מה בדף ירושלמי · Ma Bedaf Yerushalmi — בראשית (2026-10-05)

לשורי ףדב מה
לע''נ הגאון רבי אברהם בן רבי בס"ד
ימ
שמשון רפאל ארלנגר זצוק''ל
הערות והנצחות טל' 0548449853או מייל
MABADAF12@GMAIL.COM
גליון 205פרשת בראשית תשפ''ז ירושלמי יבמות עג-עט
הלכה ה משנה מי שמיאנה באיש ונשאה לאחר והוא גירש אותה ואח''כ נשאה אחר דף עג יש להסתפק אם חכמים חלקו על ר' חנניה בן אנטיגנוס שקטנה שלא שומרת
ומיאנה בו מי שיצאה ממנו בגט אסורה לחזור אליו ומי שיצאה ממנו במיאון היא יכולה קידושיה אינה צריכה מיאון ,ויש להוכיח ממה שאמר ר' יוחנן איזו קטנה צריכה גט זו
לחזור אליו .גמרא כשבאה להנשא לאחר יש בה רק זיהום לכהונה. שנותנים לה גט ודבר נוסף והיא מוציאה אותו כשמבקשים אותו ממנה וזה כבר נקרא
ר' יוסי בן ר' בון אומר שמי שיצאה ממנו בגט אסורה לחזור אליו בתנאי שהיא יצאה דעת לענין גט וזה לפני השיעור של ר' חנניה א''כ חכמים חלקו עליו.
מקודם בגט ואם מיאנה בו הנישואין נעקרו במיאון והיא יכולה לחזור לבעלה הקודם. ר''א אמר שאין מעשה קטנה כלום ובעלה אינו זכאי במציאתה ומעשה ידיה והפרת
הלכה ו משנה מי שגירש את אשתו והחזיר אותה היא יכול להתיבם לאחיו, נדריה והיא אינה אשתו לכל ענין אך היא יוצאת רק במיאון ,ואמר ר' ישמעאל שהוא
דף עה ור''א אוסר וכן מי שגירש יתומה והחזירה ומת היא יכולה להתיבם ור''א אוסר, חזר על כל החכמים ולא מצא מי שהשוה את מידותיו בקטנה מלבד ר''א וגם הוא אמר
קטנה שאביה השיא אותה והיא התגרשה היא כיתומה בחיי האב ואם החזיר אותה היא שהיא צריכה מיאון.
לא יכולה להתיבם כיון שהיא גרושת אחיו והנישואין השניים הם רק מדרבנן ,וחכמים ר' אבהו אמר שהיה מעשה שאמו של ר''א דחקה בו לשאת את בת אחותו והוא אמר
מודים לר''א כשגירש אותה כשהיא קטנה והחזיר אותה כשהיא קטנה שהגירושין הם לה לכי הנשאי לאדם צעיר ממני עד שהיא אמרה לו אהיה שפחתך לרחוץ רגלי עבדי
גמורים והחזרה אינה גמורה ואם גירש אותה כשהיתה קטנה והחזיר אותה כשגדלה או אדוני ובכל זאת כשהוא כנס אותה הוא לא הכיר אותה עד שהביאה שתי שערות.
שגדלה תחתיו היא יכולה להתיבם .גמרא ר''א אסר בגרושת אחיו שהחזירה שאינה יש להסתפק לדעת ר''א שאינה כאשתו האם יש לה קנס ממנו כמפותה ולר' יהושע יש
מתיבמת שהיא עמדה עליו באיסור שעה אחת וחכמים הודו לר''א בקטנה שהשיאה להסתפק אם יש לה קנס מאחר שבא עליה ,עוד יש להסתפק אם כהן נשאה קודם מיאון
אביה והתגרשה והחזיר אותה כיון שהקידושין והגירושין היא מדאורייתא והחזרה היא ונעשתה חללה והיא תמאן ותעקור את הנישואין מעיקרם ותצא מכלל חללה וכן אם
רק מדרבנן ,ונחלקו לגבי צרתה שרב ור' יוחנן אסרו ור''ל התיר ,ואמר ר''א שהוא חיפש נולד לה בן מהשני היא תעקור ממנו את הממזרות אם תמאן ,ור' יצחק הוסיף לשאול
בכל חכמי א''י ובבל ולא מצא מי שמתיר את צרתה כמותו מלבד ר''ל ,ורב המנונא ישב אם ע''י מיאון היא חוזרת לאכול מנכסי אביה שירשו אחיה ,ופשוט שאינה מקבלת מזון
לפני רב אדא בר אחוה ושאל אותו האם צרתה מותרת ואמר רב אדא שהיא מותרת מנכסי בעלה שהרי תנאי כתובה הוא את תשבי בביתי ותזוני מנכסי ועכשיו היא לא
והוא שאל מה הדין בגרושה עצמה אמר לו שאסורה אמר לו א''כ איך צרתה מותרת בביתו אך הספק הוא לענין שהיא תזון מנסכי אביה.
ור' אבא בר ממל שמסתבר כמו הסובר שצרתה מותרת ולמ''ד שצרתה אסורה יש לומר שנינו בתרומות שר' יהודה סובר שקטן שלא הביא שתי שערות תרומתו תרומה ובשם
ממה נפשך שעל הצד שקנה בה כנגדו מותרת צרתה ועל הצד שלא קנה בה ממילא ר''מ שנו שלעולם אין תרומתו תרומה עד שיביא שתי שערות ,ור' אבין כהנא אמר בשם
הצרה מותרת שהיא לא צרה שלה ור' שמי שאל וכי ניתן לומר בעריות מה נפשך אלא ר' הילא שקטן אינו תורם שנאמר ולא תשאו עליו חטא בהרימכם שרק מי שהוא
יש לדון שיבמה שאין כולה ראויה להנשא לחוץ היא נחשבת כערוה והיא פוטרת צרתה בנשיאות חטא תורם ומי שאינו בנשיאות חטא אינו תורם ,והקשו עליו הרי גוי אינו
ממילא גם הצד שאינו קנוי בה הוא כערוה ואוסר את צרתה. בנשיאות עוון והוא תורם ,ור' יוסי למד בשם ר' הילא שנאמר ונחשב לכם והרמותם
ר' יודן הקשה שכמו ששנינו לגבי פיקח שנשוי לחרשת וקטנה שהיא קנויה ומשויירת שמי ששייך בו מחשבה תורם ומי שלא שייך בו מחשבה אינו תורם ,והקשו הרי לגוים
והיא צריכה חליצה כמו כן נאמר שיחלוץ את הצד הקנוי בקטנה וייבם את צרתה וזה אין מחשבה והם תורמים וכמו ששנה ר' הושעיא שאין לגוים מחשבה בין להכשר
יועיל ממה נפשך אך עד שהוא מקשה על רבנן יכלו להקשות גם לר''א אלא שהוא הלך זרעים בין לתרומה ,ור' אחא בר חיננא אמר בשם כהנא שההלכה כמי שסובר שמי
כדעת ב''ש שאמרו שרק ארוסות ממאנות ולא נשואות. שאינו תורם אינו מקדיש והוא לא אמר בלשון שמי שתורם מקדיש שהרי ר' יהודה
הלכה ז משנה אם שני אחים היו נשואים לשתי יתומת קטנות ומת בעלה של אחת מהן סובר שהוא תורם אך אינו מקדיש ,ור' יוחנן סובר שגם מי שאינו תורם מקדיש אך רק
היא לא מתיבמת משום אחות אשה וכן אם הם היו נשואים לשתי חרשות ,ואם אחת עולה ושלמים ולא חטאת שהרי אין לו חטאת חלב או דם ,ויש להסתפק בקרבן זב או
גדולה ואחת קטנה ומת בעלה של הקטנה אינה נופלת לפניו משום שהיא אחות אשתו צרעת שהם דברים של חובה ואינו חייב בהם או שכיון שהוא שייך בטומאות הללו
ואם מת בעלה של הגדולה לר''א מלמדים את הקטנה וייעקרו נישואיה וייבם את א''כ יביא עליהם קרבן ,וגוי לכו''ע יכול להביא קרבן שלמדו מאיש איש אשר יקריב
הגדולה ור ''ג אומר שאכן אם מיאנה בו ייבם את הגדולה ואם לא תמתין עד שתגדל קרבנו וריבו גוים ,ויש להסתפק בקטן שגם שאינו שייך בשליחות אם יכול להקדיש
ואז היבמה לא תיפול לפניו משום שהיא אחות אשתו ור' יהושע סובר שאינו יכול לאחרים בקרבנות שהוא שייך בהם ,ור' יודן הוכיח שאם פירותיו הם טבל הוא יכול
להשאר עם אשתו ואוי לו עליה ויוציא אותה בגט ואוי לו על היבמה ויחלוץ לה .גמרא להתיר אותם ע''י שיתרום ובכל זאת לא מועיל שליחות שקטן יתרום א''כ גם בדברים
בשתיהן קטנות קנינן שוה ואחת מהן אשתו כמו שאשת המת זקוקה לו ולכן נקטו הללו שהוא נטמא בהם לא יעשה שליח לאחרים ,ולענין ביכורים זה תלוי במחלוקת ר'
שתיהן קטנות ולא קטנה וחרשת שקנינן אינו שוה ,ואכן ר' חייה שנה קטנה וחרשת יהודה וחכמים שר' יהודה סובר שביכורים הוקשו לקדשי הגבול וא''כ לא יביא
שאם מת בעל הקטנה בעל החרשת מוציאה בגט והקטנה תמתין עד שתגדל ותחלוץ ולחכמים שהוקש לקדשי המקדש א''כ קטן יכול להביא ביכורים,
ואין לומר שתחלוץ מיד שהרי ר''מ סובר שלא חולצים או מייבמים לקטנה שמא דף עד ויש להסתפק בקרבן חגיגה שהוא חובה ואינו חייב או שהוא שֵ ם שלמים א''כ
כשתגדל יתברר שהיא איילונית ,ואם מת בעל החרשת בעל הקטנה יוציא בגט והחרשת יביא חגיגה ,וכן יש להסתפק בפסח שהוא חובה א''כ אינו שייך בחובה או לדברי ר''ל
אסורה עליו לעולם ואם עבר ובא על החרשת יוציא אותה בגט והיא מותרת לשוק בשם ר' הושעיא שפסח כל השנה הוא משתנה לשם שלמים א''כ קטן יביא פסח ,וכן
שמצד קנין הקטנה היא פטורה מיבום וכנגד מה ששייר בקטנה הוא קיים יבום בחרשת, יש להסתפק אם קטן יביא מעשר בהמה ואם נסבור כר''מ שלמד מהפסוק מכל
וכמו שאמר ר' הילא מפני תקנתה למרות שביאה פסולה לא פוטרת מזיקה היינו מעשרותיכם שהוקשו כל המעשרות זה לזה וכמו שקטן אינו מביא מעשר דגן כך לא
להצריך חליצה אך לא השאירו בה איסור עולם אחרי שכבר קיים יבום. יביא מעשר בהמה וכמו שאינו מביא מעשר בהמה כך לא יביא תמורה וגם אם נסבור
מה ששנינו בדברי ר''ג שאם מת בעל הגדולה תמתין עד שתגדל הקטנה והיא תצא כר''ש שמעשר בהמה מלמד על כל הקדשים לענין תמורה כמו שקטן אינו מביא מעשר
משום אחות אשה ,ויש לפרש במשנה שהקטנה תמתין עד שתגדל ותיבעל שהיא בהמה ואינו ממיר בה כך אינו עושה תמורה בכל הקדשים.
מתקדשת באותה בעילה, יש להסתפק בקטן שהקדיש אם אחרים חייבים על קדשיו בחוץ רב כהנא אמר שלא
דף עו ור''א אומר שאפילו לא בעל אותה היא פוטרת את אחותה שהקידושין חייבים ור' יוחנן ור''ל אומרים אחרים חייבים על קדשיו בחוץ ,וקשה על ר' כהנא ממה
הראשונים תלוים ועומדים עד שהיא גדלה ואז הם תופסים למפרע. שר' יהודה סובר שהוא יכול לתרום תרומה א''כ מדוע הקדשים שלו אינן קדשים
ר' יוחנן אומר שרק ר''ג סובר שמקדש אחות יבמתו יבמתו נפטרה מחליצה ויבום ומה גמורים ,יש לומר שהוא סובר כמ''ד שתרומה בזמן הזה מדרבנן אך בדאורייתא אינו
ששנינו לעיל ששומרת יבם שאחיו קידש את אחותה שאסור לכנסה עד שאחיו ייבם תרומה גמורה וכן קדשיו אינם קדשים גמורים ,וכן קשה על ר' יוחנן ור''ל מדברי ר'
אותה זה לא כר''ג שסובר שכשגדלה היא פוטרת את אחותה ,ואמר ר' חגיי לפני ר' יהושע שהבעל יכול להפר נדריה איך נישואין מדרבנן יכולים לתת לו כח להפר נדר
זירא בשם מנחם בשם ר' יוחנן שהלכה כר''א שאם מיאנה מועיל המיאון ויכול ליבם מהתורה ,ור' זירא אומר שלר' יוחנן אכן אין לגרוס הפרת נדרים ור' נסא אומר שניתן
את האחות ויש להקשות הרי ר''א אמר שמלמדים את הקטנה למאן בו ור''ג סבר שאם להעמיד באיסרות שאסור רק מדרבנן וכר' יוחנן שלא לוקים על איסרות ,ומה ששנינו
מיאנה מיאנה ,ור' זירא עצמו אמר בשם ר' חייה בשם ר' יוחנן שהלכה כר' יהושע שאם בנדה שקודם י''א לבת וי''ב לבן אף שאמרו יודעין אנו לשם מי נדרנו או הקדשנו אין
מיאנה מיאנה אך קשה שר' יהושע אמר אוי לו על אשתו ועל אשת אחיו ,ור' הילא אמר נדרם נדר ואין הקדשם הקדש ואחר י''ב לבת וי''ג לבן אפילו אם אמרו אין אנו יודעים
בשם ר' יוסי בשם ר' יוחנן שהלכה כר''ג ור' יהושע מודה לר''ג שאם מיאנה מיאנה לשם מי נדרנו והקדשנו חל הנדר וההקדש ,ולר' כהנא זה תלוי במחלוקת כאן שלר'
ואם לא תמתין עד שתגדל קטנה ואם לא יוציא את אשתו בגט ואת אשת אחיו בחליצה. יוסי חל הנדר וההקדש ולרבנן לא חל הנדר וההקדש ולר' יוחנן ור''ל המשנה שם שנויה
הלכה ח משנה אם היה נשוי לשתי יתומות קטנות ומת ביאה או חליצה באחת מהן לכו''ע שמועיל מדאורייתא.
פוטרת צרתה ,וכן אם היה נשוי לשתי חרשות אך אם היה נשוי לקטנה וחרשת ביאה הלכה ג משנה ר''א בן יעקב אומר שאם קטנה מתעכבת בגלל האיש כאילו היא אשתו
או חליצה באחת מהן אינה פוטרת צרתה .גמרא בשתיהן חרשות או קטנות קנינן שוה ואינו מיאון ואם העכבה לא ממנו וכבר גלתה שאינה חפיצה בו היא אינה אשתו .גמרא
אך בחרשת וקטנה אין קנינן שוה ומה יעשה אמר רב חייה בר אשי בשם רב שיכנוס את בברייתא שנו שר''א בן יעקב אמר שבעכבה שהיא מהאיש יוצאת רק בגט ועכבה שהיא
החרשת ויוציא אותה בגט והקטנה תמתין עד שתגדל ותחלוץ ולא תחלוץ מיד כר''מ ממנה היא יוצאת רק במיאון.
שלא חולצים או מייבמים לקטנה שמא תגדל ויתברר שהיא איילונית ,ואם בא על הלכה ד משנה מי שמיאנה באיש הוא מותר בקרובותיה והיא מותרת בקרוביו ואינה
הקטנה יוציא אותה בגט והחרשת אסורה לעולם ואם עבר ובא על החרשת יוציא אותה פסולה לכהונה ואם נתן לה גט הוא נאסר בקרובתיה והיא נאסרה בקרוביו ,והיא נפסלה
בגט והיא מותרת לשוק כמו שאמר ר' הילא שלא גזרו בה מפני תקנתה ,ור' בון בר חייא לכהונה ,אם נתן לה גט והחזיר אותה ומיאנה בו ונשאה לאחר והתאלמנה או התגרשה
שאל את ר' הילא מה הכונה מפני תקנתה אמר לו שכמו ששנינו לעיל בבן ט' שביאה ממנו היא יכולה לחזור אליו ואם מיאנה בו והחזיר אותה ואח''כ נתן לה גט והיא נשאה
פסולה לא פוטרת את הזיקה והחליצה שחולץ לראשונה בצד שקנויה לשני וכונס את לאחר והתאלמנה או התגרשה ממנו אינה יכולה לחזור אליו והכלל הוא שגט אחר
צרתה וגם כאן נאמר שיחלוץ את הצד הקנוי בקטנה ויכנוס את החרשת ואם היא קנויה מיאון אסורה לחזור אליו ומיאון אחר גט היא יכולה לחזור אליו .גמרא ר' יוחנן אמר
לגמרי א''כ יקיים את היבום ואם אינה קנויה היא לא צרת הקטנה ואין בה איסור לא שיש רק זיהום לכהונה שנהגו לא לנשאן אך מעיקר הדין הן מותרות וב''ד לא מונעים
יבנה ,אמר ר' בון שר''ל אמר שלא מצאנו שתי יבמות שאחת חולצת ואחת מתיבמת מהן להנשא לכהונה.
למדינת הים ואמרו לה מת בעלך ונשאה לחרש ואח''כ בא הפיקח סברו לומר שיוציא וכי מצאנו שתי יבמות שאחת חולצת ואחת יוצאת בגט אמר ר' הילא שלעיל שנינו
החרש ותחזור לפיקח אך למעשה קנסו גם בה כדי שתבדוק כראוי. בשתי יבמות שעשה מאמר באחת וחלץ לשניה הראשונה צריכה גט.
שנינו במשנה שבנשתטית לא יוציא ואמרו אצל ר' ינאי שהטעם הוא משום שהיא נגררת הלכה ט משנה אם נפלו לפניו פקחת וחרשת ביאת הפקחת פוטרת את החרשת וביאת
אחר כל אחד ור' זירא ור' אילא אמרו שהטעם הוא שהיא לא יכול לשמור את הגט החרשת אינה פוטרת את הפקחת .גמרא ביאת החרשת אינה פוטרת אלא פוסלת את
שלה ,ור' נחמיה בן ר' עוקבן בן ר' יוסי אמר שיש בזה כמה נ''מ שאם גירש למ''ד הפקחת מלהתיבם.
שהחסרון משום שמירת הגט לא חל הגט ולמ''ד משום גרירה חל הגט ,עוד נ''מ אם הלכה י משנה אם נפלו לפני גדולה וקטנה ביאת הגדולה פוטרת את הקטנה וביאת
יש לה בן או אב או אח ששומרים עליה שמצד שמירת הגט לא חל הגט אך משום הקטנה אינה פוטרת את הגדולה .גמרא ביאת הקטנה לא רק שאינה פוטרת אלא פוסלת
שמירתה חל הגט כיון שהיא שמורה ,ועוד נ''מ באופן שלפעמים היא שוטה ולפעמים את הגדולה מלהתיבם.
היא בריאה שמצד שמירת הגט חל הגט אם היתה בריאה בשעת הנתינה אך מצד הלכה יא משנה מי שהיה נשוי לשתי יתומות קטנות ומת והיבם בא על הראשונה ואח''כ
שמירתה שייך הגזירה שבשעה שהיא שוטה היא לא שמורה. בא על השניה או שאחיו בא על השניה זה לא פוסל את הראשונה וכן אם היו שתי
הלכה ב משנה ר' יוחנן בן נורי אומר מדוע אשה שהתחרשה יוצאת בגט ואילו איש חרשות אך אם היו קטנה וחרשת והיבם בא על הקטנה ואח''כ על החרשת או שאחיו
שהתחרש אינו מוציא בגט אמרו לו שאשה מתגרשת לרצונה ושלא לרצונה ואילו איש בא על החרשת לא פסל את הקטנה אך אם בא היבם על החרשת ואח''כ בא על הקטנה
מגרש רק לרצונו ,ור' יוחנן בן גודגדא העיד על חרשת שהשיאה אביה שיוצאת בגט או שאחיו בא על הקטנה הוא פסל את החרשת .גמרא ואפילו אם לא בא על הקטנה
ואמרו לו שגם פיקחת שהתגרשה יוצאת בגט .גמרא ר' חנניה הקשה על מה שהשיבו הוא פסל את החרשת מצד הזיקה של הקטנה אלא שאילו לא בא על הקטנה ומתה היה
לר' יוחנן בן נורי שלפיקחת יש דעת לכן היא יוצאת לרצון ושלו לרצון אך בחרשת אין מותר בחרשת וכשבא עליה אפילו אם מתה אח''כ הוא פסל את החרשת.
כלל דעת ,וא''כ קשה מה הוסיפו עדות של ר' יוחנן בן גודגדא כשיש פירכא לטעם הלכה יב משנה אם נפלו לפניו פקחת וחרשת והיבם בא על הפקחת ואח''כ בא על
עצמו שאמרו לו ,וסבר ר' חנניה שדוקא חרשת שאביה השיאה היא מתגרשת בעל כרחה החרשת או שאחיו בא על החרשת לא נפסלה הפקחת ואם בא היבם על החרשת ואח''כ
כיון שקידושיה גמורים מכח אביה אבל פקחת שמקנה את עצמה מי אמר שהיא בא על הפקחת או שאחיו בא על הפקחת הוא פסל את החרשת .גמרא גם אם לא בא
מתגרשת על כרחה ,ור' יוסה אמר שההוכחה היא מפקחת שהשיאה אביה וגדלה על הפקחת אסורה עליו החרשת כיון שזיקת הפקחת גמורה אלא החידוש הוא שאם
והקידושין הם גמורים ובכל זאת היא יצאה שלא מדעתה. מתה הפקחת ולא בא עליה מותר בחרשת ואם בא עליה אפילו אם מתה אח''כ נפסלה
לקמן שנינו שהיו נשואים שני חרשים ושתי חרשות שנישואיהם שוים מדרבנן ואח''כ החרשת.
שנו שני פיקחים שהיא נשואים לפקחות או אחד חרש ואחד פיקח לחרשת ופקחת ואמר הלכה יג משנה אם נפלו לפניו גדולה וקטנה והיבם בא על הגדולה ואח''כ בא על
ר' יוחנן שהיו צריכים לשנות ברישא את הציור של חרש בעל פקחת שנישואיהן מדרבנן הקטנה או שאחיו בא על הקטנה וחזר ובא על הגדולה או שאחיו בא על הגדולה פסל
וכן המקרה של חרש בעל חרשת או פיקח בעל פיקחת שהנישואין שלהם שוים ורק את הקטנה ,ור''א אומר,
בסיפא יש לשנות פיקח שנשא חרשת שאין הנישואין שוים. דף עז שמלמדים את הקטנה למאן בו כך יכול ליבם לכתחילה את הגדולה .גמרא
הלכה ג משנה שני אחים חרשים שהיו נשואים לשתי אחיות חרשות או פקחות או אחת אפילו אם לא בא על הגדולה נאסרה הקטנה בזיקה של הגדולה אלא שאם לא בא על
חרשת ואחת פקחת או ששתי אחיות חרשות היו נשואות לשני אחים פקחים או חרשים הגדולה ומת יכול ליבם את הקטנה ועכשיו שבא על הגדולה נאסרה הקטנה גם אם
או לשני אחים שאחד חרש ואחד פיקח בכל האופנים הנ''ל הם פטורים מחליצה ויבום, מתה הגדולה.
דף עט ואם הן לא היו אחיות יכנסו ואם רצו להוציא יוציאו ,אם שני אחים שאחד מהם ר''א אמר שמלמדים את הקטנה למאן בו שלא מייבמים את הקטנה לכתחילה ור' מנא
חרש ואחד מהם פיקח נשואים לשתי אחיות פקחות ומת החרש בעל הפקחת אשת היא אמר בסתם ור'' יצחק בן ר' חייה אמר בשם ר' יוחנן שזה כר''מ שלא חולצים או
תצא ממנו משום אחות אשה ואם מת פיקח בעל הפקחת החרש בעל הפקחת יוציא את מייבמים לקטנה שמא יתברר שהיא איילונית.
אשתו בגט ואשת אחיו אסורה עליו לעולם .גמרא יש להסתפק מה דין צרתה של הלכה יד משנה אם יבם קטן בא על יבמה קטנה יגדלו זה עם זו ואם בא על גדולה היא
הפקחת שהיתה נשואה לחרש יש להוכיח ממה ששנינו שאם בתו פקחת נשואה לאחיו תגדל אותו ,יבמה שבאה תוך שלושים יום ליבום ואומרת לא נבעלתי כופין אותו
החרש צרתה פטורה מחליצה ויבום. לחלוץ לה ואחרי שלושים יום מבקשים ממנו לחלוץ לה ואם הוא מודה שלא בעל
הלכה ד משנה אם שני אחים פקחים היו נשואים לשתי אחיות אחת חרשת ואחת פיקחת אותה גם אחר י''ב חודש כופים אותו לחלוץ לה ,מי שנדרה הנאה מהיבם שלה בחיי
ומת הפיקח בעל החרשת היא תצא מהפקח בעל הפקחת משום אחות אשה החרש בעל בעלה כופין אותן לחלוץ לה ואם נדרה אחר מיתת בעלה מבקשים ממנו לחלוץ לה ואם
הפקחת ואם מת הפיקח בעל הפקחת הפיקח בעל החרשת יוציא את אשתו בגט ואת התכוונה לכך גם אם נדרה בחיי בעלה מבקשים ממנו לחלוץ לה .גמרא ר''מ סובר
אשת אחיו בחליצה .גמרא בדין צרתה יש להוכיח ממה ששנינו שאם בתו חרשת נשואה שטענת בתולים של הבעל היא רק עד שלושים יום ,וחכמים אומרים שרק אם טען כך
לאחיו פיקח צרתה חולצת לא מתיבמת. מיד ולכאורה אם בעל לכו''ע הטענה צריכה להיות מיד ואם לא בעל הטענה תהיה מיד
הלכה ה משנה אם שני אחים אחד מהם חרש ואחד פיקח נשואין לשתי אחיות אחת כשבעל אלא מדובר בסתם וסובר ר''מ שאדם לא מעמיד עצמו אלא עד שלושים יום
חרשת ואחת פקחת ומת החרש בעל החרשת היא תצא מהפקח משום אחות אשה ואם ורבנן סוברים שאדם לא מעמיד עצמו מלבעול אלא מיד אחר הנישואין ,ור' ירמיה
מת הפקח בעל הפקחת החרש בעל החרשת יוציא את אשתו בגט ואשת אחיו אסורה הסתפק לדעת ר''מ אם אדם נאמן לומר לא בעלתי ונסתפק בולד שנולד תוך ט' חדשים
לעולם .גמרא ולענין צרתה יש להוכיח ממה ששנינו שאם בתו חרשת נשואה לאחיו שהוא שתוקי ,ויש להוכיח ממשנתינו שיבמה שאמרה תוך ל' יום לא נבעלתי כופין
חרש צרתה פטורה חליצה ויבום. אותו לחלוץ לה ואחר שלושים יום מבקשים ממנו לחלוץ ואמר ר''א שזה לשיטת ר''מ
הלכה ו משנה שני אחים שאחד מהם חרש ואחד פיקח שהיו נשואים לשתי נכריות והוא אמר שנאמנת רק עליה ולא על צרתה וכמו ששם סובר ר''א שאין לה נאמנות
פקחות ומת החרש בעל הפקחת הפיקח יכול לחלוץ לה או לייבם אותה ,ואם מת הפיקח לאסור את צרתה לשוק כך אין לו נאמנות לאסור את בנו.
בעל הפיקחת החרש ייבם אותה ואינו יכול להוציאה לעולם .גמרא יש להסתפק אם באופן שהוא אומר בעלתי והיא אומרת לא נבעלתי אך שהוא חוזר בו ואומר לא בעלתי
אוכלת בתרומה ויש להוכיח ממה ששנינו בת ישראל פקחת שנישאה לכהן חרש אינה אינו נאמן כיון שאמר בעלתי אבל אם מתחילה הודה שלא בעל שניהם יכולים לעקור
אוכלת בתרומה ואם מת ונפלה ליבם אם היה פיקח היא אוכלת בתרומה ואם היה חרש את החזקה .שנינו במשנה שעד שלושים יום נאמנת שלא בעל יש להסתפק למשנה
אינה אוכלת בתרומה. ראשונה בבכורות שמצוה לייבם מדוע לא נכפה אותו לבעול ולמשנה אחרונה שעדיף
הלכה ז משנה אם שני אחים פקחים היו נשואים לשתי נכריות שאחת פקחת ואחת לחלוץ לא שמענו שכופים על כך ,וביאר רב הונא בשם רב שמדובר שגט יוצא מתחת
חרשת ומת הפיקח בעל החרשת הפיקח בעל הפיקחת יכול לכנסה ואם רצה להוציא ידו לידה והוא אומר שהוא בעל וא''כ זה גט אשה והיא אומרת לא נבעלתי וא''כ זה גט
יוציא ואם מת הפיקח בעל הפקחת בעל החרשת יכול לחלוץ או לייבם ,ואם היו שני יבמה תוך שלושים יום כופים אותו לחלוץ להתירה לשוק ואחר שלושים יום מבקשים
אחים שאחד חרש ואחד פיקח שהיו נשואים לשתי נכריות ואחת חרשת ואחת פקחת ממנו לחלוץ ,ור' יוסי שאל על הסיפא שאחר שלושים יום חזקה שבעל ומדוע מבקשים
ומת החרש בעל החרשת הפיקח בעל הפיקחת יכנוס ואם רצה להוציא יוציא שהיא לחלוץ ולא לבעול והוא ביאר בשם רב הונא בשם רב שמדובר שיוצא גט מידו לידה
יוצאת כמו שנכנסה ואם מת הפיקח בעל הפקחת החרש כונס ואינו מוציא לעולם .גמרא וכיון שעברו שלושים יום חזקה שבעל לכן רק מבקשים ממנו לחלוץ ולא כופים אותו
יש להסתפק אם תאכל בתרומה ויש להוכיח ממה ששנינו בת ישראל פקחת שמאורסת על כך.
לכהן פיקח ולא הספיק לכנוס אותה לחופת נישואין והוא התחרש או שהיא התחרשה אם הוא אומר בעלתי והיא אומרת לא נבעלה פשוט שהוא מעלה לה מזונות אך אינו
אינה אוכלת בתרומה ואם הוא מת והיא נפלה ליבם אפילו אם הוא חרש יכולה לאכול יורש אותה כיון שהיא מוחזקת ,ויש להסתפק לגבי נכסי אחיו ,ובאופן שהוא אומר לא
בתרומה ובזה יפה כח היבם מכח הבעל שיבם חרש מאכיל ובעל חרש אינו מאכיל. בעלתי והיא אומרת שנבעלה פשוט שאינו מעלה לה מזונות ולא יורש את נכסי אחיו
פרק האשה שלום אך יש להסתפק אם הוא יורש אותה שהרי לגבי חזקת הממון שלה יש הודאה שלה
הלכה א משנה אשה שהלכה עם בעלה למדינת הים ויש שלום בינו לבינה ושלום שהיא נבעלה אך יש הודאה שלו שלא מגיע לו.
בעולם והיא באה ואמרה מת בעלי תינשא או תתיבם ,ואם יש שלום בינו לבינה ויש פרק חרש שנשא
מלחמה בעולם והיא באה ואמרה מת בעלי אינה נאמנת ור' יהודה אומר שלעולם היא הלכה א משנה אם חרש נשא פקחת או פקח נשא חרשת אם רצה להוציא יוציא אם
לא נאמנת אלא א''כ היא באה בוכה עם בגדים קרועים ואמרו לו אחת זו ואחת זו תנשא. רצה לקיים יקיים שכמו שהוא כנס ברמיזה כך הוא מוציא ברמיזה אם פיקח נשא פקחת
גמרא יש להקשות שאשה שיש עדים שהיא אשת איש אינה נאמנת לומר גרושה אני כך והיא התחרשה אם רצה להוציאה יוציא ואם רצה לקיימה יקיים אך אם נשטתה לא
לא יאמינו לה שבעלה מת יש לומר שהיא נאמנת למיתה כיון שאם יבא אינה יכולה יוציא ואם הוא התחרש או השתטה לא יוציא לעולם .גמרא חרש שנשא פקחת יכול
להכחיש אותו אך אם אומרת גרושה אני והוא יאמר שלא היא תכחיש אותו ,ויש לרמוז ולתת לה גט,
להקשות שנאמין לה אם אמרה מת יבמי אך לקמן שנינו שאינה נאמנת לומר מת יבמי דף עח וכמו שהוא רומז כך הוא נרמז אם אחרים רמזו לו לקדש או להוציא ,והמשנה
שתנשא ומת אחותי שתכנס לביתה ור' בא אומר שהחילוק הוא שלבעלה שנשאה לו מדברת בקידושי כסף אך אם קידש בבעילה הקידושין גמורים אך הגט אינו גמור ,ור''א
לרצונה היא נאמנת לומר שהוא מת אך יבמה שנפלה לו בעל כרחה אנה נאמנת לומר שאל את ר' יוחנן אם יש עונש בבא על אשת חרש או שוטה אמר לו ר' יוחנן שאין בה
שהוא מת והקשה ר' הושעיא א''כ אשה שנשאה בעל כרחה ע''י אביה לא תהיה נאמנת אפילו אשם תלוי וכן אמר ר' יעקב בר אחא בשם ר' יוחנן ור' הילא אמר בשם ר''א
לומר שבעלה מת. שאפילו אשם תלוי אין בה ,ולפ''ז אם בא אחר וקידשה תפסו בה קידושיו ואם גירשה
למשנה אחרונה לקמן עד אחד נאמן להתיר אשה כשאמר שמת בעלה ולמשנה ראשונה מותרת להנשא לראשון שהרי לא היתה אשתו ,ואינו נחשב כקידושי ספק וכמו ששנה
עד אחד לא מתיר אותה אך האשה עצמה נאמנת לומר שמת בעלה שעד אחד חשוד ר' חייה שאשת חרש שגירשה החרש ונשה לחרש או פיקח שייך בה האיסור לא יוכל
לקלקל אותה אך היא לא חשודה לקלקל את עצמה. בעלה הראשון לשוב לקחתה ואשת פיקח שגירשה ונשאה לחרש או פיקח שייך בה לא
יש להסתפק בעד אחד במלחמה ויש להוכיח מהמקרה שהיה בזמן רבי שאמרו לאדם יוכל בעלה הראשון לשוב לקחתה ,ואשת חרש שהלך בעלה למדינת הים ואמרו לה מת
אחד שבא היכן פלוני ואמר מת היכן פלוני אמר מת אמרו לו וכי כולם מתים אמר להם בעלך ונשאה לחרש או פיקח ואח''כ בא בעלה תצא מזה ומזה ואשת פיקח שהלך בעלה
וכי אם לא היו מתים לא היו באים,
