משנת השבוע · Mishnas Hashevuah — בראשית (2026-10-05)

א משנת השבוע
פרשת בראשית תשפ"ז
[שנה ט"ז -גליון ד']
לימוד מצוה יומית
כ"ח תשרי ערב שבת:
לא לתבוע חובו מצוה סז.
כ"ט תשרי שבת קודש:
מצוה סח .לא לשית יד בריבית
פרשת נח
ל' תשרי יום ראשון:
שלא לקלל הדיין מצוה סט.
תוכן הענינים א' מרחשון
לאו דברכת השם
יום שני:
מצוה ע.
דברות קודש ב' מרחשון יום שלישי:
מכ"ק מרן אדמו"ר הגה"ק זצוקללה"ה ..ג שלא לקלל הנשיא מצוה עא.
ג' מרחשון יום רביעי:
מצוה יומית ..........................................ו סדר חוק התבואה מצוה עב.
ד' מרחשון יום חמישי:
ליקוטי מגיד משנה .............................ט
שלא לאכול טריפה מצוה עג.
דא"ח מכ"ק מרן אדמו"ר שליט"א .....יד
מערכת המשנה ..............................כט
שיעורי הלכה ..................................לא
ניצוצי הדף .......................................לה
מראי מקומות ללימוד דף היומי .........מג
הילולא דצדיקיא ..............................מג
מגיד משנה לנוער ............................נא
אונגוואר
יצא לאור ע"י
מכון משנה הלכות
1578 53rd St
Brooklyn, NY 11219
לשלוח תגובות והערות
בכל עניני הגליון בפאקס
718-851-2660
לקבל הקונטרס באי-מייל:
KhalUngvar@gmail.com
ג משנת השבוע
דברות קודש
מאת כ"ק מרן אדמו"ר הגה"ק זצוקללה"ה
פרשת בראשית תשל"ד
חולק ,גוזרני עליך שלא יעברו בך מים "ולמשול ביום ובלילה" (א:יח) .במ"ר (ו'
לעולם .חלק לי'. ט') הלוא כבר נאמר 'את המאור הגדול
הוה ההוא גברא דהוה דארי [נושא] חיטי לממשלת היום' ,ומה ת"ל 'ולמשול ביום
ובלילה'? אלא אלו הצדיקים שהן שולטין
לפסחא .א"ל [רבי פנחס לנהר] חלוק לי'
נמי להאי ,דבמצוה עסיק ,חלק לי' .הוה במה שנברא להאיר ביום ובמה שנברא
ההוא טייעא [סוחר ערבי] דלווה בהדייהו להאיר בלילה .הה"ד (יהושע י:יג) "וידום
א"ל חלוק לי' נמי וכו' עיי"ש .נראה מוכח השמש וירח עמד עד יקום גוי אויביו",
ע"ש.
דצדיק גדול ממלאך.
והנראה לפ"מ שנחלקו בעלי תריסין אי
ועיין סנהדרין (צב-:צג ).א"ר יוחנן,
מלאכים גדולים מצדיקים ,או צדיקים
גדולים צדיקים יותר ממלאכי השרת
גדולים ממלאכים .ופשטו להם מה"ת ומן
[שהזכירם הכתוב קודם למלאך] ,שנאמר
(דניאל ג:כה) "ענה ואמר [נבוכדנצר] הא הנביאים ומן הכתובים ,ודברי חז"ל
אנה חזה גוברין ארבעה שריין מהלכין דגדולים צדיקים ממלאכי השרת ,חדא
בגוא נורא וחבל לא איתי בהון ורויה די כיון שמלאכים אין יכולים לשנות בעולם
רביעאה דמה לבר אלהין" [ראיתי ארבעה ממנהגו הטבעי -לא בעוה"ז ולא בעוה"ב
אנשים מותרים מאסוריהם ,מהלכים בתוך שום דבר רק בציווי ה' ,ובלי זה הם
מתנהגים בהכרח .וצדיק מושל ביראת ה'
האש ,ואין בהם חבלה ,ותוארו של הרביעי
(עי' ש"ב כג:ג) ,ובידו לגזור ולשנות מעשה
דומה למלאך אלקים] .ופרש"י ,דברישא
בראשית .ובתורה כתיב "וישלח יעקב
חשיב לתלתא צדיקי ,ומלאך לבסוף
מלאכים" (בראשית לב:ד) ,בא ללמדך
דכתיב 'ורויה די רביעאה דמי לבר אלהין'
ע"ש. שגדולים הצדיקים יותר ממלאכי השרת,
דמי גדול -המשלח או השליח.
ועיין זה"ק פ' לך לך (דף צ' ומדרש תנחומא
כאן ב' ,ועי' משנת ר' אליעזר פט"ו עמ' רצ"ו)
ומצינו (חולין ז ).ברפב"י שהלך לפדיון
ר' יהודה אומר ,תדע לך שהצדיקים שבוים .פגע ביה בגינאי נהרא ,א"ל גינאי
גדולים מן המלאכים ,וכי מי גדול ,הנושא חלוק לי מימך ואעבור בך .א"ל ,אתה
הולך לעשות רצון קונך ואני הולך לעשות
או הנישא? שכן דרך עבדי המלך נושאין
את אדוניהם ,וכתיב בצדיקים (תהלים צא:יב)
רצון קוני .אתה ספק עושה ספק אי אתה
"על כפים ישאונך" ,הרי שהצדיקים עושה ,אני ודאי עושה .א"ל ,אם אי אתה
משנת השבוע ד
בא"י אמ"ה אשר הראה לנו מאור הגנוז גדולים מן המלאכים .ועיין עץ חיים
מששת ימי בראשית (מובא בדרשות חת"ס להאריז"ל (היכל ה' דרושי הצלם ספ"א)
ובערוה"ב). שיש מלאכים מרכבה לאדם ,ואלו
וי"ל דזה נמי ביאור הגמ' (ברכות נח ).רב המלאכים הם גרועים מהאדם .אך
ששת סגי נהור הוה .הוה קאזלי כולי המלאכים שהם מרכבה להקב"ה הם
עלמא לקבולי אפי מלכא ,וקם אזל גבוהים מאדם.
בהדייהו .אשכחיה האי צדוקי ,א"ל חצבי ובאמת כי איתא בגמ' (סנהדרין קב).
לנהרא [כדים] שלמים הולכים לנהר שתפשו הקב"ה לירבעם בבגדו וא"ל
לשאוב מים] .כגני לייא [הכדים חזור בך ,ואני ואתה ובן ישי נטייל בגן
השבורים ,לאן יש להם לילך?] כלומר, עדן .והנה הוא גדול מן המלאכים,
הרואה הולך לראות ,אבל מה לו לסגי דהמלאכים יש להם גבול בל יעבורון
נהור .א"ל תא חזי [בא וראה ,דאע"פ לגשת ,ובצדיקים אני ואתה נטייל .וקצת
שהנני סומא] ,דידענא טפי מינך [בביאת יש לדחוק דהתם בג"ע ושם כו"ע מודי.
המלך] וכו' .מאי הוה ליה לההוא צדוקי? ובשל"ה הק' האריך הרבה בזה אי גדולים
איכא דאמרי כחלינהו לעיניה [אומה צדיקים יותר ממלאכי השרת.
רשעה שהיתה בימיהם נקרו את עיניו],
ולפ"ז א"ש "ולמשול ביום ובלילה" -
וא"ד רב ששת נתן עיניו בו ונעשה גל של
אלו הצדיקים ,שהם שולטים במה שנברא
עצמות .ואם סגי נהור הוה ,היאך יהיב בו להאיר ביום ובמה שנברא להאיר בלילה.
עיניו? אלא דאור הגנוז סגי נהור נמי וזהו הרבותא שהכניע את המאורות בעת
רואה בו.
בריאתם תחת שליטת צדיקי העולם,
ונראה דזה הוא האור מה שתינוק במעי שיהיו הם המושלים בהם.
אמו רואה בו ,שהרי אינו רואה כלל דרך א"י דרש"י פי' עה"פ "להבדיל בין היום
בטן אמו ומ"מ רואה מסוף העולם ועד ובין הלילה" (א:יד) משנגנז האור
סופו (עיין נדה ל ):והוא באור הגנוז .ומי הראשון ,אבל בשבעת ימי בראשית
שזכה בו ,אצלו לילה כיום יאיר .ובחי' זה שמשו האור והחושך הראשונים שניהם
היתה בליל פסח .ומצאתי כן גם בהגדת יחד בין ביום בין בלילה ,ע"ש .ועה"פ
החיד"א ז"ל. "וירא אלקים את האור כי טוב ויבדל"
ובזה יש לבאר בהגש"פ ,מעשה בר"א (א:ד) פירש"י ראוהו שאינו כדאי
ור"י ור"ע ור"ט שהיו מסובין בבני ברק להשתמש בו רשעים ,והבדילו לצדיקים
וכו' כל אותו הלילה עד שבאו תלמידיהם לעת"ל .כלומר ,שעתידים להיות בעולם
ואמרו רבותינו הגיע זמן ק"ש של שחרית. והצדיקים משתמשים בו כשזוכים.
וקשה ,דקאמר כל אותו הלילה ,א"כ אכתי
וידוע ממרן כק"ז הגה"ק ר' עמרם חסידא
לילה היתה .וגם האיך לא חשוב בעיני הני זיע"א שבירך קודם פטירתו בשם ומלכות
ה משנת השבוע
ואמר הה"ד "שמש בגבעון ידום וירח ד' מלאכי מעלה לק"ש של שחרית ,עד
בעמק אילון" ,ואז העולם היה חסר אור שבאו תלמידיהם להזכירם.
המאורות ,שהרי עמדו מלשמש .אלא אמנם להנ"ל אתי שפיר ,דהם זכו לאור
שיהושע השתמש אז באור הגנוז ,ולכן הגנוז והי' אצלם לילה כיום יאיר .ונכנסו
כתיב "כי נר מצוה ותורה אור" (משלי
תלמידיהם וראו האור ,חשבו שכבר הגיע
ו:כג) ,כי נר הוא מה שכל אחד מדליק,
זמן ק"ש של שחרית ,ובאמת אכתי לילה
ואורו מוגבל ביד כל אדם מדליק נר אחד היתה ,וכמ"ש כל אותו הלילה ,כלומר
או שנים כרצונו ולכל אשר יחפוץ יטלנו.
שאכתי לילה היתה ,והם חשבוהו ליום.
אבל אור הוא בלתי מוגבל לאין שיעור
ולפ"ז נראה דיהושע כשהעמיד השמש
ואין ערך ,ובפרט להזוכה לאור תורתו בגבעון וירח בעמק אילון (עי' יהושע י:יב),
זורחת על פניו ,שהוא מאור הגנוז שבו
לא היו המאורות שולטים אז ,שיהושע
נברא העולם והוא בלתי מוגבל .ובבריאת העמידן ופסקו מלשמש ,וא"כ נעדר
העולם הביט הקב"ה בתורה ובו ברא
המאור מן העולם .וצ"ל שיהושע
העולם.
השתמש באור הגנוז מששת ימי בראשית,
ולכן מתפללים 'והאר עינינו בתורתך'. ואור זה לילה כיום יאיר.
וצדיקים זוכים ורואים מסוף העולם ועד
וז"ש המדרש "המאור הגדול לממשלת
סופו ,שאין דבר המבדיל באור הגנוז
היום וגו' ויתן אותם אלקים ברקיע
בתורה שיכסנו ,ולא כאור החמה אלא השמים להאיר על הארץ" ,אלא שהם אין
כאור שבעת ימי בראשית .ולכן כתיב
כחם בין ביום ובין בלילה ,אלא זה כחו
'ויהי אור' אלו מעשיהם של צדיקים. ביום וזה כחו בלילה .ולכן הוסיף
ועיין הקדמה לס' הקנינים במ"ח דברים,
"ולמשול ביום ובלילה" -אלו הצדיקים
שצדיק הגדול משתמש באור הגנוז ,והבן. שע"י אור הגנוז מאירים בין ביום ובין
בלילה כמו בשבעת ימי בראשית.
משנת השבוע ו
מצוה יומית
ד' מרחשון תשפ"ז מצוה עג .שלא לאכול טריפה
ושתו חלב וגבינה מעולל ויונק עד איש מדוע אין חשש לשתות חלב בהמה
שיבה .ובפשטות סמכו דרוב בהמות בענין כשרות החלב בזמנינו ,ומקום
כשרות הן .ומיהו אפילו נימא מטעם אחר השאלה כיון שידוע שבזמננו נמצא אצל
הכמוס מאתנו ,יהיה מאיזה טעם שיהיה, כל בהמות אפילו הבריאות והצעירות,
כך היה מקובל מפי משה רבינו ויהושע חלק גדול מאד של טריפות ,והאיך אנחנו
בן נון ,עד אברהם אבינו שלקח חמאה שותין חלב ואוכלין גבינה ,שברור לנו
וחלב ובן הבקר (בראשית יח:ח) .ואנן שיש בין ששים בהמות בבירור יותר
עכשיו נשאל להכחיש מה שמסרו לנו מעשר טרפות ,ואפילו עד עשרים ושמנה.
אבותינו ,ולא נבוש ולא נכלם מהם, והגם שאם היו חולבין כל פרה ופרה
ונכריז על החלב ששתו שהיה חלב בנפרד היה מותר ,דסומכין שהיא מהרוב
א
טריפה. כשרות ,מ"מ כשמערבין חלב ממאות או
והנלענ"ד ,מתחילה עלינו להעמיד יסוד אלפי פרות ,עלינו לדון :האם אין בכל
גדול בדיני התורה ,ובפרט בדין רוב אלה חלק אחד מששים טריפות.
וחזקה שאמרה תורה "אחרי רבים להטות" ואין סברא לומר דרובא דליתא קמן
(שמות כג:ב) ובין ברובא דאיתא קמן ובין המעיד על כל בהמה פרטית שמסתבר
ברובא דליתא קמן. שהיא מן הרוב ,יועיל גם לומר שאין
ביאור מאמר חז"ל בחולין בכולם אפילו חלק אחד מן הטריפות מה
שהוא בניגוד להסברא ולבו נוקפו .ואפילו
אמר הקב"ה למשה" ,זאת החיה אשר
נימא דיש גזירת הכתוב מדין רוב ,מ"מ
תאכלו מכל הבהמה אשר על הארץ"
אכתי מי שברי לו אסור לשתות .ונפשו
(ויקרא יא:א-ב) .ובגמרא (חולין מב' ):זאת
בשאלתו אם יש עכ"פ לסדר עצה טכנית
החיה אשר תאכלו' -חיה אכול ,שאינה
לסלק חשש זה.
חיה לא תיכול ,מכלל דטרפה לא חיה.
ואידך האי 'זאת החיה' מאי עביד ליה, כל הדורות שתו אבותינו חלב
מיבעיא לי לכדתנא דבי ר' ישמעאל, בראשונה אומר :אבותינו מעולם אכלו
א
ובני ישראל אכלו מאכלי חלב מיד אחרי קבלת התורה ,וכמו שמובא בשם הרה"ק מקאריץ זי"ע
(אמרי פנחס שבועות רס"ו) כי קודם מתן תורה היה מותר בשר נחירה ,ובשעת מתן תורה נאסר והוצרכו
לשחוט .ולכו"ע בשבת ניתנה תורה (שבת פו , ):ובאותה שבת לא היה להם בשר שחוטה ולא יכלו
לשחוט ,והוצרכו לאכול מאכלי חלב .ולזכר זה אנו אוכלין ג"כ מאכלי חלב.
ושאלתי דשחיטה ניתנה אח"כ במ' יום שהיה משה בהר ,כדאיתא בט"ז (יו"ד סי' א') .והשיב מו"ה דוד
ישראל נ"י ,בנו של רבי בנימין זאב ז"ל ,שבעשרת הדברות מרומז כל המצוות .וכן מובא במשנה
ברורה (סי' תצ"ד סקי"ב) בשם גדול אחד שאמר טעם נכון לזה ,עיי"ש.
ז משנת השבוע
ואמר לן דאזלינן בתר רובא .ואיתא דתנא דבי ר"י' ,זאת החיה אשר תאכלו'
בגמרא (חולין יא-.יא ):מנא הא מילתא -מלמד שתפס הקב"ה מכל מין ומין
דאמור רבנן זיל בתר רובא ,מנלן דכתיב והראה לו למשה ,ואמר לו זה אכול ,וזה
"אחרי רבים להטות" וכו' רב אשי אמר לא תיכול .ובתו"כ (הובא ברש"י עה"ת),
אתיא משחיטה עצמה ,דאמר רחמנא מלמד שהיה משה אוחז בחיה ומראה
שחוט ואכול ,וליחוש שמא במקום נקב אותה לישראל ,זאת תאכלו ,וזאת לא
קא שחיט וכו' ,ורב כהנא אמר היכא דלא תאכלו וכו'.
אפשר לא אפשר ואוכל ,דאי לא תימא
והנה צוה הקב"ה עוד ,דהגם דצוה אותה
הכי ,לר"מ דחייש למיעוטא הכ"נ דלא
תאכלו ,מ"מ יש עוד תנאי מהלכה למשה
אכל בישרא .וכ"ת הכ"נ פסח וקדשים
מסיני" ,ושחטתם בזה" (ש"א יד:לד) ,ואמרו
מאי איכא למימר וכו' ,ע"כ היכא דלא
חז"ל דבהמה בחייה בחזקת איסור עומדת
אפשר שאני ,הכ"נ היכא דלא אפשר לא
באיסור אבר מן החי עד שתשחט ,והוא
אפשר .ועי' רש"י שם.
מהלכה למשה מסיני דיני שחיטה .עוד
אזלינן בתר רוב איתא שם בגמרא ,דטריפה אסורה
והנה לן יסוד ,דהתורה התירה ואסרה, באכילה אפילו שחטה ,והוא מדרשה
וחזרה והתירה .התירה דכל החיה אכול, דחיה אכול ,שאינה חיה לא תאכל ,למ"ד
והיה נכלל גם טריפות בכלל .ובא הכתוב דטריפה אינה חי .ולמ"ד חי ,ילפינן לה
ומיעט טריפות לא תאכל ,והני טריפות ממקום אחר.
למיניהם י"ח הם -והם הלכה למשה סברת האמוראים איך אוכלין בשר
מסיני ,ולרמב"ם שבעים מיני טריפות
ומעתה הרי יש לפנינו הלכה אחת סותרת
הם ,אלא דא"כ לא נוכל לאכול ,דלעולם
השני :אחת ,דתפס הקב"ה מכל ומין
נחוש שמא נטרפה ,ועכ"פ בשעת שחיטה
והראה למשה ,ואמר ליה זאת אכול,
שמא במקום נקב קא שחט .לכן אמרה
ומשמע דכל שימצא מין ממינים הכשרים
תורה 'אחרי רבים להטות' ,כלומר אפילו
מותר לנו לאכול .ומדכתיב "להבדיל וגו'
יש שם ודאי טריפות ,התורה התירה
ובין החיה הנאכלת ובין החיה אשר לא
טריפה כזו ,ומותר לאכול ד'אחרי רבים
תאכל" (ויקרא יא:מז) ,נשמע מינה מאידך
להטות' ,ובין רובא דאיתיה קמן ,ובין
תנא דבי ר"י ,דמינה ילפינן י"ח מיני
רובא דליתיה קמן ,כל מיני רוב נכלל
טריפות שנאמרו הלכה למשה מסיני.
בזה.
ושמעינן דטריפה חיה ואסר לנו לאכלה,
ובזה מובן ,כל שעה שתהיה בהמה לפנינו א"כ מנע אותנו מהלכה למשה מסיני
מזאת החיה אשר צוה לנו הקב"ה ע"י שלא נאכל רק אותה שאין בה מיני
משה רבינו ,ולא נראה בה טריפות טריפות .נמצא דההלכה למשה מסיני
מבחוץ ,מותרת היא וחלבה .הגם שאפשר די"ח טריפות מונע מלאכול הבהמה עד
שלאחר שחיטה תמצא טריפה ,מ"מ שנדע שאינה טרפה ,ונמצא הדברים
התורה התירה כל זמן שלא נשחטה מדין סותרים ונעלמים ,כיצד נעשה.
ד'אחרי רבים' ,דרוב בהמות כשרות הן,
ולזה בא הכתוב השלישי והכריע ביניהם,
והוא היתר ולא דחויה.
משנת השבוע ח
חלב שמא ימצא טריפה .ומעולם לא מי שמחמיר חומרות שלא שמענו מעולם
שמענו מי שלא ישתה חלב ולא יאכל זה חסרון אמונה בתורת ה'
ביצים מחמת חומרא.
ומי שמחמיר לאחרים מפסיד ממון
אלא ודאי דכה"ג לאו חומרא הוא ,אלא ישראל .ומיהו לעצמו יכול לומר דכל
ח"ו חסרון אמונה בתורת ה' שאמרה אשר לו יתן בעד נפשו ונותן אדם כל
"אחרי רבים להטות" ,והיא מצוה ממצות הונו להנצל מספק איסור .אבל גם זה
התורה( .שו"ת חלק ט"ז סי' קל"ז ,עי' שם אינו ,דאם נחמיר לבדוק אחר כל טריפות
שרבינו מאריך שם ,שגם לא יעשה עצות כגון כ"כ ,נחמיר גם שלא לקנות ביצים,
לראות אם הבהמה כשרה ע"י עקסריי). ונצטרך לבדוק אחר ח"י טריפות והוה
מיעוט המצוי בעולם ,וא"כ לא נשתה
ומי שילמוד במשנה הלכות
אי"ה אם יהי' לי זכות בעוה"ב
אשתדל להתפלל בעדו
מהקדמת שו"ת משנ"ה מהד' תשס"ט
ט משנת השבוע
ליקוטי מגיד משנה
פרשת בראשית
בריאת העולם בשביל התורה ובשביל ישראל
"בראשית ברא וגו'" (א:א) .אמרו חז"ל (ב"ר א' א') בשביל התורה שנקראת 'ראשית',
ובשביל ישראל שנקראו 'ראשית' ,ע"כ.
חובה להאמין שהכל נעשה בשביל ישראל
האדם מחוייב להאמיןא שכל הנעשה בעולם הכל בשביל ישראל ,כי בשבילם היתה
ב
תכלית הבריאה ,וכמו שנאמר 'בראשית ברא אלקים' ,ודרשו רז"ל בראשית בשביל
התורה ובשביל ישראל שנקראו 'ראשית' ,שנאמר (ירמי' ב:ג) "ראשית תבואתה" .וכבר
פתח רבי יצחק ואמר :לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מ'החודש הזה לכם',
שהוא מצוה ראשונה שנצטוו ישראל ,ומה טעם פתח ב'בראשית' ,משום (תהלים קיא:ו)
"כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים" ,שאם יאמרו האומות ,ליסטים אתם
שכבשתם ארצות שבעה גוים ,הם אומרים להם כל הארץ של הקב"ה היא ,הוא בראה
א
כ"ק אדמו"ר מראדומישלא זי"ע מביא בספרו :שמעתי מתלמידי הרה"ק רבי שימע'לי זעליחובער
הי"ד [שהיה גאון ומופלא ואיש קדוש ומקובל] ,והיה לו קבלות מתלמידי הבעש"ט זי"ע ,ואמר
הבעש"ט הק' הוסיף שני עיקרים על הי"ג עיקרים של הרמב"ם ,א' שכל המאורעות בעולם הוא
בשביל ישראל .והב' שבכל דור ודור יש צדיקים כמו הג' אבות והז' רועים.
(שיחתן של עבדי אבות ח"ב מערכת הבעש"ט)
ב
ומובא ברשפי אש מהרה"ק רבי מרדכי מנעשכיז זי"ע על זה הפסוק :כי כל הבריות וכל המאורעות
מה שהקב"ה מחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית ,הכל הוא בהשתלשלות מששת ימי
הבריאה ,וכל יום שהקב"ה מחדש עולמו הוא ג"כ בשביל ישראל ,שיעבדוהו באותו יום כדי שיכירו
גדלותו.
וזה לשון הר"ן (דרוש ו') ולפעמים מתחדשים מקרים בריחוק מקום ובאיים הרחוקים ,כדי שיתעוררו
ישראל אל התשובה ,וייראו ויפחדו פן יגיעם הפורענות .והוא מאמר הנביא (צפני' ג:ו-ז) "הכרתי גוים
נשמו פנותם החרבתי חוצותם מבלי עובר ,נצדו עריהם מבלי איש מאין יושב ,אמרתי אך תיראי אותי
תקחי מוסר" .וכשאינם מתיסרים ברעת האחרים ,הפורענות הולך הלוך ונסוע ,וילך הלוך וקרב .ואין
ספק כי מי שרואה כל אלו התלאות ,אשר הם באמת התראות השי"ת ,ועודנו מחזיק בדרכו אשר דרך
בה ,הוא כמי שעובר עבירה וקיבל עליו התראה ,שהתיר עצמו למיתה מכאן ואילך (סנהדרין מא.).
ובספר קובץ מאמרים ואגרות מהגה"ק רבי אלחנן וואסרמאן הי"ד (ח"א מאמר זכור ימות עולם אות א')
מובא :וא"כ גם המעשים הנעשים בעולם ,תכליתם רק בשביל ישראל ,וזה מפורש בכתוב "הכרתי
גוים נשמו פנותם החרבתי חוצותם וגו' אמרתי אך תיראי אותי תקחי מוסר" .ומזה למדנו שאין
פורענות באה לעולם אלא בשביל ישראל (יבמות סג .).ולדוגמא גבולות העמים והמדינות בשנים
האחרונות שנקבעו אחרי המלחמה ) ,)WWIצריך להבין ולזכור כי טרם שנכתבו בוורסייל )למס'
,)Treaty of Versailles - June 1919כבר נכתבו ונחתמו בב"ד של מעלה ,ושמה עיקר השקפתם היא
רק בשביל ישראל ,לטובתם או לפורענותם להוכיחם ,כמו שכתוב (ישעי' י:ה) "הוי אשור שבט אפי".
משנת השבוע י
ונתנה לאשר ישר בעיניו ,ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו .הרי שכל
הבריאה מבראשית ועד אחרית הכל נעשה בשביל ישראל ,והמלכת מלכים וגדלותן
ג
והורדתם והשפלתן הכל בשביל ישראל הוא( .וצדיק באמונתו יחיה ,משנה א' נתיב ב')
❖
בתחילה עלה במחשבתו של הקב"ה לברוא העולם במדת הדין
"בראשית ברא אלקים" (א:א) .ולא אמר 'ברא ה'' (עיין רש"י ,וב"ר י"ב ט"ו) ,שבתחילה
עלה במחשבה לבראתו במדת הדין ,וראה שאין העולם מתקיים ,הקדים מדת הרחמים
ושיתפה למדת הדין ,והיינו דכתיב (ב:ד) "ביום עשות ה' אלקים ארץ ושמים".
עיקר הבריאה במדת הדין
ונראה לנעוץ סופו בתחילתו ,ובתחילה נקדים קושיא אחת ,דמאחר שראה שאין העולם
מתקיים ,למה ליה לשתפו למדת הדין -יברא העולם מתחילה במדת הרחמים לבד,
ומדת הדין יבטל לגמרי מעוה"ז .ונראה דלאו קושיא הוא ,דע"כ עיקר ועצם הבריאה
הוא במדת הדין ,וזהו עצם הבריאה ,ולא רצה הקב"ה לבטל בריאה זו ,ולכן נשארה
עיקר הבריאה גם קודם וגם לאחריו ,ואין כאן חזרה או שינוי במעשה בראשית .אלא
לאחר שברא העולם במחשבה שהוא מדת הדין ,וראה שאין העולם מתקיים ,עשה לה
תקנה ושיתף מדת הרחמים למדת הדין ,ומיהו לאו לכל מילי שותף הוא ,אלא למה
ג
סיפר המשגיח הגה"צ רבי יחזקאל לעווינשטיין זצ"ל :זכורני בלומדי בראדין ,היה באותה תקופה
רעידת אדמה ביפן ) , (Japanונהרגו בה אלפי איש .והחפץ חיים זצ"ל התעורר ודיבר בזה רבות.
וזכורני שאמר :שמכיון שביפן אין לומדי תורה ,ולכן קרה זאת להם .ועוד האריך בהתעוררות נוספת,
כי בודאי שרעידת אדמה עושה הקב"ה כדי להתעורר ממנה ,ואיתא בחז"ל (ש"ר כ"ט ט') א"ל מהיכן
הרעש נעשה ,א"ל ר' עקיבא :בשעה שהקב"ה היה מסתכל לבתי עכו"ם ועובדיה היאך נתונים בשקט
ושלוה ,וראה ביתו נחרב ונתון בידם ,כביכול הקב"ה מתקנא ושואג ,מיד השמים והארץ רועשים,
שנאמר (יואל ד:טז) "מציון ישאג ומירושלים יתן קולה" .וישראל מה היו עושין ,הקב"ה מגין עליהם
וכו' .מבואר שרעידת אדמה לעונשי שמים נעשית ,ודרוש לכך שהקב"ה יגין עלינו ,וא"כ אף אנו
(אור יחזקאל ח"ד מדות מאמר לעשות נקמה בגוים) היינו צריכים להתחזק כדי שהקב"ה יעזור לנו.
והגאון רבי שמואל בירנבוים זצ"ל ,ראש ישיבת מיר בארה"ב סיפר :וזכורני בהיותי ילד קטן אירע
שטבעו כמדומה לי ארבעים אנשים בשטף מים ביפן .יפן היתה יותר רחוק מאתנו ממרחק הלבנה
היום ,כמעט לא ידענו ממציאותה בהעולם ,ודיבר אז החפץ חיים מתוך התפעלות על שנהרגו מ'
אנשים ארבעים צלם אלקים ,וכאן נהרגו ע' יהודים -אין שום דבר גורם זאת בלתי החטאים ,וצריכים
אנו לשוב בתשובה ,אולי אין אנו עושים מדי קידוש ה' למלאות את תפקידנו ,וכמו שהראה הקב"ה
(קובץ בית הלל ל"ז עמ' קי"ב) בימים ההם גם להן.
ובקובץ עץ חיים (כרך ו' בפתיחה) מובא :מספרים על החפץ חיים שלפני כמאה שנים היתה רעידת
אדמה גדולה ביפן ,והח"ח ביקש ממישהו ששרד משם ,שיספר לו בדיוק מה קרה ,וכמה הרוגים
וניצולים היו וכו' .והסביר שאם יגיע מישהו לדבר בשפה זרה ,רק מי שמבין את אותה שפה ירצה
לשמוע .אבל אם הוא ידבר בשפה שלנו ,כולם ירצו לשמוע .וגם כאן כאשר הקב"ה עשה רעידת
אדמה ,הוא לא עשה בשבילם ,אלא כדי שבני ישראל יתעוררו ,אז אני רוצה לשמוע בדיוק מה
הקב"ה אומר ,שהרי הוא דיבר אלי.
יא משנת השבוע
שאין העולם מתקיים ,אבל היכא דהעולם מתקיים בלי שותף ,או אדרבה השותף של
מדת רחמים גריעותא הוא ,אז נשארה הבריאה בקדמותה על מדת הדין.
ביאור הענין שהקב"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה
ובזה נראה ליישב מה שאמרו חז"ל (ב"ק נ ).עה"פ (תהלים נ:ג) "וסביביו נשערה מאד",
שהקב"ה מדקדק עם הצדיקים אפי' כחוט השערה .והדבר פלא ,ואטו בשביל שהם
צדיקים יענשו יותר ,אדרבה הסברא והדין נותן לוותר להם יותר ,וכמו שאמרו (ברכות
כ ):איך לא אשא להם פנים לישראל ,אני אמרתי "ואכלת ושבעת וברכת" (דברים ח:י),
והם מדקדקין על עצמן עד כזית עד כביצה ,ע"ש .הרי ,דכיון שהם מדקדקין על עצמן,
הקב"ה נושא להם פנים ,ומאי שנא כאן דלא נושא להם פנים ,אלא מדקדק עמהם עד
כחוט השערה.
צדיקים ראויים להתקיים במדת הדין
ולפ" מ שכתבתי מובן ,דבאמת עצם הבריאה לצדיקים נשארה באותו המדה כפי מה
שעלה במחשבה ,ולכן אצלם כיון דמתחילה עלה במחשבה להבראות במדת הדין ,והם
בצדקתם ראויים להתקיים במדת הדין לבד ,ואין להם צורך בשיתוף של מדת הרחמים,
ד
אצלם נשאר כפי המחשבה הראשונה ,ולכן וסביביו נשערה מאד.
יישוב איך שייך שינוי אצל הקב"ה
ובזה נראה ליישב עוד קושיא אחת שהקשו ,איך ח"ו תחול בו כביכול שינוי ,שמתחילה
עלה במחשבה במדת הדין ,וכשראה שאין העולם מתקיים וכו' והוא ראשון והוא אחרון,
ואין אצלו תחילה וסוף לומר מתחילה עלה במחשבה כן ,ושוב נעשה שינוי ונחם
מלעשותו .וכעי"ז הקשה אפיקורוס אחד את רבי יהושע בן קרחה (ב"ר כ"ז ד' ,הובא
ד
בספר אבני המקום מהגה"ק רבי שלמה זלמן עהרענרייך זצ"ל משאמלויא (אבן נזר אות ט"ו) ביאר
מדוע הקב"ה נושא פנים לישראל ,הגם שמדקדק עם הצדיקים כחוט השערה .וז"ל :ואמנם מבואר
בספרים ,דמי שהוא עניו ושפל רוח ואינו מחזיק את עצמו למאומה ,גם הקב"ה אינו מחשבו לחשוּב
ונכבד ,רק כפחות כמו שהוא מחזיק את עצמו .ולפי ערך השפל שהוא מחזיק את עצמו ,ראוי שיתנהג
עמו השי"ת ברחמים ולא בדין ,שהנהגת הדין הוא רק עם גדולים וחשובים וכו' .והנה מה שהקב"ה
אינו נושא פנים ,היא ג"כ מצד הנהגת הדין ,אבל עפ"י מדת הרחמים נושא השי"ת פנים לישראל.
והנה הברכה שמודה להקב"ה בברכת המזון ,על הטוב שנתן לו לאכול ולשבוע ,בזה מורה ענוה ,כי
הפועל שהבעה"ב משלם שכרו ,לא יודה לבעה"ב בעד שכרו .א"כ מראה בברכתו שמה שאכל לא
היה מפני מעשיו ,רק מתנת חנם מהקב''ה ,ע"כ מחויב להודות על חסדו יתברך .ואין לך ענוה יותר
מזו ,שהוא מכיר שאינו כדאי במעשיו לאכילה שאכל.
ואמנם עדיין יש לומר ,דהן אמת אכילה מרובה שהוא שבע ממנה ,ומכ"ש סעודה גדולה במאכלים
שונים ,זה מכיר שאינו בזכותו ורק בחסדי ה' .אבל כזית או כביצה ,כדאי גם הוא לזה שעכ"פ כך
וכך מעשים יש לו ,שכדאי הוא שישולם לו עבורם עכ"פ אכילת כזית וכביצה ,וא"כ שוב אין צריך
לברך בר המ''ז על כזית וכביצה להודות להשי"ת ע''ז ,כמו הפועל שאינו מודה את הבעה''ב .אבל
ישראל כל כך הם שפלים בעיניהם ,שאין להם שום דבר טוב שיהיו כדאים לאכול כזית וכביצה ,ע"כ
הם מדקדקין על עצמם נברך עד כזית וכביצה ,וזהו מרוב הענוה שבהם .וכיון שכן ,שוב הקב''ה אינו
מדקדק עמהם במדת הדין ,רק מתנהג עמהם במדת הרחמים כנ"ל ,וע"כ נושא להם פנים.
משנת השבוע יב
ברש"י ו:ו עה"פ "וינחם ה' אשר עשה ויתעצב אל לבו" ,ע"ש)ה .אמנם לפ"מ שכתבתי מובן,
שכלל לא היה שום שינוי.
מצוות שעוברים עליהם במחשבה
הנה יש מצוות שעוברים עליהם במחשבה ,והעונש עליהם בא על המחשבה ,והיינו
במדת הדין ,וכמ"ש מתחילה עלה במחשבה שהוא מדת הדין ,ולכן בע"ז כתיב (יחזקאל
יד:ה) "למען תפוש את בית ישראל בלבם" ,שהוא מחשבת ע"ז ,ובע"ז וכיו"ב נשאר
מדת הדין במקומה כבשעת הבריאה.
נעוץ סוף התורה בתחלתה
ובזה נראה לנעוץ סוף התורה בתחילתה ,התורה מסיים 'ולכל היד החזקה' -זו שבירת
הלוחות (עיין שבת פז . ).ויש לדייק כיון ששיתף מדת הרחמים לקיום העולם ,אמאי שבר
משה הלוחות ביד החזקה ,היה לו לבקש מהקב"ה שיתנהג במדת הרחמים ,ולא לשבר
את הלוחות שהוא מדת הדין.
וי"ל לפי ששבירת הלוחות היתה בשביל ע"ז ,ודוקא בשאר עבירות אמרינן שיתף מדת
הרחמים ,אבל לא בע"ז שעובר במחשבה ונשאר על מדת הדין .וזה שאמר 'ולכל היד
החזקה' זו שבירת הלוחות ,וכדי שלא תקשה איה מדת הרחמים ,מיד התחיל 'בראשית
ברא אלקים' ,דהרי הבריאה היתה במדת הדין ושבירת הלוחות היתה בשביל ע"ז ,ובע"ז
הרי נשאר בחינת אלקים שהוא דין ,דעונשין מצד הדין .ולכן שבר משה הלוחות שידונו
כפנויה ,כיון שהלוחות היו הקידושין (עיין ש"ר מ"ג א') ולא סמך על מדת הרחמים .ובזה
יש לנעוץ סוף התורה בתחילתה.
❖
" ויכל אלקים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה וגו' כי בו שבת מכל מלאכתו אשר
ברא אלקים לעשות" (ב:א) .וצ"ב כיון שגמר כל מלאכתו ,מאי 'לעשות' איכא ,היה לו
לומר 'כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא' ,או 'אשר עשה'.
מעשה בראשית בתנאי שיקבלו בני ישראל את התורה
ונראה דבגמרא (שבת פח" ).ויהי ערב ויהי בקר יום הששי" (בראשית א:לא) ,הוסיף ה'
ב'ששי' בגמר מעשה בראשית ,לומר שהתנה עמהם על מנת שיקבלו ישראל את התורה,
שאם יקבלו ישראל את התורה יחזקו ,ואם לאו יחזור העולם לתוהו .והיו תלויין על
קבלת התורה עד יום הששי בסיון ,ואז נתחזקו ונתבססו כל יצירות בראשית ,ונחשב
כאילו נברא העולם בששי בסיון.
ה
וז"ל :אפיקורס אחד שאל את רבי יהושע בן קרחה ,אמר לו אין אתם מודים שהקב"ה רואה את
הנולד .אמר לו הן .א"ל ,והא כתיב 'ויתעצב אל לבו' .א"ל נולד לך בן זכר מימיך .א"ל הן .א"ל ומה
עשית .א"ל שמחתי ושימחתי את הכל .א"ל ולא היית יודע שסופו למות .א"ל בשעת חדותא חדותא,
בשעת אבלא אבלא .א"ל כך מעשה הקב"ה -אע"פ שגלוי לפניו שסופן לחטוא ולאבדן ,לא נמנע
מלבראן ,בשביל הצדיקים העתידים לעמוד מהם.
יג משנת השבוע
'לעשות' -עשיית ישראל בעת מתן תורה
ובגמרא (סנהדרין צט ):עה"פ (ירמי' לג:כה) "אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ
לא שמתי" ,ונמצא דהגם דויכל אלקים את כל מלאכתו אשר עשה ,ויכלו השמים והארץ
וכל צבאם ,מ"מ הכל תלוי בגמר ובקבלת התורה ע"י ישראל .וז"ש וסיים "כי בו שבת
מכל מלאכתו אשר ברא אלקים לעשות" ,כלומר שיעשו עוד ישראל גמר המלאכה
בקבלת התורה ויגמרו הבריאה .ושפיר נסמך הכתוב "אלה תולדות השמים והארץ"
(בראשית ב:ד) ,כלומר דייקא לאחר קבלת התורה הם תולדות השמים והארץ בהבראם.
❖
בקריאת השם אחר הנפטר -אי עדיף ליתן שם אחר קרוביו ,ואם יש בזה זכות לנפטר
"ולשם יולד גם הוא" (ד:כו) .איתא במדרש (ב"ר ל"ז ז') "ולשם יולד גם הוא" ,רבי יוסי
אומר :הראשונים ע"י שהיו מכירים את ייחוסיהם היו מוציאין ְשמן לשם המאורע .אבל
אנו שאין אנו מכירים את ייחוסינו ,אנו מוציאין לשם אבותינו .רשב"ג אומר :הראשונים
ע" י שהיו משתמשין ברוח הקודש היו מוציאין לשם המאורע ,אבל אנו שאין אנו
משתמשין ברוה"ק ,אנו מוציאין לשם אבותינו .ועי' פי' הרז"ו שפירש שהיו מכירים
יחוסיהם ,שהיו בחיים לפניהם ,שראו זה את זה עד נח ,לכן קראו על שם המאורע .אך
אחר שנתמעטו השנים ,ואין אדם מכיר יחוס אבותיו שכבר מתו ,ע"כ קראו שם בניהם
(עי' שו"ת משנה הלכות ח"ד סי' קי"ד ד"ה איברא) בשם אבותם שלא ישכחו.
גודל הענין ליתן שם אחר משפחתו
וקבלתי העתק מכתב מהגאון הגדול בעל מחנה חיים ,שכתב להגאון בעל דברי ירמיהו,
שמתחרט על שהבטיח לרבו בעל שערי תורה שיתן לאחד מבניו שם רבו ,שיש בו
טעמים ונימוקים ויסודות גדולים ליתן השם דוקא רק אחר המשפחה .וכתב וז"ל ,רק
עכשיו זכיתי לירד לסוף דעתו של אדמ"ו החת"ס ז"ל ,שלא נתן לאחד מבניו שמו של
רבו המובהק רבי נתן אדלר ,אע"פ שלא נשארו לו בנים ,ע"ש.
לקרוא שם אחר אביו בכלל כיבוד אב
הנה מבואר עכ"פ דאיכא ענין גדול בקריאת השם אחר המשפחה ,וכן נהגו מימים
הקדמונים ,ובפרט בן אחר אביו ,שכנראה שהוא גם בכלל כיבוד אב (עיין עקרי הד"ט
סי' כ"ה) ,מפני מה נענש אהרן בשני בניו נדב ואביהוא ,שקראו על שם חמיו קודם
שנתן שם על שם אביו.ו וכנראה דאז כבר היה מנהגם לקרוא שם אפי' אחר החיים.
ועיין ספר חסידים (סי' ת"ס) נכרים שקוראים לבניהם בשם אביהם אין בכך כלום,
והיהודים מקפידים על כך ,ויש מקומות שאין קורין אחר שמות החיים (וע"ע משנה
(שו"ת משנ"ה ח"ו סי' רנ"ב) הלכות ח"ט סי' ש"ח ,ח"י סי' רס"א).
ו
דמתחילה נתן השם 'נדב' לבנו על שם חמיו 'עמינדב' ,ואח"כ 'אביהוא' על שם אביו.
משנת השבוע יד
דברי אלקים חיים
מאת כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א
אסרו חג שמחת תורה תשפ"ו
והירח לא רצו לצאת ולהאיר מפני כבודו רש"י בתחילת הפרשה מביא' ,אמר רבי
של משה .ואמרו ,רבש"ע ,אם אתה עושה יצחק ,לא היה צריך להתחיל את התורה
דין לבן עמרם אנו מאירים ,ואם לאו אין אלא מהחדש הזה לכם ,שהיא מצוה
אנו מאירין .באותה שעה כביכול ירה בהן ראשונה שנצטוו בה ישראל ,ומה טעם
הקב"ה חיצים וחניתות ,ואמר להם ,בכל פתח בבראשית ,משום כח מעשיו הגיד
יום ויום משתחוים לכם ואתם מאירים, לעמו וכו''.
בכבודי לא מחיתם ,בכבוד בשר ודם
ולכאורה יש להתבונן בזה .וכי כל מה
מחיתם? ובכל יום ויום הקב"ה כביכול
שנאמר מ'בראשית ברא אלקים' ועד
יורה בהם חיצים וחניתות כדי שיצאו
'החדש הזה לכם' אינו נצרך בתורה .והלוא
ויאירו .הרי עד היכן הדברים מגיעים,
יסוד הכל הוא האמונה והידיעה שהקב"ה
שאף השמש והירח ביקשו למחות על
ברא שמים וארץ וכל אשר בהם.
הפגיעה בכבודו של משה רבינו.
כח חכמי ישראל במערכות השמים
וכן מצינו ביהושע בן נון שאמר (יהושע
י:יב) 'שמש בגבעון דום וירח בעמק והנה הקב"ה ברא את השמש ואת הירח
אילון' ,ועמדה החמה במקומה .לא היה זה וקבע להם סדר ומהלך ,ועם כל זה מצינו
שינוי קל במהלך הטבע ,אלא כל מערכת שנתן כח ביד צדיקיו לשנות בשעת
השמים נעצרה לצורך ישועת ישראל הצורך אף את סדרי בראשית .כאשר
וקידוש שמו יתברך. הדבר נצרך לכבוד שמים ולקידוש שמו
יתברך ,אין המזלות וכל מערכות הטבע
נמצא שהקב"ה מסר כח לצדיקים, עומדים כנגדם.
שבשעה שהדבר נצרך לכבוד שמים
יכולים הם לפעול אף שינוי בסדרי וכבר מצינו במשה רבינו ,בשעת מלחמת
בראשית .ויש לרמז בזה גם בלשון הכתוב סיחון ,שהעמיד לו הקב"ה את החמה ,כמו
(איוב לח:טו) 'וימנע מרשעים אורם' .כאשר שאמרו חז"ל (ע"ז כה .).וכן מצינו בכמה
הרשעים מבקשים להשתמש באור מקומות בדברי חז"ל ,שהשמש והירח
ובכחות הבריאה כנגד רצון השי"ת ,מונע אינם עומדים מכח עצמם ,אלא כל
מהם הקב"ה את האור .ואילו הצדיק ,שכל מהלכם תלוי ברצונו של הקב"ה ובכבודם
השתמשותו בבריאה היא לעבודתו יתברך, של צדיקיו.
נמסר בידו כח לפעול בה כפי הצורך. וכן מצינו במחלוקתו של קרח על משה
ומסופר שפעם ,בשנה האחרונה לחייו, רבינו ,שאמרו חז"ל (נדרים לט ):שהשמש
טו משנת השבוע
פועל אף במציאות הבריאה .אם היתה היה הרה"ק הרבי מלובלין זי"ע חלוש
קטנה בת שלש שנים ויום אחד ,ואח"כ ביותר ולא היה בכחו לצאת לקדש את
נמלכו בית דין ועיברו את החודש או את הלבנה .באותה שעה היה אצלו הרה"ק
השנה ,באופן שעדיין אינה בת שלש, רבי צבי הירש מזידיטשוב זי"ע ,ואמר
המציאות עצמה משתנה לפי קביעתם של הרה"ק מזידיטשוב זי"ע שישנו חלון
חכמי ישראל ,ובתוליה חוזרין .הרי מסוים שממנו יוכל הרבי לראות את
שהקב"ה כביכול מסר את קביעת סדר הלבנה ולקדשה ממקומו .ואכן נראתה
הזמנים לחכמי ישראל ,ועל פיהם הלבנה דרך אותו חלון ,אף שמעולם לא
מתנהגת הבריאה. היתה דרכה להיראות משם.
ומעתה יש לפרש 'לא היה צריך להתחיל אמר הרה"ק הרבי מלובלין זי"ע ,שהרה"ק
את התורה אלא מהחודש הזה לכם'. מזידיטשוב זי"ע הביא את הלבנה לכאן,
כלומר ,בפרשת קידוש החודש כבר והפך את כל מערכת השמים כדי שתאיר
נתגלה עד היכן מגיע הכח שמסר הקב"ה הלבנה דרך חלון זה .ויל"פ הטעם ,משום
לבית דין .הקב"ה ברא תחילה את העולם, שלקידוש לבנה צריכים לראותה
'בראשית ברא אלקים את השמים ואת בחידושה (סנהדרין מב ,).ולפיכך היה צריך
הארץ' ,ולאחר מכן מסר לצדיקים כח לסדר כביכול את כל מערכת השמים
לפעול בתוך אותה בריאה ,ולקבוע את באופן שתגיע הלבנה לכאן כשהיא ראויה
סדריה על פי התורה. לקידושה.
ועל זה בא התירוץ' ,כח מעשיו הגיד הרי לנו ,שצדיק הדבוק ברצונו של מקום
לעמו' .כי בודאי כל כוחם של הצדיקים מקבל כח מן השמים אף על מערכות
אינו כח בפני עצמו ,אלא הכל מכוחו השמים .וכאשר הדבר נצרך לעבודת
יתברך ,אשר הוא שמסר להם כח לפעול השי"ת ,נעשית הבריאה כולה כלי לסייע
בעולמו. בידו.
'כרגע באפו חיים ברצונו' ובזה פירש כ"ק מרן אאדמו"ר זצוק"ל
ונדבר מעוד נקודה השייכת ביותר לימים את דברי רבי יצחק שהביא רש"י :לא היה
הקדושים .איתא בגמרא (ברכות ז ).בענין צריך להתחיל את התורה אלא מ"החדש
בלעם ,דכתיב ביה (במדבר כד:טז) 'ויודע הזה לכם" ,שהיא מצוה ראשונה שנצטוו
דעת עליון' .והקשו חז"ל' ,השתא דעת בה ישראל ,ומה טעם פתח בבראשית.
בהמתו לא הוה ידע ,דעת עליון הוה ידע'. שיש לומר בדרך רמז ,שבפרשת 'החודש
ומתרצת הגמרא ,שהיה יודע לכוין אותה הזה לכם' נתגלה כח נפלא שמסר הקב"ה
שעה שהקב"ה כועס בה כביכול ,שעליה לישראל ,שכח קידוש החודש נמסר לבית
נאמר (שם ל:ו) 'כי רגע באפו חיים ברצונו', דין .הם הקובעים אימתי יחול ראש חודש,
ובאותה שעה ביקש בלעם לקלל את ועל פיהם נקבעים כל מועדי ישראל.
ישראל.
ומצינו בירושלמי (כתובות פ"א ה"ב) על
וזהו שאמר הנביא לישראל' ,עמי זכר נא הכתוב (תהלים נז:ג) 'לא־ל גומר עלי',
מה יעץ בלק מלך מואב ומה ענה אתו שכוחם של בית דין בקביעת החודש
משנת השבוע טז
יתברך היה שסיבב את ביאת בלעם דוקא בלעם בן בעור מן השטים עד הגלגל
בימים אלו שבין ראש השנה ליום למען דעת צדקות ה'' (מיכה ו:ה) .ואמרו
הכפורים .בלעם חשב שמאחר שהם ימי חז"ל ,מאי 'למען דעת צדקות ה''? אמר
דין יוכל לכוין בהם את שעת הזעם ,אבל להם הקב"ה לישראל ,דעו כמה צדקות
מחשבתו לא עלתה בידו ,כי דוקא בימים עשיתי עמכם שלא כעסתי בימי בלעם
אלו אין הקב"ה זועם כלל. הרשע ,שאלמלי כעסתי לא נשתייר
משונאיהם של ישראל שריד ופליט.
וזהו שאמרו חז"ל שעשה הקב"ה צדקה
והיינו דקאמר ליה בלעם לבלק (במדבר
עם ישראל שלא כעס כל אותן הימים .לא
כג:ח) 'מה אקב לא קבה א־ל ומה אזעם
ששינה בשביל בלעם את חוק העולם,
לא זעם ה'' .מלמד שכל אותן הימים לא
אלא שסיבב בהשגחתו שיבוא לקלל
זעם.
דוקא בזמן שאין בו זעם.
וכתב יערות דבש (ח"א דרוש ו') דיש
אמנם עדיין צריך ביאור ,מה היא הצדקה
להקשות ,כיון שהקב"ה חקק מתחילת
הגדולה כל כך בכך שלא היה כעס באותם
הבריאה שיהא זועם בכל יום לצורך
הימים ,ומפני מה בכלל נצרכת בכל יום
הנהגת העולם ,מפני מה שינה סדר זה
אותה שעה של כעס.
בשביל בלעם הרשע .והלוא היה יכול
'בקנאו את קנאתי' למנעו מלקלל בדרך אחרת ,מבלי לשנות
ומבואר בספרים הקדושים יסוד נפלא, מסדר הבריאה.
שהקב"ה ברא בעולמו מדות וכוחות ,וכל ומבאר ,דכל עשרת הימים שמראש השנה
כח יש לו תכלית בעבודת האדם .מדת ועד יום הכפורים הם ימי דין ,ואעפ"כ
החסד נבראה כדי שייטיב האדם עם דוקא בהם יפה הצעקה והתשובה ביותר.
חבירו ,יאהב את חבירו ,ישא בעולו והטעם ,שכל זמן שהדין עדיין מתנהל ולא
ויבקש את טובתו .וכן מדת הגבורה נגמר ,אין ראוי לדיין לכעוס על בעל הדין
נבראה לצורך עבודת השי"ת ,וכמאמרם כדי שלא לסתום טענותיו ושלא יצא
ז"ל 'איזהו גבור הכובש את יצרו' (אבות המשפט מעוקל מתוך הכעס ,וכמו שאמרו
פ"ד מ"א) .האדם צריך כח של גבורה כדי חז"ל (ספרי מטות מ"ח) 'בא לכלל כעס בא
לעמוד כנגד יצרו ,לעצור עצמו במקום לכלל טעות'.
שצריך עצירה ולהתגבר על תאוותיו.
וכן כביכול הקב"ה ,שהוא 'המלך המשפט'
ומה שהקב"ה זועם בכל יום ,עי"ז עושה כעובדא דלתתא ,וכל זמן שעוסק
מתעוררת בעולם בחינה של כעס בדין אינו כועס .ורק לאחר גמר הדין
דקדושה ,שמכוחה יכול האדם להרגיז יצר שייך ענין הזעם .ולפיכך עשי"ת ,אף שהם
טוב על יצר הרע ולהתגבר עליו .וכענין ימי דין ,הם גם ימי חפץ ורצון ,כי כל אותו
שאמרו בגמרא (ברכות ה' ).לעולם ירגיז הזמן עדיין הדין תלוי ועומד.
אדם יצר טוב על יצר הרע ,שנאמר "רגזו
ואל תחטאו" (תהלים ד:ה). ומבואר במדרש (ילקו"ש ח"א רמז תשס"ה)
שמלחמות סיחון ועוג היו בימי אלול,
וכיון שבאותם ימים לא כעס הקב"ה כלל, ולאחריהן בא מעשה בלק ובלעם .ומחסדו
יז משנת השבוע
אז משפיע הקב"ה ליהודי כח אחר .לא רק נמצא שחסר בעולם אותו שפע של גבורה
כח להתגבר על היצר בדרך של מלחמה, המסייע לאדם לכבוש את יצרו .ובלעם
אלא אור של אהבה ורצון .מרוב אהבתו ידע זאת .ולכן לאחר שלא עלה בידו
להקב"ה אין האדם רוצה כלל לעשות לקלל את ישראל ,בא בעצה להכשילם
דבר המרחיקו ממנו יתברך. בבנות מדין ,כדאיתא בגמרא (סנהדרין
קו ,).משום שידע שבאותם ימים אין אותה
בשאר ימות השנה צריך האדם לעתים
התעוררות של גבורה בעולם ,וממילא
להילחם ,לכבוש ולשבור את רצונו .אבל
קשה יותר לאדם לעמוד כנגד הנסיון.
כאשר מאירה בלבו אהבת השי"ת ,שוב
אין אותו צורך במלחמה -הוא עצמו אינו ואז עמד פנחס ועשה מעשה של גבורה,
חפץ בדבר המרחיקו מן הקב"ה. 'בקנאו את קנאתי בתוכם' (במדבר כה:יא).
פנחס עורר מחדש את מדת הגבורה בתוך
וזהו כוונת 'חיים ברצונו' .יש חיים הבאים
כלל ישראל ,ובמעשהו הכניס כח של
מכח הכפייה וההתגברות ,ויש חיים הבאים
התגברות בכלל ישראל כולו .מכח 'בקנאו
מכח הרצון .בימים הקדושים זוכים
את קנאתי' קיבלו ישראל את היכולת
לבחינת 'חיים ברצונו' ,שהאדם עצמו חפץ
א להתגבר כנגד החטא ולהפסיק את
ורוצה להתקרב להשי"ת.
המכשול .וזה שפירש רש"י' ,בקנאו את
ועפ"ז מובן ביותר מה שכתבו הספרים קנאתי -בקצפו את הקצף שהיה לי
הקדושים בענין הזהירות מן הכעס בשבת לקצוף' .כביכול אותו כעס שהיה חסר
ובימים הקדושים .כדאיתא בתיקוני זוהר באותם הימים ,עוררו פנחס בקנאתו.
(תיקון מ"ח ,דף פה ).שדרשו את הכתוב
וזהו אחד הכחות הגדולים הנצרכים
(שמות לה:ג) 'לא תבערו אש בכל
ליהודי בכל יום ,כח העצירה וההתגברות.
מושבותיכם ביום השבת' ,שלא יעורר
אין האדם יכול לעבוד את השי"ת בחסד
האדם אש של כעס ביום השבת.
ואהבה בלבד .פעמים שעליו לומר לעצמו
וכדרך זה כתב בתומר דבורה (פרק ב'), שאין לעשות דבר זה ,ולכבוש את רצונו
שבזמנים שהם שעות רצון ורחמים מפני רצון קונו.
למעלה ,כגון שבתות ,ימים טובים ויום
הימים הקדושים מכח האהבה
הכפורים ,צריך גם האדם להתרחק מן
הכעס וממדות הקשות ,ואפילו מכעס אמנם בימים הקדושים הללו אפשר שאין
שהוא לשם שמים .כי כאשר למעלה מאיר צורך באותה מדת גבורה כפי שיש בשאר
אור הרצון והרחמים ,ראוי שגם הנהגת ימות השנה ,מפני שהרע עצמו נחלש .כאשר
האדם למטה תהיה באותה מדה. מגיעים ראש השנה ,יום הקדוש וסוכות,
וישראל עסוקים בתפלה ,בתשובה ובמצוות
והרה"ק הבני יששכר זי"ע מבאר באגרא מאיר בעולם אור גדול של קדושה.
דכלה (פ' ויקהל ד"ה לא תבערו אש) ,שאין
א
הרד"ק עה"פ מפרש' :כי אם יכעס על האדם רגע ומעט זמן יהיה כעסו ,אבל רצונו ,עם רצונו יהיה
זמן רב וחיים ארוכים' .ובשערי תשובה לרבינו יונה (שער א' אות מ"ב) כתוב' :ורצונו החיים הקיימים
והאמיתיים והאור הגדול הכולל כל הנעימות ,כענין שנאמר חיים ברצונו'.
משנת השבוע יח
בכל מצוה אנו אומרים 'אשר קדשנו הכוונה רק לכעס האסור בכל ימות
במצותיו וצונו' .יש כאן לשון של ציווי, השבוע ,שהרי ודאי מדת הכעס אינה
משום שהאדם מצד עצמו עדיין אינו רצויה אף בחול .אלא אפילו במקום
עומד באותה מדרגה ,ולכן צריך לצוותו שאינו כועס באמת ,רק שיש צורך
לעשות את המצוה. להראות פנים של כעס לבני ביתו,
כדאיתא בגמרא (שבת קה ):וכ"פ ברמב"ם
אבל בקדושת שבת אומרים 'אשר קדשנו
(הל' דעות פ"ב ה"ג) ,בשבת אין ראוי
במצותיו ורצה בנו' .כאן מתגלה בחינה
לעשות כן .כי בשבת צריך האדם להראות
אחרת .לא רק 'וצונו' ,אלא 'ורצה בנו' .אין
חדוה ושמחה ,ולכן אפילו מראה של רוגז
צריכים לדחוף את האדם מבחוץ ,אלא
וקפידה אינו ראוי ביום השבת.
כאשר הוא מרגיש כמה הקב"ה רוצה בו
וכמה הוא קרוב להקב"ה ,הוא עצמו חפץ ודבר זה הוא לפעמים נסיון גדול .בימות
לקיים את רצונו יתברך. החול פעמים שהבית שקט יותר ,הילדים
נמצאים כל אחד בסדר יומו ,ואדם יכול
וזוהי בחינת הימים הגדולים' ,ורצה בנו'.
להחזיק עצמו במנוחה .אבל כאשר מגיעה
הקב"ה מגלה את אהבתו לישראל ,ומכח
שבת קודש וכל בני הבית יושבים יחד,
אותה אהבה רוצה היהודי מעצמו לדבוק
ב ובפרט בבית שיש בו ילדים ,חתנים
בו יתברך.
ואורחים ,כמעט תמיד יש איזה דבר
אסרו חג והאור הנשאר מיו"ט שאינו נעשה בדיוק כפי שהיה האדם
וזהו גם ענינו של אסרו חג .דאיתא רוצה -ודוקא אז נבחן האדם.
בגמרא (סוכה מה ).על הכתוב (תהלים 'לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום
קיח:כז) 'אסרו חג בעבותים עד קרנות השבת' (שמות לה:ג) .לא זו בלבד שלא
המזבח' :כל הנוטל לולב באגודו והדס יבער הכעס בלבו ,אלא אף מבחוץ לא
בעבותו ,מעלה עליו הכתוב כאילו בנה יראה מראה של כעס .שבת היא זמן של
מזבח והקריב עליו קרבן. אהבה ורצון ,ואין ראוי לעורר בה מדה של
ועוד אמרו שם (מה ):על הכתוב 'אסרו חג דין.
בעבותים עד קרנות המזבח' ,שכל העושה וכן הוא בראש השנה וביום הקדוש ,ביום
איסור לחג באכילה ושתיה ,מעלה עליו טוב ובשבת ,כאשר יורד לעולם אור גדול
הכתוב כאילו בנה מזבח והקריב עליו כל כך של אהבת השי"ת ,העבודה אינה
קרבן. ע"י כעס וגבורה ,אלא ע"י התרוממות
ואפשר לפרש הענין ,שלא רק ביו"ט ובד' והתקרבות .מרוב אהבת ה' אין האדם
מינים דסוכות יש בחינה של קרבת רוצה לחטוא -הוא מרגיש 'כי ה' הוא
אלקים כעבודת הקרבן ,אלא אף באסרו האלקים אין עוד מלבדו' (דברים ד:לה),
חג נשאר אצל האדם כח מיו"ט .היו"ט וממילא נעשה רצונו כרצון קונו.
כבר עבר ,אבל בלבו עדיין נשארת אותה וראיתי פעם פירוש נאה בשם צדיקים.
ב
עי' שפת אמת (בשלח תרס"ב-תרס"ג ,נשא תרנ"ב) בענין זה.
יט משנת השבוע
לעתר [כלי שמשתמשים בו להפך אהבה ואותה קרבת אלקים ,והיא נותנת
התבואה] .כשם שהעתר מהפך את לו כח להמשיך בעבודתו ,ועל ידה יכול
התבואה ממקום למקום ,כך תפלתן של להמשיך מהארת יו"ט גם לתוך ימות החול.
צדיקים מהפכת מדותיו של הקב"ה ממדת
'אסרו חג בעבותים' .צריך לקשור את
הדין למדת הרחמים.
החג אליו ,לבל ייפרד ממנו .לקחת את
הצדיק אינו חפץ שהאדם יתעורר ע"י ההארה ,את האהבה ואת הרצון של יום
יסורים .הוא מבקש להפוך את הגבורות טוב ,ולהמשיך בהם גם לימות החול.
לרחמים ,להשפיע ליהודי ישועה ,ומתוך תשובה ע"י רחמים
הישועה עצמה יכיר בחסדי השי"ת
ויתקרב אליו. והנה כתב הרמב"ם (הל' תעניות פ"א ה"ג),
שכאשר באה צרה על הציבור צריכים
ומסופר על הרה"ק רבי משה לדעת שאין הדבר מקרה ,אלא קריאה
מראזוואדוב זי"ע ,בנו של הרה"ק רבי היא מן השמים להתעורר ולשוב בתשובה.
אליעזר מדזיקוב זי"ע ,שנתמנה לרב ואם אומרים שהדבר אירע בדרך מקרה
בראזוואדוב בחיי אביו .פעם הזמין אדם ואין מתעוררים ממנו ,הרי זו דרך
לדין תורה ,והלה סירב לבוא אף לאחר אכזריות.
שהתרו בו כמה פעמים .לבסוף יצאה מפי
רבי משה קפידה קשה ,ולאחר זמן קצר נמצא שלפעמים מעורר הקב"ה את האדם
חלה אותו אדם ונפטר. לתשובה ע"י מדת הדין והצער .באה צרה
רחמנא ליצלן ,ומתוכה מתעורר האדם
כאשר בא הרה"ק מראזוואדוב לאחר מכן לפשפש בדרכיו ולשוב אליו יתברך.
אל אביו ,הוכיחו אביו ואמר לו ,מופתים
כאלה הנך עושה? לא זו הדרך .עיקר אבל באמת אין הכרח שתבוא
החכמה היא לפעול ישועה ליהודי ,עד ההתעוררות לתשובה בדרך זו .יכול
שמתוך הישועה עצמה יכיר בחסדי האדם להתעורר גם מתוך חסד .הקב"ה
השי"ת וייעשה יהודי טוב יותר. יכול להשפיע עליו טובה וישועה ,ומתוך
הכרת הטוב והרגשת אהבת השי"ת
ועל דרך זה פירש את הכתוב (תהלים יתקרב האדם אליו.
פח:יא) 'הלמתים תעשה פלא ,אם רפאים
יקומו יודוך סלה' -וכי זו חכמה לעשות ואדרבה ,דרך נעלית ומתוקה היא יותר.
מופת שעל ידו ימות יהודי? אדרבה ,עיקר אין צורך להמתין עד שהצער יעורר את
הפלא הוא 'אם רפאים יקומו' ,להעמיד האדם .אפשר להתעורר מתוך רוב טובה
את החולה על רגליו ולהחיותו ,ואז 'יודוך וחסד.
ג
סלה'. 'הלמתים תעשה פלא'
הקב"ה אינו חפץ להביא את האדם ואיתא בגמרא (סוכה יד ,.יבמות סד ).עה"פ
לתשובה דוקא ע"י מכות ויסורים .הוא 'ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו' (בראשית
כה:כא) ,שתפלתן של צדיקים נמשלה
ג
וכעי"ז מפרש האבן עזרא :הלמתים -הטעם ,עשה פלא עמי בעודני חי וארפא.
משנת השבוע כ
הימים הגדולים .מגיע אסרו חג ,והאדם יכול להרעיף עליו חסדים ,וברוב טובה
צריך לקחת עמו את קדושת יו"ט ,את יתעורר לבו לעבודת השי"ת.
הארת יו"ט ואת הרחמים של יו"ט ,ולא
לא לאבד את הארת יו"ט
להניח להם לצאת מידו.
וראיתי פעם בקובץ אחד בשם הגאון רבי
הקב"ה הרים אותו בימים הללו לבחינה יעקב קמנצקי זצ"ל ,שביאר בדרך נפלאה
של 'ורצה בנו' .הוא הרגיש קרבת אלקים, טעם המנהג שאין אומרים תחנון בימים
אהבה ורצון .עתה מוטלת עליו העבודה שלאחר שמחת תורה ,כדאיתא במגן
לשמור אצלו משהו מאותה מדרגה גם אברהם (או"ח סי' תרס"ט).
כאשר הוא חוזר לסדר ימי החול.
שכאשר שלמה המלך השלים את בנין
והרי זו עת רצון גדולה לבקש שיושפעו ביהמ"ק ,עשה שבעת ימים של שמחה
רחמים וחסדים על כלל ישראל, (מ"א ח:סה) .והנה שמחת תורה היא יום
ושיתהפכו כל הגבורות לרחמים ולחסדים. של סיום התורה .וכשם שסיום בנין בית
ויה"ר שיזכו ישראל לבנים ובני בנים המקדש נמשך אחריו שבעת ימי שמחה,
עוסקים בתורה ובמצוות ,לאריכות ימים כך גם לאחר שסיימו את התורה יש מקום
ושנים ,לבריאות ,לשידוכים טובים ,ולכל לשבעת ימים של שמחת הסיום.
הישועות הנצרכות בכלליות ובפרטיות, ויש בזה מוסר גדול .סיום אינו דבר
ברוחניות ובגשמיות ,להרחבת הדעת הנגמר ברגע אחד .כאשר אדם מסיים
ולשמחת החיים ,ושיומתקו כל הדינים תורה ,מסכת או עבודה גדולה ,האור של
ויתהפכו לרחמים ולחסדים ,ונזכה לגאולה הסיום צריך להימשך גם לאחר מכן.
השלימה במהרה בימינו אמן.
וזהו הכח הגדול שנשאר אצל יהודי לאחר
❖
שבת בראשית
ליל שב"ק חת"ק
של הבל לא נתקבל קרבנו ,ותלה את זה "ויהי מקץ ימים ויבא קין מפרי האדמה
מחמת גדלות וזהירות של הבל בקרבנו. מנחה לה' :והבל הביא גם הוא מבכורות
וכמ"ש בא אלי להזכיר עוני (עי' ב"ר נ' י"א). צאנו ומחלבהן וישע ה' אל הבל ואל
מנחתו :ואל קין ואל מנחתו לא שעה ויחר
וראיתי בשם ספר זבד טוב (לבוב תרע"א דף
לקין מאד ויפלו פניו :ויאמר ה' אל קין למה
ב') וז"ל מאדמ"ו הקדוש מהרי"א
חרה לך ולמה נפלו פניך :הלוא אם תיטיב
מזידיטשוב זי"ע עה"פ "ויתהלך חנוך את
שאת ואם לא תיטיב לפתח חטאת רובץ
האלקים ואיננו וגו'" (ה:כד) .והרב החסיד
ואליך תשוקתו ואתה תמשל בו" (ד:ג-ז)
המקובל המפורסם בקדושתו וטהרתו ר'
שלמה סופר מדאלינא זצ"ל היה מסתופף בא אלי להזכיר עוני
בצל קדשו של מרן הרה"ק מלובלין ואולי דקין הרג את הבל ,כי בשביל חשיבות
כא משנת השבוע
מצוה ואפי' עבירה לשמה מ"מ גוררת ר"ל. זצוקלל"ה זי"ע ,ואח"כ נסע לרבינו הקדוש
מהרי"א זצוקללה"ה .סיפר לרבינו מעשה
ואיתא בספרים (עי' ברית אברהם להרה"ק רבי
הקדוש מלובלין ,כאשר נסתלק מזה העולם
יוסף משה מזאלאזיץ פ' בראשית אות ג' ,בני
רש"י הקדוש יצאו לקראתו כל הפמליא של
יששכר חודש סיון מאמר ה') דמטעם זה דמצוה
מעלה חוץ ממלאך הקדוש מט"ט שר הפנים
גוררת מצוה ועבירה גוררת עבירה ,אם יקרה
שלא רצה לצאת לקראתו ,מחמת שכתב
לאדם ב' ענינים ביחד -או לעשות מצוה
רש"י על הפסוק 'ויתהלך חנוך את האלקים
שלא לשמה ,או לעשות עבירה לשמה ,ואי
ואיננו כי לקח אותו אלקים' -צדיק היה וקל
אפשר לקיים שתיהם כי אם אחת מהם .יבחר
בדעתו לשוב להרשיע ,לפיכך מיהר הקב"ה
במצוה שלא לשמה ,כי מצוה גוררת מצוה,
וסילקו כו' ,ע"כ .התרעם על רש"י שכתב כן.
לכן מצוה זו שלא לשמה תגרור עוד מצוה,
כך סיפר הרב ר' שלמה זצ"ל.
ושמא יזכה לעשות המצוה האחרת לשמה.
אבל עבירה גוררת עבירה ,שמא יעשה ואמר רבינו אני אתרץ רש"י ,כי מצינו
עבירה האחרת לשם עבירה ממש רח"ל .לכן בגמרא (שבת לג ):כשיצאו ר' שמעון בן יוחי
יברור האדם לעצמו במצוה אפילו שלא ור' אלעזר בנו מן המערה אחר תריסר שני,
לשמה ,ואל יברור אדם לו עבירות אפילו חזו אינשי דקא כרבי וזרעי .אמר מניחין חיי
לשמה כנ"ל. עולם ועוסקין בחיי שעה? כל מקום שנותנין
עיניהם מיד נשרף .יצתה בת קול ואמרה
וזהו כוונת התנא ,הוי רץ למצוה קלה (אבות
להם להחריב עולמי יצאתם? חזרו
פ"ד מ"ב) .וקשה ,וכי ידעינן איזהו מצוה
למערתכם .הדור אזול יתבו תריסר ירחי
קלה? אלא מצוה שלא לשמה היא מצוה
שתא ,אמרו וכו'.
קלה .ובורח מן העבירה ,היינו עבירה
לשמה ,כי עבירה לשם עבירה אינו צריך וזה אמר רש"י בלשונו הקדוש ,צדיק היה,
לאשמעינן ,אלא זאת בודאי צריך לאשמעינן היינו שהיה כ"כ צדיק גדול שלא היה יכול
שיהיה רץ למצוה אפילו שלא לשמה ,ויברח לסבול זה העולם כשהיו עוסקין בצרכי
מן העבירה לשמה .ומפרש הטעם ואמר העולם ,וקל בדעתו לשוב ולהרשיע ,הוא
שמצוה גוררת מצוה ועבירה גוררת עבירה לשון מפעיל לאחרים ,היינו שיעשה ח"ו כל
כנ"ל. העולם לרשעים .לפיכך מיהר הקב"ה שלא
להיות בעוה"ז שלא יחריב עולמו ח"ו,
הרב אדרת אליהו ז"ל בסדר היום ,בפסוק
ונעשה תיכף בשרו ללפיד אש ,ולקח אותו
"היא נתנה לי מן העץ ואוכל" (ג:יב) ,דמה
בשמי מרומים ,עכלה"ק.
שאכל אדם הראשון מעץ הדעת כוונתו
לעשות עבירה לשמה ,ד"י אכילת עץ הדעת ותיכף כשתירץ זה אמר רבינו ,הנה עתה
מתאוה ,ורצונו לקיים מצות פריה ורביה. יצא המלאך הקדוש לקראת רש"י זצ"ל ,ע"כ
שמעתי משמו ,עכ"ל.
וכעין מה ששמעתי בכוונת אכילת אז,
מכ"ק אאדמו"ר זי"ע שפעם שאל הרה"ק עבירות אדה"ר היה לשמה
הר"ר זושא זיע"א לאחיו הרה"ק הר"ר ואולי השורש הראשון גם שאדה"ר היה
אלימלך זיע"א ,דאם נשמת אדם הראשון עבירה לשמה ,ומזה השאלה עבירה לשמה
היתה כוללת את כל הנשמות עד סוף כל ומצוה שלא לשמה ,ובודאי מצוה גוררת
משנת השבוע כב
אך ע"י שעושין עבירה לשמה ,הרי מצד הדורות ,נמצא שגם נשמתינו היתה נכללת
החטא שבה יחולו על ראש שונאיהם רעה, בתוכה ,וא"כ האיך הנחנו אותו לחטוא?
ומצד המצוה שבה יתעורר טוב על ישראל.
ענה לו הרה"ק הרר"א ,שחטא עץ הדעת
ולכן מצינו במרדכי "ויעבור מרדכי" (אסתר
היה עבירה לשמה ,דכיון שהנחש הסיתו
ד:יז) ,ואמרו חז"ל (מגילה טו ).שהעביר יום
לאכלו ואמר לו "והייתם כאלקים יודעי טוב
ראשון של פסח בתענית ,ע"ש .והיתה בזה
ורע" (ג:ה) ,לכן כדי לצאת מזה הספק הנחנו
בחינת עבירה לשמה ,ובזה המשיך גאולה
אותו לחטוא שעי"ז יצא לגמרי מספק זה.
וישועה לישראל ורעה על המן ועמו ,ע"כ.
מ"מ כאן היה עבירה לשמה כדברי הרבי ר'
ומזה יש לומר שנצמח עונש המבול והצלת
אלימלך זי"ע לרבי ר' זושא הנ"ל .ומזה
נח ,ונשאר כל העולם כולו מכח חלק
נשאר לומר הנה בספה"ק בני יששכר (ניסן
הלשמה שנעשה .אבל העונש להרשעים
מאמר ד' אות ז') מבואר דטבע וסגולת המצוות
היה מכח שהיה עבירה ,אבל העיקר שיהיה
להשפיע הדרוש טובה לכל העולמות,
הוה רץ למצוה קלה ובורח מן העבירה.
וסגולת העבירה היא בטבע להשפיע
כבר מתחיל שנה חדשה -קריאת התורה להיפוך .ולפעמים מצטרכים ישראל
חדש .השי"ת ישפיע דיינו וכל מאויינו, להשפיע רעות לשונאיהם וטובות על בני
ונזכה לגדל צאצאינו לתורה לשם לתפארת ישראל ,והיאך יהיה זה באפשרי אם הוא
לגפן אדרת ,ונזכה לכל ההשפעות הטובות, מפאת המצות ,הלוא בטבעה כל טוב .ואם
ובקרוב נזכה לגאולה שלימה בב"א. מפאת העבירות ,הלוא באיסורייהו קיימי.
❖
שבת מברכים
מלאך המות כי אותן שנים שנחסרו לה "ויהיו כל ימי אדם אשר חי תשע מאות שנה
יתוספו לצורבא מרבנן דמעביר במיליה. ושלשים שנה וימת" (ה:ה) .ויש להבין למה
מוכח מהתם דלאו כל אדם משלים שנותיו. נקט הלשון 'אשר חי' ,כי זה פשיטא.
וכן היה באברהם ,כי שנותיו היו ק"פ שנים
כתב (תורת משה דברים כב:ז) החת"ס
כמו יצחק ,רק עשו קיצר משנותיו ה' שנים
"והארכת ימים" ,כתיב (במדבר יד:לח)
(ב"ר ס"ג י"ב) .וזה "ואלה ימי שני חיי
"ויהושע בן נון וכלב בן יפונה חיו" ,יתפרש
אברהם אשר חי מאה ושבעים וחמש" ,זה
ג"כ מה דכתיב (בראשית כה:ז) "ימי שני חיי
היה שנותיו אשר חי ,אבל שנותיו הי' ק"פ.
אברהם אשר חי"' ,אשר חי' מיותר כי
וכן באדם הראשון שהיו שנותיו יותר
פשיטא הוא.
שבעים שנה ,כי נקצב לו לחיות יום שלם של
הקב"ה שהוא אלף שנים ,רק שנתן במתנה וי"ל כי עני חשוב כמת (נדרים סד ,):רק
שבעים שנה לדוד המלך כדאיתא במדרש אברהם אשר היה תמיד משופע בכל טובה
(יל"ש בראשית ר' מ"א) ,כתיב 'אשר חי' ,אבל חי ממש אותן שנים .וזה 'אשר חי' ,ולא היה
שנותיו היו יותר. כמת .ועוד י"ל כי איתא בגמרא (חגיגה ד):
מרים מגדלא דרדקי מתה קודם זמנה ,ואמר
כג משנת השבוע
בתשובה שו"ת משנה הלכות (ח"ט סי' רט"ז) ולפ"ז אותן שנים שנחסרו ממרגלים שמתו
ובתשובה אחת הבאתי מדברי הזוהר פ' במגפה לפני זמנם נתוסף ליהושע וכלב .וזה
וירא[ אסור לו לאדם שיתפלל על הרשעים "חיו מן האנשים" (במדבר יד:לח) ,שיהושע
שיסתלקו מן העולם .שאלמלא סלקו וכלב חיו ביותר ובא להם השנים מן
הקב"ה לתרח מן העולם כשהיה עובד ע"ז האנשים המרגלים .וגבי שילוח הקן מבטיח
לא בא אברהם אבינו לעולם ,ושבטי ישראל הכתוב כי ייטב לך ,ותזכה להארכת ימים
לא היו והמלך דוד ומלך המשיח והתורה לא ממילא ע"י הטבת ימים מעצמך ,ולא שתהא
נתנה ,וכל אותם הצדיקים והחסידים צריך לקבל שנים מאחר ,רק "ייטב לך
והנביאים לא היו בעולם .ועיין תוס' ע"ז ד.: והארכת ימים" (דברים כב:ז).
ועיין עוד חזו"א (חו"מ סי' י"ג אות ט"ז) בזה"ז
בראשית נמי מאמר ולא כתיב ויאמר
שנשכחה האמונה מדלת העם ,עלינו
אהבה בעבותות למוטב להחזירם גם ענין למה דאי' במשנה (אבות פ"ה מ"א)
ולהעמידם בקרן אורה במה שידינו מגעת, בעשרה מאמרות נברא העולם .ויש בגמ'
עכל"ק. (ר"ה לב ).שמונה י' מאמרות ומק' דחסר
מאמר א' ,ומיישב 'בראשית' נמי מאמר .ויש
אמנם לאידך גיסא הרי אנו מתפללין בכל להבין באמת למה לא כתיב אמירה.
יום 'ולמלשינים אל תהי תקוה וכל המינים
כרגע יאבדו' .וצ"ל דדוקא ברשעים שלא אמנם הרי לא נשאר מעשרה דורות מאדם
יצאו מהם בנים כשרים הוא דיש להתפלל ועד נח ,אלא נח ודורות היוצאים ממנו 'ואת
עליהם שימותו ומותר להדיחם .וכמו נח זכרת' .אבל מצד אדם הראשון לא נשאר
שמצינו במשה (שמות ב:יב) "וירא כי אין מאלו שום דבר .ומשו"ז לא נקרא מאמר
איש" ,ודרשו ז"ל שראה שאין סופו לצאת אלא בראשית ,כי מתחילה עלה במחשבה
ממנו שום צדיק .ובגמ' סוטה (מו ):אילמלא לברוא העולם במדת הדין ,וראה שאינו
ליווהו אנשי יריחו לאלישע לא גירה דובים מתקיים כו' וזהו בראשית.
לתינוקות וכו' ויראם ויקללם בשם ה' .מה והנה דבר פלא יש לראות כאן ,שע"י נח לא
ראה? רבי יוחנן אמר ,ראה שלא היתה בהם הי' שום דבר שיחזור בתשובה לכל .וידוע
לחלוחית של מצוה לא בם ולא בזרעם עד אימרות העולם כי לא נתן לאכול ,משא"כ
סוף כל הדורות ע"ש .מבואר דאילו היה אברהם אבינו נתן לאכול להמאלכים.
רואה בם לחלוחית או בזרעם לא היה וכדברי כ"ק אבי שאמר המחלוקת לגבי רבי
מקללם .וע"כ דחיישינן דילמא נפיק מיניה חנינא ורבי חייא כד הוי מינצי ,ומייתי שם
זרעא מעליא .ויש בזה אריכות דברים מה שרבי חייא חילק בשר להילדים .ועל זה
שאין הזמן גרמא .עכד"ק. נאמר 'כמה גדולי מעשה חייא' ,שהשפיע
ועל דרך יש לומר דבודאי לא היה יוצא מכל מזה שלא תשתכח תורה ישראל.
הדורות האלו אפילו א' ואולי מחמת שלקחו מוכרח שמכל עשרה דורות אילו היה
וקלקלו בנשים באיסור עריות וממילא רואה בם לחלוחית או בזרעם לא היה בא
נתקלקלו הדורות ,וממילא רק נח מזה המבול
נשאר .ואולי כי מצא חן וכדאי' בראשונים
שלא נכשל בזה ועצר מעיינו ,וכל מי שיש ויש להביא כאן דבר פלא כדברי כ"ק
משנת השבוע כד
וגם את נח זכרת באהבה .יה"ר שנזכה לו חן בידוע שהוא ירא שמים (סוכה מ"ט),
לקיים את כל דברי תלמוד תורתיך באהבה. דאי לאו הכי היה עכ"פ בזכות הדורות
שיהיה קיום בבני חיי אריכי ומזוני רויחי הבאים היו נשארים עוד כמה ממתי המבול.
וסייעתא חנא וחסדא וכל הישועות לנו ולכל ומשו"ה כתיב "אשר חי" -שחי לבד ,כי
ישראל .ובקרוב ממש נזכה לגאולה שלימה הדורות לא נשארו אלא נח.
בב"א.
❖
קידושא שבת בראשית
היראה שגם היא נקראת חכמה "בראשית ברא" .איתא בסה"ק ר"ת
וז"ש כלי מלא מחזיק בירא"ת ש' .ויש להסביר הענין .ונקדים
דברי הטור בענין למה מתחילין בראשית
הנה היראה ראשית מעלת החכמה והיראה
מחמת הקטרוג .בשו"ת הרדב"ז ח"א (ס"ס
גם היא נקראת חכמה ,ואחז"ל (ברכות לג):
רפ"ח) ,הביא מ"ש הראשונים שנוהגים
הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים .ויבואר
בשמחת תורה שמיד עם סיום התורה
כי עיקר הכל הוא היראה האמיתית
מתחילים בראשית ,והיינו טעמא ,כדי שלא
מהשי"ת ,ועל ידה עוזרו הקב"ה וחונן אותו
יקטרג השטן .וכתב ,ומטעם זה אני רגיל
דעה והשכל להשיג התורה והמצוה ונותן לו
לסמוך שתי קריאות אלו ,ואפי' בברכה
חכמה .וז"ש אין הקב"ה נותן חכמה אלא
אחרונה איני מפסיק ביניהם ,וכ"ש שאין
למי שיש לו חכמה ,ר"ל היראה שגם היא
להפסיק בקדיש .ע"ש.
נקראת חכמה .וז"ש כלי מלא מחזיק ,ריקן
אינו מחזיק ,כי היראה היא חכמה ,ראשית והנה יש להקדים ע"פ דאי' בספר רוח חיים
לכל החכמות ,ובלא יראה אין מתקיימת ,אך (אבות פ"ד) כתב על מאחז"ל (ברכות מ ).לא
יראה בלא חכמה גם היראה אינה נחשבת כמדת הקב"ה מדת בשר ודם וכו' מדת
לכלום ,כי היראה בית קיבול שתתקיים בה הקב"ה כלי מלא מחזיק ,ריקן אינו מחזיק,
החכמה ובלא חכמה היא ככלי ריקן ,וכל ע"כ .וצריך להבין א"כ אם אין הקב"ה נותן
המוסיף להתחכם יוסיף תת כח בהיראה חכמה אלא למי שיש לו חכמה ,א"כ ראשית
והיראה תוסיף כח בהחכמה ,ע"כ תו"ד. חכמה ממי יצאה ,הלוא הקב"ה נתן לו גם
[ומה נאה עד"ז להבין דברי חכמים וחידות הראשונה ,דמתחילה הי' סכל גמור .אך יובן
כידוע שפ"א אמר הרה"ק מלובלין להרה"ק ע"פ מאחז"ל (שבת לא ):אין לו להקב"ה
הר"ר נפתלי מראפשיץ זי"ע ועל כל ישראל, בעולמו אלא יראת שמים בלבד ,שנא'
שהיה מוחזק בעולם לחכם גדול כידוע, "ועתה ישראל" (דברים י:יב) וכו' .ונראה כי
דאינו כתיב בתורה "חכם תהי' עם ה' היראה לבדה היא חכמה ובלעדה אין
אלקיך" אלא "תמים תהי'" וכו' .והשיבו חכמה ,ושלמה אמר בחכמתו "תחילת
הרה"ק מראפשיץ ,לזה צריך חכמה גדולה חכמה יראת ה'" (משלי ט:י) ,ובתהלים
להיות תמים עם ה' ,ודפח"ח (הובא בס' אהל (קיא:י) "ראשית חכמה יראת ה'".
נפתלי) ,וד"ל] .וזהו שבת בראשית.
כה משנת השבוע
סעודת רעוד"ר
בכתבי הרמב"ן הוצ' קוק עמוד קס"ז) הוסיף "ויאמר אלקים נעשה אדם בצלמנו כדמותנו
בזה וז"ל ,שכל התורה שמותיו של הקב"ה וירדו בדגת הים ובעוף השמים ובבהמה
ובכל פרשה ופרשה יש בה שם ,ובו נוצר ובכל הארץ ובכל הרמש הרמש על הארץ"
הדבר או שנעשה בו או שמקיים אותו ענין (בראשית א:כו) .וברש"י ,אמר להם יש
שבו .ויש במקצת בזה בספר הנקרא שמוש בעליונים כדמותי ,אם אין בתחתונים
תורה שמפרש הפרשיות שמוש כל אחת כדמותי ,הרי יש קנאה במעשה בראשית,
מהם והשם היוצא ממנה והיאך יוצא ממנה ע"כ .ויש להבין ענין זה מעליונים
והיאך משתמשין בה ,עכ"ל הרמב"ן .ונמצא מתחתונים.
דבפרשה דהבריאה שבתורה נמצאים
איסתכל בהאי מלה וברא את השמים
שימושי השמות דהבריאה שבהם נוצרו
באורייתא
ומתקיימים ,וא"כ דברי הזוה"ק דאיסתכל
באורייתא בפסוקי הבריאה וברא עלמא, ואולי הכוונה בזה כדאי' במדרש ובזוה"ק
ודברי רש"י שהקב"ה ברא עולמו בצירוף (פרשת תרומה קס"א א') איתא ,איסתכל
אותיות השם -דא ודא חד המה .ועיין בתוס' באורייתא וברא עלמא באורייתא כתיב
חגיגה (יא ):דשם בן מ"ב אותיות יוצא "בראשית ברא אלקים את השמים ואת
מבראשית ומפסוק שאחריו (עיין ס' פלאות הארץ" .איסתכל בהאי מלה וברא את
עדותיך סי' ח'). השמים .באורייתא כתיב "ויהי אור",
איסתכל בהאי מלה וברא את האור .וכן בכל
גם החת"ס מרמז דבר נפלא בדרשות חת"ס
מלה ומלה דכתיב באורייתא אסתכל הקב"ה
(חלק א' דף קט .ד"ה ולמען) כתוב שכל המכות
ועבד ההיא מלה ,עכ"ל הזוה"ק .ואין זה
של פרעה באו מן התורה מן האותיות
סותר לדברי רש"י (סנהדרין סז ):דהקב"ה
שבתורה שמביא מספר יצירה שאותיות
ברא עולמו ע"י צירוף אותיות השם ,דכבר
התורה הם ס"א כי יש י"ז אותיות שנכתבות
כתב הרמב"ן עה"ת בפתיחה "עוד יש בידינו
במילואן בשלוש כמו אל"ף בי"ת גמ"ל וכן
קבלה של אמת כי כל התורה כולה שמותיו
כולם .ויש חמש מהם שנכתבות רק בשתי
של הקב"ה" עיי"ש .ועיין בנפש החיים (שער
אותיות וסימן שלהם מהופך מ"ם ו"ו ה"א
ד' פרק י"ט) שהביא מקומות הרבה בזוה"ק
פ"א כ"ף ,וביחד הם ס"א .וזה ג"כ מספר
דמפורש כן .ועיין במס' ברכות (כא ).נאמר
'אני' -אני אמית ואחיה .וזה פירוש (שמות
מנין לברכת התורה לפניה מן התורה,
י:א) "כי אני הכבדתי את לבו" ,ר"ל התורה
שנאמר "כי שם ה' אקרא הבו גודל
שמרומז באנ"י היא הכבידה את לבו" ,למען
לאלקינו" ,וביאר המהרש"א וז"ל" :מצאתי
שתי אותותי אלה בקרבו" -כל האותיות
כתוב דהכי משמע ליה ברכת התורה 'כי שם
שבתורהץ ובזה פירש ג"כ הפסוק "ומותר
ה' אקרא' דהיינו כשאני קורא בתורה שהיא
האדם מן הבהמה אין" -ר"ל התורה ,כי
כולה שמות של הקב"ה ,שכל התורה
'אין' כמו אני ס"א.
באותיותיה היא שמותיו של הקב"ה
ולפ"ז יש לומר דבכל התנהגות האדם כדאיתא במדרשות" ,עכ"ל.
צריכים לעשות כמעשה הקב"ה ,דהיינו
וברמב"ן בדרשת תורת ה' תמימה (נדפס
משנת השבוע כו
לבלתי יכנס רוח שטות לתוך מוחו ולבו להסתכל באורייתא ולראות אם עושה הכל
ועיניו ואזניו ודבוריו ,בזה יהיה צלם אלקים ע"פ תורה .וזהו 'כדמותנו' -שכן עשה
חופף עליו כל היום .וכל איש הישראלי הקב"ה.
צריך להתבונן על זה אם הצלם עודנו עליו
בצלמנו כדמותנו
או לא חס ושלום .והסימן הוא כי הצלם
בעודנו על האדם נמשך לב האדם אחר ויש להמתיק ענין של 'בצלמנו כדמותנו'
עבודתו יתברך ורצונו תמיד לעסוק בתורה כמו שאמרתי שזה על גדלות כמו שדרשו
ובמצוות באהבה ויראה ,ולהיפך חס ושלום (יומא ס"ט) למה נקראו אנשי כנסת הגדולה,
נמשך לבו אחר התאוות רעות .ועל זה אמר ומפרש גדול שבטלו היצר הרע מעבודה זרה
בן עזאי שזה כלל גדול בתורה ,והיינו שבכל וכן חלק מיצרא דעריות עיי"ש באריכות.
עת יעיין האדם בעצמו אם הצלם עודנו עליו והכוונה בזה שיהיה לאיש ישראל צלם א'
וכנ"ל. כדברי הרה"ק באוהב ישראל (ליקוטים
חדשים פרשת בראשית).
ובענין הזה פירשנו דברי הגמ' (כתובות קי):
כל הדר בחוץ לארץ דומה כמי שאין לו במדרש רבה (ב"ר ס"פ כ"ד) "זה ספר
אלוה ,והדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו תולדות אדם" (בראשית ה:א) בן עזאי אומר,
אלוה" ,ע"ש .והוא תמוה מה שאמר דומה זה כלל גדול בתורה .רבי עקיבא אומר,
כמי שיש לו ,ומשמע שח"ו האמת הוא שאין "ואהבת לרעך כמוך" (ויקרא יט:יח) זה כלל
לו אלוה ,וח"ו על חכמינו לומר כל זה. גדול בתורה ,עכ"ל .נראה דהנה סיפא דקרא
"זה ספר תולדות אדם ביום ברוא אלקים
אבל הענין הוא כמו שאמרנו כי האדם נברא אדם בדמות אלקים עשה אותו" ,ובא
בצלם ,וכמו שאמר הכתוב (תהלים לט:ז) "אך להורות אותנו שהאדם נברא בצלם אלקים
בצלם יתהלך איש" ,והנה יש כמה מדריגות ומהות הצלם הוא תקונין קדישין ואורות
בהצלם כי אות צ' הוא בחינת צלם ,ואות ל' עליונים אורות מקיפין הנמצאים מן
הוא בחינת צלם ,ואות מ' הוא ג"כ בחינת המעשים ישרים ותורה ומצוות שהאדם
צלם. עוסק בהם באהבה ויראה.
ויש עוד בחינה אחת והיא בחינת 'דמות', והנה הצלם הזה מה מאוד צריך לשמור
כמו שאמר הכתוב (יחזקאל א:ה) "ודמות אותו לבלתי יסתלק וילך לו ע"י רוח שטות
אדם להנה" .והחילוק שבין בחינת צלם שיכנס בהאדם ,כי אמרו חכמינו ז"ל (סוטה
לבחינת דמות הוא ,שצלם הוא דכר ,בחינת ג ).אין אדם עובר עבירה אא"כ נכנס בו רוח
אדם היושב מלמעלה .ובחינת דמות הוא שטות.
נוקבא .וזה הדר בחוץ לארץ דומה ,היינו אף
מי שזוכה לבחינת דמות הוא ג"כ כמו שאין והענין הוא כי באמת קשה על האדם הנברא
לו אלוה ,כי בחוץ לארץ צריכין אנחנו בצלם אלקים ואורות עליונים מקיפין אותו
לבחינת צלם דווקא .אבל הדר בארץ ישראל איך יכול לעשות עבירה בפועל .לכך אמר
דומה ,היינו מי שזוכה רק לבחינת דמות הוא אין אדם עושה עבירה אא"כ נכנס בו רוח
ג"כ כמי שיש לו אלוה ,אבל העיקר הוא שטות ,וכשנכנס רוח שטות לתוך איבריו
שצריך להשתדל לזכות לבחינת צלם והבן. יסתלק הצלם מעליו ח"ו ,ואז יכול לעשות
עבירה בפועל .לכך צריך לשמור את עצמו
כז משנת השבוע
המודיעים הנ"ל .עכד"ק .והכ"נ איסתכל ובאמת אי גם לבן נח יש צלם או לא
באורייתא ויודע מה לעשות .וזה בצלמנו הארכנו מזה (ועיין במדרש שמואל על אבות
וכדמותינו וביתר שאת. ובשו"ת משנה הלכות ואין המקום כעת בזה).
ואז לא נגרר לחטא .וניצול רוח שטות.
דע מה למעלה ממך
אמנם איתא מהמגיד הק' מקאזניץ זצ"ל על וזה כמ"ש בעבודת ישראל עה"מ ונהני"ן
המשנה (אבות פ"ב מ"א) "דע מה למעלה ממנו עצה ותושיה .כי מסתכל באורייתא
ממך ,עין רואה ואוזן שומעת וכל מעשיך מקודם .וזהו התכלית שבכל דבר יראה
בספר נכתבים" -כי בבית ראשון ידענו מה בתורה ומזה ישכיל ויצליח.
נעשה למעלה ע"י האורים ותומים ,ובבית איזו הוא דרך רחוקה מן המודיעים ולחוץ וכו'
שני שנחסרו האורים ותומים ,ידענו ע"י
דברי התולדות יעקב יוסף (פ' ובידוע
הבת קול ,ועתה שגם הבת קול נחסר לנו -
בהעלותך) ומפרש במשנה ב' יותר ,איזו הוא
יכולים לדעת ע"י הסתכלות בספר .וזה "דע
דרך רחוקה מן המודיעים ולחוץ וכו' (פסחים
מה למעלה" ,הידיעה מה שלמעלה היא ע"י
צג .):דכתבתי במקום אחר דהקשה מורי
"עין רואה" ,היינו ,בבית הא' ראו באורים
זלה"ה ,על מה שאמרו רז"ל בכל יום בת קול
ותומים .ו"אוזן שומעת" -בבית שני
יוצאת מהר חורב ומכרזת וכו' .ממה נפשך,
ששמענו בת קול .ועתה "וכל מעשיך בספר
אם אי אפשר שישמע שום אדם הכרוז ,א"כ
נכתבים" ,ותוכל לדעת ע"י שרואים
למה יוצא בת קול כלל ,ואם אפשר שישמע
לפעמים בספר ,עכ"ל הק' .עיין ספר דרך
א"כ מ"ט לא נשמע .וביא(ו)ר ,כי הרהורי
המלך (שמות תרפ"ט).
תשובה הבאין לאדם הוא מן הכרוז והבת
שנתן מחכמתו ליראיו קול ,ודפח"ח.
והנה שבת בראשית יראת ה' ניתן לבאר אמנם כל זה בבחינת אנשי המחשבה ,אך
הברכה שמברכין לחכם מחכמי ישראל לאינך יש הודעה בדיבור ,כמ"ש בזוהר (ח"ג
"ברוך שחלק מחכמתו ליראיו" ,וכתב ע"ז כג:ב) "או הודע אליו חטאתו" (ויקרא ד:כג)
המהרש"א (חי' אגדות ברכות נ"ח) שלכן במה באורייתא וכו' .ויש הודעה במעשה,
תיקנו חכמים בלשון הברכה שחלק כמו שכתב הר"מ אלשיך בפ' שמיני (ויקרא
מחכמתו ליראיו ,שכל שיראת חטאו קודמת ט:א) ,מוסר השכל בפסוק (תהלים סב:יג)
לחכמתו חכמתו מתקיימת ,עיי"ש .ולהנ"ל "ולך ה' החסד כי אתה תשלם לאיש
עוד יותר יש להדגיש ,דכל החכמה המגיע כמעשהו" ,שירגיש אדם בכל מעשה הנעשה
לחכם מישראל ,הראשית חכמה שלו היא שלא לרצונו ,מיד יקח מוסר לנפשו מזה
היראת שמים ,ועי"ז זכה להחכמה שיהיב וכו' ,יעו"ש .וכתבתי מזה במקום אחר .ובזה
חכמה לחכימין. כתבתי 'דע מה למעלה ממך' (אבות פ"ב
ברכת שלא עשני גוי -אלא חלק אלוק מ"א) ,שיוכל לידע מה למעלה ,ע"י מה
שנעשה למטה באדם עצמו ,וזהו ממ"ך,
ממעל
והבן .ובחינה זו נקרא מן המודיעים ולפנים,
והנה לענ"ד אולי יש לומר בזה עוד כוונה, משא"כ מי שאינו בבחינה זו ,נקרא מן
ונבאר בזה מה שמברכים בכל יום 'שלא המודיעים ולחוץ ,שהוא לחוץ מבחי'
משנת השבוע כח
מראשית השנה וגו' שלא תחת שרים כשאר עשני גוי' ,ובירושלמי אי' 'שעשני ישראל'.
אומות .וע"ד זה אמר שלמה המלך בקהלת ובא"ר (או"ח סי' מ"ו) דדוקא אחר שאמר
"הבל הבלים הכל הבל" ,זכר שבעה הבלים 'שלא עשנו עבד' יכול לברך כן ,ובמ"ב
נגד שבעת ימי בראשית ,ומגנה בכל ספרו מפקפק שלא יברך כן .ובט"ז הקשה למה
עניני עוה"ז ,עד שחתם ספרו "סוף דבר הכל מברכים בלשון שלילי ,ותי' משום שנח לו
נשמע את האלקים ירא ואת מצוותיו שמור לאדם שלא נברא ,וממילא אי אפשר לברך
כי זה כל האדם" ,ר"ל כי הכל תחת השמש על שנברא .ועיין בעוד אחרונים בזה.
הוא הבל ,ואפי' שבע חכמות שהם בכלל ז'
אמנם נקדים מה שכתב כ"ק אאדמו"ר
הבלים שנכללו בזה ואין זה מגיע אותם
הגה"ק זצוקללה"ה זי"ע בשו"ת משנה
לעוה"ב ,אלא סוף האדם שמביא לידי
הלכות (חלק ט"ו סי' ע"ה בא"ד) לישראל
עוה"ב הוא 'את האלקים ירא ואת מצותיו
תיקנו ברכת 'שחלק מחכמתו ליראיו' לפי
שמור' .וגם חסידי אומות העולם שיזכו
שישראל יש להם חלק אלוק ממעל (עיין ט"ז
לעוה"ב אינו בשביל השבע חכמות שזה
ומג"א) .ועיין תוס' (ע"ז ה .ד"ה אין בן דוד)
אינו מועיל להגיע לעוה"ב ,אלא ע"י קיום
ואומר הר"ר אלחנן דנשמות של ישראל ושל
הז' מצות שלהם שאם יקיימום יזכו לחיי
עובדי כוכבים אינן בגוף אחד ,ע"כ .והיינו
עוה"ב ,ואם לאו לא יגיעו לעוה"ב ,וכמ"ש
נשמת ישראל שהוא חלק אלוק ממעל שנפח
הרמב"ם ז"ל (סוף פ"ח מהל' מלכים) .ועיין
בישראל ,וכמו שאמר שלמה המלך ע"ה "נר
בספר שפע טל בהקדמה בן מאה שנה
ה' נשמת אדם" (משלי כ:כז) והוא חלק ממנו
באריכות ,וכבר ציין עליהם בתוס' חיים (אות
ומעצמותו ,וע"ז מתפרש "בנים אתם לה'
י"ח) ע"ש והבן (וכ"ז כתב שהעיקר לברך שחלק
אלקיכם" (דברים יד:א) שא"א לפרש שאנחנו
מחכמתו ליראיו לכל ישראל) ,עכתודה"ק
בנים להקב"ה מצד הגוף ,כי מה החייחסות
עיי"ש.
ושייכות יש לגוף עם הקב"ה ,אבל מצד
השי"ת ישרה שכינתו עלינו ונזכה להיות הנשמה שהיא חלק אלוק ממעל אנחנו בנים
מרכבה לשכינה כאשר היה עם אבותינו. ממש ,וכמ"ש "וייצר ה' אלקים את האדם
ונזכה למוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים וגו' ויפח באפיו נשמת חיים" (בראשית ב:ז)
כל דברי תלמוד תורתיך באהבה .ויושפע והיו הדורות עד האבות ומשם נפרדו נשמות
שפע רב בני ובני בנים עוסקים בתורה ויראת ישראל ,כמ"ש "בהפרידו בני אדם" (דברים
שמים בהצלחה מרובה וסייעתא דשמיא לב:ח) ,וביעקב נשלמה מטתו וכמ"ש "שבטי
ושידוכים הגונים נאה ומתקבל ,ואריכות י-ה עדות לישראל" (תהלים קכב:ד) ,חתם
ימים שנים דשנים ורעננים בריות גופא הקב"ה שמו על בנ"י "משפחות הראובני
ונהרוא מעליא וסייעתא דשמיא חנא משפחת החנוכי וגו'" (במדבר כ"ו) -בכולהו
וחסדא .ובקרוב נזכה ליום הגדול ביאת באו אותיות השם בשמותיהן לחתום עדות
משיח צדקנו בבנין בית מקדשינו ותפארתנו מפורסמת לישראל שהם חלק אלוק ממעל.
בב"א.
ואמר הקב"ה "ואבדיל אתכם מן העמים
להיות לי" (ויקרא כ:כו) ,וגם נתן להם את
ארץ ישראל ,ארץ אשר ה' דורש אותה
כט משנת השבוע
מערכת המשנה
ליקוטים קצרים מתוך שו"ת משנה הלכות ושאר ספרי רבינו הקדוש זי"ע
נערך ע"י הרב מרדכי צבי גינזבורג | אין ללמוד מכאן הלכה למעשה
בכורות כ"ב ע"א במסגרת דף היומי
שיודע שיש שם חמץ .והכ"נ כשנתבטל מבואר בגמ' לגבי טומאת משא ,דכזית
החמץ חד בתרי הו"ל כנפל עליו הגל ,ויותר נבילה שנתערב חד בתרי מטמא במשא,
מזה ,שהרי נאבד ואינו מצוי כלל ,שנתבטל משום דכל היכי דאיתיה מטמא.
ממנו ֵשם חמץ.
הנה בספר מקראי קודש (עמ' רמ"א) הקשה
[ועיין בביאור הגר"א (שם ס"ק כ"ב) דאף הג"ר שמעון אייברשטאק ז"ל להג"ר צבי
שבשאר איסורים כשנתבטל האיסור ושוב פסח פראנק ז"ל ,אמאי כשנתערב כזית חמץ
נתרבה האיסור ,חוזר וניעור ,מ"מ איסור חמץ בשני זיתים מצה לפני פסח -בטיל חד בתרי
אינו חוזר וניעור כיון דאיסורו הוא במשהו]. ומותר לאכלו ולהשהותו בפסח ,ואינו עובר
עליו משום בל יראה (עיין או"ח סי' תמ"ז שיטת
והנה חקרו גדולי עולם בהאוכל כזית מצה
הטור בשם רש"י ובעה"ט ותרוה"ד בשם הגהות,
בליל פסח ,ואכל עמה כזית חמץ -אי יצא ידי
ובשו"ע שם סע' ד') ,הא לכאורה דמי לטומאת
חובת מצה וגם חייב כרת על החמץ שאכל,
משא דאמרינן בסוגין דכזית נבילה שנתערב
או דילמא אף ידי מצה לא יצא ,דאתי חמץ
חד בתרי מטמא במשא ,משום דכל היכי
ומבטל להמצה.
דאיתיה מטמא .א"כ גם בל יראה נמי הו"ל
וכתב רבינו דלפ"מ דמבואר דחמץ שנתערב למימר דעובר ,דדמיא לטומאת משא.
ונתבטל לפני פסח אינו חוזר וניעור בפסח
והשיב הג"ר צבי פסח עפ"מ שכתב הר"ן,
ומותר לאכלו ,א"כ אם נתערבה לו כזית חמץ
דענין בל יראה הוא כדי שלא יבוא לאכלה.
עם שתי זיתים מצה ,דבטל החמץ במצה
א"כ כל היכא דליתא באכילה ,דהא בטיל,
ומותר לאכלה בפסח ,והאוכל ממצה זו יוצא
אינו עובר שוב גם בבל יראה ,דבאיסור
ידי אכילת מצה [לדעת כמה שיטות] ,אלא
אכילה תליא מילתא.
שצריך לאכול לכה"פ שתי זיתים כדי שיהי'
ודאי שאכל כזית מצה ,הרי שאכל כזית חמץ ורבינו בשו"ת משנה הלכות (חט"ו סי' קנ"ב
עם הכזית מצה .ואעפ"כ יצא ידי חובתו באכילת ד"ה וראיתי) כתב ליישב באופן אחר ,דאיסור
מצה ,והחמץ לא ביטל את מצות מצה .וא"כ טומאה ואיסור נבילה הם תרי איסורים ,ואם
הכ"נ בחקירה דידן ,כיון שאכל כזית מצה, נתערב איסור נבילה חד בתרי שנתבטל
יצא ידי חובתו אף שאכל חמץ עמו. איסור נבילה ,אבל איסור טומאה לא נתבטל
ואין לו ביטול ,ושפיר מטמא בכל מקום
שוב כתב רבינו דאפשר לחלק ,דהתם עכ"פ
שהוא .אבל בל יראה ובל ימצא הוא איסור
כיון שנתבטל החמץ קודם זמנו ,ופרח מיניה
גברא ,שלא יראה ולא ימצא חמץ .ואם יש לו
ֵשם חמץ ,אלא דלא קיבל עליו ֵשם מצה,
חמץ שנפל עליו הגל ,אינו עובר עליו ,הגם
משנת השבוע ל
חמץ ,שפרח לה ֵשם חמץ ,שפיר יצא. דביטול עושה רק העדר אבל אינו עושה הויה
משא"כ באוכל חמץ עם מצה ,שיש לפנינו -כלומר ,חמץ שנתבטל ,בטל ֵשם חמץ מיניה
שני שמות ומציאות -חמץ ומצה ,ואוכל והו"ל כאילו אין כאן חמץ ,אבל שהביטול
שניהם ,נאמר שהחמץ מבטל המצה .וע"ע יעשה ֵשם מצה -זה אינו .ולכן האוכל שני
בתוך התשו'. זיתים ,ואחד מצה והשני אינו מצה אבל אינו
לא משנת השבוע
שיעורי הלכה
יום א' פרשת בשלח תשע"ח לפ"ק
הלכות ריבית – יו"ד סי' קנ"ט
שנת השמיטה עובר בלאו כמ"ש בפרשת מצוות עשה להלוות מעות לישראל
ראה (דברים טו:ט) כתיב "השמר לך פן הקדמה :מצות עשה מן התורה על כל איש
יהיה דבר עם לבבך בליעל לאמור קרבה ישראל שילווה מעות לעני ,כמ"ש (שמות
שנת השבע שנת השמיטה ורעה עינך כ"ב כ"ד) אם כסף תלוה את עמי את העני
ג א
באחיך האביון וגו'" (חינוך מצוה ת"פ). עמך וגו' ,ומקיים בזה גם מה שנאמר
בתורה (ויקרא כה:לה) "והחזקת בו גר
ולאו דוקא לעני מצוה להלוות דהוא הדין ב
ותושב וחי עמך".
גם לעשיר וכמ"ש בשו"ע חו"מ (סי' צ"ז
סע' א') "שאפילו עשיר שצריך להלוות והתורה הקפידה על מי שימנע מלהלוות
מצווה להלוותו לפי שעה" .והוא בכלל לעני שנאמר "ורעה עינך באחיך האביון
ד
גמילת חסדים (ע"פ סוכה מט.): ולא תתן לו וגו'" (רמב"ם הל' מלוה ולוה
פ"א ה"א) .ומי שנמנע מלהלוות לעני קודם
א
בספר החינוך (מצוה ס"ו) כתב :להלוות לעני ,כהשגת היד כפי מה שצריך לו ,למען הרחיב לו
ולהקל מעליו אנחתו .וזאת המצוה של הלואה היא יותר חזקה ומחוייבת ממצות נתינת הצדקה ,שמי
שנתגלה ונודע דחקו בין בני אדם ,וגילה פניו לשאול מהן -אין דחקו ואפילתו כמי שעדיין לא בא
לאותה בושה וירא מהכנס בה .ואם יהי' לו מעט סעד של הלואה ,במה שירווח מעט אולי לא יצטרך
לבא לשאלה לעולם ,וכשירחמנו הקל בריוח ישלם נושיו ויחיה בנותר .ועל כן הזהירתנו תורתינו
השלימה על זה לסעוד המך בהלואה טרם יצטרך לבוא אל השאלה ,שנאמר "אם כסף תלוה את
עמי" ,ואמרו ז"ל במכילתא ,כל אם ואם שבתורה רשות חוץ משלשה שהם חובה ,וזה אחד מהם.
ויכריחו הדבר ,מדכתיב במקום אחר בתורה דרך צוואה "והעבט תעביטנו" (דברים טו:ח) ,עכ"ל.
וברש"י עה"פ "אם כסף תלוה" הביא דרשת המכילתא ,וע"ע רש"י סוף פ' יתרו.
ב
זה לשון הרמב"ם (הל' מתנות עניים פ"י ה"ז) :שמונה מעלות יש בצדקה זו למעלה מזו (ראה בפי' רבינו
בחיי עה"פ 'אם כסף תלוה' שמונה אותם) וכו' מעלה גדולה שאין למעלה ממנה זה המחזיק בידי ישראל
שמך ונותן לו מתנה או הלואה וכו' עד שלא יצטרך לבריות וישאל ,ועל זה נאמר "והחזקת בו גר
ותושב וחי עמך".
ג
בלחם משנה (שם) הקשה על הרמב"ם הנ"ל ,דכיון שהפסוק מיירי במי שמונע עצמו מלהלוות מפני
שלא ישמט שביעית ,א"כ היכי יליף מיניה לכל מי שנמנע להלוות לעני ,עיי"ש.
ד
ובמס' ב"מ (עא" ).אם כסף תלוה" וכו' עני ועשיר -עני קודם ,משמע דגם לעשיר מצוה להלוות
(ביאור הגר"א חו"מ שם) .וראה מצות המלך -משנה הלכות (מצוה ס"ו).
משנת השבוע לב
כן אמר "למען יברכך ה' אלקיך" ,כי חסד אסור להלוות לישראל ברבית
ורחמים יעשה עם אחיו כאשר ילונו בלא יחד עם מצות הלואה הזהירה התורה שלא
ה
ריבית ותחשב לו לצדקה. לקחת ריבית על ההלואה ,כמ"ש "אם כסף
תלוה את עמי את העני עמך לא תהי' לו
ובטור (סי' קנ"ט) "דבר תורה מותר
כנושה לא תשימון עליו נשך" .והזהירה
להלוות לגוי ברבית ,דטעמא דרבית דכתיב
התורה על זה כמה פעמים :בפרשת בהר
'וחי אחיך עמך' וגוי אין מצווין להחיותו".
(ויקרא כה:לה-לז) "וכי ימוך אחיך ומטה
[ובלבוש מבאר דלא ילפינן לה מדכתיב
ידו עמך והחזקת בו גר ותושב וחי עמך"
'לנכרי תשיך' ,דא"כ לנכרי תשוך מיבעא
[וזה אחד מהמקורות שהבאנו לעיל שיש
ליה ,דאז הוה משמע תשיך אותו ,כלומר
מצוה להלוות לחבירו]" ,אל תקח מאתו נשך
תקח ממנו ריבית .אבל מדכתיב 'תשיך'
ותרבית ויראת מאלקיך וחי אחיך עמך ,את
לשון מפעיל הוא ,ומשמעו תגרום לו שישיך
כספך לא תתן לו בנשך ובמרבית לא תתן
אותך ,כלומר יכול אתה ליתן לו ריבית ולא
אכלך".
שתקח ממנו ריבית].
רבנן אסרו להלוות לגוי ברבית שלא ילמד ממעשיו מן התורה מותר להלוות לגוי ברבית
ובפרשת כי תצא (כג:כ-כא) יש אזהרה
רבנן אסרו להלוות לגוי בריבית גזירה שמא
ללוה" ,לא תשיך לאחיך נשך כסף נשך אוכל
ילמד ממעשיו (ב"מ עא ,).חוץ מכדי חייו
נשך כל דבר אשר ישך ,לנכרי תשיך ולאחיך
שבזה לא גזרו .וכן בתלמיד חכם לא גזרו
לא תשיך למען יברכך ה' אלקיך וגו'" .ומן
אפילו יותר מכדי חייו ,דהטעם שגזרו רבנן
התורה ריבית נכרי מותרת ,וכמ"ש
הוא שמא ילמד ממעשיו ,וכיון דתלמיד
הרמב"ן (שם) וז"ל ,וביאר בכאן שיהי'
חכם הוא לא ילמד ממעשיו .וכ"כ הטור.
ריבית הנכרי מותר ,ולא הזכיר כן בגזל
בזמן הזה מותר -כיון שאנו ממילא ובגניבה כמו שאמרו (ב"ק קיג ):גזל גוי
נושאים ונותנים עם הגוים
אסור.
בזמן הזה כתבו התוס' (ע :ד"ה תשיך)
שמותר אפילו מדרבנן ,כיון שאנו שרויין בין אבל הריבית שהוא נעשה לדעת שניהם
האומות ואי אפשר לנו להשתכר בשום דבר וברצונם לא נאסר אלא מצד האחוה והחסד,
אם לא נישא וניתן עמהם ,הלכך אין לאסור כמו שצוה (ויקרא יט:יח) "ואהבת לרעך
ו
ריבית יותר משאר משא ומתן. כמוך" ,וכמו שאמר (דברים טו:ט) "השמר
לך פן יהי' דבר עם לבבך בליעל וגו'" ,ועל
ה
ובפ' משפטים ביאר "ולא תשים עליו נשך" ,שהוא נשך כסף נשך אוכל .אבל תהיה ההלואה אליו
חסד -לא תטול ממנו תועלת כבוד ולא תועלת ממון.
ו
מצינו כעין זה שגזרו חז"ל גזירה ,וכשנשתנה או נתבטל הענין בטלה הגזירה ,והוא בשו"ע (או"ח
סי' קנ"ו) הלכות סדר משא ומתן :ויזהר מלהשתתף עם העכו"ם ,שמא יתחייב לו שבועה ועובר משום
לג משנת השבוע
מצווה להחיות ,ונכרי אי אתה מצווה הלבוש הקשה ,מאי שנא שבימיהם גזרו על
להחיותו ,ע"כ .ויש ללמוד מזה בכ"ש שיש הלואות הריבית לגוי משום שמא ילמד
למכור ולקנות לישראל אפילו שאצל עכו"ם ממעשיו יותר מבשאר משא ומתן ,שהרי לא
היה יכול להרויח יותר ,דזה אתה מצווה מצינו בשום מקום שגזרו על שום משא ומתן
להחיותו ואפילו נתינה יש להקדים אליו. עם הגוים משום שמא ילמד ממעשיו ,רק
גבי הלואה להם בריבית.
ומסיק הלבוש ,אבל משא ומתן דהלואת
ריבית ,דאיפכא הוא ,שהוא נאסר לגבי ותירץ דכל זה היה בימיהם ,שהיו הרבה
ישראל חבירו .ועוד שהוא משא ומתן שלבו ישראל דרים יחד והיו יכולים לישא וליתן זה
של אדם נמשך אחריו מפני שהוא משא ומתן עם זה ,לא חשו חז"ל לגזור שלא ישאו ויתנו
שאין בו טורח וריוח בניקל היא ,חששו ז"ל עם גוים משום שמא ילמד ממעשיהם,
שכל מי שיהי' לו מעות הרבה יעמיד כל דלמה ישא ויתן עם גוים ולא עם ישראל
משאו ומתנו על הריבית להלוות לגוים, חבירו .ואדרבה כל ישראל בחזקת כשרים
ויהי' עסקו עמהם ולא יהי' לו שום עסק עם הם אצלם ,ולא יעברו על סמך הדרש שדרשו
ישראל חבירו ,לפיכך גזרו עליו שלא ילמד ז"ל (תורת כהנים שם) מפסוק (ויקרא
ממעשיו. כה:יד) "וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה
מיד עמיתך" ,שדרשו בו מנין כשאתה מוכר
***
מכור לישראל חבירך ,ת"ל "וכי תמכרו
רבנן לא גזרו על ריבית דרבנן ממכר לעמיתך" מכור .ומנין שאם באת
שו"ע סע' א' "דבר תורה מותר להלוות לקנות קנה מישראל חבירך ,ת"ל "או קנה
לגוי בריבית ,וחכמים אסרוהו אם לא כדי מיד עמיתך" .לפיכך לא הוצרכו לגזור על
חייו ,או לתלמיד חכם ,או ברבית דרבנן, ז
שאר משא ומתן.
והאידנא מותר [הג"ה] בכל ענין".
ויש להוסיף בענין להקדים לקנות ולמכור
הטעם שמותר ברבית דרבנן כיון שהוא לישראל ,מדברי הגמרא (פסחים כא ):ורבי
גזירה לגזירה ,דכל האיסור להלוות לגוי יהודה להקדים נתינה לגר למכירה דנכרי
הוא רק איסור דרבנן ,אבל כל זה אינו נוגע לא צריך קרא ,סברא הוא ,כיון דגר אתה
"לא ישמע על פיך" .הג"ה ,ויש מקילין בעשיית שותפות עם העכו"ם בזמן הזה ,משום שאין העכו"ם
בזמן הזה נשבעין בעבודת אלילים .ואע"ג דמזכירין העבודה זרה ,מ"מ כוונתם לעושה שמים וארץ,
אלא שמשתפים שם שמים ודבר אחר .ולא מצינו שיש בזה משום "ולפני עור לא תתן מכשול" ,דהרי
אינם מוזהרים על השיתוף.
ז
ומוסיף :וגם לא אסרוהו מדרש ,דפסוק "וכי תמכרו וגו'" שאינו אלא אסמכתא ,דעיקר קרא לאו
להכי אתי כדפרישית שם .ועוד גם האסמכתא לא נאמרה אלא להקדים הישראל לגוי ,ולא לאסור
המשא ומתן עמהם.
משנת השבוע לד
וכאן לא שייך דת"ח מותר דלא גמיר למעשה כיון שבזמן הזה ממילא מותר
ממעשיו וכו'. אפילו ברבית דאורייתא.
ועם האדון הסליחה ,דהא דאסרו חכמים רמב"ם :האיסור הוא רק להלוות לגוי
והתירו לת"ח ,והפוסקים התירו האידנא אבל ללוות מגוי מותר
וכו' -כל זה להלוות לעכו"ם ברבית .אבל הרמב"ם (ריש פ"ה הל' מלוה ולוה ה"ב)
ללוות לרבית מעכו"ם כעובדי' שלוה ס"ל שלא אסרו חכמים אלא שיהיה ישראל
מיהורם ,זה מותר לכל בכל זמן ולא אסרוהו מלוה את העכו"ם ,אבל ללוות מעכו"ם לא
חכמים ,ואין צורך להליץ בעד עובדיה גזרו רבנן ,וכמ"ש ,אסרו חכמים שיהיה
שהיה ת"ח וגם שהיה רגיל שם ,כמו ישראל מלוה את העכו"ם רבית קצוצה אלא
שהתירו הפוסקים עתה. בכדי חייו ,שמא ילמוד ממעשיו ברוב
ישיבתו עמו .לפיכך מותר ללוות מן
ומביא ששוב ראה להרב בית דוד שהאריך
העכו"ם ברבית ,שהרי הוא בורח מלפניו
בי"ד על דברי הטור בסימן זה ,ובתוך
ואינו רגיל אצלו ,עכ"ל .ועי"ש בהרב
דבריו (דף ל"ו ע"א) כתב שדעתו ז"ל
המגיד.
דללוות מהגוי פלוגתא דאמוראי ,ע"ש
ודו"ק .ומאי דמסיק הרב מהר"ש פרימו החיד"א (שיורי ברכה סק"א) תמה מזה
שם דיהורם עכו"ם גמור הוה ,הנה על מה שכתב בדרשות כמהר"ש פרימו ז"ל
התוספות (ע"ז כו :ד"ה אני) כתבו דישראל (פ' וירא) דעובדי' שלוה ברבית מיהורם
משומד הוה יהורם .ומה שלוה ממנו (ש"ר ל"א ד') כדין עבד ,דיהורם עכו"ם
עובדי' ברבית הוה משום פיקוח נפש ,עיין הוה דהוא בן איזבל ,ובנך הבאה מהעכו"ם
בדבריהם .עכ"ל החיד"א. נקרא בנה ומותר ללוות מעכו"ם ברבית,
אלא מדרבנן אסור שלא ילמוד ממעשיו.
לה משנת השבוע
ניצוצי הדף
בכורות ו' ע"ב
אי חלב הי' אסור זה כבר דוקא בכזית, ואימא חלב לחודי' כו' .ילע"י דהנה חלב
ויל"ע. חצי זית וחצי זית בשר מצטרפים ,משא"כ
❖
דף ח' ע"ב
אבל האנשים המכירים את סוד נשמת האדם יש אולי לברר קצת ענין אם מותר ללמד
אשר מקורה היא אמת ,כל דבר היוצא מגדר תורה שלא לשמה לכתחילה או לא .ואם
האמת היא תועבה גדולה ובכלל שוא ושקר לומד על מנת לקנטר ויוכל אחר לשוב
יחשב ,וזה מונע מהנשמה להגיע אל מקורה בתשובה ,מה יהי' התורה שלמד לקנטר -
הראשון. האם נחשב בכלל כתורה ושאר מצוות,
שכשעושה תשובה נעשה מזה מצוה ,או
וזה היה הויכוח בין סבי דאתונא לריב"ח,
דנימא דאינו נחשב כלימוד ושום דבר יוכל
שהם אמרו לו שיאמר להם את הגדר של
להחזיר ,או שנעשה מזה הקינטור תשובה
שקר שצריך להתרחק מזה .ואמר להם
אבל לא להתורה.
פרידה שילדה ,ואמרו לו שזה שקר שאינו
יוצא ממנו שום הפסד ,כי הוא ידוע לכולם במסכת בכורות (ח ):אמרו ליה [סבי דבי
שהוא שקר .ואמר להם ריב"ח שגם זה בכלל אתונא לרבי יהושע בן חנניא] אימא לן מילי
השקר שצריך להתרחק מזה .ולכאורה לפי דבדיאי ,אמר להו הוה ההוא כודניתא
זה גם סיפור בדיוני אסור ,כיון שמקור דילידא ,אמרו ליה וכודניתא מי ילדה ,אמר
הנשמה הוא אמת ,ויש לומר רק את האמת, להו הי ניהו מילי דבדיאי.
עיי"ש.
ובספר אפיקי יהודה (דרוש החמישי ערבי נחל
והנה על דבריו הנפלאים יש לדון הרבה, אות י"א) הביא מדברי הראנ"ח שפירש את
במה שמצינו בזה פלוגתא דרבוותא אי המשא ומתן שבין ריב"ח לסבי אתונא.
מותר לומר שקר ללא תועלת .ומצינו דכתוב שהרשעים גם הם מודים שהאמת היא מדה
בתורה "מדבר שקר תרחק" (שמות כג:ז), יקרה עד מאד ,שאם כל אחד יתנהג עם רעהו
ומבואר (כתובות יז ).דמהכא ילפינן דאסור במדת השקר יהיה כל היום חמס וריב בעיר.
לשקר .וכן משמע מהמרדכי (מו"ק סי' תתקל"ג, אמנם מפני שכל מגמתם היא הצלחת
הובא בשו"ע יו"ד סי' ת"ב סע' י"ב) .אלא הטובה הגופנית בלבד ,מתועב ביניהם
שבגמ' (סוכה מו ,:יבמות סג ):נראה שלמדו השקר שאפשר לאדם לחשוב שהיא אמת,
איסור שקר מפסוק אחר (ירמי' ט:ד) "למדו מפני ששקר כזה מרבה עול וחמס בין
לשונם דבר שקר" .ועי' בשערי תשובה (שער הבריות .אבל הדבר הידוע שהוא שקר אינו
ג' אות קפ"א) וברשב"א (ח"ג סי' פ"א). נחשב ביניהם לפחיתות.
משנת השבוע לו
לפעמים היתר לאשה לאכול דבר איסור אולם מצינו כמה מגדולי מוני המצוות שלא
מפני פיקוח נפש ,מ"מ לא תניק את התינוק. מנו פסוק הנ"ל למצות עשה ,הלא המה
וכן כתב הש"ך (שם ס"ק כ"ה) וז"ל :ונ"ל אם הרס"ג הרמב"ם הרמב"ן והחינוך .וכתב
היא חולה בענין שצריך להאכילה דברים הגרי"פ לרס"ג (עשה כ"ב עמ' קנ"ח ד"ה ולכן)
האסורים ,לא יתן האב לתינוק לינק ממנה, די"ל שלדבריהם ליכא איסור תורה באמירת
אלא ישכור לו מינקת אחרת ישראל ,עכ"ל. שקרים ,והאי קרא לא קאי אלא לאזהרה
ומשמע מדבריהם דאפילו במקום שיש לדיינים .ואם הם רק פיטומי מילי בעלמא
היתר לאכול דברים האסורים מצד פיקוח ואין הפסד כלל לשום אדם ,אפשר דאפי
נפש ,גורם לטמטום הלב והולדת טבע רע איסור דרבנן ליכא ,והוי רק דבר מגונה.
באוכל.
אמנם הסמ"ג (סי' ק"ז) הסמ"ק (סי' רכ"ו)
וכך משמע מדברי האוה"ח (ויקרא יא:י) היראים (סי' רל"ה) הזוהר הרקיע (סי' קנ"ט)
דכתב לפרש מש"כ "ושקץ יהיו לכם", מנו מצוה זו .וכן בספר חפץ חיים (פתיחה
פירוש לרבות אפילו בשוגג שלא תתכוונו עשין י"ג) נקט שהמדבר שקר עובר על מצות
לאכלם ,אעפ"כ ישקצו את הנפש ,דהתיעוב עשה זו .ועיי"ש בבאר מים חיים שכתב
יעשה מעשהו בנפש האדם ,אפילו בהיסח שעכ"פ יש איסור לאו לכל הדעות ,אלא
הדעת ובשוגג תטמא נפשו ותטמטם ,והוא דהתם מיירי בשקר.
אמרו ולא תטמאו ונטמתם בה.
עכ"פ לפי דברי הגאון בעל אפיקי יהודה
וכן נראה מדברי החת"ס בתשובתיו (או"ח שענה שיש לומר רק האמת ,א"כ הסכים
סי' פ"ג) שדן בענין להכניס קטן שוטה לשי' הנ"ל דאמרינן דלומר שקר ללא תועלת
למקום שיאכילוהו מאכלות אסורות כדי יש בה איסור .אמנם יש מקום לומר דאפילו
לרפאותו ,וכתב ע"ז" :נלענ"ד להיתר ,ומ"מ אין איסור האמירה מאיזה פסוק ילפינן,
העידו קדמונינו שע"י מאכלות אסורות מ"מ מגיע פגם לאדם כאשר מדבר שקר
בנערות מטמטם הלב ומוליד טבע רע, וכי"ב ,וכמ"ש כיון שמקור הנשמה הוא
ועדיין אני אומר מוטב שיהיה שוטה כל אמת ,ויש לומר רק את האמת .עיי"ש.
ימיו" .משמע שטמטום הלב שייך אפילו אם
וכעין מה שאמרו אי יש טמטום הלב
אוכל בהיתר ,שהרי המטרה היתה לרפואתו.
באכילת מאכל שנתבטל בששים או ברוב,
המשך חכמה בפ' ואתחנן (דברים ו:יא) כתב בכה"ג לא שייך טמטום הלב .כתב הרמ"א
לפרש הפסוק "והיה כי יביאך וגו' ערים (יו"ד סי' פ"א סע' ג') :חלב מצרית כחלב
גדולות וטובות אשר לא בנית ,ובתים ישראלית ,ומ"מ לא יניקו תינוק מן המצרית
מלאים כל טוב אשר לא מלאת וגו'" ,עפ"י אם אפשר בישראלית ,דחלב עובדת כוכבים
דברי הגמ' (חולין יז" ).ובתים מלאים כל מטמטם הלב ומוליד לו טבע רע .וכן לא
טוב" ,אמר רבי ירמיה אמר רב קדלי דחזירי, תאכל המינקת אפילו ישראלית דברים
מלמד שאפילו דברים טמאים הותרו להם. האסורים מן התינוק בעצמו ,כי כל זה מזיק
וממשיך המשך חכמה ,דלפיכך מיד בפסוק לו בזקנותו.
אחרי זה נאמר "השמר לך פן תשכח את ה'
וכתב הט"ז (שם ס"ק י"ג) לפרש מש"כ וכן
אשר הוציאך מארץ מצרים מבית עבדים".
לא תאכל המינקת ,דזה מדובר אפילו אם יש
לז משנת השבוע
מותר לאכול דבר טמא ,בכל זאת לא נפקע דמדוע יש חשש שתשכח ,כיון שטבע
כח המזיק והשלילי שיש במאכלות הדברים האסורים שמטמטמים את הלב,
האסורות ,דעצם מציאות האיסור מטמטם וכמו שכתוב 'ונטמתם בם' ,ואפילו אם
את לבו של אדם. אוכלן בהיתר .ולכן אע"פ שהותר להם לפי
שעה לאכול דברים אסורים אלו ,מ"מ יש
אולם מאידך מדברי זה"ק המהר"ל מפראג
חשש שמחמת טמטום הלב שיש ע"י
בספרו תפארת ישראל (פ"ח) משמע אחרת,
אכילתם אפילו בהיתר ,עלולים ח"ו לשכוח
שכתב כי קדלי דחזירי שהותרו לישראל
את ה' וזקוקים לשמירה מעולה ,ככתוב
בבואם לארץ ,כמובא (חולין יז ).לא היו
"השמר לך".
גורמים טמטום ,שלא יתכן שהבטיחה תורה
שיהיה להם בתים מלאים כל טוב על דברים נפסק בשו"ע (סי' שכ"ח סע' י"ד) ולכן
המטמטמים את הלב ,כמש"כ הרמב"ן דיחללו שבת ,דהיינו שישחטו עוף לחולה
(במדבר לא:כג) והחינוך (מצוה תקכ"ז) .וא"כ ולא יאכלו אותו נבילה ,משום שאף
ה"ה חולה שיש בו סכנה הזקוק לאכול שאוכלים בהיתר דבר איסור מ"מ יש
מאכלות אסורות ,שאין בזה טמטום ,שהוא טמטום הלב.
עשה מצוה של ונשמרתם לנפשותיכם
וכן כתוב בחידושי חתם סופר (כתובות ק):
באכילתו .ודלא כמו שכתבו הנצי"ב והמשך
דאפילו אם אוכל באונס ,כגון שהוא חולה
חכמה שם שאעפ"כ זה גורם לטמטום הלב.
שמוכרח לו אכילת האיסור ,מ"מ עצם
וכן כתב בשו"ת רב פעלים (ח"ד חלק סוד האיסור מטמטם הלב אע"פ שהיתה באונס
ישרים סי' ו') שאין אכילת טריפות מטמאת ופטור מעונש .אולם יש שהעירו שהחת"ס
נפש האדם אלא כשאוכל ליהנות ממנה, סותר דבריו ממש"כ בחידושיו עה"ת (פ'
אבל אם הוא אונס גמור אין הטומאה נכנסת ואתחנן ד"ה כי ישאלך) שאין טמטום באכילת
בו .וכן הובא בס' עובדות והנהגות לבית איסור במקום שהותר האיסור כגון פיקוח
בריסק (ח"ב עמ' נ') בשם הגרי"ז זצ"ל שאין נפש.
המאכל מטמטם אלא האיסור ,ולכן אם
וכן משמע בשו"ת מהרש"ג (ח"ב סי' קמ"ג),
אוכל באופן המותר אינו מטמטם (עי' שו"ת
מי שנותנים לו בחירה בימי המלחמה לחלל
חמדת שלמה יו"ד סי' א') .וצ"ל לדבריהם
שבת או לאכול נבילות וטריפות ,והוא
דמש"כ בשו"ע הנ"ל בחולה ששוחטים לו
מוכרח בסכנת נפש לבחור באחת משתי
עוף ולא אוכל נבילות ,מפני שבשחיטה
אלה ,יש לו לבחור בחילול שבת אף שהוא
עובר איסור חד פעמי ,ואילו באכילת
חמור ,כי מזה אינו נהנה ,וההיזק באכילת
נבילות עובר על כל כזית וכזית איסור,
טריפות הוא יותר ,כי הנאה כל שהיא של
ועדיף למעט בריבוי איסורין.
איסור מטילה זוהמא .ואף שיש לו היתר
וראוי לציין שבשו"ת דברי מלכיאל (ח"א סי' מחמת סכנה ,עי' אתוון דאורייתא (כלל י')
כ"ח ,ח"ב סי' ט"ו) כתב שאם אפשר להשיג שהאריך בזה.
מזון כשר ללא מאמץ רב ,אלא שמחירו
וכך כתב הנצי"ב בהעמק דבר (ויקרא יז:טז,
גבוה ,חייבים להוציא הוצאות מרובות כדי
דברים ו:י) ,ועי' פנ"י (ב"מ דף נ"ח) .וע"כ צ"ל
לקנות מזון כשר.
שגם במקרה של פיקוח נפש שמצד הדין
משנת השבוע לח
שמקור הנשמה הוא אמת ,ויש לומר רק את עי' בקצות השלחן (ח"ט עמ' י"א) שכתב
האמת .א"כ אינו ענין מחמת צווי הבורא, דדבר שנתבטל אין בו נזק ע"י אכילתו .וכן
אלא דהוה כאוכל דבר מקולקל ומטמטם דעת הגרח"פ שיינברג זצ"ל והגר"ח
וכי"ב. קניבסקי זצ"ל המובאים בספר הליכות חיים
(אות רכ"ז ובהערה שם) .ועי' בשו"ת דברי
אולם ביערות דבש (ח"ב דרוש ח') הסביר את
חכמים (יו"ד פרק א' אות ד') שהביא שכן גם
הויכוח ביניהם בצורה אחרת ,שמבואר
דעת הגר"י קמינצקי זצ"ל.
בגמרא (סנהדרין יז ).שסנהדרין שראו כולם
לחובה פוטרים אותו .וכתב שהדיין האחרון אמנם עי' בשו"ת תשובות והנהגות (ח"ד סי'
שרואה לחובה ,מצוה עליו לומר זכאי כדי ק"צ ד"ה ועוד) וז"ל" ,במאכלות אסורות אך
לעשות משפט צדק .שהנה מבואר (שם) באופן שהתורה התירו מדין 'הלך אחר
שאין ממנים בסנהדרין אלא מי שיודע לטהר הרוב' או משום חזקה ,היינו שמדינא מותר
שרץ מהתורה ,דהיינו שיוכל לומר על טמא לתלות שאין כאן האיסור .אבל בנמצא
טהור וכן להיפך ומראה לו פנים. אח"כ איסור ,אף אם האכילה בשעתה לא
היתה באיסור ,מטמטם את הלב ולכן צריך
והקשו התוספות (שם ד"ה שיודע) מה לנו
כפרה" ,עכ"ל .ונראה מדבריו שדוקא אם
בחריפות של הבל .ויש לבאר ,שמצוה היא
אח"כ מצא שעדיין טועמים את האיסור אז
לבער רשעים ולעשות משפט בעושי רע .אך
יש טמטום באכילתו.
לכאורה מי שירצח או יעשה שאר עבירות
בפני בית דין עד שלא יהיה פתחון פה לצדד אמנם עי' בשו"ת משנה הלכות (ח"ז סי' ק"ד
בזכותו ,יצא זכאי ,כי בית דין שאמרו כולם ד"ה וראיה) שכתב וז"ל" ,לענין ביטול ברוב,
לחובה זכאי ,וא"כ יצא נקי ברשעתו ,ואף הגם שהתורה אמרה דדבר טמא מטמטם את
הם מרבים שפיכות דמים בישראל .אך הלב והתורה אסרתו ,אם נפל בהיתר
באמת כשיקרה דבר נבלה כזה ,יקום אחד ונתבטל מותר לאכלו והאומר דאסור לאכלו
מהסנהדרין ויראה בכח פלפולו על החייב עובר על הא ד'אחרי רבים להטות' .אבל
שהוא זכאי ,וע"י כך יוציאו משפטו להריגה מ"מ אם הוא יודע שהדבר מותר ,אלא
ויעשו משפט צדק. שאינו רוצה לאכלו משום דבר הטמא
המטמטם את הלב שנתערב בו עכשיו,
וזהו ששאלו סבי אתונא ,שהיו פילוסופים
ופורש ממנו מטעם זה ,ליכא בזה איסור
וראשי מדרש אומות העולם אז ,וצחקו על
כלל .ואדרבה ,הרי הוא עושה דבר טוב במה
חכמי ישראל שהחכמים שלהם מראים
שאינו אוכל כיון שהוא פורש עצמו מצד
עוצם פלפולם בתורה לומר על טמא טהור,
טבע האיסור שהוא מטמטם את הלב ,לא
ובזה כדאים לישב בסנהדרין ,והיא חריפות
מטעם שהוא אסור מה"ת" ,עכ"ל.
של שקר כקושיית התוספות .וזהו שביקשו
שיאמר להם מדברי פלפול השקר ההוא. וכה"נ יש לעיין באמירת שקר אם האיסור
וריב"ח עשה עצמו כאינו מבין ,ואמר להם של האמירה מטמטם הלב או פוגם האדם,
שקר מוחלט של פרידה שילדה .ושאלוהו א"כ כל דיבור שהתורה לא אסרתו ,אינו
וכי פרידה יולדת ,וכי שקר כזה אנו נחשב כאילו דהוה שקר ואינו מתועב.
מבקשים ,ומה חכמה יש בזה ,רצוננו משא"כ אם נאמר דאמירת שקר לחוד היות
לט משנת השבוע
הרוצח ,ואם יהיה הענין פשוט שלא יהיה בפלפול כנ"ל.
אפשר להכריע המאזנים לזכותו ,ולא ימצא
והשיב להם ריב"ח ,הלוא אתם בקשתם דבר
ג"כ דיין חכם לחפש בזכותו ,א"כ יצא
שקר ,ופלפול כזה אינו בגדר שקר ,כיון
המשפט שהוא זכאי ,דהוו כולהו לחובה,
שבבא העת צריך לשקר שקר כזה כדי
וירבו עי"ז הרוצחים בישראל.
להוציא משפט צדק ,ואם אתם חפצים
ומפני זה צריך עכ"פ שיהיה בהם חכם אחד בשקר ,אין לך שקר אלא רק בפרידה
אשר יוכל לזכות את החייב בודאי ,ולא שיולדת ,שהוא באמת שקר ,אבל זולת זה
שיהיה נחתך הדין כמותו ח"ו ,אלא שצריך אין זה שקר .ומסיק שדברים אלו הם
שיהיה נמצא חריף אחד שיוכל לטעון מחוכמים כראוי לחכם ,כמותו ירבו
לזכותו ,ויהיה אחד מזכה והרוב מחייבים, בישראל (חשוקי חמד שם).
ומכריעים הדין כהרוב .וזה ברור .וכבר נזכר
והנה במס' בבא מציעא (לט ,):אמר ליה הכי
ענין זה באופן אחר בס' יערות דבש להגאון
דיינינא לך ולכל אלימי דחברך .כתב הסמ"ג
רבי יהונתן ז"ל .עכ"ל.
(חלק ל"ת סי' ר"ח) וזה לשונו :אע"פ שאמרה
הגאון החיד"א בברכי יוסף (סי' י"ח סק"ג), התורה 'לא תטה משפט' ,הרשות ביד בית
הביא דברי שו"ת בית יעקב (סי' ט"ו) דין לגדור גדר להוראת שעה כפי הצורך.
שנסתפק בכיו"ב .וכ' החיד"א שנראה דתניא בפרק נגמר הדין (סנהדרין מו ).אר"א
להביא ראיה ממ"ש בב"ק (קיג ,):האי בר ב"י ,שמעתי שבית דין מכין ועונשין שלא
ישראל דידע סהדותא לעכו"ם ,ואזל מן התורה .ולא לעבור על דברי תורה אלא
ואסהיד ליה בדינא דעכו"ם על ישראל כדי לעשות סייג לתורה כו' עיין שם.
חבריה ,משמתינן ליה .מ"ט דאינהו מפקי
וא"כ דקדק בלשונו אע"פ שכתוב 'לא תטה
ממונא אפומא דחד .ע"ש.
משפט' ,מ"מ מכין ועונשין שלא מן התורה
ואי אמרת דשרי לאיניש למעבד כל טצדקי שהוא נגד המשפט .וכן מצינו בפרק
להעמיד דעתו ,אמאי משמתינן ליה ,הא ידע המפקיד גבי מרי בר איסק ,אתי ליה אחא
בקושטא דהאי ישראל חייב לעכו"ם. מבי חוזאי כו' עד אמר ליה זיל אייתי סהדי
וממ"נ ,אם אילו היה בא לב"ד ישראל לא דאחוה את ,אמר ליה אית לי סהדי ודחליה
היה נשבע להכחישו ,השתא נמי לא מיני דגברא אלימא הוא ,אמר ליה לדידיה
אפסדיה מידי .ואם היה נשבע לשקר ,דטבא זיל אנת ואייתי סהדי דלאו אחוך הוא ,אמר
ליה עביד ליה ,לשלם ולא ישבע לשקר .אלא ליה דינא הכי המוציא מחבירו עליו הראיה,
ודאי דאמרינן ליה מאי דאפקדת איבעי לך אמר ליה הכי דיינינא לך ולכל אלימא
למעבד ותו לא ,ואין עליך אלא להעיד בב"ד דכוותך כו'.
של ישראל ,ואם נשבע לשקר לא איכפת לך.
הגאון מהר"ץ חיות בחי' (סנהדרין יז ).בהא
וה"נ בנ"ד ,האי דיינא מחייב לגלויי דעתיה דאמרינן התם ,סנהדרין שראו כולם לחובה
לחברוהי ותו לא ,ואסיר ליה למעבד טצדקי זכאי ,דבעי הלנת דין ,והנהו תו לא חזי ליה
לאוקומי מילתיה וכו' .ושו"ר למהריט"ץ זכותא .ואמרו עוד שם ,אין מושיבים
בתשו' (סי' ק"ב) שכן פי' ההיא דב"ק (קיג,): בסנהדרין אלא מי שיודע לטהר את השרץ.
שכיון שהתורה לא האמינתו ואינו חייב אלא דה"ט משום שצריכים לחפש אחר זכות
משנת השבוע מ
עוד יש מכשול ב' במשפט זה באופן אחר, שבועה ,יניחנו להשבע לשקר ,ואין לו
והוא אם יראה בעיני חכם שהוא חייב ככל להתחכם על בוראו .עכת"ד.
הדיינים שאמרו חייב ,ורואה שאם יאמר
ובאור החיים הקדוש (שמות כג:ב) "לא
חייב הנה הוא יוצא זכאי היפך דבריו
תהיה אחרי רבים וגו'" ,רבותינו ז"ל הרבו
שאומר חייב ,לזה יתחכם לומר זכאי כדי
לדרוש בפסוק זה ,אבל אין המקרא מתיישב
שיוטה המשפט אחרי רבים שאומרים חייב
לפי פשוטו .ונראה לפרש הכתוב לפי מה
ויצא חייב כפי סברתו .ויש בזה גם כן כפיית
שאמרה התורה ושפטו העדה והצילו וגו',
ראש בגמר המשפט לנטות אחרי רבים .לזה
ואמרו ז"ל (סנהדרין ב ).עדה שופטת ועדה
אמר "ולא תענה על ריב וגו'" ,פירוש לא
מצלת אבל אם פתחו כולם לחובה פטור (שם
תענה מענה על ריב לנטות אחרי רבים,
יז.).
פירוש שתהיה כוונתך במענך כדי שיהיה
כמשפט יחיד ורבים .וזה יגיד שאם יגלה ובא הכתוב כאן להסיר ב' מכשולין אשר
דעתו כמות שהוא אין כאן הטייה אחרי יכשל בהם חכם מאמצעות דין זה -הא'
רבים אלא כולם בדעת אחת. בהגיע משפט כזה ,ויראה חכם אחד
מהשופטים שכל חבריו פתחו לחובה ,והוא
וביאר הכתוב טעם הקפדתו על הדבר ואמר
חושב בדעתו כי הוא זכאי ,ויתחכם לומר
להטות ,פירוש כשתהיה כוונתך להטות
אם נאמר זכאי הנה הוא יצא חייב ,כי יש שם
ממה שבדעתך בעיון משפט התורה שהוא
עדה שופטת ועדה מצלת ,ונמצאו דברי
חייב ,ואתה מטה לומר זכאי כדי שיצא חייב
עושים היפך דעתי .לזה אתחכם ואומר
לנטות אחרי רבים ויצא חייב ,אלא אמור
חייב ,שבזה תהיה סברתי מתקיימת שיצא
דעתך הגם שיצא זכאי היפך דעתך ה' זכהו.
זכאי מטעם פתחו כולם וכו' ,וגם אהיה
וטעם משפט זה לצד כי ה' יושב במסיבת
מקיים המוסר לבטל דעתי לפני דעת
הדיינים והוא ישפוט בפיהם ,וכשיראה
המרובין שאומרים חייב ונאמר חייב עמהם.
משפט מרומה ואין בו מציאות לזכות
הזכאי ,יתחכם לפתוח כולן לחובה וצוה לזה בא הכתוב וצוה על זה בדיוק לבל
שיצא זכאי בזה: עשותו ,ואמר 'לא תהיה אחרי רבים לרעות',
פירוש כשתהיה סובר סברא אחת שבאומרך
ח): ב"ב אגדות (חידושי ובמהרש"א
דעתך יצא זה הנידון חייב בדינו ,וכגון
והמשכילים יזהירו כו' הדמיון בזה כי
שכולם אמרו חייב ואתה חושב זכאי ,לא
הרקיע אף שהוא משתנה לכמה מראות
תתחכם להיות אחרי רבים שאומרים חייב,
משינוי הטבעיים ההויים בעולם התחתון,
והוא אומרו לרעות ותאמר אתה כדעתם
הנה מראיתו האמיתית לספיר דומה ,והספיר
חייב היפך מה שנראה לך כדי שיצא זכאי
לכסא הכבוד כדאמרינן בפרק כיסוי הדם .כן
כדעתך .אלא אמור דעתך כפי מה שידעת
הדיין המשכיל כשיראה הדין משונה כדין
במשפטי התורה ,ואין לך להתחכם על
מרומה ,אין לילך אחריו לומר אין לדיין
המשפט ,כי ה' הוא האלקים ,והוא שאמר
אלא מה שעיניו רואות לפי העדות ,אך ידון
פתחו כולם לחובה זכאי .לא אמר ה' שיזכה
אותו לפי אמיתות הענין.
זה אלא אם לך יראה חייב ולא שיראה לך
וזהו דין אמת לאמתו כי לא יאמר לדון אותו זכאי ,שאז חייב הוא כמשפט האלקים:
מא משנת השבוע
כיון שאלקים נצב בעדת א־ל לא היה יוצא דין אמת לפי עדות אך כשיראה בו דין
מכשול כזה מבד"צ .ואין זאת רק שבא לו מרומה יחתוך את האמת לפי אמיתת הענין
מיתת ב"ד ממקום אחר ,וכאן מצא בעל חוב ובזה יתדמה ג"כ לבוראו שהוא דיין אמת
לגבות את חובו .א"כ גברא קטילא קטלו לפי אמיתת הענין כי הוא יראה ללבב .ולזה
ואין לחייבם מיתה .משא"כ אם לא נהרג כוונו פ"ק דשבת כל דיין שדן דין אמת
הנידון ,אגלאי מילתא שרצו להרוג צדיק לאמיתו נעשה שותף להקב"ה ,והוא
לכן נענשים במיתה שזממו עליו ,עכת"ד. הפירוש שכתבו התוס' שם לאפוקי דין
מרומה .גם בשמעתין דקדקו לפרש לשון
לפ"ז יש קצת להבין שיש ב' סברות :א'
אמת לאמתו דאמת לאפוקי דין מרומה כו'
שבודאי לא יצא מבית דין מכשול ,וזה
ולאמתו שלא יטו כו' עכ"ל.
כדברי האור החיים הקדוש .ומצד שני יש
סברא שאם מכשול ר"ל ,אין לזה מספיק ובזה יפול קושית מהר"י קאר"ו בב"י טור
כפרה ,ולכן הזהיר ביערות דבש. ח"מ לפירוש התוס' דתיבת אמת הוי סגי
להאי עכ"ל .ונעלם מעיניו דברי התוס'
בדיקת דם לקבוע זהוי הילד
דבשמעתין גם מה שהוא פירש שם דאע"פ
מובא במדרש (בית המדרש חדר רביעי עמ' שידון הדיין דין אמת אם מצטרף לזה אהבת
קמ"ה) ובספר חסידים (סי' רל"ב) ובמטה הדיין לזכאי או שנאת החייב לא הוי לאמתו,
משה (סי' תשס"ד) ואלי' רבה (סי' תשס"ד) כי עכ"ל .א"א לומר כן ,דבפ"ק דסנהדרין
הנה מעשה ברב סעדיה בן יוסף החכם, אמרינן כל דיין שאינו דן דין אמת לאמיתו
באחד שהלך למדינת הים עם עבדו ,והוליך גורם לשכינה שתסתלק מישראל ,שנאמר
עמו ממון גדול ,ואשתו היתה מעוברת. "משוד עניים מאנקת אביונים וגו'" (תהלים
לימים מת האדון והניח כל הממון ,והלך יב:ו) ולפי' מהרר"י קאר"ו אף כשאין דן דין
העבד והחזיק בנכסיו ,ויאמר העבד אני בנו. אמת לאמיתו ליכא ביה משוד עניים וגו'
כשגדל הבן שהולידה ,שמע שמת אביו, ולפירוש התוספות ניחא ודו"ק.
הלך לתבוע נכסיו שהחזיק בהם העבד
ונתחתן בגדולי הדור ,והיה ירא הבן לפתוח ויש להעמיס קצת ב' השיטות בזה ,לפ"מ
פיו פן יהרגוהו ,ונתאכסן בבית רב סעדיה שכתב הכ"מ (פ"כ מהל' עדות ה"ב ,והובא נמי
והניח לפניו לאכול ,ולא אכל ,עד ששם בתוס' יו"ט מכות פ"א מ"ט) טעם מדוע אמרינן
לפניו אלו הדברים .נתן לו עצה לדבר אל "כאשר זמם" (דבירם יט:יט) ולא כאשר
המלך ,וכן עשה. עשה ,בעדי מיתה משום דגרמו שהמיתו
ב"ד ושפכו דם נקי שהכשילום בעבירה
שלח המלך אחר רב סעדיה לדון דין זה, גדולה כ"כ וגם נשפך דם ,אין להם תקנה
וצוה רב סעדיה להקיז דם זה בספל אחד, במיתה ,וענשם יהי' ע"י הקב"ה כפי משפטו
ודם זה בספל אחר ,ולקח עצם של אבי הבן, הצדק .משא"כ אם עדיין לא הומת הנידון,
והניח בספל העבד ,ולא נבלע הדם ,ולקח יש להם תקנה ע"י מיתה.
העצם ושם אותו בספל הבן ,ונבלע הדם
בעצם ,כי הוא גויה אחד ,ולקח רב סעדי' וזה הוא טעם למה דאמרינן (מכות ה ):שאין
הממון ונתנו לבנו שבא. מזהירין מן הדין .וגם כתב סברא שנית
להיפך מן הנ"ל ,מכיון שנהרג ע"פ ב"ד ודאי
הקשה בבן יהוידע (מכות כג ).א"כ במעשה
משנת השבוע מב
לחבוט .והכי נמי אמרינן גבי ההוא דאמר שלמה עם ב' הנשים ,שכל אחד טען שזה
נכסי לטוביה (כתובות פה.): בנה ,למה לא בדק שלמה ע"י דם הנבלע
בעצם .ותירץ שהרי האב נותן העצם,
וראה רש"ש (ב"ב נח .ד"ה כולי נכסי) כתב על
ובמעשה רב סעדיה היה ויכוח למי מהם
דברי הרשב"ם :ואולי דבא ליישב בזה
האב ,והיה מועיל בדיקה ע"י עצם ,כי העצם
קושית האלי' רבה (סי' תקס"ח אות ט"ו) ,דלפי
הוא משל אב .משא"כ במעשה שלמה היה
מה שכתב בספר חסידים דטבע הבן
ויכוח בין הנשים לבן ,ולזה לא מועיל עצם
להתבלע בעצם האב המת ,הוה ליה לבדוק
לברר.
בזה ולפירושו אתי שפיר ,דאכתי לא יוודע
בזה צניעותו ,אשר כיון האב גם לזאת. ובספר אלי' רבה (או"ח סי' תקס"ח) הביא את
המעשה הנ"ל מספר חסידים ,ותמה הא"ר:
ואולי דזה תלוי במחלוקת היער"ד עם
צ"ע בב"ב (נח ).דאמרי חבטו קבר דאבוכון,
האוה"ח הק' אם יש לעשות מעשים
ואינו אלא שודא דדייני כמש"כ הרשב"א,
חידושים כאלה לברר אמיתות ,או דאנחנו
ולא עביד הך דרב סעדיה?
נעשה מה שכתב בתורה ונחקור העדים
כדבעי ,וא' נצב בעדת א' וכנ"ל .וממילא לא הרשב"ם (שם ד"ה אמר להו כולהו ניכסי דהאי)
רצה רבי בנאה לעשות דבר כזה אשר אינו כתב שלא רצה לחבוט על קברו של אביו,
דבר הרגיל .אבל רב סעדיה גאון ס"ל כדברי שזהו הצנוע שבכם .ומסתברא דלזה אהב
הגאון רבי יונתן ביער"ד הנ"ל ,ועושים כל יותר .ויפה דן רבי בנאה ,דלא שייך הכא,
טצדקי להגיע לאמיתות הענין וק"ל. אלא שודא דדייני ,והיינו שודא ,שלא רצה
מג משנת השבוע
מראי מקומות
בשו"ת משנה הלכות השייכים ללימוד דף היומי
חלק -סימן מס' בכורות
תוד"ה תנא ............................................................................................ב-מט כא.
מחוסר זמן נכנס לדיר להתעשר ................................................................ג-ריא כא:
רש"י ד"ה לילף מקדשים .........................................................................ג-ריא
תוד"ה התם ...................................................................................י-ר ,יח-קנה
משום ביטול ברוב נגעו בה .........................................................................ג-קג כב.
הלוקח ציר מעם הארץ משיקו במים וטהור ......................................ב-ו ,יט-קמט
הנך מיעוטא דמיא וכו' בטלו להו ברובא ..................................................ט-קפא
רש"י ד"ה משיקו ................................................................................יט-קמט
רש"י ד"ה וטהור ................................................................ב-ו ,ד-רכב ,יט-קמט
תוד"ה הנך ...............................................................................................ג-קג
נבילה ושחוטה בטילות זו בזו ......................................................................ב-ד כג.
אמר ריב"ח טהור מלטמא במגע אבל מטמא במשא ..........................ב-ד ,טו-קנב
והאמר רב חסדא נבילה בטילה בשחוטה ..................................................יט-צד
תוד"ה סבר ..........................................................................................יט-קצג
תוד"ה נבילה ............................................................................................יט-י
תוד"ה טומאה קלה ................................................................................יט-צד
אחת זו ואחת זו עד לכלב ................................................ז-ו ,קיב ,ט-קסז ,יט-רלו כג:
הראויה לגר קרויה נבילה ..................................................ז-ו ,קיב ,טז-יא ,יט-צד
תוד"ה והיינו ..........................................................................................ח-ריז כד:
רש"י ד"ה גוזז את הראש .......................................................................יז-רמה כה.
תוד"ה שער ............................................................................................ד-צד
נדה קוצה חלה ........................................................................................יז-רז כז.
שקלה לה בריש מסא ושדיא בתנורא .......................................................יב-רלו
רש"י ד"ה אבל ...............................................................................ז-קפ ,יז-רח
רש"י ד"ה בטילה .................................................................................יט-רמב
תוד"ה ואתו ............................................................................................טו-ק
תוד"ה בריש .........................................................................................יב-רלו
משנת השבוע מד
הילולא דצדיקיא
כ"ז תשרי תק"ב הגה"ק רבי אלעזר רוקח זצוק"ל
אב"ד אמשטרדם ובעל מעשה רוקח
רבינו אלעזר נולד בשנת תמ"ה [בערך] ( 1685למס') בקראקא ( ,)Kraków, Polandלאביו הגאון רבי
שמואל שמעלקא מרגליות זצ"ל אב"ד דק"ק ליסקא ) (Olaszliszka, Hungaryועלקיש
( ,)Olkusz, Polandמצאצאי רש"י (י"ג פעמים ,כפי שאמר הרה"ק מאפטא זי"ע) ,ומצאצאי רבינו
אלעזר מגרמייזא ( )Worms, Germanyזצ"ל בעל הרוקח ,עד דוד המלך ע"ה .ולאמו מרת טייבל ע"ה,
בת הגאון רבי משה ראב"ד קראקא זצ"ל ,בן המגיני שלמה .משפחת מרגליות הוא אחת המשפחות
שעליה העיד הבעש"ט זי"ע שהם מהמשפחות המיוחסות בישראל.
רבינו היה תלמידו של אביו ,ושל זקנו הגאון רבי משה .כשהגיע לפרקו נשא את מרת חוה ע"ה ,בת
דודו הגאון רבי שמואל שמעלקא הלוי הורוביץ זצ"ל אב"ד טארנא ) ,(Tarnów, Polandחתן זקנו
הגאון רבי משה אב"ד קראקא ,מצאצאי השל"ה.
רבינו התייגע את עצמו מאד בתורה ובמצוות עד שהגיע למדרגתו הגדולה ,וכמו שכתב הרה"ק
מקאמארנא ( )Komarno, Ukraineזי"ע (נתיב מצותיך נתיב התורה נתיב ב' אות ב')" :כי אין לך נשמה
שלא יהיה בו כחות טובים ורעים ,כדאיתא בספר יצירה לרבי משה בוטריל ,שאחד אמר על צדיק
אחד שהוא נואף וגזלן ,והשיב הצדיק" :אמת שאלו הכחות הרעות הם בי ,אבל לא יצאו חלילה מכח
אל הפועל ,כי הכנעתי אותם על ידי תורה ומצוה" .וכן היה להקדוש רבי אלעזר מאמשטרדם
( ,)Amsterdam, Netherlandsוהשיב כך".
על כס הרבנות
רבינו כיהן בראקוב ( )Rаkаw, Belarusובראדומישלא ( .)Radomyshl', Ukraineבשנים ההן התקיימו
אסיפות שנתיות של ועד ארבע ארצות בעיר לובלין ) .(Lublin, Polandבאסיפות אלו דנו הרבנים
בענינים העומדים על הפרק .סיפר הרה"ק מהרי"ד מבעלזא ) (Belz, Ukraineזי"ע ,מצאצאי רבינו:
באחת האסיפות דנו בדבר היתר גבינות מחלב עכו"ם כשלא היה ישראל בשעת החליבה ,ולסמוך
על אומדנא שלא היה שם דבר טמא ,וחתמו להיתר .גם רבינו היה שם ,וחתם את עצמו" :אלעזר
מתניכם חגורים" ,ונסע משם .לאחר שהתפזר האסיפה הכינוס ,ועד האסיפה אמור היה להטביע על
המסמך את חותם השעווה של אסיפת הרבנים ,אז נתקלו בחתימת רבינו ,ולא הצליחו לזהות את
חותמו .לכן הכריזו שכל הרבנים שחתמו על הכרוז יבואו בעצמם אל היריד אשר יהיה ביערסלאב
( ,)Jarosław, Polandכדי לזהות מי היה החותם.
כשהתכנסה האסיפה בשנית ,החלו לברר מיהו הרב שחתם את שמו באופן כה תמוה .אחרי רגעים
מספר גילה רבינו כי הוא זה שחתם כן ,וביאר להם כוונתו ,כרמז על יסוד דברי התרגום על התיבות
'מתניכם חגורים' (שמות יב:יא) שתירגם 'חרציכון יהון אסירין' ,היינו שחריצי החלב אסורים לפי דעתו.
מה משנת השבוע
השתאו הרבנים מהחידוד ,ורבינו הוכיח להם כי על פי דין תורה אסורות הגבינות .הרבנים משכו את
חתימתם ונמנעו מלהתיר את האיסור .מני אז יצא שמו כמורה הוראה מובהק דנחית לעומקא דדינא.
בשנת תס"ט ( 1709למס') כיהן רבינו בעיר טארנא ,ובשנת תע"ד ( 1714למס') נתקבל כאב"ד בעיר
בראדי ) .(Brody, Ukraineכששים שנה אחר פטירת רבינו ,שהה הרה"ק מאפטא )(Opatów, Poland
זי"ע בבראדי ,והתפלל בבית הכנסת של רבינו .בהיכנסו לבית הכנסת ראה כמה תנאים ואמוראים,
ואמרו כי בית כנסת זה קדוש מאוד ,ומרגישים בו קדושת בית המקדש מאחר שהתפלל בו הצדיק
רבי אלעזר.
רבנות אמשטרדם
סיפר הרה"ק מהר"א מבעלזא זי"ע :בשנת תצ"ה ( 1735למס') ביקשו ממנו קהילת אמשטרדם לבוא
לכהן פאר בעירם .רבינו התנה עמהם כי ישמש אצלם כרב למשך שנים ספורות בלבד ,ובאותן שנים
חפץ הוא לחסוך את שכרו על מנת לממן ) (to financeעלייתו לארץ ישראל .לאחר שקיבל את
הצעות הרבנות מאמשטרדם ,כינס רבינו את ראשי קהילת בראדי ,והציג בפניהם את כתב הרבנות
אשר שוגר אליו .ראשי קהילה בראדי לא רצו שרבינו יעזבם ,והפצירו בו להישאר .רבינו אמר להם,
כי הוא מוכן להישאר אם יוסיפו למשכורתו שלשה זהובים .משסרבו להיענות לבקשתו ,השיב רבינו
לקהילת אמשטרדם שהוא נענה לבקשתם.
קודם יציאתו מן העיר כינס את חשובי הבעלי בתים ,ונפרד מהם .בתוך דבריו אמר להם" :כעשרים
וחמש שנים שימשתי אצלכם ברבנות ,ובכל אותן שנים ישבתם לבטח ,לא הפילה אשה עוברה ,ולא
היתה אשה שהקשתה בלידתה" .בדקו בפנקס הקהילה וביררו אצל האנשים ,ואכן הוברר כי אמת
נכון הדבר ,לא היו כשנים הללו לטובה מאז היתה בראדי לעיר .ראשי הקהילה התחילו לשכנע את
רבינו להישאר בעירם ,ואף התחייבו להגדיל את שכרו .אולם רבינו היה נחוש בדעתו לקבוע את
משכנו בעיר אמשטרדם.
בשלהי חודש מנחם אב תצ"ה יצא רבינו מבראדי .ביום ו' באלול הודיע לפרנסי אמשטרדם על כוונתו
להגיע לפני ראש השנה לעירם .ביום כ"ז אלול הגיע רבינו לאמשטרדם .רבני ונכבדי העיר יצאו מחוץ
לעיר כדי לקבל את פני רבינו ,וליוו אותו אל העיר ,שם יצאו כל אנשי העיר -אף הגוים לקבל את
פניו בשירה ובזמרה ברוב פאר והדר.
סיפר הרה"ק מהרי"ד מבעלזא זי"ע :בעת שהגיע רבינו לעיר ,יצאו כל העיר לקראתו ,ואף הגוים נהרו
להקביל פניו .בין המצטופפים היתה גם בתו הצעירה של מלך הולנד .הילדה החליקה ונפלה בין רגלי
הנדחקים ונרמסה למוות .התעורר רעש המוני ,וקול השאון נשמע בבית המלך .אך כפסע היה עד
שיורה המלך לסלק את רבינו מחולל המהומות ,ואולי אף לגרש את כל יהודי הולנד מתחומי
הממלכה .הדברים הגיעו לאזניהם של ראשי הקהילה ,שהיו סמוכים לרבינו בראש השיירה .הם
סיפרו לרבינו על מה שקרה לבת המלך .רבינו נשא תפילה לשלומה של בת המלך ,ומכח תפילתו
שבה לתחיה ,ויהי לנס.
מוניטין בעולם
הממשלה הנפיקו ) (issuedלכבודו של רבינו מטבע של כסף .בצדו האחד של המטבע היתה חקוקה
משנת השבוע מו
צורתו הקדושה ,תבנית ראשו עד החזה ,וספר פתוח לפניו ,ועליו כתוב "צורת רבי אלעזר בן הרב ר'
שמואל אב"ד דק"ק בראדי".
מעברו השני של המטבע היה
רשום בחלקו העליון" :נתקבל
כאן יום ד' כ"ז אלול תצ"ה
לפ"ק ,לאורך ימים טובים א"ס".
במרכז המטבע ,נחקקו בשני
טורים קטעי פסוק תהלים,
בטור הראשון" :קראתי בכל לב,
יהי לבי תמים ,חלקי ה' אמרתי,
אודך ביושר לבב ,זכרתי בלילה שמך" .ובטור השני" :פדני מעושק אדם ,יבואוני רחמיך ואחיה ,נר
לרגלי דברך ,את חקיך אשמור ,כלתה לישועתך נפשי" .ופסוק נוסף למטה" :וישמע ה' בקול אליהו
ויחי" .ולמטה שמו של יוצק המטבע" :ע"י י"ב כל"ל יצ"ו [על ידי יצחק בער כהן לבית לוי ישמרהו
צורו וגואלו] פה אמשטרדם ,הוי מתפלל בשלומה של מלכות".
הגאון רבי יעקב עמדין זצ"ל דן בספרו (שאילת יעבץ ח"א סי' ק"ע) אודות המטבע ,וז"ל" :מעשה אירע
בימינו כשנתקבל הרב ה"ה מוה"ר אלעזר ז"ל מברודי לאב"ד דק"ק אמשטרדם ,עמד איש אחד
שהוציא מוניטין שלו בעולם ,דהיינו שהדפיס מטבע כסף בדמות צורתו .והביאה למראה עיני,
וכשהצצתי בו נרתעתי ,ותמהתי מאוד אם נעשה מדעת הרב הנ"ל וברצונו ,כי נודע בשם חסיד בדורו.
הסתכלתי בו והיה תבנית ראש עד החזה עם פרצוף פנים שלם בולט ,וזה לדעתי איסור גמור מוחלט,
בין העושה לעצמו בין שאחרים עשו לו ,כ"ש הכא דישראל היה העושה ,כאשר הוגד לי .ויש בזה
איסור כפול ,האחד לא תעשה של תורה 'לא תעשון אתי' (שמות כ:כ) .וגם משום חשדא ,דאסור
אפילו באחרים עשו לו ,כמסקנת דגמרא (פ"ב דר"ה ופ"ג דע"ז) ".ולאחר שמברר באריכות בתשובה
זו ,דלכולי עלמא בפרצוף פנים דאדם אף בלי גוף יש איסור ,מסיים היעב"ץ וז"ל" :מכל הלין אני
אומר ,שבודאי לא ידע הרב ולא הסכים בעשייתו ,כי "לא יאונה לצדיק כל און" (משלי יב:כא) ,וחזי
מאי סלקא ביה ,לפי מה ששמעתי ,השלטון צוה בגזירה חרוצה לגונזן ולא יראו בחוצות".
על סיבת הנפקת מטבע לכבודו ,סיפר הרה"ק מהרי"ד מבעלזא זי"ע :בתקופה בה כיהן רבינו
באמשטרדם ,גילו אנשי המדע של הולנד כי תולעים רבות רוחשות בבטן אדמת המדינה המנקרות
ומחטטות בה ,דבר המסכן את קיומה של המדינה כולה ,שהיא כידוע חצי אי [אינזל] .ראשי המדינה
עמדו אין אונים נוכח סכנה איומה זו .לאזנו של המלך הגיע השמועה אודות רבינו שצדיק וקדוש
הוא ,ותפילותיו עושות רושם בשמים .הזדרז המלך ושיגר את ראשי המדינה אל רבינו ,שיתפלל
להצלת המדינה .רבינו יצא לשדה כדי לשפוך שם את שיחו לפני בורא עולם .כשסיים את תפילתו
נראו המוני תולעים יוצאות מן האדמה ,ורוחשות לעבר הים ,שם ירדו למצולות .לאות הוקרה
החליטה הממשלה ההולנדית להנפיק מטבע לכבודו של רבינו ,ובחרו בצורף יהודי ,כדי שהחקיקה
תיעשה בלשון הקודש.
סיפור דומה סיפר הרה"ק מהר"ש מבעלזא זי"ע :בתקופה שהתגורר רבינו באמשטרדם ,התמודדו
השלטונות עם מכתה של חיה מסוכנת אחת שהתנחלה בים הסמוך לאמשטרדם ,והחלה לחפור
מז משנת השבוע
מתחת לאדמת האי ,המדינה היתה בסכנת קריסה ) .(collapseהשלטון עשה כמה פעולות להרוג
את החיה ,אך ללא הצלחה .בליל פורים הגיעו שרי המדינה למעונו של רבינו ,לבקשו שיתפלל
להקב"ה .נענה רבינו ואמר" :מקובלני שאם שותים הרבה יין בליל פורים ,מסוגל הדבר להכניע את
השונאים" .ויצו להביא יין אל השלחן ,והורה לכל באי ביתו להרבות בשתיה .וכך הוה ,שפקע כרסה
של אותה חיה ,ונתהפך צבע הים לדם[ .עיין במחזור ויטרי (מעריב לפורים סי' תס"ה) חכלילי עינים מיין
ואויבינו יהיו כאין בליל חג פורים].
עושה פלאות
סיפר הרה"ק מהרי"ד מבעלזא זי"ע :בימי שבתו של רבינו באמשטרדם ,היתה בעיר עגונה אחת
שהלך בעלה למדינת הים ,והגיעו עדיות שונות אודות גורלו שמת .כמה גדולי ישראל התירו לה
להינשא ,אך רבינו לא רצה להצטרף עליהם להתירה ,אמנם לא אסר עליה להינשא ,ולא יצא חוצץ
כנגד ההיתר.
האשה סמכה עצמה על ההיתר ,ונתקשרה בקשרי שידוכין עם אחד מנכבדי העיר .החתן שהיה
מקורב למלכות ,פעל אצל הממשלה שיכריחו את רבינו לבוא בעצמו ולסדר הקידושין .מנהג היה
אז באמשטרדם שחתן ביום חופתו היה בא לפני כניסתו לחופה אל האב"ד כדי לקבל ברכתו .כאשר
בא החתן דנן לפני רבינו לקבל ברכת קדשו ,והרכין את ראשו ,התחיל לפתע לזוב ממנו דם ,ונעשה
רעש גדול ,ובינתיים נתבטלו הנישואין .לא עברו ימים רבים ובא הרוג ברגליו ,והבעל חזר לביתו ,והיה
הציבור עומד ומשתומם .שאלו את רבינו :האם ידע שהבעל חי? השיב להם רבינו" :לא ידעתי
מאומה ,וזה שלא רציתי להתיר ,הוא משום שלפני נסיעתו בא אלי להיפרד ממני ,והאצלתי לו
מברכתי שיסע לחיים ולשלום ויחזור בשלום לביתו -הייתי בטוח שברכתי לא תשוב ריקם ,ועל כן
לא רציתי להתירה".
וסיים הרה"ק מבעלזא" :באמת התורה לא בשמים היא ,והיה בכחו של זקני רבי אלעזר לברר להם
על פי תורה את הטעם שלא רצה להצטרף להיתר ,ורק מפני שהיתה לו קצת תרעומות עליהם על
מה שהתירו דבר שהוא לא רצה להסכים לו ,לכן העדיף להשיבם בפשטות שהאמין בקיום ברכתו".
מסופר :פעם נחלה בן אחותו של רבינו קשות ומצבו היה מסוכן .החולה הגיע אל רבינו והפציר בו
שיעתיר בעדו ,באמרו" :הלוא אני קרוב משפחה של רבינו ,ירבה נא בעתירה יותר מהרגלו לעורר
רחמים עלי" .נענה לו רבינו" :כל ימי לא התפללתי ותבעתי ישועה ,אפילו לא בעד עצמי ובני ביתי,
אלא שהקב"ה עושה חפצי ורצוני".
הרה"ק האמרי נועם מדז'יקוב ( )Tarnobrzeg, Polandזי"ע סיפר :זקנו הגה"ק המהר"ם טיקטין
) (Tykocin, Polandזצ"ל נפל למשכב והיה לו יסורים גדולים ,עד שהרופאים אמרו נואש ,והעריכו
את אחרית ימיו במתי מספר .אמנם בעת לימודו לא הרגיש כלל יסורים .ויהי היום הגיע רבינו לבקרו,
כשראה את מצבו עורר עליו רחמים ,ואכן הגאון נתרפא לגמרי.
אח היה לו לרבינו ושמו רבי אהרן ,והיה לו ב' בנים וב' בנות .אחד הבנים היה רבי יהושע ,ונולד סומא
בשתי עיניו רח"ל .והרופאים אמרו עליו שגם מוחו חלש ,עד כי סכנה גדולה לחשוף אותו )(expose
לאור השמש ,וגזרו אומר שישב במרתף אפל כל ימיו .בדרכו לארץ ישראל ביקר רבינו את אחיו
לקבל ברכת פרידה ממנו ,ויצו להביא לפניו כל יוצאי חלציו שיברכם ,וכן עשה ,אך את בנו יהושע לא
משנת השבוע מח
הביא ,כי היה ירא להוציאו מהמרתף .שאלו רבינו" :היכן בנך יהושע? הביאהו אלי ואברכהו" ,וכן
עשה .רבינו העביר את ידיו הקדושות על עיניו ,ותיכף התחיל לראות .לימים נעשה רב גדול בישראל.
בהזדמנות זו פנה רבינו אל בת אחיו שפרינצא ,לימים אשת הרבי ר' אלימלך זי"ע ,בירכה ,והורה לה
שתקרא את הבן שתלד על שמו ,וכן היה כי קראה בנה אלעזר על שם רבינו.
עלייתו לארץ ישראל
כל ימיו השתוקק רבינו לחונן את ארץ ישראל ,וזה לשונו בהקדמתו לספרו מעשה רוקח על
המשניות" :לב יודע מרת נפשו ,ערכי השפל פחות שבערכין ,שלא הייתי כדאי לו לולי חסדו הגדול,
וזכות אבותי הקדושים שעמדה לי ,ואלקי אבי היה בעזרי ,שהייתי לאב ולרב בכמה קהילות קדושות,
כידוע ומפורסם ,ותמיד היה מוטל עלי עול הציבור במילי דשמיא ובמילי דעלמא .ואמרתי בלבי מתי
אעשה לביתי לעבוד את ה' ביראה ואהבה בלי שום פניה שבעולם .בכן גמרתי בדעתי בע"ה ,שהבא
לטהר מסייעין אותו ,בא אלי התעוררות מן השמים ,מה לך נרדם ,קום קרא אל אלקיך בארץ
הקדושה ,ולך לך מארצך וממולדתך וגו' ,ושם תמצא מנוח מכל טרדות הזמן .בכן מאסתי בכל הכבוד
המדומה שהיה לי ,וגמרתי בדעתי בע"ה להוציא מחשבתי הטובה מכח אל הפועל ,לילך מהכא
להתם דרך הים ,וה' ברחמיו המרובים על מי מנוחות ינהלני ויחזקני ואמצני לעבודתו ויראתו ,שאוכל
לעבדו כאשר עם לבבי בקדושה וטהרה בארץ הקדושה".
בשנת ת"ק ( 1740למס') בדרושו שדרש בבית הכנסת ביום י' טבת ,הודיע שהוא מתפטר מרבנותו,
מפני שרוצה ללכת לארץ ישראל ,וכן עשה ביום א י' סיון ת"ק לפ"ק נסע מאמשטרדם .כל הקהילה
הקדושה ליוותה אותו והצטערו על החסיד הגדול הזה שעוזב אותם .רבינו אמר להם אז :הנה דוד
המלך ע"ה אמר (תהלים קכ"ח) "אשרי כל ירא ד' ההולך בדרכיו ,יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך,
הנה כי כן יבורך גבר ירא ה' ,יברכך ה' מציון וראה בטוב ירושלים כל ימי חייך ,וראה בנים לבניך שלום
על ישראל" .אם כל הברכות האלו על חיק ירא שמים יניח ,כן תתברכו להיות יראי ה' ,ואז תזכו לכל
(תפארת שלמה ליקוטים תהלים ד"ה אשרי כל ,וד"ה הנה כי) טוב.
ביום ו' סיון יצא רבינו מאמשטרדם ונסע למארסיי (צרפת) ( ,)Marseille, Franceמשם נסע לקושטא
) ,(İstanbul, Turkeyובחודש אלול הפליג הספינה מקושטא בדרכה לארץ ישראל .בליל ראש השנה
נקלעה הספינה לסערה עזה בלב ים ,גלי ענק שטפוה מכל עבר ,ורוח זלעפות טלטלוה אנה ואנה ,עד
שדימו כל הנוסעים כי אלו רגעי חייהם האחרונים .המלחים והנוסעים עמלו קשות לשאוב המים
ממנה .רבינו ישב בחדרו מתבודד ותפוש ברעיוניו הקדושים .משגברה הסכנה נכנסו מלוויו לחדרו
בצעקה גדולה" :הלוא בצרה גדולה אנחנו ,כי באו מים עד נפש ,ועוד מעט ותטבע ספינה" .התלהב
רבינו ואמר" :א"כ ,הבה נזדרז עצמינו ונכין את לבבנו ,כדי שברגע שיעלה השחר נהיה מוכנים
ומזומנים לקיים מצות היום ולתקוע בשופר".
עם שחר בעלות אור ראשון ,נטל רבינו את השופר ,התעצם בעומק הכוונות ותקע בשופר לצאת ידי
חובת היום .אך יצאו הברות ראשונות של קול השופר ,נח הים מזעפו וישוכו המים .מכאן ואילך
נמשכה ההפלגה על מי מנוחות ,עד שהגיעו לחופי אר"י.
לימים כשסופרה עובדה זו לפני הרבי ר' בונם מפרשיסחא ) (Przysucha, Polandזי"ע ,הפטיר ואמר:
"אל תחשבו ,שרבינו כיון בתקיעת שופר לסגולה ,שיעמוד הרוח סערה -לא כן .רק כאשר שמע
מט משנת השבוע
רבינו מאנשיו על גודל הסכנה ,וכי אי אפשר בדרך הטבע להינצל ,חשב והשתוקק ,אולי יזכה עוד
לקיים את המצוה הקדושה הזו קודם המיתה .ועל כן פקד ,שברגע שיאיר עמוד השחר יהיה השופר
מוכן .אמנם בגודל קדושתו פעלה המצוה שינצלו".
כשלשים ושבע שנים לאחר מכן ,בעת שעלה הרה"ק רבי מנדל מוויטעבסק ()Viciebsk, Belarus
זי"ע לארץ ישראל ,בחר בספינה זו ,ומסופר :כשהגיע הרה"ק ר' מענדל מוויטעבסק לאיסטמבול
בדרכו לארץ ישראל ,הלך עם תלמידו אל חוף הים כדי לקבוע את האניה בה יסעו .בנמל עגנו הרבה
אניות ,אבל הוא בחר דוקא באניה אחת ישנה וכמעט שבורה .תלמידיו ביקשו ממנו שיבחר באניה
טובה .אולם הוא עמד על דעתו ולא רצה לנסוע רק באניה זו .הנסיעה עברה בשלום ,והרב החובל
אמר בהתפעלות" :נסיעה שקטה ונוחה כזו לא היתה לי רק פעם אחת ,היה זה בזמן שנסע בה הרב
מאמשטרדם ,למעט סערה אחת שאף היא שקטה בפתע פתאום ולא נודעו עקבותיה" .אז הבינו
התלמידים מדוע בחר הרה"ק מוויטעבסק לנסוע דוקא באניה זו.
בחול המועד סוכות הגיע רבינו לצפת ,שם רצה להיפגש עם הרה"ק רבי נחמן מהורדנקא
) )Horodenka, Ukraineזי"ע .וכפי שאמר רבינו בדרכו לארץ ישראל" :כשנהיה שנינו בארץ ישראל,
נביא את הגואל" .בהגיעו לשער צפת ,יצאו יהודי העיר להקביל פניו ,בין הבאים ראה את רבי שמשון
בנו של הרה"ק ר' נחמן ,שאלו" :היכן אביך"? והשיבו שנסע לחוץ לארץ .נאנח רבינו וקרא" :וי וי ,אני
באתי בשבילו" .כששמע הרה"ק רבי נחמן שרבינו הגיע לארץ ישראל ,התאמץ לשוב לארץ הקודש.
אולם עוד בטרם בואו נסתלק רבינו.
פטירתו
בעיר צפת נבחר כנשיא ארץ ישראל ,הוא ביקש לישב בשלוה על התורה ועל העבודה ,אולם קפץ
עליו רוגזם של כת ש"ץ ימ"ש ,אשר נגדם ניהל רבינו מלחמה עוד בהיותו באמשטרדם ,עתה קמו
עליו מכל עבר ומיררו את חייו ,ולא מצא מנוחה בארץ הקודש כפי שקיוה ,ונפטר בשבת פרשת
בראשית כ"ז תשרי שנת תק"ב ( 1741למס') ,שנה אחת אחר בואו לארץ הקודש .לפי גירסא אחת
נטמן בחברון ע"פ צוואתו .ולפי גירסא אחרת מנוחתו כבוד בצפת במערת האשכנזים אשר בקברות
הרבנים .לפי גירסא אחרת נפטר ביום ש"ק חול המועד סוכות תק"ב.
הבעל שם טוב זי"ע הרגיש פטירת רבינו ,ומסופר :בשבת פרשת נח שבת הבעל שם טוב אצל
תלמידו בעל התולדות זי"ע בשאריגרד ( .)Szarogród, Ukraineבמוצאי שבת לאחר הבדלה היה
דרכו לספר מה שראה בשבת ,ואמר אז הבעל שם טוב :שראה את נשמת רבי אלעזר שהיה אב"ד
דקהילה קדושה אמשטרדם.
אחרי פטירתו פנו יהודי צפת אל ועד ארבע ארצות שבפולין ,בקריאה לעזור להם ,ומדגישים הם
במכתבם ,כי כל זמן שהיה לחלוחית של הרב הגאון החסיד הקדוש המפורסם כבוד מוהר"ר אלעזר
זללה"ה שהיה אב"ד דק"ק אמשטרדם ,היו עיניו ולבו עליהם לחפור להם אוכל ממעינות ארץ ישראל
של ימי הכניסה וכיו"ב.
ספריו
רבינו השאיר אחריו את ספריו הקדושים ,ואלו הן' :מעשה רוקח' על משניות .כתב בהקדמתו שם:
משנת השבוע נ
"גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם ,שלא לכבודי ולא לכבוד בית אבי כתבתי דברים אלה ,רק
לכבוד הקב"ה ושכינתיה ,ולכבוד התורה הקדושה ,תורה שבכתב ותורה שבעל פה ,להודיע מעלות
לימוד המשניות ,כתבתי כטיפה מן הים הגדול בדרך פרד"ס"' .ארבעה טורי אבן' חידושים על
הרמב"ם' .שו"ת דרושים נחמדים'' .מעשה רוקח' על התורה ,ובסופו 'קונטרס מלאכת המשכן'.
בספריו מרבה רבינו לדבר על שפלות עצמו ,וז"ל (פ"ב מלאכת המשכן)" :ומי אנכי ומה חיי לכנוס לדבר
בסודות הארון והכפורת והכרובים .אך גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם ,שכוונתי לשם שמים,
אולי אזכה לכוון כוונה אמיתית" .רבינו כתב בספריו ממה שהורו אותו מן השמים ,וכמו שכתב (פ' כי
תבוא אות ג')" :דוק בכל זה ותמצא דברים נפלאים ,ואם המצא תמצא איזה דברים שכתבתי בספרי
הקודמים ,אל יאשימני הרואה שגנובים המה אתי ח"ו .וסהדי בשחקים ,שכתבתי כל דברים אלו
כאשר הורוני מן השמים בלי עיון שום ספר".
צאצאיו
רבינו השאיר אחריו דורות ישרים ומבורכים ואלו הן :בנו הגאון רבי שלום זצ"ל אב"ד טיקטין .בנו
הגאון רבי משה זצ"ל ,אב"ד זלאטשוב ( )Zolochiv, Ukraineובראד ,זקנו של הרה"ק רבי שלום
מבעלזא זי"ע.
סיפר הרה"ק מאפטא זי"ע :רבינו טרם הוליד את בנו רבי משה ,התבודד עצמו שבעה שנים רצופים,
ולמד כל חכמת האמת בעמידה ובסיגופים נוראים ,ועשה כמה יחודים עילאין קדישין ,עד שנגלה
אליו אליהו הנביא ז"ל ,ואמר לו" :כבר המשכת לזה העולם נשמה יותר גבוה במדריגה שאין למעלה
ממנו ,ועתה אל תעשה עוד התבודדות ,כי העולם צריכין לך ,ואח"כ נולד בנו רבי משה.
מקורות :יחיד בדורו
זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל אמן
נא משנת השבוע
מגיד משנה לנוער
אשית
פּרשת ב ֵר ִׁ
ּוב ְּש ִביל יִ ְּש ָר ֵאל
ּתֹורה ִ
עֹולם ִב ְּש ִביל ַה ָ
ְּב ִר ַיאת ָה ָ
אפען גֶ עוָּ ֶ
וארען אש ֶ
ועלט ִׁאיז ַּב ַּ
אשית ָּב ָּרא וְּ גֹו'" (א:א)ֶ .עס ְּש ֵטייט ִׁאין ִׁמ ְּד ָּרש (ב"ר א' א') ִׁדי וֶ ְּ
" ְּב ֵר ִׁ
ערּופן
ְּ וערען ָּאנְּ גֶ
יּודען וָּ ואס וֶ ֶ
אשית' ,אּון ַּפאר ִׁדי ֶ ערּופן ֵ'ר ְִּׁ ּתֹורה וָּ ואס וֶ וערט ָּאנְּ גֶ
ַּפאר ִׁדי ָּ
אשית'.ֵ'ר ִׁ
חֹובה ְּל ַה ֲא ִמין ֶׁש ַהכֹּל נַ ֲע ָשה ִב ְּש ִביל יִ ְּש ָר ֵאל
ָ
ייבען ַּאז ַּא ְּל'ס וָּ ואס טּוט זִׁ יְך אֹויף ִׁדי ארף גְּ ֵל ֶ ערנֶ עןַּ ,אז ַּא ֶמענְּ ְּטש ַּד ְּ קּומט אּונְּ ז ֶל ְּ ֶדער ִׁמ ְּד ָּרש ְּ
ועלטַּ .אזֹויוִׁ וי אפען ִׁדי וֶ ְּ אש ֶ יּודען ,וַּ וייל ַּפאר זֵ יי ִׁאיז ָּדאְך ַּב ַּ צּוליב ִׁדי ֶ עמאכְּ ט ִׁ ועלט וֶ וערט גֶ ַּ וֶ ְּ
חֹודש ַּהזֶ ה ייבן ִׁמיט " ַּה ֶ אר ְּפט ָּאנְּ ֵה ְּ עד ְּּתֹורה ָּהאט זִׁ יְך גֶ ַּ ַּר ִׁש"י ְּב ֶרענְּ גְּ ט פּון ֶר ִׁבי יִׁ ְּצ ָּחקַּ ,אז ִׁדי ָּ
ארוָּ ואס וארען ,אּון ַּפ ְּ אפֹוילן גֶ עוָּ ֶ
ְּ יּודען זֶ ענֶ ען ַּב ָּלכֶ ם" ,וָּ ואס ָּדאס ִׁאיז ִׁדי ֶע ְּר ְּש ֶטע ִׁמ ְּצוָּ ה וָּ ואס ִׁדי ֶ
אשית'? וַּ וייל ֶעס ְּש ֵטייט ְּ(ּת ִׁה ִׁלים קיא:ו) "כ ַֹּּח ַּמ ֲע ָּשיו ִׁהגִׁ יד עהֹויבן ִׁמיט ' ְּב ֵר ִׁ
ְּ ּתֹורה ָּאנְּ גֶ
ָּהאט ִׁדי ָּ
ועלען זָּ אגֶ ען ֶע ְּט'ס זֶ ענְּ ְּט'ס גַּ זְּ ָּלנִׁ יםֶ ,ע ְּט'ס ָּהאט ְּל ַּעּמֹו ָּל ֵתת ָּל ֶהם נַּ ֲח ַּלת גֹויִׁ ם" ,אֹויב ִׁדי גֹויִׁ ים וֶ ֶ
ערט ַּפאר עה ְּ ועלט גֶ ֶ
יּודעןִׁ :די גַּ אנְּ ֶצע וֶ ְּ ערען ִׁדי ֶ על ֶקערֶ .ענְּ ְּט ֶפ ֶ גֶ ע'גַּ זְּ ְּל'ט ִׁדי ַּלאנְּ ד פּון ִׁדי זִׁ ְּיבן ֶפ ְּ
עבען ַּפאר וֶ ועם ֶער וִׁ וילִׁ .מיט זַּ יין אפען אּון ָּהאט ֶעס גֶ עגֶ ֶ אש ֶ יש ֶטערֶ ,ער ָּהאט ֶעס ַּב ַּ ייב ְּ
ֶדעם ֵא ִׁ
וילען ָּהאט ֶער ֶעס צּוגֶ ֶ
ענּומען. עבען אּון ִׁמיט זַּ יין וִׁ ֶ וילען ָּהאט ֶער ֶעס זֵ יי גֶ עגֶ ֶ וִׁ ֶ
יּודען .אֹויְך ָּדאס וָּ ואס ֶמען
עמאכְּ ט ַּפאר ִׁדי ֶ זֶ עהט ֶמען פּון ֶדעם ַּאז ִׁדי גַּ אנְּ ֶצע ְּב ִׁר ָּיאה ִׁאיז גֶ ַּ
יּודען.ייע ֶרע ְּמלּוכָּ הַּ ,א ֶלעס ִׁאיז ַּפאר ִׁדי ֶ
אלט זֵ ֶ עלט ֶקענִׁ יגֶ עןָּ ,א ֶדער וָּ ואס ֶעס ַּ
צּופ ְּ ְּש ֶט ְּ
(וְּ ַּצ ִׁדיק ֶב ֱאמּונָּ תֹו יְּ ַּחיֶ ה מ"א נָּ ִׁתיב ב')
❖
ֹלקים ְּביֹום ַּה ְּש ִׁב ִׁיעי ְּמ ַּלאכְּ ּתֹו ֲא ֶשר ָּע ָּשה וְּ גֹו' כִׁ י בֹו ָּש ַּבת ִׁמכָּ ל ְּמ ַּלאכְּ ּתֹו ֲא ֶשר ָּב ָּרא
" וַּ יְּ כַּ ל ֱא ִׁ
עענְּ ִׁדיגְּ ט
יש ֶטער ָּהאט גֶ ֶ ייב ְּ
ייען ,נָּ אְך וָּ ואס ֶדער ֵא ִׁ אר ְּש ֵט ֶ
ארף ַּפ ְֹּלקים ַּל ֲעשֹות" (ב:א)ֶ .מען ַּד ְּ ֱא ִׁ
ייען "כִׁ י בֹו ָּש ַּבת ִׁמכָּ ל ְּמ ַּלאכְּ ּתֹו
אר ְּפט ְּש ֵט ֶ
עד ְּ ואלט גֶ ַּ
ִׁדי ְּמ ָּלאכָּ ה ,וָּ ואס ִׁאיז ַּשיָּ ְך ' ַּל ֲעשֹות'ֶ ,עס וָּ ְּ
ֲא ֶשר ָּב ָּרא" ,אֹו " ֲא ֶשר ָּע ָּשה".
אשית
ַה ָק ָב"ה ָע ָשה ְּּתנַ אי ִעם ַמ ֲע ֵשה ְּב ֵר ִ
עריגֶ ע
(ש ָּבת פח" ).וַּ יְּ ִׁהי ֶע ֶרב וַּ יְּ ִׁהי ב ֶֹּקר יֹום ַּה ִׁש ִׁשי"ֶ ,עס ְּש ֵטייט ַּאן ִׁא ֶיב ִׁ ֶעס ְּש ֵטייט ִׁאין ִׁדי גְּ ָּמ ָּרא ַּ
אשית ,צּו זָּ אגֶ ען ַּאז ֶדער וארט ִׁש ִׁשי וָּ ואס ִׁאיז ֶדער סֹוף פּון ִׁדי ַּמ ֲע ֵשה ְּב ֵר ִׁ אֹות ה' ַּביי ִׁדי וָּ ְּ
יּודען
אבען ַּא ִׁקיּום וֶ וען ִׁדי ֶ ועלט וֶ ועט נָּ אר ָּה ֶ עמאכְּ ט ַּא ְּּתנַּ איַּ ,אז ִׁדי וֶ ְּיש ֶטער ָּהאט גֶ ַּ ייב ְּ
ֵא ִׁ
ּמּודי
רֹופפּו ַּע ֵ (ח ַּבּקּוק ג:ו) " ָּע ַּמד וַּ יְּ מ ֶֹּדד ֶא ֶרץ וַּ יִׁ ְּת ְּּתֹורהַּ .אזֹויוִׁ וי ֶעס ְּש ֵטייט ֲ
ועלען ְּמ ַּק ֵבל זַּ יין ִׁדי ָּוֶ ֶ
משנת השבוע נב
ישט
אבען ַּא ִׁקיּום ,אּון אֹויב נִׁ ְּ
ועלט ָּה ֶ
ּתֹורה וֶ ועט ִׁדי וֶ ְּ יּודען זֶ ענֶ ען ְּמ ַּק ֵבל ִׁדי ַּה ָּ
ֵּת ֵבל" ,אֹויב ִׁדי ֶ
ויסט (עי' יַּ ְּלקּוט ִׁש ְּמעֹונִׁ י ֲח ַּבּקּוק).
וערען וִׁ ְּ
צּוריק וֶ ֶ
וֶ ועט זִׁ י ִׁ
ּתֹורה נִ גְּ ַמר ַה ְּב ִר ָיאה ע"י יִ ְּש ָר ֵאל
ִב ְּש ַעת ַק ָב ַלת ַה ָ
ּתֹורה ,וָּ ואס ִׁאיז גֶ עוֶ וען עהאנְּ גֶ ען אֹויף ֶדעם ָּטאג פּון ַּק ָּב ַּלת ַּה ָּ ועלט גֶ עוֶ וען ָּאנְּ גֶ ָּ ַּאזֹוי ִׁאיז ִׁדי וֶ ְּ
אבען ְּמ ַּק ֵבל יּודען ָּה ֶ דּורְך ֶדעם וָּ ואס ִׁדי ֶ אלס ְּ עמ ְּ חֹודש ִׁסיוָּ ן ,אּון ֶד ָּ עק ְּס ֶטער ָּטאג ִׁאין ֶ ֶדער זֶ ְּ
עהאט אשית ָּהאט גֶ ַּ וארען ,אּון ִׁדי גַּ אנְּ ֶצע ַּמ ֲע ֵשה ְּב ֵר ִׁ ארק גֶ עוָּ ֶ ועלט ְּש ַּט ְּ גֶ עוֶ וען ִׁדי ָּ
ּתֹורה ִׁאיז ִׁדי וֶ ְּ
וארען ִׁאין ו' ִׁסיוָּ ן. אפען גֶ עוָּ ֶאש ֶ ועלט ִׁאיז ַּב ַּ ערעכְּ נְּ ט כְּ ִׁאילּו ִׁדי וֶ ְּ דּורְך ֶדעם וֶ וערט גֶ ֶ ַּא ִׁקיּוםְּ .
קּומט יֹומם וָּ ָּליְּ ָּלה ֻחּקֹות ָּש ַּמיִׁ ם וָּ ָּא ֶרץ ֹלא ַּש ְּמ ִּׁתי"ְּ .
אֹויְך ְּש ֵטייט (יִׁ ְּר ִׁמיָּ ' לג:ה) " ִׁאם ֹלא ְּב ִׁר ִׁיתי ָּ
עסוֶ ועגְּ ן ִׁאיז ָּדאְךיש ֶטער ָּהאט גֶ ע ֶענְּ ִׁדיגְּ ט ִׁדי ְּב ִׁר ָּיאהָּ ,א ֶבער פּון ֶד ְּ ייב ְּ
אֹויס ֲא ִׁפילּו ַּאז ֶדער ֵא ִׁ
יּודען. ּתֹורה פּון ִׁדי ֶ ַּא ְּלס ָּאנְּ ֶהענְּ גִׁ יג ִׁאין ִׁדי ַּק ָּב ַּלת ַּה ָּ
יּודען ֹלקים ַּל ֲעשֹות"ַּ ,אז ִׁדי ֶוֶ ועגֶ ען ֶדעם ְּש ֵטייט ָּדא " כִׁ י בֹו ַָּּש ַּבת ִׁמכָּ ל ְּמ ַּלאכְּ ּתֹו ֲא ֶשר ָּב ָּרא ֱא ִׁ
אלס וֶ ועט ִׁדי עמ ְּ
ּתֹורה ,נָּ אר ֶד ָּ
אשית ַּביים ָּטאג פּון ַּק ָּב ַּלת ַּה ָּ צּוענְּ ִׁדיגְּ ן ִׁדי ַּמ ֲע ֶשה ְּב ֵר ִׁ ועלען ֶוֶ ֶ
קּומענְּ ִׁדיגְּ ן
אר ְּש ֵטייט ֶמען אֹויְך ֶדעם ְּס ִׁמיכּות צּום ֶ וערןִׁ .מיט ֶדעם ַּפ ְּ אר ֶענְּ ִׁדיגְּ ט וֶ ְּ
ְּב ִׁר ָּיאה ַּפ ְּ
תֹולדֹות ַּה ָּש ַּמיִׁ ם וְּ ָּה ָּא ֶרץ ְּב ִׁה ָּב ְּר ָּאם".
ָּפסּוק " ֵא ֶלה ְּ
ייטען פּון צ ִׁד ִׁיקים
יָ ארצ ֶ
כ"ט ִּׁת ְּש ֵרי תרמ"ה ַהְר ַה"ק ֶר ִּבי ְמנַ ֵחם ֶמנְ ְדל ַהאגֶ ער ִּמ ִּוויזְ נִּ ָיצא זי"ע
ַב ַעל ֶצ ַמח ַצ ִּדיק
עבֹוירען כ"ד ִׁאיָּ ר
ֶ ֶר ִׁבי ְּמנַּ ֵחם ֶמנְּ ְּדל ֶדער ֶצ ַּמח ַּצ ִׁדיק פּון וִׁ ויזְּ נִׁ יץ ִׁאיז גֶ
אטע ַּה ְּר ַּה"ק ֶר ִׁבי ַּחיִׁ ים ִׁמ ָּּקאסֹוב זי"ע ַּב ַּעל ִׁאין יָּ אר תק"ץ ,צּו זַּ יין ַּט ֶ
ּתֹורת ַּחיִׁ יםַּ ,א זּון פּון הרה"ק ֶר ִׁבי ְּמנַּ ֵחם ֶמנְּ ְּדל ִׁמ ָּּקאסֹוב זי"ע ַּב ַּעל ַּ
פֹורה ע"הַּ ,אן ֵאיינִׁ ֶיקעל אמע ִׁאיז גֶ עוֶ וען ָּמ ַּרת ִׁצ ָּ ַּא ֲה ַּבת ָּשלֹום .זַּ יין ַּמ ֶ
אריץ זי"ע. פּון ַּה ְּר ַּה"ק ֶר ִׁבי ִׁפנְּ ָּחס ִׁמ ָּק ִׁ
יּוחסֶ .דער ֶצ ַּמח ַּצ ִׁדיק ְּפ ֶלעגְּ ט ֶדער ְּב ִׁרית ִׁאיז גֶ עוֶ וען ִׁאין יֹום ַּה ְּמ ָּ
ערּופן 'יֹוםְּ ארוָּ ואס וֶ וערט ֶדער ָּטאג ָּאנְּ גֶ זָּ אגֶ ען ַּא ַּט ַּעם ְּל ֶש ַּבח ַּפ ְּ
יּוח ִׁסים ,פּון ֵאיין זַּ ייט וישען ִׁדי ְּמ ָּ יּוחס' ,וַּ וייל ֶדער ָּטאג ְּש ֵטייט ְּצוִׁ ֶ ַּה ְּמ ָּ
ערע זַּ ייט ֶדער ֶע ְּר ְּש ֶטער ָּטאג פּון ִׁדי חֹודש ִׁסיוָּ ן אּון פּון ִׁדי ַּאנְּ ֶד ֶ רֹּאש ֶ
ישט אלק ִׁאיז ֶער נִׁ ְּ ישטַּ ,אזֹויוִׁ וי ַּמ ְּלכּות וָּ ואס ָּאן ַּא ָּפ ְּ יְּ ֵמי ַּהגְּ ָּב ָּלהָּ ,א ֶבער ֶער ַּא ֵליינְּ ס ִׁאיז גָּ ְּ
ארנִׁ ְּ
ייטן ְּש ֵטייט ֶער ישט ,נָּ אר פּון ַּא ֶלע זַּ ְּ ֵקיין ֶמ ֶלְךַּ .אזֹוי ָּהאט ֶער גֶ עזָּ אגְּ ט אֹויף זִׁ יְך ַּאז ֶער ִׁאיז גָּ ְּ
ארנִׁ ְּ
יּוח ִׁסים.
וישען ִׁדי ְּמ ָּ ְּצוִׁ ֶ
נג משנת השבוע
רֹויסער ַּב ַּעל ְּצ ָּד ָּקהֶ .דער ַּצאנְּ זֶ ער ָּרב וָּ ואס ִׁאיז גֶ עוֶ וען ֶדער ֶצ ַּמח ַּצ ִׁדיק ִׁאיז גֶ עוֶ וען ַּא גְּ ֶ
יילט ַּפאר ְּצ ָּד ָּקהָּ ,האט ַּא ָּמאל עט ְּ כּומים וָּ ואס ֶער ָּהאט גֶ ֵ ַּבאוואּו ְּסט ִׁמיט זַּ יינֶ ע גְּ ֶ
רֹויסע ְּס ִׁ
עמט ֶמען ,אּון ֶער גֶ עבט". גֶ עזָּ אגְּ ט"ֶ :דער ִׁחילּוק פּון ִׁמיר אּון ֶדעם וִׁ ויזְּ נִׁ ֶיצער ֶר ִׁבי ִׁאיז ,פּון ִׁמיר נֶ ְּ
עברֹויכְּ ןֶ .דער ָּהאט ייע ֶרע גֶ ְּ עטען זֵ ֶ יּודען ֶב ֶעקּומען ֶ ֶ ֶדער ְּפ ַּשט ִׁאיזַּ ,אז צּום ַּצאנְּ זֶ ער ָּרב זֶ ענֶ ען גֶ
ישט ֵקיין "איְך ָּהאב נִׁ ְּ ערער ָּהאט גֶ עזָּ אגְּ טִׁ : ישט ֵקיין ִׁשיְך"ַּ ,אן ַּאנְּ ֶד ֶ "איְך ָּהאב נִׁ ְּ
עטעןִׁ : עב ֶ גֶ ֶ
עברֹויכְּ ןָּ .א ֶבער ַּביים וִׁ ויזְּ נִׁ ֶיצערעדעם ֵאיינֶ עם ְּל ִׁפי זַּ יינֶ ע גֶ ְּ עבען יֶ ֶ יידער" .אּון ֶער ָּהאט גֶ עגֶ ֶ ְּק ֵל ֶ
עמאן, ער ְּקט וואּו ֶעס ִׁאיז ָּדא ָּא ֶר ַּ ישט גֶ עוֶ וען ֵקיין ַּק ָּב ַּלת ָּק ָּהל ,נָּ אר ֶער ָּהאט ַּב ֶ
אמ ְּ ֶר ִׁבי ִׁאיז נִׁ ְּ
עלייט. עמ ַּ עש ְּיקט ַּפאר ִׁדי ָּא ֶר ֶ אּון ַּאזֹוי ָּהאט ֶער גֶ ִׁ
חֹודש ֶח ְּשוָּ ןֶ ,עס יילטֵ :איינְּ ָּמאל ִׁאין ִׁדי נֶ עכְּ ט פּון ֶ אר ֵצ ְּ ֶדער ְּמ ַּש ֵּמש ר' ַּק ְּל ָּמן זִׁ ינְּ גֶ ער ָּהאט ַּפ ְּ
ערנְּ ט,
על ְּימער אּון ָּהאט גֶ ֶ עצען ִׁאין זַּ יין ִׁצ ֶאר ֶקער ֶרעגְּ ןֶ ,דער ֶר ִׁבי ִׁאיז גֶ עזֶ ְּ אסען ַּא ְּש ַּט ְּ ָּהאט גֶ עגָּ ֶ
עע ְּפנְּ ט ִׁדי ִׁטיר אּון ָּהאט עבןֶ .דער ֶר ִׁבי ָּהאט גֶ ֶ ערנֶ ְּ ימער ֶד ְּ אּון ֶר ִׁבי ַּק ְּל ָּמן ִׁאיז גֶ עוו ֶען ִׁאין ִׁצ ֶ
גֶ עזָּ אגְּ ט ַּפאר ר' ַּק ְּל ָּמן" :זַּ יי ַּאזֹוי גּוט נֶ עם ֶדעם ֶרעגְּ נְּ ִׁש ֶירעם אּון גֵ יי ַּא ַּריין ִׁאין ְּש ָּטאט"ָּ .האט ר'
ועטער ַּאזֹוי ְּש ֶפעט ַּביינַּ אכְּ ט?" ֶדער ֶר ִׁבי ִׁאיז ַּק ְּל ָּמן גֶ עזָּ אגְּ ט"ֶ :ר ִׁבי ,וִׁ וי ֶקען ִׁאיְך גֵ יין ַּביי ַּאזַּ א וֶ ֶ
קּומט נָּ אְך ַּא ָּמאל ַּארֹויסִׁ ,מיט ימערֶ .עס ִׁאיז ַּא ִׁר ֶיבער ַּא ָּש ָּעה ,אּון ֶדער ֶר ִׁבי ְּ צּוריק ַּא ַּריין ִׁאין ִׁצ ֶ
ִׁ
עלט ִׁאין זַּ יין ַּהאנְּ ט ,אּון ָּהאט גֶ עזָּ אגְּ ט" :זָּ אל זַּ יין וָּ ואס זָּ אל זַּ יין ,דּו מּוזְּ ט הֹויפן פּוהל ִׁמיט גֶ ְּ ַּא ְּ
עהן ַּא ֶלעכְּ ט ְּב ֶרענֶ ען ,רּוף ַּארֹויס ֶדעם ַּב ַּעל ַּה ַּביִׁ ת ,אּון ועסט זֶ ֶ ייען צּו ֶדעם ְּפ ַּלאץ וָּ ואס דּו וֶ ְּ גֵ ֶ
עש ְּיקט". עלט ,אּון זָּ אג ַּאז ִׁאיְך ָּהאב ֶעס גֶ ִׁ גֶ עב ִׁאיהם ִׁדי גֶ ְּ
עפיהלֶ .ער ִׁאיז וערע גֶ ִׁ עהאט ֵקיין ְּב ֵר ָּירה ,אּון ֶער ִׁאיז ַּארֹויס ִׁמיט ַּא ְּשוֶ ֶ ישט גֶ ַּ ר' ַּק ְּל ָּמן ָּהאט נִׁ ְּ
עהן ַּא הֹויז וואּו ֶעס ְּב ֶרענֶ ען ֶלעכְּ ט. ארט ָּהאט ֶער גֶ עזֶ ְּ גֶ עגַּ אנְּ גֶ ען ִׁביז צּום ֶענְּ ֶדע פּון ִׁדי ְּש ָּטאטָּ ,ד ְּ
עמיינְּ ט ֶדעם "האט ֶדער ֶדער ֶר ִׁבי גֶ ֵ עט ַּראכְּ טָּ : ערט צּום הֹויז ,אּון ָּהאט גֶ ְּ ערנֶ ענְּ ֶט ְּ ֶער ָּהאט זִׁ יְך ֶד ְּ
עקענְּ ט ֶדעם ַּב ַּעל ַּה ַּביִׁ ת ֶער ִׁאיז גֶ עוֶ וען ַּא ֵשיינֶ ער ַּב ַּעל ַּפ ְּרנָּ ָּסה .וֶ וען ֶער הֹויז" ,וַּ וייל ֶער ָּהאט גֶ ֶ
ערציילט ַּפאר זַּ יין ערט וִׁ וי ֶדער ַּב ַּעל ַּה ַּביִׁ ת ֶד ֵ עה ְּעש ַּטאנֶ ען ַּביים ֶפענְּ ְּס ֶטערָּ ,האט ֶער גֶ ֶ ִׁאיז גֶ ְּ
ישט ֵקיין ַּה ְּצ ָּל ָּחה ַּביי זַּ יינֶ ע לֹוירען זַּ יין ֲע ִׁשירּות ,אּון ֶער ָּהאט שֹוין נִׁ ְּ אר ֶ וַּ וייבַּ ,אז ֶער ָּהאט ַּפ ְּ
אר ְּש ַּטאנֶ ען ַּאז ֶדער ֶר ִׁבי ָּהאט רּוטהָּ .האט ר' ַּק ְּל ָּמן ַּפ ְּ עב ִׁל ְּיבן ָּאן ֵקיין ְּפ ָּ עפ ְּטןֶ ,ער ִׁאיז גֶ ְּ גֶ ֶ
עש ְּ
אפט ַּב יים ֶפענְּ ְּס ֶטערֶ ,דער ַּב ַּעל ַּה ַּביִׁ ת ִׁאיז ַּארֹויס ,ר' ַּק ְּל ָּמן עמיינְּ ט ֶדעם יּודֶ .ער ָּהאט גֶ ְּ
עק ַּל ְּ גֶ ֵ
עלט ,אּון ָּהאט גֶ עזָּ אגְּ ט ַּאז ֶדער ֶר ִׁבי ִׁש ְּיקט ֶעסֶ .דער יּוד ָּהאט עבן ָּדאס גֶ ְּ ערגֶ עגֶ ְּ ָּהאט ִׁאיהם ִׁא ֶיב ְּ
יח גֶ עוֶ ועןֶ ,דער ֶר ִׁבי ָּהאט ְּמ ַּקיֵ ם גֶ עוֶ וען ייער ַּמ ְּצ ִׁל ַּעלט ,אּון ָּהאט זֵ ֶ עהאנְּ ֶד ְּ צּוריק גֶ ַּ וידער ִׁ וִׁ ֶ
כִׁ ְּפשּוטֹו ֶדעם ָּפסּוק (וַּ יִׁ ְּק ָּרא כה:לה) "כִׁ י יָּ מּוְך ָּא ִׁחיָך וְּ ֶה ֱחזַּ ְּק ָּּת בֹו".
זְ כוּתוֹ יָ גֵ ן ָע ֵלינ ּו וְ ַעל ָּכל יִ ְש ָר ֵאל ָא ֵמן
משנת השבוע נד
מזלא טבא וגדיא יאי
לידידינו הר"ר ברוך יהודה לייטמאן שליט"א
והרה"ג ר' מיכל מאשינסקי שליט"א
לרגל הולדת נכדתם בשעטו"מ
לידידנו הר"ר משה יצחק שווארץ שליט"א
לרגל אירוסי בתו עב"ג בשעטו"מ
לידידנו הר"ר שם רוקח שליט"א
לרגל הכנסת נכדו לעול התורה והמצוות בשעטו"מ
