gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

נר לשולחן שבת · Ner Leshilchan Shabbos — בראשית (2026-10-05)

מוציא לאור: נר לשולחן שבת · Ner Leshilchan Shabbos

שבוע: בראשית (2026-10-05)

נר לשולחן שבת · Ner Leshilchan Shabbos — בראשית (2026-10-05)

פתח את ה-PDF הורדה

‫מנהג גאוני ירושלים היה להדר ולקחת לולבים מעבר הירדן שאין‬ ‫בהם חשש נחלקה התיומת‪ ,‬הגם שאותם דקלים לא מניבים‬ ‫בכל עניני העלון‬ ‫פירות‪"( .‬בני ציון") בשם הגאון רבי דוד בהר"ן אמרו שעצם האילן‬ ‫נתנאל רוזנבליט‬ ‫נקרא תמר‪ ,‬לכן יוצאים גם בדקל שלא מוציא תמרים‪.‬‬ ‫‪0556764501‬‬ ‫כן מצינו בערבות שנאמר בהם "ערבי נחל" ויוצאים ידי חובה‬ ‫בראשית‬ ‫‪ner4499@gmail.com‬‬ ‫(שו"ת "הר צבי" או"ח ב' ק"ח‪" ,‬יחוה דעת" שם)‬ ‫גם בערבה של הרים‪.‬‬ ‫תשפ"ב‬ ‫©‬ ‫למעשה גדולי הפוסקים בזמננו נחלקו בדינו של הדקל הקנרי‪:‬‬ ‫"שבת דבש"‬ ‫מרן הגאון רבי שלמה זלמן אויערבאך פסק שהלולב הקנרי‬ ‫כשר למצוה‪ .‬וטעמיו‪ :‬תמר הוא שם העץ ולא הפרי‪ .‬העץ ולולבו‬ ‫בעיר וילנה קראו לשבת זו "שבת הניג" ‪" -‬שבת דבש"‪ .‬בערב‬ ‫קומתו וצורתו דומים לתמר ממש‪ .‬בגמרא לא מוזכר פסולם‪.‬‬ ‫שבת שלחו בני הקהילה לכל הגבאים‪ ,‬החזנים והתוקעים של‬ ‫צא וראה מנהג בני אדם שהם קוראים לדקל הקנרי דקל‪.‬‬ ‫הימים הנוראים‪ ,‬מתנות דבש הגונות‪ ,‬לאמור‪" :‬תמתק לכם‬ ‫השנה‪ ,‬כשם שהמתקתם לנו את הדין"‪.‬‬ ‫ואילו מרן הגאון רבי משה פיינשטיין פסל את הקנרי לגמרי‪,‬‬ ‫מהדבש שקיבלו‪ ,‬אפו נשותיהם עוגות ועוגיות דבש רבות‪,‬‬ ‫אפילו בדיעבד אינו לולב‪ ,‬כיון שאינו דומה לדקל תמר בכמה‬ ‫ומכרום בכל רחובות וסמטאות וילנה‪ .‬בכסף שקיבלו קנו עצים‬ ‫דברים‪ ,‬השינוי בטעם הפרי הוא סימן מובהק שהוא סוג אחר‪.‬‬ ‫(לוח "דבר בעיתו")‬ ‫ותפוחי אדמה לימי החורף הקרים של אירופה‪.‬‬ ‫והנוטע אילן הלז הכשיל את הרבים‪ .‬והמוכרו למצות לולב‬ ‫עובר באיסור גזל‪ ,‬ובלפני עיור בכל פעם שיברכו עליו‪ ,‬והמברך‬ ‫("לולב הקנרי"‪" ,‬חג האסיף" ועוד)‬ ‫עליו ברכתו לבטלה‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫שבת שאחרי סוכות בקהילות ספרד‬ ‫מרן הגאון רבי חיים קניבסקי הסתפק בדינו‪ ,‬ואמר לי שגם אביו‬ ‫רבים מיראי ה' נותנים לבית הכנסת ספר תורה בחודש תשרי‪,‬‬ ‫("ארבעת המינים כהלכה")‬ ‫מרן הסטייפלר סבר שזה ספק‪.‬‬ ‫אלא שרוב העולם נוהגים להשאירו בביתם בראש השנה‪ ,‬יום‬ ‫‪‬‬ ‫כיפור וסוכות לזכות בכל נדרי ומזכה חתנות התורה ועוד‬ ‫מצוות רבות‪ ,‬ונותנים אותו לבית הכנסת בשבת שאחר הסוכות‪.‬‬ ‫בסוף קיץ שנת תרע"א ביקר הגאון רבי שמעון שקופ בעיר‬ ‫ועושים בזה גמילות חסדים עם משרתי הקהל הקדוש‪ ,‬שיהיה‬ ‫בריסק‪ .‬באותו זמן היתה בעיר ישיבה שבה כיהן תלמידו‪ ,‬הגאון‬ ‫להם הרווחה יותר‪ ,‬שלפי רוב הימים תרבה ההכנסה מהעולים‬ ‫רבי אלחנן וסרמן‪ .‬ביקש ר' אלחנן מרבינו שיאות להגיד שיעור‬ ‫("מועד לכל חי" ח' ל"ז)‬ ‫לתורה ומרבים העם להביא‪.‬‬ ‫בישיבה‪ ,‬ורבינו הסכים‪.‬‬ ‫התרגשות רבה שררה בישיבה‪ ,‬שמו של ר' שמעון היה בשיא‬ ‫תפארתו‪ .‬בני הישיבה התכוננו היטב לשיעור‪ ,‬המסכת הנלמדת‬ ‫‪‬‬ ‫ומנגד מעשה בכהן קפדן ועקשן‬ ‫היתה כתובות‪ ,‬וכולם שיננו במרץ את כל הסוגיות‪.‬‬ ‫בהגיע הזמן הופיע ר' שמעון‪ ,‬נעמד אצל הסטנדר‪ ,‬ופנה אל ר'‬ ‫מעשה בקהילה אחת שהנהיגו בה מנהג יפה‪" :‬בשבת‬ ‫אלחנן ושאלו‪ ,‬מה לומדים? כתובות‪ .‬היכן אוחזים? השיבו‬ ‫בראשית" היו מוכרים את העליה הראשונה בתורה לצורך מאור‬ ‫שהיום סיימנו את המסכת‪ .‬ולמדנו את דברי הסיום‪" :‬אמר רבי‬ ‫בית הכנסת לכל השנה‪ .‬ולכן נהגו שאם יש כהן הוא קונה את‬ ‫חייא בר אשי אמר רב עתידין אילני סרק שבארץ ישראל‬ ‫המצוה‪ ,‬או שמוחל על כבודו ויוצא החוצה‪.‬‬ ‫שיטענו פירות"‪.‬‬ ‫שנה אחת הכהן לא הסכים‪ ,‬לא לקנות את העליה‪ ,‬לא לצאת‬ ‫ר' שמעון הרהר מעט‪" .‬בטוחים היינו שידבר דברי אגדה"‪.‬‬ ‫וגם לא ללכת לבית כנסת סמוך‪ ,‬שם יעלה לתורה‪ .‬החליטו‬ ‫להפתעת כולם פתח רבינו וחקר מה הדין אם אחד ימכור‬ ‫הקהל להכריחו על ידי שלטונות העיר שלא יכנס לבית הכנסת‪.‬‬ ‫לחברו אילן סרק בארץ ישראל‪ ,‬ולאחר מכירתו יֵעָשֶה הנס‬ ‫שלחו בני הקהל לרבינו המהרי"ק‪ ,‬לשאול ‪ -‬האם נהגו כשורה?‬ ‫והאילנות יטענו פירות‪ ...‬מכאן המשיך בסוגיית דבר שלא בא‬ ‫פסק המהרי"ק‪ :‬עשיתם כהוגן! כי יפה כח המנהג ואין לשנותו‪,‬‬ ‫לעולם‪" ,‬דקל לפירותיו" ועוד ועוד‪...‬‬ ‫ובפרט מנהג זה שבא לכבוד התורה‪ .‬ואותו כהן אפילו היה חכם‬ ‫סיים מספר המעשה הרה"ג רמ"מ ישר‪" :‬אם תרצו זוהי גדולתו‬ ‫כבן עזאי הפריז על מידותיו‪ ,‬ובדין כפוהו שלא יכנס לבית‬ ‫של רבינו‪ ,‬בכל דבר הוא התעמק‪ ,‬ואפילו אילן שלכאורה היה‬ ‫הכנסת‪ ,‬כי היה שם בית כנסת אחר וכופים על מידת סדום‪,‬‬ ‫("תורה יבקשו מפיהו")‬ ‫נראה סרק הטעינו רבינו מפירותיו!"‬ ‫ואפילו כשאין בית כנסת אחר בעיר‪ ,‬יכולים למונעו ולדחות את‬ ‫כבוד הכהן‪ ,‬כי מנהג זה לכבוד התורה והציבור‪( .‬שו"ת מהרי"ק ט')‬ ‫הנהגות האר"י‬ ‫‪‬‬ ‫"עץ פרי עושה פרי למינו"‪( .‬א' י"א)‬ ‫היה מנהג מורי ז"ל פעמים רבות שהיה מצווה לבני ביתו‬ ‫שיביאו לפניו מאותם עשבי דדברא‪ ,‬שאינם נזרעים בידי אדם‬ ‫חשיבותו של הפרי‬ ‫או קוצים ודרדרים שדרך בני אדם לאוכלם‪ ,‬והיה אוכל אותם‬ ‫ישנו סוג דקל הנקרא "דקל קָנָרִי"‪ ,‬עץ נוי‪ ,‬שהתעוררו‬ ‫כדי לקיים בו קללת אדם הראשון שהתקלל "קוץ ודרדר‬ ‫פקפוקים על כשרות לולבו למצוה‪ .‬אולי הוא מין אחר לגמרי‪.‬‬ ‫תצמיח לך ואכלת את עשב השדה"‪.‬‬ ‫יש הבדלים רבים בין הדקל 'הרגיל' לדקל הקנרי‪ :‬בגובה‪ ,‬בגזע‪,‬‬ ‫בעלים‪ ,‬בענפים‪ ,‬בצבע ועוד‪ .‬הבדל נוסף הוא בפרי‪ .‬בתמר הפרי‬ ‫ובענין ברכתם של העשבים הללו כתבו הפוסקים שכיון שלא‬ ‫מתוק ובקנרי הפרי בוסרי‪ ,‬אמנם אפשר להמתיקו מלאכותית‪.‬‬ ‫נזרעו בידי אדם יברכו שהכל (או"ח ר"ג ד')‪ .‬ומורי ז"ל לא היה‬ ‫חושש לסברה זו‪ ,‬אלא אם היו עץ‪ ,‬היה מברך "העץ"‪ ,‬ואם היו‬ ‫דנו הפוסקים‪ ,‬האם מתנאי מצוות לולב שאמרה בו התורה‬ ‫("אורחות צדיקים" א')‬ ‫עשבים היה מברך "אדמה"‪.‬‬ ‫"כפות תמרים"‪ ,‬הכוונה שהדקל צריך לתת פירות או לא‪.‬‬ ‫היו שסברו כי זו סיבה לפסול את הקנרי‪ ,‬שהרי התורה נתנה‬ ‫לנו סימן מובהק "כפות תמרים"‪"( .‬שארית ישראל א' ל'‪" ,‬שאלת שלמה" א' ס"ג)‬ ‫אזהרה‪ :‬ראוי לכל מנהיג בקהל עדתו להזהיר לכולם שיבערו‬ ‫אכן רבים מהפוסקים דחו סברה זו וכתבו‪:‬‬ ‫את עצי הסכך מהסוכה‪ ,‬ולא יתנום בריבוי בתנור ובמדורת בית‬ ‫באירופה לקחו מדקלים שלא נתנו פירות‪ ,‬בשל תנאי האקלים‬ ‫הכביסה דחלילה יצא תקלה ‪ ...‬ולא יהא מונח בסוכה‪ ,‬מפני‬ ‫או שהיו זכרים‪ .‬כדברי החת"ס (סוכה לד‪ ):‬שהמנהג בהונגריה‬ ‫("מועד לכל חי" כ"ה מ"ז)‬ ‫חשש שריפה‪ ,‬וה' שומר את עמו ישראל‪.‬‬ ‫ליטול לולבים מעצים שאינם עושים פירות‪( .‬שו"ת "יחוה דעת" א' ס"ז)‬ ‫במה אפשר לתקן את חטאו של אדם הראשון?‬ ‫" ויקרא ה' אלק ים אל האדם ויאמר לו איכה"‪( .‬ג' ט')‬ ‫' כשמתחיל לקדש יתן עיניו בנרות' ‪ -‬נראה הטעם דהנה העץ‬ ‫בהיות רבינו ה"בן איש חי" כבן ארבע או חמש שנים‪ ,‬בחנו אביו‬ ‫שאכל ממנו אדם הראשון הוא גפן ועל ידו נכבה אורו של עולם‪,‬‬ ‫בפרשת השבוע ושאלו‪" :‬אמור נא לי‪ ,‬כיצד יתכן שהקב"ה‬ ‫כפי שמצינו שאמרו חז"ל בחוה‪ ,‬שהיא כיבתה נרו של עולם‪.‬‬ ‫בורא כל העולמות שיודע כל התעלומות שאל את אדם‬ ‫לכן מקדשים על היין כדי לתקן את חטא אדם הראשון‪,‬‬ ‫הראשון 'איכה'?!"‬ ‫להעלות נרו של עולם‪ ,‬לכן ראוי בקידוש ליתן עיניו בנרות‪,‬‬ ‫השיב הילד מיד‪" :‬המילה 'איכה 'אינה אלא נוטריקון של ראשי‬ ‫("חכמת שלמה" או"ח רע"א סעיף י')‬ ‫להכיר זה הרמז‪.‬‬ ‫(מן השמועה)‬ ‫התיבות ‪ -‬אני יודע כל הנסתרות!"‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫עוד קשר בין קידוש לנרות‪...‬‬ ‫" ואיבה אשית בינך ובין האשה ובין זרעך ובין זרעה הוא ישופך‬ ‫(ג' ט"ו)‬ ‫ראש ואתה תשופנו עקב"‪.‬‬ ‫איסור מוקצה בשבת ‪ -‬כלי חדש שלא השתמשו בו ואין צורתו‬ ‫מוכיחה עליו שמלאכתו לאיסור‪ ,‬אינו מקבל דין כלי שמלאכתו‬ ‫איזה בעל חיים יותר מסוכן לאדם‪ ,‬הנחש או השור‪...‬‬ ‫לאיסור‪ ,‬אלא רק לאחר שהשתמשו בו‪.‬‬ ‫לפי דברי רבי אליעזר (ב"ק טו‪ ):‬את כל חיות הטרף ניתן לאלף ורק‬ ‫כגון‪ ,‬כוסות זכוכית‪ ,‬כדוגמת כוסיות יין‪ ,‬שקנה וייעד לצורך‬ ‫את הנחש לא ניתן לאלף‪ ,‬הוא תמיד נשאר מועד‪ .‬אך מדברי‬ ‫הדלקת נרות‪ .‬אין הן מקבלות דין כלי שמלאכתו לאיסור אלא‬ ‫הגמרא (ברכות לג‪ ).‬נראה שהשור יותר מסוכן‪ ...‬הלכה שאדם‬ ‫(ביה"ל רע"ט‬ ‫רק לאחר שהשתמשו בהם להדלקה‪.‬‬ ‫העומד בתפילה‪ ,‬אפילו נחש כרוך על עקבו לא יפסיק‪ ,‬ואילו‬ ‫אם הוא רואה שוורים פוסק‪ .‬כמובן יש להבין זאת‪ ,‬היתכן?!‬ ‫‪‬‬ ‫עוד תיקון‪ :‬אודות השאלה אם ראוי להוסיף נר נוסף לנרות שבת‬ ‫ד"ה נר)‬ ‫את הפלא הזה מיישב ה"שואל ומשיב"‪ :‬ודאי שהנחש הוא בעל‬ ‫חיים מסוכן‪ ,‬אבל בעיקר לבעלי חיים‪ ,‬שמהם אינו מפחד‪ ,‬אבל‬ ‫מבני אדם הוא חושש ובדרך כלל אינו מכישם‪ ,‬לכן אין להפסיק‬ ‫לטובת נשמת בעלה‪.‬‬ ‫בתפילה בגללו‪ ,‬ואילו השור אינו מפחד מבני אדם‪ ,‬לכן יש‬ ‫הנה ריבוי אור בשבת היא מצוה ‪ -‬באורים כבדו ה' ‪ -‬כל מעשה‬ ‫לחשוש מפניו יותר מן הנחש‪.‬‬ ‫טוב שעושים לטובת נשמה יש בו תועלת עבורה‪ ,‬וכפי שמצינו‬ ‫יש מיישבים שודאי שהנחש מסוכן ביותר‪ ,‬אבל על נחש ניתן‬ ‫ביום הכיפורים‪ ,‬שהדלקת נר לטובת נשמת הוריו‪ ,‬יש להם‬ ‫לראות אם הוא בא במטרה להכיש‪ ,‬ואילו בשור לא ניתן‬ ‫כפרה בזה‪ .‬הרי שבהדלקת נר של שבת גם יש מצות ריבוי אור‬ ‫להבחין אם כוונתו להזיק או לא‪ ,‬לכן רשאי להפסיק בתפילה‪.‬‬ ‫(שו"ת "להורות נתן" י"ג ז')‬ ‫ויועיל לכפרה‪.‬‬ ‫("שואל ומשיב" מהדו"ק ו' סדר המשנה פ"ה א' ועיין "קובץ שיעורים" את שחידש בזה ועוד)‬ ‫חוה כי בתה נרו של אדם הראשון וגרמה לו מיתה שהוא חלתו של‬ ‫"ואיבה אשית בינך ובין הנחש" ‪ -‬דבר זה נאמר אודות המלחמה‬ ‫עולם‪ ,‬לכך נתנו לה מצו ות נר וחלה‪ ,‬לכן עיקר מצותה בערב שבת‪,‬‬ ‫התמידית שבין הנחש‪ ,‬הוא השטן‪ ,‬הוא היצר הרע לבין האדם‪.‬‬ ‫כי בערב שבת גרמה לו מיתה ובאותו זמן קרוב יותר לתקן החטא‪.‬‬ ‫היצר בתחילה מסית את האדם לחטוא‪ ,‬מייפהו‪ ...‬ולבסוף הוא‬ ‫כשהיו מוציאים את החלות האפויות מן התנור בערב שבת‬ ‫מקטרג ורודף את האדם‪.‬‬ ‫ציווה החת"ס להניחם מיד על השולחן‪.‬‬ ‫אכן שמירת השבת מגינה על האדם מפורענות השטן‪ ,‬כפי‬ ‫סיפרה בתו של החת"ס‪ ,‬ערב שבת אחד אחר מות אמה נכנס‬ ‫שאמרו חז"ל "כל השומר שבת כהלכתה אפילו עובד עבודה‬ ‫אביה למטבח וראה את החלות לשבת מונחות במגש על‬ ‫זרה כאנוש מוחלין לו"‪.‬‬ ‫הרצפה‪ .‬פנה אליה ואמר‪" :‬האם ראית שאמך עליה השלום‬ ‫על כן – "ואיבה" הם ראשי תיבות "ושמרו בני ישראל את‬ ‫היתה עושה כך?! מיד אחרי האפיה צריך לשים אותם על‬ ‫השבת" על זה נאמר "ואיבה אשית" ששמירת השבת היא גדר‬ ‫("זכרון למשה")‬ ‫השולחן!"‬ ‫חוצץ ומגן מהנחש‪.‬‬ ‫נציין כי השבוע חל יום הזכרון לאביר הרועים‬ ‫ולתקן את האיבה אנו מדליקים נר בשבת‪ ,‬שהוא ראשי תיבות‬ ‫הגאון רבי משה סופר‪ ,‬רבינו החת"ס‪ ,‬כ"ה תשרי ת"ר‬ ‫"ולכל בני ישראל היה אור במושבותם"‪.‬‬ ‫והרגיל בנר יהיו לו בנים תלמידי חכמים‪ ,‬וזה נרמז בפסוק "יברך‬ ‫‪‬‬ ‫את הנערים ויקרא בהם"‪ ,‬ומסיים " וידגו לרוב בקרב הארץ"‪,‬‬ ‫מרת שרל בתו של רבי דוד צבי ערנפלד‪ ,‬נכדתו של החת"ס‪,‬‬ ‫שה' יזמין להם דגים טובים לכבוד שבת קודש‪.‬‬ ‫פעם אמרה לבתה הנהגות ותוכחת מוסר קודם החתונה‪.‬‬ ‫והנה עשיתי בזה תיקון גדול! כי בשעת תחילת כתיבת הדברים‬ ‫בין דבריה פירשה את הפסוק "והוא ימשול בך" שאינו מלשון‬ ‫לא היו לנו דגים לכבוד שבת וכעת הרגע הביאו לנו דג גדול‪...‬‬ ‫ממשלה‪ ,‬אלא מלשון משל‪ ,‬שהוא הבעל יקח משל ממך‬ ‫מי יודע כמה פרסאות הדג הזה שט לכבוד חותני הצדיק‪...‬‬ ‫("שיח ישראל" מבוא)‬ ‫ומהתנהגותך יראה את הדרך איך להתנהג‪.‬‬ ‫(דרשות רבנו יוסף נחמיה – קורניצר אב"ד קראקא) ‪  ‬‬