אלשיך · Alshich — בראשית (2026-10-05)

* קצורי * באורי * לקוטי *
האלשיך הק'
פ' בראשית
~ ~ ~
* דרושי ביאורים
* פנינים קצרים
* רמזי מוסרים
* הפטרה
* ליקוטי ספרים המבארים דבריו ,ומחדשים ע"פ
* וכותרות על כל ענין וענין
ו .כי התורה מספרת סדר הבריאה ,הנה ,כי ממוצא דבר ימשך ,כי גם * קצורי * באורי * לקוטי *
היאך היתה ,ואיך יאמר שהיא כפנקס ,בתורה יפול שם אומן במעשה בראשית:
שלמדים ממנו לבנות ולעשות חדרים (ובזה נתיישב קושיא ג .איך נרמז כלי האלשיך הק'
האומנות באמון?) ופשפשים? פ' בראשית
ז .אומרם ,מביט בתורה ובונה ,האם הקדמה שנית ,והוא כי הנה ספור ~ ~ ~
צורך אליו יתברך ,חלילה ,להביט בתורה ,הדברים הנבראים בששת ימי בראשית השי"ת ברא את העולם,
כאומן שמביט בפנקס? היבצר ממנו כאשר יתפרשו על דרך הסוד ,הלא ע"י שהביט בתורה,
האיך יעשה חדרים או פשפשין? ירמזון אל דברים נאצלים עליונים באופן שהיתה קודם הבריאה,
ומאומרם' ,כך' היה הקדוש ברוך הוא כו' ,רוחניים לאין תכלית, שהוא תורת הסוד,
יראה ,שהוא בדמותו בצלמו ,ואין דומה ועד לא נברא העולם -כי התורה קדמה ובהשתלשלות מן פנימיותה הרוחני,
אלפים שנה -הוא (תורת הסוד) לבדו לו כלל! ברא את עולם הגשמי
ח .אומרם ,והתורה אמרה בראשית כו' ,היה הנרצה בכונת הכתובים ,כי איך יאמר ~
ברא א-להים את השמים כו' ועדיין לא למה זה אמרה בלי צורך ובלי קשר?
ט .אומרם ,בנוהג שבעולם כו' ,כי טבע נבראו ,אך המה נדרשים על דרך הסוד, בראשית ברא א-להים את השמים ואת
הארץ :מאמרם ז"ל ואהיה אצלו אמון -
לשון זה הוא ליאמר ,כאשר מנהגו של ועל הדרך ההוא בקשוה מלאכי השרת, אומן ,התורה אומרת ,אני הייתי כלי
עולם הוא הפך הנדון שלפנינו ,אך עתה ,ולא על דרך פשטה ,כאשר היא אצלנו אומנתו של הקדוש ברוך הוא ,בנוהג
הנה הוא רוצה לדמותו ממש ,באומרו ,כך (בני אדם). שבעולם ,מלך בונה פלטין ,אינו בונה
היה הקדוש ברוך הוא כו' ,ומהראוי יאמר ,וכאשר ברא א-להים את השמים אותו מדעת עצמו ,אלא דפתריות
והארץ וכל צבאם ,את הכל עשה יפה למלך שבונה פלטין כו'! ופנקסות יש לו ,לדעת האיך הוא עושה
והנה לבא אל הביאור נקדים שתי בעתו ,רמז ומקביל אל הדברים הנרצים חדרים ,היאך הוא עושה פשפשין ,כך
בכונת הכתובים ,על דרך הסוד. הקדמות מפורסמות: היה הקדוש ברוך הוא מביט בתורה,
א .כי הנה על ידי התורה א-להית נברא נמצא כל סדר ותיקון מעשה בראשית ובורא את העולם ,והתורה אמרה,
העולם כמאמרם ז"ל ריש מדרש בכל פרטיו ,ונקודות זמן עשיית כל דבר בראשית ברא א-להים ,ואין ראשית אלא
תנחומא ,וכמאמרם ,יודע היה בצלאל ואופן עשייתו ,לפי פשטו ,הוא מכוון אל תורה ,היאך מה דאת אמר ,ה' קנני
לצרף אותיות שנבראו בהן שמים וארץ .כונת הכתוב ,בנרצה בו לפי כונת הכתוב ראשית דרכו ,ע"כ:
וידוע כי לא יפעל בהן כחרש עצים לפי הסוד ,והדברים הנאצלים עליונים ולבא עד תכונתו נעיר בו קצת
במקבות ובגרזן ,שהם כלים נפרדים הנרמזים בו ,כנודע ליודעים חן. מההערות הראויות בראשונה.
מהחוצב בם ,והוא לבד הפועל ,כי לא ואם כן ,אחר שבריאת העולם היה על א .אומרם התורה אומרת כו' שהם דברי
ירעו ולא ישחיתו ,וגם היטב אין אתם ,דרך וסדר מתייחס אל דברים עליונים מותר ,כי מי לא ידע כי התורה היא
מבלי דעת החוצב בם ,לכל אשר יחפוץ ואצילותם -שהם כונת המקראות לפי האומרת?
סודם ,ועל פי סודם וענינם נברא ,הנה בחרושת עץ לעשות. ב .כי תחלה אמר אמון -אומן ,שיורה כי
אמנם אותיות התורה ,גם כי המה כלי תדמה התורה קודם בריאת העולם אל התורה היא האומן ,ואחר כך אמר שהיא
אומנותו ,לא יתייחסו לנפרדים מאתו פנקס האומן ,שכתוב ומצוייר בו היאך כלי אומנות!
יתברך חלילה ,כי הוא יתברך וחכמתו -יעשה חדרים ופשפשין ,ועל פיהם יעשה,
היא התורה -אחת היא ,כי חיות ורוחניות כי כן עשה ה' שמים וארץ וכל צבאם ,על ג .איך נרמז כלי האומנות באמון?
המה ,וכאשר יוצרנו יוצר בראשית ,יצר פי הדברים הנרמזים בתורה ,על דרך ד .ולמה לא נאמר אומן בפירוש?
את העולם בהן( ,אותיות התורה) המה הנסתר שבה. ה .כי אין המשל צודק כלל ,כי הלא
היוצרים ,כי הן הן שמותיו וחכמתו ואמר :מביט בתורה ,לומר ,שעל ידי בנמשל המלך והאומן אחד המה?
הביטו יתברך בדברים העליונים יתברך ,בלתי נפרדים מן איכותו.
1
וזהו והתורה אמרה כו'( .ובזה נתיישב הנאצלים למעלה ,שהם ענין הכתוב וזהו' ,התורה אומרת' כי אף שרומזת
קושיא ח .אומרם ,והתורה אמרה בתורה ,כמדובר ,על ידי הבטתו בהם -היותה אומן ,אינה אומרת בפירוש ,רק
בראשית כו' ,למה זה אמרה בלי צורך שהוא הביטו בתורה עצמה ,כי איכותם היותה (אמון) כלי אומנות( :ובזה נתיישב
ובלי קשר?) בה -היה שפע כל דבר מהם ,משתלשל קושיא א .התורה אומרת כו' שהם דברי
ולהיות שאין הדמות הנמשל אל אורו עד למטה ,ומהוה דוגמתו( :ובזה מותר ,כי מי לא ידע כי התורה היא
המשל ,רק באשר נמצא בו שלשת האומרת? נתיישב קושיא ו .התורה מספרת סדר
הדברים ,אך ,האומן והכלי הם בנמשל וביתר ביאור נתיישב קושיא ב .תחלה הבריאה ,היאך היתה ,ואיך יאמר
בלתי נפרדים ,כאשר הם במשל אמר אמון -אומן ,שיורה כי התורה היא שהיא כפנקס ,שלמדים ממנו לבנות
(נפרדים) ,על כן אמר ,בנוהג שבעולם, האומן ,ואחר כך אמר שהיא כלי ולעשות חדרים ופשפשים?
ולא אמר( ,לשון המורה נמשל דומה אומנות! וקושיא ז .אומרם ,מביט בתורה
למשל) 'למלך שבונה כו'. וקושיא ד .למה לא נאמר אומן ובונה ,האם צורך אליו יתברך ,חלילה,
ועל המצא בו שלשת הדברים בפירוש?) להביט בתורה ,כאומן שמביט בפנקס?
הנמצאים במשל ,אמר ,כך היה הקדוש היבצר ממנו האיך יעשה חדרים או
ולהורות המצא בה שתי בחינות ,אמר, פשפשין? ומאומרם' ,כך' היה הקדוש
ברוך הוא כו'( :ובזה נתיישב קושיא ה. בנוהג שבעולם וכו' ,לומר ,כי כאשר בנוהג
אין המשל צודק כלל ,כי הלא בנמשל ברוך הוא כו' ,יראה ,שהוא בדמותו
שבעולם ימצאו מעמד שלשת הדברים, בצלמו ,ואין דומה לו כלל!)
המלך והאומן אחד המה? מלך ,ואומן ,ופנקס ,כך ,שלשת אלה
וקושיא ט .אומרם ,בנוהג שבעולם ימצאו יחד ,בהיותו יתברך ,מביט בתורה, והנה ,על הבחינה הזאת השנית ,תקרא
כו' ,כי טבע לשון זה הוא ליאמר ,כאשר ובונה את העולם ,כי הוא יתברך הוא התורה ,כלי אומנותו ,כפנקס האומן ,ועל
מנהגו של עולם הוא הפך הנדון המלך ,ושתי בחינות התורה הנזכרת ,הם בחינת הקדמה הראשונה ,תקרא אומן,
שלפנינו ,אך עתה ,הנה הוא רוצה האומן והפנקס. באופן כי שניהם כאחד יצדקו ,בתורה
לדמותו ממש ,באומרו ,כך היה הקדוש א-להית( :ובזה נתיישב קושיא ב .תחלה
ולא הוצרך לפרש איך היתה אומן ,כי אמר אמון -אומן ,שיורה כי התורה היא
ברוך הוא כו' ,ומהראוי יאמר ,למלך פשוט הוא ,רק איך היתה פנקס .ונרמז
שבונה פלטין כו'!) האומן ,ואחר כך אמר שהיא כלי
היותה פנקס ,באומרו ,היה מביט בתורה אומנות!)
הנה ,פירוש אומרו בראשית ,במה שהוא ובורא ,כי כאשר האומן מביט בפנקס,
ראשית -היא התורה -ברא א-להים כו', האיך יעשה חדרים ופשפשין ,כן הוא ובזה נבא אל ביאור המאמר ,והוא ,כי
שהוא כלי אומנותו יתברך. יתברך ,על ידי הבטתו אל סודות התורה הוקשה להם ,שמהראוי יאמר ,אמונה
שבתיבות מעשה בראשית ,שהוא בנין בפת"ח האל"ף ,שהיתה מגודלת
ושיעור הכתוב על פי דברי המאמר, (מאומנת) אצלו יתברך (ולא אמון,
שטרם יברא העולם השפל ,היה ביאור אצילות העליון ,היה בורא כל פרטי
הבריאה למטה ,להקבילם אל הדברים בקמ"ץ האל"ף ,שמשמע האומן
כל פרטי הבריאה ,מתפרש על בנין בעצמו)!
אצילות העליון ,שהוא קודם לעולם, העליונים הנרצים ,לפי ספור הבריאה לפי
ודוגמתו היה ,כל מה שנברא למטה ,כי סודם: על כן אמר ,כי אמון הוא כאומר אומן,
מבנין אצילות העליון ,נתפשט ונשתלשל ועתה בא לגלות לנו מהיכן למד שלמה והוא על הבחינה הראשונה .ומפני
שפע מכל פרטים עליונים ,ונתהוו כל מה להסתיר הבחינה הראשונה ,ולא אמר שהרגיש שהיה לו לומר אומן בפירוש,
שלמטה ,דבר יום ביומו. אומן ,כי-אם ,ברמז ,עם שהיה מפליג לזה אמר ,התורה אומרת כו' כלומר ,גם
במעלת התורה ,ואמר ,שלמד מהתורה כי יש בחינה שהתורה תקרא אומן ,עם
ובזה יאמר ,בראשית ,במה שהוא ראשית, כל זה ,ל'מה שהתורה עצמה היא
הוא בנין אצילות עליון ,ברא א-להים את עצמה ,שאמרה ,בראשית ברא א-להים
כו' ,שמורה ,היותה כלי אומנות ,שבה המדברת ,אינה אומרת על עצמה,
השמים כו' ,כמדובר ,שהיה מביט וברא הבחינה הגדולה ההיא ,כי-אם ,הקטנה
את העולם: ברא ה' את השמים כו' ,ולא נאמר
'ראשית' ברא את השמים ,שהיה מורה הימנה ,ללמד דעת ענותנות ,אל לומדיה.
~ ~ ~
הבחינה הראשונה (שהתורה הוא אומן),
2
קושיא א .בגמרא ...בראשית נמי מאמר ג .ועוד למה קרא אל החזוק ,הויה ('יהי' מהו כח העשרה מאמרות,
הוא ...אם כן איפה ,למה לא נאמר אור)? שבהם נברא העולם,
'ויאמר א-להים יהיו שמים וארץ' ככל אמנם לבא אל הביאור ,נקדים לבאר ומהו מאמר הראשון 'בראשית'
יתר מאמרות?) ענין הברא העולם במאמרות ,איך הוא? אשר 'האמירה' שלו סתומה,
ועל כן ,אפילו השמים (שהם רוחניים), שלא כתוב 'ויאמר',
וענין השתלשלות מדקות הרוחני ,ולמה היו עשרה ,לא פחות ולא יותר?
לא קנו הויה ממשיית חזקה ביום
הראשון ,כי-אם ,היו לחים( ,היינו) שלא אך הוא ,כי הנה רצה הקדוש ברוך הוא אל עוביות הגשמי.
היה רק התלבשות מה ,עד בא המאמר להשפיע שפע אל העולם השפל, ~
השלישי ,שהוא שלש מדרגות למטה בהבראו ,מכל בחינות כחות עליונים,
הימנו ,והוא הקנה הויה גשמית בעצם. בראשית ברא א-להים את השמים ואת הלא המה עשרה ,ולא תשעה ,כמדובר
הארץ :והארץ היתה תהו ובהו וחשך על בספר יצירה ,ועל כן ,על ידי עסק התורה,
ועל כן נאמר ,יהי רקיע ,כי עדיין לא היה פני תהום ורוח א-להים מרחפת על פני הכלולה מכולן ,כנודע ,יאירו יחד כולן,
ברקיע הויה קנינית בעצם ,עד יום שני המים :ויאמר א-להים יהי אור ויהי אור :ויושפע שפע מכולן.
במאמר שלישי( .ובזה נתיישב קושיא ב. וירא א-להים את האור כי טוב ויבדל
מאמרם ז"ל .יהי רקיע שהוא' ,יחזק א-להים בין האור ובין החשך :ויקרא וזה ענין כל מאמר מעשרה מאמרות
הרקיע ,כי לחין היו בראשון ,ונתחזקו א-להים לאור יום ולחשך קרא לילה ויהי הנאמרים במעשה בראשית ,כי כל אחד
בשני' .והלא יפלא ,הפלא ופלא ,האם יד ערב ויהי בקר יום אחד :ויאמר א-להים יהי מהם הוא מאמר מהכחות ההן .באמור
ה' תקצר חלילה ,מלהחזיקם בראשון, רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים הוא יתברך המאמר הראשון ,אותו רוח
שהוצרך יום שני? ומה גם פעולותיו פיו היוצא מאתו ,הוא אור שפע רוחני למים:
יתברך ,שאינם תחת הזמן! ולא עוד, מבחינת הכח הראשון ,המשתלשל
אלא שהוצרך מאמר בפני עצמו הנה אמרו רבותינו ז"ל ,בעשרה ומתפשט ומתלבש ומהוה -המציאות
הראשון אשר גזרה חכמתו יתברך לברא מאמרות נברא העולם.
להחזיקם!
בו ,שהוא -את השמים ואת הארץ. והנה הקשו בגמרא ,תשעה הן?
וקושיא ג .למה קרא אל החזוק ,הויה
('יהי' אור)?) ובהבל פיו יתברך במאמר השני באמרו ותרצו ,בראשית נמי מאמר הוא.
א .והנה ראוי לשים לב ,שאם כן איפה ,יהיה אור ,נתהוה האור.
אך הארץ ,למה שטבעה עכור יותר,
הוצרך להוות אותה ,ולתתה תוך יסוד למה לא נאמר 'ויאמר א-להים יהיו שמים וההיקש בכל השאר ,כי גדול כח איכות
המים ,שהוא יסוד גשמי ,ושם נגמר הדבר היוצא מפיו יתברך. וארץ' ככל יתר מאמרות?
עצמותה. ולבא אל הענין ,נשית לב גם על והוא מאמר רבי יונתן ,כל דבור ודבור
והוא מאמרם ז"ל ,על פסוק ,בצקת עפר מאמרם ז"ל ,באומרו ,ביום השני ,יהי היוצא מפי הקדוש ברוך הוא נעשה מלאך.
למוצק ורגבים ידובקו ,נטל עפר כו' רקיע שהוא' ,יחזק הרקיע ,כי לחין היו והוא מה שהנביא דבר ,כי כאשר ירד
והשליך אל המים כו'... הגשם כו' כן יהיה דברי אשר יצא מפי לא בראשון ,ונתחזקו בשני'.
ובזה נמצא טעם ,למאן דאמר ,כי כי הוקשה למו ,כי אחר הברא שמים ישוב אלי ריקם כי-אם עשה את אשר
האורה נבראת אחר שמים וארץ ,כפשט בראשון ,איך יאמר בשני ,יהי רקיע ,על כן חפצתי כו'...
הכתוב ,כי הלא היותר דק היה ראוי יברא ונבא אל הענין ,והוא ,כי אחר שהמאמר פירשו ,על החזוק.
תחלה! ב .והלא יפלא ,הפלא ופלא ,האם יד ה' הראשון מהעשרה היה העליון מכולם,
אך הוא ,כי יותר דקות הוא ,מה שלא תקצר חלילה ,מלהחזיקם בראשון ,על כן ,מה שמתהוה ממנו ,מדברים
נגמר עד (מאמר) השלישי ,מהאור שהוצרך יום שני? ומה גם פעולותיו גשמיים ,לגודל דקות רוחניותו ,אינו יוצא
שנגמר בבת אחת ,ועם כל זה ,יותר דקות אל הפועל קנין חומריי ממשיי בעצם ,כי- יתברך ,שאינם תחת הזמן!
הוא גמר האור ,מגמר הרקיע ,על כן נהיה ולא עוד ,אלא שהוצרך מאמר בפני אם ,מציאות התלבשות גשמי בצד מה,
על ידי מאמר שלישי ,לא בשני. שצריך אחר כך ,מאמר ,מבחינה, עצמו להחזיקם!
שלישית אליה ,לגמור הויה עצמית
ממשיית בגשם חזק( .ובזה נתיישב
3
אלא שהוצרך מאמר בפני עצמו שמים וארץ שנאמר ,בדבר ה' שמים ובזה הטיב אשר דבר ,בראשית ברא כו',
להחזיקם! נעשו ,וכבר שמים נעשו. ולא אמר' ,ויאמר א-להים יהיו שמים
ונתיישב עוד קושיא ג .למה קרא אל אבל בתולדות ,יגיעה כתב בהו ,שנאמר, וארץ' ,כי הלא (לשון זה) היה נראה
החזוק ,הויה ('יהי' אור)?) 'וברוח פיו כל צבאם' ,ע"כ. שנגמרו בראשון ,ויקשה עלינו מאמר
הכתוב( ,מאמר שלישי אשר) ביום שני,
והנה המציאות הראשון שהיה בלי והלא ,כמו זר נחשב ,אומרו יגיעה בו יהי רקיע ,על כן להשכילנו בינה אמר,
התפשטות הבל הדבור ,רק מחשבה יתברך ,בתולדות ,חלילה ,כי לא ייעף ולא בראשית כו' ,לומר ,הלא תראה במאמר
בודדת במקומה ,ההוא יתייחס בו לומר, ייגע ,ועוד ,שגם ראיתו (וברוח פיו כל שלישי ,יהי רקיע ,אל תתמה :איך הוצרך
שבלא עמל ויגיעה נברא. צבאם) ,אין בה זכר יגיעה: לגמור הויתו בשני?
אך ,מה שצריך להתהוות על ידי אמנם לבא אל הענין ,נקדים ארבע כי דע איפה ,כי בראשית ,שהוא במה
התפשטות הבל פיו ,ההוא יתייחס לעמל הקדמות. שהוא ראשית ,שהוא הבחינה
ויגיעה ,כלפי שמיא ,ל'מה שצריך א .אשר כתבנו למעלה כי הברא העולם הראשונה העליונה מכל העשר
לשלשל ולהעבות הרוחניות: על ידי המאמרות היה ,כי רוח פיו יתברך העליונים ,ברא א-להים ,ואף על פי,
ד .כי הנה אמרו רבותינו ז"ל במדבר היוצא במאמרו ,הוא הפועל ומהוה שהכל היה יוצא אל הפועל על ידי
רבה ,כי כאשר באומרו וה' ,עניינו הוא ההויה הנאמרת בו במאמרו יתברך ,כן העשירית ,ולא היתה משמשת רק
ובית דינו ,כך ,באומרו יתברך ואני הוא יהיה דברי אשר יצא מפי לא ישוב אלי למעבר לשל מעלה ,ועל כן ,לא היה
ובית דינו ,והוא ,כי הוי"ו הוא עליו יתברך, ריקם כי-אם עשה את אשר חפצתי כו' מבוא לגשמיות לקבלו בעצם עד
ואומרו ה' או אני הוא הבית דין. כמדובר בסמוך: שויאמר א-להים יהי רקיע ,כי אז נגמר
והנה ,גם אנו נאמר על פי דרכם ,כי ב .והוא מאמר רבותינו ז"ל ,כי הנה ונתחזק כמדובר:
באומרו פה ורוח א-להים ,יכוין ,כי רוח במאמר ראשון ביום הראשון נבראו כל ~ ~ ~
א-להים היא שכינה ,שהוא הבית דין, המציאות כלם ,אלא שבכל יום ויום היו איך הבריאה שעל ידי מחשבתו ית'
והוי"ו שבראש תיבה כלומר הוא ,ובית כל תולדות שמים וארץ יוצאים אל ואיך הבריאה שעל ידי דיבורו ית'
דינו: הפועל מאשר היו בכח בראשון:
~
ובזה נבא אל הענין ,והוא ,כי הוקשה ג .בשום לב ,למה לא פעל ועשה הוא
לרבותינו ז"ל בכתוב, יתברך על ידי מחשבה ,ולא יצטרך מאמר בראשית ברא א-להים את השמים ואת
בפועל? הארץ :והארץ היתה תהו ובהו וחשך על
ד .למה חילק לשנים ,בדבר ה' שמים פני תהום ורוח א-להים מרחפת על פני
נעשו ,ואחר כך ,וברוח פיו וכו' ,ולא אמר, אך הוא ,כי לגודל דקות המחשבה ,אין המים ...ויאמר א-להים יהי רקיע בתוך
בדבר ה' שמים וכל צבאם נעשו? ההויה המתהוית בה ,מציאות עצם גשמי המים ויהי מבדיל בין מים למים:
ה .ועוד ,למה בשמים ,נאמר דבור, ממשיי ,כי-אם דק מעין הרוחניות ,על כן
הוצרך ביום הראשון יתהוו שמים וארץ מאמרם ז"ל ,כתיב ,ברא א-להים וכתיב,
ובצבאם ,רוח פיו. ביום עשות ה' א-להים ,אלא' ,בתחלה
וכל הנכלל בהם בכח מציאות הויה דקה,
ו .ועוד ,כי מהראוי יאמר' ,בדבר ה' עלה במחשבה לברא העולם במדת הדין
שמים עשה' ולא יאמר נעשו ,שהוא ואחר כך ,על ידי מאמר שני ושלישי, ראה שלא היה מתקיים שיתף בו מדת
כאילו נעשו מאליהן! היה הבל פי המאמר נמשך ומתפשט רחמים' ,ע"כ.
ומהוה ,מה שהוא ענין דברי המאמר
על כן גזר אומר ,כי היה הפרש בין זה עצמו( .ובזה עוד נתיישב קושיא ב. והלא יקשה ,כי לא בסתר דברה תורה,
לזה .והוא ,כי טרם היות מציאות הויה מאמרם ז"ל .יהי רקיע שהוא' ,יחזק בראשית ברא א-להים ,שמורה ,כי היתה
גשמית ,לא שמים ולא ארץ ,בעלות הרקיע ,כי לחין היו בראשון ,ונתחזקו בריאה ממש בשם א-להים ,לא מחשבה
במחשבה לבוראם ,נברא במחשבה בשני' .והלא יפלא ,הפלא ופלא ,האם יד בלבד!
מציאות שמים וארץ ,אך בדקות ,כפי ה' תקצר חלילה ,מלהחזיקם בראשון, עוד ראוי לשים לב אל מאמרם ז"ל
יחס המחשבה. שהוצרך יום שני? ומה גם פעולותיו בפרקי רבי אליעזר ריש פ"ז וז"ל' ,בלא
יתברך ,שאינם תחת הזמן! ולא עוד, עמל ובלא יגיעה ברא הקדוש ברוך הוא
4
מלפניו יתברך ,שאין צריך רק להציף וזהו' ,אבל בתולדות יגיעה כתיב בהו', אך ,עדיין לא נתעצמה הבריאה להיות
שהוא ,על ידי רוח והבל פיו יתברך, המים על פני הארץ כטבעם. עשיה בעצם ,כי-אם ,בדקות ,מעין
וזהו אומרו ,והארץ כו' ,לומר ,אחר המתפשט אחר הדבור( .ובזה נתיישב רוחניות היתה,
שבמחשבה ברא א-להים את וכו' ,שהוא קושיא ד .למה חילק לשנים ,בדבר ה' עד בא יום שני במאמר שלישי ,שאז על
מדת הדין ,ראה ,והנה הארץ היתה תהו ובהו שמים נעשו ,ואחר כך ,וברוח פיו וכו' ,ולא ידי התפשטות הבל פיו (של) המאמר
וחשך הדין ,על פני תהום ,שישוב ויכסה אמר ,בדבר ה' שמים וכל צבאם נעשו? ההוא ,היה מתעבה וקונה ההויה ממשית
וקושיא ה .למה בשמים ,נאמר דבור, הארץ ,על כן ורוח א-להים מרחפת כו'. וחזוק גשמי.
ובצבאם ,רוח פיו?
וקושיא ו .מהראוי יאמר' ,בדבר ה' והוא מה שכתבנו בהקדמה רביעית, ועל כן ,בראשון לא נגמרו שמים וארץ,
כי כמו שאמרו רבותינו ז"ל ,שכל מקום שמים עשה' ולא יאמר נעשו ,שהוא להתחזק בגשמות עצמי( .ובזה נתיישב
שנאמר ,וה' ,הוא ובית דינו ,ובאומרו ,כאילו נעשו מאליהן!) ביתר ביאור קושיא א .בגמרא...
ואני ,הוא ובית דינו ,כן ,באומרו ,ורוח בראשית נמי מאמר הוא ...אם כן
א-להים ,יהיה הוא (השי"ת) שהוא הוא"ו וזהו ,שמביא ראיה מוברוח פיו כל איפה ,למה לא נאמר 'ויאמר א-להים
של ורוח ,ובית דינו ,שהוא רוח א-להים .צבאם .אמנם ,למה שאין יגיעה צודקת בו יהיו שמים וארץ' ככל יתר מאמרות?)
יתברך ,רק בדרך השאלה ,שמחלק
שהוא (ביום עשות) ,כי ביום עצמו בכתוב בין שמים וארץ אל התולדות ,על וזהו מאמרם ז"ל' ,בלא עמל ויגיעה ברא
שיתף והשפיע צד חוזק ועשיה מה ,בדבר כן ייחסו הדבר אל הכתיבה ,באומרו הקדוש ברוך הוא את השמים ,שנאמר
שם (ה') רחמים .ועדיין היה הכל בדקות ,יגיעה כתיב בהו ,ולא אמר 'ביגיעה בדבר ה' שמים נעשו וכבר שמים נעשו',
כי הכל היה במדה העליונה ,המתייחסת נבראו' ,אך ,שמים וארץ היו בלי יחס שהוא ,כי שמים וארץ בראשון ,שלא היה
למחשבה ,כי שם ה' לא היה ,רק כי יגיעה (אף בכתיבה): עדיין גשמות בעולם ,לא הוצרך הבל
נשתתף רחמים בדין ,להיות מרחפת על הדבור להתפשט (ולהשתלשל) בעולם
פני המים ,פן יציפו את העולם ,כד"א ,על ועל פי הדברים האלה הוא מאמרם ז"ל הגשמי ,מתלבש ומהוה גשמיות ,רק
בבראשית רבה' ,בלא עמל ובלא יגיעה גוזליו ירחף (לשומרם). נשאר (דבר ה') המאמר בודד במקומו,
ברא הקדוש ברוך הוא את העולם וכבר נעשו ,בלי התפשטות הבל דבור.
ובזה ,מה שאומר אחר כך ,ביום עשות ,שנאמר בדבר ה' וכבר שמים נעשו'. אך ,בתולדות היוצאות אל הפועל( ,כל
הוא אחר השתוף הזה ,שהבריאה כמדובר ,שבלא עמל (של) הוצאת הדבור צבאם) ,בשאר ימים ,רוח פיו היה הולך
שהיתה במחשבה ,שהוא בדקות ,מן הכח אל הפועל ,ובלא יגיעת התהוות ומתפשט ומהוה מציאות ממשי:
נעשתה עשיה קנינית ,כלומר ,יכולה על ידי רוח פיו המתפשט מהמאמר,
שמים נעשו. להתקיים בגשמות ,לדקות המדה. ובזה נבא אל ענין הכתוב ,וביאור
המאמר הראשון ,והוא ,כי הנה כל פעולה
ויהיה ביאור הכתוב לפי זה ,כשנשתתף והוא ,כי כל מה שהדבר ראשון ,אל תכלול שלשה דברים ,מחשבה דבור
להיות בדבר ה' -הוא שם הרחמים ,כבר התחלת ההתלבשות ,הוא יותר דק, ומעשה ,וראשית שלשתן היא המחשבה.
שמים נעשו ,שלא הוצרך לומר' ,ויאמר ה' ומקבל צורתו בקלות .אך ,להוציא
א-להים יהיו שמים וארץ' שהיא תולדות מן השמים ,ותולדות מן הארץ, ובזה יאמר ,במה שהוא ראשית ,היא
התפשטות הבל דבור ,רק בשתוף שם ל'מה שהוא גשם מתוך גשם ,כי בכח היו בחינת המחשבה ,ברא א-להים ,שהוא
רחמים ,עם מחשבת שם א-להים ,כבר כל התולדות מיום הראשון ,כמדובר מדת הדין ,ול'מה שגם המחשבה פועלת,
נעשו ויתחזקו ,שהוא גדר נוסף על מלת בהקדמה שניה ,על כן הוצרך התפשטות אלא שהיא בדקות ,אמר ברא ,ולא אמר
ברא ,שהיה על ידי מדת א-להים והתלבשות רוח פי המאמר ,להקנות בהן עשה ,אך מציאות בריאה היא באמת.
במחשבה - ,הוא בדקות מאמר ראשון ,הויה ,כאמור בדרך הקודם ,ביחזק הרקיע, אלא ,שעל ידי כן ,אם היתה נגמרת
כי לדקות הראשון ,לא קנו חזוק גשמי המתואר במחשבה. הבריאה על ידי מדת הדין ,היה נמשך
אבל בתולדות ,עמל כתיב בהו ,דכתיב עדיין .וזה יאמר בראשית ברא כו' לומר שלא יתקיים העולם ,כי-אם ,מיד
וברוח פיו כל צבאם ,שהוא שהבל רוח במה שהוא ראשית ,שהוא המחשבה, בהתחלת הדורות המכעיסין ובאין ,היה
פיו ,היה מתפשט ומתעבה ופועל ומהוה ,טרם הוציא המאמר מן הכח אל הפועל, חוזר לתהו ובהו.
ולא היתה המחשבה לבדה פועלת בה ,ברא את השמים כו': ומה גם למה שאמרו ז"ל ,ש'למה הים
~ ~ ~ על כן ,מתייחס הדבר אל יגיעה. מימיו גבוהין מן הארץ? כדי שייראו
5
על פני המים ואומרו ,על פני תהום התחתונים הם מים הגשמיים ,וזהו אומרו מה הם מים העליונים,
אחד הוא ,וקשה ש'למה זה ישנה 'מים במים' ומה הם מים התחתונים,
שמם?) אך ,טיפת המים שבין העליונים לחצי ומה הוא (מאז"ל) טיפה האמצעית?
ועל (המים) שלמטה הוא מה שהוצרך התחתונים ,היתה בעלת מיצוע ,שהיה ~
ליברא אור ,שויאמר א-להים יהי אור כו'. בם בחינת רוחניות מעין שלמעלה מהן, והארץ היתה תהו ובהו וחשך על פני
ובדרכנו זה אפשר יובן לשון רש"י ובחינת גשמיות מעין התחתונים .על כן, תהום ורוח א-להים מרחפת על פני
ז"ל שאומר ,על פני תהום' ,פני המים ממנה נעשו שמים ,שהם גשם זך ,ממוצע המים :ויאמר א-להים יהי אור ויהי אור:
שעל הארץ' ,שהוקשה לו ,שאחר בין רוחניות לגשמיות ,וזהו גלה טפה ויעש א-להים את הרקיע ויבדל בין המים
שרוח א-להים מרחפת על פני המים ,איך האמצעית ,וברא את השמים( .ובזה אשר מתחת לרקיע ובין המים אשר מעל
היה חושך? נתיישב קושיא ג .גלה טפה אמצעית, לרקיע ויהי כן:
למה היה מהאמצעית ולא ממה
אך הוא ,על פני המים שעל הארץ ,לא שלמעלה או למטה?) א .הנה יראה שאומרו ,על פני המים
על (המים שנקראו בעצם) פני המים, ואומרו ,על פני תהום אחד הוא ,וקשה
(שהם המים) העליונים ,אלא על פני אך ,אשר היו למעלה ,שרוחניים היו ,על ש'למה זה ישנה שמם?
תהום ,שהם פני המים התחתונים. כן הם מעל לרקיע .וכהפרש (הרוחני)
שבין מי תהום של מטה אל הרקיע ,כן יש אמנם ,הנה אמרו רבותינו ז"ל
~ ~ ~ (הפרש רוחני) ממנו אל העליונים .וזה בבראשית רבה ,כי מתחלה היה עולם
מהו אור הפשוט ,ומהו אור הגנוז, כוונו ז"ל באמרם ,ששיעור (הרוחני) שבין מים במים ,וגלה הקדוש ברוך הוא טיפה
ובאיזה אופן נבראו, הרקיע למים עליונים ,כשיעור (הרוחני) אמצעית ,וברא את השמים ממנה,
על ידי השתלשלות מן אורו ית'? שבין התחתונים לרקיע: ונשארו חצי המים מעל לרקיע ,וחצים
למטה.
~ ונבא אל ענין הכתוב ,והוא כי ל'מה
שחצי המים שהיו בתחלה לצד מעלה, ב .והנה ראוי לשים לב אל לשון אומרם
ויאמר א-להים יהי אור ויהי אור: מים במים ,שנראה כי שני מיני מים היו!
לא היו מאיכות של מטה רק רוחניים ,וזהו
אמרו רבותינו ז"ל בבראשית רבה וז"ל, אומרם' ,מים במים' ,שהיו מין מים ,במין ג .ועוד אומרם ,שגלה טפה אמצעית,
ר' שמעון בן יהוצדק שאל לר' שמואל בר מים ,אלה על אלה ,וכאשר באמצען נברא למה היה מהאמצעית ולא ממה
נחמן ,אמר לו ,מפני ששמעתי עליך הרקיע ,הבדיל בין מים למים ,ונמצאו שלמעלה או למטה?
שאתה בעל אגדה: הרוחניים למעלה( .ובזה נתיישב קושיא
ד .ועוד ,שאם כן ,נמצא יסוד המים מעל
מהיכן נבראת האורה? ב .מים במים ,שנראה כי שני מיני מים
לרקיע ,והלא כמו זר נחשב ,יהיה מיסוד
היו!
אמר לו ,מלמד שנתעטף בה הקדוש המים הגשמיים על השמים!
וקושיא ד .אם כן ,נמצא יסוד המים
ברוך הוא כשלמה ,והבהיק זיו הדרו מסוף ומה גם לרבותינו ז"ל שאמרו
מעל לרקיע ,והלא כמו זר נחשב ,יהיה
העולם ועד סופו .אמר לו בלחישה. בבראשית רבה ,שמאומרו המים אשר
מיסוד המים הגשמיים על השמים!)
אמר לו ,מקרא מלא הוא ,עוטה אור מעל לרקיע ולא אמר שעל הרקיע ,כי
ועל פי הדברים האלה יאמר ,כי המים הרקיע באמצע ,ומהרקיע אליהם,
כשלמה ,ואת אומר לי בלחישה?
שהיו תחלה כלפי מעלה ,יקרא פני המים, כשיעור מה שממים התחתונים אל
אמר לו ,כשם ששמעתיה בלחישה ,כך והנשארים אחרי כן למטה ,יקרא את
אמרתיה לך בלחישה ,ע"כ: הרקיע ,והלא יקשה ,למה לא ירדו ויפלו
פניהם ,פני תהום. על הרקיע ,וישפכו סביבו ,עד מתחת
א .והן אמת שראוי לשום לב ,מה זו ובזה יהיה ענין הכתוב ,כי תהו ובהו לרקיע?
שאלה ,מהיכן נבראת האורה ,הלא זה כחו וחשך שהיה ,על פני תהום הוא -על פני
יתברך להוות יש מאין? והנה ...יש שני סוגי מים ,האחד של
המים התחתונים .אך ,ורוח א-להים רוחניות ,שעליהם היה רוח א-להים
ב .וגם ,למה זה שאל באורה ,ולא בכל שנהורא עמיה שרא ,היה על פני המים, מרחפת ,וכל הקרב הקרב אל רוח א-להים
יתר הדברים שנבראו? שהוא על המים שמעל לרקיע( .ובזה
היו יותר רוחניים ,ועל דרך זה היו עד תום
נתיישב קושיא א .הנה יראה שאומרו,
גבול חצי המים שכלפי מעלה .אך,
6
והוא ,כי היה מהאור העליון ,ולא היה ועל כן שאל ואמר ,מהיכן נבראת ,לומר, ג .ועוד אומרו ,מלמד שנתעטף כו' כי
התפשטות האור ,כי-אם ,שכאשר לא ימנע ,או היתה ככל יתר הדברים הלא מאומרו מלמד ,נראה שהוא
המתעטף בשמלה ,היא מפסקת בין שנבראו מן השמים והארץ ,או מאור כמפורש ומוכרח בכתוב שמלמדנו זה,
העטוף ,אל אויר העולם ,כך הוא יתברך, העליון .אם הוא מהשמים וארץ ,לא יתכן והלא אין במשמעו שום דבר מזה?
שם מסך מפסיק ,בינו יתברך לאויר היה בכח דבר רוחני (האורה) תוך דבר ד .ועוד ,מה ענין השמלה? ואיך יצדק בו
העולם ,מאור רוחניות מעובה ,באופן גשמי (שמים וארץ) .ואם הוא מלמעלה יתברך עטוף?
שלא יתפשט מציאות נהורא דעמיה ממש ,איך יאמר יהי אור ,שיורה על הויה
שרא ,לעולם ,כי-אם ,שמבהיקת אור חדשה ,שעל כן ,באומרו יהיה רקיע, ה .ולמה לברא האורה ,הוצרך לכל זה?
עליון ,המכה במסך ,יתהוה בעבר הלז פירשו ז"ל ,יחזק הרקיע ,על שכבר היה ו .ועוד אומרו ,הבהיק זיו הדרו ,ולא
(אויר העולם) ,אור ,מעין רוחניות ביום ראשון ,ובבחינת החזוק היתה (יהי) אמר הבהיק 'אורה'!
העליון ,אך מעובה ,בגדר ,יוכלו לסובלו הויה חדשה. ז .ועוד אומרו ,שזה מאמר הכתוב עוטה
בני האדם: ח .שאם יהי אור הוא שישתלשל אור אור כשלמה ,כי הלא יראה בהפך ,כי הוא
ולהמתיק הדבר נאמר ,שהוא משל העליון ,לא יצדק אומרו יהי ,כי אינה רק אמר כי מעטיפת השלמה ,נברא האור.
לאור שמש כי יהל דרך חלון להאיר התפשטות אור העליון! והכתוב אומר ,שהעיטוף היה באור
בבית ,ולמען יוכלו לסובלו הגרים בו, ט .ועוד ,שאם כן ,לא יוכלו לסובלו! עצמו?
ישימו בחלון מסך של זכוכית ,שיכה בו אמנם ,הנה דעתו ,כי האורה הזאת
השמש ,ויבהיק פנימה אור ממועט מאור י .ועוד הוקשה לו בכתוב ,אומרו ,ויהי
אור ולא אמר 'ויהי כן'! היתה רוחנית ,כמו שאמרו ז"ל ,שהיה
השמש עצמו .ואם הזכוכית לזכותו אדם רואה בה מסוף העולם ועד סופו,
תרבה בהיקתו מלהכילו ,ישימו מסך על כן שאל ,מהיכן נבראת האורה, ועל שלא זכו הדורות להשתמש בה נגנזה
שמלת יריעת פשתן ,דקה מן הדקה, לומר ,על שאר דברים איני שואל ,כי כמו שאמרו ז"ל.
אשר לדקותה ,לא יבצר (לא ימנע יותר משמים וארץ נבראו ,ויצאו כל המציאות
מדי) ,פנימה ,מלהבהיק אור השמש מן הכח אל הפועל ,אך שאלתי היא על הנה כי רוחנית היתה ,אך לא כאור
המכה בה .ובכלל ההפרש שבין מסך האורה ,שאם משם היא (משמים וארץ), העליון ממש ,שאם כן ,לא היו יכולין בני
זכוכית זך ,לשמלה לבנה שהיא דקה, איך היא רוחנית ולא הם? (ובזה נתיישב אדם לסובלו ,ולא היה לו לייחס העדרו,
הלא הוא ,כי בהיקת השמש מתוך המסך קושיא א .מה זו שאלה ,מהיכן נבראת על שלא זכו ,כי-אם ,על שלא יכלו
זכוכית הוא כעצמיות אור השמש עצמו, האורה ,הלא זה כחו יתברך להוות יש לסובלו,
המפלש במסך הזך ,אך המפלש מתוך מאין? ועוד ,כי הלא בשבעה ימי מתושלח
יריעת לבנה דקה ,הוא כדבר המתהוה, וקושיא ב .למה זה שאל באורה ,ולא שקודם המבול ,סבלו אותו כל גויי הארץ,
ולא כעצמיות אור השמש: בכל יתר הדברים שנבראו?) כמו שאמרו ז"ל ,על פסוק ויהי לשבעת
על דרך זה להאיר יתברך על הארץ כנ"ל ט .ואם היא מכבוד אורו יתברך, הימים וכו',
מהאור העליון למען יוכלו יושבי תבל איך סבלוה בני אדם? ועל כן שאל מהיכן נבראת האורה.
לסובלו ,ראה ,לשום מסך ,ולהבהיק כנ"ל י .וגם לא תקרא בריאה ,אלא והוא ,כי דעתו כהסכמת רוב רבותינו
מתוך המסך ,והמסך הוא מנהורא דעמיה המשכה והתפשטות האורה! ז"ל ,שכל מה שנברא בששת ימי
שרא ,כענין ונוגה לו סביב,
לזה אמר ,מלמד וכו' כי מאומרו ,יהי בראשית ,נברא בהבראות שמים וארץ,
ויש בחינת אורה ,שאורה זך ,ואם אותה אור וגם לא אמר 'ויהי כן' ,מלמד כי הוא וכל מה שנברא אחרי כן ,היו בכח בהם,
ישים למסך ,עדיין לא יוכלו לסבול שוכני יתברך נתעטף כו'( .ובזה נתיישב קושיא אלא שהיו יוצאים כל דבר ודבר מן הכח
ארץ. ג .מלמד שנתעטף כו' כי הלא מאומרו אל הפועל ,כנודע.
על כן עשה מסך ,מאור מלובש ומעובה מלמד ,נראה שהוא כמפורש ומוכרח הנה ,כי כל מה שהיה יש מאין המוחלט,
בצד מה ,אשר הוא כהפרש אשר במשל, בכתוב שמלמדנו זה ,והלא אין במשמעו היה במאמר הראשון ,אבל אחרי כן ,לא
בין מסך הזכוכית ,למסך השמלה לבנה שום דבר מזה?) היה נעשה דבר יש מאין ,כי-אם ,יוצא מן
דקה. הכח אל הפועל ,יש מיש.
7
אז השיב ,כשם שקבלתיה בלחישה, והוא ,כי השמלה שנתעטף בה נקרא וזה המתיק בלשונו באומרו ,נתעטף
שהוא על רמז סוד עליון באצילות ,כך הדר ,כמאמרם ז"ל בפסיקתא ,כי כשברא כשלמה ,שהוא משל אל יריעה דקה
באמירה ,אמרתי בלחישה ,מה שאין כן הקדוש ברוך הוא את העולם ,נתלבש לבנה ,ועל ידי כן ,האור המפלש מהעבר
בפשוטו ,אך לא כן אצל בחינת לפנים הוד והדר שנאמר ,הוד והדר לבשת כו', מזה ,מהכאת האור העליון ,לא יחשב
מפשטו ,שלא גליתי לך: וזהו ,הבהיק זיו של הדרו ,שהוא זיו כעצמיות אור העליון ,כי-אם ,כדבר
~ ~ ~
שנברא מהשמלה ,שהיא הדרו ,אותו מתהוה ,הה"ד ,יהי אור ,לומר לא יתפשט
איך ,ויהי ערב לפני ויהי בוקר, הזיו ,הבהיק אור אחר ,ועל ידי כן ,יכלו אור העליון ,וגם לא יבהיק דרך מסך זך
הוא הוראה לאופן הנהגת כל הבריאה לסבלו בני אדם ,עם היותו רוחני ,והיה מאד ,כי-אם ,דרך מסך אור מעובה,
~ מסוף העולם כו' להיותו נמשך מרוחניות. שהבהיקות בו (בעבר אויר העולם)
מהעבר הלז (העליונה) ,בצד מה ,יתייחס
...ויהי ערב ויהי בקר יום אחד: וזהו מאמר הכתוב ,הוד והדר לבשת, להויה( :ובזה נתיישב קושיא ד .מה ענין
ויהי ערב תחלה ואחר כך ויהי בקר -ולא שהוא אור שפע המתייחס אל ההוד, השמלה? ואיך יצדק בו יתברך עטוף?
יתהפך להיות בקר ואחר כך ערב -יום כד"א ,ונתת מהודך עליו ,והדר הוא וקושיא ה .למה (בכדי) לברא האורה,
אחד... התפשטות המתגלה לברואי העולם, הוצרך לכל זה?
לבשת. וקושיא ח .אם יהי אור הוא
והטעם יהיה כי רצה הקדוש ברוך הוא
מאז ברא העולם לרמוז תכליתו ,והוא כי ואותו האור היית עוטה אותו כשמלה, שישתלשל אור העליון ,לא יצדק אומרו
תחלה ישמש הערב ,והוא העולם הזה להוות האורה ,ונעשה זיו ,ומאותו זיו, יהי ,כי אינה רק התפשטות אור
וצרות הצדיקים בו, הבהיק אורה להאיר בעולם( .ובזה העליון!
נתיישב קושיא ז .אומרו ,שזה מאמר וקושיא ט .אם כן ,לא יוכלו לסובלו!)
ואחר כך אור העולם הבא ויהיו הכתוב עוטה אור כשלמה ,כי הלא
שומרים לבקר ,ולא יקוצו עבדי ה' אשר ובכן חזר ואמר ויהי אור ,ולא אמר 'ויהי
יראה בהפך ,כי הוא אמר כי מעטיפת כן' ,כי הזכיר אור פעם שנית ,לרמוז ,כי
צר להם בעולם הזה ,כי אור צדיקים השלמה ,נברא האור .והכתוב אומר,
ישמח: זולת זה ,היה אור אחר ,היא השמלה ,כי
שהעיטוף היה באור עצמו?) אור היא ,וזהו אומרו ,יהי אור ,שהוא יהי
ובכלל הדבר הזה מצאנו ראינו טוב ובאומרו ,מסוף העולם ועד סופו ,כיוון אור שיתהוה אור ,הוא הנמשל אל
טעם אל דעת האומרים מרבותינו ז"ל, למה שכתבנו ,כי הוא אור ממוצע ,מעין השמלה שנתעטף בה ,ועל ידי כן ,ויהי אור
שאומרו יהי אור סתם ,היה קודם למעשה העליון ,במה שהיה ממלא העולם מסוף שני ,מאשר הבהיק דרך אור הראשון ,וזהו
שמים וארץ הכתוב למעלה. העולם ועד סופו .מה שאין כן אור אומרו ויהי אור ,כלומר ויהי אור נוסף ,על
שקשה ,שאם כן ,למה נכתב בהפך? השמש ,שאין אורו מבהיק מסוף העולם, אחר שעטה אור כשלמה( :ובזה נתיישב
ומה גם ,שדעתו הוא ,כי אותו האור הוא ועד סופו ,בעת שהוא זורח בקצה האחד, קושיא י .ויהי אור ולא אמר 'ויהי כן'!)
אור העולם הבא ,שעל כן ,הוקדם אינו מאיר במקום אחר ,כמדובר. ואמר ,מסוף העולם ועד סופו ,לומר ,כי
בבריאה ,ועל כן הובדל לצדיקים לעתיד וגם לא כשמש ,שימצא הולך אחורי אינו כאור השמש שבהיות במזרח אינו
לבא! הרקיע ,וחושך על פני הארץ ,כי-אם, במערב ,כי זה כולל הכל ,כי רוחני הוא,
שתמיד ,בכל יאיר ,ואין לילה ,מסוף ועל כן ,היה אדם מביט בו מסוף העולם
ועוד ,כי הלא ידענו ,כי העולם הבא
העולם ועד סופו ,שכולל גם מעלה ומטה, ועד סופו.
נברא ביו"ד ,והעולם הזה נברא בה"א ,כי
בי-ה ה' צור עולמים, וגם מעין גשמות ,כי היה גבוליו מסוף כי ידוע לנו ,כי ראית העין היא ,מאשר
עולם השפל עד סופו בלבד. תשאב מהאור ,ובכן ,בהיותו שואב מאור
ומהראוי היה ליכתוב מה שנברא ביו"ד
הנה זה יהיה פשט המאמר ,ועוד לו חזון רוחני ,אין מעצור לראייתו ,וזהו אומרם,
תחלה ,ולא ישנה סדר אותיות השם!
נמרץ לפי הסוד. והבהיק זיו הדרו ,כי הזיו שפלש מהדרו
אך אין ספק ,שעם שנברא תחלה ,נכתב הבהיק מסוף כו'( .ובזה נתיישב קושיא
אחרי כן ,לרמוז על העתיד ,שאחר העולם וזה אחשוב כיוון ר' שמואל ,כשאמרו
ו .אומרו ,הבהיק זיו הדרו ,ולא אמר
הזה ,משמש העולם הבא כמדובר: בלחישה ,על רמז סוד ה' שבו .ור' שמעון
הבהיק 'אורה'!)
ששאל על דרך הפשט ,כשהשיב לו ,אמר
~ ~ ~ לו מקרא מלא הוא וכו'.
8
אך אין ספק ,כי רוחניות בגדר מה ,היה כי פני תהום הם פני המים התחתונים מהו התוהו ,ומהו הבוהו,
בה ,ומה גם עודנה בבריאה הדקה ,שמיום הגשמיים, ומהו פני המים,
ראשון ,שהיתה עדיין ברוחניות ,ולא ופני המים הם מים העליונים הרוחניים ואשר רוח א-להים עליהם מרחפת,
קנתה העכירות הלז ,עד חטא אדם שעליהם .וזהו ורוח א-להים מרחפת על ומהו פני תהום?
ואררה ה'. פני המים: ~
באופן ,כי לא יפלא המצא (בדומם), ~ ~ ~
בראשית ברא א-להים את השמים ואת
בארץ ,בחירה ופעולה. גם גשמיות הארץ מלאה רוחניות, הארץ :והארץ היתה תהו ובהו וחשך על
~ ~ ~
והראיה לזה פני תהום ורוח א-להים מרחפת על פני
איך כל חלקי הבריאה נכללים בהאדם, ~
המים:
ואיך תמיד ,שפע חיותם תלוי בהאדם. הנה כאשר ברא א-להים את הארץ
וענין נעשה אדם ל' רבים בראשית ברא א-להים את השמים ואת
הארץ ...ויאמר א-להים תוצא הארץ נפש ל'מה שלא היו עדיין עולמות אמצעיים
~
חיה למינה בהמה ורמש וחיתו ארץ למינה להשתלשל בם רק המשכת השפע
ויאמר א-להים נעשה אדם בצלמנו ויהי כן: בלבד ,על כן לא נבראת הארץ רק בדקות,
מאמרם ז"ל ,בתחלה עלה במחשבה כדמותנו וירדו בדגת הים ובעוף השמים וזהו אומרו בראשית ברא כו' ,אל
לברא את העולם במדת הדין ,ולכך ובבהמה ובכל הארץ ובכל הרמש הרמש תתמה ,איך ברא א-להים ארץ עכורה כזו
נאמר ,בראשית ברא א-להים ,ראה שאין על הארץ :ויברא א-להים את האדם בלי אמצעות עולמות בנתים?
העולם מתקיים שיתף בו מדת רחמים ,בצלמו בצלם א-להים ברא אתו זכר כי הלא דע לך כי והארץ היתה תהו ובהו,
ונקבה ברא אתם :ויברך אתם א-להים לומר כי לא היתה גוש עפר ממשיי קשה
ויאמר להם א-להים פרו ורבו ומלאו את וזהו ביום עשות ה' א-להים וכו' ע"כ.
כאשר הוא עתה ,כי-אם היתה תהו.
והקשינו למעלה ,שאם כן ,איך נאמר הארץ וכבשה ורדו בדגת הים ובעוף כלומר דבר שאדם תוהה לומר מה זה כי
השמים ובכל חיה הרמשת על הארץ: ברא? לא היה נתפס הגשמות בה בעצם.
וכתבנו שמחשבתו יתברך פועלה ויאמר א-להים הנה נתתי לכם את כל
ובוראה ,אך בדקות ולא גשם נתפס ,כי עשב זרע זרע אשר על פני כל הארץ ואת ולא שאין בה כל הכח שיש בה עתה ,כי
על כן ,אף על גב דבראשית נמי מאמר כל העץ אשר בו פרי עץ זרע זרע לכם יהיה לא יחסר כל בה ,ואפילו כל התולדות
הוא ,לא נאמר 'ויאמר' ,כי המאמר האחד לאכלה :ולכל חית הארץ ולכל עוף שנבראו ממנה אחר כך כלם היו בה בכח,
מתייחס למחשבה ,כי על כן פעולתו דקה השמים ולכל רומש על הארץ אשר בו כמאמרם ז"ל ,כי הכל נברא בראשון
נפש חיה את כל ירק עשב לאכלה ויהי כן: וחיונית עדיין. והיה יוצא אל הפועל יום יום ,וזהו אומרו
וירא א-להים את כל אשר עשה והנה טוב בהו כלומר כי בו הוא הכל.
ובזה יצדק מאז"ל ,שכל תולדות שמים מאד ויהי ערב ויהי בקר יום הששי: ולמה לא יצא מיד אל הפועל גשמיות
וארץ שנבראו בכל ששת הימים ,כלם
נתהוו מציאותן ברגע שברא א-להים את (א') .ראוי להעיר ראשונה אומרו נעשה הארץ עכור וממשיי?
השמים ואת הארץ ,אלא שהיו בכח ,אדם לשון רבים! לזה אמר ,כי הנה חשך ועכירות היה
(ב') .אומרו בצלמנו כדמותנו שהם שני בדקות בשמים ובארץ, על פני תהום ,אשר בתוכו הארץ ,והיה
ואחר כך ,דבר יום ביומו ,היה יוצא אל דברים ,ואחר כך הוא אומר ויברא א-להים צריך השתלשלות עולמות להשתלשל
את האדם בצלמו ולא נאמר בדמותו! הפועל ,כד"א ,תוצא הארץ וכו'. רוח א-להים ,שיתעבה לתת ממשות
ואין ספק ,כי לולא היה בארץ אז כח (ג') .אומרו וירדו לשון רבים ,ומהראוי בעביות חשך הארץ ,אך קרוב היה ,כי
חיוני ,לא היה יתברך מצוה לה תוציא יאמר וירדה לשון יחיד ,כי אחד קראו ורוח א-להים היה מרחפת על פני המים,
הארץ ,כי-אם ,היה אומר יצא מהארץ כו' .באומרו נעשה אדם! אשר סמוכים אל פני תהום ,באופן
שצריך ריחוק להשתלשלות ואיננו ,כי
(ד') .היתכן כי כל אשר ברא א-להים ועד ממהר לזה ,אומרם ז"ל ,תוצא היתה קרובה אל הסבה הראשונה:
הארץ נפש חיה ,זו רוחו של אדם הראשון ,לעשות את האדם ,והאדם עצמו לא היה
ואיזה הדרך ,ארץ חומרית ,תוציא רוח ולא נברא אם לא לציידי דגים ועופות והוא מאמרנו למעלה ,כי פני תהום ופני
ולמשול בכל רמש האדמה ,שנאמר המים הנאמר בכתוב ,לא אחד המה,
חיים.
נעשה אדם כו' וירדו בדגת הים ובעוף
9
ונבא אל הענין .והוא כי הנה ידענו
וקומתו ומאורות ופירות הארץ ופירות השמים וכו'? ומה גם לרבותינו ז"ל
מרבותינו ז"ל מה גדלו קטרוגי מלאכי האילן ,ואיך הוא טוב מאד? שבמלאכי השרת נמלך ,ולמה חרד את
השרת על בריאת אדם ,באומרם אליו
אמנם הנה נא ידענו כי הן האדם נברא כל החרדה ההיא לברא צידים ורועים
יתברך מה אנוש כי תזכרנו וכו' .והוא על
לקיום העולם כאשר הארכנו בשער מהות ומושלי רמשים?
היותו מעותד לחטא ,ועל כן בדור המבול
האדם .כי הלא כאשר אין איש מתקיים (ה') .אומרו את האדם מה ריבה האת?
שבו על משמרתם לדבר ולומר לפניו
אם לא בעוד רוח א-להים בקרבו ,כי כן אם הוא את האשה ,למה העלימה ולא
יתברך ,הלא נמצאו דברינו ,כי הנה הרבו
טבע החומר להיות הווה ונפסד ,ולולא פירשה כאשר בסוף הפסוק באומרו זכר
לפשוע ומאבדים את העולם שנברא נפשו בו לא יתקיים ,כן כל כללות העולם ונקבה ברא אותם?
בעשרה מאמרות .על כן אומר כי בא
החמרי הלז אי אפשר להתקיים אם לא על
לשים לפניהם כוונת הבראו ואיך הוא (ו') .למה כפל אותם ,שאחרי אומרו
ידי שפע רוחני מהעולם העליון .ואם כן ויברא בצלמו חזר ואמר בצלם א-להים
תועלת גם למלאכי השרת .כי מלאכתם -
אמור מעתה מי יעלה לו השמימה ויקחהו
להיות צנורות להריק שפע ברכה לקיים ברא אותו?
לו ,וגם איזה הדרך תרד שפע אש מן
עולם -גם הוא לא יהיה אלמלא אדם ,כי
השמים עד למטה לארץ .על כן מה עשה (ז') .אומרו זכר ונקבה ברא אותם ,אם
בלעדו איזה חבל אשר יקשר העולםהוא יתברך ,עשה סולם מוצב ארצה הוא פירוש הקודם לשתוק ממנו ,ואם
השפל החומרי ,אף עם אשר עליו והוא
וראשו מגיע השמימה ,למען על ידי אינו פירוש הוא סותר ראשית הכתוב
עולם הגלגלים ,ומה גם עתה עם עולם
מדרגות הסולם ישתלשל שפע עליון קו בסופו!
המלאכים וכל שכן עם עולם העליון,
לקו יורד ומתעבה ,עד יוכן להתקבל עד (ח') .אומרו ויברך אותם א-להים ויאמר
להשתלשל השפע כסידרן והלכתן אםמטה מטה .הלא המה שלש עולמות, להם א-להים פרו ורבו כו' ,כי הלא
לא על ידי האדם המקיים את התורה,
עולם השפל ,ועולם הגלגלים ,ועולם האמירה היא הברכה ,נמצא כי אומרו
ככל הכתוב למעלה .כי הוא כולל ארבע
המלאכים ,ולמעלה מהם עולם העליון ,כי ויאמר להם ואומרו א-להים שנית הוא
העולמות ,השפל ,והשני של גלגלים ,ושל
משם ישתלשל השפע דרך העולמות. מיותר!
מלאכים ,ועולם הנשמות .וגם התורה
ועדיין צריך אשר יהיה מוציא ומביא
כוללת כולם בארבע בחינותיה כמדובר
השפע מלמעלה למטה ,כי לא יצא מאליו, (ט') .אומרו וכבשה ,מה הוא הכיבוש
למעלה .שעל ידי כן יתאחדו ויתקשרו
על כן מה עשה הוא יתברך ,ברא אדם על הזה?
העולמות ותורק ברכה ושפע מעולםהארץ אשר יוציאהו ואשר יביאהו .כי ומיד מי יכבשוה?
העליון דרך המדרגות .ואלמלא הוא לא
עשאו ויכוננהו כלול מארבע עולמות.
היה מבוא אל השפע העליון לבא אל (י) .וגם אומרו ובכל חיה מה שלא
הגוף מהשפל ,והנפש המתנועעת מעולם נזכרה למעלה ,זולתי דגת הים ועוף
הארץ ,ומה גם אל שלש יסודותיה הגלגלים בעלי התנועה ,והרוח מעולם
השפלים יותר ,הם יסוד המים ורוח ועפר. השמים ובהמה ורמש!
המלאכים כד"א עושה מלאכיו רוחות,
ולשמא ישיבו (מלאכי השרת) אמרים:
והנשמה מעולם העליון .למען על ידי (י"א) .למה חוזר בו? כי אחרי אומרו
"אמת ,כי למה שהבחירה חפשית ,הלא
עשות רצון קונו ,יתקדשו ארבע חלקיו ורדו בדגת הים וכו' הוא אומר ויאמר
כמו שיתעתד האדם לקיים עולם ,גם
יחד אשר מארבע העולמות ,אשר שרשי א-להים הנה נתתי לכם את כל עשב וכו',
יתקיים ויתעתד לאבדו!" על כן בהמשך
נפשו ורוחו ונשמתו עודם בהם ,ויתעורר הנה שאוסר להם הבשר ,ואם כן איה
הכתובים הורה הוא יתברך תועלת אדם
עולם העליון להריק שפע ,דרך העולמות איפה אשר הם רודים בבעלי חיים?
אל שפע וקיום העולמות ,ולתת טוב טעם
אשר נתקדשו ונתקשרו על ידו .וכל זה על (י"ב) וגם למה מודיעם מה שיאכלו
לפניהם להעלות ארוכה ומרפא אל ידי קיום התורה אשר גם בה ארבע הבעלי חיים באומרו ולכל חית הארץ וכו'
הקושי הלז.
בחינות אלה שקשורים זו עם זו ,הפשט את כל ירק כו'?
כנגד עולם השפל ,רמז כנגד השני ,דרש
והיחל ואמר למלאכיו יתברך :נעשה (י"ג) .אומרו וירא א-להים את כל אשר
כנגד השלישי ,סוד כנגד העליון ,כמפורש
אדם ,לומר הנה בין כולנו -הוא כללות עשה כו' מה זה היה פה שנאמר טוב מאד,
שם בארוכה .הן זאת היתה כונתו יתברך
העולמות -נעשה אדם כלומר מאדמה מכל הפעמים הקודמות שלא נאמר רק כי
שהוא החומר מעולם השפל(ובזה באומרו נעשה אדם לשון רבים ,כמדבר טוב .ואם על חתימת העולם והכנסת
אל כל ארבע עולמות שבהתחברות כלם נתיישב קושיא א:נעשה אדם לשון שבת ,הלא לעומת זה הוא רע ומר ממות
רבים!) יעשה אדם כאשר יבא בס"ד: על אשר בו חטא אדם ,ונוטל זיוו וחייו
10
להם ואומרו א-להים שנית הוא לאלו שהם רק כמו דמותינו וכנ"ל .אבל משותף בצלמינו שלי ושלכם ,שכולל
מיותר!) כאן בצלמו כוונתו לגודל מעלת הנשמה עולם העליון שהוא על הנשמה ועולם
והענין ,כי אמר הנני מברך אתכם שהיא חלק אלוק ממעל) המלאכים על הרוח ,כי גם הם נבראו
ואל תתמה איך גם האשה זכתה לכך שתפרו ותרבו ,אך בזאת שתהיו צדיקים בצלם ,כמו שאמרו רבותינו ז"ל.
מיד ,כי הלא לא היה עיקר הדבר כי-אם ותכבשו את הארץ (ובזה נתיישב קושיא וגם כדמותנו הוא על הדומה לנו בצד
עליו ,כי הנה בצלם א-להים ברא אותו ,ט:וכבשה ,מה הוא הכיבוש הזה? ומיד מה ,והוא הנפש מעולם הגלגלים ככל
אלא שעל שהיו גוף אחד (ובזה נתיישב מי יכבשוה?) הכתוב למעלה .וכל זה לקיים עולם .כי
קושיא ה:את האדם מה ריבה האת? והוא כי עושי רצונו יתברך הם מושלים על ידי כן ימשך כי צלמנו ודמותנו
אם הוא את האשה ,למה העלימה ולא בעולם ,לשנות הטבעים עושי פלא ,כי הנזכרים הכוללים שלשת העולמות
פירשה כאשר בסוף הפסוק באומרו זכר צדיק מושל ביראת א-להים ,כאילו כל העליונים ,אין צריך לומר ירדו וישפיעו
העולם כבוש תחתיו ,ככל הכתוב ונקבה ברא אותם?) עד יסוד האש הקרוב אל הרוחניות ,כי-
כי דו פרצופין נבראו ,נכללה גם היא למעלה .הפך הבלתי כשרים שהם אם ,גם ירדו בדגת הים הוא יסוד המים
בדבר ,וזהו זכר ונקבה ברא אותם (ובזה משועבדים תחת העולם אל הטבעים אפילו שמתחת לארץ ,ובעוף השמים הוא
נתיישב קושיא ו:למה כפל אותם ,ואל המקרים ואותות השמים כנודע. יסוד האויר ,ובבהמה וכו' הוא יסוד
הארץ ,עד היותר שפל באיכות הוא
שאחרי אומרו ויברא בצלמו חזר ואמר וזהו אומרו ,וכבשה כלומר שעל ידי כן הרמש הרומש על הארץ .כי אלמלא
שתכבשוה תבורכו ,אך בהעוותכם תהפך בצלם א-להים ברא אותו?
האדם המקשרן ומאחדן ,לא היה רדוי
וקושיא ז:זכר ונקבה ברא אותם ,אם הברכה ,והוא כענין אם בחוקותי תלכו העולמות העליונים משתלשל עד למטה
הוא פירוש הקודם לשתוק ממנו ,ואם וכו' ונתתי גשמיכם וכו' ואם לא תשמעו לארץ ,ומה גם על רמש האדמה (ובזה
אינו פירוש הוא סותר ראשית הכתוב לי וכו'. נתיישב קושיא ג:וירדו לשון רבים,
והוא ל'מה שעל ידי כן יחזיקו בתורה בסופו!) ומהראוי יאמר וירדה לשון יחיד ,כי
ושמא תאמרו הלא כמו שיתעתד ומוסר לא יטו מני אורח לאבד עולם, אחד קראו באומרו נעשה אדם!
האדם להריק שפע טובה ,גם יתעתד אף וכיוצא בזה אמרו רבותינו ז"ל על פסוק וקושיא ד:היתכן כי כל אשר ברא
להרע ולאבד עולם ,כי כאשר היות בו והא-להים עשה שייראו מלפניו .באופן א-להים לעשות את האדם ,והאדם
חלק מעולם העליון הוא סיבה להמשיך שזה יהיה להם למשמרת ליראה מזעמו עצמו לא היה ולא נברא אם לא לציידי
קדושה מלמעלה ,ולחול גם על חלקיו להשכיל להטיב: דגים ועופות ולמשול בכל רמש האדמה,
השפלים ולקדש גם את חומרו ,ולהיות ופירש איך יהיה הכבוש ,שהוא ורדו שנאמר נעשה אדם כו' וירדו בדגת הים
גדרו על שרפי קדש .גם עודנו מלובש בדגת הים וכו' היא דגה שבים ,הוא לויתן ובעוף השמים וכו'? ומה גם לרבותינו
בחומר ,גם מעותד להשפיל חלק שירדו בו ישראל צדיקים ,וגם כענין יונה ז"ל שבמלאכי השרת נמלך ,ולמה חרד
קדושתו העליונה ולדמותה אל חומרו במעי הדגה .וגם בקצה האחר הוא עוף את כל החרדה ההיא לברא צידים
התחתון .כי על כן נברא מארבע עולמות ,השמים שהם מלאכים ,כד"א כי עוף ורועים ומושלי רמשים?)
להרים גם התחתון לאיכות העליון ,או השמים יוליך את הקול. והנה ידוע כי אין נפש רוח ונשמה באות
להשפיל העליון על התחתון.
וכן נרמזה יצירת המלאכים ובעוף כאחת על אדם ילוד אשה ,כי-אם נפש,
והוא מאמרם ז"ל שהזכרנו שנברא מן יעופף כמאמר רבותינו ז"ל ,וצדיקים ועל ידי זכיות ניתן בו רוח ,ואחר הפליגו
העליונים ומן התחתונים ,שאם יזכה רודים בהם כיעקב ששלחם לשליחותו. בשלמות נותנין לו נשמה ,אמר כי אז מיד
ואחר אומרו השני קצוות אמר על מה יחיה ,ואם יחטא ימות והוא האמור. זכה לנשמה ולא בלבד הוא ,כי-אם גם
לזה אמר ויברך אותם א-להים ,על ידי שבנתים שהוא ובכל חיה ,שהוא כי חיות חוה .וזהו ויברא א-להים את האדם
מה שויאמר להם ,מה שברכם הוא פרו היער כאריות ונמרים ודומיהם ,שמוראם שמרבה האת את חוה .בצלמו היא נשמה
ורבו ומלאו את הארץ ,ומה שויאמר להם וחתיתם תהי עליהם. מאתו יתברך וכל שכן רוח ונפש (ובזה
נתיישב קושיא ב:בצלמנו כדמותנו
הוא וכבשה (ובזה נתיישב קושיא וזה הוראה היותר גדולה שבעולם על
שהם שני דברים ,ואחר כך הוא אומר
ח:ויברך אותם א-להים ויאמר להם היותם מושלים בעולם ,כי הלא לא
ויברא א-להים את האדם בצלמו ולא
א-להים פרו ורבו כו' ,כי הלא האמירה ימשול בחיות ההם ,אם לא אשר ה' אתו
נאמר בדמותו! כי באומרו כדמותינו
היא הברכה ,נמצא כי אומרו ויאמר וצלם א-להים על פניו בקדושה וטהרה
כוונתו להשתלשלות כל העולמות ואף
11
לזרוע זרע .ועל כן נאמר באדם זורע זרע רבה (ובזה נתיישב קושיא י:ובכל חיה ונבא אל הענין ,והוא כי הנה בפסוק
מה שאין כן בבעלי חיים מה שלא נזכרה למעלה ,זולתי דגת הים הקודם סיפר הציווי ,ובזה שאחריו סיפר
והוא שכתבנו למעלה כי מהיותו כולל מה שהיה מדי עברו .ועל כן נאמר ויאמר ועוף השמים ובהמה ורמש!)
הארבע עולמות ,לפעמים עולה אל כנודע בענין יוסף בבור נחשים פעם שנית (ובזה נתיישב קושיא י"ד:
העליונים ולפעמים אל התחתונים כפי ועקרבים ,ודניאל בגובא די אריותא ,כי ויאמר פעם שנית באמצע מאמרו
מעשיו: באשר ה' אתם וצלם א-להים על פניהם יתברך אליהם!)
או טעם נוסף אל האמור ,למה מנע בקדושה ובטהרה ,תפול חתיתו על כל כנודע ,כי כל מה שכתוב אחר פרשה זו,
ממנו אכילת בשר שהתיר לנח ולבניו. שיצר אותו ה' וקחתו את חוה וחטאתם חית השדה.
שיתכן כמו שאמרו ז"ל כי ברא הקדוש וזה הוראה על היות העולם משועבד ועונשם ,הכל היה בששי ,ונכלל בספור
ברוך הוא את האדם אחר כל בהמה חיה תחתם .וזה מאמר הכתוב פה וכבשה על יום ששי מראש ועד סוף.
ועוף כמכין לו שולחן לאכול ,ושאם יחטא ידי כשרון שיהיה העולם כבוש תחתיכם ,ואמר לשון הנה לומר הנה על מה
לומר לו יתוש קדמך ,כלומר כי הם טובים באופן שתהיה חיתתכם בדגת הים ובעוף שנתחדש בעת שחטאת (ובזה נתיישב
ממך. קושיא ט"ו :הנה ,כי היא מיותרת! וגם השמים.
ובזה אחשוב שעל כן בהעותו מנעו וגם תהיה בחיה כו' ,וזהו ורדו בדגת הים אין דרכה לשמש אלא בדבר שנזדמן
מלאוכלם ,לומר הנה ערכתי לך שולחן ובכל חיה הרומשת כו' שהוא ניכר בארץ מחדש!)
מהם ועתה מהם לא תאכל כאילו גדלו אני גוזר תרד מטה מטה מהבעל חי, ומופת על השאר.
ממך. ועל כן הוזכרה חיה בפסוק זה מה שאין תחת היותך רודה בהם ,והוא כי לא תהיה
אך ניחמו על זה באומרו הנה נתתי לכם יתרונך רק על הצומח אך לא על הבעלי כן בקודם:
וכו' ,לומר כי הבעלי חיים אוכלים עשב חיים ,כי לא תאכל רק את עשב וכו' (ובזה
השדה הבלתי עושה זרע ליזרע ,אך הוא ואחרי ההתראה הזאת הורה איך קיים נתיישב קושיא י"א :למה חוזר בו? כי
יאכל ירקות הנזרעות .וזהו אמרו כמנחמו הדבר כי בהיותו עושה רצונו יתברך ,הוא אחרי אומרו ורדו בדגת הים וכו' הוא
הנה נתתי לכם את כל עשב זורע זרע כו' מושל בכל בהמה וחיה ,כי לחמו המה אומר ויאמר א-להים הנה נתתי לכם
את כל עשב וכו' ,הנה שאוסר להם והם לחם שולחנו.
אך ולכל חית הארץ כו' כל ירק עשב
לאכלה (ובזה נתיישב קושיא י"ב :למה אך בהעוותו הוא קטן מהבעלי חיים ,כי הבשר ,ואם כן איה איפה אשר הם
מודיעם מה שיאכלו הבעלי חיים על שתי בחינות אלה נברא אחריהם כמו רודים בבעלי חיים?)
באומרו ולכל חית הארץ וכו' את כל שאמרו ז"ל .והוא באומרו ויאמר א-להים וגם רמז באומרו הנה ,שלא נאמר הלא
ירק כו'?) הנה נתתי לכם את כל עשב זורע זרע וכו' .מתחלה ידע הוא יתברך אשר יחטא
ושמא תאמר הלא אכל עץ הדעת טוב (י"ד) .והוא בשום לב אל אומרו ויאמר ולמה יאשם ,לזה אמר הנה לומר איני דן
ורע ובאה בו זוהמת נחש ונגרע, פעם שנית באמצע מאמרו יתברך רק באשר הוא שם ,לומר על מה שנזדמן
הנה כה משפטיך. אליהם!
ואיכה יוכל נקיון מדור דור ,ונמצא כל
מעשה א-להים אשר ברא בששת ימי (ט"ו) .וגם אל מלת הנה ,כי היא ועוד אגרע ערכך מהבעל חי ,והוא
בראשית לבטלה ,חלילה לבורא עולם מיותרת! וגם אין דרכה לשמש אלא מאמרם ז"ל מעולם לא ראינו ארי סבל
יעשה כדבר הזה. וצבי קייץ ושועל חנוני ומתפרנסים שלא בדבר שנזדמן מחדש!
אמנם היא על הויה חדשה שנתחדשה בצער ,ואני מתפרנס בצער ,אלא אני הוא
על כן אמרה תורתו יתברך וירא שחטאתי וקפחתי את מזונותי ,כלומר
א-להים את כל אשר עשה ,ובכלל ראייתו משעה לחברתה.
מה שאין כן לבעל חי שלא יחטא ,ועל כן
הוא העתיד במעשה בני אדם. והוא כנודע מרבותינו ז"ל כי מלבד הוא יתברך מזמין להם שלא בצער.
וזהו שני רבויים ,את ,כל ,לרבות שני שלא לן כבודו עמו ,גם מנו שעותיו,
ואמרו שעה פלונית צבר עפרו ,ובשעה וזה יאמר הנה אתה תאכל את כל עשב
סוגי עתידות ,הטבעי אל העולם, האחרת נעשה גולם ,שעה פלונית נזרקה זורע זרע שתיגע ותזרע ,אך בעלי חיים לא
והבחיריי אל בני האדם. בו נשמה ,ובשעה פלונית נצטוה ,ובשעה כן רק מאליהם :כי הנה ולכל חית הארץ
ועם כל זה אין פחד קלקול כי הלא והנה פלונית עבר על ציוויו .נמצא כי משנצטוה וכו' את כל ירק עשב לאכלה ,שאצמיח
טוב מאד ,כלומר כי גם שיש באדם מעץ מעצמי עשב ,שלא יצטרכו כי-אם לאכלה עד שעבר ,לא היה כי-אם שעה אחת:
בלבד בלי צער ,הפך בני אדם שיטרחו
12
שבת מקנה נפש לכל הבריאה, ושעל כן לא נאמר ויהי ערב ויהי בקר יום הדעת טוב ורע ,הנה חלק הטוב הוא מאד
אשר קודם שבת הוא כגוף בלי נשמה שביעי. מהרע ,ויכריע את כף הטוב והזכות (ובזה
~ וזה אפשר גם פה ,והוא כי בכל הימים נתיישב קושיא י"ג .:וירא א-להים את
כל אשר עשה כו' מה זה היה פה
שאומר ויהי בקר יום אחד או יום שני ,לא ויכלו השמים והארץ וכל צבאם .ויכל שנאמר טוב מאד ,מכל הפעמים
היה נקרא בקר כל היום ,כי הלא אחר חצי א-להים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה הקודמות שלא נאמר רק כי טוב .ואם
היום נקרא בין הערבים ,ומה גם משקיעת וישבת ביום השביעי מכל מלאכתו אשר
על חתימת העולם והכנסת שבת ,הלא
החמה עד הלילה ,אך פירושו הוא ,ויהי עשה .ויברך א-להים את יום השביעי
בקר ונמשך יום אחד ,וכן יום שני ושלישי ויקדש אתו כי בו שבת מכל מלאכתו אשר לעומת זה הוא רע ומר ממות על אשר
ברא א-להים לעשות: וכו'. בו חטא אדם ,ונוטל זיוו וחייו וקומתו
ומאורות ופירות הארץ ופירות האילן,
אך זה (שבת) ,לא כן הוא ,אלא ויהי בקר א .ויכלו השמים והארץ כו' .הנה פסוק ואיך הוא טוב מאד?)
יום הששי ,כלומר כולו ,כי כל יום הששי זה יראה חולק על שאחריו ,שאומר ויכל
בקר ,כי לא נשתנה אור בין הערבים שלו א-להים ביום השביעי! וכל ישראל עתידים לשוב קצתם בכל
דור ודור וכלם לעת קץ ,או מאליהם או
מאור הבקר ,כי אין באור ההוא שינוי ,עד ב .ועוד ,למה פה אומר ,ויכלו כדבר על ידי חבלי משיחנו ,ואין פחד שיוחלט
הנכלל מאליו ,ואחר כך מיחס הדבר אל שנסתלק במוצאי שבת:
הא-להים (ויכל א-להים)? ~ ~ ~
קלקול.
ואם הכל ענין אחד ,מלת א-להים יום הששי מגין על שאר הימים והוא מאמרם ז"ל שהוא יתברך הבטיח
מיותרת! את ישראל שעל כל פנים ישובו באחרית
~ הימים ,כד"א והיה כי יבאו עליך כו' ושבת
או יאמר ,כי הנה ,יום זה היה סיבת קיום ג .ועוד ,כי פסוק מלא הוא ,כי ששת עד ה' כו'.
כל כללות מעשה בראשית ,כי מבין ימים עשה כו' וינח ביום השביעי.
והוא מאמר התיקונים באומרו וחשב
הערבים של ששי שהתחיל להאיר ד .וכן בזה הוא אומר וישבות כו' ואיך מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח ,והוא כי
תוספת שבת ,הליץ הארת שבת (דברי יאמר ,ויכל א-להים ביום השביעי. לעומת שאור שבעיסה שמפאת הרע ,יש
יושר ,וכף זכות) לאדם שלא ימות בו ה .ועוד אומרו ,מלאכתו אשר עשה יתרון בטוב כמדובר ,שהוא מאד!
ביום ,ויתבטל כל מעשה בראשית .נמצא ,מיותר ,ומה גם עתה שני פעמים ,ומי לא
~ ~ ~
ידע כי על מלאכתו אשר עשה ידבר? כי יום ששי הועיל לכל הימים.
וזהו אומרו ,יום הששי ,שהה"א היא ועוד אומרו ,ויברך ויקדש ,שאמרו אות ה' של יום ה'ששי מורה,
רמז שאר החמשה ימים שנכללו בששי רבותינו ז"ל ,ברכו במן וקדשו במן ,שהוא, אשר כל יום הששי האיר בו אור הבוקר,
הזה ,כאילו עכשיו היו ונבראו ,שאלמלא כי המן היה לחם משנה ,וקדשו שלא היה ולא היתה אז בין הערבים ,כלל,
זכות יום זה ,שהגין ,נתבטלו כלם .וזהו ,ממטיר מן בשבת. כאשר לא החשיך בליל שבת,
משא"כ שאר ימי בראשית
ויהי כו' יום הששי ,כי ששי ,והחמשה ו .וקשה ,מה צורך להזכיר ענין המן ~
היו עתה ,כאילו היום בזה?
נתחדשה הוייתם: וירא א-להים את כל אשר עשה והנה
ז .ועוד אומרו ,כי בו שבת כו' הוא טוב מאד ויהי ערב ויהי בקר יום הששי:
האמור כבר. ~ ~ ~
ח .וכן אומרו ,אשר ברא א-להים לעשות בששי נכללים כל שאר הימים, הנה כתבנו ענין הכתוב .והנה באומרו
כי בו נברא האדם ,תכלית הבריאה הוא מיותר ,ובלתי מובן ,כי הוא עשה ,ולא הששי בה"א הידיעה ,אמרו רבותינו ז"ל,
'ברא לעשות': שהוא על יום הששי לסיון של מתן תורה,
~ שכל מעשה בראשית תלוי ביום ההוא,
היות בריאת אדם בששי( ,אשר) אמנם הנה רבותינו ז"ל הקשו ,ויכל אם יקבלו התורה מוטב ואם לאו אין
בשבילו נברא כל מעשה בראשית ,נמצא א-להים כו' והרי נאמר כי ששת ימים וכו', עולם.
אלא ,ויכלו השמים וכו' והיה העולם חסר
שיום ששי כולל עצמו וכל שאר החמשה מנוחה ,באה שבת באת מנוחה ע"כ. ואפשר יאמר ענין מאמרם ז"ל ,כי אור
ימים ,וזהו אומרו הששי ,לכלול עמו גם שגנז הקדוש ברוך הוא שימש מבקר יום
והלא יראה ,שאינו מתרץ כלום ,כי הנה החמשה ימים:
אין המנוחה מלאכה? ששי עד מוצאי שבת שהוא ל"ו שעות,
~ ~ ~
13
האדמה ,וכיוצא ,פירש ואמר ,כי בו שבת ונבא אל הענין אמר ,ויכולו השמים כו' אך להבין מאמרם ,נשים לב אל מאמר
כו' ,כלומר ,מה שבו שבת הוא ,מכל שהוא עולם ומלואו ,קודם השבת ,שהוא הכתוב ,באומרו שבת וינפש ,מה הנפשה
מלאכתו אשר ברא ביום ראשון א-להים היותם גולם חומרי. היא זו?
כדי לעשות בשאר הימים ,ככתוב אך ,ויכל א-להים ,שהשלים א-להים, כי גם שאמרו רבותינו ז"ל ,כיון ששבת
למעלה ,כי הכל נברא בראשון ,אלא כלומר דבר מתייחס אליו (נפש א-להות). וי נפש שנסתלקה נפש יתירה ,אסמכתא
שהיה בדקות ,ויוצא כל פרט מהבריאה, הוא ,ואין זה פשוטו של מקרא.
דבר יום ביומו ,בזה בלבד הוא ששבת ולא שעשה דבר של מעשה ,כי-אם,
הוא יתברך ,שהשלשה דברים של שבת עשה תשלום אל מלאכתו אשר כבר וכן באומרו ,וינח ביום השביעי היה לו
עשה בששי. עשה ,בימים הקודמים. לומר ונח או ושבת:
אך ,במה שלא ברא א-להים לעשות ואין זה רק ,מה שאינה עשיה שהוא אמנם הנה אין ספק ,כי כל דבר גשמי,
הוא בעצמו ,רק שהטביע טבע לארץ שפע רוחניות ,המקיימו: מבלי בחינת רוחניות באיכותו ,יפסד ולא
להצמיח ולשמים ימטירו ויתנו טלם ,אינו והנה אמרו רבותינו ז"ל ,ששאל גוי יתקיים ,כמקרה אנוש כי ימות ,שהעדר
נקרא אצלו יתברך ,עושה מלאכה בשבת, אחד ,איך הקדוש ברוך הוא משיב הרוח רוחניות נפשו ממנו יפסידנו.
גם כי הכל בהשגחתו ועל פי רצונו: ומוריד הגשם בשבת ,והשיבו לו ,שהכל והנה כל מה שברא הוא יתברך ל'מה
~ ~ ~ לפניו יתברך ,רשות היחיד ,לטלטל שהכל גשמי ,לא יתקיים ולא ינוח כי-אם
תמיד יש בריאות חדשות רוחניים, בכולו. ילך ויפסד יום יום:
אף בשבת ,כי בו שבת אך ורק, והנה זה מספיק אל ענין הגשם ,ועדיין ובזה נבא אל הענין ,והוא כי הלא ידוע
מאשר ברא 'לעשות' עשיה גשמי צריך טעם אל צמיחת אילנות ודשאים. כי מקדושת שבת נשפע שפע קדושה
~
ויתכן בא להשיב על זה באומרו, לעולם ,ועד ממהר ,נפש יתירה לאדם.
וישבות כו' ,לומר ,הלא תראה ,כי הוא וישבות ביום השביעי כו' ,לומר ,אם מה והנה ,כאשר ברא א-להים את הארץ,
עושה שמים חדשים וארץ חדשה ,כמו שהוא מעשה ממשיי ,לא עשה בשבת, ל'מה שהיתה חומרית כגוף בלי נשמה,
שאמרו ז"ל ,כי כאשר השמים החדשים איך מצמיח דשא ,מארץ. היתה מעותדת להיות הולכת ונפסדת
והארץ החדשה אשר אני עושה כו'' ,אשר ולא תנוח בקיומה.
עשיתי' לא נאמר ,אלא אשר אני עושה, דע לך ,כי מה שוישבות א-להים ,הוא
מלמד שתמיד עושה ,לתת שכר טוב מכל מלאכתו אשר עשה ,שהוא מעשה ומי הקנה בה נפש ושפע להתקיים?
לצדיקים. בחידוש העולם ,אך ,לא במה שהוא הוא השבת ,כי בו הושפע בה שפע
אחרי כן ,מאליו: להתקיים ולנוח מלהיותה הולכת
הנה ,כי גם בשבתות עושה שמים וארץ,
לזה אמר ,וישבות א-להים דווקא מכל ושמא תאמר ,אם כן ,למה במן הכין ונפסדת.
מלאכתו אשר עשה ,אך ,לא ממלאכתו מיום הששי ליום השבת ,ולא המטיר מן וזה יאמר ,היה העולם חסר מנוחה,
שאחרי כן ,השמים החדשים כו' ,כי הלא, בשבת? באה שבת והשפיע שפע קדושה בכל מה
גם עתה ,ויברך א-להים את יום השביעי, לזה אמר ,לעולם אימא לך שאין שנברא ,והיה השפע ההוא לעולם כנפש
שחידש בו אורות ,ויקדש אותו בשפע קפידה בזה ,ומה שתראה עשיתי במן, בגוף האדם,
שהשפיע בו ,כאמור למעלה ,אלא ,שהוא אינו ,שלא היה ראוי להעשות בשבת, וזהו אומרו ,שבת וינפש ,כי שבת והקנה
דבר רוחני ,ואינו נקראת מלאכה ,לשבות אלא שויברך וכו', נפש לעולם לקיימו.
ממנה. כי מה שמזון השבת ניתן מאתמול ,הוא וזהו ,באה שבת באת מנוחה ,כי בלעדי
ושמא תאמר ,כי גם היא נקראת להורות ברכת השבת ,שהעומר היה נכפל זה ,לא היתה מנוחה והעמדה לעולם.
מלאכה ופעולה ,כד"א ,פעלת לחוסים לחם משנה ,שאפילו הלוקט עומר אחד,
בך ,אינו דומה ,כי מה שבו שבת ,היא מכל נעשה שנים. וזהו אומרו ,וינח ביום השביעי ולא אמר
מלאכתו אשר ברא א-להים כדי לעשות, 'ונח' (לעצמו) ,כי (וינח) הוא יוצא
שמה שלא המטיר בשבת הוא ,כי (ומשפיע מנוחה) לשני ,כי הקנה מנוחה
שהוא העולם הזה ,שבראו יתברך להיות ויקדש אותו ,כי עשה ,למען יבחינו ויכירו
עולם המעשה. לעולם.
קדושת שבת ,ללמוד הם להפריש בין
וזהו אומרו לעשות ,שהוא כדי לעשות שבת לחול ,אך ,לא כלפי מעלה. וזה יאמר ,ויכל וכו' ,והוא ,כי אין ספק
בו בני האדם מעשה ,מה שאין כן ,אשר שלא יצדק לשון עשייה בעצם ,רק בדבר
והטעם שיש הפרש במעשה בראשית, גשמי מה שאין כן בדבר רוחני:
אני עושה לבלתי עשות ,רק לנוח ולקבל ל'מה שעושה יתברך אחרי כן כצמח
שכר ,שהוא עולם רוחני:
14
ויבדל א-להים כו' ,כי הבדילו והעלהו
מעל לרקיע ,ועל ידי כן ריחם על עולמו
ויאמר א-להים תוצא הארץ נפש חיה
למינה בהמה ורמש וחיתו ארץ למינה ויהי
* קצורי * באורי * לקוטי *
וירא א-להים כי טוב: כן ...ויאמר א-להים נעשה אדם בצלמנו האלשיך הק'
ב :והיום השני ,הוא רמז לאלף השני, כדמותנו וירדו בדגת הים ובעוף השמים
ובבהמה ובכל הארץ ובכל הרמש הרמש
פניני פ' בראשית
והוא כי הנה שני פעמים עשה הוא יתברך ~ ~ ~
דברים גדולים ומפורסמים על ידי המים. על הארץ ...וירא א-להים את כל אשר
עשה והנה טוב מאד ויהי ערב ויהי בקר יום איך הנבראים בכל יום מששת ימי בראשית,
אחד באלף השני ,והוא מבול המים, הם מרמזים על מה שיקרה בשנת
שהיה בשנת אלף ותרנ"ו שנה. הששי...
האלף אשר כנגד אותו היום
שנית ,באלף השלישי ,הוא ענין קריעת ויברך א-להים את יום השביעי ויקדש ~
ים סוף. אתו כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא
בראשית ברא א-להים את השמים ואת
והנה ענין המבול ,שנתחברו מים א-להים לעשות: הארץ :והארץ היתה תהו ובהו וחשך על
תחתונים של מעינות תהום ,עם מים ששת ימי בראשית ,הם רמז לשיתא פני תהום ורוח א-להים מרחפת על פני
עליונים ,כי ארובות השמים נפתחו ,עד אלפי שני דהוי עלמא ,ויום השביעי אל המים ...וירא א-להים את האור כי טוב
שריחם הוא יתברך ויבדל ביניהם ,ויסכרו עולם הבא שכלו שבת. ויבדל א-להים בין האור ובין החשך:
מעינות תהום ויכלא הגשם מן השמים, ויקרא א-להים לאור יום ולחשך קרא לילה
א :נמצא יום הראשון רמז לאלף ויהי ערב ויהי בקר יום אחד:
נרמז ביום שני ,באומרו ויהי מבדיל בין הראשון ,שהיתה הארץ תהו ובהו וחשך.
מים למים ויבדל בין המים כו' ,שהוא רמז ויאמר א-להים יהי רקיע בתוך המים
אל מה שהיה באלף השני. רמז כי באלף ההוא ,היו רשעים ויהי מבדיל בין מים למים :ויעש א-להים
מכעיסין ובאין ,והיו ראוים יעלו המים על את הרקיע ויבדל בין המים אשר מתחת
ג :וענין קריעת ים סוף ,שהיה באלף לרקיע ובין המים אשר מעל לרקיע ויהי כן:
השלישי ,שנצבו מים כמו נד ונראית הארץ ויציפו הכל ,ויהיו תהו ובהו.
ויקרא א-להים לרקיע שמים ויהי ערב ויהי
היבשה, על דרך מאמרם ז"ל ,שכשהרשע דורך בקר יום שני:
נרמז ביום השלישי יקוו המים מתחת על הארץ היא מתרעשת ,שהוא אצלי ,על
כי לא רקע הקדוש ברוך הוא הארץ על ויאמר א-להים יקוו המים מתחת השמים
השמים אל מקום אחד ותראה היבשה. אל מקום אחד ותראה היבשה ויהי כן...
המים שלא כטבען ,רק לשיעבדו את ה'
ועל כן ,ל'מה שענין מעשה המים (וע"כ מתרעשת ,כי טוענת ,אשר לא ויאמר א-להים תדשא הארץ דשא עשב
שבשני היתה צרה גדולה מאד ,שאף יצאתי מטבעי ,לרקוע על המים ,עבור מזריע זרע עץ פרי עשה פרי למינו אשר זרעו
שרחם ה' על עולמו בהשאיר נח ,לא יבצר יכולת דריכת רשע עלי). בו על הארץ ויהי כן :ותוצא הארץ דשא
מהיותה רעה רבה ,על כן לא נאמר בו כי עשב מזריע זרע למינהו ועץ עשה פרי אשר
טוב. וכן אמרו ,כי מה שמי הים גבוהים זרעו בו למינהו וירא א-להים כי טוב :ויהי
מארץ ,הוא ,כי הא-להים עשה שייראו ערב ויהי בקר יום שלישי:
אך ,מעשה המים שבשלישי ,שהוא מלפניו ,בראות בני האדם ,כי על דרך נס
רמז אל קריעת ים סוף ,שהיה טוב מאד, ויאמר א-להים יהי מארת ברקיע
נאמר בו כי טוב. מתקיימים (ע"י היבשה) ,ואין צריך השמים להבדיל בין היום ובין הלילה והיו
ליפרע מהם ,רק להניח הדבר אל הטבע, לאתת ולמועדים ולימים ושנים ...ויעש
והיות ענין יקוו המים כו' בשני ,היה וירדו המים על הארץ. א-להים את שני המארת הגדלים את
בלתי אפשר ,כי איך ירמוז בשני ,מה המאור הגדל לממשלת היום ואת המאור
שהיה עתיד להיות באלף השלישי ,על כן וזהו ,וחשך הרוגז על פני תהום
להעלותו ,ורוח א-להים הוא מדת הדין, הקטן לממשלת הלילה ואת הכוכבים...
לא נגמרה בו מלאכת המים ,ולא נאמר בו ויהי ערב ויהי בקר יום רביעי...
כי טוב ,עד השלישי: כבר היתה מרחפת על פני המים להציפן
על הארץ. ויברא א-להים את התנינם הגדלים
והנה ביום השלישי ,הוציאה הארץ עץ ואת כל נפש החיה הרמשת אשר שרצו
עושה פרי, כאשר החל בדור אנוש שקרא למי הים המים למינהם ואת כל עוף כנף למינהו
שהוא -היותר מתקבל -מאמר ר' וישפכם עד שלישו של עולם והיה גומר, וירא א-להים כי טוב ...ויהי ערב ויהי בקר
פנחס במדרש ,כשהוסיפה על הצווי ,כי אלא שבאלף ההוא וירא א-להים את יום חמישי:
הקדוש ברוך הוא אמר עץ פרי עושה פרי, האור כי טוב ,הוא צדיק אחד שהוא חנוך,
15
במסורה ,ששה פסוקים ,של ה' תיבות ואחרי כן בששי עצמו ,נעשה אדם ,רמז כי העץ פרי בלבד ,יהיה עושה פרי ,אך לא
סמוכות ,משתי אותיות ,כל אחת מהן לבן דוד הבא באלף הששי ,הוא אדם אילני סרק ,והיא הוסיפה ,ותוצא עץ עושה
(והקשר ביניהם) עצמו ,כנודע ,כי על כן נתן לדוד שבעים פרי ,שבלי היות עץ פרי היה עושה פרי.
~ שנה משני חייו ,כי הוא הוא ,וגם הוא כן בשלהי אלף שלישי ,נבנה בית
פ"ה :לב :ויולד נח את שם את חם ואת יפת משיחנו ,הבא באלף הששי. ראשון כמפורש בגמרא ,כי אז הזהב שבו
א .נח את שם את חם. וירד מים עד ים ומנהר עד אפסי ארץ היה עושה פירות ,כמו שאמרו ז"ל ,מזהב
ב .כי גם זה לך בן. בכל האומות ,כנרמז באומרו וירדו בדגת פרוים ,ומגפן הזהב שהיתה עושה פירות
ג .כי יד על כס יה. הים וכו' .ויצדק לפי זה אומרו ,וירדו לשון תדיר ,חוץ מטבען.
ד .על כן לא בא אל שולחן המלך. רבים ,על כי הרמז לעתיד הוא לכל
ה .גם לי גם לך לא יהיה. והוא מעין מה שביום שלישי ,אפילו
ישראל .וגם לא נזכר עתה עון אדם ,עם אילני סרק עשו פירות.
ו .אין זה כי-אם רע לב. היותו בששי ,למה שלא יספר עתה אלא
א :ויהיה הרמז ,כי הוא כעין ויכוח היצר מה שהם רמז אל הברכה העתידה ,במלך וגם לאומר ,שעברה על הצווי ,כי
הרע עם היצר טוב ,כי היצר הרע אומר משיחנו הנרמז באדם ,כי-אם ,אחר סיפור הקדוש ברוך הוא אמר עץ פרי עושה פרי,
לאדם 'נח את שם' ,לומר עשה נחת ,בין מעלות שבעת הימים: שהעץ עצמה יהיה נאכל ,והיא לא עשתה
את שם ,הוא יצר הטוב בעל שם טוב ,וגם רק עץ עושה פרי .יהיה הרמז אל גפני
שבת :ואחר יום הששי בא שבת ,רמז אל הזהב ,שהגפן היה מין בלתי עושה פרי,
את חם ,הוא יצר הרע ,שבחטא יתחמם, המנוחה שבאלף השביעי:
תן חלק לזה וגם לזה, ~ ~ ~
ושם הצמיחה ויעשה פרי על איכות
ב :ואל תחוש מהרעה הבאה עליך המקום:
נס ,רוקע הארץ על המים,
מהעון ,כי גם 'אל תיראי כי גם זה לך בן', ולמה נקראת ארץ ד :וביום הרביעי נתלו המאורות ,ויאמר
כי גם העון שהוא אויב ,נעשה לפעמים בן ~ א-להים יהי מאורות ברקיע השמים,
על ידי התשובה כשהיא מאהבה ,וזדונות ויקרא א-להים ליבשה ארץ ולמקוה המים הוא רמז כי באלף הרביעי ,נבנה בית
נעשים כזכיות ,כמאמר רשב"ל, שני ,ומארת כתיב חסר ,על הדברים
קרא ימים וירא א-להים כי טוב:
ג :ואל תחוש שמא לא תוכל נגד יצרך, שחסרו ממנו.
כי הלא יד על כס י-ה נשבע להיות רמז למה שאמרו רבותינו ז"ל ,שהוא
מלחמה לה' בעמלק -הוא יצר הרע זה יתברך הגביה מי הים על הארץ לשייראו ואמר ,שעם שלא נדמה אל הראשון,
שרו של עמלק הוא סמא"ל הוא היצר מלפניו ,בראות ,כי על דרך נס מתקיימים לא נעדר ממנו התחברותו אל המקדש
הרע ,כי ה' ילחם לך עם היצר הרע עד בעולם ,ואם ירשיעו ,אין צריך ליפרע מהם של מעלה כאשר היה בראשון.
תשוב בתשובה להפך הזדון לזכות. (בעונש בהתחדשות קום ועשה) ,כי-אם, וזהו ,את המאור הגדול הוא בית
להניח הדבר אל הטבע ,ישפכו על הארץ, המקדש שלמעלה ,ואת המאור הקטן
ד :משיב היצר טוב ואומר על כן -שהוא
על עשות האדם כן ,שחוטא בכוונה כי לא עביד הקדוש ברוך הוא ניסא, שלמטה.
שישוב אחר כך -לא בא אל שולחן המלך (לרקוע הארץ על המים) לשקרי, וכאשר במאורות היה קטרוג ,כן בנין
בגן עדן ,כי האומר אחטא ואשוב אין וכאשר היה בדור אנוש שהציף שלישו בית שני היה על ידי קטרוג מהאומות
מספיקין בידו לעשות תשובה. של עולם. כנודע ,ועל כן נכתב מארת חסר ,על
ה :משיב היצר הרע ואומר גם לי גם לך וזה יאמר ,ויקרא א-להים ליבשה ארץ, חסרונו ועל קטרוגו כמדובר.
לא יהיה ,שלא יתעסק לא במצות עשה לשון רצון ,לרמוז ,כי היותה יבשה ,הוא או יאמר ,כי באלף הרביעי נמצאו יחד
ולא במצות לא תעשה ,וינוח מעמל רצון הבורא ,ולא טבע. שני מארת ,האחד שנבנה בסוף השלישי,
בעולם הזה ולא יקניט לא את היצר טוב ורוב מציאותו ברביעי ,והבית השני
ולא את היצר הרע. כי הלא ולמקוה המים קרא ימים ,לשון
רבים ,לרמוז ,כי נועדו להעשות רבים, שנבנה ברביעי ,וכתיב מארת על מה
ו :משיב היצר טוב ואומר אין זה כי-אם שנחסר בשני:
רע לב ,כי היות בטל מעשות טוב ומעשות בהשפכם על פני הארץ כאשר היה.
רע לעון יחשב ,כי הוא עשות רצון היצר כי תחלה היה שליש העולם ים ,ושני ה :וביום חמישי נבראו התנינים
הרע ,וזהו אין זה כי-אם רע לב ,כלומר אין שלישים יבשה ,ובדור אנוש קרא למי הגדולים ,כנגד המלכים אשר גזרו שמדות
זה בלתי עשות רצון זה ולא רצון זה ,כי- הים ,וישפכם ונעשו שני שלישי העולם והרג רב מהרוגי מלכות באלף החמישי:
אם רע לב -הוא עשות רצון היצר הרע ים ,והוא כהתראה לכל הדורות: ו :וגם בתחלת הששי הצרו את ישראל,
ועצתו ,כי שומר נפשו ירחק ממנו: ~ ~ ~ וזהו רמז בהמה ורמש שבתחלת יום הששי.
16
כמפורש בחלומות דניאל ,והודה בשובו
כי המלכות אחד הוא...
עולם ,אשר בחכמתו הבלתי נפרדת
מאיכות(ו) ,יסד ארץ ,ובתבונתו נטה
* קצורי * באורי * לקוטי *
ועל השמר מכל החכמה חצונית ההיא, שמים ,ישיגנו שכל איש האדמה להבל האלשיך הק'
דמה.
הזהיר שלמה בחכמתו ,ככתוב אצלנו,
באומרו ,נפת תטופנה שפתי זרה ,לומר, וטוב לגבר כי יעסוק במצות ה' ובתורתו
רמזי מוסרים ,מפ' בראשית
~ ~ ~
השמר ,פן ואל תתפתה בחכמת המחקר לתומו ,ולא ישית לבו לדעת הטוב והרע
של הזרה ,כי הלא תתפתה ,כי תראה לפי שכלו. ביאור סכנת חכמות חיצוניות
~
מתק אמריה בחקירות שכליות כנופת וזה מאמר הכתוב ,ויצמח כו' כל עץ
הנוטף דבש ,ויעלה על לבך ,כי יקרך (ט טז יז) ויצמח י-הוה א-להים מן
נחמד למראה כו' שהם שני סוגי מצות האדמה כל עץ נחמד למראה וטוב למאכל
כאוכל נופת ,שמדי אכלו דבשו ,ימצא שכתבנו ,וגם ועץ החיים ,היא התורה,
בתוכו שעוה בעלת דבקות. ועץ החיים בתוך הגן ועץ הדעת טוב ורע:
כלומר ,הנה לך חמדת מראה וטוב מאכל ויצו י-הוה א-להים על האדם לאמר מכל עץ
וכן תחשוב ,ידבק בידך מתוכה ,איזה בהנאה ,ומה לך עוד. הגן אכל תאכל :ומעץ הדעת טוב ורע לא
דבר ממשיי שתדבק בו ,ולא תמצא דבר והנה לעומת זה ,עץ הדעת טוב ורע, תאכל ממנו כי ביום אכלך ממנו מות תמות:
מתדבק ,כי אם ,וחלק משמן חכה ,שאין שהוא הצומח על ידי איש שמתעסק
בו דבר ממשות ,ידבק בך. והנה בעץ הדעת טוב ורע יש רמז .ועל פי
לדעת טוב ורע ,לברור בשכלו על פי הפשט נאמר על פי האמור ,כי יש גם שם
שמא תאמר ,כי בראותך כי הבל היא, חקירתו. אילן שכח קדושה וטוב מעורב עם כח
תגעל בה ,הנה אחריתה מרה ,כי סופה ועל זה הזהירו יתברך את אדם ,מכל עץ חצוני טמא ,והאוחז בו נותן כח בחצוניות,
להשאיר בך מרירות סברות ,אשר לא הגן אכול בעולם הזה ,תאכל בעולם הבא, ומשפיע בו טומאה ,ופוגם את הקדושה,
כתורת ה', או אכול במחשבה וכונה ,תאכל במעשה. על ידי מעשה הרע אשר יעשה.
ומי יתן והיה מרירות קל ,שבהדיח פיך ועל זה אמר ,אך מעץ הדעת כו' לא ומאומרו עץ הדעת טוב ורע ,ולא אמר
יוסר ,כי אם( ,לא כן הוא ,אלא) הוא תאכל אפילו במחשבה ,כי הלא תטעה, 'עץ טוב ורע' ,אחשוב ,אל ההולך
כלענה ,שלא יבצר ,אחר רוב ההדחות, ולא תדע לצאת בשלום ,כי שם חלקת כח בשרירות לבו ,לדעת לפי שכלו את הטוב
מהשאר מרירות מה, השטן המפתה ,ספון ,ויתא ראשי עם, ואת הרע ,ולא יסמוך על אביו שבשמים
כי גם שתרבה בישיבת תורת ה' אבלים שאולה, אשר הורה לנו את הטוב והרחיקנו מן
תמימה ,להדיח את צואת הזרה ,לא וזהו כי ביום אכלך ממנו מות בעולם הזה הרע ,גם שלא יושג הדבר אצלנו.
יבצר ,מהשאר סברא זרה ,בצד מה. תמות בעולם הבא ,כי לא יבצר ממך וזה רמזה לנו תורתנו הקדושה בפסוק
ושמא תאמר ,הלא היא מלאה מהדבק בידך מאומה מן החרם ההוא. זה ,הדרך ישרה שיבור לו האדם ,הלא
חידודים ,ואטעום מחידודה ,קודם וכן היה לו (לאדם) ,כי הציץ ומת ,לולא הוא שידבק בטוהר לבו במצות ה' ,ותורה
לליבונה ,עד שלא תשרפני אפרוש ,שלא שבת הגין עליו ,היה יום המות ,ביום צוה לנו משה ,ובאמונתו יחיה ,כי היא
אכוין רק לחבת החידוד! הולדו: תורת אמת באמת.
לזה אמר ,חדה ,בטעם רביע ,כמגביה וזה מאמרם ז"ל ,אדם הראשון מין היה. ולא יפנה לבו לומר ,אחפשה ואחקורה
קול ואומר מה שהיא חדה ,שעל כן בשום שכל והבין על ידי החקירות ,לדעת
תבחרנה ותחפוץ בה ,הלא חידודה הוא וכן אמרו ,כי חוה סחטה ענבים הטוב והרע ,ובמאזני שכלי אשקלה,
לך ,כחרב פיות ,החותך בפה האחד את והשקתו ,כי הוא כי סחטה הדברים עד ואבור אוכל ,דת האמת ,מתוך פסולת
גופך ,ובשני את הנפש. תמצית החקירה ,עד שנשתכר אמונות ילדי נכרים.
ונתבלבלה דעתו ,וקרה לו כמי שהציץ
ואין צריך לומר ,הסכמת חכמיה אחר ונפגע. והנה איש כזה ,יערה למות נפשו ,וירד
החקירה ,שהם דעות רעות וכוזבות ,כי אבל שאולה ,כי רבים חללים הפילה
אם ,אפילו התחלותיה ,כי הנה ,רגליה ,הם ועל כן בשובו בתשובה לתקן עוותתו, החקירה שכלית ,והיא החכמה חצונית ,כי
שתי רגלי הנחות ההיקש ,להוציא הקריב קרבן בקרן אחד במצחו ,והוא כי אוי מי יחיה בשומו ,אל חכמה זו ,פני שכלו,
התולדה והנפקותא ,הם יורדות מות ,כי למה שפגם בשלילת אחדות ונעשה מין
כמי שקוצץ ח"ו ,על כן בבואו לתקן ושב כי איזו הדרך תשיג בינת אדם חרש
הם הנחות שקריות ,הפך דת האמת, מחרשי אדמה ,כבשי דרחמנא ,אשר לא
אל אמונת הייחוד ,הביא קרבן המורה על
ואם כן ודאי ,שצעדיה היוצאים אחדות ,והוא כי הקרן משל אל המלכות ישיגוהו מלאכי א-להים ,משוללי חומר,
מרגליה ,הם התולדות ,שאת שאול ואומרים ,איה כבוד מלכותו .ואיך חדוש
17
רמז ,ונהר יוצא מעדן ,הוא המתעדן על ביטול תורה מביא גלות יתמוכו ,שכל כך הן רעות ,שלו יונח ,היה
דברי תורה להוריד שפע ולהשקות את ~ שאול מתבטל ,להעדר חוטאים( ,אעפ"כ)
הגן ,הוא הגן הנזכר ,כי כל עצי עדן ונהר יצא מעדן להשקות את הגן ומשם עון (אשר) האמין בתולדות אלו ,מספיקין
מתברכים על ידו. יפרד והיה לארבעה ראשים (י): לתמוך את שאול ,בל ימוט ,כי באלה שמן
ואל יאמר איש ,כי גם בהמשכו אחר חלקו ,כי גדול עונם מנשוא ,וכל שאול
ונהר יוצא מעדן כו' .אמרו רבותינו ז"ל, יצטרך ,להתקיים בשבילם.
עניני העולם ,יוכל לידבק בתורה ,כי לא כן כי ארבעה ראשים אלו ארבעה גליות:
הוא ,כי הלא משם ,שהוא מהגן עדן הנזכר וראה כי רעתך רבה ,כי הלא ,ירא אני פן
יפרד ,אם יהיה לארבעה ראשים ,שהוא שם האחד פישון ,זה מלך בבל ,על שם, יהיו שני הדברים שקולים בעיניך ,תורת
לאחד מארבע ראשים: ופשו פרשיו כו'. ה' ,וכפירת הזרה ,ותבא לפלס ,בפלס
האחד הוא פישון שפושה ומרבה הוא גיחון ,הוא מדי. שכלך ,לדעת איזו היא האמת ,או זו או זו,
האיש הסובב סובב וכו' להעשיר עד חדקל ,הוא יון .שהיתה חדה וקלה וזהו ,אורח חיים היא התורה ,פן תפלס
מקום אשר שם הזהב ,שלהוט אחר בגזירותיה. איזה היא אמת ,ואין לך רעה גדולה מזו,
הממון: חלילה,
והרביעי הוא פרת ,הוא אדום .שהפרה
והנה הן אמת כי כאשר זהב הארץ ההיא והצירה לפניו. ומי יתן ,והיה לך דעת להכריע האמת
טוב כו' ,שמוציאו לטוב לעשות צדקה, והחרשתי,
וכיוצא בה ,אז ילך לפניו צדקו ,להאיר לו, והנה אין נראה פה ייחס אל המלכיות!
אך מה תעשה ,כי הנה נעו מעגלותיה ,כי
ובהיר הוא בשחקים ,כעין הבדולח ,וישא ואפשר לדבריהם ,יהיה רמז הפסוק, אין מבוא לשכל אנושי ,לעמוד על עמקי
חן לפני קונו כשוהם ,המסוגל להן כנודע: ונהר השפע לקיים העולם יוצא מעדן, עניניה ,נמצא שלא תדע להכריע לצד
והשני ,הוא הרודף אחר הכבוד ,ונקרא הוא המתעדן על דברי תורה של עץ האמת ,ותשאר נבוך ,או תטה אל הזרה,
גיחון מלשון ,כי אתה גוחי מבטן ,לשון החיים הנזכר ,והוא כד"א ,הוא עדינו ותאבד .לכן ,ועתה בנים כו'.
הוצאה ,כי הכבוד ,אחד מהדברים העצני ,ופירשו ז"ל ,על דוד שנקרא עדינו
~
שמוציאים את האדם מהעולם. שהיה מתעדן על דברי תורה.
כי הזהירה תורה את האדם ,בל ילך
והנה ,דרך הלהוט אחר הכבוד ,להרבות ואמר ,כי נהר השפע יוצא מהמתעדן אחר החקירה ,פן יאבד .ולא עשה כן ,רק
לו עבדים ,לשרתו ולרוץ לפניו ,ועל כן, על דברי תורה ,להשקות את הגן ,אלו סחטה ענבים ,ונתנה לו ,כאשר פירשנו,
הוא הסובב את כל ארץ כוש ,שמשם ישראל ,כמו שאמרו ז"ל ,על ,דודי ירד כי סחטה הדברים ,על פי חקירת שכלה,
מוצא העבדים ,כנודע: לגנו. ונתנה לו ,וזה יהיה דעת האומר גפן היה.
והשלישי ,אשר לא יתהלל בעשרו אמנם ,כאשר ומשם יפרד ,שיתפרד והנה יש גם דעות אחרות ,יש אומרים
וכבודו ,רק בחכמתו ,ולא בחכמת התורה, העם מן התורה ,שהוא עון ביטול תורה, תאנה היתה ,ויש אומרים אתרוג ,ויש
רק בחידודין קלים ,וזהו חדקל חד קל, אז ,והיה לארבעה ראשים הם ארבעה אומר חטה.
ואינו חפץ בחידודי התורה ,אשר למעלה גליות ,כמו שאמרו ז"ל ,שלא גלו ,אלא על
ביטול התורה .שויתר הקדוש ברוך הוא אפשר שהאומר אתרוג ,הדומה ללב,
איכותה מן השכל ,רק ,הוא ההולך קדמת דעתו שבלבו חטא בלבד.
אשור ,שהוא לעומת מראה עיניו ,כד"א, על עבודה זרה ועל גילוי עריות ועל
ומגבעות אשורנו ,כן חכמות חצוניות, שפיכות דמים ,ולא ויתר על ביטול תורה: והאומר חטה הוא ,שגם חטא בשפתיו,
~ ~ ~
אשר יביט בם בעין שכלו הקל ,ויאבד ודומה לחטה ,שיש לה מעין חיתוך
נפשו בו. איך עסוק בהבלים מרחיק מן התורה לארכה מעין חיתוך שבין שתי השפתים.
~
והרביעי הוא פרת ,הוא ההולך קדמת ונהר יצא מעדן להשקות את הגן ומשם והאומר תאנה הוא שגם במעשה חטא,
תאות גופניות ,והוא שטוף לפרות יפרד והיה לארבעה ראשים .שם האחד והוא שמשך בערלתו כמו שאמרו ז"ל.
ולרבות. פישון הוא הסבב את כל ארץ החוילה ונמשל לתאנה ,כמו שאמרו ז"ל
אשר שם הזהב .וזהב הארץ ההוא טוב שם באברהם ,בבראשית רבה פרשת מילה,
ואמר כי כל ארבעה ראשים אלו ,משם, א"ר יודן ,אמר לו הקדוש ברוך הוא ,מה
הוא הגן עדן הנ"ל ,יפרד ויתרחק. הבדלח ואבן השהם .ושם הנהר השני
גיחון הוא הסובב את כל ארץ כוש .ושם תאנה ,אין בה פסולת אלא עוקצה ,כך
לכן טוב לגבר כי ישא עול תורה ,ויגעל הנהר השלישי חדקל הוא ההלך קדמת אתה ,אין בך פסולת אלא הערלה כו',
בזרה ,וייטיב לו בעולם הזה ובעולם הבא: אשור והנהר הרביעי הוא פרת (י -יד): הנה משלו משל הערלה אל התאנה:
~ ~ ~
18
(והנה אין בנמצא עדיין ספרו על
המדרש ,אך ליקטנו מספרו על
כה אמר הא-ל י-הוה בורא השמים
ונוטיהם רקע הארץ וצאצאיה נתן נשמה
* קצורי * באורי * לקוטי *
תהילים ,מביאורו על מדרש זו) לעם עליה ,ורוח להלכים בה ... :פרשה זו האלשיך הק'
תהלים פרק עב :טז-יז: על משיח צדקנו תדבר ,לספר אשר
החשיבו הוא ית' חשיבות נמרץ ,מטרם
הפטרת פ' בראשית
יהי פסת בר בארץ בראש הרים ירעש יברא העולם ,למען התכלית אשר יאושרו ~ ~ ~
כלבנון פריו ויציצו מעיר כעשב הארץ :יהי ישראל והעולם כלו ע"י מלך המשיח, משיח שהוא דוד והוא אדם הראשון,
שמו לעולם לפני שמש (ינין) ינון שמו הוא המתקן של כל הבריאה
והוא בהזכיר מאמרם ז"ל בב"ר
ויתברכו בו כל גוים יאשרוהו: ~
ובשוחר טוב ,כי מהשבעה דברים
אמרו רבותינו ז"ל במדרש שוחר טוב, ישעיה פרק מב :ה-כה :כה אמר הא-ל
שקדמו לעולם הוא שמו של משיח י-הוה בורא השמים ונוטיהם רקע הארץ
למה נקרא שמו ינון ,שעתיד לינן ישיני שנא' לפני שמש ינון שמו, וצאצאיה נתן נשמה לעם עליה ,ורוח
עפר ,ויהיה עניינם ,שעל ידי מה שיהיה וגם ענין ידוע הוא מרז"ל ,כי אדם ,הוא להלכים בה :אני י-הוה קראתיך בצדק
מזכה את ישראל בימות המשיח ,ימהר דוד ,הוא משיח, ואחזק בידך ואצרך ואתנך לברית עם לאור
יחיש תחיית המתים שיקומו כגבור גוים :לפקח עינים עורות להוציא ממסגר
מתרונן מיין. וגם נקדים ענין ידוע מרז"ל ,כי עולם אסיר מבית כלא ישבי חשך :אני י-הוה
חסד יבנה ,וגם (בכדי אשר) לשיתקיים, הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן ותהלתי
וראוי לדעת איך יסמך זה אל הקודם שיתף מדת רחמים ,כמו שאמרו ז"ל על לפסילים ...החשיתי מעולם אחריש
(יהי פסת בר בארץ בראש הרים ירעש פסוק ,ביום עשות "ה' אלקים" ארץ אתאפק כיולדה אפעה אשם ואשאף יחד:
כלבנון פריו ויציצו מעיר כעשב הארץ)? ושמים. אחריב הרים וגבעות וכל עשבם אוביש
ולמה יעשה עיקר מאשר נקרא שמו ונבא אל הענין ...כי כל עיקר בריאתו ושמתי נהרות לאיים ואגמים אוביש:
כך? כי השם אין נראה שמעלה או והולכתי עורים בדרך לא ידעו בנתיבות לא
ית' שלשת העולמות כאחד ,עולם ידעו אדריכם אשים מחשך לפניהם לאור
מוריד! המלאכים ועולם הגלגלים ועולם השפל, ומעקשים למישור אלה הדברים עשיתם
אך הנה כתבנו בפסוק הקודם ,כי העיקר היה בשביל עולם השפל, ולא עזבתים :נסגו אחור יבשו בשת
לעתיד יצא הבר משולל קש ומוץ ותבן כאשר מרגלא בפומא דרז"ל ,משנברא הבטחים בפסל האמרים למסכה אתם
המכסה את הגרגירים ,ומה שעד הזמן העולם נתאוה הקדוש ברוך הוא ,כביכול, אלהינו ...מי בכם יאזין זאת יקשב וישמע
ההוא הוא ימות המשיח ,הארץ תוציא שיהיה לו דירה בתחתונים, לאחור :מי נתן למשסה יעקב וישראל
צמחה מלובשת ,שהעשב על החטה לבזזים הלוא י-הוה זו חטאנו לו ולא אבו
יתייצב כמו לבוש ,הלא הוא לרמוז כי וגם ...באומרם בתחתונים ,ולא אמרו בדרכיו הלוך ולא שמעו בתורתו...
דירה 'בעולם הזה' לומר ,כי לא נתאוה פמ"ג :א-י :ועתה כה אמר י-הוה בראך
המתים יציצו מעיר כעשב הארץ ,כי
לשבת בארץ ,כי האמנם ישב אלקים על יעקב ויצרך ישראל אל תירא כי גאלתיך
החטה היוצאת אחר שנתעפשה בארץ קראתי בשמך לי אתה :כי תעבר במים
הארץ ,כי-אם ,בבני אדם להשרות בהם
ובמלבוש בעשב ,עם שנקברה ערומה, שכינה ,כי היכל ה' המה, אתך אני ובנהרות לא ישטפוך כי תלך
כך האדם ,מקל וחומר ,שנקבר לבוש, במו אש לא תכוה ולהבה לא תבער בך:
וכמאמר ,לא בחרתי בעיר ואבחר כי אני י-הוה א-להיך קדוש ישראל
שיקום אחר עפושו ,וגם לבוש כחטה, בדוד ,באופן ,שלא הוצרכו הב' עולמות
על כן ,עד ימות המשיח ,התבואה יוצאת מושיעך נתתי כפרך מצרים כוש וסבא
שעל הארץ ,רק לשלשל על ידם השפע תחתיך :מאשר יקרת בעיני נכבדת ואני
באופן ובדרך ,יתנו לב ,אל ענין האדם כי מן המלוא העליון ,עד הארץ בהדרגה... אהבתיך ואתן אדם תחתיך ולאמים תחת
ימות ,שיקום גם בתחיה ,ויתיצב כמו כי כל פעל ה' ,למען השלים הנשמות, נפשך ...כל הנקרא בשמי ולכבודי
לבוש ,על כן ,עד הזמן ההוא ,רצה יתברך ע"י רדתן על הארץ ,כנודע ליודעי חן, בראתיו יצרתיו אף עשיתיו ...כל הגוים
בל תצא החטה רק מלובשת עשב וקש, נקבצו יחדו ויאספו לאמים מי בהם יגיד
כמדובר: ולהיות כי יצר לב האדם רע ,ויתעתדו זאת וראשנות ישמיענו יתנו עדיהם
לחטא כאשר אבינו הראשון חטא ,על כן ויצדקו וישמעו ויאמרו אמת :אתם עדי
על כן עתה חל עליו חובת ביאור מטרם יברא העולם ברא שמו של משיח,
קושיא אחת והיא ,שאם כן איפה ,בימות נאם י-הוה ועבדי אשר בחרתי ,למען
כי לפני שמש ינון שמו כמפורש אצלנו תדעו ותאמינו לי ותבינו כי אני הוא לפני
המשיח ,שיהי פסת בר בארץ איזה דבר בביאור ב"ר ,כי באותו שם נרמז התיקון: לא נוצר א-ל ואחרי לא יהיה:
19
העושה אותם ,אלא שהם כאמצעיים ושמא תאמר ,כי כאשר קרה לאדם יהיה רמז וזכר אל תחיית המתים ,כי
ליעשות על ידו, שחטא ונשתנה ,אולי יקרה לו (למשיח) הלא ידוע הוא כי מהחיל ימות המשיח
ועל פי דרכו רמז ,כי בין הנס של ענין גם כן? וכאשר דוד לא היה (כאשר היה) עד זמן התחיה יש לממעיט הזמן
רחמים ,בין הנס של דין ,שני השמות מאז( ,לא נשאר כך) לעולם( ,שמא ארבעים שנה( ,אשר באותם (מ')
אחד ,כי על שניהם ראוי לאמר עושה תאמר) כך יקרה לו (למשיח)? השנים ,לא יבצר שיהיה הכנה ברמז,
לבדו ,בלשון יחיד: לא כן הוא ,כי הלא לפני שמש ינון לתחיית המתים ,ההולך ובא)
וברוך שם כבודו לעולם וימלא כבודו את שמו ,שהוא כמו שאמרו ז"ל ,שעתיד לינן לזה אמר הנה יהי שמו לעולם ,רמז
כל הארץ אמן ואמן: ישיני עפר ,ולמה נקרא מאז (לפני חטא לדבר ,כי הלא לפני שמש שהוא מקודם
עץ הדעת ,וגזירת המיתה) בשם זה לבריאת עולם ,ינון שמו ,כמו שאמרו
* וכן ,גם כן בזמן שאינו מכנה שמו על (המרמז על מיתה)? אם לא לרמוז ,כי
ישראל ,כי-אם ,שם כבודו בלבד ,שהוא ז"ל ,שהוא אחד מהדברים שקדמו
המיתה שבאה על ידי אדם ,עתידה (מן לעולם ינון ,שמו של משיח ,שהוא על
בזמן הגליות ,גם אז הוא יתברך עושה השמים) היתה!
נפלאות לבדו, שעתיד לינן ישיני עפר ,הרי כי בשם
ומעתה נקרא (משיח) שם המתקן, המשיח (ינון) ,הנמשך לעולם ,יש לעולם
וזהו ,וברוך שם כבודו לעולם ,כאשר ואם כן ,אין לומר כי גם הוא (משיח), זכר ורמז לתחיית המתים (ינון ישיני
עשה על ידי חנניה וחבריו ,ועל ידי אפשר יקלקל! עפר).
מרדכי ואסתר.
כי הלא ,מאז (כבר לפני החטא), ושמא תאמר ,כי אינו דומה ראות
* וכן בזמן השלישי ,שהוא לעתיד נתעתד לתקן את אשר עוות אדם ,ואם
לימות המשיח ,וימות התחיה ,שהוא זמן העין ,לרמז השם ,שיעשו בני האדם
על ידי אדם נתקללו עולם ומלואו ,אז עיקר מרמז שלו?
שימלא כבודו את כל הארץ ,כי בשלשת יתהפך ,כי הנה ,ויתברכו בו ,וגם יגדל
הזמנים האלה ,יאות לומר ,ברוך עושה כבודו מדוד בזמנו כי דוד לא היו לזה אמר ,אל יקל בעיניך ,גודל
נפלאות גדולות לבדו. מאשרים אותו כל גוים כי אדרבה היו חשיבותו בעיני הבריות( ,שתדמה לך)
ול'מה שהוא יתברך מקומו של עולם, שונאיו ואז כל גוים יאשרוהו: שלא יעשו עיקר מרמז שמו,
אמר ,וימלא כבודו את כל הארץ ,כלומר, ~ ~ ~ כי הלא דע ,כי ויתברכו בו ,שכל ברכות
אך לא 'הארץ מכבודו'. שפע העולם יוודע לכל ,כי בו יהיו,
המופתים אשר על ידי המשיח והצדיקים,
ועל שני הזמנים הסמוכים שהם זמן או ,שכל כך יגדל בעיני כל ישראל ,הם באמת על ידי השי"ת בלבדו
ימות המשיח וזמן התחיה ,על שניהם שיתברכו בו ,שיאמרו הכל לבניהם,
~
אמר אמן ואמן אמן על הראשון ואמן על 'ישימך אלקים כינון',
השני: ברוך י-הוה א-להים א-להי ישראל עשה
~ ~ ~ נפלאות לבדו: ואפילו כל גוים יאשרוהו שיאמרו,
אשרי איש זה ,שאין כמוהו,
איך שמו של משיח נכלל בשמו ית' אמר ,הנה הגוים יאשרוהו בימות
~
כלל הדברים כי לגודל חשיבותו המשיח ,בחשבם כי הוא העושה
בעיניהם יעשו עיקר מרמז שמו ,גם הוא :הגבורות ונפלאות ,אשר יראו בימיו,
יהי שמו לעולם לפני שמש (ינין) ינון שמו יוצאות מתחת ידו ,אך לא כן הוא. ~ ~ ~
ויתברכו בו כל גוים יאשרוהו:
או יאמר ,בתחלה נקרא אדם ואחר כך כי ,ברוך ה' אלקים,
יהי שמו (של משיח) הידוע ,שהוא ה',
כמ"ש רבי שמואל בר נחמני ,שלשה נקרא דוד ,אך השם שיקרא לעתיד יהיה * בין בזמן שהוא מכונה לאלקי ישראל,
שהוא קודם החרבן והגליות ,שאז שתי לעולם שלא ישתנה עוד לעולם,
נקראו בשמו של הקדוש ברוך הוא,
צדיקים כו' ,משיח ,שנאמר ,זה שמו והוא מה שאמרו רבותינו ז"ל ,שלשה שמות אלו מתאחדים ליקרא אלקי
אשר יקראו ה' צדקנו ,זה יהי אז לעולם, נקראו בשמו של הקדוש ברוך הוא ישראל ,שהוא עושה הנפלאות לבדו,
כי כעת שהוא לפני שמש ,הוא לפני אור צדיקים משיח וירושלם כו' משיח כלומר שגם הנסים הנעשים על ידי
בקר העתיד ,ינון שמו ,שהם ארבע דכתיב זה שמו אשר יקראו ה' צדקנו ,זה אחד מהצדיקים ,הוא יתברך לבדו
אותיות של ה' ,אלא שבמקום הב' ההין יהיה לעולם.
20
משיח ותיקון חטא עץ הדעת ידי ה' ,שיקראוהו כן ,מהשפע אשר יש ב' נונין ,שנמצאת ,כל אחת מהההין,
היה מוכן כבר קודם החטא יושפע בו מאתו יתברך. נסתרת תוך נון שבמספרה (הקטן של נ'
~
אך דוקא כל גוים יאשרוהו ,להתברך הוא ה') ,על כי שכינה בגלות כביכול
תהלים פקל"ט :ב: בו ,כי לא יבחינו בין (משיח) הנקרא בשם בהסתר פנים ,ועל כבודה (של ה"א
אתה ידעת שבתי וקומי בנתה לרעי מרחוק: ה' ,לה' עצמו: השניה ,שכינה התחתונה) ,גם ה"א
ראשונה מסתתרת ,שהיא שכינה
ראה יתברך איך בעלילה באת עלי ,כי אך אנחנו בני ישראל ,לא נאמר כך ,כי- עליונה ,עד יבא שמש אורה ,ותקום
הלא בנתה (הבנת להכינו) ,למי שהוא אם ,ברוך ה' אשר הוא אלקים ,כי ממנו תאיר כי בא אורה( .וכעין זה במהרש"א
(חברי) רעי ,מרחוק ,הוא מלך המשיח (ית') נעשה עיקר ,ולא (מהמשיח) סנהדרין צח :ינון שמו ...ע"ש שם בן ד'
שהוא רעי מצד שגם בו( ,נכלל חלק) מהנקרא בשמו. אותיות כי ב' נונין במקום ב' ההי"ן
נפשי ,כי מרחוק ,שהוא קודם יברא [באט בח (גז דו יצ כפ לע מס הנ)].
ומה שנברכהו הוא ,על ארבע גאולות:
העולם ,הכינות אותו ,לתקן עותתי, וכדאמרינן פ' הספינה משיח נקרא
על של בבל הוא אמור אלקי ישראל ,כי
והוא ,כי מז' דברים שקדמו לעולם, ע"ש של הקב"ה שנאמר זה שמו אשר
הוא שמו של משיח ,שנאמר ,לפני שמש שם נתפרסם בעולם היותו אלקי ישראל,
יקראו ה' צדקנו.
ינון שמו ,ואמרו במדרש שוחר טוב ,למה שכל האומות אמרו כי ה' אלקים אמת
הוא אלקי ישראל בראותם הצלת חנניה א"ה :גם מרומז מה דאיתא שלעתיד
נקרא ינון ,על שעתיד לינן ישני עפר, 'יהי"ה' ה' אחד באותיות יהי"ה .כי
שהוא תיקון המות שגרם אדם, מישאל ועזריה מאתון נורא יקידתא ,עד
היותם רוקקים בפני כל אישי ישראל הרי ינון שמו קרי ינון וכתיב ינין אשר
וזהו בנתה לרעי הבא לתקן מה שאני באומרם היה לכם אלוק זה ועבדתם בהתחלף נ' אל ה' הוא אותיות יהי"ה.
קלקלתי ,מרחוק. עבודה זרה: אח"כ מצאתי כן בס' דף על הדף
ואילו מתחילה לא היה רצונך שאמות, ועל גאולת מדי נאמר ,עושה נפלאות סנהדרין צח :וז"ל :שמעתי מידידי רפ"ח
למה מקודם לעולם בנתה תיקון אל לבדו ,לומר ,כי גם שאחות היתה לנו רובינפעלד שליט"א רמז נכון ,כי בהפסוק
המות שאגרום אני, בבית המלך ,היא הצילתנו ,האמת הוא, בתהלים (ע"ב) ,נמצא קרי וכתיב,
ומעין זה אמרו רבותינו ז"ל ,שאם לא כי לבדו יתברך עשה לנו הנפלאות ,שאם שהכתיב הוא "ינין" בשני יודי"ן והקרי
שבעלילה בא הקדוש ברוך הוא על לא כן ,כאשר עשה (אחשורוש) לאחת הוא בוי"ו לבסוף ,ולפ"ד המהרש"א י"ל
אדם ,למה ברא מלאך המות תחילה! (ושתי) היה עושה לשניה (אסתר). ע"פ המבואר בספה"ק ,כי לעתיד לבוא
יהיה שם הוי"ה בשני יודי"ן דהיינו
ולדעת האומרים כי לרעי הוא מלשון ועל גאולת יון נהלל ונאמר ,וברוך שם
יהי"ה ,ולכן נרמז בהקרי שמו של משיח
רעיון ,יאמר הלא מרחוק ידעת רעיוני כבודו לעולם ,הפך דברי יון האומרים,
ג"כ בשני יודי"ן ,כיון שהוא נקרא על
לחטא ,כלומר ,ומוכרח הייתי בחטאי, כתבו על קרן השור שאין לכם חלק
שמו של הקדוש ברוך הוא)
אם לא שבעלילה באת עלי! באלקי ישראל,
~ ~ ~
נמצא כלל הדברים ,כי תכלית העולם שהוא כמפורש אצלנו ,שיכתבו
הוא השפל ,להשלים בו הנשמות שבעשותם בחורב תבנית שור ,סילקו שינויי אופן הודאותינו אותו ית'
שלמעלה מהג' עולמות, מעליהם שם אלקי ישראל ,על כן נברך בתוך כאו"א מן הגליות
ולתיקון השפל לבא הכונה אל ברוך שם כבודו לעולם בלי הפסק. ~
תכליתה האמיתית ,הוא מלך המשיח, ועל הגאולה העתידה ,נברך ונאמר, יהי שמו לעולם לפני שמש (ינין) ינון
שעל כן מאז ,טרם יברא העולם ,קרא וימלא כבודו את כל הארץ ,כי עליה שמו ויתברכו בו כל גוים יאשרוהו :ברוך
את שמו ,והוא הראשון שנברא בעולם, נאמר ,ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר וכו'. י-הוה א-להים א-להי ישראל עשה
הוא אדם הראשון, אמן על הגאולה ואמן על התחיה. נפלאות לבדו :וברוך שם כבודו לעולם
ולתקן את אשר עותו ,החזירו יתברך או ,על כי זאת ליבא לפומא לא גלי, וימלא כבודו את כל הארץ אמן ואמן:
בדוד המלך ,ולגמור התיקון ,מחזירו ית' אנו אומרים ,כי כאשר ראינו האמנה הנה ,בהיות שמו לעולם ,שהוא בגלוי
פעם שלישית ,הוא מלך המשיח. בשלש ראשונות ,יאמן האחרונה ,וזהו מההין (שנתגלה באות ה' ,מן ההסתרה
(עכל"ק בתהילים) ואמן: באות נ') ,אז ,ויתברכו בו ,שכמו
~ ~ ~ ~ ~ ~ שמתברכים מהקב"ה ,כך יתברכו בו על
21
כי הלא ,בראתי העולם ,למען תת אם ,לאותם שהם עליה ,הם אשר כל ענין גלוי מדות הרחמים
נשמה ,לעם עליה כו' ,והנה חטאו ,ולא בהיותם בארץ הם עליה ,שכל עניינם הוצרך אך ורק עבור הדרי מטה
יצא תכליתו אל הפועל, בדברים עליונים כרשב"י ודומים לו, ~
לכן ,אני מאז קראתיך ,שהוא לפני שהם מסולקים מהארץ ומתעסקים במה והן אלה דברי הכתובים האלה ,כה
שמש ,ינון שמו ,שהוא ,כי א' מהדברים שעליה ,וזה אומרו לעם עליה ,ולא אמר אמר הא-ל ה' כו' לומר ,כי הוא יתברך
שקדמו לעולם ,הוא שמו של משיח ,כי 'בה', הא-ל הוא בעל החסד ,אשר עולם חסד
מאז ראה ,כי העולם אשר היה חפץ ורוח ,שהיא מדרגה גדולה מהנפש ,אך יבנה ,כי א-ל הוא מדת חסד כנודע ,וגם
לברא ,יעותד להתקלקל ,ותיקונו ,הוא אינה כנשמה ,גם נותן להולכים בה ,הם הוא ה' הוא בעל הרחמים ,ששיתף מדה
שמו של משיח ,כי תיקונו הוא המות, בני אדם ,אשר גם שלא יהיה כל עניינם זו לברא העולם כמדובר למעלה ,וע"י
למרק החלאה שבעוונו הוא זוהמת נחש דברים עליונים ,לפחות אינם עושים מדות אלה שהוא הא-ל ה' היה בורא
שנתקן בארץ ,וישוב מתוקן בתחיה ע"י עיקר מהעולם הזה ,כי-אם ,בבחינת השמים,
טל אורות וחי לעולם, היותם הולכים בהיותם בה ,כי דעתם וא"כ אחר שע"י שתי מדות אלה היה,
וזה ענין ינון שמו ,שהוא מאמרם ז"ל ופנייתם היא ,כי הולך האדם אל בית אמור מעתה כי מה שברא השמים ונטה
בשוחר טוב ,למה נקרא ינון שעתיד לינון עולמו ,וזוכרים יום המיתה תמיד ,לבלתי אותם ,כל התכלית לא היה רק להיות
ישני עפר ,כמפורש אצלנו בב"ר( :ע' חטא על הנפש ,הנה אלה יזכו לרוח ,אך רוקע הארץ וצאצאיה ,שיהיו פרושים על
לעיל העתק ביאורו) לא לנשמה ,כסוג הראשון, הארץ ,כי על כן נטה שמים שיהיו עליהם
וזהו ,אני ה' קראתיך בצדק שהוא ועל כן בראשון אמר עליה ובשני אמר כאהל לשבת,
בתורת עשות צדקה עם העולם ,ואח"כ בה ,וגם בחינות אלה (רוח ונשמה ,הם) והוא כי השמים וכל צבאם אין צריכים
ואחזק בידך הוא באדם ,שהוא הוא ית' למעלה מאיכות צבא השמים .שהם חסד ורחמים ,כי אין בהם לא חטא ולא
שנתן בו כח אל השלמות ,במה שהניחו (רוח ונשמה ,הם) חלק א-לוה ממעל, עונשים ולא צרות ,וכמאמרנו על פסוק
בג"ע ,ואח"כ לתקן את אשר עותו, כנודע ליודעים חן: זכור רחמיך ה' וחסדיך כי מעולם המה,
~ ~ ~
חזרתי ,ואצרך פעם אחרת ,הוא דוד מלך כלומר כי מזה העולם המה ולא
המשיח מלך ישראל ,ועתה ,ואתנך פרטי ענין תיקון השלם וגלוי כבודו, מעולמות העליונים ,כי אינם צריכים
לברית עם הם ישראל ,כי בך יתקיים שהוא עבור כאו"א מישראל, חסד ורחמים ,ולכן לא תמנעם:
ברית ,שכרתי לגאלם ,וגם לאור גוים ,כי שהוא על ידי משיח צדקינו וזה מאמרנו פה כה אמר הלא ה' שהם
אתה משיח ,שהוא אדם ,והוא דוד, וענין גדולתו חסד ורחמים ,בזה תדעו כי מה שברא
לתקן את ישראל ולהאיר עיני הגוים: ~
שמים ונטה אותם ,לא בשביל צאצאיהם
לפקח עינים עורות להוציא ממסגר כה אמר הא-ל י-הוה בורא השמים וצבאם היה ,כי-אם ,על מה שרקע הארץ
אסיר מבית כלא ישבי חשך: ונוטיהם רקע הארץ וצאצאיה נתן נשמה וצאצאיה,
ומה שאמרתי לאור גוים ,הלא הוא, לעם עליה ,ורוח להלכים בה :אני י-הוה כי הלא חסד ורחמים אין צריכים
לפקוח עינים עורות ,הם הגוים ,להאיר קראתיך בצדק ואחזק בידך ואצרך ואתנך העליונים ,ולמה ברא העולם במדות
עיניהם ,כי תעמידם על האמת ,כמו לברית עם לאור גוים: אלו ,אם לא שמדות אלו צריכים צאצאי
שאמר למעלה ,ולתורתו איים ייחלו, למה עושה עיקר מצאצאי הארץ? הארץ,
ומה שאמרתי לברית עם הוא להוציא הלא הוא להשלים נשמות ורוחות ,כי וזהו שלא הזכיר צבא השמים כאשר
ממסגר אסיר ,הם עם בני ישראל אסירי נותן נשמה לעם עליה ורוח להולכים בה, הזכיר צאצאי הארץ ,לומר כי כל עיקר
הגלות ,ומבית כלא יושבי חשך ,כד"א, שע"י בני האדם הן משתלמות, הארץ היה בשביל צאצאיה ,כי תכלית
ולאשר בחשך הגלו, הנה ,כי כל עיקר ותכלית הבריאה ,היה הבריאה נטה שמים שיהיה להם כאהל
~ ~ ~
ישראל סבא ,הם העם עליה כו' ,ואמר לשבת ,כמפורש למעלה על פסוק
שלא יתרשלו מבטחון הגאולה עתה ,כמדבר הוא יתברך עם משיח וימתחם כו',
~ צדקנו ,ראה נא את אשר חיבבתיך, והראיה כי מצאצאי הארץ עשה עיקר,
אני י-הוה הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן ומקודם בראתי העולם ,זמנתיך להביא הלא הוא כי הנה נותן נשמה לעם עליה
ותהלתי לפסילים: התכלית אל הפועל, שהיא נשמה עליונה מאתו ית' ,אשר לא
ניתנה בשום א' מצבא השמים כנודע
ולא תתייאשו מן הגאולה ,כי הלא ליודעים חן ,וגם לא לכל אחד מהעם כי-
משכונות גדולים יש לכם ,א' כי ,אני ה'
22
שיקרני כיולדה ,שלא תצעק רק עד עת וגם ,עוד שתי משכונות ,שעליהם בארבע אותיות ,הוא שמי ,ולא י-ה בלבד,
לידה ,כן כיולדה אפעה שהוא בעת תבטחו מהגאולה ,הלא המה ,הא' כי ולכן ,לא יעלה על רוחכם ,שאניח לעולם
הגאולה ,וגם עתה ,לא כאחת (לגמרי) כבודי לאחר לא אתן ,והשני ותהלתי כו' הארבע אותיות נפרדו י"ה מו"ה ,כי
תהיה תגבורת (גבורותי להתאפק מן) כמפורש שתיהן בקודם: נשבעתי באומרי כי יד על כס י-ה
הרוגז ,כי-אם ,מעט מעט אשום ואשאף, ~ ~ ~ מלחמה ,לבלתי חברם ,עד יום נקם בלבי,
כי ארגיז (על השונאים) ואניח מהרוגז, גדולת ה' המתגלה דייקא תוך ההסתר שהוא זמן שימחה את זכר עמלק וזהו
כשואף קצתו פנימה ,וזהו ,אשם ואשאף ~
אני ה' הוא שמי ,כלומר ולא יבצר מבא
יחד ,לבל כלותם כמו רגע: יום נקם שהיא גאולת ישראל,
~ ~ ~ החשיתי מעולם אחריש אתאפק כיולדה
אפעה אשם ואשאף יחד: שנית כי כבודי שהיא שכינתי שבגלות
פרטי השתלשלות הגאולה כביכול ,המשפעת אל החצונים לאחר
ונקמה בגוים הנה אמרו רז"ל ,על מה שירמיה הוא כח חצוני לא אתן ,כלומר כי עתה
~ ודניאל ,אחד לא אמר ,רק 'הגדול הוא מושאל בלבד ,שכביכול הוא בגלות
והנורא' ,וא' לא אמר רק 'הגדול הגבור', ומשפיע להם הטובה ,ואם היה נשאר
אחריב הרים וגבעות וכל עשבם אוביש כי הא' אמר ,גוים מרקדים בהיכלו ,איה
ושמתי נהרות לאיים ואגמים אוביש: כך ,הייתי כנותן אותו לכח ההוא הנקרא
גבורותיו? והא' אמר ,איה נוראותיו? אחר:
והוא כי תחלה ,אחריב הרים וגבעות שהענין הוא אצלי ,כי אמר ,כי לא היה
מיישוב אילנותיהם ,ואחרי כן ,וכל עשבם ועוד טעם שלישי והוא ,כי גם לא אתן
אז משתמש במדה ההיא ,אך ,אנשי תהלתי לפסילים ,והוא כי גם עתה
אוביש ,וע"ד זה ,ושמתי נהרות לאיים, כנסת הגדולה ,החזירו עטרה ליושנה,
ואח"כ גם אגמים אוביש ,ובעת עשותי שישראל בגלות ,כל שפע טוב הבא
ואמרו (שאומרים בתפלה)' ,הגדול לעולם ממני הוא ,אלא שתחת בואו
רוגז (להם) אעשה רחמים (לבנ"י): הגבור והנורא' ,כי אמרו ,הן הן גבורותיו, לישראל ושיאכלו האומות מן התמצית,
והולכתי עורים בדרך לא ידעו בנתיבות הן הן נוראותיו ,כי אין גבורה גדולה, עתה נהפך ,לינתן אל השרים להריק
לא ידעו אדריכם אשים מחשך לפניהם מהתאפקות לסבול ,באופן כי גם אז לגוייהם בארצותם ,והתהלה שהיה ראוי
לאור ומעקשים למישור אלה הדברים (כאשר גוים מרקדים בהיכלו) ,היה יהללו אותי ,על כל הטובה הבאה
עשיתם ולא עזבתים: משתמש ממדת הגבורה. עליהם ,כי מאתי היא ,הם מהללים
כי ,והולכתי עורים בדרך לא ידעו כו', וזה אחשוב שהנביא דבר פה בפסוק לפסילים ,דאזלי ומודו להם,
כאשר היה במדבר ,וכן אשים מחשך הלז ,והוא כי אחרי אומרו בפסוק שהנה ,גם זה ,לא תאמינו שאתן
לפניהם לאור ,שהוא ענן שטבעו חשך הקודם ,שלעתיד כגבור יצא כאיש לעולם ,שתהיה לפסילים תהלתי ,שהיא
יהיה לפניהם לאור ,כעמוד ענן שהיה ה' מלחמות כו' ,אמר ,הלא תאמרו בני התהלה הראויה לי,
הולך לפניהם ,בעמוד ענן יומם לנחותם הגלות -שעמהם ידבר ,ככתוב למעלה,
הדרך ,כי בהיות הוא יתברך עמו היה כי כל פרשה זו ושלפניה עם אסירי ומה מתקו לפי דרכנו זה ,מאמרם ז"ל,
להם לאור ,כן יאמר במה והולכתי את התקוה ,בני הגלות ומשיח צדקנו ידבר - אני ה' הוא שמי שקראני אדם הראשון,
ישראל שהם כעורים ,בארץ לא ידעו, )הלא תאמרו בני הגלות(: כי הלא כמו זר נחשב ,אדם הראשון,
שאוליכם בעצמי ובמקום צר הם נתיבות במקום זה ,אך לפי דרכנו שעל אדם
'הלא הפלגת בגבורותיך ,ואם ,אפילו ידבר ,כמדובר ,שעליו נאמר ,ואחזק בידך
לא ידעו ,גם כן אדריכם ,ואשים מה מדת רחמים יש בו בחינת גבורת
שהוא מחשך לפניהם לאור וכן ואצרך ,שהוא מלך המשיח ,יצדק.
מלחמה ,כאומרו ה' כגבור יצא כו' ,א"כ,
המעקשים למישור ,כי הענן עצמו היה אז כאשר היו הגוים מרקדים בהיכלך ,למה שמחזיק הוא יתב' ,הוראת היות מלך
במדבר מיישר הדרך לפניהם ,כנודע החרשת? שהיה מקום לומר ,איה המשיח חביב לפניו יתברך ,באומרו ,אל
מרז"ל ,כן אעשה ,גם להם ,לעתיד, גבורותיך?' תאמר' ,אולי על אשר קלקל אדם,
ולא יהיה כמו זר נחשב בעיניכם זה ,כי געלתיו ,וגם גלגולו (משיח) ,לא יהיה
דעו איפוא ,כי מה שהחשתי לא חביב'.
הלא אלה הדברים עשיתים ,כבר ,שהוא נתחדש אז ,כי מעולם היה מוסכם אצלי
בצאת ישראל ממצרים במדבר ,כנזכר לעשות כן ,לנכות כליון ישראל בהיכלי: כי דע איפוא ,כי אני ה' הוא שמי
בכל שלשת הדברים, שקראני הוא (אדם) ,ואלו הייתי גועל בו,
וזהו החשתי מעולם ,ואל יראה לכם לא הייתי מחזיק בשם שהוא קראני ,ולכן
וא"כ ,אחר שעשיתים ,יבטחו ,שגם מדת העדר גבורה ,כי הלא ,מה שאחריש
אשוב לעשות להם כן ,כי לא עזבתים ,כי אל תתייאשו מסבה זו (שקלקל אדם).
הוא ,כי אתאפק ואתחזק לסבול ,והן הן
לא שניתי ,וככחי אז ,כחי עתה. גבורותי ,וזהו אחריש אתאפק עד כה,
23
משיח ,להגזים עליהם לעבור על דת או יעקב ,כי כה אמר ה' לעולמו ,בוראך נסגו אחור יבשו בשת הבטחים בפסל
להעבירם באש ובמים' יעקב וכו', האמרים למסכה אתם אלהינו:
על כן אמר ,מאשר ראית בים סוף, והוא מאמרם ז"ל שאמר הקדוש ברוך ומה שאמרתי ,אשם ואשאף יחד,
שעברת במים עד חוטמך והייתי עמך, הוא לעולמו ,עולמי עולמי מי בראך, שפירשנו שלא יכלם כאחת ,כי-אם ,קו
וכן בירדן כי נטבלו רגלי הכהנים וראית יעקב בראך ,ישראל יצרך, לקו ,נתן טעם ואמר ,שע"י כן ,אחר
כי אתך אני: ויהיה ענין מאמרם כי על ב' עולמות התחלת רעשם ,שנסוגו אחור ,מהרעה
~ ~ ~
ידבר ,על החומרי ועל הרוחני בעל צורה, אשר עשו הגוים גם יהיו הולכים ובושים,
הגאולה על ידי קידוש השם וזהו יבושו בושת הבוטחים בפסל.
וזה אמרו עולמי שתי פעמים ,ועל הא'
~
אמר יעקב בראך ,ועל השנית אמר מה שאין כן ,אם היו כלים וספים מיד,
כי תעבר במים אתך אני ובנהרות לא ישראל יצרך ,הנה למדונו כי דבריו ית' לא תתקיים בם ,אפילו בושה א' ,אז
ישטפוך כי תלך במו אש לא תכוה ולהבה לעולמו ,על יעקב אבינו המה: יאמר יבושו בושת כפול ,א' על המחשבה
לא תבער בך: שהיו בוטחים בפסל ,ועל הדבור שהיו
ונבא אל הענין והוא במאמרם ז"ל אומרים למסכה אתם אלקינו:
כך ,בנהרות תבטח שלא ישטפוך, באיכה רבתי ,כי בכל צרות ישראל אינו
~ ~ ~
וכאשר כי תלך במו אש ,שהיו חנניה מרגיש ,כי-אם ,יעקב ,כי על כן בצרות
וחבריו מהלכין בגו נורא ,ולא תכוה ,בזה ישראל ,נאמר ותבער בו ביעקב כאש יעקב אבינו נמצא אתנו בגלות
תבטח ,שגם ולהבה לא תבער בך, להבה ,וכן ארז"ל ,כי בצאת ישראל ויגאל אתנו
אך בזאת ,שלא תעשה ע"מ שיצילך, ממצרים ,שם היה יעקב אתם ,כד"א, ~
כי-אם ,שתעשה ע"מ שתשרף ותקדש ויוציאך בפניו וכו' שהוא בפניו של יעקב,
וכן בים ובירדן ,כמ"ש ז"ל ,על פסוק מה מי בכם יאזין זאת יקשב וישמע לאחור:
שם ה' ,כאשר עשו חנניה מישאל מי נתן למשסה יעקב וישראל לבזזים
ועזריה ,שאמרו ,והן לא ,כלומר שלא לך הים וכו' הירדן וכו' מפני א-לוה יעקב,
הלוא י-הוה זו חטאנו לו ולא אבו בדרכיו
יציל ,ידיע להוי לך מלכא די לאלהך וכו' נמצא כי בהגאל ישראל ,הוא כאלו הלוך ולא שמעו בתורתו :ועתה כה אמר
ואז אושיעך: יעקב בעצמו הוא נגאל ,ובכל צרתם לו י-הוה בראך יעקב ויצרך ישראל אל תירא
כי אני י-הוה א-להיך קדוש ישראל צר ,כאלו הוא המקבל הצרה: כי גאלתיך קראתי בשמך לי אתה:
מושיעך נתתי כפרך מצרים כוש וסבא ובזה נבא אל הענין ,שידברו הכתובים הנה ידענו כי גדר הקרא ישראל בשם
תחתיך: בענין גאולת ישראל וצרתם ,כאלו עם יעקב ,הוא על היותם בלתי כשרים ,מה
וזהו ,כי אני ה' א-להיך קדוש ישראל, יעקב לבדו ,הוא ית' מדבר ,ואמר ,ועתה, שאין כן בהקראם ישראל,
מקודש על ידך ואז אני מושיעך ,ולא על ידי תשובה ,שישובו גם הנקראים
יעקב ,אל יראה בעיניך ,כי לא תעלה והנה אמר בסמוך ,מי נתן למשסה
עוד ,אלא שאחר שתקדישו שמי ,מלבד יעקב וישראל כו' ,הלא ה' כי חטאנו לו
הצלתך ,אתן אחרים כפרתך תחתך, ארוכת הנקראים יעקב ,על ידי תשובה,
ליגאל גאולה שלימה ,כי הלא ,כל שני כו' ,ואמר ,כי מי בכם יקשיב וישמע
כאשר במצרים ,שעל ידי שקדשתם השמות חשובים לפני ,כי בוראך יעקב לאחור ,כי למפרע ,ישכיל ויאמר אל
שמי בקשר הטלה ,בכרעי המטה ,ואמור ויוצרך ישראל ,לכן ,אל תירא כי גאלתיך, העם ,כי אין יסורין בלי עון כי מי נתן
להם ,שלשוחטו הייתם עושים לשם ה', על ידי תשובה, למשסה כו' ,הלא ה' זו חטאנו לו כו',
עם היות שהוא אלהיו ,והערתם למות והנה היה מקום לומר ישראל שבגלות
נפשכם ,כי הן יזבחו את תועבת מצרים ומה שאני צריך לומר לך ,אל תירא, החיל הזה ,אסירי התקוה מהגאולה,
ולא יסקלום, לומר לך ,כי גם כי קראתי בשמך ,הוא שעמהם ידברו כל המקראות האלו:
יעקב ,שהוא שמך מעצמך ,כי ישראל
ועל ידי כן ,נתן ית' בכוריהם כפרת, הוא נוסף מאתו ית' ,ואמר ,כי גם כי את 'אהה אדני ,מה נעשה הנקראים בשם
תחת ישראל ,כן אעשה עתה, בניך קראתי בשמך שהוא בשם יעקב, יעקב ,אשר המה בלתי כשרים ,גם כי
וזהו ,נתתי וכו' כי כאשר נתתי כפרך שהוא הוראת היותם בלתי כשרים, הזהרת אל מנהיגי העם יחזרונו בתשובה,
מצרים בצאתכם משם ,שהוא במכת אעפ"י כן אל תחוש ,כי לי אתה גם האם התשובה תועיל גם לנקראים בשם
בכורות והנטבעים בים ,כך עתה כוש בקראי בשם זה, יעקב ,ליגאל גאולה שלמה?'
וסבא אתן תחתך למדת הדין ,שיטילו והנה היה מקום לומר (ולדאוג)' ,כי לזה אמר ,ועתה על ידי תשובה,
כעסם עליהם במקומך: הנה עתידים בית יעקב לעתיד בחבלי שהזהרתי בסמוך ,אל יחוש הנקרא בשם
~ ~ ~
24
ושמא תאמרו' ,מה בצע שנדע הדבר מאשר יקרת בעיני נכבדת ואני אהבתיך כן שמו כשם רבו ,בין אשר לכבודי
מעתה ,שנעידהו בימים ההם ,ולשתוק ואתן אדם תחתיך ולאמים תחת נפשך :בראתיו ,שהוא מעולם הבריאה ,בין אשר
עתה מלהודיעו ,ולמה הוא זה?' הנה במדבר רבה ,ארז"ל ,כי כמו שוה' ,יצרתיו ,שהוא מעולם היצירה ,אפילו
הנה זה אני עושה מכמה טעמים ,אחד, אשר מעולם העשיה ,וזהו אף עשיתיו: הוא ובית דינו ,כך ואני ,הוא ובית דינו.
~ ~ ~
למען תדעו ותאמינו לי ,כי על ידי מה ונבא אל הענין ,אחרי אומרו ,שע"י
שתדעו עתה ידיעה בלי מופת ,יהיה לכם קדש שמו ,ומוסרים עצמנו ע"מ למות זכות האמונה בהבטחות הגאולה
זכות האמנה בו ית' מעתה ,כי יבא דברו על קדוש ה' ,יתן אדם תחתנו ,אמר והבלי הבטחות נביאי האומות
בלי ספק, ~ עתה ,אל תתמה ,למה (בכדי שתזכה
משא"כ ,אם לא הייתי מודיע לכם אשר) לתת כוש וסבא תחתך ,ארצה כל הגוים נקבצו יחדו ויאספו לאמים מי
דבר ,כי לא היה לכם במה שתאמינו, בהם יגיד זאת וראשנות ישמיענו יתנו שתקדש שמי ע"מ למות?
שתהיה לכם בדבר זכות האמנה ,ליגאל, עדיהם ויצדקו וישמעו ויאמרו אמת: כי הלא הדברים הם בהדרגה ,שהוא
ועוד טענה שנית והיא ,כי ,ותבינו כי כי מאשר יקרת בעיני שם הרחמים אחרי אומרו הגאולה העתידה ,באומרו
אני הוא ,כי תראו כי אין בו יתברך שינוי הנז' ,נכבדת להצילך ,גם שלא יקרת כי אתך אני ,ממזרח אביא זרעך כו' ,אמר
חלילה ,כי אני שאמרתי זה עתה ,אביא בעיני מדת הדין ,שהוא כענין ,ונח מצא עתה ,הנה יש שני סוגים באומות ,גוים
הדבר בעצמו לעתיד ,בזה תבינו כי אני שם ,אך ,לא בעיני ולאומים ,הגם אם יונח שנקבצו כל הגוים חן בעיני ה' שביארנו
א-להים ,הוא מדת הדין,
הוא ,שדברתי ייעוד הגאולה הזאת ,ולא וגם יאספו לאומים יחד ,אשר זה כל
היה אחר פועל הצרות בעת הצרה, אך ,בעשותך חסידות יתרה ,עד גדר העולם זולת ישראל ,הימצא בהם בכל
ומייסר את העוברים כמונו בגלות ,וא' שואני שהוא אני ובית דיני ,אהבתיך ,כללותם ,בשום אלוה שבהם ,יגיד זאת,
מביא הטובות לעתיד, שהוא לקדש שמי ,עד היות על מנת היא הגאולה האמורה?
כי-אם ,תבינו כי אני הוא ,וגם תשכילו, למות שלא יעשה לך נס ,אז ,אצ"ל
הצלה ,כי-אם ,גם שואתן אדם תחת והנה יש במגידי עתידות ,שלמען
כי מלאכים שמצד הקדושה ,המשמשים יאמינו העתיד אשר יגיד ,ישמיע
לפניו במרום ,אינם א-ל ,ומה גם גופך ,ולאמים תחת נפשך:
ראשונות שעברו ,למען מהגידו העבר, ~ ~ ~
העובדים את החצונים ,הם שרי העמים, כל צדיק וצדיק נקרא בשמו ית' יוציאו שגם יגיד אמת בעתיד ,על דרך זה
כי כלם הבל, יאמר ראשונות ישמיעונו ,וגם בזה ~
כי הנה ,מאשר לפניהם שרפי קדש ישקרו ,כי יתנו עדיהם ויצדקו ,יתנו
המשמשים לפני במרום ,בודאי שלא כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו עדיהם בראשונות ויצדקו,
יהיה מי שהוא נוצר אל, אף עשיתיו:
ואחרי כן ישמעו הראשונות ממני ,על
כלומר ,כי כל שרפי קדש ,כלם נוצרים הנה רשב"ן בשם רבי יונתן אמר ,ג' ידי הנביאים ויאמרו ,עדיהם הנז' ,כי אמת
מאתי ,ואיך ,מי שהוא נוצר ,יהיה א-ל, נקראו בשמו של הקדוש ברוך הוא ,הוא מה שאני משמיע אותו ,ולא מה
וא"כ ,מכ"ש הבלתי משמשים לפני ,כי צדיקים משיח וירושלם .צדיקים דכתיב שהם העידו ,וזהו ישמעו ויאמרו אמת.
כל הנקרא בשמי וכו',
הם חצונים ,מתייחסים לאחרי ,שהוא ~ ~ ~
חצוניות וטומאה שלא יהיה א-ל ,וזהו אמונה בגאולה ואפשר שלא כל סוג צדיקים יקראו
ואחרי לא יהיה, בשמו ,שא"כ מה יתרונו של משיח שיקרא
הוא האמונה שאין עוד מלבדו כה ,האם גרע מכל צדיק שבישראל,
וגם זה תבינו ,במה שתדעו הדבר ~
העתיד מעתה ,ותראוהו לעתיד ,כי תראו, על כן אחשוב ,כי הנה נשמות הצדיקים
אתם עדי נאם י-הוה ועבדי אשר בחרתי לא כלן מגדר א' המה ,יש נפשו מאצילות
כי לא היה כח במלאך קדוש ,ולא בחיצון למען תדעו ותאמינו לי ותבינו כי אני הוא
אשר עבדו אותם הגוים ,מי שהיה בו כח יש מבריאה יש מיצירה יש מעשיה,
לפני לא נוצר א-ל ואחרי לא יהיה:
לעכב ,שלא יהיה הדבר אשר ייעדתי ולא ואפשר כי בא ללמד ,בל יעלה על
יבא ,כי-אם ,כאשר דברתי כן יהיה: אך ,מה שאני אומר שיהיה לעתיד, רוחנו ,כי כל הטוב האמור למעלה ,לא
אתם תהיו עדי ,כי אני מגידו מעתה ,ואז לכל סוג צדיקים יהיה ,רק לאשר נשמתו
(וזהו מה שממשיך לאמר :יא -יג)
תעידו ,כי אני הגדתי מעתה. מעולם האצילות ,או על הרוב אשר
אנכי אנכי י-הוה ואין מבלעדי מושיע:
אנכי הגדתי והושעתי והשמעתי ואין בכם וגם עבדי אשר בחרתי הוא מלך מעולם הבריאה.
זר ואתם עדי נאם י-הוה ואני א-ל :גם מיום המשיח ,כי הוא שומע עתה ,ואז יגיד כי לז"א ,לא כן הוא ,כי-אם ,בין כל הנקרא
אני הוא ואין מידי מציל אפעל ומי ישיבנה: כן דברתי מעתה: בשמי ,הוא אשר מעולם האצילות ,שעל
25
שובו ,כי זה חסדו יתברך ,שאחר התחילו
לשוב פותח לבו ,ומביא לו זכרון כל
(וזל"ק האלשיך :ויאמר לו ה' מי הגיד לך
כי ערום אתה כו' ,לומר ,הנה כל חוטא
ד"ת מספה"ק ע"פ האלשיך הק'
~ ~ ~
אשמותיו קו לקו ,אך אחר שובו ,נותן לב מתאטמות עיני שכלו להכיר כי ערום הוא
וחשב עם קונהו ,ומן השמים יתנו אל לבו מהקדושה ,ועל כן מן התימה הוא מי הגיד ספה"ק אגרא דכלה
לזכור אשמותיו ,ואז יחרד באומרו ,אוי לי לך כו' כי ערום אתה ממלבושי הקדושה, מרבה"ק ר' צבי אלימלך מדינוב
כי הייתי מחזיק עצמי לצדיק ,כי לא הייתי המן העץ אשר צויתיך לבלתי כו'. ויאמ"ר א"ת קל"ך שמעת"י בג"ן
יודע מה אני ,אך עתה אחרי הודעי והכירי והוא בשום לב ,כי היה לו לומר 'אשר ואיר"א .ס"ת למפרע ,אתוון אנ"י כת"ר,
כי רשע הייתי ספקתי על ירך מרוב יגון. צויתיך לא תאכל ממנו' ,מאי לבלתי אכל שגמר בדעתו ,וקיבל עליו לשונו ,לתקן
ובאלשיך תהלים פרק כה :אחרי שובי ממנו! כל (אשר פגם.
נחמתי וכו' ,שהוא כי אין החוטא מכיר עצמו אך יש חוטא בלתי דואג על עבור רצון קונו, ממדת) אנ"י ,מדת מלכות שמים ,עד,
עד אחרי החילו בתשובה ,כי אחד מדרכי כתר עליון.
היצר הרע היא לשכחו אשמותיו ולהורות ויש שיצרו תוקפו ,והוא עושהו בלב
לו כי הוא טוב מרבים ,אך אחרי שובו ,הוא רגז ,ואומר בלבו' ,כי אך הפעם הוא ר"ת כל הפסוק ,בגימטריא תקי"ב (ויאמר
יתברך פותח עיני שכלו ומורה ומזכיר לו כל עושה ,כי תקפו יצרו'( ,וכדמבאר באגרא את קלך שמעתי בגן ואירא כי עירם אנכי
אשר חטא על הנפש ,וזה יאמר טוב וישר ה' דכלה פה שהוא' :בכדי שירף ממנו ואחבא) ,הוא בגימטריא ח' פעמים די"ן,
כי על כן יורה חטאים אחר שהחוטא כבר היצר') ,אך ,לא ישנה ,לעשותו עוד. בסוד הכתוב ישם ב'סד' רגלי (מדת הדין),
הוא בדרך כי היחל לשוב. והנה העושה באופן זה ,ודאי לא ממילא ח' פעמים די"ן ,הם ח' פעמים ס"ד,
ובאלשיך בראשית ג :אחרי שובי נחמתי יטמטם יצרו עיני שכלו מהכיר רעתו ,כי
הלא גם בהעוותו היו עיניו פקוחות ,כל נתהפך לח-סד ,בהצטרפות הח' לס"ד,
ואחרי הודעי ספקתי כו' ,כי אמר הנה טרם
שובי בתשובה ,חשבתי -לאוטם עיני שכן אחרי כן .והנה חוה לא שתה לבה ,כי- בהעלות הדינין עד (שורשם) המדה
שכלי -כי לא בלתי כשר הייתי ,אך אחרי אם ,ותרא האשה כי טוב כו' ותאכל ותתן השמינית (ח ,בינה ,שהוא) ,יוב"ל
התעוררי והרהרתי תשובה ופשפשתי גם לאישה עמה -כלומר כמוה ,בלב בלתי העליון ,להמתיק הדינים בשורשם לשוב
במעשי אז נחמתי ,ואחרי הודעי כי... כואב על המעשה: אליו ית' בתשובה עילאה,
אנכי ...בלתי כשר ,כי ידעתי את עצמי כי ובזה נבא אל הענין ,אמר מי הגיד לך כו' על כן (תקי"ב הנ"ל) הוא גם כן בגימטריא
לא צדיק אני כאשר חשבתי ,אז נצטערתי שנפקחת ,האם מן העץ אשר צויתיך ,האם י"ו פעמים ל"ב ,ובהצטרפותם הם
וספקתי על ירך .עכל"ק האלשיך) בכוונה לבלתי אכל ממנו עוד ,היה מה (אותיות) יוב"ל ,העליון ,שישובו (ביובל)
(המשך האגרא דכלה) והנה ,אם היה שאכלת ,שהיה לך לב רגז על שהיית אוכל, איש אל אחוזתו (שמרומז ב' בחינות הנ"ל,
חטא שלך על דרך שאמרו ,שיש חוטא שאם היה כך אינו מן התימה פקיחת עיניך א :שישובו כולם אל אחוזתם ושורשם
לפעמים דבעי למטעם טעמא דאיסורא, להכיר עונך .אך ,לא כן היה – כלומר ,אך בתשובה ע"י מדת הבינה.
בכדי שירף ממנו היצר אח"כ ,דאין החטא החזיק לי טובה שהעירותיך ,ופקחתי עיניך ב :הדינים והגבורות יומתקו ע"י
גדול כ"כ ,ו(אם היה חטאתך בזה האופן) לבל תאבד לגמרי :עכל"ק האלשיך) שישובו אל שורשם שהוא מדת הבינה)
יתכן לך תיכף הרהורי תשובה, (המשך האגרא דכלה) שאמר לו על פי דרכינו יתפרש הכתוב שאחר כך
אבל החטא שלך היה חטא גמור, השי"ת ראה מה גדלו חסדי עליך ,כי הרי על פי דברי האלשיך.
(וא"כ) ומאין באו לך הרהורי תשובה? אתה בעצמך שב ומתחרט ,ומאין באו לך ויאמר מי הגיד לך וכו' המן העץ וכו' לבלתי
הרהורי תשובה? הרי חטאת חטא גדול! אכל ממנו אכלת.
זה הוא ,כי יקר חסדי עליך ,ואני
עוררתיך בצדק ,לשוב אלי באמת, אשר כפי הנהוג ,לא יבוא תיכף עליו הדקדוקים רבו ,א' מי הגיד לך ,לא
הרהורי תשובה ,עד אשר יתחיל לשוב יוצדק לשון הגדה רק ידיעה ,היה לו לומר
וזה הפירוש ,מי הגיד לך כו' המן העץ מעצמו ,בלי התעוררת ,ואחר כך יאירו
אשר צויתיך לבלתי אכל ממנו אכלת ,ר"ל, 'מאין תדע'...
עיניו ,ויבין גודל חטאו ,וישוב אל ד' .ומפרש
האם אכלת בכוונה לבלתי אכל ממנו ,רק בזה הכתוב ,כי אחרי שובי נחמתי וכו'. ב' המן העץ וכו' בלשון ספק ,והכל גלוי
למיטעם טעם דאיסורא .ע"כ תוכן ד"ק. לפניו!
(וזל"ק האלשיך בירמיהו פל"א :כי אחרי
ומה יאות הוא ,לפי דרכנו ,ששב שובי ,ששבתי ,נחמתי מאשמותי ,ולא ג' אשר צויתך לבלתי וכו' הם אינם
בתשובה עילאה לפניו ית' ,וזהו שיעור מקודם ,כי טרם שובי ,אינני מכיר כי רשע מובנים ,דהוה ליה למימר 'אשר צויתיך
הכתוב ,ויאמר מ"י( ,ר"ל עולם התשובה וחוטא אני ,וחושב אני ,כי מיעטו אשמותי, לא תאכל' וכו'!
עילאה הנקרא מ"י כנודע) ,הגיד לך (ר"ל כי כן דרך איש הנמשך אחר יצרו ,חושב והנה הקושיא הב' והג' מתרץ הרב
המשיך לך התשובה והתעוררת הזה) ,כי בלבו ,כי טוב הוא ,ומשכח עונותיו עד באלשיך:
26
לכן מיד גרשו וגזר עליו מיתה ,ולאחר * אלשיך דניאל פ"ט :ט-י :לא-דני א-להינו עירום אתה (ר"ל שאם לא כן אתה
המיתה יתוקן ,והנפש שבה אל אביה אל הרחמים והסלחות כי מרדנו בו :ולא שמענו בעצמך עירום ממצוה והתעוררת,
מקור מחצבתה. בקול י-הוה א-להינו ללכת בתורתיו אשר ויתפרש (תיבת) כי (לא כפשוטו מלשון
ולזה מבואר במדרש' ,והנה טוב מאד, נתן לפנינו ביד עבדיו הנביאים: 'אשר' ,אלא פירוש 'שהרי') דהא ,שהוא
זה המות' ,כי בזה נעשה התיקון הגמור. לא יאבה ה' סלוח על חטאה גדולה מאד, מד' לשונות שמשמש ,המן העץ וכו',
כי הלא מרדו בו כאמור ,והמרד הוא העולה יתפרש כדברי הרב האלשיך,
וכדברי פי קדוש ד' אדמו"ר מו"ה (וגרוע) על כל עון ופשע וחטאה ,ובכן לא (היינו תיבת 'כי' ,הוא נתינת טעם
שמחה בונים מפרשיסחא זצללה"ה, ינקה ה' ,וגם שלא שבו עדיו ,אחרי שובו וראיה ,אל זה שאמר לו ה' ,אשר ריחם
ע"פ ,ועתה פן ישלח ידו ,היינו לאחר חטא להתרות בנו ביד עבדיו הנביאים ,על זה בא עליו בחסדו לעוררו מלעילא ,לתשובה.
אדה"ר צפה הקב"ה ברוב רחמיו ויאמר ,לה' אלקינו הרחמים והסליחות ,כי וראיה שהיה מלעילא ,ולא זכה לזה
שמוכרח להיות בעולם המות ,כדי לזכות מרדנו בו ,ולא שמענו אל עבדיך וכו', האדם בעצמו' ,כי' הרי לא אכלת
לתיקון הגמור ,וירא הקב"ה פן ישלח ידו לכוונה הטובה בכדי 'לבלתי אכל ממנו',
ולקח גם מעץ החיים ולא ימות לעולם, לומר ,כי הלא במה יודע איפוא ,כי לך ה' כי אות ה' של תיבת 'המן' הרי הוא ה'
הרחמים והסליחות העצמיים ,ואין לזרים התמיה ,כאומר ,האם היה כך ,שכיוונת
ונמצא "ואכל שהוא הגשם" ,וחי שהוא אתך ברחמיך הרבים אם לא כי מרדנו בו, כוונת ,לבלתי אכל?)
הרוחניות ,יהיה נתערב "לעולם ,ולא וגם שלא שמענו וכו' אל אשר נתן לפנינו
יתפרדו לעולם זה מזה ,ולא יהיה חלילה ובזה יבוא הכתוב על נכון ,ויתורצו בזה
ביד עבדיו הנביאים ,הם התראותיו ית', כמה דקדוקים,
לעולם התיקון הגמור ,לכן גרשו. כאמור ,כי על החטאים ועל העונות
וכן מבואר באלשיך הק' על הקלים ,לא יבחנו רחמיו וסליחותיו יתברך על פי דרכינו ,ירמוז בר"ת א'שר צ'ויתיך
הפסוק ,בריתי היתה אתו החיים והשלום, העצומים והרבים .עכל"ק האלשיך) ל'בלתי א'כל מ'מנו ,אצ"ל א"ם ,רצ"ל,
ששב בתשובה (ממדת בינה – אם),
היינו שפנחס זכה שבחיים חיותו נעשה ~ ~ ~
לאימא עילאה.
שלום ביניהם ,בין הגוף והנפש ,ופנחס זה ספה"ק ישמח ישראל
אליהו ,לפיכך עלה השמימה עם גופו, ר"ת כל הפסוק ,בגימטריא מש"ה .רמז
שבימי משה יתוקן הכל על ידי מתן תורה .מרבה"ק ר' ירחמיאל ישראל יצחק דאנציגער
שגופו נעשה כ"כ מזוכך כמו הנפש. מאלכסנדר ~ ~ ~
וכן מבואר ברמב"ם ז"ל ,שמה בין משה והנה טוב מאד:
לשאר הנביאים ,כל הנביאים ראו ספה"ק תפארת שלמה
מרבה"ק ר' שלמה הכהן ראבינאוויטש ועתה פן ישלח ידו ,ולקח גם מעץ החיים:
באספקלריא שאינה מאירה ,היינו שהגוף מראדאמסק
לא היה נזדכך ,לכן לא יכלו לעמוד בשעה בפ' וירא :דברי קדושת אא"ז זצללה"ה זי"ע
שנתגלה עליהם אור הנבואה מאת גדול עוני מנשוא .האלשיך פי' ,במה על מאמר הגמ'' ,משה לא מת דכתיב ,ויהי
הקב"ה ,וכדכתיב ,ואראה ואפול על פני, יוודע גודל הרחמים ,רק בהיות העון גדול ,שם עם ה' וכתיב ,וימת שם משה מה התם
משא"כ מרבע"ה שהיה גופו ספירי עומד ומשמש אף כאן עומד ומשמש'.
וז"פ לד' א-להינו הרחמים והסליחות כי
ומזוכך כמו הנפש ,שהיה עם הגוף מרדנו בו .כי המרד הוא גדול מאד .ובזה והקשה התבו"ש ,הלא כל הלימוד הוא
ארבעים יום ומ' לילה לחם לא אכל וגו', שמשה לא מת ,היה צריך הגמ' לומר ,מה יוודע כי לד' הרחמים והסליחות.
ראה באספקלריא המאירה ,היינו שעמד התם חי אף כאן חי ,ל"ל אריכות הלשון
על עמדו עם גופו בשעת התגלות ולזה בתימה אמר וכי גדול עוני מנשוא" ,עומד "ומשמש?
הלא הרחמים שלך גדול מעון שלי.
הנבואה ,ולכן לא היה מרבע"ה נצרך ופירש הוא ז"ל ,דהנה האדם נברא (מכתי"ק)
להמיתה ,שזכה בחיים חיותו לבוא (וזל"ק האלשיך בראשית פ"ד :הנה אם העון להיות דבוק בחכמה העליונה לעולם,
לתיקון הגמור כאשר הוא רצון הבוב"ה. הוא גדול ,גדולה מאד רחמנות ומחילתו ולהיות מדמה הצורה ליוצרה ,לעשות גם
וזהו פירוש ,משה לא מת ,כי לא היה יתברך ,ובמה יודע היותו יתברך נושא עון אם מהגוף העכור שהוא חומר הגס ג"כ צורה,
צריך לזה ,כדכתיב ,ויהי שם ,היינו שהיה לא בהיות העון גדול .כמאמרנו על פסוק ,כמו הנשמה ,ואח"כ כאשר חטא אדה"ר
בשמים ,ומה התם עומד ומשמש ,היינו לה' א-להינו הרחמים והסליחות כי מרדנו בו ,נתערב טוב ברע ורע בטוב ,ומאז לא יוכלו
כמו שמבואר בהרמב"ם ז"ל ,שהיה עומד שבמה יודע כי לו יתברך רחמים וסליחות ,הגוף והנפש להיות בשלוה בעודם ביחד
על עמדו עם גופו בעת שהיה בשמים בחיים ,כי זה היפך זה, אם לא בהגיע אשמתינו אל גדר מרד.
ולמד תורה מפי הקב"ה ,אף כאן עומד לזה אמר כמתמיה ,גדול עוני מנשוא ,האם וכאשר הקב"ה חפץ בטובת עמו
ומשמש ,נמצא שכל הדיוק הוא בתיבת יותר גדול העון שלי מהנשוא ומחילה שלך ,ישראל ,וראה שלא יבוא האדם לעולם
עומד ומשמש .עכ"ל הנצרך לעניננו. לא יתכן ,כי כח המחילה שלך גדול ודאי :להרצון האמיתי ,וחפץ ד' למה שנברא,
27
