אלף המגן · Elef Hamugein — בראשית (2026-10-05)

בעזהשי"ת
שנת תשפ"ז לפ"ק פרשת בראשית שנה כ"ג גליון ד' (תש"ל)
איכא שכחת התורה ואז אם לא בריתי וגו' חוקות שמים וארץ לא שמתי ,ע"כ העצה] בראשית לחבר סוף התורה לתחילתו
בזכות מעשר [ונזכה שלא יהי' נשכח התורה שלא יבואו עכברים].
ולכל היד החזקה (דברים לד ,יב) .בראשית ברא אלקים (בראשית א ,א).
אתם קרואים אדם
בספר שמן ששון [לבעל מגן אברהם על שו"ע] כתב לפרש מה דאיתא
ויאמר אלקים נעשה אדם וגו' (א ,כו) .ויהי ערב ויהי בוקר יום הששי (א ,לא). במדרש רבה (א ,ו) בזכות מעשר נברא העולם שנקרא ראשית ,היך דאת אמר
פירש"י ,כולן הימים תלוים ועומדים עד יום הששי ,הוא ששי בסיון ראשית דגנך .ומקשה בספר מהרר״י]א[ ,הלא ראשית דגנך קאי על תרומה,
המוכן למתן תורה .וברש"י בגרסא הישנה (נדפס ברוב חומשים) איתא ,שביום ו' ויש לומר דגם מעשר קרוי ראשית ,כדאיתא במסכת תרומות (ג ,ז) .אך קשה
בסיון שקבלו ישראל התורה נתחזקו כל יצירת בראשית ,ונחשב כאילו נברא מנ״ל דאמעשר קאי ,דילמא אתרומה קאי .עוד קשה למה דוקא בזכות מצוה
העולם עתה ,וזהו יום הששי בה"א [הידועה] ,שאותו יום ו' בסיון ,ע"כ .חזינן זו.
מדבריו שמתן תורה נחשב לעיקר הבריאה ,שאז נתחנך כלל ישראל לעם. וממשיך המגן אברהם ,שמעתי בשם רבי משה דרשן מפוזנא ,דכתיב
והנה עפ"ז יש לפרש הא דאמרינן בזמר בר יוחאי ,נעשה אדם נאמר בוידוי מעשר (דברים כו ,יג) לא עברתי ממצותיך ולא שכחתי ,דאיתא במדרש
בעבורך ,דלכאורה הדברים צריכים ביאור ,מאי טעמא באמת שהמאמר של רבה פרשה עקב (ג ,ג) שאם אין מעשרים כראוי העכברים אוכלין .ואיתא
נעשה אדם נאמר עבור רשב"י .ואמרתי לבאר בס"ד הדברים ע"פ מאמר של בהוריות (יג ).האוכל ממה שעכבר אוכל משכח תלמודו .אם כן אמר לא
רשב"י ,דהנה בגמ' יבמות (סא ).דרש ר' שמעון בר יוחאי על הא דכתיב (יחזקאל עברתי ממצותיך ,שנתתי מעשר כראוי ,ולא שכחתי ,ע״כ]ב[ .ומקרא מלא (ירמי'
לד ,לא) ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם ,ודרש רשב"י ,אתם קרויין אדם לג ,כה) אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי]ג[ ,אם כן שפיר
ואין העובדי כוכבים קרויין אדם .וכתבו התוס' כי דברי רשב"י אמורים דוקא אמר בזכות מעשר נברא העולם ,אבל תרומה חטה אחת פוטרת הכרי ,אם כן
ממתן תורה ואילך ,כי אחר מתן תורה באמת רק בני ישראל נקראים אדם, אף אם אינו נותן תרומה אין עכבר אוכל אלא חטה אחת.
אבל קודם מתן תורה היו גם בני נח קרויין אדם ,משום שהיו הכל שוין בלא פירש״י עה"פ (דברים לד ,יב) ולכל יד החזקה ,ששבר הלוחות לעיני כל
תורה ,ע"כ]ד[. ישראל .שידוע (ילקוט כי תשא) אם לא נשתברו הלוחות לא נשתכח התורה
והנה בשעת בריאת העולם נמלך ה' במלאכים ואמר (א ,כו) נעשה מישראל .אם כן אף בלא זכות המעשר היה נברא עולם ,ואחר שנשתברו
אדם]ה[ ,ואז עלה ג"כ על העכו"ם ,אבל משעת מתן תורה ואילך עלה שם אדם הוצרך לזכות מעשר .ואם כן אמר ולכל יד החזקה ,שנשתברו הלוחות [וא"כ
א .כוונתו להשל״ה הק' ,שהקשה כן בספרו שתי פעמים ,בחלק תורה שבכתב בפרשת כי תבוא (אות א׳) ובשער האותיות קדושת האכילה (אות קנ״ב).
ב .ובספר שליחות אליהו [להג"ר אליהו מניקלשבורג זצ"ל] חלק לב אבות (ריש פרשת ראה) כתב לבאר עפי"ז דברי המדרש (תנחומא ראה י"א) עה"פ (דברים כו ,יא) ושמחת בכל
הטוב ,אין טוב אלא תורה ,לפיכך משה מזהיר לישראל עשר תעשר .ועפ"י האמור הכוונה ,אין טוב אלא תורה ,אך קשה דלמא ישכח תלמודו ויהיה לו צער ,לפיכך
מזהיר משה עשר תעשר ,כדי שלא יאכלו העכברים תבואתו ולא ישכח תלמודו ,ועי"ז יהי' ושמחת בכ"ל הטוב שלא ישכח כלום.
ג .עי׳ בספר ערבי נחל ריש פרשת כי תבוא שמביא דבר זה בשם המגן אברהם בספר שמן ששון .וכן בשו״ת מהרש״ל [להג"ר שמעון לאנגסאם זצ״ל (נדפס במונקאטש שנת
עת״ר לפ"ק)] הביא דבר זה (בפתיחתא זעירא) בשם ספר שמן ששון.
ד .בספר שער יששכר [להגה"ק בעל מנחת אלעזר ממונקאטש זצ"ל] (חודש אייר מאמר גל עיני אות ג') הביא מה ששמע מפי זקינו הגה״ק בעל שם שלמה ממונקאטש זצ״ל
בסעודת ל"ג בעומר ,לפרש מה שמזמרים (בזמר בר יוחאי) נעשה אדם נאמר בעבורך .ולכאורה קשה ,היכן מצינו כי נעשה אדם קאי על רבי שמעון בן יוחאי דוקא.
וכתב עפ"י מה שדרשו חז"ל (זוה״ק ח״א א ):על הפסוק (א ,כו) נעשה אדם וגו' ,שיהיה עתידים להקדים עשיה לשמיעה ,דכתיב הכא נעשה אדם ,וכתיב התם (שמות
כד ,ז) נעשה ונשמע .והכוונה שברא הקב"ה את האדם בזכות שעתידים ישראל לקבל את התורה על ידי משה רבינו ע"ה ,וזהו נעש״ה אדם בזכות נעש"ה ונשמע.
וידוע כי רשב"י היה נשמת משה רבינו ע"ה ,ומה שנתגלה ע"י משה רבינו ע"ה התורה בכל פרטיה בנגלות ונסתרות ,אך הנסתרות גילה משה רבינו רק לאהרן
ובניו ויהושע ועוד ליחידי סגולה מתלמידיו ,והנגלות לנו ולבנינו ממשה רבינו ע"ה שקיבל התורה בסיני .אבל רשב"י גילה הנסתרות בספר הזוהר ,דבהאי חבורא
יתפרנסון בדרא בתראה (תיקו״ז תי' ו' ,כד ,).והוא אור המאיר ובא לכלל העולם ,ולפי"ז רבי שמעון בן יוחאי הוא תכלית וגמר הנרצה ממשה רבינו ע"ה .על כן שפיר
יתכן מה שאומרים נעשה אדם נאמר בעבורך ,כי נעשה אדם נאמר בשביל שעתידים לומר נעשה ונשמע ,והיה אז מטרת התכלית לגילוי הנסתרות באחרית הימים
ע"י רבי שמעון בן יוחאי ,על כן שפיר נעשה אדם נאמר בעבורך ,עכדה"ק.
ה .אף שאמרו המלאכים מה אנוש כי תזכרנו ,מ"מ בשבת בראשית הצריכו לסיוע של ישראל ,כמו שהבאתי בספר אלף במגן בפרשתינו (אות ג') עה"פ (ב ,ב)
וישבות ביום השביעי מכל מלאכתו אשר עשה .בספר ילקוט ראובני (בפרשתנו אות שס"ג) הביא בשם ספר סודי רזא [להרוקח זצ"ל] (כתב יד) בשבת בראשית לאחר בריאת
א
תישארב תשרפ תשפז אלף המגן
אלעזר ,ואחר כך רבי שמעון ,ואחר כך יותם ,כי בזכותם שקבלו עליהם יסורין רק על כלל ישראל .וא"כ נצרף כל האמור כמין חומר ,דמשום דדרש רשב"י
נתבסם המדת הדין ושתפו הקב״ה למדת הרחמים ,ודו״ק. שאתם קרויין אדם ,ידעינן שתואר אדם עולה דייקא על כלל ישראל ,ולא על
ויש לפרש הא דכתיב בנוסח פיוט בר יוחאי נעשה אדם נאמר בעבורך, אומות העולם ,דמשום שקבלו ישראל את התורה א"כ הם תכלית הבריאה,
ר״ל הא דאמר הקב״ה נעשה אדם (א ,כו) אף על פי שעתיד לחטוא (זוה״ק וע"כ זכו לתואר אדם .וזהו הפי' נעשה אד"ם נאמר בעבורך ,דהיינו דהא דאמר
ח״א כב .ועוד) אמנם בעבור רבי שמעון בן יוחי שאמר (סוכה שם) שיכול לפטור הקב"ה למלאכים נעשה אדם ,נאמר בעבורך ,עבור רשב"י ,משום דקבלו כלל
בזכותו כל העולם מן הדין ,בעבורו נאמר נעשה אדם ,וזה נעשה אדם נאמר ישראל את התורה .ואף שכתבנו לעיל שבשעת שאמר הקב"ה נעשה אדם
בעבורך ,ודו״ק ,עכלה"ק]ז[. היה הכוונה גם על העכו"ם ,אבל ע"י קבלת התורה נשתנה רק לישראל.
ומענין לענין נאה להביא את מה דאיתא בספר באר ישראל [נלקט ונסדר ולבאר הדברים עוד יותר ,מדוע באמת נאמר נעשה אדם עבור רשב"י,
ע"י הרב ישראל פראנקפורטר ז"ל (נדפס בבילגורייא שנת תרצ״ז לפ"ק)] (ערך אדם) וז״ל, דהנה לכאורה יש לדקדק ,דהלא אמרו חז"ל (עירובין יג ):נוח לו לאדם שלא
שמעתי בשם הגה״צ רבי שמעון סופר זצ״ל אבד״ק קראקא ,שאמר ביום נברא יותר משנברא ,ואם כן מדוע באמת נעשה אדם וכו'.
הלולא ל״ג בעומר על ציון הרמ״א זצ״ל ,כי שמע מאביו הגאון בעל חתם סופר ובספר קדושת מרדכי [לאדומו"ר מוה"ר משה מרדכי מלעלוב זצ"ל] (דף ק"ח)
זצ״ל (יוד"ה כ"ה תשרי) ,שאמר כי להרמ״א ז״ל היה נשמת הלל ,דהלכה כמותו, כתב בביאור הענין ,עפ"י מה דאיתא בגמ' (סוכה מה ):אמר רבי ירמי' משום רבי
ולמהרש״ל ז״ל היה נשמת שמאי דהוי חריפי טפי .דהביא מספרי קבלה (מגלה שמעון בר יוחאי ,יכול אני לפטור את כל העולם כולו מן הדין .ופרש"י ,בזכותי
עמוקות אופן ע״ד) על הפסוק (בראשית א ,כו) נעש"ה אדם ר״ת נ׳מלך ע׳ם ש׳מאי אני סובל כל עונותיכם ,ופוטרן מן הדין .וא"כ מבחינת רשב"י שבכוחו לפטור
ה׳לל .וצריך להבין מדוע נמלך הקב״ה דוקא עם שמאי והלל .ואמר בביאור את כל בני ישראל מן הדין ,הרי נוחה הבריאה לכל אדם ,להרבות ולהוסיף אך
הענין ,כי אמרו חז״ל (עירובין יג ):שתי שנים ומחצה נחלקו בית שמאי ובית הלל בטוב ,וזהו הדגשת המלה שיש בנעשה אדם דוקא אצל רשב"י]ו[ ,עכדה"ק.
אם נוח לו לאדם שנברא משלא נברא ,ונמנו וגמרו נוח לו לאדם שלא נברא
משנברא .והדין בגמרא (כתובות יא ).אין חבין לאדם שלא בפניו ,על כן נמלך ובאמת כבר קדמו בזה בספר פרדס המלך [להרה"ק ר' פינחס ב"ר דוד זצ"ל
עם שמאי והלל אם לברוא האדם ,עכ״ד ודפח״ח. מנאדבורנא (הנקרא ר' פינחס'ל סאסיש) תלמיד הרה"ק בעל צמח ה' לצבי זצוק"ל] בפרשתינו
(אות א') וז"ל ,בראשית ברא (א ,א) .ר״ת ב׳זכות ר׳בי א׳לעזר ש׳מעון י׳ותם
ויש לומר שזהו כוונת הפייט ,נעשה אדם נאמר בעבורך ,כי באמת ת׳תבסם ב׳מדת ר׳חמים א׳לוקותו .ר״ל כי מתחלה עלה במחשבה לברוא
קיי״ל (עירובין שם) נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא ,ונודע מה שביאר העולם במדת הדין (בר״ר יב ,טו) רק שהקב״ה צפה בצדיקי הדור שיקבלו
המהרש״א (מכות כג :ד״ה תרי״ג) שנמנו בפועל הרמ״ח מצות עשה ושס״ה לא עליהם יסורים למען שמו באהבה נמחק הדין ונתבסם במדת הרחמים ,על
תעשין ,ורבו הלאוין על העשין ,ומצד הלאוין יצא שכרו בהפסדו ,שהאדם דרך הגמרא (סוכה מה ):אמר רבי שמעון בן יוחי ,יכול אני לפטור את כל העולם
הוא קרוב להפסד ורחוק משכר ,יעו״ש .אבל לדעת רבי שמעון שפוטר את כל כולו מן הדין מיום שנבראתי עד עתה ,ואלמלי אלעזר בני עמי מיום שנברא
העולם מן הדין (סוכה מה ,):וא״כ אין לו לחשוש מעונש הלאוין ,ונוח לו לאדם העולם ועד עכשיו ,ואלמלי יותם בן עוזיהו עמנו מיום שנברא העולם עד סופו.
שנברא ,וזהו נעשה אד״ם נאמר בעבורך ,שמחמת שהוא פטר את כל העולם ונכתב בצדו זה מהמהרש"א בעין יעקב (ד״ה יכול אני) מחמת יסורין שקבלו,
מן הדין ,נוח לו לאדם שנברא ,ודו״ק. וקים להו שיותם נמי היה מקבל עליו יסורין ,עיין שם .נמצא שזכות רבי
ועוד באופן אחר נראה לומר בס"ד כוונה במה שמזמרים נעשה אדם אלעזר הועיל מיום שנברא העולם ,וזכות רבי שמעון מיום שנברא הוא עד
נאמר בעבורך ,דאיתא במדרש (פרקי רבי אליער פרק כ״ו) כשנולד אברהם אבינו עתה ,וזכות יותם עד סוף העולם כנזכר לעיל בגמרא ,לכן רמוזים בתחלה רבי
עולם ,קרא הקב"ה לכל המלאכים ,ומינה אותם על העולם ,ואז פתחו כולם ואמרו הכל יודוך ,ולכך אומרים אותו בשבת ,ע"כ ,ותמוה.
ובספר בני שמואל [להג"ר משה שמואל זצ"ל אבד"ק הארדענקא ולוצק (נדפס בזאלקאווא שנת תפ"ז לפ"ק)] בפרשתינו (ד"ה איתא בסודי רזא) הביא בשם הג"ר נפתלי כ"ץ זצ"ל
אבד"ק פוזנא בעל סמיכת חכמים בביאור הענין ,עפ"י דברי התוספות (סנהדרין לז :ד"ה מכנף) על הא דכתיב (ישעי' כד ,טז) מכנף הארץ זמירות שמענו ,כתוב בתשובת
הגאונים ,שאין בני ארץ ישראל אומרים קדושה [נקדישך וכתר] אלא בשבת ,דכתיב גבי חיות (שם ו ,ב) שש כנפים לאחד ,וכל כנף הוא אומר שירה אחת ביום בששת
ימי החול ,וכשיגיע שבת אומרים החיות לפני המקום ,רבש"ע ,אין לנו עוד כנף ,והקב"ה משיב להם ,יש לי עוד כנף אחד שאומר לפני שירה ,שנאמר מכנף הארץ
זמירות שמענו ,ע"כ התוספות [בספר אור זרוע (הל' שבת סימן מ"ב ,הל' מוצ"ש סימן פ"ט) הביאו בשם המדרש ,וז"ל ,שש כנפים שש כנפים לאחד (ישעי' ו ,ב) ,מלאכי השרת משוררים כל ימות
השבוע ,משורר בכנף את יומו ,דהיינו ששה כנפים לששה ימים ,ביום השבת אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה ,רבש"ע ,אין לנו כנף שנשורר לפניך ,תן לנו כנף שביעי ונשורר לפניך היום ,א"ל הקב"ה,
יש לי כנף אחד בארץ שמשורר לפני היום ,שנאמר (ישעי' כד ,טז) מכנף הארץ זמירות שמענו צבי לצדיק ,ע"כ .ובזה פירש האור זרוע שם מה שאמר הכתוב (דברים כו ,יז) את ד' האמרת היום ,כלומר,
ביום המיוחד דהיינו שבת ,שבו ביום תקנו רבותינו והוסיפו מזמורים לכבוד השבת ,כגון השמים מספרים כבוד א-ל וגו' ,לדוד בשנותו וגו' ,וד' האמירך היום ,שחפץ בך יותר ממלאכי השרת ,עכ"ד.].
והנה איתא במדרש (בר"ר א ,ג) שהמלאכים נבראו ביום שני ,שלא יאמרו מיכאל היה מותח בדרומו של רקיע וכו' .נמצא דבאותו שבוע של בריאת העולם היה
למלאכים אף בשבת כנף ,כי התחלה שלהם היה ביום השני ,ושש כנפים לאחד ,להגיד שירה בכל יום בכנף אחד ,רק בשבוע השני התחיל הסדר של ששה ימים
ביום הראשון ,והמלאכים אומרים שירה ששה ימים ,ובשבת אומרים ישראל.
וזהו כוונת הסודי רזא ,בשבת בראשית לאחר בריאת עולם וכו' פתחו כולם ,כלומר ,הן ישראל והן המלאכים ,ואמרו הכל יודוך ,הכל דייקא ,שאותו פעם היה אף
למלאכים כנף ביום השבת ,ולכך אומרים אותו בשבת ,להורות שבשבת בראשית שרו ישראל עם המלאכים יחד הכל יודוך ,עכ"ד הנחמדים.
ובענין זה יש להביא עוד מה שהבאתי בספר אוהב שלום [קאמינקא] ח"ב (פרק ז' עמ' צ"ג) מש"כ בספר שלחן הטהור על הגש"פ [להג"ר בן ציון הלוי גאסענבויער זצ"ל] (דף ו).
ששמע מפי הרה"ח מו"ה יוסף ראזענפעלד ז"ל שו"ב דק"ק גאלינא ,מה שסיפר לו אביו הרה"ח מוה"ר חיים משה ז"ל דומ"ץ דק"ק יארטשוב ,שפעם אחת היה יחד
עם גיסו הגה"ק ר' שלום מקאמינקא זצוק"ל אצל הגאון בעל ישועות יעקב זצ"ל אבד"ק לבוב אחר שבת בראשית ,ובא איש אחד ואמר בדרך הלצה ,אספר לכם
חדשות מה שראיתי ,בשבת בראשית הייתי בין החסידים של הרה"ק ר' רפאל מבערשיד זצ"ל [היה תלמיד מובהק של הרה"ק ר' פינחס מקאריץ זצוק"ל] ,וכל יום השבת
זמרו ,שבת בראשית אלע אין איינעם ,שבת בראשית כולנו כאחד ביחד .והיה לפלא בעיני הגאון בעל ישועות יעקב ,מה זאת לבלות כל יום השבת בדיבורים שלא
נשמעו מעולם ,עכ"פ אם אינם לומדי תורה ,יאמרו שירות ותשבחות .ויאמר הרב מקאמינקא ,הלא הוא תוספות מפורשת בסנהדרין ל"ז ע"ב .והכוונה הוא על
דברי התוס' הנ"ל ,עכ"ד .וע"ע בספר אלף המגן בפרשתינו (אות ג') שהבאתי הרבה הוספות לזה ,עיי"ש.
ו .עי' מה שכתב רש"י (בראשית ט ,ט) מסכים אני עמך ,שהבטיחו הקב"ה שלא לשחת את העולם עוד .ועי' רש"י להלן (שם ,יב) לדורת עולם נכתב חסר ,שיש דורות
שלא הצריכו לאות ,כמו דורו של רשב"י.
ז .אף שהיה מבול ,לא חרבה העולם ,והתחילו מראשית.
ב
תישארב תשרפ תשפז אלף המגן
ומוסיף שם האך פרי תבואה ביאור נוסף באופן קצת אחר ,וזהו תוכן בקשו כל גדולי המלכות [נמרוד] להרגו ,ונחבא מתחת לארץ שלש עשרה שנה
דבריו ,שמעתי מפי צדיק אחד]ח[ דהטעם למה אמרו חז"ל אתם קרואים אדם שלא ראה לא שמש ולא ירח ,לאחר שלש עשרה שנה יצא מתחת לארץ,
ואין אומות העולם קרואים אדם ,משום דעל לשון איש שייך לומר בלשון מדבר בלשון הקדש [ראה רש"י פרשת נח (יא ,א) שפה אחת ,לשון קודש] ,מאס
רבים ,דהיינו אנשים ,משא"כ אצל תיבת אדם אין שייך בו לשון רבים ,ולכן ַא ֵשרים ושקץ את הפסילים [ראה רש"י (שם ,כח) ד"ה על פני תרח אביו ,שכתת את
ישראל דהם באחדות ,וכולם כאחד נחשבו ,ע"כ נקראים בשם אדם דייקא, צלמיו] ובטח בצל יוצרו ,ואמר ד׳ צבאות אשרי אדם בוטח בך ,ע״כ .ובספר
דלא שייך בי' לשון רבים ,משא"כ אומות העולם שאין בהם אחדות ,ע"כ לא דמשק אליעזר על המסורה (פ׳ וירא אות קמ״ח) הביא דאיתא בכתבים שהיה
שייך בהם הלשון אד"ם שאין לו תיבה בלשון רבים. רבי שמעון בר יוחאי ניצוץ מאברהם אבינו ,ולכך היה במערה י״ג שנים כמו
אברהם ,עיי״ש.
ועפ"ז מבאר ,דלכן כתבה התורה אדם כי יהיה וכו' ,דמחמת שישראל
קרואים אדם ,שזה מורה על אחדות ,ע"כ אין להם לישראל לדבר לשון הרע והנה מצינו שעל אברהם מוסב התואר אדם ,שדרשו חז״ל (מס׳ סופרים
ורכילות ,שמביא לידי פירוד לבבות והיפוך האחדות ,ונגעים באה על האדם כא ,ט) על הפסוק (יהושע יד ,טו) האדם הגדול בענקים ,זה אברהם אבינו .וכיון
משום עון הלשון הרע ורכילות ,ע"כ דיְיקא התורה בלשון אדם ,עכ"ד]ט[. שרשב״י היה ניצוץ של אברהם אבינו ע״ה ,שפיר נאמר עליו ג״כ התואר
אדם .וזהו שמזמרים ,נעשה אדם נאמר בעבורך ,שבעבורו נאמר נעשה אדם,
וראה עוד מה דאיתא בספר ארבעה טורי אבן [להג"ר אלעזר רוקח זצ"ל כן אפשר לומר בדרך רמיזא ,וגם דרשו (ב"ר יב ,ט) ויקרא את שמם אד"ם ביום
בעל מעשה רוקח (יוד"ה כ"ז תשרי)] במס' ב"ק (דף ד ):וז"ל ,מאי מבעה ,רב אמר הברא"ם (ה ,ב) ,בזכות אברהם.
מבעה זה אדם ,דכתיב וכו׳ ,ושמואל אמר מבעה זה השן ,דכתיב וכו׳ ,ורב מ״ט
לא אמר כשמואל ,אמר לך מי קתני נבעה ,ושמואל מ״ט לא אמר כרב ,א״ל טעם על קריאת שמם אדם
מי קתני בועה ,מכדי קראי לא כמר דייקי ולא כמר דייקי ,רב מ״ט לא אמר זכר ונקבה בראם ,ויברך אתם ויקרא את שמם אדם ביום הבראם (ה ,ב).
כשמואל וכו׳.
ואפשר יש לבאר הפסוק בס"ד עה"פ מה דאיתא בספר אך פרי תבואה
תחלה אפתח באגדתא ,מאמר שהגאון מו׳ מהרש״א כתב בחידושי פרשת תזריע (ד"ה וידבר ה') ,דמביא קושית הזוה"ק מדוע כתבה התורה (ויקרא
אגדות ,המאמר הזה אינו אומר אלא דורשני ,וכי בשביל דכתיב בעיו [אם תבעיון
יג ,ב) אדם כי יהיה בעור בשרו ,הלא אדם הוא מדריגה היותר גבוה ,ולמה
בעיו (ישעי' כא ,ב)] גבי תשובה ,קרי הכי גבי ניזקין לאדם מבעה ,והאריך בזה נקטה התורה דייקא לשון זה ,ולא לשון איש או לשון אנוש ,שהם במדריגה
יעו״ש בדבריו. יותר פחותה מאדם ,אשר לכאורה במצורע הוי לי' להיות ההיפך ,הלשון
פחותה.
וכתב המעשה רוקח וז"ל ,ולענ״ד אפשר ליישב דבר זה ע״פ פשוטה,
דהנמוקי יוסף מקשה ג״כ למה לא תני מתני׳ אדם בהדיא .לכן אני אומר ומבאר הדברים ע"פ הא דידוע דהנגעים היו באים רק על ישראל ,ולא
דקושיא א׳ יתורץ חברתה ,דידוע דאיתא בספר הזוהר דאדם לא נקרא אלא על אומות העולם ,וכמו כן לא הי' מגיע על בני חו"ל ,וְודאי הטעם הוא משום
מי שהוא צדיק ,ומי שהוא עושה היזק לחבירו הוא מעבירות שבין אדם דישראל הם אנשי קודש ,ויושבים בארץ הקודש ,ולכן יש להם את הכח הזה
לחבירו ,ולא די לו בתשובה עד שירצה את חבירו ,ואח״כ ישוב בתשובה. שהקדושה תדחה את הטומאה לחוץ ,משא"כ באומות העולם שאין להם את
נמצא לכך לא רצה התנא לשנות האדם בהדיא ,דמאחר שעשה היזק לחבירו כח זה ,וכן גם בישראל היושבים בחו"ל ,גם אין להם כח זה.
אין ראוי לקרותו בשם אדם ,לכך קתני מבעה שהוא מרמז פסוק אם תבעיון
בעיו ,כלומר אם יעשה תשובה .ואפשר שלכך הוא כפל בפסוק תבעיון וע"כ י"ל דלכן דוקא איתא בנגעים הלשון אדם דהוא לשון חשיבות,
בעיו ,להורות על עבירות שבין אדם לחבירו ,שצריך ב׳ תשובות ,לרצות את ועל ישראל נאמר (כך דרשינן ביבמות סא ).אתם קרוים אדם ,משום דרק בישראל
חבירו ,ואח״כ ישוב לה׳ ,אז הוא ראוי לקרותו אדם .ולכך קתני סיפא במתני׳ מגיע הנגעים ,דאית להו את צד הקדושה בהם שדוחה את הטומאה לחוץ,
אדם בהדיא ,לרמז דאחר ששב בתשובה ,הרמוז במלת מבעה ,אז הוא ראוי וגם בא"י דייקא ששם יש להם כח הדוחה את הטומאה לחוץ מצד קדושתה,
לקרותו אדם ,ולא קודם לכן וק״ל ,עכ"ל. וע"כ כתיב בנגעים דייקא לשון אדם.
ח .בספר תוספות חיים [להרה"ק ר' חיים יוסף ברוקשטיין זצוק"ל אבד"ק פיסטין ,מתלמידי הרה"ק השפאלער זיידע זצוק"ל] מביא דבר זה בסוף דרוש לשבת הגדול ,ויש על ספר
זו הסכמה מהרה"ק מליסקא זצ"ל ,וע"כ נראה דכוונתו לזה.
ט .וכדי להבין מהו פנימיות השם אדם ,אשר בו נתכנו בו ,ואיזו דרך בעבודת ה' מורה ,ראוי להביא בכאן דברי הקובץ הערות על מס' יבמות בסופו ,בדוגמאות
לביאורי אגדות על דרך הפשט [בחדשות] (סי' י"ב אות ו') וז"ל ,סוף דבר הכל נשמע וגו׳ כי זה כל האדם (קהלת יב ,יג) הכוונה בזה שלא יעלה בדעתך לאמר כי יראת
ה׳ היא מעלה באדם ,ומי שאין בו יראת ה׳ הוא ג״כ אדם אלא שחסר לו מעלה הצריכה ,ע״ז בא הכתוב להשמיענו שאינו כן ,כי מי שאין בו יר״ש אינו אדם כלל,
רק בע״ח ,את האלקים ירא ואת מצותיו שמור ,כי זה כל האדם ,וזולת זה אין לו מדרגת אדם .ואיכות האדם תלויה רק במדת יראת שמים אשר בקרבו אם מעט
ואם הרבה ,היינו אם יש בו יראת שמים במדה מרובה הוא אדם גדול ,ואם במדה מועטת הוא אדם קטן ,ואם אין בו כלום אינו אדם כלל ,רק בע״ח בתמונת אדם.
והוא מבואר עפ״י הכתוב נעשה אדם (א ,כו) ,ופירשו בזוהר שהקב״ה אמר לכל הבריאה כולה ,נעשה כולנו יחד אדם שכולנו נשתתף בבריאתו ,היינו שכל אחד יתן
לאדם מטבעו ותכונתו ,שהשור יתן בו תכונת שור ,והארי יתן בו תכונת ארי ,והנחש תכונת נחש וכו' .ונמצא כי אדם אחד הוא עולם קטן ,הכולל בתוכו תכונת
כל הנבראים העליונים והתחתונים ,וא״כ כחותיהן של כל חיות רעות שבעולם נכללו באדם ,ואין לך חיה רעה נוראה כזו .ולבד זה הלא יש לאדם כלי משחית
אשר אין לשום חיה בעולם ,והן הדעה והדיבור ,ומאחר שלחיה אחת טורפת צריך לקושרה בשלשלת של ברזל ,כמה שלשלאות צריכות לעצור בעד חיה נוראה
כהאדם .וכשברא הקב״ה את האדם ודאי ברא גם השלשלת לקושרו שלא יחריב העולם ,ומה היא השלשלת הזאת ,זוהי יראת ה׳ ,אשר רק היא לבדה בכוחה
לעצור את האדם שלא יהא כחיה טורפת ,וזולתה לא תועיל שום תחבולה בעולם לשמור את האדם מלהזיק ,ואף אם יהא חכם ופילוסוף כאריסטו ,לא תעמוד
לו חכמתו בעת יתקפהו יצרו .וזהו שאמר אברהם לאבימלך (כ ,יא) רק אין יראת ה׳ במקום הזה והרגוני על דבר אשתי .והכוונה רק ,שזולת יראת ה׳ לא היו חסרים
שום מעלה בחכמה ומדת דרך ארץ ,וכל זה לא יועיל אם אין בהן יראת ה׳ ,כן מוכח בבר״ר (לו ,א) ,עכ"ל .סוף דבר וכו' את האלקים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל
האדם ,רק באופן זה נקרא אדם ,ע"כ .ובדרך צחות י"ל מה שאמרו (אבות ד ,כח) הקנאה הכבוד והתאוה מוציאין את האדם מן העולם ,שהם גורמים שלא יוכל להגביר
על עצמו ,ואז נכנס בגדר חי' ,ואינו עוד אדם .וזהו מה שאמרו מוציאין את האד"ם מן העולם ,וכמו שאיתא בירושלמי (יומא ה ).שהכהן אחר שמתקנין שמא יארע
פסול בכהן גדול ,דאין מייחדין לי' עימי' די קטיל לי' ,ופי' הקרבן העדה ,דחיישינן שמא יקטלנו מחמת איבה ,לכאורה הכוונה משום קנאה.
ג
תישארב תשרפ תשפז אלף המגן
למען יגדל שכרם בעת הנצוח ולאחר הניצוח ,ויתגדל כבודו יתברך שבריה וא"כ היוצא לנו מזה ,דשם אדם מורה על אחדות ,ומורה ג"כ על אדם
קלה שהוא האדם יתגבר נגד יצרו החזק ,וקרא לו שם נחש. הנעלה ,אשר אם עושה אדם עבירה ,או מזיק לחבירו ,יורד ממנו שם אדם.
והנה כאשר בא הנחש להסית לחוה ,חשבה חוה בדעתה לתת עצה ועפ"ז יש לבאר את הפסוק אשר הבאנו בראש האמור ,זכר ונקבה בראם,
איך לפוטרו בנקל מבלי התגברות גדול ,כי לא שערה בנפשה אשר במלחמה ויברך אתם ויקרא את שמם אדם ביום הבראם ,דאין נקראים ישראל בשם
פשוטה תנצל ממנו ,ועשתה תחבולה קלה ,דהיינו לאמר לו דבר שלא נצטוה, אדם רק כשהם באחדות ואין ביניהם ריב וקטטה ,ובאמת נקראו כן כבר ממי
והיא איסור נגיעה ,ודימה בנפשה שעל ידי זה לא יהיה בכחו של נחש לעבור בראשית ,אך את מעלה זו לא קבלו רק בשעת מתן תורה ,אשר אז זכו להיות
על דתה ,כי אין לו רשות על זה ,כי הוא לא נברא רק להסית ולהדיח דבר נעלה מכל הנבראים ,וזכו ליראת שמים ,ואז ראוים ליקרא בשם אדם ,אך
שנאסר באמת ,אבל על דבר שלא נאסר מהיכן יהא לו כח ,וחשבת שישאר אומות העולם לא זכו לזה.
הנחש כאבן דומם ,כי מאין יהא לו דברים לפגוע בה ,כי אין לו רשות על זה,
רק על מצוה או על עבירה. מה שרצתה להיות מחוכמת ביותר גרמא לה חטא ,וזה
אכן בעוה״ר הנחש לא סר מדרכו ,שהן אמת שלא היה לו פתחון פה כי שאמרו כל המוסיף גורע
לא היה לו כח על זה ,אך ברשעתו דחפה בגופו ,וכח הדחיפה היה לו מכח חיות ומפרי העץ אשר בתוך הגן אמר אלקים לא תאכלו ממנו ולא תגעו בו וגו׳ (ג,
שלו ,וכאשר דחפה נזרקה בחוה ארס של נחש ,וראתה שנתחכם יותר ממנה, ג) .ופירש"י ,שהוסיפה על הציווי לפיכך באה לידי גרעון.
ונכנס החכמה החיצונית בלבה ,ונמשלה בעוה״ר אחר דבריו מכח העבירה
מהאיסור הוספת הנגיעה ,כי למה לה להתחכם הרבה במצות הבורא ,כאשר בספר משנה למלך [להרה"ק ר' אלעזר מריישא זצוק"ל] מביא מה שהקשה
נאמר אל תוסיף על דבריו ואל תתחכם הרבה ,וכן מזה הכח של עבירה ,וכן בספה"ק נועם אלימלך (ד״ה ונחזור) הלא בעצמה יודעת שלא נאסרה הנגיעה,
כח הנבוכות והשתוממת חוה במה שעצתה לא עשתה פרי ,קבל הנחש כח אם כן אין ראיה מנגיעה על אכילה ,יעו״ש .ולפי זה יש לדקדק גם כן על רש״י
הדיבור לאמר לה כשם שאין מיתה בנגיעה כך אין מיתה באכילה ,ונשארת ז״ל ,שפירש על לא מות תמותון (שם ,ל) דחפה עד שנגעה בו ,אמר לה כשם
חוה משתוממת ,כי לא היה לה עוד דעה מיושבת להבחין בין נגיעה לאכילה, שאין מיתה בנגיעה כך אין מיתה באכילה .וטענה זו גרוע מאוד ,שהנחש
ונמשכה בעוה״ר בבלי דעת אחרי שפתי זר .וזה שפרש״י ז״ל ,ראתה והנאו לה בעצמו ידע שלא נצטוה על הנגיעה ,כמו שאמר (שם ,א) אף כי אמר וגו' ,ורק
והאמינתו ,כי בעוה״ר ראתה שעצה של נחש עשה רושם ולא חכמתה. חוה הוסיפה ,אם כן שייך הדקדוק הנ״ל גם על הנחש כן ,לאיזה כוונה דחפה
ומזה נכון מאוד מה שנאמר גבי עונשו כי עשית זאת (ג ,יד) ,כי העיקר תיכף לחוה ,ולמה לא הסיתה לנגוע ,ואם לא היה פועל באמירה היה לו אז
עונש הוא מה שעשה בדחיפה ,כי העיקר בריאתו לא היתה על זה ,ורק להסית, לדחפה .כן צריך להבין שרש״י ז״ל פירש על ותרא האשה (שם ,ו) ראתה דבריו
ולמה חתר במחתרת נגד חוה להחטיאה דווקא ,ומה היה איכפת ליה שחוה של נחש והנאו לה והאמינתו .מה ראתה דבר טוב או דבר ברור מדבריו ,הלא
הוסיפה בנגיעה שבאת להציל עצמה ממנו מלחטוא ,והוא היה ג״כ שליחותו רק בדברי שטות והבאי בא .כן יש להבין גבי עונשו של נחש נאמר (שם ,יד) כי
עושה ,והלך לחוה להסיתה ,ורק חוה מצאה עצה נגדו .וממילא מכל הנ״ל עשית זאת ,שהיה די לומר הקללה והעונש ,והפגם והעון שלו ידענו מעצמינו
אזלא לה ג״כ טענת דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין ,כי במשפט מהפסוקים הקודמים ,ובפרט לפי פשטות אין לומר כך ,כי הסית ,כי העיקר
צדק מגיע לו העונש כי אין לו שום טענות ,כי איך שייך לטעון דברי הרב וכו׳ העונש שמגיע לו מה שהיה המסית ,אשר דרשו מזה חכמינו ז״ל (סנהדרין כט).
על דבר שלא נצטוה מעולם ,דהיינו איסור נגיעה שחוה הוסיפה מלבה לפי אין טוענין למסית ,ועל פי פשוט הרבה בדברים יותר מעשיה ,כי רק דחיפה
העצה הנ״ל ,ועשה מעשה דחיפה אשר עיקר בריאתו לא היה ע״ז ,רק להסית אחת עשה ,ודברים הטיח הרבה למאוד.
על מה שנצטוה ,ולא על דבר שלא נצטוה מעולם ,כי לא היה בזה שום דברי וכתב המשנה למלך לפרש וז"ל ,והנה קודם נבאר לפי ענ״ד כוונת חוה
הרב לטעון כנ״ל. בהוספה איסור הנגיעה ,כי היה לה שכל עמוק וחכמה נפלאה בזה שתנצל
ומה שלמדו חכמינו ז״ל (סנהדרין כט ).מכאן שאין טוענין למסית ,והגם מהחטא ,אך אל תתחכם הרבה (קהלת ז ,טז) ואל תוסיף על דבריו (משלי ל ,ו)
לפי דברי הנ״ל היה טענה של דברי הרב גרוע למאד ,עם כל זה נראה מכאן נאמר ,באתה לידי גרעון .והשכלה שלה בדרך זה ,שמקודם נאמר (ב ,יט) וכל
בעליל שהדין כך ,כי בשאר חוטאים ח״ו אפילו החמורה שבחמורות שואלים אשר יקרא לו האדם נפש חיה הוא שמו ,בספרים הקדושים (רמב״ן ורבינו בחיי
ודורשים מכל החוטאים היטב אולי ימצאו איזה טענות להצדיק את עצמם, ב ,יט) ודברי חיים הקדוש ז״ל מביאם בספרו כמה פעמים (חנוכה ד״ה הנה רבים
ואם לאחר כל אלה אין בדבריהם ממש ,נתברר היטב לפניהם הסתירה ,כדי מקשים ,ופרשת זכור ד״ה בפסוק זמר) דהיינו שאדם הראשון ידע בחכמת אלקית
שגם המה יודעים שיגיע להם העונש במשפט ,מה שאין כן כאן ,העונש של שבקרבו שורש מכל מיני נבראים למה נבראו כל חד וחד לפי השייכות שלו,
נחש נחרץ משפטו בלי שום שאלה ,וזאת מורת רוח גדול מבלי לשמוע שום כי אין שום דבר נברא לריק ח״ו ,רק הכל לכבודו יתברך ,ומכל מיני הנבראים
סידור טענות ,כי החוטא בעצמו על ידי חטאו בעוה״ר טח עיניו מראות האמת יש שורש לעבודתו יתברך ,ואין עוד מלבדו ,והכל לצורך האדם ישר שיקח
ולידע איזה טענה טובה או רעה ,על כל פנים משתוקק שהבית דין ישמעו מהם עבודת השם ,והשמות מכל הברואים משורשים בהנבראים בעצמם,
כל דבריו ,ומזה על כל פנים חצי נחמה בידו ,כי כל מה שחשב להצדיק את ואדם הראשון כפי שראה ברוח קדשו תוכן דבר הנברא קרא שם השייך לו.
עצמו לא מנע מלברר היטב ולהוציא בשפתיו כל מה שעלה על לבו להצטדק והנה כאשר הובא לפניו הנחש הקדמוני ,וראה שורשו שנברא להסית בני אדם
ולתרץ את מעשיו ,ודו״ק]י[. ולהדיחם ממצותיו יתברך ,והמה ינצחו מלחמת היצר ,והוא מטובתו יתברך
י .וראה בספר תיבת גמא [להגאון בעל פרי מגדים זצ"ל] בפרשתינו (אות ג') שמפרש עוד טעם מה שהיתה כוונת חוה ,ומה היה כוונת הנחש ,להחטיאה.
iתודתינו נתונה לאלו שהשתתפו בהוצאות הגליון i
הגליון הזה נתנדב ע"י הנה"ח מוה"ר יעקב יצחק לעזער הי"ו כל מי שרוצה להשתתף בהוצאות הגליון הגליון הזה נתנדב ע"י הנה"ח מוה"ר אברהם זאב זינגער הי"ו
לרגל השמחה השרוי' במעונו בהולדת הבן לרגל השמחה שבמעונו או לעילוי נשמת לרגל השמחה השרוי' במעונו בנשואי בנו
אצל חתנו מוה"ר מרדכי רובין הי"ו למזל טוב, יפנה למכון אלף המגן 347-930-8759 החתן שמואל פינחס ני"ו למזל טוב ובשעה טובה ומוצלחת,
יהי רצון שיזכה לגדלו ולחנכו לתורה ולחופה ולמעשים טובים ולהשאיר הודעה תזכה למצות ויהי רצון שהזיווג יעלה יפ"ה ויזכו לבנות בית נאמן בישראל
ישלם ד' פעלם ותהי משכורתם שלימה מעם ד'
ד
