gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

אלף המגן · Elef Hamugein — בראשית (2026-10-05)

מוציא לאור: אלף המגן · Elef Hamugein

שבוע: בראשית (2026-10-05)

אלף המגן · Elef Hamugein — בראשית (2026-10-05)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בעזהשי"ת‬ ‫שנת תשפ"ז לפ"ק‬ ‫פרשת בראשית שנה כ"ג גליון ד' (תש"ל)‬ ‫איכא שכחת התורה ואז אם לא בריתי וגו' חוקות שמים וארץ לא שמתי‪ ,‬ע"כ העצה] בראשית‬ ‫לחבר סוף התורה לתחילתו‬ ‫בזכות מעשר [ונזכה שלא יהי' נשכח התורה שלא יבואו עכברים]‪.‬‬ ‫ולכל היד החזקה (דברים לד‪ ,‬יב)‪ .‬בראשית ברא אלקים (בראשית א‪ ,‬א)‪.‬‬ ‫אתם קרואים אדם‬ ‫בספר שמן ששון [לבעל מגן אברהם על שו"ע] כתב לפרש מה דאיתא‬ ‫ויאמר אלקים נעשה אדם וגו' (א‪ ,‬כו)‪ .‬ויהי ערב ויהי בוקר יום הששי (א‪ ,‬לא)‪.‬‬ ‫במדרש רבה (א‪ ,‬ו) בזכות מעשר נברא העולם שנקרא ראשית‪ ,‬היך דאת אמר‬ ‫פירש"י‪ ,‬כולן הימים תלוים ועומדים עד יום הששי‪ ,‬הוא ששי בסיון‬ ‫ראשית דגנך‪ .‬ומקשה בספר מהרר״י]א[‪ ,‬הלא ראשית דגנך קאי על תרומה‪,‬‬ ‫המוכן למתן תורה‪ .‬וברש"י בגרסא הישנה (נדפס ברוב חומשים) איתא‪ ,‬שביום ו'‬ ‫ויש לומר דגם מעשר קרוי ראשית‪ ,‬כדאיתא במסכת תרומות (ג‪ ,‬ז)‪ .‬אך קשה‬ ‫בסיון שקבלו ישראל התורה נתחזקו כל יצירת בראשית‪ ,‬ונחשב כאילו נברא‬ ‫מנ״ל דאמעשר קאי‪ ,‬דילמא אתרומה קאי‪ .‬עוד קשה למה דוקא בזכות מצוה‬ ‫העולם עתה‪ ,‬וזהו יום הששי בה"א [הידועה]‪ ,‬שאותו יום ו' בסיון‪ ,‬ע"כ‪ .‬חזינן‬ ‫זו‪.‬‬ ‫מדבריו שמתן תורה נחשב לעיקר הבריאה‪ ,‬שאז נתחנך כלל ישראל לעם‪.‬‬ ‫וממשיך המגן אברהם‪ ,‬שמעתי בשם רבי משה דרשן מפוזנא‪ ,‬דכתיב‬ ‫והנה עפ"ז יש לפרש הא דאמרינן בזמר בר יוחאי‪ ,‬נעשה אדם נאמר‬ ‫בוידוי מעשר (דברים כו‪ ,‬יג) לא עברתי ממצותיך ולא שכחתי‪ ,‬דאיתא במדרש‬ ‫בעבורך‪ ,‬דלכאורה הדברים צריכים ביאור‪ ,‬מאי טעמא באמת שהמאמר של‬ ‫רבה פרשה עקב (ג‪ ,‬ג) שאם אין מעשרים כראוי העכברים אוכלין‪ .‬ואיתא‬ ‫נעשה אדם נאמר עבור רשב"י‪ .‬ואמרתי לבאר בס"ד הדברים ע"פ מאמר של‬ ‫בהוריות (יג‪ ).‬האוכל ממה שעכבר אוכל משכח תלמודו‪ .‬אם כן אמר לא‬ ‫רשב"י‪ ,‬דהנה בגמ' יבמות (סא‪ ).‬דרש ר' שמעון בר יוחאי על הא דכתיב (יחזקאל‬ ‫עברתי ממצותיך‪ ,‬שנתתי מעשר כראוי‪ ,‬ולא שכחתי‪ ,‬ע״כ]ב[‪ .‬ומקרא מלא (ירמי'‬ ‫לד‪ ,‬לא) ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם‪ ,‬ודרש רשב"י‪ ,‬אתם קרויין אדם‬ ‫לג‪ ,‬כה) אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי]ג[‪ ,‬אם כן שפיר‬ ‫ואין העובדי כוכבים קרויין אדם‪ .‬וכתבו התוס' כי דברי רשב"י אמורים דוקא‬ ‫אמר בזכות מעשר נברא העולם‪ ,‬אבל תרומה חטה אחת פוטרת הכרי‪ ,‬אם כן‬ ‫ממתן תורה ואילך‪ ,‬כי אחר מתן תורה באמת רק בני ישראל נקראים אדם‪,‬‬ ‫אף אם אינו נותן תרומה אין עכבר אוכל אלא חטה אחת‪.‬‬ ‫אבל קודם מתן תורה היו גם בני נח קרויין אדם‪ ,‬משום שהיו הכל שוין בלא‬ ‫פירש״י עה"פ (דברים לד‪ ,‬יב) ולכל יד החזקה‪ ,‬ששבר הלוחות לעיני כל‬ ‫תורה‪ ,‬ע"כ]ד[‪.‬‬ ‫ישראל‪ .‬שידוע (ילקוט כי תשא) אם לא נשתברו הלוחות לא נשתכח התורה‬ ‫והנה בשעת בריאת העולם נמלך ה' במלאכים ואמר (א‪ ,‬כו) נעשה‬ ‫מישראל‪ .‬אם כן אף בלא זכות המעשר היה נברא עולם‪ ,‬ואחר שנשתברו‬ ‫אדם]ה[‪ ,‬ואז עלה ג"כ על העכו"ם‪ ,‬אבל משעת מתן תורה ואילך עלה שם אדם‬ ‫הוצרך לזכות מעשר‪ .‬ואם כן אמר ולכל יד החזקה‪ ,‬שנשתברו הלוחות [וא"כ‬ ‫א‪ .‬כוונתו להשל״ה הק'‪ ,‬שהקשה כן בספרו שתי פעמים‪ ,‬בחלק תורה שבכתב בפרשת כי תבוא (אות א׳) ובשער האותיות קדושת האכילה (אות קנ״ב)‪.‬‬ ‫ב‪ .‬ובספר שליחות אליהו [להג"ר אליהו מניקלשבורג זצ"ל] חלק לב אבות (ריש פרשת ראה) כתב לבאר עפי"ז דברי המדרש (תנחומא ראה י"א) עה"פ (דברים כו‪ ,‬יא) ושמחת בכל‬ ‫הטוב‪ ,‬אין טוב אלא תורה‪ ,‬לפיכך משה מזהיר לישראל עשר תעשר‪ .‬ועפ"י האמור הכוונה‪ ,‬אין טוב אלא תורה‪ ,‬אך קשה דלמא ישכח תלמודו ויהיה לו צער‪ ,‬לפיכך‬ ‫מזהיר משה עשר תעשר‪ ,‬כדי שלא יאכלו העכברים תבואתו ולא ישכח תלמודו‪ ,‬ועי"ז יהי' ושמחת בכ"ל הטוב שלא ישכח כלום‪.‬‬ ‫ג‪ .‬עי׳ בספר ערבי נחל ריש פרשת כי תבוא שמביא דבר זה בשם המגן אברהם בספר שמן ששון‪ .‬וכן בשו״ת מהרש״ל [להג"ר שמעון לאנגסאם זצ״ל (נדפס במונקאטש שנת‬ ‫עת״ר לפ"ק)] הביא דבר זה (בפתיחתא זעירא) בשם ספר שמן ששון‪.‬‬ ‫ד‪ .‬בספר שער יששכר [להגה"ק בעל מנחת אלעזר ממונקאטש זצ"ל] (חודש אייר מאמר גל עיני אות ג') הביא מה ששמע מפי זקינו הגה״ק בעל שם שלמה ממונקאטש זצ״ל‬ ‫בסעודת ל"ג בעומר‪ ,‬לפרש מה שמזמרים (בזמר בר יוחאי) נעשה אדם נאמר בעבורך‪ .‬ולכאורה קשה‪ ,‬היכן מצינו כי נעשה אדם קאי על רבי שמעון בן יוחאי דוקא‪.‬‬ ‫וכתב עפ"י מה שדרשו חז"ל (זוה״ק ח״א א‪ ):‬על הפסוק (א‪ ,‬כו) נעשה אדם וגו'‪ ,‬שיהיה עתידים להקדים עשיה לשמיעה‪ ,‬דכתיב הכא נעשה אדם‪ ,‬וכתיב התם (שמות‬ ‫כד‪ ,‬ז) נעשה ונשמע‪ .‬והכוונה שברא הקב"ה את האדם בזכות שעתידים ישראל לקבל את התורה על ידי משה רבינו ע"ה‪ ,‬וזהו נעש״ה אדם בזכות נעש"ה ונשמע‪.‬‬ ‫וידוע כי רשב"י היה נשמת משה רבינו ע"ה‪ ,‬ומה שנתגלה ע"י משה רבינו ע"ה התורה בכל פרטיה בנגלות ונסתרות‪ ,‬אך הנסתרות גילה משה רבינו רק לאהרן‬ ‫ובניו ויהושע ועוד ליחידי סגולה מתלמידיו‪ ,‬והנגלות לנו ולבנינו ממשה רבינו ע"ה שקיבל התורה בסיני‪ .‬אבל רשב"י גילה הנסתרות בספר הזוהר‪ ,‬דבהאי חבורא‬ ‫יתפרנסון בדרא בתראה (תיקו״ז תי' ו'‪ ,‬כד‪ ,).‬והוא אור המאיר ובא לכלל העולם‪ ,‬ולפי"ז רבי שמעון בן יוחאי הוא תכלית וגמר הנרצה ממשה רבינו ע"ה‪ .‬על כן שפיר‬ ‫יתכן מה שאומרים נעשה אדם נאמר בעבורך‪ ,‬כי נעשה אדם נאמר בשביל שעתידים לומר נעשה ונשמע‪ ,‬והיה אז מטרת התכלית לגילוי הנסתרות באחרית הימים‬ ‫ע"י רבי שמעון בן יוחאי‪ ,‬על כן שפיר נעשה אדם נאמר בעבורך‪ ,‬עכדה"ק‪.‬‬ ‫ה‪ .‬אף שאמרו המלאכים מה אנוש כי תזכרנו‪ ,‬מ"מ בשבת בראשית הצריכו לסיוע של ישראל‪ ,‬כמו שהבאתי בספר אלף במגן בפרשתינו (אות ג') עה"פ (ב‪ ,‬ב)‬ ‫וישבות ביום השביעי מכל מלאכתו אשר עשה‪ .‬בספר ילקוט ראובני (בפרשתנו אות שס"ג) הביא בשם ספר סודי רזא [להרוקח זצ"ל] (כתב יד) בשבת בראשית לאחר בריאת‬ ‫א‬ ‫תישארב תשרפ תשפז‬ ‫אלף המגן‬ ‫אלעזר‪ ,‬ואחר כך רבי שמעון‪ ,‬ואחר כך יותם‪ ,‬כי בזכותם שקבלו עליהם יסורין‬ ‫רק על כלל ישראל‪ .‬וא"כ נצרף כל האמור כמין חומר‪ ,‬דמשום דדרש רשב"י‬ ‫נתבסם המדת הדין ושתפו הקב״ה למדת הרחמים‪ ,‬ודו״ק‪.‬‬ ‫שאתם קרויין אדם‪ ,‬ידעינן שתואר אדם עולה דייקא על כלל ישראל‪ ,‬ולא על‬ ‫ויש לפרש הא דכתיב בנוסח פיוט בר יוחאי נעשה אדם נאמר בעבורך‪,‬‬ ‫אומות העולם‪ ,‬דמשום שקבלו ישראל את התורה א"כ הם תכלית הבריאה‪,‬‬ ‫ר״ל הא דאמר הקב״ה נעשה אדם (א‪ ,‬כו) אף על פי שעתיד לחטוא (זוה״ק‬ ‫וע"כ זכו לתואר אדם‪ .‬וזהו הפי' נעשה אד"ם נאמר בעבורך‪ ,‬דהיינו דהא דאמר‬ ‫ח״א כב‪ .‬ועוד) אמנם בעבור רבי שמעון בן יוחי שאמר (סוכה שם) שיכול לפטור‬ ‫הקב"ה למלאכים נעשה אדם‪ ,‬נאמר בעבורך‪ ,‬עבור רשב"י‪ ,‬משום דקבלו כלל‬ ‫בזכותו כל העולם מן הדין‪ ,‬בעבורו נאמר נעשה אדם‪ ,‬וזה נעשה אדם נאמר‬ ‫ישראל את התורה‪ .‬ואף שכתבנו לעיל שבשעת שאמר הקב"ה נעשה אדם‬ ‫בעבורך‪ ,‬ודו״ק‪ ,‬עכלה"ק]ז[‪.‬‬ ‫היה הכוונה גם על העכו"ם‪ ,‬אבל ע"י קבלת התורה נשתנה רק לישראל‪.‬‬ ‫ומענין לענין נאה להביא את מה דאיתא בספר באר ישראל [נלקט ונסדר‬ ‫ולבאר הדברים עוד יותר‪ ,‬מדוע באמת נאמר נעשה אדם עבור רשב"י‪,‬‬ ‫ע"י הרב ישראל פראנקפורטר ז"ל (נדפס בבילגורייא שנת תרצ״ז לפ"ק)] (ערך אדם) וז״ל‪,‬‬ ‫דהנה לכאורה יש לדקדק‪ ,‬דהלא אמרו חז"ל (עירובין יג‪ ):‬נוח לו לאדם שלא‬ ‫שמעתי בשם הגה״צ רבי שמעון סופר זצ״ל אבד״ק קראקא‪ ,‬שאמר ביום‬ ‫נברא יותר משנברא‪ ,‬ואם כן מדוע באמת נעשה אדם וכו'‪.‬‬ ‫הלולא ל״ג בעומר על ציון הרמ״א זצ״ל‪ ,‬כי שמע מאביו הגאון בעל חתם סופר‬ ‫ובספר קדושת מרדכי [לאדומו"ר מוה"ר משה מרדכי מלעלוב זצ"ל] (דף ק"ח)‬ ‫זצ״ל (יוד"ה כ"ה תשרי)‪ ,‬שאמר כי להרמ״א ז״ל היה נשמת הלל‪ ,‬דהלכה כמותו‪,‬‬ ‫כתב בביאור הענין‪ ,‬עפ"י מה דאיתא בגמ' (סוכה מה‪ ):‬אמר רבי ירמי' משום רבי‬ ‫ולמהרש״ל ז״ל היה נשמת שמאי דהוי חריפי טפי‪ .‬דהביא מספרי קבלה (מגלה‬ ‫שמעון בר יוחאי‪ ,‬יכול אני לפטור את כל העולם כולו מן הדין‪ .‬ופרש"י‪ ,‬בזכותי‬ ‫עמוקות אופן ע״ד) על הפסוק (בראשית א‪ ,‬כו) נעש"ה אדם ר״ת נ׳מלך ע׳ם ש׳מאי‬ ‫אני סובל כל עונותיכם‪ ,‬ופוטרן מן הדין‪ .‬וא"כ מבחינת רשב"י שבכוחו לפטור‬ ‫ה׳לל‪ .‬וצריך להבין מדוע נמלך הקב״ה דוקא עם שמאי והלל‪ .‬ואמר בביאור‬ ‫את כל בני ישראל מן הדין‪ ,‬הרי נוחה הבריאה לכל אדם‪ ,‬להרבות ולהוסיף אך‬ ‫הענין‪ ,‬כי אמרו חז״ל (עירובין יג‪ ):‬שתי שנים ומחצה נחלקו בית שמאי ובית הלל‬ ‫בטוב‪ ,‬וזהו הדגשת המלה שיש בנעשה אדם דוקא אצל רשב"י]ו[‪ ,‬עכדה"ק‪.‬‬ ‫אם נוח לו לאדם שנברא משלא נברא‪ ,‬ונמנו וגמרו נוח לו לאדם שלא נברא‬ ‫משנברא‪ .‬והדין בגמרא (כתובות יא‪ ).‬אין חבין לאדם שלא בפניו‪ ,‬על כן נמלך‬ ‫ובאמת כבר קדמו בזה בספר פרדס המלך [להרה"ק ר' פינחס ב"ר דוד זצ"ל‬ ‫עם שמאי והלל אם לברוא האדם‪ ,‬עכ״ד ודפח״ח‪.‬‬ ‫מנאדבורנא (הנקרא ר' פינחס'ל סאסיש) תלמיד הרה"ק בעל צמח ה' לצבי זצוק"ל] בפרשתינו‬ ‫(אות א') וז"ל‪ ,‬בראשית ברא (א‪ ,‬א)‪ .‬ר״ת ב׳זכות ר׳בי א׳לעזר ש׳מעון י׳ותם‬ ‫ויש לומר שזהו כוונת הפייט‪ ,‬נעשה אדם נאמר בעבורך‪ ,‬כי באמת‬ ‫ת׳תבסם ב׳מדת ר׳חמים א׳לוקותו‪ .‬ר״ל כי מתחלה עלה במחשבה לברוא‬ ‫קיי״ל (עירובין שם) נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא‪ ,‬ונודע מה שביאר‬ ‫העולם במדת הדין (בר״ר יב‪ ,‬טו) רק שהקב״ה צפה בצדיקי הדור שיקבלו‬ ‫המהרש״א (מכות כג‪ :‬ד״ה תרי״ג) שנמנו בפועל הרמ״ח מצות עשה ושס״ה לא‬ ‫עליהם יסורים למען שמו באהבה נמחק הדין ונתבסם במדת הרחמים‪ ,‬על‬ ‫תעשין‪ ,‬ורבו הלאוין על העשין‪ ,‬ומצד הלאוין יצא שכרו בהפסדו‪ ,‬שהאדם‬ ‫דרך הגמרא (סוכה מה‪ ):‬אמר רבי שמעון בן יוחי‪ ,‬יכול אני לפטור את כל העולם‬ ‫הוא קרוב להפסד ורחוק משכר‪ ,‬יעו״ש‪ .‬אבל לדעת רבי שמעון שפוטר את כל‬ ‫כולו מן הדין מיום שנבראתי עד עתה‪ ,‬ואלמלי אלעזר בני עמי מיום שנברא‬ ‫העולם מן הדין (סוכה מה‪ ,):‬וא״כ אין לו לחשוש מעונש הלאוין‪ ,‬ונוח לו לאדם‬ ‫העולם ועד עכשיו‪ ,‬ואלמלי יותם בן עוזיהו עמנו מיום שנברא העולם עד סופו‪.‬‬ ‫שנברא‪ ,‬וזהו נעשה אד״ם נאמר בעבורך‪ ,‬שמחמת שהוא פטר את כל העולם‬ ‫ונכתב בצדו זה מהמהרש"א בעין יעקב (ד״ה יכול אני) מחמת יסורין שקבלו‪,‬‬ ‫מן הדין‪ ,‬נוח לו לאדם שנברא‪ ,‬ודו״ק‪.‬‬ ‫וקים להו שיותם נמי היה מקבל עליו יסורין‪ ,‬עיין שם‪ .‬נמצא שזכות רבי‬ ‫ועוד באופן אחר נראה לומר בס"ד כוונה במה שמזמרים נעשה אדם‬ ‫אלעזר הועיל מיום שנברא העולם‪ ,‬וזכות רבי שמעון מיום שנברא הוא עד‬ ‫נאמר בעבורך‪ ,‬דאיתא במדרש (פרקי רבי אליער פרק כ״ו) כשנולד אברהם אבינו‬ ‫עתה‪ ,‬וזכות יותם עד סוף העולם כנזכר לעיל בגמרא‪ ,‬לכן רמוזים בתחלה רבי‬ ‫עולם‪ ,‬קרא הקב"ה לכל המלאכים‪ ,‬ומינה אותם על העולם‪ ,‬ואז פתחו כולם ואמרו הכל יודוך‪ ,‬ולכך אומרים אותו בשבת‪ ,‬ע"כ‪ ,‬ותמוה‪.‬‬ ‫ובספר בני שמואל [להג"ר משה שמואל זצ"ל אבד"ק הארדענקא ולוצק (נדפס בזאלקאווא שנת תפ"ז לפ"ק)] בפרשתינו (ד"ה איתא בסודי רזא) הביא בשם הג"ר נפתלי כ"ץ זצ"ל‬ ‫אבד"ק פוזנא בעל סמיכת חכמים בביאור הענין‪ ,‬עפ"י דברי התוספות (סנהדרין לז‪ :‬ד"ה מכנף) על הא דכתיב (ישעי' כד‪ ,‬טז) מכנף הארץ זמירות שמענו‪ ,‬כתוב בתשובת‬ ‫הגאונים‪ ,‬שאין בני ארץ ישראל אומרים קדושה [נקדישך וכתר] אלא בשבת‪ ,‬דכתיב גבי חיות (שם ו‪ ,‬ב) שש כנפים לאחד‪ ,‬וכל כנף הוא אומר שירה אחת ביום בששת‬ ‫ימי החול‪ ,‬וכשיגיע שבת אומרים החיות לפני המקום‪ ,‬רבש"ע‪ ,‬אין לנו עוד כנף‪ ,‬והקב"ה משיב להם‪ ,‬יש לי עוד כנף אחד שאומר לפני שירה‪ ,‬שנאמר מכנף הארץ‬ ‫זמירות שמענו‪ ,‬ע"כ התוספות [בספר אור זרוע (הל' שבת סימן מ"ב‪ ,‬הל' מוצ"ש סימן פ"ט) הביאו בשם המדרש‪ ,‬וז"ל‪ ,‬שש כנפים שש כנפים לאחד (ישעי' ו‪ ,‬ב)‪ ,‬מלאכי השרת משוררים כל ימות‬ ‫השבוע‪ ,‬משורר בכנף את יומו‪ ,‬דהיינו ששה כנפים לששה ימים‪ ,‬ביום השבת אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה‪ ,‬רבש"ע‪ ,‬אין לנו כנף שנשורר לפניך‪ ,‬תן לנו כנף שביעי ונשורר לפניך היום‪ ,‬א"ל הקב"ה‪,‬‬ ‫יש לי כנף אחד בארץ שמשורר לפני היום‪ ,‬שנאמר (ישעי' כד‪ ,‬טז) מכנף הארץ זמירות שמענו צבי לצדיק‪ ,‬ע"כ‪ .‬ובזה פירש האור זרוע שם מה שאמר הכתוב (דברים כו‪ ,‬יז) את ד' האמרת היום‪ ,‬כלומר‪,‬‬ ‫ביום המיוחד דהיינו שבת‪ ,‬שבו ביום תקנו רבותינו והוסיפו מזמורים לכבוד השבת‪ ,‬כגון השמים מספרים כבוד א‪-‬ל וגו'‪ ,‬לדוד בשנותו וגו'‪ ,‬וד' האמירך היום‪ ,‬שחפץ בך יותר ממלאכי השרת‪ ,‬עכ"ד‪.].‬‬ ‫והנה איתא במדרש (בר"ר א‪ ,‬ג) שהמלאכים נבראו ביום שני‪ ,‬שלא יאמרו מיכאל היה מותח בדרומו של רקיע וכו'‪ .‬נמצא דבאותו שבוע של בריאת העולם היה‬ ‫למלאכים אף בשבת כנף‪ ,‬כי התחלה שלהם היה ביום השני‪ ,‬ושש כנפים לאחד‪ ,‬להגיד שירה בכל יום בכנף אחד‪ ,‬רק בשבוע השני התחיל הסדר של ששה ימים‬ ‫ביום הראשון‪ ,‬והמלאכים אומרים שירה ששה ימים‪ ,‬ובשבת אומרים ישראל‪.‬‬ ‫וזהו כוונת הסודי רזא‪ ,‬בשבת בראשית לאחר בריאת עולם וכו' פתחו כולם‪ ,‬כלומר‪ ,‬הן ישראל והן המלאכים‪ ,‬ואמרו הכל יודוך‪ ,‬הכל דייקא‪ ,‬שאותו פעם היה אף‬ ‫למלאכים כנף ביום השבת‪ ,‬ולכך אומרים אותו בשבת‪ ,‬להורות שבשבת בראשית שרו ישראל עם המלאכים יחד הכל יודוך‪ ,‬עכ"ד הנחמדים‪.‬‬ ‫ובענין זה יש להביא עוד מה שהבאתי בספר אוהב שלום [קאמינקא] ח"ב (פרק ז' עמ' צ"ג) מש"כ בספר שלחן הטהור על הגש"פ [להג"ר בן ציון הלוי גאסענבויער זצ"ל] (דף ו‪).‬‬ ‫ששמע מפי הרה"ח מו"ה יוסף ראזענפעלד ז"ל שו"ב דק"ק גאלינא‪ ,‬מה שסיפר לו אביו הרה"ח מוה"ר חיים משה ז"ל דומ"ץ דק"ק יארטשוב‪ ,‬שפעם אחת היה יחד‬ ‫עם גיסו הגה"ק ר' שלום מקאמינקא זצוק"ל אצל הגאון בעל ישועות יעקב זצ"ל אבד"ק לבוב אחר שבת בראשית‪ ,‬ובא איש אחד ואמר בדרך הלצה‪ ,‬אספר לכם‬ ‫חדשות מה שראיתי‪ ,‬בשבת בראשית הייתי בין החסידים של הרה"ק ר' רפאל מבערשיד זצ"ל [היה תלמיד מובהק של הרה"ק ר' פינחס מקאריץ זצוק"ל]‪ ,‬וכל יום השבת‬ ‫זמרו‪ ,‬שבת בראשית אלע אין איינעם‪ ,‬שבת בראשית כולנו כאחד ביחד‪ .‬והיה לפלא בעיני הגאון בעל ישועות יעקב‪ ,‬מה זאת לבלות כל יום השבת בדיבורים שלא‬ ‫נשמעו מעולם‪ ,‬עכ"פ אם אינם לומדי תורה‪ ,‬יאמרו שירות ותשבחות‪ .‬ויאמר הרב מקאמינקא‪ ,‬הלא הוא תוספות מפורשת בסנהדרין ל"ז ע"ב‪ .‬והכוונה הוא על‬ ‫דברי התוס' הנ"ל‪ ,‬עכ"ד‪ .‬וע"ע בספר אלף המגן בפרשתינו (אות ג') שהבאתי הרבה הוספות לזה‪ ,‬עיי"ש‪.‬‬ ‫ו‪ .‬עי' מה שכתב רש"י (בראשית ט‪ ,‬ט) מסכים אני עמך‪ ,‬שהבטיחו הקב"ה שלא לשחת את העולם עוד‪ .‬ועי' רש"י להלן (שם‪ ,‬יב) לדורת עולם נכתב חסר‪ ,‬שיש דורות‬ ‫שלא הצריכו לאות‪ ,‬כמו דורו של רשב"י‪.‬‬ ‫ז‪ .‬אף שהיה מבול‪ ,‬לא חרבה העולם‪ ,‬והתחילו מראשית‪.‬‬ ‫ב‬ ‫תישארב תשרפ תשפז‬ ‫אלף המגן‬ ‫ומוסיף שם האך פרי תבואה ביאור נוסף באופן קצת אחר‪ ,‬וזהו תוכן‬ ‫בקשו כל גדולי המלכות [נמרוד] להרגו‪ ,‬ונחבא מתחת לארץ שלש עשרה שנה‬ ‫דבריו‪ ,‬שמעתי מפי צדיק אחד]ח[ דהטעם למה אמרו חז"ל אתם קרואים אדם‬ ‫שלא ראה לא שמש ולא ירח‪ ,‬לאחר שלש עשרה שנה יצא מתחת לארץ‪,‬‬ ‫ואין אומות העולם קרואים אדם‪ ,‬משום דעל לשון איש שייך לומר בלשון‬ ‫מדבר בלשון הקדש [ראה רש"י פרשת נח (יא‪ ,‬א) שפה אחת‪ ,‬לשון קודש]‪ ,‬מאס‬ ‫רבים‪ ,‬דהיינו אנשים‪ ,‬משא"כ אצל תיבת אדם אין שייך בו לשון רבים‪ ,‬ולכן‬ ‫ַא ֵשרים ושקץ את הפסילים [ראה רש"י (שם‪ ,‬כח) ד"ה על פני תרח אביו‪ ,‬שכתת את‬ ‫ישראל דהם באחדות‪ ,‬וכולם כאחד נחשבו‪ ,‬ע"כ נקראים בשם אדם דייקא‪,‬‬ ‫צלמיו] ובטח בצל יוצרו‪ ,‬ואמר ד׳ צבאות אשרי אדם בוטח בך‪ ,‬ע״כ‪ .‬ובספר‬ ‫דלא שייך בי' לשון רבים‪ ,‬משא"כ אומות העולם שאין בהם אחדות‪ ,‬ע"כ לא‬ ‫דמשק אליעזר על המסורה (פ׳ וירא אות קמ״ח) הביא דאיתא בכתבים שהיה‬ ‫שייך בהם הלשון אד"ם שאין לו תיבה בלשון רבים‪.‬‬ ‫רבי שמעון בר יוחאי ניצוץ מאברהם אבינו‪ ,‬ולכך היה במערה י״ג שנים כמו‬ ‫אברהם‪ ,‬עיי״ש‪.‬‬ ‫ועפ"ז מבאר‪ ,‬דלכן כתבה התורה אדם כי יהיה וכו'‪ ,‬דמחמת שישראל‬ ‫קרואים אדם‪ ,‬שזה מורה על אחדות‪ ,‬ע"כ אין להם לישראל לדבר לשון הרע‬ ‫והנה מצינו שעל אברהם מוסב התואר אדם‪ ,‬שדרשו חז״ל (מס׳ סופרים‬ ‫ורכילות‪ ,‬שמביא לידי פירוד לבבות והיפוך האחדות‪ ,‬ונגעים באה על האדם‬ ‫כא‪ ,‬ט) על הפסוק (יהושע יד‪ ,‬טו) האדם הגדול בענקים‪ ,‬זה אברהם אבינו‪ .‬וכיון‬ ‫משום עון הלשון הרע ורכילות‪ ,‬ע"כ דיְיקא התורה בלשון אדם‪ ,‬עכ"ד]ט[‪.‬‬ ‫שרשב״י היה ניצוץ של אברהם אבינו ע״ה‪ ,‬שפיר נאמר עליו ג״כ התואר‬ ‫אדם‪ .‬וזהו שמזמרים‪ ,‬נעשה אדם נאמר בעבורך‪ ,‬שבעבורו נאמר נעשה אדם‪,‬‬ ‫וראה עוד מה דאיתא בספר ארבעה טורי אבן [להג"ר אלעזר רוקח זצ"ל‬ ‫כן אפשר לומר בדרך רמיזא‪ ,‬וגם דרשו (ב"ר יב‪ ,‬ט) ויקרא את שמם אד"ם ביום‬ ‫בעל מעשה רוקח (יוד"ה כ"ז תשרי)] במס' ב"ק (דף ד‪ ):‬וז"ל‪ ,‬מאי מבעה‪ ,‬רב אמר‬ ‫הברא"ם (ה‪ ,‬ב)‪ ,‬בזכות אברהם‪.‬‬ ‫מבעה זה אדם‪ ,‬דכתיב וכו׳‪ ,‬ושמואל אמר מבעה זה השן‪ ,‬דכתיב וכו׳‪ ,‬ורב מ״ט‬ ‫לא אמר כשמואל‪ ,‬אמר לך מי קתני נבעה‪ ,‬ושמואל מ״ט לא אמר כרב‪ ,‬א״ל‬ ‫טעם על קריאת שמם אדם‬ ‫מי קתני בועה‪ ,‬מכדי קראי לא כמר דייקי ולא כמר דייקי‪ ,‬רב מ״ט לא אמר‬ ‫זכר ונקבה בראם‪ ,‬ויברך אתם ויקרא את שמם אדם ביום הבראם (ה‪ ,‬ב)‪.‬‬ ‫כשמואל וכו׳‪.‬‬ ‫ואפשר יש לבאר הפסוק בס"ד עה"פ מה דאיתא בספר אך פרי תבואה‬ ‫תחלה אפתח באגדתא‪ ,‬מאמר שהגאון מו׳ מהרש״א כתב בחידושי‬ ‫פרשת תזריע (ד"ה וידבר ה')‪ ,‬דמביא קושית הזוה"ק מדוע כתבה התורה (ויקרא‬ ‫אגדות‪ ,‬המאמר הזה אינו אומר אלא דורשני‪ ,‬וכי בשביל דכתיב בעיו [אם תבעיון‬ ‫יג‪ ,‬ב) אדם כי יהיה בעור בשרו‪ ,‬הלא אדם הוא מדריגה היותר גבוה‪ ,‬ולמה‬ ‫בעיו (ישעי' כא‪ ,‬ב)] גבי תשובה‪ ,‬קרי הכי גבי ניזקין לאדם מבעה‪ ,‬והאריך בזה‬ ‫נקטה התורה דייקא לשון זה‪ ,‬ולא לשון איש או לשון אנוש‪ ,‬שהם במדריגה‬ ‫יעו״ש בדבריו‪.‬‬ ‫יותר פחותה מאדם‪ ,‬אשר לכאורה במצורע הוי לי' להיות ההיפך‪ ,‬הלשון‬ ‫פחותה‪.‬‬ ‫וכתב המעשה רוקח וז"ל‪ ,‬ולענ״ד אפשר ליישב דבר זה ע״פ פשוטה‪,‬‬ ‫דהנמוקי יוסף מקשה ג״כ למה לא תני מתני׳ אדם בהדיא‪ .‬לכן אני אומר‬ ‫ומבאר הדברים ע"פ הא דידוע דהנגעים היו באים רק על ישראל‪ ,‬ולא‬ ‫דקושיא א׳ יתורץ חברתה‪ ,‬דידוע דאיתא בספר הזוהר דאדם לא נקרא אלא‬ ‫על אומות העולם‪ ,‬וכמו כן לא הי' מגיע על בני חו"ל‪ ,‬וְודאי הטעם הוא משום‬ ‫מי שהוא צדיק‪ ,‬ומי שהוא עושה היזק לחבירו הוא מעבירות שבין אדם‬ ‫דישראל הם אנשי קודש‪ ,‬ויושבים בארץ הקודש‪ ,‬ולכן יש להם את הכח הזה‬ ‫לחבירו‪ ,‬ולא די לו בתשובה עד שירצה את חבירו‪ ,‬ואח״כ ישוב בתשובה‪.‬‬ ‫שהקדושה תדחה את הטומאה לחוץ‪ ,‬משא"כ באומות העולם שאין להם את‬ ‫נמצא לכך לא רצה התנא לשנות האדם בהדיא‪ ,‬דמאחר שעשה היזק לחבירו‬ ‫כח זה‪ ,‬וכן גם בישראל היושבים בחו"ל‪ ,‬גם אין להם כח זה‪.‬‬ ‫אין ראוי לקרותו בשם אדם‪ ,‬לכך קתני מבעה שהוא מרמז פסוק אם תבעיון‬ ‫בעיו‪ ,‬כלומר אם יעשה תשובה‪ .‬ואפשר שלכך הוא כפל בפסוק תבעיון‬ ‫וע"כ י"ל דלכן דוקא איתא בנגעים הלשון אדם דהוא לשון חשיבות‪,‬‬ ‫בעיו‪ ,‬להורות על עבירות שבין אדם לחבירו‪ ,‬שצריך ב׳ תשובות‪ ,‬לרצות את‬ ‫ועל ישראל נאמר (כך דרשינן ביבמות סא‪ ).‬אתם קרוים אדם‪ ,‬משום דרק בישראל‬ ‫חבירו‪ ,‬ואח״כ ישוב לה׳‪ ,‬אז הוא ראוי לקרותו אדם‪ .‬ולכך קתני סיפא במתני׳‬ ‫מגיע הנגעים‪ ,‬דאית להו את צד הקדושה בהם שדוחה את הטומאה לחוץ‪,‬‬ ‫אדם בהדיא‪ ,‬לרמז דאחר ששב בתשובה‪ ,‬הרמוז במלת מבעה‪ ,‬אז הוא ראוי‬ ‫וגם בא"י דייקא ששם יש להם כח הדוחה את הטומאה לחוץ מצד קדושתה‪,‬‬ ‫לקרותו אדם‪ ,‬ולא קודם לכן וק״ל‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫וע"כ כתיב בנגעים דייקא לשון אדם‪.‬‬ ‫ח‪ .‬בספר תוספות חיים [להרה"ק ר' חיים יוסף ברוקשטיין זצוק"ל אבד"ק פיסטין‪ ,‬מתלמידי הרה"ק השפאלער זיידע זצוק"ל] מביא דבר זה בסוף דרוש לשבת הגדול‪ ,‬ויש על ספר‬ ‫זו הסכמה מהרה"ק מליסקא זצ"ל‪ ,‬וע"כ נראה דכוונתו לזה‪.‬‬ ‫ט‪ .‬וכדי להבין מהו פנימיות השם אדם‪ ,‬אשר בו נתכנו בו‪ ,‬ואיזו דרך בעבודת ה' מורה‪ ,‬ראוי להביא בכאן דברי הקובץ הערות על מס' יבמות בסופו‪ ,‬בדוגמאות‬ ‫לביאורי אגדות על דרך הפשט [בחדשות] (סי' י"ב אות ו') וז"ל‪ ,‬סוף דבר הכל נשמע וגו׳ כי זה כל האדם (קהלת יב‪ ,‬יג) הכוונה בזה שלא יעלה בדעתך לאמר כי יראת‬ ‫ה׳ היא מעלה באדם‪ ,‬ומי שאין בו יראת ה׳ הוא ג״כ אדם אלא שחסר לו מעלה הצריכה‪ ,‬ע״ז בא הכתוב להשמיענו שאינו כן‪ ,‬כי מי שאין בו יר״ש אינו אדם כלל‪,‬‬ ‫רק בע״ח‪ ,‬את האלקים ירא ואת מצותיו שמור‪ ,‬כי זה כל האדם‪ ,‬וזולת זה אין לו מדרגת אדם‪ .‬ואיכות האדם תלויה רק במדת יראת שמים אשר בקרבו אם מעט‬ ‫ואם הרבה‪ ,‬היינו אם יש בו יראת שמים במדה מרובה הוא אדם גדול‪ ,‬ואם במדה מועטת הוא אדם קטן‪ ,‬ואם אין בו כלום אינו אדם כלל‪ ,‬רק בע״ח בתמונת אדם‪.‬‬ ‫והוא מבואר עפ״י הכתוב נעשה אדם (א‪ ,‬כו)‪ ,‬ופירשו בזוהר שהקב״ה אמר לכל הבריאה כולה‪ ,‬נעשה כולנו יחד אדם שכולנו נשתתף בבריאתו‪ ,‬היינו שכל אחד יתן‬ ‫לאדם מטבעו ותכונתו‪ ,‬שהשור יתן בו תכונת שור‪ ,‬והארי יתן בו תכונת ארי‪ ,‬והנחש תכונת נחש וכו'‪ .‬ונמצא כי אדם אחד הוא עולם קטן‪ ,‬הכולל בתוכו תכונת‬ ‫כל הנבראים העליונים והתחתונים‪ ,‬וא״כ כחותיהן של כל חיות רעות שבעולם נכללו באדם‪ ,‬ואין לך חיה רעה נוראה כזו‪ .‬ולבד זה הלא יש לאדם כלי משחית‬ ‫אשר אין לשום חיה בעולם‪ ,‬והן הדעה והדיבור‪ ,‬ומאחר שלחיה אחת טורפת צריך לקושרה בשלשלת של ברזל‪ ,‬כמה שלשלאות צריכות לעצור בעד חיה נוראה‬ ‫כהאדם‪ .‬וכשברא הקב״ה את האדם ודאי ברא גם השלשלת לקושרו שלא יחריב העולם‪ ,‬ומה היא השלשלת הזאת‪ ,‬זוהי יראת ה׳‪ ,‬אשר רק היא לבדה בכוחה‬ ‫לעצור את האדם שלא יהא כחיה טורפת‪ ,‬וזולתה לא תועיל שום תחבולה בעולם לשמור את האדם מלהזיק‪ ,‬ואף אם יהא חכם ופילוסוף כאריסטו‪ ,‬לא תעמוד‬ ‫לו חכמתו בעת יתקפהו יצרו‪ .‬וזהו שאמר אברהם לאבימלך (כ‪ ,‬יא) רק אין יראת ה׳ במקום הזה והרגוני על דבר אשתי‪ .‬והכוונה רק‪ ,‬שזולת יראת ה׳ לא היו חסרים‬ ‫שום מעלה בחכמה ומדת דרך ארץ‪ ,‬וכל זה לא יועיל אם אין בהן יראת ה׳‪ ,‬כן מוכח בבר״ר (לו‪ ,‬א)‪ ,‬עכ"ל‪ .‬סוף דבר וכו' את האלקים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל‬ ‫האדם‪ ,‬רק באופן זה נקרא אדם‪ ,‬ע"כ‪ .‬ובדרך צחות י"ל מה שאמרו (אבות ד‪ ,‬כח) הקנאה הכבוד והתאוה מוציאין את האדם מן העולם‪ ,‬שהם גורמים שלא יוכל להגביר‬ ‫על עצמו‪ ,‬ואז נכנס בגדר חי'‪ ,‬ואינו עוד אדם‪ .‬וזהו מה שאמרו מוציאין את האד"ם מן העולם‪ ,‬וכמו שאיתא בירושלמי (יומא ה‪ ).‬שהכהן אחר שמתקנין שמא יארע‬ ‫פסול בכהן גדול‪ ,‬דאין מייחדין לי' עימי' די קטיל לי'‪ ,‬ופי' הקרבן העדה‪ ,‬דחיישינן שמא יקטלנו מחמת איבה‪ ,‬לכאורה הכוונה משום קנאה‪.‬‬ ‫ג‬ ‫תישארב תשרפ תשפז‬ ‫אלף המגן‬ ‫למען יגדל שכרם בעת הנצוח ולאחר הניצוח‪ ,‬ויתגדל כבודו יתברך שבריה‬ ‫וא"כ היוצא לנו מזה‪ ,‬דשם אדם מורה על אחדות‪ ,‬ומורה ג"כ על אדם‬ ‫קלה שהוא האדם יתגבר נגד יצרו החזק‪ ,‬וקרא לו שם נחש‪.‬‬ ‫הנעלה‪ ,‬אשר אם עושה אדם עבירה‪ ,‬או מזיק לחבירו‪ ,‬יורד ממנו שם אדם‪.‬‬ ‫והנה כאשר בא הנחש להסית לחוה‪ ,‬חשבה חוה בדעתה לתת עצה‬ ‫ועפ"ז יש לבאר את הפסוק אשר הבאנו בראש האמור‪ ,‬זכר ונקבה בראם‪,‬‬ ‫איך לפוטרו בנקל מבלי התגברות גדול‪ ,‬כי לא שערה בנפשה אשר במלחמה‬ ‫ויברך אתם ויקרא את שמם אדם ביום הבראם‪ ,‬דאין נקראים ישראל בשם‬ ‫פשוטה תנצל ממנו‪ ,‬ועשתה תחבולה קלה‪ ,‬דהיינו לאמר לו דבר שלא נצטוה‪,‬‬ ‫אדם רק כשהם באחדות ואין ביניהם ריב וקטטה‪ ,‬ובאמת נקראו כן כבר ממי‬ ‫והיא איסור נגיעה‪ ,‬ודימה בנפשה שעל ידי זה לא יהיה בכחו של נחש לעבור‬ ‫בראשית‪ ,‬אך את מעלה זו לא קבלו רק בשעת מתן תורה‪ ,‬אשר אז זכו להיות‬ ‫על דתה‪ ,‬כי אין לו רשות על זה‪ ,‬כי הוא לא נברא רק להסית ולהדיח דבר‬ ‫נעלה מכל הנבראים‪ ,‬וזכו ליראת שמים‪ ,‬ואז ראוים ליקרא בשם אדם‪ ,‬אך‬ ‫שנאסר באמת‪ ,‬אבל על דבר שלא נאסר מהיכן יהא לו כח‪ ,‬וחשבת שישאר‬ ‫אומות העולם לא זכו לזה‪.‬‬ ‫הנחש כאבן דומם‪ ,‬כי מאין יהא לו דברים לפגוע בה‪ ,‬כי אין לו רשות על זה‪,‬‬ ‫רק על מצוה או על עבירה‪.‬‬ ‫מה שרצתה להיות מחוכמת ביותר גרמא לה חטא‪ ,‬וזה‬ ‫אכן בעוה״ר הנחש לא סר מדרכו‪ ,‬שהן אמת שלא היה לו פתחון פה כי‬ ‫שאמרו כל המוסיף גורע‬ ‫לא היה לו כח על זה‪ ,‬אך ברשעתו דחפה בגופו‪ ,‬וכח הדחיפה היה לו מכח חיות‬ ‫ומפרי העץ אשר בתוך הגן אמר אלקים לא תאכלו ממנו ולא תגעו בו וגו׳ (ג‪,‬‬ ‫שלו‪ ,‬וכאשר דחפה נזרקה בחוה ארס של נחש‪ ,‬וראתה שנתחכם יותר ממנה‪,‬‬ ‫ג)‪ .‬ופירש"י‪ ,‬שהוסיפה על הציווי לפיכך באה לידי גרעון‪.‬‬ ‫ונכנס החכמה החיצונית בלבה‪ ,‬ונמשלה בעוה״ר אחר דבריו מכח העבירה‬ ‫מהאיסור הוספת הנגיעה‪ ,‬כי למה לה להתחכם הרבה במצות הבורא‪ ,‬כאשר‬ ‫בספר משנה למלך [להרה"ק ר' אלעזר מריישא זצוק"ל] מביא מה שהקשה‬ ‫נאמר אל תוסיף על דבריו ואל תתחכם הרבה‪ ,‬וכן מזה הכח של עבירה‪ ,‬וכן‬ ‫בספה"ק נועם אלימלך (ד״ה ונחזור) הלא בעצמה יודעת שלא נאסרה הנגיעה‪,‬‬ ‫כח הנבוכות והשתוממת חוה במה שעצתה לא עשתה פרי‪ ,‬קבל הנחש כח‬ ‫אם כן אין ראיה מנגיעה על אכילה‪ ,‬יעו״ש‪ .‬ולפי זה יש לדקדק גם כן על רש״י‬ ‫הדיבור לאמר לה כשם שאין מיתה בנגיעה כך אין מיתה באכילה‪ ,‬ונשארת‬ ‫ז״ל‪ ,‬שפירש על לא מות תמותון (שם‪ ,‬ל) דחפה עד שנגעה בו‪ ,‬אמר לה כשם‬ ‫חוה משתוממת‪ ,‬כי לא היה לה עוד דעה מיושבת להבחין בין נגיעה לאכילה‪,‬‬ ‫שאין מיתה בנגיעה כך אין מיתה באכילה‪ .‬וטענה זו גרוע מאוד‪ ,‬שהנחש‬ ‫ונמשכה בעוה״ר בבלי דעת אחרי שפתי זר‪ .‬וזה שפרש״י ז״ל‪ ,‬ראתה והנאו לה‬ ‫בעצמו ידע שלא נצטוה על הנגיעה‪ ,‬כמו שאמר (שם‪ ,‬א) אף כי אמר וגו'‪ ,‬ורק‬ ‫והאמינתו‪ ,‬כי בעוה״ר ראתה שעצה של נחש עשה רושם ולא חכמתה‪.‬‬ ‫חוה הוסיפה‪ ,‬אם כן שייך הדקדוק הנ״ל גם על הנחש כן‪ ,‬לאיזה כוונה דחפה‬ ‫ומזה נכון מאוד מה שנאמר גבי עונשו כי עשית זאת (ג‪ ,‬יד)‪ ,‬כי העיקר‬ ‫תיכף לחוה‪ ,‬ולמה לא הסיתה לנגוע‪ ,‬ואם לא היה פועל באמירה היה לו אז‬ ‫עונש הוא מה שעשה בדחיפה‪ ,‬כי העיקר בריאתו לא היתה על זה‪ ,‬ורק להסית‪,‬‬ ‫לדחפה‪ .‬כן צריך להבין שרש״י ז״ל פירש על ותרא האשה (שם‪ ,‬ו) ראתה דבריו‬ ‫ולמה חתר במחתרת נגד חוה להחטיאה דווקא‪ ,‬ומה היה איכפת ליה שחוה‬ ‫של נחש והנאו לה והאמינתו‪ .‬מה ראתה דבר טוב או דבר ברור מדבריו‪ ,‬הלא‬ ‫הוסיפה בנגיעה שבאת להציל עצמה ממנו מלחטוא‪ ,‬והוא היה ג״כ שליחותו‬ ‫רק בדברי שטות והבאי בא‪ .‬כן יש להבין גבי עונשו של נחש נאמר (שם‪ ,‬יד) כי‬ ‫עושה‪ ,‬והלך לחוה להסיתה‪ ,‬ורק חוה מצאה עצה נגדו‪ .‬וממילא מכל הנ״ל‬ ‫עשית זאת‪ ,‬שהיה די לומר הקללה והעונש‪ ,‬והפגם והעון שלו ידענו מעצמינו‬ ‫אזלא לה ג״כ טענת דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין‪ ,‬כי במשפט‬ ‫מהפסוקים הקודמים‪ ,‬ובפרט לפי פשטות אין לומר כך‪ ,‬כי הסית‪ ,‬כי העיקר‬ ‫צדק מגיע לו העונש כי אין לו שום טענות‪ ,‬כי איך שייך לטעון דברי הרב וכו׳‬ ‫העונש שמגיע לו מה שהיה המסית‪ ,‬אשר דרשו מזה חכמינו ז״ל (סנהדרין כט‪).‬‬ ‫על דבר שלא נצטוה מעולם‪ ,‬דהיינו איסור נגיעה שחוה הוסיפה מלבה לפי‬ ‫אין טוענין למסית‪ ,‬ועל פי פשוט הרבה בדברים יותר מעשיה‪ ,‬כי רק דחיפה‬ ‫העצה הנ״ל‪ ,‬ועשה מעשה דחיפה אשר עיקר בריאתו לא היה ע״ז‪ ,‬רק להסית‬ ‫אחת עשה‪ ,‬ודברים הטיח הרבה למאוד‪.‬‬ ‫על מה שנצטוה‪ ,‬ולא על דבר שלא נצטוה מעולם‪ ,‬כי לא היה בזה שום דברי‬ ‫וכתב המשנה למלך לפרש וז"ל‪ ,‬והנה קודם נבאר לפי ענ״ד כוונת חוה‬ ‫הרב לטעון כנ״ל‪.‬‬ ‫בהוספה איסור הנגיעה‪ ,‬כי היה לה שכל עמוק וחכמה נפלאה בזה שתנצל‬ ‫ומה שלמדו חכמינו ז״ל (סנהדרין כט‪ ).‬מכאן שאין טוענין למסית‪ ,‬והגם‬ ‫מהחטא‪ ,‬אך אל תתחכם הרבה (קהלת ז‪ ,‬טז) ואל תוסיף על דבריו (משלי ל‪ ,‬ו)‬ ‫לפי דברי הנ״ל היה טענה של דברי הרב גרוע למאד‪ ,‬עם כל זה נראה מכאן‬ ‫נאמר‪ ,‬באתה לידי גרעון‪ .‬והשכלה שלה בדרך זה‪ ,‬שמקודם נאמר (ב‪ ,‬יט) וכל‬ ‫בעליל שהדין כך‪ ,‬כי בשאר חוטאים ח״ו אפילו החמורה שבחמורות שואלים‬ ‫אשר יקרא לו האדם נפש חיה הוא שמו‪ ,‬בספרים הקדושים (רמב״ן ורבינו בחיי‬ ‫ודורשים מכל החוטאים היטב אולי ימצאו איזה טענות להצדיק את עצמם‪,‬‬ ‫ב‪ ,‬יט) ודברי חיים הקדוש ז״ל מביאם בספרו כמה פעמים (חנוכה ד״ה הנה רבים‬ ‫ואם לאחר כל אלה אין בדבריהם ממש‪ ,‬נתברר היטב לפניהם הסתירה‪ ,‬כדי‬ ‫מקשים‪ ,‬ופרשת זכור ד״ה בפסוק זמר) דהיינו שאדם הראשון ידע בחכמת אלקית‬ ‫שגם המה יודעים שיגיע להם העונש במשפט‪ ,‬מה שאין כן כאן‪ ,‬העונש של‬ ‫שבקרבו שורש מכל מיני נבראים למה נבראו כל חד וחד לפי השייכות שלו‪,‬‬ ‫נחש נחרץ משפטו בלי שום שאלה‪ ,‬וזאת מורת רוח גדול מבלי לשמוע שום‬ ‫כי אין שום דבר נברא לריק ח״ו‪ ,‬רק הכל לכבודו יתברך‪ ,‬ומכל מיני הנבראים‬ ‫סידור טענות‪ ,‬כי החוטא בעצמו על ידי חטאו בעוה״ר טח עיניו מראות האמת‬ ‫יש שורש לעבודתו יתברך‪ ,‬ואין עוד מלבדו‪ ,‬והכל לצורך האדם ישר שיקח‬ ‫ולידע איזה טענה טובה או רעה‪ ,‬על כל פנים משתוקק שהבית דין ישמעו‬ ‫מהם עבודת השם‪ ,‬והשמות מכל הברואים משורשים בהנבראים בעצמם‪,‬‬ ‫כל דבריו‪ ,‬ומזה על כל פנים חצי נחמה בידו‪ ,‬כי כל מה שחשב להצדיק את‬ ‫ואדם הראשון כפי שראה ברוח קדשו תוכן דבר הנברא קרא שם השייך לו‪.‬‬ ‫עצמו לא מנע מלברר היטב ולהוציא בשפתיו כל מה שעלה על לבו להצטדק‬ ‫והנה כאשר הובא לפניו הנחש הקדמוני‪ ,‬וראה שורשו שנברא להסית בני אדם‬ ‫ולתרץ את מעשיו‪ ,‬ודו״ק]י[‪.‬‬ ‫ולהדיחם ממצותיו יתברך‪ ,‬והמה ינצחו מלחמת היצר‪ ,‬והוא מטובתו יתברך‬ ‫י‪ .‬וראה בספר תיבת גמא [להגאון בעל פרי מגדים זצ"ל] בפרשתינו (אות ג') שמפרש עוד טעם מה שהיתה כוונת חוה‪ ,‬ומה היה כוונת הנחש‪ ,‬להחטיאה‪.‬‬ ‫‪ i‬תודתינו נתונה לאלו שהשתתפו בהוצאות הגליון ‪i‬‬ ‫הגליון הזה נתנדב ע"י הנה"ח מוה"ר יעקב יצחק לעזער הי"ו‬ ‫כל מי שרוצה להשתתף בהוצאות הגליון‬ ‫הגליון הזה נתנדב ע"י הנה"ח מוה"ר אברהם זאב זינגער הי"ו‬ ‫לרגל השמחה השרוי' במעונו בהולדת הבן‬ ‫לרגל השמחה שבמעונו או לעילוי נשמת‬ ‫לרגל השמחה השרוי' במעונו בנשואי בנו‬ ‫אצל חתנו מוה"ר מרדכי רובין הי"ו למזל טוב‪,‬‬ ‫יפנה למכון אלף המגן ‪347-930-8759‬‬ ‫החתן שמואל פינחס ני"ו למזל טוב ובשעה טובה ומוצלחת‪,‬‬ ‫יהי רצון שיזכה לגדלו ולחנכו לתורה ולחופה ולמעשים טובים‬ ‫ולהשאיר הודעה תזכה למצות‬ ‫ויהי רצון שהזיווג יעלה יפ"ה ויזכו לבנות בית נאמן בישראל‬ ‫ישלם ד' פעלם ותהי משכורתם שלימה מעם ד'‬ ‫ד‬