gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

אוצר באר יעקב · Otzar Beer Yakov — בראשית (2026-10-05)

מוציא לאור: אוצר באר יעקב · Otzar Beer Yakov

שבוע: בראשית (2026-10-05)

פתח את ה-PDF הורדה

‫גליון קצ"ד )שנה ה'(‬ ‫פרשת בראשית תשפ"ז‬ ‫שיעורי הגאון הגדו‪ ‬מוה"ר רבי יעקב גרינווא‪‬ד ש‪‬יט"א‬ ‫רב בית המדרש דחסידי בע‪‬זא "זכרון רפא‪ "‬בני ברק וחבר הביד"צ דקה‪ ‬מחזיקי הדת באר"י‬ ‫באיסור אכי‪‬ת בשר ‪‬אדם הראשון‬ ‫שבע מצוות לנח ולבניו ולאדם הראשון ‪ ‬דעת רש"י ותוספות שבהמה שמתה מאליה היתה מותרת לאדם הראשון‬ ‫‪ ‬ראיות הרמ"ה שגם מתה מאליה נאסרה ‪ ‬יישוב הגמרא שמלאכי השרת צלו לו בשר לרש"י ותוספות ‪ ‬הריגת‬ ‫בהמה שלא לצורך אכילה ‪ ‬דעת הרמב"ם שאדם הראשון לא נצטווה על אבר מן החי ‪ ‬ביאור דעת הברייתא‬ ‫שמנתה שבע מצוות לפי הרמב"ם ‪ ‬תירוצי בית האוצר איך הקריבו קרבנות ‪ ‬ישובים נוספים שהאכילה עצמה‬ ‫הותרה בקרבנות ‪ ‬ישוב החמדת ישראל במה שהקריבו הבל ונח קרבנות שלמים ‪ ‬ישובים נוספים על הקרבת הבל‬ ‫בפירוש אכילת בשר היה אסור לו ליהנות‬ ‫מותרת לו לאכילה‪ .‬ולזה הוצרך להצטוות‬ ‫שבע מצוות לנח ולבניו ולאדם הראשון‬ ‫בלא רשות‪ ,‬שכל העולם של הקב"ה הוא‬ ‫ועד שלא ניתנה לו רשות אסור לו ליהנות‪,‬‬ ‫על איסור אבר מן החי‪ ,‬לאסור לו אפילו‬ ‫אבר שנפל מאליו שלא היה אסור מצד‬ ‫במסכת סנהדרין )נו‪' (.‬תנו‬ ‫רבנן‪ ,‬שבע מצוות נצטוו‬ ‫שנינו‬ ‫כעבד שאין לו היתר ליטול מנכסי רבו בלא‬ ‫איסור בשר‪.‬‬ ‫בני נח‪ ,‬דינין וברכת השם עבודה זרה גילוי‬ ‫קבלת רשות‪ .‬מה שאין כן איסור אבר מן החי‬ ‫וכן נראה מדברי רש"י )שם נז‪ .‬ד"ה למישרי(‬ ‫עריות ושפיכות דמים וגזל ואבר מן החי'‪.‬‬ ‫נאסר לו בפירוש‪ ,‬והוא מכלל השבע מצוות‬ ‫שכתב שאיסור אבר מן החי בא ללמדך‬ ‫ומפרש שם )ע"ב( רבי יוחנן‪ ,‬שכל אלו נלמדים‬ ‫שנצטווה עליהם‪.‬‬ ‫שאפילו אבר שנפל מאליו אסור‪ .‬וגם‬ ‫ממה שנאמר אצל אדם הראשון )בראשית‬ ‫והנפקא מינה בין איסור בשר הכללי‬ ‫בפירושו על התורה )בראשית א‪ ,‬כט( כתב שלא‬ ‫ב‪ ,‬טז( 'ויצו ה' אלהים על האדם לאמר מכל‬ ‫לאיסור אבר מן החי‪ ,‬כתב הרמ"ה שהוא‬ ‫הרשה הקב"ה לאדם ולאשתו להמית בריה‬ ‫עץ הגן אכל תאכל'‪ ,‬שבפסוק זה נרמזו כל‬ ‫לגבי חיוב מיתה‪ ,‬שהרי בני נח אזהרתן זו‬ ‫ולאכול בשרה‪ ,‬ומשמע שמתה מאליה היתה‬ ‫שבע המצוות כמבואר שם‪ .‬ונתבאר שם‬ ‫היא מיתתן‪ ,‬ואם כן על איסור אבר מן החי‬ ‫מותרת‪.‬‬ ‫שאבר מן החי נלמד מ'אכל תאכל' שדורשים‬ ‫שהוזהר אדם הראשון בפירוש יש חיוב‬ ‫'ולא אבר מן החי'‪.‬‬ ‫מיתה‪ ,‬אבל על אכילת בשר שלא נאסר לו‬ ‫ראיות הרמ"ה שגם מתה מאליה נאסרה‬ ‫אך מבואר שם‪ ,‬שיש תנאים החולקים‬ ‫בפירוש לא היה חיוב מיתה‪.‬‬ ‫ביד רמ"ה )שם נט‪ (:‬הביא תירוץ הנ"ל‪,‬‬ ‫וסוברים שאדם הראשון לא נצטווה על‬ ‫שיש דוחקים ואומרים שמתה מאליה היתה‬ ‫וראה עוד בטור על התורה )בראשית ב‪,‬‬ ‫שבע המצות‪ ,‬אלא רק לנח נאסרו ולבניו‬ ‫מותרת לאדם הראשון‪ .‬אך כתב שתירוץ‬ ‫טז( שכתב להקשות כן‪ ,‬מדוע הוצרך אדם‬ ‫אחריו‪ .‬וכן יש מי שסובר שם שאדם הראשון‬ ‫זה קשה‪ ,‬שמפשטות לשון הגמרא משמע‬ ‫הראשון לאזהרת אבר מן החי‪ ,‬כיון שנאסר‬ ‫נצטווה רק על איסור עבודה זרה או על‬ ‫שכל בשר נאסר להם‪ ,‬ואין נפקא מינה בין‬ ‫בכל בשר‪ .‬והביא שיש מתרצים ששאר‬ ‫ברכת השם‪ ,‬אבל שאר מצוות בני נח נאסרו‬ ‫מתה בידי אדם למתה מאליה‪ .‬ועוד הקשה‪,‬‬ ‫בשר היה אסור דווקא בכזית ואבר מן החי‬ ‫רק לנח‪ .‬עיין שם‪.‬‬ ‫שלפי דעתם לא היה לרב יהודה אמר רב‬ ‫נאסר להם בכל שהוא‪ .‬ועוד הביא בשם‬ ‫הר"ן כשיטת רש"י ותוספות שמתה מאליה‬ ‫להזכיר כלל שבשר נאסר לו‪ ,‬אלא היה לו‬ ‫דעת רש"י ותוספות שבהמה שמתה מאליה‬ ‫לומר שנאסר להם להמית בריה‪ ,‬שזהו עיקר‬ ‫היתה מותרת לאדם הראשון‬ ‫הותרה לאדם הראשון‪ .‬עיין שם‪.‬‬ ‫האיסור ולא אכילת הבשר‪ .‬והקשה עוד‪,‬‬ ‫התוספות שם )ד"ה אכל תאכל( הקשו‪ ,‬ממה‬ ‫יישוב הגמרא שמלאכי השרת‬ ‫שלפי זה מה הקשו שם בגמרא מזה שאמר‬ ‫שאמרו )שם נט‪' (:‬אמר רב יהודה אמר רב‪ ,‬אדם‬ ‫צלו לו בשר לרש"י ותוספות‬ ‫רבי יהודה בן תימא אדם הראשון מיסב בגן‬ ‫הראשון לא הותר לו בשר אכילה‪ ,‬דכתיב‬ ‫גם בחידושי הר"ן )שם נט‪ (:‬הקשה על‬ ‫עדן היה והיו מלאכי השרת צולין לו בשר‬ ‫)בראשית א‪ ,‬כט( לכם יהיה לאכלה ולכל חית‬ ‫התוספות מקושית הגמרא ממה שמלאכי‬ ‫וכו'‪ ,‬והרי יש לומר שצלו לו בשר של בהמה‬ ‫הארץ‪ ,‬ולא חית הארץ לכם‪ ,‬וכשבאו בני נח‬ ‫השרת צלו בשר לאדם‪ ,‬שמדוע לא העמידו‬ ‫שמתה מאליה שלא נאסרה להם‪.‬‬ ‫התיר להם שנאמר )בראשית ט‪ ,‬ג( כירק עשב‬ ‫שצלו לו בשר בהמה שמתה מאליה‪ .‬וכתב‬ ‫לכן כתב הרמ"ה ליישב בדרך אחרת‪,‬‬ ‫נתתי לכם את כל'‪ .‬ואם כן קשה‪ ,‬איך אפשר‬ ‫שיש שתירצו שאין זה דרך כבוד שיתנו לו‬ ‫שלעולם כל בשר נאסר לאדם הראשון‬ ‫לומר שאדם הראשון נצטווה על איסור אבר‬ ‫מבשר נבילה‪ .‬וכעין זה כתב גם המהרש"א‬ ‫אפילו של מתה מאליה‪ ,‬אלא שאיסור‬ ‫מן החי‪ ,‬והרי היה אסור באכילת כל בשר‪,‬‬ ‫)שם נו‪ ,(:‬שכיון שמתה מאליה הוא דבר טמא‬ ‫זה של אכילת בשר לא היה כשאר שבע‬ ‫ולאו דווקא באבר הנתלש מן החי‪.‬‬ ‫ועתידה התורה לאוסרה אין מסתבר שהיו‬ ‫מצוות שנצטווה אדם הראשון עליהם‬ ‫ותירצו התוספות‪ ,‬שמה שלא הותר לאדם‬ ‫מלאכי השרת מתעסקין בזה‪.‬‬ ‫בפירוש‪ ,‬שעל זה לא נאמר לו איסור‪ ,‬אלא‬ ‫הראשון בשר לאכילה היינו דווקא להמית‬ ‫בחנוכת התורה )בראשית( מובא ליישב‬ ‫שלא נאמר לו היתר‪ ,‬וכל זמן שלא הותר לו‬ ‫בהמה ולאכלה‪ ,‬אבל אם מתה מאליה היתה‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫ביאור דעת הברייתא שמנתה‬ ‫דעת הרמב"ם שאדם הראשון‬ ‫באופן אחר‪ ,‬לפי מה שמשמע במדרש שבין‬ ‫שבע מצוות לפי הרמב"ם‬ ‫לא נצטווה על אבר מן החי‬ ‫בני אדם ובין שאר בעלי חיים נגזרה עליהם‬ ‫הפלתי )סי' כז ס"ק ב( כתב לבאר לפי דעת‬ ‫כתב הרמב"ם )הל' מלכים פ"ט ה"א(‪' ,‬על ששה‬ ‫המיתה רק אחר חטא אדם הראשון‪ .‬שאמרו‬ ‫הרמב"ם הסובר שאדם הראשון לא נצטווה‬ ‫דברים נצטוה אדם הראשון‪ ,‬על עבודה זרה‪,‬‬ ‫במדרש )בראשית רבה יט‪ ,‬ה( שחוה נתנה לאכול‬ ‫על אבר מן החי‪ ,‬ולכאורה ראייתו ממימרא‬ ‫ועל ברכת השם‪ ,‬על שפיכות דמים‪ ,‬ועל גילוי‬ ‫מעץ הדעת לכל החיות והעופות‪ ,‬ורק עוף‬ ‫זו של רב יהודה אמר רב שנאסר בכל בשר‪,‬‬ ‫עריות‪ ,‬ועל הגזל‪ ,‬ועל הדינים וכו'‪ .‬הוסיף לנח‬ ‫אחד ששמו חול לא אכל והוא חי לעולם‪.‬‬ ‫ואם כן קשה איך נתרץ דברי הברייתא שאבר‬ ‫אבר מן החי שנאמר אך בשר בנפשו דמו לא‬ ‫ואם כן לפי זה מיושב שלפני החטא לא‬ ‫מן החי נלמד מ'אכל תאכל'‪ .‬ודוחק לומר‬ ‫תאכלו‪ ,‬נמצאו שבע מצוות'‪ .‬מבואר בדבריו‬ ‫היה שייך מתה מאליה‪ ,‬שלא היה נוהג ענין‬ ‫שנחלקו בזה‪ ,‬וברייתא זו לא סברה שנאסר‬ ‫שסובר שאדם הראשון לא נצטווה כלל על‬ ‫מיתה‪ ,‬ולכן לא יכלו לתרץ שצלו בשר של‬ ‫בשר לאדם הראשון‪ ,‬שבגמרא משמע שמה‬ ‫איסור אבר מן החי‪.‬‬ ‫מתה מאליה‪.‬‬ ‫שנאסר בשר לאדם הראשון הוא לכולי‬ ‫לפי זה מיישב שם גם מה שהוצרכו בגמרא‬ ‫עלמא ואין מי שחולק על זה‪.‬‬ ‫הכסף משנה שם מבאר את מקור דברי‬ ‫הרמב"ם‪ ,‬שאף שבגמרא משמע שכל שבע‬ ‫להביא את כל לשון הברייתא‪ ,‬שסיימה‬ ‫וכתב הפלתי ליישב‪ ,‬שדבר זה יש לתלות‬ ‫שבשעה שצלו מלאכי השרת את הבשר‬ ‫המצוות נלמדים מהפסוק ויצו אלהים על‬ ‫במחלוקת ששנינו בזבחים )קטז‪ (.‬אם הבל‬ ‫לאדם הציץ בו הנחש ונתקנא‪ .‬ולכאורה מה‬ ‫האדם‪ ,‬מכל מקום מזה שאמרו אחר כך‬ ‫ונח הקריבו שלמים‪ ,‬או שלא קרבו שלמים‬ ‫ענין בזה לקושיא‪ ,‬והיה די להם להביא את‬ ‫שאדם הראשון לא הותר לו בשר באכילה‪,‬‬ ‫לבני נח וקרבנותיהן עולות היו‪ .‬שהברייתא‬ ‫הרישא שצלו לו בשר‪ .‬אבל לפי האמור מובן‪,‬‬ ‫מוכרח שלא הוזהר על אבר מן החי‪ ,‬שמי‬ ‫שסוברת שאדם הראשון נאסר באבר מן‬ ‫שרצו להוכיח שמעשה זה שצלו לו בשר‬ ‫החי סברה שהקריבו שלמים ולכן היו‬ ‫שמצווה על אבר מן החי משמע שאם אינו מן‬ ‫החי מותר לו‪ ,‬ואם לא הותר לאדם הראשון‬ ‫היה לפני החטא‪ ,‬שזה גרם לו את הקנאה‪,‬‬ ‫צריכים לאזהרת אבר מן החי‪ ,‬כיון שבשר‬ ‫ולכן הלך לפתות את חוה לאכול מעץ הדעת‪,‬‬ ‫של שלמים הותר להם לאכול אף שבשר‬ ‫בשר כלל לא היה צריך לצוותו על אבר מן‬ ‫החי‪ .‬ובהכרח שאדם הראשון הוזהר רק על‬ ‫וממלא לא שייך לתרץ שהבשר היה מבהמה‬ ‫חולין נאסר‪ ,‬אבל הרמב"ם סובר כמאן‬ ‫שמתה מאליה‪ .‬אבל בלא זה היינו אומרים‬ ‫דאמר עולות הקריבו‪ ,‬וכנראה מדבריו )הל'‬ ‫ששה דברים‪ .‬ומה שדרשו איסור אבר מן החי‬ ‫מהפסוק 'ויצו' הנאמר לאדם הראשון אינו‬ ‫שהמעשה שצלו לו בשר היה לאחר החטא‬ ‫איסורי מזבח פ"ז הי"א( שפירש מה שנאמר גבי‬ ‫ומבשר של מתה מאליה היה‪.‬‬ ‫הבל )בראשית ד‪ ,‬ד( 'מבכורות צאנו ומחלביהן'‬ ‫אלא אסמכתא בעלמא‪.‬‬ ‫שהכוונה למובחרים‪ ,‬ובגמרא מבואר כן‬ ‫ומה שלא מנה הרמב"ם מה שנצטוה אדם‬ ‫הריגת בהמה שלא לצורך אכילה‬ ‫לפי המאן דאמר שעולות הקריבו‪ ,‬שלמאן‬ ‫הראשון שלא לאכול בשר‪ ,‬כתב הכסף משנה‬ ‫הכלי חמדה )בראשית אות ג( הקשה באופן‬ ‫דאמר שלמים הקריבו אפשר לפרש הכתוב‬ ‫שהוא משום שלא מנה אלא מצוות הנוהגות‬ ‫אחר על דעת התוספות הסוברים שמתה‬ ‫כפשוטו‪ .‬ולכן כתב הרמב"ם שרק בששה‬ ‫לדורות‪ ,‬ולא איסור אכילת בשר שאינו נוהג‬ ‫מאליה היתה מותרת לאדם הראשון‪.‬‬ ‫מצוות נצטווה אדם הראשון‪ ,‬שאיסור אבר‬ ‫לדורות‪ .‬ועיין בלחם משנה שם מה שכתב‬ ‫שבגמרא שם הקשו מהכתוב )בראשית א‪,‬‬ ‫מן החי אין שייך אצלו‪ ,‬שלא היה לו שום‬ ‫להקשות על הכסף משנה‪.‬‬ ‫כח( 'ורדו בדגת הים' מאי לאו לאכילה‪ ,‬הרי‬ ‫היתר באכילת בשר לא בחולין ולא בקדשים‪.‬‬ ‫שהותר לאדם הראשון אכילת בעלי חיים‪,‬‬ ‫כדברי הכסף משנה כבר כתב הר"ן‪,‬‬ ‫אולם בהעמק שאלה )שאילתא ו אות ב(‬ ‫שבחידושי הר"ן )שם נו‪ ;:‬נט‪ (:‬הקשה גם כן‬ ‫ותירצו 'לא למלאכה'‪ .‬וקשה שכיון שצדן‬ ‫כתב שצריך לומר בדעת הרמב"ם‪ ,‬שהלומד‬ ‫קושיית כל הראשונים‪ ,‬איך אמרו ש'אכל‬ ‫למלאכה ומוציאן מהמים הרי סופן למות‪,‬‬ ‫כל השבע מצוות מ'ויצו' חולק על דברי רב‬ ‫ואם נאמר שהאיסור הוא להמית בריה איך‬ ‫תאכל' בא להוציא אבר מן החי‪ ,‬והרי אדם‬ ‫יהודה אמר רב וסובר שלא נאסרה אכילת‬ ‫הותר דבר זה‪ .‬ועוד קשה מה שהתנצל למך‬ ‫הראשון נאסר בכל בשר‪ .‬ותירץ שעיקר‬ ‫בשר לאדם הראשון‪ ,‬שאם לא כן אין צריך‬ ‫על הריגת קין שסבר שהוא חיה‪ ,‬משמע‬ ‫הפסוק בא לאסור אכילת בשר לגמרי‪,‬‬ ‫לאזהרת אבר מן החי‪ .‬ומה שאמרו בגמרא‬ ‫שהיו צדים חיות והורגים אותם‪ .‬עיין שם מה‬ ‫שכך היא כוונת הכתוב 'מכל עץ הגן אכל‬ ‫)נז‪ (.‬שהלומד שבע מצוות מ'ויצו' מפרש את‬ ‫שהאריך בזה‪.‬‬ ‫תאכל' ולא בשר‪ ,‬אלא שלאחר שהותר בשר‬ ‫הפסוק 'כירק עשב נתתי לכם את כל' הנאמר‬ ‫לבני נח נשאר פסוק זה על איסור אבר מן‬ ‫על כל פנים מוכח מדברי הכלי חמדה‬ ‫לנח שבא להתיר בשר‪ ,‬ומשמע שאף הוא‬ ‫החי לבד‪ .‬ואף שאיסור אבר מן החי נאסר‬ ‫שסובר שלדעת התוספות עיקר האיסור היה‬ ‫סובר שנאסר בשר לאדם הראשון‪ .‬צריך‬ ‫לפרש שלא כדברי רש"י שבא להתיר בשר‬ ‫בפירוש לנח‪' ,‬ניחא להו למיסמך כולהו‬ ‫על הריגת בהמה‪ ,‬ואפילו שלא לצורך אכילה‬ ‫שנאסר לאדם הראשון‪ ,‬אלא הטעם שהוצרך‬ ‫שבע מצוות בקרא דויצו'‪ .‬וכתב שזהו ביאור‬ ‫לא הותרה להם הריגת בעלי חיים‪ .‬אולם כבר‬ ‫להתיר לנח אכילת בשר היינו משום שבזמן‬ ‫דברי הרמב"ם שעל ששה מצוות נצטוה‬ ‫הבאנו במקום אחר )גליון ק( דעת הערוך לנר‬ ‫המבול ניטלה מהם הרדייה והמורא על‬ ‫אדם הראשון ולא על איסור אבר מן החי‪ .‬וכן‬ ‫)שם נט‪ (:‬שלצורך שאר דברים שלא לאכילה‬ ‫החיות שניתנה לאדם הראשון‪ ,‬ולכן נאמר‬ ‫איתא בפירוש במדרש )שמות רבה ל‪ ,‬ט( שאדם‬ ‫הותר להם להרוג בעלי חיים‪ ,‬שדווקא‬ ‫להם אחר המבול )בראשית ט‪ ,‬ב( ומוראכם‬ ‫הראשון נצטווה בששה מצוות ונוסף לנח‬ ‫לצורך אכילה נאסר עליהם להרוג בריה‪ .‬וכן‬ ‫וחתכם יהיה על כל חית הארץ‪ ,‬שהוחזרו‬ ‫אחת‪.‬‬ ‫מצאנו שהקריב אדם הראשון קרבן כמבואר‬ ‫רק מוראם וחיתתם על החיה ובהמה ולא‬ ‫ומשמע מדברי הר"ן שם‪ ,‬שדברי‬ ‫בעבודה זרה )ח‪ ,(.‬וכן הבל ונח הקריבו‬ ‫הרדייה‪ ,‬ואם כן היה הוה אמינא שהרדייה‬ ‫הברייתא שנצטוו בני נח שבע מצוות‪,‬‬ ‫קרבנות‪ ,‬הרי שלא היה איסור בהריגה שלא‬ ‫אסורה וכל שכן האכילה‪ ,‬לכן הוצרך להתיר‬ ‫ולמדו כן מהפסוק 'ויצו'‪ ,‬אינם חולקים על‬ ‫לצורך אכילה‪.‬‬ ‫אכילה וכל שכן רדייה‪.‬‬ ‫דעת המדרש שאמר ששה מצוות נצטווה‪.‬‬ ‫אך הערוך לנר הניח בקושיא‪ ,‬שלפי זה‬ ‫עוד הביא בהעמק שאלה שם‪ ,‬שבמדרש‬ ‫שהברייתא כוללת גם איסור בשר שנאסר‬ ‫מה הקשו בגמרא מורדו בדגת הים‪ ,‬והרי יש‬ ‫)בראשית רבה לד‪ ,‬יג( איתא 'רבי יוסי בר איבו‬ ‫לאדם הראשון ולא איסור אבר מן החי‪ ,‬ומה‬ ‫לתרץ שהכוונה להמיתם לשאר צרכים ולא‬ ‫בשם רבי יוחנן אדם הראשון שלא הותר‬ ‫שאמרו ש'אכל תאכל' אזהרה לאבר מן החי‬ ‫לאכילה‪ ,‬ומדוע הוצרכו לומר 'למלאכה'‪,‬‬ ‫בבשר תאוה לא הוזהר על אבר מן החי‪,‬‬ ‫הוא רק רמז לאיסור אבר מן החי שינהג אחר‬ ‫שמשמע שרק להשתמש בהם למלאכה‬ ‫אבל בני נח שהותרו בבשר תאוה הוזהרו‬ ‫כך לדורות אחר שיותר הבשר‪.‬‬ ‫הותר להם ולא להרגםא‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫א( גם מקושיית הרמ"ה הנ"ל שהיה להם לומר שנאסרה לאדם הראשון הריגת בהמה ולא אכילת בשר‪ ,‬משמע קצת שסובר שכל הריגה אסורה ולאו דווקא לצורך אכילה‪ ,‬שאם לא‬ ‫כן לא קשה כל כך‪ ,‬שעיקר האיסור תלוי באכילה‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫גם הבשר מותר כמו במתה מאליה‪ .‬עיין שם‬ ‫ישובים נוספים שהאכילה‬ ‫על אבר מן החי'‪ ,‬הרי מפורש שמשום שלא‬ ‫היטב בדבריו‪.‬‬ ‫עצמה הותרה בקרבנות‬ ‫הותר לו בשר לא הוצרך לאזהרה על אבר‬ ‫והנה כל התירוצים הנ"ל נאמרו כדי‬ ‫מן החי‪.‬‬ ‫ישוב החמדת ישראל במה‬ ‫שהקריבו הבל ונח קרבנות שלמים‬ ‫ליישב הקושיא מדוע אין פסול הקרבן‬ ‫תירוצי בית האוצר איך הקריבו קרבנות‬ ‫בספר חמדת ישראל )סוף קונטרס נר מצוה‪,‬‬ ‫מצד שאינו ממשקה ישראל‪ ,‬והיינו או‬ ‫האחרונים דנו בענין הקרבת הקרבנות‬ ‫קונטרס על שבע מצוות בני נח אות ב( הביא דברי‬ ‫משום שבו ביום הותר לנח אכילת בשר‪ ,‬או‬ ‫לפני שהותרה אכילת בשר‪ ,‬ויש לדון בזה‬ ‫הרמב"ם שסובר שאדם הראשון לא נצטוה על‬ ‫משום שבבן נח אין נוהג דין זה‪ ,‬או משום‬ ‫משני צדדים‪ .‬א‪ .‬איך הותר להם לשחוט‬ ‫איסור אבר מן החי‪ ,‬והיינו משום שלא הוצרך‬ ‫שהקפידא הוא רק על דבר שאסור לישראל‬ ‫קרבנות ולאכול בזמן שאכילת בשר היתה‬ ‫להצטוות על זה שכל בשר היה אסור לו‬ ‫ולא על דבר שאסור לבן נח‪ .‬אבל לעולם לכל‬ ‫אסורה‪ ,‬ובפרט אם נאמר שעצם הריגת‬ ‫כמבואר למעלה‪ .‬וכתב שהאחרונים מקשים‬ ‫התירוצים הבשר עצמו היה אסור באכילה‬ ‫הבהמה היתה אסורה להם אפילו שלא‬ ‫על דעת הרמב"ם מזה שמצאנו בזבחים‬ ‫גם כשהקריבו אותו לקרבן‪.‬‬ ‫לצורך אכילה כנ"ל מדברי רש"י ותוספות‪.‬‬ ‫)קטז‪ (.‬שהבל הקריב שלמים‪ ,‬ואם כן בהכרח‬ ‫אך שוב הביא הבית האוצר שם בשם‬ ‫ב‪ .‬עוד קשה‪ ,‬איך הקריבו קרבנות בזמן‬ ‫שהקרבת שלמים ואכילתן הותרה להם‪,‬‬ ‫פירוש ידי משה על המדרש רבה )בראשית רבה‬ ‫איסור אכילת בשר‪ ,‬והרי הקרבן צריך שיהיה‬ ‫וממילא היו צריכים אזהרת אבר מן החיה‪.‬‬ ‫טז( שאף אם נאסרה לאדם אכילת בשר‪ ,‬מכל‬ ‫ממשקה ישראל דהיינו שיהיה ראוי לאכילה‪,‬‬ ‫וכתב החמדת ישראל ליישב דברי‬ ‫מקום בשר קדשים היה מותר לו‪ .‬שאיסור‬ ‫ובלא זה פסול לקרבן‪.‬‬ ‫הרמב"ם‪ ,‬לפי מה שמבאר הרמ"ה הנ"ל‬ ‫אכילת בשר היה רק לשחוט ולאכול בלא‬ ‫הגאון רבי יוסף ענגיל בספר בית האוצר‬ ‫שאכילת בשר לא נאסרה בפירוש‪ ,‬אלא שלא‬ ‫הקרבה‪ ,‬אבל להקריב שלמים ולאכול הבשר‬ ‫)כלל טז( הביא בשם ספר ראשי בשמים )נח(‬ ‫ניתנה רשות לאדם הראשון לאכול בשר‬ ‫היה מותר להם וכמו שהיה הדין לבני ישראל‬ ‫שהקשה כן על נח‪ ,‬איך הקריב קרבנות‬ ‫וממילא היו אסורים בזה‪ ,‬אבל אין בזה חיוב‬ ‫במדבר שלא הותר להם בשר תאוה אלא על‬ ‫והרי הקרבן אינו ממשקה ישראל‪ ,‬כיון‬ ‫מיתה שהרי לא נצטוו באזהרה שלא לאכול‬ ‫ידי הקרבה‪ .‬ולפי זה מיושבת היטב הקושיא‬ ‫שאז בצאתו מן התיבה עדיין לא הותרה לו‬ ‫בשר‪ ,‬מה שאין כן על איסור אבר מן החי‬ ‫איך הקריבו קרבנות‪ ,‬שמצד האכילה לא היה‬ ‫אכילת בשרב‪ .‬ותירץ שכיון שאחר ההקרבה‬ ‫נצטוו באזהרת מיתה‪.‬‬ ‫להם שום מניעה שלא לאכול הבשר‪ .‬וממילא‬ ‫מיד הותר לו אכילת בשר נחשב ממשקה‬ ‫לפי זה יש לבאר שגם הרמב"ם סובר‬ ‫גם הקושיא שאין זה משקה ישראל מיושבת‪,‬‬ ‫ישראל‪ .‬ובכוונת דבריו ביאר הבית האוצר‪,‬‬ ‫שבשר לא נאסר בפירוש אלא שממילא היו‬ ‫שכיון שעל ידי הקרבה הותרה להם אכילת‬ ‫שזהו לפי מה דקיימא לן )ראה מנחות ה‪(.‬‬ ‫אסורים כל זמן שלא הותר‪ ,‬אך הרמב"ם מיאן‬ ‫בשר הרי זה נחשב ממשקה ישראל‪ ,‬כמו‬ ‫שאין מחוסר זמן לבו ביום‪ ,‬ולכן כיון‬ ‫לומר שלכן הוצרך אדם הראשון לאיסור אבר‬ ‫שצריך לומר לגבי בני ישראל במדבר שהיו‬ ‫שבאותו היום הותר לו הבשר נחשב כבר‬ ‫מן החי כדי לחייבו מיתה כפי שכתב הרמ"ה‪,‬‬ ‫מקריבים שלמיםד‪.‬‬ ‫עכשיו כראוי לישראל‪ ,‬ואין בו חסרון מצד‬ ‫משום שהרמב"ם סובר שגם אם הבשר לא‬ ‫עוד כתב הבית האוצר דבר חדש‪ ,‬שיש‬ ‫שאינו ראוי‪.‬‬ ‫נאסר בפירוש יש חיוב מיתה על אכילת בשר‪,‬‬ ‫לומר שלפי דעת התוספות הנ"ל שמתה‬ ‫עוד כתב בבית האוצר ליישב‪ ,‬שמא אצל‬ ‫כיון שהטעם שאסורים בבשר הוא משום‬ ‫מאליה היתה מותרת להם‪ ,‬גם בעבר ושחט‬ ‫בן נח בהקרבה בבמה אין נוהג דין ממשקה‬ ‫שלא ניתנה להם רשות לאכול והבשר אינו‬ ‫בהמה או המיתה היה מותר להם הבשר‬ ‫ישראל שיהא ראוי לישראל‪ ,‬אלא רק‬ ‫שלהם אלא של הקב"ה‪ ,‬ואם כן כשאוכלים‬ ‫באכילה אף שנעשה בה איסור‪ .‬כיון שאין‬ ‫בישראל נוהג דין זה‪ .‬ומאחר שלא מצאנו‬ ‫בשר עוברים על איסור גזל וגזל הוא מן‬ ‫איסור על אכילת הבשר‪ ,‬שהרי כשמתה‬ ‫בפירוש שקיים נח את כל התורה אם כן‬ ‫השבע מצוות ויש עליו חיוב מיתה שאזהרתן‬ ‫מאליה מותרת‪ ,‬אם כן בהכרח עיקר האיסור‬ ‫אין להקשות איך הקריב קרבנות‪ .‬אך מאדם‬ ‫זו היא מיתתן‪ ,‬ולכן הוצרך הרמב"ם לומר‬ ‫הוא רק מעשה ההריגה‪ ,‬וממילא לא קשה‬ ‫הראשון קשה‪ ,‬שגם בו מצאנו שהקריב‬ ‫שבהכרח לא נצטווה אדם הראשון על איסור‬ ‫שאין זה ממשקה ישראל‪ .‬אך כתב שמדברי‬ ‫קרבנות כמבואר בגמרא )עבודה זרה ח‪ ,(.‬ויש‬ ‫אבר מן החי שלא הוצרך לאיסור כיון שכל‬ ‫התוספות לא משמע כן‪ ,‬אלא נראה מדבריהם‬ ‫ראיות שאדם הראשון קיים כל התורה כפי‬ ‫בשר היה אסור לו‪.‬‬ ‫שדווקא מתה מאליה הותרה להם ולא‬ ‫שמפרש שם‪ ,‬וממילא קשה איך הקריב‬ ‫לאור הדברים האמורים מיושב מה‬ ‫כשעברו והרגו‪.‬‬ ‫והרי אינו ממשקה ישראל‪ ,‬שהיה לו לנהוג‬ ‫שהותר להם לאכול מקרבנות שלמים‪,‬‬ ‫אך גם בלא זה יש לומר שנחשב ממשקה‬ ‫כישראל שצריך שיהא הקרבן ראוי לאכילה‪.‬‬ ‫ששלמים אף שהם ממון גבוה מכל מקום‬ ‫ישראל‪ ,‬שכיון שאילו לא הוקדשה הבהמה‬ ‫ולגבי אדם הראשון גם אין לתרץ כתירוץ‬ ‫יש בהם היתר אכילה לבעלים שמשולחן‬ ‫היתה יכולה להיות מותרת לבסוף כשתמות‬ ‫הראשי בשמים‪ ,‬שדווקא לנח שהותר לו‬ ‫גבוה קא זכו‪ ,‬ולכן הותר לאדם הראשון‬ ‫שהרי ודאי סופה למות‪ ,‬לכן אין לומר שעל‬ ‫הבשר בו ביום היה היתר כיון שאין מחוסר‬ ‫שבשלמים יש היתר מיד הקב"ה ואין בזה‬ ‫ידי השחיטה לשם קרבן תיאסר לומר שאין‬ ‫זמן לבו ביום‪ ,‬מה שאין כן לאדם הראשון‬ ‫משום גזל‪.‬‬ ‫זה ממשקה ישראל‪ ,‬שמה שעושה לצורך‬ ‫שלא הותר לו הבשר כלל‪.‬‬ ‫ומטעם זה גם אין להקשות שנאמר‬ ‫הקרבה אי אפשר שיפסיד על ידי זה לפסול‬ ‫לכן כתב ליישב בדרך אחרת‪ ,‬שאף‬ ‫שהוצרכו לאזהרת אבר מן החי לגבי קרבנות‬ ‫הקרבן אם בלא זה היתה מותרת‪ .‬וכן אפשר‬ ‫שהיה הבשר אסור להם באכילה מכל מקום‬ ‫שלמים‪ ,‬שלפי מה שנתבאר שטעם איסור‬ ‫לומר שדווקא כשהמית באיסור אסור לו‬ ‫יתכן שהיה נחשב ממשקה ישראל‪ ,‬משום‬ ‫בשר אינו מצד עצם האכילה‪ ,‬אלא מצד‬ ‫הבשר כיון שעבר על איסור‪ ,‬והרי זה כענין‬ ‫שכשתהיה אחר כך אומה ישראלית יהיה‬ ‫גזל‪ ,‬ומה שהותרו שלמים היינו משום שבזה‬ ‫לא תאכל כל תועבה‪ ,‬אבל שחיטת קרבן‬ ‫מותר להם בשר באכילה‪ ,‬ואין זה נחשב דבר‬ ‫יש היתר מיוחד‪ ,‬אם כן אין ההיתר אלא‬ ‫שהותרה להם ואין בזה איסור מצד השחיטה‪,‬‬ ‫האסור לישראלג ‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫לו לאכול‪ .‬אך בדבריו משמע שאין זה היתר לכתחילה‬ ‫ג( ומה שכתב שם שבן נח המקריב בבמה צריך שחיטה‪,‬‬ ‫ב( אמנם בירושלמי )מגילה פ"א הי"א( אמרו‪ ,‬שנח הבין‬ ‫שלא נאסר רק אכילת בשר חולין‪ ,‬שלעולם האיסור הוא‬ ‫אך אפשר שאין נוהג בהם דין ממשקה ישראל‪ ,‬ראה‬ ‫שעליו להביא קרבנות מבהמות טהורות משום שכבר‬ ‫על כל בשר‪ ,‬אלא כדי שלא יבוא הקרבן לידי נותר היה‬ ‫בכלי חמדה )נח אות ב( שהאריך בענין אם בני נח‬ ‫נאמר לו 'כירק עשב נתתי לכם את כל' והותר לו בשר‬ ‫חייב לאכול‪ ,‬והיינו כעין עשה דוחה לא תעשה‪.‬‬ ‫צריכים שחיטה בהקרבה בבמה‪ ,‬והביא שהחלקת‬ ‫לאכילה‪ ,‬ואם כן כשאמר לו הקב"ה להרבות בטהורין‬ ‫ה( וכבר הבאנו למעלה שהפלתי כתב שבאמת לפי המאן‬ ‫יואב והבית האוצר שניהם סוברים שצריכים שחיטה‪.‬‬ ‫בתיבה הבין שהוא לצורך הקרבה‪ .‬עיין שם‪ .‬ומשמע‬ ‫דאמר שהקריבו שלמים צריך לומר שאדם הראשון‬ ‫עיין שם‪.‬‬ ‫מדברי הירושלמי שבשעה שהקריב נח את הקרבנות‬ ‫נצטווה על אבר מן החי‪ ,‬והרמב"ם שכתב שלא נצטווה‬ ‫ד( גם מדברי הפלתי הנ"ל נראה‪ ,‬שאפילו אם נאסר‬ ‫כבר היה אחר שהותר לו אכילת בשר ודלא כסדר הכתוב‪,‬‬ ‫היינו משום שסובר שעולות הקריבו‪.‬‬ ‫בשר לאדם הראשון מכל מקום בשר שלמים היה מותר‬ ‫ולפי זה לא קשה כלל מקרבנות נח‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫שהרי פירות האילן הותרו להם‪.‬‬ ‫מידי‪ ,‬שאין זה איסור עצמי של אכילת בשר‪,‬‬ ‫כשנעשית מצות ההקרבה וזריקת הדם‬ ‫בעצם קושיית המפרשים מקרבן הבל‬ ‫אלא איסור צדדי משום שאינו שלו‪ ,‬ואילו‬ ‫כדינה‪ ,‬שאז שייך לומר משולחן גבוה קא‬ ‫עיין עוד בטור על התורה )בראשית ד‪ ,‬ד( שהביא‬ ‫היה שלו היה מותר‪ ,‬ולכן אין כאן חסרון מצד‬ ‫זכו‪ ,‬אבל אם נתלש אבר מן החי מן הבהמה‬ ‫בשם רבי יוסף קמחי שהטעם שבהבל לא‬ ‫משקה ישראל‪.‬‬ ‫לפני ההקרבה נשאר איסור גזל במקומו‪,‬‬ ‫נאמר ויבן מזבח ויעל עולות כפי שנאמר‬ ‫ובזה מפרש מה שנאמר )בראשית ד‪ ,‬ד( 'והבל‬ ‫וממילא אין שום אופן שהוצרך אדם הראשון‬ ‫לאיסור אבר מן החיו‪.‬‬ ‫בנח‪ ,‬משום שלא הותר לו לאכול בשר‪ ,‬ועד‬ ‫הביא גם הוא'‪ ,‬שקשה מדוע הוצרך הכתוב‬ ‫נח לא היו מקריבים קרבנות‪ ,‬עיין שם‪ .‬ואין‬ ‫לומר 'גם הוא'‪ .‬אך להנ"ל מובן‪ ,‬שכוונת‬ ‫ישובים נוספים על הקרבת הבל‬ ‫מפורש בדבריו מה עשה הבל בבהמותיו‬ ‫הכתוב לומר שאף שהבהמות לא היו שלו‪,‬‬ ‫וראה עוד בספרו כלי חמדה )בראשית אות ג(‬ ‫ובאיזה אופן נתנם להקב"ה‪ .‬והרד"ק כתב‬ ‫שלא הותר בשר באכילה‪ ,‬מכל מקום החשיב‬ ‫שהביא קושיית המפרשים איך הקריב הבל‬ ‫שירדה אש מן השמים ושרפה הקרבנות‪ ,‬הרי‬ ‫לו הקב"ה כאילו הביא משלו‪ ,‬וכמו קרבן קין‬ ‫קרבנות‪ ,‬והרי לא היו ממשקה ישראל שלא‬ ‫שהקריבם לקרבן‪.‬‬ ‫שהביא מפרי האדמה שהיו הפירות שלו‬ ‫היו שייכים לו‪ .‬וכתב שלפי הרמ"ה לא קשה‬ ‫‪‬‬ ‫המדרש במה שאמרו שהכל שלו דהיינו של הקב"ה‬ ‫משלו ולא משל גבוה‪ .‬ומיישב על פי דברי החתם‬ ‫ו( ועיין שם עוד שהקשה ממה שהביא רש"י )ויקרא א‪ ,‬ב(‬ ‫ולא היה של גזל‪ ,‬אבל אין הכוונה שהיה של אדם‬ ‫סופר )שו"ת או"ח סי' קפ( שבקרבנות אין דין 'לכם' שיהא‬ ‫בשם המדרש שדורם מהכתוב 'אדם כי יקריב'‪ ,‬מה אדם‬ ‫הראשון‪.‬‬ ‫של הבעלים אלא שלא יהא של אחרים‪ .‬וזהו כוונת‬ ‫לא הקריב מן הגזל שהכל שלו וכו'‪ ,‬הרי מוכח שהקריב‬ ‫• תמצית השיעור •‬ ‫נוהג בבן נח‪ .‬אך הקשה מאדם שקיים‬ ‫שנאסר בכל בשר‪ .‬ואיסור הבשר אינו‬ ‫‪ ‬בברייתא ששבע מצוות בני נח נלמדים‬ ‫כל התורה‪ .‬ותירץ שהקפידא רק על‬ ‫נוהג לדורות‪.‬‬ ‫מפסוק 'ויצו' גבי אדם הראשון‪ .‬משמע‬ ‫דבר שאסור לבני ישראל‪.‬‬ ‫שאדם נצטווה על אבר מן החי‪.‬‬ ‫‪ ‬לר"ן 'אכל תאכל' נאמר על איסור בשר‬ ‫‪ ‬לידי משה לא נאסרו באכילת בשר‬ ‫ואחר כך נשאר על אבר מן החי‪.‬‬ ‫‪ ‬קושיית תוספות שאדם נאסר בכל בשר‪.‬‬ ‫קדשים‪ ,‬וכמו בני ישראל במדבר‪.‬‬ ‫ותירצו שנאסר רק להמית ולאכול ולא‬ ‫‪ ‬לפלתי תלוי במחלוקת אם הבל ונח‬ ‫במתה‪ .‬וכן דעת רש"י‬ ‫רש"י‪ .‬ולרמ"ה גם‬ ‫הקריבו שלמים‪ ,‬שאם כן צריך לאסור ‪ ‬בית האוצר רצה לומר שלתוספות‬ ‫במתה נאסר‪.‬‬ ‫שמתה מאליה מותרת גם בעבר והרג‬ ‫אבר מן החי‪ ,‬אך לרמב"ם הקריבו‬ ‫אין משום ממשקה ישראל‪ .‬אך לא‬ ‫עולות‪.‬‬ ‫‪ ‬לרמ"ה אכילת בשר אינו איסור‬ ‫משמע כן בתוספות‪.‬‬ ‫מפורש‪ ,‬רק אבר מן החי‪ .‬ונפקא מינה‬ ‫‪ ‬בהעמק שאלה לרמב"ם שהברייתא‬ ‫לחיוב מיתה‪ .‬או שבשר בכזית ואבר מן‬ ‫האוסרת אבר מן החי חולקת על איסור ‪ ‬עוד יש לומר כיון שאם לא הוקדשה‬ ‫החי בכל שהוא‪.‬‬ ‫אכילת בשר‪ .‬ומה שהתירו לנח משום‬ ‫היתה מותרת לכשתמות הוי ממשקה‬ ‫שבמבול ניטלה הרדייה‪.‬‬ ‫‪ ‬בר"ן ומהרש"א מבארים מה שצלו לו‬ ‫ישראל‪ .‬או שמא שחיטה בהיתר לקרבן‬ ‫מלאכי השרת בשר‪ ,‬שאין כבוד לתת‬ ‫הוי כמתה מאליה‪.‬‬ ‫‪ ‬במדרש מפורש שאדם שלא הותר‬ ‫לו נבילה‪ .‬ובחנוכת התורה שקודם‬ ‫בבשר לא הוזהר על אבר מן החי‪.‬‬ ‫‪ ‬בחמדת ישראל שהרמב"ם כרמ"ה‬ ‫החטא לא היו בעלי חיים מתים‪.‬‬ ‫שבשר לא נאסר בפירוש‪ ,‬אבל היה‬ ‫כשאסור‬ ‫קרבנות‬ ‫הקריבו‬ ‫איך‬ ‫לעיין‬ ‫יש‬ ‫‪‬‬ ‫‪ ‬בכלי חמדה מוכח שלתוספות גם‬ ‫אסור משום גזל‪ .‬ולכן הותר להם‬ ‫באכילה‪ ,‬וגם אינו ממשקה ישראל‪.‬‬ ‫הריגה שלא לצורך אכילה אסור‪,‬‬ ‫קדשים שמשלחן גבוה קא זכו‪.‬‬ ‫אך לערוך לנר דווקא לצורך אכילה ‪ ‬בראשי בשמים גבי נח שכיון שהותר‬ ‫לו מיד נחשב ממשקה ישראל‪ ,‬שאין ‪ ‬בכלי חמדה שלרמ"ה לא קשה ממשקה‬ ‫נאסרו‪.‬‬ ‫ישראל‪ ,‬שאיסור אכילת בשר הוא‬ ‫ביום‪.‬‬ ‫לבו‬ ‫זמן‬ ‫מחוסר‬ ‫‪ ‬לרמב"ם אדם לא נאסר באבר מן החי‬ ‫צדדי‪.‬‬ ‫רק נח‪ .‬ובכסף משנה שהראיה מזה ‪ ‬בבית האוצר שממשקה ישראל אינו‬ ‫יצא לאור הספר החדש באר יעקב‬ ‫שישו‬ ‫על מועדי חודש תשרי מבארו העמוק מני ים של‬ ‫המאור הגדול הגאון הצדיק רבי יעקב גרינוולד שליט"א‬ ‫ושו‬ ‫בעומקה‬ ‫רב בית המדרש "זכרון רפאל" דחסידי בעלזא‬ ‫וחבר הביד"צ דקהל מחזיקי הדת בארה"ק‬ ‫של תורה‬ ‫הספר מלא במערכות ופנינים יקרים‬ ‫בעומקן של סוגיות חודש תשרי ומועדיו‬ ‫בעיון עמוק ובהיר ובשפה ברורה‬ ‫המשובבת נפש ומשמחת לב‪.‬‬ ‫ר‬ ‫ו של בי יע‬ ‫נק‬ ‫ל‬ ‫אר‬ ‫בשורה‬ ‫שליט''א‬ ‫ר חדש מב‬ ‫טובה‬ ‫לשוחרי‬ ‫התורה‬ ‫פ‬ ‫ס‬ ‫הפצה בארה"ב‬ ‫הפצה באר"י‬ ‫להשיג בחנויות‬ ‫"שירה"‬ ‫"אור הספר"‬ ‫הספרים המובחרות‬