו המפרשים לבאר הכוונה בזה‪ .‬דלפי פשוטו קשה‪ ,‬דהאיך אפשר‬ ‫לדמות צורה ליוצרה‪ ,‬ולא שייך שום צלם ודמות למעלה‪ .‬ואף שבעיקר פירשוהו על ענינים פנימיים בסודות‬ ‫התורה‪ ,‬אבל צריך שיהיה איזה הסבר גם בדרך הקרוב לפשוטו‬ ‫[והנה בפסוק] ְּבצלם ֱאלֹ ִׁקים ָּע ָּשה את ָּה ָּא ָּדם (נח ט‪ ,‬ו)‪[ ,‬וכן בפרשתן בפסוק ַו ִׁי ְּב ָּרא ֱאלֹ ִׁקים את‬ ‫וויאזוי איז‬ ‫ַ‬ ‫לאגט מען זיך [אויך]‪ ,‬לכאורה‬ ‫ָּה ָּא ָּדם ְּב ַצ ְּלמוֹ ‪ְּ ,‬בצלם ֱאלֹ ִׁקים ָּב ָּרא אֹתוֹ ]‪ּ ,‬פ ָ‬ ‫נישטא ביים בורא כל‬ ‫ָ‬ ‫זאך‪ ,‬והלא] קיין דְּּ מ ּות און קיין ְּּתמ ּונָ ה איז‬ ‫רהאנדן [ ַא ַ‬ ‫זא ַ‬ ‫פא ַ‬ ‫ַ‬ ‫ווארט צלם ֱאלֹ ִׁקים‪.‬‬ ‫רהאנדן דעס ָ‬ ‫פא ַ‬ ‫עולמים‪ּ ,‬ו ְּתמ ּונָ ה ֵאינְּ ֶכם ר ִֹאים (ואתחנן ד‪ ,‬יב)‪ ,‬ווי איז ַ‬ ‫ְּו ִר ְּש ַעת ָה ָר ָשע ָע ָליו ִּת ְּהיֶ ה וגו'‪ .‬אין יסורין בלא עון‪ ,‬דכתיב (תהלים פט‪ ,‬לג) ו ָּפ ַק ְּד ִּתי ְּב ֵש ֶבט ּ ִפ ְּש ָעם ו ִּבנְּ ָג ִעים ֲעוֹנָ ם‪○ .‬‬ ‫מיתיבי‪ ,‬אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה‪ ,‬רבונו של עולם מפני מה קנסת מיתה על אדם הראשון וכו' (וההמשך‬ ‫כאן כבר מובא לעיל בהערה כב) וכו'‪ .‬הוא דאמר כי האי תנא‪ ,‬דתניא רבי שמעון בן אלעזר אומר‪ ,‬אף משה ואהרן‬ ‫בחטאם מתו‪ ,‬שנאמר (חקת כ‪ ,‬יב) יַ ַען לֹא ֶה ֱא ַמנְּ ֶּתם ִ ּבי‪ ,‬הא האמנתם בי‪ ,‬עדיין לא הגיע זמנכם ליפטר מן העולם‬ ‫[ועיי"ש עוד]‪.‬‬ ‫ועיין עוד בגמרא עבודה זרה (ה‪ :).‬דתניא רבי יוסי אומר לא קיבלו ישראל את התורה אלא כדי שלא יהא‬ ‫מלאך המות שולט בהן‪ ,‬שנאמר (תהלים פב‪ ,‬ו) ֲאנִ י ָא ַמ ְּר ִּתי ֱאל ִֹקים ַא ֶּתם ו ְּּבנֵ י ֶע ְּליוֹ ן ֻּכ ְּּל ֶכם‪ ,‬חבלתם מעשיכם‪ָּ ,‬א ֵכן‬ ‫ְּכ ָּא ָּדם ְּתמותון (שם‪ ,‬ז)‪.‬‬ ‫מו ועיין עוד מזה בדברי רבינו בס"ג שבת חוה"מ פסח תש"כ‪.‬‬ ‫הריקארדינג‪.‬‬ ‫ָ‬ ‫מז חסר כאן קצת על‬ ‫מח בכלי יקר בפרשתן (א‪ ,‬ב) [ליישב קושייתו המובא לעיל בהערה א]‪ :‬ונראה לומר‪ ,‬לפי שמששת ימי בראשית‬ ‫והלאה‪ ,‬אין הקב"ה משנה שום דבר מכמות שהיה‪ ,‬וצפה הקב"ה שעל ידי מעשי הרשעים יחזור העולם לתוהו‬ ‫יתי ֶאת ָה ָא ֶרץ ְּו ִה ֵ ּנה תֹה ּו‪ .‬והודיע לנו הכתוב‬ ‫ובוהו‪ ,‬כמו בדור המבול‪ .‬וכן בחורבן הבית כתיב (ירמי' ד‪ ,‬כג) ָר ִא ִ‬ ‫שאם יקרה בזמן מן הזמנים שעל ידי מעשה הרשעים יחזור העולם לתהו‪ ,‬לא יהיה נחשב שינוי בבריאה‪ ,‬אלא‬ ‫יחזור העולם לכמות שהיה‪ ,‬כי מטבעו להיות תהו ובהו וחשך‪ ,‬ועל ידי מעשה הצדיקים עשה הקב"ה הפך טבעו‪,‬‬ ‫וברא האור לצדיקים‪ ,‬ועל ידי קלקול המעשים יחזור העולם לכמות שהיה‪ ,‬ולא יהיה נקרא שינוי בבריאה‪ ,‬כי‬ ‫תנאי התנה הקב"ה עם כל מעשה בראשית‪ .‬ומטעם זה מיעט האור וגנזו לצדיקים‪ ,‬כי לא אדם הוא ית' ויתנחם‪,‬‬ ‫אלא לפי שאם רשעים בחשך ידמו‪ ,‬בעבור קלקול מעשיהם‪ ,‬לא יהיה נחשב לשינוי בבריאה‪.‬‬ ‫יט‬ ‫קדשו‬ ‫בראשית תשכ"ז (חלק ב)‬ ‫לשון‬ ‫זאגן אויף דעם ּ ְּפ ָש ִטים‪ַ ,‬אלע [מפרשים]מט‪ .‬און ס'איז ַאלץ‬ ‫לאגן זיך‪[ ,‬און] זיי ָ‬ ‫זיי ּפ ָ‬ ‫מ'זאל‬ ‫ָ‬ ‫קאן זיין‬ ‫וויאזוי ָ‬ ‫ַ‬ ‫נאך ַא שטיקל ֶה ְּס ֵ ּבר דערויף‪,‬‬ ‫נאך ַאלץ ָ‬ ‫נישט ַמ ְּס ּ ִפיק‪ ,‬ס'פעלט ָ‬ ‫ווארט צלם‬‫זאגן דעס ָ‬ ‫ווארט ‪ְּ -‬מ ַד ֶמה זיין צ ּו ָרה ְּליוֹ ְּצ ָר ּהנ ‪ָ -‬‬ ‫זאגן אויף ַא מענטש דעס ָ‬ ‫ָ‬ ‫ֱאלֹ ִׁקים‪[ ,‬ולייחס לשון כזה] אויפן ּבוֹ ֵרא ָּכל עוֹ ָל ִמים‪.‬‬ ‫עז‬ ‫הקדמה לישוב קושיא יא‬ ‫ואפשר לומר בזה‪ ,‬על פי המובא ברמב"ן בשם הגאונים‪ ,‬דבשרטוטים שבפני האדם ניכר מהותו‬ ‫וכח חכמתו ושכלו‪ ,‬וכמו שהיה נודע להראשונים‪ ,‬אלא שבדורות האחרונים נשתכח חכמה זו‬ ‫האב גערעכנט [לפרש בדרך] ּ ָפש ּוט‪.‬‬ ‫[נאר] איך ָ‬ ‫ָ‬ ‫דאך אין רמב"ןנא [אויפן פסוק] זה ֵספר תוֹ ְּלדֹת ָּא ָּדם (ה‪ ,‬א)‪ ,‬ברענגט‬ ‫[דהנה] ס'שטייט ָ‬ ‫[אז] אין די ִׁש ְּרטו ִׁטים [שבפני האדם] זעט מען ַאלעס‪ ,‬ווי ווייט די‬ ‫ער פון די גאונים‪ַ ,‬‬ ‫ַה ָּש ָּגה [איז]‪ ,‬ווי ווייט דער ֵשכל [זיינע איז‪ ,‬ואם ראוי הוא למסור לו סתרי תורה]‪.‬‬ ‫זאגט ער [ולא זכינו בהם]‪ ,‬אונז ווייס מיר שוין נישט‪ .‬דער רמב"ן ָ‬ ‫זאגט שוין ְּביָּ ָּמיו‪,‬‬ ‫ָ‬ ‫[אז] בזמן‬ ‫זאגט ער ַ‬‫[אז] מ'ווייסט נישט‪ ,‬מ'קען נישט די ָח ְּכ ָמה‪[ .‬אמנם] ָ‬ ‫זאגט ער שוין ַ‬ ‫ָ‬ ‫נאך געווען‪.‬‬ ‫הגאונים איז עס ָ‬ ‫עח‬ ‫ובישמח משה ביאר בזה מה שכתב רש"י אצל יוסף‪ ,‬שהיה זיו איקונין שלו דומה‬ ‫ליעקב‪ ,‬ושמסר לו יעקב כל מה שלמד משם ועבר‪ .‬כי החכמה תלוי בזיו האיקונין‬ ‫דאך מיט דעם‪[ ,‬מה שכתב רש"י בפרשת וישב כי] יעקב‬ ‫דער ישמח משהנב טייטשט ָ‬ ‫פאר יוסף הצדיק [כל מה שלמד משם ועבר‪ ,‬וזהו שנאמר] ִׁכי בן‬ ‫האט איבערגעגעבן ַ‬ ‫אבינו ָ‬ ‫מט עיין בזה באבן עזרא ורמב"ן וספורנו בפרשתן (א‪ ,‬כו)‪ ,‬ועוד‪.‬‬ ‫נ מלשון מדרש תהלים (מזמור יד)‪ :‬דבר אחר ֲאנִ י ה' ח ֵֹקר ֵלב (ירמי' יז‪ ,‬י) ‪ ,‬הרשעים אומרים אנו חורשין בלבנו‪,‬‬ ‫כביכול‪ ,‬שאין הקב"ה יודע בהן‪ .‬אומר להם הקב"ה‪ ,‬ממני אתם מטמינים‪ ,‬הוֹ י ַה ַּמ ֲע ִמ ִ‬ ‫יקים ֵמה' [ ַל ְּס ִּתר ֵע ָצה ְּו ָהיָ ה‬ ‫ֹאמר ּו ִמי ר ֵֹאנ ּו ו ִּמי י ְֹּד ֵענ ּו] (ישעי' כט‪ ,‬טו)‪ ,‬אתם סבורים שאני כמותכם‪ ,‬שאתם מדמים צו ָּרה ְּליוֹ ְּצ ָּרה‪,‬‬ ‫ְּב ַמ ְּח ָש ְּך ַמ ֲע ֵש ֶ‬ ‫יהם ַו ּי ְּ‬ ‫נטיעה לנוטעה וכו'‪[ .‬וכעין זה הוא בבראשית רבה בפרשתן (כט‪ ,‬כד)]‪.‬‬ ‫נא ברמב"ן בפרשתן (ה‪ ,‬א)‪ :‬זה ֵספר תוֹ ְּלדֹת ָּא ָּדם‪ .‬הבנים אשר יזכיר בפרשה‪ .‬ולפי דעתי ירמוז לכל התורה‪ ,‬כי כל‬ ‫התורה כולה ספר תולדות אדם‪ ,‬על כן אמר בכאן ' ֵס ֶפר' ולא אמר ְּו ֵא ֶּלה ' ּתוֹ ְּלדוֹ ת' ָא ָדם‪ ,‬כאשר יאמר בשאר‬ ‫מקומות וכו'‪ ○ .‬וטעם ַו ִׁי ְּק ָּרא את ְּש ָּמם ָּא ָּדם‪ ,‬מפני ששם 'אדם' כלל לכל המין האנושי‪ ,‬הזכיר כי האלקים קרא‬ ‫הזוג הראשון בשם זה‪ ,‬מפני שכולם בהם בכח‪ ,‬ועליהם הוא אומר זֶ ה ֵס ֶפר ּתוֹ ְּלדֹת ָא ָדם‪ ○ .‬וכתב רבינו שרירא‬ ‫הגאון‪ ,‬שמסרו חכמים אחד לחברו הכרת פנים וסדרי ִׁש ְּרטו ִׁטין‪ ,‬מקצתן אמורים בסדר פסוק זה ֵספר תוֹ ְּלדֹת ָּא ָּדם‪,‬‬ ‫ומקצתן בסדר פסוק של אחריו זָּ ָּכר ונְּ ֵק ָּבה ְּב ָּר ָּאם‪ .‬ואין מוסרים סתרי תורה ורזין‪ ,‬אלא למי שרואין בו 'סימנין'‬ ‫שראוי לכך‪ ,‬אלו דברי הגאון‪' .‬ולא זכינו בהם'‪.‬‬ ‫נב בישמח משה פרשת וישב‪ִׁ :‬כי בן זְּ ֻקנִׁ ים הוא לוֹ ‪ .‬פירש רש"י‪ ,‬שנולד לו לעת זקנתו‪ ,‬ואונקלס תרגום ֲא ֵרי ַבר‬ ‫ַח ִׁכים הוא ֵליה‪ ,‬שכל מה שלמד משם ועבר מסר לו‪ .‬דבר אחר שהיה זיו איקונין שלו דומה לו‪ ,‬עכ"ל‪ ○ .‬והנה על‬ ‫פירוש התרגום לבד קשה‪ ,‬מדוע לא מסר לשאר בניו כמו לו‪ .‬ועל הדבר אחר קשה‪ ,‬מה זה השבח במה שזיו‬ ‫אי קונין דומה לו‪ .‬ועוד אי כפשוטו אמאי לא הכירו אותו אחיו‪ ,‬והרי כתיב (מקץ מב‪ ,‬ח) ְּו ֵהם לֹא ִה ִּכ ֻרהוּ‪ ○ .‬על כן‬ ‫נראה כי שניהם בקנה אחד עולים‪ ,‬ויובן על פי מה שכתב הרמב"ן בפרשת בראשית על פסוק זה ֵספר תוֹ ְּלדֹת‬ ‫ָּא ָּדם‪ ,‬בשם רב שרירא גאון‪ ,‬וזה לשונו ‪ ,‬שמסרו החכמים אחד לחבירו הכרת פנים וסדרי השרטוטין וכו'‪ ,‬ואין‬ ‫מוסרין סתרי תורה ורזין‪ ,‬אלא למי שרואין בו סימנים שראוי לכך‪ ,‬עכ"ל‪ .‬והשתא אתי שפיר‪ ,‬דמתחילה פירש‬ ‫ֲא ֵרי ַבר ַח ִׁכים וכו'‪ ,‬ושלא תקשה מפני מה מסר רק לו ולא לשאר בניו‪ ,‬לזה אמר דבר אחר שהיה זיו אקונין דומה‬ ‫לו‪ ,‬רצה לומר דודאי שם ועבר שמסרו רזי תורה ליעקב‪ ,‬היינו מפני שראו בו בהשרטוטין שיש לו סימנים הראוי‬ ‫לזה‪ ,‬ולפיכך גם יעקב לא מסרו רק ליוסף‪ ,‬מפני שהיה לו אותן השרטוטין של יעקב‪ ,‬שהיה זיו אקונין דומה לו‪,‬‬ ‫מה שאין כן שאר בניו שלא היה להן אותן השרטוטין‪ ,‬לא היה יכול למסור להם‪ ,‬ושניהם דברים אחדים‪ ,‬והבן‬ ‫כי נכון הוא וכו'‪ ○ .‬ויתכן דשני הפרושים אלו נובעים מן הפירוש הראשון שהוא עיקר הפשט‪ ,‬שנולד לו לעת‬ ‫זקנתו‪ ,‬אך דעל זה לבד קשה מה השבח הזה‪ ,‬דזה דעת איש המוני להיות לו אהבה לילד כזה ביתר שאת‪ ,‬אבל‬ ‫לא דעת חכם אמיתי המתנהג על פי שכל‪ .‬אך הענין הוא‪ ,‬שתלמידי חכמים כל זמן שמזקינין דעתם מתוספת‬ ‫קדשו‬ ‫בראשית תשכ"ז (חלק ב)‬ ‫לשון‬ ‫כ‬ ‫האט אים איבערגעגעבן ַאלע‬ ‫[וואס] איין ּ ְּפ ַשט [ברש"י הוא] ער ָ‬ ‫ָ‬ ‫זְּ ֻקנִׁ ים הוא לוֹ (וישב לז‪ ,‬ג)‪,‬‬ ‫ָּח ְּכמוֹ ת‪ ,‬און איין ּ ְּפ ַשט איז ש ָּהיָּ ה זִׁ יו ִׁאיקונִׁ ין [של יוסף] דוֹ מה לוֹ ‪.‬‬ ‫האט געזען אינעם צ ּו ַרת ַה ּ ַפ ְּרצ ּוף [וזיו‬ ‫זאגט ער ס'איז ָּהא ְּב ָּהא ַת ְּליָּ א‪[ ,‬ווייל] ער ָ‬ ‫ָ‬ ‫איקונין של יוסף‪ ,‬שהוא ראוי למסור לו סתרי תורה‪ ,‬לכן מסר לו כל מה שלמד משם ועבר‪ ,‬ווייל] אינעם‬ ‫דאך ַאלעסנג‪.‬‬ ‫צו ַרת ַה ַפ ְּרצוף‪ ,‬ליגט ָּ‬ ‫עט‬ ‫דאס זעט נישט יעדערער‪.‬‬ ‫נאר ַאודאי ָּ‬ ‫ָ‬ ‫זאגט דער רמב"ן ‪ -‬איז עס שוין נישט געווען‪.‬‬ ‫אפילו בזמן הראשונים ‪ָ -‬‬ ‫פ‬ ‫ובזה יובן מה שאמרו בגמרא כשם שאין 'פרצופיהם' שווים‪,‬‬ ‫כך אין 'דיעותיהם' שווים‪ .‬כי הדיעות והפרצופים תלויים זה בזה‬ ‫איבערדעם [איז] כשם שאין 'פרצופיהם' שווים‪ ,‬כך אין 'דיעותיהם' שוויםנד‪,‬‬ ‫ימנִׁ ים [שבפרצוף האדם]‪.‬‬ ‫ימיות [הנפש 'והדעת'] ליגט אין די ִׁס ָּ‬ ‫דאס ְּפנִׁ ִׁ‬ ‫[ווייל] ָ‬ ‫פא‬ ‫והכל תלוי בפנימיות האדם שבשורש נשמתו‪ .‬ובאם חוטא ח"ו‪ ,‬אז משתנים השרטוטים‬ ‫דאס ֵחלק ֱאלוֹ ַק ִׁמ ַמ ַעלנה‪[ .‬והוא‬ ‫ימיות [הוא לפי] די נְּ ָּש ָּמה [שלו‪ ,‬שהיא] ָ‬ ‫דאס ְּפנִׁ ִׁ‬ ‫[און] ָ‬ ‫רדארבט נישט [על ידי‬ ‫מ'פא ַ‬ ‫ַ‬ ‫מ'האט דעם צלםנו [אלקים שנברא בו‪ ,‬דהיינו] ַאז‬ ‫ָ‬ ‫בתנאי] ַאז‬ ‫החטאים‪ ,‬אזי מקושר הכל בשורש נשמתו]‪.‬‬ ‫פארלירט מען דעם כ ַֹחנז‪.‬‬‫רדארבט‪ַ ,‬‬ ‫מ'פא ַ‬ ‫ַ‬ ‫נאר ַאז‬‫ָ‬ ‫(קנים ג‪ ,‬ו)‪ ,‬כי גשמיותם יותר נחלש ונפרד‪ ,‬כמו שכתבו המפרשים שם בהמשנה (קנים שם)‪ ,‬והנה הבנים שמולידין‬ ‫לעת זקנה הם בשלימות יותר‪ ,‬כמו שמצינו באברהם שהוליד את יצחק בן ק'‪ ,‬כמבואר במדרש‪ .‬ואם כן הג'‬ ‫פירושים בקנה אחד עולין‪ ,‬ואין מקרא יוצא מידי פשוטו‪ ,‬והכל נובע מהפשוטו‪ ,‬דמחמת שנולד לעת זקנתו‪ ,‬היה‬ ‫בר חכים‪ ,‬שהיה זיו אקונין דומה לו‪ ,‬שהיה לו אותן השרטוטין‪ .‬ועל דרך רמז מפורש הכל‪ ,‬והבן‪.‬‬ ‫נג ועיין עוד מה שהאריך רבינו בענין זה בס"ג תולדות תשכ"ז (לשון קדשו קונטרס ריב ח"א)‪.‬‬ ‫נד בבמדבר רבה (כא‪ ,‬ב)‪ :‬הלכה‪ ,‬אם ראה הרבה אוכלוסין של בני אדם אומר‪ּ ָ ,‬ברו ְּּך ַא ָּתה ה' ֱאל ֵֹקינ ּו ֶמ ֶל ְּך ָהעוֹ ָלם‬ ‫ֲח ַכם ָה ָרזִ ים‪ ,‬כשם שאין פרצופותיהן דומין זה לזה‪ ,‬כך אין דעתן שוין זה לזה‪ ,‬אלא כל אחד ואחד יש לו דעה‬ ‫בפני עצמו‪ .‬וכן הוא אומר (איוב כח‪ ,‬כה) ַל ֲעשוֹ ת ָלרו ַּח ִמ ְּש ָקל‪ ,‬לרוחות של כל בריה ובריה‪.‬‬ ‫וכן הוא בקצרה בגמרא ברכות (נח‪ :).‬תנו רבנן‪ ,‬הרואה אוכלוסי ישראל [פירש"י‪ :‬חיל גדול של ששים רבוא]‪,‬‬ ‫אומר ָ ּבר ּו ְּך ֲח ַכם ָה ָרזִ ים [היודע מה שבלב כל אלו]‪ ,‬שאין דעתם דומה זה לזה‪ ,‬ואין פרצופיהן דומים זה לזה‪[ .‬ועיין‬ ‫עוד בגמרא סנהדרין (לח‪.]).‬‬ ‫נה כמבואר בספרים הק' ובכתבי האריז"ל בכ"מ‪ ,‬והלשון הוא מהפסוק באיוב (לא‪ ,‬ב)‪ .‬ועיין עוד ברש"י ורמב"ן‬ ‫בפרשתן (ב‪ ,‬ז) עה"פ ַו ִ ּי ּ ַפח ְּ ּב ַא ּ ָפיו נִ ְּש ַמת ַח ִ ּיים‪.‬‬ ‫נו כמבואר בעץ חיים (שער כו‪ ,‬פרק ג)‪ ,‬ובליקוטי תורה (בפרשתן)‪ ,‬ועוד‪ .‬ועיין בזה באורך בישמח משה (פרשת נצבים)‪.‬‬ ‫נאר דער ֱא ֶמת איז ַאזוי‪[ .‬דלפי‬ ‫נז וז"ל רבינו בחנוכת הבית א' שופטים תשט"ז (לשון קדשו קונטרס שלז‪ ,‬אות נב‪-‬נה)‪ָ :‬‬ ‫[נאר]‬ ‫ָּ‬ ‫[ס'זאל זיין] יֵ ָּראה את ְּפנֵ י ה' ֱאלֹקיך (דברים טז‪ ,‬טז)‪ָ .‬‬ ‫ָ‬ ‫רהאנדן‬‫פא ַ‬‫דאס ַ‬ ‫פשוטו לכאורה קשה]‪ ,‬כביכול‪ ,‬ווי איז דען ָ‬ ‫זאגט [בפרשת שופטים‪ ,‬על הפסוק] לֹא ַת ִׁכיר ָּפנִׁ ים (שם‪,‬‬ ‫וואס] דער נועם אלימלך ָ‬ ‫עפעס אויס [דער פשט‪ ,‬על דרך ָ‬ ‫זעט ּ‬ ‫פארלירט מען דעם צלם ֱאל ִֹׁקים‪,‬‬ ‫האט ַא צלם ֱאל ִֹׁקים‪ ,‬און חלילה מיט ַאן ֲע ֵב ָּירה‪ַ ,‬‬ ‫יט)‪[ ,‬דהכוונה דהנה] יעדער איד ָ‬ ‫זאלסט דיר נישט‬ ‫[ואפילו] מיט ַא ַמ ֲח ָש ָבה ָר ָעה‪ָ ,‬אדער כדומה‪[ ,‬וזה שהזהירה התורה] ַאז לֹא ַת ִׁכיר ָּפנִׁ ים‪ָ ,‬‬ ‫[צ ֶלם ֱאל ִֹקים‪ .‬וממילא] דער ּ ְּפ ַשט קען זיין [באומרו‬ ‫האט ֶ‬ ‫דאס ָּפנִׁ ים [דהיינו הצלם אלקים שעליך]‪ַ .‬א איד ָ‬ ‫רדארבן ָּ‬ ‫פא ַ‬ ‫ַ‬ ‫טאקע דעם בורא כל עולמים‪[ ,‬אלא הכוונה] ָּשלֹש ְּפ ָּע ִׁמים‬ ‫יך]‪ ,‬מ'מיינט נישט [אויף] כביכול ַ‬ ‫יֵ ָּראה את ְּפנֵ י ה' ֱאלֹק ָּ‬ ‫באשעפער‪ ,‬מיטן‬ ‫זאלסט קומען מיט ַא ּ ָפנִ ים פונעם ַ‬ ‫ַב ָּשנָּ ה יֵ ָּראה [ ָּכל ְּזכו ְּּר ָך‪ ,‬שתתראה עליכם] את ְּפנֵ י ה' ֱאלֹק ָּ‬ ‫יך‪ָ ,‬‬ ‫דאס‪,‬‬‫יך‪ ,‬די ִצווּי איז ָ‬ ‫זאלסט קומען מיט ַא צלם ֱאל ִֹׁקים‪[ .‬וזה שאמר] יֵ ָּראה את ְּפנֵ י ה' ֱאלֹק ָּ‬ ‫צלם ֱאל ִֹׁקים [על פניך]‪ָ ,‬‬ ‫זאלסט אויסזען ַאזוי ווי ַא איד ברויך אויסצוזען‪,‬‬ ‫זאלסט קומען [באופן כזה‪ַ ,‬אז דו] ָּ‬ ‫זאלסט זען ָ‬ ‫[אז דו] ָ‬ ‫די ִצווּי איז ַ‬ ‫טאקע די ִצווּי‪ .‬איבערדעם‬ ‫דאס' איז ַ‬ ‫[אז] ' ָ‬ ‫יך [דהיינו שיתראה עליך הצלם אלקים]‪ .‬קומט אויס ַ‬ ‫יֵ ָּראה את ְּפנֵ י ה' ֱאלֹק ָּ‬ ‫באווייזן‬ ‫מ'זאל זיך ַ‬ ‫ָ‬ ‫[נאר] ער שטעלט דעם יְּ סוֹ ד אויפן ְּר ִׁא ַית ָּפנִׁ ים‪ַ ,‬אז‬ ‫שטעלט ער נישט דעם יְּ סוֹ ד אויפן קומען‪ָ ,‬‬ ‫באשעפער‪ ,‬מיט ַא צלם ֱאל ִֹׁקים‪.‬‬ ‫פארן ַ‬ ‫מיט ַא ָּפנִׁ ים ַאזוי ווי ס'איז [ראוי] ַ‬ ‫כא‬ ‫קדשו‬ ‫בראשית תשכ"ז (חלק ב)‬ ‫לשון‬ ‫פב‬ ‫ועל דרך זה ביאר באוה"ח הק' מה שאמר יעקב אבינו ליוסף ַא ֲח ֵרי ְּראוֹ ִׁתי ֶאת‬ ‫יך' ִׁכי עוֹ ְּד ָּך ָּחי‪ ,‬כי מהפנים של יוסף היה ניכר ליעקב שלא חטא יוסף במצרים‬ ‫' ָּפנֶ ָּ‬ ‫געזאגט [ליוסף]‬ ‫ָ‬ ‫האט‬ ‫און [על דרך זה ביאר באור החיים הק'נח‪ ,‬דעס ָ‬ ‫וואס] יעקב אבינו ָ‬ ‫דארט [בפניך]‪ ,‬איך‬ ‫נאך ָ‬ ‫ַא ֲח ֵרי ְּראוֹ ִׁתי את ' ָּפנ ָּ‬ ‫יך' [ ִּכי עוֹ ְּד ָך ָחי] (ויגש מו‪ ,‬ל)‪[ .‬שאמר לו] איך זעה ָ‬ ‫דאס ָּפנִׁ ים פון פריער‪ ,‬די ִׁש ְּרטו ִׁטין‪ַ ,‬אז ס'איז נישט קיין ִה ְּש ַּתנּ ּות געווען‬ ‫נאך ָּ‬ ‫זעה ָ‬ ‫רדארבט מען עס‪.‬‬ ‫פא ַ‬‫[בהיותך במצרים‪ ,‬ועודך צדיק כמקדם‪ .‬ווייל] מיט ַא ֵח ְּטא ַ‬ ‫פג‬ ‫ישוב קושיא יא‬ ‫והנה הנשמה הוא חלק אלוק ממעל‪ ,‬וכח הנשמה ניכר גם בגוף האדם‬ ‫ובשרטוטים שבפניו‪ .‬ובזה יובן ענין 'צלם אלקים' שנברא בו האדם‪ ,‬הנזכר בפסוק‬ ‫גאנצער ּכ ַֹח פונעם נפש און די נְּ ָּש ָּמה‪ ,‬ליגט אין‬ ‫דאך דער ַ‬ ‫ָאבער על כל פנים ליגט ָ‬ ‫צו ַרת ַה ַפ ְּרצוף‪.‬‬ ‫דאך ַא ֵחלק ֱאלוֹ ַק ִׁמ ַמ ַעל‪.‬‬ ‫און די נְּ ָּש ָּמה איז ָ‬ ‫ממילא איז עס ַא 'צלם ֱאלֹ ִׁקים'‪[ ,‬ווייל] ס'איז דער ֶצ ֶלם פון די נְּ ָּש ָּמה‪ ,‬און די‬ ‫דאך ַא ֵחלק ֱאלוֹ ַק ִׁמ ַמ ַעל‪.‬‬‫נְּ ָּש ָּמה איז ָ‬ ‫ש ַמת ָּא ָּדם (משלי‬ ‫זאגט אין די הקדמהנט‪ַ ,‬אז [דער פסוק] נֵ ר ה' נִׁ ְּ‬ ‫ַאזוי ווי דער שפע טל ָ‬ ‫ְּ‬ ‫[אזוי]‪ַ ,‬אז ס'איז נ ֱא ַצל ֵמ ִׁאתוֹ יִׁ ְּת ָּב ֵרך די‬ ‫טאקע ּפונקט ַ‬ ‫כ‪ ,‬כז) איז אויך [די כוונה] ַאז ס'איז ַ‬ ‫נְּ ָש ָמה‪[ ,‬ואור הנשמה הוא חלק מהאור הגדול הכולל של אין סוף ב"ה]‪.‬‬ ‫ממילא הייסט עס ַא צלם ֱאלֹ ִׁקים‪[ .‬ובשעת הבריאה נברא האדם בשלימות המעלה‪ ,‬בצלם‬ ‫אלקים‪ ,‬וזיו נשמתו חקוקה על פניו‪ .‬אלא שאם יחטא ופוגם נשמתו ח״ו‪ ,‬צולמא איתעבר מיניה‪( .‬דברי‬ ‫יואל)]‪.‬‬ ‫יך] וגו'‪ .‬טעם אומרו ַה ּ ָפ ַעם‪ ,‬פירוש‬ ‫ֹאמר וגו' ָאמו ָּתה ַה ּ ָפ ַעם [ ַא ֲח ֵרי ְּראוֹ ִתי ֶאת ּ ָפנֶ ָ‬ ‫נח באור החיים הק' ויגש (מו‪ ,‬ל)‪ַ :‬ו ּי ֶ‬ ‫להיות שאמר (וישב לז‪ ,‬לה) ִּכי ֵא ֵרד ֶאל ְּ ּבנִ י ָא ֵבל ְּשא ָֹלה (עי' רש"י שם)‪ ,‬עתה אמר לא אראה ַה ּ ָש ַחת‪ ○ .‬עוד נראה‬ ‫יך‪ ,‬והדבר מובן כי חי הוא‪ .‬גם צריך לדעת‬ ‫לומר בדקדק אומרו ִּכי עוֹ ְּד ָך ָחי‪ ,‬ולא הספיק לומר ַא ֲח ֵרי ְּראוֹ ִתי ּ ָפנֶ ָ‬ ‫למה לא אמר יעקב כן כשבשרוהו האחים כי יוסף חי‪ ,‬ומצינו שהאמין כשראה העגלות‪ַ ,‬ו ְּּת ִחי רו ַּח וגו'‪ ,‬ומה דבר‬ ‫חדש ראה [עתה]‪ ○ .‬אכן כוונת דברי יעקב הם‪ ,‬כי הגם שנתבשר ִּכי עוֹ ֶדנּ ּו ַחי‪ ,‬זה הועיל לדעת שישנו במציאות‪,‬‬ ‫אבל עדיין לבו דוי עליו‪ ,‬לצד היותו בין הנכרים‪ ,‬שפל עבד מושלים‪ ,‬אם עודנו בצדקותו ולא כהתה עינו ולא נס‬ ‫ליחו‪ ,‬או לצד היותו מובדל ממנו ונתון תוך הקליפות‪ ,‬ובפרט טומאת מצרים‪ ,‬ומה גם לצד מה ֶש ָע ְּברוֹ מרוח‬ ‫הקודש שאמר ָטרֹף ט ַֹרף יוֹ ֵסף ַח ָ ּיה ָר ָעה ֲא ָכ ָל ְּתה ּו [שרומז לאשת פוטיפר] (ב"ר פד‪ ,‬יט)‪ ,‬ודבר ידוע הוא כי הצדיקים‬ ‫יותר יחפצו בהעדר הבן‪ ,‬בהיותו בן מביש‪ ,‬ומה גם יעקב הצדיק‪ .‬אשר על כן לא היתה שמחתו שלימה מספק זה‪,‬‬ ‫עד ַויֵ ָּרא ֵא ָּליו‪ ,‬והכיר בו בפניו‪ ,‬כי ַה ָּכ ַרת ָּה ָּפנִׁ ים תענה באיש‪ .‬וכמו כן מצינו לצדיקים שלמים וכן רבים‪ ,‬שהכירו‬ ‫ברושם הפנים מעשה אדם‪ ,‬ומכל שכן יעקב אבינו שיכיר‪ .‬לזה כשהכיר בו אמר אליו ָאמו ָּתה ַה ּ ָפ ַעם‪ ,‬פירוש‬ ‫יך‪ ,‬והכרתי בהם שעוֹ ְּד ָּך ' ָּחי'‪ ,‬פירוש‬ ‫הפעם הזאת בראייתך‪ ,‬ולא מקודם כשנתבשרתי‪ ,‬והטעם ַא ֲח ֵרי ְּראוֹ ִׁתי ָּפנ ָּ‬ ‫צדיק כמקודם‪ ,‬ולא נשתנה דיוקנך מכמות שהיה‪ ,‬אלא עוֹ ְּד ָּך ָּחי‪ ,‬כי הצדיקים קרויים חיים (ברכות יח‪.).‬‬ ‫נט בשפע טל (בריש הקדמה הנק' בן מאה שנה)‪ :‬ידוע שהנשמות של אומה ישראלית הם חלק אלוק ממעל‪ ,‬אשר על זה‬ ‫רמז הפסוק ִׁכי ֵחלק ה' ַעמוֹ (האזינו לב‪ ,‬ט)‪ ,‬ורצ"ל חלק ממש‪ ,‬כחלק שנחלק מאיזה דבר הוא שוה ודומה בעינו‬ ‫כל' והכלל‪ ,‬שהוא יותר‬ ‫לאותו דבר שנחלק ממנו‪ ,‬ואין הבדל והפרש בינו ובין אותו דבר‪ ,‬רק שאותו דבר הוא ַה' ּ ֹ‬ ‫גדול מהחלק שנחלק ממנו‪ ,‬אבל בעצמותם הם דומים ושוים‪ .‬כמו כן אין הבדל והפרש בין הנשמה ובינו יתעלה‬ ‫ויתברך שמו‪ ,‬רק שהוא יתעלה ויתברך הוא ַה'כֹל'‪ ,‬הוא ָּהאוֹ ר הכולל‪ ,‬האור הגדול הבלתי סוף הבלתי תכלית‪,‬‬ ‫והנשמה היא חלק אוֹ ר וניצוץ שנחלק ֵמאוֹ ר הגדול ברוך הוא וברוך שמו‪ ,‬וכמאמר שלמה המלך ע"ה נֵ ר ה'‬ ‫נִׁ ְּש ַמת ָּא ָּדם‪ ,‬רוצה לומר הנשמה של אדם היא נר וניצוץ ֵמאוֹ ר אלקים‪ ,‬ודקדק בלשונו לומר 'נר' אלקים ולא אמר‬ ‫'אור' אלקים‪ ,‬כדי לרמוז שהנשמה בשלשה מדריגותיה‪ ,‬שהם נפש רוח נשמה‪ ,‬כולם הם חלק וניצוץ מאור‬ ‫אלקים‪ ,‬וזה נרמז בלשון 'נר' אלקים‪ ,‬פירוש 'נֵ ר' נוטריקון נ'פש ר'וח‪ ,‬ורוצה לומר הנפש והרוח והנשמה שהם ג'‬ ‫מדריגות בנשמה‪ ,‬הם כולם נצוצות קדושות ֵמאוֹ ר אלקים‪ ,‬והיינו נֵ ר ה' נִׁ ְּש ַמת ָּא ָּדם‪[ .‬ועיי"ש עוד באורך]‪.‬‬ ‫קדשו‬ ‫בראשית תשכ"ז (חלק ב)‬ ‫לשון‬ ‫כב‬ ‫פד‬ ‫המשך הקדמה לישוב הקושיות‬ ‫נאר זען‪ ,‬פון ְּּת ִח ַ ּלת ְּ ּב ִר ַ‬ ‫יאת ָה ָא ָדם ליגט ַאלעס [שוין בכח‬ ‫לאמיר ָ‬ ‫יהיה איך שיהיה‪ָ ,‬‬ ‫בריאתו‪ ,‬וכבר היה הכל מוכן מאתו ית׳ בשעת הבריאה‪ .‬וקודם חטא אדם הראשון‪ ,‬היה הכל באופן אחר‪,‬‬ ‫ועל ידי שחטא נגזר עליו מיתה‪ ,‬ואין זה השתנות בבריאה‪ ,‬כי כל זה היה בכח בריאתו‪ ,‬שנברא בבחינה‬ ‫גבוה מאוד‪ ,‬ושמתקלקל בחינתו על ידי החטא‪( .‬דברי יואל)]‪.‬‬ ‫פה‬ ‫הקדמה לישוב קושיא יב‪-‬יג‬ ‫והנה מבואר באור החיים הק' דלולי חטא של אדם הראשון היה האדם יכול לדור ולילך למעלה בשמים‪ ,‬כאדם‬ ‫הדר בבית ועלייה‪ .‬ורק לאחר החטא שנגזר עליו מיתה‪ ,‬צריך הוא להשאיר את הגוף למטה‪ ,‬ורק הנשמה היא‬ ‫העולה למעלה‬ ‫זאגט [אין] פרשת‬ ‫וואס] דער אור החיים הקדוש ָ‬ ‫לאמיר זען [לפי זה‪ ,‬בשנקדים עוד‪ָ ,‬‬ ‫ָ‬ ‫בחקותיס‪[ ,‬דלכאורה] ס'שטייט ַאז מ'העט נישט גיווען געזינדיגט העט מען נישט‬ ‫וואס ַא ַת ְּכ ִׁלית‬ ‫געשטארבן‪ ,‬נו העט מען געווען אייביג אויף דעם עולם‪[ ,‬וקשה] ָּ‬ ‫ָ‬ ‫גיווען‬ ‫סא‬ ‫ַח ֵיי עוֹ ָּלם ַה ָּבא אין ַ ּגן ֵע ֶדן‪' .‬אייביג לעבן' [בעולם‬ ‫מאל‬ ‫דאך ַא ָ‬ ‫דאס‪ ,‬דער עיקר איז ָּ‬ ‫איז ָּ‬ ‫דא ָּאט'‬ ‫[דאס] ַא גרויסע ְּ ּב ָר ָכה‪ ,‬העט מען אייביג גיווען געמוזט זיין ' ָּ‬ ‫ָ‬ ‫וואס איז‬ ‫הזה]‪ָ ,‬‬ ‫וואס איז דער יִׁ חוס?‬ ‫אינעם ַג ְּש ִׁמיות‪ָּ ,‬בעוֹ ָּלם ַהזה? ָּ‬ ‫פו‬ ‫יתה‪ ,‬העט ַא מענטש גיווען‬ ‫[אז] ווען נישט די ִמ ָ‬ ‫זאגט דער אור החיים הקדוש‪ַ ,‬‬ ‫ָ‬ ‫דא [אונטן] און אויבן‪ַ ,‬אזוי ווי אליהו‪.‬‬ ‫געקאנט זיין ָּ‬ ‫ָ‬ ‫האט ער געמוזט דעם גוף‬ ‫יתה‪ָ ,‬‬ ‫דא דער ֵח ְּטא [והקנס] פון ִמ ָ‬ ‫נאר ווייל ס'איז ָ‬ ‫ָ‬ ‫איבערלאזן [כאן‪ ,‬ורק הנשמה לבדה היא העולה למעלה]‪.‬‬ ‫ָ‬ ‫האט‬ ‫געקאנט מיטן גוף ָ‬ ‫ָ‬ ‫האט מען‬ ‫יתה‪ָ ,‬‬ ‫ָאבער ווען נישט דער ֵח ְּטא [והקנס] פון ִמ ָ‬ ‫געקאנט 'גיין' [ממטה למעלה]‪ַ ,‬אזוי ווי מ'גייט פון איין שטוב אין דער ַאנדערער‬ ‫ָּ‬ ‫מען‬ ‫געקאנט זיין ָ ּבעוֹ ָלם ַה ֶ ּזה [וגם ָ ּבעוֹ ָלם ָה ֶע ְּליוֹ ן]‪ ,‬אונטן און‬ ‫ָ‬ ‫מ'האט‬‫ָ‬ ‫[כאדם הדר בבית ועלייה]‪.‬‬ ‫געקאנט זיין דער מענטש‪ ,‬ווען נישט דער ֵח ְּטא ָא ָדם ָה ִראשוֹ ן‪.‬‬ ‫ָ‬ ‫האט‬ ‫אויבן ָ‬ ‫ס‬ ‫באור החיים הק' בחקותי (כו‪ ,‬ג‪ .‬אופן כ)‪ :‬עוד ירצה [ ִאם ְּ ּב ֻח ּק ַֹתי ֵּת ֵלכ ּו]‪ ,‬על דרך אומרם ז"ל (עי' ילקוט תהלים סוף רמז‬ ‫תתלא) כי כשברא ה' אדם הראשון בעולם הזה‪ ,‬לא בראו לשבת בעולם הזה לעולמי עד‪ ,‬כשלא יחטא‪ ,‬שאם כן‬ ‫אדרבה ירידה היא לו‪ ,‬ושפלות היא‪ .‬כי תכלית המקווה הוא בעולם העליון‪ ,‬ש ָּש ָּמה יקצור אשר זָּ ַרע‪ .‬אלא היתה‬ ‫הכוונה‪ ,‬כי עלה יעלה לשמים ולאוצרות החיים בעת אשר יחפוץ‪ ,‬ויהיה כמי ש ָּדר ְּב ַבית ַו ֲע ִׁל ָּיה על גבה‪ ,‬וכשירצה‬ ‫לעלות ולהשתעשע‪ ,‬יעלה‪ .‬כמו שמצינו שעלה אליהו ַב ְּס ָּע ָּרה ַה ָּש ַמיְּ ָּמה (מלכים ב' ב‪ ,‬יא)‪ .‬ועל ידי החטא הוצרך‬ ‫להפשיט עורו מעליו‪ ,‬ויניח הגוף בעולם הזה‪ ○ .‬והודיע הכתוב כאן‪ ,‬כי בהתעצמות האדם בעסק התורה‪ ,‬יכול‬ ‫להשיג באמצעותה שלא ירגיש במות‪ ,‬אלא כאדם ההולך ממקום למקום‪ .‬ותמצא (זוה"ק ח"ב דף קעד) שהצדיקים‬ ‫אינם מרגישים בצער הפרידה‪ ,‬על דרך אומרו (קהלת ה‪ ,‬יא) ְּמתו ָּקה ְּשנַ ת ָהע ֵֹבד‪ ,‬כי מי שהוא עובד ה'‪ ,‬שינתו שהיא‬ ‫המיתה מתוקה ועריבה עליו‪ .‬ואם יתעצם יותר‪ ,‬הנה לך אליהו‪ ,‬שעל ידי התעצמות תורתו לא מת‪.‬‬ ‫ועיין עוד באור החיים הק' בפרשתן (ג‪ ,‬יד)‪ :‬כנגד הכרתת אדם מעולם הזה‪ ,‬נכרתו רגליו [של הנחש] (ב"ר כ‪,‬‬ ‫ה)‪ ,‬שהם בערך אדם בחינת העדר העולם הזה‪ ,‬שהוא רגלים של עולם העשיה‪ ○ .‬כי יש לך לדעת‪ ,‬כי אם לא היה‬ ‫אדם אוכל מעץ הדעת‪ ,‬היה מצוי בעולם הזה ובעולם העליון כאחת‪ ,‬כאדם הדר בבית ובעליה‪ .‬וכשחטא נגשם‪,‬‬ ‫ואינו יכול לדור בשניהם יחד‪ ,‬אלא בעולם הזה בפני עצמו‪ ,‬וכשירצה לעלות לעליה‪ ,‬צריך השתנות הגשם‪ ,‬וזו‬ ‫היא מיתת אדם‪ .‬לזה נכרתו רגלי נחש‪.‬‬ ‫סא פירוש‪ ,‬בכל אופן‪ַ ,‬א ָ‬ ‫מאל זיכער‪.‬‬ ‫כג‬ ‫קדשו‬ ‫בראשית תשכ"ז (חלק ב)‬ ‫לשון‬ ‫פז‬ ‫התחלת ישוב קושיא יב‪-‬יג (בפרשתן)‬ ‫ובזה יובן מה שאמרו בפסוק וַ ִי ָנ ֶחם ה' ִכי ָע ָשה ֶאת ָה ָא ָדם ָב ָא ֶרץ‪ ,‬שנחמה היתה לו שלא בראו 'בעליונים'‪ ,‬והיינו‬ ‫שלא נשאר הבריאה באופן כזה המבואר באור החיים‪ ,‬להיות כדר בבית ועלייה‪ ,‬שאילו כן היה ממריד אף את‬ ‫העליונים‪ ,‬דמכיון שהיה דר גם בארץ במקום היצר הרע‪ ,‬היה נמשך אחר תאוותיו שבארץ‪ ,‬ובעלייתו למעלה היה‬ ‫יכול להמריד גם העליונים בטעויותיו‬ ‫שט [בדברי המדרש ורש"י שבפסוק ַו ִ ּי ָ ּנ ֶחם ה' ִּכי ָע ָשה ֶאת ָה ָא ָדם‬ ‫קאן זיין איז דער ּ ְּפ ַ‬ ‫דאס ָ‬ ‫ָ‬ ‫ָ ּב ָא ֶרץ‪ ,‬נחמה היתה לפניו שבראו בתחתונים]‪.‬‬ ‫שאפן קיין ' ַאנדערן' מענטש אויבן‪[ ,‬שהרי] מ'געפינט‬ ‫בא ַ‬ ‫געקאנט ַ‬ ‫ָ‬ ‫מ'האט נישט‬‫ָ‬ ‫דאך דער‬‫דאס נישט (וכדלעיל בקושיא יג)‪[ .‬אמנם] ווען נישט דער ֵח ְּטא ָא ָדם ָה ִראשוֹ ן‪ ,‬העט ָ‬ ‫ָ‬ ‫געקאנט זיין אויבן אויך‪ ,‬צווישן די‬‫ָ‬ ‫דא‪ ,‬העט ער גיווען‬ ‫וואס ער איז ָּ‬ ‫זעלבער מענטש ָ‬ ‫דאך אויף‬‫ווארן ער איז ָ‬ ‫געמאכט ַא ְּמ ִר ָידה [אף בעליונים]‪ָ ,‬‬ ‫ַ‬ ‫ַמ ְּל ָּא ִׁכים‪ .‬און ער העט גיווען‬ ‫לאץ איז פון די ַאלע ִׁמדוֹ ת [לא טובות]‪ ,‬פון די ַאלע‬ ‫דאס ּפ ַ‬ ‫דא וואו ָ‬ ‫'דעם' עוֹ ָּלם אויך‪ָּ ,‬‬ ‫ָּטעו ִׁתים [הנובעים] פון די ַאלע ַת ֲאווֹ ת [ורצוניות‪ ,‬המשחדים אותו ומסמין עיניו]‪.‬‬ ‫(המשך ישוב קושיא יב‪-‬יג‪ ,‬להלן באות צז)‬ ‫פח‬ ‫המשך הקדמה לישוב הקושיות – בגמרא שבת‬ ‫במדרש מבואר עוד טעמים על גזירת המיתה‪ ,‬ואחד מהם לפי שהרשעים לא יעשו עצמן כאלהות‪ .‬ועל זה הקשו‬ ‫דאם כן יגזור מיתה רק על הרשעים‪ ,‬ולא על הצדיקים‪ .‬ותירצו‪ ,‬דזהו לפי שאם רק הרשעים היו מתים‪ ,‬ולא‬ ‫הצדיקים‪ ,‬היה נמצא כל עשייתן של הבריות שלא לשמה‪ ,‬בכדי שישארו בחיים‪ ,‬ולא היו מגיעין לעולם לידי לשמה‬ ‫האב איך ָאנגעהויבן‬ ‫געזאגט פון ֵח ְּטא ָא ָדם ָה ִראשוֹ ן‪ָ ,‬‬ ‫ָ‬ ‫האב פריער‬ ‫דער ֱא ֶמת‪ ,‬איך ָ‬ ‫(באות נג‪-‬נח) מיט די גמרא [שבת]‪.‬‬ ‫יתה‪[ ,‬שמצד זה]‬ ‫סאך ַט ֲע ִמים אויף די [גזירת] ִמ ָ‬ ‫[והנה] אין מדרש ַאליין שטייט ַא ַ‬ ‫יתה‪.‬‬ ‫אפילו ס'העט נישט געווען ֵח ְּטא ָא ָדם ָה ִראשוֹ ן‪ ,‬איז געווען [הכרח בגזירת] ִמ ָ‬ ‫פט‬ ‫זאגטסב‪ ,‬למה נקנסה מיתה על אדם הראשון‪[ ,‬ווייל] דער ּבוֹ ֵרא עוֹ ָלם‬ ‫דער מדרש ָ‬ ‫אצר און ִׁח ָּירם מל ְּך צוֹ ר‪,‬‬ ‫[אז] ס'וועט ַארויסקומען די ַאלע רשעים‪ ,‬נְּ בו ַכ ְּדנ ַ‬ ‫האט געזען ַ‬ ‫ָ‬ ‫יתה‪ ,‬וועלן זיי אייביג‬ ‫די ַאלע ְּר ָש ִעים וועלן זיין‪[ ,‬און] ַאז ס'וועט נישט זיין קיין ִמ ָ‬ ‫יתה‪.‬‬ ‫לעבן‪ ,‬וועט זיין גרויסע צרות‪ .‬איבערדעם איז געווען ִמ ָ‬ ‫יקים‬ ‫[אז] ַצדִּ ִ‬ ‫מאכן‪ַ ,‬‬ ‫געזאלט ַא ִחיל ּוק ַ‬ ‫ָ‬ ‫האט מען‬ ‫זאגט דער מדרש ווייטער‪[ ,‬אם כן] ָ‬ ‫ָ‬ ‫דעמאלטס] העט גיווען געווען [עשייתם]‬ ‫ָ‬ ‫זאגט ער ניין‪[ ,‬ווייל‬ ‫[יא] בלייבן [לעבן]‪ָ .‬‬ ‫זאלן ָ‬ ‫ָ‬ ‫זאך‪ַ ,‬אז 'דער' לעבט אייביג‪ ,‬און‬ ‫[אז] ס'העט גיווען געווען ַאן ָּאפענע ַ‬ ‫ש ָּמה‪ַ ,‬‬ ‫שלֹא ִׁל ְּ‬ ‫פארן לעבן‪,‬‬ ‫אינגאנצן שלֹא ִׁל ְּש ָּמה‪ַ ,‬‬ ‫ַ‬ ‫גאנצע ֲעבוֹ ָדה‬ ‫'דער' נישט‪ ,‬העט גיווען געווען די ַ‬ ‫סב בבראשית רבה (ט‪ ,‬ה)‪ :‬בתורתו של רבי מאיר מצאו כתוב ְּו ִה ֵ ּנה טוֹ ב ְּמאֹד (בפרשתן א‪ ,‬לא)‪ ,‬והנה טוב מות וכו'‪○ .‬‬ ‫רבי חמא בר חנינא ורבי יונתן‪ ,‬רבי חמא בר חנינא אמר‪ ,‬ראוי היה אדם הראשון שלא לטעום טעם מיתה‪ ,‬ולמה‬ ‫נקנסה בו מיתה‪ ,‬אלא צפה הקב"ה שנבוכדנצר וחירם מלך צור עתידין לעשות עצמן אלהות‪ ,‬ולפיכך נקנסה בו‬ ‫ית‪ ,‬וכי בגן עדן היה ִח ָירם‪ ,‬אתמהא‪ ,‬אלא אמר לו אתה‬ ‫מיתה‪ ,‬הדא הוא דכתיב (יחזקאל כח‪ ,‬יג) ְּ ּב ֵע ֶדן ַ ּגן ֱאל ִֹקים ָהיִ ָ‬ ‫הוא שגרמת לאותו שבעדן שימות‪ .‬רבי חייא בר ברתיה דר' ברכיה משום רבי ברכיה‪ַ ,‬א ְּּת ְּּכרוּב ִמ ְּמ ַשח (שם‪ ,‬יד)‪,‬‬ ‫אתה הוא שגרמת לאותו כרוב שימות‪ ○ .‬אמר לו רבי יונתן‪ ,‬אם כן יגזור מיתה על הרשעים‪ ,‬ואל יגזור מיתה על‬ ‫הצדיקים‪ .‬אלא שלא יהו הרשעים עושים תשובה של רמיות‪ ,‬ושלא יהו הרשעים אומרים כלום הצדיקים חיים‬ ‫אלא שהן מסגלין מצות ומעשים טובים‪ ,‬אף אנו נסגל מצות ומעשים טובים‪ ,‬נמצאת עשיה שלֹא ִׁל ְּש ָּמה‪.‬‬ ‫קדשו‬ ‫בראשית תשכ"ז (חלק ב)‬ ‫לשון‬ ‫כד‬ ‫יתה [לכל‬ ‫ַ‬ ‫גע'קנְּ ֶס'עט ִמ ָ‬ ‫האט מען‬ ‫האט מען נישט געקענט טון‪ ,‬איבערדעם ָ‬ ‫דאס ָ‬ ‫[ולכן] ָ‬ ‫אחד]סג‪.‬‬ ‫נאך ַט ֲע ִמים ַאנדערע אויךסד‪.‬‬ ‫זאגט ָ‬ ‫[און] ער ָ‬ ‫[אז] ס'איז נישט וועגן ֵח ְּטא‪.‬‬ ‫זעט אויס ַ‬ ‫צ‬ ‫אין די גמרא שטייט אויך ַאזוי ַארויס‪ ,‬אין בבא בתרא דף ע"ה ‪ַ ,‬‬ ‫[אז] דער ּבוֹ ֵרא‬ ‫סה‬ ‫האט דער‬ ‫געזאגט‪ ,‬נִ ְּס ַּת ֵּכל ְּ ּב ִח ָירם ֶמ ֶל ְּך צוֹ ר [שעשה עצמו אלהות]סו‪ָ ,‬‬ ‫ָ‬ ‫האט‬‫ָּכל עוֹ ָל ִמים ָ‬ ‫האב אויף דיר געקוקט‪ ,‬קנסתי מיתה‬ ‫געזאגט דורך דיר‪[ ,‬ווען] איך ָ‬ ‫ָ‬ ‫ּבוֹ ֵרא ָּכל עוֹ ָל ִמים‬ ‫על אדם הראשון‪.‬‬ ‫ַאזוי שטייט אין די גמרא‪.‬‬ ‫צא‬ ‫ונמצא כדלעיל‪ ,‬שבלאו הכי היה הכרח בגזירת המיתה‪,‬‬ ‫וחטא אדם הראשון היה הסיבה לזה רק בדרך נורא עלילה‬ ‫האט געזען [לטובה]‬ ‫[וואס] דער ּבוֹ ֵרא ָּכל עוֹ ָל ִמים ָ‬ ‫ָ‬ ‫דאס איז געווען ַא ֶה ְּכ ֵרח‪,‬‬ ‫[ונמצא] ָ‬ ‫יבה [לתלות בו‬ ‫פארן ֲע ִמ ַידת ָהעוֹ ָלם‪ .‬און [החטא של אדם הראשון] ד ָאס איז געווען [רק] ַא ִס ָ ּ‬ ‫ַ‬ ‫הגזירה]‪.‬‬ ‫צב‬ ‫ובזה מיושב גם כן מה שהקשו דהלא מבואר בגמרא דאדם הראשון ישב בתשובה על חטאו ק"ל שנה‪ ,‬ואם כן למה‬ ‫לא נתבטלה גזירת המיתה‪ ,‬והלא אין לך דבר שעומד בפני התשובה‪ .‬אמנם לפי האמור ניחא‪ ,‬דהגזירה בעצם לא‬ ‫היה תלוי בהחטא‪ ,‬רק היה הכרח לעמידת העולם‬ ‫דא די ַק ְּשיָ א‪[ ,‬דהלא] ֵאין‬ ‫דאך ָ‬ ‫[וואס] זיי פרעגן ָ‬ ‫ָ‬ ‫פארענטפערט‪,‬‬ ‫[און] מיט דעם איז ַ‬ ‫לך דבר שעומד בפני התשובהסז‪ ,‬און [הלא אמרו חכז"ל]סח אדם הראשון חסיד גדול היה‪,‬‬ ‫געוואלדטיגער ַב ַעל ְּתשו ָּבה געווען‪[ ,‬ואם כן]‬ ‫ַ‬ ‫דאך] ַא‬ ‫וישב בתענית ק"ל שנה‪[ ,‬איז ער ָ‬ ‫מ'האט‬ ‫ָ‬ ‫האט מען נישט אים ְּמ ַק ֵ ּבל געווען די ְּתשו ָּבה אויפן חטא‪ ,‬און‬ ‫רוואס ָ‬ ‫פא ָ‬ ‫ַ‬ ‫זא ביטערן ְּקנַ ס [של גזירת המיתה]‪.‬‬ ‫גע'פ ְּס ְּק'נט ַעד סוֹ ף ָּכל ַהדּ וֹ רוֹ ת ַא ַ‬ ‫ַּ‬ ‫סג‬ ‫וראה עוד ביאור כל ענין זה באורך בס"ג תזריע החודש תשכ"ז (לשון קדשו קונטרס ער ח"א)‪ ,‬חקת תשכ"ז (קונטרס‬ ‫קז ח"ג)‪.‬‬ ‫סד בבראשית רבה שם (בהמשך)‪ :‬רבי יוחנן ור"ש בן לקיש‪ ,‬רבי יוחנן אמר מפני מה נגזרה מיתה על הרשעים‪,‬‬ ‫אלא כל זמן שהרשעים חיים הם מכעיסים להקב"ה וכו'‪ ,‬כיון שהן מתים הן פוסקים מלהכעיס להקב"ה וכו'‪.‬‬ ‫מפני מה נגזרה מיתה על הצדיקים‪ ,‬אלא כל זמן שהצדיקים חיים הם נלחמים עם יצרן‪ ,‬כיון שהם מתים הם נחין‬ ‫וכו'‪ .‬ורשב"ל אמר ליתן שכר לאלו בכפליים‪ ,‬ולהפרע מאלו בכפליים‪ .‬ליתן שכר לצדיקים שלא היו ראוים‬ ‫לטעום טעם מיתה‪ ,‬וקבלו עליהם טעם מיתה‪ ,‬לפיכך (ישעי' סא‪ ,‬ז) ָל ֵכן ְּ ּב ַא ְּר ָצם ִמ ְּשנֶ ה יִ ָירש ּו‪ .‬ולהפרע מן הרשעים‪,‬‬ ‫שלא היו צדיקים ראויים לטעום טעם מיתה‪ ,‬ובשבילן קבלו עליהן מיתה‪ ,‬לפיכך ִמ ְּשנֶ ה שכרן יִ ָירש ּו‪.‬‬ ‫סה בגמרא בבא בתרא (עה‪ :).‬אמר רבי חמא ברבי חנינא‪ ,‬עשר חופות עשה הקב"ה לאדם הראשון בגן עדן‪,‬‬ ‫ית ָ ּכל ֶא ֶבן יְּ ָק ָרה וגו' [פירש רשב"ם‪ :‬בחירם מלך צור כתיב‪ ,‬וכי סבור אתה להיות‬ ‫שנאמר (יחזקאל שם) ְּ ּב ֵע ֶדן ַ ּגן ֱאל ִֹקים ָהיִ ָ‬ ‫אכת ּת ּו ּ ֶפ ָ‬ ‫יך‬ ‫כאדם הראשון שהיה בגן עדן‪ ,‬והיו לו כל החופות הללו אוֹ ֶדם ּ ִפ ְּט ָדה וגו' עד ָז ָהב‪ ,‬הרי עשר וכו'] וכו'‪ ○ .‬מאי ְּמ ֶל ֶ‬ ‫יך ָּב ְּך [ ְּ ּביוֹ ם ִה ָ ּב ַר ֲא ָך ּכוֹ נָ נ ּו] (שם)‪ ,‬אמר רב יהודה אמר רב‪ ,‬אמר לו הקב"ה לחירם מלך צוֹ ר‪ָּ ,‬ב ְּך נסתכלתי‪,‬‬ ‫וּנְּ ָק ֶב ָ‬ ‫ובראתי נקבים נקבים באדם [ ָ ּב ְּך נסתכלתי כשבראתי עולמי‪ ,‬שאתה עתיד למרוד ולעשות עצמך אלוה‪ ,‬ובראתי באדם נקבים‬ ‫שמוציאין ריעי‪ .‬תוֹ ף חלול הוא ומנוקב‪ְּ .‬ביוֹ ם ִׁה ָּב ַר ֲא ָּך כוֹ נָּ נו‪ ,‬ביום שנתתי אל לבי שתהא נברא‪ ,‬בו ביום כוננו הנקבים באדם]‪.‬‬ ‫ואיכא דאמרי הכי קאמר‪ָּ ,‬ב ְּך נסתכלתי‪ ,‬וקנסתי מיתה על אדם הראשון [והיינו ּתו ּ ֶּפ ָ‬ ‫יך‪ ,‬הקבר שהוא חלול כמו תוֹ ף]‪.‬‬ ‫סו כמבואר בספר יחזקאל (פרק כח)‪.‬‬ ‫סז כמבואר בירושלמי (פאה פ"א ה"א) וברמב"ם (תשובה ג‪ ,‬יד)‪.‬‬ ‫סח בגמרא עירובין (יח‪.):‬‬ ‫כה‬ ‫קדשו‬ ‫בראשית תשכ"ז (חלק ב)‬ ‫לשון‬ ‫[נאר] געמוזט‬ ‫ס'האט ָ‬ ‫ָ‬ ‫האט געברויכט צו זיין [גם בלאו הכי]‪ ,‬און‬ ‫דאס ָּ‬ ‫וואס דען‪ָּ ,‬‬ ‫נאר ָ‬ ‫ָ‬ ‫ילה [של חטא‪ ,‬כדי לתלות הדבר בזה]סט‪.‬‬ ‫עפעס ַאן ֲע ִׁל ָּ‬ ‫זיין ּ‬ ‫צג‬ ‫ישוב קושיא א ‪ -‬בגמרא שבת‬ ‫ובזה יובן שאלת מלאכי השרת למה קנסת מיתה על אדם הראשון‪ ,‬דאף שידעו‬ ‫מענין החטא‪ ,‬אבל שאלתם היתה למה לא הועיל תשובתו על זה‪ ,‬לבטל הגזירה‬ ‫דאס איז דער ּ ְּפ ַשט אין די גמרא [דשבת]‪.‬‬ ‫ָ‬ ‫רוואס איז [אים]‬ ‫פא ָ‬ ‫האבן געפרעגט ָּל ָּמה ָּקנַ ְּס ָּת [מיתה על אדם הראשון‪ .‬דהיינו] ַ‬‫זיי ָ‬ ‫האט נישט גענוצט קיין ְּתשו ָּבה [לבטל‬ ‫רוואס ָ‬ ‫פא ָ‬‫זא גרויסער ְּקנַ ס‪ .‬און ַ‬ ‫געקומען ַא ַ‬ ‫הגזירה]‪.‬‬ ‫צד‬ ‫ישוב קושיא ב ‪ -‬בגמרא שבת‬ ‫ועל זה השיב להם הקב"ה מצוה 'קלה' צויתיו ועבר עליה‪ ,‬כי עצם החטא היתה קלה‪ ,‬ולא היה ראוי לגזור המיתה עבור זה‬ ‫בעצם‪ .‬אלא מאי שבלאו הכי היתה הכרח בגזירה זו‪ ,‬כדי שהרשעים לא יעשו עצמן אלהות‪ ,‬ונתלה בהחטא רק בדרך עלילה‬ ‫פארן ֵח ְּטא‪[ ,‬והרי]‬ ‫האט דער ּבוֹ ֵרא ָּכל עוֹ ָל ִמים געענטפערט‪ ,‬איז עס דען געווען ַ‬ ‫ָ‬ ‫[דאך] געווען ַא ִׁמ ְּצ ָּוה ַק ָּלה [ולא היה מגיע על מניעתה עונש גדול כזה‪ ,‬רק] ס'איז נישט‬ ‫ָ‬ ‫ס'איז‬ ‫[פאר] ַאנדערע ַט ֲע ִׁמים‪[ .‬וחטאו היתה רק בבחינת נוֹ ָרא ֲע ִל ָ‬ ‫ילה‪ ,‬כדי‬ ‫ַ‬ ‫נאר‬‫פארן ֵח ְּטא‪ָ ,‬‬ ‫געווען ַ‬ ‫לתלות גזירת המיתה בזה]‪.‬‬ ‫צה‬ ‫ישוב קושיא ד – בגמרא שבת (באופן ראשון)‬ ‫ושוב הקשו ממשה ואהרן‪ ,‬וכוונתם דהיה לו לגזור מיתה רק על הרשעים‪ ,‬ולא על הצדיקים‪ ,‬וכמו שהקשו כן‬ ‫במדרש‪ .‬ועל זה השיב להם ִׁמ ְּק ֶרה ֶא ָּחד לַ ַצ ִׁדיק וְּ לָּ ָּר ָּשע‪ ,‬והכוונה דאי אפשר לעשות חילוק ניכר בין צדיק לרשע‪,‬‬ ‫דאם כן יהא נמצא כל עשייתם של הבריות שלא לשמה‪ ,‬והוא כתירוץ המדרש בזה‬ ‫דא ַט ֲע ִמים‪ָ ,‬אבער אויף מֹשה ְּו ַא ֲהרֹן איז‬ ‫טאקע ָ‬ ‫טאקע‪ ,‬ס'איז ַ‬ ‫האבן זיי געפרעגט‪ַ ,‬‬ ‫ָ‬ ‫נישטא קיין ש ּום ַט ַעם‪[ .‬והוא כעין מה שהקשו במדרש דיגזור מיתה על הרשעים ולא על הצדיקים]‪.‬‬ ‫ָ‬ ‫קאן‬ ‫דאס ָ‬ ‫געזאגט‪ִׁ ,‬מ ְּקרה א ָּחד ַל ַצ ִׁדיק ְּו ָּל ָּר ָּשע‪[ ,‬ווייל] ָ‬ ‫ָ‬ ‫האט דער ּבוֹ ֵרא ָּכל עוֹ ָל ִמים‬ ‫ָ‬ ‫זאגט [הטעם‪ ,‬דאז יהא נמצא] ס'וועט‬ ‫מאכן קיין ִחיל ּוק‪ַ ,‬אזוי ווי דער מדרש ָ‬ ‫מען נישט ַ‬ ‫ַאלעס זיין שלֹא ִׁל ְּש ָּמה‪.‬‬ ‫צו‬ ‫ישוב קושיא ד – בגמרא שבת (באופן שני)‬ ‫ועוד יש לפרש דקאי התירוץ על משה ואהרן בפרטיות‪ ,‬והכוונה דכיון שהדור המדבר הוצרך להשאר במדבר‪ ,‬על כן‬ ‫הוצרך גם משה להיות מקרהו כמותם להשאר במדבר‪ ,‬כדי שעל ידו יזכו לתחייה לעתיד לבא‪ ,‬וכמבואר במדרשים‬ ‫ווארן [משה‬ ‫ָאדער [אפשר לומר עוד‪ ,‬במה שהשיב להם] ִׁמ ְּקרה א ָּחד ַל ַצ ִׁדיק ְּו ָּל ָּר ָּשע‪ָ .‬‬ ‫זאלן מיטנעמען דעם דּ וֹ ר ַה ִּמ ְּד ָ ּבר [לעת‬ ‫נאר געבליבן [כדי] זיי ָ‬ ‫דאך ָ‬ ‫ואהרן] זיי זענען ָ‬ ‫התחיה]ע‪.‬‬ ‫סט ומתוך זה מיושב קושיא ג' בגמרא שבת [ובפרשתן]‪ ,‬דלפי האמור כל זה היה עלילה וסיבה מן השמים‪ ,‬ואף‬ ‫היה בדרך נס‪ .‬ואם כן לא שייך להקשות על זה‪.‬‬ ‫ע כמבואר בבמדבר רבה (יט‪ ,‬יג) ותנחומא (סימן י)‪ :‬אמר לו הקב"ה למשה‪ ,‬באיזה פנים אתה מבקש ִל ָ ּכנֵ ס לארץ‪,‬‬ ‫ָּמ ָּשל לרועה שיצא לרעות צאנו של מלך ְּונִ ְּש ֵ ּבית הצאן‪ ,‬ביקש הרועה ִל ָּכנֵ ס לפלטרין של מלך‪ ,‬אמר לו המלך אם‬ ‫ית הצאן‪ .‬אף כאן אמר לו הקב"ה למשה‪ִ ,‬ש ְּב ֲח ָך הוא שהוצאת‬ ‫ַא ְּּת נכנס עכשיו‪ ,‬מה יאמרו הבריות‪ ,‬שאתה ִה ְּש ֵ ּב ָ‬ ‫ששים רבוא‪ ,‬וקברתם במדבר‪ְּ ,‬ו ַא ְּּת מכניס דור אחר‪ ,‬עכשיו יאמרו אין לדור המדבר חלק לעולם הבא‪ ,‬אלא תהא‬ ‫אשי ָּעם ִׁצ ְּד ַקת ה' ָּע ָּשה‪.‬‬ ‫ְּב ִׁצ ָּדן ותבא עמהן‪ ,‬שנאמר ַו ֵי ֵתא ָּר ֵ‬ ‫קדשו‬ ‫בראשית תשכ"ז (חלק ב)‬ ‫לשון‬ ‫כו‬ ‫שע‪[ ,‬דהכוונה על‬ ‫דאס איז דער ּ ְּפ ַשט [במה שהשיב להם הקב"ה] ִׁמ ְּקרה א ָּחד ַל ַצ ִׁדיק ְּו ָּל ָּר ָּ‬ ‫ָ‬ ‫דור המדבר שנתחייבו להשאר במדבר‪ ,‬ולבסוף יבואו ביחד עם הצדיקים משה ואהרן בזכותם‪ ,‬ויהא‬ ‫דאס מיינט מעןעא‪[ .‬ולפי זה נמצא דהתירוץ הוא על 'משה ואהרן' דייקא‪,‬‬ ‫מקרם כמקרה הצדיק]‪ָ ,‬‬ ‫אשר שעל זה היתה שאלתם]‪.‬‬ ‫צז‬ ‫ישוב הקושיות בסוף הפרשה‬ ‫המשך ישוב קושיא יב‪-‬יג (בפרשתן)‬ ‫על כל פנים‪ ,‬ווען נישט דער ֵח ְּטא ָא ָדם ָה ִראשוֹ ן‪ ,‬העט נישט גיווען געווען קיין‬ ‫יתה‪ ,‬העט דער זעלבער מענטש גיווען געווען אויבן [אויך]‪.‬‬ ‫ִמ ָ‬ ‫צח‬ ‫דאס איז דער ּ ְּפ ַשט‪.‬‬‫ָ‬ ‫האט געזען ַאז די‬ ‫וואס] ער ָ‬‫געהאט ַא נֶ ָח ָמה‪[ ,‬מיט ָ‬ ‫ַ‬ ‫האט‬ ‫דער ּבוֹ ֵרא ָּכל עוֹ ָל ִמים ָ‬ ‫געמאכט‬ ‫ַ‬ ‫האב ַאזוי‬ ‫וואס איך ָ‬‫דא אונטן‪[ .‬ואמר] ס'איז זייער גוט ָ‬ ‫[נאר] ָּ‬ ‫מענטשן זענען ָ‬ ‫זאל נישט קענען קומען ַארויף אויבן‪.‬‬ ‫נאר זיין ָּב ָּארץ‪[ ,‬און] ער ָ‬ ‫זאל ָ‬ ‫ַאז דער מענטש ָ‬ ‫זאל קענען קומען ַארויף אויבן‪ ,‬העט ער די ַמ ְּל ָּא ִׁכים ַאליין אויך‬ ‫ווארן ווען ער ָ‬ ‫ָ‬ ‫(ראה בזה גם לעיל באות פז)‬ ‫איבערגעדרייט‪.‬‬ ‫צט‬ ‫היוצא מזה לענין מצב הנסיונות בעולם הזה‬ ‫יתים‬ ‫[אז] ַמ ִׁס ִׁ‬ ‫דא‪ַ ,‬‬ ‫וואס מ'זעט ָּ‬ ‫ָּ‬ ‫געוואלדטיג ענין‬ ‫ַ‬ ‫נפאלסעב‪ ,‬ס'איז ַא‬ ‫אויף ַאלע ַ‬ ‫קאנען [מסית זיין] אפילו די ַמ ְּל ֲא ֵכי ַמ ְּע ָּלה‪ ,‬די ַמ ְּל ֲא ֵכי ַה ָּש ֵרת‪ ,‬קענען זיי‬ ‫יחים ָ‬‫ו ַמ ִׁד ִׁ‬ ‫ראפפירן פונעם וועג‪.‬‬ ‫ַא ָּ‬ ‫וואס‬ ‫האט געזען ָּ‬ ‫[אז] דער ּבוֹ ֵרא ָּכל עוֹ ָל ִמים ָ‬‫דא ַארויס ְּב ֵפרוש אין רש"י‪ַ ,‬‬ ‫זעט מען ָּ‬ ‫שאדטן]‪.‬‬ ‫יחים [קענען ָ‬ ‫יתים ּו ַמדִּ ִ‬ ‫וואס ַמ ִּס ִ‬ ‫קאנען טון‪ָ ,‬‬ ‫מענטשן ָּ‬ ‫ק‬ ‫ריינפאלן‪ ,‬ווי ווייט‬ ‫ַ‬ ‫מ'קאן ַא‬ ‫ָ‬ ‫געוואלדטיגע נִׁ ְּסיוֹ נוֹ ת‪ ,‬ווי‬ ‫ַ‬ ‫פארשטיין די‬ ‫קאן מען ַ‬ ‫ָּ‬ ‫ריינפאלן‪.‬‬ ‫ַ‬ ‫מ'קאן ַא‬ ‫ָּ‬ ‫יתים‬ ‫דארף מען זיך ְּמ ַר ֵחק זיין‪ ,‬און נישט צו רעדן מיט קיין ַמ ִׁס ִׁ‬ ‫און איבערדעם ַ‬ ‫יחים‪.‬‬ ‫ו ַמ ִׁד ִׁ‬ ‫קא‬ ‫נאר דורך דעם געווען‪.‬‬ ‫דאך אויך ָ‬ ‫גאנצער ֵח ְּטא ָּא ָּדם ָּה ִׁראשוֹ ן‪ ,‬איז ָ‬ ‫דער ַ‬ ‫ובדברים רבה (ב‪ ,‬ט)‪ִּ :‬כי לֹא ַת ֲעבֹר ֶאת ַה ַ ּי ְּרדֵּ ן ַה ֶ ּזה‪ .‬אמר לו הקב"ה למשה אם אתה נקבר כאן אצלן‪ ,‬בזכותך‬ ‫הן באין עמך‪ .‬אמר רבי לוי‪ ,‬למה הדבר דומה‪ ,‬לאחד שנתפזרו מעותיו במקום אפילה‪ ,‬אמר אם אומר אני האירו‬ ‫לי ֶש ֲא ַק ֵ ּבץ ָמעוֹ ַתי אין בריה משגחת עלי‪ ,‬מה עשה נטל זָ הוּב אחד והשליך בתוכם‪ ,‬והתחיל צוֹ ֵו ַח ואומר האירו‬ ‫לי‪ ,‬זָ הוּב אחד היה לי ונפל ממני כאן‪ ,‬והאירו לו‪ .‬מה עשה‪ ,‬משנטל את הזהוב‪ ,‬אמר להן בחייכם המתינו לי‬ ‫שאלקט את המעות וליקטן‪ ,‬בזכות הזהוב נתלקטו המעות‪ .‬כך אמר לו הקב"ה למשה‪ ,‬אם נקבר אתה אצלם‬ ‫אשי ָּעם‪.‬‬ ‫אשית לוֹ וגו' ַו ֵי ֵתא ָּר ֵ‬ ‫במדבר‪ ,‬הן באים בזכותך ְּו ַאת בא בראשם‪ ,‬שנאמר ַו ַי ְּרא ֵר ִׁ‬ ‫עא וכן ביאר רבינו בליל שב"ק חקת תשכ"א (ונדפס בחידושי תורה תשי"ז ח"ב‪ ,‬עמוד תשכו‪ ,‬עיי"ש באופן השני)‪ ,‬וחזר‬ ‫והזכיר זה בס"ג חקת תשכ"א (לשון קדשו קונטרס דש ח"ג‪ ,‬אות קז)‪ .‬ועיין זה גם בדברי יואל חקת (עמוד צז‪ ,‬ד"ה ואפ"ל)‪.‬‬ ‫עב פירוש‪ :‬בכל אופן‪.‬‬ ‫כז‬ ‫קדשו‬ ‫בראשית תשכ"ז (חלק ב)‬ ‫לשון‬ ‫געדארפט 'שמועסן' מיט אים [עם הנחש]‪.‬‬ ‫ַ‬ ‫[דלעולם] ער העט נישט גיווען‬ ‫לאזט זיך נישט ַאריין אין קיין שמועס מיטן נחש‪ ,‬קומט ער נישט צו‬ ‫[און] ווען ער ָּ‬ ‫דעם ַאלעמעןעג‪.‬‬ ‫דאס‪.‬‬ ‫[נאר וועגן] ָ‬ ‫גאנצע איז ָ‬ ‫דאס ַ‬ ‫‪ -‬יהיה איך שיהיה‪ָ - ,‬‬ ‫קב‬ ‫[אז] ווען ער איז אויבן העט ער‬ ‫דאך ַארויס אין רש"י‪ַ ,‬‬ ‫[יהיה איך שיהיה] שטייט ָּ‬ ‫גיווען ַמ ְּמ ִריד געווען‪.‬‬ ‫מ'דארף ַאנטלויפן [מן אנשים המסיתים ומתעים]‪.‬‬ ‫ַ‬ ‫דארף מען וויסן [ווי ווייט]‬ ‫ַ‬ ‫פארקערן'עד מיט אים‪ ,‬און ס'וועט מיר‬ ‫[אז] איך וועל ' ַ‬ ‫מ'קאן זיך נישט איינרעדן ַ‬ ‫ָּ‬ ‫שאדטן‪.‬‬ ‫נישט ָּ‬ ‫שאדט אים‬ ‫זאל זיין ַא ַמ ְּל ָּא ְּך פון די ַמ ְּל ֲא ֵכי ַה ָּש ֵרת‪ָּ ,‬‬ ‫[דהא חזינן דאפילו] ווען ער ָּ‬ ‫שאדטן‪[ .‬שטייט] ְּ ּב ֵפיר ּוש ַאזוי!‬ ‫קאן אים אויך ָּ‬ ‫אויך‪ָּ ,‬‬ ‫געזאגט‪ ,‬ווען דער מענטש קומט ַארויף אויבן צווישן‬ ‫ָ‬ ‫האט‬‫דער ּבוֹ ֵרא ָּכל עוֹ ָל ִמים ָ‬ ‫די ַמ ְּל ָא ִכים העט ער די ַמ ְּל ָּא ִׁכים ַמ ְּמ ִׁריד געווען אין הקדוש ברוך הוא‪[ .‬ואם כן] ַמה יַ ֲענ ּו‬ ‫ֵאזוֹ ֵבי ִקירעה [והאיך ידמה אדם השפל בנפשו שלא יזיק לו באם יתחבר עם מסיתים‪ ,‬שלא ישמע להם]‪.‬‬ ‫און ַאז מ'היט זיך נישט [אזי הסכנה גדולה שמא ימשך אחריהם]‪.‬‬ ‫מ'דארף ַאנטלויפן פון‬ ‫ַ‬ ‫געוואלדטיגער מו ָּסר ַה ְּש ֵכל‪ַ ,‬א יְּ סוֹ ד‪ ,‬ווי ווייט‬ ‫ַ‬ ‫דאס איז ַא‬ ‫ָ‬ ‫מ'דארף‬ ‫ַ‬ ‫יחים‪ ,‬ווי ווייט‬ ‫יתים ו ַמ ִׁד ִׁ‬ ‫וואס זיי גייען שלֹא ְּכשו ָּרה‪ .‬און [כל שכן] פון ַמ ִׁס ִׁ‬ ‫די ָּ‬ ‫' ַאנטלויפן'‪.‬‬ ‫דא אין‬ ‫זאגט אויף דעם‪ָ ,‬‬ ‫עג וז"ל רבינו בס"ג ויחי תשט"ז (לשון קדשו קונטרס רכ‪ ,‬אות פז‪-‬צט)‪ :‬דער ווילנער גאון ָ‬ ‫רוואס ַויְּ ַש ְּל ֵחהו ה'‬ ‫פא ָ‬ ‫זאגט ער ַ‬ ‫דא אויף די תורה (בפרשתן‪ ,‬ב טו‪-‬טז‪ .‬ג‪ ,‬כג)‪ָ ,‬‬ ‫וואס ס'איז ָ‬ ‫פירוש הגר"א (אדרת אליהו) ָ‬ ‫האט ער נישט‬ ‫זאגט ער ַאזוי‪ ,‬דער פעלער איז געווען‪ ,‬דער חטא איז געווען‪ַ ,‬אז לעולם דעם נחש ָּ‬ ‫ִׁמ ַגן ֵעדן‪ָ .‬‬ ‫האט‬ ‫ריינלאזן אין ַגן ֵעדן‪ ,‬וואו קומט ַא נחש אין ַגן ֵע ֶדן? [ ְּו ָא ָדם נצטוה] ְּל ָּע ְּב ָּדה 'ו ְּל ָּש ְּמ ָּרה'‪ ,‬און ער ָ‬ ‫ָּ‬ ‫געטארט ַא‬ ‫ָּ‬ ‫האט מען אים‬ ‫ָ‬ ‫האט נישט גוט ָּאפגעהיט‪,‬‬ ‫ָּ‬ ‫האט מען געזען ער‬ ‫ָ‬ ‫ריינגעלאזט דעם נחש אין ַגן ֵע ֶדן‪.‬‬ ‫ָ‬ ‫ַא‬ ‫האט מען אים געשטעלט צו ַאן ַאנדער אומנות‪ ,‬אויף 'דעם' עולם‪ ,‬ווייל ער‬ ‫ַאוועקגעשטעלט פון דעם אומנות‪ָ ,‬‬ ‫ריינגעלאזט 'דעם נחש' אין ַגן ֵע ֶדן‬ ‫ָ‬ ‫האט ַא‬ ‫גאנצער מקור [החטא] איז געווען‪ ,‬ווייל ער ָ‬ ‫האט נישט ָּאפגעהיט‪ .‬דער ַ‬ ‫ָ‬ ‫געדארפט צו 'רעדן' מיט אים‪ .‬ווען ער 'שמועסט נישט אפילו'‬ ‫ַ‬ ‫מאל‬ ‫ניטא ָּ‬‫ַ‬ ‫דאך‬‫האט ער ָּ‬ ‫וכו'‪ָ ○ .‬אבער דער ֱא ֶמת ָּ‬ ‫לאזט זיך נישט‬ ‫ֹאכל ּו וגו'‪ - ,‬ווען ער ָ‬ ‫דאך געפרעגט ַאף ִּכי ָא ַמר ֱאל ִֹקים לֹא ת ְּ‬ ‫האט ָ‬ ‫מיט דעם נחש‪[ - ,‬ווען] ער ָ‬ ‫לאזט זיך‬ ‫יכ ּו ַח‪ ,‬העט ער נישט גיווען געברענגט די ראיה ִּכי י ֵֹד ַע ֱאל ִֹקים וכו'‪ָ .‬אבער ווען ער ָ‬ ‫ַאריין אין קיין ִו ּ‬ ‫טאר מען נישט 'שמועסן'‪[ .‬וכמו‬ ‫נישט ַאריין [צו רעדן מיט אים‪ ,‬לא היה בא לידי החטא]‪[ ○ .‬ווייל] מיט קיין ' ֵמ ִׁסית' ָּ‬ ‫[אל‬‫שאמרו (עבודה זרה כז‪ ]):‬לֹא יִׁ ָּשא ְּויִׁ ֵתן ִׁעם ַה ִׁמינִׁ ים‪[ .‬והכתוב אומר (משלי ה‪ ,‬ח‪ .‬ועי' בגמ' עבודה זרה יז‪ְּ ]):‬ו ַאל ִׁת ְּק ַרב ֶ‬ ‫זאגט דער רמב"ם (עבודה זרה ב‪ ,‬ה)‪ ○ .‬דער ֱא ֶמת‪ ,‬ווען ער‬ ‫יה ַד ְּר ֶּכ ָך]‪ְּ ' .‬ו ָּאסור ְּל ַס ֵפר ִׁע ָּמם' ָ‬ ‫ית ּה]‪ַ ,‬ה ְּר ֵחק [ ֵמ ָע ֶל ָ‬ ‫ּ ֶפ ַתח ֵ ּב ָ‬ ‫האט‬ ‫'לאזט אים נישט ַאריין'‪[ .‬והגם] ער ָ‬ ‫'שמועסט נישט' מיט אים‪ ,‬קומט מען נישט צו די ָּצרוֹ ת‪ .‬און ווען ער ָּ‬ ‫געהאט די‬ ‫ַ‬ ‫האב מיר‬ ‫דאס אויך געמיינט ְּל ֵשם ָש ַמיִ ם (כמו שביאר רבינו שם בתוך הדברים)‪ָ ,‬אבער ָּ‬ ‫נאר ָ‬ ‫דאך ָ‬ ‫ָ‬ ‫ריינגעלאזט'‪ַ ,‬אז ער איז געקומען אין ַא ָּמקוֹ ם‬ ‫ָּ‬ ‫'א‬ ‫האט אים ַ‬ ‫וויבאלד] ַאז מ' ָּ‬ ‫ַ‬ ‫איבערצייגונג פונעם נָ ָחש ַה ַ ּק ְּדמוֹ נִ י‪ַ [ ,‬אז‬ ‫פאר דער‬ ‫האט מען געוויזן ַ‬ ‫דאס איז געווען דער חטא אדם הראשון‪ָּ .‬‬ ‫יח געווען‪ָּ .‬‬ ‫האט ער ֵמ ִׁסית ו ַמ ִׁד ַ‬ ‫ְּקדו ָּשה‪ָּ ,‬‬ ‫וויאזוי ס'איז‪ַ .‬א ֵמ ִׁסית‪ַ ,‬אז ער קומט ַאריין אין ַא ָּמקוֹ ם ָּקדוֹ ש‪,‬‬ ‫ַ‬ ‫פאר דער וועלט ַאז‬ ‫האט מען געוויזן ַ‬ ‫וועלט‪ָ ,‬‬ ‫דארטן‪[ - .‬ועיין זה גם בדברי רבינו‬ ‫האט געמוזט ַאוועק פון ָ‬ ‫רדארבט ער ַאלעס‪[ .‬עד כדי כך] ַאז 'ער' [אדם הראשון] ָ‬ ‫פא ַ‬ ‫ַ‬ ‫בס"ג אחרון של פסח תשט"ז‪ ,‬ובדרשה בירושלים שב"ק דברים תשי"ט]‪.‬‬ ‫'פארקער' און שייכות‪.‬‬ ‫האבן ַ‬ ‫עד פירוש‪ָ ,‬‬ ‫עה מלשון הגמרא במועד קטן (כה‪ ):‬בהספד על אמורא‪ ,‬שאמר ההוא ספדנא ִאם ָ ּב ֲא ָרזִ ים נָ ְּפ ָלה ַש ְּל ֶה ֶבת ַמה יַ ֲעשו‬ ‫ֵאזוֹ ֵבי ִׁקיר ‪ .‬ופירושו שאם על אדם גדול כארז שלט מלאך המות‪ ,‬מה יעשו אנשים קטנים כאזוב‪[ .‬ובספרים הורגל‬ ‫מתוך זה לכתוב הלשון ַמה 'יַ ֲענו' ֵאזוֹ ֵבי ִׁקיר]‪.‬‬ ‫קדשו‬ ‫בראשית תשכ"ז (חלק ב)‬ ‫לשון‬ ‫כח‬ ‫קג‬ ‫ישוב הקושיות בפסוק נַ ֲע ֶׂשה ָא ָדם‬ ‫הקדמה לישוב קושיא ח‪-‬י‬ ‫היצט וועל מיר צוריקקומען צום ענין [של ביאור המדרשים בפסוק נַ ֲעשה ָּא ָּדם]‪.‬‬ ‫[וואס] דער ּבוֹ ֵרא ָּכל עוֹ ָל ִמים איז נִ ְּמ ַל ְּך געווען מיט די ַמ ְּל ָא ִכים (עי' קושיא ח‪-‬ט)‪ ,‬און‬ ‫ָ‬ ‫געזאגט [וועגן] די ְּר ָּש ִׁעים (קושיא י)‪.‬‬ ‫ָ‬ ‫האט זיי נישט‬‫ער ָ‬ ‫קד‬ ‫נראה לפרש דעיקר יראתם של המלאכים שאמרו אל יברא האדם‪ ,‬היתה על הענין דלעיל‪ ,‬שלא יבראנו באופן שיוכל‬ ‫לדור גם בעליונים‪ ,‬כדר בבית ועלייה‪ ,‬מיראתם שמא ימריד העליונים‬ ‫קען זיין ַאזוי‪.‬‬ ‫פאר 'דעם'‬ ‫יקר איז געווען‪ ,‬די אינטערעסע פון די ַמ ְּל ָא ִכים איז געווען‪ַ ,‬‬ ‫דער ִע ָ‬ ‫געהאט [שאל יברא האדם‪ ,‬עבור הענין דלעיל‪ ,‬שמא ימריד העליונים]‪.‬‬ ‫ַ‬ ‫האבן זיי מוֹ ָרא‬ ‫ָ‬ ‫נאך‬‫דאך ָ‬ ‫געווארן [בתחילת הבריאה]‪ ,‬איז ָ‬ ‫ָ‬ ‫שאפן‬‫בא ַ‬ ‫וואס ער איז ַ‬ ‫ווארן דער מענטש ָ‬ ‫ָ‬ ‫וואס דער ּבוֹ ֵרא‬ ‫דאס ָ‬ ‫נאכנישט געזען ָ‬ ‫האבן ָ‬ ‫פארן ֵח ְּטא ָּא ָּדם ָּה ִׁראשוֹ ן‪[ ,‬און] זיי ָ‬ ‫געווען ַ‬ ‫דאס איבעריגע [מה שיקנס עליו‬ ‫האט געזען‪ַ ,‬אז ס'וועט זיין ַא ֵח ְּטא‪ ,‬און ָ‬ ‫ָּכל עוֹ ָל ִמים ָ‬ ‫האבן זיי שוין נישט געזען‪ ,‬די ַמ ְּל ָא ִכים‪.‬‬ ‫דאס ָ‬‫מיתה‪ ,‬ולא יוכל עוד לדור בעליונים]‪ָ .‬‬ ‫[אז] ס'וועט געבוירן ווערן ַא מענטש‪[ ,‬און] 'דער' וועט‬ ‫דאך געזען ַ‬ ‫האבן זיי ָ‬ ‫ָ‬ ‫נמאכן ָּח ְּרבוֹ ת‪ ,‬ער וועט די ַמ ְּל ֲא ֵכי ַה ָּש ֵרת‬ ‫דא ָּא ַ‬‫ַארויפקומען צווישן אונז‪ ,‬און ער וועט ָּ‬ ‫ַמ ְּמ ִריד זיין אין הקדוש ברוך הוא‪.‬‬ ‫האבן זיי נישט ַמ ְּס ִּכים געווען‪.‬‬ ‫פארדעם ָ‬ ‫[פאר זיך‪ ,‬און] ַ‬ ‫ַ‬ ‫געהאט‬ ‫ַ‬ ‫האבן מוֹ ָרא‬ ‫זיי ָ‬ ‫קה‬ ‫ישוב קושיא י‬ ‫וממילא לכן לא הוצרך הקב"ה להראות להם גם הרשעים‪ ,‬כי הרשעים בלאו הכי לא היו יכולין לזכות למדריגה זו‬ ‫לדור גם בעליונים‪ ,‬אף בזולת חטא אדם הראשון‪ .‬והראה להם רק הצדיקים‪ ,‬דהיינו בלשון מושאל‪ ,‬שלענין מיתה‬ ‫הם צדיקים בדין לולי חטא אדם הראשון‪ ,‬שאין מגיע להם עונש חמור כמיתה על מעשה עצמם‪ .‬אבל הם שומרי‬ ‫התורה‪ ,‬והיו יכולין לזכות לדור גם בעליונים‬ ‫האט זיי נישט געוויזן די ְּר ָּש ִׁעים‪.‬‬‫וואס ער ָ‬ ‫[און] דעס ָ‬ ‫געקאנט קומען ַארויף אויבן‪ ,‬אפילו ָאנעם ֵח ְּטא‬ ‫ָ‬ ‫ווארן ְּר ָּש ִׁעים העטן נישט גיווען‬ ‫ָ‬ ‫יתה ְּּכ ִדין‪[ ,‬און]‬ ‫טאקע ַא ָר ָשע‪ ,‬איז ער ַחיָ יב ִמ ָ‬ ‫וואס איז ַ‬ ‫ָא ָדם ָה ִראשוֹ ן‪[ .‬שהרי] דער ָ‬ ‫געקאנט ַארויפקומען‪.‬‬ ‫ָ‬ ‫זאלעכער העט ַאודאי נישט גיווען‬ ‫ַא ָ‬ ‫יקים‪.‬‬ ‫וואס זענען שוין ִׁב ְּב ִׁחינַ ת ַצ ִׁד ִׁ‬ ‫נאר די ָ‬ ‫דאך ָ‬ ‫וואס זיי קומען ַארויף‪ ,‬איז ָ‬ ‫די ָּ‬ ‫קו‬ ‫[והלשון 'צדיקים' שבכאן אין הכוונה על צדיקים גמורים‪ ,‬רק] ווי דער תניא ָ‬ ‫זאגטעו [על השם‬ ‫עו בליקוטי אמרים תניא (פרק א)‪ :‬תניא (נדה ל‪ ):‬משביעים אותו תהי צדיק ואל תהי רשע‪ ,‬ואפילו כל העולם כולו‬ ‫אומרים לך צדיק אתה‪ֱ ,‬היֵ ה בעיניך כרשע‪ .‬וצריך להבין‪ ,‬דהא תנן (אבות ב‪ ,‬יג) ואל תהי רשע בפני עצמך‪ .‬וגם אם‬ ‫יהיה בעיניו כרשע ירע לבבו ויהיה עצב‪ ,‬ולא יוכל לעבוד ה' בשמחה ובטוב לבב‪ ,‬ואם לא ירע לבבו כלל מזה‪,‬‬ ‫יכול לבוא לידי קלות ח"ו‪ ○ .‬אך הענין כי הנה מצינו בגמרא (ברכות ז‪ .‬ועוד) ה' חלוקות‪ ,‬צדיק וטוב לו‪ ,‬צדיק ורע‬ ‫לו‪ ,‬רשע וטוב לו‪ ,‬רשע ורע לו‪ ,‬ובינוני‪ .‬ופירשו בגמרא (שם) צדיק וטוב לו צדיק גמור‪ ,‬צדיק ורע לו צדיק שאינו‬ ‫גמור‪ ,‬וברעיא מהימנא פרשת משפטים פירש צדיק ורע לו‪ ,‬שהרע שבו כפוף לטוב וכו'‪ .‬ובגמרא סוף פרק ט'‬ ‫דברכות (סא‪ ):‬צדיקים יצר טוב שופטן כו'‪ ,‬רשעים יצר הרע שופטן‪ ,‬בינונים זה וזה שופטן וכו'‪ ,‬אמר רבה כגון‬ ‫אנא בינוני‪ .‬אמר ליה אביי לא שביק מר חיי לכל בריה וכו'‪ ○ .‬ולהבין כל זה באר היטב‪ ,‬וגם להבין מה שאמר‬ ‫כט‬ ‫קדשו‬ ‫בראשית תשכ"ז (חלק ב)‬ ‫לשון‬ ‫ש ָאל‪ַ ,‬אז [ביי] רוֹ ב ָז ֻכ ּיוֹ תעז [נקרא צדיק בדינו‪ ,‬לפי שזוכה בדין על ידי‬ ‫'צדיק'] ס'איז ַא ָלשוֹ ן מ ּו ְּ‬ ‫הכרעת הרוב‪ .‬אבל עדיין הוא עלול לחטוא ח"ו]עח‪.‬‬ ‫קז‬ ‫עט‬ ‫ס'פאלט ַארונטער דורכן ֶע ְּטיוֹ ֶשל נָ ָחש ‪[ ,‬דהיינו] דורכן‬ ‫ַ‬ ‫וואס‬ ‫על כל פנים דעס ָ‬ ‫דאך ָ‬ ‫[נאך]‬ ‫יתה [בכלליות]‪ ,‬הייסט מען ָ‬ ‫דא די ִמ ָ‬ ‫[וואס] איבערדעם איז ָ‬ ‫ָ‬ ‫ֵח ְּטא ָא ָדם ָה ִראשוֹ ן‪,‬‬ ‫יקים‪.‬‬ ‫ַצ ִׁד ִׁ‬ ‫וואס זענען‬ ‫[ווארן] אפילו די ָּ‬‫ָ‬ ‫געהאט‪,‬‬ ‫ַ‬ ‫האבן זיי מוֹ ָרא‬‫יקים ָ‬ ‫פאר ' ַאזעלעכע' ַצ ִׁד ִׁ‬ ‫און ַ‬ ‫קאן מען נישט וויסן [אם לא ימרידו]‪.‬‬ ‫יקים [בלשון המושאל‪ ,‬ולפי הערך]‪ָּ ,‬‬ ‫ַצ ִׁד ִׁ‬ ‫ַאזוי ווי מ'זעט בעונותינו הרבים‪.‬‬ ‫דא [אונטן]‪ ,‬און ער קומט ַארויף‬ ‫רדארבן ָּ‬ ‫פא ָ‬ ‫[ועל כאלו הוא שחששו‪ ,‬כי שמא] ער ווערט ַ‬ ‫אויבן‪.‬‬ ‫איוב (בבא בתרא טז‪ ).‬רבש"ע בראת צדיקים בראת רשעים כו'‪ ,‬והא צדיק ורשע לא קאמר (נדה טז‪ .):‬וגם להבין‬ ‫מהות מדרגת הבינוני‪ ,‬שבודאי אינו מחצה זכיות ומחצה עונות‪ ,‬שא"כ איך טעה רבה בעצמו לומר שהוא בינוני‪,‬‬ ‫ונודע דלא פסיק פומיה מגירסא עד שאפי' מלאך המות לא היה יכול לשלוט בו‪ ,‬ואיך היה יכול לטעות במחצה‬ ‫עונות ח"ו‪ .‬ועוד שהרי בשעה שעושה עונות נקרא רשע גמור‪ ,‬ואם אח"כ עשה תשובה נקרא צדיק גמור‪ ,‬ואפילו‬ ‫העובר על איסור קל של דברי סופרים מקרי רשע‪ ,‬כדאיתא בפרק ב' דיבמות (כ‪ ).‬ובפרק קמא דנדה (יב‪ ,).‬ואפילו‬ ‫מי שיש בידו למחות ולא מיחה נקרא רשע בפרק ו' דשבועות (לט‪ ,):‬וכ"ש וק"ו במבטל איזו מצות עשה שאפשר‬ ‫לו לקיימה‪ ,‬כמו כל שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק‪ ,‬שעליו דרשו רז"ל (סנהדרין צט‪ּ ִ ).‬כי ְּד ַבר ה' ָ ּבזָ ה וגו'‬ ‫ִה ָּכ ֵרת ִּת ָּכ ֵרת וגו' (שלח טו‪ ,‬לא)‪ ,‬ופשיטא דמקרי רשע טפי מעובר איסור דרבנן‪ .‬ואם כן על כרחך הבינוני אין בו‬ ‫אפילו עון ביטול תורה‪ ,‬ומשום הכי טעה רבה בעצמו לומר שהוא בינוני‪ ○ .‬והא דאמרינן בעלמא (ראש השנה טז‪):‬‬ ‫דמחצה על מחצה מקרי בינוני‪ ,‬ורוב זכיות מקרי צדיק‪ ,‬הוא ֵשם המושאל לענין שכר ועונש‪ ,‬לפי שנדון אחר‬ ‫רובו‪ ,‬ומקרי צדיק בדינו‪ ,‬מאחר שזוכה בדין‪ .‬אבל לענין אמיתת ֵשם התואר והמעלה של מעלת ומדרגות חלוקות‬ ‫צדיקים ובינונים‪ ,‬אמרו רז"ל צדיקים יצר טוב שופטן וכו'‪ ,‬אבל כל מי שלא הגיע למדרגה זו אף שזכיותיו‬ ‫מרובים על עונותיו אינו במעלת ומדרגת צדיק כלל וכו'‪ .‬אך ביאור הענין וכו' [וכמו שהאריך בזה להלן שם בכמה‬ ‫פרקים]‪.‬‬ ‫עז כמבואר בגמרא קידושין (דף מ)‪ :‬תנו רבנן לעולם יראה אדם עצמו כאילו חציו חייב וחציו זכאי‪ ,‬עשה מצוה‬ ‫אחת‪ ,‬אשריו שהכריע עצמו לכף זכות‪ ,‬עבר עבירה אחת‪ ,‬אוי לו שהכריע את עצמו לכף חובה וכו'‪ .‬ר' אלעזר‬ ‫בר' שמעון אומר‪ ,‬לפי שהעולם נידון אחר רובו‪ ,‬והיחיד נידון אחר רובו‪ ,‬עשה מצוה אחת‪ ,‬אשריו שהכריע את‬ ‫עצמו ואת כל העולם לכף זכות‪ ,‬עבר עבירה אחת‪ ,‬אוי לו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף חובה‪[ .‬ועיין‬ ‫בזה גם בגמרא ורש"י ראש השנה (טז‪ :‬יז‪.]).‬‬ ‫וברמב"ם (תשובה ג‪ ,‬א‪-‬ב)‪ :‬כל אחד ואחד מבני האדם יש לו זכיות ועונות‪ ,‬מי שזכיותיו יתירות על עונותיו‬ ‫צדיק‪ ,‬ומי שעונותיו יתירות על זכיותיו רשע‪ ,‬מחצה למחצה בינוני וכו'‪ .‬אדם שעונותיו מרובין על זכיותיו‪ ,‬מיד‬ ‫הוא מת ברשעו שנאמר (ירמי' ל‪ ,‬יד) ַעל רֹב ֲעוֹנֵ ְּך וכו'‪ .‬וכן מדינה שעונותיה מרובין מיד היא אובדת שנאמר (וירא‬ ‫יח‪ ,‬כ) זַ ֲע ַקת ְּסדֹם ַו ֲעמ ָֹרה ִּכי ָר ָ ּבה וגו'‪ ,‬וכן כל העולם כולו‪ ,‬אם היו עונותיהם מרובין מזכיותיהן מיד הן נשחתין‪,‬‬ ‫שנאמר (בראשית ו‪ ,‬ה) ַו ַ ּי ְּרא ה' ִּכי ַר ָ ּבה ָר ַעת ָה ָא ָדם‪ ○ .‬ושיקול זה אינו לפי מנין הזכיות והעונות‪ ,‬אלא לפי גודלם‪,‬‬ ‫יש זכות שהיא כנגד כמה עונות‪ ,‬שנאמר (מלכים א' יד‪ ,‬יג) יַ ַען נִ ְּמ ָצא בוֹ דָּ ָבר טוֹ ב‪ ,‬ויש ָעוֹן שהוא כנגד כמה זכיות‪,‬‬ ‫שנאמר (קהלת ט‪ ,‬יח) ְּוחוֹ ֶטא ֶא ָחד יְּ ַא ֵ ּבד טוֹ ָבה ַה ְּר ֵ ּבה‪ ,‬ואין שוקלין אלא בדעתו של ֵקל דֵּ עוֹ ת‪ ,‬והוא היודע היאך‬ ‫עורכין הזכיות כנגד העונות‪.‬‬ ‫עח ועיין בזה בויואל משה (א‪ ,‬מ) וז"ל‪ :‬ודרך המקראות וחכמינו ז"ל לדבר בלשון זה‪ ,‬וכמו שאמרו חכמינו ז"ל‬ ‫(סנהדרין לג‪ ):‬בפירושא דקרא (משפטים כג‪ ,‬ז) ְּונָּ ִׁקי ְּו ַצ ִׁדיק ַאל ַת ֲהרֹג ִּכי לֹא ַא ְּצדִּ יק ָּר ָּשע‪ ,‬דהיינו שאף שהוא רשע‬ ‫ומחויב מיתה‪ ,‬מכל מקום כיון שבדין זה יוצא זכאי‪ ,‬נקרא צדיק בדין זה‪ ,‬אף שלפי האמת אינו צדיק‪ .‬וכבר‬ ‫האריך בזה המבי"ט (בשו"ת ח"ג סימן קסה)‪ .‬והתניא בריש ספרו ליקוטי אמרים (פרק א ועוד) האריך טובא במה‬ ‫שאמרו חכמינו ז"ל בינונים מחצה זכיות ומחצה עבירות‪ ,‬אף שלפי האמת אין אלו בינונים‪ ,‬אלא שלאותו הענין‬ ‫שדיברו שם חכמינו ז"ל הוי בינונים‪ ,‬לכן קראום באותו הלשון‪ ,‬שדרכם ז"ל לדבר בלשונות מושאלים‪ .‬וכמו כן‬ ‫המימרא דכולו חייב (סנהדרין צח‪ ,).‬דקאי על דמיירי שם בדין שדנין על הגאולה‪ ,‬אף שאינו כן לגמרי בשאר‬ ‫ענינים‪.‬‬ ‫עט פירוש עצת הנחש‪ ,‬שפיתה לחטא עץ הדעת וגרם גזירת המיתה‪ .‬והוא מלשון הגמרא בשבת (נה‪ ):‬ובבא בתרא‬ ‫(יז‪ ).‬עיי"ש‪.‬‬ ‫קדשו‬ ‫בראשית תשכ"ז (חלק ב)‬ ‫לשון‬ ‫ל‬ ‫קח‬ ‫האבן זיי צו טון‬ ‫וואס ָ‬‫האט מען זיי נישט געוויזן‪[ ,‬ווייל] ָ‬ ‫איבערדעם די ְּר ָּש ִׁעים ָ‬ ‫געדארפט ווייזן‪[ ,‬ווייל דעס] אינטערעסירט זיי נישט‪.‬‬‫ַ‬ ‫האט מען זיי נישט‬ ‫דאס] ָ‬ ‫[אויבן‪ ,‬און ָ‬ ‫נאר אונטן‪ ,‬און זיי קומען נישט צווישן זיי‪ ,‬אינטערעסירט זיי‬ ‫וואס זיי בלייבן ָּ‬ ‫די ָ‬ ‫שטארק‪.‬‬ ‫ַ‬ ‫נישט ַאזוי‬ ‫שה [ופגם גם בעולמות העליונים על ידי חטאם‪ ,‬וכמו שדרשו בפסוק]‬‫מאכן ָאן ַא ח ּו ְּל ָ‬ ‫הגם זיי ַ‬ ‫צ ּור יְּ ָל ְּד ָך ֶּת ִשי (האזינו לב‪ ,‬יח) [שכביכול מתישין כח פמליא של מעלה]פ‪ָ .‬אבער ס'איז נישט דער‬ ‫יקר [מוֹ ָרא שלהם]‪.‬‬‫ִע ָ‬ ‫קט‬ ‫געהאט‪,‬‬ ‫ַ‬ ‫האבן זיי מוֹ ָרא‬ ‫יקים ָ‬ ‫פאר די ַצ ִׁד ִׁ‬ ‫געהאט ַ‬ ‫ַ‬ ‫האבן זיי מוֹ ָרא‬ ‫[נאר] דער ִע ָ‬ ‫יקר ָ‬ ‫ָ‬ ‫האבן זיי‬ ‫פאר 'די' ָ‬ ‫מאכן ְּמ ִׁרידוֹ ת‪ַ ,‬‬ ‫קאנען ַ‬ ‫יקים‪ ,‬און זיי ָּ‬ ‫ַאז ס'וועט זיין ' ַאזעלעכע' ַצ ִׁד ִׁ‬ ‫מאכן ְּמ ִׁרידוֹ ת‪.‬‬ ‫געהאט‪ַ ,‬אז די וועלן ַארויפקומען אויבן און זיי וועלן ַ‬ ‫ַ‬ ‫מוֹ ָרא‬ ‫יקים‪.‬‬‫דאך ָאנגערופן ְּל ַג ֵ ּבי ֶזה ַצ ִׁד ִׁ‬ ‫נאך תוֹ ָּרה ו ִׁמ ְּצוֹת‪[ ,‬וממילא] ווערן זיי ָ‬‫האלטן ָּ‬ ‫זיי ַ‬ ‫[וואס איז]‬ ‫ָ‬ ‫יתה אויף דער וועלט‪[ ,‬און] דער ְּקנַ ס‬ ‫און ווען ס'העט נישט געווען קיין ִׁמ ָּ‬ ‫בלויז פון ֵח ְּטא ָא ָדם ָה ִראשוֹ ן‪[ ,‬אזי היה הרכבת האדם כמקודם החטא‪ ,‬ועדיין היה להם האפשרות‬ ‫יתה [מחמת‬ ‫נאכנישט קיין ְּמח ּויָ ֵבי ִמ ָ‬ ‫לעלות גם למעלה‪ ,‬כדר בבית ועלייה‪ .‬שהרי] זיי זענען ָ‬ ‫יתה [דערוועגן]‪.‬‬ ‫וואס זיי זענען ְּמח ּויָ ב ִמ ָ‬ ‫ווילאנג] זיי טוען נישט קיין ֲע ֵברוֹ ת [אויף] ָ‬ ‫ַ‬ ‫עצמם‪,‬‬ ‫קי‬ ‫קאנען ַאודאי‬ ‫יתה‪ ,‬די ָ‬ ‫וואס זענען ְּמח ּויָ ֵבי ִמ ָ‬ ‫טאקע ְּר ָּש ִׁעים ְּגמו ִׁרים ָ‬ ‫[מה שאין כן] ַ‬ ‫האבן זיי נישט‬ ‫געקאנט ַארויף קומען [למעלה‪ ,‬וממילא] פון דעם ָ‬ ‫ָ‬ ‫האבן נישט‬ ‫נישט‪[ ,‬זיי] ָ‬ ‫געהאט‪.‬‬ ‫ַ‬ ‫מוֹ ָרא‬ ‫וואס זיי‬ ‫נאך‪ָ ,‬‬‫וואס זענען ָּ‬ ‫פאר די ָּ‬ ‫נאר ַ‬ ‫האבן ָ‬‫געקאנט מוֹ ָרא ָ‬‫ָ‬ ‫נאר‬ ‫האבן ָ‬ ‫נאר זיי ָ‬ ‫ָ‬ ‫יקים‪.‬‬‫[נאך] ַצ ִׁד ִׁ‬ ‫הייסן ָ‬ ‫דאס איז‬‫האט מען זיי נישט געוויזן די ְּר ָּש ִׁעים [רק הצדיקים‪ ,‬שהרי רק] ָ‬ ‫איבערדעם ָ‬ ‫[דאס] געוויזן‪.‬‬ ‫האט מען זיי ָ‬ ‫דאך געווען דער ָס ֵפק‪ָ ,‬‬ ‫ָ‬ ‫האבן‪[ ,‬ולכן לא הסכימו שיברא האדם]‪.‬‬ ‫געוואלט ָ‬ ‫ָ‬ ‫האבן זיי נישט‬ ‫און דעס ָ‬ ‫קיא‬ ‫ישוב קושיא ט‬ ‫ובאמת הקב"ה שמע לעצתם‪ ,‬שלא רצו בבריאה כזו‪ ,‬ולכן סיבב מן השמים ענין חטא אדם הראשון‪ ,‬כדי שלא ישאר‬ ‫האדם במדריגה זו‪ .‬ושפיר לימד בזה מדת הענוה‪ ,‬שיהא האדם נמלך בקטן‪ ,‬בענין שיוכל להיות נוגע גם להקטן‬ ‫טאקע געטון ַאזוי‪ַ ,‬אז ס'איז געווען נִׁ ְּמ ַל ְּך ְּב ָּק ָּטן‪,‬‬ ‫האט ַ‬ ‫און דער ּבוֹ ֵרא ָּכל עוֹ ָל ִמים ָ‬ ‫פ בספרי פרשת האזינו (פסקא יד)‪ :‬דבר אחר צוּר יְּ ָל ְּד ָך ֶּת ִשי‪ ,‬כל זמן שאני מבקש להיטיב אתכם‪ ,‬אתם מתישים כח‬ ‫של מעלה‪[ .‬ועיין עוד בויקרא רבה (כג‪ ,‬יב) ובמדבר רבה (ט‪ ,‬א)]‪.‬‬ ‫וברש"י האזינו (לב‪ ,‬יח)‪ֶּ :‬ת ִשי‪ .‬תשכח‪ .‬ורבותינו דרשו‪ ,‬כשבא להיטיב לכם‪ ,‬אתם מכעיסין לפניו‪ ,‬ומתישים‬ ‫כחו מלהיטיב לכם‪.‬‬ ‫ובאיכה רבה (א‪ ,‬לג)‪ַ :‬ו ֵ ּי ְּלכ ּו ְּבלֹא כ ַֹח ִל ְּפנֵ י רוֹ ֵדף (איכה א‪ ,‬ו)‪ .‬ר' עזריה בשם ר' יהודה בר' סימון אמר‪ ,‬בזמן‬ ‫שישראל עושין רצונו של מקום‪ ,‬מוסיפין כח בגבורה של מעלה‪ ,‬כמה דאת אמר (תהלים ס‪ ,‬יד) ֵ ּבאל ִֹקים נַ ֲע ֶשה‬ ‫ָחיִ ל‪ ,‬ובזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום‪ ,‬כביכול מתישין כח גדול של מעלן‪ ,‬דכתיב צור יְּ ָּל ְּד ָּך ת ִׁשי‪ ○ .‬ר'‬ ‫יהודה בר' סימון בשם ר' לוי בר' טרפון‪ ,‬בזמן שישראל עושין רצונו של הקדוש ברוך הוא מוסיפין כח בגבורה‬ ‫של מעלה‪ ,‬כמה דאת אמר (שלח יד‪ ,‬יז) ְּו ַע ָּתה יִ ְּגדַּ ל נָ א ּכ ַֹח ה'‪ ,‬ובזמן שאין עושין רצונו של הקב"ה‪ ,‬כביכול‬ ‫מתישין כח גדול של מעלן‪ ,‬והולכין גם הם ְּבלֹא כ ַֹח ִל ְּפנֵ י רוֹ ֵדף‪.‬‬ ‫לא‬ ‫קדשו‬ ‫בראשית תשכ"ז (חלק ב)‬ ‫לשון‬ ‫האט ַאזוי געטון [כעצתם‪ ,‬במה שברא את האדם באופן שלא יוכל לדור עוד למעלה‪ ,‬על ידי‬ ‫און ער ָ‬ ‫שסיבב לו חטא עץ הדעת]‪.‬‬ ‫קיב‬ ‫האט עס ַאליין אויך געזען [מעיקרא‪ ,‬און] ער‬ ‫וואס דען‪ ,‬דער ּבוֹ ֵרא ָּכל עוֹ ָל ִמים ָ‬ ‫נאר ָ‬ ‫ָ‬ ‫דאס איז שוין געווען וועגן ִׁמ ַדת‬ ‫[נאר] ָּ‬ ‫ראטן‪ָ .‬‬ ‫בא ָּ‬ ‫האבן [צו] זיך ַ‬ ‫האט נישט געברויכט ָ‬ ‫ָ‬ ‫ֲענָּ ָּוה‪.‬‬ ‫ראט זיך מיט זיי‪.‬‬ ‫בא ָ‬ ‫וואס] ער ַ‬ ‫האט ער געוויזן [ללמד] ִׁמ ַדת ֲענָּ ָּוה‪[ ,‬מיט דעם ָ‬ ‫[וממילא] ָ‬ ‫וויבאלד] ַאז זיי זענען נישט‬ ‫ַ‬ ‫שאדטן‪ ,‬פרעגט ער זיי‪[ .‬און‬ ‫ס'קאן זיי ָ‬ ‫ָ‬ ‫וואס‬‫זאך ָ‬ ‫[ביי] ַא ַ‬ ‫טאקע‪,‬‬ ‫האט עס דער ּבוֹ ֵרא ָּכל עוֹ ָל ִמים ַאזוי געפירט ַ‬ ‫ַמ ְּס ִּכים [שיוכל לדור גם בעליונים] ָ‬ ‫נאר] ֲאשר‬ ‫ילה ַעל ְּ ּבנֵ י ָא ָדם‪ ,‬און ס'איז נישט געשען [שיוכל לדור למעלה‪ָ ,‬‬ ‫[בבחינת] נוֹ ָרא ֲע ִל ָ‬ ‫[אבער] אויבן איז ער נישט געווען‪.‬‬ ‫שה ָּה ָּא ָּדם ' ָּב ָּארץ'‪ָ ,‬‬ ‫ָּע ָּ‬ ‫האט עס געהייסן‬ ‫פאר די ַמ ְּל ֲא ֵכי ַה ָּש ֵרת‪ַ ,‬אזוי ָ‬‫טאקע צוליב געטון ַ‬ ‫האט ער ַ‬ ‫דעס ָ‬ ‫כאטש] דער בורא כל עולמים העט סיי ווי סיי ַאזוי גיווען‬ ‫ְּל ָפנִ ים‪ ,‬וועגן ִׁמ ַדת ֲענָּ ָּוה‪ָ [ .‬‬ ‫יאה ַאזוי געווען‪.‬‬ ‫געטון‪[ ,‬שהרי] ס'איז ִמ ְּּת ִח ַ ּלת ַה ְּ ּב ִר ָ‬ ‫קיג‬ ‫[את] ָה ָא ָדם ָּב ָּארץ‪ ,‬און דעס‬ ‫שה ֶ‬ ‫טאקע ביידע ֱא ֶמת‪ ,‬דער ֲא ֶשר ָע ָ‬ ‫איבערדעם איז ַ‬ ‫מ'האט געפרעגט די ַמ ְּל ֲא ֵכי ַה ּ ָש ֵרת‪.‬‬ ‫ָ‬ ‫וואס‬ ‫ָ‬ ‫קיד‬ ‫ישוב קושיא ח‬ ‫ומה שאמרו שהיו כתות של מלאכים שעמד ושרפן‪ ,‬זהו רק באותן המלאכים‬ ‫שלא רצו בבריאת האדם כלל‪ ,‬אפילו באופן שלא יוכל לדור בעליונים‬ ‫וואס ס'שטייט אין די גמרא ַאז דער‬ ‫וואס די ַמ ְּל ָא ִכים [של ַּכ ְּּת ראשון ושני]‪ָ ,‬‬ ‫דעס ָ‬ ‫פארברענט (קושיא ח)‪.‬‬ ‫האט זיי ַ‬ ‫בורא כל עולמים ָ‬ ‫גאנצן [בריאת האדם‪ ,‬באומרם] ָּמה ֱאנוֹ ש ִׁכי‬ ‫האבן חוֹ ֵלק געווען אויפן ַ‬ ‫[ווייל] די ָ‬ ‫מאל אויף דער ערד אויך נישט‪[ .‬און] דער ָרצוֹ ן ַה ּבוֹ ֵרא ברוך הוא איז‬ ‫ניטא ָ‬ ‫ַ‬ ‫ִׁתזְּ ְּכרנו‪,‬‬ ‫זאל זיין‪.‬‬ ‫דאס ָ‬ ‫געווען ָאבער‪ַ ,‬אז ָּ‬ ‫לאגן‬ ‫וואס זיי פ ָּ‬ ‫דאך ַא גרויסער ַת ְּכ ִׁלית [קומט ַארויס]‪ ,‬פון אידן ָּ‬ ‫ווארן ס'איז דעך ָּ‬ ‫ָ‬ ‫זיך‪[ ,‬און] זיי זענען זיך ִׁמ ְּת ַג ֵבר [על הנסיונות שבזה העולם]‪ ,‬און זיי קערן זיך נישט ָּאן מיט‬ ‫הארעווען אויף די גרויסע נִׁ ְּסיוֹ נוֹ ת‪.‬‬ ‫יחים‪ ,‬און זיי ָּ‬ ‫יתים ו ַמ ִׁד ִׁ‬ ‫ַמ ִׁס ִׁ‬ ‫האט 'געזוכט' די ֲעבוֹ ָּדה‪.‬‬ ‫דאס איז ַא גרויסער ַת ְּכ ִׁלית‪[ ,‬און] דער בוֹ ֵרא ָּכל עוֹ ָּל ִׁמים ָּ‬ ‫ָּ‬ ‫דא‬ ‫דאך ַאודאי ָּ‬ ‫שאפן [באופן כזה]‪ ,‬איז ָּ‬ ‫בא ַ‬‫האט עס ַ‬ ‫[שהרי] ַאז דער בוֹ ֵרא ָּכל עוֹ ָּל ִׁמים ָּ‬ ‫דערינען ַא ַת ְּכ ִׁלית‪.‬‬ ‫דאס וועט מען‬ ‫נאר] ָּ‬ ‫פארשטיי מיר אונז נישט [היינט‪ ,‬בתוך כובד הנסיונות‪ָ ,‬‬ ‫דאס ַ‬ ‫ָּ‬ ‫יאה‪.‬‬ ‫יח‪ ,‬דעם ַת ְּכ ִׁלית פון די ְּב ִׁר ָּ‬ ‫יאת ַה ָּמ ִׁש ַ‬ ‫נאך ִׁב ַ‬‫הערשט וויסן ָּ‬ ‫[אז] 'די' ַמ ְּל ָא ִכים וועלן זיין 'געגנערס'פא אויבן‪[ ,‬און] זיי וועלן‬ ‫האט ער געזען ַ‬ ‫ָ‬ ‫צולאזן [לברוא את האדם‪ ,‬און] ֵאין ָּהעוֹ ָּלם‬ ‫ָ‬ ‫מ'זאל נישט‬ ‫ָ‬ ‫פארן ִמדַּ ת ַהדִּ ין ַאז‬ ‫געבן ּכ ַֹח ַ‬ ‫ִׁמ ְּת ַק ֵיםפב [במדת הדין‪ .‬ולכן] ָּע ַמד ַה ָּקדוֹ ש ָּברו ְּך הוא ְּו ָּש ְּר ָּפן‪ ,‬איך ברויך נישט ַאזוינס‪.‬‬ ‫פא מלשון 'קעגנערס'‪.‬‬ ‫קדשו‬ ‫בראשית תשכ"ז (חלק ב)‬ ‫לשון‬ ‫לב‬ ‫קטו‬ ‫סיום ישוב קושיא ח וקושיא ט‬ ‫ומיושב כל הסתירות שבזה‪ ,‬שאותן שלא רצו כלל‪ ,‬עמד ושרפן‪ .‬ואותן שרק לא רצו בבריאה כזה שיוכל לדור גם‬ ‫בעליונים‪ ,‬להם אמר ְּכ ַבר נַ ֲע ֶשה ָּא ָּדם‪ ,‬והיינו כדרך שאמר הכתוב להלן כי עשה את האדם 'בארץ'‪ ,‬שישאר‬ ‫למעשה באופן שלא יוכל לדור גם למעלה‬ ‫ס'איז ביידע ֱא ֶמת‪.‬‬ ‫גאנצן [בריאת אדם]‪ ,‬איז ָּש ְּר ָּפן‪.‬‬ ‫האבן חוֹ ֵלק געווען אויפן ַ‬ ‫וואס זיי ָ‬ ‫די ָ‬ ‫נאר‪ ,‬זיי זענען געווען דערקעגן [רק בהא שלא יוכל‬ ‫האבן ָ‬ ‫וואס זיי ָ‬ ‫וואס דען‪ ,‬די ָ‬ ‫נאר ָ‬ ‫ָ‬ ‫געזאגט ְּכ ַבר נַ ֲעשה ָּא ָּדם‪ ,‬ס'איז שוין‬ ‫ָ‬ ‫האט דער ּבוֹ ֵרא ָּכל עוֹ ָל ִמים‬ ‫לדור ולילך למעלה]‪ָ ,‬‬ ‫פאר די‬ ‫שאדטן ַ‬ ‫ס'זאל ָ‬ ‫ָ‬ ‫[וואס]‬ ‫ָ‬ ‫זא ְּ ּב ִחינָ ה‬‫טאקע] נישט אויף ַא ַ‬ ‫געווארן‪[ ,‬און ַ‬ ‫ָ‬ ‫געמאכט‬ ‫ַ‬ ‫טאקע געווען‪ָּ ,‬ע ָּשה‬ ‫[נאר] ַאזוי ווי ס'איז ַ‬ ‫קאנען ַמ ְּמ ִריד זיין‪ָ ,‬‬ ‫זאלן ָ‬‫ַמ ְּל ֲא ֵכי ַמ ְּע ָלה‪ַ ,‬אז זיי ָ‬ ‫גארנישט‪,‬‬ ‫האבן זיי נישט ָ‬ ‫נאר ָּב ָּארץ‪ ,‬נישט אויבן‪ .‬אויבן ָ‬ ‫טאקע ָ‬ ‫[את] ָּה ָּא ָּדם ָּב ָּארץ‪ַ ,‬‬ ‫ֶ‬ ‫אויבן קען מען נישט קומען‪.‬‬ ‫קטז‬ ‫ומה שמקודם חטא אדם הראשון‪ ,‬נברא תחילה באופן שהיה לו המדריגה לדור בעליונים‪ ,‬וישם את האדם בגן עדן‪.‬‬ ‫זה היה רק בכדי שיוכל להיות בדורות העתידים מדריגה כזו אצל צדיקים גדולים יחידי סגולה‪ ,‬וכמו שמצינו ביעקב‬ ‫אבינו ומשה רבינו‪ ,‬שאמרו שלא מתו‪ .‬וכן בחיים היו צדיקים שעלו למעלה‪ ,‬כמשה רבינו בשעת קבלת התורה‪,‬‬ ‫וכאליהו הנביא‪ ,‬ושאר יחידי סגולה שנכנסו בחיים לגן עדן‬ ‫שאפן [אדם הראשון] 'קודם' אויף דער בחינה‬ ‫בא ַ‬ ‫האט ַ‬ ‫איי‪ ,‬דער ּבוֹ ֵרא ָּכל עוֹ ָל ִמים ָ‬ ‫[דעד שלא חטא בעץ הדעת היה יכול לדור בעליונים‪ ,‬וכמבואר באור החיים הק' דלעיל‪ ,‬ולכאורה למה‬ ‫הוצרך לזה]‪.‬‬ ‫וואס ס'איז געווען [בזו המדריגה‪ ,‬וכגון]‪,‬‬ ‫דא יְּ ִׁח ֵידי ְּסגו ָּלה ָ‬ ‫[אמנם זהו] ווייל ס'איז ָ‬ ‫געגאנגען [בסערה השמימה‪ ,‬און ווי ביי] מֹשה ַר ֵבינו שטייט אויךפג לֹא ֵמת‪.‬‬ ‫ַ‬ ‫ֵא ִׁל ָּיהו איז ַאזוי‬ ‫די ַאלע [גרויסע צדיקים]‪ַ ,‬אזוי ווי יַ ֲעקֹב ָּא ִׁבינו לֹא ֵמתפד‪.‬‬ ‫רויפגעגאנגען ְּב ַח ִׁיים‪ ,‬צווישן די ַמ ְּל ֲא ֵכי ַמ ְּע ָלהפה‪.‬‬ ‫ַ‬ ‫וואס זענען ַא‬ ‫[און ס'איז געווען] די ָ‬ ‫געגאנגען ְּמ ַק ֵ ּבל זיין די ּתוֹ ָרה‪.‬‬ ‫ַ‬ ‫וואס] מֹשה ַר ֵבינו איז ַארויף‬ ‫[וכמו כן בשעה ָ‬ ‫קיז‬ ‫ובאמת גם בשעת קבלת התורה טענו המלאכים ַמה לִ יְ לוד ִא ָשה ֵׁבינֵׁ ינו‪ ,‬ולדרכינו יבואר כי הם חששו שמא יחזור הדבר‬ ‫לקדמותו שבני אדם יוכלו לדור גם בעליונים‪ .‬ועל זה השיב להם הקב"ה דלקבל התורה בא‪ ,‬והוא רק הוראת שעה‬ ‫האבן זיי אויך געשריגן ַמה ִׁליְּ לוד ִׁא ָּשה ֵבינֵ ינופו‪,‬‬ ‫[ובאותה שעה שעלה משה למרום] ָ‬ ‫געווארן דעס ַאז מענטשן קענען‬ ‫ָ‬ ‫דערשראקן‪ַ ,‬אז ס'איז צוריק‬ ‫ָ‬ ‫האבן זיך‬ ‫[ווייל] זיי ָ‬ ‫ַארויפקומען‪.‬‬ ‫פב וכלשון רש"י בפרשתן (א‪ ,‬א)‪ּ ָ :‬ב ָרא ֱאל ִֹקים‪ .‬ולא אמר ברא ה'‪ ,‬שבתחלה עלה במחשבה לבראותו במדת הדין‪,‬‬ ‫וראה שאין העולם מתקיים‪ ,‬והקדים מדת רחמים ושתפה למדת הדין‪.‬‬ ‫פג כמבואר בגמרא סוטה (יג‪ :):‬תניא רבי אליעזר הגדול אומר שנים עשר מיל על שנים עשר מיל כנגד מחנה‬ ‫ישראל‪ ,‬בת קול משמיע ואומר וימת משה ספרא רבה דישראל‪ .‬ויש אומרים לא מת משה‪ ,‬כתיב הכא (ברכה לד‪ ,‬ה)‬ ‫ַו ָ ּי ָמת ' ָשם' [מ ֶֹשה]‪ ,‬וכתיב התם (שמות לד‪ ,‬כח) ַויְּ ִהי ' ָשם' ִעם ה' [ ַא ְּר ָ ּב ִעים יוֹ ם]‪ ,‬מה להלן עומד ומשמש‪ ,‬אף כאן‬ ‫עומד ומשמש‪.‬‬ ‫ימא ָהא ְּ ּכ ִתיב (דברים לא) ַו ָ ּי ָמת ָשם‬ ‫ובזוהר הק' תרומה (קעד‪ַּ ).‬תנְּ יָ א ָּא ַמר ַר ִׁבי ִׁש ְּמעוֹ ן‪ ,‬מֹשה ָּלא ִׁמית‪ְּ .‬ו ִאי ֵּת ָ‬ ‫ילן ִׁא ְּק ֵרי ָּה ִׁכי‪ .‬דְּּ ַּתנְּ יָ א ָא ַמר ַר ִ ּבי ִש ְּמעוֹ ן‪ְּ ,‬ו ֵכן‬ ‫יתה‪ִׁ ,‬מ ִׁס ְּט ָּרא ִׁד ָּ‬ ‫יתה‪ַ ,‬מאי ִמ ָ‬ ‫מ ֶֹשה‪ַּ ,‬כ ְּך ְּ ּב ָכל ֲא ָתר ְּל ַצדִּ ַ‬ ‫יק ָ ּיא ָק ֵרי ְּ ּבה ּו ִמ ָ‬ ‫יתה‪ְּ ,‬ו ָּלא ִׁמית‪.‬‬ ‫ישא ַת ְּליָּ יא ֵביה‪ָּ ,‬לא ַת ְּליָּ יא ֵביה ִׁמ ָּ‬ ‫ימנו ָּתא ַק ִׁד ָּ‬‫ָּתנָ א‪ְּ ,‬ד ַמאן ְּד ִׁאיהו ִׁב ְּש ֵלימו ָּתא‪ִׁ ,‬ד ְּמ ֵה ְּ‬ ‫פד כמבואר בגמרא תענית (ה‪ :):‬הכי אמר ר' יוחנן‪ ,‬יעקב אבינו לא מת וכו'‪.‬‬ ‫פה עיין בדרך ארץ זוטא (א‪ ,‬יח) ובילקוט שמעוני (יחזקאל רמז שסז)‪ ,‬דתשעה נכנסו בחייהם לגן עדן‪.‬‬ ‫פו כמבואר בגמרא שבת (פח‪ .):‬והועתק לעיל בהערה כ‪.‬‬ ‫לג‬ ‫קדשו‬ ‫בראשית תשכ"ז (חלק ב)‬ ‫לשון‬ ‫האט דער ּבוֹ ֵרא ָּכל עוֹ ָל ִמים זיי געענטפערט [לקבל תורה בא‪ַ ,‬אז] ד ָאס איז געווען ַאן‬ ‫ָ‬ ‫אויסנאם [מה שעלה משה למרום‪ .‬ולא שיחזור הדבר כמו קודם החטא של אדם הראשון]‪.‬‬ ‫ַ‬ ‫קיח‬ ‫והיות שהכל היה צריך להכלל בכח הבריאה מתחילתו‪ ,‬על כן נברא תחילה האדם במדריגה כזו‪ ,‬דאם לא כן לא היתה‬ ‫באפשר שיתקיים הדבר אחרי כן אצל היחידי סגולה‪ ,‬כי אין כל חדש תחת השמש‪ ,‬מלאחר הבריאה ואילך‬ ‫שפעטער] ַא‬ ‫דאך עס געווען [ ּ‬ ‫ָאבער ווען נישט [מה שנברא תחילה באופן כזה]‪ ,‬העט ָ‬ ‫יאה [כשיהיו צדיקים גדולים כאלו שיזכו למדריגה זו]‪ ,‬ווען ס'העט גיווען‬ ‫ִשינ ּוי אין דער ְּ ּב ִר ָ‬ ‫מ'זאל נישט‬‫ָ‬ ‫זאל ַאזוי זיין ַ‬ ‫[אז]‬ ‫[אז] ער ָ‬ ‫יק ָּרא ָּאן ַ‬ ‫געווארן ָא ָדם ָה ִראשוֹ ן ֵמ ִׁע ָּ‬ ‫ָ‬ ‫שאפן‬ ‫בא ַ‬ ‫ַ‬ ‫דאך‬‫ס'האט ָ‬ ‫ָ‬ ‫דאך עס נישט גיווען מעגליך געווען‪ ,‬און‬ ‫קענען ַארויפקומען‪ ,‬העט ָ‬ ‫רויפגעגאנגען‪ ,‬מֹשה‬ ‫ַ‬ ‫יא ַא‬ ‫וואס זענען ָ‬ ‫געמוזט זיין [בחינה כזו] וועגן די יְּ ִח ֵידי ְּסג ּו ָלה ָ‬ ‫ַר ֵבינו‪ ,‬און כדומה די יְּ ִׁח ֵידי ְּסגו ָּלה‪ ,‬און ֵא ִׁל ָּיהו‪.‬‬ ‫קיט‬ ‫אשית‬ ‫ישוב הקושיות בפסוק ְּב ֵר ִׁ‬ ‫ישוב קושיא א‬ ‫והקדמה לישוב קושיא ב‬ ‫אשית ָּב ָּרא' ֱאל ִֹׁקים ֵאת ַה ָּש ַמיִׁ ם וְּ ֵאת ָּה ָּא ֶרץ‪ ,‬שכל תולדות השמים והארץ כבר היו בכח‬ ‫וזהו כוונת הפסוק ' ְּב ֵר ִׁ‬ ‫והוכנו עוד מראשית הבריאה‪ .‬ולזה גם הזכיר הכתוב וְּ ָּה ָּא ֶרץ ָּהיְּ ָּתה תֹהו וָּ בֹהו‪ ,‬שבו רמוז חושך הגליות‪ ,‬כי הכל‬ ‫להיות מוכן כבר מתחילה בכח הבריאה‬ ‫היה צריך‬ ‫האט [עס]‬ ‫אשית] ָּב ָּרא ֱאלֹ ִׁקים [ ֵאת ַה ָּש ַמיִׁ ם ְּו ֵאת ָּה ָּארץ]‪ ,‬דער ּבוֹ ֵרא ָּכל עוֹ ָל ִמים ָ‬ ‫‪ְּ [ ..‬ב ֵר ִׁ‬ ‫דאך ַאלעס [בתחילת הבריאה‪ ,‬כל מה שיהיה במשך ימי עולם]‪.‬‬ ‫דארט ליגט ָ‬ ‫שאפן‪[ ,‬און] ָ‬ ‫בא ַ‬ ‫ַ‬ ‫[ועל דרך זה נאמר גם הפסוק] ְּו ָּה ָּארץ ָּהיְּ ָּתה תֹהו ָּובֹהו‪[ ,‬יען שבזה רמוז] ַאלע ָ ּג ֻל ּיוֹ ת'ער ‪,‬‬ ‫פז‬ ‫דאך אין דערינען [מתחילת הבריאה‪ ,‬וגם הגליות]‪.‬‬ ‫[ובא להורות כי] ַאלעס ליגט ָ‬ ‫קכ‬ ‫ונכלל בזה גם כל ענין מה שנמלך הקב"ה בעצת מלאכים‪ ,‬ללמד מדת הענוה‪ ,‬רק שעם כל זה הכין הכל מראש‬ ‫ראטן [עם המלאכים] מיט ַאלעמען‪[ ,‬און] ער‬ ‫בא ָ‬ ‫האט זיך ַ‬ ‫[און] דער ּבוֹ ֵרא ָּכל עוֹ ָל ִמים ָ‬ ‫האט נישט געוויזן די ' ְּש ָרר ּות'‪[ ,‬רק הראה מדת הענוה (וכדלהלן באות קכג)]‪.‬‬ ‫ָ‬ ‫קכא‬ ‫ישוב קושיא ב‬ ‫והנה כתב ברש"י דשם ֱאל ִֹּקים מורה על ענין הממשלה ושררות‬ ‫זאגט רש"יפח‪ ,‬ה' איז דער ֶע ֶצם [שמו יתברך]‪ ,‬און ֱאלֹ ִׁקים‬ ‫[והנה] אויף ה' ֱאלֹ ִׁקים ָ‬ ‫ווייזט אויף דער ' ֶמ ְּמ ָש ָלה'‪.‬‬ ‫קכב‬ ‫ולזה לא התחיל הכתוב בשם ֱאל ִֹּקים‪ ,‬רק הקדים התיבות ְּב ֵר ִׁ‬ ‫אשית ָּב ָּרא‪ ,‬כדי להקדים ענין‬ ‫מדת הענוה קודם להזכרת שם השררה והממשלה‪ ,‬ובזה גופא מלמדנו גם כן מדת הענוה‬ ‫שאפן [הכל מתחילת הבריאה‪ ,‬ונמלך במלאכים] כדי ער‬ ‫בא ַ‬ ‫האט ַ‬ ‫דער ּבוֹ ֵרא ָּכל עוֹ ָל ִמים ָ‬ ‫[אז] ער איז נִ ְּמ ַל ְּך ְּ ּב ָק ָטן‪.‬‬ ‫זאל ווייזן ִׁמ ַדת ֲענָּ ָּוה‪ַ ,‬‬ ‫ָ‬ ‫פז כמבואר בבראשית רבה (ב‪ ,‬ד‪-‬ה)‪ .‬וכמו שכבר האריך רבינו בזה לעיל בהדרוש (בהנדפס בחלק א' של הקונטרס)‪ ,‬ושם‬ ‫העתקנו לשון המדרש בזה (בהערה טו‪ ,‬והערה לה)‪.‬‬ ‫פח ברש"י (ב‪ ,‬ה)‪ :‬ה' ֱאל ִֹׁקים‪ .‬ה' הוא שמו‪ֱ ,‬אל ִֹׁקים שהוא שליט ושופט על כל העולם‪ .‬וכן פירוש זה בכל מקום‪,‬‬ ‫לפי פשוטו‪ ,‬ה' שהוא ֱאל ִֹׁקים‪.‬‬ ‫קדשו‬ ‫בראשית תשכ"ז (חלק ב)‬ ‫לשון‬ ‫לד‬ ‫געגאנגען ֵמ ִע ָּ‬ ‫יק ָרא‬ ‫ַ‬ ‫[און] ווען ער איז [גיווען] ַמ ְּק ִדים [תיבת] ֱאלֹ ִׁקים‪ ,‬איז עס [גיווען]‬ ‫ראטן מיט קיינעם‪.‬‬ ‫בא ָ‬‫האט זיך נישט ַ‬ ‫[אז] ער ָ‬‫ש ָר ָרה‪ַ ,‬‬ ‫ָאן מיט ְּ‬ ‫יאה [ואח"כ הזכיר שם אלקים‪ .‬והוא שלא כמדת בשר ודם‪,‬‬ ‫איבערדעם שטייט קודם די ְּב ִׁר ָּ‬ ‫האט געטון‬ ‫[אבער] דער ּבוֹ ֵרא ָּכל עוֹ ָל ִמים ָ‬ ‫וואס] ַא ֶמ ֶל ְּך ָ ּב ָשר ָו ָדם וויל ווייזן די ְּ‬ ‫ש ָר ָרה‪ָ ,‬‬ ‫ָ‬ ‫יאה [שזה היתה לאחר שנמלך במלאכים להראות מדת‬ ‫פארקערט‪ַ ,‬אז קודם איז געווען די ְּב ִׁר ָּ‬ ‫ַ‬ ‫דערנאכדעם [הזכיר] די ְּש ָּר ָּרה [הרמוז בשם אלקים‪ ,‬וכדברי רש"י‪ ,‬וכל זה] כדי‬ ‫ָ‬ ‫ענוה]‪ ,‬און‬ ‫מ'זאל זיך לערנען [מדת ענוה‪ ,‬ממה שנמלך במלאכים]‪.‬‬ ‫ָּ‬ ‫קכג‬ ‫והשתא מובן שפיר דרשת המדרש בזה‪ ,‬שעל זה נאמר וְּ ַענְּ וָּ ְּת ָּך ַת ְּר ֵבנִׁ י‪ ,‬שהורה לנו‬ ‫הקב"ה מדת הענוה בזה‪ ,‬דהזכיר שמו רק לאחר שהזכיר מה שברא בצרכי עולמו‬ ‫ס'זאל זיין ָ ּגדוֹ ל‬ ‫ָ‬ ‫האט געוויזן ֲענָּ ָּוה‪ַ ,‬אז‬‫דאס איז דער ּ ְּפ ַשט ְּו ַענְּ ָּו ְּת ָּך ַת ְּר ֵבנִׁ י‪ ,‬ער ָ‬ ‫ָ‬ ‫נִ ְּמ ַל ְּך ְּ ּב ָק ָטן‪ ,‬און נישט ווייזן 'איך טו ַאזוי‪ ,‬ווייל איך וויל'‪.‬‬ ‫דאך זיי‬ ‫האט ָ‬ ‫טאקע [געווען ַאזוי‪ַ ,‬אז] דער ּבוֹ ֵרא ָּכל עוֹ ָל ִמים ָ‬ ‫דאך ַ‬ ‫און ס'איז ָ‬ ‫טאקע [מדת ענוה]‪ ,‬און מקיים געווען [עצתם] דורכדעם‬ ‫האט געוויזן ַ‬ ‫געפרעגט‪[ ,‬און] ער ָ‬ ‫זאל נישט קענען‬ ‫[את] ָּה ָּא ָּדם ' ָּב ָּארץ'‪ ,‬און נישט אויבן‪ ,‬ער ָ‬ ‫שה ֶ‬ ‫וואס ס'איז געווען ָּע ָּ‬ ‫ָ‬ ‫קומען [למעלה]‪.‬‬ ‫ראטן מיט זיי‪.‬‬ ‫בא ָ‬‫האט זיך עס ַ‬ ‫וואס] ער ָ‬ ‫האט ער געוויזן [מדת ענוה‪ ,‬מיט דעם ָ‬ ‫ָ‬ ‫קכד‬ ‫ישוב הקושיות בפסוק עֵ ץ עֹ ֶׂשה ְּפ ִׁרי‬ ‫ישוב קושיא ה‪-‬ו‬ ‫והנה ענין מה שאמר הקב"ה להיות ַט ַעם ֵעצוֹ ו ִׁפ ְּריוֹ ָּשוֶ ה‪ ,‬באמת לעתיד יתקיים ענין זה‬ ‫[ולבאר ענין הפסוק] ַותוֹ ֵצא ָּה ָּארץ ֵעץ [עוֹ ֶשה] ְּפ ִׁרי ֲאשר זַ ְּרעוֹ בוֹ ְּל ִׁמינֵ הו‪.‬‬ ‫דאך זיין [בכל האילנות] ַט ַעם ֵעצוֹ ו ִׁפ ְּריוֹ ָּשוהפט‪ ,‬ס'וועט‬ ‫דער ֱא ֶמת‪ ,‬לעתיד וועט ָ‬ ‫צוריקקומען [כציווי הראשון‪ .‬וכן אמרו]צ עתידה הארץ שתוציא גלוסקאות וכלי מילת‪.‬‬ ‫פט כמבואר בתורת כהנים בחקותי (א‪ ,‬ד ‪-‬ו)‪ְּ :‬ו ֵעץ ַה ָּשדה יִׁ ֵתן ִׁפ ְּריוֹ ‪ .‬לא כדרך שהיא עושה עכשיו‪ ,‬אלא כדרך‬ ‫שעשתה בימי אדם הראשון‪ .‬ומנין שהעץ עתיד להיות נטוע ועושה פירות בן יומה‪ ,‬תלמוד לומר (תהלים קיא‪ ,‬ד)‬ ‫זֵ כר ָּע ָּשה ְּלנִׁ ְּפ ְּלאוֹ ָּתיו‪ .‬ואומר ֵעץ ְּפ ִׁרי עֹשה ְּפ ִׁרי ְּל ִׁמינוֹ ‪ ,‬מלמד שבו ביום שהוא נטוע‪ ,‬בו ביום עושה פירות‪ .‬מנין‬ ‫שהעץ עתיד להיות נאכל‪ ,‬תלמוד לומר ֵעץ ְּפ ִׁרי‪ .‬אם ללמד שהוא עושה פרי‪ ,‬והלא כבר נאמר ע ֶֹשה ּ ְּפ ִרי‪ ,‬אם כן‬ ‫למה נאמר ֵעץ ְּפ ִׁרי‪ ,‬אלא מה פרי נאכל‪ ,‬אף העץ נאכל‪ .‬ומנין שאף אילני סרק עתידים להיות עושים פירות‪,‬‬ ‫תלמוד לומר ְּו ֵעץ ' ַה ּ ָש ֶדה' יִ ֵּתן ּ ִפ ְּריוֹ ‪.‬‬ ‫צ‬ ‫בגמרא שבת (ל‪ :):‬יתיב רבן גמליאל וקא דריש‪ ,‬עתידים אילנות שמוציאין פירות בכל יום‪ ,‬שנאמר (יחזקאל יז‪ ,‬כג)‬ ‫ְּונָ ָשא ָענָ ף ְּו ָע ָשה ֶפ ִרי‪ ,‬מה ענף בכל יום‪ ,‬אף פרי בכל יום‪ .‬ליגלג עליו אותו תלמיד‪ ,‬אמר והכתיב (קהלת א‪ ,‬ט) ֵאין‬ ‫ָ ּכל ָח ָדש ַּת ַחת ַה ּ ָש ֶמש‪ ,‬אמר לו בא ואראך דוגמתם בעולם הזה‪ ,‬נפק אחוי ליה צלף [פירש"י‪ :‬מין אילן הטוען שלשה‬ ‫מיני פירות‪ ,‬אביונות‪ ,‬וקפריסין‪ ,‬ולולבין‪ .‬וכי איתיה להאי ליתיה להאי‪ ,‬כדאמר בריש חזקת הבתים (בבא בתרא כח‪ ○ .]):‬ותו‬ ‫יתיב רבן גמליאל וקא דריש‪ ,‬עתידה ארץ ישראל שתוציא גלוסקאות וכלי מילת‪ ,‬שנאמר (תהלים עב‪ ,‬טז) יְּ ִהי ִפ ַּסת‬ ‫ַ ּבר ָ ּב ָא ֶרץ [ ִׁפ ַסת ַבר משמע גלוסקאות שרחבות כמין ּ ַפס יַ ד‪ ,‬ומשמע כלי מילת‪ ,‬כמו ְּ ּכתֹנֶ ת ּ ַפ ִּסים (וישב לז‪ ,‬ב)‪ַ .‬בר כמו לשבור בר‬ ‫(מקץ מב‪ ,‬ג)‪ ,‬ולענין כלי מילת ַ ּבר נקי‪ ,‬כמו ברה כחמה (שיר השירים ו‪ ,‬י)]‪ .‬ליגלג עליו אותו תלמיד ואמר ֵאין ָ ּכל ָח ָדש‬ ‫ַּת ַחת ַה ּ ָש ֶמש‪ ,‬אמר ליה בא ואראך דוגמתן בעולם הזה‪ ,‬נפק אחוי ליה כמיהין ופטריות [שיוצאין כמות שהן בלילה‬ ‫אחד‪ ,‬ורחבין ועגולין כגלוסקאות]‪ .‬ואכלי מילת‪ ,‬נברא בר קורא [סיב כמין לבוש מצוייר‪ ,‬גדל סביבות הקור של דקל כשהוא‬ ‫רך‪ .‬קור‪ ,‬ענף האילן כשהוא רך יוצא בכל שנה‪ ,‬קודם שיתקשה‪ ,‬קרוי קור]‪.‬‬ ‫לה‬ ‫קדשו‬ ‫בראשית תשכ"ז (חלק ב)‬ ‫לשון‬ ‫קכה‬ ‫ית‪ ,‬זו ביאה שניה שבימי עזרא‪ ,‬אלא שגרם החטא‪.‬‬ ‫וכבר כתב הצל"ח בענין מה שדרשו בגמרא בפסוק ַעד יַ ֲעבֹּר ַעם זו ָקנִ ָ‬ ‫דלכאורה האיך לא נתקיים נבואה זו‪ ,‬והלא כל דיבור שיצא מפי הקב"ה לטובה אינו חוזר‪ .‬וביאר שאין זה חזרה‪ ,‬אלא‬ ‫שנדחה הדבר עד לעתיד‪ ,‬ואז באמת יתקיים מה שהיה ראוי להיות כבר בימי עזרא‪ ,‬באם לא היו חוטאים‬ ‫ס'זאל‬ ‫ָ‬ ‫וואס] ס'שטייטצא‪ ,‬ראויים היו בימי עזרא‬ ‫זאגטצג‪[ ,‬אויף דעם ָ‬ ‫ווי דער צל"ח ָ‬ ‫נאר שגרם החטא‪[ .‬ולמד לה] ווייל ס'שטייט (בשלח טו‪ ,‬יז)‬ ‫זיין ַא נס [כמו בימי יהושע]‪ָ ,‬‬ ‫ְּת ִׁב ֵאמוֹ ְּו ִׁת ָּט ֵעמוֹ [וגו' ַעד יַ ֲעבֹר ַע ְּמ ָּך ה' זו ביאה ראשונה‪ַ ,‬עד יַ ֲעבֹר ַעם זו ָּקנִׁ ָּית זו ביאה שניה]‪.‬‬ ‫פרעגט דער צל"ח‪[ ,‬דהלא אמרו]צב כל דיבור שיצא מפי הקדוש ברוך הוא לטובה‪,‬‬ ‫דאך אינו חוזר‪.‬‬ ‫איז ָ‬ ‫נאר‬‫ס'האט זיך ָ‬ ‫ָ‬ ‫זאגט דער צל"ח ‪ ,‬ס'הייסט נישט קיין ֲחזָּ ָּרה‪ ,‬ווייל‬ ‫צג‬ ‫ָ‬ ‫מאל זיין [לעתיד לבא] מיט ַא גרויס ִה ְּת ַ ּגל ּות‪ ,‬די‬ ‫נאך ַא ָ‬‫[אבער] ס'וועט ָ‬ ‫פארשפעטיגט‪ָ ,‬‬ ‫ַ‬ ‫ְּ ּגא ּו ָלה [הרמוז בפסוק ְּּת ִב ֵאמוֹ ְּו ִת ָּט ֵעמוֹ ]‪.‬‬ ‫קכו‬ ‫ועל דרך זה הוא בכאן‪ ,‬שהציווי של 'עץ פרי' שפיר יתקיים זה לעתיד לבא‪ ,‬אלא שלולי חטא אדם הראשון כבר היה‬ ‫מתקיים מתחילת הבריאה‪ ,‬אבל לאחר החטא אי אפשר שיתקיים זה לפי האופן של הרכבת האדם עתה‪ ,‬ואין מגיע‬ ‫לו ההשפעה מן השמים לזה‪ ,‬וכמו שהאריך המהר"ל בגור אריה בביאור הענין לפי דרכו‪ ,‬אבל לא היה הדיבור‬ ‫לבטלה ח"ו‪ ,‬כי רק נדחה זה עד לעתיד לבא‪ ,‬ואז יתקיים‬ ‫[וכמו כן לענינינו]‪ ,‬דער ֱא ֶמת‪ ,‬ס'איז נישט 'געווען' [עדיין] ַט ַעם ֵעצוֹ ו ִׁפ ְּריוֹ ָּשוה‪ ,‬ווייל‬ ‫דאך דער מענטש אויף ַאן‬ ‫נאכ'ן חטא אדם הראשון‪ ,‬איז ָ‬ ‫לויט ווי דער מענטש [איז]‪ָּ ,‬‬ ‫ַאנדערע ְּ ּב ִחינָ ה [עד שאינו ראוי שהאילנות יהיו טעם עצם ופריים שוה]‪.‬‬ ‫יך ְּבכֹל ֲאשר ֵת ֵל ְּך‪ ,‬וכתיב ַו ִׁי ָּירא יַ ֲעקֹב‬‫צא בגמרא ברכות (ד‪ :).‬רבי יעקב בר אידי רמי‪ ,‬כתיב ְּו ִׁה ֵנה ָּאנ ִֹׁכי ִׁע ָּמ ְּך ו ְּש ַמ ְּר ִׁת ָּ‬ ‫ְּמאֹד‪ ,‬אמר ש ָּמא יִׁ ְּגרוֹ ם ַה ֵח ְּטא [פירש"י‪ :‬שמא אחר הבטחה חטאתי]‪ .‬כדתניא [שהחטא גורם שאין ההבטחה מתקיימת]‪,‬‬ ‫ית (בשלח טו‪ ,‬טז)‪ַ ,‬עד יַ ֲעבֹר ַע ְּמ ָּך ה' זו ביאה ראשונה [שבאו בימי יהושע]‪ַ ,‬עד‬ ‫ַעד יַ ֲעבֹר ַע ְּּמ ָך ה' ַעד יַ ֲעבֹר ַעם ז ּו ָקנִ ָ‬ ‫ית זו ביאה שנייה [כשעלו מגלות בבל בימי עזרא]‪ ,‬מכאן אמרו חכמים ראויים היו ישראל ליעשות‬ ‫יַ ֲעבֹר ַעם זו ָּקנִׁ ָּ‬ ‫להם נס [לבוא ביד רמה] בימי עזרא‪ ,‬כדרך שנעשה להם בימי יהושע בן נון‪ ,‬אלא שגרם החטא [ולא הלכו אלא‬ ‫ברשות כורש‪ ,‬וכל ימי מלכי פרס נשתעבדו להם‪ ,‬לכורש ולאחשורוש ולדריוש האחרון]‪.‬‬ ‫צב בגמרא ברכות (ז‪ :).‬אמר רבי יוחנן משום רבי יוסי‪ ,‬כל דבור ודבור שיצא מפי הקב"ה לטובה‪ ,‬אפילו על תנאי‪,‬‬ ‫לא חזר בו‪ .‬מנא לן‪ ,‬ממשה רבינו‪ ,‬שנאמר (דברים ט‪ ,‬יד) ֶה ֶרף ִמ ֶּמ ִ ּני ְּו ַא ְּש ִמ ֵידם וגו' ְּו ֶא ֱע ֶשה אוֹ ְּת ָך ְּלגוֹ י ָעצוּם‪ ,‬אף על‬ ‫גב דבעא משה רחמי עלה דמלתא ובטלה‪ ,‬אפילו הכי אוקמה בזרעיה‪ ,‬שנאמר (דברי הימים א' כג‪ ,‬טו‪-‬יז) ְּ ּבנֵ י מ ֶֹשה‬ ‫יעזֶ ר ְּר ַח ְּביָ ה ָהרֹאש וגו'‪ ,‬ו ְּּבנֵ י ְּר ַח ְּביָ ה ָרב ּו ' ְּל ָמ ְּע ָלה' וגו'‪ ,‬ותני רב יוסף למעלה‬ ‫יעזֶ ר [וגו'] ַו ִ ּי ְּהי ּו ְּבנֵ י ֱא ִל ֶ‬ ‫ֵ ּג ְּרשוֹ ם ֶו ֱא ִל ֶ‬ ‫מששים רבוא וכו'‪.‬‬ ‫צג בצל"ח על ברכות (ד‪ :).‬ראויים היו ישראל [לעשות להם נס בימי עזרא] וכו'‪ ,‬אלא שגרם החטא‪ .‬והנה מה מאוד‬ ‫יפלא על דברי רבינו הגדול הרמב"ם בפרק י' מהלכות יסודי התורה‪ ,‬ובהקדמתו לפירוש המשנה‪ ,‬שכתב ש ַמה‬ ‫שהבטיח הקב"ה ע"י נביא לעולם אינו חוזר‪ ,‬ואי אפשר לחטא לבטל הבטחת טובה זו‪ ,‬ומה שאמרו ביעקב‬ ‫שנתיירא שמא גרם החטא אף שהבטיחו הקב"ה ְּו ִה ֵ ּנה ָאנ ִֹכי ִע ָּמ ְּך וגו'‪ ,‬היינו מה שהבטיחו הקב"ה לנביא על‬ ‫עצמו‪ ,‬אבל נביא המתנבא על אחרים לטובה‪ ,‬אין החטא גורם לבטל דברי הנביא‪ ,‬עיי"ש בדבריו‪ .‬והרי כאן זה‬ ‫הבטיח הקב"ה לישראל ע"י נביאו משה רבינו ע"ה לעשות נס בביאה שניה כמו בביאה ראשונה‪ ,‬ואעפ"כ גרם‬ ‫החטא לבטל הבטחה זו‪ .‬שוב פקחתי עיני וראיתי שגם המזרחי פרשת וישלח הרגיש בזה‪ ,‬עיי"ש וכו'‪ ○ .‬ועלה‬ ‫בדעתי לתרץ דברי רבינו הרמב"ם‪ ,‬דהבטחת הקב"ה ע"י משה ַעד יַ ֲעבוֹ ר וכו' זו ביאה שניה‪ ,‬שהבטיחם שיהיה‬ ‫עוד ביאה ביד רמה כמו ביאה של יהושע‪ ,‬אבל לא הגביל הזמן אימת ומתי‪ ,‬ועל ידי מי שתהיה ביאה זו‪ ,‬אבל‬ ‫כיון שהובטחו לבוא עוד ביד רמה‪ ,‬אם לא היו חוטאין‪ָּ ,‬אז היתה מתקיימת ההבטחה זו ע"י עזרא‪ ,‬אבל כיון‬ ‫שגרם החטא לא נתקיימה אז‪ ,‬אבל מ"מ הבטחת משה לא נתבטלה‪ ,‬וסופה להתקיים במהרה ע"י מלך המשיח‪○ .‬‬ ‫אלא דגם לפי זה נסתר הראיה שהביא כאן [מפסוק עד יעבור] שהחטא גרם לבטל ההבטחה‪ ○ .‬ולכן נלע"ד‬ ‫דקושיא מעיקרא ליתא‪ ,‬שהרי עיקר טעמו של הרמב"ם בזה שהבטחה לטובה ע"י נביא אין החטא גורם‬ ‫ביטולה‪ ,‬היא משום שזה הוא האות להבחין אם הנביא אמת‪ ,‬וכיון שבמשה רבינו כתיב ְּו ַגם ְּ ּב ָך יַ ֲא ִמינ ּו ְּלעוֹ ָלם‪,‬‬ ‫הבטיחו הקב"ה שלעולמי עולמים לא יהרהרו אחר נבואתו כלל‪ ,‬לכן בהבטחה שהבטיח הקב"ה על ידו שפיר‬ ‫גורם החטא לבטלה‪ ,‬כמו שיכול החטא לגרום ביטול ההבטחה שהבטיח הקב"ה לנביא על עצמו‪.‬‬ ‫קדשו‬ ‫בראשית תשכ"ז (חלק ב)‬ ‫לשון‬ ‫לו‬ ‫קכז‬ ‫פארדעם איז נישט‬ ‫זאגן בכלל‪ַ ,‬אז ַ‬ ‫טאקע ַאזוי ָ‬ ‫דאך ַ‬ ‫ער דער מהר"ל מפראגצד וויל ָ‬ ‫פאר די ָא ֶרץ‪ַ ,‬אז‬ ‫זא ְּש ֵלימ ּות ַ‬ ‫רא ּפגעקומען ַא ַ‬ ‫ַט ַעם ֵעצוֹ ּו ִפ ְּריוֹ ָש ֶוה‪[ ,‬ווייל] ס'איז נישט ַא ָ‬ ‫זאלן ַארויסגעבן ַט ַעם ֵעצוֹ ּו ִפ ְּריוֹ ָש ֶוה‪' ,‬די' ַה ְּש ּ ָפ ָעה ִמן ַה ּ ָש ַמיִ ם איז נישט‬ ‫[האילנות] זיי ָ‬ ‫געקומען‪.‬‬ ‫קכח‬ ‫עפעס [במדרש ורש"י‪ַ ,‬אז] ס'איז ַא‬ ‫זאגט מען ּ‬ ‫וואס דען ָ‬ ‫[נאר] לכאורה ממה נפשך‪ ,‬נו ָ‬ ‫ָ‬ ‫ֵח ְּטא‪.‬‬ ‫פארענטפערן‪.‬‬ ‫[דאס] צו ַ‬ ‫לאגט זיך ַאליין דערויף‪ָ ,‬‬ ‫[און] ער ּפ ָ‬ ‫קכט‬ ‫נאר דער ֱא ֶמת איז ַאזוי‪.‬‬ ‫ָ‬ ‫נאכ'ן ֵח ְּטא ָא ָדם ָה ִראשוֹ ן‪ ,‬און לויט דעם ַמ ָ ּצב ָהעוֹ ָלם [כעת]‪ ,‬איז‬ ‫לויטן [בחינה פון] ָ‬ ‫נישטא 'די' ַה ְּש ּ ָפ ָעה [שיהיה טעם העץ כטעם הפרי]‪.‬‬ ‫ָ‬ ‫פרייטאג‪ ,‬לאחר שנברא האדם‪,‬‬ ‫ָ‬ ‫דאך [די צמיחת האילנות] הערשט ַארויסגעקומען [‬ ‫ס'איז ָ‬ ‫וכדכתיב] לֹא ִׁה ְּמ ִׁטיר ה'צה [עד שהתפלל אדם הראשון על המטר‪ ,‬ונמצא דעיקר הצמיחה] איז ָ‬ ‫דאך‬ ‫האט ִמ ְּת ּ ַפ ֵ ּלל געווען [על המטר]‪.‬‬ ‫דערנאכדעם ווי 'ער' ָ‬‫ָּ‬ ‫הערשט ַארויסגעקומען‬ ‫צד בספרו גור אריה על פירש"י בפרשתן (א‪ ,‬יא)‪ :‬והיא לא עשתה כן וכו' (רש"י)‪ .‬אין הפירוש שהאדמה עברה‬ ‫במזיד על ציווי הקב״ה‪ ,‬שאין יצר הרע בה שתהא עוברת על ציווי הקב״ה‪ .‬אבל כי הארץ הזאת שינוי יש לה‪,‬‬ ‫שהיא בלבד נחשבת מן התחתונים‪ ,‬כי ַה ּ ָש ַמיִ ם ָש ַמיִ ם לה׳ ְּו ָה ָא ֶרץ נָ ַתן ִל ְּבנֵ י ָא ָדם (תהלים קטו‪ ,‬טז)‪ ,‬יורה בזה כי שינוי‬ ‫יש בין הארץ ובין השמים‪ ,‬כי השמים הם מן העליונים והארץ מן התחתונים‪ .‬ובעבור חסרונה היא מחסרת מן‬ ‫השלימות תמיד‪ .‬וזהו שאמר (קהלת ז‪ ,‬כ) ֵאין ָא ָדם ַצדִּ יק ' ָ ּב ָא ֶרץ' ֲא ֶשר יַ ֲע ֶשה טוֹ ב ְּולֹא יֶ ֱח ָטא‪ ,‬פירוש כי אי אפשר‬ ‫להיות האדם צדיק 'בארץ'‪ ,‬אשר יעשה תמיד הטוב והשלימות 'בארץ'‪ ,‬שהיא מוכנת תמיד אל החסרון‪ ,‬בעבור‬ ‫חסרון שלה‪ ○ .‬לכך כאשר גזר מאמר הקדוש ֵעץ ְּפ ִׁרי עֹשה ְּפ ִׁרי‪ ,‬בעבור חסרונה לא היתה ממלאת רצון בוראה‪,‬‬ ‫והיתה מחסרת מן השלימות‪ .‬וכאשר ָח ָטא האדם‪ ,‬בא לו פחיתת חטאו אשר חטא גם כן מזה‪ ,‬לפי שהוא נברא‬ ‫מן האדמה אשר יש בה מן חסרון‪ ,‬ולפיכך נמצא חסר גם כן‪ ,‬שלא היה מקיים מצוות בוראו על השלימות‪ .‬ודוקא‬ ‫חטא זה עשתה האדמה‪ ,‬שלא היתה ראויה שתוציא הארץ שיהיה טעם העץ כמו פרי‪ ,‬וזה כי הארץ בעצמה היתה‬ ‫מקבלת השפעה מן העליונים‪ ,‬ואצל העליונים נחשבת הארץ כמו פרי המקבל מן העץ‪ ,‬ודבר זה מבואר מאוד‬ ‫בדברים עמוקים‪ ,‬איך הארץ שהיא יסוד התחתון מקבלת מן אשר במעלה עליונה ממנה‪ ,‬לכך לא נתנה כח רק‬ ‫לפרי שהוא דוגמתה‪ ,‬אבל לא נתנה כח וטעם לדבר שהוא גדול במעלה יותר מן הארץ לתת כח לו כפי צרכו‪,‬‬ ‫אחר שהוא גדול ממנו‪ ,‬ולפיכך הארץ לא היתה מוציאה ֵעץ ּ ְּפ ִרי שיהיה טעם העץ כטעם הפרי‪ ,‬והיתה מוציאה‬ ‫פרי שיש בו טעם‪ ,‬ולא העץ‪ .‬ודברים אלו ראוי להבינם‪ ,‬כי הם דבר חכמה מאד‪ ,‬ולפיכך הארץ עשתה הבדל בין‬ ‫הפרי ובין העץ‪ ,‬וכאשר חטא אדם ולקח הפרי מן העץ בשביל שהיה נחמד‪ ,‬בעבור שנברא מן האדמה החסירה‬ ‫והיא כמו פרי‪ ,‬נתאוה לפרי לחסרונו‪ ,‬ולכן בא העונש אל כל המפרידים והמבדילים בין העץ ובין הפרי בשביל‬ ‫חסרונם‪ ○ .‬ולקמן (ג‪ ,‬יז) פירש רש״י‪ָ ,‬מ ְּשל ּו ָמ ָשל למי שיצא לתרבות רעה‪ ,‬שמקללין ַה ָש ַדיִ ם שינק מהם‪ ,‬ולכך‬ ‫האדם שנברא מן האדמה‪ ,‬כאשר חטא קלל את האדמה‪ .‬והפירוש‪ ,‬כי מפני שהאדם נברא מן האדמה והיא‬ ‫שגרמה לאדם לחטא‪ ,‬לפי שהאדמה היא חומרית‪ ,‬כמו שאמר (ג‪ ,‬יט) ִּכי ָע ָפר ַא ָּתה ְּו ֶאל ָע ָפר ָּתשוּב‪ ,‬ודבר החומרי‬ ‫סבה לחטא‪ ,‬כמו שהאם שממנה נולד הבן סבה לחטא הבן‪ ,‬שהיא נותנת גם כן החומר שממנה נוצר וכו'‪ ,‬לכך‬ ‫כאשר באה הקללה לאדם‪ ,‬באה גם אל הדבר שהיא סבה לחטא‪ .‬וכאן פירש רש״י מפני שעברה על ציווי של‬ ‫הקב״ה נפקדה עונה עליה‪ ,‬והם שתי לשונות בבראשית רבה‪ ,‬ודרכו של רש״י לפרש במקום אחד לשון אחד‪,‬‬ ‫ובמקום השני לפי לשון הב׳‪ .‬ול לשון אשר פירש בכאן חטאה גם כן האדמה שהוציאה פרי ולא עץ עושה פרי‪,‬‬ ‫ובשביל זה היה הבדל בין הפרי ובין העץ‪ ,‬וכאשר בא האדם ולקח פרי מן העץ שהיה הפרי נחמד לו‪ ,‬כשבאה‬ ‫הקללה [באה] על כל המפרידים בין הפרי ובין העץ בשביל חסרון שלהם‪ ,‬והבן זה מאד‪ .‬וללשון שני הקללה‬ ‫לארץ בשביל שהיא הסיבה והגרם לחטא האדם‪.‬‬ ‫יח ַה ָּשדה טרם יִׁ ְּהיה ָּב ָּארץ‪ְּ ,‬ו ָּכל ֵעשב ַה ָּשדה טרם יִׁ ְּצ ָּמח‪ִׁ ,‬כי לֹא ִׁה ְּמ ִׁטיר ה'‬ ‫צה כדכתיב בפרשתן (ב‪ ,‬ה‪-‬ו)‪ְּ :‬וכֹל ִׁש ַ‬ ‫ֱאלֹ ִׁקים ַעל ָּה ָּארץ‪ְּ ,‬ו ָּא ָּדם ַאיִׁ ן ַל ֲעבֹד את ָּה ֲא ָּד ָּמה‪ְּ .‬ו ֵאד יַ ֲע ֶלה ִמן ָה ָא ֶרץ ְּו ִה ְּש ָקה ֶאת ָּכל ּ ְּפנֵ י ָה ֲא ָד ָמה וגו'‪ – .‬ופירש‬ ‫רש"י‪ :‬טרם יִׁ ְּהיה ָּב ָּארץ וכו'‪ ,‬עדיין לא היה בארץ‪ ,‬כשנגמרה בריאת העולם בששי‪ ,‬קודם שנברא אדם‪ְּ .‬ו ָּכל ֵעשב‬ ‫ַה ָּשדה‪ ,‬עדיין לא צמח‪ .‬ובשלישי שכתוב ַו ּתוֹ ֵצא‪ ,‬לא יצאו‪ ,‬אלא על פתח הקרקע עמדו עד יום ו'‪ .‬ולמה‪ִׁ ,‬כי לֹא‬ ‫לז‬ ‫קדשו‬ ‫בראשית תשכ"ז (חלק ב)‬ ‫לשון‬ ‫דאס נישט זיין‪.‬‬ ‫קאן ָ‬ ‫נאכ'ן ֵח ְּטא ָא ָדם ָה ִראשוֹ ן [שהיה גם כן באותו יום]‪ָ ,‬‬ ‫און ָ‬ ‫קל‬ ‫מאל זיין‪,‬‬ ‫דאס וועט ַא ָּ‬ ‫געזאגט ֵעץ ְּפ ִׁרי עֹשה ְּפ ִׁרי‪ָּ ,‬‬ ‫ָ‬ ‫האט‬‫איי דער ּבוֹ ֵרא ָּכל עוֹ ָל ִמים ָ‬ ‫דער ִׁדיבור איז נישט ְּל ַב ָּט ָלה‪.‬‬ ‫ס'זאל זיין] אויף 'שוין'‪ַ ,‬אז ס'מוז 'שוין' זיין‪.‬‬ ‫ָ‬ ‫דאך נישט ַארויס ַ‬ ‫[אז‬ ‫ס'שטייט ָ‬ ‫דאס הייסט נישט קיין ֲחזָּ ָּרה‪.‬‬ ‫[אז] ָ‬ ‫זאגט ַ‬ ‫[און] ַאזוי ווי דער צל"ח ָ‬ ‫ס'האט ָאבער ַאזוי אויסגעזען [שהיתה‬ ‫ָ‬ ‫וואס דען‬ ‫נאר ָ‬ ‫מאל ֱא ֶמת‪ָ ,‬‬ ‫דער ִׁדיבור איז ַא ָ‬ ‫נאכנישט‬ ‫האט ָ‬ ‫יב ּור איז געווען [באופן סתמי]‪ ,‬און די ערד ָ‬ ‫משתמע גם על ִמ ַ ּיד]‪ ,‬דער ִד ּ‬ ‫האט מען געזען‬ ‫נאכנישט די צייט‪ָ ,‬‬ ‫געטון ִמ ַ ּיד‪[ .‬וממילא] דער פעלער איז ווייל ס'איז ָ‬ ‫פארן מענטש‬ ‫געשאדט ַ‬‫ָ‬ ‫האט‬ ‫דאס ָ‬ ‫נאכנישט קיין ְּש ֵלמ ּות [הראוי לכך]‪ ,‬און ָ‬ ‫[אז] ס'איז ָ‬‫ַ‬ ‫געווארן דער חטא‪[ ,‬וכמו שביאר מהר"ל באורך]‪.‬‬ ‫ָ‬ ‫דאס נִ ְּש ַּת ְּל ֵשל‬‫אויך‪ ,‬איבערדעם איז ָ‬ ‫קלא‬ ‫ובאמת אמר כן הקב"ה מעיקרא על לעתיד לבא‪ ,‬כי גלוי וידוע היה לפניו האיך שיהיה מצב העולם‪ .‬אלא‬ ‫שמשמעות הדיבור היה גם באופן שמשתמע שתהיה מיד‪ ,‬ועל כן היה נראה זה כענין של חטא מצד הארץ‪ ,‬כשלא‬ ‫עשתה כן‪ .‬ועל זה אמרו שנפקדה גם היא על עונה‪ ,‬והיא גם כן רק כבחינת נורא עלילה‪ ,‬דבלאו הכי היה צריכין‬ ‫להיות כל אלו הענינים שהם עתה‪ .‬אבל באמת לא היתה יכולה לעשות כן שתוציא טעם העץ כפרי‪ ,‬כי לא ניתן לה‬ ‫ההשפעה מן השמים לזה‬ ‫געזאגט ַעל ֵשם‬ ‫ָ‬ ‫האט [מעיקרא] עס‬ ‫ָאבער דער ֱא ֶמת איז‪ַ ,‬אז דער ּבוֹ ֵרא ָּכל עוֹ ָל ִמים ָ‬ ‫ה ָּע ִׁתיד‪.‬‬ ‫ַאזוי ווי רש"י ָ‬ ‫זאגטצו [אויפן פסוק] ְּונָ ָהר י ֵֹצא ֵמ ֵע ֶדן וגו' ַה ּס ֵֹבב ֵאת ָּכל ֶא ֶרץ ַה ֲח ִו ָ‬ ‫ילה‪,‬‬ ‫דאס איז ַאלעס [נקרא כך] ַעל ֵשם ה ָּע ִׁתיד‪.‬‬ ‫[אז] ָ‬ ‫זאגט ער ַ‬ ‫ָ‬ ‫נאכנישט געווען‬ ‫דעמאלטס איז ָ‬ ‫ָ‬ ‫דאס ַאלעס‪,‬‬ ‫[דעמאלטס] ָ‬ ‫ָ‬ ‫נאכנישט געווען‬ ‫ס'איז ָ‬ ‫ילה‪ ,‬מיט קיין ארץ כוש‪ ,‬ווען די נְּ ָהרוֹ ת זענען ַארויסגעקומען‪[ .‬רק שנכתב ונאמר]‬ ‫קיין ֲח ִׁו ָּ‬ ‫ַאלעס ַעל ֵשם ה ָּע ִׁתיד‪.‬‬ ‫קלב‬ ‫געזאגט [על שם העתיד]‪.‬‬ ‫ָ‬ ‫האט‬ ‫דער ּבוֹ ֵרא ָּכל עוֹ ָל ִמים ָ‬ ‫געזאגט ֵעץ ְּפ ִׁרי עֹשה ְּפ ִׁרי‪,‬‬ ‫ָ‬ ‫האט‬ ‫וואס דער ּבוֹ ֵרא ָּכל עוֹ ָל ִמים ָ‬ ‫דער ִׁדיבור פון דעם ָ‬ ‫[אז] ס'וועט ַאזוי זיין [לעתיד לבא‪ .‬ומה שהוצרך להקדים ולומר זאת‬ ‫שם ה ָּע ִׁתיד‪ַ ,‬‬ ‫איז ַעל ֵ‬ ‫דעמאלטס‪ ,‬העט עס נישט גיווען‬ ‫ָּ‬ ‫דאס נישט‬ ‫מ'זאגט ָ‬ ‫ָ‬ ‫ווארן ווען‬ ‫בתחילת הבריאה]‪ָ ,‬‬ ‫יאה ‪ -‬אפילו ל ָּע ִׁתיד ‪-‬‬ ‫געקאנט זיין שפעטער אויך נישט‪[ ,‬ווייל] קיין ִשינ ּוי אין די ְּ ּב ִר ָ‬ ‫ָ‬ ‫מאכן‪.‬‬‫קאן מען נישט ַ‬ ‫ָ‬ ‫ִׁה ְּמ ִׁטיר‪ .‬ומה טעם לא המטיר‪ ,‬לפי ש ָּא ָּדם ַאיִׁ ן ַל ֲעבֹד את ָּה ֲא ָּד ָּמה‪ ,‬ואין מכיר בטובתן של גשמים‪ ,‬וכשבא אדם‬ ‫וידע שהם צורך לעולם‪ ,‬התפלל עליהם וירדו‪ ,‬וצמחו האילנות והדשאים‪.‬‬ ‫אשים‪ֵ .‬שם ָה ֶא ָחד‬ ‫צו דכתיב בפרשתן (ב‪ ,‬י‪-‬יד)‪ְּ :‬ונָּ ָּהר י ֵֹצא ֵמ ֵעדן ְּל ַה ְּשקוֹ ת ֶאת ַה ָ ּגן‪ ,‬ו ִּמ ּ ָשם יִ ּ ָפ ֵרד ְּו ָהיָ ה ְּל ַא ְּר ָ ּב ָעה ָר ִ‬ ‫ילה וגו'‪ְּ .‬ו ֵשם ַה ָ ּנ ָהר ַה ּ ֵשנִ י ִ ּגיחוֹ ן‪ ,‬הוא ַהסוֹ ֵבב ֵאת ָּכל ארץ כוש‪ְּ .‬ו ֵשם ַה ָ ּנ ָהר‬ ‫ּ ִפישוֹ ן‪ ,‬הוא ַהס ֵֹבב ֵאת ָּכל ארץ ַה ֲח ִׁו ָּ‬ ‫יעי הוּא ְּפ ָרת‪ – .‬ופירש רש"י‪ :‬כוש ְּו ַאשור עדיין לא היו‪,‬‬ ‫ישי ִחדֶּ ֶקל‪ ,‬הוא ַהה ֵֹל ְּך ִׁק ְּד ַמת ַאשור‪ְּ ,‬ו ַה ָ ּנ ָהר ָה ְּר ִב ִ‬ ‫ַה ּ ְּש ִל ִ‬ ‫וכתב המקרא על שם העתיד‪ִ :‬ק ְּד ַמת ַא ּשוּר‪ .‬למזרחה של אשור‪.‬‬ ‫ילה‪ ,‬עדיין לא היתה חוילה‪ְּ ,‬ו ַא ְּּת אומר הוּא ַה ּס ֵֹבב‬ ‫ובבראשית רבה (טז‪ ,‬ב‪-‬ג)‪ :‬הוּא ַה ּס ֵֹבב ֵאת ָּכל ֶא ֶרץ ַה ֲח ִו ָ‬ ‫[וגו']‪ ,‬אתמהא‪ .‬אלא מגיד מראשית אחרית וכו'‪ .‬עדיין לא עמד כוש‪ ,‬והוא אומר ֵאת ָּכל ֶא ֶרץ ּכוּש‪ ,‬אתמהא‪ ,‬אלא‬ ‫מגיד מראשית אחרית‪.‬‬ ‫קדשו‬ ‫בראשית תשכ"ז (חלק ב)‬ ‫לשון‬ ‫לח‬ ‫נאר ַאלץ אויף‬ ‫[אבער] ָ‬ ‫טאקע‪ָ ,‬‬ ‫אינגאנצן ַא ֶה ְּכ ֵרח ַ‬ ‫ַ‬ ‫איבערדעם איז דער ִׁדיבור געווען‬ ‫ס'זאל זיין שפעטער [לעתיד לבא]‪.‬‬ ‫ָ‬ ‫דעם‪ַ ,‬‬ ‫[אז]‬ ‫קלג‬ ‫דאך אויסגעזען [כאילו הציווי משתמע על מיד‪ ,‬ואם כן היה‬ ‫האט עס ָ‬ ‫ָאבער אויסגעזען ָ‬ ‫געשאדט [גם לאדם הראשון‪ ,‬ועל זה אמרו] לפיכך נפקדה‬ ‫ָ‬ ‫האט‬‫נראה שחטאה הארץ]‪ ,‬און דעס ָ‬ ‫דארט איז עס געלעגןצז‪.‬‬ ‫[גם הארץ על עונה]‪ָ ,‬‬ ‫ָאבער דער ֱא ֶמת [לא היה בזה חטא‪ ,‬ווייל] ס'איז אויף ל ָּע ִׁתיד‪.‬‬ ‫קלד‬ ‫ישוב קושיא ז‬ ‫יכם ְּב ִׁת ְּש ָּעה לַ ח ֶֹדש‪ ,‬דכל האוכל בט' כאילו התענה‪ .‬וקשה האיך‬ ‫יתם ֶאת נַ ְּפש ֵֹת ֶ‬ ‫והנה בגמרא דרשו בפסוק וְ ִע ִנ ֶ‬ ‫אפשר לקרות אכילה בשם עינוי‪ .‬וביאר הבית יוסף‪ ,‬דכיון דאכילת יום ט' הוא הכנה לעינוי דיום כיפור‪ ,‬על כן‬ ‫אכילה זו שפיר יתכנה בלשון עינוי‪ ,‬על שם הכנת העינוי דלעתיד‬ ‫[והנה בפסוק] ְּו ִׁע ִׁניתם את נַ ְּפש ֵֹתיכם ְּב ִׁת ְּש ָּעה ַלחֹדש‪[ ,‬דרשו חכז"ל]צח די ֲא ִׁכ ָּ‬ ‫ילה [בט'‬ ‫תשרי] הייסט ִׁעינוי‪.‬‬ ‫ילה‪ ,‬און‬ ‫פארקערט [ממשמעות הלשון]‪ ,‬ס'איז ֲא ִכ ָ‬ ‫עפעס ּפונקט ַ‬ ‫דאך ּ‬ ‫[ולכאורה] ס'איז ָ‬ ‫רוואס‪.‬‬ ‫פא ָ‬‫ער רופט עס ִעינ ּוי‪ַ ,‬‬ ‫זאגט דער בית יוסףצט‪ ,‬ווייל ס'איז [להכנה] וועגן דער ִׁעינוי פון יוֹ ם ִּכ ּ‬ ‫יפ ּור‪,‬‬ ‫[נאר] ָ‬ ‫ָ‬ ‫פאסטן‪ ,‬ווערט עס ָאנגערופן ִׁעינוי‪[ .‬כי ההכנה לדבר‪ ,‬נקרא על שם הדבר‬ ‫מ'זאל קענען ַ‬ ‫ָ‬ ‫כדי‬ ‫עצמו]‪.‬‬ ‫קלה‬ ‫ואף שבשעת האכילה לא ניכר שום עינוי‪ ,‬אבל בשעת העינוי דיום כיפור‪ ,‬אז ניכר למפרע‬ ‫דהאכילה של אתמול היתה הכנה לעינוי‪ ,‬ולכן כבר קראו הכתוב ביום ט' בשם עינוי‪ ,‬על שם העתיד‬ ‫וויאזוי מ'קען עס‬ ‫ַ‬ ‫דעמאלטס ווען מ'עסט [בערב יום כיפור] זעט מען נישט‬ ‫ָ‬ ‫[ונמצא]‬ ‫ָאנרופן ִׁעינוי‪.‬‬ ‫דאס איז צוניץ געקומען אויף‬ ‫נאר ווען ס'קומט יוֹ ם ַה ָּקדוֹ ש‪ ,‬זעט מען [למפרע] ַאז ָ‬ ‫ָ‬ ‫שפעטער‪ ,‬און ס'ווערט ָאנגערופן ִעינ ּוי ַעל ֵשם ה ָּע ִׁתיד‪ .‬די ּתוֹ ָרה ַה ְּּקדוֹ ָשה רופט ָאן די‬ ‫צז דכיון שלפי ראות העין נראה שלא קיימה הארץ ציוויו ית׳‪ ,‬וזה גורם היזק להאדם‪ ,‬שילמוד ממנה שהארץ‬ ‫אע״פ שאין לה יצר הרע לא עמדה בנסיון לקיים גזירתו ית'‪ ,‬על כן כשנתקלל האדם נתקללה גם האדמה עמו‪,‬‬ ‫כמו שאמר הכתוב (ג‪ ,‬יז) ֲארו ָּרה ָה ֲא ָד ָמה ַ ּב ֲעבו ֶּר ָך‪ ,‬דהוא והיא גרמו‪ ,‬דעל ידי חטא האדם נתקלקל שלימותה‬ ‫והשפעתה‪ ,‬והארץ העליונה כבר הרגישה הפגם ונכנס תשות כח בנבראים‪ ,‬ועל כן לא יכלה לקיים ציווי השי"ת‬ ‫עד לעתיד‪ ,‬ועל ידי שלא הוציאה הארץ עץ שטעמו ופריו שוה‪ ,‬גרמה בזה נזק לאדם כנ״ל‪ ,‬ועל כן נתלה חטאם‬ ‫זה בזה ונתקללו שניהם כאחד‪ .‬אבל באמת עיקר הציווי נאמרה על שם העתיד‪ ,‬דכבר היה מזומן חטא האדם‬ ‫בבחינת עלילה וכמבואר בתנחומא הנ״ל‪ ,‬ומעתה חסרה להארץ השלימות שתוציא מיד עץ שטעמו ופריו שוה‪,‬‬ ‫ומתחילה נאמרה הציווי על שם העתיד‪( .‬דברי יואל)‪.‬‬ ‫צח בגמרא ברכות (ח‪ ):‬ועוד‪ :‬תנא חייא בר רב מדפתי‪ ,‬כתיב ְּו ִׁע ִׁניתם את נַ ְּפש ֵֹתיכם ְּב ִׁת ְּש ָּעה ַלחֹדש ָּבערב‪ ,‬וכי‬ ‫בתשעה מתענין‪ ,‬והלא בעשרה מתענין‪ .‬אלא לומר לך כל האוכל ושותה בתשיעי‪ ,‬מעלה עליו הכתוב כאילו‬ ‫מתענה תשיעי ועשירי‪.‬‬ ‫צט בבית יוסף (או"ח ריש סימן תרד)‪ :‬תני רב חייא בר רב מדפתי‪ְּ ,‬ו ִׁע ִׁניתם את נַ ְּפש ֵֹתיכם ְּב ִׁת ְּש ָּעה ַלחֹדש‪ ,‬וכי בתשעה‬ ‫מתענין וכו'‪ .‬בפרק קמא דברכות (ח‪ ):‬וכו'‪ ○ .‬ואם תאמר‪ ,‬קרא קאמר דיתענה בתשעה לחודש‪ ,‬והיכי יליף מיניה‬ ‫איהו דיאכלו בו‪ .‬ועוד לכשתמצי לומר דמותר לאכול בו‪ ,‬מנא ליה שמקבל שכר כאילו התענה‪ .‬ויש לומר‪,‬‬ ‫דמדכתיב ָ ּב ֶע ֶרב‪ ,‬על כרחך לא מקפיד אעינוי דתשעה‪ ,‬והכי משמע קרא‪ ,‬כלומר ַה ְּת ֵקן עצמך בתשיעי‪ ,‬שתוכל‬ ‫להתענות בעשירי‪ .‬ומדאפקיה קרא בלשון עינוי‪ ,‬ילפינן דהיינו לומר לך דהרי הוא כאילו מתענה בתשיעי‪.‬‬ ‫לט‬ ‫קדשו‬ ‫בראשית תשכ"ז (חלק ב)‬ ‫לשון‬ ‫קאנען זיין ַאן‬ ‫שפעטער‪ ,‬ווייל ַעל ֵשם ה ָּע ִׁתיד וועט פון דעם ָּ‬ ‫ילה [בלשון] ִעינ ּוי‪ ,‬ווייל ּ‬ ‫ֲא ִׁכ ָּ‬ ‫ִׁעינוי‪.‬‬ ‫קלו‬ ‫והרי שהפסוק לפעמים מכנה הדברים רק על שם העתיד‪ .‬ועל דרך זה מוכרחין לפרש גם בפסוק‬ ‫ַת ְד ֵׁשא ָה ָא ֶרץ וגו' ֵעץ ְּפ ִׁרי‪ ,‬דהזכיר כן רק על שם העתיד‪ ,‬כי לא נתקיים כן עד לאחר הגאולה העתידה‬ ‫געזאגט ֵעץ ְּפ ִׁרי [שיהיה] טעם עצו ופריו‬ ‫ָ‬ ‫האט דער בורא כל עולמים‬ ‫די זעלבע ָ‬ ‫[נאר] דער בורא כל‬ ‫דעמאלטס איז עס נישט געווען‪ָ ,‬‬ ‫ָ‬ ‫[כאטשיג]‬‫ָ‬ ‫שוה‪ַ ,‬על ֵשם ה ָּע ִׁתיד‪.‬‬ ‫גראד ַעל ֵשם ה ָּע ִׁתיד‪.‬‬ ‫געזאגט ָ‬ ‫ָ‬ ‫האט ַאזוי‬ ‫עולמים ָ‬ ‫דאס איין דִּ ְּמיוֹ ן‪.‬‬‫איבערדעם איז ָ‬ ‫קלז‬ ‫וזהו שמסמיך המדרש פליאה אלו הב' פסוקים‪ ,‬דבא לפרש שלא יוקשה בכאן האיך אפשר שלא נתקיים הדיבור‬ ‫יתם‪ ,‬דמצינו דהפסוק מכנה ומדבר על שם העתיד‪ ,‬וממילא גם בכאן מתפרש‬ ‫של ֵׁעץ ְפ ִרי‪ .‬ולזה מביא מפסוק וְ ִע ִנ ֶ‬ ‫הדיבור על שם העתיד‬ ‫זאגט דער מדרש‪ַ [ ,‬ו ּי ֶ‬ ‫ֹאמר ֱאל ִֹקים ַּת ְּד ֵשא ָה ָא ֶרץ דֶּ ֶשא וגו' ֵעץ ּ ְּפ ִרי] ְּו ֵעץ ע ֶֹשה‬ ‫איבערדעם ָ‬ ‫ס'זאל‬ ‫ָ‬ ‫[אז]‬‫[נאך] די צייט דערפון ַ‬ ‫וואס ס'איז נישט געווען ָ‬ ‫זאך ָ‬‫זא ַ‬ ‫ּ ְּפ ִרי‪ ,‬און ס'איז ַא ַ‬ ‫זאגט ער‬ ‫וואס דען הדא הוא דכתיב ְּו ִׁע ִׁניתם את נַ ְּפש ֵֹתיכם ְּב ִׁת ְּש ָּעה ַלחֹדש‪ָ ,‬‬ ‫נאר ָ‬‫זיין‪ָ ,‬‬ ‫דעמאלטס איז עס נישט‪,‬‬ ‫ָ‬ ‫כאטשיג‬ ‫אויך ְּו ִׁע ִׁניתם‪ ,‬די תורה הקדושה רופט עס ָאן ִׁעינוי ָ‬ ‫נאר ווייל ס'איז אויף שפעטער‪.‬‬ ‫ָ‬ ‫זאך‪.‬‬‫דאס איז די זעלבע ַ‬ ‫[אז] ָ‬ ‫דאס צי דער מדרש‪ַ ,‬‬ ‫זאגט ָ‬ ‫איבערדעם ָ‬ ‫קמט‬ ‫ברכת הקודש‬ ‫זאל העלפן‪:‬‬ ‫און דער בוֹ ֵרא ָּכל עוֹ ָּל ִׁמים ָּ‬ ‫מאל די תוֹ ָּרה ַה ְּקדוֹ ָּשה‬ ‫כא ָּ‬‫נא ַ‬ ‫יאר‪ ,‬און מ'הייבט ָּאן ָּ‬ ‫[ווען] מ'גייט ַאריין אין דעם ָּ‬ ‫פון ָּאנהייב‪.‬‬ ‫מ'זאל מיר ְּמ ַק ֵים זיין און‬‫ָּ‬ ‫דאס ְּמ ִׁציאות ‪-‬‬ ‫האבן ‪ -‬וויפיל ס'איז ָּ‬ ‫מ'זאל מיר די זְּ ִׁכ ָּיה ָּ‬ ‫ָּ‬ ‫טון דעם ָּרצוֹ ן ַהבוֹ ֵרא ברוך הוא‪ ,‬אין דעם ַח ְּשכות‪.‬‬ ‫געהאלפן ווערן‪.‬‬ ‫ָּ‬ ‫מ'זאל מיר [שוין]‬ ‫ָּ‬ ‫ַה ֵשם יִׁ ְּת ָּב ֵר ְּך ז ָּאל ֵמ ִׁאיר זיין‪ֵ ,‬מ ִׁאיר ֵעינֵ ינו זיין‪ ,‬און דערלייכטן די [אידישע] אויגן‬ ‫מיט אידישע הערצער‪.‬‬ ‫מ'האט פוֹ ֵגם געווען‪.‬‬ ‫ָּ‬ ‫וואס‬‫האבן‪ְּ ,‬מ ַת ֵקן צו זיין ָּ‬ ‫נאך די זְּ ִׁכ ָּיה ָּ‬ ‫מ'זאל מיר ָּ‬ ‫ָּ‬ ‫פארן בוֹ ֵרא ָּכל עוֹ ָּל ִׁמים‪ִׁ ,‬מ ָּכל ַמ ֲע ֵשינו‪.‬‬ ‫ס'זאל זיין ַא נַ ַחת רו ַח ַ‬ ‫ָּ‬ ‫זאל] נִׁ ְּת ַק ֵדש ווערן ֵשם ָּש ַמיִׁ ם ַעל יָּ ֵדינו‪.‬‬ ‫און [ס' ָ‬ ‫ימה ַו ֲא ִׁמ ִׁתית‪ְּ ,‬ב ִׁה ְּתרוֹ ְּממות קרן‬ ‫מ'זאל מיר זוֹ כה זיין ִׁב ְּמ ֵה ָּרה צו די יְּ שו ָּעה ְּש ֵל ָּ‬ ‫ָּ‬ ‫ַהתוֹ ָּרה ְּויִׁ ְּש ָּר ֵאל‪ ,‬ו ְּב ִׁה ְּת ַגלות ְּכבוֹ ד ָּש ַמיִׁ ם ָּע ֵלינו‪ִׁ ,‬ב ְּמ ֵה ָּרה ְּביָּ ֵמינו ָּא ֵמן‪.‬‬