gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

נהורא · NEHOIRAH — בראשית (2026-10-05)

מוציא לאור: נהורא · NEHOIRAH

שבוע: בראשית (2026-10-05)

נהורא · NEHOIRAH — בראשית (2026-10-05)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בס״ד‬ ‫פרשת בראשית‬ ‫במצות שבת‬ ‫מה אכן נשאר לנו‬ ‫הטרדות – כיצד‬ ‫תשרי מאחורינו‪,‬‬ ‫תשפ״ז‬ ‫קל יחליצך‬ ‫מה'הייליגע טעג' הנעלים?‬ ‫נפטרים מהם?‬ ‫מה עכשיו?‬ ‫גליון רצד‬ ‫תנו רבנן מעשה‬ ‫שערי השפעה‬ ‫דבר הבעל שם טוב‬ ‫אש העבודה‬ ‫הוקם לעי״נ הגה״צ רבי משה ב״ר יוסף זצ״ל אב״ד טורדא‬ ‫נהורא מעליא!‬ ‫דבר המערכת‬ ‫״הרבונו של עולם של ׳אתה חוננתנו׳״!‬ ‫הזדמנות פ״ז!‬ ‫מה עושים עם כל האורות הנשגבים שהאירו בירח האיתנים‪ ,‬וכי ניתן להם להתאדות באויר?‬ ‫אשרינו! מה טוב חלקנו!‬ ‫למקומו הרי זה ׳ככלב ששב על קיאו׳ (יומא נג‪ ,):‬ואף‬ ‫חסידים היו קוראים לשבת שלאחר החג ״שבת נאך‬ ‫זו היא ההרגשה שאנו אמורים להרגיש‬ ‫אמרו (שם) ׳ראוי לו שלא התפלל׳‪.‬‬ ‫בימים אלו‪.‬‬ ‫יו״ט״‪ ,‬שיש בו משמעות כפולה‪ ,‬גם שבת לאחר יו״ט‪ ,‬וגם‬ ‫שבת שעדיין מאיר בו אור היו״ט‬ ‫ימים בהם יוצאים אנו מהתקופה‬ ‫והביאור הוא‪ ,‬שאם בגמר התפילה הוא עסוק לחזור‬ ‫שעברה עלינו לטובה – תקופה שהיא‬ ‫למצב הרגיל‪ ,‬ואינו ׳חי׳ את המהלך שנתחדש לו בתפילה‬ ‫איך לומדים את הווארט הזה? מה מוטל עלינו‬ ‫ממש כמו מכונת כביסה‪.‬‬ ‫שהכל אלוקות והכל בידי שמים‪ ,‬אלא ממהר ונחפז‬ ‫לעשות בשבת זו? האם צריך לשיר שירים של יו״ט? וכי‬ ‫נכנסו אליה מרוחקים – אבל התקרבנו‬ ‫לדרכו‪ ,‬הרי זה אכן ככלב ששב למקומו הראשון שהיה‬ ‫מספיק להזכיר לעצמינו ששבת לאחר יו״ט עדיין יו״ט?‬ ‫והמלכנו את ה׳ ללא חשבונות מיותרים‪.‬‬ ‫בו ולא התקדם כלום‪.‬‬ ‫כאן יש צורך לחדד את העבודה המוטלת עלינו‬ ‫לאחר‪-‬מכן לקח אותנו ביום אחד והרים‬ ‫וכן הוא לענין השבת והיו״ט וכל דבר שבקדושה‪,‬‬ ‫במוצאי שבתות וימים טובים‪.‬‬ ‫אותנו עד אליו וניקה אותנו מכל העבר‬ ‫שכאשר יוצאים ממנו – אין להתעסק עם היציאה למצב‬ ‫בדרך כלל‪ ,‬כאשר יוצאים מהשבת או מכל שאר‬ ‫ומכל נקודה לכלוך שהיה לנו‪.‬‬ ‫החול הרגיל‪ ,‬אלא להיפך‪ ,‬הכל הולך אחר החתום‪ ,‬ואז יש‬ ‫המועדים‪ ,‬יש הרגשה בנפש שאנו נמצאים ברגעים של‬ ‫ורק אז הכניס אותנו תחת צל כנפיו‬ ‫להשקיע ביותר ולחשוב מה לימד אותי השבת ואיך אני‬ ‫לשבוע ימים – כשהשיא הוא הסעודה‬ ‫מעבר‪ ,‬בהם יוצאים מתוך המצב המרומם של השבת‬ ‫ממשיך אותו לכל השבוע‪ ,‬איזה אור נולד אצלי ביו״ט‬ ‫קטנה שישבנו ורקדנו יחד‪.‬‬ ‫והיו״ט ועוברים למצב רגיל של חול‪.‬‬ ‫ואיך אני מאיר אותו לכל השנה‪ ,‬כמו שאמרו חז״ל (סוכה‬ ‫אך הרגשה זו היא הפוכה מההרגשה האמיתית שיש‬ ‫והאמת היא שהרגשה זו הרגיש כל‬ ‫מה‪ ):‬׳כל העושה איסור לחג באכילה ושתיה ‪ -‬מעלה‬ ‫אחד בתוך תוכו במשך הימים או מיד‬ ‫עליו הכתוב כאילו בנה מזבח והקריב עליו קרבן׳‪.‬‬ ‫להרגיש בזמנים אלו‪.‬‬ ‫לאחריהם – אבל ודאי שרובנו לא‬ ‫וכן מצינו בזמן החורבן שהיו הכרובים מעורים‬ ‫הדבר דומה למלך גדול שמגיע לעיר‪ ,‬ובבואו נעשה‬ ‫מצליחים להחזיק בה זמן רב‪.‬‬ ‫זה בזה לפני שיצאו לגלות (יומא נד‪ ,):‬ומבאר המגיד‬ ‫רעש גדול וכולם מתקבצים לקראתו בתופים וריקודים‪,‬‬ ‫למה?‬ ‫ממעזריטש כי אז בסיום זמן הבית נתגלה אור מיוחד‬ ‫אך לאחר זמן כשיוצא מהעיר הוא נשאר לבדו ואף אחד‬ ‫כי יש בנו יצר הרע שעשה עושה ויעשה‬ ‫של קדושה השמור לאותם רגעים מיוחדים של פרידה‪,‬‬ ‫אינו מלווה אותו‪ ,‬וזהו סימן שלא קבלו אותו באמת‪ ,‬אלא‬ ‫כל טצדקי שנשכח את העבר הטוב‬ ‫ועל דרך זה במוצאי שבת ויו״ט נעשה יחוד נפלא ב׳אתה‬ ‫התרגשו מכניסתו לעיר בלבד‪ ,‬ולא השאירו בקרבם את‬ ‫ונתמקד בעתיד הגרוע – לטענתו‪.‬‬ ‫חוננתנו׳ שבמידה מסויימת הוא גדול יותר מכל יחודי‬ ‫הארתו ואת מלכותו‪.‬‬ ‫וזו היא אחת מתחבולותיו המוצלחות‬ ‫השבת (מחברת הקודש שער השבת)‪.‬‬ ‫וכן כשיוצאים מהשבת ואומרים ׳אתה חוננתנו׳ או‬ ‫ביותר – מכמה סיבות‪ .‬והעיקרית היא‪:‬‬ ‫ואכן סימן זה היו הכהנים מוסרים לישראל בשעה‬ ‫עושים ׳הבדלה׳‪ ,‬ההרגשה הראויה בזמן כזה היא לעצור‬ ‫שכשהאדם משתכנע ללכת על פיו‬ ‫שהיו עולים לרגל‪ ,‬כדאיתא (שם) בשעה שהיו ישראל‬ ‫לכמה רגעים ולחשוב ולהתבונן שוב במהות השבת‪,‬‬ ‫ולדאוג רק על העתיד‪ ,‬מאבד הוא את‬ ‫עולין לרגל מגללין להם את הפרוכת‪ ,‬ומראין להם את‬ ‫שהשי״ת ברא את העולם וממשיך לברוא אותו ׳יש מאין׳‬ ‫השמחה הפשוטה הנדרשת כל כך על‬ ‫הכרובים‪ ,‬ואומרים להן‪ :‬ראו חבתכם לפני המקום‪.‬‬ ‫בכל רגע ולהנהיגו בתמידות‪ ,‬ולהתחבר שוב להרגשת‬ ‫כל ניצחון והתגברות‪ ,‬שזו היא התנאי‬ ‫הראשון לכל התקדמות בעבודת ה׳‪.‬‬ ‫וכאשר ראה פעם הרה״ק ה׳ישמח ישראל׳ את קהל‬ ‫המנוחה של השבת‪ ,‬ובכך משאירים את הארת השבת‬ ‫בקרבינו‪ ,‬להתרגש ולהתלהב מהשבת לא רק ב׳לכה‬ ‫ובאמת כעת לקראת השנה החדשה‬ ‫חסידיו במוצאי שמיני עצרת כשהם מדוכדכים קמעה‬ ‫אותה מתחילים אנו כעת‪ ,‬הזדמנות פ״ז‬ ‫מהאור העצום שהיה ואיננו עוד‪ ,‬נענה ואמר להם‪:‬‬ ‫דודי׳ או ב׳קידוש׳ אלא גם ביציאת השבת וב׳הבדלה׳‪,‬‬ ‫היא להתחזק בעניין זה – לזכור את‬ ‫״הרבונו של עולם של ׳אתה בחרתנו׳ הוא אותו רבונו של‬ ‫ממש להיפך מההרגשה הרגילה שאנו עסוקים בה‬ ‫אבינו שבשמים אשר בורא את השמים‬ ‫עולם של ׳אתה חוננתנו׳״!‬ ‫בזמנים כאלו שהנה חלפה השבת וכבר נכנסים לימות‬ ‫ואת הארץ לטובתנו ולהתענגותנו‪.‬‬ ‫ואין הכוונה ל׳אתה חוננתנו׳ במעריב שבמוצאי‬ ‫החול‪.‬‬ ‫לראות את גילוי רחמנותו עלינו בכל‬ ‫החג בלבד‪ ,‬אלא לכל הימים שלאחר היו״ט‪ ,‬בהם אנו‬ ‫כמו כן בימים שלאחר סוכות ושמח״ת‪ ,‬עלינו לשנן‬ ‫עת ובכל שעה – כי הלא אין לנו גילוי‬ ‫צריכים להזכיר לעצמינו שוב ושוב את ה׳תקיעות׳‪ ,‬את‬ ‫במוצאי החג את הנקודות שהאירו בנו במשך היו״ט‪ ,‬את‬ ‫רחמנות גדולה מהזכייה שהוא מזכה‬ ‫ה׳כריעות׳‪ ,‬את ה׳נענועים׳ את ׳הקפות׳‪ ,‬עם כל הנקודות‬ ‫האמונה‪ ,‬השמחה‪ ,‬הדביקות‪ ,‬הרוממות‪ ,‬ושאר ההרגשים‬ ‫אותנו שאנו זוכים לקיים את מצוותיו‬ ‫שהאירו בנו באותן שעות מרוממות‪ ,‬הגילוי האלוקי‪,‬‬ ‫שנתלבנו במשך ימי החג המרוממים‪ ,‬ולא להרגיש שאנו‬ ‫וללמוד את תורתו‪.‬‬ ‫הבהירות באמונה‪ ,‬חוזק הבטחון‪ ,‬קירבת אלקים‪ ,‬ושאר‬ ‫משאירים הכל מאחורינו‪.‬‬ ‫ואם כה נעשה‪ ,‬בטוח שנזכה לחיים‬ ‫התענוגים שהתגלו לנו במועדי ה׳ מקראי קודש‪.‬‬ ‫וכן מוצאים גם בתפילה‪ ,‬שכאשר האדם מסיים את‬ ‫מאושרים בעולם הזה וטובים בעולם‬ ‫הבא‪.‬‬ ‫מעובד על פי ״אש המועדים״‬ ‫התפילה ופוסע שלוש פסיעות לאחוריו‪ ,‬אם חוזר מיד‬ ‫א געזונט׳ן ווינטער‬ ‫ילכו מחיל אל חיל‬ ‫ידידכם‪ :‬ישעיה יצחק פרידמאן‬ ‫אשרינו שזכינו שעשרות אלפי שעות של שיעורי תורה וחסידות נשמעו ע"י אלפי מבקשי השם‬ ‫במשך ימים הנוראים העעל"ט במערכת חסידות פלאם‬ ‫ממשיכים אנו בעבודת הקודש ומדי יום ביומו יעלו שיעורים מיוחדים בע"ה‬ ‫כן תעלה תכנית חדשה מיוחדת ומעניינת ‪ -‬לפרטים נוספים התעדכנו בקו בשבוע הקרוב‬ ‫‪ 033044444‬ארה"ק | ‪ 0443300412858‬אירופה | ‪ 5183299222‬ארה"ב‬ ‫לימוד דרכי החסידות ממעשי הצדיקים‬ ‫הרה״ג ר׳ משה רויטמאן שליט״א רב דקהל בני היכלא גבעת זאב‬ ‫תנו רבנן מעשה‬ ‫השבת‪ ,‬ומשום שעשית כן‪ ,‬הרי שהשבת עצמה‬ ‫חמדתו בשבת בראשית‪...‬״‬ ‫באה והליצה יושר בעד בנך‪ ,‬להמתיק הדינים מעליו‬ ‫וכה פירש אז אותו צדיק את הפסוק בפרשתנו (ד‪,‬‬ ‫במצות שבת קל יחליצך‬ ‫ולהופכם לרחמים״‪.‬‬ ‫ב) ״ויהי הבל רועה צאן וקין היה עובד אדמה״‪ :‬אצל‬ ‫השמחה העילאית גאתה ועלתה על גדותיה‪ ,‬באותה‬ ‫ודומים הדברים לדברות קדשו מלהבות אש של‬ ‫הבל שהיה צדיק נאמר ״ויהי״ שהוא לשון צער‪ ,‬כי‬ ‫שעה בה קם הרה״ק רבי יצחק מנעשכיז זי״ע והחל‬ ‫המגיד הרה״ק רבי ישראל מקאזניץ זי״ע‪ ,‬בספרו‬ ‫הצטער על כך שנאלץ לעסוק בגשמיות‪ ,‬ואילו אצל‬ ‫את ריקודיו הנלהבים‪ ,‬כדרכו בקודש מדי ליל שבת‬ ‫קודש‪ ,‬וכל הקהל יצא אחריו במחול לכבוד שבת‬ ‫הקדוש ׳עבודת ישראל׳ – בפרשתנו‪ ,‬שאמר לפרש‬ ‫קין כתיב ״והיה״ שהוא לשון שמחה‪ ,‬שהיה שמח‬ ‫מלכא קדישא‪.‬‬ ‫את הפסוקים האלה בהאי לישנא‪:‬‬ ‫בגשמיות‪ .‬וכשהרג את הבל אחיו‪ ,‬אמר לו השי״ת‬ ‫והנה גם שמערל האורח מצטרף לריקוד הנעלה‪,‬‬ ‫״במדרש (תנחומא י) אות שבת נעל בפניו‪ ...‬ביאור‬ ‫״נע ונד תהיה בארץ״ ‪ -‬נע מרוחניות ונד מגשמיות‪,‬‬ ‫ופניו לוהטים משמחה נפלאה‪ ,‬כאילו שכח לחלוטין‬ ‫הענין‪ ,‬דהנה הקב״ה אמר לקין נע ונד תהיה בארץ‬ ‫שגם מזה וגם מזה לא יהיה לו‪ .‬מדוע אם כן נאמר‬ ‫מצרתו האיומה שבגינה בא לכאן‪.‬‬ ‫(ד‪ ,‬יב)‪ ,‬וצריך להבין ענין הקללה‪ ,‬הלא הבחירה ביד‬ ‫לבסוף ״וישב בארץ נוד״‪ ,‬ואילו ״נע״ לא נאמר עוד?!‬ ‫שמערל זה‪ ,‬בן יחיד היה לו‪ ,‬שנולד לו לאחר‬ ‫האדם לבחור לו מקום לשבת ולא ינוד ממקומו‪.‬‬ ‫מדוע נענש בגשמיות בלבד?! מאחר וטען לפני‬ ‫עשרות שנות ציפייה לישועה‪ .‬אך זה עתה‪ ,‬כשכבר‬ ‫אלא על כרחך צריך לומר שמסך בקרבו רוח עועים‬ ‫השי״ת ״גדול עווני מנשוא״‪ ,‬כלומר הענשת אותי‬ ‫גדל הילד והגיע קרוב לגיל ׳בר מצוה׳‪ ,‬נחלה קשות‬ ‫ואיזה פחד ושגעון‪ ,‬אשר על ידי זה לא נבחר לו‬ ‫כל‪-‬כך‪ ,‬״הן גירשת אותי היום מעל פני האדמה״‬ ‫ונפל למשכב רחמנא ליצלן‪ .‬כשהבין שמערל כי‬ ‫מקום לשבת‪ ,‬רק להיות נע ונד בארץ‪ .‬והנה בוודאי‬ ‫– בגשמיות‪ ,‬״ומפניך אסתר״ – ברוחניות‪ ,‬במצב‬ ‫סכנת חיים מרחפת על בנו יחידו אשר אהב‪ ,‬קם‬ ‫אם קין היה יכול להתדבק במחשבתו בבורא יתברך‬ ‫שכזה הרי כל פגע ומקרה עלול לשבור אותו לגמרי‬ ‫ונסע אל הרבי כדי שיבקש עליו רחמים‪ ,‬להציל את‬ ‫כראוי‪ ,‬אז בוודאי סרו מעליו כל הפחדים ונמתקו כל‬ ‫‪ -‬״והיה כל מוצאי יהרגני״‪ ,‬כשאין במה להתחזק‪.‬‬ ‫נפש בנו מבאר שחת‪.‬‬ ‫הדינים‪ ,‬כמו שנאמר (משלי ג‪ ,‬ו) בכל דרכיך דעהו‬ ‫לכן ״וישם ה׳ לקין אות״ ‪ -‬זוהי השבת שנקראת‬ ‫היה זה ביום השישי בהדי פניא דמעלי שבתא‪,‬‬ ‫וגו׳‪ .‬אלא שזה גוף הקללה שנתבלבלה מחשבתו‬ ‫״אות״‪ ,‬כאמור (שמות לא‪ ,‬יז) ״ביני ובין בני ישראל‬ ‫כשנכנס שמערל למעון הקודש‪ ,‬והחסידים ששהו‬ ‫מדביקותו‪ ,‬והיה נע ונד במחשבתו עד שגרמה לו‬ ‫אות הוא לעולם״‪ ,‬שעל‪-‬ידי שמחת השבת יהיה לו‬ ‫בחצר הצדיק‪ ,‬ראו כולם את הדמעות שהרטיבו את‬ ‫הפחדים ונידוד בארץ‪ .‬ולכן אמרו במדרש‪ :‬אות‬ ‫חלק ברוחניות‪ ,‬ובה יוכל להתחזק ואף להינצל מכל‬ ‫פניו בבואו אל הקודש ובצאתו‪ ,‬אשר לכן‪ ,‬היתה‬ ‫שבת נעל בפניו‪ ,‬פירוש שעל כל פנים ביום שבת‬ ‫צרה וצוקה ‪-‬״לבלתי הכות אותו כל מוצאו״‪.‬‬ ‫התלהבותו בריקודי ליל שבת קודש לפלא נשגב‬ ‫קודש היה נדבק בבורא יתברך‪ ,‬והיתה לו מנוחה‪,‬‬ ‫״כשנזכרתי במאמר נפלא זה״‪ ,‬הפטיר שמערל‪,‬‬ ‫בעיניהם‪.‬‬ ‫כי ביה כל דינים אתכפיין וכל חייבא דגיהנם נייחין‬ ‫״הפיחו בי הדברים חיזוק ותקווה‪ ,‬עד שנאזרתי‬ ‫״שמערל ידידי״‪ ,‬משכו אחד מהם אל מחוץ למעגל‪,‬‬ ‫(זוה״ק יתרו פח‪ ,‬ב)״‪.‬‬ ‫בגבורה והתעליתי מעל הצרה אל מרומי השמחה‬ ‫״האם הגיעו בשורות טובות מבנך?!״‪ .‬״עדיין לא״‪,‬‬ ‫אכן זהו כוחו של יום השבת קודש‪ ,‬כמו שאנו‬ ‫של שבת המלכה״‪.‬‬ ‫השיב שמערל‪ .‬״אם כן״‪ ,‬הביע האיש את תמיהתו‪:‬‬ ‫מתפללים בתוספת ״רצה והחליצנו״ שבברכת המזון‬ ‫במוצאי מנוחה הגיע שליח מעירו של שמערל‪,‬‬ ‫״כיצד זה הנך מסוגל לשמוח כל‪-‬כך?!״‪.‬‬ ‫לשבת קודש‪ :‬״וברצונך הניח לנו ה׳ אלוקינו‪ ,‬שלא‬ ‫ובפיו בשורה משמחת שתודות לקל עליון‪ ,‬הוקל‬ ‫סיפר לו שמערל‪ :‬״כשבכיתי היום באוזני הרבי‬ ‫תהא צרה ויגון ואנחה ביום מנוחתנו״‪ ,‬שפירושו‬ ‫החולי מעל בנו ויצא מכלל סכנה‪ .‬שש שמערל‬ ‫על אודות בני‪ ,‬הרים את קולו עלי‪ :‬׳שבת! שבת!‬ ‫בעבור יום מנוחתנו‪ ,‬נזכה לישועת ה׳‪ ,‬״והראנו ה׳‬ ‫ונכנס לבשר על כך לרבו הקדוש‪ .‬נענה אליו הרה״ק‬ ‫שבת!׳‪ ,‬אמר ולא יסף‪ .‬בתחילה לא הבנתי את כוונת‬ ‫אלוקינו בנחמות ציון עירך ובבנין ירושלים עיר‬ ‫רבי יצחק‪ :‬״כשבאת בערב שבת‪ ,‬ראיתי שכבר‬ ‫קדשו ויצאתי ממנו בפחי נפש‪ .‬ואולם ברגע שיצא‬ ‫קדשך‪ ,‬כי אתה הוא בעל הישועות ובעל הנחמות״‪.‬‬ ‫נגזרה גזירה‪ ,‬לכן הזכרתי לך את המאמר ההוא‪,‬‬ ‫הרבי בריקוד הנלהב נזכרתי במאמר ששמעתי‬ ‫עפ״י‪ :‬׳מזקנים אתבונן׳ (ח״א)‬ ‫כדי שלמרות הגזירה תתחזק ותתרפא בשמחת‬ ‫מפי קדשו לפני חמש עשרה שנה‪ ,‬כשחסיתי בצל‬ ‫הלכה ומעשה‬ ‫הרה״ג ר׳ יודל וויינגארטן שליט״א יו״ר מכון יסוד החסידות‬ ‫דבר הבעל שם טוב‬ ‫השבת‪ .‬מטרתו ברורה וידועה‪ :‬לגרש את האדם מגן‬ ‫לבושי הגוף‪ ,‬וממילא שוב אין לה יכולת להתענג‬ ‫עדן לגמרי‪ .‬אין דיו במה שגרם לגרש את האדם‬ ‫בתענוגי גן העדן‪.‬‬ ‫הטרדות – כיצד נפטרים מהם?‬ ‫מגן העדן בימות השבוע‪ ,‬אלא חפץ הוא לטורדו גם‬ ‫קללה זאת היא מידה כנגד מידה‪ :‬האדם הלך אחר‬ ‫בפרשתיינו מובא עונש האדם אחר עץ הדעת ‪-‬‬ ‫בשבת קודש‪.‬‬ ‫עצת הנחש‪ ,‬שהיה ׳ערום׳ כלומר ׳אויבער חכם׳‪.‬‬ ‫״ויגרש את האדם״ (ג כד)‪ .‬נשאלת השאלה‪ ,‬וכי הגן‬ ‫לכן הקב״ה ברוב רחמיו וחסדיו ציווה עלינו שלא‬ ‫תחת להאמין בה׳ ולחסות בצל כנפיו בשלימות‪,‬‬ ‫עדן יש לו מקום ושער‪ ,‬הלא אין הגן עדן אלא עולם‬ ‫תהיה לנו שום מחשבת טרדה בשבת‪ ,‬ובגמרא‬ ‫להאמין שכל מה שעושה הוא אך ורק לטובת‬ ‫רוחני ונצחי עד אין סוף‪ ,‬ומכיון שהיה האדם שייך‬ ‫הפליגו חז״ל בגודל ההתחכמות שצריך לעשות‬ ‫האדם‪ ,‬שכנע את האדם ברשעו כי הקב״ה מתכנן‬ ‫למעלת גן העדן מצד דרגתו‪ ,‬כיצד נתגרש משם?‬ ‫ומפרש הבעש״ט הק׳ את הפסוק על פי התרגום‬ ‫כנגד עצתו של הנחש‪ ,‬וכמובא בשבת (קנ‪ :):‬תנו‬ ‫למנוע ממנו מעלות רוחניות ושלימות נצחית (עיין‬ ‫יונתן ״וטריד יתיה״‪ ,‬כלומר הקב״ה העמיס על‬ ‫רבנן מעשה בחסיד אחד שנפרצה לו פרץ בתוך‬ ‫בראשית ג ד)‪ .‬תחת לבטוח בה׳‪ ,‬האמין לעצת‬ ‫האדם את טרדות הפרנסה‪ ,‬שהיא הקללה ׳בזיעת‬ ‫שדהו‪ ,‬ונמלך עליה לגודרה ונזכר ששבת הוא‪,‬‬ ‫הנחש‪ .‬לכן מידה כנגד מידה נענש האדם בטרדות‬ ‫אפך תאכל לחם׳‪ ,‬וכאשר שמחשבתו של האדם‬ ‫ונמנע אותו חסיד ולא גדרה‪ ,‬ונעשה לו נס ועלתה‬ ‫ודאגות‪.‬‬ ‫טרודה בדאגות הפרנסה‪ ,‬שוב אינו יכול להתענג‬ ‫בו צלף‪ ,‬וממנה היתה פרנסתו ופרנסת אנשי ביתו‬ ‫נחזור לענייננו‪ :‬כאשר נטרד האדם מגן עדן‪ ,‬נלקחו‬ ‫בתענוגי גן העדן‪ .‬וכל זה בימות החול‪ ,‬אבל בשבת‬ ‫ע״כ‪.‬‬ ‫ממנו מזונות גן העדן שהם תענוגי ידיעת ה׳‪ .‬כיצד‬ ‫קודש שאין מוטלים על האדם דאגות הפרנסה כלל‪,‬‬ ‫ומתבאר שכנגד תחבולתו של היצר להעמיס על‬ ‫תתקיים הנשמה בצורה כזאת‪ ,‬שבו היא רעבה‬ ‫שהרי נצטוה האדם שיהיו בעיניו כאילו כל חפציו‬ ‫האדם טרדות ולשכנע אותו לנסות למצוא להם‬ ‫כל ימות השבוע‪ ,‬ואינה מקבלת את מזונה הרוחני‬ ‫עשויים‪ ,‬שוב יכול האדם להכנס לגן העדן‪( ,‬ע״כ‬ ‫פיתרון במחשבתו בשבת‪ ,‬צריך להכותו מנה אחת‬ ‫הראוי לה‪ ,‬שהיא תענוגי הגן עדן? הלא ישנו כלל‬ ‫מובא באור יצחק בשם הבעש״ט‪ ,‬ולא ברור אם גם‬ ‫אפיים‪ ,‬כאותו חסיד‪ ,‬שלימד את היצר הרע לקח –‬ ‫שאי אפשר לאדם להתקיים בלי מזון שבעה ימים?‬ ‫הסיום לענין שב״ק הוא משם קדשו)‪.‬‬ ‫חשבת להטרידני בשבת‪ ,‬אף בימות החול לא אעסוק‬ ‫לכן פעם אחת בשבוע‪ ,‬בשב״ק‪ ,‬מקבלת הנשמה‬ ‫הסבר הדברים‪ :‬לאדם יש גוף ונשמה‪ ,‬ומובא‬ ‫בטרדות אלו‪ .‬על כל טרדה שעולה בלב האדם‬ ‫מזון מגן עדן‪ .‬והקב״ה מזין אותה בתענוגי השבת‪,‬‬ ‫ברש״י‪ ,‬שהגוף הוא מהתחתונים‪ ,‬מהעפר‪ ,‬והנשמה‬ ‫בשבת‪ ,‬הוא מקבל על עצמו להוסיף עוד יותר‬ ‫תענוגי סעודתא דמהימנותא‪ ,‬שהיא תענוג ידיעת‬ ‫היא מהעליונים‪ ,‬מציאות של חיים נצחיים‪ ,‬לכן‬ ‫בתענוגים דקדושה באמצע השבוע‪.‬‬ ‫ה׳ שמאירה בתפילת שבת‪ ,‬וכמו שנתבאר בדברי‬ ‫נקראת הנשמה ׳חיים׳‪ ,‬כלשון הכתוב ׳ויפח באפיו‬ ‫ושכרו משמים של אותו חסיד‪ ,‬שבזכות כך אכן‬ ‫הבעש״ט הק׳ שבשבת חוזרת הנשמה להתענג‬ ‫נשמת חיים׳‪ .‬עד חטא עץ הדעת‪ ,‬שימש הגוף ככלי‬ ‫סייעו לו משמים‪ ,‬שאף בימות החול לא היה צריך‬ ‫מתענוגי גן העדן‪.‬‬ ‫לנשמה בלבד‪ .‬הנשמה היא זאת שפעלה באדם‪,‬‬ ‫להטריד את עצמו בגדירת השדה‪ ,‬ואף מזונותיו‬ ‫כאשר מבינים ענין זה‪ ,‬מובן וברור עד כמה על‬ ‫והבחירה ברע שהיא מצד הגוף‪ ,‬כמעט ולא היתה‬ ‫קיבל מאותו עץ שצמח לו במקום גדר שדהו‪ .‬הוי‬ ‫האדם להתרחק מכל טרדה שהיא בשבת‪ .‬היצר‬ ‫קיימת‪.‬‬ ‫אומר‪ :‬מי שאינו מטריד את עצמו בשבת‪ ,‬זוכה‬ ‫הרע‪ ,‬הנחש הקדמוני‪ ,‬ערום מכל חית השדה‪.‬‬ ‫אמנם על ידי חטא זה‪ ,‬הגוף מתגבר על הנשמה‪ ,‬כמו‬ ‫להנצל גם בימות החול מטרדות הפרנסה‪ ,‬ולחזור‬ ‫מתחכם ברשעתו לגרש את האדם אף בשבת מגן‬ ‫שאמרו ז״ל (שבת קמו‪ ,).‬משבא נחש על חוה הטיל‬ ‫לאכול מפירות גן העדן‪ ,‬ולקבל תענוג דקדושה בכל‬ ‫העדן‪ .‬אך נכנסת השבת‪ ,‬ולפתע צצים במחשבת‬ ‫בה זוהמא‪ ,‬והכוונה היא שזוהמת הגוף התגברה על‬ ‫תפילותיו ותורתו בכל ימות השבוע‪.‬‬ ‫האדם אין ספור טרדות שלא הספיק לסדר לפני‬ ‫כח הנשמה‪ .‬מכאן ואילך מסתתרת הנשמה בתוך‬ ‫שערים בעבודת ה׳ מתוך העמקה בספרי חסידות‬ ‫מאוצרות המשפיע הגה״צ רבי יחיאל יהושע שיינפלד שליט״א‬ ‫אש העבודה‬ ‫שו״ת עם המשפיע (א)‬ ‫חודש תשרי מאחורינו‪ ,‬מה עכשיו?‬ ‫ידו משתמר האור האלוקי בקרבינו הוא על ידי ע״י‬ ‫אך שמחה זו אינה אלא לשעתה‪ ,‬כי אחר כך כאשר‬ ‫שאלה‪:‬‬ ‫התורה‪.‬‬ ‫מתרגל לראות את אביו מדי יום ביומו‪ ,‬נחלשת‬ ‫כמה נפלא היה חודש תשרי‪ ,‬מלא וגדוש עם‬ ‫השפע הרוחני שנולד בשמחת תורה יורד אלינו‬ ‫השמחה החיצונית מיום ליום‪ ,‬ומתחלפת לעונג פנימי‬ ‫קירבת אלקים‪ .‬כולנו מנסים להחזיק בכל כוחינו‬ ‫טיפין טיפין במשך השנה כולה על ידי חידושי‬ ‫נעלם‪ ,‬ויתכן שהוא פנימי כל‪-‬כך עד שאינו מרגיש‬ ‫ברגעים הנפלאים הללו‪ ,‬אלא שאנו מוצאים את‬ ‫התורה הנשפעים אלינו במשך השנה‪ ,‬שהם השגות‬ ‫בכך‪ ,‬וזה מבטא שהוא ׳מחובר׳ אל הדבר ונעשה עמו‬ ‫עצמינו שקועים כימים ימימה בחשכת ימי החולין‪.‬‬ ‫המתגלות אלינו מלמעלה‪ .‬כל פעם שנולד לנו רעיון‬ ‫לעצם אחד‪ ,‬ובפרט בבן לגבי האב שהוא עצם אחד‬ ‫מה א״כ התועלת בחודש כה מאיר ומרומם‪ ,‬ואיך ניתן‬ ‫נוסף‪ ,‬על הגמ׳‪ ,‬על הפרשה‪ ,‬או בכל ענייני עבודת ה׳‪,‬‬ ‫ממש‪ ,‬בסוד ׳ברא כרעיה דאבוה׳‪.‬‬ ‫בכל זאת להכניס את האורות הנפלאים לתוך כלים‬ ‫הרי זה שפע נוסף הנשפע לנו ממרום‪ ,‬ושורש הכל‬ ‫זהו סימן ההיכר שהדבר ׳נקלט׳ באופן פנימי בתוך‬ ‫ראויים?‬ ‫הוא בשמחת תורה שאז נפתח השפע של טיפין אלו‬ ‫האדם עד שהאדם מחובר ומאוחד עמו‪ ,‬שכבר אינו‬ ‫המתגלים לנו במשך כל השנה‪ ,‬ובפרט בעת ירידת‬ ‫מרגיש שמחה חיצונית אלא תענוג פנימי נעלם‪.‬‬ ‫הגשמים‪.‬‬ ‫לפעמים השמחה המורגשת מעידה שהיחוד עדיין‬ ‫תשובה‪:‬‬ ‫כל זה הוא בדרך פרטות‪ ,‬אך יש גילוי של תורה‬ ‫לא הושלם כל צרכו‪ ,‬ורק כאשר הרגשת השמחה‬ ‫מה נשאר לנו מכל החתונה?‬ ‫בדרך כללות‪ ,‬כי תורה הוא לשון הוראה‪ ,‬כל אחד‬ ‫נשקטת ונעלמת ‪ -‬הרי זה סימן שהיתה כאן ׳חתונה׳‬ ‫אמיתית והאחדות נשלמה כל צרכה‪.‬‬ ‫האורות הנשגבים של חודש תשרי חלפו להם‪ ,‬כבו‬ ‫יש לו את המהלך שלו בעבודת ה׳ ובדביקות הבורא‬ ‫המאורות הגדולים שהאירו עלינו בימים הנוראים‪,‬‬ ‫ששם הוא זוכה להתחבר אל קונו ולהתייחד עם‬ ‫וכל אחד פוגש את עצמו בחודש מרחשון מסובב‬ ‫בוראו‪ ,‬והמהלך הזה נולד ומתגלה בשמחת תורה שאז‬ ‫שוב עם תאוותיו ורצונותיו‪ ,‬ושקוע בטרדות הפרנסה‬ ‫אין מצוה מיוחדת ליום זה‪ ,‬אלא כל אחד לוקח את‬ ‫״רוב אנשים מחוברים‬ ‫כמימים ימימה‪.‬‬ ‫האור האלוקי למקום שהוא מרגיש ששם הוא זוכה‬ ‫רק לשמחת החיים‬ ‫בפרשת בראשית עדיין ליבנו מלא מהוד קדושת‬ ‫להתחבר ולהתייחד עם קונו‪ ,‬וכך מוריד את הטיפין‬ ‫המתעוררת אצלם‬ ‫ימי חודש תשרי‪ ,‬אולם בפרשת נח מתחיל להתקיים‬ ‫הללו לתוך כלי וממשיך אותם למשך כל השנה‪.‬‬ ‫ממה שעמדו‬ ‫בנו ׳ויחל נח איש האדמה׳‪ ,‬אנו פוגשים את עצמנו‬ ‫קודם לכן‪ ,‬בחג הסוכות‪ ,‬מתחיל האור לירד באופן‬ ‫בשאיפותיהם‬ ‫כפי שאנו באמת‪ ,‬בגודל טבעי‪ .‬מתהלכים על האדמה‬ ‫מקיף על ידי הסוכה‪ ,‬כל אחד מרגיש קירבת אלקים‪,‬‬ ‫ומרגישים סיפוק‬ ‫שמושכת אותנו יותר ויותר אל החומריות‪ ,‬הארציות‬ ‫אבל הכל מאיר בדרך ׳מקיף׳ בלי להכנס לתוך כלים‬ ‫והבהמיות‪.‬‬ ‫מהצלחותיהם‪ .‬אבל‬ ‫והגדרות‪ .‬אך בשמיני עצרת אוספים את השפע של‬ ‫יתירה מכך‪ .‬אנו עומדים עתה לאחר חדשי אלול‪-‬‬ ‫סוכות לתוך הבית‪ ,‬לתוך חיי המעשה ולתוך המצבים‬ ‫אם נכשלו ולא‬ ‫תשרי‪ ,‬שהיו חטיבה אחת של קדושה והתרוממות‪,‬‬ ‫הרגילים של ימי החולין‪ ,‬ואז נכנס האור באופן פנימי‬ ‫הצליחו במעשיהם‪,‬‬ ‫כאשר כל העבודה של אלול‪ ,‬סליחות‪ ,‬ראש השנה‪,‬‬ ‫ונקלט בתוך הכלי‪ ,‬בתוך הלב‪.‬‬ ‫או שהתבזבז אצלם‬ ‫עשרת ימי תשובה‪ ,‬יום הקדוש‪ ,‬הסוכה‪ ,‬הנענועים‪,‬‬ ‫יום שלם בלי לעשות‬ ‫הושענא רבה‪ ,‬היה הכנה לשמחת תורה ושמיני עצרת‬ ‫משמחת החג לתענוג פנימי‬ ‫כלום‪ ,‬הם מרגישים‬ ‫שאז נערכה ״חתונה״ גדולה ונפלאה בין הקב״ה‬ ‫וכך הוא גם לענין עצם החיים‪ ,‬כי הנה יש ׳עונג׳‪,‬‬ ‫לישראל‪ ,‬כולנו רקדנו ופזזנו בעוז וחדוה‪ ,‬חבוקים‬ ‫ויש ׳שמחה׳‪ .‬רוב אנשים מחוברים רק לשמחת‬ ‫מיותרים בעולם״״‬ ‫ודבוקים בהקב״ה‪ ,‬הוא שמח עמנו ואנו שמחים עמו‪,‬‬ ‫החיים המתעוררת אצלם ממה שעמדו בשאיפותיהם‬ ‫ומה עכשיו? מה נשאר לנו מכל החתונה? איך לוקחים‬ ‫ומרגישים סיפוק מהצלחותיהם‪ .‬אבל אם נכשלו ולא‬ ‫אוספים השפע של סוכות לתוך הבית‬ ‫את האורות של תשרי לתוך הכלים של חשון?‬ ‫הצליחו במעשיהם‪ ,‬או שהתבזבז אצלם יום שלם בלי‬ ‫איתא בספרים כי ׳עצרת׳ הוא לשון קליטה‪ ,‬מלשון‬ ‫והתשובה המובאת בספרי החסידות היא‪ ,‬כי‬ ‫לעשות כלום‪ ,‬הם מרגישים כאילו מיותרים בעולם‪.‬‬ ‫׳נעצרה נא אותך׳ ואז נעשה ׳קליטה׳ של האור‬ ‫דווקא אותם ימים אפורים ורגילים של חודש חשון‬ ‫אבל יש ׳עונג׳ פנימי מעצם מציאות החיים‪,‬‬ ‫המאיר עד כה בדרך מקיף ועתה נמשך באופן פנימי‬ ‫שלא מורגש בהם התרוממות יתירה ‪ -‬הם המה חיי‬ ‫כשהאדם מתענג על עצם הדבר שהוא חי וקיים‬ ‫עד שנקלט בתוך הלב‪ ,‬מתחילים לחיות בפועל עם‬ ‫הנישואין האמיתיים בינינו לבין אבינו שבשמים‪.‬‬ ‫בעולם‪ .‬כי עצם הדבר שיש לו מציאות‪ ,‬מעניק לו‬ ‫הקב״ה ולבנות לו בית‪.‬‬ ‫הדבר דומה לחתן וכלה בימי נישואיהם‪.‬‬ ‫עונג פנימי‪ ,‬הוא לא צריך להפעיל את עצמו כל רגע‬ ‫בחג הסוכות ‪ -‬כאשר האור מאיר עלינו מלמעלה‬ ‫ההתרגשות גדולה ועצומה‪ ,‬והיא נמשכת גם בימי‬ ‫כדי להוכיח שהוא שוה משהו‪ ,‬ולא צריך לקבל אישור‬ ‫בדרך ׳מקיף׳‪ ,‬מורגשת מאוד ההתלהבות החיצונית‪,‬‬ ‫ה׳שבע ברכות׳‪ ,‬כאשר בני הזוג מדברים ביניהם בסבר‬ ‫תמידי מהסובבים על עצם קיומו‪.‬‬ ‫מרגישים את שמחת החג מחמת האור המקיף עלינו‪.‬‬ ‫פנים יפות ואנפין נהירין‪ ,‬כל דיבור ודיבור נמדד היטב‪,‬‬ ‫וזהו ההבדל בין שמחת החג של סוכות שאז‬ ‫אך בשמיני עצרת כאשר השפע נכנס לתוך כלים‬ ‫וכל תנועה שקולה בפלס‪.‬‬ ‫שמחים עם התבואה שהצליחו לאסוף ב׳חג האסיף׳‪,‬‬ ‫והאדם מתחבר ומתאחד עם השפע באופן ׳פנימי׳‪,‬‬ ‫מצב כזה עדיין אינו בגדר ׳נישואין׳ אמיתיים‪,‬‬ ‫ומודים לה׳ על ההשפעות הגדולות‪ ,‬לבין התענוג‬ ‫הרי זה הופך מ׳שמחה׳ מורגשת ל׳תענוג׳ פנימי בלתי‬ ‫הכל נחשב כהעמדת פנים מהשפה ולחוץ‪ ,‬ולא קיים‬ ‫הפנימי העצור בתוך הלב של שמיני עצרת‪ ,‬בו‬ ‫מורגש‪.‬‬ ‫כאן קשר וחיבור פנימי‪ .‬רק לאחר שחולפים כמה‬ ‫מתענגים על עצם הדבר שאנו חיים בעולם‪ ,‬ועל עצם‬ ‫וכבר נזכר בתרגום יונתן (במדבר כט‪ ,‬לה) כי שמיני‬ ‫שבועות‪ ,‬ההתרגשות דועכת לאיטה‪ ,‬והם מוצאים את‬ ‫הדבר שאנו יהודים‪ ,‬ועל עצם הדבר שזכינו למתנת‬ ‫עצרת הוא חג מיוחד שבו מוטל עלינו לאסוף את‬ ‫עצמם באופן הטבעי שלהם‪ .‬באותה שעה מתחילים‬ ‫התורה ולהיות בני מלכים‪.‬‬ ‫השפע מהסוכה אל תוך הבית‪.‬‬ ‫חיי הנישואין האמיתיים‪ ,‬מתחילים לבנות בית בפועל‬ ‫באמצע חודש מרחשוון לא מורגשים השמחה‬ ‫על פי פנימיות ‪ -‬מכניסים ביום זה את האור‬ ‫ולרקום קשר פנימי‪.‬‬ ‫והרוממות שהיו לנו בחודש תשרי‪ ,‬כי אז אנו כבר‬ ‫של סוכות לתוך ׳כלים׳‪ .‬ביום זה מכניסים את אור‬ ‫הדבר דומה לאיש הפוגש את אביו לאחר עשרות‬ ‫מחוברים עם האור לאחר ה׳יחוד׳ שנעשה בשמיני‬ ‫הדביקות לתוך ה׳תורה׳‪ ,‬מקבלים על עצמינו לקיים‬ ‫שנים שלא נפגשו ביניהם‪ ,‬אי אפשר לתאר את גודל‬ ‫עצרת ונעשה כחלק מאיתנו על ידי ה׳קליטה׳ של‬ ‫את כל התורה ואת כל המצוות‪ ,‬להגות בתורה ולשקוד‬ ‫השמחה‪ ,‬האדם נרגש כולו לראות את אביו‪ ,‬רואים על‬ ‫׳עצרת תהיה לכם׳‪..‬‬ ‫בה‪ ,‬ולנצל כל רגע פנוי לעסק התורה‪ ,‬כי ה׳כלי׳ שעל‬ ‫פניו את סערת הנפש‪.‬‬ ‫המשפיע הרה״ג ר׳ נפתלי שובקס שליט״א‬ ‫ללמוד איך להנגיש רעיונות מספרי רבוה״ק‪ ,‬בהסברה נעימה השוה לכל נפש‪.‬‬ ‫שערי השפעה‬ ‫מה אכן נשאר לנו מה'הייליגע טעג' הנעלים?‬ ‫אותה שמש שהבורא‪{ ,‬תנסה לומר זאת לאט ובהטעמה‪ }:‬המחדש בטובו‪ ,‬בכל יום תמיד‪,‬‬ ‫"עד שתחפץ"‬ ‫מעשי בראשית‪ .‬כאמור‪ :‬לעושה אורים גדולים‪.‬‬ ‫אותו מאמר בראשיתי – יהי מאורות‪ .‬גם היום‪ ,‬בבוקר האפור הזה‪ ,‬השמש זורחת רק משום‬ ‫ריח הסכך עוד עומד באוויר‪ .‬הדפנות פורקו‪ ,‬נויי הסוכה נארזו ועלו לבוידעם‪ ,‬ורק צרור‬ ‫שהמאמר ההוא ממשיך להחיות אותה בכל רגע‪ .‬וכעין ששינן הבעל שם טוב הקדוש‬ ‫ערבות יבשות‪ ,‬שיירי ההושענות‪ ,‬נח לו בפינת הארון‪ .‬מזכרת שקטה לימים שהיו‪.‬‬ ‫זי"ע‪" :‬לעולם ה' דברך ניצב בשמים" – החיות האלקית מחיה בכל רגע ורגע את השמים‬ ‫ר' אשר‪ ,‬אברך יקר ומתמיד‪ ,‬עומד מול הצרור הזה‪ ,‬והלב נצבט‪.‬‬ ‫ומחזיקה אותם‪.‬‬ ‫ימים קדושים ונעלים עברו עליו‪ .‬חודש אלול‪ ,‬ראש‪-‬השנה‪ ,‬עשרת ימי תשובה‪ ,‬יום כיפור‪.‬‬ ‫וביום השישי‪ ,‬בגמר מעשה בראשית הגיע השלב הסופי‪" :‬נעשה אדם"‪ .‬כל העולם נברא‪,‬‬ ‫נהרות של תפילות ותחנונים‪ ,‬ימי התעוררות וקירבה‪ .‬ואחר כך ימי האהבה‪ :‬הישיבה בסוכה‪,‬‬ ‫ורק אז בא האדם‪ .‬כדי לראות‪ ,‬להבין‪ ,‬ולהודות‪.‬‬ ‫בצילא דמהימנותא‪ ,‬כשהכוכבים מציצים בין ענפי הסכך‪ .‬נענוע ד' המינים בהתעוררות‪,‬‬ ‫ההושענות‪...‬‬ ‫ואחר כך‪ ,‬השיא‪ .‬ה'אתה הראית'‪ .‬הריקודים הנלהבים‬ ‫המועד שלא נגמר‬ ‫בשמחת‪-‬תורה‪ ,‬בהיותו מרקד ומכרכר בכל עוז לפני‬ ‫ועכשיו ר' אשר מבין סוף סוף מה לוקחים מן החג‪.‬‬ ‫מועד הוא מלשון ועד‪ ,‬התוועדות‪ .‬בימים הטובים‬ ‫מאור עינים בראשית‪:‬‬ ‫ה'‪ .‬ההרגשה שריחפה בלב היתה‪ ,‬שאילו היה אפשר‬ ‫לאסור את החג בעבותים שלא יחלפו‪ ,‬שהשעות‬ ‫הקב"ה מתוועד עמנו‪ .‬הוא מזמין אותנו אליו‪ ,‬אל‬ ‫הסוכה‪ ,‬אל ארבעת המינים‪ ,‬אל המעגל הרוקד‪.‬‬ ‫באורייתא שנקרא ראשית‪ ,‬דרכו ברא‬ ‫הנעלות יישארו כאן – היה עושה כן‪.‬‬ ‫ועכשיו? בוקר של יום חול‪ .‬שמיים אפורים‪ ,‬מעיל‬ ‫קדושת היום עצמה נושאת אותנו‪ ,‬ואנחנו רק צריכים‬ ‫קודשא בריך הוא עלמא‪ .‬נמצא כל דבר‬ ‫ראשון שיוצא מן הארון‪ ,‬ולפניו חורף ארוך‪ .‬רק יום‬ ‫להיכנס פנימה‪.‬‬ ‫אבל ביום יום הוא ממשיך לדבר אלינו‪ .‬רק השפה‬ ‫נברא על ידי התורה וכח הפועל בנפעל‪...‬‬ ‫רודף יום‪ ,‬דומים זה לזה כטיפות גשם‪.‬‬ ‫הוא זוכר היטיב מכל השנים את המשפט הידוע‪" :‬מען‬ ‫משתנה‪ .‬בימי החול הוא מדבר דרך העולם‪ :‬דרך‬ ‫השמש הזורחת‪ ,‬הגשם הראשון‪ ,‬התפוח המתוק‪,‬‬ ‫ואתה מחיה את כולם‪ ,‬וצמצם כביכול עד‬ ‫דארף זיך מיטנעמען די הייליגע טעג אויף א גאנץ‬ ‫יאהר"‪ .‬הוא מהנהן בהסכמה גמורה‪ .‬אבל כשהוא‬ ‫הרוח הנושבת בין העצים‪ .‬הפלא העצום שנקרא"‪:‬‬ ‫אדם‪ .‬וכמאמר המגיד הקדוש ממעזריטש‪" :‬מלאה‬ ‫מדרגות התחתונות‪ ,‬והושם חלק אלו"ה‬ ‫שואל את עצמו בכנות‪ ,‬מה בדיוק לוקחים‪ ,‬ואיך‪ ,‬הוא‬ ‫מגלה שמלבד שיירי הערבה כמושים‪ ,‬הידיים ריקות‪.‬‬ ‫הארץ קנייניך"‪ ,‬כל הארץ מלאה בקניינים שאפשר‬ ‫ממעל תוך חשכת החומר‪ ,‬כי כל עיקר‬ ‫לקנות בם את אור ה'‪.‬‬ ‫בחג‪ ,‬הקב"ה מוצא אותנו‪ .‬ביום חול‪ ,‬אנחנו נדרשים‬ ‫כוונה היא שיתעלו מדרגות התחתונות‬ ‫כוח הפועל בנפעל‬ ‫למצוא אותו‪.‬‬ ‫למעלה ולהיות יתרון האור מן החושך‪...‬‬ ‫באותו ערב פותח ר' אשר את ה"מאור עינים"‪ .‬הקטע‬ ‫הראשון בפרשת בראשית‪ .‬המושג הזה מוכר לו היטב‬ ‫וזה לא בא מעצמו‪ .‬זו עבודה‪ ,‬תרגול יומיומי‪ .‬כמה‬ ‫שניות בכל בוקר‪ :‬להרים את הראש‪ ,‬לשאת את‬ ‫ונחזור לענין כיון שבכל דבר הוא התורה‬ ‫כבר שנים‪ :‬בכל דבר בעולם גנוזה החיות האלוקית‬ ‫המחיה אותו‪" .‬כוח הפועל בנפעל"‪ .‬הבורא יתברך‬ ‫העיניים‪ ,‬לראות את השמש‪ ,‬ולחייך בחזרה‪.‬‬ ‫ר' אשר מביט שוב בשיירי הערבה שבארון‪ .‬פתאום‬ ‫המחיה הדבר ההוא‪ ,‬אין להביט בכל דבר‬ ‫מצוי בתוך הבריאה‪ ,‬מחיה ומהווה אותה בכל רגע‬ ‫הם אינם נראים לו כשארית עצובה של מה שהיה‪,‬‬ ‫אלא כתזכורת‪ :‬החג לא נגמר‪ .‬הוא רק החליף שפה‪.‬‬ ‫אל גשמיותה‪ ,‬כי אם אל פנימית הדבר‬ ‫ורגע‪.‬‬ ‫לכאורה‪ ,‬דבר ידוע‪ .‬לכאורה‪ ,‬כבר למד‪.‬‬ ‫ובחוץ‪ ,‬בין העננים האפורים‪ ,‬מציצה קרן שמש‬ ‫בסוד החכם עיניו בראשו‪ .‬ואמר בזוהר וכי‬ ‫אבל הפעם ר' אשר מחליט לעשות משהו אחר‪.‬‬ ‫לא ללמוד את זה שוב‪ ,‬אלא לשאול שאלה פשוטה‬ ‫ראשונה‪.‬‬ ‫באן עיני דבר נש אלא חכימא מסתכל מאן‬ ‫וחודרת‪ :‬מתי‪ ,‬בחיים הפרטיים שלי‪ ,‬ראיתי באמת‬ ‫למעשה‪ :‬בשחר‪ ,‬כשנצא לרחוב‪ ,‬נרים עיניים‬ ‫השמימה‪ ,‬ונסתכל בהסתכלות מחודשת על‬ ‫דקיימא על רישא‪ ,‬ר"ל בכל דבר מביט אל‬ ‫את העולם דרך עיני התורה? ווען האב איך געלעבט‪,‬‬ ‫ולא רק ידעתי‪ ,‬שהחיות האלוקית נמצאת כאן‪ ,‬ממש‬ ‫השמש המאירה פניה לעומתנו‪ .‬נזכר באורות‬ ‫ראשית הדבר ההוא מאין נשתלשלה ומי‬ ‫מולי?‬ ‫והוא נזכר‪ .‬אולי אז‪ ,‬מול המפל השוצף בצפון‪,‬‬ ‫הקדושים של החודש המאיר שעבר עלינו‪,‬‬ ‫שרשה של הדבר ההוא‪.‬‬ ‫כשהמים נפלו ברעם אדיר והרסס הרטיב את הפנים‪.‬‬ ‫ונזכור כי האור הזה אינו נחלת השופר‬ ‫והסוכה בלבד‪ .‬הוא קיים בכל מקום ובכל‬ ‫וכשהאדם מסתכל בכל דבר אל החיות‬ ‫שם‪ ,‬בלי שתכנן‪ ,‬פרצה מפיו הקריאה‪" :‬מה רבו‬ ‫מעשיך ה'!" (תהילים קד‪ ,‬כד)‪ .‬שם הוא ראה‪.‬‬ ‫עת‪ .‬השמש המבהיקה‪ ,‬השמים התכולים‪,‬‬ ‫האדמה‪ ,‬העצים והאבנים‪ ,‬ההרים והגבעות‬ ‫מקיים שויתי ה' לנגדי תמיד שבכל דבר‬ ‫אבל מפל לא פוגשים בכל יום‪ .‬והתכלית‪ ,‬כך הוא‬ ‫מבין פתאום‪ ,‬איננה ברגעי השיא‪ .‬התכלית היא ביום‬ ‫– כולם גילויים של אור האין‪-‬סוף ברוך הוא‪.‬‬ ‫משוה נגדו הויה מהוה כל הויה‪.‬‬ ‫יום‪ .‬בבוקר האפור הזה בדיוק‪.‬‬ ‫לית אתר פנוי מניה‪ .‬ואפשר להתחבר אליו‬ ‫מכל מקום ובכל זמן‪.‬‬ ‫שאו מרום עיניכם‬ ‫"שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה" (ישעיה מ‪ ,‬כו)‪ ,‬קורא הנביא‪.‬‬ ‫ואם היה הנביא מסתובב היום ברחוב בבוקרו של יום‪ ,‬מה היה רואה? אנשים הולכים בראש‬ ‫מורכן‪ .‬לא מתוך ענווה‪ ,‬חלילה‪ ,‬אלא מתוך מבט נעוץ במכשיר הקטן שבכף היד‪ .‬במקום‬ ‫לשאת עיניים למרום‪ ,‬העיניים נשואות מטה‪.‬‬ ‫ובסידור‪ ,‬בברכות יוצר‪-‬אור בשחרית‪ ,‬יש נוסחאות שבהם נאמר‪" :‬והתקין מאורות משמח‬ ‫עולמו אשר ברא"‪ .‬המאורות הותקנו כדי 'לשמח' את העולם‪ .‬אולי לא אומרים זאת בחלק‬ ‫הקהילות‪ ,‬כי במילא לא שמים לב‪ ,‬שיש מאורות אי‪-‬שם למעלה בשבילנו‪...‬‬ ‫ר' אשר בוחר להתבונן בשאלה אחת קטנה‪ :‬כשאני יוצא מהבית בבוקר‪ ,‬האם אני בכלל‬ ‫שם לב לשמש?‬ ‫ומתברר שיש שלוש דרכים להביט בה‪.‬‬ ‫‪#‬הראשונה‪ :‬לא לשים לב כלל‪ $.‬השמש זורחת‪ ,‬כמו אתמול‪ ,‬כמו מחר‪ .‬מובנת מאליה‪ .‬כך‬ ‫נוהג רוב העולם‪ ,‬ואם נודה על האמת‪ ,‬גם אנחנו ברוב הבקרים‪.‬‬ ‫‪#‬השנייה‪ :‬להתפעל מפלאי הבריאה‪ $.‬השמש עומדת בדיוק במרחק הנכון מאיתנו‪ .‬אילו‬ ‫התקרבה מעט‪ ,‬החום היה שורף כל חי; אילו התרחקה מעט‪ ,‬העולם היה קופא‪ .‬היא עצומה‬ ‫כל כך‪ ,‬שיותר ממיליון כדורי ארץ יכולים להיכנס בתוכה‪ .‬ואורה‪ ,‬המגיע מרחוק כל כך‪,‬‬ ‫חודר אל העלים הירוקים ומחולל בהם פלא‪ :‬קרני האור והחום נשלחות לשדות והפרדסים‬ ‫המלבלבים‪ ,‬ונותנים מתיקות בפירות‪.‬‬ ‫זו כבר מדרגה נאה של התבוננות ויראת הרוממות‪.‬‬ ‫‪#‬והשלישית‪ :‬לשאת עיניים ולראות בשמש שליח של הקב"ה‪ $.‬לא רק כדור אש עצום‬ ‫ומדויק‪ ,‬אלא שליח שנשלח אליי‪ ,‬הבוקר‪ ,‬באופן אישי‪ .‬השמש המאירה פנים אליי מן‬ ‫השמיים היא חיוך של אבא‪ .‬ומה עושה בן כשאביו מחייך אליו? מחייך בחזרה‪.‬‬ ‫בראשית‪ :‬לחזור ולראות‬ ‫והנה‪ ,‬ממש בשבוע הזה‪ ,‬מתחילים מחדש‪ :‬פרשת בראשית‪.‬‬ ‫זו הזדמנות ללמוד‪ ,‬פסוק אחר פסוק‪ .‬אבל אולי‪ ,‬בעיקר‪ ,‬זו הזדמנות לראות זאת בעולמנו‬ ‫היום! לפתוח את החומש‪ ,‬ואחר כך להרים את העיניים מן הדף אל החלון‪ ,‬ולהבין שהעולם‬ ‫שבחוץ הוא אותו עולם שעליו נאמר לפני כמה אלפי שנים‪" :‬ויאמר אלקים יהי מאורות‬ ‫ברקיע השמים"‪.‬‬ ‫יוצא לאור ע״י‬ ‫(ע״ר)‬ ‫ממלכת אש החסידות העולמי‬ ‫לקבלת הגליון להארות ולהערות ‪ -‬טלפון‪ 02-5026558 :‬פקס ‪02-5702061‬‬ ‫‪a025026558@gmail.com‬‬