עלים · Alim — בראשית (2026-10-05)

עלון שבועי משלחן
מערכת מכון עלה זית
שנה שביעית :גליון ד | שבת קודש פרשת בראשית | כ"ט תשרי ה'תשפ"ז
חטאי האדמה והארץ
ע"פ ספר ויכתוב משה ,על התורה ומועדים וענינים שונים,
עלה אדמה חסרון ושינוי בבריאה של כל יום
ע"פ חומש צבי בארץ חיים (בראשית-לך לך),
עלה בריאה
מאת הרה"ג ר' משה זרגרי שליט"א מאת הרה"ג ר' חיים צבי סקידעל שליט"א
ארורה האדמה בעבורך (ג ,יז). מצינו בבריאת העולם ,שבאף אחד מן הימים לא היתה הבריאה בשלימות,
בשפתי חכמים (בראשית א ,יא) הביא מספר דברי דוד להט"ז ,שכתב טעם היאך תלוי חטא ותמיד היה בה חסרון ,או שינוי שנשתנית לבסוף מהבריאה הראשונה.
האדמה בחטא האדם ,שהעץ שאדם אכל אתרוג היה ועצו ופריו שוה והוא דבר חידוש ,והיה ביום הראשון נאמר "וירא אלקים את האור כי טוב ויבדל אלקים בין האור ובין
חשק אדם לאכול מעץ כזה ובא לידי חטא ,ואילו לא חטאה הארץ היו כל העצים טעמם ופריים החושך" (א ,ד) ,ופירש רש"י ,ראהו שאינו כדאי להשתמש בו רשעים ,והבדילו
שוה ולא היה חשק האדם לאותו עץ אתרוג ולא היה בא לידי חטא ,על כן נפקד עונה כשנפקד לצדיקים לעתיד לבוא ,עכ"ל .והיינו שבריאת האור לא היתה כתיקונה והיו
עון האדם ,עכ"ל .והנה עון זה של אדם הראשון היה פגם בעבודה זרה ,דהיינו שהולך נגד רצונו בה שינויים.
יתברך ,וכן היה חטא האדמה שלא הוציאה עץ כמו שנצטותה ,ועל זה נענשה ונתקללה.
ביום השני כתיב (פסוק ז) "ויעש אלקים את הרקיע ויבדל בין המים אשר
ועוד חטאה האדמה בשפיכות דמים ,כמו שנאמר לקין "ועתה ארור אתה מן האדמה אשר מתחת לרקיע ובין המים אשר מעל לרקיע ויהי כן" ,ופירש רש"י וז"ל ,ומפני
פצתה את פיה לקחת את דמי אחיך מידך" (בראשית ד ,יא) .ופרש"י וז"ל ,מן האדמה. מה לא נאמר כי טוב ביום שני ,לפי שלא היה נגמר מלאכת המים עד יום שלישי,
יותר ממה שנתקללה היא כבר בעונה ,וגם בזו הוסיפה לחטוא ,עכ"ל .כאן מצינו שמחמת עכ"ל ,הרי שבריאת היום השני לא היתה בשלימות ולא באה לידי גמר מיד.
שסייעה בשפיכות דמים של הבל לכן נתקללה עוד.
ביום השלישי ,הקב"ה ציוה "תדשא הארץ וגו' עץ פרי עושה פרי" (פסוק יא),
ונראה לומר שלאדמה יש ב' תפקידים :א .צמיחה .ב .קבורה .והנה הצמיחה מורה על שיש ובפועל התקיים "ותוצא הארץ וגו' ועץ עושה פרי" (פסוק יב) ,ופירש רש"י
אדון לעולם וזהו היפך עבודה זרה ,וקבורה היא בשביל אדם שמת ,וכאן שעשתה את וז"ל ,עץ פרי .שיהא טעם העץ כטעם הפרי .והיא לא עשתה כן ,אלא וכו' ועץ
ההיפך ,בציווי שלה לצמיחה וגם סייעה בקבורה לאדם הנרצח ,הרי עשתה את ההיפך של עושה פרי וכו' ,עכ"ל .הרי שלא היתה הבריאה בשלימות כפי רצון הבורא.
תפקידה ולכן נתקללה.
ביום הרביעי ,תחילה "ויעש אלקים את שני המאורות הגדולים" ,ולבסוף "את
ולבסוף חטאה בגילוי עריות ,כמו שכתבו במדרש (בראשית רבה כח ,ח) על דור המבול ,רבי המאור הגדול לממשלת היום ואת המאור הקטן לממשלת הלילה" (פסוק טז).
לוליאני בר טברין בשם רבי יצחק אמר אף הארץ זינתה ,היו זרעין לה חטין והיא מפקא וכתב רש"י ,שוים נבראו ,ונתמעטה הלבנה ,על שקטרגה ואמרה אי אפשר
זונין וכו' ,ע"כ. לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד ,עכ"ל.
והנה בדור המבול התחילו בני האדם לחטוא בגילוי עריות ,ושם נאמר כמה פעמים 'ארץ' ביום החמישי נאמר "ויברא אלקים את התנינם הגדולים" (פסוק כא) ,ופירש
ולא אדמה ,כמו שנאמר (ו ,א-ז) "ויהי כי החל האדם לרב על פני האדמה ובנות ילדו להם רש"י הוא לויתן ובן זוגו ,שבראם זכר ונקבה ,והרג את הנקבה ומלחה לצדיקים
וגו' ויקחו להם נשים מכל אשר בחרו וגו' ,הנפלים היו בארץ וגו' ,וירא ה' כי רבה רעת
לעתיד לבוא ,שאם יפרו וירבו ,לא יתקיים העולם בפניהם ,עכ"ל.
האדם בארץ וגו' ,וינחם ה' כי עשה את האדם בארץ וגו' ,ויאמר ה' אמחה את האדם אשר
בראתי מעל פני האדמה וגו'" .וכן במבול נזכר 'ארץ' הרבה פעמים .ונראה שנקטו 'ארץ' השינויים היותר מופלגים היו בבריאה ביום הששי ,ראשית ,שהקב"ה ברא את
מפני שפריה ורביה נקרא בשם "דרך ארץ". אדם וחוה כאחד ואחר כך שינה בברייתם והבדילם ,כמבואר בגמרא (ברכות
סא ,א) .ועוד שינוי ,שהקב"ה ברא את האדם על מנת שיחיה לעולם ,אמנם
והטעם שנזכר בתחילה ובסוף אותה פרשה "פני האדמה" ,יש לומר ע"פ דברי המהרש"ל
חטא האדם ואכל מעץ הדעת ונגזרה עליו מיתה.
(עמודי שלמה על הסמ"ג עשה כז) שג' טפחים
העליונים מקרו "ארץ" .ולכן נאמר "פני האדמה" ונראה שלא לחינם סיבב הקב"ה שתהא בריאת העולם באופן שלא נתקיימה
ולא "אדמה" ,להורות שהגם שכבר לפני כן נתקללה מחשבת הבריאה הראשונה ,ללמד מוסר השכל לבני האדם כי אין שלימות
האדמה ,אולם בחטא זה של גילוי עריות כבר הוצרך בעולם הזה ,ולא יתקיים רצונו ומחשבתו בשלימות באותו האופן והצורה
כל העולם להשחת ,כי היה זה השחתה גם על ג' שרצה בראשונה .ואחר שידע האדם כי זה טבע הבריאה מאז ומקדם ,לא תפול
טפחים העליונים ,שהם "פני האדמה" ,והרי זה כמכה רוחו כאשר יראה כי אין מחשבתו מתקיימת ,אלא יקבל את השינוי וישתדל
בפטיש להשחתת העולם. לקיים רצון השי"ת ככל אשר בידו.
חפירות רמת רחל שבירושלים ,שבהן נמצאה אבקת
אתרוג בת כאלפיים וחמש מאות שנה הזמנים לעיר לייקוואוד יצ"ו ,נערכו ע"י הרב משה ברוך קופמאן שליט"א
מוצאי שבת יום השבת ליל שבת ערב שבת
6:24 ) 9:12/(9:16שקיעת החמה סו"ז קרי"ש מג"א (לפי ע"ב דקות שוות) 5:56 חצי שעה קודם שקיעה 1:13 מנחה גדולה (גר"א)
7:05 זמן כוכבים קטנים רצופים 9:52 סוף זמן קר"ש לדעת הגר"א והגר"ז 6:08 הדלקת נרות ( 18דקות) 3:35 ט' שעות (להתחלת סעודה)
( 8.5מעלות)
7:37 סו"ז תפילה מג"א (לפי האופק)\וגר"א וגר"ז 10:23/10:49ע"ב דקות 6:26 שקיעת החמה (צריך להחמיר ב' דקות) 4:03 מנחה קטנה (לאיסור מלאכה)
7:45 צאה"כ ר"ת לחשבון 16מעלות 12:43 חצות (סעודת שבת להב"ח) 7:03 זמן ג' כוכבים (לקר"ש) 5:14 פלג המנחה (גר"א ולבוש)
7:50 אכטיל (צ' דקות זמניות) 1:13 6:43-7:43מנחה גדולה מזל מאדים (למאן דחש ליה) 5:39 פלג המנחה (מג"א כפי האופק)
מולד לחודש מרחשון :יום ראשון בבוקר 9:43ו 2-חלקים | די מולד וועט זיין זונטאג צופרי דריי און פערציג מינוט מיט צוויי חלקים נאך ניין.
e: publish@alehzayis.com | t: 732.513.3466 | w: alehzayis.com | f: 732.865.7002
חג ה' וחג לה'
קראתי בגליון סוכות את הדברים היפים של הג"ר
הגר"א מובא בתהילות אליהו מר' בנימין משקלאוו
(תהלים עו ,ג) וז"ל" ,ויהי בשלם סוכו ומעונתו בציון",
סוכה בארץ ישראל
ראיתי בגליון סוכות ב'עלה
קול עלה
שתי מצות הן שהאדם מישראל נכנס בהן בכל גופו תשבו' דברים יפים ונכונים מאד מהר"ר שמעון
אליהו שוויי זצ"ל על כך שסוכות הוא חג שבו
מצות סוכה וארץ ישראל כו' ,ע"כ. שימאנאוויטש שליט"א [ודרשתים בבית הכנסת],
חוגגים לכבודו של הקב"ה .אולם הדברים מבוססים
ולפי"ז יכול לומר שהירושלמי מחמיר יותר כיון שהחומרות שהביא המג"א מהירושלמי נובעות
על ההנחה של האלשיך הקדוש שהתורה אינה
שצריך יותר הבחנה והיכר שנכנסים בתוך הסוכה, מהא דליכא דרשה בירושלמי של תשבו כעין תדורו,
אומרת "חג לה'" .אלא שלכאורה יש קושי ,שהרי
כיון דבלאו סוכה יש כבר בחינת סוכה .משא"כ ולכן לא מצינו פטור של מצטער בכולא ירושלמי.
בויקרא (כג ,מא) נאמר במפורש לגבי סוכות: והביא שאכן יש דרשה בירושלמי שהוא מעין כעין
הבבלי שהיו האמוראים בחו"ל יש כבר הבחנה אפילו
"וחגתם אתו חג לה' שבעת ימים בשנה חקת עולם תדורו אבל בשינוי קצת "אין תשבו אלא תדורו".
בלא חומרות[ .והוא כעין סברת הטור (או"ח סימן
לדרתיכם בחדש השביעי תחגו אתו" .האם ייתכן
תרכה) שהטעם שנצטוינו בסוכה בתשרי ולא בניסן, ונ"ל להוסיף ,דבאמת יש להעיר למה לא דרש
שחסר משהו בנוסח המקורי של הדברים? כדי שיהא היכר שנכנסים לסוכה מפני מצות ה']. הירושלמי דרשת הבבלי דתשבו הוי כעין תדורו.
יצחק רייז וזהו עומק דרשת הירושלמי (סוכה ב ,י) ,כתיב בסכת
והנה איתא בערכין (לב ,ב) ואידך? דבעי רחמי על יצר
דעבודה זרה ובטליה ,ואגין זכותא עלייהו כי סוכה.
הערת המערכת :האלשיך שם העיר בזה ,וכתב ש"חג תשבו (ויקרא כג ,מב) ואין תשבו אלא תדורו .כמה דאת
והיינו דקא קפיד קרא עילויה דיהושע ,דבכל דוכתא
לה'" נאמר אחרי חורבן הבית ,שאז אינו "חג ה'" כי אמר וירשתם אותה וישבתם בה (דברים יא ,לא) ,ע"כ.
כתיב יהושע והכא כתיב ישוע ,בשלמא משה לא בעא
אין שמחה לפניו יתברך מעת החורבן .ולכן נאמר שם דהיינו דכמו בארץ ישראל ישיבה היינו דירה ,גם בסוכה
רחמי ,דלא הוה זכותא דארץ ישראל ,אלא יהושע
"וחגתם אתו חג לה' וגו' חקת עולם לדרתיכם" (ויקרא ששוה לארץ ישראל ,ישיבה הוי דירה ,ונכון הוא. דהוה ליה זכותא דארץ ישראל ,אמאי לא ליבעי רחמי,
כג ,מא) ,כלומר גם אחר הבית .ועיי"ש בהרחבה. יעקב ישראל פריבלסקי ,פערל ריווער נ .י. ע"כ .ומבואר שיש קשר בין סוכה לא"י ,ויבואר ע"פ
וצריכים לומר שהרמב"ם נקט שמה שנזכר במשנה "דלי של מים" אינו רק אגב
שהיה באותו מעשה שתי כותבות ,שהן זוקקות סוכה ממידת חסידות ,אלא שגם
תשבו כעין תדורו (ב)
הרב הלל שמעון שימאנאוויטש ,מכון עלה זית
עלה ריתחא
מצד דלי המים היה מעלה אותו לסוכה .ומצאתי כן מפורש בב"ח (סימן תרלט),
שכתב לפרש את דברי הרמב"ם דהמחמיר במים תבא עליו ברכה ,וז"ל ,וטעמו פעם נסע הגרי"ד לתל אביב בחג הסוכות ,והיה צמא למים ,אבל לא מצא סוכה כשרה.
שקל בדעתו והחליט ,שעל אף שהוא בדרך כלל מחמיר לא לשתות אפילו מים חוץ לסוכה,
משום דמשמע ליה דמה ששנינו שהחמיר רבן גמליאל בשתי כותבות ודלי של
כמו שכתב הרמב"ם ,במקרה זה יכול לשתות חוץ לסוכה .מפני שמה שאמרו שיש מעלה
מים לאו משום שהביאו לו שתי כותבות עם המים החמיר ,דאף במים לבדן היה להחמיר ,אין הכוונה שלא לשתות חוץ לסוכה ולהיות צמא ,אלא גדר החומרא הוא לשתות
מחמיר ,עכ"ל .ועיי"ש שהמהר"ם חולק על פירוש זה. דוקא בסוכה ,ולכן במקום שאין סוכה אפשר לשתות חוץ לסוכה ואינו מפסיד כלום .כשחזר
סיפר זאת להגרי"ז ,והסכים לסברתו( .מו"ר הגרא"י שליט"א)
עכ"פ למשנ"ת דברי הרמב"ם הן הן דברי הגמרא ,כדרכו של הרמב"ם תמיד
שהעתיק מה שמפורש במשנה ובגמרא .ופירוש זה עולה יפה עם דברי הרמב"ם הצמא ואין כתב הרמב"ם (פרק ו מהלכות סוכה הלכה ו) וז"ל ,ומי שיחמיר על
בפירוש המשנה שם (פרק ב משנה ד ,מהדורת קאפח) שכתב וז"ל ,והמעשה הזה לו סוכה עצמו ולא ישתה חוץ לסוכה אפילו מים הרי זה משובח ,עכ"ל .והנה
לא הביאו אלא ללמדך שמי שרצה לדקדק שלא לאכול כלום ולא לשתות חוץ ידוע שאין הרמב"ם כותב דינים שחידש מעצמו בלי להעיר על כך ,ואם כן צריכים
לסוכה הרי זה משובח אע"פ שאין זו חובה ,עכ"ל. לדעת מהיכן למד הרמב"ם שיש מקום להחמיר על עצמו שלא לשתות אפילו מים
ומאחר שהרמב"ם לא סמך יסודו על הירושלמי ,עדיין יתכן שהעובדא בירושלמי חוץ לסוכה .וחשבתי שלמד כן מדברי הירושלמי (סוכה פרק ב הלכה ה ,הובא
היתה מעיקר הדין ,מפני שסבר שמים חייבים בסוכה .וזה עולה יפה עם שיטת במגן אברהם סימן תרמ ס"ק טז) "רב חונה אזל לעייני טב למימנה ,מי אתי צחא
הירושלמי שהוכחתי בארוכה דלית ליה דינא דכעין תדורו. גו איסרטא ,ולא קביל עלוי מיטעום כלום עד דעל ליה למטללתיה דרבי יוחנן
מעשה לסתור אלא שעדיין מוטל עלי לפרש את שיחתי, ספרא דגופתא" ,ומבואר שאע"פ שהיה צמא לא שתה כלום,
שהלא משנה מפורשת שנינו "אוכלין ושותין עראי חוץ אפילו מים ,עד שבא לסוכתו של רבי יוחנן ספרא .ולפי זה
לסוכה" ,ולא מסתבר לומר ששתייה בעלמא להפיג את צ"ל שהרמב"ם נקט כדברי המפרשים (פני משה ועוד) שרב
הצמאון נחשבת כקבע .ואשר נראה לי בזה ,שהרי המשנה חונה עשה כן מצד שהחמיר על עצמו ולא מעיקר הדין .וזה
כפי פשוטה אומרת אוכלין ושותין עראי חוץ לסוכה ,ומיד אינו כמו שנקטתי במאמרי הלועזי (עלה תשבו ,עלים
אח"כ מביאה המשנה שרבן גמליאל החמיר גם בשתיית סוכות תשפ"ז) שהירושלמי לית ליה הך סברא דכעין תדורו.
ומצאתי במקורות וציונים שנדפסו במהדורת שבתי פרנקל ,הגרא"י הלוי שליט"א עם בניו הרבנים הג' רמ"י ,ר"ח ורי"ד שליט"א מים .והנה הבבלי מקשה "מעשה לסתור" ,דהיינו שהבבלי
תמיד מניח שלא יתכן שהמשנה תביא מעשה הסותר את שעל דברי הרמב"ם הנ"ל ציינו לדברי הירושלמי וכנראה שכוונתם כנ"ל .ולפי זה
יש סתירה לדברי הגרי"ד זצ"ל ,שנקט שבמקום שאינו יכול להחמיר על עצמו הדין השנוי לפני כן ,ומחמת קושיא זו משיב הבבלי חסורי מחסרא וכו' שרק
לשתות בסוכה אין שום סיבה להמנע מלשתות חוץ לסוכה .שהרי אם כן למה החמירו על עצמם ולא היה מן הדין .אולם מאן יימר שגם הירושלמי למד כן .וכפי
מיעוט ידיעתי לא נמצאת בשום מקום בירושלמי קושיא זו "מעשה לסתור", עינה רב חונה את עצמו ברגל להיות צמא למים.
ואולי בכל פעם למד הירושלמי שאכן המעשה סותר ויש כאן שתי דעות .ואף
אמנם לדעתי קשה לומר שזה טעמו של הירושלמי ,כמו שהוכחתי במאמרי
שאינני יכול להחליט דבר זה בעצמי ,מ"מ מצאתי בספר בית אהרן על כללי
הקודם מכמה מקומות שהירושלמי לית ליה דינא דכעין תדורו ,וכל החומרות
הש"ס (ערך אימא כך וכך ,סימן לד) שאין דרכו של הירושלמי להקשות "מעשה
שנזכרו בירושלמי אשר מקצתן הובאו במגן אברהם הנ"ל ,אינן על דרך חומרא
לסתור" ,וס"ל לירושלמי שאכן בעל המעשה חולק על הדעה הראשונה ,ולא
אלא מעיקר הדין.
נזקק רבי לפרש המחלוקת בהדיא מאחר שפשוט הוא מתוך המעשה [ועיי"ש
מים חייבים והאמת תורה דרכה שמקור דברי הרמב"ם אינו מהירושלמי אלא עוד] .ואם כן יתכן שהירושלמי סובר דאיכא מאן דאמר שאכילת עראי וגם שתיית
מהמשנה ,דתנן (סוכה כו ,ב) מעשה והביאו לו לרבן יוחנן בן זכאי מים חייבות בסוכה מעיקר הדין .וזה עולה יפה עם מש"כ שהירושלמי לית ליה בסוכה
לטעום את התבשיל ,ולרבן גמליאל שתי כותבות ודלי של מים ,ואמרו העלום האי כללא דכעין תדורו שלמד מכך הבבלי שכל דבר שרגילים לעשות מחוץ לבית
לסוכה ,ע"כ .ואיתא בבבלי (שם) שכוונת התנא ללמדנו ש"אם בא להחמיר על מותר גם חוץ לסוכה ,ולכן נמנע רב חונה מלשתות מים חוץ לסוכה ,לא מצד
עצמו מחמיר" ,כלומר דהני תנאי לא עשו כן מצד עיקר הדין אלא מצד החומרא .מידת חסידות אלא שחשש או אולי גם הכריע כמאן דאמר עראי חייב בסוכה.
| 2מערכת עלים מכירה טובה לידידינו הר"ר בנימין צבי גליק שליט"א שהמציא לנו את התמונות מגדולי ישראל
מוולאזין (כתר ראש סימן קט) .והנה אי נימא שהסוכה כשרה אלא שיש מניעה ולפי זה הדר דינא כדברי הגרי"ד ,שלדידן דקיימא לן כבבלי ושתיית מים ודאי
מחמת מצטער ,אם כן לגבי הלולב עדיין צריכים ליטלו בסוכה ע"פ האריז"ל ,כדי פטורה מסוכה מעיקר הדין ,וגם אית לן כעין תדורו ,אין שום סיבה להמנע
לשלב עניני סוכה ולולב ,דלכאורה אין זה תלוי בדיני המצוה כי אם במציאות של מלשתות חוץ לסוכה במקום שאי אפשר לשתות בסוכה .ואין ראיה נגדו
הסוכה .אבל אי נימא כמשנ"ת בירושלמי שהסוכה פסולה כשירדו גשמים ,אם כן מהירושלמי ,שהירושלמי אזיל אליבא דשיטתיה דעראי חייב בסוכה ואסור
אין טעם ליטול בה לולב. מדינא לשתות מחוץ לסוכה.
שוב התבוננתי בזה ,שאף אם נאמר שהפטור של ירדו גשמים הוא רק משום לחלק או להשלים ויש ללמוד מכאן שלא לתפוס בפשיטות שהירושלמי ס"ל כשיטת
מצטער ,מ"מ אם אין קיום מצוה כשהוא מצטער כיון דתשבו כעין תדורו ,אם הבבלי אף במקומות שהם ענינים ידועים ומפורסמים ,כגון הכלל בין התלמודים
כן מסתבר מסברא חיצונה שאין שום מעלה ליטול לולב במצב כזה ,שהרי איזו דכעין תדורו והכלל דליכא מעשה לסתור .ויש לציין עוד למש"כ הרה"ק מקאמארנא
מעלה יש ללולב בסוכה כשאין בשהייתו בסוכה שום קיום מצוה ,דפשוט שכל בהקדמתו לפירושו למשנה "פרשתי המשנה בלי חסרון ,שכן בכל הירושלמי לא
הענינים והמעלות נובעים מהמצוה ,ואם אין מקיים מצוה אין בה כלום .אבל צריך תמצא שיאמר 'חסורי מיחסרא' אלא 'כיני מתניתן' ,ובמשנה אין שום חסרון
אני לרב בענינים אלו. למדקדק בה" .ואף שלפי דרכו אין באמת הבדל מהותי בין הבבלי והירושלמי ,אבל
אפשר לסמוך על גאונותו שלא נמצא 'חסורי מיחסרא' בירושלמי .ואם כן הרי זה
שיטת הירושלמי בחיוב דירה בסוכה והמסתעף עוד סמך שהירושלמי לא פירש על דרך הבבלי בנידון דידן.
א .שמחת הרגל נתוספה לי בקריאת דבריו הנעימים של ידידי הרב הלל שמעון אולם לא אכחד מהקוראים שהצעתי מקצת דבריי הנ"ל לפני הגאון הגדול
שימאנאוויטש שליט"א במדור 'עלה תשבו' ,שהעלה דלא אשכחן בירושלמי דרשת רבי משה שמעון שפירא שליט"א ,והוא אמר לי שהגישה הנכונה היא לתפוס
תשבו כעין תדורו ,ומזה יצא לו שאף דינא דמצטער פטור מן הסוכה לא נזכר שם.
בפשיטות שכל הכללים הידועים מהבבלי אית ליה גם לירושלמי ,דאפושי
והנה כבר קדמו בזה אחד ממפרשי התוספתא דסוכה.
פלוגתא לא מפשינן .וגם כשדיברתי עם אלופי ומיודעי הרה"ג ר' מרדכי יעקב
ונראה כדבריו שאכן להירושלמי ליכא פטורא דמצטער ,וכמו שביאר הרב הלוי סאלאווייצ'יק שליט"א הבנתי שגם הוא קיבל במסורת שהגישה הנכונה היא
שימאנאוויטש היטב דהיינו משום דבירושלמי לא נדרש כעין תדורו אלא אין תשבו
לתפוס שהדברים הפשוטים מהבבלי אית ליה גם לירושלמי.
אלא תדורו ,ואבוא רק להוסיף מעט רקע לדבריו .דהנה הראשונים תלו פטור מצטער
בתשבו כעין תדורו ,ובדבריהם מבואר דכל עיקרו תלוי בתיבת כעין ,וכלשון היראים אך מאידך גיסא העירוני ידידי הרב משה הלוי סאלאווייצ'יק והרב בנימין
(סי' תכא) ,פירוש שיש לו צער מן הסוכה ובצאתו ינצל ,דכעין דירה בעינן ,ואין דרך גראסמאן שיחיו (ממש"כ בספרו מועדי קדשך) ללישנא דגמרא (סוכה כו ,א) "רבא
אדם לעמוד בדירתו בצער. לטעמיה דאמר רבא מצטער פטור מן הסוכה" .ומלישנא זו משמע דאיכא מאן
ועיקר מקור הדרשה הוא בספרא (אמור פרק יז) ,ואף שבספרא שלפנינו איתא אין תשבו דאמר שמצטער חייב בסוכה .וזה עולה יפה עם משנ"ת במאמרי שאכן כן היא
אלא כעין תדורו ,נראה שאינו אלא הגהה מאוחרת להשוותו לבבלי .דברוב כתבי היד שיטת הירושלמי.
של הספרא ליתא תיבת כעין ,וגרסו אין תשבו אלא תדורו ,כלשון הירושלמי .וכן מסתבר
שיטת התוספתא כבבלי ברם ,הלום ראיתי שהרבה מהדברים שייחסתי במאמרי
מגופא דלישנא ,דלשון "אין ...אלא" בא לפרש מה היא משמעות התיבה ,ולא יתיישב
לומר אין תשבו אלא כעין תדורו. לשיטת הבבלי ,כבר מופיעים בתוספתא (פרק ב) .לדוגמא שומרי גנות ופרדסים
פטורים (הלכה ג) ,וזה לכאורה סותר את שיטת הירושלמי (פרק ב הלכה ה) שרק
ונמצא שבספרא ובירושלמי לא נדרש אלא תדורו ,ודוקא בבבלי נדרש כעין ,לומר
שומרים מחמת נפשות פטורים ולא שומרים מחמת ממון .וגם הך דהולכי דרכים
שתהא ישיבתו בסוכה דומה לדירתו בביתו ,ומינה נפקא פטורא דמצטער ודכוותיה,
שפטרום בתוספתא (שם) ,וכיו"ב .ומכאן שגם התוספתא אזלא בשיטת הבבלי
דכשם שאין אדם דר בדירה שמצטער בה כך בסוכה .אבל לדרשת הספרא והירושלמי,
אין תשבו אלא תדורו ,ציווי הוא לדור בה ממש ,ואין מקום לפוטרו משום שאין דרכו דאית לה כעין תדורו .וצ"ע איך התעלם הירושלמי מהתוספתא המפורשת.
לדור כן בביתו .והיינו דכשם שלא מצינו בירושלמי דרשת כעין תדורו ,כך לא מצינו עכ"פ לפי זה יש לומר ,דהנה תניא בתוספתא (שם הלכה ה) "היה אוכל בסוכה
בו פטור מצטער. וירדו עליו גשמים וכו' אין מחייבין אותו לחזור" .ויש לדקדק ,שלשון המשנה (כח,
ב .אולם מה שכתב הרב שימאנאוויטש בהמשך דבריו ,דכיון דהירושלמי לא דריש ב) הוא "ירדו גשמים" ואילו בתוספתא נקטו "ירדו עליו גשמים" ,ושינוי הלשון
כעין תדורו ,אף חיובא דר' אליעזר בי"ד סעודות לא נפקא ליה להירושלמי מתשבו אומר דרשני.
כעין תדורו אלא מגזירה שוה דמילואים ,דמה להלן עשה בה את הלילות כימים אף
כאן כן ,לכאורה אי אפשר לומר כן .דהא גזירה שוה זו הובאה בתו"כ (אמור פי"ז ה"ה) ונראה שהתוספתא לשיטתה ,שהרי נתבאר במאמרי ,שע"פ שיטת הירושלמי
ובבבלי (סוכה מג ,א) כמקור לעצם חיוב ישיבת סוכה בלילות כבימים ,דבר שאינו שנוי דליכא התירא דכעין תדורו ולית ליה הך דמצטער פטור מן הסוכה ,אם כן הא
במחלוקת .ולא נחלקו אלא אי ישיבת הלילה מחייבתו לאכול סעודה דוקא ,ולזה לא דתנן (כח ,ב) ירדו גשמים פטור מן הסוכה ,אין זה מחמת שהגברא מצטער אלא
אתיא ג"ש דמילואים כלל ,דהא בסוכה גופא כתיב תשבו שבעת ימים ,ואפילו הכי אי מחמת שהסוכה אינה ראויה לישיבה ובעינן סוכה ראויה לישיבה .אלא שזה
בעי לא אכיל כלל. יכול להתפרש רק בלשון המשנה "ירדו גשמים" ,אך אי אפשר לפרש כן בלשון
וכבר עמד בזה בשו"ת ראשית בכורים (סימן ה) לרבי בצלאל הכהן מווילנא זצ"ל, התוספתא "וירדו עליו גשמים" ,דמה לי אם ירדו עליו אם לאו ,הלא בכל אופן
וכתב דבחיובא די"ד סעודות גופיה ודאי דגם הירושלמי קסמיך על טעמא דהש"ס הסוכה אינה ראויה לישיבה ואין יוצאים בה ידי חובה .ומצאתי בחזון יחזקאל
דילן דיליף מדירה .ולא בא הירושלמי אלא לפרש מה שאמר רבי אליעזר אחת ביום על הברייתא הנ"ל שדייק לישנא ד"ירדו עליו" ,וכתב לפרש ע"פ הבכורי יעקב
ואחת בלילה ,דהלילה הולך אחר היום שעבר כבמילואים ,ומשום הכי שייך לדידיה שהובא במשנה ברורה (סימן תרלט ס"ק לג) ,שאם ירדו גשמים במקום אחד
השלמה בליל יו"ט האחרון ,עיי"ש. בסוכה ,אבל במקום ישיבתו לא ירדו גשמים ,חייב בסוכה .ולמשנ"ת נראה שכל
אכן לפי מה שנתבאר שהירושלמי דריש אין תשבו אלא תדורו ,א"ש דר"א בי"ד סעודות זה לפי הבבלי והתוספתא דפטורא דירדו גשמים הוא משום שמצטער ,ואם כן
קסמיך על דרשת הדירה גם להירושלמי ,דשפיר מחייבו תדורו לאכול בה ולעשות דוקא אם יורדים עליו ,אבל לפי הירושלמי שהסוכה נפסלת מפני שאינה ראויה
מעשי דירה של הדר בדירתו ,ואין צריך לזה תיבת כעין כלל. לישיבה מה לי אם ירדו עליו או לא.
ג .עוד גרגיר אחד אעיר ,במה שדן שם הרב הלל שמעון שימאנאוויטש אי פטורא נטילת לולב וחשבתי שיש עוד נפק"מ
דחולה מיוחד להלכות סוכה גרידא ,או דילמא פטור כללי הוא בכל המצוות ,והביא כשיורד גשם בזה אם יהיה ענין ליטול
לזה מתשובות הגאונים שלא נדפסו אלא בדורות האחרונים ,ומספר בשמים ראש
לולב בתוך הסוכה כשיורדים גשמים.
שכבר הוחזק בזיוף ,ומרביד הזהב שהוא מן האחרונים .והנה בפירוש לתוספתא
דסוכה הנ"ל העיר בזה מדברי רבינו חננאל (חגיגה ו ,א) גבי חנה שלא עלתה לרגל
דהנה ידועה דעת האריז"ל (פרי עץ
עד שיגמל הנער ,שכתב ,משום הכי חנה נמי פטורה ,דאמר חולין ומשמשיהן פטורין חיים שער הלולב פרק ג) שטוב ליטול
מן הראיה .הרי לן מפורש בדברי הראשונים דדין חולין ומשמשיהן לא נאמר בסוכה הלולב בסוכה ,והובא בשל"ה (מסכת
בלבד ,ועיי"ש. סוכה נר מצוה אות יח) ,והובא במגן
ביקרא דאורייתא ,אברהם קולמאן הג"ר יחזקאל אברמסקי זצ"ל בעל חזון יחזקאל
אברהם (סימן תרנב ס"ק ג) ובמשנה
ברורה (שם ס"ק ד) .וכן נהג הגר"ח
3 | To receive the gilyon weekly via email, email "subscribe" to publish@alehzayis.com
עלה מספרBeyond Count Based on Rav Shaul Alter
our entire world (see Sfas Emes, Lech Lecha 5646). The Gemara
(Pesachim 94a) says that the entire settled portion of the world
rests under a single star. Just as a star is spiritually elevated and
on Chumash, Bereishis
carries greater significance than the entire world, so too, each
ִ ַוַ ַּיַ ַַעׂש ֱֱאYid reaches past the boundaries of the world. Just as Hashem
ֹלִקים ֶֶאת ְְׁשֵנֵ י ַַה ְְּמ ֹֹאֹרֹת ַַהְּגְ ֹד ִִֹלים וגו' ְוְ ֶֶאת ַַה ָָּמאֹור ַַה ָָּקֹטֹן ְְל ֶֶמ ְְמ ֶֶׁש ֶֶלת ַַה ַַּלְיְ ָָלה ְוְ ֵֵאת
.ַַהּכֹוָכָ ִִבים assigns a name to each star, giving it a unique mission, so does He
Hashem made the two great luminaries… and the lesser luminary to designate for each Yid a specific mission in life, and a distinct way
rule the night, and the stars (Bereishis 1:16). of connecting to Him (see Sfas Emes, Shemos 5637 and 5657). At
Rashi cites the Midrash (Bereishis Rabbah 6:4) that upon times, we may feel that we are just an insignificant speck within
minimizing the moon, Hashem gave it a large entourage of stars the vastness of Creation, but we must know that this is not
in appeasement. accurate. Each Yid is like a star in his own right, vastly important
The pasuk in Tehillim (147:4) states, מֹוֶנֶ ה ִִמ ְְס ָָּפר ַלַ ּכֹוָכָ ִִבים ְלְ ֻכֻ ָּלָ ם ֵֵׁשמֹותin the upper worlds, and shining with a unique light.
— ִיִ ְְק ָָראHe counts the number of the stars, to all of them He assigns Rav Levi Yitzchak of Berditchev (Kedushas Levi, Balak)
names. The Sfas Emes (Shemos 5638) questions why we praise comments on the pasuk (Bamidbar 24:17) — ָָּד ַַרְך ּכֹוָכָ ב ִִמַּיַ ֲֲעֹקֹבa star
Hashem for His knowledge of the number of stars. Wouldn’t it has issued from Yaakov, that ּכֹוָכָ ב, star, is composed of the letters
be greater praise to say that Hashem created the stars? Certainly, כ"וand כ"ב, which are twenty-six and twenty-two. Twenty-six
if He created them, He can count them (see Maharal, Chiddushei
represents the ineffable Name of
Aggados, Sanhedrin 39a). The Sfas
Hashem. It is beyond comprehension
Emes explains that stars are not
and has no connection to anything
countable because they are beyond
in the created world. Yet through the
what is describable by numbers. When
twenty-two letters of the alef beis
Hashem challenged Avraham to count
with which Yidden praise Hashem
the stars (Bereishis 15:5), it was not
and learn His Torah, they can achieve
because they are too numerous for a
a relationship with Him. This is the
human being to count, but because
praise of ּכֹוָכָ בthat is bestowed upon the
there is no number to them (see
Bamidbar Rabbah 1:14). When Hashem Yidden. Although we are lowly earthly
counts the stars, He creates a number creatures, our potential for greatness is
where no number exists, yesh me’ayin. as boundless as the stars. By applying
This is the greatness that the pasuk ourselves to the twenty-two letters of
relates. Rav Shaul Alter shlita as a young bachur standing behind the Beis Yisrael zt”l the Torah, through our Torah learning,
However, the Sfas Emes could not have meant that stars are davening, mitzvos, and chessed, we can
infinite, as nothing is infinite besides Hashem. Furthermore, the achieve the impossible: connecting with Hashem.
very notion seems impossible. Of course, Hashem can fashion When a Yid has heartfelt thoughts of teshuvah, of striving for
something from nothing, as the Creation itself was yesh me’ayin. closeness with Hashem amid the darkness of this world, the entire
But if stars have no number, how could a number be placed on world “rests under his star.” This is the only matter of importance
them? in the entire world. When a Yid illuminates his star, he is truly
The Sfas Emes meant that just as there is a spiritual concept above counting.
called ְלְ ַַמ ְְעָלָ ה ִִמן ַַהְּזְ ַַמן, above time, so too, there is a concept of ְלְ ַַמ ְְעָלָ ה ִִמן We must learn to appreciate the value of our actions. When we
ַה ִִּמ ְְס ָָּפר,ַ above counting. Although the stars are not physically beyond make a berachah, we must say it slowly and deliberately, as the
number, they are spiritually elevated beyond the boundaries of Gemara (Berachos 47a) instructs, according to the explanation of
our world. Only after the moon was minimized, casting spiritual the Rishonim (see Rosh, Berachos 7:17; see also Mishnah Berurah
darkness upon the world, did Hashem give the stars a “number,” 5:1). A berachah is not a passcode, uttered to allow us to eat;
allowing them to give light to our lowly, darkened world (see Sfas it is a chance to bless the Ribbono Shel Olam. Each tefillah is an
Emes, Shemos 5646). opportunity to praise Hashem and ask of Him whatever we need.
Chazal (Megillah 16a; Shemos Rabbah 3:3) compare Yidden And our Torah learning must be with the understanding that
to stars. Each star seems minuscule, but is, in fact, bigger than Hashem sits and learns opposite us.
שיעורי רבי חיים דיקער
ספר
שלום שיעורי
ירוש_לים רבי חיים
דיקער
מאת
הרה"ג רבי אברהם בארג זצ"ל
מסכת סוכה פרק קמא
ועל עניני מועדים
יו"ל לרגל
שמחת הבר מצוה של
הבה"ח אפרים דיינה נ"י
י"ג תשרי תשפ"ז
