פרדס לשולחן שבת · Pardas Lashulchan Hashabbos — בראשית (2026-10-05)

גליון 664שנה י"ג – כל הזכויות שמורות © שב"ק פרשת בראשית תשפ"ז
שבפסוק זה משמע שהעוף נברא מהמים שהרי נאמר בו "ישרצו אימתי יוכל הקב"ה לקרוא שמו על הלילה
המים וכו' ועוף" ואילו אח"כ כתוב "ויצר ה' אלוקים מן האדמה
כל חיית השדה וכל עוף השמים" משמע שהעוף נוצר מן האדמה ויקרא אלוקים לאור יום ולחושך קרא לילה (א ה) במדרש
השיבו שנבראו מן הרקק שזו שלולית מים שעל האדמה ואח"כ ילקוט (רמז ה') מבואר שאין הקב"ה מיחד שמו על הרעה לכן לא
אמר לתלמידיו שדחה אותו בקש והתשובה האמיתית היא נאמר אצל החושך "ולחושך קרא אלוקים לילה" כמו שנאמר גבי
שנבראו מהמים ומה שכתוב "ויצר אלוקים" אין הכונה שהכל היום "ויקרא אלוקים לאור יום" אלא נאמר רק "ולחושך קרא
נוצרו מן האדמה אלא הכי פירושו "ויצר אלוקים מן האדמה כל לילה" בלי שם ה'.
חיית השדה כלו' שהחיה נוצרה מן האדמה ואח"כ ממשיך קרא ובזה נראה לפרש דברי הפייטן בפיוט הנאמר בהגדה של פסח
שאת כל חיית השדה ואת כל עוף השמים הביא הקב"ה לפני "קרב יום אשר הוא לא יום ולא לילה רם הודע כי לך יום אף לך
אדה"ר שיקרא להם שמות. לילה" ,שהנה בישעיהו נאמר "והיה אור הלבנה כאור החמה ואור
ויש לתמוה דאדרבא התשובה שהשיב להגמון טובה יותר החמה שבעתיים כאור שבעת הימים" (ל-כו) והיינו שלעתיד לבא
וכדמבואר בגמ' שם שחיה שנבראה מן האדמה צריך לשחוט בה אור הלבנה יהיה כאור החמה ואור החמה יאיר פי שבע מאור
ב' סימנים דגים שנבראו מן המים אי"צ בהם שחיטת סימנים כלל החמה היום ,וא"כ שהלבנה תאיר כחמה הרי שבאותה העת לא
ועוף שנברא מן הרקק שזה גם אדמה וגם מים מספיק בו שחיטת יחשב החושך רעה דיהיה כאור של החמה ויוכל הקב"ה לקרוא
סימן אחד ומדוע אמר ר"ג שאי"ז התירוץ האמיתי ,וביותר קשה שמו אף על הלילה כי יהיה מואר.
שהתירוץ שאמר לתלמידיו יותר דחוק כי לפיו צריך לשבש וזו כוונת הפייטן שקרב יום שאינו מאיר כיום אלא יאיר
המקרא. שבעתיים וכן אינו לילה ר"ל שהלילה בו לא יחשב כלילה של
וי"ל שמטעם אחר בהכרח לשבש את המקרא ואחר שממילא הזמן הזה כי יהיה מואר כחמה וממילא יוכל הקב"ה לקרוא שמו
בהכרח לשבש את המקרא מסתבר להעמיד התירוץ כנ"ל דאין אף על הלילה ולכן באותו הזמן שמתקרב "רם הודע כי לך יום אף
סתירה בפסוקים דממילא בהכרח להעמיד הפסוק השני דהכונה לך לילה ר"ל יוכל הקב"ה להודיע שמו הן על היום והן על הלילה.
שהביאם לאדה"ר שיקרא להם שמות. משאת המלך
שהנה יש לתמוה מאחר והאדם נקרא אדם כי נוצר מן האדמה
מדוע שאר בעלי חיים לא נקראו אדם שהרי אף הם יצאו מן הסיבה שהאדמה לא נענשה מיד
האדמה ,ויש ליישב ע"פ מאי דאיתא במדרש רבה (פר' י"ג סי"ג)
אמר רשב"ג ד' שמות יש לארץ כנגד ד' תקופות ארץ תבל אדמה עץ פרי (א יא) פרש"י שהקב"ה ציוה לאדמה שתוציא עצים
ארקא ,ארץ כנגד תקופת ניסן שמריצה פירות ,תבל בתקופת תמוז שטעם העץ וטעם הפרי שווים והאדמה שינתה ולא הוציאה טעם
שמתבלת פירות ,אדמה בתקופת תשרי שעושין בולין בולין של העץ כטעם הפרי ולפיכך כשנתקלל האדם על עוונו העניש
אדמה ,ארקא בתקופת טבת שמוריקות פירותיה ,והנה דעת ר"א הקב"ה אף את האדמה על עוונה.
שבתשרי נברא העולם והיינו בריאת האדם כלו' שהבריאה החלה ועי' בכלי יקר ובעוד מפרשים שהקשו מדוע המתין הקב"ה
בכ"ה אלול והיום השישי היה א' תשרי שבו נברא הועלם נמצא מלהעניש את האדמה עד שהעניש את האדם ולא העניש את
שעד יום ו' היתה הבריאה בתקופת תמוז שנקראת הארץ תבל האדמה מיד.
ומיום ו' היתה תקופת תשרי שנקראת אדמה ומעתה דוקא לאדם ויש לפרש ע"פ דברי רבינו חננאל בגמ' חגיגה (טו ).ע"ד הגמ' שם
ראוי לקרות כך ע"ש האדמה כי נוצר בעת שנקראה אדמה שהכו את מטטרון המלאך והקשה הרי המלאכים אינן בעלי
משא"כ שאר בריות נבראו קודם בעת שלא היתה קרויה אדמה בחירה ומה שייך בהם עונש ותירץ שמצד עצמם לא שייך בהם
לכן לא נקראו אדם. עונש ומה שנענשו הוא רק כדי להודיע לאדם שיש עונש על
ואל תתמה מדוע על מה שנברא קודם יום ו' כלו' הפירות כתוב החטאים עיי"ש.
"ותוצא הארץ" ולא כתוב ותוצא תבל שהרי היה זה בתקופה ועפי"ז יש ליישב אף כאן שלאדמה מצד עצמה לא שייך עונש
שראויה להיקרא תבל די"ל ששם תבל הוא ע"ש שמתבלת כיון שאין לה בחירה ורק ששייך להעניש כדי שילמד האדם שיש
הפירות ושם ארץ הוא על שם שמוציאה אותם ובעת הבריאה עונש וא"כ בזמן שהאדמה חטאה לא שייך אצלה עונש שהרי
נבראו הפירות מוכנים וגמורים וא"כ יותר שייך בהם שם ארץ. האדם הראשון עדיין לא נברא ולא חטא ולא היתה בו דעת ללמוד
והנה ביום השישי נבראו האדם וחיית השדה ואילו העופות נבראו על שכר ועונש ולא היה להם יצה"ר אבל אחר שאכלו אדה"ר
ביום החמישי וא"כ באדם ובחיות שייך לשון אדמה ובעופות לא ואשתו מעץ הדעת ונעשית להם דעת לידע שכר ועונש ונכנס
שייך וא"כ קשה כיצד בפסוק כתוב "ויצר אלוקים מן האדמה כל בהם יצה"ר כעת יש להעניש את האדמה על חטא כדי שהאדם
חיית השדה ואת כל עוף השמים" דהניחא ביחס לחיית השדה ילמד מכך שיש עונש על חטאים ולכן רק עתה כשנענש האדם
שייך לשון אדמה שנבראו בתשרי אך אצל עופות אין שייך לשון נפקדה האדמה.
אדמה ,ולכן מן ההכרח לומר שצריך לסרס הפסוק ולומר שמש"כ משאת המלך
מן האדמה קאי רק על החיות ומש"כ עופות היינו רק שהביאם
לאדה"ר שיקרא להם שמות ומאחר ומוכרחים לפרש כך המקרא מדוע דוקא האדם נקרא בשם זה ,וממה נבראו
שפיר העדיף רבן גמליאל לפרש כך הפסוק. העופות
עד כאן דברי אדוני אבי ואני הצעיר אמלא דבריו ,שהנה יש
להקשות הקושיא הנזכרת לעיל שהרי החיות נבראו ביום שישי ישרצו המים שרץ נפש חיה ועוף יעופף על הארץ (א כ)
כמו האדם ומדוע א"כ לא נקראו אדם כמו האדם שדוקא ביחס בגמ' חולין (כז ):איתא שאל קונטריקון ההגמון את רבן גמליאל
אור שהיו או מאור ממש או שהאירו למרחוק ,ויש להקשות לעופות י"ל שלא נקראו אדם כי נבראו בתקופת תמוז ,וי"ל
דילמא היה זה מעור ממש והיה מעור השור שהקריב אדם שרש"י (בפס' י"ד ופס' כד) כתב שכל הבריאה נבראה ביום
הראשון ,אך לפמשנ"ת י"ל שכשם שקודם מתן תורה היו הראשון ובשאר הימים רק הוציאם הקב"ה לפועל ולפי"ז החיות
הקרבנות של ישראל עולות דב"נ יכול להקריב רק עולות כך נבראו ביום הראשון ויצאו ביום השישי א"כ אין לקרותם אדם כי
אדה"ר יכל להקריב רק עולה וא"כ השור שהקריב היה עולה תחילת בריאתם היתה בתקופת תמוז ורק שנאמר בהם ותוצא
ובעולה הכל כליל אף העור ולא יתכן לומר שמהשור היה האדמה כי בפועל יצאו בעת שנקראת אדמה משא"כ האדם
לאדה"ר עור ובהכרח היה זה כותנות אור. תחילת בריאתו ביום השישי א"כ כולו נוצר כשנקראת אדמה לכן
ואחר הקדמות אלו נבוא אל המכוון ,דוקא בתורתו של ר"מ כתיב נקרא שמו אדם.
יעלת חן (בשם
"טוב מות" כשיטתו שכתוב "כותנות אור" והכי פירושו ,לא היה אביו ובשם עצמו)
לאדה"ר עור כי הקרבן היה עולה וא"כ אף אצל נדב ואביהו לא
יתכן לפרש שאכלו כפשוטו כי הקרבן היה עולה ומש"כ שאכלו מדוע בתורתו של רבי מאיר כתוב "טוב מות" וכתוב
ושתו היינו שהיתה להם שמחה מראיית פני ה' כאילו אכלו ושתו "כותנות אור"
וא"כ בהכרח מה שמתו הוא משום ש"לא יראני האדם וחי" ולא
משום שהיה גס ליבם וא"כ שהרואה פני ה' לא ישאר חי הרי וירא אלוקים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד (א לא)
שיש מעלה במוות שאז אפשר לראות פני ה'. במדרש רבה איתא בתורתו של רבי מאיר כתוב והנה טוב מות
משא"כ לא אליבא דר"מ י"ל דהיו כותנות עור מהשור שהקריב ויל"ע מדוע דוקא בתורתו של ר"מ כתוב כך.
אדה"ר שהיה שלמים וא"כ אף בנ"י הקריבו שלמים והיה להם ונראה בזה ובהקדם ,המדרש מפרש (שם) מדוע נחשב המות טוב
בשר ואכלו כפשוטו ומתו כי היה לבם גס בשכינה ולא משום דכתיב כי לא יראני האדם וחי דוקא בחייו אינו רואה אבל במותו
עצם הראיה דאפשר לראות ולהישאר חי וא"כ אין מעלה במיתה. רואה את השכינה הרי שזו טובה.
יעלת חן (בשם אביו) והנה בגמ' יבמות (מט) מסופר שמנשה בהורגו את ישעיהו אמר
לו שחייב מיתה על שחלק על משה רבינו שמשה אמר כי לא
תרגום המילה עזר יראני האדם וחי וישעיהו אמר ואראה את ה' וגו' ואמר ישעיהו
שיש לו תשובה אלא שיודע שמנשה לא יקבלה ויהרגו ויחשב
לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו (ב יח) את למנשה מזיד לכן לא אמרה כך שיחשב למנשה שוגג ,ובתוס'
המילה "עזר" תירגם האונקלוס "סמך" ,וכן תירגם להלן פס' ב' כתבו שתשובת ישעיהו היתה שאף אצל משה מצינו "ויראו את
עה"פ ולאדם לא מצא עזר כנגדו. אלוקי ישראל" ,אלא שיש להקשות על תשובה זו ע"פ המדרש
ואולם בכל מקום שכתוב עזר תירגם "סעד" ,כגון בפר' ויחי "מא- הנ"ל דאי"ז תשובה דהתם י"ל שראו אך מתו דבמיתה שייך
ל אביך ויעזרך" (מט-כה) תיגרם בסעדך ,וכן בפר' יתרו (יח-ד) לראות ומשה אמר שלא שייך לראות ולהישאר חי ואדרבא רש"י
ובפר' וזאת הברכה בג' מקומות (לג-ז ,לג-כו ,לג-סט) ,וצריך טעם שם פי' עה"פ "ואל אצילי בני וגו'" שנדב ואביהוא והזקנים
לחילוק. התחייבו מיתה על שראו השכינה ורק שהמתין הקב"ה מלהורגם
ונראה שבכל מקום עזר היינו עזרה וסיוע בפועל ולכן תמיד בעת מתן תורה ואח"כ מתו מוכח שא"א לראות ולהישאר חי ואין
מתרגם "סעד" מלשון עזרה בפועל ,אבל כשאמר הקב"ה אצל תשובת ישעיהו תשובה.
אדה"ר אעשה לו עזר כנגדו לא שייך לפרש הכונה שתהיה לו אך יש לדחות שאכן אפשר לראות בלי למות ומה שהם מתו הוא
לעזרה וסעד שהרי אדה"ר קודם החטא היה יושב בגן עדן מטעם אחר כמתואר בפסוק "ויחזו את האלוקים ויאכלו וישתו"
ומלאכי השרת צולין לו בשר ומסננין לו יין כדאיתא בסנהדרין שהיו מסתכלים בו בלב גס תוך כדי אכילה ושתיה ולא מתו על
(נט ):לכן תירגם האונקלוס שתהיה לו לסמך. עצם הראיה אלא שא"כ קשה מדוע אמר משה כי לא יראני
אבני שהם (שחור)
האדם וחי וי"ל כדברי הגמ' שדוקא באספקלריה מאירה א"א
לראות ולהישאר חי אבל בשאינה מאירה אפשר וזה שאמר
היכן פתח הנחש בהסתה ישעיהו שראה את ה' ומה שנו"א וזקנים מתו הוא כי הסתכלו
בלב גס.
ויאמר אל האשה אף כי אמר אלוקים לא תאכלו מכל עץ
ברם רש"י ואונקלוס פירשו לא כך שפירשו שנדב ואביהו וזקנים
הגן (ג א) במדרש רבה (פר' י"ט ס"ב) איתא ד' פתחו באף ואחד
לא אכלו ושתו אלא שמתוך שראו את השכינה שמחו כאילו
מהם הוא הנחש שפתח דבריו ואמר "אף כי אמר אלוקים".
אכלו ושתו וא"כ ליכא למימר שמתו כי ראו והיה ליבם גס
והיינו שפתח ההסתה בלשון ב"אף" וקשה הרי כשאמר "אף וגו'"
ובהכרח שראו ומתו כי לא יראני האדם וחי ורק במיתה אפשר
עדיין לא היו אלו דברי הסתה שתחילת הסתתו היתה אח"כ
לראות ושוב אין לישעיהו תשובה למנשה ,אלא שקשה מנין
כשאמר "כי יודע אלוקים כי ביום אכולכם ממנו ונפקחו עיניכם
להעמיד דברי הפסוק ויאכלו וישתו שלא כפשוטו שאכלו ושתו
(ג-ה) הרי שפתח הסתתו ב"כי" ולא ב"אף".
ממש שהרי לפי פשוטו הכונה שאכלו ושתו ומתו מתוך שהיה
ויש לפרש שכבר באומרו "אף כי אמר אלוקים וגו' נחשב דברי
ליבם גס.
הסתה שהנה בציווי שציווה הקב"ה נאמר "ויצו ה' אלוקים על
וי"ל שהוכרחו לומר שאי"ז כפשוטו דבמדרש רבה פר' צו איכא
האדם לאמר מכל עץ הגן וגו' " (ב-טז) הרי שבציווי נזכר הן שם
שהקרבנות שהקריבו בנ"י באותה עת היו עולות ומש"כ שלמים
הוי"ה והן שם אלוקים והרי שם הוי"ה הוא מידת הרחמים ושם
הכונה שהוקטרו לפני ה' שלמים כדין עולה שעולה כולה כליל
אלוקים הוא מידת הדין ולפיכך מה שהזכיר הקב"ה בציוויו הן
בלי הפשט וניתוח וא"כ הרי שא"א לומר שאכלו ושתו שהרי לא
שם הוי"ה וכן שם אלוקים עניינו להזהיר את האדם שהן מצד
היה להם מה לאכול כי כל הבשר עלה כליל לכן בהכרח הכונה
מדת הדין והן מצד מידת הרחמים נאסר עליהם לאכול.
שהיתה להם שמחה כאילו אכלו ושתו.
וכאשר הנחש פיתה את החוה אמר לה "אף כי אמר אלוקים לא
עוד איתא במדרש רבה (כאן) בהא דכתיב ויעש אלוקים לאדם
תאכלו מכל עץ הגן" השמיט מה שהקב"ה אמר שם הוי"ה והזכיר
כתנות עור שבתורתו של ר"מ כתיב כותנות אור ופירשו
רק שם אלוקים וכיון בזה לומר שהקב"ה ציוה עליהם רק מצד
המפרשים שר"מ הוכרח לכך כי התקשה מנין היה להם עורות
מידת הדין שלא לאכול אבל מצד מידת הרחמים אם יאכלו לא
הרי עדיין לא הותר לאדם להמית בהמה ואין לומר שלקח עור
יעשה להם דבר וא"כ שפיר שכבר כשאמר "אף" פתח בהסתה
מבהמה שמתה מאליה כי עד עת שאכלו מעץ הדעת לא היתה
וכדברי המדרש.
מציון מכלל יופי מיתה בעולם אף לא אצל הבהמות ומה"ט נקט שהכונה כותנות
מוקדש לע"נ מוקדש לע"נ הרבנית הצדקנית
מסעודה בת חנה ע"ה מרת חנה בת ויקטוריה נעמה ע"ה
ת.נ.צ.ב.ה. ת.נ.צ.ב.ה.
