gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

צום פינטל · Tzim Pintel — בראשית (2026-10-05)

מוציא לאור: צום פינטל · Tzim Pintel

שבוע: בראשית (2026-10-05)

פתח את ה-PDF הורדה

‫צום פינטל • פרשת בראשית תשפ״ז • גליון ‪200‬‬ ‫עזר כנגדו‬ ‫וכן להיפך‪ .‬האם יכולה לומר לאב ביניהם גם דברים‬ ‫חיכוך והתנגדות‬ ‫קשים על הדרך שבה נהג‪ ,‬והוא צריך לשמוע אותה‪ .‬אבל‬ ‫אדם הולך על הארץ מפני שהארץ עומדת כנגד רגליו‪.‬‬ ‫כשהילד עומד לפניהם‪ ,‬הוא צריך לראות שאמו מכירה‬ ‫אילו היתה רגלו מחליקה על הקרקע בלי שום חיכוך‪ ,‬לא‬ ‫במקומו של אביו‪ .‬מה שנתברר ביניהם נותן לשניהם כוח‬ ‫היה יכול לעשות אפילו פסיעה אחת‪ .‬הוא דוחף ברגלו‪,‬‬ ‫לעמוד לפניו יחד‪.‬‬ ‫הקרקע עומדת כנגדו‪ ,‬ומתוך כך הוא הולך‪ .‬דווקא הדבר‬ ‫נותנים מקום למי שמנהיג‬ ‫העומד כנגדו נותן לו כוח להתקדם‪.‬‬ ‫אפשר לראות זאת גם מחוץ לבית‪ .‬בעל הבית ממנה‬ ‫התורה אומרת על האשה‪ :‬״אעשה לו עזר כנגדו״‪ .‬יש‬ ‫מענידזשער על העובדים‪ ,‬מפני שהוא צריך אדם שיוכל‬ ‫לו דעת‪ ,‬ויש לה דעת‪ .‬הוא רואה דבר מצד אחד‪ ,‬והיא‬ ‫להנהיג את העבודה בכל יום‪ .‬לפעמים המענידזשער‬ ‫רואה בו דבר שלא ראה‪ .‬הוא רוצה להוליך את הבית‬ ‫נותן הוראה שבעל הבית אינו אוהב‪ .‬אחר כך הוא קורא‬ ‫בדרך אחת‪ ,‬והיא אומרת לו מה היא חושבת‪ .‬פעמים‬ ‫לו ואומר‪ :‬כאן דחקת את העובדים יותר מדי; כאן היית‬ ‫שהוא מסביר לה את עצמו‪ ,‬ופעמים שהוא שומע ממנה‬ ‫צריך לדבר אחרת; את הדבר הזה תעשה מעתה בדרך‬ ‫דבר וצריך למדוד מחדש את דרכו‪ .‬כך הם עומדים זה‬ ‫שאני אומר לך‪ .‬הם מדברים‪ ,‬מתווכחים‪ ,‬ומבררים איך‬ ‫כנגד זו‪ ,‬ומבררים יחד לאן ילכו‪.‬‬ ‫תתנהל העבודה‪.‬‬ ‫ובלשון פשוטה‪ :‬בינו‬ ‫אבל אם בעל הבית מבטל‬ ‫לבינה רייבט מען זיך אויס‪.‬‬ ‫את דברי המענידזשער לפני‬ ‫אביסל אהער‪ ,‬אביסל אהין‪.‬‬ ‫העובדים בכל פעם שאינו‬ ‫דבר שהיה ברור לאחד מהם‬ ‫מסכים עמו‪ ,‬הוא עצמו נוטל‬ ‫נעשה ברור יותר כשהשני‬ ‫ממנו את הכוח להנהיג‪.‬‬ ‫שואל עליו‪ .‬לפעמים אחד‬ ‫העובדים לומדים שהוראתו‬ ‫מהם עומד על דעתו‪,‬‬ ‫עומדת רק עד שיבוא בעל‬ ‫ולפעמים הוא משנה אותה‪.‬‬ ‫הבית‪ .‬אחר כך יצטרך בעל‬ ‫אחרי שדיברו‪ ,‬כל אחד יודע‬ ‫הבית שהמענידזשער יטפל‬ ‫יותר טוב מה חשוב לשני‬ ‫בהם לבדו‪ ,‬ויתפלא למה‬ ‫ומה הם רוצים לעשות‪ .‬כך‬ ‫אינם נשמעים לו‪ .‬מה שיש‬ ‫אפשר להם לצאת מן‬ ‫לו לומר למענידזשער‪ ,‬יאמר‬ ‫השיחה וללכת יחד‪.‬‬ ‫לו ביניהם; לפני העובדים‬ ‫הדבר ניכר כשהם פונים‬ ‫הוא נותן לו מקום‪.‬‬ ‫אל בניהם‪ .‬״והיו לבשר‬ ‫וכך הוא גם עם הבת‬ ‫אחד״‪ ,‬ופירש רש״י שהוולד‬ ‫הגדולה בבית‪ .‬האב מבקש‬ ‫נוצר על ידי שניהם‪ ,‬ושם‬ ‫ממנה לקחת את הקטנים‬ ‫נעשה בשרם אחד‪ .‬הבן בא‬ ‫לפארק‪ ,‬להוליך אותם‬ ‫מן האב ומן האם יחד‪ .‬בינם‬ ‫לגראסערי‪ ,‬לתת להם לאכול או להשכיב אותם לישון‪.‬‬ ‫לבין עצמם יכולים האב והאם לעמוד זה כנגד זו; כשהם‬ ‫הוא רוצה שהקטנים ישמעו לה באותן שעות‪ .‬אם כן‪,‬‬ ‫פונים אל הבן‪ ,‬הוא רואה לפניו אב ואם העומדים יחד‪.‬‬ ‫כשהוא מוסר לה את העבודה‪ ,‬הוא נותן לה גם מקום‬ ‫וככל שביררו ביניהם את הדבר יותר טוב‪ ,‬כך קל להם‬ ‫להנהיג אותם‪.‬‬ ‫יותר לעמוד עמו באחדות‪.‬‬ ‫והנה הוא שומע שהיא צועקת עליהם‪ .‬לפעמים היא‬ ‫אם האם אומרת לבן להיכנס הביתה‪ ,‬והאב אומר‬ ‫תקיפה יותר מדי‪ ,‬ולפעמים היא עוד צריכה ללמוד כיצד‬ ‫לעיניו שאין צורך לשמוע לה‪ ,‬לא נגמר הדבר בשאלה‬ ‫לדבר אל הקטנים‪ .‬האב יכול להניח לה להוליך אותם‬ ‫אם ייכנס היום‪ .‬הילד ראה כמה מקום יש לדברי אמו‬ ‫באותה שעה‪ .‬אחר כך‪ ,‬כשהיא לבדה עמו‪ ,‬יאמר לה‪:‬‬ ‫בבית‪ .‬למחר ירצה האב שהיא תשכיב אותו ותנהיג אותו‬ ‫״קצת‪ ,‬קצת‪ ,‬זיך איינהאלטן‪ .‬הם ישמעו לך גם אם‬ ‫כשהוא אינו שם‪ ,‬והילד כבר למד שאפשר לחכות עד‬ ‫תדברי קצת יותר בנחת״‪ .‬הוא מלמד את בתו‪ ,‬ובאותו‬ ‫שאביו יכריע לצדו‪ .‬אם יש לאב דבר לומר לאם על‬ ‫זמן נותן לה לגדול אל האחריות שמסר בידה‪.‬‬ ‫הדרך שבה דיברה עם הילד‪ ,‬ידבר עמה אחר כך‪ .‬בפני‬ ‫אם יעצור אותה בכל פעם לפני הקטנים‪ ,‬יהיה קשה לו‬ ‫הילד הוא נותן כוח למקומה כאמו‪.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫צום פינטל • פרשת בראשית תשפ״ז • גליון ‪200‬‬ ‫שהוא מצליח להגיע אליו‪ ,‬ואומר‪ :‬״ס׳איז דעם‬ ‫למסור אותם לידיה בפעם הבאה‪ .‬הם כבר יסתכלו עליו‬ ‫אייבירשטנס נושא״‪ .‬אמת שהקב״ה נתן את הבן‪ .‬אבל‬ ‫ויחכו שיתערב‪ .‬לכן כשהאב והבת מדברים ביניהם‪ ,‬יש‬ ‫לפעמים נשמע בתוך הלשון הזאת גם כאבו של אב‬ ‫מקום גם למה שהיא חושבת וגם למה שהוא מלמד‬ ‫שאינו מוצא את מקומו אצל הבן‪ .‬כך נשמעת כאן‬ ‫אותה‪ .‬וכשהיא פונה אל הקטנים‪ ,‬האב עומד עמה ונותן‬ ‫אמירתה של חוה‪ :‬״קניתי איש את ה׳״‪ .‬היא מדברת על‬ ‫כוח לדבריה‪ .‬הצורה הזאת מתחילה אצל האב והאם‪,‬‬ ‫קין‪ ,‬ואדם אינו נכנס לתוך דבריה‪.‬‬ ‫ונמשכת אחר כך גם אל הגדול או הגדולה שבבנים‪.‬‬ ‫וכשנולד הבל‪ ,‬היה קין צריך לגדול כאח גדול כלפיו‪.‬‬ ‫וכן אצל האח הגדול‪ .‬״את אביך לרבות אחיך הגדול״‪.‬‬ ‫היה מקום לאביו לקרבו אליו‪ ,‬לתת לו לשאת משהו מן‬ ‫האח הגדול עדיין בן הוא לאביו‪ ,‬וגם עמו יש לאב מה‬ ‫האחריות על אחיו הקטן‪ .‬אבל מה שלא נתברר בין אדם‬ ‫לברר‪ .‬אבל כלפי הקטנים יש לו מקום אחר‪ .‬האב מקרב‬ ‫לחוה נמשך אל הבנים‪ .‬קין אינו עומד עם אביו כלפי‬ ‫אותו אליו‪ ,‬נותן לו לשאת משהו מאחריות הבית‪ ,‬ונותן‬ ‫הבל‪ .‬וכשהקב״ה שואל אותו ״אי הבל אחיך״‪ ,‬הוא‬ ‫לאחיו לראות שאפשר לסמוך עליו‪ .‬מתוך כך הגדול‬ ‫משיב‪ :‬״השומר אחי אנכי״‪ .‬הוא אינו רואה את שמירת‬ ‫גדל‪ ,‬והקטנים מתרגלים לראות בו מי שיכול להוליך‬ ‫אחיו כדבר שנמסר לידיו‪.‬‬ ‫אותם‪.‬‬ ‫ואחר כך אנו מגיעים אל שת‪ .‬חז״ל מספרים שאדם‬ ‫כשהאב והאם עומדים זה כנגד זו ביניהם ועומדים‬ ‫פרש מחוה שנים רבות‪ ,‬ואחר כך שבו ונתאחדו‪ .‬עברו‬ ‫יחד כלפי בניהם‪ ,‬הבנים גדלים בתוך הצורה הזאת‪ .‬אחר‬ ‫ביניהם שנים‪ ,‬עברו עליהם מה שעברו‪ ,‬וכששבו זה לזו‬ ‫כך הם יודעים לנהוג כך גם עם הגדול שביניהם‪ :‬לדבר‬ ‫כבר היה מאחוריהם אותו חטא ואותו שבר‪ .‬האבן זיי זיך‬ ‫עמו‪ ,‬ללמד אותו‪ ,‬ואף לעמוד כנגדו כשצריך; וכשהוא‬ ‫שוין אויסגעריבן‪ .‬עכשיו נולד בן אחר‪ ,‬ועליו נאמר‪:‬‬ ‫פונה אל הקטנים‪ ,‬לתת לו מקום לצדם‪ .‬אבל אם אצל‬ ‫״ויולד בדמותו כצלמו ויקרא את שמו שת״‪ .‬כאן הכתוב‬ ‫האב והאם עצמם אין הדבר מסודר‪ ,‬והוא סותר את‬ ‫מזכיר את האב עם לידת הבן‪ :‬דמותו של אדם נמשכת‬ ‫דבריה לפניהם והיא סותרת את דבריו לפניהם‪ ,‬הדבר‬ ‫בשת‪ ,‬ואדם קורא את שמו‪.‬‬ ‫נמשך הלאה‪ .‬גם הגדול אינו יודע אם מסרו בידו‬ ‫וכשנולד שת‬ ‫אחריות‪ ,‬או שבכל רגע ייטלו אותה ממנו לעיני אחיו‪.‬‬ ‫וגם חוה נותנת מקום ללידתו בתוך מה שאירע לבניה‬ ‫הבית הראשון‬ ‫הראשונים‪ :‬״שת לי אלקים זרע אחר תחת הבל כי הרגו‬ ‫ומתוך זה אפשר לקרוא את תחילת פרשת בראשית‪.‬‬ ‫קין״‪ .‬האב והאם נזכרים כאן שניהם עם הבן‪ .‬ואחר כך‬ ‫אדם וחוה ניתנו זה לזו בתורת ״עזר כנגדו״‪ .‬כשבאה‬ ‫הולך הכתוב ומונה את תולדות שת‪ ,‬עד שבסוף הפרשה‬ ‫שעת האכילה מן העץ‪ ,‬היה לאדם מה לומר לחוה‪.‬‬ ‫נאמר על ימי אנוש בנו‪ :‬״אז הוחל לקרוא בשם ה׳״‪ .‬מן‬ ‫הציווי היה בידו‪ ,‬וכאן היה צריך לעמוד כנגדה ולברר‬ ‫הבית הראשון‪ ,‬שראה מה אירע עם קין והבל‪ ,‬נמשכת‬ ‫עמה מה עושים‪ .‬אבל הוא שמע לקולה ואכל‪ .‬ואחר כך‪,‬‬ ‫עתה דרך אחרת‪.‬‬ ‫כששאל אותו הקב״ה על מעשהו‪ ,‬אמר‪ :‬״האשה אשר‬ ‫כך משתלשל הדבר בבית‪ .‬האיש והאשה עומדים זה‬ ‫נתתה עמדי היא נתנה לי מן העץ ואוכל״‪ .‬בשעת‬ ‫כנגד זו ומבררים את דרכם‪ .‬דווקא כשהם רייבן זיך אויס‬ ‫המעשה לא עמד כנגדה‪ ,‬וכשבא לתת דין על המעשה‬ ‫ביניהם‪ ,‬הם יכולים לצאת ולעמוד יחד לפני בניהם‪.‬‬ ‫תלה אותו בה‪ .‬הבירור שהיה צריך להיות ביניהם לא‬ ‫הבנים גדלים ורואים את מקומם של שניהם‪ .‬וכשאחד‬ ‫נעשה‪.‬‬ ‫הבנים נעשה גדול‪ ,‬מקרבים אותו אל האחריות ונותנים‬ ‫אחר כך נולד קין‪ ,‬וחוה אומרת‪ :‬״קניתי איש את ה׳״‪.‬‬ ‫גם לו מקום כלפי הקטנים‪.‬‬ ‫אדם אינו נזכר בדבריה‪ .‬האברבנאל עומד על כך וכותב‬ ‫לפעמים כל המהלך הזה ניכר בשעה פשוטה אחת‪.‬‬ ‫שחוה ״יחסה אותו לעצמה ולא לאביו״‪ .‬כך הדבר נשמע‬ ‫הבת הגדולה אומרת לאחיה הקטנים להכין את עצמם‬ ‫בתוך מהלך הבית‪ :‬האב והאם לא עמדו תחילה זה כנגד‬ ‫לצאת עמה‪ .‬האב שומע שהיה אפשר לומר זאת קצת‬ ‫זו וביררו את דרכם‪ ,‬וכשבא הבן‪ ,‬אין אנו מוצאים אותם‬ ‫יותר בנחת‪ ,‬אבל מניח להם ללכת אחריה‪ .‬כשישובו‪,‬‬ ‫עומדים עמו באחדות אחת‪.‬‬ ‫ידבר עמה‪ .‬בינתיים הקטנים רואים שאביהם סומך עליה‪,‬‬ ‫יש לשון ששומעים לפעמים מאב המתקשה עם אחד‬ ‫והיא מרגישה שהוא נותן לה מקום לגדול‪.‬‬ ‫מבניו‪ .‬הוא אינו יודע כיצד לדבר עמו‪ ,‬אינו מרגיש‬ ‫‪2‬‬ ‫צום פינטל • פרשת בראשית תשפ״ז • גליון ‪200‬‬ ‫היא אמרה להם לבוא‬ ‫שלוש פעמים״‪.‬‬ ‫כבר מן המטבח שמעתי את קולה של חיה‪ .‬היא‬ ‫״ראיתי‪ .‬את יכולה לעמוד על שלך‪ .‬אבל הפראסק‬ ‫עמדה ליד הדלת‪ ,‬המעילים של הקטנים על זרועה‪,‬‬ ‫ההוא‪ ,‬בעסער נישט‪ .‬וגם כשאת מרגישה שאת‬ ‫ואמרה להם להזדרז‪ .‬ביקשתי ממנה לקחת אותם‬ ‫מתחילה לצעוק‪ ,‬תנסי קצת זיך איינהאלטן״‪.‬‬ ‫לפארק לפני ארוחת הערב‪ .‬מוטי חיפש את נעליו‪,‬‬ ‫״אז מה אני אמורה לעשות כשהוא לא שומע לי?״‬ ‫ויענקי התיישב שוב על הרצפה עם המשחק‪.‬‬ ‫״תקראי לו שוב‪ .‬ואם קשה לך‪ ,‬תקראי לי‪ .‬אני‬ ‫״יענקי‪ ,‬קום שוין‪ .‬מיר גייען״‪ ,‬קראה‪.‬‬ ‫רוצה לעזור לך‪ ,‬ואני רוצה שהוא ישמע לך״‪.‬‬ ‫הוא לא זז‪ .‬חיה ניגשה אליו‪ ,‬לקחה את המשחק‬ ‫היא הסתכלה עלי ואמרה‪ :‬״חשבתי שלא שמת‬ ‫מידו ונתנה לו פראסק קטן על היד‪ .‬יענקי הרים אלי‬ ‫לב״‪.‬‬ ‫מיד את עיניו‪ .‬כבר רציתי לומר לה שלא תעשה כך‪.‬‬ ‫״שמתי לב‪ .‬רציתי שנדבר על זה בינינו״‪.‬‬ ‫גם מוטי הסתכל עלי‪ .‬שניהם חיכו לראות מה‬ ‫בערב ביקשתי מחיה להשכיב את הקטנים‪ .‬מתוך‬ ‫אומר‪.‬‬ ‫המסדרון שמעתי אותה אומרת להם‬ ‫חיה החזיקה ביד אחת את המעילים וביד השנייה‬ ‫להיכנס למיטות‪ .‬יענקי ביקש עוד‬ ‫ניסתה לסגור למוטי את הרוכסן‪.‬‬ ‫מים‪ ,‬ומוטי רצה שתמצא לו‬ ‫היא הרימה אלי את עיניה‬ ‫ספר‪ .‬היא מצאה את הספר‬ ‫לרגע‪ .‬היו לה שני קטנים‬ ‫וישבה לקרוא להם‪.‬‬ ‫שהיתה צריכה להוציא מן‬ ‫עברתי ליד הדלת‬ ‫הבית‪ ,‬ואני הרי ביקשתי‬ ‫הפתוחה‪ .‬יענקי ראה‬ ‫ממנה לקחת אותם‪.‬‬ ‫אותי וקרא‪ :‬״טאטי‪,‬‬ ‫״די שיכלעך ליגן‬ ‫זאג איר אז איך מעג‬ ‫לעבן דעם בענקל״‪,‬‬ ‫נאך אויפבלייבן״‪.‬‬ ‫אמרתי למוטי‪ .‬הוא רץ‬ ‫״חיה משכיבה אתכם‬ ‫להביא אותם‪ .‬יענקי קם‬ ‫הערב״‪ ,‬אמרתי‪ .‬״תשמע‬ ‫מן הרצפה‪ ,‬וחיה עזרה‬ ‫לה״‪.‬‬ ‫לשניהם ללבוש את המעילים‪.‬‬ ‫כעבור רגע יצאו שלושתם‪.‬‬ ‫יענקי התהפך במיטתו‪ .‬חיה‬ ‫המשיכה לקרוא‪ .‬הלכתי משם‪ ,‬ועוד שמעתי את‬ ‫לא הייתי מרוצה מן הפראסק‪ .‬גם הצעקה‬ ‫קולה מן החדר‪ ,‬הפעם שקט יותר‪.‬‬ ‫היתה יותר מדי‪ .‬אבל אילו הייתי גוער בחיה לפני‬ ‫הקטנים‪ ,‬מה היה קורה בפעם הבאה שאבקש‬ ‫עברו שנים‪ .‬חיה נעשתה מורה‪ ,‬ואחר כך‬ ‫ממנה לקחת אותם? יענקי כבר ידע שכאשר חיה‬ ‫נתמנתה למנהלת בית הספר‪ .‬בכל עת הרגישה את‬ ‫אומרת לו לקום‪ ,‬הוא יכול להסתכל עלי ולחכות‪.‬‬ ‫מה שלימד אותה אביה‪ .‬הדבר נכנס בעצמותיה‪.‬‬ ‫המנהלת יכולה להתווכח עם המורות בינן לבין‬ ‫כשחזרו‪ ,‬נכנס מוטי ראשון וסיפר שעלה על‬ ‫עצמן‪ ,‬אבל בפני הילדים הן עומדות יחד כאחת‪.‬‬ ‫הנדנדה הגבוהה‪ .‬יענקי ביקש מים‪ .‬חיה הניחה את‬ ‫המעילים על הכיסא והתיישבה לנוח‪ .‬היא היתה‬ ‫והנה כשקוראים את הסיפור‪ ,‬אפשר לחשוב גם‬ ‫על מה שעובר בבתים שלנו‪ .‬כמה מחלוקות‪ ,‬כמה‬ ‫עייפה‪ ,‬אבל ראיתי שהיה לה טוב שהוציאה אותם‬ ‫חיכוכים וכמה רייבערייען יש בבית יהודי‪ .‬עכשיו‬ ‫והחזירה אותם הביתה‪.‬‬ ‫עבר יום טוב‪ ,‬בני הבית היו יחד שעות רבות‪,‬‬ ‫מאוחר יותר‪ ,‬כשנשארנו לבד במטבח‪ ,‬אמרתי‬ ‫ופעמים שדווקא מתוך הישיבה יחד נתעוררו עוד‬ ‫לה‪ :‬״ראיתי שהיה קשה לך להוציא אותם״‪.‬‬ ‫ועוד מריבות‪ .‬האב או האם אומרים מילה לאחד‬ ‫״יענקי לא רצה לעזוב את המשחק‪ .‬אמרתי לו‬ ‫‪3‬‬ ‫צום פינטל • פרשת בראשית תשפ״ז • גליון ‪200‬‬ ‫אין מדברים; את זה אין עושים‪ .‬אבל יש הבדל בין‬ ‫הילדים‪ ,‬ומיד כולם נוטלים חלק‪ :‬זה צועק עליו‪ ,‬זה‬ ‫שמירה על הדרך שבה הגדול מנהיג‪ ,‬לבין ביטול‬ ‫דוחף אותו‪ ,‬ואחד אף מוסיף איזו מתנת יד‪ .‬ההורים‬ ‫עצם מקומו‪ .‬אפשר לעצור מעשה שאינו ראוי‪ ,‬ובכל‬ ‫מבקשים לסדר דבר אחד‪ ,‬ובתוך רגע כל הבית‬ ‫זאת להשאיר לקטנים את ההכרה שיש לשמוע‬ ‫נכנס לתוך הדבר‪.‬‬ ‫לגדול במה שנמסר לאחריותו‪ .‬וכשאפשר‪ ,‬את‬ ‫מתוך הצורך הזה אני רוצה להציע מהלך‪ ,‬אף‬ ‫הבירור עם הגדול עושים אחר כך‪ ,‬בינו לבין‬ ‫שאני מפחד קצת לומר אותו‪ .‬תן לילד המבוגר מקום‬ ‫ההורים‪.‬‬ ‫להנהיג את הקטן ממנו‪ .‬תן לו קצת כוח כלפיו‪.‬‬ ‫יהודי עלול לפחד‪ :‬מי יודע לאן יגיע הדבר‪ ,‬אולי‬ ‫הלשון הזאת עצמה מפחידה‪ :‬וכי ניתן לילד אחד‬ ‫תצמח כאן מריבה כשל קין והבל‪ .‬אבל אין הגדול‬ ‫לשלוט על ילד אחר? הרי גם הגדול ילד הוא‪ .‬אבל‬ ‫והקטן נשארים כאן לבדם‪ .‬ההורים עומדים בתוך‬ ‫כדאי לעצור ולשאול‪ :‬למה עצם הדבר מפחיד אותנו‬ ‫הבית‪ ,‬נותנים מקום ומעמידים גבול‪ .‬ייתכן שדווקא‬ ‫כל כך? אולי יש סדר פשוט בבית‪ ,‬שהגדול כבר יכול‬ ‫מתוך כך‪ ,‬במשך הזמן‪ ,‬יצטרכו פחות התערבות‪.‬‬ ‫לשאת קצת אחריות על הקטן ממנו‪ .‬אין הוא אביו‬ ‫הגדול לא יצטרך להילחם על עצם הזכות לומר‬ ‫ואין הוא אמו‪ ,‬אבל גם אין מקומו כמקום הקטן בכל‬ ‫מילה‪ ,‬והקטן לא יצטרך לבדוק בכל פעם אם‬ ‫דבר‪.‬‬ ‫ההורים יבטלו אותה‪ .‬אין זה קורה ברגע‪ ,‬ואין כל‬ ‫הרי בעצם אנחנו רוצים זאת‪ .‬רוצים שהגדול ייקח‬ ‫ילד שווה לחבירו‪ ,‬אבל יש כאן דרך שאפשר ללמוד‬ ‫את הקטנים‪ ,‬יעזור להם להתכונן‪ ,‬יאסוף אותם‬ ‫אותה ולגדול בתוכה‪.‬‬ ‫כשצריך לצאת‪ ,‬וישגיח עליהם בשעה שאנו עסוקים‪.‬‬ ‫ופעמים שדווקא כשאין נותנים לגדול שום מקום‪,‬‬ ‫אבל כדי שיוכל לעשות זאת‪ ,‬צריך שיהיה משקל‬ ‫מתחילות המריבות הקשות יותר‪ .‬בתחילה היה‬ ‫למילה שלו‪ .‬אי אפשר למסור לו את הקטנים‪,‬‬ ‫חיכוך קטן בינו לבין אחיו‪ .‬הוא אמר לו לקום‪ ,‬להניח‬ ‫ובאותה שעה להיבהל בכל פעם שהוא אומר להם‬ ‫דבר במקומו או להתכונן לצאת‪ .‬ההורה נבהל וצעק‬ ‫מה לעשות‪ .‬אם אנו רוצים שינהיג אותם‪ ,‬צריך לתת‬ ‫על הגדול‪ ,‬ומעתה כבר יש מריבה אחרת‪ :‬הגדול‬ ‫לו מקום להנהיג‪ .‬לפעמים הוא יאמר מילה קצת‬ ‫עומד מול אביו או אמו ומבקש להוכיח שאף לו יש‬ ‫בתקיפות‪ ,‬ולפעמים יעשה דבר שלא היינו עושים‬ ‫מקום בבית‪ .‬הקטן כבר עומד מן הצד‪ ,‬והמריבה‬ ‫בדיוק כך‪ .‬הוא עדיין לומד לשאת את האחריות‪.‬‬ ‫הראשונה נעשתה מלחמה על עצם מקומו של‬ ‫וכאן מתעורר הפחד‪ .‬הגדול אומר מילה לקטן‪,‬‬ ‫הגדול‪ .‬מתוך הרצון למנוע כל שליטה בין הילדים‪,‬‬ ‫והאם כבר נבהלת‪ :‬איזו חוצפה‪ ,‬מי נתן לך רשות‬ ‫נולד חיכוך גדול יותר‪.‬‬ ‫לומר לו? האב שומע שהגדול עומד על שלו‪ ,‬ומיד‬ ‫זה מה שראינו בסיפור‪ .‬האב ראה מה צריך לתקן‬ ‫נכנס לעצור אותו‪ .‬אבל לא כל הוראה של הגדול היא‬ ‫אצל חיה‪ ,‬אבל גם זכר שהוא עצמו ביקש ממנה‬ ‫חוצפה‪ ,‬ולא כל עמידה על דעתו היא דבר שצריך‬ ‫לקחת את הקטנים‪ .‬הוא רצה שיהיה לה כוח להוליך‬ ‫לבטל‪ .‬פעמים שצריך פשוט להניח לו‪ .‬אין צורך‬ ‫אותם‪ .‬לכן לא ביטל את מקומה לעיניהם‪ ,‬ואחר כך‬ ‫לתפוס כל מילה ולהעמיד עליה משפט‪ .‬אפשר‬ ‫דיבר עמה על מה שצריך לשנות‪ .‬כך אפשר לתת‬ ‫לראות את הדבר כחלק מן הסדר של הבית‪ :‬הגדול‬ ‫לגדול לגדול‪ :‬למסור לו אחריות‪ ,‬להניח למילה שלו‬ ‫כבר נושא משהו‪ ,‬והקטן לומד שיש גם לאחיו הגדול‬ ‫להיות בעלת משקל‪ ,‬וללמד אותו כיצד להשתמש‬ ‫מקום‪.‬‬ ‫בכוח הזה‪ .‬לא רק לבקש ממנו שישגיח על הקטנים‪,‬‬ ‫בוודאי צריך שמירה‪ .‬אין הכוונה לתת רשות‬ ‫אלא גם לתת לו את המקום שממנו אפשר להשגיח‬ ‫להכות‪ ,‬להשפיל או להפחיד‪ .‬אתה כאן‪ ,‬אתה האב‪,‬‬ ‫ולהנהיג‪.‬‬ ‫ואת כאן‪ ,‬את האם‪ .‬אתם רואים מה נעשה‪ ,‬וכשצריך‬ ‫אתם אומרים‪ :‬רגע‪ ,‬רגע‪ ,‬לא כל כך בתקיפות; כך‬ ‫·‪8452743516‬‬ ‫·שלום לאנגסאם‬ ‫קול הלשון פרטי ‪ · shalomlangs@gmail.com · 6053136803:‬מכון מישרים‬ ‫‪4‬‬