gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

שמועה טובה · Shemuah Tovah — בראשית (2026-10-05)

מוציא לאור: שמועה טובה · Shemuah Tovah

שבוע: בראשית (2026-10-05)

שמועה טובה · Shemuah Tovah — בראשית (2026-10-05)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בס”ד‬ ‫תשפ”ז | גליון ד’‬ ‫“שבת בראשית”‬ ‫פרשת בראשית תשפ”ז | א‬ ‫בס”ד‬ ‫שבת בראשית‬ ‫דעים‪ ,‬כמש"כ (תהלים קד‪ ,‬ט) 'גבול שמת‬ ‫לה בדרך שנתבאר‪ ,‬והכל ענין אחד כי‬ ‫פנינים יקרים‬ ‫בל יעברון בל ישובון לכסות הארץ וגו’'‬ ‫לפי שהכל תלוי בו יתברך על כן הכל לו‬ ‫ועוד בכמה מקומות בתנ"ך‪ .‬והיה האיש‬ ‫יתברך‪ .‬וזה רמז על אחדותו יתברך והוא‬ ‫ענין גדול להסמיך סוף התורה‬ ‫החפשי הנ"ל משתומם מתפעל‪ ,‬ומתפלא‬ ‫יסוד התורה‪ ,‬ודבר זה הפותח והסוגר על‬ ‫לתחילתה‪ .‬ואי' בכלי יקר (דברים לד) לעיני‬ ‫על זה‪ .‬וצעק כמה פעמים 'מה רבו מעשיך‬ ‫כן פתח התורה בבי"ת ומסיימת בלמ"ד‬ ‫כל ישראל‪ .‬שמעתי אומרים טעם על‬ ‫ד'‪ ,‬ובודאי היה מהרהר תשובה בליבו אז‪,‬‬ ‫להורות כי ה' יתברך הפותח והסוגר‬ ‫מה שהתורה מתחלת בבי"ת ומסיימת‬ ‫כפי מה ששערתי בו בהתפעלותו התמה‬ ‫והכל תלוי בו בשמו יתברך כאמור‪:‬‬ ‫בלמ"ד‪ ,‬לפי שכל אותיות השם הגדול‬ ‫וצעקתו אשר היתה בכל רגש הלב‪ .‬ואני‬ ‫יו"ד וי"ו ה"א אם תסמוך אחת מהם אל‬ ‫עמדתי על ידו ונשתוממתי על המראה‪,‬‬ ‫בי"ת או אל למ"ד יהיה ממנו תיבה אחת‬ ‫על שאלתיו על ככה לא אזכור בבירור‪,‬‬ ‫"בראשית ברא אלקים" (א א)‪ .‬אי מהרה"ק‬ ‫שלימה‪ ,‬והם בי בו בה לי לו לה מה שלא‬ ‫הלא בכל יום ויום‪ ,‬על כל שעל וצעד‪,‬‬ ‫מפשיסחא (קול שמחה בראשית אות א)’ לבאר‬ ‫תמצא כן בכל אלפא ביתא שיהא תיבה‬ ‫ביציאת החמה שחרית ובשקיעתה‬ ‫כך‪ :‬ע"ד (תהלים ק"ו ה)‪' ,‬לעושה השמים‬ ‫שלימה מכל השלושה אם יסמכו לאיזה‬ ‫ערבית‪ ,‬וביצירת הבעל חי מטיפוח‬ ‫בתבונה כי לעולם חסדו'‪ ,‬כלומר שעשה‬ ‫אות‪ ,‬כגון לעשות מן א' אי או אה שהרי אה‬ ‫הזרעית מאין ליש‪ ,‬ובצמיחת הזרעים‬ ‫כח בשמים להבין ממנו‪ ,‬כמאמר (ישעי' מ'‬ ‫אינה תיבה וכן לעשות מן מ' מי מו שהרי‬ ‫והאילנות אחרי האסיפה והרקבון‪,‬‬ ‫כו) 'שאו מרום עיניכם וכו''‪ .‬ולעבדו‪ ,‬וזו‬ ‫מו אינה תיבה‪ .‬והביאור לזה הוא שבזה‬ ‫ומפלאות הרבה באדם עצמו‪ ,‬וכל בכל‬ ‫הטבה לעולם‪ .‬ויתבאר ‘בראשית ברא'‪,‬‬ ‫נרמז שתבל ומלואה הכל תלוי בו יתברך‬ ‫שעל וצעד‪ ,‬אם תרצה להתבונן היטיב‬ ‫כלומר ברא שמים וארץ עם ה'אלקים’‪,‬‬ ‫ושלו הכל‪ ,‬ותואר הבי"ת שהקב"ה מדבר‬ ‫ולשום אליו לבך ורוחך אליו תאסיף‪,‬‬ ‫שמושג מן השמים וארץ שאלקים‬ ‫בעדו ואומר בי רצה לומר הכל תלוי בי‬ ‫בודאי תוכל להתפעל ולצעוק מה רבו‬ ‫עשאום‪ ,‬וזהו ‘בראשית'‪ ,‬שזהו עיקר‬ ‫ונבראיו אומרים בו שהכל תלוי בו יתברך‬ ‫מעשיך ד''‪ ,‬האיך זאת? ומה לך איפוא כי‬ ‫הבריאה‪ ,‬כי השערה אלהות איננה‬ ‫ולשון בו בה היינו דכר ונוקבא שהזכירו‬ ‫נזעקת בבואך אל הים?! ‪ ...‬אך התירוץ‬ ‫במקרה‪ ,‬והמ"י‪.‬‬ ‫חכמי האמת המקובלים‪ ,‬וכן הקדוש‬ ‫על זה כמו שכתבנו‪ ,‬כי עיקר הסיבה‬ ‫ובשם הרה"ק רבי דוד מקאצק (אהבת‬ ‫ברוך הוא אומר לי תבל ומלואה ונבראיו‬ ‫הוא משום שהאדם ניפתה מההרגל‪,‬‬ ‫דוד) זי"ע אי'‪ :‬הקשה הרבי רבי בונם‬ ‫אומרים כי לו יתברך תבל ומלואה וכן‬ ‫שרגיל תדיר עם כל עניני הטבע ומעמקי‬ ‫מפרשיסחא זי"ע בזה הלשון‪ ,‬וכי משבחין‬ ‫תבונותיו הגנוזות בכל פרט‪ ,‬משחר‬ ‫מי שתופר בגדים שתופרן בחוטין‪,‬‬ ‫טל ילדותו‪ ,‬ולא דעת ותבונה יש בו אז‬ ‫וכי באיזה דבר אחר יכול לתפרן אם‬ ‫להבין ולהשכיל שהם נפלאות‪ ,‬ולכן אינו‬ ‫מתפעל מזה כלל‪ ,‬וכל העולם נדמה‬ ‫לא בחוטין? ומה זה ששיבח דהמע"ה‬ ‫לעושה השמים 'בתבונה'‪ ,‬בודאי שאין‬ ‫קול מבשר‬ ‫לפניו למישור‪ ,‬וכאילו כל דבר היה פשוט‬ ‫השמים יכול להעשות אלא ע"י תבונה?‬ ‫ומוכרח להיות כן‪ .‬אך באשר מעודו לא‬ ‫אלא פירוש‪ ,‬שעשה בבריאת השמים כח‬ ‫ראה את הים ואת פליאותיו‪ ,‬ולא הורגל‬ ‫זה שיתן תבונה להבין ממנה מי שבראו‪,‬‬ ‫אי' מהרה"ק מאיזבצא (מובא‬ ‫אליהם‪ ,‬לכן בראותו את הים בפעם‬ ‫כי חסד עולם הוא עם בריותיו התחתונים‬ ‫בספר מי השילוח) זיע"א דבר‬ ‫הראשונה בימי חייו בגדלותו בשלמות‬ ‫בעלי גשם קרוצי חומר שיוכלו לשער‪.‬‬ ‫נורא‪" ,‬ויצו ה' אלקים על האדם‬ ‫שכלו ודעתו‪ ,‬לא היה אפשר לו לעבור‬ ‫לפי דרגת היהודי יוכל להתפעל ולצעוק מה רבו מעשיך ד''‬ ‫לאמר מכל עץ הגן אכל תאכל ומעץ‬ ‫על זה בשויון נפש‪ ,‬בלי התפעלות חמה‪,‬‬ ‫על כל צעד ושעל שסובב את הבריאה‬ ‫הדעת טוב ורע לא תאכל"‪ ,‬לעתיד‬ ‫רגשי פלא ותמהון עצום אשר מים רבים‬ ‫וכך כותב הגה"ק מקוזיגלוב זי"ע‪ ,‬בספרו‬ ‫כשיתוקן חטא אדם הראשון אז‬ ‫לא יוכלו לכבותה‪.‬‬ ‫(ילקוט האמונה הנדפס בארץ צבי ח"ב‪ ,‬עמ' רמג)‪:‬‬ ‫יהי' צירף הפסוקי' "מכל עץ הגן‬ ‫והענין יומתק ביותר עפ"י דבריו של‬ ‫דכירנא מילתא בהיותי בקרניץ לרחוץ‬ ‫אכל תאכל ומעץ הדעת טוב"‬ ‫הרה"ק רבי שמואל צבי מאלכסנדר (יומ"ד‬ ‫במי הים‪ ,‬ועמדתי על שפת הים שהוא‬ ‫ואח"ז "ורע לא תאכל"‪ ,‬היינו‬ ‫כ"ט תשרי) זיע"א בספרו (תפארת שמואל יתרו אות‬ ‫נראה שם לעיניים זקוף כמו הר ממש‬ ‫הטוב שבהאילן יאכל רק הרע לא‬ ‫ד'‪ ,‬ובעוד כמה מקומות)‪ :‬אמרו התלמידי הרבי‬ ‫ומגביה והולך‪ ,‬ועל ידי עמד איש אחד‬ ‫יאכל‪ ,‬והש"י יברר כי לא אכל רק‬ ‫רבי אלימלך עה"כ (פ' בשלח) "מי כמכה‬ ‫מהחפשים‪ ,‬מגולח זקן‪ ,‬שבא בפעם‬ ‫הטוב והחטא לא הי' רק לפי דעתו‬ ‫באלים ד'" הפסוק זה אין לו שום שייכות‬ ‫הראשונה לקרניץ‪ ,‬ומעודו לא ראה את‬ ‫כקליפות השום ולא יותר‪ .‬ונזכה‬ ‫באמצע השירה‪ ,‬שמספר מה שעשה‬ ‫הים‪ .‬והיה עומד ומתפלא על זה‪ ,‬איך‬ ‫לגאולה השלימה ברחמים גדולים‬ ‫השי"ת עם המצרים וזה מפסיק בשבחו‬ ‫המים הולכים ומתגבהים כמו הר ואינם‬ ‫במהרה בימינו אכי"ר‪.‬‬ ‫של המקום ב"ה‪ ,‬וגם דהמע"ה הפסיק‬ ‫נשפכים‪ ,‬אשר הוא באמת מפלאות תמים‬ ‫ב | פרשת בראשית תשפ”ז‬ ‫בס”ד‬ ‫שינוי סדרי בראשית‪ .‬ועוד יש לפרש‬ ‫הוא א'‪ ,‬וקודם אות ר' הוא אות ק'‪ ,‬וקודם‬ ‫באמצע ברכי נפשי (תהלים ק"ד) בפסוק "מה‬ ‫'ותראה היבש ה' על איי הים שהם עיקר‬ ‫השי"ן הוא ר'‪ ,‬וקודם היו"ד הוא ט'‪ ,‬וקודם‬ ‫רבו מעשיך ד'" אשר ג"כ אין לו שייכות‬ ‫גבורות ה' שבתוך הים יהיה יבשה‪ ,‬וזהו‬ ‫"התיו הוא שין" וחשוב אותם ותראה‬ ‫שם‪ ,‬אך לפי שהזכיר נפלאות השי"ת‬ ‫נקרא "משברי ים" שהם כשבר בתוך‬ ‫שהמה גימטריא תר"י‪ ,‬היינו שלשה‬ ‫לא יכול עוד להתאפק באמצע השבחים‬ ‫הים יבשה‪ ,‬ולכך אדירים משברי ים אדיר‬ ‫שמות הפרנסה כנ"ל‪ ,‬הרי שהפרנסה היא‬ ‫מרוב התלהבות הבוער בקרבו והוכרח‬ ‫במרום ה' 'וזהו‪ ,‬ותראה היבשה' הכוונה‬ ‫קודם בראשית‪ .‬ועמך ישראל צריכים‬ ‫לומר "מה רבו מעשיך ד'"‪ ,‬כאומר בל"א‪:‬‬ ‫שבתוך הים יהיה נראה יבשה והם איי‬ ‫פרנסה‪ ,‬כי ימות הקור ממשמשים ובאים‪,‬‬ ‫וויא א גרויסער ג"ד ביסטו‪ .‬כמו"כ הדבר‬ ‫הים‪ .‬והבן‪( .‬תפארת יהונתן – הגה"ק הר"ר יונתן‬ ‫וצריך מלבושים חמים ועצים להסקה‪,‬‬ ‫כאן בשירת משה וישראל כאשר הגיעו‬ ‫אייבשיץ זיע"א)‬ ‫ולהכין מזונות הנחוצים על כל החורף‪,‬‬ ‫באמצע השירה להתלהבות גדול אמרו‬ ‫על כן בטח שתתן לנו פרנסה וכל צרכינו‬ ‫"מי כמוכה"‪ ,‬כי זהו עיקר שמחת ישראל‬ ‫בעת שאנחנו מתחילים ללמוד התורה‬ ‫שרואים גדלו ותפארתו יותר מכל הנסים‬ ‫"ויכל אלקים ביום השביעי מלאכתו‬ ‫החדשה בראשית‪( .‬תפארת נפתלי בשם כ"ק רבינו‬ ‫שעשה עמהם‪ ,‬כי זהו עיקר מגמת נפשינו‬ ‫אשר עשה וישבות ביום השביעי מכל‬ ‫הצל"צ זי"ע)‬ ‫לראות בעולם גדלו ותפארת‪.‬‬ ‫מלאכתו" ‪(...‬ב ב)‪ .‬בתחילה לא אמר הכתוב‬ ‫'כל מלאכתו'‪ ,‬וגבי שביתה אמר 'מכל‬ ‫מלאכתו'‪ .‬והטעם ד"ויכל" פירושו‪ ,‬שגמר‬ ‫בתחילת התורה כתיב בראשית ברא‬ ‫'ברא' מלשון בני חיי ומזוני‬ ‫אותם ונגמרו בצורתם‪ ,‬ולכן לא אמר בו‬ ‫אלקים שהוא ס"ת אמ"ת‪ ,‬וכדכתיב ראש‬ ‫בבוצינא דנהורא בשם הרב רבי ברוך ז"ל‬ ‫'מכל מלאכתו'‪ ,‬כי יש דברים שעדיין‬ ‫דברך אמת (עי' ברש"י אמר רבי יצחק וכו' ב"ר פ"א‬ ‫ממעזיבוז התורה מתחלת בבני חיי מזוני‪,‬‬ ‫לא נגמרו לגמרי אז‪ ,‬כמו עשרה דברים‬ ‫ז)‪ ,‬ואמרי' בד"ר (פ"א י) א"ר ראובן ומהו‬ ‫כי בתיבת בראשית נמצא אותיות ב"ר‬ ‫שנבראו בערב שבת בין השמשות‪ :‬פי‬ ‫חותמו של הקב"ה אמת‪ ,‬ולמה אמת כי‬ ‫שהוא תרגום בן‪ ,‬הוא בני‪ ,‬וגם נמצאים‬ ‫הארץ ופי הבאר ופי האתון (אבות ה‪ ,‬ו)‪,‬‬ ‫אמת יש בו שלש אותיות אל"ף ראשון‬ ‫אותיות ברי"א‪ ,‬הוא בריאות וחיים‪,‬‬ ‫שאז אכן היתה בריאתם של כולם‪ ,‬אבל‬ ‫של אותיות מ"ם אמצעית תי"ו סופן‪.‬‬ ‫ונמצאים אותיות ב"ר זו תבואה ומזוני ‪.‬‬ ‫הקב"ה גמרם כל אחד בזמנו‪ .‬אבל גבי‬ ‫וה"נ הופיע רוח הקדש בבית מדרשו‬ ‫('אמרות טהורות' קונטרס ברכות לעד פ' בראשית)‬ ‫שביתה ‪" -‬וישבות"‪ ,‬שפירושו הפסק‬ ‫של רש"י ז"ל ונרמז בפירושו זה‪ ,‬דהיינו‬ ‫מלחדש מלאכה‪ ,‬אמר בו‪" ,‬מכל מלאכתו"‪,‬‬ ‫דבתחילת פירושו פתח "אמר ר' יצחק"‬ ‫כי אמנם מכולם שבת ביום השבת‪ .‬וזהו‬ ‫הרי אל"ף בתחילתה‪ ,‬ופסוק דהולך על‬ ‫בשו"ת צבי לצדיק‬ ‫(החדש‪ ,‬פנינים יקרים‪,‬‬ ‫שסיים (פסוק ג)‪" :‬כי בו שבת מכל מלאכתו‬ ‫גחון הוא חצי התורה באותיות (קידושין ל‪ ,‬א)‬ ‫שבת בראשית)‪ .‬שמעתי בשם כ"ק אדומו"ר‬ ‫אשר ברא אלקים לעשות"‪ ,‬שעכשיו‬ ‫וא"ו דגחון והוא רבתי‪ ,‬וזה שפי' רש"י על‬ ‫הגאון הקדוש מהרצ"א זצוק"ל אב"ד‬ ‫היתה בריאתם‪ ,‬ו'לעשות' לעתיד כל אחד‬ ‫תיבת גחון "מעיו" הרי מ"ם באמצעיתה‪,‬‬ ‫בלאזוב בעל המחבר ספרי 'צבי לצדיק'‪,‬‬ ‫בזמנו‪ ,‬שגם מהם שבת‪( .‬בית הלוי)‬ ‫ובסוף פירושו חתם בפסוק אשר שברת‪,‬‬ ‫שאמר בפרשת בראשית‪ ,‬ומעין זה נדפס‬ ‫"יישר כחך ששברת" הרי תי"ו בסופה‬ ‫בספרו הקדוש צבי לצדיק על התורה‪,‬‬ ‫והוא הפלא ופלא ושפתים ישק‪( .‬ילקוט‬ ‫כי יש ויכוח בין ישראל לאבינו שבשמים‬ ‫"שם הבדלח ואבן השהם" (ב יב)‪ .‬בחידושי‬ ‫ביאורי הגר"א לתנ"ך מכ"י)‬ ‫ב"ה וב"ש‪ ,‬במאמר המשנה (אבות ג‪ ,‬כא)‬ ‫חתם סופר (ב"ק ב‪ ,‬א)‪ :‬אחז"ל האי מאן‬ ‫אם אין קמח אין תורה אם אין תורה אין‬ ‫דבעי למיהוי חסידא לקיים מילי דאבות‬ ‫קמח‪ ,‬שישראל אומרים אם אין קמח אין‬ ‫ודברכות ודנזיקין‪ .‬ונתתי סימן ‪" :‬אבן‬ ‫"ויאמר אלקים יקוו המים ‪ ...‬אל מקום‬ ‫תורה‪ ,‬והשי"ת אומר אם אין תורה אין‬ ‫הבדלח "אב"ן‪ ,‬ר"ת א'בות ב'רכות נ'זיקין‪,‬‬ ‫אחד ותראה היבשה ויהי כן" (א ט)‪ .‬נראה‬ ‫קמח‪ .‬ואמר בלשונו הטהור כמדבר אל‬ ‫הבדלח" [ר"ת] 'ה'אי ב'עי ד'י ל'יהוי‬ ‫דאין הכוונה כפשוטו כי זה יובן ממילא‬ ‫השי"ת‪ :‬אני חושב שלא תכעוס אם אומר‬ ‫ח'סידא‪.‬‬ ‫אם יקוו המים אל מקום אחד פשיטא‬ ‫שהצדק עם ישראל‪ ,‬ותורתך הקדושה‬ ‫דבמקום אחר יש יבשה‪ .‬רק הוא עפ"י מה‬ ‫תוכיח‪ .‬שהרי נודע שבפסוק (תהלים קמח‪,‬‬ ‫עובדות צדיקים‬ ‫שאמרו חז"ל דתנאי התנה הקב"ה בשעת‬ ‫טז) פותח את ידך נרמזים שלשה שמות‬ ‫בריאה על קריעת ים סוף‪ ,‬וזהו 'ותראה‬ ‫של פרנסה‪ ,‬דהראשי תיבות הוא פא"י‬ ‫התורה מבקשת מהדרשנים‬ ‫היבשה ' בזמן קריעת ים סוף‪ ,‬ותנאי זה‬ ‫שהוא שם הפרנסה‪ ,‬וגימטריא סא"ל‬ ‫שידרשו לשמה או לעורר בנ"י‬ ‫הוא בלתי מובן שנראה ח"ו שאינו יכול‬ ‫שהוא גם כן שם הפרנסה‪ ,‬וסופי תיבות‬ ‫"בראשית ברא" (א א)‪ .‬וברש"י‪ :‬אין המקרא‬ ‫לשנות בברואיו עד שהוצרך להתנות‬ ‫הם חת"ך שהוא גם כן שם הפרנסה‪.‬‬ ‫הזה אומר אלא דרשני‪ ,‬כמו שדרשוהו‬ ‫בשעת הבריאה‪ .‬ונראה שהוצרך לתנאי‬ ‫והשלשה שמות יחד גימטריא תר"י‪,‬‬ ‫רז"ל בשביל התורה שנקראת (משלי ח כב)‬ ‫דאל"כ היה קריעת ים סוף דרך נס ממש‬ ‫והנה תור"ה גימטריא תרי"א‪ ,‬ואם כן‬ ‫ראשית דרכו‪ ,‬ובשביל ישראל שנקראו‬ ‫והיה בזה ניכוי לישראל מזכיותיהם‪,‬‬ ‫פרנסה קודם שהיא קודמת במספר‪.‬‬ ‫(ירמיה ב ג) ראשית תבואתו‪.‬‬ ‫ולכך מיאנו הרבה מישראל מלילך תוך‬ ‫ועוד אוכיח מהתחלת תורתך הקדושה‪,‬‬ ‫בשמועות טובות (תרנ"ו‪ ,‬עמ' לו) בשם הרה"צ‬ ‫הים‪ ,‬כי היו יכולים לסבב הים כנודע‪,‬‬ ‫כי אותיות הקודמין לתיבת בראשית‪ ,‬גם‬ ‫הקוה"ט מוהר"י מרוזין זצ"ל שמעתי‬ ‫אבל אם היה זה מתנאי הבריאה אין זה‬ ‫כן גימטריא תר"י‪ ,‬שהרי קודם אות ב'‬ ‫פרשת בראשית תשפ”ז | ג‬ ‫בס”ד‬ ‫לכבוד בואו מסר ראש העיר גוי ששמו‬ ‫סיפרה בשבחו של הבעל שם טוב לפני‬ ‫כי על שבת אחד באו אליו על שבת‬ ‫'דזימי וואלקער' מפתח העיר לראש‬ ‫בעלה וסיפרה לו שבעיניה ראתה שפעם‬ ‫הרבה מגידים מוכיחים ודרשנים‪ .‬ובא‬ ‫הישיבה‪ ,‬טכס של כבוד הנתונים רק‬ ‫אחת קרע את בגדיו באמרו שבשעה זו‬ ‫הרב הצדיק הנ"ל והביט בפניהם‪ ,‬ואמר‬ ‫לחשובים הבאים לבקר העיר‪ ,‬ואמר‬ ‫נסתלק האור החיים הקדוש זי"ע בארץ‬ ‫בזה"ל‪' :‬בראשית ברא אלהים את השמים‬ ‫ראש עיריית ניו יורק אודות ר' ברוך בער‬ ‫ישראל‪ .‬נענה הנודע ביהודה ואמר לה‪ :‬לו‬ ‫ואת הארץ' ופירש רש"י ז"ל‪ :‬אין המקרא‬ ‫בזה"ל‪:‬‬ ‫יהי' כדבריך שרוח הקודש מופיע בקרבו‪,‬‬ ‫הלז אומר אלא דרשוני‪ ,‬כמו שדרשו חז"ל‬ ‫“‪this gentelman is the greatest‬‬ ‫בכל זאת הלא בקריעה יש איסור של 'בל‬ ‫אם בשביל התורה שנקראת ראשית‪ ,‬או‬ ‫‪refutation to the darwinian theory of‬‬ ‫תשחית'‪ ,‬ורק כשיש מצוה של קריעה‬ ‫בשביל ישראל שנקראו ראשית‪ .‬וביאר‬ ‫‪”evolution‬‬ ‫אין זה איסור אלא אדרבא זו נחשב‬ ‫הה"צ הנ"ל‪ ,‬וז"ל הטהור‪ :‬כי התורה‬ ‫”האיש הזה הוא הפירכא הכי גדול על‬ ‫לתיקון‪ ,‬וא"כ הוא כיצד היה יכול לקרוע‬ ‫מבקשת את עצמה אצל הדרשנים הבאים‬ ‫שיטת הכפירה של דרווין (שהאדם נברא‬ ‫והלא אסור להורות על פי רוח הקודש‪,‬‬ ‫לתלות כוונות דרשותיהם ביתדותיה ‪ -‬הן‬ ‫מקוף)" ראש העיר (הערל) ראה על ר' ברוך‬ ‫וא"כ יש איסור של בל תשחית? הלכה‬ ‫המה אותיותיה‪ ,‬ישנו בזה תנאים‪ :‬לדרוש‬ ‫בער זצ"ל אצילות ואדינות הנפש כה‬ ‫הרבנית וסיפרה את דברי בעלה לבעש"ט‬ ‫רק כדרשת חז"ל‪ ,‬והיינו 'בשביל התורה'‬ ‫ברורה ובולטת שאפילו גוי כמותו הכיר‬ ‫הק’‪ ,‬והשיב לה הבעש"ט הק'‪ :‬אמרי לו‬ ‫תהיה לשמה‪ ,‬או 'בשביל ישראל' היינו‬ ‫בו‪ ,‬שמן המוכרח הוא ש'איש' בא ממקור‬ ‫במחילת כבוד תורתו שזה לא שייך כלל‬ ‫לעורר את ישראל עם קדוש לתשובה‬ ‫אלוקי‪ ,‬ע"כ שמכאן שאדם נברא בצלם‬ ‫לרוח הקודש‪ ,‬וזהו ראייה טבעיית מאור‬ ‫שלימה‪ ,‬אמן כן יהי רצון‪ ,‬ודפח"ח‪( .‬גיליון‬ ‫אלוקים! הגוי הגיע להאמת‪ ,‬רק מזה‪,‬‬ ‫ששת ימי בראשית שנברא שישמשו‬ ‫מתיקות בראשית תשפ"ה)‬ ‫שראה את רבי ברוך בער זצ"ל‪( .‬כרמנו‪ ,‬הכל‬ ‫בו הבריות‪ ,‬ורק מי שמקלקל את עיניו‬ ‫נעשה קצר ראיה‪( .‬כרמנו‪ ,‬פסקי תשובה סי' קסז(‬ ‫לאדון הכל‪ ,‬עמ' ‪)05‬‬ ‫"וירא אלקים את האור כי טוב" (א ד)‪ .‬סיפר‬ ‫הרה"ג רש"ב סאכטשעווסקי ז"ל דומ"ץ‬ ‫"ויברך אלקים את יום השביעי ויקדש‬ ‫"ויברא אלקים את האדם בצלמו בצלם‬ ‫ק"ק לאדז שקיבל מזקינו הרה"ק רבי‬ ‫אתו ‪( "...‬ב ג)‪ .‬הרה"ק רבי משה מזוועהיל‬ ‫אלקים ‪( "...‬א כז)‪ .‬בשנת תרצ"ה ביקר הג'‬ ‫שרגא פייביל מגריצא זי"ע‪ ,‬שהרבנית של‬ ‫[בן הרה"ק רבי יחיאל מיכל המגיד הק'‬ ‫רבי ברוך בער ליבוביץ זצ"ל בארצה"ב‬ ‫הגה"ק הנודע ביהודה זצ"ל היתה קרובתו‬ ‫מזלאטשוב] זי"ע‪ ,‬היה מצניע דרכו‪ ,‬אך‬ ‫לצורך ישיבת קאמעניץ שבמדינת פולין‪,‬‬ ‫של מרן הבעש"ט הקדוש זי"ע‪ ,‬פעם אחת‬ ‫פינת יקרת‬ ‫הלוי ז"ל‪ :‬כשיוכלו בניכם ללמוד רש״י על‬ ‫יראה על ידי גערה‪ ,‬והם לא ראו יראה מן‬ ‫סגולה ליר"ש להסתכל לשמים‬ ‫שהשיגו יראה מגערת הקב"ה‬ ‫חומש‪ ,‬מובטחני שיהיו אנשים כשרים‪,‬‬ ‫האחרים רק מעצמם היו יראים מה'‪ ,‬והבן‪.‬‬ ‫בשיח שרפי קודש בשם הרה"ק ר'‬ ‫ולא יהיו להם מחשבות ע׳׳ז‪ ,‬ויהיו נקיים‬ ‫עמנואל מפשעדבורז זצוק"ל ויאמר‬ ‫בבר״יק‪.‬‬ ‫אלקים יהי רקיע‪ .‬וברש"י ביום א' עדיין‬ ‫לימוד חומש עם רש"י סגולה לבנים כשרים‬ ‫וכבר כתב הפרי מגדים (באגרת שנדפס‬ ‫לחים היו וקרשו בשני מגערת הקב"ה‬ ‫ריש שו"ע או״ח ח"א) שלימוד חומש רש"י‬ ‫לרגל התחלת סדר הפרשיות מהתחלה‪,‬‬ ‫באמרו יהי רקיע‪ .‬האר"י הק' אמר‬ ‫צריך להיות הלימוד הראשונה מכל‪ ,‬וזל"ק‪:‬‬ ‫להלן כמה מילין יקירין בגודל מעלת‬ ‫שסגולה ליראת שמים להסתכל תמיד‬ ‫"הבחורים אשר אומרים כי חרפה להם‬ ‫וסגולת הלימוד חומש עם פירוש רש"י‬ ‫לשמים כמ"ש (תהלים ח) כי אראה‬ ‫ללמוד בישיבה פרשה חומש עם רש״י‪...‬‬ ‫מדי שבוע בשבוע‪ .‬לימוד חומש ורש"י‬ ‫שמיך מעשי אצבעותיך וכו' מה אנוש כי‬ ‫לו חכמו ישכילו היו לומדים לה ראשונה‬ ‫היה מאז ומקדם אחד מיסודות לימוד‬ ‫תזכרנו אמר על זה הה"ק הר"ר עמנואל‬ ‫מכל‪ ,‬ראה נא הרא״ם ז"ל אשר האיר עיני‬ ‫התורה‪ .‬גדולי הדורות ראו בלימוד חומש‬ ‫זי"ע מפשעדבורז כתיב שהשמים הי'‬ ‫ישראל בחיבורו על רש״י עה״ת‪."...‬‬ ‫ורש״י כחיזוק לאמונה‪ ,‬ובסגולה ליראה‬ ‫מרופפין בשעת בריאה ונקרשו ע"י גערת‬ ‫שמים ולטהרת המחשבה‪ ,‬וכשמירה לאיש‬ ‫וכתב בספר אלף כתב (אות שכט)‪:‬‬ ‫הקב"ה כאדם המאיים על חבירו‪ ,‬וזה פי'‬ ‫ישראל‪.‬‬ ‫ש״הרה"ק רבי ישכר דוב מבעלזא זצ׳ל‬ ‫הסתכלות לשמים כי השמים השיגו יראה‬ ‫אמר‪ :‬שמי שלומד בכל יום פרשה חומש‬ ‫הובא בספר הקדוש אמרי פנחס (שם‬ ‫ע"י גערת הקב"ה‪ ,‬וע"י הסתכלות שלו‬ ‫ורש״י‪ ,‬מובטח שינצל באותו יום מעבירה‬ ‫אות לח)‪ :‬אמר הוא ז"ל [הרה״ק רבי פנחס‬ ‫לשמים ישיג יראה הלזו וזהו יראת שמים‪,‬‬ ‫חמורה לעשות״‪ .‬והיה מנהגו בקודש‬ ‫מקאריץ זי״ע] למו"ר הרב בנימין זאב‬ ‫שישיג היראה בעצמו כמו השמים השיגו‬ ‫ד | פרשת בראשית תשפ”ז‬ ‫בס”ד‬ ‫לפני הלומדים בווארשא‪ .‬ורבינו הק'‬ ‫במסחר עם ערלים‪ ,‬זוכה להתלהבות‬ ‫בפנימיותו היה כל כולו שלהבת אש‬ ‫תירוץ קושיא זו‪ :‬דהנה ענין של הד'‬ ‫מידי שבת‪ .‬ענהו רבי משה‪" :‬ההבדל הוא‬ ‫קודש‪ .‬רק בשבת קודש בעת הקידוש‬ ‫אמות הוא שהקב"ה הקנה לכל אדם הד'‬ ‫שאתה בעת הקידוש חשבת על הערל‬ ‫היתה פורצת בהתלהבות יתירה אותה‬ ‫אמות שלו בכל מקום שהוא‪ ,‬וכש"כ רש"י‬ ‫‪ ...‬שנכנסו לחנותי‪ ,‬אני בעת שנכנסו‬ ‫לבת אש אצורה ומכוסה‪ .‬מסופר‬ ‫ז"ל (בראשית ז') 'עפר מן האדמה' צבר עפרו‬ ‫חשבתי על הקידוש"‪( ...‬צדיק יסוד עולם (ח"א‬ ‫שבשכנותו גר יהודי ליטאי עוסק בתורה‬ ‫מכל האדמה מארבע רוחות שבכל מקום‬ ‫עמוד ‪))5‬‬ ‫כל ימי השבוע‪ ,‬והיה מתמיה על הקידוש‬ ‫שימות שם תהי' קולטתו לקבורה‪ ,‬וזה‬ ‫של אותו אברך שכולו התלהבות‬ ‫דיוק לשון חז"ל ארבע אמות של אד"ם‪,‬‬ ‫ודבקות‪ .‬כידוע‪ ,‬לא אבה רבי משה לקבל‬ ‫ולא אמרו ד' אמות קונות לו בכל מקום‪,‬‬ ‫הטעם דד' אמות של אדם קונות‬ ‫עליו שררה‪ ,‬והשתדל להתפרנס מיגיע‬ ‫אך כוונו חז"ל בדבריהם להד' אמות שיש‬ ‫"עפר מן האדמה" (ב ז)‪ .‬פעם אחת שיבח‬ ‫בפיו ופתח חנות‪-‬מכולת‪ ,‬והיה אותו שכן‬ ‫לכל אדם בכל מקום שהוא‪ .‬וממילא‬ ‫רבנו בעל ישמח ישראל זי"ע את אא"ז‬ ‫מתמיה‪ ,‬הכיצד הוא שיושב כל השבוע‬ ‫הגם שנפל עלי' וגלי דעתי' שלא ניחא‬ ‫מוהר"ר רבי הירש דאנציגר זצ"ל ואמר‬ ‫באהלה של תורה‪ ,‬ובכל זאת אינו מתלהב‬ ‫לי' דליקני בד' אמות אך עכ"פ הד' אמות‬ ‫עליו שהי' סוחר ועשיר וגם למדן גדול‪,‬‬ ‫כלל בקידוש‪ ,‬ומנין לאברך צעיר חנווני‬ ‫שלו הם ואחר אינו יכול לקנות בהד'‬ ‫ופעם אחת הי' בפוזנא בדבר מסחרו‬ ‫אותה התלהבות של שבת‪ ,‬ושמא אין‬ ‫אמות שלו‪ ,‬ומש"ה השני מוכרח להחזיק‬ ‫ובאמצע מסחרו הלך להשיעור של הגאון‬ ‫זה אלא בחיצוניות‪ .‬החליט אותו יהודי‬ ‫בהמציאה ובד' אמות לא יכול לקנות כי‬ ‫מוהר"ר רבי עקיבא איגר זצ"ל‪ .‬ולמד אז‬ ‫שבערב שבת יקדיש את כולו לתורה‬ ‫הד' אמות של ראשון הם ודפח"ח‪( .‬כרמנו‪,‬‬ ‫הגאון הנ"ל סוגיא ד'ראה את המציאה‬ ‫ועבודה‪ ,‬בעוד שכנו רבי משה עומד‬ ‫תפארת ישראל אות ב)‬ ‫ונפל עלי'' במס' ב"מ (דף י’)‪ ,‬ומסיק שם‬ ‫בחנותו‪ .‬והנה ראה אותו שכן שערל ‪...‬‬ ‫הגמ' דמש"ה האי דנפיל עלי' לא קנה‬ ‫נכנסים לחנותו של רבי משה בעוד שהוא‬ ‫דכיון דנפל עלי' גלי' דעתי' דבנפילה ניחא‬ ‫עוסק בתורה ועבודה‪ .‬כשקידש היום‪,‬‬ ‫"ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו" (ב‬ ‫לי' דליקני בד' אמות לא ניחא לי' דליקני‪,‬‬ ‫ניגש השכן לקדש על הכוס אחר הכנה‬ ‫יז)‪ .‬פעם שב הגאון רבי מאיר שפירא זצ"ל‬ ‫מש"ה השני שהחזיק בה זכה‪ .‬והק' הגאון‬ ‫רבה‪ ,‬אך גם הפעם לא זכה להתלהבות‬ ‫לישיבתו (ישיבת חכמי לובלין)‪ ,‬ובפיו ביאור‬ ‫רבי עקיבא איגר ז"ל א"כ למה צריך השני‬ ‫שלה ציפה‪ ,‬משא"כ מביתו של רבי משה‬ ‫נפלא אודות ה"ויכוח שניהלה חוה עם‬ ‫להחזיק בה‪ ,‬ליקני בד' אמות דידי' שגם‬ ‫נשמע קידוש בהתלהבות כמדי שבת‪.‬‬ ‫הנחש בענין האכילה מעץ הדעת"‪ ,‬אותו‬ ‫להשני יש לו ד' אמות שקונות לו בכל‬ ‫ניגש אותו שכן לרבי משה ושאלו הכיצד?‬ ‫שמע בטשורטקוב מפי רבו הצדיק רבי‬ ‫מקום ולמה תני במתני' ובא אחר והחזיק‬ ‫אני שאני לומד כל היום איני זוכה‬ ‫ישראל זצ"ל‪ .‬מצאנו הוספה בדברי חוה‪:‬‬ ‫בה‪ .‬וכשבא לווארשא הציע קושיא זו‬ ‫להתלהבות בקידוש‪ ,‬וכבודו שעוסק‬ ‫פינת יקרת‬ ‫"אעפ"י שלא סייעו ביצירתו ויש מקום‬ ‫שאחר שסילק תפילין דרש״י‪ ,‬טעם‬ ‫לאפיקורסים לרדות‪ ,‬לא נמנע הכתוב‬ ‫מידי‪ ,‬והניח ר״ת‪ ,‬ולמד מיד בהם חומש‬ ‫החסד מזכך את השכל‪...‬‬ ‫מללמד דרך ארץ ומדת ענוה‪ ,‬שיהא‬ ‫ורש״י‪ .‬ופעם אחת דרוש דרש בסעודתו‬ ‫סיפר הגרמ"י ליפקוביץ זצ"ל‪ :‬פעם ניגש‬ ‫הגדול נמלך ונוטל רשות מן הקטן"‪ .‬כתב‬ ‫על הפיוט ולא על פסוק חומש כדרכו‬ ‫תלמיד חכם אל החזון איש זצ"ל ונפשו‬ ‫המאירי (ב"מ פד‪ :):‬לעולם ילמד האדם את‬ ‫בקודש‪ ,‬והרכין ראשו אל חתנו הרה״ק‬ ‫בשאלתו‪ :‬באים אלי אנשים ממקומות‬ ‫עצמו להיות גדול במדת הענוה‪ ,‬ואל יקנא‬ ‫רבי פנחס [מאוסטילא] שליט״א‪ ,‬ולחש‬ ‫שונים לבקשני שאסייע בידם במיני‬ ‫במעלתו של זולתו ואל יכפור בה‪ .‬צא ולמד‬ ‫לו‪ ,‬היות שהיה טרוד בימים אלו מאוד‪,‬‬ ‫שליחויות‪ ,‬האם מחוייב אני בדבר‪ ,‬שכן‬ ‫מגדול הדור רבן שמעון בן גמליאל אביו של‬ ‫ובאי אפשרות היתה לו ללמוד חומש‬ ‫זה מפריע לי בלימודי? והשיב לו החזו"א‪:‬‬ ‫רבינו הקדוש‪ ,‬שבנו רבינו הקדוש היה לומד‬ ‫ורש״י‪ ,‬לזאת מורא עולה על ראשו לדרוש‬ ‫"לקנות תורה צריך שכל זך ובלא זה א"א‬ ‫בילדותו עם רבי אלעזר בנו של רשב"י‪ ,‬וכל‬ ‫בפסוק‪ ,‬ולזאת דרש רק על הפיוט‪.‬‬ ‫לזכות לתורה‪ .‬ועל ידי עשיית חסד‪ ,‬נעשה‬ ‫שהיה רבי מקשה היה רבי אלעזר מתרץ‬ ‫השכל מזוכך"‪( .‬מעשה איש)‬ ‫וכו' ולבשה רוחו של רבינו הקדוש קנאה‬ ‫וחלישות הדעת‪ ,‬וקבל עליו לפני רשב"ג‬ ‫מעלה לאדם שנוהג בענוה אף כלפי הקטן ממנו!‬ ‫אביו‪ .‬אמר לו אביו‪ :‬בני אל ירע לך‪ ,‬שהוא‬ ‫נלמד מהפסוק‪" :‬ויאמר אלקים‬ ‫ארי בן ארי ואילו אתה ארי בן שועל‪...‬‬ ‫נעשה אדם" (פרק א‪-‬כו) וכתב רש"י‪:‬‬ ‫פרשת בראשית תשפ”ז | ה‬ ‫בס”ד‬ ‫אחת ראה שנכנס איש אחד להרה"ק ר'‬ ‫והנה אחרי החטא נעשה פירוד בחושים‪,‬‬ ‫הקדוש ברוך הוא אמר לאדם (בראשית ב יז)‬ ‫נטע'לי מוויעליפולי זצ"ל‪ ,‬והתאונן לפניו‬ ‫וכל אחד קיבל תפקיד מיוחד ויחידי‪ ,‬אני‬ ‫"ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו כי‬ ‫שיש לו פרנסה טובה ובהרחבה‪ ,‬אמנם‬ ‫אמר הרבי מסטרליסק על עצמו‪ ,‬תקנתי‬ ‫ביום אכלך ממנו מות תמות"‪ ,‬ואילו חוה‬ ‫הוא מתעמל כל כך והעבודה קשה לו‪,‬‬ ‫את חטא עץ הדעת‪ ,‬לפיכך היד שלי‬ ‫הוסיפה ואמרה (שם ג' ג')‪" :‬ומפרי העץ אשר‬ ‫וענה לו הרה"ק‪ ,‬כתוב בתורה "בזיעת‬ ‫יכולה לאכול‪ .‬מהסיפור הזה סיים הרבי‬ ‫בתוך הגן אמר אלקים לא תאכלו ממנו ולא‬ ‫אפך תאכל לחם"‪ ,‬אלא מה אם משכימים‬ ‫מטשורטקוב‪ ,‬אפשר להבין את הנגיעה‬ ‫תגעו בו ‪ ."...‬כדי להבין את ענין הנגיעה‪,‬‬ ‫בבקר בשעה חמישית ומתעמלים בתוס'‬ ‫של חוה‪ ,‬כי לפני החטא היתה הנגיעה‬ ‫אמר הרבי מטשורטקוב‪ ,‬יש לפרש זאת‬ ‫או על רש"י‪ ,‬יוצאים בזה מאמר הכתוב‬ ‫אכילה‪ ,‬אם כן לא הוסיפה מאומה‪ ,‬אבל‬ ‫על פי מעשה שהיה אצל הצדיק רבי אורי‬ ‫הנ"ל‪ ,‬והפרנסה באה בניקל‪( .‬הרב פרלוב)‬ ‫ברגע שנגעה וחטאה‪ ,‬פסקה הנגיעה‬ ‫מסטרליסק זצ"ל‪ ,‬פעם אחת הביאו לפניו‬ ‫מלהיות אכילה‪ ,‬ולכן לא מתה ‪( .‬הרב פרלוב)‬ ‫כוס תה עם קוביות סוכר‪ ,‬את התה שתה‬ ‫רבי אורי מבלי להמתיקו‪ ,‬ואילו את הסוכר‬ ‫רביה"ק מצאנז זי"ע‪ ,‬בעת שהגיעה בתו‬ ‫החזיק בידו‪ ,‬כשהעירו לו על ששתה תה‬ ‫הגדולה (הרבנית רייצא ע"ה) לפרקה‪ ,‬דיברו‬ ‫"בזיעת אפך תאכל לחם" (ג יט)‪ .‬סיפר לי‬ ‫לא ממותק‪ ,‬פתח את ידו והראה לכולם‬ ‫לו נכבדות עם בחור גדול בתורה גאון‬ ‫הרה"ח ר' חיים הערבסט נ"י‪ ,‬ששמע‬ ‫שהסוכר פגה מתיקותו והפך לסתם עפר‪,‬‬ ‫ועילוי‪ ,‬אשר בעבור הימים נתפרסם בשם‬ ‫מהחסיד ר' חיים פאליק ע"ה‪( ,‬שהי' כותב‬ ‫הציבור כולו נדהם והשתומם על הדבר‪.‬‬ ‫הגה"ק האבני נזר אבד"ק סאכאטשוב זצ"ל‪.‬‬ ‫התורות אצל הרה"ק מצאנז‪ ,‬ואצל בנו הרה"ק ר' אהרן‬ ‫סח רבי אורי ופירש‪ :‬לפני חטא עץ הדעת‬ ‫הבחור עמד לנסיון לפני רביה"ק מצאנז‬ ‫מצאנז‪ ,‬ואצל בנו הרה"ק ר' לייביש מצאנז) שאביו‬ ‫היו כל חמשת החושים שווים‪ ,‬וכל אחד‬ ‫זי"ע‪ ,‬ובהיותו תוהה על קנקנו‪ ,‬שאל לו‬ ‫גר באושפיצין והוא החזיקו והי' רגיל‬ ‫מהם מילא את כל תפקידיו של האחרים‪,‬‬ ‫רביה"ק‪ ,‬מי היו העדות אצל קידושי אדם‬ ‫לנסוע אליו לקיים מצות כיבוד אב‪ .‬פעם‬ ‫היינו האוזן אכלה‪ ,‬היד נשמה‪ ,‬וכדומה‪,‬‬ ‫ושבת שמה‬ ‫הרה"ק מהרי"ד מבעלזא זי"ע‪ ,‬ענין שבת‬ ‫הוא עצמו מקדשו‪ .‬כמ"ש בפרשה ויברך‬ ‫לכאן‪ ,‬בהקדם הגמ' שבת (קי"ח ע"ב) כל‬ ‫אותו ויקדש אותו‪ ,‬וכן אומרים בתפילה‬ ‫המשמר שבת כהלכתו אפילו עובד ע"ז‬ ‫'אתה קדשת את יום השביעי‪ ..‬וברכתו‬ ‫הפלגת מעלת שבת בראשית‬ ‫כדור אנוש מוחלין לו‪ .‬והקשה הטו"ז (ריש‬ ‫מכל הימים וקדשתו מכל הזמנים' היינו‬ ‫סי' רמ"ב)‪ ,‬ממה נפשך אם עשה תשובה‬ ‫יותר מר"ה יותר מיוה"כ יותר מסוכות‬ ‫שבת למה לי‪ ,‬ואם לא עשה תשובה שבת‬ ‫והו"ר ושמיני עצרת‪ .‬גם שמיני עצרת‬ ‫חוזרים לשלחן המלך בעצמו‬ ‫מאי מהני‪ ,‬ותי' הטו"ז שלעולם מיירי‬ ‫שהוא גדול המועדים והזמנים‪ ,‬השבת‬ ‫הרה"ק מראפשיץ זי"ע היה בוער אש‬ ‫שעשה תשובה‪ ,‬אבל על כריתות ומיתות‬ ‫קודש הוא יותר מכובד ומקודש ממנו‪ .‬כי‬ ‫להבת קודש בשבת בראשית‪ .‬וביאר‬ ‫בית דין אין תשובה לחוד מהני‪ ,‬וצריך‬ ‫כל מה שהרבינו ללמוד על שמיני עצרת‬ ‫הרה"ק מצאנז זי"ע ע"פ משל למלך‬ ‫יסורים למרקן (ע"ש בפמ"ג )‪ ,‬כדאיתא‬ ‫שהוא מופלג למעלה מכל הימים טובים‪,‬‬ ‫שנוסע על המדינה ומכבדים אותו בכל עיר‬ ‫במסכת יומא (דף פ"ו)‪ ,‬וקמ"ל הגמ'‬ ‫היינו שהוא גדול ביותר ממה שאדם יכול‬ ‫ועיר‪ ,‬לאחר מכן חזר לעיר המלוכה ונכנס‬ ‫שאם שמר שבת כהלכתו מהני התשובה‬ ‫לעשות לכבוד השי"ת‪ ,‬אך שבת קודש אין‬ ‫לארמונו‪ ,‬אע"פ שהיה לו כבוד מלכים בכל‬ ‫שהיא נמחל לו בלי יסורים‪ .‬ולפי זה מובן‬ ‫אנו יכולים לעשות‪ ,‬הקב"ה לבדו מקדש‬ ‫מקום שבא‪ ,‬אך עיקר מקום מנוחתו הוא‬ ‫המדרש כששמע אדם הראשון מקין‬ ‫השבת‪( .‬מפי מגידים וסופרים)‬ ‫בשלחן המלך בארמונו‪ .‬כך היינו בר"ה‬ ‫שעשה תשובה ונתפשר‪ ,‬אמר מזמור‬ ‫ויוה"כ וסוכות ושמחת תורה במקומות‬ ‫שיר ליום השבת‪ ,‬כלומר שכוחו של שבת‬ ‫נפלאים עד מאד‪ ,‬שזכינו שם לכבד את‬ ‫גדול ומועיל לכפרת עונות‪ ,‬עד שאין צורך‬ ‫איתא במדרש (ב"ר סוף פרשה כ"ב)‬ ‫מלך מלכי המלכים הקב"ה‪ ,‬כמבואר בבעל‬ ‫למרק העבירה על ידי יסורים‪ .‬שמעתי‬ ‫פגע בו אדם הראשון (בקין) אמר לו מה‬ ‫התניא שהקב"ה כביכול נוסע לדרכו‪ ,‬ואנו‬ ‫מחתנו של רבינו הרב מסערט זצ"ל‪ .‬וס"ל‬ ‫נעשה בדינך‪ ,‬אמר לו עשיתי תשובה‬ ‫מכבדים אותו‪ .‬אך אעפ"כ עיקר מנוחת‬ ‫לרבינו דעץ הדעת דינו כאיסור כרת‪,‬‬ ‫ונתפשרתי‪ .‬התחיל אדה"ר מטפח על‬ ‫המלך הוא בשבת קודש‪ ,‬זהו כביכול‬ ‫דכתיב ביום אכלך וגו'‪( .‬כ"ק מרן אדמו"ר‬ ‫פניו אמר כך היא כחה של תשובה ואני‬ ‫שלחן המלך בארמון שלו הפרטי‪ ,‬כי חגים‬ ‫מפשעווארסק זצוק"ל י"ג אורות)‬ ‫לא הייתי יודע‪ ,‬מיד עמד אדה"ר ואמר‬ ‫ומועדים הקב"ה מקדש ישראל והם‬ ‫מזמור שיר ליום השבת‪ .‬וביאר רבינו‬ ‫מקדשים את הזמנים‪ ,‬אך השבת קודש‬ ‫ו | פרשת בראשית תשפ”ז‬ ‫בס”ד‬ ‫שם העיר בארדיטשוב‪ ,‬תיכף נתעורר‬ ‫אחיו של רבי משה סאווריינער‪ ,‬ששמע‬ ‫וחוה‪ ,‬והלא הלכה פסוקה היא שאין לך‬ ‫סניגוריה על ישראל‪].‬‬ ‫מהרה"ק רבי ברוך'ל מעזבוז זי"ע דשמו‬ ‫דבר שבערוה פחות משנים‪ ,‬והמקדש‬ ‫וממילא כיון שביקש הקב"ה לקרוא לזה‬ ‫של הצדיק רבי נחמן הורדנקער אינו על‬ ‫בלא עדים אין קידושיו קידושין‪ ,‬א"כ‬ ‫הצדיק בשם רבי נחמן הורדאנקער‪ ,‬לכן‬ ‫שם עירו הורדאנק‪ ,‬אלא שהיתה שם‬ ‫אדם וחוה שהיו יחידים בעולמם‪ ,‬האיך‬ ‫עשה שלאחר כמה אלפי שנים כשישבו‬ ‫עירו נקראת הורדאנק על שם הצדיק‬ ‫חלו קידושיהן ? האבני נזר ענה על אתר‪,‬‬ ‫בעיריית אוקראינה וחקרו איך לקרוא‬ ‫רבי נחמן הורדנקער שהיה גר בה‪.‬‬ ‫כי כל ענין חלות הקידושין היא לאסור‬ ‫שם המקום ההוא‪ ,‬הכניס הקב"ה בלבם‬ ‫ופירש האדמו"ר מסאדיגורה את דבריו‪,‬‬ ‫את האשה על כל העולם כהקדש‪ ,‬כדאי'‬ ‫שיקראו בשם 'הורדאנקע'‪.‬‬ ‫שכשהקב"ה הראה לאדם הראשון 'דור‬ ‫בתוס' ריש מסכת קידושין‪ ,‬וא"כ סיבה‬ ‫וכמו שכתב בית הלוי שהסתכל הקב"ה‬ ‫ודור ודורשיו'‪ ,‬ברור כשמש שהקב"ה‬ ‫זו שהיו יחידים מברואי מטה ואין עוד‬ ‫בתורה וברא את העולם‪ ,‬ומה שברא גויים‬ ‫היה מראה לו שיהיה הרבי רבי בער‬ ‫מלבדם‪ ,‬היא הנותנת שלא היה שייך שום‬ ‫בעולם הוא רק בשביל שתתקיים ההלכה‬ ‫ממעזריטש [ושאר צדיקים נ"ע] עוד טרם‬ ‫חלות קידושין‪ ,‬שהרי לא היה בעולם על‬ ‫של 'אמירה לעכו"ם שבות'‪ ,‬ומה שברא‬ ‫היתה עיר מעזריטש קיימת בעולם‪ ,‬כל‬ ‫מי לאסור את חוה כהקדש‪.‬‬ ‫שוורים הוא כדי שתתקיים המשנה 'שור‬ ‫אלו השמות אמר הקב"ה לאדם הראשון‪,‬‬ ‫שנגח את הפרה'‪:‬‬ ‫אפי' טרם נבראו אלו העיירות והכפרים‪,‬‬ ‫וכמו כן היה נקרא זה הצדיק באותה‬ ‫איסתכל באוריייתא וברא עלמא ‪-‬‬ ‫העיר נקראת על שם הצדיק שנקרא על שם אותה העיר‬ ‫שעה 'רבי נחמן הורדאנקער'‪ ,‬לסיבה‬ ‫מסופר על הקדושת אהרן מסאדיגורה‬ ‫"שבת בראשית אלע אין איינעם [כולנו כאחד]"‬ ‫ידועה לו יתברך שזה יהיה שם הצדיק‬ ‫[בנו של רבי ישראל בן רבי אברהם יעקב‬ ‫מסופר‪ ,‬פעם אחת ישב הרה"ק רבי‬ ‫הזה‪[ .‬הצדיקים אמרו שכשרק מזכירים‬ ‫בנו של הרה"ק מרוזין] שפעם אחת אמר‬ ‫שלום מקאמינקא זצ"ל אצל הגאון בעל‬ ‫לו יהודי מימרא בשם רבי אריה לייב בנדר‬ ‫ושבת שמה‬ ‫הזה 'מרחשון'‪ ,‬מפני שהוא ההתחלה‪,‬‬ ‫שט לכבוד חותני הצדיק‪( ...‬דרשות רבנו‬ ‫"ואיבה אשית בינך ובין הנחש" ‪ -‬דבר‬ ‫וכל ענין התחלה הוא בקטנות מאוד‪ ,‬כמו‬ ‫יוסף נחמיה – קורניצר אב"ד קראקא)‬ ‫זה נאמר אודות המלחמה התמידית שבין‬ ‫התינוק שהוא בכל צורת האיברים כמו‬ ‫הנחש‪ ,‬הוא השטן‪ ,‬הוא היצר הרע לבין‬ ‫הגדול‪ ,‬רק שהמה בתכלית הקטנות‪ ,‬וכל‬ ‫האדם‪ .‬היצר בתחילה מסית את האדם‬ ‫דבר הקטן נקרא 'רחישה'‪ ,‬כמו שפירש"י‬ ‫הטעם שמברכין חודש חשון בשבת זו‬ ‫לחטוא‪ ,‬מייפהו‪ ...‬ולבסוף הוא מקטרג‬ ‫בסדרא זו כל שהוא נמוך‪ ,‬וכמעט אינו‬ ‫אי' מהרה"ק רבי לייבל איגר זיע"א‬ ‫ורודף את האדם‪ .‬אכן שמירת השבת‬ ‫ניכר מפני קטנותו וכו'‪ ,‬נקרא רחישה‪.‬‬ ‫(תורת אמת שבת בראשית שנת תרכה‬ ‫מגינה על האדם מפורענות השטן‪ ,‬כפי‬ ‫ונוכל לומר ג"כ שזהו הענין שלא נמצא‬ ‫עמ' פ"ח)‪ :‬בכל השנים מברכין החודש‬ ‫שאמרו חז"ל "כל השומר שבת כהלכתה‬ ‫בחודש זה יום אחד שיהיה מהימים טובים‬ ‫מרחשוון בשבת בראשית‪ ,‬י"ל הענין‪,‬‬ ‫אפילו עובד עבודה זרה כאנוש מוחלין לו"‪.‬‬ ‫לישראל‪ ..‬מפני שהוא הרחישה והקטנות‪,‬‬ ‫כי החודש מרחשון הוא התחלת השנה‬ ‫על כן – "ואיבה" הם ראשי תיבות "ושמרו‬ ‫שזהו ענין ההתחלה‪ ,‬כענין 'והיה ראשיתך‬ ‫הבאה‪ ,‬כי תשרי שייך עוד לשנה העברה‪,‬‬ ‫בני ישראל את השבת" על זה נאמר‬ ‫מצער ואחריתך ישגה מאוד'‪.‬‬ ‫כמו שאמרו חז"ל במדרש תשרי ותשבוק‬ ‫"ואיבה אשית" ששמירת השבת היא גדר‬ ‫ואי' מהרה"ק ר' ישראל מרוזי'ן זיע"א‬ ‫וכו'‪ ,‬והחודש מרחשון הוא התחלת‬ ‫חוצץ ומגן מהנחש‪ .‬ולתקן את האיבה אנו‬ ‫(יומ"ד ג' חשוון)‪ .‬וכן אי' מהרה"ק הרבי‬ ‫השנה הבאה‪ ,‬וכל התחלה נצרך לברכה‪,‬‬ ‫מדליקים נר בשבת‪ ,‬שהוא ראשי תיבות‬ ‫ר' בונם מפשיסחא זיע"א שמרחשון ל'‬ ‫כמו ראשית הבריאה שמתחיל באות ב'‬ ‫"ולכל בני ישראל היה אור במושבותם"‪.‬‬ ‫רחושי מרחשן שפתיה‪ ,‬שהשפתיים עדיין‬ ‫שמרמז על ברכה כידוע‪ ,‬ובכמה פרטי‬ ‫והרגיל בנר יהיו לו בנים תלמידי חכמים‪,‬‬ ‫מרחשין מתפלות צלותהון ובעותהון דכל‬ ‫הברואים נזכר הברכה בסדרא זו‪ ,‬ונכלל‬ ‫וזה נרמז בפסוק "יברך את הנערים ויקרא‬ ‫בית ישראל מחדש תשרי‪ .‬ובשם הצמח‬ ‫בה בני חיי מזוני‪' ,‬פרו' הוא בני‪' ,‬ורבו' הוא‬ ‫בהם"‪ ,‬ומסיים "וידגו לרוב בקרב הארץ"‪,‬‬ ‫דוד אי' ש'מרחשוון' בגימ' תר"ד שבו‬ ‫חיי‪' ,‬תדשא' הארץ הוא מזוני‪ ,‬ולזה אנו‬ ‫שה' יזמין להם דגים טובים לכבוד שבת‬ ‫מתחיל השפע לרדת‪ .‬ונזכה לזה בתוך בני‬ ‫מברכין החודש מרחשון שהוא התחלת‬ ‫קודש‪ .‬והנה עשיתי בזה תיקון גדול! כי‬ ‫ישראל‪ ,‬אכי"ר‪.‬‬ ‫השנה בשבת זה‪ ,‬שיחול עלינו בשנה הבא‬ ‫בשעת תחילת כתיבת הדברים לא היו לנו‬ ‫לקראתינו כל הברכות הנפרטים בסדרא‬ ‫דגים לכבוד שבת וכעת הרגע הביאו לנו‬ ‫זו‪ .‬ונוכל לומר שזהו הענין של שם החודש‬ ‫דג גדול‪ ...‬מי יודע כמה פרסאות הדג הזה‬ ‫פרשת בראשית תשפ”ז | ז‬ ‫בס”ד‬ ‫אחד ושלהבת קטנה מאירה מתוכו‪.‬‬ ‫מסתובב אנה ואנה בחסר מנוחה‪ ,‬ושואג‬ ‫ה'ישועות יעקב' מלבוב זצ"ל‪ ,‬נכנס אצלם‬ ‫הבטתי פנימה וראיתי שם יהודי יושב‬ ‫בקול מיוסר בשפתו הפולנית‪ּ" :‬צו ֶֶטה ַזַ א‬ ‫איש אחד וסיפר בבדיחות הדעת כי‬ ‫ליד השולחן בשעה מאוחרת‪ ,‬ועל פניו‬ ‫ֹוָטה"? ‪' -‬מה טיבה של־השבת'? היתה‬ ‫ֹסֹּוֹב ָ‬ ‫לאחרונה הכיר מנהג חדש בין חסידים‪.‬‬ ‫נסוכה שלווה עלאית שלא מהעולם הזה‪.‬‬ ‫זו הרגשה פנימית סמויה של נשמתו‬ ‫נזדמן לו לשבות בשבת‪-‬בראשית בין‬ ‫נרות השבת מתחילים לדעוך ולקפץ‪,‬‬ ‫הגדולה שהיתה בקרבו‪ ,‬והשתוקקה‬ ‫חסידי הרה"ק רבי רפאל מבערשיד זצ"ל‬ ‫והנה דעך נר השבת ונכבה‪ .‬ראיתי את‬ ‫להתחבר אל עם ישראל‪ .‬יום אחד‪ ,‬בעת‬ ‫וראה אותם רוקדים במשך כל השבת‬ ‫הפחם שבראש הנר ואת העשן הקלוש‬ ‫ששהה בפריז שבצרפת עקב למודיו‪,‬‬ ‫"שבת בראשית אלע אין איינעם" [=כולנו‬ ‫יצא ממנו‪ ,‬ובעוד עיני עצומות חשתי‬ ‫נכנס לחנות יין שהיתה בבעלותו של‬ ‫כאחד]"‪ ,‬התפלא הגאון מלבוב‪ ,‬ואמר‬ ‫את הריח העונג שנדף מהנר‪ ,‬וחשתי‬ ‫יהודי זקן ובעל הדרת פנים מופלאה‪,‬‬ ‫מילא אם אין עוסקים בתורה עוסקים‬ ‫ריח של גן־עדן‪ .‬יודעים אתם איזה חן‬ ‫והתבונן בו בהערצה ובסקרנות‪ .‬זמן רב‬ ‫בשירות ותשבחות‪ ,‬אבל לבלות כל‬ ‫היו לאותם נרות"? חבריו של הגרף לא‬ ‫עקב אחר הליכותיו‪ ,‬ראה את עדינות‬ ‫השבת בדברים שלא נשמעו מעולם‪,‬‬ ‫הצליחו להבין את־דבריו‪ ,‬שכן איזה חן‬ ‫רוחו ואצילות נפשו‪ ,‬והשתומם לראות‬ ‫אתמהה! השיב לו הרב מקאמינקא הלא‬ ‫יש לנרות נכבים וכיצד משך אותו הדבר‬ ‫כיצד הלה מנצל כל־רגע‪ ,‬ושקוע כל־‬ ‫הוא תוספות מפורש במסכת סנהדרין‬ ‫להצטרף לעם ישראל‪ ,‬אולם הנר הזה‬ ‫העת בלמוד התורה הקדושה‪ .‬נפשו‬ ‫(דף לז ע"ב) ד"ה מכנף! התוספות שם‬ ‫שהגרף ראה‪ ,‬היה הנר של הנשמה שלו‪,‬‬ ‫של הגרף הצעיר נקשרה ביהודי בעל‬ ‫מצטטים מ"תשובת הגאונים" שמלאכי‬ ‫נר ה' נשמת אדם‪ ,‬והשלהבת הזו היא‬ ‫החנות‪ ,‬שהיה תלמיד חכם מופלג וירא‬ ‫מעלה אומרים שירה בכנפיהם‪ .‬ושש‬ ‫שנדלקה בלבו של גר הצדק והלהיבה בו‬ ‫שמים גדול‪ ,‬ודרכו החל לגלות את־‬ ‫כנפים לאחד וכל כנף אומר שירה אחת‬ ‫את נשמתו המיוחדת והקדושה‪ .‬בשעה‬ ‫המאור העצום שבתורת ישראל‪ ,‬והרגיש‬ ‫ביום אחד מששת ימי החול‪ ,‬ובהגיע יום‬ ‫שהוליכו את גר הצדק אל־המוקד‪ ,‬פסע‬ ‫כמו צמא שהולך במדבר ימים רבים עד‬ ‫השבת אומרים המלאכים לפני המקום‪:‬‬ ‫בצעדי ריקוד על שזוכה למסור את־נפשו‬ ‫שלשונו דבקה לחכו מרוב צמא‪ ,‬ולפתע‬ ‫רבש"ע‪ ,‬אין לנו עוד כנף לומר בו שירה!‬ ‫למען קדושת שמו יתברך‪ ,‬ובדרכו שר‬ ‫גלה מעין מים חיים והרוה את־צמאונו‬ ‫והקב"ה משיב להם יש לי עוד כנף אחד‬ ‫בנגון מיוחד את־התבות "אבל אנחנו עמך‬ ‫במים הקרים המשיבים נפש‪ .‬מאז גילה‬ ‫בארץ שאומר לפני שירה והם ישראל‬ ‫בני־בריתך‪ ,‬בני אברהם אוהבך‪ ,‬שנשבעת‬ ‫הגרף את־היהדות‪ ,‬כרת עמה ברית‬ ‫שנאמר (ישעי' כד‪ ,‬טז) "מכנף הארץ זמרת‬ ‫לו בהר המוריה"‪ .‬שנים לאחר מכן‪,‬‬ ‫דמים‪ ,‬התגייר והפך ליהודי כשר‪ ,‬כשהוא‬ ‫שמענו"‪ ,‬ואז נעשים המלאכים טפלים‬ ‫התגורר בסלוצק יהודי זקן בן תשעים‪,‬‬ ‫נושא את השם 'אברהם בן אברהם'‪,‬‬ ‫לישראל ואומרים שירה עמהם‪ .‬והנה‬ ‫שסבל כל־ימיו צרות ותלאות‪ ,‬ובמוצאי‬ ‫כפי שהגרים נוהגים להקרא על־שם‬ ‫הרי אמרו חז"ל (בר"ר א‪ ,‬ד) שהמלאכים‬ ‫יום הכפורים היה נכנס לבית הרב‪ ,‬ושר‬ ‫אברהם אבינו עליו השלום‪ ,‬אבי האומה‬ ‫נבראו ביום השני‪ ,‬ורק אז התחילו לומר‬ ‫נגון זה של גר הצדק פוטוצקי‪ ,‬כשהוא‬ ‫הישראלית‪ .‬הוריו של הגרף חפשוהו‬ ‫שירה‪ ,‬נמצא שבשבת בראשית נותרה‬ ‫מדביק בשמחתו את־כל־סביבתו‪ ,‬וקורא‪:‬‬ ‫נואשות‪ ,‬ולא העלו על־דעתם‪ ,‬כי בנם‬ ‫להם עוד כנף לומר בה שירה ולא הוצרכו‬ ‫"כמה עלינו לשמח על שאנו יהודים"! (ספר‬ ‫האהוב התגייר והפך ליהודי כשר‪ ,‬אך‬ ‫להיות טפלים לישראל אלא היו שווים‬ ‫מידות טיש בראשית תשפ"ד)‬ ‫לאחר עלילה שפילה התגלה גר הצדק‬ ‫עמהם‪ ,‬ומכאן המקור לשירה זו של שבת‬ ‫והוא נתפס והובא לכלא‪ .‬באותם ימים‪,‬‬ ‫בראשית כולנו כאחד‪( ...‬אמרי פנחס השלם –‬ ‫אסר החק הפולני על הנוצרים להצטרף‬ ‫נספחים‪ ,‬עמ' תקט"ז)‬ ‫אל עם ישראל‪ ,‬ולכן נגזר דינו של הגרף‬ ‫כמה משכילים הגיעו פעם אל רבי חיים‬ ‫למות‪ .‬בני משפחתו האצילים‪ ,‬הכמרים‬ ‫מבריסק‪ ,‬והחלו לטעון נגדו על־כך שהוא‬ ‫הנוצריים וכל ידידיו‪ ,‬ניסו להשפיע עליו‬ ‫מרבה להחמיר בדין ולא נוטה להקל‬ ‫להתחרט על מעשהו ולשוב להיות נכרי‪,‬‬ ‫סיפור לשבת‬ ‫מעט‪ .‬חייך רבי חיים והשיב למשכילים‬ ‫והבטיחו לו הרים וגבעות אם יסכים‬ ‫כאולתם‪" :‬מדוע אתם אומרים שאני‬ ‫לכך‪ ,‬אך הוא לא הסכים בשום פנים‬ ‫מחמיר ולא מקל? הנה מוכן אני להקל‬ ‫ואופן‪" .‬יהודי אני"! קרא בהתרגשות‪,‬‬ ‫לפני למעלה ממאתים שנה‪ ,‬חי‬ ‫מעט בשבילכם‪ .‬הרי מובא בשלחן ערוך‪,‬‬ ‫"זכיתי להצטרף לעם ישראל ולהפוך‬ ‫עלם צעיר בשם ולנטין פוטוצקי‪ ,‬בן‬ ‫שירא שמים צריך לקרוא את הפרשה‬ ‫להיות בנו אהובו של בורא העולם‪,‬‬ ‫למשפחת האצולה הפולנית פוטוצקי‪,‬‬ ‫עם תרגום אנקולוס ולהוסיף על־זה‬ ‫משתוקק אני לקדש שם שמים ברבים‬ ‫שהיתה מפורסמת בעשירותה הגדולה‬ ‫את פרושו של רש"י הקדוש‪ ,‬אך לכם‬ ‫ולעלות אל־השמים כשאני זך ונקי‪,‬‬ ‫ובאדמותיה הרבות‪ .‬הגרף הצעיר היה‬ ‫אני מתיר ומקל‪ ,‬שאפילו שאינכם יראי‬ ‫ואכפר בכך על מעשי הראשונים"‪" .‬מה‬ ‫בעל נשמה גבוהה מאד‪ ,‬ועל־אף שנולד‬ ‫שמים‪ ,‬מותר לכם לקרוא את־הפרשה‬ ‫מצאת ביהדות"? התפלאו חבריו‪ ,‬שבאו‬ ‫לא יהודי‪ ,‬חש כל־העת משיכה גדולה‬ ‫מידי שבוע יחד עם־פירושו של רש"י‬ ‫אל־הכלא כדי לנסות לשכנעו להתחרט‬ ‫למשהו רוחני‪ .‬מידי שבוע‪ ,‬כאשר היתה‬ ‫הקדוש"‪( ...‬שם)‬ ‫ממעשהו‪" .‬הבה ואספר לכם"‪ ,‬אמר‬ ‫השבת מתקרבת לבוא‪ ,‬היה מרגיש‬ ‫הגר‪" .‬בליל שבת אחד‪ ,‬טיילתי ברחובות‬ ‫בלבו התלהבות בלתי מובנת‪ ,‬ולבו בער‬ ‫הרבע היהודי‪ ,‬והנה אני רואה בית קטן‬ ‫בקרבו כאש מבלי להבין מדוע‪ .‬הוא היה‬ ‫ח | פרשת בראשית תשפ”ז‬ ‫בס”ד‬ ‫יומא דהילולא‬ ‫הקדושה והיה להם הביהמ"ק וכל איש‬ ‫זקנתי ואין עוד כוחי לכך‪ ,‬טלו זאת על‬ ‫שעבר ח"ו איזה עבירה היה מביא קרבן‬ ‫עצמכם‪ ,‬אך זאת מבטיחכם אני‪ ,‬שאהיה‬ ‫ג' חשוון (ה'תרי"א)‬ ‫ואפילו היה עשיר או מיוחס היה מוכרח‬ ‫שם עמכם‪ .‬הרה"ק מרוזין זי"ע ישב‬ ‫יומא דהילולא קדישא‬ ‫לילך בעצמו להר הבית‪ ,‬ולילך בעצמו‬ ‫בבית הסוהר כבר לאחר פטירת הרה"ק‬ ‫של הרה"ק מרוז'ין‬ ‫לכמה ממונים‪ ,‬ולקחת בעצמו את הקרבן‪,‬‬ ‫מאפטא‪ ,‬ואמר שהרה"ק מאפטא קיים‬ ‫רבי ישראל זיע"א בן הרה"ק‬ ‫ולהוליך בעצמו את הקרבן לביהמ"ק‬ ‫הבטחתו והיה אצלו מדי יום ביומו‪ ,‬פרט‬ ‫רבי שלום שכנא מפראהביטש זיע"א‬ ‫ומסתמא נערי בני ישראל היו רומזים‬ ‫לפעם אחת ביום אידם שלא היה יכול‬ ‫זה לזה ואמרו מי יודע מה עבירה עבר‬ ‫לעבור ברחוב העיר מרוב הטומאה‪ ,‬ועמד‬ ‫האיש הזה‪ ,‬ונתבייש האיש הזה מאוד‪.‬‬ ‫מרחוק וצעק‪ :‬ישראלק'ע איך בין מיט‬ ‫פעם אחת סיפרו לפני הרה"ק מרוז'ין‬ ‫וכאשר בא עם הקרבן לביהמ"ק ושם היו‬ ‫דיר!‪.‬‬ ‫שהרה"ק מבארדיטשוב זי"ע סניגורן‬ ‫כמה אלפים מבני ישראל‪ ,‬ומסתמא היו‬ ‫רבינו סבל את סבלם של ישראל‪ ,‬ואף‬ ‫של ישראל חיפש לעורר מליצה טובה על‬ ‫ביניהם כמה אנשים שהיו מכירים אותו‬ ‫היה חבוש בבית האסורים בקיוב על‬ ‫בני ישראל‪ ,‬ויצא לשוק ביום חרפי וראה‬ ‫ואמרו ג"כ הראיתם את האיש הזה?‬ ‫ידי מלכות זדון הרוסית היה זה משנת‬ ‫יהודי עני הולך עם טלית ותפילין בידו‪,‬‬ ‫מי יודע מה עשה על שהוצרך להביא‬ ‫תקצ"ח עד שושן פורים קטן ת"ר כ"ב‬ ‫ללא מעיל ובגד חם לבשרו‪ ,‬ורץ במהירות‬ ‫קרבן‪ ,‬וכל זה לא היה די לפניו עד שבא‬ ‫חודש‪ ,‬בשבתו בכלא התבטא פעם‪ :‬גם‬ ‫לבית המדרש‪ .‬הרה"ק רבי לוי יצחק שאל‬ ‫להכהן המקריב קרבנו‪ ,‬והכהן הניף את‬ ‫כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע כי אתה‬ ‫אותו‪ ,‬לאן אתה רץ בכפור הזה‪ ,‬הרי תוכל‬ ‫הקרבן וקרא בקול גדול פלוני בן פלוני‬ ‫עמדי‪( ,‬תהלים כב‪ ,‬ד) איני מצטער על כך‬ ‫להתפלל בביתך‪ ,‬ענה היהודי בתמימות‪,‬‬ ‫הביא קרבן כזה על אשר עבר עבירה‬ ‫שהנני כלוא בגיא צלמות‪ ,‬אך‪' :‬רע' מה‬ ‫אני רץ לבית המדרש לשמוע קדיש‬ ‫פלונית‪ ,‬והיה קולו נשמע למרחוק‪ ,‬ומה‬ ‫שמציק לי הוא צערה של השכינה‪ :‬כי‬ ‫וברכו‪ .‬רבי לוי יצחק שמח על דברי העני‪,‬‬ ‫מאוד נתבייש אותו האיש וכמה דמים‬ ‫אתה עמדי‪ ,‬שהרי בכל צרתם לו צר‪.‬‬ ‫ויצא לצעוק להקב"ה רבונו של עולם‬ ‫נשפכו לו‪ ,‬ואמר בלבו מה אעשה לעבור‬ ‫איזה בנים יש לך‪ ,‬אני ניסיתי לפסוק לו‬ ‫עבירה ולא להביא קרבן לא טוב יהיה לי‬ ‫שמספיק לו להתפלל בבית‪ ,‬והוא רץ‬ ‫בעוה"ב‪ ,‬ולהביא קרבן לא טוב לי בעוה"ז‪,‬‬ ‫מסופר כי כ"ק מרן ה'שר שלום'‬ ‫במסירות נפש לבית הכנסת‪ .‬ובזה פי'‬ ‫מוטב שלא לחטוא ויהיה טוב לי בעוה"ז‬ ‫מבעלזא זי"ע חלה בעיניו באותה תקופה‪,‬‬ ‫הרה"ק מרוז'ין את הפסוק בפ’ יתרו‬ ‫ובעוה"ב‪ .‬ובא השטן לפני השי"ת ואמר‬ ‫למקורביו גילה כי הקריב את עיניו‬ ‫'היה אתה לעם מול האלקים’ שיעמוד‬ ‫הלא תתבטל הבחירה ונחרב הביהמ"ק‪,‬‬ ‫בדמעות שבכה על כך שהצדיק מרוז'ין‬ ‫לצד העם מול הקב"ה לומר להם שהם‬ ‫אח"כ היו ראשי גלויות ונשיאים שהיו‬ ‫כלוא בבית האסורים‪.‬‬ ‫פטורים מללכת לבית הכנסת מחמת‬ ‫מענישים להעוברי עבירה ח"ו ונתבטל‬ ‫הקור וכדו'‪ ,‬והמשך הפסוק הוא 'והבאת‬ ‫גם זה‪ ,‬עד שבא הדבר להצדיקים ואם בא‬ ‫אתה את הדברים מול האלקים'‪ ,‬שעי"ז‬ ‫כי יצר לב האדם רע מנעריו ולא אוסיף עוד להכות‬ ‫לפניהם בעל עבירה היו מוכיחים אותו‬ ‫את כל חי כאשר עשיתי (ח'‪ ,‬כא)‬ ‫יהיה לך 'סחורה' איך להליץ טובה על בני‬ ‫ברבים ונתבייש הבעל עבירה‪ ,‬ואמר בלבו‬ ‫פעם בא אפיקורס גדול לפני הרה"ק‬ ‫ישראל מול הקב"ה‪ ,‬שהיהודי מסר נפשו‬ ‫לחטוא ולא ליסע להצדיק יאמרו עליו‬ ‫מרוז'ין זי"ע ושאל אותו מדוע אצל‬ ‫ולא קיבל הפטור הזה‪ ,‬אלא הלך לבית‬ ‫שהוא אפיקורוס‪ ,‬וליסע להצדיק לא‬ ‫הצדיקים הקדמונים‪ ,‬כאשר בא לפניהם‬ ‫המדרש‪.‬‬ ‫טוב כי מביישו‪ ,‬יותר טוב שלא לחטוא‬ ‫בעל עבירה ר"ל הוכיחו אותו על פניו‬ ‫וליסע להצדיק‪ .‬ויבא השטן להשי"ת‬ ‫וכעת מקרבים אותו? והשיב לו הנה‬ ‫פעם היתה אסיפת צדיקים והשתתפו‬ ‫ויאמר הלא תתבטל הבחירה‪ ,‬ואסרו על‬ ‫כאשר ברא הקב"ה את העולם עשה כך‬ ‫בה צדיקי הדור הרה"ק רבי מרדכי‬ ‫הצדיקים שלא יגלו עוד‪ ,‬נא‪ ,‬לא די שאני‬ ‫שיהיה הבחירה חפשית‪ ,‬אח"כ כאשר‬ ‫מטשערנוביל והרה"ק מרוזין ועוד‬ ‫יודע מה אתה ושותק אני‪ ,‬אתה רוצה‬ ‫חטאו בני האדם והקב"ה הביא עליהם‬ ‫צדיקים ונענה הרה"ק מאפטא רואני‬ ‫שאהיה ח"ו כמוך‪ ,‬ונעשה האיש הזה‬ ‫את המבול‪ ,‬בא השטן לפני השי"ת‬ ‫שמשיח אינו יכול לבוא עד שיאסרו‬ ‫בעל תשובה גמור וחסיד גדול‪ ,‬כן‬ ‫ואמר לו‪ :‬אם אתה מעניש תיכף תתבטל‬ ‫את צדיק הדור במאסר‪ ,‬ונענה הרה"ק‬ ‫יעזור השי"ת שנשוב כולנו בתשובה‬ ‫הבחירה‪ ,‬נשבע השי"ת כביכול שלא יביא‬ ‫מרוזין נו‪ ,‬הלא אתם הנכם הצדיק הדור?‪,‬‬ ‫שלימה באמת אכי"ר‪.‬‬ ‫עוד מבול‪ ,‬אח"כ היו דור הפלגה ואנשי‬ ‫והשיב לו הרה"ק מאפטא‪ :‬לא‪ ,‬הנה אני‬ ‫סדום‪ ,‬אח"כ כאשר באו ישראל לארץ‬ ‫פרשת בראשית תשפ”ז | ט‬ ‫בס”ד‬ ‫שבפחותים מישראל‪ .‬ביד אבהית מלאה‬ ‫בסה"ק דברי דוד להרה"ק רבי דוד‬ ‫חמלה ורחמים היה מטפל בכל המוני‬ ‫במוצאי יוה"כ אחז בדיקנא קדישא‬ ‫משה מטשארטקאב זי"ע מביא בשם‬ ‫האנשים שצבאו על דלתותיו‪ ,‬למען‬ ‫שלו‪ ,‬ואמר שכעת הוא נראה כמו הרה"ק‬ ‫אביו הרה"ק מרוז'ין זי"ע שאמר שכמו‬ ‫חינוך הזולת ויהיה זה קטן או גדול הפקיר‬ ‫רבי ישראל'טשי מרוז'ין‪ ...‬הדברים היו‬ ‫שבדורות הראשונים הי' הזוהר הק'‬ ‫את עצמו את עתותיו ואת בריאותו‪ ,‬לא‬ ‫סתומים וחתומים‪ ,‬אך כעבור מספר‬ ‫מסוגל לטהרת הנשמה כן בזמן הזה‬ ‫חסך כל מאמץ‪ ,‬בכוחו שבעל פה כמו‬ ‫שבועות ביום ג' מרחשון‪ ,‬בשנת הע"א‬ ‫מסוגל האוה"ח הקדוש לטהר הנשמה‪.‬‬ ‫בכוחו שבכתב‪ ,‬כדי לטפח את השתילים‬ ‫לחייו‪ ,‬עלה למרום ביום ההילולא של‬ ‫הרכים ולייצב את מעמדם הרוחני‪ ,‬לעורר‬ ‫רבינו פירש את מאמרם ז"ל‪ :‬מלה בסלע קדוש ישראל מרוזין זי"ע‪ ,‬ואז הובנו‬ ‫את רוחם ולהנחילם את הנצחון במלחמת‬ ‫משתיקא בתרין‪( .‬מגילה יח‪ ,‬א) אימתי יש דבריו למפרע‪.‬‬ ‫היצר‪ ,‬עמוד ברזל היה‪ ,‬כשם שלא היה‬ ‫ערך רב למלה‪ ,‬עד שהיא שוה סלע‪ ,‬רק זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל אמן!‬ ‫שום דבר שבעולם קשה בעיניו כדי‬ ‫להציל חייו של חולה מסוכן המפרפר‬ ‫כאשר נותר אצל אומרה לפחות כפליים‬ ‫בין חיים למות‪ ,‬כן לא נרתע מכל קושי‪,‬‬ ‫הימנה‪ ,‬היינו שאמירתו היתה בגדר של‪:‬‬ ‫כאשר על הפרק עמדה שאלת החזרתו‬ ‫מגלה טפח ומכסה טפחיים‪ ,‬אזי נעלית‬ ‫למוטב של בן סורר שיצא לתרבות רעה‪,‬‬ ‫ה' חשוון (ה'תש"ד)‬ ‫היא המילה ויש לה חשיבות‪.‬‬ ‫יומא דהילולא קדישא‬ ‫זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל אמן!‬ ‫והיה מוכן להפקיר א"ע כדי להציל אותו‬ ‫של בעל "חובת התלמידים"‬ ‫מרדת שחת‪ .‬את כל כחו ואונו היה מפזר‬ ‫(ועוד ספרים רבים)‬ ‫על שחרורו של בחור מחסידיו שהגיע‬ ‫הרה"ק רבי קלונימוס קלמיש‬ ‫תורו להתגייס לצבא הפולני‪ ,‬מוציא עליו‬ ‫שפירא הי"ד בן הרה"ק‬ ‫ממון רב לשוחד‪ ,‬עושה תחבולת שונות‬ ‫ג' חשוון (ה'תרכ"א)‬ ‫רבי אלימלך מגרודזיסק זיע"א‬ ‫ואינו נח ואינו שקט עד כי ישוחרר‪ ,‬פעם‬ ‫יומא דהילולא קדישא‬ ‫נשאל ע"י חסיד שלא נמנה על מחנהו‪,‬‬ ‫של הרה"ק רבי אליעזר‬ ‫מדוע הוא מרעיש עולמות כ"כ למען‬ ‫מדז'יקוב זיע"א בן הרה"ק‬ ‫חסידיו‪ ,‬והדבר נוגע בציפור נפשו ממש‪,‬‬ ‫רבי נפתלי צבי מראפשיץ זיע"א‬ ‫אביו היה בנו של הרה"ק רבי חיים מאיר‬ ‫מה כל החרדה? השיב רבינו מיניה וביה –‬ ‫יחיאל ממאגליניצא זי"ע שהיה נכד‬ ‫"רבי שאינו מוכן לילך לגיהנום כדי להציל‬ ‫הרה"ק רבי ישראל המגיד מקאזניץ זי"ע‪,‬‬ ‫חסיד שלו מרדת שחת – איננו רבי כלל!‬ ‫ואמו הרבנית מרת חנה ברכה ע"ה היתה‬ ‫"ומענוותנותו נבעה גם אהבתו הגדולה‬ ‫אמר פעם לפני תקיעת שופר בראש‬ ‫בת הרה"ק רבי חיים שמואל הלוי הורוויץ‬ ‫לכל נפש מישראל‪ ,‬מלא רוך וחמלה‬ ‫השנה התבטא רבינו כי שט"ן הוא ראשי‬ ‫זי"ע‪ ,‬מחנצ'ין נכדם של הרה"ק החוזה‬ ‫התהלך עם זקנים ועם צעירים והכניסם‬ ‫תיבות שוטה‪ ,‬טפש‪ ,‬נער‪ ,‬והסביר שאין‬ ‫מלובלין זי"ע והרה"ק רבי יוסף זי"ע‬ ‫תחת כנפי השכינה‪ ,‬היה זה מחזה מפליא‬ ‫לך שטות גדולה מזה שהשטן מלשין על‬ ‫מניישטט דער "גוטער יוד" בנו של בעל‬ ‫לראות איך ירד ממדרגותיו העליונות‬ ‫ישראל קדושים לפני השי"ת בעוד שהם‬ ‫ה"מאור ושמש" זי"ע‪.‬‬ ‫בעיצומה של דביקות‪ ,‬כדי להקשיב‬ ‫בניו של מקום עם קדוש‪ ,‬ובודאי אינו‬ ‫לבקשה פעוטה חומרית של יהודי נדכא‪,‬‬ ‫שומע ואינו מקבל קטרוגו של השטן רבינו היה מופלג בקידוש ה'‪ ,‬ומסירות‬ ‫וזאת – ברוך אבהי ובאהבה ללא גבול‪ ,‬אך‬ ‫נפשו הגיעה לשיאים כשהמדובר היה‬ ‫ומרחם עליהם להושיעם‪.‬‬ ‫אנ"ש חשו במתרחש בנפשו אותה שעה‪,‬‬ ‫בכבוד שמים – הרי שגם במסירות נפשו‬ ‫מה לא עושים כדי להטיב ליהודי במיוחד‬ ‫למען נפש אחת מישראל הגיע לשיאים‪,‬‬ ‫אהב רבינו את הנוער‪ ,‬הצעירים דבקו בו‬ ‫ביאר הרה"ק הכתוב "ויבן את הצלע וגו' כמי שהולך בעקבות אביו הרה"ק‬ ‫יותר משכרוך בן אחרי אביו‪ ,‬הוא טיפל‬ ‫ויביאה אל האדם"‪ ,‬צל"ע בגימטריא ק"ץ‪ ,‬מגרודזיסק שכתב מפורש בספרו "אמרי‬ ‫בהם ועיצב את דמותם בידים נאמנות‪,‬‬ ‫לרמז כי ישראל יצאו ממצרים ק"צ שנים אלימלך” “כי המוסר נפשו בעד ישראל‬ ‫היה מחנך בחסד עליון ואלפי תלמידים‬ ‫לפני הזמן‪ ,‬וזה בזכות נשים צדקניות גדול מן המוסר נפשו בעד ה' לבדו‪ ,‬והרי"ז‬ ‫נתחנכו תחת השגחתו הוא כתב הרבה‬ ‫נגאלו ישראל ממצרים (סוטה יא‪ ):‬והוא כמוסר נפשו עבור בן המלך שמוכיח‬ ‫דברים נחמדים להלהיב בהם את‬ ‫שכבר נרמז בבריאת האשה‪" :‬ויבן את בזה כמה עצומה אהבתו למלך שלא רק‬ ‫הנוער‪.‬‬ ‫הצלע וגו' ויביאה אל האדם"‪ ,‬כדי שיוכלו בשבילו אלא גם בשביל בנו הרי הוא מוסר‬ ‫לצאת ממצרים לפני הזמן של ארבע את נפשו" ע"כ‪ .‬מוכן היה רבינו לפשוט‬ ‫את כותנתו האחרונה בשביל הפחות‬ ‫מאות שנה‪.‬‬ ‫י | פרשת בראשית תשפ”ז‬ ‫בס”ד‬ ‫מעלה‪ ,‬ההכרה היסודית והעמוקה מאד‬ ‫מסופר על אחד הבחורים בעל מבנה גוף הם אהבה תחת אהבה‪ ,‬אהבה שיש בה‬ ‫כי כל נשמה ערטילאית של כל יהודי‬ ‫חסון שנקרא להתייצב לעבודת הצבא‪ ,‬מסירות נפש‪ ,‬כי ע"כ היה באהבה נפלאה‬ ‫ויהודי מרגלית אשר לא תסולא בפז‬ ‫נכנס הלה אל רבינו ושטח בפניו את צרתו‪ ,‬זו מסוד האור החוזר‪.‬‬ ‫היא שטבעה בפרש ונתלכלכה‪ ,‬וכי יש‬ ‫פנה רבינו לעבר התנור‪ ,‬טבל את אצבעו‬ ‫להרימה ולרחצה ולשוטפה במים חיים‪,‬‬ ‫בפחם‪ ,‬ורשם דבר מה על מצחו של‬ ‫או אז תבריק שוב בנצוצי הדר זיוה מסוף‬ ‫הבחור‪ ,‬ושוב נטל פיסת נייר ומחק בה את כוחות אדירים השקיע בחנוך‪ ,‬בחינוך‬ ‫העולם ועד סופו – הם הם פרקי היסוד‬ ‫רושם הפחם מעל המצח‪ ,‬אח"כ הבטיחו לקטנים ובחינוך לגדולים‪ ,‬לחניכים‪,‬‬ ‫במשנתו הכבירה של רבינו שבמסכת‬ ‫שלא יגויס‪ ,‬הלך הבחור בכח אותה ולמחנכים‪ ,‬החינוך החסידי היה צפור‬ ‫החינוך‪ .‬ואחרי גדלות זו‪ ,‬ואחרי סוד זה‪,‬‬ ‫ברכה והתייצב בלשכת הגיוס‪ ,‬הרופאים נפשו‪ ,‬במדה זו השקיע את תמצית‬ ‫נמשכו מאות ואלפים חסידים קשישים‬ ‫והקצינים שבדקוהו הביטו בפניו בפליאה נשמתו‪ ,‬את כל עושר אוצרות כוחו‪ ,‬ובה‬ ‫וצעירים‪ ,‬בכליון נפש בהתלהבות של‬ ‫ושוב הביטו זה בזה בהשתוממות ומיד נתייחד ונתעלה על כל בני דורו – "יודעים‬ ‫קדושה ורוממות‪ ,‬כמלאך עליון‪ ,‬כאחד‬ ‫רשמו לו תעודת פטור‪ ...‬שב הבחור אתם איך נעשיתי חסיד!" – סח פעם אחד‬ ‫משרפי מעלה‪ ,‬נראה רבינו בעיני חסידיו‬ ‫לרבינו‪ ,‬סיפר בהשתאות על שחרורו מגדולי הצדיקים המפורסמים ‪" -‬מורי‬ ‫ומעריציו‪ ,‬כל אחד מהם‪ ,‬היה יודע לספר‬ ‫הפלאי ובקש לדעת מה רשם רבינו על הק' הוציא את נשמתי מתוך גופי‪ ,‬כיבס‬ ‫מופתים נוראים שחזה אצל רבו‪ ,‬ראו‬ ‫מצחו‪ ,‬השיב לו רבינו בחיוך‪ :‬רשמתי על אותה ושפשפה והדיחה ומרקה במים‬ ‫אצלו גילויים שהרעישו את הלב ואת‬ ‫מצחך בכתב שמשתמשים בו מלאכי זכים וטהורים והחזרה לי אח"כ נקיה בכל‬ ‫הנשמה‪ ,‬אבל כל פלאי הפלאים העמידו‬ ‫רבב‪ "...‬לכשתימצי לומר – זוהי גדולתה‬ ‫השרת‪..‬‬ ‫בצל מול מופתיו הגדולים בשדה החינוך‪,‬‬ ‫של פיסצ'נה‪ ,‬זהו סודה הגדול‪ ,‬כלשונו‬ ‫בהכשרת הקודש של תלמידיו שעברו‬ ‫הזהב של רבינו בשער ספרו הק' "חובת‬ ‫"ניתוחי מח” “ניתוחי לב" בביצוע ידיו‬ ‫כל תלמיד שהגיע לפרקו‪ ,‬הריהו משתדל התלמידים"‪" :‬לחדור לתוכיות התלמיד‪,‬‬ ‫האמונות‪ ,‬ואשר נשמתם היתה מוצאת‬ ‫עמו להשיאו אשה‪ ,‬ואם בן עניים היה‪ ,‬לגלות את נפשו‪ ,‬ולהוציאה‪ ,‬ולהדריכה‬ ‫כביכול מנרתיקה על ידו וחוזרת ונבראת‬ ‫נשא גם בכל הוצאות חתונתו‪ ,‬בנשואי בתורה ועבודה בדרכי החסידות ולקשרה‬ ‫בגופם מחדש‪ ,‬כשהיא צחה ומזוככת‪,‬‬ ‫בן הישיבה היה רואה עצמו כמחותן בה'‪ ,‬לא המצאות פסיכולוגיות חדישות‬ ‫כשסיפרו פעם לאדמו"ר אחד על צדיק‬ ‫ראשי‪ ,‬כאילו אביו היה‪ .‬מעשה באחד ולא כל להטוטי אמנות פדגוגית‪ ,‬כי‬ ‫פלוני שהראה מופת‪ ,‬ענה‪ :‬אבל המופת‬ ‫מתלמידיו שדברו בו נכבדות‪ ,‬והצד השני אם משנתו של רבינו הבעש"ט הק'‬ ‫הכי גדול הוא להפוך אנשים לחסידים‪,‬‬ ‫חכך בדבר‪ ,‬מכיון שלא היה הצעיר מרום בטהרתה‪ ,‬כנתינתה מסיני‪ ,‬האמונה‬ ‫רבינו זי"ע הראה גם מופתים כאלה‪ ,‬הפך‬ ‫היחס‪ ,‬מיד קרא רבינו לאבי המדוברת‪ ,‬האיתנה כי בכל נפש יהודית טמון אוצר‬ ‫אנשים שלא היה בהם פירור של יהדות‪,‬‬ ‫ואמר לו "שמא אין זה לפי כבודך להיות של קדושה וניצוץ העורג וכוסף להתדבק‬ ‫ליהודים‪ ,‬ולחסידים‪.‬‬ ‫המחותן שלי? בחור זה אני הוא העומד בצור מחצבתו ויש רק להציתו וללבותו‬ ‫מצידו"‪ ,‬והתלמידים כולם – השיבו לו גם עד שתהא שלהבת נשמתו עולה מעלה‬ ‫זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל אמן!‬ ‫פרשת בראשית תשפ”ז | אי‬ ‫בס”ד‬ ‫ברכה מרובה‬ ‫ברכה מרובה‬ ‫למכובדינו הדגול‬ ‫למכובדינו הדגול‬ ‫הר"ר ישראל הכהן טורובר הי"ו‬ ‫הר"ר משה גולדקנופף הי"ו‬ ‫בני ברק‬ ‫בית שמש‬ ‫צדק וחסד רודף בארח ישרה‬ ‫צדק וחסד רודף בארח ישרה‬ ‫ונשאו לבו ונדבה רוחו‬ ‫ונשאו לבו ונדבה רוחו‬ ‫להתעוררה תחלה וראשון היות להתחיל התורה‬ ‫להתעוררה תחלה וראשון היות להתחיל התורה‬ ‫ולהיות נכתר לחתן בראשית‬ ‫ולהיות נכתר לחתן בראשית‬ ‫ויזכו לנחת מכל יוצ"ח ולכל הטוב‬ ‫ויזכו לנחת מכל יוצ"ח ולכל הטוב‬ ‫ברכה מרובה‬ ‫למכובדינו הדגול‬ ‫ברכה מרובה‬ ‫הר"ר נתן קנופף הי"ו‬ ‫למכובדינו הדגול‬ ‫בית שמש‬ ‫הר"ר שרגא פייבל רוטשטיין הי"ו‬ ‫צדק וחסד רודף בארח ישרה ונשאו לבו ונדבה רוחו‬ ‫בני ברק‬ ‫להתעוררה תחלה וראשון היות להתחיל התורה‬ ‫ולהיות נכתר לחתן בראשית‬ ‫אשר הרים תרומת ידו ברוח נדיבה‪,‬‬ ‫להגדיל תורה ולהאדירה‬ ‫ובגילה ורינה נשגר בזה ברכת 'מזל טוב' קדם‬ ‫לרגל ג' חשוון יומא דהילולא קדישא‬ ‫מכובדינו הדגול‬ ‫של הרה"ק רבי ישראל מרוזי'ן זיע"א‬ ‫לרגל נישואי בנו בשעה טובה ומוצלחת‬ ‫החתן המופלג בתורה ויר"ש אוצר כלי חמדה‬ ‫זכות הצדיקים יגן בעדו‬ ‫הר"ר יעקב הי"ו‬ ‫ויזכו לנחת מכל יוצ"ח ולכל הטוב‬ ‫ויזכו לבנות בית נאמן בישראל‬ ‫לדורות ישרים מבורכים‬ ‫ויזכו לנחת מכל יוצ"ח ולכל הטוב‬ ‫להארות והערות וכן להצטרפות לקבלת הגליון בדוא“ל‪ ,‬שילחו את כתובתכם לכתובת המייל‪smwhtwbh@gmail.com :‬‬ ‫או בטלפון ‪ 054-844-3494 -‬ובהשארת הודעה‪ ,‬לציין עבור גיליון שמועה טובה‬ ‫וכן מי שנדבו לבו לקחת חלק בזיכוי הרבים דרך תרומות והנצחות האפשריות כדלהלן‪:‬‬ ‫א‪ .‬דרך הקישור שמועה טובה‬ ‫ב‪ .‬דרך מערכת קהילות‪ :‬חייגו ‪ , 073-275-7000‬הקישו מס‘ קופה ‪ 10204‬ופעלו לפי ההוראות‪.‬‬ ‫ג‪ .‬שילחו את בקשתכם לכתובת המייל הנ”ל‪ .‬ואי”ה ניצור עמכם קשר בהקדם‪.‬‬ ‫ד‪ .‬חייגו לטלפון הנ”ל (וכן תוכלו להשאיר הודעה)‪.‬‬