פירות נוי · Peiros Noi — בראשית (2026-10-05)
פירות נוי
פנינים יקרים מתורת רבינו הגדול הגה"ק רבי מאיר שמחה הכהן זצוק"ל מדווינסק
בעל מחבר ספר "משך חכמה" על התורה
פרשת בראשית
מאת יצחק בירך דסקל
גליון מס' ד תשפ"ז טל 052-7611435 :מייל y.b.daskal@ybdaskal.com :כל הזכויות שמורות ©
להורדת כל המשך חכמה עם בינת החכמה חינם לחץ כאן
ביאור מופלא בחטא עץ הדעת
�הים עַ ל הָ ָאדָ ם לֵאמֹר ִמכֹּל עֵ ץ הַ גָּן ָאכֹל תּ ֹאכֵל) :ג ,ב( וַתּ ֹאמֶ ר הָ ִאשָּׁ ה ֶאל הַ נָּחָ שׁ ִמפְּ ִרי א] .יא[ )ב ,טז( " ַויְצַ ו ה' אֱ ִ
�הים ל ֹא ת ֹאכְ לוּ ִממֶּ נּוּ וְ ל ֹא ִתגְּ עוּ בּוֹ פֶּן ְתּמֻ תוּן" ע"כ .יש וּמפְּ ִרי הָ עֵ ץ אֲ שֶׁ ר בְּ תוֹ� הַ גָּן ָאמַ ר אֱ ִ
עֵ ץ הַ גָּן נ ֹא ֵכל) :ג ,ג( ִ
�הים עַ ל הָ ָאדָ ם לֵאמֹר ִמכֹּל עֵ ץ הַ גָּן ָאכֹל תּ ֹאכֵל" ,משמע שה' ציוה על האדם לדקדק :א .מדוע כתוב " ַויְצַ ו ה' אֱ ִ
לאכול ,מה מצוה היא שיאכל מהעצים שבגן ,והם רק באכילת רשות .ב .יש לשים לב לשינוי הלשון בדברי
�הים וּמפְּ ִרי הָ עֵ ץ אֲ ֶשׁר בְּ תוֹ� הַ גָּן ָאמַ ר אֱ ִ
חוה לנחש להלן )ג ,ב-ג( "וַתּ ֹאמֶ ר הָ ִאשָּׁ ה ֶאל הַ נּ ָָחשׁ ִמפְּ ִרי עֵ ץ ַהגָּן נ ֹאכֵלִ :
ל ֹא ת ֹאכְ לוּ ִממֶּ נּוּ וְ ל ֹא ִתגְּ עוּ בּוֹ פֶּן ְתּמֻ תוּן" .הנה על הציווי לאכול מעץ הדעת לא אמרה "אמר אלוקים" ,רק
על מה שאמרה מה שאמר אלוקים לא לאכול מעץ הדעת ,בזה בלבד אמרה "אמר אלוקים".
ב .והביאור בזה ,דבאמת ה' ציוה לאדם לאכול מעצי הגן ,ואינה אכילת רשות ,אלא ציוהו ממש לאכול מעץ
הגן ,שמצוה על האדם להנות ממה שרואות עיניו בעולם הזה ,כמו שאמרו בירושלמי )קידושין ד ,יב( "רבי
חזקיה ר' כהן בשם רב ,עתיד אדם ליתן דין וחשבון על כל שראת עינו ולא אכל" ]עיין במסילת ישרים פרק
יג ,לבאר איך יתיישב לפי זה מה שאמרו )יבמות כ ,א( קדש עצמך במותר לך[.
ג .והנה הציווי לאכול מכל עץ הגן נאמר לאדם עוד לפני שנבראה חוה כמבואר בפסוקים ,ומדיוק לשון הפסוק
הכא דלא אמרה חוה על האכילה "אמר אלוקים" משמע שאדם לא אמר לחוה שיש מצוה מהקב"ה לאכול
מכל עץ הגן ,אלא בסתמא שמותר לאכול ,רק על איסור עץ הדעת אמר לה שהוא איסור מהקב"ה ,ומדוקדק
לשון הפסוקים.
ד .אמנם עדיין קשה מדוע הוצרך הכתוב להשמיענו זאת ,והביאור בזה ,דאם הייתה חוה מקיימת מצוה
באכילתה מפירות הגן ,הייתה זכות מצוה זו עומדת לה שלא תיכשל באכילת עץ הדעת ,ולכך השמיענו
הפסוק דלא ידעה חוה שהוא מצוה.
ה .אלא שעוד קשה הא קיי"ל דגם אדם שלא כיון לשם מצוה יצא ידי חובתו כמו שאמרו בפסחים )קיד ,ב(
שהאוכל מצה בלא כוונה יצא ידי חובתו וכן פסק השו"ע )או"ח תעה ,ד( ,אם כן מה בכך שלא התכוונה לשם
מצוה הא אכתי קיימה מצוה ,ויש ליישב דדוקא אם יודע שיש מצוה כזו אלא שבשעה שקיים המצוה לא
כיון לשם מצוה ,אבל אדם שאינו יודע כלל שקיימת מצוה גרע ואפילו אם יקיים אותה לא נחשב שקיים
מצוה ,כמבואר סברא זו בר"ן בראש השנה בפי' לרי"ף )ז ,ב מדפי הרי"ף( בשם הרא"ה ,וכן פסק השו"ע
כדבריו )שם( ,ולכך חוה שלא ידעה שקיימת מצוה באכילת הפירות לא קיימה מצוה כלל ולא ניצלה מחטא
עץ הדעת.
ו .ועכשיו יתיישב הכל ככפתור ופרח ,דכיון שאדם לא אמר לחוה שיש מצוה באכילה ,לכן לא אמרה לנחש,
ולכן לא היה לה שכר מצוה על האכילה ,וזה הביאה לחטוא באכילת עץ הדעת ,כי לא עמדה לה זכות
האכילה.
ז .תמצית דבריו :ה' ציוה את האדם על האכילה ,כי חייב אדם להנות ממה שרואות עיניו .אבל אדם לא
מסר לחוה מצוה זו ,ולכן לא הזכירה שם ה' באמירת האכילה לנחש רק באיסור אכילה ,ובאה התורה
ללמדנו ,שאם היה לה מצות אכילה ,זכות המצוה היתה עומדת לא שלא להכשל בחטא עץ הדעת.
