gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

שארית ישראל · Shieiris Yisroel — בראשית (2026-10-05)

מוציא לאור: שארית ישראל · Shieiris Yisroel

שבוע: בראשית (2026-10-05)

שארית ישראל · Shieiris Yisroel — בראשית (2026-10-05)

פתח את ה-PDF הורדה

‫גיליון ר"מ | פר' בראשית תשפ"ז‬ ‫'בראשית ברא אלוקים' (בראשית א א)‬ ‫הדרך הנכון לעבודת ה' הוא‪ ,‬שכל דבר שעושה יהיה‬ ‫בזה במתינות‪ ,‬היינו כשרואה איזה בריה משונה או דבר‬ ‫הנה איתא בספר תשואות חן מהקדוש רבי גדליה‬ ‫יפה ותשוקתו מאוד לראותו‪ ,‬אזי יעצים עיניו מעט ויחזור‬ ‫ליניצער (בראשית ד"ה בראשית) שפירש 'בראשית ברא‬ ‫לראות בכוונה להודות לה' שברא בריות כאלה‪ ,‬וכן בכל‬ ‫אלוקים'‪' ,‬ברא' לשון הבריא ורפואה‪ ,‬ופירוש [מה שאמר‬ ‫הה' חושים‪ .‬וזהו פירוש המשנה (אבות פ"ו מ"ו) 'במ"ח‬ ‫הכתוב מקודם] 'בראשית'‪[ ,‬היינו שהרפואה היא] עם‬ ‫דברים התורה נקנית'‪ ,‬במ"ח הוא לשון מחיה‪ ,‬הפירוש‬ ‫התורה הנקראת ראשית (בראשית רבה א ו) [ואיתה] הבריא‬ ‫הוא‪ ,‬באיזה דבר יכול להיות מחיית עמלק של כל אחד ‪-‬‬ ‫[את] 'אלוקים' היינו מידת הדין‪ ,‬ודפח"ח‪.‬‬ ‫'במיעוט תענוג'‪ ,‬היינו אף המעט שהוא מתענג יהיה זה‬ ‫ולפי דרכינו אפשר לפרש על זה הדרך‪ ,‬דהנה איתא‬ ‫במיעוט‪ ,‬וכמאמר (גיטין ע‪' ).‬סעודה שהנאתך משוך ידך‬ ‫(בראשית רבה יב טו)‪ :‬מקודם עלה ברצונו לברוא את העולם‬ ‫הימנה'‪ ,‬אינו אומר אל תאכל כלל‪ ,‬א"כ ישאר רעב‪ ,‬אלא‬ ‫במידת הדין‪ ,‬ראה שאין העולם מתקיים‪ ,‬הקדים את מדת‬ ‫משוך ידך מעט ולהתבונן קצת‪ ,‬ואחר כך תאכל בכוונה‪,‬‬ ‫הרחמים ושתפו וכו'‪ .‬ועל דרך זה אפשר לפרש 'בראשית'‬ ‫ולא יהיה כרעבתן‪ ,‬וכן בכל הה' חושים‪ ,‬ולכן אמרו רז"ל‬ ‫היינו קודם הבריאה‪' ,‬ברא אלוקים'‪ ,‬שהבריא את מדת‬ ‫יאריך בה"א של המוציא‪ ,‬לכוונה הנ"ל‪ ,‬להתבונן מעט לבל‬ ‫הדין קודם הבריאה‪ ,‬ומה שאמרו 'עלה ברצונו לברוא' ולא‬ ‫יאכל כבהמה‪.‬‬ ‫נאמר 'להאציל'‪ ,‬כי גם העולמות שלמעלה מהבריאה הכל‬ ‫(עמוד מה)‬ ‫הוא בכלל בריאה‪ ,‬וד"ל‪.‬‬ ‫(עמוד צ)‬ ‫‪6:08‬‬ ‫‪6:44‬‬ ‫‪6:05‬‬ ‫‪6:07‬‬ ‫‪5:53‬‬ ‫‪5:39‬‬ ‫‪7:13‬‬ ‫‪7:50‬‬ ‫‪7:08‬‬ ‫‪7:14‬‬ ‫‪6:51‬‬ ‫‪6:50‬‬ ‫‪7:36‬‬ ‫‪8:13‬‬ ‫‪7:30‬‬ ‫‪7:35‬‬ ‫‪7:26‬‬ ‫‪7:29‬‬ ‫[יש לבאר את ה]ענין [שאמרו חז"ל (ברכות ג‪]).‬‬ ‫עובדין דחול‬ ‫'המתפלל בדרך – מתפלל תפילה קצרה'‪ ,‬כי תפילה‬ ‫אסור למדוד בשבת חפצים או אוכלים‪ ,‬דהוי כעובדין‬ ‫היא התקשרות כידוע (ראה רש"י בראשית ל ח)‪ ,‬וכאשר‬ ‫דחול‪ ,‬אולם מדידה לצורך מצוה מותרת‪ ,‬כגון למדוד כוס‬ ‫מתקשר בבחינת דרך החיים שהוא מקור ההמשכה‬ ‫אם מחזיק כשיעור רביעית‪.‬‬ ‫איך שיומשך למטה‪ ,‬ושם הוא בחינת נקודה‪ ,‬והכלים‬ ‫מותר למדוד מאכלים וכדו' לצורך רפואה‪ ,‬וכן מותר‬ ‫והאותיות המה בבחינת התכללות ג"כ שם כנ"ל‪ ,‬רק‬ ‫למדוד מאכל תינוק‪ ,‬דקטן דינו כחולה שאין בו סכנה‪ ,‬ברם‬ ‫שנכללים בבחינת הביטול נקודה סוד 'אין'‪ ,‬ואינם‬ ‫אם אפשר למדוד באופן שאינו מדויק לגמרי עדיף טפי‪.‬‬ ‫בבחינת ההתפשטות ממש כ"כ‪.‬‬ ‫אסור לאדם לשקול את עצמו בשבת משום איסור‬ ‫ואז הוא מתפלל תפילה קצרה‪ ,‬שהכלים הנכללים‬ ‫מדידה‪.‬‬ ‫בבחינת הנקודה בלי התפשטות בבחינת התיבה‪ ,‬ועל‬ ‫פירות שנתפזרו בבית או בחצר אחת הנה ואחת הנה ‪-‬‬ ‫כן יוכלו הצדיקים הגדולים לפרקים להתפלל באופן‬ ‫אסור ללקטם לסל‪ ,‬דהוי עובדא דחול‪ ,‬אבל מותר לו ללקט‬ ‫שלא ירגישו כי אם הארת האותיות‪ ,‬וזהו דווקא אצל‬ ‫מעט כדי לאכול‪ .‬אולם אם נתערבו הפירות בעפר ולכלוך‬ ‫צדיקים גדולים ולפרקים דווקא‪.‬‬ ‫אסור ללקטם לסל אפי' כשהם במקום אחד ואפי' דעתו‬ ‫לאכול מהם לאלתר‪ ,‬משום דמחזי כעובדין דחול‪ ,‬אבל‬ ‫מותר ללקט אחד אחד לאוכלו‪.‬‬ ‫יום ג' ב' חשון – הרה"ק ר' ברוך מסערט וויזניץ‬ ‫בהרה"ק ר' ישראל זצ"ל‬ ‫•‬ ‫יום שבת קודש כ"ט תשרי – הרה"ק ר' מאיר‬ ‫יום ד' ג' חשון – הרה"ק ר' ישראל מרוז'ין בהרה"ק‬ ‫בהרה"ק ר' לוי יצחק מברדיטשוב זצ"ל‬ ‫ר' שלום שכנא זצ"ל‬ ‫הרה"ק ר' אברהם דוד מבוטשאטש ב"ר אשר‬ ‫הרה"ק ר' אליעזר מדז'יקוב בהרה"ק ר' נפתלי צבי‬ ‫אנשיל זצ"ל‬ ‫מרופשיץ זצ"ל‬ ‫הרה"ק ר' מנחם מנדל מוויזניץ בהרה"ק ר' חיים‬ ‫הרה"ק ר' יהודה לייב מקאפוסט בהרה"ק ר' מנחם‬ ‫מקאסוב זצ"ל‬ ‫מנדל מליובאוויטש זצ"ל‬ ‫הרה"ק ר' שמואל צבי מאלכסנדר בהרה"ק ר'‬ ‫הרה"ק ר' יצחק זעליג מסוקלוב בהרה"ק ר' ישראל‬ ‫יחיאל זצ"ל‬ ‫מפילוב זצ"ל‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫יום ב' א' חשון – הרה"ק ר' ישראל מבלאזוב ב"ר‬ ‫יום ה' ד' חשון – הרה"ק ר' קלונימוס קלמן‬ ‫יהושע זצ"ל‬ ‫מפיעסצנא בהרה"ק ר' אלימלך מגראדז'יסק זצ"ל‬ ‫•‬ ‫הרה"ק מרוז'ין נענה לקריאה ויצא לדרך‪ .‬אנשי יאס התרגשו‬ ‫סיפור על הרה"ק ר' ישראל‬ ‫וציפו לקראת המעמד הגדול‪ ,‬בו ייכנס הצדיק בשערי עירם‪ .‬ביום‬ ‫מרוז'ין זי"ע‬ ‫המיועד להגעת הצדיק עמדו כל יהודי העיר בשעריה‪ ,‬מאמצים‬ ‫את מבטם לעבר האופק‪ ,‬ממתינים בדריכות להגעת הכרכרה של‬ ‫לקראת יומא דהילולא‬ ‫הצדיק‪ .‬כשהיא נראתה כנקודה קטנה המשתרכת ממרחק‪ ,‬נרגש‬ ‫השמועה התפשטה כאש בשדה קוצים‪ ,‬ופני היהודים ברוסיה‬ ‫ליבם והם נעמדו על קצות אצבעותיהם‪ ,‬נדחפים ונדחקים לעבר‬ ‫חפו‪ .‬הצדיק הנשגב והנודע‪ ,‬הרה"ק רבי ישראל מרוז'ין זי"ע‪ ,‬נאסר‬ ‫שערי העיר והכביש המוביל העירה‪.‬‬ ‫בעקבות הלשנה והושם בבית הכלא לתקופה ממושכת‪ .‬גדולי‬ ‫בשל המהומה הגדולה‪ ,‬הגיעו למקום כוחות משטרה‬ ‫החסידים התייעצו עם המשפטנים המומחים ביותר‪ ,‬והבינו כי‬ ‫ואבטחה‪ ,‬שהופקדו על שמירת הסדר‪ .‬הללו נעמדו בשולי‬ ‫ההלשנה היתה חמורה וקשה מנשוא‪ ,‬וגזר הדין שהוטל על הרבי‬ ‫הכביש‪ ,‬כדי לפנות מקום למען תוכל הכרכרה להתקדם‬ ‫הינו מאסר עד להודעה חדשה‪.‬‬ ‫בנסיעתה‪ ,‬ולא תיחסם בידי אלפי היהודים הנדחקים לראות את‬ ‫החסידים המודאגים‪ ,‬התהלכו אבלים ודוויים‪ .‬הרבי הקדוש‪,‬‬ ‫פני הצדיק מתוך לחץ ודוחק‪ ,‬ומי יודע – אולי יזכו גם להושיט יד‬ ‫הצדיק הנערץ‪ ,‬נמצא בבית הכלא לבדו‪ ,‬שרוי בצער כה רב‪ ,‬ואין‬ ‫לברכת שלום‪.‬‬ ‫לאל ידם להושיע‪.‬‬ ‫הכרכרה כבר נכנסת‪ ,‬מפלסת את דרכה בין ההמון‪ .‬השוטרים‬ ‫גם הנסיונות להצליח להיכנס אליו לביקור עלו בתוהו‪ ,‬ואך‬ ‫אך בקושי פותחים עבורה את הכביש‪ ,‬והיא מתקדמת‬ ‫בקושי ובעזרת שוחד רב הצליחו להעביר לו את הטלית והתפילין‪.‬‬ ‫בעצלתיים‪ .‬אחד היהודים שעמד שם‪ ,‬יהודי בשם ר' וועלוול‬ ‫הרבי מנותק מהעולם‪ ,‬החסידים מנותקים ממנו‪ ,‬והנתק המפתיע‬ ‫המוזג‪ ,‬נדחק אף הוא לעבר העגלה‪ ,‬ושוטר שעמד בסמוך זעם‬ ‫הזה כואב ומדכדך‪...‬‬ ‫עליו‪ ,‬והיכהו בקת רובהו‪ .‬ר' וועלוול נע לאחור ונתן לעגלה לעבור‪,‬‬ ‫והיתה כדאית לו המכה – הרי זכה לראות את פני הצדיק‪ ,‬ומה לו‬ ‫גבאו של הרבי‪ ,‬שנקרא 'שמואל דער גבאי'‪ ,‬היה שם נרדף‬ ‫אם ספג איזו חבטה קטנה מידי השוטר‪ .‬העיקר שזכה להביט‬ ‫למסירות נפש למען הרבי‪ .‬הוא היה מסור ונאמן לרבי עד כלות‬ ‫במראה תואר פני הרבי מרוז'ין!‬ ‫הנפש‪ ,‬וגם עתה הכניס עצמו בעובי הקורה תוך סיכון רב‪ .‬בהון‬ ‫תועפות של שוחד ששילם ובעזרת אינספור לחצים שהפעיל‪,‬‬ ‫זה דבר הסיפור‪ ,‬אותו סיפר הרבי מרוז'ין לגבאו הנאמן ר'‬ ‫הצליח להגיע לשומר בית הכלא בו נתון הרבי‪ ,‬ואף הצליח לקבל‬ ‫שמואל‪ .‬כשסיים לספר הוסיף‪' :‬הידעת בני מדוע אני מושלך‬ ‫את אישורו להיכנס אל הרבי לביקור קצרצר‪...‬‬ ‫בכלא? הסיבה היחידה למה נגזרה עליי גזירת בית האסורים‪ ,‬היא‬ ‫בגלל שיהודי הוכה בגללי! נכון שחלילה לא ביקשתי להכותו‪,‬‬ ‫בידיים רוטטות מהתרגשות ובפנים סמוקות ביראת כבוד‪ ,‬הגיע‬ ‫ונכון שאף לא הזמנתי את השוטרים למקום‪ ,‬אך עצם העובדה‬ ‫הגבאי לתא הקטן והמחניק בו היה נתון הרבי‪ .‬בקצהו ישב הרבי על‬ ‫שיהודי הוכה בגללי‪ ,‬עצם הענין שיהודי הצטער בעטיי – די לה‬ ‫כסא קטן ופשוט‪ ,‬ועיניו מפיקות זיו וטוהר‪ ,‬כמו בשבתו על כסא‬ ‫להטיל עליי גזירת שמים של כליאה ממושכת בבית הסוהר‪ ,‬כי‬ ‫ממלכתו ברוז'ין‪.‬‬ ‫יהודי הצטער בגללי'!‬ ‫הגבאי הנרגש הושיט את ידו לברכת 'שלום עליכם'‪ ,‬ועוד קודם‬ ‫הרבי סיים את הדברים‪ ,‬והורה לגבאו הנאמן לנסוע לביתו‪,‬‬ ‫שהספיק לפצות פיו ולשאול את הרבי לשלומו‪ ,‬פתח הרבי ואמר‬ ‫לקחת ממקום שמור שני ארנקי עור מלאים בכסף אותו קיבל‬ ‫לו‪:‬‬ ‫מיהודי יאס‪ ,‬למהר לנסוע ליאס ולתת את הכסף במתנה לר'‬ ‫וועוועל המוזג‪ ,‬כפיצוי על המכה שספג מחמת ביקור הצדיק‬ ‫'ר' שמואל יקירי'‪ ,‬אמר הרבי‪' ,‬עברתי על מעשיי‪ ,‬פשפשתי‬ ‫בעיר‪ ,‬ולבקש את מחילתו‪ .‬כשהגיעו הגבאי ומלוויו ליאס שמעו‬ ‫וערכתי את חשבון נפשי‪ ,‬והמתנתי לבואך כדי לספר מדוע נגזרה‬ ‫בצער כי ר' וועלוול כבר איננו בין החיים‪ ,‬ואלמנתו הופתעה‬ ‫עליי גזירה כה קשה‪ ,‬להיות נתון בבית הכלא במצוקה כה גדולה‪.‬‬ ‫מהסיפור ואמרה‪:‬‬ ‫אין סיבה לגזירה הזו זולת סיבה אחת‪ ,‬הסכת ואגלה לך'‪...‬‬ ‫'אני בקושי זוכרת את הסיפור הזה… כן‪ ,‬בעלי קיבל איזו מכה‬ ‫ר' שמואל היה המום‪ .‬הוא נכנס לרבי לשאול בשלומו‪ ,‬והרבי‬ ‫קלה‪ ,‬אבל הוא בעצמו שכח ממנה כעבור כמה שעות‪ ,‬והיא לא‬ ‫פותח ומספר לו את הסיבה השמימית למאסרו‪ ,‬לזה הוא כלל לא‬ ‫השפיעה עליו בכלל! האומנם עד כדי כך חרד הרבי לצערו הקטן‬ ‫ציפה… עד מהרה התעשת ועשה אוזנו כאפרכסת‪ ,‬והרבי החל‬ ‫והקל‪ ,‬שציווה עליכם לפצותו בסכום כה גדול בגין מכה שכה‬ ‫לספר את הסיפור הבא‪:‬‬ ‫השתלמה לו והוא בכלל לא חש שנפגע ממנה במידה‬ ‫אל העיר יאס‪ ,‬שבתקופה המדוברת לפני כ‪ 200-‬שנה החלה‬ ‫משמעותית'?‬ ‫להתפתח מאוד‪ ,‬נכנס שטן המחלוקת‪ ,‬והחל מרקד בין יהודי העיר‬ ‫הגבאים השיבו ב'כן' חפוז‪ ,‬השאירו את הכסף בידי האלמנה‬ ‫ופרנסיה‪ .‬עד מהרה הפכה העיר למרקחה‪ ,‬פרנסי העיר הסתכסכו‬ ‫ומיהרו ל'בית החיים' הקרוב‪ .‬שם‪ ,‬על קברו של ר' וועלוול ביקשו‬ ‫ביניהם‪ ,‬מחלוקת נוראה איימה לגדוע את התפתחות היהודים‬ ‫מחילה בשם הרבי מרוז'ין בנוכחות עשרה יהודים‪ ,‬ורק אחר כך‬ ‫בעיר‪ .‬ראשי הקהילה חיפשו צדיק שיבוא לעירם להשכין שלום‪,‬‬ ‫שבו לעירם‪ ,‬שמחים על קיום דבר השליחות כהלכתה‪ .‬ואכן‪,‬‬ ‫ותחילה קראו להרה"ק בעל ה'אשל אברהם' מבוטשאטש זי"ע‪,‬‬ ‫תקופה לא ארוכה אחר כך‪ ,‬הצליח הרבי לברוח ממאסרו‪ ,‬ונפשו‬ ‫אלא שהוא סירב והטיל את המשימה על הרה"ק רבי ישראל‬ ‫היתה לו לשלל‪...‬‬ ‫מרוז'ין זי"ע‪.‬‬ ‫החסיד עשה כדברי רבינו‪ ,‬ומיד כשהגיע ליריד ניגשה אליו אדונית‬ ‫סיפר הרה"ח ר' ברוך מהעיר קראבשצינע‪ ,‬פעם נתן לו הפריץ חבילת‬ ‫נכבדה ושאלה אותו שמא יש בידו טבעות למכירה‪.‬‬ ‫שטרות על סך ששים אלף רובל‪ ,‬ופקד עליו לנסוע לקייב ולפדות את‬ ‫השטרות בבנק‪ .‬באמצע הדרך‪ ,‬בעיר סלאוועשנע הבחין ר' ברוך לתדהמתו‬ ‫הראה לה הצורף את הטבעות שתחת ידו‪ ,‬ואחת מהן מצאה חן בעיני‬ ‫הרבה כי החבילה נשמטה מאמתחתו‪ ,‬אבדה ואיננה‪ .‬כל מאמציו ונסיונותיו‬ ‫האדונית עד שניאותה לשלם עבורה שש רובלים‪.‬‬ ‫המרובים למצוא את החבילה היו לשוא‪ ,‬וכמובן שהיו לו ייסורים ועגמת‬ ‫אחר אותה אדונית באו עוד כמה גבירות וגם הן בחרו להן טבעות‬ ‫נפש ללא שיעור‪.‬‬ ‫ושילמו עליהן כמחיר טבעות כסף‪ .‬כשאזלו כל הטבעות שבידו נסע החסיד‬ ‫פנה ר' ברוך לידידו ר' אברהם מסלאוועשנע וביקש ממנו שיפקח עין‬ ‫לביתו שמח וטוב לב‪.‬‬ ‫ויטה אוזן שמא תגיע אליו שמועה אודות חבילת השטרות‪ ,‬והוא עצמו נסע‬ ‫אך כשהגיע סמוך לעירו מאזיר רצו לקראתו כמה מידידיו ואמרו לו‬ ‫להתפלל על ציונו של רבינו בווילעדניק‪.‬‬ ‫בבהלה כי האדון מחפש אחריו ורוצה לקחתו למאסר‪.‬‬ ‫השתטח ר' ברוך על ציונו של רבינו בבכיות עצומות‪ ,‬ונדר תרומת שמן‬ ‫הבין הצורף כי מישהו הלשין עליו לפני הפריץ כי שיקר בסכום הכסף‬ ‫לנר התמיד‪ ,‬וביקש מרבינו שישלח לו עזרה ותושיה‪ .‬כשסיים ר' ברוך את‬ ‫שקיבל על עבודתו עבור הפריץ‪ .‬מיד הפך את פניו והחל לנסוע לכיוון‬ ‫שיחו ותפילתו נסע לעיר כדי לשבות בביתו‪.‬‬ ‫ווילעדניק‪.‬‬ ‫בבוקר יום השבת נכנס לביתו של ר' אברהם מסלאוועשנע גוי מהכפר‬ ‫כשהגיע אל רבינו לא נתן לו הרבי שלום‪ ,‬והתעלם מצעקתו ובכיותיו‪.‬‬ ‫הסמוך‪ ,‬וסיפר לו כי מצא חבילת ניירות שאין הוא יודע מה טיבם‪ ,‬אבל‬ ‫ביום השבת ניסה הצורף להידחק בכח אל שולחנו של רבינו ודחף ודחק‬ ‫באמצע הלילה בא אליו בחלום איש זקן ועוררו משנתו‪ ,‬וציוה עליו ללכת‬ ‫כמה אנשים‪ ,‬האנשים שנדחפו מחמתו השיבו לו מנה אחת אפיים‪.‬‬ ‫מיד אל היהודי אברהם מסלאוועשנע ולמסור לו את חבילת הניירות‪.‬‬ ‫כשראה זאת רבינו אמר לאנשים‪ :‬הכוהו עוד ועוד כי ראוי הוא לכך‪...‬‬ ‫'מאוד לא התחזק לי לקטוע את שנתי הערבה ולנסוע אליך באמצע‬ ‫במוצאי שבת לאחר הבדלה קרא לו רבינו והוכיחו על פניו איך העיז לגנוב‬ ‫הלילה' המשיך הגוי‪' ,‬ולכן התהפכתי על יצועי ושוב שקעתי בתרדמה‬ ‫מאדון גדול ותקיף כזה‪ ,‬הרי איסור גניבה הוא גם אצל נכרים‪.‬‬ ‫עמוקה‪ ,‬אבל כעבור זמן קצר בוא אלי שוב האיש הזקן בחלום‪ ,‬והקיץ אותי‬ ‫בטלטלה נוראה‪ ,‬וכמעט שגרר אותי בכח מעל התנור הלוהט‪ ,‬בצוותו עלי‬ ‫'ובמה אני יכול להושיעך כעת לאחר מעשה'? שאל אותו רבינו‪' ,‬אין לך‬ ‫שאביא אליך תיכף ומיד את החבילה'‪.‬‬ ‫ברירה אחרת אלא למכור את ביתך ורכושך ולעקור לעיר אחרת'‪.‬‬ ‫'ועתה‪ ,‬הא לך את המציאה‪ ,‬ואני מקווה שהאיש הזקן לא יעיר אותי שוב'‬ ‫פרץ החסיד בבכי מר והתחנן בפני רבינו שיעביד ממנו את רוע הגזירה‪,‬‬ ‫סיים הגוי‪ .‬הודה ר' אברהם לגוי על טרחתו‪ ,‬וגם העניק לו במוצאי שבת‬ ‫וכך בכה ובכה עד שלא היה יכול רבינו לסבול את צעקותיו ואמר לו‪ :‬מה‬ ‫רובל על טרחתו‪ ,‬ואת החבילה שמר עד שובו של ר' ברוך שהיה סמוך‬ ‫אתה רוצה ממני? שהפריץ ימות?! הרי אין הוא אשם במשהו‪.‬‬ ‫ובטוח שרבינו יעזור לו ממרומים‪ ,‬והבין מיד כי רבינו הוא זה שהגיע אל הגוי‬ ‫בחלום שיחזיר לו את המציאה היקרה‪.‬‬ ‫אלא זאת אוכל לעשות למענך‪ ,‬שהפריץ יעבור לעיר אחרת ואתה תוכל‬ ‫לשוב לעירך מאזיר‪ .‬ועתה סע לשלום לביתך‪.‬‬ ‫•‬ ‫יצא החסיד מאת רבינו ונסע לעירו‪ .‬כשהגיע סמוך לעיר שמע כי הפריץ‬ ‫בעיירה מאזיר התגורר אחד מחסידי רבינו שמשלח ידו הייתה בצורפות‬ ‫וכל פמלייתו וכל אשר לו מוכנים לדרך‪ ,‬ובעוד כשעתיים ייצאו את העיר‬ ‫זהב‪ .‬פעם בא אותו חסיד אל רבינו ושפך לפניו את ליבו ומר שיחו כי משולל‬ ‫למקום אחר‪.‬‬ ‫פרנסה הוא‪ ,‬ואין לו איך להביא לחם לפי הטף‪.‬‬ ‫שמח הצורף על כי זוכה לראות שדברי רבינו מתקיימים לנגד עיניו‪.‬‬ ‫שאל אותו רבינו האם נמצאות אצלו טבעות למכירה‪ ,‬השיב הצורף כי‬ ‫המתין מחוץ לאיר כמה שעות ואחר כך בא לביתו והודה להשי"ת על‬ ‫יש באמתחתו כמה טבעות פליז פשוטות‪ .‬אמר לו רבינו 'מחר יתקיים יריד‬ ‫ישועתו בזכות הצדיק‪.‬‬ ‫בעיר לוהין‪ ,‬סע לשם גם אתה והשתדל למכור את הטבעות האלו'‪.‬‬