gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

אלשיך · Alshich — בראשית (2026-10-05)

מוציא לאור: אלשיך · Alshich

שבוע: בראשית (2026-10-05)

אלשיך · Alshich — בראשית (2026-10-05)

פתח את ה-PDF הורדה

‫* קצורי * באורי * לקוטי *‬ ‫האלשיך הק'‬ ‫פ' בראשית‬ ‫~ ~ ~‬ ‫* דרושי ביאורים‬ ‫* פנינים קצרים‬ ‫* רמזי מוסרים‬ ‫* הפטרה‬ ‫* ליקוטי ספרים המבארים דבריו‪ ,‬ומחדשים ע"פ‬ ‫* וכותרות על כל ענין וענין‬ ‫ו‪ .‬כי התורה מספרת סדר הבריאה‪ ,‬הנה‪ ,‬כי ממוצא דבר ימשך‪ ,‬כי גם‬ ‫* קצורי * באורי * לקוטי *‬ ‫היאך היתה‪ ,‬ואיך יאמר שהיא כפנקס‪ ,‬בתורה יפול שם אומן במעשה בראשית‪:‬‬ ‫שלמדים ממנו לבנות ולעשות חדרים (ובזה נתיישב קושיא ג‪ .‬איך נרמז כלי‬ ‫האלשיך הק'‬ ‫האומנות באמון?)‬ ‫ופשפשים?‬ ‫פ' בראשית‬ ‫ז‪ .‬אומרם‪ ,‬מביט בתורה ובונה‪ ,‬האם הקדמה שנית‪ ,‬והוא כי הנה ספור‬ ‫~ ~ ~‬ ‫צורך אליו יתברך‪ ,‬חלילה‪ ,‬להביט בתורה‪ ,‬הדברים הנבראים בששת ימי בראשית‬ ‫השי"ת ברא את העולם‪,‬‬ ‫כאומן שמביט בפנקס? היבצר ממנו כאשר יתפרשו על דרך הסוד‪ ,‬הלא‬ ‫ע"י שהביט בתורה‪,‬‬ ‫האיך יעשה חדרים או פשפשין? ירמזון אל דברים נאצלים עליונים‬ ‫באופן שהיתה קודם הבריאה‪,‬‬ ‫ומאומרם‪' ,‬כך' היה הקדוש ברוך הוא כו'‪ ,‬רוחניים לאין תכלית‪,‬‬ ‫שהוא תורת הסוד‪,‬‬ ‫יראה‪ ,‬שהוא בדמותו בצלמו‪ ,‬ואין דומה ועד לא נברא העולם ‪ -‬כי התורה קדמה‬ ‫ובהשתלשלות מן פנימיותה הרוחני‪,‬‬ ‫אלפים שנה ‪ -‬הוא (תורת הסוד) לבדו‬ ‫לו כלל!‬ ‫ברא את עולם הגשמי‬ ‫ח‪ .‬אומרם‪ ,‬והתורה אמרה בראשית כו'‪ ,‬היה הנרצה בכונת הכתובים‪ ,‬כי איך יאמר‬ ‫~‬ ‫ברא א‪-‬להים את השמים כו' ועדיין לא‬ ‫למה זה אמרה בלי צורך ובלי קשר?‬ ‫ט‪ .‬אומרם‪ ,‬בנוהג שבעולם כו'‪ ,‬כי טבע נבראו‪ ,‬אך המה נדרשים על דרך הסוד‪,‬‬ ‫בראשית ברא א‪-‬להים את השמים ואת‬ ‫הארץ‪ :‬מאמרם ז"ל ואהיה אצלו אמון ‪-‬‬ ‫לשון זה הוא ליאמר‪ ,‬כאשר מנהגו של ועל הדרך ההוא בקשוה מלאכי השרת‪,‬‬ ‫אומן‪ ,‬התורה אומרת‪ ,‬אני הייתי כלי‬ ‫עולם הוא הפך הנדון שלפנינו‪ ,‬אך עתה‪ ,‬ולא על דרך פשטה‪ ,‬כאשר היא אצלנו‬ ‫אומנתו של הקדוש ברוך הוא‪ ,‬בנוהג‬ ‫הנה הוא רוצה לדמותו ממש‪ ,‬באומרו‪ ,‬כך (בני אדם)‪.‬‬ ‫שבעולם‪ ,‬מלך בונה פלטין‪ ,‬אינו בונה‬ ‫היה הקדוש ברוך הוא כו'‪ ,‬ומהראוי יאמר‪ ,‬וכאשר ברא א‪-‬להים את השמים‬ ‫אותו מדעת עצמו‪ ,‬אלא דפתריות‬ ‫והארץ וכל צבאם‪ ,‬את הכל עשה יפה‬ ‫למלך שבונה פלטין כו'!‬ ‫ופנקסות יש לו‪ ,‬לדעת האיך הוא עושה‬ ‫והנה לבא אל הביאור נקדים שתי בעתו‪ ,‬רמז ומקביל אל הדברים הנרצים‬ ‫חדרים‪ ,‬היאך הוא עושה פשפשין‪ ,‬כך‬ ‫בכונת הכתובים‪ ,‬על דרך הסוד‪.‬‬ ‫הקדמות מפורסמות‪:‬‬ ‫היה הקדוש ברוך הוא מביט בתורה‪,‬‬ ‫א‪ .‬כי הנה על ידי התורה א‪-‬להית נברא נמצא כל סדר ותיקון מעשה בראשית‬ ‫ובורא את העולם‪ ,‬והתורה אמרה‪,‬‬ ‫העולם כמאמרם ז"ל ריש מדרש בכל פרטיו‪ ,‬ונקודות זמן עשיית כל דבר‬ ‫בראשית ברא א‪-‬להים‪ ,‬ואין ראשית אלא‬ ‫תנחומא‪ ,‬וכמאמרם‪ ,‬יודע היה בצלאל ואופן עשייתו‪ ,‬לפי פשטו‪ ,‬הוא מכוון אל‬ ‫תורה‪ ,‬היאך מה דאת אמר‪ ,‬ה' קנני‬ ‫לצרף אותיות שנבראו בהן שמים וארץ‪ .‬כונת הכתוב‪ ,‬בנרצה בו לפי כונת הכתוב‬ ‫ראשית דרכו‪ ,‬ע"כ‪:‬‬ ‫וידוע כי לא יפעל בהן כחרש עצים לפי הסוד‪ ,‬והדברים הנאצלים עליונים‬ ‫ולבא עד תכונתו נעיר בו קצת‬ ‫במקבות ובגרזן‪ ,‬שהם כלים נפרדים הנרמזים בו‪ ,‬כנודע ליודעים חן‪.‬‬ ‫מההערות הראויות בראשונה‪.‬‬ ‫מהחוצב בם‪ ,‬והוא לבד הפועל‪ ,‬כי לא ואם כן‪ ,‬אחר שבריאת העולם היה על‬ ‫א‪ .‬אומרם התורה אומרת כו' שהם דברי‬ ‫ירעו ולא ישחיתו‪ ,‬וגם היטב אין אתם‪ ,‬דרך וסדר מתייחס אל דברים עליונים‬ ‫מותר‪ ,‬כי מי לא ידע כי התורה היא‬ ‫מבלי דעת החוצב בם‪ ,‬לכל אשר יחפוץ ואצילותם ‪ -‬שהם כונת המקראות לפי‬ ‫האומרת?‬ ‫סודם‪ ,‬ועל פי סודם וענינם נברא‪ ,‬הנה‬ ‫בחרושת עץ לעשות‪.‬‬ ‫ב‪ .‬כי תחלה אמר אמון ‪ -‬אומן‪ ,‬שיורה כי‬ ‫אמנם אותיות התורה‪ ,‬גם כי המה כלי תדמה התורה קודם בריאת העולם אל‬ ‫התורה היא האומן‪ ,‬ואחר כך אמר שהיא‬ ‫אומנותו‪ ,‬לא יתייחסו לנפרדים מאתו פנקס האומן‪ ,‬שכתוב ומצוייר בו היאך‬ ‫כלי אומנות!‬ ‫יתברך חלילה‪ ,‬כי הוא יתברך וחכמתו ‪ -‬יעשה חדרים ופשפשין‪ ,‬ועל פיהם יעשה‪,‬‬ ‫היא התורה ‪ -‬אחת היא‪ ,‬כי חיות ורוחניות כי כן עשה ה' שמים וארץ וכל צבאם‪ ,‬על‬ ‫ג‪ .‬איך נרמז כלי האומנות באמון?‬ ‫המה‪ ,‬וכאשר יוצרנו יוצר בראשית‪ ,‬יצר פי הדברים הנרמזים בתורה‪ ,‬על דרך‬ ‫ד‪ .‬ולמה לא נאמר אומן בפירוש?‬ ‫את העולם בהן‪( ,‬אותיות התורה) המה הנסתר שבה‪.‬‬ ‫ה‪ .‬כי אין המשל צודק כלל‪ ,‬כי הלא‬ ‫היוצרים‪ ,‬כי הן הן שמותיו וחכמתו ואמר‪ :‬מביט בתורה‪ ,‬לומר‪ ,‬שעל ידי‬ ‫בנמשל המלך והאומן אחד המה?‬ ‫הביטו יתברך בדברים העליונים‬ ‫יתברך‪ ,‬בלתי נפרדים מן איכותו‪.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫וזהו והתורה אמרה כו'‪( .‬ובזה נתיישב‬ ‫הנאצלים למעלה‪ ,‬שהם ענין הכתוב וזהו‪' ,‬התורה אומרת' כי אף שרומזת‬ ‫קושיא ח‪ .‬אומרם‪ ,‬והתורה אמרה‬ ‫בתורה‪ ,‬כמדובר‪ ,‬על ידי הבטתו בהם ‪ -‬היותה אומן‪ ,‬אינה אומרת בפירוש‪ ,‬רק‬ ‫בראשית כו'‪ ,‬למה זה אמרה בלי צורך‬ ‫שהוא הביטו בתורה עצמה‪ ,‬כי איכותם היותה (אמון) כלי אומנות‪( :‬ובזה נתיישב‬ ‫ובלי קשר?)‬ ‫בה ‪ -‬היה שפע כל דבר מהם‪ ,‬משתלשל קושיא א‪ .‬התורה אומרת כו' שהם דברי‬ ‫ולהיות שאין הדמות הנמשל אל‬ ‫אורו עד למטה‪ ,‬ומהוה דוגמתו‪( :‬ובזה מותר‪ ,‬כי מי לא ידע כי התורה היא‬ ‫המשל‪ ,‬רק באשר נמצא בו שלשת‬ ‫האומרת?‬ ‫נתיישב קושיא ו‪ .‬התורה מספרת סדר‬ ‫הדברים‪ ,‬אך‪ ,‬האומן והכלי הם בנמשל‬ ‫וביתר ביאור נתיישב קושיא ב‪ .‬תחלה‬ ‫הבריאה‪ ,‬היאך היתה‪ ,‬ואיך יאמר‬ ‫בלתי נפרדים‪ ,‬כאשר הם במשל‬ ‫אמר אמון ‪ -‬אומן‪ ,‬שיורה כי התורה היא‬ ‫שהיא כפנקס‪ ,‬שלמדים ממנו לבנות‬ ‫(נפרדים)‪ ,‬על כן אמר‪ ,‬בנוהג שבעולם‪,‬‬ ‫האומן‪ ,‬ואחר כך אמר שהיא כלי‬ ‫ולעשות חדרים ופשפשים?‬ ‫ולא אמר‪( ,‬לשון המורה נמשל דומה‬ ‫אומנות!‬ ‫וקושיא ז‪ .‬אומרם‪ ,‬מביט בתורה‬ ‫למשל) 'למלך שבונה כו'‪.‬‬ ‫וקושיא ד‪ .‬למה לא נאמר אומן‬ ‫ובונה‪ ,‬האם צורך אליו יתברך‪ ,‬חלילה‪,‬‬ ‫ועל המצא בו שלשת הדברים‬ ‫בפירוש?)‬ ‫להביט בתורה‪ ,‬כאומן שמביט בפנקס?‬ ‫הנמצאים במשל‪ ,‬אמר‪ ,‬כך היה הקדוש‬ ‫היבצר ממנו האיך יעשה חדרים או‬ ‫ולהורות המצא בה שתי בחינות‪ ,‬אמר‪,‬‬ ‫פשפשין? ומאומרם‪' ,‬כך' היה הקדוש‬ ‫ברוך הוא כו'‪( :‬ובזה נתיישב קושיא ה‪.‬‬ ‫בנוהג שבעולם וכו'‪ ,‬לומר‪ ,‬כי כאשר בנוהג‬ ‫אין המשל צודק כלל‪ ,‬כי הלא בנמשל‬ ‫ברוך הוא כו'‪ ,‬יראה‪ ,‬שהוא בדמותו‬ ‫שבעולם ימצאו מעמד שלשת הדברים‪,‬‬ ‫בצלמו‪ ,‬ואין דומה לו כלל!)‬ ‫המלך והאומן אחד המה?‬ ‫מלך‪ ,‬ואומן‪ ,‬ופנקס‪ ,‬כך‪ ,‬שלשת אלה‬ ‫וקושיא ט‪ .‬אומרם‪ ,‬בנוהג שבעולם‬ ‫ימצאו יחד‪ ,‬בהיותו יתברך‪ ,‬מביט בתורה‪,‬‬ ‫והנה‪ ,‬על הבחינה הזאת השנית‪ ,‬תקרא‬ ‫כו'‪ ,‬כי טבע לשון זה הוא ליאמר‪ ,‬כאשר‬ ‫ובונה את העולם‪ ,‬כי הוא יתברך הוא‬ ‫התורה‪ ,‬כלי אומנותו‪ ,‬כפנקס האומן‪ ,‬ועל‬ ‫מנהגו של עולם הוא הפך הנדון‬ ‫המלך‪ ,‬ושתי בחינות התורה הנזכרת‪ ,‬הם‬ ‫בחינת הקדמה הראשונה‪ ,‬תקרא אומן‪,‬‬ ‫שלפנינו‪ ,‬אך עתה‪ ,‬הנה הוא רוצה‬ ‫האומן והפנקס‪.‬‬ ‫באופן כי שניהם כאחד יצדקו‪ ,‬בתורה‬ ‫לדמותו ממש‪ ,‬באומרו‪ ,‬כך היה הקדוש‬ ‫א‪-‬להית‪( :‬ובזה נתיישב קושיא ב‪ .‬תחלה‬ ‫ולא הוצרך לפרש איך היתה אומן‪ ,‬כי‬ ‫אמר אמון ‪ -‬אומן‪ ,‬שיורה כי התורה היא‬ ‫ברוך הוא כו'‪ ,‬ומהראוי יאמר‪ ,‬למלך‬ ‫פשוט הוא‪ ,‬רק איך היתה פנקס‪ .‬ונרמז‬ ‫שבונה פלטין כו'!)‬ ‫האומן‪ ,‬ואחר כך אמר שהיא כלי‬ ‫היותה פנקס‪ ,‬באומרו‪ ,‬היה מביט בתורה‬ ‫אומנות!)‬ ‫הנה‪ ,‬פירוש אומרו בראשית‪ ,‬במה שהוא‬ ‫ובורא‪ ,‬כי כאשר האומן מביט בפנקס‪,‬‬ ‫ראשית ‪ -‬היא התורה ‪ -‬ברא א‪-‬להים כו'‪,‬‬ ‫האיך יעשה חדרים ופשפשין‪ ,‬כן הוא‬ ‫ובזה נבא אל ביאור המאמר‪ ,‬והוא‪ ,‬כי‬ ‫שהוא כלי אומנותו יתברך‪.‬‬ ‫יתברך‪ ,‬על ידי הבטתו אל סודות התורה‬ ‫הוקשה להם‪ ,‬שמהראוי יאמר‪ ,‬אמונה‬ ‫שבתיבות מעשה בראשית‪ ,‬שהוא בנין‬ ‫בפת"ח האל"ף‪ ,‬שהיתה מגודלת‬ ‫ושיעור הכתוב על פי דברי המאמר‪,‬‬ ‫(מאומנת) אצלו יתברך (ולא אמון‪,‬‬ ‫שטרם יברא העולם השפל‪ ,‬היה ביאור‬ ‫אצילות העליון‪ ,‬היה בורא כל פרטי‬ ‫הבריאה למטה‪ ,‬להקבילם אל הדברים‬ ‫בקמ"ץ האל"ף‪ ,‬שמשמע האומן‬ ‫כל פרטי הבריאה‪ ,‬מתפרש על בנין‬ ‫בעצמו)!‬ ‫אצילות העליון‪ ,‬שהוא קודם לעולם‪,‬‬ ‫העליונים הנרצים‪ ,‬לפי ספור הבריאה לפי‬ ‫ודוגמתו היה‪ ,‬כל מה שנברא למטה‪ ,‬כי‬ ‫סודם‪:‬‬ ‫על כן אמר‪ ,‬כי אמון הוא כאומר אומן‪,‬‬ ‫מבנין אצילות העליון‪ ,‬נתפשט ונשתלשל‬ ‫ועתה בא לגלות לנו מהיכן למד שלמה‬ ‫והוא על הבחינה הראשונה‪ .‬ומפני‬ ‫שפע מכל פרטים עליונים‪ ,‬ונתהוו כל מה‬ ‫להסתיר הבחינה הראשונה‪ ,‬ולא אמר‬ ‫שהרגיש שהיה לו לומר אומן בפירוש‪,‬‬ ‫שלמטה‪ ,‬דבר יום ביומו‪.‬‬ ‫אומן‪ ,‬כי‪-‬אם‪ ,‬ברמז‪ ,‬עם שהיה מפליג‬ ‫לזה אמר‪ ,‬התורה אומרת כו' כלומר‪ ,‬גם‬ ‫במעלת התורה‪ ,‬ואמר‪ ,‬שלמד מהתורה‬ ‫כי יש בחינה שהתורה תקרא אומן‪ ,‬עם‬ ‫ובזה יאמר‪ ,‬בראשית‪ ,‬במה שהוא ראשית‪,‬‬ ‫כל זה‪ ,‬ל'מה שהתורה עצמה היא‬ ‫הוא בנין אצילות עליון‪ ,‬ברא א‪-‬להים את‬ ‫עצמה‪ ,‬שאמרה‪ ,‬בראשית ברא א‪-‬להים‬ ‫כו'‪ ,‬שמורה‪ ,‬היותה כלי אומנות‪ ,‬שבה‬ ‫המדברת‪ ,‬אינה אומרת על עצמה‪,‬‬ ‫השמים כו'‪ ,‬כמדובר‪ ,‬שהיה מביט וברא‬ ‫הבחינה הגדולה ההיא‪ ,‬כי‪-‬אם‪ ,‬הקטנה‬ ‫את העולם‪:‬‬ ‫ברא ה' את השמים כו'‪ ,‬ולא נאמר‬ ‫'ראשית' ברא את השמים‪ ,‬שהיה מורה‬ ‫הימנה‪ ,‬ללמד דעת ענותנות‪ ,‬אל לומדיה‪.‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫הבחינה הראשונה (שהתורה הוא אומן)‪,‬‬ ‫‪2‬‬ ‫קושיא א‪ .‬בגמרא‪ ...‬בראשית נמי מאמר‬ ‫ג‪ .‬ועוד למה קרא אל החזוק‪ ,‬הויה ('יהי'‬ ‫מהו כח העשרה מאמרות‪,‬‬ ‫הוא‪ ...‬אם כן איפה‪ ,‬למה לא נאמר‬ ‫אור)?‬ ‫שבהם נברא העולם‪,‬‬ ‫'ויאמר א‪-‬להים יהיו שמים וארץ' ככל‬ ‫אמנם לבא אל הביאור‪ ,‬נקדים לבאר‬ ‫ומהו מאמר הראשון 'בראשית'‬ ‫יתר מאמרות?)‬ ‫ענין הברא העולם במאמרות‪ ,‬איך הוא?‬ ‫אשר 'האמירה' שלו סתומה‪,‬‬ ‫ועל כן‪ ,‬אפילו השמים (שהם רוחניים)‪,‬‬ ‫שלא כתוב 'ויאמר'‪,‬‬ ‫וענין השתלשלות מדקות הרוחני‪ ,‬ולמה היו עשרה‪ ,‬לא פחות ולא יותר?‬ ‫לא קנו הויה ממשיית חזקה ביום‬ ‫הראשון‪ ,‬כי‪-‬אם‪ ,‬היו לחים‪( ,‬היינו) שלא‬ ‫אך הוא‪ ,‬כי הנה רצה הקדוש ברוך הוא‬ ‫אל עוביות הגשמי‪.‬‬ ‫היה רק התלבשות מה‪ ,‬עד בא המאמר‬ ‫להשפיע שפע אל העולם השפל‪,‬‬ ‫~‬ ‫השלישי‪ ,‬שהוא שלש מדרגות למטה‬ ‫בהבראו‪ ,‬מכל בחינות כחות עליונים‪,‬‬ ‫הימנו‪ ,‬והוא הקנה הויה גשמית בעצם‪.‬‬ ‫בראשית ברא א‪-‬להים את השמים ואת הלא המה עשרה‪ ,‬ולא תשעה‪ ,‬כמדובר‬ ‫הארץ‪ :‬והארץ היתה תהו ובהו וחשך על בספר יצירה‪ ,‬ועל כן‪ ,‬על ידי עסק התורה‪,‬‬ ‫ועל כן נאמר‪ ,‬יהי רקיע‪ ,‬כי עדיין לא היה‬ ‫פני תהום ורוח א‪-‬להים מרחפת על פני הכלולה מכולן‪ ,‬כנודע‪ ,‬יאירו יחד כולן‪,‬‬ ‫ברקיע הויה קנינית בעצם‪ ,‬עד יום שני‬ ‫המים‪ :‬ויאמר א‪-‬להים יהי אור ויהי אור‪ :‬ויושפע שפע מכולן‪.‬‬ ‫במאמר שלישי‪( .‬ובזה נתיישב קושיא ב‪.‬‬ ‫וירא א‪-‬להים את האור כי טוב ויבדל‬ ‫מאמרם ז"ל‪ .‬יהי רקיע שהוא‪' ,‬יחזק‬ ‫א‪-‬להים בין האור ובין החשך‪ :‬ויקרא וזה ענין כל מאמר מעשרה מאמרות‬ ‫הרקיע‪ ,‬כי לחין היו בראשון‪ ,‬ונתחזקו‬ ‫א‪-‬להים לאור יום ולחשך קרא לילה ויהי הנאמרים במעשה בראשית‪ ,‬כי כל אחד‬ ‫בשני'‪ .‬והלא יפלא‪ ,‬הפלא ופלא‪ ,‬האם יד‬ ‫ערב ויהי בקר יום אחד‪ :‬ויאמר א‪-‬להים יהי מהם הוא מאמר מהכחות ההן‪ .‬באמור‬ ‫ה' תקצר חלילה‪ ,‬מלהחזיקם בראשון‪,‬‬ ‫רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים הוא יתברך המאמר הראשון‪ ,‬אותו רוח‬ ‫שהוצרך יום שני? ומה גם פעולותיו‬ ‫פיו היוצא מאתו‪ ,‬הוא אור שפע רוחני‬ ‫למים‪:‬‬ ‫יתברך‪ ,‬שאינם תחת הזמן! ולא עוד‪,‬‬ ‫מבחינת הכח הראשון‪ ,‬המשתלשל‬ ‫אלא שהוצרך מאמר בפני עצמו‬ ‫הנה אמרו רבותינו ז"ל‪ ,‬בעשרה ומתפשט ומתלבש ומהוה ‪ -‬המציאות‬ ‫הראשון אשר גזרה חכמתו יתברך לברא‬ ‫מאמרות נברא העולם‪.‬‬ ‫להחזיקם!‬ ‫בו‪ ,‬שהוא ‪ -‬את השמים ואת הארץ‪.‬‬ ‫והנה הקשו בגמרא‪ ,‬תשעה הן?‬ ‫וקושיא ג‪ .‬למה קרא אל החזוק‪ ,‬הויה‬ ‫('יהי' אור)?)‬ ‫ובהבל פיו יתברך במאמר השני באמרו‬ ‫ותרצו‪ ,‬בראשית נמי מאמר הוא‪.‬‬ ‫א‪ .‬והנה ראוי לשים לב‪ ,‬שאם כן איפה‪ ,‬יהיה אור‪ ,‬נתהוה האור‪.‬‬ ‫אך הארץ‪ ,‬למה שטבעה עכור יותר‪,‬‬ ‫הוצרך להוות אותה‪ ,‬ולתתה תוך יסוד‬ ‫למה לא נאמר 'ויאמר א‪-‬להים יהיו שמים וההיקש בכל השאר‪ ,‬כי גדול כח איכות‬ ‫המים‪ ,‬שהוא יסוד גשמי‪ ,‬ושם נגמר‬ ‫הדבר היוצא מפיו יתברך‪.‬‬ ‫וארץ' ככל יתר מאמרות?‬ ‫עצמותה‪.‬‬ ‫ולבא אל הענין‪ ,‬נשית לב גם על והוא מאמר רבי יונתן‪ ,‬כל דבור ודבור‬ ‫והוא מאמרם ז"ל‪ ,‬על פסוק‪ ,‬בצקת עפר‬ ‫מאמרם ז"ל‪ ,‬באומרו‪ ,‬ביום השני‪ ,‬יהי היוצא מפי הקדוש ברוך הוא נעשה מלאך‪.‬‬ ‫למוצק ורגבים ידובקו‪ ,‬נטל עפר כו'‬ ‫רקיע שהוא‪' ,‬יחזק הרקיע‪ ,‬כי לחין היו והוא מה שהנביא דבר‪ ,‬כי כאשר ירד‬ ‫והשליך אל המים כו'‪...‬‬ ‫הגשם כו' כן יהיה דברי אשר יצא מפי לא‬ ‫בראשון‪ ,‬ונתחזקו בשני'‪.‬‬ ‫ובזה נמצא טעם‪ ,‬למאן דאמר‪ ,‬כי‬ ‫כי הוקשה למו‪ ,‬כי אחר הברא שמים ישוב אלי ריקם כי‪-‬אם עשה את אשר‬ ‫האורה נבראת אחר שמים וארץ‪ ,‬כפשט‬ ‫בראשון‪ ,‬איך יאמר בשני‪ ,‬יהי רקיע‪ ,‬על כן חפצתי כו'‪...‬‬ ‫הכתוב‪ ,‬כי הלא היותר דק היה ראוי יברא‬ ‫ונבא אל הענין‪ ,‬והוא‪ ,‬כי אחר שהמאמר‬ ‫פירשו‪ ,‬על החזוק‪.‬‬ ‫תחלה!‬ ‫ב‪ .‬והלא יפלא‪ ,‬הפלא ופלא‪ ,‬האם יד ה' הראשון מהעשרה היה העליון מכולם‪,‬‬ ‫אך הוא‪ ,‬כי יותר דקות הוא‪ ,‬מה שלא‬ ‫תקצר חלילה‪ ,‬מלהחזיקם בראשון‪ ,‬על כן‪ ,‬מה שמתהוה ממנו‪ ,‬מדברים‬ ‫נגמר עד (מאמר) השלישי‪ ,‬מהאור‬ ‫שהוצרך יום שני? ומה גם פעולותיו גשמיים‪ ,‬לגודל דקות רוחניותו‪ ,‬אינו יוצא‬ ‫שנגמר בבת אחת‪ ,‬ועם כל זה‪ ,‬יותר דקות‬ ‫אל הפועל קנין חומריי ממשיי בעצם‪ ,‬כי‪-‬‬ ‫יתברך‪ ,‬שאינם תחת הזמן!‬ ‫הוא גמר האור‪ ,‬מגמר הרקיע‪ ,‬על כן נהיה‬ ‫ולא עוד‪ ,‬אלא שהוצרך מאמר בפני אם‪ ,‬מציאות התלבשות גשמי בצד מה‪,‬‬ ‫על ידי מאמר שלישי‪ ,‬לא בשני‪.‬‬ ‫שצריך אחר כך‪ ,‬מאמר‪ ,‬מבחינה‪,‬‬ ‫עצמו להחזיקם!‬ ‫שלישית אליה‪ ,‬לגמור הויה עצמית‬ ‫ממשיית בגשם חזק‪( .‬ובזה נתיישב‬ ‫‪3‬‬ ‫אלא שהוצרך מאמר בפני עצמו‬ ‫שמים וארץ שנאמר‪ ,‬בדבר ה' שמים‬ ‫ובזה הטיב אשר דבר‪ ,‬בראשית ברא כו'‪,‬‬ ‫להחזיקם!‬ ‫נעשו‪ ,‬וכבר שמים נעשו‪.‬‬ ‫ולא אמר‪' ,‬ויאמר א‪-‬להים יהיו שמים‬ ‫ונתיישב עוד קושיא ג‪ .‬למה קרא אל‬ ‫אבל בתולדות‪ ,‬יגיעה כתב בהו‪ ,‬שנאמר‪,‬‬ ‫וארץ'‪ ,‬כי הלא (לשון זה) היה נראה‬ ‫החזוק‪ ,‬הויה ('יהי' אור)?)‬ ‫'וברוח פיו כל צבאם'‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫שנגמרו בראשון‪ ,‬ויקשה עלינו מאמר‬ ‫הכתוב‪( ,‬מאמר שלישי אשר) ביום שני‪,‬‬ ‫והנה המציאות הראשון שהיה בלי‬ ‫והלא‪ ,‬כמו זר נחשב‪ ,‬אומרו יגיעה בו‬ ‫יהי רקיע‪ ,‬על כן להשכילנו בינה אמר‪,‬‬ ‫התפשטות הבל הדבור‪ ,‬רק מחשבה‬ ‫יתברך‪ ,‬בתולדות‪ ,‬חלילה‪ ,‬כי לא ייעף ולא‬ ‫בראשית כו'‪ ,‬לומר‪ ,‬הלא תראה במאמר‬ ‫בודדת במקומה‪ ,‬ההוא יתייחס בו לומר‪,‬‬ ‫ייגע‪ ,‬ועוד‪ ,‬שגם ראיתו (וברוח פיו כל‬ ‫שלישי‪ ,‬יהי רקיע‪ ,‬אל תתמה‪ :‬איך הוצרך‬ ‫שבלא עמל ויגיעה נברא‪.‬‬ ‫צבאם)‪ ,‬אין בה זכר יגיעה‪:‬‬ ‫לגמור הויתו בשני?‬ ‫אך‪ ,‬מה שצריך להתהוות על ידי‬ ‫אמנם לבא אל הענין‪ ,‬נקדים ארבע‬ ‫כי דע איפה‪ ,‬כי בראשית‪ ,‬שהוא במה‬ ‫התפשטות הבל פיו‪ ,‬ההוא יתייחס לעמל‬ ‫הקדמות‪.‬‬ ‫שהוא ראשית‪ ,‬שהוא הבחינה‬ ‫ויגיעה‪ ,‬כלפי שמיא‪ ,‬ל'מה שצריך‬ ‫א‪ .‬אשר כתבנו למעלה כי הברא העולם‬ ‫הראשונה העליונה מכל העשר‬ ‫לשלשל ולהעבות הרוחניות‪:‬‬ ‫על ידי המאמרות היה‪ ,‬כי רוח פיו יתברך‬ ‫העליונים‪ ,‬ברא א‪-‬להים‪ ,‬ואף על פי‪,‬‬ ‫ד‪ .‬כי הנה אמרו רבותינו ז"ל במדבר‬ ‫היוצא במאמרו‪ ,‬הוא הפועל ומהוה‬ ‫שהכל היה יוצא אל הפועל על ידי‬ ‫רבה‪ ,‬כי כאשר באומרו וה'‪ ,‬עניינו הוא‬ ‫ההויה הנאמרת בו במאמרו יתברך‪ ,‬כן‬ ‫העשירית‪ ,‬ולא היתה משמשת רק‬ ‫ובית דינו‪ ,‬כך‪ ,‬באומרו יתברך ואני הוא‬ ‫יהיה דברי אשר יצא מפי לא ישוב אלי‬ ‫למעבר לשל מעלה‪ ,‬ועל כן‪ ,‬לא היה‬ ‫ובית דינו‪ ,‬והוא‪ ,‬כי הוי"ו הוא עליו יתברך‪,‬‬ ‫ריקם כי‪-‬אם עשה את אשר חפצתי כו'‬ ‫מבוא לגשמיות לקבלו בעצם עד‬ ‫ואומרו ה' או אני הוא הבית דין‪.‬‬ ‫כמדובר בסמוך‪:‬‬ ‫שויאמר א‪-‬להים יהי רקיע‪ ,‬כי אז נגמר‬ ‫והנה‪ ,‬גם אנו נאמר על פי דרכם‪ ,‬כי‬ ‫ב‪ .‬והוא מאמר רבותינו ז"ל‪ ,‬כי הנה‬ ‫ונתחזק כמדובר‪:‬‬ ‫באומרו פה ורוח א‪-‬להים‪ ,‬יכוין‪ ,‬כי רוח‬ ‫במאמר ראשון ביום הראשון נבראו כל‬ ‫~ ~ ~‬ ‫א‪-‬להים היא שכינה‪ ,‬שהוא הבית דין‪,‬‬ ‫המציאות כלם‪ ,‬אלא שבכל יום ויום היו‬ ‫איך הבריאה שעל ידי מחשבתו ית'‬ ‫והוי"ו שבראש תיבה כלומר הוא‪ ,‬ובית‬ ‫כל תולדות שמים וארץ יוצאים אל‬ ‫ואיך הבריאה שעל ידי דיבורו ית'‬ ‫דינו‪:‬‬ ‫הפועל מאשר היו בכח בראשון‪:‬‬ ‫~‬ ‫ובזה נבא אל הענין‪ ,‬והוא‪ ,‬כי הוקשה‬ ‫ג‪ .‬בשום לב‪ ,‬למה לא פעל ועשה הוא‬ ‫לרבותינו ז"ל בכתוב‪,‬‬ ‫יתברך על ידי מחשבה‪ ,‬ולא יצטרך מאמר‬ ‫בראשית ברא א‪-‬להים את השמים ואת‬ ‫בפועל?‬ ‫הארץ‪ :‬והארץ היתה תהו ובהו וחשך על‬ ‫ד‪ .‬למה חילק לשנים‪ ,‬בדבר ה' שמים‬ ‫פני תהום ורוח א‪-‬להים מרחפת על פני‬ ‫נעשו‪ ,‬ואחר כך‪ ,‬וברוח פיו וכו'‪ ,‬ולא אמר‪,‬‬ ‫אך הוא‪ ,‬כי לגודל דקות המחשבה‪ ,‬אין‬ ‫המים‪ ...‬ויאמר א‪-‬להים יהי רקיע בתוך‬ ‫בדבר ה' שמים וכל צבאם נעשו?‬ ‫ההויה המתהוית בה‪ ,‬מציאות עצם גשמי‬ ‫המים ויהי מבדיל בין מים למים‪:‬‬ ‫ה‪ .‬ועוד‪ ,‬למה בשמים‪ ,‬נאמר דבור‪,‬‬ ‫ממשיי‪ ,‬כי‪-‬אם דק מעין הרוחניות‪ ,‬על כן‬ ‫הוצרך ביום הראשון יתהוו שמים וארץ‬ ‫מאמרם ז"ל‪ ,‬כתיב‪ ,‬ברא א‪-‬להים וכתיב‪,‬‬ ‫ובצבאם‪ ,‬רוח פיו‪.‬‬ ‫ביום עשות ה' א‪-‬להים‪ ,‬אלא‪' ,‬בתחלה‬ ‫וכל הנכלל בהם בכח מציאות הויה דקה‪,‬‬ ‫ו‪ .‬ועוד‪ ,‬כי מהראוי יאמר‪' ,‬בדבר ה'‬ ‫עלה במחשבה לברא העולם במדת הדין‬ ‫שמים עשה' ולא יאמר נעשו‪ ,‬שהוא‬ ‫ואחר כך‪ ,‬על ידי מאמר שני ושלישי‪,‬‬ ‫ראה שלא היה מתקיים שיתף בו מדת‬ ‫כאילו נעשו מאליהן!‬ ‫היה הבל פי המאמר נמשך ומתפשט‬ ‫רחמים'‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫ומהוה‪ ,‬מה שהוא ענין דברי המאמר‬ ‫על כן גזר אומר‪ ,‬כי היה הפרש בין זה‬ ‫עצמו‪( .‬ובזה עוד נתיישב קושיא ב‪.‬‬ ‫והלא יקשה‪ ,‬כי לא בסתר דברה תורה‪,‬‬ ‫לזה‪ .‬והוא‪ ,‬כי טרם היות מציאות הויה‬ ‫מאמרם ז"ל‪ .‬יהי רקיע שהוא‪' ,‬יחזק‬ ‫בראשית ברא א‪-‬להים‪ ,‬שמורה‪ ,‬כי היתה‬ ‫גשמית‪ ,‬לא שמים ולא ארץ‪ ,‬בעלות‬ ‫הרקיע‪ ,‬כי לחין היו בראשון‪ ,‬ונתחזקו‬ ‫בריאה ממש בשם א‪-‬להים‪ ,‬לא מחשבה‬ ‫במחשבה לבוראם‪ ,‬נברא במחשבה‬ ‫בשני'‪ .‬והלא יפלא‪ ,‬הפלא ופלא‪ ,‬האם יד‬ ‫בלבד!‬ ‫מציאות שמים וארץ‪ ,‬אך בדקות‪ ,‬כפי‬ ‫ה' תקצר חלילה‪ ,‬מלהחזיקם בראשון‪,‬‬ ‫עוד ראוי לשים לב אל מאמרם ז"ל‬ ‫יחס המחשבה‪.‬‬ ‫שהוצרך יום שני? ומה גם פעולותיו‬ ‫בפרקי רבי אליעזר ריש פ"ז וז"ל‪' ,‬בלא‬ ‫יתברך‪ ,‬שאינם תחת הזמן! ולא עוד‪,‬‬ ‫עמל ובלא יגיעה ברא הקדוש ברוך הוא‬ ‫‪4‬‬ ‫מלפניו יתברך‪ ,‬שאין צריך רק להציף וזהו‪' ,‬אבל בתולדות יגיעה כתיב בהו'‪,‬‬ ‫אך‪ ,‬עדיין לא נתעצמה הבריאה להיות‬ ‫שהוא‪ ,‬על ידי רוח והבל פיו יתברך‪,‬‬ ‫המים על פני הארץ כטבעם‪.‬‬ ‫עשיה בעצם‪ ,‬כי‪-‬אם‪ ,‬בדקות‪ ,‬מעין‬ ‫וזהו אומרו‪ ,‬והארץ כו'‪ ,‬לומר‪ ,‬אחר המתפשט אחר הדבור‪( .‬ובזה נתיישב‬ ‫רוחניות היתה‪,‬‬ ‫שבמחשבה ברא א‪-‬להים את וכו'‪ ,‬שהוא קושיא ד‪ .‬למה חילק לשנים‪ ,‬בדבר ה'‬ ‫עד בא יום שני במאמר שלישי‪ ,‬שאז על‬ ‫מדת הדין‪ ,‬ראה‪ ,‬והנה הארץ היתה תהו ובהו שמים נעשו‪ ,‬ואחר כך‪ ,‬וברוח פיו וכו'‪ ,‬ולא‬ ‫ידי התפשטות הבל פיו (של) המאמר‬ ‫וחשך הדין‪ ,‬על פני תהום‪ ,‬שישוב ויכסה אמר‪ ,‬בדבר ה' שמים וכל צבאם נעשו?‬ ‫ההוא‪ ,‬היה מתעבה וקונה ההויה ממשית‬ ‫וקושיא ה‪ .‬למה בשמים‪ ,‬נאמר דבור‪,‬‬ ‫הארץ‪ ,‬על כן ורוח א‪-‬להים מרחפת כו'‪.‬‬ ‫וחזוק גשמי‪.‬‬ ‫ובצבאם‪ ,‬רוח פיו?‬ ‫וקושיא ו‪ .‬מהראוי יאמר‪' ,‬בדבר ה'‬ ‫והוא מה שכתבנו בהקדמה רביעית‪,‬‬ ‫ועל כן‪ ,‬בראשון לא נגמרו שמים וארץ‪,‬‬ ‫כי כמו שאמרו רבותינו ז"ל‪ ,‬שכל מקום שמים עשה' ולא יאמר נעשו‪ ,‬שהוא‬ ‫להתחזק בגשמות עצמי‪( .‬ובזה נתיישב‬ ‫שנאמר‪ ,‬וה'‪ ,‬הוא ובית דינו‪ ,‬ובאומרו‪ ,‬כאילו נעשו מאליהן!)‬ ‫ביתר ביאור קושיא א‪ .‬בגמרא‪...‬‬ ‫ואני‪ ,‬הוא ובית דינו‪ ,‬כן‪ ,‬באומרו‪ ,‬ורוח‬ ‫בראשית נמי מאמר הוא‪ ...‬אם כן‬ ‫א‪-‬להים‪ ,‬יהיה הוא (השי"ת) שהוא הוא"ו וזהו‪ ,‬שמביא ראיה מוברוח פיו כל‬ ‫איפה‪ ,‬למה לא נאמר 'ויאמר א‪-‬להים‬ ‫של ורוח‪ ,‬ובית דינו‪ ,‬שהוא רוח א‪-‬להים‪ .‬צבאם‪ .‬אמנם‪ ,‬למה שאין יגיעה צודקת בו‬ ‫יהיו שמים וארץ' ככל יתר מאמרות?)‬ ‫יתברך‪ ,‬רק בדרך השאלה‪ ,‬שמחלק‬ ‫שהוא (ביום עשות)‪ ,‬כי ביום עצמו בכתוב בין שמים וארץ אל התולדות‪ ,‬על‬ ‫וזהו מאמרם ז"ל‪' ,‬בלא עמל ויגיעה ברא‬ ‫שיתף והשפיע צד חוזק ועשיה מה‪ ,‬בדבר כן ייחסו הדבר אל הכתיבה‪ ,‬באומרו‬ ‫הקדוש ברוך הוא את השמים‪ ,‬שנאמר‬ ‫שם (ה') רחמים‪ .‬ועדיין היה הכל בדקות‪ ,‬יגיעה כתיב בהו‪ ,‬ולא אמר 'ביגיעה‬ ‫בדבר ה' שמים נעשו וכבר שמים נעשו'‪,‬‬ ‫כי הכל היה במדה העליונה‪ ,‬המתייחסת נבראו'‪ ,‬אך‪ ,‬שמים וארץ היו בלי יחס‬ ‫שהוא‪ ,‬כי שמים וארץ בראשון‪ ,‬שלא היה‬ ‫למחשבה‪ ,‬כי שם ה' לא היה‪ ,‬רק כי יגיעה (אף בכתיבה)‪:‬‬ ‫עדיין גשמות בעולם‪ ,‬לא הוצרך הבל‬ ‫נשתתף רחמים בדין‪ ,‬להיות מרחפת על‬ ‫הדבור להתפשט (ולהשתלשל) בעולם‬ ‫פני המים‪ ,‬פן יציפו את העולם‪ ,‬כד"א‪ ,‬על ועל פי הדברים האלה הוא מאמרם ז"ל‬ ‫הגשמי‪ ,‬מתלבש ומהוה גשמיות‪ ,‬רק‬ ‫בבראשית רבה‪' ,‬בלא עמל ובלא יגיעה‬ ‫גוזליו ירחף (לשומרם)‪.‬‬ ‫נשאר (דבר ה') המאמר בודד במקומו‪,‬‬ ‫ברא הקדוש ברוך הוא את העולם‬ ‫וכבר נעשו‪ ,‬בלי התפשטות הבל דבור‪.‬‬ ‫ובזה‪ ,‬מה שאומר אחר כך‪ ,‬ביום עשות‪ ,‬שנאמר בדבר ה' וכבר שמים נעשו'‪.‬‬ ‫אך‪ ,‬בתולדות היוצאות אל הפועל‪( ,‬כל‬ ‫הוא אחר השתוף הזה‪ ,‬שהבריאה כמדובר‪ ,‬שבלא עמל (של) הוצאת הדבור‬ ‫צבאם)‪ ,‬בשאר ימים‪ ,‬רוח פיו היה הולך‬ ‫שהיתה במחשבה‪ ,‬שהוא בדקות‪ ,‬מן הכח אל הפועל‪ ,‬ובלא יגיעת התהוות‬ ‫ומתפשט ומהוה מציאות ממשי‪:‬‬ ‫נעשתה עשיה קנינית‪ ,‬כלומר‪ ,‬יכולה על ידי רוח פיו המתפשט מהמאמר‪,‬‬ ‫שמים נעשו‪.‬‬ ‫להתקיים בגשמות‪ ,‬לדקות המדה‪.‬‬ ‫ובזה נבא אל ענין הכתוב‪ ,‬וביאור‬ ‫המאמר הראשון‪ ,‬והוא‪ ,‬כי הנה כל פעולה‬ ‫ויהיה ביאור הכתוב לפי זה‪ ,‬כשנשתתף והוא‪ ,‬כי כל מה שהדבר ראשון‪ ,‬אל‬ ‫תכלול שלשה דברים‪ ,‬מחשבה דבור‬ ‫להיות בדבר ה' ‪ -‬הוא שם הרחמים‪ ,‬כבר התחלת ההתלבשות‪ ,‬הוא יותר דק‪,‬‬ ‫ומעשה‪ ,‬וראשית שלשתן היא המחשבה‪.‬‬ ‫שמים נעשו‪ ,‬שלא הוצרך לומר‪' ,‬ויאמר ה' ומקבל צורתו בקלות‪ .‬אך‪ ,‬להוציא‬ ‫א‪-‬להים יהיו שמים וארץ' שהיא תולדות מן השמים‪ ,‬ותולדות מן הארץ‪,‬‬ ‫ובזה יאמר‪ ,‬במה שהוא ראשית‪ ,‬היא‬ ‫התפשטות הבל דבור‪ ,‬רק בשתוף שם ל'מה שהוא גשם מתוך גשם‪ ,‬כי בכח היו‬ ‫בחינת המחשבה‪ ,‬ברא א‪-‬להים‪ ,‬שהוא‬ ‫רחמים‪ ,‬עם מחשבת שם א‪-‬להים‪ ,‬כבר כל התולדות מיום הראשון‪ ,‬כמדובר‬ ‫מדת הדין‪ ,‬ול'מה שגם המחשבה פועלת‪,‬‬ ‫נעשו ויתחזקו‪ ,‬שהוא גדר נוסף על מלת בהקדמה שניה‪ ,‬על כן הוצרך התפשטות‬ ‫אלא שהיא בדקות‪ ,‬אמר ברא‪ ,‬ולא אמר‬ ‫ברא‪ ,‬שהיה על ידי מדת א‪-‬להים והתלבשות רוח פי המאמר‪ ,‬להקנות בהן‬ ‫עשה‪ ,‬אך מציאות בריאה היא באמת‪.‬‬ ‫במחשבה‪ - ,‬הוא בדקות מאמר ראשון‪ ,‬הויה‪ ,‬כאמור בדרך הקודם‪ ,‬ביחזק הרקיע‪,‬‬ ‫אלא‪ ,‬שעל ידי כן‪ ,‬אם היתה נגמרת‬ ‫כי לדקות הראשון‪ ,‬לא קנו חזוק גשמי‬ ‫המתואר במחשבה‪.‬‬ ‫הבריאה על ידי מדת הדין‪ ,‬היה נמשך‬ ‫אבל בתולדות‪ ,‬עמל כתיב בהו‪ ,‬דכתיב עדיין‪ .‬וזה יאמר בראשית ברא כו' לומר‬ ‫שלא יתקיים העולם‪ ,‬כי‪-‬אם‪ ,‬מיד‬ ‫וברוח פיו כל צבאם‪ ,‬שהוא שהבל רוח במה שהוא ראשית‪ ,‬שהוא המחשבה‪,‬‬ ‫בהתחלת הדורות המכעיסין ובאין‪ ,‬היה‬ ‫פיו‪ ,‬היה מתפשט ומתעבה ופועל ומהוה‪ ,‬טרם הוציא המאמר מן הכח אל הפועל‪,‬‬ ‫חוזר לתהו ובהו‪.‬‬ ‫ולא היתה המחשבה לבדה פועלת בה‪ ,‬ברא את השמים כו'‪:‬‬ ‫ומה גם למה שאמרו ז"ל‪ ,‬ש'למה הים‬ ‫~ ~ ~‬ ‫על כן‪ ,‬מתייחס הדבר אל יגיעה‪.‬‬ ‫מימיו גבוהין מן הארץ? כדי שייראו‬ ‫‪5‬‬ ‫על פני המים ואומרו‪ ,‬על פני תהום‬ ‫התחתונים הם מים הגשמיים‪ ,‬וזהו אומרו‬ ‫מה הם מים העליונים‪,‬‬ ‫אחד הוא‪ ,‬וקשה ש'למה זה ישנה‬ ‫'מים במים'‬ ‫ומה הם מים התחתונים‪,‬‬ ‫שמם?)‬ ‫אך‪ ,‬טיפת המים שבין העליונים לחצי‬ ‫ומה הוא (מאז"ל) טיפה האמצעית?‬ ‫ועל (המים) שלמטה הוא מה שהוצרך‬ ‫התחתונים‪ ,‬היתה בעלת מיצוע‪ ,‬שהיה‬ ‫~‬ ‫ליברא אור‪ ,‬שויאמר א‪-‬להים יהי אור כו'‪.‬‬ ‫בם בחינת רוחניות מעין שלמעלה מהן‪,‬‬ ‫והארץ היתה תהו ובהו וחשך על פני‬ ‫ובדרכנו זה אפשר יובן לשון רש"י‬ ‫ובחינת גשמיות מעין התחתונים‪ .‬על כן‪,‬‬ ‫תהום ורוח א‪-‬להים מרחפת על פני‬ ‫ז"ל שאומר‪ ,‬על פני תהום‪' ,‬פני המים‬ ‫ממנה נעשו שמים‪ ,‬שהם גשם זך‪ ,‬ממוצע‬ ‫המים‪ :‬ויאמר א‪-‬להים יהי אור ויהי אור‪:‬‬ ‫שעל הארץ'‪ ,‬שהוקשה לו‪ ,‬שאחר‬ ‫בין רוחניות לגשמיות‪ ,‬וזהו גלה טפה‬ ‫ויעש א‪-‬להים את הרקיע ויבדל בין המים‬ ‫שרוח א‪-‬להים מרחפת על פני המים‪ ,‬איך‬ ‫האמצעית‪ ,‬וברא את השמים‪( .‬ובזה‬ ‫אשר מתחת לרקיע ובין המים אשר מעל‬ ‫היה חושך?‬ ‫נתיישב קושיא ג‪ .‬גלה טפה אמצעית‪,‬‬ ‫לרקיע ויהי כן‪:‬‬ ‫למה היה מהאמצעית ולא ממה‬ ‫אך הוא‪ ,‬על פני המים שעל הארץ‪ ,‬לא‬ ‫שלמעלה או למטה?)‬ ‫א‪ .‬הנה יראה שאומרו‪ ,‬על פני המים‬ ‫על (המים שנקראו בעצם) פני המים‪,‬‬ ‫ואומרו‪ ,‬על פני תהום אחד הוא‪ ,‬וקשה‬ ‫(שהם המים) העליונים‪ ,‬אלא על פני‬ ‫אך‪ ,‬אשר היו למעלה‪ ,‬שרוחניים היו‪ ,‬על‬ ‫ש'למה זה ישנה שמם?‬ ‫תהום‪ ,‬שהם פני המים התחתונים‪.‬‬ ‫כן הם מעל לרקיע‪ .‬וכהפרש (הרוחני)‬ ‫שבין מי תהום של מטה אל הרקיע‪ ,‬כן יש‬ ‫אמנם‪ ,‬הנה אמרו רבותינו ז"ל‬ ‫~ ~ ~‬ ‫(הפרש רוחני) ממנו אל העליונים‪ .‬וזה‬ ‫בבראשית רבה‪ ,‬כי מתחלה היה עולם‬ ‫מהו אור הפשוט‪ ,‬ומהו אור הגנוז‪,‬‬ ‫כוונו ז"ל באמרם‪ ,‬ששיעור (הרוחני) שבין‬ ‫מים במים‪ ,‬וגלה הקדוש ברוך הוא טיפה‬ ‫ובאיזה אופן נבראו‪,‬‬ ‫הרקיע למים עליונים‪ ,‬כשיעור (הרוחני)‬ ‫אמצעית‪ ,‬וברא את השמים ממנה‪,‬‬ ‫על ידי השתלשלות מן אורו ית'?‬ ‫שבין התחתונים לרקיע‪:‬‬ ‫ונשארו חצי המים מעל לרקיע‪ ,‬וחצים‬ ‫למטה‪.‬‬ ‫~‬ ‫ונבא אל ענין הכתוב‪ ,‬והוא כי ל'מה‬ ‫שחצי המים שהיו בתחלה לצד מעלה‪,‬‬ ‫ב‪ .‬והנה ראוי לשים לב אל לשון אומרם‬ ‫ויאמר א‪-‬להים יהי אור ויהי אור‪:‬‬ ‫מים במים‪ ,‬שנראה כי שני מיני מים היו!‬ ‫לא היו מאיכות של מטה רק רוחניים‪ ,‬וזהו‬ ‫אמרו רבותינו ז"ל בבראשית רבה וז"ל‪,‬‬ ‫אומרם‪' ,‬מים במים'‪ ,‬שהיו מין מים‪ ,‬במין‬ ‫ג‪ .‬ועוד אומרם‪ ,‬שגלה טפה אמצעית‪,‬‬ ‫ר' שמעון בן יהוצדק שאל לר' שמואל בר‬ ‫מים‪ ,‬אלה על אלה‪ ,‬וכאשר באמצען נברא‬ ‫למה היה מהאמצעית ולא ממה‬ ‫נחמן‪ ,‬אמר לו‪ ,‬מפני ששמעתי עליך‬ ‫הרקיע‪ ,‬הבדיל בין מים למים‪ ,‬ונמצאו‬ ‫שלמעלה או למטה?‬ ‫שאתה בעל אגדה‪:‬‬ ‫הרוחניים למעלה‪( .‬ובזה נתיישב קושיא‬ ‫ד‪ .‬ועוד‪ ,‬שאם כן‪ ,‬נמצא יסוד המים מעל‬ ‫מהיכן נבראת האורה?‬ ‫ב‪ .‬מים במים‪ ,‬שנראה כי שני מיני מים‬ ‫לרקיע‪ ,‬והלא כמו זר נחשב‪ ,‬יהיה מיסוד‬ ‫היו!‬ ‫אמר לו‪ ,‬מלמד שנתעטף בה הקדוש‬ ‫המים הגשמיים על השמים!‬ ‫וקושיא ד‪ .‬אם כן‪ ,‬נמצא יסוד המים‬ ‫ברוך הוא כשלמה‪ ,‬והבהיק זיו הדרו מסוף‬ ‫ומה גם לרבותינו ז"ל שאמרו‬ ‫מעל לרקיע‪ ,‬והלא כמו זר נחשב‪ ,‬יהיה‬ ‫העולם ועד סופו‪ .‬אמר לו בלחישה‪.‬‬ ‫בבראשית רבה‪ ,‬שמאומרו המים אשר‬ ‫מיסוד המים הגשמיים על השמים!)‬ ‫אמר לו‪ ,‬מקרא מלא הוא‪ ,‬עוטה אור‬ ‫מעל לרקיע ולא אמר שעל הרקיע‪ ,‬כי‬ ‫ועל פי הדברים האלה יאמר‪ ,‬כי המים‬ ‫הרקיע באמצע‪ ,‬ומהרקיע אליהם‪,‬‬ ‫כשלמה‪ ,‬ואת אומר לי בלחישה?‬ ‫שהיו תחלה כלפי מעלה‪ ,‬יקרא פני המים‪,‬‬ ‫כשיעור מה שממים התחתונים אל‬ ‫אמר לו‪ ,‬כשם ששמעתיה בלחישה‪ ,‬כך‬ ‫והנשארים אחרי כן למטה‪ ,‬יקרא את‬ ‫אמרתיה לך בלחישה‪ ,‬ע"כ‪:‬‬ ‫הרקיע‪ ,‬והלא יקשה‪ ,‬למה לא ירדו ויפלו‬ ‫פניהם‪ ,‬פני תהום‪.‬‬ ‫על הרקיע‪ ,‬וישפכו סביבו‪ ,‬עד מתחת‬ ‫א‪ .‬והן אמת שראוי לשום לב‪ ,‬מה זו‬ ‫ובזה יהיה ענין הכתוב‪ ,‬כי תהו ובהו‬ ‫לרקיע?‬ ‫שאלה‪ ,‬מהיכן נבראת האורה‪ ,‬הלא זה כחו‬ ‫וחשך שהיה‪ ,‬על פני תהום הוא ‪ -‬על פני‬ ‫יתברך להוות יש מאין?‬ ‫והנה‪ ...‬יש שני סוגי מים‪ ,‬האחד של‬ ‫המים התחתונים‪ .‬אך‪ ,‬ורוח א‪-‬להים‬ ‫רוחניות‪ ,‬שעליהם היה רוח א‪-‬להים‬ ‫ב‪ .‬וגם‪ ,‬למה זה שאל באורה‪ ,‬ולא בכל‬ ‫שנהורא עמיה שרא‪ ,‬היה על פני המים‪,‬‬ ‫מרחפת‪ ,‬וכל הקרב הקרב אל רוח א‪-‬להים‬ ‫יתר הדברים שנבראו?‬ ‫שהוא על המים שמעל לרקיע‪( .‬ובזה‬ ‫היו יותר רוחניים‪ ,‬ועל דרך זה היו עד תום‬ ‫נתיישב קושיא א‪ .‬הנה יראה שאומרו‪,‬‬ ‫גבול חצי המים שכלפי מעלה‪ .‬אך‪,‬‬ ‫‪6‬‬ ‫והוא‪ ,‬כי היה מהאור העליון‪ ,‬ולא היה‬ ‫ועל כן שאל ואמר‪ ,‬מהיכן נבראת‪ ,‬לומר‪,‬‬ ‫ג‪ .‬ועוד אומרו‪ ,‬מלמד שנתעטף כו' כי‬ ‫התפשטות האור‪ ,‬כי‪-‬אם‪ ,‬שכאשר‬ ‫לא ימנע‪ ,‬או היתה ככל יתר הדברים‬ ‫הלא מאומרו מלמד‪ ,‬נראה שהוא‬ ‫המתעטף בשמלה‪ ,‬היא מפסקת בין‬ ‫שנבראו מן השמים והארץ‪ ,‬או מאור‬ ‫כמפורש ומוכרח בכתוב שמלמדנו זה‪,‬‬ ‫העטוף‪ ,‬אל אויר העולם‪ ,‬כך הוא יתברך‪,‬‬ ‫העליון‪ .‬אם הוא מהשמים וארץ‪ ,‬לא יתכן‬ ‫והלא אין במשמעו שום דבר מזה?‬ ‫שם מסך מפסיק‪ ,‬בינו יתברך לאויר‬ ‫היה בכח דבר רוחני (האורה) תוך דבר‬ ‫ד‪ .‬ועוד‪ ,‬מה ענין השמלה? ואיך יצדק בו‬ ‫העולם‪ ,‬מאור רוחניות מעובה‪ ,‬באופן‬ ‫גשמי (שמים וארץ)‪ .‬ואם הוא מלמעלה‬ ‫יתברך עטוף?‬ ‫שלא יתפשט מציאות נהורא דעמיה‬ ‫ממש‪ ,‬איך יאמר יהי אור‪ ,‬שיורה על הויה‬ ‫שרא‪ ,‬לעולם‪ ,‬כי‪-‬אם‪ ,‬שמבהיקת אור‬ ‫חדשה‪ ,‬שעל כן‪ ,‬באומרו יהיה רקיע‪,‬‬ ‫ה‪ .‬ולמה לברא האורה‪ ,‬הוצרך לכל זה?‬ ‫עליון‪ ,‬המכה במסך‪ ,‬יתהוה בעבר הלז‬ ‫פירשו ז"ל‪ ,‬יחזק הרקיע‪ ,‬על שכבר היה‬ ‫ו‪ .‬ועוד אומרו‪ ,‬הבהיק זיו הדרו‪ ,‬ולא‬ ‫(אויר העולם)‪ ,‬אור‪ ,‬מעין רוחניות‬ ‫ביום ראשון‪ ,‬ובבחינת החזוק היתה (יהי)‬ ‫אמר הבהיק 'אורה'!‬ ‫העליון‪ ,‬אך מעובה‪ ,‬בגדר‪ ,‬יוכלו לסובלו‬ ‫הויה חדשה‪.‬‬ ‫ז‪ .‬ועוד אומרו‪ ,‬שזה מאמר הכתוב עוטה‬ ‫בני האדם‪:‬‬ ‫ח‪ .‬שאם יהי אור הוא שישתלשל אור‬ ‫אור כשלמה‪ ,‬כי הלא יראה בהפך‪ ,‬כי הוא‬ ‫ולהמתיק הדבר נאמר‪ ,‬שהוא משל‬ ‫העליון‪ ,‬לא יצדק אומרו יהי‪ ,‬כי אינה רק‬ ‫אמר כי מעטיפת השלמה‪ ,‬נברא האור‪.‬‬ ‫לאור שמש כי יהל דרך חלון להאיר‬ ‫התפשטות אור העליון!‬ ‫והכתוב אומר‪ ,‬שהעיטוף היה באור‬ ‫בבית‪ ,‬ולמען יוכלו לסובלו הגרים בו‪,‬‬ ‫ט‪ .‬ועוד‪ ,‬שאם כן‪ ,‬לא יוכלו לסובלו!‬ ‫עצמו?‬ ‫ישימו בחלון מסך של זכוכית‪ ,‬שיכה בו‬ ‫אמנם‪ ,‬הנה דעתו‪ ,‬כי האורה הזאת‬ ‫השמש‪ ,‬ויבהיק פנימה אור ממועט מאור‬ ‫י‪ .‬ועוד הוקשה לו בכתוב‪ ,‬אומרו‪ ,‬ויהי‬ ‫אור ולא אמר 'ויהי כן'!‬ ‫היתה רוחנית‪ ,‬כמו שאמרו ז"ל‪ ,‬שהיה‬ ‫השמש עצמו‪ .‬ואם הזכוכית לזכותו‬ ‫אדם רואה בה מסוף העולם ועד סופו‪,‬‬ ‫תרבה בהיקתו מלהכילו‪ ,‬ישימו מסך‬ ‫על כן שאל‪ ,‬מהיכן נבראת האורה‪,‬‬ ‫ועל שלא זכו הדורות להשתמש בה נגנזה‬ ‫שמלת יריעת פשתן‪ ,‬דקה מן הדקה‪,‬‬ ‫לומר‪ ,‬על שאר דברים איני שואל‪ ,‬כי‬ ‫כמו שאמרו ז"ל‪.‬‬ ‫אשר לדקותה‪ ,‬לא יבצר (לא ימנע יותר‬ ‫משמים וארץ נבראו‪ ,‬ויצאו כל המציאות‬ ‫מדי)‪ ,‬פנימה‪ ,‬מלהבהיק אור השמש‬ ‫מן הכח אל הפועל‪ ,‬אך שאלתי היא על‬ ‫הנה כי רוחנית היתה‪ ,‬אך לא כאור‬ ‫המכה בה‪ .‬ובכלל ההפרש שבין מסך‬ ‫האורה‪ ,‬שאם משם היא (משמים וארץ)‪,‬‬ ‫העליון ממש‪ ,‬שאם כן‪ ,‬לא היו יכולין בני‬ ‫זכוכית זך‪ ,‬לשמלה לבנה שהיא דקה‪,‬‬ ‫איך היא רוחנית ולא הם? (ובזה נתיישב‬ ‫אדם לסובלו‪ ,‬ולא היה לו לייחס העדרו‪,‬‬ ‫הלא הוא‪ ,‬כי בהיקת השמש מתוך המסך‬ ‫קושיא א‪ .‬מה זו שאלה‪ ,‬מהיכן נבראת‬ ‫על שלא זכו‪ ,‬כי‪-‬אם‪ ,‬על שלא יכלו‬ ‫זכוכית הוא כעצמיות אור השמש עצמו‪,‬‬ ‫האורה‪ ,‬הלא זה כחו יתברך להוות יש‬ ‫לסובלו‪,‬‬ ‫המפלש במסך הזך‪ ,‬אך המפלש מתוך‬ ‫מאין?‬ ‫ועוד‪ ,‬כי הלא בשבעה ימי מתושלח‬ ‫יריעת לבנה דקה‪ ,‬הוא כדבר המתהוה‪,‬‬ ‫וקושיא ב‪ .‬למה זה שאל באורה‪ ,‬ולא‬ ‫שקודם המבול‪ ,‬סבלו אותו כל גויי הארץ‪,‬‬ ‫ולא כעצמיות אור השמש‪:‬‬ ‫בכל יתר הדברים שנבראו?)‬ ‫כמו שאמרו ז"ל‪ ,‬על פסוק ויהי לשבעת‬ ‫על דרך זה להאיר יתברך על הארץ‬ ‫כנ"ל ט‪ .‬ואם היא מכבוד אורו יתברך‪,‬‬ ‫הימים וכו'‪,‬‬ ‫מהאור העליון למען יוכלו יושבי תבל‬ ‫איך סבלוה בני אדם?‬ ‫ועל כן שאל מהיכן נבראת האורה‪.‬‬ ‫לסובלו‪ ,‬ראה‪ ,‬לשום מסך‪ ,‬ולהבהיק‬ ‫כנ"ל י‪ .‬וגם לא תקרא בריאה‪ ,‬אלא‬ ‫והוא‪ ,‬כי דעתו כהסכמת רוב רבותינו‬ ‫מתוך המסך‪ ,‬והמסך הוא מנהורא דעמיה‬ ‫המשכה והתפשטות האורה!‬ ‫ז"ל‪ ,‬שכל מה שנברא בששת ימי‬ ‫שרא‪ ,‬כענין ונוגה לו סביב‪,‬‬ ‫לזה אמר‪ ,‬מלמד וכו' כי מאומרו‪ ,‬יהי‬ ‫בראשית‪ ,‬נברא בהבראות שמים וארץ‪,‬‬ ‫ויש בחינת אורה‪ ,‬שאורה זך‪ ,‬ואם אותה‬ ‫אור וגם לא אמר 'ויהי כן'‪ ,‬מלמד כי הוא‬ ‫וכל מה שנברא אחרי כן‪ ,‬היו בכח בהם‪,‬‬ ‫ישים למסך‪ ,‬עדיין לא יוכלו לסבול שוכני‬ ‫יתברך נתעטף כו'‪( .‬ובזה נתיישב קושיא‬ ‫אלא שהיו יוצאים כל דבר ודבר מן הכח‬ ‫ארץ‪.‬‬ ‫ג‪ .‬מלמד שנתעטף כו' כי הלא מאומרו‬ ‫אל הפועל‪ ,‬כנודע‪.‬‬ ‫על כן עשה מסך‪ ,‬מאור מלובש ומעובה‬ ‫מלמד‪ ,‬נראה שהוא כמפורש ומוכרח‬ ‫הנה‪ ,‬כי כל מה שהיה יש מאין המוחלט‪,‬‬ ‫בצד מה‪ ,‬אשר הוא כהפרש אשר במשל‪,‬‬ ‫בכתוב שמלמדנו זה‪ ,‬והלא אין במשמעו‬ ‫היה במאמר הראשון‪ ,‬אבל אחרי כן‪ ,‬לא‬ ‫בין מסך הזכוכית‪ ,‬למסך השמלה לבנה‬ ‫שום דבר מזה?)‬ ‫היה נעשה דבר יש מאין‪ ,‬כי‪-‬אם‪ ,‬יוצא מן‬ ‫דקה‪.‬‬ ‫הכח אל הפועל‪ ,‬יש מיש‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫אז השיב‪ ,‬כשם שקבלתיה בלחישה‪,‬‬ ‫והוא‪ ,‬כי השמלה שנתעטף בה נקרא‬ ‫וזה המתיק בלשונו באומרו‪ ,‬נתעטף‬ ‫שהוא על רמז סוד עליון באצילות‪ ,‬כך‬ ‫הדר‪ ,‬כמאמרם ז"ל בפסיקתא‪ ,‬כי כשברא‬ ‫כשלמה‪ ,‬שהוא משל אל יריעה דקה‬ ‫באמירה‪ ,‬אמרתי בלחישה‪ ,‬מה שאין כן‬ ‫הקדוש ברוך הוא את העולם‪ ,‬נתלבש‬ ‫לבנה‪ ,‬ועל ידי כן‪ ,‬האור המפלש מהעבר‬ ‫בפשוטו‪ ,‬אך לא כן אצל בחינת לפנים‬ ‫הוד והדר שנאמר‪ ,‬הוד והדר לבשת כו'‪,‬‬ ‫מזה‪ ,‬מהכאת האור העליון‪ ,‬לא יחשב‬ ‫מפשטו‪ ,‬שלא גליתי לך‪:‬‬ ‫וזהו‪ ,‬הבהיק זיו של הדרו‪ ,‬שהוא זיו‬ ‫כעצמיות אור העליון‪ ,‬כי‪-‬אם‪ ,‬כדבר‬ ‫~ ~ ~‬ ‫שנברא מהשמלה‪ ,‬שהיא הדרו‪ ,‬אותו‬ ‫מתהוה‪ ,‬הה"ד‪ ,‬יהי אור‪ ,‬לומר לא יתפשט‬ ‫איך‪ ,‬ויהי ערב לפני ויהי בוקר‪,‬‬ ‫הזיו‪ ,‬הבהיק אור אחר‪ ,‬ועל ידי כן‪ ,‬יכלו‬ ‫אור העליון‪ ,‬וגם לא יבהיק דרך מסך זך‬ ‫הוא הוראה לאופן הנהגת כל הבריאה‬ ‫לסבלו בני אדם‪ ,‬עם היותו רוחני‪ ,‬והיה‬ ‫מאד‪ ,‬כי‪-‬אם‪ ,‬דרך מסך אור מעובה‪,‬‬ ‫~‬ ‫מסוף העולם כו' להיותו נמשך מרוחניות‪.‬‬ ‫שהבהיקות בו (בעבר אויר העולם)‬ ‫מהעבר הלז (העליונה)‪ ,‬בצד מה‪ ,‬יתייחס‬ ‫‪ ...‬ויהי ערב ויהי בקר יום אחד‪:‬‬ ‫וזהו מאמר הכתוב‪ ,‬הוד והדר לבשת‪,‬‬ ‫להויה‪( :‬ובזה נתיישב קושיא ד‪ .‬מה ענין‬ ‫ויהי ערב תחלה ואחר כך ויהי בקר ‪ -‬ולא‬ ‫שהוא אור שפע המתייחס אל ההוד‪,‬‬ ‫השמלה? ואיך יצדק בו יתברך עטוף?‬ ‫יתהפך להיות בקר ואחר כך ערב ‪ -‬יום‬ ‫כד"א‪ ,‬ונתת מהודך עליו‪ ,‬והדר הוא‬ ‫וקושיא ה‪ .‬למה (בכדי) לברא האורה‪,‬‬ ‫אחד‪...‬‬ ‫התפשטות המתגלה לברואי העולם‪,‬‬ ‫הוצרך לכל זה?‬ ‫לבשת‪.‬‬ ‫וקושיא ח‪ .‬אם יהי אור הוא‬ ‫והטעם יהיה כי רצה הקדוש ברוך הוא‬ ‫מאז ברא העולם לרמוז תכליתו‪ ,‬והוא כי‬ ‫ואותו האור היית עוטה אותו כשמלה‪,‬‬ ‫שישתלשל אור העליון‪ ,‬לא יצדק אומרו‬ ‫תחלה ישמש הערב‪ ,‬והוא העולם הזה‬ ‫להוות האורה‪ ,‬ונעשה זיו‪ ,‬ומאותו זיו‪,‬‬ ‫יהי‪ ,‬כי אינה רק התפשטות אור‬ ‫וצרות הצדיקים בו‪,‬‬ ‫הבהיק אורה להאיר בעולם‪( .‬ובזה‬ ‫העליון!‬ ‫נתיישב קושיא ז‪ .‬אומרו‪ ,‬שזה מאמר‬ ‫וקושיא ט‪ .‬אם כן‪ ,‬לא יוכלו לסובלו!)‬ ‫ואחר כך אור העולם הבא ויהיו‬ ‫הכתוב עוטה אור כשלמה‪ ,‬כי הלא‬ ‫שומרים לבקר‪ ,‬ולא יקוצו עבדי ה' אשר‬ ‫ובכן חזר ואמר ויהי אור‪ ,‬ולא אמר 'ויהי‬ ‫יראה בהפך‪ ,‬כי הוא אמר כי מעטיפת‬ ‫כן'‪ ,‬כי הזכיר אור פעם שנית‪ ,‬לרמוז‪ ,‬כי‬ ‫צר להם בעולם הזה‪ ,‬כי אור צדיקים‬ ‫השלמה‪ ,‬נברא האור‪ .‬והכתוב אומר‪,‬‬ ‫ישמח‪:‬‬ ‫זולת זה‪ ,‬היה אור אחר‪ ,‬היא השמלה‪ ,‬כי‬ ‫שהעיטוף היה באור עצמו?)‬ ‫אור היא‪ ,‬וזהו אומרו‪ ,‬יהי אור‪ ,‬שהוא יהי‬ ‫ובכלל הדבר הזה מצאנו ראינו טוב‬ ‫ובאומרו‪ ,‬מסוף העולם ועד סופו‪ ,‬כיוון‬ ‫אור שיתהוה אור‪ ,‬הוא הנמשל אל‬ ‫טעם אל דעת האומרים מרבותינו ז"ל‪,‬‬ ‫למה שכתבנו‪ ,‬כי הוא אור ממוצע‪ ,‬מעין‬ ‫השמלה שנתעטף בה‪ ,‬ועל ידי כן‪ ,‬ויהי אור‬ ‫שאומרו יהי אור סתם‪ ,‬היה קודם למעשה‬ ‫העליון‪ ,‬במה שהיה ממלא העולם מסוף‬ ‫שני‪ ,‬מאשר הבהיק דרך אור הראשון‪ ,‬וזהו‬ ‫שמים וארץ הכתוב למעלה‪.‬‬ ‫העולם ועד סופו‪ .‬מה שאין כן אור‬ ‫אומרו ויהי אור‪ ,‬כלומר ויהי אור נוסף‪ ,‬על‬ ‫שקשה‪ ,‬שאם כן‪ ,‬למה נכתב בהפך?‬ ‫השמש‪ ,‬שאין אורו מבהיק מסוף העולם‪,‬‬ ‫אחר שעטה אור כשלמה‪( :‬ובזה נתיישב‬ ‫ומה גם‪ ,‬שדעתו הוא‪ ,‬כי אותו האור הוא‬ ‫ועד סופו‪ ,‬בעת שהוא זורח בקצה האחד‪,‬‬ ‫קושיא י‪ .‬ויהי אור ולא אמר 'ויהי כן'!)‬ ‫אור העולם הבא‪ ,‬שעל כן‪ ,‬הוקדם‬ ‫אינו מאיר במקום אחר‪ ,‬כמדובר‪.‬‬ ‫ואמר‪ ,‬מסוף העולם ועד סופו‪ ,‬לומר‪ ,‬כי‬ ‫בבריאה‪ ,‬ועל כן הובדל לצדיקים לעתיד‬ ‫וגם לא כשמש‪ ,‬שימצא הולך אחורי‬ ‫אינו כאור השמש שבהיות במזרח אינו‬ ‫לבא!‬ ‫הרקיע‪ ,‬וחושך על פני הארץ‪ ,‬כי‪-‬אם‪,‬‬ ‫במערב‪ ,‬כי זה כולל הכל‪ ,‬כי רוחני הוא‪,‬‬ ‫שתמיד‪ ,‬בכל יאיר‪ ,‬ואין לילה‪ ,‬מסוף‬ ‫ועל כן‪ ,‬היה אדם מביט בו מסוף העולם‬ ‫ועוד‪ ,‬כי הלא ידענו‪ ,‬כי העולם הבא‬ ‫העולם ועד סופו‪ ,‬שכולל גם מעלה ומטה‪,‬‬ ‫ועד סופו‪.‬‬ ‫נברא ביו"ד‪ ,‬והעולם הזה נברא בה"א‪ ,‬כי‬ ‫בי‪-‬ה ה' צור עולמים‪,‬‬ ‫וגם מעין גשמות‪ ,‬כי היה גבוליו מסוף‬ ‫כי ידוע לנו‪ ,‬כי ראית העין היא‪ ,‬מאשר‬ ‫עולם השפל עד סופו בלבד‪.‬‬ ‫תשאב מהאור‪ ,‬ובכן‪ ,‬בהיותו שואב מאור‬ ‫ומהראוי היה ליכתוב מה שנברא ביו"ד‬ ‫הנה זה יהיה פשט המאמר‪ ,‬ועוד לו חזון‬ ‫רוחני‪ ,‬אין מעצור לראייתו‪ ,‬וזהו אומרם‪,‬‬ ‫תחלה‪ ,‬ולא ישנה סדר אותיות השם!‬ ‫נמרץ לפי הסוד‪.‬‬ ‫והבהיק זיו הדרו‪ ,‬כי הזיו שפלש מהדרו‬ ‫אך אין ספק‪ ,‬שעם שנברא תחלה‪ ,‬נכתב‬ ‫הבהיק מסוף כו'‪( .‬ובזה נתיישב קושיא‬ ‫אחרי כן‪ ,‬לרמוז על העתיד‪ ,‬שאחר העולם‬ ‫וזה אחשוב כיוון ר' שמואל‪ ,‬כשאמרו‬ ‫ו‪ .‬אומרו‪ ,‬הבהיק זיו הדרו‪ ,‬ולא אמר‬ ‫הזה‪ ,‬משמש העולם הבא כמדובר‪:‬‬ ‫בלחישה‪ ,‬על רמז סוד ה' שבו‪ .‬ור' שמעון‬ ‫הבהיק 'אורה'!)‬ ‫ששאל על דרך הפשט‪ ,‬כשהשיב לו‪ ,‬אמר‬ ‫~ ~ ~‬ ‫לו מקרא מלא הוא וכו'‪.‬‬ ‫‪8‬‬ ‫אך אין ספק‪ ,‬כי רוחניות בגדר מה‪ ,‬היה‬ ‫כי פני תהום הם פני המים התחתונים‬ ‫מהו התוהו‪ ,‬ומהו הבוהו‪,‬‬ ‫בה‪ ,‬ומה גם עודנה בבריאה הדקה‪ ,‬שמיום‬ ‫הגשמיים‪,‬‬ ‫ומהו פני המים‪,‬‬ ‫ראשון‪ ,‬שהיתה עדיין ברוחניות‪ ,‬ולא‬ ‫ופני המים הם מים העליונים הרוחניים‬ ‫ואשר רוח א‪-‬להים עליהם מרחפת‪,‬‬ ‫קנתה העכירות הלז‪ ,‬עד חטא אדם‬ ‫שעליהם‪ .‬וזהו ורוח א‪-‬להים מרחפת על‬ ‫ומהו פני תהום?‬ ‫ואררה ה'‪.‬‬ ‫פני המים‪:‬‬ ‫~‬ ‫באופן‪ ,‬כי לא יפלא המצא (בדומם)‪,‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫בראשית ברא א‪-‬להים את השמים ואת‬ ‫בארץ‪ ,‬בחירה ופעולה‪.‬‬ ‫גם גשמיות הארץ מלאה רוחניות‪,‬‬ ‫הארץ‪ :‬והארץ היתה תהו ובהו וחשך על‬ ‫~ ~ ~‬ ‫והראיה לזה‬ ‫פני תהום ורוח א‪-‬להים מרחפת על פני‬ ‫איך כל חלקי הבריאה נכללים בהאדם‪,‬‬ ‫~‬ ‫המים‪:‬‬ ‫ואיך תמיד‪ ,‬שפע חיותם תלוי בהאדם‪.‬‬ ‫הנה כאשר ברא א‪-‬להים את הארץ‬ ‫וענין נעשה אדם ל' רבים‬ ‫בראשית ברא א‪-‬להים את השמים ואת‬ ‫הארץ‪ ...‬ויאמר א‪-‬להים תוצא הארץ נפש‬ ‫ל'מה שלא היו עדיין עולמות אמצעיים‬ ‫~‬ ‫חיה למינה בהמה ורמש וחיתו ארץ למינה‬ ‫להשתלשל בם רק המשכת השפע‬ ‫ויאמר א‪-‬להים נעשה אדם בצלמנו‬ ‫ויהי כן‪:‬‬ ‫בלבד‪ ,‬על כן לא נבראת הארץ רק בדקות‪,‬‬ ‫מאמרם ז"ל‪ ,‬בתחלה עלה במחשבה כדמותנו וירדו בדגת הים ובעוף השמים‬ ‫וזהו אומרו בראשית ברא כו'‪ ,‬אל‬ ‫לברא את העולם במדת הדין‪ ,‬ולכך ובבהמה ובכל הארץ ובכל הרמש הרמש‬ ‫תתמה‪ ,‬איך ברא א‪-‬להים ארץ עכורה כזו‬ ‫נאמר‪ ,‬בראשית ברא א‪-‬להים‪ ,‬ראה שאין על הארץ‪ :‬ויברא א‪-‬להים את האדם‬ ‫בלי אמצעות עולמות בנתים?‬ ‫העולם מתקיים שיתף בו מדת רחמים‪ ,‬בצלמו בצלם א‪-‬להים ברא אתו זכר‬ ‫כי הלא דע לך כי והארץ היתה תהו ובהו‪,‬‬ ‫ונקבה ברא אתם‪ :‬ויברך אתם א‪-‬להים‬ ‫לומר כי לא היתה גוש עפר ממשיי קשה‬ ‫ויאמר להם א‪-‬להים פרו ורבו ומלאו את‬ ‫וזהו ביום עשות ה' א‪-‬להים וכו' ע"כ‪.‬‬ ‫כאשר הוא עתה‪ ,‬כי‪-‬אם היתה תהו‪.‬‬ ‫והקשינו למעלה‪ ,‬שאם כן‪ ,‬איך נאמר הארץ וכבשה ורדו בדגת הים ובעוף‬ ‫כלומר דבר שאדם תוהה לומר מה זה כי‬ ‫השמים ובכל חיה הרמשת על הארץ‪:‬‬ ‫ברא?‬ ‫לא היה נתפס הגשמות בה בעצם‪.‬‬ ‫וכתבנו שמחשבתו יתברך פועלה ויאמר א‪-‬להים הנה נתתי לכם את כל‬ ‫ובוראה‪ ,‬אך בדקות ולא גשם נתפס‪ ,‬כי עשב זרע זרע אשר על פני כל הארץ ואת‬ ‫ולא שאין בה כל הכח שיש בה עתה‪ ,‬כי‬ ‫על כן‪ ,‬אף על גב דבראשית נמי מאמר כל העץ אשר בו פרי עץ זרע זרע לכם יהיה‬ ‫לא יחסר כל בה‪ ,‬ואפילו כל התולדות‬ ‫הוא‪ ,‬לא נאמר 'ויאמר'‪ ,‬כי המאמר האחד לאכלה‪ :‬ולכל חית הארץ ולכל עוף‬ ‫שנבראו ממנה אחר כך כלם היו בה בכח‪,‬‬ ‫מתייחס למחשבה‪ ,‬כי על כן פעולתו דקה השמים ולכל רומש על הארץ אשר בו‬ ‫כמאמרם ז"ל‪ ,‬כי הכל נברא בראשון‬ ‫נפש חיה את כל ירק עשב לאכלה ויהי כן‪:‬‬ ‫וחיונית עדיין‪.‬‬ ‫והיה יוצא אל הפועל יום יום‪ ,‬וזהו אומרו‬ ‫וירא א‪-‬להים את כל אשר עשה והנה טוב‬ ‫בהו כלומר כי בו הוא הכל‪.‬‬ ‫ובזה יצדק מאז"ל‪ ,‬שכל תולדות שמים מאד ויהי ערב ויהי בקר יום הששי‪:‬‬ ‫ולמה לא יצא מיד אל הפועל גשמיות‬ ‫וארץ שנבראו בכל ששת הימים‪ ,‬כלם‬ ‫נתהוו מציאותן ברגע שברא א‪-‬להים את (א')‪ .‬ראוי להעיר ראשונה אומרו נעשה‬ ‫הארץ עכור וממשיי?‬ ‫השמים ואת הארץ‪ ,‬אלא שהיו בכח‪ ,‬אדם לשון רבים!‬ ‫לזה אמר‪ ,‬כי הנה חשך ועכירות היה‬ ‫(ב')‪ .‬אומרו בצלמנו כדמותנו שהם שני‬ ‫בדקות בשמים ובארץ‪,‬‬ ‫על פני תהום‪ ,‬אשר בתוכו הארץ‪ ,‬והיה‬ ‫ואחר כך‪ ,‬דבר יום ביומו‪ ,‬היה יוצא אל דברים‪ ,‬ואחר כך הוא אומר ויברא א‪-‬להים‬ ‫צריך השתלשלות עולמות להשתלשל‬ ‫את האדם בצלמו ולא נאמר בדמותו!‬ ‫הפועל‪ ,‬כד"א‪ ,‬תוצא הארץ וכו'‪.‬‬ ‫רוח א‪-‬להים‪ ,‬שיתעבה לתת ממשות‬ ‫ואין ספק‪ ,‬כי לולא היה בארץ אז כח (ג')‪ .‬אומרו וירדו לשון רבים‪ ,‬ומהראוי‬ ‫בעביות חשך הארץ‪ ,‬אך קרוב היה‪ ,‬כי‬ ‫חיוני‪ ,‬לא היה יתברך מצוה לה תוציא יאמר וירדה לשון יחיד‪ ,‬כי אחד קראו‬ ‫ורוח א‪-‬להים היה מרחפת על פני המים‪,‬‬ ‫הארץ‪ ,‬כי‪-‬אם‪ ,‬היה אומר יצא מהארץ כו'‪ .‬באומרו נעשה אדם!‬ ‫אשר סמוכים אל פני תהום‪ ,‬באופן‬ ‫שצריך ריחוק להשתלשלות ואיננו‪ ,‬כי‬ ‫(ד')‪ .‬היתכן כי כל אשר ברא א‪-‬להים‬ ‫ועד ממהר לזה‪ ,‬אומרם ז"ל‪ ,‬תוצא‬ ‫היתה קרובה אל הסבה הראשונה‪:‬‬ ‫הארץ נפש חיה‪ ,‬זו רוחו של אדם הראשון‪ ,‬לעשות את האדם‪ ,‬והאדם עצמו לא היה‬ ‫ואיזה הדרך‪ ,‬ארץ חומרית‪ ,‬תוציא רוח ולא נברא אם לא לציידי דגים ועופות‬ ‫והוא מאמרנו למעלה‪ ,‬כי פני תהום ופני‬ ‫ולמשול בכל רמש האדמה‪ ,‬שנאמר‬ ‫המים הנאמר בכתוב‪ ,‬לא אחד המה‪,‬‬ ‫חיים‪.‬‬ ‫נעשה אדם כו' וירדו בדגת הים ובעוף‬ ‫‪9‬‬ ‫ונבא אל הענין‪ .‬והוא כי הנה ידענו‬ ‫וקומתו ומאורות ופירות הארץ ופירות‬ ‫השמים וכו'? ומה גם לרבותינו ז"ל‬ ‫מרבותינו ז"ל מה גדלו קטרוגי מלאכי‬ ‫האילן‪ ,‬ואיך הוא טוב מאד?‬ ‫שבמלאכי השרת נמלך‪ ,‬ולמה חרד את‬ ‫השרת על בריאת אדם‪ ,‬באומרם אליו‬ ‫אמנם הנה נא ידענו כי הן האדם נברא‬ ‫כל החרדה ההיא לברא צידים ורועים‬ ‫יתברך מה אנוש כי תזכרנו וכו'‪ .‬והוא על‬ ‫לקיום העולם כאשר הארכנו בשער מהות‬ ‫ומושלי רמשים?‬ ‫היותו מעותד לחטא‪ ,‬ועל כן בדור המבול‬ ‫האדם‪ .‬כי הלא כאשר אין איש מתקיים‬ ‫(ה')‪ .‬אומרו את האדם מה ריבה האת?‬ ‫שבו על משמרתם לדבר ולומר לפניו‬ ‫אם לא בעוד רוח א‪-‬להים בקרבו‪ ,‬כי כן‬ ‫אם הוא את האשה‪ ,‬למה העלימה ולא‬ ‫יתברך‪ ,‬הלא נמצאו דברינו‪ ,‬כי הנה הרבו‬ ‫טבע החומר להיות הווה ונפסד‪ ,‬ולולא‬ ‫פירשה כאשר בסוף הפסוק באומרו זכר‬ ‫לפשוע ומאבדים את העולם שנברא‬ ‫נפשו בו לא יתקיים‪ ,‬כן כל כללות העולם‬ ‫ונקבה ברא אותם?‬ ‫בעשרה מאמרות‪ .‬על כן אומר כי בא‬ ‫החמרי הלז אי אפשר להתקיים אם לא על‬ ‫לשים לפניהם כוונת הבראו ואיך הוא‬ ‫(ו')‪ .‬למה כפל אותם‪ ,‬שאחרי אומרו‬ ‫ידי שפע רוחני מהעולם העליון‪ .‬ואם כן‬ ‫ויברא בצלמו חזר ואמר בצלם א‪-‬להים‬ ‫תועלת גם למלאכי השרת‪ .‬כי מלאכתם ‪-‬‬ ‫אמור מעתה מי יעלה לו השמימה ויקחהו‬ ‫להיות צנורות להריק שפע ברכה לקיים‬ ‫ברא אותו?‬ ‫לו‪ ,‬וגם איזה הדרך תרד שפע אש מן‬ ‫עולם ‪ -‬גם הוא לא יהיה אלמלא אדם‪ ,‬כי‬ ‫השמים עד למטה לארץ‪ .‬על כן מה עשה‬ ‫(ז')‪ .‬אומרו זכר ונקבה ברא אותם‪ ,‬אם‬ ‫בלעדו איזה חבל אשר יקשר העולם‬‫הוא יתברך‪ ,‬עשה סולם מוצב ארצה‬ ‫הוא פירוש הקודם לשתוק ממנו‪ ,‬ואם‬ ‫השפל החומרי‪ ,‬אף עם אשר עליו והוא‬ ‫וראשו מגיע השמימה‪ ,‬למען על ידי‬ ‫אינו פירוש הוא סותר ראשית הכתוב‬ ‫עולם הגלגלים‪ ,‬ומה גם עתה עם עולם‬ ‫מדרגות הסולם ישתלשל שפע עליון קו‬ ‫בסופו!‬ ‫המלאכים וכל שכן עם עולם העליון‪,‬‬ ‫לקו יורד ומתעבה‪ ,‬עד יוכן להתקבל עד‬ ‫(ח')‪ .‬אומרו ויברך אותם א‪-‬להים ויאמר‬ ‫להשתלשל השפע כסידרן והלכתן אם‬‫מטה מטה‪ .‬הלא המה שלש עולמות‪,‬‬ ‫להם א‪-‬להים פרו ורבו כו'‪ ,‬כי הלא‬ ‫לא על ידי האדם המקיים את התורה‪,‬‬ ‫עולם השפל‪ ,‬ועולם הגלגלים‪ ,‬ועולם‬ ‫האמירה היא הברכה‪ ,‬נמצא כי אומרו‬ ‫ככל הכתוב למעלה‪ .‬כי הוא כולל ארבע‬ ‫המלאכים‪ ,‬ולמעלה מהם עולם העליון‪ ,‬כי‬ ‫ויאמר להם ואומרו א‪-‬להים שנית הוא‬ ‫העולמות‪ ,‬השפל‪ ,‬והשני של גלגלים‪ ,‬ושל‬ ‫משם ישתלשל השפע דרך העולמות‪.‬‬ ‫מיותר!‬ ‫מלאכים‪ ,‬ועולם הנשמות‪ .‬וגם התורה‬ ‫ועדיין צריך אשר יהיה מוציא ומביא‬ ‫כוללת כולם בארבע בחינותיה כמדובר‬ ‫השפע מלמעלה למטה‪ ,‬כי לא יצא מאליו‪,‬‬ ‫(ט')‪ .‬אומרו וכבשה‪ ,‬מה הוא הכיבוש‬ ‫למעלה‪ .‬שעל ידי כן יתאחדו ויתקשרו‬ ‫על כן מה עשה הוא יתברך‪ ,‬ברא אדם על‬ ‫הזה?‬ ‫העולמות ותורק ברכה ושפע מעולם‬‫הארץ אשר יוציאהו ואשר יביאהו‪ .‬כי‬ ‫ומיד מי יכבשוה?‬ ‫העליון דרך המדרגות‪ .‬ואלמלא הוא לא‬ ‫עשאו ויכוננהו כלול מארבע עולמות‪.‬‬ ‫היה מבוא אל השפע העליון לבא אל‬ ‫(י)‪ .‬וגם אומרו ובכל חיה מה שלא‬ ‫הגוף מהשפל‪ ,‬והנפש המתנועעת מעולם‬ ‫נזכרה למעלה‪ ,‬זולתי דגת הים ועוף‬ ‫הארץ‪ ,‬ומה גם אל שלש יסודותיה‬ ‫הגלגלים בעלי התנועה‪ ,‬והרוח מעולם‬ ‫השפלים יותר‪ ,‬הם יסוד המים ורוח ועפר‪.‬‬ ‫השמים ובהמה ורמש!‬ ‫המלאכים כד"א עושה מלאכיו רוחות‪,‬‬ ‫ולשמא ישיבו (מלאכי השרת) אמרים‪:‬‬ ‫והנשמה מעולם העליון‪ .‬למען על ידי‬ ‫(י"א)‪ .‬למה חוזר בו? כי אחרי אומרו‬ ‫"אמת‪ ,‬כי למה שהבחירה חפשית‪ ,‬הלא‬ ‫עשות רצון קונו‪ ,‬יתקדשו ארבע חלקיו‬ ‫ורדו בדגת הים וכו' הוא אומר ויאמר‬ ‫כמו שיתעתד האדם לקיים עולם‪ ,‬גם‬ ‫יחד אשר מארבע העולמות‪ ,‬אשר שרשי‬ ‫א‪-‬להים הנה נתתי לכם את כל עשב וכו'‪,‬‬ ‫יתקיים ויתעתד לאבדו!" על כן בהמשך‬ ‫נפשו ורוחו ונשמתו עודם בהם‪ ,‬ויתעורר‬ ‫הנה שאוסר להם הבשר‪ ,‬ואם כן איה‬ ‫הכתובים הורה הוא יתברך תועלת אדם‬ ‫עולם העליון להריק שפע‪ ,‬דרך העולמות‬ ‫איפה אשר הם רודים בבעלי חיים?‬ ‫אל שפע וקיום העולמות‪ ,‬ולתת טוב טעם‬ ‫אשר נתקדשו ונתקשרו על ידו‪ .‬וכל זה על‬ ‫(י"ב) וגם למה מודיעם מה שיאכלו‬ ‫לפניהם להעלות ארוכה ומרפא אל‬ ‫ידי קיום התורה אשר גם בה ארבע‬ ‫הבעלי חיים באומרו ולכל חית הארץ וכו'‬ ‫הקושי הלז‪.‬‬ ‫בחינות אלה שקשורים זו עם זו‪ ,‬הפשט‬ ‫את כל ירק כו'?‬ ‫כנגד עולם השפל‪ ,‬רמז כנגד השני‪ ,‬דרש‬ ‫והיחל ואמר למלאכיו יתברך‪ :‬נעשה‬ ‫(י"ג)‪ .‬אומרו וירא א‪-‬להים את כל אשר‬ ‫כנגד השלישי‪ ,‬סוד כנגד העליון‪ ,‬כמפורש‬ ‫אדם‪ ,‬לומר הנה בין כולנו ‪ -‬הוא כללות‬ ‫עשה כו' מה זה היה פה שנאמר טוב מאד‪,‬‬ ‫שם בארוכה‪ .‬הן זאת היתה כונתו יתברך‬ ‫העולמות ‪ -‬נעשה אדם כלומר מאדמה‬ ‫מכל הפעמים הקודמות שלא נאמר רק כי‬ ‫שהוא החומר מעולם השפל(ובזה‬ ‫באומרו נעשה אדם לשון רבים‪ ,‬כמדבר‬ ‫טוב‪ .‬ואם על חתימת העולם והכנסת‬ ‫אל כל ארבע עולמות שבהתחברות כלם נתיישב קושיא א‪:‬נעשה אדם לשון‬ ‫שבת‪ ,‬הלא לעומת זה הוא רע ומר ממות‬ ‫רבים!)‬ ‫יעשה אדם כאשר יבא בס"ד‪:‬‬ ‫על אשר בו חטא אדם‪ ,‬ונוטל זיוו וחייו‬ ‫‪10‬‬ ‫להם ואומרו א‪-‬להים שנית הוא‬ ‫לאלו שהם רק כמו דמותינו וכנ"ל‪ .‬אבל‬ ‫משותף בצלמינו שלי ושלכם‪ ,‬שכולל‬ ‫מיותר!)‬ ‫כאן בצלמו כוונתו לגודל מעלת הנשמה‬ ‫עולם העליון שהוא על הנשמה ועולם‬ ‫והענין‪ ,‬כי אמר הנני מברך אתכם‬ ‫שהיא חלק אלוק ממעל)‬ ‫המלאכים על הרוח‪ ,‬כי גם הם נבראו‬ ‫ואל תתמה איך גם האשה זכתה לכך שתפרו ותרבו‪ ,‬אך בזאת שתהיו צדיקים‬ ‫בצלם‪ ,‬כמו שאמרו רבותינו ז"ל‪.‬‬ ‫מיד‪ ,‬כי הלא לא היה עיקר הדבר כי‪-‬אם ותכבשו את הארץ (ובזה נתיישב קושיא‬ ‫וגם כדמותנו הוא על הדומה לנו בצד‬ ‫עליו‪ ,‬כי הנה בצלם א‪-‬להים ברא אותו‪ ,‬ט‪:‬וכבשה‪ ,‬מה הוא הכיבוש הזה? ומיד‬ ‫מה‪ ,‬והוא הנפש מעולם הגלגלים ככל‬ ‫אלא שעל שהיו גוף אחד (ובזה נתיישב מי יכבשוה?)‬ ‫הכתוב למעלה‪ .‬וכל זה לקיים עולם‪ .‬כי‬ ‫קושיא ה‪:‬את האדם מה ריבה האת? והוא כי עושי רצונו יתברך הם מושלים‬ ‫על ידי כן ימשך כי צלמנו ודמותנו‬ ‫אם הוא את האשה‪ ,‬למה העלימה ולא בעולם‪ ,‬לשנות הטבעים עושי פלא‪ ,‬כי‬ ‫הנזכרים הכוללים שלשת העולמות‬ ‫פירשה כאשר בסוף הפסוק באומרו זכר צדיק מושל ביראת א‪-‬להים‪ ,‬כאילו כל‬ ‫העליונים‪ ,‬אין צריך לומר ירדו וישפיעו‬ ‫העולם כבוש תחתיו‪ ,‬ככל הכתוב‬ ‫ונקבה ברא אותם?)‬ ‫עד יסוד האש הקרוב אל הרוחניות‪ ,‬כי‪-‬‬ ‫כי דו פרצופין נבראו‪ ,‬נכללה גם היא למעלה‪ .‬הפך הבלתי כשרים שהם‬ ‫אם‪ ,‬גם ירדו בדגת הים הוא יסוד המים‬ ‫בדבר‪ ,‬וזהו זכר ונקבה ברא אותם (ובזה משועבדים תחת העולם אל הטבעים‬ ‫אפילו שמתחת לארץ‪ ,‬ובעוף השמים הוא‬ ‫נתיישב קושיא ו‪:‬למה כפל אותם‪ ,‬ואל המקרים ואותות השמים כנודע‪.‬‬ ‫יסוד האויר‪ ,‬ובבהמה וכו' הוא יסוד‬ ‫הארץ‪ ,‬עד היותר שפל באיכות הוא‬ ‫שאחרי אומרו ויברא בצלמו חזר ואמר וזהו אומרו‪ ,‬וכבשה כלומר שעל ידי כן‬ ‫הרמש הרומש על הארץ‪ .‬כי אלמלא‬ ‫שתכבשוה תבורכו‪ ,‬אך בהעוותכם תהפך‬ ‫בצלם א‪-‬להים ברא אותו?‬ ‫האדם המקשרן ומאחדן‪ ,‬לא היה רדוי‬ ‫וקושיא ז‪:‬זכר ונקבה ברא אותם‪ ,‬אם הברכה‪ ,‬והוא כענין אם בחוקותי תלכו‬ ‫העולמות העליונים משתלשל עד למטה‬ ‫הוא פירוש הקודם לשתוק ממנו‪ ,‬ואם וכו' ונתתי גשמיכם וכו' ואם לא תשמעו‬ ‫לארץ‪ ,‬ומה גם על רמש האדמה (ובזה‬ ‫אינו פירוש הוא סותר ראשית הכתוב לי וכו'‪.‬‬ ‫נתיישב קושיא ג‪:‬וירדו לשון רבים‪,‬‬ ‫והוא ל'מה שעל ידי כן יחזיקו בתורה‬ ‫בסופו!)‬ ‫ומהראוי יאמר וירדה לשון יחיד‪ ,‬כי‬ ‫ושמא תאמרו הלא כמו שיתעתד ומוסר לא יטו מני אורח לאבד עולם‪,‬‬ ‫אחד קראו באומרו נעשה אדם!‬ ‫האדם להריק שפע טובה‪ ,‬גם יתעתד אף וכיוצא בזה אמרו רבותינו ז"ל על פסוק‬ ‫וקושיא ד‪:‬היתכן כי כל אשר ברא‬ ‫להרע ולאבד עולם‪ ,‬כי כאשר היות בו והא‪-‬להים עשה שייראו מלפניו‪ .‬באופן‬ ‫א‪-‬להים לעשות את האדם‪ ,‬והאדם‬ ‫חלק מעולם העליון הוא סיבה להמשיך שזה יהיה להם למשמרת ליראה מזעמו‬ ‫עצמו לא היה ולא נברא אם לא לציידי‬ ‫קדושה מלמעלה‪ ,‬ולחול גם על חלקיו להשכיל להטיב‪:‬‬ ‫דגים ועופות ולמשול בכל רמש האדמה‪,‬‬ ‫השפלים ולקדש גם את חומרו‪ ,‬ולהיות ופירש איך יהיה הכבוש‪ ,‬שהוא ורדו‬ ‫שנאמר נעשה אדם כו' וירדו בדגת הים‬ ‫גדרו על שרפי קדש‪ .‬גם עודנו מלובש בדגת הים וכו' היא דגה שבים‪ ,‬הוא לויתן‬ ‫ובעוף השמים וכו'? ומה גם לרבותינו‬ ‫בחומר‪ ,‬גם מעותד להשפיל חלק שירדו בו ישראל צדיקים‪ ,‬וגם כענין יונה‬ ‫ז"ל שבמלאכי השרת נמלך‪ ,‬ולמה חרד‬ ‫קדושתו העליונה ולדמותה אל חומרו במעי הדגה‪ .‬וגם בקצה האחר הוא עוף‬ ‫את כל החרדה ההיא לברא צידים‬ ‫התחתון‪ .‬כי על כן נברא מארבע עולמות‪ ,‬השמים שהם מלאכים‪ ,‬כד"א כי עוף‬ ‫ורועים ומושלי רמשים?)‬ ‫להרים גם התחתון לאיכות העליון‪ ,‬או השמים יוליך את הקול‪.‬‬ ‫והנה ידוע כי אין נפש רוח ונשמה באות‬ ‫להשפיל העליון על התחתון‪.‬‬ ‫וכן נרמזה יצירת המלאכים ובעוף‬ ‫כאחת על אדם ילוד אשה‪ ,‬כי‪-‬אם נפש‪,‬‬ ‫והוא מאמרם ז"ל שהזכרנו שנברא מן יעופף כמאמר רבותינו ז"ל‪ ,‬וצדיקים‬ ‫ועל ידי זכיות ניתן בו רוח‪ ,‬ואחר הפליגו‬ ‫העליונים ומן התחתונים‪ ,‬שאם יזכה רודים בהם כיעקב ששלחם לשליחותו‪.‬‬ ‫בשלמות נותנין לו נשמה‪ ,‬אמר כי אז מיד‬ ‫ואחר אומרו השני קצוות אמר על מה‬ ‫יחיה‪ ,‬ואם יחטא ימות והוא האמור‪.‬‬ ‫זכה לנשמה ולא בלבד הוא‪ ,‬כי‪-‬אם גם‬ ‫לזה אמר ויברך אותם א‪-‬להים‪ ,‬על ידי שבנתים שהוא ובכל חיה‪ ,‬שהוא כי חיות‬ ‫חוה‪ .‬וזהו ויברא א‪-‬להים את האדם‬ ‫מה שויאמר להם‪ ,‬מה שברכם הוא פרו היער כאריות ונמרים ודומיהם‪ ,‬שמוראם‬ ‫שמרבה האת את חוה‪ .‬בצלמו היא נשמה‬ ‫ורבו ומלאו את הארץ‪ ,‬ומה שויאמר להם וחתיתם תהי עליהם‪.‬‬ ‫מאתו יתברך וכל שכן רוח ונפש (ובזה‬ ‫נתיישב קושיא ב‪:‬בצלמנו כדמותנו‬ ‫הוא וכבשה (ובזה נתיישב קושיא וזה הוראה היותר גדולה שבעולם על‬ ‫שהם שני דברים‪ ,‬ואחר כך הוא אומר‬ ‫ח‪:‬ויברך אותם א‪-‬להים ויאמר להם היותם מושלים בעולם‪ ,‬כי הלא לא‬ ‫ויברא א‪-‬להים את האדם בצלמו ולא‬ ‫א‪-‬להים פרו ורבו כו'‪ ,‬כי הלא האמירה ימשול בחיות ההם‪ ,‬אם לא אשר ה' אתו‬ ‫נאמר בדמותו! כי באומרו כדמותינו‬ ‫היא הברכה‪ ,‬נמצא כי אומרו ויאמר וצלם א‪-‬להים על פניו בקדושה וטהרה‬ ‫כוונתו להשתלשלות כל העולמות ואף‬ ‫‪11‬‬ ‫לזרוע זרע‪ .‬ועל כן נאמר באדם זורע זרע‬ ‫רבה (ובזה נתיישב קושיא י‪:‬ובכל חיה ונבא אל הענין‪ ,‬והוא כי הנה בפסוק‬ ‫מה שאין כן בבעלי חיים‬ ‫מה שלא נזכרה למעלה‪ ,‬זולתי דגת הים הקודם סיפר הציווי‪ ,‬ובזה שאחריו סיפר‬ ‫והוא שכתבנו למעלה כי מהיותו כולל‬ ‫מה שהיה מדי עברו‪ .‬ועל כן נאמר ויאמר‬ ‫ועוף השמים ובהמה ורמש!)‬ ‫הארבע עולמות‪ ,‬לפעמים עולה אל‬ ‫כנודע בענין יוסף בבור נחשים פעם שנית (ובזה נתיישב קושיא י"ד‪:‬‬ ‫העליונים ולפעמים אל התחתונים כפי‬ ‫ועקרבים‪ ,‬ודניאל בגובא די אריותא‪ ,‬כי ויאמר פעם שנית באמצע מאמרו‬ ‫מעשיו‪:‬‬ ‫באשר ה' אתם וצלם א‪-‬להים על פניהם יתברך אליהם!)‬ ‫או טעם נוסף אל האמור‪ ,‬למה מנע‬ ‫בקדושה ובטהרה‪ ,‬תפול חתיתו על כל כנודע‪ ,‬כי כל מה שכתוב אחר פרשה זו‪,‬‬ ‫ממנו אכילת בשר שהתיר לנח ולבניו‪.‬‬ ‫שיצר אותו ה' וקחתו את חוה וחטאתם‬ ‫חית השדה‪.‬‬ ‫שיתכן כמו שאמרו ז"ל כי ברא הקדוש‬ ‫וזה הוראה על היות העולם משועבד ועונשם‪ ,‬הכל היה בששי‪ ,‬ונכלל בספור‬ ‫ברוך הוא את האדם אחר כל בהמה חיה‬ ‫תחתם‪ .‬וזה מאמר הכתוב פה וכבשה על יום ששי מראש ועד סוף‪.‬‬ ‫ועוף כמכין לו שולחן לאכול‪ ,‬ושאם יחטא‬ ‫ידי כשרון שיהיה העולם כבוש תחתיכם‪ ,‬ואמר לשון הנה לומר הנה על מה‬ ‫לומר לו יתוש קדמך‪ ,‬כלומר כי הם טובים‬ ‫באופן שתהיה חיתתכם בדגת הים ובעוף שנתחדש בעת שחטאת (ובזה נתיישב‬ ‫ממך‪.‬‬ ‫קושיא ט"ו‪ :‬הנה‪ ,‬כי היא מיותרת! וגם‬ ‫השמים‪.‬‬ ‫ובזה אחשוב שעל כן בהעותו מנעו‬ ‫וגם תהיה בחיה כו'‪ ,‬וזהו ורדו בדגת הים אין דרכה לשמש אלא בדבר שנזדמן‬ ‫מלאוכלם‪ ,‬לומר הנה ערכתי לך שולחן‬ ‫ובכל חיה הרומשת כו' שהוא ניכר בארץ מחדש!)‬ ‫מהם ועתה מהם לא תאכל כאילו גדלו‬ ‫אני גוזר תרד מטה מטה מהבעל חי‪,‬‬ ‫ומופת על השאר‪.‬‬ ‫ממך‪.‬‬ ‫ועל כן הוזכרה חיה בפסוק זה מה שאין תחת היותך רודה בהם‪ ,‬והוא כי לא תהיה‬ ‫אך ניחמו על זה באומרו הנה נתתי לכם‬ ‫יתרונך רק על הצומח אך לא על הבעלי‬ ‫כן בקודם‪:‬‬ ‫וכו'‪ ,‬לומר כי הבעלי חיים אוכלים עשב‬ ‫חיים‪ ,‬כי לא תאכל רק את עשב וכו' (ובזה‬ ‫השדה הבלתי עושה זרע ליזרע‪ ,‬אך הוא‬ ‫ואחרי ההתראה הזאת הורה איך קיים נתיישב קושיא י"א‪ :‬למה חוזר בו? כי‬ ‫יאכל ירקות הנזרעות‪ .‬וזהו אמרו כמנחמו‬ ‫הדבר כי בהיותו עושה רצונו יתברך‪ ,‬הוא אחרי אומרו ורדו בדגת הים וכו' הוא‬ ‫הנה נתתי לכם את כל עשב זורע זרע כו'‬ ‫מושל בכל בהמה וחיה‪ ,‬כי לחמו המה אומר ויאמר א‪-‬להים הנה נתתי לכם‬ ‫את כל עשב וכו'‪ ,‬הנה שאוסר להם‬ ‫והם לחם שולחנו‪.‬‬ ‫אך ולכל חית הארץ כו' כל ירק עשב‬ ‫לאכלה (ובזה נתיישב קושיא י"ב‪ :‬למה‬ ‫אך בהעוותו הוא קטן מהבעלי חיים‪ ,‬כי הבשר‪ ,‬ואם כן איה איפה אשר הם‬ ‫מודיעם מה שיאכלו הבעלי חיים‬ ‫על שתי בחינות אלה נברא אחריהם כמו רודים בבעלי חיים?)‬ ‫באומרו ולכל חית הארץ וכו' את כל‬ ‫שאמרו ז"ל‪ .‬והוא באומרו ויאמר א‪-‬להים וגם רמז באומרו הנה‪ ,‬שלא נאמר הלא‬ ‫ירק כו'?)‬ ‫הנה נתתי לכם את כל עשב זורע זרע וכו'‪ .‬מתחלה ידע הוא יתברך אשר יחטא‬ ‫ושמא תאמר הלא אכל עץ הדעת טוב‬ ‫(י"ד)‪ .‬והוא בשום לב אל אומרו ויאמר ולמה יאשם‪ ,‬לזה אמר הנה לומר איני דן‬ ‫ורע ובאה בו זוהמת נחש ונגרע‪,‬‬ ‫פעם שנית באמצע מאמרו יתברך רק באשר הוא שם‪ ,‬לומר על מה שנזדמן‬ ‫הנה כה משפטיך‪.‬‬ ‫אליהם!‬ ‫ואיכה יוכל נקיון מדור דור‪ ,‬ונמצא כל‬ ‫מעשה א‪-‬להים אשר ברא בששת ימי‬ ‫(ט"ו)‪ .‬וגם אל מלת הנה‪ ,‬כי היא ועוד אגרע ערכך מהבעל חי‪ ,‬והוא‬ ‫בראשית לבטלה‪ ,‬חלילה לבורא עולם‬ ‫מיותרת! וגם אין דרכה לשמש אלא מאמרם ז"ל מעולם לא ראינו ארי סבל‬ ‫יעשה כדבר הזה‪.‬‬ ‫וצבי קייץ ושועל חנוני ומתפרנסים שלא‬ ‫בדבר שנזדמן מחדש!‬ ‫אמנם היא על הויה חדשה שנתחדשה בצער‪ ,‬ואני מתפרנס בצער‪ ,‬אלא אני הוא‬ ‫על כן אמרה תורתו יתברך וירא‬ ‫שחטאתי וקפחתי את מזונותי‪ ,‬כלומר‬ ‫א‪-‬להים את כל אשר עשה‪ ,‬ובכלל ראייתו‬ ‫משעה לחברתה‪.‬‬ ‫מה שאין כן לבעל חי שלא יחטא‪ ,‬ועל כן‬ ‫הוא העתיד במעשה בני אדם‪.‬‬ ‫והוא כנודע מרבותינו ז"ל כי מלבד הוא יתברך מזמין להם שלא בצער‪.‬‬ ‫וזהו שני רבויים‪ ,‬את‪ ,‬כל‪ ,‬לרבות שני‬ ‫שלא לן כבודו עמו‪ ,‬גם מנו שעותיו‪,‬‬ ‫ואמרו שעה פלונית צבר עפרו‪ ,‬ובשעה וזה יאמר הנה אתה תאכל את כל עשב‬ ‫סוגי עתידות‪ ,‬הטבעי אל העולם‪,‬‬ ‫האחרת נעשה גולם‪ ,‬שעה פלונית נזרקה זורע זרע שתיגע ותזרע‪ ,‬אך בעלי חיים לא‬ ‫והבחיריי אל בני האדם‪.‬‬ ‫בו נשמה‪ ,‬ובשעה פלונית נצטוה‪ ,‬ובשעה כן רק מאליהם‪ :‬כי הנה ולכל חית הארץ‬ ‫ועם כל זה אין פחד קלקול כי הלא והנה‬ ‫פלונית עבר על ציוויו‪ .‬נמצא כי משנצטוה וכו' את כל ירק עשב לאכלה‪ ,‬שאצמיח‬ ‫טוב מאד‪ ,‬כלומר כי גם שיש באדם מעץ‬ ‫מעצמי עשב‪ ,‬שלא יצטרכו כי‪-‬אם לאכלה‬ ‫עד שעבר‪ ,‬לא היה כי‪-‬אם שעה אחת‪:‬‬ ‫בלבד בלי צער‪ ,‬הפך בני אדם שיטרחו‬ ‫‪12‬‬ ‫שבת מקנה נפש לכל הבריאה‪,‬‬ ‫ושעל כן לא נאמר ויהי ערב ויהי בקר יום‬ ‫הדעת טוב ורע‪ ,‬הנה חלק הטוב הוא מאד‬ ‫אשר קודם שבת הוא כגוף בלי נשמה‬ ‫שביעי‪.‬‬ ‫מהרע‪ ,‬ויכריע את כף הטוב והזכות (ובזה‬ ‫~‬ ‫וזה אפשר גם פה‪ ,‬והוא כי בכל הימים‬ ‫נתיישב קושיא י"ג‪ .:‬וירא א‪-‬להים את‬ ‫כל אשר עשה כו' מה זה היה פה‬ ‫שאומר ויהי בקר יום אחד או יום שני‪ ,‬לא ויכלו השמים והארץ וכל צבאם‪ .‬ויכל‬ ‫שנאמר טוב מאד‪ ,‬מכל הפעמים‬ ‫היה נקרא בקר כל היום‪ ,‬כי הלא אחר חצי א‪-‬להים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה‬ ‫הקודמות שלא נאמר רק כי טוב‪ .‬ואם‬ ‫היום נקרא בין הערבים‪ ,‬ומה גם משקיעת וישבת ביום השביעי מכל מלאכתו אשר‬ ‫על חתימת העולם והכנסת שבת‪ ,‬הלא‬ ‫החמה עד הלילה‪ ,‬אך פירושו הוא‪ ,‬ויהי עשה‪ .‬ויברך א‪-‬להים את יום השביעי‬ ‫בקר ונמשך יום אחד‪ ,‬וכן יום שני ושלישי ויקדש אתו כי בו שבת מכל מלאכתו אשר‬ ‫לעומת זה הוא רע ומר ממות על אשר‬ ‫ברא א‪-‬להים לעשות‪:‬‬ ‫וכו'‪.‬‬ ‫בו חטא אדם‪ ,‬ונוטל זיוו וחייו וקומתו‬ ‫ומאורות ופירות הארץ ופירות האילן‪,‬‬ ‫אך זה (שבת)‪ ,‬לא כן הוא‪ ,‬אלא ויהי בקר א‪ .‬ויכלו השמים והארץ כו'‪ .‬הנה פסוק‬ ‫ואיך הוא טוב מאד?)‬ ‫יום הששי‪ ,‬כלומר כולו‪ ,‬כי כל יום הששי זה יראה חולק על שאחריו‪ ,‬שאומר ויכל‬ ‫בקר‪ ,‬כי לא נשתנה אור בין הערבים שלו א‪-‬להים ביום השביעי!‬ ‫וכל ישראל עתידים לשוב קצתם בכל‬ ‫דור ודור וכלם לעת קץ‪ ,‬או מאליהם או‬ ‫מאור הבקר‪ ,‬כי אין באור ההוא שינוי‪ ,‬עד ב‪ .‬ועוד‪ ,‬למה פה אומר‪ ,‬ויכלו כדבר‬ ‫על ידי חבלי משיחנו‪ ,‬ואין פחד שיוחלט‬ ‫הנכלל מאליו‪ ,‬ואחר כך מיחס הדבר אל‬ ‫שנסתלק במוצאי שבת‪:‬‬ ‫הא‪-‬להים (ויכל א‪-‬להים)?‬ ‫~ ~ ~‬ ‫קלקול‪.‬‬ ‫ואם הכל ענין אחד‪ ,‬מלת א‪-‬להים‬ ‫יום הששי מגין על שאר הימים‬ ‫והוא מאמרם ז"ל שהוא יתברך הבטיח‬ ‫מיותרת!‬ ‫את ישראל שעל כל פנים ישובו באחרית‬ ‫~‬ ‫הימים‪ ,‬כד"א והיה כי יבאו עליך כו' ושבת‬ ‫או יאמר‪ ,‬כי הנה‪ ,‬יום זה היה סיבת קיום ג‪ .‬ועוד‪ ,‬כי פסוק מלא הוא‪ ,‬כי ששת‬ ‫עד ה' כו'‪.‬‬ ‫כל כללות מעשה בראשית‪ ,‬כי מבין ימים עשה כו' וינח ביום השביעי‪.‬‬ ‫והוא מאמר התיקונים באומרו וחשב‬ ‫הערבים של ששי שהתחיל להאיר ד‪ .‬וכן בזה הוא אומר וישבות כו' ואיך‬ ‫מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח‪ ,‬והוא כי‬ ‫תוספת שבת‪ ,‬הליץ הארת שבת (דברי יאמר‪ ,‬ויכל א‪-‬להים ביום השביעי‪.‬‬ ‫לעומת שאור שבעיסה שמפאת הרע‪ ,‬יש‬ ‫יושר‪ ,‬וכף זכות) לאדם שלא ימות בו ה‪ .‬ועוד אומרו‪ ,‬מלאכתו אשר עשה‬ ‫יתרון בטוב כמדובר‪ ,‬שהוא מאד!‬ ‫ביום‪ ,‬ויתבטל כל מעשה בראשית‪ .‬נמצא‪ ,‬מיותר‪ ,‬ומה גם עתה שני פעמים‪ ,‬ומי לא‬ ‫~ ~ ~‬ ‫ידע כי על מלאכתו אשר עשה ידבר?‬ ‫כי יום ששי הועיל לכל הימים‪.‬‬ ‫וזהו אומרו‪ ,‬יום הששי‪ ,‬שהה"א היא ועוד אומרו‪ ,‬ויברך ויקדש‪ ,‬שאמרו‬ ‫אות ה' של יום ה'ששי מורה‪,‬‬ ‫רמז שאר החמשה ימים שנכללו בששי רבותינו ז"ל‪ ,‬ברכו במן וקדשו במן‪ ,‬שהוא‪,‬‬ ‫אשר כל יום הששי האיר בו אור הבוקר‪,‬‬ ‫הזה‪ ,‬כאילו עכשיו היו ונבראו‪ ,‬שאלמלא כי המן היה לחם משנה‪ ,‬וקדשו שלא היה‬ ‫ולא היתה אז בין הערבים‪ ,‬כלל‪,‬‬ ‫זכות יום זה‪ ,‬שהגין‪ ,‬נתבטלו כלם‪ .‬וזהו‪ ,‬ממטיר מן בשבת‪.‬‬ ‫כאשר לא החשיך בליל שבת‪,‬‬ ‫משא"כ שאר ימי בראשית‬ ‫ויהי כו' יום הששי‪ ,‬כי ששי‪ ,‬והחמשה ו‪ .‬וקשה‪ ,‬מה צורך להזכיר ענין המן‬ ‫~‬ ‫היו עתה‪ ,‬כאילו היום בזה?‬ ‫נתחדשה הוייתם‪:‬‬ ‫וירא א‪-‬להים את כל אשר עשה והנה‬ ‫ז‪ .‬ועוד אומרו‪ ,‬כי בו שבת כו' הוא‬ ‫טוב מאד ויהי ערב ויהי בקר יום הששי‪:‬‬ ‫האמור כבר‪.‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫ח‪ .‬וכן אומרו‪ ,‬אשר ברא א‪-‬להים לעשות‬ ‫בששי נכללים כל שאר הימים‪,‬‬ ‫הנה כתבנו ענין הכתוב‪ .‬והנה באומרו‬ ‫כי בו נברא האדם‪ ,‬תכלית הבריאה הוא מיותר‪ ,‬ובלתי מובן‪ ,‬כי הוא עשה‪ ,‬ולא‬ ‫הששי בה"א הידיעה‪ ,‬אמרו רבותינו ז"ל‪,‬‬ ‫'ברא לעשות'‪:‬‬ ‫שהוא על יום הששי לסיון של מתן תורה‪,‬‬ ‫~‬ ‫שכל מעשה בראשית תלוי ביום ההוא‪,‬‬ ‫היות בריאת אדם בששי‪( ,‬אשר) אמנם הנה רבותינו ז"ל הקשו‪ ,‬ויכל‬ ‫אם יקבלו התורה מוטב ואם לאו אין‬ ‫בשבילו נברא כל מעשה בראשית‪ ,‬נמצא א‪-‬להים כו' והרי נאמר כי ששת ימים וכו'‪,‬‬ ‫עולם‪.‬‬ ‫אלא‪ ,‬ויכלו השמים וכו' והיה העולם חסר‬ ‫שיום ששי כולל עצמו וכל שאר החמשה מנוחה‪ ,‬באה שבת באת מנוחה ע"כ‪.‬‬ ‫ואפשר יאמר ענין מאמרם ז"ל‪ ,‬כי אור‬ ‫ימים‪ ,‬וזהו אומרו הששי‪ ,‬לכלול עמו גם‬ ‫שגנז הקדוש ברוך הוא שימש מבקר יום‬ ‫והלא יראה‪ ,‬שאינו מתרץ כלום‪ ,‬כי הנה‬ ‫החמשה ימים‪:‬‬ ‫אין המנוחה מלאכה?‬ ‫ששי עד מוצאי שבת שהוא ל"ו שעות‪,‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫‪13‬‬ ‫האדמה‪ ,‬וכיוצא‪ ,‬פירש ואמר‪ ,‬כי בו שבת‬ ‫ונבא אל הענין אמר‪ ,‬ויכולו השמים כו'‬ ‫אך להבין מאמרם‪ ,‬נשים לב אל מאמר‬ ‫כו'‪ ,‬כלומר‪ ,‬מה שבו שבת הוא‪ ,‬מכל‬ ‫שהוא עולם ומלואו‪ ,‬קודם השבת‪ ,‬שהוא‬ ‫הכתוב‪ ,‬באומרו שבת וינפש‪ ,‬מה הנפשה‬ ‫מלאכתו אשר ברא ביום ראשון א‪-‬להים‬ ‫היותם גולם חומרי‪.‬‬ ‫היא זו?‬ ‫כדי לעשות בשאר הימים‪ ,‬ככתוב‬ ‫אך‪ ,‬ויכל א‪-‬להים‪ ,‬שהשלים א‪-‬להים‪,‬‬ ‫כי גם שאמרו רבותינו ז"ל‪ ,‬כיון ששבת‬ ‫למעלה‪ ,‬כי הכל נברא בראשון‪ ,‬אלא‬ ‫כלומר דבר מתייחס אליו (נפש א‪-‬להות)‪.‬‬ ‫וי נפש שנסתלקה נפש יתירה‪ ,‬אסמכתא‬ ‫שהיה בדקות‪ ,‬ויוצא כל פרט מהבריאה‪,‬‬ ‫הוא‪ ,‬ואין זה פשוטו של מקרא‪.‬‬ ‫דבר יום ביומו‪ ,‬בזה בלבד הוא ששבת‬ ‫ולא שעשה דבר של מעשה‪ ,‬כי‪-‬אם‪,‬‬ ‫הוא יתברך‪ ,‬שהשלשה דברים של שבת‬ ‫עשה תשלום אל מלאכתו אשר כבר‬ ‫וכן באומרו‪ ,‬וינח ביום השביעי היה לו‬ ‫עשה בששי‪.‬‬ ‫עשה‪ ,‬בימים הקודמים‪.‬‬ ‫לומר ונח או ושבת‪:‬‬ ‫אך‪ ,‬במה שלא ברא א‪-‬להים לעשות‬ ‫ואין זה רק‪ ,‬מה שאינה עשיה שהוא‬ ‫אמנם הנה אין ספק‪ ,‬כי כל דבר גשמי‪,‬‬ ‫הוא בעצמו‪ ,‬רק שהטביע טבע לארץ‬ ‫שפע רוחניות‪ ,‬המקיימו‪:‬‬ ‫מבלי בחינת רוחניות באיכותו‪ ,‬יפסד ולא‬ ‫להצמיח ולשמים ימטירו ויתנו טלם‪ ,‬אינו‬ ‫והנה אמרו רבותינו ז"ל‪ ,‬ששאל גוי‬ ‫יתקיים‪ ,‬כמקרה אנוש כי ימות‪ ,‬שהעדר‬ ‫נקרא אצלו יתברך‪ ,‬עושה מלאכה בשבת‪,‬‬ ‫אחד‪ ,‬איך הקדוש ברוך הוא משיב הרוח‬ ‫רוחניות נפשו ממנו יפסידנו‪.‬‬ ‫גם כי הכל בהשגחתו ועל פי רצונו‪:‬‬ ‫ומוריד הגשם בשבת‪ ,‬והשיבו לו‪ ,‬שהכל‬ ‫והנה כל מה שברא הוא יתברך ל'מה‬ ‫~ ~ ~‬ ‫לפניו יתברך‪ ,‬רשות היחיד‪ ,‬לטלטל‬ ‫שהכל גשמי‪ ,‬לא יתקיים ולא ינוח כי‪-‬אם‬ ‫תמיד יש בריאות חדשות רוחניים‪,‬‬ ‫בכולו‪.‬‬ ‫ילך ויפסד יום יום‪:‬‬ ‫אף בשבת‪ ,‬כי בו שבת אך ורק‪,‬‬ ‫והנה זה מספיק אל ענין הגשם‪ ,‬ועדיין‬ ‫ובזה נבא אל הענין‪ ,‬והוא כי הלא ידוע‬ ‫מאשר ברא 'לעשות' עשיה גשמי‬ ‫צריך טעם אל צמיחת אילנות ודשאים‪.‬‬ ‫כי מקדושת שבת נשפע שפע קדושה‬ ‫~‬ ‫ויתכן בא להשיב על זה באומרו‪,‬‬ ‫לעולם‪ ,‬ועד ממהר‪ ,‬נפש יתירה לאדם‪.‬‬ ‫וישבות כו'‪ ,‬לומר‪ ,‬הלא תראה‪ ,‬כי הוא‬ ‫וישבות ביום השביעי כו'‪ ,‬לומר‪ ,‬אם מה‬ ‫והנה‪ ,‬כאשר ברא א‪-‬להים את הארץ‪,‬‬ ‫עושה שמים חדשים וארץ חדשה‪ ,‬כמו‬ ‫שהוא מעשה ממשיי‪ ,‬לא עשה בשבת‪,‬‬ ‫ל'מה שהיתה חומרית כגוף בלי נשמה‪,‬‬ ‫שאמרו ז"ל‪ ,‬כי כאשר השמים החדשים‬ ‫איך מצמיח דשא‪ ,‬מארץ‪.‬‬ ‫היתה מעותדת להיות הולכת ונפסדת‬ ‫והארץ החדשה אשר אני עושה כו'‪' ,‬אשר‬ ‫ולא תנוח בקיומה‪.‬‬ ‫עשיתי' לא נאמר‪ ,‬אלא אשר אני עושה‪,‬‬ ‫דע לך‪ ,‬כי מה שוישבות א‪-‬להים‪ ,‬הוא‬ ‫מלמד שתמיד עושה‪ ,‬לתת שכר טוב‬ ‫מכל מלאכתו אשר עשה‪ ,‬שהוא מעשה‬ ‫ומי הקנה בה נפש ושפע להתקיים?‬ ‫לצדיקים‪.‬‬ ‫בחידוש העולם‪ ,‬אך‪ ,‬לא במה שהוא‬ ‫הוא השבת‪ ,‬כי בו הושפע בה שפע‬ ‫אחרי כן‪ ,‬מאליו‪:‬‬ ‫להתקיים ולנוח מלהיותה הולכת‬ ‫הנה‪ ,‬כי גם בשבתות עושה שמים וארץ‪,‬‬ ‫לזה אמר‪ ,‬וישבות א‪-‬להים דווקא מכל‬ ‫ושמא תאמר‪ ,‬אם כן‪ ,‬למה במן הכין‬ ‫ונפסדת‪.‬‬ ‫מלאכתו אשר עשה‪ ,‬אך‪ ,‬לא ממלאכתו‬ ‫מיום הששי ליום השבת‪ ,‬ולא המטיר מן‬ ‫וזה יאמר‪ ,‬היה העולם חסר מנוחה‪,‬‬ ‫שאחרי כן‪ ,‬השמים החדשים כו'‪ ,‬כי הלא‪,‬‬ ‫בשבת?‬ ‫באה שבת והשפיע שפע קדושה בכל מה‬ ‫גם עתה‪ ,‬ויברך א‪-‬להים את יום השביעי‪,‬‬ ‫לזה אמר‪ ,‬לעולם אימא לך שאין‬ ‫שנברא‪ ,‬והיה השפע ההוא לעולם כנפש‬ ‫שחידש בו אורות‪ ,‬ויקדש אותו בשפע‬ ‫קפידה בזה‪ ,‬ומה שתראה עשיתי במן‪,‬‬ ‫בגוף האדם‪,‬‬ ‫שהשפיע בו‪ ,‬כאמור למעלה‪ ,‬אלא‪ ,‬שהוא‬ ‫אינו‪ ,‬שלא היה ראוי להעשות בשבת‪,‬‬ ‫וזהו אומרו‪ ,‬שבת וינפש‪ ,‬כי שבת והקנה‬ ‫דבר רוחני‪ ,‬ואינו נקראת מלאכה‪ ,‬לשבות‬ ‫אלא שויברך וכו'‪,‬‬ ‫נפש לעולם לקיימו‪.‬‬ ‫ממנה‪.‬‬ ‫כי מה שמזון השבת ניתן מאתמול‪ ,‬הוא‬ ‫וזהו‪ ,‬באה שבת באת מנוחה‪ ,‬כי בלעדי‬ ‫ושמא תאמר‪ ,‬כי גם היא נקראת‬ ‫להורות ברכת השבת‪ ,‬שהעומר היה נכפל‬ ‫זה‪ ,‬לא היתה מנוחה והעמדה לעולם‪.‬‬ ‫מלאכה ופעולה‪ ,‬כד"א‪ ,‬פעלת לחוסים‬ ‫לחם משנה‪ ,‬שאפילו הלוקט עומר אחד‪,‬‬ ‫בך‪ ,‬אינו דומה‪ ,‬כי מה שבו שבת‪ ,‬היא מכל‬ ‫נעשה שנים‪.‬‬ ‫וזהו אומרו‪ ,‬וינח ביום השביעי ולא אמר‬ ‫מלאכתו אשר ברא א‪-‬להים כדי לעשות‪,‬‬ ‫'ונח' (לעצמו)‪ ,‬כי (וינח) הוא יוצא‬ ‫שמה שלא המטיר בשבת הוא‪ ,‬כי‬ ‫(ומשפיע מנוחה) לשני‪ ,‬כי הקנה מנוחה‬ ‫שהוא העולם הזה‪ ,‬שבראו יתברך להיות‬ ‫ויקדש אותו‪ ,‬כי עשה‪ ,‬למען יבחינו ויכירו‬ ‫עולם המעשה‪.‬‬ ‫לעולם‪.‬‬ ‫קדושת שבת‪ ,‬ללמוד הם להפריש בין‬ ‫וזהו אומרו לעשות‪ ,‬שהוא כדי לעשות‬ ‫שבת לחול‪ ,‬אך‪ ,‬לא כלפי מעלה‪.‬‬ ‫וזה יאמר‪ ,‬ויכל וכו'‪ ,‬והוא‪ ,‬כי אין ספק‬ ‫בו בני האדם מעשה‪ ,‬מה שאין כן‪ ,‬אשר‬ ‫שלא יצדק לשון עשייה בעצם‪ ,‬רק בדבר‬ ‫והטעם שיש הפרש במעשה בראשית‪,‬‬ ‫גשמי מה שאין כן בדבר רוחני‪:‬‬ ‫אני עושה לבלתי עשות‪ ,‬רק לנוח ולקבל‬ ‫ל'מה שעושה יתברך אחרי כן כצמח‬ ‫שכר‪ ,‬שהוא עולם רוחני‪:‬‬ ‫‪14‬‬ ‫ויבדל א‪-‬להים כו'‪ ,‬כי הבדילו והעלהו‬ ‫מעל לרקיע‪ ,‬ועל ידי כן ריחם על עולמו‬ ‫ויאמר א‪-‬להים תוצא הארץ נפש חיה‬ ‫למינה בהמה ורמש וחיתו ארץ למינה ויהי‬ ‫* קצורי * באורי * לקוטי *‬ ‫וירא א‪-‬להים כי טוב‪:‬‬ ‫כן‪ ...‬ויאמר א‪-‬להים נעשה אדם בצלמנו‬ ‫האלשיך הק'‬ ‫ב‪ :‬והיום השני‪ ,‬הוא רמז לאלף השני‪,‬‬ ‫כדמותנו וירדו בדגת הים ובעוף השמים‬ ‫ובבהמה ובכל הארץ ובכל הרמש הרמש‬ ‫פניני פ' בראשית‬ ‫והוא כי הנה שני פעמים עשה הוא יתברך‬ ‫~ ~ ~‬ ‫דברים גדולים ומפורסמים על ידי המים‪.‬‬ ‫על הארץ‪ ...‬וירא א‪-‬להים את כל אשר‬ ‫עשה והנה טוב מאד ויהי ערב ויהי בקר יום‬ ‫איך הנבראים בכל יום מששת ימי בראשית‪,‬‬ ‫אחד באלף השני‪ ,‬והוא מבול המים‪,‬‬ ‫הם מרמזים על מה שיקרה בשנת‬ ‫שהיה בשנת אלף ותרנ"ו שנה‪.‬‬ ‫הששי‪...‬‬ ‫האלף אשר כנגד אותו היום‬ ‫שנית‪ ,‬באלף השלישי‪ ,‬הוא ענין קריעת‬ ‫ויברך א‪-‬להים את יום השביעי ויקדש‬ ‫~‬ ‫ים סוף‪.‬‬ ‫אתו כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא‬ ‫בראשית ברא א‪-‬להים את השמים ואת‬ ‫והנה ענין המבול‪ ,‬שנתחברו מים‬ ‫א‪-‬להים לעשות‪:‬‬ ‫הארץ‪ :‬והארץ היתה תהו ובהו וחשך על‬ ‫תחתונים של מעינות תהום‪ ,‬עם מים‬ ‫ששת ימי בראשית‪ ,‬הם רמז לשיתא‬ ‫פני תהום ורוח א‪-‬להים מרחפת על פני‬ ‫עליונים‪ ,‬כי ארובות השמים נפתחו‪ ,‬עד‬ ‫אלפי שני דהוי עלמא‪ ,‬ויום השביעי אל‬ ‫המים‪ ...‬וירא א‪-‬להים את האור כי טוב‬ ‫שריחם הוא יתברך ויבדל ביניהם‪ ,‬ויסכרו‬ ‫עולם הבא שכלו שבת‪.‬‬ ‫ויבדל א‪-‬להים בין האור ובין החשך‪:‬‬ ‫מעינות תהום ויכלא הגשם מן השמים‪,‬‬ ‫ויקרא א‪-‬להים לאור יום ולחשך קרא לילה‬ ‫א‪ :‬נמצא יום הראשון רמז לאלף‬ ‫ויהי ערב ויהי בקר יום אחד‪:‬‬ ‫נרמז ביום שני‪ ,‬באומרו ויהי מבדיל בין‬ ‫הראשון‪ ,‬שהיתה הארץ תהו ובהו וחשך‪.‬‬ ‫מים למים ויבדל בין המים כו'‪ ,‬שהוא רמז‬ ‫ויאמר א‪-‬להים יהי רקיע בתוך המים‬ ‫אל מה שהיה באלף השני‪.‬‬ ‫רמז כי באלף ההוא‪ ,‬היו רשעים‬ ‫ויהי מבדיל בין מים למים‪ :‬ויעש א‪-‬להים‬ ‫מכעיסין ובאין‪ ,‬והיו ראוים יעלו המים על‬ ‫את הרקיע ויבדל בין המים אשר מתחת‬ ‫ג‪ :‬וענין קריעת ים סוף‪ ,‬שהיה באלף‬ ‫לרקיע ובין המים אשר מעל לרקיע ויהי כן‪:‬‬ ‫השלישי‪ ,‬שנצבו מים כמו נד ונראית‬ ‫הארץ ויציפו הכל‪ ,‬ויהיו תהו ובהו‪.‬‬ ‫ויקרא א‪-‬להים לרקיע שמים ויהי ערב ויהי‬ ‫היבשה‪,‬‬ ‫על דרך מאמרם ז"ל‪ ,‬שכשהרשע דורך‬ ‫בקר יום שני‪:‬‬ ‫נרמז ביום השלישי יקוו המים מתחת‬ ‫על הארץ היא מתרעשת‪ ,‬שהוא אצלי‪ ,‬על‬ ‫כי לא רקע הקדוש ברוך הוא הארץ על‬ ‫ויאמר א‪-‬להים יקוו המים מתחת השמים‬ ‫השמים אל מקום אחד ותראה היבשה‪.‬‬ ‫אל מקום אחד ותראה היבשה ויהי כן‪...‬‬ ‫המים שלא כטבען‪ ,‬רק לשיעבדו את ה'‬ ‫ועל כן‪ ,‬ל'מה שענין מעשה המים‬ ‫(וע"כ מתרעשת‪ ,‬כי טוענת‪ ,‬אשר לא‬ ‫ויאמר א‪-‬להים תדשא הארץ דשא עשב‬ ‫שבשני היתה צרה גדולה מאד‪ ,‬שאף‬ ‫יצאתי מטבעי‪ ,‬לרקוע על המים‪ ,‬עבור‬ ‫מזריע זרע עץ פרי עשה פרי למינו אשר זרעו‬ ‫שרחם ה' על עולמו בהשאיר נח‪ ,‬לא יבצר‬ ‫יכולת דריכת רשע עלי)‪.‬‬ ‫בו על הארץ ויהי כן‪ :‬ותוצא הארץ דשא‬ ‫מהיותה רעה רבה‪ ,‬על כן לא נאמר בו כי‬ ‫עשב מזריע זרע למינהו ועץ עשה פרי אשר‬ ‫טוב‪.‬‬ ‫וכן אמרו‪ ,‬כי מה שמי הים גבוהים‬ ‫זרעו בו למינהו וירא א‪-‬להים כי טוב‪ :‬ויהי‬ ‫מארץ‪ ,‬הוא‪ ,‬כי הא‪-‬להים עשה שייראו‬ ‫ערב ויהי בקר יום שלישי‪:‬‬ ‫אך‪ ,‬מעשה המים שבשלישי‪ ,‬שהוא‬ ‫מלפניו‪ ,‬בראות בני האדם‪ ,‬כי על דרך נס‬ ‫רמז אל קריעת ים סוף‪ ,‬שהיה טוב מאד‪,‬‬ ‫ויאמר א‪-‬להים יהי מארת ברקיע‬ ‫נאמר בו כי טוב‪.‬‬ ‫מתקיימים (ע"י היבשה)‪ ,‬ואין צריך‬ ‫השמים להבדיל בין היום ובין הלילה והיו‬ ‫ליפרע מהם‪ ,‬רק להניח הדבר אל הטבע‪,‬‬ ‫לאתת ולמועדים ולימים ושנים‪ ...‬ויעש‬ ‫והיות ענין יקוו המים כו' בשני‪ ,‬היה‬ ‫וירדו המים על הארץ‪.‬‬ ‫א‪-‬להים את שני המארת הגדלים את‬ ‫בלתי אפשר‪ ,‬כי איך ירמוז בשני‪ ,‬מה‬ ‫המאור הגדל לממשלת היום ואת המאור‬ ‫שהיה עתיד להיות באלף השלישי‪ ,‬על כן‬ ‫וזהו‪ ,‬וחשך הרוגז על פני תהום‬ ‫להעלותו‪ ,‬ורוח א‪-‬להים הוא מדת הדין‪,‬‬ ‫הקטן לממשלת הלילה ואת הכוכבים‪...‬‬ ‫לא נגמרה בו מלאכת המים‪ ,‬ולא נאמר בו‬ ‫ויהי ערב ויהי בקר יום רביעי‪...‬‬ ‫כי טוב‪ ,‬עד השלישי‪:‬‬ ‫כבר היתה מרחפת על פני המים להציפן‬ ‫על הארץ‪.‬‬ ‫ויברא א‪-‬להים את התנינם הגדלים‬ ‫והנה ביום השלישי‪ ,‬הוציאה הארץ עץ‬ ‫ואת כל נפש החיה הרמשת אשר שרצו‬ ‫עושה פרי‪,‬‬ ‫כאשר החל בדור אנוש שקרא למי הים‬ ‫המים למינהם ואת כל עוף כנף למינהו‬ ‫שהוא ‪ -‬היותר מתקבל ‪ -‬מאמר ר'‬ ‫וישפכם עד שלישו של עולם והיה גומר‪,‬‬ ‫וירא א‪-‬להים כי טוב‪ ...‬ויהי ערב ויהי בקר‬ ‫פנחס במדרש‪ ,‬כשהוסיפה על הצווי‪ ,‬כי‬ ‫אלא שבאלף ההוא וירא א‪-‬להים את‬ ‫יום חמישי‪:‬‬ ‫הקדוש ברוך הוא אמר עץ פרי עושה פרי‪,‬‬ ‫האור כי טוב‪ ,‬הוא צדיק אחד שהוא חנוך‪,‬‬ ‫‪15‬‬ ‫במסורה‪ ,‬ששה פסוקים‪ ,‬של ה' תיבות‬ ‫ואחרי כן בששי עצמו‪ ,‬נעשה אדם‪ ,‬רמז‬ ‫כי העץ פרי בלבד‪ ,‬יהיה עושה פרי‪ ,‬אך לא‬ ‫סמוכות‪ ,‬משתי אותיות‪ ,‬כל אחת מהן‬ ‫לבן דוד הבא באלף הששי‪ ,‬הוא אדם‬ ‫אילני סרק‪ ,‬והיא הוסיפה‪ ,‬ותוצא עץ עושה‬ ‫(והקשר ביניהם)‬ ‫עצמו‪ ,‬כנודע‪ ,‬כי על כן נתן לדוד שבעים‬ ‫פרי‪ ,‬שבלי היות עץ פרי היה עושה פרי‪.‬‬ ‫~‬ ‫שנה משני חייו‪ ,‬כי הוא הוא‪ ,‬וגם הוא‬ ‫כן בשלהי אלף שלישי‪ ,‬נבנה בית‬ ‫פ"ה‪ :‬לב‪ :‬ויולד נח את שם את חם ואת יפת‬ ‫משיחנו‪ ,‬הבא באלף הששי‪.‬‬ ‫ראשון כמפורש בגמרא‪ ,‬כי אז הזהב שבו‬ ‫א‪ .‬נח את שם את חם‪.‬‬ ‫וירד מים עד ים ומנהר עד אפסי ארץ‬ ‫היה עושה פירות‪ ,‬כמו שאמרו ז"ל‪ ,‬מזהב‬ ‫ב‪ .‬כי גם זה לך בן‪.‬‬ ‫בכל האומות‪ ,‬כנרמז באומרו וירדו בדגת‬ ‫פרוים‪ ,‬ומגפן הזהב שהיתה עושה פירות‬ ‫ג‪ .‬כי יד על כס יה‪.‬‬ ‫הים וכו'‪ .‬ויצדק לפי זה אומרו‪ ,‬וירדו לשון‬ ‫תדיר‪ ,‬חוץ מטבען‪.‬‬ ‫ד‪ .‬על כן לא בא אל שולחן המלך‪.‬‬ ‫רבים‪ ,‬על כי הרמז לעתיד הוא לכל‬ ‫ה‪ .‬גם לי גם לך לא יהיה‪.‬‬ ‫והוא מעין מה שביום שלישי‪ ,‬אפילו‬ ‫ישראל‪ .‬וגם לא נזכר עתה עון אדם‪ ,‬עם‬ ‫אילני סרק עשו פירות‪.‬‬ ‫ו‪ .‬אין זה כי‪-‬אם רע לב‪.‬‬ ‫היותו בששי‪ ,‬למה שלא יספר עתה אלא‬ ‫א‪ :‬ויהיה הרמז‪ ,‬כי הוא כעין ויכוח היצר‬ ‫מה שהם רמז אל הברכה העתידה‪ ,‬במלך‬ ‫וגם לאומר‪ ,‬שעברה על הצווי‪ ,‬כי‬ ‫הרע עם היצר טוב‪ ,‬כי היצר הרע אומר‬ ‫משיחנו הנרמז באדם‪ ,‬כי‪-‬אם‪ ,‬אחר סיפור‬ ‫הקדוש ברוך הוא אמר עץ פרי עושה פרי‪,‬‬ ‫לאדם 'נח את שם'‪ ,‬לומר עשה נחת‪ ,‬בין‬ ‫מעלות שבעת הימים‪:‬‬ ‫שהעץ עצמה יהיה נאכל‪ ,‬והיא לא עשתה‬ ‫את שם‪ ,‬הוא יצר הטוב בעל שם טוב‪ ,‬וגם‬ ‫רק עץ עושה פרי‪ .‬יהיה הרמז אל גפני‬ ‫שבת‪ :‬ואחר יום הששי בא שבת‪ ,‬רמז אל‬ ‫הזהב‪ ,‬שהגפן היה מין בלתי עושה פרי‪,‬‬ ‫את חם‪ ,‬הוא יצר הרע‪ ,‬שבחטא יתחמם‪,‬‬ ‫המנוחה שבאלף השביעי‪:‬‬ ‫תן חלק לזה וגם לזה‪,‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫ושם הצמיחה ויעשה פרי על איכות‬ ‫ב‪ :‬ואל תחוש מהרעה הבאה עליך‬ ‫המקום‪:‬‬ ‫נס‪ ,‬רוקע הארץ על המים‪,‬‬ ‫מהעון‪ ,‬כי גם 'אל תיראי כי גם זה לך בן'‪,‬‬ ‫ולמה נקראת ארץ‬ ‫ד‪ :‬וביום הרביעי נתלו המאורות‪ ,‬ויאמר‬ ‫כי גם העון שהוא אויב‪ ,‬נעשה לפעמים בן‬ ‫~‬ ‫א‪-‬להים יהי מאורות ברקיע השמים‪,‬‬ ‫על ידי התשובה כשהיא מאהבה‪ ,‬וזדונות‬ ‫ויקרא א‪-‬להים ליבשה ארץ ולמקוה המים‬ ‫הוא רמז כי באלף הרביעי‪ ,‬נבנה בית‬ ‫נעשים כזכיות‪ ,‬כמאמר רשב"ל‪,‬‬ ‫שני‪ ,‬ומארת כתיב חסר‪ ,‬על הדברים‬ ‫קרא ימים וירא א‪-‬להים כי טוב‪:‬‬ ‫ג‪ :‬ואל תחוש שמא לא תוכל נגד יצרך‪,‬‬ ‫שחסרו ממנו‪.‬‬ ‫כי הלא יד על כס י‪-‬ה נשבע להיות‬ ‫רמז למה שאמרו רבותינו ז"ל‪ ,‬שהוא‬ ‫מלחמה לה' בעמלק ‪ -‬הוא יצר הרע זה‬ ‫יתברך הגביה מי הים על הארץ לשייראו‬ ‫ואמר‪ ,‬שעם שלא נדמה אל הראשון‪,‬‬ ‫שרו של עמלק הוא סמא"ל הוא היצר‬ ‫מלפניו‪ ,‬בראות‪ ,‬כי על דרך נס מתקיימים‬ ‫לא נעדר ממנו התחברותו אל המקדש‬ ‫הרע‪ ,‬כי ה' ילחם לך עם היצר הרע עד‬ ‫בעולם‪ ,‬ואם ירשיעו‪ ,‬אין צריך ליפרע מהם‬ ‫של מעלה כאשר היה בראשון‪.‬‬ ‫תשוב בתשובה להפך הזדון לזכות‪.‬‬ ‫(בעונש בהתחדשות קום ועשה)‪ ,‬כי‪-‬אם‪,‬‬ ‫וזהו‪ ,‬את המאור הגדול הוא בית‬ ‫להניח הדבר אל הטבע‪ ,‬ישפכו על הארץ‪,‬‬ ‫המקדש שלמעלה‪ ,‬ואת המאור הקטן‬ ‫ד‪ :‬משיב היצר טוב ואומר על כן ‪ -‬שהוא‬ ‫על עשות האדם כן‪ ,‬שחוטא בכוונה‬ ‫כי לא עביד הקדוש ברוך הוא ניסא‪,‬‬ ‫שלמטה‪.‬‬ ‫שישוב אחר כך ‪ -‬לא בא אל שולחן המלך‬ ‫(לרקוע הארץ על המים) לשקרי‪,‬‬ ‫וכאשר במאורות היה קטרוג‪ ,‬כן בנין‬ ‫בגן עדן‪ ,‬כי האומר אחטא ואשוב אין‬ ‫וכאשר היה בדור אנוש שהציף שלישו‬ ‫בית שני היה על ידי קטרוג מהאומות‬ ‫מספיקין בידו לעשות תשובה‪.‬‬ ‫של עולם‪.‬‬ ‫כנודע‪ ,‬ועל כן נכתב מארת חסר‪ ,‬על‬ ‫ה‪ :‬משיב היצר הרע ואומר גם לי גם לך‬ ‫וזה יאמר‪ ,‬ויקרא א‪-‬להים ליבשה ארץ‪,‬‬ ‫חסרונו ועל קטרוגו כמדובר‪.‬‬ ‫לא יהיה‪ ,‬שלא יתעסק לא במצות עשה‬ ‫לשון רצון‪ ,‬לרמוז‪ ,‬כי היותה יבשה‪ ,‬הוא‬ ‫או יאמר‪ ,‬כי באלף הרביעי נמצאו יחד‬ ‫ולא במצות לא תעשה‪ ,‬וינוח מעמל‬ ‫רצון הבורא‪ ,‬ולא טבע‪.‬‬ ‫שני מארת‪ ,‬האחד שנבנה בסוף השלישי‪,‬‬ ‫בעולם הזה ולא יקניט לא את היצר טוב‬ ‫ורוב מציאותו ברביעי‪ ,‬והבית השני‬ ‫ולא את היצר הרע‪.‬‬ ‫כי הלא ולמקוה המים קרא ימים‪ ,‬לשון‬ ‫רבים‪ ,‬לרמוז‪ ,‬כי נועדו להעשות רבים‪,‬‬ ‫שנבנה ברביעי‪ ,‬וכתיב מארת על מה‬ ‫ו‪ :‬משיב היצר טוב ואומר אין זה כי‪-‬אם‬ ‫שנחסר בשני‪:‬‬ ‫רע לב‪ ,‬כי היות בטל מעשות טוב ומעשות‬ ‫בהשפכם על פני הארץ כאשר היה‪.‬‬ ‫רע לעון יחשב‪ ,‬כי הוא עשות רצון היצר‬ ‫כי תחלה היה שליש העולם ים‪ ,‬ושני‬ ‫ה‪ :‬וביום חמישי נבראו התנינים‬ ‫הרע‪ ,‬וזהו אין זה כי‪-‬אם רע לב‪ ,‬כלומר אין‬ ‫שלישים יבשה‪ ,‬ובדור אנוש קרא למי‬ ‫הגדולים‪ ,‬כנגד המלכים אשר גזרו שמדות‬ ‫זה בלתי עשות רצון זה ולא רצון זה‪ ,‬כי‪-‬‬ ‫הים‪ ,‬וישפכם ונעשו שני שלישי העולם‬ ‫והרג רב מהרוגי מלכות באלף החמישי‪:‬‬ ‫אם רע לב ‪ -‬הוא עשות רצון היצר הרע‬ ‫ים‪ ,‬והוא כהתראה לכל הדורות‪:‬‬ ‫ו‪ :‬וגם בתחלת הששי הצרו את ישראל‪,‬‬ ‫ועצתו‪ ,‬כי שומר נפשו ירחק ממנו‪:‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫וזהו רמז בהמה ורמש שבתחלת יום הששי‪.‬‬ ‫‪16‬‬ ‫כמפורש בחלומות דניאל‪ ,‬והודה בשובו‬ ‫כי המלכות אחד הוא‪...‬‬ ‫עולם‪ ,‬אשר בחכמתו הבלתי נפרדת‬ ‫מאיכות(ו)‪ ,‬יסד ארץ‪ ,‬ובתבונתו נטה‬ ‫* קצורי * באורי * לקוטי *‬ ‫ועל השמר מכל החכמה חצונית ההיא‪,‬‬ ‫שמים‪ ,‬ישיגנו שכל איש האדמה להבל‬ ‫האלשיך הק'‬ ‫דמה‪.‬‬ ‫הזהיר שלמה בחכמתו‪ ,‬ככתוב אצלנו‪,‬‬ ‫באומרו‪ ,‬נפת תטופנה שפתי זרה‪ ,‬לומר‪,‬‬ ‫וטוב לגבר כי יעסוק במצות ה' ובתורתו‬ ‫רמזי מוסרים‪ ,‬מפ' בראשית‬ ‫~ ~ ~‬ ‫השמר‪ ,‬פן ואל תתפתה בחכמת המחקר‬ ‫לתומו‪ ,‬ולא ישית לבו לדעת הטוב והרע‬ ‫של הזרה‪ ,‬כי הלא תתפתה‪ ,‬כי תראה‬ ‫לפי שכלו‪.‬‬ ‫ביאור סכנת חכמות חיצוניות‬ ‫~‬ ‫מתק אמריה בחקירות שכליות כנופת‬ ‫וזה מאמר הכתוב‪ ,‬ויצמח כו' כל עץ‬ ‫הנוטף דבש‪ ,‬ויעלה על לבך‪ ,‬כי יקרך‬ ‫(ט טז יז) ויצמח י‪-‬הוה א‪-‬להים מן‬ ‫נחמד למראה כו' שהם שני סוגי מצות‬ ‫האדמה כל עץ נחמד למראה וטוב למאכל‬ ‫כאוכל נופת‪ ,‬שמדי אכלו דבשו‪ ,‬ימצא‬ ‫שכתבנו‪ ,‬וגם ועץ החיים‪ ,‬היא התורה‪,‬‬ ‫בתוכו שעוה בעלת דבקות‪.‬‬ ‫ועץ החיים בתוך הגן ועץ הדעת טוב ורע‪:‬‬ ‫כלומר‪ ,‬הנה לך חמדת מראה וטוב מאכל‬ ‫ויצו י‪-‬הוה א‪-‬להים על האדם לאמר מכל עץ‬ ‫וכן תחשוב‪ ,‬ידבק בידך מתוכה‪ ,‬איזה‬ ‫בהנאה‪ ,‬ומה לך עוד‪.‬‬ ‫הגן אכל תאכל‪ :‬ומעץ הדעת טוב ורע לא‬ ‫דבר ממשיי שתדבק בו‪ ,‬ולא תמצא דבר‬ ‫והנה לעומת זה‪ ,‬עץ הדעת טוב ורע‪,‬‬ ‫תאכל ממנו כי ביום אכלך ממנו מות תמות‪:‬‬ ‫מתדבק‪ ,‬כי אם‪ ,‬וחלק משמן חכה‪ ,‬שאין‬ ‫שהוא הצומח על ידי איש שמתעסק‬ ‫בו דבר ממשות‪ ,‬ידבק בך‪.‬‬ ‫והנה בעץ הדעת טוב ורע יש רמז‪ .‬ועל פי‬ ‫לדעת טוב ורע‪ ,‬לברור בשכלו על פי‬ ‫הפשט נאמר על פי האמור‪ ,‬כי יש גם שם‬ ‫שמא תאמר‪ ,‬כי בראותך כי הבל היא‪,‬‬ ‫חקירתו‪.‬‬ ‫אילן שכח קדושה וטוב מעורב עם כח‬ ‫תגעל בה‪ ,‬הנה אחריתה מרה‪ ,‬כי סופה‬ ‫ועל זה הזהירו יתברך את אדם‪ ,‬מכל עץ‬ ‫חצוני טמא‪ ,‬והאוחז בו נותן כח בחצוניות‪,‬‬ ‫להשאיר בך מרירות סברות‪ ,‬אשר לא‬ ‫הגן אכול בעולם הזה‪ ,‬תאכל בעולם הבא‪,‬‬ ‫ומשפיע בו טומאה‪ ,‬ופוגם את הקדושה‪,‬‬ ‫כתורת ה'‪,‬‬ ‫או אכול במחשבה וכונה‪ ,‬תאכל במעשה‪.‬‬ ‫על ידי מעשה הרע אשר יעשה‪.‬‬ ‫ומי יתן והיה מרירות קל‪ ,‬שבהדיח פיך‬ ‫ועל זה אמר‪ ,‬אך מעץ הדעת כו' לא‬ ‫ומאומרו עץ הדעת טוב ורע‪ ,‬ולא אמר‬ ‫יוסר‪ ,‬כי אם‪( ,‬לא כן הוא‪ ,‬אלא) הוא‬ ‫תאכל אפילו במחשבה‪ ,‬כי הלא תטעה‪,‬‬ ‫'עץ טוב ורע'‪ ,‬אחשוב‪ ,‬אל ההולך‬ ‫כלענה‪ ,‬שלא יבצר‪ ,‬אחר רוב ההדחות‪,‬‬ ‫ולא תדע לצאת בשלום‪ ,‬כי שם חלקת כח‬ ‫בשרירות לבו‪ ,‬לדעת לפי שכלו את הטוב‬ ‫מהשאר מרירות מה‪,‬‬ ‫השטן המפתה‪ ,‬ספון‪ ,‬ויתא ראשי עם‪,‬‬ ‫ואת הרע‪ ,‬ולא יסמוך על אביו שבשמים‬ ‫כי גם שתרבה בישיבת תורת ה'‬ ‫אבלים שאולה‪,‬‬ ‫אשר הורה לנו את הטוב והרחיקנו מן‬ ‫תמימה‪ ,‬להדיח את צואת הזרה‪ ,‬לא‬ ‫וזהו כי ביום אכלך ממנו מות בעולם הזה‬ ‫הרע‪ ,‬גם שלא יושג הדבר אצלנו‪.‬‬ ‫יבצר‪ ,‬מהשאר סברא זרה‪ ,‬בצד מה‪.‬‬ ‫תמות בעולם הבא‪ ,‬כי לא יבצר ממך‬ ‫וזה רמזה לנו תורתנו הקדושה בפסוק‬ ‫ושמא תאמר‪ ,‬הלא היא מלאה‬ ‫מהדבק בידך מאומה מן החרם ההוא‪.‬‬ ‫זה‪ ,‬הדרך ישרה שיבור לו האדם‪ ,‬הלא‬ ‫חידודים‪ ,‬ואטעום מחידודה‪ ,‬קודם‬ ‫וכן היה לו (לאדם)‪ ,‬כי הציץ ומת‪ ,‬לולא‬ ‫הוא שידבק בטוהר לבו במצות ה'‪ ,‬ותורה‬ ‫לליבונה‪ ,‬עד שלא תשרפני אפרוש‪ ,‬שלא‬ ‫שבת הגין עליו‪ ,‬היה יום המות‪ ,‬ביום‬ ‫צוה לנו משה‪ ,‬ובאמונתו יחיה‪ ,‬כי היא‬ ‫אכוין רק לחבת החידוד!‬ ‫הולדו‪:‬‬ ‫תורת אמת באמת‪.‬‬ ‫לזה אמר‪ ,‬חדה‪ ,‬בטעם רביע‪ ,‬כמגביה‬ ‫וזה מאמרם ז"ל‪ ,‬אדם הראשון מין היה‪.‬‬ ‫ולא יפנה לבו לומר‪ ,‬אחפשה ואחקורה‬ ‫קול ואומר מה שהיא חדה‪ ,‬שעל כן‬ ‫בשום שכל והבין על ידי החקירות‪ ,‬לדעת‬ ‫תבחרנה ותחפוץ בה‪ ,‬הלא חידודה הוא‬ ‫וכן אמרו‪ ,‬כי חוה סחטה ענבים‬ ‫הטוב והרע‪ ,‬ובמאזני שכלי אשקלה‪,‬‬ ‫לך‪ ,‬כחרב פיות‪ ,‬החותך בפה האחד את‬ ‫והשקתו‪ ,‬כי הוא כי סחטה הדברים עד‬ ‫ואבור אוכל‪ ,‬דת האמת‪ ,‬מתוך פסולת‬ ‫גופך‪ ,‬ובשני את הנפש‪.‬‬ ‫תמצית החקירה‪ ,‬עד שנשתכר‬ ‫אמונות ילדי נכרים‪.‬‬ ‫ונתבלבלה דעתו‪ ,‬וקרה לו כמי שהציץ‬ ‫ואין צריך לומר‪ ,‬הסכמת חכמיה אחר‬ ‫ונפגע‪.‬‬ ‫והנה איש כזה‪ ,‬יערה למות נפשו‪ ,‬וירד‬ ‫החקירה‪ ,‬שהם דעות רעות וכוזבות‪ ,‬כי‬ ‫אבל שאולה‪ ,‬כי רבים חללים הפילה‬ ‫אם‪ ,‬אפילו התחלותיה‪ ,‬כי הנה‪ ,‬רגליה‪ ,‬הם‬ ‫ועל כן בשובו בתשובה לתקן עוותתו‪,‬‬ ‫החקירה שכלית‪ ,‬והיא החכמה חצונית‪ ,‬כי‬ ‫שתי רגלי הנחות ההיקש‪ ,‬להוציא‬ ‫הקריב קרבן בקרן אחד במצחו‪ ,‬והוא כי‬ ‫אוי מי יחיה בשומו‪ ,‬אל חכמה זו‪ ,‬פני שכלו‪,‬‬ ‫התולדה והנפקותא‪ ,‬הם יורדות מות‪ ,‬כי‬ ‫למה שפגם בשלילת אחדות ונעשה מין‬ ‫כמי שקוצץ ח"ו‪ ,‬על כן בבואו לתקן ושב‬ ‫כי איזו הדרך תשיג בינת אדם חרש‬ ‫הם הנחות שקריות‪ ,‬הפך דת האמת‪,‬‬ ‫מחרשי אדמה‪ ,‬כבשי דרחמנא‪ ,‬אשר לא‬ ‫אל אמונת הייחוד‪ ,‬הביא קרבן המורה על‬ ‫ואם כן ודאי‪ ,‬שצעדיה היוצאים‬ ‫אחדות‪ ,‬והוא כי הקרן משל אל המלכות‬ ‫ישיגוהו מלאכי א‪-‬להים‪ ,‬משוללי חומר‪,‬‬ ‫מרגליה‪ ,‬הם התולדות‪ ,‬שאת שאול‬ ‫ואומרים‪ ,‬איה כבוד מלכותו‪ .‬ואיך חדוש‬ ‫‪17‬‬ ‫רמז‪ ,‬ונהר יוצא מעדן‪ ,‬הוא המתעדן על‬ ‫ביטול תורה מביא גלות‬ ‫יתמוכו‪ ,‬שכל כך הן רעות‪ ,‬שלו יונח‪ ,‬היה‬ ‫דברי תורה להוריד שפע ולהשקות את‬ ‫~‬ ‫שאול מתבטל‪ ,‬להעדר חוטאים‪( ,‬אעפ"כ)‬ ‫הגן‪ ,‬הוא הגן הנזכר‪ ,‬כי כל עצי עדן‬ ‫ונהר יצא מעדן להשקות את הגן ומשם‬ ‫עון (אשר) האמין בתולדות אלו‪ ,‬מספיקין‬ ‫מתברכים על ידו‪.‬‬ ‫יפרד והיה לארבעה ראשים (י)‪:‬‬ ‫לתמוך את שאול‪ ,‬בל ימוט‪ ,‬כי באלה שמן‬ ‫ואל יאמר איש‪ ,‬כי גם בהמשכו אחר‬ ‫חלקו‪ ,‬כי גדול עונם מנשוא‪ ,‬וכל שאול‬ ‫ונהר יוצא מעדן כו'‪ .‬אמרו רבותינו ז"ל‪,‬‬ ‫יצטרך‪ ,‬להתקיים בשבילם‪.‬‬ ‫עניני העולם‪ ,‬יוכל לידבק בתורה‪ ,‬כי לא כן‬ ‫כי ארבעה ראשים אלו ארבעה גליות‪:‬‬ ‫הוא‪ ,‬כי הלא משם‪ ,‬שהוא מהגן עדן הנזכר‬ ‫וראה כי רעתך רבה‪ ,‬כי הלא‪ ,‬ירא אני פן‬ ‫יפרד‪ ,‬אם יהיה לארבעה ראשים‪ ,‬שהוא‬ ‫שם האחד פישון‪ ,‬זה מלך בבל‪ ,‬על שם‪,‬‬ ‫יהיו שני הדברים שקולים בעיניך‪ ,‬תורת‬ ‫לאחד מארבע ראשים‪:‬‬ ‫ופשו פרשיו כו'‪.‬‬ ‫ה'‪ ,‬וכפירת הזרה‪ ,‬ותבא לפלס‪ ,‬בפלס‬ ‫האחד הוא פישון שפושה ומרבה הוא‬ ‫גיחון‪ ,‬הוא מדי‪.‬‬ ‫שכלך‪ ,‬לדעת איזו היא האמת‪ ,‬או זו או זו‪,‬‬ ‫האיש הסובב סובב וכו' להעשיר עד‬ ‫חדקל‪ ,‬הוא יון‪ .‬שהיתה חדה וקלה‬ ‫וזהו‪ ,‬אורח חיים היא התורה‪ ,‬פן תפלס‬ ‫מקום אשר שם הזהב‪ ,‬שלהוט אחר‬ ‫בגזירותיה‪.‬‬ ‫איזה היא אמת‪ ,‬ואין לך רעה גדולה מזו‪,‬‬ ‫הממון‪:‬‬ ‫חלילה‪,‬‬ ‫והרביעי הוא פרת‪ ,‬הוא אדום‪ .‬שהפרה‬ ‫והנה הן אמת כי כאשר זהב הארץ ההיא‬ ‫והצירה לפניו‪.‬‬ ‫ומי יתן‪ ,‬והיה לך דעת להכריע האמת‬ ‫טוב כו'‪ ,‬שמוציאו לטוב לעשות צדקה‪,‬‬ ‫והחרשתי‪,‬‬ ‫וכיוצא בה‪ ,‬אז ילך לפניו צדקו‪ ,‬להאיר לו‪,‬‬ ‫והנה אין נראה פה ייחס אל המלכיות!‬ ‫אך מה תעשה‪ ,‬כי הנה נעו מעגלותיה‪ ,‬כי‬ ‫ובהיר הוא בשחקים‪ ,‬כעין הבדולח‪ ,‬וישא‬ ‫ואפשר לדבריהם‪ ,‬יהיה רמז הפסוק‪,‬‬ ‫אין מבוא לשכל אנושי‪ ,‬לעמוד על עמקי‬ ‫חן לפני קונו כשוהם‪ ,‬המסוגל להן כנודע‪:‬‬ ‫ונהר השפע לקיים העולם יוצא מעדן‪,‬‬ ‫עניניה‪ ,‬נמצא שלא תדע להכריע לצד‬ ‫והשני‪ ,‬הוא הרודף אחר הכבוד‪ ,‬ונקרא‬ ‫הוא המתעדן על דברי תורה של עץ‬ ‫האמת‪ ,‬ותשאר נבוך‪ ,‬או תטה אל הזרה‪,‬‬ ‫גיחון מלשון‪ ,‬כי אתה גוחי מבטן‪ ,‬לשון‬ ‫החיים הנזכר‪ ,‬והוא כד"א‪ ,‬הוא עדינו‬ ‫ותאבד‪ .‬לכן‪ ,‬ועתה בנים כו'‪.‬‬ ‫הוצאה‪ ,‬כי הכבוד‪ ,‬אחד מהדברים‬ ‫העצני‪ ,‬ופירשו ז"ל‪ ,‬על דוד שנקרא עדינו‬ ‫~‬ ‫שמוציאים את האדם מהעולם‪.‬‬ ‫שהיה מתעדן על דברי תורה‪.‬‬ ‫כי הזהירה תורה את האדם‪ ,‬בל ילך‬ ‫והנה‪ ,‬דרך הלהוט אחר הכבוד‪ ,‬להרבות‬ ‫ואמר‪ ,‬כי נהר השפע יוצא מהמתעדן‬ ‫אחר החקירה‪ ,‬פן יאבד‪ .‬ולא עשה כן‪ ,‬רק‬ ‫לו עבדים‪ ,‬לשרתו ולרוץ לפניו‪ ,‬ועל כן‪,‬‬ ‫על דברי תורה‪ ,‬להשקות את הגן‪ ,‬אלו‬ ‫סחטה ענבים‪ ,‬ונתנה לו‪ ,‬כאשר פירשנו‪,‬‬ ‫הוא הסובב את כל ארץ כוש‪ ,‬שמשם‬ ‫ישראל‪ ,‬כמו שאמרו ז"ל‪ ,‬על‪ ,‬דודי ירד‬ ‫כי סחטה הדברים‪ ,‬על פי חקירת שכלה‪,‬‬ ‫מוצא העבדים‪ ,‬כנודע‪:‬‬ ‫לגנו‪.‬‬ ‫ונתנה לו‪ ,‬וזה יהיה דעת האומר גפן היה‪.‬‬ ‫והשלישי‪ ,‬אשר לא יתהלל בעשרו‬ ‫אמנם‪ ,‬כאשר ומשם יפרד‪ ,‬שיתפרד‬ ‫והנה יש גם דעות אחרות‪ ,‬יש אומרים‬ ‫וכבודו‪ ,‬רק בחכמתו‪ ,‬ולא בחכמת התורה‪,‬‬ ‫העם מן התורה‪ ,‬שהוא עון ביטול תורה‪,‬‬ ‫תאנה היתה‪ ,‬ויש אומרים אתרוג‪ ,‬ויש‬ ‫רק בחידודין קלים‪ ,‬וזהו חדקל חד קל‪,‬‬ ‫אז‪ ,‬והיה לארבעה ראשים הם ארבעה‬ ‫אומר חטה‪.‬‬ ‫ואינו חפץ בחידודי התורה‪ ,‬אשר למעלה‬ ‫גליות‪ ,‬כמו שאמרו ז"ל‪ ,‬שלא גלו‪ ,‬אלא על‬ ‫ביטול התורה‪ .‬שויתר הקדוש ברוך הוא‬ ‫אפשר שהאומר אתרוג‪ ,‬הדומה ללב‪,‬‬ ‫איכותה מן השכל‪ ,‬רק‪ ,‬הוא ההולך קדמת‬ ‫דעתו שבלבו חטא בלבד‪.‬‬ ‫אשור‪ ,‬שהוא לעומת מראה עיניו‪ ,‬כד"א‪,‬‬ ‫על עבודה זרה ועל גילוי עריות ועל‬ ‫ומגבעות אשורנו‪ ,‬כן חכמות חצוניות‪,‬‬ ‫שפיכות דמים‪ ,‬ולא ויתר על ביטול תורה‪:‬‬ ‫והאומר חטה הוא‪ ,‬שגם חטא בשפתיו‪,‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫אשר יביט בם בעין שכלו הקל‪ ,‬ויאבד‬ ‫ודומה לחטה‪ ,‬שיש לה מעין חיתוך‬ ‫נפשו בו‪.‬‬ ‫איך עסוק בהבלים מרחיק מן התורה‬ ‫לארכה מעין חיתוך שבין שתי השפתים‪.‬‬ ‫~‬ ‫והרביעי הוא פרת‪ ,‬הוא ההולך קדמת‬ ‫ונהר יצא מעדן להשקות את הגן ומשם‬ ‫והאומר תאנה הוא שגם במעשה חטא‪,‬‬ ‫תאות גופניות‪ ,‬והוא שטוף לפרות‬ ‫יפרד והיה לארבעה ראשים‪ .‬שם האחד‬ ‫והוא שמשך בערלתו כמו שאמרו ז"ל‪.‬‬ ‫ולרבות‪.‬‬ ‫פישון הוא הסבב את כל ארץ החוילה‬ ‫ונמשל לתאנה‪ ,‬כמו שאמרו ז"ל‬ ‫אשר שם הזהב‪ .‬וזהב הארץ ההוא טוב שם‬ ‫באברהם‪ ,‬בבראשית רבה פרשת מילה‪,‬‬ ‫ואמר כי כל ארבעה ראשים אלו‪ ,‬משם‪,‬‬ ‫א"ר יודן‪ ,‬אמר לו הקדוש ברוך הוא‪ ,‬מה‬ ‫הוא הגן עדן הנ"ל‪ ,‬יפרד ויתרחק‪.‬‬ ‫הבדלח ואבן השהם‪ .‬ושם הנהר השני‬ ‫גיחון הוא הסובב את כל ארץ כוש‪ .‬ושם‬ ‫תאנה‪ ,‬אין בה פסולת אלא עוקצה‪ ,‬כך‬ ‫לכן טוב לגבר כי ישא עול תורה‪ ,‬ויגעל‬ ‫הנהר השלישי חדקל הוא ההלך קדמת‬ ‫אתה‪ ,‬אין בך פסולת אלא הערלה כו'‪,‬‬ ‫בזרה‪ ,‬וייטיב לו בעולם הזה ובעולם הבא‪:‬‬ ‫אשור והנהר הרביעי הוא פרת (י ‪ -‬יד)‪:‬‬ ‫הנה משלו משל הערלה אל התאנה‪:‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫‪18‬‬ ‫(והנה אין בנמצא עדיין ספרו על‬ ‫המדרש‪ ,‬אך ליקטנו מספרו על‬ ‫כה אמר הא‪-‬ל י‪-‬הוה בורא השמים‬ ‫ונוטיהם רקע הארץ וצאצאיה נתן נשמה‬ ‫* קצורי * באורי * לקוטי *‬ ‫תהילים‪ ,‬מביאורו על מדרש זו)‬ ‫לעם עליה‪ ,‬ורוח להלכים בה‪ ... :‬פרשה זו‬ ‫האלשיך הק'‬ ‫תהלים פרק עב‪ :‬טז‪-‬יז‪:‬‬ ‫על משיח צדקנו תדבר‪ ,‬לספר אשר‬ ‫החשיבו הוא ית' חשיבות נמרץ‪ ,‬מטרם‬ ‫הפטרת פ' בראשית‬ ‫יהי פסת בר בארץ בראש הרים ירעש‬ ‫יברא העולם‪ ,‬למען התכלית אשר יאושרו‬ ‫~ ~ ~‬ ‫כלבנון פריו ויציצו מעיר כעשב הארץ‪ :‬יהי‬ ‫ישראל והעולם כלו ע"י מלך המשיח‪,‬‬ ‫משיח שהוא דוד והוא אדם הראשון‪,‬‬ ‫שמו לעולם לפני שמש (ינין) ינון שמו‬ ‫הוא המתקן של כל הבריאה‬ ‫והוא בהזכיר מאמרם ז"ל בב"ר‬ ‫ויתברכו בו כל גוים יאשרוהו‪:‬‬ ‫~‬ ‫ובשוחר טוב‪ ,‬כי מהשבעה דברים‬ ‫אמרו רבותינו ז"ל במדרש שוחר טוב‪,‬‬ ‫ישעיה פרק מב‪ :‬ה‪-‬כה‪ :‬כה אמר הא‪-‬ל‬ ‫שקדמו לעולם הוא שמו של משיח‬ ‫י‪-‬הוה בורא השמים ונוטיהם רקע הארץ‬ ‫למה נקרא שמו ינון‪ ,‬שעתיד לינן ישיני‬ ‫שנא' לפני שמש ינון שמו‪,‬‬ ‫וצאצאיה נתן נשמה לעם עליה‪ ,‬ורוח‬ ‫עפר‪ ,‬ויהיה עניינם‪ ,‬שעל ידי מה שיהיה‬ ‫וגם ענין ידוע הוא מרז"ל‪ ,‬כי אדם‪ ,‬הוא‬ ‫להלכים בה‪ :‬אני י‪-‬הוה קראתיך בצדק‬ ‫מזכה את ישראל בימות המשיח‪ ,‬ימהר‬ ‫דוד‪ ,‬הוא משיח‪,‬‬ ‫ואחזק בידך ואצרך ואתנך לברית עם לאור‬ ‫יחיש תחיית המתים שיקומו כגבור‬ ‫גוים‪ :‬לפקח עינים עורות להוציא ממסגר‬ ‫מתרונן מיין‪.‬‬ ‫וגם נקדים ענין ידוע מרז"ל‪ ,‬כי עולם‬ ‫אסיר מבית כלא ישבי חשך‪ :‬אני י‪-‬הוה‬ ‫חסד יבנה‪ ,‬וגם (בכדי אשר) לשיתקיים‪,‬‬ ‫הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן ותהלתי‬ ‫וראוי לדעת איך יסמך זה אל הקודם‬ ‫שיתף מדת רחמים‪ ,‬כמו שאמרו ז"ל על‬ ‫לפסילים‪ ...‬החשיתי מעולם אחריש‬ ‫(יהי פסת בר בארץ בראש הרים ירעש‬ ‫פסוק‪ ,‬ביום עשות "ה' אלקים" ארץ‬ ‫אתאפק כיולדה אפעה אשם ואשאף יחד‪:‬‬ ‫כלבנון פריו ויציצו מעיר כעשב הארץ)?‬ ‫ושמים‪.‬‬ ‫אחריב הרים וגבעות וכל עשבם אוביש‬ ‫ולמה יעשה עיקר מאשר נקרא שמו‬ ‫ונבא אל הענין‪ ...‬כי כל עיקר בריאתו‬ ‫ושמתי נהרות לאיים ואגמים אוביש‪:‬‬ ‫כך? כי השם אין נראה שמעלה או‬ ‫והולכתי עורים בדרך לא ידעו בנתיבות לא‬ ‫ית' שלשת העולמות כאחד‪ ,‬עולם‬ ‫ידעו אדריכם אשים מחשך לפניהם לאור‬ ‫מוריד!‬ ‫המלאכים ועולם הגלגלים ועולם השפל‪,‬‬ ‫ומעקשים למישור אלה הדברים עשיתם‬ ‫אך הנה כתבנו בפסוק הקודם‪ ,‬כי‬ ‫העיקר היה בשביל עולם השפל‪,‬‬ ‫ולא עזבתים‪ :‬נסגו אחור יבשו בשת‬ ‫לעתיד יצא הבר משולל קש ומוץ ותבן‬ ‫כאשר מרגלא בפומא דרז"ל‪ ,‬משנברא‬ ‫הבטחים בפסל האמרים למסכה אתם‬ ‫המכסה את הגרגירים‪ ,‬ומה שעד הזמן‬ ‫העולם נתאוה הקדוש ברוך הוא‪ ,‬כביכול‪,‬‬ ‫אלהינו‪ ...‬מי בכם יאזין זאת יקשב וישמע‬ ‫ההוא הוא ימות המשיח‪ ,‬הארץ תוציא‬ ‫שיהיה לו דירה בתחתונים‪,‬‬ ‫לאחור‪ :‬מי נתן למשסה יעקב וישראל‬ ‫צמחה מלובשת‪ ,‬שהעשב על החטה‬ ‫לבזזים הלוא י‪-‬הוה זו חטאנו לו ולא אבו‬ ‫יתייצב כמו לבוש‪ ,‬הלא הוא לרמוז כי‬ ‫וגם‪ ...‬באומרם בתחתונים‪ ,‬ולא אמרו‬ ‫בדרכיו הלוך ולא שמעו בתורתו‪...‬‬ ‫דירה 'בעולם הזה' לומר‪ ,‬כי לא נתאוה‬ ‫פמ"ג‪ :‬א‪-‬י‪ :‬ועתה כה אמר י‪-‬הוה בראך‬ ‫המתים יציצו מעיר כעשב הארץ‪ ,‬כי‬ ‫לשבת בארץ‪ ,‬כי האמנם ישב אלקים על‬ ‫יעקב ויצרך ישראל אל תירא כי גאלתיך‬ ‫החטה היוצאת אחר שנתעפשה בארץ‬ ‫קראתי בשמך לי אתה‪ :‬כי תעבר במים‬ ‫הארץ‪ ,‬כי‪-‬אם‪ ,‬בבני אדם להשרות בהם‬ ‫ובמלבוש בעשב‪ ,‬עם שנקברה ערומה‪,‬‬ ‫שכינה‪ ,‬כי היכל ה' המה‪,‬‬ ‫אתך אני ובנהרות לא ישטפוך כי תלך‬ ‫כך האדם‪ ,‬מקל וחומר‪ ,‬שנקבר לבוש‪,‬‬ ‫במו אש לא תכוה ולהבה לא תבער בך‪:‬‬ ‫וכמאמר‪ ,‬לא בחרתי בעיר ואבחר‬ ‫כי אני י‪-‬הוה א‪-‬להיך קדוש ישראל‬ ‫שיקום אחר עפושו‪ ,‬וגם לבוש כחטה‪,‬‬ ‫בדוד‪ ,‬באופן‪ ,‬שלא הוצרכו הב' עולמות‬ ‫על כן‪ ,‬עד ימות המשיח‪ ,‬התבואה יוצאת‬ ‫מושיעך נתתי כפרך מצרים כוש וסבא‬ ‫שעל הארץ‪ ,‬רק לשלשל על ידם השפע‬ ‫תחתיך‪ :‬מאשר יקרת בעיני נכבדת ואני‬ ‫באופן ובדרך‪ ,‬יתנו לב‪ ,‬אל ענין האדם כי‬ ‫מן המלוא העליון‪ ,‬עד הארץ בהדרגה‪...‬‬ ‫אהבתיך ואתן אדם תחתיך ולאמים תחת‬ ‫ימות‪ ,‬שיקום גם בתחיה‪ ,‬ויתיצב כמו‬ ‫כי כל פעל ה'‪ ,‬למען השלים הנשמות‪,‬‬ ‫נפשך‪ ...‬כל הנקרא בשמי ולכבודי‬ ‫לבוש‪ ,‬על כן‪ ,‬עד הזמן ההוא‪ ,‬רצה יתברך‬ ‫ע"י רדתן על הארץ‪ ,‬כנודע ליודעי חן‪,‬‬ ‫בראתיו יצרתיו אף עשיתיו‪ ...‬כל הגוים‬ ‫בל תצא החטה רק מלובשת עשב וקש‪,‬‬ ‫נקבצו יחדו ויאספו לאמים מי בהם יגיד‬ ‫כמדובר‪:‬‬ ‫ולהיות כי יצר לב האדם רע‪ ,‬ויתעתדו‬ ‫זאת וראשנות ישמיענו יתנו עדיהם‬ ‫לחטא כאשר אבינו הראשון חטא‪ ,‬על כן‬ ‫ויצדקו וישמעו ויאמרו אמת‪ :‬אתם עדי‬ ‫על כן עתה חל עליו חובת ביאור‬ ‫מטרם יברא העולם ברא שמו של משיח‪,‬‬ ‫קושיא אחת והיא‪ ,‬שאם כן איפה‪ ,‬בימות‬ ‫נאם י‪-‬הוה ועבדי אשר בחרתי‪ ,‬למען‬ ‫כי לפני שמש ינון שמו כמפורש אצלנו‬ ‫תדעו ותאמינו לי ותבינו כי אני הוא לפני‬ ‫המשיח‪ ,‬שיהי פסת בר בארץ איזה דבר‬ ‫בביאור ב"ר‪ ,‬כי באותו שם נרמז התיקון‪:‬‬ ‫לא נוצר א‪-‬ל ואחרי לא יהיה‪:‬‬ ‫‪19‬‬ ‫העושה אותם‪ ,‬אלא שהם כאמצעיים‬ ‫ושמא תאמר‪ ,‬כי כאשר קרה לאדם‬ ‫יהיה רמז וזכר אל תחיית המתים‪ ,‬כי‬ ‫ליעשות על ידו‪,‬‬ ‫שחטא ונשתנה‪ ,‬אולי יקרה לו (למשיח)‬ ‫הלא ידוע הוא כי מהחיל ימות המשיח‬ ‫ועל פי דרכו רמז‪ ,‬כי בין הנס של ענין‬ ‫גם כן? וכאשר דוד לא היה (כאשר היה)‬ ‫עד זמן התחיה יש לממעיט הזמן‬ ‫רחמים‪ ,‬בין הנס של דין‪ ,‬שני השמות‬ ‫מאז‪( ,‬לא נשאר כך) לעולם‪( ,‬שמא‬ ‫ארבעים שנה‪( ,‬אשר באותם (מ')‬ ‫אחד‪ ,‬כי על שניהם ראוי לאמר עושה‬ ‫תאמר) כך יקרה לו (למשיח)?‬ ‫השנים‪ ,‬לא יבצר שיהיה הכנה ברמז‪,‬‬ ‫לבדו‪ ,‬בלשון יחיד‪:‬‬ ‫לא כן הוא‪ ,‬כי הלא לפני שמש ינון‬ ‫לתחיית המתים‪ ,‬ההולך ובא)‬ ‫וברוך שם כבודו לעולם וימלא כבודו את‬ ‫שמו‪ ,‬שהוא כמו שאמרו ז"ל‪ ,‬שעתיד לינן‬ ‫לזה אמר הנה יהי שמו לעולם‪ ,‬רמז‬ ‫כל הארץ אמן ואמן‪:‬‬ ‫ישיני עפר‪ ,‬ולמה נקרא מאז (לפני חטא‬ ‫לדבר‪ ,‬כי הלא לפני שמש שהוא מקודם‬ ‫עץ הדעת‪ ,‬וגזירת המיתה) בשם זה‬ ‫לבריאת עולם‪ ,‬ינון שמו‪ ,‬כמו שאמרו‬ ‫* וכן‪ ,‬גם כן בזמן שאינו מכנה שמו על‬ ‫(המרמז על מיתה)? אם לא לרמוז‪ ,‬כי‬ ‫ישראל‪ ,‬כי‪-‬אם‪ ,‬שם כבודו בלבד‪ ,‬שהוא‬ ‫ז"ל‪ ,‬שהוא אחד מהדברים שקדמו‬ ‫המיתה שבאה על ידי אדם‪ ,‬עתידה (מן‬ ‫לעולם ינון‪ ,‬שמו של משיח‪ ,‬שהוא על‬ ‫בזמן הגליות‪ ,‬גם אז הוא יתברך עושה‬ ‫השמים) היתה!‬ ‫נפלאות לבדו‪,‬‬ ‫שעתיד לינן ישיני עפר‪ ,‬הרי כי בשם‬ ‫ומעתה נקרא (משיח) שם המתקן‪,‬‬ ‫המשיח (ינון)‪ ,‬הנמשך לעולם‪ ,‬יש לעולם‬ ‫וזהו‪ ,‬וברוך שם כבודו לעולם‪ ,‬כאשר‬ ‫ואם כן‪ ,‬אין לומר כי גם הוא (משיח)‪,‬‬ ‫זכר ורמז לתחיית המתים (ינון ישיני‬ ‫עשה על ידי חנניה וחבריו‪ ,‬ועל ידי‬ ‫אפשר יקלקל!‬ ‫עפר)‪.‬‬ ‫מרדכי ואסתר‪.‬‬ ‫כי הלא‪ ,‬מאז (כבר לפני החטא)‪,‬‬ ‫ושמא תאמר‪ ,‬כי אינו דומה ראות‬ ‫* וכן בזמן השלישי‪ ,‬שהוא לעתיד‬ ‫נתעתד לתקן את אשר עוות אדם‪ ,‬ואם‬ ‫לימות המשיח‪ ,‬וימות התחיה‪ ,‬שהוא זמן‬ ‫העין‪ ,‬לרמז השם‪ ,‬שיעשו בני האדם‬ ‫על ידי אדם נתקללו עולם ומלואו‪ ,‬אז‬ ‫עיקר מרמז שלו?‬ ‫שימלא כבודו את כל הארץ‪ ,‬כי בשלשת‬ ‫יתהפך‪ ,‬כי הנה‪ ,‬ויתברכו בו‪ ,‬וגם יגדל‬ ‫הזמנים האלה‪ ,‬יאות לומר‪ ,‬ברוך עושה‬ ‫כבודו מדוד בזמנו כי דוד לא היו‬ ‫לזה אמר‪ ,‬אל יקל בעיניך‪ ,‬גודל‬ ‫נפלאות גדולות לבדו‪.‬‬ ‫מאשרים אותו כל גוים כי אדרבה היו‬ ‫חשיבותו בעיני הבריות‪( ,‬שתדמה לך)‬ ‫ול'מה שהוא יתברך מקומו של עולם‪,‬‬ ‫שונאיו ואז כל גוים יאשרוהו‪:‬‬ ‫שלא יעשו עיקר מרמז שמו‪,‬‬ ‫אמר‪ ,‬וימלא כבודו את כל הארץ‪ ,‬כלומר‪,‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫כי הלא דע‪ ,‬כי ויתברכו בו‪ ,‬שכל ברכות‬ ‫אך לא 'הארץ מכבודו'‪.‬‬ ‫שפע העולם יוודע לכל‪ ,‬כי בו יהיו‪,‬‬ ‫המופתים אשר על ידי המשיח והצדיקים‪,‬‬ ‫ועל שני הזמנים הסמוכים שהם זמן‬ ‫או‪ ,‬שכל כך יגדל בעיני כל ישראל‪ ,‬הם באמת על ידי השי"ת בלבדו‬ ‫ימות המשיח וזמן התחיה‪ ,‬על שניהם‬ ‫שיתברכו בו‪ ,‬שיאמרו הכל לבניהם‪,‬‬ ‫~‬ ‫אמר אמן ואמן אמן על הראשון ואמן על‬ ‫'ישימך אלקים כינון'‪,‬‬ ‫השני‪:‬‬ ‫ברוך י‪-‬הוה א‪-‬להים א‪-‬להי ישראל עשה‬ ‫~ ~ ~‬ ‫נפלאות לבדו‪:‬‬ ‫ואפילו כל גוים יאשרוהו שיאמרו‪,‬‬ ‫אשרי איש זה‪ ,‬שאין כמוהו‪,‬‬ ‫איך שמו של משיח נכלל בשמו ית'‬ ‫אמר‪ ,‬הנה הגוים יאשרוהו בימות‬ ‫~‬ ‫כלל הדברים כי לגודל חשיבותו המשיח‪ ,‬בחשבם כי הוא העושה‬ ‫בעיניהם יעשו עיקר מרמז שמו‪ ,‬גם הוא‪ :‬הגבורות ונפלאות‪ ,‬אשר יראו בימיו‪,‬‬ ‫יהי שמו לעולם לפני שמש (ינין) ינון שמו‬ ‫יוצאות מתחת ידו‪ ,‬אך לא כן הוא‪.‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫ויתברכו בו כל גוים יאשרוהו‪:‬‬ ‫או יאמר‪ ,‬בתחלה נקרא אדם ואחר כך כי‪ ,‬ברוך ה' אלקים‪,‬‬ ‫יהי שמו (של משיח) הידוע‪ ,‬שהוא ה'‪,‬‬ ‫כמ"ש רבי שמואל בר נחמני‪ ,‬שלשה‬ ‫נקרא דוד‪ ,‬אך השם שיקרא לעתיד יהיה * בין בזמן שהוא מכונה לאלקי ישראל‪,‬‬ ‫שהוא קודם החרבן והגליות‪ ,‬שאז שתי‬ ‫לעולם שלא ישתנה עוד לעולם‪,‬‬ ‫נקראו בשמו של הקדוש ברוך הוא‪,‬‬ ‫צדיקים כו'‪ ,‬משיח‪ ,‬שנאמר‪ ,‬זה שמו‬ ‫והוא מה שאמרו רבותינו ז"ל‪ ,‬שלשה שמות אלו מתאחדים ליקרא אלקי‬ ‫אשר יקראו ה' צדקנו‪ ,‬זה יהי אז לעולם‪,‬‬ ‫נקראו בשמו של הקדוש ברוך הוא ישראל‪ ,‬שהוא עושה הנפלאות לבדו‪,‬‬ ‫כי כעת שהוא לפני שמש‪ ,‬הוא לפני אור‬ ‫צדיקים משיח וירושלם כו' משיח כלומר שגם הנסים הנעשים על ידי‬ ‫בקר העתיד‪ ,‬ינון שמו‪ ,‬שהם ארבע‬ ‫דכתיב זה שמו אשר יקראו ה' צדקנו‪ ,‬זה אחד מהצדיקים‪ ,‬הוא יתברך לבדו‬ ‫אותיות של ה'‪ ,‬אלא שבמקום הב' ההין‬ ‫יהיה לעולם‪.‬‬ ‫‪20‬‬ ‫משיח ותיקון חטא עץ הדעת‬ ‫ידי ה'‪ ,‬שיקראוהו כן‪ ,‬מהשפע אשר‬ ‫יש ב' נונין‪ ,‬שנמצאת‪ ,‬כל אחת מהההין‪,‬‬ ‫היה מוכן כבר קודם החטא‬ ‫יושפע בו מאתו יתברך‪.‬‬ ‫נסתרת תוך נון שבמספרה (הקטן של נ'‬ ‫~‬ ‫אך דוקא כל גוים יאשרוהו‪ ,‬להתברך‬ ‫הוא ה')‪ ,‬על כי שכינה בגלות כביכול‬ ‫תהלים פקל"ט‪ :‬ב‪:‬‬ ‫בו‪ ,‬כי לא יבחינו בין (משיח) הנקרא בשם‬ ‫בהסתר פנים‪ ,‬ועל כבודה (של ה"א‬ ‫אתה ידעת שבתי וקומי בנתה לרעי מרחוק‪:‬‬ ‫ה'‪ ,‬לה' עצמו‪:‬‬ ‫השניה‪ ,‬שכינה התחתונה)‪ ,‬גם ה"א‬ ‫ראשונה מסתתרת‪ ,‬שהיא שכינה‬ ‫ראה יתברך איך בעלילה באת עלי‪ ,‬כי‬ ‫אך אנחנו בני ישראל‪ ,‬לא נאמר כך‪ ,‬כי‪-‬‬ ‫עליונה‪ ,‬עד יבא שמש אורה‪ ,‬ותקום‬ ‫הלא בנתה (הבנת להכינו)‪ ,‬למי שהוא‬ ‫אם‪ ,‬ברוך ה' אשר הוא אלקים‪ ,‬כי ממנו‬ ‫תאיר כי בא אורה‪( .‬וכעין זה במהרש"א‬ ‫(חברי) רעי‪ ,‬מרחוק‪ ,‬הוא מלך המשיח‬ ‫(ית') נעשה עיקר‪ ,‬ולא (מהמשיח)‬ ‫סנהדרין צח‪ :‬ינון שמו‪ ...‬ע"ש שם בן ד'‬ ‫שהוא רעי מצד שגם בו‪( ,‬נכלל חלק)‬ ‫מהנקרא בשמו‪.‬‬ ‫אותיות כי ב' נונין במקום ב' ההי"ן‬ ‫נפשי‪ ,‬כי מרחוק‪ ,‬שהוא קודם יברא‬ ‫[באט בח (גז דו יצ כפ לע מס הנ)]‪.‬‬ ‫ומה שנברכהו הוא‪ ,‬על ארבע גאולות‪:‬‬ ‫העולם‪ ,‬הכינות אותו‪ ,‬לתקן עותתי‪,‬‬ ‫וכדאמרינן פ' הספינה משיח נקרא‬ ‫על של בבל הוא אמור אלקי ישראל‪ ,‬כי‬ ‫והוא‪ ,‬כי מז' דברים שקדמו לעולם‪,‬‬ ‫ע"ש של הקב"ה שנאמר זה שמו אשר‬ ‫הוא שמו של משיח‪ ,‬שנאמר‪ ,‬לפני שמש‬ ‫שם נתפרסם בעולם היותו אלקי ישראל‪,‬‬ ‫יקראו ה' צדקנו‪.‬‬ ‫ינון שמו‪ ,‬ואמרו במדרש שוחר טוב‪ ,‬למה‬ ‫שכל האומות אמרו כי ה' אלקים אמת‬ ‫הוא אלקי ישראל בראותם הצלת חנניה‬ ‫א"ה‪ :‬גם מרומז מה דאיתא שלעתיד‬ ‫נקרא ינון‪ ,‬על שעתיד לינן ישני עפר‪,‬‬ ‫'יהי"ה' ה' אחד באותיות יהי"ה‪ .‬כי‬ ‫שהוא תיקון המות שגרם אדם‪,‬‬ ‫מישאל ועזריה מאתון נורא יקידתא‪ ,‬עד‬ ‫היותם רוקקים בפני כל אישי ישראל‬ ‫הרי ינון שמו קרי ינון וכתיב ינין אשר‬ ‫וזהו בנתה לרעי הבא לתקן מה שאני‬ ‫באומרם היה לכם אלוק זה ועבדתם‬ ‫בהתחלף נ' אל ה' הוא אותיות יהי"ה‪.‬‬ ‫קלקלתי‪ ,‬מרחוק‪.‬‬ ‫עבודה זרה‪:‬‬ ‫אח"כ מצאתי כן בס' דף על הדף‬ ‫ואילו מתחילה לא היה רצונך שאמות‪,‬‬ ‫ועל גאולת מדי נאמר‪ ,‬עושה נפלאות‬ ‫סנהדרין צח‪ :‬וז"ל‪ :‬שמעתי מידידי רפ"ח‬ ‫למה מקודם לעולם בנתה תיקון אל‬ ‫לבדו‪ ,‬לומר‪ ,‬כי גם שאחות היתה לנו‬ ‫רובינפעלד שליט"א רמז נכון‪ ,‬כי בהפסוק‬ ‫המות שאגרום אני‪,‬‬ ‫בבית המלך‪ ,‬היא הצילתנו‪ ,‬האמת הוא‪,‬‬ ‫בתהלים (ע"ב)‪ ,‬נמצא קרי וכתיב‪,‬‬ ‫ומעין זה אמרו רבותינו ז"ל‪ ,‬שאם לא‬ ‫כי לבדו יתברך עשה לנו הנפלאות‪ ,‬שאם‬ ‫שהכתיב הוא "ינין" בשני יודי"ן והקרי‬ ‫שבעלילה בא הקדוש ברוך הוא על‬ ‫לא כן‪ ,‬כאשר עשה (אחשורוש) לאחת‬ ‫הוא בוי"ו לבסוף‪ ,‬ולפ"ד המהרש"א י"ל‬ ‫אדם‪ ,‬למה ברא מלאך המות תחילה!‬ ‫(ושתי) היה עושה לשניה (אסתר)‪.‬‬ ‫ע"פ המבואר בספה"ק‪ ,‬כי לעתיד לבוא‬ ‫יהיה שם הוי"ה בשני יודי"ן דהיינו‬ ‫ולדעת האומרים כי לרעי הוא מלשון‬ ‫ועל גאולת יון נהלל ונאמר‪ ,‬וברוך שם‬ ‫יהי"ה‪ ,‬ולכן נרמז בהקרי שמו של משיח‬ ‫רעיון‪ ,‬יאמר הלא מרחוק ידעת רעיוני‬ ‫כבודו לעולם‪ ,‬הפך דברי יון האומרים‪,‬‬ ‫ג"כ בשני יודי"ן‪ ,‬כיון שהוא נקרא על‬ ‫לחטא‪ ,‬כלומר‪ ,‬ומוכרח הייתי בחטאי‪,‬‬ ‫כתבו על קרן השור שאין לכם חלק‬ ‫שמו של הקדוש ברוך הוא)‬ ‫אם לא שבעלילה באת עלי!‬ ‫באלקי ישראל‪,‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫נמצא כלל הדברים‪ ,‬כי תכלית העולם‬ ‫שהוא כמפורש אצלנו‪ ,‬שיכתבו‬ ‫הוא השפל‪ ,‬להשלים בו הנשמות‬ ‫שבעשותם בחורב תבנית שור‪ ,‬סילקו‬ ‫שינויי אופן הודאותינו אותו ית'‬ ‫שלמעלה מהג' עולמות‪,‬‬ ‫מעליהם שם אלקי ישראל‪ ,‬על כן נברך‬ ‫בתוך כאו"א מן הגליות‬ ‫ולתיקון השפל לבא הכונה אל‬ ‫ברוך שם כבודו לעולם בלי הפסק‪.‬‬ ‫~‬ ‫תכליתה האמיתית‪ ,‬הוא מלך המשיח‪,‬‬ ‫ועל הגאולה העתידה‪ ,‬נברך ונאמר‪,‬‬ ‫יהי שמו לעולם לפני שמש (ינין) ינון‬ ‫שעל כן מאז‪ ,‬טרם יברא העולם‪ ,‬קרא‬ ‫וימלא כבודו את כל הארץ‪ ,‬כי עליה‬ ‫שמו ויתברכו בו כל גוים יאשרוהו‪ :‬ברוך‬ ‫את שמו‪ ,‬והוא הראשון שנברא בעולם‪,‬‬ ‫נאמר‪ ,‬ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר וכו'‪.‬‬ ‫י‪-‬הוה א‪-‬להים א‪-‬להי ישראל עשה‬ ‫הוא אדם הראשון‪,‬‬ ‫אמן על הגאולה ואמן על התחיה‪.‬‬ ‫נפלאות לבדו‪ :‬וברוך שם כבודו לעולם‬ ‫ולתקן את אשר עותו‪ ,‬החזירו יתברך‬ ‫או‪ ,‬על כי זאת ליבא לפומא לא גלי‪,‬‬ ‫וימלא כבודו את כל הארץ אמן ואמן‪:‬‬ ‫בדוד המלך‪ ,‬ולגמור התיקון‪ ,‬מחזירו ית'‬ ‫אנו אומרים‪ ,‬כי כאשר ראינו האמנה‬ ‫הנה‪ ,‬בהיות שמו לעולם‪ ,‬שהוא בגלוי‬ ‫פעם שלישית‪ ,‬הוא מלך המשיח‪.‬‬ ‫בשלש ראשונות‪ ,‬יאמן האחרונה‪ ,‬וזהו‬ ‫מההין (שנתגלה באות ה'‪ ,‬מן ההסתרה‬ ‫(עכל"ק בתהילים)‬ ‫ואמן‪:‬‬ ‫באות נ')‪ ,‬אז‪ ,‬ויתברכו בו‪ ,‬שכמו‬ ‫~ ~ ~‬ ‫~ ~ ~‬ ‫שמתברכים מהקב"ה‪ ,‬כך יתברכו בו על‬ ‫‪21‬‬ ‫כי הלא‪ ,‬בראתי העולם‪ ,‬למען תת‬ ‫אם‪ ,‬לאותם שהם עליה‪ ,‬הם אשר‬ ‫כל ענין גלוי מדות הרחמים‬ ‫נשמה‪ ,‬לעם עליה כו'‪ ,‬והנה חטאו‪ ,‬ולא‬ ‫בהיותם בארץ הם עליה‪ ,‬שכל עניינם‬ ‫הוצרך אך ורק עבור הדרי מטה‬ ‫יצא תכליתו אל הפועל‪,‬‬ ‫בדברים עליונים כרשב"י ודומים לו‪,‬‬ ‫~‬ ‫לכן‪ ,‬אני מאז קראתיך‪ ,‬שהוא לפני‬ ‫שהם מסולקים מהארץ ומתעסקים במה‬ ‫והן אלה דברי הכתובים האלה‪ ,‬כה‬ ‫שמש‪ ,‬ינון שמו‪ ,‬שהוא‪ ,‬כי א' מהדברים‬ ‫שעליה‪ ,‬וזה אומרו לעם עליה‪ ,‬ולא אמר‬ ‫אמר הא‪-‬ל ה' כו' לומר‪ ,‬כי הוא יתברך‬ ‫שקדמו לעולם‪ ,‬הוא שמו של משיח‪ ,‬כי‬ ‫'בה'‪,‬‬ ‫הא‪-‬ל הוא בעל החסד‪ ,‬אשר עולם חסד‬ ‫מאז ראה‪ ,‬כי העולם אשר היה חפץ‬ ‫ורוח‪ ,‬שהיא מדרגה גדולה מהנפש‪ ,‬אך‬ ‫יבנה‪ ,‬כי א‪-‬ל הוא מדת חסד כנודע‪ ,‬וגם‬ ‫לברא‪ ,‬יעותד להתקלקל‪ ,‬ותיקונו‪ ,‬הוא‬ ‫אינה כנשמה‪ ,‬גם נותן להולכים בה‪ ,‬הם‬ ‫הוא ה' הוא בעל הרחמים‪ ,‬ששיתף מדה‬ ‫שמו של משיח‪ ,‬כי תיקונו הוא המות‪,‬‬ ‫בני אדם‪ ,‬אשר גם שלא יהיה כל עניינם‬ ‫זו לברא העולם כמדובר למעלה‪ ,‬וע"י‬ ‫למרק החלאה שבעוונו הוא זוהמת נחש‬ ‫דברים עליונים‪ ,‬לפחות אינם עושים‬ ‫מדות אלה שהוא הא‪-‬ל ה' היה בורא‬ ‫שנתקן בארץ‪ ,‬וישוב מתוקן בתחיה ע"י‬ ‫עיקר מהעולם הזה‪ ,‬כי‪-‬אם‪ ,‬בבחינת‬ ‫השמים‪,‬‬ ‫טל אורות וחי לעולם‪,‬‬ ‫היותם הולכים בהיותם בה‪ ,‬כי דעתם‬ ‫וא"כ אחר שע"י שתי מדות אלה היה‪,‬‬ ‫וזה ענין ינון שמו‪ ,‬שהוא מאמרם ז"ל‬ ‫ופנייתם היא‪ ,‬כי הולך האדם אל בית‬ ‫אמור מעתה כי מה שברא השמים ונטה‬ ‫בשוחר טוב‪ ,‬למה נקרא ינון שעתיד לינון‬ ‫עולמו‪ ,‬וזוכרים יום המיתה תמיד‪ ,‬לבלתי‬ ‫אותם‪ ,‬כל התכלית לא היה רק להיות‬ ‫ישני עפר‪ ,‬כמפורש אצלנו בב"ר‪( :‬ע'‬ ‫חטא על הנפש‪ ,‬הנה אלה יזכו לרוח‪ ,‬אך‬ ‫רוקע הארץ וצאצאיה‪ ,‬שיהיו פרושים על‬ ‫לעיל העתק ביאורו)‬ ‫לא לנשמה‪ ,‬כסוג הראשון‪,‬‬ ‫הארץ‪ ,‬כי על כן נטה שמים שיהיו עליהם‬ ‫וזהו‪ ,‬אני ה' קראתיך בצדק שהוא‬ ‫ועל כן בראשון אמר עליה ובשני אמר‬ ‫כאהל לשבת‪,‬‬ ‫בתורת עשות צדקה עם העולם‪ ,‬ואח"כ‬ ‫בה‪ ,‬וגם בחינות אלה (רוח ונשמה‪ ,‬הם)‬ ‫והוא כי השמים וכל צבאם אין צריכים‬ ‫ואחזק בידך הוא באדם‪ ,‬שהוא הוא ית'‬ ‫למעלה מאיכות צבא השמים‪ .‬שהם‬ ‫חסד ורחמים‪ ,‬כי אין בהם לא חטא ולא‬ ‫שנתן בו כח אל השלמות‪ ,‬במה שהניחו‬ ‫(רוח ונשמה‪ ,‬הם) חלק א‪-‬לוה ממעל‪,‬‬ ‫עונשים ולא צרות‪ ,‬וכמאמרנו על פסוק‬ ‫בג"ע‪ ,‬ואח"כ לתקן את אשר עותו‪,‬‬ ‫כנודע ליודעים חן‪:‬‬ ‫זכור רחמיך ה' וחסדיך כי מעולם המה‪,‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫חזרתי‪ ,‬ואצרך פעם אחרת‪ ,‬הוא דוד מלך‬ ‫כלומר כי מזה העולם המה ולא‬ ‫המשיח מלך ישראל‪ ,‬ועתה‪ ,‬ואתנך‬ ‫פרטי ענין תיקון השלם וגלוי כבודו‪,‬‬ ‫מעולמות העליונים‪ ,‬כי אינם צריכים‬ ‫לברית עם הם ישראל‪ ,‬כי בך יתקיים‬ ‫שהוא עבור כאו"א מישראל‪,‬‬ ‫חסד ורחמים‪ ,‬ולכן לא תמנעם‪:‬‬ ‫ברית‪ ,‬שכרתי לגאלם‪ ,‬וגם לאור גוים‪ ,‬כי‬ ‫שהוא על ידי משיח צדקינו‬ ‫וזה מאמרנו פה כה אמר הלא ה' שהם‬ ‫אתה משיח‪ ,‬שהוא אדם‪ ,‬והוא דוד‪,‬‬ ‫וענין גדולתו‬ ‫חסד ורחמים‪ ,‬בזה תדעו כי מה שברא‬ ‫לתקן את ישראל ולהאיר עיני הגוים‪:‬‬ ‫~‬ ‫שמים ונטה אותם‪ ,‬לא בשביל צאצאיהם‬ ‫לפקח עינים עורות להוציא ממסגר‬ ‫כה אמר הא‪-‬ל י‪-‬הוה בורא השמים‬ ‫וצבאם היה‪ ,‬כי‪-‬אם‪ ,‬על מה שרקע הארץ‬ ‫אסיר מבית כלא ישבי חשך‪:‬‬ ‫ונוטיהם רקע הארץ וצאצאיה נתן נשמה‬ ‫וצאצאיה‪,‬‬ ‫ומה שאמרתי לאור גוים‪ ,‬הלא הוא‪,‬‬ ‫לעם עליה‪ ,‬ורוח להלכים בה‪ :‬אני י‪-‬הוה‬ ‫כי הלא חסד ורחמים אין צריכים‬ ‫לפקוח עינים עורות‪ ,‬הם הגוים‪ ,‬להאיר‬ ‫קראתיך בצדק ואחזק בידך ואצרך ואתנך‬ ‫העליונים‪ ,‬ולמה ברא העולם במדות‬ ‫עיניהם‪ ,‬כי תעמידם על האמת‪ ,‬כמו‬ ‫לברית עם לאור גוים‪:‬‬ ‫אלו‪ ,‬אם לא שמדות אלו צריכים צאצאי‬ ‫שאמר למעלה‪ ,‬ולתורתו איים ייחלו‪,‬‬ ‫למה עושה עיקר מצאצאי הארץ?‬ ‫הארץ‪,‬‬ ‫ומה שאמרתי לברית עם הוא להוציא‬ ‫הלא הוא להשלים נשמות ורוחות‪ ,‬כי‬ ‫וזהו שלא הזכיר צבא השמים כאשר‬ ‫ממסגר אסיר‪ ,‬הם עם בני ישראל אסירי‬ ‫נותן נשמה לעם עליה ורוח להולכים בה‪,‬‬ ‫הזכיר צאצאי הארץ‪ ,‬לומר כי כל עיקר‬ ‫הגלות‪ ,‬ומבית כלא יושבי חשך‪ ,‬כד"א‪,‬‬ ‫שע"י בני האדם הן משתלמות‪,‬‬ ‫הארץ היה בשביל צאצאיה‪ ,‬כי תכלית‬ ‫ולאשר בחשך הגלו‪,‬‬ ‫הנה‪ ,‬כי כל עיקר ותכלית הבריאה‪ ,‬היה‬ ‫הבריאה נטה שמים שיהיה להם כאהל‬ ‫~ ~ ~‬ ‫ישראל סבא‪ ,‬הם העם עליה כו'‪ ,‬ואמר‬ ‫לשבת‪ ,‬כמפורש למעלה על פסוק‬ ‫שלא יתרשלו מבטחון הגאולה‬ ‫עתה‪ ,‬כמדבר הוא יתברך עם משיח‬ ‫וימתחם כו'‪,‬‬ ‫~‬ ‫צדקנו‪ ,‬ראה נא את אשר חיבבתיך‪,‬‬ ‫והראיה כי מצאצאי הארץ עשה עיקר‪,‬‬ ‫אני י‪-‬הוה הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן‬ ‫ומקודם בראתי העולם‪ ,‬זמנתיך להביא‬ ‫הלא הוא כי הנה נותן נשמה לעם עליה‬ ‫ותהלתי לפסילים‪:‬‬ ‫התכלית אל הפועל‪,‬‬ ‫שהיא נשמה עליונה מאתו ית'‪ ,‬אשר לא‬ ‫ניתנה בשום א' מצבא השמים כנודע‬ ‫ולא תתייאשו מן הגאולה‪ ,‬כי הלא‬ ‫ליודעים חן‪ ,‬וגם לא לכל אחד מהעם כי‪-‬‬ ‫משכונות גדולים יש לכם‪ ,‬א' כי‪ ,‬אני ה'‬ ‫‪22‬‬ ‫שיקרני כיולדה‪ ,‬שלא תצעק רק עד עת‬ ‫וגם‪ ,‬עוד שתי משכונות‪ ,‬שעליהם‬ ‫בארבע אותיות‪ ,‬הוא שמי‪ ,‬ולא י‪-‬ה בלבד‪,‬‬ ‫לידה‪ ,‬כן כיולדה אפעה שהוא בעת‬ ‫תבטחו מהגאולה‪ ,‬הלא המה‪ ,‬הא' כי‬ ‫ולכן‪ ,‬לא יעלה על רוחכם‪ ,‬שאניח לעולם‬ ‫הגאולה‪ ,‬וגם עתה‪ ,‬לא כאחת (לגמרי)‬ ‫כבודי לאחר לא אתן‪ ,‬והשני ותהלתי כו'‬ ‫הארבע אותיות נפרדו י"ה מו"ה‪ ,‬כי‬ ‫תהיה תגבורת (גבורותי להתאפק מן)‬ ‫כמפורש שתיהן בקודם‪:‬‬ ‫נשבעתי באומרי כי יד על כס י‪-‬ה‬ ‫הרוגז‪ ,‬כי‪-‬אם‪ ,‬מעט מעט אשום ואשאף‪,‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫מלחמה‪ ,‬לבלתי חברם‪ ,‬עד יום נקם בלבי‪,‬‬ ‫כי ארגיז (על השונאים) ואניח מהרוגז‪,‬‬ ‫גדולת ה' המתגלה דייקא תוך ההסתר‬ ‫שהוא זמן שימחה את זכר עמלק וזהו‬ ‫כשואף קצתו פנימה‪ ,‬וזהו‪ ,‬אשם ואשאף‬ ‫~‬ ‫אני ה' הוא שמי‪ ,‬כלומר ולא יבצר מבא‬ ‫יחד‪ ,‬לבל כלותם כמו רגע‪:‬‬ ‫יום נקם שהיא גאולת ישראל‪,‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫החשיתי מעולם אחריש אתאפק כיולדה‬ ‫אפעה אשם ואשאף יחד‪:‬‬ ‫שנית כי כבודי שהיא שכינתי שבגלות‬ ‫פרטי השתלשלות הגאולה‬ ‫כביכול‪ ,‬המשפעת אל החצונים לאחר‬ ‫ונקמה בגוים‬ ‫הנה אמרו רז"ל‪ ,‬על מה שירמיה‬ ‫הוא כח חצוני לא אתן‪ ,‬כלומר כי עתה‬ ‫~‬ ‫ודניאל‪ ,‬אחד לא אמר‪ ,‬רק 'הגדול‬ ‫הוא מושאל בלבד‪ ,‬שכביכול הוא בגלות‬ ‫והנורא'‪ ,‬וא' לא אמר רק 'הגדול הגבור'‪,‬‬ ‫ומשפיע להם הטובה‪ ,‬ואם היה נשאר‬ ‫אחריב הרים וגבעות וכל עשבם אוביש‬ ‫כי הא' אמר‪ ,‬גוים מרקדים בהיכלו‪ ,‬איה‬ ‫ושמתי נהרות לאיים ואגמים אוביש‪:‬‬ ‫כך‪ ,‬הייתי כנותן אותו לכח ההוא הנקרא‬ ‫גבורותיו? והא' אמר‪ ,‬איה נוראותיו?‬ ‫אחר‪:‬‬ ‫והוא כי תחלה‪ ,‬אחריב הרים וגבעות‬ ‫שהענין הוא אצלי‪ ,‬כי אמר‪ ,‬כי לא היה‬ ‫מיישוב אילנותיהם‪ ,‬ואחרי כן‪ ,‬וכל עשבם‬ ‫ועוד טעם שלישי והוא‪ ,‬כי גם לא אתן‬ ‫אז משתמש במדה ההיא‪ ,‬אך‪ ,‬אנשי‬ ‫תהלתי לפסילים‪ ,‬והוא כי גם עתה‬ ‫אוביש‪ ,‬וע"ד זה‪ ,‬ושמתי נהרות לאיים‪,‬‬ ‫כנסת הגדולה‪ ,‬החזירו עטרה ליושנה‪,‬‬ ‫ואח"כ גם אגמים אוביש‪ ,‬ובעת עשותי‬ ‫שישראל בגלות‪ ,‬כל שפע טוב הבא‬ ‫ואמרו (שאומרים בתפלה)‪' ,‬הגדול‬ ‫לעולם ממני הוא‪ ,‬אלא שתחת בואו‬ ‫רוגז (להם) אעשה רחמים (לבנ"י)‪:‬‬ ‫הגבור והנורא'‪ ,‬כי אמרו‪ ,‬הן הן גבורותיו‪,‬‬ ‫לישראל ושיאכלו האומות מן התמצית‪,‬‬ ‫והולכתי עורים בדרך לא ידעו בנתיבות‬ ‫הן הן נוראותיו‪ ,‬כי אין גבורה גדולה‪,‬‬ ‫עתה נהפך‪ ,‬לינתן אל השרים להריק‬ ‫לא ידעו אדריכם אשים מחשך לפניהם‬ ‫מהתאפקות לסבול‪ ,‬באופן כי גם אז‬ ‫לגוייהם בארצותם‪ ,‬והתהלה שהיה ראוי‬ ‫לאור ומעקשים למישור אלה הדברים‬ ‫(כאשר גוים מרקדים בהיכלו)‪ ,‬היה‬ ‫יהללו אותי‪ ,‬על כל הטובה הבאה‬ ‫עשיתם ולא עזבתים‪:‬‬ ‫משתמש ממדת הגבורה‪.‬‬ ‫עליהם‪ ,‬כי מאתי היא‪ ,‬הם מהללים‬ ‫כי‪ ,‬והולכתי עורים בדרך לא ידעו כו'‪,‬‬ ‫וזה אחשוב שהנביא דבר פה בפסוק‬ ‫לפסילים‪ ,‬דאזלי ומודו להם‪,‬‬ ‫כאשר היה במדבר‪ ,‬וכן אשים מחשך‬ ‫הלז‪ ,‬והוא כי אחרי אומרו בפסוק‬ ‫שהנה‪ ,‬גם זה‪ ,‬לא תאמינו שאתן‬ ‫לפניהם לאור‪ ,‬שהוא ענן שטבעו חשך‬ ‫הקודם‪ ,‬שלעתיד כגבור יצא כאיש‬ ‫לעולם‪ ,‬שתהיה לפסילים תהלתי‪ ,‬שהיא‬ ‫יהיה לפניהם לאור‪ ,‬כעמוד ענן שהיה ה'‬ ‫מלחמות כו'‪ ,‬אמר‪ ,‬הלא תאמרו בני‬ ‫התהלה הראויה לי‪,‬‬ ‫הולך לפניהם‪ ,‬בעמוד ענן יומם לנחותם‬ ‫הגלות ‪ -‬שעמהם ידבר‪ ,‬ככתוב למעלה‪,‬‬ ‫הדרך‪ ,‬כי בהיות הוא יתברך עמו היה‬ ‫כי כל פרשה זו ושלפניה עם אסירי‬ ‫ומה מתקו לפי דרכנו זה‪ ,‬מאמרם ז"ל‪,‬‬ ‫להם לאור‪ ,‬כן יאמר במה והולכתי את‬ ‫התקוה‪ ,‬בני הגלות ומשיח צדקנו ידבר ‪-‬‬ ‫אני ה' הוא שמי שקראני אדם הראשון‪,‬‬ ‫ישראל שהם כעורים‪ ,‬בארץ לא ידעו‪,‬‬ ‫)הלא תאמרו בני הגלות(‪:‬‬ ‫כי הלא כמו זר נחשב‪ ,‬אדם הראשון‪,‬‬ ‫שאוליכם בעצמי ובמקום צר הם נתיבות‬ ‫במקום זה‪ ,‬אך לפי דרכנו שעל אדם‬ ‫'הלא הפלגת בגבורותיך‪ ,‬ואם‪ ,‬אפילו‬ ‫ידבר‪ ,‬כמדובר‪ ,‬שעליו נאמר‪ ,‬ואחזק בידך‬ ‫לא ידעו‪ ,‬גם כן אדריכם‪ ,‬ואשים מה‬ ‫מדת רחמים יש בו בחינת גבורת‬ ‫שהוא מחשך לפניהם לאור וכן‬ ‫ואצרך‪ ,‬שהוא מלך המשיח‪ ,‬יצדק‪.‬‬ ‫מלחמה‪ ,‬כאומרו ה' כגבור יצא כו'‪ ,‬א"כ‪,‬‬ ‫המעקשים למישור‪ ,‬כי הענן עצמו היה אז‬ ‫כאשר היו הגוים מרקדים בהיכלך‪ ,‬למה‬ ‫שמחזיק הוא יתב'‪ ,‬הוראת היות מלך‬ ‫במדבר מיישר הדרך לפניהם‪ ,‬כנודע‬ ‫החרשת? שהיה מקום לומר‪ ,‬איה‬ ‫המשיח חביב לפניו יתברך‪ ,‬באומרו‪ ,‬אל‬ ‫מרז"ל‪ ,‬כן אעשה‪ ,‬גם להם‪ ,‬לעתיד‪,‬‬ ‫גבורותיך?'‬ ‫תאמר‪' ,‬אולי על אשר קלקל אדם‪,‬‬ ‫ולא יהיה כמו זר נחשב בעיניכם זה‪ ,‬כי‬ ‫געלתיו‪ ,‬וגם גלגולו (משיח)‪ ,‬לא יהיה‬ ‫דעו איפוא‪ ,‬כי מה שהחשתי לא‬ ‫חביב'‪.‬‬ ‫הלא אלה הדברים עשיתים‪ ,‬כבר‪ ,‬שהוא‬ ‫נתחדש אז‪ ,‬כי מעולם היה מוסכם אצלי‬ ‫בצאת ישראל ממצרים במדבר‪ ,‬כנזכר‬ ‫לעשות כן‪ ,‬לנכות כליון ישראל בהיכלי‪:‬‬ ‫כי דע איפוא‪ ,‬כי אני ה' הוא שמי‬ ‫בכל שלשת הדברים‪,‬‬ ‫שקראני הוא (אדם)‪ ,‬ואלו הייתי גועל בו‪,‬‬ ‫וזהו החשתי מעולם‪ ,‬ואל יראה לכם‬ ‫לא הייתי מחזיק בשם שהוא קראני‪ ,‬ולכן‬ ‫וא"כ‪ ,‬אחר שעשיתים‪ ,‬יבטחו‪ ,‬שגם‬ ‫מדת העדר גבורה‪ ,‬כי הלא‪ ,‬מה שאחריש‬ ‫אשוב לעשות להם כן‪ ,‬כי לא עזבתים‪ ,‬כי‬ ‫אל תתייאשו מסבה זו (שקלקל אדם)‪.‬‬ ‫הוא‪ ,‬כי אתאפק ואתחזק לסבול‪ ,‬והן הן‬ ‫לא שניתי‪ ,‬וככחי אז‪ ,‬כחי עתה‪.‬‬ ‫גבורותי‪ ,‬וזהו אחריש אתאפק עד כה‪,‬‬ ‫‪23‬‬ ‫משיח‪ ,‬להגזים עליהם לעבור על דת או‬ ‫יעקב‪ ,‬כי כה אמר ה' לעולמו‪ ,‬בוראך‬ ‫נסגו אחור יבשו בשת הבטחים בפסל‬ ‫להעבירם באש ובמים'‬ ‫יעקב וכו'‪,‬‬ ‫האמרים למסכה אתם אלהינו‪:‬‬ ‫על כן אמר‪ ,‬מאשר ראית בים סוף‪,‬‬ ‫והוא מאמרם ז"ל שאמר הקדוש ברוך‬ ‫ומה שאמרתי‪ ,‬אשם ואשאף יחד‪,‬‬ ‫שעברת במים עד חוטמך והייתי עמך‪,‬‬ ‫הוא לעולמו‪ ,‬עולמי עולמי מי בראך‪,‬‬ ‫שפירשנו שלא יכלם כאחת‪ ,‬כי‪-‬אם‪ ,‬קו‬ ‫וכן בירדן כי נטבלו רגלי הכהנים וראית‬ ‫יעקב בראך‪ ,‬ישראל יצרך‪,‬‬ ‫לקו‪ ,‬נתן טעם ואמר‪ ,‬שע"י כן‪ ,‬אחר‬ ‫כי אתך אני‪:‬‬ ‫ויהיה ענין מאמרם כי על ב' עולמות‬ ‫התחלת רעשם‪ ,‬שנסוגו אחור‪ ,‬מהרעה‬ ‫~ ~ ~‬ ‫ידבר‪ ,‬על החומרי ועל הרוחני בעל צורה‪,‬‬ ‫אשר עשו הגוים גם יהיו הולכים ובושים‪,‬‬ ‫הגאולה על ידי קידוש השם‬ ‫וזהו יבושו בושת הבוטחים בפסל‪.‬‬ ‫וזה אמרו עולמי שתי פעמים‪ ,‬ועל הא'‬ ‫~‬ ‫אמר יעקב בראך‪ ,‬ועל השנית אמר‬ ‫מה שאין כן‪ ,‬אם היו כלים וספים מיד‪,‬‬ ‫כי תעבר במים אתך אני ובנהרות לא‬ ‫ישראל יצרך‪ ,‬הנה למדונו כי דבריו ית'‬ ‫לא תתקיים בם‪ ,‬אפילו בושה א'‪ ,‬אז‬ ‫ישטפוך כי תלך במו אש לא תכוה ולהבה‬ ‫לעולמו‪ ,‬על יעקב אבינו המה‪:‬‬ ‫יאמר יבושו בושת כפול‪ ,‬א' על המחשבה‬ ‫לא תבער בך‪:‬‬ ‫שהיו בוטחים בפסל‪ ,‬ועל הדבור שהיו‬ ‫ונבא אל הענין והוא במאמרם ז"ל‬ ‫אומרים למסכה אתם אלקינו‪:‬‬ ‫כך‪ ,‬בנהרות תבטח שלא ישטפוך‪,‬‬ ‫באיכה רבתי‪ ,‬כי בכל צרות ישראל אינו‬ ‫~ ~ ~‬ ‫וכאשר כי תלך במו אש‪ ,‬שהיו חנניה‬ ‫מרגיש‪ ,‬כי‪-‬אם‪ ,‬יעקב‪ ,‬כי על כן בצרות‬ ‫וחבריו מהלכין בגו נורא‪ ,‬ולא תכוה‪ ,‬בזה‬ ‫ישראל‪ ,‬נאמר ותבער בו ביעקב כאש‬ ‫יעקב אבינו נמצא אתנו בגלות‬ ‫תבטח‪ ,‬שגם ולהבה לא תבער בך‪,‬‬ ‫להבה‪ ,‬וכן ארז"ל‪ ,‬כי בצאת ישראל‬ ‫ויגאל אתנו‬ ‫אך בזאת‪ ,‬שלא תעשה ע"מ שיצילך‪,‬‬ ‫ממצרים‪ ,‬שם היה יעקב אתם‪ ,‬כד"א‪,‬‬ ‫~‬ ‫כי‪-‬אם‪ ,‬שתעשה ע"מ שתשרף ותקדש‬ ‫ויוציאך בפניו וכו' שהוא בפניו של יעקב‪,‬‬ ‫וכן בים ובירדן‪ ,‬כמ"ש ז"ל‪ ,‬על פסוק מה‬ ‫מי בכם יאזין זאת יקשב וישמע לאחור‪:‬‬ ‫שם ה'‪ ,‬כאשר עשו חנניה מישאל‬ ‫מי נתן למשסה יעקב וישראל לבזזים‬ ‫ועזריה‪ ,‬שאמרו‪ ,‬והן לא‪ ,‬כלומר שלא‬ ‫לך הים וכו' הירדן וכו' מפני א‪-‬לוה יעקב‪,‬‬ ‫הלוא י‪-‬הוה זו חטאנו לו ולא אבו בדרכיו‬ ‫יציל‪ ,‬ידיע להוי לך מלכא די לאלהך וכו'‬ ‫נמצא כי בהגאל ישראל‪ ,‬הוא כאלו‬ ‫הלוך ולא שמעו בתורתו‪ :‬ועתה כה אמר‬ ‫ואז אושיעך‪:‬‬ ‫יעקב בעצמו הוא נגאל‪ ,‬ובכל צרתם לו‬ ‫י‪-‬הוה בראך יעקב ויצרך ישראל אל תירא‬ ‫כי אני י‪-‬הוה א‪-‬להיך קדוש ישראל‬ ‫צר‪ ,‬כאלו הוא המקבל הצרה‪:‬‬ ‫כי גאלתיך קראתי בשמך לי אתה‪:‬‬ ‫מושיעך נתתי כפרך מצרים כוש וסבא‬ ‫ובזה נבא אל הענין‪ ,‬שידברו הכתובים‬ ‫הנה ידענו כי גדר הקרא ישראל בשם‬ ‫תחתיך‪:‬‬ ‫בענין גאולת ישראל וצרתם‪ ,‬כאלו עם‬ ‫יעקב‪ ,‬הוא על היותם בלתי כשרים‪ ,‬מה‬ ‫וזהו‪ ,‬כי אני ה' א‪-‬להיך קדוש ישראל‪,‬‬ ‫יעקב לבדו‪ ,‬הוא ית' מדבר‪ ,‬ואמר‪ ,‬ועתה‪,‬‬ ‫שאין כן בהקראם ישראל‪,‬‬ ‫מקודש על ידך ואז אני מושיעך‪ ,‬ולא‬ ‫על ידי תשובה‪ ,‬שישובו גם הנקראים‬ ‫יעקב‪ ,‬אל יראה בעיניך‪ ,‬כי לא תעלה‬ ‫והנה אמר בסמוך‪ ,‬מי נתן למשסה‬ ‫עוד‪ ,‬אלא שאחר שתקדישו שמי‪ ,‬מלבד‬ ‫יעקב וישראל כו'‪ ,‬הלא ה' כי חטאנו לו‬ ‫הצלתך‪ ,‬אתן אחרים כפרתך תחתך‪,‬‬ ‫ארוכת הנקראים יעקב‪ ,‬על ידי תשובה‪,‬‬ ‫ליגאל גאולה שלימה‪ ,‬כי הלא‪ ,‬כל שני‬ ‫כו'‪ ,‬ואמר‪ ,‬כי מי בכם יקשיב וישמע‬ ‫כאשר במצרים‪ ,‬שעל ידי שקדשתם‬ ‫השמות חשובים לפני‪ ,‬כי בוראך יעקב‬ ‫לאחור‪ ,‬כי למפרע‪ ,‬ישכיל ויאמר אל‬ ‫שמי בקשר הטלה‪ ,‬בכרעי המטה‪ ,‬ואמור‬ ‫ויוצרך ישראל‪ ,‬לכן‪ ,‬אל תירא כי גאלתיך‪,‬‬ ‫העם‪ ,‬כי אין יסורין בלי עון כי מי נתן‬ ‫להם‪ ,‬שלשוחטו הייתם עושים לשם ה'‪,‬‬ ‫על ידי תשובה‪,‬‬ ‫למשסה כו'‪ ,‬הלא ה' זו חטאנו לו כו'‪,‬‬ ‫עם היות שהוא אלהיו‪ ,‬והערתם למות‬ ‫והנה היה מקום לומר ישראל שבגלות‬ ‫נפשכם‪ ,‬כי הן יזבחו את תועבת מצרים‬ ‫ומה שאני צריך לומר לך‪ ,‬אל תירא‪,‬‬ ‫החיל הזה‪ ,‬אסירי התקוה מהגאולה‪,‬‬ ‫ולא יסקלום‪,‬‬ ‫לומר לך‪ ,‬כי גם כי קראתי בשמך‪ ,‬הוא‬ ‫שעמהם ידברו כל המקראות האלו‪:‬‬ ‫יעקב‪ ,‬שהוא שמך מעצמך‪ ,‬כי ישראל‬ ‫ועל ידי כן‪ ,‬נתן ית' בכוריהם כפרת‪,‬‬ ‫הוא נוסף מאתו ית'‪ ,‬ואמר‪ ,‬כי גם כי את‬ ‫'אהה אדני‪ ,‬מה נעשה הנקראים בשם‬ ‫תחת ישראל‪ ,‬כן אעשה עתה‪,‬‬ ‫בניך קראתי בשמך שהוא בשם יעקב‪,‬‬ ‫יעקב‪ ,‬אשר המה בלתי כשרים‪ ,‬גם כי‬ ‫וזהו‪ ,‬נתתי וכו' כי כאשר נתתי כפרך‬ ‫שהוא הוראת היותם בלתי כשרים‪,‬‬ ‫הזהרת אל מנהיגי העם יחזרונו בתשובה‪,‬‬ ‫מצרים בצאתכם משם‪ ,‬שהוא במכת‬ ‫אעפ"י כן אל תחוש‪ ,‬כי לי אתה גם‬ ‫האם התשובה תועיל גם לנקראים בשם‬ ‫בכורות והנטבעים בים‪ ,‬כך עתה כוש‬ ‫בקראי בשם זה‪,‬‬ ‫יעקב‪ ,‬ליגאל גאולה שלמה?'‬ ‫וסבא אתן תחתך למדת הדין‪ ,‬שיטילו‬ ‫והנה היה מקום לומר (ולדאוג)‪' ,‬כי‬ ‫לזה אמר‪ ,‬ועתה על ידי תשובה‪,‬‬ ‫כעסם עליהם במקומך‪:‬‬ ‫הנה עתידים בית יעקב לעתיד בחבלי‬ ‫שהזהרתי בסמוך‪ ,‬אל יחוש הנקרא בשם‬ ‫~ ~ ~‬ ‫‪24‬‬ ‫ושמא תאמרו‪' ,‬מה בצע שנדע הדבר‬ ‫מאשר יקרת בעיני נכבדת ואני אהבתיך כן שמו כשם רבו‪ ,‬בין אשר לכבודי‬ ‫מעתה‪ ,‬שנעידהו בימים ההם‪ ,‬ולשתוק‬ ‫ואתן אדם תחתיך ולאמים תחת נפשך‪ :‬בראתיו‪ ,‬שהוא מעולם הבריאה‪ ,‬בין אשר‬ ‫עתה מלהודיעו‪ ,‬ולמה הוא זה?'‬ ‫הנה במדבר רבה‪ ,‬ארז"ל‪ ,‬כי כמו שוה'‪ ,‬יצרתיו‪ ,‬שהוא מעולם היצירה‪ ,‬אפילו‬ ‫הנה זה אני עושה מכמה טעמים‪ ,‬אחד‪,‬‬ ‫אשר מעולם העשיה‪ ,‬וזהו אף עשיתיו‪:‬‬ ‫הוא ובית דינו‪ ,‬כך ואני‪ ,‬הוא ובית דינו‪.‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫למען תדעו ותאמינו לי‪ ,‬כי על ידי מה‬ ‫ונבא אל הענין‪ ,‬אחרי אומרו‪ ,‬שע"י‬ ‫שתדעו עתה ידיעה בלי מופת‪ ,‬יהיה לכם‬ ‫קדש שמו‪ ,‬ומוסרים עצמנו ע"מ למות זכות האמונה בהבטחות הגאולה‬ ‫זכות האמנה בו ית' מעתה‪ ,‬כי יבא דברו‬ ‫על קדוש ה'‪ ,‬יתן אדם תחתנו‪ ,‬אמר והבלי הבטחות נביאי האומות‬ ‫בלי ספק‪,‬‬ ‫~‬ ‫עתה‪ ,‬אל תתמה‪ ,‬למה (בכדי שתזכה‬ ‫משא"כ‪ ,‬אם לא הייתי מודיע לכם‬ ‫אשר) לתת כוש וסבא תחתך‪ ,‬ארצה כל הגוים נקבצו יחדו ויאספו לאמים מי‬ ‫דבר‪ ,‬כי לא היה לכם במה שתאמינו‪,‬‬ ‫בהם יגיד זאת וראשנות ישמיענו יתנו‬ ‫שתקדש שמי ע"מ למות?‬ ‫שתהיה לכם בדבר זכות האמנה‪ ,‬ליגאל‪,‬‬ ‫עדיהם ויצדקו וישמעו ויאמרו אמת‪:‬‬ ‫כי הלא הדברים הם בהדרגה‪ ,‬שהוא‬ ‫ועוד טענה שנית והיא‪ ,‬כי‪ ,‬ותבינו כי‬ ‫כי מאשר יקרת בעיני שם הרחמים אחרי אומרו הגאולה העתידה‪ ,‬באומרו‬ ‫אני הוא‪ ,‬כי תראו כי אין בו יתברך שינוי‬ ‫הנז'‪ ,‬נכבדת להצילך‪ ,‬גם שלא יקרת כי אתך אני‪ ,‬ממזרח אביא זרעך כו'‪ ,‬אמר‬ ‫חלילה‪ ,‬כי אני שאמרתי זה עתה‪ ,‬אביא‬ ‫בעיני מדת הדין‪ ,‬שהוא כענין‪ ,‬ונח מצא עתה‪ ,‬הנה יש שני סוגים באומות‪ ,‬גוים‬ ‫הדבר בעצמו לעתיד‪ ,‬בזה תבינו כי אני‬ ‫שם‪ ,‬אך‪ ,‬לא בעיני ולאומים‪ ,‬הגם אם יונח שנקבצו כל הגוים‬ ‫חן בעיני ה' שביארנו‬ ‫א‪-‬להים‪ ,‬הוא מדת הדין‪,‬‬ ‫הוא‪ ,‬שדברתי ייעוד הגאולה הזאת‪ ,‬ולא‬ ‫וגם יאספו לאומים יחד‪ ,‬אשר זה כל‬ ‫היה אחר פועל הצרות בעת הצרה‪,‬‬ ‫אך‪ ,‬בעשותך חסידות יתרה‪ ,‬עד גדר העולם זולת ישראל‪ ,‬הימצא בהם בכל‬ ‫ומייסר את העוברים כמונו בגלות‪ ,‬וא'‬ ‫שואני שהוא אני ובית דיני‪ ,‬אהבתיך‪ ,‬כללותם‪ ,‬בשום אלוה שבהם‪ ,‬יגיד זאת‪,‬‬ ‫מביא הטובות לעתיד‪,‬‬ ‫שהוא לקדש שמי‪ ,‬עד היות על מנת היא הגאולה האמורה?‬ ‫כי‪-‬אם‪ ,‬תבינו כי אני הוא‪ ,‬וגם תשכילו‪,‬‬ ‫למות שלא יעשה לך נס‪ ,‬אז‪ ,‬אצ"ל‬ ‫הצלה‪ ,‬כי‪-‬אם‪ ,‬גם שואתן אדם תחת והנה יש במגידי עתידות‪ ,‬שלמען‬ ‫כי מלאכים שמצד הקדושה‪ ,‬המשמשים‬ ‫יאמינו העתיד אשר יגיד‪ ,‬ישמיע‬ ‫לפניו במרום‪ ,‬אינם א‪-‬ל‪ ,‬ומה גם‬ ‫גופך‪ ,‬ולאמים תחת נפשך‪:‬‬ ‫ראשונות שעברו‪ ,‬למען מהגידו העבר‪,‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫העובדים את החצונים‪ ,‬הם שרי העמים‪,‬‬ ‫כל צדיק וצדיק נקרא בשמו ית' יוציאו שגם יגיד אמת בעתיד‪ ,‬על דרך זה‬ ‫כי כלם הבל‪,‬‬ ‫יאמר ראשונות ישמיעונו‪ ,‬וגם בזה‬ ‫~‬ ‫כי הנה‪ ,‬מאשר לפניהם שרפי קדש‬ ‫ישקרו‪ ,‬כי יתנו עדיהם ויצדקו‪ ,‬יתנו‬ ‫המשמשים לפני במרום‪ ,‬בודאי שלא‬ ‫כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו עדיהם בראשונות ויצדקו‪,‬‬ ‫יהיה מי שהוא נוצר אל‪,‬‬ ‫אף עשיתיו‪:‬‬ ‫ואחרי כן ישמעו הראשונות ממני‪ ,‬על‬ ‫כלומר‪ ,‬כי כל שרפי קדש‪ ,‬כלם נוצרים‬ ‫הנה רשב"ן בשם רבי יונתן אמר‪ ,‬ג' ידי הנביאים ויאמרו‪ ,‬עדיהם הנז'‪ ,‬כי אמת‬ ‫מאתי‪ ,‬ואיך‪ ,‬מי שהוא נוצר‪ ,‬יהיה א‪-‬ל‪,‬‬ ‫נקראו בשמו של הקדוש ברוך הוא‪ ,‬הוא מה שאני משמיע אותו‪ ,‬ולא מה‬ ‫וא"כ‪ ,‬מכ"ש הבלתי משמשים לפני‪ ,‬כי‬ ‫צדיקים משיח וירושלם‪ .‬צדיקים דכתיב שהם העידו‪ ,‬וזהו ישמעו ויאמרו אמת‪.‬‬ ‫כל הנקרא בשמי וכו'‪,‬‬ ‫הם חצונים‪ ,‬מתייחסים לאחרי‪ ,‬שהוא‬ ‫~ ~ ~‬ ‫חצוניות וטומאה שלא יהיה א‪-‬ל‪ ,‬וזהו‬ ‫אמונה בגאולה‬ ‫ואפשר שלא כל סוג צדיקים יקראו‬ ‫ואחרי לא יהיה‪,‬‬ ‫בשמו‪ ,‬שא"כ מה יתרונו של משיח שיקרא‬ ‫הוא האמונה שאין עוד מלבדו‬ ‫כה‪ ,‬האם גרע מכל צדיק שבישראל‪,‬‬ ‫וגם זה תבינו‪ ,‬במה שתדעו הדבר‬ ‫~‬ ‫העתיד מעתה‪ ,‬ותראוהו לעתיד‪ ,‬כי תראו‪,‬‬ ‫על כן אחשוב‪ ,‬כי הנה נשמות הצדיקים‬ ‫אתם עדי נאם י‪-‬הוה ועבדי אשר בחרתי‬ ‫לא כלן מגדר א' המה‪ ,‬יש נפשו מאצילות‬ ‫כי לא היה כח במלאך קדוש‪ ,‬ולא בחיצון‬ ‫למען תדעו ותאמינו לי ותבינו כי אני הוא‬ ‫אשר עבדו אותם הגוים‪ ,‬מי שהיה בו כח‬ ‫יש מבריאה יש מיצירה יש מעשיה‪,‬‬ ‫לפני לא נוצר א‪-‬ל ואחרי לא יהיה‪:‬‬ ‫לעכב‪ ,‬שלא יהיה הדבר אשר ייעדתי ולא‬ ‫ואפשר כי בא ללמד‪ ,‬בל יעלה על‬ ‫יבא‪ ,‬כי‪-‬אם‪ ,‬כאשר דברתי כן יהיה‪:‬‬ ‫אך‪ ,‬מה שאני אומר שיהיה לעתיד‪,‬‬ ‫רוחנו‪ ,‬כי כל הטוב האמור למעלה‪ ,‬לא‬ ‫אתם תהיו עדי‪ ,‬כי אני מגידו מעתה‪ ,‬ואז‬ ‫לכל סוג צדיקים יהיה‪ ,‬רק לאשר נשמתו‬ ‫(וזהו מה שממשיך לאמר‪ :‬יא ‪ -‬יג)‬ ‫תעידו‪ ,‬כי אני הגדתי מעתה‪.‬‬ ‫מעולם האצילות‪ ,‬או על הרוב אשר‬ ‫אנכי אנכי י‪-‬הוה ואין מבלעדי מושיע‪:‬‬ ‫אנכי הגדתי והושעתי והשמעתי ואין בכם‬ ‫וגם עבדי אשר בחרתי הוא מלך‬ ‫מעולם הבריאה‪.‬‬ ‫זר ואתם עדי נאם י‪-‬הוה ואני א‪-‬ל‪ :‬גם מיום‬ ‫המשיח‪ ,‬כי הוא שומע עתה‪ ,‬ואז יגיד כי‬ ‫לז"א‪ ,‬לא כן הוא‪ ,‬כי‪-‬אם‪ ,‬בין כל הנקרא‬ ‫אני הוא ואין מידי מציל אפעל ומי ישיבנה‪:‬‬ ‫כן דברתי מעתה‪:‬‬ ‫בשמי‪ ,‬הוא אשר מעולם האצילות‪ ,‬שעל‬ ‫‪25‬‬ ‫שובו‪ ,‬כי זה חסדו יתברך‪ ,‬שאחר התחילו‬ ‫לשוב פותח לבו‪ ,‬ומביא לו זכרון כל‬ ‫(וזל"ק האלשיך‪ :‬ויאמר לו ה' מי הגיד לך‬ ‫כי ערום אתה כו'‪ ,‬לומר‪ ,‬הנה כל חוטא‬ ‫ד"ת מספה"ק ע"פ האלשיך הק'‬ ‫~ ~ ~‬ ‫אשמותיו קו לקו‪ ,‬אך אחר שובו‪ ,‬נותן לב‬ ‫מתאטמות עיני שכלו להכיר כי ערום הוא‬ ‫וחשב עם קונהו‪ ,‬ומן השמים יתנו אל לבו‬ ‫מהקדושה‪ ,‬ועל כן מן התימה הוא מי הגיד‬ ‫ספה"ק אגרא דכלה‬ ‫לזכור אשמותיו‪ ,‬ואז יחרד באומרו‪ ,‬אוי לי‬ ‫לך כו' כי ערום אתה ממלבושי הקדושה‪,‬‬ ‫מרבה"ק ר' צבי אלימלך מדינוב‬ ‫כי הייתי מחזיק עצמי לצדיק‪ ,‬כי לא הייתי‬ ‫המן העץ אשר צויתיך לבלתי כו'‪.‬‬ ‫ויאמ"ר א"ת קל"ך שמעת"י בג"ן‬ ‫יודע מה אני‪ ,‬אך עתה אחרי הודעי והכירי‬ ‫והוא בשום לב‪ ,‬כי היה לו לומר 'אשר‬ ‫ואיר"א‪ .‬ס"ת למפרע‪ ,‬אתוון אנ"י כת"ר‪,‬‬ ‫כי רשע הייתי ספקתי על ירך מרוב יגון‪.‬‬ ‫צויתיך לא תאכל ממנו'‪ ,‬מאי לבלתי אכל‬ ‫שגמר בדעתו‪ ,‬וקיבל עליו לשונו‪ ,‬לתקן‬ ‫ובאלשיך תהלים פרק כה‪ :‬אחרי שובי‬ ‫ממנו!‬ ‫כל (אשר פגם‪.‬‬ ‫נחמתי וכו'‪ ,‬שהוא כי אין החוטא מכיר עצמו‬ ‫אך יש חוטא בלתי דואג על עבור רצון קונו‪,‬‬ ‫ממדת) אנ"י‪ ,‬מדת מלכות שמים‪ ,‬עד‪,‬‬ ‫עד אחרי החילו בתשובה‪ ,‬כי אחד מדרכי‬ ‫כתר עליון‪.‬‬ ‫היצר הרע היא לשכחו אשמותיו ולהורות‬ ‫ויש שיצרו תוקפו‪ ,‬והוא עושהו בלב‬ ‫לו כי הוא טוב מרבים‪ ,‬אך אחרי שובו‪ ,‬הוא‬ ‫רגז‪ ,‬ואומר בלבו‪' ,‬כי אך הפעם הוא‬ ‫ר"ת כל הפסוק‪ ,‬בגימטריא תקי"ב (ויאמר‬ ‫יתברך פותח עיני שכלו ומורה ומזכיר לו כל‬ ‫עושה‪ ,‬כי תקפו יצרו'‪( ,‬וכדמבאר באגרא‬ ‫את קלך שמעתי בגן ואירא כי עירם אנכי‬ ‫אשר חטא על הנפש‪ ,‬וזה יאמר טוב וישר ה'‬ ‫דכלה פה שהוא‪' :‬בכדי שירף ממנו‬ ‫ואחבא)‪ ,‬הוא בגימטריא ח' פעמים די"ן‪,‬‬ ‫כי על כן יורה חטאים אחר שהחוטא כבר‬ ‫היצר')‪ ,‬אך‪ ,‬לא ישנה‪ ,‬לעשותו עוד‪.‬‬ ‫בסוד הכתוב ישם ב'סד' רגלי (מדת הדין)‪,‬‬ ‫הוא בדרך כי היחל לשוב‪.‬‬ ‫והנה העושה באופן זה‪ ,‬ודאי לא‬ ‫ממילא ח' פעמים די"ן‪ ,‬הם ח' פעמים ס"ד‪,‬‬ ‫ובאלשיך בראשית ג‪ :‬אחרי שובי נחמתי‬ ‫יטמטם יצרו עיני שכלו מהכיר רעתו‪ ,‬כי‬ ‫הלא גם בהעוותו היו עיניו פקוחות‪ ,‬כל‬ ‫נתהפך לח‪-‬סד‪ ,‬בהצטרפות הח' לס"ד‪,‬‬ ‫ואחרי הודעי ספקתי כו'‪ ,‬כי אמר הנה טרם‬ ‫שובי בתשובה‪ ,‬חשבתי ‪ -‬לאוטם עיני‬ ‫שכן אחרי כן‪ .‬והנה חוה לא שתה לבה‪ ,‬כי‪-‬‬ ‫בהעלות הדינין עד (שורשם) המדה‬ ‫שכלי ‪ -‬כי לא בלתי כשר הייתי‪ ,‬אך אחרי‬ ‫אם‪ ,‬ותרא האשה כי טוב כו' ותאכל ותתן‬ ‫השמינית (ח‪ ,‬בינה‪ ,‬שהוא)‪ ,‬יוב"ל‬ ‫התעוררי והרהרתי תשובה ופשפשתי‬ ‫גם לאישה עמה ‪ -‬כלומר כמוה‪ ,‬בלב בלתי‬ ‫העליון‪ ,‬להמתיק הדינים בשורשם לשוב‬ ‫במעשי אז נחמתי‪ ,‬ואחרי הודעי כי‪...‬‬ ‫כואב על המעשה‪:‬‬ ‫אליו ית' בתשובה עילאה‪,‬‬ ‫אנכי‪ ...‬בלתי כשר‪ ,‬כי ידעתי את עצמי כי‬ ‫ובזה נבא אל הענין‪ ,‬אמר מי הגיד לך כו'‬ ‫על כן (תקי"ב הנ"ל) הוא גם כן בגימטריא‬ ‫לא צדיק אני כאשר חשבתי‪ ,‬אז נצטערתי‬ ‫שנפקחת‪ ,‬האם מן העץ אשר צויתיך‪ ,‬האם‬ ‫י"ו פעמים ל"ב‪ ,‬ובהצטרפותם הם‬ ‫וספקתי על ירך‪ .‬עכל"ק האלשיך)‬ ‫בכוונה לבלתי אכל ממנו עוד‪ ,‬היה מה‬ ‫(אותיות) יוב"ל‪ ,‬העליון‪ ,‬שישובו (ביובל)‬ ‫(המשך האגרא דכלה) והנה‪ ,‬אם היה‬ ‫שאכלת‪ ,‬שהיה לך לב רגז על שהיית אוכל‪,‬‬ ‫איש אל אחוזתו (שמרומז ב' בחינות הנ"ל‪,‬‬ ‫חטא שלך על דרך שאמרו‪ ,‬שיש חוטא‬ ‫שאם היה כך אינו מן התימה פקיחת עיניך‬ ‫א‪ :‬שישובו כולם אל אחוזתם ושורשם‬ ‫לפעמים דבעי למטעם טעמא דאיסורא‪,‬‬ ‫להכיר עונך‪ .‬אך‪ ,‬לא כן היה – כלומר‪ ,‬אך‬ ‫בתשובה ע"י מדת הבינה‪.‬‬ ‫בכדי שירף ממנו היצר אח"כ‪ ,‬דאין החטא‬ ‫החזיק לי טובה שהעירותיך‪ ,‬ופקחתי עיניך‬ ‫ב‪ :‬הדינים והגבורות יומתקו ע"י‬ ‫גדול כ"כ‪ ,‬ו(אם היה חטאתך בזה האופן)‬ ‫לבל תאבד לגמרי‪ :‬עכל"ק האלשיך)‬ ‫שישובו אל שורשם שהוא מדת הבינה)‬ ‫יתכן לך תיכף הרהורי תשובה‪,‬‬ ‫(המשך האגרא דכלה) שאמר לו‬ ‫על פי דרכינו יתפרש הכתוב שאחר כך‬ ‫אבל החטא שלך היה חטא גמור‪,‬‬ ‫השי"ת ראה מה גדלו חסדי עליך‪ ,‬כי הרי‬ ‫על פי דברי האלשיך‪.‬‬ ‫(וא"כ) ומאין באו לך הרהורי תשובה?‬ ‫אתה בעצמך שב ומתחרט‪ ,‬ומאין באו לך‬ ‫ויאמר מי הגיד לך וכו' המן העץ וכו' לבלתי‬ ‫הרהורי תשובה? הרי חטאת חטא גדול!‬ ‫אכל ממנו אכלת‪.‬‬ ‫זה הוא‪ ,‬כי יקר חסדי עליך‪ ,‬ואני‬ ‫עוררתיך בצדק‪ ,‬לשוב אלי באמת‪,‬‬ ‫אשר כפי הנהוג‪ ,‬לא יבוא תיכף עליו‬ ‫הדקדוקים רבו‪ ,‬א' מי הגיד לך‪ ,‬לא‬ ‫הרהורי תשובה‪ ,‬עד אשר יתחיל לשוב‬ ‫יוצדק לשון הגדה רק ידיעה‪ ,‬היה לו לומר‬ ‫וזה הפירוש‪ ,‬מי הגיד לך כו' המן העץ‬ ‫מעצמו‪ ,‬בלי התעוררת‪ ,‬ואחר כך יאירו‬ ‫אשר צויתיך לבלתי אכל ממנו אכלת‪ ,‬ר"ל‪,‬‬ ‫'מאין תדע'‪...‬‬ ‫עיניו‪ ,‬ויבין גודל חטאו‪ ,‬וישוב אל ד'‪ .‬ומפרש‬ ‫האם אכלת בכוונה לבלתי אכל ממנו‪ ,‬רק‬ ‫בזה הכתוב‪ ,‬כי אחרי שובי נחמתי וכו'‪.‬‬ ‫ב' המן העץ וכו' בלשון ספק‪ ,‬והכל גלוי‬ ‫למיטעם טעם דאיסורא‪ .‬ע"כ תוכן ד"ק‪.‬‬ ‫לפניו!‬ ‫(וזל"ק האלשיך בירמיהו פל"א‪ :‬כי אחרי‬ ‫ומה יאות הוא‪ ,‬לפי דרכנו‪ ,‬ששב‬ ‫שובי‪ ,‬ששבתי‪ ,‬נחמתי מאשמותי‪ ,‬ולא‬ ‫ג' אשר צויתך לבלתי וכו' הם אינם‬ ‫בתשובה עילאה לפניו ית'‪ ,‬וזהו שיעור‬ ‫מקודם‪ ,‬כי טרם שובי‪ ,‬אינני מכיר כי רשע‬ ‫מובנים‪ ,‬דהוה ליה למימר 'אשר צויתיך‬ ‫הכתוב‪ ,‬ויאמר מ"י‪( ,‬ר"ל עולם התשובה‬ ‫וחוטא אני‪ ,‬וחושב אני‪ ,‬כי מיעטו אשמותי‪,‬‬ ‫לא תאכל' וכו'!‬ ‫עילאה הנקרא מ"י כנודע)‪ ,‬הגיד לך (ר"ל‬ ‫כי כן דרך איש הנמשך אחר יצרו‪ ,‬חושב‬ ‫והנה הקושיא הב' והג' מתרץ הרב‬ ‫המשיך לך התשובה והתעוררת הזה)‪ ,‬כי‬ ‫בלבו‪ ,‬כי טוב הוא‪ ,‬ומשכח עונותיו עד‬ ‫באלשיך‪:‬‬ ‫‪26‬‬ ‫לכן מיד גרשו וגזר עליו מיתה‪ ,‬ולאחר‬ ‫* אלשיך דניאל פ"ט‪ :‬ט‪-‬י‪ :‬לא‪-‬דני א‪-‬להינו‬ ‫עירום אתה (ר"ל שאם לא כן אתה‬ ‫המיתה יתוקן‪ ,‬והנפש שבה אל אביה אל‬ ‫הרחמים והסלחות כי מרדנו בו‪ :‬ולא שמענו‬ ‫בעצמך עירום ממצוה והתעוררת‪,‬‬ ‫מקור מחצבתה‪.‬‬ ‫בקול י‪-‬הוה א‪-‬להינו ללכת בתורתיו אשר‬ ‫ויתפרש (תיבת) כי (לא כפשוטו מלשון‬ ‫ולזה מבואר במדרש‪' ,‬והנה טוב מאד‪,‬‬ ‫נתן לפנינו ביד עבדיו הנביאים‪:‬‬ ‫'אשר'‪ ,‬אלא פירוש 'שהרי') דהא‪ ,‬שהוא‬ ‫זה המות'‪ ,‬כי בזה נעשה התיקון הגמור‪.‬‬ ‫לא יאבה ה' סלוח על חטאה גדולה מאד‪,‬‬ ‫מד' לשונות שמשמש‪ ,‬המן העץ וכו'‪,‬‬ ‫כי הלא מרדו בו כאמור‪ ,‬והמרד הוא העולה‬ ‫יתפרש כדברי הרב האלשיך‪,‬‬ ‫וכדברי פי קדוש ד' אדמו"ר מו"ה‬ ‫(וגרוע) על כל עון ופשע וחטאה‪ ,‬ובכן לא‬ ‫(היינו תיבת 'כי'‪ ,‬הוא נתינת טעם‬ ‫שמחה בונים מפרשיסחא זצללה"ה‪,‬‬ ‫ינקה ה'‪ ,‬וגם שלא שבו עדיו‪ ,‬אחרי שובו‬ ‫וראיה‪ ,‬אל זה שאמר לו ה'‪ ,‬אשר ריחם‬ ‫ע"פ‪ ,‬ועתה פן ישלח ידו‪ ,‬היינו לאחר חטא‬ ‫להתרות בנו ביד עבדיו הנביאים‪ ,‬על זה בא‬ ‫עליו בחסדו לעוררו מלעילא‪ ,‬לתשובה‪.‬‬ ‫אדה"ר צפה הקב"ה ברוב רחמיו‬ ‫ויאמר‪ ,‬לה' אלקינו הרחמים והסליחות‪ ,‬כי‬ ‫וראיה שהיה מלעילא‪ ,‬ולא זכה לזה‬ ‫שמוכרח להיות בעולם המות‪ ,‬כדי לזכות‬ ‫מרדנו בו‪ ,‬ולא שמענו אל עבדיך וכו'‪,‬‬ ‫האדם בעצמו‪' ,‬כי' הרי לא אכלת‬ ‫לתיקון הגמור‪ ,‬וירא הקב"ה פן ישלח ידו‬ ‫לכוונה הטובה בכדי 'לבלתי אכל ממנו'‪,‬‬ ‫ולקח גם מעץ החיים ולא ימות לעולם‪,‬‬ ‫לומר‪ ,‬כי הלא במה יודע איפוא‪ ,‬כי לך ה'‬ ‫כי אות ה' של תיבת 'המן' הרי הוא ה'‬ ‫הרחמים והסליחות העצמיים‪ ,‬ואין לזרים‬ ‫התמיה‪ ,‬כאומר‪ ,‬האם היה כך‪ ,‬שכיוונת‬ ‫ונמצא "ואכל שהוא הגשם‪" ,‬וחי שהוא‬ ‫אתך ברחמיך הרבים אם לא כי מרדנו בו‪,‬‬ ‫כוונת‪ ,‬לבלתי אכל?)‬ ‫הרוחניות‪ ,‬יהיה נתערב "לעולם‪ ,‬ולא‬ ‫וגם שלא שמענו וכו' אל אשר נתן לפנינו‬ ‫יתפרדו לעולם זה מזה‪ ,‬ולא יהיה חלילה‬ ‫ובזה יבוא הכתוב על נכון‪ ,‬ויתורצו בזה‬ ‫ביד עבדיו הנביאים‪ ,‬הם התראותיו ית'‪,‬‬ ‫כמה דקדוקים‪,‬‬ ‫לעולם התיקון הגמור‪ ,‬לכן גרשו‪.‬‬ ‫כאמור‪ ,‬כי על החטאים ועל העונות‬ ‫וכן מבואר באלשיך הק' על‬ ‫הקלים‪ ,‬לא יבחנו רחמיו וסליחותיו יתברך‬ ‫על פי דרכינו‪ ,‬ירמוז בר"ת א'שר צ'ויתיך‬ ‫הפסוק‪ ,‬בריתי היתה אתו החיים והשלום‪,‬‬ ‫העצומים והרבים‪ .‬עכל"ק האלשיך)‬ ‫ל'בלתי א'כל מ'מנו‪ ,‬אצ"ל א"ם‪ ,‬רצ"ל‪,‬‬ ‫ששב בתשובה (ממדת בינה – אם)‪,‬‬ ‫היינו שפנחס זכה שבחיים חיותו נעשה‬ ‫~ ~ ~‬ ‫לאימא עילאה‪.‬‬ ‫שלום ביניהם‪ ,‬בין הגוף והנפש‪ ,‬ופנחס זה‬ ‫ספה"ק ישמח ישראל‬ ‫אליהו‪ ,‬לפיכך עלה השמימה עם גופו‪,‬‬ ‫ר"ת כל הפסוק‪ ,‬בגימטריא מש"ה‪ .‬רמז‬ ‫שבימי משה יתוקן הכל על ידי מתן תורה‪ .‬מרבה"ק ר' ירחמיאל ישראל יצחק דאנציגער‬ ‫שגופו נעשה כ"כ מזוכך כמו הנפש‪.‬‬ ‫מאלכסנדר‬ ‫~ ~ ~‬ ‫וכן מבואר ברמב"ם ז"ל‪ ,‬שמה בין משה‬ ‫והנה טוב מאד‪:‬‬ ‫לשאר הנביאים‪ ,‬כל הנביאים ראו‬ ‫ספה"ק תפארת שלמה‬ ‫מרבה"ק ר' שלמה הכהן ראבינאוויטש ועתה פן ישלח ידו‪ ,‬ולקח גם מעץ החיים‪:‬‬ ‫באספקלריא שאינה מאירה‪ ,‬היינו שהגוף‬ ‫מראדאמסק‬ ‫לא היה נזדכך‪ ,‬לכן לא יכלו לעמוד בשעה‬ ‫בפ' וירא‪ :‬דברי קדושת אא"ז זצללה"ה זי"ע‬ ‫שנתגלה עליהם אור הנבואה מאת‬ ‫גדול עוני מנשוא‪ .‬האלשיך פי'‪ ,‬במה על מאמר הגמ'‪' ,‬משה לא מת דכתיב‪ ,‬ויהי‬ ‫הקב"ה‪ ,‬וכדכתיב‪ ,‬ואראה ואפול על פני‪,‬‬ ‫יוודע גודל הרחמים‪ ,‬רק בהיות העון גדול‪ ,‬שם עם ה' וכתיב‪ ,‬וימת שם משה מה התם‬ ‫משא"כ מרבע"ה שהיה גופו ספירי‬ ‫עומד ומשמש אף כאן עומד ומשמש'‪.‬‬ ‫וז"פ לד' א‪-‬להינו הרחמים והסליחות כי‬ ‫ומזוכך כמו הנפש‪ ,‬שהיה עם הגוף‬ ‫מרדנו בו‪ .‬כי המרד הוא גדול מאד‪ .‬ובזה והקשה התבו"ש‪ ,‬הלא כל הלימוד הוא‬ ‫ארבעים יום ומ' לילה לחם לא אכל וגו'‪,‬‬ ‫שמשה לא מת‪ ,‬היה צריך הגמ' לומר‪ ,‬מה‬ ‫יוודע כי לד' הרחמים והסליחות‪.‬‬ ‫ראה באספקלריא המאירה‪ ,‬היינו שעמד‬ ‫התם חי אף כאן חי‪ ,‬ל"ל אריכות הלשון‬ ‫על עמדו עם גופו בשעת התגלות‬ ‫ולזה בתימה אמר וכי גדול עוני מנשוא‪" ,‬עומד "ומשמש?‬ ‫הלא הרחמים שלך גדול מעון שלי‪.‬‬ ‫הנבואה‪ ,‬ולכן לא היה מרבע"ה נצרך‬ ‫ופירש הוא ז"ל‪ ,‬דהנה האדם נברא‬ ‫(מכתי"ק)‬ ‫להמיתה‪ ,‬שזכה בחיים חיותו לבוא‬ ‫(וזל"ק האלשיך בראשית פ"ד‪ :‬הנה אם העון להיות דבוק בחכמה העליונה לעולם‪,‬‬ ‫לתיקון הגמור כאשר הוא רצון הבוב"ה‪.‬‬ ‫הוא גדול‪ ,‬גדולה מאד רחמנות ומחילתו ולהיות מדמה הצורה ליוצרה‪ ,‬לעשות גם‬ ‫וזהו פירוש‪ ,‬משה לא מת‪ ,‬כי לא היה‬ ‫יתברך‪ ,‬ובמה יודע היותו יתברך נושא עון אם מהגוף העכור שהוא חומר הגס ג"כ צורה‪,‬‬ ‫צריך לזה‪ ,‬כדכתיב‪ ,‬ויהי שם‪ ,‬היינו שהיה‬ ‫לא בהיות העון גדול‪ .‬כמאמרנו על פסוק‪ ,‬כמו הנשמה‪ ,‬ואח"כ כאשר חטא אדה"ר‬ ‫בשמים‪ ,‬ומה התם עומד ומשמש‪ ,‬היינו‬ ‫לה' א‪-‬להינו הרחמים והסליחות כי מרדנו בו‪ ,‬נתערב טוב ברע ורע בטוב‪ ,‬ומאז לא יוכלו‬ ‫כמו שמבואר בהרמב"ם ז"ל‪ ,‬שהיה עומד‬ ‫שבמה יודע כי לו יתברך רחמים וסליחות‪ ,‬הגוף והנפש להיות בשלוה בעודם ביחד‬ ‫על עמדו עם גופו בעת שהיה בשמים‬ ‫בחיים‪ ,‬כי זה היפך זה‪,‬‬ ‫אם לא בהגיע אשמתינו אל גדר מרד‪.‬‬ ‫ולמד תורה מפי הקב"ה‪ ,‬אף כאן עומד‬ ‫לזה אמר כמתמיה‪ ,‬גדול עוני מנשוא‪ ,‬האם וכאשר הקב"ה חפץ בטובת עמו‬ ‫ומשמש‪ ,‬נמצא שכל הדיוק הוא בתיבת‬ ‫יותר גדול העון שלי מהנשוא ומחילה שלך‪ ,‬ישראל‪ ,‬וראה שלא יבוא האדם לעולם‬ ‫עומד ומשמש‪ .‬עכ"ל הנצרך לעניננו‪.‬‬ ‫לא יתכן‪ ,‬כי כח המחילה שלך גדול ודאי‪ :‬להרצון האמיתי‪ ,‬וחפץ ד' למה שנברא‪,‬‬ ‫‪27‬‬