gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

השגחה פרטית · Hashgacha Pratis — בראשית (2026-10-05)

מוציא לאור: השגחה פרטית · Hashgacha Pratis

שבוע: בראשית (2026-10-05)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בס"ד‬ ‫סיפורי‬ ‫השגחה פרטית‬ ‫מופלאים‬ ‫המתרחשים‬ ‫בימינו‬ ‫ודברי התעוררות‬ ‫מתוך‬ ‫'קו השגחה פרטית'‬ ‫עולם של אמונה‪ .‬חיים של בטחון‬ ‫עלון ‪212‬‬ ‫פרשת בראשית ‪ -‬כ"ט בתשרי תשפ"ז‬ ‫בהשגחה‬ ‫סיפורי אמונה ובטחון מצדיקי הדורות זי"ע‬ ‫השגחה עליונה‬ ‫העסקה שהייתה‬ ‫הכול‪-‬יכול‬ ‫שווה מיליונים‬ ‫יושב יהודי בביתו של מנהיג הדור ועמוד האמונה מרן רבינו ה'חזון איש'‪,‬‬ ‫בצהריים אחד אני מקבל טלפון מידיד‪ ,‬נרגש כולו‪.‬‬ ‫ומגולל בבכי את תחזית הרופאים האיומה‪ ,‬כי לא נותרו לו אלא ארבעה‬ ‫"היום הייתה לי הארה גדולה באמונה"‪ ,‬הוא אומר‬ ‫ימים בלבד של חיים‪ .‬וה'חזון איש' שולף חומש בראשית‪ ,‬ומתחיל לתאר‬ ‫לי‪ ,‬וכך הוא מספר‪:‬‬ ‫את סדר בריאת העולם‪...‬‬ ‫בלילה האחרון חלמתי שאני מקבל טלפון מאחי‪.‬‬ ‫הוא אומר לי‪:‬‬ ‫מונה אחד לאחד את הדברים שנבראו ביום השני‪.‬‬ ‫אבן שואבת היה תל התלפיות‪ ,‬ביתו של מרן‬ ‫"יש לי עסקה שווה במיוחד‪ .‬אם אתה מעוניין בה‪,‬‬ ‫וכך ביום השלישי‪ ,‬וכך ביום הרביעי‪.‬‬ ‫ה'חזון איש' זי"ע‪ .‬מכל קצוות ארץ הקודש עשו‬ ‫אתה צריך להחליט בתוך חמש שעות‪ .‬זו עסקה‬ ‫סגר ה'חזון איש' את החומש‪ ,‬ונשא את קולו אל‬ ‫יהודים את דרכם לעבר בני ברק‪ ,‬אל הבית הצנוע‬ ‫שאפשר להרוויח ממנה מיליונים!"‬ ‫היהודי החולה‪:‬‬ ‫והדל‪ ,‬לזכות בעצה טובה שלא תסולא בפז או‬ ‫הודיתי לו על ההצעה‪ ,‬התייעצתי עם כמה‬ ‫"נו‪ ,‬אם בורא כל העולמות יכול היה לברוא‬ ‫בברכה‪ .‬בנוסף להכרעות לשאלות שהיו באי‬ ‫אנשים שמבינים בתחום‪ ,‬וכולם אמרו לי פה אחד‬ ‫הבית מציגים בפניו‪ ,‬ולברכות שהאציל על ראשם‬ ‫שהעסקה בהחלט שווה וכדאי לי מאוד לעשות‬ ‫בארבעה ימים כל כך הרבה דברים‪ ,‬וכי אינך‬ ‫מאמין שתוך ארבעה ימים הוא יכול לברוא‬ ‫– אחד ומיוחד היה ה'חזון איש' הקדוש‪ ,‬באומנותו‬ ‫אותה‪.‬‬ ‫עבורך תרופה‪ ,‬שתשקם את גופך ותהפוך אותך‬ ‫לנסוך עוז ותעצומות של תקווה ואמונה שלמה‬ ‫כעבור חמש שעות אני מתקשר אליו – ואין מענה‪.‬‬ ‫בליבותיהם של ישראל‪ .‬להחדיר אל הלב שיש‬ ‫אני מתקשר שוב ושוב‪ ,‬עד שלאחר חצי שעה הוא‬ ‫לאדם בריא לחלוטין?!‪...‬‬ ‫מנהיג לעולם‪ ,‬והוא כול‪-‬יכול‪.‬‬ ‫סוף סוף מרים את הטלפון ואומר לי‪:‬‬ ‫הרי ד' הוא הבורא והמנהיג את העולם‪ ,‬הוא הביא‬ ‫את מחלתך ובידו להמציא לך מזור! הוא לבדו‬ ‫על דלת הבית הזה נקש יום אחד יהודי שפוף‬ ‫"אחי היקר‪ ,‬אני מצטער‪ ...‬העסקה כבר לא‬ ‫רלוונטית‪ .‬היא נמכרה‪ .‬חשבתי שאתה לא מעוניין‬ ‫מנהל את העולם‪ ,‬ולא אף אחד אחר‪ .‬התחזק‪,‬‬ ‫ובעל פנים מיוסרות‪ .‬ביושבו מול ה'חזון איש'‬ ‫בה‪".‬‬ ‫יהודי יקר‪ ,‬באמונה שלמה בד'!‬ ‫סיפר מתוך אנחות גדולות‪ ,‬כי לפני ימים אחדים‬ ‫לא ידעתי את נפשי מרוב צער ועוגמת נפש‪ .‬כמה‬ ‫לא חש בטוב‪ ,‬ומשהמנוחה בבית לא הועילה‪ ,‬פנה‬ ‫אל תתייאש! בכל ארבעת הימים הקרובים‪ ,‬תפיל‬ ‫שעות הסתובבתי סהרורי‪ ,‬כואב ומאוכזב‪.‬‬ ‫אל הרופא‪ ,‬שהפנה אותו לסדרת בדיקות בבית‬ ‫תחינה שהקדוש ברוך הוא ירפא אותך מהזיהום‪.‬‬ ‫ואז התעוררתי‪.‬‬ ‫החולים‪ .‬משהתקבלו תוצאות הבדיקות‪ ,‬הודיעו‬ ‫וכיוון ששערי דמעה לא ננעלו‪ ,‬ותפילת החולה על‬ ‫פתאום קלטתי‪ :‬לא הייתה שום עסקה‪ .‬לא‬ ‫לו הרופאים בפנים חמורות סבר כי זיהום קשה‬ ‫עצמו כה חשובה – עוד תיוושע מצרתך!‪"...‬‬ ‫התייעצתי עם אף אחד‪ .‬שום עסקה לא נפלה‬ ‫התגלה בגופו‪ ,‬זיהום שאין לו תרופה‪ .‬וכעת נותרו‬ ‫מידיי‪...‬‬ ‫אט‪-‬אט שבה נשימתו של האיש לסדרה‪ .‬כשיצא‬ ‫לו רק ארבעה ימים של חיים בעולם הזה‪...‬‬ ‫ואז נפלה לי תובנה עמוקה‪ ,‬ששינתה לי את כל‬ ‫מאת ה'חזון איש' כבר היו עיניו מאירות באור‬ ‫תוך כדי דיבורו פרץ האיש בבכי נסער‪ ,‬שכמעט‬ ‫ההסתכלות‪.‬‬ ‫אחר‪ ,‬אור של תקווה מחודשת‪ .‬ליבו היה חדור‬ ‫חנק את נשימתו‪ .‬ארבעה ימים בלבד! בביתו‬ ‫לפעמים אני רוצה לעשות משהו בחיים – עסקה‪,‬‬ ‫אמונה וגדוש ביטחון במי שאמר – והיה העולם‪,‬‬ ‫במי שתוך ארבעה ימים חולל וברא כל כך הרבה‪,‬‬ ‫אישה וילדים‪ ...‬ואין מה לעשות! כך אמרו‬ ‫שידוך‪ ,‬או כל דבר אחר‪ ,‬קטן כגדול וכשזה לא‬ ‫הרופאים במפורש‪...‬‬ ‫מצליח – אני אוכל את הלב‪ :‬למה זה לא הצליח‬ ‫ובוודאי יכול גם לרפאותו בזמן קצר שכזה‪.‬‬ ‫לי?‬ ‫שב היהודי לביתו והחל מתפלל בכל כוחו‬ ‫ישב ה'חזון איש' בתנוחתו האופיינית על כסאו‬ ‫אבל אם ברור לי באמת שהקב"ה מנהיג את‬ ‫לישועה‪ .‬כעבור ימים בודדים‪ ,‬קיבל פנייה דחופה‬ ‫הדל‪ ,‬בגב כפוף ובפנים חיוורות וחלושות‪ .‬התבונן‬ ‫העולם‪ ,‬פתאום הכול מקבל משמעות אחרת‪.‬‬ ‫מבית החולים‪ :‬בימים אלו הובאה ארצה מארצות‬ ‫במבט מלטף באיש הדומע‪ ,‬ומבין שתי עיניו ניבטו‬ ‫כל הרצונות והתוכניות שלי היו בעצם חלום‪.‬‬ ‫הברית תרופת פלא חדשה‪ ,‬תרופה נגד זיהום‪.‬‬ ‫פיקחות שאין כמוה בכל העולם‪ ,‬יחד עם מעיינות‬ ‫ואם בסופו של דבר התוכניות שלי לא יוצאות‬ ‫הרופאים מציעים לו לנסות אותה‪.‬‬ ‫של רחמים וחמלה‪.‬‬ ‫לפועל – זה לא משום ש"נפל לי משהו מהידיים"‪.‬‬ ‫התרומם ה'חזון איש' ממקומו וניגש לארון‬ ‫זה פשוט סימן שהקב"ה לא רצה שזה יהיה‪ ,‬ואם‬ ‫החולה הסכים להיות אחד מן הראשונים‬ ‫שעליהם תנוסה התרופה‪ .‬ואכן‪ ,‬התברר כי ההרכב‬ ‫הספרים‪ .‬נטל חומש בראשית‪ ,‬פתח אותו והחל‬ ‫הקב"ה לא רצה – כנראה שזה לא היה טוב בשבילי‪.‬‬ ‫שלה התאים במיוחד לזיהום שקינן בגופו‪ ,‬ותוך‬ ‫לקרוא‪:‬‬ ‫ומה נשאר לי?‬ ‫שעות ספורות כבר חלה הטבה משמעותית‪ ,‬עד‬ ‫"הבה נראה מה ברא הקדוש ברוך הוא ביום‬ ‫פשוט להתעורר מהחלום – ולשמוח‪.‬‬ ‫להחלמתו המלאה!‬ ‫הראשון‪ ...‬וכעת בוא ותראה מה ברא הבורא‬ ‫שבת שלום ומבורך‪,‬‬ ‫יתברך ביום השני‪"...‬‬ ‫פינחס שפר‬ ‫שהרי הקדוש ברוך הוא‪ ,‬בורא כל העולמות‪ ,‬יכול‬ ‫גם יכול לברוא ישועה חדשה כהרף עין!‬ ‫במתק שפתיו קרא ה'חזון איש' את הפסוקים‪,‬‬ ‫‪1‬‬ ‫העלון הוא רק טעימה מ‑'קו השגחה פרטית' – אלפי סיפורים ומאמרי חיזוק מחכים לכם‪.‬‬ ‫רוצים לגלות שלווה ובטחון בכל יום מחדש? התחברו ל'קו השגחה פרטית' ‪ *6176‬או ‪02-30-11-300‬‬ ‫מן החלונות‬ ‫הלוואה מוזמנת‬ ‫המצבה בחלקה שש‬ ‫מספר ר' אהרן נחמן מבית שמש‪:‬‬ ‫מספר הרב אשר פרץ שליט"א‪:‬‬ ‫במסגרת עבודתי כאחד מהממונים בגמ"ח הגדול של קהילת בעלזא‪,‬‬ ‫אני מתגורר בבית שמש‪ ,‬ומשמש כר"מ בישיבה במודיעין עילית‪ .‬עניין‬ ‫אני נדהם לגלות איך זוזים זזים מזה לזה‪ .‬מדי פעם אפשר ממש‬ ‫טכני של רישום וסידור מסמכים משמעותיים הטריד אותי‪ .‬הוא נמשך‬ ‫לצאת מהכלים מהתפעלות‪ ,‬כשרואים איך הקב"ה שולח את האנשים‬ ‫ונסחב עד שסוף סוף קבעו לי תור בסניף של המשרד בבאר שבע‪.‬‬ ‫הנכונים עם הסכומים המתאימים‪ ,‬זה נכנס וזה יוצא‪ ,‬וכל אחד מקבל‬ ‫ביום המיועד‪ ,‬י"ז באלול תשפ"ו‪ ,‬אחרי השיעור בישיבה שמתי פעמיי‬ ‫את מבוקשו‪.‬‬ ‫לתחנה‪ ,‬ובשלושה אוטובוסים הגעתי לבסוף לבאר שבע‪ .‬במשרד‬ ‫וכך סיפר לי יהודי‪:‬‬ ‫התנהל הכול על הצד היותר טוב ברוך ד'‪ ,‬ועדיין היום גדול‪ .‬אמרתי‪ ,‬אם‬ ‫ניגשתי לבניית שתי דירות על גג ביתי‪ .‬פניתי לקבלן וביקשתי הצעת‬ ‫הגעתי עד כאן‪ ,‬מה טוב יהיה להיכנס לבית החיים‪ ,‬שם טמונים סבא‬ ‫מחיר‪ ,‬והוא הגיש לי הצעה ממש טובה‪ .‬קצת התפלאתי‪ ,‬כי זו הייתה‬ ‫וסבתא של אשתי‪.‬‬ ‫הצעה נמוכה יחסית‪ ,‬אבל הבנתי שזה קבלן זול שמוכן להרוויח קצת‬ ‫ידעתי בדיוק היכן הם טמונים‪ :‬חלקה שלוש‪ ,‬שורה אחת‪ .‬זכרתי מצוין‪,‬‬ ‫פחות‪ .‬סיכמתי איתו הכול מראש‪ ,‬השתדלתי להביא בחשבון מה יותר‬ ‫והלכתי לשם‪ .‬חיפשתי על המצבות את שמותיהם‪ ,‬אבל למרות‬ ‫פרטים‪ ,‬והשגתי את הכסף‪ .‬חלק מהסכום הגיע מכסף ששמתי בצד‪,‬‬ ‫הרישום במוח‪ ,‬ועל אף שהיה לי ברור שאני יודע היכן המצבות‪ ,‬לא‬ ‫וחלק באמצעות הלוואה מהבנק‪ .‬במחשבה שבעזרת ד' כשאשכיר את‬ ‫מצאתי אותם‪ .‬סרקתי את שורת המצבות הלוך וחזור‪ ,‬פניתי לשורות‬ ‫הדירות‪ ,‬אוכל לשלם את דמי המשכנתא וגם להרוויח‪.‬‬ ‫הסמוכות‪ ,‬אולם הסבא והסבתא פשוט נעלמו‪.‬‬ ‫הבנייה החלה‪ ,‬ויום אחד פנה אליי הקבלן בפנים אפורות ואמר לי‬ ‫תליתי זאת בזיכרוני הלקוי‪ .‬אמנם בדרך כלל הוא מוכיח את עצמו‪,‬‬ ‫שהכסף נגמר‪ .‬זהו‪ .‬הוא לא יכול להמשיך בעבודה‪ .‬החישוב שלו לא‬ ‫אבל הפעם לא‪ .‬יכול גם להיות שמהפעם הקודמת ועד עתה נערכו אי‬ ‫היה נכון‪ ,‬ואין לו איך לשלם לפועלים ועל החומרים‪" .‬צריך עוד"‪.‬‬ ‫אילו שינויים במראה הכללי של בית החיים‪ ,‬וזה מה שבלבל אותי‪ .‬לא‬ ‫שאלתי‪" ,‬כמה?"‬ ‫רציתי לוותר על פקידת הקברים‪ ,‬כי שיערתי שלא אצליח להגיע שוב‬ ‫והוא חישב לאוזניי חשבונות מחשבונות שונים‪ ,‬הפעם על פי מחיר‬ ‫לבאר שבע לפני ראש השנה‪ .‬פניתי לחברה קדישא וביקשתי שיפתרו‬ ‫עדכני בלי כפפות‪ ,‬והתוצאה‪" :‬צריך עוד מאה ועשרת אלפים שקלים"‪.‬‬ ‫לי את התעלומה‪ .‬שם שאלו אותי לשם הסבתא‪ ,‬ואמרו לי כי טעות‬ ‫בידי‪ .‬פרחה סלם בת מסעודה טמונה בחלקה שש ולא בחלקה שלוש‪.‬‬ ‫מאה ועשר אלף‪ .‬איך אני משיג סכום ענק שכזה‪ ,‬ואני הרי עני ואביון?‬ ‫הבנק לא מוכן לאשר לי הלוואה נוספת‪ ,‬והגג כבר הרוס ובנוי בחלקו‪.‬‬ ‫ניגשתי למקום שהורו לי החברה קדישא‪ ,‬ואכן מצאתי שם מצבה‬ ‫חייבים להשלים את המלאכה‪ ,‬אבל איך?‬ ‫על שם פרחה סלם בת מסעודה‪ ,‬אלא שזו הייתה אישה אחרת‪ ,‬לא‬ ‫הסבתא‪ .‬הסבתא נפטרה לפני שש שנים‪ ,‬ואילו על המצבה הנוכחית‬ ‫נסעתי להר המנוחות‪ ,‬נעמדתי ליד ציונו של מרן הרה"ק מבעלזא‬ ‫היה רשום שהיא הסתלקה בתשנ"ג‪ .‬בעוד אני תוהה על הדבר‪ ,‬פערתי‬ ‫זי"ע והתפללתי לד'‪ .‬אמרתי‪" ,‬ריבונו של עולם‪ ,‬אני לא רוצה לריב עם‬ ‫את עיניי בתדהמה‪ .‬על המצבה היה רשום יום פטירתה של האישה‪:‬‬ ‫הקבלן‪ .‬ביקשתי לעשות שיפוץ‪ ,‬וצריך עוד כסף‪ .‬בבקשה תעזור לי‪,‬‬ ‫י"ז באלול‪.‬‬ ‫ותשלח לי את הכסף בשביל זה ובשביל כל מה שצריך"‪ .‬ככה עמדתי‬ ‫והתחננתי לד' שיושיע אותי וישלח לי מה שאני צריך‪ .‬שוב חזרתי ושוב‬ ‫י"ז באלול! היום! הקב"ה זימן אותי לכאן‪ ,‬כדי שאפקוד את קברה של‬ ‫ביקשתי ושוב הזכרתי לעצמי כי הכול בידיים שלו‪ ,‬הוא כול יכול והוא‬ ‫בת ישראל ביום היארצייט שלה! אין לי מושג בנשמות‪ ,‬אין לי מושג‬ ‫המושיע הבלעדי‪.‬‬ ‫בכל המהלכים השמימיים‪ ,‬אולם עובדה היא‪ :‬הקב"ה רצה שאגיד‬ ‫תהילים לעילוי נשמתה‪ .‬זה היה ברור לי כל כך‪ .‬בהתעוררות‪ ,‬אמרתי‬ ‫סיימתי בהרגשה רגועה‪ .‬הרגשתי כאילו הנחתי על הציון את החבילה‬ ‫שם כמה פרקי תהילים‪ ,‬ואחר כך פניתי למקום קבורתם של הסבא‬ ‫המכבידה‪ ,‬וצעדיי נעשו קלילים יותר‪.‬‬ ‫והסבתא‪ .‬הפעם מצאתי את הקברים בקלות רבה‪ ,‬בשורה הראשונה‬ ‫בערב פגשתי קרוב משפחה‪ .‬הוא ידע שאני בונה‪ ,‬ושאל לשלומי‬ ‫שבחלקה השלישית‪ .‬המצבות ניצבו שם דוממות במקומן‪ ,‬זו לצד זו‪,‬‬ ‫ולשלום הבנייה‪" :‬ואיך אתה מסתדר עם הכסף?"‬ ‫בדיוק כמו שזכרתי אותן‪ .‬איך זה שלא ראיתי אותן קודם לכן?! כיצד‬ ‫אמרתי לו‪" ,‬האמת היא שאני ממש מתמודד"‪ .‬סיפרתי לו על הבעיה‪,‬‬ ‫ייתכן שעברתי לידן כמה פעמים ולא הבחנתי בהן?! אין לכך שום‬ ‫והוא חשב לרגע ואמר‪" :‬תשמע‪ ,‬יש לי פיקדונות בגמ"ח של בעלזא‪.‬‬ ‫הסבר‪ ,‬מלבד ההסבר הפשוט כי תפקיד נוסף נועד לי באותו יום‪,‬‬ ‫אני לא יודע כמה בדיוק יש שם‪ ,‬אבל יש שם סכום די יפה‪ ,‬ואני יכול‬ ‫והקב"ה עצם לי את העיניים‪ ,‬שלא אראה את הקברים שאני מחפש‪,‬‬ ‫להלוות לך את זה"‪.‬‬ ‫כדי שאגיע לקברה של פרחה סלם בת מסעודה ע"ה ואגמול עימה‬ ‫"אבל אני לא מתכנן ללוות אלפיים מפה ושלושת אלפים משם‪ ,‬זה לא‬ ‫חסד של אמת‪.‬‬ ‫לכוחות שלי"‪ ,‬הסברתי לו‪.‬‬ ‫אין לי מושג מי היא אישה יקרה זו‪ ,‬שהקב"ה סידר בשבילה שאתגלגל‬ ‫"יש שם כמה עשרות אלפים"‪ ,‬הרגיע אותי בן משפחתי‪" ,‬והם לא‬ ‫אל משרד בבאר שבע דווקא באותו יום‪ ,‬ושיישאר לי מספיק זמן כדי‬ ‫דחופים לי כרגע‪ .‬אני חושב שישתלם לך להגיע לגמ"ח להוציא את‬ ‫לפקוד את קברה‪ .‬אם מישהו מהקוראים יוכל להשלים את החלק הזה‬ ‫הכסף‪ .‬תתקשר לגבאי ותגיד לו שיתקשר אליי"‪.‬‬ ‫בפאזל‪ ,‬נודה לו מאוד‪.‬‬ ‫לכל הבריאה – גבולות הבורא ללא השתנות‪.‬‬ ‫פרק שלישי (ב‪).‬‬ ‫השיר‬ ‫לא יוסיפו ולא יגרעו ולא יקדימו ולא יאחרו‪ ,‬גם באומנות‪.‬‬ ‫והשער‬ ‫יעי ַל ִּב ָּטחֹון‪ֶׁ .‬שּיְ ֵהא לֹו נָ כֹון‪ַ .‬לּכֹל – ָּת ְכנִ ּיֹות ְּוגבּולֹות‬ ‫ְו ַה ְּׁש ִב ִ‬ ‫ּבֹורא ְּב ַת ְחּבּולֹות‬ ‫ְו ֵאין ְל ִה ְׁש ַּת ֵּדל‪ְ .‬ל ַה ְק ִטין אֹו ְל ַג ֵּדל‪ִ .‬מ ְּגזֵ ַרת ַה ֵ‬ ‫זְ ַמּנֹו‪ַּ ,‬כמּותֹו‪ְ .‬מקֹומֹו‪ֵ ,‬איכּותֹו‪ְ .‬ל ַׁשּנֹות ְרצֹון ד’ ִּב ְפ ֻעּלֹות‬ ‫שירת קודש מרוממת‬ ‫על פי ספר שער הבטחון‬ ‫ְו ַל ִּׁשּנּויִ ים ַּבּצּורֹות‪ָ .‬ק ְדמּו ְּגזֵ רֹות‪ִ .‬סּבֹות ְּוד ָר ִכים ְסלּולֹות‬ ‫‪2‬‬ ‫מאמר חיזוק ממשפיעי קו השגחה פרטית‬ ‫אבטח בך‬ ‫סיפורי השגחה פרטית שהתרחשו בדורנו אנו‬ ‫הרה”ח ר’ דוד קלצקין שליט”א‬ ‫ובכן‪ ,‬הלכתי לגמ"ח‪.‬‬ ‫תחת השמש‬ ‫וכאן מנהל הגמ"ח‪ ,‬הלא הוא מספר הסיפור‪ ,‬ממשיך מהצד שלו‪:‬‬ ‫שלמה המלך‪ ,‬החכם מכל אדם‪ ,‬מסביר לנו‬ ‫קיבלתי את ההוראה של קרוב המשפחה להעביר ליהודי את כל כספי הפיקדונות שלו‪.‬‬ ‫בקהלת (ט‪ ,‬יא) את שהוא רואה תחת השמש‪.‬‬ ‫כשהיהודי הגיע אליי‪ ,‬התחלתי לקושש אותם מכל המחלקות‪ :‬חלק היה בדולרים‪ ,‬חלק‬ ‫תחת השמש‪ ,‬הכוונה לכל המציאות הגשמית‬ ‫בשקלים‪ ,‬חלק בצ'קים מבנק זה וחלק בצ'קים מבנק אחר‪ .‬אותו קרוב מפקיד אצלנו‬ ‫שבעולם הזה‪.‬‬ ‫בגמ"ח כבר לאורך שנים סכומים שונים‪ ,‬קטנים וגדולים‪ ,‬בכל הצורות האפשריות‪ .‬עכשיו‬ ‫מה הוא ראה‪ ,‬החכם מכל אדם? תופעה‬ ‫ריכזתי את הכול יחד‪ ,‬ובחשבון פשוט של אחד ועוד אחד‪ ,‬הגענו למסקנה נפלאה‪ :‬היו‬ ‫מעניינת‪ :‬לא תמיד קל המרוץ לאדם עם כוח;‬ ‫שם בדיוק מאה ועשרת אלפים שקלים חדשים! בדיוק כמה שהיהודי היה צריך לבניית‬ ‫לא תמיד מנצחים הגיבורים; וגם לחכמים לא‬ ‫הדירות שלו‪.‬‬ ‫תמיד יש מה לאכול‪.‬‬ ‫הוא התרגש‪ ,‬הודה לד'‪ ,‬וביקש לבנות איתי יחד תוכנית להחזרת הסכום‪ ,‬תוכנית רגועה‬ ‫איך אומר העולם? – הוא לוחם! הוא גיבור!‬ ‫וארוכת טווח‪ ,‬כמו שסיכם עם קרוב משפחתו‪.‬‬ ‫הוא יצליח במלחמה! אבל לא‪ ,‬לא תמיד‬ ‫תראו מה זו תפילה מעומק הלב‪.‬‬ ‫דווקא החזקים והגיבורים מנצחים‪.‬‬ ‫ממשיך שלמה המלך‪ :‬את החכמים‪ ,‬אלו‬ ‫מנה ועוד מאתיים‬ ‫שיכולים לעבוד‪ ,‬אדם שיש לו מפעל כבר‬ ‫עשור או שניים שנה‪ ,‬עובד מצאת החמה עד‬ ‫מספר ח‪.‬ג‪ .‬ממונסי‪:‬‬ ‫צאת הנשמה‪ ,‬ומרגיש שאני ואני ואני‪ ,‬בעשר‬ ‫חבר ביקש ממני עזרה בתחום שאני מבין בו‪ .‬זאת לא הייתה עבודה המוגדרת כמוצר‬ ‫אצבעותיי בניתי‪ ,‬הבאתי‪ ,‬הקמתי ועשיתי‪,‬‬ ‫תראו מה שעשיתי‪ ,‬יש לי חסכונות‪.‬‬ ‫מתומחר‪ ,‬אלא יותר סוג של טובה‪ ,‬אבל טובה שדרשה מאמץ‪ ,‬כישרון ואמצעים‪ ,‬שבחסדי‬ ‫ופתאום בגיל חמישים או שישים ואולי‬ ‫שמיים יש לי‪" .‬דיברתי על זה עם עוד מישהו"‪ ,‬אמר לי החבר‪" .‬אני חושב שביחד תגיעו‬ ‫שבעים‪ ,‬שומעים זמירות אחרות‪ :‬פה 'הלך'‬ ‫לתוצאה טובה‪ ,‬וזה יעזור לי מאוד‪ .‬אשלם על כך לשניכם מאתיים דולר‪ ,‬מאה לך ומאה‬ ‫מיליון‪ ,‬שם גנבו אלפים‪ ,‬והפרויקט ההוא גרר‬ ‫לו"‪.‬‬ ‫הפסדים‪ .‬בשביל זה עבדת כל עשרות השנים‪,‬‬ ‫יצרתי קשר עם המישהו‪ ,‬שאלתי אותו איפה הוא אוחז עם העניין‪ ,‬הוא ענה מה שענה‪,‬‬ ‫כדי שאפילו לחם לא יהיה לך?!‬ ‫אבל אני קלטתי שהוא לא מספיק רציני‪ .‬התקדמתי עם העבודה בכוחות עצמי‪ ,‬השקעתי‬ ‫זו ההוכחה שהוא זקוק לעזרה ממישהו אחר‪.‬‬ ‫זמן ומוח‪ ,‬סגרתי קצוות‪ ,‬ובסופו של דבר מילאתי את המשימה באופן עצמאי על הצד‬ ‫הרי מוכח שבלתי אפשרי לסמוך ולהישען‬ ‫על כל המעלות הללו‪ :‬לא על גבורה ולא‬ ‫היותר טוב‪ .‬הרגשתי שהגשתי עבודה טובה ומושקעת‪ .‬עשיתי הכול בלי שהשני יעשה‬ ‫על חוכמה‪ .‬על מה כן? את התשובה שואב‬ ‫את חלקו‪ ,‬ולכן מגיעים לי מאתיים דולר בדין וביושר‪.‬‬ ‫שלמה המלך מאביו דוד המלך‪ ,‬שמציין‬ ‫החבר דווקא לא חשב כך‪ .‬עובדה‪ ,‬הוא הודה בפה מלא ונתן רק חצי סכום‪ :‬מאה דולר‪.‬‬ ‫במזמור (תהילים לד‪ ,‬יא) את הכפיר הרש‬ ‫יכולתי לבקש מאה דולר נוספים‪ ,‬וייתכן שהוא גם היה מביא לי אותם‪ ,‬אבל הבנתי כי‬ ‫והרעב‪ ,‬לעומת הבוטחים בבורא‪ ,‬שאינם‬ ‫חסרים מאום‪.‬‬ ‫טוב לא יצא מזה‪ .‬דיבורים על מה שהשני לא עשה עלולים לעורר בעיות ומחלוקת‪ .‬ככל‬ ‫כפיר זהו אריה צעיר‪ .‬בתקופה הראשונה‬ ‫שחשבתי על כך‪ ,‬הגעתי למסקנה שהעניין רגיש‪ .‬שלום ואחווה שווים הרבה יותר ממאה‬ ‫לחייו אמור הכפיר להרגיש החיה המאושרת‬ ‫דולר‪ ,‬ואפילו יותר ממאתיים‪ .‬החלטתי לוותר‪ ,‬ושיננתי את אחד המשפטים הכי אמיתיים‬ ‫בעולם‪ .‬הוא נולד בבית מיוחס‪ ,‬אביו מלך‬ ‫והכי פשוטים ששמעתי בחיי‪ :‬מוויתור לא מפסידים‪.‬‬ ‫ואמו מלכה‪ ,‬והוא מתנשא על כל יושבי היער‬ ‫כמה דקות אחרי שקיבלתי את הכסף וחסמתי את פי וזכיתי לאור הגנוז‪ ,‬הלכתי ברחוב‪,‬‬ ‫וצוחק על כולם‪.‬‬ ‫והנה מול עיניי‪ ,‬במרחק של מטר ממני‪ ,‬אני רואה מעטפה‪ .‬המעטפה פתוחה ומתוכה‬ ‫האריה הבוגר לעומתו‪ ,‬עשוי להסתובב‬ ‫מציצים שני שטרות ירוקים‪ ,‬כל אחד של מאה דולר‪ .‬אני הופך את המעטפה ומגלה‬ ‫כשהוא רש ורעב‪ .‬הוא לא יכול לאכול‬ ‫עגבניות ושאר ירקות שהוא מוצא ביער;‬ ‫מספר טלפון‪ .‬התקשרתי למספר‪ ,‬ומהצד השני ענה לי יהודי‪" .‬מצאתי מעטפה שלך‪ ,‬ויש‬ ‫הוא זקוק לכבש או לעז כדי לאכול ולשבוע‬ ‫בה מאתיים דולר"‪ ,‬הודעתי לו‪.‬‬ ‫לשלושה ימים‪.‬‬ ‫"ברוך ד'"‪ ,‬הוא שמח‪" ,‬איפה?"‬ ‫כל החיות גוחנות לארץ ואוכלות מה שהן‬ ‫אמרתי לו‪.‬‬ ‫מוצאות‪ ,‬אבל בשבילו זה כמו תבלינים‪ .‬הוא‬ ‫צריך קילוגרמים של בשר כדי לשבוע‪ ,‬ועד‬ ‫"שם?! איך אני מגיע לשם?!" הוא תהה‪" ,‬זו ממש טרחה בשבילי להגיע עד אליך‪ .‬גם זמן‬ ‫שזה יגיע – הוא רש ורעב‪.‬‬ ‫שווה כסף"‪ ,‬הוא חשב בקול‪" ,‬תגיד לי‪ ,‬האם אתה אברך כולל?"‬ ‫דורשי ד'‪ ,‬לעומת הכפיר‪ ,‬לא חסרים כלום‪.‬‬ ‫השבתי בחיוב‪" ,‬ברוך ד'‪ ,‬כן"‪.‬‬ ‫אדם שמצפה לד'‪ ,‬שמקווה לו – לא חסר לו‬ ‫"מצוין‪ ,‬אז אתה הכתובת הנכונה‪ .‬קח לך את המעטפה עם הכסף‪ ,‬והשתמש בו לבריאות‪.‬‬ ‫כל טוב‪ .‬זה לא שיש לו דירת פאר עם עשרה‬ ‫חדרים; לא לזה מתכוון דוד המלך‪ .‬אלא‪,‬‬ ‫שיהיה לך כל טוב"‪.‬‬ ‫בהרגשה שלו יש לו כל מה שהוא זקוק לו‪.‬‬ ‫הוא נתן לי את כספי המציאה במתנה גמורה‪ ,‬ואני השתוממתי לראות איך הקב"ה סיבב‬ ‫הוא רגוע‪ .‬לא צריך לחפש אחר האוכל‪ .‬הוא‬ ‫את העניינים‪ .‬לא רק שלא הפסדתי‪ ,‬אלא עוד הרווחתי מאה דולר נוספים‪ .‬ויתרתי על‬ ‫לא עני‪.‬‬ ‫מאה‪ ,‬וקיבלתי פי שניים‪.‬‬ ‫<<<‬ ‫‪3‬‬ ‫מציץ מן החרכים‬ ‫טעימה מ"מגזין השגחה פרטית"‬ ‫>>>‬ ‫בנבחרת‬ ‫דו”ח בריבוע‬ ‫אני זוכר פעם אחת שנסעתי עם התלמידים‬ ‫לטיול שנתי‪ .‬ישבתי ברכבת לחיפה‪ ,‬והתגלגלה‬ ‫מספר ר' אליעזר כהן מירושלים‪:‬‬ ‫שיחה ביני לבין היושב לצידי‪ .‬התברר לי‬ ‫בין הזמנים זה אחד הזמנים שבהם עושים דברים לא רגילים‪ .‬תמיד אני רגיל ללכת‬ ‫שהאיש עובד בעבודה שיש בה הרבה‬ ‫ברגל‪ ,‬וכשצריך – לעלות על אוטובוס ציבורי‪ .‬בדרך כלל ההסדר הזה עובד יפה‪,‬‬ ‫סיכונים‪ .‬שאלתי אותו מדוע הוא בחר לעבוד‬ ‫ובסייעתא דשמיא אני מגיע לכל מקום שעליי להיות בו‪ .‬הפעם‪ ,‬לרגל המנהג לתור‬ ‫דווקא בעבודה זו ולא במקום פחות מסוכן‪,‬‬ ‫את הארץ בבין הזמנים עם הילדים‪ ,‬רציתי לקחת אותם לנסיעה משפחתית‪ .‬יש לי‬ ‫והוא השיב שהוא רוצה להרגיש גיבור‪ ,‬אדם‬ ‫רישיון‪ ,‬ורק רכב היה עליי למצוא‪.‬‬ ‫שסומכים עליו‪...‬‬ ‫כמה דקות לאחר מכן קיבלתי טלפון מבית‬ ‫התקשרתי לגיסי הגר בבני ברק‪ ,‬ושאלתי אותו האם יוכל להשאיל לי את הרכב‬ ‫החולים‪" :‬תוצאות האם‪-‬אר‪-‬איי שלך לא‬ ‫העסקי שלו‪ .‬יש לו רכב קצת ישן של שבעה מקומות – שמשמש בעיקר לעסק –‬ ‫תקינות"‪ .‬שזה אומר‪ ,‬שוב ניתוח‪ .‬ברגעים‬ ‫ואינו בשימוש תמידי‪.‬‬ ‫הראשונים ישבתי מהורהר‪ .‬רציני‪ .‬מעכל בפעם‬ ‫"אין בעיה!" ענה לי גיסי בנדיבות‪" .‬כרגע הרכב פנוי‪ .‬בוא ותיקח‪ ,‬תיסעו להנאתכם‬ ‫השתים עשרה את המשמעות‪...‬‬ ‫ותחזרו לשלום"‪.‬‬ ‫ואז חייכתי‪.‬‬ ‫הודיתי לו‪ ,‬ועליתי על אוטובוס לכיוון בני ברק כדי לקחת את הרכב‪ .‬בדרך חזור תכננתי‬ ‫האיש שעימו שוחחתי קודם לכן פנה אליי‪:‬‬ ‫לעבור בבית שמש‪ ,‬שם השתתף אבי שליט"א בשמחה משפחתית‪ ,‬ולהסיע אותו‬ ‫"סליחה על השאלה‪ ,‬אבל אתה יכול לומר לי‬ ‫לירושלים‪.‬‬ ‫מה קרה? קיבלת שיחה‪ ,‬נהיית רציני מאוד‪,‬‬ ‫ופתאום אתה מחייך‪ .‬מה קרה?"‬ ‫התחלתי בנסיעה מבני ברק לבית שמש‪ .‬כמה דקות לאחר מכן התקשר אליי אחד‬ ‫אמרתי לו‪" ,‬תראה‪ ,‬סיפרת על עצמך שבחרת‬ ‫התלמידים שלי‪ .‬התלמיד הזה מתמודד בחיים שלו עם כל מיני קשיים‪ ,‬אבל הקושי‬ ‫בעבודה עם סיכונים משום שאתה רוצה‬ ‫הכי גדול שלו זה לקבל את המציאות‪ .‬אילו הוא היה מתייחס למה שעובר עליו –‬ ‫להרגיש גיבור‪ ,‬רוצה שיסמכו עליך‪ .‬הטלפון‬ ‫בהשלמה‪ ,‬בהבנה שזה רצון ד'‪ ,‬ומתוך הגישה הזאת פועל ועוסק כדי לשפר את המצב‬ ‫שקיבלתי הגיע מבית החולים‪ .‬אמרו שגילו‬ ‫– הוא היה מצליח הרבה יותר‪ ,‬ועל הדרך נהנה משלוות הנפש שכל כך חסרה לו‪.‬‬ ‫אצלי שוב גידול‪ .‬וזה אומר שוב ניתוח‪ .‬לכן‬ ‫הבעיה היא שכאשר אני מדבר איתו‪ ,‬הוא מתחיל להגיד שהיה צריך להיות ככה‪ ,‬וזו‬ ‫הרצנתי ברגע הראשון‪ ...‬עוד ניתוח?!‬ ‫בעיה חמורה שבסוף עשו כמה דברים שהרחיקו אותו לגמרי ממה שהוא רצה‪ ,‬וככה‬ ‫אבל רגע אחר כך חשבתי‪' :‬ריבונו של עולם‪,‬‬ ‫זה בבריאות וככה זה בפרנסה ובחינוך‪ .‬כל הזמן יש לו טענות על מה שהיה צריך‬ ‫אתה כל כך סומך עליי?! אתה זורק אותי עוד‬ ‫פעם למים עמוקים‪ ,‬כי אתה כל כך סומך‬ ‫להיות‪ ,‬וכל הזמן הוא מפעיל תכנונים מה לעשות כדי לשנות את האנשים שסביבו‪,‬‬ ‫עליי?! זהו כבר הניתוח השנים עשר‪ ...‬עד כדי‬ ‫וכל מיני פרטים במציאות חייו‪.‬‬ ‫כך אתה סומך עליי?!' לכן חייכתי שוב"‪.‬‬ ‫עכשיו‪ ,‬לאורך הנסיעה מבני ברק לבית שמש‪ ,‬היה לי פנאי לדבר איתו באזניה‪ .‬הוא‬ ‫הייתה פעם אחרת‪ ,‬לפני הניתוח האחרון‪.‬‬ ‫פרק את תסכוליו‪ ,‬ואני הזדהיתי עם הקשיים שלו‪ ,‬ויחד עם זה הסברתי‪ ,‬כי ראשית‬ ‫קיבלתי את התוצאות של הבדיקות‪ ,‬ו‪...‬שוב‬ ‫לכול יש לקבל בהכנעה את כל מה שבא‪ .‬זהו רצון ד'‪ .‬המציאות שבה הוא נתון אינה‬ ‫ניתוח‪.‬‬ ‫טעות‪ ,‬ואינה תוצאה של אוסף שגיאות ופעולות של אנשים חסרי לב‪ .‬יש כאן תוכנית‬ ‫חשתי אז תחושה כל כך מרוממת‪ .‬יש בורא‬ ‫אלוקית שצריך לקבל אותה‪ ,‬להשלים איתה‪ ,‬להכניס עמוק ללב שהכול הקב"ה עושה‬ ‫עולם שנמצא מאחורי זה! הוא מנהיג את‬ ‫לטובה ושהכול בצדק וביושר‪ ,‬והוא עוד יראה כי ההסכמה הזאת תביא איתה הרבה‬ ‫העולם‪ .‬הוא עשה‪ ,‬עושה ויעשה לכול‪ ,‬והוא‬ ‫טוב‪.‬‬ ‫נתן לי טפיחה על השכם‪' :‬ישעיה‪ ,‬צא למבצע‬ ‫נוסף‪ .‬אני סומך עליך'‪ .‬איך אמר לי הראש‬ ‫אחר הדברים האלה נכנסתי לבית שמש‪ ,‬העלתי את אבי שליט"א‪ ,‬ומשם המשכנו‬ ‫ישיבה שלי? 'מפעים איך הקב"ה מעריך‬ ‫יחדיו לירושלים‪.‬‬ ‫אותך'‪.‬‬ ‫בדרך מבית שמש לירושלים עצר אותנו שוטר‪" .‬מה זה הרכב הזה?" הוא שאל בלעג‪,‬‬ ‫עם ההרגשה הזאת‪ ,‬פשוט הפעלתי מוזיקה‬ ‫"זה רכב ישן‪ ,‬שלא צריך להיות על הכביש!"‬ ‫והתחלתי לרקוד‪ .‬אמרתי‪' ,‬ריבונו של עולם‪,‬‬ ‫"זהו רכב מצוין"‪ ,‬עניתי‪" ,‬הוא עבר טסט רק לפני חודשיים"‪ .‬הראיתי לו מסמך שמאשר‬ ‫אתה סומך עליי עוד פעם?!' אז נכון‪ ,‬ברגע‬ ‫הראשון שאני מקבל את הזבנג‪ ,‬אורך רגע או‬ ‫זאת‪,‬‬ ‫שניים לעכל‪ .‬אבל אחר כך אני חושב‪' :‬חיפשת‬ ‫אבל השוטר לא התרגש מהמסמך‪" .‬כשאני רואה כזאת מין גרוטאה על הכביש‪ ,‬אינני‬ ‫אנשים לסמוך עליהם‪ ,‬ובחרת בי?!'‬ ‫סומך על ניירות‪ .‬אני בודק בעצמי"‪.‬‬ ‫(מתוך מדור 'בחזית האמונה')‬ ‫הבנתי שהסיכויים שלי לצאת מהעניין בלי דו"ח נמוכים ביותר‪ .‬טרם שמעתי על רכב‬ ‫ישן שחיפשו בו ליקויים ולא מצאו‪ .‬אמרתי לעצמי‪' ,‬נראה אותך! אתה מדבר עם יהודי‬ ‫מתוך “מגזין השגחה פרטית” –‬ ‫במשך שעה על החוכמה שבהכנעה‪ ,‬והנה שלח לך ד' ניסיון כדי לראות איך אתה‬ ‫מגזין האיכות המעניק לכם ארגז‬ ‫מיישם זאת'‪.‬‬ ‫כלים ייחודי לחיים שלווים ורגועים‪.‬‬ ‫שאלתי את השוטר כמה יהיה סך הדו"ח‪ ,‬והוא אמר לי‪" :‬קנס של אלף שקל"‪.‬‬ ‫להצטרפות חייגו‪02-502-2-502 :‬‬ ‫‪4‬‬ ‫זה רק אתה‪ .‬זה רק אתה‪ .‬אני מקבל עליי כל קנס שתשית עליי‪,‬‬ ‫אמרתי לאבי שליט"א‪ ,‬שיכול להיות שהשוטר יחייב אותי באלף‬ ‫ובטוח לי שזה לטובתי‪ .‬זה רצונך‪ ,‬ואני מוכן לזה בכל לב‪.‬‬ ‫שקל‪ ,‬אבל ברור לי שזה לא השוטר אלא עוד מתנה משמיים‪,‬‬ ‫בסופו של דבר גבר הקול הטוב‪ ,‬וכשראיתי את השוטר מתקרב‬ ‫ואם כך אין לי טענות‪ .‬אני בטוח שד' יעזור לי לשלם זאת‪,‬‬ ‫אליי אחרי הטסט המשטרתי שהוא כפה עליי‪ ,‬כבר התייחסתי‬ ‫ואתמודד עם זה‪.‬‬ ‫בשלוות נפש לעובדה שאצטרך להיפרד מאלף שקלים‪.‬‬ ‫בינתיים‪ ,‬חשבתי לי‪ ,‬עדיף לנצל את המצב ולעבור את הבדיקה‬ ‫הוא הגיש לי פתק מרובע קטן‪ .‬שאלתי אותו‪" ,‬זה הדו"ח?"‬ ‫בצורה הכי טובה‪ .‬אמרתי לשוטר‪" :‬תראה‪ ,‬יושב כאן ברכב אבא‬ ‫שלי שהוא יהודי מבוגר‪ ,‬וזה מבהיל אותו‪ ,‬שפתאום שוטר עוצר‬ ‫והוא ענה‪" ,‬לא‪ .‬בסוף החלטתי לא לתת לך דו"ח‪ .‬חבל לי בשבילך‪.‬‬ ‫אותנו ובודק אותנו‪ .‬תסביר לו בבקשה מה אתה עושה ולמה זה‬ ‫אבל בבקשה תתייחס ברצינות לפתק הזה‪ .‬רשמתי פה את‬ ‫כל כך חשוב"‪.‬‬ ‫הליקויים שמצאתי‪ ,‬כדי שתלך למוסך ותתקן הכול"‪.‬‬ ‫השוטר הסכים‪ .‬הוא הסביר לאבי שליט"א מה הוא בודק‪ ,‬ואיך‬ ‫"תודה!" אמרתי לו‪.‬‬ ‫הוא מסתכל‪ .‬כמו ששיערתי‪ ,‬הוא אסף לו רשימת ליקויים‪,‬‬ ‫תודה לך ד'! הרגשתי כי לא היה זה אלא ניסיון משמיים‪ ,‬לראות‬ ‫והתכונן לתת לי דו"ח שמן‪.‬‬ ‫האם איני דובר אחד בפה ואחד בלב‪ ,‬ולבחון איך אני מקבל את‬ ‫הרגשתי ממש בתוך מאבק‪ .‬לרגע רציתי לשסע את השוטר‬ ‫המציאות‪ .‬ברגע שקיבלתי את רצון ד'‪ ,‬שוב לא היה צורך בקנס‪.‬‬ ‫לגזרים ולהתרגז על זה שבכלל עצר אותי‪ .‬זה ממש לא בסדר‬ ‫וכך המשכתי ועליתי בנסיעה לירושלים‪ ,‬קרוב אל המקום שבחר‬ ‫שהוא לא התייחס לטסט שגיסי עשה‪ ,‬וייתכן שגם חוקית‬ ‫ד'‪.‬‬ ‫השוטר טועה‪ .‬עליו להבין שהוא לא מלך הכביש‪ ,‬ושייתן לאנשים‬ ‫ואגב‪ ,‬למחרת התקשר גיסי להתנצל ולמרות שסיכמתי איתו‬ ‫לנסוע בנחת‪.‬‬ ‫על שבוע שהרכב יהיה אצלי הוא ביקש לקחת אותו חזרה עוד‬ ‫מצד שני התעורר בי הקול הטוב‪ ,‬שרק לפני רבע שעה דיבר‬ ‫לפני שהילדים בכלל נהנו ממנו‪ ,‬כך שכעת היה לי עוד יותר ברור‬ ‫עד שניחר גרוני‪ :‬הכול רק משמיים‪ ,‬ומה שד' עושה זה הכי טוב‪.‬‬ ‫שהכל היה רק בכדי להעביר אותי מבחן קטן בקבלת רצון ה'‪.‬‬ ‫אמרתי‪' ,‬ריבונו של עולם‪ ,‬זה רק אתה!'‬ ‫זכיתם לגילוי השגחה פרטית? שתפו אותנו! הגילוי שלכם עשוי להאיר לרבבות יהודים‬ ‫ספרו את הסיפור שלכם בקו השגחה פרטית ‪ - 02.3011300‬בשלוחה ‪ 3‬ואח"כ ‪( 0‬אחרי בחירת השפה)‬ ‫או שלחו בפקס ‪ 02-6599189‬או למייל המערכת ‪A@023011300.COM‬‬ ‫הבמה המרכזית לשיתוף תובנות וחיזוקים מן החיים‬ ‫הבוטחים בהשם‬ ‫יש לכם תובנה או רעיון? שלחו למערכת במייל או בפקס‪.‬‬ ‫ערבבה ביניהם‪.‬‬ ‫לכבוד מערכת עלון 'השגחה פרטית'‪ ,‬שלום וברכה‪.‬‬ ‫בפתח דבריי אודה על דברי החיזוק שהינכם מביאים לעולם 'היהודי הקדוש' היה הרה"ק ר' יעקב יצחק רבינוביץ'‪ ,‬תלמידו‬ ‫כטללי חיים‪ .‬העולם עם מערכת "השגחה פרטית" הוא עולם של ה'חוזה מלובלין'‪ ,‬שהקים את חצר חסידותו בפשיסחא‪,‬‬ ‫אחר‪ ,‬שונה‪ .‬כל היום שלי נראה שונה‪ ,‬בזכות דברי האמונה והיה רבו של הרה"ק ר' מנחם מנדל מקוצק‪.‬‬ ‫שאני זוכה לשמוע מפיכם‪ .‬תבורכו בזה ובבא‪.‬‬ ‫לאחר פטירתו בי"ט בתשרי תקע"ד‪ ,‬המשיך את דרכו‬ ‫כמי שקורא ברתק את העלונים‪ ,‬הבחנתי בטעות שעלתה על‬ ‫תלמידו – הרה"ק ר' שמחה בונים מפשיסחא‪ ,‬שהנהיג את‬ ‫הכתב בעלון מס' ‪( 207‬פרשת ניצבים‪-‬וילך)‪.‬‬ ‫רוב תלמידי 'היהודי הקדוש'‪ .‬ר' בונים ישב על כס האדמו"רות‬ ‫בעלון הובא סיפורו של ר' חיים יעקב מביתר‪ .‬בתחילת דבריו משך שלוש עשרה שנה‪ ,‬עד לפטירתו בי"ב באלול תקפ"ז‪.‬‬ ‫הביא מעשה ששמע על הרה"ק רבי בונים מפשיסחא זי"ע‪,‬‬ ‫בכבוד ובברכה‪,‬‬ ‫וצוין שהרה"ק הנ"ל מכונה 'היהודי הקדוש'‪ .‬רציתי להעיר‬ ‫יצחק מאיר גוטמן‪ ,‬אשדוד‬ ‫כי מדובר בשני צדיקי עליון שונים‪ ,‬רב ותלמידו‪ ,‬שאך טעות‬ ‫‪5‬‬ ‫הֹורים‬ ‫לים ִס ֵ‬ ‫ּפּורי ַה ְׁש ָּג ָחה ֶׁש ֻּס ְּפרּו ְּב ַקו ַעל ְי ֵדי ַי ְל ֵדי ִי ְׂש ָר ֵאל ַה ְּט ִ‬ ‫עֹול ִ‬ ‫ְ‬ ‫ִמ ִּפי‬ ‫ְּב ֶר ַגע ַה ִּמ ְב ָחן‬ ‫ְמ ַס ֵּפר ְׁשלֹויְ ִמי ִמ ֵּבית ֶׁש ֶמׁש‪:‬‬ ‫לְה ִבין ּגַ ם ְּד ָב ִרים ָק ִׁשים ֵמ ַהּגְ ָמ ָרא‪,‬‬ ‫ּומ ְת ַא ְּמ ִצים‪ִ ,‬מ ְׁש ַּת ְּדלִים ָ‬ ‫נַחנּו ַמ ְׁש ִק ִיעים ִ‬ ‫ֹומ ִדים ְּב ַה ְת ָמ ָדה ַר ָּבה‪ֲ .‬א ְ‬ ‫ֶא ְצלֵ נּו ַּב ַּתלְ מּוד ּת ָֹורה ל ְ‬ ‫לְסּיַ ְע ָּתא ִּד ְׁש ַמּיָ א ְּבלִ ּמּוד ַהּת ָֹורה‪.‬‬‫ָּוברּוְך ד' זֹוכִ ים ִ‬ ‫ּלָמ ְדנּו ַּב ִּמ ְׁשנָה‪.‬‬ ‫לִהיֹות ִמ ְב ָחן ּגָ דֹול וְ ָק ֶׁשה ַעל ַמה ֶּׁש ַ‬ ‫לַּמד ֶׁשהֹולְֵך ְ‬ ‫הֹוד ַיע ַה ְמ ֵ‬ ‫יֹום ֶא ָחד ִ‬ ‫לְּתי‪ֲ ,‬א ָבל ָהיָ ה ֶק ַטע ָק ֶׁשה ְמאֹד‬ ‫ּומ ָּמׁש ִה ְׁש ַּת ַּד ִ‬ ‫ּנַנְּתי ַ‬ ‫לִיח‪ּ .‬גַ ם ֲאנִי ָחזַ ְר ִּתי‪ִׁ ,‬ש ִ‬ ‫ּולְה ְצ ַ‬ ‫לָד ַעת ֵה ֵיטב ַ‬ ‫לַחזֹר ּכְ ֵדי ַ‬ ‫לָדים ָרצּו ְ‬ ‫ּכָ ל ַהיְ ִ‬ ‫לְה ִבין אֹותֹו‪.‬‬ ‫לַח ִּתי ָ‬ ‫ּומּׁשּום ָמה ֹלא ִה ְצ ְ‬ ‫יתי ׁשּוב וָ ׁשּוב‪ִ ,‬‬ ‫נִּס ִ‬ ‫נְּתי‪ִ .‬‬ ‫ֶׁשֹּלא ֵה ַב ִ‬ ‫הֹוד ַיע‪ֶׁ ,‬ש ְּב ִדּיּוק ַעל ַה ֶּק ַטע ֶׁשֹּלא‬ ‫לַּמד נִכְ נַס לַּכִ ָּתה הּוא ִ‬ ‫לְה ְפ ָּת ָע ִתי‪ּ ,‬כְ ֶׁש ַה ְמ ֵ‬ ‫יתי לָ חּוץ‪ .‬וְ ִהּנֵה‪ַ ,‬‬ ‫ִהּגִ ַיע ַהּב ֶֹקר ֶׁשל ַה ִּמ ְב ָחן‪ ,‬וַ ֲאנִי ָהיִ ִ‬ ‫נִפלָא!‬ ‫לִבחֹן א ָֹותנּו‪ .‬זֶ ה ָהיָ ה ִּב ְׁש ִבילִי ּגִ ּלּוי ַה ְׁשּגָ ָחה ְ‬ ‫נְּתי – הּוא ֹלא הֹולְֵך ְ‬ ‫ֵה ַב ִ‬ ‫פּואה ַל ַּמ ָּכה‬ ‫ימה ְר ָ‬ ‫ַהּנַ ַעל ֶׁש ִה ְק ִּד ָ‬ ‫יעין ִעּלִ ית‪:‬‬ ‫ּמֹוד ִ‬ ‫ְמ ַס ֵּפר ִּפנְ ָחס ִמ ִ‬ ‫ּומים ּכְ ֶׁשּיָ ַר ְדנּו ֵמ ָהאֹוטֹוּבּוס‪,‬‬‫לָעיר‪ּ .‬כְ ֶׁש ָחזַ ְרנּו‪ָ ,‬היְ ָתה ַה ָּׁש ָעה ְמ ֻא ֶח ֶרת ַּבּלַיְ לָה‪ָ .‬היִ ינּו ֲח ִצי ְרד ִ‬‫לְׂש ְמ ָחה ִמ ְׁש ַּפ ְח ִּתית ִמחּוץ ִ‬ ‫נָס ְענּו ִ‬ ‫ַּפ ַעם ַא ַחת ַ‬ ‫לַטנּו ֶׁש ָּת ִמי‪ֲ ,‬אח ִֹותי ַה ְּק ַטּנָה‪ֹ ,‬לא יָ ְר ָדה ֵמ ָהאֹוטֹוּבּוס!‬ ‫וְ ָהיְ ָתה ִאי ֲה ָבנָה‪ ,‬וְ כָ ְך‪ַ ,‬רק ּכְ ֶׁש ָהאֹוטֹוּבּוס ָעזַ ב ֶאת ַה ַּת ֲחנָה ָק ְ‬ ‫לְה ֶפְך‪.‬‬ ‫ּוחים ֶׁש ִהיא י ֶֹור ֶדת ֵמ ַה ֶּדלֶת ַה ִּק ְד ִמית‪ ,‬וְ כֵ ן ֶ‬ ‫ֵאּלּו ֶׁשּיָ ְרדּו ֵמ ַה ֶּדלֶת ָה ֲאח ִֹורית ָהיּו ְּבט ִ‬ ‫נָעים‪...‬‬‫לִהיֹות ַמ ָּמׁש ֹלא ִ‬ ‫לַחנְ יֹון וְ זֶ ה ָעלּול ְ‬ ‫נִלְח ְצנּו ְמאֹד‪ .‬יָ ַר ְדנּו ְּב ַא ַחת ַה ַּת ֲחנֹות ָה ַא ֲחרֹונֹות‪ ,‬וְ ֵה ַבּנּו ֶׁשּתֹוְך ַּד ָּקה אֹו ְׁש ַּתיִ ם ָהאֹוטֹוּבּוס ּכְ ָבר יַּגִ ַיע ֶ‬ ‫ַ‬ ‫לְבד ָּבאֹוטֹוּבּוס‪ַ ,‬מה ִהיא ַּת ְחׁשֹב?!"‬ ‫ּותגַ ּלֶה ֶאת ַע ְצ ָמּה ַ‬ ‫"אם ִהיא ִּת ְתע ֵֹורר ְ‬ ‫"מ ְסּכֵ נָה ָּת ִמי!" יִ ּלַלְ נּו ִּב ְד ָאגָ ה‪ִ .‬‬ ‫ִ‬ ‫"אֹוי‪ִ ,‬היא ֶּב ַטח ִּת ָּב ֵהל נ ָֹורא!"‬ ‫ֹוׂשים?"‬ ‫"מה ע ִ‬ ‫ָ‬ ‫לְה ְת ַק ֵּׁשר ְּב ָׁשעֹות ּכָ ֵאּלֶה?‬ ‫לְמי ֶא ְפ ָׁשר ִ‬ ‫ִ‬ ‫ּוסים‪.‬‬‫לְחנְ יֹון ָהאֹוטֹוּב ִ‬ ‫ּקֹודם‪ ,‬וְ ִהיא ּגָ ָרה ָקרֹוב י ֵֹותר ֶ‬ ‫נָס ָעה ָּבאֹוטֹוּבּוס ַה ֵ‬ ‫ִּפ ְתאֹום ִא ָּמא ֶׁשּלִי נִזְ ּכְ ָרה ֶׁש ַּבת ּד ָֹודה ֶׁשּלָ נּו ְ‬ ‫לַעזֹר?‬‫אּולַי ִהיא ּתּוכַ ל ֲ‬ ‫נִמ ֵצאת‬ ‫"איזֹו ַה ְׁשּגָ ָחה ְּפ ָר ִטית! ַעכְ ָׁשו ֲאנִי ְ‬ ‫לַּטלֵ פֹון‪ּ ,‬וכְ ֶׁש ָּׁש ְמ ָעה ָמה ָאנּו ר ִֹוצים‪ִ ,‬ה ְת ַרּגְ ָׁשה‪ֵ :‬‬ ‫נְתה ֵ‬ ‫ַּבת ַהּד ָֹודה ָע ָ‬ ‫ַּב ֶחנְ יֹון!"‬ ‫לַחנְ יֹון?‬‫יצד ִהּגִ ָיעה ּגַ ם ִהיא ֶ‬ ‫"מה?" ֹלא ֶה ֱא ַמּנּו‪ ,‬וְ גַ ם ֹלא ֵה ַבּנּו‪ּ .‬כֵ ַ‬ ‫ָ‬ ‫לְח ֵּפׂש א ָֹותּה ּכָ אן‪ַ ...‬א ֶּתם י ְֹוד ִעים‪ִּ ,‬ב ְׁש ִבילֵ נּו זֶ ה‬ ‫נָפלָה ָּבאֹוטֹוּבּוס‪ָּ ,‬ובאנּו ַ‬ ‫ימעלֶ 'ה ַה ִּתינֹוק ְ‬ ‫ּנַעל ֶׁשל ִׁש ָ‬ ‫"ּפׁשּוט‪ַ ,‬ה ַ‬ ‫ָ‬ ‫ּנַעל ּכְ ָבר ֵּת ָעלֵם"‪.‬‬ ‫לְחּכֹות ִעם זֶ ה‪ּ ,‬כִ י ָח ַׁש ְׁשנּו ֶׁש ָּמ ָחר ַה ַ‬ ‫ֶמ ְר ַחק ֲהלִיכָ ה ֶׁשל ּכַ ָּמה ַּדּקֹות‪ ,‬וְ ֹלא ָר ִצינּו ַ‬ ‫לָק ָחה ִמ ָּׁשם ֶאת ֲאח ִֹותי‪ֶׁ ,‬ש ַעד אֹותֹו ֶרגַ ע יָ ְׁשנָה‬ ‫לַחנְ יֹון‪ ,‬וְ ְ‬ ‫לִבּדֹק ָּבאֹוטֹוּבּוס ֶׁש ִהּגִ ַיע ְּבאֹותֹו ֶרגַ ע ֶ‬ ‫ּכַ ּמ ָּובן‪ִ ,‬מּיָ ד ִהיא ָהלְכָ ה ְ‬ ‫לָּה ְּב ַׁשלְוָ ה ּוכְ לָל ֹלא יָ ְד ָעה ִמּכָ ל ַמה ֶּׁש ָּק ָרה‪.‬‬ ‫ָה ִאיׁש ַהּנָ כֹון ַּב ָּמקֹום ַהּנָ כֹון‬ ‫ְמ ַס ֵּפר ְר ָפ ֵאל ְק ָראּוס ִמ ְּבנֵ י ְּב ַרק‪:‬‬ ‫ּואי ַא ֵחר‪ ,‬הּוא‬ ‫נֶח ָּבל אֹו ִמ ְתע ֵֹורר צ ֶֹרְך ְרפ ִ‬ ‫לְהּגִ יׁש ֶ'עזְ ָרה ִראׁשֹונָה'‪ִ .‬אם ָחלִילָה יֶ לֶד ְ‬ ‫לַּמ ִדים י ֵֹוד ַע ַ‬‫ֹומד‪ַ ,‬א ַחד ַה ְמ ְ‬ ‫ְּב ַתלְ מּוד ַהּת ָֹורה ֶׁשּבֹו ֲאנִי ל ֵ‬ ‫ַהּכְ ת ֶֹבת לְכָ ל ְׁש ֵאלָה‪ְּ ,‬ב ֶד ֶרְך ּכְ לָל‪.‬‬ ‫"אי!!! ַאח! אֹוי!"‬ ‫נִׁש ְמ ָעה ְּבכִ ָּת ִתי ְצ ָע ָקה‪ַ :‬‬ ‫ּב ֶֹקר ֶא ָחד‪ִּ ,‬ב ְת ִחּלַת ַה ַה ְפ ָס ָקה ָה ִראׁשֹונָה‪ְ ,‬‬ ‫לְה ְס ִּביר‬‫"מה ָּק ָרה???" ַאְך הּוא ֹלא ָהיָ ה ָצ ִריְך ַ‬ ‫נֶאנָח‪ְּ ,‬ובוַ ַּדאי ֹלא ּבֹוכֶ ה וְ צ ֵֹועק‪ִ .‬ה ְת ַק ַּב ְצנּו ְס ִביבֹו‪ַ :‬‬‫ָהיָ ה זֶ ה ַא ַחד ַה ֲח ֵב ִרים‪ֶׁ ,‬ש ְּב ֶד ֶרְך ּכְ לָל ֹלא ֱ‬ ‫ּוח – ֶׁש ַה ֲח ָתְך ָהיָ ה ָעמֹק‪ ,‬וְ ָדם‬ ‫לְה ְב ִחין ַּב ֲח ָתְך ָעמֹק ֶׁשּנ ַֹוצר לֹו ָּב ֶא ְצ ַּבע‪ֵ .‬אינִי י ֵֹוד ַע ִמ ָּמה וְ ֵאיְך‪ַ ,‬אְך ַמה ֶּׁש ָּבט ַ‬ ‫ּומּיָ ד יָ כֹלְ נּו ַ‬‫ַה ְר ֵּבה‪ַ .‬רק ִה ְת ָק ַר ְבנּו ִ‬ ‫ַרב זָ ַרם ִמ ֶּמּנּו‪.‬‬ ‫לַּמד‪.‬‬‫לְהזְ ִעיק ֶאת אֹותֹו ְמ ֵ‬ ‫ּוצת ֲח ֵב ִרים‪ ,‬וְ ַר ְצנּו יַ ַחד ִּב ְמ ִהירּות ַ‬ ‫"ה ָּצלָה!" ָק ָרא ַא ַחד ַה ֲח ֵב ִרים‪ ,‬וְ זֶ ה ָהיָ ה ִּב ְׁש ִבילֵ נּו ָהאֹות – יָ ָצאנּו‪ְ ,‬קב ַ‬ ‫ַ‬ ‫לָקח ֶאת ִּתיק ָה ֶ'עזְ ָרה ִראׁשֹונָה' ֶׁשּלֹו וְ ָרץ ִּב ְמ ִהירּות ֶאל ּכִ ָּת ֵתנּו‪ָּ .‬ב ֶרגַ ע‬ ‫לִׁשאֹל ְׁש ֵאלֹות ַרּבֹות ָּפׁשּוט ָקם‪ַ ,‬‬ ‫לַּמד ָר ָאה א ָֹותנּו ְמב ָֹהלִים‪ְּ ,‬ובלִי ְ‬ ‫ַה ְמ ֵ‬ ‫לָדים‪ .‬הּוא נִּגַ ׁש ִמּיָ ד ֶאל ָח ֵבר ֶׁשּלִי‪ִּ .‬ב ְתנּועֹות ְמיֻ ָּמנֹות הּוא ָע ַצר לֹו ֶאת ַה ָּדם וְ ָח ַבׁש‬ ‫נְחת ֲה ָקלָה ִמּכָ ל ַהיְ ִ‬ ‫נִׁש ְמ ָעה ַא ַ‬ ‫ֶׁשּנִכְ נַס‪ְ ,‬‬ ‫ֶאת ַה ָּמקֹום‪.‬‬ ‫לְמל‪" :‬נֵס‪ ,‬נֵס!"‬ ‫ּתֹוְך ּכְ ֵדי ֶׁשהּוא ח ֵֹובׁש‪ָׁ ,‬ש ַמ ְענּו אֹותֹו ְמ ַמ ֵ‬ ‫"מה ַהּנֵס?" ָׁש ַאלְ נּו ְּב ֶד ֶרְך ֶא ֶרץ‪.‬‬ ‫ָ‬ ‫לַּמד‪ּ" .‬כְ ֶׁש ַּק ְמ ִּתי ַּבּב ֶֹקר ִה ְרּגַ ְׁש ִּתי ֹלא טֹוב‪,‬‬ ‫לִהיֹות ַּב ַּתלְ מּוד ּת ָֹורה"‪ִ ,‬ס ֵּפר לָ נּו ַה ְמ ֵ‬ ‫יתי ָאמּור ְ‬ ‫"נֵס ֶׁש ִהּגַ ְע ִּתי ַהּיֹום‪ִּ ...‬בכְ לָל ֹלא ָהיִ ִ‬ ‫לַמרֹות‬ ‫לְמ ִידים ֶׁשּלִי‪ֶׁ ,‬ש ֶא ַּקח ּכַ ּדּור וְ ַאּגִ ַיע‪ְ ,‬‬ ‫לְמ ַען לִ ּמּוד ַהּת ָֹורה ֶׁשל ַה ַּת ִ‬ ‫לַט ִּתי‪ַ ,‬‬‫לְלַּמד ּכָ ְך‪ַּ .‬בּסֹוף ֶה ְח ְ‬ ‫לִיח ֵ‬ ‫וְ ָהיָ ה ְנִר ֶאה לִי ֶׁשֹּלא ַא ְצ ַ‬ ‫ַה ַה ְרּגָ ָׁשה ַהּכְ לָלִית ָה ָר ָעה ֶׁשּלִי‪.‬‬ ‫לְה ְת ַעּכֵ ב‪"...‬‬ ‫ּולְהּגִ יׁש ֶעזְ ָרה ִמּיָ ִדית‪ַּ .‬ב ֲח ָתכִ ים ֵמ ַהּסּוג ַהּזֶ ה ֹלא ּכְ ַדאי ִ‬ ‫לְהּגִ ַיע ַ‬ ‫ֹלְּתי ַ‬‫לִּבי‪ ,‬יָ כ ִ‬ ‫נָתן ְּב ִ‬ ‫לָטה ַהּזֹאת ֶׁשד' ַ‬ ‫ַעכְ ָׁשו‪ִּ ,‬בזְ כּות ַה ַה ְח ָ‬ ‫ּכָ ְך ְּב ַה ְׁשּגָ ָחה ְּפ ָר ִטית ְמיֻ ֶח ֶדת‪ֹ ,‬לא נִגְ ַרם ַצ ַער ְמיֻ ָּתר‪.‬‬ ‫ית ַה ְׁשּגָ ָחה ְּפ ָר ִטית?‬ ‫יֶ לֶ ד יָ ָקר! ָר ִא ָ‬ ‫ההודעות‬ ‫ְי ָל ִדים ְי ָק ִרים!‬ ‫ַׁש ֵּתף ֶאת ַעם יִ ְׂש ָר ֵאל ַּב ִּסיּפּור ֶׁשּלְ ָך!‬ ‫פינת‬ ‫חֹורף ָּב ִריא‪,‬‬‫ִה ְננּו ְל ָב ֵרְך ֶא ְת ֶכם ְּב ֶ‬ ‫חֹורף ֶׁשל ִׂש ְמ ָחה‪,‬‬ ‫ֶ‬ ‫יל ִדים‪02-30-11-901 :‬‬ ‫ִה ְת ַק ֵּׁשר ְל ַקו ַה ְׁש ָּג ָחה ְּפ ָר ִטית ִל ָ‬ ‫מּונה ְו ַה ְׁש ָּג ָחה ְּפ ָר ִטית!‬ ‫חֹורף ֶׁשל ֱא ָ‬ ‫ֶ‬ ‫(ל ַא ַחר ְּב ִח ַירת ַה ָּׂש ָפה) ְו ַה ְק ֵלט ֶאת ַה ִּסיּפּור ֶׁש ְּלָך‪.‬‬ ‫לּוחה ‪ְ 4‬‬ ‫ִה ָּכ ֵנס ִל ְׁש ָ‬ ‫‪6‬‬ ‫ינ ִים‬ ‫רֹואים ַה ְׁש ָּג ָחה ָּב ֵע ַ‬ ‫ִ‬ ‫רֹואה‬ ‫ָ‬ ‫ַע ִין‬ ‫יטים‪ .‬בְּ אוֹ ָת ּה‬ ‫ַּת ְק ִציר‪ :‬ר' יוֹ ֵסף ְמ ַג ֶ ּלה ֶאת ְ ּגנֵ ַבת ַה ַּת ְכ ִׁש ִ‬ ‫ֵעת‪ַ ,‬ה ּפוֹ ֲע ִלים ְ ּכ ָבר עוֹ ְמ ִדים ָל ֶר ֶדת ֵמ ָה ֶר ֶכב ְ ּכ ֵדי ִלנְ ס ַֹע‬ ‫יהם‪.‬‬ ‫ְל ָב ֵּת ֶ‬ ‫פרק ‪ 4‬מתוך ‪4‬‬ ‫ֶא ְת ַק ּ ֵׁשר יְ ִׁשירוֹ ת ְל ַב ַעל ֶח ְב ַרת‬ ‫ִר ּבוֹ נוֹ ֶׁשל עוֹ ָלם‪ָ ,‬מה‬ ‫ַההוֹ ָבלוֹ ת‪ ,‬וַ ֲא ַע ְד ֵ ּכן אוֹ תוֹ ַ ּבגְּ נֵ ָבה!‬ ‫ֲאנִ י עוֹ ֶׂשה ָ ּכ ֵעת?!‬ ‫יצד ַא ִ ּציל ֶאת ָהאוֹ ָצר‬ ‫ֵ ּכ ַ‬ ‫ַה ִּמ ְׁש ַּפ ְח ִּתי ֶׁש ָ ּלנ ּו‬ ‫יהם ַה ַח ְמ ָדנִ ּיוֹ ת ֶׁשל‬ ‫יד ֶ‬‫ִמ ֵ‬ ‫ַה ַ ּס ָ ּב ִלים ָה ַעְר ִבים? ֲאנִ י‬ ‫ַח ָ ּיב ְל ִה ְתיַ ֵעץ ִעם ֵמ ִאיר‪,‬‬ ‫ַא ְך ָ ּכ ֵעת הוּא ְ ּב ֶא ְמ ַצע‬ ‫ְמ ִס ַירת ַה ּ ִׁשעוּר‪ ,‬ו ְּבוַ ַדּ אי‬ ‫לֹא יִ ְהיֶ ה ָז ִמין‪...‬‬ ‫ְׁשלֹמֹה הוֹ ָבלוֹ ת‬ ‫ָׁשלוֹ ם‪ִ ,‬מי ְמ ַד ֵ ּבר?‬ ‫ְצ ְל ְל ְל‪...‬‬ ‫בֵּ ינְ ַת ִים‬ ‫נ ּו ְׁשלֹמֹה‪ ,‬ק ֶֹדם ּתוֹ ִריד אוֹ ָתנוּ‪,‬‬ ‫ַא ַחר ָ ּכ ְך ַּת ֲענֶ ה ַל ֵּט ֵלפוֹ ן‪...‬‬ ‫ָמה???‬ ‫ילק*‪ּ ,‬בוֹ ס! ָאנ ּו ְמ ַמ ֲה ִרים ָל ֶר ֶדת‪,‬‬ ‫ַדּ ִח ָ‬ ‫ַה ַה ָ ּס ָעה ֶׁש ָ ּלנ ּו ְ ּכ ָבר ַ ּב ַּת ֲחנָ ה!‬ ‫יִ ְׁש ַּת ַ ּבח ַה ּבוֹ ֵרא ֶׁש ָּת ַפ ְס ָּת אוֹ ִתי ְׁשנִ ָ ּיה ִל ְפנֵ י ֶׁשהוֹ ַר ְד ִּתי‬ ‫אוֹ ָתם ֵמ ָה ֶר ֶכב!!!‬ ‫ֵ ּכן‪ְּ ,‬פ ַתח ַּת ֶ'דּ ֶלת‪ ,‬נֵ ֵרד‬ ‫ֶח ְב ֶר'ה‪ֲ ,‬אנִ י נוֹ ֵתן ָל ֶכם ַדּ ָּקה ַא ַחת ְלרוֹ ֵקן ֶאת‬ ‫וְ ַא ַחר ָ ּכ ְך ְּת ַד ֵ ּבר ְ ּבנַ ַחת‬ ‫יסים ו ְּל ַה ְח ִזיר ֶאת ַמה ּ ֶׁש ְ ּל ַק ְח ֶּתם ֵמ ַה ִדּ ָירה!‬ ‫ַה ִ ּכ ִ‬ ‫ַ ּכ ָּמה ֶׁש ִּתְר ֶצה‪...‬‬ ‫ַמה ִּפ ְתאוֹ ם ָל ַק ְחנוּ?!‬ ‫ֵאינִ י מוֹ ִריד נוֹ ְס ִעים ָ ּכ ָכה‪ּ ְ ,‬ב ֶא ְמ ַצע‬ ‫יש‪ּ ְ .‬כ ָבר ֶא ְפנֶ ה ְל ׁשו ֵּלי ַה ְ ּכ ִב ׁ‬ ‫יש‬ ‫ַה ְ ּכ ִב ׁ‬ ‫וְ אוֹ ִריד ֶא ְת ֶכם ְ ּב ִב ְט ָחה‪.‬‬ ‫ָל ָּמה ָ ּכ ָכה ְס ָתם‬ ‫ֵהם נִ ְׁש ָמ ִעים ְלחו ִּצים‬ ‫ַל ְח ׁשֹד‪ ...‬לֹא יָ ֶפה‪...‬‬ ‫ְמאֹד‪ ,‬וְ ֶזה ַמ ְח ִׁשיד‪...‬‬ ‫ֲאנַ ְחנ ּו ֲה ִכי ֲא ִמינִ ים ָ ּבעוֹ ָלם‪...‬‬ ‫ימה‪,‬‬‫ָאז ָק ִד ָ‬ ‫ֵהי‪ְ ,‬ל ָאן ַא ָּתה לוֹ ֵק ַח אוֹ ָתנוּ?!‬ ‫יסים!‬ ‫רוֹ ְקנ ּו ִ ּכ ִ‬ ‫ְל ָאן?! ְל ַת ֲחנַ ת‬ ‫ַה ִּמ ְׁש ָט ָרה!‬ ‫יזה נֵ ס וָ ֶפ ֶלא ֶׁש ִּמ ַה ְר ִּתי‬ ‫הוֹ ד ּו ַלד'‪ֵ ,‬א ֶ‬ ‫ִל ְמ ִס ַירת ִׁשעוּר ּתוֹ ָרה וְ ִה ְז ַע ְק ִּתי אוֹ ְת ָך‬ ‫יתי יוֹ ֵד ַע‬ ‫ָ‬ ‫ְל ָכאן‪ּ ִ .‬ב ְל ָע ֶדיך‪ּ ְ ,‬כ ָלל לֹא ָהיִ ִ‬ ‫יטים!‬ ‫ַעל ַה ַּת ְכ ִׁש ִ‬ ‫ֶזה הוּא ֶׁש ָא ַמר‬ ‫ָל ַק ַחת‪...‬‬ ‫ַח ְס ֵדי ד' ֶׁש ִ ּנ ְז ַ ּכ ְר ִּתי ְ ּב ָכ ְך ְ ּב ִד ּיוּק‬ ‫ֵ ּכן‪ֶ ,‬זה הוּא‬ ‫ָ ּב ֶר ַגע ַה ָ ּנכוֹ ן‪ ,‬וְ ָכ ְך נִ ְמנְ ָעה ַהגְּ נֵ ָבה‬ ‫ֶׁש ָא ֵׁשם‪ַ ,‬רק הוּא!‬ ‫לֹא לֹא לֹא‪...‬‬ ‫ִ ּב ְׁש ַעת ָה ֶא ֶפס ַמ ָּמ ׁש!!!‬ ‫או ְּסקוּט*! ּתוֹ ִציא ּו ַה ּכֹל ְ ּב ִלי ִדּ ּבו ִּרים‪...‬‬ ‫סוף!‬ ‫* ְ ּב ַב ָּק ָׁשה * ֶׁש ֶקט‬ ‫‪7‬‬ ‫סיפורים מפירות העשייה של הארגון‬ ‫פרי ההשגחה‬ ‫מבט אל נקודת הפצה של עלוני "השגחה פרטית"‪.‬‬ ‫השגחה בשטח‬ ‫מספר הרב יצחק ש' מצפת‪:‬‬ ‫המקום‪ :‬היישוב נריה‬ ‫מדי שבוע אני מניח את עלוני "השגחה פרטית" בבתי הכנסת שבעיר‬ ‫נקודת החלוקה‪ :‬שני בתי כנסת שביישוב‬ ‫העתיקה של צפת‪ .‬לפני כשלושה שבועות‪ ,‬ביום חמישי בערב גיליתי‬ ‫ביישוב נריה שבבנימין‪ ,‬בשני בתי הכנסת המרכזיים מפיץ הרב‬ ‫שהרכב שלי אינו מתניע – הסוללה התרוקנה לגמרי‪ .‬ידעתי שלמחרת‬ ‫נשיא מדי שבוע את עלוני "השגחה פרטית" – כשמה שהתחיל‬ ‫עליי לנסוע להביא מהתחנה המרכזית את חבילת העלונים החדשה‪,‬‬ ‫כהפצה פשוטה‪ ,‬הפך במהרה לאירוע שכל היישוב מחכה לו‪.‬‬ ‫וקיוויתי שהעניין יסודר עד אז‪.‬‬ ‫הביקוש גדול‪ ,‬הקריאה נעשית בהתלהבות‪ ,‬והעלון כבר מזמן‬ ‫ניסיתי להתקשר לכמה חברים שאולי יוכלו לעזור‪ ,‬אך כולם היו עסוקים‬ ‫חרג ממהותו כעוד עלון גרידא‪ ,‬והפך לחלק מהאווירה הכללית‬ ‫באותה שעה‪ .‬עמדתי ליד הרכב חסר אונים‪ ,‬כשלפתע ניגש אליי שכן‬ ‫של היישוב עצמו‪ .‬יש בו משהו שמרים את הרוח‪ ,‬שמחבר בין‬ ‫מהרחוב הסמוך‪ ,‬אדם שכמעט לא הכרתי‪ ,‬ושאל‪" :‬הכול בסדר?"‪.‬‬ ‫המתפללים בתחושה משותפת של שייכות לדבר גדול‪.‬‬ ‫סיפרתי לו על התקלה‪ ,‬והוא‪ ,‬בלי לחשוב פעמיים‪ ,‬הוציא מהרכב שלו‬ ‫המפיץ מתאר כיצד תושבי נריה ממתינים לעלון מדי שבוע‪ ,‬לא רק‬ ‫כבל הצתה וחיבר בין שתי המכוניות‪ .‬תוך דקות‪ ,‬הרכב שוב פעל‪.‬‬ ‫מתוך סקרנות‪ ,‬אלא מתוך צורך אמיתי להתחזק – להזין מחדש‬ ‫בשיחה הקצרה שהתפתחה בינינו‪ ,‬הוא סיפר לי שהוא קורא קבוע של‬ ‫את האמונה‪ ,‬ולחוש מקרוב את ההשגחה הפרטית הפועלת בחיי‬ ‫עלוני "השגחה פרטית"‪ ,‬וממש הבוקר הוא קרא בו על חשיבות הנתינה‬ ‫היומיום‪ .‬בכל שבת מחדש העלון מזכיר להם שדבר אינו מקרי‪,‬‬ ‫ללא ציפייה לתמורה – וזו הסיבה שעצר לעזור בלי היסוס‪.‬‬ ‫אלא יד מכוונת פועלת בכל פרט ופרט‪.‬‬ ‫וכך‪ ,‬מבית כנסת לבית כנסת ממשיך העלון לארוג את אריגי‬ ‫עמדתי שם נרגש‪ ,‬כשהבנתי שהעלון שאני מפיץ מדי שבוע חזר אליי‬ ‫האמונה והשמחה שהופכים את נריה ליישוב הנהנה מתחושת‬ ‫בדיוק ברגע שהייתי זקוק לו‪ .‬ההשגחה העליונה סובבה את הגלגל כך‬ ‫קרבה מתמדת לבורא עולם‪.‬‬ ‫שהעזרה תגיע דרך מי שהעלון עצמו נגע בליבו‪.‬‬ ‫זו ההזדמנות שלך לעשות שינוי אמיתי!‬ ‫התחזקתם מהעלון? רוצים לזכות את הקוראים?‬ ‫פתח גם אתה מוקד הפצה באזור שלך ותהיה חלק מזיכוי הרבים‪.‬‬ ‫שלחו למערכת במייל או בפקס‪ ,‬או השאירו הודעה בקו ‪ 02-30-11-300‬בשלוחה ‪9/9‬‬ ‫הפעולה שלך משנה חיים‪ .‬התקשר עכשיו ל‪ *6176-‬שלוחה ‪ 4‬או ל‪02-3011511-‬‬ ‫הסּוֹבְבִים ׁשֶל ָ ּכ ֶם בְ ּעָלו ֹן ב ּ ְ‬ ‫ִש ׂפָתָם!‬ ‫זַכ ּו ּאֶת ַ‬ ‫דערציילן די‬ ‫גוטסקייט פונעם‬ ‫"‬ ‫אייבערשטן‬ ‫לפרסם את‬ ‫ניתן לקבל את העלון ב־‪ 3‬שפות‪:‬‬ ‫טוב הבורא‬ ‫עברית • אידיש • אנגלית‬ ‫רבי שלומק'ה מזוועהיל אמר‪:‬‬ ‫כשמתעסקים בהשגחה פרטית –‬ ‫"‬ ‫רואים השגחה פרטית‪.‬‬ ‫גם אתם יכולים לזכות!‬ ‫הצטרפו כעת למאות המפיצים המעידים‬ ‫כי הם רואים ישועות בכל מהלך חייהם‪.‬‬ ‫טלפון‪02.30.11.5.11 :‬‬ ‫‪Sharing the‬‬ ‫‪Goodness of‬‬ ‫‪Hashem‬‬ ‫לע"נ יחיא בן אהרן ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬הץ‬ ‫קח גם אתה שותפות בזיכוי הרבים העולמי‪,‬‬ ‫לע"נ נעמה בת יהודה ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪.‬‬ ‫מפיצים‬ ‫אמונה‬ ‫ותזכה לישועות בכל העניינים!‬ ‫לע"נ יחיא בן שלמה ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪.‬‬ ‫לכל יהודי‬ ‫התקשר עכשיו ל‪ *6176-‬שלוחה ‪ 4‬או ל‪02-3011511-‬‬ ‫משפחת א' שיזכו לדירה משלהם בקרוב ממש בניסים גדולים‬ ‫בכל העולם‬ ‫לע"נ הרב יואל בן הרב בן ציון זצ"ל נלב"ע י"ד אלול ה'תשפ"ו ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪.‬‬ ‫ניו‪-‬יורק‬ ‫אילת‬ ‫באר שבע‬ ‫חיפה‬ ‫ת"א‬ ‫ירושלים‬ ‫העלון יוצא לאור גם באידיש ובאנגלית‬ ‫‪18:05‬‬ ‫‪17:56‬‬ ‫‪17:58‬‬ ‫‪17:45‬‬ ‫‪17:53‬‬ ‫‪17:38‬‬ ‫כניסת שבת‬ ‫לקבלת העלון במייל שלחו בקשה‬ ‫‪19:03‬‬ ‫‪18:50‬‬ ‫‪18:51‬‬ ‫‪18:49‬‬ ‫‪18:50‬‬ ‫‪18:49‬‬ ‫מוצאי שבת‬ ‫לכתובת ‪B023011300@GMAIL.COM‬‬ ‫‪19:43‬‬ ‫‪19:27‬‬ ‫‪19:29‬‬ ‫‪19:26‬‬ ‫‪19:26‬‬ ‫‪19:29‬‬ ‫מוצ"ש ר"ת‬ ‫לפניות בעניין תוכן העלון‪ :‬השאירו הודעה במס' ‪ 02-3011300‬שלוחה ‪9/9‬‬ ‫יש לנהוג בו כבוד כדרך שנוהגים בתשמישי מצווה‪ ,‬דהיינו להכניסו לעטיפה‬ ‫או שלחו לפקס ‪ 02-6599189‬או למייל המערכת ‪A@023011300.COM‬‬ ‫קודם השלכתו‪ ,‬כגון בשקית שאינה שקופה‪ .‬והמחמיר יגנוז‪.‬‬ ‫תכלית העלון היא לקרב את האדם לבורא עולם‪ ,‬חלילה שהוא יהיה זה שיפריע להתפלל ולשמוע קריאת התורה‪.‬‬