gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

טועמיה · Toamehu — בראשית (2026-10-05)

מוציא לאור: טועמיה · Toamehu

שבוע: בראשית (2026-10-05)

טועמיה · Toamehu — בראשית (2026-10-05)

פתח את ה-PDF הורדה

‫מגזין מיוחד המאגד‬ ‫עבורכם את מבחר‬ ‫עלוני השבוע‬ ‫‪‬‬ ‫שנה שישית‬ ‫גיליון מספר ‪672‬‬ ‫בראשית‬ ‫תשפ"ז‬ ‫‪‬‬ ‫טֹו ֲֲֹע ֶֶמ ָיָה‬ ‫חפשו את‬ ‫חוברת העלונים‬ ‫עלונים ותוכן שכל הילדים אוהבים‬ ‫דיוסם‬ ‫ליל‬ ‫מבית דפ‬ ‫'ספיד'‬ ‫שנת תשע"ט לפ"ק‬ ‫זמני כניסת ויציאת השבת‬ ‫להרשמה לקבלת החוברת‬ ‫במייל‪ ,‬מידי שבוע‪.‬‬ ‫לחצו כאן‬ ‫ר"ת‬ ‫‪07:30‬‬ ‫מוצ"ש‬ ‫‪06:50‬‬ ‫ער"ש‬ ‫‪05:39‬‬ ‫ירושלים‬ ‫‪07:27‬‬ ‫‪06:52‬‬ ‫‪05:53‬‬ ‫בני ברק‬ ‫‪07:28‬‬ ‫‪06:50‬‬ ‫‪05:44‬‬ ‫חיפה‬ ‫‪07:28‬‬ ‫‪06:52‬‬ ‫‪05:54‬‬ ‫אשדוד‬ ‫‪07:29‬‬ ‫‪06:51‬‬ ‫‪05:38‬‬ ‫בית שמש‬ ‫פנים מאירות ‪ 8‬ירושלים‬ ‫‪07:29‬‬ ‫‪06:52‬‬ ‫‪05:56‬‬ ‫קרית גת‬ ‫טל' ‪02-500-4569‬‬ ‫‪07:28‬‬ ‫‪06:49‬‬ ‫‪05:47‬‬ ‫נוף הגליל‬ ‫‪S025004569@Gmail.com‬‬ ‫בראשית תשפ"ז‬ ‫גליון מס' ‪170‬‬ ‫"עומקים" ‪ -‬פרק י"ב | אבא ‪ -‬מפחיד או מעניק ביטחון? להאזנה בקו התוכן שלנו‪ | 08-6679134 :‬לצפייה פנה למייל הרשום מטה‬ ‫"ע‬ ‫להקשיב לקושי‬ ‫ומייחלים‬ ‫שבנו סירב לעשות חסד?? הרי כולנו מתפללים ומייחל‬ ‫יש מביניכם בוודאי שכבר חיכו בכיליון עיניים לשיגרה‬ ‫לילדים שכל כולם נתינה‪ .‬ילדים שמזדרזים להיטיב ולעשות‬ ‫המבורכת שתגיע‪.‬‬ ‫נחת רוח לזולת‪.‬‬ ‫נמאס לכם כבר מזמני השינה הבלתי שפויים‪ ,‬מסחיבות‬ ‫תגובות על גליון חג הסוכות 'אהבתי אתכם'‬ ‫אלא שלאב הזה היה מבט עמוק ונוקב‪ .‬הוא זיהה באותו‬ ‫הזמן‪ ,‬ממריבות הילדים‪ ,‬מהשהות הארוכה בבית‪ .‬יום ראשון‬ ‫‪-----‬‬ ‫ל המאמר המרגש‪ .‬מאוד התחברתי‬ ‫תודה רבה על‬ ‫'לא' פשוט של הילד‪ ,‬את מה שנלקח ממנו כל ימי חייו‪:‬‬ ‫השבוע היה היום המאושר שלכם‪ .‬חזרתם לשיגרה‪ ,‬לעבודה‪,‬‬ ‫למה שכתבת‪ .‬היה נראה לי שאתה כאילו מדבר עלי‪.‬‬ ‫את הזכות להחזיק ב'עצמי' פנימי‪ ,‬במקום נפרד ומוגן‪.‬‬ ‫לסדר היום הקבוע‪.‬‬ ‫באיזשהו שלב בחיים אחרי החתונה התחלתי להרגיש‬ ‫מי שגדל בתחושה שאסור לו לסרב לעולם‪ ,‬שכל ערכו‬ ‫ויש מביניכם שהרגישו היטב את ה"קשה עלי‬ ‫קצת טיפונת אהבה‪ ,‬ואני רודף אחרי זה כמו לא יודע‬ ‫ומציאותו בעולם תלויים אך ורק בשביעות הרצון של‬ ‫פרידתכם"‪ .‬היה קשה להיפרד מהימים המרוממים‪ ,‬מסדר‬ ‫מה‪ .‬עכשיו שקראתי את המאמר שלך זיהיתי את‬ ‫האנשים שסביבו ‪ -‬אינו עושה חסד באמת‪ .‬הוא פשוט‬ ‫היום המשוחרר‪ ,‬מחוסר הצורך למהר‪ ,‬מהיכולת להתנהל‬ ‫המקום הזה‪.‬‬ ‫צֶה‪ .‬הוא מונע מחרדה פנימית עמוקה‪ ,‬שאם לרגע יאכזב‬ ‫מ ַר ּ‬ ‫ְ‬ ‫בקצב הנכון לכם‪ ,‬ומהבחירה לעסוק במה שאהוב עליכם‪.‬‬ ‫לגבי אהבה מהשי"ת‪ ,‬עדיין מאוד קשה לי להתחבר‬ ‫‪ /‬אם יאמר "לא מתאים לי" ‪ /‬אם יעמיד גבול ‪ -‬יפסיקו לאהוב‬ ‫אני בעיקר התחברתי לסגנון השני‪ .‬היום יום רביעי ועדיין‬ ‫לזה ולהרגיש דבר כזה‪ .‬אודה לך אם תוכל להרחיב על‬ ‫זה במאמרים הבאים‪.‬‬ ‫אותו‪.‬‬ ‫אני מרגיש את הקושי של החזרה לשיגרה‪.‬‬ ‫*‬ ‫וכאן אנו משחילים נקודה קטנה נוספת‪ ,‬בהמשך לנושא‬ ‫דווקא כיום‪ ,‬לאחר שנים ארוכות של ניסוי ותהייה‪,‬‬ ‫המאמר מיוחד מאוד‪ .‬עשיתי כעצתך ואכן כיוונתי‬ ‫שבו עסקנו בערב סוכות‪ :‬היכולת של האדם להרגיש אהוב‪.‬‬ ‫העיסוקים שלי כיום הם מתוך חיבור אמיתי‪ .‬אני מאוד אוהב‬ ‫בתפילה 'בחרתני' וכו' והתרגשתי מאוד‪ .‬זה גאוני‬ ‫הפרדוקס הכואב ביותר של האדם המרצה‪ ,‬הוא שלעולם‬ ‫את מה שאני עושה‪ .‬ועדיין‪ ,‬קיים הקושי להיות מחוייב לסדר‬ ‫ומעורר מחשבות על הקשר האישי שלך מול ה'‪.‬‬ ‫אינו מצליח להרגיש אהוב באמת‪.‬‬ ‫יום‪ ,‬להיות מחוייב למשימות‪.‬‬ ‫אמרתי את זה גם לכמה משומעי לקחי )בינתיים ‪-‬‬ ‫החברים( שגם נהנו מהרעיון‪.‬‬ ‫גם כשמרעיפים עליו שבחים ומחמאות‪ ,‬גם כשאומרים‬ ‫למשל‪ ,‬הכתיבה הזאת‪ ,‬זו יוזמה שלי‪ .‬אני אוהב את זה‪.‬‬ ‫*‬ ‫לו שוב ושוב "כמה אתה נפלא"‪ ,‬הלב בפנים נשאר ספקן‪.‬‬ ‫אינני מחוייב לה בכלל‪ ,‬והיא בכלל נועדה כדי למצות את‬ ‫אני גם הייתי בבעיה הזו והשתניתי לפני שנתיים‪.‬‬ ‫קול פנימי לוחש לו‪" :‬הם לא אוהבים אותי‪ .‬הם בסך הכל‬ ‫הכישורים שחנני בהם הבורא יתברך‪.‬‬ ‫הייתי עם אפס רגש והיום אני עם רגש עמוק מאוד‬ ‫נהנים מהנוחות שאני מספק להם‪ .‬הם אוהבים את זה שאני‬ ‫ועדיין‪...‬‬ ‫ומוצף כל הזמן‪ .‬היום אני סובל הפוך‪ ,‬מסערת רגשות‬ ‫תמיד אומר 'כן'‪ ,‬שאני מתבטל‪ ,‬שאני מוותר על עצמי‪ .‬אם‬ ‫הפעם היה לי קשה לכתוב‪ ,‬כפי שלא היה לי כבר זמן רב‪.‬‬ ‫וחוסר יכולת לווסת אותם‪.‬‬ ‫זה קרה ללא טיפול או משהו כזה‪ ,‬רק בעקבות חבר‬ ‫רק היו יודעים כמה קשה לי‪ ,‬או אם הייתי מעז לעמוד על‬ ‫ישבתי מול הדף הריק כמו שלוש שעות‪ .‬מעסיק את עצמו‬ ‫טוב שלי שהיה בשבילי מקור השראה‪ ,‬וגרם לי להבין‬ ‫שלי‪ ,‬הם לא היו מביטים לכיווני‪".‬‬ ‫באין ספור עיסוקים‪ ,‬ורק לא מסוגל לכתוב אפילו מילה‬ ‫איך להפעיל את המערכת‪.‬‬ ‫כדי להרגיש אהוב באמת‪ ,‬אדם חייב לדעת שיש לו זכות‬ ‫אחת‪ .‬המוח חלול‪ ,‬הלב ריק‪ ,‬ואפילו האצבעות שוקלות הרבה‬ ‫אצלי הרגש ככל הנראה נמחק בשנות הילדות בגלל‬ ‫קיום גם כשהוא אינו שימושי‪ .‬כי ל'כן' אין שום ערך‬ ‫יותר מהנפח שלהן‪.‬‬ ‫חברים בחיידר‪.‬‬ ‫ומשמעות‪ ,‬אם אין לאדם גם יכולת לומר לפעמים 'לא'‪.‬‬ ‫אלו היו בדיוק השעות‪ ,‬שכל מי שהתקשר אלי עשה‬ ‫*‬ ‫התחלתי להאזין לכמה מהפרקים בפודקאסט‬ ‫כשנזכרתי באותו אב ובדמעותיו‪ ,‬הבנתי פתאום את‬ ‫איתי חסד‪ .‬הייתי נדיב הרבה יותר מהרגלי‪ .‬כל מי שביקש‬ ‫"עומקים"‪ ,‬ואני מאוד מאוד נהנה‪ .‬אתם מביאים‬ ‫פשר העצירה שלי עצמי מול הדף הריק‪.‬‬ ‫עזרה ‪ -‬נענה מיד‪.‬‬ ‫נושאים שצריכים עומק בהבנה‪ ,‬ומורידים את זה עם‬ ‫התקופה הזו בשנה‪ ,‬ימי תחילת החורף‪ ,‬אחרי תקופה‬ ‫לרגעים כבר התגבשה לי מסקנה ‪ -‬השבוע אין מסר‬ ‫ההבנה של מה שעומד מאחורי זה בצורה מדהימה‪.‬‬ ‫ארוכה וגדושה של מועדים והתרוממות‪ ,‬מבקשת מן הנפש‬ ‫שבועי!‬ ‫תגובות ניתן לשלוח למייל הרשום מטה‬ ‫מעבר עדין והדרגתי‪ .‬הנפש דורשת רגע של הפוגה‪ ,‬זמן‬ ‫עד שהחלטתי לכתוב על זה בעצמו‪...‬‬ ‫לעכל‪ ,‬לנשום‪ ,‬לפני שהיא קופצת שוב אל תוך מירוץ‬ ‫*‬ ‫התפוקה‪.‬‬ ‫אשתף בהתרחשות מרגשת מאוד שהייתי עד לה‬ ‫אלא שאנחנו‪ ,‬כהרגלנו‪ ,‬תובעים מעצמנו לתפקד בלי‬ ‫השבוע‪.‬‬ ‫הפסקה‪ .‬להמשיך לחרוש ולקצור‪ ,‬בלי לתת לקרקע את זמן‬ ‫נכנס אלי יענקי )שם בדוי(‪ .‬מיד כשנכנס אמר לי‪" :‬אני‬ ‫המנוחה שלה‪.‬‬ ‫נרגש מאוד"‪ .‬ההוכחות היו נוכחות לפניי‪ .‬ראיתי את‬ ‫באותם רגעים שבהם המילים מסרבות לצאת‪ ,‬אין זו‬ ‫האדמימות בעיניים‪" .‬לפני שנכנסתי אליך ‪ -‬ישבתי ברכב‬ ‫שאלה‪ :‬לאחר חודש החגים‪ ,‬שבו אירחנו את ילדינו‪,‬‬ ‫תקלה שצריך להכניע בכוח‪ .‬זהו קול פנימי שמבקש בדיוק‬ ‫ובכיתי" ‪ -‬הסביר את עצמו‪ .‬ושוב זלגו הדמעות‪.‬‬ ‫מצאנו את עצמינו מותשים‪ ,‬ועם רצון להשתחרר מזה‪.‬‬ ‫נבהלנו מההרגשה‪ ,‬כי נתינה לילדים הרי אמורה להיות‬ ‫את מה שביקש אותו ילד בן העשר‪ :‬את הרשות לעצור‪.‬‬ ‫תיכף‪ ,‬כאשר תבינו את הסיבה להתרגשות שלו‪ ,‬יתקוף‬ ‫האושר הגדול ביותר‪.‬‬ ‫הנפש מציבה לנו גבול ואומרת‪" :‬כרגע ‪ -‬לא‪ .‬כרגע לא‬ ‫אתכם ההלם‪ .‬לא תאמינו‪ ,‬ממה עשוי אברך ירא שמים‬ ‫תשובה‪ :‬העולם הזה לצערנו אינו מושלם‪ .‬לעתים‪ ,‬יש‬ ‫מתאים לי לרוץ‪ .‬כרגע אני צריכה שקט‪ ,‬והכרה בכך שערכי‬ ‫להתרגש עד דמעות‪.‬‬ ‫לנו שאיפה כזאת להיות ההורים המושלמים והכול‪-‬‬ ‫אינו תלוי רק במה שאני מספק ומייצר כל הזמן‪".‬‬ ‫תקשיבו לסיפור‪.‬‬ ‫יכולים‪ .‬אך אנחנו יודעים שרק הרבש"ע הוא בעל‬ ‫להקשיב לקושי הזה‪ ,‬אין פירושו להרים ידיים או‬ ‫"עליתי מקודם להורים שלי עם הילד שלי‪ ,‬בן העשר‪.‬‬ ‫היכולות ובעל הכוחות כולם‪ ,‬אנחנו ממש לא כאלו‪.‬‬ ‫להיכנע לחולשה‪ .‬להיפך‪ .‬זוהי הקשבה בריאה ליסודות‬ ‫ישבתי עם ההורים‪ ,‬והוא הסתער על המשחקים האהובים‬ ‫עולם השפע שלנו ההורים‪ ,‬מגיע עם מגבלות‪ .‬ככל‬ ‫הנפש‪ .‬כשמעזים לתת מקום לעצירה‪ ,‬בלי להיבהל ובלי‬ ‫עליו‪ .‬גיסי הצעיר פנה לבן שלי‪ ,‬וביקש ממנו לגשת לחדר‬ ‫שנרצה להשפיע בכל מאודנו ובכל נפשנו‪ ,‬בסוף‬ ‫להאשים‪ ,‬הלחץ החונק נרגע‪.‬‬ ‫השני להביא משהו‪ .‬טובה קטנה‪ ,‬פעוטה‪.‬‬ ‫פוגשים את כוחות הגוף המותש והעייף‪ ,‬את וכוחות‬ ‫ורק אז‪ ,‬כשחוזרים לנשום ממקום שקט ובטוח‪ ,‬חוזרים‬ ‫והילד? ‪ -‬הביט בו במבט שקט ונינוח‪ ,‬וענה בפשטות‬ ‫הנפש הנשחקת והמתבלה‪.‬‬ ‫גם המעיינות הפנימיים לזרום‪.‬‬ ‫גמורה‪' :‬עכשיו אני באמצע לשחק‪ .‬אני לא יכול'‪.‬‬ ‫תופתעו לשמוע‪ ,‬שגם לילדים פחות נוח לקבל מהורים‪,‬‬ ‫*‬ ‫האב עצר לרגע‪ ,‬נשם עמוק‪ ,‬והמשיך‪" :‬ההורים שלי‬ ‫שאין גבול לשפע שלהם‪ .‬הילדים מרגישים שהם‬ ‫אז אם אתם לא לגמרי שבעי רצון מהמאמר השבוע‪ ,‬כי‬ ‫הרימו גבה‪ .‬אולי אפילו חשבו שצריך להעיר לו על נימוס‬ ‫מנצלים את ההורים מדי‪ ,‬וזה עוצר אותם מלקבל‪.‬‬ ‫הוא לא הכיל חידושים מבריקים מדי‪ ,‬זה המבחן שלי לבחון‬ ‫ודרך ארץ‪ .‬אבל אני? הלב שלי ניתר מרוב שמחה‪ .‬הבן שלי‬ ‫עדיף שאתם תציבו את הגבולות‪ ,‬ותטיבו עם כל‬ ‫את עצמי‪ .‬עד כמה אני יכול להרגיש נינוח‪ ,‬כאשר אתם לא‬ ‫היה מסוגל לומר 'לא!' דבר שאני‪ ,‬במשך שלושים וארבע‬ ‫הצדדים‪.‬‬ ‫ממש מרוצים ממני‪...‬‬ ‫שנות חיי‪ ,‬לא העזתי לעשות אפילו פעם אחת‪".‬‬ ‫‪ptachlo1@gmail.com‬‬ ‫‪ptachlo1@gmail‬‬ ‫שאלות ניתן לשלוח למייל ‪com‬‬ ‫תגידו אתם! איך ייתכן שאב מתרגש עד דמעות מכך‬ ‫המאמרים מופיעים לצפייה ולהאזנה באתר "קול הלשון"‬ ‫או בפנייה למייל המצורף‬ ‫טועמיה ‪ -‬דפוס ספיד פרשת בראשית תשפז‬ ‫‪2‬‬ ˜¡¦±›˜²ª¡¡©™ ęĕčĤĐ ĕđėĕĒĘ Ď"ĕĤĦ ěĤģ ĕ"Ğ Ę"đĕ ďčėĜĐ ďĕĎĜĐ ĕĜčĤĐ ĦĚĥĜ ĦčđĔĘ ĀĐďĐüďĀċĄĉûĐüúĎûûďüđûúüąĀăúüúĀĉüđčċû (ĘčĕĕĘ) ĐĕĤČ 'Ĥ ē"ĐĤĐ Ę"Ē ěĕčđĤ ĐĜđĕ 'Ĥ ē"ĐĤĐč ýċĐđĀďĐđ_ úûćĐ ÿăĎĆüĀăĀù đĀĐ÷ďøđĐďċ đĀĐ÷ďøđĐďċ ĎąüĕøđøĐùćüĕ ĀĐďĐüďĀċ ĄĀ ŏùŖüćĕō đŒ øĎ Ŗ ŋ ąŐ ĕō đŋ ûŏ ŋă ęĕüĜŖĺČĤü ĐĀ ĦŖĤŖŃĐøđÿ ę ĀĘŖĞĐĀ ĦČĕÿ Ĥü øŁ ûøĀĈ÷ăüĆąĀĈ (ĕ ,Č ĦĕĥČĤč) ęĕŌÿü ĕ ČĤĀ ģĀ ęüĕŌÿ Đÿ Đýđģø Ěü øĘŅ ġĤþ Čþ ĐĺĀ ĀŁÿň ÿĘ ęĕģŞ ü Čù ČĤĀ ģüø ň ÿđ ÿøą ĆĂüđ ‚pŠ sƒ r‚€ru ‹q †‚ q pŒ sƒu sƒŽ‡ o~~Šur p~~uƒ‚ r p~‹r‡~sŠ‚l ƒq ‹‡Œqnu ‡~ r–•‡—– r ďĤý ĠüĕĀ ă ęĥĀ Ĉă Ěăü đ ěĎă Ā Đÿ ĦČþ Ħ āđģĥø Ĉ Đÿ øĘ ěďþ Ğý Ěý ČĢāý ĕ ĤĐĀĜĀ øđ ,ĐĤĀ āđĦă Đÿ Ħ āđĕă ĥü Ĉ ĤĀ ĠĀ ă Ěü Đ ĀĜ āđĥČĈ Ĥü ĐĀ ,ĦĕĥČ ü Ĉ Ĥý čăø Ħĥÿ Ĉ ĤĀ ĠĀ ă Ħ āđĤ āđģ ĦČþ Ėø ĥý Ĉ Ěø Đþ ÿčđă ,ę ĀĘ āđĞĐĀ ĦČĕÿ Ĥü čăø Ĥďþ ĝý ĦČþ Ħ þĘ þĘ āđ ăė ~r‡Œj ’q u j q~u j ‹ru‡ q‚Œ‚p n Š sƒ r‚€ru ‹q †q jŠ sƒ u‰q u j ‹ru‡ q‚Œn (ĕ ,č ĦĕĥČĤč) ęĕĥČ ü Ĉ ĤĀ ĐĞĀ čă Ā Ĥø Čÿ øĘ Đ ĀĕĐĀ øđ .Ęăđ ăčĚÿă Đÿ Ĥ āđď øĘ ďĞÿ ęĕ üĜ āđĥČĈ Ĥü ĐĀ Ħ āđĤ āđ ăďĐÿ ĦĤþ ĥĉ þ Ğú ÿđ ,ě āđĥČĈ Ĥü ĐĀ ęďĀ ČĀ ĕĕă ý ēÿ ęĕĚĐ ĐđģĚ đĘĕČđ ,'ġĤþ Č'þ ďĕēĕ ěđĥĘč ĐĥčĕĐ ĐČĤģĜ ĞđďĚ ,ĘČđĥ ĕ"ĥĤ đėđĘĕĐ ęđģĚ đĚĥ ĥđĤĕĠ ĤĐĜĐ ęĥ ĄĀ÷Đüć ģĤ ĤčđďĚ ĕĤĐ ,ĤĚđĘė ,'ČăđĐ ďēĀ Čþ ę Āĕ ČāĘĐú ÿđ' :ęĕčĤ ěđĥĘč 'ęĕĚüă ÿĕ' ČĤģĜ - ę üĕĚÿă Đÿ đă đģă Ā üĕ' 'Ĕ ģđĝĠč ĕ"ĥĤ čĦđėĥ ĕĠė ,ĘđďĎĐ ęĕ ČđĐ ,ďēČ ęĕč ġĤČ' Ęė ĦČ ččđĝ ,ĕđčĕĤ ěđĥĘĚ 'ěđĥĕĠ' .Č ěđĥĕĠ ęďĀ ČĀ | ĦčăĀ ĥÿ Ĉă Đÿ ę āđĕ | Đĥĉ þ Ğú Ěÿă Đÿ ĕĚøĕý Ħĥþ Ĉ ĥý Ĉ | ĐČĕĀ Ĥü čăø Đÿ ĦĕĥČ ü Ĉ Ĥý Ę Āėčăø ĥþ Ĉ Ę āđďĎă Ā Đÿ ęĕă Ā Đÿ ČăđĐ ,ĝăđĜ Āĕģø āđČčăĀ ę Āđģø Đü øđ ġĤþ ČĀ ĐĀ ĘėăĀ ĕ ýĜĠø ă ĘĞÿ ěĕēăü đĔĥø Ĉ đă ĕĐĀ ĥþ Ĉ ęĥĥ ,'ĐĘĕđđēĐ ęĕčĤĦĚ đĕĚĕĚ ĕė ĤĐĜ ČđĐ Ę þčĐþ ĦČþ ěüĕģÿ Ħ ÿĎĕĤü Đú | āđĥĈ øĜĞĀ øđ ĦĞÿ ăďÿ Đÿ ġĞý ČĔø ēý | ěďþ Ğý ě ÿĎčăø Đđă Ā ēÿ øđ čđĔĐ-čĐĒĐ ęĕČĢĚĜ ĦČ ęĕģĥĚđ ęĕĘđĞđ ęĕĤĢĚ | ĥĈ āđĜČù Ĥ āđ ăď | ēāÿ Ĝ ďĞÿ ęďĀ ČĀ Ěý Ħ āđĤ āđ ăďĐÿ | ěüĕģÿ ĦČþ Ėø Ěþ þĘ Ħ ÿĎĕĤü Đú | .'ęĕĚüă ĕă ÿ Đÿ ĕĜčČđ ēĘđďčĐđ ěđĥĘĚ 'ěđĥĕĠ' .č .ġĤČĐ ęĎ ČĤģĜĐ ęĐđĥĐ ĘďĎĚ ĐĒ ĤĐĜ ĕė ,ěĦĥĠ 'ĝđĘĕĜ' .Ęăđ ăčĚÿă Đÿ Ĥ āđ ăď ĕČý ĔĀ ēú Ęĥ ďēČ ďĢĚ ĐĘđĞĐ Ďď ęĞĔ ĐĚđď đĜĕČ ĕė ,ĕ"ĥĤ ġĤĦĚ Ėė ĘĞđ ěĦĥĠ .ęĕčĤ ěđĥĘ 'ęĕĚüă ÿĕ' đČĤģĜ ĖėĕĠĘđ ,ĕĜĥ ďĢĚ ĐĘđĞĐ ĎďĘ ,ĝđĜĕĕģđČĐ Ćąý ġĤČ Ęė ĦČ ččđĝ ĖĘđĐ ČđĐĥ ęĥ ĘĞ ěđēĕĎ ĒČĀ Ěý ,Đ ĀĜĥĀ Ĉ 1556 Ħčăÿ ĐėăĀ ĤĂ Čú ĐĠăĀ đģĦøă ĕ ýĜĠø ă ĘĞÿ ĦĞÿ Ĥÿ ĦĀă ĥĉ ø Ěü ĐĥĀ Ĉ ĤĀ ĠĀ ă Đÿ ęĕĚĞĔč ęĕĎď ĝđĜĕĕģđČč ĥĕĥ ĘĘĎč ĕėđ :ĤđČĕč ĖĕĤĢ ěĕĕďĞ ęĘđČ ĥđė ČđĐ đĘĕČė ĘđďĎ ĥĞĤč đĕĚĤĒč ēĎđĜ .Ęăđ ăčĚÿă Đÿ ĕ ýĜĠø üĘ ďĞÿ øđ ę ĀĘ āđĞĐĀ ĦČĕÿ Ĥü čăø ĦĘă ÿ ēü Ħøă ġĤČĐ ęĎ ČĘĐđ ?ęĕčĤ ěđĥĘč 'ęĕĚüă ÿĕ' ČĤģĕĕ ČđĐĥ Đčĕĝ đĒ ,ęĕĜđĥ ęĕčĤ ěđĥĘč ĦČĤģĜ ĐĜĕČ ĦČĒ Ęėčđ ,ęĕĜđĥ ęĕĚĞĔč ĦđĤĕĠ ĐČĕĢđĚ ġĤČ ēĤĒĚč ĖĘđĐ 'ęĕďē' đĕĚĕĚĥ ęĥ ĘĞ Ęģďĕē ĄüĎą ĤđĥČ 'ęĕĘģ'đ ČĢĀ Ěø Ĝă ü Đÿ ě ÿĎčăø ĐĘă Ā ēü Ħøă đă ĕĐĀ ĥþ Ĉ Đđă Ā ēÿ øđ ęďĀ ČĀ ĘĞÿ ďĚÿ øĘ üĜ ĐĥĀ Ĉ ĤĀ ĠĀ ă Đÿ Ēėăÿ Ĥø Ěþ čăø !'ĦđĢĤČ' ġĤČĘ ĖđĚĝ ĖĘđĐ ęĕĤĠ đĕĚĕĚĥ ęĥ ĘĞ ĦĤĠ Ğčăÿ Ĥø Čÿ øĘ ĘĢă ý Ġÿ ă Ħø Ěüă Đÿ ĤĐĀ ĀĜ ČĢý āđĕ đă Ĝă Ěþă Ěü Ĥĥþ Ĉ Čú ěďþ Ğý ĐĀ Ęĥþ Ĉ ēĤĀ øĒĚü ďĢÿ čăø ĤđČĕčč 'ģĐ ĕ"ĥĤ ĦĜđđė ĦČ 'ďđď ĕĤčď'Đđ 'ĐĕĤČ ĤđĎ'Đ ęĕĤČčĚ ,ČĘČ ČđĐ ěėĘđ ,ĘČĤĥĕ ĦČ ęĕĤčĚđ ,ęĕčĤđ ďĢÿ čăø đă čĥø Ĉ Āĕ øđ đă ĥĈ Ĥāø Ďă Ėø ėăĀ Ĥēÿ Čÿ .ĦĤĀ Ġăø đ Ęģþ ăďþ ēü ,ě āđēĕĎă ü ,ĝăđĘĕ üĜ - Ħ āđĤĐĀ øĜ :ēĤĠđ ĤđĦĠė ,ČĘĠĜ ĦđĤĐĜĐ ĘėĚ čđĥē ęďČĐ .Ę þčĐþ ĦČþ ĎĤÿ ĐĀ ĥþ Ĉ Ĥēÿ Čÿ øĘ ěüĕģÿ ęĎă ÿ Đ ĀĘĎă Ā ęĥĀ Ĉ øĘ ,ěďþ Ğý ĐĀ ĕ ýĜĠø Ęăü ĥþ Ĉ ēĤĀ øĒĚü ęĕĚĕĐđ ęĕĘēĜĐ Ęėĥ (Č ,Ĕģ Ħčĥ ĦėĝĚčđ ,ē"Ě ē"Ġ) ĐĤĠ ĦėĝĚč ĤČđčĚ ęĕĚĞĔč ęĕĎď ĘđďĎĐ ęĕč ĥĕĥ ĐčĕĝĐ đĒđ ,ĘđďĎĐ ęĕĐ ĘČ ęĕėĘđĐ ďēĕ ęĕĎĒĚĦĚ ęĘđėđ ,ĤēČ ęĞĔč ęĕĎď đĚĞ ČĕčĚ ĘēĜ Ęė ĕė ,ęĕĜđĥ đĀĐ÷ďøđĐďċă ĀąüĀûúüąĀăû đĀčąđ .ĘđďĎĐ ęĕĐ ĘČ .ĐĚďČĐ ĘČ čđĥĕ ĦđĚĕĥėđ ,ęĕĢđģ đĘ ĘďĎĦ ĐĚďČĐ ,đĠČ ĕĤĥĦč Ď"ė ,ěđĥČĤ ęđĕ ęĕč ĥĕĥ ęĕĎďĐ Ęĥ ęĕĜđĥĐ ęĕĚĞĔĐ :ĕ"ĥĤ Ęĥ đĢđĤĕĦč ĐĜđđėĐ đĒđ ęĐ ęĕĜđĥĐ ęĕĎďĐ ,ČĘČ .'ęĕĚüă ÿĕ' ęĕčĤ ěđĥĘč đĦČĕĤģĘ ĐčĕĝĐ ęĜĕČ ĕĤĥĦč đ"ė ,ĕĞĕčĤ ęđĕ ĥďđģ Ħčĥđ ĐČĕĤčĐ ĕĚĕ ĘčĐđ ěĕģ ;ęďČĐ ĥđĤĕĎ ďđčėĐ Čĝė ģĤ ,Ėđĥēđ ģĕĤ ęĘđĞĐ ĐĕĐ ĐČĕĤčĐ ĦĕĥČĤč ęĕčĤĐ ęĕĘēĜĐ ęĥ ĘĞđ ,ęĕčĤđĞĚ ęĕĘēĜ ĐĚė ĘđďĎĐ ęĕč ĥĕĥ ěĚĕĝĐ ČĘĥ ĕďė ,ěďĞ ěĎĚ ęďČĐ ĦČ 'Đ ĥĤĕĎ ,ĦĞďĐ ġĞ ČĔē ĤēČĘ ĦČ 'Đ ČĤč ęĕĚĕ Đĥĥ ĖĥĚč .ęĕĚĐ ĘĞĚ ğēĕĤ Ęđėĕčė !'ęĕĚüă ÿĕ' ęĕčĤ ěđĥĘč ČĤģĜ ČđĐ ,ĘĕĘČĘ đĐđėĠĐĕ ęĕĥĜČđ ęĘđĞĘ Đĕēĕđ ęĕĕēĐ-ġĞĚ ĘėČĕ ěĕďĐ ĦďĕĚ ğđĦĕĥč ,ĘČĤĥĕđ ĐĤđĦĐ Ęĕčĥč ĐČĕĤčĐ .ěĎĘ ĤđĒēĘ ęďČĐ Ęėđĕ ČĘĥ ĐĤĕĚĥ 'Đ ďĕĚĞĐ ěďĞ ěĎ ēĦĠčđ .ęĕĚēĤĐđ þĈċĆøďĎăûćĂûđĀĐ÷ďø 'Đĥ ĤēČĘ .ĘčĐ - đĕēČđ ,ěĕģ - ĤđėčĐ :ęďČĘ đĕĐ ęĕĜč ĕĜĥ ĦĘĕēĦđ ,ġĤČĐ ,ĖĥđēĐđ ĤđČĐ - ěđĥČĤ ęđĕč :ĐČĕĤčĐ ĕĚĕ (Č ,Č ĦĕĥČĤč) ġĤþ ČĀ ĐĀ ĦČøđ ý ęüĕĚÿ ŔĈ Ā Đÿ ĦČý ęĕĐŞü Čù ČĤĀ ĀŁ ĦĕĺČ ü Ĥý øŁ ěčĤģ ĦČ ČĘđ ,ěČĢĐ ĤēčĚĚ ČĕčĐĥ ĘčĐ ěčĤģ ĦČ ģĤ Ęčĕģ ĦĘĕēĦđ ,ęĕĚĥĐ ĦėČĘĚ ĤĚĎ - ĕĜĥč .ęĕĚĥĐ ĦČĕĤč ,čĕ ĦđĚĥ)~Šur p~‚ r– sƒ u˜ q‚˜ p~Ї n ˜j q‚ jŠˆ‡ j n–r”‚r‡ r‚~sŠ• r j”n‡‡u n q–– qŒ r~‡—– đĥĕĜĞĐ Ėė ĘĞ .đĎĤĐđ ěĕģ đč ČĜĕģ ,ęĕĞđĤĎ ĦđĤĕĠ ČĕčĐĥ ěĕģ ,ĐĥčĕĐ ĕđĘĕĎđ ęĕĚĐ ĦėČĘĚ ĤĚĎ - ĕĥĕĘĥč .ęĕĚĐ ĦėČĘĚ q u qŒuƒŠ o~ r– {—nj ‡ u‚u r uƒƒu †q j”Žu n —‚r ‹q †‚ p z Ž sƒ—~ z n–‚ rƒ j”Œ~‡ n ‚n —‹p z p‰ rŠ‚pu„ q‚—pz s q‚ oŒ(č ġĤČĐ ĐĦĕĐ ĖĘđĐ ĐĕĐĥ ęđģĚ Ęėčđ ,ġĤČč ďďđĜ ĦđĕĐĘ 'Đ ġĞ ĐČĕĢđĐĥė ĐČĔē ĐĚďČĐđ ,ĦđĜĘĕČĐđ ęĕčĥĞĐ ĦĤĕĢĕ ‹ o‚‹˜p u q~‹‡†n j nŠŠ o~ r–—nz j ‡ jŠ‹ rŠ sƒ r‚˜ sƒŒu t~uƒ–Œ~s pz j ‡‹~n —"˜‡ z n o– ju n  q˜’r u —~ đĘ ĐĥĞ ,ĐčđĥĦč ĤĒđē ČđĐĥ ĤĚČ ČđĐĥė .đĕĦēĦ ĦĞĒĞďĒĚ ĦĕĕĘĦ - ĕĞĕčĤč .đĕĤĠė đĢĞ ęĞĔĥ ġĞ ČĘđ ,ĕĤĠ ĐĥđĞ  ƒ‰ƒ~‡‚‚ p z p– r~ r‚Љ‹ n u r •ur q‚Š—“ ru p‚ rŠ‹‡ n–Œj sƒ~ .đč đĞĎĠĕ ČĘĥ đēĢĚč ĦđČ 'Đ ĦđĠđĞĐđ ęĕĎďĐ - ĕĥĕĚēč .ęďĕģĠĦ ĦĞĕčģđ ĦđĤđČĚĐ ĕĤĥĦč Ē"ė ,ĕĥĕĚē ęđĕ ĦđĚĐčĐ ĦđĕēĐ - ĕĥĕĥč .đčĤĦĕĥ ĐėĤčđ ,ęĕĠĠđĞĚ ęĕĢĤĥđ ĦČđ ĦđđĢĚĐ ĦČ ĦđĤđĐĘ ĕďė đĜĘ ĐĜĦĕĜ ĐĤđĦĐ ĤģĕĞ ĕĤĐ ,ĘČđĥ ĕ"ĥĤ ĐėĤčđ ,Đđēđ ęďČ ĦČĕĤč ,ĐĚďČĐ ĘĞ ęĕĥēđĤ ęĕĢĤĥđ ĦēĦđĠ ĐĤđĦĐ ěĕČđ ,ĦĕĥČĤčč ĦēĦđĠ ĐĤđĦĐ ĞđďĚđ ,Đč ĖĘĜ ĖĤďĐ ĖĚĘ ĕĜčđ ĦđĥĜ ,ĐĘĕĢđ ĐďĞ ,ęĕĥĜ ĕĦĥ ČĥĜ ,ěĕģ Ęĥ ĕĥĕĥĐ ĤđďĐ ,ĖĚĘ Ħčĥ ĕĞĕčĥĐ ęđĕ Ęĥ ěđĥČĤĐ ĞĎĤč - Ħčĥč .đčĤĕđ đĤĠĕĥ ĘĞ .ĘČĤĥĕ đđĔĢĐĥ ĐĜđĥČĤĐ ĐđĢĚĐ ČĕĐĥ 'ę þė ĀĘ ĐĒă þ Đÿ ĥĈ ďāþ ēĐ'ÿ ĦđĢĚč .ĦčĥĐ ęđĕ ĦČ ĥďĕģđ ĖĤĕčđ ,đĦėČĘĚ ĘėĚ 'Đ đĥčėĥ ęĕĜĘĒĎ ęĐĥ ĘČĤĥĕĘ ĦđĚđČĐ đĤĚČĕ ęČĥ ,ĕ"ĥĤ ġĤĦĚ Ėė :Ħčđ ěč đďĘđĜ ĐĘĕĢĘđ .Ęčđĕđ Ęčĕ :ęĕĜč ĕĜĥ đďĘđĜ ĐďĞĘ ,đĘĥ ęĘđĞĐ Ęėđ ,ęĘđĞĐ ĦČ ČĤč Đ"čģĐĥ ,ęĐĘ đĜĞĕ ,ĘČĤĥĕ ġĤČ ĦČ .ēĜ ĦĥČ ĐĚĞĜđ ,ěĕģ-ĘčđĦ ĕĤĥĦč ď"ė ,ĕĜĥ ęđĕ .đĜĘ ĐĜĦĜđ ĦđĚđČĐĚ ġĤČĐ ĦČ ēģĘ ČđĐđ ĕĤĥĦč ē"ė ,ĕĥĕĥ ęđĕ ěďĞ ěĎč ęďČ ęĕČčĐ ĦđĤđďĐ ;ěĕģ ĦĎĕĤĐ ĞčĤČ .ĐĚĥĜ ēĠĜ đėđĦčđ ĤĠĞĐ ěĚ ęďČĐ ĦČ ČĤč Đ"čģĐ ĐėĕĤĢ ĐĤđĦĐĥ ,đĦĘČĥ ĘĞ Ėėč ĐĜĞ ČĘ ĕ"ĥĤ ĐĤđČėĘ :ĘČĥĜđ ěĜđčĦĜ 'Đ ēĕĜĐ ĐĒ ěĎčđ ,ěďĞĐ ēĤĒĚč ČĢĚĜĐ ěĎĐĚ ęĕČĢđĕ ĦđĤĐĜ ĞĕďđĐĘ ěĕĜĞ ĥĕĥ ĘĘĎč ĕėđ !'ę þė ĀĘ ĐĒă þ Đÿ ĥĈ ďāþ ēĐ'ÿ ĦđĢĚč ĐĘĕēĦ ēđĦĠĘ đĜĕģĒ ěĕģ ĘĞ ġē ĐĤĕ ĦđĞĔčđ ,ĤđđĕĞ ĐĕĐ ,ěĕģĘ ĕĥĕĥ Ĥđď ,ĖĚĘ Ėė ĦđčģĞč .đĜč 'ěĕģ-ĘčđĦ' ĦČ ĦđĞĔč ĖĚĘ ĎĤĐ ěėđ ,đĎĤĐđ ęďČĥ ĤēČĘ .ĦĞďĐ ġĞĚ ĘđėČĘ ČĘĥ đĤĕĐĒĐđ ,ęďČĐ ĦČ ČĘĥ Đčĕĝ đĒ ,ġĤČĐ ĦČ đĥčėĥė ęĕĜĘĒĎ ęĜĕČ ĘČĤĥĕĥ ĦđĚđČĘ .ĐĚďČĐĚ đČĢĕ ęĕčĥĞĐđ ĦđĜĘĕČĐđ ęĕĚĥĎ đďĤĕ ,ĘĘĠĦĐ .ĎĎđĥč ĦČĒ ĐĥĞĥ ěĦđČ ĝĕĕĠ ČđĐđ ,đĕĦđĥĜ đĦđČ đčĒĞ ?ĐĜđĥČĤĐ ĐđĢĚč ēđĦĠĘ - ĕĥĕĘĥĐ ěčĐ ďĘđĜ ĒČđ ,ĐĜĥ 130 ĤēČĘ Đđē ĦČ ĤĕĒēĐ ęďČ ĕĤĥĦč Đ"ė ,ĕĥĕĘĥ ęđĕ ĐĤđĦĐ ęČ :ČĘĠđ ČĘĠĐ ĤđČĕčč 'ĖĤďĘ ĐďĕĢ'Đ ęĕĤčďĐ ĦČ ĤĕČĚđ ĐďđčĞ ďđčĞĘ đĘēĐ đĤđďč ĤĥČ 'ĥđĜČ' ĐĕĐ Ħĥ Ęĥ đĜč .Ħĥ ĦĞďĐ ġĞ ČĔē ěčĤģ ĦđĢĚč ĤĚČĜ ęĥ ĕĤĐ ,'ę þė ĀĘ ĐĒă þ Đÿ ĥĈ ďāþ ēĐ'ÿ ĦĥĤĠč ĐĘĕēĦ ēĦĠĦ ďĞđ ęďČĚ ĦđĤđďĐ ĐĤĥĞ ĦČ ĐĤĢģč čđĦėĐ ĔĤĠĚ ěė .ĐĤĒ Đ"čģĐ ČĤč ,ęĕĕēĐ ĕĘĞč ĘėĘ ĦđĚĥ ČĤģ ęďČĐĥ ĤēČĘ ĕĒČ ,ĘĒĎĐ ěĚ ČĘđ ęėĘĥĚ đĜĕĕĐď ,'ę þė ĀĘ đă ēģăø đ đă ėĥø Ĉ Ě'ü (Čė ,čĕ ĦđĚĥ) ēĝĠ .ēĜ ČĤģ ČđĐ ,ĐĥČĘ đĘ ĦđĕĐĘ ęďČĘ ĐĦđČ ČĕčĐĥėđ ,Đđē ĦČ ,ĘĒĎĐĚ ěčĤģ ĦēģĘ ČĘĥ ęĕĤĕĐĒĚ ęĦČ ĖĕČ :ĘđČĥĘ ĦđĚđČĐ đĤĤđĞĦĕ Đđēđ ,ĦĞďĐ ġĞĚ ĘđėČĘ Đđē ĦČ ĐĦĕĠ ĥēĜĐ .'Đđē' ĐĚĥ ĦđĢĚĘ ĐĚďģĐė ,ěė ĘĞ ,ġĤČĐ Ħčĕĥĕč ęĕĜĘĒĎ ęėĚĢĞ ęĦČ ĕĤĐ ĕĤĥĦč Ĕ"ė ,ĥďđģ Ħčĥ đĤđďđ ēĜ ĥĕĕčĦĐĘ ĦĞď đĘčĕģ ĐĘĕėČĐ ĤēČĘ .ęďČĘ ęĎ ĐĜĦĜđ ĐĘėČ ĞĕďđĐĘ ,ĦĕĥČĤč ĦĥĤĠč ĐĘĕēĦ ēđĦĠĘ ēĤėĐč 'ę þė ĀĘ ĐĒă þ Đÿ ĥĈ ďāþ ēĐ'ÿ ,ĐĜČĦ ĕĘĞĚ ĦđĤđĎē ęĚĢĞĘ đĥĞ ęĐđ ,ęĕďĎč ĕĤĝē ęĦđĕĐč ęĕĘė ĥďĕē ęĎ ČđĐđ ,ĐĦĘĘģĚ ĐĚďČĐ ĐēĜ ēĜ ĦďĕĘ ęĞ !ġĤČĐ ĦČ ęĐĘ ěĦĜđ ČĤč Đ"čģĐ ČĘČ ,ęĕĜĘĒĎ ĘČĤĥĕ ěĕČ đ"ēĥ ĥĕđ ,('ĦĞďĘ čĘ' ĤđďĚ ĐČĤ) 'ĤđĞ ĦđĜĦė' ęĐĘ ĐĥĞ Đ"čģĐđ ,ęĕĤđĚē ęĕČĔēč đČĔē ĘđčĚĐ Ĥđď .ĐĚďČĐ ĦďđčĞ ĘĞ ĘģĐĘ ĦđĕđĘĦ ĐĤđĦč ĦđđĢĚ ĐčĤĐđ ĤēČĚĥ ,'ĐĕĤČ-ĤđĎ'Đ ĤČčĚ ĐĒ ěĕĞėđ ĦđĕēĐ ěėđ ,ęĕĚĥĚ đĘĠĜĥ ęĕėČĘĚĐđ ,ęĕĔĠđĥĐđ ęĕĤĥĐ ęĎ .ĖĤ ĤĚĢ ďĎč :ęĕĤĚđČ ,ĘĘė ĦđđĢĚĐ đĘČ đĚĕģĕĕĥ ěėĦĕ ČĘ ĘČĤĥĕ Ęĥ ġĤČĐ ěĕČ ęČđ ,ġĤČč Ęĥ ĐėĤČ ĦĦĘ ĤĒĎ 'Đđ ,ęĕČĔēč đĘĥėĜ ęĘđė ,ĦđĚĐčĐđ ,đĕĘĎĤ ĦĢĕĢģč :ĥēĜĐ ĦČ 'Đ ĥĕĜĞĐ ,ĐĒ ČĔē ĦđčģĞč ęĕĜĘĒĎ ĘČĤĥĕ ěĕČđ ęĘđĞĐ ČĤč Đ"čģĐĥ čđĦėĐ ĞĕďđĐĥ ĐĚĥ ČĢĚĜ Ęė ĦČ ĐēĚĕ ,đČĘ ęČđ ,ĐčđĥĦč đčđĥĕĥ ěĕĦĚĐĘ ĐĜĥ 120 .ĐĥČĐđ ęďČĐ ęĞ ĦĕēĢĜ ĐčĕČč ĦđČĢĚĕĐčđ ,ĤĠĞ ĦĘĕėČč !ĦđđĢĚĐ ĘĞ ĕđđĕĢĘ ĐĚďģĐ đĒ ĕĤĐ ,ġĤČĐ ĦĥđĤĕč .'Đ ĕĜĕĞč ěē ČĢĚĥ ģĕďĢ ĐĕĐ ēĜ ģĤđ .ęđģĕĐ ĦĞĕĒč đĚēĘ ĘđėČĘ :ęďČĐ ĦČ .ęĕĜč ĘđďĕĎ ĤĞĢč :Đđē ĦČ ‫ דפוס ספיד פרשת בראשית תשפז‬- ‫טועמיה‬ 3 Ąďčü÷ąûþĎăüûĐďċû đüďüúûĀăüúùăĐ ûďüđûāďúø ûăĀċđûþĂ đćøûüđďĂû Ęĥ đĕėĤĢ ĘėĘ ĞĎđĜĐ ďđĝĕ ĕ"ĥĤ đĜďĚĘĚ (Đ ,č ĦĕĥČĤč) ĐĚĀ ďĀ Čú ĀĐ ĦČþ ďāčĞú ÿĘ ěüĕČÿ ęďĀ ČĀ øđ ġĤþ ČĀ ĀĐ ĘĞÿ ęĕģāü ĘČù 'Đ ĤĕĔü Ěø üĐ Čā Ę ĕėăü ûďüđøùĐüą đĕúăøă ČĘ ČđĐ ĘčČ ,ęĕĚĥč ēĜđĚ Ĥčė ĞĠĥĐ :ęďČĐ ĥģčĕđ đĜđĤĝēč Ĥĕėĕĥ ĕĚĘ ěĕĦĚĚ ČđĐ ĕė ,ďĤđĕ Ĥĕėăü Ěÿ ěĕČý øđ ,ĐĚĀ ďĀ Čú ĐĀ ĦČþ ďāčĞú ÿĘ ěüĕČÿ ęďĀ ČĀ ĥþ Ĉ ĕĠü øĘ ?ĤĕĔü Ěø Đü ČāĘ ęĞÿ Ĕăÿ ĐĚăÿ đ Ĥ āđĞ Ħ āđĜĦø ėăĀ āđĦă ĥø Ĉ Čü øĘăđ ęďĀ ČĀ øĘ ęĕģāü ĘČù 'Đ ĉĥĞÿ ĕă ÿ ÿđ Ħ āđĜĦø ėăĀ ĦČ ĦđēĦđĠĐ ěĐ ěĐ ĦđĥģčĐđ ĦđĘĕĠĦĐ .đĕĘĞ ĘĘă ý Ġÿ ă Ħø Đü ,ę ĀĘ āđĞ ĀĘ Ėø Ĥāþ Ģ ęĐý ĥþ Ĉ Ğďÿ Āĕ øđ ęďĀ ČĀ ČčăĀ ĥþ Ĉ øėđă ,ęĕĚü ĥĀ Ĉ Ďă ø Ęĥþ Ĉ ęĦĀ Āč āđĔčăø (Čė ,Ď ĦĕĥČĤč) ęĥý Ĉ čă ü øĘĕă ÿ ÿđ Ĥ āđĞ .ĞĠĥĐ ĦČ đĜĘ ĦđďĕĤđĚđ čđĔĐ ĦđĤĢđČ .(ĕ"ĥĤ) đă ďĤø Āĕ øđ ęĐĕ þ ýĘĞú ĤēČĘđ ,ęĠđĎ ĘĞ ęĕďĎč Đđēđ ęďČĘ đĕĐ ČĘ ĦĞďĐ ġĞ ČĔē ĕĜĠĘ ĖČ ,ĥďđģĐ ġĤČĘ ěČĤĕČ ĕďđĐĕ ĦĕĕĘĞč ĘĕĞĠ ĐĕĐ ęĥ ĐČĤĐ ČĘ ęđēďĚĐĥ ĐĚ ĘĞ ČĕčĚ ĕ"ĥĤ .'Ĥ āđĞ Ħ āđĜĦø ė'ăĀ ĐđēĘđ ęďČĘ ĥĕčĘĐđ 'Đ ĐĥĞ ČĔēĐ ĕďĕč ğďĤĜ ĦđĕĐĘ ĥĕČĐ ĘēĐ ĦđĘđĦĕĕČĐ ĤĔĥĚ ęĥ ĐĘĞĥĚ :ęĕĥđĤĕĠ ĕĜĥ Ėė Ğ"ĕĒ ĝđģĜĕĠ ďđď ěđĥĚĥ ĕčĤ ěđČĎĐ ďĕĚĞĐ đĕĦđēĕĥ ĒėĤĚč ĥĕČĐ ĤĤēĦĥĐĥė .ĕĢēđ ęĕĕĦĜĥ ĖĥĚĘ ČĘėĜđ ĦđĜđĔĘĥĐ ĘĞ ĐģđčďĐ ěĤđĠĕĢ đĚė ,ęĠđĎ ĤđĞ ĘĞ ęĕģđčď ęĕģĘē ęĕďĎč .Č ,ČčĐ ĐĥĞĚĐ ĦČ ĤĠĝĘ ĘĕĎĤ ĐĕĐ ČđĐđ ,ĐĘĕĠĦĐ ďđĚĞ ĦČ ,ĘČĤĥĕ ġĤČĘ đėĤďčđ ,ĘđčĎĘ ĤčĞĚ ģđĚēĘ ēĕĘĢĐ ČĘėĐĚ .ĞčĢČĐ đĦđĕĐč đĚĞ ĞĤĕČĥ ĐĥĞĚ - ĦĕĦĕĚČ ĐĘĕĠĦĘ Đĕē ĐĚĎđďė ĤĚĢ đĚė ,ęĕĕē ĕĘĞč Ęĥ ĤđĞ ĘĞ ĘďĎĐ ĤĚĢĚ ęĕĕđĥĞ ęĕďĎč .č .đĦĤėĐ ĦČ ďčĕČđ ĤđĚē ĕēđĚ ġčĥĚ ĞĎĠĜ ,ġĕĕđđĥč đĦđĕĐč .ĥĚē ĘĕĎč ďĘĕ (ęĥ ĕ"ĥĤčđ ,Č ,ďĕ ĐĔđĝ) ČĤĚĎč .ęĚēĚđ ĖĤ ĐĒĥ ,ĦđčĜĤČ ĐčĕĥĕĐ ĥČĤ đčĤ ĘČ ĤĐĕĚđ ĐĥģĐ ĐĤđĥčĐ ĦČ ĞĚĥ ěčĐ ,ĦđĚđģ ĕĦĥ ěč Ħĕčč ,ĐģĕĤĚČč ĒČ ĐĤĤđĎĦĐ đĦēĠĥĚ ďĎč đĜĕĕĐď À ĤđĞĐ ěĚ ČčĐ ĤčďĘ ĐĜđđėĐ ęČ ęĕĥđĤĕĠ ĕĜĥ đČčđĐ !đĦČđĠĤĘ ĘĘĠĦČ ĕĜČ :ēĕĔčĐđ đĞĕĎĤĐĘ ĤĐĕĚĥ ,ĐĜđĕĘĞĐ ĐĚđģčĥ đĤďēč ĐĘđē čėĥ ČđĐ ĦđĦčĥĐ ĦēČčđ ,ěĦĥĠ Ęĥ ďĎč đĜĕĕĐď À đĜĚĚ ĐĜĐĜ ĤđĞĐĥ Ĥčď đČ ,ĤĚĢ Ęĥ Ħđēđėč ĐĘĞĥ ďĞ ,ĕĤĚĎĘ ČĠĤĜđ ĥĥđČĦĐ čČĐđ ,ęĕĚĕ đĠĘē đĦđČĕĤč ĘĞ Đĝē ĤĥČ đĚČ .ĐđčĎ ęđēčđ ęĕčČėč ĤĝĕĕĦĚ .đĤđĞĘ ĖđĚĝ ĥčđĘ ęďČĥ đĘ ĤĚđĘ ĐčĕĥĕĐ ĥČĤ ĘČ đĕčČ ĦČ ěčĐ ČĕčĐ .ġĤČĘ đĚĢĞ ČđĐ ĕė ,ĦčĥĐ ĦďđĞĝ ĘČ ĦďĤĘ Ęėđĕ ČĘ đčĢĚčĥ đĘ ĐĞĕďđĐ ČĔēĐ ĕĜĠĘĥ ,ęĕĥĤĠĚ ęĥč ČĤĒĞ ěčČĐ ČĕčĚĥ ĐĚ ěĕĕĢĘ ČĘĠĘ ČĘđ ĐďđĦĐ ĦČ Đēď ČĘ čĤĐ .ęĐďĜ ěČėđ ,đĕĦđĘĕĠĦ ĘĞ ĐďđĦ .đĦĔĕĚ ĘĞ ēđĜĘ čĕĕē ČĔēĐ ĤēČĘđ ,ęĠđĎĘ ĤđĞ ĕĘč Ĥĥčđ ĦđĚĢĞ ģĤ Đđēđ ęďČ đĕĐ :đĤĚđČč ęĕĤčďĐ ĦČ ģĒĕēđ ĤĥĕČ ČĘČ ,ęđĘė ČĘč đĦđČ ĤĔĠ ĦēČ Đĥģč ,đĤģčĘ đĘĞđ ĦĝĜėĐ ĦĕčĚ đĕēČđ đĕčČ đĤĒēĥė ĤđĞĐ ĦđĜĦėĥ ,ĥđĤĕĠ ČĕčĐ ĕĜđģĒēč đĘĕČđ .ĤđĞ ęĐĕĘĞ ęĤģ ĖĕčČ ĐĕĐ ĐĜėĝ đĒĕČč ĎĥđĚ ĖĘ ěĕČ !đĝĕĜč ĤĕėĚ ĝĜĐ ĘĞč ěĕČ' ,ĐĜđĥČĤĐ ĐĚđģč ęĚĞ ĦđĕĐĘ :ěđĥĚĥ ďĘĕĐ Ęĥ đĕĠč ĐĦĕĐ đĔēĥĥ ,ČčĘ ďĕĦĞĘ ęĕģĕďĢĘ ĤČĥĜĐ ěĦĕđĘ Ęĥ đĤđĞĚ đĥĞĜ ...'!ď"ĝč ęĕĘēĕĥ ĕďė đĥĤďĜ ĦđĘĕĠĦ ĐĚėđ ,ČĢĚĜ ĤĥĠČĚ đĜĕČ ĐđčĎĐ ęđēĐĥ ĞĚĥ čđĥ ĖČ .ěēĘđĥĐ čĕčĝ ,ď ĐčĤ ĤčďĚč) ĥĤďĚč ČčđĚĐ ĥđďĕē Ĥčď ěĕĕđĢĕ .đēĘĚđ Đ"čģĐ Ęėč ĕĘđČ ,ĦĠĝđĜ ęĞĠ đĚđē ĦČ đďďĚĕĥ ĥģĕč ČđĐ .ĦČĒ .ĐĘđďĎ ĐĜđĐė ĕďĎč đĕĐ ĤđĞĐ ĦđĜĦėĥ (ē ĐĘĕĠĦĐ ĕĜĠĘ ęĕĥđĞĥ ĐĚ .ęđēĐ ďĤĕ ĦČĒ ûăĀąđćøû ĤđĎĚ 'ęēĜĚ ĕĜĠ' ĘĞč ģ"ĐĤĐ Ĥ"đĚďČĐ ĐĐĥ ęĐč ęĕĚĕč ,đĕďĕĝēĚ ĐĚė đĥģĕč ,ĐĠĕēčĥ ĘĚĤėĐ ĤĐ ĕĚđĤĚč Ğ"ĕĒ ĦđĕĜĥ ěĦđČčđ ,Ħčĥč ĥđĚĕĥĘ ĤĥėĐ ęđēďĚ ČĕčĐĘ đėĘĐ ûďüđøđþ÷ đü÷ďăĄĀĀćĀĕ ĖđĤč ĥđďģĐ ĕĜĠĘ đčĘ ĦČ ĖĠĥ đĤďēč đďčĘ ĤČĥĜĥ ĦđĤđĠĝ ĘĘĠĦĐĘ ĕďė Ħčĥč ĦđĘĞĘ ,ĐĠĕēčĥ 'ĤďĐ' ĦĜđėĥ ĕčĥđĦ čĤþ ēþ Đÿ ĔĐÿ ÿĘ ĦČý øđ ęĕ üčĤĂ ėăø Đÿ ĦČþ ěďþ Ğý ě ÿĎ øĘ ęďþ ģă þ Ěü ěėăý ĥø Ĉ ĕă ÿ ÿđ Ĕ ÿĐ ÿĘ ĕĜčĚ ďēČ ęĞ ďēĕ ęĦĥģčč ěďđ Ĥ"đĚďČĐ čĥĕ .đĦĢĕēĚč ĦďđĞĝč ğĦĦĥĐĘ ĐĢđĤ ČđĐ ĕė ,đĠđĎ ęđē ĦČ ďĕĤđĕĥ ČđĐ (ďė ,Ď ĦĕĥČĤč) Ħ þėĠþ ă Đÿ Ħø Ěüă Đÿ đĦđđģĦ .ĞĒ ČĘ ĤĠĝĚĐ đĤĞĢĘ ĖČ ,ČčđĐ ęđēďĚĐ .ĦčĥĐ ğČđ ,ĐĘđďĎ ĦđėĒ đĒ ęĕďĕĝēĐ ĕĜĕĞčĥ ěĞĔ ĐĘĐđ ,ĐēĠĥĚĐ ĦđĞĚĥĚč ĤģĕĞč đĜĘ ĦđĞđďĕ 'ĔĐĘ' ĥĤđĥĚ ĦđĤĒĎĜĐ ęĕĘĕĚĐ .ĐĒđĎĜ .ĕčĤĐ ęĞ ĘĘĠĦĐĘđ ĤĐč ĦđĘĞĘ ĐėĒĕ ĕĚ ęĐĕĜĕč ęĕĔĔđģĦĚ ø ,"ęĕĤü ĐĀ ĕďý ĝø āđĚ ĔĐý ÿĘĦøă ÿđ" đĚė ,ĘđďĎ ęđē Ęĥ ."ĔĐāý Ę ĥĈ Čý đĕĦĀ Ĥø ĥĀ Ĉ Ě" ęđēĐ ĦđĤĚĘ ,đĘ ĤĦđđĜ ,čđĔ :đĚČĘ ĤĚČđ đĕčČ ĐĜĠ ĒČ ĖČ ęĕĚĕč ,ĦđĤēĦ ĥĕ ĐĘĕēĦčĥ ĕĜČ ěĕčĚ :ĤĚČđ Ĥ"đĚďČĐ ĐĜĞĜ .ĦđčĐĘĦĐ đČ ęđē Ęĥ ěčđĚč ,đĜĕĚĕ ĦĠĥč đĒ ĐĘĕĚ ĐĕđĢĚ Ėėđ đĦđČĚ" .ĐďđĞĝč ğĦĦĥĐĘđ ĦďĤĘ ĦđĥĤ đĘ ěĦĕĜ ĐđčĎĐ ĥĎĤĐ ěĚĒĐ ĖĥĚč ĘčČ ,ČđčĘ ęĕĥĎĤĦĚ ęĘđė ęĕĜđĥČĤĐ ĔĐĘč ĖĕĥĚĐđ ,ġđēč ĔĐđĘĐ ęđēĘ đčĘ Ħĥ ČĘ ĐĚĘĥ ĕčĤ" :đĚė ğėĕĦ ĦĕĜĞĜ ĐĘĕĠĦĐĥ ĕĦĞďĕ" ,ęĕĚĕĘ ĤĠĕĝ ,"ĐĘĕĘ ."ĐėđĝĐ ĦĕĕĜčč ...ęĘĞĜ ĥĎĤĐ ,ĦđĜĜđčĦĐđ ĐĜėĐ ěĕČ ĤĥČė ĕė ,ĥĘēĜđ ĎĠ ĐĘĕĠĦĐ ĘčČ ,ĥģĕč ęďČĐĥ ĖĤďč ďĕĚĦ ČĘ ęĜĚČ !ďĕĚđ ĐĤđĦč ĥĕ 'ĔĐĘ' ĐĘĕĚĘĥ ęĕČĢđĚ đĜČ ĐĥĤĠč ěČė ęĘđČ ęĢĞ ĘĞ ęĎ ďđĚĕĘ ęĐ ęĕĤčďĐĥ ?Ėėč ĤĚđĘ ĐĢđĤ ĕĜČ ĐĚđ đĕĘĞ ĕĦĥģĕčĥ ĐĚ ĘčČ ,ďĤĕ ČĘ ęđēĐ .ĦĕĜĞĜđ ĦĘčģĦĚ ČđĐ ĕĚ ĕĜĠĘ ěĜđčĦĐĘ ĐĘĕĠĦ Ęė ĕĜĠĘ ďĚđĞĐ ģĤ :ĐĘĕĠĦĐ đĥđĤĕĠ - čĤþ ēþ ÿĐ Ĕ ÿĐ ÿĘ :Ħĕďđēĕĕđ ĐĜđĥ ĦđĞĚĥĚ ęĎ ęĕĚĞĠĘ ."!ĐďđĞĝč ĕĦĠĦĦĥĐ ,đČđĘĚč ęĕĕģĦĐ ,ĕčĘ Ęėč ęđĎĤĦ ĕĠ ĘĞ ĕ"ĥĤ ĤČčĚ Ėė ,čĤēĐ Ęĥ ěĜđĥĚĐ ďēĐ ģĘēĐ ęĕģĕĝĠĚĥė ĘčČ ,ĐĜđđėčđ ĥĎĤč ĘĘĠĦĐĘ ĐėđĒ ČđĐ ,ďĚđĞ .ĦĥĘēĜ ČĕĐ ęĎ ĐĜđđėĐđ ĘĎĤĐĘ ĦėĠđĐ ČĕĐ ,ěĜđčĦĐĘ ěčĐ Ğďĕ ČĘĥ ĐĚ 'ěđĜĥĐ' ģĘēĐ đĜĕĕĐď ,"ČčĤē ěĜĥ" ĔĐĘ ęĎĤĦĚĥ ĝđĘģĜđČ .čĤēčĥ ĘĞč ģ"ĐĤĐ Ĥ"đĚďČĐ ,đĕčČ ĦėĤďĐ ĦČ ĤĕėĒĐ ğČ ČđĐ Ħčĕĥĕ ĥČĤ ,Ğ"ĕĒ ĘđČĥ ČčČ ěđĕĢ ěč ĕčĤ ěđČĎĐ Ęĥ đĕďĕĚĘĦ ĕė ,ĥČ ĦčĐĘĥ ěĕčđ čĤēĐ Ęĥ ďēĐ ďĢĐ ěĕč Ĥĥģ ĥĕ ęĜĚČ ęďđģ đčĕĘ ěĕėĐĘ đĦđďĘĕč đėĕĤďĐĥ ,Ğ"ĕĒ ĤđĎĚ 'ĦĚČ ĕĤĚČ' ĘĘĠĦĐĘ ġĚČĦĚ ČđĐĥ ęĕĚĕĐ ďēČč đĜĕēčĐ ,'ğĝđĕ ĦĤđĠ' ęĕĤčď) đĚė 'ģĤč'đ 'čĐĘ' ęĎ ČĤģĜ čĤēĐ Ęĥ ďēĐ ďĢĐĥ đĜČĢĚ ĕĜĠĘ đĕĜĠĘ ďĕĚĞĕĥ ďčĘčđ ,ěĔģ ďēČ ĞĎĤ đĘĕĠČđ ,ĐĘĕĠĦĐ ĐĘĕĠĦč ĞĕģĥĚ ČđĐĥė ,ĦďēđĕĚ ĐĜđđėčđ ęđĢĞ ĥĎĤč čĐĘ ĦČ ěĜĥČ ęČ' :ĕ"ĥĤ ĥĤĕĠđ ,ĕčăü Ĥø ēÿ ģĤÿ čăø ĕĦü āđăĜĥÿ Ĉ ęČü (ČĚ ,čĘ ďĕĞĐ Đēĕĥ ĐĦđČčđ .ĘĘĠĦĚ ČđĐ ĐĚ ĘĞđ ĘĘĠĦĚ ČđĐ ĕĚ ĦČ .ĐčĤ ĐĜđđėč ďĕĚĦ ĞĕģĥĚ ĐĕĐĥ ĐĚĚ Ħđēđė ĤĦđĕ đĒ (Ď ,Ď ęđēĜ) ěėđ .'ģĤč ĐĘ ĦđĕĐ ěĞĚĘ (đĔ ,Čė ĘČģĒēĕ) đĚė ,ĕčĤē ĦČ ĤĕĝēĐ ČĘ ,ĘđďĎĐ đĕčČĚ ĦČĒ ĞĚĥĥ ęđĕĚĥ đĚĢĞ ĘĞ .ęĕĚĕ ĤđčĞė ģĤ ęĕďĕĚĘĦĐ đĜĕčĐ ĖėĘ ĐčĕĝĐ ĕĠĘĥ ęĕĥĤđĥĐ ĤĠĝč ģ"ďĤĐ ĤĕčĝĚđ ,'Ħĕ üĜēú ģĤÿ øčđă čĤþ ēþ čĐÿ ÿĘ øđ' !ęĞĠ ğČ ĞĎĤ đĦđČ ,ěČĤĕČč ĤĤđĎĦĐ ĐčĕĥĕĐ ĕďĕĚĘĦĚ ďēČ Ęĥ đĕčČĥ ĤĤčĦĐ ĦđĜđĥĘč čĤēĐ čĐĘ ČĤģĜ ěėĘ ,ģĤčđ ĥČ čĐĘĘ ĐĚđď čĤēĐĥ .'ģĤč'đ 'čĐĘ' ,'ĔĐĘ' ûĐďċøđüĀăùďą ĕĤčď ĦđĔĥĠĚ ĐČĤĜĥ ĦđĤĚĘĥ ěČė ěĕĕĢĜ ęĕĤčďĐ ĕĘđĥč) ĕ"ĥĤ ĥĤĠĚ ,đĚĢĞ čĤēč ČĘ čĤēĐ čĐĘč ģĤ ĤčđďĚĥ ģđĝĠĐ ĐĘ ĥĕĥ čĤēĐ ĦČ ěďĞ ěĎĘ ęďģĚ ěĕėĥĐ Đ"čģĐĥ ČĕĐ ĐĜđđėĐĥ đč ĔĕčĐ čĤĐđ ...ěĕčĐĘ ĐĥģĦĐ ďĕĚĘĦĐ ."!ĐēĜĚĘ ěĕģ ČĕčĐ !?ĦĚČĐ ĐČĔē ČĔē ĐĚ .(đĚĢĞ ĕĜĠč Ĥčď đĜĕČ ĔĐĘĐ ĕĤĐĥ ,čĐĘ .ĐčđĥĦĘ ěĕĦĚĐđ ĐďĕĠģč (đė ,Č ĦĕĥČĤč) đă ĜĦăý đĚďø ėü đă ĜĚý øĘĢÿ čă ø ęďĀ ČĀ Đ þĉĥĞÿĜ ă ú ęĕģāü ĘČù ĤĚČā þ ĕă ÿđ ĬĎûĀĭĐďĀăăĂ ĞĤĒĚ ĐĦĕĐ ěĕģ ĦēĜĚĥ ,ĕ"ĥĤ ĕĤčďč ďĕĚĘĦĐ ĤėĒĜ ĞĎĤ ĤēČĘ ĦČ ČđĤčĘ Đ"čģĐ Ččĥ ĐĞĥč :(Đ ,ē Ĥ"č) ĥĤďĚč ČčđĚ ĆüĐăûĎüúĎúø ĕüąĐăĄĀĀćý÷ ĦĞď ĐēĜ À ĦČĒ ĐĜĞ ĤĥČė .ěĦĥĠ ĘĚđĎ ČđĐĥ - ČĤčĕ ĤĚđČ ďĝē ,ęďČĐ ,ďĕĚĘĦĘ ĤĚČđ ğĕĝđĐĥ ,ĐčĕĥĕĐ ĥČĤ đĘđėĥ - ČĤčĕ ĘČ ĤĚđČ ĦĚČđ ,ęĕďĝē (Ĕ ,ď ĦĕĥČĤč) ĕ üėāĜČĀ ĕēü ČĀ ĤĚāý ĥĈ Đú Đă Ěÿ Ħăý ÿĐ Č"Đ - ĤĚāý ĥĈ úĐ đģĘĝĚ ĐĕĐ ,ďĕĚ ĤėĒĜ ĐĕĐ ČĘ ęČĥ đĚĢĞ ĦČ čĕĤģĐ ĘĔĜ ?Đ"čģĐ ĐĥĞ ĐĚ .'đėđ ęĕĤģĥ ęĕĜĚđĒĚ ęĞ ĐĠĔĞĚ đďđďĚ Ęčĕģ ĥĎđĤĚ ĐđĢĚ-Ĥč ĤĞĜ ěėĦĕĕ ďĢĕė :ĐĚđĢĞ ĐČĕĘĠ ĖđĦĚ đĦĕčĚ .ġĤČĘ đėĕĘĥĐđ ĦĚČ Ĥ ýėāĚĐ" ú :ďģđĜĚđ ĐđĚĦ ĔĠĥĚ čĦėĜ đĕĘĞĥ ģĦĠ ğđĤĕĢč ĕ"ĥĤ ĕĤčďč ĔĘđĥ đĜĕČ Đčĕĥĕ Ĥđēčĥ ĦČ ęĎ - 'ČŅĐ ę ÿĎ' Čĕ üčĐý Ę þčĐøđþ ģđĔĝĕĘČĕčĚ ĤĒĞĘČ ĕčĤ ěđČĎĐ ĘČĥĜ ."ęĜă Ā ēü čăø ĤĠþ ĝý ĖĀ øĘ ěĦüĕýă ęĕĤü ĠĀ ĝø ...!?ęĕĥĤđĠĚ ğĝđĜč .ěčĤģĘ ČĕčĐ đĚĢĞ ĦĚČčĥ ĐĜđđėĐ ęČĐ ,čĦđėĐ ĦĜđđėč Ħđĥģ ĔčēĦĐ ĤĞĜĐ ĦŖĤāė øŁĚü čĕĤģĐĥ ĐĚ ĘĞ ĐđėĕĘĥĐĥ ĦĚČĐ ĐČĔē ĐĚ :Ğ"ĕĒ ...ĐĦĞď ĐĤĚČ ģĤ ČĕĐ ĕĤĐ ?ĐĢĤČ ,ĐĞĕďĕĐ Č"Đč 'ĤėđĚĐ' đĜĕĕĐď .ęĜĕēč ĤĠĝ ĤėđĚĐ đĘ ěĦĕ À ĦĕĥČĤč ĥĚđēč ĐĥĚ ęĎ čĕĤģĐ ,ěĐþ ýč øĘēþ ĚŅý ŖĜČāĢ Č"Đč ČđĐ 'ĤėđĚĐ' ČĚĥ đČ .Ħĕčđĕē ĐĚĕĜč ČĤģĜ ĔĠĥĚĐđ ?ěĕĕĜĚ ĦČ ĘĔĕčđ đėđĦčĥ 'ĕĜČ'Đ ĦČ ĦĚČĐĥ ěđĕė :ĦđĠĕĤēč čĕĥĐ ČđĐđ - ĖėĕĠĘ ,'Đ ĕĜĠĘ đĦđĕĚĢĞ ČĕĐ ģĤđ Ĥģĥ ęĘđĞĐ Ęėĥ ĐĜĞĔ ĤėđĚ ĐĒĕČ ĥĕ ĕėđ :ĐĐĕĚĦ Ęĥ ĐĚĕĜč ČĤģĜ ĔĠĥĚĐđ .ĐĚĦĐ þ ĕă ÿđ ę ĀĘāĞ øĘ ęďĀ ČĀ čĀ ĕēăü đĤ ě āđď Āĕ Čā Ę 'Đ ĤĚČā .Ę þčĐþ ĘČþ 'Đ Ğĺüÿ ň ÿđ ĘėđĦĥ ğĝė ĖĘ ĕĦĠĤĕĢ ěėĘ ?ęĜĕēč ĤĠĝ ĖĘ ěĦĕĥ ęĕĤĠĝ ĤĥĠČ ĕČ :ęĕĚĥĐ ěĚ ĐĘ đĤĚČ ,ĦĚČĐ (Ď ,đ ĦĕĥČĤč) Ĥ ĀĉĥčĀ ČăđĐ ęĎă ÿ ĥÿ Ĉ čă ø (ĦĚČ ĦĠĥ) ...ĤĠĝ đĚĞ ĦđĜģĘ ĐďčĘ ČĕĐ ģĤđ ęĕĜĤģĥ ęĘđėĥ ĤđčĝĘ ĐĥĚ :(č ,ĔĘģ ěĕĘđē) ČĤĚĎč đĤĚČ Č"Đ ĘĞ ĦĞďĘ ĘėđĜ đėĤď ĤĥČ ĤđĤč ĘĘė đĜĘ ČĕčĚ ĕ"ĥĤ ģĤĥ ĐĥĕĎč ČĥĜĦĚĥ ĕĚ .ĦģďđĢ Ĥĥč ČđĐ ęĎĥč - ?ěĕĜĚ ĐĤđĦĐ ěĚ :ĐĞĕďĕĐ Č"Đ ČĘđ ĐĚĦĐđ ĐĘČĥĐ Č"Đ ČĕĐĥ ,ĐĞđĔ đĘđė ęĘđĞĐ Ęėđ ęĘĥđĚ ČđĐ ěėđ ,ČđĐ ĐĚĕĦ ěđĥĘ" :ĕ"ĥĤ ĥĤĠĚ .'ĕēü ČĀ ĤĚý ĥ ā Ĉ Đ'ú čđĦėĐ ĘĞ 'ĕē ĥĕČ ěč' ĘĞč ěđČĎĐ čĦđė .('ĐĥĚ' ČĕĤĔĚĕĎč 'ęĎĥč') ![ĐĚďČč ĖĚđģĚ] '!ďĤĞĤ'ď ěĕČ ĕĕĎ' :đĘ ęĕĤĚđČ :ČĘĠĜ ĔĥĠ 'ĞďĕđĐĕ ěč' đĤĠĝč ,Ğ"ĕĒ -ğĔēč Č"ĐĐ ďđģĕĜ :ĤĚđĘė ."ē"ĦĠ ğĔēč ĐďđģĜĐ Č"Đ Ęė !?ēčĔĚč ěĕģ ĦēĜĚ ĦĜčĐč ģĠĝ Ęė đĜĘ ĐĤĕĦđĚ ČĘ (ĘĕĎĤ ē"ĦĠč ČĘđ) ē"ĦĠ ĐĥĚ :ĤĚČĜ đĘĕČė ĦĥĤďĜ 'ěĕĜĚ ĐĤđĦĐ ěĚ ĐĥĚ' ĐĘČĥĐ .ĐĕĚĦ ěđĥĘ ĦđČďđđč ČđĐđ ęĕĤčďĐ ĦĥĚē Ęėč đĜĕčĤ ĐĥĚ ĒĚĤĜ ěėĕĐ :ĤĚđĘė ?ěĕĕĜĚ ĐĤđĦ 'Đ ěĚ (Ď ,ď ĦĕĥČĤč) 'Đ ÿĘ ĐēøĜ Ā Ěü ĐĚĀ ďĀ Čú ĐĀ ĕĤü Ġø ă Ěü ěüĕģÿ ČčĀý ĕă ÿđ ČđčĦĥ ĐĚĦĐ-Č"Đ Ęĥ ęĕĤģĚ ęĜĥĕ ĕė ĥĕĎďĐĘ ĕđČĤ ęĜĚČ ...ĤėĒĜ đĜĕČ đĚĥ ĦĕĥČĤč ĤĠĝč ĕĤĐĥ ,ĐĤđĦĐ ĕĥĚđē ĐĐĥ ,Ğ"ĕĒ ĖČčĤĞĕđČ ĘČđĚĥ ĕčĤ ěđČĎĐ Ęĥ đĕďĕĚĘĦĚ ďēČ -ğĔēč ďđģĜ ČđĐ ęČĥ ĤĚđĘ ĕ"ĥĤ ĦĜđđė ČĘČ ,ĘĕĎĤ ē"ĦĠč ĦĒĚđĤ 'ęĎĥč' ĐĘĕĚĐ đč ,ĐĒ ģđĝĠč ĦČĢĚĜ ĖėĘ ĐčđĥĦĐ ĦĘČĥĘ .ĐģĥĚ ĦĜėĐĘ ĐģčČč ęĥ ěĕēčĐđ ,đĦĕčč ęĞĠ .ĐĚĦ đČ ĐĘČĥ ěđĥĘ ĕČďđđč ČđĐ ē"ĦĠ !ĐĤđĦĐ ĕģĘē Ęėč đĦđēėđĜ ĦĚĘĥđĚ Ėėđ ,ĐĥĚĘ ĦČĒ ĦČ" :ĐčĕĥĕĐ ĥČĤ čĕĥĐ ,ĐģčČĐ ĤĥĠĘ ďĕĚĘĦĐ ‫ דפוס ספיד פרשת בראשית תשפז‬- ‫טועמיה‬ 4  Đúþďü÷ ĀĐďăĐüĎąüĕø üćĀćĀĕď÷ûü ĈüąăüċüĀĕüøĐďčü÷ ûĐďċø÷Đüćđüúü÷ ûďüđđĕú ú Ŕüąăŋ ăŏ :ď"ė ģđĝĠ .Ď :Č"ė ģđĝĠ .č :'ė ģđĝĠ .Č ęĕĚĥĐđ ĞĕģĤĐ ġĤþ ČĀ ĐĀ ČĢý āđĦă ęĕģāü ĘČù ĤĚČā þ ĕă ÿđ ę üĜĕĜă ü Ħÿă Đÿ ĦČþ ęĕģāü ĘČù ČĤĀ øčĕă ü ÿđ þ ĕă ÿđ Đĕă Ā ēÿ ĥĈ Ġþ þĜ ġĤþ ĥþ Ĉ ę üĕĚÿă Đÿ đă ĢĤø ĥø Ĉ üĕ ęĕģāü ĘČù ĤĚČā ?ęĕĚĥĘ ĞĕģĤ ěĕč ĘďčĐĐ ĐĚđ ęĕĚĥĐ ęĕČĢĚĜ ěėĕĐ ĉĥĚþ Ĥþ Āđ ĐĚĀ Đý čăø Đă ĀĜĕĚü øĘ Đĕă Ā ēÿ ĥĈ Ġþ þĜ Đĕă Ā ēÿ Đÿ ĥĈ Ġþ þĜ ĘėăĀ ĦČý øđ ęĕ üĘāďĎă ø Đÿ .ę üĕĚĀ ĥĀ Ĉă Đÿ Ğĕÿ ģü Ĥø ĕ ýĜĠø ă ĘĞÿ ġĤþ ČĀ ĐĀ ĘĞÿ ğĠý āđĞ øĕ ğ āđĞ øđ đĜĦđČ ĘĕčđĚđ ĐĦđĞĚĥĚ ĦČ ĐĜĥĚ ĐĘĕĚč ĐĜđĥ ďđģĕĜ .'đĎđ .ę üĕĚÿă Đÿ đă ĢĤø ĥĀ Ĉ Ĥĥþ Ĉ Čú Ħĥĉ þ Ěāþ ĤĐĀ !ĐđčĎ ĘĞĚ ĐđčĎ ,ĐđčĎ ĤĦđĕ ĐčĤĐ đĐĥĚĘ  u‚u r —oz u‡—p z  ‚ru‡ q —z p’pŽ ‡—– —oz u‡— p z —z p’pŽ3‚ru‡ q q‚—z p’pއ—– ru Љ“ p z ƒu‡ q  u‚u r ~ o‚ju‡—‚r p–—˜u pz u‡ q —z p’pŽ ‡—– .đĜĦĥĤĠč ęĕčđĦėĐ ?'ĞĕģĤ'č ęĕĞĕģĤ ĐĚė  ˜uƒu‡ q ˜uƒu‡ q  u‚u r p z ƒ–•“  “ p–—‡u r p– r~ r‚Œ p z q – rru n ‚qu sƒr€u  sƒŽ‡ o~—‡ ęĕČĢđĚ đĜČ ĕĞĕčĤĐ ęđĕč ĐĜĐ ĘĞ ęĕďĚđĘ đĜČ ĞđčĥĐ ĦĥĤĠč ĞĕģĤč ĦđĤđČĚĐ ĐĘĦ Đ"čģĐĥ ĤđĚČė ĕĜĥĐ ęđĕč ĞĕģĤĐ ĦČĕĤč ĆĀøŏ ûœ ăŋ ĕĐü øĕ' :(ďĕ ģđĝĠ) ĤđĚČė ,ęĕĚĥĐ þ ĕă ÿđ (ē-đ ,Č ĦĕĥČĤč) ĕĐü øĕ ęĕģāü ĘČù ĤĚČā ěđĥĘ ĔđĔĕĢč ęĎ ,ĔĤĠ Ęėč ģďģďĚ 'ģĐ ĕ"ĥĤ Ğđďĕė .Ď :ĐģĚĞĐđ ěđĕĞĘ ĦđĘČĥ čđĥđ ,'ę üĕĚÿ ĥĀ Ĉă Đÿ Ğĕÿ ģü Ĥø čă ü ĦāĤČā Ěø ČđčĜ ěĘĐĘ .'đĎđ ę üĕĚĀă Đÿ Ėø āđĦčăø Ğĕÿ ģü ĤĀ (Č"ė) ģđĝĠĐ ěđĥĘ ĕĤĐ ,đČĤđ đĔĕčĐ ĐĜĐđ .čđĦėĐ ĕČďđđč ,đĘČ ĕ"ĥĤ ĥđĤĕĠ ęĞ đĘČ ęĕģđĝĠ ďĚđĘĐ Ęė ĦđĠđĞĐĥ ĕĥĕĚēĐ ęđĕč đĜČ ęĕČĢđĚ ęĕĞĕģĤ ĐĚė ?ĞĕģĤ đĦđČ đĐĚ ĤĤčĘ ĞđďĚ ěė ęČ ,'Đĕă Ā ēÿ ĥĈ þĠþĜ ġĤþ ĥþ Ĉ ęüĕĚÿă Đÿ đă ĢĤø ĥüĕ' ø Ĉ :ČđĐ ĦČ ęĐĕĘĞ ĦĦĘ ĥĕĥ ,ęĕģđďģďđ ĦđĤĞĐ ĐĚėč ĥĕĎĤĕ ĤĚČĜĥ ,ęĕĚĥĐ ĞĕģĤč ĦđĠĠđĞĚ ?ęĕČĢĚĜ ęĐ ěėĕĐđ ?ĥĕ ,'Đĕă Ā ēÿ ĥĈ þĠþĜ' ęĕĘĕĚĐ ĘĞ ĥđĤĕĠĐ ĦČ ęďđģ ĕ"ĥĤ čĦđė :ęĤĥĠ ĦČ ěĕčĐĘđ ,ĦĞďĐ ĘĞÿ ġĤþ ČĀ ĐĀ ĘĞÿ ğĠý āđĞ øĕ ğ āđĞ øđ' :(ė ģđĝĠ) 'ġĤþ ĥ' þ Ĉ ĐĘĕĚĐ ĘĞ ĥđĤĕĠ ĕ"ĥĤ čĦđė ěėĚ ĤēČĘ ģĤđ ĕĦĥ ĐČĕčĚ (č ,čĕ) ĐĎĕĎēč ČĤĚĎĐ ĥĘĥ ,čđĥđ čđĥ ĤđĒēĘ ĕ"ĥĤ ĖĤĢđĐ ĞđďĚđ ĐĚĘ .Č .'ę üĕĚĀ ĥĀ Ĉă Đÿ Ğĕÿ ģü Ĥø ĕ ýĜĠø ă :ĐĜđĥČĤ ĐĞď ,ĞĕģĤ đĐĚ ĦđĞď ĐĘĕēĦ ĥĤĠĘđ ,ĤďĝĐ ĖđĠĐĘ ĖĕĤĢ ĕ"ĥĤ ĐĕĐ ĐĤđČėĘđ Đă čăĀ ĥĈ ĕă ý ĥþ Ĉ ĥĈ Ġþ þĜ À Đĕă Ā ēÿ Đÿ ĥĈ Ġþ þĜ' ĥđĤĕĠĐ ĘĞ ,ęĕĚĞĠ ĕĤĐĥ ,'ģĐ ęĕĕēĐ ĤđČč ĐĚĦ Ėė ĘĞ .ěĐ ęĕĞĕģĤ ĕĜĥ ,ĐďđĐĕ ĕčĤ ĤĚČ" ĥĈ þĠþĜ' ęĕĘĕĚĐ ĦČ ěėĚ ĤēČĘ ģĤđ ,'ġĤþ ĥ' þ Ĉ ĐĘĕĚĐ ĦČ ģđĝĠč čđĥđ ,Č"ė ģđĝĠč čđĥđ ,'ė ģđĝĠč .'Ħăđĕă ēÿ ĘĎĘĎ ěėĕĐ :đčĦė (đ ,đ Ĥ"č) ĥĤďĚč ĕĚĥđ ęĕĚĥĐ ĖĕģĘČ 'ĐĘ ěĐ' ,ĤĚČĜĥ ?'Đĕă Ā ēÿ !ĐĐĚĦČ ,ď"ė ,ĕĜĥĐ ĞĕģĤč ?ęĕČĢĚĜ ĐĜčĘđ ĐĚēĐ ĥĕĤ" :ĐĕĜĥĐ ĐĞďĐđ ."'ęĕĚĥĐ ĐĤđČėĘ ęĕČĤĜ ĕ"ĥĤ ĕĥđĤĕĠ ĦĥđĘĥĥ čĘ ęĕĥĘ ĥĕ .ď ĘĘė ĖĕĤĢ ĐĕĐ ĐĚĘ ,ěĕčĐĘ ĖĕĤĢ ĕ"ĥĤ ĕĤčď ĤģĕĞ ĦČ .č ĞĕģĤč ęĕģĘČ ęĦđČ ěĦĕđ ,ĤĚČĜĥ ĐĜđĥČĤĐ ęĞĠč ĕė ,ęĐĕĜĕč ĘďčĐ ĥĕ ĦĚČč ĖČ ,ęĕĐĒ ,ěđĘĕđ ,ěĐ đĘČđ .ĐĞčĥ ,ĤĚČ ĥĕģĘ ?'Ħăđĕă ēÿ Đă čăĀ ĥĈ ĕă ý ĥþ Ĉ ĥĈ Ġþ þĜ' đĥđĤĕĠ 'Đĕă Ā ēÿ ĥĈ Ġþ þĜ'ĥ ĤĕčĝĐĘ ,ĕĜĥĐ ĞĕģĤĐĥ ĤĚđĘė ,'ęĕĚĥĐ ,ěđėĚ ,ěđĞĚ ,ĘđčĒ ,ęĕģēĥ ,ĞĕģĤ đĘĕČđ ,ďĕĦĞ ěđĥĘč ,'Ħăđĕă ēÿ Đă čăĀ ČĐøý ĕă ĥ' þ Ĉ ĕ"ĥĤ čĦė đĜĕĕĐ ĐĚđ ,ĘđĘĥĘ ĕ"ĥĤ ĐĢđĤ ĤēČ ĥđĤĕĠ ĐĒĕČ ġđēĚ ČđĐĥ ,'ęĕĚĥĐ ĕĚĥ' đĜĕĕĐď .'ĦđčĤĞ Đă čăĀ ĥĈ ĕă ý ĥþ Ĉ ĥĈ Ġþ þĜ' ĕ"ĥĤ čĦđė ĦĕĥĕĘĥĐđ ĐĕĜĥĐ ęĞĠč ?ĕ"ĥĤ Ęĥ đĥđĤĕĠ ĕĘđĘ ěČė ĦđĞĔĘ ęĕĘđėĕ ĥĚĥĐ ęĕČĢĚĜ ęĥ ,ĐĤĕĠĝđĚĔČĘ ?Ėėč ģĕĕďĘ ĕ"ĥĤ Čč ĐĚ .ĐđđĐ ěđĥĘč À 'Ħăđĕă ēÿ ĐĞčĥ ęĐ ĐĚ ĥĕģĘ-ĥĕĤ ĤČčĚ (đ ,Ĕ) ĐĕĚēĜč Ĥčė čđĦėĥ ĕĠė ,ēĤĕĐđ ĥĚĥĚ đĜĕČ - ěđĘĕđ :ęĕĞĕģĤĐ ę üĕĚÿ ĥĀ Ĉă Đÿ ĕĚý ĥø Ĉ ę üĕĚÿ ĥĀ Ĉă Đÿ ĦČþ ĦĕĀ ĥĉ ü ĞĀ ĐĦĀă Č'ÿ ČĢđĕđ ĦĕĤēĥ ĝĜėĜ ČĘČ ,ęđĘė ăĀĂŏŖ Đ ř ŋ ûŒ ăŋ ęĐĥ ,ęĕĚĥĐ ČčĢĥ ĕĤĐ ,'ęČĀ ĀčĢø Ę Āė øđ -ĕĚĥč ęĕČĢĚĜ ,ĐĜčĘĐđ ĐĚēĐ ĐĥĞĚ ęđĕ Ęėč ĥďēĚđ ĦĕčĤĞ ęĕĜĦđĜ ěĜĕČ ęĕĚĐĥ ,'ęĕĚĐ đĢĤĥĕ' ĤĚČĜ 'ė ģđĝĠč ďĢĕė ,ĥďē ĤđČ ęĕĘĎĚ đĜČ ,ĕ"ĥĤ ĕĥĤĠĚč ěđĕĞĐ ĤēČĘ ĐĜčĘđ ĐĚē đčĥ - ĞĕģĤ .ĦĕĥČĤč ĘĞĚĥ ęĕĚĥĐ đĜĕĕĐď ,ęĕĚĥĐ Đ"čģĐ Ėė ĤēČđ ęĕĕē ĕĘĞč ęĕĢĕĤĥĚ ęĐ ČĘČ ,Ħđĕē Ĥđčĕď Ęėč ĦđĜđĚĔ ĦđĕĘĎĤĚ ĐĚėđ ęĕČĘĠĜ ĕ"ĥĤ ĕĤčď - ęĕģēĥ .ěĕĞđčģ ĦđĘĒĚđ ęĕčėđė -ĕĚĥ' Ęĥ ĐĒ ĞĕģĤđ ,ĐĤĕĠĝđĚĔČĘ ČĤĀ øčĕă ü ÿđ' ĤĚČĜĥ Č"ė ģđĝĠč ěČė ĘčČ ,ĦăđĕēĐ ěĦđĜ ěĦ' ĦĜĕēčč ,ęĕĥĤĠĚĐ ĕĤčďĚ ģĘē ČĕčĜ ěĘĐĘ ,đĕĤčďĚ ěĚ ĦđĜēđĔđ ĦđďĚđĞ ęĕĕēĕĤ đčĥ ,'ęĕĚĥĐ-ĞĕģĤ' ęĥč ČĤģĜ 'ęĕĚĥĐ čĦđė ěėĘ ,ĦăđĕēĐ ĦČ ěĦđĜ ęĎ ČđĐ Đ"čģĐ ĕĤĐ À ęĕģāü ĘČù :'ďđĞ ęėēĕđ ęėēĘ Ħĕčđ ęĕĘĥđĤĕ đčĥ - ĘđčĒ .ęĕģĕďĢĘ !'Ħđĕē Đč ĥĕĥ' ģđďģďč ĕ"ĥĤ ęĕĚĥĘ ĖđĚĝĐ ĞĕģĤĐ ČđĐĥ ęĥ ĘĞ ,ěė ęČ .ĐĤĕĠĝđĚĔČĐ Ęĥ ęĕĜđĥČĤĐ ĤĥĐ ĘČėĕĚđ ĕđĜč ēčĒĚđ ĥďģĚĐ ?Ħăđĕē đČ 'Đĕē' .ěčĤģ đĕĘĞ čĕĤģĚđ ďĚđĞ ĘđďĎĐ ?ęĕčĥ ĐĕēĘ ĐĜđđėĐ ĤĥČėĥ ,ęĞĔ čđĔč ĤČčĚ 'ĐĕĤČ ĤđĎ'č Ę"ĤĐĚĐ đĜĕčĤ ęĎ ęĕĠĠđĞĚ ĦđĠđĞĐĥ ěėĦĕ ďĢĕė ĦĤĥĐ ĕėČĘĚ Ęĥ ĦđĦĕė đčĥ - ěđĞĚ ĘĞ ĤđČ ĖĠđĥđ 'ĐĕĤČ ĤđĎ'č Ę"ĤĐĚĐ ĖĕĥĚĚ đėĤď ĕĠĘ Đĕē ĥĠĜ' ĥđĤĕĠĐ ĦČ 'ė ģđĝĠč ĐĜđĥČĤĘ čĦė ĕ"ĥĤ ęĎ ęĕĕđĘĦ ęĥ 'ęĕĚĥĐ-ĞĕģĤ'č ęĐ ģđĝĠč ĦĕĜĥ čđĥ ĤĕčĝĐĘ ĖĤĢđĐ ĞđďĚ ,ĕ"ĥĤ ĕĤčď ěĕČĥ ĘđĘĥĘ ĕ"ĥĤ ĦĜđđė ĐĦĕĐ .Ħăđĕē Đč ČĐĕĥ - ěĕČĥ ĦđČđĤ đĜĕĜĕĞ ĕĤĐđ ?ĐĜčĘđ ĐĚē ęđĕč Ħđĥēđ ĐĘĕĘč ĐĤĕĥ ĦđĤĚđČĥ ĐčđĥĦĐđ ?Ħđĕē Đč ĥĕĥ ĥĠĜ đĜĕĕĐ 'ĐĕēĐ ĥĠĜ'ĥ Č"ė ,'ĐĚĐčđ Đĕē' ěđĥĘĚ ,đĔđĥĠė ,'Đĕē ĥĠĜ' ĥđĤĕĠĐ ĘĞĚ ĕĜĥĐ ĞĕģĤč ĦđĠĠđĞĚ ĦđĠđĞĐ đčĥ - ěđėĚ .ĘČĤĥĕ Ęĥ ěďđčė ĕĜĠĚ ġĤĥ" ĐĤđĦč čđĦė đč 'ė ģđĝĠč ĐĘĞĚĘĥ ęđĥĚ ,ČĕĐ ,ĕĥĕĚēĐ ęđĕč ČĘđ ĕĥĕĥĐ ęđĕč ģĤ đČĤčĜ ęĐ ĕĤĐĥ ?ĐĤĕĠĝđĚĔČĐ ĦĕĕĘĞđ ďĤč ĦđĤĢđČđ ĎĘĥ ĦđĤĢđČ ĕĤĐĥ ,đĔđĥĠė Đĕē ĐĜĕČĥ ēėđĚ ęĥđ ,"Đĕē ĥĠĜ .Ħăđĕē đč ĥĕĥ ĥĠĜ đĜĕĕĐ 'Đĕē ĥĠĜ' čđĦėĐ ĦĜđđė ČĘČ ĐĤďēđ ,ęĕĘĎČ ĦĕĕĘĞđ ęĕĞĤ ęĕĘĘĔ đĜĕĕĐď ġĤđĥ ČđĐĥ ĦăđĕēĐ ęĥ ĘĞ "ġĤĥ" čđĦėĐ đČĤģ ĦČ ĕ"ĥĤ ĐĜĕĥ ęĎ ěėĘĥ ,ČĘĠĜ Ĥčď Ę"ĤĐĚĐ ğĕĝđĚ !ďđģĕĜ ĕđĜĕĥ .ĤđĔĕģ Ęĥ ĐĤĞĚđ ,ĐĤĞĝđ ĐĠđĝ Ęĥ ĤėĒĜ ČĘ Č"ė ģđĝĠč ęĕĎďĐ ĦČĕĤčč ěČė ĘčČ ,ďĜđ ĞĜ ĥĤĕĠ ,'Đĕē ĥĠĜ' đĐĚ ĥĤĕĠĥ ĕĤēČ ģĤđ ,ģđĝĠĐ Ĥďĝ ĦĤđĢ ĕĠ ĘĞ ęĕĕēĐ ĤđČč čĥĕĕĚ ,ĐģďĢđ ĔĠĥĚ ģďĢ đčĥ - ĦđčĤĞ ęĕ üĘāďĎă ø Đÿ ę üĜĕĜă ü Ħÿă Đÿ ĦČþ ęĕģāü ĘČù ČĤĀ øčĕă ü ÿđ' čđĦė ČĘČ ,'ġĤĥ' đĕĤčďĘ ĐĕČĤ ČĕčĐĘ ĕ"ĥĤ ĐĢĤ Ėėč ĕė .'ġĤĥ' đĐĚ ĦđčĕĦĘ ĐĤđĝĚč đĘ ĐĦĕĐĥ ďđģĕĜĐ ,ĐėĤč ĕĒĜĎđ ęđĘĥ ĕĒĜĎđ ęĕĕē ĕĒĜĎ ĐĕĐđ ,'ę üĕĚÿă Đÿ đă ĢĤø ĥĀ Ĉ Ĥĥþ Ĉ Čú Ħĥĉ þ Ěāþ ĤĐĀ Đĕă Ā ēÿ Đÿ ĥĈ Ġþ þĜ ĘėăĀ ĦČý øđ đč ĥĕĥ ĥĠĜ ČĘČ ,đĔđĥĠė Đĕē ĐĜĕČ "Đĕē ĥĠĜ"ĥ ĐĕĐ ĕĥĕĚēĐ ęđĕčĥ .ĐĥĤĠč 'ĞĕģĤ' ĦđĚĥĜđ ĦđēđĤđ ,ęĕģĕďĢ Ęĥ ěĦĚĥĜđ ěĕČĥ Ęĕčĥčđ ,ęĕč 'Đĕē' ĥĕĥ ĐĜđđėĐĥ ĦđĞĔĘ ęđģĚ Ĥčď Ęėđ ,"ġĤĥ" đĘĢČ čĕĦė ĕĤĐĥ ,ĐĕČĤ ČĐđ ,Ħđĕē ,ĥ"ĕĤĐ ĦēĦ ġĚģ ęĞ 'ĞĕģĤ'Ā ďđģĜ ďĕĦĞĥ ĘĔđ ,ĦđČĤčĕĐĘ ĦđďĕĦĞĥ ěČė ęĘđĞĘđ ,"ĦĥĚđĤ" ĦČĤģĜ ĦđĐđčĎ ęĕĘĎĤ ĐĘ ,"ġĤĥ" ČĤģĜ ěėĘđ ,ďĜđ ĞĜđ ġĤđĥ ČđĐ Ħăđĕē đč ĥĕĥ ĞĕĠđĚĥ ĕĠė ďđģĜ ĐĕĐ ĕĞĕčĤĐ ęđĕčđ ."ęĕĦĚ đč ĦđĕēĐĘ ČđĐ ĖđĤč ĥđďģĐ ĥđĤĕĠ ĘđĘĥĘ ĕ"ĥĤ ĖĤĢđĐ ĖėĘ .ČđĐ đĞĚĥĚė "Đĕē" ĞđĜĞĜ Ęĥ ēė đč ĥĕĥ ,'Ħăđĕē đč ĥĕĥ ĥĠĜ' ěĕĕĜĞ đĐĒđ ĐĒ ĕĠĘ .ĥ"ĕĤĐ ĦēĦ Čđđĥ ęĞ đĜĘĢČ Đč ĥĕĥ ĥĠĜ' ĐĜđđėĐ "Đĕē ĥĠĜ" ěČė ęĎĥ ĥĤĠĘđ ĐĒ .ĐĢĕĤĥđ ďđģĜ ČđĐĥ ĕĞĕčĤĐ ęđĕčĥ ,čĥĕĕĚ ęĕĕĜēđĤ ęĕĚĥ . 'Ħđĕē đĤĠĝč čĦđė Ğ"ĕĒ ĕē ĥĕČ ěč ĘĞč ČđĐ 'ęĕĚĥĐ-ĞĕģĤ'ø ĦĜđđė ,Čđđĥč ęĎ ěėČĥ ĕ"ĥĤ ēĕĤėĐ ĦĚČč ěėĕĐĚ ,ĤĚČĦ ČĚĥ !Ħăđĕē ęĕČĕĢđĚ ČĘ ęĕĚĐ ĘĞĚĥ ěđĕĘĞĐ ĞĕģĤĐ ,ęĕĚĥĐ-ĕĚĥĘ ĞĚĥĚ ěėđ ,ęĥ ĐĎĕĎē) ĞďĕđĐĕ ěč ĐĕēĘ ČĘđ ,Ħđĕē Đč ĥĕĥ ĥĠĜĘ ĐĜđđėĐ Č"ė ģđĝĠč ,čĥĕĕĚđ ďđĞ ğĕĝđĚ 'ĐĚĘĥ ĦđĞĕĤĕ'č Ę"ĥĤĐĚĐ đĜĕčĤ ĐĎĕĎē ,ĤĐĐ ěĚ ęĐĤčČ ĕčĤ ĕĤčďĚ ĥĠĜ' ďĕĦĞ ěđĥĘč ĕ"ĥĤ čĦđė 'ė ģđĝĠč ěČė ĞđďĚ ĦđĤđČĚĐ ęĥĥ ,ĐĤĕĠĝđĚĔČĐ 'ďđďĘ ĘĕėĥĚ'č đďĤČĠ ďđď đĜĕčĤ ĤČčĚ Ėė ĘĞ ?ęĕčĥ ČĘ ĥĕģĘ ĥĕĤđ ĐďđĐĕ ĕčĤĥ ,(ęĥ ČĘĥ ČĢĚĜ ,ęĕčĥ ĐĕēĘ ĐĜđđėĐ ęČĥ Ĥčĝ ĕ"ĥĤĥ đă ĢĤø ĥø Ĉ üĕ' ĤĚČĜ 'ė ģđĝĠč ěČėĥ ĕĜĠĚ ?'Ħđĕē Đč ČĐĕĥ ,'ĞĕģĤ'Ā ďđģĜ ĕĥĕĚē ęđĕč ĖČ .ęĕĕđĘĦ ĥĠĜ'ĥ ĥĤĕĠ ĕ"ĥĤĥ ĕĤēČđ ,'Đĕă Ā ēÿ ĥĈ Ġþ þĜ ġĤþ ĥþ Ĉ ę üĕĚÿă Đÿ ,ĐĤĕĠĝđĚĔČĐ ĖđĦčĥ ĞĕģĤ đĦĜđđėđ ĤĚČĥ ĐďđĐĕ ĕčĤĥ ČĘČ ,đģĘēĜ ČĘČ ,ęĕĜĔģĐ ęĕĎďĐ ĤČĥ Ęĥ ęĦČĕĤč čđĦėč ĤėĒđĐ ęĕĚĥĐ ĘĞ ĤčďĚ ,ęĕĞĕģĤ ĕĜĥ ĥĕĥ ĘėĘ ĐĜđđėĐĥ ēĤėĐč ěėĘ .ěėĦĕ ČĘ ĦČĒđ ,ęĕčĥ ĐĕēĐ ęĕĚĐĥ ĥĕĎďĐĘ ĖĤĢđĐ ,Ħăđĕē Đč ĥĕĥ ĥĠĜ đĜĕĕĐ 'Đĕē .ĦđĠđĞĐ ĦđĠĠđĞĚ ęĥđ .ęĕčĥ ĐĕēĘ ģĤ ČĘđ ęĕĎďĐ ęĜĕČ ęĕĚĐ ĕė ,ĦăđĕēĐ ĦČ đČĕĢđĐđ đĢĕĤĥĐ ČĘ ęĚĢĞ đĜČĥ ęĕĚĥĐ ĕė ,đĜĕĜĕĞč ęĕČđĤ đĜČĥ đĘĕČđ ,ęĕĢĤĥĐ ğđĎ ĦČ đČĕĢđĐ ģĤ ČĘČ ,Ħăđĕē ęĕĜĦđĜ ęđĎĤĦč ģđĕďĐ ĐĠĕģĚĐ ĐĤĕĠĝđĚĔČĐ ČĕĐ ęĕČđĤ ?'ĐĜĕĚĘ' ĐĜđđėĐ ĐĚ ĕ"ĥĤ čĦė ģďģď ěėĘ .ęĕĢĤĥč Đ"čģĐ ěĦĜ ĦăđĕēĐ ĦČ ęđĕč ęĎ ďđģĜ ĐĤđĝĚč đĜĘĢČ ěėČ ĒĎ Ħčėĥ ČĕĐĥ) ġĤČĐ Ĥđďė ĦČ ęĎ ĥĤĠĘ ĕ"ĥĤ ĖĤĢđĐ ĞđďĚ ĤČčĘ ģĤ đĜĘ ĤĦđĜ ĦĞė ČĐĕ Ėė ĤēČĥ ,đĒė ĥĠĜ ,ĤĚđĘė ,'Ħđĕē Đč ČĐĕĥ ĥĠĜ' ęđĎĤĦč ĖČ .Čđđĥč ĕĥĕĚēĐ ĘĘē ĦČ ĦĠĔđĞĐ ,ĦĘėĦ ěđđĎč Đč ĥĕĥ ĥĠĜ À Đĕē ĥĠĜ' ĦĕĥĕĘĥč ,ď"ė ģđĝĠč ĐĕĤČ ĤđĎĐ ė"ėđ) Ħđĕē Đč ěĦĕ Đ"čģĐ ĤĥČė ,Ħăđĕē Đč ęđĕčĥ ,ČĘĠĜ Ĥčď đĜČĢĚ ĝđĘģĜđČ ĕĚĥ' ĦČ ĥĕ ĦČĒ ďčĘĚđ ,(ęĘđĞĐ ?'Ħđĕē .(ď"ė ģđĝĠč ĞĕģĤč' ĦđčĕĦ ĦČ ęĎĤĦĚ ĕĞĕčĤĐ ĘĞĚ ĤĥČ ęĕĚĥĐ ęĐĥ ,'ęĕĚĥĐ ĤĕČĚ đĜĕčĤ Ęĥ đĕĤčďč ęĕČĢđĚ đĜČ ĖėĘ ĐčđĥĦĐ ĦČ đĦĜđđėđ ,'ČĕĚĥď ĞĕģĤč' - 'ęĕĚĥĐ ĘĎĘĎ ęĕĕđĢĚ ęĐč ĐĤĕĠĝđĚĔČĘ ģđĝĠčĥ ,'Đďĥč ĤČč' đĤĠĝč ĤČčĚĐ ěđĜČď ěĕĚĕĜč !Ħăđĕē ěĦđĜ Đ"čģĐ ĕĚĥ' đĜĕĕĐď ,ęĕĚĥĐ Ęĥ ĞĕģĤĐ .ĐĜčĘđ ĐĚē ĐĘđĘĞ 'ĐĜĕĚĘ' ĦčĕĦđ ,'Đă ĀĜĕĚü øĘ Đĕă Ā ēÿ ĥĈ Ġþ þĜ' čđĦė ĕĥĕĘĥĐ ĕĦčĥ đĜĕčĤ Ęĥ đĕĤčď ęĞ čĔĕĐ ęĕčĘĦĥĚ ęĕĤčďĐ ĖđĚĝĐ ěđĕĘĞĐ ĞĕģĤĐ ČđĐđ 'ęĕĚĥĐ ĞđďĚ ĤČčĘ ,'ęĕĚėē ĕĦĠĥ'č čĦđėĐ ,ĝč-ĤĤđĥĚ ĐĞčĥ ĤĕėĒĐĥ ĥĕģĘ ģĕĤ ĦČĒ ĦĚđĞĘ 'Đĕē' Ęĥ ĥĠĜ ,đĚĢĞ ĕĜĠč Ĥčď ČĕĐĥ čđĥēĘ ĦđĞĔĐĘ ęĎĤĦĚ ĕĥĕĚēĐ ęđĕčđ ,ęĕĚĥĐ ĘČ ,ęĕĕĜēđĤ ęĕĚĥ ĘĞ ĤčďĚ ,ęĕĞĕģĤ ČđĐĥ ěČė ęĎ ĥĤĠĘđ ĘđĘĥĘ ĕ"ĥĤ ĖĤĢđĐ ěėĘ ,ĥĚĚ ,'Ħđĕē Đč ĥĕĥ' ĐđđĐ ěđĥĘč ĕ"ĥĤ čĦđė Č"ė ģđĝĠč ĞĕģĤ' À 'ęĕĚĥĐ ĞĕģĤ' ĦđčĕĦ ĦČ čĦėĥ ĕĠėđ ,đĜĦĎĥĐĚ ĐĘĞĚĘ ęĐĥ .Ħđĕē Đč ĥĕĥ ĥĠĜ ĤđĚČė ĕė ,'Ħđĕē Đč ČĐĕĥ' čĦė ęĥ 'ė ģđĝĠĚ ĐĜđĥč .ęĕĚĥĐ ČđĐĥ ĞĕģĤ đĦĜđđėđ ,'ČĕĚĥ ĐĎĕĎē ,ĦđďĎČ ĕĥđďĕē) Č"ĥĤĐĚĐ ĤđČĐ ĥđĤĕĠė ĐĘđĞ ĥĚĚ ĐĒ ĕĤĐđ ĖĚĚ ČĘĠđĚč ĐĒč ĕĘ ĕĦĤĚČ" :(ęĥ !ęĕĕēĐ ĤčđďĚ ěĕČ ,ĤĚđĘė ."ĥđĤďĦ Ęč Ć Őć Ŕü Ŗøđŋ ûŏ ăŋ ęđĕč đČĤčĜĥ ęĕĚĥĐ :ęđėĕĝĘ Ęĥ ĕĚĥĎ ĤĚđēĚ ęĕĕđĥĞĐ ęĕĚĥč ,'Đĕă Ā ēÿ ĥĈ Ġþ þĜ' ĦĕĞĕčĤ ęĞĠ ĐĤđĦč čđĦė ęĥ ,'Ę ģđĝĠč ĞđďĚ ,ĤđĚČĐ Ęė ĤđČĘ ûøĐþąăûúüĎć ĐĤĕĠĝđĚĔČĐ .Č :ĐĜĐ ĐĞčĥ ĕĜĥĐ ęĕĕĜēđĤ ęĕĜĕĕĜĞ ęĐ ČĘČ ,ĥČđ ęĕĚ ?ęĕĚĞĠ ĥĘĥ ĥĤĕĠĥ đĚė ,Ħăđĕē Đč ĥĕĥ ĥĠĜĘ ĐĜđđėĐĥ čđĥ ĕ"ĥĤ ĥĤĕĠ ČĘ ĆüĀĕđċĈüđü ČĤģĜĐ ČđĐđ ,ęĘđĞĐ ĘĘē ĦČ ğĕģĚĐ .ĕĚĥĎ Ęėĥč ęĕĎĥđĚ ęĜĕČĥ ֹ ּ ĕĚĥ' .č .'ęĕĚĥĐ ĞĕģĤ'Ā đČ ,'ęĕĚĥ' '‫ִתבונ ֵן‬ְ ‫לה‬ ְ ' ‫את התשובות על שאלת‬ ‫מבחן חדש‬ ĘĞĚĥ 'ęĕĚĥĐ ĞĕģĤ'ø ČđĐđ 'ęĕĚĥĐ ?ĞĕģĤč ĦđĠđĞĐ +‫ או בנדרים‬,'‫ניתן להשיב בקו 'קול התורה‬ ĐĜčĘĐđ ĐĚēĐ đčĥ ĐĤĕĠĝđĚĔČĐ ęĕČĤĜĐ ęĕĚĥčĥ đĜČĢĚĥ ĕĤēČ ‫ומתן שכרה בצידה – הגרלות‬ ‫ומיוחד לקוראי‬ ęĕĚĥ ĥĚē ďđĞ .Ď .ęĕĚĥĐ ČčĢđ ĕĚĥđ ęĕĚĥĐ ,ęĕģĘē ĕĜĥ ęĜĥĕ .ĐĎĥĐ ęĐč đĜĘ ěĕČĥ ęĕĕĜēđĤ ‫שבועיות בין המשיבים כהלכה‬ ‫ דפוס ספיד פרשת בראשית תשפז‬- ‫טועמיה‬ :‫הגיליון השבועי‬ 5 ĖĥĚĐ ĦČ ěĕčĐĘ ĘėđĜ ,ęĕĚĥĐ  ăĐĄÿĕĀďċ øđĂøĐûďüđĀúąüă ûďüđđøû÷ ĀĕüĐĕĐāđďüđ !ĐĘĕĘč 1:45-č ěēčĚ ĕüøĐûđĐďċăĕĄĀúüúĀþüđü÷ďċďċ - ĘĕĘ ĦđĢē ĤēČĘ 1:25 ĐĞĥč ,ČĢĦ ĕė ĦĥĤĠ ĕĥĕĘĥ ęđĕ ĕČĢđĚ ,ďēČ ĐĘĕĘ +ęĕĤďĜ đČ 'ĐĤđĦĐ Ęđģ' đģ ĖĤď ēđĘĥĘ ěĦĕĜ 'ĕĞđĥĞĥ ĖĦĤđĦ' ĕĤđďĚĘ ĦđčđĥĦ ĞĕĎĦĥ ďĞ čėĞĦĐĘ ĖĕĤĢ ĕĦĕĕĐ ęĥ ,ĦĎ ĦĕĤģčĥ ğĕĜĥĔĞĤģ ď''ĚĐĕčĘ ĕĦĞĘģĜ ,Ęđģč ĘČđĥđ Ĥģĕ ĕďđĐĕ ĐĤĞĝč ĝĜėĜ ĞĦĠĘ .ĕĢĠē ĒđēĚĘ ĕĦđČ ēģĕĦĥ ĐĞĝĐĐ ĕŒ úŐ ŔüĀŖ ûĆ Œ ÿœ Ďœ ďøœ œŖúďŔĎþō ĦđĜđĤČĐ ĘĞ ĦđĤĕĐĚč ĤčĞ ČđĐ ?ęĕĥĚđē ěČė ĥĕ ĐĠĕČ :ĘėĕĐĐ ĘĘē ĘČ ČĤđģ .ĕ"ĥĤ ĘĞ ĤđČĕč ęĞ ĥĚđē ČĢĚĥ ďĞ đĦĞď ĐēĜ ČĘđ ĦđĜēĘđĥĐđ ûĐœ Ŋ ďœ ċœŖ ûĀ Œ ĎŖŐ üĈċŖŋ üđ ŔüøđŐ øĄĀ Ŗ ŋ úŖŏ ü Ŗúþŏ ?Đčĕĝ đČ ěĚĕĝ À ęĕčėđėĐ ďđĞđ ,Đ ĀĘøĕ ĀĘ ČĤĀ ģĀ Ėø ĥāþ Ĉ ē ÿĘ øđ (Đ ,Č ĦĕĥČĤč) ĤĚČĜ ĞđčĥĐ ĦĥĤĠč Ęđėĕ ČĘĥ ĕďđĐĕ ,'čĦėčĥ ĐĤđĦ' ĕďĚđĘ ĕĠĘČ ĦđČĚĚ ďēČ ďđĞč ĤčđďĚĥ ĕĦĜčĐ ěĐĕþ ýĘĞú Đ ĀčăđĥĈ Ħăø Đÿ Ĥĥþ Ĉ Čú Ħ āđĘČý ĥø Ĉ ĤĠÿ ă ĝø Ěü ĖĕþĜ Ā ĠĀ øĘ ěĕčăý Ęĕ ăďü øčĐÿ øĘ ęüĕĚÿ ĥĀ Ĉă Đÿ Ğĕÿ ģü Ĥø čăü ĦāĤČā Ěø ĕĐøĕü (ďĕ ģđĝĠ) ĖĥĚĐč ĤĚČĜ ďĚĘđ ĥĤďĚĐ Ħĕčč čĥĕ ČđĐ ...ĕĚđĕĐ ďđĚĕĘĐ ĘĞ ěēčĜđ ďĚđĘĥ ĕĜĠĘ ęďĤĕĐĘ ĐĥĀ Ĉ ĤĀ ĠĀ ă čă ÿ ĕ''ĥü Ĉ Ĥÿ ě āđĥĈ øĘčă ü ĐĞĕĀ Ġü āđĚ ĖđĤČ ďđĚĕĘ ČđĐ ČĢĦ ĕė ĦĥĤĠ ĕĥĕĘĥ ęđĕ Ęĥ ďđĚĕĘĐ) Ħđģĕčďč 'ģď 20-Ě ĤĦđĕ ,ęĕčėđėđ ēĤĕ Ęĥ ĦđĤđČĚ ĥĕ ĐĘĕĘčĥ đĜĕĕĐď ,Đ ĀĘøĕĘă Ā Đÿ ěĕ ýčđă ę āđĕă Đÿ ěđĠĘĔĐ ĦČ ĕĜĚĚ ĘĕČĥĐĘ ĕĜĚĚ ĥģĕč ČđĐ (!) ĐĘĕĘč 1:45 ĐĞĥčĥ ďĞ ,(...ĕďĚĘ ĥăĈ đĤ ýĠčăø ĐĞĕĀ üĠ āđĚă Đ)ÿ ĦĚþ ĕă þ ĝĂ Ěø Ħ āđČčăø Đ ĀĘĕēü Ħø Ěÿ Đ ĀĘČý ĥø Ĉ Ę Āė øĘ Đ ĀčăđĥĈ Ħøă Đÿ .ęĕčėđėĐ ĦČĢč ĘĕēĦĚ ĐĘĕĘĐĥ ĦđėĤč ĦėĝĚ ĦĘĕēĦč đĤĚČ ěėđ .ěđĕĞĐ ěēčĚ ĦČ ęĎđ ,ĕĝĕĝčĐ ěēčĚĐ ĦČ ęĎ ĖĤĞ ĦđĔđĤĔ ęĕĕĜĕĞčđ ďĕĕĜĐ ĘėăĀ Ęĥþ Ĉ Ħ āđĜ āđĥČ Ĉ Ĥü ĐĀ Ħ āđĕă Ħü āđČĐĀ ĦČþ ďēÿ ÿĕ čĕėăü Ĥø Ħÿă Ĥĥþ Ĉ Čú ėăÿ .(ĕ"ĥü Ĉ Ĥÿ ěĚĒč ĐĥĞĜ ĐĘĕĘĥ ěĕďĐ ĤďĎčđ ,đĘČ ęĕģđĝĠ ĦĜđđėč ĤđģēĘ ĥĕđ :ĐĥĀ Ĉ ĤĀ ĠĀ ă čăÿ ĐĞĕĀ üĠ āđĚă Đÿ ĐĘă Ā Ěü Č ĀĢĚø Ħüă Đ ĀčăđĥĈ Ħøă :ęĕčėđėĐ ĦČĢ ĐĤđĦĘ ĘČĤĥĕ ęĞ Ęĥ ĤđčĕēĐ ČĘČ ,ěđĕĢĐ ČĘ ČĕĐ ĐĘđďĎĐđ ĦĕĦĕĚČĐ ĐēĘĢĐĐ !ĦĤĦđĕĚ ĦĠĝđĜ ĐĘĕĚ Ęė !čĦėčĥ ĕ"ĥü Ĉ Ĥÿ Ęĥþ Ĉ ĕ üĜĥý Ĉă Đÿ ĥăĈ đĤĠý ă Đÿ ĐĚĀ .Č ęĕČĤĜĐ ęĕčėđėĐđ ,ĖĥđēĐ ČđĐ ĐĘĕĘĐ Ęĥ ĦđČĕĢĚĐ ęČĐ .Ĥ ģēĢĕ ,ĐčđĤĚ ĐėĤčč ?'ĕĞĕü üčĥø Ĉă Đÿ ę āđĕă čăÿ ęĕģāü ĘČù Ę ÿėøĕ ÿđ' ĘĞÿ ČĕĐ ,ęĕčėđėĐ ĦĞĠđĐ ČĚĥ đČ .ĐĘĕĘ ĐĥĞĜĥ 'ěĚĕĝ' ģĤ ęĐ ĦđČĕĢĚč Ĥĝē ęĕčėđė ęĕČĤĜ ěĕČ ęČĥ Ėė ,ĐĘĕĘĐ Ęĥ ĦđČĕĢĚĐ ?ęĕēü Ģø āđĤ ĀĘ ęĕ üĘėăý ěĕģü Ħø Đü øđ Ęčăý Ħüă ĕĚü .č ?ĐĘĕĘ ĐĥĞĜĥ 'ěĚĕĝ'č ģĤ Ĥĝē ČĘđ ,ĐĘĕĘĐ Ęĥ ĕĦĚĕČ đĕĥėĞ ČĘ ęČ ?'ĐĀ ĥĂ Ĉ øč üė øđ ġĤþ ČĀ ĐĀ ĦČþ đă Č øĘĚăü đ' ģăđĝĠĀ ă čăÿ ĐĤĀ ĝý ēú Ħ āđČ āđĒĕČý .Ď ĕĜČ 'Đ ĕďĝēč .'čĦėčĥ ĐĤđĦ' ĘđďĎĐ ĘĞĠĚĐ ĦČ ĤĕėĐĘ ĕĜėĕĒĥ ĖĤčĦĕ 'ĐĘ ĐďđĚ ĕĜČ ĦđėĘĐ ,ğĝđĕ Ħĕčđ ĤđĔ ,ĝ"ĥ :ĘĘđėč ďđĚĘĘ ĕĦĕėĒ ,ĐĜĥ 30-Ě ĐĘĞĚĘ ĘĘđė ĖĤčČ ?'ĕĥü Ĉă ĥü Ĉă Đÿ ę āđĕ' ģăđĝĠĀ ă čăÿ 'Đ Ħ āđČĐĀ ĤĚÿ āđĘ ĐČĀ čăĀ ĐĚĀ .ď ęđĕ ,ĦđĤĕĎđ ĐĘĕĚ ,ěĕĥđďĕģđ ĐĠđē ,ĦđČđđģĚ ,ĐĤĐĔ ,ĤĦĕĐđ-ĤđĝĕČ ,ĦđėĤč ,Ħčĥ ûďœ ŔüđŖ ûđ Œ ÷ĄĀ ő ĕŏ úŋ ŔüĀ ?'ě āđĥČ Ĉ Ĥü ę āđĕ' ČāĘ øđ 'ďēĀ Čþ ę āđĕ' čăđĦėăĀ ĐĚĀă ĀĘ .Đ ĦđĤĚĘ ,ĐĥĤĠč ĕ"ĥĤ ĘĞ ěēčĐĘđ ďđĚĘĘ ĕĦĕėĒ ČĘ ęĘđĞĚ ĖČ ,ďđĞđ ,ēĝĠ ,čđĔ Đ ĀĕĐĀ ČăđĐ Ę Āčđă ĕ đĕēü ČĀ ęĥý Ĉ øđ (Čė ,ď ĦĕĥČĤč) ĤĚČĜ ĞđčĥĐ ĦĥĤĠč .Č .ĐĤđĦč ĐĜčĐĐ ĦĘĕēĦ ĐĒ ĐĥĞĚĘĥ ?'Ĥ āđĞ Ħ āđĜĦø ė'ăĀ čăđĦėăĀ Đÿ ĦČþ ĐďĀ Ďă Ā Čÿ ĕĤý øč ăďü ęĕĥü Ĉ Ĥø ĠĀ Ěø ďĢĕÿ ėăý .đ ?'Ĥ āđăĜė'ăü ĤėĒđĚ ĐĤđĦ ĕĥĚđē ĐĥĚēč ďđĞ ěėĕĐ .Ĥ āđăĜėăü ĉĥ ýĠāĦă ĘėăĀ ĕ üčČú ďđĞ ęĕďĚđĘđ ğĘđē ěĚĒĐ ...?ĕĦĚ ĘčČ ,ĐĒ ĦČ ďđĚĘĘ ęĞĠ čĕĕē ĕĜČĥ ĕĦĞďĕ ďĕĚĦ ęĥý Ĉ ęĕĥü Ĉ ĀĜ ĕĦýă ĥø Ĉ Ėø Ěþ þĘ āđĘ ēģüă ÿ ĕă ÿđ (Ĕĕ ,ď ĦĕĥČĤč) ĤĚČĜ ĞđčĥĐ ĦĥĤĠč .č ĐėđĒ ĕĜČ ęėĦČ ĤĕėĐĘ ĕĦĕėĒĥ ĤēČĘ ?ĕ"ĥĤđ ĥĚđē ęĞ ĐĚ ĘčČ ,ČĥđĜ ďđĞđ ČĥđĜ ?ĐĘă Ā Ěüă Đÿ ĕĐü Ěÿ ĕĜČ ěČėĚđ .Ğđčĥ Ęėđ ęđĕ Ęė ěēčĐĘđ ĕ"ĥĤđ ĥĚđē ďđĚĘĘ ,Ėė ĥĚĚ ,đĚđĕč ęđĕ Ĥčď ?'ĐďĀ Ğ'Ā ęĥč ĐĥČ ĐĤđĦ ĕĥĚđē ĐĥĚēč ďđĞ ěėĕĐ .ĐďĀ ĞĀ Ħēÿ Čÿ ĐĀ ďđĚĘĘđ ĤĎčĦĐĘ đėēĦ ĘČ !ĕĘĥ ĦđĞĔĐ ĘĞ đĤĒēĦ ĘČ :Č"ĔĕĘĥ ęĕėĤčČĐ ĘėĘ ČĤđģ ěėĕĐ ,ęĕĚüă ÿĕ ČĤĀ ģĀ ęüĕĚÿă ÿĐ Đ ýđģø Ěü øĘăđ (ĕ ,Č ĦĕĥČĤč) ĤĚČĜ ĞđčĥĐ ĦĥĤĠč .Ď !ĦĞė Ĥčė đĘĕēĦĐ ,ĕ"ĥĤđ ĥĚđē ĒČ ģĤ (ĦđčđĥĦ 2) ?ęĕĚ ĘĞ 'Đ ýđģø Ě'ü ěđĥĘĐ đĜČĢĚ ĐĤđĦ ĕĥĚđē ĐĥĚēč ďđĞ .Ď ģēĢĕ ĒĤČ (ď ÿč øĘčăü ęĕĚăü đĥĈ Ĥø ĀĘ) 'čĦĀ øėčăü ĥþ Ĉ ĐĤĀ āđĦ'ă Ħ þėĤþ Ğú Ěÿ čăø ěĕ üĒĐĀ øĘ ĥĈ ýĕ ě āđĤĦø Ġü ă Đÿ ĦČþ ĄĀúŏ œŖúþŕ ąŋ đüăďùûøĄĀĂüýûđüąĐ āăĀüĄĀøčćđĐďċø ûďüđûđüĂýø ęĕĤü Ħø āđĠă ÿĘ ,Ėø Ĥþ Ğý ĕĤý ģüĕø ęĕĝü ĤĀ Ġø ă Č ýĉĥ āđĜ øđ ďēĂĕĀ Ěø ĞĢĀ øčĚü - č ýĘ đă Ěĕ üĉĥ !Ħčă Ā ĥÿ Ĉă Đÿ ěēÿ øĘĥĂ Ĉ čă ø ĐēĀ ĠĀ ă ĥø Ĉ Ěüă Đÿ ĕýĜčă ø ęĞü ďēÿ ÿĕ ĐďĕĀ ēü Đÿ ĦČþ ?ēđĘĚ Ďď ęĕģĕďĢĐ đĘėČĕ ĕĦĚĕČ .Č ?ĐĘĕėČĘ ęĜĕČĥ ,ęĕĜėđĝĚ ęĕĜĕĘčĦ đĜČĢĚ ěėĕĐ .č ?ęĕčĥĞ ęĕĘėđČ ęĕĥĜČ ęČĐ .Ď ĦđĘđďĎ Ħđčĕĥĕ ĕďĕĚĘĦđ ęĕėĤčČ ĦđĘĤĎĐč ęĕėđĒ ĘģĜĕĠ ĐĕĤČ čĤĐ | ,ĦĕĘĕĞ ĤĦĕč - ĕĥđďģ ďĞĕĘČ čĤĐ :Ĭ 100 - ęĕĞđčģ ęĕĜēčĜ :Ĭ 200 - ĕĚđĕ ęđėĕĝ | ěĕĘĤģ , ĦĕĘĕĞ ĤĦĕč - ĐĕĞĚĥ ěđĞĚĥ ē"ĐčĐ | ,ĦđčĕĦĜ - ěĕĞĕďđĚ - ĖčĤĕđČ ĘČđĚĥ čĤĐ | ĐĤđĦ ĤĦė ,ĦĕĘĕĞ ěĕĞĕďđĚ - ěĐė ĤĕČĚ ĘČĤĥĕ čĤĐ ĘĐđČ ,ģĤč ĕĜč - ĕđĘ ĘČĤĥĕ čĤĐ | ,ĦĎ ĦĕĤģ - ěĐė ěĤĐČ čĤĐ | ęĐĤčČ ĦĜĥĚ ,ĦĕĘĕĞ Ėėđ ,ęĐĕĕēĚ ĦđĞĥ ĐĚė đČ ĐĞĥ ęĐĘ ĦĦĘ đčďĜĦĐ ęĐĕďĕĚĘĦĥ .ĐĥĚ Ęĥ đĕĕē ĦČ ĖĕĤČĐĘ ĘČĤĥĕ đĤčĝĕ üćĀý÷ûđĐďċ đüćüďđċ | ďđď ĥďģĚ ,ďđĘ - Ĥģč ęĕĤĠČ čĤĐ | ,ģĤč ĕĜč - ěĚėĕĕĤ ęĕĤĠČ čĤĐ | ęđĘĥđ ďđď ,ĐĠĕĎĚĐ ĦĞč ĦđĚĐ ĖČĘĚ ĦČ ĤĢĞđ ĦĤđĔģĐ ęĞ ġĤ ěĤĐČĥ đĚė .Ē ?ĐĦĕĚ ĞđĜĚĘ ĤĥĠČ À ĦĞď ğĝđĕ ē"ĐčĐ | ĤĕĚ ,ęĕĘĥđĤĕ - ġĕčģĘĕĚ ĘČĕĤđČ čĤĐ | ,ĦĕĘĕĞ ěĕĞĕďđĚ - ĤĘĐ đĐĕĦĦĚ čĤĐ .ĦđđĚĐ ĖČĘĚ ĦČ đĤĢĞĕ Ėėčđ ĦĤđĔģ đĤĕĔģĕĥ ĘČĤĥĕ đĤčĝ ē"ĐčĐ | ęĕĕē ĦĞď ,ęĕĘĥđĤĕ - ĕĞĤďČ ěĤđČ ē"ĐčĐ | ĤĕĚ ,ęĕĘĥđĤĕ - ěĐė ĕėďĤĚ Ėėč ,ęĕĤĚđČ ĘČĤĥĕ đĕĐĥ' :ĕ"ĥĤ čĦđė (ēĚ ,čĘ) đĜĕĒČĐ ĦĥĤĠč ,đĒ ĐĚēĘĚč ĐĕđĘĦ đĦĦĕĚĥ ĐĥĚĘ Đ"čģĐ ĤĚČ ěĕďĚ ĦĚēĘĚč ĕė .ē ęďČ ,đĦđČ ěĕēĕĜĚ đĜČ ěĕČ ,đč ěĕĥĕĎĤĚ đĜČ ęČ ,[ĐĞđčĥ ěđĥĘ] Ėėđ ĐĕĤČ ē"ĐčĐ | ČčČ Ħĕč ,ĦĕĘĕĞ ěĕĞĕďđĚ - čĐđ đĐĕĞĥĕ čĤĐ | ,ģĤč ĕĜč - Ĥč đĐĕĘČ | Čďĕĝē ęĤĚĞ čĤ ,ęĕĘĥđĤĕ - ĔĤđĠĠĤ ĐĥĚ ĘČĠĤ čĤĐ | ęēđĤĕ ,ģĤč ĕĜč - ĎĤčďĘđĎ ČĘ ČĘĕĚĚđ ĐĚēĘĚĘ ęĕČĢđĕ ęĐ ěĕČĥ ĤĚđĘ ęĕĘđėĕ ĘČĤĥĕ đĕĐĥ Ėė .đĦđČ ěĕēĕĜĚ đĜČ ěĕČ ,'đėđ ęĕĐ ĦČ đĜĘ ĞĤģđ ęĕĤĢĚĚ đĜČĕĢđĐĥ ,ģĤč ĕĜč - ĤĜĤĘ ĘČĤĥĕ ěĦĜđĕ čĤĐ | ģēĢĕ ĦėĤč ,ĦĕĘĕĞ ěĕĞĕďđĚ - ĘģĜĕđ ĐďđĐĕ čĤĐ .(ğĝđĕ ĘđėĥČ ĤĠĝ) ĐĥĚ ĦđĚĕ :ęĕĐđĚĦ ęĕĤčďĐđ .ė"Ğ ,''đėđ ęđĕĐ ĕĢēč đĝĕĜėĚ ĕĜĕĤĐ ,Đ"čģĐ ĤĚČ ,ęĕĘĥđĤĕ - ěĕĘĤč ĘČĤĥĕ čĤĐ | ,ĦĕĘĕĞ ĤĦĕč - ĒĘĞč ĐĚĘĥ čĤĐ | ĕčĥĤĐ ĦĢĕēĚč ,ęĕĦĚ đĕēĐĥ ĘČĤĥĕ ĕĚėē ĘĞ Ę"Ēēč ĦđďčđĞ ĐĚė đĜĕĢĚĥ đĚė .Ĕ đČ ,ĐčĕĦĐ ĦČ đĤčĥĕĥ đčĥē ęĕĥĜČĥ ěčđĚ ēĜ ĦčĕĦč ęĜĚČ ĕė ěĕĕĔĥĜĕĕđ ěĝĕĜ čĤĐ | ĐĤđĦĐ ĤČč ,ęĕĤĞĕ ĦĕĤģ - ěđČĤč ĐĚĘĥ ē"ĐčĐ | ęđĘĥ ĦčĐČ ģēĢĕ čĤĐ | ĐĦĤČĠĦč ĐĤđĦ ,ģĤč ĕĜč - ĔČĕčĕĤ đĐĕĘČ ē"ĐčĐ | ,ĦĕĘĕĞ ĤĦĕč - .đĦđČ đĕēĕĥ ĤđďĐ ĕĚėēĘ đĤĚČĕ ĐĥĚ ĦđĚĕ ęČĥ ĘČĤĥĕ đĤčĝ ĤčđďĚ ĤĥČė ĘčČ ,ĦČĢĘ ĘČĤĥĕĘ đĜĦĕ ČĘĥ đčĥē ęĕĕĤĢĚĐĥ | ĐĤđĦ Ęĥ ĐĘĚĞ ,ĦĕĘĕĞ ěĕĞĕďđĚ - ĤĒĕĕđ ĤĕČĚ čĤĐ | ģēĢĕ ēĕĥ ,ĥĚĥ Ħĕč - ĕĝđĤĝ ,ĦđĚĘ đĘ ęĕēĕĜĚ ěĕČĥ đĤĚČĕ ĘČĤĥĕĥ ĤĚđĘ Ėĕĕĥ ĐĚ ,ĐĥĚ ĦĦĕĚč | ğĝđĕ ĤČč ,ęĕĘĥđĤĕ - ęđĘč ĘČđĕ ĤĥČ čĤĐ | 'ĒčĕĜđĠ ,ģĤč ĕĜč - ĕđĘ čČĒ ěĕĚĕĜč čĤĐ :ďčėđ Ęģ À ĐĥĤĠč ďđďĕē .Ğ"Ģđ !?đĦĦĕĚ ĦČ ĞđĜĚĘ ęďĕč ĕđĘĦ ĤčďĐ ĕėđ ĦĞď ,ģĤč ĕĜč - ġĕčđģĥđĚ ĘČĜĦĜ ē"ĐčĐ | ĤĐĐ ěĚ ,ĦĕĘĕĞ ĤĦĕč - ěĕčđĤ ďđď ē"ĐčĐ ďđď čĤĐ :Ĭ 150 - ČĝĠđģč ēĜđĚė | ĦĎ ĦĕĤģ - ęĕđčĘČ ęēĜĚ ĝēĜĠ čĤĐ | ěĤĐČ :ĕ"ĥĤ ĥđĤĕĠč đĜĕĒČĐ ĦĥĤĠč ĤėĒĜ ěėĕĐ ĐĥĤĠč ďđďĕē |ĐĥĚđ ďđď ĦėĤč ,ęĕĘĥđĤĕ - ĒđĐĕĕĜ ğĝđĕ čĤĐ | ĤĕĚ ,ęĕĘĥđĤĕ - ěĤĔĥ .ĘĥčĦĐĘ ęĕĘģ ĦđĤĕĠ .Č đēĘĥĜĥ ĦđčđĥĦĐ ĕĠĘČ ĖđĦĚ ĤēčĜđ ěĔģ ģĘē Ęĥ ĤĕĢģĦ ěĘĐĘ - ĤČđďĜĘĎ ĖĘĚĕĘČ čĤĐ | čđčČč ,ĦĕĘĕĞ ĤĦĕč - ĘĎĕČ đĐĕĘČ ĕėďĤĚ čĤĐ:Ĭ 100 - .ĐĘģ ĐĞĥ .č :'čĦėčĥ ĐĤđĦ' ĕďĚđĘ ĕďĕ ĘĞ ĦėĤĞĚĘ ,ČēĕĥĤĦ-ĦđĘĞĚ - ĒđĒČĚ ĐĕĜč ē"ĐčĐ :Ĭ 100 - ĦĞď ğĕĝđĕ | ČĒĘĞč ,ĥĚĥ Ħĕč ĐĘĕĠĦč ĕė ,đĦĦĕĚ ĦČ ĞđĜĚĘ ęĕĘđėĕ đĕĐ ĐĘĕĠĦĐ ĕďĕ ĘĞĥ ĐĜđđėĐ .Č ĝ"ĥ - ČĤĚĎ ěēčĚ | čģĞĕ ĦĘēĜ ,ģĤč ĕĜč - ěČĝĕĜ ĘČđĚĥ čĤĐ | ďđĚĘĦĐ ĤđČĚ .Ęģ ěđĥĘ .Ď čĤĐ :Ė"Ĝ Ĕĝ - ĐĤĔĠĐ ěēčĚ | ČĜďđĤĎ ,ģĤč ĕĜč - ěĐė ĤĒĞĘČ čĤĐ :ĖĤďč ĖĦėĘčđ ĕĥđďĕēĐđ Đďĥč ĤČčĐ đĢĤĕĦ ěė) ĐĤĕĒĎĐ ĞđĤ ĦČ ĤĕčĞĐĘ ĤĥĠČ .ĤĚđēđ Ęģ .ď ĐČĤ ĤĕČĚ ĘČĤĥĕ čĤĐ :Ĭ 500 ĕĞđčĥ ěēčĚ | đĐĕģĒē ĦĝĜė ,ęĕĝėĤ - ĦĜĚ ĘČĜĦĜ .(Ę"ĢĒ ġĕčĘČđĚĥ ē"ĤĎĐđ Ğ"ĕĒ ę"ĕĤĐ ĘČđĚĥ ē"ĐčĐ | ĘČĤĥĕ ĦĝĜė ,ĦĎ ĦĕĤģ - ġ"ė ēĜ ęđĘĥ čĤĐ | ĦđĠđĢĤ ,ęĕĘĥđĤĕ - .ďĕčėĚ đĜĕČ .Đ đĕĐ ęČĥ ,ďđĝĕ ěČė ĤČđčĚĥ ,Ę"ĢĒ ġĕčĘČđĚĥ ē"ĤĎĐ ġĤĕĦ ďđĞ .č Ħĕč - ĔĤĕđĜĕĢ ĤĥČ ĘČĤĥĕ ē"ĐčĐ | ĐĚėē ĕĜĕĞĚ ,ĦĕĘĕĞ ĤĦĕč - ĤĎĤčĚĘ ĞĥđĐĕ :ĦđčđĥĦ ,'đėđ ęĕĐ ĦČ đĜĘ ĞĤģđ ęĕĤĢĚĚ đĜČĕĢđĐĥ ęďČ' ĘČĤĥĕ Ęė ęĕĤĚđČ ĐĚėēĐ ĕĜĕĕĞĚ ,ĥĚĥ ĘĥčĦĐĘđ čđĜĘ ęĕĘģĥ ĘČĤĥĕ ġĤČ ĦđĤĕĠ :Ďĕ ,čĘ ęĕĤčď ĕ"ĥĤ .Č ĐĦĕĐĥ čđĔĐ ĦĤėĐ ēėč ĕĒČ ,đĘ ęĕėĕĤĢ ęĐ ĐĚė ďĞ ęĘđė ěĕĤĕėĚđ ęĕďĘĕđ ĦđĜĔģ Ħđčĕĥĕ ĕďĕĚĘĦ ĦđĘĤĎĐč ęĕėđĒ .ĦđĢĤČĐ ĦđĤĕĠ ĘėĚ ĥĚĚ Đ"čģĐ Ğčģ ĐĒ Ĥčďđ ,đĦĦĕĚ ĦČ ĞđĜĚĘ ĘđĞĠĘ ęĕĘđėĕ đĕĐ ,ęĐč čĔĕ ,ģĤč ĕĜč - ďĘĞĠĜĕĕđđ ęēĜĚ ĘČĤĥĕ ĤĚė ęĕėēđ ģĕĜĕ :Ĭ 50 - ęĕĞđčģ ęĕĜēčĜ .ęĦēĔčĐ đĘĔč ĐĘģ ĐĞĥčđ :ė ,čĘ ęĕĤčď ĕ"ĥĤ .č ęĕėĕĤĢ ęĕčĤĥđ ęďČĐ Ęĥ ĐčđĔč ĦĚČč ęĕĤĕėĚ ęČĥ ,ĞčĔĐ ĖĤďč :Ĭ 50 - ĕĚđĕ ęđėĕĝ | ĐĤđĦĐ ĕĘĕčĥ ,ęĕĘĥđĤĕ - ģĕĘĎ ěđĕĢ ěč ĘČĕĤĒĞ ē"ĐčĐ | čĘ .ĕđĝė ěđĥĘč Ęģ ěđĥĘ ĥĕ - Ħĕĥė :đĔ ,čĘ ęĕĤčď ĕ"ĥĤ .Ď .ĦĞĜĚĜ đĦĦĕĚ ĕĒČ ,đĘ ĖđĤč ĤĚė ęĕėēđ ģĕĜĕ | ĐĥĚ ĦĤđĦ đĤėĒ ,ęĕĘĥđĤĕ - ĤďĕĕĘĥ ęēĜĚ ĤĚė ęĕėēđ ģĕĜĕ ĦđĚĘ ĖĕĤĢ ĐĥĚĥ ěĕď ĐĒĚ ĐĥĞĜ 'ĤĐč ĦđĚđ' Đ"čģĐ đĘ ĤĚČĥ ěđĕė .Ď ĤČč ,ģĤč ĕĜč - čĕčĤ ęĕĕē ĤĚė ęĕėēđ ģĕĜĕ | Ĥĥđĕ ĕėĤď ,ĦĕĘĕĞ ěĕĞĕďđĚ - ĕģĝĜĕĢģđĔ .'đėđ ĦĕčĐ ĦĕĜčĦ ĐĚđ ,ĤĚđēđ Ęģ ęĕĤčď ĕĤĐ :đĚ ,čĘ ęĕĤčď ĕ"ĥĤ .ď ęĕėēđ ģĕĜĕ | ęĕĕē ġĞ ,ęĕĘĥđĤĕ - ģĕ'ĢĕĕčđĘđĝ ĤĞč ĘČĤĥĕ ĤĚė ęĕėēđ ģĕĜĕ | ĞđĥđĐĕ đĘ đēĕĜĕ ČĘĥ ĐĜđđėĐ 'đĦđČ ěĕēĕĜĚ đĜČ ěĕČ' ĘČĤĥĕ đĤĚČĕĥėđ ,ĤĐč ģĤ .ęĐĕĘĞ đĚĢĞ ďĕčėĚ đĜĕČ - ğēĤĕ đĕĘĒđĎ ĘĞ :Čĕ ,čĘ ęĕĤčď ĕ"ĥĤ .Đ ĦĘēĜ) ĦđĚĕĥ ěĦĕ ČĘ ČĘĕĚĚ ĤĐĘ ĦđĘĞĘ Ęđėĕ ČĘ ęČđ ,ĤĐĘ ĦđĘĞĘ ĦđėĕĘĐ ,ģĤč ĕĜč - ģđģ ĘČđĚĥ ĤĚė ęĕėēđ ģĕĜĕ | ĐĤđĦ ĦĞď ,ďĞĘČ - Ęģď ĕĥĕ ĤĚė ęēĜĚ ē"ĐčĐ | ĐĤđĦĐ ĦďĚē ,ęĕĘĥđĤĕ - ĕĤĕČĚĐ ĐĥĚ ĤĚė ęĕėēđ ģĕĜĕ | ĘČđĚĥ ģĝĕĤčĚ Ē"ĕĤĎĐ ġĤĕĦ ěėđ ;ĕĤĠĝ ĘĞ čĤ ĕčď ĕĤĠĝ ;ĕ"ĥĤ ĘĞ čģĞĕ ĕėĤď ,ďĞĘČ - ęČĝĎĜĘ ĐĚĘĥ ĤĚė ęĕėēđ ģĕĜĕ | ěČĕČč ,ĦĕĘĕĞ ĤĦĕč - ġĕčđĜĕčĤ ĘďĜĚ ĐĤĒĞ - čđĒĞ À ČĝĠđģč ēĜđĚė .(Ę"ĢĒ ęđĘčĝĕđ ďđď ē"ĐčĐ | ĐĥĚ ĦĤđĦ ,ģĤč ĕĜč - ěĕĕĘģ ĘďĜđĒ ĖđĜē ē"ĐčĐ | ĒĜČĢ ĦđčČ :ĥĤĠĚ ĕ"ĥĤđ ,čăđĒĞĀ øđ ĤăđĢĞĀ ĝĠþ Čþ øđ (đĘ ,čĘ ęĕĤčď) čđĦė đĜĕĒČĐ ĦĥĤĠč ČĤĕđđģĝ ,ĥĚĥ Ħĕč - ěĕģĢđĘ ěĕĚĕĜč ęĕĕē ĤĚė ęĕėēđ ģĕĜĕ | ġĕĜĒĕđ ĔĤĞĝ ,ęĕĘĥđĤĕ - ĦđĚĘ đĘ đēĕĜĕ ČĘĥ ČĘČ ,ĦđĚĘ đĘ đēĕĜĕ ČĘĥ ĐĜđđėĐ ěĕČ ĕĘđČ .ď ęĐĤčČ ĤĚė ęĕėēđ ģĕĜĕ | ĐĕĤČ ĐĥĚ ĦđďĘđĦ ,ĥĚĥ Ħĕč - ĕđĘ ĖđĤč ĞĥđĐĕ ē"ĐčĐ | ,ĐĚđēĐ ďĞ ęĕĘĥđĤĕ ĦČ đčĒĞĕđ (ē ,Ď ĐĕĚēĜ) đĚė ,ģĒđēĚ - čđĒĞ' Ęė ěĕĞĘ ĦđĚĕĥ đĕĘĞ đĤĚĥĕđ ,ěĤĐČ đĚė ęĕČđĤ ěĕČč ĐĤĞĚč ĤĦĝĐč ĤĚė ęĕėēđ ģĕĜĕ | ČĒĘĞč ,ĥĚĥ Ħĕč - ģĜĕĠ ĤďĜĝėĘČ ē"ĐčĐ | ,ģĤč ĕĜč - ěđĝčđģĞĕ ĐĥĚēč ďđĞ ěėĕĐ .Ę"ėĞ ,'ĐĘĕĐĦ ĤĕĞ ĐčĒĞ ČĘ ĖĕČ (Đė ,ĔĚ ĐĕĚĤĕ) đĝĕĜėĚ ĕĜĕĤĐ Đ"čģĐ ĤĚČ Ėė ĘĞđ ,ďđčėč đĦĤđčģč đģĝĞĦĕ ęĘđėđ - ěĎđč ĤĒĞĕĘČ ĐĥĚ ĤĚė ęĕėēđ ģĕĜĕ | ĕďĕĝē ĘĘė ,ĦĕĘĕĞ ĤĦĕč - ĕģĝĤĞđđĔ ĘČĕēĕ ,ĐĤĒĞ ĘĞ ĐĜđđėĐĥ ĐčĕĒĞ ĥĤđĥĚ ĐĘĕĚ ĕ"ĥĤ ĥĤĠĚ ĐĤđĦ ĕĥĚđē .(đĚēĘ ĐĜĚĥ ĤĠĝ) ĐēĚĕ ĕĚ ĐČĤĜđ ĤĦĝĐč ĐĤĞĚč ĦđĚĘ ęđĕĐ ĕĢēč ĕďĕĝē ĘĘė ,ĦĕĘĕĞ ĤĦĕč - ěĚĘĔč ĘĤĞč ĤĚė ęĕėēđ ģĕĜĕ | ĐĚĘĥ ĦĤĔĞ ,ģĤč ĕĜč ?'čđĒĞđ ĤđĢĞ ĝĠČđ' đĜĦĥĤĠč ģđĝĠĐ ĦČ ęĥ ČĕčĚ ĕ"ĥĤđ ęđĘĥ ğĝđĕ ĤĚė ęĕėēđ ģĕĜĕ | ğĝđĕ ĘĐČ ,ĦĕĘĕĞ ěĕĞĕďđĚ - đčĚđĎ ĕėďĤĚ ē"ĐčĐ | Ęėđĕ ČĘ Ėė ,ģĝĠĐ ĕĘč ĐĤđĦč đĚĞ đģĝĞĕĥ ĘČĤĥĕ đĤĚČĕĥ đĜĕĕĐ .Đ ĐĤđĦ ĦĞď ,ďĞĘČ - ġĤđđĥ ģēĢĕ ĤĚė ęĕėēđ ģĕĜĕ | čģĞĕ ĦĤČĠĦ ,ģĤč ĕĜč - ęĕĕĐĜĠĠ :ĐčđĥĦ ĘđčĎ ĤĠĝ ęĥč ĕĤĠĝĐ ĘĞ ęĐĤčČ ĞĤĒ) đč ĔđĘĥĘ ĦđđĚĐ ĖČĘĚ ďđďĕē ĞĥđĐĕ ĤĜ ,ęĕĘĥđĤĕ - ĤĎĕĢĜď ĕėďĤĚ ĤĚė ęĕėēđ ģĕĜĕ :Ĭ 50 - ČĝĠđģč ēĜđĚė | ěđĥĘ đĒ ĐčĕĒĞ - đĚĞ čĒĞĦ čĒĞ :Đ ,Ďė ĦđĚĥ ĕ"ĥĤ ,ęĕĔĠĥĚ ĦĥĤĠč .(ģĕďĢ ĕĦĠĥč ė"ėđ ,ěĕĚĕĜč ěēčĚ ČĒĘĞč ,ĥĚĥ Ħĕč - ěĚĒĕĕĤ ğĝđĕ ęĐĤčČ ĤĚė ęĕėēđ ģĕĜĕ :Ĭ 50 - ĐĥĤĠč ęĘĥđĤĕ đčĒĞĕđ (ē ,Ď ĐĕĚēĜ) ěėđ ,čđĒĞđ ĤđĢĞ (đĘ ,čĘ ęĕĤčď) ěėđ ,ĐĤĒĞ ğĝđĕ ē"ĐčĐ | ĐĚĘĥ ĕĜčČ ,ęĕĘĥđĤĕ - ĕĝĜđĕ čģĞĕ ĤĚė ęĕėēđ ģĕĜĕ :Ĭ 100 - ĕĞđčĥ Ęė ĕĒČ ,đĕĕē đĚĘĥđĕĥ ĐĥĚ Ęĥ ěĚĒĐ Čđčĕ ĤĥČėĥ ĐĜđđėĐ ĕĘđČ .đ ĕģĝĜĕĥđď ,ĥĚĥ Ħĕč - ĝĕĕđđ .ĐĚđēĐ ģĒđē ĦČ ĞĕĕĝĘđ čđĒĞĘ ĤĠĞ ĐđČĘĚ ,ĐĚđēĐ ďĞ ęĕģĕďĢ ĐĚė ĘĢČ ĐĕĐĥ đĚė ,đĕĕēĚ ęĕĞĎĤ ĐĚė ĐĜĦĚ ěĦĕ ďēČ ĦđĘĤĎĐ ĘĕĐĚĦ ,'ĦĕĥČĤč' ĦĥĤĠ ĦđĘĤĎĐĚ ĘēĐ ď''ĝč - čĘ đĚĕĥ ĥďđē ĕďĚ ęĕčĤ ęĕėđĒ ďđĞđ ē"ĥ ĕĠĘČ ĦĠĝđĦ ęĞ ,ĥďē ĦđĕėĒđ :‫גם אתה יכול להפיץ את האור‬ :'‫לרישום והצטרפות ל'תורה שבכתב‬ ‫הצטרף עכשיו למערך מאות מזכי הרבים‬ ‫תשפ"ז‬ ‫המפיצים את הגיליון השבועי ברחבי ארה"ק‬ !‫של תורה‬ 02-500-2018 4433-0613-0131 :‫ | מאנגליה‬1518-9881-351 :‫מארה"ב‬ ‫וקבלו‬ ‫עדכנו‬ ‫חייגו‬ ‫בכל שבוע את מארז הגיליונות‬ ‫את פרטי בית‬ '‫לקו 'קול התורה‬ ‫מכון הוצאה לאור | אגף 'שיעורי תורה' | קו 'קול התורה' | מבחר שיעורים במגוון שפות‬ ‫חינם עד לפתח הבית בדיוור‬ ,‫ הישיבה‬/ ‫הכנסת‬ ‫בשעות המענה האנושי‬ ‫וסגנונות | סיכומים ומבחנים | שעשועי תורה | הגרלות ופרסים | גיליון שבועי | ניוזלטר יומי‬ !‫ישיר – לזיכוי הרבים‬ ‫והכתובת למשלוח‬ (‫ )אחרי בחירת השפה‬8 ‫בשלוחה‬ ts025002018@gmail.com :‫ תגובות והערות‬,‫לפניות‬ ‫ דפוס ספיד פרשת בראשית תשפז‬- ‫טועמיה‬ 6 ‫בס"ד‬  T W  U \   P U T X V    ĐėđĒ ,ĐĤđĦč ģĝđĞđ ĥĤďĚĐ ĦĕčĘ ĝĜėĜđ ĦĝĜėĐ ĦĕčĚ ČĢđĕĐ ,Čĕĕē Ĥč ĕđĘ ĕčĤ ĤĚČ" .ěŖňĢü øŁ ęĕģŞ ü Čù ĘČþ ĐČþ ĤĀ ýĕ Ę üĕēĀ ĘČþ Ę üĕēÿ Ěý Ņė øĘ ýĕ (ē ,ďĠ ęĕĘĐĦ) ĤĚČĜĥ ,ĐĜĕėĥ ĕĜĠ ĘčģĚđ ČĘđ ĐĒĐ ęĘđĞč ČĘ ĐēđĜĚ ęĐĘ ěĕČ ęĕĚėē ĕďĕĚĘĦ ,čĤ ĤĚČ ĕĥČ Ĥč Čĕĕē ĕčĤ ĤĚČ (Č ,ďĝ ĦđėĤč) ."ěŖňĢü øŁ ęĕģŞ ü Čù ĘČþ ĐČþ ĤĀ ýĕ Ę üĕēĀ ĘČþ Ę üĕēÿ Ěý Ņė øĘ ýĕ ĤĚČĜĥ ,ČčĐ ęĘđĞč !'ěŖň üĢ øŁ ęĕģŞ ü Čù ‡Œ‡ ˜Š‡ ˜Œ Š ‚ ‹‡Œ‡ —ƒ Œ ‚АŒŠ –‰ ‚„ ƒŽ‡‰„ ˜–” ‡Ž‡Œ— ‹ƒ‡ ˜Œ‡˜ Š ƒ ˜ƒ ‡Š‚  –ƒ‡  ‹‡Ž— —Š—‰ ˆ—Œ ƒŽ• ‹ƒ‡‚  ‹~ —Œƒ Š— ‚„‚ —ƒ•‚ƒ “ƒ Ž‚ ƒŒ‡Š‚ Š~ ‹‡ƒ‚‡ Š~Šn‡ p q Œ»‰ o jŠo‡ Š— •ƒ’ ‡˜Š  ~ ‘”– ˜ƒ‡‚Š ˜‡n n–j ‚r ‚ r޲r q ˜‰ ‡–‚ ƒŒƒ‡ ‹ƒ‡ – ‡—–ƒ  Ì¾”n j·‹‡•Ô n ~Šk ~‚ p ~p –o‡Šn‡ r r ‹‡‰Šƒ‚ ƒŽ~  ‚ qŠ ‹‡ nŠ»Á‚n °sp • ̇–j Æn Š rÀ ‚p‡‚n‡ j ƒŽŽ‰Žƒ ƒŽ‰Š‚ ‘‰‡˜ƒ ˜ƒ ‡Š‚ ‡Œ‡ ˜~ ƒŽŒ‡‡ ˆ~ ‡–— Š~ ~‡Œ— ~˜‡‡ ‹‡Ž‰Žƒ Ї Š~ Ї Œ ‚ƒ—˜ ‡Œ‡ ˜–— Š~ ƒŽ– ‚Ž—‚ —~– ‡Œ‡ Š~ !ěđĕĞčđ ģĚđĞč ‡—–ƒ —Œƒ ƒŒ‡Š ‹‡Œ‡‚ Š~ ƒŽŒ•˜‚ ‹‡–ƒ’‡‰‚ ‹ƒ‡Š ƒŽ‰—Œ‚  • ˜‰ –‰ ‹‚‡Š ˜ƒ‰ƒŠ ‹‡–ƒ’‡‰‚ ‹ƒ‡ ‡— –‡~—‚ƒ Š~–—‡Œ Š~ƒ€ ˜‡—‚ ~Š –—~ ‚ ˆƒ– Ї–‚Œ‚ ‹— „ ‰–˜ ‡ ƒ~ ‚—Œ ‡‰–‚ ‡Šƒ€ Š~–—‡ ˜‡ ˜‡–~— ‡Ž•„ ˜~ ‚†‡Š’Š ƒŽŠ ‚‰ƒ‚ ˜ƒ—Š ‹‡Š‡ ˜Œ— —‡ ‚‰ƒ Š‚ ~†‡Š— –ƒ‚ ‡€‡‚ŽŒ ‚‚ ‡Ž‡ ‚–ƒ˜‚ ‡Žƒ~€ƒ Šn‡ r Š~Šn‡ p q Œ»‰ o jŠo‡ –Œ~Ž— ‹‡–ƒ’‰‚ ‹ƒ‡ ‡~”ƒŒ –ƒŒ ‚–ƒ˜‚ ˜–ƒŒ ˜~ ƒŽŠ ‹‡–‡Œƒ ‹‡Š‡ ŽŒ‚ ~ސ—ƒ‚ ‹ƒ‡ Š~ ƒŽ’ ˜ƒ‰ƒ‚ ‡Œ‡ Š~ ƒŽ”  ƒ€ƒ –ƒŠ ‚–ƒ˜ ˜ Œ—ƒ ˜–” ‡Ž‡Œ— ‹ƒ‡ Š~ ƒŽ€‚ ‚–  ‚–ƒ˜ ˜‰–Œ ƒŽ‡‰„ –‰Œ ‚„ƒŽ‡‰„ ,‹–ƒ’— ‡’‰ !'ĦĕĥČĤč' ĦĥĤĠč ěČė đĜēĜČ ĐĜĐ𠇎‡ Š— ‹Š‰‡‚Š ‹‡Ž’Šƒ ‡Ž’Š Ž‰‡‚Š  ˜‰— ˜ƒ— ƒŽ—•‚ ƒ‰Š‚Œ ‹Š— —ƒ – ~Š ~†‡Š— –ƒ‚ ‡–ƒ~Œƒ ‡Šƒ€ Ž–ƒ Ž–Œ ‚‚ ˜ƒ —˜ƒ ˜ƒ–‡— ‹‡ŽƒŽ ˜ƒ ˜ƒŠ‡’˜Š ˜ƒ‰ƒ–~ ƒŽ‡•’˜ƒ ƒŽ˜ƒ ˜~ ƒŒ—Š ƒ— ‹‡–„ƒ ƒŽ~ ˜Ž‰‚ ‡˜ ˜‡‡–‚ ‚Ž—‚ ˜~–•Š —‡~ —–Œ‚ ˜‡ ‡Š’ Š~  ˜‰— ‚–ƒ˜ ˜ƒŠ’ŒŠ   C ˆ– ƒƒŒ‡Š ‹ƒ•ŒŠ —‡~ !‫    ﬷‬ –ŒƒŠ ˜‡Ž ‚”‡ŠŒƒ —ƒ– ĥČĤ ěĤĚ Š— ƒŠ‰‡‚ ‚„ ‚‡‚ čď ĕčĤ ĘČĤĥĕ ěđČĎ ĐčĕĥĕĐ   ”Œ ˜‰ ‹‡~”ŒŽ ƒŽ~— ˜‰—Š ƒŽŒ .Č"ĔĕĘĥ đďĜĘ   - C ĝĜėĜđ ĦĝĜėĐ ĦĕčĚ ČĢđĕĐ' Š— ‚–ƒ˜ ˜~”ƒ‡ ‹—Œ ˜‡„€‚ ,ĐĤđĦč ģĝđĞđ ĥĤďĚĐ ĦĕčĘ ŠŠ‰Š Š~–—‡Š ‚~–ƒ‚ƒ    ĤĚČĜĥ ,ĐĜĕėĥ ĕĜĠ ĘčģĚđ ĐėđĒ ĘČþ Ę üĕēÿ Ěý Ņė øĘ ýĕ (ē ,ďĠ ęĕĘĐĦ) –—~ ~†‡Š— –Œƒ †–’Šƒ ƒ”•ƒ ƒŒ ƒŽŒ„Œ €– Љ  C   .ěŖň üĢ øŁ ęĕģŞü Čù ĘČþ ĐČþ ĤĀ ýĕ Ę üĕēĀ ˜ƒŽƒ‡Š‡€ •Œ˜Œƒ —ƒ‡   -  ĘČþ Ę üĕēÿ Ěý Ņė øĘ ýĕ' ĦĜĕĎĜĚ ,ęĘđČ –~—ƒ ˜‰— ‚–ƒ˜ ĐĞĕĎĐ ČĘ ,ĕĤĥĦ ĥďđē Ęĥ 'Ę üĕēĀ  ƒŽ‡‰„— –ƒ~Š ˜ƒ~”ƒ‚‚     .ĐĚđĕĝĘ ‹‡–‚ ˜~ ‹‚ ˜ƒ‰„Š   C ‚‰‡—ŒŒ ~‡‚ ~ƒ‚ ˆƒ’‚Ž ‹‡’”Œ Љ‚ –  ˆŠ—ƒŒ ‚ „ƒ –˜‡ƒ ˜~— –˜‡ ˜‰ ˜ ~†‡Š— –Œ ‡’ ~”ƒŒŠ C-   –’ ƒŒ‡Š ˜Š ˜‚ ‹ ‹‡–ƒ‚ ƒ‡– ˜ƒ’ ~ƒ‚ —ƒ–‡’ ‹ —Œƒ ˜‡—~– Ї ނР‚ƒ ‚ А ƒŽ˜ƒ~ ‡ŒŒƒ —~ ‡Š €‰ ‹ƒ‡ – ƒ• ƒŒ‡Š ‡—– ‡—–ƒ —Œƒ ƒŒ‡Š— ‚‡‡‚ ˜~ –ƒ‡”‚ –• ‚”‡Œ~ƒ ‚Ž˜‡~ ˜ƒ‡• ƒŒƒ‡ ‹‡ŽƒŒ† ‡—– –ƒ‡ Љƒ •ƒŒ ‡Žƒ‡ ƒŒ‡Š ~ƒ‚ • ~Œ  ‹‡•ƒŒ ‹‡– ~Š~ ƒŒ‡Š‚ ˜ƒ—ƒ ‡Œ‡ ĦđĚėč •– –ƒŒ ~Š ˆ~ ‡”Œ  Ё€ ƒŠ –Œƒ~ƒ — Љ А ‚‰Œ‚ ˆ~ŠŒ‰ ƒŒ‡Š‚ ĦđėĕČč –•‡ƒ ‹€ ˜~ ‹‡Š‚ŽŒ‚ƒ ‹‡‰–ƒ‚ ˜ƒƒ” ‡Ž’ ~†‡Š— –Œ ‚„ ƒ‡Š‡€— ‡–‚ ‹‡–—‡Œ ‹‰‡Ž‡ ‚އ„ ˜ –—~‰ đĜĕČ ęėĕĘĞ ĘĔđĚĐ ďĕģĠĦĐ" ‚—ƒ•‚ ˜ƒ ‡Š—‚ ƒ‡Š‡€‚ ƒ ‹‡ŒƒŠƒ ‹‰‡ ‹‡•‡„ Œ ‹˜~ –—~ ęĕĤēČ ęĕčĤ Ĥčė ĥĕ ĖėĘ ,ĤĝđĚĐđ ĥđĤďĐ ģĘēč ģđĝĞĘ ˜ƒ— ‹‡Ž’ƒ ‚— ‚–ƒ” —Š ƒ„ ‚Ž—Š ƒ—~–‚ ģĚđĞĐ ĘČ ĤđčĕĢĐ ĦČ ĤčēĘ ęėĕĘĞ ČĘČ ,ęĕčđĔđ ~‰Š ƒ~ ďđĚĕĘĐ ĖĤď ĦČ ĘČĤĥĕ Ęė čĤģč ĤĕďēĐĘ !ĕ"ĥĤčĥ –•‡ ‚˜  ƒ•— ‹‡–ƒŒ ˜–ƒŒ˜ Ĥđčĕďđ Ĥđčĕď Ęėĥ đĜĕčĕĥ !ģĚđĞčđ ěđĕĞč ĕ"ĥĤđ ĥĚđēč ‹‡–ƒŒ ƒ~ ‚—–’‚ А ‹‡–•‡ ‹‡Ž‡Ž’ƒ ˜ƒ~–’–’ ęėēđėč đėĘ !ĤđĞĕĥ ěĕČĘ ģĚđĞ ĖđĦč ģĚđĞ ČđĐ ĕ"ĥĤč ƒŒ‡Š‚ ‹”Š ‡ –ƒ  –ƒ  •– ƒ‰Š‡‚— ‚‡—‡‚ —~– –Œ ~–• – ."!ĘČĤĥĕ ĦČ ęĦĞĥđĐđ ĐĒ ‹‡ ƒ—Œ ‹‡–ƒŒ ˜‰ ƒ~ ‡—–ƒ —Œƒ Š— ˜ƒ ƒ ˜ƒ–‡‚ ~†‡Š— ‡Žƒ‡‚ ƒŒ‡Š‚ ˆ– ˜Š Ž‚ ‹‡•ƒ‚ ‹‡•—ƒŒƒ ƒŽ–Œ~ƒ ƒŽ‡Žƒ Š~–—‡ – Š’Ž €–‚ ƒ˜ƒ~ƒ ˜Šƒ˜ ƒ~‡‡ ‡~ƒƒ— ‹‡–ƒŒ ‡—– —ƒ–‡’ Š—  Œ—Žƒ ‚—Ž ‫ומה אתה עושה‬ А ˜ƒ–•‡ –ƒ~ ƒ‰’—‡ƒ ‡—–ƒ —Œƒ ‡ŒƒŠŠ ‚– ‹‰Š— ‡–‚ƒ ‚‰– ‹ƒ‡‚ ‹‰‡Ž’Š ƒŽ~ ‹‡Ž˜ƒŽ ‚Ž‚ƒ ƒŒ‡Š‚ ˜–ƒ” ...?‫בשבילך‬ ‹‡–ƒŒ „ Š~ „Œ ~ŠŒ —ƒ Œ‚ ƒ‡Š‡€‚ ‹‰‡Ž’Š ƒ‡ ‡—–ƒ —Œƒ ƒŒ‡Š ˜~ ƒ ‡ƒ ƒ —‡ –—~ – ~‡‡ ‡– ‡– ˜~ ˆ‰ А ~ƒ–•Š ˜‡Ž •”ƒ ĐĒĐ ęĘđĞč ČĘ ĐēđĜĚ ęĐĘ ěĕČ ęĕĚėē ĕďĕĚĘĦ' ‡—~ !Ęĕē ĘČ ĘĕēĚ 'Đ ĤđČč ĐėĘĜđ đėĘ ĘČþ ĐČþ ĤĀ ýĕ Ę üĕēĀ ĘČþ Ę üĕēÿ Ěý Ņė øĘ ýĕ ĤĚČĜĥ ,ČčĐ ęĘđĞč ČĘđ ‫ דפוס ספיד פרשת בראשית תשפז‬- ‫טועמיה‬ 7 ‫בשבועות הקרובים בעז"ה בחנויות הספרים‬ ‫שלוחה ‪8‬‬ ‫לאחר בחירת שפה‬ ‫טועמיה ‪ -‬דפוס ספיד פרשת בראשית תשפז‬ ‫‪8‬‬   +   ...ĐĤđĦ ĕĤčďĘ ĥďē ģĥē ęďČĐ ďĢĚ ĥďēĦĕĥ ,ĖĤčĦĕ ęĥĐ Ęĥ đĜđĢĤ ĤģĕĞđ ĦĕĘėĦ đĐĒđ" ĦđĤĤđĞĦĐ ČđĐ ĤčďĐ ĦđĥďēĦĐč ĕė ...ĐĤđĦ ĕĤčďč ĦđĥďēĦĐ ęďČĐ ĎĕĥĚ ĥďēĐ ģĥēĐĚ𠕇”‡–’‡„‡ŠƒŠŒ‚‰‚•ƒ”‡–•‚€‚ "...čĘĐ ĕģĚĞč ĦđģĕĦĚĐ ęĞđĔ ČđĐ ĒČđ ,ĘđďĎĐ ģĥēĐ  ƒŒ‡ŠŠ‹€ƒ‹‡‡ ‚‡Œƒ ˜ЉŠ˜€ƒŽƒ„˜ƒ— ˜‚ —ƒ Šƒ˜‡—~–—Œƒ ‡–—ƒŒŠ‹‡‰ƒ„ƒŽ~ƒ— ˜~‹‡~ƒ—ƒŽ~ƒŽŒŒ:‡—–ƒ—Œƒ ƒ—‚˜—–’ ƒŽ~ƒ—‹‡’ƒ”˜’ƒŽƒ—Œ•ƒ˜Œ‚‹†‚˜~ƒ— —Œƒ ‹ƒ‡‚˜ŒŠ‹~‡˜ƒ— ˜‚‚ ‰–ƒ•Œ – ~Š—‡‡˜‚Š‚–ƒ˜‚˜ Œ—€ ƒ–~‹ƒ‡‹‡‰ƒ„ ˜‰‹ƒ‡‚ˆ‰Š˜‡‰„~Š‹~‡ƒ‹ƒ‡Љ‡—–ƒ — ŒЇ ˜‚Šƒ˜‡—~–—Œƒ ‹˜‡– —˜Š‡’˜ — ŒЇ ˜‚ŠŒ„‚ •ƒ’‚‹‡Œƒ‡‚ƒŒ‡Š‚˜~˜ƒŽŽ–ƒ˜ƒ—€–˜‚ čđĥ ĘĕēĦĐĘđ ,ĦĕĥČĤč ĥĚđē ĦēģĘ ěĚĒĐ ĦĞė ĦČý ęĕģŞ ü Čù ČĤĀ ĀŁ ĦĕĺČ ü Ĥý øŁ ˜‰— ‚–ƒ˜ ƒ—~–‚ ...ġĤþ ČĀ ĐĀ ĦČý øđ ęüĕĚÿ ĈŔĀ Đÿ  !ęđĕđ ęđĕ Ęė ĕ"ĥĤđ ĥĚđē ďđĚĘĘ ĦđĜĜĞĤčđ ĦđĥďēĦĐč ĦđģĕĦĚĐ ęĞđĔ ČđĐ ĒČđ ,ĘđďĎĐ ģĥēĐ ĦđĤĤđĞĦĐ ČđĐ"      "...čĘĐ ĕģĚĞč ‚Š~—‡—– ˜ƒ’‚–ƒ˜‚Аƒ—ƒ–‡’˜Š‡ ˜˜~ Ї ˜‚Šƒ‚Š ˜‚‚˜ƒ•ŽŠ~ƒ—Š‹‡‰ƒ„ƒŽ~ƒ— ''ęėĘ ĐĒĐ ĥďđēĐ"Œ‚–ƒ˜‚˜~Ї ˜‚Šˆ‡–”‚‡‚— ˜‡—~–‚–ƒ˜‚А—ƒ•‚‡—–—ƒ–‡’˜~ƒŒŠŠ Š~–—‡‚ƒƒ†”Ž—‚Žƒ—~–‚ƒ”Œ~‡‚— ‚–ƒ˜‚˜~Ї ˜‚Šˆ‡–”‚‡‚~Š• ”‡‡––Œ~  ˜~‚•‚•‹Ž‡ Š~Š—ƒ—–˜ƒŒƒ—–‡—–ƒ ~‡‚—   ‡ ˜ƒŒ— ‹‰Š ‚„‚ —ƒ ‚Œ ~Š~ ‚–ƒ˜ ‚Žƒ—~– ‚ƒ”Œ‰  ‹‰Š ‚„‚ —ƒ ‚ ˜ƒ”Œ  ˜’ ‹† ‚Œƒ Š~–—‡ ‚ ƒƒ†”Ž— ‚Žƒ—~– ‚ƒ”Œ ƒ—~–‚ •ƒ’ ‹€ ‡’ƒ˜ ƒ„ ‚ƒ”Œ— ” ‚‡‚—  ˜‡—~– ‡ƒ‡ƒƒ— –Œƒ„‚ƒ”Œ—‡—‹ƒ—Œ~Š~‚–ƒ˜‚ —–‡‚‡”‡–•‚–‚Š—ƒ—ƒ–‡’‚ŠƒƒŽ‡Ž‡€Žƒ ƒ–•—‡–—‚Šˆ‡–”‡ƒ‚‡Љ— ‡—–ƒ—Š˜~‚”‡ŠŒˆ–—–‡’—‡„ƒŽŒ‡–Œ ‚ŽŠ‚—ƒ‡ Š—˜ƒ— ˜‚‚–Œ ‚Š~—ƒ—Š~‰‡~— ˜‡—~– ˜’‹†‚Œƒ  ēĦĠ ęĞĔ ĐĚ"˜ƒŠ’˜‚˜~‡–•ƒ—Š~Š~‚‚‡Œ˜ƒ –ƒ„ Œ ‡’ А ‚Ž—‚ ‡—ƒ ˜~ ‹‡ŽƒŒ Š~–—‡ ‡Ž ĐēĕĦĠĐ Ęĥ ęĞĔĐ ČđĐ ģđĦĚ ĐĚ :ĤĚđĘė !ĦĕĥČĤčč ‚Œ ‚ ‡—ƒ ‡’Š ‹‡ŽƒŒ ‹Šƒ‚ ˜ƒŒƒ~ƒ ‚ŽŠ‚ ."...ĦĕĥČĤčč ˜ŠŒŒ‚ŽŠ‚€—Žƒ‡–ƒŒ†ˆ‰ ~†‰‚‰ƒ ˜‡~–Ž ~‡‚ —ƒ ‚ ”Œ~ ˜ƒ— ˜‚‚ ˜~ ƒ—ƒ ˜ŒŠŽƒ ˜Ž†•˜Œ ~‡‚ †~ †~ ‚˜ƒŒ‡Š—   ‚Š ˜‚Š—ˆ–ƒ‡”ƒ‡ŠŒ‡Ž•–~‰‡~‹– –„ƒ ˆ‰ƒ~‚—ƒ ‚˜Š‡ ˜˜— ˜Œ~‡‚‹’       ˜—–’ Š— ˜ƒŒ—Œ‚ •Œƒ Љ ~Š~ ‚— ‚އ~—Œ—‚˜~„˜ŒƒŠ—ƒ ƒ—ƒ Љ‚ЇР‚—–’ ˜Œ~ Š— ˜ƒ— ˜‚ –Œƒ~ ƒŠƒ‰ ˜‡—~– ˜‡~–Ž‹ƒ‡‚Š——Œ—‚˜— ˜Œ‚އ~ƒ˜Ž†•˜Œ ‡˜Šƒ˜‡‡Œ˜˜ƒ— ˜‚Š—–Œ‚ƒ ˜ŽŒƒ†ƒ„ ŠƒŒ˜~Š——Œ—‚ƒŒ‰•ƒ‡ ˜~‡–— ˜ƒ–ƒ‚ ‡Šƒ€ ‹‡–~Œ— ‡’‰ ˜•ƒ’ ˜ƒ~‡”Œ ‡~ ‡ƒ€‚ Š”~ ‡‰ ‚Œ Š ‹‡ŽƒŒ ˜ƒŒƒ~‚ ~Š ˜‡—~– ˜—–’ ‹‡~–ƒ• ƒŽ~ ‚‡Š ‹Šƒ‚ Š”~ ŠƒŒ˜~ ‚‡‚— ‚Œ ˜ƒ— ˜‚ Š— ˜‡˜‡Œ~ ‹‡’Š~˜—Œ ‡Ž’ŠŠ˜ ~‹’•–‚— –˜‚ ‹‡ŽƒŒ Š~–—‡ ‡Ž Š~ ‹ƒ‡‚ ‚‡‚‡— ~ƒ‚  ‡ƒ€‚ ‚~‡–‚˜~— Œ‹Šƒ~–ƒ~Š~‹‡Ž—„’—˜ƒ !  Š~–—‡‡Ž‹€ˆ‰‡‡Œ˜ –ƒ~˜— ˜Œ‚‚ŽŠŠ €–ƒ€–Љƒ‹ƒ‡ƒ‹ƒ‡ЉƒŽ˜~Œ ~Љ˜~ƒ ‡Œ˜‹‡— ˜Œ ˜‰Œ˜ƒ€~‡—ƒ‡ ‡„€~–’ŒŠ–‚Œ‚˜ƒ‰ˆ‰ Š—˜ƒ— ˜‚‚ ‰˜~˜ŠŒŒ‚ŽŠ‚˜ƒ— ˜‚ ČđĐ ĖđĤč ĥđďģĐ ęđĕđ ęđĕ Ęėč"  €‘‚–„‚ƒ ‡Œ˜Ї ˜‚Š˜ƒŒƒ”˜ƒ„ƒƒŠ•‡ŽŒ‚ ‰‚‡ƒ‚‡ ĕĜĠč ĐČĕĤčĘ ęđĕ Ęė čĥēĜ ĖėĘ ,ĦĕĥČĤč ĐĥĞĚ ĥďēĚ —ƒ‡•‹‡–Œƒ~ƒŽ~ˆ‰А—‹‡ŽŽ–˜ƒ ƒ‰— Œ !"ĐĚĢĞ ęĕďĕĦĞ ęĐĥ † ‡ƒŒŠ ˜–~’˜ ˜–† ‚ŽŠ ‡ „~ŠƒƒŒ‹‡‡ ‡–ƒ~€‚Š—ƒ‡–‹€‹‚‹‡~Š’Ž ."ĐĦđĚė ĥďēĦĐĘ ˜   •–’  ~ –— ‹‡‡ ‚ —’Ž ƒ–’ ‡„ ‚–ƒ˜‚˜~Ї ˜‚Šˆ‡–”‚‡‚—‡—–˜ƒ‰ˆ‰А ˆ–˜‡~ƒ‚‹~‡”Œ‚ƒ‹~–‹Šƒ‰˜ƒŒŠƒ‚˜~‡– ˜—–’ŒŒŠŽ‚–Œ‚—‹ƒ—Œ‹‰Š‚„‚—ƒ ‚Œ  ‰Љ—ŒŒ€–Љƒ‹ƒ‡Љ„~Œ‰ƒ ƒ‰‡~Œ—‡ ƒ— ‚ ƒ‡‚ ~ƒ‚ ˜ƒ— ˜‚‚ ƒ‡ —ƒ ‚ ˆ–˜‡~ƒ‚—‚Œ•–‡ƒŠ˜‹Œƒ‡•ƒ‹–ƒ‹˜ƒ~‡”Œ ~ƒ‚—‚—ƒ‡Ž‡€Ž‡Œ‚Їƒ‚‡ˆ‡–”—ƒ—~–‚ƒ ˜’—ƒ ‰€–Љˆ–˜‡ƒŽƒ”–‹‚‡’—ŒƒŒ— ˜‡—~–˜—–’‚–ƒ˜‚˜~ƒ—Ї ˜Œ  ‰ ‹‚Œ •ŠŒ ˆ–˜‡ ~ƒ‚ ‚‡‚ ƒŠ‡~ƒ — –ƒ~ ƒ‚˜ƒ’~Š‹Šƒ‰ƒ‡‚€–‰˜ ~€–‘~ƒ˜’—‚ ,  ‰ ~ƒŒ„‡‘–‚ƒ„‡Žƒ•‡˜˜Œ•‚ —~–‡„‡•–ƒ’ƒ‡–ƒ~€‚–Œ~–’—˜–Œ~ ~‡Œ–‡˜˜— ˜Œ‚~‡–‚—ƒ„‚‡•Š‡‰ƒŒ‡ —€ƒ’‹~–—~‰—‹‡—Ž~Š—‹‰– „‡Žƒ’˜‡—‡ –ƒ~–”ƒ‡˜‰– ƒŽŒ‡„‡ „~ŠƒƒŒ‹‡‡ ‡–‹— Žƒ˜‚Š—‡ƒ"— ‚Œƒ˜ƒ~Š~ƒ—~ƒ‚ƒ– ˜~ ƒŽ•‡˜—‡’‰˜‡– —˜Š‡’˜‹ƒ‡Љ‹‡–Œƒ~ƒŽ~— ‚Œ Š~ƒ— ~ƒ‚—  — —‡— Š~ƒ—Š ƒŠ ‡ŽŒ ‹ƒ‡ Љ — Œ ƒƒ†ƒ ‚Šƒ€‚ ˜Ž‰ ‡—Ž~ ƒŽŠ ‚—‡€–Œ‹~‡Ž—’Ž—ˆ‰ŒŒ—Œ~Š~"— ‹‡–Œƒ~ ‚‰–‚ ‘ƒ ˜‡—~– ‚—Œ ‡Œ˜ ‹Šƒ ~–ƒ ˜‡‡Œ˜ ˜ƒ— ˜‚ А ‡ƒŽ ‹Šƒ‚— ‚—Œ ‡Œ˜ ‹ƒ‡ Љ ƒƒ† — Œ‚ ƒ— ƒŽ~ ‹~Š˜Ž€–Љƒ‹ƒ‡Љ‚~‡–‚˜~— Œ‚ ˜‡—~– ‚•’‚~ŠŠ˜— ƒ–‚ƒ„˜ƒ— ˜‚—‡€–‚Š ‰ ‹‡ŒƒŠƒŽ~‚‡Š‹Šƒ‚˜~‡–˜—–’–Œƒ~‡ƒ‚ ,"ĦđĥďēĦĐĐ ēđė" - ĐĒ ČĘĠĜ ēđėč ĒēČĜ ,ęĕēČ ĐčĐ „’—˜ ‚‡Ž’Š‚~‡–‚˜—–’•–~Š~‡‚ƒŠ~‹‡Œ‡ ĘĕēĦĜđ ,ĦĕĥČĤč ĥĚđē čđĥ ēĦĠĜ ČĕĚĥď ČĦĞĕĕĝčđ —ŒŒ ˜— –˜Œ‚ ‚~‡–‚ ˜—–’ ~‡‚ ~Š~ ‹‡Ž— ĐĥĞĜ ĐĜĥĐ ĦČĒčĥ ĐĥđēĜ ĐĔĘēĐč ,ĐĘēĦĐĚ čđĥ ƒ—ƒƒ—ƒŽ˜ƒ~— Œ‚•‚‹‚ƒŠ~‹‡€– ĞđčĥĐ ĦĥĤĠ ĦČ ęđĕ Ęėč ďĚĘĜđ ěđėĜĐ ĤčďĐ ĦČ đĜĚĢĞĘ ˜ƒ ƒ‰‡Œ˜— ˜‚Їƒ‚‡Š— ‰‚ƒŽ~‰Œƒ .ĐĜčĐčđ ěđĕĞč ĕ"ĥĤ ĥđĤĕĠ ęĞ ‹‡ŽŽ–ƒ‹‡Ž— ‫הגיע הזמן‬ ČĤđčĘ ĐĚē ĐĘĕĠĦ ęĎ ěčđĚė ğĤĢĜ đĒ ĐĔĘēĐđ ĐĘčģ ĘČ ˜ŽŽ–Œ‚‚–ƒ—‚˜~‚Œ˜~—ƒŽ˜‡—~–˜—–’ ...!‫שתעשה בשבילך‬ ĥďēĕĥ ,ĦĕĥČĤč ĐĥĞĚ ęđĕ Ęėč đčđĔč ĥďēĚĐ ęĘđĞ — ‹Šƒ‡ƒ‚‡ЉŠ—‚’‡‡—’ŽА‹‡–•‹‡Œ‰ ĥďēĦĐĘ ęĕĤģčĘ ęĕĥďē ēėĐ ĦČ đĜĘ ěĦĕđ đĜĕĤđĞĜ ĤĥĜė Š—‹Šƒ‚‰—˜‡˜‡Œ~˜ƒ— ˜‚–ƒŒ~–Ž ĖĕĜĕĞč đĕĐĕ ęđĕ Ęėč' ĦĜĕēčč ,ĐĒ ĥđďģ ďđĚĕĘč ģĒēĦĐĘ𠋇~”ŒŽƒŽ~‹ƒ—Š—ƒŠƒŒ˜~Š—‹Šƒ‚ƒŽ‡~‹ƒ‡‚ .ěĚČ ,'ęĕĥďēė ‡†ƒŠ Š— ‹Šƒ˜‰ ‫ דפוס ספיד פרשת בראשית תשפז‬- ‫טועמיה‬ 9 XlŽ ’ X‹ jb_XƒRaejƒ€RX[jƒe{X Ęė ĕĕēđ ĕĕē ĦČ ęĦĕĜĕĥ ĕė ęėĘ ĦđďđĐĘ ĕĦĕĢĤ đĘČ ĦđĤĢģ ĦđĤđĥč ĕĜČ ,ĕĘĥ ĕĥĕČĐđ čČđėĐ ĤđĠĕĝĐ ĦđĥĕĎĤ čģĞđ ęĕĤčďĐ ĞčĔĚ .ĕĦēĠĥĚ ĐčĤĐ ęĞ ďďđĚĦĚđ ĖĤčČ ĕĜČĥ čđĦėČ ģĤ ,ĕďĚ ĤĦđĕ čđĦėĘ ĐĢđĤ ČĘ ěđĔĤĥ ĘĞ ĐĦĘĞ ĐēĠĥĚĐ Ęė ĐĒ ĦđčģĞčđ ĦđĕĚĥĎčđ ĦđĕĜēđĤč ęĕĕĥģ jaWa Š uŠ l† .ěĕčĕ ěĕčĚĐđ ,ĦđĕĞč ďČĚ ĐčĤĐ ęĞ ‫נטפי דיו מקולמוס הלב של‬ čĘč ĕČĤđĜ Ėĥđē Ęĥ ĐĠđģĦč ĕĦĕĕĐđ ęėĘĥ ěđĘĞĐ ĦČ ĕĦĕČĤ ĐĠđģĦ ĕĜĠĘ ‫לומדי 'תורה שבכתב' המעידים‬ ęĕĕēĐ ĦČ ĤĕČĐĘ ĘĞđ ĤđČ Ęĥ Ħđģď ĘĞ ęđĝĤĠč ęĥ ęĦĤčĕď ,ĐĚĥĜčđ ‫על המהפך המבורך והשינוי לטובה‬ ĐčĤĐ ČĤĚĎ ĕĦēĦĠ ČĘĥ ĐďđČđ ĥđčČ ,'đėđ ĕ"ĥĤđ ĥĚđē Ęĥ ďđĚĕĘĐ ęĞ ‫שהתחולל בחייהם בזכות לימוד‬ ĕ"ĥĤđ ĥĚđē ĕĦēĦĠ ĥđČĕĕčđ ěđĤČĘ ĕĦĥĎĕĜ ĘčČ ,ĤĠĝ ęđĥ ęĢĞčđ ęĕĜĥ .ĞđčĥĐ ĦĥĤĠ ĦČ ďđĚĘĘ ĕĦĘēĦĐđ ‫חומש ורש״י דבר יום ביומו‬ ºĤđČ ęđĥ ĕĦĥĎĤĐ ČĘ ,ęėĘ ĤģĥČ ČĘ ĕĜČ ĒČđ ,čđĥ ĕĦĕĝĕĜ ĦĤēĚĘđ ,ĤčĝđĚ ĕĦĘč ğēď ĕĘ ĐĕĐ ĘčČ ,ĐĚĘ Ğďđĕ ČĘ ďČĚ ęĕģĒēĚ ęĕĤđčĕď ĥđďģĐ ĕ"ĥĤč ĕĦĕČĤ ĐĜđĕĘĞ ĦĕĔĤĠ ĐēĎĥĐč ěĚ ĐĤđČ Ęĥ ěĤģ ĥĚĚ ĕĘĕčĥč đĕĐđ ,ĕĘĥ ĐĤģĚĘ ęĕėĕĕĥ ĥĚĚ đĕĐĥ aW[ulaƒa\_Reƒ[V€ƒX .ĐčĕĥēĐ ěđĕė ĦČ ĕĘ ĐĜĕĥĥ ďČĚ ģĒēđ ĕĦĚĢđĞ ĤĝĚđ ęĕĚĥĐ ĦđĥĎĤĦĐ ČĘĚ ĕĜČđ .đĜĕĒČĐ ĦĥĤĠ ,ĐĜđĤēČĐ ĕĜĠĘ ĦēČ ĐĥĤĠč ĦĞė čĦđė ĕĜČ ĐĒĐ čĦėĚĐ ĦČ ďēČ ęđĕ đĘĕĠČ ĤĦđđĚ ČĘ ĕĜČ ĒČĚ ĘčČ ďČĚ ĕĘ Đĥģđ ďďđĚĦĚ ěĕĕďĞ ĕĜČ ĐĤđĦĐ ĦČ ĕĦĚĕĕĝ ČĘ ęĘđĞĚ !ęĘđĞĚ ĘčČ ,Ĥčė ĤĎđčĚ ęďČ ĕĜČĥ ěđėĜ .ĕďđĞĚ ĕĦĕđđē ČĘĥ !ęĕĕēĐ ĦČ ĕĘ ęĦĤČĐ !ĤģĥČ ČĘ ĕĜČ !ěėđ ,ĕĚđĕĐ ĕ"ĥĤđ ĥĚđē ĘĞ ěđėĜđ ,Ĥďĕĕēč ĥĚđē ĕĦďĚĘ ęĎĥ ěđėĜđ ,ĐđĢĚ ĤčĐĚ ČĤģĚ ęĕĕĜĥ ĤĚđČ ĕĜČĥ ěđėĜ !čĦėčĥ ĕĢē ĘėĦĝĚ ĕĜČ ęČ ĘčČ ,ĐĤģ ĐĒ ĕĦĚđ ĖĕČ ĘĞ ģđĕďč ĞĕčĢĐĘ Ğďđĕ ČĘ ĦČ ,đĜĕčĤ ĐĥĚĘ ěĦĜ Đ''čģĐĥ ĐĤđĦĐ ĕĤčď ĦČ ĘčČ ,ęĕĤēČ ęĕĤčďđ ČĤĚĎ ĐčĤĐ ďĚđĘ ĕĜČĥ ĦČ đĜĘ ĤĕČĚ ĔđĥĠ ĐĒ ,ĐĢģĘ ĐĢģĚ đĜĦĥĐ ĕĘĥ ęĕĕēĐ - ĤđēČĘ ĐĜĥ ĤĤĚĢĚ ĐĒ .ĕĦĕĚČ ďđĚĕĘė đĠđĝ ďĞđ đĦĘĕēĦĚ ęĘđĞĚ ĕĦďĚĘ ČĘ ĐĒĐ ĕďđĝĕĐđ ĕĝĕĝčĐ ĤčďĐ ĤđČ ďČĚ ĐčĤĐ ĐČđĤ ĕĜČđ ,ĐĥđĞ ĕĜČĥ ĐĚč ĐėĤč ĕĘ ĥĕ ęđČĦĠ ,ĦĕčĐ ęČ ęĎ ĤĚČĕĐĘ ĐėĕĤĢ ČĕĐđ ĦĚČĐ đĒ ĘčČ ĦđĞĚďĚ ģĜĥĜ ĕĜČ ĐĒ ĦČ čĦđė ĕĜČĥėđ ,čČđė ĐĒđ .ĤčđĞ ĕĜČĥ ĦđďďđĚĦĐĐđ ĕĥđģĐ Ęė ďĢĘ ĐēĚĥđ ...ĕĘ ĐĚĕĞĜ ČĘ ČĕĐ ĦČ ĕĘ ęĦĤČĐđ ĕĘ ęĦĘĢĐ ĔđĥĠ :ďēČ ĔĠĥĚč ĐĒ ĦČ ęėĝĘ Ęđėĕ ĕĜČ ęĕĕĝĘ ĦēČ ĐĥĤĠ ďđĞč ď''ĝč ĐėđĒ ĕĜČ ĦĞė ĕĦčĦėĥ đĚė ĕė !!ĕĘ ęĕĞĜ ďČĚ Đ''č ĦĞėĥ ĦđĤĚĘ !!!ĐĒ ĘĞ ęėĘ ĐďđĦ ĤĕĝČ ĕĜČđ ĐĥđďģĐ ĐĤđĦĐ ĦđĞĢĚČč ęĕĕēĐ ęĞĘ ęĦĘēĜĐĥ ęėĘĥ ęĕĐďĚĐ ďđĚĕĘĐ Ĥďĝč ĐĘė ďĞđ ĘēĐĚ ĐĘđė čĦėčĥ ĐĤđĦĐ Ęė ĦČ u{ƒ[TaƒaR€T[€}aT€alƒRjs€yeReRp ęĦČĥ ĦďēđĕĚĐ ĦđĘĕĞĠĐ Ęėđ ĦđĜđĕĘĕĎĐđ ęĕĜēčĚĐ ĘĞ ĤčďĘ ČĘĥđ ,ęđĕ Ęė ďđĚĘĘ ,ĘČĤĥĕ .ĦđČĘ ČĘĘ ĐĜĥĐ Ęė ęĕĥđĞ Ęėĥ ēđĔč ĕĜČđ ,ęėĘ ęđĤĦĘ čđĥē ęĜĚČ ,ęėĘ ĦĦĘ Ęđėĕ ĕĜČ čđĔĐ ĦĤėĐ đĒĕČ ĐčĤĐ ĕĦčĥē ĕĜČĥ ĕĘĥ ęĕĘģĥ ĦđČĚ ĐĚėĥ ĕĘ ĐČĤĜ ČĘ ĕĥĕČ ěĠđČč ĘčČ ,ĦđĘĕĞĠĘ ĞĕĕĝĚ ęĕĚĤđĦĥ Ęģĥ đĘĕĠČ đČĔčĕ ČĘđ ,ęėĕĠĘė ĥē ĕĜČĥ ĐĚđĢĞĐ čđĔĐ ĦĤėĐĐ ĦČ ĦĚČč đČĔčĕ Đ''ĒĞč ęđĤĦĕ ĕĦĞĎĐđ ĐĒ ĘĞ ĐčđĔ ęėĘ ĤĕĒēĐĘ Ęėđĕ ĕĜČ ĖĕČ ĐčĤĐ ĕĦčĥē ,ĦĞė ĕĘĥ ĦđĥĎĤĦĐĐĚ ġđĢĚģ ĘčģČ ĕĜČĥ ĐĕĐĕ ,ęėĦČ ēĚĥĕ ĕėĐĥ ĤčďĐ ĕĤĐ ,ęėĘĥ ĦđĘĕĞĠĐĚ ĐČĤĜĥ ĐĚ ĕĠĘĥ ČĜģĝĚĘ X€[ƒXƒ_lƒRaV€Xe .ęđĕ Ęėč ĕĚđĕĐ ďđĚĕĘč ěēčĕĐĘđ ďđĚĘĘ Ē''ĠĥĦ ĦĜĥč ęĎ ĐĜĥ ďđĞ ĖĕĥĚĐĘ ď''ĝč ĕĚĢĞ ĘĞ ,ęĕĥĕĚē ĘĕĎĘ Ĥčė ģĥđĜ ęđĕĐ ĕĜĜĐ .'čĦėčĥ ĐĤđĦ' ĕĚĘđĞĐ ĐĤđĦĐ ĘĞĠĚ ďđčėĘ ęĦČĥ ĐĚ Ęė ęĕĕĘĠė ĘĠėč ęėĘ ĤĕĒēĕ Đ''čģĐĥ ,ęėĦđėĒĘ ĐĒĐ ďđĚĕĘĐ ĦČ ĥĕďģĚ ĕĜČ ď''ĝč čđĔ ęđĕ ĦČĤģĘ ĕč ĦĒēđČ ĦđĥĎĤĦĐĥ ĐĜđĥČĤĐ ęĞĠĐ ĕĘ ĐĒ ĕė ĐďđđĦČđ ĐďđČđ ğģĕĐĘ ęĕĞďđĚ ČĘ ęĦČ đĘĕĠČĥ ēđĔč ĕĜČ ĕė ,ęėĚĢĞĘ ęĦĥėĤĥ ĦđĚđĢĞĐ ĦđĕđėĒč ęĕėĕĤĢ ďđĚĕĘđ ĦČĕĤģ ĦČ ęĕĚĕĕĝĚ ĘČĤĥĕ ĘĘė Ęė đč ,ĐĤđĦ ĦēĚĥđ ĦĤĢĞ ĕĜĕĚĥ Ęĥ ęėĕďĕ ĐĜģĒēĦ ,ęĕĜēčĜ ČĘ ęĐ ęČ ęĎ ,ęėĦđėĒč ęđĕ Ęė ęĕďĚđĘĥ ęĕďđĐĕ Ęĥ ĝĠĦĜ ĕĦĘčĐ ęđĕĝĘ ĕĥĕČđ ďēđĕĚ Ĥĥģ ĕĦĥĎĤĐ ČĘ ęđĕĐ ďĞĥ ĦĚČĐ .ĐĤđĦ ĕĥĚđē ĐĥĚē !ĦđđĢĚĘ đėĒĦđ Ęĕē ĦđĥĞĘ đėĕĥĚĦđ ĤĥČ ĦĤĢĞ ĕĜĕĚĥ Ęĥ Ďē ęĦĝ ĕĘĢČ ĐĒ ĐĕĐ ČĘČ ,ĐĤđĦ ĦēĚĥ ęđĕč ĐĤđĦĐ W[WRlRaXl}uXW[ƒƒ€dX[Xl}uƒ[V€ƒXT ĕĘ ĖČ ,ĐĤđĦ ĕĥĚđē ĐĥĚē ęđĕĝ ĦēĚĥ ĦČ đč ēđĚĥĘ ĤēčĜ 'ĐĚ ęđĥĚ' đĘĕČė ęĕĚĕĐ ęĕčĤģĦĚĥ Ęėė ĐĜĥĐ ĖČ ,'ęđĕĝ ĦēĚĥ' Ęĥ ďĚĕĚ ęđĥ ĐĒč ĐĕĐ ČĘ ĕĚĢĞ ĕĚđĕĐ ğďĐ ĕďĚđĘ ęĕĥĕĎĤĚĥ đĚė ĥĕĎĤĚ ĕĜČ ęėĦđėĒč ĕĤĐ ĐĤđĦ ĦēĚĥ ĎēĘ ğČ ĘĞ) ĝ"ĥĐ ĦČ ęĕĕĝĘ ęĕďĚđĞ ęĚĢĞ ęĐĥ ęĕĞďđĕ ęĐĥė ĐďĜ ĦėĝĚ ĞĢĚČč .(ďđĞ ĘďĎĦ ĕĘĥ ĦđĥĎĤĦĐĐ ĐČčĐ ĐĜĥčĥ ĐČĤĜėđ đĤĦĕ ĦĥĤĠč ģĤ ĕĦĠĤĔĢĐĥ !ęėĕĘČ čđĔĐ ĦĤėĐ ĘďđĎ ĦČ ĞĕčĐĘ ĕĠč ęĕĘĕĚ ěĕČ obeV W[laeXƒ€}edƒRaeXpa ęĕĤđĞĕĥĐ ĘĞ 'ęėĥĠĜ ĕēĦđ đĞĚĥ' ęėĘĥ ěđĘĞč ęĕĚĝĤĠĚ ęĦČ ĤĚđĘ ĐĢđĤ ĕĜČđ ,čĦėčĥ ĐĤđĦ ĘĞĠĚ ĕ"Ğĥ 'ĐĤđĦĐ Ęđģ' đģč ĥĕĥ ĦĤđĢ ĦČ ĕĘ ĐĜĕĥ ĐĒ ,Ęė ęďđģ !!ĕĥĠĜ ĐĦĕĕēđ - ĕĦĞĚĥ ěėČĥ ęėĘ ęĦĝ ČĘđ ,ĐĜčĐĐ ĐĚđ ,Đĥģ ĐĚ ,ĕ"ĥĤđ ĥĚđē ęĕďĚđĘ ĖĕČ ,ďđĚĕĘĐ ĐĤđčēĦč ęđĕ Ęė ĞĝđĜ ĕĜČ :ğĝđĜ Ĥčďđ .ĕ''ĥĤđēĐ ĦČ ĤĚđĘ đČ ďđĚĘĘ ęĕĘĎĘĎ ĘĞ ĦđĕĐĘ ĕĘ ČĢđĕđ ,ĕĜđĤĕĞĜĕč ĝđčđĔđČč đČ ĦčėĤč ,ĦĕĤđčĕĢ japyXeu€[R ĦĞĕĚĥĘ ĖđĘĐ ěĚĒĐ ĦČ ĥĕďģĐĘ ĕĦĔĘēĐđ ,ďčđėĚ ěĚĒ čđĥđ ĖđĘĐ ČđĐ ęđĕė ,'ĐĢđĠĜ ĦĥĤĔ'č ĐĘđē ,ĥ"đĠĤĘ Č"ĔĕĘĥ ĕčČ :ęėĘĞđĠ ĘĞ ĐĤĢģč ĤĠĝĘ ĕĦĕĢĤ !ĐėĤčđ ęđĘĥ ĐĒ ĕĤēČđ ,ĥĚđēĐ ĖđĦĚ ĐĤđĦĐ ěđĜĕĥĘ ĤđĒē ěĚĒĐ ĦČđ ,ĤđĞĕĥĐ ēĚĥĘ ĦĢģ Ęđėĕ ĕĜČ ĐĚč ĕĚĢĞĘ ĕĦčĥē .ďčĘč ēĚĐ ČđĐ ĘĞđĠĥ ďĕēĕĐ ĤčČĐđ ,đĜĕĘĞ ČĘ 100% ĐėĜ ęėĘ ĐďđĦ ĤĕĝČ ĕĜČđ ,ěēčĚĐ ĦČ ĖĤđĞ ĕĜČ ĐĞĕĝĜĐ ęđĕĝ ĦČĤģĘ ęĞ ĥĚđēĐ ďđĚĕĘ ĦĘĞĚč ęĕčĕĐĤĚĐ ęđĝĤĠĐ ĕĔĘĥ ĦČ ĐČđĤ ĕĜČ čđēĤč ĕĦėĕĘĐ ĦĞč ďēČ ęđĕ ,đĦđČ ĞđĚĥĘ ěĚĒĐ ĦČ ĘĢĜĘ ĕĦĘēĦĐ ,ęĕĠĘēĦĚĐ ęĕĠđĜč ĦđĐčĘ ęđģĚčĥ Ęĥ ĕ"ĥĤ ĥĚđēĐ ĦČ ěĕĜĞĐ ĖĤđĢĘ ĕĦēĦĠĥ ďēđĕĚ đģč ęđĕ Ęėč ĔĕĘģĚ ĕĜČ ĒČĚ ...ĐĘĠĜ ĐĔĘēĐĐđ ,ĕ"ĥĤ !ęėĕĤĥČ ,ęĕĕēĘ Ħđĕēđ ęĞĔ ęĕĝĕĜėĚĥ ęĕďēđĕĚđ ęĕĤĕĐč ęĕĤđĞĕĥ ,ĐďđĦ ęėĘ ĤĚđĘ ĕĦĕĢĤ ,ĕ"ĥĤđ ĥĚđēč ĕĚđĕĐ ďđĚĕĘĐ ĦČ ęđĕ Ęėč ďĚđĘđ čĕĥģĚ ĕĘĥ ČčČđ !ęđĕĐ đĦđČ ęĞĔ čđĔč ęĕĤđĞĕĥ ęĕĤĝđĚ ęĘđėĥ ęĕČĘĠĜĐ ę''ĕĚĤĘ ĐďđĦ đĤĝĚĦđ ĤđČ ĦĢģĘ ęĕģđģĒ ęĕĥĜČ ĐĚė Ğďđĕ ĕĚ ...đėĕĥĚĦ !!!ĕčČ ĕĜĠč ĤėĕĜĐ ĥďēĐ ĤđČĐ ĘĞ ĐďđĦđ ĐďđĦ čđĥđ .ĦĞďđ .ęĕĕĜĕĞč ol[€Va uja€yR !‫הלימוד היומי הקבוע‬ ‫כבר שינה את החיים לטובה וחולל מהפך בנשמתם של מאות אלפים‬ ‫ דפוס ספיד פרשת בראשית תשפז‬- ‫טועמיה‬ 10       XpƒXƒTXo_e ĦđďđĐĘ ,čĤ ěĚĒ Ĥčė ēđĘĥĘ ĕĦĕĢĤ ĐĒĐ čĦėĚĐ ĦČ ĐģĚĞĐđ ďđĚĕĘĐ ďđďĕĞĘ ęėĘĥ ĦđĘĕĞĠĐ Ęė ĘĞ Ħĕčč đĜĕĘĢČ ĦčĥĐ ěēĘđĥ ęėĦđėĒč ,ĕ"ĥĤ ĕĤčďč ĦČ ęĕČĢđĚ đĜēĜČ ęđČĦĠ ,ĤėĕĐ ČĘĘ ĐĜĦĥĐ s[ay[X_leW[a€ ĕĘđėĥ ĤĚđČ ęČ ęĕĒĎČ ČĘ ,ęĕčėđėė ęĕčĤĐ ĕģĕďĢĚĘ ĐėĤčđ ęđĘĥ XƒW[TuTƒW_[alƒ[a_ ĦđĞĥĞĦĥĐč ĐďđĞĝč ĦđĞĥ 3-ė ęĕėĕĤČĚ đĜĕĚĢĞ ĥĚĚ ,ĕ"ĥĤ ĕĤčďč ĦđĘČĥđ Ħđďĕēč ęĕďĘĕĐ ęĞ ĕĦĚĕĕĝ Ĥčėđ ĕėđĜČ ęĕĥĕĥ ěčė ęĜĚČ .ĕđđĎč ğĘđē ďĞĤđ ĦĤđĚĤĚĢ .Ħčĥ ĎĜđĞ .'čĦėčĥ ĐĤđĦ' ĐĤđĦĐ ĘĞĠĚ ęĕčĤĐ ĕėĒĚ ĦėĤĞĚĘ ĕė ...ĕĦčĥē ģĤ Ėėĥ đČ ,ĕĕēč ęĕĚĞĠ ĦđĤĥĞ čĦėčĥ ĐĤđĦĐ ĦČ {j_plX€[XT ĘĞ ĔĤĠčđ ĦđĘđĞĠĐ Ęė ĘĞ ęėĘ ĦđďđĐĘ ĐĢđĤ ĕĜČ ĦČ ĕĦĚĕĕĝ ČĘĥ ĕĦĕĘĕĎ ,ĥďđģč ĤďČĜĐ ęėĘĞĠĚĘ ĕĦĤčēĦĐĥ ĒČĚ ,ĐĤĕĥ Ħčĥ ĘĎĤĘ ĤđČĘ ęĦČĢđĐĥ 'čĦėčĥ ĐĤĕĥĐ' ĦČ ĕĦĝĠĦ ĥđČĕĕĘ ĞđģĥĘ ęđģĚč ĖČ ,ĐĤđĦĐ ĦČ Ğďđĕ ĕĜĕČđ ĐĤđĦĐ ĦđĚđĢĞĦđ ĒđĞč ĥđďģĐ ĘĞĠĚĘ ĕĦĤčēĦĐđ ĕĘ ęĦģĤĒĥ ĐĘĢĐĐ Ęčē • ĦĤĕĥ ĦČ ęđĕ Ęėč đč ęĕĤĚđČ À ĦđččĤ ďđĞ đĚė À ĕĜČđ ğĤĔĢĚ ĕĜČĥ ĐĕĜĥ ĐĜĥ ĐĒ .ĕ"ĥĤ ĥđĤĕĠ ĕĠ ĘĞ ęĕĐ ęĕĥģ ęĕĜĚĒč ęĎ ,ĕĚđĕĐ ďđĚĕĘĐ ĘĞ ĤđčĞĕ ČĘđ ģđē ęđĕ ęđĕ ĕĦďĠģĐđ jaW_ƒ[_[daƒeTa Đ''čĥ ęėĘ ĤĚđĘ Ęđėĕ ĕĜČđ ,čĦėčĥ ĐĤĕĥ ĞĢčĚĘ ĐĤđĢč ęĕĤĕďēĚ Ėė Ęė ęĦČĥ ĦđĞĕčģĐ ĘĞ ĦČĥ ĤĦĕč ĕĦďĠģĐ .ďČĚ ďČĚ ČĘĠĜĐđ ęĕĐďĚĐ ęĒĕĚĐ ĘĞ ęėēđė Ĥĥĕĕ ĕĘ ĐĥđĞ ĕ"ĥĤđ ĥĚđē Ęĥ ĕĚđĕĐ ďđĚĕĘĐĥ ĐĚ ďčĘĚ ĕĦďĚĘĥ ĐĤđĦ ĕĥĚđē ĐĥĚē ğđĝč ďĚđĞ ĕĜČĥ ĦĞėđ ,ĐĚĕĐďĚ ĕĘđĘĝĚ ĐĚė ĤēČ ęĕĜĚĒĐ ěĕčč ĕĦĕĕĐĥė ĐĒ ĐĕĐ ĤĚđĘ ĕĦĘēĦĐĥ ĐĤĕĥĐ - ęĕĕēĐ ĘėĘđ ĦĕčĘđ ĥĠĜĘ ĐĤđĦĐ ĕĤčď ĦČ 'ĕĦĕĕē' ĔđĥĠ ,ĐĞĕďĕč ,ĐĜčĐč ,ěđĕĞč ĕĕēč ĐĜđĥČĤĘ ,đĔđĥĠė ĦđĠĕĕĞĚ Ĕđēĝđ ĥĦđĚ ĕĦĕĕĐđ ,ĐėĕĘĐ ĕė ęĎ ,ęĥĐ ĦďđčĞč ĦďēđĕĚ Ħđĕē ĕč ĝĕĜėĐ ĐĜđđėč .ĥđďģĐ ĕ"ĥĤ ĥđĤĕĠđ ĐĥđďģĐ ęđĥĚ ĖČ ďĕĚ ęďĤĕĐĘ ĐđđģĦč ĐĔĕĚĘ ĕĦĝĜėĜ ęĥĐ ĦďđčĞčđ ĐĘĕĠĦč ęĕģĘē ďđĞ ĘĞ ĞĕĠĥĚ ĐĒ ĕĕēč ĐĜđĥČĤĘ Đ"čđ ,ęđĢĞ ģđĠĕĝđ ĐĒĞ ĦđĥĎĤĦĐč ĕĦđČ ČĘĚĚ ĐĒ ĕĘĥ ĥČĤč ĕė ĕĦĤėĒĜĥ ďĞ ,ěđĥĕĘ ĕĦēĘĢĐ ČĘ ĐĚ ĐďĚđĘĚč ęĕėĕĥĚĚ ČĘđ čđĥēĘ ęĕĤĢđĞ ęđČĦĠĥ ęĥ ĐĕĐĕĥ ďđģĕĤč ĐĥđďģĐ ĐĤđĦĐ ęĞ ďđģĤĘ ĐĠĢĚđ ĐėēĚ ĕĜČ ĞđčģĐ ģĠĝĐĐ ĦČ - ęđĕĐ ĕĦĕĥĞ ČĘĥ đĐĥĚ ĐĕĐ ęĦĚĤĎ ěĕĠĕģĞč ęĜĚČ ,ĦđďĘĕĐ ĕĚĕĚ đĜĕĥĞĥ đĚė ęĕĜĥ ĘĞ ĐĤđĦĐ ĦČ ĤďĜ ĕĘč ĝĕĕĠČĥ ĝđĕĠ ęĎđ ĐĚđĢĞ ĐēĚĥ ęĎ ĕĦĤėĒĜĥėđ .ĕĦĕĥĞ ČĘ - ĕ"ĥĤđ ĥĚđē ďđĚĕĘč ĕĘĥ ĐďčđĞĐ ęĎ ğĝđĜčđ ,ĐčĤĐ ĦđĜĥĘđ ĐčĤĐ čđĥēĘ ĕĘ đĜĘ ĐĜĦĕĜĥ ĐĤđĦč ģĕĚĞĐĘ ĕĘčđ ěĕčĐĘ ĕĘč ğĞĕč ĕĦďĚĘĥ ĦđčĤ ĦČ ĦđĥĞĘ ęĕĕĞčĔ ĘĞ Ħđēđė ęđČĦĠ ĕĦĥĎĤĐ ,ęđĕ Ęėč ęĕĚđĢĞĐ ęĕĝĕĜĐđ ,ĐĤĕĥĐ ĘĞ ęĕčĥđēĥ đėĒĦđ čđĔĐ ęėĘđĚĎ 'ď ęėĘ ęĘĥĕ .ĤēčĜĐ ęĞĘ đĜĦđČ ĐėĠĐđ ĕĜĕĝĚ ČĤĚĎĐ ĕĜĕĞ ďĎĜ ĐďĚĞ đĒĐ ĦĞčđ ,ěēčĚĐđ ģĠĝĐĐ ĦČ ęđĕ Ęėč ęĕĤĚđČĥ ČĦĕĕĤđČďĚ ĐđđĢĚ ĐĒ ĕĤĐ .ęĕĜĥč ĦđčĤ ďđĞ ĐĤđĦ đĒ ĐĤđČ ġĕĠĐĘ ĖĕĥĚĐĘ ,ďČĚ ďĞ ČĘĠĜ ĐĕĐ ĎđĜĞĦĐđ '?ĐĤđĦĘ ęĕĦĕĞ ĦĞčģ' ĐĜđđėđ ĐĜčĐč ęĕĤčēĦĚĥėđ ęĕĤĢĚ ĦČĕĢĕ ĦĤĕėĒ jae[€aWo[a{oT !ĕĦđČ ęĦĕėĕĒĥ ĘĞ ęđĢĞ ēė Ĥĥĕĕ ĥĚĚ ĤčđēĚ đĐĥĚĘ ĖĠđĐ Ħ''ĕĥĐĘ ĐČďđĐĐ ČĥđĜ Ęė ĒČ oWauR ,ĐďđĦ ęėĘ ĤĚđĘ ĐĢđĤ ĕĜČ Ėė ĘĞđ ,ĤĦđĕ ĐčĤĐ ĥĎĤĚđ Ęė ĘĞ ęėĘ čē ĕĜČĥ ĦĕģĜĞĐ ĐďđĦĘ ĤčĞĚ ĐčĤĐ • .čĦėčĥ ĐĤđĦĐ ďđĚĕĘ ęĞ ęĘđĞč ęĦĕĥĞĥ ĐėĠĐĚĐ [pƒXja€[uaX W€aRa ƒaTTW[TdecyXl ĕďĝēč ĕĦĕėĒ .ĕĘ ęĦĦĜĥ ĐĚ ĘĞ ęėĘ ĦđďđĐĘ ĕĜđĢĤč ĕĘ ęĦēĘĥĥ ĦđĜĦĚĐ ĘĞ ,čĘĐ ģĚđĞĚ ęėĘ ĦđďđĐĘ ĐĢđĤ ĕĜČ ĦĥĤĠ ĘĞ Đčĕĥĕč ęĕĤđĞĕĥ ĤđĝĚĘ ,ĕĘĞ ĘĚĎ ĕė 'Đ ĦČ ĤĕčĝČđ ,ČĤģĕđ ĦđĚĥ ĦĕĥČĤč ĘĞ ęĕĜēčĚč ĦđĠĦĦĥĐĐ ĘĞ ,'đėđ ĦđĜđĕĞĤ ęĕĤđĠĕĝ ,ęĕĔĤČđđ ĤģĕĞč ,ĞđčĥĐ :ĕĦďđĦ ĦĥĤĠ ĦČ ĦđĞĕčģč ďđĚĘĘ ĕĦĘēĦĐĥ ĒČĚ ĘčČ ĕĤďĝ ĦČ ĕĦĚĕĕĝĥ ĒČĚ đĠĘē Ĥčė ęĕĜĥ 8-ė ,ĤĎđčĚ Ĥđēč ĕĜČ đĜĦĥĐ ęĕĤđĞĕĥĐ 'ģĐ ĕ"ĥĤ ĥđĤĕĠ ęĞ ĞđčĥĐ Đčĕĥĕ 'Ď ĤđĞĕĥ ďĞ ĘčĎđĚ ďđĚĕĘĐ ĕĦďĚĘĥ Đčĕĥĕč ěėĥ ,ĐčĕĥĕĐ ĥĕ ,ĐĕĜĚėĚ Ęė ĘĞ ĐĥĤĠč ĔĘđĥ ĕĜČ ,ĤėĐ ĕĘčĘ ĕĜČ ĕĦđčĤ ĦČĤđĐčđ ,ĦĤďđĝĚ Đčĕĥĕ ĕĘ ěĕČ ĦđĜđĤēČĐ ęĕĜĥč .ĐĘđďĎ ěėđĦĐ ČĘĕĚĚđ ĐĥĤĠĐ ĕčēĤ Ęėč ĐĠĕģĚ ĐĞĕďĕ ĕĘ ĐďđčĞč ďčđĞ ĕĜĥĐ đĕĢēčđ ,Ĥ"čĥĦ ďĚĘĚ ęđĕ ĕĢē ,ęđĕĐ Ęė ďčđĞ ! [pel XƒR ĤđĞĕĥ !ĕĤĚĎĘ ĦĤēČ ,ĥđďĎđ ČĘĚ ĤĦđĕ ĤĕĥĞ ĐĕĐĜ ĐČĜģ ČĘĚ ĕĜČĥ ěčđĚė .čĤĞ ĕďĚ ĐĤđĦĘ ęĕĦĕĞ Ğčđģđ ,ĦĕďďĢ .ĐĥĤĠč ĐĜčĐđ ģĚđĞ ĐčĤĐ ęĞ !ĦĤēČ ĐĚĤč ĐĒĥ ,ęđĕĐ Ęė ĐĤđĦč ģđĝĞĘ ęĕėđĒĥ ęĕėĤčČđ ęĕĤđēčč ĐėĤĞĐđ {_{ajb_XT€XW[ƒT ĘčČ ,ĐĜĔģ ĐĔđďģĜČč ęėĦČ ğĦĥĘ ĐĢđĤ ĕĜČ ,Ėė ĦđĥĞĘ ĕĜČ ęĎ Ęđėĕ ĕĦĕĕĐđ ĕČđđĘĐđ ĕđČĤĐđ ěđėĜĐ ĤčďĐ ĕČďđđč ĘĘĠĦĐĘ ĕĘ ČĢĕ ĘđĚĦČ .ěđĚĐ ĦČĔčĚ ČĕĐ ĕĦĞďĘ ĦĕĥĕČđ ĦĕĔĤĠ ĐČĤđĐė ĕĘ đĤđĐ ĕĕĦđĘđėĕ ĦČ ęĕĤĕėĚĐ ĕĦđčĤ ĘčČ ĕĥđģč .ĕĚđģĚ ĖČĘčĕĔĥč ďČĚ ĤēđČĚ čĕĤĞĚ .Ėė ĎđĐĜĘ • ĕĜČ ,ĐĜĦĚĐčđ .ěĕĜĚĘ čĤ ěĚĒ đĜĕėĕēđ ęĕĥĜČ đĕĐ ĕĜēčĜđ ĕďĚđĘĘ ĕĜČ ęĎ ĕĦĠĤĔĢĐ ,čĤĞč ĐĤđĦĘ ęĕĦĞ ĦĞĕčģ ďĢĘ €_RaReaƒdyX ,ĐĤđČėĘ .ĥĚđē ďĚđĘĥ ĤĎđčĚ ĕďđĐĕ ĐĜĕĠč ĐČđĤ ęĕĜĚĒč ,ęĥđ ĐĠ ďĚđĘ ĕĜČ ĕ"ĥĤ ĥĚđēĐ ĦČ ĤĥČė ,'čĦėčĥ ĐĤđĦ' .ęĕďčėĜĐ ęĕĚĤđĦĘđ čĦėčĥ ĐĤđĦ ĦėĤĞĚ ďđčėĘ ęĕĜĥ ĐĚė ĕĜĠĘ) đĜČ đĜĕĚĕč ĤĦđĕč ĕĦĤĎĥ ĐČĤĚ .ďČĚ ĐĒ ĘĞ ďĕĠģĚ ĕĜČ ,ģĤĠĘ ģĤĠ ěĕčđ ęĕĜĚĒ ČĘ ĐĞģĥĐĐ ĘĞ čĘĐ ĘėĚ ęėĘ ĦđďđĐĘ ĐĢđĤ ĕĜČ Ĥĥĕ ĕĜČ ĘčČ (ºĐčĎ ĦĚĤĐĘ ęĤđĎĥ ĐĒēĚ ĐĕĐ ĐĒ ęĕĤđĐĐđ ,ĘĘđė đČ Đčĕĥĕė ĤďđĝĚ ďđĚĕĘ Ĥďĝ ĕĘ ěĕČĥ čĢĚ ĤĢđĜ ĖČ ,đĔđĥĠė ĕĦđČ ĐĜĕĥ ĕ"ĥĤđē ďđĚĕĘ .ĐčđĤĚĐ ...'đĜĘĥĚ ČđĐ' ĕĚĢĞĘ ĕĦĤĚČđ ,ěĕĞ đĕĘĞ ĕĦĚĥ Ęė ďĚđĘ ČĘđ ďčđĞ ĕĜČĥ ĘĞ ĘđėĝĦč ĕĘĞ ęĕĘėĦĝĚ ĕĦēĠĥĚđ ĕĘĥ ęĞ ,ĕĤĚĎĘ ĤēČ ęďČ ěč ĦđĕĐĘđ ĖđĠĐĘ ĥĚĚ ĐĒ ĞĕĎĚ ĕĜČ ęČ ĕĦđČ ĘČĥ ČđĐ ,ĐĘĕĠĦĐ ĕĤēČ ĐĠđģĦ Ęė ĕĦĤĒēĥ Đčĕĥĕč ĕďđĚĕĘ ĦđĜĥĚ đĘĎĤđĐ ęĐĥ ěĚĒč ,ęđĕĐ ęĕėđĒđ ĕĦĕėĒ ęėĦđėĒč ,ěēčĕĐĘđ ďđĚĘĘ Ęĥ ĦđĞĕčģ .đĦĕčĘ ĠĚĤĔ đĦđČ ĦēģĘ ĕĦēĚĥđ đĕĤđĎĚ ĤđĒČĘ đėĒĥ ĐčđĔĐ ĐĥĎĤĐĐ ĦČ ęĐĘ ěĦĜĥ ęĕĝĤĠđ ĦđĜĕĕĔĢĐ ĦđďđĞĦ ęĞ ĦĤĎĝĚč ĐĒ ďđĚĕĘ ĝĕĜėĐĘ ęĕďđĐĕ ĕĠĘČ ĦđČĚ ďđĞ ĦČ ĖĤĞđ ěđĠČĘĠĐ ĦČ ČĕĢđĐ ČđĐ - ČĘ ĖĕČ ,ĖĤďč ĕĘ ĦĦĘ Ğďđĕ ČĘ ďēČ ğČ ęđĕĐĥ ĦđĥĞĘ ĐĚđ ,ĐĤđĦč ģĝđĞĐ ěčĘ ęĕĘĕĚ ĕď ĕĠč ěĕČ ,ĐČĜĐđ ģđĠĕĝ ęĞ Ğđčģ ďđĚĕĘ Ęĥ .čĦėčĥ ĐĤđĦ Ęĥ ĕĚđĕĐ ěēčĚĐ ĕĘČ ĐėĤĞĐđ ĝēĕĐđ - ĕĘĥ ĐĤđĦĘ ęĕĦĕĞ ĦĞĕčģĐ Ĥďĝ ĘĞ ĦđďđĞĦ ĤđĚČėĥ ,ĕĤđčĞč ęĦĕĥĞĥ ĐĚ Ęė ĘĞ ĦđďđĐĘ ĖĕĘĞ ĕĦĕČĤ - đĘ ĕĦĤĚČđ ,ģĠČĦĐĘ ĕĦĘđėĕ ČĘ .đďĤĕđ đďĤĕ ģĤ Ħĕčč .ĥĚĚ ĤēČ ęďČ ěč ĕĦĕĕĐĜ ĐĦČĥ ďĕĚ ĕĦĜčĐ ºđĜĘĥĚ ĐĦČĥ ĦĝĜėĐ Ħĕčč ,ĕ"ĥĤ ĥĚđē ĕĜēčĚč ĤčđďĚ ĘėĐ Ėĝč ,ěĚđČĕ ČĘ ĐĒ ĦĞė ĐĤģĥ ĐĚ €TapTlVeR€a ĕ''ĥĤđē ďĚđĘ ĐĦČ ęČ čĦėčĥ ĐĤđĦ Ęĥ ěēčĜ ĘčČ ,ęĕčėĤđĚ ęĕĕĦėĘĐ ĦđĞđĢģĚč ČĘ ęĎđ ,ĦđĦėĝĚč ĤčđďĚ ČĘ ºĐĘĕĘč ĕĢēđ 2-č ĘĞ "ĦđĜĕĕĔĢĐ ĦďđĞĦ" ĕĦĕčĘ ĞĕĎĐ ĦđĜđĤēČĐ ęĕĜĥč ĐĜđĥČĤĘ • !ďēČ ęđĕ đĘĕĠČ ĝĠĝĠĚ ČĘ ĕĜČ :ĐĜĞđ Ėĕĕē ČđĐ ęĕďđĚĕĘĐ ĕĤďĝ ĘĞ ěđėĜĐ ĔčĚĐ ĦČ đĘčĕģ ęĕĤđĐĐ ,ďđĚĕĘ đĐĥĒĕČ X^_a[XƒeƒT ĘĕĎč ęĎ ĕĘĥ ęĕĕēĐ ĦČ ĐĜĥĚĥ ĕĘĥ ĎĜđĞĐ ĐĒ ºĕĘĥ Ęė ďĚđĘ ĕĜČĥ ĖĕĤĞĐĘ đĘēĐđ ĕčđ ĕĘ ěĕĚČĐĘ đĘēĐ ĐĜđĥČĤĘđ ,ĕĘĥ .ĕĥđģĐ Ęė ĦđĤĚĘ ęđĕ ĕĜČ ,ĦĕĥČĤčĚ ĐĦĘēĦĐđ ĐĤđĦĐ ęđĕĝ ĦČĤģĘ .'ĐĤđčē' ĥĚĚ ĐĕĐĜ Ĥčė ĐĒĥ ĕĦĜčĐ ,ęđČĦĠ ĕĤđčĞ đĕĐ ęĐ ĘčČ 'ĕ"ĥĤ ĥĚđē' ĘĞ đĕĐ ęĜĚČ ęĦēĘĥĥ ĦđĜĦĚĐ ,'ĐģĒē ĕđĐ ĦĘĦ'č ĕė ĘĞ ,ēė Ĥĥĕĕ ęėĘ ĤĚđĘ ĐĢđĤ ĦđďĞĐ ĘėĚ ,ęĕĥĜČ ĦđččĤ ĦđččĤč ĤčđďĚ ęĜĚČ !ĕĘĥ ęĕďđĚĕĘĐ Ęė ĘĞ ĐďđĞĦė ĘĕēĦĚ ď''ĝčđ ,ęĕĕĝĚ ĕĜČĥ ĦĕĥĕĘĥĐ ęĞĠĐ ĕĘ đĒ ģĤĥ ,ĤđĐĔ ĔčĚđ ęĕĕĜĕĞč ģĕĒ ĐĒ ĘčČ ,ęĕĎđēĐđ ęĕĜĥ ĐĚė ĤēČĘ ĦČĒ ,ĕĢēđ ĐĜĥė ĕĜĠĘ ĕĦĘēĦĐ ęĕĜēčĚĐ ĦČ ,čĎČ ďđĚĕĘĐ ĘđĘĝĚč ,ĐĥđďģĐ ĐĤđĦĐ ĦČ ĦĕĞĕčĤ ęĞĠ .đĦđČ ěĕčĕ 'đĜĘĥĚ ďēČ' ČđĐĥ ĕĚ ęĦČĥ ěđĘĞĘ ĦđďđĦ ĦČĒ ,đĚđĕč ęđĕ Ĥčď ďđĚĕĘĐ ĘĞ ďĕĠģĚ ĕĜČĥ ĤĦđĕ ĔĤĠĘ Ęđėĕ ČĘ ĕĜČ .ĤĦđđĘ ĕĘč ęđĕ Ęė ,ĕĚđĕĐ ęėĘ čđĦėČ ęČ ĘĘėč ČĚĒđĎ đĒ ČĐĦ ČĘ ĘčČ ĕďĚ ,ĕĞđčĥĐ ěđĕĘĕĎĐ Ęĥ ĐĚčĐ ĦČ ĘĢĜĘ ĐĢđĤ ĕĜČ ĒČ čĘĐ ģĚđĞĚ ęėĘ ĐďđČ ĐĒĐ ęđģĚčđ .ęėĕďĕ ĐĜģĒēĦ ,ĤđČĘ ęĕČĢđĚ ĐčĤĐĚ !đĞĚĥĚė đĔđĥĠ !ęĕĕēĐ ĦČ ĕĘ ęĦĕĜĕĥĥ '!đĜĘĥĚ ĦđĕĐĘ đČđč' ĘČĤĥĕ ęĞ ĘėĘ ČđĤģĘ ĕďė ęĕĝĤĠĐ Ęĥ ĦđĘĞĐĥ ĞĜėđĥĚ ĕĜČđ ,ĕĘ ęĦēĘĥĥ ĝēĕĐđ ĐĜĦĚĐ ĘĞ ,ĐĒĐ ďđĚĕĘĐ ĦđėĒč đĜĦĥĐ ĕĘĥ ęĕĕēĐ ĦđĜĕēč W[WR€o€XR ĦĕčĐ ďĞ ēđĘĥĚĐ ďđĞđ ĦđĜĚĒĐĐ ĦČ čĥēĘ ģĤ ,ěĔģ ğĝė ęĜĕČ ,ęėĚ ĥģčĚ ĕĜČđ ,ĥĠĜčđ ğđĎč ,ĦđĕĚĥĎčđ ĦđĕĜēđĤč ČĕĚĥ ěĚ ČđĞĤ ČĐĕđ .ęĕĞĕĕĝĚĐđ ęĕėĚđĦĘ ďČĚ ĐďđČ ěėĘđ ,ďđĞđ !ęėĦČ ĖĕĤĢ ĘČĤĥĕ ęĞ !đėĕĥĚĦ !đĤĢĞĦ ĘČ ģĤ ,ĐčđĔĘ ęėčĘ ĦđĘČĥĚ Ęė 'Đ ČĘĚĕđ ĐĤĕďČĐĘđ ĐĤđĦ ĘĕďĎĐĘ đėĒĦĥ .ěĚČ ^j€lu lTeXl[ul !‫    ﬷‬ ‫ דפוס ספיד פרשת בראשית תשפז‬- ‫טועמיה‬ ‫ אל תישאר מאחור! תעשה את זה למענך‬,‫אל תפספס את האור‬ 11 ?‫ומה איתך‬ DD   ‫בס"ד‬ C l bi` ‫דקות מת‬ ‫וקו‬    ‫ת ביום‬ 10   Ęĥ ĐčĥēĚĐ ĦđĤĢđČĚ ,ĥĠĜĘ ģđĦĚđ ęĕĕĜĕĞ ĤĕČĚ ĤĚČĚ ! Ę"ĢĒ ĤĘĕĚ ĤđďĎĕčČ ĕčĤ Ģ"ĐĎĐ 'ģĐ ĕ"ĥĤ ĥđĤĕĠ ęĞ ĥĚđē ďđĚĕĘ ĘĞ ęĚđĤĚĐ ĔčĚĐđ ĐĜđėĜĐ ĐĥĕĎĐ ĦđďđČ = đēģĘ ĕĞĚđĥđ đĕďĕĚĘĦ ĕďĕč đĚĥĤĜĥ ĕĠė đĕĦđēĕĥ ĖđĦĚ ĔģđĘĚđ ďčđĞĚ = 'ĦĕĥČĤč'Ě ĐĤđĦĐ ĦĘēĦĐ ĘĎĤĘ ęĕčĤĐ ĕđėĕĒĘ ĐĠĕ ěĕĞ đĜč đĎĐĜĥ ĘĞ ,'ĤđďĎĕčČ ĦĤđĦ' ěđėĚĘ ěē ĦđČđĥĦ đĜđĥĘ ģĦĚ !ĐĤđĦĐ ĕĥĤĠĚ ěĕčĚ đĕĘČ Đđđĥĕĥ ĕĚ ěĕČ !ĕďđĐĕĐ ęĞĐ ]d b l \bib C ĦďĤē ĖđĦĚ đĕĤčď ĦČ ďđĚĘĘ đĜĕĘĞ Đčđēđ ,ďĕēĕđ ďēČ ČđĐ ĕ"ĥĤ Ęĥ !ĥďđģ ĕĘđČ ,ęĕĤĕĞĢ ęĕďĘĕ ęĞ ĥĚđē ęĕďĚđĘ ĤĥČė ,ęĕĘČđĥĐ ęĕėĜēĚ ĥĕ đĜĕĕĐď ,'ČĤģĚ Ęĥ đĔđĥĠ' ĕĠĘ ęĕģđĝĠĐ ĦĜčĐč ęĦĕČ ďģĚĦĐĘ ĕČďė ,ĐĦĚĎđďė ěĕČĥ ĦđĤĕĐččđ ĥďđģĐ ēđĤč đĥđĤĕĠ ĦČ čĦė ĕ"ĥĤ ĔĥĠė ĤĦđĕ ĐČĤĜĥ ĐĚč ,ĔĥĠĐ ĕĥĤĠĚ ĤČĥ đčĦėĥ ĔĥĠĐ ĕĠĘ ęĕďĚđĞ .ĦģĕđďĚĐđ ĦĕĒėĤĚĐ ĐďđģĜĐ ĘČ ĕ"ĥĤ ĞĕĎĚ ďĕĚĦ đĕĤčďčđ .ĕ"ĥĤ ĥđĤĕĠ ĦČ ęĚĞ ďđĚĘĘ ęđģĚč ,ĔđĥĠĐ ĦĤĒđĞĐ ,ěĠđďĐ ĦČĢđĕ ĦđĢĚĦĐđ ĦđĤĕĐčĐ ēđė ĘđĚ ĘČ ęĕĚĞĠĜ đĜČ ĦđģĕđďĚ ęĕĘĕĚč ĔģđĜ ĕ"ĥĤ .'ģĐ ĐĤđĦĐ ĕĤčď ĦČ ģĕđďĚč ěĕčĐĘ đĜĘ ĥĚđēĥ ĦĞďĘ ĥĕ ĤĕĞĢ ĘĕĎĚ Ĥčė !ČĘđ ČĘ :ČĕĐ Ėė ĘĞ ĐčđĥĦĐđ .ĥďđģĐ ēđĤč đčĦėĜ đĕĤčďĥ ĤėĕĜ ĥĚĚđ ,ĤĦđĕč ĕ"ĥĤ ĥđĤĕĠ ďđĚĕĘ ęĕĤĕĞĢ ĘĢČ ĔĤĠč !ĕ"ĥĤ ĥđĤĕĠ ęĞ ģĤ ęĕďĚđĘ ČĘČ ĔĥĠ ģĤ ČĘ ČĕĐ ĐĤđĦĐĥ ęĦđČ ďĚĘĚ ĕ"ĥĤ ĕė ,ďČĚ ġđēĜ ČđĐ . Cl ]a ]dll \f ` ĐĤđĦĐĥ ěĕčĐĘ đĦđĤĕĞĢĚ ĘĎĤĦĚĥ ĕĚ .čĤ ģĚđĞđ ĦđĕĚĕĜĠ Đč ĥĕ ďĕĦĞč đĘ ĤĕčĝĐĘ ďđČĚ Đĥģ ĐĕĐĕ ,ęĕģđĝĠĐ ĦđĔĥĠ ģĤ ČĕĐ ęĕčĕĕē ,ęĕĚėēĐ ĕďĕĚĘĦđ ęĕĜďĚĘĐ Ęė ,ęĐ ĤĥČč ĐĤđĦĐ ĕĝĠđĦ Ęė ĕĜĠĘ ĦēĦĚ ęĕĜđĚĔĐ Ħđďđĝč ĐČĘĚĐ ĦĕģĘČ ĐĚėē ČĕĐ ĐĤđĦĐĥ ĐĦđČ čđĔĐ ĦĤėĐĘ ğđĝ ěĕČ .ĕ"ĥĤĘ ĐĤđĦĐ ďđĚĕĘč ęĦēĘĢĐ Ęė ĦČ ĦĕďĕĚĦ ĐĚēĘĚĘ ĖđĠĐĕ ĐĒĐ ěĕĜĞĐ .Ĥģē ěĕČ ďĞ ģđĚĞ ģđĚĞ ,ēĔĥĐ ĐĤđĦĐ ĦĜčĐ ĕĤĞĥ ĦČ đĜĕĜĠč ēĦĠĥ ČđĐ ĕ"ĥĤ ;đĘ ęĕčĕĕē đĜČ .ĦđĕĚĕĜĠĘ ĦđĔĥĠĐ ěĕč ĕĚĕĜĠ ģčČĚ ęĕĕģĦĕ đĥČĤčđ ,đĤđčĞ đĜĕĕĚď !ĕďđĐĕĐ ęĞĘ ĕĘččĐ ďđĚĘĦĐ ĦČ ĥĕĎĜĐĥ ĐĒ ČđĐđ čĦėčĥ ČĜ đĝĜ .ĕ"ĥĤ ĦČ đĜĘ ĐĕĐ ČĘ đĘĕČ ęĘđĞĐ ĐČĤĜ ĐĕĐ ďĢĕė ęėĚĢĞĘ .D D l ĘĘė ěĕĕĞĘ ĕĘčĚ ČĤĚĎč ČĕĎđĝ ďđĚĘĘ đĝĜ ?ĕ"ĥĤ ĕĘč ģđĝĠ ďđĚĘĘ "ĦĕĥČĤč"ĥ ďĕĚ ďĚđĘ ,ĦĕĥČĤč ĥĚđē ĘĕēĦĚĥ ĕďđĐĕ ďĘĕ ,ĘĥĚĘ ĦĕĤĥĠČ ĕĦĘč ĐĚĕĥĚ đĒ ĐĕĐĦ ,ĘČĤĥĕ ĕĘđďĎĘ ďčĘĚ ,ĕ"ĥĤ ĥđĤĕĠč đČĤģĜĥ ĘČĤĥĕ Ęĕčĥč" ęĎ ČĘČ ,"ĦĘĕēĦč" ęĦĝ ģĤ đĥđĤĕĠ ěĕČ ČĘ Ĥčė ęĘđĞč ęďČ ęđĥ ĔĞĚė ,ĦđČĕĢĚĐ ĐĦĕĐ đĒ ęČ .ĘĕĘĞč .ĘČĤĥĕ ęĞ ĤđčĞ ęĘđĞĐ ĦČ ČĤč Đ"čģĐĥ ďĚđĘ ČđĐ ."ĦĕĥČĤ ĦĤđĝĚĐ ēėĚ ČĤĚĎĐ ĦČ đĜĕčĐđ đďĚĘ ęĕĜđĥČĤĐ .ČĤĚĎ ďĚđĘ ĐĕĐ ęĘđĞĐ ĦČ Đ"čģĐ ČĤč ĞđďĚ À Ėė ĐĒ ĞđďĚ ěĕčĚ ČĘ ďđĞ ČđĐ ęĜĚČ .ĕ"ĥĤ ĥđĤĕĠ ČĘĘ ďđčĕČĘ ęĕėĘđĐ đĜĕĕĐ đĜēĜČ ĘčČ ,ęĐĘ ĐĦĕĐĥ ęĕĤčĝĐĘ čĤ ěĚĒ ęĕĥĕďģĚ đĜĜĕČ đĜďĕĢĚ đĜČđ ,ĘČĤĥĕ ęĞ ĤđčĞ đďĤĕĥ ęĕĘđďĎĐ ĦđĤđČĐ ďēČ đĜĕĐ ,ĕ"ĥĤ Ęĥ đĥđĤĕĠ ĕė ,ĦĞďĘ ęėĕĘĞ  ĕĘč ,đĒĐ ĐĔđĥĠĐ ĐĞĕďĕĐ ĦČ đĦĞďč ĞčģĘ ęĕĎČđď ČĘČ ,ęĕĕĠđĝđĘĕĠ ĕď ĕĠč ěĕČ !ĘĘėđ ĘĘė ČĚĒđĎ ĐĜĕČ đĒđ !ĕĜĕĝč ĐĤđĦ ěĦĚ ĒČĚ ęĕĚĥĚ .ęĕĠĝđĜ ęĕĤčĝĐ ğĕĝđĐĘ !ĘČĤĥĕ ęĞĘ ĕ"ĥĤ ĥđĤĕĠ Ęĥ đĦđĞĚĥĚ ĘďđĎ ĦČ ĤČĦĘ ĕďė ęĕĘĕĚ đĘ ĤĕčĝĜ .Ėė ĦđĕĐĘ čĕĕē ĐĒĥ đĘ ēĕėđĜ ęĕĕēč ĤĦđĕ ĤēđČĚ čĘĥč ĐĕĐ ĘĎđĝĚ ĤĥČ ęĕĜđĤēČĐđ ęĕĜđĥČĤĐ ĤČĥ ěĕčĚ ďēČ ďđĞ ěĕČ ĤđčĞ ČĘđ ,ęďČ ĕĜč ĤđčĞ ČĘČ ,ĦđĤĠđ ęĕĥčė ĤđčĞ ČĤčĜ ČĘ ęĘđĞĐĥ   đĕĐ ĦđĠĝđĦĐ ĕĘĞč ĤČĥđ ęĦ đĜĕčĤ .ĕ"ĥĤ Ęĥ đĦĤĕĢĕ ĕĤĠ ĦČ ĦđģēĘ ęďČ ĕĜč ĤđčĞ ęĦĝ ČĘđ .ęĕčđĔ ęďČ ĕĜč ĤđčĞ ČĘČ ,ęďČ ĕĜč ęĦĝ ĕĠ ĘĞ ğČđ ,ęĕĕĜđČĎĐ ęĐĕĥđďĕēĚ ęĕĜĐĜ đĜČ đĘđė ĝ"ĥčđ ,ęĘđĞ ĕģĜĞ .ĘČĤĥĕ Ęĕčĥčđ ĐĤđĦĐ Ęĕčĥč ,ĤĦđĕč ęĕčđĔĐ ĤđčĞ ČĘČ ,ęĕčđĔ ĦđĥĞĘ Ęđėĕ ĐĕĐ ČđĐĥ ĤĚČ ęĦ đĜĕčĤĥ ęĕĤĠĝč ČčđĚĥ ĐĚ Ğđďĕ ,ěė ĥĠĜĐĥ đĘČ ęĕČĥđĜ ĦčēĤĐč ęĕĞĕģĥĚ đĜĜĕČ ĖĤďĐ ĦĘĕēĦč ęĘđČ ĘĞ ĥđĤĕĠ ĦđĥĞĘ Ęđėĕ ĐĕĐ ČĘ ĘčČ ,ĕ"ĥĤ đĚė ČĤĚĎĐ ĘĞ ĥđĤĕĠ đč ĤĕďēĐĘ ęĕĒĤďĒĚ ČĘČ ,ęĐč ģĕĚĞĐĘ ĐĘĥč ĐĜĕČ ěĕĕďĞ ĐĤĕĞĢĐ !‫    ﬷‬ .ĕ"ĥĤ đĚė čĦėčĥ ĐĤđĦĐ ĔĘĦĥĦ ĦđĕĚĥĎĐĥ ĕĜĠĘ ,ęĕĤĥĕĐ ęĕĎĥđĚĐđ ĦđĢđēĜĐ ĦđĞĕďĕĐ ĦČ .ĦđģĠĝč ęĕČĘĚ đĕĐĕ đĕĕē Ęėđ đĕĘĞ \blhb Cl bi` ,'ęĕĜģđĦĚ' ęĚĢĞĘ ęĕČĤđģĐ ęĕĕėđĜĕē ĦđďĝđĚ ĕĜĕĚ Ęė ĥĕ đĜĕĚĕč đčĥ ,ĦĢĚđĦĚđ ĤđĤč ĥđĤĕĠ ,ČĤđĜđ ĥđďģ ĥđĤĕĠ ČđĐ ĕ"ĥĤ ĥđĤĕĠ 'ĔĥĠ'Đ ĦČ ģĤ ĐĘĕēĦč ęĕďĚĘĚĥ ,'ęĕĜėđĝĚ' ęĐĘ ČđĤģĘ ěđėĜ ĤĦđĕđ ĕ"ĥĤ ĐĥĞĥ ĐĚĚ ģĘē .ďđďĚđ Ęđģĥ ĔĠĥĚ Ęėđ ĦģĕđďĚ ĐĘĕĚ Ęė ĦĞďĘ ĥĕ ĤĕĞĢ ĘĕĎĚ Ĥčė ĕė ,ĕėđĜĕē ěđĝČ ĐĒđ .ĕ"ĥĤ ĥđĤĕĠ ĕĘč čĥĕĕĚ ČđĐđ ,ġđĢĘ ĦđĘđĘĞĥ ĦđĕĥđģĘ ĝēĕĕĦĐĘ ČđĐ đĥđĤĕĠč ,ęĕĤĕĚĔ Ħđďđĝđ ģĚđĞ ĐČĘĚ ČĕĐđ ,ĦĕģĘČ ĐĚėē ČĕĐ ĐĘđė ĐĤđĦĐĥ ěĕčĚĥ ĕĚ .ĥčďĚ ĐģđĦĚ ČĕĐ ĕ"ĥĤč ĐĘĕĚ Ęė .đĜđĥĘ ģĦĚč ěĦđČ .đĜĕďĘĕ ĖđĜĕēč ĘĕēĦĐĘ ęĕėĕĤĢ đĜČ Đčĥ ĖĤďĐ đĒđ ĔĕĥĠĐđ ĐĥģĐ ĦČ ĖėĕĤ ĕ"ĥĤ ďĢĕė ĖĕĤĞĐĘ Ğďđĕ ,ďđĚĕĘĐ ģĚđĞč ěĥĤĠ ĤĚđĘė À 'ČĦďĜĥĤĠ' ĐĜđėĚ ČđĐ ęĜĕēĘ ČĘđ .čėĤđĚĐ ĦČ  _a ib C  .ĐĤđĦĐ đĚė ĘČĤĥĕ ęĞĘ ĦĕĦđĞĚĥĚ Đė ĐĚđĤĦ ĐĦĕĐ ČĘ ,ęđĕĐ ďĞđ ĒČĚ đĜēĜČ ĐĕĦđĤĕĠ ĦČĥ ĐĥđĤĕ đĕĤēČ ĤĕĦđĐ ĕ"ĥĤ .ĕ"ĥĤ Ęĥ đĥđĤĕĠ đĕĤčďĘ ěĦ !ĕ"ĥĤ ďđĚĘĘ ēĤėđĚ ďēČ Ęė ęĕĤĕĞĢ ęĕĤĞĜĘ ģĤ ČĘ ĐĒđ ĕĜėĕĒ .ĐĚėē ĕĤčďč ČĘĚ đĥđĤĕĠ ěėĥ ,ĖĕĜĒđČĘ ĝĜėĕĐĘ ĕ"ĥĤ Ęĥ ęĕĔģđĘĚĐ ,ęĕĕēĘ Ħđďđĝĕ ĐĚėđ ĐĚė Ęĥ ęđėĕĝ ĕĚĢĞĘ čđĦėĘ ČĤđčĐ  ‫למאות אלפי לומדי‬   '‫במערכת 'קול התורה‬ ĕ"ĥĤ ČĕčĐĥ ěđģĕĦĘ ĞĤđ ēČ ěĕČ ĔĞĚė .đĜČ đĜĕĚĕ ďĞ ęĕĘėđČ ‫חומש ורש"י מדי יום‬ ‫ וקהילות‬+‫או בנדרים‬ ,ęĕĦĢĚđĦĚĐđ ęĕĤĢģĐ đĕĤčďč ĝĕĜėĐ ĥđďģĐ ĕ"ĥĤ .ĕ"ĥĤ Ęĥ đĕĤčďĚ .đĜĚĘđĞĘ ĦđĕēĘđ ,ĖĤčĦĕ 'Đ ĦČ ďđčĞĘđ ĘđďĎĘ ďĢĕė ĦđėĤďĐđ ĦđĢĞđ ęĕĜĕĜĠ  6 C\b  .ęĕĤĥđČĚ ęĕĕē  ,‫לידיעת התורה שבכתב‬   ‫את הסיכומים היומיים‬ ęđģĚĐ !đĕĦđĜĥ ĦČ ĕ"ĥĤ ĘĢĕĜ đčĥ ęđģĚč ĤģčĘ ęĕėđĒ đĜĕĕĐ ģĤ đĘĕČ ie]d ]bge C  ‫וגם במתן שכרה בצדה‬ ‫והמבחנים השבועיים‬ ĐĒĚ đĥĞ ęđĕĐ .ČĒĕĕĚĤđđ ,ĝĚĤđđ ęĥč ĐĕĜĚĤĎč ĐĜĔģ ĤĕĞč ČĢĚĜ ěčđĚč 'ĥđĤĕĠ' ģĤ đĜĕČ ĐĥĞĚĘ ĕ"ĥĤ ĥđĤĕĠ ĕė ,ĦĞďĘ ęėĕĘĞ ĦČĒ ęđģĚĘ ęĕĝĜėĜ đĜĕĕĐ đĘĕČ .đĜĕĜĕĞč Ħđčĕĥē Ęė ěĕČ ĐĒĘ ĘčČ ,ěđČĕĒđĚ ďĢĚ ,ĦĚČĐ ěĞĚĘ .đĚĢĞ ĕĜĠč ĤĠĝ ČđĐ ČĘČ ,ĐĘĕĚĐ Ęĥ ĘčđģĚĐ ĝĜėĜ ĐĦČ .ĥďđģ ĦĚďČ đĒ ĕė ,ĦđĞčĢČĐ ĦđĢģ ĘĞ ęĕėĘđĐ đĜĕĕĐ ,ĐĒĐ ĥĚđēĘ čĕčĝ ĝĠďĜ ĕ"ĥĤ Ęĥ đĥđĤĕĠĥ ĐĚč ĐĘđďĎ ĦĘĞđĦ ĥĕ ďēČ .đĜĦĚđČ Ęĥ ęĕĥďđģĐ ĥďđģ ,ĕďđĐĕĐ ęĞĐ Ęĥ đčĕĘ ČđĐĥ ęđģĚ ĘČ đĝĠďđĐ ĕ"ĥĤ Ęĥ đĕĤčďĥ Ęčē ĦĢģ ĦĚĕđĝĚ ĐďĕĚč ĖČ ,ČĤĚĎĘđ ĘĞ đĥđĤĕĠ ĦČ čĦė đč ĤďēĐ ,ĐĤđĦĐ ĦČ ďĚĘđ ĕ"ĥĤ čĥĕ đč ęđģĚĐ ,ěĥĤĠ ČĘČ đĜĕČ ČđĐĥ ęĕĤđčĝĐ ęĜĥĕ Ėėč ĕė ,ČĤĚĎĘđ ĥĚđēĘ čĕčĝ .ĘČĤĥĕ Ęė Ęĥ ěčĤ ČđĐ ĕ"ĥĤ .đĘđė Ė"ĜĦĐđ đĘđė ĕĘčč ďđĚĘĦĐ ,ČĤđĜđ ĘđďĎ Ĥđčĕē ČđĐ ĕ"ĥĤ ĥđĤĕĠ À ęĕĤčďĐ ĕĜĠ ęĐ Ėė ČĘ ęĘđČ ĕĐđĒ ,đĥĤďĚ Ħĕččĥ ĕ"ĥĤ Ęĥ đĤďēĘ ,ęĕĥďđģĐ ĥďđģĘ ĝĜėĕĥ ĕĚ .ČĘĠĜ ģĚđĞ đč ĥĕĥ ,đĚĢĞ ĕĜĠč ĤĠĝ đĐĒ ĤđĚČėđ ĐĎđĠĝĐ ĐĥđďģĐ ďĢĕė ĥĕĎĤĐĘ ĤĥĠČ .ĐĜĚĕĐ ĐĘĞĚĘ ěĕČĥ ĦđėĒ đĤĠĝđ ,Ď"ĝĤĘ "ĦđĞďĐđ ĦđĜđĚČĐ" đĚė ĤĠĝ čđĦėĘ ĐĕĐ Ęđėĕ ĕ"ĥĤ ęďČ .ĥĠĜĐ ĖđĦ ĘČ ,ĦđĚĢĞĐ ĖđĦ ĘČ ĦĤďđē ęĕģĕĦĞĐ ĦđĤĕģč đĦđĜĦđđĜĞč ĕ"ĥĤ ęĘđČ ,ĤĦđĕč ęĕĚĝĤđĠĚĐđ ęĕĕďđĝĕĐ ěĚ ĐĕĐ ĕČďđđč ěčđĚė .ĤēČ ęďČ ęĥĚ ČĢĕ ,ĕ"ĥĤ Ęĥ đĥĤďĚ Ħĕč ĖđĦ ĘČ ĝĜėĕĥ čĘ ęĕĚĥ ęĜĕČĥ ĥĕ ĖėĥĚđ ,ČĤĚĎĐ ĘĞđ ĥĚđēĐ ĘĞ ĥđĤĕĠ čđĦėĘ Ĥēč Ęĥ ĖĤď-ĐĤđĚĐ ČđĐ ĕ"ĥĤ .ĤčđďĚ ĐĚč ěĕčĚĥ ęďČ ĘĞ ĤčďĚ ĕĜČĥ !ęđĘĐĕ ČđĐ đĘĥ ĥđĤĕĠ Ęėĥ ęĕēėđĥđ ,đč ĐĜđĚĔĐ ĐČĘĠđĚĐ ĦđĘďĎĘ ĕ"ĥĤ Ęĥ đĥĤďĚ Ħĕč đĘĕČ .ĐĠđĤĕČč ČĢĚĜ ĐĒĥ Ęčē ģĤ .ĘČĤĥĕ ęĞ ěĕČ .ĘĎĤĘ ĐĕĘĞ ďģđĚĘ ĖĠđĐ ĐĕĐ ČđĐ ,ĘČĤĥĕ ġĤČč ęģđĚĚ ĐĕĐ lhb\`   h` C ęčĕĘ ĦČ ęĕėĠđĥđ ęĕĠĘČ ĦđČĚč ęĥĘ ęĕĞĕĎĚ đĕĐ ęĕďđĐĕĥ ģĠĝ ĦČ ĤĠĝĘ ČđčČĥ ĕĜČ ĕĚ ?ęĕĜđĥČĤĐ ĕĘđďĎ ĦČ ďđďĚČĥ ĕėĜČ ĕĚ .'Đ ĘČ ĐĘĞĚ ĦđĘđĞ đĕĐ ęĐĕĦđĘĕĠĦ ĕ"ĥĤ Ęĥ đĦđėĒčđ .Đ"čģĐ ĕĜĠĘ ,ĦđĤđĠĝ ęĕĘĕĚč ęėĦČ ğĦĥĘ ČĘČ Čč ĕĜĕČ ?ĥđďģĐ ĕ"ĥĤ Ęĥ đēčĥ ĖČ .ĐĕģĜ-ĕĦĘčĐ ĐĘđĎč ,ĐĤđĤČĐ ĐĕĜĚĤĎ ĦĜĕďĚč ęģđĚĚ ČđĐĥ ČĘČ đĘĕĠČ ęĘđČ .ĐđčĎ ĤĐ ĤčĞ ĘČ ĐĘĞĚ ĕĠĘė ĦĘėĦĝĚĐ ĐĘĚĜ đĚė ČĢĚĕĐĘ ĐėđĒ ,ĕ"ĥĤ ĥđĤĕĠ ďđĚĕĘč ģĝđĞĥ ĕĚ Ęė ,ĤĚđĘ ĕĢĚĦĥėĘ ĕ"ĥĤ Ęĥ ĥđďģĐ ĤđČĐ ĦČ đďĕĤđĐ ęĕĚĥĚ ďĢĕė ěĕēčĐĘ ĘėđĜ ,ęĕĘĚĜė !ęĕĥďģĐ ĥďđģč ,ĕ"ĥĤ Ęĥ đĘėĕĐč ĦđďĘđĦč ĐĤĕďČ ĐėĠĐĚ ĘĘđēĘ ĐėĒđ ,đĜČ đĜĤđďĘ ďĞ ĞĕĠĥĚĥ 'ģĐ T S 0 2 5 0 0 2 0 1 8 @ G MAI L .C OM ‫ דפוס ספיד פרשת בראשית תשפז‬- ‫טועמיה‬ 12 ‫בס"ד‬ ‫‬ ‫המסלול החדש ליודעי התורה והוגיה‪:‬‬ ‫מהות התוכנית והמבחן‬ ‫?‬ ‫בני חבורת יודעי ומשנני התורה שבכתב‪ ,‬יוכלו להשתתף‬ ‫במערך מבחנים בסגנון שבועי מצטבר ומאתגר‪ ,‬לשינון וידיעת‬ ‫כל חמשה חומשי תורה על בוריים‪.‬‬ ‫מבנה המבחן‬ ‫?‬ ‫בכל שבוע ייערך מבחן עם שאלה חדשה‬ ‫זכיה‬ ‫על פרשת השבוע‪ ,‬המתווסף לפרשיות הקודמות‪.‬‬ ‫ישירה‬ ‫)לדוגמא‪ :‬בראשית – שאלה ‪ ,1‬נח – ‪ 2‬שאלות‪ ,‬לך‪-‬לך – ‪ 3‬שאלות‪,‬‬ ‫עד לפרשת ויקרא מקסימום ‪ 25‬שאלות שבועיות‪ .‬החל מפרשת צו והלאה‪:‬‬ ‫ללא‬ ‫המבחן כולל ‪ 25‬שאלות אקראיות המקיפות את כל הפרשיות שנלמדו מתחילת השנה(‬ ‫הגרלה!‬ ‫תנאי הצטרפות לחבורת 'דבקים בתורה'‬ ‫ ?‬ ‫החבורה מיועדת עבור משנני ויודעי התורה הדבקים בתורה כפשוטו וכמשמעו‪,‬‬ ‫ועל כן ההשתתפות בו מוגבלת ללומדים והנבחנים הקבועים בלבד‪ .‬וכדלהלן‪:‬‬ ‫! ‬ ‫בפרשיות בראשית ונח‪ :‬התוכנית פתוחה לכולם – כולם מוזמנים להצטרף!‬ ‫    ﬷!‬ ‫מפרשת לך‪-‬לך והלאה‪ :‬ההצטרפות מותנית לנבחנים לכל הפחות ‪ 50‬מבחנים בהצלחה‬ ‫הזכאות להשתתפות במבחנים‬ ‫?‬ ‫תנאי בסיס‪:‬‬ ‫• לימוד פרשת השבוע עם פירוש רש"י בקביעות‬ ‫• ביצוע של לכה"פ ‪ 5‬מבחנים יומיים ‪ +‬מבחן שבועי אחד באותו שבוע ‪ -‬בהצלחה‪.‬‬ ‫זכאות להשתתפות‪:‬‬ ‫• חובת רציפות‪ :‬צבירה של ‪ 4‬שבועות רצופים שבהם לא היית זכאי להיבחן )עקב שלא‬ ‫נערכו מבחנים יומיים וכדו'( או שנכשלת במבחן – תוביל ליציאה מהתוכנית‪.‬‬ ‫כך נראית הצבירה בארנק‪:‬‬ ‫תכנית המלגות והפרסים‪:‬‬ ‫• ציון עובר‪ 80% :‬ומעלה )דהיינו‪ ,‬במבחנים הראשונים בהם סך השאלות מועט‪,‬‬ ‫נדרשת הצלחה מלאה בתשובות כדי לעבור‪ .‬לאחר ‪ 4‬כישלונות רצופים במבחן‪,‬‬ ‫סכום‬ ‫סך מבחנים‬ ‫סך מבחנים‬ ‫תישלל הזכאות להשתתפות בתכנית(‪.‬‬ ‫בארנק‬ ‫בהצלחה‬ ‫תגמול‬ ‫בהצלחה‬ ‫• נבחן שיצא מהתכנית מכל סיבה שהיא‪ ,‬יוכל לחזור שנית ולהצטרף‪ ,‬בהינתן התנאים הנ"ל‪.‬‬ ‫‪) ₪ 0‬השתתפות‬ ‫כרטיס להגרלת ענק‬ ‫‪1-20‬‬ ‫‪10-19‬‬ ‫בהגרלות(‬ ‫על עשרות פרסים יקרי ערך‬ ‫‪₪ 52.5‬‬ ‫‪₪ 120‬‬ ‫‪21‬‬ ‫‪30‬‬ ‫כרטיס להגרלת ענק נוספת‬ ‫על עשרות פרסים יקרי ערך‬ ‫‪20‬‬ ‫  ‬ ‫?‬ ‫‪ ₪ 2.5‬לכל מבחן‬ ‫‪21-29‬‬ ‫המבחן פתוח מדי שבוע מיום חמישי בבוקר ועד יום שני בבוקר‬ ‫כולל תגמול רטרואקטיבי‬ ‫שנצברו מתחילת השנה!‬ ‫מצטבר על כל המבחנים‬ ‫‪₪ 240‬‬ ‫‪40‬‬ ‫‪ ₪ 4‬לכל מבחן‬ ‫‪30-39‬‬ ‫‪₪ 400‬‬ ‫‪50‬‬ ‫‪₪ 440‬‬ ‫‪!₪ 500‬‬ ‫‪54‬‬ ‫‪55‬‬ ‫‪ ₪ 6‬לכל מבחן‬ ‫‪ ₪ 8‬לכל מבחן‬ ‫‪40-49‬‬ ‫‪50-54‬‬ ‫ ‬ ‫?‬ ‫מופיע במערכת המבחנים בקול התורה ובנדרים‪ +‬בקטגוריית 'דבקים בתורה'‬ ‫הקפיצה בסכום מתרחשת באופן אוטומטי‬ ‫בונוס ‪!₪ 60‬‬ ‫‪55‬‬ ‫שימו לב – המבחן יהיה פתוח לזכאים בלבד‬ ‫ברגע ההגעה למבחן ה‪ 40 ,30 ,21-‬ו‪50-‬‬ ‫סה"כ מלגה ללא הגרלה ‪!₪ 500 -‬‬ ‫באמצעות העדכון הרטרואקטיבי‪.‬‬ ‫אם אינכם זכאים‪ ,‬יופיעו לכם במערכת התנאים לזכאות‬ ‫המלגות יחולקו אך ורק בסיום השנה | המלגות יועברו באמצעות כרטיסי 'תורה כארד' השווים ערך לכסף מזומן למימוש באלפי חנויות‬ ‫‬ ‫לידיעת התורה שבכתב‪,‬‬ ‫ ‬ ‫את הסיכומים היומיים‬ ‫‬ ‫למאות אלפי לומדי‬ ‫ ‬ ‫במערכת 'קול התורה'‬ ‫וגם במתן שכרה בצדה‬ ‫והמבחנים השבועיים‬ ‫חומש ורש"י מדי יום‬ ‫או בנדרים‪ +‬וקהילות‬ ‫‪T S 0 2 5 0 0 2 0 1 8 @ G MAI L .C OM‬‬ ‫טועמיה ‪ -‬דפוס ספיד פרשת בראשית תשפז‬ ‫‪13‬‬ ‫     ﬷!‬ ‫בס"ד‬ ‫בס"ד‬ ‫מפעלות 'תורה שבכתב' בארץ הקודש‬ ‫ידיעות | עדכונים | חידושים | הוספות‬ ‫לכבוד התחלת לימוד המחזור הרביעי במפעלינו הקדוש – פרשת בראשית הבעל"ט‬ ‫  ‬ ‫ ‪# #‬‬ ‫  ‬ ‫חדש!‬ ‫‬ ‫  ‬ ‫חדש!‬ ‫‪ 375‬זוכים מדי חודש‬ ‫‪ 5‬שאלות על הלימוד היומי‬ ‫בסך למעלה מ‪!₪ 56,000-‬‬ ‫חקירה למדנית בפרשת השבוע‬ ‫‪ 1 +‬שאלת בונוס‬ ‫‪#‬‬ ‫ׁ‬ ‫וְ ִש ּנ ָּ‬ ‫ַנְתם ‪ -‬חזרה על לימוד יום האתמול‬ ‫‪$‬‬ ‫בקיאות בחמשה חומשי תורה‬ ‫  ‪ "#‬‬ ‫חדש!‬ ‫לאברכים ותלמידי ישיבה גדולה‬ ‫חדש!‬ ‫הגרלת 'להבין ולהשכיל'‬ ‫הגרלה יומית‬ ‫‬ ‫‪ 10‬שאלות ידיעה על כל הפרשה‬ ‫‪ 2 +‬שאלות בונוס‬ ‫מיוחד לקוראי‬ ‫ע"ס ‪ X 5 | ₪ 200‬זוכים‬ ‫שאלות מרתקות וחידודים על פרשת השבוע‬ ‫ָל ַד ַעת ‪ -‬בקיאות בפרשת השבוע‬ ‫הגיליון השבועי‬ ‫הגרלה שבועית‬ ‫ע"ס ‪₪ 100‬‬ ‫ע"ס ‪ X 5 | ₪ 500‬זוכים‬ ‫חדש וייחודי ‪ -‬לשלחן השבת המשפחתי‪:‬‬ ‫  ‪# "#‬‬ ‫‪ X 3‬זוכים‬ ‫הגרלת בונוס שבועית ‪-‬‬ ‫ & & & ‬ ‫& &* ')( ‪    " '#‬‬ ‫ ()  ( '‬ ‫‪ 6‬שאלות עיוניות מרחבי הפרשה‬ ‫הגרלת 'חקור דבר'‬ ‫לנבחנים קבועים‬ ‫ע"ס ‪ X 5 ₪ 100‬זוכים‬ ‫  "‪$‬‬ ‫חדש!‬ ‫‬ ‫ע"ס ‪ X 2 | ₪ 200‬זוכים‬ ‫הגרלת בונוס חודשית‬ ‫‪ 3‬שאלות להבנת הפשט ע"פ רש"י ואונקלוס‬ ‫הגרלת 'יודעים את‬ ‫התורה'‬ ‫ע"ס ‪ X 4 | ₪ 500‬זוכים‬ ‫מבחן אמריקאי הפוך!‬ ‫ע"ס ‪ X2 | ₪ 150‬זוכים‬ ‫הגרלת 'מבחן רש"י‬ ‫ואונקולוס'‬ ‫  ‪:#‬‬ ‫   ‪!#  $‬‬ ‫חדש!‬ ‫הגרלת 'מחודדים'‬ ‫סיכום יומי מתומצת | שיעור יומי מורחב | שיעור שבועי מסכם‬ ‫להבין ולהשכיל‬ ‫כרך מסדרת 'עונג הפרשה'‬ ‫במגוון שפות וסגנונות‪ :‬עברית | לשון הקודש | אידיש‬ ‫ע"ס ‪ X4 | ₪ 50‬זוכים‬ ‫| ‪ X 3‬זוכים‬ ‫הבנה בעומק הפשט של פירוש רש''י‬ ‫   ‪:$#‬‬ ‫‪$‬‬ ‫‪ +$‬‬ ‫חדש!‬ ‫‬ ‫חדש!‬ ‫לתלמידי ישיבה קטנה וילדים‬ ‫מבחן שבועי מצטבר‪ ,‬מיוחד למשנני התורה‬ ‫חדש!‬ ‫'קטן היודע'‬ ‫הגרלה יומית‬ ‫     ‬ ‫בכל שבוע‪ ,‬נבחנים על הפרשה החדשה‬ ‫ע"ס ‪ X 3 | ₪ 50‬זוכים‬ ‫ע"ס ‪ X 3 | ₪ 50‬זוכים‬ ‫מבחנים ייעודיים לתלמידי הישיבה | פרסומים וחומרי עזר ודרבון‬ ‫‪ +‬כל הפרשיות הקודמות משך כל השנה!‬ ‫הגרלה שבועית‬ ‫| שת"פ עם חברות הטלפוניה בהיכלי הישיבות לעריכת מבחנים‬ ‫הפרטים המלאים – במודעה המיוחדת למסלול זה‬ ‫זכיה‬ ‫הגרלה נוספת במיוחד‬ ‫חינם | התקנת עמדות מבחנים למעוניינים | הגרלות ייעודיות‬ ‫ישירה‬ ‫ע"ס ‪ X 3 | ₪ 100‬זוכים‬ ‫לכל ישיבה | משלוח שבועי של הגיליון השבועי לישיבה‬ ‫ללא‬ ‫לפותרים בשולחן השבת‬ ‫הגרלה!‬ ‫הגרלת בונוס חודשית‬ ‫עם כל המשפחה‬ ‫ע"ס ‪ X 3 | ₪ 100‬זוכים‬ ‫ ‬ ‫ע"ס ‪ X 4 | ₪ 50‬זוכים‬ ‫הגרלת בונוס שבועית‬ ‫·‬ ‫לנבחנים קבועים‬ ‫ע"ס ‪ X 2 ₪ 50‬זוכים‬ ‫גוון‬ ‫הגרלת בונוס חודשית‬ ‫* ‬ ‫   ‬ ‫‪#  $‬‬ ‫מדורים‬ ‫מחדשים‬ ‫הגרלת 'יודעים את‬ ‫נוספת במיוחד לפותרים‬ ‫התורה'‬ ‫בשולחן השבת‬ ‫מלא וגדוש בתוכן איכותי‬ ‫הפקת חומרי עזר וסיוע | חוברות‬ ‫עם תוכן עשיר ומרתק על פרשת‬ ‫ע"ס ‪ X2 | ₪ 50‬זוכים‬ ‫שימתיק לכם את היום‬ ‫וקונטרסים | מהדורות חומש ורש"י‬ ‫השבוע עם פירוש רש"י הק'‬ ‫עם כל המשפחה‬ ‫הגרלת 'מחודדים'‬ ‫מופץ להמוני מנויים‬ ‫המבואר בהוצאה מיוחדת | ספרי‬ ‫מופץ ב‪ 70,000-‬עותקים‪ ,‬באלפי נקודות‬ ‫בעולם כולו‬ ‫תורה שבכתב | ועוד‬ ‫הפצה‪ ,‬בכ‪ 40-‬ערים ברחבי הארץ‬ ‫ע"ס ‪ X 10 | ₪ 100‬זוכים‬ ‫ע"ס ‪ X2 | ₪ 50‬זוכים‬ ‫‬ ‫לידיעת התורה שבכתב‪,‬‬ ‫ ‬ ‫את הסיכומים היומיים‬ ‫‬ ‫למאות אלפי לומדי‬ ‫ ‬ ‫במערכת 'קול התורה'‬ ‫וגם במתן שכרה בצדה‬ ‫והמבחנים השבועיים‬ ‫חומש ורש"י מדי יום‬ ‫או בנדרים‪ +‬וקהילות‬ ‫‪T S 0 2 5 0 0 2 0 1 8 @ G MAI L .C OM‬‬ ‫טועמיה ‪ -‬דפוס ספיד פרשת בראשית תשפז‬ ‫‪14‬‬ ‫אל ביתנו ‪ -‬ומוצאת כי איש כלל לא ציפה לה? שוב‪ ,‬לא‬ ‫תועיל כאן טענה כביכול ההכנות לשבת הן אשר גרמו‬ ‫למראה המרושל‪ ...‬לקראת כלה ‪ -‬לא יוצאים כך‪ ,‬וכל‬ ‫פרשת בראשית‬ ‫שכן שלא מקבלים כך את פניה של הכלה המלכה!‬ ‫לצערנו‪ ,‬לפעמים המצב אצלנו אפילו גרוע יותר‪.‬‬ ‫עקרת הבית‪ ,‬אשר טרחה ועמלה לכבוד שבת ‪ -‬מגיעה אל‬ ‫"ויברך אלוקים את יום השביעי ויקדש אותו" )ב‪ ,‬ג(‬ ‫הסעודה כשהיא עייפה עד מוות‪ ,‬וממתינה בכלות עיניים‬ ‫בכל‬ ‫כידוע נקראת השבת "כלה"‪ ,‬כפי שאנו אומרים‬ ‫לסיום הסעודה כדי שתוכל ללכת לישון‪.‬‬ ‫מקור‬ ‫שבוע בקבלת שבת‪" :‬לכה דודי לקראת כלה כי היא‬ ‫היא מזרזת את בעלה‪ ,‬דוחקת בילדים למהר ולאכול‪,‬‬ ‫הברכה"‪.‬‬ ‫ומבהירה כי היא כבר רוצה להגיע למיטה‪ ...‬כך מקבלים‬ ‫מגיעים‬ ‫היינו‬ ‫אילו‬ ‫אומרים‬ ‫היינו‬ ‫מה‬ ‫השאלה‪:‬‬ ‫נשאלת‬ ‫פני כלה?‬ ‫לחתונה‪ ,‬מבחינים בחתן ובכלה העומדים תחת החופה‪,‬‬ ‫חושבים‬ ‫אתם‬ ‫אם‬ ‫וממתינים לאם הכלה‬ ‫מה‪ ,‬שחילול שבת זה רק‬ ‫" ַויִּיצֶ ר ה' אֱ ל ִֹהים ֶאת הָ ָא ָדם עָ פָר ִמן הָ אֲ ָד ָ‬ ‫אשר טרם הגיעה?‬ ‫לנסוע בשבת ‪ -‬אתם‬ ‫הנה‪ ,‬היינו רואים את‬ ‫טועים; לחלל את כבודה‬ ‫ש‬ ‫ׁ‬ ‫ֶפֶ‬‫נ‬ ‫לְ‬ ‫ם‬ ‫ד‬‫ָ‬ ‫א‬ ‫ָ‬ ‫הָ‬ ‫י‬ ‫ְה‬ ‫ִ‬ ‫י‬ ‫ו‬‫ַ‬ ‫ִים‪,‬‬ ‫ּ‬ ‫י‬ ‫חַ‬ ‫ת‬ ‫מ‬ ‫ַ‬ ‫ש‬ ‫ְ‬ ‫ׁ‬ ‫נִ‬ ‫יו‬ ‫פ‬‫ָ‬ ‫ּ‬ ‫א‬ ‫ַ‬ ‫ב‬ ‫ּ‬ ‫ְ‬ ‫ח‬ ‫ִפ‬ ‫ַ‬ ‫ּ‬ ‫ּ‬ ‫י‬ ‫ו‬ ‫ַ‬ ‫האימא היקרה מגיעה‪,‬‬ ‫ולפגוע‬ ‫השבת‬ ‫של‬ ‫היא‬ ‫אולם אבוי‪ ,‬איך‬ ‫נראית‪ :‬נעלי בית בלתי חַ יָּה" )בראשית ב‪ ,‬ז(‪.‬‬ ‫בכבודה באופן שכזה ‪-‬‬ ‫צַד גם זה נחשב לחילול‬ ‫תואמות‪ ,‬מטפחת בלויה‬ ‫אשוֹן‪ִ .‬מ ּ‬ ‫עָ פָר וְ ַח ִ ּיים ‪ -‬זֶה ּו הַ ִּס ּפוּר ׁ ֶשלּ ָנ ּו ֵמהָ ֶרגַע הָ ִר ׁ‬ ‫שבת!‬ ‫חלוק‬ ‫וקשורה ברישול‪,‬‬ ‫שי ֵׁש כאשר יוצא אדם מבית‬ ‫עַ צְ ֵמנ ּו אֵ ין ָּבנ ּו ְּכלוּם ‪ -‬עָ ָפר ִמן הָ אֲ ָדמָ ה‪ָ ּ .‬כל ָמה ׁ ֶ ּ‬ ‫בית ישן ומרופט‪ ,‬וכל‬ ‫ימה וּנְ ׁ ִשימָ ה‪ִ ,‬היא נִ ׁ ְש ַמת חַ ִ ּיים הכנסת בליל שבת ‪-‬‬ ‫כולה אומרת עליבות‪...‬‬ ‫ָּבנ ּו ֶּבאֱ ֶמת‪ָ ּ ,‬כל נְ ׁ ִש ָ‬ ‫מלווים אותו שני מלאכי‬ ‫מה היינו אומרים?‬ ‫וכשמגיעה‬ ‫השרת‪,‬‬ ‫ַע‪.‬‬ ‫ג‬ ‫ר‬ ‫ֶ‬ ‫ל‬ ‫כ‬ ‫ָ‬ ‫ב‬ ‫ּ‬ ‫ְ‬ ‫ש‬ ‫ׁ‬ ‫ד‬‫ָ‬ ‫חָ‬ ‫מ‬ ‫ֵ‬ ‫א‬ ‫ֹר‬ ‫ֵ‬ ‫ו‬ ‫בּ‬ ‫הַ‬ ‫ו‬ ‫ּ‬ ‫נ‬ ‫ב‬ ‫ָ‬ ‫ּ‬ ‫יח‬ ‫ַ‬ ‫פִ‬ ‫מ‬ ‫ֵ‬ ‫ּ‬ ‫ש‬ ‫ֶ‬ ‫ׁ‬ ‫כלה?‬ ‫כך מגיעים לקראת‬ ‫ל ּוָה או ִֹתי‪ֵ .‬אי אָ ז‪ ,‬המשלחת ומוצאת את‬ ‫האם‬ ‫גם אילו הייתה‬ ‫ֵמאָ ז ׁ ֶשאֲ נִ י זוֹכֵ ר אֶ ת עַ צְ ִמי‪ ,‬הָ אֱ מ ּונָה ְמ ַ‬ ‫טוענת להגנתה כי עבדה‬ ‫הבית במצב המתואר ‪-‬‬ ‫ֹשב לְ צַד ִמ ּ ָט ִתי ו ְּמסַ ּ ֵפר ִמ ּתו ְ‬ ‫ֹך‬ ‫ֵ‬ ‫ׁ‬ ‫ו‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫בִ‬ ‫אָ‬ ‫ָה‬ ‫י‬ ‫הָ‬ ‫ֹת‪,‬‬ ‫ו‬ ‫ֵיל‬ ‫לּ‬ ‫ב‬ ‫ַ‬ ‫ּ‬ ‫לחתונה‬ ‫והתכוננה‬ ‫הרי זה ממש כמו סטירת‬ ‫ֹוש ֶקה נִ ְרדָּ ף‪ ,‬בּ וֹר ְּכלִ יאָ ה‪ ,‬לחי למלאכי השרת‬ ‫הרגע‬ ‫עד‬ ‫הברכות‬ ‫ולשבע‬ ‫ִספְ רוֹן ָקטָ ן עַ ל ּפ ִָריץ אַ כְ זָר‪ ,‬מ ׁ ְ‬ ‫האחרון ממש‪ ,‬לא היה‬ ‫רחמנא ליצלן!‬ ‫את השבת צריך לקבל‬ ‫ֹת‪.‬‬ ‫ו‬‫ָש‬‫ׁ‬ ‫ג‬ ‫ר‬‫ְ‬ ‫י‬ ‫ֵאֵ‬‫ל‬ ‫מ‬ ‫ְ‬ ‫ים‬ ‫ּר‬ ‫ִ‬ ‫ו‬ ‫ּ‬ ‫י‬ ‫צִ‬ ‫וְ‬ ‫ֶת‬ ‫נ‬ ‫נ‬ ‫ֶ‬ ‫ּ‬ ‫ח‬‫ַ‬ ‫ת‬ ‫ְ‬ ‫מ‬ ‫ִ‬ ‫ה‬ ‫חָ‬ ‫פ‬ ‫ָ‬ ‫ּ‬ ‫ש‬ ‫ְ‬ ‫ׁ‬ ‫מ‬ ‫ִ‬ ‫התנצלות‬ ‫בכך כדי להוות‬ ‫שלּ ֹו ו ִּב ְתפִ לּ ָה כשכל בני הבית לבושים‬ ‫תשובה‬ ‫זו‬ ‫הולמת;‬ ‫הַ ּ ֶמ ּ ֶסר הָ יָה אֱ מ ּונָה ַּבבּ ו ֵֹרא‪ַּ ,‬בכּ ֹחוֹת ׁ ֶ‬ ‫מטופשת‪ ,‬כך לא מגיעים‬ ‫כיאות‪ ,‬כמו שיוצאים‬ ‫קרוב‬ ‫של‬ ‫לחתונה‬ ‫יתי‪.‬‬ ‫ִמ ּ ָמקוֹם אֲ ִמ ִּ‬ ‫לקראת כלה‪ ,‬נקודה‪.‬‬ ‫מדרגה‬ ‫משפחה‬ ‫אם כן‪ ,‬מדוע איננו‬ ‫ראשונה!‬ ‫מזדעזעים כאשר בכל‬ ‫את השבת צריך לקבל כשהשולחן ערוך‪ ,‬וכשאבי‬ ‫המיוחדת‬ ‫הכלה‬ ‫את‬ ‫‪-‬‬ ‫השבת‬ ‫את‬ ‫שבוע אנחנו מקבלים‬ ‫המשפחה חוזר מבית הכנסת עם המלאכים ‪ -‬צריך הוא‬ ‫הזו ‪ -‬בערך בצורה הזו?‬ ‫למצוא יין וחלות על השולחן‪.‬‬ ‫מסתיימות‬ ‫לשבת‬ ‫ההכנות‬ ‫כאשר‬ ‫מדוע איננו מזדעזעים‬ ‫כך מקבלים שבת!‬ ‫בני‬ ‫כל‬ ‫‪-‬‬ ‫שבת‬ ‫וכשנכנסת‬ ‫האחרון‪,‬‬ ‫הרבה אחרי הרגע‬ ‫טענת העייפות‪ ,‬כאמור‪ ,‬אינה מתקבלת‪...‬‬ ‫הבית נראים כאילו זה עתה הגיעו ישר מהמיטה?‬ ‫מדוע איננו מזדעזעים כאשר שבת הכלה מגיעה‬ ‫שבת מברכין חודש מרחשוון‬ ‫המולד יהיה ביום ראשון בשעה ‪ 43 ,9‬דקות ו ‪ 2‬חלקים‬ ‫ראש חודש מרחשוון יהיה ביום ראשון ולמחרתו ביום שני הבעל"ט‬ ‫‬ ‫טועמיה ‪ -‬דפוס ספיד פרשת בראשית תשפז‬ ‫‪15‬‬ ‫] ב [‬ ‫‬ ‫מאמו מגיעים העור‪ ,‬הבשר‪ ,‬השערות ושחור שבעין‪.‬‬ ‫כשם שלחתונה לא מתכוננים ביום האחרון‪ ,‬כך לכבוד‬ ‫הקב"ה נותן בו רוח ונשמה‪ ,‬קלסתר פנים‪ ,‬ראיית העין‪,‬‬ ‫שבת המלכה צריך להקדים ולהתכונן‪.‬‬ ‫שמיעת האוזן‪ ,‬דיבור פה והילוך רגליים‪ ,‬בינה והשכל‪.‬‬ ‫לא להתחיל ביום שישי ‪ -‬אלא ביום שלישי‪ ,‬ביום רביעי!‬ ‫מי שמתחיל להכין לשבת ביום שישי ‪ -‬אל יתפלא על שואל רבי שמואל יוסף רבינוב בספרו "דברי שיר"‪ :‬לחווה‬ ‫לא הייתה אמא‪ ,‬אם כן מהיכן קיבלה את הבשר שבדרך‬ ‫שאינו מספיק לסיים בזמן‪...‬‬ ‫כלל מגיע מהאמא?‬ ‫מי שמתחיל בזמן ‪-‬‬ ‫אלא ברור שקיבלה‬ ‫ּ ָכ ְך ּג ַָדלְ נ ּו ּ ֻכלּ ָנ ּו ְ ּבבַ יִ ת יְהו ִּדי טָ הוֹר‪ֶ ׁ ,‬שבּ ֹו הַ ִח ּנו ְּך הָ יָה‬ ‫מספיק בזמן‪ ,‬ומקבל את‬ ‫ירה מאדם הראשון‪ .‬אבל זה‬ ‫ֹאש הַ ּ ַמ ְעיָנוֹת‪ .‬לִ פְ נֵי ּ ָכל חַ ג הָ ְי ָתה הָ אֲ וִ ָ‬ ‫ְ ּבר ׁ‬ ‫פני הכלה כראוי לה!‬ ‫היה חד‪-‬פעמי‪ ,‬שהרי לא‬ ‫)נתיבי אור(‬ ‫ַחד ִעם הייתה אפשרות אחרת;‬ ‫ִמ ְתחַ לּ ֶפֶ ת‪ ,‬וְ ֵריחַ הַ ִ ּב ׁ ּשוּלִ ים וְ הַ ִּנ ְקיוֹנוֹת ִה ְת ַּב ׁ ּ ֵשל י ַ‬ ‫שלּ וֹ‪ .‬בהמשך קיום העולם‪,‬‬ ‫ְרג ָׁשוֹת גו ִֹאים ׁ ֶשל אֱ מ ּונָה‪ָ ּ .‬כל חַ ג וְ ִס ּפוּר הָ אֱ מ ּונָה ׁ ֶ‬ ‫"וייצר ה' אלוקים את‬ ‫יבוא‬ ‫תמיד‬ ‫הבשר‬ ‫מן‬ ‫עפר‬ ‫האדם‬ ‫ֹתנ ּו מהאמא‪.‬‬‫ּגַם ָּב ְרג ִָעים ׁ ֶש ּ ָפחוֹת נ ְָתנ ּו לְ חַ ּי ְֵך‪ָ ּ ,‬ת ִמיד ִח ְּזק ּו או ָ‬ ‫האדמה" )ב‪ ,‬ז(‬ ‫על כך אמר אדם‬ ‫ְ ּב ִד ְב ֵרי אֱ מ ּונָה ּובְ ג ְֶע ַדנְ ק ְמ ַר ּ ֵפא‪ְ ,‬מ ׁשוֹבֵ ב לֵב‪.‬‬ ‫ידועה אמרת העולם‪:‬‬ ‫הראשון‪" :‬זאת הפעם‬ ‫לגדל‬ ‫"אבא אחד יכול‬ ‫ובשר‬ ‫מעצמי‬ ‫שבּ ֹו ּג ַָדלְ נ ּו הוּא זֶה עצם‬ ‫אֲ בָ ל ִאם נִ ְהיֶה ּ ֵכנִ ים‪ :‬הַ ִאם הַ ּ ַמ ְסלוּל ׁ ֶ‬ ‫עשרה ילדים‪ ,‬ואילו‬ ‫ש ְך הַ חַ ִ ּיים? ִה ְת ַק ְ ּבעָ ה אֶ צְ לֵנ ּו ְּתפִ יסָ ה מבשרי" ‪ -‬רק הפעם‬ ‫ׁ ֶש ָרצוּי לְ הֶ ְמ ׁ ֵ‬ ‫אינם‬ ‫ילדים‬ ‫עשרה‬ ‫לקחו את הבשר ממני‪,‬‬ ‫אבא‬ ‫'לגדל'‬ ‫מסוגלים‬ ‫ולהבא‪,‬‬ ‫מכאן‬ ‫של אֱ מ ּונָה‪ִּ ,‬כי אבל‬ ‫ׁ ֶשהַ ׁ ּ ְש ִאיפָה ִהיא לְ הַ ִ ּגיעַ לְ ֵמאָ ה אֲ חוּזִ ים ׁ ֶ‬ ‫אחד"‪.‬‬ ‫ל ְדנ ּו וְ ג ַָדלְ נ ּו ִא ּ ָת ּה‪ִ .‬אם י ֵׁש לִ י ַמ ּ ָט ָרה‪ ,‬אֲ נִ י עָ ֵמל האישה היא זו שתיתן את‬ ‫הֲ ֵרי נ ֹו ַ‬ ‫האדמו"ר‬ ‫מבאר‬ ‫הבשר‪.‬‬ ‫אדם‬ ‫מאוסטרובצה‪:‬‬ ‫ימלִ ית‪ִ .‬מי ל ֹא ְמ ַד ֵּבר‬ ‫לְ הַ ׁ ְשלִ ים או ָֹת ּה ַּב ׁ ּ ְשלֵמוּת הַ ּ ַמ ְק ִס ָ‬ ‫הראשון הנחיל אחריו‬ ‫"ויאמר ה' אלוקים אל‬ ‫ּ ַכ ּיוֹם ֵמאֱ מ ּונָה ו ִּמ ִ ּב ּ ָטחוֹן ַּבבּ ו ֵֹרא? אָ נ ּו חו ְֹב ׁ ִשים ֶאת‬ ‫הטבעים‬ ‫כל‬ ‫את‬ ‫הנחש כי עשית זאת‬ ‫והתכונות שלו לבניו‪,‬‬ ‫שיחָ ה‬ ‫כּ וֹבַ ע הַ ּ ַמ ִ ּגיד ֵמ ׁ ָ‬ ‫יש ִרים‪ ,‬יו ְֹד ִעים לַחֲ זֹר עַ ל הַ ּ ִ ׂ‬ ‫מכל‬ ‫אתה‬ ‫ארור‬ ‫ובניו העבירו לבניהם‬ ‫הבהמה ומכל חית‬ ‫"באֹפֶ ן ׁ ֶש ּי ְַחדּ ֹר י ׁ ָ‬ ‫ָשר‬ ‫ש ַמ ְענ ּו וּלְ ַד ְקלֵם או ָֹת ּה לְ חָ בֵ ר ְ ּ‬ ‫ׁ ֶש ׁ ּ ָ‬ ‫בשלשלת הדורות‪ ,‬וכך‬ ‫השדה על גחונך תלך‬ ‫גם את הדאגה ואת‬ ‫לְ לִ בּ וֹ"‪ ,‬אַ ְך ְּכ ׁ ֶשאָ נ ּו עַ צְ ֵמנ ּו נִ פְ ּג ׁ ִָשים ְ ּבנִ ּ ָסיוֹן ֶּבאֱ מ ּונָה ‪-‬‬ ‫ועפר תאכל כל ימי‬ ‫המסירות של אב לבן‬ ‫חייך" )ג‪ ,‬יד(‬ ‫אָ נ ּו ְמ ַנ ְ ּגנִ ים אַ ֶח ֶרת‪.‬‬ ‫שאדם הראשון התמסר‬ ‫לשאול‪:‬‬ ‫מקום‬ ‫שר פְ ַריינְ ד יש‬ ‫לבניו‪.‬‬ ‫יח הרה"צ ַר ִ ּבי אָ ׁ ֵ‬ ‫"ב ִמי אַ ּ ָתה ַמאֲ ִמין?"‪ ,‬הֵ ִט ַ‬ ‫ְּ‬ ‫אבל תכונה אחת אדם‬ ‫בפסוקים מבואר שהנחש‬ ‫ית אוֹת ֹו ּ ַפעַ ם דיבר עם האישה‪ ,‬וכיום‬ ‫"בבּ ו ֵֹרא? הַ ִאם ָר ִא ָ‬ ‫ְ ּבחָ בֵ ר ׁ ֶש ִּנכְ נַס ֵאלָיו‪ַּ ,‬‬ ‫הראשון לא יכול היה‬ ‫ית וְ גַם ל ֹא הנחש אינו מדבר‪.‬‬ ‫להנחיל‪ ,‬והיא‪ :‬מסירות‬ ‫ׁ ֶשאַ ּ ָתה ַמאֲ ִמין בּ וֹ? ל ֹא‪ ,‬אַ ף ּ ַפעַ ם ל ֹא ָר ִא ָ‬ ‫הבנים לאבא‪ ,‬משום‬ ‫אם כן‪ ,‬גם כוח הדיבור‬ ‫ומדוע‬ ‫ממנו‪,‬‬ ‫ָמה אַ ּ ָתה ַמאֲ ִמין בּ וֹ? ִּכי הַ ּ ַס ְב ּ ָתא לִ ְּמ ָדה ניטל‬ ‫ִּת ְר ֶאה‪ .‬אָ ז ל ּ ָ‬ ‫שלאדם הראשון לא היה‬ ‫נוצר‬ ‫שהרי‬ ‫אבא‪,‬‬ ‫שאַ ּ ָתה ַמאֲ ִמין ַּב ּ ַסבְ ּ ָתא‪ ,‬ל ֹא התורה לא מדגישה זאת‬ ‫או ְֹת ָך‪ .‬י ֹוצֵא אֵ פוֹא ׁ ֶ‬ ‫מהאדמה‪.‬‬ ‫כוח‬ ‫ממנו‬ ‫שניטל‬ ‫ַּבבּ ו ֵֹרא‪ ."...‬זֶה ּו ׁש ֶֹר ׁש הַ ּ ַפ ַרדו ֹּקס‪ :‬אָ נ ּו ַמאֲ ִמינִ ים הדיבור?‬ ‫מכיוון שהתכונה הזאת‬ ‫שלּ ֹא ָר ִאינ ּו ֵמע ֹולָם‪ .‬הַ ִאם ִס ּפו ֵּרי הוֹד וּמוֹפֵ ת פרט לכך‪ ,‬מה שניטל‬ ‫לא השתרשה אצלו‪ ,‬הוא‬ ‫ישה ּו ׁ ֶ‬‫ְ ּב ִמ ׁ ֶ‬ ‫לא העביר אותה לבניו‪,‬‬ ‫ממנו כוח הדיבור הוא‬ ‫ֹתנ ּו לִ ְחיוֹת אֱ מ ּונָה‪ִ ,‬אם לְ ע ֹולָם עונש גדול יותר ממה‬ ‫ִ ּבלְ בַ ד יְכוֹלִ ים לְ הָ ִביא או ָ‬ ‫וממילא בניו לא העבירו‬ ‫שניטלו ממנו הרגליים‪,‬‬ ‫את זה לבניהם‪...‬‬ ‫ל ֹא נִ ִּסינ ּו או ָֹת ּה?‬ ‫שהרי אם היינו שואלים‬ ‫אדם איזה עונש הוא‬ ‫"זאת הפעם עצם‬ ‫מעדיף לקבל‪ ,‬להיות רחמנא ליצלן בלי רגליים או אילם‬ ‫מעצמי ובשר מבשרי"‬ ‫שאינו יכול לדבר ‪ -‬בוודאי יעדיף להיות בלי רגליים‬ ‫)ב‪ ,‬כג(‬ ‫מאשר ללא אפשרות לדבר‪ ,‬כי בלי יכולת הדיבור אין לו‬ ‫יש‬ ‫שותפים‬ ‫שלושה‬ ‫אומרת‪:‬‬ ‫ב(‬ ‫)לא‪,‬‬ ‫נדה‬ ‫במסכת‬ ‫הגמרא‬ ‫אפשרות לעשות כמעט כלום‪ ,‬שכן זה עיקר החיים‪.‬‬ ‫באדם ‪ -‬הקב"ה‪ ,‬אביו ואמו‪.‬‬ ‫למה אם כן התורה לא כתבה לנו שגם הפסיד את‬ ‫מאביו מגיעים העצמות‪ ,‬הגידים‪ ,‬הציפורניים‪ ,‬המוח‬ ‫דיבורו?‬ ‫שבראשו ולבן שבעין‪.‬‬ ‫לעי"נ הרה"צ‬ ‫ר' פנחס בן ר' בנימין בינוש רוזנבוים זצוק"ל‬ ‫‬ ‫כ"ו בניסן תשע"ז‬ ‫טועמיה ‪ -‬דפוס ספיד פרשת בראשית תשפז‬ ‫‪16‬‬ ‫]ג[‬ ‫‬ ‫‬ ‫מהנחש כוח הדיבור‪ ,‬משום שאדרבה ‪ -‬הנחש קיבל את‬ ‫מתרץ רבי חזקיהו מישקובסקי על ידי משל‪ :‬אדם‬ ‫הכוח לשעה בלבד‪.‬‬ ‫שהפקידו אצלו מיליון דולר וגנב אותם לעצמו‪ ,‬כעת‬ ‫תובעים אותו להשיב‬ ‫"ומחיתי את כל היקום‬ ‫מיליון דולר וגם רוצים‬ ‫אשר עשיתי מעל פני‬ ‫ָה‬ ‫י‬ ‫הָ‬ ‫ג‪,‬‬ ‫ר‬‫ְ‬ ‫ב‬‫ֶ‬ ‫ּ‬ ‫נְ‬ ‫ר‬‫ְ‬ ‫ט‬ ‫ֶ‬ ‫ש‬ ‫ְ‬ ‫ׁ‬ ‫ו‬ ‫ּ‬ ‫ָה‬ ‫ּ‬ ‫י‬ ‫לִ‬ ‫א‬ ‫ֵ‬ ‫ים‬ ‫ּ‬ ‫י‬ ‫ִ‬ ‫חַ‬ ‫י‬ ‫ב‬ ‫ּ‬ ‫ִ‬ ‫ר‬ ‫ַ‬ ‫ר‪,‬‬ ‫ש‬ ‫ֵ‬ ‫ׁ‬ ‫אָ‬ ‫י‬ ‫ב‬ ‫ּ‬ ‫ִ‬ ‫ר‬ ‫ַ‬ ‫ל‬ ‫ש‬‫ֶ‬ ‫ׁ‬ ‫ו‬ ‫ֹ‬ ‫יס‬ ‫ּ‬ ‫ג‬ ‫ִ‬ ‫להושיבו במאסר כמה‬ ‫ׁשו ֵֹאל‪" :‬מָ ה אָ נוּ? מָ ה חַ ּיֵינוּ?" ‪ -‬עָ לֵינ ּו לִ בְ דּ ֹק ֵמהֵ יכָן אָ נ ּו האדמה" )ז‪ ,‬ד(‬ ‫וכמה שנים‪.‬‬ ‫רש"י מבאר שאפילו‬ ‫אינה‬ ‫הכסף‬ ‫תביעת‬ ‫הנה‬ ‫שלושה טפחים של עומק‬ ‫לּ‬ ‫ּ‬ ‫ׁשוֹאֲ בִ ים אֶ ת הַ ִחיוּת ׁ ֶש ָנוּ‪.‬‬ ‫מה‬ ‫החזר‬ ‫רק‬ ‫אלא‬ ‫עונש‬ ‫ֹח ֶאת הַ בּ ֶֹקר ְ ּבלִ י המחרשה נימוחו במי‬ ‫שגנב‪ ,‬אבל שנות המאסר‬ ‫י ֵׁש אֲ נ ׁ ִָשים ׁ ֶשאֵ ינָם ְמסֻ ּגָלִ ים לִ פְ ּת ַ‬ ‫המבול‪.‬‬ ‫שרוצים להשית עליו ‪-‬‬ ‫ירה עַ ל הָ ִע ּתוֹן הַ ּיו ִֹמי‪ִּ ,‬כי הַ יְ ִדיעוֹת‪ ,‬הַ דִּ ּוו ִּחים העולם הולך להיחרב‬ ‫ְס ִק ָ‬ ‫זהו העונש‪.‬‬ ‫ש ׁ ּשוֹאֲ ִבים ִח ּיוּת במחיקה יסודית של כל‬ ‫הקב"ה‬ ‫בענייננו‪:‬‬ ‫כך גם‬ ‫יקים לָהֶ ם ִח ּיוּת‪ .‬י ֵׁש ׁ ֶ‬ ‫וְ הַ ִּנ ּתו ִּחים ַמעֲנִ ִ‬ ‫כוח‬ ‫‪-‬‬ ‫לנחש‬ ‫פיקדון‬ ‫נתן‬ ‫הבריאה‪ ,‬כך אמר הקב"ה‬ ‫צַדִּ יק‪ ,‬לנח‪.‬‬ ‫ְ‬ ‫ֵמהַ ִּמ ְקצוֹעַ ו ֵּמהָ ִע ּסוּק ׁ ֶשבּ ֹו הֵ ם ְטרו ִּדים‪ .‬אַ ך הַ ּ‬ ‫הדיבור‪.‬‬ ‫צ ִַדּ יק ׁשו ֵֹאב אֶ ת ּ ָכל לכאורה יש להבין‪ :‬האם‬ ‫את‬ ‫פיתה‬ ‫הלך‪,‬‬ ‫הנחש‬ ‫אָ ַמר ַר ִ ּבי אָ ׁ ֵשר‪ֶּ ,‬באֱ מ ּונָת ֹו יִ ְחיֶה! הַ ּ‬ ‫מוות‬ ‫שיהיה‬ ‫וגרם‬ ‫חווה‬ ‫לא די בכך שהעולם יוצף‬ ‫ִח ּיוּת ֹו אַ ך וְ ַרק ֵמהָ אֱ מ ּונָה‪ ,‬אֱ מ ּונָה ְס ִביבָ ּה הוּא חַ י במים‪ ,‬הבריות החוטאות‬ ‫ְ‬ ‫בעולם‪.‬‬ ‫ימותו‪ ,‬בעלי החיים‬ ‫לוקח‬ ‫הקב"ה‬ ‫לפיכך‪,‬‬ ‫שעוֹת ַּב ּיוֹם‪.‬‬ ‫ש ִרים וְ אַ ְר ַּבע ׁ ָ‬ ‫עֶ ְ ׂ‬ ‫כוח‬ ‫‪-‬‬ ‫פיקדונו‬ ‫את‬ ‫בחזרה‬ ‫שסרחו יאבדו‪ ,‬ולאחר‬ ‫ישוב‬ ‫העולם‬ ‫יך מכן‬‫יך עוֹבְ ִרים ֵמאֱ מ ּונָה ׁ ֶש ִ ּק ַּבלְ נ ּו לְ חַ ּיֵי אֱ מ ּונָה? אֵ ְ‬ ‫אֵ ְ‬ ‫הדיבור ‪ -‬כי הוא לא‬ ‫לקדמותו?‬ ‫עם‬ ‫טוב‬ ‫השתמש‬ ‫ֶשר ׁ ֶש ַּיע ֲִביר או ָֹתנ ּו ֵאלָיו?‬ ‫יעים ַל ּיַעַ ד ו ַּמה ּו הַ ּג ׁ ֶ‬ ‫ַמ ִ ּג ִ‬ ‫הפיקדון שנתנו בידו‪ ,‬אך‬ ‫מדוע יש צורך למחות‪,‬‬ ‫לטשטש‬ ‫שר דָּ ַר ׁש לְ ל ֹא הֶ ֶרף‪ :‬למחוק‪,‬‬ ‫הַ דֶּ ֶרך עוֹבֶ ֶרת ְ ּב ִה ְתבּ וֹנְ נוּת! ַר ִ ּבי אָ ׁ ֵ‬ ‫ְ‬ ‫זה לא בתורת עונש‪.‬‬ ‫ולשרש?‬ ‫גחונו‬ ‫מה שמעתה ילך על‬ ‫ִה ְתבּ וֹנְ נוּת‬ ‫ִה ְתבּ וֹנְ נוּת‪.‬‬ ‫ִה ְתבּ וֹנְ נוּת‪,‬‬ ‫ִה ְתבּ וֹנְ נוּת‪,‬‬ ‫‪ -‬זה נחשב עונש‪.‬‬ ‫מאחד‬ ‫חכר‬ ‫יהודי‬ ‫הפריצים בית מרזח‪ ,‬שם‬ ‫ַּב ׁ ּ ִשפְ לוּת ׁ ֶש ּ ִלי‪ַּ ,‬בהַ ׁ ְש ּגָחָ ה הַ ּ ְפ ָר ִטית וּבָ אֱ מ ּונָה‪.‬‬ ‫ללמוד‬ ‫גם אנו צריכים‬ ‫מכר שתייה לאיכרים‬ ‫לנו‬ ‫נותן‬ ‫מכך‪ ,‬שהקב"ה‬ ‫ש ּנוֹת אֶ ת הַ ְּתפִ יסָ ה‪ :‬ל ֹא עוֹד‬ ‫אשית כּ ֹל‪ ,‬עָ לֵינ ּו לְ ׁ ַ‬ ‫ֵר ׁ ִ‬ ‫כל מיני כוחות ועלינו‬ ‫ולחובבי הטיפה המרה‬ ‫את‬ ‫הוציא‬ ‫ׁ ְש ִאיפָה לְ ֶַפ ְרפֶ ְקצְ י ֹונִ יזְ ם ֶּבאֱ מ ּונָה א ֹו ִּת ְקוָה לִ ְחיוֹת ִע ּמ ֹו וממנו‬ ‫לדברים‬ ‫להשתמש בהם‬ ‫פרנסתו‪.‬‬ ‫כפיקדון‪.‬‬ ‫טובים ‪-‬‬ ‫‪ֵ .24/7‬מהַ ּיוֹם ק ֶֹדם כּ ֹל ֶא ְר ֶאה ּ ַכ ּ ָמה אֲ נִ י ל ֹא ְמסֻ ּגָל וְ ל ֹא‬ ‫אם חלילה הקב"ה רואה‬ ‫מדי שנה שילם לפריץ‬ ‫שפָ ל‪ .‬סכום שכירות שנתי על‬ ‫יָכוֹל לִ ְחיוֹת ִע ּמוֹ‪ִּ ,‬כי זו ִֹהי הָ אֱ ֶמת הָ אֲ ִמ ִּתית ׁ ֶש ּ ִלי ‪ָ ׁ -‬‬ ‫משתמשים‬ ‫שאנחנו לא‬ ‫הפעלת המקום‪.‬‬ ‫בהם כפי רצונו‪ ,‬עלול‬ ‫אֲ נִ י ִמ ּצַד עַ צְ ִמי‪ ,‬אֲ פִ לּ ּו דַּ ָּקה אַ חַ ת ׁ ֶשל אֱ מ ּונָה ל ֹא ְמסֻ ּגָל‬ ‫הקב"ה חלילה לקחת‬ ‫מדי חודש היה היהודי‬ ‫חוסך כסף כדי שבסוף‬ ‫לִ ְחיוֹת‪.‬‬ ‫זאת מאיתנו‪ ,‬לא מדין‬ ‫השנה יוכל לעמוד‬ ‫עונש אלא מדין פיקדון‪.‬‬ ‫ו‬ ‫ֹ‬ ‫ינ‬ ‫אֵ‬ ‫וְ‬ ‫ים‬ ‫ֹנִ‬ ‫ו‬ ‫א‬ ‫ר‬ ‫סַ‬ ‫חֲ‬ ‫ּא‬ ‫ו‬ ‫ה‬ ‫ו‬ ‫ֹ‬ ‫מ‬ ‫צְ‬ ‫עַ‬ ‫ַד‬ ‫צ‬‫ּ‬ ‫מ‬ ‫ּ‬ ‫ִ‬ ‫ש‬ ‫ֶ‬ ‫ׁ‬ ‫ֶה‬ ‫ַרק ְּכ ׁ ֶשאָ ָדם ְמגַלּ‬ ‫כל‬ ‫לכן עלינו לנצל את‬ ‫בתשלום‪.‬‬ ‫ְמסֻ ּגָל אֲ פִ לּ ּו לָקוּם ֵמהַ ִּמ ּ ָטה ַּבבּ ֶֹקר ‪ -‬הוּא ַמ ְת ִחיל באחד הימים קרא הפריץ‬ ‫מקבלים‬ ‫הכוחות שאנחנו‬ ‫ליהודי החוכר ובישר לו‬ ‫לעבודת ה'‪.‬‬ ‫שהוא ייעדר מן האזור‬ ‫ֹ‪.‬‬ ‫ו‬ ‫ֹת‬ ‫ו‬ ‫א‬ ‫יק‬ ‫זִ‬ ‫חֲ‬ ‫מ‬ ‫ַ‬ ‫ּ‬ ‫ש‬ ‫ֶ‬ ‫ׁ‬ ‫א‬ ‫ֹר‬ ‫ֵ‬ ‫ו‬ ‫בּ‬ ‫הַ‬ ‫ת‬ ‫ָחַ‬ ‫ּ‬ ‫ג‬ ‫ש‬ ‫ְ‬ ‫ׁ‬ ‫הַ‬ ‫ת‬ ‫אֶ‬ ‫ֹת‬ ‫ו‬‫א‬ ‫ר‬ ‫ְ‬ ‫לִ‬ ‫השאלה‬ ‫עצם‬ ‫אמנם על‬ ‫ִמ ּתו ְֹך נְ פִ ילוֹת‪ִּ ,‬כ ׁ ְשלוֹנוֹת וּכְ ֵאבִ ים‪ ,‬עֶ זְ ַרת הַ בּ ו ֵֹרא לתקופה של חצי שנה‪,‬‬ ‫לא‬ ‫שלנחש‬ ‫לומר‪,‬‬ ‫יש‬ ‫ומנהל הכספים של‬ ‫הייתה אפשרות לדבר‪,‬‬ ‫האחוזה ימלא את מקומו‪.‬‬ ‫י‬ ‫נִ‬ ‫אֲ‬ ‫ָה‪:‬‬ ‫נ‬ ‫ו‬ ‫ּ‬ ‫מ‬ ‫אֱ‬ ‫הָ‬ ‫ֵי‬ ‫י‬ ‫ּ‬ ‫ח‬‫ַ‬ ‫ם‬ ‫הֵ‬ ‫ו‬ ‫ּ‬ ‫לּ‬ ‫אֵ‬ ‫ה‪.‬‬ ‫ק‬ ‫ָ‬ ‫ּ‬ ‫ֲמ‬ ‫ֻ‬ ‫ע‬ ‫ּת‬ ‫ו‬ ‫ע‬ ‫מָ‬ ‫ש‬ ‫ְ‬ ‫ׁ‬ ‫מ‬ ‫ַ‬ ‫ֶת‬ ‫ל‬ ‫ב‬ ‫ֶ‬ ‫ּ‬ ‫ק‬ ‫ַ‬ ‫מ‬ ‫ְ‬ ‫הבינו‬ ‫רק שאדם וחווה‬ ‫בשונה מן הפריץ שהיה‬ ‫כפי‬ ‫החיות‬ ‫את שפת‬ ‫ְּכלוּם ‪ -‬וְ הַ כּ ֹל זֶה הוּא‪.‬‬ ‫הגון‪ ,‬היה מנהל הכספים‬ ‫ששלמה המלך הבין את‬ ‫רע לב ומעללים‪ ,‬ובעיקר‬ ‫שפתם‪.‬‬ ‫‪ -‬שונא ישראל מובהק‪.‬‬ ‫פירוש החזקוני מציין‪,‬‬ ‫מיד כאשר נסע הפריץ‪ ,‬קרא המנהל ליהודי והודיע לו‬ ‫בלעם‬ ‫של‬ ‫שבאתון‬ ‫כמו‬ ‫נס‪,‬‬ ‫זה‬ ‫שמה שהנחש דיבר היה‬ ‫שהחל מעתה‪ ,‬בכל חודש הוא צריך לשלם לו את דמי‬ ‫דיברה‪.‬‬ ‫הקב"ה עשה נס שהאתון‬ ‫השכירות – במקום אחת לשנה‪ ,‬כפי שהיה עד‬ ‫ממילא לא קשה מדוע לא הזכירה התורה שניטל‬ ‫לעי"נ האשה החשובה‬ ‫מרת מרים יוכבד ב"ר צבי ליבוביץ ע"ה‬ ‫‬ ‫כ"א מר חשון תשפ"א‬ ‫טועמיה ‪ -‬דפוס ספיד פרשת בראשית תשפז‬ ‫‪17‬‬ ‫]ד[‬ ‫‬ ‫‬ ‫כה ‪ -‬ולבד מכך‪ ,‬על היהודי להוסיף בכל חודש עשירית נוסף לחטוא‪ ,‬כמאמר חז"ל‪" :‬עבירה גוררת עבירה"‪.‬‬ ‫כדי להתחיל דף חדש‪ ,‬יש צורך בניקוי הלכלוך הרוחני‬ ‫על הסכום לכיסו של מנהל הכספים‪.‬‬ ‫תחילה‪ ,‬כדי שיוכל האדם לנהל מלחמה הוגנת עם יצרו‪.‬‬ ‫היהודי התקומם‪ :‬מה פתאום לשנות את תנאי החוזה?‬ ‫אך המנהל לא התכוון באמת לנהל איתו דיון; הוא הורה אותן מכות שקיבל היהודי ובסופו של דבר הכניסו לכיסו‬ ‫למשרתי הפריץ להכותו עשרים מלקות‪ ,‬כדי שילמד עוד רווח‪ ,‬כך לא עונש של נקמה חלילה הייתה מחיית‬ ‫העולם מן היסוד במבול‪,‬‬ ‫לא‬ ‫המנהל‬ ‫שעם‬ ‫כי אם מים של רחמים‬ ‫מתווכחים‪.‬‬ ‫אוויר‬ ‫את‬ ‫ָמל ֲעלֵי ִא ּמוֹ"‪ְּ ,‬כ ִתינוֹק הַ ּ ַמ ִּכיר ֶאת לנקות‬ ‫"כג ֻ‬ ‫הַ ׁ ּ ְש ִאיפָה ִהיא ְּ‬ ‫לאחר חצי שנה‪ ,‬כאשר‬ ‫ש ִ ּבלְ עָ ֶדיהָ אֵ ין ל ֹו חַ ּיִים הטומאה ששרר בעולם‪,‬‬ ‫ִא ּמ ֹו וְ אוֹהֵ ב או ָֹת ּה ִּכי הוּא יו ֵֹדעַ ׁ ֶ‬ ‫חזר הפריץ ממסעו‪ ,‬סח‬ ‫כפי שטבילה במקווה‬ ‫לו היהודי בכאב את אשר‬ ‫מטהרת‪.‬‬ ‫ָם‪.‬‬ ‫ל‬ ‫ו‬ ‫ֹ‬ ‫ע‬ ‫ב‬ ‫ָ‬ ‫ּ‬ ‫ר‬ ‫ח‬ ‫ֵ‬ ‫אַ‬ ‫ד‬ ‫חָ‬ ‫אֶ‬ ‫ף‬ ‫אַ‬ ‫ֹד‬ ‫ו‬ ‫ע‬ ‫ין‬ ‫אֵ‬ ‫וְ‬ ‫עשה לו מנהל הכספים‪.‬‬ ‫שהחטאים‬ ‫לְ חַ זֵּק אֲ ֵח ִרים‪ ,‬לִ יזֹם יוֹזְ מוֹת וְ לִ כְ ּתֹב ַמאֲ ָמ ִרים ‪ -‬אֵ לּ ּו מכיוון‬ ‫חמתו של הפריץ בערה‬ ‫העמיקו והשרישו אחיזה‬ ‫בו על החירות שנטל‬ ‫לגובה ולעומק בחלל‬ ‫ָה‪.‬‬ ‫נ‬ ‫ו‬ ‫ּ‬ ‫מ‬ ‫אֱ‬ ‫ֵי‬ ‫ּ‬ ‫י‬ ‫ח‬ ‫ַ‬ ‫ָם‬ ‫נ‬ ‫י‬ ‫אֵ‬ ‫ו‬ ‫ּ‬ ‫לּ‬ ‫אֵ‬ ‫ך‬ ‫ְ‬ ‫אַ‬ ‫ים‪,‬‬ ‫כִ‬‫ֲר‬ ‫ָ‬ ‫ע‬ ‫ו‬ ‫ּ‬ ‫ּמ‬ ‫ו‬ ‫ים‬ ‫כִ‬ ‫ֹר‬ ‫ָ‬ ‫ב‬ ‫מ‬‫ְ‬ ‫ים‬ ‫ש‬ ‫ׂ‬ ‫ִ‬ ‫ע‬ ‫ֲ‬ ‫מ‬ ‫ַ‬ ‫לעצמו המנהל ועוד רצה‬ ‫ש ָרצָה לְ הַ ְמ ִח ׁיש עַ ד הֵ י ָכן ַמ ִ ּגיעָ ה ִח ּיוּת ֹו העולם‪ ,‬היה צורך שכל‬ ‫ַר ִ ּבי אָ ׁ ֵשר‪ְּ ,‬כ ׁ ֶ‬ ‫לעשות קופה מנכסיו‪...‬‬ ‫ההרים יכוסו ועומק‬ ‫לאלתר ציווה הפריץ‬ ‫ֹשם האדמה 'יטבול' אף הוא‬ ‫ׁ ֶשל הַ ּצַדִּ יק‪ ,‬הָ יָה ַמצְ ִמיד אֶ צְ ַּבע ִמ ּ ַתחַ ת לְ אַ ּפ ֹו וְ נו ׁ ֵ‬ ‫להביא לפניו את המנהל‪,‬‬ ‫ֲמ ּקוֹת‪ִ :‬ה ּנֵה ּ ָכעֵ ת י ֵׁש נְ ׁ ִשימָ ה‪ָ ּ ,‬כעֵ ת ִהיא נֶעֶ לְ ָמה‪ּ ,‬כָעֵ ת במי המבול לטהרתו‪.‬‬ ‫ע ֻ‬ ‫כן‬ ‫וחרץ‪ :‬כאשר עשה ‪-‬‬ ‫)במחשבה תחילה(‬ ‫ילקוהו‬ ‫לו‪.‬‬ ‫ייעשה‬ ‫ִהיא ח ֹוז ֶֶרת וְ ּכָעֵ ת ִהיא ׁשוּב נָמ ֹוגָה‪ .‬הוּא ִמ ְתבּ ֹונֵן ּ ַכ ּ ָמה‬ ‫עשרים‬ ‫המשרתים‬ ‫הוּא ְמסֻ ּגָל לְ אַ ֵּבד אֶ ת הַ ְּנ ׁ ִשימוֹת וְ כַ ּ ָמה הֵ ן ְּכלָל ֵאינָן "ויאמר ארור כנען‬ ‫מלקות!‬ ‫עבד עבדים יהיה‬ ‫היהודי שלקה? ראשית‬ ‫ו‬‫ֹ‬ ‫ֹנ‬ ‫ו‬ ‫בּ‬ ‫ר‬ ‫ִ‬ ‫ה‬ ‫ת‬ ‫ָ‬ ‫ּ‬ ‫אַ‬ ‫ק‬ ‫"ר‬ ‫ַ‬ ‫א‪:‬‬ ‫ֹר‬ ‫ֵ‬ ‫ו‬ ‫ַבּ‬ ‫ל‬ ‫ֶה‬ ‫נ‬ ‫ו‬ ‫ֹ‬ ‫פ‬ ‫ו‬‫ֹ‬ ‫ז‬ ‫ּת‬ ‫ו‬ ‫ל‬ ‫פְ‬ ‫ש‬ ‫ִ‬ ‫ׁ‬ ‫ֹך‬‫ְ ּבי ָָדיו‪ ,‬ו ִּמ ּתו ְ‬ ‫כל‪ ,‬יושב לו הכסף‬ ‫לאחיו" )ט‪ ,‬כה(‬ ‫העודף ששילם‪ ,‬וכפיצוי‬ ‫חז"ל שואלים )בראשית‬ ‫ׁ ֶשל ע ֹולָם ַמעֲנִ יק לִ י אֶ ת הַ ְּנ ׁ ִשימוֹת‪ַ ,‬רק ִמ ְּמ ָך אֲ נִ י חַ י!"‬ ‫רבה פל"ז( למה נח קילל‬ ‫כללי יקבל היהודי מכיסו‬ ‫את בנו של חם ולא את‬ ‫ל‬ ‫כ‬ ‫ָ‬ ‫ב‬ ‫ּ‬ ‫ְ‬ ‫ו‬ ‫ּ‬ ‫נ‬ ‫ב‬ ‫ָ‬ ‫ּ‬ ‫ת‬ ‫ש‬ ‫ֶ‬ ‫ׁ‬ ‫דֶּ‬ ‫חַ‬ ‫ת‬ ‫ְ‬ ‫מ‬ ‫ִ‬ ‫ם‬ ‫ד‬ ‫ָ‬ ‫אָ‬ ‫הָ‬ ‫ת‬ ‫יאַ‬ ‫ר‬ ‫ִ‬ ‫ב‬ ‫ּ‬ ‫ְ‬ ‫מ‬‫ִ‬ ‫ים‬ ‫י‬‫ּ‬ ‫ִ‬ ‫חַ‬ ‫ת‬ ‫מ‬‫ַ‬ ‫ש‬ ‫ְ‬ ‫ׁ‬ ‫נִ‬ ‫ה‬‫ּ‬ ‫ֹת‬ ‫ָ‬ ‫ו‬ ‫א‬ ‫הכספים‬ ‫של מנהל‬ ‫חם עצמו‪ ,‬מה ההיגיון?‬ ‫כל‬ ‫על‬ ‫זהובים‬ ‫עשרים‬ ‫נְ ׁ ִשימָ ה‪.‬‬ ‫ועונים‪ :‬כשנח ובניו יצאו‬ ‫מכה‪ ,‬סך הכל ארבע‬ ‫מן התיבה הם קיבלו‬ ‫י‬ ‫נִ‬ ‫אֲ‬ ‫ָה‪:‬‬ ‫לּ‬ ‫עֻ‬ ‫פ‬‫ְ‬ ‫ּ‬ ‫ל‬ ‫כ‬‫ָ‬ ‫ּ‬ ‫ֵי‬ ‫נ‬ ‫פְ‬ ‫לִ‬ ‫ֹר‬ ‫כּ‬ ‫זְ‬ ‫לִ‬ ‫ו‬‫ּ‬ ‫ֵינ‬ ‫ל‬ ‫עָ‬ ‫ָה‬ ‫נ‬ ‫ו‬ ‫ּ‬ ‫מ‬ ‫אֱ‬ ‫ֹת‬ ‫ו‬ ‫י‬ ‫ח‬ ‫ְ‬ ‫לִ‬ ‫י‬ ‫ד‬ ‫ֵ‬ ‫כ‬ ‫ּ‬ ‫ְ‬ ‫מאות זהובים‪.‬‬ ‫במתנה ברכה‪" ,‬ויברך‬ ‫והחל‬ ‫לביתו‬ ‫שב היהודי‬ ‫ִמ ּצַד עַ צְ ִמי ל ֹא ְמסֻ ּגָל‪ ,‬וְ הַ בּ ו ֵֹרא הוּא ׁ ֶש ּנו ֵֹתן לִ י כּ ַֹח‪.‬‬ ‫אלוקים את נח ואת בניו"‪,‬‬ ‫מתאונן‪" :‬חבל שלא‬ ‫ין‬ ‫בִ‬ ‫הֵ‬ ‫ל‬ ‫ָפַ‬ ‫נ‬ ‫ּ‬ ‫ש‬ ‫ֶ‬ ‫ׁ‬ ‫ּכְ‬ ‫ו‬ ‫י"‪,‬‬ ‫נִ‬ ‫ַס‬ ‫ֵ‬ ‫ּ‬ ‫נ‬ ‫וְ‬ ‫ה'‬ ‫י‬ ‫ֵנִ‬ ‫נ‬ ‫חָ‬ ‫"ב‬ ‫ּ‬ ‫ְ‬ ‫ר‬ ‫מ‬ ‫ַ‬ ‫אָ‬ ‫דָּ וִ ד הַ ּ ֶמל ְ‬ ‫ֶך‬ ‫קיבלתי עוד מכות"‪...‬‬ ‫ובמקום שהקב"ה מברך‬ ‫שיגִ ים ‪ -‬עוֹד ל ֹא ִה ְתחַ לְ נ ּו לִ נְ ּגֹעַ ַּב ִחבּ וּר לא יכולה לחול קללה‪.‬‬ ‫עיניה‬ ‫למראה‬ ‫ׁ ֶש ּ ַכ ּ ָמה ׁ ֶש ּ ַמ ּ ִ ׂ‬ ‫על בסיס דברים אלו‪,‬‬ ‫רעייתו‬ ‫של‬ ‫המתעגלות‬ ‫אומר ה"שיח יצחק" דבר‬ ‫לַבּ ו ֵֹרא‪.‬‬ ‫הסביר‪:‬‬ ‫התמהה‪,‬‬ ‫צדּ ֹו הוּא ְּכלוּם וְ ָכל ִח ּיוּת ֹו מעניין‪ :‬כתוב בגמרא "כל‬ ‫"הכאבים של המכות פגו‬ ‫ַרק ִמ ּתו ְֹך הַ הַ ּכ ָָרה ׁ ֶש ִּמ ִ ּ‬ ‫והלכו להם‪ ,‬ואילו בכיסי‬ ‫מזונותיו של אדם קצובין‬ ‫ְ‬ ‫נִ ׁ ְשאֶ בֶ ת ֵמהַ בּ ו ֵֹרא‪ ,‬זָכָ ה ל ַּתֹאַ ר הַ ְּמהֻ לּ ָל‪" :‬דָּ וִ ד ֶמלֶך לו מראש השנה עד ראש‬ ‫שוכנים כעת דמי פיצויים‬ ‫השנה חוץ מהוצאות‬ ‫על הסבל‪ .‬מוטב היה‬ ‫ש ָראֵ ל ַחי וְ ַק ּיָם"‪.‬‬ ‫יִ ְ ׂ‬ ‫לקבל עוד מכות כדי‬ ‫שבת יום טוב והוצאת‬ ‫בניו לתלמוד תורה"‬ ‫)מ ִּציּוֹן ּ ֵתצֵ א תו ָֹרה ‪ְ -‬ס ּ ִפינְ ָקא(‬ ‫ִ‬ ‫עוד‬ ‫כעת‬ ‫להרוויח‬ ‫)ביצה טז(‪.‬‬ ‫כסף"‪...‬‬ ‫למה "הוצאות שבת"‬ ‫היה‬ ‫מדוע‬ ‫לשאלה‪:‬‬ ‫נשוב‬ ‫יצאו מן הכלל? מדוע עליהם לא חלה הקללה של "בזיעת‬ ‫היסוד?‬ ‫עד‬ ‫העולם‬ ‫את‬ ‫למחות‬ ‫צורך‬ ‫שאלה זו שואל הרה"ק רבי חיים טירר מטשרנוביץ אפיך תאכל לחם"?‬ ‫בספרו "באר מים חיים"‪ ,‬והוא מבאר‪ :‬כאשר אדם חוטא‪ ,‬מסביר ה"שיח יצחק" לפי דברי המדרש הנזכר לעיל‪ ,‬כי‬ ‫הרי שנותרת רוח טומאה באותו המקום לפי ערך חטאו‪ .‬השבת קיבלה ברכה מהקב"ה‪ ,‬ככתוב "ויברך אלוקים את‬ ‫ככל שירבה האדם בחטאים‪ ,‬כך תלך הזוהמה הרוחנית יום השביעי"‪ ,‬ובמקום שיש ברכה לא יכולה לחול הקללה‬ ‫של בזיעת אפיך תאכל לחם‪.‬‬ ‫ותגבר‪.‬‬ ‫)להגיד(‬ ‫טומאה זו משפיעה על המקום ועל יושביו רצון‬ ‫‬ ‫טועמיה ‪ -‬דפוס ספיד פרשת בראשית תשפז‬ ‫‪18‬‬ ‫העלון מוקדש לאוקמי שכינתא מעפרא‬ ‫‪1128‬‬ ‫ולעילוי נשמת מרת אימי דליה אפרת בת נעימה ע"ה‬ ‫‬ ‫הצלחה בגו"ר‬ ‫חגי חיים וב"ב‬ ‫יצחק אריאל בן טובה‬ ‫שגית בת רותי‬ ‫שמואל אימן בן אסתר זרי‬ ‫יראת שמים‬ ‫מאיר ישראל בן רחל ברכה‪-‬‬ ‫גלית בת מסודי‬ ‫ליאור יהושע סומך וב"ב‬ ‫ארז בן שושנה‬ ‫יהודה אריה בן רחל ברכה‬ ‫בדּוֹ‬ ‫מ ְלּ ַ‬ ‫אין עוֹד ִ‬ ‫ֵ‬ ‫אשׁית‪-‬‬ ‫פּ ָָרשַׁ ת בְּ ֵר ִ‬ ‫קסירר אפרים וב"ב‬ ‫משפ' שטרית‬ ‫רונן אברהם וב"מ‬ ‫רחל ברכה בת פדילה דליה‬ ‫נעם יצחק בן רחל ברכה רינה בת סימי וב"ב‬ ‫יוסף ליאור בן דליה אפרת‪ -‬הצלחה בכל העניינים‬ ‫שלמה ודנה דוד וב"ב אריה ושרה לוי וב"ב‬ ‫נתנאל בן ג'ינה‬ ‫י‪.‬מ‪.‬י‪.‬ש כדורי‬ ‫א ֶרץ"‬ ‫ה ָ‬ ‫את ָ‬ ‫מיִ ם וְ ֵ‬ ‫שּׁ ַ‬‫ה ָ‬‫את ַ‬ ‫א ִקים ֵ‬‫בּ ָרא ֱ‬ ‫אשׁית ָ‬ ‫" ְבּ ֵר ִ‬ ‫שולמית ומרדכי חיים דויטש וב"ב‬ ‫רז דוד בן לאה וב"ב‬ ‫עמית בן אהרון וב"ב‬ ‫)בראשית א'‪ ,‬א'( ‬ ‫אבישג ודניאל בני מירב‬ ‫דני בן שושנה‬ ‫את המחלה' או 'הייתה זו נהיגה ברשלנות'‬ ‫זיווג הגון וכשר במהרה בעולם שבו קל ללכת לאיבוד בתוך הסברים‬ ‫וכיו"ב‪.‬‬ ‫רונית בת סימי הגיוניים‪ ,‬מנגנוני ביטחון וסיבות טבעיות‪ ,‬האדם‬ ‫אורן חיים בן אלן אסתר‬ ‫חי דוד בן רחל‬ ‫תרצה בתיה בת ימנה נינט‬ ‫הם מחפשים סיבות טבעיות ומסיחים דעת‬ ‫ג'ינה נדרש לחזור אל ההכרה החדה כי אין שום‬ ‫יפית שרה בת‬ ‫אילן בן ג'ולייט‬ ‫מהגזירה העליונה‪ .‬על כן קבענו לעצמנו‬ ‫לאה בת תמר מציאות מלבד רצונו יתברך‪.‬‬ ‫אנאל חביבה בת שולמית‬ ‫מאיר בן שרית ואליהו‬ ‫מיטל בת מלכה‬ ‫מנהג‪ ,‬להתכנס לאחר כל הלוויה‪ ,‬מתוך כובד‬ ‫טליה עדן אסתר בת שולמית נעם בן שרה דווקא עכשיו‪ ,‬כשאנו פותחים מחדש את חומש‬ ‫מירב בת אילנה‬ ‫שירי ימנה בת שולמית‬ ‫ראש‪ ,‬לברך יחד בקול 'שהכל נהיה בדברו'‪,‬‬ ‫שושנה שירה בת סילביה שמעון בן שולמית בראשית ומשננים את פרשת בריאת העולם‪,‬‬ ‫אברהם גורג'י בן דליה אפרת אורן בן נעמי‬ ‫ולהחדיר לליבנו שאין שום סיבה בעולם‬ ‫פרידה ניצבת לנגד עינינו האמת הפשוטה‪:‬‬ ‫יניב בן‬ ‫סיון רבקה בת אלן אסתר‬ ‫מלבד הגזירה של הבורא"‪.‬‬ ‫בורא העולם שברא את היקום בששת ימי‬ ‫זרע קודש בר קיימא‬ ‫יסוד עמוק זה מבואר בהרחבה ובנוקבות‬ ‫המעשה אינו מסתכל עליו מרחוק‪ ,‬אלא מנהל‬ ‫אליהו נזרי בן ימנה‬ ‫גלית בת מסודי‬ ‫סיון בת אסתר‬ ‫שמואל אימן בן אסתר זרי‬ ‫בדברי הגאון רבי יחזקאל לוינשטיין זצ"ל‪:‬‬ ‫ומחדש אותו בכל רגע ורגע‪.‬‬ ‫לימור בת פרידה‬ ‫רחל מרים בת יהודית‬ ‫אושרית בת שושנה‬ ‫דניאל בן שרה‬ ‫עיקר הָ אֱ מוּנָה הַ ְשּׁלֵ מָ ה היא להכיר את השקר‬ ‫כאשר מבינים שהבריאה אינה הפקר‪ ,‬האשליה‬ ‫דגנית בת שושנה‬ ‫נעמה בת יפה‬ ‫הנמצא ב'סיבות'‪ ,‬ולהכיר שאין כל סיבה‬ ‫של חוקי הטבע מתפוגגת‪ ,‬ומתברר כי כל מה‬ ‫מיטל בת שושנה‬ ‫אסף בן סופיה‬ ‫דוד עומרי בן יהודית‬ ‫דרור בן סופיה‬ ‫בעולם מלבד רצונו יתברך‪ .‬לא רק להכיר את‬ ‫שמתרחש מסביבנו אינו אלא גילוי רצונו הישיר‬ ‫השקר‪ ,‬אלא להתנתק לחלוטין מן הסיבות‬ ‫של אדון הבירה‪.‬‬ ‫רפואה שלמה‬ ‫מאיר ישראל בן רחל ברכה יצחק בן עזרא‬ ‫האופפות את מהלכי מחשבות האדם‪ ,‬ולידע‬ ‫ימנה ניזרי בת סטה‪ -‬בריאות ואריכות ימים‬ ‫מעשה מאלף ממחיש עד כמה קל לאדם למעוד‬ ‫ולהתנהג על פי יסודות אלו שאין שום קיום‬ ‫מרדכי ניזרי בן פרחה‪ -‬בריאות ואריכות ימים‬ ‫ולהיתפס למציאות הדמיונית של ה'סיבות'‪.‬‬ ‫מיכאל יהודה בן מרים‬ ‫סימי בת סוליקה‬ ‫ומציאות ל'סיבות'‪ ,‬ו'כוחי ועוצם ידי' הוא הבל‬ ‫דינה בת מזל‬ ‫אורן בן אסתר‬ ‫מדובר על תושבי עיירה אחת שהגיעו במחאה‬ ‫נעמי בת רחל‬ ‫נעם יצחק בן רחל ברכה‬ ‫הבלים‪ .‬זו עיקר עבודת האדם‪ .‬לכן נתנו לנו‬ ‫אל רב המקום‪ ,‬וקבלו בפניו על מנהג תמוה‬ ‫אפרים בן שרה‬ ‫שירה שילת בת אורלי‬ ‫התפילה והברכות‪ ,‬להשריש יסוד האין עוד‬ ‫לביא ישראל בן תמר חיה אסתר בת סוליקה‬ ‫ומזעזע שהשתרש אצל אנשי החברה קדישא‪:‬‬ ‫אורן בן פרידה‬ ‫מוריה בת רחל ברכה‬ ‫מלבדו‪) .‬אור יחזקאל‪ ,‬אמונה‪ ,‬עמ' ס"ג(‪.‬‬ ‫ישראל בן חווה‬ ‫אביתר חיים בן אוריין‬ ‫לאחר כל הלוויה היו מתכנסים החברים‪,‬‬ ‫יפה בת שרה‪-‬הצלחה ורפואה רחל בת זוהרה‬ ‫יהי רצון שנזכה להסיר את מסך ה'סיבות'‪,‬‬ ‫מוציאים בקבוק משקה ולוגמים יחד "לחיים"‪.‬‬ ‫עינת בת רחל ברכה‬ ‫משה בן נזימה‬ ‫נטע רותי בת פלורה‬ ‫רפאל משה בן רחל‬ ‫להשליך יהבנו על אבינו שבשמיים‪ ,‬וזכות‬ ‫התושבים טענו בזעזוע כי מדובר בקלות ראש‬ ‫רחל ברכה בת פדילה דליה קסנש בת דגטו‬ ‫אמונה פשוטה זו תעמוד לנו ולכל ישראל‬ ‫ובזלזול חמור בכבוד המת‪.‬‬ ‫יצחק בן חנון‬ ‫אליהו בן רחל‬ ‫רונית בת סבריה‬ ‫רפאל אבידן בן תקווה‬ ‫לרחמים ולישועה‪.‬‬ ‫אלן אסתר בת שרלוט‬ ‫בנימין בן ברכה‬ ‫הרב זימן את ראש החברה קדישא לבירור‪ ,‬ואז‬ ‫נעימה בת שרה יהודה לייב בן אסתר מלכה‬ ‫נעם אלימלך בן אושרית‪ -‬ר"ש ובריאות איתנה‬ ‫בברכת שבת שלום‬ ‫התגלתה תמונה שונה לחלוטין‪ .‬ראש החברה‬ ‫יניב בן פרידה‬ ‫לימור בת פרידה‬ ‫הרב אליהו חיים פנחסי שליט"א‬ ‫קדישא השיב‪" :‬כבוד הרב‪ ,‬לדאבוננו אנחנו‬ ‫שירה ברכה בת מלכה חיה‬ ‫מאיה בת עדי‬ ‫יהודית אסתר פראדל בת חיה‪ -‬בריאות ואריכות‬ ‫רב קהילת 'עין חמד'‬ ‫נוכחים בהלוויות רבות ושומעים שוב ושוב דברי‬ ‫ברק בן דליה‬ ‫ימים‬ ‫אדל בת יפה‬ ‫יפה בת פדילה דליה‬ ‫כפירה ממש מפי המלווים! אנשים עומדים‬ ‫העלון מוקדש לעילוי נשמת‬ ‫ומסבירים מדוע האדם נפטר – 'הרופא טעה‬ ‫משה בן גורג'יה ז"ל‬ ‫בתרופה'‪' ,‬אנשי ההצלה איחרו'‪' ,‬הוא קיבל‬ ‫לעילוי נשמת‬ ‫תמר פורטונה בת מיסה ע"ה ‬ ‫‪19:30‬‬ ‫‪18:50‬‬ ‫‪17:38‬‬ ‫לרפואה שלימה לנוריאל בן אסתר ‬ ‫לעילוי נשמת‬ ‫זש"ק‪ ,‬פרנסה טובה ובריאות איתנה‬ ‫‪19:28‬‬ ‫‪18:51‬‬ ‫‪17:55‬‬ ‫לאליהו ניזרי בן ימנה וגלית בת מסודי‬ ‫נחום בן כיריה ז"ל ‬ ‫‪19:29‬‬ ‫‪18:50‬‬ ‫‪17:47‬‬ ‫להצלחת אברהם גורג'י בן דליה אפרת וב"ב‬ ‫לרפואה שלימה‬ ‫לרפואת הנפש והגוף של יהודה אריה בן רחל ברכה‬ ‫לאיידה חיה בת אסתר‬ ‫נועה בת אסתר‬ ‫‪19:30‬‬ ‫‪18:52‬‬ ‫‪ 17:57‬‬ ‫לע"נ יוסף דהן בן רחמה ז"ל ‬ ‫‬ ‫ולילד אורי חיים בן שלי ‬ ‫כ"ט תשרי ה'תשפ"ז‬ ‫פרשת בראשית‬ ‫פניני עין חמד‬ ‫טועמיה ‪ -‬דפוס ספיד פרשת בראשית תשפז‬ ‫‪19‬‬ ‫ח ֶלק א'‬ ‫תּנּוּרים‪ֵ -‬‬ ‫ח ָלב – ַ‬ ‫שׂר וְ ָ‬ ‫לכָ ה – ָ‬ ‫בּ ָ‬ ‫ה ָ‬ ‫בּ ֲ‬ ‫שׁיב ַ‬ ‫וּמ ִ‬ ‫ֵ‬ ‫שׁוֹאל‬ ‫ֵ‬ ‫‬ ‫האם מותר להשתמש בתנור לאפיית מאכלי בשר וחלב?‬ ‫להלן סיכום ההלכה מפי ר' אליהו פנחסי שליט"א מתוך ספרו 'הכשרות למעשה'‪:‬‬ ‫בתנורים כיום מצטברים בחלל התנור אדים‪ .‬ייתכן שתקרת התנור דינה כמכסה של סיר‪ ,‬כיוון שהיא קולטת את האדים החמים‪ .‬כשם‬ ‫שמכסה של סיר נעשה בשרי או חלבי מחמת האדים העולים אליו מן התבשיל ומתעבים על גביו‪ ,‬כך גם תקרת התנור‪ .‬ממילא‪ ,‬כשם‬ ‫שלא ניתן להשתמש במכסה בשרי לסיר חל בי וכן להפך‪ ,‬כך לא ניתן להשתמש בתנור בשרי למאכלי חלב או בתנור חמץ למאכלי‬ ‫פסח בלי להכשירו‪.‬‬ ‫אמנם‪ ,‬תקרת התנור וקרקעיתו מתחממות עד לחום של ליבון קל מגופי החימום הנמצאים מאחוריהם‪ ,‬ותוך כדי שימוש הזיעה נשרפת‪,‬‬ ‫וייתכן שדי בכך‪ ,‬אך דפנות התנור אינן מגיעות לחום כזה‪ ,‬ועליהן גם מצטברת 'זיעה'‪ .‬בעיה נוספת היא שבתבשילים השוהים בתנור‬ ‫עם התקררותו‪ ,‬האדים העולים מ ן התבשיל בהחלט מתעבים על דפנות התנור‪ ,‬ולכן דין הזיעה כדין התבשיל המתבשל או הנאפה‬ ‫בו‪ .‬בעת אפייה בתנורי 'טורבו'‪ ,‬שבהם גוף החימום נמצא מאחור ולא בתקרת התנור‪ ,‬ודאי שהתקרה נחשבת כמכסה של סיר‪.‬‬ ‫תנורי האפייה שבזמננו‪ ,‬שפתחיהם אטומים ודלתותיהם נסגרות היטב‪ ,‬יש מפוסקי זמננו שכתבו שצריך לחוש שמא במהלך האפייה‬ ‫עולה זיעה ]אדים[ מהמאכל ונבלעת בדופני התנור‪ .‬מקורות‪ :‬שו"ת אגרות משה )ח"א סימן מ(‪ .‬אומנם‪ ,‬בספר בדי השלחן )ביאורים סימן צב‬ ‫ס"ח ד"ה לכתחילה( הביא דעות הפוסקים הסוברים שמצד הדין אין לחוש לזיעה שבתנורים‪ ,‬מחמת כמה טעמים ונימוקים‪.‬‬ ‫מי שיש לו תנור עם תא אחד בלבד‪ ,‬העצה היא שיקפיד להשאיר את התנור בחזקת פרווה‪ ,‬וכשירצה לאפות מאפה בשרי או חלבי‪,‬‬ ‫יכסה את המאכל היטב‪ ,‬וכך יישאר התנור בחזקת פרווה‪ .‬אסור לבשל או לאפות בתוך תנור אפייה סגור מאכלי בשר ומאכלי חלב‬ ‫יחד באותו תא שבתנור‪ ,‬אף אם הבשר והחלב בתבניות נפרדות‪ ,‬מכיוון שהאדים היוצאים מהם מתערבבים ומטריפים את האוכל וגם‬ ‫את התנור‪ .‬הערה‪ :‬האדים מוליכים טעם מאחד לשני ואוסרים‪ .‬ראה שו"ע )יו"ד סימן קח ס"א( וברמ"א שם‪ .‬אולם לעניין בדיעבד‪ ,‬כאשר עברו‬ ‫והשתמשו בתנור אחד גם בתבנית חלבית וגם בתבנית בשרית‪ ,‬באופן שאחד מהם עם רוטב‪ ,‬במקום צורך גדול יש להקל‪ .‬אך אם שתי התבניות‬ ‫עם רוטב‪ ,‬יש לאסור אפילו בדיעבד‪ .‬כן העלה בשו"ת מנחת דניאל ח"א )חיו"ד סימן עה(‪.‬‬ ‫ישׁוּﬠה‬ ‫ָ‬ ‫יקה וִ‬ ‫ת ָ‬‫שׁ ִ‬ ‫ְ‬ ‫להלן סיפור המעובד מתוך הגיליון 'השגחה פרטית'‪ ,‬המלמדנו כי כאשר אדם שותק בשעת מריבה – הוא זוכה לישועות‪ .‬להלן הסיפור‬ ‫מפי בעל המעשה‪ :‬באותו בוקר הרגשתי לחוץ ממש‪ .‬בעוד כמה ימים ייכנס החג‪ ,‬ובצהריים‪ ,‬כשאחזור מהכולל ורעייתי תשאל האם‬ ‫יש לנו כסף לקניות‪ ,‬לא אדע מה להשיב‪ .‬החלטתי לנסות להשיג הלוואה כדי שיהיה לי מענה עבורה‪ .‬לא התכוונתי להפריע לאיש‬ ‫בלימודו‪ ,‬ולכן נכנסתי לחדר הקפה‪ .‬פגשתי שם אברך שהכין לעצמו משקה‪ ,‬ושאלתי אותו‪" :‬יש לך אולי כסף להלוות לי?"‪ .‬הוא התנצל‬ ‫שלא‪ .‬תוך כדי דיבור נכנס אברך נוסף לפינת הקפה‪ ,‬ובתנועות פזיזות החל להכין לעצמו משקה חם‪.‬‬ ‫"תיזהר!"‪ ,‬קראתי לעברו‪" .‬הקפה עומד להישפך!"‪ ,‬הזהיר אותו חברי‪" .‬יהיה בסדר"‪ ,‬טען‪ ,‬ורגע אחר כך הקפה נשפך– ישר עליי‪.‬‬ ‫הכתם הספוג נחת על הציצית החדשה שלי‪ ,‬ציצית צמר יפה שחידשתי באותו בוקר! מצבי הכלכלי היה דחוק מאוד‪ ,‬והציצית הזו‬ ‫עלתה לי דמים מרובים‪ .‬עד שקניתי אותה ועד שזכיתי לחדש אותה – הנה היא כבר מוכתמת בכתם מכוער‪ .‬האברך ששפך את‬ ‫הקפה נבוך מאוד‪ .‬הוא כבר למד את הלקח‪ ,‬ואני‪ ,‬שראיתי כמה אכפת לו וכמה אינו יודע מה לעשות עם עצמו‪ ,‬ריחמתי עליו‪ .‬הסתכלתי‬ ‫על הציצית כדי לאמוד את הנזק‪ ,‬והוא אמר לי בבושה‪" :‬אני יודע שהרסתי לך‪ .‬כמה אני צריך לשלם?"‪ .‬רציתי לומר לו מילים כדורבנות‬ ‫על כל התנהגותו הפזיזה‪ ,‬ואולי גם להודיע לו ששום תשלום לא יכפר על עוגמת הלב והבושה‪ ,‬אך הקב"ה נתן לי כוחות‪ :‬בלמתי‬ ‫את פי ולא שחררתי מאומה‪" .‬זה בסדר"‪ ,‬אמרתי לו‪" ,‬אני כבר אסתדר"‪.‬‬ ‫שטפתי את הכתם במים והצלחתי לעמעם אותו מעט‪ .‬חזרתי להיכל הלימוד ותהיתי מה לעשות‪ .‬הרי כל מטרתי בכניסה לפינת הקפה‬ ‫הייתה להשיג הלוואה‪ ,‬ואם לא הצלחתי שם– אולי כדאי שאפנה ללומדים אחרים? באותו רגע פנה אליי אחד האברכים האמידים‬ ‫בכולל‪ .‬הוא אינו נוהג לחלק כספים‪ ,‬אך הפעם‪' ,‬משום מה'‪ ,‬הוציא שטר של ‪ 500‬שקלים‪ ,‬הושיט לי ואמר‪" :‬שיהיה לך להוצאות‬ ‫החג"‪ .‬ואני ידעתי‪ :‬זכותו 'הבולם פיו בשעת מריבה' היא שעמדה לי‪ ,‬ובזכות האיפוק‪ -‬הגיעה הישועה‪.‬‬ ‫שׂוּמת ֵלב‬ ‫ַ‬ ‫תּ‬‫ב ֵקּשׁ ְ‬ ‫מ ַ‬ ‫פ ֵרק ְ‬ ‫מ ָ‬ ‫ה ְ‬ ‫שׁ ַ‬ ‫כּ ֶ‬ ‫בי ִבּ ְרכַּ יִ ם‪ְ -‬‬ ‫א ֵ‬ ‫ﬠית‪ְ -‬‬ ‫כּ ֵ‬ ‫ט ְב ִ‬ ‫פוּאה ִ‬ ‫ָ‬ ‫ְר‬ ‫פעילות‬ ‫ל‬ ‫ולעיתים בעומס חוזר‪,‬‬ ‫ולהיגרם ממגוון סיבות‪ .‬ללעיתים מדובר בשחיקה טבעית שלל המפרק‪ ,‬ל‬ ‫גיל ל‬ ‫בכל ל‬ ‫יכולים ללהופיע ל‬ ‫כאבי ברכיים ל‬ ‫גופנית מאומצת‪ ,‬פציעה ישנה‪ ,‬חולשת שרירים או משקל עודף המעמיס על הברכיים‪ .‬גם אנשים רזים ופעילים עלולים לסבול מכאבי‬ ‫ברכיים בעקבות חוסר איזון בשרירים‪ ,‬יציבה לא נכונה או שינויים במבנה כף הרגל וההליכה‪.‬‬ ‫חשוב להקשיב לגוף ולא להתעלם מהכאב‪ ,‬במיוחד כאשר הוא חוזר על עצמו או מגביל את התנועה ואת איכות החיים‪) .‬גב' אליס אוליאל‪,‬‬ ‫נטרופתית ורפלקסולוגית‪(0775343667 -‬‬ ‫עושה אירוע שמחה באולם שמחות וברצונך להפוך אותו לכשרות "מהדרין‪-‬גלאט?"‬ ‫צוות משגיחים תלמידי חכמים ידאגו לכך בכל איזור בארץ‪ .‬ההשגחה החל מזמן אספקת הבשר ועד למנה האחרונה‪.‬‬ ‫בפיקוחו של הרב אליהו חיים פנחסי שליט"א ‪) 052-6329144‬הנייד באישור ועדה רוחנית(‬ ‫קו לעניית 'אמן' ו'אמן יהא שמיה רבה' לאחר שיעור תורה‪ -‬בזמן אמת מספר פעמים ביום ‪ 02-313-7905‬‬ ‫העלון נמצא בחובות גדולים‪ .‬בעל בית‪-‬הדפוס העלה את מחיר ההדפסה בבת אחת ב‪ ₪ 220-‬לכל הדפסה‬ ‫מי שיוכל לעזור‪ ,‬תבוא עליו ברכת טוב‪ .‬למעוניינים לעזור נא להתקשר ‪ 052-7652084‬או לשלוח מייל ‪PnineEH@gmail.com‬‬ ‫מינויים‬ ‫הקדשת העלון‬ ‫לשאלות בהלכה‬ ‫‬ ‫לקבלת העלון חינם במייל מדי‬ ‫ניתן להקדיש את העלון לעילוי נשמה‪ ,‬רפואה שלמה‪ ,‬הצלחה‪ ,‬זיווג הגון‪,‬‬ ‫נא לפנות לרב אליהו פנחסי‬ ‫שבוע‪ ,‬יש לשלוח בקשה למייל‬ ‫בטל' ‪052-6329144‬‬ ‫חזרה בתשובה וכו' נא לפנות לליאור בטל' ‪052-7652084‬‬ ‫‪PnineEH@gmail.com‬‬ ‫כתובת המערכת‪ :‬עבור ליאור עצמון‪ ,‬רח' הבושם ‪26‬א ת‪.‬ד‪ .83375 .‬מבשרת ציון‪ .‬מיקוד ‪9076926‬‬ ‫)הנייד באישור ועדה רוחנית(‬ ‫בראשית תשפז‬ ‫טועמיה ‪ -‬דפוס ספיד פרשת‬ ‫‪20‬‬ ‫ִאם ִראשׁוֹנִ ים כְּ ַמ ְלאָ כִ ים‪ -‬האדמו"ר ָה ַרב ֵ‬ ‫יוֹסף אוּנְ ָגאר זצ"ל‬ ‫‬ ‫שבגליציה )כיום‬ ‫ה'תרל"ד‬ ‫‪ (1855‬בהרימלוב‬ ‫בנובהרדוק‪ .‬בשנת‬ ‫ה'תרט"ו) )‪(1864‬‬ ‫בשנתה'תרכ"ד‬ ‫נולדכ' אדר‬ ‫זצ"ל‪-‬‬ ‫נולד ב‪-‬‬ ‫הי"ד‪-‬‬‫אריק‬ ‫ריגר‬ ‫מאיר‬ ‫הרבזליג‬ ‫שמחה‬ ‫המקובל‬‫הגאון הרב‬ ‫הגאון‬ ‫עדהגאון‬ ‫סיום‬ ‫‪(1885‬‬ ‫דיסקין‬ ‫ה'תרמ"ה )‬ ‫יהושע לייב‬ ‫בשנת‬ ‫המופלאה‪.‬רבי‬ ‫ובשקדנותושימש את‬ ‫בבריסק‪ .‬כנער‬ ‫בגאוניותו‬ ‫בצעירותו נודע‬ ‫להתגורר‬ ‫משפחתו עברה‬ ‫אוקראינה(‪ .‬עוד‬ ‫)‪(1874‬‬ ‫העיר‪,‬‬ ‫ללמוד‬ ‫כרב‬ ‫במקומו‬ ‫‪ ((1882‬נכנס‬ ‫התמנה‬ ‫ה'תרמ"ב ))‬ ‫ורבינו‬ ‫בשנת‬ ‫יאזלובייץ‬ ‫נישואיו‬ ‫העיר‬ ‫מדאמבראוואלאחר‬‫את‬ ‫עזב‬ ‫בשיטות ההוראה‪.‬‬ ‫)המהרש"ם(‬ ‫שבדרון‬ ‫יוסףרבות‬ ‫הרבממנו‬ ‫מרדכי‬ ‫והושפע‬ ‫שלום‬ ‫כהונתו‬ ‫ר'‬ ‫כבר‬ ‫לערך‪.‬‬ ‫בוצ'אץ'‪.‬‬ ‫של‬ ‫‪1800‬‬ ‫לרבה‬ ‫רבינו ה'תק"ס‬ ‫התמנה‬ ‫‪(1912‬בשנת‬ ‫ה'תרע"ב‪ ) -‬נולד‬ ‫זצ"ל‬ ‫בשנת‬ ‫שנים‪.‬‬ ‫אונגאר‬ ‫‪27‬‬ ‫במשך‬ ‫שימש‬ ‫האדמו"ר‬ ‫בו‬ ‫תפקיד‬ ‫)ה'בית‬ ‫)ה'חוזה‬ ‫סולובייצ'יק‬ ‫הורביץ‬ ‫יצחק‬‫יעקבהלוי‬ ‫יוסף דב‬ ‫ברח ר'‬ ‫הגאון ר'‬ ‫הצדיק‬ ‫פטירת‬ ‫בעיני‬ ‫במאוד‬ ‫לאחר‬ ‫‪(1888‬‬ ‫חשוב‬ ‫והיה‬‫ה'תרמ"ח )‬ ‫לגדולות נוצר‬ ‫וולוז'ין‪.‬כיבשנת‬ ‫בישיבת‬ ‫מילדותו ניכר‬ ‫חמישה‬ ‫לו‬ ‫שבמקביל ימונה‬ ‫אבדו‬ ‫)בבריחתו‬ ‫התנה זאת‬ ‫לוינה‬ ‫בש"סאולם הוא‬ ‫ורבינו‬ ‫הראשונה‬ ‫כריסוחיים‪.‬‬ ‫הגאון ר'‬ ‫העולם‬ ‫הגדולבנו‪,‬‬ ‫מלחמת‬ ‫למנות את‬ ‫פרצה‬ ‫מכן‬ ‫לאחר‬ ‫שנתיים‬ ‫כשהיה‬ ‫בטרנוב‬ ‫התורה‪.‬‬ ‫לרבנות‬ ‫מכמני‬ ‫התמנה‬ ‫ובכל‬ ‫(‬ ‫‪1922‬‬‫ופוסקים‬ ‫)‬ ‫ה'תרפ"ב‬ ‫בשנת‬ ‫‪.‬‬‫שמילא‬ ‫מאוד(‬ ‫הצטער‬ ‫ביקשומאביו‬ ‫אובדנם‬ ‫שו"תתורה‬ ‫שעל‬ ‫בריסק‬ ‫של ינק‬ ‫רבינו‬‫קהילת‬ ‫גדולים‬ ‫לוי'(‬ ‫מלובלין'(‪.‬‬ ‫כרכים‬ ‫בעיר‪.‬‬ ‫הרבה‬ ‫הממוניים‬ ‫ולמד‬ ‫חותנו‬ ‫והדיונים‬ ‫אךבבית‬ ‫ההלכות‬ ‫ממש‪,‬ישב‬ ‫נישואיו‬ ‫פסיקת‬ ‫לאחר‬ ‫על‬ ‫האחריות‬ ‫מלובלין'‪.‬‬ ‫בידיו‬ ‫מנת ה'חוזה‬ ‫ותופקד‬ ‫בצילו של‬ ‫ולדיין‬ ‫הוראה‬ ‫זכה להסתופף‬ ‫למורה‬ ‫רבינו‬ ‫הפריעה‬ ‫הלוי‬ ‫לא‬ ‫עובדה זו‬ ‫לחם‬ ‫פת‬ ‫עד‬ ‫והגיע‬ ‫חלקו ר'‬ ‫והדוחק היו‬ ‫עוני )‪(1918‬‬ ‫שבע‪,‬חיי‬ ‫כבן‬ ‫)טארנא(‪.‬‬ ‫זאבתפקיד‬ ‫יצחק‬ ‫קוז'ניץ‪,‬‬ ‫הגאון ר'‬ ‫ואב"ד‬ ‫והדייןסירב‪.‬‬ ‫כרב‬ ‫גדולות‬ ‫סובולייצ'יק‬ ‫לשמש‬ ‫כמורהערים‬ ‫התחיל‬ ‫‪(1815‬הלוי‬ ‫רבנות של‬ ‫חיים‬ ‫הצעות‬ ‫)‬ ‫בשנתפטירת‬ ‫ה'תקע"ה‬ ‫שקיבל‬ ‫לאחר‬ ‫למרות‬ ‫ונסתר‪.‬‬ ‫הקדושה‪.‬‬ ‫ה'תרע"ח‬ ‫בנגלה‬ ‫ממנו‬ ‫סולובייצ'יקבתורה‬ ‫בשנת‬ ‫תורה‬ ‫לשקידתו‬ ‫את מקומו‬ ‫בריסק‪.‬‬ ‫שלמילא‬ ‫הוראה‬ ‫לשמש‬ ‫המשיך‬ ‫שמילא למעלה מעשרים שנה‪ .‬לאחר פטירת אביו בז' שבט ה'תר"ג )‪(1843‬‬ ‫ורבינו‬ ‫במקום אביו‬ ‫התמנה‬ ‫והפריעו לו‪.‬‬ ‫ונושעו‬ ‫ההלכתים‬ ‫אליו‬ ‫הציקו‬ ‫פנו‬ ‫בעניינים‬ ‫רבים‬ ‫בדרכו‪,‬‬ ‫סמכא‬‫הנסתר‪.‬‬‫ובר‬ ‫עמדו‬ ‫בחכמת‬ ‫כבקי‬ ‫שברשעותם‬ ‫כמקובל גדול‬ ‫התפרסם‬ ‫פוקרי עול‬ ‫בישיבה‬ ‫התפרסם‬ ‫כבר‬ ‫הפסוקה‪.‬לו‪.‬‬ ‫היה‬‫מהרה‬‫כבודו לא‬ ‫עד‬ ‫ההלכה‬ ‫בלימודכפי‬ ‫בדאמבראווא‪.‬‬ ‫עסק הראוי‬ ‫בית‬ ‫אפילו‬ ‫כאדמו"ר‬ ‫רבינו‬ ‫בבבלי‬ ‫עשרות‬ ‫‪66‬‬ ‫חי כ‪-‬‬ ‫מופלאה‬ ‫לענות‬ ‫‪.(1866‬‬ ‫להספיק‬ ‫היתה‬ ‫ה'תרכ"ז )‬ ‫בקיאותויכול‬ ‫חשוון‬ ‫ספורות היה‬‫בע"פ‪-.‬ב'‬ ‫נפטר ב‬‫דקות‬ ‫שו"ע‬‫חלקי תוך‬ ‫בייסורין‪.‬‬ ‫מדהימה‪.‬‬ ‫ארבעת‬ ‫מדוכא‬ ‫ידעשלואת‬ ‫ענוותן‪ .‬היה‬ ‫הייתה‬ ‫ובנסתר‪.‬‬ ‫לרוב‪.‬‬ ‫הפסיקה‬ ‫ורפואות‬ ‫יכולת‬ ‫בנגלה‬ ‫בישועות‬ ‫מסובכים‪.‬‬ ‫גאון‬ ‫על‬‫מילואים‪,‬‬‫התבטא‬ ‫אבני‬ ‫המשפט‪,‬‬ ‫נתיבות‬ ‫סולובייצי'ק‬ ‫החושן‪,‬‬ ‫הלוי‬ ‫קצות‬ ‫חיים‬ ‫כגון‪:‬‬ ‫והאחרונים‪,‬‬ ‫רבי‬ ‫הראשונים‬ ‫בדאמבראווא‪ .‬מורכבים‪.‬‬ ‫בספרי‬ ‫וכן‬ ‫ציונו בעניינים‬ ‫ובירושלמי‬ ‫שנים‪.‬‬ ‫תשובות‬ ‫ה'נודע ביהודה'‪ ,‬חידושי הגאון ר' עקיבא איגר‪ ,‬טורי אבן‪ ,‬בית‪-‬מאיר וספרים רבים היו שגורים על‬ ‫מלובלין'[‬ ‫כל הש"ס‪.‬‬ ‫]ה'חוזה‬ ‫הורביץ את‬ ‫הלויפעמים‬ ‫ארבע‬ ‫למדיצחק‬ ‫לישון‪,‬יעקב‬ ‫העולםהיין‪ .‬ר'‬ ‫נוהגבמסחר‬ ‫)התפרנס‬ ‫הירשבהם‬ ‫צבישעות‬ ‫באותן‬‫הצדיק ר'‬‫העיד‪ ,‬כי‬ ‫אביו(‪:‬‬ ‫סבא‬ ‫לשונו‪).‬מצד‬ ‫רבינו‬ ‫עם‪.‬‬ ‫התפילה(‬ ‫העיד את תלמידיו ללמוד לשנן לפחות שבע דפי גמרא בכל יום‪ ,‬ופתגמו הקבוע היה‪" :‬גמרא‬ ‫בשעת‬ ‫הראשונים‬ ‫שייחדו‬ ‫כמו‬ ‫עילאיים‬ ‫ייחודים‬ ‫ייחד‬ ‫לקונים‪,‬‬ ‫יין‬ ‫שמדד‬ ‫בשעה‬ ‫כי‬ ‫עליו‬ ‫זירז‬ ‫חיה‬ ‫מרת‬ ‫אמו‪:‬‬ ‫בשושלת(‪.‬‬ ‫הראשון‬ ‫והאדמו"ר‬ ‫דאמבראווא‬ ‫פירוש רש"י ותוספות הוא כמו לחם וחמאה"‪ .‬נפטר ב‪-‬ט"ו תשרי ה'תרפ"ו )‪ .(1925‬ציונו בטרנוב‪.‬‬ ‫חסידות‬ ‫)מייסד‬ ‫דוד‬ ‫מרדכי‬ ‫ר'‬ ‫האדמו"ר‬ ‫אביו‪:‬‬ ‫שנים‪.‬מרת גיטל )בת הרה"ק ר' משה אליקים בריעה מקוז'ניץ ה'באר משה'‪ ,‬בן הרה"ק ר' ישראל‬ ‫שרה‪70.‬אשתו‪:‬‬ ‫חי כ‪-‬‬ ‫הופשטיין ]המגיד מקוז'ניץ[; נישאה לו בצום גדליה ה'תקע"ה ]‪ .([1814‬ילדיו‪ :‬הגאון ר' ישראל אלימלך‬ ‫קנאות(‪ .‬אימו‪:‬‬ ‫)נישאה‬ ‫מירל גאולה‬ ‫ובמנחת‬ ‫מרת‬‫פתים‬ ‫בספרו מנחת‬ ‫בזאבנא(‪,‬‬ ‫כאדמו"ר‬ ‫חידו"ת‬ ‫הרבה כיהן‬ ‫ולאחר מכן‬ ‫יהודה )רבינו מביא‬ ‫בדאמבראוואממנו‬ ‫מקום אביו‬ ‫אהרון‬ ‫ר' את‬ ‫הגאון‬ ‫)מילא‬ ‫אביו‪:‬‬ ‫מזאבנא‬ ‫הרב דוד משה פרידמן‬ ‫הארטשטיין־רפפורט(‪.‬‬ ‫האדמו"ר הכהן‬ ‫מרבותיו‪ :‬ר' יהודה‬‫)נישאה לרה"ק‬ ‫בתו לט"ז(‪.‬‬ ‫חמישי‬ ‫שטיין )דור‬ ‫מגלאלוב(‪,‬‬ ‫לביתרובין‬ ‫פרימא מאיר‬‫להרה"ק ר'‬ ‫מרת‬ ‫מיעקב'(‬ ‫'כוכב‬ ‫)מח"ס‬ ‫ווידנפלד‬ ‫יעקב‬ ‫ר'‬ ‫הגאון‬ ‫מצ'ורטקוב‪,‬‬ ‫מרבותיו‪ :‬האדמו"רים אביו ר' מרדכי דוד‪ ,‬ר' יעקב יצחק הלוי הורביץ )ה'חוזה מלובלין'(‪ ,‬ר' ישראל‬ ‫פרידמן‬ ‫ישראל‬ ‫ר'‬ ‫האדמו"ר‬ ‫מצ'ורטקוב‪,‬‬ ‫מרדושיץ־ברוןאליעזר‬ ‫)ה'סבא‬ ‫שפירא מלובלין‪ ,‬ר'‬ ‫ישכר דב‬ ‫יהודהר'מאיר‬ ‫מרופשיץ‪,‬‬‫הגאונים ר'‬‫מתלמידיו‪ :‬רובין‬ ‫שבדרון‪.‬אשר ישעיה‬ ‫מקוז'ניץ(‪ ,‬ר'‬ ‫)המגידמרדכי‬ ‫הופשטיין שלום‬ ‫והגאון ר'‬ ‫הופשטייןר' יהודה‬ ‫מקוז'ניץ‬ ‫בריעה מסקאלי(‪,‬‬ ‫)האדמו"ר‬ ‫רבינוביץ‬ ‫אליקים‬ ‫אייזיקמשה‬ ‫)השרףדוד יצחק‬ ‫ממוגלניצא(‪ ,‬ר'‬ ‫אליעזר'(‪ ,‬ר'‬ ‫ה'דמשקשפירא‬ ‫מאיר יחיאל‬ ‫מויז'ניץ‪,‬‬ ‫)האדמו"ר‬ ‫חיים‬ ‫קדישא'(‪ ,‬ר'‬ ‫הגר‬ ‫)האדמו"ר מדז'יקוב(‪ ,‬ר' אלקנה זוברמן )אב"ד יארדאנוב(‪ ,‬ר' משה חיים לאו הי"ד )אב"ד‬ ‫)בעל 'באר משה'(‪.‬‬‫הורביץ‬ ‫דוד‬ ‫ר'‬ ‫ראטה‪,‬‬ ‫משולם‬ ‫ר'‬ ‫בלכיטוב(‪,‬‬ ‫)אב"ד‬ ‫הי"ד‬ ‫הורביץ‬ ‫יצאו לו מוניטין בעולם כבעל מופת נפלא שגזר אומר ופעל ישועות כבירות לאנשים שהיו צריכים‬ ‫איש‬ ‫הלוי‬ ‫אליעזר‬ ‫חיים‬ ‫ר'‬ ‫פיטרקוב(‪,‬‬ ‫משך‪ -‬הזמן‬ ‫פרשוב‬ ‫ב‬ ‫מיכל‬ ‫ר'‬ ‫באדנר‪,‬‬ ‫מאיר‬ ‫ר'‬ ‫באב"ד‪,‬‬ ‫משה‬ ‫אברהם‬ ‫ר'‬ ‫‪,‬‬ ‫ישראל(‬ ‫תשועה‪ .‬אחד מחסידיו הרה״ח ר' משה יהודה ביגלאייזן חלה קשות‪ .‬הוא שלח פתקא לרבינו והצדיק השיב‬ ‫בארץ‬ ‫התורה‬ ‫גדולי‬ ‫מועצת‬ ‫)חבר‬ ‫שפרבר‬ ‫רבינו(‪.‬‬ ‫מיד‬ ‫נפטרו בחיי‬ ‫מבוקשך"‪.‬‬ ‫נתקבל‬ ‫דודהמנחה‬ ‫)שניהם‬ ‫שמואל‪ ,‬ר'‬ ‫״כעלות‬ ‫בתוךר'הדברים‪:‬‬ ‫בניו‪:‬‬ ‫מוסיף‬‫אלטר‪.‬‬‫כשהוא‬ ‫שמואל‬ ‫במהרה‪,‬‬ ‫רפואה ר'‬ ‫ראובןלואונגר‪,‬‬ ‫שבור'הבטיח‬ ‫פרמינגר‪,‬‬ ‫במכתב‬ ‫מספריו‪:‬‬ ‫שהיה‪:‬‬ ‫מעשה‬ ‫צוקרמן(‪.‬‬ ‫לר' ברוך‬ ‫ישועות עקב‬ ‫פיו )נישאה‬ ‫מלהבטיח‬ ‫פרומא‬‫והוא בלם‬‫הימים‪,‬מרת‬ ‫ארכוהי"ד(‪,‬‬ ‫ברוך רייך‬ ‫אבל לא‬ ‫חיים‬ ‫)נישאה לר'‬ ‫בשלימות‪.‬‬ ‫והבריא‬‫התרפאגיטל‬‫בנותיו‪ :‬מרת‬‫אחרי כן‬ ‫פתים‪-‬‬ ‫הם‬ ‫מנחתיוסף‪,‬‬ ‫אודות רבי‬ ‫סוטה •‬‫כששמעו‬‫מסכת‬ ‫חידושים על‬ ‫עילאי'‪.‬‬ ‫ה'אריה דבי‬ ‫קנאות‪-‬‬ ‫מנחתליפשיץ‬ ‫אריה לייב‬‫טהרות •‬ ‫על סדר‬ ‫לצדיק הרב‬ ‫לנסוע‬ ‫ביאורים‬ ‫שניטהרה‪-‬‬ ‫חסידים שנהגו‬ ‫שירי‬ ‫•היו‬ ‫עילאי'‪.‬‬ ‫דבי‬ ‫חידושים ושו"ת על ארבעת חלקי השו"ע •אמרי יושר‪ -‬שו"ת •טל תורה‪ -‬הערות וביאורים על‬ ‫ל'אריה‬ ‫לנסוע‬ ‫והפסיקו‬ ‫לדאמבראווא‬ ‫לנסוע‬ ‫התחילו‬ ‫עילאי' שאל את משמשו‪" :‬איפה הני תרי אינשי?"‪ .‬השמש ענה‪" :‬הרבי יודע כי קמו כעת‬ ‫וירושלמי‪.‬‬ ‫ה'אריה דבי‬ ‫בבלי‬ ‫אחת‬ ‫תלמוד‬ ‫פעם‬ ‫רביים חדשים עם מופתים והם מושכים את הקהל להיפרד מרבותיהם ולהידבק בהם"‪ .‬כששמע זאת ה'אריה‬ ‫דבי עילאי' הוא כעס‪ .‬עמד שם איש אחד מדאמבראווא‪ ,‬והאיש הלך וסיפר את הדבר לרבינו‪ .‬הצדיק נסע תיכף‬ ‫ומיד עם עשרה אנשים כדי לרצות את ה'אריה דבי עילאי' ולהפיס את דעתו‪.‬‬ ‫כשרבינו הגיע לשם הוא דיבר עם ה'אריה דבי עילאי'‪ .‬בתוך דבריו אמר לו‪" :‬היו לי ארבעה רביים ומכל אחד‬ ‫מהם למדתי דבר מה‪ .‬עם כל זה אם הדבר אינו מוצא חן בעיני כבוד מעלתו‪ ,‬אז אניח את שרביט ההנהגה"‪.‬‬ ‫ה'אריה דבי עילאי' התפייס עם רבינו ואמר‪" :‬חס ושלום‪ ,‬חס ושלום‪ ,‬השטן רצה לעשות פירוד בין רעים כמונו‪,‬‬ ‫אשר אביכם היה ידיד נאמן לנו ומה טוב עשיתם שבאתם להשוות את הדבר על צד היותר טוב"‪ .‬בכל אופן‬ ‫מאז רבינו השתמט ומשך את ידו ככל האפשר מלהעניק ישועות ומופתים‪.‬‬ ‫רה״צ רבי משה מקשאנוב )בן הרה״ק רבי דוד מקשאנוב זי״ע( שהיה חתן הרה״ק רבי ישראל אלימלך‬ ‫ה‬ ‫)בן הרה״ק רבי יוסף( העיד שראה פעם שבאה לרבינו אישה שנפטרה מכבר‪ ,‬והיתה לבושה בבגדי כבוד‪ .‬זמן מה לאחר מכן הרהיב עוז בנפשו‬ ‫והביע תמיהתו בפני רבי יוסף‪" :‬מאין לאישה מתה מלבושים כאלה‪ ,‬והלא נקברה בתכריכים ולא בבגדים?"‪ ,‬רבינו דחה אותו ואמר‪" :‬לא מעלה‬ ‫ולא מוריד שתדע את העניין עכשיו‪ .‬ברבות השנים תבין אותו מעצמך"‪.‬‬ ‫דיין מזאבנא הגאון ר' ראובן שהיה עד ראיה סיפר‪ :‬פעם בליל ראשון של חג סוכות עוד לפני שרבינו הגיע לסוכה נכנס לשם כלב גדול וישב‬ ‫ה‬ ‫במקום המיועד לכיסאו של רבינו‪ .‬החסידים ניסו להבריח את הכלב אבל הוא לא קם ולא זע עד שקראו לנכרי והוא הרים את הכלב והוציא‬ ‫אותו החוצה‪ .‬הם סגרו את דלת הסוכה כדי שהכלב לא ייכנס לשם שוב‪ .‬לפתע הכלב קפץ דרך החלון ושוב ישב במקום הראשון‪ .‬עברו מספר‬ ‫רגעים ורבינו נכנס לסוכה‪ .‬מקורביו סיפרו לו אודות הכלב‪ .‬רבינו אמר‪" :‬הניחו לו אל תתגרו בו‪ .‬עוד מעט ומעצמו יעזוב את הסוכה"‪ .‬רבינו ניגש‬ ‫למקומו‪ ,‬הרכין את עצמו אל הכלב ולחש‪" :‬אני מוחל לך במחילה גמורה‪ .‬לך למנוחתך"‪.‬‬ ‫מיד הכלב קם ויצא מהסוכה‪ .‬החסידים דנו במראה זה והבינו כי נשמה כלשהי התגלגלה בתוך הכלב‪ ,‬והיא הייתה צריכה את סליחת רבינו‬ ‫בשל מעשה שעשתה נגדו‪ .‬לאחר הקידוש רבינו סיפר על אביו הקדוש שהתכונן לנסוע להונגריה לצורך מסחרו‪ ,‬אולם מישהו גנב את כל כספו‬ ‫ואז נאלץ בעל כורחו לעזוב את עסקיו‪ .‬הבינו הנוכחים שבכלב הייתה מגולגלת נשמת האיש שגנב את הכסף של אביו ועל ידי כך שרבינו‪,‬‬ ‫שהוא יורשו של אביו מחל לו‪ ,‬מצאה הנשמה את תיקונה ועזבה את הסוכה כשהיא מתוקנת‪ .‬הם גם הבינו עד כמה גדול רבינו ולאיזו מדרגה‬ ‫הגיע‪ ,‬שראה והבין מדוע הכלב הגיע אליו ולאיזה תיקון הוא זקוק‪.‬‬ ‫בינו היה מושלם במידות טובות ובפרט במידת הכרת הטוב‪ .‬היה איש פשוט אשר כל עש״ק לקח את מלבושיו של רבינו למקווה ונשא אותם‬ ‫ר‬ ‫עבורו ושימש אותו‪ .‬בשביל כך רבי יוסף נתן לו ראשון את השיריים בעש"ק בסעודה‪ .‬פעם אמר בנו שעל ידי כיבוד זה שאביו מכבדו‪ ,‬יכול האיש‬ ‫ לאבד קצת משכרו לעוה״ב ושכרו יתמעט‪ .‬רבינו השיב‪" :‬אינו כן‪ ,‬משום שאני חייב להכיר לו טובה בשביל החסד שלו‪ .‬אם כן‪ ,‬אני נותן לו משלי‪,‬‬ ‫שאני חייב לו‪ ,‬והקב"ה ייתן לו את שלו‪ ,‬מה שחייב לו"‪.‬‬ ‫הסיפורים מעובדים מתוך 'נאמנו מאד'‬ ‫טועמיה ‪ -‬דפוס ספיד פרשת בראשית תשפז‬ ‫‪21‬‬ ‫‬ ‫‬ ‫ה ְבּ ָרכָ ה‬ ‫מקוֹר ַ‬ ‫היא ְ‬ ‫בּת ִ‬ ‫שּׁ ָ‬ ‫ה ַ‬ ‫ַ‬ ‫‬ ‫שקיבל על עצמו לשמור שבת‪ ,‬הוא לא רוצה לחלל אותה–‬ ‫להלן סיפור מופלא המעובד מתוך 'שש באמרתך'‪ .‬יש בסיפור‬ ‫אבל זה הקונה הרציני היחיד שהגיע אליו! אם ישלח אותו‪,‬‬ ‫זה כדי להראות לנו כי השבת היא מקור הברכה‪.‬‬ ‫עלול הוא לפשוט רגל ולהיתקע עם הבניין הבלתי מבוקש‬ ‫בשנת ה'תשמ"ח )‪ (1988‬יהודי במקסיקו החליט להשקיע‬ ‫הזה!‬ ‫בנדל"ן‪ .‬מומחים יעצו לו לחפש בניין ישן‪ ,‬לשפץ אותו‪ ,‬ולאחר‬ ‫כשהשמש גלשה מטה‪ ,‬הוא הצליח להגיע לידי החלטה‪ .‬הוא‬ ‫מכן למכור אותו ביוקר‪ .‬הוא החליט ללכת על זה‪.‬‬ ‫קם ממקומו‪ ,‬והודיע לקונה שצר לו‪ ,‬אבל עליו לעזוב‪ ,‬והוא‬ ‫לא היה לו הון עצמי‪ ,‬ולצורך הקנייה והשיפוץ הוא נאלץ ליטול‬ ‫רשאי לעשות בעניין כהבנתו‪ .‬הקונה התרגז ועזב את‬ ‫הלוואות ומשכנתאות‪ .‬כדרכם של שיפוצים‪ ,‬שהם הוצאה‬ ‫המקום שלא על מנת לשוב‪.‬‬ ‫מתגלגלת שהולכת ותופחת‪ ,‬גם השיפוץ הזה התברר כהרבה‬ ‫היהודי הספיק להגיע הביתה דקות ספורות לפני השקיעה‪.‬‬ ‫יותר יקר מן התכנון הראשוני‪.‬‬ ‫הוא הניח את המוקצה שבכיסיו‪ ,‬והלך לבית הכנסת להתפלל‬ ‫הבניין היה ישן‪ .‬כשהתחילו להרים את המרצפות התגלו‬ ‫קבלת שבת‪.‬‬ ‫בעיות קשות‪ .‬היה צורך לחזק את הבניין בחיזוקים של בטון‬ ‫בעודו אומר את המילים "לקראת שבת לכו ונלכה כי היא‬ ‫ועמודים‪ ,‬והדבר ייקר את הבנייה באופן משמעותי‪.‬‬ ‫מקור הברכה"‪ ,‬עברה בו מחשבה עגומה‪ :‬איפה הברכה? הרי‬ ‫כאשר הסתיים השיפוץ הוא היה לחוץ מאוד למכור את הבניין‬ ‫הפסדתי כעת את הקונה היחיד שהיה לי‪ .‬אחד ומיוחד‬ ‫במהירות‪ .‬חבל היה לו על כל יום שבו הוא משלם ריביות על‬ ‫שהתקדם לשלב כה רציני במשא ומתן! מן הסתם בעוד שעה‬ ‫המשכנתאות שלקח‪.‬‬ ‫אחת‪ ,‬לכל היותר‪ ,‬כבר היינו מגיעים לסיכום טוב‪...‬‬ ‫למרבה הצער‪ ,‬למרות כל מאמציו‪ ,‬שום קונה פוטנציאלי לא‬ ‫הוא חיזק את עצמו והרגיע את סערת רוחו‪ ,‬מתוך החלטה‬ ‫התעניין בקניית הבניין‪ .‬באותה תקופה הוא התקרב לשמירת‬ ‫שאינו מתלונן‪ ,‬אלא רק שמח לקיים את מצוות ה' כפי שצריך‪.‬‬ ‫תורה ומצוות‪ ,‬וקיבל על עצמו להתחזק בשמירת השבת‪.‬‬ ‫ובכוחות מחודשים החל לשיר‪" :‬כי היא מקור הברכה"‪ ,‬כשהוא‬ ‫באמת ובתמים מאמין למה שהוא אומר‪.‬‬ ‫כעת נשען על אביו שבשמיים‪ ,‬ונשא תפילה אל ה' שיעזור לו‬ ‫למצוא קונה טוב‪ .‬והנה סוף סוף הגיע קונה‪ ,‬משקיע מצרפת‪.‬‬ ‫השבת חלפה‪ ,‬הקונה נעלם מבלי להותיר עקבות‪ ,‬והבניין עמד‬ ‫הוא בא לראות את הבניין‪ ,‬וביקש לשבת איתו למשא ומתן‪.‬‬ ‫ברשותו עוד זמן רב ללא ביקוש‪ ,‬כשהוא מתקשה לעמוד‬ ‫בתשלומי המשכנתא המכבידים‪.‬‬ ‫הפגישה נקבעה ליום שישי בשעות הבוקר‪ ,‬מתוך מחשבה‬ ‫שתסתיים עד הצהריים‪ ,‬אלא שהקונה לא היה רגוע‪.‬‬ ‫יום אחד פקדה את מקסיקו סיטי רעידת אדמה קשה‪.‬‬ ‫באזור כולו התמוטטו מבנים רבים ובניינים שנבנו שנים‬ ‫הוא ביקש לראות את אישור המהנדס‪ ,‬ועבר בעיון רב על כל‬ ‫רבות קודם לכן‪ .‬הבניין היחיד שנותר על עומדו היה הבניין‬ ‫מסמכי הבנייה‪ ,‬על אישורי הטאבו ועל כל הטפסים שהיו‬ ‫שלו‪ ,‬אשר שופץ זמן קצר קודם לכן‪ ,‬ונעשו בו כל חיזוקי‬ ‫קשורים לקנייה ולשיפוץ‪ .‬השעה הלכה והתאחרה‪ ,‬והמוכר‬ ‫הבטון הנדרשים‪...‬‬ ‫נעשה לחוץ מרגע לרגע‪ .‬בעוד זמן לא רב תשקע השמש‬ ‫על הבניינים שהתמוטטו נמנו גם חלק מבנייני הממשלה‪ ,‬מה‬ ‫ותיכנס שבת!‬ ‫שגרם למצב שבו הממשלה חיפשה בדחיפות בניינים חלופיים‬ ‫הוא ניסה לזרז את הקונה ולהציע שישבו בפעם אחרת‪ ,‬אך‬ ‫לצורך המשך העבודה‪.‬‬ ‫הלה התרגז‪" :‬אני קונה כאן בניין במיליוני דולרים! אתה לא‬ ‫תוך זמן קצר פנו אליו והציעו לקנות ממנו את הבניין במחיר‬ ‫תעז להגביל אותי בזמן! לא מעניין אותי שבת או לא שבת‪.‬‬ ‫של פי חמש מן הסכום שאותו הציע לו הקונה ההוא‪ ...‬כך‬ ‫אני צריך את כל הזמן שאני רוצה!"‪.‬‬ ‫הראה לו הקב"ה שאכן השבת‪ ,‬שאותה התעקש לשמור‪,‬‬ ‫היהודי נשך את שפתיו‪ .‬שבת היא מקור הברכה‪ ,‬ואחרי‬ ‫הייתה עבורו מקור של ברכה!‬ ‫אשית" מֻ ְר ּ ֶכבֶ ת ִמ ׁ ְש ֵתי ִמי ִּלים "יְרֵ א ׁ ַש ּ ַבת" ‬ ‫הַ ִּמי ּ ָלה " ּ ְברֵ ׁ ִ‬ ‫הרב יצחק בן תפאחה כדורי זצ"ל הרב שמואל בן שמחה דרזי זצ"ל ולד יחיא בן יוסף ז"ל‬ ‫הרב מרדכי צמח בן מזל אליהו זצ"ל‬ ‫הרב עובדיה יוסף בן גורג'יה זצ"ל‬ ‫יצחק בן ברקו דב ז"ל‬ ‫מאיר מורד בן שושנה ז"ל‬ ‫פואד אברהם בן רג'ינה ז"ל‬ ‫לע"נ‬ ‫אליהו אליאס בן אלגריה ז"ל‬ ‫רחמים בן רחל ז"ל‬ ‫מאירה בת יפה ע"ה‬ ‫זהבה בת שושנה רייזל ע"ה‬ ‫יצחק יצקן בן רחל ז"ל‬ ‫חיים משה גרשון בן שלמה יחזקאל ז"ל שמואל בן רבקה ז"ל‬ ‫אקבלי יוסף חיים בן נסכה ז"ל‬ ‫עמירם בן דבורה ז"ל‬ ‫אברהם בן יונה ז"ל‬ ‫ר' עוליאל ישועה בן סטה מקנין זצ"ל רפאל בן אסתר ז"ל עזרא בן כאתון ז"ל‬ ‫צדיק חכם בן חזלה ז"ל‬ ‫ר' שאול בן סילביה זצ"ל‬ ‫סעידה בת תופחה ע"ה‬ ‫יצחק בן חביבה ז"ל‬ ‫אביחי בן אסתר ז"ל‬ ‫דוד בר חסיבה ז"ל‬ ‫שני בת אסתר ע"ה‬ ‫מזל בת שמעון ע"ה‬ ‫אהרון )אורי( בן רבקה ז"ל‬ ‫יצחק בן פנינה ז"ל‬ ‫חווה בת יעקב צבי ע"ה‬ ‫מסודי בת חביבה ע"ה‬ ‫יוסף בן מרים נוסרת ז"ל‬ ‫קסאנש בת דגיטו ע"ה‬ ‫חי זיזי בן קלרה ז"ל‬ ‫יצחק בן מישא אסתר ז"ל‬ ‫אסתר בת גולה גאולה ע"ה‬ ‫יעקב בן אסתר ז"ל‬ ‫סוליקה בת עישה ע"ה‬ ‫ר' יצחק בן מסעודה קדוש ז"ל‬ ‫ברכה בת מרדכי ע"ה‬ ‫יוסף בר סעדה ז"ל‬ ‫אביגדור בן ג'ולי ז"ל‬ ‫שרה בת נרקיס ע"ה‬ ‫אסתר בת נעמי ע"ה‬ ‫יעקב בן נעמה ז"ל‬ ‫שלום בן אסתר ז"ל‬ ‫רחל רפאת בת השמת ע"ה‬ ‫יעקב בן סלימה ז"ל‬ ‫ר' דב בן בנימין אלתר ז"ל‬ ‫דוד יצחק בן פרחה ז"ל‬ ‫אריה בן מרים ז"ל‬ ‫מרים בת שרה ע"ה‬ ‫ספירנס תקווה בת נעימה ע"ה‬ ‫אורה בת נעימה ע"ה‬ ‫גורג'יה בת נעימה ע"ה‬ ‫אלון בן סעדה ז"ל‬ ‫פיבי מלכה בת מזל ע"ה‬ ‫יהודה בן סעידה ז"ל‬ ‫מישא אסתר בת זהרה ע"ה‬ ‫אליאור בן פרידה ז"ל‬ ‫אילנה )מחרוזה( בת שרה ע"ה‬ ‫נעמי בת כתון ע"ה‬ ‫תנצב"ה‬ ‫עפאת בת השמת ע"ה‬ ‫מסעוד בן יקוט ז"ל‬ ‫שושנה בת נעמי ע"ה‬ ‫מאיר בן נעמי ז"ל‬ ‫משה בן רוזה ז"ל‬ ‫חיים חמוטל בן רינה ז"ל‬ ‫רחמה בת מסעודה ע"ה‬ ‫בנימין בן דב ז"ל‬ ‫שפרה בת פסיה ע"ה‬ ‫סעדה בת בסה ע"ה‬ ‫ישראל בן חיים משה גרשון ז"ל‬ ‫סעידה בת תופחה ע"ה‬ ‫‬ ‫גרגורי צבי בן מרים ז"ל‬ ‫בתיה )מרדה( בת שמחה ע"ה שרה גבריאלי בת נאווה ע"ה‬ ‫נעימה בת שרה ע"ה‬ ‫אליהו בן חיים משה גרשון ז"ל‬ ‫כל נשמות עם ישראל‬ ‫שמעון בן ג'וליה ז"ל‬ ‫יוסף יחזקאל בן אסתר ז"ל‬ ‫דניאל בן מיה ז"ל‬ ‫נועה בת עיישה ע"ה‬ ‫טועמיה ‪ -‬דפוס ספיד פרשת בראשית תשפז‬ ‫‪22‬‬ ‫בס"ד‬ ‫כניסת השבת‪17:56 :‬‬ ‫יציאת השבת‪18:46 :‬‬ ‫רבנו תם‪19:26 :‬‬ ‫ע"פ אופק ת"א‬ ‫כט' בתשרי התשפ"ז‬ ‫לו שלא לאכול דבר מסוים לכמה שעות‪ ,‬ודאי שיעשה‬ ‫אדם הראשון – יציר כפיו של בורא עולם‪ ,‬שזכה להגיע‬ ‫כרצון המלאך? אם כן‪ ,‬קל וחומר אדם הראשון שיעשה‬ ‫למעלות מופלאות ונוראות שאין בר דעת יכול להשיג‪.‬‬ ‫את בקשת בורא עולם המדבר ישירות?‬ ‫המדרש )בראשית רבה ח( מספר כי כאשר ראו המלאכים את‬ ‫אדם הראשון אחר שנברא‪ ,‬הם כל כך התפעלו ממנו‬ ‫דבר מדהים עונה בעל ה"מי שילוח"‪ ,‬רבי מרדכי יוסף‬ ‫ומקדושתו‪ ,‬עד כדי כך שחשבו שהוא אלוקים ורצו לומר‬ ‫מאיזביצה )תלמיד ה'חוזה מלובלין שחי לפני כ‪ 200-‬שנה( )ד"ה 'ויקרא האדם'(‪:‬‬ ‫לפניו‪" :‬קדוש"‪.‬‬ ‫אדם הראשון היה כל כך חכם‪ ,‬עד כדי כך שהקב"ה‬ ‫העביר לפניו את כל בעלי החיים בעולם‪ ,‬והאדם‬ ‫בחכמתו ידע את כל תכונותיהם של הנבראים ונתן לכל‬ ‫אחד את השם המתאים לו‪.‬‬ ‫הגמרא )ב"ב נח( מספרת על רבי 'בנאה' שהיה מסמן בתי‬ ‫קברות בתפקידו‪ ,‬בכדי להציל כהנים שלא יתקרבו אל‬ ‫מתים‪ .‬והנה‪ ,‬כאשר הגיע למערתו של אדם הראשון‪,‬‬ ‫יצאה בת קול ואמרה‪" :‬הסתכלת בדמות דיוקני‪ ,‬היזהר‬ ‫שלא להסתכל בדיוקני עצמו!"‪ .‬השיב רבי בנאה לבת‬ ‫קול בחרדת קודש‪" :‬אבל רוצה אני לסמן את המערה!"‪.‬‬ ‫השיבה לו הבת קול‪" :‬מידת מערתו של אדם הראשון‬ ‫הינה בדיוק כמידת מערתו של אברהם אבינו‪ ,‬שכבר‬ ‫ביקרת!"‪ .‬כשיצא רבי בנאה מהקבר של אדם הראשון‪,‬‬ ‫"כי קודם שחטא אדם הראשון היה שרוי בטובה גדולה‬ ‫העיד ואמר‪" :‬הסתכלתי בשני עקביו של אדם הראשון‪,‬‬ ‫בלי שום עמל ויגיעה‪ ,‬וראה שאין בזה שום שבח והודאה‬ ‫והם היו דומים לשני גלגלי חמה"‪ .‬רק העקב‪ ,‬החלק‬ ‫לבורא ברוך הוא‪ ,‬כי מה שבח יש לנברא שאינו עושה‬ ‫השפל בגופו היה מאיר וזך כמו גלגל חמה‪ ,‬קל וחומר‬ ‫מאומה‪ ...‬ועל כן חשב אדם הראשון בליבו לירד לתוך‬ ‫שאר גופו‪.‬‬ ‫עומק הקליפות והחושך כדי לברר משם ניצוצות‬ ‫הקדושה‪ ,‬ולהוציא יקר מזולל‪ ,‬ובזה יתרבה כבוד שמים‬ ‫כל כך מזוכך היה אדם הראשון‪ ,‬שכותב המדרש‬ ‫)רבה כ‪ ,‬יב(‬ ‫ביתר שאת"‪.‬‬ ‫כי הקב"ה הלביש את האדם בכותנות של אור‪ ,‬עד כדי‬ ‫כך שהיה גופו זורח באור עליון‪.‬‬ ‫חשוב לעבוד את ה' ולקיים מצוות גם כשהכל רגוע‬ ‫ושליו‪ ,‬אך עיקר השבח והשמחה בשמיים היא שיהודי‬ ‫אם כך‪ ,‬שואלים רבותינו ז"ל‪ :‬כיצד יתכן שאדם הראשון‬ ‫מקיים את המצוות ועובד את ה' דווקא שיש לו קושי‪,‬‬ ‫במעלתו העצומה והקדושה אכל מעץ הדעת ולא המתין‬ ‫ניסיונות‪ ,‬התמודדויות ובעיות‪ ,‬שזה רצוי לפני ה' לאין‬ ‫לרשותו של הקב"ה? הלא הוא אינו אדם פשוט כמונו!‪.‬‬ ‫שיעור‪ ,‬וזה רצה אדם הראשון לעשות‪ – ...‬המשך בעמוד ‪- 3‬‬ ‫והלא כל בר דעת שיתגלה אליו מלאך מהשמיים ויאמר‬ ‫לעילוי‪-‬נשמת‪ :‬מ"ס צדוק בן נור ומרים בת גליה‪ .‬גבריאל בן סמינה‪.‬‬ ‫לרפואה‪ ,‬פרנסה והצלחה‪ :‬מ"א ציפורה בת מרים‪ .‬מנשה ואורה‬ ‫שרית שרה בת מריאן‪ .‬שרית שרה בת ויקטוריה‪ .‬גלילי הכהן בן‬ ‫אחיאל‪ .‬א"ה הדר בת נחמה‪ .‬אורטל חנה בת הדסה וב"ב‪ .‬פנינה‬ ‫כוכבה‪ .‬תקווה בת פנינה‪ .‬סופיה שרה בת רוזה‪ .‬אבלין עדינה בת‬ ‫בת שושנה וב"ב‪ .‬אושרית בת פנינה וב"ב‪ .‬משה שמואל בן זלדה‪.‬‬ ‫פרחה‪ .‬ר' אברהם בן ר' סעדיה‪ .‬עמרון אורי בן יוסף‪ .‬סאן אמנון בן‬ ‫מוריה בת רויטל‪ .‬גאולה בת דבורה‪ .‬שרה חיה רפאלה בת רחל‪.‬‬ ‫שרה הי"ד‪ ,‬משה כהן בן נזהת ויוסף‪ .‬יעקב בן שמחה‪ .‬חסיבה בת‬ ‫יאיר חיים בן ענבל שרה‪ .‬רוויה בת ולרי‪.‬‬ ‫רינה‪ .‬יוסף בן נג'יה‪ ,‬יחזקאל בן ג'ורגיי‪ ,‬פרחה בת טובה‪ ,‬אירית בת‬ ‫צדיקה‪ ,‬תקוה בת פנינה‪ .‬אבי אמרה פקדו בן אבבה וצהייתו‪ .‬גביר‬ ‫זשב"ק‪ :‬שולמית בת איריס‪ .‬יסכה בת מזל‪ .‬אליס בת פרידה‪ .‬בתחן‬ ‫בן סאלם ורומיה‪ .‬שמחה בת צאלח ומרים‪ .‬אוריאנה אורה בת גביר‬ ‫בת גילה רוחמה‪ .‬בנים זכרים‪ :‬הדר בת נחמה‪ .‬זיווג הגון‪ :‬אביאל בן‬ ‫ושמחה‪.‬‬ ‫רויטל‪.‬‬ ‫טועמיה ‪ -‬דפוס ספיד פרשת בראשית תשפז‬ ‫‪23‬‬ ‫‪ (1‬כתב ה'אבן עזרא' )דברים יד‪ ,‬א(‪" :‬אחר שתדעו‬ ‫שאלה‪ :‬במסעדות "כשרות" רבות‪ ,‬נוהגים שיהודי מדליק את האש‬ ‫שאתם בנים לה' והוא אוהב אתכם יותר‬ ‫במסעדה בבוקר‪ ,‬ובמשך כל היום‪ ,‬הטבחים הגויים מניחים את‬ ‫מאהבת האב לבן‪ ,‬אל תתגודדו על כל מה‬ ‫המאכלים על האש‪ .‬האם הדבר מותר או שזה בישולי גויים?‬ ‫שיעשה‪ ,‬כי כל אשר יעשה – לטוב הוא‪.‬‬ ‫ואם לא תבינהו כאשר לא יבינו הבנים‬ ‫תשובה‪ :‬מסעדה בבעלותו של יהודי‪ ,‬אשר יהודי הדליק בתוכה את‬ ‫הקטנים מעשה אביהם רק יסמכו עליו –‬ ‫האש בבוקר‪ ,‬ואח"כ העובד הגוי הניח תבשילים על האש ‪ -‬יש‬ ‫כן תעשו גם אתם!"‪.‬‬ ‫ללמד זכות על המיקלים לאכול במסעדה כזו‪ ,‬אף שהם ספרדים‪.‬‬ ‫אבל‪ ,‬לכתחילה יש להזהר שהמשגיח במסעדה יתן בעצמו את‬ ‫מכאן‪ ,‬שה' אוהב את האדם יותר ממה‬ ‫התבשילים על האש ולא הגוי‪ .‬וידועים דברי הגאון 'החכם צבי'‪,‬‬ ‫שהאדם אוהב את עצמו‪ ,‬ולכן כשהאדם נמצא‬ ‫שאמר‪ ,‬שהלואי ואנו )האשכנזים(‪ ,‬היינו מחמירים את מעט‬ ‫בצער ובוכה‪ ,‬גם ה' מצטער ובוכה יחד איתו‬ ‫החומרות שהחמיר ה'בית יוסף' )מנהגי ספרד(‪ ,‬שהן יקרות יותר‬ ‫מרוב חמלתו עליו!‪.‬‬ ‫מכל החומרות שנוהגים בהם האשכנזים‪.‬‬ ‫‪ (2‬כיצד ניתן להגיע לדרגה של קבלת‬ ‫הטעם להלכה זו‪ :‬יש בזה מחלוקת בין מרן השו"ע והרמ"א‪ .‬דעת‬ ‫הייסורים באהבה? ‪ -‬ע"י ההכרה הברורה‬ ‫השו"ע כי מלבד שהיהודי מדליק האש הוא גם צריך להניח‬ ‫שהקב"ה אוהב את האדם אהבה עזה "ואם ה'‬ ‫התבשיל על האש‪ ,‬וכך דעת הספרדים‪ .‬ואילו לרמ"א מספיק‬ ‫שאוהב אותי מכל אדם‪ ,‬נותן לי קושי וצער –‬ ‫שהיהודי מדליק האש‪ ,‬ואף שהגוי מניח התבשילים כל היום –‬ ‫אין לי צל של ספק שהדבר הינו לטובתי"‪.‬‬ ‫מותר‪ .‬וכך עושים האשכנזים וכך מורים ברבנות ובעדה החרדית‪.‬‬ ‫‪ (3‬כתב רבנו בחיי )דברים כב‪ ,‬ח(‪" :‬כל הנבראים‬ ‫אלא שנוצר בעיה בדבר‪ :‬מה יעשה ספרדי במסעדה שכזו‬ ‫כולם נבראו בחפצם ורצונם‪ ,‬וה' הודיעם‬ ‫שהכשרות בה היא של אשכנזים המקילים בכך? – השיב מרן הרב‬ ‫בראשית הבריאה כל ענייניהם‪ ,‬וכל המקרים‬ ‫עובדיה זצ"ל כי ניתן להקל אף לשולחן ערוך‪ ,‬כשהמסעדה‬ ‫העתידים לבוא עליהם‪ ,‬וכן הודיעם ימי‬ ‫בבעלותו של יהודי )שאז אין חשש שיאכיל את היהודי איסור או‬ ‫חייהם‪ ,‬ומיתתם היאך תהא‪ ,‬וכן עניין מזונם‬ ‫שיתחתן איתו‪ ,‬שהוא טעם איסור בישולי גויים(‪ .‬אך במסעדה של‬ ‫אם ברווח או צער‪ ,‬והכל רצו וקיבלו"‪.‬‬ ‫גוי‪ ,‬אף שהיהודי הדליק את האש והגוי הניח המאכל – אסור!‪.‬‬ ‫לברואיו והם יכירו בו ויודו לו‪ .‬ואם כך הם כפויי טובה‪,‬‬ ‫העולם כולו מזדעזע‪ .‬אדם הראשון אכל מעץ הדעת אחר‬ ‫הרי שאין מה להשאיר אותם בגן עדן!‪ .‬כמה גדולה‬ ‫שהיה צריך לעמוד במבחן של כמה שעות ולא לאכול‬ ‫וחשובה מידת הכרת הטוב בחיים של אחד ואחד‪.‬‬ ‫מעץ הדעת‪ .‬בורא עולם פונה אל אדם הראשון ושואל‬ ‫אותו‪" :‬המן העץ אשר צויתי לבלתי אכל ממנו אכלת?"‪.‬‬ ‫מסופר על הגאון רבי משה פיינשטיין זצ"ל‪ ,‬גדול‬ ‫אדם הראשון משיב ואומר‪" :‬ויאמר האדם – האשה אשר‬ ‫הפוסקים באמריקה שהגיע לפגישה עם גביר בקומה‬ ‫נתת עימדי‪ ,‬היא נתנה לי מן העץ ואוכל"‪ .‬מפרש הרד"ק‬ ‫רביעית בבנין משרדים ללא מעלית‪ .‬הוא היה אז בגיל‬ ‫את דברי אדם הראשון‪" :‬אתה גרמת לי שנתת לי אשה‬ ‫למעלה מ‪ ,85-‬ובקושי רב טיפס את המדרגות ברגל‪.‬‬ ‫כזאת שהסיתה אותי"‪ .‬הוא מאשים את הקב"ה!‪.‬‬ ‫כשהסתיימה הפגישה‪ ,‬ירד הרב לאיטו עד שהגיע לרכב‪.‬‬ ‫לפתע‪ ,‬נעמד הרב במקומו ואמר‪" :‬שכחתי משהו‪ ,‬אני‬ ‫בורא עולם פונה לאשה ושואל אותה‪" :‬מה זאת עשית?"‪,‬‬ ‫חייב לחזור למשרד של הגביר"‪ .‬התלמידים שבאו עם‬ ‫והיא משיבה‪" :‬ותאמר האשה‪ ,‬הנחש השיאני ואוכל"‪.‬‬ ‫הרב ביקשו שהרב לא יטרח והם יעלו במדרגות שוב כדי‬ ‫אומר הרד"ק גם פה‪" :‬אתה בראת את הנחש שהכשיל‬ ‫להביא את הדבר ששכח‪ ,‬אך הרב פיינשטיין התעקש‬ ‫אותי"‪ .‬מיד כששומע זאת בורא עולם הוא פותח ומקלל‬ ‫ואמר‪" :‬זה עסק שלי!"‪ ,‬והחל לעלות לאט לאט‪.‬‬ ‫את אדם וחוה ואף את הנחש‪.‬‬ ‫עד שהגיע לביתו של הגביר‪ ,‬כשהוא מתנשף במאמץ‬ ‫)יהודי בן ‪ (85‬ואמר לגביר‪" :‬שכחתי להודות לך על כוס‬ ‫אומרים חז"ל גילוי מבהיל )משנת ר"א פ"ז(‪":‬לא ניטרד‬ ‫התה שהכנת לי‪ ,‬באתי לומר יישר כח! התה היה מצוין!"‪.‬‬ ‫אדם הראשון מגן עדן אלא על כפיות טובה שהיתה בו‪,‬‬ ‫הכל היו המומים‪ ,‬אך הרב לא ויתר על הכרת הטוב‪.‬‬ ‫שנאמר‪' :‬ויאמר האדם האשה אשר נתת עמדי"‪.‬‬ ‫אדם וחוה לא גורשו מגן עדן בגלל החטא שעשו – את זה‬ ‫הכרת הטוב בבית לאשה‪ ,‬לאבא‪ ,‬לאמא ולאחים‪ .‬גם אם‬ ‫בורא עולם עוד יכל להבין אותם ולהכיל‪ .‬אלא אומרים‬ ‫נפגענו או התאכזבנו אחד מהשני‪ ,‬אסור לשכוח את‬ ‫חז"ל כי הסיבה שהם גורשו מגן עדן זה אך ורק בגלל‬ ‫הטוב שעשו לי בעבר‪ ,‬כי ה' מתעב את הכפויי טובה!‪.‬‬ ‫הכרת הטוב!‪ .‬לפי שכל בריאת העולם היתה כדי שייטיב‬ ‫טועמיה ‪ -‬דפוס ספיד פרשת בראשית תשפז‬ ‫‪24‬‬ ‫דע לך‪ ,‬כי הנשמה שלי‪ ,‬כשראתה את‬ ‫כשיעקב נאבק עם המלאך של עשיו‪,‬‬ ‫דווקא בגלל הקושי שיש לך לקום‬ ‫אדם וחוה מתכוננים לאכול מפרי עץ‬ ‫כתוב בפסוק‪" :‬ויאבק איש עימו"‪,‬‬ ‫לתפילה בבוקר – אתה גורם נחת‬ ‫הדעת‪ ,‬פרחה מיד ונעלמה‪ .‬כמוה היו‬ ‫אומר על כך רש"י‪" :‬העלו עפר עד‬ ‫רוח עצומה על המאבק‪ .‬בזכות‬ ‫עוד כמה נשמות בודדות‪ ,‬שמרוב‬ ‫כסא הכבוד" – שהמלחמה עם היצר‬ ‫המלחמה שלא לספר לחברה לשון‬ ‫קדושה לא סבלו את החטא‬ ‫הרע‪ ,‬עושה שמחה עד כסא הכבוד"‪.‬‬ ‫הרע – יש אושר עצום בשמיים!‪.‬‬ ‫והסתלקו‪ ,‬כדי לא להיות בחטא‪.‬‬ ‫הבחור שמע את הדברים‪ ,‬שתק ויצא‪.‬‬ ‫אדם הראשון ידע את זה‪ ,‬וביקש‬ ‫"אך אינני מבין‪ ,‬זושא"‪ ,‬המשיך רבי‬ ‫המחשבה הזו כי עצם המלחמה‬ ‫לחיות חיים שיש בהם קושי‪,‬‬ ‫אלימלך‪" ,‬הלוא הנשמה שלך כן‬ ‫והרצון לנצח את היצר עושה נחת‬ ‫התנגדות של יצר הרע‪ ,‬ובכך לגרום‬ ‫נשארה במעמד החטא‪ .‬כיצד אפשרת‬ ‫רוח לקב"ה‪ ,‬גם אם היא לא מצליחה‪,‬‬ ‫נחת רוח אמיתי לה' יתברך!‪.‬‬ ‫לאדם הראשון לחטוא?‪...‬‬ ‫לא נתנה לו מנוח ולאחר זמן‪ ,‬הוא‬ ‫שב בתשובה שלמה‪ ,‬וכיום הוא אחד‬ ‫אם כן‪ ,‬מדוע נענש אדם הראשון?‬ ‫כיצד לא עצרת בעדו מלעבור על רצון‬ ‫מגדולי הצדיקים בירושלים!!‪.‬‬ ‫כותב הצדיק )'ועץ הדעת טוב ורע'( כי ה'‬ ‫בוראו ולהביא מיתה וחושך לעולם?‬ ‫העניש אותו כיוון שהכניס עצמו‬ ‫איך לא שאגת בכל כוחך והתאמצת‬ ‫לניסיון על דעת עצמו‪ ,‬וכי כל הנחת‬ ‫לעצור בעד אדם הראשון?"‪.‬‬ ‫רוח העצומה שיש לה' מהניסיונות‬ ‫שהאדם עובר‪ ,‬זה דוקא שה' מזמין‬ ‫השיב רבי זושא ואמר‪" :‬אלימלך אחי‪,‬‬ ‫ונותן לו את הניסיון‪ ,‬ולא שהוא‬ ‫אומר לך את האמת כולה‪ .‬אכן‪ ,‬שם‬ ‫הולך אל הניסיונות בעצמם‪.‬‬ ‫הייתי‪ ,‬הכול ראיתי‪ ,‬ולא זו בלבד‬ ‫שלא מחיתי‪ ,‬אלא שאני עצמי‬ ‫יום אחד סיפרו לאדמו"ר רבי שלמה‬ ‫שכנעתי את האדם לעבור ולאכול את‬ ‫מזוועהיל זי"ע כי אחד מנערי‬ ‫פרי עץ הדעת‪ .‬במו ידיי דחפתי את‬ ‫הקהילה עזב את דרך התורה ל"ע‬ ‫הפרי לתוך פיו!"‪.‬‬ ‫והידרדר לתהומות היצר הרע‪ .‬מי לא‬ ‫ניסה לדבר איתו ולהפציר בו שישוב‬ ‫"מה?! מדוע?!"‪ ,‬נזעק רבי אלימלך‪,‬‬ ‫בו מדרכו הרעה‪ ,‬אך הוא הודיע קבל‬ ‫ורבי זושא המשיך‪" :‬אגלה לך‪.‬‬ ‫עם ועדה כי אין לו מה לחזור לדרך‬ ‫חששתי‪ ,‬שאם אדם לא יאכל מעץ‬ ‫חזרה‪ ,‬עד שהכל התייאשו ממנו‪.‬‬ ‫הדעת‪ ,‬הרי שהוא יקבל חיי נצח‬ ‫ויחיה לעד‪ ,‬חיים בריאים ומאושרים‪,‬‬ ‫ביקש הצדיק שיקראו לאותו בחור‪.‬‬ ‫ללא כל קושי ומחסור‪ ,‬במרכז גן עדן‪.‬‬ ‫הבחור‪ ,‬שכיבד מאד את האדמו"ר‬ ‫אך אז כל הזמן תטריד את מנוחתו‬ ‫מה שווה לחיות בגן עדן ללא יצר‬ ‫הסכים להגיע‪ ,‬הוא נכנס וישב מול‬ ‫מחשבה אחת‪" :‬לוּ רק אכלתי מהעץ‪,‬‬ ‫וניסינות? אני רוצה להוכיח לך שאני‬ ‫הרב‪ .‬רבי שלמה הניח עליו את היד‬ ‫לו רק טעמתי מעט מאותו פרי עץ‬ ‫אוהב אותך‪ ,‬וזאת אפשר להוכיח ע"י‬ ‫בחמימות ואמר לו‪" :‬בוודאי אתה‬ ‫הדעת‪ ,‬מי יודע‪ :‬אולי הייתי כאלוקים‬ ‫שאעבוד אותך עם היצר!‪ .‬שאתגבר‬ ‫חושב שבשמים סופרים ניצחונות‪,‬‬ ‫יודע טוב ורע?!"‪ ,‬כדברי הנחש‪.‬‬ ‫בקדושת העיניים‪ ,‬שאלך לשיעור‬ ‫ולכן אתה שבור ומיואש ממצבך‪...‬‬ ‫תורה כשאני עייף‪ ,‬כשאקפיד על‬ ‫אך לא ולא – דע לך כי בכל פעם‬ ‫הרי שגם אם לא היה אוכל‪ ,‬היה‬ ‫שאתה מתמודד‪ ,‬מתקשה‪ ,‬מנסה‪,‬‬ ‫צניעות דווקא כשכולן שונות ממני!‪.‬‬ ‫ממשיך לדמיין ולחלום שיכול להיות‬ ‫משתדל – אתה גורם בזה נחת רוח‬ ‫כאלוקים‪ .‬מיד אמרתי אז בקול רם‪:‬‬ ‫טעם נוסף ומיוחד מדוע אכל אדם‬ ‫רבה ועצומה במפליא של מעלה‪ ,‬וכל‬ ‫"מוטב לך‪ ,‬בשר ודם‪ ,‬שתאכל את עץ‬ ‫הראשון מעץ הדעת מובא‪ :‬יום אחד‪,‬‬ ‫אבותיך וזקניך שמחים לראותך‬ ‫הדעת‪ ,‬תטעם ובעצמך תחוש כמה מר‬ ‫ישבו האחים הקדושים‪ ,‬רבי אלימלך‬ ‫נאבק ונלחם‪ ,‬בלי כל קשר לניצחון!"‪.‬‬ ‫ורע הוא החטא‪ ,‬כמה קושי יש בו‪,‬‬ ‫מליז'ענסק ורבי זושא מאניפולי‬ ‫כמה מוות‪ ,‬ייסורים וחוליים קשים‬ ‫ושוחחו ביניהם‪.‬‬ ‫המשיך הצדיק ואמר‪" :‬עצם‬ ‫יביא הוא לעולם‪ ...‬ובלבד שלא תהיה‬ ‫המלחמה‪ ,‬עצם העובדה שאתה רוצה‬ ‫שוטה ותלך כל החיים במחשבה של‬ ‫"זושא אחי היקר‪ ,‬אני מתפלא עליך"‪,‬‬ ‫בכל ליבך לנצח‪ ,‬אף אם לא עולה‬ ‫גאוה והתנשאות כי יכלתי להיות כמו‬ ‫פנה רבי אלימלך ואמר‪" :‬הרי כידוע‬ ‫הדבר בידך‪ ,‬גורמת למהפיכה גדולה‬ ‫אלוקים ח"ו"‪.‬‬ ‫לך‪ ,‬כי בנשמתו של אדם הראשון היו‬ ‫בשמים ועושה נחת רוח לבורא כל‬ ‫כלולות נשמותיהם של כל בני האדם‬ ‫עולמים שאין לתאר ואין לשער"‪.‬‬ ‫דבר מבהיל ונורא אומר הצדיק‪...‬‬ ‫מאז ועד עולם‪.‬‬ ‫– המשך בעמוד ‪- 4‬‬ ‫‪-‬‬ ‫טועמיה ‪ -‬דפוס ספיד פרשת בראשית תשפז‬ ‫‪25‬‬ ‫דבר גדול מלמד אותנו ה'מאור‬ ‫ושאל אותו‪" :‬הרי הרב איש זקן ושבע‬ ‫אדם שלא חטא‪ ,‬אך מסתובב עם‬ ‫עיניים' )יתרו( על חטא אדם הראשון‬ ‫ימים‪ ,‬ומדוע פינית את דרכך לאדם‬ ‫מחשבות של גאווה וכוחי ועוצם ידי‪,‬‬ ‫ואומר‪" :‬האמת הוא שהאדם אינו‬ ‫צעיר ממך בעשרות שנים? הרי אני‬ ‫חמור יותר מאדם שאף שנפל‬ ‫יכול לעמוד תמיד על מדרגה אחת‪,‬‬ ‫הוא שהייתי צריך לפנות לך הדרך!"‪.‬‬ ‫בעבירה‪ ,‬הרי הוא כנוע ויודע שהוא‬ ‫אלא פעם מרגיש האדם תענוג‬ ‫איננו כלום בלעדי ה' יתברך!‪.‬‬ ‫והתעלות בה'‪ ,‬ואחר כך מסתלק‬ ‫ענה ה'חפץ חיים' ואמר‪" :‬דע לך! כל‬ ‫ונופל ממדרגתו‪ .‬ויש בזה סודות‬ ‫ימי אני מקפיד לפנות את הדרך‬ ‫ומדוע? כיוון ש'תועבת ה' כל גבה לב'‬ ‫תורה"‪ .‬אדם הראשון ירד ממדרגתו‬ ‫לאחרים!"‪ .‬בורא עולם אוהב את‬ ‫)משלי טז‪,‬ה( – אדם שנפל בחטא לא נאמר‬ ‫לעולם החומר‪ ,‬כי זו דרכו של בשר‬ ‫הוא מתעב וסולד‬ ‫הענווה‪,‬‬ ‫עליו 'תועבה'‪ ,‬אך אדם בעל גאוה‬ ‫ודם‪ ,‬להיות תמיד בעליה וירידה‪.‬‬ ‫מהמתגאים ומחזיקים מעצמם‪.‬‬ ‫והרגשה שהוא לבדו מצליח ויכול‬ ‫הכל‪ ,‬הגם שלא יחטא‪ ,‬נאמר עליו את‬ ‫"והטעם לזה )הביא בפרשת שמות( הוא כדי‬ ‫הכינוי הנורא של‪' :‬תועבה'‪.‬‬ ‫להעלות הנשמות הנפולים‪ .‬משל למה‬ ‫הדבר דומה? לאדם העומד על גג‬ ‫ולפעמים‪ ,‬אומר הרה"ג שי עטרי‬ ‫גבוה‪ ,‬ורואה למטה בקרקע אבן יקרה‬ ‫שליט"א )דרך הבעש"ט( כי לא עוזרים לאדם‬ ‫ונוצצת‪ ,‬אך אינו יכול לקחתה‪ .‬מה‬ ‫מהשמיים‪ ,‬וכי הוא מרגיש שלמרות‬ ‫עליו לעשות? לרדת אליה ולקחתה‬ ‫רצונו לעבוד את ה'‪ ,‬הוא נופל ונכשל‪.‬‬ ‫ממקומה‪ ,‬ואז יעלה איתה חזרה לגג‪,‬‬ ‫ומדוע? מפני שרוצים ללמד אותו‬ ‫אלא שאז יעמוד על הגג כשהוא‬ ‫כל הלכות שבת‪ ,‬הלכות ברכות‪,‬‬ ‫להבין שההצלחות שלו‪ ,‬גם ברוחניות‬ ‫עשיר גדול"‪ .‬כשמגיע רגע של ירידה‬ ‫יסים מסכת ראש השנה‪ ,‬סוכה מגילה‬ ‫– זה לא ממנו‪ .‬אם יצליח בחיים ובכל‬ ‫ונפילה בחיים‪ ,‬אלו רגעים גדולים‬ ‫ועוד‪ .‬כמה נכסים אדירים ועצומים‬ ‫הניסיונות‪ ,‬יוכל לחשוב כי מעלתו‬ ‫בהם האדם לוקח יהלומים ומתקן‬ ‫שיהיו נכסי צאן ברזל שלו בעולם‬ ‫וקדושתו היא זו שעמדה לו לצלוח‬ ‫נשמות נפולות‪ ,‬ודבר זה אינו זוכה‬ ‫הזה ובעולם הבא! שלו בטאבו!‪.‬‬ ‫את הקשיים‪ ,‬והרי זה אינו נכון‪.‬‬ ‫בזמני הארה!‪.‬‬ ‫על כן‪ ,‬ה' 'זורק' לאדם קושי וחוסר‬ ‫מסיים הצדיק וכותב‪" :‬ודע‪ ,‬כי‬ ‫הצלחה‪ ,‬כדי שיכנע לפניו וירגיש‬ ‫הצדיקים נקראים שלוחי המלך‪ ,‬שהם‬ ‫שהוא תלוי בחסדיו המרובים‪.‬‬ ‫שלוחי השכינה הצריכים ללכת‬ ‫מספרים על בעל אחד שזעם מאד‬ ‫על אשתו שאינה מסדרת ומנקה את‬ ‫כשהלבנה התלוננה שאיננה יכולה‬ ‫למקום ששולח אותם ה'‪ ,‬ולפעמים‬ ‫לשמש עם החמה יחד‪ ,‬שהרי 'אין שני‬ ‫הם נשלחים למדרגות תחתונות‪ .‬ודבר‬ ‫הבית כראוי‪ ,‬ובכך היא מזלזלת‬ ‫בכבודו‪ .‬החליט ללכת אל חכם בן‬ ‫מלכים משמשים יחדיו'‪ ,‬היא נענשה‬ ‫זה נעשה גם לאנשים בינונים‪ ,‬שצריך‬ ‫ציון אבא שאול זצ"ל ולהיוועץ בו‪.‬‬ ‫שהקב"ה הקטין אותה‪ .‬מדוע? והרי‬ ‫כל אחד 'ליפול' ממדרגתו לפעמים‪,‬‬ ‫והנה‪ ,‬כשפתח את דלתו של הצדיק‪,‬‬ ‫היא צודקת?‪ ...‬הטעות היא אחת ‪-‬‬ ‫כדי להעלות אותן נשמות אשר מתחת‬ ‫נדהם לראות את המחזה הבא‪:‬‬ ‫אתם לא מלכים‪ ,‬מלך יש רק אחד‪,‬‬ ‫דרגתו"‪.‬‬ ‫הצדיק חכם בן ציון‪ ,‬ממרומי גילו‪,‬‬ ‫בורא עולם‪ ,‬ואנחנו בעלי תפקידים‬ ‫ברגעים של משבר‪ ,‬ירידת מצב רוח –‬ ‫עומד עם מכנסים מקופלים כלפי‬ ‫זמניים בעולמו‪ ,‬והכל ממנו יתברך!‪.‬‬ ‫אסור להוריד את הראש! עכשיו אתה‬ ‫מעלה‪ ,‬נועל נעלי בית לרגליו ושוטף‬ ‫בשליחות יקרה ביותר‪ ,‬ע"י עבודת ה'‪:‬‬ ‫פעם אחת‪ ,‬הלך ה'חפץ חיים' זצ"ל‬ ‫את הרצפה לאט לאט‪.‬‬ ‫בשביל צר מאד‪ ,‬והנה הוא רואה מולו‬ ‫תפילה‪ ,‬תורה‪ ,‬מצוות והארת פנים עד‬ ‫כמה שאפשר במצב זה – מתקנים‬ ‫הבעל ברח מהבית כל עוד נפשו בו‪,‬‬ ‫קצין רוסי פוסע בשביל‪ .‬מיהר הצדיק‬ ‫ניצוצות קדושה של נשמות גבוהות‬ ‫והבין את התשובה מהשמיים‪ :‬אפשר‬ ‫לרדת אל שולי השביל ונתן לקצין‬ ‫הנמצאות באשפתות‪ .‬בהצלחה!‪.‬‬ ‫לבקש מהשני‪ ,‬אך לא להרגיש שאני‬ ‫לעבור‪ .‬למרות מעמדו של הקצין‪,‬‬ ‫מעליו וכי הוא חייב לי משהו!‪.‬‬ ‫הוא התפעל מהתנהגותו של הצדיק‬ ‫מי אכל מעץ הדעת‬ ‫מלבד אדם וחוה?‬ ‫העלון מוקדש לרפואה והצלחה‪ :‬בנימין בן‬ ‫כעת זו ההדמנות לזכות בזיכוי הרבים בעלון‬ ‫אלחנן יחיאל‪ ,‬שלמה בן אלה‪ ,‬אלונה בת‬ ‫לשנה שלימה‪ .‬תורמים חד פעמית לזיכוי‬ ‫פלינה‪ ,‬רימה בת רינה‪ .‬זיווג הגון‪ :‬רות לאה‬ ‫הרבים‪ ,‬וכל עשרות אלפי העלונים השנה‪,‬‬ ‫בת עליזה‪ ,‬מאירה ועדי בני ברוריה‪.‬‬ ‫נזקפים לזכותכם! ‪0506-425-002‬‬ ‫לע"נ‪ :‬מברוקה בת בובה‪ ,‬ניסים בן סניורה‪.‬‬ ‫טועמיה ‪ -‬דפוס ספיד פרשת בראשית תשפז‬ ‫‪26‬‬ ‫בס''ד‪ .‬לבקשת הצטרפות‪ ,‬שליחת סיפורים ותגובות‪:‬‬ ‫מרדכי הכהן מלאכי‪ ,‬ביתר עילית‬ ‫‪ * 5834817@gmail.co m‬תא קולי ‪ * 073-2490589‬לפניות בפקס ‪ * 02-5003608‬לקבלת הגיליון בפקס ‪ 02-3132641‬קוד גיליון ‪0026‬‬ ‫זמן קצר התברר כי דווקא הוא היה‬ ‫הלקוח מחזיק במספר זהה שמסתיים‬ ‫הטלפון שלי נחסם ‪ -‬לטובתי‬ ‫הפיתרון והעזרה המושלמת עבורנו‪.‬‬ ‫בספרה ארבע‪ .‬אותו לקוח ביקש‬ ‫בביתנו שלושה טלפונים ניידים‪:‬‬ ‫לבטל את הקו שלו‪ ,‬ומסיבות‬ ‫שנים משמשים‬ ‫לטובתי נשברה רגל פרתי!‬ ‫בירוקרטיות שקשה להסביר‪ ,‬הדרך‬ ‫אותי ואת רעייתי‪,‬‬ ‫הר''ר‬ ‫העצלות של הפקידה הושיעה‬ ‫הכי נוחה לבטל קו לגמרי היא לנייד‬ ‫ביתר פרנקל והשלישי מיועד‬ ‫אברהם ח‪.‬‬ ‫את הקו למרכזייה כלשהי‪ ,‬ואז‬ ‫לשיחות טלפון‬ ‫אמי שתחי' שרויה במצב סיעודי‪,‬‬ ‫לבטלו‪ .‬למעשה הקו שלך הושבת‪...‬‬ ‫מהבית‪ .‬לאחרונה שני הטלפונים‬ ‫ומזה תקופה ארוכה היא מתגוררת‬ ‫אני מבקש לפצות אותך על עוגמת‬ ‫אנו‬ ‫בביתנו‪.‬‬ ‫הר"ר‬ ‫שלנו התבלו וסיכמנו שהגיע הזמן‬ ‫הנפש‪ ,‬מה אני יכול לעשות עבורך? "‬ ‫עושים כל אשר‬ ‫שאול פריימן‬ ‫להחליפם במכשירים חדשים‪ .‬בנוסף‪,‬‬ ‫כדי‬ ‫ביכולתנו‬ ‫ק‪ .‬ויזניץ‬ ‫"מה אתה יכול לעשות? " החזרתי לו‬ ‫הילדים גדלו ב"ה והגענו למסקנה‬ ‫אותה‬ ‫לשרת‬ ‫בתמיהה‪" ,‬לפני כל דבר אחר תחזיר‬ ‫שהגיעה העת לרכוש קו נוסף שישרת‬ ‫במסירות ולהנעים את ימיה‪ ,‬אך‪ ,‬לצד‬ ‫לפעולה את הקו שלי‪ ,‬תמנע ממני את‬ ‫את הבית‪ .‬אמנם‪ ,‬עקב הוצאות‬ ‫גידול בית שבו ילדים בכל הגילאים‬ ‫המשך העוגמת נפש‪ ,‬אחר כך נדבר‬ ‫מרובות שעמדו על הפרק דחינו את‬ ‫בלעה"ר‪ ,‬מדובר במשימה תובענית‬ ‫על פיצוי"‪.‬‬ ‫הביצוע שוב ושוב‪ ,‬לתקופה שהמצב‬ ‫ומאתגרת במיוחד‪ .‬אחד הקשיים‬ ‫בבנק ירווח מעט‪.‬‬ ‫הוא הבטיח לי כי הוא מטפל בנושא‬ ‫המעיקים עלי ביותר הוא חוסר‬ ‫באופן מיידי‪ ,‬ואכן כעבור זמן קצר‬ ‫באחד הימים צלצל הטלפון שלי‪.‬‬ ‫האפשרות לנסוע בחגים להתפלל‬ ‫הקו שלי חזר לפעול ב"ה‪.‬‬ ‫כאשר עניתי‪ ,‬שמעתי הודעה מוקלטת‬ ‫במחיצת האדמו"ר שליט"א כמנהגי‬ ‫המבשרת כי התקבלה בקשה לנייד‬ ‫מיום עמדי על דעתי‪ .‬אינני יכול‬ ‫לאחר מכן חזר אלי בעל החנות ושאל‬ ‫את מספר הטלפון שלי לטובת‬ ‫להותיר את רעייתי להתמודד לבדה‬ ‫שוב במה יוכל לפצות אותי על עוגמת‬ ‫מרכזייה כלשהי‪ .‬לא לחצתי על לחצן‬ ‫עם המטלה הזו על כתפיה‪ ,‬ולכן אני‬ ‫הנפש‪ .‬אמרתי לו שיש לנו צורך‬ ‫האישור‪ ,‬שהרי לא ביקשתי לבצע‬ ‫נאלץ להישאר בבית‪ .‬כשמדובר‬ ‫להחליף שני מכשירי טלפון‪ .‬הוא‬ ‫ניוד כלשהו‪ ,‬אך למרות זאת כעבור‬ ‫בימים הנוראים‪ ,‬אני מקבל זאת‬ ‫נענה מיד לבקשתי והסכים להחליף‬ ‫כחצי שעה הטלפון שלי נדם‪ ,‬והושבת‬ ‫באהבה ומתנחם בכך שבשהותי בימי‬ ‫את שני המכשירים הישנים שלנו‬ ‫לחלוטין‪.‬‬ ‫הדין בבית עומדת לימיני עו"ד‬ ‫בשני מכשירים חדשים‪ ,‬מהמתקדמים‬ ‫מהשורה הראשונה – הלוא היא זכות‬ ‫בשוק‪.‬‬ ‫פניתי מיידית לחברת הסלולר‪ ,‬ושם‬ ‫מצוות כיבוד אם במסירות – הרי‬ ‫נדרשתי להתחיל להוכיח שאני הוא‬ ‫שבשמחת תורה המצב שונה בתכלית‪.‬‬ ‫או אז פניתי אליו ואמרתי‪" :‬אני‬ ‫אני‪ ...‬שלא ביקשתי ניוד‪ ,‬שאני הוא‬ ‫קשה לי מאד בלי ההקפות והריקודים‬ ‫מעוניין להוסיף קו לבית‪ ,‬והנה אתה‬ ‫אכן בעל הקו‪ ,‬והמספר היה שייך לי‬ ‫העילאיים אצל הרבי‪ ,‬השמחה פורצת‬ ‫כרגע עוסק בהשבתה של מספר‬ ‫עד כה‪ .‬הובהר לי כי גם תהליך ביטול‬ ‫הגדרות במחיצת אלפי החסידים מכל‬ ‫שהוא עוקב וזהה למספר הטלפון‬ ‫של ניוד שנעשה שלא מרצוני הוא‬ ‫קצווי הארץ‪ ,‬חסרים כחמצן לנשמתי‪.‬‬ ‫שלי‪ .‬יהיה לי מאד נוח אם תעביר את‬ ‫מורכב ומסורבל‪ ,‬ואין ברירה אלא‬ ‫הקו הזה לרשותי‪ ,‬כך יהיה לי קו נוסף‬ ‫לעבור אותו על הייסורים הכרוכים‬ ‫השנה‪ ,‬מיד למחרת יום הכיפורים‪,‬‬ ‫במספר דומה למספרים הקיימים‬ ‫בו‪ ...‬זה היה מתסכל ביותר‪ ,‬אך לא‬ ‫פנתה אלי רעייתי בגילוי לב ואמרה כי‬ ‫בבית"‪ .‬הסדרת העניין הייתה תהליך‬ ‫נראתה דרך אחרת באופק‪.‬‬ ‫היא חשה שהיא קורסת תחת העומס‪,‬‬ ‫קצת מסורבל‪ ,‬אך בסופו של דבר הקו‬ ‫והיא חייבת הפוגה זמנית מהטיפול‬ ‫המדובר הועבר לבעלותי‪.‬‬ ‫כעבור כשעתיים התקבלה שיחה‬ ‫באמי‪ ,‬כדי לאגור מעט כוחות‬ ‫טלפונית באחד הקווים שבבית‪.‬‬ ‫להמשך‪ .‬הבנתי היטב לרוחה‪ .‬גם אני‬ ‫וכך‪ ,‬מתוך תקלה קטנה וחוסר‬ ‫הדובר מעבר לקו פנה אלי בהתנצלות‬ ‫חש מותש‪ ,‬וליבי הומה ונכסף להגיע‬ ‫תשומת לב של מוכר טלפונים‪,‬‬ ‫כנה‪" :‬אני מחפש אותך כבר שעתיים‬ ‫סוף סוף לחג שמחת תורה בחצר‬ ‫הוסדרו כל ענייני התקשורת שלנו‬ ‫ומנסה לאתר אותך בכל דרך‪ .‬אני בעל‬ ‫הקודש‪.‬‬ ‫מבלי שאזדקק לשלם עליהם פרוטה‬ ‫חנות סלולר בביתר‪ .‬לקוח ביקש‬ ‫אחת‪ .‬מעבר לכך‪ ,‬נוסף לנו קו‬ ‫להשבית קו שמספרו דומה מאוד‬ ‫ממש עבור מצבים כאלו‪ ,‬קיים נוהל‬ ‫המתאים בדיוק לסדרת המספרים‬ ‫לשלך‪ ,‬ובטעות ניידתי את הקו שלך‬ ‫מטעם המדינה של "נופשון" עבור‬ ‫שברשותנו‪ :‬הנה‪ ,‬אירוע כה מרגיז‬ ‫המסתיים בספרה שתיים‪ ,‬בעוד‬ ‫חולים סיעודיים‪ ,‬המכיר בצורך‬ ‫ומקומם נחת עלינו ללא הסבר‪ ,‬ותוך‬ ‫סדר פרסום הסיפורים נקבע אך ורק על פי הרגשת הלב בעת חתימת הגיליון‪ .‬עדיפות ניתנת לסיפורים מוקלדים הכוללים פרטים אמיתיים ומלאים‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫טועמיה ‪ -‬דפוס ספיד פרשת בראשית תשפז‬ ‫‪27‬‬ ‫בראשית פ"ז ~ עמ' ‪~ 2‬‬ ‫לאנשים בבית‪ .‬אין לי עבודה קבועה‪,‬‬ ‫טלפון בהול ממנהל בית אבות מוכר‪:‬‬ ‫החיוני של המטפלים למלא מצברים‪,‬‬ ‫וגובה הכנסותי הוא בהתאם לכמות‬ ‫"מה קרה? מה כל כך דחוף שהפכתם‬ ‫ומממן עבור החולה שהות במקום‬ ‫העבודות שאני מבצע‪ .‬יש ימים קשים‬ ‫את הארץ? " במקביל‪ ,‬הגיעה שיחה‬ ‫חילופי למשך שלושים יום‪ .‬מיהרתי‬ ‫שבהם לא נכנסת בכלל עבודה‪ ,‬ואני‬ ‫נוספת מהאחראית העירונית של‬ ‫להגיש בקשה לממונה העירונית‬ ‫נכנס ללחץ כי אני יודע איך זה יתבטא‬ ‫הביטוח הלאומי‪" :‬מה עשיתם? מדוע‬ ‫אצלנו‪ .‬כמנהג מדינתנו הנאורה‬ ‫בסוף החודש‪ .‬מזה כחצי שנה שאני‬ ‫פניתם למנהלת הארצית? מאיפה‬ ‫נדרשתי למלא הררי טפסים‪,‬‬ ‫קורא בקביעות את "בטחוני" ומאוד‬ ‫השגתם את הטלפון שלה? " נראה כי‬ ‫ולשמחתי‪ ,‬בסייעתא דשמיא מיוחדת‪,‬‬ ‫מאוד התחזקתי בנושא הביטחון‬ ‫הממונה הארצית לא מתקשרת‬ ‫בעיתוי הזה רוב המסמכים היו בהישג‬ ‫והאמונה‪ .‬כך יוצא לי להתפלל מדי‬ ‫אליהם כל יום‪ ...‬כאשר הממונה‬ ‫ידי‪ .‬ביום שלישי שלאחר יום‬ ‫יום לריבונו של עולם לזכות בפרנסה‬ ‫הארצית שמעה שהאישור שהנפיקה‬ ‫הכיפורים הוגשה הבקשה‪ ,‬וכבר‬ ‫טובה וישירה ממנו‪ ,‬בלי סיבוכים‬ ‫אינו ממומש בשטח‪ ,‬היא מיהרה‬ ‫למחרת‪ ,‬ביום רביעי‪ ,‬קיבלנו מייל עם‬ ‫מיותרים‪ ,‬שיהיו ביקורים קצרים‬ ‫להרים שורת טלפונים נמרצים‬ ‫הודעה מבשרת טובות‪:‬‬ ‫ותשלום בזמן‪ .‬אחד הדברים‬ ‫לעושים במלאכה‪ ,‬ולפתע הם כבר לא‬ ‫הבקשה אושרה!‬ ‫שקיבלתי על עצמי במסגרת‬ ‫היו עסוקים‪ ,‬נראה כי הם היו לחוצים‬ ‫ההשתדלות הוא ‪ -‬ייעוץ וניהול‬ ‫לסדר את הענין עוד יותר מאיתנו‪...‬‬ ‫בתחושה של הקלה עצומה פניתי עם‬ ‫פיננסי‪ .‬היות וראיתי שהעניין הכספי‬ ‫עוד באותו יום‪ ,‬העניין סודר על צדו‬ ‫האישור למוסדות ולבתי אבות‬ ‫לא מסודר ואני מדי חודש במינוסים‬ ‫הטוב ביותר‪ .‬אמי התקבלה לנופשון‬ ‫מתאימים‪ ,‬כדי לשבץ את אמי באחד‬ ‫גדולים – למרות שאני עובד מאוד‬ ‫לתקופה של שלושים יום בבית אבות‬ ‫מהם לקראת חג הסוכות הבא עלינו‬ ‫קשה‪ ,‬מתאמץ וממשיך לעשות כל‬ ‫ברמה גבוהה‪ ,‬לביתנו באו המנוחה‬ ‫לטובה‪ .‬אלא שאז התברר כי השמחה‬ ‫עבודה שאני מקבל‪ ,‬ולפעמים קורה‬ ‫והרווחה לקראת החג‪ ,‬ובשמחת תורה‬ ‫היתה מוקדמת‪ :‬חלק מהמוסדות‬ ‫שאנשים לא משלמים מכמה וכמה‬ ‫זכיתי לנסוע לרבי‪.‬‬ ‫הודיעו כי המוסד מלא עד אפס מקום‪,‬‬ ‫סיבות‪ .‬בניהול הפיננסי עוברים מדי‬ ‫ואחרים כלל לא ענו לטלפון‪ ,‬נראה כי‬ ‫בדיעבד התברר כי הפקידה העירונית‬ ‫חודש על כל ההכנסות וההוצאות‪,‬‬ ‫גם המנהלים הנכבדים עסוקים‬ ‫היתה אמורה להשיב לנו במכתב‬ ‫ויש גם שיעורי בית לתעד כל דבר‬ ‫למעלה ראש בימים אלו‪ ,‬אם ברכישת‬ ‫מסודר ולהודיע על האישור‪ .‬אולם‬ ‫)מאוד ממליץ לכל אחד לעשות(‪ .‬וכך‬ ‫ארבעת המינים או בקישוט הסוכה‪.‬‬ ‫מתוך רצון לחסוך זמן‪ ,‬או שמא סתם‬ ‫בתהליך זה גיליתי שאני מוציא הרבה‬ ‫מתוך עצלות‪ ,‬היא פשוט העבירה‬ ‫הלחץ החל לתת בנו אותותיו‪ .‬האם‬ ‫הרבה יותר ממה שאני מכניס‪ ,‬כולל‬ ‫אלינו את ההודעה שקיבלה‬ ‫אחרי כל המאמץ וההשתדלות‪ ,‬הכל‬ ‫ביטוחים והוצאות שונות ומשונות‬ ‫מהמחלקה הארצית כפי שהיא‪ ,‬מבלי‬ ‫עומד להתמסמס? נותרו יומיים בלבד‬ ‫שלא זכרתי ולא שמתי לב אליהן‪.‬‬ ‫למחוק את פרטי השולחת הבכירה‪.‬‬ ‫עד חג הסוכות‪ ,‬משרדי הממשלה‬ ‫בממוצע‪ ,‬מדי חודש זה הסתכם בפער‬ ‫של כ‪ 11‬אלף ש"ח הוצאות יותר‬ ‫והעובדים יוצאים לחופשה מרוכזת‪,‬‬ ‫כך הקדים הקדוש ברוך הוא רפואה‬ ‫מהכנסות‪ .‬אני לא בן אדם עשיר כלל‪,‬‬ ‫ואנו עלולים להישאר תקועים בבית‬ ‫למכה‪ ,‬ודווקא עצלותה של הפקידה‬ ‫אבל כל אדם שיעשה את החשבון‬ ‫שנה נוספת‪ .‬התחושה היתה‬ ‫היא זו שהסגירה בפנינו את מספר‬ ‫הפשוט של 'כמה נכנס וכמה יוצא'‬ ‫שמבחינתנו זה פשוט בלתי אפשרי‪.‬‬ ‫הטלפון המבוקש והישיר‪ ,‬ומתוך‬ ‫יהיה בהלם‪ .‬אצלי המינוס התבטא‬ ‫נשאתי עיני למרום וציפיתי לישועה‪.‬‬ ‫התקלה הזו זכינו לישועה מיידית!‬ ‫בסכומים שנעו בין ‪ 11‬ועד ל‪ 20-‬אלף‬ ‫והישועה הגיעה‪ ,‬דווקא מהמקום‬ ‫מדי חודש‪ ,‬כשאני מרוויח בין ‪ 12‬ל‪-‬‬ ‫בחנוני נא בזאת!‬ ‫הבלתי צפוי ביותר‪ .‬רעייתי פתחה‬ ‫‪ 15‬במצב טוב‪ .‬לא היו לי הוצאות‬ ‫זו לי פעם ראשונה שבה אני משתף את הסיפור‬ ‫שוב את הודעת הדוא"ל שבה התקבל‬ ‫חריגות‪ ,‬אבל לא שמתי לב שהקניות‬ ‫האישי שלי עם הקוראים הנכבדים‪ ,‬ומקווה שלא‬ ‫האישור‪ ,‬והבחינה כי לא מדובר‬ ‫בסופר‪ ,‬מורה פרטי לילד ועוד ועוד‬ ‫תצא תקלה תחת ידי‪.‬‬ ‫בעילום שם‬ ‫בהודעה מקורית‪ ,‬אלא בהעברה של‬ ‫לא יכולתי להימנע‬ ‫מצטברות לסכומים כאלה‪ .‬תכל'ס‪,‬‬ ‫אישור שנשלח מגבוה אל השלוחה‬ ‫במפגשים הקבועים עם היועץ הנכבד‬ ‫מכך‪ ,‬היות וראיתי‬ ‫אברך מב''ב‬ ‫בחוש ישועה גדולה‬ ‫העירונית‪ .‬למכתב היה מצורף לוגו‬ ‫הוא דיבר איתי על החשיבות להפריש‬ ‫בזכות ההתחזקות בעקבות הסיפורים שמופיעים‬ ‫רשמי‪ ,‬ובו הופיעו שמה ומספר‬ ‫מעשר‪ .‬האמת? לא יצא לי להפריש כי‬ ‫כאן בעלון המיוחד הזה – יישר כוח לרב מלאכי!‬ ‫הטלפון הישיר של הממונה הארצית‬ ‫לא היה לי ממה‪ .‬הכסף הרי נגמר עוד‬ ‫מטעם המדינה‪ .‬רעייתי לא היססה‪,‬‬ ‫אני אברך בגיל ‪ ,33‬ממוצע ורגיל‪ ,‬לא‬ ‫בטרם השתמשתי בו‪ ,‬כי תמיד יש מה‬ ‫חייגה אל אותה גברת בכירה‪ ,‬ותינתה‬ ‫מיוחד בכלל‪ .‬אין לי דירה או נכס על‬ ‫לקנות או לשלם‪ .‬ובדיוק בתקופה‬ ‫בפניה את צערנו‪" :‬אחרי כל הטפסים‬ ‫שמי‪ .‬ההורים משני הצדדים בריאים‬ ‫ההיא נתקלתי בעלון "בטחוני"‬ ‫קיבלנו סוף סוף אישור לנופשון‪ ,‬אך‬ ‫ונורמליים ב"ה ואינם עשירים‪ ,‬אני לא‬ ‫והתחלתי לקרוא עוד ועוד סיפורים‬ ‫הוא חסר ערך עבורנו מכיוון שאין לנו‬ ‫מקבל מהם תמיכה ואני גם לא מצפה‬ ‫על אנשים שהפרישו מעשר וחומש‬ ‫דרך לממש אותו‪ ,‬לאור התגובות של‬ ‫לקבל‪ ,‬כי אני חפץ לאכול מיגיע כפי‬ ‫וראו ישועות מעל דרך הטבע‪ .‬הרי‬ ‫המוסדות שאמורים לסייע לנו"‪.‬‬ ‫ואני מתפלל על כך מדי יום‪ .‬העבודה‬ ‫"וּבחָ נוּנִ י נָא בָּ ז ֹאת" )מלאכי ג'‪ ,‬י'(‪.‬‬ ‫כתוב‪ְ :‬‬ ‫שבה אני עובד היא מתן שירות‬ ‫חלפה שעה קלה‪ ,‬והנה אני מקבל‬ ‫כ"ד תשרי תשפ"ז כל הזכויות שמורות‪ .‬אין להעתיק תוכן לפרסום‪ ,‬ללא קבלת אישור מפורש‪ ,‬למעט פרסום הגליון במתכונתו המלאה‪.‬‬ ‫׉‬ ‫בגיליון מובאות עובדות בדוקות ומדויקות בלבד ככל שידי מגעת בס''ד‪ ,‬ללא כל תוספת‪ .‬בחלק מהמקרים שונו השמות על פי דרישת הנוגעים בדבר‪.‬‬ ‫טועמיה ‪ -‬דפוס ספיד פרשת בראשית תשפז‬ ‫‪28‬‬ ‫בראשית פ"ז ~ עמ' ‪~ 3‬‬ ‫לחזור הביתה‪ .‬הוא טיפס שוב מעבר‬ ‫התקבלה אצלו הודעה על נסיעה‬ ‫החלטתי‪ :‬אני מפריש ויהי מה!‬ ‫למעקה ועשה את הדרך חזרה‬ ‫הממתינה לו ברמת שלמה‪ ,‬ממש‬ ‫מיד כשאני מקבל תשלום על עבודתי‬ ‫בשלווה גמורה‪.‬‬ ‫בקרבת מקום‪ ,‬בחזרה לביתר עילית‪.‬‬ ‫או כשנכנס לי תשלום לבנק‪ ,‬אני‬ ‫ממש באותם רגעים גורליים שבהם‬ ‫"אין לי שום ספק"‪ ,‬אמר לי‪" ,‬כי‬ ‫מפריש מעשר וחומש‪ .‬כמובן שזה‬ ‫התפללתי בלב נשבר מעומק הלב‪,‬‬ ‫המעשר שאני נותן משנה לחלוטין‬ ‫היה קשה מאוד‪ ,‬כי אני רואה כמה‬ ‫ניצל בני מגורל מר‪ ,‬רחמנא ליצלן‪.‬‬ ‫את המאזן הפיננסי שלי‪ .‬הבחור‪ ,‬שעל‬ ‫מתוך הסכומים שאני "מרוויח" אני‬ ‫כוחם של פסוקי התהילים שנאמרו‬ ‫פי חזותו לא נראה כמי ששומר מצוות‬ ‫חייב להוריד לטובת החומש‪ ,‬אבל‬ ‫בדמע ובכוונה עמד לנו למנוע אסון‬ ‫בהידור‪ ,‬הוסיף‪ :‬רק דבר אחד אבקש‬ ‫קבלה זו קבלה‪ .‬וראה זה פלא‪ ,‬בחודש‬ ‫מיידי ה"י‪.‬‬ ‫ממך‪ :‬תמצא לי בבקשה רב‪ ,‬כי‬ ‫הראשון לאחר שהתחלתי להפריש‬ ‫מתעוררות אצלי כל מיני שאלות ואני‬ ‫המאזן החודשי הסתיים במינוס של‬ ‫ומה לגבי מצב החשבון בבנק?‬ ‫לא יודע בדיוק כמה להפריש‪.‬‬ ‫אלפיים ש"ח בסך הכל‪ .‬בחודש לאחר‬ ‫ראו זה פלא‪ .‬שום חיוב לא חזר‪ ,‬לא‬ ‫"אני צריך דברים ברורים"‪.‬‬ ‫מכן כבר אחזתי בפלוס של ‪ 4‬אלפים‪,‬‬ ‫הגיעה כל שיחת טלפון‪ ,‬הודעה או‬ ‫נ‪ .‬ב‪ .‬בל"נ לבקשת רבים השבוע יצורף שוב‬ ‫ובחודש שלאחר מכן – תקשיבו טוב‬ ‫תקלה‪ ,‬והכל עבר בשלום‪.‬‬ ‫למנויים המדריך ההלכתי למעשר כספים‪.‬‬ ‫טוב – ההכנסות שלי הסתכמו בכ‪55-‬‬ ‫אלף ש"ח! כן כן! וזה לא היה חד‪-‬‬ ‫הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו!‬ ‫הילד שלנו חזר הביתה‬ ‫פעמי‪ ,‬כי מאז ‪ -‬מדי חודש התחלתי‬ ‫זה היה לפני מספר חודשים‪ ,‬ביום ה‪15‬‬ ‫להכניס סכומים דומים‪ ,‬וכמובן‬ ‫‪ 2‬שיחות ‪ -‬זה לעומת זה‬ ‫לחודש הלועזי‪ .‬המצב בחשבון הבנק‬ ‫שהמינוס התחלף בפלוס גדול‪.‬‬ ‫נפלה בחלקי הזכות לנהל את קופת‬ ‫שלי היה מתוח עד מאוד‪ ,‬וחששתי‬ ‫תקשיבו‪ ,‬זו לא סגולה נדירה של איזה‬ ‫הצדקה‬ ‫עמוקות מהחזרת חיובים‪ .‬למען‬ ‫מקובל מלפני ‪ 200‬שנה‪ .‬זה עובד‪,‬‬ ‫הקהילתית‪.‬‬ ‫בעילום שם‬ ‫האמת‪ ,‬בכל חודש בתאריך הזה הלחץ‬ ‫בית שמש‬ ‫ועוד איך שעובד! תתחילו להפריש‬ ‫בימים העמוסים‬ ‫קיים‪ ,‬אך באותו חודש הגיעו הדברים‬ ‫מעשר חומש‪ ,‬ותראו איך שנפתחות‬ ‫והלחוצים של‬ ‫לידי נקודת רתיחה‪ ,‬ולא ידעתי מאיזה‬ ‫לכם ארובות השמים‪ ,‬כמו שה' הבטיח‪.‬‬ ‫ערב חג‪ ,‬כאשר על כתפיו של גבאי‬ ‫מקור אוכל להשיג כסף כדי לכסות‬ ‫הצדקה מוטלות משימות למכביר‪,‬‬ ‫את הבור שנפער בחשבון‪.‬‬ ‫מעשר של דרייבר‬ ‫העומס והמתח מגיעים לשיאם‪ .‬אולם‬ ‫לפני מספר שבועות פרסמתי פה סיפור על‬ ‫מסתבר כי לא רק גבאי הצדקה‬ ‫ישבתי בכולל בשעות אחר הצהרים‬ ‫מעשר כספים‪ ,‬וכמות ההדים התגובות שקיבלתי‬ ‫שרויים בלחץ‪ .‬גם בעלי העסקים‬ ‫וניסיתי בכל כוחי להתרכז בלימוד‪.‬‬ ‫הייתה פשוט מדהימה‪ .‬כעת ברצוני לשתף‬ ‫ונותני השירות מולם אנו עובדים‪,‬‬ ‫בשעה שש בערב‪ ,‬השעה שבה‬ ‫בסיפור קצר נוסף שהייתי עד לו‪.‬‬ ‫עמוסים עד לעייפה בימים אלו‪.‬‬ ‫נסגרות פעולות הבנק‪ ,‬גבר הלחץ‪,‬‬ ‫ביקשתי מחילה מהחברותא‪ ,‬נטלתי‬ ‫בשעות אחה"צ‬ ‫הר"ר‬ ‫כך מצאתי את עצמי באחד מהימים‬ ‫לידי ספר תהילים והתחלתי לומר‬ ‫של ערב ראש‬ ‫אליהו סגל‬ ‫הללו‪ ,‬בעיצומן של כמה משימות‬ ‫פרקי תהלים בכוונה עצומה ובלב‬ ‫השנה‪ ,‬הזמנתי‬ ‫ביתר‬ ‫ציבוריות דחופות‪ ,‬מקבל שיחת‬ ‫נשבר‪ .‬ידעתי היטב כי ברגעים אלו רק‬ ‫הסעות‬ ‫נהג‬ ‫טלפון מאחד מנותני השירות‪ .‬היתה‬ ‫הקב"ה יכול להושיעני‪.‬‬ ‫מביתר עילית ‪ -‬לרמת שלמה‬ ‫לו טענה פעוטה ושולית למדי‪ ,‬אך‬ ‫שבירושלים‪ .‬הנהג התעכב מעט‬ ‫הוא מצא בי כתובת לפריקת לחציו‬ ‫סיימתי את אמירת התהילים ושבתי‬ ‫בדקות האחרונות בצורה מתמיהה‪,‬‬ ‫וכעסיו‪ .‬אף על פי שלכל גבאי צדקה‬ ‫לביתי שבגבעה‪ .C‬כשנכנסתי הביתה‪,‬‬ ‫וכשהגיע לבסוף לאסוף אותי‪ ,‬הוא‬ ‫שמור "כיס מיוחד לביזיונות"‪ ,‬ובימים‬ ‫קידמה רעייתי את פני בפתח בשאלה‪:‬‬ ‫היה נרגש ונסער כהלום יין‪ .‬מיד‬ ‫אלו בפרט‪ ,‬ספגתי ממנו גערות‬ ‫"למדת היום טוב במיוחד?" הייתי‬ ‫כשעליתי לרכב‪ ,‬הוא קרא לעברי‬ ‫ונזיפות שהספיקו למלא כיס של כמה‬ ‫נבוך מעט ולא ידעתי מה להשיב‪,‬‬ ‫בהתרגשות‪" :‬הקדוש ברוך הוא נתן לי‬ ‫גבאים גם יחד‪ .‬הוא צעק וגער‪,‬‬ ‫ממתין להסבר שבוודאי יבוא‪.‬‬ ‫נשיקה עכשיו! "‬ ‫ולקינוח הוסיף מילים אישיות‬ ‫רעייתי ביקשה ממני להתלוות אליה‬ ‫הוא הסביר כי לאחרונה קיבל על‬ ‫ופוצעות על העבר‪ .‬מנה גדושה וקשה‬ ‫אל המרפסת‪ .‬שם היא הדגימה לי את‬ ‫עצמו להפריש מעשר כספים‪ ,‬ומאז‬ ‫כזו לא זכורה לי מאז שנכנסתי לעולם‬ ‫מה שהתרחש אחר הצהרים‪ ,‬דקות‬ ‫הוא רואה נפלאות ממש‪ ,‬כאשר‬ ‫העסקנות‪.‬‬ ‫ספורות אחרי השעה שש‪ ,‬בננו הצעיר‪,‬‬ ‫המקרה הנוכחי הוא אחד מהם‪.‬‬ ‫אף על פי שהיו באמתחתי תשובות‬ ‫כבן שנתיים וחצי‪ ,‬הצליח לטפס מעבר‬ ‫למעקה המרפסת‪ ,‬ומצא את עצמו‬ ‫נסיעה מביתר לרמת שלמה בערב חג‬ ‫ניצחות – נתתי מחסום לפי‪ .‬ביקשתי‬ ‫היא נסיעה שאינה רווחית כ"כ‪ ,‬מכיוון‬ ‫סליחה וסיימתי את השיחה בכבוד‪.‬‬ ‫מצידו החיצוני‪ ,‬בגובה של שלוש‬ ‫קומות! רעייתי הבחינה בו ברגע‬ ‫שכמעט תמיד על הנהג לחזור‬ ‫הישועה שבעקבות השתיקה והמחילה עודה‬ ‫מתמהמהת‪ ,‬וכאשר היא תגיע‪ ,‬אעדכן בע''ה‬ ‫האחרון ונכנסה להלם‪ ,‬עד כי איבריה‬ ‫כשהרכב ריק‪ .‬אין להם בדרך כלל‬ ‫לא נשמעו לה‪ .‬אלא שאז‪ ,‬ללא סיבה‬ ‫נוסעים בכיוון ההפוך‪ .‬והנה‪ ,‬שתי‬ ‫בעודי נתון בסערת רגשות עזה‪ ,‬לא‬ ‫דקות בלבד לפני שהגיע לאסוף אותי‪,‬‬ ‫נראית לעין‪ ,‬הילד החליט פשוט‬ ‫כ"ד תשרי תשפ"ז כל הזכויות שמורות‪ .‬אין להעתיק תוכן לפרסום‪ ,‬ללא קבלת אישור מפורש‪ ,‬למעט פרסום הגליון במתכונתו המלאה‪.‬‬ ‫׉‬ ‫בגיליון מובאות עובדות בדוקות ומדויקות בלבד ככל שידי מגעת בס''ד‪ ,‬ללא כל תוספת‪ .‬בחלק מהמקרים שונו השמות על פי דרישת הנוגעים בדבר‪.‬‬ ‫טועמיה ‪ -‬דפוס ספיד פרשת בראשית תשפז‬ ‫‪29‬‬ ‫בראשית פ"ז ~ עמ' ‪~ 4‬‬ ‫ריקם‪ ,‬וכדי שלא אמצא את עצמי בעיצומו‬ ‫אין סיכוי שהכיסאות יגיעו לפני החג‪.‬‬ ‫חלפו אלא שתי דקות‪ ,‬וקיבלתי שיחת‬ ‫של החג עם כיסים ריקניים ‪ -‬הזמנתי‬ ‫טלפון נוספת‪ ,‬הפעם מיהודי מבני‬ ‫כמות נוספת של עלונים מודפסים‪.‬‬ ‫ר' שמיל בעל החנות מסביר במתק שפתיים‪:‬‬ ‫לפני החג כולם לחוצים‪ ,‬הלקוחות‪ ,‬היצרנים‪,‬‬ ‫הקהילה‪ .‬הוא ביקש לברר פרט‬ ‫בפועל‪ ,‬עקב דוחק הזמן‪ ,‬לא הספקתי‬ ‫המובילים‪ ,‬כולם‪ .‬כדי לעמוד בדיבורי אני קובע‬ ‫מסוים בנוגע למענק החג שקיבל‪.‬‬ ‫לאסוף את המהדורה הנוספת‪ .‬ממש שעה‬ ‫מראש תאריך מסויים‪ ,‬אלו שמזמינים עד‬ ‫עניתי לו באדיבות כהרגלי‪ ,‬ומיד‬ ‫וחצי לפני התקדש החג התקשרתי לר'‬ ‫התאריך הקובע יקבלו את ההזמנה לחג ונעשה‬ ‫לאחר מכן זכיתי למטר של שבחים‪...‬‬ ‫חיים‪ ,‬ידיד יקר ]ידיד אמת שאפשר להרגיש‬ ‫כל מאמץ כדי לא לאכזב אותם‪ .‬מי שפספס את‬ ‫בנח ולהטריחו בזמן כה דחוק‪" ,‬אני ממש מבקש‬ ‫התאריך – נבצר ממני לסייע לו על חשבון‬ ‫אותו יהודי החל להרעיף עלי‬ ‫לשוב ולהטריחני"[ ביקשתי ממנו להביא עמו‬ ‫האחרים שהקדימו והזמינו"‪.‬‬ ‫מחמאות ודברי שבח שלא כהרגלו‪.‬‬ ‫את העלונים המוכנים‪ .‬ר' חיים מתפלל‬ ‫הוא פירט בהתרגשות את הפעולות‬ ‫בחג בבית המדרש של חסידי סלאנים‬ ‫בבוקר יום שישי‪ ,‬ערב החג‪ ,‬בהשראת‬ ‫הסמוך‪ ,‬ומכיוון שגם שם מתאסף ציבור‬ ‫שנקטנו בקופה לקראת החג‪ ,‬והמשיך‬ ‫סיפור ההשגחה של ר' אליקים שוורץ‬ ‫ענק בלעה"ר‪ ,‬סיכמנו שהוא יניח אותם‬ ‫ושיבח את כלל המפעלים והיוזמות‬ ‫"מסרק ודירה – הכל בתפילה"‪ ,‬חלפה‬ ‫עבורי בביהמ"ד בתוך שקית סגורה‬ ‫שהובלתי בקופה ובקהילה מאז‬ ‫ומסומנת במיקום מסוים‪ ,‬וכך אוכל‬ ‫בראשה מחשבה‪ :‬כשם שהבורא יכול‬ ‫שנכנסתי לתפקידי‪ .‬את דבריו חתם‬ ‫לאסוף את החבילה מבלי שאזדקק לחפש‬ ‫לתת מסרק וגם דירה ‪ -‬כך הוא יכול‬ ‫במשפט נרגש‪" :‬הקהילה פשוט‬ ‫אחריו באמצע ההקפות בתוך הציבור‬ ‫לספק לנו את הכיסאות‪.‬‬ ‫הגדול‪.‬‬ ‫ברוחניות‬ ‫דרמטית‪,‬‬ ‫השתנתה‬ ‫היא נשאה תפלה קצרה במחשבה‪.‬‬ ‫ובגשמיות‪ ,‬מאז שהגעת"‪.‬‬ ‫בליל שמחת תורה כשנכנסתי לביהמ"ד‬ ‫היד ד' תקצר לספק לנו את הכיסאות‬ ‫סלאנים‪ ,‬להפתעתי כי רבה‪ ,‬עוד בכניסה‬ ‫החדשים עוד טרם התקדש החג?‬ ‫שיחת הטלפון הזו הפחיתה באופן‬ ‫הבחנתי באנשים עומדים וקוראים‬ ‫דרמטי את מפלס הלחץ‪ ,‬הכעס‬ ‫"בטחוני בצורי"‪ .‬הדבר עורר את חשדי‪,‬‬ ‫דקות ספורות לאחר אותה מחשבה‪,‬‬ ‫והסערה שבהם הייתי נתון בעקבות‬ ‫שהתאמת עד מהרה‪ ...‬נראה כי אחד‬ ‫הגיעה שיחת טלפון‪ .‬על הקו היה‬ ‫השיחה הקודמת‪ .‬לא נותר לי אלא‬ ‫המתפללים הבחין בשקית שהונחה שם‪,‬‬ ‫המוביל של רהיטי מעבל‪ ,‬שמסר כי‬ ‫והבין בטעות כי מדובר בחבילת עלונים‬ ‫להשתאות מול ההשגחה הפרטית‬ ‫הכיסאות כבר עושים את דרכם‬ ‫שנשלחה לביהכנ''ס לשם חלוקה עבור‬ ‫המופלאה והתזמון המדויק שבו‬ ‫לביתר עילית‪ ,‬ויסופקו עוד לפני‬ ‫הציבור‪ .‬הוא הוציא את העלונים מהשקית‪,‬‬ ‫הגיעה השיחה השנייה שהיתה כצרי‬ ‫כניסת החג!‬ ‫והניח אותם בערימה יפה בפתח בית‬ ‫למרפא על מכתי הכואבת‪ ,‬זה לעומת‬ ‫הכנסת‪ ,‬וכל הרוצה בא ונטל להנאתו‪...‬‬ ‫היימישע פוסט ב ס‪‬נים‬ ‫זה עשה האלקים!‬ ‫ואני‪ ...‬נשארתי בידיים ריקניות‪.‬‬ ‫עלונים חולקו משמים‬ ‫לא התרעמתי על מה שקרה‪ .‬אם העלונים‬ ‫חולקו זאת הפעם בביהמ"ד סלאנים‪,‬‬ ‫בדרך כלל אינני עוסק בעצמי במלאכת‬ ‫מסרק וכיסאות – הכל בתפלה‬ ‫כנראה שהם נועדו מן השמים דווקא‬ ‫ההפצה של הגיליון‪ .‬ב"ה ישנם הרבה מאד‬ ‫תקציר משבוע שעבר‪:‬‬ ‫לאנשים הללו‪ ,‬ומה לי להתעצב או‬ ‫שליחים טובים מסביב לעולם העושים זאת‬ ‫אמרתי בלחישה‪" :‬רבונו‬ ‫הר"ר‬ ‫להתרעם על כך‪.‬‬ ‫מיוזמתם‪ .‬הם מקבלים את הגיליון במייל האישי‬ ‫של עולם תשלח לי‬ ‫אורי ישראלי‬ ‫על כן‪ ,‬מי מחסידי סלאנים הקורא כעת את‬ ‫או של בית דפוס‪ ,‬ומדפיסים כמות לחלוקה‪ ,‬החל‬ ‫מסרק קטן שאולי נאבד‬ ‫ביתר‬ ‫בסיום‬ ‫למישהו"‪..‬‬ ‫הגיליון וסבור היה שמישהו התנדב לחלק‬ ‫מאלו שמדפיסים ‪ 10‬גליונות במדפסת האישית‪,‬‬ ‫התפילה אני יוצא כשלצידי ר' יחיאל מיכל זלוטניק‬ ‫את העלונים הללו במיוחד לחסידי‬ ‫ועד כאלו שמדפיסים מאות גליונות ומחלקים‬ ‫ופתאום אני מצביע לו לעבר האספלט‪ :‬מסרק!‬ ‫סלאנים בליל שמחת תורה‪ ,‬דעו לכם שלא‬ ‫בבתי כנסת‪ .‬אני באופן אישי מדפיס רק כמות‬ ‫תראה ביקשתי מהקב"ה מסרק וקיבלתי!‬ ‫כך פני הדברים‪ .‬העלונים הגיעו אליכם‬ ‫מסוימת של עלונים אותה אני מחלק לאנשים‬ ‫הוא נותן לכל אחד מה שמבקשים ממנו!‬ ‫בהשגחה פרטית מופלאה‪ ,‬ישירות משמים‪,‬‬ ‫אומר לי ר' יחיאל מיכל‪ :‬ככה? אז כעת תורי לבקש‬ ‫ללא התערבות בן אנוש‪ ...‬אני מקווה ומניח‬ ‫שאיתם אני בא במגע במשך השבוע‪ ,‬בעיקר‬ ‫בבתי הכנסת שבהם אני מתפלל‪ .‬זו הוצאה‬ ‫מרבון העולמים‪ .‬אני כבר למעלה משנתיים מחפש‬ ‫שהדברים חיזקו לבבות שנזקקו לכך‪,‬‬ ‫לקנות דירה בביתר‪ .‬אני אומר לו‪ :‬כן כן‪ ,‬יש לך דירה‬ ‫וממתין לסיפורים שיגיעו משם‪...‬‬ ‫כספית קבועה‪ ,‬וב"ה יש לא מעט קוראים‬ ‫ממש כמו שביקשת ובתנאים שחיפשת"‬ ‫בעלי נפש שדואגים מיוזמתם לכסותה‪.‬‬ ‫ביום שני נחתם החוזה! כן‪ ,‬לאחר חיפוש של‬ ‫ומה לגבי האנשים שהמתינו לקבלת העלון‬ ‫למעלה משנתיים יש לר' יחיאל דירה בשעה טובה‬ ‫ממני במשך כל אותה יממה ארוכה?‬ ‫מכיון שאינני רוצה לעבוד בחולו של מועד‪,‬‬ ‫ומוצלחת‪ ,‬לפני ראש השנה!‬ ‫אל דאגה‪ .‬העלונים שהיו ברשותי הספיקו‬ ‫לקראת חג הסוכות ושמחת תורה‪ ,‬הכנתי‬ ‫באמצע חודש אלול רכשה אמי‬ ‫בדיוק מופלא לכל מי שביקש‪ .‬במוצאי‬ ‫גיליון כפול‪ ,‬ואף הדפסתי מראש כ‪600‬‬ ‫גליונות אותן ייעדתי ל"חלוקה אישית"‬ ‫שתחי' כיסאות חדשים לסלון בחנות‬ ‫שמחת תורה‪ ,‬לאחר מעמד ההקפות‬ ‫הרהיטים "מעבל" בביתר‪ .‬קיווינו‬ ‫השניות‪ ,‬מצאתי את עצמי עם גיליון אחד‬ ‫בימי ערב החג ‪ -‬ובחג‪.‬‬ ‫מאוד שהם יגיעו במועד וישמשו‬ ‫אחרון בכיס! כמו תמיד‪ ,‬יש מי שמכוון‬ ‫ברגע האחרון ערכתי חישוב‪ ,‬היות שבחג‬ ‫הכל‪.‬‬ ‫אותנו לכבוד החג לקראת חג הסוכות‪.‬‬ ‫שמחת תורה אני מתכנן אי"ה לשהות בצל‬ ‫כ"ק האדמו"ר מראחמסטריווקא שליט"א‪,‬‬ ‫ימים אחדים לפני החג‪ ,‬התקשרה אמי‬ ‫ואנחנו? נמשיך לרחף על כנפי הדמיון‪,‬‬ ‫לחנות כדי לברר מה עולה בגורל‬ ‫שאנחנו כאילו עושים משהו‪...‬‬ ‫מקום שבו אני פוגש הרבה יותר אנשים‬ ‫מבמהלך השנה‪ ,‬נראה כי הכמות שהכנתי‬ ‫ההזמנה‪ .‬התשובה מעבר לקו היתה‬ ‫א געזונטער ווינטער‬ ‫לא תספיק כדי לענות על הביקוש‪.‬‬ ‫נחרצת‪ :‬טרם חלפו שלושים ימי‬ ‫חורף בריא לאחינו בני ישראל!‬ ‫לא ניחא לי להשיב את פני המבקשים‬ ‫עבודה מיום הרכישה‪ ,‬ובהתאם לכך ‪-‬‬ ‫כ"ד תשרי תשפ"ז כל הזכויות שמורות‪ .‬אין להעתיק תוכן לפרסום‪ ,‬ללא קבלת אישור מפורש‪ ,‬למעט פרסום הגליון במתכונתו המלאה‪.‬‬ ‫׉‬ ‫בגיליון מובאות עובדות בדוקות ומדויקות בלבד ככל שידי מגעת בס''ד‪ ,‬ללא כל תוספת‪ .‬בחלק מהמקרים שונו השמות על פי דרישת הנוגעים בדבר‪.‬‬ ‫טועמיה ‪ -‬דפוס ספיד פרשת בראשית תשפז‬ ‫‪30‬‬ ‫טועמיה ‪ -‬דפוס ספיד פרשת בראשית תשפז‬ ‫‪31‬‬ ‫טועמיה ‪ -‬דפוס ספיד פרשת בראשית תשפז‬ ‫‪32‬‬ ‫טועמיה ‪ -‬דפוס ספיד פרשת בראשית תשפז‬ ‫‪33‬‬ ‫טועמיה ‪ -‬דפוס ספיד פרשת בראשית תשפז‬ ‫‪34‬‬ ‫‪833‬‬ ‫އ˜Š˜–ƒ‹~—–~‡ށ–‡‹’Šƒ‬ ‫‰ƒŠŠ–‚Œ–‰„‡€‡Š‚ƒ–‰ƒŠŠ‬ ‫АŽ –‡ „•‡‚ „–ƒЇ  Žƒ–‡~Š ƒ~˜–‬ ‫–‰‡ „•‡‚‬ ‫ƒ—–‚ ˜ ‪Š„ Љ‡Œƒ ƒ‚‡Š~  –‡~Œƒ  q‰ jÀ‬‬ ‫އ˜Š•ЕЂ‬ ‫Š‚ „–Œ‡‘‪46‬‬ ‫~ƒ˜ƒƒ–ƒ”‚~ƒ˜ƒ‰ ˜Š‡˜ƒ„ƒ‚„ŒŽƒ˜Š‚”Š ‚Œ ––˜ŠŠƒ˜ŒŠ‚ŒŠ‚‬ ‫‡’ƒ–Š—˜•ƒ—‬ ‫‡ƒ Š‚„„ƒ~Œ–~އŒ—˜‡‡ˆŠŒ—’ ˜‰~‚Œ—’ ‚—Š–އ‹‚—Ї‬ ‫‡‚‡‚Ž—ƒ‡Š€ƒ‡‚"—ƒ‹’އ‹ƒ~ƒ’~އŠ~Œ‰‡‹~Œ–Š~—˜ƒ˜–‡~‡˜ƒ—Š~‬ ‫Аއ•Œ‡‰Š‬ ‫‡„Š‚˜ ˜‹€ƒ‡‚‬ ‫~—˜ƒ~Œ–‚Šƒ‰—Œƒ˜‡Ž‡‚Œ‚~Žƒ‡‚ƒ‡‹"‚–‡~˜‚Š~—ƒŒ–—˜‬ ‫‡ƒ Š~Œ–Š~—˜ƒ~އŒƒ‰Š—Œƒ–—˜‚‡•–—ŽŽƒŠ~‡˜ ˜‹€ƒ‡‚‚ƒ~‬ ‫Œ‡—‡˜’ŠŠ’–‚„‚‚•‚‡—ŒŠ˜’‡Šƒ˜‡ƒ‬ ‫އ€—ŠŽƒ–ƒ–†ƒŽ‡‚Š—‰Ž~ƒ˜ƒ~ˆ–ƒ–† ‚~ƒ˜ƒ•—~Œ–Šƒ~~‬ ‫‡’ƒ–Œ–€—Œ’‡Š‚Œ—‚‡‚ƒ‡—‹‡ƒ Љ‚~‡Š‡’ƒŠ‡€Š’ƒŠ‡‬ ‫˜’‡•ŠŠŠ~˜‚Œƒ ‬ ‫ŠŒ—’ ˜–އ‹‚ƒ~–~˜„ƒƒƒ˜‚—ƒ~‚ƒ‚”Ї Š–ƒ Š~–”ƒ˜‚–‡˜ ‡’—‬ ‫~Œ–Šƒ~އŒ˜ ‡ŠŠ—Œƒ–—˜~އŒ—‡˜~˜‰Š‚Œ~’‡ƒ˜—Ї—˜‬ ‫ƒ‚~ˆ‰‡ƒ~–”ƒ˜‚–‡˜Œ‡—Š~–ƒ”‚Аƒ—˜Œ’ƒ†–Š~Š˜–‚ƒ~‬ ‫‚—Šƒ–ƒ–†„~˜‚‡˜~ˆ‰ƒ–Œ’–—ƒ˜ „–ƒ~Œ–Š~‡ƒŠˆ‬ ‫‚˜•ŠŠŒ•ƒ‹ƒ‚~ˆ‰—‚€‡‡ƒ‹—‡—‡ƒ‚ƒ~‡•—ŒŒ‡ƒ—Š~Аƒ‬ ‫~~~އ~ƒŒ–Šˆ~˜‚~Œ˜‚‡‡˜‡–ˆƒ‚ І˜‡—~އŠ~Œ•—‡Љ‹’˜~ƒ‹‬ ‫—˜Œ‡•‡Š~˜‚Œ—‰ƒ–˜ƒ’ƒ†–‬ ‫‚˜ ‡ŠŠ‚˜Ž€Ї‚އ€ƒ—Š–‡ƒ ~‡‚އ€ƒ——Œ˜‡Œ‡–ƒƒ~„Ž„‰–˜‡—‡—Ї‬ ‫‰ˆ‚ƒ~ށŒƒ‚Аƒ‚~ˆŠƒ‘”˜‚‡”–‚ƒ~Ž—–‚ƒ~‚˜ ‡Š‬ ‫’– „–˜‡‚‡˜‚’˜ ˜‡~˜‚’–~ˆ~އŠ~‡ƒŠ•–ƒ~ƒ˜€‡ЇŒ‚„‚‬ ‫Аƒ Œ~’‡‡‚ Š ‚‡˜ ~Œ– Šƒ ~˜‚ ”–‡ˆ Аƒ —˜ ‚˜ ƒŠŠ‚ ~”Šƒ‬ ‫‚’–‚„‚"‬ ‫ŒŠ Œ˜ ~‡˜Ž‡‹ ~ˆ Šƒ‘ ‚ƒ~ ~Œ– „‚ ’‡•  Ž’— ˜ ‡Š˜ — А—ƒ˜ –•‬ ‫–ƒ–†Œ‡~~˜’–‚˜‚‡Š‡‹Š~‡ƒ‡ƒ Š~‡ƒŒ˜ ‡ŠŠ•–ƒ~’–‚˜‚‡Š‡‹‬ ‫ŒŠ~‰ƒ˜ •Šƒ˜ ~ˆ Š~ – Œ‰ ‚˜–– ƒ—‚ ŒŠ~‰ƒ˜ Œƒ–ƒ˜ ƒ~ – ‰ˆ —‬ ‫~Œƒ•ƒ–~˜’–ƒ‚‹~ƒŒ–‡‹Šƒ–ƒ–†˜—‚ŠŽƒ†ƒ‚~Š˜˜ ˜~‡˜‚‬ ‫А”Œƒ‚–‡~އŒ ŠŠ—˜~„Š~~އ ˜’‡Š‡ƒ‰—‚ƒ~Š~‚އ ˜’‡Š‡~„€‹‬ ‫Š˜’‡Šƒ˜‚ƒ~Š~‚Šˆ‚ƒ~—‡Ž‚~˜—ŒƒŠ€ ƒ„‘‚ƒ~‚˜ ˜‹~‡—‚‡‚ƒ‡‚‬ ‫–ƒ–†~Œ–Š‚ƒ–‡ƒ~Š‚’–ƒ’ƒ–Š~‡ƒƒ˜–Ї‚ƒ~‡–ƒ‘~ –‡‬ ‫ƒŠ~ –—ŠŒ~˜–„‡‚Œ•”ƒ‚˜’†–ƒ’˜ •‚•‡‹А”Œƒ–—˜—ŠŒ~’‡ƒ˜‬ ‫‚ƒ–‡ƒ—Š–ƒ–†~Œ–ƒŠƒ~„~‹‰‰‚~Ž Žƒސƒ–‡–‚‬ ‫ƒŽ—‚—‡–‰•ƒ– ‬ ‫‚‹–ƒ‡–‚Š–ƒ•ЇŠ~„ƒ–—‡——‹‚–‚‡‚ƒ‡‹‡ƒ Š‚˜ ‡ŠŠ—Œƒ–‬ ‫‚‡‚Šƒ——Œƒ–ƒ–†‡ƒ‹~ ~ƒŒ–‚Š~~—Œ€–˜ЇŒƒ‡ƒ ‡˜’–‬ ‫—˜‚ŠˆŠ‡˜‰Ž˜ƒ‰Š‚Œ—’ ‚ „–‚˜—ƒ‚—ŠŒ‚‬ ‫‡‚ƒ‡ ‚”‡ƒŠ‚‹ІƒŠ~–“‚•ƒ—І‡‡ŠŠ•–ƒŠ–~ƒ˜~˜‚ƒƒ‡‚ ‡‡‹~–“‬ ‫‡ƒ‹~ ‡ƒ Їƒ— Žƒ˜ƒŒ ‡‡‚ƒ‡—Œ€‡ŠŒ~’‡‚‚‡‚ƒ‡Ž–~‚Œ~ƒ‬ ‫‡—–~Š‬ ‫Œƒ†–‡ƒ Š—~ŠŠ—Œƒƒ‚‡‚ƒ‡~Œ–—•ƒ–~‡‹Šƒ~–‚‹€–ƒ‡ƒ Š—~Š~ƒ˜ƒ‬ ‫‡ƒ Š’ Š~’—–Š—ŠƒІƒŒƒŠ‹‚ƒ~Š~‡’–ŠŽƒŒ—‚ƒ—•—ƒ–‬ ‫Œƒ~˜‚Œƒ†–"~Œ–Šƒ~އŒŽ‚Š —ƒŽƒ˜Œ•”ƒ‡ŒƒŒ ‚~ˆ~‡Ї‬ ‫Ї‚ƒ˜~Œ–Šƒ~‡ƒŠ~‰~‡ŠˆŠŽƒ~ˆ‚Œ~ƒ–”‚~Œ–Šƒ~‡ƒ˜‡‬ ‫ƒ‚’‡†–ƒ~ƒ˜‡ƒŠ‰~އŒƒ†–‬ ‫Š~–“‚•ƒ—~‡Ї‡‚—˜•–‡–˜Š~‡‰Š‚Œ•ƒŒƒ˜~‡Ї‡‚‬ ‫~Œ–Šƒ‡ƒ Š~އ”–‡ˆŒŽ‚Š —ƒŽƒ˜ƒ~˜‚‡‚ŒŽ‚Š‚ —ƒŽƒ˜—Ї‬ ‫~Š~Š˜ŠˆŠŒ•ƒŒƒ˜—‡‚ƒ‡‹ Š~†ƒ‡‹ ‡–ƒ~˜ˆ~އŒ•—ŒŒˆ—Љƒ˜Š‬ ‫‚Œ–‡~Š˜Šˆ‬ ‫Š~ –‡–ƒ–‚˜––—~ƒ˜ƒ~–‚‹€–ƒ‚ƒ~‚ ƒ–—‚˜’ŠŠŒ‡–ƒВއ‰Œ‚‬ ‫—އ‹ƒ‚ƒ~„‚—Ž˜~˜‚˜‚‡Š‡‹Š—Šƒƒ„‰ƒ˜‚˜‚‡Š‡‹—ŠƒŽƒ–ƒ–†Š~‬ ‫~„‚Š~‡•–‰ƒ˜Š~ŠŒ‡–ƒ‚ƒ~‰‡•–‚‡‚„‚˜•ƒ’˜Š€ƒŒ–‬ ‫‚˜ ˜‹€ƒ‡‚ƒ‰Š‚Œ—’ ‚„‰˜‚Š „ƒ–˜—ƒ‚—ŠŒ‚‬ ‫‚€‡ ŠŒ‡–ƒ ƒŒ~ƒ ‚˜–€— Œ‚~ƒƒ‡–‚ ‚—Œ ‚ Œ‚‡Š‡‹ —–ƒ•‡‹ ƒŒ~ƒƒ‡–˜‬ ‫‚~ ƒ˜—‚‡˜‚‚‡ŠƒŠ˜‚–—‡Œ‚Œƒ‡•‚‚Œ˜Ž€Ž˜ƒ—‰ƒŠ‹—–‡‹ƒ~Œ–˜‹‬ ‫‡’ƒ–Ž’Š~„‚‚ƒ~‡˜ƒ‚Œƒ‡ƒ‚ƒ~ ƒ—‘’Ž‡Žƒ~˜Ž’Š~ƒ˜‚‚—€ ‚‬ ‫‰‚Š ‡–‡—Œƒ–‡ƒ ~‡‬ ‫—‡ƒ Š ƒŒ—’ ˜ƒ „‰ƒ Š‡‡˜~ —Œ‡~ ‚•‚ Œ€Š€Š —‡‡• ƒ ~˜ Žƒ Š~–“‬ ‫–ƒ–†Ž‰ŽŠŒ–‚ƒ‚ ‡ ƒ–”‡–—ƒ‰‚Œƒ˜—Ї—‚ƒ~—~Š~˜‬ ‫‚•ƒ—ƒ‚ƒ~‡€‡ŠŒ‡–ƒƒ‡‡ —‘Š–~—ƒŽ‚ ‡‡ƒŠ’–‚˜‚‡Š‡‹ƒ‡ŒŽ•ƒ˜„‚‬ ‫”Œƒ~‡ˆ‡˜‰—˜ƒˆ~ƒƒ‡–‚‰„ƒ—Œ ‚‚ ƒ–‚„‚ƒ‰‚ŒŒŒ•‡ЇƒƒŒ „‡•‬ ‫ŒŠ‚˜ ˜‹€ƒ‡‚ƒ‰Š‚Œ—’ ‚„‰ƒŠ „ƒ–˜—ƒ‚—ŠŒ‚‬ ‫’–‡ƒ‚ƒ~ŒŒ–ƒ˜•‚ƒ~އ€—~Їƒƒ‡–‰ƒŠ—Šƒ‹ƒ—~Š~ƒ˜ƒŒ‚„‚‚’–‬ ‫‚„‚—~˜‚Œ „‡•‡ƒŒƒ~˜‚ƒ‰‚"‚ ƒ–——Œƒ~–‚‹€–ƒ‚—‡Šƒ‬ ‫‚„•‚ƒ’‡Š~~ Šƒ‹‬ ‫Š’–‚„‚•ƒ–~‡‹’–˜‚‡Š‡‹ ‡–~ƒ˜ƒƒ‚ŒŠˆ—–‡‡ƒ–‡‹ƒ”–ƒ˜ƒ‚ƒ~‬ ‫ŠŒ‡Ž–—ސ–ˆ•‡ƒ“ ’“ ‡‡‹~ƒ„ƒ€~~~Œ~ƒ˜‚~~ƒ‚~Œ~‬ ‫~Œ–—Œ‡—‡˜’ŠŠ’–‚„‚‚—‹‡˜–ˆ‡—ŒŠ˜’‡Šƒ˜‡ƒ‚—‹‡Ž‚Š•—ƒ˜‡ƒ‬ ‫ƒ‚˜‚~„‡ŽƒŠ—‡ ƒ˜ƒ‚—˜˜’ƒ‚–”~ƒ˜~Š‚‹‚—–ƒ˜‚€ƒŠƒ˜Š~–”‚‬ ‫ƒŒ‡—–ƒ”‚Ё–‹‚—‹‡˜–ˆ‡’Ž‚~Їƒ–ˆ‚’–‚„‚‬ ‫Š—Œƒ‚–”~ƒ˜‰Š‚—ƒ‡— –‹–‡ƒ€ƒŠ˜ŠŒ‡ ‰‹Œ‚Œ—˜˜’‡‹‬ ‫–ƒ–†—~Š~˜‚ ƒ–‰Œ‚ƒŠ‚‚’–‚„‚"~Œ–Šƒ‚ ƒ–~އ~˜Šˆ~˜‬ ‫—‚ ‡‰‡‚ ƒ–Š~~Š‚–”~ƒ˜އ‚Ё–Œƒ~ƒ’’–†‡~ˆŠŠ~‚ƒ‡Š‬ ‫‚’–‚„‚ ‡Ž‹–ƒ–†Š• ~˜’–‚˜‚‡Š‡‹‚އ ~ƒ˜ƒ˜‡•ƒ~ –‡‡ƒŒ‡‡‹‬ ‫‚‡Œ‡‹ Š’ƒ‚Œ—’ ‚—‚‚‡˜‚‚~~ƒ‚~Œ~‚ Šƒ–ˆ —‚Œ˜‡Žƒ˜‬ ‫„–Š~–”ƒ˜‚–‡˜‬ ‫ƒ‚˜•Œƒ •‡ƒ‹ ‚Œ”ƒƒ˜ ‚‹ ‡•—ƒ Œ‚ —‡Š‚ €‹ ‚ƒ~ Š ‚€Š‚ ƒ‡—˜’–‬ ‫–ƒ–†—‰ —•‡Š˜‚‡Š‡‹Œ‚ ƒ–‚ƒ~ŠŒ~ƒŽ‡–‡†‚ „–ŠŠŒƒ‡ƒ‹‬ ‫Š’ ƒ˜Œ†~ˆ•—ƒ˜‡‚‹Ž’ŠƒŠ~ƒ„އ‡‹–Šƒ˜‬ ‫~ –ƒ–†Œ€‡‚‡˜‚‰ƒŠƒŽ–€—Œ’–Š~‡ƒ—‚’–ƒ’ƒ– ‚€ƒ‡ Œ~ƒŒ ‬ ‫АŽސŒ‡˜~–‚‹~Ї‚ƒ~˜–ƒ„ƒ‚–‚˜—Œ ‚‬ ‫€‡Š ‡‡‹–ƒ„‚Š—Šƒ‹‡˜ƒ–‡~ƒ˜~‡˜Ž‚‬ ‫טועמיה ‪ -‬דפוס ספיד פרשת בראשית תשפז‬ ‫‪35‬‬ ‫АŽŒ—‚–ƒ„‚‬ ‫~Š~އ–ƒ”‚Ї—ƒ‬ ‫˜—Œ Ž~ ~އ Œ~Œ‡Ž‚  ŠƒŒƒ˜ ƒ~Š ~€‚ Š~ ˜‡ Ё ~”†–‘ ŠŽ‡‚‬ ‫–Ž‚~ƒ˜ƒ‬ ‫‚—އ‡‹ ‚˜Š—ƒ ƒ‡–ƒ Š–‰ ƒŽ‰Žƒ ‚~ƒ†ƒ Š~ ށЕ ‚~~ —Œ  ”– ‚‡˜‬ ‫‡Ž‡‡‹Œ‰ƒƒ˜ Ї—‡Ž‚Š~‚”Ї Š‚˜Ž‡~˜‚–‰ ƒ~‡‚–‡‚ —† ƒ•—‚‬ ‫‡ƒ‹~ ’Žƒ~Їƒ‚‚ƒ–‡‹ƒ~Œ–ƒ—ŒŽ~~‹˜‰‡‹Š‚”†–‘ŠŒ‡Ž–‡ƒ‚ސ–ˆ‬ ‫‰~Šƒ–€‡‹ƒ‰‡‚‡”–‚–‡——˜‡‡‹ЇЂ" ‬ ‫‡Œ‡‹‚•–ƒ‡‹ƒ–•Š—Œƒ‚–”~ƒ˜ЇŠ‚†‡ —˜˜ ‡ŠŠ•‡‡‹Œ”ƒƒ˜~Žƒސއ•Šˆ‬ ‫~‹‚~ƒ†ƒ‰–‚˜•Š•Š~‡Ї‰ €Œ–Žƒ~އ‚ƒŠˆЇ—ƒ‰—‡ƒ‬ ‫‚ƒ”~ƒ˜Ž‡‚Š ƒŠŠ~‡†Š‡‚ƒŠ•’–‡‡‰Œƒ—‚‡‡˜–ƒ”‚‬ ‫~‹‰–‚˜Š—Žƒƒ‡–ŽƒŽ„Œ‡†•‡Œ‡ƒ ‚„‚‚~‡—‚Š‚”‚‡–•ƒŠ~‹‬ ‫–†ƒŒ‰‡‹~Œ–‬ ‫~Žƒ‰–– ƒއ• ’‡‡—Š „–‚ƒ~Œ–‚—ƒ‬ ‫‚ƒ~~–„~˜Œ†Š†Š‡ƒƒŽŠ‚—˜˜‘Œ‡Ž– Žƒ‰‚ —Œ~˜‚‚–”~ƒ˜ƒ‚Œƒ ‬ ‫Œ‚’˜~ƒ‹"‬ ‫—Šƒ‚‡‚‰Œƒ‰Š‚„Œ~‡†Š‡‚‬ ‫‰Žƒ‡‹‰ŠŒ ‡–‬ ‫ƒ‘‚—ƒ‰Ž‚ƒ€Œ‡Ž–Œ˜•‡‡‹‡Œ’ƒ„‡ƒŒƒ”~‡—˜—‚—˜‡‡‹Š~ –‬ ‫‚~‡—‚އ” ‚‚‹‚„Œ‡ŽƒŒƒŽ‡˜ƒŽƒŒ‡–ƒ—Ї‹Š ’“ ‡‡‹ƒ‰Œƒ——‡ŠŒƒ‬ ‫”ƒ˜‚‰ŠŒ˜~’‡‹ƒ~‘‡—Œ‚Œ—˜˜’‡‹‚ƒŠ‡‹Š‚Œ‚Š’––—Œ‡‹ƒ˜ ƒ—ƒ˜‬ ‫†‡ƒ˜•‡Š‡ƒ~ƒ–~‡˜‹~‡„‚Œƒ’˜"‬ ‫Š~ – —ƒ €ƒ— –ƒ އƒ˜ ~ –‡‹ Œ’–‡‹ ‚‡†ƒ–‡‚ ~‡—‡˜ ƒ‡— ‚Œ€Š‡‹ Š‬ ‫‚˜ƒ––ƒ˜ƒŒ‚’ˆƒƒ‚ ƒ–Ž‡—Ї –—Šƒ‚•—‡Œ†ƒ Š‹‚–‚‚ –‬ ‫~˜‚‡’ƒ–—ŒŽƒŒŒ€‡‚Œ‡—–‡‹‚€‚”–‡‡•€Š‡Ž•‡„”Š‬ ‫‚˜‰ƒ’‘~Їƒƒ—~ŠŽƒŒ‚~˜ˆ‚~‹~˜‚‡ƒ”~Œ‰~‹‚ Іƒ˜‰Š—‚"‬ ‫Œ˜ƒˆ‚’–‪(–•އ”–‚˜~Œ‹‡‡ ‚˜~‹‡—Ž~ŠƒŽ‡——‹‡–ƒ’‡102‬‬ ‫~އ"~އ‡ƒ”~Œ‰~‹‰–†‡Š ƒŠ‬ ‫~Š~˜‚—Œ˜‚–”~ƒ˜ƒ~‡ˆŽ—~–˜•–‰Š‰ˆ"‬ ‫’Š~‡ƒ“˜ ƒŠƒ˜‬ ‫~ƒ˜ƒ –—‚‡‚~’ƒ‘‚˜ƒ––ƒ˜‡–ŠЇƒ—‚ ƒ–” ‡•Ž‚–~‚•”˜‬ ‫˜ ƒŠƒ˜‰˜‡˜ ƒŠƒ˜˜—‚ŒŠ Œ‚ƒ‰Œ‚–Œƒ˜ƒ˜ ƒŠƒ˜~‹ƒ—‚Љƒ”Œƒƒ‰‡‬ ‫‡ŒŽ‡‚˜–€—ƒ˜ –ƒ‚Œ—‡ˆІ’†‘Їƒ–‡‰‡ƒ—‡—Š’˜‚‰–‡„~ƒ„އ‬ ‫Š‚–ƒ‡ ŒŒƒ~‰ƒ”–‡ˆŠ—‡˜”ƒ˜Ž’—ƒƒ˜ ƒŠƒ˜‰‡ЂР‹ŒŠ Œ˜ ƒ‚Ž€‚”–‚”ƒ––‰‡‬ ‫‚ –ƒ‰‚~Œ–~˜‚‡ƒŒ‚"—Œ~‹‡~–Ž‰—‡ƒ—~~ƒ~Œ~—Ї‡‚‡ƒ’‚‬ ‫‚ƒ~ŒŠˆ„•‰~‡—ŒŠ Œƒ˜‡‡–•Ž~‚‡–‡~‘‡”–‡ ~˜‚~‹ƒ‚Ž‚ЉŠ–†ƒ—‡–”‚А—ƒ˜‬ ‫~Œ”‚ЇЂ‚‹‚–‡€–‡‹‡–ƒ—Ї‹~„~އސ—‚Š˜—ƒ‚€Œ–Žƒ„‚ƒ‬ ‫‚~‹‚—†ƒŒŠ‡Œ‡ŽƒŠ—†ŽƒƒŠŒŽƒ†ƒŒŠ‡‚—‚–‡~Œ–ƒ–„Ї–€‡„~‹‡”‚†Š‡”‚–‬ ‫~‹Ž” ƒŒƒ†ƒ~‹Š~ƒ‡ƒ•˜ƒ–‚ƒ‰~Œ–ƒ~‹’€ˆŒŽƒƒŠ„‚Œ—‰‚ƒŠ‡˜‚Œ–—~‹~‬ ‫Š’‚ ”‡—‚ƒŠ’˜‚Ž‚~~ƒ~Œ~’˜ ‚ŒŠƒ‬ ‫‚ƒ~ŽŒƒ ƒ~‹–„Š‚ƒ~Œ˜’ƒ”“‚Ž‚‰‡‰‡”–ŒƒˆŒ‡˜ƒ‚‡˜‰’ƒŠ—Š~‡ƒ•˜ƒ–‚ƒ—Š~‡Šˆ‬ ‫‚ ƒ–އ€—~Ї‚‹ƒ‚—Šƒ—‚‚˜Ž—•ƒ–‚‬ ‫Š‚Œƒ‰‰˜‡—Œƒƒ˜ ‡Ž’—‰‹—‡‚—•‡‚Š—Œƒ˜˜ ‡Ž’—ƒƒ‡”–ŒƒˆŒ‡˜ƒ—‡‚~‬ ‫Œ‡–~„ŽƒŒ—Œƒ˜ƒ–‚ƒ‰~Œ–ƒ—‡„‰ƒ–Šƒ‡ƒ‹‚Œ‡˜‚ƒ‡”–ŒƒˆŒ‡˜ƒ—~’‡ ~‹‚ƒ~—‡‹‬ ‫‚‡ƒ—‡‹~ƒŠ‹Š~‚‡Žƒ~˜Œ—Œƒ˜‚–~Š–~ƒ‰‡•ƒ–‚‰~Œ—‚ƒŒ‡ƒ ‚‡ƒ‬ ‫—Ž‚~ƒ—ŒƒŽ‡‹—Ž‚—‡ —ƒ—‡‡‡ ‡‚ƒ’ —Ž‚ƒ‡‚~Œ•—‚Šƒ‰‡—‡’ƒŠ–‚ƒ‰Š‰‡ƒ”~‬ ‫~Šƒ–€‡‹Œ–€—‡‹Œ~ƒ‚ ƒ–‡–‹‚ƒ–‡ƒƒ‰‚~ –‰ˆ„~˜‚ƒ–‡ƒŒ‡‚–ƒŠ‚‬ ‫„‚‬ ‫А–‚Œ‡•–ƒ’ƒ–ˆƒ‚’‡•Š—~ƒŠŒŒ‡—‚ƒ‰‡’‚ —~˜‚‰‡’‚ƒ‚”Œ‡‚‬ ‫‡‰˜–~—ƒ‡–ŠŒ‡•–ƒ’ƒŒ‰—‡ƒ‰‡’‚„ƒŠ~‡ƒ–˜ŒŠ–~—‡‬ ‫ƒŒ‚‡—‚‚ƒŠ~‡ †~Œ~ –‰‡‡”–Š‚~‹–ŒŽƒ–‡ƒƒ‚ƒ~~—ƒ~Ž Žƒƒ~‡ˆŽƒ‰ŠŠƒ„~˜‬ ‫‚”‚‚‡ƒ”‚—‡—‚˜ ƒŠ‚‰~‡—ŒŠ Œ‚—Œ–~‚”Œƒ‰~‡Šƒ~‡Žƒ–ƒ”‚ЂР‹—~ƒ‡ƒ‬ ‫Œ‚‚‡‚ƒ~‡ˆ‚‹‚€‡ƒ"„~˜‡’–‚~~‬ ‫‡˜‡‡~—ŒŒŽƒƒ‡—‰ƒ† ƒ~„’˜’˜~ƒ‹‡•ƒ‹Š‡ƒƒ‚‰‚ƒŽ’—ƒ‰‚‡ ƒ—‚ƒ‚ŒŠˆ‚‬ ‫‚~~ Š‹—‡Ž‚—~~Їƒ„•‹„•Š ~ƒŠ‡~—Šƒ ƒ~ƒŒ–ŠƒŒ‚~˜‚‡—‬ ‫—‰Š‚‡ƒ‹‚‡ ~ƒŒ–ŠŒ•ƒ‹’ŠƒŽ‡~އ‚ƒŠˆŠ‡˜‡–‚’ ~އ‚ƒŠˆƒ‡„‚‡ ‡”–ƒƒŠŒŒŽƒƒ’˜~ƒ‹‚‡ƒ‬ ‫’‚Š•‡ƒ“ ’“ ‡‡‹Š—Šˆ‬ ‫–€Š‡ƒŒƒŠ‡‰ƒ˜~ƒ˜ƒŠ‚ŒƒŠ‰ŒŽ‚€‚”‡•‡‹—~ƒŒ–‡‹Œ†ƒƒ—‡‹‚–‚—‰–~Œ–ƒŒ —‚‬ ‫ŒƒŠ˜Ё–‡˜ƒ–‚ƒ‰—‚‡ƒ–—~‹‡ —ƒ‚~‹~ƒ‡~Œ–~—Ž‚‰ˆƒ‰ˆ~ƒ~—‚†ƒ‰Š‰ˆ‡”–‬ ‫‚ƒ~‚˜ƒ––Œ—Ž˜ƒƒ‡’–Š–‡‡˜ƒ‚‡~~Œ–‚~ƒ~‚ŒŽ‡‡ Šƒ‹’Š~‡’Š~‡‹‬ ‫ŒƒˆƒŒŠ‡ƒ‰Š‰ ƒ~ƒŒ€Š€ŠŠ‡ƒ‰Œ‚‰ƒ‡‹ƒ‰Œ‚ŒŽ‡ƒ˜ŠŒƒŽƒЉ~‹– —Šƒ–†ƒ‬ ‫~ƒŠ‡”–‡ˆŠŽƒ‬ ‫˜‡‰‘ƒŒ‡‡”–‘‚Œ —‚†ƒ‚ŠŒ—‚~‹Š~‡ƒ‰Š˜‡‰‘А—ƒ˜ƒ‡•’ƒ“ƒ‡—А—ƒ˜ƒ‰˜‡‬ ‫Ž—˜‡ƒ~•‡‡Œ‚ŠŒ—’†‡”•ˆ‚‰ŠŠ’‡Œ‚—‚ƒ~~‹‡„–„~˜”Œƒ‰~—–‡ƒ‰Šƒƒ‡—€–€ƒŠ‬ ‫Š~~އ–ƒ”‚Ї—ƒ~Œ–‚Šƒ—‰Ї—ƒ‬ ‫ƒ˜ ƒŠ‚€ƒŠ‚ƒ‚ƒ~Œ~Œ––„Š—~Œ–ƒАƒŠ‹‡ƒ•~‹˜ƒ–‚ƒŒ”ƒ˜~’‡Šƒ—Š~Š—Œ‚—Œ˜ƒˆ‬ ‫ƒ‚Ž‚—ƒ‚€‡‚„•ŠŒ‚~˜‚Š~ŽƒŠ—Šˆ"Œƒ~˜‚‡—’‚"‬ ‫—Š~Š—Œ‚~Š—Œ‚—‰—–ƒ~‚‚’ŠƒŽ‡—ƒ•—Š~Š—Œ‚‰‡Š•Š—‰–†ƒŒŠƒ‚ƒ~ŒŽ‡ ƒ‬ ‫ƒ~ƒŒ–„‚Œ—ŠŽƒ—~‡„‚ƒ~˜‚ ~Š~ƒ~˜”Œƒ~˜~Ž’—‡‚‡ƒ€ƒŠ˜‚˜ƒ–‚—‚‡~‬ ‫‚ƒ~‚˜ƒ––Œ†‚Š‚ƒ‡’–—އ˜ ŠŒ˜‡ƒ‚’‹Š~ƒ˜ƒ„•‬ ‫˜ЇЇ”‚–ƒŒ”ƒ˜‚ –‚Œ~‡–˜‡Ž‡‹ƒŒ˜ƒˆ—Š~Š—Œ‚~Š—Œ‚‬ ‫~‹‰ˆ~ƒŠ‡އ‰Š„~˜"‚”‡‚‬ ‫~Žƒ’ƒŽ‡‹Š”‡ƒ–‚•ƒ–~‡‹‚‡•–~Ž~˜ŽƒŠŽƒ‰ ƒ‡‰ƒŠ˜Š‚Œ—ˆ‚ „•˜‚‰ƒŠŠ‚€Œ ƒ‚Šƒ –‰‡ „•‡‚ ~Žƒ‬ ‫Œ•—‡‹Œ•ƒ–~‡‚ŠƒŠŠŒƒ‬ ‫Œ—˜Š‡‹—‚‚‰Žƒ˜‡‚‡ƒ•ƒ—ŠŒ†–ƒ˜‚ŠŠƒƒ~‡ŠŽƒ‚ƒ”~ƒ˜Œ„‰‡–ƒ˜އ•‡ƒƒ‰ƒ ˜ƒ–‰ƒŒ’‡Š‡ƒ‬ ‫Аއ•Œ‡‰Š—„––ƒ˜‚ „•˜‚Šƒ‬ ‫‚ŠƒАŽ‬ ‫Ž~ŠŠŒƒАŽŒ—‚–ƒ„‚‬ ‫~ƒŠ‹ —‡‰ „ƒŽ ƒ‹‪050-4120-338‹‡†–’Š‚‡—‡˜ƒŒƒ•Œ80‬‬ ‫ƒƒ‚˜‪‚’‡ƒ€ ˜‡Š€–Œ˜‚‡ƒ‚ ސР‚—‡˜‚ƒŽ ‚–—‰‚—~ސР–‚ƒ€˜‰‰ ސР‰‰˜‚Œ‡Ž ސР:‬‬ ‫Š„‡‰ƒ‡‚–‡‹‡˜‚ƒ–~‚‡‬ ‫ŒŽ‚‚Љ˜‡‪6730 ˜ƒ—24‬‬ ‫Ž~Š•—– Œ‡‹Š‡ƒ‘~–‚‹ ނЖ’ƒ— А‡Šƒ‡Ž—Œ˜—ƒ—Ž‚˜Œ–‡‹ АŽ ”‡ƒŽƒ–Œ–‡‹ АŽ Œ—‚—–‚‬ ‫Š–’ƒ~‚—ЇŒ‚‚˜‡Žƒ•˜‡˜Œ‡‡Œ‡‰Š˜—Œ ‚‬ ‫~Ž~‚˜’ŠŠƒŠ„ƒ€ƒ˜—Š~„‰ƒ‬ ‫Ž~Š•—– Œ‡‹Š ЇЇ~˜’~އŠ–’ƒ—‬ ‫‚ŠƒАސ„–~Œ„Š~–‚‹– Š‬ ‫~‡–Ž Œ‚˜”‡ƒŽ‚ƒƒ–‚˜~˜–ށ‡Œ‡ ‚˜Œ–Š‬ ‫Š‚’•„–—Š•‡‡Œ~‬ ‫Ž~Š‚˜’ŠŠŠ‚–‡—–~Š~˜–Š–’ƒ—‬ ‫Œ—‚—–‚‬ ‫ƒ–‚˜~˜–~‡–˜Šƒ–‬ ‫Œ‡‡—‚ ~–‚‹–ƒˆ~˜–~А„–Œ—‚—ƒŠŒ‡˜˜‬ ‫‡ „•~ŠŒ‚‡ƒ–‡‡˜ƒ‰‪†‡Œ jÀ –j q‬‬ ‫—–‚˜€ƒ‚–~—–† {‪‚ Šq‬‬ ‫—ƒ—Ž‚‡•Œ‡‰Š˜Œ–˜—–‚~‡Š‚˜Œ–‡‹‡Š‬ ‫˜—–‚ŒŽ—‚†ƒ‚ƒ–‡‡˜ƒ‬ ‫Ž~Š‚˜’ŠŠ Š‬ ‫Ž~Š‚˜’ŠŠŠ–•‚˜– ŠŠ–’ƒ—ƒŠ„ƒƒ€‚€ƒ‬ ‫˜ƒ–‚‡ „•~Š€ ƒŽ€ ƒ–ƒ˜˜˜‡‚– Š ‡‚˜‬ ‫‚–”Š‰˜ƒƒ–‡‡˜ƒ——ƒ‬ ‫‡‚ƒ‚—Šƒ‹˜‚‡Š‚—–‚Œ–ŠŠ–’ƒ—‬ ‫—‰Ž‡˜ Š ƒ–‡‹Œ€‡Š(‪І22:30 - 21:00‚~ :‬‬ ‫€~ƒŠ‚—Šƒ‹”’ƒ–‚~–‚‹ƒŠ˜~‚–Œ–‡‹‬ ‫‪ƒƒ˜‡‡–ƒ–Œ˜• ”‡‚‡– —ƒ’–Š –‡~Œ‚ŒŠ—Š~’–АŠŠ’˜‚Š~Ž ‚— ‚  €‹‡Œ‡‚–—‡ ‡‰ƒ‡—03-6766049‬‬ ‫Ž~Š•—– Œ‡‹‬ ‫Ž‚ƒ—ƒ—Ž‚˜~˜–ƒ‡–ƒŒŽ—‚‬ ‫’އނƒ–‡‡˜ƒŽŠ€ Œ‡Š‚˜‬ ‫АŽ– Š˜Œƒ‚‬ ‫ ‪058-3297225‬‬ ‫—‡ƒ‰‡‹Š—‹—Œ‡‹ŠŒ€„–‚ –‡ ŠŽ—‡‹ ‬ ‫Š~˜––ƒ Œ‚˜„ƒ‡‚‬ ‫Œ–€Š‡˜Šއ‹„‰–‡‹Ž‡~ŠŒ‚‡‬ ‫Š‚”Š ˜ —Œƒ~ŠƒŽ‚Œ–€Š‡˜˜€ Œ‡Š‚‬ ‫‬ ‫ Š€–‡‹‬ ‫އ˜Š’–‹’–‡‹˜ƒ‰Ž˜~ƒ”–‚ ‰Œ‚ƒƒ‬ ‫А‡Šƒ‡Ž—Œ˜‪‚ Œ—˜‚–‚ƒ„ ‡‚Œ‚—Œ :‬‬ ‫Ž~Š‚˜’ŠŠŠ„ƒƒ€‚€ƒ ~‡˜Œ–‡‚ƒ‡˜ ‡‡‹ ƒ–‡˜ƒ‡ƒ‘ ‡‡‹—–‚ƒ–‡‡˜ƒ‬ ‫‪c9595@okmail.co.il‬‬ ‫’–‚˜‡‚ƒ‡˜ Ž’˜Š‡– Š – Œ‡‹ Žƒ‹—‡‬ ‫‡•~Ї‚ƒ– Š ‡‚ƒ–‡˜ƒ‬ ‫„ƒ‚–‚Œ—‚Ž Œ~ƒ–އ˜˜Œ–˜‡‚ƒ‡˜‬ ‫Œ–‡‹˜– ŠŒ–‰‡–•‚—˜~‡‡——‰–ƒ–‚‬ ‫‡ƒ‘ƒ‡‚Œ—‚—–‚˜Š~‚Œ‡‰~Š‬ ‫‚ŒŠ”˜‬ ‫‡Ž‹‬ ‫Œƒ‚ŠŒƒŒˆŠ—‹—Œ‡‹ ‬ ‫‚€– —Œ ’ƒ—Ї† ~‪˜‚Ž –‚ƒ€˜‰‰‚‡Š†‹˜ƒ–‚‰‡Šƒ„˜Š –‡”˜ ‚Š–’ƒ˜~ƒ’–ŠŠŠ’˜‚Š~Ž Š –˜‚•–Š –˜‚~ŠŠ—–‡~ ƒ‡Š—– Š‚ƒŒ0559260027‬‬ ‫Ž~Š‚˜’ŠŠŠ–’ƒ~˜’Ž —Œ ‚ Žƒ—~Œ–‡‹˜‡ƒ‰”’ƒ–‚˜~˜–‰‰˜€ƒ‚–~ƒ–Ї‬ ‫ŒƒŒˆŠ—‹—Œ‡‹˜ŠŒ‡ƒ—Š‚–~ƒ–‬ ‫~ƒ–‚˜‰˜ƒއŒ‡~•Š– Ž‚‬ ‫˜‡‚˜– Š‡ƒƒ˜– ŠŒ–‡‹ ƒƒ‚˜‬ ‫~–ˆŒƒ‚ŠŒƒŒˆŠ—‹‬ ‫‚ŠƒŠ‚”Š ‚‰Š‚Ž‡‡Ž‡‹Š’–Ž‚–ƒƒ ƒŠ„ƒƒ€‚€ƒЇƒ‘—ƒŠ‚‬ ‫– Š ‡‚Ž Œ‚˜—˜– Š ‡‚‬ ‫—Œ‡‹‪.‬‬ ‫€ƒŠ‚Œ–‡Ž ŒŠ„— •‬ ‫—˜—‡‹~‡—‚Š‡‚Š‚“—€ŠŠ•–”‡•‚ŒƒŽ‡‡Žƒ˜‡‰ƒŠƒ˜Š•Š~˜„‚ ‡Ž‹ Š—‹—Œ‡‹ †Š’ƒ‚‰Œƒ˜Œ”ƒŒ”Œ˜•‡ŠŽƒ‚–‚†Š’ƒŽ‡‹—Š„ƒ€ƒ˜—Ž’•ƒ„—•‬ ‫טועמיה ‪ -‬דפוס ספיד פרשת בראשית תשפז‬ ‫‪36‬‬ ‫" כשהגעתי לקישינוב בשנת תרפ"א‪ ,‬נכנסתי לבית הכנסת של החייטים שברחוב צ'יאסובני‪ .‬פגש אותי יהודי זקן ופנה אלי באומרו‪' :‬הכרת‬ ‫פניך מעידה שהנך לומד בישיבה‪ ,‬אם כן הואל נא ללמוד עמי פסוק בחומש'‪...‬‬ ‫"אני לתומי חשבתי‪ :‬מי יודע? יכול להיות יהודי זקן שלא למד תורה‪ ...‬ריחמתי עליו והסכמתי"‪" .‬‬ ‫הוא הוציא חומש בראשית ופתח בפרשת וירא‪ .‬אני התחלתי לקרוא במהירות 'וירא אליו ד"‪ ...‬רציתי להראות לו שאני יודע‪ .‬אולם הוא‬ ‫ביקשני שלא אמהר‪ ,‬ושאלמד אתו לאט לאט"‪.‬‬ ‫"התחלתי שוב‪' :‬וירא אליו ד"‪ ...‬ותירגמתי לו‪ :‬השי"ת הראה עצמו לאברהם‪ " ...‬והוא התחיל ללעוס את הדברים‪' :‬כך? כך? דער‬ ‫הויבערשטער האט זיך באוויזען צו אברם? – ד' נגלה לאברם?'‪ ...‬וחזר על זה מספר פעמים בכוונה ובהתלהבות עצומה‪.‬‬ ‫"אני הסתכלתי עליו ברחמנות‪ .‬נעבעך‪ ,‬יהודי זקן כזה שומע פעם ראשונה פסוק בחומש"‪...‬‬ ‫"אחרי כן סגר את החומש ואמר לי‪' :‬תודה‪ ,‬בשבילי מספיק היום רק פסוק אחר"‪.‬‬ ‫אחרי כן נודע לי שהיה זה רבי זיידל שו"ב זצ"ל‪ ,‬איש חסיד מפורסם‪ ,‬שכך דרכו בקודש‪ ,‬ללמוד פסוק תורה מפי ילדים שלא טעמו עדיין‬ ‫טעם חטא‪ ,‬משום שהתורה היוצאת מפיהם הרך בקדושה ובטהרה הרי היא כאילו קיבלה מסיני‪) .‬מתוך הספר 'ישיבת קישינוב'‪ ,‬הובא במוסף‬ ‫שב"ק לך לך תשס"ב(‪.‬‬ ‫****‬ ‫****‬ ‫כשאיש עסקים מב"ב וסוחר חסיד סאטמאר מארה"ב נפגשים ברומניה בנסיבות מפתיעות‬ ‫סיפור ב'‪ :‬הוא איש עסקים מבני ברק‪ ,‬סוחר הנוסע ברחבי העולם לצורך עסקיו‪ .‬חוץ ממשפחתו‪ ,‬הנותרת בארץ כשהוא נוסע ברחבי‬ ‫העולם‪ ,‬שום דבר בעולמו אינו יציב‪ .‬העסק הפורח שלו דינמי מאוד‪ ,‬לעולם אינו יודע היכן יהיה מחר‪ .‬דרכונו והתפילין שלו תמיד בתיקו‬ ‫לעת מצוא‪ ,‬גם חולצה להחלפה ו‪ ...‬ה מסכת הנלמדת במסגרת 'הדף היומי'‪ .‬לקוח המבקש להרחיב את תוכנת המחשב שיצר‪ ,‬עשוי להזעיק‬ ‫אותו לקצה העולם כדי שייתן לו שירות‪ ,‬והוא צריך לבוא‪.‬‬ ‫רק דבר אחד יציב בסדר יומו – 'הדף היומי'‪ .‬הוא לעולם לא יפסיד את לימוד הדף היומי מידי יום ביומו‪ .‬בנגן השמע שלו תוכלו למצוא‬ ‫מגוון שיעורים של מיטב מגידי השיעור בדף היומי‪ .‬הוא אמנם עובר על הדפים גם לבדו‪ ,‬אולם מלבד זאת‪ ,‬בכל ארץ שבה הוא מבקר‪ ,‬בכל‬ ‫קהילה שאותה הוא פוקד‪ ,‬תמיד ימצא שיעור בדף היומי‪ ,‬תמיד ילמדו שם את אותו הדף ויעסקו באותה סוגיא‪.‬‬ ‫כשהגיע לבוקרשט ברומניה‪ ,‬לא העלה בדעתו איזה סיפור הוא עומד לחוות‪.‬‬ ‫עם הגיעו למחוז חפצו‪ ,‬קיבל ממארחיו את מפתח דלת אכסנייתו – דירה השייכת ליהודי חסיד סאטמאר מאמריקה‪ ,‬אף הוא איש עסקים‬ ‫המגיע מפעם לפעם לרומניה‪ .‬הוא פתח את הדירה‪ ,‬הניח את מזוודותיו וביקש ללכת לישון‪ .‬אך טרם עלותו על יצועו החליט להכין את הדף‬ ‫שאמור להילמד למחרת בבוקר במסגרת הקביעות היומית שלו‪ .‬הוא הוציא את הגמרא‪ ,‬הניחה על השולחן בסלון ליד התפילין והלך לישון‪.‬‬ ‫אלא שבעל הדירה דווקא כן היה באותה העת בעיר‪ ,‬וכשסיים את עניניו נפנה לדירתו כדי לישון‪ ...‬הוא לא ידע כמובן על איש העסקים‬ ‫הבני ברקי המתארח בדירתו‪ .‬הוא עלה לבניין בבוקרשט‪ ,‬דחף את המפתח – והנה הוא אינו פותח את הדלת‪ ,‬וזאת כיון שמהעבר השני של‬ ‫הדלת תקוע המפתח שתקע מיודענו בלכתו לישון‪...‬‬ ‫"אולי טעיתי?' – חשב האמריקני לעצמו‪ ,‬ויצא החוצה כדי לבדוק שוב אם הגיע למקום הנכון‪ .‬אלא שבחינת השטח לימדה אותו שהוא‬ ‫לא טעה‪ ,‬אלא בהחלט הגיע לבנין הנכון – 'כנראה פרץ לדירתי גנב‪ ,‬לך תדע מה קורה ברומניה' – אמר לעצמו‪ .‬מאחר שהחזיק ברשותו אקדח‬ ‫ברישיון‪ ,‬שלף את אקדחו והזעיק איש אחזקה ממשרדו כדי שיפרוץ את הדלת‪.‬‬ ‫על נקלה פרץ איש האחזקה את הדלת‪ .‬בצעדים מדודים התקדם האמריקני לתוככי הדירה‪ ,‬מאמץ את עיניו להבחין בגנב הנבזה‪ ...‬ועד‬ ‫מהרה הבחין בדמות השרועה במיטה‪ ,‬שקועה בשנת ישרים‪ .‬הוא התקרב בלאט‪ ,‬מהדק את ידו על האקדח‪.‬‬ ‫טועמיה ‪ -‬דפוס ספיד פרשת בראשית תשפז‬ ‫‪37‬‬ ‫לפתע נאלם דום והשתתק – הוא הבחין בגמרא שעל השולחן‪ ,‬הפתוחה בדיוק בדף שאותו ילמדו מחר בבוקר בדף היומי‪' .‬מי שלומד את‬ ‫הדף היומי והשאיר את הגמרא פתוחה בדף הנלמד‪ ,‬אינו יכול להיות גנב' – חשב לעצמו בעל הדירה‪ .‬הוא השיב את אקדחו לנרתיקו והעיר‬ ‫את האורח הבני ברקי‪.‬‬ ‫"מה אתה עושה כאן?" – שאל האורח המנומנם‪ ,‬שלא ידע כי זהו בעל הדירה‪.‬‬ ‫"ומה אתה עושה כאן‪ ,‬ר' ייד?" – שאל בעל הדירה‪...‬‬ ‫אחרי כמה דקות של שיחה הפכו השניים לידידים‪ .‬בעל הדירה הלך לישון בחדר אחר בדירתו‪ ,‬וכשעה לפני התפילה העיר את אורחו‬ ‫הבלתי קרוא‪ .‬השניים‪ ,‬מ' חסיד סאטמר בארה"ב וא' הליטאי מבני ברק‪ ,‬שקעו יחד בסוגיא מסובכת כאילו למדו בחברותא מאז ומתמיד‪,‬‬ ‫וכשמתק הלימוד על שפתותיהם באו להתפלל בבית הכנסת כאילו היו חברים משכבר ימים‪.‬‬ ‫האם לא לזה נתכוון המהר"ם שפירא באומרו ש"דף הגמרא יציל את הטובעים בספינת החיים"?‪...‬‬ ‫****‬ ‫****‬ ‫ליומא דהילולא של מרן הגאון רבי יהודה צדקה זצ"ל ראש ישיבת פורת יוסף‬ ‫סיפור ג'‪ :‬יום אחד נכנס מרן הגאון רבי יהודה צדקה זצ"ל בדברים עם יהודי פלוני שהעביר את ילדיו מבית ספר דתי לרשת החינוך‬ ‫הממלכתית‪ .‬הוא זיעזע את לב האיש בדברים המשברים את הלב‪ ,‬עד שהלה התפח בבכיה גדולה ושפך לפניו את מר שיחו‪ :‬הוא מצדו רוצה‬ ‫להעניק לילדים חינוך דתי‪ ,‬אבל האשה מתעקשת ועומדת על דרכו‪ .‬כלום סבור ראש הישיבה שהנו מחויב להתקוטט עמה בגלל זה ולהרוס‬ ‫את שלום הבית?‬ ‫"חס וחלילה"‪ ,‬השיבו רבי יהודה זצ"ל‪" ,‬אבל להתענות חייב אתה על גורל ילדיך‪ ,‬לישב על הארץ כאבל"‪ .‬נכנסו הדברים בלב האיש‪ ,‬חזר‬ ‫לביתו והתחיל מתענה‪ .‬יושב על רצפת הבית באבלות‪ ,‬בוכה תמרורים‪ .‬נזדעזעה אשתו למראה עיניה וכל עקשנותה פגה‪.‬‬ ‫לימים זכתה אם זו לראות פרי הילולים‪ ,‬שני בניה משמשים בקודש‪ ,‬רישי מתיבתא ממרביצי תורה בישראל‪...‬‬ ‫*****‬ ‫במסגרת השתדלויותיו למען יחידים‪ ,‬כתב רבינו הרבה פעמים מכתבי המלצה חמים‪ ,‬למנהלי מוסדות שיואילו לקלוט אצלם תלמיד פלוני‬ ‫או תלמידה פלונית שלא מצאו את מקומם‪ .‬לרוב היה משתמש בביטוי המתחנן "אך הפעם"‪ ,‬או‪" ,‬זו הפעם האחרונה"‪ ,‬כדי לשכנע את האיש‬ ‫להיעתר לבקשתו‪.‬‬ ‫אולם הוא פעל בענין זה בהתאם לדברי חז"ל 'אהבה מקלקלת השורה'‪ .‬מנהל אחד המוסדות שצבר בארכיונו את מכתביו‪ ,‬בדק ומצא‬ ‫ברשותו לא פחות מעשרים וארבע "בקשות אחרונות" של רבי יהודה צדקה זלה"ה‪ ...‬הכל כדי להציל נפש צעירה מסכנה רוחנית‪.‬‬ ‫*****‬ ‫מעשה היה בילד ירושלמי פעוט שהוריו התגוררו בשכונת 'הגבעה הצרפתית'‪ ,‬והיה הכרח להרחיקו מביה"ס היחידי שפעל בשכונה – בית‬ ‫ספרם של הקונסרבטיבים‪ .‬איכשהו הגיע ענינו לידיעת רבי יהודה זצלה"ה‪ ,‬שנרתם למשימה בכל חום נפשו‪.‬‬ ‫לאחר שבמוסד החינוכי הקרוב סירבו בנימוקים שונים לקבל את הילד‪ ,‬שיגר רבי יהודה מכתב למנהל‪ ,‬ביקש בכל לשון של הפצרה לקלוט‬ ‫את הילד‪ ,‬אך המכתב לא הועיל‪.‬‬ ‫הוא קם אפוא למחרת‪ ,‬יצא בשעה מוקדמת אל בית הינוקא‪ ,‬לקחו וחיבקו בזרועותיו ונסע עמו אל ביה"ס המיועד‪ .‬כשראה אותו המנהל‬ ‫מבעד חלון משרדו‪ ,‬נתמלא חרדת קודש‪ ,‬אך לא עמד בו האומץ להיות נוכח במקום והסתלק‪...‬‬ ‫רבי יהודה זצ"ל נכנס עם הילד אל הבנין‪ ,‬איתר במהירות היכן הכיתה המתאימה בשבילו‪ ,‬פסע לתוכה והציג את הילד בפני המורה‬ ‫הנדהם‪" :‬זה בני‪ ,‬אם תהיינה חס ושלום בעיות‪ ,‬פנו אלי"‪ ...‬הוא חיפש עבור הילד כסא נוח‪ ,‬איתר עבורו מקום מאוורר‪ ,‬ליד חלון‪ ,‬ופנה‬ ‫לביתו‪...‬‬ ‫*****‬ ‫ומעשה היה במנהל ת"ת מפורסם‪ ,‬שקם יום והתפטר מתפקידו‪ .‬הוא הסביר זאת בכך שרעייתו מתנגדת לכך שימשיך בניהול הת"ת‪ ,‬כי‬ ‫העבודה גוזלת ממנו את רוב שעותיו‪ .‬רבי יהודה‪ ,‬אשר חשש לעתיד התלמוד תורה‪ ,‬פנה ישירות לרעייתו של המנהל‪ ,‬ובשיחה קצרה שידל‬ ‫אותה שתסכים כי בעלה ימשיך לנהל את הת"ת‪.‬‬ ‫כאשר ביקש הלה להבין את הסוד שבו שידל את רעייתו‪ ,‬פנה אל רבי יהודה שאמר לו‪" :‬אם תרצה אשתך היא תספר לך"‪ ...‬הלך המנהל‬ ‫אצל זוגתו וחקר ודרש מפיה‪" :‬מה אמר לך הרב יהודה ששינית פתאום את דעתך"?‬ ‫נענתה וגילתה לו ברטט‪" :‬כך אמר לי‪ ,‬בזו הלשון‪' :‬בעוד ימים לא רבים עומד אני להפטר מהעולם‪ ,‬ואני מבטיחך שאם תסכימי שהבעל‬ ‫ימשיך בניהול הת"ת שתינוקות של בית רבן מתחנכים בו לתורה ויראת שמים‪ ,‬אמליץ טוב בעדך במרומים"‪...‬‬ ‫נבעת המנהל‪ ,‬אך שמר את הדבר בלבו‪ .‬ואמנם לא ארכו הימים והענין כולו התאמת‪ .‬באשמורת הבוקר של יום ראשון י"ב בחשון תשנ"ב‪,‬‬ ‫כשעה קלה לפני הנץ החמה‪ ,‬השלים רבי יהודה את נפשו הזכה לאלקים ותעל נשמתו השמימה ביחודא שלים‪) .‬מתוך מאמרים לדמותו במוסף‬ ‫שב"ק של 'יתד נאמן‪(.‬‬ ‫****‬ ‫****‬ ‫מדוע בחר יעקב אבינו לשכל את ידיו במקום להחליף את מקום עמידתם של אפרים ומנשה‬ ‫טועמיה ‪ -‬דפוס ספיד פרשת בראשית תשפז‬ ‫‪38‬‬ ‫סיפור ד'‪ :‬רבי אלימלך מליז'ענסק זצ"ל‪ ,‬בספרו "נועם אלימלך"‪ ,‬מצא עבורנו לקח נפלא בפרשה‪ :‬חז"ל )בבא מציעא נט ע"א( אמרו‪ ,‬שנח לו‬ ‫לאדם שיפיל עצמו לכבשן האש‪ ,‬ואל ילבין פני חברו ברבים‪ .‬ולמדו זאת מתמר‪ .‬ובגמרא שם מסופר שמר עוקבא עשה כך הלכה למעשה‪ .‬הוא‬ ‫קפץ לתנור יחד עם אשתו‪ ,‬כדי שהעני לא ידע מי שם על פתח ביתו את המאכלים‪ ,‬ולא יתבייש‪.‬‬ ‫מעשה כעין זה מסופר על רבי יעקב ישראל לובצ'נסקי זצ"ל‪ ,‬גיסו של הסבא מנובהרדוק‪ ,‬שכיהן כמשגיח של ישיבת ברנוביץ‪ ' .‬לפני כן‬ ‫הוא היה תקופה מסויימת הרב של ברנוביץ'‪ ,‬לאחר פטירת אביו‪.‬‬ ‫ראשי הקהל ביקשו ממנו שיסכים לפיטוריו של שמש בית המדרש‪ ,‬כיון שהשמש היה אמור‪ ,‬בין שאר המטלות שלו‪ ,‬להשכים קום‪ ,‬לבוא‬ ‫לפני כולם לבית המדרש ולהצית את האש בתנור‪ ,‬כדי שכשראשוני המתפללים יגיעו ‪ -‬יהיה קצת חמים בבית המדרש בחורף הנורא בליטא‪,‬‬ ‫והשמש היה כבר זקן‪ ,‬והיה ער בלילה עד שעה מאוחרת ]כי היה אמור לחכות לאחרון הלומדים בבית המדרש על מנת לסגור אותו[‪ ,‬ולא‬ ‫הצליח לקום בזמן כדי להצית את התנור‪ .‬בתפילת שחרית היה קר בבית המדרש ולאנשים היו טענות‪ ,‬וביקשו רשות מהרב לפטר את השמש‪.‬‬ ‫ובאותם ימים ללא פנסיה‪ ,‬הוא היה צפוי לחיי ניוון‪ ,‬לחיי רעב‪.‬‬ ‫הרב אמר להם שהוא ידבר עם השמש‪ ,‬ואולי זה יעזור‪ .‬ומאז באמת המצב השתנה ‪ -‬היו באים לבית המדרש‪ ,‬ובית המדרש היה מוסק‪.‬‬ ‫כולם הבינו שהשמש שמע לקול הרב וחזר למוטב‪.‬‬ ‫האמת היתה שהרב עצמו היה קם לפנות בוקר‪ ,‬והיה בא לבית המדרש להסיק בעצמו את התנור‪ ,‬מכיון שהוא ידע שאין מה לדבר עם‬ ‫השמש ‪ -‬אין לו כח לקום בזמן‪...‬‬ ‫יום אחד‪ ,‬נדדה שנתו של השמש הזקן‪ ,‬והוא החליט לבוא מוקדם לבית המדרש לראות מה קורה שם‪ ,‬ולהצית בעצמו את התנור‪ .‬הוא‬ ‫עולה לבית המדרש ומוצא יהודי ]הוא לא ידע שזה הרב[ כמעט כל כולו גחון לתוך התנור‪ .‬הרב בדיוק פיזר נסורת על העצים הקפואים וניסה‬ ‫להצית את הנסורת כדי שהאש תאחז בגזרים‪ ,‬וזה לא הלך כל כך מהר‪ ,‬כיון שהקור היה באמת נורא ואיום‪ ,‬וגזרי העץ היו לחים‪.‬‬ ‫עמד השמש מאחורי היהודי האלמוני‪ ,‬וכנראה חשב לעצמו שזה איזה עני שישן כאן והיה לו קר והוא רוצה להתחמם‪ .‬הוא עקב אחרי‬ ‫המעשים שלו‪ ,‬ואמר לו‪' :‬שלומיאל שכמוך! אפילו להצית אש בתנור אינך יכול?!' ונתן לו מכה‪...‬‬ ‫והרב עומד גחון בתוך התנור‪ ,‬ולא מוציא את הראש!‪ ...‬הוא יודע שאם יוציא את הראש‪ ,‬והשמש יראה על מי הוא גיחך ולמי נתן מכה ‪-‬‬ ‫יהיה לו מאד מאד לא נעים! אז הרב עמד בתוך התנור‪ ,‬ובינתיים האש נאחזה בעצים‪ ...‬והרב מחכה ומחכה ומחכה‪ ,‬עד שהוא ראה שהשמש‬ ‫נואש מהיהודי המוזר הזה‪ ,‬שצוחקים עליו ונותנים לו מכה והוא לא מגיב‪ ,‬והשמש גרר משם רגליים‪.‬‬ ‫לאחר שהרב ראה שהשמש כבר לא שם ‪ -‬הוציא את ראשו מהתנור‪ ,‬וראה שזקנו נחרך‪ .‬הרב חזר הביתה‪ ,‬ואשתו‪ ,‬שראתה את הזקן החרוך‪,‬‬ ‫שאלה‪" :‬מה קרה?!"‪ ,‬והרב סיפר לה את הסיפור‪.‬‬ ‫שאלה אותו‪" :‬ואם השמש היה ממשיך לעמוד שם‪ ,‬היית נשאר שם עד שיחרכו לך גם הפנים?!" והוא‪ ,‬בלי היסוס‪ ,‬ענה לה‪" :‬מה השאלה?‬ ‫‪ -‬אם הגמרא אומרת שנח לו לאדם שיפיל עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חברו‪ ,‬אז אם הוא כבר נמצא בתוך הכבשן‪ ,‬ודאי שאסור להוציא‬ ‫את עצמו משם"‪.‬‬ ‫****‬ ‫****‬ ‫מרן הגאון רבי יצחק שיינר זצ''ל‪ ,‬במעשה מופלא ממשנת סבו הגדול‪ ,‬מרן הגאון רבי ברוך בער ליבוביץ זצוק"ל‪ ,‬ראש‬ ‫ישיבת קמניץ ובעל ה"ברכת שמואל'‬ ‫סיפור ה'‪ :‬סבא )מרן הגאון רבי ברוך בער ליבוביץ בעל ה"ברכת שמואל"( זצוק"ל‪ ,‬תמיד היה אומר‪" :‬בן אדם צריך להכין את עצמו לאחר‬ ‫מאה ועשרים‪ ,‬לבוא לבית דין של מעלה עם משהו שהוא היה מיוחד בזה והשקיע בזה כל החיים"‪ .‬פעם כשישב עם תלמידיו‪ ,‬אמר‪" :‬כשאני‬ ‫אבוא לעולם האמת‪ ,‬איני יודע עם איזה דבר חזק אני אבוא‪ .‬ללמוד כמו שצריך – הרי אני מקווה לפגוש שם את הרבי ר' חיים‪ ,‬ואילו פנים‬ ‫יהיו לי לידו? אם אני אדבר על עמקות בתורה – הרי אני מקווה לפגוש שם את רבי עקיבא אייגר‪ ,‬ומה אני בכלל לעומתו? אם אומר שהייתי‬ ‫חזק במידות טובות – הרי רבי ישראל סלנטר זיע"א‪ ,‬יישב שם‪ ,‬ואני אתבייש ממנו ואתחבא‪!"...‬‬ ‫הרהר רבי ברוך בער כמה רגעים‪ ,‬לפתע התעשת ואמר‪" :‬אני אבוא לשם עם טענה חזקה שאהבתי כל יהודי בכל נפשי מכל הלב‪ ,‬עד בלי‬ ‫סוף!"‪ ,‬והוסיף ואמר‪" :‬כל יהודי שהייתי רואה ברחוב‪ ,‬אפילו מרחוק‪ ,‬הייתי אומר הברכה אוף זיין קאפ )ברכה על הראש שלו‪ ,‬כלומר שיחולו‬ ‫ברכות לראשו"(‪.‬‬ ‫ומעשה שהיה‪ ,‬כך סיפרה נכדתו‪ ,‬הרבנית שיינר ע"ה )אשר יום פטירתה חל יום לאחר רבי ברוך בער זיע"א‪ ,‬בו' כסלו(‪ :‬פעם הגיע בעל‬ ‫מלאכה לביתו של רבי ברוך בער‪ ,‬לתקן משהו‪ ,‬והוא הסתובב עם 'כובע עבודה' של פועלים‪ .‬רבי ברוך בער חשב שהוא גוי‪ ,‬וכשסיים את‬ ‫עבודתו והתכוון ללכת‪ ,‬אמר לו האינסטלטור 'יום טוב' בשפה פולנית‪ .‬רבי ברוך בער הכיר שתי מילים בלבד בשפה הפולנית‪' :‬שלום' ו'יום‬ ‫טוב'‪ ,‬מפני דרכי שלום‪ ,‬והשיב לו 'יום טוב' בפולנית‪.‬‬ ‫אמר לו בעל המלאכה‪" :‬רבי! מדוע אינך עונה לי ביידיש? אני רגיל לשפה הפולנית ולכן אני מדבר כך‪ ,‬אבל הרב הרי לא רגיל לשפה זו‬ ‫ואני יהודי מבין יידיש"‪ .‬רבי ברוך בער הזדעזע על כך שחשב על יהודי שהוא גוי‪ ,‬מיד חיבקו ונישקו וביקש מחילה כמה פעמים‪ ,‬וכה הרבה‬ ‫להצטער על שחשד ביהודי שהוא גוי‪ ,‬ח"ו‪ ,‬הוא לא נרגע וביקש מבעל המלאכה‪" :‬בא‪ ,‬תשב‪ ,‬ואסביר לך מה ההבדל בין יהודי לגוי"‪ .‬ישב עמו‬ ‫רבי ברוך בער קרוב לחצי שעה )!( והסביר לו עד כמה יהודי הוא חשוב וכו'‪ .‬ואז אמר לו‪" :‬אתה מבין למה אני צריך כל כך להתנצל ולבקש‬ ‫מחילה?!"‪.‬‬ ‫עלינו ללמוד מהמעשה המופלא עם סבא זצוק"ל‪ ,‬עד כמה יש לאהוב כל יהודי ולהעריך כל יהודי‪) .‬מתוך סברי מרנן – פרשת ויצא תשע"ח(‪.‬‬ ‫****‬ ‫****‬ ‫על הפגישה עם ידיד בבר מצוה ששינתה את השבתות שלו‬ ‫סיפור ו'‪ :‬מאז אותה בר מצווה השתנו השבתות שלי‪.‬‬ ‫טועמיה ‪ -‬דפוס ספיד פרשת בראשית תשפז‬ ‫‪39‬‬ ‫זו הייתה בר מצווה שגרתית לידיד מהשכונה‪ ,‬ישבתי בחברת כמה אברכים ועל פיסות הקוגל וצלחות הטשולנט המסורתיים העברנו את‬ ‫החדשות הטריות והישנות‪...‬‬ ‫שלמה – ידיד משותף – נכנס גם הוא‪ ,‬איחל מזל טוב לבעל השמחה והתיישב לידינו‪ .‬האווירה הייתה נעימה ורוחו של שלמה הייתה‬ ‫מבודחת עליו‪ ,‬אולי בשל עסקה טובה שהוא סגר באותו יום או מכל סיבה אחרת‪.‬‬ ‫שלמה הוא קבלן מצליח מאד‪ ,‬הוא עמוס בעבודות רבות וכמעט לא רואים אותו בשכונה במהלך השבוע‪ .‬גם כשהוא ישב איתנו כולו‬ ‫היה רטט וזיע מכמה טלפונים שהעסיקו אותו בו זמנית בשלל נושאים הקשורים לפרויקטים רבים אותם הוא מנהל במקביל‪.‬‬ ‫שלמה הוא מסוג האנשים שהם 'אבא של שבת' לרוב הוא מגיע סמוך לשבת ודי מהר במוצאי שבת הוא נעלם מהאזור‪ ,‬כשהוא מלהטט‬ ‫כאמור בין מספר פרויקטים גדולים בכל רחבי הארץ‪.‬‬ ‫דווקא לכן טרדה אותי תמיד השאלה אותה העזתי להציג בפניו בכמה דקות החסד בהם הוא השתתף בבר המצווה לשכנו עליה כנראה‬ ‫הוא לא יכל לדלג‪.‬‬ ‫תמיד רציתי לשאול אותך‪ ,‬פניתי אליו בהיסוס מקווה לא להרוס את המצב רוח הטוב ששלמה היה שרוי בו‪ ,‬איך אתה מסוגל?‬ ‫מסוגל למה? שלמה היה מופתע‪.‬‬ ‫אני רואה אותך בשבת בבית הכנסת באיזה רוגע אתה מתפלל‪ ,‬באיזה חיות אתה לומד עם הילדים ועם החברותות שלך‪ ,‬נראה שהשבת‬ ‫מתנהלת אצלך כאילו אין לך שום דבר על הראש וכאילו אתה לא אמור מיד במוצ"ש לצלול חזרה במהירות לשלל העיסוקים שלך‪ ,‬מילא‬ ‫אברך או אדם מן השורה שמקיים את מאמר חז"ל "כאילו כל מלאכתך עשויה" זה נסיון בר צליחה‪ ,‬אבל אתה‪ ,‬אחד האנשים העסוקים שאני‬ ‫מכיר‪ ,‬דווקא אתה יותר רגוע ממני בשבת‪ ,‬יותר שלב ושווה נפש מכל האנשים שמסביבך? איך אתה מסוגל ?‬ ‫למרות חששותיי‪ ,‬שלמה לא כעס על השאלה ואפילו חייך חיוך רחב‪ ,‬הוא סימן לי שכעת הוא חייב לצאת ולהמשיך בעיסוקיו אבל הוא‬ ‫עוד עומד לענות לי על זה בארוכה בהזדמנות‪.‬‬ ‫ההזדמנות לא איחרה לבוא‪ ,‬בשבת שלאחר מכן בין קבלת שבת לערבית שלמה התיישב לידי‪ ,‬נינוחות של שבת על פניו והוא פנה אלי‬ ‫בשאלה‪ .‬אתה בוודאי מכיר את אמרתו המפורסמת של רב המנונא במסכת שבת "כל המתפלל בער"ש ואומר ויכולו כאילו נעשה שותף לקב"ה‬ ‫במעשה בראשית"‪ ,‬האם אתה יכול להסביר לי את האימרה הזו? איך שייך להיות שותף לקב"ה במעשה בראשית? כל המושג הזה של מעשה‬ ‫בראשית הוא יצירה של יש מאין ואנחנו קרוצי חומר לא שייכים לזה אפילו בדמיון‪ ,‬אין לנו אפשרות אפילו להשיג את המציאות הזו של יש‬ ‫מאין‪ ,‬של 'הוא אמר ויהי'‪ ,‬מה שייך להיות שותף אליו יתברך למעשה בראשית?‬ ‫שלמה עשה אתנחתא קלה והמשיך מיד‪ ,‬למעשה‪ ,‬הוא אמר בחיוך צופן סוד‪ ,‬יש לנו אפשרות רק בדבר אחד ליצור יש מאין‪ ,‬רק בתחום‬ ‫אחד נתן לנו בורא העולם את הבקעה להתגדר בה ולהיות דומים אליו ביצירה‪ ,‬את זה אני עושה כל שבוע‪.‬‬ ‫מנוחה‪...‬‬ ‫קח למשל אדם כמוני‪ ,‬שאלף ואחד עניינים טורדים את מוחו כל הזמן‪ ,‬הרבה דברים אפשר לומר עלי‪ ,‬שאני נמצא במנוחת הנפש – את‬ ‫זה לא‪ ...‬מכורח טרדות הפרנסה אני אדם שעסוק וטרוד כל הזמן באינספור דברים שצריכים להיעשות ולהסתדר‪ ,‬גם כשנכנסת שבת מטבע‬ ‫הדברים אני אמור להמשיך ולעסוק לפחות במחשבה בשלל העיסוקים שמטרידים את מוחי‪ ,‬אבל אני יוצר כל שבת מחדש‪ ,‬כל שבוע עם‬ ‫הישמע הציפצוף המבשר את בואה של שבת המלכה אני מפנה בכח את המוח מכל מה שאני עסוק בו‪ ,‬ויוצר יש מאין את מנוחת הנפש לה‬ ‫אני זקוק כל כך‪ .‬זו יצירה חדשה כל שבוע מחדש‪ ,‬דבר שאלמלא הייתי יוצר אותו הוא לא היה מגיע לבד‪.‬‬ ‫בלעתי את נאומו של שלמה בשקיקה‪ ,‬היה מפליא ומעורר התפעלות בעיני שיהודי שעמל לפרנסתו בכל ימות השבוע ולא יושב ועוסק‬ ‫בתורה ובמוסר מגיע להשגות ודרגות מרוממות כאלו‪ ,‬התפעלותי רק גברה כששאלתי אותו‪ ,‬שלמה יקירי‪ ,‬בכל זאת זו דרשה יפה מאד‪ ,‬איך‬ ‫במציאות אתה מצליח להתנתק מהכל‪ ,‬איך בפועל אתה מסיר ממחשבותיך את כל אותם טרדות שמאיימות להציף אותך גם בשבת‪ ,‬אני מניח‬ ‫שזה נסיון לא פשוט והתמודדות כל שבוע מחדש?‬ ‫שלמה הרצין‪ ,‬הוא תקע בי מבט חודר‪ ,‬מה אתה שח בכלל‪ ,‬הוא אמר‪ ,‬אם אני נעשה שותף לקב"ה במעשה בראשית‪ ,‬אם אני כל כך קרוב‬ ‫אליו עד שהוא נותן לי את הזכות להיות חלק מהיצירה האלוקית‪ ,‬אני מוכרח להבין שבכלל לא אני עושה את העסקים‪ ,‬הכל זה הוא‪ ,‬ממילא‬ ‫אין לי שום זכות על כלום‪ ,‬מתי שהוא מרשה לי להתעסק איתם אני מתעסק ומתי שלא אז לא!!‬ ‫תבין‪ ,‬הוא המשיך להדהים אותי‪ ,‬כל התחושה הזו של האני שעסוק ואני זה שפועל ועושה מבטאת קצת חיסרון באמונה‪ .‬תאר לך שלא‬ ‫הייתי קבלן עצמאי אלא שכיר שמקבל בכל תחילת יום או שבוע רשימת מטלות מהבוס‪ ,‬הם לא היו מטרידות אותי‪ ,‬צריך לעשות אז עושים‪,‬‬ ‫בלי להשקיע מחשבה‪ .‬באמת ככה זה כלפי הקב"ה‪ ,‬הוא הבוס וגם אם הוא נותן לי את הכסף והעסק בצורה של עצמאי כביכול לא באמת‬ ‫אני זה שעושה ופועל ואני מרגיש ממש שזה רק הוא‪ ,‬לכן אין לי על מה לחשוב בשבת‪ ,‬אין לי מטלות ועיסוקים הכל זה הוא יתברך‪ ,‬ולכן אני‬ ‫יכול להרגיש באמת כאילו כל מלאכתו עשויה‪.‬‬ ‫כל אותה שבת לא נרגעתי מהשיחה המופלאה הזו‪ ,‬אם בהתחלה היו לי נקיפות מצפון או חרטה על השאלה החטטנית ששאלתי את‬ ‫שלמה בבר המצווה‪ ,‬כעת אני יודע שהיה שווה‪ ,‬למדתי מהי שבת‪ ,‬מה זו מנוחת שבת האמיתית‪ ,‬למדתי על האמונה בבורא העולם ועל‬ ‫****‬ ‫המשמעות של 'נעשה שותף למעשה בראשית'‪ .‬וכאמור כיום השבתות שלי ואולי מעכשיו גם שלך אחרות לגמרי‪ .‬גוט שבעס‪.‬‬ ‫****‬ ‫הבוטח בה' אינו מתאונן‬ ‫סיפור ז'‪ :‬איש ציבור גדול ומפורסם הואשם בטענות שונות ומשונות‪ ,‬ונאלץ ללכת לכלא‪ .‬כאשר נודע פסק הדין‪ ,‬נכנסו הוא ואשתו אל‬ ‫הגרי"ש אלישיב זצ"ל‪ .‬האישה פרצה בבכי‪ ,‬ואמרה‪" :‬בעלי מסר את נפשו עבור הציבור‪ .‬איך יתכן שעושים לו דבר כזה"?‬ ‫אמר לה הרב אלישיב‪" :‬עלייך להודות לה' על כך"‪.‬‬ ‫טועמיה ‪ -‬דפוס ספיד פרשת בראשית תשפז‬ ‫‪40‬‬ ‫התפלאה‪" :‬להודות? על מה להודות? על שהוא נכלא בבית סוהר? שהוא עוזב אותי ואת הילדים? על השם שלו שמוכפש"?‬ ‫נענה הרב אלישיב לעומתה‪" :‬לקב"ה יש שתי דרכים להכניס אדם לבית האסורים‪ .‬ביכולתו להחדיר לאדם וירוס קטנצ'יק‪ ,‬שאף אחד לא‬ ‫מצליח לראות בעיניים‪ ,‬ותוך זמן קצר האדם 'נאסר' במיטת בית חולים‪ ,‬מורדם ומונשם למשך כמה חודשים‪ .‬המשפחה מסביב כולה דואגת‬ ‫‪ -‬מי יודע אם יחיה או ימות? יוכל ללכת או לא? יקום נורמאלי או לא?‪ ...‬אולם לה' יש דרך נוספת‪ :‬לאסור את האדם בבית סוהר‪ .‬במקרה‬ ‫כזה יש אי נעימות‪ ,‬אך מצד שני הוא יכול ללמוד‪ ,‬להתפלל ולקיים מצוות‪ .‬הוא בריא ושלם‪ ,‬וכאשר יעבור הזמן שנגזר עליו‪ ,‬הוא יצא ויחזור‬ ‫הביתה בריא ושלם‪ .‬במקרה שלך בחר לכם הקב"ה את בית הסוהר הקל‪ ,‬ואת מתלוננת? עליך להודות לה' יתברך שבחמלתו בחר עבורכם את‬ ‫העונש הקל"!‬ ‫אנשים שחיים עם המבט הזה‪ ,‬מצליחים להודות גם כאשר הקב"ה שולח להם ניסיונות קשים מנשוא‪.‬‬ ‫השבוע ביקרתי בבית חולים חולה אחת‪ .‬לפני זמן מה חלתה והבריאה‪ ,‬וכעת התפרצה שוב המחלה בצורה קשה ביותר‪ .‬דימיתי למצוא‬ ‫אותה שבורה ורצוצה‪ ,‬אך להפתעתי היא נראתה שמחה‪ .‬שאלתי‪" :‬איך את שמחה במצב כזה"?‬ ‫תשובתה היתה‪" :‬איך לא אשמח‪ ,‬אם אני תמיד במצב טוב יותר מאנשים אחרים? יש אנשים שהיו חולים איתי בפעם הקודמת‪ ,‬וכעת‬ ‫אינם בין החיים‪ ,‬ואני זכיתי לקבל עוד כמה חודשים‪ .‬היודע אתה מה פירוש כמה חודשים של חיים? האין זו מתנה אדירה"!?‬ ‫כמה מדהים לראות אדם בדרגה כזו ‪ -‬לא נשבר ולא מתלונן‪ ,‬אלא ממשיך לשמוח ולהודות לה'‪) .‬רבי גואל אלקריף שליט"א – "שש‬ ‫באמרתך" במדבר(‪.‬‬ ‫****‬ ‫****‬ ‫היהודי דומה לשלהבת מרצדת‬ ‫סיפור ח'‪ :‬רבי ישראל מרוז'ין זצ"ל אומר‪ ,‬שמי שמדליק נר לעילוי נשמת נפטר‪ ,‬אם בעל עיניים הוא ‪ -‬הוא יכול לראות בשלהבת את‬ ‫נשמתו של הנפטר שהדליקו את הנר לעילויה‪.‬‬ ‫מסופר על תלמיד של ה"חתם סופר" שבכל שנה‪ ,‬ביום היארצייט‪ ,‬היה מדליק נר ולומד משנה לעילוי נשמת רבו‪ .‬שנה אחת שכח להדליק‪.‬‬ ‫ה"חתם סופר" נגלה אליו בחלום‪ ,‬ואמר לו‪" :‬רציתי להזכיר לך שהיום הוא יום היארצייט שלי"‪.‬‬ ‫באחת מדרשותיו סיפר רבי לייב גורביץ זצ"ל‪ ,‬ראש ישיבתֶ גייטסהד‪ ,‬שכשהתגורר בליטא היו כמה בנדיטים‪ ,‬חְבֶרה לצים‪ ,‬שלקחו גוי‪,‬‬ ‫אמרו לו לגדל זקן‪ ,‬ולימדו אותו קטע גמרא‪ .‬הלה היה עילוי‪ ,‬סטודנט חריף במיוחד‪ ,‬והוא קלט היטב את מה שלמד‪ .‬או אז אמרו לו‪" :‬תכנס‬ ‫לרב ותבקש ממנו שיבחן אותך‪ ,‬שישאל אותך כמה שאלות‪ ,‬וגם אתה תשאל אותו כמה שאלות‪ ,‬יהיה שמח"‪...‬‬ ‫כשנכנס לרב‪ ,‬עם זקן‪ ,‬כובע וחליפה‪ ,‬הרב דיבר אתו שתי דקות‪ ,‬ומיד צעק‪" :‬מה הכנסתם אלי גוי?" וגירש אותו מביתו‪.‬‬ ‫בני ביתו שאלו אותו‪" :‬איך גילית מי שהוא גוי‪ ,‬הו הוא היה נראה כמו יהודי לכל דבר‪ ,‬וגם השמיע סברות וחידושי תורה בעלי טעם"?‬ ‫נענה הרב והשיב‪" :‬כשיהודי אומר סברא‪ ,‬קושיה או תירוץ‪ ,‬הוא מתנועע‪ .‬גופו מתנדנד‪ .‬אצבעותיו מתנפנפות‪ .‬זה שישב מולי אמר את כל‬ ‫מה שאמר בלי לזוז‪ .‬זהו אות מובהק שהוא אינו יהודי‪) .‬רבי גואל אלקריף שליט"א – "שש באמרתך" במדבר(‪.‬‬ ‫****‬ ‫****‬ ‫לא ההצלחה עיקר אלא המאמץ‬ ‫סיפור ט'‪ :‬יהודי הגיע אל רבי לוי יצחק מברדיטשוב זצ"ל ואמר‪" :‬כבוד הרב‪ ,‬אני 'לא יוצלח' שאין כמותי‪ .‬אני רוצה לזכור את מה שאני‬ ‫לומד ‪ -‬לא זוכר‪ .‬רוצה להתפלל כמו שצריך ‪ -‬וזה לא הולך‪ .‬רוצה להיות ירא שמים – ונופל בעבירות פעם אחר פעם‪ .‬רוצה לתקן את המידות‪,‬‬ ‫לא לכעוס‪ ,‬לא להתגאות ‪ -‬ופשוט לא מצליח‪ .‬מה יהיה איתי"?‬ ‫אמר לו רבי לוי יצחק‪" :‬מנין לך שהקב"ה רוצה את ההצלחות שלך? הוא רוצה את הכאב שלך על זה שאינך מצליח להתרומם ברוחניות‪,‬‬ ‫על זה שאינך מצליח להיות ירא שמים! מי שכואב לו על שהוא לא מתרומם ברוחניות ‪ -‬זו ההצלחה שלו‪ .‬זה מה שהקב"ה רוצה ממך"!‬ ‫אמר הקב"ה לאהרן הכהן‪ :‬אם אתה כל כך מצטער על שלא קיבלת מעלה רוחנית‪ ,‬על הכאב הזה תקבל יותר ממה שכולם מקבלים –‬ ‫"שלך גדול משלהם"! לא תמיד הקב"ה מחפש את ההצלחה‪ .‬יתירה מזאת ‪ -‬לעיתים הוא רוצה שהאדם לא יצליח במעשיו‪ ,‬אך תהיה לו הזכות‬ ‫של המאמץ‪ ,‬והיא זו שתעמוד לו‪.‬‬ ‫הרמח"ל היה אחד מגדולי המקובלים שחיו באיטליה‪ ,‬וחיבר ספרים גדולים ומפורסמים בקבלה‪ .‬גאונותו הייתה כה גדולה‪ ,‬עד שבהיותו‬ ‫בן עשרים כבר כיהן כראש ישיבה של מקובלים בעיר פדובה‪ .‬אמנם היה זמן שבו יצאו נגדו הרבה מגדולי ישראל של אותה התקופה‪ ,‬בטענה‬ ‫שהוא מחדש דברים‪ ,‬ועד שרבו המהר"י באסאן זצ"ל נחלץ להגנתו‪ ,‬נאסר עליו למסור שיעורים בקבלה‪.‬‬ ‫באותם ימים הוא כתב את ספר "מסילת ישרים"‪ ,‬ובהקדמה כתב‪" :‬החיבור הזה לא חברתיו ללמד לבני האדם את אשר לא ידעו‪ ,‬אלא‬ ‫להזכירם את הידוע להם כבר ומפורסם אצלם פרסום גדול"‪ .‬ומה מתברר? הספר הכי מפורסם של הרמח"ל הוא ה"מסילת ישרים"!‬ ‫הגאון מוילנא זצ"ל אמר שעד פרק י"ט אין אפילו מילה אחת מיותרת בספר‪ ,‬ובכל פעם שעמד לצאת לרחוב‪ ,‬היה הגאון לומד ארבע‪-‬‬ ‫עשרה פעמים את הפרק השני של חובת הזהירות במסילת ישרים‪ ,‬שלא יכשל בשום עבירה‪ .‬עוד הוסיף‪ ,‬שאם הרמח"ל היה חי בזמנו‪ ,‬הוא‬ ‫היה הולך ברגל מוילנא שבליטא ע ד פדובה שבאיטליה לדבר עימו‪ ...‬ידוע שגם רבי זונדל מסלנט‪ ,‬רבו של רבי ישראל מסלנט זצ"ל אמר לו‪:‬‬ ‫"מסילת ישרים יהיה מנהלך"!‬ ‫טועמיה ‪ -‬דפוס ספיד פרשת בראשית תשפז‬ ‫‪41‬‬ ‫דווקא בזמן הזה שבו הוא לא היה יכול למסור שיעורי קבלה‪ ,‬הוא חיבר את "מסילת ישרים"‪ ,‬שממנו הייתה התועלת הגדולה והעצומה‬ ‫שהשאיר הרמח"ל לדורי דורות‪.‬‬ ‫הלקח מכך הוא‪ :‬לעיתים דווקא בימים שבהם נראה לאדם שהוא לא כל כך מצליח‪ ,‬שם נמצאת עיקר הצלחתו‪.‬‬ ‫זהו "שלך גדול משלהם"! )רבי גואל אלקריף שליט"א –"שש באמרתך" במדבר(‪.‬‬ ‫****‬ ‫****‬ ‫סיפר לו אותו יהודי הוא שמע בתדהמה ובהלם‪.‬‬ ‫סיפור י'‪ :‬סיפר הגאון רבי יצחק דוד גרוסמן שליט"א מעשה שאירע עם אחד מטובי הר"מים במוסדות 'מגדל אור'‪ ,‬הרה"ג ר' שמעון אסייג‬ ‫שליט"א‪ .‬אביו להבחל"ח‪ ,‬רבי דוד אסייג זצ״ל‪ ,‬איש מעש וחזון‪ ,‬רב בית כנסת ומוהל שהכניס אלפי ילדי ישראל בבריתו של אברהם אבינו‬ ‫ע״ה‪ ,‬נפטר לבית עולמו‪.‬‬ ‫יום אחד בעת שבנו יבדל"ח כובד בפתיחת ארון הקודש‪ ,‬הזכיר את שם אביו זצ"ל בתפילה‪ ,‬ואף פנה אליו כדבר בן אל אביו‪" :‬אבא יקר‪,‬‬ ‫אם יש מה שאני בנך הנאמן יכול לעזור לך מהעולם הזה‪ ,‬תגיד לי ואעזור בעדך"‪.‬‬ ‫באותו לילה‪ ,‬הופיע אביו הגדול בחלום הלילה לבנו ומסר לו כדברים האלה‪" :‬הן שאלתני בני אם יש מה שתוכל לעזור‪ ,‬בוודאי שיש‪ .‬פנה‬ ‫נא בשמי אל פלוני אלמוני )שמו שמור במערכת( ובקש ממנו את מחילתו השלמה בלב שלם‪ .‬אנא שא נא וסלח נא"‪.‬‬ ‫בבוקר שלמחרת‪ ,‬קם רבי שמעון והוא שטוף זיעה‪ .‬החלום על אביו לא נתן לו מנוח‪ ,‬והוא מיהר לחפש אחר אותו אדם בשמו נקב אביו‬ ‫בחלום הלילה‪ .‬את אשר יספר לו המארח יקבל בתדהמה ובהלם‪.‬‬ ‫חצי יובל שנים של טינה ומרמור מונעים מאביו להגיע למקום מנוחתו בגן עדן של מעלה‪ 25 .‬שנות כאב ועלבון לא נשכחים בבית דין של‬ ‫מלאכי מרום"‪.‬‬ ‫"האם נפגעת פעם מאבינו?"‪ ,‬ביקש רבי שמעון לדעת ושמע ממארחו את דבר המעשה"‪.‬‬ ‫"היה זה לפני ‪ 25‬שנים ובבוקר יום שבת בהיר אחד‪ ,‬נכנס אביכם רב בית הכנסת בסערה אל בית הכנסת ודפק על הבימה בהכרזה קולנית‬ ‫ללא מתן הסבר או פירוט‪' :‬אין יותר רשות לאיש לחלק מחייה ) ־ ערק( בין שחרית למוסף"‪.‬‬ ‫"אני"‪ ,‬מתאר המארח‪" ,‬הייתי בין גבאי המקום ומעסקני העיר‪ ,‬והרגשתי מושפל ומובך עד למאוד‪ .‬הייתי רגיל לחלק ׳מחייה׳ למתפללים‪,‬‬ ‫ואביכם לא טרח להודיע לי מראש על תקנתו החדשה‪ ,‬וכאן‪ ,‬בפתע פתאום‪ ,‬נחתה עליי הידיעה כרעם ביום בהיר‪ .‬ניגשתי אליו וניסיתי‬ ‫להמתיק את הגלולה‪ .‬אולי ישבר נא את אזני על מה יצא קצפו? אולי זו גזירה קשה על הציבור‪ ,‬שספק אם יוכל לעמוד בה" ?אך הרב בשלו‪,‬‬ ‫דבריי נפלו על אוזניים ערלות‪.‬‬ ‫ואני‪ ,‬בהחלטה נמהרת‪ ,‬הלכתי והוצאתי את ה׳מחייה'‪ ,‬הנחתי על השולחן‪ ,‬בספקי כף כאומר‪ :‬טלו יהודים‪ ,‬אין אני לוקח אחריות על‬ ‫המעשים הללו"‪.‬‬ ‫" עברו דקות ארוכות בהן התכבדו רבים מהציבור מה׳מחייה׳ שהונחה בשולחן‪ ,‬והדברים הגיעו לידי הרב‪ .‬הוא קם בסערה ממקומו‪ ,‬ניגש‬ ‫אליי וזעק עליי בקול גדול לעיני כל הקהל‪ .‬קמתי ועזבתי את בית הכנסת‪ ,‬לעולמים"‪...‬‬ ‫רבי שמעון נדהם‪ .‬מעולם לא שמע סיפור זה ולא העלה בדעתו שיש אדם שחש פגוע מאביו הגדול‪ ,‬שהיה יהודי רחום וחנון וכל כולו‬ ‫טוב ומיטיב לבריות‪ ,‬מאיר פניו לכל אדם‪ .‬הן אמת שנעשתה כאן קנאות‪ ,‬אך זו היתה קנאות לשם שמים‪ ,‬שמקורה טהור וקדוש‪.‬‬ ‫" אנא סלח ומחל לאבא"‪ ,‬ביקש בדמעות שליש מבעל המעשה‪ ,‬שאכן אמר כי הינו סולח ומוחל‪ .‬אבל רבי שמעון לא אמר די‪ .‬ביקש‬ ‫ממארחו לנסוע יחדיו עמו למקום מנוחת אביו ושם להתפייס עמו‪.‬‬ ‫ובחלקת הקבר‪ ,‬בבית הקברות במגדל העמק‪ ,‬נערך מעמד ׳לחיים׳ עם ׳מחייה׳ חריפה‪ ,‬והנוכחים שתו ואיחלו זה לזה‪" :‬מחילה וסליחה‪,‬‬ ‫לחיים טובים ולשלום"‪ ) .‬בקהילה טו תמוז תשפ"ב‪ ,‬הובא ע"י הרב פנחס זרביב(‪.‬‬ ‫****‬ ‫****‬ ‫טועמיה ‪ -‬דפוס ספיד פרשת בראשית תשפז‬ ‫‪42‬‬ ‫בס"ד‬ ‫עלון‬ ‫מס'‬ ‫"אור שרה"‬ ‫ע"ש האישה הכשרה שרה בת לולוה ז"ל‬ ‫זמני כניסת השבת‬ ‫נתניה‬ ‫הדלקת נרות‪17:53:‬‬ ‫צאת השבת‪18:51 :‬‬ ‫‪19:26 :‬‬ ‫ר"ת‬ ‫פרשת בראשית ‪" -‬מעלת ארץ ישראל"‬ ‫ושממו עליה אויבכם היושבים בה" )ויקרא פרק כו פסוק לב(‪.‬‬ ‫על הפסוק בפרשתנו "בראשית ברא אלוהים את השמים ואת‬ ‫בפסוק זה צופה התורה את תופעת התלות בין ארץ ישראל‬ ‫הארץ" )בראשית א‪ ,‬א( אומר רש"י "לא היה צריך להתחיל‬ ‫לעם ישראל‪ ,‬שהארץ‪ ,‬כביכול‪" ,‬תיגלה" יחד עם העם‪ .‬לאמר‪,‬‬ ‫את התורה אלא מהחודש הזה לכם שהיא מצווה ראשונה‬ ‫במשך שנות הגלות הארוכות תשקע הארץ‪ ,‬מחמת סטיה‬ ‫שנצטוו ישראל‪ ,‬ומה טעם פתח בבראשית? משום "כח מעשיו‬ ‫מחוקת התורה‪ ,‬בשממון וביאוש‪ ,‬ולא תתן פריה עד שוב בניה‬ ‫הגיד לעמו לתת להם נחלת גויים" )תהלים פרק קיא פסוק ו(‪.‬‬ ‫אליה – באחרית הימים‪ .‬ראוי לציין‪ ,‬שארץ זו בה מדובר‪,‬‬ ‫שאם יאמרו אומות העולם לישראל‪ :‬ליסטים אתם שכבשתם‬ ‫זכתה בתורה לתארי שפע רבים‪ .‬כעטרה לראשה משמש‬ ‫ארצות שבעה אומות! יענו להם‪ :‬כל הארץ של הקדוש ברוך‬ ‫התואר הממצה "ארץ זבת חלב ודבש" )שמות פרק ג פסוק ח(‪.‬‬ ‫הוא היא‪ ,‬הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו‪ .‬ברצונו נתנה‬ ‫עוד בטרם כבשוה‪ ,‬הבטיחם משה רבינו "כי ה' אלוקיך מביאך‬ ‫להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו"‪ .‬לפי דברי רבותינו‬ ‫אל ארץ טובה‪ ,‬ארץ נחלי מים עיינות ותהומות יוצאים בבקעה‬ ‫הנזכרים בדבריו של רש"י הפרשן‪ ,‬הדבר החשוב ביותר מיד‬ ‫ובהר‪ .‬ארץ חיטה ושעורה וגפן תאנה ורימון ארץ זית שמן‬ ‫בפתיחתה של תורה הוא לפתור בעיה ישנה – חדשה זו‪,‬‬ ‫ודבש" )דברים פרק יח פסוקים ז‪-‬ט(‪ .‬ואכן‪ ,‬מאז גלה העם‬ ‫שהתעוררה בזמן יהושע‪ ,‬כאשר טענו כלפיו הכנענים "ליסטים‬ ‫היהודי‪ ,‬במשך קרוב לאלפיים שנה היתה הארץ לתל‪-‬שממה‪.‬‬ ‫אתם"! לכן אמרו רבותינו דברים אלו מתוך ידיעה ברורה‪,‬‬ ‫על שממה זו יש לנו עדויות לרוב‪ ,‬אשר תקצר יריעה זו‬ ‫שיבוא יום ושוב נצטרך לבירור זה‪ .‬ויש לשאול שתי שאלות‪:‬‬ ‫מלהכילם‪.‬‬ ‫א( הרי ישנם הרבה פסוקים בתורה בהם נאמר שארץ ישראל‬ ‫הרב מרדכי נויגרשל שליט"א‪ ,‬מפנה את תשומת לבנו‬ ‫היא שלנו‪ .‬מדוע‪ ,‬איפוא‪ ,‬נזקק רש"י בשם רבותינו דווקא‬ ‫לפרדוקס הגדול‪ ,‬למוזרות ההסטורית הטמונה באופניה של‬ ‫לדרשה מסובכת? ב( וכי פסוקים מהתנ"ך ישכנעו את הגויים?‬ ‫ארץ ישראל‪ .‬ארץ פוריה וחקלאית זו מניבה את יבולה‬ ‫וכי מקבלים הם על עצמם את סמכות התנ"ך? אכן יש לומר‪,‬‬ ‫בהתאם לקוד נסתר שאינו קשור בכללי חקלאות טובה‪,‬‬ ‫אומרים הפרשנים‪ ,‬כי דברי רש"י אינם מכוונים לבעיה הישנה‬ ‫בחוקי שימור הקרקע ועיבודה‪ ,‬במחזור הזרעים ובהשקייה‬ ‫של כנענים שאינם מקבלים סמכות התורה‪ ,‬אלא דווקא‬ ‫נכונה‪ .‬חשוב לה לארץ הפלאות הזאת‪ ,‬מי העם היושב על‬ ‫לעמים שבתקופתנו המאמינים בתנ"ך‪ ,‬הלא המה הנוצרים‬ ‫אדמתה‪ .‬אם הוא עם ישראל תעניק לו הארץ את יבולה‬ ‫והמוסלמים‪ ,‬שהם בעיקר גורמים לנו בעיות‪ ,‬ורוצים לגזול‬ ‫המבורך ואת שפע פירותיה‪ .‬היא תהיה ל"ארץ זבת חלב‬ ‫מאיתנו את ארץ חיינו‪ .‬אולם מה שצריך להדאיג אותנו זו‬ ‫ודבש"‪ ,‬ל"ארץ אשר לא תחסר כל בה"‪ .‬אולם‪ ,‬היא תהפך‬ ‫השאלה‪ :‬מדוע לא היה לנו העוז והאומץ להשמיע את קולנו‬ ‫למדבר שממה "לגפרית ומלח שרפה כל ארצה לא תזרע ולא‬ ‫ברמה ולהכריז‪ ,‬כפי שהכריז יפתח הגלעדי בשעתו לבני עמון‬ ‫תצמיח כמהפכת סדום ועמורה" – אם יגלה עם זה ממנה‪ ,‬ולא‬ ‫"את כל אשר הוריש ה' אלוקינו מפנינו אותו נירש" )שופטים‬ ‫יועילו מאמצי הכובשים ליישבה ולהפריח את שממותיה‪.‬‬ ‫פרק יא פסוק כא(‪ .‬שכן אנחנו לא כאן ככובשים אלא כיורשים‬ ‫זוהי העובדה ההסטורית המוזרה‪ .‬כל הנסיונות ליישב את‬ ‫נחלת אבות‪ .‬מדוע‪ ,‬איפוא‪ ,‬היה הטיעון שנשמע מפי דובריה‬ ‫הארץ במשך אלפיים שנות גלותנו עלו בתוהו‪ .‬כובשיה הרבים‬ ‫המוסמכים של מדינת ישראל‪ ,‬בויכוחים המדיניים בזירת‬ ‫לא מצאו בה נחת‪ ,‬לא הצליחו להקים בה מדינה בת קיימה‪,‬‬ ‫האו"ם ובכל במות ההסברה בעולם‪ ,‬טיעון שהתבסס בעיקר‬ ‫מרובה אוכלוסין‪ ,‬בעלת חקלאות וכלכלה מפותחות‪ .‬מצב זה‪,‬‬ ‫על ההכרה בגבולות בטחון כערובה לביטחוננו‪ .‬וכי לא היה‬ ‫כידוע‪ ,‬השתנה תכלית השינוי‪ ,‬עם תחילתה של שיבת ציון‬ ‫בכך משום הודאה כאילו השטחים המשוחררים אינם שלנו?‬ ‫במאה הקודמת‪ .‬כאשר רק באו יהודים בשעריה‪ ,‬שוב החלה‬ ‫מדוע לא נשמע קול עתיק היומין הקורא בחוזקה "כי באנו אל‬ ‫הארץ לפרוח‪ .‬היטיב להגדיר זאת רבי יהודה הלוי )"כוזרי"‬ ‫הארץ אשר נשבע ה' לאבותינו לתת לנו?" הרי כלל גדול הוא‪,‬‬ ‫מאמר ב‪ ,‬יד( בהמשילו את השפעת הארץ על יושביה‪ ,‬לאילן‬ ‫כי מי שרוצה לשכנע ולנצח אחרים בטענותיו‪ ,‬מוכרח ראשית‪-‬‬ ‫בעל שורשים הנטוע במדבר‪ ,‬אשר אם יעתיקוהו אל אדמה‬ ‫כל להיות משוכנע בעצמו בצדקת עמדתו!? צדק מאוד מי‬ ‫נעבדת יצליח פי כמה וכמה ויתן פירות משובחים יותר‪ .‬כך‬ ‫ששאל‪ :‬מדוע כשבאים אנו להביע את זכותנו על הארץ אנו‬ ‫ארץ ישראל היא האדמה שרק עליה מסוגלים בני ישראל‬ ‫מסתמכים על הכתוב בתהילים "כח מעשיו הגיד לעמו לתת‬ ‫להגיע לשיא פריחתם‪ .‬לא נתפלא‪ ,‬איפוא‪ ,‬מדוע מלבד עם‬ ‫להם נחלת גויים"‪ ,‬הלא מן הראוי היה לומר "כח מעשיו הגיד‬ ‫ישראל לא הצליחו שום אומה ולשון שחיו בארץ‪ ,‬לנטוע בארץ‬ ‫לאומות העולם"‪ ,‬שהרי הם שבאים בטענה ואומרים‬ ‫יתד ובנין של קיימא‪ .‬כי לא מקום מלון היא הארץ‪ .‬כאלה יש‬ ‫"ליסטים אתם"! להם צריך להסביר את זכותינו לחיות‬ ‫ארצות רבות בעולם‪ .‬ארצנו מיוחדת היא ביעודיה הנשגבים‪,‬‬ ‫בארץ ישראל? אלא שקודם כל אנו בעצמנו צריכים להשתכנע‬ ‫אשר אותם מטביעה היא רק בעם ישראל‪ ,‬לפיכך הובטח לנו‬ ‫בזכותנו על ארץ ישראל‪ .‬אם אנו נהיה בטוחים בכך אזי גם‬ ‫מראש כי בעת גלותינו "והשימותי אני את הארץ ושממו עליה‬ ‫אומות העולם ישתכנעו‪ .‬ועל כן נאמר "כח מעשיו הגיד לעמו"‬ ‫אויביכם היושבים בה"‪ .‬כי לא להם מקום בארץ‪ ,‬אלא רק‬ ‫– כאשר אנו כולנו נתאחד ונתלכד סביב האמונה בזכותנו‬ ‫לבניה‪ ,‬והם אשר מאז ומתמיד שואפים וזוכים לראות‬ ‫המלאה על כל ארץ ישראל‪ ,‬יכירו בכך‪ ,‬בעל כורחם‪ ,‬גם אומות‬ ‫בשיגשוגה ובבניינה‪ .‬זאת ועוד‪ ,‬לא רק רוחניותה של ארץ‬ ‫העולם!‬ ‫ישראל נמצאת בדרגה גבוהה יותר מזו של חוץ לארץ‪ ,‬גם‬ ‫ראיה נחרצת לכך שארץ ישראל הינה נחלת ה' אשר נתנה לבניו‬ ‫גשמיותה נמצאת בדרגה גבוהה יותר‪ .‬כך כתב בספר "בית‬ ‫– עם ישראל‪ ,‬קיימת תוך התבוננות במצב הארץ‪ ,‬בעת היו‬ ‫חדש" )טור או"ח סימן רח( שם הוא מסביר שקדושת השכינה‬ ‫ישראל בגלות‪ .‬במבט לאחור על הרקע ההסטורי של הארץ‪,‬‬ ‫השרויה על ארץ ישראל‪ ,‬נשפעת גם על פירותיה‪ ,‬והאוכל‬ ‫מזדקר לו פסוק בודד‪ ,‬כשהוא הופך לפלא ולעדות על אמת‬ ‫מפירות ארץ ישראל בעת שהשכינה שורה עליה‪ ,‬הוא מזין את‬ ‫גדולה‪ .‬וכך נאמר בפרשת התוכחה "והשמותי אני את הארץ‪,‬‬ ‫טועמיה ‪ -‬דפוס ספיד פרשת בראשית תשפז‬ ‫‪43‬‬ ‫הבה ונראה מהסיפור שלפנינו‪ ,‬המוביל אותנו לתובנה‪ ,‬עד כמה‬ ‫נשמתו בקדושת השכינה‪ .‬ומוסיף‪ ,‬שמטעם זה יש לומר בסיום‬ ‫נדרש האדם להקריב למען הזכות המיוחדת והנעלה הזו של‬ ‫ברכת מעין שלוש "ונאכל מפריה ונשבע מטובה"‪ ,‬כי באכילת‬ ‫הישיבה‪ ,‬בארץ הבחירה‪ ,‬ארץ ישראל‪...‬‬ ‫פירותיה נעשית הנפש שבעה מהקדושה השורה בפירות‪.‬‬ ‫לא‪ .‬אלישבע חשה‪ ,‬שהיא לא הצליחה להסביר לאמא שלה‪,‬‬ ‫מאידך גיסא‪ ,‬כאשר ישראל מטמאים את אדמתם במעשים‬ ‫עד כמה היא משתוקקת לנסיעה הזו‪ .‬על אף שגייסה לטובת‬ ‫רעים‪ ,‬מסתלקת השכינה מארץ ישראל ובמקומה שורה‬ ‫ההסבר הזה )כמעט( את כל המילים שהכירה‪ ,‬את כל כוח‬ ‫הטומאה לא רק על האדמה‪ ,‬אלא גם על הפירות‪ ,‬ולכן מזהיר‬ ‫השכנוע שהיה לה ושלא היה לה‪ ,‬פרטה על כל הרגשות‬ ‫הכתוב )במדבר פרק לה פסוק לד( "ולא תטמא את הארץ אשר‬ ‫האמהיים‪ ,‬לא שכחה טיעונים שכליים‪ ,‬ובכל זאת‪ ...‬ובכל‬ ‫אתם יושבים בה אשר אני שוכן בתוכה כי אני ה' שוכן בתוך‬ ‫זאת עדיין לא היה בזה די‪ ,‬זה עדיין לא ביטא את מידת‬ ‫בני ישראל"‪.‬‬ ‫הערגה וההשתוקקות שלה לנסיעה‪" .‬שרק ירשו לי! אנא‪,‬‬ ‫על מעלתה וקדושתה של ארץ ישראל כבר אמרו רבותינו‬ ‫השם‪ ,‬עשה שהם ירשו לי‪ .‬אני אהיה טובה‪ ,‬מבטיחה לך! לא‬ ‫)כתובות קי‪" (:‬כל הדר בארץ ישראל‪ ,‬דומה כמי שיש לו‬ ‫אדבר לשון הרע‪ ,‬אכבד הורים‪ ,‬אתפלל יותר בכוונה‪ .‬עשה‬ ‫אלוה‪ ,‬וכל הדר בחוץ לארץ דומה כמי שאין לו אלוה"‪ .‬מסביר‬ ‫שהם ירשו לי! אנא‪ "...‬התפללה בלי קול‪ .‬בת דודתה מירה‬ ‫הרמב"ן )ויקרא פרק יח פסוק כה(‪ ,‬שיש בעולם שבעים‬ ‫מתחתנת בחופש הגדול בלונדון שבבריטניה‪ .‬הוריה של מירה‬ ‫אומות שגרים כל אחת במדינתה‪ .‬לכל אומה השרויה בארצה‬ ‫הזמינו אותה בחום לחתונה‪ ,‬ואמרו שישלחו לה כרטיס‬ ‫יש שר בשמים‪ ,‬המייצג את אומתו ואת ארצו בפני פמליא של‬ ‫נסיעה‪ .‬ההזמנה הזו הלהיבה את אלישבע בצורה שלא תאמן‪.‬‬ ‫מעלה‪ ,‬ודואג לרווחתם ולטובתם‪ .‬ארצו של עם ישראל היא‬ ‫ולא רק בגלל מירה שאותה חיבבה מאוד‪ .‬ולא רק בגלל‬ ‫ארץ ישראל‪ .‬על עם ישראל בארץ ישראל אין שום שר או‬ ‫החתונה הלונדונית שהיא רצתה מאוד להשתתף בה‪ .‬ולא רק‬ ‫מלאך הדואג לענייניהם‪ ,‬אלא הקדוש ברוך הוא בכבודו‬ ‫בגלל הקיץ הנעים שעשוי לעבור עליה בבריטניה‪ .‬נכון‪ ,‬כל‬ ‫ובעצמו משגיח על עמו ועל ארצו‪ ,‬הוא ולא מלאך ולא שרף‪,‬‬ ‫הדברים המפתים האלו היו ברקע‪ ,‬אבל היה גם משהו מעבר‬ ‫וכמו שכתוב )דברים פרק יא פסוק יב( "ארץ אשר ה' אלוקיך‬ ‫להם‪ :‬הנסיעה הזו תתן לה את האישור החברתי שהיא כל כך‬ ‫דורש אותה תמיד עיני ה' אלוקיך בה מראשית השנה ועד‬ ‫זקוקה לו‪ .‬זקוקה לו מעל ומעבר למה שאמא שלה מבינה או‬ ‫אחרית שנה"‪ .‬לפיכך "כל הדר בארץ ישראל"‪ ,‬נמצא תחת‬ ‫משתדלת להבין‪ .‬אלישבע היתה חלק מחבורה מצומצמת של‬ ‫פיקוחו והשגחתו המיוחדת של הקדוש ברוך הוא‪ ,‬והרי זה‬ ‫בנות בוגרות כיתה ח'‪ ,‬מוצלחות ומצליחות‪ .‬בנות טובות‪,‬‬ ‫"כמי שיש לו אלוה"‪ ,‬אבל "כל הדר בחוץ לארץ" נמצא תחת‬ ‫מבתים טובים‪ ,‬תלמידות טובות‪ ,‬ילדות שתובעות מעצמן בכל‬ ‫פיקוחם של השרים השולטים באותם ארצות ובאותם‬ ‫תחום‪ ,‬ומשתדלות תמיד להגיע ליותר‪ .‬אלישבע היתה‬ ‫אומות‪ ,‬ולכן "דומה כמי שאין לו אלוה"‪.‬‬ ‫מאושרת שהיא חלק בלתי נפרד מן החבורה המכובדת הזו‪.‬‬ ‫מעלותיה של ארץ ישראל‪ ,‬ההשגחה המיוחדת שמשגיח עליה‬ ‫אבל במקום מסויים‪ ,‬שהלך והתרחב‪ ,‬חשה אלישבע איזושהי‬ ‫הקדוש ברוך הוא‪ ,‬קדושתה ואווירה המחכימים‪ ,‬המצוות‬ ‫נחיתות בפני ארבע חברותיה‪ .‬לכל אחת מהן היה גם צד‬ ‫הקשורות אליה‪ ,‬ושאר המעלות שמנו בה חכמים‪ ,‬כל אלו‬ ‫קוסם‪ ,‬חוץ מהדברים הטובים והיפים של חמשתן יחד‪ .‬והצד‬ ‫מביאים לכך שארץ ישראל אינה סובלת עוברי עבירה‪ .‬בעת‬ ‫הזה היה חשוב ומודגש‪ ,‬וכאילו נתן את האישור הסופי‬ ‫חורבן בית ראשון ושני‪ ,‬כאשר היושבים בה הגדישו את הסאה‬ ‫לחברותן‪ .‬לאה היתה בתו של ראש ישיבה נערץ וידוע‪ .‬היחוס‬ ‫במעשיהם הרעים‪ ,‬הקיאה אותם ארץ ישראל‪ .‬והסביר זאת‬ ‫פתח בפניה שערים בכל מקום ומקום‪ .‬לאה ידעה שגם בבית‬ ‫רש"י )ויקרא פרק יח פסוק כח(‪ :‬משל לבן מלך שרגיל לאכול‬ ‫הספר העל‪-‬יסודי יהיה היחוס שלה משמעותי מאוד‪" .‬אי‬ ‫מאכלים יקרים‪ .‬יום אחד האכילוהו דבר מאוס‪ .‬קיבתו‬ ‫אפשר לרכוש יחוס" הרהרה אלישבע לא פעם בעצב‪" .‬או‬ ‫העדינה לא יכלה לעכל את אותו מאכל ומיד הקיאו‪ .‬כך ארץ‬ ‫שאתה נולד כך‪ ,‬או שלא"‪ .‬לאה נולדה מיוחסת‪ ,‬ואלישבע‬ ‫ישראל הקדושה שהיא בבחינת "פלטרין של מלך"‪ ,‬אינה‬ ‫נאלצה להודות‪ ,‬בינה לבין עצמה‪ ,‬כמובן בפה מלא‪ ,‬שלאה‬ ‫מסוגלת לסבול אנשים שמבזים את הפלטרין ולא נוהגים בו‬ ‫מתאימה ליחוס שקיבלה במתנה מאלוהים‪" .‬דם כחול" זרם‬ ‫בכבוד הראוי לו‪ ,‬והם נפלטים ממנה‪.‬‬ ‫בעורקיה‪ ,‬והדבר ניכר בכל מילה שדיברה ובכל תנועה‬ ‫סוג אחר של העוזבים את הארץ הוא מטעמי ביטחון‪ .‬מפחדים‬ ‫שעשתה‪ .‬צביה‪ ,‬החברה השניה‪ ,‬היתה בעלת כשרון מוסיקלי‬ ‫הם מהמצב הבטחוני בארץ‪ .‬ישנם חלשי אופי שעליהם משפיע‬ ‫שקשה להתחרות בו‪ .‬כבר בגילה‪ ,‬בת ארבע עשרה בלבד‪,‬‬ ‫המצב הבטחוני המתוח בגבולות‪ ,‬רגשי אמונה ותקווה נחלשו‬ ‫הוזמנה להופעות ולמסיבות‪ ,‬ולאחרונה התחילה גם ללמד‬ ‫ונתרופפו אצלם‪ ,‬ולכן הם רוצים להבטיח את עצמם בדרכון‬ ‫נגינה כמה ילדות‪ .‬הנגינה היתה חלק חשוב מעולמה של‬ ‫אמריקאי או שוויצרי עד יעבור זעם )אגב‪ ,‬עשירי אירופה‬ ‫צביה‪ ,‬ולא היתה אף אחת בחברה הקרובה שלא ידעה על‬ ‫שלפני השואה הבטיחו את הונם וכספם בבנקים בינלאומיים‪,‬‬ ‫הגוון המוסיקלי הזה ולא העריכה אותו‪ .‬שושי‪ ,‬החברה‬ ‫ואילו את עצמם לא יכלו להבטיח מחורבן השואה!(‪ .‬באה‬ ‫השלישית‪ ,‬היתה מבית עשיר מאוד‪ .‬היא לא התגאתה בכך‬ ‫תורתנו הקדושה ואומרת כי את ארץ ישראל אין לכבוש ואין‬ ‫ולא התהדרה בעושרה‪ ,‬לגמרי לא‪ .‬שושי היתה‪ ,‬דווקא‪,‬‬ ‫להבטיח את עתידה על ידי התיישבות בחוץ לארץ‪ ,‬אפילו אם‬ ‫פשוטה בתלבושתה וצנועה בכל הליכותיה‪ .‬אבל הבית בעל‬ ‫משתתפים במגביות ובמשלוחי חבילות‪" .‬הארץ אשר אתה‬ ‫האמצעים היה חלק בלתי מבוטל ממנה ומיחסי החברה‬ ‫שוכב עליה לך אתננה" – אם תהיה קשור אליה בכל נימי‬ ‫שלה‪ .‬הלימודים המשותפים למבחן נערכו תמיד בביתה‪,‬‬ ‫נפשך ותשכב עליה צמוד בגוף ובנפש‪ ,‬אז "לך אתננה"‪" .‬אם‬ ‫בחדר המפואר שעל הגג‪ ,‬בתוספת כיבוד מקסים‪ ,‬שנתן מרץ‬ ‫שוכב אתה עליה הרי היא שלך ואם לאו אינה שלך" )מדרש‬ ‫וחשק ללמוד‪ .‬כל תכנית למסיבה או לחוג משותף שהכינה‬ ‫הגדול(‪ .‬וכדברי‬ ‫החבורה‪ ,‬קיבלה שיפוץ וטעם על ידי אביזרים יפהפיים‬ ‫המדרש "אמר רבי שמעון בן לקיש משום בר קפרא‪ :‬קיפלה‬ ‫שהגיעו מביתה של שושי‪ .‬כאלו בינות לדברים‪ ,‬רחפה תמיד‬ ‫כפינקס ונתנה תחת ראשו‪ ,‬כלומר‪ :‬מתחת ראשך – כל אשר‬ ‫הרגשת היכולת הלא מוגבלת בסביבתה של שושי‪ .‬נחמה‪,‬‬ ‫לך" )בראשית רבה סט(‪ .‬ואף אם עוברים עננים שחורים מעל‬ ‫החברה הרביעית‪ ,‬התברכה בקסם אישי מיוחד במינו‪ .‬כל‬ ‫החמש היו חביבות‪ ,‬נעימות בחברה‪ ,‬וותרניות ודואגות‬ ‫שמי ארץ ישראל אל פחד! אל יאוש‪ ,‬אל בהלה! כי כך אמרה‬ ‫לאחרות‪ .‬אבל נחמה היתה מיוחדת בה' הידיעה‪ .‬בכל מקום‬ ‫התורה "והיה זרעך כעפר הארץ‪ ,‬ופרצת ימה וקדמה צפונה‬ ‫שבו הופיעה‪ ,‬התחבבה על כולן‪ ,‬היו לה מעריצות רבות‬ ‫ונגבה"‪ .‬סימנים נתן הקדוש ברוך הוא ליעקב ואמר לו "והיה‬ ‫מחברות שונות‪ .‬היא ממש נשאה חן וחסד בעיני כל רואיה‪,‬‬ ‫זרעך כעפר הארץ" – כשיגיעו בניך עד עפר הארץ‪ ,‬אותה שעה‬ ‫והקסם האישי היה חלק בלתי נפרד ממנה ומאישיותה‪ .‬אלו‬ ‫"ופרצת ימה וקדמה וגו'"‪.‬‬ ‫היו ארבע הנאמנות שלה‪ :‬לאה‪ ,‬צביה‪ ,‬שושי ונחמה‪ .‬יחד‪,‬‬ ‫טועמיה ‪ -‬דפוס ספיד פרשת בראשית תשפז‬ ‫‪44‬‬ ‫מדבריו"‪ .‬אוי‪ ,‬אוי‪ ,‬אוי‪ ...‬אלישבע לא יכלה לשאת זאת‪ .‬היא‬ ‫כחבורה מלוכדת‪ ,‬סיימו החמש את בית הספר היסודי‪ ,‬ויחד‬ ‫פשוט חשה שאינה מסוגלת לעמוד באכזבה המצערת‪ .‬הזוהר‬ ‫נרשמו לאותו בית ספר תיכון‪ ,‬בבקשה להיות משובצות‬ ‫החסר לה בין חמש חברותיה הפך להיות נוקב מתמיד‪,‬‬ ‫בכיתה אחת‪ .‬הכל היה טוב ויפה‪ ,‬אבל‪ ...‬אלישבע חשה‬ ‫ותחושת האיום שהיא חשה הפכה להיות מאיימת יותר מאי‬ ‫נחותה מהן‪ .‬היא חשה שחסר לה הזוהר‪ .‬לכל אחת מהן היו‬ ‫פעם‪ .‬היתה זו סערה עצומה ונוראה בלבבה‪ ,‬כאילו כל קשריה‬ ‫עקבות בלתי ניתנים לטשטוש של זוהר וברק‪ :‬לזו היחוס‪ ,‬לזו‬ ‫החברתיים וכל השגיה הופכים לגל גדול‪ ,‬שמתרומם ויורד‬ ‫המוסיקה‪ ,‬לזו הכסף‪ ,‬ולזו הקסם האישי‪ .‬ורק היא‪ ,‬אלישבע‪,‬‬ ‫ומאיים לבלוע כל מה שבדרכו‪ .‬ראשה כאב‪ ,‬היא הסתחררה‪,‬‬ ‫היתה חסרת ברק‪ .‬כבר כמה חודשים שמצאה את עצמה‬ ‫והצער‪ ...‬כמה נוקב יכול להיות צער!!!‬ ‫מהרהרת בכך‪ ,‬והיתה מוטרדת מן הדבר יותר ויותר‪ .‬החברות‬ ‫*‬ ‫התייחסו אליה נפלא‪ ,‬אבל החוסר שלה בברק ובליטוש‬ ‫בקרון הרכבת‪ ,‬הנוסעת מחיפה לתל אביב‪ ,‬ישבה אמא של‬ ‫המיוחדים הלך וגבר‪ .‬היא הרגישה מאויימת‪ .‬אולי הן‬ ‫אלישבע‪ .‬היא חזרה מביקור אצל הוריה בחיפה‪ ,‬ואהבה את‬ ‫תטושנה אותה? אולי בבית הספר העל‪-‬יסודי תימצא חברה‬ ‫השלווה שבנסיעת הרכבת‪ .‬ליבה היה עדיין מכווץ מכאב‪,‬‬ ‫חמישית בעלת זוהר כלשהו‪ ,‬שתתפוס את מקומה ביניהן?‬ ‫הכאב של בתה אלישבע‪ .‬צערה של הילדה נגע עד מאוד ללבה‪.‬‬ ‫ההשתייכות לחבורה היתה בשבילה מרכז עולמה הלימודי‬ ‫היא היתה שלמה עם עצמה ביחס להחלטתה‪ ,‬אבל כדרכן של‬ ‫והחברתי‪ .‬בחבורה היו תלויים כל קשריה‪ ,‬כל הידידויות‬ ‫אמהות מאז ומעולם הצטערה על שההחלטות הנכונות‬ ‫שלה‪ ,‬החבורה עשתה אותה שייכת לקבוצה מצויינת בעיני‬ ‫כרוכות לעתים קרובות כל כך בצער‪' .‬אילו רק יכולתי לחסוך‬ ‫מורות ובעיני תלמידות‪ .‬בנפרד מן החבורה היא תיבול‬ ‫ממנה את הכאב‪ ,‬או לכאוב אותו במקומה'‪ ,‬הרהרה‪ .‬אלא‬ ‫ותתייבש‪ ,‬לא היה לה כל ספק בכך‪ .‬אבל הזוהר‪ ,‬הזוהר‪ ,‬מנין‬ ‫שאין אפשרות כזו‪ .‬כל אחד‪ ,‬ולא יהא זה האדם הקרוב אליך‬ ‫ימצא הזוהר? כשקיבלה את ההזמנה לחתונה של מירה‬ ‫ביותר‪ ,‬חייב לכאוב לבד את כאבי ההחלטות הנכונות‪ ,‬ואפשר‬ ‫הרגישה מיד שזוהי הזדמנות פז בשבילה‪ .‬הנסיעה הזו‬ ‫שהכאב הזה דוחף אותו קדימה‪ .‬הרכבת היתה דלילה‬ ‫לחתונה תתן לה בדיוק מה שהיה חסר לה‪ .‬יהיה לה דבר‬ ‫בנוסעים‪ ,‬כרגיל‪ .‬כמה נוסעים בודדים פזורים בכל קרון‪ .‬היא‬ ‫מבריק ויחודי‪ ,‬שלאף אחת מן הארבע לא היה כמוהו! היא‬ ‫סקרה במבטה את הנוסעים בקרון שלה‪ .‬סמוכים לחלון‬ ‫תהיה היחידה מביניהן שתצא את גבולות הארץ‪ ,‬היא תהיה‬ ‫שממול חלונה ישבו שניים‪ :‬איש כבן ארבעים וחמש ואישה‬ ‫היחידה שתוכל לומר "כשהייתי בחו"ל"‪ ,‬בטון הכל כך חשוב‬ ‫צעירה מאוד‪ .‬הם היו הדורים בלבושם‪ ,‬ובעלי מראה מובהק‬ ‫שבו אומרות בנות את המילים הללו‪ ,‬היא תוכל לספר על‬ ‫של בני חוץ לארץ‪ .‬האמריקאיות היתה חלק מהם‪" .‬האם זו‬ ‫נפלאות בריטניה‪ ,‬והארבע תבלענה את הסיפורים בעיניים‬ ‫בתו?" שאלה אמא של אלישבע את עצמה‪" .‬לא" החליטה‪.‬‬ ‫שוקקות‪ ,‬היא תוכל לרכוש לעצמה כמה בגדים מעוצבים‬ ‫"אין כל זיק של דמיון בינה לבינו‪ .‬לא בצבעים‪ ,‬לא בתווים‪,‬‬ ‫היטב‪ ,‬היא תראה במו עיניה את משמר המלכה‪ ,‬היא תשפר‬ ‫לא במבנה הגוף"‪ .‬הוא נראה נבון‪ ,‬ויחד עם זה היתה איזו‬ ‫ותשפץ קצת את האנגלית שלה‪ ,‬שהיתה טובה גם עכשיו‪,‬‬ ‫תמימות בפניו‪ .‬האישה נעה במושב הרכבת ללא הרף‪ .‬רגליה‬ ‫היא תרכוש לעצמה מבטא בריטי‪ ,‬שהוא הרבה יותר יוקרתי‬ ‫טופפו בעצבנות בקצב בלתי קבוע‪ .‬היה בשניהם משהו מעורר‬ ‫מן המבטא האמריקאי‪ .‬כן‪ ,‬זהו בדיוק הדבר שלו היא זקוקה‪.‬‬ ‫תשומת לב‪ ,‬אם כי קשה היה להגדיר מהו‪ .‬ההבעה בפנים?‬ ‫ממש מתנה משמים! התגובה הראשונית של הוריה להזמנה‬ ‫האווירה שיצרו סביבם? לא זה ולא זה? שניהם גם יחד? אמה‬ ‫היתה קרירה‪ .‬הם לגמרי לא התלהבו מרעיון הנסיעה הזה‪.‬‬ ‫של אלישבע התקשתה להשיב‪ .‬היא הבחינה שהאישה‬ ‫הם עצמם לא חשבו לנסוע לחתונה‪ ,‬הדבר לא היה אפשרי‬ ‫הצעירה לובשת שחורים – הנעליים‪ ,‬החצאית‪ ,‬החולצה‪ .‬אולי‬ ‫מכמה וכמה סיבות‪ .‬הם הופתעו מההזמנה שקיבלה‬ ‫היא באבל? אולי הם בכלל אינם יהודים? בינות ל"אולי" קרה‬ ‫אלישבע‪ ,‬וכשראו ושמעו עד כמה היא נרגשת ומלאת ציפיה‬ ‫דבר בלתי שגרתי‪ :‬האישה הצעירה כיסתה לפתע את פניה‬ ‫בעקבות ההזמנה‪ ,‬הבטיחו לשקול את הדברים‪ .‬אלישבע‬ ‫בידיה והחלה לבכות‪ .‬נוסעי הקרון העיפו בה רק מבט חטוף‪.‬‬ ‫ביקשה מאוד לשמוע תשובה בהקדם‪ ,‬ואמא הבטיחה לה‬ ‫ראו את לחייה הנפולות ואת בגדיה השחורים‪ ,‬והסבו את‬ ‫שעד סוף השבוע הם יענו לה בחיוב או בשלילה‪ .‬רק אתמול‬ ‫עיניהם‪ ,‬נבוכים מן הצער החשוף‪ .‬האיש נרעד קלות‪ .‬הוא‬ ‫ישבה אלישבע עם אמא עד שעה מאוחרת מאוד וניסתה שוב‬ ‫הוציא מכיסו ממחטה‪ ,‬הגיש לה‪ ,‬ואמר לה בלחש כמה‬ ‫להסביר לה הכל‪ .‬ניסתה וניסתה‪ ,‬כמיטב וכמירב יכולתה‪ ,‬אך‬ ‫משפטים באנגלית רהוטה מאוד‪ .‬נראה היה שהוא מסתייג‬ ‫נשארה בתחושה‪ ,‬שאמא עדיין אינה מבינה כמה הדבר חשוב‬ ‫מן הבכי‪ ,‬שאינו רואה בעין יפה גלוי של רגשות צער בפומבי‪.‬‬ ‫וגורלי בעבורה‪" .‬שבי‪ ,‬אלישבע" ביקשה אמא "אני רוצה‬ ‫הוא סקר את סביבותיו‪ ,‬וראה את אמה של אלישבע‪ .‬היא‬ ‫שתביני היטב"‪ .‬אלישבע התיישבה בתחושה כבדה‪ .‬אילו‬ ‫קמה ממקומה ושאלה באנגלית "אפשר לעזור במשהו?"‪.‬‬ ‫היתה התשובה חיובית‪ ,‬לא היתה אמא מבקשת ממנה‬ ‫האישה הצעירה לא ענתה‪ .‬האיש שמט את כתפיו‪ ,‬ונראה‬ ‫לשבת‪ .‬אבל אולי בכל זאת? "התלבטנו מאוד בקשר לנסיעה‬ ‫לפתע זקן מאוד‪" .‬הדיבורים על הצער רק מאריכים את‬ ‫שלך‪ .‬לא ראינו אותה בעין טובה‪ ,‬אבל הרגשנו עד כמה את‬ ‫הסבל" אמר‪ .‬היא חדלה לייבב‪ ,‬ניגבה את עיניה‪ ,‬ודיברה‬ ‫רוצה לנסוע ועד כמה את חושבת שהנסיעה חשובה לך‪ .‬אינני‬ ‫לאט "אני אלמנת מלחמה" אמרה "איננו יהודים בכלל‪ .‬אם‬ ‫בטוחה שאת צודקת‪ ,‬אבל אני יודעת מה את מרגישה בקשר‬ ‫את רוצה לשמוע מה אנחנו עושים כאן? אז בואי‪ ,‬שבי מולי"‬ ‫לענין‪ .‬כשראינו שההתלבטויות אינן מובילות אותנו להכרעה‪,‬‬ ‫ביקשה הצעירה‪ .‬אמא של אלישבע עברה לשבת מולה‪" .‬בעלי‬ ‫החלטנו להתייעץ‪ .‬אבא הלך לדבר על כך עם הרב ברגר"‪ .‬הרב‬ ‫נהרג במלחמת המפרץ‪ .‬מטוס הקרב שלו הופל בשבוע‬ ‫ברגר היה הסמכות הרוחנית של המשפחה‪ .‬אלישבע זעה‬ ‫השלישי לקרבות והוא נהרג"‪ .‬היא השתתקה והביטה‬ ‫בכסאה בעצבנות גוברת‪" .‬אבא הסביר לרב ברגר את כל‬ ‫סביבה‪" .‬היא כלתי‪ ,‬זהו בני שנהרג" אמר הגבר‪ .‬מלחמה היא‬ ‫השיקולים‪ ,‬והרב ענה בצורה נחרצת 'לא! את ארץ ישראל לא‬ ‫דבר איום‪ ,‬היא צורה לא קבילה למותם של בני האדם‪.‬‬ ‫עוזבים מסיבות כאלו' הוא אמר 'זה לא פשוט אפילו מבחינת‬ ‫מלחמה היא מוות‪ ,‬רק מוות‪ .‬היא אכזרית מעבר לכל דמיון"‪.‬‬ ‫הלכה‪ .‬את ארץ הקודש אסור לעזוב אם לא לצורך פרנסה‪,‬‬ ‫צער איום היה בדבריו‪ .‬אמא של אלישבע חשה מועקה שאין‬ ‫לימוד תורה‪ ,‬או נשיאת אשה'‪ .‬ומחוץ לזה‪ ,‬הוא מנה לאבא‬ ‫לשאתה‪ .‬עיניה התרוצצו מן האב לאישה‪ ,‬מן האישה לאב‪.‬‬ ‫עוד כמה סיבות טובות שבשלן הוא מאוד לא ממליץ על‬ ‫שכול ואלמנות שימשו בערבוביה‪ .‬היא השפילה את עיניה‪.‬‬ ‫הנסיעה הזו‪" .‬טובה בוודאי לא תצמח מזה לילדה" כך אמר"‪.‬‬ ‫"לא‪ ,‬את החלק הקשה באמת עדיין לא שמעת" אמרה‬ ‫אלישבע עצמה עיניים בכוח‪ .‬אולי כך תצליח לא לבכות‪" .‬אני‬ ‫האישה הצעירה‪" .‬מוות הוא דבר נורא‪ ,‬אבל גם דברים‬ ‫יודעת שקשה לך‪ ,‬אבל את חייבת להבין שזו החלטה סופית‬ ‫נוראים אפשר לשאת אם הם נעשים או קורים למען משהו‪.‬‬ ‫וחד משמעית‪ .‬קודם כל משום שקיבלנו תשובה‪ ,‬ואנו לא ננהג‬ ‫בשביל מטרה‪ ,‬בשביל משהו חשוב‪ ,‬משהו ששווה לשלם עליו‬ ‫אחרת מדברי הרב‪ ,‬ושנית משום שאנו מסכימים עם כל מילה‬ ‫טועמיה ‪ -‬דפוס ספיד פרשת בראשית תשפז‬ ‫‪45‬‬ ‫מאמינים בערכו‪ .‬להקריב קורבן מבלי שתהיה לו מטרה‪ .‬זוהי‬ ‫מחיר‪ .‬בתחילה האמנו‪ ,‬שמלחמת המפרץ היא מלחמה טובה‪,‬‬ ‫דרגה של סבל שאין לבן אנוש די כוח לעבור אותו" סיים האב‪.‬‬ ‫אם יש בכלל דבר כזה‪ ,‬שהיא באה להשכין סדר חדש בעולם‪,‬‬ ‫*‬ ‫שאמריקה נחלצת להגנת ערכים של חופש ושחרור‪ .‬אבל‪,‬‬ ‫מילה במילה‪ ,‬תנועה בתנועה‪ ,‬גניחה בגניחה‪ ,‬כך סיפרה האם‬ ‫תסתכלי על העולם כעת‪ ,‬מה קורה?! מה קרה מיד אחרי‬ ‫לאלישבע את הדברים‪ ,‬מבלי להשמיט דבר‪ .‬אפשר היה‬ ‫המלחמה?! למישהו איכפת‪ ,‬שסאדם חוסיין יושב על כס‬ ‫לעצום עיניים ולחוש שנמצאים עמה בקרון הרכבת‪ ,‬לראות‬ ‫נשיאותו ובונה שוב את מכונת המלחמה שלו? למישהו‬ ‫את האישה האלמנה והאב השכול‪ ,‬המבכים את קורבנם חסר‬ ‫הפריע שאלפי כורדים נטבחים בידי עיראקים? למישהו‬ ‫התכלית‪" .‬את מבינה‪ ,‬ילדה שלי? כל אחד מאיתנו מקריב‬ ‫מפריע מה שקורה באדיס‪-‬אבבה? לא ולא‪ .‬האמריקאים דאגו‬ ‫קורבנות במהלך חייו‪ .‬כל אחד מאיתנו נותן דברים קשים‬ ‫לנפט‪ ,‬לזה בדיוק דאגה הממשלה שלנו‪ .‬בשביל מחיר הנפט‬ ‫ויקרים לו‪ .‬אבל השאלה היא למען מה? בשביל מה? מאיזה‬ ‫צריך מלחמה? למען זה נהרג בעלי‪ ,‬כדי להוזיל לנו את הנפט?‬ ‫טעם ולאיזו תכלית?! תני תודה לאלוקיך ולהוריך‪ ,‬שאת‬ ‫הייתי קונה את חייו במחיר כל הנפט שבעולם"‪" .‬אני חושב‬ ‫מקריבה קורבן שיש לו תכלית‪ ,‬שאת יכולה וצריכה להאמין‬ ‫על החיים הצעירים של הבן שלי‪ ,‬שניתנו ללא כל טעם‪ .‬זה‬ ‫בערכו‪ .‬את מוותרת על דברים שחשובים לך מאוד‪ ,‬למען‬ ‫טורף את חיי‪ .‬ואני הוא זה ששכנעתי אותו ללכת לקורס טיס‪.‬‬ ‫קדושת ארץ ישראל‪ .‬כדי לא לעזוב ארץ שהיא פלטרין של‬ ‫אני קבעתי את גורלו" נאנח האב מרות‪ .‬כלתו התערבה מיד‬ ‫מלך‪ .‬את מוותרת בשביל אמונת חכמים‪ ,‬כדי לשמוע לדברי‬ ‫"מוטב שלא לתהות על הכוחות המעצבים גורלות‪ .‬אתה רק‬ ‫הסמכות הרוחנית שאותה שאלנו‪ .‬עליך לשמוח! עליך לחוש‬ ‫נתת לגורל דחיפה קלה"‪ .‬חמיה נענע בראשו‪ .‬קשה היה‬ ‫אושר על שזכית להקריב קורבן למען מטרה‪ .‬יהודים בכל‬ ‫לראות‪ ,‬האם זה נענוע לאות הן או לאות לאו‪" .‬ידידים שלנו‪,‬‬ ‫הדורות מסרו את נפשם למען ארץ ישראל‪ ,‬והנה זכית גם את‬ ‫קרובי משפחה יעצו לנו‪ :‬סעו לישראל‪ .‬שם‪ ,‬בארצם של‬ ‫לתת משהו משלך למענה‪ .‬ידייך מלאות‪ ,‬אלישבע‪ .‬מלאות‬ ‫היהודים‪ ,‬תמצאו את הטעם למלחמה‪ .‬ישראל סבלה‬ ‫בטעם ובמטרה של קורבנך‪ .‬ואת די מבוגרת כדי להבין‬ ‫שלושים ותשע התקפות טילים‪ ,‬התקפות על אוכלוסיה‬ ‫ולהעריך זאת‪ .‬קורבנות מקריבים כולם‪ :‬גויים ויהודים‪,‬‬ ‫אזרחית‪ :‬קשישים‪ ,‬נשים וילדים‪ .‬האם לא היתה סיבה‬ ‫חילוניים ושומרי מצוות‪ ,‬צעירים ומבוגרים‪ .‬לאף אחד לא‬ ‫להציל את המדינה הזו מידו של הצורר העיראקי? חשבנו‬ ‫ניתנים החיים על מגש של כסף‪ .‬אשרי מי שהקורבן שלו‬ ‫שאולי הם צודקים‪ .‬זו הייתה הסיבה שבאנו לכאן‪ .‬רצינו‬ ‫מוקרב על מזבח קדוש וערכי" סיימה אמא של אלישבע‪.‬‬ ‫לראות את המקומות שנפגעו מן הטילים‪ .‬רצינו לשמוע במו‬ ‫אלישבע היתה נרגשת מכדי לדבר‪ .‬היא התקרבה לאמא‬ ‫אוזנינו‪ ,‬להתרשם‪ ,‬למצוא סוף סוף את התכלית שלשמה‬ ‫ואמרה לה מילים רבות ללא קול וללא הברה‪ .‬והיא לא ידעה‪,‬‬ ‫נהרג בני‪-‬בעלה" הוא השתתק‪ .‬נראה היה שאינו יכול‬ ‫אלישבע‪ ,‬שברגעים אלו ממש מקבלת אישיותה את הזוהר‬ ‫להמשיך‪ .‬כלתו המשיכה במקום שבו הוא הפסיק‪" .‬את‬ ‫שכל כך חלמה על אודותיו‪ :‬הזוהר המיוחד של יהודי המקריב‬ ‫מבינה כמה אנחנו מדוכדכים? מחר אנו עומדים לטוס חזרה‬ ‫קורבנות לה' אלוקיו‪ .‬לא קסם אישי‪ ,‬לא יחוס‪ ,‬ובוודאי לא‬ ‫הביתה‪ ,‬וידינו ריקות‪ .‬חשבנו שנחזור עם טעם למוות‪ ,‬עם‬ ‫מוסיקה וכסף‪ ,‬אף אחד מהם אינו יכול להשתוות לזוהר ולאור‬ ‫תכלית‪ ,‬עם מטרה‪ ,‬ואנו שבים ריקים כפי שיצאנו‪ .‬אני מאחל‬ ‫הללו שעטפו באותו הזמן את אלישבע באהבה‪!...‬‬ ‫לך‪ ,‬שלעולם לא תטעמי את הטעם הזה‪ :‬להקריב קורבן שלא‬ ‫אחים יקרים!‬ ‫סגולותיה ואוצרותיה של ארץ ישראל המתוארים בתורה "כי ה' אלוקיך מביאך אל ארץ טובה ארץ נחלי‬ ‫מ ים עינות ותהומות יוצאים בבקעה ובהר‪ ,‬ארץ חיטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון‪ ,‬ארץ זית שמן ודבש‪,‬‬ ‫ארץ אשר לא תחסר כל בה" )דברים י"ח‪ ,‬ז‪-‬ט(‪ ,‬כל זאת הוכנו לישראל דווקא‪ .‬ראיה נפלאה לעובדה‬ ‫הסטורית מופלאה מצויה באחת מנבואותיו של הנביא יחזקאל‪ ,‬אשר אמר "ואתם הרי ישראל ענפכם‬ ‫תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבוא" )יחזקאל פרק לו(‪ .‬רבותינו בתלמוד במסכת )סנהדרין‬ ‫צח‪ (.‬מתייחסים לנבואה זו "אמר רבי אבא‪ :‬אין לך קץ מגולה מזה‪ ,‬שנאמר‪ :‬ואתם הרי ישראל‪ ."...‬מובאה‬ ‫זו בתלמוד פורשה על ידי רש"י‪ ,‬במילים הבאות "כשתיתן ארץ ישראל פריה בעין יפה‪ ,‬אזי יקרב הקץ‬ ‫ואין לך קץ מגולה מזה‪ ."...‬המהרש"א מוסיף כאן את המילים הבאות "ולפי שכל זמן שאין ישראל על‬ ‫אדמתם‪ ,‬אין הארץ נותנת פירותיה כדרכה‪ .‬אבל כשתחזור ליתן פירותיה זהו קץ מגולה האומר שקרב‬ ‫לבוא זמן הגאולה שיחזרו ישראל על אדמתם"‪ ,‬בגאולה השלימה במהרה בימינו‪ ,‬אמן‪.‬‬ ‫בברכת התורה‬ ‫הרב יואל ארזי‬ ‫טועמיה ‪ -‬דפוס ספיד פרשת בראשית תשפז‬ ‫‪46‬‬ ‫מודעות ענק נתלו בכל רחבי המושב‪” :‬צדיק בא לעיר“‪ .‬בתאריך‬ ‫)א‪ ,‬א(‬ ‫”בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ“‬ ‫שנקבע‪ ,‬יצאו השניים לדרכם בשעת בוקר מוקדמת‪ .‬הם נסעו מבני ברק‬ ‫רבי אלימלך בידרמן שליט“א סיפר את המעשה הבא‪:‬‬ ‫לתל אביב‪ ,‬ומשם לבאר שבע‪ ,‬ומשם באוטובוס נוסף המגיע למושב‪ .‬הם‬ ‫יהודי בלונדון היה משכיר כמה דירות שהיו בבעלותו‪ .‬בדרך כלל‬ ‫הגיעו ליעדם בשעת צהריים מאוחרת‪ ,‬עייפים וסחוטים‪.‬‬ ‫הוא לא רצה להשכיר לגויים‪ ,‬כי במקרים רבים הם אינם משלמים‬ ‫הם נכנסו לבית הכנסת ולתדהמתם ישב שם אדם אחד‪ .‬הם‬ ‫וקשה להוציאם מהדירה‪ ,‬אלא שבתקופה מסויימת היה שפל גדול‬ ‫חיכו כמה דקות‪ ,‬ועוד כמה דקות‪ ,‬בתקווה שיגיעו עוד אנשים‪ ,‬אך אף‬ ‫בהשכרת נכסים ונותרו לו מספר דירות ריקות‪ .‬בלית ברירה נאלץ‬ ‫אחד נוסף לא הגיע‪ .‬כל מטרת בואם היתה כדי לאסוף כסף מאנשים‪,‬‬ ‫להשכיר לגוי את אחת מהן‪.‬‬ ‫וכמה כבר יוכל לתרום אדם אחד‪...‬‬ ‫ואשר יגור בא עליו‪ .‬עברו כמה חודשים והגוי לא שילם כלום‪.‬‬ ‫אבל לא עמדה בפניהם כל ברירה אלא להתחיל לדבר‪ .‬כיון‬ ‫היהודי תבע אותו לבית משפט‪.‬‬ ‫שאדם זה היה מעדות אשכנז‪ ,‬אמר הרב טולידנו לרב גלינסקי‪” :‬אתה‬ ‫”מה יש לך לומר להגנתך?“ שאל השופט את הגוי‪.‬‬ ‫תדבר“‪.‬‬ ‫”הוא לא יראה ממני סנט אחד“‪ ,‬השיב הגוי‪” .‬בכל החדרים היו‬ ‫נזילות‪ ,‬קפאתי מקור כי ההסקה לא עבדה‪ ,‬לא היו מים חמים להתקלח‪,‬‬ ‫הרב גלינסקי עלה על הבימה והחל לדבר בסערה כאילו היו כאן‬ ‫בקיצור‪ :‬לא מגיע לו כסף! הדירה לא היתה ראויה למגורים“‪.‬‬ ‫אלף איש‪ ...‬בדרשה חוצבת להבות אש דיבר על חשיבות הטהרה ועל‬ ‫”האם חודש אחד לפחות כן שילמת?“ שאל אותו השופט‪.‬‬ ‫היותה אחד מהקניינים שהתורה נקנית בהם‪.‬‬ ‫”לא“‪ ,‬השיב הגוי‪.‬‬ ‫הרב טולידנו היה עצוב מאוד‪ .‬סוף סוף היו השניים אנשים‬ ‫”אם כך“‪ ,‬פסק השופט‪ ” ,‬נמצאת חייב בדין‪ ,‬ועליך לשלם לו על‬ ‫מבוגרים‪ ,‬הקדישו יום שלם לנסיעות‪ ,‬ורק בן אדם אחד‪...‬‬ ‫כל החודשים שגרת בדירה!“‬ ‫לפתע‪ ,‬מכיוון עזרת נשים‪ ,‬יורדת אשתו של אותו אדם‪ ,‬ואומרת‬ ‫”מה הקשר?“ התפלא הגוי‪” .‬ואם כן הייתי משלם פעם אחת?“‬ ‫לבעלה‪ ” :‬שמעת מה הרב דיבר‪ ,‬כמה חשוב לבנות מקווה? בהיותנו‬ ‫” אם היית משלם לפחות פעם אחת ורק אחר כך מפסיק‬ ‫ניצולי שואה קיבלנו פיצויים מגרמניה‪ .‬הבה ונתרום חצי מהכסף הזה‬ ‫לשלם “‪ ,‬הסביר השופט‪ ” ,‬היית מוכיח שאכן התכוננת לשלם‪ ,‬אלא‬ ‫לבניית מקווה“‪ .‬ובעלה הסכים מיד‪.‬‬ ‫שכיוון שגילית שיש בעיות בדירה ‪ -‬הפסקת‪ .‬אולם העובדה שאפילו פעם‬ ‫שני שליש מהסכום שנדרש לבנית מקווה היה בידם!‬ ‫אחת לא שילמת‪ ,‬מוכיחה שמראש לא רצית לשלם‪ ,‬ורק מחפש תירוצים‬ ‫אמר הרב טולידנו לרב גלינסקי‪ :‬נלך עתה לראש המועצה‬ ‫להצדיק את עצמך“‪.‬‬ ‫ונבקש ממנו שישלים את הסכום שעוד חסר‪ .‬הם ניגשו אליו‪ ,‬ושאלו‪:‬‬ ‫רבי אלחנן הלפרין שליט“ א‪ ,‬רבה של לונדון‪ ,‬שמע את הסיפור‪,‬‬ ‫”איך יתכן שיש ישוב יהודי בארץ ישראל בלי מקווה?“‬ ‫ואמר שאפשר ללמוד ממנו יסוד גדול‪ :‬אדם שלפחות פעם אחת שילם‬ ‫”אין לי כסף!“ השיב‪.‬‬ ‫לקב “ ה על ההבטחות שהבטיח לו‪ ,‬יכול לטעון שגם אם אחר כך לא‬ ‫” זו לא תשובה! “ הגיב הרב טולידנו בנחישות ופרץ בבכי‪.‬‬ ‫התמיד לקיימן‪ ,‬היה זה משום סיבה זו או אחרת‪ .‬אבל מי שאפילו פעם‬ ‫אחת לא שילם את הבטחותיו ‪ -‬הרי זה סימן שמעולם הוא לא התכוון‬ ‫” לדברים החשובים בעיניך‪ ,‬כמו גינות נוי‪ ,‬אתה מוצא כסף‪ ,‬ולטהרה אין‬ ‫לדבריו ברצינות‪.‬‬ ‫לך?“‪...‬‬ ‫וזהו שרמזה התורה במילה ”בראשית“ ‪ :‬חובה על אדם לפחות‬ ‫” אני רואה את צערך “‪ ,‬השיב ראש המועצה‪ ” ,‬אבל אינני יודע‬ ‫להתחיל‪ .‬לעשות את הצעד הראשון‪ .‬יש כח גדול ל“ראשית“‪.‬‬ ‫איך לעזור לך‪ .‬אין לי כסף“‪...‬‬ ‫הגמרא אומרת )ברכות ו ע “ ב( ‪ ” :‬לעולם יהא אדם זהיר בתפילת‬ ‫” יש לי רעיון‪ ,‬אמר הרב טולידנו‪ ” .‬אתה תדאג רק לשליש‬ ‫המנחה “‪ .‬האריז “ ל מבאר שייחודיותה של תפילת המנחה הוא משום‬ ‫מהסכום‪ ,‬ואני אדאג לשני השליש האחרים“‪...‬‬ ‫שהיא היתה התפילה הראשונה שהתפללו אותה בעולם‪ .‬אדם הראשון‪,‬‬ ‫על הצעה כזאת לא יכול היה ראש המועצה לוותר‪ ,‬והוא‬ ‫לאחר שחטא‪ ,‬התפלל לה ‘ וביקש שיסלח לו‪ .‬התפילה היתה תפילת‬ ‫התחייב לשלם שליש מהוצאות בניית המקווה‪ ,‬וכך נבנה המקווה‬ ‫מנחה של ערב שבת‪ .‬ומכיוון שהיא היתה ”ראשית“ התפילות בעולם‪ ,‬יש‬ ‫במושב‪.‬‬ ‫לה כח מיוחד שתענה מן השמים‪.‬‬ ‫ומה למדנו מהסיפור הנפלא הזה?‬ ‫זאת ועוד‪ :‬חז“ ל אומרים )בראשית רבה פרשה כב‪ ,‬יג( שאדם הראשון‬ ‫אדם צריך להתחיל‪” .‬בראשית“‪.‬‬ ‫פגש את קין ושאלו מה נעשה בדינו לאחר שהרג את הבל‪ ,‬וקין השיב לו‪:‬‬ ‫כן! תדבר לפני בן אדם אחד! אל תאמר‪’ :‬חבל על הדיבורים‪ .‬עם‬ ‫” עשיתי תשובה ונתפשרתי‪ .‬התחיל אדם הראשון מטפח על פניו‪ ,‬אמר‪:‬‬ ‫בן אדם אחד בין כה וכה לא אצליח לבנות מקווה‘‪...‬‬ ‫כך היא כוחה של תשובה ואני לא הייתי יודע? מיד עמד אדם הראשון‬ ‫אם תתחיל ‪ -‬תהיה לך סיעתא דשמיא‪ ,‬ובסופו של דבר תגיע‬ ‫ואמר ’מזמור שיר ליום השבת‘ “‪.‬‬ ‫לבניין שלם‪.‬‬ ‫נמצא שאותם זמירות השבת ששר אדם הראשון בשבת‬ ‫פעם הזמינו את רבי שמשון פינקוס זצ“ ל למסור הרצאה בבת‪-‬‬ ‫הראשונה בבריאה‪ ,‬גרמו לו למחילת העוון‪ .‬לכן‪ ,‬כותב האריז“ל‪ ,‬עד עצם‬ ‫היום הזה יש כח בזמירות שבת שכל יהודי שר‪ ,‬להביא למחילת עוונות‪.‬‬ ‫ים‪ .‬הוא נסע מאופקים לבת ‪ -‬ים‪ ,‬ובאולם ההרצאות נכח אדם אחד‪,‬‬ ‫ל“ראשית“ יש כח להשפיע על כל הפעמים שבאות בעקבותיה‪.‬‬ ‫חילוני‪ .‬כשהרב היה מגיע למסור שיעורים בבני ברק היו בית הכנסת‬ ‫התורה פותחת במילה ” בראשית“‪ .‬היא לא הסתפקה בתיאור‬ ‫מפוצצים במאות משתתפים‪ ,‬וכאן‪ ...‬בן אדם אחד‪.‬‬ ‫העובדות שאלוקים ברא את השמים והארץ‪ ,‬אלא הקדימה ואמרה‬ ‫הוא שאל אותו היכן פלוני שהזמין אותי להרצאה? והוא השיב‬ ‫”בראשית“ ללמד את האדם‪ :‬תתחיל!‬ ‫שמרוב בושה שלא באו אנשים‪ ,‬הוא ברח מהמקום‪.‬‬ ‫לעיתים אומר אדם לעצמו‪ ,‬וזה יכול להיות אדם מבוגר‪ ,‬נער או‬ ‫הרב חכך בדעתו מה לדבר עם אותו יהודי חילוני שבקושי יודע‬ ‫ילד‪ ’ :‬מה יש לי להתחיל ללמוד? הרי אני יודע בוודאות גמורה שלא‬ ‫משהו ביהדות‪ ,‬והחליט ללמד אותו הילכות נטילת ידיים בבוקר‪ .‬בסיום‬ ‫אצליח! ‘ באה התורה ואומרת‪ ” :‬בראשית “ ‪ -‬אתה תתחיל! לאחר‬ ‫השיעור האיש הודה לרב‪ ,‬קם והלך‪.‬‬ ‫שתתחיל תגלה כזאת סיעתא דשמיא שלא חלמת עליה‪.‬‬ ‫עברו חמש עשרה שנה‪ .‬הרב פינקוס מקבל טלפון‪ .‬מדבר רב בית‬ ‫רבי רפאל ברוך טולידנו זצ “ ל שח באוזני רבי יעקב גלינסקי‬ ‫כנסת‪ ,‬והוא מזמין אותו להרצאה בבת‪-‬ים‪ .‬הוא נזכר בהרצאה הקודמת‬ ‫זצ“ ל אודות מושב רחוק‪ ,‬באזור באר שבע‪ ,‬שאין בו מקווה טהרה‪ .‬חצי‬ ‫שהיתה לו בבת ‪-‬ים‪ ,‬ושאל את הרב המזמין‪ ” :‬כמה אנשים אמורים‬ ‫מתושבי המושב הם מעדות אשכנז‪ ,‬וחצי מעדות מרוקו‪ .‬ומשום כך‬ ‫בעזרת ה‘ להשתתף בהרצאה?“‬ ‫המליץ שייסעו שניהם לשם‪ ,‬והוא‪ ,‬הרב טולידנו‪ ,‬ידבר לעדות מרוקו‪,‬‬ ‫והרב גלינסקי לעדות אשכנז‪ ,‬ויעוררו את ליבם לתרום כסף לצורך בניית‬ ‫מקווה טהרה‪.‬‬ ‫טועמיה ‪ -‬דפוס ספיד פרשת בראשית תשפז‬ ‫‪47‬‬ ‫”מאתיים“‪.‬‬ ‫”בעזרת ה‘ אבוא“‪.‬‬ ‫כשהגיע לבית הכנסת הוא היה מלא מפה לפה‪ .‬לפחות מאתיים‬ ‫הלכות שאלת טל ומטר ‪ -‬המשך‬ ‫אנשים‪ .‬היתה זו מסיבת ”סיום הש“ס“‪.‬‬ ‫‪ -‬אם טעה ולא שאל טל ומטר בערבית של ליל שבעה במרחשוון‪ .‬יש‬ ‫הרב המגיד שיעור‪ ,‬עם זקן ארוך‪ ,‬ישב בראש השולחן‪ ,‬וכשראה‬ ‫אומרים‪ ,‬שאינו צריך לחזור ולהתפלל‪ .‬ויש חולקים וסוברים‪ ,‬שצריך‬ ‫את הרב פינקוס נכנס‪ ,‬קם ממקומו‪ ,‬רץ לקראתו ונישק את ידו‪” :‬ראשית‬ ‫לחזור ולהתפלל‪ .‬ונראה להלכה‪ ,‬שאם נזכר קודם שומע תפילה‪ ,‬ישאל‬ ‫תודה רבה שבאתם‪ .‬שנית רציתי שהרב ידע‪ :‬ברוך ה‘ אני מוסר כאן את‬ ‫שם ויאמר ותן טל ומטר לברכה‪ .‬ואם התחיל רצה‪ ,‬יחזור לברכת ברך‬ ‫השיעור בדף היומי‪ ,‬וזכינו לסיים את הש“ס‪ .‬כל זה בזכות הרב!“‬ ‫עלינו‪ .‬אם סיים תפילתו ונזכר שלא שאל טל ומטר‪ ,‬יחזור ויתפלל בתנאי‬ ‫”מה הקשר אלי?“ תמה הרב פינקוס‪.‬‬ ‫של נדבה‪.‬‬ ‫” האם הרב זוכר‪ ,‬שלפני חמש עשרה שנה‪ ,‬הרב היה בבת ‪-‬ים‬ ‫‪ -‬מי שנסתפק אם שאל טל ומטר בתפילתו או לא‪ .‬אם נזכר להסתפק‬ ‫ומסר שיעור שנכח בו איש אחד?“‬ ‫לפני ברכת שמע קולנו‪ ,‬שואל טל ומטר בשומע תפילה‪ .‬ואם נזכר לאחר‬ ‫” בוודאי שאני זוכר “‪ ,‬השיב הרב פינקוס‪ ” ,‬שיעור כזה קשה‬ ‫שהתחיל רצה‪ ,‬אם הוא בתוך שלושים יום מיום שמתחילים לשאול בו‬ ‫לשכוח“‪...‬‬ ‫טל ומטר‪ ,‬חוזר לברכת ברך עלינו‪ ,‬שחזקה עליו שאמר ’ ברכנו ‘ כפי‬ ‫” אני האיש! לימדת אותי הילכות נטילת ידיים‪ .‬בכל בוקר‬ ‫שהיה שגור בפיו קודם זמן שאלה‪ .‬ואם הוא לאחר שלושים יום אינו‬ ‫התחלתי ליטול את ידיי‪ ,‬וחשבתי לעצמי‪ :‬אם יש לי ידיים טהורות‪ ,‬לא‬ ‫חוזר‪ ,‬שחזקה עליו שאמר כהוגן‪ .‬ושליח ציבור קבוע שאומר החזרה‬ ‫כדאי שאתפלל?! וכך התחלתי ללכת כל בוקר לתפילת שחרית‪ .‬אחרי‬ ‫בשחרית ובמנחה‪ ,‬די לו בשמונה עשר יום להרגיל לשונו לומר ברך עלינו‪,‬‬ ‫התפילה התקיים שיעור ונשארתי לשמוע‪ .‬מאוד נהניתי ממנו ואמרו לי‬ ‫לפיכך אם נסתפק לאחר מכן‪ ,‬אינו חוזר‪.‬‬ ‫שיש עוד שיעור כזה בין מנחה לערבית‪ .‬כך התחלתי להתפלל מנחה‬ ‫‪ -‬מי שטעה בתפילתו ושכח לשאול טל ומטר‪ ,‬ונזכר רק באמצע אלוקי‬ ‫נצור‪ ,‬ובינתיים הגיע שליח ציבור לקדיש או לקדושה‪ .‬אף על פי שבדרך‬ ‫וערבית ולהקשיב לשיעור שביניהם‪ .‬אחרי ערבית התקיים שיעור בגמרא‪,‬‬ ‫כלל מותר לענות קדיש וקדושה באמצע אלוקי נצור‪ ,‬הואיל ונסתיימה‬ ‫וברוך ה ‘ היתה לי תפיסה טובה והתחלתי ללמוד גמרא‪ .‬עברו מספר‬ ‫עיקר התפילה‪ ,‬מכל מקום‪ ,‬בנידון זה יש להורות שלא יפסיק לענות‬ ‫שנים‪ .‬מגיד השיעור‪ ,‬שהיה מגיע מבני ברק‪ ,‬התבגר ולא יכול להמשיך‬ ‫קדיש או קדושה‪ .‬שאם יענה‪ ,‬נמצא שגילה דעתו שסיים תפילתו לגמרי‪,‬‬ ‫לבוא‪ ,‬וכך התחלתי אני למסור את השיעור“‪.‬‬ ‫שהרי באמצע התפילה אסור לענות קדיש וקדושה‪ .‬ואם כן‪ ,‬יצטרך‬ ‫ממה החלה כל המהפכה הזאת? משיעור אחד לאדם אחד‪,‬‬ ‫לחזור לראש התפילה בשביל שאלת טל ומטר‪ .‬ולכן‪ ,‬ישתוק ויכוון‬ ‫חילוני‪ ,‬כמעט בלי שמץ של ידיעה ביהדות‪...‬‬ ‫לקדושה או לקדיש שאומר השליח ציבור‪ ,‬ואחר כך יחזור לברך עלינו‪.‬‬ ‫אתה תתחיל! הסיעתא דשמיא בוא תבוא!‬ ‫‪ -‬מי ששכח לשאול טל ומטר וסיים תפילתו‪ ,‬מן הדין רשאי הוא לכוון‬ ‫)שש באמרתך(‬ ‫לתפילת החזרה של השליח ציבור‪ ,‬לשומעה מתחילתה ועד סופה‪ ,‬ויוצא‬ ‫בזה ידי חובה‪ .‬ובלבד שיהיה שליח ציבור הגון‪ ,‬שבקי ויודע לכוון‬ ‫להוציא את האחרים ידי חובה‪ .‬וגם מבטא היטב את כל התיבות‬ ‫והאותיות שבתפילה ואז‪ ,‬יוצא היחיד ידי חובה‪ ,‬אף על פי שהוא בקי‬ ‫ויודע להתפלל בעצמו‪ .‬ומכל מקום‪ ,‬לכתחילה יותר טוב ונכון מאוד‬ ‫באחד הימים בקש הרב שך להתייעץ עם רבי חיים עוזר בנושא‬ ‫שהוא בעצמו יחזור להתפלל עם השליח ציבור וישאל טל ומטר‪ .‬ורק אם‬ ‫כלשהו‪ ,‬ולשם כך טרח ונסע עד וילנא‪ .‬כשהגיע‪ ,‬אמרו לו שרבי חיים עוזר‬ ‫קשה לו להתפלל בעצמו‪ ,‬ובפרט כשיש לו ספק בדבר אם שאל טל ומטר‬ ‫נסע לנופש‪ .‬נסע הרב שך בעקבותיו‪ ,‬ומצאו יושב על ספסל מחוץ לבקתת‬ ‫)קצש“ע הגר“ע(‬ ‫או לא‪ ,‬יוכל לסמוך על שמיעתו מהשליח ציבור‪.‬‬ ‫הנופש‪ .‬כשבקש להתייעץ אתו‪ ,‬הציע רבי חיים עוזר‪ ,‬שילכו יחדיו לטייל‪.‬‬ ‫בשעה שהלכו שח לו אודות מאורע מחריד שארע לו באחת הפעמים‬ ‫שנסע לנופש‪ ,‬המוכיח כי הקב“ ה מוביל כל אדם ואדם למקום המתאים‬ ‫בשעה הנכונה‪ :‬רופאיו הורו לו שחייב הוא לנסוע למעיינות מרפא לשם‬ ‫”ויברא אלוקים את האדם“ )א‪ ,‬כז(‬ ‫בריאותו‪ .‬רבי חיים עוזר נסע‪ ,‬ולא התאפשר לו לחזור לוילנא לראש‬ ‫יצירת האדם היתה שונה מיצירתם של שאר בעלי החיים בשתי‬ ‫השנה‪ .‬הוא הגיע‪ ,‬איפוא‪ ,‬לבית הכנסת בעיירה‪ ,‬והבחין ביהודי‪ ,‬שעד‬ ‫נקודות‪:‬‬ ‫עתה לא היה במקום‪ .‬נגש אליו הרב והחל להתעניין בו ובמעשיו‪ .‬התברר‬ ‫א‪ .‬כל בעלי החיים מאותו הסוג דומים זה לזה‪ .‬לכל הפרות יש‬ ‫לו כי הלה הגיע מאמריקה‪ ,‬בעקבות מותו של אחיו‪ .‬אחיו הותיר אחריו‬ ‫אותה צורת פנים וכיוצא בזה‪ .‬לבני אדם יש פנים שונות זה מזה‪ .‬אין‬ ‫שניים עם אותה צורת פנים‪.‬‬ ‫לאנחות אשה אלמנה ושמונה ילדים ללא משען ותמיכה‪ .‬אחד ממכריהם‬ ‫ב‪ .‬כל בעלי החיים נבראו זכר ונקבה‪ .‬שור ופרה‪ ,‬כבש וכבשה‬ ‫הציע להם שהאח מאמריקה ייבם אותה‪ ,‬יישא אותה לאשה‪ ,‬וידאג‬ ‫וכו‘‪ .‬האדם בנברא יחידי‪ ,‬ורק בשלב מאוחר יותר נבראה ממנו האשה‪.‬‬ ‫לפרנסתה‪ .‬ההצעה נשאה חן בעיניו ובעיני האשה‪ ,‬וכעת הוא מתעתד‬ ‫המשגיח רבי דב יפה זצ“ל מבאר‪ ,‬שהקב“ ה עשה זאת כדי ללמד‬ ‫את האדם‪ :‬מה שאתה יכול לעשות בעולם ‪ -‬אף אחד אחר לא יוכל‬ ‫לנסוע אליה ולשאת אותה לאשה‪ .‬התפלא רבי חיים עוזר‪” :‬לאשת אחיך‬ ‫לעשות! ‪ -‬מה ששור יכול לעשות ‪ -‬יכול כל שור אחר לעשות‪ .‬החלב‬ ‫שמונה ילדים‪ ,‬ואתה הולך לייבם אותה?!“‪ ” ...‬הלא זוהי מצווה מפורשת‬ ‫שנותנת פרה אחת ‪ -‬יכולה גם פרה אחרת לתת‪ .‬לא כן האדם! כל אדם‬ ‫בתורה“‪ ,‬התווכח איתו עם הארץ‪ ” ,‬כשנפטר אח צריך לייבם!“‪” .‬מצוות‬ ‫חייב לדעת‪ ” :‬בשבילי נברא העולם“‪ .‬את התפקיד שלי אף אחד לא יכול‬ ‫ייבום חלה רק כאשר האח נפטר בלי ילדים“‪ ,‬הסביר לו הרב במתינות‪,‬‬ ‫לקיים במקומי‪.‬‬ ‫את התפילה שלך ‪ -‬אף אחד לא יכול להתפלל! את קיום המצוות‬ ‫” ואילו במקרה הזה‪ ,‬האשה היא אשת אח ואסורה לך“‪ ” .‬אני יודע מה‬ ‫שלך ‪ -‬אף אחד לא יכול לקיים! זאת משום שלכל אחד יש את היצרים‬ ‫שכתוב“‪ ,‬אטם האיש אזניו משמע‪” .‬זו עבירה גדולה“‪ ,‬נסה הרב לדבר על‬ ‫שלו‪ ,‬הקשיים והניסיונות שעימם הוא צריך להתמודד ועליהם הוא‬ ‫לבו‪ .‬לבסוף חתם האיש את השיחה‪ ” :‬איני יודע מי אתה‪ ,‬ואינני יכול‬ ‫אמור להתגבר‪.‬‬ ‫לסמוך על כל אחד‪ ...‬אם הרב של וילנא‪ ,‬רבי חיים עוזר היה אומר לי את‬ ‫האדם נברא יחידי‪ ,‬ושונה מאחר‪ ,‬כדי שאדם ידע מה הכח של כל‬ ‫אדם באופן אישי‪ .‬אדם פשוט‪ ,‬שמתחזק מתגבר‪ ,‬ועושה את העבודה‬ ‫זה‪ ,‬הייתי מאמין לו‪” .“...‬אני רבי חיים עוזר“‪ ,‬השיב לו‪ .‬כשסיים הרב‬ ‫שלו‪ ,‬שווה לאדם צדיק שעושה את העבודה שלו‪.‬‬ ‫שך את הספור הוסיף ואמר‪ :‬לפעמים דואג הקב“ ה להשאיר את ראש‬ ‫)שש באמרתך(‬ ‫כל בני הגולה במקום מרוחק‪ ,‬אך ורק על מנת להציל יהודי פשוט‬ ‫מחטא‪ ...‬במרבית המקרים איננו זוכים לרדת לעומקם של דברים‬ ‫ולהבין מדוע הקב“ה מציב אנשים במקומות מסוימים‪ ,‬כפי שארע כאן‪.‬‬ ‫)ומתוק האור(‬ ‫לעילוי נשמת‪ :‬יואב בן מוחא בן סימי‪ ,‬שושנה שירה חג‘בי בת אברהם‪ ,‬מיכאל חג‘בי בן סעדיה‪ ,‬לזכות אריה חג‘ בי בן שושנה‪ ,‬טלעת בת טאוס‪ ,‬צדוק בן סעיד הינדי‪ ,‬ציון נגר בן סעדה‪ ,‬אסתר תוהמי בת סעיד‪ ,‬מיטל ודיקלה בנות אסתר וישראל‪,‬‬ ‫חנה מנצור בת יוסף‪ ,‬רחל שגן בת שולמית‪ ,‬סעדיה בן שלמה‪ ,‬חנניה סספורטס בן קלרה‪ ,‬אופיר בן יצחק‪ ,‬יאיר נגר בן זכריה ‪ .‬הראל בן הדסה‪ ,‬דוד בן פריחה‪ ,‬חיים כלאפו בן אסתר‪ ,‬אליעזר בן זולה‪ ,‬ציון בן רחל‪ ,‬אריאל בן זילפה‪ ,‬בניהו בן יהודית‪,‬‬ ‫איל בן צדוק‪ ,‬כרמלה בת גורג‘ יה‪ ,‬כוכבה בת אורה‪ ,‬אהרון בן חיים‪ ,‬שלמה בן רוזינה ואהרון‪ ,‬רוזט רייזל בת יהודית‪ ,‬זכריה בן יפת חסן יעקב‪ ,‬שושנה שמעה בת ישראל‪ ,‬שושנה קמר בת עוואד‪.‬‬ ‫לרפואת‪ :‬נוי בת הילה‪ ,‬חנה בת סין‪-‬שרה שפירנצה‪ ,‬רונית בת זהבה‪ ,‬מארק בן רחל‪ ,‬אילן בן רומית‪ ,‬שושנה בת מזל‪ ,‬אסתר בת מרים‪ ,‬ליאת בת אסתר‪ ,‬מאיר רפאל בן מסעודה‪ ,‬שירן בת אילנה‪ ,‬נעמי בת אורלי‪ ,‬צבי כהן בן אמירה‪.‬‬ ‫טועמיה ‪ -‬דפוס ספיד פרשת בראשית תשפז‬ ‫‪48‬‬ ‫מנהג גאוני ירושלים היה להדר ולקחת לולבים מעבר הירדן שאין‬ ‫בהם חשש נחלקה התיומת‪ ,‬הגם שאותם דקלים לא מניבים‬ ‫בכל עניני העלון‬ ‫פירות‪") .‬בני ציון"( בשם הגאון רבי דוד בהר"ן אמרו שעצם האילן‬ ‫נתנאל רוזנבליט‬ ‫נקרא תמר‪ ,‬לכן יוצאים גם בדקל שלא מוציא תמרים‪.‬‬ ‫‪0556764501‬‬ ‫כן מצינו בערבות שנאמר בהם "ערבי נחל" ויוצאים ידי חובה‬ ‫בראשית‬ ‫‪ner4499@gmail.com‬‬ ‫)שו"ת "הר צבי" או"ח ב' ק"ח‪" ,‬יחוה דעת" שם(‬ ‫גם בערבה של הרים‪.‬‬ ‫תשפ"ב‬ ‫©‬ ‫למעשה גדולי הפוסקים בזמננו נחלקו בדינו של הדקל הקנרי‪:‬‬ ‫"שבת דבש"‬ ‫מרן הגאון רבי שלמה זלמן אויערבאך פסק שהלולב הקנרי‬ ‫כשר למצוה‪ .‬וטעמיו‪ :‬תמר הוא שם העץ ולא הפרי‪ .‬העץ ולולבו‬ ‫בעיר וילנה קראו לשבת זו "שבת הניג" ‪" -‬שבת דבש"‪ .‬בערב‬ ‫קומתו וצורתו דומים לתמר ממש‪ .‬בגמרא לא מוזכר פסולם‪.‬‬ ‫שבת שלחו בני הקהילה לכל הגבאים‪ ,‬החזנים והתוקעים של‬ ‫צא וראה מנהג בני אדם שהם קוראים לדקל הקנרי דקל‪.‬‬ ‫הימים הנוראים‪ ,‬מתנות דבש הגונות‪ ,‬לאמור‪" :‬תמתק לכם‬ ‫השנה‪ ,‬כשם שהמתקתם לנו את הדין"‪.‬‬ ‫ואילו מרן הגאון רבי משה פיינשטיין פסל את הקנרי לגמרי‪,‬‬ ‫מהדבש שקיבלו‪ ,‬אפו נשותיהם עוגות ועוגיות דבש רבות‪,‬‬ ‫אפילו בדיעבד אינו לולב‪ ,‬כיון שאינו דומה לדקל תמר בכמה‬ ‫ומכרום בכל רחובות וסמטאות וילנה‪ .‬בכסף שקיבלו קנו עצים‬ ‫דברים‪ ,‬השינוי בטעם הפרי הוא סימן מובהק שהוא סוג אחר‪.‬‬ ‫)לוח "דבר בעיתו"(‬ ‫ותפוחי אדמה לימי החורף הקרים של אירופה‪.‬‬ ‫והנוטע אילן הלז הכשיל את הרבים‪ .‬והמוכרו למצות לולב‬ ‫עובר באיסור גזל‪ ,‬ובלפני עיור בכל פעם שיברכו עליו‪ ,‬והמברך‬ ‫)"לולב הקנרי"‪" ,‬חג האסיף" ועוד(‬ ‫עליו ברכתו לבטלה‪.‬‬ ‫‪H‬‬ ‫שבת שאחרי סוכות בקהילות ספרד‬ ‫מרן הגאון רבי חיים קניבסקי הסתפק בדינו‪ ,‬ואמר לי שגם אביו‬ ‫רבים מיראי ה' נותנים לבית הכנסת ספר תורה בחודש תשרי‪,‬‬ ‫)"ארבעת המינים כהלכה"(‬ ‫מרן הסטייפלר סבר שזה ספק‪.‬‬ ‫אלא שרוב העולם נוהגים להשאירו בביתם בראש השנה‪ ,‬יום‬ ‫Š ‪Š3‬‬ ‫כיפור וסוכות לזכות בכל נדרי ומזכה חתנות התורה ועוד‬ ‫מצוות רבות‪ ,‬ונותנים אותו לבית הכנסת בשבת שאחר הסוכות‪.‬‬ ‫בסוף קיץ שנת תרע"א ביקר הגאון רבי שמעון שקופ בעיר‬ ‫ועושים בזה גמילות חסדים עם משרתי הקהל הקדוש‪ ,‬שיהיה‬ ‫בריסק‪ .‬באותו זמן היתה בעיר ישיבה שבה כיהן תלמידו‪ ,‬הגאון‬ ‫להם הרווחה יותר‪ ,‬שלפי רוב הימים תרבה ההכנסה מהעולים‬ ‫רבי אלחנן וסרמן‪ .‬ביקש ר' אלחנן מרבינו שיאות להגיד שיעור‬ ‫)"מועד לכל חי" ח' ל"ז(‬ ‫לתורה ומרבים העם להביא‪.‬‬ ‫בישיבה‪ ,‬ורבינו הסכים‪.‬‬ ‫התרגשות רבה שררה בישיבה‪ ,‬שמו של ר' שמעון היה בשיא‬ ‫תפארתו‪ .‬בני הישיבה התכוננו היטב לשיעור‪ ,‬המסכת הנלמדת‬ ‫‪1Y‬‬ ‫ומנגד מעשה בכהן קפדן ועקשן‬ ‫היתה כתובות‪ ,‬וכולם שיננו במרץ את כל הסוגיות‪.‬‬ ‫בהגיע הזמן הופיע ר' שמעון‪ ,‬נעמד אצל הסטנדר‪ ,‬ופנה אל ר'‬ ‫מעשה בקהילה אחת שהנהיגו בה מנהג יפה‪" :‬בשבת‬ ‫אלחנן ושאלו‪ ,‬מה לומדים? כתובות‪ .‬היכן אוחזים? השיבו‬ ‫בראשית" היו מוכרים את העליה הראשונה בתורה לצורך מאור‬ ‫שהיום סיימנו את המסכת‪ .‬ולמדנו את דברי הסיום‪" :‬אמר רבי‬ ‫בית הכנסת לכל השנה‪ .‬ולכן נהגו שאם יש כהן הוא קונה את‬ ‫חייא בר אשי אמר רב עתידין אילני סרק שבארץ ישראל‬ ‫המצוה‪ ,‬או שמוחל על כבודו ויוצא החוצה‪.‬‬ ‫שיטענו פירות"‪.‬‬ ‫שנה אחת הכהן לא הסכים‪ ,‬לא לקנות את העליה‪ ,‬לא לצאת‬ ‫ר' שמעון הרהר מעט‪" .‬בטוחים היינו שידבר דברי אגדה"‪.‬‬ ‫וגם לא ללכת לבית כנסת סמוך‪ ,‬שם יעלה לתורה‪ .‬החליטו‬ ‫להפתעת כולם פתח רבינו וחקר מה הדין אם אחד ימכור‬ ‫הקהל להכריחו על ידי שלטונות העיר שלא יכנס לבית הכנסת‪.‬‬ ‫לחברו אילן סרק בארץ ישראל‪ ,‬ולאחר מכירתו יֵעָשֶה הנס‬ ‫שלחו בני הקהל לרבינו המהרי"ק‪ ,‬לשאול ‪ -‬האם נהגו כשורה?‬ ‫והאילנות יטענו פירות‪ ...‬מכאן המשיך בסוגיית דבר שלא בא‬ ‫פסק המהרי"ק‪ :‬עשיתם כהוגן! כי יפה כח המנהג ואין לשנותו‪,‬‬ ‫לעולם‪" ,‬דקל לפירותיו" ועוד ועוד‪...‬‬ ‫ובפרט מנהג זה שבא לכבוד התורה‪ .‬ואותו כהן אפילו היה חכם‬ ‫סיים מספר המעשה הרה"ג רמ"מ ישר‪" :‬אם תרצו זוהי גדולתו‬ ‫כבן עזאי הפריז על מידותיו‪ ,‬ובדין כפוהו שלא יכנס לבית‬ ‫של רבינו‪ ,‬בכל דבר הוא התעמק‪ ,‬ואפילו אילן שלכאורה היה‬ ‫הכנסת‪ ,‬כי היה שם בית כנסת אחר וכופים על מידת סדום‪,‬‬ ‫)"תורה יבקשו מפיהו"(‬ ‫נראה סרק הטעינו רבינו מפירותיו!"‬ ‫ואפילו כשאין בית כנסת אחר בעיר‪ ,‬יכולים למונעו ולדחות את‬ ‫כבוד הכהן‪ ,‬כי מנהג זה לכבוד התורה והציבור‪) .‬שו"ת מהרי"ק ט'(‬ ‫הנהגות האר"י‬ ‫‪3‬‬ ‫"עץ פרי עושה פרי למינו"‪) .‬א' י"א(‬ ‫היה מנהג מורי ז"ל פעמים רבות שהיה מצווה לבני ביתו‬ ‫שיביאו לפניו מאותם עשבי דדברא‪ ,‬שאינם נזרעים בידי אדם‬ ‫חשיבותו של הפרי‬ ‫או קוצים ודרדרים שדרך בני אדם לאוכלם‪ ,‬והיה אוכל אותם‬ ‫ישנו סוג דקל הנקרא "דקל קָנָרִי"‪ ,‬עץ נוי‪ ,‬שהתעוררו‬ ‫כדי לקיים בו קללת אדם הראשון שהתקלל "קוץ ודרדר‬ ‫פקפוקים על כשרות לולבו למצוה‪ .‬אולי הוא מין אחר לגמרי‪.‬‬ ‫תצמיח לך ואכלת את עשב השדה"‪.‬‬ ‫יש הבדלים רבים בין הדקל 'הרגיל' לדקל הקנרי‪ :‬בגובה‪ ,‬בגזע‪,‬‬ ‫בעלים‪ ,‬בענפים‪ ,‬בצבע ועוד‪ .‬הבדל נוסף הוא בפרי‪ .‬בתמר הפרי‬ ‫ובענין ברכתם של העשבים הללו כתבו הפוסקים שכיון שלא‬ ‫מתוק ובקנרי הפרי בוסרי‪ ,‬אמנם אפשר להמתיקו מלאכותית‪.‬‬ ‫נזרעו בידי אדם יברכו שהכל )או"ח ר"ג ד'(‪ .‬ומורי ז"ל לא היה‬ ‫חושש לסברה זו‪ ,‬אלא אם היו עץ‪ ,‬היה מברך "העץ"‪ ,‬ואם היו‬ ‫דנו הפוסקים‪ ,‬האם מתנאי מצוות לולב שאמרה בו התורה‬ ‫)"אורחות צדיקים" א'(‬ ‫עשבים היה מברך "אדמה"‪.‬‬ ‫"כפות תמרים"‪ ,‬הכוונה שהדקל צריך לתת פירות או לא‪.‬‬ ‫היו שסברו כי זו סיבה לפסול את הקנרי‪ ,‬שהרי התורה נתנה‬ ‫לנו סימן מובהק "כפות תמרים"‪") .‬שארית ישראל א' ל'‪" ,‬שאלת שלמה" א' ס"ג(‬ ‫אזהרה‪ :‬ראוי לכל מנהיג בקהל עדתו להזהיר לכולם שיבערו‬ ‫אכן רבים מהפוסקים דחו סברה זו וכתבו‪:‬‬ ‫את עצי הסכך מהסוכה‪ ,‬ולא יתנום בריבוי בתנור ובמדורת בית‬ ‫באירופה לקחו מדקלים שלא נתנו פירות‪ ,‬בשל תנאי האקלים‬ ‫הכביסה דחלילה יצא תקלה ‪ ...‬ולא יהא מונח בסוכה‪ ,‬מפני‬ ‫או שהיו זכרים‪ .‬כדברי החת"ס )סוכה לד‪ (:‬שהמנהג בהונגריה‬ ‫)"מועד לכל חי" כ"ה מ"ז(‬ ‫חשש שריפה‪ ,‬וה' שומר את עמו ישראל‪.‬‬ ‫ליטול לולבים מעצים שאינם עושים פירות‪) .‬שו"ת "יחוה דעת" א' ס"ז(‬ ‫טועמיה ‪ -‬דפוס ספיד פרשת בראשית תשפז‬ ‫‪49‬‬ ‫במה אפשר לתקן את חטאו של אדם הראשון?‬ ‫" ויקרא ה' אלק ים אל האדם ויאמר לו איכה"‪) .‬ג' ט'(‬ ‫' כשמתחיל לקדש יתן עיניו בנרות' ‪ -‬נראה הטעם דהנה העץ‬ ‫בהיות רבינו ה"בן איש חי" כבן ארבע או חמש שנים‪ ,‬בחנו אביו‬ ‫שאכל ממנו אדם הראשון הוא גפן ועל ידו נכבה אורו של עולם‪,‬‬ ‫בפרשת השבוע ושאלו‪" :‬אמור נא לי‪ ,‬כיצד יתכן שהקב"ה‬ ‫כפי שמצינו שאמרו חז"ל בחוה‪ ,‬שהיא כיבתה נרו של עולם‪.‬‬ ‫בורא כל העולמות שיודע כל התעלומות שאל את אדם‬ ‫לכן מקדשים על היין כדי לתקן את חטא אדם הראשון‪,‬‬ ‫הראשון 'איכה'?!"‬ ‫להעלות נרו של עולם‪ ,‬לכן ראוי בקידוש ליתן עיניו בנרות‪,‬‬ ‫השיב הילד מיד‪" :‬המילה 'איכה 'אינה אלא נוטריקון של ראשי‬ ‫)"חכמת שלמה" או"ח רע"א סעיף י'(‬ ‫להכיר זה הרמז‪.‬‬ ‫)מן השמועה(‬ ‫התיבות ‪ -‬אני יודע כל הנסתרות!"‬ ‫‪%%‬‬ ‫עוד קשר בין קידוש לנרות‪...‬‬ ‫" ואיבה אשית בינך ובין האשה ובין זרעך ובין זרעה הוא ישופך‬ ‫)ג' ט"ו(‬ ‫ראש ואתה תשופנו עקב"‪.‬‬ ‫איסור מוקצה בשבת ‪ -‬כלי חדש שלא השתמשו בו ואין צורתו‬ ‫מוכיחה עליו שמלאכתו לאיסור‪ ,‬אינו מקבל דין כלי שמלאכתו‬ ‫איזה בעל חיים יותר מסוכן לאדם‪ ,‬הנחש או השור‪...‬‬ ‫לאיסור‪ ,‬אלא רק לאחר שהשתמשו בו‪.‬‬ ‫לפי דברי רבי אליעזר )ב"ק טו‪ (:‬את כל חיות הטרף ניתן לאלף ורק‬ ‫כגון‪ ,‬כוסות זכוכית‪ ,‬כדוגמת כוסיות יין‪ ,‬שקנה וייעד לצורך‬ ‫את הנחש לא ניתן לאלף‪ ,‬הוא תמיד נשאר מועד‪ .‬אך מדברי‬ ‫הדלקת נרות‪ .‬אין הן מקבלות דין כלי שמלאכתו לאיסור אלא‬ ‫הגמרא )ברכות לג‪ (.‬נראה שהשור יותר מסוכן‪ ...‬הלכה שאדם‬ ‫)ביה"ל רע"ט‬ ‫רק לאחר שהשתמשו בהם להדלקה‪.‬‬ ‫העומד בתפילה‪ ,‬אפילו נחש כרוך על עקבו לא יפסיק‪ ,‬ואילו‬ ‫אם הוא רואה שוורים פוסק‪ .‬כמובן יש להבין זאת‪ ,‬היתכן?!‬ ‫‪0‬‬ ‫עוד תיקון‪ :‬אודות השאלה אם ראוי להוסיף נר נוסף לנרות שבת‬ ‫ד"ה נר(‬ ‫את הפלא הזה מיישב ה"שואל ומשיב"‪ :‬ודאי שהנחש הוא בעל‬ ‫חיים מסוכן‪ ,‬אבל בעיקר לבעלי חיים‪ ,‬שמהם אינו מפחד‪ ,‬אבל‬ ‫מבני אדם הוא חושש ובדרך כלל אינו מכישם‪ ,‬לכן אין להפסיק‬ ‫לטובת נשמת בעלה‪.‬‬ ‫בתפילה בגללו‪ ,‬ואילו השור אינו מפחד מבני אדם‪ ,‬לכן יש‬ ‫הנה ריבוי אור בשבת היא מצוה ‪ -‬באורים כבדו ה' ‪ -‬כל מעשה‬ ‫לחשוש מפניו יותר מן הנחש‪.‬‬ ‫טוב שעושים לטובת נשמה יש בו תועלת עבורה‪ ,‬וכפי שמצינו‬ ‫יש מיישבים שודאי שהנחש מסוכן ביותר‪ ,‬אבל על נחש ניתן‬ ‫ביום הכיפורים‪ ,‬שהדלקת נר לטובת נשמת הוריו‪ ,‬יש להם‬ ‫לראות אם הוא בא במטרה להכיש‪ ,‬ואילו בשור לא ניתן‬ ‫כפרה בזה‪ .‬הרי שבהדלקת נר של שבת גם יש מצות ריבוי אור‬ ‫להבחין אם כוונתו להזיק או לא‪ ,‬לכן רשאי להפסיק בתפילה‪.‬‬ ‫)שו"ת "להורות נתן" י"ג ז'(‬ ‫ויועיל לכפרה‪.‬‬ ‫)"שואל ומשיב" מהדו"ק ו' סדר המשנה פ"ה א' ועיין "קובץ שיעורים" את שחידש בזה ועוד(‬ ‫חוה כי בתה נרו של אדם הראשון וגרמה לו מיתה שהוא חלתו של‬ ‫"ואיבה אשית בינך ובין הנחש" ‪ -‬דבר זה נאמר אודות המלחמה‬ ‫עולם‪ ,‬לכך נתנו לה מצו ות נר וחלה‪ ,‬לכן עיקר מצותה בערב שבת‪,‬‬ ‫התמידית שבין הנחש‪ ,‬הוא השטן‪ ,‬הוא היצר הרע לבין האדם‪.‬‬ ‫כי בערב שבת גרמה לו מיתה ובאותו זמן קרוב יותר לתקן החטא‪.‬‬ ‫היצר בתחילה מסית את האדם לחטוא‪ ,‬מייפהו‪ ...‬ולבסוף הוא‬ ‫כשהיו מוציאים את החלות האפויות מן התנור בערב שבת‬ ‫מקטרג ורודף את האדם‪.‬‬ ‫ציווה החת"ס להניחם מיד על השולחן‪.‬‬ ‫אכן שמירת השבת מגינה על האדם מפורענות השטן‪ ,‬כפי‬ ‫סיפרה בתו של החת"ס‪ ,‬ערב שבת אחד אחר מות אמה נכנס‬ ‫שאמרו חז"ל "כל השומר שבת כהלכתה אפילו עובד עבודה‬ ‫אביה למטבח וראה את החלות לשבת מונחות במגש על‬ ‫זרה כאנוש מוחלין לו"‪.‬‬ ‫הרצפה‪ .‬פנה אליה ואמר‪" :‬האם ראית שאמך עליה השלום‬ ‫על כן – "ואיבה" הם ראשי תיבות "ושמרו בני ישראל את‬ ‫היתה עושה כך?! מיד אחרי האפיה צריך לשים אותם על‬ ‫השבת" על זה נאמר "ואיבה אשית" ששמירת השבת היא גדר‬ ‫)"זכרון למשה"(‬ ‫השולחן!"‬ ‫חוצץ ומגן מהנחש‪.‬‬ ‫נציין כי השבוע חל יום הזכרון לאביר הרועים‬ ‫ולתקן את האיבה אנו מדליקים נר בשבת‪ ,‬שהוא ראשי תיבות‬ ‫הגאון רבי משה סופר‪ ,‬רבינו החת"ס‪ ,‬כ"ה תשרי ת"ר‬ ‫"ולכל בני ישראל היה אור במושבותם"‪.‬‬ ‫והרגיל בנר יהיו לו בנים תלמידי חכמים‪ ,‬וזה נרמז בפסוק "יברך‬ ‫‪1Y‬‬ ‫את הנערים ויקרא בהם"‪ ,‬ומסיים " וידגו לרוב בקרב הארץ"‪,‬‬ ‫מרת שרל בתו של רבי דוד צבי ערנפלד‪ ,‬נכדתו של החת"ס‪,‬‬ ‫שה' יזמין להם דגים טובים לכבוד שבת קודש‪.‬‬ ‫פעם אמרה לבתה הנהגות ותוכחת מוסר קודם החתונה‪.‬‬ ‫והנה עשיתי בזה תיקון גדול! כי בשעת תחילת כתיבת הדברים‬ ‫בין דבריה פירשה את הפסוק "והוא ימשול בך" שאינו מלשון‬ ‫לא היו לנו דגים לכבוד שבת וכעת הרגע הביאו לנו דג גדול‪...‬‬ ‫ממשלה‪ ,‬אלא מלשון משל‪ ,‬שהוא הבעל יקח משל ממך‬ ‫מי יודע כמה פרסאות הדג הזה שט לכבוד חותני הצדיק‪...‬‬ ‫)"שיח ישראל" מבוא(‬ ‫ומהתנהגותך יראה את הדרך איך להתנהג‪.‬‬ ‫)דרשות רבנו יוסף נחמיה – קורניצר אב"ד קראקא( ‪C C C‬‬ ‫טועמיה ‪ -‬דפוס ספיד פרשת בראשית תשפז‬ ‫‪50‬‬ ‫טועמיה ‪ -‬דפוס ספיד פרשת בראשית תשפז‬ ‫‪51‬‬ ‫טועמיה ‪ -‬דפוס ספיד פרשת בראשית תשפז‬ ‫‪52‬‬ ‫טועמיה ‪ -‬דפוס ספיד פרשת בראשית תשפז‬ ‫‪53‬‬ ‫טועמיה ‪ -‬דפוס ספיד פרשת בראשית תשפז‬ ‫‪54‬‬ ‫פנינים והארות בפרשת השבוע • עלון מספר ‪ • 616‬בראשית‬ ‫מאוצרות הפרשה‬ ‫לומר טעם שאין מברכין בברכות השחר על חוש השמיעה כמו‬ ‫בראשית ברא אלוקים )א‪ ,‬א(‬ ‫שמברכין ברכת פוקח עורים על כח הראיה‪ ,‬לפי שע"י ששמע אדם‬ ‫מביא רש"י את דרשת חז"ל‪ :‬העולם נברא בשביל שני דברים שנקראו‬ ‫הראשון לאשתו יצא מזה תקלה לכל העולם‪ ,‬וכיון שנצמח תקלה ע"י‬ ‫'ראשית' – בשביל התורה ובשביל ישראל͘ ‬ ‫כח השמיעה אין ראוי לברך ע"ז‪ .‬וזהו שנא' וישמע אברם לקול שרי‪,‬‬ ‫על קביעה זו הציע ה"חפץ חיים" משל מבריק הממחיש את שווי‬ ‫וכתב שם רש"י לקול רוח הקודש שבה‪ ,‬כי לכאורה קשה על אברהם‬ ‫הדברים‪ :‬אדם המשקיע מיליון דולר בעסק‪ ,‬בוודאי אינו מצפה לרווח‬ ‫אבינו ע"ה שישמע לקול אשתו והא כבר ראה וידע התקלה הנצמחת ע"י‬ ‫של מאה דולרים בלבד‪ .‬אם הוא משקיע מיליארד – ציפיותיו לרווחים‬ ‫שמיעה לאשה כנ"ל‪ ,‬לזה כוונת רש"י ז"ל לקול רוח הקודש שזה בבחינת‬ ‫שכינה מדברת וכו' ולא היה הקול שלה‪.‬‬ ‫הן עצומות ובלתי נתפסות‪ .‬מכאן נבין קל וחומר‪ :‬אם הקב"ה אומר‬ ‫ובקובץ קול התורה מובא מרבי אליעזר לאפיאן זצ"ל ביאור בזה‪,‬‬ ‫שהוא ברא את כל העולם‪ ,‬את הים‪ ,‬את היבשה‪ ,‬חיות ועופות‪ ,‬בני אדם‪,‬‬ ‫שהקשה מדוע מברכים רק על הראיה פוקח עורים ולא על השמיעה‬ ‫צומח ודומם‪ ,‬הכל בשביל התורה‪ ,‬אזי צריכים לחשוב אנחנו – כמה‬ ‫פוקח חרשים ולא על הדיבור משיח אלמים‪ .‬ונראה הטעם כי הראיה‬ ‫שווה התורה וכמה שווים ישראל‪ ...‬‬ ‫נפסקת בשעת השינה ומתחדשת עם היקיצה לכן מברכים עליה‪ ,‬אבל‬ ‫ויאמר אלקים הנה נתתי לכם את כל עשב זרע זרע אשר‬ ‫השמיעה והדיבור לא נפסקו‪ ,‬יש אנשים ששומעים בשינתם ומדברים‬ ‫על פני כל הארץ ואת כל העץ אשר בו פרי עץ זרע זרע‬ ‫לכם יהיה לאכלה‪ :‬ולכל חית הארץ ולכל עוף השמים ולכל‬ ‫בשינתם לכן לא קבעו ברכה עליהם‪) .‬קב ונקי(‬ ‫רומש על הארץ אשר בו נפש חיה את כל ירק עשב לאכלה ויצא קין מלפני ה' )ד‪ ,‬טז(‬ ‫ויהי כן )א‪ ,‬כט‪-‬ל( הנה כל מקום שנאמר אלקים במעשה בראשית "ויצא קין מלפני ה'"‪ ,‬ר"ח בר יצחק אמר‪ :‬יצא שמח‪ .‬פגע בו אדם‬ ‫הראשון‪ ,‬אמר לו‪ :‬מה נעשה בדינך? אמר לו‪ :‬עשיתי תשובה ונתפשרתי‪.‬‬ ‫– "ויאמר אלקים"‪ -‬זהו מעשרה מאמרות שבהן נברא העולם‪ .‬ויש‬ ‫התחיל אדם הראשון מטפח על פניו‪ ,‬אמר‪ :‬כך היא כוחה של תשובה‬ ‫להבין‪ ,‬דלכאורה במקרא זה אין שום "בריאה מחודשת"‪ ,‬שהרי הזרעים‬ ‫והפירות נבראו מכבר‪ ,‬ומה בריאה מיוחדת זו לחדש‪.‬‬ ‫ואני לא הייתי יודע? מיד עמד אדם הראשון ואמר‪' :‬מזמור שיר ליום‬ ‫וכתב הגר"א ב"אדרת אליהו"‪ ,‬דעד מאמר זה עדיין לא היה כח בזרעים‬ ‫השבת טוב להודות' )בראשית רבה כב י"ג(‪.‬‬ ‫ובפירות לזון את האדם‪ ,‬ובמאמר זה נתן הכח בזרעים ובפירות שיזונו‬ ‫האיש הזה שכולם מקנאים בו שאין דבר בעולם שאינו יכול להשיג‪ ,‬יש‬ ‫ויסעדו לב האדם ]בשונה מעשב השדה[‪ ,‬ולכל בעלי חיים נתן כח‬ ‫לו הכל‪ ,‬בנים אחד אחד‪ ,‬בריא ולעולם לא חולה‪ ,‬נקרא יום אחד‬ ‫בעשבי השדה שיזונו מהן‪ ,‬ולא מתבואות וזרעים ופירות‪ ,‬כי לא יסעדו‬ ‫בדחיפות לרופא שעורך לו בדיקות מקיפות עקב כאב קל שחש‪,‬‬ ‫את לבם‪.‬‬ ‫והרופא מודיע לו בצער שהוא לא ישרוד את החודש‪ ,‬שיום מותו קרב‬ ‫ובזה מובן גם מש"נ בסוף מאמר זה "ויהי כן"‪ ,‬מכיון שבמאמר זה יש‬ ‫ובא‪ .‬לאחר כמה שעות‪ ,‬לא פחות ולא יותר מתדפק על דלתו איש‬ ‫"בריאה" כמו שאר מאמרות שבהן נברא העולם‪.‬‬ ‫ביטחון ומודיע לו בצער שבנו נהרג בתאונת דרכים‪ .‬האיש בהלם‪ ,‬הוא‬ ‫ועפ"ז יתכן לבאר מטבע הברכה בברכת "בורא נפשות רבות‪ "...‬שאנו‬ ‫איבד את בנו יקירו‪ ,‬ומבין שבקרוב יפגוש אותו בעולם שכולו טוב‪ .‬לאחר‬ ‫מודים בזה להקב"ה על שלשה דברים שברא‪ .‬א‪" .‬בורא נפשות רבות"‬ ‫מספר דקות‪ ,‬איש משטרה על דלתו‪ ,‬מודיע לו בצער‪ ,‬שלאחר חקירות‬ ‫– זהו על בריאת האדם‪ ,‬וכל בעלי החיים; ב‪" .‬וחסרונן" – בזה אנו מודים‬ ‫ודרישות‪ ,‬נודע כי הנהג שדרס את בנו‪ ,‬הוא לא פחות ולא יותר מאשר‬ ‫על בריאת המזון שבא למלא מה שחסר לאדם ]כפירושם של מפרשי‬ ‫בנו השני‪ ,‬אחיו הגדול יותר‪ .‬רעדה אחזתהו הפעם‪ ,‬הוא כבר לא יכול‬ ‫התפלה[; ג‪" .‬על כל מה שברא להחיות בהן נפש כל חי" – בזה אנו מודים‬ ‫למחות את הדמעות ופורץ בבכי וצועק "דייייי" ויורד לשדה לשאוף‬ ‫על הבריאה המיוחדת שברא הקב"ה במאמר זה‪ ,‬שנתן כח ב"חסרונן"‬ ‫]שזהו המזון[ "להחיות בהן נפש כל חי"‪) .‬רבי אליהו דיסקין שליט"א(‬ ‫אויר צח‪ .‬ביציאתו מביתו‪ ,‬מכתב בדואר הוא השליח הבא‪ ,‬בכתב שאינו‬ ‫משתמע לשתי פנים‪ ,‬מופיע ברורות שעליו לפנות את דירתו וכל רכושו‪,‬‬ ‫ויאמר ה' אלקים לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר‬ ‫כנגדו )ב‪ ,‬יח( בכל בוקר מברך האיש‪" :‬שלא עשני אשה"‪ ,‬ואילו‬ ‫עקב חוב גדול שיש לו‪ ,‬אויייייי‪ ,‬כמה שהוא גונח‪ .‬וכך יוצא הוא מביתו‬ ‫האשה מברכת‪" :‬שעשני כרצונו"‪ .‬יש להבין‪ ,‬מה מיוחד באשה שהיא‬ ‫לשעבר‪ ,‬אב שכול‪ ,‬ללא רכוש‪ ,‬כאשר ברור לו כיצד תכנית סוף חייו‬ ‫מברכת כך‪ ,‬האם לא נעשתה כל הבריאה כרצונו?‬ ‫קורמת עור וגידים‪.‬‬ ‫רבינו בחיי משיב על כך תשובה נפלאה‪ :‬לפני בריאת האדם התיעץ‬ ‫נעצור לרגע את הדמעות‪ ,‬כולנו מכירים את האיש הזה‪" ,‬אדם הראשון"‬ ‫הקב"ה‪ ,‬כביכול‪ ,‬עם מלאכי השרת‪ ,‬האם לברוא אדם או לא‪ .‬לעומת זאת‬ ‫קראו לו‪ ,‬אחרי שאכל מעץ הדעת הודיע לו הקב"ה שהוא הולך למות‪,‬‬ ‫בבריאת האשה אמר הקב"ה‪" :‬לא טוב היות האדם לבדו"‪ ,‬כלומר האדם‬ ‫לאח"מ נהרג לו בן – הבל‪ .‬ומי הרג את הבל – קין אחיו‪ .‬בנוסף הקב"ה‬ ‫זקוק לבריאה של האשה‪ ,‬כך היה רצונו יתברך שיהיה לאדם עזר כנגדו‪,‬‬ ‫זרק אותו מגן עדן‪.‬‬ ‫והוא הפיל תרדמה על האדם וברא את האשה בלי להתיעץ‪.‬‬ ‫ומה עשה האיש הזה אחרי רצף האירועים שקרו לו ביום אחד? אומר‬ ‫על כך מודה האשה בכל יום‪" :‬שעשני כרצונו"‪ ,‬שהקב"ה יצר אותה על‬ ‫המדרש על הפסוק 'ויצא קין מלפני ה'' מיד עמד אדם הראשון ואמר‪:‬‬ ‫פי רצונו בלבד‪ ,‬ובזה היא מתיחדת מן האיש‪) .‬רבי גואל אלקריף שליט"א(‬ ‫"מזמור שיר ליום השבת‪ ,‬טוב להודות לה' ולזמר לשמך עליון‪ ,‬להגיד‬ ‫ולאדם אמר כי שמעת לקול אשתך וגו' )ג‪ ,‬יז( בספר מחזה‬ ‫בבוקר חסדך ואמונתך בלילות" )תהילים צ"ב( )א נקודה'לע‪-‬ספינקא(‬ ‫אברהם )עה"ת לרבי אברהם דוד מבוטשאטש זצ"ל( כתב שמכאן יש‬ ‫טועמיה ‪ -‬דפוס ספיד פרשת בראשית תשפז‬ ‫‪55‬‬ ‫ללמדך‬ ‫להתגבר על נסיון‪-‬לפני מעשה‬ ‫ישׁהּ ִﬠמָּ הּ ַויּ ֹאכַל )ג'‪ ,‬ו'(‬ ‫ו ֵַתּ ֶרא הָ ִא ָשּׁה כִּ י טוֹב הָ ﬠֵ ץ ְלמַ אֲ כָל וְכִ י ַתאֲ וָה הוּא לָ ﬠֵ י ַניִם ְונ ְֶחמָ ד הָ ﬠֵ ץ ְלהַ ְשׂכִּ יל ו ִַתּ ַקּח ִמ ִפּ ְריוֹ ַותּ ֹאכַל ו ִַתּ ֵתּן גַּם ְל ִא ָ‬ ‫אם נתבונן בלשון הפסוק‪ ,‬נמצא דבר פלא‪ .‬שכן הנה‪ ,‬הפסוק פותח ומספר‪" :‬ותרא האשה כי טוב העץ למאכל‪ ,‬וכי תאוה הוא לעינים‪ ,‬ונחמד העץ‬ ‫להשכיל"‪ ,‬כלומר‪ :‬הוא מתאר כי חוה ראתה את העץ והבחינה במעלותיו‪ ,‬אולם מיד לאחר מכן הוא ממשיך‪" :‬ותקח מפריו ותאכל ותתן גם לאישה‬ ‫עמה ויאכל" – כאשר כאן כבר מדובר על פרי העץ! ולכאורה‪ ,‬מדוע פתח הפסוק ב'עץ' וסיים ב'פריו'?‬ ‫את התשובה‪ ,‬נוכל להבין באמצעות סיפור מופלא‪ ,‬שאירע עם הגאון רבי דוד פוברסקי זצ"ל‪ ,‬ראש ישיבת פוניבז'‪ .‬ומעשה שהיה כך היה‪:‬‬ ‫מנהגו של ר' דוד היה‪ ,‬להתעורר מדי לילה בשעה שלש לפנות בוקר בדיוק‪ ,‬ליטול את ידיו‪ ,‬לברך את ברכות התורה‪ ,‬ולצאת אל הישיבה בשעה שלש‬ ‫ועשרה בדיוק – כדי ללמוד מספר שעות בנחת‪ ,‬עד התפילה‪ .‬בכל לילה חזר על עצמו אותו הסדר‪ ,‬בדיוק מופלא‪ .‬ניתן היה לכוון את השעון על פי‬ ‫השעה בה יצא ר' דוד מביתו‪ :‬שלש ועשרה בדיוק‪ ,‬לא רגע קודם – ולא רגע אחר כך‪...‬‬ ‫כך‪ ,‬מלבד אותו הלילה‪ ,‬לילה סוער בעיצומו של החורף‪ .‬באותו הלילה‪ ,‬כאשר יצא ר' דוד מביתו וסגר את הדלת אחריו – הביטה הרבנית בשעון‪,‬‬ ‫ולפליאתה גילתה כי השעה הינה שלש וחמשה! ראש הישיבה יצא לדרכו חמשה רגעים לפני הזמן‪ ,‬מאורע אשר דוגמתו לא אירע מעולם! "מה‬ ‫ההסבר לכך? הלא עשרות שנים לא קרה כדבר הזה!" תהתה הרבנית בליבה‪ ,‬אולם את התשובה – קיבלה מספר רגעים מאוחר יותר‪ ,‬בשעה שלש‬ ‫ועשרה‪ ,‬אז נשמעו נקישות על הדלת‪ ,‬ובפתח עמד בנה‪ ,‬ר' ברוך דב‪ ,‬שהתגורר במרחק מספר רחובות מבית הוריו‪...‬‬ ‫"מה מעשיך כאן‪ ,‬באמצע הלילה?" שאלה הרבנית בפליאה‪ ,‬תוך שהיא משתוממת לפשר צירוף המקרים המוזר שאירע באותו הלילה‪ ,‬ואילו ר'‬ ‫ברוך דב נענה והסביר‪" :‬אבא סיפר לי אתמול‪ ,‬שהוא אינו חש בטוב‪ .‬מזג האויר נתן בו את אותותיו‪ ,‬והוא התקרר כנראה‪ .‬לפיכך‪ ,‬כאשר התוודעתי‬ ‫לסופה המשתוללת בחוץ‪ ,‬ראיתי את הברקים ושמעתי את הרעמים – החלטתי שעלי למנוע ממנו לצאת אל הישיבה באמצע הלילה‪ ,‬בקור הנורא!‬ ‫'הרי זה ממש פיקוח נפש!' הרהרתי בליבי‪ ,‬והחלטתי כי בשעה שלש ועשרה‪ ,‬השעה המדוייקת בה אבא יוצא לישיבה – אתייצב בפתח‪ ,‬ואמנע ממנו‬ ‫לצאת לדרכו‪ ,‬תוך הבטחה כי אשאר ללמוד איתו כאן‪ ,‬בבית!" סיים ר' ברוך דב‪.‬‬ ‫"צר לי‪ ,‬אך איחרת את המועד‪ ...‬אבא כבר יצא לישיבה!" השיבה הרבנית לבנה המסור‪ ,‬שלא האמין למשמע אזניו‪" :‬אבא יצא לישיבה? איך זה‬ ‫יתכן? הלא רק כעת השעה שלש ועשרה! מעולם הוא לא יצא מהבית בשעה אחרת!" התפלא ר' ברוך דב‪ ,‬אולם אמו‪ ,‬הרבנית‪ ,‬כבר הבינה מה גרם‬ ‫לבעלה הגדול לשנות ממנהגו ולהקדים בחמשה רגעים את שעת צאתו‪ ...‬הוא הכיר היטב את בנו‪ ,‬וידע כי יעשה הכל בכדי למנוע ממנו לצאת‬ ‫לישיבה כהרגלו‪ ...‬משום כך‪ ,‬הוא הקדים ויצא מהבית‪ ,‬בטרם יספיק ר' ברוך דב להגיע‪...‬‬ ‫זהו איפוא המעשה המופלא‪ ,‬שמעורר תהיה מסויימת‪ :‬אילו כה נחוש היה ר' דוד לצאת לישיבה כמנהגו‪ ,‬הלא יכול היה לומר זאת לבנו במפורש‪,‬‬ ‫ולסרב להפצרותיו כי ישאר בבית! מדוע היה עליו לשנות ממנהגו‪ ,‬מהרגליו‪ ,‬ולהקדים את שעת צאתו לישיבה?‬ ‫אולם התשובה ברורה‪ ...‬לפני שעת הנסיון‪ ,‬הרבה יותר קל להתגבר‪ ...‬לעומת זאת‪ ,‬כאשר הנסיון כבר עומד בפתח – נדרשים כוחות נפש מרובים‬ ‫ועוצמתיים בהרבה בכדי להתמודד מולו חזיתית! ר' דוד חשש‪ ,‬כי לאחר שכבר יתייצב הבן בפתח ביתו‪ ,‬ויבקש להניאו מלצאת לישיבה – הוא לא‬ ‫יעמוד בנסיון‪ ,‬ובסופו של דבר – ישתכנע לבטל את קביעותו‪ ...‬משום כך‪ ,‬הוא מיהר לצאת מהבית בטרם תגיע שעת הנסיון!‬ ‫ומכאן‪ ,‬לענייננו‪ ...‬אילו היה הנחש מגיע מלכתחילה‪ ,‬ומנסה לשכנע את האשה כי תאכל מפרי העץ אשר הבורא אסר עליה לאכול ממנו ואף תתננו‬ ‫לבעלה – לא היה מבוקשו עולה בידו‪ ...‬שכן בטרם טעמה האשה מהעץ – לא היתה זו 'שעת נסיון'‪ ,‬ובשלב זה‪ ,‬היה ביכולתה להתגבר בקלות רבה‬ ‫החיים' הקדוש‪ ,‬פיתה הנחש את האשה לטעום מהעץ עצמו ‪ -‬אשר האכילה ממנו לא נאסרה עליה‪ ,‬ואו אז‪ ,‬כאשר חשה‬ ‫יחסית! לפיכך‪ ,‬מבאר הה'אור‬ ‫אור הח‬ ‫ל'שעת נסיון' – עלה בידו אף לפתותה כי תאכל מפרי העץ‪ ,‬ואף תתן ממנו לאישה‪...‬‬ ‫בטעמו הערב וכבר הגיעה ל'שע‬ ‫פינת ההלכה‬ ‫לגנוז תמונות וציורים שהילדים מביאים מהגן‬ ‫שאלה‪ :‬בננו מגיע כל שבוע ההביתה ומביא תמונות וציורים שצייר עליהם להמחשת הפרשה‪ ,‬למשל‪ ,‬קריעת ים סוף‪ ,‬כלי המשכן‪ ,‬וכן דברים‬ ‫מבריאת העולם כמו ירח וכוכבים‪ ,‬בהמות ועופות וכדו'‪ .‬יש לציין שאין על התמונות שום פסוק‪ ,‬כל הציור מסתכם בתמונה מצולמת‪ .‬שאלתי‬ ‫היא‪ ,‬איך עלינו ההורים להתייחס לדפים אלו‪ ,‬האם אפשר לזורקם לאשפה‪ ,‬או שצריך לגנוז אותם?‬ ‫תשובה‪ :‬בכעין שאלה זו דן בשו"ת משנה הלכות )חלק יט סימן רכו( על מי שלומד הלכות טריפות‪ ,‬ויש לו ספר קטן שמכיל ציורים ותמונות מאברי‬ ‫הבהמה וכל חלקיה שנמצאים בהם מיני טרפות‪ ,‬אי יש בספר הזה קדושה שלא לנהוג בו מנהג בזיון‪ ,‬הגם שאין בו דברי תורה‪ ,‬מכל מקום אפשר‬ ‫דהוי ליה כמפרש על הש"ס‪] .‬כמובן באופן שאין כיתוב מתחת לכל אבר מדברי חז"ל[‪.‬והשיב לכאורה אין בהם שום קדושה‪ ,‬והוי ליה כעין מי‬ ‫שרוצה מסכת גיטין דף ב ע"א‪ ,‬ופותח אטלס לדעת היכן היא עכו‪ ,‬או שלומד מסכת יומא דף לד ע"ב‪ ,‬דכהן גדול ביום הכיפורים לובש בגדים‬ ‫הנדויין‪ ,‬ורוצה לראות על המפה היכן היא אינדייא ]הודו[ וכיוצא בזה‪ .‬ומשום כך המפה אינה מקבלת קדושה‪.‬‬ ‫ומיהו נראה לפענ"ד‪ ,‬דהגם דאין זה נקרא בכלל מפרש‪ ,‬מכל מקום אין לנהוג בו מנהג בזיון‪ ,‬מידי דהוי אתשמישי מצווה או תשמישי קדושה‪,‬‬ ‫ועיין בספר חסידים )סימן תתצב(‪ ,‬החכם נכנס לבית הסופר שכתב בו ספרי הקודש‪ ,‬ראה קולמוסיו מונחים על הקרקע‪ ,‬אמר לו בקולמוס שכתבת‬ ‫בו כתבי הקודש וש ם הקודש אל תזלזל אותו‪ ,‬ע"ש‪ .‬ולפי זה‪ ,‬אפילו אחד כותב חדושי תורה אין לו לזלזל בקולמוסו‪ .‬על כל פנים הכל לפי‬ ‫העניין‪ ,‬וכל ערום יעשה בדעת‪.‬‬ ‫וכעין זה שמעתי מגיסי מרן הגר"ח קניבסקי זצ"ל שהחזו"א כשלמד עירובין עשה לעצמו ציורים דרך לימודו‪ ,‬ולאחר מכן צוה לגנוז את כל‬ ‫הציורים‪ ,‬כי אמנם אין בזה קדושה‪ ,‬אבל כיון שהוא מסייע ללימוד‪ ,‬אין ראוי להשליכם לאשפה‪) .‬הגר"י זילברשטיין שליט"א‪ ,‬קובץ ווי העמודים(‬ ‫מזל טוב‬ ‫העיר‪ :‬משפחת תלם להולדת הבן משפחת סיני להולדת הבת משפחות פקטר‪-‬זיק להכנס הבן הנכד לעול תורה ומצוות‬ ‫מרכז הע‬ ‫משפחת סמוכיאן לאירוסי הבת משפחת אלשיך להולדת הבת משפחות מדינה‪-‬מימון להולדת הבן הנכד משפחת כהן‪-‬גרוס להולדת הבת הנכדה‬ ‫משפחות ויסנשטרן‪-‬בלומנפלד להכנס הבן הנכד לעול תורה ומצוות גני הדר‪ :‬משפחות הקלמן‪-‬אדלר להולדת הבן הנכד‬ ‫משפחות ויזל‪-‬רייכנברג להולדת הבן הנכד‬ ‫הודעות לשמחות ני תן לשלוח עד יום שני למייל ‪a7608833@GMAIL.COM‬‬ ‫טועמיה ‪ -‬דפוס ספיד פרשת בראשית תשפז‬ ‫‪56‬‬ ‫זכרון אברהם‬ ‫הדלקת נרות‪:‬‬ ‫פרשת‬ ‫‪5:53‬‬ ‫יציאת השבת‪:‬‬ ‫בראשית‬ ‫‪7:27‬‬ ‫תשפ"ז‬ ‫זמני השבת‬ ‫לפי אופק ב"ב‬ ‫גליון ‪977‬‬ ‫‪976‬‬ ‫ון‬ ‫ועמלים בכל כוחם לפרנסתם ובסופו של דבר אינו עולה בידם‬ ‫ישמור שבת זו כראוי‬ ‫להרוויח כי אם דבר מועט‪ ,‬מאידך ישנם אנשים שבהיסח הדעת‬ ‫שבת בראשית‪ :‬כתב הרה"ק רבי שניאור זלמן מלאדי זיע"א בעל‬ ‫ובלי יגיעה יזכו לעושר מופלג‪ ,‬והיינו כי מזונותיו של אדם‬ ‫התניא משמיה דמרן אור שבעת הימים הבעל שם טוב זיע"א‪ ,‬כי‬ ‫קצובים לו מר"ה ואת הסכום הקצוב לו ירוויח‪ ,‬אולם מכיוון‬ ‫שבת בראשית מאירה לכל שבתות השנה‪ ,‬ולכן צריך לשמור שבת‬ ‫וחטא האדם ונענש בקללה שיאכל לחמו ביזע ובעמל‪ ,‬לכן לפי‬ ‫)ליקוטי תורה(‬ ‫זו כראוי וכיאות‪ ,‬שהשפעתה על השנה כולה‪.‬‬ ‫חלקו באותו החטא כך נגזר עליו להתייגע‪ ,‬אבל שיעור פרנסתו‬ ‫ומזונותיו אינו משתנה ע"י גודל עמלו ויגיעתו‪.‬‬ ‫לאחר היריד מחשבים את ההכנסות‬ ‫)מפי ספרים וסופרים(‬ ‫פעם אחת בשבת בראשית לפני קידוש היה רבינו הק' בעל דברי‬ ‫חיים מצאנז זי"ע אחוז שרעפים ופתח ואמר‪ :‬הנה כשסוחר נוסע‬ ‫לא צריך לשקוע בבוץ‬ ‫ליריד לקנות סחורה‪ ,‬הרי הוא חוטף מכל הבא לידו וממה‬ ‫מי הגיד לך כי ערום אתה‪ :‬הרה"ק רבי ישראל מרוז'ין זי"ע‬ ‫שנראה בעיניו שירוויח מזה‪ ,‬אבל בוודאי שאין לו זמן ליישב‬ ‫אמר‪ ,‬משל לקיסר שיצא לדרך ושלחו חיילים לנקות את‬ ‫עם היועצים שלו ולחשב כמה הרוויח וכמה הפסיד‪ ,‬שהרי הזמן‬ ‫הדרכים ולהכינם כדי שהמלך יוכל לעבור‪ ,‬והצריכו לסמן‬ ‫גרמא להתעסק במסחר‪ ,‬ואח"כ כשבא לביתו‪ ,‬אז מתיישב הוא‬ ‫שהמלך כבר יכול לעבור‪ ,‬והיה שם חייל אחד שהוצרך לנקות‬ ‫ומחשב מה שקנה ומה הרוויח ומה נשאר בידו‪ .‬כמו"כ לגבי‬ ‫הגשר מכל המכשולות‪ ,‬וכאשר הגיע הזמן שהמלך הוצרך‬ ‫הימים הנוראים‪ ,‬ירח האיתנים דתקיף המצוות והזמן גרמא‬ ‫לעבור ויקדה החמה באותו היום‪ ,‬ירד החייל למים לרחוץ גופו‪,‬‬ ‫לקנות מצוות ולעסוק בהם ללא הרף‪ ,‬סליחות‪ ,‬תפילות‪ ,‬שופר‪,‬‬ ‫ובדיוק אז הגיעה מרכבת המלך‪ ,‬וחשב שהרי הוא צריך לסמן‬ ‫עשרת ימי תשובה‪ ,‬יום כיפור‪ ,‬סוכה וד' מינים‪ ,‬ערבה‪ ,‬שמחת‬ ‫למלך אם יוכל לעבור‪ ,‬ומיד עלה ללא בגדיו ועשה למלך‬ ‫תורה‪ ,‬מצוות דאורייתא ודרבן‪ ,‬ואין זמן לחשוב חשבונו של‬ ‫הסימן‪ ,‬כשראהו המלך שאלו מדוע הוא ערום ללא בגדים‪,‬‬ ‫עולם‪ ,‬מה קנה ואיך קנה ומה נשאר ברשותו‪ ,‬אבל בשבת‬ ‫והשיב‪ ,‬אמנם חטאתי בזה שעזבתי את תפקידי‪ ,‬אבל האם‬ ‫בראשית אז חוזרים הביתה והגיע הזמן לעשות החשבון‪.‬‬ ‫בגלל זה אגרום גם שהמלך ימתין בעבורי? הלא אין זה כבוד‬ ‫)בספר החיים(‬ ‫למל ך‪ .‬אמר הסבא קדישא שזה אמר הקב"ה לאדם הראשון‪,‬‬ ‫'מי הגיד לך כי ערום אתה'‪ ,‬אם נכשלת בעבירה‪ ,‬דארפסט נישט‬ ‫רק ע"י ארץ ושמים יחדיו יגאלו ישראל‬ ‫)עירין קדישין(‬ ‫איינזינקען אין בלאטע וייטער‪.‬‬ ‫בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ‪ :‬ביאר‬ ‫הרה"ק ר' משה לייב מסאסוב זיע"א שהכתוב בא להשמיענו‬ ‫ויהי ערב ויהי בוקר‬ ‫אשר 'בראשית'‪ ,‬בראש כל דבר חייב כל אחד לידע 'שברא‬ ‫בעיר פרעשבורג‪ :‬היה המנהג שהבעלי בתים היו נותנים‬ ‫)אמרות טהורות(‬ ‫אלוקים את השמים ואת הארץ'‪.‬‬ ‫לבחורים מהישיבה לאכול סעודות צהריים‪ ,‬אבל בבוקר ובערב‬ ‫לא נתנו‪ ,‬ונתנו תירוצים למנהגם‪ ,‬דהיינו שבבוקר אינו מוכן‬ ‫לא בעבודה תלויה הפרנסה‬ ‫עדיין לאכול‪ ,‬ובערב אין להם מה ליתן‪ .‬דרש פעם מרן הגה"ק‬ ‫בזעת אפיך תאכל לחם‪ :‬הרה"ק רבי נחמן מברסלב זי"ע היה‬ ‫בעל ה'כתב סופר' זי"ע בעניין זה‪ ,‬ואמר בדרך צחות‪' ,‬ויהיה ערב‬ ‫רגיל לומר ולהוכיח שכמה שהאדם מרוויח לפרנסתו‪ ,‬אינו‬ ‫ויהי בוקר'‪ ,‬כי נודע מאמר חז"ל כל מקום שנאמר ויהי אינו אלא‬ ‫תלוי בכמה כוחות וזמן שהוא משקיע לעבודתו‪ ,‬אלא הכל‬ ‫לשון צער‪ ,‬וי ערב וי בוקר‪ ,‬כי בערב ובבוקר עת צרה היא‬ ‫קצוב לו משמים‪ ,‬שהרי אנו רואים אנשים שמתאמצים‬ ‫)חמדה גנוזה(‬ ‫לבחורים שאין להם מה לאכול‪.‬‬ ‫"הלכתא לשבתא" ‬ ‫אין לסמוך על הנכתב כאן להלכה למעשה ובכל מקרה יש לשאול שאלת רב‪ ,‬והדברים לא נכתבו אלא לעורר לב המעיין‪.‬‬ ‫כתב בשולחן ערוך סי' רס"ב סעי' ג' הגה וילביש עצמו בבגדי שבת מיד אחר שרחץ עצמו וזה מכבוד השבת‪ ,‬ועל כן‬ ‫לא ירחץ לשבת אלא סמוך לערב שילביש עצמו מיד‪ .‬‬ ‫‪ x‬ומובא במקור חיים לחו"י וכן מובא בספר מאיר עיני ישראל על מרן החפץ חיים לומר בפיו כשלובש מלבושי שבת לכבוד שבת‬ ‫קודש וכן ביו"ט לכבוד יו"ט אך יש להיזהר שלא לאמרו בבית המרחץ‪ .‬‬ ‫‪ x‬וכתב בספר קצוה"ש )סי' ע"ג הערה כ"ד( שכל הקפידא ללבוש סמוך לערב הוא דווקא הבגדים העליונים‪ ,‬אבל הבגדים הסמוכים‬ ‫לגוף‪ ,‬והמכנסיים‪ .‬רשאים ללבשם לאחר הרחיצה גם בעוד היום גדול‪ .‬וכן מובא בספר נשמת השבת )ח"א סי' רע"ד( על המקדימים‬ ‫ועיין עוד בזה בספר פסק"ת ‬ ‫לנסוע שיכולים ללבוש כל בגדי השבת ולא נאמרו רק בדאפשר‪.‬‬ ‫קו הגעשמאק‬ ‫לע"נ איש החסד‬ ‫קוראים נכבדים נהנתם‪ ,‬החכמתם?‬ ‫העלון מוקדש לזכות‬ ‫חיזוק‪ ,‬ואמונה‬ ‫משמח אלוקים‬ ‫להוי ידוע כי הוצאות ההדפסה עולים‬ ‫רבי אריה חיים בן סלימה שולמית ‬ ‫ואנשים הר"ר מנחם‬ ‫ממון רב‪ ,‬נא טלו חלק בהפצת העלון‬ ‫מתעדכן בתדירות‬ ‫מענדל ז"ל בן‬ ‫הנכבד הזה‪ ,‬קחו חלק בהפצת תורה‬ ‫שיחי' ובני ביתו להצלחה וסייעתא‬ ‫גבוהה עם דרשות‪,‬‬ ‫ויראת שמים‪ ,‬ותתברכו בכל הברכות‬ ‫דשמיא בכל העניינים‬ ‫יבלחט"א הר"ר בן‬ ‫סיפורים‪ ,‬וניגונים‬ ‫ציון גבריאל הי"ו לוק‬ ‫האמורות בתורה‪ ,‬לתרומות וכל ענייני‬ ‫ולרפואת אורי בן אפרת‬ ‫‪077-3249316‬‬ ‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪.‬‬ ‫הגליון ניתן לפנות בטל' ‪054-8559959‬‬ ‫בתושחו"י‬ ‫טועמיה ‪ -‬דפוס ספיד פרשת בראשית תשפז‬ ‫‪57‬‬ ‫צדיקים אין הקב"ה מביא תקלה בממונם‬ ‫באמצע המאה ה‪ ,18‬כתוצאה מהמפכה הצרפתית‪ ,‬פשט חזון המצוות ונמוקם‪ .‬ספר זה היה לו תפקיד מפתח בקביעת‬ ‫העובדה שהיסוד העיקרי ובריח התיכון של היהדות הם חוקי‬ ‫האמנציפציה שכלל בתוכו חזון מדיני וחברתי‪ ,‬הרעיון המדיני‬ ‫חירות‪ ,‬שוויון זכויות ואחוה‪ ,‬לאמור שכל בני אדם נולדו שוים‪ ,‬התורה והחובה לקיים אותם במלואם‪" .‬הדחף לכתוב את‬ ‫ושצריכה לשרור אחוה בין העמים ובין כל אזרחי המדינה‪ ,‬הספר בא משום שנמסרות לי מאות נפשות צעירות שעלי‬ ‫לתת להם מורים והם עצמם אין מכירים את הדת‪ ,‬וגם ספר‬ ‫והחזון הכלכלי הרס את כל הגדרים של מעמד גזע ודת והרשה‬ ‫לכל איש לבחור במקצוע ובמשלח יד לפי רצונו‪ ,‬רוח המהפכה אין בידי שיראה להם"‪ ,‬הרב הירש נתקשה למצוא מו"ל יהודי‪,‬‬ ‫שלא האמינו‬ ‫ובסגולתה‪,‬‬ ‫דאז בה‬‫הדורחפץ‬ ‫למצב והוא‬ ‫היא שלו‬ ‫נאמנה‬ ‫משמועתי‪,‬עדות‬ ‫העלייה‬ ‫עובדה זו היא‬ ‫תורה‪ ,‬כסף‬‫במהירות‪ ,‬בצד‬ ‫נרשליל שמחת‬ ‫והתפשטה שם‬‫מבתי הכנסת‬ ‫היהודי‬ ‫ברבים‬‫לגיטו‬‫בשנה‬‫שנהמיד‬ ‫חדרה‬ ‫מדי‬ ‫הזדמנויותיה המורחבות ליהודים בתחומים שונים חוללה מול"ים יהודים‪ ,‬שיש סיכוי למכור ספר שקורא לנאמנות‬ ‫עת נעמד הגבאי והולם בבימה ומתחיל במכירת העליות‪ .‬מצד שני אולי בכל זאת‪ ...‬הרי ר' יוסף ממתין "כל כך הרבה‬ ‫לתורה‪ .‬עקב כך נאלץ לפנות למו"ל לא יהודי באלטונא‪ ,‬והלה‬ ‫האמנציפציה הרס רב בכל מערכות החיים היהודים‪ .‬עד עתה‬ ‫היהודי הוציאו לאור‪ .‬בהיותו‬ ‫לוותר לו?!‬ ‫הספרים‬ ‫בשוקנכון‬ ‫הרבה אולי‬‫לישועה‪,‬‬ ‫שנים"הבין‬ ‫חתן שלא‬ ‫וחייהם תורה‪,‬‬ ‫התנהלו ע"פ‬ ‫העילאיות‪ ,‬חתן‬ ‫עצמם מאונס‬ ‫בזכויות‬ ‫סגורים בתוך‬‫היהודים לזכות‬ ‫חיו חפצים‬ ‫הכל‬ ‫נכון‪.‬‬ ‫שהוכרעמכל‬ ‫נפתלי"‪,‬עדבה הפריך‬ ‫בעומק ליבו‪,‬‬ ‫הקרב"נפתולי‬ ‫התחוללספרו‬ ‫הוציא את‬ ‫ארוכות‬ ‫שלשים‬ ‫דקות‬ ‫הינה בן‬ ‫המבוקשות רבים‬ ‫החברתיים‪ ,‬דימו‬ ‫העליות‬‫בחיים‬ ‫אחת‬ ‫כשהורשוהלאה‪,‬‬ ‫להשתתף‬ ‫בראשית‪,‬אךמפטיר וכן‬ ‫השו"ע‪,‬‬ ‫האשים‬ ‫הוא‬ ‫הרפורמה‪,‬‬ ‫תנועת‬ ‫של‬ ‫וביסוסה‬ ‫ר' יצחק פנה אל הגבאי בלאט‪ ,‬ולחש לו 'בעליית כל הנערים‪,‬‬ ‫שיטתה‬ ‫את‬ ‫וכל‬ ‫לזרע‬ ‫מלהשתתף‬ ‫סגולה‬ ‫שהיא‬ ‫בעדם‬ ‫בידינו‬ ‫מונעת‬ ‫מסורת‬ ‫ומצוות‬ ‫אשר‬ ‫תורה‬ ‫הנערים'‪,‬‬ ‫ששמירת‬ ‫כל‬ ‫'עליית‬ ‫בנפשם‬ ‫והוכיח‬ ‫הרי‬ ‫ובש"סטוב‪,‬‬ ‫בתנ"ך שומע‬ ‫רות שאינו‬ ‫המקוחשב‬‫הגבאי‬ ‫יוסף'‪,‬את‬ ‫במתכוון‬ ‫שסילפו‬ ‫ידידי ר'‬ ‫העולם הרחב‪ .‬ביהדות גרמניה החלה תופעת ההשכלה אותם‬ ‫תכבד את‬ ‫קיימא‪.‬‬ ‫בחיי‬‫של‬ ‫בורותם‪.‬‬ ‫את‬ ‫כל‬ ‫לעין‬ ‫מנדלסון‬ ‫וכך גם היה בבית הכנסת באחת מערי הצפון‪ ,‬כאשר בשמחת לא עבר זמן רב מאז התמודדו השניים זה מול זה במרוץ אחר‬ ‫משה‬ ‫אף‬ ‫‪,‬‬ ‫‪18‬‬ ‫ה‬ ‫המאה‬ ‫של‬ ‫האחרון‬ ‫ברבע‬ ‫להראות‬ ‫את באולדנבורג שהה אחד עשר שנים ובשנת תר"א נבחר להיות‬ ‫ההשכלה בין‬ ‫וביקש למכור‬‫לקדם את‬ ‫יסה הוא‬ ‫הבימה‪,‬‬ ‫כאשר נעל‬ ‫פעילותוהגבאי‬‫תש"פ‪ ,‬הלם‬‫החל אז את‬ ‫תורה‬ ‫האומנם?‬ ‫העלייה המסוגלת‪ ,‬עד שר' יצחק זכה והעליה שלו‪,‬‬ ‫מו‬ ‫כל הנערים‪ ,‬שניים התמודדו על העלייה‪ ,‬שניהם רצו לרב הרב הראשי למחוז אוסטפריזלנד בממלכת הנובר‪.‬‬ ‫י‬‫התקי‬ ‫המבורג‬ ‫בעיר‬ ‫הירש‬ ‫רפאל‬ ‫רבי‬ ‫של‬ ‫בביתו‬ ‫בני עמו‪.‬‬ ‫עכשיו הוא מוותר‪.‬‬ ‫עליית‬ ‫אסיפות והתייעצויות רבות לטכס עצה איך ללחום נגד בשנת תר"ז מתקבל הוא כרבה של ניקלשבורג‪.‬‬ ‫'כן!‬ ‫במקוםאישר‬ ‫שגדולי‬ ‫ובקול אמיץ‬ ‫ומה אני‬ ‫לספק‪,‬‬ ‫מי אני‬ ‫מקום‬ ‫הותיר‬ ‫בבכי "‬ ‫הואלאפרץ‬ ‫יצחק‬ ‫כמה אבל ר'‬ ‫בהכתרתו‬ ‫מזה בבית‬‫שנולד‬ ‫נשוי‬ ‫שמשון‬‫בנויוסף‬‫התורה ר'‬ ‫אברך בשם‬ ‫את קרן‬ ‫האחד‬ ‫מאודם‪.‬‬ ‫ולהרים‬ ‫בה בכל‬ ‫מזימות אלו‬ ‫אשלם‬ ‫שלי‪ ,‬ראשו‬ ‫שיכוף‬ ‫נכון העלייה‬ ‫הנאספיםהיא‬ ‫לסגולה‪.‬‬ ‫לרבנים‬ ‫והבטיח‬‫שיהיה לו‬‫יוסף‪ ,‬שם"‬‫לר' ישבו‬‫עולם‬ ‫המבוששת תן‬ ‫לישועהלו את הדחף‬ ‫הם שנתנו‬ ‫ממתיןאלוהוא‬ ‫לילדים‪,‬עצויות‬ ‫וטרם זכה‬ ‫לימים‪ ,‬שהתיי‬ ‫שניםיאמר‬ ‫זה‪,‬‬ ‫עת‪.‬לו‪ .‬מוותר‬ ‫– תן‬ ‫העלייהבכל‬ ‫על ימינם‬‫יעמודאת‬ ‫והוא אשר‬ ‫בגינה‪ ,‬אבל‬ ‫כאגמון לפניהם‬ ‫שהתחייבתי‬ ‫כל מה‬ ‫חפץ‬ ‫אך‬ ‫בנות‪,‬‬ ‫לכמה‬ ‫הוא‬ ‫בחיים‪.‬‬‫אב‬ ‫יצחק‪,‬‬ ‫ובייעודו‬ ‫ר'‬ ‫לו‬ ‫בדרכו‬ ‫ניצב‬ ‫מנגד‬ ‫לבחור‬ ‫מלבוא‪.‬‬ ‫המוקדם‬ ‫התארגנו‬ ‫העתיקה‬ ‫פורט‬ ‫ק‬ ‫בפרנ‬ ‫ש‬ ‫נודע‬ ‫על העלייה הנכספת‪ ,‬כדי שר' יוסף יזכה בישועתו!'‬ ‫שנים‬ ‫ארבע‬ ‫כ‬ ‫לאחר‬‫אולי אני‬ ‫שמחה‪ ,‬בעיר‬ ‫לערוךתקס"ח‬ ‫זכה סיון‬ ‫נולדלאבכ"ד‬‫הירששנים‬‫עודל שכבר‬ ‫ומהרפא‬ ‫רביבבנים‪,‬‬ ‫שמשון‬ ‫הוא‬ ‫מאה משפחות לייסד קהילה נפרדת על טהרת הקודש‪ .‬רצה‬ ‫ד‬ ‫"‬ ‫אב‬ ‫שהיה‬ ‫ברנייס‬ ‫יצחק‬ ‫מרבי‬ ‫רבות‬ ‫הושפע‬ ‫שם‬ ‫המבורג‪,‬‬ ‫'כל הנערים' יזכה אותו‪.‬‬ ‫את‬ ‫המבורג ממנו רכש ידיעות מקיפות בש"ס ופוסקים‪ ,‬בשנים ואכן בשעת הקראת העליות הופתע ר' יוסף לשמוע‬ ‫ר' הרש"ר לבוא לעזרתם‪ ,‬והעדיף לוותר על כסא ממלכתו שמנה‬ ‫ובה‬ ‫אותה ביקש‬ ‫בעלייה‬ ‫רגע לפני שהחלה המכירה‪ ,‬ביקש רב הקהילה לשוחח עם‬ ‫קהילה זו‬ ‫פרנקפורט‪,‬‬ ‫לתורהשל‬ ‫הוא עלה‬ ‫לכהן כרב‬ ‫בשמו‪,‬ועבר‬ ‫קורא איש‪.‬‬ ‫הדעות הגבאי‬ ‫שישים אלף‬ ‫להתמודד‬ ‫רשאיהוגה‬ ‫שהוא היה‬ ‫שהנך‬ ‫שמשון‬ ‫ספק‬ ‫אין‬‫רבי‬ ‫לועליו‬ ‫בנועם‬ ‫יאמר‬ ‫אמר‬ ‫יותר‬ ‫נא‬ ‫מאוחרות‬ ‫ראה‬ ‫יצחק‪.‬‬ ‫ללא גבול עבור קיום תורה ומצוות‪ .‬הרקע ליסוד‬ ‫ליבו‪.‬‬‫נפשה‬‫מסרהבכל‬ ‫חשק‬ ‫היהודי המזהיר ביותר בימיו‪.‬‬ ‫במכרז וגם לרכוש את העלייה‪ ,‬ובעזרת השם הסגולה תעבוד‬ ‫סיפורנו‬ ‫עמדשהצהיר‬ ‫קהילה‬ ‫ועדשנה‬ ‫שלטתוך‬‫יאומן‪.‬‬ ‫לאפורט‬ ‫בהמשך‪,‬והוא‬ ‫בפרנק‬ ‫היתה היות‬ ‫שקרה‬‫קהילה‬ ‫לאחר מכן עבר למנהיים שם למד בישיבתו של רבי יעקב הומה‬ ‫הי"ו‪,‬כשנפטר‬ ‫מעסקני‬ ‫יוסףבועד‪,‬‬ ‫מורחבר‬ ‫להיות‬ ‫נתנאל‬ ‫מנוע‬‫תפיליןהרב‬ ‫שמספר לנו‬‫שעדיין מניח‬‫למבחן‪ ,‬כפי‬‫ר' שמי‬ ‫עמנו כאן‬ ‫ושתים‬ ‫עשרים‬ ‫הלאבןניצב‬ ‫אולם מנגד‬ ‫ובהיותו‬ ‫השנה‪ ,‬לנר"‪.‬‬ ‫בעלעוד"הערוך‬ ‫עטלינגערזכר‬ ‫ותזכה בבן‬ ‫כבר רבי צבי‬ ‫בראשית‬ ‫המשפחה את‬ ‫הזמינהלחבוק בת‬ ‫חשוך פוזן‪,‬‬ ‫הבנים‪ ,‬זכה‬ ‫רבי יעקב‬ ‫הקהילהיוסף‬ ‫הקהילה‪ :‬ר'‬ ‫שנים דיין‬ ‫כבררבי נתן‬ ‫בהמלצת‬‫מתייסרים‬ ‫ורעייתוהיה זה‬ ‫אולדנבורג‪,‬‬ ‫שהוא‬ ‫חמד של‬‫אברך לרבה‬ ‫נתמנה הוא‬ ‫יוסף‪,‬‬ ‫דבר‪ ,‬והרב‬ ‫סירב ל‬ ‫משנההילה‬ ‫פחותועד הק‬‫להספידו‪ ,‬אך‬ ‫לו?‬ ‫תוותרשנה‬ ‫אולישישים‬ ‫קיימא‪ .‬חייו‬ ‫שלבפעולת‬ ‫בזרעהחל‬‫לגר" שם‬‫"נתינהלזכות‬ ‫וציפייה‬ ‫בהמתנהבעל‬ ‫אדלר‬ ‫לתורה‬ ‫שעלה‬ ‫לאחר‬ ‫ערבךתשפ"א‪,‬‬ ‫תשרי‬ ‫בנימין אוי‬ ‫חודש‬ ‫ולזכות נאלץ להספידו ברחוב מחוץ לבה"ק‪ ,‬עקב כך החליט בן הנפטר‬ ‫ונגד תנועת‬‫לתורה‬ ‫תורת ה'‬ ‫ולעלות‬ ‫למען‬ ‫לזכות‬‫ובמעש‬ ‫בדיבור בכתב‬ ‫להתמודד‪ ,‬וגם‬ ‫לחימהאתה‬ ‫שלרשאי‬ ‫נכון‬ ‫הרפורמים שם כתב הוא ספר קטן בכמותו ורב באיכותו בעליית 'כל הנערים'‪ ,‬זכה בתינוקת מתוקה‪ ,‬בזכות הסגולה‬ ‫ר' שלמה פוזן לייסד ארגון עצמאי והרש"ר הסכים ללא כל‬ ‫להתברך בסגולה‪ .‬ובכל זאת‪...‬‬ ‫כמובן‪.‬לבוא ולחזק‪ .‬והוא ייסד ובנה את כל המוסדות שקהילה‬ ‫שקועשעמדו בפני‬ ‫במחשבות‪ ,‬תנאי‬ ‫הבוערות‬ ‫בכל את ר' יצחק‬ ‫השאלות‬ ‫והותיר‬ ‫הוא דן‬ ‫את" בו‬ ‫דבריו‪,‬‬ ‫סייםצפון‬ ‫אגרות‬ ‫הרב‬‫"‬ ‫בליל‬ ‫ערך‬ ‫האצילי‪,‬‬ ‫המוותר‬ ‫יצחק‬ ‫ר'‬ ‫הכל‪:‬‬ ‫לא‬ ‫עוד‬ ‫זה‬ ‫אבל‬ ‫אירופה‬ ‫מצד אחד הרב מדבר דברי טעם‪ ,‬לחברו אין כלל ילדים והוא יהודית מושתת עליה במשך השנים התפרסמה "קהילת‬ ‫מערב‬ ‫ויהודי‬ ‫בפרט‪,‬‬ ‫גרמניה‬ ‫יהודי‬ ‫של‬ ‫הצעיר‬ ‫הדור‬ ‫לזוג‬ ‫זכר כפול‬ ‫בגרמניה‪.‬‬ ‫שלוםביותר‬ ‫לקהילהבשבת‪,‬‬ ‫החשובה‬ ‫תשפ"א שחל‬ ‫בפרנקפורט‬ ‫בכלל שם הוא מסביר מהו להיות יהודי‪ ,‬רבי זלמן שפיצר שמחת‬ ‫ישורון" תורה‬ ‫והעובדה‬ ‫בזכות ארץ"‬ ‫הויתור כמובן!‬ ‫עם דרך‬ ‫השנה‪,‬‬ ‫"תורה‬ ‫לפקודת‬ ‫בשיטת‬ ‫שנולדו לו‬ ‫שני הרש"ר‬ ‫תאומים דגל‬ ‫מצדבאלו‬ ‫בקרוב‪,‬שקרא‬ ‫ויוושעאלו‪" :‬מי‬ ‫והלוואיאיגרות‬ ‫הנודעת‪,‬כותב על‬ ‫"תיקון שלמה"‬‫בסגולה‬ ‫חפץפרו‬‫בס‬ ‫ישראל לתורה‬ ‫עלוליםאלפי‬ ‫ראשונישהצילה‬ ‫במבט זו היא‬‫בא‪,‬ששיטה‬ ‫סטורית‬ ‫חפץ‬ ‫הוא‬ ‫לוויתורים‪.‬‬ ‫עניין‬ ‫כאן‬ ‫י"ט איגרות ימצא עצמו שקודם שקרא לא היה מכיר דת ההי‬ ‫אין‬ ‫מכרז‪,‬‬ ‫היא‬ ‫עליות‬ ‫מכירת‬ ‫שהמוותר‬ ‫לחשוב‬ ‫וללמדנו‬ ‫לזכות ולמצוות ומבלעדיה לא היתה ליהדות החרדית תקומת‬ ‫מאודלשפות‬ ‫מצפהתורגם‬ ‫הואהספר‬ ‫בסגולה‪ ,‬גם‬ ‫חדשה"‬ ‫ונעשה כבריה‬ ‫מהילו עניין‬ ‫יהודית יש‬ ‫בעליה‪,‬‬ ‫שאינו‬ ‫רק‬ ‫לא‬ ‫אבל‬ ‫משהו‪.‬‬ ‫מאבד‬ ‫הזדמנות‪,‬‬ ‫מחמיץ‬ ‫לרוסית‪ .‬יזכה‪ ,‬למה במדינה זו‪ .‬כשהחל הרש"ר לכהן בפרנקפורט היו כמאה‬ ‫מפסיד‪,‬‬ ‫ומי שיזכה‬ ‫וכהלכה‬ ‫לתרגמו‬ ‫כדיןאמר‬ ‫סלנטר‬‫המכירה‬ ‫ישראל‬ ‫תתנהל‬ ‫בבנים‪,‬‬ ‫שונות ורבי‬ ‫אבל‬ ‫מיד‪,‬‬ ‫בכך‬ ‫נוכח‬ ‫הוא‬ ‫תמיד‬ ‫לא‬ ‫חברים בקהילה‪ ,‬ובפטירתו היו אלפים רבים בקהילה זו‪.‬‬ ‫מרוויח‬ ‫רק‬ ‫הוא‬ ‫מפסיד‬ ‫לוותר?!הרשים לא רק את העולם החרדי‪ ,‬אלא הדהים גם את‬ ‫הספר‬ ‫האברכים‬ ‫שני של השנה‬ ‫של רבע‬ ‫משכורתווסיפורם‬ ‫בתחילת כל‬ ‫מלמדת אותנו‪,‬‬‫השבועלשלם את‬ ‫המנהיגות הרפורמית שראו בו התקפה אמיצה על שיטתם‪ ,‬בפרשת‬ ‫קהילה נהגו‬ ‫ואכן הקול הזה ניצח לבסוף וכשהמכירה החלה‪ ,‬התמודדו ר'‬ ‫אלינו‪.‬כשהרגיש שקיצו קרב‪ ,‬ציווה שבאם יסתלק לפני‬ ‫ומאז החלו לכתוב מאמרים בעיתונות כנגדו‪ .‬זועק‬ ‫האזרחית‪,‬‬ ‫יוסף ור' יצחק‪ ,‬זה מול זה‪ ,‬ראש בראש‪ .‬המחיר טיפס ועלה‬ ‫היאהוא‬ ‫רגע‬ ‫משכורתו‪,‬‬ ‫הזדמנותהעודף של‬ ‫ההזדמנות הזאת‬ ‫את החלק‬ ‫חזירו לנו‬ ‫אם יש‬ ‫התקופה‪ ,‬י‬ ‫אחים יקרים‪,‬‬ ‫בשנת תקצ"ה כתב את ספר "חורב" בו נתן תיאור ממצה על סוף‬ ‫עםזכה לו‬ ‫מהמרוץ‪,‬‬ ‫לפרוש‬‫החליט ן‬ ‫השניםהלבבות‬ ‫חשוך חובת‬ ‫יוסף‬ ‫מצוות ר'‬ ‫ולבסוף‬ ‫נכספת‪ ,‬כי הוויתור מוכיח‬ ‫לזכותהרבע ך‬ ‫לישועהטבת‪.‬‬ ‫ז"ך‬ ‫ביוםבו ניתן ן‬ ‫האחרון של‬ ‫נפטרערך‪,‬‬‫טעמי יקר‬ ‫נמכרהה‬ ‫חובות ף‬ ‫הגוף‬ ‫הנערים' נמכר‬ ‫ת ככלל הנער ם‬ ‫ובין‬ ‫בפאתוס‪ ,,‬על‬ ‫'עליית‬ ‫הגבאי בפאתוס‬ ‫ול"ת ן‬ ‫בין‬ ‫עשה‬ ‫הכריזז הגבא‬ ‫ק הכר‬ ‫רר' צח‬ ‫יצחק‬ ‫יותרר‬ ‫קשהה יות‬‫שהוויתורר קש‬ ‫וככלל שהוויתו‬ ‫יוד‪ ,,‬וככ‬ ‫שלל יוד‬ ‫קוצוו ש‬ ‫עומדיםם עעלל קוצ‬‫א עומדי‬ ‫שלא‬‫של‬ ‫רי‬‫שער‬ ‫שערי‬‫יותר לפתוחחידת‬ ‫כך כוחו יפה‬ ‫העלון נדבת‬ ‫יותר‬ ‫נדבת צודק העלון‬ ‫יותר‪,‬נדבת‬ ‫שהמוותר‬‫נא ככל העלון‬ ‫העלון‬ ‫העלון מוקדש‬ ‫העלון‬ ‫לע"נ איש‬ ‫השבוע‬ ‫הרב שלמה זלמן הר"ר אהרן דוד הרה"ג אברהם‬ ‫מוקדש‬ ‫לזכות רפאל בן‬ ‫החסד והחינוך מוקדש לע"נ‬ ‫אחד ועוד‬‫הטבע!‬ ‫מדרך‬ ‫לוי שליט"א‬ ‫למעלה‬ ‫וישועה‪,‬‬ ‫בלומנטל הי"ו‬ ‫ברכה‬ ‫ולהעניק‬ ‫פולק שליט"א‬ ‫שמים‬ ‫להתפלל‬ ‫לזכות‬ ‫הדר‬ ‫הבלתי נשכח‬ ‫לרפואת‬ ‫האישה‬ ‫עשר‬ ‫לרגל שמחת‬ ‫לרגל שמחת‬ ‫לרגל הבר מצוה‬ ‫זקני‬ ‫אורן בן פרח‬ ‫להצלחה בכל‬ ‫החשובה‬ ‫הרה"ח ר'‬ ‫תשובות ניתן‬ ‫אירוסי הבת‬ ‫הולדת הבת‬ ‫לבנו הבה"ח‬ ‫ודליה בת‬ ‫העניינים‬ ‫חיים שרגא‬ ‫להעביר לידי‬ ‫הרה"ג‬ ‫ולע"נ אברהם דוד‬ ‫בעלת החסד‬ ‫פאוויל ב"ר‬ ‫הכלה תחי'‬ ‫תחי' במזל טוב‬ ‫נפתלי צבי הי"ו‬ ‫יצחק בן‬ ‫פרח‬ ‫חי ז"ל בן‬ ‫הדגולה מרת‬ ‫יו"ר המערכת‬ ‫במזל טוב עב"ג‬ ‫יה"ר שיזכה‬ ‫וברכת מזל טוב‬ ‫צילה‬ ‫להצלחה‬ ‫מיכאל שר‬ ‫הבה"ח‬ ‫יבלחט"א יקותיאל‬ ‫חיה קראוז‬ ‫זצ"ל‬ ‫החתן אברהם‬ ‫לרוות רוב נחת‬ ‫לאביו הרה"ג‬ ‫שליט"א‬ ‫בכל העניינים‬ ‫בת אלקה‬ ‫יקותיאל‬ ‫ברוחניות‬ ‫יהודה‬ ‫נלב"ע ז' אייר‬ ‫יוסף שמרלר‬ ‫ולגדלה לבעל‬ ‫ישראל פולק‬ ‫לרפו"ש‬ ‫נלב"ע י"ב תמוז‬ ‫ע"ה‬ ‫יהודה הלוי‬ ‫הי"ו יה"ר שיעלה‬ ‫תורה לחופה‬ ‫שליט"א יו"ר מרוה‬ ‫וגשמיות‬ ‫תשע"ב‬ ‫בתושחו"י‬ ‫תשפ"ד ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪.‬‬ ‫גרוס הי"ו‬ ‫הזווג יפה‬ ‫ולמעש"ט‬ ‫לצמא‬ ‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪.‬‬ ‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪.‬‬ ‫טועמיה ‪ -‬דפוס ספיד פרשת בראשית תשפז‬ ‫‪58‬‬ ‫‬ ‫‪ ϲϱϵ‬‬ ‫‬ ‫בראשית‬ ‫‬ ‫בשיחה מוסרית שמסר רבי חיים יצחק חייקין ‪ ,‬ראש ישיבת אקסלבן‪ ,‬זצ״ל‪,‬‬ ‫ְ ּב ֵר ִ ׁ‬ ‫אשית ָ ּב ָרא ‪...‬זוהי ההקדמה והיסוד לכל ציוויי התורה‪:‬הדרך שעל האדם‬ ‫לפני בחורי ישיבת "כתר שלמה" בבני ברק‪ ,‬אמר בין היתר‪:‬צריך לדבר‬ ‫לגשת למצוות התורה‪ ,‬היא‪ :‬מתוך הבנה שהמושכלות הראשונות של האדם‬ ‫תמיד על אמונה‪ .‬החפץ חיים אומר לחזור על ה״אני מאמין וכו׳ שהוא בורא‬ ‫מחייבות שישנם חוקים ומשפטים על האדם היאך להתנהג‪.‬היודע שכל‬ ‫ומנהיג לכל הברואים וכו׳‪ .‬כמו כן היה החפץ חיים אומר לנו שצריך להתחזק‬ ‫היקום נברא ע״י בורא‪ ,‬ואליו שייך הכל‪ ,‬הרי השכל הישר מחייב להבין‬ ‫באמונה‪ ,‬לבדוק את עצמנו אם אכן יש בנו אמונה‪ .‬אנו מחוייבים להחזיק‬ ‫שיש לו לבורא איזה דרישות מאותם המסתובבים בתוך העולם שלו‪,‬‬ ‫את האמונה בתוכנו‪ .‬היצר הרע רוצה להחליש את האמונה‪ ,‬אולם חובתנו‬ ‫ובודאי לא יתכן שיתן רשות לכל אחד לעשות בזה כבתוך שלו‪ ,‬לנתץ‬ ‫אותו‪.‬‬ ‫תמיד להבין את הקב״ה‪ ,‬להודות לו ית׳ ולאהוב‬ ‫ולהרוס את יופי הדר עולמו מבלי דין ומשפט‪ .‬כל המצוות אשר ציוונו‬ ‫)מאיר עיני ישראל(‬ ‫עליהם בתורתו הקדושה‪ ,‬הם הנם הדרישות אשר "בעל העולם" דורש ממי‬ ‫דברי נחמה ועידוד שכתב הסטייפלר זצ"ל לרב ששיכל את בנו‪" :‬אנחנו‬ ‫שמתהלך בעולמו‪ ,‬ומשתמש בו‪ ,‬ורק מי שמקיים דרישות הללו‪ ,‬לו ניתנה‬ ‫משתתפים בצערו הגדול וכואבים בכאבו‪ ,‬המקום ברוך הוא ינחם‬ ‫רשות השתמשות‪.‬וזהו מה שאמר הקב״ה לאדם הראשון "תן דעתך שלא‬ ‫אותם‪....‬ואין לחשוב כלל למה עשה השם יתברך ככה‪ .‬כי דרכי ההשגחה‬ ‫תקלקל ותחריב את עולמי"‪.‬ואמנם רק מי שברא את העולם‪ ,‬הוא לבדו‬ ‫נסתרים מבני אדם‪ ,‬ואמרו חז״ל "יודע בעל התאנה אימתי ללקט תאנתו”‬ ‫יודע מה הם הדברים אשר מקיימים את העולם בהדר תפארתו‪ ,‬ומה הם‬ ‫)ירושלמי ברכות(‪ .‬ומי יודע‪ ,‬אולי אילו היה חי היה מלא תלאות וצרות‬ ‫הדברים אשר הם מקלקלים ומשחיתים את העולם‪ ,‬ואת זאת זכינו שיגלה‬ ‫נוראות‪ ,‬אשר טוב מות מחיים כאלו ‪ ...‬ואולי כבר נגמר תיקונו‪ ,‬ומה לו‬ ‫לנו על ידי תורתו הקדושה‪.‬זוהי "הקדמת התורה" לכל הבא בשעריה‪.‬‬ ‫בעולם הזה‪ ,‬המלא צרות ותלאות וכו'‪ .‬גם אצל ה׳חתם סופר׳ זצ"ל נפטר‬ ‫) מרן הרב שך זצ"ל‪-‬טללי אורות(‬ ‫בן אחד חביב מאוד‪ ,‬וכן אצל ה׳חפץ חיים' זצ״ל נפטר בן‪ ,‬כמו בן עשרים‬ ‫שנה מופלג מאוד בתורה ויר״ש‪ .‬ואמר ה"חפץ חיים׳ זצ״ל‪ ,‬שאותה אהבה‬ ‫וַיְ צַ ו ה' אֱ לוקים ַעל הָ ָא ָדם לֵ אמֹר ִמ ּכֹל ֵעץ הַ ָ ּגן ָאכֹל ּתֹאכֵ ל‪ :‬וּמֵ ֵעץ הַ דַּ ַעת טוֹ ב‬ ‫שהיתה לו לבנו‪ ,‬מעכשיו הוא מוסר אהבה זו להשי״ת‪ ,‬היינו לאהבת השי״ת‪.‬‬ ‫וָ ָרע לֹא תֹאכַ ל ִמ ּ ֶמ ּנ ּו‪.‬סיפר רבי זלמן סורוצקין זצ״ל שפעם נקרא לעיר‬ ‫ולא יחתור כלל להרהר למה זה בא‪ .‬גם אין לדאוג ולהתאבל יותר ממה‬ ‫סמוכה לעירו‪ ,‬לדון דין תורה בין בני הקהילה לבין אחד משמשיה ששלח‬ ‫שצריך על פי הדין‪ ,‬כי הקב״ה הוא רחמן יותר ויותר‪ ,‬וכל מה דעביד רחמנא‬ ‫ידו במסחר מסוים שהיה שייך לקהילה‪ ,‬אלא שהקהילה הזניחה את‬ ‫לטב עביד‪ ,‬אף שאין אנו מבינים כיצד הוא טוב‪.‬והנני דו״ש באמת ובתמים‬ ‫העיסוק באותו מסחר‪ ,‬ובא השמש והחזיק בו לעצמו‪ .‬מתוך הדברים התברר‬ ‫כל הימים‪ .‬ובכל לבי אברך את כבוד תורתו‪ ,‬שיח” לאורך ימים טובים‬ ‫לו שהקהילה לא שילמה לאותו שמש את משכורתו ימים רבים‪ ,‬והוא‬ ‫ונעימים‪... ,‬בהצלחה גדולה ברוחניות וגשמיות‪ ,‬וכל טוב סלה"‪).‬הסטייפלר(‬ ‫מטופל במשפחה גדולה‪ ,‬ובחר במסחר ההוא למצוא ממנו לחם לפי‬ ‫הטף‪.‬היה זה בפרשת בראשית‪ .‬והוא פנה לראשי הקהל ואמר להם‪ :‬הנה‬ ‫בכל שנה ושנה‪ ,‬כאשר שבו לקרות בתורה בחומש בראשית‪ ,‬שמח מרן הרב‬ ‫בפסוק נאמר ׳מכל עץ הגן אכל תאכל ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל‬ ‫שך זצ״ל לקראתן כאל מתנה חביבה ויקרה‪ ,‬כאשר בפרשיות אלו‪ ,‬להעמיק‬ ‫ממנו׳‪ .‬ונשאלת השאלה‪ ,‬מפני מה היה צריך להקדים ולומר ׳מכל עץ הגן‬ ‫בהם חקר עד אין קץ ולהתפעל מהם כל פעם‪ ,‬כאילו זה עתה הוא לומד‬ ‫אכל תאכל׳? הלא עיקר הציווי לא בא אלא להזהיר שלא יאכל מעץ‬ ‫אותם לראשונה‪.‬וכה העיד בגילוי לב באחת משיחותיו‪ :‬״בכל פעם שהגעתי‬ ‫הדעת‪ ,‬ואם כן די היה במה שיאמר לו ׳מעץ הדעת טוב ורע לא תאכל‬ ‫לפרשיות של סדר בראשית‪ ,‬היתה לי משיכה ונטייה מיוחדת אליהם‪ ,‬אינני‬ ‫ממנו׳‪.‬אלא ללמדך דרך ארץ‪ ,‬שאין לבוא אל האדם ולאסור עליו אכילת‬ ‫יודע מהי הסיבה‪ ,‬זה תלוי אולי בהרגשות‪ ,‬ברכות הלב‪ .‬לאחד יש לב רך‬ ‫איזה דבר‪ ,‬עד שיקדים ויראה לו מקודם מקור אחר כשר וישר‬ ‫יותר‪ ,‬לשני לב קשה יותר‪ ,‬אבל על כל פנים תמיד השגתי לעצמי שהייתי‬ ‫לפרנסתו‪).‬אזנים לתורה‪-‬ילקוט מאיש לרעהו(‬ ‫רוצה ללמוד את ספר בראשית במשך כל השנה‪ .‬אני שואב את הכל תמיד‬ ‫מספר בראשית‪ ,‬למרות שאין לי בזה מחשבות גבוהות ופילוסופיות‪ ,‬אך‬ ‫יטיב ְׂשאֵ ת‬ ‫ֶיך‪ :‬הֲלוֹ א ִאם ּ ֵת ִ‬ ‫וַ יֹּאמֶ ר ה' ֶאל ָקיִ ן ָל ּ ָמה חָ ָרה ָל ְך וְ לָ ּ ָמה נ ְָפל ּו ָפנ ָ‬ ‫הפסוקים משכו אותי תמיד‪ ,‬ובכל פעם מתעוררת נקודה חדשה שלא השגתי‬ ‫יטיב לַ ּ ֶפ ַתח חַ ּ ָטאת רֹבֵ ץ וְ ֵאלֶ ָ‬ ‫יך ְּת ׁשו ָּק ֹ‬ ‫תו וְ ַא ָּתה ִ ּת ְמ ָׁשל בּ ֹו‪:‬ביאר‬ ‫וְ ִאם לֹא תֵ ִ‬ ‫אותה לפני כן באותו אופן״‪ .‬כך גם במכתב האמור בו כתב כי ״חי נפשי‪,‬‬ ‫רבי ירוחם הלוי ליבוביץ׳ זצ״ל‪ ,‬משגיח ישיבת מיר‪ ,‬הקדוש ברוך הוא בא‬ ‫אולי היה זה מצעירותי‪ ...‬תמיד היה אצלי למשיב נפש את ספר בראשית‪,‬‬ ‫אל קין בשני תביעות‪ ,‬א‪ .‬למה חרה לך‪ ,‬ב‪ .‬למה נפלו פניך‪.‬וביאור‬ ‫שהאמונה נעשית אצלי יותר חושית‪ ,‬וראיתי את הבהירות‬ ‫הדברים‪ ,‬שהנה כאשר רואים שני אנשים מכים זה את זה והאחד מתגבר‬ ‫והאמיתיות״‪).‬לקראת שבת(‬ ‫ומפיל את חבירו על הארץ‪ ,‬אם מניחו לנפשו רואים שזו בלבד היתה‬ ‫היה זה באחד הימים‪ ,‬כאשר נכנס בחור אל חדרו של מרן הרב שך זצ"ל‬ ‫מטרתו‪ ,‬להפיל את השני‪ ,‬אך כאשר הוא נותר לרבוץ עליו ואינו מניחו‬ ‫והעלה בפניו שאלות שונות‪ ,‬כאשר בתוך דבריו הוא שואל הכיצד ניתן‬ ‫לקום‪ ,‬סימן הוא שמלבד מה שרצה להפילו‪ ,‬רצה גם שהשני ישאר על‬ ‫להגיע לאמונה שלמה בלא כל ספקות‪ .‬כאשר שמע הרב שך זצ"ל את‬ ‫הארץ‪.‬וכך היא דרכו של היצר הרע‪ ,‬ראשית כל הוא מפיל את החוטא‪,‬‬ ‫הדברים ‪ -‬הזדעק מיד ואמר‪" :‬אינני מבין‪ ...‬האם רואה אתה את התפוח‬ ‫אך לא זו בלבד‪ ,‬אלא הוא גם דואג שהחוטא ישאר בנפילתו‪.‬וסוד התשובה‬ ‫המונח כאן על השולחן? הרי בתפוח הזה ניתן לראות את הבורא! וכי מהיכן‬ ‫הוא "אם תטיב שאת"‪ ,‬תתנשא לעמוד על רגליך ולא לתת ליצר הרע‬ ‫נוצר התפוח הזה‪ ,‬כה נהדר למראה וטעים למאכל ומתוק לחיך? וכי יש‬ ‫להמשיך לרבוץ עליך‪.‬וזה מה שאמר הקדוש ברוך הוא לקין‪" ,‬למה חרה‬ ‫באדמה חומר המגדל תפוחי עץ מתוקים? הרי רואים כאן בורא עולם! בכל‬ ‫לך"‪ ,‬כלומר על עצם החטא‪ ,‬אך יותר מכך‪" ,‬למה נפלו פניך"‪ ,‬מדוע אתה‬ ‫צעד ושעל‪ ,‬הכל בכל מכל כל זועק מאליו על קיומו והווייתו הנצחית של‬ ‫מוטל נפול‪ ,‬כי הנפילה שבעקבות החטא שמשאירה את האדם בתוך הבוץ‬ ‫בורא כל העולמות!" ‪ -‬סיים הרב שך זצ"ל אלא מאי? מדוע בכל זאת‪ ,‬אין‬ ‫ולא נותנת לו להתרומם גרועה היא מן החטא עצמו‪.‬והמשיך הקדוש ברוך‬ ‫אנו מתעוררים לחוש בעומק האמונה מתוך התבוננות בתפוח‪-‬עץ‪ ,‬בעוד‬ ‫הוא‪" ,‬הלא אם תטיב שאת ואם לא תטיב לפתח חטאת רובץ"‪ ,‬כלומר‪,‬‬ ‫שחזיון מפעים ומרגש עלול להפיק מקרבנו את הקריאה‪' :‬מי ברא אלה'?‬ ‫אם תטיב את דרכך תתנשא ותקום מן הנפילה‪ ,‬ואם לא תטיב‪ ,‬היצר ימשיך‬ ‫לרבוץ עליך‪).‬אוהבי תורתך(‬ ‫הוי אומר‪ :‬כי ההרגל ‪ -‬הוא אשר מעוור את עיני שכלנו‪ ,‬ומעלים מאתנו את‬ ‫האמיתות הפשוטות ביותר! )אורחות חיים(‬ ‫טועמיה ‪ -‬דפוס ספיד פרשת בראשית תשפז‬ ‫‪59‬‬ ‫;‬ ‫‬ ‫וַ יֹּאמֶ ר ֹ‬ ‫לו ֶּבן נַעֲ וַת הַ ּ ַמ ְרדּ וּת עד היכן תוכחה רב אמר עד הכאה ושמואל אמר עד קללה ורבי‬ ‫סיפר הרב אשר אנשיל מילר זצ"ל אב"ד פטרושן )טרנסילבניה(‪:‬סיפר לי שמש‬ ‫יוחנן אמר עד נזיפה ‪ ...‬ושלשתן מקרא אחד דרשו }שמואל א כ‪-‬ל{ ויחר אף שאול ביהונתן ויאמר‬ ‫של בית כנסת אחד‪ ,‬שהכיר יהודי שאמר ״קדיש״ ערב ובוקר‪ ,‬לאחר פטירת‬ ‫לו בן נעות המרדות)ערכין דף טז ‪ -‬ב( שח רבי ראובן קרלינשטיין מה שסיפר רבי‬ ‫אביו‪ ,‬במשך אחד עשר חודש‪ .‬כשנפטרה אמו‪ ,‬סרב להגיד קדיש‪ .‬שאלוהו‬ ‫אליהו לופיאן זצ"ל בשיחה שמסר בישיבת פונביז' סיפור עם מוסר השכל‪,,‬‬ ‫ידידים‪ :‬היתכן? השיב האיש בתמימותו‪ :‬״אף פעם לא היה שלום בין אבי‬ ‫בעיר ובמקום פלוני‪ ,‬מצאו בערב פסח גוי מת בחצר של יהודי‪ ,..‬ותהום כל‬ ‫ואמי‪ ,‬ובמשך כל חייהם היו ביניהם חילוקי דעות‪ .‬אינני רוצה בשום אופן‬ ‫העיר‪ .‬הגויים צעקו ‪" -‬אטבח אל יהוד"‪ ,‬יש להרוג את כל היהודים! כתוב ־‬ ‫שיהיו שניהם בגן עדן‪ ,‬אלא אבא בגן עדן ואמא מחוץ לגן עדן‪ ,‬ואז ישרור‬ ‫״לב מלכים ושרים ביד ה׳״ ‪ -‬הקב״ה הכניס למושל העיר בראש‪ ,‬ואמר להמון‬ ‫שלום ביניהם‪) ...‬עולמו של אבא(‬ ‫העם‪" :‬מה פתאום? למה אתם אומרים שאם מצאו‪ ,‬היהודים הרגוהו? מי אומר‪,‬‬ ‫‬ ‫אולי הגויים הרגו אותו כדי שיגידו שהיהודים צריכים דם? ־ אמרו למלך‪" :‬מה‬ ‫למה נקראת פרשת בראשית ‪",‬שבת בראשית" ולמה לא נקראת כן פרשת נח‪,‬‬ ‫פירוש‪ ,‬אולי? הרי כאן הוא נמצא ־ בחצר של היהודי"‪.‬אמר המלך‪" :‬אולי גוי‬ ‫"שבת נח"? ‪,‬הטעם הוא‪ ,‬שב"ימים הנוראים" כל אחד הרהר בתשובה‪ ,‬לכן‬ ‫עשה את זה?""אז כיצד נדע?" תמהו המון העם‪" ,‬הרי אין לנו אפשרות לעבור‬ ‫נקראת שבת בראשית‪ ,‬כי מזכירים לכל אחד‪ ,‬שמה שעבר עבר‪ ,‬ומעתה מתחיל‬ ‫על מקרה כזה לסדר היום‪ ,‬העולם אינו הפקר!" צעק ההמון המוסת‪.‬אמר‬ ‫סדי חדש‪ ,‬שישתדל להיות טוב מעכשיו‪-,‬כבראשית" ‪) .‬דברי יחזקאל(‬ ‫המושל‪ :‬יש לי דרך לברר האם הרוצח הוא מתוך הבית או מחוץ לבית והיה‪,‬‬ ‫‬ ‫אם נגלה כי הרוצח מתוך הבית ‪ -‬יהודי הרג אותו‪ .‬נגרש את כל היהודים‬ ‫השי״ת נקרא "אלקים חיים"‪ .‬ההגדרה של אדם חי הוא היותו מחובר למקור‬ ‫שנמצאים בעיר ]כשלושים אלף יהודים[ ואת המשפחה נהרוג מיד‪ ,‬אבל אם‬ ‫החיים ־ להשי״ת‪ .‬כשם שאדם הנכנס לחנות של בשמים נדבק בו ריח‬ ‫הרוצח מבחוץ ־ הרי שלא היהודים עשו את הדבר הרע הזה‪.‬נו נו‪ ,‬ואיך אפשר‬ ‫הבשמים‪ ,‬כך בכל רגע שחיים בעולמו של ה׳‪ ,‬זהו קשר להשי״ת! "אני ה׳‬ ‫לברר את הדבר? אמר המושל‪ " :‬נביא כלב גישוש‪ ,‬שיריח את הפגר‪ .‬ואחרי‬ ‫רופאך" ־ זהו ענין הרפואה‪ .‬לא אנחנו מרכז התמונה אלא הקב״ה‪ ,‬ועלינו‬ ‫שהוא מריח את הפגר‪ ,‬הוא הולך לפי הפסיעות‪ .‬אם הפסיעות מבפנים ‪ -‬הוא‬ ‫להתאים את עצמנו לכללים שלו ית׳‪.‬אחד מגדולי מחזירי התשובה שבדורנו‬ ‫ילך פנימה‪ .‬אם הפסיעות מבחוץ ‪ -‬ילך החוצה‪.‬אה‪ ,‬היהודים שמעו שהכלב‪,‬‬ ‫נשאל פעם ע״י יהודי שאלה מעניינת‪" :‬בדורות קודמים מספרים שהחזרת‬ ‫הוא העתיד להיות השופט שלהם‪ ,‬הוא יהיה הפוסק‪ .‬אוי‪ ,‬מה שיהיה‪...‬‬ ‫יהודי אחד בתשובה היתה משימה של חיים‪ .‬אפילו גדולי הצדיקים זכו להחזיר‬ ‫התחילו תעניות‪ ,‬וצעקות‪ ,‬תפילות‪ ,‬עד השמים‪ .‬התחננו שהקב״ה יתן שכל‬ ‫בתשובה לא יותר משנים או שלושה יהודים‪ .‬כיצד יתכן‪ ,‬אפוא‪ ,‬שאתה הצלחת‬ ‫לכלב שיצא החוצה‪ .‬הרי אם יטעה ויכנס בפנים‪ ,‬שומו שמים‪.‬הביאו את הכלב‬ ‫להחזיר מאות אנשים בתשובה"? ענה לו על כך אותו רב במשל נפלא‪ :‬פעמים‬ ‫לעיר‪ .‬לקח שעות רבות עד שהביאו אותו למקום‪ ,‬המושל עמד שם בשעת‬ ‫רואים אנו באתר בניה קורות של בטון עם ברזלים שכל אחת מהן שוקלת‬ ‫מעשה‪ ,‬אתו עמדו גויים וכמרים‪ ,‬וגם הרבנים היהודים עמדו שם‪ ,‬לראות בדיוק‬ ‫כעשרה טון‪ .‬כדי להרימן ולהניחן על הקירות שכבר עומדים מסביב‪ ,‬מביאים‬ ‫כיצד מתנהל הדבר‪.‬תושבי העיר היהודים התכנסו בבתי כנסיות ובבתי‬ ‫מנוף ענק ועל ידו מורמות הקורות ונישאות אל מקומן המתאים‪.‬והנה אחר‬ ‫מדרשות‪ ,‬וצעקו ובכו והתפללו‪ .‬כאמור‪ ,‬הכלב התחיל להריח את הפגר‪ ,‬עוד‪,‬‬ ‫שכבר הורמה הקורה ע״י המנוף‪ ,‬בהיותה באוויר יכול פועל העומד למעלה‬ ‫ועוד ועוד‪ ,‬והוא היה עצבני‪ .‬הריח את הפגר של הגוי‪ .‬מריח‪ ,‬מריח‪.‬הכלב‪,‬‬ ‫על הקירות לתופסה בידיו ולכוונה למקומה המדוייק! כיצד יתכן הדבר‪ ,‬הן‬ ‫התחיל לעשות הקפות‪ .‬מקיף את הפגר פעם‪ ,‬עוד פעם‪ ,‬מריח‪ ,‬שוב פעם‬ ‫משקלה רב ביותר?! אלא שכאשר המנוף כבר הרים את הקורה הכבדה‪ ,‬ניתן‬ ‫עושה הקפות‪ ,‬הנשמה פרחה‪.‬נו כבר‪ ,‬־ יכנס בפנים או יצא החוצה? מריח‬ ‫אפילו בידיים לפעול בה ולהזיזה ממקומה! וכך ‪ -‬אמר אותו רב ‪ -‬עניינה של‬ ‫עוד פעם‪ ,‬ולא מסתפק‪ ,‬מריח‪ ,‬מסתובב‪ ,‬עושה סיבובים‪.‬עד שבסוף‪ ,‬אחרי‬ ‫התשובה בדורנו‪ .‬הרמב״ם )הל׳ תשובה פ״ז ה״ה( כתב‪" :‬וכבר הבטיחה תורה‬ ‫שסיים להריח‪ ,‬ואת הסיבובים ־ ־ ־ הלך החוצה!! וליהודים היתה אורה‬ ‫שסוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן ומיד הן נגאלין״ ‪ -‬ישנה הבטחה‬ ‫ושמחה‪.‬זה מעשה שהיה‪ .‬כך אמר רבי אליהו וצ״ל בשיחה בישיבת פוניבז׳‪.‬עד‬ ‫מיוחדת מהקב״ה שלפני ביאת המשיח כלל ישראל כולו יחזור בתשובה‪ .‬קיים‪,‬‬ ‫כאן הכל טוב ויפה‪ .‬אבל ‪ -‬המשיך רבי אליהו לופיאן ‪ -‬אשאל אתכם שאלה‪:‬‬ ‫אפוא‪ ,‬הבדל עצום בין דורנו ‪ ,‬דור אחרון ־ לבין דורות קודמים; כאשר צדיק‬ ‫איזה שכר מגיע לכלב? כזו זכות יש לו‪ ,‬הציל שלושים אלף יהודים מגזרת‬ ‫מדור קודם ביקש להחזיר יהודי בתשובה‪ ,‬היה עליו‪ ,‬כביכול להרימו מהרצפה‪,‬‬ ‫גירוש‪ ,‬והציל משפחה שלמה שלא ירצחו אותם‪ .‬כאלה זכויות‪ .‬כמה ומה השכר‬ ‫ומאחר שמשקל עבירותיו היה גדול ‪ -‬היתה זו משימה קשה ביותר‪ .‬אך בדורנו‬ ‫המגיע לכלב?מה תגידו לי? עולם הבא ודאי שלא מגיע לו‪ .‬־ לכלב אין עולם‬ ‫כביכול הקב״ה נוטל כל יהודי שצריך לעשות תשובה ומרימו עם ׳מנוף׳‪ ,‬ובמצב‬ ‫הבא‪ .‬אולי עולם הזה? ]‪-‬גם לא[‪ .‬מדוע? והרי עשה כזה מעשה עילאי! אה‪,‬‬ ‫כזה כל אחד שקצת מתעסק בעניינים אלו יכול לתופסו ולהחזירו למוטב! משל‬ ‫כי הוא כלום‪ .‬הוא עשה מעשה טבעי בלבד! ככה לימדו אותו! הוא מאולף‬ ‫זה נוגע גם לרופא‪ .‬עליו לדעת כי השי״ת הוא הפועל את הכל‪ ,‬וממילא‬ ‫ללכת אחרי הפסיעות‪ .‬אינו יכול אחרת‪.‬על מעשה טבעי‪ ,‬לא מגיע שום שכר‪..‬‬ ‫רפואת כל אחד‪ ,‬ואפילו זה הנתון במצב שלאחר יאוש‪ ,‬אינה מוגבלת ליכולתו‬ ‫אם ככה‪ ,‬יהודי קם בבוקר‪ ,‬נוטל ידים מתלבש ‪ ,...‬הולך לבית הכנסת‪ ,‬מניח‬ ‫של הרופא‪ ,‬אלא השי״ת הוא ה״רופא כל בשר ומפליא לעשות"‪.‬‬ ‫)רבי שמשון פינקוס זצ"ל(‬ ‫של יד‪ ,‬מניח של ראש ומתחיל להתפלל‪ .‬מסיים להתפלל‪ ,‬מניח את התפילין‬ ‫בנרתיק‪ ,‬חוזר בחזרה הביתה‪ .‬מה זה?טבעי‪ .‬הוא רגיל‪ .‬אם מניח תפילין ללא‬ ‫‪,‬‬ ‫שאלה‪ :‬הדין הוא אם נמצא פסול בספר תורה בשעת קריאת התורה‪ ,‬שצריך‬ ‫מחשבה‪ ,‬אם עושה את כל הנ״ל ללא שמחה‪ ,‬אם זה טבעי בלבד כי לכך הוא‬ ‫להוציא ספר תורה אחר‪ ,‬איך יתכן שאפילו שמצאו פסול בספר תורה‪ ,‬ימשיכו‬ ‫רגיל‪" ,‬מצות אנשים מלומדה" שמקיימים מצוות ־ האם מגיע לו שכר עבור‬ ‫לקרוא מאותו ספר תורה‪?,‬‬ ‫מעשים אלו?‪".‬אלו הם דברי קדשו של רבי אליהו לופיאן‪.‬ודאי שאין הקב״ה‬ ‫תשובה‪ :‬אם נמצא הפסול באמצע קריאת המפטיר‪ ,‬שהמפטיר חוזר וקורא‬ ‫מקפח שכר כל בריה‪ ,‬ויהיה שכר גם על כאלו מצוות‪ ,‬אך כפי שאומר רבינו‬ ‫שקרא האחרון‪ ,‬שאין זאת שלא מפני כבוד התורה ‪,‬גומרים לקרוא באותו ספר‬ ‫בחיי‪ :‬אין דמיון כלל בין העושה מצוה עם כוונה לעושה ללא כוונה‪ .‬ההבדל‬ ‫תורה‪).‬ספר החידות(‬ ‫הוא כהבדל שמים וארץ!א‪.‬כמה עלינו להתחזק ולהוסיף באמונה ובעבודת‬ ‫הלב‪)..‬יחי ראובן‪-‬רבי ראובן קרלינשטיין זצ"ל(‬ ‫‬ ‫טועמיה ‪ -‬דפוס ספיד פרשת בראשית תשפז‬ ‫‪60‬‬ ‫כשהאווירה נגמרת‬ ‫הרהורים על המעבר מן החגים אל השגרה‬ ‫ראיתי פעם בחור צעיר יוצא מפגישה‪ .‬הוא היה לבוש בקפידה‪ .‬חולצה לבנה ומגוהצת‪ ,‬חליפה‬ ‫מהודרת‪ ,‬נעליים מצוחצחות‪.‬‬ ‫מישהו חייך אליו ושאל‪" :‬תגיד‪ ,‬אתה באמת מתלבש כך כל יום?"‬ ‫הבחור חייך בחזרה‪" .‬שנינו יודעים שלא‪."...‬‬ ‫לרגע חשבתי לעצמי‪ :‬האם אין כאן מידה מסוימת של העמדת פנים? הרי גם הוא יודע‪ ,‬וגם‬ ‫אבי הנערה יודע‪ ,‬שמחר בבוקר הוא כבר לא יתלבש כך‪ .‬אז בשביל מה כל המאמץ?‬ ‫אבל ככל שחשבתי על כך יותר‪ ,‬הבנתי שההפך הוא הנכון‪.‬‬ ‫דווקא מפני שהיום הוא מתאמץ להיראות במיטבו‪ ,‬הוא מגלה כיצד הוא עצמו מאמין שראוי‬ ‫להופיע במעמד כזה‪ .‬הוא אינו מנסה להעמיד פנים שהוא אדם אחר‪ .‬הוא פשוט משתדל‪,‬‬ ‫לפחות ברגע הזה‪ ,‬להיות האדם שהוא יודע שהוא מסוגל להיות‪.‬‬ ‫אין כאן זיוף‪ .‬יש כאן שאיפה‪.‬‬ ‫והעובדה שמחר הוא יחזור לבגדי היום יום אינה הופכת את מה שהיה היום לפחות אמיתי‪.‬‬ ‫גם הימים הנוראים והחגים דומים קצת לזה‪.‬‬ ‫יש ששואלים בכל שנה מחדש‪ :‬אם בעוד שבועיים אחזור לשגרה‪ ,‬לשם מה כל ההתעוררות?‬ ‫לשם מה כל הסליחות‪ ,‬התפילות‪ ,‬ההתרגשות והקבלות? אם ממילא אחרי החגים נחזור פחות‬ ‫או יותר לחיים שהיו לנו קודם‪ ,‬האם אין בכל זה משהו זמני מדי?‬ ‫נדמה לי שמאחורי השאלה הזאת מסתתרת הנחה סמויה‪ ,‬ומוטעית מיסודה‪.‬‬ ‫אנחנו מניחים שאם ההתעוררות חלפה‪ ,‬כנראה היא לא הייתה אמיתית מספיק‪ .‬אם ביום‬ ‫הכיפורים רציתי בכל לבי להשתנות‪ ,‬וכעבור כמה שבועות שוב מצאתי את עצמי מתמודד עם‬ ‫אותם הרגלים ועם אותן חולשות‪ ,‬קל לחשוב שהרצון ההוא היה רגע של התלהבות ותו לא‪.‬‬ ‫טועמיה ‪ -‬דפוס ספיד פרשת בראשית תשפז‬ ‫‪61‬‬ ‫‪2‬‬ ‫אבל זו המצאה של יצר הרע וזה לא נכון‪ .‬מי קבע כך? מדוע אנחנו מעניקים דווקא לאדם של‬ ‫יום שלישי רגיל את התואר "אני האמיתי"‪ ,‬ואילו את האדם של יום הכיפורים אנחנו רואים‬ ‫כאורח שביקר אצלנו לכמה שעות?‬ ‫גם האדם של יום הכיפורים – זה אני‪.‬‬ ‫גם הרצונות ההם ‪ -‬היו שלי‪.‬‬ ‫גם התפילה ההיא ‪ -‬הייתה שלי‪.‬‬ ‫גם ברגע שבו רציתי באמת להיות טוב יותר‪ ,‬לא התחפשתי למישהו אחר‪ .‬פשוט גיליתי צד‬ ‫נוסף שקיים בתוכי‪ .‬העובדה שאיננו מצליחים לחיות כל השנה באותה מדרגה אינה הופכת‬ ‫את רגעי ההתעלות לזיוף‪ .‬היא רק מלמדת שעדיין לא הצלחנו להפוך את מה שגילינו לרכוש‬ ‫קבוע‪.‬‬ ‫וזה הבדל גדול‪ .‬כי אם כל מה שהיה בחגים היה רק "אווירה"‪ ,‬ברגע שהאווירה הסתלקה לא‬ ‫נשאר לנו דבר‪ .‬אבל אם החגים אפשרו לנו לפגוש משהו אמיתי שקיים בתוכנו‪ ,‬גם אם עדיין‬ ‫איננו מצליחים לחיות כך בכל יום‪ ,‬הרי נשאר לנו דבר יקר מאוד‪ :‬גילינו לאן אנחנו מסוגלים‬ ‫להגיע‪.‬‬ ‫יש מושג של "אתערותא דלעילא"‪ .‬כלומר‪ ,‬יש זמנים שבהם האדם זוכה להתעוררות ולסיוע‬ ‫מן השמים‪ ,‬ואחר כך מוטלת עליו העבודה לקנות בכוחות עצמו משהו מן המדרגה הזאת‬ ‫שאליה זכה להתעלות‪.‬‬ ‫שמעתי פעם משל יפה על אדם שמעולם לא טעם מאכל מסוים‪ .‬אפשר לספר לו שעות עד כמה‬ ‫הוא ערב לחיך‪ ,‬אבל הוא לא יתגעגע אליו‪ .‬רק לאחר שטעם ממנו פעם אחת‪ ,‬הוא כבר יודע‬ ‫למה להתגעגע‪.‬‬ ‫מעתה‪ ,‬גם כשהמאכל אינו לפניו‪ ,‬הטעם נשאר בזיכרונו‪.‬‬ ‫במובן מסוים‪ ,‬כך אפשר להסתכל גם על רגעי ההתעלות של החגים‪.‬‬ ‫אדם טועם תפילה איכותית‪ .‬הוא טועם טעמו הנפלא של 'וגילו ברעדה'‪ .‬הוא מגלה שאפשר‬ ‫לעבור יום שלם כשדברים שבמשך השנה תופסים את כל תשומת לבו נעשים פתאום שוליים‪.‬‬ ‫הוא מגלה שאפשר לרצות באמת להתקרב יותר‪ ,‬להשתנות‪ ,‬להיות טוב יותר‪.‬‬ ‫ואז החגים מסתיימים‪ .‬השופר נדם‪ .‬הסוכה מפורקת‪ .‬ספרי התורה חוזרים לארון הקודש‪.‬‬ ‫והוא חוזר ליום שלישי רגיל‪.‬‬ ‫לכאורה‪ ,‬הטעם נעלם‪.‬‬ ‫אבל מי שטעם כבר יודע שיש טעם כזה‪.‬‬ ‫וזו בדיוק הטעות שלנו במבט על התקופה שאחרי החגים‪.‬‬ ‫טועמיה ‪ -‬דפוס ספיד פרשת בראשית תשפז‬ ‫‪62‬‬ ‫‪3‬‬ ‫אנחנו רגילים לראות בחגים את העלייה‪ ,‬ובשגרה שאחריהם את הירידה‪ .‬כל עוד בתי הכנסת‬ ‫מלאים‪ ,‬קול השופר נשמע‪ ,‬הסליחות מעוררות והסוכה ושמחת התורה סוחפות את הלב‪,‬‬ ‫אנחנו מרגישים גבוה‪.‬‬ ‫ואז מגיע החורף‪ .‬השעון מצלצל בבוקר‪ .‬צריך לקום לתפילה ביום חול רגיל‪ .‬אין תקיעות‪ ,‬אין‬ ‫סליחות ואין מעטפת מיוחדת שמזכירה לנו בכל רגע היכן אנחנו נמצאים‪.‬‬ ‫ונדמה לנו שנפלנו‪.‬‬ ‫אבל מה שנראה לנו כירידה אינו בהכרח ירידה‪ .‬פשוט עברנו משלב אחד לשלב אחר‪.‬‬ ‫בחגים יכולנו לראות לרגע לאן אנחנו מסוגלים להגיע‪ .‬עכשיו מתחילה עבודה אחרת לגמרי‪.‬‬ ‫האווירה כבר אינה נושאת אותנו‪ .‬עכשיו אנחנו צריכים לשאת משהו ממנה בתוכנו‪.‬‬ ‫✦✦✦‬ ‫וכאן השאלה כבר אינה רק כמה התרגשנו בחגים‪ ,‬אלא מה גילינו בהם על עצמנו‪.‬‬ ‫האם גיליתי שאני מסוגל להתפלל אחרת? שיש דברים שבאמת חשובים לי‪ ,‬גם אם במשך‬ ‫השנה אני שוכח אותם לפעמים? האם פגשתי בתוכי רצונות ושאיפות שאינני פוגש בכל יום?‬ ‫ומתוך השאלה הזאת נולדת שאלה מעשית‪:‬‬ ‫מה מכל זה אני יכול לקחת אתי?‬ ‫גם אם לא את כל יום הכיפורים‪ .‬גם אם לא את כל ההתעוררות של אלול‪ .‬ואפילו אם לא את‬ ‫כל ההחלטות הטובות שקיבלתי ברגעים המרוממים ביותר‪.‬‬ ‫די להתחיל בדבר אחד קטן‪ .‬תפילה אחת שתיראה מעט אחרת‪ .‬ברכה אחת שאשים אליה‬ ‫יותר לב‪ .‬קביעות אחת שאשתדל לשמור עליה‪ .‬מידה אחת שבה אנסה להגיב אחרת‪.‬‬ ‫לא כדי להוכיח שהחגים "הצליחו"‪ ,‬אלא מפני שמי שפגש בעצמו‪ ,‬אפילו לכמה ימים‪ ,‬אדם‬ ‫רציני יותר‪ ,‬מתפלל יותר‪ ,‬שואף יותר ורוצה יותר‪ ,‬כבר יודע שהאדם הזה אינו דמות דמיונית‪.‬‬ ‫הוא קיים‪ .‬הוא עדיין זקוק לעבודה‪ ,‬והוא מופיע לעיתים רחוקות מדי‪ ,‬אבל הוא שלנו‪.‬‬ ‫וזה הדבר שכדאי לקחת איתנו מן החגים‪:‬‬ ‫האווירה יכולה לחלוף‪ ,‬אבל האדם שפגשנו בתוכנו בחגים אינו נעלם איתה‪.‬‬ ‫הוא עדיין כאן‪ .‬עכשיו נשאר לנו לעזור לו להופיע קצת יותר גם בימות החול‪.‬‬ ‫─── ✦ ───‬ ‫טועמיה ‪ -‬דפוס ספיד פרשת בראשית תשפז‬ ‫‪63‬‬ 869 ‫כ"ח תשרי תשפ"ז | פרשת בראשית | גליון‬ ‫ מדורגי בית וגן ירושלים‬,48 ‫ רח' יוסף חכמי‬,"‫שע"י ביה"כ "בית לוי‬ –‚–Œ~Œ 0585664447 | 0586666447 ‫ חלק ג' < לרכישת הספר חייגו‬- ‫נערך מספרו החדש של הרב שליט"א פניני בית לוי‬ ‫אמת קנה ואל תמכור‬ "˜Œp ~k ‚˜ r ~‡ p n¸ q‡Ì~ ˜ÌËo ‡’̏ o ‹ ‡•Ô n ~k ~ –r r· ˜ ‡°~ n –o j· ‹‡ nÁÂn q· Ї n ˜j Œq ˜‡°~ n –o j· °Âr ˜~‡ p n¸Ë˜‡ q n Œr °j Œ q q ̊–Œq ~ r –q ‚r jƒŒr jއ‡†o ° j –q ‚‹ r “ n o q‡˜j ‚n jŠÒ qŠ‚~»‚ r ‹ ‡ •Ô n ~~ k –r r·– Œ q ~ k pŽ‚ ~‡ r – n È j ‚‹»¾ q  n j· oÀ Œ– n q ~ q jŠ–  p Ä o ‚‡q ’ n jŠ~Ô˜ Œp ~k ÒÌË–p o j·‚ r‡‚Šs r À‚q jƒ‚°‡ r n€Æj qŠ–» r·‚Ò q qŠ‚‹‡ r ‡n n ’j Œ~Ô˜ q Œp ~k ‚r Œ˜ o Œp ~k ‚r »Ž rŠ– ŒÌŠ– q  p Ä o ‚‡ q ’ n jŠ‚ p„~ rÀŠ r ~˜ l Œp ~˜Ì k ˇ o ’̏ o oÀ‹ q¸˜ ̱ l qŠ "‚Ër ~‚ q Âr qÀ p·"~ o”̇‚Ër ~‹‡ q nް‚ r Âr qÀ‚–»r q·‚̘Ì~‚ q rŠ~l °‚ r °‡ r n€Æj ‚‡ q o jÀ ‚  r qÀ ‡ ~ o ‹‡ n‰ – r ¹j ‡ oއ Œ n Š rÀ ‡ ~ o ‚ –ÌË r q· ˜ Œ p ~ k ‚ °Ì r È j ‚ q ‚ –ÌË r ‚ q ˜~s ¼°p ‚ r‡‚~»‚ r jƒ‚°‡ r n€Æj ‚˜ q ~»Œ p j¾36– n Œq ~r jƒ–q ‚‡ r –o j¹˜ n ~‹ p ³o q‡Œ~»‚ j °†‡p nŠ j ‚~»‚ p jƒ ‡ n¸ q¾°‡ p Œ˜ n q ~˜ q Œp ~k ‚Š r r~‚ l –ÌË r qŠ‹‡ nŽÆ‹‡ r n j°‡~ n ¹q qƒ‚ p„‹‡°»– n ư o o‡˜Ì–ÌË –Œq ~r jƒƒ‡ rŠ~– o q„ r  r‰j ²q ‚̘ q r Ër ’j ‚q jÁ°~ p rÁ~Ї p n¸‚˜Ì q Èj n j·–o Ë‚ o r rǂq ‚q ° p q »† r· ~‡‚‚ n –ÌË r ‚‡ q nÀ–•p °– p o·q j‡˜Ìðq jŠ–°r ’j ~p jƒ‚–ÌË r qŠ˜ r”•‚ j ŒÌ¹»‚ p ²p ŒÌ° q o¾°p " o‰Ër n‡҇~‡ o Œn ~k ‚~Ô~»‚˜ p ’p ÌŽ‚p °‡ r n€’j n·˜ pŽ p‡ jސt Œ‚ j –»r q·‚q °p ˜Œp ~~‡ k ‚‚ n –ÌË r ‚˜ q q ~q ‚Ër ~‚ q Âr qÀ p·‡Ën j q r‡Ӈ pА‡ r Ën –j –q o·°Ó p jАq ËÒ o rÀ̊‚–r Œj ~~‡ r ‚‚ n r¾ n޲j ‚‚ q °‡ r n€Æj q· •»Ær »‚ p„ –sÀŒj Ën Š~q jƒ ‚ oŽ•j ˜Œp ~ k  ‚ ˜Ì‰–r j· ˜ p‰Äp Œq j· ~–r Œr j¸‚q ˜–p ŒÌ~ p °p ‡’n jÀ ‹~‚ n °‡ r n€Æj q·ӘÌ~s j j nЇËn †j qŠ j ‚Ó p jÁ°‹ p n‡Œq ²r ‚˜ q ~q –j n‡ jƒ˜Ì¹Ân ‚Š q ‡ q Ën j Œq °Š r r~l "˜Œp ~k ‚˜ r ~˜ÌŽ p •j nŠ҇–n r”‚Âr rŠº˜Ì~–s r ÀŒj ËŠ n ~q jƒ˜Œp ~k ‚˜ r ~‚ p pŽ•j Ë n €‰€‰ ‡ oаj Œn j· ‚ rŽ r‰»Œ‡ nŽ~˜ l Œp ~k ‚˜ r ~– p ŒÌ~‚ o Ër ~q jƒÓ jÁ°Ї p n¸‚‚ q Œ‚ r °‡ r n€Æj q·ӘÌ~˜ j pŠ~̰‡ p nŽ~l Š r‰ j·~s”Œj nŠËr nŽŠÌ„– r¹– r •r r‡~»‚‚ r€³r ‚q jŠ‚°p Èr °– p r¹º r ˜Ì~€‡ r ³n ‚q jŠ‚°p •‡ r nÀ ‡Ën jŠ~q ²r °p Ò rÀŒn ‡Ën jАq Æq ˜j ‚n ˜ pŠÌÆ p  r¾Œn ‡ nŽ~l ~Ô ‹~n jƒ ҇°n Œj ‚q jŠ  o‰ rŠ~s ” Œ j nŠ‚ ° p •˜ r Œ p ~Ò k ~‚ q rà ÆŠ n r‰ j·~s ” Œ j nŠ– ° r ’ j ~–p •p °‹Ì• p Œr Ër j –Ì‚~Ô– q Èo °q jЇ nŠ j·˜Œp ~k ‚˜ r ~p Ër –j Œq ~‚ r Ër ~q jƒЇ n¸‚Š q Ó q ˜Ì~ j ."‫ר‬ ֹ ּ ‫ְכ‬ ‫מ‬ ‫ת‬ ִ ּ ‫ַל‬ ‫א‬ ְ ‫ו‬ ‫ֵה‬ ‫ְנ‬‫ק‬ ‫ֶת‬ ‫מ‬ ֱ ‫א‬ " ˜Œp ~ k ‹‡ nÁÂn ‚q аp †°r Æj ‚q »‚ p„ ‘p p‰ j· ˜Œp ~k ‚r ˜~p ˜ÌŽ•j nŠ ҇–n r” ˜ n‡ q·»Œ‡•n ‚‹ o ‚‚»҇ o °n Œj ‚q jЇ˜Ì~ n qŽ j‰²n ²‚ p Œ‚ q p„°sp »Á’n ~l ,‫ ˜ ז ֶהו ּפ ָּסוּק ב ְ ּמִשׁ ְל ֵי )כג‬q ŒÌ”~‡ q ‚‹ n ~n ‚˜ q Œp ~k rŠ‚ r ‡Œn jǂ€ q ³q ŒÒ t r¾°‚ q Œ q Œr j”Ë“ n –p ~p Œo ‚ pÁ~o rÀ ° o‡ ‡n ’j q‡ ~Ô‹q Æq ‘~q ˜Œp ~k ‚r ‹n Ò oŠÌ‚°p ‡Œn Š~o –r ±j n‡ j· ‫תקְנ ֶה אֶת הָאֱמֶת וְאַל‬ ִּ ,(‫‡‹ כג‬°n rŽ~l °~‡ p ‚‚ n r‡r j·‚– q »Â r ‚‡ q oАl q·Œ n r ~Ò p rÀА– q ŒÌ~"‚ o Œr r ~l ‚r Œo ‡ nÀ– o ~– q r¹Š r r‰ j·Ì~• r ±j Œn j·‚ p„‹~˜Ì n –q jŠ‹‡Œn r ’j nŠ‹‡Än qŽÂj °p ְ ‫ ל ָ ּמָה צָרִיך‬.ּ‫ ~˜ ִּתמְכֹּר או ֹ ָתה‬o”Œj nŽ~‡‚n jƒ˜Œp ~Š k °‚ p rÁŒn j·‹‡°n Âj Ëq °j Œ~Ô˜ n Œp ~k ‚˜ r ~‹‡ p –n j̕ ‡Œ‚ n p‡‚j n‡~Ô qƒ–˜» p †˜~s r „  qƒ–‚ p p¼Œ‹ n ‚p rŠ‚ p‡‚j n¾°‹‡ p n°Ì j ‹‚o ‫ לִקְנו ֹת אֶת הָאֱמֶת? כ ִּי קָשׁ ֶה‬º˜Ì~ r q ‡Œn j”‚q jŠ~ o”Ë~‡ o ‚n °‹‡ p n”Ì–»Ž~r jƒº˜Ì~»– r j•‚ r Œr r ~l r·•sŒr ‡~–o •p ²p qŠ"~–r Œr j¸‚˜ q –p ŒÌ~҇ p ~‡ o n ’j Œ˜ q Œp ~k ‚˜ r ~– p ŒÌ~~Õ o °p ‫ דָ ּב ָר שׁ ֶקָּשׁ ֶה‬.ּ ‫תה‬ ָ ֹ ‫– לְה ַ ּש ִׂיג או‬°r ’j ~‡ p ~˜ n Œp ~‡ k nŠ j·‹ rŠÌ‚˜ÌÌ‡ r Œn r ~~‡ p ‚˜ n Œp ~k ‚‚ r rАj Œq jŠ ‡Œn l ‚q jŠ–°r ’j ~‡ p ~– n •p ²p ‚˜ q ~‹ p n‡ qŠ j€–q ‫ דָ ּב ָר זו ֹל‬.‫שג ָה הוּא יָקָר‬ ָׂ ּ ַ ‫Œ˜ לְה‬p ~k ‚‹ r Ò n oŠÌ‚°‹ p r ~Š~s r Œ±j nŠ~Ô jƒ‡Œn r‡ jŠ~Ô‹Ì•Œ‹»° r jŠ„»„ rŠ "‚Âr rŠ˜Ì¾˜Ì~ n ‚– r p o j·̄ jŠ̄˜Ì‰»Œ– j •p °˜Ì¾ p ˜Ì~ n ° p oŠ»Œ‡±n ‫ שׁ ֶקֶר‬.‫תָן לִמְצֹא ב ְ ּכ ָל מָקו ֹם‬ ּ ִ‫נ‬ ‡n ’j Œ~Õ q °‡ p Œ» n q ‡ nƒ–j Œq ˜Œp ~k ‚ r Œ˜Ìà n °q jŠ‚ p”Ì–°‡ p Œ– n Èo °q jŠŠ•‡ q n‰‚‡ l nÀ~–r Œr j¸‚˜ q –p ŒÌ~ p ְ ‫ אַך‬,‫‡– אֶפ ְשׁ ָר לִמְצֹא ב ְ ּכ ָל פ ִּנ ָּה‬°n ˜‡ r –n j·‚˜Ì” q –j ~q j·‚ rŠÌ j¸†’j oŽ˜–q j p аŠ p rÀ jŽŒŠ q – q Ær t Œj ~»‚ oÀ"˜~ r r· oÀ"Ër j‰ qŠ‚̘Ì~‹‡ r nŠ~̰˜»Á l •q j·˜~s„˜Ì±l qŠŠÌ‰ r‡ ‫אֱמֶת קָשׁ ֶה לִמְצֹא‬ ~–r •j nðp –’p o – o· n ‹r ~r ̘Ì~ ‹‡n j̐  •‡n l Âq °p ŠÌ r¸ ˜Œp ~Š k r~– l •p ²p ‚˜ q ~‡ p n¸‚q jŠ̊‹‡n rŽ–˜Ì‡ o q ̎–˜Ì‡‚ o pðq Œj ‹r ~‡ r oŽ j·‡ o€»‚Âr qÀ–~o ˜r Œ~»‚– j ’p Äo q·‚Ì r l qŠ‹‡ nŠ j·•q ˜j Œ n q”‡ oÀ  q”Œj ~p r·~‡‚n ° p Œ˜Ì~‚Ò r rÀ– q ~‚ q rŠ r ˜j ‚q q· ~º‡ oÁ‡Œ n •r l –q Œ~ j –r Œr j¸‚˜ q –p ŒÌ~ p ~Õ°p ‹‡–n r¹j –¹o °q jŠ ‚Äp qŽŒj Ì‡~r –o ‚r  q”Œj ~p j» ‚Ì r l qŠ Š o·•q ˜j ‚n jŠ ‚ p”Ì–°p ‹r ~r ° o‡ ‹‡Œn r ’j nŠ‘ÌÁ q ˜ q Œp ~k ‚‹ r ‹‡ n n‰ jŠÌ‚°‹‡ p °n rŽ~~s l ”Œj nŠ‚°p • r ˜˜Ì~‚‘ÌÄ r q» ‚ pŽÌ~»‚ jƒ"Ì‡Är nŽÓ jа o‡̘Ì~‹‡ nŠ~̰– l o ~‹ q r ~˜Ì‡ r ‚j nŠ‚Äp qŽŒ̊‹‡ j Œn ~ÌË l ‡n ’j ‚q jŠŠÌ‰ r‡‹r ~r ‚r jƒ‚‡r pА‹ r oÁ°q jŠ҇–n r”–•sp ‡ j·‚ rŠÌ˜Œp ~k ‚r ‚ p„‡ nÀ"‚Âr rŠ‹‡ nŠ j·•q Œ~Ô‹ j r·–˜ t ~Š p rŠ jÀҖp p j·Ì‰ rŽ~Ô‚ p¼°˜Ì– p Œj qŠ †q p· oÀ  r ~‹Ì‡–‡ p n r·–»€ rА‡q n¸‚‡ n ŒÌ‡ n j† q –q jƒ˜Œp ~• k –»– q j·¹~ n †r °»•‚ j ~r –j •j nð–‡ p n j· –°p ~l qÀ‚Ì r l rŠ˜ÌŠÌ‰ j‡‚q jƒ‹‡ nŽ»˜ j˜ q ~̊° p o¾°‚ p p„˜~‚ p p”Ì– o̐ j·“’o r jƒ o‡~l –q Âj °p –r ³o ‚˜ q ’‡q ’n l  q”Œj ~p j·‚˜r j‡‚~‡ r ‚˜~ n o”Œj nŽÌ˰j ~‹ n ~»Š n ~l °r jƒ̘‡ o jŠ oŽ rÀ‚n jŠ»”–r ‹~ n q p‡̊° o‡‹~̘Ì~‹‡ n nŠ~̲ l °p jÀ˜»Œ‡Œn ˜j n·‡q n¸Âq °‡ p Ën Œn ~l qƒ–°r r‡‹r ~r j·– r·t Œj ̘Ì~ j·°~ p –r Œr j¸‚˜ q –p ŒÌ~‚ p p„ rnjq j·‚»~ r –j n¾°° p o¾ q·˜j ‚~Ô‡ n ŒÌ‡ n j† q –‹ q ‚p rŠ–Œq ~r jƒ ‹°Ì~‚s r Æ‚ rÁŒ‡ n qŠ»~q Ì‡~Ô‡ o nŽ~~Ô‚ l pŽÌ~»‚˜–p p ~Ì~̄‚ q ’r ±r q Ì‡~»‚ o Ò rÀŒ– n q‰ r„~Ô»Á’n ~l qƒ"Ër –j Èq °̊»– n Œj ~r jƒ–‡n ‚‡ r °o jŽ~»~ q r·ƒ‡ rŽ r·‡ oް»– j †j ’j nŽ‹Ì‡ ‹‡Œn r ’j nŠ ˜Ì»Ëj ‡ nŠ ‡~o ~Ô "˜Ì»Ëj Ó jŠ ° o‡ –¹o Ëq j ‚n jŠ q Ì‡ o ‡ nŽ~l Š r~l –‡n r·°Ó p jА¹̊»– q Œj ~–r Èo ²n °– p –o r·˜j ‚Ó n Œj j”˜ q ~•s p ¹ jË–‡ n n ‚‡ r °o jŽ~̊»– q Œj ~r ‡n ’j q‡~Ô‹ rŠÌ jŠ~»‚ jƒ˜Œp ~k ‚‹ r Ò n oŠÌ‚°‚ p p„ rÀ r ~~ p •r jƒ¹‚ q p”Ì–Š rÀ jŽÂq ‚~ q r·–q ¹j ~q Ër –j Èq ²n °~»‚ p Œ‡r Ì n ~~ r rÀ‚–r •‹ r ~n jƒ‚~r ŒЇ o n¸‡ oŽ’j nŠ˜Œ~ԁ o r ~‘ p ~˜~s q ¼‚q "‚Âr rŠ̊Ò qŠ‚~Ô‹‡ r n‰»¹°n j»36Ї n¸˜~– p qr °–» p r·‚ r‡‚ r Œr jއ‡†o ° j –q ‚Š r °Ìà p Œq j„ n· ‚ p¼Œ̊~ n o” o‡̆•–q jƒ‘ÌÁ q º q Ër ~˜ n p‰ pŠ rŠ҇–n r”˜Œp ~k ‚‹ r Ò n oŠÌ‚°‹ p r ~r ‚°‡ r n€Æj q·‡ nÀÌÁ°‡ p Ën Œn ~l ‚Ї r n¸‚˜ q ~˜ p –p –p rŒ‚ j –»r q·‚‚ q ˜r j‡‚‚ r °‡ r n€Æj ‚‡ q –o l ~‹ q q ÆŠ q rÀ Ì~‡Ì€ jŠ˜~s„ –ŒÌ~~»‚‹ o ~– n °p •‡ p nŠ j·˜Œp ~k r·•s·j nŠ̌ j”˜ q ~Ò p oà q jŠ҇–n r”‹r ~r ҇°n Œj ‚q jŠ»”–~Ô– r r¸ tŒ~»‚ j °»Á p n¸°– p q ~q jŠ̊‡ n¸˜~– p Æo q Œ‚ j r‡‚~Ô~»‚‚ r rŽÌ°~–n ‚r ° o‡‚ ro ˜q ~l rƒ‡˜~ n oޱ– r •p °Ò p pŠÂp ‚ q nƒ¹– r ŒÌ~ o °‡ p ’n jÀ°’p p˜̎»‰ q ˁ j qnj‡ n »‚‡ n nŠ ˜ q ~‹ q q Æ‹‡ q ‡n –ÌŒ n r¾Œ»Ї n n¸‚˜ q ~‹‡ p n ŒÌ°˜Ì j rǂŠ q o·•q Œ~»‚ j ° p ‚ q r‡r j n·~»‚ ‹Ìвr ‚q ‡ oŽÆj Œn Ì~ ‹‚p r· ˜Ìðq jŠ ‹ r‰ r ‡Œn jŠ˜q jŠ –u˜r Ât °p ‹‡–n r¹j »ÃÂp Œ‚ n –‡r n j”26˜ q·˜‡n l q‡‚–‡r n j”‚–»r q·аs p ~Œ‚ j r̆‚r rǂ–» q r·‚Š q o·•n »‚ p„‹~‚ n pðq Œ‚ j p„‡~o jƒ˜Ì~s r Œ jŠ nŠ҇–n r” jƒ˜Ì‰ rŠ‚Ò l r‰ jа o‡Š r~l ‚°‡ r n€Æj ‚‡ q oŽ’j nŠЇ n¸‚Š q »– q j·¹~ԍ n n‡q ‹ l ‚ÌË o ~° n o€Ær ‚n jŠ‚ rŽ r‰»Â°‹‡ p nް– r ±p p j· ‫המשך‬ << 3 ‫בעמוד‬ ˜»‚Âq q»˜Ì¹Ân q·̊ rŽ j‰ nŽ– r jÀ–Èo °q Œ‹ j r ~– r °p ~l qÀ‡»‚ n j‡Ì~‡Ì¸ s– ‡ n¸ q‡‹~ n r ~ p qnj‡ n nÀÌÁ°Ї p n¸ q·º˜Ì~ r q ¹o q‡ jŠ‹~–» n r·‚† q o· qŠ˜j ‚n • r –j Ë n ‚–ÌË r ‚q ˜–p ŒÌ~ p –•p ²p ‚q Аq Ì~‡ n”Ì‚ jŠ ‚°p Èr °p Аq –q –Èo °q j‡‹ j ~n ‚‚ q –r –o j·̊‡ j ~‡o nް o qnj̘Ì~‚ n p j Ë~‡ n ‚n °‹‡ p n‡»ÀÄn ‚q ‫נרות‬ ‫לקת נרו‬ ‫הדלקת‬ ‫הדלק‬ ‫ההד‬ –ƒ‚†‚ƒ—ƒ•‚Šƒ•Œ‚Š—ƒ˜Œ—އƒŠ‡Š—•ƒŒƒŠ‚ ‫עע"פ לוח "אור‬ Š•ƒ”„‚ЇŒ €‚‡‡†‹‡Œ –‡– ‫החחיים" לפפי‬ 19:29 18:48 17:38 ‚”Ž˜‚‚ –’˜‚Ž—ƒ—˜‡Ž–‚– ˜—~ŽŠ‰ƒ ‫זמני יררושלים‬ ‫ דפוס ספיד פרשת בראשית תשפז‬- ‫טועמיה‬ 64 ‫‡’ƒ–Š—˜‬ ‫קבלה קטנה – אבל גדולה‬ ‫~‡˜‡–ƒŽƒ†‚Š „•~ƒ˜‡~ˆ‚ƒ~Š~‚”Ї Š—‰Ž~ƒ˜‡‚˜––ƒ˜Š~ –‬ ‫ƒŠŽƒ–Žƒ~˜‚‡Œ‡‹‚Žƒ–~‡‹ƒ €‡˜—–‡‚˜Šƒ˜Žƒ–~‚ƒƒ~‡—‰Š‬ ‫—˜‡•‚•Š‚‚‡~‚ƒ‡’‚‚~Œ˜‚‡~—~‹‚–‚‡‚Œ–~‡˜‡‚‡ƒ‹—‡–‡˜‬ ‫~  Œ‚•ƒ–~‡‹ ‚˜ „• •‡ƒ‹ ‚Œ”ƒƒ˜ ‡Œ‡‹ ~Šƒ ‚‚ ƒŽ–~‚ Œ‚ ‡‰ƒŠ‬ ‫ŒŒ‚—‚ƒ~~‡˜‡~„‚‡‡˜‡Œ•Š˜~˜–‡ƒ‬ ‫Š‚ƒ‡Š—‡Žƒ‡•†~’‡Šƒ‚•†—•†Ž‡‹Œ’–‚–‚€–‡€ƒ~Š~Š•–‡‘‬ ‫‚ ƒ–‚Š~‚˜’•‚—Œ‡˜‚–‡‹‚‡~‡––‚~”Š‚~—‚Œ‡‚‡‚‚–—‡–‬ ‫—Ї†~‡’ƒ–Ž’Š~‡’–‚‚Œƒ–‚—Š˜‡Œ‡Ž–Š~ –——Œ˜‡~˜‚‡’ƒ–‬ ‫~‡˜‚ƒŠ~ –‡ƒ‹‚Œ—Œ–˜—Š‚‚‡~‚˜•—–‚~Š~ƒ˜ƒ–‚–~˜‚Œ‰‡–‬ ‫ŠŒ˜‡ Š‚–‡ˆ ƒŠ~ Š” ƒ• €‹ Š •Š‚ •†Ž‚ —•†Žƒ˜ ‚Œƒ–‚ —‡’–‚ ~˜‬ ‫~‡—‚’ŠƒŽ‡˜"—Œ‚–~˜—‹‚~—‚ƒŽ‚‰ƒƒ~‡‰Œ‚‡–˜‡~‡˜‚‬ ‫‚‡’ƒ––~˜‚ƒ—Œ‚~˜‚–‡‹Œƒ‡Ž‡‚ƒ„‚‚‡’ƒ–‬ ‫‰Œ‚އ‡˜‡‰Šƒ‹Š~„–‚‡~‡’–‚ŠƒŒ‚~Œ–‚‚~‡—‚Š~ –‰Œ‚‡Œ‡‹‚–‬ ‫‰—‚‡‡˜‚ ~ƒ˜‚ Œƒ–‚  ƒ–‚ ‚‡~ ‚˜Ž‚ ~–€ƒ „– Œ”‡ƒ ~ ˜ Œ’ƒŠƒ˜‬ ‫‚~–€ƒ‚‡~‡ƒŠ~Ž—‡‹—Œ‡—‚ƒŒއŒ—’ ˜‹ ƒŠ‚„ŒŒŒƒ—ˆ‚ ‡—Œƒ–‬ ‫ƒ‚‹Ž~Š”‡‹Š—‚ƒ˜‡Œ‡‹ƒŠ‡Šƒ˜ЇŒ‡†˜ƒ‡˜‚ ƒŠ‡‹‚‚ƒ–‡‹Œ˜Œƒ††‡‹‬ ‫‚‡Š‡‹ —‡˜ „•ƒ•‡‹ Š‚‹ Žƒ~—ƒ˜ ‚Œ—’ ‚ ‰Œ† •ƒ–˜ Œ•–‡‹ ‰~Š‚‬ ‫„–Œ”‡ƒ—ƒŠ ‡‹Œ˜Ž‡‹—Œ—˜˜’‡‹˜ƒ–Žƒ‡ƒ˜ƒ‡ƒ—‡‹‰Œ‚—ƒ˜Ї‬ ‫‚ ƒŠ‚ ‡Ž˜‡‡‹ ‚‚ƒ–‡‹ Œ†’Ї‹ —~– ‚‡Š‡‹ Œ˜~ƒ——‡‹‬ ‫•”˜ƒ ƒ„–‡‹‰ƒ ƒ˜Œ ƒ—‡‹‬ ‫"סליחה שאני‬ ‫Š ƒ–‚ ‚‚‡~ ‚‡˜‚ ˜ƒ–Žƒ˜ •ƒ‚ ‰Š ‡ƒ‹ –~—ƒ Œ‚—‚‬ ‫שואלת"‪ ,‬אמרה‬ ‫—Šƒ—‚—‚˜—–‚‡~‚‡‡˜‚Œ˜Ž˜‡˜‚ ƒŠ‡‹‬ ‫הבחורה‪" ,‬אבל את‬ ‫˜Š ‚—ƒŒ– ‚‡~ ‡—‚ Ї Œ‡†˜ ‚‡Š ‚ ƒŠ‚ —‡ •‚‬ ‫לא נראית אחת‬ ‫Œƒ ‰—‚‡‚ – ƒ~Œ–‚ ˜‚‡Š‡‹ ‰—‡— ~  Œ‡Œ‡ –~—ƒ‬ ‫שמאוד מקפידה‬ ‫‰——‚˜‚ЇŒ‡†˜ƒ—ЇЁ–~˜‚Ї‚Œ‡†‚‚Œƒ‰‚~‹‬ ‫על שמירת מצוות‪.‬‬ ‫‡ŠƒŽ‡˜—‡—‚ЇŽ‚‚ ƒŠ‚‬ ‫איך זה שהקפדת‬ ‫על ימין ושמאל וכל‬ ‫‚~‹’Ž˜‚~ŠŽ‚ƒ~Œ–‚~˜‚–ƒ”‚Š‚˜~ƒƒ––•”˜Š”~˜‬ ‫זה?"‪ .‬האם נאנחה‪.‬‬ ‫І‡ƒŠ •”–" ƒ~ ~އ ~Ї— Šˆ €–‡‡‹ ƒŽ”~ А—ƒ˜ ‡ƒ‬ ‫"אני בחורה חרדית‬ ‫‚‡Š ‡‡ˆ ‡ƒˆ•†ƒ~Œƒ~Œ–‚Šƒ†ƒ•ƒ‹ŽŠ—€–‡Œ‡‬ ‫‚€‡~•–~‡‰‡‰ƒŠ~Ї˜‚ ƒŠ‡‹~‚Œ‚~˜ƒ—‚’‚"‬ ‫לשעבר‪...‬‬ ‫~ – ‰ˆ ŽŠ— €– —Œ~Š ŽŽŠ •ƒ‹ ސŠ ‡Œ‡ ƒ~ – ‰ˆ ސŠ‬ ‫~˜ŽŒ”~˜’‚‹Œ‡—‚ƒŒ‚Œ—’ ‚"‬ ‫—Œ~Š ƒŽ•—ƒ– •ƒ‹ ~˜ ‚—–ƒˆ —Š ސŠ —Œ~Š ‚ ƒ–‚‬ ‫‚˜‰Š‚˜‡Œ‚ƒŠ‚~Œ~‚„~˜Œ‚Š ‡ŠƒŽ‡˜€Œƒ–‚‰Œƒ˜‚‬ ‫‚‡~‡’–‚Š‚—Š‚—Œ~ƒ—’„‰–„Œ–ƒ‡‡Š~–ƒ~‡‹‬ ‫ƒŠ‚•’‚ Š ‡Œ‡ ƒ—Œ~Š" ‡— ‚–‚ ~Ž—‡‹ ~’‡Šƒ ‰~Š‚‬ ‫—Œ•’‡‡‹Š•Š‚‰ Œƒ–‚—Аއ‡‚„‚—Š‚‡Œ‡ƒ‚—Œ~ŠŠ~˜Œ‡—Œ‡‹Š ~˜‚~ƒ–•”‚‚ŒŽ‚–‚‚––Œ„Š‚‡Žƒ˜—~ƒŠ‡‚‡~Œ•Š˜Œ‰ƒ˜Œ‚•‚‬ ‫‰‡ —˜˜ƒ–– Š „ƒ– ˜—ƒ‚ ƒŠ~ ˜Œ—‡ˆ Š ‡ƒ˜ ~˜ ‡‡‚ ‰—‚‡~ —•ƒ‚‬ ‫‚~‹ƒ‚‡”~ƒŠ‡ƒƒŠ~ –— „–ƒ‚˜ ‡Š‚‚ ƒ–‚Š—ƒ ‹‚~‹‰‡Š–– ’—‡‹ƒƒƒŽƒ˜‚~Œ˜‚‡~—~އ”Œ‡‚‡‡˜‡–ƒ”‚Š „ƒ–Š•‡‡‹Œ”ƒƒ˜~Š‬ ‫~˜’—–‚˜ŠƒŒ‚˜ƒˆ‰‡‚—‡ ‚—~Š‚‚~‹~˜~ ƒ˜—Š‚‡Š"Š~ ~އŒŠƒŠ~ –‰—‡ƒƒ‚Š—ЇŠ€Œ–‡ ‡ŠƒŽ‡~Œ–‚~‡—‚~‹‰‰‚‪‡—‚:‬‬ ‫~Œ–‚‚ ƒ–‚~އ˜‹Œ˜Ž˜’——‚ƒ~Š~~ ‡‡—ŠˆŠ~ƒ"~‡ ‚–‪Š‡Š’†ŽƒŽ Ž~‹‡Šƒ ‚˜‡Œƒ—Š——’ƒ Šƒ~”˜–އŒŠ‹‰˜~ •‡Ž:‬‬ ‫Šˆ—ƒ‹•—–Œ—’ ˜‡~Š‚‡Šƒ~˜‡ƒ—˜—ƒ˜Їƒ"~އ~’‡ŠƒŠ~Œ‰‡–‚ ‚ ƒŠ‚—ƒ‚„‚ƒ~˜‹˜‚‡ƒŽƒ’—‹‚‡Š‡‹‚~ –‡‹˜Žƒ ƒŒŠƒƒ˜~€–ƒ‬ ‫~˜‚Œ—’ ‚~Œ–‚‚ ƒ–‚~އ~‚А—ƒ˜ Š‚•АЂŒ—’ ‚‡Œ‡‹ ‰ƒ ƒ˜˜Žƒ ЇЁ‡‹ ˜—ƒŒ˜ Š ƒŒ‡Žƒ Œƒ€– —Š ~‚‚ ˜ƒˆ ‰‡ ‰ˆ ŽŽ‚ Š•–‬ ‫‚•—‡‹ ‚~Šƒ ‚~‹ ‚˜’Š‚ ~‡„‚ ‡ƒ’‡ ‚Šƒƒ~‡ —Œ‡—‚ƒ ‚‡‚ ƒ—‚ Ї  ~˜ ‚Š —Šˆ ~Š ‚‡‚ƒ˜ ~ƒ’ —‡–”‚ Œ”Œƒ Š•‡‡‹ Œ”ƒƒ˜ ‚‚ƒ–‡‹ ‡”~ƒ‬ ‫‰„‚~އ‡ƒ—˜‰~‰Œ†–”‡’ƒ˜‰–‰Œ‚—ƒƒ˜ƒ~އ‰Œ†Œ˜Œƒ††˜~އ ‹‚‡Š‡‹ŠŒ‡Ž–ƒŠ~ –„ŒŒ‚ „–ƒ˜—ƒ‚—ŠŒ‚‚Œƒ–‚—‚‡~‚ ƒ–‚‬ ‫‚Œ˜Ž˜Œ‚‡’ƒ–‚„‚Œ’–˜—‰‡ƒ‹‚އ‹—Š‚‹‚‹Œ’~–‡‚‡—‡ƒ˜އ‬ ‫Œ˜~–˜А”Œ‡~‡„ƒ‚•Š‚‡—ŠŒ—’ ‚„‰ƒ˜‚‚˜Žƒ˜—Šˆ‬ ‫Š‡ ‚—~އ—ƒ~Š˜~Œ–‚‚ ƒ–‚~Š~˜Š~Ž–~‡˜~ ˜—Œ~ƒŒ•’‡‚ –•ƒ‚Žƒ˜—Š‚‹Œ‡Ž–‡‹‚†ƒ‡‹‡ƒ˜–‬ ‫Š—Œ‡–˜Œ”ƒƒ˜~‡ˆ„‚—‚•’˜Š‡Œ‡ƒ—Œ~Šƒ‰Š„‚"‚~‹Ž~Ž ‚~އ ŒŒ‚‚˜€Š€Š‚Œ”‚„‚—„‰ƒŠ „ƒ–˜—ƒ‚Œ~‚‚"Œ•Š‚~ ˜•†Ž‚Œ—‡Žƒ‡‬ ‫ ƒ–‚ –‡˜Š—–ŠŒ˜‡Œ‡Ž–‰‡˜‚ Š~‚‡‡˜‡Œ•’‡‚Œ~ƒŠ ~ •†——˜‚ƒ—Œ–‚Š‡ƒ€‹Š~ –—އ‹–ƒ˜ŠƒŠ~‚‡‡˜‚~ƒŒ–˜‡Œ‡‬ ‫•ƒ•‚Љƒ˜‚‡‡˜‡Œ–Ž‡˜Ž —˜‡Š’–~~‹—Š‚‰‡˜‚Œ†‚–‡‹ ƒ—Œ~ŠЇЁ—Š‚Š~‚‡‡˜‚‚Œ˜Ž˜’ƒ˜ ˜~‡˜‚—‡ ‚ƒŠ~‚‡‚Œ˜€Š€Š‬ ‫‚‡ ‡‹—Ї‹‚Œƒ–ƒ˜Š~‚‡ƒ†ƒ‡‹Œ‡ƒ ‚–€‚‚˜––˜‡ƒƒƒ ‰Š‚‡’ƒ–‰Œƒ—’˜ Žƒ‚•Œ‚—Вއ‚‡’ƒ–‚Ž’Š~‚„‚–ƒ‰‰Š‹‡—–~Š‬ ‫‚˜ „•‡Œ‡‹‚Ž’Š~‡‹ƒ‚ސЇ‹—Š ƒ—‡~ŠƒŠƒ˜—–‡ƒƒ~‡‰Š~ •‡ŠŠ‬ ‫—‚˜•Š•Š˜‡Š€Œ–‡ƒ’–•˜‡ƒŠ‬ ‫~„~‡ˆ„‚—Š‡Œ‡ƒ—Œ~Š~˜ŒŒ—‡‰‚Š‚•’‡"—~Š‚‚ ƒ–‚ƒ‚~‹‚—‡‚ ”Œƒ•Š‚†ƒ‚~ˆ‡‡‰Š~ Œ~‡˜Žƒƒ~‡ ƒ——ƒŠ‡˜‡‹~’‡ŠƒŒ–€‡—~˜‬ ‫‰—‚‡‡˜‡‰‡˜‚ ‚Œƒ–‚‚”‡‚—‰Š‚‰‡˜‚˜•ЕЂ~ ˜Œ—ƒ˜’˜Љƒ ‚~€‚Žƒ˜ŒŒ•‡Ž—Œ˜ƒ—~‹‰—‡ƒ‚‡‚‚ƒ~Œ~ƒ•–ƒŠ•‚Œ‰~‬ ‫–~—‚—Ž‚‰Š~ ˜‚‡‡˜‚”–‡‰‚Š‚”‡–‡ƒŠ~‡„ƒ—‚‡•Š‚—ޕЁ‡ƒ• ƒ~‡Šˆ•ƒ—˜‚ €‡‹ƒ•–˜‚~Šƒ•‡‹‡‰ƒŠ‚Š‚˜’ƒ€€‚‚ƒŠˆ‚ƒ~˜‚А•‡ƒ‬ ‫~ƒ˜ƒ„ŒŠŒŽƒ~˜‚‚Љƒ˜—ЇŒ‡ƒ—Œ~Šƒ‚”˜‡Š‚‹—ޕАА”ŒŽƒ ƒ‚ƒŠ‹‚€—Œ‡ ЇЂ‡—†ƒ‘~˜Ž—Œ˜ƒƒŒ‚–‚‡ „ƒ–ŠŒ”ƒ—Вއ €‡˜—–‡‬ ‫Š‚•’‡ŠŠƒ—•ƒ‹‡Œ‡ƒ~ –‰ˆ—Œ~Š‚‚”‚—Ї‚˜•Š‚Œ ƒ—~ŠƒŠ ~Š~‹Ž—‰‡ŠŠ—Œƒ–Š‚•Š‚—•‡ŠŽƒ‡Œ‡‹‚Žƒ–~‡‹‚–‡—~Žƒ‰–Š~~ƒ˜ƒ‬ ‫ƒ Žƒ‰‚‚‰Ž˜‡‰ŠŒ‡Ž‡†‡•–‡‹Š ‡„ƒ•‰Œƒ~Ž Žƒ•ƒ‹‡Œ‡~ –‰ˆ—Œ~Š ~‹—‚‡‡ŽƒВއ‰ƒ‰–Ž•–~‡‹~ŽƒŠ‡˜—ƒ‚—‚–‡–ŽƒŠŒŠƒŠ~ –ƒ~‡‬ ‫~Žƒƒ–‰‡‹~ƒ˜ƒ‚Œ•ƒ‹„ƒ‚ŒŠ‚—ЕЂ~ ˜‪ƒ~Œ‹‡˜‡ŠŠ~‚ކ•:‬‬ ‫~ƒ‡Œ‡—Œ~ЇŒ‡—Œ~Šƒ‘„‚ސ—‚ЇІ‬ ‫Œ˜– —‚ ƒ–‚ ‚Œ˜Ž˜ Š~ ‚‡‡˜‚ ‡‡—އ˜ ~ƒŠ‡ ~’‡Šƒ ‡ƒ˜– Œ‡‡ Š~ €ƒŠ‚~—–‡‰ƒŠ‚Š•–~˜‚~‹~Šƒ–~ƒƒŠ‰‰Š~ Œ~‡˜Žƒ‡—˜ŠŠ• ˜‬ ‫‡‡—އ˜‚‡~—~Š‚~˜‚~‹‚ ‡ŠƒŽ‡˜ƒŒ‚‚Œ”—Šˆ‰—‡ƒ"‚~‹Š~Ž’€‚ Œ—‚ƒŒ‚‡Œ‡‹‚ސЇ‹—–ƒŠ‡ŽƒЉŠ‚—Ž‚ƒŠ„‰ƒ–ƒŠ—Ž~˜‚•Šƒ˜—•‡Š‬ ‫Œ‚—~Š‚‚ ”ƒ’‚‚‡~Ž˜‚~އŠ~—ƒŒ–˜—˜ƒŠ~‰—–ƒ˜Š~—ƒŒ–˜—ƒ‹ Š”ŒƒƒŠ•‡‡Œ‹‰Œ‚—‚‡Œ—€˜ƒ‰ˆ‡‚‡‚•–ƒ‡ƒ˜–Š•‚ƒƒ‡„‰‚‬ ‫– ”‹ ŒŠ ‚‡Œ‡ ƒ‚—Œ~Š ‚~Šƒ —•‡Š˜‡ Š ”Œ‡ ~  ‚–އ‹ ‡– Ї—ƒ˜ƒ Œ‚’–‪–•އ”–‚˜~Œ:‹‡–ƒ’‡102‬‬ ‫‬ ‫АŽ‬ ‫‬ ‫АŽ‬ ‫‬ ‫АŽ‬ ‫‬ ‫АŽ‬ ‫‬ ‫АŽ‬ ‫‬ ‫АŽ‬ ‫‬ ‫АŽ‬ ‫‬ ‫АŽ‬ ‫~–‚‹~ƒ‚–ƒ‬ ‫–’~Š’ƒ~‚‬ ‫‚–އ˜ ‡‚‬ ‫‡—–~Š‬ ‫– Š˜—ƒ—Ž‚‬ ‫‡” •—‹†ƒ‬ ‫—~ƒŠ ‡‬ ‫‚–~—–‬ ‫€œŽ‡Ž‚‬ ‫–ƒ„‚‬ ‫ЇЇ~˜‬ ‫ ‡‚‬ ‫—–‚‬ ‫Œ–‡‹‬ ‫‬ ‫Œ–‡‹‬ ‫‚‬ ‫„Š‬ ‫„Š‬ ‫„Š‬ ‫„Š‬ ‫ƒŠ‡•‚‚‬ ‫„Š‬ ‫„Š‬ ‫טועמיה ‪ -‬דפוס ספיד פרשת בראשית תשפז‬ ‫‪65‬‬ –‚–Œ~Œˆ—Œ‚ “‡ n”r ‚˜ p ~€‡ p nǂq jŠ҇–n r”‚ r‡‚ r r ~Š p r‰ jƒ‹‡n rŠ j‡˜Ì~Œo j·°» r¸‚ r‡‚‹ r rŠ»~‚ r ‡q n¸‚~»‚‹ n q€ jƒ Š rÀ‹r ~r ‚˜ r ~‚ p p» qŠŒ‚ j p„‡ nÀ‹‡ n¾ q ˜Ì q ҇ l –n j”Œ‚ q p„ rÀt Œ‚ j p„‡ nÀ–‚o r¼Ën ˜q •q °j Ât ‚‚ q –‡r n” j‡‚˜ q ~‹ p rÁ tÀ‡ o·Œ– n q j n‡Ò pŠÂp ‚‹‡ q n r jǂq jƒ‹‡ n –r Æj ‚˜ q ~˜Ì~ p –j ‚q jŠÌÁ°p ŠsÀ‚Ò q q j·‹‡–n ŒÌ~ j jƒÌ·‚ pðq ŒЇ j n¸‚q ° p ’sp †~ oÁŒq jŠ҇–n r”‹‡Œn r ’j nŠƒ‡ r¾ q ‫המשך‬ << 1 ‫מעמוד‬ – p”p ‚° r –̇‚ o p‡‚j n‡– o r· n‡ÌÁ°“‡ p n”r ‚p ° p pŠ p¾‚˜ q Œp pаj Ât ‚q jƒ Ò rÀŒ‹‡ n ‡n n ’j Œ~Õ q °˜ p q q rŠ jƒ˜Œp ~k ‚˜ r ~‡ p n¸‚q jŠ҇–n r”Š r~Š l ¹o j‚‹ p n‡ŒÌ‡ q "– q j n‡҇~‹‡ o n”‡ n”˜Ì~ l Œ»‹‡ o n rŠ j‡˜Ì~Œ‚ o ~̖ p jƒ‹ rŠ»~ rŠ rŽ j‰ nŽÒ pŠÂp ‚q jƒ ˜q Œp j·»À n ‹‡n rŠ j‡‚q – r¹‹»° r Š oÀËq j ‚n ‚ rŽÌ°~–n ‚r ‚–»² r q· – qr ˜Ì–»²‚q ‡ o· Ò pŠÂp ‚q – qr ‡ n޲o ‚q Œn ‚’p r‡ –˜Ì‡ o  r ~p ̊»‡‚r jƒ‚Œr – r r‡ j·̘ rއn Œ˜ j ~Š p ‚o nŽ~»‚‹‡n rЇ nŠ‚ r‰ r„~Õ°‡Ì¸Ò p pŠŒŠp ~ q rŠ’j nŽаr Œ° r o‡ – q”j pŽ˜‡²n ²n ‚‚ q –»² r qА‡q n¸‚n °p jÀ҇°n Œj ‚n jƒŠ oÀËq j ‚‚ n r¾ n޲j ‚‚ q –»² r q·– q‚ r ~r jŠ‚҇ r °n Œj ‚n jƒ ‚ r‡‚ŠÌ‰ r r‡~Ô~»‚˜ q ~‚ q r‡r j·̊‚˜r j‡‚r jƒ‹‡n j°Ї n n€ jŠ– r jÀ‡q n¸‚~»‚‹‡ n n·–‹‡ q n”‡–n l Œq ‡ nސr ‚p pŠ p¾‚‚ q p„‚ r‡‚•̘ r Œ r pŠ p‡~ r‰ jŠ~Ì·̊~–r •r jƒ‹‡n rŠ j‡‚ q q ~Š q Š q oÀËq j ‚ n ˜q ’p jŠ ˜~Š p ‚o qŽ jŠ҇°n Œj q‡‡Œ"‚ n p‡‚j n¾‚Œ̘Ì~‡q –n †j Œ– q r¹r ‚ÌŠq rÀ‚ rއn Âj ‚˜ q ~Š p ‚o qŽ jŠ҇°n Œj ‚q jŠ ̊‡~o °~»‚ p °˜Ì‡ p ‚j nŠŠÌ‰ r‡҇~»~ o jÁÆq ˜j ‚‹‡ n n rŠ j‡‚ q –q Æ‹»°‡ p nŠ j·° o r‡‚ r‡‚ÌÁ r °“‡ p n”r ‚p °p –‡~n °j ‚q jŠ»– p”° p –̇‡ o ~ o o·̊‡~‹ o ~‹Ì‡ n pŠ o¾‚Œq q Ì‡~Ô~»‚‡ o –o ‚"ƒ‡ l –r l ~‚ q rއn Âj ‚q ‚ p‡‚j n‡‚ p¼‚q pŠ p¾‚q °„‡ p –n j‰‚n jƒ‚Œr r· qа q¸ nŽÒ pŠÂp ‚q °p sq Œ°j nŠ»~ jÁÆq ˜j ‚‹ n ‚"̊~ o –r •Ò r pŠÂp ‚‹»Š q jÀ °q Æ‚ p p„Ò°o Œj ‚‡ p nŠ j·‚ rއn ŒÒ j rÀ ‹‡ nއŒn ~l Œ~Ô~ q r·‚–q p”p ‚° r –̇ o ‹‡–n °r j‰Œ‹‡ t n rŠ j‡±Æo q j‡~»‚Ì‡j –Ì q ̌ j·‚ rАr ° p ˜ÌЇq oÁ q»‹‡Œn r¾ q·Ò pŠÂp ‚Ò q rÀА q °q r ‡ qŠ»~"Ì· r t‡Œ‚ j ŒÒ q pŠÂp ‚Ì·– q q r·»¹ q Œ» q rŠ jƒ˜–sp °•j Ën q·– o·q jŠ‹‡~n •‡r †‡n nŠÌƂ»Š‡ q n ˜j ‚n ̘Ì~:‹ r‰ r ‚p jƒЇ n”~r ‚Ì r r‹ q rÁ tÀŒ– n °r j‰Ât ‚q jƒ‹‡ nЁo j¸‹‚ o q”‡ oÀ˜Ì~–j nŠ‹‚‡p –o l ~s q •l q‡ „‡–n j‰‚˜ n –r m Œr jŠ"»Šr ‚“‡ p n”r ‚‹ p ‚ n p¼‚ q oÀj Ân ‚ q pŠ p¾‚˜ q ~– p q r·‚Âr rŠ"ƒ‡ rŠ~– o °p •̊° p o‡ ‚ rއn Âj ‚˜ q ~Š p ‚o qŽ j‡~»‚ jƒ‚ rއn Âj ‚Š»‚ q nŽ˜Œq j‰ r jƒ‹‡‡n n j‰Ëq ‚‚ q r‰»ŠÂj ‚‡ q oŽ j‡ jސ˜ n ~ p Âo qЇ nƒ Èq n‡ ‹˜Ì~‡r nŽ j‰Œ~»‚ q °‡p oŽ’j nŠ‹‡n –r j¼‚˜ q ~Š p ²o q j¾°‚ p pÌt Œj ‚q Œ‡ o Ën °j Èq n·‹ rÁ tÀ‡ oŽ j„~r j·Ò pŠÂp ‚q “‡ n” r r ~Š p r‰ jŠ˜˜o rŠÌÁ°– p ³q qŠ‚–Ì‚~»‚‹‡ r n rŠ j‡‚ o·–j ‚ƒ‡ q rŽ’r jŠ~‡ n‚r jŠÒ pŠÂp ‚° q Èo n·ƒ‡–r l ~q ‹»° q sŒ j” nŠ–»Œ~~Õ r °‡ p Ën j q r‡‹»Š jÀ q ‡Œn j”Œ~ÔŠ q ²r tŒj –q p¼°‹‡ p n Ì‡‹ j p‰ jÁ tÀ‹‡ n”‡ n”l rŠ  Œq j” n‡ÌÁ°“‡ p n”r ‚p ° p pŠ p¾‚‹‡ q n –r Æj ‚‹ q »– n j„ j q‡‹ rÁ tÀ°° p Èo n·‹ n‡°q j r – q ~q jŠ»‹‡n –r j„‹n » Œj r” o‰ rŠ jƒ‹‡ n r·°t Œ‹‡ j –n o ~l q·‹‡n –r j¼‚˜ q ~»’‡ p nŠ k ‚"‹‡ p n rŠ j‡‚Š q rÀ»±‚ r ŒŠ p r~– l r¹r ‹‡n rŠ j‡‚˜»‰ q jŠÂq qŠ– o r· n‡:̇’j r‡ j·‡‚n –j Âq ‚“‡ q n”r ‚‹‡ p nð̰ q jƒ‹‡ n –r Æ‹ j – n ˜Ì‡ o j· rŠ j”Ât qŠ – p”° p –̇±o Æo q Œ‡ j nŽ~Š l o·Èn °‹‡ p n –r j¼ q· q€ rŽ~Ô‚ p¼‚ q pŠ p¾‚•q –Ò q rÀŠ rÀ‚’p r‡‹‡ n”‡ n”l ‚‹ r ‚p rŠ ‹‚p rŠ‚ rŽËj n𘻎 p Âj ¹q j„‚n q·» Œj ±r q Ì¾o °‹ p r ~˜‡ r Ën Œn ~l ‚˜»‰ r jŠÂq ‚‡ q ‚Ì„ÒÔ n Œj nЇ»~– r Œr ~k pð‡ p Œ˜»Ž n Œr ~k pŽ j·‚ rއn Âj q·sl q¾°p ‹‡ n‡‚n –j Œq »‡‚r jƒ ‹‡ n –r Æj ‚q »Šj r¸ Ò rÀ ‚ r‡•r °j ‚q ‚q jƒ ‚r •r °j ‚q ‚q Ёsp € j‰» “‡ n”r ‚p ˜~p »Š j·•n ‹ rÁ tÀ ˜q rŽ˜Œp ~˜ k –ÌË‚ q °Ì r Èj ‚‚ q –ÌË r ‚‡ q ‚Ì„˜‡ n Ën Œn ~‚ l r‰»ŠŒj nŠ‚ p‰Ì„:˜Œp ~k ‚Š r s q Œl qŠ ‡ nސ r r ~ p pŠ p¾Œ“» n ‹‡n r j”‡ oއŒŠ n r‰ j·‹‡ n –r Ƙ j Œp pаj Œ‚ t –‡r n” j‡–ÌÇ nŠ» ‡ nŠ j”‚‹ n rÁ tÀ‹‡’n r‡ jƒ ˜‡Ën Œn ~‚ l –̘ r jŠ‚ p‰Ì„º r·• o¹r °‡ p Œ»˜ n Œp ~‚ k –ÌË r ‚»Ž q rŠ “‡ n”r ‚˜ p ~‚ p •r °j ‚~»‚‹ n ˜Ì~ r o‡ jސ~Ô‚ n p¼°‹‡ p n”Âj ~q Œ‹‡ j –Ì‚Š n °˜ p n‡ q j·Ёq r¸° p oÀj Œ»n ‡Ën jŠ q·•–n Œq ~˜~s r „ Š r‰ j·Ò~° q r¾ tŒ‚ j r‡‚ r pŠ p¾‚‚ q Œ»~ r Œ̊Š j q r¸~ÔÒ~˜»–‡ q n Œj n·ÌÁ°p ‚‡†‹‚–~–‚‹ƒŠ—˜—˜‰– Ò pŠÂp ‚‡ q oŽ’j nŠ‹‡n rŠ j‡‚Š q rÀ»‡ n¸‚» n j·•j nð‚ p r ²r q»‹Ì¾ q·̘Ì~–‡ n„ l ‚q jŠ҇–n r”‡ nŽ~l qƒ“‡ n”r ‹‡Œ‡‚˜‡– ~ ‫המלחמה האחרונה )נ"ט( – מלכות הבג"צ‬ ‚•‚Š—˜ƒ‰ŠŒ‚–~ƒ˜—‹‡‚Œ–‚Š€Œ ‡˜Š‡’˜Žƒ˜Œ—‡ŒЉ Š—ŒŽ–—~Œ~”ƒ‡—‡‡–‚–‚Ž‚˜~–~ŠƒŽŠ ˜‚‹ƒ•‚–Œ~Œ †–’ ‚Ї’˜Œƒ—ƒŽƒ ‚˜~Œ ˜ƒ—•‚˜ƒ‰–Œ˜ ~‘~‡’ƒŒ~Š ‡‚˜ƒƒ‡˜ƒ”Œ~Š~–—‡˜~~Šƒ‡‡Ž‚˜†‡—˜~ƒ‹ƒ~˜ƒ‰ŠŒŠ ‚Œ ƒŒ ~Š ŠŠ‰— ‚‚‡Œ˜ –˜ƒ‡ ƒƒ †’—Œƒ ‚•” ‚ƒ~ ˆŠŒ ˜‰–Š ~‡‚  Ž ‡Ž ˜ƒƒ”Œ  „Œ ˜ ~ –ƒ‰„‰ ‚–ƒ˜‚ ˆ–Š ‹‡–˜ƒ‚ †’—Œ‚ ‡•ƒ ƒ w‡ ˜‰ƒŽ‡”ƒ‡ƒ‚Žƒ—~–‰ƒŽ‡†’ƒ—‚‡—‚"‚’ƒŠ‚‰–‚˜Š‡ ˜–—•‚ ‹‡‰ŠŒ Š‚ ‹Œ–‚˜ƒ‰—‹—‰ƒ‚Žƒ‰Ž‚–ƒ”ƒŠ‡‰‹‡‡ƒ~–‹‡Ž‡‡˜Œ‚ ˜—‚‡–—•‚‚ŒˆŠ‚˜~ ‚ƒŽ‡ŠˆƒŠŒƒ‚ Ž~ƒƒ€‡ƒŽŒŒ–‚ƒ‚Š ‹‡†’ƒ—ƒ‡Ž‡‡‡—ƒ‚Š‡‡‡ "‡Ž‡‚А‚‡ƒƒ”Œ”‡‰ƒ ‡‚†’˜ƒŒ ŠŒƒ "‚•‚‚‰ƒŠŒŠ‚‡ƒ~–‚‚†‡’—‚ ‹‚˜~–‡‚„‚ŠƒƒŠ~˜ƒ”Œ——ƒŠˆŠ’ƒˆŠ’Љ ˆŠŒ‚ˆ–”ƒ‚‹‡Œ‡Š‚•ƒ –‚‰ŠŒŒ†’—Œƒ•”†Šƒ—‚‡‚—ˆŠŒŠŠ—Œ ˜ƒ‡– ‡ƒŠ‡€  ‹‡– ~‚ ‹‡–ƒ‡~‚ ——Œ ˜ƒ–‡‚„‚ ˜–‡Œ—Š ƒ‡‚ –ŒƒŠ‰ ƒŒƒ•Œ ˜~ ƒ~ŠŒ‡— ˆŠŒŠ ‹‡ŽŒ~Ž‚ ‹‡–—‚ А ‚ƒƒ‡”ƒ ‹‡‚ ˜Ž‡ŒŠ ˜‰ŠŠ ‹‡Ž‡‡˜Œ‚~‡‚‹—‚˜‰–ƒ‡ ‚Œ–~Š„€‚–„‚ƒ‹‡Œ˜ƒ‰‡’— ~Š ˆŠŒ‚ƒ ‹‡‡˜Ž— ‚Ž— ƒ’Š ‚–„ ƒ—‡—  ƒ–Œ—‡‡ ‹‡•ƒ ‚— ƒ€~‡ƒ А‚‡’•‚~Š˜ƒ‡ƒ‰ŠŒ‚ Œ˜ ~‘~—~‡‚˜Œ~‚ƒ•”‚А‚–‡Œ—Š Аƒ†Š˜—‚ƒ‹‡„ ƒ’‹‡Ž‡‡–‚Œ‰‹‚ŠƒŒ•ƒ~ƒ–•Œ‹‡— ‚Ž‚ƒ— —–ƒ—‚˜~‹‡‡Œƒ~–•‡‹‡~”ƒŒƒŽ~Šƒ‰Œˆ~‹‡‡ƒ~–‹‡Ž‡‡˜Œ‚ ‹‡ŽŒ~Ž‚‹‡–—‚˜~ƒ‡Ž‰‚ƒ‹‡‡‡ƒ†Š—‚˜~ƒ’˜ƒ‚‰ŠŒŒ‚  ‚€‡–•‡ƒ —–Œ~ƒŒ—‹—‰ƒ‡‚˜ƒƒ‡Š‚ŽŠƒ—~–‚–ƒ’ ‚‰ŠŒŒ‚‡•ƒ —‹‡–ƒ~АƒŽ‹‡Œ‡‚Œ‰– ~Š‹‡–ƒ~‚˜‡Š ‚— –‡„ ‚Œ ˆŠ –ŒƒŠ "–‡„ Š  ‹ƒ~ ˜ƒ‰ŠŒ ‚Š—ŒŽ ‚ŒŠ ƒŠƒ–Œ~— ‚‡‡–‚~‡—Ž‚‹˜ƒ~–•‡–—~‰ƒƒŽ˜—‚ ƒŠ—‡‡–‚— –ƒ‚†‡Ž~—ƒ~––Œƒ~ƒƒ‡’І~‡”ƒŒ“ƒ–~ƒ‚— ~”Œ‡—‰ƒƒ—‡‘‰˜ˆŠŒ‚‚–Œ˜ƒ†‚—ƒ‚˜~‹‡–—‚ ‚АŒƒŽ‡~ˆ~—˜‡—ƒ‚–’˜–’‚Š—‚–‚†‡ŽŒ‡ ƒ˜Œ•Ž ˜~ ‹ƒ•‡ ƒ‡•ƒ ˜~ ‚Ž—Œƒ ‡ •„ƒ  †Šƒ— ˆ˜ƒ~ w„ƒ€ƒ ˜Œƒ ƒ ‚~€˜Œ ‹ƒ~ ˜ƒ‰ŠŒ ˆ‰  ~Œ† ~ƒ‚ ‰Šƒ ‚–€ ƒ˜ƒ‰ŠŒƒ ƒ—‡ ~Š ˆŠŒ‚ –Œ~ƒ ‡‡–‚ ~‡—Ž‚ ‹‚‡Š • ” А ƒŠ ƒŠ‡~‰ †’—Œ ˜Œ‡ ‚Œ‡ ˜”Œ ƒŠ‡~‰ ˜‡~–Žƒ ˜Š ‚•‡’‚‚˜Œ‚‰ŠŒŒ‚‡ŽЉ—‚‡~–~‚ƒ‚’•˜~Š–‰ ‹‡’~ŽŒ‚ƒ‹‡Ž€‚€–ƒ‚‚‡‚— ~ƒ†Š—‚—Œ •”‚‡’ ‹‡•ƒ Š‘•ƒ˜‚~ƒ‚ˆŠŒ‚˜ƒ‰ŠŒ˜~ƒ•—‚Œƒƒ‡•ƒ Š˜‡‡”Š ‡˜‡— ˜—ƒŠ— ‡†‡Š•ŽŠ  — Š –Œ~ƒ ‡ € ‹‡’—‰Œ‚ƒ ˜–‰‡Ž~Šƒ˜ƒ‰ŠŒ‹‡•ƒ Š‘•ƒ˜‡~—Œ ‫לא מובן מה הקשר‬  ~‚ЇŠ ˜‡– —„~Œ—˜ƒ~‡”Œ‚ƒ„ƒŽ–”Šƒ‰Ž‚„‚Œ‰ƒ~ƒ‰‚„‚Œ‰ ‫תחילת הברכה‬ Š‚„—–ƒ’Œ‡’ƒŒ‡‚˜ƒƒ‡ ’•–’ ƒ†– ƒ——–Œ w—‡ ‹ А ‹‡Œ‡Šƒ ‹Œ ‚އ‰—‚ƒ ˜ƒŠ€Š Š~–—‡ ƒ~”‡ —•Œ‚ ‫לסופה? "השיבה‬ Š—‹‡Ž‡‹‚ƒŠ‡~‰‚~–ŒƒŒƒ ƒŠ„ƒ€ƒŽƒ€—–‚ƒ—ˆ‰ –—~ƒ‡Š‚†’—Œ‚˜‡‡†’ƒ—˜~–•Ž‚‚”ƒ•ƒ†Š˜—‚Š~– ‫שופטינו כבראשונה‬ ˜Œ~ ƒŒ‚–‚ƒŽ~‰‹‚‡– ~—˜ƒ~‰–‡•ƒ Š‚•‚‡•ƒ ˜~ƒŽ‡— ‫ויועצינו כבתחילה‬ ˜ƒŠ€ Š— ‹‡– ƒ~Œ‚ ‹‡ ‡’‚ ˜~ ƒŽ–‰„‚ ‹ƒ•‚ –Œ~Œ Ї„‚ŠƒŠ˜—˜ƒŽ„ƒ˜Ž‡‰—‡ƒŠ‡ŒŠ‚ކ•‚Š•„~‹‚ ‫~ƒ‹ƒ–Žƒƒ~˜–‡‚Œ‰˜Œ~Ї‚ƒ €Œ  Š‚– והסר ממנו יגון ואנחה‬ –Œ‚ ˜~ ЕР‰ƒŒ‚ ‡Š‰ ƒ‡‚˜— ‡‰ ‚‡—‚ ˜‰– ‚Œ ‫ומלוך עלינו ה' אתה‬ ˜ƒ–ƒ•ŒŒƒ‡‰ƒ•ŠŒ‹—–ƒ——Š~–—‡А‹‡†Šƒ—‚– ~‚–Œ~Œ‚Š—––Œ”Œ‚ ‫" מה הקשר‬...‫לבדך‬ •ŠŒ˜ ~‚’‡’‰–ƒŠ‹‡Šƒ‰‡•ŠŒƒ‚•‚‡~—‹‡– ƒ‡‚‡ƒ†‹–‡Œ–‚ ‫בין השבת השפיטה‬ ‚•‚ Š— ƒŒ— ‡~ ‹Šƒ  ‚ ˜ƒ‰ŠŒ Š— ‚„†‡†Ž~‚ ‚„ Ї‡Œ ƒŠ—Š˜‡Ž‹‡Œƒ•‹‡–Œ~Œ˜—•ƒ˜ƒŠ~—Š otubon1@gmail.com ‫הראויה למלוכה‬ wƒ—‹†‚‚Œ•ŠŒ–‰„‚ Œ‡—‹Š—~‰‚‡~ƒ‹Š— 956363„~ƒ 7ƒ—‡•‚03-6171111ƒ€‡‡ ƒ—Š‚Šƒ•‹‡–ƒ‡—‚˜‡Œ—Š !?‫הקב"ה‬ ‡‡˜ƒ–‹‡~Š’~Š’"ƒ—– ‫ דפוס ספיד פרשת בראשית תשפז‬- ‫טועמיה‬ 66 ‫נא לא לעיין בשעת התפילה וקריה"ת!‬ ‫בסייעתא דשמיא‬ ‫לע"נ‬ ‫נתנאל בן‬ ‫ציפורה‬ ‫ושלמה‬ ‫גליון‬ ‫רפאל בן‬ ‫אסתר‬ ‫‪658‬‬ ‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‬ ‫פרשת בראשית תשפ"ז‬ ‫*****************************************************************************************************************************************************************************************************************************‬ ‫הגדול של המושב‪ ,‬בה יוסבר ויובהר גודל חשיבות ענין‬ ‫ֹתו )א‪ ,‬כז(‬ ‫ְּבצֶ לֶ ם אֱ ל ֹ ִקים ָּב ָרא א ֹ‬ ‫הטהרה‪ ,‬והמצווה הגדולה שבהקמת מקווה ביישוב; ובתום‬ ‫העצרת לערוך 'מגבית ענק'‪ ,‬כדי שכל תושב ייקח חלק נכבד‬ ‫'בצלם אלוקים'‪ ...‬שם 'אלוקים'‪ ,‬הוא 'בעל הכוחות‬ ‫בהוצאות בנין המקווה‪.‬‬ ‫כולם'‪ ...‬וכך האדם כולל כל הכוחות הנבראים בעולם‪,‬‬ ‫להצלחת העצרת‪ ,‬חשב הרב‪ ,‬שמהראוי להזמין גם דרשן‬ ‫ולכן הנהגתו היא התורה‪ ,‬שהיא סדר הנהגת כל‬ ‫אשכנזי‪ ,‬הואיל וישנם באותו יישוב גם תושבים רבים‬ ‫הכוחות כולם והזדככותם על ידי כל מצוות התורה‬ ‫אשכנזים והדבר יביא להשתתפות רחבה של הציבור מכל‬ ‫להיות כולם מיוחדים לה' )ר' צדוק הכהן‪-‬שיחת מלה"ש(‬ ‫העדות‪ ,‬שכן הוא עצמו נמנה על עדות המזרח ויתאים נאומו‬ ‫עבור התושבים הספרדים‪ ,‬ועבור הציבור האשכנזי חיפש‬ ‫האדם ניחן בכל הכוחות הקיימים בעולם‪ .‬יכול הוא ע"י‬ ‫מגיד מישרים עם מוניטין‪ ,‬שישכיל לעורר את הציבור כראוי‬ ‫מעשיו לברוא עולמות ולהחריבם‪ .‬ולכן אם ינצל לטובה את‬ ‫וכהוגן‪ .‬הוא בא בדברים עם הגאון רבי יענקלה גלינסקי‪,‬‬ ‫ההזדמנויות בעולמנו זה ‪ -‬יזכה להשלים ולממש את ה'צלם‬ ‫שבאותם זמנים היה כוחו במותניו‪ ,‬והיה נוסע ממקום למקום‬ ‫אלוקים' שבו‪.‬‬ ‫לעורר את ישראל בדרשותיו המלהיבות‪ ,‬שכבר יצא שמן‬ ‫* * *‬ ‫לתהילה‪ .‬ההכנות נכנסו אכן להילוך גבוה‪ .‬מודעות ענק‬ ‫וכרזות זעקו בכל חוצות המושבה‪ ,‬והזמינו את כל התושבים‪,‬‬ ‫סיפר מגיד המישרים הגה"צ רבי יעקב גלינסקי זצ"ל‪ :‬בעיר‬ ‫אנשים ונשים ללא יוצא מן הכלל‪ ,‬להשתתף בעצרת רבתי‬ ‫הגדולה באר שבע‪ ,‬שימש ברבנות עשרות בשנים הגאון‬ ‫לטהרתם של ישראל‪ ,‬ולייסוד מקווה טהרה חדיש ומהודר‬ ‫הצדיק המפורסם רבי ברוך טולדנו זצ"ל‪ .‬לאחר ששימש‬ ‫במושב בהשתתפות הרב הצדיק רבי ברוך טולדנו‪ ,‬רבה‬ ‫בקודש ברבנות בארץ מרוקו והעמיד שם דת על תילה‪' ,‬ארי‬ ‫הראשי של באר שבע‪ ,‬ו'אורח הכבוד' מהעדה האשכנזית‪,‬‬ ‫עלה מבבל' לארץ הקודש וכאן הוכתר בנזר רבנות העיר‬ ‫המגיד המפורסם רבי יענקלה גלינסקי‪.‬‬ ‫באר שבע‪ .‬בהיות העיר באר שבע עיר גדולה לאלוקים‬ ‫ומרכז הדרום כולו ]כפי שהיא נקראת 'בירת הדרום'[‪ ,‬היתה מצודתו‬ ‫ברם‪ ,‬בהגיע היום המיוחל‪ ,‬נדהם הרב לראות בבית הכנסת‬ ‫פרושה גם על כל העיירות סביב‪ .‬בלהב אש קדשו היה‬ ‫הגדול של המושב רק אדם אחד בלבד שהגיע עם אשתו‬ ‫מכתת רגליו ממקום למקום בהרבצת תורה להרבות כבוד‬ ‫לעצרת הענקית‪ ...‬שאר התושבים כולם נשארו אדישים‬ ‫שמים ולתקן בכל מקום את הצריך תיקון‪ ,‬להגדיל תורה‬ ‫בקרירות מופגנת‪ .‬הם כבר הבינו מבין השיטין שלאחר‬ ‫ולהאדירה‪.‬‬ ‫העצרת תיערך מגבית רבתי‪ ,‬ותרמו ברגליהם‪ ...‬ואת זאת‬ ‫יש לזכור שבאותן שנים היתה שנאת הדת משתוללת במלוא‬ ‫באחד ממסעותיו הגיע למושב לא רחוק מבאר שבע‪ ,‬שרוב‬ ‫עוזה‪ .‬רוב הציבור בעם נהה אחר התקשורת השמאלנית‪,‬‬ ‫תושביו לא היו דתיים‪ .‬והנה נודע לו שחסר שם 'מקווה‬ ‫ומכל דבר שריח יהדות נודף ממנו היו מתרחקים‪ ,‬והנושא‬ ‫טהרה'‪ .‬כדרכו ניגש מיד לפעולה‪ ,‬והחל לדבר על כך עם ועד‬ ‫של 'מקוה טהרה' עם דרשות של רבנים לא עניין אותם‬ ‫היישוב ופרנסיו שמן ההכרח להקים מקווה כשר בתוככי‬ ‫במיוחד‪ ...‬האכזבה הייתה קשה‪ .‬הרב טולדנו ניצב על‬ ‫היישוב‪ ,‬באשר באותם זמנים ‪ -‬שלא כבימינו ‪ -‬לרוב תושבי‬ ‫מקומו במזרח בית הכנסת יחד עם הרב גלינסקי בהמתנה‬ ‫הקיבוצים והמושבים לא היה רכב צמוד‪ ,‬וכל טבילת מקווה‬ ‫ובציפיה דרוכה‪ ,‬אולי בכל זאת יכנסו כמה אנשים נוספים‪...‬‬ ‫היתה כרוכה בנסיעה קשה ובטלטול באוטובוסים לבאר‬ ‫אך תוחלתם נכזבה‪ ,‬הם הבינו שאין כאן מה להמתין יותר‪.‬‬ ‫שבע‪ .‬וועד המושב ומנהיגיו הסכימו עקרונית עם הרעיון‬ ‫ר' יענקלה טען בפני הרב‪ ,‬שעצם ההמתנה הארוכה כל כך‪,‬‬ ‫שיוקם מקווה טהרה במושב‪ .‬אולם הבעיה העיקרית‬ ‫כאן בבית המדרש‪ ,‬יש בה זלזול בכבודה של תורה‪ ,‬ומן‬ ‫שניצבה בפני הרב היתה המימון הרב הנצרך לבניית מקווה‪,‬‬ ‫הראוי להסתלק מן המקום כמה שיותר מהר‪ ,‬ולמנוע את כל‬ ‫שעלותו מגיעה לכמה עשרות אלפים טבין ותקילין‪ .‬לא היו‬ ‫הביזיון הזה!‪ .‬אבל הרב הצדיק רוח אחרת היתה עמו‪ .‬הוא‬ ‫בידיו שום מקורות להוצאת ענק כזו‪ .‬רוב התושבים במושב‬ ‫מעולם לא נסוג בעבודת קדשו‪ ,‬לא חת מפני איש‪ ,‬ועשה‬ ‫לא היו חרדים לדבר ה' ולא הבינו כלל את גודל נחיצות‬ ‫עבודת משמרתו בחירוף נפש תמיד‪ .‬הוא טען בתוקף שאין‬ ‫העניין‪ .‬לפיכך החליט הרב לערוך עצרת רבתי בבית הכנסת‬ ‫טועמיה ‪ -‬דפוס ספיד פרשת בראשית תשפז‬ ‫‪67‬‬ ‫מחמת הנפילה‪ .‬הרופאים וידאו תחלה שמרן לא ניזוק‬ ‫לבטל את המעמד‪" ,‬הרי אף בשביל איש ישראל אחד‬ ‫מבחינה פיזית וגופנית‪ .‬וכדי לבדוק שהנזק לא התבטא גם‬ ‫מחללים את השבת! אילו היו צריכים כאן חלילה להזמין‬ ‫בפעילות המוחית וגרם לשכחה וכדומה‪ ,‬הוצרכו לשאול אותו‬ ‫'אמבולנס' באמצע השבת בשביל יהודי אחד‪ ,‬בוודאי היינו‬ ‫מספר שאלות‪" .‬כן‪ ,‬בבקשה"‪ ,‬השיב מרן‪" ,‬שאלו מה שאתם‬ ‫מזמינים אותו בדחיפות שיבוא מיד מבאר שבע! מדוע אם כן‬ ‫רוצים!"‪.‬‬ ‫לא נקיים את העצרת בשביל יהודי אחד? לעולם לא נוכל‬ ‫לדעת ולשער את כוחותיו הפנימיים וערכו של איש ישראל‬ ‫הרופאים פצחו בסדרת שאלות‪" :‬כמה ילדים יש לכבוד‬ ‫אחד!"‪ ,‬טען הרב בלהט‪.‬‬ ‫הרב?"‪" ...‬כמה בנים‪ ,‬וכמה בנות?"‪" ...‬כמה נכדים?"‪...‬‬ ‫רבי יענקלה נענה לפסקו של הרב‪ .‬הוא נשאר אפוא במקום‬ ‫מרן השיב תשובות מדויקות‪ ,‬ולאחר מכן הוכיח את‬ ‫עלה אל דוכן הנואמים כפקודת הרב והחל בדרשה חוצבת‬ ‫הרופאים‪" :‬אלו השאלות?! תשאלו אותי על דברים יותר‬ ‫להבות!‪ .‬אמיתות דברי הרב ועקשנותו הציתו בקרבו אש‬ ‫עמוקים! הרי יש לכם פה ביהכנ"ס‪ ,‬תביאו כמה ספרים‪,‬‬ ‫קודש‪ ,‬והוא נשא דרשה מופלאה מלאה ומתובלת בדברי‬ ‫תביאו ש"ס‪ ,‬תביאו רמב"ם‪ ,‬תביאו פוסקים‪ ,‬תאמרו לי את‬ ‫התעוררות רבים ברגשות קודש‪ ,‬כאילו היה עומד ומדבר‬ ‫מספר העמוד‪ ,‬וכך נראה אם הזכרון שלי לא נפגם חלילה!"‪.‬‬ ‫בפני חמשת אלפים איש!‪ .‬בתום נאומו הנפלא כבר לא היה‬ ‫על אתר הובאו למקום שתיים־שלש מסכתות‪ .‬הרופאים ציינו‬ ‫צורך בדרשה נוספת של הרב טולדנו‪ ,‬מאחר ולא היה נוכח‬ ‫את מספר העמוד‪ ,‬ורבנו החל לדלות מתוך מעיין זכרונו‬ ‫אף אדם מאחינו הספרדים; האיש היחיד שנוכח באולם היה‬ ‫הנובע את דברי הגמרא‪ ,‬הרש"י והתוספות‪ ...‬הרופאים‬ ‫אשכנזי‪ ,‬והוא כבר קיבל את הדרשה שלו‪...‬‬ ‫סברו‪ ,‬כי אולי הספרים המסוימים הללו נחרטו במקרה‬ ‫בטרם פנו לדרכם ניגש האיש אל הרבנים בברכת 'יישר כח'‪,‬‬ ‫בזכרונו של מרן‪ ,‬ושלחו להביא ספרים נוספים מבית‬ ‫וביקש אם אפשר להמתין מעט‪ ,‬כי אשתו נמצאת כאן‬ ‫הכנסת‪ ,‬אך רבנו הפתיע אותם בזכרונו הבהיר‪ ,‬כשהוא‬ ‫בעזרת הנשים והוא רוצה שאף היא תקבל את ברכת‬ ‫מצטט בדיוק מופלא כקורא מתוך הכתב מכל הספרים‬ ‫הרבנים‪ .‬הוא הלך לקרוא לה‪ .‬בדרך הם התעכבו מעט‬ ‫עליהם נבחן‪.‬‬ ‫בשיחה ביניהם‪ ,‬ולאחר זמן־מה ניגשו אל הרב טולדנו והציגו‬ ‫הרופאים סיימו את הבדיקה בהתנצלות‪" :‬סליחה כבוד הרב‪,‬‬ ‫את עצמם‪" :‬אנו זוג ניצולי שואה‪ ,‬ומתוגמלים מדי חודש‬ ‫הלוואי והמוח שלנו יעבוד כמו המוח שלך!"‪...‬‬ ‫בסכום גבוה ונאה מכספי השילומים"‪] .‬כידוע באותן שנים שילמה‬ ‫ממשלת גרמניה הון תועפות לניצולי המחנות[‪" .‬ברוך ה' מצאנו כאן‬ ‫* * *‬ ‫במושב את מנוחתנו‪ ,‬ואנו מתפרנסים יפה ויכולים להסתדר‬ ‫אף ללא אותם שילומים‪ .‬למיטב הבנתינו בניית המקוה כאן‬ ‫בתקופה מסוימת נזקק מרן לתרופה מסוימת העלולה לפגוע‬ ‫מתעכבת מחוסר אמצעים‪ .‬רוצים אנו אם כן לתרום עבור‬ ‫בשני אחוזים מהזכרון‪ .‬רבנו לא הסכים ליטול את התרופה‬ ‫בניית מקוה זה את כל כספי השילומים הללו‪ ,‬ובזה תהיה‬ ‫ואמר בתוקף‪" :‬מוטב לי להישאר חולה ולא לשכוח חלק קטן‬ ‫נקמה חזקה לאותו צורר מרושע‪ ,‬שרצה להשמיד את עם‬ ‫מהתורה!"‪.‬‬ ‫ישראל ותורתו!"‪.‬‬ ‫הרופאים ניסו לשכנעו ליטול את התרופה‪ ,‬בטענה כי‬ ‫עמדו הרבנים וערכו חשבון של הוצאות הבנין‪ ,‬ונמצאה‬ ‫הפגיעה בזכרון היא מזערית ובטלה בשישים‪ ,‬אך רבנו לא‬ ‫תרומתם של אותו זוג מכסה שני שליש מסך כל ההוצאות‪,‬‬ ‫הסכים בשום אופן‪ .‬כל חייו הוא קיים בעצמו "הישמר לך פן‬ ‫עד מהרה נרתמו כמה נדיבים ידועים בעם לגיוס השליש‬ ‫תשכח" ונזהר ונשמר שלא לשכוח את תורת ה'‪.‬‬ ‫השלישי‪ ,‬ובתוך תקופה קצרה הוקם באותו מושב מקוה‬ ‫הוא היה אומר כי כל איברי האדם‪ ,‬כמו העיניים‪ ,‬הראש או‬ ‫מפואר ומהודר‪ ,‬אשר משמש עד היום את תושבי המושב‬ ‫המוח ‪ -‬ניתנו לאדם מעם ה' יתברך לצורך לימוד וידיעת‬ ‫]מתוך הספר 'טיב המעשיות'[‬ ‫לטהרתם של ישראל!‪.‬‬ ‫התורה‪ .‬ואם אדם אינו לומד או אינו זוכר‪ ,‬הוא עתיד‬ ‫* * *‬ ‫להיתבע על כך לעתיד לבוא‪" :‬מפני מה לא למדת או לא‬ ‫זכרת את תלמודך?!"‪ .‬אנחנו חיים בתפיסת עולם מגוחכת‪.‬‬ ‫הראשונים מפרשי התורה )רשב"ם חזקוני ועוד( מבאר ש'צלם‬ ‫משקיעים כמה שעות ביום בלימוד וכבר מתלוננים‪" :‬אין לי‬ ‫אלוקים' היינו שנברא האדם בצלם ובצורה של המלאכים‪.‬‬ ‫זיכרון‪ ,‬אני לא קולט‪ ,‬הכל בורח לי מהראש!‪."...‬‬ ‫ולא לחינם הוא נברא כך כי באמת הוא יכול להגיע מבחינה‬ ‫מסוימת לדרגה של מלאך‪.‬‬ ‫לפעמים ניגש אלי תלמיד ומתלונן‪" :‬איני רואה סימן ברכה‬ ‫בלימודיי‪ ,‬איני קולט דברים‪ ,‬לא זוכר‪ ...‬כנראה הראש שלי‬ ‫* * *‬ ‫לא בנוי ללמוד התורה‪ ."...‬רבותינו גדולי העולם לא זכו‬ ‫לתורתם רק בשל כוח זיכרון אדיר בו ניחנו‪ ,‬אלא כתוצאה‬ ‫סיפר הגאון רבי ראובן אלבז שליט"א‪ :‬בשנה האחרונה לחיי‬ ‫מעמל ומשקידה אינסופיים במשך שנים על גבי שנים‪.‬‬ ‫מרן רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל‪ ,‬הוא מעד‪ ,‬נחבל בגבו‬ ‫והובהל לבית החולים כדי לוודא שלא נגרם כל נזק לגופו‬ ‫טועמיה ‪ -‬דפוס ספיד פרשת בראשית תשפז‬ ‫‪68‬‬ ‫* * *‬ ‫* * *‬ ‫מי שרוצה לזכור את לימודו צריך לחזור על תלמודו‪ ,‬להיות‬ ‫לפני כארבעים שנה נתן מרן כתב־יד של אחד מספריו לבית‬ ‫שקוע בו כל הזמן ולהתרכז בו‪ .‬אצל מרן זצוק"ל ראינו זאת‬ ‫הדפוס‪ .‬כתב־ידו היה כתב יהלומים‪ ,‬מסודר וברור‪ ,‬בהיר‬ ‫במו עינינו ‪ -‬יכולתי לעמוד לידו מספר דקות‪ ,‬והוא לא הרגיש‬ ‫כשמש בצהרים‪ .‬לא היה צורך להקליד אותו לפני כן‪ .‬כשנתן‪,‬‬ ‫כלום! היה לוקח ספרים‪ ,‬עובר לידי ‪ -‬ושום דבר‪ .‬אלמלא‬ ‫הזהיר מאוד שיראו לשמור על הדפים משום שאין לו עותק‬ ‫הרבנית שצעקה לו‪" :‬חכם עובדיה! הרב אלבז כאן!‪ - "...‬לא‬ ‫מהם‪ .‬בעל הדפוס החל לעסק בזה והנה הבחין שחסר לו‬ ‫היה פונה אלי בכלל‪.‬‬ ‫דף אחד‪ .‬הוא חיפש אותו בקדחתנות אך לשווא‪ .‬מה‬ ‫עושים? בלית ברירה התקשר לבית מרן לברר אולי שכח‬ ‫אנשים ידעו‪ ,‬שאפשר לדבר אליו והוא לא שומע‪ ,‬וכדי‬ ‫אותו שם?‪ .‬כל בני המשפחה‪ ,‬שהבינו את משמעות‬ ‫שישמע צריך לתפוס לו את היד ולנענע אותה‪ .‬רק כך הוא‬ ‫האבידה‪ ,‬התגייסו לחיפושים‪ ,‬ורק מרן עצמו המשיך ללמוד‬ ‫יבחין בהם ויענה להם‪ .‬מחשבותיו היו נתונות כל הזמן‬ ‫בלי שהרגיש בהם‪.‬‬ ‫בלימוד‪ .‬היה מרוכז כל הזמן בעולמות עליונים‪.‬‬ ‫רק לאחר כשעה הבחין כי פותחים מגירות ומחפשים משהו‪,‬‬ ‫בוקר אחד בשעה שש וחצי הגיע אברך לסדר את הספרים‬ ‫והתעניין בסיבת הדבר‪ .‬הם חששו לצער אותו‪ ,‬אך לא היתה‬ ‫שהוציא מרן במשך הלילה‪ ,‬כמו תמיד‪ .‬הוא מצא את מרן‬ ‫ברירה‪" :‬המדפיס אומר שחסר דף אחד‪ ,‬ואנחנו מחפשים‬ ‫יושב רכון וכותב‪ .‬כשהבחין בו מרן הרים את עיניו ושאל‬ ‫אחריו"‪.‬‬ ‫בפליאה‪" :‬למה הקדמת לבוא היום לפני עלות השחר?"‪.‬‬ ‫"איזה דף חסר?"‪ ,‬שאל מרן‪" ,‬אשלים אותו"‪.‬‬ ‫"לפני עלות השחר?"‪ ,‬התפלא‪" ,‬הרי השעה כעת היא שש‬ ‫וחצי‪ ,‬ועלות השחר בארבע"‪.‬‬ ‫הוא התרכז והחל לכתוב את הדף מחדש‪ .‬פוסקים‪,‬‬ ‫ראשונים ואחרונים‪ ,‬תשובות וסתירות‪ ...‬כשסיים שלח את‬ ‫"כבר שש וחצי?"‪ ,‬התפלא מרן‪.‬‬ ‫הדף ואמר‪" :‬תאמרו לו שישמור על הדף הזה‪ ,‬אין לי עוד‬ ‫‪" -‬אכן"‪.‬‬ ‫עותק ממנו"‪ ...‬באותם ימים לא היו הצילומים זמינים‪.‬‬ ‫האברך הבין שיש דברים בגו‪ ,‬ומיהר לשאול‪" :‬האם הרב לא‬ ‫הדף הגיע בשלום אל בית הדפוס והחלה העבודה עליו‪.‬‬ ‫הלך לישון הלילה?"‪.‬‬ ‫והנה‪ ,‬תוך כדי כך‪ ,‬ראה פתאום בעל הדפוס דף מבצבץ‬ ‫תחת ספר כלשהו‪ ,‬וגילה את הדף שנעלם‪ ...‬כאב לו‬ ‫ענה לו מרן‪" :‬הלילה שכחתי לישון"‪...‬‬ ‫שהטריח את הרב כל־כך הרבה‪ .‬אבל כשנטל את הדף הישן‬ ‫ואת הדף החדש נדהם ‪ -‬לנגד עיניו התגלה העתק מדויק!‪...‬‬ ‫בתקופה מסוימת בחייו נהג מרן להתפלל ערבית בימות‬ ‫אותן מילים באותן שורות‪ ,‬כאילו צילום של הדף הישן העלה‬ ‫החורף מיד בצאת הכוכבים‪ ,‬לאכול משהו‪ ,‬לנוח שעה אחת‪,‬‬ ‫מרן מחדש על הכתב‪...‬‬ ‫ואחר־כך לקום בשעה שבע בערב וללמוד ברציפות עד שבע‬ ‫בבוקר! מניין לו כוחות לשבת וללמוד ‪ 12‬שעות ברצף? אלא‬ ‫* * *‬ ‫הוא רתם את עצמו כשור לעול‪ .‬הוא המית עצמו באהלה של‬ ‫תורה! הוא התנתק מהעולם ‪ -‬אבל בעצם הוא התעלה‪,‬‬ ‫לאור מעיין ידיעותיו העצום‪ ,‬ניתן לכאורה לטעון כי הוא היה‬ ‫]מתוך הספר 'משכני אחריך'[‬ ‫והעולם התעלה יחד איתו‪.‬‬ ‫בעל זיכרון מיוחד במינו ובשל כך הגיע להיכן שהגיע‪ .‬אולם‬ ‫האמת היא שאלו דברי הבל‪ .‬מרן רכש את ידיעותיו‬ ‫וַ ִּי ֶבן ה' אֱ ל ֹ ִקים ֶאת ַה ֵּצלָ ע )ב‪ ,‬כב(‬ ‫הכבירות בזכות דבר אחד ויחיד ‪ -‬עמל התורה! הוא לא‬ ‫קיבל את המתנה הזאת סתם‪ .‬הוא לא קם בבוקר‪ ,‬שמו לו‬ ‫'כל אורחות ה' חסד ואמת'‪ ...‬התורה תחילתה חסד‪,‬‬ ‫'צ'יפ' ]כרטיס זיכרון[ בראש והתחיל לדעת‪ .‬חלילה! הוא עמל‬ ‫על כל ספר‪ ,‬על כל הגהה‪ ,‬על כל מדרש ועל כל ספר קבלה‪.‬‬ ‫וסופה חסד‪ ,‬ואמצעיתה חסד‪ .‬תחילתה חסד מנין‪ ,‬אתה‬ ‫בלי עמל הוא לא השיג כלום‪ ,‬ובעמלו השיג כה הרבה‪ ,‬כי לא‬ ‫מוצא כשיצר הקב"ה את חוה‪ ,‬קישטה והביאה לאדם ‪-‬‬ ‫ביטל שנייה אחת!‪ .‬מי שהכיר אותו ראה וידע זאת‪ .‬הדברים‬ ‫שנאמר 'ויבן ה' אלקים את הצלע' )תנחומא וירא סי' ד(‬ ‫ניכרו מבין ריסי עיניו‪.‬‬ ‫סיפר הגאון רבי אליהו מן שליט"א‪ :‬כשהגעתי לבקר את‬ ‫פעם אחת כשהייתי בביתו ראיתי כמה ספרים בסמוך‬ ‫רבינו ]מרן הגר"ח קניבסקי זצ"ל[‪ ,‬הוא סיפר לי שאתמול היה‬ ‫לשולחנו‪ .‬הצעתי בפני הרבנית ע"ה שאסדר את הספרים‬ ‫צורך שמישהו יוציאו בברכות התורה כי לא ישן כל הלילה‪,‬‬ ‫בספרייה‪ ,‬אך היא אמרה שמרן זצוק"ל לא מכניס לספרייה‬ ‫ואע"פ שעשה בלילה את כל העצות להירדם ‪ -‬לא איסתייע‬ ‫ספר עד שהוא מסיים אותו קודם לכן‪ .‬את הספרים הללו‬ ‫מילתא‪ ,‬ואח"כ ביום הצטער הרבה בעייפותו כדי להשלים‬ ‫עדיין לא הספיק לסיימם ולכן לא הכניסם לספרייה‪ ...‬מדהים‬ ‫את הלימודים הקבועים שלו‪ .‬שתק רבינו ולפתע המשיך‬ ‫הדבר!‪.‬‬ ‫לומר‪" :‬אני יודע לעניות דעתי ]כלשונו[ מדוע זה אירע‪ ,‬כי‬ ‫טועמיה ‪ -‬דפוס ספיד פרשת בראשית תשפז‬ ‫‪69‬‬ ‫האסלה התפוצץ‪ ,‬ומים זורמים ממנו כל הזמן‪ .‬מיד סגרתי‬ ‫בלילה אמר הממונה על קבלת קהל כי לא תהיה קבלת קהל‬ ‫את הברז ועבדתי זמן רב כדי לגרוף את המים שהציפו את‬ ‫כיון שהיה צריך לנסוע לשמחה משפחתית‪ ,‬ואז אמרתי‬ ‫הדירה‪ .‬ברוך השם‪ ,‬הגעתי בזמן‪ ,‬ונזק של ממש לא‬ ‫לעצמי אם כן טוב הדבר שאספיק עוד ללמוד ולסיים את‬ ‫התרחש‪.‬‬ ‫מסכת יומא ‪ -‬שאני אוחז כעת בלימודה‪ ,‬לכן נענשתי‪.‬‬ ‫חשבתי שארוויח לכן הפסדתי‪ .‬והנה הלילה‪ ,‬שכן קיבלתי‬ ‫אני מנסה לחשוב מה היה קורה לו לא הייתי נכנס לבית‪ ,‬לא‬ ‫את האנשים‪ ,‬ברוך ה' נרדמתי מיד"‪.‬‬ ‫סוגר את הברז ולא גורף את המים‪ .‬איזה הפסד הייתי‬ ‫סופג! כמה קובים של מים היו נשפכים‪ ,‬ומי יודע לאיזה מצב‬ ‫באותו מעמד סיפרתי‪ ,‬מה שרבינו עצמו סיפר לי‪ ,‬כי פעם‬ ‫היתה הדירה על תכולתה מגיעה אחרי שיטפון כזה"‪.‬‬ ‫אחת אביו מרן הסטייפלער חש שלא בטוב‪ ,‬והיו אנשים‬ ‫בחוץ‪ ,‬אמר לו הנכד המקורב רבי אברהם ישעיה ]בן רבינו[‪:‬‬ ‫"רגע‪ ,‬למה בכלל הגעתי הביתה? אה‪ ,‬כדי לעשות טובה‬ ‫"סבא‪ ,‬אינך חש בטוב אולי אנעל את הדלת"; אמר לו‬ ‫ליהודי‪ ."...‬מחסד לא מפסידים‪...‬‬ ‫הסטייפלער‪" :‬וייסט אמענטש פון וואנט ער לעבט ‪ -‬וכי אדם‬ ‫* * *‬ ‫יודע ממה הוא חי"‪ ,‬ולא הניח לו לנעול את הדלת‪.‬‬ ‫עוד סיפור מפי בעל המעשה‪" :‬בבניין שבו אני מתגורר‪ ,‬בניין‬ ‫* * *‬ ‫שבו שלושים דיירי קבע ועוד עשר יחידות דיור‪ ,‬מעסיקים‬ ‫היה זה בשנת תשנ"ט בי"ז באב‪ .‬קיבלתי פני רבנו בחוזרו‬ ‫מנקה חרדי‪ .‬בכל ליל שישי אחרי חצות הלילה הוא מגיע‬ ‫מעיר הקודש צפת והתעניינתי האם נח קצת? ענה לי רבינו‪:‬‬ ‫לנקות לנו את הבניין קומה אחר קומה‪ ,‬והוא מתפרנס‬ ‫"איך האב גילערנט! והספקתי שם בשבוע מה שאני מספיק‬ ‫ביושר מיגיע כפיו‪ .‬יום חמישי אחד חזרתי הביתה בשעה‬ ‫כאן בכמה חודשים"‪.‬‬ ‫מאוחרת מאוד וראיתי את המנקה בעבודתו‪ .‬החלטתי‬ ‫להנעים לו והצעתי לו כוס קפה‪ .‬הוא שמח על ההצעה‪,‬‬ ‫ושוב בשבת קודש אמרתי לרבינו כי ניכר עליו שנח בצפת‪,‬‬ ‫וממש החייתי את נפשו‪ .‬אני חושב שלא רק הקפה שימח‬ ‫ורבינו חזר ואמר כי למד והספיק כהנ"ל‪ ,‬ושאלתי‪:‬‬ ‫אותו‪ ,‬אלא גם היחס הידידותי‪ .‬מאז אימצתי לי מנהג טוב‪.‬‬ ‫"עד־כדי־כך ‪ -‬כמות של כמה חודשים?"‪.‬‬ ‫התחלתי לקום מוקדם יותר ביום שישי‪ ,‬לפנות בוקר‪ ,‬וכך‬ ‫פגשתי את המנקה לקראת סיום העבודה והגשתי לו כוס‬ ‫ענה לי רבינו‪" :‬כאן לא נשאר לי זמן לעצמי‪ ,‬כי ממש לא‬ ‫קפה‪.‬‬ ‫נותנים ללמוד ]בעיון[ ונשאר לי רק כשעה ביום אחרי‬ ‫הבריתות והמכתבים‪ ,‬ומה שאני לומד עם ילדיי והלימוד‬ ‫הסדר הזה החזיק מעמד במשך תקופה‪ .‬והנה‪ ,‬בוקר אחד‬ ‫הקבוע ]של הדפים בש"ס‪ ,‬התנ"ך‪ ,‬המדרשים‪ ,‬שו"ע‪ ,‬רמב"ם‪ ,‬ושאר סדרי‬ ‫של יום שישי קמתי מאוחר ומיהרתי מאוד‪ .‬ידעתי שאם‬ ‫הלימוד[‪ ,‬נשארת לי שעה לכתוב את החידושי תורה‪ .‬ושם‬ ‫אתעכב בהגשת כוס קפה‪ ,‬אאחר לתפילה וממילא‬ ‫סיימתי לכתוב על פרק ז' דפאה‪ ,‬ואם היה לי שבוע נוסף‬ ‫לאוטובוס‪ .‬אני עובד במקום שנמצא במרחק שעת נסיעה‪,‬‬ ‫הייתי מסיים פרק נוסף"‪.‬‬ ‫ואיני יכול להרשות לעצמי לאחר‪ .‬באותו בוקר עזב המנקה‬ ‫את הבניין בלי קפה‪.‬‬ ‫שאלתי‪" :‬אולי היה צריך לחשוב על שבוע נוסף?"‪.‬‬ ‫ענה לי רבינו‪" :‬הרי צריכים לחשוב מה רצון השם" ]‪ -‬פירוש‬ ‫ביום שישי שלאחר מכן קמתי כהרגלי‪ ,‬והנה אין חלב‬ ‫במקרר‪ .‬אני רגיל להשתמש רק בכסף מזומן‪ ,‬בלי הלוואות‬ ‫שרצון ה' שיהיה כאן לעזרה ליהודים[‪.‬‬ ‫של אשראי וכדומה‪ ,‬ובאותו שבוע הגעתי למצב שהכסף‬ ‫]מתוך הספר 'כל משאלותיך'[‬ ‫פשוט נגמר לפני הזמן‪ ,‬ולא יכלו לקנות חלב‪ .‬דבר כזה הוא‬ ‫נדיר ביותר אצלי‪ .‬תמיד יש חלב ומעולם לא חסר‪ .‬מילא‪ ,‬לי‬ ‫* * *‬ ‫כבר לא יהיה קפה‪ ,‬אבל המנקה‪ ,‬מה הוא אשם? הכנתי לו‬ ‫סיפור מפי בעל המעשה‪" :‬כזוג צעיר לא בניתי סוכה בחג‬ ‫כוס תה והבאתי לו‪.‬‬ ‫סוכות‪ ,‬ואנו הוזמנו לבית חמי למחצית הראשונה של החג‬ ‫עשיתי חשבון נפש והבנתי את המסר‪ :‬הקפה שזכיתי‬ ‫ולבית הורי למחצית השנייה‪ .‬ביום שהיינו אמורים לנסוע‬ ‫להשקות את היהודי היקר שמנקה לנו את הבניין‪ ,‬יש לו‬ ‫לבית הורי פגש בי יהודי וביקש ממני איזו טובה‪ ,‬שבשביל‬ ‫חשיבות רבה בשמים‪ ,‬ומה חבל שלא התאמצתי על כך‬ ‫זה הייתי צריך ללכת מבית חמי לביתי‪ ,‬מרחק עשר דקות‬ ‫בשבוע שעבר‪ .‬החלטתי שלהבא לא אתעצל ואראה לחזור‬ ‫הליכה‪ .‬בלב עברה לי מחשבה שזאת טרחה גדולה בשבילי‪,‬‬ ‫למנהגי הטוב‪ .‬בשבוע שלאחר מכן התרחש שוב פלא‪ ,‬אבל‬ ‫וחבל שיהודי זה מבקש ממני את הטובה דווקא עכשיו ואינו‬ ‫הפעם בכיוון ההפוך‪ .‬בבית היה שפע גדול שזה זמן רב לא‬ ‫ממתין לאחר החג‪ .‬ברוך השם‪ ,‬זו היתה מחשבה מהירה‬ ‫היה‪ .‬שפע של כל טוב‪ ,‬וכמובן גם חלב לכל דכפין‪ ...‬גם‬ ‫שהתחלפה במהירות לכיוון של עשייה‪ .‬אולם כשהגעתי‬ ‫הפעם ידעתי כי אין זו אלא דרישת שלום שמימית‪ ,‬להודיעני‬ ‫לביתי אני מגלה שכל חדרי השירות מוצפים מים‪ ,‬ומשם‬ ‫]מתוך 'השגחה פרטית'[‬ ‫כי יפה עשיתי"‪.‬‬ ‫כבר פונים המים לכיוון חדר השינה‪ .‬גיליתי שהכיור של‬ ‫‪70‬ל‪ parperet100@gmail.com :‬טועמיה ‪ -‬דפוס ספיד פרשת בראשית תשפז‬ ‫לקבלת העלון במייל ניתן לשלוח בקשה‬ ~‡Œ—~˜‡‡     ƒ—‚˜—–’Š‹‡– Ž˜ƒ~–’–’ƒ ˜‡—~–˜—–’   –€–‘ƒ‡–‚ˆ–ƒ   ʬʩʩʮʡʯʥʬʲʤʺʠʬʡʷʬʯʺʩʰ SQLQLP#JPDLOFRP ʺʥʠʶʸʤʥʭʩʸʥʲʩʹʬ± ʺʥʧʶʰʤʥʺʥʡʥʢʺʬ      ‰‡‚Œ ‡Ž~ ~Š’˜Œ ‹‡’~ ˜ ~ ‚ŽŒ ‹‚Š ‡—‚ƒ ƒ~€‚ ‚ސŽ ~Œ ƒŠ ƒ•‡”‚ƒ  €~ –ƒ~‡‚‡ƒ–ƒ~‡‚‡‹‡•ƒŠ~–Œ~‡ƒ ‹‰Š–Œƒ~‡Ž~‹ŽŒ~"‚Šƒ€‚€‡–Œ~ƒ‚ Ї‰—Œ ~Š‚ ‹‡Š‡‰—Œ ‹—Š‹˜‡‰„ –ƒ~‡‚‡ƒƒ˜‰‚ŒŠ 3‡„~ƒ~—‡ƒŒ‹ ŽŒ˜‡–~—‚А•‚–‚Š~— ˜ƒ —ƒŠƒ–—‡~‡˜‡~–~ЇƒŒ‚Ž‚‹‡Š‡‰—Œ‹—‹‰Š Œ”Ž‰‡‚Œ ~˜‡~ ‚Œ ‹•‚ “–‡˜ƒ "–” ƒ—Š ~Š~ ‡‚‡ƒ ‡~— ŠŠ‰‚ ƒ‡ ‡–‚ ƒ† Љ ƒŠ —‡—‰ ‚Ї ˜Œ— ~ƒ‚ ˆ–‚ ‰~ ƒŽ•„ ˜~ Š€‡ƒ –ƒ•‡’~ ‚—‡‡— ƒ’ƒƒ‹Šƒ‚‘ƒŒ‡~ƒ–—–ƒ~‚‡~—‚•‚‚~–— •ƒ’ ‡—– ˜ƒ–‡ЉА–ƒˆ‰– ~ƒƒ‡Ž‡‚~–Œ– ~ˆŠƒ‚~ƒ‚ˆ‰– ~~ƒƒŠŠƒ„ƒ ƒ„Ž€— 3 —ƒ•‚ –‚ƒ„ –~ƒŒ ƒ„Ž€ ‰‡‚ƒ ƒ„Ž€ƒ Œ ‹‡—–Š ‡~‰ ~–˜ƒ ŠŽ‚ •ƒ’‚Œ ~‡‚ ‚‡~–‚ƒ  Ї‰—Œ Š ƒŒ” ‚މŒ ~ƒ‚ „~ƒ ‚–ƒ˜— ˜ƒ‰— €Ž•– ~Š~‡˜‡Œ~‚–ƒ~‚ƒŽ‡~ƒ‡—‰Š—–ƒ~‚— ~”ŒŽ‚–ƒ˜ ‡‰ƒ ˆ‰ – ~ Œƒ  ƒ‡Š— ‚Œ Љƒ~— ƒŽ‡‡‚ 3 Љ~ŒŠ “‚ ƒ† ‡‰ ‚—~‚ –Œ~Ž‚†ƒ‡’‚˜~~Š’Ž’ƒ~—–‡’‚„‡’Аƒ–ƒ~Š~ƒ‚— Ž‚ЇЂ 3Ї‰—‚Š“‚Œ Žƒˆ‰– ~ƒƒ‡Ž‡‚~–Œ– ~ˆŠƒ‚ 3‹‡Ž‡Š~ƒ‚‚ƒ~˜ –Œ~ Š’ƒ~Œ ˜ƒ–ƒ~ƒ ‹‡‡  –”ƒ~ ‹Šƒ –ƒ~ ‹‡~–ƒŽ‚ ‹‡Œ‡‚ ˜Š‡’˜ ‹—Œƒ~”‡ƒƒ‚ƒ„—ƒŒ‰‚„‚‹—‚‹‰Š Œ”Ž‚„‹ƒ•ŒŒƒ Ї‰—Œ ‚—Ž ƒ’ƒ ƒ ‹Šƒ‚ ‘ƒŒ ‡~ƒ–— –ƒ~‚— 3 ‹‡‡  –”ƒ~ ‹Šƒ –ƒ~ ‡‚‡ƒ  ‹‡Ž’˜—ƒ ˜‰ ‡~ƒ–— –ƒ~‚ 3 Š’ƒ~Œ ˜ƒ–ƒ~ƒ  ‚–ƒ˜ ‚ ƒŽ‡‡‚ ‹‡‡  –”ƒ~ „ƒŽ€ Љ~ ‡˜ŠŠ ˆ‡˜‡ƒ” –—~ “‚ Œ‚ ‚˜~ ‹ƒ– ‡‰ ˆŠ ‡€‚ ‡Œ –Œ~‡ƒ –Œ~ ‰ Аƒ  –ƒ~  ~–•Ž ‚Ї’~‚ 3 ˜ƒ‰— ‚ €Ž— ŠŠ€ •– ˆ‰ ~–•Ž  ~‡€ ˜Š‰~ƒŽŒŒ ƒŠ‡~‰ƒŽ~‡~ƒƒ„Ž€—~ƒ‚–”‚–”ƒ—Š ‡‚‡ƒ ˜‰3‡‚‡ƒ –Œ~Ž— ~‡‚ ‚˜ƒ—˜ƒ "‡ŽŒ ‚–ƒ˜‚ Œ Œ‚ ˜Š~ƒ— †Š• ‡Šƒ  ~–Œ€‚  –”‡–—~‹~‚˜~‹—‹—‡ƒ‹•Œ€‹‡•ƒŠ~ ‚†‡ƒ ‚–ƒ~‰Šƒ ˜Š‰~ ƒŽŒŒ Љ~ ‡˜ŠŠ ˆ‡˜‡ƒ” –—~ “‚ Œ‚  ~‡€ ˜‡—~– ˆ~Š— –„Œ”‹•Œ€†Ž‚•‚—~‡‚~–•ŒŠ—ƒ†ƒ—’ ‹~‡‰ƒƒƒ˜~„"‚–ƒ˜Œ‚–‰„ƒŒ‰‡‚˜Šƒ— ‚‰ƒŒ‡‚Š‹‡‰‡–” ~ƒ‚  €‚ –•‡ €—Ž †—’ —–‡’ ‡„ —†‡–„ŒŒ ‡€Œ‚ •‚–‚ ƒŽ‚ ‡ŒŠ—ƒ–‡‚ ‡€Œ‚ “–‡˜ ~Š~ "Œr r‚Š „Œ– –‰ ƒ‚„ 3 “‚ Œln ‚ ƒ˜‰ „~ ‚Ž‚ƒ ‹~‚ Š— ‹‡ƒ†‚ ‹‡—Œ‚ ‡ ‚•‚Š —‡— ƒ– ˜ Ž‚Œ ˜–~˜Œ ‚Ї€Œ‚ ‚Ž‚ ~Œ  •ƒ˜Œ “ƒ–‡˜ ‡„ ƒ–— ‹ƒŠ— ‡– ”‚€‚ ˜~ƒ‡‚ ‚ˆ~‹~‹‡ƒ†‹‡—Œƒ‡‚~Š‡‡‹Šƒ‚˜~‡–˜— Љ ƒ‡ƒ ƒ‡–— Љ А ƒ~—Ž ˆŠŒ‚ 3 ƒ˜–~’˜ ~‡— ~”ŒŽ ~ƒ‚—‰ Œ‚ ˜~ ƒ‡Ž’Š ‚‡‚‡— ƒ– ˜ ŽŒ ƒŽ‡‡‚ 3 ‹•Œ  € †Ž ˜ƒ‡‚Š ‡˜‚ Љ ‡~ˆŠŒ‚˜ƒŽ‡Œ—ƒ‹‡–—ƒ‚~ŒЉƒŠ‹‡ƒƒ ˜—Œƒ‹‡–ƒ‰ˆŠŒ‚‡  –”‡–—~‹~‚Š—‹‡ƒ†‹‡—Œ‚Œ‡˜ Œ ~”ƒ‡ ~ƒ‚—‰ ˜~„ Љƒ ƒƒ‰Š •– ‚˜—Œ ‚—ƒ ‚‰ŠŒ‚ ƒŽŒŒ ‰Ž —‡~ ‚Œ~‚‡–’Œ‡•~‡ƒ‚Œ~ƒ‚‡‚‡•ƒ~”‚–Š‚‡‚‡ƒ ƒ˜‡Š~Œ‚‚Œ ~ŠŒ˜Œ~ƒ‚ƒ‡Ž’Œ„~Šƒ‹•~Ї‰–Œ—‚~ƒ–ƒ‚˜—Œ‚  ‚—‡ƒ‚‡Š ŒƒƒŽ~”˜ƒ–ƒ‰Œ~ƒ‚‹€~‡‚Š‚ƒ ‚Š‚ ŽŒ ˜~ƒ ƒ‡Ž ƒ–ƒ ƒ–— ƒ‰ ˜~ ‹‚‡Ž„ƒ~ †–’Œ ƒ‡–‡‰Œƒ ƒ‡‚ƒ~Љ ˜~ ‘ƒ~  ‚ ‚—~Šƒ˜ ŽŒŠ~ƒ‡•Š~ƒƒ˜ ŽŒŠ~ƒŠ‚Š~ ‡Š ‚ƒ— ƒŽŽ‡~ ‚„ Љƒ  €‡‚  „‡–‰Œ ˆ‰ – ~ ‡Œƒ ˆŠŒ‚ ƒŠ€ –—~ Љ ~‡‚—‡•АƒŽŠ˜–’Œ‚–ƒ˜‚‡„‡ „ƒ–ŒŠ~–—‡‡–•‚–‚Š~— –•‡‚ƒ ƒ‰‚ Љ— —ƒ Š Šƒ‰‡ Œ‚ ”‡‰ 3 ‚~‡Š’ ˜––ƒ˜Œ ‹‡–‚ ~–•ŒŠƒ ~‡‚Š‚ƒŠ‡~ƒƒ˜ ŽŒŠ~ ‚‚—~Š‰Šƒ‹‡†ƒ—’‚‚Œ~‚˜ƒ–‡’Œ А ‹~‚ "ƒŠ ‚ƒ ˜—Œ ƒŽ‡~—  ~ ‡ƒ‚‡ ŠŠ€ •– ‚Œƒ~Œ ‹‡ƒƒ— ‹Ž‡~ ƒŠ —‡— Œ —~ ‚–‡— ‡ ƒ˜ ŽŒ Š~ ‚ ‚— ‰Šƒ ‚‡Š Œƒ ƒŽ~” ˜ƒ–ƒ‰Œ ‚~Œ ‹‡—Ž~‚ ƒŠ ‹‡•Šƒ — ƒ‰‚ Љ Šƒ’‡ ƒ~ ‹ƒ•‡ ƒŽŒŒ –€Ž— ƒ‰‚ †Œ ‚•‚Š”~ˆ‡‡—‹~‚‡‚Š‹‡‰‡–”‚–ƒ~‰Šƒƒ˜ ŽŒ˜~‚Љ~ƒ‹‡Œ—‚ ‚–ƒ˜‚ Œ Œ‚ ~–Œ€‚ ˜Š~ƒ—— ‚Š~—‚ ƒ„ ‰~ƒ "˜ƒŽ‡Œ —ƒ ‹‡–— ‚Žƒƒ‰‚‚„–•‡‚‚•‚Š”~‡–‚"ƒ‰Œ˜ƒ ’ƒ‰Œ–˜ƒ‡€—ƒŒ‚ –Œ~Ž—~‡‚~–Œ€‚˜ƒ—˜ƒ"ƒ„‰—‚Žƒ—Œ‚Žƒ‰˜‚–ƒ˜‚„ƒŒ–‰‡‚ 3"‡ŽŒ ‡–•˜‡‰—’Žƒ ~~–•‡ƒ —•Œ‚˜‡˜ƒŽ–ƒ•‚Š”~ƒŽ‡”Œˆ‰‹€ƒ ‹~ ˜€‚Ž‚ –‰ ‚Š€˜‚ Œ‚ Š”~ ƒŽ‡”Œ— ƒ„ ‚Žƒ‰˜ —–ƒ— 3 “‚ Œ‚ ~Š~‚Ž˜ƒŽ–ƒ•Љ—’Ž–Œ~Ž~Ї—––Œƒ~ 3 ‚Š‚ ŽŒ–• ‹~ Š”~ ƒŽ‡”Œ ‚Œƒ ŠŠ‰ ‹~‚ ‡Ž † ‹‡‡• ~ƒ‚ ~ЇŒŒƒ ƒ—~–‚ ƒŠ‡~‰ƒ‡Š‡Ž~АŒ‚•‚–Œ~‡Ž‚ ŽŒŽ˜‚Šƒ‰–‡Œ‡‰‚ ŽŒ “ ƒŠ‡’~ ‚~–ŒŠ ƒ†ƒ Љ~ŒŠ Œ Ž “ Љ ‚ †Ž  € "ƒ—~–‚ Š~ƒƒ‡Š~ ‚‚—~Šˆ‰Š——‡•Š—ƒ~† ‚‡‚‚Œ‰~ƒƒ—’އ–•‚ €‚ ‡” ЉŒ Šƒ‰~Š ƒ—~–‚ ‹~Š –‡˜Œ ‚•‚ƒ €‚ ˆƒ˜ ~”ŒŽ ‹‡‡ ‚ ‹~‡‰~‰ƒŽŠ—‡‚‰~ŠŒ‚Œƒ‚–ƒ˜‡Ž‡‡ŽŠƒ€ƒ‡~Š~ "ƒ˜ ŽŒ —ƒ Š ƒ—~–‚ ‹~Š ‹–ƒ€ ‚„ –ƒ‡~ –ƒ ƒ† ˜‚ “ 3  ~ “Œ ŠŒ ‡‚‡ƒ ƒ˜‰ Š‚ Š”~ ‡‡ŽŒ Ё‚ ‚~–Ž ƒ˜‰‚ ‡– †‡‚ Žƒ˜Ž ƒ‚„ ‡‰ "‚ŒŠ ˜‚ “Œ ~•ƒƒ Šƒ‰~Š ‚ƒ~˜Œ ~ƒ‚ 3 ƒŠ ‚ƒ— ƒŽŽ‡~ ‚„ Љ— ŠŠ‰ ‚‡‚— ‚‡‚Œ ‚‡‚ –†”Œ –” ƒ—Š ‡‚‡ƒ 3 ~” ‚ƒ– Š‚ ~ƒ‚ƒŠ– —‚Œ‡‰‚—ƒ ˜‚˜~‹~‚Š˜†Š 3–‚–”‡‚Š—ƒ‡•’˜ ƒŽ‡~– ‹€ƒ ‚Š•ƒ ‚‡•Ž ˜ƒŽŒƒ~ ~ƒ‚— ’~ƒ ƒ˜Ž–’Š ~” ˜ƒ–Š ˆ‡–” ~Š‡‡—‚ŒŠ~•ƒƒ••ƒ˜—Œ~Š~ƒŠ—‡—‚Œ•’˜ŒƒŽ‡~‹~‚–•‡‚ –˜ƒ‡‡‰ˆ‰А–†”Œ‚‡‚˜~„ЉŠ~~”‚ƒ–‚‡‚ƒŽ‡~•‡— ‚”ƒ–—‰‰Šƒƒ‡Š–~Ž—‚ŒŠ~•ƒƒ‚ƒ~˜Œ~ƒ‚ƒƒŠ–˜ƒŒƒŠ‡~Š€‡—‚ ƒ˜‰‡•Š”~ƒŠ‡~ƒ‚Ї’˜ƒ‚–ƒ˜•–•ƒŠŠƒ‰‡‚‡‚‹~ƒŠ‚‡‚ƒ† 3 “‚ Œ‚  Œ€‚ ‚•‡Œ ‚– ‚Žƒ‰˜ ƒ„‰ Œ‚Š ‚‡€Œ ‡‡ŽŒ ˜Š ~–Œ€‚ ˜ƒƒŠ‡•‚‡‚ Œ—‚ Œ—ƒ—Š‚‡‚ 3‚Œ~ƒ‚‡‚‡•ƒ  ˜~„ƒŽ‡~––‰ƒ—~–‚‹~Š”~ ˆƒ˜Œ‚‡‚ƒ˜ƒЉ—Š‚‰Š—ƒ•‚˜ƒƒŠ–—~Œ‚Œ~  ƒ†€ •ƒŽ’ƒ—˜‚˜~ƒ—~–ˆ’ƒ—‡~ƒ‚ ƒŠƒ ‚–ƒ˜ ƒŒŠŠ –˜ƒ‡ Œ— ‚‡‚ ƒ˜Ž‡ Œ ‡‰ ƒ˜Ž–’Š Žƒ~ƒ –‰‚ ƒŽ’ƒ—˜‚˜~ƒ—~–ˆ’ƒ—‡~ƒ‚‚‡‚— Ž‚˜~‚•‚ŠŠ‡•—˜ƒŠŠ•‚Œ˜ ~ ‡•Š”~ ‰ ‡~— ‚Œ ƒ˜ ŽŒ Š~ƒ Š‚ Š~ ‚ —‡ƒ 3 —ƒ•‚ ˜ƒ ˜Š~—Žƒ ƒ• ƒ˜ƒ~ —‡‰˜ ‚˜~ ƒŠ‡~ƒ —~– ˆ˜ƒ~ ‚‰‡ ‹~‚ 3 • ~ƒ‚ Šƒ‰‡ ‚„ ‡‡ А— ‚ Œ— ‚Œ~‚ ˜ƒ 3 ƒ˜ƒ ˜~ — —‡‰‚РЀƒŒ — Ž‚ ‹€ ‘ƒ Љ ‘ƒ ‡–‚ ~‰ —‡ ‚Šƒ€ ‚ŠŠ• ‚„‡~ 3 ‚Š~—‚ ‹‡†ƒ•‡Š ‚ŒŠ—˜–~’˜‹€~ƒŒ ‚—~Š 3—ƒ•‚˜ƒŒ–†’‡‚Š "ƒ• ƒ~ ƒ—~– ‚–•‡ ‚„ •ƒ‡ ‚’‡~ ‚Ž—Œ ‚„ ‚Œƒ "ƒ˜‡Œ‚Šƒ ‹~‚ ˜~   ‡„ƒƒ•А•~„Œ•‚–‚‹— —‡~Š’Žƒ•ƒŒ–‚ 3 ‡„€–ƒ–†’Œ–„Š‚ Š”‡~‡–•‚€‚“–˜Œ~Š~ Œ Žƒ ‹‡Ž‡Š ~ƒ‚ ‚ƒ~˜ ‡‰ƒ Љ~ŒŠ “‚ ƒ† ‡‰ ‚—~‚ ~–˜ƒ  •‚ –‚„ ƒ˜‰— ‚Œ ƒ‡ ‚Ž‚ –”‡‚ ˜Œ ŠŒ ƒŽ–ƒ Šƒ€ •ƒ„‡  ~ƒ‚ƒ ~‰   ƒ€  ƒ‰ƒЉ~˜ƒƒ‡–’Œ •˜ƒЇ‰—‚Š“‚ ‚АŒƒŽ—‡ƒ†–”‡Š‚Ž‚ƒ˜ƒŒ‚ˆ~ŠŒ~ƒ‚–‚–”‡~ƒ‚‚„— Ž ‚Š~ ‹’ Š•Ž— ‡„ ‡‡–ƒ€Š‡ ~ ‡‰–Œ •‡ ‡– ƒ~€‚ А –’ƒŒ  •‡”А—–Œƒ‰’‚Šƒ‹~‚Š˜ƒ†‚Šƒ ƒ‰ƒ†–”‡‚‡‰–‚–”‡‚Œ–˜ƒ‡  •‚ƒ‡‰–Аƒ€Šƒƒ””ƒŠ˜‚—‹‡Š‡‰—Œ‚Œ‰‹—ƒ‡‚ƒ˜ ~–‡‚„‡~Š ‫ דפוס ספיד פרשת בראשית תשפז‬- ‫טועמיה‬ 71     ‡Ž’ АŒ ‹ƒ‡‚ ‡˜ƒ~ ˜—–€ ‚ ~ƒ—ŽŒ ‡Žƒƒ Šƒ€ ‚ Š~ ‡• –Œ~‡ƒ –  –‚ –”‡Š ‰ ‡~— ‚Œ Š~ ‚ƒ—˜ А ‚—Ž „~ƒ  ~ €– –‡Œ‡ƒ–ƒŒ€—–Š‹ƒ~˜’ƒ–ƒˆƒ’‚‡—•‡”ƒ–—‡‹~˜‡‚Š ‰ƒ˜ƒ~ ‡Ž€–‚‡ ‡~”ƒŒ Љ ‚‡‚ƒ “–~ Žƒ Ž ‡˜‡‡‚ƒ –˜~ ˆ‡Ž’Œƒ ‚Œ~‚ ‚€–Š‚€–ŒƒŠ‡’—Œƒƒ‡–ƒŒ†~†~ ƒŠ•Š•Œƒƒ‰—ƒŒ~ƒ‚•–ƒ˜˜~  ƒ†€‡ ƒ~”ƒŒЉƒ˜ƒ~˜ƒ‰‚‡˜ŠŠ˜ƒ~‡•Š ‚‹—‡ƒ ‹~‚ 3—~–ˆ’ƒ—‡~ƒ‚— ނЂ•‚ŠŠ‡•ƒ–Œ~—ƒ‚„ƒ‹ƒ‚˜‡ ƒŒ—Œ˜ƒ~ •Š‚•‚‰Šƒƒ~”ƒŒЉ‡€–‚‡— ’‡• 3~–•ŒŠ—ƒ†ƒ—’ ‹Šƒ~ ƒ—~– 3 –‚ –”‡ ~ƒ‚ 3 — ŽŠ ‘ƒ—ŽŠƒ ˜ ~ ˜ ˜ƒŠŠ Š€ƒŒ  ‡—– ƒ~”ƒŒЉƒ˜ƒ~˜ƒ‰‚‡˜ŠŠ 3‚–‡Œ—‰‡•Š—ƒ ”ŒА‹—ƒ ‚˜ƒ~ Š—Œ•–ƒŠƒ•ƒ˜ƒ~ƒ—Šˆ‰–˜‡—~–3•ƒŽ’ƒ—˜‚˜~ƒ ‡‚— ˜ƒ‚ƒ –ƒ’‡‚Œ ‚~–Ž ˜~„ƒ ‡‡ŽŒƒ ‘ƒŽ —ƒ–‡’ ~ƒŒ —–Œ ˆ~  –˜ƒ‡ƒ–˜ƒ‡ƒ‡Š–€˜‚Š ‡Š”˜Š—Š ƒ–Ž‰Š~ –‡~‡ ‚—Œ ‡– ƒ~€‚ 3 ‡„ ‹‡‡  “’ ‚ А •‚€‚ Š— ƒ‡ŒŠ˜  ŠƒŠ~ —ƒ  ‡Œ‡ ‚‡‚ ‹‡‡  “’ ‚ Š— ƒ‰– Š~–—‡ ‡Ž‡ –‡~Œ –’ Š”„ –‚ –”‡‚— ƒ–Œ~ ‹‡—–’Œ‚ ˜ƒ‰ ‡„ –•‡ ‡Š‰‚ А •‚€‚ ƒŠ‡~ƒ ‚‡‚ ‹‡Œ’Šƒ ˜ƒ––ƒ˜‚ ƒ‡—Œ А —’Ž‚ ƒ—  ˆƒ–Šƒ ƒŒŠƒ Žƒ˜‚Š – ~ƒ—‡‰Š—†ƒ Š‚Ї ˜‚Œƒ–”‡‚‡ŽƒŒ•‚— Ž‚Œƒ ƒ‰ˆ—ƒŒ ƒ‡˜Œ—˜ƒŽƒ—~–‚˜ƒ ‡Š‚‡Ž’Š— ~˜—‡~”ƒŒ˜ƒŒ€€ƒŒ˜Œƒ‚‰ƒ „‡–„‚‡‚‡‹~‚‹~3—~–ˆ’ƒ—‡~ƒ‚‚Žƒƒ‰‚‚„ƒ‚Š€‚˜ƒ˜ƒŠˆ‰  ƒ ‚ƒ† –‡‰Œ ˆŽ‡~ ‹~‚ –‡~Œ Š~–—‡ ‚•”ƒ ‡‰ ƒŒ” ˜~ ‡‰ƒŒ ‡‰ˆ’ƒ—‡~ƒ‚„~ƒ‡Š~ƒ~ƒ‘‰‡˜‚Š ˜‚—~––‚ƒ–”‡‹ Їƒ ˆŽ‚ –‡‰Œ ‹~‚ ""‹‡‡  “’  –’‚ ˜~ –Š ‚އƒ Љ— ˆŠ ˜Ž— ‚•‚Š ‹ŽŒ~—‡‰Š—†ƒ Ї˜’•˜Ž‡–—~‰ƒ‡ŠŒƒŽ•˜Ž‡ƒ‹~‚ƒ ”އŠ•Ž ‹–†‡–‚˜~„–‡‰ŒˆŽ‡~‹~""‹‡‡ “’ –’ŒƒŠ‹Šƒ‚—‚„А‚ƒ†  ‹ƒ‡ – ~ ‹ƒ‡ ƒ˜” – ~ ˆŠ‡ƒ ƒ–”‡Š ‹ƒ•Œ ˜‡ ƒ‡– —~– ‹~ ŠŽ‚ ƒ‡ŒŠ˜ –’‡ƒ ˆ‡—Œ‚ 3 –•ƒ ЉŠ ƒŠ —‡— ‚ƒ† ˜ŒŠ ˜€‚ ~–~ƒ ƒ ”ŽŠ ‹~‚ А ‚—• „~ ‚Š€‚ ˜ƒ˜ƒ‰ •„  –”‡‚ ‚—Ž— ˜ƒ~‡•Š ‚‹—‡ƒ˜–’Œ‚–ƒ˜‚‡Š‡—‚ƒ‹‡Žƒ– ~‚ƒ‡–Š–ƒ~‡ƒ‡˜Š~— ƒŽ‡‡‚ •‚ ‡‰ • ƒŽ’ƒ—˜ ‚˜~ƒ — Ž‚ Š~ –Œ~Ž ˆ‰Š ˆ ”އ ~ƒ‚ –’ƒŒ‚ ‡’Š –‚ ‹† ƒŠ –Œ Љ  –Œ~ ~~ – —–Œ ‚„ А ~˜‡~ƒ „~ ˆ ‹ Ї‚Š ‹~‚ ‚”–‡ ‘ƒ ‹~— –ŒƒŠ ‚„ ƒ˜‰‚ ‚”–ƒ ‘ƒ‚ ƒ˜‡Œ‚Š ‚”–~ ƒŠ‡’‚ƒ ‚Ї ˜ Š‚ ƒ‡Š –€˜‚ƒ ‡•Œ –ƒ€ ‚‡‚ Š‚— ‹— ˜ƒ˜ƒ •˜ŽŠ ‹~‚ А ‚—• ‚‡‚‡ ‡‰ ƒ ”Ž˜ƒ ƒŽ’ƒ—˜ — Ž‚  ‚˜~ ƒ‚€–‚‡ƒƒ‡Š‹•ƒ ‡Ž‚—– ~Šƒƒ‚€–‚‡~Šƒƒ‡Š‹ –‡—Š‚‡Ž’Š‡•Ž ˜‚ƒ ‹‡€ƒŽ˜ ‚‚~ ˜ƒ˜ƒ –‚ –”‡‚ ƒ –ƒ—• –‰ ‡‰ ƒ‡ŠŒ ‚Š€‚ ƒ‡ŠŠŒ —ƒ‡ ~ –‰„~Š—‚ƒ†˜–‰‚˜Œ‡ƒ•Š‚‡‚‡•—ƒŽ~‹‡~ƒ–  —ƒ–’Š‚—•ƒ ƒ•’ ƒŒ ƒ‡Š ˜ƒ† –‡‰‚Š ƒ˜Œ Љ‚— ƒ‡ ‚Ž‚ƒ ƒ‡ –ƒŒ ‚‡‚—‰  ‡€ ˆŠ ‡Œ”˜––ƒ“ƒ•ƒ –Œˆ‰‡’Šƒ‚ЇŠƒ‹ƒ‡ƒ–Œƒ—ƒƒ‡ŠŠŒ~Ž ~ƒ‚‰Аƒ‹‡†ƒŒ‚ƒ‡˜ƒŽƒ„Œ ‡—ƒ‡ ‚ А •‚–‚ ‹— Œ—— ‚Œ ’ –~Œ ‹‡•‡” ‡˜’— –’ ˆ‡—Œ‚ 3~‰Œƒ‚ƒ†˜–‰‚˜Œƒ‚–‡‰„‡ƒ‡Œ˜ƒ‚ƒƒŠ‡— Љ ‡•Š‚•‚ ‚–‚„~Š ‚•˜Œ‚ ‚˜‡‚ ˆŠ ‡Œ”˜ ––ƒ “ƒ•ƒ ‚ŠŠ•‚— ‡„ ‹‡–‚ ‚ƒ†–‡‰‚Šƒƒ‡†‡Œ˜ƒ†‡Œ˜–ƒ‰„Š‹~ЉŠƒ‡ŒŠ˜Š–‡‚ƒ‹‡‡ “’ ‚ ƒŽŒŒ ˆŠ‰~‹ƒ‡‡‰‹‡‡ ‚“ŒЉ~‡‡˜ŠŠ‹~‚˜~‚•‚–‡‚„‚—  ‚„ƒŽŒŒ‘‡–‰Љ‚‡–‚‰~Š‹~—ƒŒƒ‡ А‚•‚Š –ƒŒ~‰ –ŒƒŠ ‹‡ –‰ƒŒ ~Š~ ‹ƒ‡ ƒ˜ƒ~ ˜Œ ~Š ‚–ƒ~‰Š ‡–‚ ‡‰ ˜ƒŒ˜  ‰‚ ‹‡•Š~ƒ˜ƒ~ •Ї‰ƒŽŽ‡~ƒ‹‡•Š~‚˜~ƒŽ ˆŠ‚˜‡ƒ ~‡‚ ‚„‚ ‹Šƒ ‹‡–ƒ‡‡ Š— ‚އ  3 ˆŠ ‡Œ”˜ ––ƒ “ƒ•ƒ ‚ŠŠ•‚— ‹ƒ• ƒ˜‡Œ‚ƒ ƒ•Їƒ ‚•‚ –‚‡Œ ˆ‰‡’Š ‡—–‚Š ƒ—Š ƒ˜ Š•ƒ ‚‡‚ •‡” ‡– •‚€‚Œ ~–ƒŽ –ƒ’‡ Œ—— ‹— ~‡Œƒ ‚˜‡Œ‚ ˜–‡„€Š ‚•˜Œ‚‚ ~ƒ‚ƒ‡„‡Š–•ŒŠƒ€‚ƒ–‚~‡–•‚–‚•Š˜Ž–—~‰—–’ƒŒ ‡—– ƒŽŒ„ ‚‡‚— ‡„‚ŒŠ—˜–~’˜‚А•‚–‚Š—ƒŽ˜ ‡„•Œƒ–ŒŒ’‡Š ‚ŒŠ— ‡– •‚–‚ •‚ƒŒ‚ ƒ‡ŒŠ˜ ’‚ ƒ‡Š ~—Ž ƒŠ   ƒ‡˜ƒŽ— – Œ ‡Ž‚‡‚– ƒ˜ƒ~ƒ‡„‹‡–‚‡—ƒ‡ ‚А•‚–‚ŠƒŒŽ—– ƒŠ ƒ˜ Š•ƒ ‚‡‚ •‡” 3 ˆƒŽ  ˆŠ‚˜‡ƒ ˜‰ ‡—– –Œ~ ˆ‰ƒ 3 ‡„ ‡Š–•Œ ˜~ ƒ–  Š~— ƒ‡‡Š ƒ”–— ‚•‡–Œ~ ‹‡–‡— ‹‡ƒ–• ƒŠ ƒ‡‚ƒ ƒ–Œ ‹‡‰‡–” ‚–ƒ~‰Šƒ ƒŽŒ„ ‹ƒ• ƒ˜‡Œ‚ƒ ƒ•Їƒ ‚•‚ –‚‡Œ ˆ‰‡’Š ‡—–‚Š ƒ—Š ƒ‰Ž~Š—ƒ‚ސƒ‹‚ŒŠ•Ї~‰‹~‚‡„‹‡–‚‡—ƒ‡ ‚А•‚–‚ ƒ•Їƒ ƒ‡Š   ‚•‚— ~Š~ —– ˜ƒ‡‚Šƒ –ƒ„ Š ƒ˜ Š• ‚‡‚ ‹~ ‡‚Š ‡—ƒ‡ ‚Š ~ ƒƒ–Œƒ ƒ‡Ž ˜~ –˜ƒ‡ ŠƒŠ Љ‡ ~Š ‘ƒŠ ‹‚Œ ЕР–— ††Œ ‚—Ž— ‡‰  ˆ‰ Љ ‚Œ– ‚€–Š ‚Аƒ‚ ‚Œ ‡Ž’Œ ƒŽŒ„ ‹ƒ• ‚” ƒŠ ‡~ƒ ƒŠ~‰ ˜ƒ‡Ž ‡–ƒ‡ –˜ƒ‡ ŠƒŠ ƒ ƒ‰ ‡~— –Œ~ƒ ‹‡–‚ ‡~—˜Œ~‚~Š~"ƒ‡’Š‚‹‡’–—Ž‹‡‰~ŠŒ‚Œ‰ƒƒŽƒ•Š‹‡–˜‰–—ƒ•—‹‡Ž’‚ ‡Ž~ –‰ Šƒ‰‡ ‚Œ ‹‡–‚ ƒ‡—‚ ƒ‡ƒ–• ˜–„ ˜~ —•Š ‹~ ‡‰ ˜– ~ ‘~—‡~‹–Œ‚‡‚ˆƒŽ –—~‰—‡—–˜Žƒƒ‰‚ЇРƒ†ƒ—’‰‡—–†—’‚ ˜~ —•‡ƒ ƒ‡ƒ–•Š ˜‰Œ ˜‰ ƒ˜‡Š ‡€‚—‰ ‘‰‡˜ƒ "ˆŠ ˜ƒ—Š •ƒ”Šƒ ‚ƒ—˜ –‚–‚Š —‡~‚ Ї ˜‚ ‡Œ ƒ ‡‰ƒ‚ ~Šƒ ‹‡†ƒ—’ ‹‡– ‡ ƒ˜ƒ~‚Š ˜’Š‹‡—ƒ ‚Œ‰ˆ—ŒŽ–‚ƒŠƒ Š—‰~ƒ‹˜‰‡Œ˜ Œ„‚ ‹ƒ• ‹Š—‚ –ƒ–‡‚ ‚‡‚‡ ˆ‰ ‡‡ А— ‚•‚ ‚~– –—~‰ ˜‡—‚Š ‹‡Œ –ƒ‡Š—•Š‹‡–‚‡—ƒ‡ АŽŒ’‡Š‡–ƒ– ƒ˜Ž‰ƒŒ‚Š Œ ‡—– —–’Œ— ‚Œ ‚„ƒ ƒŽŒ„ ‹ƒ• ƒ•Ї ‰Š †~Š †~Š ƒ˜ƒ—Š ‚”– ˜‡—‚ƒ ‚”ƒŠ‹‡Ž˜ƒŽ‹‡Œ—ˆ~‹~‚А‚˜‡Œ˜–„€Ž‹‡Œ’‡–‚ƒ‡—‚ ‹‡–‘~Šƒ’ŠƒŠŠ•Ž‚‡‚‚ –‚ƒ˜˜Œ Œ 3ƒ˜Š•ƒ‚‡‚•‡” ‚Œ‹‡–ƒ‡‡‚˜~‚ ƒŒ”~ƒ‚‹~Š~‹‡–ƒ‡‡‡‚–‡„€‚˜~ІŠ ‰Šƒƒƒ‡—–‡~Š—‚ƒ—˜‹‡– ~‡—‚Š 3‡—–‚Šƒ—Šˆ‰‚ŒŠ— Š–‚Š‚‚‡‚~Š–‰ƒ˜‡ŠŒ’‡Š‡–‡€‚—‰‰~ƒ˜ƒ—ŠŠƒ‰‡‡Ž~ ƒ– А –Œ~ƒ ‡„ ‡Š–•Œ ‚ŒŠ— ‡– •‚–‚ ˆ‡—Œ‚ƒ ‹Šƒ‚ Œ •Š˜Ž  ‹‡‡ ‚‡ ƒŽ‰Ž ‡Œ ‡Šƒ  ‡– ‘~  ~ ‹ –‡ –—~‰— ƒ„ ‚އ  ‚‡‚— —ƒ•‚  ƒ “ƒ–˜~†  ˜’Š ‹ƒ•‚•‚ƒ•Ї‰Šƒ•‡˜‡ŠƒŽ˜‡–•ƒ”‚‡‚ƒ‚ƒ—˜‡–ƒ‚–‚ƒ–• ‹‡”ƒ– ˆ–• ˜’Š 3  “ƒ– ˜~†  ˜’Š  ~‡‚ ~–•Œ Š— ƒ†ƒ—’  ƒŽŒ„  ‹’  Œ—— –’‡  ‡„~„АŒ–‰—‡‡–• ‚–‚ˆ~ˆ~† ‹‡Œƒƒ   ˜’  – ~ †—’ ‡„ ~„АŒ —ƒ‚‡ ‡– •‚–‚ ƒ‡~ ˜~Œ ƒ˜ƒŠ‡ ƒ†‡‚ ~–ƒŽ ‹‡•ƒŠ~ —‡~ ‚‡‚ ‡„ ‡Š–•Œ Šƒ€‚ ƒ–‚~ ‡– •‚–‚ ƒ‡‰ƒ Š~–—‡‡ŽŠ‚•‚–Œƒ~— €‚‹‡–‡—‚–‡— ~˜‡~‰‚ƒ—˜А„Œƒ– АŠ•Šƒ‚Œ‡Š—‚ƒ—˜ƒ—Š –‰ƒ‚‚Š‚—ƒ‡Š˜~—ƒ‰‚‡‚‹~Š~ ‹Šƒ~ Š— ƒ ˜’‰ ˜’ ‹‰Š ˜’~ ‡Ž~ƒ † Œ Š— ƒƒ ‰ ˜’ ‡Š ƒ ˜’ ‡€Œ‚ ƒ– ˜ƒ ‡Š— –‡Š –‡Œ ƒŽ ‚‡‚ƒ ˜Œ~ ‹‡Œ— ˜ƒ‰ŠŒ Šƒ ƒŒ” „Œƒ–3˜~† ‚ƒ—˜‚ ˜’ŠƒŽ‡‡‚3 ˜’Šƒ˜‰‚—ƒ–‡’‰~ƒ‚„ƒ ‡—‚ ‹‡–ƒ ‹‡Œ—— ‹‚‡~Š Š~–—‡ ˜ƒŠ –•Š —–ƒƒ ‡„ —†‡–„ŒŒ ‹~‚˜~ŽƒŒƒ‚ƒ—˜‚ ˜’Š”~“ƒ––‚”‡‚—3“ƒ––‚–”‡Š –’Šƒ€‡Š’‚‹‡•‡”‚–‚‚ƒ—˜‡Š‘Š~’‡Œ‚—ƒ‡Šƒ–Œ~ƒƒŒ ˜~„~‡˜Š~—–Œ~ƒ‡„–‰—‡‡–•‚–‚ˆ‡—Œ‚ƒ‚ƒ—˜˜ƒ—ŠŒ †‡ •Š˜Ž ~ƒ‚ ‹‡’–—ƒ ‹‡‰~ŠŒ ˜~–‡Œ ‚АŒŠ ‚˜‡‚— ƒŠ— ‹‡Œ— ˜~–‡ –‚ –”‡‚ ‹~ ‚ƒ—˜ ˜ƒ—Š ‹~‚ Љƒ‡— ‚„Š ‚”‚ ‰~ ƒ‚Œ ‡~ ƒŽŠ—–•‚‡Š‰‚‡‚~ƒ‚—†‡–„ŒŒ‡€Œ‚–Œ~ƒ˜ƒ•Š˜‚– ~ƒŠ•˜‡Ž ‹~‚‚—‡‚Ї ˜—~‡‚‚”‚ 3‡„‡~‡Š‡—‚ƒ"ƒ—ŠŒƒŽƒŒ ƒŠ‰ †‡ ‚Ž— ‚˜ƒ~ •Š˜Ž ‰~ƒ ‹Šƒ ƒ ˜ƒ—Š ‚Œ ƒŽŠ ‡~ ‚˜ƒ –˜ƒ‡ ’ƒ~ ‹˜ƒ—Š Šƒ‰‡ ‚‡‚— ƒŠ— ‹‡ƒ† ‹‡—Œƒ ˜ƒƒ”Œ А ‚ƒ—˜  €Š•˜  ˜’˜~ ˜’–‰—ƒ‡‰ƒ€–†•Œ–‚–”‡‚‡~˜~„‰‚ƒ—˜Аƒƒ†  ˆsn„†rsˆs‡†q{snwˆz   ‚——‹‡~† ‚А‹€‚ƒ—˜ˆ‡—Œ‚ŠЉƒ‡‚ƒ—˜‚  r€qsr†wn‡rz†‡‚n   zv         oq~ˆ~}swzprˆ„‚rsˆ‚qr     }s‡uryn‡wq nzszwrqn|sww†ˆzp†z    u„wwszwo†‡sq ro†r  €wtos‡vqw†o|†wn|wo†}o €wtp†so‡†‚|zns|‡wo†}or‡|wo††‚s{ˆurz€o‡sq r}snpr  }|nzn†‡wzyz€ss~wz€}pw{ˆsyt  ‫ דפוס ספיד פרשת בראשית תשפז‬- ‫טועמיה‬ 72 ‫בסימנא טבא ‬ ‫‬ ‫אשית‬ ‫ְּב ֵר ׁ ִ‬ ‫‪ၬႁႂႄ‬‬ ‫‪ၩ ΗΗၯၯ‬‬ ‫‪ϴϬϬ Ζၷၳ ၵၧၰၸ‬‬ ‫‪ၨ Ηၻႂႄ‬‬ ‫‪ၨ Ηၬ ၥၶႂ‬‬ ‫‬ ‫‪ၥႂႁၻၥ‬‬ ‫‪ၬၶၬၬၶၸ‬‬ ‫ראשית‪ၵၯၧႄ JWJ‬‬ ‫אש‬ ‫בְּבּ ֵר ִ ׁ‬ ‫‪ၭႁၧၸၥ ႁၢၤ‬‬ ‫אשׁית ‪ -‬בְּ ִריאַת הָ ע ֹולָם עַ ל יְדֵ י הַ ֵשּׁם י ְִתבָּ ַר ‪ְ -‬מלֶאכֶת ָשׁמַ יִם‬ ‫א‪ .‬בְּ ֵר ִ‬ ‫אשׁית ִהיא א ַרק הַ פָּ ָר ָשׁה הָ ִראשׁ ֹונָה בַּ תּו ָֹרה‪ִ ,‬היא‬ ‫פָּ ָר ַשׁת בְּ ֵר ִ‬ ‫אָרץ בְּ ֵשׁ ֶשׁת יְמֵ י הַ מַּ עֲ ֶשׂה‪ ,‬וַ ִיּנָּפַ שׁ ִמ ְמּלָאכָה בְּ ַשׁבָּ ת‪.‬‬ ‫וָ ֶ‬ ‫הַ יְּסוֹד וְ הַ שּׁ ֶֹרשׁ לְ כָל מָ ה ֶשׁבָּ א אַחֲ ֶריהָ ‪ .‬בְּ ִסיּוּם יְמֵ י הַ ְתּשׁוּבָ ה‪,‬‬ ‫אָדם וְ חַ וָּ ה‪ ,‬מַ עֲ ֵשׂה גַּן עֵ דֶ ן‪ ,‬חֵ ְטא אָדָ ם הָ ִראשׁוֹן‪,‬‬ ‫ב‪ .‬סֵ דֶ ר י ְִצ ַירת ָ‬ ‫אשׁית ‪ -‬אֶ ל‬ ‫הַ חַ גִּ ים וְ הַ ִשּׂ ְמחָ ה ֶשׁל ִתּ ְשׁ ֵרי‪ ,‬אֲ נ ְַחנוּ חוֹזְ ִרים לִ בְ ֵר ִ‬ ‫ענֶשׁ וְ הַ גֵּרוּשׁ ִמגַּן עֵ דֶ ן )ב'‪ ,‬ד'‪-‬כ"ה‪ :‬ג'‪ ,‬א'‪-‬כ"ד(‪.‬‬ ‫הָ ֹ‬ ‫הַ נְּ קֻ ָדּה ֶשׁבָּ הּ הַ כֹּל מַ ְת ִחיל מֵ חָ ָדשׁ ‪ִ -‬ה ְת ַח ְדּשׁוּת‪.‬‬ ‫ג‪ .‬ל ֵַדת ַקיִן וְ הֶ בֶ ל‪ָ ,‬ק ְרבְּ נוֹתֵ יהֶ ם‪ ,‬הֲ ִריגַת הֶ בֶ ל‪ ,‬וְ ֹענֶשׁ ַקיִן )ד'‪ ,‬א'‪-‬כ"ו(‪.‬‬ ‫אשׁית"‪.‬‬ ‫הָ ע ֹולָם א נִבְ ָרא כְּ דָ בָ ר מֻ ְשׁלָם וְ סָ גוּר‪ ,‬אֶ לָּא בְּ מַ צָּ ב ֶשׁל "בְּ ֵר ִ‬ ‫ד‪ .‬סֵ פֶ ר תּוֹלְ דֹת אָדָ ם עַ ד נֹ חַ ‪ -‬עֲ ָשׂ ָרה דּוֹרוֹת )ה'‪ ,‬א'‪-‬ל"ב ‪ :‬ו'‪ ,‬א'‪-‬ח'( ‬ ‫"מחַ דֵּ שׁ בְּ טוּב ֹו בְּ כָל יוֹם‬ ‫חָ זָ"ל ְמל ְַמּ ִדים או ָֹתנוּ ֶשׁהַ ָקּדוֹשׁ בָּ רוּ הוּא ְ‬ ‫ה'‪ .‬‬‫ק מָ צָ א חֵ ן בְּ עֵ י ֵנֵי ה‬ ‫נחַ הַ צַּ ִדּיק‬ ‫נחַ ‪ ,‬וְ נֹ חַ‬ ‫ה‪ .‬חֲ טָ אֵ י דּוֹר ֹו ֶשׁל נֹ חַ‬ ‫אשׁית"‪.‬‬ ‫ָתּ ִמיד אֶ ת מַ עֲ ֵשׂה בְּ ֵר ִ‬ ‫הַ חֲ ִשׁיבוּת הַ גְּד ֹולָה ֶשׁל הַ פָּ ָר ָשׁה ִהיא הַ ִתּזְ כּ ֶֹרת ֶשׁ א ְמ ַשׁנֶּה מָ ה הָ יָה‬ ‫(ƒ‪J–q„p JJ‬‬ ‫~‪J| J‚v‬‬ ‫‪v‬‬ ‫‪q‬‬‫Šƒ‪z ~q JV‬‬ ‫ƒ‬ ‫‹‪| o Šx J‬‬ ‫‚~‹‬ ‫˜‪n ~n ‚n J‬‬ ‫‡ƒ˜‬ ‫‚‡ƒ‬ ‫‚ |‬ ‫†ƒ‪z J‬‬ ‫‪| J~ŠL‬‬ ‫|‬ ‫נִת ַק ְענוּ ‪ָ -‬תּ ִמיד יֵשׁ לָנוּ אֶ ת הַ ְיּ ֹכלֶת‬ ‫בֶּ עָ בָ ר ‪ -‬כַּמָּ ה טָ עִ ינוּ‪ ,‬נָפַ לְ נוּ א ֹו ְ‬ ‫ƒ‪J RJ ‡JVSJL‬‬ ‫‪| €x Žq 'x‬‬ ‫לִ בְ רֹא אֶ ת הַ ְמּ ִציאוּת ֶשׁלָּנוּ מֵ חָ ָדשׁ‪ .‬כָּל הַ ְתחָ לָה נו ֵֹשׂאת ִא ָתּהּ כּוֹחַ‬ ‫עַ ל הַ ִמּלִּ ים "עֵ זֶר כְּ נֶגְדּוֹ" מֵ בִ יא ָר ִשׁ"י אֶ ת ְדּ ָר ַשׁת חָ זָ"ל‪ָ " ,‬זכָה ‪ -‬עֵ זֶר‪,‬‬ ‫ֶשׁל ִה ְתחַ ְדּשׁוּת ְטהו ָֹרה‪ ,‬מַ מָּ שׁ כְּ מ ֹו בַּ יּוֹם הָ ִראשׁוֹן לַבְּ ִריאָה‪.‬‬ ‫א ָזכָה ‪ -‬כְּ ֶנגְדּוֹ"‪.‬‬ ‫אָרץ‪ ,‬הַ ְמּאוֹרוֹת וְ הַ חַ יּוֹת ‪ִ -‬שׂיא‬ ‫בְּ ת ֹו כָּל גֹּדֶ ל הַ בְּ ִריאָה ‪ -‬הַ ָשּׁמַ יִם‪ ,‬הָ ֶ‬ ‫ְהוּדה בֶּ ְרלִ ין זצ"ל( בְּ "הַ ְרחֵ ב ָדּבָ ר"‪ְ ,‬מפָ ֵרשׁ אֶ ת‬ ‫הַ ְנּצִ י"ב )הָ ַרב נַפְ ָתּלִ י ְצבִ י י ָ‬ ‫אָדם בְּ צַ לְ מוֹ‪,‬‬ ‫הַ בְּ ִריאָה הוּא הָ אָדָ ם ֶשׁנֶּאֱ מַ ר‪" :‬וַ יִּבְ ָרא אֱ ִקים אֶ ת הָ ָ‬ ‫הַ ְדּבָ ִרים ָכּ ‪ :‬הֶ "עֵ זֶר" הַ גָּדוֹל בְּ יוֹתֵ ר ֶשׁיְּכ ֹולָה ִא ָשּׁה לְ הַ עֲ נִ יק לְ בַ עֲ לָהּ‪,‬‬ ‫בְּ צֶ לֶם אֱ ִקים בָּ ָרא אֹתוֹ"‪.‬‬ ‫ימים ַדּוְ ָקא "נֶגְדּוֹ"‪,‬‬ ‫ִהיא הַ ְיּ ֹכלֶת ֶשׁלָּהּ לִ ְהיוֹת בְּ ִמ ְק ִרים הַ מַּ ְת ִא ִ‬ ‫ידה בַּ מֶּ ְרכָּז אֶ ת הַ כָּבוֹד וְ הָ עֵ ֶר הָ אֱ נו ִֹשׁי‪ .‬כָּל‬ ‫אשׁית מַ עֲ ִמ ָ‬‫פָּ ָר ַשׁת בְּ ֵר ִ‬ ‫ְדּהַ יְנוּ‪ ,‬א ָתּ ִמיד לְ סַ יֵּעַ ל ֹו )"לִ זְ רֹם" ִאתּוֹ‪ ,‬בַּ לָּשׁוֹן הַ ְמּדֻ בֶּ ֶרת(‪ ,‬אֶ לָּא גַּם‬ ‫וּמיֻחָ ד ‪ ,‬וְ יֵשׁ בּ ֹו נִ יצוֹץ אֱ לו ִֹקי‪ .‬הַ ִמּ ְשׁנָה בְּ מַ סֶּ כֶת‬ ‫אָדם נִבְ ָרא י ִָחיד ְ‬ ‫ָ‬ ‫ל ַָדעַ ת מָ ַתי לְ בַ קֵּ ר וּמָ ַתי לְ הָ ִאיר ל ֹו צְ דָ ִדים ֶשׁנֶּעֶ לְ מוּ מֵ עֵ ינָיו‪ .‬לְ מָ ָשׁל‪,‬‬ ‫אָדם הוּא "כַּעֲ סָ ִני וְ ַרגְ זָנִ י" )כִּ לְ שׁוֹן הַ נּ ִַצי"ב(‪ ,‬הָ "עֵ זֶר" הוּא‬ ‫בְּ ִמ ְק ֶרה ֶשׁ ָ‬ ‫סַ ְנהֶ ְד ִרין )פֶּ ֶרק ד' ִמ ְשׁנָה ה'( לוֹמֶ דֶ ת ִמ ָכּ מֶ סֶ ר גָּדוֹל‪" :‬לְ פִ י ָכ נִבְ ָרא אָדָ ם‬ ‫אָדם ֶשׁהוּא כּוֹעֵ ס עָ לָיו‬ ‫ַדּוְ ָקא בְּ ִרכּוּ הַ כַּעַ ס‪ ,‬א ֹו בְּ לִ מּוּד זְ כוּת עַ ל הָ ָ‬ ‫י ְִח ִידי‪ ,‬לְ לַמֶּ ְד ֶשׁכָּל הַ ְמאַ בֵּ ד נֶפֶ שׁ אַחַ ת‪ ...‬כְּ ִאלּוּ ִאבֵּ ד ע ֹולָם מָ לֵא‪,‬‬ ‫וְ כַיּוֹצֵ א בָּ זֶה‪ .‬וְ ָכ גַּם בְּ ִמ ְק ִרים אֲ חֵ ִרים ֶשׁל נ ְִטיּוֹת ִקיצוֹנִ יּוֹת א ֹו‬ ‫אָדם‬ ‫וְ כָל הַ ְמ ַקיֵּם נֶפֶ שׁ אַחַ ת‪ ...‬כְּ ִאלּוּ ִקיֵּם ע ֹולָם מָ לֵא"‪ .‬כְּ לוֹמַ ר‪ ,‬כָּל ָ‬ ‫ֶגְדּי‪ ,‬לְ הָ ִאיר אֶ ת ַדּ ְרכּ ֹו‬‫מֻ ְטעוֹת‪ ,‬בִּ יכָלְ ָתּהּ ֶשׁל הָ ִא ָשּׁה לְ הַ וּוֹת ִמ ְשׁ ָקל נ ִ‬ ‫אָדם אֶ חָ ד ִהיא כְּ מ ֹו‬ ‫הוּא ע ֹולָם מָ לֵא בִּ פְ נֵי עַ צְ מוֹ‪ ,‬פְּ גִ יעָ ה בְּ חַ יֵּי ָ‬ ‫ֶשׁל הַ בַּ עַ ל וּלְ הָ ִאיר ל ֹו זָוִ יּוֹת אֲ חֵ רוֹת‪ָ .‬כּ ‪ ,‬הַ " ֶנגְדּוֹ" ִמ ְתבָּ ֵרר כְּ "עֵ זֶר"‬ ‫חֻ ְרבָּ ן ָשׁלֵם‪ ,‬וְ הַ צָּ לַת חַ יִּים אַחַ ת ִהיא כְּ מ ֹו בְּ ִניַּת ע ֹולָם ָשׁלֵם‪.‬‬ ‫)כִּ לְ שׁוֹן הַ נּ ִַצי"ב‪" ,‬וְ ִאם כֵּן‪ ,‬הַ פֵּ רוּשׁ 'עֵ זֶר כְּ ֶנגְדּוֹ'‪ ,‬בְּ מָ ה ֶשׁ ִהיא ִמ ֶנּג ְָדּתוֹ‪ְ ,‬תּ ִהי‬ ‫הַ פָּ ָר ָשׁה מַ זְ כִּ ָירה לָנוּ לִ ְראוֹת אֶ ת הָ אוֹר וְ הַ ְקּדֻ ָשּׁה ֶשׁבָּ נוּ וּבְ כָל אָדָ ם‬ ‫לְ עֵ זֶר"(‪ .‬וְ כֵן לְ הֵ פֶ ‪ ,‬לְ עִ ִתּים ַדּוְ ָקא הָ "עֵ זֶר" ִמ ְתבָּ ֵרר כְּ "נֶגְדּוֹ" ‪ -‬כַּאֲ ֶשׁר‬ ‫ְסבִ יבֵ נוּ‪.‬‬ ‫בְּ נֵי הַ זּוּג אֵ ינָם ְמעִ ִירים א ֹו ְמבַ ְקּ ִרים אֶ לָּא ִמ ְצטָ ְרפִ ים לְ בֶ ן הַ זּוּג אַף‬ ‫כְּ ֶשׁ ַדּ ְרכּ ֹו מֻ ְטעֵ ית‪ ,‬בַּ ְטּוָ ח הַ ָקּצָ ר בֶּ ן הַ זּוּג רוֹאֶ ה זֹאת כְּ "עֵ זֶר"‪ ,‬אַ‬ ‫הָ ע ֹולָם א נִבְ ָרא כְּ ֶשׁהוּא גָּמוּר! בְּ סוֹף יְמֵ י הַ בְּ ִריאָה נֶאֱ מַ ר )ב‪ ,‬ג(‪:‬‬ ‫בַּ ְטּוָ ח הָ אָ ֹר הַ דָּ בָ ר הוּא "נֶגְדּוֹ" )כִּ לְ שׁוֹן הַ נּ ִַצי"ב‪" ,‬בְּ מָ ה ֶשׁ ִהיא עֵ זֶר‬ ‫"אֲ ֶשׁר בָּ ָרא אֱ ִקים לַעֲ שׂוֹת"‪ .‬חָ זָ"ל מַ ְסבִּ ִירים‪ַ " :‬לעֲ שׂוֹת" ‪ -‬לְ ַת ֵקּן‪.‬‬ ‫מַ ְת ִחילָה וְ ִהיא ְמסַ יּ ְַעתּ ֹו לְ כָל רוּחַ ָרעָ ה ֶשׁעוֹבֶ ֶרת עָ לָיו‪ ,‬וְ אֵ ין לְ 'כְּ ֶנגְדּוֹ' גָּדוֹל‬ ‫הַ ָקּדוֹשׁ בָּ רוּ הוּא ִה ְשׁ ִאיר לָע ֹולָם מָ קוֹם לְ הַ ְשׁלָמָ ה‪ ,‬וְ ִהפְ ִקיד בְּ יָדֵ ינוּ‬ ‫ִמזֶּה"(‪ .‬וְ זֶהוּ " ָזכָה ‪ -‬עֵ זֶר‪ ,‬א ָזכָה ‪ -‬כְּ ֶנגְדּוֹ"; כְּ ֶשׁאָדָ ם ז ֹוכֶה‪ ,‬הוּא‬ ‫אֶ ת הַ ַתּפְ ִקיד לִ ְהיוֹת שֻׁ ָתּפִ ים בַּ בְּ ִריאָה ‪ -‬לְ הו ִֹסיף אוֹר‪ ,‬לְ ַז ֵכּ אֶ ת‬ ‫ְמ ַקבֵּ ל מָ ה ֶשׁנּ ְִראֶ ה אוּלַי כְּ "נֶגְדּוֹ" אַ כֻּלּ ֹו עֵ זֶר וְ ִסיּוּעַ ; וּכְ ֶשׁאֵ ינ ֹו‬ ‫אָדם אֵ ינ ֹו ַרק צוֹפֶ ה‬ ‫הָ ע ֹולָם‪ ,‬וְ לִ בְ חֹר בַּ טּוֹב בְּ כָל יוֹם מֵ חָ דָ שׁ‪ .‬הָ ָ‬ ‫ז ֹוכֶה‪ ,‬הוּא ְמ ַקבֵּ ל מָ ה ֶשׁ ְנִּראֶ ה כְּ "עֵ זֶר"‪ִ ,‬ה ְצטָ ְרפוּת וְ הֶ ְעדֵּ ר בִּ קּ ֶֹרת‪,‬‬ ‫אשׁית‪.‬‬‫בַּ טֶּ בַ ע‪ ,‬אֶ לָּא פֹּ עַ ל יוֹצֵ ר ֶשׁמַּ ְמ ִשׁי אֶ ת מַ עֲ ֵשׂה בְּ ֵר ִ‬ ‫אַ ל ְַטּוָ ח הָ אָ ֹר הוּא " ֶנ ְֶגְדּוֹ‪.‬‬ ‫ְדּהַ יְנוּ‪ ,‬הָ ע ֹולָם א נִבְ ָרא כְּ מַ עֲ ֶשׂה מֻ גְמָ ר‪ ,‬אֶ לָּא כְּ מַ עֲ ֶרכֶת ִדּינ ִָמית‬ ‫‬ ‫)מפְּ ָראג( עו ְֹמ ִדים עַ ל‬ ‫הַ ְמּצַ פָּ ה לְ הַ ְשׁלָמָ ה‪ .‬הָ ַר ְמבָּ "ן וְ הַ מָּ הָ ָר"ל ִ‬ ‫˜‪RJ~JV‚SJLXXXJ‹n ~J‬‬ ‫–‪n | Šx ƒ1J‬‬ ‫|‬ ‫‪’q J‚q‬‬ ‫‪p „L‬‬ ‫אשׁית‪ ,‬אֱ ִקים בָּ ָרא אֶ ת חָ ְמ ֵרי הַ ֶגּלֶם ֶשׁל‬ ‫הַ שֻּׁ ָתּפוּת בְּ מַ עֲ ֵשׂה בְּ ֵר ִ‬ ‫ִסיפֵּ ר הַ גָּאוֹן ַרבִּ י ֹמ ֶשׁה ְשׁטֵ ֶרנְבּוּ ְשׁלִ יטָ "א‪ :‬פַּ עַ ם בָּ א ַרבִּ י חַ יִּים‬ ‫ָאָדם‪.‬‬‫הַ ְמּצִ יאוּת‪ ,‬אַ ִה ְשׁ ִאיר אֶ ת ְמלֶאכֶת הָ ִעבּוּד ל ָ‬ ‫'ינְס ִקי זצ"ל לְ בַ קֵּ ר אֵ צֶ ל ַרבָּ הּ הַ נַּעֲ ָרץ ֶשׁל לו ְֹדז' ‪ַ -‬רבִּ י‬ ‫ע ֹוזֵר גְּרו ְֹדזִ ְ‬ ‫נוּסרוּפוּס‬ ‫הַ ִמּ ְד ָרשׁ ַ)תּנְחוּמָ א פָּ ָר ַשׁת ַתּזְ ִריעַ ‪ִ ,‬סימָ ן ה'( ְמסַ פֵּ ר עַ ל טו ְֹר ְ‬ ‫אֵ לִ יָּהוּ חַ יִּים מַ ְיזֶל זצ"ל‪ ,‬וּמָ סַ ר ל ֹו אֶ ת ִספְ ר ֹו 'אֲ ִחיעֶ זֶר' בְּ מַ ָתּנָה‪.‬‬ ‫הָ ָר ָשׁע ֶשׁ ָשּׁאַל אֶ ת ַרבִּ י עֲ ִקיבָ א‪" :‬מַ עֲ ֵשׂה ִמי נ ִָאים‪ֶ ,‬שׁל אֱ ִקים א ֹו‬ ‫ָשׂמַ ח ַרבִּ י אֵ לִ יָּהוּ בַּ סֵּ פֶ ר וְ ִהבִּ יעַ הַ עֲ ָרכָת ֹו ֶשׁהוּא נִפְ לָא ְמאוֹד‪.‬‬ ‫ֶשׁל בָּ ָשׂר וָ ָדם"? ַרבִּ י עֲ ִקיבָ א הֶ ְראָה ל ֹו ִשׁבֳּלִ ים )מַ עֲ ֵשׂה אֱ ִקים(‬ ‫ָשׁאַל אוֹת ֹו ַרבִּ י חַ יִּים ע ֹוזֵר 'אֵ ימָ ַתי ִנזְ כֶּה ֶשׁגַּם כְּ בוֹד ֹו יְחַ בֵּ ר ְספָ ִרים‪,‬‬ ‫אָדם(‪ ,‬וְ הוֹכִ יחַ ֶשׁמַּ עֲ ֵשׂה הָ אָ ָדם‬ ‫גְּלוּס ָקאוֹת לֶחֶ ם )מַ עֲ ֵשׂה יְדֵ י ָ‬ ‫ְ‬ ‫מוּל‬ ‫'אם‬ ‫עָ נָהוּ ַרבִּ י אֵ לִ יָּהוּ חַ יִּים 'יֵשׁ לִ י סֵ פֶ ר'!‪ָ ...‬תּמַ הּ ַרבִּ י חַ יִּים ע ֹוזֵר ִ‬ ‫ימים אֶ ת הַ בְּ ִריאָה‪.‬‬ ‫נ ִָאים יוֹתֵ ר ִמפְּ נֵי ֶשׁהֵ ם מַ ְשׁלִ ִ‬ ‫יֵשׁ ל ֹו סֵ פֶ ר‪ ,‬נָא לְ הַ ְראוֹת לִ י אֶ ת ִספְ רוֹ'‪ .‬הֵ ִשׁיב ל ֹו ַרבִּ י אֵ לִ ָיּהוּ חַ יִּים‬ ‫אָדם הַ ָדּן ִדּין אֱ מֶ ת א ֹו הַ שּׁוֹמֵ ר ַשׁבָּ ת נַעֲ ֶשׂה‬ ‫וְ ִהנֵּה‪ ,‬חָ זָ"ל קוֹבְ עִ ים כִּ י ָ‬ ‫'בָּ א עִ ִמּי'‪ .‬וְ הוּא הֶ ְראָה ל ֹו בָּ אָרוֹן ִשׁ ְט ֵרי חוֹב‪ֶ ,‬שׁ ִה ְתחַ יֵּב לְ פַ ְרנֵס‬ ‫אשׁית"‪.‬‬ ‫"שֻׁ ָתּף ל ַָקּדוֹשׁ בָּ רוּ הוּא בְּ מַ עֲ ֵשׂה בְ ֵר ִ‬ ‫ַתּלְ ִמידֵ י חֲ כ ִָמים אַלְ מָ נוֹת וִ יתו ִֹמים בְּ לו ְֹדז'‪ ,‬וְ הו ִֹסיף ֶשׁזֶּה הַ סֵּ פֶ ר‬ ‫הַ בּו ֵֹרא הֶ ְח ִסיר מֵ הָ ע ֹולָם בִּ ְמכֻוָּ ן כְּ דֵ י ל ֵָתת לָאָדָ ם אֶ ת הַ זְּ כוּת וְ הָ ֹענֶג‬ ‫ֶשׁלּוֹ‪ ,‬וְ הָ יִינוּ 'סֵ פֶ ר תּוֹלְ דוֹת אָדָ ם' ‪ -‬מַ עֲ ָשׂיו הַ טּוֹבִ ים‪ ,‬וְ הוּא כָּל ָכּ‬ ‫ֶשׁבַּ ִתּקּוּן )בִּ בְ ִחינַת "נ ְַהמָ א ְדּכִ יסוּפָ א"( ‪ -‬לֶחֶ ם חֶ סֶ ד ֶשׁאֵ ינ ֹו מַ גִּ יעַ‬ ‫טָ רוּד בְּ סֵ פֶ ר זֶה‪ ,‬עַ ד ֶשׁאֵ ין ל ֹו פְּ נַאי לְ חַ בֵּ ר סֵ פֶ ר כְּ ַרבִּ י חַ יִּים ע ֹוזֵר‪.‬‬ ‫בְּ מַ אֲ מָ ץ(‪.‬‬ ‫ַרבִּ י חַ יִּים ע ֹוזֵר א עָ נָה‪ ,‬וְ אוּלָם עַ ל עֶ ֶרשׂ ְדּוַ י סָ מוּ לִ פְ ִט ָירת ֹו אָמַ ר‬ ‫אשׁית מַ ְטעִ ינָה או ָֹתנוּ בְּ כֹחַ ֶשׁל ִתּ ְקוָ ה וְ הַ ְתחָ לָה חֲ דָ ָשׁה‪.‬‬ ‫פָּ ָר ַשׁת בְּ ֵר ִ‬ ‫ישׁקוֹבְ ְס ִקי זצ"ל עַ כְ ָשׁו רוֹאֶ ה וּמֵ בִ ין כִּ י ַרבִּ י אֵ לִ יָּהוּ‬ ‫לְ ַרבִּ י יוֹסֵ ף ִמ ְ‬ ‫חַ יִּים צָ ַדק‪ ,‬וְ ִע ַקּר סֵ פֶ ר הָ אָדָ ם ֶשׁמֵּ בִ יא ִאתּ ֹו לְ חַ יֵּי נֵצַ ח הֵ ם הַ מַּ עֲ ִשׂים‬ ‫ֹשׁ ‪ָ ,‬תּ ִמיד אֶ פְ ָשׁר‬ ‫ִהיא מַ ְראָה לָנוּ ֶשׁגַּם כְּ ֶשׁיֵּשׁ "תֹּהוּ וָ בֹהוּ" א ֹו ח ֶ‬ ‫אשׁית'[‬ ‫]'טוּב טַ עַ ם וְ ַדעַ ת בְּ ֵר ִ‬ ‫הַ טּוֹבִ ים ֶשׁעָ ָשׂה‪.‬‬ ‫לְ הַ גִּ יד "י ְִהי אוֹר" ‪ -‬לְ הָ בִ יא וּלְ הָ פִ יץ אוֹר לָע ֹולָם כֻּלּוֹ‪.‬‬ ‫טועמיה ‪ -‬דפוס ספיד פרשת בראשית תשפז‬ ‫‪73‬‬ ‫‪J˜~p ƒx J‹‡r Œo #‬‬ ‫~Š|‪n ‚o J˜~p J JJ‹‡Jr•J‬‬ ‫~‪z J JJ~–n n J˜‡u‬‬ ‫‪r –p x L‬‬ ‫˜ƒ‪ִ -JRJVSJL‬ס ּפוּר‬ ‫Š‪J| n Žx ŒJ‬‬ ‫Š‪r ~q ƒJ‬‬ ‫Š‪x q ‚J‬‬ ‫‪q ~q JQ‚Ju‬‬ ‫‪o %or ƒL‬‬ ‫אות ב'‪,‬‬ ‫‪ַ - R~JV~SJL“–q ~n ‚n‬ה ּ ַט ַעם ֶׁ‬ ‫ש ּ ָפ ְת ָחה ַה ּת ֹו ָרה ָ ּב ֹ‬ ‫יקים‪ ,‬אֲ ֶשׁר הָ יוּ יו ְֹר ִדים אֶ ל הַ יָּם‬ ‫מַ עֲ ֶשׂה בְּ צֶ מֶ ד דַּ יָּגִ ים‪ ,‬י ְִד ִידים וָ ִת ִ‬ ‫בָּ אֳ ִניּוֹת בְּ כָל ַל ְילָה‪ ,‬וְ לִ פְ נוֹת בּ ֶֹקר הָ יוּ עוֹלִ ים לַחוֹף עִ ם ְשׁ ָללָם‪,‬‬ ‫אות א'‬ ‫רות נִ ְפ ְּתח ּו ָ ּב ֹ‬ ‫ש ֶרת ַה ִדּ בְּ ֹ‬ ‫וַ עֲ ֶ ׂ‬ ‫אוֹת ֹו הָ יוּ מוֹכְ ִרים לְ סוֹחֲ ֵרי דָּ גִ ים בַּ שּׁוּק ֶשׁל בַּ ְרצֵ ל ֹונָה‪.‬‬ ‫טּוּרים' בְּ רֹאשׁ ִספְ ר ֹו עַ ל הַ תּו ָֹרה בְּ ֵשׁם הַ ִמּ ְד ָרשׁ ַרבָּ ה‬ ‫כּ ַָתב 'בַּ עַ ל הַ ִ‬ ‫וּמפַ זְּ רוֹת‬ ‫ַל ְילָה אֶ חָ ד‪ ,‬בְּ עוֹד ְשׁ ֵתּי הַ ִסּירוֹת פּו ְֹרשׂוֹת ִמכְ מוֹרוֹת ְ‬ ‫ְרוּשׁלְ ִמי חֲ גִיגָה פֶּ ֶרק ב' הֲ ָלכָה א'‪ ,‬וּבְ ַתנָּא ְדּבֵ י אֵ לִ יָּהוּ פֶּ ֶרק‬ ‫)א‪ ,‬י( )וְ כֵן הוּא בַּ יּ ַ‬ ‫פִּ ְתיוֹנוֹת ‪ִ ,‬הזְ ַדּ ְעזְ עָ ה לְ פֶ ַתע ִס ָירת ֹו ֶשׁל אֶ חָ ד מֵ הֶ ם‪ ,‬פִּ ְרכְּ סָ ה‬ ‫ל"א( לְ בָ אֵ ר מַ דּוּעַ פָּ ְתחָ ה הַ תּו ָֹרה בְּ אוֹת ב' ַדּוְ ָקא ֶשׁ ִהיא הָ אוֹת‬ ‫וְ ִה ְתיַצְּ בָ ה‪ .‬בְּ סַ ְק ָרנוּת ִהטָּ ה הַ דַּ יָּג אֶ ת הַ לַּפִּ יד הַ בּוֹעֵ ר‪ ,‬וְ עַ ד ְמהֵ ָרה‬ ‫הַ ְשּׁנִ יָּה‪ ,‬וְ א בָּ אוֹת א' ֶשׁ ִהיא הָ ִראשׁ ֹונָה מכ"ב הָ או ִֹתיּוֹת‪ ,‬וְ גַם‬ ‫זִ הָ ה אֶ ת הַ ָשּׁלָל‪ָ :‬דּג ט ֹונָה עֲ נָק עָ לָה בָּ ֶר ֶשׁת! ָדּג ָכּזֶה א מוֹכְ ִרים‬ ‫וּשׁמ ֹו‬ ‫ֶשׁהָ אוֹת א' ְמ ַרמֶּ זֶת עַ ל אַ ְחדוּת הַ בּו ֵֹרא י ְִתבָּ ַר ֶשׁהוּא אֶ חָ ד ְ‬ ‫בִּ ְמכִ ָירה ְר ִגילָה‪ִ .‬אי אֶ פְ ָשׁר 'לְ בַ יְּשׁוֹ' בַּ שּׁוּק הַ בַּ ְרצֵ לוֹנִ י‪.‬‬ ‫אֶ חָ ד‪ ,‬וְ לִ כְ או ָֹרה הָ יָה ָראוּי לְ הַ ְת ִחיל בָּ הּ אֶ ת הַ תּו ָֹרה‪.‬‬ ‫בְּ עֵ צָ ה אַחַ ת ִעם י ְִדידוֹ‪ ,‬הֶ ע ֱִמיס אֶ ת הַ ָדּג עַ ל עֲ ָגלָה ְמ ִה ָירה‪ ,‬וְ נָסַ ע‬ ‫וְ ֵת ֵרץ ִמשּׁוּם ֶשׁאוֹת ב' ִהיא לְ שׁוֹן בְּ ָרכָה וְ אוֹת א' ִהיא לְ שׁוֹן אָרוּר‪,‬‬ ‫אַרמוֹן הַ ְמּלוּכָה‪ .‬יָאֶ ה הוּא הַ ָדּג לְ מֶ ֶל ְספָ ַרד! ִה ְת ַר ֵשּׁם הַ מֶּ ֶל ִמן‬ ‫לְ ְ‬ ‫הַ ָדּג הַ ְמּיֻחָ ד וְ ִה ְתפַּ עֵ ם ִמטּוּב לִ בּ ֹו ֶשׁל הַ דַּ יָּג וּמֵ אַהֲ בָ ת ֹו לַמֶּ ֶל ‪ ,‬וְ הו ָֹרה‬ ‫"אָמַ ר הַ ָקּדוֹשׁ בָּ רוּ הוּא אֶ פְ ַתּח בָּ אוֹת ב' בִּ לְ שׁוֹן בְּ ָרכָה וּלְ וַ אי‬ ‫אַרגָּז וּב ֹו חֲ מֵ שׁ מֵ אוֹת מַ ְטבְּ עוֹת זָהָ ב‪,‬‬ ‫לַעֲ בָ ָדיו לִ ְמסֹר לִ ידֵ י הַ ַדּיָּג ְ‬ ‫ֶשׁיּוּכַל לְ ִה ְת ַקיֵּם"‪.‬‬ ‫מַ עֲ נַק הו ָֹק ָרה וְ הַ כּ ָָרה ִמבֵּ ית הַ ְמּלוּכָה!‬ ‫עוֹד מוּבָ א בַּ ִמּ ְד ָרשׁ‪" :‬בְּ או ָֹתהּ ָשׁעָ ה עָ ְמדוּ כָּל הָ או ִֹתיּוֹת לְ פָ נָיו‪ ,‬זֹאת‬ ‫ָראָה זֹאת רֹאשׁ הַ ָשּׂ ִרים וְ ָדמ ֹו ָר ַתח‪ָ :‬שׁ ִנים ֶשׁהוּא מוֹסֵ ר עַ ְצמ ֹו‬ ‫אוֹמֶ ֶרת בִּ י יִבְ ָרא הַ ָקּדוֹשׁ בָּ רוּ הוּא אֶ ת ע ֹולָמוֹ‪ ,‬וְ זֹאת אוֹמֶ ֶרת בִּ י‬ ‫עֲ בוּר בֵּ ית הַ ְמּלוּכָה‪ ,‬וּמֵ ע ֹולָם א ִקבֵּ ל מַ עֲ נָק ֶשׁ ַכּזֶּה‪ ,‬בְּ ֹק ִשׁי מַ בָּ ט‬ ‫אָמ ָרה‬ ‫יִבְ ָרא הַ ָקּדוֹשׁ בָּ רוּ הוּא ע ֹולָמ ֹו וְ כוּ'‪ ,‬בָּ אָה הָ אוֹת בֵּ י"ת וְ ְ‬ ‫וּמ ַשׁנֶּה אֶ ת‬ ‫ֶשׁל הַ עֲ ָרכָה‪ .‬וּבְ ֶרגַע אֶ חָ ד מַ ִגּיעַ ַדּיָּג בַּ עַ ל מַ גָּפַ יִם ְ‬ ‫לְ פָ נָי ו‪ִ :‬רבּוֹנ ֹו ֶשׁל ע ֹולָם ְרצוֹנְ לִ בְ רֹא בִּ י אֶ ת ע ֹול ְָמ ֶשׁאֲ נִ י אוֹת ֶשׁל‬ ‫הַ כְּ לָלִ ים?! וּבְ כֵן‪ִ ,‬אם אֶ ת הַ מֶּ ֶל ְמעַ ְניֵן ַרק מַ אֲ כָלִ ים ְמשֻׁ בָּ ִחים‪ ,‬הוּא‬ ‫בְּ ָרכָה וּבִ י ְמבָ ְרכִ ין או ְֹת בָּ נֶי י ְִשׂ ָראֵ ל הָ עֲ ִת ִידים ָלבֹא בָּ ע ֹולָם‬ ‫יְדַ בֵּ ר ִעמּ ֹו גַּם כֵּן דֶּ ֶר הַ צַּ לַּחַ ת‪.‬‬ ‫וְ או ְֹמ ִרים בָּ רוּ אַ ָתּה ה'‪ ,‬אָמַ ר לָהּ הַ ָקּדוֹשׁ בָּ רוּ הוּא בָּ וַ דַּ אי‬ ‫ָשׁלַח אֶ ת אֶ חָ ד מֵ עֲ בָ דָ יו הַ חֲ ָשׁ ִאיִּים‪ ,‬וְ הו ֵֹרהוּ לִ ְסקֹר אֶ ת הַ יְּבוּל הַ יּ ִַמּי‬ ‫אֶ בְ ָרא אֶ ת ע ֹול ִָמי וְ אַ ְתּ ְראוּיָה לְ ָכ "‪.‬‬ ‫וּמכֻבָּ ד‪ ,‬עָ לָיו לִ ְרכֹּשׁ‬ ‫ֶשׁל הַ ַדּיָּגִים ִמדֵּ י בּ ֶֹקר‪ .‬בְּ ֶרגַע ֶשׁע ֹולֶה ָדּג הָ גוּן ְ‬ ‫"שׁהָ יָה הַ ָקּדוֹשׁ בָּ רוּ הוּא מַ ְשׁ ִגּיחַ בַּ תּו ָֹרה וּבָ ָרא‬ ‫וּמוּבָ א עוֹד ָשׁם‪ֶ :‬‬ ‫אוֹת ֹו בְּ כָל ְמ ִחיר‪ .‬בְּ ֶק ֶרב הַ ַדּיָּגִ ים נָפוֹצָ ה ְשׁמוּעָ ה עַ ל ָשׁלִ יחַ ִמ ְסתּו ִֹרי‬ ‫עָ לְ מָ א" בְּ או ִֹתיּוֹת הַ תּו ָֹרה‪ ,‬וְ ָלכֵן ִה ְק ִדּים בָּ הֶ ם הָ אוֹת ב' לִ בְ ָרכָה‪.‬‬ ‫בוּרם כְּ כָל‬ ‫ישׁלֵּם עֲ ָ‬ ‫הַ ְמּנַסֶּ ה לְ אַ ֵתּר דָּ גִ ים ְמיֻחָ ִדים בְּ כָל כּוֹחוֹ‪ ,‬וִ ַ‬ ‫ֶשׁיִּדָּ ֵרשׁ‪ַ ,‬רק לְ הַ ִשּׂיג אֶ ת הַ דָּ ג הַ נִּכְ סָ ף!‬ ‫)שׁם( אַף עַ ל פִּ י ֶשׁהַ תּו ָֹרה פּו ַֹתחַ ת בָּ אוֹת ב'‪ ,‬עֲ ֶשׂ ֶרת‬ ‫וּמסַ יֵּם הַ ִמּ ְד ָרשׁ ָ‬‫ְ‬ ‫נִתפַּ ס בְּ ִר ְשׁתּוֹ! ָדּג ט ֹונָה‬ ‫וְ הַ פַּ עַ ם‪ ,‬הֵ ִאיר הַ מַּ זָּל ל ַַדּיָּג הַ ֵשּׁנִ י‪ָ .‬דּג עֲ נָק ְ‬ ‫)שׁמוֹת כ‪ ,‬ב(‪" :‬אָ נֹ כִ י ה'‬ ‫שׁכָּתוּב ְ‬ ‫הַ ִדּ