נהורא · NEHOIRAH — בראשית (2026-10-05)

בס״ד
פרשת בראשית במצות שבת מה אכן נשאר לנו הטרדות – כיצד תשרי מאחורינו,
תשפ״ז קל יחליצך מה'הייליגע טעג' הנעלים? נפטרים מהם? מה עכשיו?
גליון רצד תנו רבנן מעשה שערי השפעה דבר הבעל שם טוב אש העבודה
הוקם לעי״נ הגה״צ רבי משה ב״ר יוסף זצ״ל אב״ד טורדא
נהורא מעליא! דבר המערכת
״הרבונו של עולם של ׳אתה חוננתנו׳״! הזדמנות פ״ז!
מה עושים עם כל האורות הנשגבים שהאירו בירח האיתנים ,וכי ניתן להם להתאדות באויר?
אשרינו! מה טוב חלקנו!
למקומו הרי זה ׳ככלב ששב על קיאו׳ (יומא נג ,):ואף חסידים היו קוראים לשבת שלאחר החג ״שבת נאך זו היא ההרגשה שאנו אמורים להרגיש
אמרו (שם) ׳ראוי לו שלא התפלל׳. בימים אלו.
יו״ט״ ,שיש בו משמעות כפולה ,גם שבת לאחר יו״ט ,וגם
שבת שעדיין מאיר בו אור היו״ט ימים בהם יוצאים אנו מהתקופה
והביאור הוא ,שאם בגמר התפילה הוא עסוק לחזור
שעברה עלינו לטובה – תקופה שהיא
למצב הרגיל ,ואינו ׳חי׳ את המהלך שנתחדש לו בתפילה איך לומדים את הווארט הזה? מה מוטל עלינו ממש כמו מכונת כביסה.
שהכל אלוקות והכל בידי שמים ,אלא ממהר ונחפז לעשות בשבת זו? האם צריך לשיר שירים של יו״ט? וכי
נכנסו אליה מרוחקים – אבל התקרבנו
לדרכו ,הרי זה אכן ככלב ששב למקומו הראשון שהיה מספיק להזכיר לעצמינו ששבת לאחר יו״ט עדיין יו״ט? והמלכנו את ה׳ ללא חשבונות מיותרים.
בו ולא התקדם כלום. כאן יש צורך לחדד את העבודה המוטלת עלינו לאחר-מכן לקח אותנו ביום אחד והרים
וכן הוא לענין השבת והיו״ט וכל דבר שבקדושה, במוצאי שבתות וימים טובים. אותנו עד אליו וניקה אותנו מכל העבר
שכאשר יוצאים ממנו – אין להתעסק עם היציאה למצב בדרך כלל ,כאשר יוצאים מהשבת או מכל שאר ומכל נקודה לכלוך שהיה לנו.
החול הרגיל ,אלא להיפך ,הכל הולך אחר החתום ,ואז יש
המועדים ,יש הרגשה בנפש שאנו נמצאים ברגעים של ורק אז הכניס אותנו תחת צל כנפיו
להשקיע ביותר ולחשוב מה לימד אותי השבת ואיך אני לשבוע ימים – כשהשיא הוא הסעודה
מעבר ,בהם יוצאים מתוך המצב המרומם של השבת
ממשיך אותו לכל השבוע ,איזה אור נולד אצלי ביו״ט קטנה שישבנו ורקדנו יחד.
והיו״ט ועוברים למצב רגיל של חול.
ואיך אני מאיר אותו לכל השנה ,כמו שאמרו חז״ל (סוכה
אך הרגשה זו היא הפוכה מההרגשה האמיתית שיש והאמת היא שהרגשה זו הרגיש כל
מה ):׳כל העושה איסור לחג באכילה ושתיה -מעלה אחד בתוך תוכו במשך הימים או מיד
עליו הכתוב כאילו בנה מזבח והקריב עליו קרבן׳. להרגיש בזמנים אלו.
לאחריהם – אבל ודאי שרובנו לא
וכן מצינו בזמן החורבן שהיו הכרובים מעורים הדבר דומה למלך גדול שמגיע לעיר ,ובבואו נעשה מצליחים להחזיק בה זמן רב.
זה בזה לפני שיצאו לגלות (יומא נד ,):ומבאר המגיד רעש גדול וכולם מתקבצים לקראתו בתופים וריקודים, למה?
ממעזריטש כי אז בסיום זמן הבית נתגלה אור מיוחד אך לאחר זמן כשיוצא מהעיר הוא נשאר לבדו ואף אחד
כי יש בנו יצר הרע שעשה עושה ויעשה
של קדושה השמור לאותם רגעים מיוחדים של פרידה, אינו מלווה אותו ,וזהו סימן שלא קבלו אותו באמת ,אלא כל טצדקי שנשכח את העבר הטוב
ועל דרך זה במוצאי שבת ויו״ט נעשה יחוד נפלא ב׳אתה התרגשו מכניסתו לעיר בלבד ,ולא השאירו בקרבם את ונתמקד בעתיד הגרוע – לטענתו.
חוננתנו׳ שבמידה מסויימת הוא גדול יותר מכל יחודי הארתו ואת מלכותו. וזו היא אחת מתחבולותיו המוצלחות
השבת (מחברת הקודש שער השבת). וכן כשיוצאים מהשבת ואומרים ׳אתה חוננתנו׳ או ביותר – מכמה סיבות .והעיקרית היא:
ואכן סימן זה היו הכהנים מוסרים לישראל בשעה עושים ׳הבדלה׳ ,ההרגשה הראויה בזמן כזה היא לעצור שכשהאדם משתכנע ללכת על פיו
שהיו עולים לרגל ,כדאיתא (שם) בשעה שהיו ישראל לכמה רגעים ולחשוב ולהתבונן שוב במהות השבת, ולדאוג רק על העתיד ,מאבד הוא את
עולין לרגל מגללין להם את הפרוכת ,ומראין להם את שהשי״ת ברא את העולם וממשיך לברוא אותו ׳יש מאין׳ השמחה הפשוטה הנדרשת כל כך על
הכרובים ,ואומרים להן :ראו חבתכם לפני המקום. בכל רגע ולהנהיגו בתמידות ,ולהתחבר שוב להרגשת כל ניצחון והתגברות ,שזו היא התנאי
הראשון לכל התקדמות בעבודת ה׳.
וכאשר ראה פעם הרה״ק ה׳ישמח ישראל׳ את קהל המנוחה של השבת ,ובכך משאירים את הארת השבת
בקרבינו ,להתרגש ולהתלהב מהשבת לא רק ב׳לכה ובאמת כעת לקראת השנה החדשה
חסידיו במוצאי שמיני עצרת כשהם מדוכדכים קמעה
אותה מתחילים אנו כעת ,הזדמנות פ״ז
מהאור העצום שהיה ואיננו עוד ,נענה ואמר להם: דודי׳ או ב׳קידוש׳ אלא גם ביציאת השבת וב׳הבדלה׳,
היא להתחזק בעניין זה – לזכור את
״הרבונו של עולם של ׳אתה בחרתנו׳ הוא אותו רבונו של ממש להיפך מההרגשה הרגילה שאנו עסוקים בה
אבינו שבשמים אשר בורא את השמים
עולם של ׳אתה חוננתנו׳״! בזמנים כאלו שהנה חלפה השבת וכבר נכנסים לימות ואת הארץ לטובתנו ולהתענגותנו.
ואין הכוונה ל׳אתה חוננתנו׳ במעריב שבמוצאי החול.
לראות את גילוי רחמנותו עלינו בכל
החג בלבד ,אלא לכל הימים שלאחר היו״ט ,בהם אנו כמו כן בימים שלאחר סוכות ושמח״ת ,עלינו לשנן עת ובכל שעה – כי הלא אין לנו גילוי
צריכים להזכיר לעצמינו שוב ושוב את ה׳תקיעות׳ ,את במוצאי החג את הנקודות שהאירו בנו במשך היו״ט ,את רחמנות גדולה מהזכייה שהוא מזכה
ה׳כריעות׳ ,את ה׳נענועים׳ את ׳הקפות׳ ,עם כל הנקודות האמונה ,השמחה ,הדביקות ,הרוממות ,ושאר ההרגשים אותנו שאנו זוכים לקיים את מצוותיו
שהאירו בנו באותן שעות מרוממות ,הגילוי האלוקי, שנתלבנו במשך ימי החג המרוממים ,ולא להרגיש שאנו וללמוד את תורתו.
הבהירות באמונה ,חוזק הבטחון ,קירבת אלקים ,ושאר משאירים הכל מאחורינו. ואם כה נעשה ,בטוח שנזכה לחיים
התענוגים שהתגלו לנו במועדי ה׳ מקראי קודש. וכן מוצאים גם בתפילה ,שכאשר האדם מסיים את מאושרים בעולם הזה וטובים בעולם
הבא.
מעובד על פי ״אש המועדים״ התפילה ופוסע שלוש פסיעות לאחוריו ,אם חוזר מיד
א געזונט׳ן ווינטער
ילכו מחיל אל חיל ידידכם :ישעיה יצחק פרידמאן
אשרינו שזכינו שעשרות אלפי שעות של שיעורי תורה וחסידות נשמעו ע"י אלפי מבקשי השם
במשך ימים הנוראים העעל"ט במערכת חסידות פלאם
ממשיכים אנו בעבודת הקודש ומדי יום ביומו יעלו שיעורים מיוחדים בע"ה
כן תעלה תכנית חדשה מיוחדת ומעניינת -לפרטים נוספים התעדכנו בקו בשבוע הקרוב
033044444ארה"ק | 0443300412858אירופה | 5183299222ארה"ב
לימוד דרכי החסידות ממעשי הצדיקים
הרה״ג ר׳ משה רויטמאן שליט״א רב דקהל בני היכלא גבעת זאב תנו רבנן מעשה
השבת ,ומשום שעשית כן ,הרי שהשבת עצמה חמדתו בשבת בראשית...״
באה והליצה יושר בעד בנך ,להמתיק הדינים מעליו וכה פירש אז אותו צדיק את הפסוק בפרשתנו (ד,
במצות שבת קל יחליצך
ולהופכם לרחמים״. ב) ״ויהי הבל רועה צאן וקין היה עובד אדמה״ :אצל השמחה העילאית גאתה ועלתה על גדותיה ,באותה
ודומים הדברים לדברות קדשו מלהבות אש של הבל שהיה צדיק נאמר ״ויהי״ שהוא לשון צער ,כי שעה בה קם הרה״ק רבי יצחק מנעשכיז זי״ע והחל
המגיד הרה״ק רבי ישראל מקאזניץ זי״ע ,בספרו הצטער על כך שנאלץ לעסוק בגשמיות ,ואילו אצל את ריקודיו הנלהבים ,כדרכו בקודש מדי ליל שבת
קודש ,וכל הקהל יצא אחריו במחול לכבוד שבת
הקדוש ׳עבודת ישראל׳ – בפרשתנו ,שאמר לפרש קין כתיב ״והיה״ שהוא לשון שמחה ,שהיה שמח
מלכא קדישא.
את הפסוקים האלה בהאי לישנא: בגשמיות .וכשהרג את הבל אחיו ,אמר לו השי״ת
והנה גם שמערל האורח מצטרף לריקוד הנעלה,
״במדרש (תנחומא י) אות שבת נעל בפניו ...ביאור ״נע ונד תהיה בארץ״ -נע מרוחניות ונד מגשמיות,
ופניו לוהטים משמחה נפלאה ,כאילו שכח לחלוטין
הענין ,דהנה הקב״ה אמר לקין נע ונד תהיה בארץ שגם מזה וגם מזה לא יהיה לו .מדוע אם כן נאמר
מצרתו האיומה שבגינה בא לכאן.
(ד ,יב) ,וצריך להבין ענין הקללה ,הלא הבחירה ביד לבסוף ״וישב בארץ נוד״ ,ואילו ״נע״ לא נאמר עוד?!
שמערל זה ,בן יחיד היה לו ,שנולד לו לאחר
האדם לבחור לו מקום לשבת ולא ינוד ממקומו. מדוע נענש בגשמיות בלבד?! מאחר וטען לפני
עשרות שנות ציפייה לישועה .אך זה עתה ,כשכבר
אלא על כרחך צריך לומר שמסך בקרבו רוח עועים השי״ת ״גדול עווני מנשוא״ ,כלומר הענשת אותי
גדל הילד והגיע קרוב לגיל ׳בר מצוה׳ ,נחלה קשות
ואיזה פחד ושגעון ,אשר על ידי זה לא נבחר לו כל-כך ,״הן גירשת אותי היום מעל פני האדמה״
ונפל למשכב רחמנא ליצלן .כשהבין שמערל כי
מקום לשבת ,רק להיות נע ונד בארץ .והנה בוודאי – בגשמיות ,״ומפניך אסתר״ – ברוחניות ,במצב
סכנת חיים מרחפת על בנו יחידו אשר אהב ,קם
אם קין היה יכול להתדבק במחשבתו בבורא יתברך שכזה הרי כל פגע ומקרה עלול לשבור אותו לגמרי
ונסע אל הרבי כדי שיבקש עליו רחמים ,להציל את
כראוי ,אז בוודאי סרו מעליו כל הפחדים ונמתקו כל -״והיה כל מוצאי יהרגני״ ,כשאין במה להתחזק.
נפש בנו מבאר שחת.
הדינים ,כמו שנאמר (משלי ג ,ו) בכל דרכיך דעהו לכן ״וישם ה׳ לקין אות״ -זוהי השבת שנקראת
היה זה ביום השישי בהדי פניא דמעלי שבתא,
וגו׳ .אלא שזה גוף הקללה שנתבלבלה מחשבתו ״אות״ ,כאמור (שמות לא ,יז) ״ביני ובין בני ישראל כשנכנס שמערל למעון הקודש ,והחסידים ששהו
מדביקותו ,והיה נע ונד במחשבתו עד שגרמה לו אות הוא לעולם״ ,שעל-ידי שמחת השבת יהיה לו בחצר הצדיק ,ראו כולם את הדמעות שהרטיבו את
הפחדים ונידוד בארץ .ולכן אמרו במדרש :אות חלק ברוחניות ,ובה יוכל להתחזק ואף להינצל מכל פניו בבואו אל הקודש ובצאתו ,אשר לכן ,היתה
שבת נעל בפניו ,פירוש שעל כל פנים ביום שבת צרה וצוקה -״לבלתי הכות אותו כל מוצאו״. התלהבותו בריקודי ליל שבת קודש לפלא נשגב
קודש היה נדבק בבורא יתברך ,והיתה לו מנוחה, ״כשנזכרתי במאמר נפלא זה״ ,הפטיר שמערל, בעיניהם.
כי ביה כל דינים אתכפיין וכל חייבא דגיהנם נייחין ״הפיחו בי הדברים חיזוק ותקווה ,עד שנאזרתי ״שמערל ידידי״ ,משכו אחד מהם אל מחוץ למעגל,
(זוה״ק יתרו פח ,ב)״. בגבורה והתעליתי מעל הצרה אל מרומי השמחה ״האם הגיעו בשורות טובות מבנך?!״ .״עדיין לא״,
אכן זהו כוחו של יום השבת קודש ,כמו שאנו של שבת המלכה״. השיב שמערל .״אם כן״ ,הביע האיש את תמיהתו:
מתפללים בתוספת ״רצה והחליצנו״ שבברכת המזון במוצאי מנוחה הגיע שליח מעירו של שמערל, ״כיצד זה הנך מסוגל לשמוח כל-כך?!״.
לשבת קודש :״וברצונך הניח לנו ה׳ אלוקינו ,שלא ובפיו בשורה משמחת שתודות לקל עליון ,הוקל סיפר לו שמערל :״כשבכיתי היום באוזני הרבי
תהא צרה ויגון ואנחה ביום מנוחתנו״ ,שפירושו החולי מעל בנו ויצא מכלל סכנה .שש שמערל על אודות בני ,הרים את קולו עלי :׳שבת! שבת!
בעבור יום מנוחתנו ,נזכה לישועת ה׳ ,״והראנו ה׳ ונכנס לבשר על כך לרבו הקדוש .נענה אליו הרה״ק שבת!׳ ,אמר ולא יסף .בתחילה לא הבנתי את כוונת
אלוקינו בנחמות ציון עירך ובבנין ירושלים עיר רבי יצחק :״כשבאת בערב שבת ,ראיתי שכבר קדשו ויצאתי ממנו בפחי נפש .ואולם ברגע שיצא
קדשך ,כי אתה הוא בעל הישועות ובעל הנחמות״. נגזרה גזירה ,לכן הזכרתי לך את המאמר ההוא, הרבי בריקוד הנלהב נזכרתי במאמר ששמעתי
עפ״י :׳מזקנים אתבונן׳ (ח״א) כדי שלמרות הגזירה תתחזק ותתרפא בשמחת מפי קדשו לפני חמש עשרה שנה ,כשחסיתי בצל
הלכה ומעשה
הרה״ג ר׳ יודל וויינגארטן שליט״א יו״ר מכון יסוד החסידות דבר הבעל שם טוב
השבת .מטרתו ברורה וידועה :לגרש את האדם מגן לבושי הגוף ,וממילא שוב אין לה יכולת להתענג
עדן לגמרי .אין דיו במה שגרם לגרש את האדם בתענוגי גן העדן.
הטרדות – כיצד נפטרים מהם?
מגן העדן בימות השבוע ,אלא חפץ הוא לטורדו גם קללה זאת היא מידה כנגד מידה :האדם הלך אחר בפרשתיינו מובא עונש האדם אחר עץ הדעת -
בשבת קודש. עצת הנחש ,שהיה ׳ערום׳ כלומר ׳אויבער חכם׳. ״ויגרש את האדם״ (ג כד) .נשאלת השאלה ,וכי הגן
לכן הקב״ה ברוב רחמיו וחסדיו ציווה עלינו שלא תחת להאמין בה׳ ולחסות בצל כנפיו בשלימות, עדן יש לו מקום ושער ,הלא אין הגן עדן אלא עולם
תהיה לנו שום מחשבת טרדה בשבת ,ובגמרא להאמין שכל מה שעושה הוא אך ורק לטובת רוחני ונצחי עד אין סוף ,ומכיון שהיה האדם שייך
הפליגו חז״ל בגודל ההתחכמות שצריך לעשות האדם ,שכנע את האדם ברשעו כי הקב״ה מתכנן למעלת גן העדן מצד דרגתו ,כיצד נתגרש משם?
ומפרש הבעש״ט הק׳ את הפסוק על פי התרגום
כנגד עצתו של הנחש ,וכמובא בשבת (קנ :):תנו למנוע ממנו מעלות רוחניות ושלימות נצחית (עיין
יונתן ״וטריד יתיה״ ,כלומר הקב״ה העמיס על
רבנן מעשה בחסיד אחד שנפרצה לו פרץ בתוך בראשית ג ד) .תחת לבטוח בה׳ ,האמין לעצת
האדם את טרדות הפרנסה ,שהיא הקללה ׳בזיעת
שדהו ,ונמלך עליה לגודרה ונזכר ששבת הוא, הנחש .לכן מידה כנגד מידה נענש האדם בטרדות
אפך תאכל לחם׳ ,וכאשר שמחשבתו של האדם
ונמנע אותו חסיד ולא גדרה ,ונעשה לו נס ועלתה ודאגות.
טרודה בדאגות הפרנסה ,שוב אינו יכול להתענג
בו צלף ,וממנה היתה פרנסתו ופרנסת אנשי ביתו נחזור לענייננו :כאשר נטרד האדם מגן עדן ,נלקחו
בתענוגי גן העדן .וכל זה בימות החול ,אבל בשבת
ע״כ. ממנו מזונות גן העדן שהם תענוגי ידיעת ה׳ .כיצד
קודש שאין מוטלים על האדם דאגות הפרנסה כלל,
ומתבאר שכנגד תחבולתו של היצר להעמיס על תתקיים הנשמה בצורה כזאת ,שבו היא רעבה
שהרי נצטוה האדם שיהיו בעיניו כאילו כל חפציו
האדם טרדות ולשכנע אותו לנסות למצוא להם כל ימות השבוע ,ואינה מקבלת את מזונה הרוחני
עשויים ,שוב יכול האדם להכנס לגן העדן( ,ע״כ
פיתרון במחשבתו בשבת ,צריך להכותו מנה אחת הראוי לה ,שהיא תענוגי הגן עדן? הלא ישנו כלל מובא באור יצחק בשם הבעש״ט ,ולא ברור אם גם
אפיים ,כאותו חסיד ,שלימד את היצר הרע לקח – שאי אפשר לאדם להתקיים בלי מזון שבעה ימים? הסיום לענין שב״ק הוא משם קדשו).
חשבת להטרידני בשבת ,אף בימות החול לא אעסוק לכן פעם אחת בשבוע ,בשב״ק ,מקבלת הנשמה הסבר הדברים :לאדם יש גוף ונשמה ,ומובא
בטרדות אלו .על כל טרדה שעולה בלב האדם מזון מגן עדן .והקב״ה מזין אותה בתענוגי השבת, ברש״י ,שהגוף הוא מהתחתונים ,מהעפר ,והנשמה
בשבת ,הוא מקבל על עצמו להוסיף עוד יותר תענוגי סעודתא דמהימנותא ,שהיא תענוג ידיעת היא מהעליונים ,מציאות של חיים נצחיים ,לכן
בתענוגים דקדושה באמצע השבוע. ה׳ שמאירה בתפילת שבת ,וכמו שנתבאר בדברי נקראת הנשמה ׳חיים׳ ,כלשון הכתוב ׳ויפח באפיו
ושכרו משמים של אותו חסיד ,שבזכות כך אכן הבעש״ט הק׳ שבשבת חוזרת הנשמה להתענג נשמת חיים׳ .עד חטא עץ הדעת ,שימש הגוף ככלי
סייעו לו משמים ,שאף בימות החול לא היה צריך מתענוגי גן העדן. לנשמה בלבד .הנשמה היא זאת שפעלה באדם,
להטריד את עצמו בגדירת השדה ,ואף מזונותיו כאשר מבינים ענין זה ,מובן וברור עד כמה על והבחירה ברע שהיא מצד הגוף ,כמעט ולא היתה
קיבל מאותו עץ שצמח לו במקום גדר שדהו .הוי האדם להתרחק מכל טרדה שהיא בשבת .היצר קיימת.
אומר :מי שאינו מטריד את עצמו בשבת ,זוכה הרע ,הנחש הקדמוני ,ערום מכל חית השדה. אמנם על ידי חטא זה ,הגוף מתגבר על הנשמה ,כמו
להנצל גם בימות החול מטרדות הפרנסה ,ולחזור מתחכם ברשעתו לגרש את האדם אף בשבת מגן שאמרו ז״ל (שבת קמו ,).משבא נחש על חוה הטיל
לאכול מפירות גן העדן ,ולקבל תענוג דקדושה בכל העדן .אך נכנסת השבת ,ולפתע צצים במחשבת בה זוהמא ,והכוונה היא שזוהמת הגוף התגברה על
תפילותיו ותורתו בכל ימות השבוע. האדם אין ספור טרדות שלא הספיק לסדר לפני כח הנשמה .מכאן ואילך מסתתרת הנשמה בתוך
שערים בעבודת ה׳ מתוך העמקה בספרי חסידות
מאוצרות המשפיע הגה״צ רבי יחיאל יהושע שיינפלד שליט״א אש העבודה
שו״ת עם המשפיע (א)
חודש תשרי מאחורינו ,מה עכשיו?
ידו משתמר האור האלוקי בקרבינו הוא על ידי ע״י אך שמחה זו אינה אלא לשעתה ,כי אחר כך כאשר שאלה:
התורה. מתרגל לראות את אביו מדי יום ביומו ,נחלשת
כמה נפלא היה חודש תשרי ,מלא וגדוש עם
השפע הרוחני שנולד בשמחת תורה יורד אלינו השמחה החיצונית מיום ליום ,ומתחלפת לעונג פנימי
קירבת אלקים .כולנו מנסים להחזיק בכל כוחינו
טיפין טיפין במשך השנה כולה על ידי חידושי נעלם ,ויתכן שהוא פנימי כל-כך עד שאינו מרגיש
ברגעים הנפלאים הללו ,אלא שאנו מוצאים את
התורה הנשפעים אלינו במשך השנה ,שהם השגות בכך ,וזה מבטא שהוא ׳מחובר׳ אל הדבר ונעשה עמו
עצמינו שקועים כימים ימימה בחשכת ימי החולין.
המתגלות אלינו מלמעלה .כל פעם שנולד לנו רעיון לעצם אחד ,ובפרט בבן לגבי האב שהוא עצם אחד
מה א״כ התועלת בחודש כה מאיר ומרומם ,ואיך ניתן
נוסף ,על הגמ׳ ,על הפרשה ,או בכל ענייני עבודת ה׳, ממש ,בסוד ׳ברא כרעיה דאבוה׳.
בכל זאת להכניס את האורות הנפלאים לתוך כלים
הרי זה שפע נוסף הנשפע לנו ממרום ,ושורש הכל זהו סימן ההיכר שהדבר ׳נקלט׳ באופן פנימי בתוך ראויים?
הוא בשמחת תורה שאז נפתח השפע של טיפין אלו האדם עד שהאדם מחובר ומאוחד עמו ,שכבר אינו
המתגלים לנו במשך כל השנה ,ובפרט בעת ירידת מרגיש שמחה חיצונית אלא תענוג פנימי נעלם.
הגשמים. לפעמים השמחה המורגשת מעידה שהיחוד עדיין תשובה:
כל זה הוא בדרך פרטות ,אך יש גילוי של תורה לא הושלם כל צרכו ,ורק כאשר הרגשת השמחה
מה נשאר לנו מכל החתונה?
בדרך כללות ,כי תורה הוא לשון הוראה ,כל אחד נשקטת ונעלמת -הרי זה סימן שהיתה כאן ׳חתונה׳
אמיתית והאחדות נשלמה כל צרכה. האורות הנשגבים של חודש תשרי חלפו להם ,כבו
יש לו את המהלך שלו בעבודת ה׳ ובדביקות הבורא המאורות הגדולים שהאירו עלינו בימים הנוראים,
ששם הוא זוכה להתחבר אל קונו ולהתייחד עם וכל אחד פוגש את עצמו בחודש מרחשון מסובב
בוראו ,והמהלך הזה נולד ומתגלה בשמחת תורה שאז שוב עם תאוותיו ורצונותיו ,ושקוע בטרדות הפרנסה
אין מצוה מיוחדת ליום זה ,אלא כל אחד לוקח את ״רוב אנשים מחוברים
כמימים ימימה.
האור האלוקי למקום שהוא מרגיש ששם הוא זוכה רק לשמחת החיים
בפרשת בראשית עדיין ליבנו מלא מהוד קדושת
להתחבר ולהתייחד עם קונו ,וכך מוריד את הטיפין המתעוררת אצלם ימי חודש תשרי ,אולם בפרשת נח מתחיל להתקיים
הללו לתוך כלי וממשיך אותם למשך כל השנה. ממה שעמדו בנו ׳ויחל נח איש האדמה׳ ,אנו פוגשים את עצמנו
קודם לכן ,בחג הסוכות ,מתחיל האור לירד באופן בשאיפותיהם כפי שאנו באמת ,בגודל טבעי .מתהלכים על האדמה
מקיף על ידי הסוכה ,כל אחד מרגיש קירבת אלקים, ומרגישים סיפוק שמושכת אותנו יותר ויותר אל החומריות ,הארציות
אבל הכל מאיר בדרך ׳מקיף׳ בלי להכנס לתוך כלים והבהמיות.
מהצלחותיהם .אבל
והגדרות .אך בשמיני עצרת אוספים את השפע של יתירה מכך .אנו עומדים עתה לאחר חדשי אלול-
סוכות לתוך הבית ,לתוך חיי המעשה ולתוך המצבים
אם נכשלו ולא
תשרי ,שהיו חטיבה אחת של קדושה והתרוממות,
הרגילים של ימי החולין ,ואז נכנס האור באופן פנימי הצליחו במעשיהם, כאשר כל העבודה של אלול ,סליחות ,ראש השנה,
ונקלט בתוך הכלי ,בתוך הלב. או שהתבזבז אצלם עשרת ימי תשובה ,יום הקדוש ,הסוכה ,הנענועים,
יום שלם בלי לעשות הושענא רבה ,היה הכנה לשמחת תורה ושמיני עצרת
משמחת החג לתענוג פנימי
כלום ,הם מרגישים שאז נערכה ״חתונה״ גדולה ונפלאה בין הקב״ה
וכך הוא גם לענין עצם החיים ,כי הנה יש ׳עונג׳, לישראל ,כולנו רקדנו ופזזנו בעוז וחדוה ,חבוקים
ויש ׳שמחה׳ .רוב אנשים מחוברים רק לשמחת
מיותרים בעולם״״
ודבוקים בהקב״ה ,הוא שמח עמנו ואנו שמחים עמו,
החיים המתעוררת אצלם ממה שעמדו בשאיפותיהם ומה עכשיו? מה נשאר לנו מכל החתונה? איך לוקחים
ומרגישים סיפוק מהצלחותיהם .אבל אם נכשלו ולא אוספים השפע של סוכות לתוך הבית את האורות של תשרי לתוך הכלים של חשון?
הצליחו במעשיהם ,או שהתבזבז אצלם יום שלם בלי איתא בספרים כי ׳עצרת׳ הוא לשון קליטה ,מלשון והתשובה המובאת בספרי החסידות היא ,כי
לעשות כלום ,הם מרגישים כאילו מיותרים בעולם. ׳נעצרה נא אותך׳ ואז נעשה ׳קליטה׳ של האור דווקא אותם ימים אפורים ורגילים של חודש חשון
אבל יש ׳עונג׳ פנימי מעצם מציאות החיים, המאיר עד כה בדרך מקיף ועתה נמשך באופן פנימי שלא מורגש בהם התרוממות יתירה -הם המה חיי
כשהאדם מתענג על עצם הדבר שהוא חי וקיים עד שנקלט בתוך הלב ,מתחילים לחיות בפועל עם הנישואין האמיתיים בינינו לבין אבינו שבשמים.
בעולם .כי עצם הדבר שיש לו מציאות ,מעניק לו הקב״ה ולבנות לו בית.
הדבר דומה לחתן וכלה בימי נישואיהם.
עונג פנימי ,הוא לא צריך להפעיל את עצמו כל רגע בחג הסוכות -כאשר האור מאיר עלינו מלמעלה ההתרגשות גדולה ועצומה ,והיא נמשכת גם בימי
כדי להוכיח שהוא שוה משהו ,ולא צריך לקבל אישור בדרך ׳מקיף׳ ,מורגשת מאוד ההתלהבות החיצונית, ה׳שבע ברכות׳ ,כאשר בני הזוג מדברים ביניהם בסבר
תמידי מהסובבים על עצם קיומו. מרגישים את שמחת החג מחמת האור המקיף עלינו. פנים יפות ואנפין נהירין ,כל דיבור ודיבור נמדד היטב,
וזהו ההבדל בין שמחת החג של סוכות שאז אך בשמיני עצרת כאשר השפע נכנס לתוך כלים וכל תנועה שקולה בפלס.
שמחים עם התבואה שהצליחו לאסוף ב׳חג האסיף׳, והאדם מתחבר ומתאחד עם השפע באופן ׳פנימי׳, מצב כזה עדיין אינו בגדר ׳נישואין׳ אמיתיים,
ומודים לה׳ על ההשפעות הגדולות ,לבין התענוג הרי זה הופך מ׳שמחה׳ מורגשת ל׳תענוג׳ פנימי בלתי הכל נחשב כהעמדת פנים מהשפה ולחוץ ,ולא קיים
הפנימי העצור בתוך הלב של שמיני עצרת ,בו מורגש. כאן קשר וחיבור פנימי .רק לאחר שחולפים כמה
מתענגים על עצם הדבר שאנו חיים בעולם ,ועל עצם וכבר נזכר בתרגום יונתן (במדבר כט ,לה) כי שמיני שבועות ,ההתרגשות דועכת לאיטה ,והם מוצאים את
הדבר שאנו יהודים ,ועל עצם הדבר שזכינו למתנת עצרת הוא חג מיוחד שבו מוטל עלינו לאסוף את עצמם באופן הטבעי שלהם .באותה שעה מתחילים
התורה ולהיות בני מלכים. השפע מהסוכה אל תוך הבית. חיי הנישואין האמיתיים ,מתחילים לבנות בית בפועל
באמצע חודש מרחשוון לא מורגשים השמחה על פי פנימיות -מכניסים ביום זה את האור ולרקום קשר פנימי.
והרוממות שהיו לנו בחודש תשרי ,כי אז אנו כבר של סוכות לתוך ׳כלים׳ .ביום זה מכניסים את אור הדבר דומה לאיש הפוגש את אביו לאחר עשרות
מחוברים עם האור לאחר ה׳יחוד׳ שנעשה בשמיני הדביקות לתוך ה׳תורה׳ ,מקבלים על עצמינו לקיים שנים שלא נפגשו ביניהם ,אי אפשר לתאר את גודל
עצרת ונעשה כחלק מאיתנו על ידי ה׳קליטה׳ של את כל התורה ואת כל המצוות ,להגות בתורה ולשקוד השמחה ,האדם נרגש כולו לראות את אביו ,רואים על
׳עצרת תהיה לכם׳.. בה ,ולנצל כל רגע פנוי לעסק התורה ,כי ה׳כלי׳ שעל פניו את סערת הנפש.
המשפיע הרה״ג ר׳ נפתלי שובקס שליט״א
ללמוד איך להנגיש רעיונות מספרי רבוה״ק ,בהסברה נעימה השוה לכל נפש. שערי השפעה
מה אכן נשאר לנו מה'הייליגע טעג' הנעלים?
אותה שמש שהבורא{ ,תנסה לומר זאת לאט ובהטעמה }:המחדש בטובו ,בכל יום תמיד, "עד שתחפץ"
מעשי בראשית .כאמור :לעושה אורים גדולים.
אותו מאמר בראשיתי – יהי מאורות .גם היום ,בבוקר האפור הזה ,השמש זורחת רק משום ריח הסכך עוד עומד באוויר .הדפנות פורקו ,נויי הסוכה נארזו ועלו לבוידעם ,ורק צרור
שהמאמר ההוא ממשיך להחיות אותה בכל רגע .וכעין ששינן הבעל שם טוב הקדוש ערבות יבשות ,שיירי ההושענות ,נח לו בפינת הארון .מזכרת שקטה לימים שהיו.
זי"ע" :לעולם ה' דברך ניצב בשמים" – החיות האלקית מחיה בכל רגע ורגע את השמים ר' אשר ,אברך יקר ומתמיד ,עומד מול הצרור הזה ,והלב נצבט.
ומחזיקה אותם. ימים קדושים ונעלים עברו עליו .חודש אלול ,ראש-השנה ,עשרת ימי תשובה ,יום כיפור.
וביום השישי ,בגמר מעשה בראשית הגיע השלב הסופי" :נעשה אדם" .כל העולם נברא, נהרות של תפילות ותחנונים ,ימי התעוררות וקירבה .ואחר כך ימי האהבה :הישיבה בסוכה,
ורק אז בא האדם .כדי לראות ,להבין ,ולהודות. בצילא דמהימנותא ,כשהכוכבים מציצים בין ענפי הסכך .נענוע ד' המינים בהתעוררות,
ההושענות...
ואחר כך ,השיא .ה'אתה הראית' .הריקודים הנלהבים
המועד שלא נגמר בשמחת-תורה ,בהיותו מרקד ומכרכר בכל עוז לפני
ועכשיו ר' אשר מבין סוף סוף מה לוקחים מן החג.
מועד הוא מלשון ועד ,התוועדות .בימים הטובים
מאור עינים בראשית: ה' .ההרגשה שריחפה בלב היתה ,שאילו היה אפשר
לאסור את החג בעבותים שלא יחלפו ,שהשעות
הקב"ה מתוועד עמנו .הוא מזמין אותנו אליו ,אל
הסוכה ,אל ארבעת המינים ,אל המעגל הרוקד.
באורייתא שנקרא ראשית ,דרכו ברא הנעלות יישארו כאן – היה עושה כן.
ועכשיו? בוקר של יום חול .שמיים אפורים ,מעיל
קדושת היום עצמה נושאת אותנו ,ואנחנו רק צריכים קודשא בריך הוא עלמא .נמצא כל דבר ראשון שיוצא מן הארון ,ולפניו חורף ארוך .רק יום
להיכנס פנימה.
אבל ביום יום הוא ממשיך לדבר אלינו .רק השפה נברא על ידי התורה וכח הפועל בנפעל... רודף יום ,דומים זה לזה כטיפות גשם.
הוא זוכר היטיב מכל השנים את המשפט הידוע" :מען
משתנה .בימי החול הוא מדבר דרך העולם :דרך
השמש הזורחת ,הגשם הראשון ,התפוח המתוק, ואתה מחיה את כולם ,וצמצם כביכול עד דארף זיך מיטנעמען די הייליגע טעג אויף א גאנץ
יאהר" .הוא מהנהן בהסכמה גמורה .אבל כשהוא
הרוח הנושבת בין העצים .הפלא העצום שנקרא":
אדם .וכמאמר המגיד הקדוש ממעזריטש" :מלאה
מדרגות התחתונות ,והושם חלק אלו"ה שואל את עצמו בכנות ,מה בדיוק לוקחים ,ואיך ,הוא
מגלה שמלבד שיירי הערבה כמושים ,הידיים ריקות.
הארץ קנייניך" ,כל הארץ מלאה בקניינים שאפשר ממעל תוך חשכת החומר ,כי כל עיקר
לקנות בם את אור ה'.
בחג ,הקב"ה מוצא אותנו .ביום חול ,אנחנו נדרשים
כוונה היא שיתעלו מדרגות התחתונות כוח הפועל בנפעל
למצוא אותו. למעלה ולהיות יתרון האור מן החושך... באותו ערב פותח ר' אשר את ה"מאור עינים" .הקטע
הראשון בפרשת בראשית .המושג הזה מוכר לו היטב
וזה לא בא מעצמו .זו עבודה ,תרגול יומיומי .כמה
שניות בכל בוקר :להרים את הראש ,לשאת את ונחזור לענין כיון שבכל דבר הוא התורה כבר שנים :בכל דבר בעולם גנוזה החיות האלוקית
המחיה אותו" .כוח הפועל בנפעל" .הבורא יתברך
העיניים ,לראות את השמש ,ולחייך בחזרה.
ר' אשר מביט שוב בשיירי הערבה שבארון .פתאום המחיה הדבר ההוא ,אין להביט בכל דבר מצוי בתוך הבריאה ,מחיה ומהווה אותה בכל רגע
הם אינם נראים לו כשארית עצובה של מה שהיה,
אלא כתזכורת :החג לא נגמר .הוא רק החליף שפה.
אל גשמיותה ,כי אם אל פנימית הדבר ורגע.
לכאורה ,דבר ידוע .לכאורה ,כבר למד.
ובחוץ ,בין העננים האפורים ,מציצה קרן שמש בסוד החכם עיניו בראשו .ואמר בזוהר וכי אבל הפעם ר' אשר מחליט לעשות משהו אחר.
לא ללמוד את זה שוב ,אלא לשאול שאלה פשוטה
ראשונה.
באן עיני דבר נש אלא חכימא מסתכל מאן וחודרת :מתי ,בחיים הפרטיים שלי ,ראיתי באמת
למעשה :בשחר ,כשנצא לרחוב ,נרים עיניים
השמימה ,ונסתכל בהסתכלות מחודשת על
דקיימא על רישא ,ר"ל בכל דבר מביט אל את העולם דרך עיני התורה? ווען האב איך געלעבט,
ולא רק ידעתי ,שהחיות האלוקית נמצאת כאן ,ממש
השמש המאירה פניה לעומתנו .נזכר באורות ראשית הדבר ההוא מאין נשתלשלה ומי מולי?
והוא נזכר .אולי אז ,מול המפל השוצף בצפון,
הקדושים של החודש המאיר שעבר עלינו, שרשה של הדבר ההוא. כשהמים נפלו ברעם אדיר והרסס הרטיב את הפנים.
ונזכור כי האור הזה אינו נחלת השופר
והסוכה בלבד .הוא קיים בכל מקום ובכל וכשהאדם מסתכל בכל דבר אל החיות שם ,בלי שתכנן ,פרצה מפיו הקריאה" :מה רבו
מעשיך ה'!" (תהילים קד ,כד) .שם הוא ראה.
עת .השמש המבהיקה ,השמים התכולים,
האדמה ,העצים והאבנים ,ההרים והגבעות
מקיים שויתי ה' לנגדי תמיד שבכל דבר אבל מפל לא פוגשים בכל יום .והתכלית ,כך הוא
מבין פתאום ,איננה ברגעי השיא .התכלית היא ביום
– כולם גילויים של אור האין-סוף ברוך הוא. משוה נגדו הויה מהוה כל הויה. יום .בבוקר האפור הזה בדיוק.
לית אתר פנוי מניה .ואפשר להתחבר אליו
מכל מקום ובכל זמן. שאו מרום עיניכם
"שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה" (ישעיה מ ,כו) ,קורא הנביא.
ואם היה הנביא מסתובב היום ברחוב בבוקרו של יום ,מה היה רואה? אנשים הולכים בראש
מורכן .לא מתוך ענווה ,חלילה ,אלא מתוך מבט נעוץ במכשיר הקטן שבכף היד .במקום
לשאת עיניים למרום ,העיניים נשואות מטה.
ובסידור ,בברכות יוצר-אור בשחרית ,יש נוסחאות שבהם נאמר" :והתקין מאורות משמח
עולמו אשר ברא" .המאורות הותקנו כדי 'לשמח' את העולם .אולי לא אומרים זאת בחלק
הקהילות ,כי במילא לא שמים לב ,שיש מאורות אי-שם למעלה בשבילנו...
ר' אשר בוחר להתבונן בשאלה אחת קטנה :כשאני יוצא מהבית בבוקר ,האם אני בכלל
שם לב לשמש?
ומתברר שיש שלוש דרכים להביט בה.
#הראשונה :לא לשים לב כלל $.השמש זורחת ,כמו אתמול ,כמו מחר .מובנת מאליה .כך
נוהג רוב העולם ,ואם נודה על האמת ,גם אנחנו ברוב הבקרים.
#השנייה :להתפעל מפלאי הבריאה $.השמש עומדת בדיוק במרחק הנכון מאיתנו .אילו
התקרבה מעט ,החום היה שורף כל חי; אילו התרחקה מעט ,העולם היה קופא .היא עצומה
כל כך ,שיותר ממיליון כדורי ארץ יכולים להיכנס בתוכה .ואורה ,המגיע מרחוק כל כך,
חודר אל העלים הירוקים ומחולל בהם פלא :קרני האור והחום נשלחות לשדות והפרדסים
המלבלבים ,ונותנים מתיקות בפירות.
זו כבר מדרגה נאה של התבוננות ויראת הרוממות.
#והשלישית :לשאת עיניים ולראות בשמש שליח של הקב"ה $.לא רק כדור אש עצום
ומדויק ,אלא שליח שנשלח אליי ,הבוקר ,באופן אישי .השמש המאירה פנים אליי מן
השמיים היא חיוך של אבא .ומה עושה בן כשאביו מחייך אליו? מחייך בחזרה.
בראשית :לחזור ולראות
והנה ,ממש בשבוע הזה ,מתחילים מחדש :פרשת בראשית.
זו הזדמנות ללמוד ,פסוק אחר פסוק .אבל אולי ,בעיקר ,זו הזדמנות לראות זאת בעולמנו
היום! לפתוח את החומש ,ואחר כך להרים את העיניים מן הדף אל החלון ,ולהבין שהעולם
שבחוץ הוא אותו עולם שעליו נאמר לפני כמה אלפי שנים" :ויאמר אלקים יהי מאורות
ברקיע השמים".
יוצא לאור ע״י
(ע״ר) ממלכת אש החסידות העולמי
לקבלת הגליון להארות ולהערות -טלפון 02-5026558 :פקס 02-5702061
a025026558@gmail.com
