gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

בית יוסף להבה · Beis Yosef Lehava — בראשית (2026-10-05)

מוציא לאור: בית יוסף להבה · Beis Yosef Lehava

שבוע: בראשית (2026-10-05)

בית יוסף להבה · Beis Yosef Lehava — בראשית (2026-10-05)

פתח את ה-PDF הורדה

‫לוח לימוד היומי‬ ‫פרשת נח הבעל"ט‬ ‫בס"ד‬ ‫ספה"ק‬ ‫משניות‬ ‫קיצור‬ ‫יערת דבש‬ ‫בבא מציעא‬ ‫שולחן ערוך‬ ‫מ‪-‬‬ ‫פר' משנה דרוש‬ ‫סי' סעי'‬ ‫יום‬ ‫ב‪-‬ג א' ובאמרו אתה‬ ‫ה'‬ ‫א‪-‬ג‬ ‫ו'‬ ‫א'‬ ‫חונן‬ ‫ד‪-‬ה א' אבל הענין‬ ‫ה'‬ ‫ד ‪-‬י‬ ‫ו'‬ ‫ב'‬ ‫כך‬ ‫א' אמנם האדם‬ ‫ו ‪-‬ז‬ ‫ה'‬ ‫יא‪-‬ח‬ ‫ו ‪-‬ז‬ ‫ג'‬ ‫ה'‬ ‫ח‪-‬ט א' ובזה תבין‬ ‫א ‪-‬ו‬ ‫ח‬ ‫ד'‬ ‫י‪-‬יא א' ועל זה יוריד‬ ‫ה'‬ ‫א‪ -‬ד‬ ‫ט‬ ‫ה'‬ ‫וכשאומר‬ ‫ו'‬ ‫ו'‬ ‫ברכת‬ ‫א‪-‬ב א'‬ ‫ה‪-‬ח‬ ‫ט‬ ‫הו"ר‬ ‫השיבנו‬ ‫שב"ק‬ ‫ייי‬ ‫י‬ ‫ט ‪-‬י ב‬ ‫ט‬ ‫שמו"ע‬ ‫שמח"ת‬ ‫פר' בראשית תשפ"ז‬ ‫גליון תתקמ"ט‬ ‫הרב יחיאל מעכל גרינוואלד שליט"א‬ ‫פנינים מתורת רבותינו לשולחן השבת‬ ‫בבריאת העולם מידת הרחמים למידת הדין‪ ,‬כי קודם שנברא האדם היה יכול‬ ‫‪ A‬הטבע משועבד לתורה ולעם הנבחר ‪a‬‬ ‫העולם להתקיים במידת הדין‪ ,‬רק כשנברא האדם שהוא בעל בחירה ויצר לבו‬ ‫ולא קם נביא עוד בישראל כמשה וגו' לכל האותות והמופתים אשר שלחו ה'‬ ‫רע אז היה צריך לשתף מידת הרחמים‪ .‬וזהו 'אלה תולדות השמים והארץ‬ ‫לעשות בארץ מצרים וגו' בראשית ברא אלקים וגו'‪ .‬נראה לנעוץ סוף התורה‬ ‫בהבראם' בשעת הבריאה ואז היה שמים ואח"כ ארץ‪ ,‬כי השמים חשובים יותר‬ ‫לתחילתה‪ ,‬דכבר נתקשו המפרשים דראינו לנביאים שאחר משה שעשו ניסים‬ ‫ששם המלאכים המשבחים להקב"ה‪ ,‬אבל 'ביום עשות ה' אלקים' כלומר מאז‬ ‫ואולי גדולים מניסי משה‪ ,‬והנראה לומר כי הניסים שעשו כל הנביאים היו לאחר‬ ‫ששיתף מידת הרחמים למידת הדין והיינו כשנברא האדם אז 'ארץ ושמים' כי‬ ‫מתן תורה‪ ,‬ואז הטבע נכנע ומשועבד לתורה בכל עת הצורך‪ ,‬א"כ אין זה כ"כ‬ ‫אזי הארץ חשובה יותר‪ ,‬ע"י שהאדם מואס ברע ובוחר בטוב ויכול לעלות‬ ‫חידוש‪ ,‬אבל משה עשה ניסים אף קודם מתן תורה ועד שלא היינו עם הנבחר‪.‬‬ ‫מהר"ם שיק )הגדה של פסח‪ ,‬הלל(‬ ‫ממדריגה ולמדריגה‪.‬‬ ‫והיינו דכתיב 'ולא קם נביא עוד בישראל כמשה וגו' לכל האותות והמופתים‬ ‫אשר שלחו ה' לעשות בארץ מצרים לפרעה ולכל עבדיו' בעת שעדיין לא קבלו‬ ‫‪ A‬האדם צריך להיות לנפש חיה למענו יתברך ‪a‬‬ ‫את התורה‪ ,‬אבל ניסים של אח"כ אין חידוש כ"כ כי 'בראשית ברא אלקים'‬ ‫ויהי האדם לנפש חיה )ב‪ ,‬ז(‪ .‬שמעתי ממורי הגאון ]החתם סופר[ זצוק"ל‪ ,‬בביאור‬ ‫בשביל התורה ]וישראל[ שנקראים ראשית )בר"ר א‪ ,‬א(‪ ,‬ולכן הטבע משועבד לתורה‬ ‫הגמרא )ברכות יז‪" (,‬אחד המרבה ואחד הממעיט אך יכוון לבו לשמים" שהאדם‬ ‫כתב סופר )מכת"י תלמיד‪ ,‬נדפס בחת"ס מאמרים חדשים(‬ ‫ולעם הנבחר‪.‬‬ ‫יש לו לילך כדרך אמצעי בהנאותיו שצריך לאכול ולשתות לא לנטות אחר‬ ‫התענוגים יותר מכדי צרכו‪ ,‬ולא לקמץ יותר מדאי‪ ,‬שאמרה תורה 'ויהי האדם‬ ‫‪ A‬כל העולמות כולם נבראו בשביל האדם ‪a‬‬ ‫לנפש חיה'‪ ,‬דהיינו נשמה שנתתי בך החייהו‪ ,‬אמנם אדם שיצא מדרך אמצעי‬ ‫נעשה אדם וגו' )א‪ ,‬כו(‪ .‬כתב הרמב"ן דהיינו הגוף מן האדמה והנשמה מן השמים‪.‬‬ ‫ורוצה לחזור‪ ,‬צריך לנהוג איזה זמן להיות נוטה לקצה האחרון ממה שפנה‬ ‫ונראה לפרש יותר‪ ,‬שנפש רוח ונשמה של האדם הם כל העולמות העליונים‬ ‫מתחילה‪ ,‬דומיא דאילן שנתעקם לצד אחד ורוצה שיעלה בלי עיקום‪ ,‬מעקמין‬ ‫הנאצלים והנבראים והנעשים‪ ,‬כי כולם לא נבראו אלא בשביל האדם‪ ,‬לכך היה‬ ‫אותו לצד השני זמן מרובה ואח"כ מניחין אותו ועולה בשוה באמצע‪ ,‬כך הוא‬ ‫אדם קודם החטא למעלה מהם‪ ,‬וכן יהיו לעתיד כמו שאמרו חז"ל )בבא בתרא עה‪(:‬‬ ‫האדם שפנה יותר מכדי צרכו לעוה"ז ורוצה לחזור‪ ,‬צריך לפרוש מתחילה‬ ‫עתידים צדיקים שיאמרו המלאכים לפניהם קדוש‪ ,‬וכן כל השרים הממונים‬ ‫מתענוגי עוה"ז אפילו פחות מכדי צורכו‪ ,‬כדי שעי"כ יבוא לדרך האמצעי‪ ,‬וכן‬ ‫עליהם ועל האומות כולם תלוים במעלות ישראל ועתידין להיכנע מפניהם‪ ,‬ואמר‬ ‫מי שקיץן מתחילה והחליש גופו עד מאוד‪ ,‬צריך להבראות גופו יותר‪ ,‬כדי‬ ‫השי"ת לכל העולמות שכל אחד יתן חלקו באדם‪ ,‬והיינו דכתיב 'וירדו בדגת הים'‬ ‫שעי"כ יבוא לדרך האמצעי‪ .‬ונבוא אל המכוון כי האותיות שלפני "לב" הם‬ ‫כי כולם יש להם שרים למעלה‪ ,‬וכשאדם בתקונו כראוי הוא מושל על כולם‪.‬‬ ‫"אך"‪ ,‬והאותיות שאחר "לב" הם "גם"‪ ,‬ואך הוא מיעוט וגם הוא ריבוי‪ .‬וזהו‬ ‫פנים יפות‬ ‫דמרומז "אחד המרבה" שמתענג גופו ביותר מצורך‪" ,‬ואחד הממעיט"‬ ‫שמחליש גופו יותר מדאי‪" ,‬ובלבד שיכוון 'לבו' לשמים"‪ ,‬אם עושה כן כדי‬ ‫‪ A‬בכוח איש הישראלי להפך החומר לרוחני ‪a‬‬ ‫להשוות לבו עי"ז לשמים בדרך האמצעי‪ ,‬שיהיה 'האדם לנפש חיה' למענו‬ ‫וייצר ה' אלקים את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם‬ ‫אמרי שפר )להג"ר שמעון דייטש זצ"ל תלמיד החת"ס‪ ,‬ברכות יז‪(.‬‬ ‫יתברך‪ ,‬ודפח"ח‪.‬‬ ‫לנפש חיה )ב‪ ,‬ז(‪ .‬הכוונה כתבו המפרשים כי גוף האדם הוא היותר חלוש מכל חיה‬ ‫ובהמה‪ ,‬אבל נשמתו חצובה מתחת כסא הכבוד מעולם המלאכים‪ ,‬כדי שיוכל‬ ‫‪ A‬עיקר עבודת ה' צריכה להיות בשמחה וברצון הלב ‪a‬‬ ‫האדם להפך את הגשם ולהעלותו לרוחני‪ ,‬והיינו 'וייצר ה"א את האדם עפר מן‬ ‫וישע ה' אל הבל ואל מנחתו ואל קין ואל מנחתו לא שעה )ד‪ ,‬ה(‪ .‬לכאורה הו"ל‬ ‫האדמה ויפח באפיו נשמת חיים' נשמה גבוהה חלק אלוק ממעל כדי 'ויהי האדם'‬ ‫למימר 'וישע ה' אל מנחת הבל ואל מנחת קין לא שעה'‪ .‬ונראה דעיקר עבודת‬ ‫להפוך חלק האדמה שבו 'לנפש חיה'‪ .‬אמנם כל זה הוא רק בישראל הדבקים בה'‬ ‫ה' צריכה להיות ברצון ותשוקה בשמחה ובחדוה דקדושה‪ ,‬ואז הריהו משתוקק‬ ‫והיינו דכתיב 'ואתם הדבקים בה' אלקיכם' אז תוכלו לזכך את החומר ולהגיע‬ ‫תמיד מתי יבוא לידו דבר מצוה ויקיימנה‪ ,‬ונמצא דקודם עשיית המצוה כבר‬ ‫למדרגת 'חיים "כולכם" היום' כלומר הגוף והנפש יעלו ויתעלו לנפש חיה יחידה‪.‬‬ ‫ישנו אדם השלם שנכסף לעשות רצון בוראו‪ ,‬לא כן במי שמקיים המצווה בעל‬ ‫תהלות מהרי"ץ )קטו‪ ,‬טז(‬ ‫כרחו‪ ,‬אינו מביא את עצמו לפניו ית' אלא את החפצא דמצוה לחוד‪ .‬ובזה נבדלו‬ ‫קין והבל‪ ,‬כי הבל השתוקק תמיד מתי יזכה להקריב קרבן לה'‪ ,‬ובבוא העת‬ ‫‪ A‬האדם ע"י מעשיו מעלה את חשיבות הארץ ‪a‬‬ ‫הקריב מבכורות צאנו‪ ,‬נמצא שהקריב תחילה א"ע לה' ואח"כ את מנחתו‪,‬‬ ‫אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות ה' אלקים ארץ ושמים )ב‪ ,‬ד(‪.‬‬ ‫משא"כ קין שהקריב רק את מנחתו ולכן לא שעה אליו ה'‪ .‬וזהו 'וישע ה' אל הבל‬ ‫יש לדקדק דבתחילה כתיב שמים קודם לארץ‪ ,‬ואח"כ כתיב ארץ קודם לשמים‪.‬‬ ‫ואל מנחתו' בתחילה אל הבל עצמו שהשתוקק תמיד להביא מנחה לה' ואח"כ‬ ‫ואמרתי לפרש ואפשר ששמעתי כזה ממרן הגאון בעל חתם סופר זצ"ל‪ ,‬בוודאי‬ ‫אל מנחתו‪' ,‬ואל קין ואל מנחתו לא שעה' דכיון שלא הקריב א"ע לה' לכן גם‬ ‫שמים חשובים יותר מן הארץ לפי טבעם ועצמותם‪ ,‬מ"מ השמים משמשים‬ ‫עתה כשהביא את מנחתו הדלה והפחותה בלי חפץ לב לא נתקבלה במרום‪.‬‬ ‫להארץ כי עיקר הבריאה הוא רק משום האדם וגדולים צדיקים יותר ממלאכי‬ ‫תורת מהרי"ם‬ ‫השרת )סנהדרין צג‪ ,(.‬והנה מפסוק זה למדו חז"ל )ראה רש"י לעיל א‪ ,‬א( ששיתף הקב"ה‬ ‫המולד‪:‬‬ ‫סוז"ת‬ ‫סוזק"ש‬ ‫ר"ת‬ ‫צאה"ש‬ ‫הדלה"נ‬ ‫ר"ת‬ ‫צאה"ש‬ ‫הדלה"נ‬ ‫הפטרה‪:‬‬ ‫יום ראשון שעה ‪ 9‬ו‪ 43 -‬דקות ו‪ 2 -‬חלקים‬ ‫מחר חודש‬ ‫‪9:58‬‬ ‫‪8:46‬‬ ‫מג"א‪:‬‬ ‫‪7:26‬‬ ‫‪6:50‬‬ ‫‪5:53‬‬ ‫בני ברק‬ ‫‪7:29‬‬ ‫‪6:49‬‬ ‫‪5:38‬‬ ‫ירושלים‪:‬‬ ‫ראש חודש מרחשוון יום ראשון‬ ‫)שמואל א' כ'(‬ ‫‪10:28‬‬ ‫‪9:30‬‬ ‫גר"א‪:‬‬ ‫‪7:32‬‬ ‫‪7:08‬‬ ‫‪6:05‬‬ ‫לאנדאן‪:‬‬ ‫‪7:28‬‬ ‫‪6:51‬‬ ‫‪5:38‬‬ ‫בית שמש‪:‬‬ ‫ולמחרתו ביום השני הבעל"ט‬ ‫‪7:27‬‬ ‫‪6:48‬‬ ‫‪5:36‬‬ ‫הר יונה‪:‬‬ ‫א‬ ‫הרב יחיאל מעכל‬ ‫גרינוואלד שליט"א‬ ‫פותח שערים להתבונן ולהתעלות‪ ,‬פנימיות הפרשה והזמן להאיר ולגלות‬ ‫}שמחת תורה באמצע חודש טבת…{‬ ‫אלפי המתאספים לחלוק הכבוד האחרון לרבן של ישראל \ התלמידים הגדולים לצד המון פשוטי עם \ השמירה החזקה על עיקרי הדת‬ ‫הם אות וסימן על הרחמנות והאהבה \ למה נקבע שמחת התורה דייקא ביום שמיני עצרת \ הלימוד מזה לכל השנה‬ ‫הוא ׁ ‪˘ƒ ּׁ ˘ƒ‬י ¿ּב ‪ƒ‬ס ָיון‬ ‫לו ‪ƒ‬ים ¿ועוֹ ¿מ ‪ƒ‬דים ַﬠד יוֹ ם ַה ּׁ ‪˘ƒ ּׁ ˘ƒ‬י‪ּ ,‬‬ ‫ּ¿˙ ּ‬ ‫א˘י˙‪,‬‬ ‫יוֹ ם ַה ּׁ ‪˘ƒ ּׁ ˘ƒ‬י‪ ,‬הוֹ ‪ƒ‬סיף ה' ַּב ּׁ ‪˘ƒ ּׁ ˘ƒ‬י ‪ƒ‬ב ¿ג ַמר ַמ ֲﬠ ֵׂ˘ה ¿ב ֵר ׁ ‪ƒ‬‬ ‫ַה ּמ ּו ָכן ¿ל ַמ ַּ˙ן ּ˙וֹ ָרה‪.‬‬ ‫יהם‬ ‫לו ֲﬠ ֵל ֶ‬ ‫לוֹ ַמר ׁ ֶ˘ ‪ƒ‬ה ¿˙נָ ה ‪ƒ‬ע ָּמ ֶהם ַﬠל ¿מנָ ˙ ׁ ֶ˘ ¿ ּי ַ˜ ¿ּב ּ‬ ‫)ר˘"י‪ .‬א‪ ,‬לא(‬ ‫‪ƒ‬י ׂ¿˘ ָר ֵאל ֲח ‪ƒ‬מ ּׁ ָ˘ה ֻח ּ¿מ ׁ ֵ˘י ˙וֹ ָרה‪ ,‬ד"א יוֹ ם ַה ּׁ ‪˘ƒ ּׁ ˘ƒ‬י ֻּכ ָ ּלם‬ ‫הקדושות‪ ,‬אפילו מקדושת יום הכיפורים" )דרשות חת"ס‬ ‫על תילה‪ ,‬והיה מוכן ומזומן למסור נפשו עבור שמירת כרם‬ ‫פרעשבורג‪ .‬כ"ה תשרי ת"ר לפ"ק‪.‬‬ ‫שמע"צ ושמח"ת דרוש ט'‪ ,‬עפ"י לשון הרמ"ע מפאנו(‪.‬‬ ‫בית ישראל בכל תוקף ועוז‪.‬‬ ‫רחובות העיר הומי אדם‪ ,‬כולם נקבצו לחלוק כבוד האחרון‬ ‫לרבן של ישראל‪ .‬כבר בשעות הבוקר נשמע קול‬ ‫נתינת התורה מראה על עוצם האהבה‬ ‫"והיה אומר לנו פעם אחת" – מספר תלמידו על מידתו זו – "כי‬ ‫המכריזים בקול אבל על פטירתו לשמי מעל של רבם‬ ‫והנה בעצם היום הקדוש והמרומם הזה‪ ,‬אנו מוצאים דבר‬ ‫מוצא בנפשו שתי הפכיות‪ ,‬זעמו רגע‪ ,‬עברתו שמורה נצח‪,‬‬ ‫ומאורם אביהם ורועם הנאמן‪ ,‬מש"ה רעיא מהימנא‬ ‫פלא‪ ,‬שעל אף שמצד דיני התורה אין בו שום מצוה‬ ‫לאמור בעת ייודע לו עקשות ופתלתול מתלמיד ואנשי שלומו‬ ‫קדישא מרן החתם סופר זי"ע‪ ,‬ובמשך שעות היום נהרו‬ ‫מיוחדת‪ ,‬ואשר על כן נקרא בשם "עצרת" )ויקרא כג‪ ,‬לו(‬ ‫זעמו עליו רגע‪ ,‬ואחר זה יוכל שוב לקרבם אל מלאכת הקודש‪,‬‬ ‫אלפי אלופי ישראל מכל הגלילות‪ ,‬מקרוב ומרחוק‪ ,‬כאשר‬ ‫שעצורים בו ממלאכה ותו לא‪ ,‬אמנם כבר מקדמת דנא‬ ‫להשתדל עבורם להגדיל טובתם‪ ,‬אמנם יודע ערכם ועד היכן‬ ‫מספר המשתתפים הולך וגדל ככל שחולף הזמן‪ ,‬ומספרם‬ ‫קבעו ישראל עם קדוש יום זה לחגוג בו שמחת התורה‪,‬‬ ‫תהא יד חסדו והשתדלותו פשוטה להם‪ ,‬ועד אן תבוא ולא‬ ‫הגיע למעלה משנים עשר אלף איש‪.‬‬ ‫והמקור הקדום ביותר מצינו בזוהר הקדוש )פנחס דף רנ"ו‬ ‫תוסיף‪ ,‬ולזה עברתו שמורם נצח" )ליקוטי חבר בן חיים‪ ,‬הקדמה ח"ג‬ ‫ע"ב( שאמרו "ומאי עצרת וכו'‪ ,‬ונוהגין למיעבד ישראל‬ ‫ד‪.(.‬‬ ‫"וכבוד גדול נעשה לו במותו" – חרוט על מצבת משה‬ ‫עמא חדוא‪ ,‬ואיתקראת שמחת תורה ומעטרן לס"ת‬ ‫איש האלקים – "צעקת העיר עד השמימה הגיעה‪ ,‬כל‬ ‫בכתר דילה"‪ .‬ובתקופת הגאונים כבר מצינו להדיא‬ ‫וכמו שחרט בעצמו בקולמוסו עלי גליון‪" :‬ידוע שהקב"ה‬ ‫העם מקצה מזה‪ ,‬מנער ועד זקן הלכו בוכים אחר מיטתו‪,‬‬ ‫שקראו יום זה בשם "שמחת תורה" )ראה ברי"ץ גיאת סוף הל'‬ ‫משרה שכינתו על אחד מגדולי ישראל אותו להושיע את‬ ‫מלבד אלה שלש מאות בחורי חמד אשר הקשיבו לקול‬ ‫לולב‪ ,‬בסידור רס"ג‪ ,‬בתשובת רב האי גאון הובא ברשב"א בסימן ר"ס‪,‬‬ ‫ישראל‪ ,‬אך בתנאי שיהיה אותו צדיק מצטער בצער הציבור"‬ ‫תורתו יום יום‪ ,‬וחמישים מהם נושאי ספר חידושי תורתו‬ ‫וכן בראשונים‪ ,‬במחזור ויטרי סימן שפ"ג‪ ,‬בתוס' ביצה ל‪ :‬ד"ה עד‪ ,‬ובאבן‬ ‫)דרשות חת"ס ח"ב דף רל"ג(‪ ,‬ומאידך "מצוה על כל חכמי ישראל‬ ‫עזרא בראשית מו‪ ,‬כג‪ ,‬בסדר הקבלה להראב"ד ז"ל‪ ,‬בחידושי הריטב"א‬ ‫אשר הניח עודם בכתובים‪ ,‬ומלבד אלה תלמידיו יושבי‬ ‫ביצה כד‪ .‬ועוד(‪.‬‬ ‫שבכל דור לגדור גדרים על הכלל כולו" )חת"ס עה"ת פרשת‬ ‫על כסא הרבנות סביב העיר‪ ,‬הבאים לספוד למורם‬ ‫מטות(‪.‬‬ ‫ולבכותו"‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫ודייקא שבט יסוריו לבני אדם להעמידם בקרן אורה ללא‬ ‫הצער ניכר בפני כל‪ ,‬האבל הקודר מורגש היטב באויר‪ ,‬מן‬ ‫שמחת תורה בכל יום ויום‬ ‫משוא פנים‪ ,‬ועמידתו האיתנה על שמירת הדת ועזוז גבורתו‬ ‫עומק המושג והבנת הענין נעוץ בדברים שהתחלנו בו‪,‬‬ ‫הצד מוכנים אבוקות של אור לקראת רדת החשיכה‬ ‫לא לסטות ימין ושמאל מדרכי חיים‪ ,‬הן המה אשר ביטאו יותר‬ ‫להאיר את הדרך ‪ -‬אך אין בהם די להאיר את הלב השרוי‬ ‫והן המה אשר ינחונו להבין איך קדושת החג הקדוש הזה‬ ‫מכל דבר אחר את קשר אהבתו האיתנה אליהם‪ ,‬את דאגתו‬ ‫מלווה אותנו בכל צעד ושעל‪ ,‬לאורך כל השנה ולמשך כל‬ ‫באפילה‪ .‬אנשי חסד מציעים לההמון לשתות מים‬ ‫הכנה והרחומה כלפיהם‪ ,‬ומובן אם כן שכאשר עלה בסערה‬ ‫להחיות נפשם מטרחות הדרך ‪ -‬אך מי יספיק מים חיים‬ ‫החיים‪.‬‬ ‫השמימה כיסה ענן האבל על פני כולם‪.‬‬ ‫להחיות נפשותם ולהרוות צמאונם מכאן והלאה‪.‬‬ ‫ביום אשר נתגלה עוצם האהבה‪ ,‬ביום אשר זכינו להגיע‬ ‫וברוך אשר לא הסיר חסדו מאתנו‪ ,‬ודרכי עבודתו ותורתו‬ ‫לתכלית הנרצה‪ ,‬זיווג כנסת ישראל עם דודו ורעו‪ ,‬דייקא‬ ‫"לא היה עוד כיום הזה אשר הרבה ה' תאניה ואניה" –‬ ‫מאירים לנצח‪" ,‬כי תלמידי חכמים אין להם מנוחה לא בעוה"ז‬ ‫נכתב שם – "כל לב נדכה‪ ,‬כל פנים קבצו פארור‪ ,‬ומעל כל‬ ‫ביום הזה אנו קובעים יום שמחה וחדוה על נתינת התורה‪,‬‬ ‫ולא בעוה"ב )ברכות סד‪] ,(.‬כי[ ע"י תלמידיו ואנשי דורו אשר‬ ‫לחי ירדו דמעות כנחל"‪.‬‬ ‫כי אנו מבינים שעיקר אהבתו אלינו הוא במסירת התורה‬ ‫אלינו‪ ,‬תורה הכוללת תרי"ג מצוות לשמור אותנו על כל‬ ‫למדום דעת וחכמה ואשר הדריכם בדרך ישרה‪ ,‬כל מעשיהם‬ ‫צעד ושעל‪ ,‬אשר רמ"ח מהם אנו מצווים לעשותם‪,‬‬ ‫ולימודיהם בעולם הזה הם ובניהם עד סוף כל הדורות הכל‬ ‫המגוון הגדול של המלווים את ארון הקודש הינו מופלא‬ ‫ושס"ה מהם אנו מצווים להישמר מהם‪ ,‬כך שאנו‬ ‫תלוי בו‪ ,‬וכל מה שנעשה בעולם הזה שפתותיו דובבות‪ ,‬וכל‬ ‫ביותר‪ .‬מובחרי תלמידיו הגדולים יושבי על מדין בעיירות‬ ‫מסובבים מכל צד במצוות ה' אלוקינו‪ ,‬וזהו עצם חיבתו‬ ‫בחינת נפשו היקרה מתעוררת על ידי זה‪ ,‬והיינו אין להם‬ ‫גדולות ובערי הפרזי הרבה מאוד‪ ,‬לצד צעירי התלמידים‬ ‫ורחמנותו עלינו‪ ,‬שאינו מוכן לעזוב אותנו לעולם‪ ,‬אלא‬ ‫מנוחה בעולם הבא" )דרשות חת"ס ח"ב שפ"ד ע"א(‪" ,‬ועל ידי ספריו‬ ‫אשר עד לאחרונה הטו אזנם וזכו לשמוע דבר ה'‬ ‫תמיד בכל עת מצוא אנו מצווים על ידו מה לעשות ומה‬ ‫נחשב ללומד מפיו‪ ,‬וכן בכל צדיק אשר לומדים בספריו כאילו‬ ‫בישיבתו הרמה‪ .‬בעלי בתים חשובים יראים ושלמים‪,‬‬ ‫שלא לעשות‪.‬‬ ‫גמרנא מפומיה דמי" )שם ש"פ ע"ב(‪.‬‬ ‫לצד יהודים תמימים אשר לא ידעו קרוא וכתוב‪.‬‬ ‫וזאת התורה אשר אנו לוקחים עמנו לכל השנה כולה‪,‬‬ ‫‪‬‬ ‫אף גם יהודים רחוקים אשר בימי חייו לא הכירו בכוחו‬ ‫שכאשר ביום סגריר פשוט באמצע חודש טבת‪ ,‬או ביום‬ ‫הגדול ולא הבינו בתוקף השפעתו‪ ,‬התעורר ליבם עתה‬ ‫קיצי חם ולוהט בשלהי חודש תמוז‪ ,‬יזדמן לנו נסיון וקושי‬ ‫להביע צערם וכאבם הגדול‪ .‬ואכן‪ ,‬כאשר נחשכו המאורות‬ ‫גולת הכותרת – עכבו עמי יום אחד‬ ‫התחילו כולם להרגיש‪ ,‬איך היה ליבו – ליבם של ישראל‪,‬‬ ‫בעבודת השי"ת‪ ,‬ניזכר למו בשמחת התורה ביום שמיני‬ ‫נמצאים אנו עדיין בתוך ירח האיתנים‪ ,‬רישומי הקודש מחגי‬ ‫עצרת‪ ,‬ונבין שכאן בעצם טמונה הנקודה‪ ,‬בזה שאנו‬ ‫ועיניו – עיניים צופיות לטובתם ושמירתם‪.‬‬ ‫ומועדי ה' אשר זכינו לחוג במשך החודש חקוקים היטב‬ ‫מצווים כעת להימנע ולהישמר מדבר זה‪ ,‬או לחילופין בזה‬ ‫בעצמותינו ובקרבנו‪ ,‬ואחרון חביב חג שמיני עצרת אשר הוא‬ ‫*‬ ‫שאנו מצווים כן לעשות דבר זה וזה‪ ,‬זהו אות וסימן‬ ‫לקשר הנצחי והאמיתי שלנו עמו יתברך‪ ,‬וזהו בעצם‬ ‫גולת הכותרת ותכלית המקווה‪" ,‬עצרתי אתכם אצלי‪ ,‬כמלך‬ ‫כמשה רבינו בשעתו‪ ,‬אשר מחד עמד לחלות פני א‪-‬ל‬ ‫תכלית הבריאה כמובא ברש"י בריש דברינו‪ ,‬שהתנה‬ ‫שזימן את בניו לסעודה לכך וכך ימים‪ ,‬כיון שהגיע זמנן‬ ‫במיטב הגיון‪ ,‬להליץ טוב בעד ישראל לכפר עוונותיהם‬ ‫הקב"ה עם מעשה בראשית שכולם תלויים ועומדים עד‬ ‫להפטר‪ ,‬אמר; בני‪ ,‬בבקשה מכם עכבו עמי עוד יום אחד קשה‬ ‫מעת צאתם ממצרים עם בואם אל ארץ נושבת‪ ,‬ומאידך‬ ‫יום שישי בסיון המוכן למתן תורה‪ .‬וכאן בעצם בא לידי‬ ‫עלי פרידתכם" )לשון רש"י ויקרא כג‪ ,‬לו(‪ .‬אשר "הוא הזיווג‬ ‫עמד כצור החלמיש בכל תוקף מול כל פירצה בחומת‬ ‫ביטוי בפן המעשי שמחת תורה ביום שמיני עצרת‪,‬‬ ‫האמיתי כנסת ישראל עם הקב"ה‪' ,‬פר אחד איל אחד' לה'‬ ‫קדושת ישראל‪ ,‬כך בעומק שנות הגלות‪ ,‬חמל השי"ת על‬ ‫ואשרינו מה טוב חלקנו שעל כל צעד ושעל יש לנו‬ ‫אחד ושמו אחד‪ ,‬ו'עמך ישראל גוי אחד" )דרשות חת"ס‪ ,‬קהלת‬ ‫עמו ושלח מלאך להושיעם‪ ,‬הוא מש"ה רבינו בשנות ת"ק‬ ‫האופן והאפשרות להתקשר לא‪-‬ל חי חלקנו צורנו על‬ ‫דרוש א'(‪" ,‬וכל שאר ימים טובים סובבים על נקודת שמיני‬ ‫לאלף השישי‪ ,‬כאשר באהבתו ובחמלתו נשא על שכמו‬ ‫ידי קיום מצוותיו ושמירתן!‬ ‫עצרת‪ ,‬אבל שמיני איהו גופא הנקודה‪ ,‬קדושה העליונה מכל‬ ‫משא העם‪ ,‬וכל מעשיו ופעליו לשם שמים להעמיד הדת‬ ‫ב‬ ‫הערות נחוצות בהלכות קדושת ביהכ"נ וביהמ"ד )א(‬ ‫נערך ע"י הגאון מו"ץ דעדתינו פעיה"ק ת"ו‬ ‫לאור קריאת כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א‬ ‫להיזהר בקדושת בית המדרש במוצאי שמחת תורה‬ ‫ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם )שמות כה ח( מה כתיב ועשו וגו'‪ ,‬ועשו לי מקדש‬ ‫סתם דכל בי כנישתא דעלמא מקדש איקרי‪) .‬זוה"ק פר' נשא קכ"ו ע"א(‬ ‫א‪ .‬יש שכתבו דמדברי הזוה"ק הנ"ל נלמד דלבנות ביהכ"נ הוא בכלל ועשו‬ ‫לי מקדש‪ ,‬ויש חולקין‪) ,‬שד"ח מערכת ב' אות מ"ג(‪.‬‬ ‫ב‪ .‬בתי כנסיות ובתי מדרשות אין נוהגין בהם קלות ראש‪ ,‬כגון שחוק‬ ‫והיתול ושיחה בטילה‪) ,‬שו"ע סי' קנ"א סעי' א'(‪.‬‬ ‫ג‪ .‬יש שכתבו דמורא וקדושת ביהכ"נ וביהמ"ד הוי דאורייתא‪) ,‬יראים סי'‬ ‫שכ"ד ועוד(‪ ,‬וכן הסכימו הרבה אחרונים )המבי"ט חיי"א‪ ,‬וכ"ד מרן רביה"ק זיע"א‬ ‫בשו"ת מהרי"ץ‪ ,‬ח"א סי' ט"ז(‪ ,‬ויש שכתבו דהוי דרבנן‪) ,‬דברי חיים ח"א סי' ג'‪,‬‬ ‫ומהרש"ם ח"א ועוד(‪.‬‬ ‫ד‪ .‬גם העזרת נשים יש בהם קדושה אך לא כביהמ"ד ואם לומדים שם הוי‬ ‫ממש כביהכ"נ‪) ,‬פמ"ג סי' קנ"א א"א סק"א(‪.‬‬ ‫ה‪ .‬גם בתלמוד תורה מקום שתינוקות של בית רבן לומדים שם איכא‬ ‫קדושת בית המדרש‪) ,‬מבי"ט ח"ב סי' קע"א( ובשו"ת לבושי מרדכי )מהו"ת‬ ‫או"ח סי' מ'( מיקל בזה‪ ,‬וכן בשו"ת מהרש"ג )ח"ב סי' קט"ז(‪.‬‬ ‫ו‪ .‬וכן כל מקום שייחדו בית או מקום ללמוד בו שם אפי' אין מתפללים שם‬ ‫ואין שם ארון קודש יש בו קדושת ביהכ"נ‪) ,‬מ"ב סי' קנ"א ס"ק י"ד(‪.‬‬ ‫ז‪ .‬לא מתקשטין בהם ולא מטיילין בהם‪) ,‬שו"ע שם סעי' א(‪ ,‬והיינו שאין נכנסין‬ ‫לתוכו לבלות הזמן ולישב בתוכה סתם‪) ,‬צדקה ומשפט פי"ב(‪ ,‬ואף בישיבה‬ ‫לתפילה או לתורה יש לשבת בדרך ארץ דרך כבוד‪ ,‬ולא ישים רגל על‬ ‫גבי רגל דרך שחץ‪) ,‬בא"ח פ' יתרו ה"ט(‪.‬‬ ‫ח‪ .‬אין עושין מלאכה בביהכ"נ‪) ,‬מ"ב שם סק"ג(‪ ,‬ובעל מלאכה הצריך לתקן‬ ‫ספסלים או שולחנות של ביהכ"נ אם אפשר להוציאן עדיף טפי‪) ,‬קצות‬ ‫השולחן סי' ר"ט סק"ח(‪ .‬אין מסתפרין בביהכ"נ ובביהמ"ד‪] ,‬ויש להזהר בזה בכוללים‬ ‫וחדרי לימוד[‪ ,‬אלא תגלחת של חלאקה מותר‪) ,‬כפה"ח סקמ"ה(‪.‬‬ ‫ט‪ .‬אין נכנסים בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים‪) ,‬שו"ע שם(‪ ,‬וה"ה‬ ‫בצינה מפני הצינה‪) ,‬ביה"ל שם(‪ ,‬ולפי זה אין להכנס בביהכ"נ בעת הקור‬ ‫והחום מפני התנור חימום להתחמם או מיזוג האויר כדי להתקרר‪ ,‬ויש‬ ‫שכתבו דלזה לא מהני אמירת פסוק או הלכה‪) ,‬מ"ב סק"ד(‪ ,‬ויש שכתבו‬ ‫דמהני‪) ,‬ערוה"ש סעי' ד'(‪.‬‬ ‫י‪ .‬אין אוכלים ושותים בהם‪ ,‬ות"ח ותלמידיהם מותרים לאכול ולשתות‬ ‫בהם מדוחק‪) ,‬שם סעי' א'(‪ ,‬ולאנשים הלומדים בקביעות לעולם כשעת‬ ‫הדחק דמי‪ ,‬דאם יצטרך ללכת לחוץ לאכול יתבטל מלימודו‪) ,‬מ"ב סק"ז‬ ‫בשם מג"א(‪ .‬וכן כל אדם שלומד בביהמ"ד אפילו שעה מועטת ובשעת‬ ‫לימודו יתבטל אם יצטרך ללכת בחוץ כגון לשתות תה וכדומה מותר‪,‬‬ ‫)דעת תורה סי' קנ"א(‪.‬‬ ‫יא‪ .‬ואין מחשבים בהם חשבונות אא"כ הם של מצות‪) ,‬שו"ע שם סעי' א'(‪ ,‬וכן‬ ‫מותר לקיים בו אסיפות לחיזוק הדת‪) ,‬קרן לדוד או"ח סי' ל'( ומותר למכור‬ ‫ספרי קודש ושאר תשמישי קדושה בשעה שרבים מצוים שם‪ ,‬וכן‬ ‫מכירת חמץ‪ ,‬מ"מ היכא דאפשר יעשה זאת בחצר או בפינה הסמוך‬ ‫לפתח ביהמ"ד‪) ,‬רב פעלים או"ח סי' כ"ד(‪ ,‬אבל להחליף מטבע חוץ וכדו'‬ ‫משאר מסחרים אסור‪.‬‬ ‫ג‬ ‫הרב יודא דוב‬ ‫בר"ה רוזנבורג שליט"א‬ ‫פנינים חידושים וביאורים‪ ,‬על סדר המשנה היומית נכתבים‬ ‫מסכת בבא מציעא‬ ‫מצות השבת אבדה‬ ‫השבת אבידה בדבר שאין בו סימן ‪ -‬שם דמיהן ‪ -‬אבידת גופו ‪ -‬אבידת עכו"ם‬ ‫מטבע ישומו‪ ,‬משום שצריך שיעמדו ימים רבים וכן אם כמה ששוים למכור‪ ,‬או‬ ‫פרק ב' משנה ה'‬ ‫לקנות חדשים‪ ,‬ובנוגע להשתמשות בהדמים מפורש בשו"ע דיש רשות להמוצא‬ ‫ימנִ ים ְויֶ שׁ‬ ‫ַאף ַה ִשּׂ ְמלָ ה ָהיְ ָתה ִבכְ לָ ל כָּ ל ֵאלֶּ ה וכו'‪ַ ,‬אף כָּ ל ָדּ ָבר ֶשׁיֶּ שׁ בּוֹ ִס ָ‬ ‫להשתמש בדמים‪ ,‬ולפיכך חייב באונסין ע"ש‪ ,‬וגם כתבו שם שיכתבו בפנקס‬ ‫תוֹב ִעים‪ַ ,‬חיָּ ב לְ ַהכְ ִריז‪:‬‬ ‫לוֹ ְ‬ ‫סימני החפצים ושיעור השומא‪.‬‬ ‫המוצא חפץ שאין בו סימן‪:‬‬ ‫אבידת גופו‬ ‫מצא חפץ שאין בו סימן‪ ,‬ולא יוכל לקיים מצות 'השב תשיבם' נחלקו‬ ‫הראשונים והפוסקים האם מחויב להגביהה בכדי שלא לעבור על הלאו דלא‬ ‫איתא בגמ' )ב"ק פא‪ (:‬מהא דכתיב והשבות לו ‪ -‬לרבות אבידת גופו‪ ,‬ונפסק‬ ‫תוכל להתעלם‪ ,‬דעת רעק"א דכיון דאינו יודע למי ישיבנה ליכא איסור דלא‬ ‫להלכה בשו"ע )סי' רסו ס"ד( וכן רפואת חבירו הוי בכלל מצות השבת אבידה‬ ‫תוכל להתעלם‪ ,‬אכן בשועה"ר ובתהלה לדוד כתבו דמחויב לטפל בה עד‬ ‫כמבואר בשו"ע )יו"ד סי' שלו( לבד מהלאו דלא תעמוד על דם רעיך‪ .‬ולכאורה‬ ‫שיבוא אחד ויביא עדים ששלו הוא‪ .‬וכן הדין בספק יאוש שלא מדעת בעיר‬ ‫יש בזה ג"כ לאו דלא תוכל להתעלם‪ .‬וכתב בספר תורת האבידה בזה"ל‪ ,‬ונראה‬ ‫שמחצה עכו"ם ומחצה ישראל ג"כ אסור דאכתי שני הספיקות יכולים‬ ‫דהרואה ילד קטן מבוהל ובוכה מהיעלמותו מהוריו בין במקום ציבורי בתוך‬ ‫להתברר שיביא עדים שהוא שלו ויטעון שלא ידע וצ"ע בכל זה‪ .‬וכ"כ בשו"ת‬ ‫קהל רב‪ ,‬שמתקשה למצוא מביניהם את אביו‪ ,‬ובין בילד שעומד מבוהל ליד‬ ‫אגרות משה )חו"מ ח"ב סי' מה(‪ ,‬אכן מדברי השו"ע )סי' רנט ס"ב( שכתב הרואה‬ ‫פתח ביתו או דירתו‪ ,‬ואין כרגע בנמצא אחד מבני הבית לפתוח לו את הדלת‪,‬‬ ‫את האבידה חייב לטפל בה וכו' בד"א וכו'‪ ,‬ויהיה בה שו"פ וסימן בגופה או‬ ‫וכ"ש ילד קטן ההולך לבדו ברחוב וכיוצב"ז ונראה עליו שהוא נעלם מביתו‪,‬‬ ‫במקומה‪ ,‬עכ"ל‪ .‬דייקו הפוסקים דכל שאין בה סימן אינו חייב להגביהה‬ ‫שיש חיוב על הרואה לדאוג לילד ולטפל בו להרגיעו ולטרוח להשיבו אל אביו‬ ‫ולטפל בה‪.‬‬ ‫ולא להתעלם ממנו‪ ,‬עכ"ד‪.‬‬ ‫ובספר השבת אבידה כהלכתה הביא דברי השיטמ"ק בשם הריטב"א דאפילו‬ ‫אבידת עכו"ם‬ ‫אם הביא המאבד עדים שהוא שלו אין נותנים לו‪ ,‬דכיון שאין בו סימן‬ ‫מעיקר הדין אסור להשיב אבידה לעכו"ם כמבואר בשו"ע )סי' רסו ס"א( וילפינן‬ ‫אייאוש מייאש מסתמא ונעשה הפקר‪ ,‬ולפי"ז ליכא לסברת שו"ע הרב דיכול‬ ‫לה מדכתיב למען ספות הרוה את הצמאה לא יאבה ה' סלוח לו‪ ,‬ופירש"י‪,‬‬ ‫להביא עדים‪ ,‬אך הביא בשם פוסקי זמנינו דאע"ג דלדינא נקטינן להקל‬ ‫דהעכו"ם נקראים שבעים לפי שאינם צמאים לעבודת ה'‪ ,‬אבל ישראל צמאים‬ ‫דא"צ להגביהה‪ ,‬מ"מ במקום שמשער שהבעלים יכריזו על אבידתם ויוכל‬ ‫לעבודת ה'‪ ,‬ור"ל שמשווה השבת אבידה לעכו"ם‪ ,‬והשבת אבידה לישראל‪,‬‬ ‫להחזירה להם‪ ,‬נכון להגביהה לפנים משורת הדין כדי להחזירה לבעלים‪.‬‬ ‫ומראה בזה שאין מצות השבה חשובה עליו למצות בוראו‪ .‬והרמב"ם נקט‬ ‫הטעם מפני שמחזק ידי עוברי עבירה‪ ,‬ובסמ"ע פירש דמרבה בישראל עוונות‬ ‫ברכת המצוות‬ ‫שגגות על זדונות ונתווסף לו עבירה שגגה זו על זדונות שעשה כבר‪] .‬ומב'‬ ‫אין מברכים על מצוה זו‪ ,‬וכמה טעמים בדבר‪ ,‬א‪ .‬הראב"ד בספר תמים דעים‬ ‫טעמים אלו נראה דאף אם אין לישראל שום טובת הנאה כשלא יחזירנה‪ ,‬כגון שהוא חפץ‬ ‫כתב כיון שיש בה ג"כ לא תעשה‪ ,‬ב‪ .‬דעת הרשב"א דכל מצוה שאינה נעשית‬ ‫שמיועד רק לבעלים ואין אחרים יכולים להשתמש בה כלל ג"כ אסור להחזיר‪ ,‬ויל"ע[‪.‬‬ ‫אלא בקבלת אחרים אין מברכים עליה דיש לחוש שמא לאחר שיברך לא‬ ‫במקום קידוש השם‪ ,‬שיפארו את ישראל וידעו שהם בעלי אמונה מותר ומצווה‬ ‫יתרצה הלה לקבלה ונמצא ברכתו לבטלה ]דעת הרשב"א נאמרה לענין מצות‬ ‫להשיב אבידה לעכו"ם‪ ,‬ובפתחי חושן הביא משדה הארץ דהיינו דוקא שבודאי‬ ‫צדקה‪ ,‬והפוסקים נקטוה לענין כל מצוות התלויות בקבלת אחרים[‪ ,‬ג‪ .‬בפתחי חושן‬ ‫יפארו‪ ,‬אבל מספק לא יחזיר כדי שלא יעבור על איסור דלא יאבה‪ ,‬ובשם‬ ‫כתב דצ"ע אימתי יברך‪ ,‬שהרי בשעת הגבהת האבידה עדיין אינו יודע אם‬ ‫המהרש"ל כתב דאם דעתו שישבחו אותו ולא משום אמונת ישראל אסור‬ ‫ימצא את בעליה והאם יזכה לקיים את המצוה‪ ,‬ואילו לאחר מכן הרי היא‬ ‫להחזיר‪ ,‬ורחמנא ליבא בעי‪.‬‬ ‫כבר ממון בעלים ואינה עוד בגד אבידה‪ ,‬עוד יש לדון שמא כבר נתייאש‬ ‫בעליה ועוד כיוצ"ב‪.‬‬ ‫כמו"כ במקום חילול השם חייב להחזיר‪ ,‬ובבית יוסף כתב דאם העכו"ם יחשבו‬ ‫שישראל גנבוהו הוי חילול השם‪ ,‬וכ"כ בשועה"ר ונתיבה"מ דאם מצאה במקום‬ ‫שם דמיהם‪:‬‬ ‫שרוב ישראל‪ ,‬והנכרי ידמה שלא נאבדה רק ישראל גנבוה ממנו חייב להחזיר‪.‬‬ ‫כתב השו"ע )סי' רסז סכ"א( מצא תפילין שם דמיהם ומניחן עליו מיד אם ירצה‪,‬‬ ‫שדבר מצוי הוא לקנותם בכל שעה‪ .‬ובפשטות יש כאן עצה גדולה למי‬ ‫השבת אבידה ע"י משרד פרסום‬ ‫שמצא אבידה והגביהה והיא מונחת בביתו ללא דורש ומבקש‪ ,‬ואין דרך‬ ‫בספר משפטי התורה דן בעובדא שאדם זר נכנס למערכת עיתון‪ ,‬וראה‬ ‫למצוא את בעליה‪ ,‬שאם הוא חפץ שאפשר לקנות כמוהו בשוק‪] ,‬כדרך רוב‬ ‫שהוזמנו ב' מודעות לפרסום‪ ,‬האחד שנאבד לו חפץ חשוב והשני מי שמצא‬ ‫החפצים בזמנינו[ יכול לשום החפץ כמה שווה וירשום בפנקסו ]או בגליון השו"ע‬ ‫אותו חפץ‪ ,‬ודן האם מותר לו לקשר בין שני האנשים הללו ללא הסכמת בעל‬ ‫הל' השבת אבידה או בפרק אלו מציאות[ כמה שווה החפץ שמצא ביום פלוני‪,‬‬ ‫העיתון שנמצא מחסרהו ממון‪ ,‬ואיבוד שני מודעות פרסום‪ .‬והעלה דכיון‬ ‫וסימניו כך וכך‪ ,‬ואם ימצא בעליהם או כשיבוא אליהו יחזירם לו הממון‪.‬‬ ‫שאותו אדם לא נתחייב במצוה זו של השבת אבידה‪ ,‬אסור לו לגרום שימנע זה‬ ‫מלבצע את המקח‪ ,‬ודינו כיורד לאומנותו של חבירו‪ ,‬דכיון שמערכת העיתון‬ ‫אמנם דעת הרמב"ם דרק בתפילין התירו לעשות כן‪ ,‬וכמו שביאר הש"ך‬ ‫כבר זכו במודעות אלו‪ ,‬שוב אסור לכל אדם לבטל מהם את הריוח העתידי ע"י‬ ‫דאינם עשויים אלא למצוותן‪ ,‬וניח"ל לאיניש למיעבד מצוה בממונו‪ ,‬אבל‬ ‫שיקשר בין בעלי המודעות‪ ,‬וכו' שהעובדים והפקידים במערכת העיתון‪ ,‬שהם‬ ‫בשאר דברים ליכא היתר זה‪ .‬ובסמ"ע תמה למה השמיטוהו בעלי השו"ע‪.‬‬ ‫מקבלים שכר מבעה"ב לעבוד עבורו כראוי ולדאוג לרווחיו‪ ,‬בודאי שאסור להם‬ ‫אכן הש"ך ביאר לן טעמם דלא גרע מפירות שהרקיבו שמותר למכרן‬ ‫לקלקל ריוח של בעה"ב‪ ,‬ומאחר דלבעה"ב מותר לעשות כן לפרסם את‬ ‫דטיפולו מרובה משכרו‪ ,‬וה"נ כל חפץ שעלול להתקלקל במשך השנים‬ ‫המודעות בתשלום מלא‪ ,‬שוב אסור לפועליו למסור מידע למוצא או למאבד‬ ‫מותר למוצאם לשום דמיהם ויתן לבעלים שוויתם ובודאי ניח"ל לבעלים כן‪.‬‬ ‫שעלול לגרום לביטול המודעות שהוזמנו‪ ,‬עכתו"ד‪.‬‬ ‫וכתב בשו"ת מנחת יצחק )ח"ח סי' קמו( בזה"ל‪ ,‬והנה בנידו"ד רוב דברים כגון‬ ‫]ולכאורה יש מקום לומר דאף אם הודיע בעל העיתון למוצא ולמאבד ג"כ צריך לקבל שכרו‬ ‫בגדים וכיוצב"ז מתקלקלים ברבות השנים וכו'‪ ,‬וראיתי בספר פאת השדה‬ ‫משלם ע"י מזמיני המודעות‪ ,‬שהרי רק על ידו שבאו שני מודעות אלו למשרדו ועלו לעריכה‬ ‫להגרשד"ה מונק ז"ל שהיה לו משא ומתן של הלכה עם הגאון מוה"ר דוד‬ ‫והדפסה באה השבת האבידה לידי גמר‪ ,‬והמודעות עשו את תפקידם בנאמנות ובשלימות ע"י‬ ‫יונגרייז זצ"ל ראב"ד פעיה"ק ת"ו בנדון הדברים ששוכחים הקונים בחנות‪,‬‬ ‫מערכת העיתון‪ ,‬ומה בכך שלא ראו אלפי קוראי העיתון את המודעות‪ ,‬מ"מ המודעה עשתה‬ ‫והסכימו לשום דמיהן ולמוכרם‪ ,‬ובנדון דידהו צירפו מש"כ הרמ"א דבחנות‬ ‫את מלאכתה נאמנה‪ ,‬ויל"ע בזה[‪.‬‬ ‫אע"פ שיש סימן מייאש ע"ש‪ ,‬והגר"ד ז"ל הסכים עמו‪ ,‬ודנו שמה דבאיזה‬ ‫דא‬ ‫הרב יוסף צבי‬ ‫הלוי שישא‬ ‫מרגליות ומטמניות‬ ‫שליט"א‬ ‫מפלאי פלאות התורה‬ ‫דיבור‬ ‫סימן למקומות שאסור לדבר בהם‬ ‫אלו דברים שאסור לדבר בהם‪ :‬ה'לל‪ ,‬ס'פר תורה‪ ,‬ברכת כ'הנים‪ ,‬ת'פילין‪ ,‬ו'דוי‪ ,‬ש'ופר‪ ,‬מ'גילה‪ ,‬ע'ומר‪.‬‬ ‫וסימן בראשי תיבות "הסכ"ת ושמ"ע" ]כי תבא כ"ז ט'[‪ .‬רבינו סעדיה גאון‪ .‬מטה משה חלק חמישי‪ ,‬סימן תת"י‪.‬‬ ‫השומר עצמו בשתיקה ארבעים יום ישיג רוח הקודש בלי ספק‬ ‫צא ולמד מעלת הבולם פיו משיחה בטלה‪ ,‬ממה שכתב האר"י ז"ל וזה לשונו‪ :‬מי ששומר עצמו‬ ‫בשתיקה ארבעים יום רצופים‪ ,‬בוודאי ישיג רוח הקודש בלי ספק‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫יסוד ושורש העבודה שער י'‪ ,‬פרק ד'‪.‬‬ ‫מעשה הידוע מספרים‪ ,‬מאחד שראה בכתבי האריז"ל‪ ,‬כשאדם שומר את עצמו ארבעים יום מדברים‬ ‫בטלים ומדיבורי חול משיג רוח הקודש‪ ,‬וכן עשה כל ארבעים יום‪ ,‬ואף על פי כן לא השיג רוח‬ ‫הקודש‪ .‬והתנצל לפני רבו על זה‪ ,‬ושאל אותו מה עשה בתוך הארבעים יום‪ ,‬והשיב שלא דיבר שום‬ ‫דיבור של חול כל הארבעים יום רק עסק בתורה ותפלה‪ .‬ואמר לו רבו‪ ,‬אין לך דברים בטלים גדולים‬ ‫דברי ישראל מאדזיץ‪ ,‬כללי אורייתא‪ ,‬אות א'‪.‬‬ ‫מן תורתך ותפלתך שהיה כדי להשיג רוח הקודש‪.‬‬ ‫מצד דיבוריו של האדם יכול לדעת אם הוא בן עולם הבא‬ ‫מטבע האדם שהוא חי מדבר‪ ,‬לבלי יבלום פיו‪ ,‬וכמו שאמרו רז"ל ]חולין דף פ"ט ע"א[ מה אומנתו של‬ ‫אדם בעולם הזה‪ ,‬יעשה עצמו אלם‪ .‬הרי שאומנות גדולה היא השתיקה‪ ,‬ולכן נתן ה' התורה שהיא‬ ‫עמוקה מאד‪ ,‬וצריך האדם להגות בה תמיד‪ ,‬ויש לו לאדם לדבר בדברי תורה בכל עת שירצה לדבר‪,‬‬ ‫כי עיקר קנין האדם תלוי בדיבוריו‪ ,‬וכמו שכתבתי בכמה מקומות כי חלקי נשמתו של אדם יוצאים‬ ‫תמיד בכל דיבוריו‪ ,‬וכשמדבר דברים בטלים יוצאים דברים אלו להסטרא אחרא‪ ,‬וכשמדבר בדברי‬ ‫תורה וקדושה יוצאים חלק הנשמה אל מקור הקדושה‪.‬‬ ‫ולזה כאשר יתבונן האדם בעצמו אם יהיה בן עולם הבא או לא‪ ,‬יתבונן מצד דיבוריו מה שמדבר כל‬ ‫ימיו‪ ,‬אם נשמר תמיד מדברים בטלים‪ ,‬רק כל דיבוריו בתורה וקדושה‪ ,‬זולת מעט מה שהוא הכרח‪,‬‬ ‫וכמו שאמרו רז"ל ]ירושלמי סוף ברכות[ כל פיטטיא בישין בר מפיטטיא דאורייתא‪ ,‬כל חירשיא טבין בר‬ ‫מחירשיא דאורייתא‪] .‬ב"פני משה" כתב‪ :‬כל כדבייא בישין וכדבייא דאורייתא טבין כן צריך לומר‪ ,‬וכך הוא במדרש רבה‪,‬‬ ‫שבתורה יכול הוא לכזב ולומר לא שניתי מסכת זו או פרק זה‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ובירושלמי שלפנינו גם כן הגירסא כן כמו שהביא ב"פני משה"‬ ‫הנ"ל[‪.‬‬ ‫וכאשר התנהג כך‪ ,‬ידע כי נשמתו בקדושה והוא בן עולם הבא‪ ,‬מה שאין כן אם דיבוריו תמיד מדברים‬ ‫בטלים‪ ,‬ידע אף אם יש בידו מצוות מעשיות הרבה אין מועיל לו‪ ,‬כי הכניס נשמתו לתוך הסטרא‬ ‫אחרא וכו'‪ .‬ולזה טובה גדולה עשה ה' בנתינת התורה‪ ,‬וכשאדם רוצה לדבר מצד טבעו שקשה עליו‬ ‫ערבי נחל פרשת בראשית‪ ,‬עה"פ ויצו ה' אלהים על האדם לאמר‪.‬‬ ‫השתיקה‪ ,‬יש לו לדבר בדברי תורה‪.‬‬ ‫נדבת ידידנו‬ ‫נדבת ידידנו המחותנים‬ ‫כולל תרביצ"א בית שמש שע"י מרכז הכוללים‬ ‫נדבת ידידנו‬ ‫נדבת ידידנו‬ ‫בנשיאות כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א‬ ‫הרב יוסף צבי‬ ‫נדבת ידידנו‬ ‫הר"ר יהושע העשיל‬ ‫הר"ר ישראל‬ ‫הרה"ח ר' יעקב מאיר רוזנברג הי"ו‬ ‫הר"ר חיים אברהם‬ ‫שלמה קליין הי"ו‬ ‫‪ ‬מזלא טבא ‪‬‬ ‫דושינסקיא הי"ו‬ ‫קוביטשעק הי"ו‬ ‫ויזל הי"ו‬ ‫לרגל הולדת בתו תחי'‬ ‫הרה"ח ר' יצחק פיליפ הי"ו‬ ‫משגרים אנו בזה ברכת מזל טוב להאי גברא יקירא וחשיבא המסור המסור בלו"נ ובריח‬ ‫לרגל הולדת‬ ‫לרגל הולדת בנו ני"ו‬ ‫למז"ט‬ ‫לרגל שמחת אירוסי צאצאיהם‬ ‫התיכון למען הצלחת כוללינו ברוחניות ובגשמיות ובפרט למען חבורת לדעת‬ ‫לרגל הולדת בנו ני"ו למז"ט‬ ‫למז"ט‬ ‫הרה"ח ר' ישראל שלמה קלייןשליט"א‬ ‫בנו חיים מנחם דוד ני"ו‬ ‫השלום זכר‬ ‫הקידושא רבא בביהמ"ד‬ ‫ה"ה החתן יוסף צבי ני"ו‬ ‫השלום זכר‬ ‫לרגל שמחתו בהולדת בתו שתחי' למז"ט‬ ‫למז"ט‬ ‫בהיכל השטיבלאך בירושת"ו‬ ‫אברכי הצעירים בי"ש‬ ‫עב"ג תחי' למז"ט בשעטומו"צ‬ ‫ויה"ר שתזכה לגדלה לתורה ולחופה ולמעש"ט ותרוה רב נחת דקדושה ממנה‬ ‫בבית מדרשינו באלעד‬ ‫יזכה לגדלו לתורה לחופה‬ ‫יזכה לגדלו לתורה לחופה‬ ‫יזכה לגדלה לתורה לחופה‬ ‫יה"ר שיבנו בית נאמן בישראל‬ ‫ומכל יוצ"ח אכ"י‬ ‫ולמעש"ט מתוך נחת‬ ‫יזכה לגדלו לתורה לחופה‬ ‫ולמעש"ט מתוך נחת והרחבה‬ ‫המברכים בשמחה רבה‪:‬‬ ‫והרחבה‬ ‫ולמעש"ט מתוך נחת והרחבה‬ ‫ולמעש"ט מתוך נחת‬ ‫מתוך שמחה ונחת‬ ‫ישראל לנדאו בשם הנהלת הכולל | חבורת לדעת מפעל לשינון וחזרה‬ ‫והרחבה‬ ‫נדבת ידידנו‬ ‫משנתו של רבינו‬ ‫הר"ר פנחס יוחנן‬ ‫נדבת ידידנו‬ ‫נדבת ידידנו‬ ‫נדבת ידידנו‬ ‫נדבת ידידנו‬ ‫נדבת ידידנו‬ ‫נא ללמוד בלימוד משניות‬ ‫סימון הי"ו‬ ‫הר"ר יחיאל מיכל‬ ‫הר"ר ברוך יצחק‬ ‫הר"ר נפתלי‬ ‫הר"ר ישראל אברהם‬ ‫הר"ר יעקב משה‬ ‫ומוסר היומי‬ ‫הירש הי"ו‬ ‫אופמן הי"ו‬ ‫באור ליום השישי‬ ‫לרגל הולדת בתו תחי'‬ ‫ווייס הי"ו‬ ‫הכהן וויינברגר הי"ו‬ ‫מרקוביץ הי"ו‬ ‫ה' מר‪-‬חשוון הבעל"ט‬ ‫למז"ט‬ ‫לרגל הולדת בנו ני"ו למז"ט‬ ‫לרגל הולדת‬ ‫לרגל הולדת‬ ‫לרגל הולדת בנו ני"ו למז"ט‬ ‫השלום זכר‬ ‫בנו ני"ו למז"ט‬ ‫לרגל הולדת‬ ‫הקידושא רבא‬ ‫בנו משה ני"ו למז"ט‬ ‫השלום זכר‬ ‫בנו דוד ני"ו למז"ט‬ ‫לעי"נ האה"ח‬ ‫בביהמ"ד הגדול היכל‬ ‫בהיכל השטיבלאך בירושת"ו‬ ‫יזכה לגדלו לתורה לחופה‬ ‫יזכה לגדלו לתורה לחופה‬ ‫בהיכל השטיבלאך בירושת"ו‬ ‫יזכה לגדלו לתורה לחופה‬ ‫בלומא ב"ר אהרן‬ ‫מהרי"ץ ירושת"ו‬ ‫יזכה לגדלו לתורה לחופה‬ ‫ולמעש"ט מתוך נחת‬ ‫והרחבה‬ ‫ולמעש"ט מתוך נחת‬ ‫יזכה לגדלו לתורה לחופה‬ ‫ולמעש"ט מתוך נחת והרחבה‬ ‫ולמעש"ט מתוך נחת‬ ‫סופר ע"ה‬ ‫יזכה לגדלה לתורה לחופה‬ ‫ולמעש"ט מתוך נחת והרחבה‬ ‫והרחבה‬ ‫ולמעש"ט מתוך נחת‬ ‫והרחבה‬ ‫ה‬ ‫מהנעשה והנשמע בחצר קדשנו‬ ‫ניגש חדב"נ הרה"ג ר' יהושע שלום פריעדמאן שליט"א‪,‬‬ ‫הילולא קדישא של מרן החת"ס זי"ע‬ ‫יזכור אהבתם ויחיה זרעם‬ ‫וחנוכת הבית‬ ‫לרגל הרחבת היכל התורה בבנין בית המדרש הגדול‬ ‫ולתפילת מוסף והושענות הגה"צ ראש ישיבתינו שליט"א‪.‬‬ ‫בימי חול המועד נערכו לאחר התפילה סדרי לימוד תורה‬ ‫בליל שישי ‪ -‬ליל הילולא קדישא התקיימה יארצייט‬ ‫סעודה וסיום מסכתא‪ ,‬ועריכת שולחן הטהור בהיכל‬ ‫ביום שני בערב התקיים מעמד חנוכת הבית לרגל הרחבת‬ ‫ברבים 'וחגותם אותו' וסדרי אבות ובנים בהיכל בית מדרש‬ ‫התורה שע"י בית המדרש הגדול‪ .‬כ"ק רבינו שליט"א נשא‬ ‫היכל התורה נדבת הנגיד המפואר מו"ה מרדכי אהרן‬ ‫הגדול‪ ,‬ומטעם ועד 'חלקנו בתורתך' הוגש ברוח נדיבה פת‬ ‫דברים במשנת בעל ההילולא‪ ,‬ולאחר מכן נשמעו דבריו‬ ‫גומבו שליט"א בונה ומקים היכל התורה‪ ,‬בשילוב סעודת‬ ‫שחרית לכל הקהל‪.‬‬ ‫של הגאון רבי מיכאל דוב ווייסמאנדל שליט"א ר"י נייטרא‪,‬‬ ‫הילולא של מרן החתם סופר זי"ע‪ ,‬בהשתפפות רבני אנ"ש‬ ‫בנו של חדב"נ הגה"צ רבי יוסף עמרם זצ"ל‪ .‬לאחר ברכת‬ ‫שליט"א וציבור אברכי הכוללים בארה"ק בראשות כ"ק‬ ‫ביום י"ח תשרי ‪ -‬יא"צ אמה של מלכות הרבנית הצדקנית מרת‬ ‫המזון עברו כל הקהל לברכת לחיים טובים ולשלום וזכות‬ ‫מרן אדמו"ר שליט"א‪.‬‬ ‫שרה עלקא ע"ה התפלל מרן רבינו שליט"א תפילת שחרית‬ ‫יגן עלינו‪.‬‬ ‫לפני העמוד‪ ,‬ולתפילת מוסף ניגש הרה"ח רבי אהרן דוד‬ ‫הנאספים נטלו ידיים לסעודת הילולא כיד המלך‪ ,‬נאמו‪:‬‬ ‫דושינסקיא שליט"א ולאחר התפילה ערך מרן שליט"א לחיים‬ ‫ביום השישי ערב החג‪ ,‬לאחר תפילת שחרית‪ ,‬לימוד‬ ‫חדב"נ הגה"צ רבי שמואל זלמן שליט"א רב דקהילתנו‬ ‫טיש בסוכה הגדולה שבחצר בית המדרש‪.‬‬ ‫משניות ולחיים עלה מרן רבינו שליט"א לתפילת רבים ליד‬ ‫בהר יונה‪ ,‬שדיבר בשבחו של הנדבן ובמשנתו של בעל‬ ‫ציון המצוינת‪ ,‬ולאחר אמירת מזמורי התהילים כנהוג חזר‬ ‫ההילולא זי"ע‪ ,‬אחריו הגה"ח רבי נפתלי גרוס שליט"א‬ ‫בלילי חול המועד ערך מרן שליט"א את סעודת החג ושולחן‬ ‫מדברי בעל ההילולא שיהיו שפתותיו דובבות בקבר‪,‬‬ ‫במשנתו של בעל ההילולא‪ ,‬אח"כ הגה"צ רבי סיני‬ ‫הטהור לכבוד האושפיזין ומעמד שמחת בית השואבה בסוכה‬ ‫ולאחמ"כ נשא תפילה חרישית‪.‬‬ ‫הלברשטאם שליט"א אב"ד שיכון ג' ב"ב‪ ,‬והגה"צ רב‬ ‫הגדולה שברחבת ישיבתנו הק'‪ ,‬במעמד אלפים ובליווי כל שיר‪.‬‬ ‫רחמנא אדכר לן זכותיה דיוסף צדיקא‪.‬‬ ‫דקהילתנו בי"ש שליט"א‪ .‬כן נשא דברים אחיו של הנדיב‬ ‫מעמדי קודש אלו נערכו משך שעות ארוכות‪ ,‬במהלכם פיזז‬ ‫‪‬‬ ‫הרה"ג ר' צבי גומבו שליט"א ראה"כ מאקאווא ב"ב‪.‬‬ ‫וכרכר מרן רבינו שליט"א ברוב עוז ותעצומות בדביקות מרובה‬ ‫חג הסוכות זמן שמחתנו באהבה‬ ‫ובשמחה עצומה‪ ,‬ואשרי עין ראתה שמחת בית השואבה‪ ,‬עם‬ ‫ימי חג הסוכות נחגגו במחיצת הקודש באנפין נהירין‪ ,‬הן‬ ‫כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א השמיע דברו"ק במשנתו של‬ ‫שואבת רוח הקודש ברוח נדיבה‪ .‬במעמדי הקודש השתתפו‬ ‫בתפילות המרוממות ביום החג וימי חולו של מועד‪,‬‬ ‫בעל ההילולא‪ .‬הנדיב שליט"א נתכבד במתנה מנורת נר‬ ‫ציבור רב‪ ,‬ובראשם מרנן ורבנן חברי הבד"צ הגאונים האדירים‬ ‫אמירת ההלל‪ ,‬עבודת הנענועים ואמירת ההושענות‬ ‫תמיד שהיתה בבית מדרשו של מרן החת"ס זי"ע בשנות‬ ‫רבי אברהם יצחק אולמן שליט"א‪ ,‬רבי יהודה פישר שליט"א‪,‬‬ ‫בהתעוררות רבתית‪.‬‬ ‫כהונתו‪ ,‬והדליק בה את הנר‪ .‬אח"כ נתכבד ע"י רבינו‬ ‫רבי שמעון יצחק שלזינגר שליט"א‪ ,‬ורבי שמואל‬ ‫שליט"א בברכת המזון‪ .‬אברכי הכוללים עברו בסך לקבל‬ ‫בראנדסדאפער שליט"א‪ ,‬רבי אהרן בראנדסדארפער שליט"א‪.‬‬ ‫בערב יו"ט ניגש רבינו לתפילת המנחה לרגל הילולא‬ ‫מאת הנדיב הי"ו תמיכה חשובה לעמלי התורה‪.‬‬ ‫ועוד רבנים חשובים‪.‬‬ ‫קדישא של מרן מהרי"ץ זי"ע‪ .‬ביום טוב הראשון של חג‬ ‫המשך יבוא אי"ה‬ ‫ניגשו לפני התיבה לתפילת ערבית הר"ר משה ארי'‬ ‫גדול היה המעמד לכבודה של תורה‪.‬‬ ‫רוזנברג הי"ו‪ ,‬ל'הקל בתעצומות' ותפילת שחרית והלל‬ ‫תודות למערכת 'בצל הקודש' על עזרתם בלונ"ח‬ ‫ו‬ ‫;‬ ‫הגה"ק רבי אליהו הארשאווסקי זצוק"ל‬ ‫הרב ישעי' קוהט שליט"א‬ ‫אב"ד היבנוב ודראהביטש ‪ -‬ג' חשון תרמ"ד‬ ‫גם לאחר פטירת הגה"ק רבי אלעזר ניסן ביום ח' תשרי תרט"ו‪ ,‬לא נבחר רבינו מיד‪ ,‬אלא הגה"ק רבי‬ ‫שמואל טייטלבוים זצ"ל מגארליץ‪ ,‬בנו של הגה"ק ר' אלעזר ניסן‪ ,‬ורק לאחר שרבי שמואל לא עמד‬ ‫בהבטחתו לבוא במועד שנקבע‪ ,‬נבחר רבנו‪ .‬וזאת לאחר שהענין הובא בפני הגאון רבי יוסף שאול‬ ‫תולדות בעל ההילולא זצ"ל‬ ‫נאטנזאהן זצ"ל‪ ,‬אשר פסק כי הרבנות מגיעה לרבינו‪ ,‬כמו שמובאר בספרו שואל ומשיב )קמא ח"ב סי' יט(‪.‬‬ ‫רבינו אליהו נולד בשנת תקס"א‪ ,‬לאביו הגאון רבי אברהם יעקב הארשאווסקי זצ"ל אב"ד יוזעפאף‪,‬‬ ‫רבינו כתב הרבה חידושי תורה‪ ,‬אך רובם נאבדו‪ .‬צאצאיו הדפיסו את ספרו אזור אליהו על התורה‪.‬‬ ‫היבנוב ואח"כ בדרוהביטש‪ .‬ולאמו בתו של הגביר המפורסם רבי יחיאל מיכל רוזנפלד זצ''ל מראוה‬ ‫רוסקה‪ ,‬חמיו של הרה''ק רבי אליעזר מדזיקוב זי"ע‪ .‬מצאצאי המהר"ם פדואה‪ ,‬ורש"י‪.‬‬ ‫רבנו זכה לאריכות ימים ושיבה טובה‪ ,‬ונתבקש לישיבה של מעלה לפנות בוקר יום השבת ביום ג' מר‬ ‫חשון תרמ"ד‪.‬‬ ‫הרה"ק הרבי ר' מענדל מרימינוב התבטא פעם‪" :‬כל החפץ לראות דמותו של אברהם אבינו‪ ,‬יסתכל על‬ ‫אביו או זקנו של הגה"ק בעמח"ס אזור אליהו‪ ,‬כי יש לו מעין קלסתר פניו של אברהם אבינו"‪.‬‬ ‫אלו הן צאצאי רבינו‪ :‬בנו הגאון רבי אריה לייב זצ"ל רבה של הובינוב‪ .‬בתו אשת הגאון רבי משולם‬ ‫רוקח זצ"ל אב"ד בוריסלב‪ .‬בתו אשת הגאון רבי אברהם אהרן הכהן לויטרבך ז"ל‪ .‬בתו אשת רבי יעקב‬ ‫כשנפטר אביו ביום ז"ך טבת תר"א‪ ,‬נסע רבנו לדראהביטש להספידו‪ .‬אז נתנו בו ראשי העדה את עיניהם‬ ‫וילף ז"ל מדרוהוביטש‪ .‬בתו מרת פראדל ע"ה‪ ,‬אשת רבי משה הופטמאן ז"ל מבאלחוב‪ .‬אשתו מרת חיה‬ ‫למלא את מקום אביו‪ ,‬אילו היתה לכך הסכמה כללית היה מתרצה להם‪ ,‬אלא שהיו כאלו מבין החסידים‬ ‫ע"ה‪ ,‬מצאצאיה הוא הגאון רבי אברהם משה באב"ד זצ"ל אב"ד סונדערלאנד‪.‬‬ ‫בעיר שהציגו את מועמדותו של הגה"ק רבי אליעזר ניסן טייטלבוים זי"ע‪ ,‬בנו של הרה"ק בעל ישמח‬ ‫משה זי"ע‪ .‬כשנודע הדבר לרבנו שהיה איש שלום מטבעו‪ ,‬משך את ידו מכל הענין‪ ,‬ושב להיבנוב‪ .‬אך‬ ‫נפלטה מפיו‪" :‬אם כן מה אפוא אעשה לך בתי‪ ,‬אם בעל דינך‬ ‫מוביל דורונות לבעלזא‪ ,‬עשי אף את כמותו‪ ,‬אם מביא הוא‬ ‫סיפורו‪" ,‬וכי אפשר אחרי דברים כאלו לא להיות חסיד"‪) .‬קובץ‬ ‫אוה"צ נ עמ' מא הע' ה(‬ ‫סיפורים מבעל ההילולא זצ"ל‬ ‫סל ביצים הביאי את שני סלים‪ ,‬אולי אז יהיו דבריך‬ ‫נשמעים"‪.‬‬ ‫ואלה המשפטים‬ ‫התקרבותו לחסידות‬ ‫ויהי כאשר נרגע רבינו‪ ,‬והתבונן במה שאמר‪ ,‬הצטער מאד‬ ‫בכפר אחד סמוך לעיר הובניב גרה אשה אלמנה‪ ,‬שהחזיקה‬ ‫בעת שישב רבינו בזאלקאווא‪ ,‬הגיע לשם הרה"ק רבי‬ ‫על הדברים שיצאו מפיו‪ ,‬בושה וכלימה כיסו פניו‪ ,‬על שהעז‬ ‫בחזקת שכירת פונדק מאת הפריץ המקומי‪ .‬את העסק‬ ‫יהודה צבי מסטרעטעין זי"ע‪ ,‬מגדולי תלמידי הרה"ק השרף‬ ‫לדבר סרה בקדוש ישראל‪ ,‬ומה גם שנודע לו שדבריו‬ ‫שנקרא בימים ההם ארענדא‪ ,‬בא לה מבעלה המנוח‪ ,‬שהוא‬ ‫מסטרעליסק זי"ע‪ .‬הוא השתעשע עם רבינו בדברי תורה‪.‬‬ ‫נשמעים בקרב בני עירו‪ ,‬שכך דיבר אודות הרבי מבעלזא‪.‬‬ ‫ירש את חזקתו מאביו‪ ,‬וממנו התפרנסה האלמנה לעת‬ ‫אח"כ סיפר לו שבא במיוחד לזאלקאווא כדי להכירו‪ ,‬כי‬ ‫בפחי נפש החליט לנסוע לבעלזא על מנת לקבל נזיפה‪,‬‬ ‫זקנתה‪.‬‬ ‫רבו השרף מסטרעליסק שמע אודותיו‪ ,‬ויודע איזה נשמה‬ ‫ולפייס את הרה"ק‪ ,‬ולבקש ממנו סליחה ומחילה‪ .‬כשבא‬ ‫גבוה שוכנת בתוכו‪ ,‬על כן שלח אותו לזאלקאווא כדי‬ ‫לפני הרה"ק‪ ,‬החל להתנצל על מה שחטאו פיו ולשונו מתוך‬ ‫ויהי היום‪ ,‬בכפר התיישב יהודי ששירת בצבא של הקיסר‪,‬‬ ‫ואחרי שהשתחרר מהצבא‪ ,‬בחר לו את הכפר ההוא לגור בו‪.‬‬ ‫להכירו‪ ,‬ולהשתדל אצלו שיבא אליו‪ ,‬והוא ישקהו‬ ‫חמלתו‪ ,‬בראותו את עגמת נפשה של האלמנה האומללה‪,‬‬ ‫ממעיינותיו‪ .‬פנה רבינו אל רבו רבי יוזפא‪ ,‬וסיפר לו את דברי‬ ‫והוציא מפיו דברים שאין בלבו‪ ,‬ולא היה זה אלא ביטוי‬ ‫והנה לא עברו ימים רבים עד שבא במשא ומתן עם הפריץ‪,‬‬ ‫ושכנע אותו לשכור את הבית מזיגה של האלמנה‪ ,‬כנראה על‬ ‫הרה"ק מסטרעטען‪ ,‬ושאל את חוות דעתו האם לנסוע עמו‬ ‫שפתיים ופליטת פה‪.‬‬ ‫לסטרעליסק‪ .‬אך רבי יוזפא אמר לו מכיון שהוא עדיין צעיר‬ ‫ידי שהציע תוספת על דמי החכירה‪ ,‬והסכים הפריץ להעביר‬ ‫הרה"ק הפסיקו‪ ,‬והרגיעו שלא יחוש ולא ידאג כלל ומורא‬ ‫אליו את הארענדא שהחזיקה בו האלמנה ומשפחת בעלה‬ ‫לימים‪ ,‬ולכן לעת עתה לא יבטל מלימודו בשביל ללמוד‬ ‫לא יעלה על ראשו‪ ,‬כי אין לו שום טינא בלבו עליו‪ ,‬כי מבין‬ ‫לפניה זה שנים הרבה‪.‬‬ ‫תורת חסידות‪ .‬כעבור שנים כשהרגיש רבינו שמוכן הוא‬ ‫הוא לרוחו‪ ,‬כדאמר רבא האי צורבא מרבנן דרתח‪ ,‬אורייתא‬ ‫כבר ללמוד תורת החסידות‪ ,‬כבר לא היה הרה"ק‬ ‫הוא דקא מרתחא ליה‪ .‬והוסיף הרה"ק ואמר לו כדברים‬ ‫באה האלמנה במבוכה אל רבינו‪ ,‬וסיפרה איך שהאורח בא‬ ‫מסטרעליסק בחיים‪ ,‬על כן החליט לנסוע אל הרה"ק רבי‬ ‫האלה‪" :‬ידוע תדע‪ ,‬כי לא נתתי יד לפושעים‪ ,‬לא אשא פני‬ ‫לגור‪ ,‬ונשל ממנה את פרנסתה‪ ,‬ונטל את קורת הגג מעליה‪.‬‬ ‫שלום מבעלזא זי"ע‪ ,‬ומני אז דבקה נפשו ברבו הקדוש‬ ‫לאיש‪ ,‬כי לא לפני חנף יבוא‪ .‬ברם אף זאת ידעתי‪ ,‬כי‬ ‫שמע רבינו את דבריה‪ ,‬ומיד שיגר את שליח בית הדין להזמין‬ ‫מבעלזא‪ ,‬ובספרו מביא דברי תורה ששמע ממנו‪.‬‬ ‫הארענדאר החדש הצדק עמו‪ ,‬ועל כן החרשתי לו"‪.‬‬ ‫את התושב החדש להתייצב לפניו לדין תורה‪ ,‬עם האלמנה‬ ‫סיפר הגה"צ מנאראל זצ"ל‪ :‬בשנת תרמ"ב או תרמ"ד נסע‬ ‫"‬ ‫וסיפר לו הרבי‪ ,‬כי אותו איש ששוחרר מן הצבא ובחר לו את‬ ‫זקני הרה"ק רבי שלום מנאראל זצ"ל לעיר המרפא‬ ‫הכפר הסמוך להובניב לגור בו‪ ,‬לא בכדי בחר בכפר זה‬ ‫סריסקוביץ שליד דרוהוביטש‪ ,‬שם שהה באותה עת הרה"ק‬ ‫דייקא לגור בו‪ ,‬אף שהאיש עצמו אינו יודע‪ ,‬אבל מקור‬ ‫מן השמים היטוהו לכך‪ ,‬כי אותו‬ ‫מהר"י מבעלזא זי"ע‪ .‬מטרת נסיעתו היתה להזכיר לפני‬ ‫משפחתו הוא מאותו כפר‪ ,‬וזקנו החזיק בחזקת הארענדא‬ ‫הרבי מבעלזא את אביו הרה"ק רבי יצחק משולם זלמן‬ ‫שם לפני הרבה שנים‪ .‬ויהי היום ובא אדם אחד במרמה‪,‬‬ ‫ממון היה מגיע לו בצדק בירושה‬ ‫זצ"ל‪ ,‬שהיה חולה‪ .‬כאשר הגיע לשם‪ ,‬ביקר רבינו אצל הרבי‪.‬‬ ‫והוסיף על דמי החכירה‪ ,‬והוציא את העסק מידיו‪ ,‬ויצא הלה‬ ‫מאבותיו‪ ,‬כיון שנשל זקינו של‬ ‫כאשר הבחין בזקני‪ ,‬שאל אותו‪" :‬אמור נא לי‪ ,‬האם אינך‬ ‫בעירום ובחוסר כל כשהוא מטופל בילדים רכים‪ ,‬ואין לו‬ ‫קורת גג ומשענת‪ .‬לא עזרו לו תחנוניו לתבוע את שלו בדין‬ ‫זה את הכסף מזקינו הוא‪.‬‬ ‫מצאצאי הרה"ק רבי אברהם מנאראל זצ"ל"? וכאשר‬ ‫תורה‪ ,‬כי מי שהוציא ממנו את הארענדא סירב לעמוד לדין‬ ‫השיבו זקני בחיוב‪ .‬אמר לו רבינו‪" :‬גוזרני עליך שלא תחזור‬ ‫תורה עמו‪ ,‬והיה בעל זרוע‪ ,‬וכולם פחדו ממנו‪ ,‬ובאין ברירה‬ ‫נטל את מקל הנדודים בידו‪ ,‬עזב את המקום‪ ,‬והמשיך ללכת‬ ‫עד שמצא מנוח לכף רגלו הרחק מן הכפר מקום מגוריו‬ ‫הקודם‪.‬‬ ‫"‬ ‫אשר הוציא ממנה את חזקתה‪ .‬אך הלה סירב לקבל את‬ ‫ההזמנה‪ ,‬ולא התייצב לפניו לדין‪.‬‬ ‫לביתך טרם תפנה אלי לדרהוביטש‪ ,‬ואערוך סעודה‬ ‫לכבודכם"‪.‬‬ ‫חזקה על זקני זצ"ל פקודתו של רבינו‪ .‬וכאשר היה בדרכו‬ ‫לשוב לנאראל‪ ,‬נסע דרך העיר דרהוביטש‪ ,‬וסר לבקר בבית‬ ‫כמו רבים מיהודי הסביבה באותו זמן‪ ,‬החל גם האיש הזה‬ ‫רבינו‪ .‬שם ישבו באותה עת כעשרה יהודים‪ ,‬ולכבודו הסבו‬ ‫והנה עברו ימים ושנים‪ ,‬וגדלו בניו‪ ,‬ונתפזרו כל אחד למקומו‪,‬‬ ‫ששכר את הארענדא לנסוע לבעלזא‪ ,‬להסתופף בצל הרה"ק‬ ‫וגם כאן באזורינו נשתכח הדבר‪ .‬אך מה' מצעדי גבר כוננו‪.‬‬ ‫כולם לסעודה‪ .‬תוך כדי הסעודה סיפר רבינו‪" :‬טרם נתמניתי‬ ‫מהר"ש‪ .‬ויהי בראותה‪ ,‬שהלה מסרב לבוא להתדיין עמה‪,‬‬ ‫לרב ואב"ד בעירי זו‪ ,‬כיהנתי כרב ואב"ד בעיר הובניב‪ ,‬ושם‬ ‫השי"ת שמכונן ומיישר צעדיו של כל אדם‪ ,‬הביא את נכדו‬ ‫הציעה האלמנה לרבינו עצה איך להכריחו להתדיין עמה‪,‬‬ ‫של אותו איש‪ ,‬שנשלו ממנו את חזקת הארענדא‪ ,‬באזורינו‬ ‫היה לזקנך הרה"ק רבי אברהם מנאראל‪ ,‬מספר רב של‬ ‫שהיא תסע לבעלזא‪ ,‬ורבינו יתן בידה מכתב למסור לרבי‪ ,‬בו‬ ‫חסידים‪ ,‬והוא היה נוהג לשבות אצלם שבת אחת מידי‬ ‫דייקא‪ ,‬וזימנו אותו להתיישב דווקא באותו כפר‪ ,‬שהיה‬ ‫יספר את אשר קרה לה‪ ,‬ואיך שהצליח האיש להוציא ממנה‬ ‫בימים מקדם מקום מגורי אבותיו‪ ,‬ושגם יעשה השתדלות‬ ‫שנה‪ .‬והמנהג היה כי בשב"ק היה הרב מנאראל בא לביקור‬ ‫את חכירת הארענדא‪ ,‬ולבקש מאת הרבי שיצוה על החסיד‬ ‫אצלי‪ ,‬ואילו ביום ג' בשבוע הייתי חוזר ומבקרו באכסניתו‬ ‫להחזיר לרשותו את חזקת אבותיו‪ .‬ולכן נתן הקב"ה בלבו‬ ‫להתייצב עמה לדין בפני רבה של הובניב‪.‬‬ ‫לנסות להשיג את חכירת הפונדק שהחזיק בו זקינו"‪.‬‬ ‫הוא‪ .‬וכך בסדר הזה נהגנו שנים מספר‪.‬‬ ‫רבינו עשה כבקשתה‪ ,‬וכך מצוידת עם המכתב נסעה האשה‬ ‫סיים הרה"ק מבעלזא‪" :‬שמעו נא מה שאני מספר לכם‪ ,‬איך‬ ‫לבעלזא‪ ,‬ומסרה את המכתב להרה"ק‪ .‬אך למרבה הפלא לא‬ ‫שנה אחת‪ ,‬עת אשר הרב מנאראל שהה בעירנו היבנוב‪,‬‬ ‫היתה השתלשלות הדברים בימים עברו‪ ,‬ודעו לכם שאותו‬ ‫מילא הרבי את בקשתו של רבינו במכתבו‪ ,‬ובפעם הבאה‬ ‫ובשב"ק ביקר אצלי כהרגלו‪ ,‬במוצאה של אותה שבת‬ ‫בעל זרוע שלקח את הארענדא בחזקה‪ ,‬הוא היה אבי בעלה‬ ‫שהגיע האיש לבעלזא‪ ,‬לא אמר לו הרבי דבר בנוגע לסירובו‬ ‫כאשר התיישבתי לתלמודי בביתי‪ ,‬לא יכולתי ללמוד‪ ,‬כי‬ ‫של האלמנה‪ ,‬שהלה הוציא ממנה את חכירת הפונדק‪ .‬אף‬ ‫לעמוד לדין אצל רבינו‪.‬‬ ‫תקפו אותי מחשבות והרהורים אשר בלבלו את ראשי‬ ‫זאת אני מייעץ לכם‪ ,‬כשתחזרו לעירכם תערכו חקירה‬ ‫לגמרי‪ ,‬וגם כאשר התאמצתי וניסיתי להתגבר עליהם לא‬ ‫ודרישה בקרב הגויים הקשישים תושבי האזור‪ ,‬אולי תמצאו‬ ‫הדבר נודע לאשה האלמנה‪ ,‬והבינה שכל מסעה לבעלזא עם‬ ‫הצלחתי‪ .‬והנה באותה עת לא הייתי נמנה על עדת‬ ‫ביניהם מי שיזכור את פרטיו של אותו מעשה"‪ .‬שב רבינו‬ ‫המכתב מרבה של הובניב היה לשווא‪ ,‬שהרי לא אמר הרבי‬ ‫החסידים‪ .‬אולם אמרתי בלבי‪ ,‬הרי הרב מנאראל נמצא‬ ‫להובניב‪ ,‬והחל לחקור ולדרוש בעלילות המסופרות בפי זקני‬ ‫דבר וחצי דבר לאותו אדם‪ .‬ברוב צרת נפשה‪ ,‬שבה האשה אל‬ ‫אצלנו‪ ,‬הבה ואלך עכשיו לבקרו במקום יום שלישי כרגיל‪.‬‬ ‫הנכרים כפי שאמר לו הרבי‪ ,‬עד שמצא אחד מהם‪ ,‬איכר זקן‬ ‫רבינו‪ ,‬ושפכה בפניו את מר לבה על האיש שירד לחייה‪ ,‬נשל‬ ‫שסיפר‪ ,‬שזוכר היטב את כל פרטי המאורע שהתרחש בכפר‬ ‫את פרנסתה‪ ,‬ונטל ממנה את כל אשר לה‪ .‬וגם מה שהתחננה‬ ‫ויהי כאשר נכנסתי לחדרו באכסניתו‪ ,‬היה החדר מלא עשן‬ ‫מגוריו בילדותו‪ ,‬איך נישל אבי בעלה של האלמנה את‬ ‫לפני הרבי מבעלזא לא עזר לה‪ .‬אחרי שדיברה אליו כך מתוך‬ ‫שעלה מתוך מקטרתו‪ ,‬אשר עישן בחזקת רפואה למיחושיו‬ ‫מחזיק הארענדא הקודם מפרנסתו‪ ,‬ומשנקב בשמו ושם‬ ‫צער וכאב‪ ,‬הוסיפה האשה ואמרה‪" :‬וגם אני שמעתי לאמור‪,‬‬ ‫השונים‪ ,‬והעשן היה כל כך סמיך עד אשר לא הבחין כלל‬ ‫משפחתו של הארענדא הקודם‪ ,‬נמצא שהוא היה אכן זקינו‬ ‫כי האיש הזה מביא דורונות אל הרבי מבעלזא‪ ,‬וגם כעת‬ ‫בהיכנסי‪ .‬ורק כעבור דקות אחדות כאשר העשן התפזר‬ ‫של אותו איש ששוחרר מן הצבא‪ ,‬ושהפקיע כעת מידי‬ ‫בביקורו אצלו הביא עמו סל מלא ביצים‪ .‬את המתנות שמביא‬ ‫במקצת‪ ,‬הבחין בי‪ ,‬וקם לקראתי לכבדני‪ .‬התישבנו והחילונו‬ ‫האלמנה את אחיזתה בעסק ההוא‪) .‬אוה"צ קלד עמ' לא(‬ ‫מקבלים ממנו‪ ,‬מבלי לשים לב שמקור פרנסתו הוא מכך‬ ‫לשוחח בדברי תורה וחסידות‪ ,‬והפלגנו לשיחה ארוכה‬ ‫שעושק פרנסתה של אשה אלמנה"‪.‬‬ ‫ומעמיקה‪ .‬תוך כדי השיחה הרגשתי שהרה"ק מנאראל‬ ‫זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל אמן‬ ‫כאילו שוטף לי את המוח‪ ,‬וכל המחשבות הזרות אט אט‬ ‫מקורות‪ :‬תולדותיו בספרו אזור אליהו‪ ,‬הילולא קדישא‬ ‫נכמרו רחמיו של רבינו לנוכח דמעותיה של האלמנה‪ ,‬וכשגגה‬ ‫התפזרו‪ ,‬והרגשתי כבריה חדשה‪ .‬ובכן" סיים רבינו את‬ ‫ז‬ ‫בס"ד‬ ‫בסיום הקפות שניות ‪ -‬מוצאי שמחת תורה תשפ"ז לפ"ק‬ ‫ברוך ה'‪ ,‬בשבח והודאה לשמו ית' עברנו את ימי ירח האיתנים בהתאסף ראשי עם יחד‪ ,‬עלינו להלל לשמו על כל‬ ‫טובו וחסדו עלינו סלה‪ ,‬ויה"ר שיתקבלו כל תפלותינו לרחמים ולרצון‪.‬‬ ‫יאמר לשבח מה שנהוג לאחרונה בבתי מדרשנו סדרי 'והכינו' בערבי שבתות לציבור האברכים ובעה"ב הע"י‪,‬‬ ‫וכן בישיבתנו הק' חברת 'מקדשי שביעי' להבחורים הע"י‪ ,‬שמכינים עצמם לקראת שבת‪ ,‬בחינת 'ויוצא משה את‬ ‫העם לקראת האלקים'‪ ,‬שאם יוצאים לקראת דבר‪ ,‬הרי זה מוכיח כי אנו מחשיבים ומכבדים אותו‪.‬‬ ‫בכן הנני ‪ú‬הכריז כאן הכרזה‪:‬‬ ‫יונגעלייט! 'צאי לך בעקבי הצאן' התבוננו נא והביטו איך ערכו אבותינו את יום השבת‪,‬‬ ‫והשכילו שלא לאבד את המתנה טובה שיש לנו להנחיל לבנינו‪.‬‬ ‫ובבוא יום השבת‪,‬‬ ‫יקבעו קביעות מקום לכל תפילה‪,‬‬ ‫בין בליל שבת‪ ,‬ובפרט בשבת בבוקר‬ ‫אשר צריך לכך חיזוק רב‪ ,‬אל נא תמנעו את המתנה הטובה מבניכם‪,‬‬ ‫ע"י תפילה בשבת אחת כאן ובשבת אחת שם!‬ ‫ואדרבה‪ ,‬לא זו בלבד‪ ,‬אלא ראוי שידע הבן שאביו משכים בשבת בבוקר‪ ,‬ומכין את‬ ‫עצמו לתפילת השבת בלימוד והכנה רבה‪ ,‬ובפרט עתה בימות החורף‪.‬‬ ‫וכן נקבל על עצמינו לבוא אל בית המדרש‬ ‫במשמר על מורא מקדש‬ ‫ולעשות את עצמו כאלם‬ ‫והוא סגולה לפרנסה בהרחבה כמובא בספרים‪ ,‬ונקבל עלינו אלה הדברים לכל הפחות בשני‬ ‫שבתות הבעל"ט‪ ,‬ומשם ואילך ידאגו בכל בית מדרש להעמיד על כך ממונים‪ ,‬שיהא המשך‬ ‫וקיום לדבר‪.‬‬ ‫ובודאי יתן השי"ת‪ ,‬שזכות השבת תאיר ותזריח קרבת אלקים להתרומם מכל תהפוכות ונבכי הזמן‪ ,‬ואיש את רעהו‬ ‫יעזורו ולאחיו יאמר חזק‪ ,‬שיחזקו אחד את זולתו‪ ,‬ונזכה כולנו ליום שכולו שבת‪ ,‬לישועה וגאולה קרובה‪ ,‬במהרה‬ ‫בימינו אמן‪.‬‬