gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

פרי עמלינו · Pri Amulaini — בראשית (2026-10-05)

מוציא לאור: פרי עמלינו · Pri Amulaini

שבוע: בראשית (2026-10-05)

פרי עמלינו · Pri Amulaini — בראשית (2026-10-05)

פתח את ה-PDF הורדה

‫פנינים והארות בפרשת השבוע • עלון מספר ‪ • 616‬בראשית‬ ‫מאוצרות הפרשה‬ ‫לומר טעם שאין מברכין בברכות השחר על חוש השמיעה כמו‬ ‫בראשית ברא אלוקים (א‪ ,‬א)‬ ‫שמברכין ברכת פוקח עורים על כח הראיה‪ ,‬לפי שע"י ששמע אדם‬ ‫מביא רש"י את דרשת חז"ל‪ :‬העולם נברא בשביל שני דברים שנקראו‬ ‫הראשון לאשתו יצא מזה תקלה לכל העולם‪ ,‬וכיון שנצמח תקלה ע"י‬ ‫'ראשית' – בשביל התורה ובשביל ישראל‪.‬‬ ‫כח השמיעה אין ראוי לברך ע"ז‪ .‬וזהו שנא' וישמע אברם לקול שרי‪,‬‬ ‫על קביעה זו הציע ה"חפץ חיים" משל מבריק הממחיש את שווי‬ ‫וכתב שם רש"י לקול רוח הקודש שבה‪ ,‬כי לכאורה קשה על אברהם‬ ‫הדברים‪ :‬אדם המשקיע מיליון דולר בעסק‪ ,‬בוודאי אינו מצפה לרווח‬ ‫אבינו ע"ה שישמע לקול אשתו והא כבר ראה וידע התקלה הנצמחת ע"י‬ ‫של מאה דולרים בלבד‪ .‬אם הוא משקיע מיליארד – ציפיותיו לרווחים‬ ‫שמיעה לאשה כנ"ל‪ ,‬לזה כוונת רש"י ז"ל לקול רוח הקודש שזה בבחינת‬ ‫שכינה מדברת וכו' ולא היה הקול שלה‪.‬‬ ‫הן עצומות ובלתי נתפסות‪ .‬מכאן נבין קל וחומר‪ :‬אם הקב"ה אומר‬ ‫ובקובץ קול התורה מובא מרבי אליעזר לאפיאן זצ"ל ביאור בזה‪,‬‬ ‫שהוא ברא את כל העולם‪ ,‬את הים‪ ,‬את היבשה‪ ,‬חיות ועופות‪ ,‬בני אדם‪,‬‬ ‫שהקשה מדוע מברכים רק על הראיה פוקח עורים ולא על השמיעה‬ ‫צומח ודומם‪ ,‬הכל בשביל התורה‪ ,‬אזי צריכים לחשוב אנחנו – כמה‬ ‫פוקח חרשים ולא על הדיבור משיח אלמים‪ .‬ונראה הטעם כי הראיה‬ ‫שווה התורה וכמה שווים ישראל‪...‬‬ ‫נפסקת בשעת השינה ומתחדשת עם היקיצה לכן מברכים עליה‪ ,‬אבל‬ ‫ויאמר אלקים הנה נתתי לכם את כל עשב זרע זרע אשר‬ ‫השמיעה והדיבור לא נפסקו‪ ,‬יש אנשים ששומעים בשינתם ומדברים‬ ‫על פני כל הארץ ואת כל העץ אשר בו פרי עץ זרע זרע‬ ‫לכם יהיה לאכלה‪ :‬ולכל חית הארץ ולכל עוף השמים ולכל‬ ‫בשינתם לכן לא קבעו ברכה עליהם‪( .‬קב ונקי)‬ ‫רומש על הארץ אשר בו נפש חיה את כל ירק עשב לאכלה ויצא קין מלפני ה' (ד‪ ,‬טז)‬ ‫ויהי כן (א‪ ,‬כט‪-‬ל) הנה כל מקום שנאמר אלקים במעשה בראשית "ויצא קין מלפני ה'"‪ ,‬ר"ח בר יצחק אמר‪ :‬יצא שמח‪ .‬פגע בו אדם‬ ‫הראשון‪ ,‬אמר לו‪ :‬מה נעשה בדינך? אמר לו‪ :‬עשיתי תשובה ונתפשרתי‪.‬‬ ‫– "ויאמר אלקים"‪ -‬זהו מעשרה מאמרות שבהן נברא העולם‪ .‬ויש‬ ‫התחיל אדם הראשון מטפח על פניו‪ ,‬אמר‪ :‬כך היא כוחה של תשובה‬ ‫להבין‪ ,‬דלכאורה במקרא זה אין שום "בריאה מחודשת"‪ ,‬שהרי הזרעים‬ ‫והפירות נבראו מכבר‪ ,‬ומה בריאה מיוחדת זו לחדש‪.‬‬ ‫ואני לא הייתי יודע? מיד עמד אדם הראשון ואמר‪' :‬מזמור שיר ליום‬ ‫וכתב הגר"א ב"אדרת אליהו"‪ ,‬דעד מאמר זה עדיין לא היה כח בזרעים‬ ‫השבת טוב להודות' (בראשית רבה כב י"ג)‪.‬‬ ‫ובפירות לזון את האדם‪ ,‬ובמאמר זה נתן הכח בזרעים ובפירות שיזונו‬ ‫האיש הזה שכולם מקנאים בו שאין דבר בעולם שאינו יכול להשיג‪ ,‬יש‬ ‫ויסעדו לב האדם [בשונה מעשב השדה]‪ ,‬ולכל בעלי חיים נתן כח‬ ‫לו הכל‪ ,‬בנים אחד אחד‪ ,‬בריא ולעולם לא חולה‪ ,‬נקרא יום אחד‬ ‫בעשבי השדה שיזונו מהן‪ ,‬ולא מתבואות וזרעים ופירות‪ ,‬כי לא יסעדו‬ ‫בדחיפות לרופא שעורך לו בדיקות מקיפות עקב כאב קל שחש‪,‬‬ ‫את לבם‪.‬‬ ‫והרופא מודיע לו בצער שהוא לא ישרוד את החודש‪ ,‬שיום מותו קרב‬ ‫ובזה מובן גם מש"נ בסוף מאמר זה "ויהי כן"‪ ,‬מכיון שבמאמר זה יש‬ ‫ובא‪ .‬לאחר כמה שעות‪ ,‬לא פחות ולא יותר מתדפק על דלתו איש‬ ‫"בריאה" כמו שאר מאמרות שבהן נברא העולם‪.‬‬ ‫ביטחון ומודיע לו בצער שבנו נהרג בתאונת דרכים‪ .‬האיש בהלם‪ ,‬הוא‬ ‫ועפ"ז יתכן לבאר מטבע הברכה בברכת "בורא נפשות רבות‪ "...‬שאנו‬ ‫איבד את בנו יקירו‪ ,‬ומבין שבקרוב יפגוש אותו בעולם שכולו טוב‪ .‬לאחר‬ ‫מודים בזה להקב"ה על שלשה דברים שברא‪ .‬א‪" .‬בורא נפשות רבות"‬ ‫מספר דקות‪ ,‬איש משטרה על דלתו‪ ,‬מודיע לו בצער‪ ,‬שלאחר חקירות‬ ‫– זהו על בריאת האדם‪ ,‬וכל בעלי החיים; ב‪" .‬וחסרונן" – בזה אנו מודים‬ ‫ודרישות‪ ,‬נודע כי הנהג שדרס את בנו‪ ,‬הוא לא פחות ולא יותר מאשר‬ ‫על בריאת המזון שבא למלא מה שחסר לאדם [כפירושם של מפרשי‬ ‫בנו השני‪ ,‬אחיו הגדול יותר‪ .‬רעדה אחזתהו הפעם‪ ,‬הוא כבר לא יכול‬ ‫התפלה]; ג‪" .‬על כל מה שברא להחיות בהן נפש כל חי" – בזה אנו מודים‬ ‫למחות את הדמעות ופורץ בבכי וצועק "דייייי" ויורד לשדה לשאוף‬ ‫על הבריאה המיוחדת שברא הקב"ה במאמר זה‪ ,‬שנתן כח ב"חסרונן"‬ ‫[שזהו המזון] "להחיות בהן נפש כל חי"‪( .‬רבי אליהו דיסקין שליט"א)‬ ‫אויר צח‪ .‬ביציאתו מביתו‪ ,‬מכתב בדואר הוא השליח הבא‪ ,‬בכתב שאינו‬ ‫משתמע לשתי פנים‪ ,‬מופיע ברורות שעליו לפנות את דירתו וכל רכושו‪,‬‬ ‫ויאמר ה' אלקים לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר‬ ‫כנגדו (ב‪ ,‬יח) בכל בוקר מברך האיש‪" :‬שלא עשני אשה"‪ ,‬ואילו‬ ‫עקב חוב גדול שיש לו‪ ,‬אויייייי‪ ,‬כמה שהוא גונח‪ .‬וכך יוצא הוא מביתו‬ ‫האשה מברכת‪" :‬שעשני כרצונו"‪ .‬יש להבין‪ ,‬מה מיוחד באשה שהיא‬ ‫לשעבר‪ ,‬אב שכול‪ ,‬ללא רכוש‪ ,‬כאשר ברור לו כיצד תכנית סוף חייו‬ ‫מברכת כך‪ ,‬האם לא נעשתה כל הבריאה כרצונו?‬ ‫קורמת עור וגידים‪.‬‬ ‫רבינו בחיי משיב על כך תשובה נפלאה‪ :‬לפני בריאת האדם התיעץ‬ ‫נעצור לרגע את הדמעות‪ ,‬כולנו מכירים את האיש הזה‪" ,‬אדם הראשון"‬ ‫הקב"ה‪ ,‬כביכול‪ ,‬עם מלאכי השרת‪ ,‬האם לברוא אדם או לא‪ .‬לעומת זאת‬ ‫קראו לו‪ ,‬אחרי שאכל מעץ הדעת הודיע לו הקב"ה שהוא הולך למות‪,‬‬ ‫בבריאת האשה אמר הקב"ה‪" :‬לא טוב היות האדם לבדו"‪ ,‬כלומר האדם‬ ‫לאח"מ נהרג לו בן – הבל‪ .‬ומי הרג את הבל – קין אחיו‪ .‬בנוסף הקב"ה‬ ‫זקוק לבריאה של האשה‪ ,‬כך היה רצונו יתברך שיהיה לאדם עזר כנגדו‪,‬‬ ‫זרק אותו מגן עדן‪.‬‬ ‫והוא הפיל תרדמה על האדם וברא את האשה בלי להתיעץ‪.‬‬ ‫ומה עשה האיש הזה אחרי רצף האירועים שקרו לו ביום אחד? אומר‬ ‫על כך מודה האשה בכל יום‪" :‬שעשני כרצונו"‪ ,‬שהקב"ה יצר אותה על‬ ‫המדרש על הפסוק 'ויצא קין מלפני ה'' מיד עמד אדם הראשון ואמר‪:‬‬ ‫פי רצונו בלבד‪ ,‬ובזה היא מתיחדת מן האיש‪( .‬רבי גואל אלקריף שליט"א)‬ ‫"מזמור שיר ליום השבת‪ ,‬טוב להודות לה' ולזמר לשמך עליון‪ ,‬להגיד‬ ‫ולאדם אמר כי שמעת לקול אשתך וגו' (ג‪ ,‬יז) בספר מחזה‬ ‫בבוקר חסדך ואמונתך בלילות" (תהילים צ"ב) (א נקודה'לע‪-‬ספינקא)‬ ‫אברהם (עה"ת לרבי אברהם דוד מבוטשאטש זצ"ל) כתב שמכאן יש‬ ‫ללמדך‬ ‫להתגבר על נסיון‪-‬לפני מעשה‬ ‫ישּה ִעמָ ּה ַוי ֹּאכַל (ג'‪ ,‬ו')‬ ‫ו ֵַּת ֶרא הָ ִא ָשה כִ י טֹוב הָ עֵּ ץ ְלמַ אֲ כָל וְכִ י ַתאֲ וָה הּוא לָ עֵּ י ַניִם ְונ ְֶחמָ ד הָ עֵּ ץ ְלהַ ְשכִ יל ו ִַת ַקח ִמ ִפ ְריֹו ַות ֹּאכַל ו ִַת ֵּתן גַם ְל ִא ָ‬ ‫אם נתבונן בלשון הפסוק‪ ,‬נמצא דבר פלא‪ .‬שכן הנה‪ ,‬הפסוק פותח ומספר‪" :‬ותרא האשה כי טוב העץ למאכל‪ ,‬וכי תאוה הוא לעינים‪ ,‬ונחמד העץ‬ ‫להשכיל"‪ ,‬כלומר‪ :‬הוא מתאר כי חוה ראתה את העץ והבחינה במעלותיו‪ ,‬אולם מיד לאחר מכן הוא ממשיך‪" :‬ותקח מפריו ותאכל ותתן גם לאישה‬ ‫עמה ויאכל" – כאשר כאן כבר מדובר על פרי העץ! ולכאורה‪ ,‬מדוע פתח הפסוק ב'עץ' וסיים ב'פריו'?‬ ‫את התשובה‪ ,‬נוכל להבין באמצעות סיפור מופלא‪ ,‬שאירע עם הגאון רבי דוד פוברסקי זצ"ל‪ ,‬ראש ישיבת פוניבז'‪ .‬ומעשה שהיה כך היה‪:‬‬ ‫מנהגו של ר' דוד היה‪ ,‬להתעורר מדי לילה בשעה שלש לפנות בוקר בדיוק‪ ,‬ליטול את ידיו‪ ,‬לברך את ברכות התורה‪ ,‬ולצאת אל הישיבה בשעה שלש‬ ‫ועשרה בדיוק – כדי ללמוד מספר שעות בנחת‪ ,‬עד התפילה‪ .‬בכל לילה חזר על עצמו אותו הסדר‪ ,‬בדיוק מופלא‪ .‬ניתן היה לכוון את השעון על פי‬ ‫השעה בה יצא ר' דוד מביתו‪ :‬שלש ועשרה בדיוק‪ ,‬לא רגע קודם – ולא רגע אחר כך‪...‬‬ ‫כך‪ ,‬מלבד אותו הלילה‪ ,‬לילה סוער בעיצומו של החורף‪ .‬באותו הלילה‪ ,‬כאשר יצא ר' דוד מביתו וסגר את הדלת אחריו – הביטה הרבנית בשעון‪,‬‬ ‫ולפליאתה גילתה כי השעה הינה שלש וחמשה! ראש הישיבה יצא לדרכו חמשה רגעים לפני הזמן‪ ,‬מאורע אשר דוגמתו לא אירע מעולם! "מה‬ ‫ההסבר לכך? הלא עשרות שנים לא קרה כדבר הזה!" תהתה הרבנית בליבה‪ ,‬אולם את התשובה – קיבלה מספר רגעים מאוחר יותר‪ ,‬בשעה שלש‬ ‫ועשרה‪ ,‬אז נשמעו נקישות על הדלת‪ ,‬ובפתח עמד בנה‪ ,‬ר' ברוך דב‪ ,‬שהתגורר במרחק מספר רחובות מבית הוריו‪...‬‬ ‫"מה מעשיך כאן‪ ,‬באמצע הלילה?" שאלה הרבנית בפליאה‪ ,‬תוך שהיא משתוממת לפשר צירוף המקרים המוזר שאירע באותו הלילה‪ ,‬ואילו ר'‬ ‫ברוך דב נענה והסביר‪" :‬אבא סיפר לי אתמול‪ ,‬שהוא אינו חש בטוב‪ .‬מזג האויר נתן בו את אותותיו‪ ,‬והוא התקרר כנראה‪ .‬לפיכך‪ ,‬כאשר התוודעתי‬ ‫לסופה המשתוללת בחוץ‪ ,‬ראיתי את הברקים ושמעתי את הרעמים – החלטתי שעלי למנוע ממנו לצאת אל הישיבה באמצע הלילה‪ ,‬בקור הנורא!‬ ‫'הרי זה ממש פיקוח נפש!' הרהרתי בליבי‪ ,‬והחלטתי כי בשעה שלש ועשרה‪ ,‬השעה המדוייקת בה אבא יוצא לישיבה – אתייצב בפתח‪ ,‬ואמנע ממנו‬ ‫לצאת לדרכו‪ ,‬תוך הבטחה כי אשאר ללמוד איתו כאן‪ ,‬בבית!" סיים ר' ברוך דב‪.‬‬ ‫"צר לי‪ ,‬אך איחרת את המועד‪ ...‬אבא כבר יצא לישיבה!" השיבה הרבנית לבנה המסור‪ ,‬שלא האמין למשמע אזניו‪" :‬אבא יצא לישיבה? איך זה‬ ‫יתכן? הלא רק כעת השעה שלש ועשרה! מעולם הוא לא יצא מהבית בשעה אחרת!" התפלא ר' ברוך דב‪ ,‬אולם אמו‪ ,‬הרבנית‪ ,‬כבר הבינה מה גרם‬ ‫לבעלה הגדול ל שנות ממנהגו ולהקדים בחמשה רגעים את שעת צאתו‪ ...‬הוא הכיר היטב את בנו‪ ,‬וידע כי יעשה הכל בכדי למנוע ממנו לצאת‬ ‫לישיבה כהרגלו‪ ...‬משום כך‪ ,‬הוא הקדים ויצא מהבית‪ ,‬בטרם יספיק ר' ברוך דב להגיע‪...‬‬ ‫זהו איפוא המעשה המופלא‪ ,‬שמעורר תהיה מסויימת‪ :‬אילו כה נחוש היה ר' דוד לצאת לישיבה כמנהגו‪ ,‬הלא יכול היה לומר זאת לבנו במפורש‪,‬‬ ‫ולסרב להפצרותיו כי ישאר בבית! מדוע היה עליו לשנות ממנהגו‪ ,‬מהרגליו‪ ,‬ולהקדים את שעת צאתו לישיבה?‬ ‫אולם התשובה ברורה‪ ...‬לפני שעת הנסיון‪ ,‬הרבה יותר קל להתגבר‪ ...‬לעומת זאת‪ ,‬כאשר הנסיון כבר עומד בפתח – נדרשים כוחות נפש מרובים‬ ‫ועוצמתיים בהרבה בכדי להתמודד מולו חזיתית! ר' דוד חשש‪ ,‬כי לאחר שכבר יתייצב הבן בפתח ביתו‪ ,‬ויבקש להניאו מלצאת לישיבה – הוא לא‬ ‫יעמוד בנסיון‪ ,‬ובסופו של דבר – ישתכנע לבטל את קביעותו‪ ...‬משום כך‪ ,‬הוא מיהר לצאת מהבית בטרם תגיע שעת הנסיון!‬ ‫ומכאן‪ ,‬לענייננו‪ ...‬אילו היה הנחש מגיע מלכתחילה‪ ,‬ומנסה לשכנע את האשה כי תאכל מפרי העץ אשר הבורא אסר עליה לאכול ממנו ואף תתננו‬ ‫לבעלה – לא היה מבוקשו עולה בידו‪ ...‬שכן בטרם טעמה האשה מהעץ – לא היתה זו 'שעת נסיון'‪ ,‬ובשלב זה‪ ,‬היה ביכולתה להתגבר בקלות רבה‬ ‫יחסית! לפיכך‪ ,‬מבאר ה'אור החיים' הקדוש‪ ,‬פיתה הנחש את האשה לטעום מהעץ עצמו ‪ -‬אשר האכילה ממנו לא נאסרה עליה‪ ,‬ואו אז‪ ,‬כאשר חשה‬ ‫בטעמו הערב וכבר הגיעה ל'שעת נסיון' – עלה בידו אף לפתותה כי תאכל מפרי העץ‪ ,‬ואף תתן ממנו לאישה‪...‬‬ ‫פינת ההלכה‬ ‫לגנוז תמונות וציורים שהילדים מביאים מהגן‬ ‫שאלה‪ :‬בננו מגיע כל שבוע הביתה ומביא תמונות וציורים שצייר עליהם להמחשת הפרשה‪ ,‬למשל‪ ,‬קריעת ים סוף‪ ,‬כלי המשכן‪ ,‬וכן דברים‬ ‫מבריאת העולם כמו ירח וכוכבים‪ ,‬בהמות ועופות וכדו'‪ .‬יש לציין שאין על התמונות שום פסוק‪ ,‬כל הציור מסתכם בתמונה מצולמת‪ .‬שאלתי‬ ‫היא‪ ,‬איך עלינו ההורים להתייחס לדפים אלו‪ ,‬האם אפשר לזורקם לאשפה‪ ,‬או שצריך לגנוז אותם?‬ ‫תשובה‪ :‬בכעין שאלה זו דן בשו"ת משנה הלכות (חלק יט סימן רכו) על מי שלומד הלכות טריפות‪ ,‬ויש לו ספר קטן שמכיל ציורים ותמונות מאברי‬ ‫הבהמה וכל חלקיה שנמצאים בהם מיני טרפות‪ ,‬אי יש בספר הזה קדושה שלא לנהוג בו מנהג בזיון‪ ,‬הגם שאין בו דברי תורה‪ ,‬מכל מקום אפשר‬ ‫דהוי ליה כמפרש על הש"ס‪[ .‬כמובן באופן שאין כיתוב מתחת לכל אבר מדברי חז"ל]‪.‬והשיב לכאורה אין בהם שום קדושה‪ ,‬והוי ליה כעין מי‬ ‫שרוצה מסכת גיטין דף ב ע"א‪ ,‬ופותח אטלס לדעת היכן היא עכו‪ ,‬או שלומד מסכת יומא דף לד ע"ב‪ ,‬דכהן גדול ביום הכיפורים לובש בגדים‬ ‫הנדויין‪ ,‬ורוצה לראות על המפה היכן היא אינדייא [הודו] וכיוצא בזה‪ .‬ומשום כך המפה אינה מקבלת קדושה‪.‬‬ ‫ומיהו נראה לפענ"ד‪ ,‬דהגם דאין זה נקרא בכלל מפרש‪ ,‬מכל מקום אין לנהוג בו מנהג בזיון‪ ,‬מידי דהוי אתשמישי מצווה או תשמישי קדושה‪,‬‬ ‫ועיין בספר חסידים (סימן תתצב)‪ ,‬החכם נכנס לבית הסופר שכתב בו ספרי הקודש‪ ,‬ראה קולמוסיו מונחים על הקרקע‪ ,‬אמר לו בקולמוס שכתבת‬ ‫בו כתבי הקודש וש ם הקודש אל תזלזל אותו‪ ,‬ע"ש‪ .‬ולפי זה‪ ,‬אפילו אחד כותב חדושי תורה אין לו לזלזל בקולמוסו‪ .‬על כל פנים הכל לפי‬ ‫העניין‪ ,‬וכל ערום יעשה בדעת‪.‬‬ ‫וכעין זה שמעתי מגיסי מרן הגר"ח קניבסקי זצ"ל שהחזו"א כשלמד עירובין עשה לעצמו ציורים דרך לימודו‪ ,‬ולאחר מכן צוה לגנוז את כל‬ ‫הציורים‪ ,‬כי אמנם אין בזה קדושה‪ ,‬אבל כיון שהוא מסייע ללימוד‪ ,‬אין ראוי להשליכם לאשפה‪( .‬הגר"י זילברשטיין שליט"א‪ ,‬קובץ ווי העמודים)‬ ‫מזל טוב‬ ‫מרכז העיר‪ :‬משפחת תלם להולדת הבן משפחת סיני להולדת הבת משפחות פקטר‪-‬זיק להכנס הבן הנכד לעול תורה ומצוות‬ ‫משפחת סמוכיאן לאירוסי הבת משפחת אלשיך להולדת הבת משפחות מדינה‪-‬מימון להולדת הבן הנכד משפחת כהן‪-‬גרוס להולדת הבת הנכדה‬ ‫משפחות ויסנשטרן‪-‬בלומנפלד להכנס הבן הנכד לעול תורה ומצוות גני הדר‪ :‬משפחות הקלמן‪-‬אדלר להולדת הבן הנכד‬ ‫משפחות ויזל‪-‬רייכנברג להולדת הבן הנכד‬ ‫הודעו ת לשמחות ני תן לשלוח עד יום שני למייל ‪a7608833@GMAIL.COM‬‬