דעהו – סטיטשין - אידיש · DEHEU - STITCHIN - Yiddish — בראשית (2026-10-05)

פטרון
מערכת דעהו
שנת תשפ"ז בראשית גל י ו ן ר צ ד
נתנדב לע"נ הרה״ח
זאב ב״ר משה ע״ה
וזו' האה"ח מרת
פעריל ב"ר טובי' ע"ה
מתוך
משנתו
של כ"ק דע את אלקי
מרן
רבינו
אביך ועבדהו
שליט"א
ברא הקב"ה את כל היצור ,וכל העבודה בימים אלו
מיוסדת על ענין ההבדל וההפרש בין טוב לרע .והן הן ביאורים ויסודות מורחבים בתורת מרן הבעש"ט ותלמידיו זיע"א משנת החסידות
ל"ט המלאכות שבהן עוסקים בני אדם בימי המעשה,
המכוונות כנגד ל"ט קללות שחלו בעולם (פדר"א פי"ד; במה דומה קדושת השבת לבחינת עץ החיים? | מתי היה מותר לאדם הראשון לאכול מן העץ הדעת? | האם היה מותר לאדם הראשון
מתחילה לאכול מן העץ החיים? | באיזה אופן דומה עבודת האדם למלאכת המשכן? | מדוע מתחילים לקרות פרשת בראשית ביום שמחת
תיקו"ז פה .).וכפי שנרמז במספר 'לט' ,שכן תרגום תורה? | במה גדלה מדרגתם של המועדים לעתיד לבוא על אלו שבזמן הזה?
ֹ
המילה 'ארור הוא 'ֹלט' ,לפי שסדר החול מצד עצמו
שייך לבחינת קללה והיפך הברכה.
תיקון העולם כראוי -בכח האחיזה
שורש הל"ט מלאכות -בבחינת 'טל של תחיה'
ְְו ָָל ַַק ח ַַג ם ֵֵמ ֵֵע ץ ַַה ַַח ִיִ י ם :
בעץ החיים
אמנם באמת בשורש הדברים לא היתה מלאכת
ימות החול בעסק הבירורים צריכה להיות באופן של
קללה וחול ממש ,אלא אדרבה ,מתחילה הוכנה היא
להיות בבחינת 'טל של תחיה' (ע"פ שבת פח.):
'והנחש היה ערום'
עליית הרצון לבריאת העולם ביום השבת שלפניה אמנם על פיתויו זה של הנחש העיד הכתוב 'והנחש א
והטעם לזה הוא ,כי הרי לפני ששת ימי בראשית היה ערום' (שם פסוק א) ,כלומר שזה דרכו כל היום,
עולם הזה הוא עולם
הבירורים -בין טוב לרע
אלו הוקדם 'יום השבת' ,אשר בו ביום עלה ברצונו שכל עצמו הוא מלא בערמומיות ולשון רמיה .כי
יתברך לברוא את העולם .ומאחר שכן ,כל המלאכות כאשר נתבונן נראה שלפי האמת טענה זו כולה שוא
והמאמרות של ששת ימי המעשה היו חבוקים ודבוקים והבל ,והיפך האמת ממש. 'מן העץ אכל וברא את העולם'
בקדושת יום השבת שלפניהם ,ובכך לא היו מלאכות עסק הבירורים מיוסד על מדרגה עליונה שקדמה לו הנה כדי להבין ענין חטא עץ הדעת ,ושורש טעותו
אלו בגדר חול גמור ,אלא נחשבו כ'מלאכת הקודש'. כי אכן אמת ויציב הדבר שקיים בעולם ענין בירור של אדם הראשון שנתפתה ע"י הנחש לעבור על ציווי
טוב ורע -הנמשך מן העץ הדעת .אולם ,בירור זה הבורא ולאכול מן העץ ,יש להקדים את דברי רש"י
מלאכת המשכן בבחינת 'מלאכת הקודש' ז"ל (עפ"י בר"ר יט ,ד) על הפסוק בפרשתנו (ג ,ה) 'כי
-מכח השבת הנזכר מקודם עצמו מיוסד ומושתת על מדרגה עליונה ונעלה הימנה
שקדמה לו ,אשר רק מכוחה התאפשר העסק בבירור יודע אלקים כי ביום אכלכם ממנו ונפקחו עיניכם,
והרי זה כדוגמת מלאכת המשכן ,שממנה למידים והייתם כאלקים יודע טוב ורע' ,ופירש רש"י' :כל
הטוב והרע .ומבלעדי כן מן הנמנע לעסוק בבירור
הל"ט מלאכות .שכן מלאכת המשכן הרי ודאי לא אומן שונא את בני אומנתו ,מן העץ אכל וברא את
עמוק זה .ולא עוד ,אלא שגם היה מביא לאדם נפילה
היתה חלילה בבחינת מלאכה של קללה חלילה ,אלא העולם'.
עצומה והמשכה למטה להיותו מעורב בטוב ורע.
מלאכת הקודש (ע"פ שמות לח ,כד) .ומטעם זה הקדים
הכתוב בכל מקום את אזהרת שמירת שבת למלאכת תכלית בריאת העולמות:
סיכום ותמצית בירור הטוב מן הרע
המשכן (ראה רש"י שם לא ,יג; לה ,ב) ,ללמדנו שמלאכת
המשכן כולה מיוסדת ויונקת מקדושת השבת שקדמה בריאת העולם כדי לברר הטוב מן הרע -השייך לעץ הדעת טוב ועומק כוונת הנחש בפיתויו אל האדם היה :כי הרי
ורע .אך בירור זה מיוסד על מדרגה נעלה מכך ,והעלים אותה תכלית בריאת העולם הזה היא היותו עולם הבירורים,
לה .ולכך כתיב בגמר מלאכת המשכן (שם לט ,מג)
הנחש מן האדם בפתותו לאכול מן העץ. שהרי הקב״ה ברא את עולמו על ידי בירור והבדלת
'וירא משה את כל המלאכה וגו' ,ויברך אותם משה',
כי מאחר שהיתה זו מלאכת הקודש ,חלה עליה הטוב מן הרע ,ובירור זה נעשה ודאי מכוחו של העץ
הדעת ,שכן 'אם אין דעת הבדלה מנין' (ירושלמי ברכות
השראת השכינה ,ונהפכה הקללה לברכה. ב פ"ה ה"ב) .ומעתה על האדם ,שכל מהותו ותכליתו
בירור טוב ורע בימות החול -
להיות 'אדמה לעליון' ,לילך בדרכיו של מקום ,ועליו
מכח קדושת השבת הקודם
פטרון הגליון -תשרי להשתדל ולפעול בבריאת ותיקון העולמות על ידי
נתנדב ע"י ידידנו הנכבד
בירור הטוב והרע ,כדרך שברא השי"ת את העולם
הי"ו מוה"ר צבי אביגדור באלזאם
לע"נ אמו עבודת ימות החול :בירור טוב ורע הזה .ודבר זה אינו אפשרי אלא אם כן יאכל מן העץ,
האה"ח פערל ב"ר משה יוסף ע"ה שכן רק בכח סגולת הדעת שבו יוכל האדם להשיג
נלב"ע כ"ו תשרי תשנ"ד לפ"ק וביאור הענין הוא ,דהנה כל עצם העסק בבירור טוב
ולעסוק בענין בירור טוב ורע.
ורע שייך לימות החול .כי הרי בששת ימי בראשית
א
לאכול מן העץ החיים ,הנה בזה עצמו כבר נתגלה לו ג השבת ממשיכה קדושה וברכה
שבת קודש היא בבחינת 'עץ
לתוך מעשה ימי החול
את הרזא דשבת ,כי שני הדברים עולים בקנה אחד
החיים' -שאין בה אחיזת הרע כלל
ובדוגמא זו ממש היתה ודאי גם בריאת העולמות
ובבחינה אחת ,שכן בשניהם הכוונה היא לדבוק באור
החיים שאין לרע שום אחיזה בו ,שרק על ידו אפשר קודם חטא אדם הראשון ,וכפי שמצינו אכן בחז"ל
להידמות כביכול להקב"ה בעסק בירור טוב ורע. שמלאכת המשכן היא דוגמא ותבנית לכלליות בריאת
הרע אינו תופס מקום כלל נגד קדושת יום השבת
העולם ,כמו שאמרו ז"ל (ברכות נה' ).יודע היה בצלאל
אילו היה אדם הראשון אוכל מעץ החיים לא היה בא לידי חטא
והביאור בכך שדוקא מכוחה של השבת ניתנה לצרף אותיות שנבראו בהן שמים וארץ' - ,שכן
לאדם היכולת והאפשרות לעסוק בבירור טוב ורע מלאכות אלו של ששת ימי הבריאה היו ודאי מלאכת
ואילו היה הדבר מתקיים כסדרו ,והיה האדם מבלי להינזק ,הוא ,כי מהותו וקדושתו של יום השבת
מתדבק בתחילה בעץ החיים ,לא היה בא לידי הקודש ,מתוך שנקשרו וינקו מיום השבת קודש שהוקדם
היא :שהוא מין אור נעלה ונשגב כל כך שמצד תוקף להן .ובכך היתה שורה גם בהן ברכה ולא קללה .שכן
חטא ומכשול כלל ,והעולם כולו היה בא אל תיקונו מדרגתו אין הרע תופס מקום ומציאות כלל .ולכן
הנצחי .אלא שהנחש הקדמוני ,בהיותו ערום ומלא השבת היא מקור הברכה ,כמו שנאמר בפרשתן (ב,
אין לו שום התפעלות או השפעה ממנו ,וביכולתו ג) 'ויברך אלקים את יום השביעי' ,וכן דרשו חז"ל
רמייה ,מיהר להקדים ולהשיאו מן עץ הדעת קודם להביט ולהסתכל אל מקום הרע בלי לראות את
שטעם מן העץ החיים ,ובכך הפריד בין הדבקים במדרש רבה בפרשתנו (בר"ר יא ,א) את הפסוק (משלי
הרע שבו כלל. י ,כב) 'ברכת ה' היא תעשיר' ' -זו השבת' .לומר לך
והביא חורבן לעולם.
שבת קודש היא בבחינת 'עץ החיים'
כי השבת היא המשפיעה והממשיכה את הברכה לתוך
סיכום ותמצית מעשה ידים של ימות החול (ראה כל זה בארוכה בגליון
וזה כענין המבואר בזוהר הקדוש (זוהר חדש ,תיקונים
רס"ה -פרשת פרה תשפ"ו).
אור השבת הוא נעלה ומרומם מכל עצם הרע .בבחינת 'עץ החיים' קו' ):ביומא דחול שלטא עץ הדעת טוב ורע ,אבל
שאין בו אחיזת הרע כלל .אדה"ר נצטוה לאכול מעץ החיים כדי בשבת מלכתא שלטא ביה אילנא דחיי ולא עץ הדעת עסק הבירורים בימות החול מושתת
שאחר כך יוכל לברר הטוב מהרע כראוי ,ובכך נתגלה סוד הרזא טוב ורע' .הרי לן בהדיא ,שיום השבת קודש הוא על קדושת השבת הקודם
דשבת .ובאופן זה לא היה בא לידי חטא וחורבן.
בבחינת 'עץ החיים' שכולו טוב צרוף ואין בו תערובת ומעתה ,כל העסק בבירור הטוב והרע שהעמיד
רע כלל ,וממילא גם אין לשבת שום שייכות ואחיזה הקב"ה בבריאת העולם ,מיוסד ומושתת היה על קדושת
אל הרע מכל וכל [רמז יש לדבר ,שכן התיבות 'ומעץ יום השבת שלפני הבריאה ,ורק מכח עליון זה ניתנה
ד הדעת טוב' עולות בגימ' כמספר 'שבת']. האפשרות לרדת אל עולם הבירורים ולהוציא יקר
עבודת התיקונים בשלושת
מזולל .אמנם בלי הקדמה והשפעה זו אי אפשר
הרגלים -בהקדמת אור השבת
מכח הטעימה מקדושת השבת ניתן לעסוק בבירור טוב ורע
להתעסק בבירור זה מבלי שתתערב בו תערובת רע
ולפיכך ,כאשר זוכה האדם לטעום מבחינת 'עץ גמור ח"ו.
חיים' השורה ביום שבת קודש ,הרי הוא מתקשר
ומתדבק באור המופלא והעליון הרומם והנישא מכל פיתוי הנחש לאכול מהעץ הדעת
והנה על פי יסוד זה האמור כאן ,שיום השבת בלי להתדבק בקדושת שבת
מציאות החושך והרע ,ומתוך כך נמצא עתה ביכולתו
קודש הוא בבחינת עץ החיים שאין לו שום שייכות והנה אדם הראשון לא ידע כלל מסוד נעלם זה
לרדת למקומות של תערובת ,ולעסוק בבירור הטוב
אל הרע ,בכך יבואר גם הבדל המדרגות בין קדושת
מן הרע ממנו ,מבלי שיאחז ויתדבק בו שמץ מבחינת של קדושת השבת שקדמה לבריאה ,לפי שעדיין לא
שבת לקדושת יום טוב.
הרע. גילה לו הקב״ה את הרזא דשבת .ומעתה ,כאשר
המועדים הוקבעו על עסק הבירורים בין טוב לרע
בא הנחש הקדמוני ופיתה אותו לאכול מעץ הדעת,
אדם הראשון נצטוה לאכול מן העץ החיים ולעסוק בבירור הטוב והרע -בטענה ש'מן העץ
דהנה בניגוד למדרגת השבת -שכפי האמור אין
ומהאי טעמא בא הציווי לאדם הראשון שעליו לאכול אכל [הקב"ה] וברא את העולם' ,היתה זאת רמייה
בה שום אחיזה למציאות הרע ,ואין בו מקום לעבודת
תחילה מן העץ החיים ,וכפי שנרמז במאמרו יתברך וערמומיות גדולה .כי אכן הקב"ה עסק ב'דעת טוב
הבירורים ,הנה ימי המועדים אכן נועדו והועמדו דוקא
אליו 'מכל עץ הגן אכול תאכל' (ב ,טז) ,שעומק ורע' ,אמנם עשה כן מתוך תוקף קדושת ה'עת רצון'
על עסק הבירור בין טוב לרע .ונראה כן ממה שמצינו
הכוונה ב'מכל עץ הגן' תאכל הוא :שיאכל מן העץ של יום השבת שלפני הבריאה ,ומכח זה אכן ניתן
שהותרה בהם מלאכת אוכל נפש (שמות יב ,טז) ,שהיא
החיים -שהוא השורש והכלליות של 'כל' עצי הגן. לרדת ולעסוק בהבדלת הרע מהטוב .אך הנחש הטעה
עבודת ימי החול ,וכמו כן כל עצם קביעות זמניהם
וכן נרמז הדבר בתיבת 'כל' העולה כמנין חמשים ,שכן את אדם הראשון שידמה לבוראו לירד ולאכול מעץ
של שלושת הרגלים תלה הכתוב ב'חודש האביב',
עץ החיים הלא הוא בבחינת שער החמשים ,כנודע הדעת ללא שתהא לו שבת מתחילה.
'חג הקציר' ו'חג האסיף' (שם כג ,טו-טז) ,שהם מלאכת
מהזוהר (ח"ג צז[ .).וכן פירש בספה"ק 'נועם אלימלך'
ימות החול .הרי שבימי הרגל אכן יורד האדם ועוסק
בפרשתנו (ד"ה ונחזור לענין ראשון) ,כי 'מכל עץ הגן אכל בליל שבת ניתן היה לאכול מהעץ הדעת
במלאכת הבירור של טוב ורע.
תאכל' רמז לתורה שהיא עץ החיים ,עד כאן לשונו]. ואכן נודע מה דאיתא בספרים הקדושים (ראה אור
קדושת הרגלים מיוסדת על קדושת השבת החיים הק' בפרשתן א ,כט ,עפ"י בר"ר כא ,ז; ועוד) ,שכל
עבודת האדם בעולם :להתדבק בעץ החיים,
אלא שבוודאי אין אלו מלאכות חול חלילה ,אלא הן ושוב לעסוק בבירור טוב ורע האיסור לאכול מעץ הדעת לא היה אלא בימות החול,
בבחינת 'מלאכת הקודש' ,כטעם שנאמר בכולם 'מקרא והטעם בזה הוא ,כי הכוונה העליונה בבריאה היתה, ואילו היה אדם הראשון ממתין ושוהה עד ליל שבת,
קודש יהיה לכם' .והיינו שכל עצם קדושת הרגלים שידבק האדם תחילה בבחינת העץ החיים שכולו קודש אזי היה מקדש על היין של אותו העץ .והדברים
מיוסדת ויונקת מקדושת השבת ,כפי שרואים בכתובים ואין בו רע כלל ,ועל ידי הקדמה זו יוכל אחר כך לירד עולים היטב עם האמור ,כי על ידי קדושת השבת
שבכל מקום שנאמר פרשת המועדים הקדים הכתוב ולעסוק בבירור הטוב והרע -בכח האכילה מן העץ יכולים לירד ולברר את הטוב מן הרע -שהוא
תחילה את מצות השבת ,כענין שנאמר (ויקרא כג, הדעת .והיינו שמכח אחיזתו האיתנה בעץ החיים לא מלאכת ימות החול ,ולהידמות בכך כביכול לאומנותו
ב-ג) 'מועדי ה' אשר תקראו אותם מקראי קדש אלה ידבק את עצמו אלא בחלק הטוב שבאילן ההוא ,ובכך של הקב"ה ,שברא גם הוא את העולם בעסק בירור
הם מועדי ,ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי יוכל לברר ולהפריד היטב את הטוב מן הרע באופן הטוב מהרע מכח השבת שלפניו.
שבת שבתון' וגו'. הנכון ,ולא ידבק בו מאומה מזוהמת הרע אשר בתוכו.
סיכום ותמצית
ע"י ההתדבקות באור המסולק מן הרע התגלות 'רזא דשבת' לאדם הראשון -ע"י
ניתן לעסוק בבירור הטוב הציווי לאכול מעץ החיים בימות החול עוסקים בבירור טוב ורע .והאופן הנכון לכך הוא -
עם דבקות בקדושת השבת הקודם ,כדרך שקדמה שבת לבריאה,
והביאור בזה הוא ,שהבירור הנפעל בזמני הרגל ומן הדברים הללו עולה אפוא ,כי אם אמנם לא ואזי חשובה מלאכת החול כמלאכת הקודש וחלה בה ברכה,
נעשה בכח השבת הקדמה תחילה ,והיינו שהמברר גילה לו הקב"ה בהדיא לאדם הראשון את סוד דוגמת מלאכת המשכן .ואילו הנחש פיתה לאכול מעץ הדעת גם
-הנדבק תחילה בקדושת השבת -עומד בעצם השבת שקדמה לבריאה ,ואת הצורך להמתין באכילת בלי התקשרות ליום השבת .ואם היה האדם ממתין לליל שבת
במדרגה נעלית ומרוממת לגמרי מן הרע ,ומסולק עץ הדעת עד ליל שבת ,מכל מקום ,במה שנצטוה היה מקדש ממנו ואוכלו בקדושה.
ב
'פר יחידי' -כנגד אומה יחידה שבר ותברא ,מכל מקום ,שבירה יש כאן מיתה אין ממנו לגמרי ,ומכח זה יש בידו לרדת ולברר את
ועל דרך זה אמרינן בגמרא (סוכה נה' ):הני שבעים כאן .והיינו שעל כל פנים יש להם איזה מקום הטוב מן הרע בימי המועד ,מבלי להתלכלך ולהיגאל
פרים שמקריבים בחג כנגד מי -כנגד שבעים אומות. מציאות וקיום בערך המועדים ,בניגוד לשבת קודש מזוהמת הרע כלל.
פר יחידי שמקריבים בשמיני עצרת למה -כנגד אומה שהם מופקעים ומובדלים ממנה לחלוטין (והדברים
יחידה' .והדברים מכוונים אל האמור .כי בשאר ארוכים ואכ"מ))ג( . הקדמת קדושת שבת לקדושת המועדים
-כדרך שבת שלפני הבריאה
המועדים העוסקים בבירור הטוב מן הרע ,יש לאומות
והיינו כאמור ,כי השבת היא בבחינת עץ החיים,
העולם איזו שייכות ויניקה קצת ,ולכך מקריבים סיכום ותמצית
מקום שכולו קודש שאין בו אחיזה לרע כלל ,ואילו
עבורם קרבנות .אמנם ביום השמיני שכולו קודש ,אין שבת קודש היא בבחי' 'עץ החיים' ,ושלושת הרגלים שייכים הימים הטובים שייכים לעסק הבירור שבין הטוב
שום חלק ואחיזה כלל אלא לאומה היחידה והנבחרת לעסק הבירורים ,אביב קציר ואסיף ,בבחי' עץ הדעת טוב ורע.
לרע הנמשך מעץ הדעת .ולפיכך הוצרך הבורא
לבדה ,אשר רק עבורה מקריבים את הפר היחידי. 'ימים טובים' -העלאת חלקי הטוב .הקדמת שמירת שבת קודם
פרשת המועדים -כדרך השבת שקדמה לבריאה .רק עי"ז
יתברך להקדים את יום השבת לקדושת הרגלים ,כדרך
הקדמה זו אפשר לעסוק בבירור טוב ורע .אומות העולם מופקעים קדימת יום השבת לבריאת ששת ימי המעשה ,כי רק
'וישכון ישראל בטח בדד עין יעקב'
לגמרי מקדושת שבת -עץ החיים .אבל ביום טוב -בחי' עץ הדעת לאחר האחיזה והדבקות האיתנה בעץ החיים ניתן
וזהו שקוראים ביום הזה את הפסוק שאמר משה -מקבלים רק שבירה. הכח והרשות לרדת אל עולם הבירורים ,להפריד
רבינו בברכתו (דברים לג ,כח) 'וישכון ישראל בטח הטוב מהרע.
בדד עין יעקב אל ארץ דגן ותירוש' .כלומר שכלל
ישראל שוכנים בארץ לבדם ,בבחינת 'בדד' ,מובדלים
ומסולקים מכל תערובת ואחיזה של הרע ומכל שאר
ה 'ימים טובים' -העלאת חלקי הטוב מן הרע
שמיני עצרת הוא במדרגת
ומטעם זה נקראו ימי המועד בשם 'ימים טובים'
גויי הארצות ,אלא שרויים בבטחה ובדבקות עם (ע"פ ש"א כה ,ח) ,להורות על עסק העלאת חלקי הטוב
השי"ת לבדו.
המועדים שלעתיד לבוא מן הרע שבעץ הדעת הנפעל בימים אלו .כי לאחר
ההתדבקות בקדושת השבת -שהיא בחינת עץ
התחלת 'בראשית ברא אלקים' בכח שמיני עצרת הוא רגל שנתעלה לקדושת השבת החיים ,ניתן לאדם הכח בימים אלו לעסוק בבירור
הדבקות שקיבלנו בשמחת תורה
אולם ,הגם שאמרנו שמדרגת הימים הטובים ושלושת זה באופן שלא יתפעל מן הרע ,עד שלא יראה בהם
ומיד לאחר סיום התורה ,מתחילים וקוראים 'בראשית הרגלים היא בעסק בירור טוב ורע ,בבחינת מלאכת אלא את הטוב הצרוף)א( .
ברא אלקים את השמים ואת הארץ' ,והרי זה ממש החול הנעשה על טהרת הקודש ,אמנם שונה מכך
כסדר השבת העליונה שקדמה לבריאת ששת ימי ומרוממת ממנה היא מדרגת יום שמיני עצרת החג הזה, 'עכו"ם ששבת חייב מיתה'
המעשה .והיינו שמכח הדבקות בקדושת השבת ובעץ שהוא גמר ותכלית כל המועדים .כי בו לא כתבה על כל פנים ,מאחר שנתבאר שקדושת השבת נעלה
החיים שזכינו לה בשמיני עצרת ושמחת תורה ,מקבלים התורה שום טעם גשמי ,לא אביב לא קציר ולא ומרוממת מקדושת הרגל -בזה שאין בה שום אחיזה
את הכח והתוקף לברוא העולם מחדש ,ולעסוק בו אסיף ,ולא נקבע כלל על שם מלאכת ימות החול. ותפיסה אל הרע ,מהאי טעמא גופא אכן אין לאומות
בבירור הטוב מן הרע. ודבר זה להורות בא על מהותו של יום טוב הקדוש העולם שום שייכות ואחיזה ליום השבת .ולא עוד ,אלא
הזה ,שהוא רגל שהתעלה למדרגת השבת העליונה, שכאשר רק רוצים להתקרב אליה ולהידבק בקדושתה,
תכלית כל המועדים :להתעלות למדרגת השבת
בבחינת עץ החיים ממש ,המסולק מכל שמץ ותערובת הרי הם מתבטלים ממציאותם לגמרי ,כענין שאמרו
ומדרגת שמיני עצרת החג ,שהוא תכלית וגמר כל רע מכל וכל. ז"ל (סנהדרין נח' ):עכו"ם ששבת חייב מיתה' .וזה מכיון
המועדים כולם ,היא מעין ודוגמת מדרגת קדושת שבשביתה זו הרי הם מעפילים ועולים למקום עליון
הרגלים לעתיד לבוא ,והוראה על מדרגתם הנעלה הקריאה בו בסדר פרשיות השנה שאין להם בו שום אחיזה ושייכות מצד שורשם,
בזמן תיקון השלם .כי תכלית שלימות המועדים היא ומשום כך קבעו חז"ל לקרוא ביום זה בתורה את ומצד אור הקודש ההוא אין לרע ולסיטרא אחרא
-שיתעלו כולם לבסוף למדרגת השבת ,ויהיו בבחינת פרשת 'וזאת הברכה' ,שהיא כסדר השלמת קריאת שום מציאות ותקומה כלל ,ולפיכך הם מתבערים
עץ החיים ,ואז לא יימצא בהם עוד שום תערובת התורה השייך למהלך השבתות ,ולא כשאר הרגלים ומתבטלים מן העולם.
והתערבות של הרע ,רקמופקעים לגמרי מכל קשר שבהם קוראים בפרשיות המועדות המיוחדות להם .כי
אכן כל עצם מהותו של מועד קדוש זה שוה הוא אומות העולם מקבלים שבירה מהרגלים ,אך לא מיתה וביטול
ואחיזה לאומות העולם ,בבחינת 'יום שכולו שבת
ומנוחה לחיי העולמים'. ליום השבת ,שאין לסיטרא אחרא ולמציאות הרע שום לעומת כן ,לגבי קדושת הרגלים וימים הטובים לא
אחיזה ושייכות בו לגמרי. מצינו חומרא זו ,שאם יבוא נכרי ויקבע לעצמו יום
סיכום ותמצית למועד ,וישמור אותו ככל חוקות הרגל והלכותיו,
'לית חולקא בהאי יומא אלא לקוב"ה וכנסת ישראל' להלכה לכאורה אינו מתחייב מיתה על כך)ב( .ועל
שמיני עצרת הוא גמר ותכלית המועדים ולא נקבע על שם עסק
ומעתה ,כשם שנתבאר לעיל שביום השבת אין שום אף שלאמיתו של דבר בוודאי אין לעכו"ם שום שייכות
הגשמי ,רק הוא בבחינת שבת ,בבחי' עץ החיים ,כענין שקוראים
בו לפי סדר השבתות .ולכן אין לגוים שום שייכות ליום טוב זה,
שייכות ואחיזה לאומות העולם ,ומופקעים הם לגמרי אמיתית גם למדרגת המועדים ,שהרי ימים אלו הינם
ומקריבין פר יחידי לאומה יחידה' .וישכון ישראל בטח בדד מקדושת יום השביעי ,הכי נמי אמרו בזוהר הקדוש 'ימים טובים' ,המבררים את הטוב מן הרע ,ואין ל'רע'
עין יעקב'' .בראשית ברא אלקים' אחר הקדמת מדרגת השבת (ח"ג צז ).על יום שמיני עצרת' :לית חולקא בהאי יומא גמור אחיזה בהם ,ואשר מטעם זה כינו חז"ל במסכת
שבשמיני עצרת .וזוהי שלימות ותכלית כל המועדים -להתעלות אלא לקוב"ה וכנסת ישראל ,בגין כך 'עצרת תהיה לכם' עבודה זרה (ב ).את החגאות שלהם בלשון 'אידיהן
למדרגת שבת ,באין לאומות שום חלק עמהם. (במדבר כט ,לה) -לכם ולא לאחרא'. של עובדי כוכבים' ,ופירשוהו בגמ' ש'איד' הוא לשון
א.ויש לפרש בזה את הפסוק שאמר שלמה המלך ע"ה במשלי (לא ,יב) 'גמלתהו טוב ולא רע כל ימי חייה' .ונאמר ש'ימי חייה' רומזים לימי השבתות ,היונקים מן העץ
החיים ,והם בבחינת 'ימי חייה' ממש .אך מכח השבת ,שוב אפילו מי שמצד עצמו אינו אלא בבחינת 'טוב' ,מכל מקום אין הרע יכול לנגוע בו כלל ,בבחי' 'טוב ולא
רע'.
ׁ
ב .איברא שמלשון הרמב"ם ז"ל לכאורה משמע שלא כדברינו ,שכן כתב בהלכות מלכים (פ"י ה"ט) וזה לשונו' :עכו"ם שׁשבת אפילו ביום מימות החול ,אם עשאוהו לעצמו
כמו שבת חייב מיתה ,ואין צריך לומר אם עשה מועד לעצמו' ,עד כאן .ומלשונו לכאורה נראה שגם שביתת המועד אסורה לגוים .אך אין הדבר מוכרח ,כי יש לפרש
את דבריו שכוונתו שהנכרי עשה מועד לעצמו לשבות בו כדרך שאנו שובתים בשבת ,שהרי דבריו נובעים מהגמרא הנזכר שעכו"ם ששבת חייב מיתה ,והרי מלשון
זה משמע לכאורה שאין לנכרי חיוב מיתה רק כשהוא שובת כעין שביתת השבת דוקא.
ג.וביסוד זה יבואר גם שורש הדברים במה שנוהגים להתענות בה״ב אחר חג הפסח והסוכות (או"ח תקסו ,ב) ,וכתב הטור בשם אביו הרא"ש ז"ל ,שהסמך לתעניות אלו
הוא מאיוב ,שנאמר בו (איוב א ,ה) 'ויהי כי הקיפו ימי המשתה ,וישלח איוב ויקדשם וגו' ,כי אמר איוב אולי חטאו בני' ,והכי נמי בשמחה ומשתה של החג יש לחוש
אולי חטאו ישראל ,עיי"ש .ועומק הדברים הוא ,כי כל עצם הדבר שיש לחוש ששמחת המועד תגרום איזה חטא ופגם חלילה בישראל נובע רק מכך שיש לאומות
העולם שייכות ואחיזה בשמחת הרגלים ,ואחיזתם זו יכולה להמשיך עמה חטאים .ואכן לפיכך בא המקור לחשש זה דוקא מנכרי -איוב ,שהוא היה הגוי הטוב ביותר
מבין אומות העולם ,כיון שדוקא הם הם שגורמים לחטאים האלה.
ג
דברים נעימים
שקראו לו .אבל מפני שכבר לא היה אדם הראשון בעולם, 'כושי' שנאמרה עליו ,גם באופן שהוא משונה במעשיו
לא היתה להם הארת משיח בענין שמו ,ולא נקרא מנחם .ויש לרעה ,עכתודה״ק. דברי נועם ופרפראות
להמשיך עוד ,כי ראשי תיבות שמות שלשת בני נח ש'ם ח'ם על הפרשה ומועדי השנה
ויש לפרש בענין זה ,כי באמת שאול המלך היה משיח
י'פת הוא 'שיח' .ואילו היה נח מוליד בן רביעי כאשר רצה,
ה' ומי יוכל להשיג את קדושתו ,אבל למעשה נאמר עליו
יש לומר שהיה קורא לו 'מנחם' ,ואז היו ראשי תיבות שמות
עניינים של חסרון ,כענין מה שנאמר ״ובכל אשר יפנה
בניו עולים 'משיח' .אבל בזה קלקל חם וסרסו ,ועל ידי זה לא
ירשיע״ (שם יד ,מז) ,וכן מצינו אצלו את ענין הריגת נוב עיר
נתגלה שמו של משיח בהם.
הכהנים ועוד ,אשר לערכינו אנו צריכים ללמוד מהם דברים א
ובאותה שעה שתה נח יין והשתכר ,ואז רצה להמשיך בן לפי השגתינו .הרי שהיה באמת מצד אחד 'משונה במעשיו'
רביעי אל העולם .כי ידע נח שעל ידי היין נמשכת נשמת משיח לצד הטובה ,כאשר היה צדיק גדול קדוש ונשגב .ומצד שני יש קשר סוף התורה ותחלתה בענין 'לב'
לעולם ,כענין מעשה לוט ושתי בנותיו ,אשר על ידי שתית היין ללמוד בו ענין של 'משונה במעשיו' לצד ההיפך ,בכל ענייני
נהגו צדיקים לקשר את סוף התורה בפסוק ״לעיני כל
יצאה נשמת משיח .ולכן נטע נח כרם אחר המבול ,כדי לנסות החסרון שנאמרו אצלו .ואכן ידוע כי כל הוי אמינא בחז״ל יש
ישראל״ לתחילתה בפסוק ״בראשית ברא אלקים״ .וקשר
להמשיך את תיקון העולם השלם על ידי נשמת משיח .אבל לו איזה שורש ,ואם היה הוי אמינא לפרש את הפסוק שנאמר
זה יוצר תיבת 'לב' ,מן האות ל' של 'ישראל' ואות ב' של
אז בא חם וקלקל את הדבר ,ולא הצליח נח בהמשכה זו ,ונהיה עליו לצד הגנות ,הרי שיש לזה יסוד ושורש באיזו בחי'.
'בראשית' .ויש לומר כי ל״ב זה מורה על אות א' ,אשר צורתו
מכל היין ענין של שכרות ובזיון .ויש לומר שאילו היה נקרא
והענין הוא על פי מה שנתבאר באריכות במקו״א ,ומיוסד על היא י״ו מלמעלה וי״ו מלמטה .וזה מרמז על כך שכל התורה
בשמו על ידי אדם הראשון ,היה ממשיך בו את שמו של משיח,
דברי הגמ' 'אמר רב יהודה אמר שמואל מפני מה לא נמשכה מושרשת באות א' של ״אנכי ה' אלקיך״ ,שהרי מתן תורה הוא
והיו מגיעים אל התיקון השלם.
מלכות בית שאול מפני שלא היה בו שום דופי' (יומא כב ;:ועי' מה שורש כל התורה.
שפירש בזה הרבי ר' אלימלך בפרשת נשא ד״ה ולבני קהת) ,והענין הוא כי
והאות ב' של 'בראשית' רומזת על ה'בית' העיקרי שהוא
שאול המלך היה בעל גדלות המוחין נשגב מאד ,והוא ענין מה
ה שנאמר עליו ״משכמו ומעלה גבוה מכל העם״ (ש״א ט ,ב) .אבל
'בית המקדש' ,ואכן מילוי אות ב' (י״ת) עולה בגי' 'קודש' ,שהוא
ענין 'בית המקדש' שנאמר עליו ״לביתך נאוה קודש״ (תהלים
דוקא מפני זה לא היתה מלכותו יכולה להימשך ,כי המלך צריך
על ידי כח התפלה יכולים להתגבר להיות מסוגל להיכנס לכל בחי' קטנות המוחין ,ולכן נאמר עליו
צג ,ה) .ועל ידי התקשרות סוף התורה ותחלתה מגלים שיש כאן
על הרע ולזכות ליראת שמים 'לב' ב'בית' זה ,כי עיקר בנין בית המקדש הוא על ידי ה'לב',
״לבלתי רום לבבו מאחיו״ (דברים יז ,כ) ,ורק על ידי זה יתקיים
וינחם ה' כי עשה את האדם בארץ (ו ,ו). כמו שאמר שלמה המלך ע״ה ״ויהי עם לבב דוד אבי לבנות
בו ״ולבלתי סור מן המצוה ימין ושמאול ,למען יאריך ימים
בית לשם ה'״ (מ״א ח ,יז) .ויש לרמז על כך ,כי 'לב בית' הוא
בספה״ק נועם אלימלך (בתחלת הפרשה) מפרש כי נחמה היתה על ממלכתו הוא ובניו בקרב ישראל״ (שם) .ומפני שלא היה
בגי' 'מקדש'.
לו יתברך ,בזה עצמו שאמר הכתוב ״רבה רעת האדם״ ,כי על שאול המלך מסוגל מצד עבודתו הנעלית לרדת לבחי' קטנות
ידי זה יש לו לאדם התנצלות ,לומר לפניו ית' 'אתה נתת לי המוחין ,לכן כאשר באו עליו רוח רעה ועניינים של קטנות לא
את היצר הרע' ,וכענין שאמר הקב״ה בעצמו ״ואשר הרעותי״ הצליח בעבודתו.
ב
(מיכה ד ,ו; ברכות לב ,).עיי״ש. ולעומת זאת היה דוד המלך אשר היה תמיד מקטין את
ויש לבאר על פי דבריו הק' ,כי אילו היה האדם יכול עצמו ,ועבר את כל מיני המצבים קטנות כמו גדלות ,ולכן כלל ישראל מתקנים את כל
להתגבר בכוחו כנגד היצר הרע ,היה צריך לעשות זאת בעצמו, נמשכה מלכותו לדור דורים .וזהו ענין מה שהבחינו חז״ל ואמרו הבריאה שנבראה עבורם
והיתה זו עבודה קשה עד מאד .אבל עכשיו שהיצר הרע גדול 'אמר רב הונא כמה לא חלי ולא מרגיש גברא דמריה סייעיה, בראשית ברא אלקים (א ,א).
כל כך ,והוא רודף את האדם כל היום ,עד אשר כל מחשבות שאול באחת ועלתה לו ,דוד בשתים ולא עלתה לו' (יומא כב,):
כי שאול המלך לא היתה מלכותו יכולה להימשך עם שמץ של פירש רש״י 'אין המקרא הזה אומר אלא דרשוני' ,ומביא
לבו הם רק רע כל היום .הרי אין האדם מסוגל ויכול בכלל
חסרון ,ולכן אפילו בחסרון חטא אחד עלתה לו מלכותו .מה על כך את מה שאמרו חז״ל שהבריאה נבראה 'בשביל ישראל
להתגבר עליו בכח עצמו ,והוא מוכרח להגיע לידי כח התפלה,
שנקראו ראשית'.
להתפלל אל הקב״ה לעמוד לימינו ,כמו שאמרו חז״ל 'אלמלא שאין כן דוד המלך היתה עבודתו בקודש ממשיכה בכל התוקף
הקב״ה עוזרו אינו יכול לו' (קידושין ל .):ומאחר שמוכרחים להגיע והיה מתחזק תמיד גם אחר מכשול בשתים ,ולכן לא עלה לו וענין זה יש בו קשר בין סוף התורה לתחלתה ,שהרי סוף
אל כח התפלה ,כבר מובטחים בהקב״ה שישמע את קולינו הדבר במלכותו ונמשכה הלאה .וזהו ענין הצדיק הנקרא 'גיחון' התורה הוא בתיבת 'ישראל' ,אשר הוא ענין 'בשביל ישראל
ויעמוד לימין אביון להושיעו מהתגברות היצר .וכידוע כי על שהוא לשון של הכנעה כענין ״הולך על גחון״ (ויקרא יא ,מא), שנקראו ראשית' .ורש״י הביא שלומדים זאת באופן של דרש
אף שאמרו חז״ל 'הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים' (ברכות אשר צדיק כזה יכולה מלכותו להימשך כנ״ל .ולכן אמר דוד מן הפסוק דוקא ,ובזה קישר את הפסוק גם עם אמצע התורה,
לג ,):מכל מקום אמרו הם בעצמם שהיו כלל ישראל צריכים המלך במשיחת שלמה בנו למלך ״והורדתם אותו אל גיחון״ בבחי' קשר של 'ראש תוך סוף' .שהרי אמצע התורה הוא
להתפלל להקב״ה 'תן אתה' על יראת שמים (ע״ז ד ,).ויש שפירשו (מ״א א ,לג) ,ודרשו חז״ל על כך שהיה זה לרמז שתימשך מלכותו. ״דרוש דרש משה״ (ויקרא י ,טז; קידושין ל ,).בבחי' 'אין המקרא
כי זה בעצמו הוא העבודה הנדרשת מן האדם בענין יראת ולפי המבואר היינו ,כי על ידי שילמד לעבוד את ה' באופן של הזה אומר אלא דרשוני' .ויש לאותו הפסוק שייכות נוספת
שמים ,להתפלל להקב״ה 'תן אתה' שיתן בלבו אהבתו ויראתו. הכנעה גם בבחי' קטנות ,תוכל מלכותו להימשך לאורך ימים. עם התחלת התורה ,על פי מה שהביא רש״י בפרשתינו 'לא
היה צריך להתחיל את התורה אלא בהחודש הזה לכם' וכו'.
וזו היא הנחמה המיוחדת שנזכרה בפסוק ,כי רבה רעת האדם
שהרי שעיר החטאת אשר 'דרוש דרש משה' היה שעיר ראש
בארץ ולכן יוכרחו בני האדם להתפלל ,ועל ידי זה יוכלו וינצחו
ד חודש (רש״י שם) ,והרי זה מקושר גם עם מה שהתורה היתה
את יצרם .ועל זה נאמר ״ונח מצא חן בעיני ה'״ (ו ,ח) ,אשר 'חן' צריכה להתחיל בו.
הוא ענין התפלה (עי' שעה״כ ציצית ז) ,כי נח הצליח לעבור את כל
נח לא נקרא בשמו על ידי אדם הראשון והענין הוא ,כי כל הבריאה נבראה בשביל ישראל ,אשר
המכשולות והנסיונות בדורו ,רק על ידי שהתפלל .ולכן נקרא ולכן לא התגלה בו נקודת משיח
בשמו על שם ״זה ינחמנו״ ,כי זו היתה גם הנחמה אשר עלתה הם מתקנים אותה על ידי מצות קידוש החודש אשר נמסרה
לפני הקב״ה ,שהתנחם בזה על בריאת היצר הרע ,כאשר חשב ויולד בן (ה ,כח). להם .וזה היה עומק ענין דרישת משה רבינו אחר שעיר ראש
על כח התפלה כנ״ל. אצל כל הנולדים בדורות מאדם עד נח ,נאמר מיד שם הבן חודש ,כי שעיר זה מכפר על מיעוט הירח (חולין ס ,):שהוא
הנולד ,אבל אצל נח כתוב בתחלה ויולד 'בן' ,ורק בהמשך תיקון מעשי בראשית .כי משה רבינו טען שכל חטאי בני
ויש להוסיף בזה עוד ,כי כל מעשי בראשית מכונים 'טוב' ,כמו האדם התלויים כולם בחטאו של אדם הראשון ,נגרמו מחמת
הפסוקים נזכרה קריאת שמו.
שנאמר בכולם כי ראה אותם הקב״ה והנה הם 'טוב' .ויש לומר מיעוט הירח [שהוא ענין ההסתר על מדת המלכות והשכינה
כי כל עוד שיש 'טוב' ,יש גם 'רע' העומד לעומתו ומתגבר כנגדו ויש לומר בטעם הדבר ,כי אדם הראשון קיבל מהקב״ה את בתחתונים] .ולכן אילו היו אהרן ובניו אוכלים את שעיר ראש
[מה שאין כן בבחי' 'חיים' ,ואכמ״ל] .ולכן אין ענין הטוב מספיק הכח לקרוא שמות ,כאשר קרא את שמות כל בעלי החיים וכל חודש ,ומשלימים את תיקון מיעוט הירח ,היו יכולים להשלים
בפני עצמו ,אלא צריכים להוסיף אליו את ענין ה'חן' שהוא הנמצאים בעולם .ועל פי זה יתכן לומר ,שהוא גם היה נותן את תיקון מעשי בראשית וכפרת חטא עץ הדעת .ונמצא כי
התפלה כנ״ל .וכאשר מוסיפים 'חן' על 'טוב' ,הרי זה אותיות את השמות לכל הבנים הנולדים .אבל נח הוא הראשון אשר התחלת התורה ואמצעיתה וסופה מורים כולם על היות תכלית
'בטחון' .כי כאשר האדם אינו מתגבר בכוחו העצמי נגד הרע, נולד אחר פטירתו של אדם הראשון ,ולכן לא ידעו לתת לו את ותיקון הבריאה נשלמת על ידי כלל ישראל.
אלא מתפלל ומקוה אל השי״ת ,הרי זו עבודת מדת הבטחון. השם מיד בלידתו .ורק בהמשך הזמן ,נתנו לו שם על פי מעשיו
ועניינו אשר כבר התגלה להם.
ונרמז בזה ,על פי הידוע כי יש להחליף את האות ר' עם ד',
כענין ר' של 'אל אחר' שצריכים להחליפו עד שיהיה 'אחד' ויש להוסיף בענין זה ,כי ענין השמות יש לו שייכות גדולה ג
של שמע ישראל .וזהו ענין 'דרדר' הנזכר אחר חטא עה״ד, לעניינו של משיח אשר שמו קדם לבריאת העולם (פסחים נד,).
שהוא ענין חילוף הד' בר' ,ואכמ״ל .והנה אם נחליף את האות ו'משיח' יש בו אותיות 'שם חי' הוא ענין השמות אשר נקראו הצדיק העובד את ה' גם בבחי'
ר' של תיבת 'רע' באות ד' ,הרי יהיה מזה אותיות 'דע' העולים לכל החיים .וזה נרמז במה שאומרים בעת ברית מילה אחר קטנות יכולה מלכותו להימשך
עה״כ בגי' 'בטחון' ,כענין הפסוק ״בטחו בה' עדי עד״ (ישעיה קריאת השם 'ישמח האב ביוצאי חלציו' ,אשר 'ישמח' הוא ושם הנהר השני גיחון הוא הסובב את כל ארץ כוש (ב ,יג).
כו ,ד) .כי רק על ידי הבטחון בהקב״ה יכולים להינצל מענין ״רק אותיות 'משיח' .וזהו גם ענין מה שדנו חכמי ישראל בענין שמו
בספה״ק נועם אלימלך (ד״ה ונהר) מבאר את הפסוק ,שהצדיק
רע כל היום״ [ובמקו״א ביארנו בזה את שיטת ר' יהושע אשר של משיח מה הוא (סנהדרין צח[ ,):והיו התלמידים אומרים זאת
שהוא בחי' 'גיחון' ,משבר את כח האיש שהוא ככושי כאשר
ארבעים ימי הגשם של המבול החלו ביום י״ח אייר ,כי הוא יום על רבם המביאם לחיי העולם הבא ,שהוא בחי' ימות המשיח].
הוא משונה במעשיו לרעה .ומביא ראיה על כך שכושי יכול
ל״ג בעומר אשר בו מאיר שם הבטחון]. ולכן היה לאדם הראשון שייכות עם ענין נתינת השמות ,כי
להתפרש על שינוי המעשים לרעה ,שהרי על שאול המלך
'אדם' נוט' א'דם ד'וד מ'שיח.
ונתבאר כי נח מצא חן לפי שהתפלל להקב״ה ,ורק על ידי נאמר לשון כושי ,וביארו חז״ל שהיה משונה במעשיו ככושי
זה השיג יראת שמים והתגבר על יצרו .אבל היה אצלו חסרון ויש לומר כי אילו היה אדם הראשון נותן את השם לנח ,היה המשונה בעורו (מו״ק טז .):ובכל זאת יש בגמ' אחרת (יומא כב):
בכך שלא התפלל על בני דורו ,כי אילו היה מתפלל עליהם לא נותן לו את השם 'מנחם' שהוא שמו של משיח כידוע .אשר הוי אמינא לומר עליו שנקרא ״בן שנה״ (ש״א יג ,א) לומר עליו
היו נאבדים במבול. שם זה ראוי לנח כענין ״זה ינחמנו״ (ה ,כט) ,ולא רק 'נח' כמו שהיה ח״ו מלוכלך בחטא .הרי מזה שיכולים לפרש תיבת
ד
חובת הלבבות
בראשית ברא
אלקים:
דער גאנצער
שער הבטחון פרק ג
'דרך הטבע' איז א
ש י עו ר י -א
שטיק 'תורה' ש י עו ר י ה ש ק פ ה ומו ס ר ב ד ר ך הח ס י ד ו ת
א
'בטחון' איז בלויז ווען מען פארלאזט זיך נישט
אל תבטחו בבן אדם:
אויף קיינעם אנדערש
סמיכה בשתי ידיו – בטחון מיינט מען לאנט זיך ָָאן מיטן גאנצן כח | בטחון איז נישט שייך אויף צוויי מענטשן | מען קען זיך נישט אנלאנען האלב דא און האלב דארט | טאמער האט א מענטש א צווייטע פלאן על כל
צרה שלא תבוא – איז ער נישט פארזיכערט אויפן אויבערשטן | עס זעט אויס כאילו 'טבע' האט א געוויסע פארזיכערונג | געווענליך לויפט מען צום רבוש"ע – ווען דער 'דרך הטבע' ארבעט נישט מער | טאמער ער זעט
א האפענונג על פי דרך הטבע – ווערט זיין בטחון שוואך | דאס שטאמט פון טעותים אין אמונה | עס איז א נדנוד פון שיתוף רח"ל | דער רבוש"ע פירט די וועלט אליין | ער איז זיך מלבש אין טבע | מען קען זיך נישט
פארלאזן אויפן לבוש – נאר בלויז אויפן יד ה'
נישט דורכגעטראכט און צוגעקומען צו אזא מסקנא ,נאר איז א גוטער און אז דער אויבערשטער איז משגיח מיט בטחון פאדערט א הקדמה פון
ער האט זיך פשוט צוגעוואוינט צו טראכטן און אנקוקן השגחה פרטית וכדומה – וועט ער קיינמאל נישט אנקומען אן אויסגעבויעטע אמונה
די וועלט מיט אט די סארט אויגן-גלעזער – אז עס איז צום ריכטיגן בטחון! ווייל ער האט א גאנצן צייט 'נאך דער חובת הלבבות רעדט ארום דא אין פרק ג ,אז כדי
פארהאן צוויי זאכן אין וואס זיין גאנצע לעבן ווענדט עפעס' אויף וועמען ער פארלאזט זיך .ער שפירט איז אין צו קענען האבן א שלימות'דיגן בטחון אויפן רבונו של עולם
זיך' :טבע' און 'השגחה' .כאילו עס איז חס ושלום פארהאן ערגסטן פאל – טאמער דער אויבערשטער וועט אים נישט – פעלט זיך אויס עטליכע 'הקדמות' ,וואס דער מענטש זאל
צוויי מנהיגים אין דער בריאה ,איין מנהיג איז דער 'דרך וועלן העלפן – האט ער נאך מענטשן וועלכע וועלן מסכים זיין אינגאנצן קלאר אין די אמת'ע פאקטן וועלכע קומען
פָאר וואס עס וועט זיין ,גוטס
הטבע' – וואס ער זאגט ָ זיין אים צו העלפן... פאר אויף דער וועלט ,וואס דאס זענען ממש יסודות אין
אדער שלעכטס ,און טאמער זאגט דער 'דרך הטבע' אז 'אמונה' .און ווען מען איז קלאר אין אט די אלע יסודות –
עס וועט זיין גוט – וועט ער זיך פארלאזן אויף אים און סור מרע ועשה טוב ובטח בה' – זיך קען מען אנקומען צום ריכטיגן געפיל פון 'בטחון'.
זיין רואיג .און דערנאך איז פארהאן נאך א מנהיג ,א אויסטון פון אלע פאלשע גאראנטיעס
שטארקערער מנהיג ,וואס דאס איז דער רבונו של עולם קומט אויס :א חלק פון 'עבודת הבטחון' איז ,צו אויב דער עבד האט צוויי 'אדונים'
וועלכער איז משגיח אויף דער וועלט ,און אויך אויף אים אויסרייסן און צוברעכן אלע אנדערע זאכן אויף וואס פארלאזט ער זיך נישט אויף קיינעם פון זיי
קען מען זיך פארלאזן .און וויבאלד עס זענען פארהאן מען איז זיך בוטח! איידער דער מענטש ארבעט זיך צו
צוויי מנהיגים ,איז נישטא קיין אויסשליסליכער 'בטחון' איינע פון די יסודות אין אמונה – וואס דער מענטש
פארלאזן אויפן אויבערשטן – מוז ער קודם ווערן אינגאנצן מוז זיין אויסגעבויעט דערין – שטעלט דער חובת הלבבות
אויף קיין איינעם פון זיי ,נאר דער מענטש האפט אז פון נאקעט! ער מוז שפירן אז ער האט נישט אויף וועמען זיך
צווישן זיין 'השתדלות בדרך הטבע' און זיין 'שמירת תורה אוועק אלס א חלק פון דער ערשטער הקדמה" :קיינער
צו פארלאזן ,ווייל קיינער אויף דער וועלט קען אים נישט
ומצוות' – וועט ער ארויסגיין פארזיכערט און באגליקט, אויף דער וועלט קען מיר נישט גוטס טון ,און קיינער אויף
העלפן! דער גרעסטער עסקן און געטרייעסטער חבר און
רחמנא ליצלן מהאי דעתא. דער וועלט קען מיר נישט שלעכטס טון – אויסער דער
גוטער פריינט – וועט זיצן מיט פארלייגטע הענט – טאמער
אויבערשטער!" .און דער חובת הלבבות איז דאס מסביר
פון הימל וועט מען אים נישט שיקן אויף דער שליחות אים
מיט א משל פון אן 'עבד' און 'אדון' ,אז טאמער באלאנגט
דער רבוש"ע האט קיינמאל נישט צו העלפן! און בלויז נאכדעם וואס דער מענטש שפירט
דער עבד צו צוויי 'אדונים' ,וואס יעדער פון זיי קען אים
איבערגעגעבן גארנישט פארן 'דרך הטבע' זיך באמת באמת 'איינער אליין' אויף דער וועלט – קען ער
באגנאדיגן מיט געוויסע טובות – אויטאמאטיש וועט דער
דער אמת'ער דעת תורה איז :עס איז פארהאן בלויז רבונו יעצט ריכטיג לויפן זיך באשיצן און אנלאנען אויפן
עבד נישט האבן קיין 'בטחון' אויף קיין איינעם פון זיי! ווייל
איין 'מנהיג לבירה'! נאר דער רבונו של עולם אליינס פירט של עולם מיטן גאנצן כח! ער קען מאכן 'סמיכה בשתי
'בטחון' איז אזא סארט מדה ,וואס מען קען דאס האבן
די וועלט ,און קיינער העלפט אים נישט! ער האט נישט ידיו' – זיך אנלאנען מיט אלע כוחות בלויז אויפן רבונו
בלויז צו איינעם! בטחון מיינט ,אז דער מענטש לאנט זיך
איבערגעגעבן קיין משהו 'הנהגה' פאר קיינעם אנדערש! של עולם אליינס! און דערפאר זעט מען טאקע ,אז ווען
ָָאן אויסשליסליך אויף איין שטארקע גאראנטי! און דערפאר,
דער 'דרך הטבע' איז בכלל נישט קיין מציאות פאר זיך דוד המלך וויל באאיינפלוסן דעם מענטש צו האבן בטחון
אויפן אויבערשטן – איז ער קודם כל מקדים דעם 'סור טאמער האט ער צוויי מענטשן וועלכע קענען אים מטיב
– וואס עפעס זאל זיך ווענדן אין אים ,נאר אלעס איז זיין – איז ער שוין נישט 'אנגעלאנט' אויסשליסליך אויף
תלוי בלויז אינעם 'יד השם'! דער 'דרך הטבע' איז בלויז יִבים ְְּב ֶֶבן
"ַאל ִִּת ְְב ְְטחּו ִִבְנְ ִִד ִ
מרע'; ווי ער זאגט (תהלים קמו ,ג)ַ :
ׁשּוָעה" – דו זאלסט וויסן אז קיינער קען דיר ָָא ָָדם ֶֶׁש ֵֵאין לֹו ְְת ָ בלויז איין מענטש ,נאר ער האפט אז פון צווישן זיי ביידע
דער 'ידא אריכתא' אדער דער 'הענטשוך' וועט שוין ארויסקומען די טובה וואס ער וויל .און דאס
מיט וואס דער רבונו של עולם באנוצט זיך קומט נאכדעם ערשט און נישט העלפן!
נקודות: דארט זאגט ער ווי טוב'; 'עשה ער ָָאן צום הייסט נישט 'בטחון'.
און באקליידעט זיין האנט כביכול ,כדי צו
פירן די וועלט .אבער עס איז נישטא דא אויב איז 'טבע' "ַא ְְׁש ֵֵרי ֶֶׁש ֵֵא-ל ַיַ ֲֲעֹקֹב ְְּב ֶֶעְזְ רֹו ִִׂש ְְברֹו
ווייטערַ :
צוויי 'אדונים' אויף וועמען זיך צו פארלאזן, נישט מער ווי א ֹלָקיו".ַַעל ה' ֱֱא ָ טאמער האסטו נאך א פלאן – אין
ווייל דער הענטשוך האט נישט קיין שום הענטשוך – נו, פאל דער רבוש"ע וועט דיר נישט
ווי קען מען זיך העלפן – האסטו נישט קיין בטחון
אייגענע כח צו גוטס טון! אויב זיך 'פארלאזן' א מענטש איז צוגעוואוינט
– איז דאס בלויז אויף דעם איינעם 'אדון עולם'
פארלאזן אויפן צו לעבן מיט 'שיתוף' רח"ל דער נמשל :טאמער זעט אויס פארן מענטש ,אז ער
וועלכער איז דער אויסשליסליכער מטיב! און
הענטשוך?! ווי האט גוטע פריינט ,משפחה מיטגלידער ,א קהלה און סביבה
קען מען זיין אין אנדערע ווערטער :פון אלץ וואס
כאטש וואס דער רצון ה' איז טאקע ,אז דער – וואס זיי קענען אים ארויסהעלפן אין זיינע פראבלעמען.
רואיג אז טאמער א מענטש הערט רעדן אין גאס ,און זעט
מענטש זאל טון 'השתדלות בדרך הטבע' ,אבער דער האנט וועט געשריבן אין די צייטונגען און אויסגאבעס טאמער וועט ער זיך נויטיגן אין געלט – וועט דער עסקן
ווען עס קומט צו 'בטחון' – עקזעסטירט נישט מיר נישט העלפן – וואקסט ער אויף מיט א קרומע השקפה אים צוזאמשטעלן געלט ,און טאמער וועט ער זיך נויטיגן
דער גאנצער 'דרך הטבע'! דארט איז נישטא – וועט מיר – וואס ער כאפט זיך אפילו נישט אז ער אין רפואה ענינים – וועט יענער עסקן אים שאפן א
קיינער אויף וועמען זיך אנצולאנען ,אויסער דער הענטשוך האלט אזוי ,ווייל ער האט עס קיינמאל דאקטער ,וכדומה – אפילו אויב דער מענטש וועט ארבעטן
דעם רבונו של עולם אליינס! העלפן?! יארן לאנג אויף 'בטחון' ,צו גלייבן אז דער אויבערשטער
ה
ב
דער עיקר מעלה פון 'אמונה' איז וויבאלד עס איז פארבינדן מיט 'נסיונות'
נס להתנוסס:
די גאנצע מעלה פון א איד איז 'אמונה' | דער גאנצער גדר פון א מענטש איז 'בחירה' | דערפאר מוז אמונה קומען פון דער אייגענער בחירה | 'דרך הטבע' שטעלט אהער נסיונות | 'גלות' שטעלט אהער נאך גרעסערע
נסיונות | אין ארץ ישראל האט מען געשפירט השגחת ה' | דארט איז נישטא קיין שר | דער גוי איז אונטערן שר – דאס מיינט 'טבע' | ער קען נישט מתפלל זיין אויף 'שינוי הטבע' | ער קען נישט שפירן דעם אויבערשטן
זעלבסט – אינדרויסן פון דער 'מחיצת הטבע' | א איד איז אין גלות כדי נתנסה צו ווערן מיט שווערע נסיונות אין אמונה | ער איז מברר די אמונה פון די עמקי הקליפות
עס איז פארהאן אלעמאל א 'מחיצה' דער רבונו של עולם באשאפן א 'דרך הטבע' מיט וועלכע לכאורה וואלט געווען זייער
– וואס דאס איז דער 'שר' און 'טבע' ער באקליידט זיך צו פירן די וועלט ,כדי אז דער מענטש געשמאק ָָאן קיין 'דרך הטבע'?
– צווישן אים מיטן רבוש"ע
זאל מוזן דורכגיין כסדר'דיגע נסיונות אין דעם ענין פון מען וועט אביסל מער אריינגיין אין דער סוגיא פון 'דרך
"ֲא ֶֶׁשר
א טריט טיפער :דער פסוק זאגט (דברים ד ,יט)ֲ : אמונה! ער זאל האבן א שטארקן מקום זיך טועה צו זיין הטבע' .אסאך מאל פרעגט א מענטש א שאלה :פארוואס
ֹלֶקיָך ֹא ָָֹתם ְלְ ֹכֹל ָָה ַַע ִִמים ַַּת ַַחת ָּכָ ל ַַה ָָׁש ָָמִיִ ם" .זאגן חז"ל:
ָָחַלַ ק ה' ֱֱא ֶ און זיך אנלאנען אויפן 'דרך הטבע' ,און דעמאלט איז די טאקע פירט דער רבונו של עולם די וועלט מיט א לבוש
"החליקן בדברים" .דאס הייסט ,דער רבונו של עולם האט 'אמונה' א בחירה'דיגע אמונה! דעמאלט פארמאגט זיין פון 'דרך הטבע'?! עס וואלט דאך געווען אזוי געשמאק און
אונטערגעווארפן די גוים אונטער א הנהגה פון 'שרי מעלה'. אידישקייט א מענטשליכע חשיבות! זיס ,טאמער מען וואלט געזען קלאר מיט די אויגן ווי דער
יעדע מדינה האט איבער זיך א 'שר' ,וואס ווען דער רבונו רבונו של עולם פירט די וועלט יעדע מינוט און יעדע רגע
של עולם איז משפיע צו דער מדינה – איז ער משפיע דורך מיט אן אפענע השגחה! א מענטש איז הונגעריג און האט
דעם 'שר' ,און דער שר ווערט כאילו דער 'שורש ההשפעה' אמונה האט אסאך 'מדרגות'
און בחינות נישט וואס צו עסן – שטעלט ער זיך אין א ווינקל און איז
פון דער מדינה .און דער שר איז בעצם א געוויסע סארט מתפלל צום רבונו של עולם ,און פלוצלינג עפנט זיך די
'דרך הטבע' וויאזוי די שפע ווערט נשתלשל צו דער מדינה. כאטש וואס מיר זאגן ,אז באמת איז יעדער איד א 'ארובות השמים' און עס פאלט אראפ 'מן'! א מענטש דארף
קומט אויס ,אז אינ'אמת'ן איז דער רבונו של עולם אליינס 'מאמין' – איז אבער פארהאן אסאך מדרגות דערין .ווייל געלט חתונה צו מאכן א קינד – שטעלט ער זיך אוועק מיט
משגיח אויף דער אומה און ער איז זייער אויסשליסליכער אודאי וועט קיין ערליכער איד נישט האלטן עכט בשיטה א תפלה צום אויבערשטן ,און פלצלינג קומט אראפ פון
משפיע ,אבער וויבאלד די השגחה ווערט מלובש אין א 'שר' אז דער 'דרך הטבע' האט עפעס אן אייגענע כח חס ושלום הימל א גאלדענער 'פיסת יד' – אין דער ווערד פון פופציג
און 'טבע' – ווערט א 'הסתר פנים' ,און עס שפירט זיך ביי – וואס דאס דאך ממש א כפירה פון 'שתי רשיות רח"ל – טויזנט דאלער! פארוואס באהאלט זיך דער אויבערשטער
אים ווי גלייך דער שר און טבע איז חס ושלום דער מושל. אבער די שאלה איז :ווי ווייט אפגערוקט שטייסטו פון א אונטער אזא דיקער מאנטל פון 'טבע' – וואס דאס מאכט
און דערפאר איז א גוי זייער דערווייטערט פונעם רבונו של 'נדנוד כל דהוא' פון אזא שיטה?! צי האסטו נאך עפעס א אזוי שווער פאר א מענטש צו האבן די אויסשליסליכע בטחון
עולם! דער אויבערשטער איז זיך נישט מגלה זיין פנים צו געפיל ,אז 'דרך הטבע' האט עפעס צו זאגן ,אדער נישט?! נאר אויף אים?!
זיי – ָָאן קיין מאסקע! זייער גאנצע שייכות וואס זיי קענען צי ביסטו איבערצייגט אויף הונדערט פראצענט אז דער
האבן מיטן רבונו של עולם – איז בלויז פונדערווייטנס! גאנצער 'דרך הטבע' איז בלויז 'כגרזן ביד החוצב' ,אדער
לדוגמא :א גוי קען האבן שייכות מיט 'תפלה' און ער קען ווערסטו נאך עפעס נתפעל פונעם 'דרך הטבע'?! צי האסטו ווילאנג א מענטש האט 'אמונה'
עטוואס צוטרוי און רואיגקייט אויפן 'דרך הטבע' ,אדער איז 'שם ישראל נקרא עליו'
דאווענען צום רבונו של עולם; ווי דער פסוק זאגט (ישעיה
יִתי ֵֵּבית ְְּת ִִפָלָ ה ִיִ ָָּק ֵֵרא ְלְ ָכָ ל ָָה ַַע ִִמים" ,אבער ער קען נו ,ז)ִּ" :כִ י ֵֵב ִ דו שפירסט זיך אינגאנצן אליין אויף דער וועלט ,און בלויז דער פשוט'ער תירוץ אויף דער שאלה איז' :דרך הטבע'
בלויז דאווענען אז ער זאל מצליח זיין אין די 'דרכי הטבע', דער אויבערשטער איז דיין אנלאנער?! דאס אלעס זענען איז אוועקגעשטעלט געווארן למען הנסיון .ווייל 'אמונה'
אבער ער קען נישט דאווענען אויף 'שינוי הטבע'! ער האט 'נסיונות' אין אמונה – צי מבחין זיין און מברר זיין דעם איז נישט בלויז א זייטיגע 'פרט' אין אידישקייט ,נאר דאס
נישט קיין צוטריט צו בעטן דעם אויבערשטן צו גיין קעגן יסוד היהדות ,אז א איד זאל כסדר קענען 'בוחר' זיין צו איז דער 'שורש' פון גאנץ אידישקייט; ווי עס שטייט (תהלים
די טבע! ווייל אפילו בשעת'ן רעדן צום אויבערשטן – איז די זיין א 'כופר בעבודה זרה' און א 'מאמין באלקי ישראל' קיט ,פו)ָּ" :כָ ל ִִמ ְְצֹו ֶֶֹתיָך ֱֱאמּוָנָ ה" .די זאך וועלכע מאכט דעם
טבע נאכאלץ בתוקפה! זיין גאנצע שייכות מיטן אויבערשטן אויף נאך א גרעסערע און טיפערע מדרגה. מענטש פאר א 'איד' – איז 'אמונה'! דער וועלכער איז נישט
– איז אלעמאל בלויז מיטן 'מסך המבדיל' פון זיין 'שר' און קיין 'מאמין' – איז נישט בכלל ישראל! און דער וואס ער
'טבע'! ער קען בלויז זען דעם חיצוניות'דיגן הענטשוך – און איז אינעם כלל פון 'ישראל' – איז א 'מאמין'; ווי די גמרא
דער גוי האט נישט קיין אויסשליסליכע
נישט דעם יד ה' וואס ליגט אונטער דעם הענטשוך! און 'בטחון' אויפן רבוש"ע זאגט (שבת צז" :).ישראל מאמינים בני מאמינים" .פון צווייטן
אט דאס איז אן ענין פון 'שיתוף'( .נאר שפעטער האבן די גוים זייט ,די זאך וועלכע מאכט דעם מענטש פאר א מענטש
עס איז פארהאן א מאמר העולם ,אז א גוי איז נישט – איז 'בחירה'! דער וועלכער האט נישט קיין בחירה ,איז
פוגם געווען און געמאכט דערפון אן עבודה זרה און געדינט דעם שר,
מצווה אויף 'עבודה זרה בשיתוף' .מען גייט נישט דא אדער א בהמה אדער א מלאך ,אבער קיין מענטש איז ער
וואס מיט דעם האבן זיי נאכמער מוסיף געווען אויפן הסתר פנים).
אריין אינעם חלק ההלכה ,וואס דער נודע ביהודה (יו"ד
נישט! ווייל די גאנצע מעלה פונעם מענטש ,איז בלויז דאס
סי' קמח) וואונדערט זיך דערויף ,און בפשטות נעמט מען וואס ער האט א 'בחירה' צו 'בוחר' זיין 'בטוב' אדער 'ברע'.
א איד'ס שורש איז ארץ ישראל וואו ָָאן להלכה אז דער גוי טאר אויך נישט ממש דינען 'עבודה
עס איז נישטא קיין 'שר' און אין גלות זרה' – אפילו אויב ער גלייבט אויך אינעם רבונו של עולם,
דארף ער מברר זיין די אמונה אבער מען קען ארויסנעמען דעם געדאנק וואס עס איז טאמער וואלט נישט געווען
ֹלֶקיָך ָָּבּה
"ָּת ִִמיד ֵֵעיֵנֵ י ה' ֱֱא ֶ
דער פסוק זאגט (דברים יא ,יב)ָ : נוגע דא צום ענין פון בטחון .דער פשט איז ,אז וויבאלד מעגליך 'נישט צו גלייבן' – וואלט
'אמונה' נישט געווען חשוב
ֵֵמ ֵֵר ִִׁשית ַַה ָָׁשָנָ ה ְְו ַַעד ַַא ֲֲח ִִרית ָָׁשָנָ ה" .בזמן שבית המקדש היה קיים דער רבונו של עולם איז מלביש זיין הנהגה
האבן אידן געוואוינט אין ארץ ישראל ,און די השגחה פונעם אינעם 'דרך הטבע' ,און פונדרויסן זעט מען טאמער וואלט די גאנצע וועלט
אויבערשטן איז געווען אפן! עס איז נישט אריבערגעגאנגען בלויז דעם 'לבוש' און נישט דער 'פנימיות' נקודות: געפירט געווארן מיט אן אפענע הנהגה
דורך קיין שום 'שר' און 'טבע' ,נאר דער רבונו של עולם וואס ליגט אונטער דעם ,דערפאר האט נישט פונעם אויבערשטן – ָָאן קיין התלבשות
אליינס איז געווען דער דירעקטער משפיע אויף ארץ דער גוי דעם כח צו גלייבן מיט א ריינקייט א איד דארף בדרך הטבע – וואלט נישט געווען מעגליך
ישראל! אודאי איז דעמאלט אויך געווען א 'בחירה' אויף 'בלויז' אינעם אויבערשטן! ווייל דער גוי זיך אלעמאל 'נישט' צו גלייבן! עס וואלט נישט געווען
'אמונה' ,אבער עס איז געווען אסאך לייכטער צו דערקענען איז א 'חיצוני' און ער קוקט זייער שטארק
מעסטן :וויפיל קיין 'בחירה' צו טראכטן אנדערש ווי די
די השגחה פונעם אויבערשטן און זיך פארלאזן בלויז אויף אויפן 'חיצוניות'! און אפילו אויב ער האט
איז ביי מיר ריינע אמונה אינעם 'אין עוד מלבדו'! מען
אויך אמונה אז עס איז דא א באשעפער
קלאר דער 'אין וואלט דאך קלאר געזען ווי אלעס ווענדט
אים .אבער היינט ווען מיר זענען אין גלות ביי די גוים – וואס עוד מלבדו' –
זיי באקומען אלעס דורך זייערע שרים – ווערן מיר אויך וועלכער האט אלעס באשאפן און פירט די זיך בלויז אין 'תורה'' ,תפלה'' ,מצוות' און
אז דער 'דרך 'מעשים טובים'! נו ,וועלכע חשיבות וואלט
נעבעך מיטגעשלעפט מיט דער גוי'אישער מהלך המחשבה גאנצע טבע – האט ער נישט די כוחות צו הטבע' האט
פון 'דרך הטבע' ,וואס עס שפירט זיך ליידער ווי גלייך דער קוקן 'בלויז' אויפן 'פנימיות' און אנקוקן די נישט קיין שום ווען דער מענטש געהאט ,טאמער די זאך
'דרך הטבע' האט עפעס צו זאגן און מען קען זיך אביסל גאנצע טבע בלויז ווי א הענטשוך! ביי אים אייגענע כח און וועלכע מאכט דעם מענטש פאר א איד –
פארלאזן דערויף .און דערפאר זאגן חז"ל (ע"ז ח" :).ישראל אין קאפ איז כאילו פארהאן צוויי שותפים פארזיכערונג?! קומט ָָאן קיין 'בחירה'?! טאמער אינעם
שבחוץ לארץ עובדי עבודה זרה בטהרה הן" – אין חוץ לארץ אין הנהגת העולם חס ושלום! און דערפאר וויפיל שפיר 'שורש היהדות' איז ער פונקט ווי א מלאך
זעט מען נישט די 'השגחה' און מען פירט זיך מיט א התנהגות האט ער טאקע נישט קיין 'בטחון' אויפן רבונו איך זיך אדער א בהמה – וועלכע איז געצוואונגען
ווי כאילו דער 'דרך הטבע' איז א מושל! מען איז 'מרבה' מיט של עולם; ווי דער חובת הלבבות זאגט דא ,אז אומבאהאלפן צו טון רצון ה' – איז דאך זיין גאנצער
נאך און נאך טבע'דיגע השתדלות'ן און סיבות ,כאילו עס טאמער דער עבד באלאנגט צו צוויי אדונים און אליין אויף שורש געבויעט אויף לופט! איז ער נישט
ווענדט זיך עפעס אין דער טבע! און דאס איז די עמקות'דיגע – האט ער נישט קיין בטחון אויף קיינעם! דער וועלט?! קיין 'איד' ,נאר א 'מלאך'! דערפאר האט
ו
דארפן אויפבויען דעם 'יסוד היהדות' מיטן גרעסטן מאס עומק הקליפה! מיר דארפן ארויסנעמען די אמונה וואס איז אויפטוה וואס מען דארף אויפטון היינט אין גלות ,אז מען
'בחירה' וואס איז נאר שייך! דאס איז א שווערע עבודה וואס אריינגעפאלן אינעם 'הסתר פנים' פון די ע' שרים ,און דארטן זאל אנקומען צו א געוואלדיגן 'מקום בחירה' און 'מקום
מען האט איבערגעגעבן פארן כלל ישראל אין גלות. דורכזען די השגחה וועלכע איז מלובש אין דעם שר! מיר נסיון' אין 'אמונה' ,און מען זאל מברר זיין די אמונה פונעם
ג
ביים ריכטיגן מאמין איז 'דרך הטבע' נישט קיין 'הסתרה' נאר א 'גילוי אלקות'
אסתכל באורייתא וברא עלמא:
אין מוסר שטעלט מען אוועק דעם 'רע' אלס מציאות | אין חסידות זאגט מען עס איז נישטא קיין מציאות פון רע | עס איז אלעס 'טוב' | מען דארף נאר גיין ביזן שורש פון יעדע זאך | לדוגמא :גאוה איז נישט קיין 'רע' –
עס איז די נשמה וועלכע זוכט גאות ה' | דער גוף שלעפט עס נאר אראפ צום עולם הפירוד | מען דארף עס צוריקטראגן צום 'עולם האחדות' | תאוות איז נישט קיין 'רע' – עס איז די נשמה וועלכע זוכט תענוג רוחני | טבע
איז נישט קיין 'רע' – עס איז דער 'כלי' פאר השגת אלקות | פונקט ווי תורה איז דער אופן וויאזוי דער רבוש"ע איז מגלה זיין חכמה | אזוי איז 'טבע' דער אופן וויאזוי דער רבוש"ע איז מגלה זיין גילוי אויף דער וועלט
ביי שלמה המלך (מלכים א ה ,ב)ַ"ַ :וְיְ ִִהי ֶלֶ ֶֶחם ְְׁשֹלֹמֹה ְלְ יֹום אויב האסטו תאות האכילה – איז א סימן אין עוד מלבדו – נישטא קיין
ֹלִׁשים ֹּכֹר ֹסֶֹלֶ ת ְְו ִִׁש ִִׁשים ֹּכֹר ָָק ַַמח ֲֲע ָָׂש ָָרה ָָב ָָקר ְְּב ִִר ִִאיםֶֶא ָָחד ְְׁש ִ אז דיין נשמה ציהט צום להתענג על ה' עכטע מציאות פון 'רע'
ּוַב ְְר ֻֻּב ִִרים
ּוְצ ִִבי ְְוַיַ ְְחמּור ַ
ּוֵמ ָָאה ֹצֹאן ְלְ ַַבד ֵֵמ ַַאָיָ ל ְ
ְְו ֶֶע ְְׂש ִִרים ָָּב ָָקר ְְר ִִעי ֵ נאך א דוגמא :ווען א מענטש זעט זיך אין 'תאות ביז אהער האט מען גערעדט דעם מוסר'דיגן מהלך
בּוִסים" – מען האט יעדן טאג געשחט'ן צענדליגער בהמות ֲֲא ִ האכילה' – וועט אים דער מוסר'דיגער מהלך זאגן" :דער וויאזוי אנצוקוקן 'דרך הטבע' ,אז דאס איז באשאפן געווארן
פאר 'סעודת שלמה' .ווייל שלמה המלך האט געארבעט פארגרעבטער גוף וויל שוין ווייטער פרעסן! הלואי ווען כדי צו זיין א 'הסתרה' און 'העלמה' אויפן רבונו של
אז עס זאל זיין 'שני מלכים משתמשים בכתר אחד' – ווי מען וואלט בכלל נישט געדארפט עסן! עס איז דאך אזא עולם .אבער לויטן חסיד'ישן בליק קוקט מען עס ָָאן
דער מדרגה פון ימות המשיח! דעמאלט וועט נישט זיין נידריגע תאוה!" .ווידעראום ,דער חסיד'ישער מהלך וועט פונקט פארקערט' :דרך הטבע' איז באשאפן געווארן כדי
קיין שום סתירה צווישן דעם גוף און נשמה! דער גאנצער אים זאגן" :דיין נשמה וויל טון די עבודה פון 'אכילה' – צו 'מגלה' זיין דעם אויבערשטן – נישט אים 'מכסה' צו זיין!
מהלך המחשבה וועט דעמאלט זיין אויסגעשטעלט אויף וועלכע איז גאר א גרויסע עבודה! 'אכילה' איז נאך א און כדי דאס צו פארשטיין וועט מען קודם מקדים זיין א
אזא אופן ,אז דער גוף וועט זוכן עס זאל זיין גוט פאר דער גרעסערע 'יחוד' ווי תורה ותפלה! דוקא דורך 'אכילה' האבן כלליות'דיגע הקדמה צום ענין :אין חסידות איז פארהאן
נשמה ,און די נשמה וועט זוכן עס זאל זיין גוט פארן גוף! די כהנים געקענט מכפר זיין אויפן איד! נאר דער גוף האט א כלל – וועלכע איז געבויעט אויף פנימיות התורה,
און וויבאלד ביי שלמה המלך איז שוין דעמאלט געווען א גענומען דעם ענין פון אכילה און עס אויסגעטייטשט קרום אז עס איז נישטא אזא זאך ווי א 'מדה רעה' וואס מען
מצב פון "והיה אור הלבנה כאור החמה" ,דערפאר האט און נאריש ,אבער עס איז שקר! זיין גירסא איז באמת דארף פשוט אויסמעקן פון דער מאפע אז עס זאל נישט
שוין ביי אים געארבעט צוזאמען זיין גשמיות און זיין ליידיג און לעכערליך! אכילה האט נישט עפעס אנדערש עקזעסטירן ,ווייל אליבא דאמת איז 'אין עוד מלבדו' – די
רוחניות! און דערפאר ,ווען חזקיהו המלך האט זיך מסגף צו פארקויפן ווי דביקות צום אויבערשטן! דער תענוג גשמי סטרא אחרא האט גארנישט וואס צו פארקויפן! און יעדע
געווען און געגעסן בלויז אביסל ירקות ,האבן אידן געהאט דערפון איז פשוט א כלי צו קענען אנקומען צום 'עונג 'מדה רעה' וואס דער יצר הרע פארקויפט – איז בעצם א
טענות און געזאגט אז ער איז נישט קיין ריכטיגער מלך! רוחני' וואס די נשמה שפירט דערין!". 'מדה טובה' וועלכע שטאמט אריגינאל פון דער קדושה,
ווייל זיי האבן געוואלט א מלך וועלכער האלט ביי דער
נאר איז פשוט געווארן פארדרייט און אויסגעטייטשט
מדרגה פון 'סיהרא בשלימותא' ,וואס עס איז 'אור הלבנה
כאור החמה'' ,שני מלכים משתמשים בכתר אחד' ,וואס
אויב ביסטו אינעם כלל פון 'וישמן קרום ,און די עבודה וואס מען וואלט געדארפט טון –
ישורון ויבעט' – א סימן אז דיין טאמער מען וואלט געהאט די כוחות דערצו – עס צוריק
דעמאלט דארף מען זיך נישט מסגף זיין ,נאר מען קען עסן נשמה און גוף זענען ווי 'שני מלכים אויסצוגראדן און צוריקברענגען צו איר ריכטיגע פלאץ.
'כסעודת שלמה בשעתו' .און דאס איז געווען די מדרגה פון שאין משתמשין בכתר אחד'
(נאר וויבאלד רוב מענטשן האבן נישט די כוחות דערצו ,זאגן די
אסאך חסיד'ישע צדיקים וועלכע האבן געגעסן גאר אסאך. נאך א דוגמא :דער פסוק זאגט (דברים לב ,טו)ַ"ַ :וִיִ ְְׁש ַַמן ספרים אז למעשה זאל מען נישט עוסק זיין אין 'העלאת המדות',
ְיְ ֻֻׁשרּון ַַוִיִ ְְב ָָעט" – מען האט דיר געגעבן אלע גשמיות'דיגע אבער בתורת 'לימוד' און 'ידיעה' – איז עס נאכאלץ וויכטיג צו וויסן).
'טבע' איז נישט קיין זאך פאר זיך הצלחות ,און דערפאר האסטו געשטויסן אינעם אויבערשטן. יעדער 'יצר הרע' – וואס אין 'נגלות התורה' רופט זיך דאס
וואס דער רבוש"ע איז זיך מלבש דער מוסר'דיגער מהלך לערנט פשט" :דאס איז דער דרך 'רע' – רופט זיך אין חסידות 'טוב הנסתר'! בשורש איז דער
דערין – נאר דאס איז דער גילוי ה' פונעם יצר הרע ,אז ווען ער האט אלעס גוטס – ווערט יצר הרע נישט שלעכט ,נאר ער איז גאר א הייליגער מלאך
נחזור לעניננו :ווען עס קומט צום ענין פון 'דרך הטבע' ער גרויס ביי זיך! דער גראבער גוף איז פונקט ווי א בהמה וועלכער וויל שלעפן דעם מענטש צו עבודת ה' – פון א
איז פארהאן דער מוסר'דיגער מהלך וועלכער לערנט עס וועלכער ווערט צושפילט ווען ער האט צופיל פלייש צו צווייטן שטאנדפונקט! דער חסיד'ישער קוק אויף א 'מדה
אפ ווי א הסתרה און העלמה ,וועלכע איז אוועקגעשטעלט עסן ...און מען מוז דייקא האבן 'דחקות' ,כדי דער גוף זאל רעה' איז :מען דארף קוקן אויפן שורש פון דער מדה ,און
געווארן בלויז אלס נסיון און טשטוש עינים .אבער דער איינרוען און זיך האלטן אין די ראמען!" .ווידעראום ,דער דעמאלט וועט אט דער מדה זיין נאך א גרעסערער 'גילוי
חסיד'ישער מהלך קוקט עס ָָאן אנדערש .על פי חסידות חסיד'ישער מהלך וועט לערנען פשט" :דער 'וישמן ישורון אלקות' – ווי די פשוט'ע מדה טובה!
פארשטייט מען ,אז 'דרך הטבע' איז נישט קיין 'הסתרה', ויבעט' קומט נישט פון שלעכטקייט ,נאר דאס שטאמט גאר
ווייל עס איז דאך 'אין עוד מלבדו'! טבע איז נישט א פון 'מיעוט הירח'! ווייל די לבנה האט גע'טענה'ט" :אין
גשמיות'דיגע הענטשוך וועלכע פארשטעלט אויפן יד ה', שני מלכים משתמשין בכתר אחד" – די נשמה און דער גוף אויב האסטו גאוה איז א סימן אז דיין
נאר בשורש איז דאס א שטיק גילוי אלקות! דאס איז עפעס קענען נישט זיין ביידע בתכלית השלימות ,און ביידע זאלן נשמה ציהט צום ויגבה לבו בדרכי ה'
וועלכע איז מגלה אזא מין גילוי אלקות וועלכע ארבעטן צוזאמען פארן זעלבן ציל ,נאר לדוגמא :טאמער א מענטש זעט זיך מיט מחשבות פון
איז גאר הויך און הייליג – וועלכע וואלט נישט יעדער איינער וועט וועלן סותר זיין דעם
נקודות: 'גאוה' – וועט אים דער מוסר'דיגער מהלך זאגן" :דו ביסט
נתגלה געווארן טאמער וואלט אלעס געפירט צווייטנ'ס ממשלה! טאמער וועט זיין גוט א שלעכטער מענטש! דער 'רע' פון גאוה ציהט דיר! דו
געווארן ָָאן קיין 'טבע'! טאמער וואלט ברויט טאמער קוקט פארן גוף בתכלית השלימות – וועט ער דארפסט זען ארויסצוקריכן און פטור ווערן דערפון!".
אראפגעפאלן פון הימל – וואלט נישט געווען מען אויף 'טבע' אנהייבן טראכטן" :די ממשלה פון דער ווידעראום ,דער חסיד'ישער מהלך וועט אים זאגן" :דו
דער דאזיגער 'גילוי אלקות' וועלכע קומט ווי מען קוקט נשמה שטערט מיין ממשלה! אויב בין ביסט א גוטער מענטש! דער 'טוב' פון 'גאוה דקדושה'
ארויס דורכדעם וואס עס וואקסט ווייץ אויפן אויף א שטיקל איך מלך – וויל איך זיין דער גאנצער ציהט דיר! דיין נשמה זוכט זיך גרויסצוהאלטן מיט דער
פעלד! נאר דער גוף שלעפט אראפ די גאנצע גמרא – אז דא מלך! איך וויל האבן דעם קרוין בלויז רוחניות'דיגער גאות פון "ויגבה לבו בדרכי ה'"! נאר דיין גוף
טבע און פארדרייט עס צו א 'הסתרה' אויף ווערט נתגלה פאר מיר!".
די 'מדות' און האט גענומען דעם געפיל פון 'גאות' און עס צוגעכאפט פון
אלקות ,און א איד דארף עס צוריקברענגען צום דיין נשמה! ער האט עס פארדרייט צו א נישטיגע גאוה פון
שורש ,וואס דארט איז דאס ממש די גרעסטע
'חכמה' פונעם
ווערט רבוש"ע – שלמה המלך האט יא געקענט 'פירוד' – אנשטאט צו א 'גאוה' פון 'דביקות'! און דערפאר
גילוי פון געטליכקייט. צוזאמשטעלן רוחניות און
דער גאנצער דארפסטו זיך מתבונן זיין אין דער שורש פון 'גאות' – וואס
'טבע' בטל גשמיות – מעין דלעתיד דאס איז דער "ה' מלך גאות לבש" ,און דו דארפסט זיך
דער תלמיד חכם האט א ומבוטל פארן א חסיד פארשטייט ,אז כאטש יעצט מאכן פאר א מרכבה פארן גאות ה'! דו דארפסט זיך שפירן
גרעסערע השגה אינעם רבוש"ע אור ה' און עס איז טאקע אזא סארט מצב פון 'אין שני שטאלץ אז דו ווייסט פונעם אויבערשטן און דו ביסט א
ווי דער 'מתפלל' – ווייל איז לייכטער מלכים משתמשים בכתר אחד' – אבער חלק אלקי ממעל! און דעמאלט וועסטו אנקומען צו אסאך
ער קען 'חכמתו יתברך' זיך בוטח צו עס זענען פארהאן צדיקים וועלכע א גרעסערן 'גילוי אלקות' – ווי דו וואלסט אנגעקומען
ביאור הדברים :עס זענען פארהאן צוויי זיין בלויז אויפן קענען זיך דערהייבן צו א מדרגה פון דורך 'ענוה'! ווייל אין די נידריגע פלעצער – ליגן באהאלטן
עובדי ה' ,איינער האט א קשר מיטן רבונו של רבוש"ע 'מעין דלעתיד'! ווי מען זעט אין תנ"ך העכערע ניצוצות ווי אין די געווענליכע מדות טובות!".
ז
דרכי הצדיקים
עולם דורך דאווענען ,דאס הייסט ,ער איז א גרויסער עם הארץ וועלכער לערנט נישט
זי״ע שהגיע לעיר 'פעסט' יחד
קיין תורה ,אבער ער זיצט א גאנצן טאג בהתבודדות און רעדט צום אויבערשטן ,ביז הרה״ק מפלאנטש
עם בנו הרה״ק בעל 'קרן יהושע'
ער איז אנגעקומען צו געוואלדיגע מדרגות און גילויים ,דער רבונו של עולם האט זיך זי״ע – יו״ד כ״ט תשרי
מריבאטיטש זי״ע ,ועמם הצטרף
מגלה געווען צו אים און אים געגעבן צו שפירן א געוואלדיגן קירבה און הארציגע גם כ״ק מרן רבינו זי״ע שהיה
קשר ,וואס ממש ער פילט דעם רבונו של עולם אליינס ,און ער איז מקושר מיטן חתנו של הרה״ק מריבאטיטש.
אור אלוקי .ווידער איז פארהאן א צווייטער עובד ה' ,וואס ער האט א קשר מיטן וכך גם הגיע לשם באותה תקופה
הרה״ק מפלאנטש ,אשר קבע אז הרה״ק רבי אברהם חיים מפלאנטש זי״ע בנו
רבונו של עולם דורך לערנען ,דאס הייסט ,ער איז א תלמיד חכם וועלכער זיצט
את מושבו שם בעיר 'פעסט'. השני של הרה״ק מראזוואדוב זי״ע נודע בשערים
און הארעוועט בייטאג און ביינאכט אויף תורה 'לשמה' ,ביז ער איז אנגעקומען צו
וסיפר כ״ק רבינו כי בהיותו ב'פעסט' היה בגודל צדקותו וקדושתו ,וכך גם בגאונותו
געוואלדיגע מדרגות און גילויים ,וואס ער איז מקושר מיטן אור אלקי .פרעגט מען המופלאה .וכאשר היה עדיין צעיר לימים ,והיה
הולך הרבה פעמים אל ה'טיש' של דודו
א שאלה :ווער פון די צוויי עובדי ה' – שטייט אין א העכערע מדרגה? דער 'מתפלל' הרה״ק מפלאנטש ,ונהנה שם עד מאד .והוסיף מגיע עם אביו הק' אל הרה״ק מצאנז זי״ע ,היה
אדער דער 'תלמיד חכם'? דער תירוץ איז :דער תלמיד חכם שטייט אויף אסאך א ואמר' :איך האב מיך נישט געקענט איינהאלטן הרה״ק מצאנז נוהג לבחון אותו .וכמה פעמים
העכערע מדרגה לאין ערוך! ווייל דער 'מתפלל' קען נישט דעם אויבערשטן – ער קען פון וויינען' (לא הייתי יכול להתאפק מלבכות) ,מרוב התבטא בשבח על עומק דרך לימודו ,ואמר עליו:
'ער לערנט א תוספות ווי א רשב״א'! (הוא לומד תוס'
בלויז 'זיך'! ער ווייסט בלויז פון דעם הרגש וואס 'ער' שפירט אינעם אויבערשטן! התעוררות שהיה משפיע על הנוכחים בעת
עריכת שולחנו הטהור .כאשר ראה זאת הרה״ק כמו רשב״א!) .ומרוב חביבותו אצלו היה נוהג תמיד
עס איז גילויים פון זיין נשמה – וואס שפירט קרבת ה'! אבער דער תלמיד חכם קען לדרוש בשלומו אצל אביו הרה״ק מראזוואדוב,
רבי אלעזר מגראדזיסק זי״ע בנו של הרה״ק
דעם אויבערשטן! ער ווייסט פונעם גילוי וואס דער אויבערשטער אליינס האט זיך והיה שואל' :וואס מאכט עפעס דער בלייכער
מפלאנטש ,אמר אל כ״ק רבינו בבדיחותא' :איך
מגלה געווען דערין! ער קען די 'חכמה בינה ודעת' פונעם אויבערשטן אליינס כביכול! וועל פארציילן דעם טאט'ן ,אז דו האסט געוויינט אברהם חיים' (מה שלומו של אברהם חיים החיֵוֵ ר) ,כי היה
ביים פלאנטשער רב'ס טיש( '...אספר לאביך -כ״ק איש חלוש מנעוריו ,ולכן היו פניו הק' חיורים
רבינו הזקן -כי בכית אצל שולחנו של אחיו הרה״ק מפלאנטש.)... מאד בדרך כלל.
דער 'מתפלל' האט 'אורות בלא כלים' און
דער תלמיד חכם האט 'אור בכלי' ואכן אחר אותה תקופה כאשר חזר כ״ק מרן
רבינו אל היכלו של אביו הק' ,סיפר לו כמה נהנה כל מהותו היתה חטיבה אחת של אש להבה
אין אנדערע ווערטער :דער 'מתפלל' האט אן 'אור בלי כלים' .ער שפירט עפעס א אצל אחיו הרה״ק מפלאנטש .שאל אותו כ״ק ודבקות בהקב״ה ,עד שהיה אביו הק' אומר עליו:
מורא'דיגן אור אלקי ,אבער ער האט נישט די 'כלים' און די עשר ספירות וואו דער רבינו הזקן' :האסט געזעהן די פייגעלעך'? (ראית 'ווען דער ראפשיצער זיידע איז דא היינט ,פרייט
אור ווערט מלובש .ממילא ,בלייבט עס אינדרויסן פון אים! ער האט נישט קיין וועג את ה'ציפורים'?) ,כי בעת שולחנו הטהור היה רגיל ער זיך מיט'ן הארץ פון דעם אייניקל' (אילו היה
וויאזוי דאס אריינצונעמען און ווערן איינס דערמיט! ווידעראום ,דער תלמיד חכם כמה פעמים להכות באצבע צרידה בהתפעלות, זקיני הרה״ק מראפשיץ זי״ע נמצא איתנו היום ,היה שמח עם
כאשר היה מתלהב בדבקותו בשירת זמירות הלב של נכדו הזה).
האט 'אור בכלים'! בפרט טאמער ער קען 'פנימיות התורה' – וואס דאס איז דער
שב״ק ,ורבינו הזקן היה מכנה זאת 'פייגעלעך'.
שלימות פון תורה – קען ער דאך ממש די גילויים פון 'עשר ספירות' וויאזוי דער רבונו וראו איך כ״ק מרן רבינו הזקן נהנה עד מאד מזה
של עולם איז זיך מגלה צו אונז! און אפילו אויב ער קען בלויז די 'נגלות התורה', שהלך להסתופף בצלו. בעודו בצעירותו [לפני שהתמנה לרב בעיר
האט ער אבער 'כלים' און 'גילוים' פארן אויבערשטנ'ס חכמה! ממילא ,האט ער דעם פלאנטש אשר ב'פולין'] כאשר עוד היה מתגורר
רבונו של עולם אין זיין מוח! עס איז אן אור וואס ער קען אנכאפן און ארייננעמען בראזוואדוב בצילו של אביו הק' ,היה יושב לידו
פעם אחת בחיי אביו הק' תקפה אותו מחלה אצל השולחן בסעודה שלישית ,וכאשר היה
אין זיך! ער איז משיג דעם רבונו של עולם דורך די כלים פון תורה – וואס דאס
קשה ר״ל ,וחלה כל כך ועלה חום גופו עד מאד, שומע את אביו הק' אומר 'ה' מלך' בהתלהבות,
איז אסאך א גרעסערע גילוי .און דאס איז דער חילוק צווישן דער גילוי פון 'יציאת עד שלא היתה דעתו צלולה עליו בשלימות. לא היה יכול להתאפק מרוב דבקות ,והשמיע
מצרים' – וואס אידישע נשמות זענען געווארן נאכגעצויגן נאכן 'גילוי שכינה' וואס ובאותה תקופה שלח אביו שליח מ'ראזוואדוב' קולות של נהימה בפיו' :אהה ,אהה .'...והיה אחיו
איז נתגלה געווארן ביי מכת בכורות ,אבער זיי האבן נאכנישט געהאט קיין השגה ל'פלאנטש' כדי לדרוש בשלומו ,כי חשש שמא כ״ק מרן רבינו הזקן זי״ע רגיל לדפוק קלות על
אינעם רבונו של עולם אליינס – ביז צו דער גילוי פון 'מתן תורה' ,ווען דער רבונו כבר אינו בין החיים .ויהי כאשר חזר השליח ידו באמרו' :נו ,דרך ארץ' ,שיתאפק קצת.
של עולם איז נתגלה געווארן דורך די גילויים פון תורה ,וואס דעמאלט האט מען ובישר לאביו כי בנו עדיין בחיים ,שמח הרה״ק
מראזוואדוב עד מאד ,עד שהבטיח לשליח עולם
אנגעהויבן צו האבן שייכות מיטן 'אנכי'. הבא על שהחיה אותו כל כך בבשורה זו .וסיפר הרבה פעמים אירע אצלו בעת דביקותו,
השליח ,כי הנה הדרך מ'ראזוואדוב' ל'פלאנטש' אשר אם הזדמן לו למחות בידיו הק' כף אל כף
עוברת באיזה עיר שהיו בה הרבה 'קירכע'ס' (בתי
'דרך הטבע' איז דער 'כלי' פארן גילוי אלקות אין דער בריאה תיפלה) ובתי עבודה זרה ,וכאשר הגיע ל'פלאנטש'
כנהוג ,לא היו כפות ידיו נפגשות זו עם זו בעת
הכאתם ,כי מרוב דבקות לא שם לב כלל היכן
דער זוהר הק' זאגט (ח"א ה" :).קודשא בריך הוא אסתכל באורייתא וברא עלמא" – די וסיפרו לפני הרה״ק מפלאנטש שהגיע אליו נמצאים ידיו...
גאנצע וועלט האט דער רבונו של עולם באשאפן מיט תורה! דאס הייסט ,אז דער שליח מאת אביו הק' מעיר 'ראזוואדוב' ,הרי
שמרוב מחלתו לא היתה דעתו ברורה עליו
גאנצער אופן וויאזוי די וועלט פונקציאנירט – וועלכע רופט זיך 'דרך הטבע' – איז באותה שעה להבין את מהות השליחות ,אבל
פשוט א השתלשלות פון תורה! די 'עשרה מאמרות' פון פרשת בראשית – זענען א זהירותו בענייני קדושה היתה באופן נפלא
מיד פנה אל השליח ושאל אותוָ'ָ :אה ,הרי עברת ביותר ,והיה נשמר בהקפדה חזקה מאד לא
השתלשלות פון די 'עשרת הדברות' פון פרשת יתרו! דאס הייסט ,דער אור אלקי וועלכע באותה העיר (עם כל ה'קירכעס')' ,ס'איז שוין להעביר להיכשל בראיית צורת אשה ח״ו .ועוד היה נוהג
איז 'אין סוף' און מען קען דאס נישט משיג זיין – פארמאגט צוויי סארט 'כלים' וויאזוי גילולים מן הארץ'( ?...האם זה כבר 'להעביר גילולים
בגינוני קדושה מופלגים ,כאשר לא הזכיר אפילו
מען קען דאס אנכאפן און משיג זיין; איין כלי איז די 'עשרת הדברות' – וועלכע איז מן הארץ'?) .והיה כ״ק רבינו זי״ע מפליא מאד שם של אשה .ומפני זה היה רגיל לכנות את
את הדבר ,כי גם באותו המצב שלא היה שרוי
כולל די גאנצע תורה – און בפנימיות איז דאס א גילוי פון די 'עשר ספירות' .און די בצלילות דעתו ,לא היתה לו דאגה אחרת ,רק
אחותו הרבנית מרת בלומא חנה מז'אבנא ע״ה
צווייטע כלי איז די 'עשרה מאמרות שבהם נברא העולם' – וואס דאס איז כולל דער [אשת חבר להרה״ק בעל יד שלום זי״ע] בשם
האם התקיים כבר 'להעביר גילולים מן הארץ'.
גאנצער 'דרך הטבע' .קומט אויס ,אז טאמער וואלט ברויט אראפגעפאלן פון הימל ֶ'ֶדער ַּּב״ח' ,על שם ראשי התיבות של שמה ,כי
הסתלקו היתה ביום כ״ט תשרי ,זמן קצר אחר לא רצה להזכיר את שמה ואפילו שהיתה אחותו.
– וואלט מען נישט געקענט דערקענען דעם אויבערשטן דורך די בריאה ,ווייל עס הימים טובים של ירח האיתנים ,וביום הכיפורים
וואלט געווען אן 'אור' ָָאן קיין 'כלים'! עס וואלט געווען ווי א היכרות וועלכע קומט האחרון לחייו כבר היה חולה מאד .ויהי בליל
נישט דורך תורה! און דערפאר האט דער אויבערשטער געטון א חסד מיט אונז ,און יום הכיפורים של אותה שנה ,בבית מדרשו של פעם אחת עברה אחותו הנ״ל סמוך אליו,
באשאפן א 'דרך הטבע' מיט וואס ער פירט די וועלט ,וואס נאר דורכדעם קענען מיר אחיו כ״ק רבינו הזקן ,לא נכנס רביה״ז אל 'כל תיכף ומיד הסתובב הרה״ק מפלאנטש אל הצד,
דערקענען דעם אויבערשטן דורך די בריאה – אויף אן אופן פון 'אור בכלי'! אויף אן נדרי' בזמן הקבוע ,והמתינו עליו זמן מרובה. שלא להיכשל בראיית צורת אשה .אמרה לו
עד שעבר זמן מה ,וקרא אל הגבאי ,וציוה עליו אחותו בתמיה' :אויף א שוועסטער טאר מען שוין
אופן פון א היכרות וועלכע קומט דורך תורה! קומט אויס ,אז פונקט ווי די גילויים שיקרא אליו איזה יהודי שהגיע מעיר 'רישא' אויך נישט קוקן'? (על אחות כבר גם אסור להסתכל?),
ישר 718.484.2189
פון תורה זענען 'הוא וחכמתו חד' ,אזוי אויך ,די גילויים פון 'דרך הטבע' איז נישט קיין (שם היה הרה״ק מפלאנטש דר בסוף ימיו) ,ושאל אותו: ענה לה הרה״ק מפלאנטש בנוסח של רוגזה:
גשמיות'דיגע הענטשוך ,נאר דאס איז א געטליכער הענטשוך וואס 'הוא ומדותיו חד'! 'פלאנטשער רב וועט פאסטן דעם יום כיפור'? 'זאל איך גיין אין גאס ,און קוקן אויף אלע נשים,
און א מענטש דארף פשוט דורכקוקן די 'טבע' און זען דעם רבונו של עולם דארט, (הרב מפלאנטש עומד לצום ביום הכיפורים הזה?) .ענה אותו משום ספק בלומא חנה( '!?...וכי אלך ברחוב העיר,
ער דארף באמערקן דעם דבר ה' וואס איז מחיה די 'טבע' ,און דעמאלט קען ער זיין יהודי כי לפי הנראה אינו יכול לצום ,שהרי כבר ואסתכל על כל הנשים ,מחשש שמא הן בלומא חנה אחותי.)!?...
היה אז חולה וחלש מאוד .הגיב כ״ק רבינו הזקן
נענטער צום רבונו של עולם ווי דער וועלכער קוקט בכלל נישט אויף דער טבע ,ווייל
במרירות ואמר' :נו ,האב'ן מיר דערלעבט א יום
דער גאנצער 'דרך הטבע' איז נישט קיין 'הסתרה' ,נאר עס איז 'כל כולו גילויים'! און כיפור ,וואס דער פלאנטשער רב פאסט נישט' (נו, בעת המלחמה העולמית הראשונה ברחו
זעלבסט פארשטענדליך ,אז דעמאלט איז שוין נישט שווער צו זיין אן אמת'ער בוטח זכינו לחיות ביום כיפור כזה ,שהרב מפלאנטש אינו צם) ,ונאנח הרבה צדיקים מ'גאליציע' אל מדינת 'אונגארן',
בלויז אויפן אויבערשטן – ָָאן קיין שום שיתוף פון 'דרך הטבע'. בצער רב באמרו זאת ,וכך נכנס ל'כל נדרי'. ביניהם היה הרה״ק בעל צבי לצדיק מבלאזוב
ארה"ב718.536.2347 :
לקבל הגליון מדי שבוע במייל, כל הזכויות שמורות תולדות יהודה
סט
יט ן
לסדר מוקד הפצה ,ולתרומות: ארה"ק072.3323310 :
מכו
שין
למכון תולדות יהודה סטיטשין
ענגלאנד033.0175.9024 : אין להעתיק שום חלק מגליון
gilyondoeihu@gmail.com | 347.662.3229 זה בלי רשות המערכת כ " <ל ה ו צ א ת ס פ רי ט "א
קאנאדע438.771.1003 :
ק מ ר ן ר בי נ ו ש <ל י
