gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

נחמת יצחק · Nechumas Yitzchock — בראשית (2026-10-05)

מוציא לאור: נחמת יצחק · Nechumas Yitzchock

שבוע: בראשית (2026-10-05)

נחמת יצחק · Nechumas Yitzchock — בראשית (2026-10-05)

פתח את ה-PDF הורדה

‫נחמת יצחק‬ ‫פרפראות‬ ‫מכון‬ ‫ליקוטי‬ ‫נחמת‬ ‫בראשית ברא אלקים וגו’‪( ,‬א’ א’)‪.‬‬ ‫פירש רש”י‪ ,‬בראשית‪ ,‬אמר רבי יצחק‪ ,‬לא היה צריך‬ ‫להתחיל את התורה אלא מהחדש הזה לכם‪ ,‬שהיא מצוה‬ ‫יצחק‬ ‫ראשונה שנצטוו ישראל וכו’‪ ,‬ע”כ‪.‬‬ ‫בסייעתא דשמיא | בראשית תשפ"ז | גליון מס' ‪371‬‬ ‫ועיין במפרשים‪ 11‬שהקשו דאין הכי נמי שהתורה היתה‬ ‫צריכה להתחיל עם המצות‪ ,‬ולא עם סיפור בריאת העולם‪,‬‬ ‫וצריך ביאור‪.‬‬ ‫ויהי ערב ויהי בקר יום הששי‪( ,‬א’ ל”א)‪.‬‬ ‫אך קשה אמאי לא הזכיר רש”י שהתורה הייתה צריכה‬ ‫מכון‬ ‫נחמת‬ ‫ד‬ ‫א‬ ‫>>>‬ ‫יצחק‬ ‫‪ 11‬חזקוני ועוד‪.‬‬ ‫דהנה‬ ‫ונראה‪,‬‬ ‫הנה בכל יום מששת ימי בראשית כתוב ויהי ערב ויהי בקר יום אחד‪ ,‬שני‪,‬‬ ‫בכלל צריך ביאור‪,‬‬ ‫שלישי וכו’‪ ,‬בלי אות ה”א‪ ,‬דלא כתוב יום האחד‪ ,‬או יום השני וכו’‪.‬‬ ‫איך מהני התנאי שהתנה הקב”ה עם הבריאה‪.‬‬ ‫אכן ביום השישי כתוב ויהי ערב ויהי בקר יום הששי‪ ,‬עם ה”א הידיעה‪ ,‬הלוא‬ ‫דהנה בדיני התנאים מצינו שצריך שיהא תנאי קודם למעשה‪ ,‬וכדילפינן‬ ‫דבר הוא‪.‬‬ ‫מתנאי בני גד ובני ראובן (עיין קידושין ס”א‪ ,).‬ואם כן קשה איך מהני התנאי‬ ‫ועיין רש”י שהביא דרשת חז”ל על זה‪ ,‬וזה לשונו‪ ,‬יום הששי‪ ,‬הוסיף ה’ בששי‪,‬‬ ‫שהתנה עם הבריאה‪ ,‬הא זה היה בגמר מעשה בראשית‪ ,‬שזה אחר המעשה‪ ,‬והרי‬ ‫בגמר מעשה בראשית‪ ,‬לומר שהתנה עמהם על מנת שיקבלו עליהם ישראל‬ ‫צריך שיהיה תנאי קודם למעשה‪ ,‬וצריך ביאור‪.‬‬ ‫חמשה חומשי תורה‪ ,‬דבר אחר‪ ,‬יום הששי (ואמאי הוסיף ה”א)‪ ,‬שכלם תלוים‬ ‫אכן אם נדקדק בדבר‪ ,‬נראה‪ ,‬שאין זה קשה אלא לפירוש השני ברש”י‪ ,‬דלפי‬ ‫ועומדים עד יום הששי‪ ,‬הוא ששי בסיון המוכן למתן תורה‪ ,‬ע”כ‪.‬‬ ‫הפירוש הראשון‪ ,‬הרי כתב רש”י שהתנה עמהם על מנת וכו’‪.‬‬ ‫והנה לפי שני הפירושים אות ה”א מורה שהיה כאן תנאי במעשה בראשית‪,‬‬ ‫והיינו דעיין בגיטין (ע”ד‪ ,).‬שאמרו שכל האומר על מנת כאומר מעכשיו דמי‪,‬‬ ‫רק דלפי הפירוש הראשון אות ה”א מורה שהתנאי היה על מנת שיקבלו עליהם‬ ‫והנה נקטינן דבתנאי דעל מנת אינו צריך למשפטי התנאים‪ ,‬והיינו שזה חל כבר‬ ‫מה שמרומז באות ה”א‪ ,‬שזה כנגד חמשה חומשי תורה‪ ,‬ולפי הפירוש השני‪,‬‬ ‫מעכשיו‪.‬‬ ‫האות ה”א מורה שהתנאי היה שהם תלויים ועומדים עד השישי‪ ,‬שהוא שישי‬ ‫ואם כן כאן‪ ,‬שזה תנאי שעל מנת‪ ,‬הרי זה כעכשיו‪ ,‬ושפיר היה יכול לחול‬ ‫בסיון‪ ,‬שהוא יום קבלת התורה‪.‬‬ ‫התנאי אף בסוף המעשה‪ ,‬דלא צריך למשפטי התנאים‪.‬‬ ‫וצריך ביאור מהו החילוק בין הנך שני פירושים‪ ,‬אם התנאי היה על חמשה‬ ‫אכן לפירוש השני ברש”י‪ ,‬שהכל תלוי ועומד‪ ,‬והיינו שלא יחול התנאי עד‬ ‫חומשי תורה‪ ,‬או על השישי בסיון‪ ,‬וצריך ביאור‪.‬‬ ‫לאחר זמן‪ ,‬והרי זה תנאי של אם‪ ,‬ובתנאי כזה צריך למשפטי התנאים‪ ,‬ואם כן‬ ‫ובפשטות משמע דהנפקא מינה הוא מתי היה גמר מעשה בראשית‪ ,‬דלפי‬ ‫צריך ביאור לפי זה האיך מהני התנאי‪ ,‬וצריך ביאור‪.‬‬ ‫הפירוש הראשון עכשיו בגמר ששת ימי בראשית היה הגמר‪ ,‬רק שהתנה עמהם‬ ‫ה‬ ‫שזה על מנת שיקבלו את החמשה חומשי תורה‪ ,‬אכן לפי הפירוש השני‪ ,‬שכולם‬ ‫תלויים ועומדים עד יום השישי בסיון‪ ,‬אם כן לא היה גמר מעשה בראשית עד‬ ‫ונראה לבאר על פי מה מה שביאר בחידושי רבנו חיים הלוי בדעת הרמב”ם‬ ‫ההוא יומא‪ ,‬ודו”ק‪ ,‬וצריך ביאור‪.‬‬ ‫(הלכות אישות פרק ו’ הלכה ד’)‪.‬‬ ‫דהנה עיין ברמב”ם שם שפסק אבל אם אמר לה (לאשה) הרי את מקודשת לי‬ ‫ב‬ ‫בדינר זה‪ ,‬ונתן הדינר בידה‪ ,‬והשלים התנאי‪ ,‬ואמר‪ ,‬אם תתני לי מאתים זוז‪ ,‬תהי‬ ‫איברא נראה‪ ,‬שזה גם תלוי בשני הפירושים שכתב רש”י אהא דכתיב ויכל‬ ‫מקודשת‪ ,‬ואם לא תתני לי‪ ,‬לא תהי מקודשת‪ ,‬הרי התנאי בטל‪ ,‬מפני שהקדים‬ ‫אלקים ביום השביעי‪ ,‬וזה לשונו שם‪ ,‬רבי שמעון אומר‪ ,‬בשר ודם שאינו יודע עתיו‬ ‫המעשה ונתן בידה‪ ,‬ואחר כך התנה‪ ,‬ואף על פי שהכל בתוך כדי דיבור וכו’‪ ,‬ע”כ‪.‬‬ ‫ורגעיו‪ ,‬צריך להוסיף מחול על הקודש‪ ,‬אבל הקב”ה שיודע עתיו ורגעיו‪ ,‬נכנס בו‬ ‫ומבואר בדבריו שפירושו של תנאי קודם למעשה‪ ,‬הוא‪ ,‬שצריך לפרש התנאי‬ ‫כחוט השערה‪ ,‬ונראה כאלו כלה בו ביום‪ ,‬דבר אחר‪ ,‬מה היה העולם חסר‪ ,‬מנוחה‪,‬‬ ‫לפני שעושה המעשה בפועל‪ ,‬אבל לא שצריך לפרש התנאי לפני שמפרש את‬ ‫באת שבת באת מנוחה‪ ,‬כלתה ונגמרה המלאכה‪ ,‬ע”כ‪.‬‬ ‫המעשה‪.‬‬ ‫והיינו דלפירוש הראשון שכבר נגמרה מלאכת מעשה בראשית‪ ,‬צריך לומר‬ ‫אכן עיין בהשגות הראב”ד שם‪ ,‬וזה לשונו‪ ,‬אמר אברהם‪ ,‬לא זו הדרך‪ ,‬אלא‬ ‫דהא דכתיב ויכל אלקים‪ ,‬היינו שנכנס כחוט השערה‪ ,‬ונראה כאילו כלתה‬ ‫אפילו אמר הכל קודם המעשה‪ ,‬ואחר כך נתן הדינר‪ ,‬הרי התנאי בטל‪ ,‬משום דלא‬ ‫המלאכה בו ביום‪.‬‬ ‫דמי לתנאי בני גד‪ ,‬שאמרו אם יעברו‪ ,‬דהיינו תנאי‪ ,‬והדר ונתתם‪ ,‬דהיינו מעשה‪,‬‬ ‫אכן לפירוש השני‪ ,‬שעדיין לא נגמרה מעשה בראשית עד יום השישי בסיון‪,‬‬ ‫וזה לא אמר כן‪ ,‬אלא אמר הרי את מקודשת‪ ,‬דהיינו מעשה‪ ,‬והדר התנאי‪ ,‬ע”כ‪.‬‬ ‫אם כן הא דכתיב ויכל אלקים‪ ,‬היינו מה שהיה העולם חסר עדיין‪ ,‬והיינו המנוחה‪,‬‬ ‫והיינו דפירוש תנאי קודם למעשה היינו גם קודם התנאת המעשה‪ ,‬ולא רק‬ ‫ועכשיו באה שבת באה מנוחה‪ ,‬ונגמרה המלאכה עצמה‪ ,‬אבל עדיין היא תלויה‪,‬‬ ‫לפני המעשה עצמו‪ ,‬והוכיח כן מעיקר תנאי בני גד ובני ראובן‪.‬‬ ‫ולא נגמרה לגמרי‪ ,‬ודו”ק‪.‬‬ ‫ואם כן קשה מה שכתב הרמב”ם‪ ,‬שפירוש תנאי קודם למעשה‪ ,‬הוא שהמעשה‬ ‫עצמו יהא אחר התנאי ולא התנאתו‪.‬‬ ‫ג‬ ‫ועיין מה שכתב בחידושי רבנו חיים הלוי לבאר דעת הרמב”ם‪ ,‬שתנאי קודם‬ ‫אכן דבר זה צריך ביאור‪ ,‬דמצד אחד משמע שהמלאכה נגמרה בשבת‪ ,‬וכמו‬ ‫למעשה‪ ,‬היינו קודם עשיית המעשה‪ ,‬ולא קודם התנאת המעשה‪ ,‬עיין שם‬ ‫שאמר לגבי יום השביעי‪ ,‬באת שבת באת מנוחה‪.‬‬ ‫באורך‪ ,‬שזה דין בסדר דעיקר התנאי ומעשה התנאי‪ ,‬וממילא צריך תנאי קודם‪,‬‬ ‫אך לפי מה שפירוש ביום השישי‪ ,‬שהם תלויים ועומדים עד השישי בסיון‪,‬‬ ‫אף שעדיין לא נגמר המעשה‪ ,‬עיין שם‪.‬‬ ‫משמע שלא נגמרה המלאכה ביום שישי‪ ,‬וגם לא בשבת‪ ,‬אלא בשישי בסיון‪,‬‬ ‫אכן אם התנאי הוא בעצם קיום העולם‪ ,‬הרי עדיין לא נגמר העולם‪ ,‬אם כן‬ ‫ועיין עוד שם דעיקר הדין של תנאי קודם למעשה‪ ,‬לא נאמר על גוף המעשה‬ ‫שפיר (על כל פנים לדעת הרמב”ם)‪ ,‬נחשב התנאי קודם למעשה‪ ,‬ודו’’ק‪.‬‬ ‫שנעשה‪ ,‬כי אם על עשיית המעשה שגומר בדעתו‪ ,‬עיין שם‪.‬‬ ‫אכן כל זה אינו אלא כשלא גמר דיבורו‪ ,‬אבל אם גמר דיבורו‪ ,‬הרי זה נחשב‬ ‫ו‬ ‫כגמר המעשה‪ ,‬וצריך שהתנאי יקדם לזה‪ ,‬וכמבואר בדברי רבנו חיים הלוי‪ ,‬ודו”ק‬ ‫והנה כאן יש לדון האם נחשב קודם למעשה או לא‪.‬‬ ‫ז‬ ‫ונראה דתלוי במה היה כאן התנאי‪ ,‬אם התנאי הוא על מנת שיקבלו את התורה‬ ‫(חמשה חומשים)‪ ,‬או שהתנאי הוא בעצם קיום העולם‪ ,‬ואינו תלוי בדבר חיצוני‪.‬‬ ‫והנה כאן איירי בבריאת העולם‪ ,‬וזה הוה בדיבור‪ ,‬שהרי בדבר ה’ שמים נעשו‪ ,‬אם‬ ‫ונאמר דאם התנאי תלוי בבני ישראל‪ ,‬היינו שכבר נגמר מעשה בראשית‪ ,‬רק‬ ‫כן יש לומר שאף שלמעשה נגמרה המעשה בשישי בסיון‪ ,‬אבל גמר דיבורו היה‬ ‫תלוי אם יקבלו ישראל את התורה‪ ,‬ואם כן כבר נגמר המעשה‪.‬‬ ‫שם‪ ,‬שהקב”ה קרא לאור יום‪ ,‬אלא זה ציווי‪ ,‬וכאילו כתוב ויקרא לאור שהוא‬ ‫להתחיל במצות שקדמו להחודש הזה לכם‪ ,‬וכגון מצות ברית מילה (פריה ורביה)‪,‬‬ ‫‪55‬‬ ‫ישמש ביום‪ ,‬ולחושך קרא שהוא ישמש בלילה‪ ,‬עיין שם ‪.‬‬ ‫ואיסור גיד השנה‪( ,‬וכן שבע מצוות בני נח)‪ ,‬עיין שם מה שתירצו‪.22‬‬ ‫ונראה לבאר ששני הפירושים תלויים במהות הגדרת האור והחושך‪ ,‬האם‬ ‫ונראה שאם נתבונן בדבר‪ ,‬נראה‪ ,‬שמצות החדש הזה לכם‪ ,‬יש לה שייכות וקשר‬ ‫החושך הוה בריאה בפני עצמה או לא‪.‬‬ ‫למעשה בראשית‪ ,‬והיינו שמצוה זו תלויה בידיעת התקופות והמולדות‪.33‬‬ ‫ואם כן יש לומר שבוודאי ידע שהיה צריך להתחיל עם סיפור מעשה בראשית‪,‬‬ ‫דלפי האבן עזרא יש לומר שאין בריאה של חושך‪ ,‬אלא שהעדר האור זהו‬ ‫אך לא בסיפור הדברים כדבר בפני עצמו‪ ,‬אלא כדי שיוכלו לדעת היאך יקדש‬ ‫החושך‪ ,‬וממילא שפיר פירש שהאור קראו יום‪ ,‬והחשוך‪ ,‬שהוא העדר האור‪ ,‬קראו‬ ‫החדשים וכו’‪ ,‬והיינו כדי לדעת דיני קידוש החודש וכדומה‪.‬‬ ‫לילה‪.66‬‬ ‫ולפי זה מבואר מה שכתב רש”י‪ ,‬שהיה צריך להתחיל התורה מהחדש הזה‬ ‫אך הרמב”ן‪ ,‬לש לומר שסבירא ליה שיש בריאה של אור‪ ,‬ויש בריאה של חושך‪,‬‬ ‫לכם‪ ,‬פירוש שאף שהיה כתוב סדר מעשה בראשית‪ ,‬אין זה מחמת הצורך בסיפור‬ ‫ואינו רק העדר אור‪ ,77‬והקריאה היה שהאור ישמש ביום‪ ,‬והחושך ישמש בלילה‪,‬‬ ‫הדברים בפני עצמם‪ ,‬אלא שהוא בא לתכלית מסוימת‪ ,‬דהיינו כדי להבין ענין‬ ‫והיינו מה שפירש שהקריאה הוא ציווי‪ ,‬ציווי להאור לשמש ביום‪ ,‬ולחושך לשמש‬ ‫קידוש החודש וכו’‪ ,‬דמשום הכי צריך לדעת מעשה בראשית‪ ,44‬ושפיר הזכיר‬ ‫בלילה‪ ,‬ודו”ק‪.‬‬ ‫מעשה בראשית בתורה‪.‬‬ ‫ונראה להביא ראיה לדעת הרמב”ן‪ ,‬דהנה מצינו שהגדרת יום ולילה‪ ,‬אינו נקבע‬ ‫וזה מה שאמר רבי יצחק שלא היה צריך להתחיל את התורה‪ ,‬פירוש אחר‬ ‫לפי האור והחושך‪ ,‬אלא לפי השמש והירח‪ ,‬ואם כן אי אפשר לומר שיום הוא‬ ‫שסיפר את מעשה בראשית‪ ,‬היה צריך להתחיל החדש הזה לכם‪ ,‬ולא להאריך‬ ‫האור‪.‬‬ ‫בסיפור כל הדורות וכו’‪.‬‬ ‫דהנה עיין עבודה זרה (כ”ה‪ ,).‬דאיתא שם שיהושע העמיד את החמה בגבעון‬ ‫ועל זה כתב רש’’י‪ ,‬שמכיון שלמעשה לא הזכיר כאן מיד את מצות החדש הזה‬ ‫ארבעים ושמונה שעות‪ ,‬כיום תמים‪ ,‬ועיין מהרש”א שם‪ ,‬שזה היה בערב שבת‪,‬‬ ‫לכם‪ ,‬אם כן מוכרח שיש טעמא אחרינא אמאי כתב מעשה בראשית‪ ,‬ועל זה‬ ‫ומה שהעמיד יהושע את החמה‪ ,‬הוא מפני שכל הזמן שהשמש זורחת עדיין היה‬ ‫הקשה מה הטעם שכתב מעשה בראשית‪ ,‬דהרי אין זה משום שבא להורות דינים‬ ‫נחשב כערב שבת‪ ,‬עיין שם‪.‬‬ ‫ומצוות וכו’‪ ,‬ובהכרח שזה משום שכח מעשיו הגיד לעמו וכו’‪ ,‬ודו”ק‪.‬‬ ‫והנה הא דאיצטריך להעמיד השמש‪ ,‬ולא רק שיהא אור‪ ,‬מבואר דבחינת יום‬ ‫***‬ ‫ולילה תלוי בשמש ולא באור‪ ,‬ודו’’ק‪.‬‬ ‫ויאמר אלקים יהי אור וכו’ ויקרא אלקים לאור יום ולחשך קרא לילה‪( ,‬א’ ג’ – ה’)‪.‬‬ ‫וכעין זה איתא במסכת תענית (כ‪ ,).‬בעובדא שהיה עם נקדימון בן גוריון‪ ,‬דבכדי‬ ‫עיין רש”י‪ ,‬וזה לשונו‪ ,‬וירא אלקים את האור כי טוב ויבדל‪ ,‬אף בזה אנו צריכין‬ ‫להוכיח שהיה עדיין יום‪ ,‬זרחה לו השמש‪ ,‬עיין שם‪ ,‬הרי שיום תלוי בשמש‪.‬‬ ‫לדברי אגדה‪ ,‬ראהו שאינו כדאי להשתמש בו רשעים‪ ,‬והבדילו לצדיקים לעתיד‬ ‫ובעצם הדבר שיש מושג שנקרא בין השמשות‪ ,‬שפירושו זמן שהוא בין שתי‬ ‫לבא‪ ,‬ולפי פשוטו כך פרשהו‪ ,‬ראהו כי טוב‪ ,‬ואין נאה לו ולחשך שיהיו משתמשין‬ ‫שמשות‪ ,‬דהיינו השמש והירח‪ ,‬גם משמע ששם יום ולילה תלויים בהשמשות‪,‬‬ ‫בערבוביא‪ ,‬וקבע לזה תחומו ביום‪ ,‬ולזה תחומו בלילה‪ ,‬ע”כ‪.‬‬ ‫ודו”ק‪.‬‬ ‫והנה מלשונו משמע‪ ,‬שפליגי הנך תרי פירושים אם היו משתמשין בעירבוביא‪,‬‬ ‫שלפי הפירוש הראשון‪ ,‬שויבדל לעתיד לבוא‪ ,‬משמע שהשתא האור והחושך‬ ‫ועל כל פנים משמע כדעת הרמב”ן‪ ,‬שיום ולילה נקבעים לפי השמש והירח‪,‬‬ ‫שימשו בעירבוביא‪.‬‬ ‫ובביאור שני הפירושים‪ ,‬נראה שתלוי בפירוש הקריאה שהקב”ה קרא לאור‬ ‫‪ 55‬וז”ל‪ ,‬ויקרא אלקים לאור יום‪ ,‬יאמר‪ ,‬כי נברא הזמן‪ ,‬ועשה מדת יום ומדת לילה‪,‬‬ ‫וענין ויקרא‪ ,‬מפני שהאדם קרא השמות‪ ,‬אמר באלו שנעשו קודם היותו‪ ,‬כי‬ ‫יום ולחושך לילה‪.‬‬ ‫האלקים קרא להם שמות‪ ,‬וזה דעת ר”א‪ ,‬והנכון שענין ‘קריאה’ באלו‪ ,‬בכאן‪ ,‬היא‬ ‫דהנה עיין ברמב”ן שהביא פירוש האבן עזרא‪ ,‬שהקב”ה קרא להם שמות‪,‬‬ ‫ההבדלה המוגבלת בהם כשלבשו צורתם‪ ,‬וכך אמרו (ב”ר ג’ ו’)‪ ,‬יום יהא תחומך‪,‬‬ ‫שלאור קרא יום‪ ,‬ולחושך קרא לילה‪.‬‬ ‫ולילה יהא תחומך‪ ,‬ע”כ‪.‬‬ ‫אכן הרמב”ן עצמו מיאן בזה‪ ,‬ופירש דהא דכתיב ויקרא אלקים אין זה קריאת‬ ‫‪ 66‬ועי’ מש”כ בליקוטי נ”י בא‪ ,‬במחלו’ רש”י והרמב”ן לגבי חושך‪ ,‬אי היא בריה‪ ,‬או‬ ‫רק העדר אור‪ ,‬עיי”ש‪ ,‬ודו”ק‪.‬‬ ‫ואפשר דתלוי כאן נמי בפי’ הפסוקים‪ ,‬ודו”ק‪ ,‬וע”ע‪.‬‬ ‫‪ 22‬וז”ל החזקוני‪ ,‬וא”ת‪ ,‬הרי ז’ מצוות‪ ,‬מצות מילה‪ ,‬וגיד הנשה‪ ,‬קדמו למצות החדש‬ ‫‪ 77‬ולפי”ז י”ל דכשם שגנז את בריאת האור של ששת ימי בראשית (כמבואר בחז”ל)‪,‬‬ ‫מצוה ראשונה‪ ,‬אלא י”ל‪ ,‬הא דקרי לה בפרש”י למצות החדש‪ ,‬מצוה ראשונה‪ ,‬לפי‬ ‫כך י”ל שגנז גם את החושך‪ ,‬ועי’ מש”כ בליקוטי נ”י פר’ בא‪ ,‬שבמצרים‪ ,‬ששם היה‬ ‫שהיא ראשונה למצוות שנצטוו ישראל עליהם במעמד כולם‪ ,‬ע”כ‪.‬‬ ‫לבנ”י מאותו האור‪ ,‬ממה שנגנז‪ ,‬כן היה החושך‪ ,‬שהיה החושך ממה שנגנז‪ ,‬שהוא‬ ‫‪ 33‬עי’ ר”ה (ח‪ ,).‬ובתוס’ ד”ה לתקופות‪ ,‬בענין ב’ ה’ ר”ד‪ ,‬ועי’ רבינו בחיי‪.‬‬ ‫בריאה בעצם‪ ,‬עיי”ש‪.‬‬ ‫‪ 44‬ועי’ שבת (ע”ה‪ ,).‬כי היא חכמתכם ובינתכם וכו’‪ ,‬זה חישוב תקופות ומזלות‪.‬‬ ‫דמעכשיו אינו צריך למשפטי התנאים‪.‬‬ ‫בשביעי‪ ,‬דבאה שבת באה מנוחה‪ ,‬ושפיר צריך להתנות לפני גמר דיבורו‪ ,‬ודו’’ק‪.‬‬ ‫אכן בפירוש השני ברש”י‪ ,‬יש לבארו כדעת הרמב”ם (על פי פירוש רבנו חיים‬ ‫אכן כל זה אינו אלא לדעת הרמב”ם‪ ,‬אכן הראב”ד הרי יחלוק גם על זה‪ ,‬דהא‬ ‫הלוי כנזכר)‪ ,‬דשפיר אפשר לפרש התנאי של הששי‪ ,‬גם שזה תנאי בגוף הדבר‪,‬‬ ‫סבירא ליה דגם באופן זה צריך תנאי קודם למעשה‪ ,‬ואין הדבר תלוי בעשיית‬ ‫ואף שזה תנאי דאם‪ ,‬מכל מקום כל זמן שלא נגמרה המלאכה‪ ,‬נחשב כחלק‬ ‫המעשה שגומר בדעתו‪ ,‬אלא צריך אף לפני דיבורו‪ ,‬ולא יועיל התנאי גם אם זה‬ ‫מן הדיבור‪ ,‬ושפיר יכול עדיין להתנות‪ ,‬וממילא יתפרש טעם זה כמבואר בדעת‬ ‫קודם גמר המעשה שגומר בדעתו‪ ,‬ודו”ק‪.‬‬ ‫‪11‬‬ ‫הרמב”ם‪ ,‬ודו”ק ‪.‬‬ ‫ח‬ ‫‪ 11‬והנה יש לתלות הנך ב’ טעמים‪ ,‬בפסוק שכת’ לעיל מיניה‪ ,‬דכת’ וירא אלוקים כל‬ ‫ולפי זה יש לומר שהפירוש הראשון ברש”י הרי זה כדעת הראב”ד‪ ,‬ומשום הכי‬ ‫אשר עשה והנה טוב מאד ויהי ערב ויהיה בקר יום הששי‪ ,‬ואכמ’’ל ועחז’’ל בעזה’’י‪.‬‬ ‫מפרש דאיירי בתנאי דעל מנת‪ ,‬וכל האומר על מנת כאומר מעכשיו דמי‪ ,‬ובתנאי‬ ‫ממנו יתברך‪ ,‬וזה גופא הוא המיעוט‪ ,‬ודו”ק‪.‬‬ ‫ולא לפי האור והחושך‪ ,‬ודו”ק‪.88‬‬ ‫***‬ ‫ונראה שזה גם מדויק בקרא‪ ,‬דהנה ביום ראשון‪ ,‬כשקרא לאור יום ולחושך‬ ‫לילה‪ ,‬אף על גב דכתיב ויבדל אלקים בין האור ובין החשך‪ ,‬מכל מקום לא כתוב‬ ‫נעשה אדם וגו’‪( ,‬א’ כ”ו)‪.‬‬ ‫שהם מבדילים בין היום ובין בלילה‪ ,‬אלא שיש הבדל בין האור והחושך‪ ,‬מה שאין‬ ‫הנה מצינו שבבריאת האדם נשתנה הלשון ממה שכתוב לגבי בריאת שאר‬ ‫כן ביום רביעי‪ ,‬כשברא את השמש והירח‪ ,‬שם כתוב‪ ,‬יהי מארת וכו’ להבדיל בין‬ ‫הברואים‪ ,‬דלגבי אדם לפני שכתוב ויברא אלקים את האדם וגו’‪ ,‬אמר שיעשה‬ ‫היום ובין הלילה‪ ,‬פירוש שהמאורות עצמם מבדילים בין היום והלילה‪ ,‬ודו”ק‪.‬‬ ‫האדם‪ ,‬ובמו שכתוב ויאמר אלקים נעשה אדם וגו’‪ ,‬מה שאין כן בשאר הנבראים‬ ‫ולפי זה מה שכתוב ביום הראשון ויקרא‪ ,‬אין זה משום הבדלה‪ ,‬אלא הוא ציווי‪,‬‬ ‫לא כתוב לפני ויברא כלום‪.‬‬ ‫שציוה עליהם לשמש אז‪ ,‬ודו”ק‪.‬‬ ‫ובביאור הדבר נראה‪ ,‬דהנה על מה שכתוב ויאמר אלקים יהי מארת ברקיע‬ ‫ונראה שעל פי זה יש לפרש שני הפירושים הנזכרים ברש”י‪.‬‬ ‫השמים‪ ,‬פירש רש”י‪ ,‬דאף על גב שרק ביום הרביעי כתוב יהי מארת וגו’‪ ,‬מכל‬ ‫מקום כבר מיום הראשון נבראו‪ ,‬רק שביום רביעי צוה עליהם להתלות ברקיע‪,‬‬ ‫דלפי הפירוש הראשון (לדברי אגדה)‪ ,‬שמפרש ויבדל‪ ,‬שגנז את האור לצדיקים‬ ‫והוסיף שם רש”י וזה לשונו‪ ,‬וכן כל תולדות שמים וארץ נבראו ביום ראשון‪ ,‬וכל‬ ‫לעתיד לבוא‪ ,‬אם כן יש לומר שמה שקרא לאור יום ולחושך קרא לילה לא היה‬ ‫אחד ואחד נקבע ביום שנגזר עליו‪ ,‬ע”כ‪( .‬ופירש בזה מה שכתוב בתחילת הבריאה‬ ‫כדי שלא ישמשו בעירבוביא‪ ,‬אלא שאור נקרא יום‪ ,‬וחושך נקרא לילה‪ ,‬וכמו‬ ‫את השמים‪ ,‬שתיבת את באה לרבות תולדותיהם‪ ,‬ואת הארץ‪ ,‬לרבות תולדותיה‪,‬‬ ‫שפירש האבן עזרא‪.‬‬ ‫שכולם נבראו כבר ביום ראשון‪ ,‬עיין שם‪).‬‬ ‫אכן לפי הפירוש השני (על פי פשוטו)‪ ,‬שויבדל הוא כדי שלא ישמשו‬ ‫וכעין זה כתב בבריאת יום חמישי‪ ,‬עיין שם בד”ה תוצא הארץ‪ ,‬וזה לשונו‪ ,‬הוא‬ ‫בעירבוביא‪ ,‬יש לומר דסבירא ליה כדעת הרמב”ן‪ ,‬שציוה לאור לשמש ביום‪,‬‬ ‫שפירשתי שהכל נברא מיום ראשון‪ ,‬ולא הוצרכו אלא להוציאם‪ ,‬ע”כ‪ .‬והיינו דכל‬ ‫ולחושך לשמש בלילה‪ ,‬ודו”ק‪.99‬‬ ‫הנבראים כבר היו ביום הראשון‪.‬‬ ‫***‬ ‫אכן נראה שזה היה רק לגבי שאר הבריאה‪ ,‬אבל לא אצל האדם‪ ,‬דהאדם לא‬ ‫ויעש אלקים את שני המארת הגדלים את המאור הגדל לממשלת היום ואת המאור‬ ‫נברא כלל עד יום השישי‪ ,‬וכדמשמע בפירוש רש”י‪.‬‬ ‫הקטן‪( ,‬א’ ט”ז)‪.‬‬ ‫דעיין מה שכתב (בד’’ה‪ ,‬נעשה אדם)‪ ,‬וזה לשונו‪ ,‬ענותנותו של הקב”ה למדנו‬ ‫עיין רש”י‪ ,‬המארת הגדולים‪ ,‬שוים נבראו‪ ,‬ונתמעטה הלבנה‪ ,‬על שקטרגה‬ ‫מכאן‪ ,‬לפי שהאדם הוא בדמות המלאכים ויתקנאו בו‪ ,‬לפיכך נמלך בהן‪ ,‬וכשהוא‬ ‫ואמרה אי אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד‪ ,‬ע”כ‪.‬‬ ‫דן את המלכים הוא נמלך בפמליא שלו וכו’ וכי יש ימין ושמאל לפניו‪ ,‬אלא אלו‬ ‫והנה בביאור ענין מיעוט הירח כבר נאמרו בזה כמה וכמה ביאורים‪.110‬‬ ‫מיימינים לזכות ואלו משמאילים לחובה וכו’ אף כאן בפמליא שלו נטל רשות‪,‬‬ ‫ועוד נראה לבאר אמאי נקרא מיעוט הירח‪ ,‬דיש לומר שבתחילה‪ ,‬לפני‬ ‫אמר להם יש בעליונים כדמותי‪ ,‬אם אין כדמותי בתחתונים הרי יש קנאה במעשה‬ ‫שנתקטנה הירח‪ ,‬מכיון שהיתה גדולה יכולה היתה להאיר גם מרחוק‪ ,‬אם כן‬ ‫בראשית‪ ,‬ע”כ‪.‬‬ ‫הייתה הולכת רחוק יותר מן הארץ‪ ,111‬ורק עכשיו שנתמעטה‪ ,‬כדי להאיר אל הארץ‬ ‫והנה אם נמלך במלאכים בהכרח שעדיין לא נעשה האדם‪ ,‬דהאם בתר דעבדין‬ ‫נתקרבה אליה‪ ,‬וממילא נתרחקה מן השמים‪ ,‬והיינו שמה שהיא יותר קרוב אל‬ ‫מתמלכין‪ ,‬וכן אם כבר עשה איך יאמר נעשה לשון עתיד‪ ,‬אלא ודאי דעדיין לא‬ ‫הארץ‪ ,‬הרי הוא יותר רחוק מן השמים‪ ,‬ודו”ק‪.‬‬ ‫נעשה האדם כלל‪ ,‬ודו”ק‪.‬‬ ‫ויש לומר שזה מה שאמר לה הקב”ה‪ ,‬לכי ומעטי את עצמך‪ ,‬פירוש שתתרחקי‬ ‫ויש לומר שזהו מה שכתוב רק כאן נעשה אדם וגו’‪ ,‬שזה הקדמה לבריאתו‪ ,‬דרק‬ ‫עכשיו היה תחילת עשייתו‪ ,‬ודו’’ק‪.‬‬ ‫‪ 88‬וממילא שייך גם שיהיה ציווי מיוחד שיאיר אותו האור גם בלילה‪ ,‬וכמו שהיה‬ ‫***‬ ‫בליל יציאת מצרים‪ ,‬דשם אף שלילה כיום יאיר‪ ,‬מ”מ נחשב לילה‪ ,‬מכיון שלא היה‬ ‫שמש‪ ,‬ובעצם כן היה במכת חושך‪ ,‬דאף שהיה חושך‪ ,‬מ”מ מכיון שהשמש האירה‬ ‫נעשה אדם בצלמנו כדמותנו‪( ,‬א’ כ”ו)‪.‬‬ ‫(רק לא ראו אותה)‪ ,‬היה יום‪ ,‬ועי’ מש”כ שם‪ ,‬ודו”ק‪.‬‬ ‫הנה בתחילה כתוב שביקש לעשות האדם בצלמנו כדמותנו‪ ,‬אכן אחר כך כתוב‬ ‫‪ 99‬ועפי”ז יש לפרש ב’ הגיר’ שיש ברש”י‪ ,‬אהא דכת’ להבדיל בין היום ובין הלילה‪,‬‬ ‫ויברא אלקים את האדם בצלמו‪ ,‬בצלם אלקים ברא אתו‪ ,‬ולא הזכיר בבריאה שהיה‬ ‫(ביום ד’)‪ ,‬וז”ל‪ ,‬משנגנז האור הראשון‪ ,‬אבל בשבעת ימי בראשית‪ ,‬שמשו האור‬ ‫גם כן כדמותו‪.‬‬ ‫והחשך הראשונים יחד‪ ,‬בין ביום בין בלילה‪[ ,‬ס’’א‪ ,‬זה ביום וזה בלילה]‪ ,‬ע”כ‪ ,‬דהגי’‬ ‫של בין ביום ובין בלילה‪ ,‬הוא כפי’ הא’‪ ,‬והגי’ של זה ביום וזה בלילה‪ ,‬אתיא כפי’‬ ‫ונראה דהנה עיין מה שפירש רש”י מה זה צךם ודמות‪ ,‬שפירש בצלמנו‪ ,‬בדפוס‬ ‫הב’‪ ,‬ודו”ק‪.‬‬ ‫שלנו‪ ,‬כדמותנו‪ ,‬להבין ולהשכיל‪ ,‬ע”כ‪.‬‬ ‫‪ 110‬ועי’ ליקוטי נ”י פר’ בראשית תשפ”ג‪ ,‬ועיי”ש מה שביארנו בזה באריכות‪.‬‬ ‫הרי שחלוק בחינת צלם מבחינת דמות‪ ,‬דצלם היינו בחינת הצורה‪ ,‬אכן הדמות‬ ‫‪ 111‬ואפשר אפי’ כמידת השמש‪ ,‬ועי’‪.‬‬ ‫והשתא מבואר אמאי לגבי הבריאה בפועל‪ ,‬לא הזכיר אלא הצלם ולא הדמות‪,‬‬ ‫זה היכולת להבין ולהשכיל‪.‬‬ ‫וזה משום שבבריאה עצמו הקב”ה בראו לבד‪ ,‬וכמו שכתוב ויברא אלוקים את‬ ‫והנה בחינת הצלם שייך אף כלפי הקב”ה כביכול‪ ,‬דהרי נתן לנו רשות להבין‬ ‫האדם (ועיין רש’’י)‪ ,‬ומשום הכי הזכיר רק הצלם ולא הדמות‪ ,‬ומפני שאצלו לא‬ ‫שיש בחינת הנהגה של יתברך שזה בבחינת פרצוף‪ ,‬שזה הצורה‪.‬‬ ‫שייך לומר כדמותו‪ ,‬ודו”ק‪.‬‬ ‫אכן היכולת להבין ולהשכיל‪ ,‬שזה כבר דבר רוחני‪ ,‬שזה בא מן הנשמה‪ ,‬כמבואר‬ ‫בהגר’’א‪ ,‬אין לנו שום מושג בו יתברך‪.‬‬ ‫ב‬ ‫***‬ ‫אך לפי זה צריך ביאור מה הוא כדמותנו דקאמר‪ ,‬וצריך לומר שבחינה דמות היא‬ ‫וירדו בדגת הים‪( ,‬א’ כ”ו)‪.‬‬ ‫מה שמצינו אצל המלאכים שיש להם יכולת להבין‪ ,‬עיין חגיגה (ט”ז‪ ,).‬דגם אצל‬ ‫פירש רש”י‪ ,‬וירדו בדגת הים‪ ,‬יש בלשון הזה לשון רידוי‪ ,‬ולשון ירידה‪ ,‬זכה רודה‬ ‫המלאכים יש בחינת דעת‪.‬‬ ‫בחיות ובהמות‪ ,‬לא זכה‪ ,‬נעשה ירוד לפניהם והחיה מושלת בו‪ ,‬ע”כ‪.‬‬ ‫ולפי זה יש לומר שחלוק בצלמנו מכדמותנו‪ ,‬דמה דקאמר שנעשה האדם‬ ‫בצלמנו‪ ,‬היינו בצלם אלוקים‪ ,‬ומה דקאמר כדמותינו‪ ,‬היינו כדמות של מלאכים‪,‬‬ ‫ונראה שדרשת שתי לשונות אלו‪ ,‬הן כעין קרי וכתיב‪ ,‬והיינו דלפי הכתיב יש‬ ‫(וכדי של יתקנאו‪ ,‬כמבואר ברש”י שהאדם הוא בדמות המלאכים‪ ,‬עיי’’ש)‪.‬‬ ‫לומר שכתוב וירדו‪ ,‬מלשון ירידה‪ ,‬אכן הקרי הוא הוא מלשון רידוי‪ ,‬ודו”ק‪.‬‬ ‫ישראל‬ ‫ישראל‬ ‫עלעל‬‫שלום‬ ‫שלום‬‫לבניך‬ ‫בנים‬ ‫לבניך‬ ‫וראה‬ ‫בנים‬ ‫וראה‬ ‫ואפשר דהחילוק בין הקרי להכתיב‪ ,‬הוא‪ ,‬שהכתיב מרמז על נקודת ההתחלה‪,‬‬ ‫טובטוב‬ ‫תלמודו‪,‬‬ ‫על‬ ‫ושוקד‬ ‫יגע‬ ‫האשכולות‪,‬‬ ‫לאיש‬ ‫נשגר לאיש האשכולות‪ ,‬יגע ושוקד על תלמודו‪,‬‬ ‫נשגר‬ ‫טובטוב‬ ‫מזלמזל‬ ‫ברכת‬ ‫ברכת‬ ‫מה שאין הקרי‪ ,‬הוא על המציאות שיש עכשיו‪ ,‬ודו’’ק‪.‬‬ ‫האציליות‬ ‫בהליכותיו‬ ‫ש"ש‬ ‫ומקדש‬ ‫פניו‬ ‫מאיר‬ ‫לשמים‪,‬‬ ‫וטוב‬ ‫לבריות וטוב לשמים‪ ,‬מאיר פניו ומקדש ש"ש בהליכותיו האציליות‬ ‫לבריות‬ ‫מדבש‬ ‫מדבש‬ ‫והמתוקים‬ ‫והמתוקים‬ ‫הברורים‬ ‫הברורים‬ ‫בשיעוריו‬ ‫הרבים‬ ‫בשיעוריו‬ ‫אתאת‬ ‫הרבים‬ ‫ומזכה‬ ‫ומזכה‬ ‫והשתא מבואר הך קרי וכתיב דקאמר‪ ,‬דבתחילה‪ ,‬כשעדיין לא זכה‪ ,‬נעשה ירוד‬ ‫שליט"א‬ ‫קוריץ‬ ‫זלמן‬ ‫שלמה‬ ‫הגאון‬ ‫הרב הגאון שלמה זלמן קוריץ שליט"א‬ ‫הרב‬ ‫לפניהם‪ ,‬אך למעשה‪ ,‬אם יזכה‪ ,‬על ידי עבודתו‪ ,‬אז יהא הוא רודה ומושל עליהם‪,‬‬ ‫יצ"ויצ"ו‬ ‫ברכפלד‬ ‫ברכפלד‬ ‫יושבי‬ ‫חבורת‬ ‫יושבי‬ ‫ראש‬ ‫חבורת‬ ‫ראש‬ ‫והיינו הקרי שהוא לשון רידוי‪ ,‬ודו”ק‪.‬‬ ‫הלוי‬ ‫מתת'‬ ‫משה‬ ‫זכרון‬ ‫כולל‬ ‫במסגרת‬ ‫במסגרת כולל זכרון משה מתת' הלוי‬ ‫ערבערב‬‫כולל‬ ‫וביראת‬ ‫בתורה‬ ‫וביראת‬ ‫בתורה‬‫היגע‬ ‫המופלג‬ ‫היגע‬ ‫המופלג‬‫החסיד‬ ‫החסיד‬ ‫בנובנו‬ ‫אצל‬ ‫אצל‬‫הנכד‬ ‫הולדת‬ ‫הנכד‬ ‫הולדת‬‫לרגל‬ ‫לרגל‬ ‫כולל‬ ‫הלוי‬ ‫מתת'‬ ‫משה‬ ‫זכרון‬ ‫השם‪,‬‬‫השם‪,‬‬ ‫משה מתת' הלוי‬ ‫זכרון‬ ‫***‬ ‫נפלאה‬ ‫פנים‬ ‫הארת‬ ‫הארת פנים נפלאה‬ ‫סובביו‬ ‫סובביו‬‫לכללכל‬‫ומאיר‬ ‫ומאיר‬ ‫***‬ ‫האברכים‬ ‫מחשובי‬ ‫לידידנו‬ ‫ברכה‬ ‫שלשל‬ ‫כוסכוס‬ ‫נשגר‬ ‫דליבא‬ ‫מעומקא‬ ‫שליט"א‬ ‫קוריץ‬ ‫ציון‬ ‫בן‬ ‫הרב בן ציון קוריץ שליט"א‬‫הרב‬ ‫ברכה לידידנו מחשובי האברכים‬ ‫נשגר‬ ‫דליבא‬ ‫מעומקא‬ ‫ה"הה"ה‬ ‫התורה‬ ‫בעסק‬ ‫ועמל‬ ‫יגע‬ ‫בלילות‪,‬‬ ‫ה'‬ ‫בבית‬ ‫היושבים‬ ‫דקדושה‬ ‫ונחת‬ ‫תענוג‬ ‫רב‬ ‫רב תענוג ונחת דקדושה‬ ‫לרוות‬ ‫וזקיניו‬ ‫לרוות‬ ‫הוריו‬ ‫וזקיניו‬ ‫שיזכו‬ ‫הוריו‬ ‫קדמא‬ ‫שיזכו‬ ‫קדמא‬ ‫מן מן‬ ‫רעוא‬ ‫יהאיהא‬ ‫רעוא‬ ‫היושבים בבית ה' בלילות‪ ,‬יגע ועמל בעסק התורה‬ ‫שליט"א‬ ‫קוריץ‬ ‫זלמן‬ ‫שלמה‬ ‫הגאון‬ ‫הרבהרב‬ ‫וכבוד‬ ‫וכבוד‬‫ועושר‬ ‫ועושר‬‫ונחת‬ ‫שלווה‬ ‫ונחת‬ ‫שלווה‬‫מתוך‬ ‫מתוך‬ ‫חוצה‬ ‫חוצה‬ ‫מעיינותיו‬ ‫ויפוצו‬ ‫מעיינותיו‬ ‫יוצ"ח‬ ‫ויפוצו‬ ‫מכל‬ ‫יוצ"ח‬ ‫מכל‬ ‫שליט"א‬ ‫קוריץ‬ ‫זלמן‬ ‫שלמה‬ ‫הגאון‬ ‫יצ"ויצ"ו‬ ‫ברכפלד‬ ‫בסניף‬ ‫החבורה‬ ‫ראש‬ ‫גופא‬ ‫בריות‬ ‫מתוך‬ ‫ורעננים‬ ‫דשנים‬ ‫בשיבה‬ ‫ינובון‬ ‫עוד‬ ‫הדעת‬ ‫בהרחבת הדעת עוד ינובון בשיבה דשנים ורעננים מתוך בריות גופא‬ ‫בהרחבת‬ ‫ברכפלד‬ ‫בסניף‬ ‫החבורה‬ ‫ראש‬ ‫בלילות‬ ‫אמןאמן‬ ‫נצחנצח‬ ‫ואושר‬ ‫ואושר‬ ‫מעליא‬ ‫מעליא‬ ‫ונהורא‬ ‫ונהורא‬ ‫הרב ציון שליט"א מיושבי בית המדרש בלילות‬ ‫המדרש‬ ‫בית‬ ‫מיושבי‬ ‫שליט"א‬ ‫ציון‬ ‫בן‬ ‫הרב בן‬‫ולבנו‬ ‫ולבנו‬ ‫טוב‪.‬טוב‪.‬‬ ‫במזל‬ ‫‪/‬נכדו‬ ‫בנו‬ ‫בנם‬ ‫הולדת‬ ‫לרגל הולדת בנם בנו ‪/‬נכדו במזל‬ ‫לרגל‬ ‫טובטוב‬ ‫ובמזל‬ ‫טובטוב‬ ‫ובמזל‬ ‫בסימן‬ ‫בסימן‬ ‫לחמיו‬ ‫לחמיו‬‫היאהיא‬‫אחת‬‫אחת‬‫והברכה‬ ‫והברכה‬ ‫התורה‪,‬‬ ‫בעסק‬ ‫ועמל‬ ‫יגע‬ ‫החשוב‬ ‫להאברך‬ ‫בזאת להאברך החשוב יגע ועמל בעסק התורה‪,‬‬ ‫בזאת‬ ‫שגורה‬ ‫טובטוב‬ ‫שגורה‬ ‫מזלמזל‬ ‫ברכת‬ ‫ברכת‬ ‫שליט"א‬ ‫שליט"א‬ ‫רבנורבנו‬ ‫החבורה‪,‬‬ ‫בני‬ ‫לתועלת‬ ‫גמ"ח‬ ‫בהעמדת‬ ‫החסד‬ ‫לקרן‬ ‫חריף ובקי‪ ,‬המסייע לקרן החסד בהעמדת גמ"ח לתועלת בני החבורה‪,‬‬ ‫המסייע‬ ‫ובקי‪,‬‬ ‫חריף‬ ‫הכוללים‬ ‫הכוללים‬ ‫נשיא‬ ‫נשיא‬ ‫ראשונה‬ ‫ראשונה‬ ‫מהיושבים‬ ‫מהיושבים‬ ‫טובא‪,‬‬ ‫טובא‪,‬‬ ‫ביגיעות‬ ‫בשבתו‬ ‫ביגיעות‬ ‫בשבתו‬ ‫שבת‬‫שבת‬‫תורה‬ ‫תורה‬‫דברי‬ ‫דברי‬‫ובהפצת‬ ‫ובהפצת‬ ‫חלציהם‪,‬‬ ‫יוצאי‬ ‫ומכל‬ ‫ממנו‬ ‫נחת ממנו ומכל יוצאי חלציהם‪,‬‬ ‫נחת‬ ‫לרוב‬ ‫ויזכוויזכו‬ ‫לרוב‬ ‫יתן ה'‬ ‫יתן ה'‬ ‫באהבת‬ ‫הלוי‪,‬‬ ‫מתס'‬ ‫משה‬ ‫זכרון‬ ‫בכולל‬ ‫ערב‬ ‫בעתות‬ ‫בשבת תחכמוני בעתות ערב בכולל זכרון משה מתס' הלוי‪ ,‬באהבת‬ ‫תחכמוני‬ ‫בשבת‬ ‫טובים‬ ‫ולמעשים‬ ‫לחופה‬ ‫לתורה‬ ‫לגדלו‬ ‫אביו ואמו לגדלו לתורה לחופה ולמעשים טובים‬ ‫ואמו‬ ‫אביו‬ ‫ויזכוויזכו‬ ‫דבר‪,‬‬ ‫שואליו‬ ‫דבר‪,‬‬ ‫שואליו‬‫ומשיב‬ ‫ומשיב‬‫בלימוד‪,‬‬ ‫בלימוד‪,‬‬ ‫וחשק‬ ‫וחשק‬ ‫טעם‬ ‫טעם‬‫סובביו‬ ‫סובביו‬‫לכללכל‬ ‫מקרין‬ ‫מקרין‬‫התורה‬ ‫התורה‬ ‫מאחלים‬ ‫מאחלים‬ ‫ה"הה"ה‬‫ואחד‪,‬‬ ‫אחד‬ ‫לכל‬ ‫ותבונה‬ ‫עצה‬ ‫נותן‬ ‫ליראתו‬ ‫הקודמת‬ ‫בחכמתו הקודמת ליראתו נותן עצה ותבונה לכל אחד ואחד‪,‬‬ ‫בחכמתו‬ ‫רוטנברג‬ ‫החבורה הרב משה רוטנברג‬ ‫משה‬ ‫הרב‬ ‫החבורה‬ ‫בניבני‬ ‫שליט"א‬ ‫שליט"א‬ ‫בלויבלוי‬‫יהודה‬ ‫מאיר‬ ‫יהודה‬ ‫מאיר‬‫רבירבי‬ ‫הרה"ג‬ ‫הרה"ג‬ ‫טובטוב‬ ‫במזל‬ ‫בתו‬ ‫הולדת‬ ‫לרגל‬ ‫לרגל הולדת בתו במזל‬ ‫כשאיפתו‬ ‫יוצ"ח‬ ‫ומשאר‬ ‫ממנה ומשאר יוצ"ח כשאיפתו‬ ‫ממנה‬ ‫דקדושה‬ ‫דקדושה‬ ‫נחתנחת‬ ‫רוברוב‬ ‫לראות‬ ‫לראות‬‫ויזכה‬ ‫ה' ה'‬ ‫ויזכה‬ ‫יתןיתן‬ ‫אבדו‬ ‫אמנהאבדו‬ ‫אנשיאמנה‬ ‫אנשי‬ ‫וחסד‬ ‫וחסד‬‫טובטוב‬‫ואךואך‬ ‫וביושר‪,‬‬ ‫וביושר‪,‬‬‫באמת‬ ‫באמת‬ ‫סבא‬‫סבא‬ ‫ישראל‬ ‫ישראל‬ ‫בדרך‬ ‫בדרך‬‫הולכים‬ ‫הולכים‬ ‫הטהורה‪,‬‬ ‫הטהורה‪,‬‬ ‫ממשיך‬ ‫וצדיק‪,‬ממשיך‬ ‫עניווצדיק‪,‬‬ ‫האיעניו‬ ‫בהסתלקותושלשלהאי‬ ‫כואביםאנואנובהסתלקותו‬ ‫כואבים‬ ‫חייו‪.‬חייו‪.‬‬ ‫ימיימי‬ ‫כלכל‬‫ירדפוהו‬ ‫ירדפוהו‬ ‫החכמה‬ ‫קבלת‬ ‫העביר‬ ‫ושרק‪,‬‬ ‫כחל‬ ‫ללא‬ ‫רבותיו‬ ‫מסורת רבותיו ללא כחל ושרק‪ ,‬העביר קבלת החכמה‬ ‫מסורת‬ ‫התהלך‬ ‫האלקיםהתהלך‬ ‫במעשיו‪,‬אתאתהאלקים‬ ‫השלםבמעשיו‪,‬‬ ‫האישהשלם‬ ‫לדור‪,‬האיש‬ ‫מדורלדור‪,‬‬ ‫מדור‬ ‫תפילין‬ ‫אלואלו‬ ‫ויקר‬ ‫תפילין‬ ‫ויקר‬ ‫בזמנינו‪.‬‬ ‫הכוונות‬ ‫בעלי‬ ‫של‬ ‫רבם‬ ‫ובתמימות‪,‬‬ ‫בצדקות‬ ‫בצדקות ובתמימות‪ ,‬רבם של בעלי הכוונות בזמנינו‪.‬‬ ‫ביתבית‬ ‫בישראל‬ ‫ואם‬ ‫בעיר‬ ‫החבורה‬ ‫בראשות‬ ‫להעומד‬ ‫טובטוב‬ ‫מזלמזל‬ ‫ברכת‬ ‫בראשות החבורה בעיר ואם בישראל‬ ‫להעומד‬ ‫ברכת‬ ‫עשרות‬ ‫עשרות‬ ‫ובינה‬ ‫ובינה‬‫חכמה‬ ‫חכמה‬ ‫הרבה‬ ‫הרבה‬ ‫ממנו‬ ‫קנה‬ ‫ממנו‬ ‫שליט"א‬ ‫קנה‬ ‫שליט"א‬‫רבינו‬ ‫אשר‬ ‫רבינו‬ ‫אשר‬ ‫ומדריך‬ ‫התורה‬ ‫וטיב‬ ‫בעריבות‬ ‫הידועים‬ ‫משיעוריו‬ ‫ומוסר‬ ‫שמש‪,‬‬ ‫שמש‪ ,‬ומוסר משיעוריו הידועים בעריבות וטיב התורה ומדריך‬ ‫בנפשו‪,‬‬ ‫קשורה‬ ‫ונפשו‬ ‫בשנים‪,‬‬ ‫בשנים‪ ,‬ונפשו קשורה בנפשו‪,‬‬ ‫ה"הה"ה‬ ‫דהלכתא‬ ‫אליבא‬ ‫האמת‬ ‫לדרך‬ ‫הלומדים‬ ‫דהלכתא‬ ‫אליבא‬ ‫האמת‬ ‫לדרך‬ ‫הלומדים‬ ‫זצוק"ל‪.‬‬ ‫זצוק"ל‪.‬‬ ‫בצרי‬ ‫שלוםבצרי‬ ‫דודשלום‬ ‫דוד‬ ‫הגה"צ‬ ‫הגה"צ‬ ‫שליט"א‬ ‫בלוי‬ ‫היקר‬ ‫היקר‬ ‫משה‬ ‫בנובנו‬ ‫דוד‬ ‫היכנס‬ ‫הגאון‬ ‫הרב הגאון דוד משה בלוי שליט"א‬ ‫לרגל‬ ‫היכנס‬ ‫לרגל‬ ‫הרב‬ ‫הסוכות‬ ‫דחג‬ ‫הסוכות‬ ‫קמא‬ ‫דחג‬ ‫טבא‬ ‫קמא‬ ‫טבא‬‫יומא‬ ‫יומא‬‫דמעלי‬ ‫בפניא‬ ‫דמעלי‬ ‫נלב"ע‬ ‫בפניא‬ ‫נלב"ע‬ ‫ני"וני"ו‬ ‫עקיבא‬ ‫יוסף‬ ‫כמר‬ ‫כמר יוסף עקיבא‬ ‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪.‬‬ ‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪.‬‬ ‫מצוות‬ ‫מצוות‬‫עולעול‬ ‫לנועם‬ ‫לנועם‬ ‫אלה‬ ‫ישראל‬ ‫עם‬ ‫לתפארת‬ ‫רברבא‬ ‫לאילנא רברבא לתפארת עם ישראל‬‫לאילנא‬ ‫ויתעבד‬ ‫ויתעבד‬‫שיגדל‬ ‫יה"ר‬ ‫שיגדל‬ ‫יה"ר‬ ‫חסרנוכלכלאלה‬ ‫ועתהחסרנו‬ ‫ועתה‬ ‫אמןאמן‬ ‫דקדושה‬ ‫נחת‬ ‫רוב‬ ‫ממנו‬ ‫וירוו‬ ‫וירוו ממנו רוב נחת דקדושה‬