צום פינטל · Tzim Pintel — בראשית (2026-10-05)
צום פינטל • פרשת בראשית תשפ״ז • גליון 200
עזר כנגדו
וכן להיפך .האם יכולה לומר לאב ביניהם גם דברים חיכוך והתנגדות
קשים על הדרך שבה נהג ,והוא צריך לשמוע אותה .אבל אדם הולך על הארץ מפני שהארץ עומדת כנגד רגליו.
כשהילד עומד לפניהם ,הוא צריך לראות שאמו מכירה אילו היתה רגלו מחליקה על הקרקע בלי שום חיכוך ,לא
במקומו של אביו .מה שנתברר ביניהם נותן לשניהם כוח היה יכול לעשות אפילו פסיעה אחת .הוא דוחף ברגלו,
לעמוד לפניו יחד. הקרקע עומדת כנגדו ,ומתוך כך הוא הולך .דווקא הדבר
נותנים מקום למי שמנהיג העומד כנגדו נותן לו כוח להתקדם.
אפשר לראות זאת גם מחוץ לבית .בעל הבית ממנה התורה אומרת על האשה :״אעשה לו עזר כנגדו״ .יש
מענידזשער על העובדים ,מפני שהוא צריך אדם שיוכל לו דעת ,ויש לה דעת .הוא רואה דבר מצד אחד ,והיא
להנהיג את העבודה בכל יום .לפעמים המענידזשער רואה בו דבר שלא ראה .הוא רוצה להוליך את הבית
נותן הוראה שבעל הבית אינו אוהב .אחר כך הוא קורא בדרך אחת ,והיא אומרת לו מה היא חושבת .פעמים
לו ואומר :כאן דחקת את העובדים יותר מדי; כאן היית שהוא מסביר לה את עצמו ,ופעמים שהוא שומע ממנה
צריך לדבר אחרת; את הדבר הזה תעשה מעתה בדרך דבר וצריך למדוד מחדש את דרכו .כך הם עומדים זה
שאני אומר לך .הם מדברים ,מתווכחים ,ומבררים איך כנגד זו ,ומבררים יחד לאן ילכו.
תתנהל העבודה. ובלשון פשוטה :בינו
אבל אם בעל הבית מבטל לבינה רייבט מען זיך אויס.
את דברי המענידזשער לפני אביסל אהער ,אביסל אהין.
העובדים בכל פעם שאינו דבר שהיה ברור לאחד מהם
מסכים עמו ,הוא עצמו נוטל נעשה ברור יותר כשהשני
ממנו את הכוח להנהיג. שואל עליו .לפעמים אחד
העובדים לומדים שהוראתו מהם עומד על דעתו,
עומדת רק עד שיבוא בעל ולפעמים הוא משנה אותה.
הבית .אחר כך יצטרך בעל אחרי שדיברו ,כל אחד יודע
הבית שהמענידזשער יטפל יותר טוב מה חשוב לשני
בהם לבדו ,ויתפלא למה ומה הם רוצים לעשות .כך
אינם נשמעים לו .מה שיש אפשר להם לצאת מן
לו לומר למענידזשער ,יאמר השיחה וללכת יחד.
לו ביניהם; לפני העובדים הדבר ניכר כשהם פונים
הוא נותן לו מקום. אל בניהם .״והיו לבשר
וכך הוא גם עם הבת אחד״ ,ופירש רש״י שהוולד
הגדולה בבית .האב מבקש נוצר על ידי שניהם ,ושם
ממנה לקחת את הקטנים נעשה בשרם אחד .הבן בא
לפארק ,להוליך אותם מן האב ומן האם יחד .בינם
לגראסערי ,לתת להם לאכול או להשכיב אותם לישון. לבין עצמם יכולים האב והאם לעמוד זה כנגד זו; כשהם
הוא רוצה שהקטנים ישמעו לה באותן שעות .אם כן, פונים אל הבן ,הוא רואה לפניו אב ואם העומדים יחד.
כשהוא מוסר לה את העבודה ,הוא נותן לה גם מקום וככל שביררו ביניהם את הדבר יותר טוב ,כך קל להם
להנהיג אותם. יותר לעמוד עמו באחדות.
והנה הוא שומע שהיא צועקת עליהם .לפעמים היא אם האם אומרת לבן להיכנס הביתה ,והאב אומר
תקיפה יותר מדי ,ולפעמים היא עוד צריכה ללמוד כיצד לעיניו שאין צורך לשמוע לה ,לא נגמר הדבר בשאלה
לדבר אל הקטנים .האב יכול להניח לה להוליך אותם אם ייכנס היום .הילד ראה כמה מקום יש לדברי אמו
באותה שעה .אחר כך ,כשהיא לבדה עמו ,יאמר לה: בבית .למחר ירצה האב שהיא תשכיב אותו ותנהיג אותו
״קצת ,קצת ,זיך איינהאלטן .הם ישמעו לך גם אם כשהוא אינו שם ,והילד כבר למד שאפשר לחכות עד
תדברי קצת יותר בנחת״ .הוא מלמד את בתו ,ובאותו שאביו יכריע לצדו .אם יש לאב דבר לומר לאם על
זמן נותן לה לגדול אל האחריות שמסר בידה. הדרך שבה דיברה עם הילד ,ידבר עמה אחר כך .בפני
אם יעצור אותה בכל פעם לפני הקטנים ,יהיה קשה לו הילד הוא נותן כוח למקומה כאמו.
1
צום פינטל • פרשת בראשית תשפ״ז • גליון 200
שהוא מצליח להגיע אליו ,ואומר :״ס׳איז דעם למסור אותם לידיה בפעם הבאה .הם כבר יסתכלו עליו
אייבירשטנס נושא״ .אמת שהקב״ה נתן את הבן .אבל ויחכו שיתערב .לכן כשהאב והבת מדברים ביניהם ,יש
לפעמים נשמע בתוך הלשון הזאת גם כאבו של אב מקום גם למה שהיא חושבת וגם למה שהוא מלמד
שאינו מוצא את מקומו אצל הבן .כך נשמעת כאן אותה .וכשהיא פונה אל הקטנים ,האב עומד עמה ונותן
אמירתה של חוה :״קניתי איש את ה׳״ .היא מדברת על כוח לדבריה .הצורה הזאת מתחילה אצל האב והאם,
קין ,ואדם אינו נכנס לתוך דבריה. ונמשכת אחר כך גם אל הגדול או הגדולה שבבנים.
וכשנולד הבל ,היה קין צריך לגדול כאח גדול כלפיו. וכן אצל האח הגדול .״את אביך לרבות אחיך הגדול״.
היה מקום לאביו לקרבו אליו ,לתת לו לשאת משהו מן האח הגדול עדיין בן הוא לאביו ,וגם עמו יש לאב מה
האחריות על אחיו הקטן .אבל מה שלא נתברר בין אדם לברר .אבל כלפי הקטנים יש לו מקום אחר .האב מקרב
לחוה נמשך אל הבנים .קין אינו עומד עם אביו כלפי אותו אליו ,נותן לו לשאת משהו מאחריות הבית ,ונותן
הבל .וכשהקב״ה שואל אותו ״אי הבל אחיך״ ,הוא לאחיו לראות שאפשר לסמוך עליו .מתוך כך הגדול
משיב :״השומר אחי אנכי״ .הוא אינו רואה את שמירת גדל ,והקטנים מתרגלים לראות בו מי שיכול להוליך
אחיו כדבר שנמסר לידיו. אותם.
ואחר כך אנו מגיעים אל שת .חז״ל מספרים שאדם כשהאב והאם עומדים זה כנגד זו ביניהם ועומדים
פרש מחוה שנים רבות ,ואחר כך שבו ונתאחדו .עברו יחד כלפי בניהם ,הבנים גדלים בתוך הצורה הזאת .אחר
ביניהם שנים ,עברו עליהם מה שעברו ,וכששבו זה לזו כך הם יודעים לנהוג כך גם עם הגדול שביניהם :לדבר
כבר היה מאחוריהם אותו חטא ואותו שבר .האבן זיי זיך עמו ,ללמד אותו ,ואף לעמוד כנגדו כשצריך; וכשהוא
שוין אויסגעריבן .עכשיו נולד בן אחר ,ועליו נאמר: פונה אל הקטנים ,לתת לו מקום לצדם .אבל אם אצל
״ויולד בדמותו כצלמו ויקרא את שמו שת״ .כאן הכתוב האב והאם עצמם אין הדבר מסודר ,והוא סותר את
מזכיר את האב עם לידת הבן :דמותו של אדם נמשכת דבריה לפניהם והיא סותרת את דבריו לפניהם ,הדבר
בשת ,ואדם קורא את שמו. נמשך הלאה .גם הגדול אינו יודע אם מסרו בידו
וכשנולד שת אחריות ,או שבכל רגע ייטלו אותה ממנו לעיני אחיו.
וגם חוה נותנת מקום ללידתו בתוך מה שאירע לבניה הבית הראשון
הראשונים :״שת לי אלקים זרע אחר תחת הבל כי הרגו ומתוך זה אפשר לקרוא את תחילת פרשת בראשית.
קין״ .האב והאם נזכרים כאן שניהם עם הבן .ואחר כך אדם וחוה ניתנו זה לזו בתורת ״עזר כנגדו״ .כשבאה
הולך הכתוב ומונה את תולדות שת ,עד שבסוף הפרשה שעת האכילה מן העץ ,היה לאדם מה לומר לחוה.
נאמר על ימי אנוש בנו :״אז הוחל לקרוא בשם ה׳״ .מן הציווי היה בידו ,וכאן היה צריך לעמוד כנגדה ולברר
הבית הראשון ,שראה מה אירע עם קין והבל ,נמשכת עמה מה עושים .אבל הוא שמע לקולה ואכל .ואחר כך,
עתה דרך אחרת. כששאל אותו הקב״ה על מעשהו ,אמר :״האשה אשר
כך משתלשל הדבר בבית .האיש והאשה עומדים זה נתתה עמדי היא נתנה לי מן העץ ואוכל״ .בשעת
כנגד זו ומבררים את דרכם .דווקא כשהם רייבן זיך אויס המעשה לא עמד כנגדה ,וכשבא לתת דין על המעשה
ביניהם ,הם יכולים לצאת ולעמוד יחד לפני בניהם. תלה אותו בה .הבירור שהיה צריך להיות ביניהם לא
הבנים גדלים ורואים את מקומם של שניהם .וכשאחד נעשה.
הבנים נעשה גדול ,מקרבים אותו אל האחריות ונותנים אחר כך נולד קין ,וחוה אומרת :״קניתי איש את ה׳״.
גם לו מקום כלפי הקטנים. אדם אינו נזכר בדבריה .האברבנאל עומד על כך וכותב
לפעמים כל המהלך הזה ניכר בשעה פשוטה אחת. שחוה ״יחסה אותו לעצמה ולא לאביו״ .כך הדבר נשמע
הבת הגדולה אומרת לאחיה הקטנים להכין את עצמם בתוך מהלך הבית :האב והאם לא עמדו תחילה זה כנגד
לצאת עמה .האב שומע שהיה אפשר לומר זאת קצת זו וביררו את דרכם ,וכשבא הבן ,אין אנו מוצאים אותם
יותר בנחת ,אבל מניח להם ללכת אחריה .כשישובו, עומדים עמו באחדות אחת.
ידבר עמה .בינתיים הקטנים רואים שאביהם סומך עליה, יש לשון ששומעים לפעמים מאב המתקשה עם אחד
והיא מרגישה שהוא נותן לה מקום לגדול. מבניו .הוא אינו יודע כיצד לדבר עמו ,אינו מרגיש
2
צום פינטל • פרשת בראשית תשפ״ז • גליון 200
היא אמרה להם לבוא
שלוש פעמים״. כבר מן המטבח שמעתי את קולה של חיה .היא
״ראיתי .את יכולה לעמוד על שלך .אבל הפראסק עמדה ליד הדלת ,המעילים של הקטנים על זרועה,
ההוא ,בעסער נישט .וגם כשאת מרגישה שאת ואמרה להם להזדרז .ביקשתי ממנה לקחת אותם
מתחילה לצעוק ,תנסי קצת זיך איינהאלטן״. לפארק לפני ארוחת הערב .מוטי חיפש את נעליו,
״אז מה אני אמורה לעשות כשהוא לא שומע לי?״ ויענקי התיישב שוב על הרצפה עם המשחק.
״תקראי לו שוב .ואם קשה לך ,תקראי לי .אני ״יענקי ,קום שוין .מיר גייען״ ,קראה.
רוצה לעזור לך ,ואני רוצה שהוא ישמע לך״. הוא לא זז .חיה ניגשה אליו ,לקחה את המשחק
היא הסתכלה עלי ואמרה :״חשבתי שלא שמת מידו ונתנה לו פראסק קטן על היד .יענקי הרים אלי
לב״. מיד את עיניו .כבר רציתי לומר לה שלא תעשה כך.
״שמתי לב .רציתי שנדבר על זה בינינו״. גם מוטי הסתכל עלי .שניהם חיכו לראות מה
בערב ביקשתי מחיה להשכיב את הקטנים .מתוך אומר.
המסדרון שמעתי אותה אומרת להם חיה החזיקה ביד אחת את המעילים וביד השנייה
להיכנס למיטות .יענקי ביקש עוד ניסתה לסגור למוטי את הרוכסן.
מים ,ומוטי רצה שתמצא לו היא הרימה אלי את עיניה
ספר .היא מצאה את הספר לרגע .היו לה שני קטנים
וישבה לקרוא להם. שהיתה צריכה להוציא מן
עברתי ליד הדלת הבית ,ואני הרי ביקשתי
הפתוחה .יענקי ראה ממנה לקחת אותם.
אותי וקרא :״טאטי, ״די שיכלעך ליגן
זאג איר אז איך מעג לעבן דעם בענקל״,
נאך אויפבלייבן״. אמרתי למוטי .הוא רץ
״חיה משכיבה אתכם להביא אותם .יענקי קם
הערב״ ,אמרתי .״תשמע מן הרצפה ,וחיה עזרה
לה״. לשניהם ללבוש את המעילים.
כעבור רגע יצאו שלושתם.
יענקי התהפך במיטתו .חיה
המשיכה לקרוא .הלכתי משם ,ועוד שמעתי את לא הייתי מרוצה מן הפראסק .גם הצעקה
קולה מן החדר ,הפעם שקט יותר. היתה יותר מדי .אבל אילו הייתי גוער בחיה לפני
הקטנים ,מה היה קורה בפעם הבאה שאבקש
עברו שנים .חיה נעשתה מורה ,ואחר כך
ממנה לקחת אותם? יענקי כבר ידע שכאשר חיה
נתמנתה למנהלת בית הספר .בכל עת הרגישה את
אומרת לו לקום ,הוא יכול להסתכל עלי ולחכות.
מה שלימד אותה אביה .הדבר נכנס בעצמותיה.
המנהלת יכולה להתווכח עם המורות בינן לבין כשחזרו ,נכנס מוטי ראשון וסיפר שעלה על
עצמן ,אבל בפני הילדים הן עומדות יחד כאחת. הנדנדה הגבוהה .יענקי ביקש מים .חיה הניחה את
המעילים על הכיסא והתיישבה לנוח .היא היתה
והנה כשקוראים את הסיפור ,אפשר לחשוב גם
על מה שעובר בבתים שלנו .כמה מחלוקות ,כמה עייפה ,אבל ראיתי שהיה לה טוב שהוציאה אותם
חיכוכים וכמה רייבערייען יש בבית יהודי .עכשיו והחזירה אותם הביתה.
עבר יום טוב ,בני הבית היו יחד שעות רבות, מאוחר יותר ,כשנשארנו לבד במטבח ,אמרתי
ופעמים שדווקא מתוך הישיבה יחד נתעוררו עוד לה :״ראיתי שהיה קשה לך להוציא אותם״.
ועוד מריבות .האב או האם אומרים מילה לאחד ״יענקי לא רצה לעזוב את המשחק .אמרתי לו
3
צום פינטל • פרשת בראשית תשפ״ז • גליון 200
אין מדברים; את זה אין עושים .אבל יש הבדל בין הילדים ,ומיד כולם נוטלים חלק :זה צועק עליו ,זה
שמירה על הדרך שבה הגדול מנהיג ,לבין ביטול דוחף אותו ,ואחד אף מוסיף איזו מתנת יד .ההורים
עצם מקומו .אפשר לעצור מעשה שאינו ראוי ,ובכל מבקשים לסדר דבר אחד ,ובתוך רגע כל הבית
זאת להשאיר לקטנים את ההכרה שיש לשמוע נכנס לתוך הדבר.
לגדול במה שנמסר לאחריותו .וכשאפשר ,את מתוך הצורך הזה אני רוצה להציע מהלך ,אף
הבירור עם הגדול עושים אחר כך ,בינו לבין שאני מפחד קצת לומר אותו .תן לילד המבוגר מקום
ההורים. להנהיג את הקטן ממנו .תן לו קצת כוח כלפיו.
יהודי עלול לפחד :מי יודע לאן יגיע הדבר ,אולי הלשון הזאת עצמה מפחידה :וכי ניתן לילד אחד
תצמח כאן מריבה כשל קין והבל .אבל אין הגדול לשלוט על ילד אחר? הרי גם הגדול ילד הוא .אבל
והקטן נשארים כאן לבדם .ההורים עומדים בתוך כדאי לעצור ולשאול :למה עצם הדבר מפחיד אותנו
הבית ,נותנים מקום ומעמידים גבול .ייתכן שדווקא כל כך? אולי יש סדר פשוט בבית ,שהגדול כבר יכול
מתוך כך ,במשך הזמן ,יצטרכו פחות התערבות. לשאת קצת אחריות על הקטן ממנו .אין הוא אביו
הגדול לא יצטרך להילחם על עצם הזכות לומר ואין הוא אמו ,אבל גם אין מקומו כמקום הקטן בכל
מילה ,והקטן לא יצטרך לבדוק בכל פעם אם דבר.
ההורים יבטלו אותה .אין זה קורה ברגע ,ואין כל הרי בעצם אנחנו רוצים זאת .רוצים שהגדול ייקח
ילד שווה לחבירו ,אבל יש כאן דרך שאפשר ללמוד את הקטנים ,יעזור להם להתכונן ,יאסוף אותם
אותה ולגדול בתוכה. כשצריך לצאת ,וישגיח עליהם בשעה שאנו עסוקים.
ופעמים שדווקא כשאין נותנים לגדול שום מקום, אבל כדי שיוכל לעשות זאת ,צריך שיהיה משקל
מתחילות המריבות הקשות יותר .בתחילה היה למילה שלו .אי אפשר למסור לו את הקטנים,
חיכוך קטן בינו לבין אחיו .הוא אמר לו לקום ,להניח ובאותה שעה להיבהל בכל פעם שהוא אומר להם
דבר במקומו או להתכונן לצאת .ההורה נבהל וצעק מה לעשות .אם אנו רוצים שינהיג אותם ,צריך לתת
על הגדול ,ומעתה כבר יש מריבה אחרת :הגדול לו מקום להנהיג .לפעמים הוא יאמר מילה קצת
עומד מול אביו או אמו ומבקש להוכיח שאף לו יש בתקיפות ,ולפעמים יעשה דבר שלא היינו עושים
מקום בבית .הקטן כבר עומד מן הצד ,והמריבה בדיוק כך .הוא עדיין לומד לשאת את האחריות.
הראשונה נעשתה מלחמה על עצם מקומו של וכאן מתעורר הפחד .הגדול אומר מילה לקטן,
הגדול .מתוך הרצון למנוע כל שליטה בין הילדים, והאם כבר נבהלת :איזו חוצפה ,מי נתן לך רשות
נולד חיכוך גדול יותר. לומר לו? האב שומע שהגדול עומד על שלו ,ומיד
זה מה שראינו בסיפור .האב ראה מה צריך לתקן נכנס לעצור אותו .אבל לא כל הוראה של הגדול היא
אצל חיה ,אבל גם זכר שהוא עצמו ביקש ממנה חוצפה ,ולא כל עמידה על דעתו היא דבר שצריך
לקחת את הקטנים .הוא רצה שיהיה לה כוח להוליך לבטל .פעמים שצריך פשוט להניח לו .אין צורך
אותם .לכן לא ביטל את מקומה לעיניהם ,ואחר כך לתפוס כל מילה ולהעמיד עליה משפט .אפשר
דיבר עמה על מה שצריך לשנות .כך אפשר לתת לראות את הדבר כחלק מן הסדר של הבית :הגדול
לגדול לגדול :למסור לו אחריות ,להניח למילה שלו כבר נושא משהו ,והקטן לומד שיש גם לאחיו הגדול
להיות בעלת משקל ,וללמד אותו כיצד להשתמש מקום.
בכוח הזה .לא רק לבקש ממנו שישגיח על הקטנים, בוודאי צריך שמירה .אין הכוונה לתת רשות
אלא גם לתת לו את המקום שממנו אפשר להשגיח להכות ,להשפיל או להפחיד .אתה כאן ,אתה האב,
ולהנהיג. ואת כאן ,את האם .אתם רואים מה נעשה ,וכשצריך
אתם אומרים :רגע ,רגע ,לא כל כך בתקיפות; כך
·8452743516 ·שלום לאנגסאם קול הלשון פרטי · shalomlangs@gmail.com · 6053136803:מכון מישרים
4
