נחמת יצחק · Nechumas Yitzchock — בראשית (2026-10-05)

נחמת יצחק
פרפראות מכון ליקוטי
נחמת
בראשית ברא אלקים וגו’( ,א’ א’).
פירש רש”י ,בראשית ,אמר רבי יצחק ,לא היה צריך
להתחיל את התורה אלא מהחדש הזה לכם ,שהיא מצוה
יצחק
ראשונה שנצטוו ישראל וכו’ ,ע”כ.
בסייעתא דשמיא | בראשית תשפ"ז | גליון מס' 371
ועיין במפרשים 11שהקשו דאין הכי נמי שהתורה היתה
צריכה להתחיל עם המצות ,ולא עם סיפור בריאת העולם, וצריך ביאור. ויהי ערב ויהי בקר יום הששי( ,א’ ל”א).
אך קשה אמאי לא הזכיר רש”י שהתורה הייתה צריכה מכון
נחמת
ד א
>>>
יצחק
11חזקוני ועוד. דהנה ונראה,
הנה בכל יום מששת ימי בראשית כתוב ויהי ערב ויהי בקר יום אחד ,שני,
בכלל צריך ביאור,
שלישי וכו’ ,בלי אות ה”א ,דלא כתוב יום האחד ,או יום השני וכו’.
איך מהני התנאי שהתנה הקב”ה עם הבריאה.
אכן ביום השישי כתוב ויהי ערב ויהי בקר יום הששי ,עם ה”א הידיעה ,הלוא
דהנה בדיני התנאים מצינו שצריך שיהא תנאי קודם למעשה ,וכדילפינן
דבר הוא.
מתנאי בני גד ובני ראובן (עיין קידושין ס”א ,).ואם כן קשה איך מהני התנאי
ועיין רש”י שהביא דרשת חז”ל על זה ,וזה לשונו ,יום הששי ,הוסיף ה’ בששי,
שהתנה עם הבריאה ,הא זה היה בגמר מעשה בראשית ,שזה אחר המעשה ,והרי
בגמר מעשה בראשית ,לומר שהתנה עמהם על מנת שיקבלו עליהם ישראל
צריך שיהיה תנאי קודם למעשה ,וצריך ביאור.
חמשה חומשי תורה ,דבר אחר ,יום הששי (ואמאי הוסיף ה”א) ,שכלם תלוים
אכן אם נדקדק בדבר ,נראה ,שאין זה קשה אלא לפירוש השני ברש”י ,דלפי
ועומדים עד יום הששי ,הוא ששי בסיון המוכן למתן תורה ,ע”כ.
הפירוש הראשון ,הרי כתב רש”י שהתנה עמהם על מנת וכו’.
והנה לפי שני הפירושים אות ה”א מורה שהיה כאן תנאי במעשה בראשית,
והיינו דעיין בגיטין (ע”ד ,).שאמרו שכל האומר על מנת כאומר מעכשיו דמי,
רק דלפי הפירוש הראשון אות ה”א מורה שהתנאי היה על מנת שיקבלו עליהם
והנה נקטינן דבתנאי דעל מנת אינו צריך למשפטי התנאים ,והיינו שזה חל כבר
מה שמרומז באות ה”א ,שזה כנגד חמשה חומשי תורה ,ולפי הפירוש השני,
מעכשיו.
האות ה”א מורה שהתנאי היה שהם תלויים ועומדים עד השישי ,שהוא שישי
ואם כן כאן ,שזה תנאי שעל מנת ,הרי זה כעכשיו ,ושפיר היה יכול לחול
בסיון ,שהוא יום קבלת התורה.
התנאי אף בסוף המעשה ,דלא צריך למשפטי התנאים.
וצריך ביאור מהו החילוק בין הנך שני פירושים ,אם התנאי היה על חמשה
אכן לפירוש השני ברש”י ,שהכל תלוי ועומד ,והיינו שלא יחול התנאי עד
חומשי תורה ,או על השישי בסיון ,וצריך ביאור.
לאחר זמן ,והרי זה תנאי של אם ,ובתנאי כזה צריך למשפטי התנאים ,ואם כן
ובפשטות משמע דהנפקא מינה הוא מתי היה גמר מעשה בראשית ,דלפי
צריך ביאור לפי זה האיך מהני התנאי ,וצריך ביאור.
הפירוש הראשון עכשיו בגמר ששת ימי בראשית היה הגמר ,רק שהתנה עמהם
ה שזה על מנת שיקבלו את החמשה חומשי תורה ,אכן לפי הפירוש השני ,שכולם
תלויים ועומדים עד יום השישי בסיון ,אם כן לא היה גמר מעשה בראשית עד
ונראה לבאר על פי מה מה שביאר בחידושי רבנו חיים הלוי בדעת הרמב”ם
ההוא יומא ,ודו”ק ,וצריך ביאור.
(הלכות אישות פרק ו’ הלכה ד’).
דהנה עיין ברמב”ם שם שפסק אבל אם אמר לה (לאשה) הרי את מקודשת לי ב
בדינר זה ,ונתן הדינר בידה ,והשלים התנאי ,ואמר ,אם תתני לי מאתים זוז ,תהי
איברא נראה ,שזה גם תלוי בשני הפירושים שכתב רש”י אהא דכתיב ויכל
מקודשת ,ואם לא תתני לי ,לא תהי מקודשת ,הרי התנאי בטל ,מפני שהקדים
אלקים ביום השביעי ,וזה לשונו שם ,רבי שמעון אומר ,בשר ודם שאינו יודע עתיו
המעשה ונתן בידה ,ואחר כך התנה ,ואף על פי שהכל בתוך כדי דיבור וכו’ ,ע”כ.
ורגעיו ,צריך להוסיף מחול על הקודש ,אבל הקב”ה שיודע עתיו ורגעיו ,נכנס בו
ומבואר בדבריו שפירושו של תנאי קודם למעשה ,הוא ,שצריך לפרש התנאי כחוט השערה ,ונראה כאלו כלה בו ביום ,דבר אחר ,מה היה העולם חסר ,מנוחה,
לפני שעושה המעשה בפועל ,אבל לא שצריך לפרש התנאי לפני שמפרש את באת שבת באת מנוחה ,כלתה ונגמרה המלאכה ,ע”כ.
המעשה.
והיינו דלפירוש הראשון שכבר נגמרה מלאכת מעשה בראשית ,צריך לומר
אכן עיין בהשגות הראב”ד שם ,וזה לשונו ,אמר אברהם ,לא זו הדרך ,אלא דהא דכתיב ויכל אלקים ,היינו שנכנס כחוט השערה ,ונראה כאילו כלתה
אפילו אמר הכל קודם המעשה ,ואחר כך נתן הדינר ,הרי התנאי בטל ,משום דלא המלאכה בו ביום.
דמי לתנאי בני גד ,שאמרו אם יעברו ,דהיינו תנאי ,והדר ונתתם ,דהיינו מעשה,
אכן לפירוש השני ,שעדיין לא נגמרה מעשה בראשית עד יום השישי בסיון,
וזה לא אמר כן ,אלא אמר הרי את מקודשת ,דהיינו מעשה ,והדר התנאי ,ע”כ.
אם כן הא דכתיב ויכל אלקים ,היינו מה שהיה העולם חסר עדיין ,והיינו המנוחה,
והיינו דפירוש תנאי קודם למעשה היינו גם קודם התנאת המעשה ,ולא רק ועכשיו באה שבת באה מנוחה ,ונגמרה המלאכה עצמה ,אבל עדיין היא תלויה,
לפני המעשה עצמו ,והוכיח כן מעיקר תנאי בני גד ובני ראובן. ולא נגמרה לגמרי ,ודו”ק.
ואם כן קשה מה שכתב הרמב”ם ,שפירוש תנאי קודם למעשה ,הוא שהמעשה
עצמו יהא אחר התנאי ולא התנאתו. ג
ועיין מה שכתב בחידושי רבנו חיים הלוי לבאר דעת הרמב”ם ,שתנאי קודם אכן דבר זה צריך ביאור ,דמצד אחד משמע שהמלאכה נגמרה בשבת ,וכמו
למעשה ,היינו קודם עשיית המעשה ,ולא קודם התנאת המעשה ,עיין שם שאמר לגבי יום השביעי ,באת שבת באת מנוחה.
באורך ,שזה דין בסדר דעיקר התנאי ומעשה התנאי ,וממילא צריך תנאי קודם, אך לפי מה שפירוש ביום השישי ,שהם תלויים ועומדים עד השישי בסיון,
אף שעדיין לא נגמר המעשה ,עיין שם. משמע שלא נגמרה המלאכה ביום שישי ,וגם לא בשבת ,אלא בשישי בסיון,
אכן אם התנאי הוא בעצם קיום העולם ,הרי עדיין לא נגמר העולם ,אם כן ועיין עוד שם דעיקר הדין של תנאי קודם למעשה ,לא נאמר על גוף המעשה
שפיר (על כל פנים לדעת הרמב”ם) ,נחשב התנאי קודם למעשה ,ודו’’ק. שנעשה ,כי אם על עשיית המעשה שגומר בדעתו ,עיין שם.
אכן כל זה אינו אלא כשלא גמר דיבורו ,אבל אם גמר דיבורו ,הרי זה נחשב
ו
כגמר המעשה ,וצריך שהתנאי יקדם לזה ,וכמבואר בדברי רבנו חיים הלוי ,ודו”ק
והנה כאן יש לדון האם נחשב קודם למעשה או לא.
ז ונראה דתלוי במה היה כאן התנאי ,אם התנאי הוא על מנת שיקבלו את התורה
(חמשה חומשים) ,או שהתנאי הוא בעצם קיום העולם ,ואינו תלוי בדבר חיצוני.
והנה כאן איירי בבריאת העולם ,וזה הוה בדיבור ,שהרי בדבר ה’ שמים נעשו ,אם ונאמר דאם התנאי תלוי בבני ישראל ,היינו שכבר נגמר מעשה בראשית ,רק
כן יש לומר שאף שלמעשה נגמרה המעשה בשישי בסיון ,אבל גמר דיבורו היה תלוי אם יקבלו ישראל את התורה ,ואם כן כבר נגמר המעשה.
שם ,שהקב”ה קרא לאור יום ,אלא זה ציווי ,וכאילו כתוב ויקרא לאור שהוא להתחיל במצות שקדמו להחודש הזה לכם ,וכגון מצות ברית מילה (פריה ורביה),
55
ישמש ביום ,ולחושך קרא שהוא ישמש בלילה ,עיין שם . ואיסור גיד השנה( ,וכן שבע מצוות בני נח) ,עיין שם מה שתירצו.22
ונראה לבאר ששני הפירושים תלויים במהות הגדרת האור והחושך ,האם ונראה שאם נתבונן בדבר ,נראה ,שמצות החדש הזה לכם ,יש לה שייכות וקשר
החושך הוה בריאה בפני עצמה או לא. למעשה בראשית ,והיינו שמצוה זו תלויה בידיעת התקופות והמולדות.33
ואם כן יש לומר שבוודאי ידע שהיה צריך להתחיל עם סיפור מעשה בראשית,
דלפי האבן עזרא יש לומר שאין בריאה של חושך ,אלא שהעדר האור זהו
אך לא בסיפור הדברים כדבר בפני עצמו ,אלא כדי שיוכלו לדעת היאך יקדש
החושך ,וממילא שפיר פירש שהאור קראו יום ,והחשוך ,שהוא העדר האור ,קראו
החדשים וכו’ ,והיינו כדי לדעת דיני קידוש החודש וכדומה.
לילה.66
ולפי זה מבואר מה שכתב רש”י ,שהיה צריך להתחיל התורה מהחדש הזה
אך הרמב”ן ,לש לומר שסבירא ליה שיש בריאה של אור ,ויש בריאה של חושך,
לכם ,פירוש שאף שהיה כתוב סדר מעשה בראשית ,אין זה מחמת הצורך בסיפור
ואינו רק העדר אור ,77והקריאה היה שהאור ישמש ביום ,והחושך ישמש בלילה,
הדברים בפני עצמם ,אלא שהוא בא לתכלית מסוימת ,דהיינו כדי להבין ענין
והיינו מה שפירש שהקריאה הוא ציווי ,ציווי להאור לשמש ביום ,ולחושך לשמש
קידוש החודש וכו’ ,דמשום הכי צריך לדעת מעשה בראשית ,44ושפיר הזכיר
בלילה ,ודו”ק.
מעשה בראשית בתורה.
ונראה להביא ראיה לדעת הרמב”ן ,דהנה מצינו שהגדרת יום ולילה ,אינו נקבע וזה מה שאמר רבי יצחק שלא היה צריך להתחיל את התורה ,פירוש אחר
לפי האור והחושך ,אלא לפי השמש והירח ,ואם כן אי אפשר לומר שיום הוא שסיפר את מעשה בראשית ,היה צריך להתחיל החדש הזה לכם ,ולא להאריך
האור. בסיפור כל הדורות וכו’.
דהנה עיין עבודה זרה (כ”ה ,).דאיתא שם שיהושע העמיד את החמה בגבעון ועל זה כתב רש’’י ,שמכיון שלמעשה לא הזכיר כאן מיד את מצות החדש הזה
ארבעים ושמונה שעות ,כיום תמים ,ועיין מהרש”א שם ,שזה היה בערב שבת, לכם ,אם כן מוכרח שיש טעמא אחרינא אמאי כתב מעשה בראשית ,ועל זה
ומה שהעמיד יהושע את החמה ,הוא מפני שכל הזמן שהשמש זורחת עדיין היה הקשה מה הטעם שכתב מעשה בראשית ,דהרי אין זה משום שבא להורות דינים
נחשב כערב שבת ,עיין שם. ומצוות וכו’ ,ובהכרח שזה משום שכח מעשיו הגיד לעמו וכו’ ,ודו”ק.
והנה הא דאיצטריך להעמיד השמש ,ולא רק שיהא אור ,מבואר דבחינת יום ***
ולילה תלוי בשמש ולא באור ,ודו’’ק. ויאמר אלקים יהי אור וכו’ ויקרא אלקים לאור יום ולחשך קרא לילה( ,א’ ג’ – ה’).
וכעין זה איתא במסכת תענית (כ ,).בעובדא שהיה עם נקדימון בן גוריון ,דבכדי עיין רש”י ,וזה לשונו ,וירא אלקים את האור כי טוב ויבדל ,אף בזה אנו צריכין
להוכיח שהיה עדיין יום ,זרחה לו השמש ,עיין שם ,הרי שיום תלוי בשמש. לדברי אגדה ,ראהו שאינו כדאי להשתמש בו רשעים ,והבדילו לצדיקים לעתיד
ובעצם הדבר שיש מושג שנקרא בין השמשות ,שפירושו זמן שהוא בין שתי לבא ,ולפי פשוטו כך פרשהו ,ראהו כי טוב ,ואין נאה לו ולחשך שיהיו משתמשין
שמשות ,דהיינו השמש והירח ,גם משמע ששם יום ולילה תלויים בהשמשות, בערבוביא ,וקבע לזה תחומו ביום ,ולזה תחומו בלילה ,ע”כ.
ודו”ק. והנה מלשונו משמע ,שפליגי הנך תרי פירושים אם היו משתמשין בעירבוביא,
שלפי הפירוש הראשון ,שויבדל לעתיד לבוא ,משמע שהשתא האור והחושך
ועל כל פנים משמע כדעת הרמב”ן ,שיום ולילה נקבעים לפי השמש והירח,
שימשו בעירבוביא.
ובביאור שני הפירושים ,נראה שתלוי בפירוש הקריאה שהקב”ה קרא לאור
55וז”ל ,ויקרא אלקים לאור יום ,יאמר ,כי נברא הזמן ,ועשה מדת יום ומדת לילה,
וענין ויקרא ,מפני שהאדם קרא השמות ,אמר באלו שנעשו קודם היותו ,כי יום ולחושך לילה.
האלקים קרא להם שמות ,וזה דעת ר”א ,והנכון שענין ‘קריאה’ באלו ,בכאן ,היא דהנה עיין ברמב”ן שהביא פירוש האבן עזרא ,שהקב”ה קרא להם שמות,
ההבדלה המוגבלת בהם כשלבשו צורתם ,וכך אמרו (ב”ר ג’ ו’) ,יום יהא תחומך, שלאור קרא יום ,ולחושך קרא לילה.
ולילה יהא תחומך ,ע”כ.
אכן הרמב”ן עצמו מיאן בזה ,ופירש דהא דכתיב ויקרא אלקים אין זה קריאת
66ועי’ מש”כ בליקוטי נ”י בא ,במחלו’ רש”י והרמב”ן לגבי חושך ,אי היא בריה ,או
רק העדר אור ,עיי”ש ,ודו”ק.
ואפשר דתלוי כאן נמי בפי’ הפסוקים ,ודו”ק ,וע”ע. 22וז”ל החזקוני ,וא”ת ,הרי ז’ מצוות ,מצות מילה ,וגיד הנשה ,קדמו למצות החדש
77ולפי”ז י”ל דכשם שגנז את בריאת האור של ששת ימי בראשית (כמבואר בחז”ל), מצוה ראשונה ,אלא י”ל ,הא דקרי לה בפרש”י למצות החדש ,מצוה ראשונה ,לפי
כך י”ל שגנז גם את החושך ,ועי’ מש”כ בליקוטי נ”י פר’ בא ,שבמצרים ,ששם היה שהיא ראשונה למצוות שנצטוו ישראל עליהם במעמד כולם ,ע”כ.
לבנ”י מאותו האור ,ממה שנגנז ,כן היה החושך ,שהיה החושך ממה שנגנז ,שהוא 33עי’ ר”ה (ח ,).ובתוס’ ד”ה לתקופות ,בענין ב’ ה’ ר”ד ,ועי’ רבינו בחיי.
בריאה בעצם ,עיי”ש. 44ועי’ שבת (ע”ה ,).כי היא חכמתכם ובינתכם וכו’ ,זה חישוב תקופות ומזלות.
דמעכשיו אינו צריך למשפטי התנאים. בשביעי ,דבאה שבת באה מנוחה ,ושפיר צריך להתנות לפני גמר דיבורו ,ודו’’ק.
אכן בפירוש השני ברש”י ,יש לבארו כדעת הרמב”ם (על פי פירוש רבנו חיים אכן כל זה אינו אלא לדעת הרמב”ם ,אכן הראב”ד הרי יחלוק גם על זה ,דהא
הלוי כנזכר) ,דשפיר אפשר לפרש התנאי של הששי ,גם שזה תנאי בגוף הדבר, סבירא ליה דגם באופן זה צריך תנאי קודם למעשה ,ואין הדבר תלוי בעשיית
ואף שזה תנאי דאם ,מכל מקום כל זמן שלא נגמרה המלאכה ,נחשב כחלק המעשה שגומר בדעתו ,אלא צריך אף לפני דיבורו ,ולא יועיל התנאי גם אם זה
מן הדיבור ,ושפיר יכול עדיין להתנות ,וממילא יתפרש טעם זה כמבואר בדעת קודם גמר המעשה שגומר בדעתו ,ודו”ק.
11
הרמב”ם ,ודו”ק .
ח
11והנה יש לתלות הנך ב’ טעמים ,בפסוק שכת’ לעיל מיניה ,דכת’ וירא אלוקים כל ולפי זה יש לומר שהפירוש הראשון ברש”י הרי זה כדעת הראב”ד ,ומשום הכי
אשר עשה והנה טוב מאד ויהי ערב ויהיה בקר יום הששי ,ואכמ’’ל ועחז’’ל בעזה’’י. מפרש דאיירי בתנאי דעל מנת ,וכל האומר על מנת כאומר מעכשיו דמי ,ובתנאי
ממנו יתברך ,וזה גופא הוא המיעוט ,ודו”ק. ולא לפי האור והחושך ,ודו”ק.88
*** ונראה שזה גם מדויק בקרא ,דהנה ביום ראשון ,כשקרא לאור יום ולחושך
לילה ,אף על גב דכתיב ויבדל אלקים בין האור ובין החשך ,מכל מקום לא כתוב
נעשה אדם וגו’( ,א’ כ”ו).
שהם מבדילים בין היום ובין בלילה ,אלא שיש הבדל בין האור והחושך ,מה שאין
הנה מצינו שבבריאת האדם נשתנה הלשון ממה שכתוב לגבי בריאת שאר
כן ביום רביעי ,כשברא את השמש והירח ,שם כתוב ,יהי מארת וכו’ להבדיל בין
הברואים ,דלגבי אדם לפני שכתוב ויברא אלקים את האדם וגו’ ,אמר שיעשה
היום ובין הלילה ,פירוש שהמאורות עצמם מבדילים בין היום והלילה ,ודו”ק.
האדם ,ובמו שכתוב ויאמר אלקים נעשה אדם וגו’ ,מה שאין כן בשאר הנבראים
ולפי זה מה שכתוב ביום הראשון ויקרא ,אין זה משום הבדלה ,אלא הוא ציווי,
לא כתוב לפני ויברא כלום.
שציוה עליהם לשמש אז ,ודו”ק.
ובביאור הדבר נראה ,דהנה על מה שכתוב ויאמר אלקים יהי מארת ברקיע
ונראה שעל פי זה יש לפרש שני הפירושים הנזכרים ברש”י.
השמים ,פירש רש”י ,דאף על גב שרק ביום הרביעי כתוב יהי מארת וגו’ ,מכל
מקום כבר מיום הראשון נבראו ,רק שביום רביעי צוה עליהם להתלות ברקיע, דלפי הפירוש הראשון (לדברי אגדה) ,שמפרש ויבדל ,שגנז את האור לצדיקים
והוסיף שם רש”י וזה לשונו ,וכן כל תולדות שמים וארץ נבראו ביום ראשון ,וכל לעתיד לבוא ,אם כן יש לומר שמה שקרא לאור יום ולחושך קרא לילה לא היה
אחד ואחד נקבע ביום שנגזר עליו ,ע”כ( .ופירש בזה מה שכתוב בתחילת הבריאה כדי שלא ישמשו בעירבוביא ,אלא שאור נקרא יום ,וחושך נקרא לילה ,וכמו
את השמים ,שתיבת את באה לרבות תולדותיהם ,ואת הארץ ,לרבות תולדותיה, שפירש האבן עזרא.
שכולם נבראו כבר ביום ראשון ,עיין שם). אכן לפי הפירוש השני (על פי פשוטו) ,שויבדל הוא כדי שלא ישמשו
וכעין זה כתב בבריאת יום חמישי ,עיין שם בד”ה תוצא הארץ ,וזה לשונו ,הוא בעירבוביא ,יש לומר דסבירא ליה כדעת הרמב”ן ,שציוה לאור לשמש ביום,
שפירשתי שהכל נברא מיום ראשון ,ולא הוצרכו אלא להוציאם ,ע”כ .והיינו דכל ולחושך לשמש בלילה ,ודו”ק.99
הנבראים כבר היו ביום הראשון. ***
אכן נראה שזה היה רק לגבי שאר הבריאה ,אבל לא אצל האדם ,דהאדם לא ויעש אלקים את שני המארת הגדלים את המאור הגדל לממשלת היום ואת המאור
נברא כלל עד יום השישי ,וכדמשמע בפירוש רש”י. הקטן( ,א’ ט”ז).
דעיין מה שכתב (בד’’ה ,נעשה אדם) ,וזה לשונו ,ענותנותו של הקב”ה למדנו עיין רש”י ,המארת הגדולים ,שוים נבראו ,ונתמעטה הלבנה ,על שקטרגה
מכאן ,לפי שהאדם הוא בדמות המלאכים ויתקנאו בו ,לפיכך נמלך בהן ,וכשהוא ואמרה אי אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד ,ע”כ.
דן את המלכים הוא נמלך בפמליא שלו וכו’ וכי יש ימין ושמאל לפניו ,אלא אלו והנה בביאור ענין מיעוט הירח כבר נאמרו בזה כמה וכמה ביאורים.110
מיימינים לזכות ואלו משמאילים לחובה וכו’ אף כאן בפמליא שלו נטל רשות,
ועוד נראה לבאר אמאי נקרא מיעוט הירח ,דיש לומר שבתחילה ,לפני
אמר להם יש בעליונים כדמותי ,אם אין כדמותי בתחתונים הרי יש קנאה במעשה
שנתקטנה הירח ,מכיון שהיתה גדולה יכולה היתה להאיר גם מרחוק ,אם כן
בראשית ,ע”כ.
הייתה הולכת רחוק יותר מן הארץ ,111ורק עכשיו שנתמעטה ,כדי להאיר אל הארץ
והנה אם נמלך במלאכים בהכרח שעדיין לא נעשה האדם ,דהאם בתר דעבדין נתקרבה אליה ,וממילא נתרחקה מן השמים ,והיינו שמה שהיא יותר קרוב אל
מתמלכין ,וכן אם כבר עשה איך יאמר נעשה לשון עתיד ,אלא ודאי דעדיין לא הארץ ,הרי הוא יותר רחוק מן השמים ,ודו”ק.
נעשה האדם כלל ,ודו”ק.
ויש לומר שזה מה שאמר לה הקב”ה ,לכי ומעטי את עצמך ,פירוש שתתרחקי
ויש לומר שזהו מה שכתוב רק כאן נעשה אדם וגו’ ,שזה הקדמה לבריאתו ,דרק
עכשיו היה תחילת עשייתו ,ודו’’ק.
88וממילא שייך גם שיהיה ציווי מיוחד שיאיר אותו האור גם בלילה ,וכמו שהיה
*** בליל יציאת מצרים ,דשם אף שלילה כיום יאיר ,מ”מ נחשב לילה ,מכיון שלא היה
שמש ,ובעצם כן היה במכת חושך ,דאף שהיה חושך ,מ”מ מכיון שהשמש האירה
נעשה אדם בצלמנו כדמותנו( ,א’ כ”ו).
(רק לא ראו אותה) ,היה יום ,ועי’ מש”כ שם ,ודו”ק.
הנה בתחילה כתוב שביקש לעשות האדם בצלמנו כדמותנו ,אכן אחר כך כתוב 99ועפי”ז יש לפרש ב’ הגיר’ שיש ברש”י ,אהא דכת’ להבדיל בין היום ובין הלילה,
ויברא אלקים את האדם בצלמו ,בצלם אלקים ברא אתו ,ולא הזכיר בבריאה שהיה (ביום ד’) ,וז”ל ,משנגנז האור הראשון ,אבל בשבעת ימי בראשית ,שמשו האור
גם כן כדמותו. והחשך הראשונים יחד ,בין ביום בין בלילה[ ,ס’’א ,זה ביום וזה בלילה] ,ע”כ ,דהגי’
של בין ביום ובין בלילה ,הוא כפי’ הא’ ,והגי’ של זה ביום וזה בלילה ,אתיא כפי’
ונראה דהנה עיין מה שפירש רש”י מה זה צךם ודמות ,שפירש בצלמנו ,בדפוס
הב’ ,ודו”ק.
שלנו ,כדמותנו ,להבין ולהשכיל ,ע”כ. 110ועי’ ליקוטי נ”י פר’ בראשית תשפ”ג ,ועיי”ש מה שביארנו בזה באריכות.
הרי שחלוק בחינת צלם מבחינת דמות ,דצלם היינו בחינת הצורה ,אכן הדמות 111ואפשר אפי’ כמידת השמש ,ועי’.
והשתא מבואר אמאי לגבי הבריאה בפועל ,לא הזכיר אלא הצלם ולא הדמות, זה היכולת להבין ולהשכיל.
וזה משום שבבריאה עצמו הקב”ה בראו לבד ,וכמו שכתוב ויברא אלוקים את והנה בחינת הצלם שייך אף כלפי הקב”ה כביכול ,דהרי נתן לנו רשות להבין
האדם (ועיין רש’’י) ,ומשום הכי הזכיר רק הצלם ולא הדמות ,ומפני שאצלו לא שיש בחינת הנהגה של יתברך שזה בבחינת פרצוף ,שזה הצורה.
שייך לומר כדמותו ,ודו”ק.
אכן היכולת להבין ולהשכיל ,שזה כבר דבר רוחני ,שזה בא מן הנשמה ,כמבואר
בהגר’’א ,אין לנו שום מושג בו יתברך.
ב ***
אך לפי זה צריך ביאור מה הוא כדמותנו דקאמר ,וצריך לומר שבחינה דמות היא
וירדו בדגת הים( ,א’ כ”ו).
מה שמצינו אצל המלאכים שיש להם יכולת להבין ,עיין חגיגה (ט”ז ,).דגם אצל
פירש רש”י ,וירדו בדגת הים ,יש בלשון הזה לשון רידוי ,ולשון ירידה ,זכה רודה המלאכים יש בחינת דעת.
בחיות ובהמות ,לא זכה ,נעשה ירוד לפניהם והחיה מושלת בו ,ע”כ. ולפי זה יש לומר שחלוק בצלמנו מכדמותנו ,דמה דקאמר שנעשה האדם
בצלמנו ,היינו בצלם אלוקים ,ומה דקאמר כדמותינו ,היינו כדמות של מלאכים,
ונראה שדרשת שתי לשונות אלו ,הן כעין קרי וכתיב ,והיינו דלפי הכתיב יש
(וכדי של יתקנאו ,כמבואר ברש”י שהאדם הוא בדמות המלאכים ,עיי’’ש).
לומר שכתוב וירדו ,מלשון ירידה ,אכן הקרי הוא הוא מלשון רידוי ,ודו”ק.
ישראל
ישראל עלעלשלום
שלוםלבניך בנים
לבניך וראה
בנים וראה
ואפשר דהחילוק בין הקרי להכתיב ,הוא ,שהכתיב מרמז על נקודת ההתחלה, טובטוב
תלמודו, על ושוקד יגע האשכולות, לאיש
נשגר לאיש האשכולות ,יגע ושוקד על תלמודו, נשגר טובטוב
מזלמזל
ברכת
ברכת
מה שאין הקרי ,הוא על המציאות שיש עכשיו ,ודו’’ק. האציליות בהליכותיו ש"ש ומקדש פניו מאיר לשמים, וטוב
לבריות וטוב לשמים ,מאיר פניו ומקדש ש"ש בהליכותיו האציליות לבריות
מדבש
מדבש והמתוקים
והמתוקים הברורים
הברורים בשיעוריו הרבים
בשיעוריו אתאת
הרבים ומזכה
ומזכה
והשתא מבואר הך קרי וכתיב דקאמר ,דבתחילה ,כשעדיין לא זכה ,נעשה ירוד שליט"א קוריץ זלמן שלמה הגאון
הרב הגאון שלמה זלמן קוריץ שליט"א הרב
לפניהם ,אך למעשה ,אם יזכה ,על ידי עבודתו ,אז יהא הוא רודה ומושל עליהם, יצ"ויצ"ו
ברכפלד
ברכפלד יושבי חבורת
יושבי ראש
חבורת ראש
והיינו הקרי שהוא לשון רידוי ,ודו”ק. הלוי מתת' משה זכרון כולל במסגרת
במסגרת כולל זכרון משה מתת' הלוי
ערבערבכולל וביראת בתורה
וביראת בתורההיגע המופלג
היגע המופלגהחסיד
החסיד בנובנו
אצל אצלהנכד הולדת
הנכד הולדתלרגל
לרגל
כולל
הלוי מתת' משה זכרון השם,השם,
משה מתת' הלוי זכרון
*** נפלאה פנים הארת
הארת פנים נפלאה סובביו
סובביולכללכלומאיר
ומאיר
***
האברכים מחשובי לידידנו ברכה שלשל כוסכוס
נשגר דליבא מעומקא שליט"א קוריץ ציון בן
הרב בן ציון קוריץ שליט"אהרב
ברכה לידידנו מחשובי האברכים נשגר דליבא מעומקא
ה"הה"ה
התורה בעסק ועמל יגע בלילות, ה' בבית היושבים דקדושה ונחת תענוג רב
רב תענוג ונחת דקדושה לרוות וזקיניו
לרוות הוריו
וזקיניו שיזכו
הוריו קדמא
שיזכו קדמא מן מן
רעוא יהאיהא
רעוא
היושבים בבית ה' בלילות ,יגע ועמל בעסק התורה
שליט"א קוריץ זלמן שלמה הגאון הרבהרב וכבוד
וכבודועושר
ועושרונחת שלווה
ונחת שלווהמתוך
מתוך חוצה
חוצה מעיינותיו ויפוצו
מעיינותיו יוצ"ח
ויפוצו מכל
יוצ"ח מכל
שליט"א קוריץ זלמן שלמה הגאון
יצ"ויצ"ו
ברכפלד בסניף החבורה ראש גופא בריות מתוך ורעננים דשנים בשיבה ינובון עוד הדעת
בהרחבת הדעת עוד ינובון בשיבה דשנים ורעננים מתוך בריות גופא בהרחבת
ברכפלד בסניף החבורה ראש
בלילות אמןאמן
נצחנצח
ואושר
ואושר מעליא
מעליא ונהורא
ונהורא
הרב ציון שליט"א מיושבי בית המדרש בלילות
המדרש בית מיושבי שליט"א ציון בן הרב בןולבנו
ולבנו
טוב.טוב.
במזל /נכדו בנו בנם הולדת
לרגל הולדת בנם בנו /נכדו במזל לרגל
טובטוב ובמזל טובטוב
ובמזל בסימן
בסימן
לחמיו
לחמיוהיאהיאאחתאחתוהברכה
והברכה התורה, בעסק ועמל יגע החשוב להאברך
בזאת להאברך החשוב יגע ועמל בעסק התורה, בזאת שגורה טובטוב
שגורה מזלמזל
ברכת
ברכת
שליט"א
שליט"א רבנורבנו
החבורה, בני לתועלת גמ"ח בהעמדת החסד לקרן
חריף ובקי ,המסייע לקרן החסד בהעמדת גמ"ח לתועלת בני החבורה, המסייע ובקי, חריף
הכוללים
הכוללים נשיא
נשיא ראשונה
ראשונה מהיושבים
מהיושבים טובא,
טובא, ביגיעות בשבתו
ביגיעות בשבתו שבתשבתתורה
תורהדברי
דבריובהפצת
ובהפצת
חלציהם, יוצאי ומכל ממנו
נחת ממנו ומכל יוצאי חלציהם, נחת לרוב ויזכוויזכו
לרוב יתן ה'
יתן ה' באהבת הלוי, מתס' משה זכרון בכולל ערב בעתות
בשבת תחכמוני בעתות ערב בכולל זכרון משה מתס' הלוי ,באהבת תחכמוני בשבת
טובים ולמעשים לחופה לתורה לגדלו
אביו ואמו לגדלו לתורה לחופה ולמעשים טובים ואמו אביו ויזכוויזכו
דבר, שואליו
דבר, שואליוומשיב
ומשיבבלימוד,
בלימוד, וחשק
וחשק טעם טעםסובביו
סובביולכללכל
מקרין
מקריןהתורה
התורה
מאחלים
מאחלים ה"הה"הואחד, אחד לכל ותבונה עצה נותן ליראתו הקודמת
בחכמתו הקודמת ליראתו נותן עצה ותבונה לכל אחד ואחד, בחכמתו
רוטנברג
החבורה הרב משה רוטנברג
משה הרב החבורה בניבני
שליט"א
שליט"א בלויבלוייהודה מאיר
יהודה מאיררבירבי
הרה"ג
הרה"ג
טובטוב במזל בתו הולדת לרגל
לרגל הולדת בתו במזל
כשאיפתו יוצ"ח ומשאר
ממנה ומשאר יוצ"ח כשאיפתו ממנה דקדושה
דקדושה נחתנחת
רוברוב
לראות
לראותויזכה ה' ה'
ויזכה יתןיתן
אבדו
אמנהאבדו
אנשיאמנה
אנשי וחסד
וחסדטובטובואךואך
וביושר,
וביושר,באמת באמת סבאסבא ישראל
ישראל בדרך
בדרךהולכים
הולכים הטהורה,
הטהורה,
ממשיך
וצדיק,ממשיך
עניווצדיק,
האיעניו
בהסתלקותושלשלהאי
כואביםאנואנובהסתלקותו
כואבים חייו.חייו.
ימיימי
כלכלירדפוהו
ירדפוהו
החכמה קבלת העביר ושרק, כחל ללא רבותיו
מסורת רבותיו ללא כחל ושרק ,העביר קבלת החכמה מסורת
התהלך
האלקיםהתהלך
במעשיו,אתאתהאלקים
השלםבמעשיו,
האישהשלם
לדור,האיש
מדורלדור,
מדור תפילין אלואלו
ויקר
תפילין ויקר
בזמנינו. הכוונות בעלי של רבם ובתמימות, בצדקות
בצדקות ובתמימות ,רבם של בעלי הכוונות בזמנינו. ביתבית
בישראל ואם בעיר החבורה בראשות להעומד טובטוב
מזלמזל
ברכת
בראשות החבורה בעיר ואם בישראל להעומד ברכת
עשרות
עשרות ובינה
ובינהחכמה
חכמה הרבה
הרבה ממנו קנה
ממנו שליט"א
קנה שליט"ארבינו אשר
רבינו אשר ומדריך התורה וטיב בעריבות הידועים משיעוריו ומוסר שמש,
שמש ,ומוסר משיעוריו הידועים בעריבות וטיב התורה ומדריך
בנפשו, קשורה ונפשו בשנים,
בשנים ,ונפשו קשורה בנפשו, ה"הה"ה
דהלכתא אליבא האמת לדרך הלומדים
דהלכתא אליבא האמת לדרך הלומדים
זצוק"ל.
זצוק"ל. בצרי
שלוםבצרי
דודשלום
דוד הגה"צ
הגה"צ
שליט"א בלוי
היקר
היקר
משה
בנובנו
דוד
היכנס
הגאון
הרב הגאון דוד משה בלוי שליט"א
לרגל
היכנס לרגל
הרב
הסוכות דחג
הסוכות קמא
דחג טבא
קמא טבאיומא
יומאדמעלי בפניא
דמעלי נלב"ע
בפניא נלב"ע ני"וני"ו
עקיבא יוסף כמר
כמר יוסף עקיבא
ת.נ.צ.ב.ה.
ת.נ.צ.ב.ה. מצוות
מצוותעולעול
לנועם
לנועם
אלה ישראל עם לתפארת רברבא
לאילנא רברבא לתפארת עם ישראללאילנא ויתעבד
ויתעבדשיגדל יה"ר
שיגדל יה"ר
חסרנוכלכלאלה
ועתהחסרנו
ועתה אמןאמן
דקדושה נחת רוב ממנו וירוו
וירוו ממנו רוב נחת דקדושה
