gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

מה בדף ירושלמי · Ma Bedaf Yerushalmi — בראשית (2026-10-05)

מוציא לאור: מה בדף ירושלמי · Ma Bedaf Yerushalmi

שבוע: בראשית (2026-10-05)

מה בדף ירושלמי · Ma Bedaf Yerushalmi — בראשית (2026-10-05)

פתח את ה-PDF הורדה

‫ל‬‫ש‬‫ו‬‫ר‬‫י‬ ‫ף‬‫ד‬‫ב‬ ‫מה‬ ‫לע''נ הגאון רבי אברהם בן רבי‬ ‫בס"ד‬ ‫י‬‫מ‬ ‫שמשון רפאל ארלנגר זצוק''ל‬ ‫הערות והנצחות טל' ‪ 0548449853‬או מייל‬ ‫‪MABADAF12@GMAIL.COM‬‬ ‫גליון ‪ 205‬פרשת בראשית תשפ''ז‬ ‫ירושלמי יבמות עג‪-‬עט‬ ‫הלכה ה משנה מי שמיאנה באיש ונשאה לאחר והוא גירש אותה ואח''כ נשאה אחר‬ ‫דף עג יש להסתפק אם חכמים חלקו על ר' חנניה בן אנטיגנוס שקטנה שלא שומרת‬ ‫ומיאנה בו מי שיצאה ממנו בגט אסורה לחזור אליו ומי שיצאה ממנו במיאון היא יכולה‬ ‫קידושיה אינה צריכה מיאון‪ ,‬ויש להוכיח ממה שאמר ר' יוחנן איזו קטנה צריכה גט זו‬ ‫לחזור אליו‪ .‬גמרא כשבאה להנשא לאחר יש בה רק זיהום לכהונה‪.‬‬ ‫שנותנים לה גט ודבר נוסף והיא מוציאה אותו כשמבקשים אותו ממנה וזה כבר נקרא‬ ‫ר' יוסי בן ר' בון אומר שמי שיצאה ממנו בגט אסורה לחזור אליו בתנאי שהיא יצאה‬ ‫דעת לענין גט וזה לפני השיעור של ר' חנניה א''כ חכמים חלקו עליו‪.‬‬ ‫מקודם בגט ואם מיאנה בו הנישואין נעקרו במיאון והיא יכולה לחזור לבעלה הקודם‪.‬‬ ‫ר''א אמר שאין מעשה קטנה כלום ובעלה אינו זכאי במציאתה ומעשה ידיה והפרת‬ ‫הלכה ו משנה מי שגירש את אשתו והחזיר אותה היא יכול להתיבם לאחיו‪,‬‬ ‫נדריה והיא אינה אשתו לכל ענין אך היא יוצאת רק במיאון‪ ,‬ואמר ר' ישמעאל שהוא‬ ‫דף עה ור''א אוסר וכן מי שגירש יתומה והחזירה ומת היא יכולה להתיבם ור''א אוסר‪,‬‬ ‫חזר על כל החכמים ולא מצא מי שהשוה את מידותיו בקטנה מלבד ר''א וגם הוא אמר‬ ‫קטנה שאביה השיא אותה והיא התגרשה היא כיתומה בחיי האב ואם החזיר אותה היא‬ ‫שהיא צריכה מיאון‪.‬‬ ‫לא יכולה להתיבם כיון שהיא גרושת אחיו והנישואין השניים הם רק מדרבנן‪ ,‬וחכמים‬ ‫ר' אבהו אמר שהיה מעשה שאמו של ר''א דחקה בו לשאת את בת אחותו והוא אמר‬ ‫מודים לר''א כשגירש אותה כשהיא קטנה והחזיר אותה כשהיא קטנה שהגירושין הם‬ ‫לה לכי הנשאי לאדם צעיר ממני עד שהיא אמרה לו אהיה שפחתך לרחוץ רגלי עבדי‬ ‫גמורים והחזרה אינה גמורה ואם גירש אותה כשהיתה קטנה והחזיר אותה כשגדלה או‬ ‫אדוני ובכל זאת כשהוא כנס אותה הוא לא הכיר אותה עד שהביאה שתי שערות‪.‬‬ ‫שגדלה תחתיו היא יכולה להתיבם‪ .‬גמרא ר''א אסר בגרושת אחיו שהחזירה שאינה‬ ‫יש להסתפק לדעת ר''א שאינה כאשתו האם יש לה קנס ממנו כמפותה ולר' יהושע יש‬ ‫מתיבמת שהיא עמדה עליו באיסור שעה אחת וחכמים הודו לר''א בקטנה שהשיאה‬ ‫להסתפק אם יש לה קנס מאחר שבא עליה‪ ,‬עוד יש להסתפק אם כהן נשאה קודם מיאון‬ ‫אביה והתגרשה והחזיר אותה כיון שהקידושין והגירושין היא מדאורייתא והחזרה היא‬ ‫ונעשתה חללה והיא תמאן ותעקור את הנישואין מעיקרם ותצא מכלל חללה וכן אם‬ ‫רק מדרבנן‪ ,‬ונחלקו לגבי צרתה שרב ור' יוחנן אסרו ור''ל התיר‪ ,‬ואמר ר''א שהוא חיפש‬ ‫נולד לה בן מהשני היא תעקור ממנו את הממזרות אם תמאן‪ ,‬ור' יצחק הוסיף לשאול‬ ‫בכל חכמי א''י ובבל ולא מצא מי שמתיר את צרתה כמותו מלבד ר''ל‪ ,‬ורב המנונא ישב‬ ‫אם ע''י מיאון היא חוזרת לאכול מנכסי אביה שירשו אחיה‪ ,‬ופשוט שאינה מקבלת מזון‬ ‫לפני רב אדא בר אחוה ושאל אותו האם צרתה מותרת ואמר רב אדא שהיא מותרת‬ ‫מנכסי בעלה שהרי תנאי כתובה הוא את תשבי בביתי ותזוני מנכסי ועכשיו היא לא‬ ‫והוא שאל מה הדין בגרושה עצמה אמר לו שאסורה אמר לו א''כ איך צרתה מותרת‬ ‫בביתו אך הספק הוא לענין שהיא תזון מנסכי אביה‪.‬‬ ‫ור' אבא בר ממל שמסתבר כמו הסובר שצרתה מותרת ולמ''ד שצרתה אסורה יש לומר‬ ‫שנינו בתרומות שר' יהודה סובר שקטן שלא הביא שתי שערות תרומתו תרומה ובשם‬ ‫ממה נפשך שעל הצד שקנה בה כנגדו מותרת צרתה ועל הצד שלא קנה בה ממילא‬ ‫ר''מ שנו שלעולם אין תרומתו תרומה עד שיביא שתי שערות‪ ,‬ור' אבין כהנא אמר בשם‬ ‫הצרה מותרת שהיא לא צרה שלה ור' שמי שאל וכי ניתן לומר בעריות מה נפשך אלא‬ ‫ר' הילא שקטן אינו תורם שנאמר ולא תשאו עליו חטא בהרימכם שרק מי שהוא‬ ‫יש לדון שיבמה שאין כולה ראויה להנשא לחוץ היא נחשבת כערוה והיא פוטרת צרתה‬ ‫בנשיאות חטא תורם ומי שאינו בנשיאות חטא אינו תורם‪ ,‬והקשו עליו הרי גוי אינו‬ ‫ממילא גם הצד שאינו קנוי בה הוא כערוה ואוסר את צרתה‪.‬‬ ‫בנשיאות עוון והוא תורם‪ ,‬ור' יוסי למד בשם ר' הילא שנאמר ונחשב לכם והרמותם‬ ‫ר' יודן הקשה שכמו ששנינו לגבי פיקח שנשוי לחרשת וקטנה שהיא קנויה ומשויירת‬ ‫שמי ששייך בו מחשבה תורם ומי שלא שייך בו מחשבה אינו תורם‪ ,‬והקשו הרי לגוים‬ ‫והיא צריכה חליצה כמו כן נאמר שיחלוץ את הצד הקנוי בקטנה וייבם את צרתה וזה‬ ‫אין מחשבה והם תורמים וכמו ששנה ר' הושעיא שאין לגוים מחשבה בין להכשר‬ ‫יועיל ממה נפשך אך עד שהוא מקשה על רבנן יכלו להקשות גם לר''א אלא שהוא הלך‬ ‫זרעים בין לתרומה‪ ,‬ור' אחא בר חיננא אמר בשם כהנא שההלכה כמי שסובר שמי‬ ‫כדעת ב''ש שאמרו שרק ארוסות ממאנות ולא נשואות‪.‬‬ ‫שאינו תורם אינו מקדיש והוא לא אמר בלשון שמי שתורם מקדיש שהרי ר' יהודה‬ ‫הלכה ז משנה אם שני אחים היו נשואים לשתי יתומת קטנות ומת בעלה של אחת מהן‬ ‫סובר שהוא תורם אך אינו מקדיש‪ ,‬ור' יוחנן סובר שגם מי שאינו תורם מקדיש אך רק‬ ‫היא לא מתיבמת משום אחות אשה וכן אם הם היו נשואים לשתי חרשות‪ ,‬ואם אחת‬ ‫עולה ושלמים ולא חטאת שהרי אין לו חטאת חלב או דם‪ ,‬ויש להסתפק בקרבן זב או‬ ‫גדולה ואחת קטנה ומת בעלה של הקטנה אינה נופלת לפניו משום שהיא אחות אשתו‬ ‫צרעת שהם דברים של חובה ואינו חייב בהם או שכיון שהוא שייך בטומאות הללו‬ ‫ואם מת בעלה של הגדולה לר''א מלמדים את הקטנה וייעקרו נישואיה וייבם את‬ ‫א''כ יביא עליהם קרבן‪ ,‬וגוי לכו''ע יכול להביא קרבן שלמדו מאיש איש אשר יקריב‬ ‫הגדולה ור ''ג אומר שאכן אם מיאנה בו ייבם את הגדולה ואם לא תמתין עד שתגדל‬ ‫קרבנו וריבו גוים‪ ,‬ויש להסתפק בקטן שגם שאינו שייך בשליחות אם יכול להקדיש‬ ‫ואז היבמה לא תיפול לפניו משום שהיא אחות אשתו ור' יהושע סובר שאינו יכול‬ ‫לאחרים בקרבנות שהוא שייך בהם‪ ,‬ור' יודן הוכיח שאם פירותיו הם טבל הוא יכול‬ ‫להשאר עם אשתו ואוי לו עליה ויוציא אותה בגט ואוי לו על היבמה ויחלוץ לה‪ .‬גמרא‬ ‫להתיר אותם ע''י שיתרום ובכל זאת לא מועיל שליחות שקטן יתרום א''כ גם בדברים‬ ‫בשתיהן קטנות קנינן שוה ואחת מהן אשתו כמו שאשת המת זקוקה לו ולכן נקטו‬ ‫הללו שהוא נטמא בהם לא יעשה שליח לאחרים‪ ,‬ולענין ביכורים זה תלוי במחלוקת ר'‬ ‫שתיהן קטנות ולא קטנה וחרשת שקנינן אינו שוה‪ ,‬ואכן ר' חייה שנה קטנה וחרשת‬ ‫יהודה וחכמים שר' יהודה סובר שביכורים הוקשו לקדשי הגבול וא''כ לא יביא‬ ‫שאם מת בעל הקטנה בעל החרשת מוציאה בגט והקטנה תמתין עד שתגדל ותחלוץ‬ ‫ולחכמים שהוקש לקדשי המקדש א''כ קטן יכול להביא ביכורים‪,‬‬ ‫ואין לומר שתחלוץ מיד שהרי ר''מ סובר שלא חולצים או מייבמים לקטנה שמא‬ ‫דף עד ויש להסתפק בקרבן חגיגה שהוא חובה ואינו חייב או שהוא שֵ ם שלמים א''כ‬ ‫כשתגדל יתברר שהיא איילונית‪ ,‬ואם מת בעל החרשת בעל הקטנה יוציא בגט והחרשת‬ ‫יביא חגיגה‪ ,‬וכן יש להסתפק בפסח שהוא חובה א''כ אינו שייך בחובה או לדברי ר''ל‬ ‫אסורה עליו לעולם ואם עבר ובא על החרשת יוציא אותה בגט והיא מותרת לשוק‬ ‫בשם ר' הושעיא שפסח כל השנה הוא משתנה לשם שלמים א''כ קטן יביא פסח‪ ,‬וכן‬ ‫שמצד קנין הקטנה היא פטורה מיבום וכנגד מה ששייר בקטנה הוא קיים יבום בחרשת‪,‬‬ ‫יש להסתפק אם קטן יביא מעשר בהמה ואם נסבור כר''מ שלמד מהפסוק מכל‬ ‫וכמו שאמר ר' הילא מפני תקנתה למרות שביאה פסולה לא פוטרת מזיקה היינו‬ ‫מעשרותיכם שהוקשו כל המעשרות זה לזה וכמו שקטן אינו מביא מעשר דגן כך לא‬ ‫להצריך חליצה אך לא השאירו בה איסור עולם אחרי שכבר קיים יבום‪.‬‬ ‫יביא מעשר בהמה וכמו שאינו מביא מעשר בהמה כך לא יביא תמורה וגם אם נסבור‬ ‫מה ששנינו בדברי ר''ג שאם מת בעל הגדולה תמתין עד שתגדל הקטנה והיא תצא‬ ‫כר''ש שמעשר בהמה מלמד על כל הקדשים לענין תמורה כמו שקטן אינו מביא מעשר‬ ‫משום אחות אשה‪ ,‬ויש לפרש במשנה שהקטנה תמתין עד שתגדל ותיבעל שהיא‬ ‫בהמה ואינו ממיר בה כך אינו עושה תמורה בכל הקדשים‪.‬‬ ‫מתקדשת באותה בעילה‪,‬‬ ‫יש להסתפק בקטן שהקדיש אם אחרים חייבים על קדשיו בחוץ רב כהנא אמר שלא‬ ‫דף עו ור''א אומר שאפילו לא בעל אותה היא פוטרת את אחותה שהקידושין‬ ‫חייבים ור' יוחנן ור''ל אומרים אחרים חייבים על קדשיו בחוץ‪ ,‬וקשה על ר' כהנא ממה‬ ‫הראשונים תלוים ועומדים עד שהיא גדלה ואז הם תופסים למפרע‪.‬‬ ‫שר' יהודה סובר שהוא יכול לתרום תרומה א''כ מדוע הקדשים שלו אינן קדשים‬ ‫ר' יוחנן אומר שרק ר''ג סובר שמקדש אחות יבמתו יבמתו נפטרה מחליצה ויבום ומה‬ ‫גמורים‪ ,‬יש לומר שהוא סובר כמ''ד שתרומה בזמן הזה מדרבנן אך בדאורייתא אינו‬ ‫ששנינו לעיל ששומרת יבם שאחיו קידש את אחותה שאסור לכנסה עד שאחיו ייבם‬ ‫תרומה גמורה וכן קדשיו אינם קדשים גמורים‪ ,‬וכן קשה על ר' יוחנן ור''ל מדברי ר'‬ ‫אותה זה לא כר''ג שסובר שכשגדלה היא פוטרת את אחותה‪ ,‬ואמר ר' חגיי לפני ר'‬ ‫יהושע שהבעל יכול להפר נדריה איך נישואין מדרבנן יכולים לתת לו כח להפר נדר‬ ‫זירא בשם מנחם בשם ר' יוחנן שהלכה כר''א שאם מיאנה מועיל המיאון ויכול ליבם‬ ‫מהתורה‪ ,‬ור' זירא אומר שלר' יוחנן אכן אין לגרוס הפרת נדרים ור' נסא אומר שניתן‬ ‫את האחות ויש להקשות הרי ר''א אמר שמלמדים את הקטנה למאן בו ור''ג סבר שאם‬ ‫להעמיד באיסרות שאסור רק מדרבנן וכר' יוחנן שלא לוקים על איסרות‪ ,‬ומה ששנינו‬ ‫מיאנה מיאנה ‪ ,‬ור' זירא עצמו אמר בשם ר' חייה בשם ר' יוחנן שהלכה כר' יהושע שאם‬ ‫בנדה שקודם י''א לבת וי''ב לבן אף שאמרו יודעין אנו לשם מי נדרנו או הקדשנו אין‬ ‫מיאנה מיאנה אך קשה שר' יהושע אמר אוי לו על אשתו ועל אשת אחיו‪ ,‬ור' הילא אמר‬ ‫נדרם נדר ואין הקדשם הקדש ואחר י''ב לבת וי''ג לבן אפילו אם אמרו אין אנו יודעים‬ ‫בשם ר' יוסי בשם ר' יוחנן שהלכה כר''ג ור' יהושע מודה לר''ג שאם מיאנה מיאנה‬ ‫לשם מי נדרנו והקדשנו חל הנדר וההקדש‪ ,‬ולר' כהנא זה תלוי במחלוקת כאן שלר'‬ ‫ואם לא תמתין עד שתגדל קטנה ואם לא יוציא את אשתו בגט ואת אשת אחיו בחליצה‪.‬‬ ‫יוסי חל הנדר וההקדש ולרבנן לא חל הנדר וההקדש ולר' יוחנן ור''ל המשנה שם שנויה‬ ‫הלכה ח משנה אם היה נשוי לשתי יתומות קטנות ומת ביאה או חליצה באחת מהן‬ ‫לכו''ע שמועיל מדאורייתא‪.‬‬ ‫פוטרת צרתה‪ ,‬וכן אם היה נשוי לשתי חרשות אך אם היה נשוי לקטנה וחרשת ביאה‬ ‫הלכה ג משנה ר''א בן יעקב אומר שאם קטנה מתעכבת בגלל האיש כאילו היא אשתו‬ ‫או חליצה באחת מהן אינה פוטרת צרתה‪ .‬גמרא בשתיהן חרשות או קטנות קנינן שוה‬ ‫ואינו מיאון ואם העכבה לא ממנו וכבר גלתה שאינה חפיצה בו היא אינה אשתו‪ .‬גמרא‬ ‫אך בחרשת וקטנה אין קנינן שוה ומה יעשה אמר רב חייה בר אשי בשם רב שיכנוס את‬ ‫בברייתא שנו שר''א בן יעקב אמר שבעכבה שהיא מהאיש יוצאת רק בגט ועכבה שהיא‬ ‫החרשת ויוציא אותה בגט והקטנה תמתין עד שתגדל ותחלוץ ולא תחלוץ מיד כר''מ‬ ‫ממנה היא יוצאת רק במיאון‪.‬‬ ‫שלא חולצים או מייבמים לקטנה שמא תגדל ויתברר שהיא איילונית‪ ,‬ואם בא על‬ ‫הלכה ד משנה מי שמיאנה באיש הוא מותר בקרובותיה והיא מותרת בקרוביו ואינה‬ ‫הקטנה יוציא אותה בגט והחרשת אסורה לעולם ואם עבר ובא על החרשת יוציא אותה‬ ‫פסולה לכהונה ואם נתן לה גט הוא נאסר בקרובתיה והיא נאסרה בקרוביו‪ ,‬והיא נפסלה‬ ‫בגט והיא מותרת לשוק כמו שאמר ר' הילא שלא גזרו בה מפני תקנתה‪ ,‬ור' בון בר חייא‬ ‫לכהונה‪ ,‬אם נתן לה גט והחזיר אותה ומיאנה בו ונשאה לאחר והתאלמנה או התגרשה‬ ‫שאל את ר' הילא מה הכונה מפני תקנתה אמר לו שכמו ששנינו לעיל בבן ט' שביאה‬ ‫ממנו היא יכולה לחזור אליו ואם מיאנה בו והחזיר אותה ואח''כ נתן לה גט והיא נשאה‬ ‫פסולה לא פוטרת את הזיקה והחליצה שחולץ לראשונה בצד שקנויה לשני וכונס את‬ ‫לאחר והתאלמנה או התגרשה ממנו אינה יכולה לחזור אליו והכלל הוא שגט אחר‬ ‫צרתה וגם כאן נאמר שיחלוץ את הצד הקנוי בקטנה ויכנוס את החרשת ואם היא קנויה‬ ‫מיאון אסורה לחזור אליו ומיאון אחר גט היא יכולה לחזור אליו‪ .‬גמרא ר' יוחנן אמר‬ ‫לגמרי א''כ יקיים את היבום ואם אינה קנויה היא לא צרת הקטנה ואין בה איסור לא‬ ‫שיש רק זיהום לכהונה שנהגו לא לנשאן אך מעיקר הדין הן מותרות וב''ד לא מונעים‬ ‫יבנה‪ ,‬אמר ר' בון שר''ל אמר שלא מצאנו שתי יבמות שאחת חולצת ואחת מתיבמת‬ ‫מהן להנשא לכהונה‪.‬‬ ‫למדינת הים ואמרו לה מת בעלך ונשאה לחרש ואח''כ בא הפיקח סברו לומר שיוציא‬ ‫וכי מצאנו שתי יבמות שאחת חולצת ואחת יוצאת בגט אמר ר' הילא שלעיל שנינו‬ ‫החרש ותחזור לפיקח אך למעשה קנסו גם בה כדי שתבדוק כראוי‪.‬‬ ‫בשתי יבמות שעשה מאמר באחת וחלץ לשניה הראשונה צריכה גט‪.‬‬ ‫שנינו במשנה שבנשתטית לא יוציא ואמרו אצל ר' ינאי שהטעם הוא משום שהיא נגררת‬ ‫הלכה ט משנה אם נפלו לפניו פקחת וחרשת ביאת הפקחת פוטרת את החרשת וביאת‬ ‫אחר כל אחד ור' זירא ור' אילא אמרו שהטעם הוא שהיא לא יכול לשמור את הגט‬ ‫החרשת אינה פוטרת את הפקחת‪ .‬גמרא ביאת החרשת אינה פוטרת אלא פוסלת את‬ ‫שלה‪ ,‬ור' נחמיה בן ר' עוקבן בן ר' יוסי אמר שיש בזה כמה נ''מ שאם גירש למ''ד‬ ‫הפקחת מלהתיבם‪.‬‬ ‫שהחסרון משום שמירת הגט לא חל הגט ולמ''ד משום גרירה חל הגט‪ ,‬עוד נ''מ אם‬ ‫הלכה י משנה אם נפלו לפני גדולה וקטנה ביאת הגדולה פוטרת את הקטנה וביאת‬ ‫יש לה בן או אב או אח ששומרים עליה שמצד שמירת הגט לא חל הגט אך משום‬ ‫הקטנה אינה פוטרת את הגדולה‪ .‬גמרא ביאת הקטנה לא רק שאינה פוטרת אלא פוסלת‬ ‫שמירתה חל הגט כיון שהיא שמורה‪ ,‬ועוד נ''מ באופן שלפעמים היא שוטה ולפעמים‬ ‫את הגדולה מלהתיבם‪.‬‬ ‫היא בריאה שמצד שמירת הגט חל הגט אם היתה בריאה בשעת הנתינה אך מצד‬ ‫הלכה יא משנה מי שהיה נשוי לשתי יתומות קטנות ומת והיבם בא על הראשונה ואח''כ‬ ‫שמירתה שייך הגזירה שבשעה שהיא שוטה היא לא שמורה‪.‬‬ ‫בא על השניה או שאחיו בא על השניה זה לא פוסל את הראשונה וכן אם היו שתי‬ ‫הלכה ב משנה ר' יוחנן בן נורי אומר מדוע אשה שהתחרשה יוצאת בגט ואילו איש‬ ‫חרשות אך אם היו קטנה וחרשת והיבם בא על הקטנה ואח''כ על החרשת או שאחיו‬ ‫שהתחרש אינו מוציא בגט אמרו לו שאשה מתגרשת לרצונה ושלא לרצונה ואילו איש‬ ‫בא על החרשת לא פסל את הקטנה אך אם בא היבם על החרשת ואח''כ בא על הקטנה‬ ‫מגרש רק לרצונו‪ ,‬ור' יוחנן בן גודגדא העיד על חרשת שהשיאה אביה שיוצאת בגט‬ ‫או שאחיו בא על הקטנה הוא פסל את החרשת‪ .‬גמרא ואפילו אם לא בא על הקטנה‬ ‫ואמרו לו שגם פיקחת שהתגרשה יוצאת בגט‪ .‬גמרא ר' חנניה הקשה על מה שהשיבו‬ ‫הוא פסל את החרשת מצד הזיקה של הקטנה אלא שאילו לא בא על הקטנה ומתה היה‬ ‫לר' יוחנן בן נורי שלפיקחת יש דעת לכן היא יוצאת לרצון ושלו לרצון אך בחרשת אין‬ ‫מותר בחרשת וכשבא עליה אפילו אם מתה אח''כ הוא פסל את החרשת‪.‬‬ ‫כלל דעת‪ ,‬וא''כ קשה מה הוסיפו עדות של ר' יוחנן בן גודגדא כשיש פירכא לטעם‬ ‫הלכה יב משנה אם נפלו לפניו פקחת וחרשת והיבם בא על הפקחת ואח''כ בא על‬ ‫עצמו שאמרו לו‪ ,‬וסבר ר' חנניה שדוקא חרשת שאביה השיאה היא מתגרשת בעל כרחה‬ ‫החרשת או שאחיו בא על החרשת לא נפסלה הפקחת ואם בא היבם על החרשת ואח''כ‬ ‫כיון שקידושיה גמורים מכח אביה אבל פקחת שמקנה את עצמה מי אמר שהיא‬ ‫בא על הפקחת או שאחיו בא על הפקחת הוא פסל את החרשת‪ .‬גמרא גם אם לא בא‬ ‫מתגרשת על כרחה‪ ,‬ור' יוסה אמר שההוכחה היא מפקחת שהשיאה אביה וגדלה‬ ‫על הפקחת אסורה עליו החרשת כיון שזיקת הפקחת גמורה אלא החידוש הוא שאם‬ ‫והקידושין הם גמורים ובכל זאת היא יצאה שלא מדעתה‪.‬‬ ‫מתה הפקחת ולא בא עליה מותר בחרשת ואם בא עליה אפילו אם מתה אח''כ נפסלה‬ ‫לקמן שנינו שהיו נשואים שני חרשים ושתי חרשות שנישואיהם שוים מדרבנן ואח''כ‬ ‫החרשת‪.‬‬ ‫שנו שני פיקחים שהיא נשואים לפקחות או אחד חרש ואחד פיקח לחרשת ופקחת ואמר‬ ‫הלכה יג משנה אם נפלו לפניו גדולה וקטנה והיבם בא על הגדולה ואח''כ בא על‬ ‫ר' יוחנן שהיו צריכים לשנות ברישא את הציור של חרש בעל פקחת שנישואיהן מדרבנן‬ ‫הקטנה או שאחיו בא על הקטנה וחזר ובא על הגדולה או שאחיו בא על הגדולה פסל‬ ‫וכן המקרה של חרש בעל חרשת או פיקח בעל פיקחת שהנישואין שלהם שוים ורק‬ ‫את הקטנה‪ ,‬ור''א אומר‪,‬‬ ‫בסיפא יש לשנות פיקח שנשא חרשת שאין הנישואין שוים‪.‬‬ ‫דף עז שמלמדים את הקטנה למאן בו כך יכול ליבם לכתחילה את הגדולה‪ .‬גמרא‬ ‫הלכה ג משנה שני אחים חרשים שהיו נשואים לשתי אחיות חרשות או פקחות או אחת‬ ‫אפילו אם לא בא על הגדולה נאסרה הקטנה בזיקה של הגדולה אלא שאם לא בא על‬ ‫חרשת ואחת פקחת או ששתי אחיות חרשות היו נשואות לשני אחים פקחים או חרשים‬ ‫הגדולה ומת יכול ליבם את הקטנה ועכשיו שבא על הגדולה נאסרה הקטנה גם אם‬ ‫או לשני אחים שאחד חרש ואחד פיקח בכל האופנים הנ''ל הם פטורים מחליצה ויבום‪,‬‬ ‫מתה הגדולה‪.‬‬ ‫דף עט ואם הן לא היו אחיות יכנסו ואם רצו להוציא יוציאו‪ ,‬אם שני אחים שאחד מהם‬ ‫ר''א אמר שמלמדים את הקטנה למאן בו שלא מייבמים את הקטנה לכתחילה ור' מנא‬ ‫חרש ואחד מהם פיקח נשואים לשתי אחיות פקחות ומת החרש בעל הפקחת אשת היא‬ ‫אמר בסתם ור'' יצחק בן ר' חייה אמר בשם ר' יוחנן שזה כר''מ שלא חולצים או‬ ‫תצא ממנו משום אחות אשה ואם מת פיקח בעל הפקחת החרש בעל הפקחת יוציא את‬ ‫מייבמים לקטנה שמא יתברר שהיא איילונית‪.‬‬ ‫אשתו בגט ואשת אחיו אסורה עליו לעולם‪ .‬גמרא יש להסתפק מה דין צרתה של‬ ‫הלכה יד משנה אם יבם קטן בא על יבמה קטנה יגדלו זה עם זו ואם בא על גדולה היא‬ ‫הפקחת שהיתה נשואה לחרש יש להוכיח ממה ששנינו שאם בתו פקחת נשואה לאחיו‬ ‫תגדל אותו‪ ,‬יבמה שבאה תוך שלושים יום ליבום ואומרת לא נבעלתי כופין אותו‬ ‫החרש צרתה פטורה מחליצה ויבום‪.‬‬ ‫לחלוץ לה ואחרי שלושים יום מבקשים ממנו לחלוץ לה ואם הוא מודה שלא בעל‬ ‫הלכה ד משנה אם שני אחים פקחים היו נשואים לשתי אחיות אחת חרשת ואחת פיקחת‬ ‫אותה גם אחר י''ב חודש כופים אותו לחלוץ לה‪ ,‬מי שנדרה הנאה מהיבם שלה בחיי‬ ‫ומת הפיקח בעל החרשת היא תצא מהפקח בעל הפקחת משום אחות אשה החרש בעל‬ ‫בעלה כופין אותן לחלוץ לה ואם נדרה אחר מיתת בעלה מבקשים ממנו לחלוץ לה ואם‬ ‫הפקחת ואם מת הפיקח בעל הפקחת הפיקח בעל החרשת יוציא את אשתו בגט ואת‬ ‫התכוונה לכך גם אם נדרה בחיי בעלה מבקשים ממנו לחלוץ לה‪ .‬גמרא ר''מ סובר‬ ‫אשת אחיו בחליצה‪ .‬גמרא בדין צרתה יש להוכיח ממה ששנינו שאם בתו חרשת נשואה‬ ‫שטענת בתולים של הבעל היא רק עד שלושים יום‪ ,‬וחכמים אומרים שרק אם טען כך‬ ‫לאחיו פיקח צרתה חולצת לא מתיבמת‪.‬‬ ‫מיד ולכאורה אם בעל לכו''ע הטענה צריכה להיות מיד ואם לא בעל הטענה תהיה מיד‬ ‫הלכה ה משנה אם שני אחים אחד מהם חרש ואחד פיקח נשואין לשתי אחיות אחת‬ ‫כשבעל אלא מדובר בסתם וסובר ר''מ שאדם לא מעמיד עצמו אלא עד שלושים יום‬ ‫חרשת ואחת פקחת ומת החרש בעל החרשת היא תצא מהפקח משום אחות אשה ואם‬ ‫ורבנן סוברים שאדם לא מעמיד עצמו מלבעול אלא מיד אחר הנישואין‪ ,‬ור' ירמיה‬ ‫מת הפקח בעל הפקחת החרש בעל החרשת יוציא את אשתו בגט ואשת אחיו אסורה‬ ‫הסתפק לדעת ר''מ אם אדם נאמן לומר לא בעלתי ונסתפק בולד שנולד תוך ט' חדשים‬ ‫לעולם‪ .‬גמרא ולענין צרתה יש להוכיח ממה ששנינו שאם בתו חרשת נשואה לאחיו‬ ‫שהוא שתוקי‪ ,‬ויש להוכיח ממשנתינו שיבמה שאמרה תוך ל' יום לא נבעלתי כופין‬ ‫חרש צרתה פטורה חליצה ויבום‪.‬‬ ‫אותו לחלוץ לה ואחר שלושים יום מבקשים ממנו לחלוץ ואמר ר''א שזה לשיטת ר''מ‬ ‫הלכה ו משנה שני אחים שאחד מהם חרש ואחד פיקח שהיו נשואים לשתי נכריות‬ ‫והוא אמר שנאמנת רק עליה ולא על צרתה וכמו ששם סובר ר''א שאין לה נאמנות‬ ‫פקחות ומת החרש בעל הפקחת הפיקח יכול לחלוץ לה או לייבם אותה‪ ,‬ואם מת הפיקח‬ ‫לאסור את צרתה לשוק כך אין לו נאמנות לאסור את בנו‪.‬‬ ‫בעל הפיקחת החרש ייבם אותה ואינו יכול להוציאה לעולם‪ .‬גמרא יש להסתפק אם‬ ‫באופן שהוא אומר בעלתי והיא אומרת לא נבעלתי אך שהוא חוזר בו ואומר לא בעלתי‬ ‫אוכלת בתרומה ויש להוכיח ממה ששנינו בת ישראל פקחת שנישאה לכהן חרש אינה‬ ‫אינו נאמן כיון שאמר בעלתי אבל אם מתחילה הודה שלא בעל שניהם יכולים לעקור‬ ‫אוכלת בתרומה ואם מת ונפלה ליבם אם היה פיקח היא אוכלת בתרומה ואם היה חרש‬ ‫את החזקה‪ .‬שנינו במשנה שעד שלושים יום נאמנת שלא בעל יש להסתפק למשנה‬ ‫אינה אוכלת בתרומה‪.‬‬ ‫ראשונה בבכורות שמצוה לייבם מדוע לא נכפה אותו לבעול ולמשנה אחרונה שעדיף‬ ‫הלכה ז משנה אם שני אחים פקחים היו נשואים לשתי נכריות שאחת פקחת ואחת‬ ‫לחלוץ לא שמענו שכופים על כך‪ ,‬וביאר רב הונא בשם רב שמדובר שגט יוצא מתחת‬ ‫חרשת ומת הפיקח בעל החרשת הפיקח בעל הפיקחת יכול לכנסה ואם רצה להוציא‬ ‫ידו לידה והוא אומר שהוא בעל וא''כ זה גט אשה והיא אומרת לא נבעלתי וא''כ זה גט‬ ‫יוציא ואם מת הפיקח בעל הפקחת בעל החרשת יכול לחלוץ או לייבם‪ ,‬ואם היו שני‬ ‫יבמה תוך שלושים יום כופים אותו לחלוץ להתירה לשוק ואחר שלושים יום מבקשים‬ ‫אחים שאחד חרש ואחד פיקח שהיו נשואים לשתי נכריות ואחת חרשת ואחת פקחת‬ ‫ממנו לחלוץ‪ ,‬ור' יוסי שאל על הסיפא שאחר שלושים יום חזקה שבעל ומדוע מבקשים‬ ‫ומת החרש בעל החרשת הפיקח בעל הפיקחת יכנוס ואם רצה להוציא יוציא שהיא‬ ‫לחלוץ ולא לבעול והוא ביאר בשם רב הונא בשם רב שמדובר שיוצא גט מידו לידה‬ ‫יוצאת כמו שנכנסה ואם מת הפיקח בעל הפקחת החרש כונס ואינו מוציא לעולם‪ .‬גמרא‬ ‫וכיון שעברו שלושים יום חזקה שבעל לכן רק מבקשים ממנו לחלוץ ולא כופים אותו‬ ‫יש להסתפק אם תאכל בתרומה ויש להוכיח ממה ששנינו בת ישראל פקחת שמאורסת‬ ‫על כך‪.‬‬ ‫לכהן פיקח ולא הספיק לכנוס אותה לחופת נישואין והוא התחרש או שהיא התחרשה‬ ‫אם הוא אומר בעלתי והיא אומרת לא נבעלה פשוט שהוא מעלה לה מזונות אך אינו‬ ‫אינה אוכלת בתרומה ואם הוא מת והיא נפלה ליבם אפילו אם הוא חרש יכולה לאכול‬ ‫יורש אותה כיון שהיא מוחזקת‪ ,‬ויש להסתפק לגבי נכסי אחיו‪ ,‬ובאופן שהוא אומר לא‬ ‫בתרומה ובזה יפה כח היבם מכח הבעל שיבם חרש מאכיל ובעל חרש אינו מאכיל‪.‬‬ ‫בעלתי והיא אומרת שנבעלה פשוט שאינו מעלה לה מזונות ולא יורש את נכסי אחיו‬ ‫פרק האשה שלום‬ ‫אך יש להסתפק אם הוא יורש אותה שהרי לגבי חזקת הממון שלה יש הודאה שלה‬ ‫הלכה א משנה אשה שהלכה עם בעלה למדינת הים ויש שלום בינו לבינה ושלום‬ ‫שהיא נבעלה אך יש הודאה שלו שלא מגיע לו‪.‬‬ ‫בעולם והיא באה ואמרה מת בעלי תינשא או תתיבם‪ ,‬ואם יש שלום בינו לבינה ויש‬ ‫פרק חרש שנשא‬ ‫מלחמה בעולם והיא באה ואמרה מת בעלי אינה נאמנת ור' יהודה אומר שלעולם היא‬ ‫הלכה א משנה אם חרש נשא פקחת או פקח נשא חרשת אם רצה להוציא יוציא אם‬ ‫לא נאמנת אלא א''כ היא באה בוכה עם בגדים קרועים ואמרו לו אחת זו ואחת זו תנשא‪.‬‬ ‫רצה לקיים יקיים שכמו שהוא כנס ברמיזה כך הוא מוציא ברמיזה אם פיקח נשא פקחת‬ ‫גמרא יש להקשות שאשה שיש עדים שהיא אשת איש אינה נאמנת לומר גרושה אני כך‬ ‫והיא התחרשה אם רצה להוציאה יוציא ואם רצה לקיימה יקיים אך אם נשטתה לא‬ ‫לא יאמינו לה שבעלה מת יש לומר שהיא נאמנת למיתה כיון שאם יבא אינה יכולה‬ ‫יוציא ואם הוא התחרש או השתטה לא יוציא לעולם‪ .‬גמרא חרש שנשא פקחת יכול‬ ‫להכחיש אותו אך אם אומרת גרושה אני והוא יאמר שלא היא תכחיש אותו‪ ,‬ויש‬ ‫לרמוז ולתת לה גט‪,‬‬ ‫להקשות שנאמין לה אם אמרה מת יבמי אך לקמן שנינו שאינה נאמנת לומר מת יבמי‬ ‫דף עח וכמו שהוא רומז כך הוא נרמז אם אחרים רמזו לו לקדש או להוציא‪ ,‬והמשנה‬ ‫שתנשא ומת אחותי שתכנס לביתה ור' בא אומר שהחילוק הוא שלבעלה שנשאה לו‬ ‫מדברת בקידושי כסף אך אם קידש בבעילה הקידושין גמורים אך הגט אינו גמור‪ ,‬ור''א‬ ‫לרצונה היא נאמנת לומר שהוא מת אך יבמה שנפלה לו בעל כרחה אנה נאמנת לומר‬ ‫שאל את ר' יוחנן אם יש עונש בבא על אשת חרש או שוטה אמר לו ר' יוחנן שאין בה‬ ‫שהוא מת והקשה ר' הושעיא א''כ אשה שנשאה בעל כרחה ע''י אביה לא תהיה נאמנת‬ ‫אפילו אשם תלוי וכן אמר ר' יעקב בר אחא בשם ר' יוחנן ור' הילא אמר בשם ר''א‬ ‫לומר שבעלה מת‪.‬‬ ‫שאפילו אשם תלוי אין בה‪ ,‬ולפ''ז אם בא אחר וקידשה תפסו בה קידושיו ואם גירשה‬ ‫למשנה אחרונה לקמן עד אחד נאמן להתיר אשה כשאמר שמת בעלה ולמשנה ראשונה‬ ‫מותרת להנשא לראשון שהרי לא היתה אשתו‪ ,‬ואינו נחשב כקידושי ספק וכמו ששנה‬ ‫עד אחד לא מתיר אותה אך האשה עצמה נאמנת לומר שמת בעלה שעד אחד חשוד‬ ‫ר' חייה שאשת חרש שגירשה החרש ונשה לחרש או פיקח שייך בה האיסור לא יוכל‬ ‫לקלקל אותה אך היא לא חשודה לקלקל את עצמה‪.‬‬ ‫בעלה הראשון לשוב לקחתה ואשת פיקח שגירשה ונשאה לחרש או פיקח שייך בה לא‬ ‫יש להסתפק בעד אחד במלחמה ויש להוכיח מהמקרה שהיה בזמן רבי שאמרו לאדם‬ ‫יוכל בעלה הראשון לשוב לקחתה‪ ,‬ואשת חרש שהלך בעלה למדינת הים ואמרו לה מת‬ ‫אחד שבא היכן פלוני ואמר מת היכן פלוני אמר מת אמרו לו וכי כולם מתים אמר להם‬ ‫בעלך ונשאה לחרש או פיקח ואח''כ בא בעלה תצא מזה ומזה ואשת פיקח שהלך בעלה‬ ‫וכי אם לא היו מתים לא היו באים‪,‬‬