נר לשולחן שבת · Ner Leshilchan Shabbos — בראשית (2026-10-05)

מנהג גאוני ירושלים היה להדר ולקחת לולבים מעבר הירדן שאין
בהם חשש נחלקה התיומת ,הגם שאותם דקלים לא מניבים בכל עניני העלון
פירות"( .בני ציון") בשם הגאון רבי דוד בהר"ן אמרו שעצם האילן נתנאל רוזנבליט
נקרא תמר ,לכן יוצאים גם בדקל שלא מוציא תמרים. 0556764501
כן מצינו בערבות שנאמר בהם "ערבי נחל" ויוצאים ידי חובה בראשית ner4499@gmail.com
(שו"ת "הר צבי" או"ח ב' ק"ח" ,יחוה דעת" שם) גם בערבה של הרים. תשפ"ב
©
למעשה גדולי הפוסקים בזמננו נחלקו בדינו של הדקל הקנרי: "שבת דבש"
מרן הגאון רבי שלמה זלמן אויערבאך פסק שהלולב הקנרי
כשר למצוה .וטעמיו :תמר הוא שם העץ ולא הפרי .העץ ולולבו בעיר וילנה קראו לשבת זו "שבת הניג" " -שבת דבש" .בערב
קומתו וצורתו דומים לתמר ממש .בגמרא לא מוזכר פסולם. שבת שלחו בני הקהילה לכל הגבאים ,החזנים והתוקעים של
צא וראה מנהג בני אדם שהם קוראים לדקל הקנרי דקל. הימים הנוראים ,מתנות דבש הגונות ,לאמור" :תמתק לכם
השנה ,כשם שהמתקתם לנו את הדין".
ואילו מרן הגאון רבי משה פיינשטיין פסל את הקנרי לגמרי, מהדבש שקיבלו ,אפו נשותיהם עוגות ועוגיות דבש רבות,
אפילו בדיעבד אינו לולב ,כיון שאינו דומה לדקל תמר בכמה ומכרום בכל רחובות וסמטאות וילנה .בכסף שקיבלו קנו עצים
דברים ,השינוי בטעם הפרי הוא סימן מובהק שהוא סוג אחר. (לוח "דבר בעיתו") ותפוחי אדמה לימי החורף הקרים של אירופה.
והנוטע אילן הלז הכשיל את הרבים .והמוכרו למצות לולב
עובר באיסור גזל ,ובלפני עיור בכל פעם שיברכו עליו ,והמברך
("לולב הקנרי"" ,חג האסיף" ועוד) עליו ברכתו לבטלה.
שבת שאחרי סוכות בקהילות ספרד
מרן הגאון רבי חיים קניבסקי הסתפק בדינו ,ואמר לי שגם אביו רבים מיראי ה' נותנים לבית הכנסת ספר תורה בחודש תשרי,
("ארבעת המינים כהלכה") מרן הסטייפלר סבר שזה ספק. אלא שרוב העולם נוהגים להשאירו בביתם בראש השנה ,יום
כיפור וסוכות לזכות בכל נדרי ומזכה חתנות התורה ועוד
מצוות רבות ,ונותנים אותו לבית הכנסת בשבת שאחר הסוכות.
בסוף קיץ שנת תרע"א ביקר הגאון רבי שמעון שקופ בעיר ועושים בזה גמילות חסדים עם משרתי הקהל הקדוש ,שיהיה
בריסק .באותו זמן היתה בעיר ישיבה שבה כיהן תלמידו ,הגאון להם הרווחה יותר ,שלפי רוב הימים תרבה ההכנסה מהעולים
רבי אלחנן וסרמן .ביקש ר' אלחנן מרבינו שיאות להגיד שיעור ("מועד לכל חי" ח' ל"ז) לתורה ומרבים העם להביא.
בישיבה ,ורבינו הסכים.
התרגשות רבה שררה בישיבה ,שמו של ר' שמעון היה בשיא
תפארתו .בני הישיבה התכוננו היטב לשיעור ,המסכת הנלמדת
ומנגד מעשה בכהן קפדן ועקשן
היתה כתובות ,וכולם שיננו במרץ את כל הסוגיות.
בהגיע הזמן הופיע ר' שמעון ,נעמד אצל הסטנדר ,ופנה אל ר' מעשה בקהילה אחת שהנהיגו בה מנהג יפה" :בשבת
אלחנן ושאלו ,מה לומדים? כתובות .היכן אוחזים? השיבו בראשית" היו מוכרים את העליה הראשונה בתורה לצורך מאור
שהיום סיימנו את המסכת .ולמדנו את דברי הסיום" :אמר רבי בית הכנסת לכל השנה .ולכן נהגו שאם יש כהן הוא קונה את
חייא בר אשי אמר רב עתידין אילני סרק שבארץ ישראל המצוה ,או שמוחל על כבודו ויוצא החוצה.
שיטענו פירות". שנה אחת הכהן לא הסכים ,לא לקנות את העליה ,לא לצאת
ר' שמעון הרהר מעט" .בטוחים היינו שידבר דברי אגדה". וגם לא ללכת לבית כנסת סמוך ,שם יעלה לתורה .החליטו
להפתעת כולם פתח רבינו וחקר מה הדין אם אחד ימכור הקהל להכריחו על ידי שלטונות העיר שלא יכנס לבית הכנסת.
לחברו אילן סרק בארץ ישראל ,ולאחר מכירתו יֵעָשֶה הנס שלחו בני הקהל לרבינו המהרי"ק ,לשאול -האם נהגו כשורה?
והאילנות יטענו פירות ...מכאן המשיך בסוגיית דבר שלא בא פסק המהרי"ק :עשיתם כהוגן! כי יפה כח המנהג ואין לשנותו,
לעולם" ,דקל לפירותיו" ועוד ועוד... ובפרט מנהג זה שבא לכבוד התורה .ואותו כהן אפילו היה חכם
סיים מספר המעשה הרה"ג רמ"מ ישר" :אם תרצו זוהי גדולתו כבן עזאי הפריז על מידותיו ,ובדין כפוהו שלא יכנס לבית
של רבינו ,בכל דבר הוא התעמק ,ואפילו אילן שלכאורה היה הכנסת ,כי היה שם בית כנסת אחר וכופים על מידת סדום,
("תורה יבקשו מפיהו") נראה סרק הטעינו רבינו מפירותיו!" ואפילו כשאין בית כנסת אחר בעיר ,יכולים למונעו ולדחות את
כבוד הכהן ,כי מנהג זה לכבוד התורה והציבור( .שו"ת מהרי"ק ט')
הנהגות האר"י
"עץ פרי עושה פרי למינו"( .א' י"א)
היה מנהג מורי ז"ל פעמים רבות שהיה מצווה לבני ביתו
שיביאו לפניו מאותם עשבי דדברא ,שאינם נזרעים בידי אדם חשיבותו של הפרי
או קוצים ודרדרים שדרך בני אדם לאוכלם ,והיה אוכל אותם ישנו סוג דקל הנקרא "דקל קָנָרִי" ,עץ נוי ,שהתעוררו
כדי לקיים בו קללת אדם הראשון שהתקלל "קוץ ודרדר פקפוקים על כשרות לולבו למצוה .אולי הוא מין אחר לגמרי.
תצמיח לך ואכלת את עשב השדה". יש הבדלים רבים בין הדקל 'הרגיל' לדקל הקנרי :בגובה ,בגזע,
בעלים ,בענפים ,בצבע ועוד .הבדל נוסף הוא בפרי .בתמר הפרי
ובענין ברכתם של העשבים הללו כתבו הפוסקים שכיון שלא מתוק ובקנרי הפרי בוסרי ,אמנם אפשר להמתיקו מלאכותית.
נזרעו בידי אדם יברכו שהכל (או"ח ר"ג ד') .ומורי ז"ל לא היה
חושש לסברה זו ,אלא אם היו עץ ,היה מברך "העץ" ,ואם היו דנו הפוסקים ,האם מתנאי מצוות לולב שאמרה בו התורה
("אורחות צדיקים" א') עשבים היה מברך "אדמה". "כפות תמרים" ,הכוונה שהדקל צריך לתת פירות או לא.
היו שסברו כי זו סיבה לפסול את הקנרי ,שהרי התורה נתנה
לנו סימן מובהק "כפות תמרים""( .שארית ישראל א' ל'" ,שאלת שלמה" א' ס"ג)
אזהרה :ראוי לכל מנהיג בקהל עדתו להזהיר לכולם שיבערו אכן רבים מהפוסקים דחו סברה זו וכתבו:
את עצי הסכך מהסוכה ,ולא יתנום בריבוי בתנור ובמדורת בית באירופה לקחו מדקלים שלא נתנו פירות ,בשל תנאי האקלים
הכביסה דחלילה יצא תקלה ...ולא יהא מונח בסוכה ,מפני או שהיו זכרים .כדברי החת"ס (סוכה לד ):שהמנהג בהונגריה
("מועד לכל חי" כ"ה מ"ז) חשש שריפה ,וה' שומר את עמו ישראל. ליטול לולבים מעצים שאינם עושים פירות( .שו"ת "יחוה דעת" א' ס"ז)
במה אפשר לתקן את חטאו של אדם הראשון? " ויקרא ה' אלק ים אל האדם ויאמר לו איכה"( .ג' ט')
' כשמתחיל לקדש יתן עיניו בנרות' -נראה הטעם דהנה העץ בהיות רבינו ה"בן איש חי" כבן ארבע או חמש שנים ,בחנו אביו
שאכל ממנו אדם הראשון הוא גפן ועל ידו נכבה אורו של עולם, בפרשת השבוע ושאלו" :אמור נא לי ,כיצד יתכן שהקב"ה
כפי שמצינו שאמרו חז"ל בחוה ,שהיא כיבתה נרו של עולם. בורא כל העולמות שיודע כל התעלומות שאל את אדם
לכן מקדשים על היין כדי לתקן את חטא אדם הראשון, הראשון 'איכה'?!"
להעלות נרו של עולם ,לכן ראוי בקידוש ליתן עיניו בנרות, השיב הילד מיד" :המילה 'איכה 'אינה אלא נוטריקון של ראשי
("חכמת שלמה" או"ח רע"א סעיף י') להכיר זה הרמז. (מן השמועה) התיבות -אני יודע כל הנסתרות!"
עוד קשר בין קידוש לנרות... " ואיבה אשית בינך ובין האשה ובין זרעך ובין זרעה הוא ישופך
(ג' ט"ו) ראש ואתה תשופנו עקב".
איסור מוקצה בשבת -כלי חדש שלא השתמשו בו ואין צורתו
מוכיחה עליו שמלאכתו לאיסור ,אינו מקבל דין כלי שמלאכתו איזה בעל חיים יותר מסוכן לאדם ,הנחש או השור...
לאיסור ,אלא רק לאחר שהשתמשו בו. לפי דברי רבי אליעזר (ב"ק טו ):את כל חיות הטרף ניתן לאלף ורק
כגון ,כוסות זכוכית ,כדוגמת כוסיות יין ,שקנה וייעד לצורך את הנחש לא ניתן לאלף ,הוא תמיד נשאר מועד .אך מדברי
הדלקת נרות .אין הן מקבלות דין כלי שמלאכתו לאיסור אלא הגמרא (ברכות לג ).נראה שהשור יותר מסוכן ...הלכה שאדם
(ביה"ל רע"ט רק לאחר שהשתמשו בהם להדלקה. העומד בתפילה ,אפילו נחש כרוך על עקבו לא יפסיק ,ואילו
אם הוא רואה שוורים פוסק .כמובן יש להבין זאת ,היתכן?!
עוד תיקון :אודות השאלה אם ראוי להוסיף נר נוסף לנרות שבת
ד"ה נר)
את הפלא הזה מיישב ה"שואל ומשיב" :ודאי שהנחש הוא בעל
חיים מסוכן ,אבל בעיקר לבעלי חיים ,שמהם אינו מפחד ,אבל
מבני אדם הוא חושש ובדרך כלל אינו מכישם ,לכן אין להפסיק
לטובת נשמת בעלה. בתפילה בגללו ,ואילו השור אינו מפחד מבני אדם ,לכן יש
הנה ריבוי אור בשבת היא מצוה -באורים כבדו ה' -כל מעשה לחשוש מפניו יותר מן הנחש.
טוב שעושים לטובת נשמה יש בו תועלת עבורה ,וכפי שמצינו יש מיישבים שודאי שהנחש מסוכן ביותר ,אבל על נחש ניתן
ביום הכיפורים ,שהדלקת נר לטובת נשמת הוריו ,יש להם לראות אם הוא בא במטרה להכיש ,ואילו בשור לא ניתן
כפרה בזה .הרי שבהדלקת נר של שבת גם יש מצות ריבוי אור להבחין אם כוונתו להזיק או לא ,לכן רשאי להפסיק בתפילה.
(שו"ת "להורות נתן" י"ג ז') ויועיל לכפרה. ("שואל ומשיב" מהדו"ק ו' סדר המשנה פ"ה א' ועיין "קובץ שיעורים" את שחידש בזה ועוד)
חוה כי בתה נרו של אדם הראשון וגרמה לו מיתה שהוא חלתו של "ואיבה אשית בינך ובין הנחש" -דבר זה נאמר אודות המלחמה
עולם ,לכך נתנו לה מצו ות נר וחלה ,לכן עיקר מצותה בערב שבת, התמידית שבין הנחש ,הוא השטן ,הוא היצר הרע לבין האדם.
כי בערב שבת גרמה לו מיתה ובאותו זמן קרוב יותר לתקן החטא. היצר בתחילה מסית את האדם לחטוא ,מייפהו ...ולבסוף הוא
כשהיו מוציאים את החלות האפויות מן התנור בערב שבת מקטרג ורודף את האדם.
ציווה החת"ס להניחם מיד על השולחן. אכן שמירת השבת מגינה על האדם מפורענות השטן ,כפי
סיפרה בתו של החת"ס ,ערב שבת אחד אחר מות אמה נכנס שאמרו חז"ל "כל השומר שבת כהלכתה אפילו עובד עבודה
אביה למטבח וראה את החלות לשבת מונחות במגש על זרה כאנוש מוחלין לו".
הרצפה .פנה אליה ואמר" :האם ראית שאמך עליה השלום על כן – "ואיבה" הם ראשי תיבות "ושמרו בני ישראל את
היתה עושה כך?! מיד אחרי האפיה צריך לשים אותם על השבת" על זה נאמר "ואיבה אשית" ששמירת השבת היא גדר
("זכרון למשה") השולחן!" חוצץ ומגן מהנחש.
נציין כי השבוע חל יום הזכרון לאביר הרועים ולתקן את האיבה אנו מדליקים נר בשבת ,שהוא ראשי תיבות
הגאון רבי משה סופר ,רבינו החת"ס ,כ"ה תשרי ת"ר "ולכל בני ישראל היה אור במושבותם".
והרגיל בנר יהיו לו בנים תלמידי חכמים ,וזה נרמז בפסוק "יברך
את הנערים ויקרא בהם" ,ומסיים " וידגו לרוב בקרב הארץ",
מרת שרל בתו של רבי דוד צבי ערנפלד ,נכדתו של החת"ס, שה' יזמין להם דגים טובים לכבוד שבת קודש.
פעם אמרה לבתה הנהגות ותוכחת מוסר קודם החתונה. והנה עשיתי בזה תיקון גדול! כי בשעת תחילת כתיבת הדברים
בין דבריה פירשה את הפסוק "והוא ימשול בך" שאינו מלשון לא היו לנו דגים לכבוד שבת וכעת הרגע הביאו לנו דג גדול...
ממשלה ,אלא מלשון משל ,שהוא הבעל יקח משל ממך מי יודע כמה פרסאות הדג הזה שט לכבוד חותני הצדיק...
("שיח ישראל" מבוא) ומהתנהגותך יראה את הדרך איך להתנהג. (דרשות רבנו יוסף נחמיה – קורניצר אב"ד קראקא)
