תמצית משנה ברורה · Tamtzis Mishnah Berurah — בראשית (2026-10-05)

גליון | 56מסימן תל"א ס"ב עד תמ"ב ס"ס ז' | תשרי ה'תשפ"ז
תשובה הביא בשם עמק הלכה ,שהיום שהמנהג לנקות את הבית לפני ליל י"ד
מכל חשש חמץ ,יש למנהג זה יסוד מדינא.
סימן תל"א
אחת שאלתי מאד ד' אותה אבקש ,שבתי בבית ד' כל ימי חיי לחזות נשים ועבדים וקטנים אפשר לסמוך עליהם לענין הבדיקה ,אבל
בנועם ד' ולבקר בהיכלו (תהילים כז) .אחד המקומות בהם אנו יכולים על שפחה נכרית שלנו אין לסמוך ,ולכתחילה אין לסמוך אלא על דברים האסורים לפני הבדיקה
'לחזות בנועם השם' הוא ע"י לימוד התורה עליה נאמר (שם יט) "תורת אין להתחיל שום מלאכה או רחיצה או שאר דברים המבוארים אנשים בני חורין שהגיעו למצוות ,והיינו מי"ג שנה ואילך,
ד' תמימה משיבת נפש ...פקודי ד' ישרים משמחי לב ...הנחמדים מזהב בסימן רל"ב ,מחצי שעה לפני זמן הבדיקה ,וטעימה בעלמא שרי ,שהבדיקה כהלכתה יש בה טורח גדול ויש חשש שלק יבדקו יפה.
ומפז רב ומתוקים מדבש ונופת צופים" .אלא שבכדי לחוש תחושות
והיינו פת כביצה ולא יותר ,או פירות ואפי' הרבה ,ואם כבר הגיע
עמוקות ומענגות אלו ,צריך לדעת במה המדובר ,וכיצד מגיעים לכך.
ישנם הרבה דוגמאות לחיבור רגשי ושכלי ללימוד התורה ,ועל ידם
סימן תל"ג זמן הבדיקה אין נכון לשהות הרבה גם ע"י פירות.
לא יתחיל ללמוד מחצי שעה קודם זמן הבדיקה עד שיבדוק ,אפי'
האדם מגיע לדביקות אמיתית בקב"ה לחזות בנועם ד' ,קוב"ה דיני בדיקת חמץ אם יש לו זמן קבוע ,אא"כ ביקש מאחר שיזכירנו ,ויש מתירים
ואורייתא וישראל חד הוא .ונביא כאן 7דוגמאות:
בסימן זה יבוארו ב' נושאים עיקריים :א' צורת וזמן הבדיקה ,שיש בזה כמה להתחיל ללמוד לפני צאת הכוכבים ,ואף להאוסרים אינו אסור אלא
א' הנאה מגוף הלימוד .לחזק בקרבנו את ההבנה שהתורה היא דבר דינים שעניינים הוא שיבדוק באופן שיוכל לבדוק היטב .ב' המקומות בהם בלומד בביתו ,אבל בשומע שיעור בבית הכנסת אחרי התפילה
מענין ומרתק ,ולא ללמוד רק לשם קיום מצות תלמוד תורה .כפי צריך לבדוק ,שהם בכל מקום שמכניסים בו חמץ אפילו באקראי.
מותר ,מפני שאחרי השיעור יוכרח לחזור לביתו( ,ומשמע מהמ"א שזה
שאנחנו לא חושבים שמצוות עונג שבת משמעותה היא לאכול דברים מותר גם בהגיע הזמן ,וכמה פוסקים חולקים בזה ,ומ"מ בחצי שעה שקודם הזמן יש זמן הבדיקה -יבדוק בליל י"ד ,מפני שבני אדם מצויים אז
לא טעימים ,כך לימוד התורה עליו כתב האגלי טל ש'עיקר מצות להקל) ,אמנם הלומד בפלפול אסור גם בשיעור בביהכ"נ ,שמא ימשך .בבתיהם ,ואור הנר יפה לבדיקה בלילה יותר מביום .ואם בדק ביום
תלמוד תורה להיות שש ושמח ומתענג בלימודו' ,צריך להיות מתוך
אם כבר התחיל בזמן ההתר ללמוד או להתעסק בשאר מלאכות ,י"ג לאור הנר ,צריך לחזור ולבדוק בליל י"ד ,אבל לא יברך ,דיש
מתיקות ותענוג.
לדעת השו"ע א"צ להפסיק ,ולדעת הרמ"א צריך להפסיק בזמן פוסקים שבדיעבד יצא ,ואם בדק בליל י"ג לאור הנר ,ונזהר היטב
ב' ללמוד מתוך איכפתיות ולא באדישות ,וכדברי הגמרא (קידושין ל): צאת הכוכבים ,דעיקר המצוה לכתחילה בתחילת הלילה ,ואם שלא להכניס עוד חמץ ,א"צ לחזור ולבדוק ,והמחמיר לחזור
'אפילו האב ובנו ,הרב ותלמידו ,שעוסקין בתורה בשער אחד ,נעשים התחיל בזמן שאסור להתחיל לכו"ע צריך להפסיק ,כיון שזה ולבדוק לא יברך ,ומשמע מכמה אחרונים שיכול לכתחילה לבדוק בליל י"ג ,אם
אויבים זה את זה' ,והיינו שכאשר החברותא חושב אחרת או שיש ספק כוונתו לבדיקה ,אכן בחק יוסף כתב שיש להמנע מזה מפני שמפסיד את הברכה. דאורייתא כל זמן שלא ביטל.
בהבנת הדברים ,לא להיות אדיש ולחשוב מה נ"מ אם כך או כך ,אלא המתפלל מעריב בציבור בזמן ,יתפלל לפני הבדיקה ,והמתפלל ואסור לדחות את הבדיקה ליום י"ד אפי' במקום שהוא אפל גם ביום ,ואם
להיות אכפתי לדברים ,וללחום מלחמתה של תורה ,אם בצורה סוערת בביתו יתן לאחר לבדוק והוא יתפלל ,דעי"ז יקיים שניהם בזמנם ,עבר ולא בדק בליל י"ד ,יבדוק ביום י"ד לאור הנר ,ויבדוק בבוקר
כדברי הגמרא הנ"ל ,או בצורה נעימה וכדברי הגמרא (סנהדרין כד). ואם אין אחר יתפלל תחילה ,ואם תמיד הוא מתפלל יחידי יבדוק משום שזריזים מקדימים ,ולא יאכל לפני הבדיקה.
נועם אלו תלמידי חכמים שבארץ ישראל שמנעימים זה לזה בהלכה,
חובלים אלו תלמידי חכמים שבבבל שמחבלים זה לזה בהלכה" .ופירש תחילה ,דכיון דרגיל לא חיישינן כ"כ שישכח ,ובחק יעקב כתב בדיקה לאור הנר -לא יבדוק לאור הלבנה אלא לאור הנר ,כדי
רש"י ,מחבלים -בלשון עז וחימה מקשין זה לזה ,ובני ארץ ישראל שלעולם יתפלל תחילה ,דתדיר ושאינו תדיר תדיר קודם ,וכ"כ הא"ר שיוכל לבדוק בחורים וסדקים .ואכסדרא והיינו מקום מקורה
שיש לו רק ג' דפנות ,או בבית כנגד הארובה ממש ,או ממש כנגד והמקור חיים ,ודעביד כמר עביד.
נוחים יחד ומעיינים יחד ומתקן זה את דברי זה והשמועה יוצאה לאור.
החלונות (אם אין שם זכוכית) ,לכתחילה אין לבודקם ביום י"ג מי ששכח לבדוק בלילה ,אסור בדברים הנ"ל ביום ,עד שיבדוק.
ג' אתגר -לראות בנדון או בקושיא אתגר שיש לנו רצון לעמוד על
הדברים ,כמו להבדיל אדם שאוהב לפתור תשבצים או חידות. אלא בליל י"ד( ,ובדיעבד א"צ לחזור ולבדוק ,ובמ"א כתב שמ"מ
ד' סקרנות לפני הלימוד ובמהלך הלימוד .הקב"ה הטביע באדם הרגשה
יחזור ויבדוק חדר אחד בלילה) ,ואם עבר ולא בדק בליל י"ד ,יבדוק סימן תל"ב
אותם בי"ד לאור החמה.
של חסר בכדי שהוא ירצה לדאוג לצרכיו ,כמו הרגשת הרעב בכדי ברכת בדיקת חמץ
שידע שהוא צריך לאכול וירצה לאכול ,הרגשת הצמא כדי שידע שהוא דיני הנר -לא יבדוק ע"י אבוקה ,או בעצים דמשחא שאורם רב כמו
אבוקה ,מפני שא"א להכניסם לחורים וסדקים ,וגם הוא מתיירא קודם שיתחיל לבדוק יברך אשר קדשנו במצוותיו וציונו על ביעור
צריך לשתות וירצה לשתות ,והרגשת העייפות בכדי שידע שהוא צריך
שישרף הבית ,וכן לא יבדוק בנר של חלב או שומן ,לפי שהוא חמץ .ואע"פ שהביעור הוא רק למחרת ,הבדיקה היא מעין ביעור
לישון וירצה לישון ,והרגשת חסר נוספת הקיימת באדם היא הרגשת
הסקרנות ,לדעת דברים חדשים ,וזו המשיכה לקרוא עיתונים וכו' ,ועל מתיירא שיטפטף על הכלים ויפסידם ,ולא בשל שמן מפני שהוא כיון שהיא לצורך הביעור .ואם בירך לבער חמץ יצא ,ואין לברך על
האדם לנתב צמאון זה לדברי תורה ,ולגשת ללימוד מתוך תחושת חסר. חושש שישפך השמן ,אלא יבדוק בנר של שעוה יחידי ,ונרות בדיקת חמץ או על ביטול חמץ.
ה' צער בקושיא או באי הבנה .ידועים הסיפורים על גדולי ישראל שהיו קלועים אע"פ שאינם מחוברים וכ"ש אם דיבק ב' נרות ,או נר שיש י"א שטוב ליטול ידיו לפני הברכה ,והוא רק משום נקיות.
תפוסים חזק בקושיא ,ועלינו לחזק בקרבנו את התחושה הזו ,וגם לו ב' פתילות שיש הפרש ביניהם ,או שאוחז ב' נרות יחד ואין אם התחיל לבדוק בלא ברכה ,יברך כל זמן שלא סיים לבדוק ,ואם
כאשר אנו יודעים שהגמרא או הראשונים מתרצים את הקושיא ,זה מפרידם זה מזה ,דינם כאבוקה .ובדיעבד אם בדק ע"י אבוקה לא כבר סיים יברך למחר בשעת שריפה ,וי"א שיברך אז בלא שם
לא מונע מאיתנו את הרגשת הכאב והקושי כאשר אנו אוחזים יצא ,ובשל חלב או שומן יצא ,ובשמן יש מחלוקת אם יצא בדיעבד. ומלכות ,דס"ל שלא נתקנה הברכה אלא בשעת הבדיקה ,והרוצה
בקושיא. ואם אין לו נר שעוה יכול לבדוק באותם נרות שיוצא בהם בדיעבד. לברך בשם ומלכות אין מוחין בידו ,דיש לו על מי לסמוך.
ו' שמחה בתירוץ או בהבנה .כהמשך לקושי בקושיא אנו יכולים ג"כ אין לדבר בין הברכה לתחילת הבדיקה ,ואם דיבר דברים שאינם
להרגיש את השמחה בישוב הקושיא. אלו מקומות טעונים בדיקה מענין הבדיקה צריך לחזור ולברך .וטוב שלא ידבר בדברים אחרים
ז' התפעלות מהחכמה שבדברים .חכמת התורה היא חכמה עצומה עד שיגמור כל הבדיקה ,כדי שישים לב לבדוק בכל המקומות מקומות בבית הטעונים בדיקה -אף מקומות שאין רגילים
ונפלאה עד מאד ,הרבה מעבר לשאר החכמות ,וניתן וצריך להרגיש שצריך ,ואם דיבר באמצע הבדיקה א"צ לחזור ולברך ,ובדברים להשתמש שם בחמץ ,אלא שיש לחוש שהכניס לשם חמץ
התפעלות מהיופי ומהעוצמה של חכמת התורה. באקראי ,צריכים בדיקה ,ולכן כל חדרי הבית והעליות צריכים השייכים לבדיקה מותר לכתחילה לדבר באמצע הבדיקה.
הדברים הנ"ל אף שההרגשה החזקה בדברים זה דרגות גבוהות ,מ"מ הבודק כמה בתים מברך פעם אחת ,וההליכה לא נחשבת בדיקה ,לפי שפעמים אדם נכנס לשם ופתו בידו ,וכן חדר
בסיס של הדברים הוא דבר השוה לכל נפש ,וכאשר האדם חווה מעט הפסק .ואם בעה"ב רוצה ,יעמיד אצלו בני ביתו או אחרים בשעת שמונחים בו משכונות או דברי מאכל או משקה או עצים ונרות,
מהחוויות האלו הדבר מחבר אותו חזק יותר לתורה ובמשך הזמן הוא הברכה ,כדי שיצאו בברכתו ויענו אמן ,ואח"כ ילך כל אחד לבדוק שדרך להכנס באמצע הסעודה ליטלם ,צריכים בדיקה ,אבל
חווה את הדברים בצורה חזקה יותר ויותר ,עד כדי שהחוויות שלו במקום אחר ,ואם לא שמעו ברכתו ,לכתחילה אין לשלחם לבדוק ,אוצרות יין שאין דרך להסתפק מהם באמצע הסעודה ,וכן מתבן
בלימוד התורה ממלאים אותו בשמחה ,והוא לא מרגיש צורך בשאר אך אם קשה לו לגמור את הבדיקה יכול לבקש מאחר שיסייענו ,וכדו' ,וכן אוצרות שיש לו קבע להסתפק מהם פעם אחת לצורך
ההנאות שהעולם הזה מציע שהם נראות לו קטנות וקלושות לעומת ואותו אחר א"צ לברך .ואם בעה"ב לא בודק כלל אלא שלוחו ,סעודה ואין מסתפקים מהם באמצע הסעודה ,א"צ בדיקה ,אא"כ
העונג האמיתי של עמל התורה. יודע שהכניס לשם חמץ .ואוצרות שמן משמע בגמ' שא"צ בדיקה ,מפני
השליח יברך .ויש מקומות ששוכרים לבדוק ,ובכל אופן שאחרים
אחד הדרכים להגיע לזה הוא ע"י הפסקות קצרות ,בין נדון לדין ,בין שמסתפקים מהם בזמן קבוע ,ויש שמחמירים בזה.
בודקים יסייע בעה"ב בבדיקה ,דמצוה בו יותר מבשלוחו .והחיי אדם
שאלה לתשובה ,לתת לעצמינו לחוות את הדברים ורק אח"כ להמשיך חורי הבית וזיזים הבולטים מהכתלים טעונים בדיקה ,אא"כ הם כתב שאם בודק ביתו וחנותו ,והחנות נמצאת בחצר אחרת ,צריך
הלאה ,לעשות ענין מכל דבר בפני עצמו ,אפילו בתחילה בצורה גבוהים שאין יד אדם מגיעה לשם ,או שהם נמוכים פחות מג' לחזור ולברך ,אולם החק יוסף והמאמר מרדכי חולקים עליו ,דס"ל
חיצונית ,ובמשך הזמן נתחבר בס"ד לדברים בחיבור פנימי עמוק. טפחים ,אמנם אם ידוע שהשתמשו בהם חמץ אפי' פעם אחת ,או שהכל מצוה אחת ללכת ולבדוק בכל המקומות ואין ההליכה הפסק.
חורים וזיזים נמוכים בבית שהתינוקות מצויים בו ,צריכים בדיקה.
הנחת פתיתי חמץ לפני הבדיקה -כתב הרמ"א שנוהגים להניח
צריך בדיקה ע"ג התנורים במקום שרגילים להשתמש שם ,וכן פתיתי חמץ במקום שימצאם הבודק ,כדי שלא תהיה ברכתו
בכל החורים שסביבם. לבטלה .וכתב המ"ב שהסכמת האחרונים שאין בזה חשש ברכה
קרקע הבית -אם יש תרנגולים בבית א"צ בדיקה בקרקע ,אבל לבטלה ,דדעתו בברכה לבער אם ימצא ,וגם דקאי על מה שיבער
תחת המיטות צריך בדיקה ,וי"א שגם הקרקע טעונה בדיקה ,אם הנשאר מאכילתו ,ומ"מ אין כדאי לבטל המנהג .ויש להניח חמץ
ודאי אכלו שם חמץ לפני פסח .ובמקום שאוכלים כל השנה ואין קשה שאינו מתפורר ,ויניח במקום המשומר מפני התינוקות
שם תרנגולים ,לכו"ע צריך לבדוק מתחת הספסלים והשולחנות, והעכברים ,ויזהר מאד שלא יאבד אחד הפתיתים .והאר"י כתב
מפני שמצוי שיפול לשם חמץ. שיניח י' פתיתים .ולדעת הט"ז טוב יותר שלא להניח ,שמא יאבדו .ובפתחי
ביטול חמץ גג של בנין נמוך או של ארונות ,אם הם משופעים ואינם ראויים
לתשמיש א"צ בדיקה ,אפילו אם הם בתוך הבית ,ואם הגג ישר ודרך
נוסח הביטול -יאמר אחר הבדיקה 'כל חמירא דאיתיה ברשותי דלא כידוע ישנן כמה יוזמות של גמ''ח חברים המבוססים על הפקדות הורים,
להשתמש שם צריך בדיקה ,וכ"ש שצריך לבדוק בתוך הארונות אם
חזיתיה ודלא ביערתיה ליבטל ולהוי כעפרא דארעא' ,ונכון שיוסיף כאשר המפקידים זכאים שילוו לבניהם בבא העת.
מניחים שם חמץ לפעמים או שמסתפקים מהם באמצע הסעודה.
וליהוי הפקר כעפרא דארעא ,ומהני אע"פ שאמר זאת בינו לבין עצמו. והדברים ידועים שאין בזה איסור ריבית משום הלויני ואלוך ,וכן ל''ה כאומר
ותקרה הנמצאת תחת גג משופע ,אם דרך להשתמש שם צריך בדיקה,
ולשון 'חמירא' כולל חמץ ושאור ,אבל בשאר לשונות ואפי' בלשון הקודש לו הלויני ואלווה את בנך שגם זה אסור ,שכן כאן הוי כאומר המפקיד הלווה
ולפי שזו טירחא מרובה ,יש להקל למכור לנכרי מקום זה עם החמץ.
צריך להזכיר כל אחד בפני עצמו ,והגר"א מפקפק על זה ,דמשמע בירושלמי את בני כדי שאלווה לבנך ,דכיון שאין כל יחס של הלוואה בין המבטיחים
מקומות שיש שם בעלי חיים -רפת בקר ,או לול של תרנגולים ,או שמספיק לומר חמץ. אין שייך בזה כל איסור ,דלא אסרה תורה אלא ריבית הבאה מלווה למלוה.
חצר שמצויים שם עופות (חוץ מהחורים שבצדדים) ,א"צ בדיקה צריך לומר הנוסח בלשון שמבין ,ואם אמר בלשון שאינו מבין ,אם הוא אלא שעדיין צריך זהירות בזה ,שהרי החברים נדרשים להפקיד כספים
אא"כ ודאי היה שם חמץ ,וודאי חמץ אפשר דהיינו שהכניס לשם חמץ יודע לפחות ענין הביטול שהוא מפקיר חמצו ,יצא בדיעבד ,אבל אם בגמ''ח בכדי שיהיו זכאים שהגמ''ח ילווה לילדיהם ,נמצא א''כ שהגמ''ח
בתוך ל' יום ,אבל דעת המקור חיים שהכונה שודאי היה שם חמץ בליל אינו מבין כלל והוא חושב שזה איזו תפילה ,לא יצא אפי' בדיעבד. אומר הלויני ואלווה את בנך ,וזה ודאי אסור שהרי הגמ''ח מהנה את מלוהו
י"ד .והרמ"א כתב שבמקום שהעופות מצויים א"צ לבער אפי' ודאי חמץ טוב לחזור ולבטל את החמץ ביום י"ד לפני תחילת שעה שישית, ע''י הלוואה לבנו של המלוה.
עד לאחר זמן איסורו ,והסכמת האחרונים שבחצר שלו או של שותפין מפני הפת ששייר או שקנה אחרי הביטול בלילה .ויאמר בביטול היום והנה שמענו בשם כמה ממורי ההוראה שהציעו לפתור בעיה זו בכך
אין להניח חמץ ולסמוך שיאכלוהו עופות ,ואם הניח שם חמץ צריך 'דחזיתיה ודלא חזיתיה ,דבערתיה ודלא בערתיה' ,שהרי ביטול היום שקובעים שכספי ההפקדות אינם במעמד הלוואה בגמ''ח אלא פקדון
בגמ''ח ,ושייכים למפקידים כך שההלוואות הניתנות מכספים אלו לא
לבדוק ולבער ,אבל מותר להשליך חמץ במקום המופקר לרבים הוא בשביל מה שהשאיר ,ומ"מ צריך לבטל גם בלילה ,שמא ישכח
ניתנות מהגמ''ח אלא מהמפקידים ,והגמ''ח אינו אלא מתווך ומתפעל את
ולהפקיר את החמץ קודם זמן איסורו .ומקום הנחת מאכל האווזים טעון לבטל ביום עד שעה שישית .וכתב הרמ"א שיבטל רק אחרי השריפה,
ההלוואות ופרעונן ,ונמצא שהגמ''ח אומר לכל חבר תלווה לבנים של
בדיקה ,כיון שע"י האכילה הגרעינים נופלים למקום שאינם יכולים כדי לקיים מצות שריפה בחמץ שלו ,ונמצא שצריך לשרוף וגם לבטל אחרים דרכי ואני אדאג שאחרים ילוו לבנך .והגמ''ח מודיע מראש שאינו
לפני תחילת שעה שישית ,שהרי בשעה שישית החמץ אסור בהנאה וא"א לבטלו. לאוכלו ,והגרעינים הם חמץ גמור כיון ששורים אותם במים.
אחראי כלל על הכספים אלא בפשיעה ,והוא ע''פ המבואר ברמ''א ריש סי'
חורי כתלים -חור שבין יהודי לחבירו ,כל אחד בודק עד מקום שידו שליח יכול לבטל את החמץ ,ויאמר 'חמצו של פלוני דלא ידע ביה' קעו דכל שגם אחריות גניבה ואבידה על הנותן אין זו ההלוואה אלא
מגעת ,והשאר מבטלו בליבו אף שיש לחוש שנתגלגל לשם חמץ ,וכו' ,וביום יאמר 'דידע ביה ודלא ידע ביה' ,ולא יאמר 'חמץ דאיכא הפקדה ,ומקורו בתה''ד סי' שב.
ואפי' אם יש שם ודאי חמץ מועיל הביטול ,ועיין בסימן תל"ו אם מותר בביתא הדין' שמא יש לו במקום אחר .ודווקא אם נשלח לבטל מהני, ואף שהגר''א פליג ואוסר אף בלא אחריות כלל ,והכי ס''ל למחבר קעז ו,
להנות מחמץ כזה אחרי פסח .וחור שבין ישראל לנכרי ,אף אם ודאי אבל שליח לבדיקה אינו יכול לבטל ,ויש מפקפקים בזה ,וס"ל דמסתמא עשאו היינו רק עד כמה שיש למקבל הנאה מהכספים המולווים אצלו אבל אם
יש שם חמץ א"צ לבודקו בלילה לאור הנר ,שמא יחשוד הנכרי שליח גם על הביטול ,וכתב המגן האלף שלכן צריך השליח לבטל ,וגם המשלח צריך אין לו כל הנאה גם הגר''א מודה בזה כמבואר ברמ''א ריש סי' קעז ובגר''א
לכשפים ונמצא בא לידי סכנה ,אלא יבדוק שם ביום י"ד לאור היום ,לבטל ,ובלאו הכי אינו מועיל ,אמנם אם המשלח בביתו וביקש מאחר לבדוק ,צריך שם [אם כי שם שהריבית אינה קצובה מותר גם באחריות מקבל וכאן דוקא
המשלח לבטל בעצמו אא"כ ציווהו להדיא שיבטל .ומי שאינו שליח כלל אינו וצריך לבטל את החמץ בלילה. שקצובה באחריות נותן ,מ''מ דון מינה ואוקי באתרה דדוקא כשיש הנאה].
יכול לבטל אף היכא דזכות הוא לו (כגון שהוא בדרך ושכח לבטל), הן אמנם היו שטענו שהגמ''ח נהנה משהות הכספים אצלו שבכך ניתנת לו
כותל שנפל -כותל שרגיל להשתמש בו בחמץ בחורים והכותל נפל ,ויש מחמירים שגם שליח מפורש על הביטול לא מהני ,ובשעת הדחק שליטה על סידור ההלוואות למי שהבטיח לו ,מ'''מ אי משום הא לא איריא,
אפי' אין הגל גבוה ג' טפחים א"צ לבדוק תחתיו במקום שמצויים יש להקל .וקטן אינו נעשה שליח. דאף דכ' הגר''א (קסח סק''ס) דבעי' שלא יהיה לו הנאה כלל וכלל מסתברא
עקרבים ,או במקום שמצויים נחשים שממיתים ,אלא יבטלו בליבו ,ואם שלא אסר הגר''א אלא הנאה המהווה שימוש בכספים כגון להתלמד או
מי שאינו בביתו יבטל במקום שהוא נמצא ,ואפי' אם מינה שליח עדיף
לא ביטלו עד שעבר זמן איסורו ,לדעת העולת שבת צריך לחפש במרא להתנאות בהם (וכמש''כ עצי לבונה קעז על הש''ך סק''ד) אבל כאן מטרת
שיבטל בעצמו (די"א ששליחות לא מהני ,ואם לא בדק ודאי עליו להזהר לבטל
וחצינא בענין שאין בו סכנה ,וכתב הבית מאיר שכך הדין לרש"י והר"ן, הגמ''ח היא ההלוואות לחברים ואין לגמ''ח שימוש בהם בהיותם אצלו,
בעצמו ,דבדאורייתא לא אמרינן חזקה שליח עושה שליחותו) ,ואם האשה יודעת
אך לדעת התוס' יש להסתפק ,ויש להסתפק אם לדעת רש"י והר"ן כדאי להחמיר אלא בהוצאתם בשם המפקידים ,ואף שיש הנאה משהות הכספים בגמ''ח
שאין דרך בעלה לבטל ,טוב שתבטל מעצמה ,ותאמר (בלשון שמבינה) מפני השליטה הניתנת בזה לגמ''ח לתפעל את ההלוואות כאמור ,מ''מ
לפקח מעתה ,כיון שאם יתגלה החמץ אפשר שעובר בבל יראה .ואם ודאי יש שם
'כל חמירא דאיכא ברשות בעלי' וכו' ,ואפי' אשה שאינה בודקת בעצמה הנאה כזו שאיננה הנאת שימוש י''ל דאין טעם שמחמתה ייחשבו הכספים
חמץ ,אם אין עליו גובה ג' טפחים צריך להוציאו במרא וחצינא ,ואם לא
אלא ע"י שליח ,טוב שתבטל בעצמה ,דאפילו בבעל שהחמץ שלו יש בבעלות הגמ''ח ,ומודה בה הגר''א .וכן מוכח להדיא מהתרומות המובא
הוציאו החמץ אסור אחר הפסח אע"פ שביטלו ,ואם יש עליו ג' טפחים,
מפקפקים בביטול ע"י שליח ,ויכולה אף לעשות שליח לבטל ,אך טוב יותר שתבטל בב"י קסח ובש''ך שם סקס''ט ולא פליג הגר''א.
מדרבנן צריך לבטלו ,ואם מצא שם חמץ אחרי הפסח הרי הוא מותר אף
בעצמה ,אמנם לכתחילה אין ראוי שהבעל יסמוך על ביטול אשתו ,כיון ברם על אף שהדברים נכונים לכשעצמם להלכה ולמעשה ,מ''מ לא מובן
באכילה ,וי"א שמדאורייתא חייב לבטלו ,ולדבריהם אם לא ביטלו עד
שאין החמץ שלה ,אלא יבטל במקום שהוא נמצא .ואלמנה כיון שהחמץ כלל כיצד אפשר להעמיד היתר זה במציאות של ימינו אשר בד''כ אין
שהגיע זמן איסורו חייב לפקח את הגל ולבערו במרא וחצינא אם יש שם סכנת
שלה דינה כאיש שיכולה לבטל בעצמה או ע"י שליח. הכספים מופקדים בכספת הגמ''ח דנימא שאינם של הגמ''ח אלא של
עקרבים ,ואם הגל גדול ואינו יכול לפקח אותו מותר לכו"ע והיינו שא"צ לשכור
אפוטרופוס של יתומים חייב לבדוק ולבער ולבטל ,ואם נוהגים לתת פועלים ,והגר"ז כתב שא"צ לבטלו אפי' לכתחילה ,והעיקר כדעה ראשונה.
המפקידים ,אלא הכספים מופקדים בחשבון הבנק של הגמ''ח ,והבנק הלא
מרתף יינות המלא עד תקרתו בחביות יין ,ומסתפקים ממנו לפעמים שכר על הבדיקה נותן שכר ,ואם עבר ולא ביער ולא ביטל ,אין לחייבו מוציאם לצורך עצמו ,באופן שחברי הגמ''ח מפקידים בבנק לזכות הגמ''ח,
וזה מחייב את הבנק לגמ''ח ובזה הגמ''ח מחוייב למפקידים בהמתנת זמן,
בזמן האכילה ,א"צ לבדוק אלא את השורה הקדמית העליונה ואת כיון שאינו חייב אלא בפשיעה ,ויתום קטן שאין לו אפוטרופוס ועבר
א''כ על כרחך אינה אלא הלוואה דלא שייכא שמירה על ממון שאינו בעין.
השורה שתחתיה ,וי"א שיבדוק את השורה העליונה הקדמית ואת זו שבפנים יותר .עליו הפסח ,אפשר שאין לאסור את החמץ אחרי פסח ,דלמאן ניקנסיה.
ואף שאינה ממש הלוואה שהרי לא ניתנו הכספים לגמ''ח ,מ''מ הגמ''ח
בתי כנסיות ובתי מדרשות צריכים בדיקה בליל י"ד לאור הנר ,מפני חייב מדין ערב שלוף דוץ ,שהרי הוא כלווה ,ואף דאי''ש כלפי גמ''ח הא
סימן תל"ה שהתינוקות מכניסים שם חמץ ,ולא יפה מה שעושים השמשים דאמרו בב''ב קעג :בההיא הנאה דקסמיך עליה ,מ''מ בסוגיא שם מבו' שלא
הוצרכו לכך אלא בערב שאינו קבלן דלא חשיב כאילו קיבל אבל ערב שלוף
שמכבדים אותם היטב ביום ,דאינו כמו שתיקנו חז"ל ,ויכולים לברך על מי שלא בדק בליל י"ד יבדוק ביום י"ד באיזה שעה שיזכר בזה ,ואפי'
דוץ ודאי חשיב כאילו קיבל [אמנם עי' רע''ק ב''מ ע :דמצדד דאינו אלא
בדיקה זו ,אבל א"צ לבטל אחר הבדיקה ,דאינם יכולים לבטל מפני בשעה שישית שהחמץ אסור בהנאה חייב לבדוק ,ואין חוששים שיבוא לאוכלו ,כיון שהוא
מדרבנן ,ואכמ''ל] .וביותר שבכאן הבנק חייב לגמ''ח מכח הפקדת החבר,
שהחמץ אינו שלהם .ואם עבר ולא בדק בליל י"ד ,יכול לבודקם עסוק בביעורו ,ולא ישתהה בזה ,שמא ישכח שוב ,ואם עדיין לא הגיעה
א''כ הפסד החבר משתרש לגמ''ח.
לכתחילה לאור היום מפני שדרך להרבות בהם בחלונות ,ובשעת השעה השישית צריך לבטל את החמץ לאחר הבדיקה (אבל אח"כ לא
אמנם אכתי יוכל הגמ''ח לקבוע שההלוואות הניתנות הם בשם המפקידים,
הבדיקה צריך לפתוח את החלונות ,ומ"מ בחורים וסדקים צריך לבדוק לאור הנר .מהני ביטול).
היינו שבמתן ההלוואות הגמ''ח פורע למפקידים [לכאו' מדין עבד כנעני,
כיסים ובתי יד של בגדים שנותנים בהם חמץ לפעמים ,משלו או משל ואם לא בדק ביום י"ד ,אפי' אם ביטל יבדוק בתוך הפסח שמא יבוא מיהו יל''ד טובא אי שייך דין ע''כ בגמ''ח ,ועכ''פ למאן דתלי דין ע''כ בשליחות
התינוקות ,צריכים בדיקה ,אפי' אם הוא אומר שודאי לא נתן שם חמץ ,לאוכלו .וביו"ט עצמו שאינו יכול לשרוף ,י"א דמ"מ יבדוק ויכפה עליו ודאי אי''ש כן בגמ''ח ,א''כ איך נפרעו המפקידים .י''ל שהגמ''ח מוציא את
דלפעמים לא שם לב ,ונכון לבודקם בשעת בדיקת חמץ ,ומ"מ נכון כלי ,וי"א שיבדוק בחול המועד ,והפר"ח מכריע שאם לא ביטל את הכספים בהוראת המפקיד על דעת שבזה יפטרנו המפקיד מחובו ,ומדין ערב
החמץ ,אפשר שיבדוק אף ביו"ט ,אבל אם ביטל יבדוק בחול המועד, מחוייב המפקיד לפטור את הגמ''ח כמסוכם ,והלווה חייב למפקיד מדין
לחזור ולנערם בשעת הביעור שמא הכניס בהם חמץ אחרי הבדיקה.
וזה תלוי אם המוצא חמץ ביו"ט ולא ביטלו יכול לטלטלו ולבערו או לא. משתרשי ליה ,שהפסד המפקיד את חוב הגמ''ח אליו השתרש אצל הלווה],
כיבוד הבית -כתב הרמ"א שכל אדם צריך לכבד חדריו קודם הבדיקה, מ''מ עד שהכספים יוצאים להלוואות הם בגדר הלוואה לגמ''ח ,ובתמורה
ואם לא בדק בפסח יבדוק לאחר הפסח להבדיל בין חמץ מותר לכך הגמ''ח מתחייב שילווה את הכספים שלו לבני מפקידים [אמנם בכך
לאסור ,כדי שלא יכשל בחמץ שעבר עליו הפסח שהוא אסור בהנאה. כדי שיוכל לבדוק היטב ,וכתב המ"ב שהמנהג לכבד את כל הבית ביום
יפרע למפקידים ע''י דין ערב והם ייחשבו מלווים משום משתרשי ליה כאמור]
י"ג ,כדי שיוכל לעשות הבדיקה כדין בתחילת ליל י"ד ,ובשעת בדיקה והתחייבות זו הינה גם בגין הזמן שהכספים ברשות הגמ''ח ,שהרי גם אם
וכל הבדיקות צריכות להיות בנר ובחורים ובסדקים אפי' אם בודק
המנהג ליטול נוצות ולכבד היטב במקום החורים והסדקים לגרור משם הגמ''ח לא ישתמש בהם כלל להלוואה מ''מ מחוייב להלוות לבני
ביום ,אמנם אם בודק ביו"ט אפי' לדעת המתירים צ"ע אם מותר להדליק נר ,ואם ביטלו
את החמץ עם הנוצה .וכתב השו"ע שאף המכבד חדרו בי"ג ניסן ומכוון המפקידים מפני עצם זה שביצעו את דרישתו להפקיד בגמ''ח .והוי אגר
ודאי אין להדליק נר .ולענין ברכה ,על הבדיקה שאחר הפסח לא יברך ,כיון
שמותר להשהותו ,אבל אם בודק בפסח יברך אפי' אם ביטל ,ואם לבדוק את החמץ ולבערו ולא להכניס יותר חמץ ,אעפ"כ צריך לבדוק נטר ,דנטירה זו היא המאפשרת שליטת הגמ''ח על הכספים [והחילוק בין
נתחמץ לו חמץ בפסח יברך על הביעור ,אא"כ אינו חמץ גמור ,ואם בליל י"ד ,ואפי' אם בדק לאור הנר בחורים וסדקים צריך לחזור ולבדוק הנאת שליטה להנאת שימוש לא מהני אלא אם בכך נוכל להגדיר שהכספים
בלילה ,שלא לחלק בין בדיקה לבדיקה ,ומשום שאין לסמוך על בדיקת לא מולווים וכאמור זה אין שייך כשמופקדים דרך הבנק] ,ואף שתצוייר קבלת
בדק וביטל לפני פסח ומצא חמץ בפסח ,נחלקו האחרונים אם צריך
היום מפני שהנר אינו מאיר יפה ביום ,והנה לטעם א' כתב התה"ד שדי שישייר אותה התועלת לגמ''ח ע''י הפקדה אצל שליש במקום הלוואה לגמ''ח
לברך ,וספק ברכות להקל. ומוכח שהגמ''ח לא משלם על היות הכסף בגמ''ח אף שהמפקיד דורש
חדר אחד לבודקו בלילה ,ואין זה ברור ,ולטעם השני לא מהני שיבדוק בלילה רק חדר אחד.
מי שלא בדק ומת אחר זמן איסורו ,אם היורשים כוונו לזכות בחמץ תמורה לזמן שכספו לא אצלו ,מ''מ כל שבפועל הגמ''ח לווה והמפקיד
וחצרם קונה להם ,עוברים בבל יראה ,וצריכים לבדוק ולבער ,ואם לא
עשו כך החמץ אסור אחרי פסח ,ואם לא כוונו לזכות א"צ לבער ,אא"כ
סימן תל"ד דורש תמורה לכך לכאו' פשוט דבגדר ר''ק היא ,וצע"ג.
אם כנים הדברים הרי שאין מוצא אלא אם כספי המפקידים יופקדו על
הם משתמשים באותו חדר שיש לחוש שיבואו לאכול ממנו ,וי"א זהירות שלא יאבד החמץ שנשאר -צריך להצניע בשעת הבדיקה שמם בחשבון נאמנות ולא בחשבון הגמ''ח ,כך שהגמ''ח איננו מחוייב
שבכל גוונא היורשים צריכים לבדוק ולבער. ואחריה את החמץ שמשייר לאכול ,ואת החמץ שמוצא בבדיקה ,ולא
למפקידים את כספי הפקדתם אלא הבנק הוא החייב להם .אכן אם יסוכם
שהגמ''ח ינכה מערך התמורה למפקיד את כל הזמן שכספו אינו מולווה
יוליכו אנה ואנה ,ואם לא הצניע את החמץ ,אם לא ידוע לו שנחסר
סימן תל"ו ממנו ,א"צ לחזור ולבדוק ,ואם נטל עכבר בפניו מהחמץ ,או שנחסר
לאחרים שפיר דמי ,דכה''ג ודאי אינו אגר נטר.
מהחמץ שנשאר ,צריך לחזור ולבדוק ,ומ"מ א"צ לברך שנית על
חיוב בדיקה ביוצא מביתו לפני פסח בדיקה זו ,ואם בדק ולא מצא צריך לחזור ולבטל את החמץ (ואנו בלאו
המפרש מיבשה לים ,או היוצא בשיירא ,אם מינה לפני נסיעתו הכי חוזרים ומבטלים בשעת שריפה).
שליח שיבדוק את החמץ כשיגיע הזמן ,אין צריך לבדוק בעצמו לפני כפה כלי על החמץ ולא מצאו ,א"צ לבדוק ,דודאי נטלו אדם( ,אא"כ
שיוצא ,אך נכון שיבטל בעצמו ג"כ( ,וטוב למנות איש ,ואם אין איש הניחו במקום שהתינוקות ממשמשים שם) ,ולכן יכפה כלי על החמץ
יכול למנות אשה) .ואם לא מינה שליח לבדיקה ,אם יצא בתוך ל' או יתלנו באויר או יניחו בתיבה אמנם כיון שסתם תיבה חתורה אצל עכברים
יום חלה עליו כבר חובת בדיקה דשואלים ודורשים בהלכות הפסח קודם לפסח צריך להניח בתיבה כזו שעכבר לא יכול להגיע לשם .ואין להניח את החמץ
ל' יום ,ולכן צריך לבדוק לאור הנר ,בלילה שלפני יציאתו ,אפילו אם אין בכלי ולכסותו ,מפני שדרכם של שרצים לגלות.
יש לסמוך על הכרעת הרמ"א ובפרט כשביטלו ,וכתב הפמ"ג (כסף או שטר או חזקה או קנין סודר) ,וגם מסר לו המשכיר את דעתו לחזור עד אחרי פסח .וכתב הרמ"א שלא יברך אז על הבדיקה
שלכתחילה ודאי נכון שיבטלו. המפתח ,לפני תחילת ליל י"ד ,אע"פ שאין דעתו להכנס לדור שם עד על ביעור חמץ ,כיון שאינו מבער למחרת את החמץ ,וכן דעת הלבוש ,וכן
וכל זה כשנטל בפנינו מאחד הערימות ,אבל אם נטל שלא בפנינו ,או אחרי פסח ,וכן צריך השוכר לבטל את החמץ ,ומ"מ גם המשכיר יבטל משמע מסתימת המ"א והט"ז וש"א ,אמנם דעת הב"ח שבתוך ל' צריך לברך ,ודעת הפר"ח
את החמץ להדיא .וכן הדין אם אין לבית מנעול וקנאו השוכר .ואם שאף לפני ל' צריך לברך ,וכן מבואר ברא"ה ,וצ"ע למעשה .וצריך לבטל אז את
שנטל העכבר את הככר אחרי שפירש הככר שלא בפנינו ממקום
השוכר חזר והפקיד את המפתח אצל המשכיר על המשכיר לבדוק, החמץ שלא מצא בבדיקה ,ויאמר כל חמירא וחמיעא דאיכא בביתא הדין וכו'.
קביעותו ,או שנתערבו הערימות זה בזה ,אזלינן בתר רובא וא"צ לחזור
והפר"ח כתב שעל השוכר לבדוק כיון שיכול לחזור לקחתו .אבל אם ואם שכח לבדוק בלילה יבדוק ביום .ואם שכח ויצא בלי בדיקה ,למ"א אפשר
ולבדוק אפי' אם לא ביטל את החמץ ,אמנם אסור לאכול את הככר שצריך לחזור ולבדוק או לשלוח שליח לבדוק ,ולבית מאיר ,וכן מוכיח החק יעקב
בפסח ,דלענין אכילה לא אזלינן בתר רובא בחמץ. השוכר לא זכה בבית ,או שלא מסר לו מפתח ,חייב המשכיר לבדוק,
מהשו"ע ,בביטול סגי .ואם נשארים בביתו ילדים קטנים והוא צריך
אפי' אם בהמשך הלילה נכנס השוכר לדור בבית ,ואם המשכיר אינו בעיר,
ספק חמץ כגון ב' צבורין אחד של חמץ ואחד של מצה ,וב' בתים להשאיר להם חמץ לאכול ואין לו אדם שיכול למנותו לשליח על
חייב השוכר לבדוק .וי"א שהשוכר חייב לבדוק אפי' אם לא קנה אלא רק
אחד בדוק ואחד אינו בדוק ,ובאו שני עכברים וכל אחד נטל מערימה הבדיקה ,יוציאם לבית אחר ,ואת ביתו יסגור אחר הבדיקה.
מסר לו מפתח ,דאין המשכיר יכול להכנס ,וי"א שנכון להחמיר
אחת ונכנס לבית אחד ,וכן ב' בתים בדוקים ונכנס לאחד מהם עכבר ואם הוא יוצא מביתו קודם ל' יום אין עליו חובת בדיקה ,וכשיגיע
כשניהם וחלה חובת הבדיקה על השוכר והמשכיר ,מיהו לכו"ע יכול
עם חמץ ואין ידוע לאיזה נכנס ,אם ביטל את החמץ א"צ לחזור פסח יבטל את החמץ במקום שיהיה ,דאל"כ עובר בבל יטמין .ואם יש
אחד להיות שליח של חבירו ,ויוצאים ידי חובה לכו"ע.
ולבדוק ,ולדעת הרמ"א אם הככר קטן שיכול העכבר לאוכלו ,יש בביתו חמץ ידוע ,י"א שחייב לבערו לפני שיצא ,ויש מקילים בדבר.
להקל אף בלא ביטל .אמנם בב' בתים בדוקים אם באו לישאל בבת המוכר בית לחבירו והחזיק הלוקח בבית ,אע"פ שהמפתח ביד המוכר
חייב הלוקח לבדוק ,כיון שאין למוכר שום זכיה בקרקע. ואם דעתו לחזור לפני פסח (וכ"ש בפסח עצמו) ,צריך לבדוק לפני
אחת ,השו"ע מיקל גם בזה היכא שביטלו ,והרמ"א כתב שמסקנת שיוצא ,שמא לא יהיה לו פנאי לבער לפני יו"ט ,ואפילו אם ביטל את
השוכר בית מחבירו בי"ד אחרי שכבר עבר זמן שהיה יכול המשכיר הפוסקים דאפי' ביטול לא מהני כשבאו בבת אחת ,וצריך לחזור החמץ צריך לבדוק .ואפי' אם יוצא בתחילת השנה ,אם יוצא לים או
להספיק לבדוק בו ,אם המשכיר או אשתו או בני ביתו נמצאים בעיר ,ולבדוק ,ועיין בבית יוסף ובדרכי משה מה הדין אם הככר קטן שיכול העכבר לאוכלו. בשיירה ,צריך לבדוק אפי' אם דעתו לחזור הרבה זמן לפני פסח ,שמא
ישאלם אם הבית בדוק ,דכיון שהיה כל השנה בחזקת שיש בו חמץ עכבר שנכנס עם חמץ לבית ונכנס ובדק פעם אחת ולא מצא כלום, ישתהה ויחזור בי"ד בבין השמשות ולא יספיק לבער ,אבל אם יוצא
אין סומכים על החזקה שנבדק כשאפשר לברר ,וכן ישאלם אם ביטלו את לדרך קרובה ,אפי' ביוצא בתוך ל' יום לא חיישינן ,ואם צריך לחזור
או שבדק חלק מהבית ומצא ככר ,אפי' אם לא ביטל את החמץ א"צ
החמץ( ,ואם שאלם רק על הבדיקה א"צ לבטל) .ואם אינם בעיר ,הרי הבית סמוך ממש לבדיקה ,אף בדרך קרובה צריך לבדוק ,ויש מקילים בזה,
לחזור ולבדוק .וי"א שאם בדק חלק מהבית ומצא ככר ,אין להקל
בחזקת בדוק ,ומבטל את החמץ בליבו ודיו. ולמעשה יש לדון לפי קירוב וריחוק המקום.
אא"כ ביטל את החמץ ,ובזה וכן בב' אופני ב' צבורין הנ"ל שמקילים
השוכר בית שחזקתו בדוק ,והיינו בי"ד או שאמר לו המשכיר שהוא רק אם ביטל ,אם עדיין לא עברו ו' שעות ביום י"ד ,יכול לבטל וא"צ ויש אומרים (שו"ע סעיף ב') שאם יוצא קודם ל' ,אם דעתו לחזור
בדוק ,ונמצא שאינו בדוק ,על השוכר לבדוק ,ואינו מקח טעות אפי' לחזור ולבדוק. לפני פסח א"צ לבדוק ,דאין חוששים שיגיע בבין השמשות ולא
במקום שבודקים בשכר ,דניחא ליה לאיניש להתעביד מצוה בממונו, יספיק לבער לפני פסח ,ואם לא הגיע לביתו בפסח יבטלנו ולא יברך
הניח ט' ככרות חמץ ומצא י' ,אפי' אם ביטל את החמץ צריך לבדוק
ואין המשכיר צריך לתת לשוכר את דמי הבדיקה .וי"א שבמקום על הביטול ,דבביטול במחשבה סגי ואין מברכים על דברים שבלב,
ולחפש את כל הככרות שהניח ,בין בהניח ט' קשורים ומצא י'
שבודקים בשכר ,והתנה להדיא שהבית יהיה בדוק ,אם השוכר הוציא ורק בדעתו לחזור בפסח צריך לבדוק ולבטל אפי' אם יוצא מראש
קשורים ,בין בהניח ט' נפרדים ומצא עוד אחד ,דכיון שאינו מכירם
על זה הוצאות צריך המשכיר לשלם לו .ולדינא פסקו כדעה ראשונה, השנה( ,ואם שכח לבדוק יבטל כשיגיע פסח וכנ"ל) ,דבפסח אינו
חוששים שחולדות גררום ואלו הם ככרות אחרים.
דיכול לומר קים לי והמוציא מחבירו עליו הראיה .ואם התנה השוכר להדיא שהוא ברשותו לבטלו ,ועובר על בל יראה ,אולם כשיוצא תוך ל' צריך לבדוק
הניח י' ככרות ומצא ט' ,אפי' אם ביטל את החמץ צריך לבדוק שוכר ע"מ שהבית יהיה בדוק ,דעת הפר"ח שהמקח בטל ,וכ"כ המקור חיים ,וצ"ע לדינא.
גם לדעה זו אף שדעתו לחזור לפני פסח ,ואם דעתו לחזור אחרי פסח ,צריך
נאמנות עבד ואשה וקטן על הבדיקה -בית ששכרו בי"ד וידוע לנו ולחפש את כל הככרות שהניח ,וי"א שכל זה רק בקשורים יחד ,שודאי
לבדוק לכו"ע .ויש להחמיר כדעה ראשונה ,ובמקום הדחק כגון שיצא
שהמשכיר לא בדקו ,ואמרו עבד או אשה או קטן שהגיע לחינוך שהם כולם ניטלו יחד ,אבל אם אינם קשורים יחד א"צ לבדוק אלא אחרי
כבר בשיירא ,יש להקל שא"צ לחזור אם אין דעתו לחזור בפסח עצמו.
עצמם בדקוהו ,נאמנים ,אף אם היה שם ודאי חמץ ,כיון שמדאורייתא האחד ,וכן פסקו האחרונים .ואין להקל בזה אלא כשביטל את החמץ
בביטול סגי ,אמנם אם כבר הגיעה שעה שישית שאין ביד השוכר מקודם או שמבטלו עכשיו ,דכיון שהוא דרבנן תולים שזה אותו חמץ. העושה את ביתו אוצר בתוך ל' יום ,והוא מקום שמכניסים בו חמץ,
טעון בדיקה אפי' אם אינו עתיד לפנותו עד אחרי פסח ,כיון שכבר
לבטל אינם נאמנים וצריך לבדוק ,כיון שאז חיוב הבדיקה הוא הניח חמץ בזוית זו ומצאו בזוית אחרת ,לדעת השו"ע צריך לחזור
חלה עליו חובת בדיקה ,ואם לא בדק קודם ,צריך לפנות את האוצר
מד אורייתא .ולכתחילה אין לתת לעבד או אשה או קטן לבדוק ,כיון ולבדוק את כל הבית ,והסכמת האחרונים שאם ביטל או שמבטל ולבדוק .ואם עושהו אוצר לפני ל' יום ,אם דעתו לפנותו לפני פסח
עכשיו א"צ לחזור ולבדוק ,ודעת הגר"א שאם ביטלו מותר גם לדעה הראשונה. שהבדיקה יש בה טורח גדול ויש לחוש שמא יתעצלו. צריך לבדוק ,דיש לחוש שיתחיל לפנותו לפני פסח ובפסח יהיה פחות
ולדעת הטור דווקא בככר גדול צריך לחזור ולבדוק ולא בככר קטן.
מג' טפחים גובה מכוסה על החמץ וישכח לבדוק מפני שהוא מכוסה,
סימן תל"ח (ולי"א הנ"ל בעושה האוצר לפני ל' דווקא בדעתו לפנותו בפסח צריך
סימן ת"מ בדיקה) ,ואם דעתו לפנותו אחרי פסח א"צ לבדוק ,דכיון שיש עליו
מתי צריך לחזור ולבדוק את האוצר הוי כמבוער ,וסגי בביטול כשיגיע פסח ,ואם יש שם חמץ
חמץ של נכרי שנמצא ביד ישראל עכבר שנכנס לבית בדוק עם ככר בפיו ומצא בבית פרורים ,אפי' ידוע צריך לבערו מתחילה ,ויש מקילים אף בחמץ ידוע.
נכרי שהפקיד חמצו אצל ישראל והחמץ נמצא בבית הישראל או אם הפרורים יחד הם בגודל של כל הככר צריך לחזור ולבדוק ,מפני אוצר חיטים שהניחו על גבי חיטים מחומצים ,אם נעשה האוצר
בשאר מקום שהוא רשותו ,אם הישראל חייב באחריותו מגניבה שאין דרכו של עכבר לפרר והני פירורים מעלמא אתו ולא מהככר, קודם ל' יום ,א"צ לבער גם למ"ד הנ"ל שבחמץ ודאי צריך לבער גם קודם ל' ,כיון
ואבידה ,וקיבל אחריות בהדיא עם קנין( ,אבל בסתמא אין דין שומרים וכתב המ"א שא"צ לבדוק אלא את החדר שהעכבר נכנס לשם( ,ועיין שהאוצר כבר נעשה ,אלא מספיק לבטל ,ואחרי פסח כשיפנה את האוצר
לנכרים ,ורעק"א מצדד שלענין פשיעה סגי בקבלה בעלמא בלא קנין) ,או שמדין בסימן תל"ט מה הדין אם לא יודעים לאיזה חדר העכבר נכנס) ,וכן אסור להנות מהחמץ( ,כיון שמתחילה עומד לפנותו אחר הפסח) ,אך
המלכות נתחייב באחריות אף בלא קנין ,חייב לבערו בזמן הביעור ,אם ה דין בכלב או תרנגול .ואם מצא בבית ככר שלם ,א"צ בדיקה ,דתולין יכול למכור את כל האוצר לנכרי ,ויהיה מותר אח"כ להנות ממנו.
אין הנכרי כאן להחזירו. שזה הככר שהכניס ,אמנם אם לא ביטל את החמץ ,שאז זה ספק (אמנם אם הניח בקרקעית הבור חיטים סתם ,ואח"כ נתחמצו מלחות
דאורייתא ,צריך לחזור ולבדוק (י"א דווקא בגדול ,וי"א אפי' בקטן) ,אא"כ הוא וי"א שאפי' אם הישראל אינו אלא שומר חינם וחייב רק בפשיעה הבור ,אפי' עשה האוצר בתוך ל' א"צ לפנותו ,דהוי כחמץ שנפלה עליו
יודע שזה הככר שהעכבר הכניס. מפולת ,ויבטל החמץ לפני פסח ,ומסתבר שאסור להנות מהם אחרי פסח אם
חייב לבערו ,ולכתחילה יש לחוש לדעה זו ולהחזיר את הפקדון לנכרי,
תינוק שנכנס לבית בדוק וככר בידו ,ונכנס אחריו ומצא בבית ואם הנכרי אינו כאן יעשה מכירת חמץ (שאף שלהרבה פוסקים מכירה הם ודאי חמץ) .ואם בעת שהניח האוצר לא היה שם ודאי חמץ ,מותר
פרורים ,א"צ לחזור ולבדוק ,מפני שדרך התינוק לפרר ורגליים לדבר וביטול לא מועילים בחמץ שגופו אינו שלו ,בכגון זה יש לסמוך על למכור את האוצר כולו אחרי פסח ,דשמא נתחמצו אחרי פסח ,ושמא
לא נתחמצו כלל אלא נתעפשו .ואם רוצה להניח אוצר חיטים בבור ,אפי' אם
שאכלו ,וי"א שאם אין בפרורים כדי כל הככר צריך לחזור ולבדוק .המקילים) ,וגם יבטל את החמץ ,ואם כבר הגיעה שעה שישית שא"א
אינו יודע אם יש שם חיטים של חמץ ,צריך לכבד אותו מקום ולבודקו לאור הנר ,לפני
והעיקר כדעה ראשונה ,אך אם לא ביטל וכבר עבר הזמן שיכול לבטל ,למוכרו יש לסמוך על דעה ראשונה ,ומותר להשהות את החמץ עד שמניח שם את החיטים.
יש להחמיר לחזור ולבדוק .ואם לא מצא פרורים צריך לחזור ולבדוק את שיבוא בעליו ,וכשיבוא יחזיר לו את החמץ מיד אפי' אם זה באמצע ישראל שעוזב בית של נכרי בתוך ל' יום ,אם הוא הולך לבית אחר
החדר שנכנס לשם ,אמנם אם יש בתינוק דעת הוא נאמן לומר שאכלו .פסח (שהרי י"א שאסור מהתורה להשהותו אצלו) ,אך יזהר שלא יגע א"צ לבער את החמץ מבית הנכרי אפי' אם הנכרי לא יכנס לבית לפני
נכרי שנכנס עם חמץ לבית בדוק ,א"צ לחזור ולבדוק ,דאין דרכו בו ,ואחרי פסח החמץ מותר אף באכילה ,אפי' אם לא החזירו לבעליו. פסח ,דכיון שאינו עתיד לחזור הרי הוא מפקיר את החמץ שנשאר
וי"א שאפי' אם הנכרי אלם ויכפהו לשלם אם יאבד ,אף שאינו להטמין ,משא"כ בעכבר ובתינוק. שם ,אבל אם הוא מפרש בים או יוצא בשיירא ולא יכנס בפסח לבית
המוצא חמץ בבית אחרי הבדיקה ,א"צ לחזור ולבדוק את כל הבית חייב באחריותו בדין תורה ולא בדין המלכות ,חייב לבערו ,ויש אחר לקיים שם מצות ביעור בעצמו( ,או שבעה"ב שם יבדוק עבורו
חולקים ,והעיקר כדעה ראשונה ,ומ"מ אם עבר הפסח ולא ביערו אין בגלל זה. מד ין שליחות) ,י"א שחלה עליו חובת ביעור בבית הנכרי אף אם הנכרי
להחמיר ומותר אפי' באכילה. יכנס לבית בפסח ויכניס לשם את חמצו ,אמנם אם נכנס לשם ישראל
חמץ שנשאר במקום שאינו יכול להגיע לשם -כזית חמץ הנמצא אחר א"צ לבדוק כיון שהישראל השני בודק ,וכן הדין כשיוצא מבית
ואם חזר והפקידו ביד נכרי אחר ,אע"פ שהנכרי קיבל על עצמו את
על קורה ,חייב להביא סולם ולהורידו ,ולא מהני ביטול ,שמא יפול ישראל וישראל אחר נכנס .וי"א שאין חיוב על הישראל לבדוק את
כל האחריות שהיתה לישראל ,לא מהני ,כיון שהישראל נשאר חייב
החמץ בפסח מהקורה ויבוא לאוכלו( ,ובפחות מכזית סגי בביטול ,ויש הבית אפי' אם הנכרי לא נכנס לבית ,והגר"ז סובר שדווקא אם הנכרי נכנס לדור
באחריות כלפי הראשון ( ,אמנם אחר הפסח החמץ מותר אף אם הנכרי השני לא
מפקפקים בזה) .אבל חמץ שנשאר בבור א"צ להעלותו ,אלא מבטלו בבית א"צ לבדוק .ולדינא יש להקל היכא שהנכרי נכנס לבית.
בליבו ,אפי' אם אין בבור מים ,אמנם אם נודע לו בזמן שכבר לא מועיל קיבל אחריות) .ויש מקילים בזה ,ולדעתם מהני גם היכא שמכר את החדר
ביטול ,או שדרכו להשתמש בבור כל השנה ,צריך להעלותו ולבערו ,שבו החמץ לנכרי ,אם הנכרי קיבל אחריות על גניבה ואבידה ,ונכון בדיקת חמץ במקומות שמוכרים לנכרי -חדרים שהאדם מוכר
ואם ביטל החמץ בזמנו כנהוג ,מהני אף לככר זה אף שלא ידע ממנו .אמנם אין שימכור לנכרי גם את החמץ וגם את הבית .ואם חזר והפקידו ביד לנכרי בי"ד עם החמץ שבהם ,נחלקו האחרונים אם יש חיוב לבודקם
בעליו מותר אף לדעה ראשונה ,אף אם הבעלים לא קיבלו שמירה אלא בתורת בליל י"ד ,ואף שאין למחות ביד המקילים ,טוב יותר למכור ביום י"ג,
להטמין חמץ בבור בידים ,ואם הטמינו על דעת שישאר שם עד אחרי
שומר חינם ,והוא קיבל אחריות גניבה ואבידה ,דאחריות לבד אינו אוסר. פסח לא מועיל אפי' ביטול אלא צריך להוציאו ולבערו. והנוהגים למכור רק בי"ד צריכים להזהר לבאר שהוא מוכר את כל
ואם עבר ולא ביער ועבר עליו הפסח ,דעת הרבה פוסקים שחמץ החמץ שנמצא בחדר (כדי לכלול גם את מה שבחורים וסדקים) ,ולא
זה אסור באכילה ובהנאה( ,ומ"מ אם הנכרי בא לקחת את החמץ שלו
מותר להחזיר לו ,אא"כ יש לחוש שימכרנו לישראל) ,ויש מקילים
סימן תל"ט למכור רק את החדר והשיכר והיי"ש שבו.
ל' יום לפני פסח צריך לעיין בכל דבר שעושה שלא ישאר בו חמץ
בזה ,ויש לסמוך על המקילים עכ"פ לענין היתר הנאה. דיני בדיקה בספק חמץ באופן שלא יוכל להסירו בנקל.
רוב וקבוע -ט' צבורין של מצה ואחד של חמץ ,ובא עכבר ונטל בפנינו ואם הישראל השאיל או השכיר לנכרי מקום מיוחד לחמצו לא
מאחד מהם ,ואין ידוע אם נטל חמץ או מצה ,ונכנס לבית בדוק ,צריך מהני ,דשכירות לא קניא ,אך באופן זה לכו"ע אין לאסור את החמץ סימן תל"ז
לחזור ולבדוק את הבית ,דכל קבוע כמחצה על מחצה דמי ,ומשמע אחרי פסח ,אם ייחד לו מקום .ודווקא אם ייחד מקום לדעת הנכרי,
אבל שלא לדעת הנכרי לא מהני אפי' אם עשה מחיצה. שאפילו אם הוא ביטל את החמץ צריך בדיקה. חיוב בדיקה בבית שכור
המשכיר בית לחבירו בי"ג ניסן לצורך י"ד ואילך ,לדעת השו"ע וכתב הרמ"א שאם הככר קטן ויכול העכבר לאוכלו ,א"צ לבדוק ,דהוי ואם הישראל אינו חייב באחריותו כלל אינו חייב לבערו ,אפי' אם
אין השוכר חייב לבדוק אא"כ קנה השוכר את הבית בדרכי הקניינים ספק ספיקא .ויש דעות באחרונים אם גם השו"ע מודה לזה ,ולדינא הוא כבוש תחת ידו כגון גר תושב (שנתיישב בארצך ויד ישראל
ישראל שהלוה לנכרי ,ונתן לו הנכרי את חמצו ואמר לו שאם לא בכלי חמץ ,ואם נתבשל או נכבש בפסח בכלי חמץ ,צריך לבערו אפי' שולטת בו) ושרוי עימו בחצר ,ומ"מ צריך לעשות מחיצה גבוהה י'
יפרע עד זמן פלוני יהיה החמץ קנוי לו מעכשיו ,והגיע הזמן אפי' אחרי אם הכלי אינו בן יומו. טפחים לפני החמץ כדי שלא יבוא לאוכלו ,וכפית כלי לא מועילה ,שמא
פסח ולא פרעו ,אפילו אם אין האחריות על הישראל אסור החמץ בבל חמץ נוקשה והיינו דבר שאינו חמץ גמור כגון דבק שעושים ינטל הכלי ,וסדין שאינו קשור למטה לא מועיל מפני שעוברים תחתיו.
ומשמע מסתימת הפוסקים שגם אם החמץ צריך הכנה וא"א לאוכלו מיד צריך מחיצה,
יראה ומחויב לבערו או למוכרו לפני זמן הביעור ,ואם לא עשה כך נאסר הסופרים מקמח ומים ,או עיסה שהכסיפו פניה ואין בה שום סדק ,או ובאשל אברהם להגאון מבוטשאטש מיקל בזה אם הקמחים אינם אלא חשש חמץ .ופת
החמץ בהנאה לאחר הפסח ,אבל אם בא הנכרי לפדותו בפסח ,מותר דבר שאינו ראוי לאכילה רק קצת (והיינו שמעולם לא היה ראוי עכו"ם צריכה מחיצה אפי' במקום שנוהגים איסור בפת עכו"ם .אמנם בפסח אין לקבל
לאכילה ,דדבר שנתקלקל בעינן שיפסל מאכילת כלב) ,אין בו איסור לקבל ממנו את המעות ולהניח לו לקחת את החמץ. חמץ לפקדון אף שאינו חייב באחריותו כלל ואפי' בחינם.
ודווקא באופן הנ"ל אסור ,אבל אם אין החמץ ביד ישראל וגם לא קנאו בל יראה מדאורייתא ,ומדרבנן צריך לבערו ,ועיין בסי' תמ"ז שהוא
נכרי שהניח חמץ בבית ישראל בלא רשותו ,צריך לעשות מחיצה
הישראל בקנין המועיל ,או אם החמץ ביד ישראל אבל לא אמר לו מותר בהנאה אחרי פסח ,ולענין אכילה ,המ"א מתיר ,אבל רוב
עשרה לפני החמץ ,ואם הניחו ביו"ט עצמו שאינו יכול לעשות מחיצה
שיקנהו מעכשיו ,וגם אין האחריות על הישראל ,מותר אפי' אם הגיע האחרונים אוסרים.
יכפה עליו כלי( .רמ"א) .וכתב המ"ב שאפי' אם הניחו בחול המועד ויודע
הזמן לפני פסח ,ואפי' אם נראה שבדעת הנכרי לשקעו בידו ,וי"א בגדים שכיבסו אותם בחלב חיטה אפי' בתוך ג' ימים סמוך לפסח ,וכן שהנכרי יקחהו אחר יום או יומיים צריך מחיצה ,והיכא שאם יבער את החמץ
שאם הגיע הזמן לפני פסח אסור ,ויש להחמיר בזה לענין בל יראה ,ניירות שדיבקו אותם בחמץ זה לזה או לחלון בחמץ ,וכדו' ,אפי' לא יתחייב לשלם לנכרי ,דעת החק יעקב שאין לעשות מחיצה בחול המועד משום טירחא
תוך ל' לפסח ,אפי' אם נראה עליהם קצת ממשות חמץ מותר לקיימם ולענין הנאה אחרי פסח אפשר שיש להקל. יתירא ,אלא יזרוק אותו לחוץ ,והא"ר כתב שיעשה מחיצה אפילו בחול המועד .ואם יודע
בפסח ,כיון שאין צורת החמץ עומדת ,ומ"מ אסור להציעם על ואם האחריות על הישראל אסור בכל גוונא. שהנכרי יחזור ויקחהו באותו יום יש להקל דדי בכפית כלי.
ישראל שהלוה לישראל ומשכן לו חמץ ,קנה המלוה את החמץ השלחן ,שמא יכנס מהם לתוך המאכל ,וכ"ש שאסור להניח בתוכם נכרי שנכנס עם חמץ בידו לבית ישראל ,א"צ להוציאו אע"פ
אפי' אם לא אמר לו מעכשיו ,ועובר עליו בבל יראה ,דישראל מישראל קמח של פסח ,וצעיפי נשים שרגילים לתקנם ע"י קמח עד שיהיו שרואהו ,ואין חוששים שיבוא לאוכלו כיון שהוא תחת יד הנכרי והוא
ע בים קצת ודרך להפרך מהם ,אין ללובשם בשעת אכילה, קונה משכון ,וגם הלוה עובר עליו כיון שגוף החמץ שלו. משמרו ,אבל אסור לאכול עימו יחד באותו שלחן אפי' בהפסק מפה
והמדקדקים נוהגים שלא לכבס בגדים וצעיפים בתוך ל' יום לפסח אפי' אינו מכיר את הנכרי ,משא"כ בבשר בחלב שמותר בהפסק מפה,
אלא בדברים שאינן מה' מיני דגן .ויש מחמירים היכא שממשות
החמץ ניכרת מבחוץ ,ולדבריהם בדיבוק ניירות בחלון יעשה בלילה
סימן תמ"ב אמנם מותר להניח לנכרי לאכול על שלחנו בזמן שהישראל אינו אוכל,
וצריך להזהר לנקות ולהדיח את השלחן היטב אחרי שהנכרי סיים
רכה מאד ויכניס את כל החמץ בין הדבקים שלא יבצבץ לחוץ כלל, לאכול ,שלא ישארו פרורים מחמצו ,וכן יזהר שהנכרי יטול את כל
והמחמיר לטוח בטיט תבוא עליו ברכה ,ומסתימת האחרונים נראה שלכתחילה נוקטים
בל יראה וביעור ,בחמץ שאינו גמור
החמץ מבית הישראל .ונכרי שהוא עבדו שמזונותיו עליו ,אין להניחו לאכול בביתו
תערובת חמץ -דבר מאכל שמעורב בו חמץ( ,כגון מוריס הנעשה כדעת היש מחמירים ,ורק הפר"ח כתב שהעיקר כדעה ראשונה .ואם נעשה לפני ל' אף אם החמץ הוא של נכרי ,שמא יחשדוהו שהוא מאכיל לעבדו חמץ.
משומן דגים עם מעט קמח קלוי ומים ,או כותח הנעשה ממלח ומי יום מותר לכו"ע אף בנראה מבחוץ ,מפני שודאי נתקשה ונמאס ,וכן
ישראל שהפקיד חמץ אצל ישראל או נכרי ,אע"פ שהנפקד קיבל
חלב ופרורי פת ,או שיכר המדי שנותנים בו שעורים ומים להחמיצו ,אם אין בכולו כזית לכו"ע א"צ לבער.
אחריות הרי המפקיד עובר עליו ,כיון שהוא שלו ,ואם הנפקד הוא
וכן חומץ האדומי ושאר דברים המוזכרים במשנה בריש אלו עוברין) ,כורכי ספרים שמדביקים את הניירות בדבק חמץ לפני פסח ,מותר לכו"ע ,כיון שאין
ישראל גם הנפקד עובר עליו ,ועיין בסימן תמ"ג מה יעשה הנפקד
אם יש בו כדי לאכול כזית בכדי אכילת פרס חייבים כרת על אכילתו ,החמץ ניכר מבחוץ ,ואינו עתיד לגלותו ,וא"צ לעשותו בלילה רכה.
בערב פסח אם המפקיד אינו בביתו .וכתב הגר"ז שאם ישראל הניח בבית
ואם אין בו כדי לאכול כזית בכדי אכילת פרס אין בו כרת ,וי"א שאפי' שיכר שעושים מחיטים ושעורים חייב לבערו ,ואם לא ביערו עובר ישראל אחר שלא מדעתו כלל ,הבעלים אינו עובר עליו מדאורייתא ,אך יש חיוב לבערו
איסור לאו ליכא ,אמנם לענין איסור בל יראה ובל ימצא ,כל שיש כזית בבל יראה ,וגם יש כרת באכילתו אם יש בו כזית בכדי אכילת פרס, מדרבנן ,והפמ"ג חולק ,וצ"ע.
חמץ בכלי אחד ,והחמץ מעורב במין אחר ,עוברים עליו לדעה הסוברת ואפי' אם אין שיעור זה מ"מ אסור מדאורייתא משום דטעם כעיקר,
שטעם כעיקר דאורייתא .אמנם בתערובת מין במינו ,כגון קמח חמץ ואם השיכר התערב בדבר אחר אותו דבר אסור בפסח. סימן תמ"א
שנתערב בקמח שאינו חמץ ,וכן מין בשאינו מינו כשיש בהתר שישים מעמיד ועביד לטעמא -דבר שהעמידוהו ע"י חמץ ,או שנתנו בו
כנגד החמץ ,מדאורייתא מותר אפי' באכילה ,ומדרבנן אסור להשהותו ,חמץ לטעם (כגון גבינות ששפכו עליהם יי"ש לחזקם אחרי שכבר דיני המלוה על החמץ
וצריך לבערו קודם הפסח ,ואם נזכר בזה בפסח צריך לבערו כשנזכר ,ואם נעשו) ,או עיסה שנתחמצה בשמרי שיכר ,חייבים מדרבנן בביעור לפני נכרי שהלוה לישראל ,ונתן לו הישראל את חמצו ,ואמר לו שאם לא
עבר והשההו עד לאחר הפסח לא נאסרה התערובת ,וכן שאר דברים שאין פסח ,ואינם בטלים בשישים ,דדבר המעמיד ודבר דעביד לטעמא אינו יפרע לו עד זמן פלוני יהיה החמץ קנוי לו מעכשיו ,והגיע הזמן ולא
בטל אפילו באלף ,ואם עבר ולא ביערם יש להתיר אחר הפסח בהנאה, בהם בל יראה מדאורייתא ,אינם אסורים אחרי פסח אפי' באכילה.
פרע הישראל את החוב ,הרי החמץ מותר לאחר הפסח אפי' באכילה,
במקום הפסד מרובה ,אם ישליך את הנאת המעמיד לים המלח .וכן דבר שיש בו תערובת חמץ מלפני פסח ואינו ראוי לאכילה כלל ואפי' אם אחריות גניבה ואבידה היא על הישראל ,כיון שנתברר שהחמץ היה של
גבינות שהעמידם ע"י חומץ שנעשה משיכר שעורים או חיטים או מותר להשהותו בפסח ,ועל כן עריבת העבדנים שנותנים לתוכה הנכרי ,ודין זה הוא אפי' אם הזמן שקבעו הוא אחרי פסח ,אמנם
ביין שרף הנעשה מתבואה שהעמידום בשמרי שיכר ,חייב לבערם עורות ,ואפי' אם נתן העורות שעה אחת קודם זמן הביעור מותר ,כיון הפוסקים מסתפקים אם מותר ללוות לכתחילה באופן זה אפילו
בערב פסח ,ואין החמץ בטל בשישים. שע"י העורות זה מסריח מיד ,אמנם אם לא נתן את העורות מותר רק בליבו שלא לפדותו ,די"ל שכיון שבידו לפדותו עובר עליו ,וראוי
וכן מי דבש (-מע"ד) שהחמיצם בשמרי דבש ,והדבש הראשון היה אם נתן את הקמח ג' ימים לפני זמן הביעור ,דאל"כ הרי הוא ראוי להחמיר לפדותו לפני פסח ,וכ"ש שאם כוונתו לפדותו אחר הפסח
מחומץ משמרי שיכר ,חייב לבער אף את המע"ד הרביעי או החמישי לאכילה כשמגיע זמן הפסח ,וצריך לבערו אף אם אח"כ כבר נעשה דודאי אסור ,דהוי ליה כמטמין בידו ,ואם אמר לנכרי בשעת ביעור
וכו' ,כיון שכל אחד נחשב חמץ כיון שהעמידו ע"י חמץ ,ואין לשתותו אינו ראוי .וכן קילור ורטיה ואיספלנית ותריאק"ה שנתן בתוכם חמץ שלא יפדהו עוד ,אין בזה איסור.
אף ביו"ט אחרון של פסח ,ורק במע"ד שאין בו חשש זה רק נתבשל מותר לקיימם בפסח ,כיון שנפסדה צורת החמץ .אמנם לענין אכילה, ואם לא היה החמץ ביד הנכרי ,נאסר החמץ בהנאה ,דלא קנה כיון שלא
בכלי חמץ יש מקילים לשתותו ביו"ט אחרון של פסח ,דסתם כלים דעת השו"ע (סעיף ד') שאף אם אינו מאכל אדם כלל ,או שאינו מאכל משך ,אמנם אם הקנה הישראל את החמץ לנכרי מעכשיו אם לא יפרע
אינם בני יומם ,ואם בישלו אותו בכלים שבישלו בהם יי"ש שהוא כל אדם אלא רק של חולים ,אף שמותר לקיימו ,אסור החמץ באכילה לזמן פלוני ע"י קנין בסודר של הנכרי (ולא של העדים) ,דעת כמה אחרונים
חריף וחזק ונותן טעם לשבח לא מהני מה שאינם בני יומם. בפסח אפי' בכל שהוא חמץ ,דחוזר וניעור ,ואע"פ שאינו ראוי לאכילה שהחמץ לא נאסר אם התנה הישראל שלא קיבל אחריות ,ואפילו הוא
ואם העמידם גם בדבר שאינו חמץ ,והחמץ אין בו כדי להעמיד בפני הא אחשביה ,ורק בהנאה מותר אם נתערב לפני פסח ,ואם נתערב חמץ תחת יד הישראל ,ויש מי שמחמיר בזה ,ובמקום הדחק יש להקל.
עצמו ,מותר אף בשתיה בפסח אם יש שישים כנגד שמרי השיכר. נוקשה ,מותר להרבה אחרונים לאוכלו אף כשנתערב בפסח עצמו.
ואם החמץ ביד הנכרי אלא שלא אמר לו שיקנה מעכשיו החמץ אסור
ואם העמיד גבינה ע"י קיבה שנכבשה בכלי חמץ מעת לעת ,מותר והרמ"א כתב שי"א שאם נתבטל קודם פסח לא אמרינן חוזר וניעור
לעולם ,והמ"א מסתפק אם מותר להשאירו ביד הנכרי אחרי פסח ,או
להשהותה ואסור לאוכלה ,ואם העמידה קודם הפסח אין לאסור ומותר אף באכילה ,וכתב הרמ"א דהכי קיימא לן ,והמ"ב מעיר שבסימן
דחשיב פורע חובו באיסורי הנאה ומחויב לפדותו ולבערו ,ובבית מאיר
לאוכלה אלא באין בגבינה שישים כנגד הקיבה ,ובפסח שחמץ אסור תמ"ז כתב הרמ"א להקל דווקא בתערובת לח בלח ,ולא ביבש ביבש.
ובמקור חיים מקילים בזה ,אמנם אם החמץ היה ביד הישראל בפסח
במשהו אסור בכל גוונא. יין שרף הנעשה מה' מיני דגן או משמרי שיכר ,הוי חמץ גמור. פשיטא דאסור ליתנו לנכרי ,דזה הנאה ממש.
מאכל שיש בו טעם חמץ -מאכל שאין בו חמץ בעין כלל ,אלא רק נהגו לגרר הכתלים והכסאות שנגע בהם חמץ ,ואין ללעוג על המנהג, ומשמע מהשו"ע שאף אם הגיע זמן הפרעון לפני פסח ולא פדה את
טעם חמץ שאינו בטל בשישים ,כגון שבישלו יחד עם חמץ והוציא ואם יש חמץ בסדק ואינו יכול להוציאו ,יטיח עליו מעט טיט ,וזה מועיל החמץ ,מותר רק אם אמר לו בשעה שמשכנו שיהא שלו מעכשיו אם
את החמץ ,מדאורייתא אסור לאוכלו משום טעם כעיקר ,ולענין בל אפי' אם יש שם כזית או יותר. לא יפדהו ,דבלאו הכי לא קנה הנכרי את המשכון דהוי כאסמכתא
יראה מצדד החק יעקב שאין בזה איסור דאורייתא ,ומ"מ מדרבנן בצק שבסדקי עריבה אם יש כזית חמץ במקום אחד חייב לבער אף בעלמא ,ואסור אפי' אחר הפסח משום חמץ שעבר עליו הפסח ,ויש
אסור להשהותו וצריך לבערו בנמצא תוך הפסח ,ואם עבר והשההו בעשוי לחזק את העריבה או לסתום נקב שבה ,אע"פ שודאי הוא מבטלו מקילים בזה ,ויש לסמוך עליהם בשעת הדחק לאחר הפסח ,אבל לפני
מותר בהנאה לאחר הפסח ,ובאכילה אפשר שכדאי להחמיר ,וי"א לעריבה ,ואם אין כזית במקום אחד ,אם הוא עשוי לחזק או לסתום ,אף הפסח שזה חשש דאורייתא יש לחוש לדעת המחמירים ולהחליטו
שטעם חמץ חייב בביעור מדאורייתא ,וממילא אם לא ביערו אסור אם כשנצרף את כל חתיכות החמץ יהיה שם יותר מכזית ,החמץ בטל, לנכרי כשהגיע זמן הביעור.
בהנאה אחרי פסח ,ובמקום הפסד מרובה יש להקל כדעה ראשונה .ואין בזה נ"מ אם החמץ בשולי העריבה או בשפתה ,ואם אינו עשוי לחזק וכל זה בהלואה ,אבל הנותן חמץ לנכרי ואומר לו שאם לא יעשה דבר
ואם המאכל לא התבשל עם החמץ עצמו ,אלא התבשל בקדירה או לסתום ,אם ע"י צירוף החתיכות יש כזית ,חייב לבער ,ואם אין בהם פלוני קודם פסח יהיה החמץ שלו ,הוי אסמכתא להרבה פוסקים
שבישלו בה חמץ באותו יום ,ואין בתבשיל שישים כנגד טעם החמץ כזית אף ע"י צירוף א"צ לבער ,ודעת הרבה פוסקים דאף באין בהם כזית (אא"כ הקנה בבי"ד חשוב) והחמץ נשאר של הישראל ,וצריך לתת
הנפלט מן הקדירה ,מותר להשהותו עד לאחר הפסח ,ויזהר להצניעו אף ע"י צירוף ,צריך לבער היכא שהם ראוים קצת לאכילה ,ואם הם אותו במתנה גמורה לנכרי לפני פסח ,אמנם בדיעבד גם בזה נראה
בחדר שאינו רגיל ללכת לשם ,אך יזהר שבפסח עצמו לא יהיה כבוש מטונפים קצת ואין בהם יחד כזית א"צ לבער לכו"ע. שאין להחמיר לאסור את החמץ לאחר הפסח.
קורס ללמוד להנות ולזכור מבחני 'לדעת' סיכומי 'תמצית'
11שעורים בהם נלמד בצורה מקצועית מבחן שבועי על דף היומי ,עמוד היומי ,משנה ניתן להשיג את גליונות סיכומי תמצית החודשיים
וייחודית כיצד נזכור את הלימוד, ברורה ,חפץ חיים ואהבת חסד על הדף היומי /משנה ברורה ומוסר /ועמוד היומי
ונעצים את איכות וחווית הלימוד. ניתן לעשות את המבחנים מיום שישי עד יום
בנקודות ההפצה -
בתחילת חורף פ"ז יפתחו בס"ד שלישי בשעה 5:00בבוקר:
במייל 7692282@gmail.com -
קבוצות חדשות לאברכים ובני ישיבות, בטלפון 0737-289-669 -
בנוסף ניתן לקבל במייל סיכומים על כל מסכתות
בירושלים בישיבת מיר ובבית וגן נוה במייל 7692282@gmail.com -
הש"ס ,ועל כל המשנה ברורה ,ועל תנ"ך וספרי מוסר,
יעקב ופסגת זאב ,אופקים ,ואלעד. בנדרים פלוס קופת לדעת. - ועל מסלולי הלימוד דף הכולל ,חבורת ש"ס ,ועוד.
לפרטים 02-3131-465 / 055-400-7977 הגרלות בכל שבוע על ₪ 500וזכיות נוספות.
התורה שלא תמוט ,ולא מיבעיא האנשים שטרודים בענייני וטוב אחת בצער ממאה שלא בצער ,והמחזיק לומדי תורה בעולם
העולם שיעשו כך כדי להנצל מעונש ביטול תורה ,אלא אפי' לומדי הזה זוכה לעתיד לדעת את התורה ,אפילו אם בעולם הזה היה עם שמירת הלשון
התורה חייבים להחזיק תורה ,ואם הוא יכול ואינו עושה הרי הוא הארץ( .פרק ו').
בכלל "ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת" ,והמחזיק גודל החיוב להחזיק בנו ללמוד תורה -יש אנשים המרפים שער התורה
תורה ומהנה תלמיד חכם מנכסיו מעלה עליו הכתוב כאילו ידיהם מן התורה ואינם מתבוננים בעונש הגדול על ביטול תורה,
גודל הגנאי ועונש הפורש מן התורה -הזוהר הקדוש מפליג
מתדבק בשכינה ,וכל מה שהאדם מחסר מעצמו כדי לתת לעמלי ואיתא במדרש בא וראה כמה קשה יום הדין וכו' בא מי שיש
בשכר הקובע עיתים לתורה ,והיפוכו ח"ו .מי שהוא זהיר בלימוד
תורה לטובתו הוא עושה ומרבה לעצמו עושר בעולם הזה ושכר בידו מקרא ואין בידו משנה ,הקב"ה הופך פניו ממנו ומצרי
התורה ושם אותה על ליבו זוכה על ידי זה לאהבת ד'( .פרק ג').
טוב לעולם הבא ,ואינו מתחסר כלום מחמת זה ,וחבירו הלומד גיהנום מתגברים בו וכו' ,ויש אנשים שגם את בניהם אינם
ו כשם ששכר ת"ת גדול מכל המצוות כך עונש ביטולה גדול מכל
נקרא על שמו ,וזוכה עבור זה לבנים טובים וקדושים .וכבר הזהיר מחזיקים לתורה ,אף שחובת הא ב אם יכול ללמד את בנו בשכר
העבירות ,ואוי להם לבריות מעלבונה של תורה ,וא"כ מכל מה
הקב"ה על הלווים "השמר לך פן תעזוב את הלוי" וכעין זה רצון ד' עד שידע מקרא ומשנה הלכות ואגדות ,וכמה האב מוסר נפשו
שראינו בגודל השכר נוכל להבין גודל עונשו של הפורש מן
שנחזיק את האנשים הפורשים מענייני העולם לעבוד את ד' ,לטובת בנו ,ומוכן לעשות דברים שלא כדין עבור בנו ,ובזה הוא
התורה .ועל האדם להתבונן איזה זכות יש לו לעסוק בתורתו של
וכמ"ש הרמב"ם ולא שבט לוי בלבד וכו' .ובכלל החזקת תלמיד מתרפה ,ובאמת כל מזונותיו של אדם קצובים חוץ מ ...והוצאת
המלך הגדול והנורא שהמלאכים וצדיקי מעלה עוסקים בה,
חכם להשיא לו בתו (שמעלה עליו הכתוב כאילו מתדבק בשכינה) בניו לת"ת שאם פחת פוחתין לו ואם הוסיף מוסיפין לו .והמלמד
וממילא אם הוא מתרפה ממנה הוא עלבון גדול לתורה ,ואין קץ
אפי' צריך להזיל על זה סך רב מנכסיו ,ועל ידי זה יצמחו דורות בנו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו קיבלה מהר סיני ,וזוכה הוא
לעונשו על אשר עזב את המתנה הגדולה שקיבל והלך לעסוק
של יראי השם (ובזמננו באיזה מקומות ירד קרן התורה לעפר ,ובניו לאריכות ימים ,וזוכה להנצל מן הגיהנום ,ולפעמים זוכה
בהבלי העולם ,והקב"ה מביא עליו יסורים מכוערים ועוכרים אותו
וקשה למצוא שידוך ללומדי התורה ,וזה גורם לרפיון בלימוד להמנות בגלל זה בין הצדיקים (כדמצינו בנחום הפקולי שלימד
התורה ,ואוי לאותה בושה על עלבון התורה)( .פרק ה'). מידה כנגד מידה ,ואין בו כח לעמוד ביום צרה ,ומכין לעצמו
תורה לבנו של אדם רשע והוציאו את האב מהגהנום והושיבוהו
אויבים ללמד עליו קטגוריא ,ומגביר עול הגויים על ישראל
בין הצדיקים בגן עדן) ,וזוכה לכל השכר של מחזיק תורה ולמיסים וארנוניות ,וגורם לגלות לבניו ,ובניו מתים קטנים בעוון זה ,מצוה רבה להעמיד בכל עיר ישיבות לנערים ,שאם אין גדיים
וכדלעיל ,והקב"ה נושא לו פנים .ומאידך המעביר בנו מת"ת והוא נדון בגיהנום ,ואינו זוכה לרוח ונשמה ,והוא נזוף ורחוק אין תיישים ,ועיקר דבר זה הוא תלוי באנשים החשובים שבעיר,
נאבד מהעולם הזה והעולם הבא ,ומזה תוכחת מגולה למעבירים מהקב"ה ,וגורם לשריפות בעולם וכל ישראל ערבים זה בזה( .פ"ד) .שבידם לתקן ,אך עצת היצר היא שיחשוב שדבריו לא יתקבלו
בניהם מת"ת בגיל י"ד ט"ו ,ועל ידי זה נשארים מנוערים מתורה (אמנם כאשר יגעו בכבודו לא יחשוב כך ,)...ולכן יש להשתדל בזה
ומצוות .ויש שמורים התר שבכל מקרה בנם לא יהיה רב ,אך ועל כן חייב אדם להכין מקום בביתו ללימוד התורה ,וכאשר יפנה כדי שלא יתבעו ממנו על דמי ישראל ,שהרי בעוון ביטול תורה
האמת שחובת האדם לדעת איך לעבוד את ד' ולהנצל מהיצר מעסקיו יסור לשם ללמוד ,כל אחד לפי ערכו ,ונכון שיקנוס עצמו בנים מתים ,ומי שבידו למחות ולא מחה נחשב שהדבר נעשה על
שסכנתו עצומה ,ומביא את האדם להפסיד הרבה מצוות ,וגם ידו ,וגם למען כבוד ד' ותורתו ,ואז אין קץ לשכרו ,ונוטל שכר כנגד על כל יום שלא לומד בו( .שם).
המצוות שיעשה יהיו בלי שמחה יראה ואהבה ,וגם לא ידע כולם .ואף שהדבר אינו קל אל יתעצל ,וידע כי לפום צערא אגרא, מעלת בגודל שהארכנו מה מכל גודל חיוב החזקת תורה-
לעשותם כדין( .פרק ז'). התורה שהיא עיקר הכל ,נוכל להבין גודל החיוב להחזיק את ואם יתבזה מחמת זה לא יחוש וידע כי על ידי זה שכרו גדול יותר,
-------------------------------------------------------------------------- -----------------------------------------------------------------------------------------------------------------
במחשבתו מתי נזכה גם אנחנו לשמוע שנית דבר ד' מהקב"ה עצמו
צום גדליה הוא על שביום זה נהרג גדליה בן אחיקם שנשאר אחרי
חורבן הבית ראשון עם יתר הפליטה מדלת עם בני ישראל שנשארו כמו שהבטיחנו ע"י הנביאים ,וכשיתחיל פסוקי הנביאים יעורר ליבו יסוד ושורש העבודה
בארץ הקדושה ,ואלמלא נהרג היה קצת פליטה לעם קדוש ,כי לבכי ,ויתפלל במחשבתו רבון כל העולמים עשה למען שמך הגדול
שיתקדש בכל העולם ,ובחתימת הברכה יתן במחשבתו הודאה
נבוכדנצר הפקידו על הנשארים ,וכשנהרג ברחו כולם למצרים ושם
נהרגו ,וארץ יהודה נשארה שממה וחרבה מכל וכל ,ולכן בכל רגע ביום עצומה להשם יתברך שמו על זה ששומע קול תרועתינו ברחמיו
שער האיתון
זה יכניס בליבו צער גדול לאונן ולקונן על חורבן בית מקדשינו הגדולים להיטיב לנו.
תפילת מוסף -יתפלל תפלת מוסף בכל הכוונות שנתבארו בתפילת
ותפארתנו וחורבות ארצינו הקדושה ועל הריגת הצדיק הזה ויתר חזרת הש"ץ -אחר תפלת העמידה יאמר הפיוטים עם הציבור בכוונה ערבית ושחרית ,ובתפילת מוסף של רגלים ,ובודאי ביום הדין ראוי
הפליטה ,וביחוד יתן את קולו בבכי בעת אמירת הסליחות על כל עצומה ,ובנוסח ותשובה ותפילה וצדקה יהרהר במחשבתו תשובה לאדם לעורר לבבו ביתר שאת ויתר עוז לבכי גדול ועצום בכל הנוסח
הנ"ל. שלימה ,ויתפלל במחשבתו על מחילת עוונותיו ,ויקבל על עצמו שלא של ומפני חטאנו ,וביחוד באבינו מלכנו גלה כבוד מלכותך עלינו וכו'
שבת שובה -שמירת שבת כהלכתה בכל פרטיה ודקדוקיה בדיבור לחטוא עוד ,ולתת צדקה כפי יכולתו .ויזהר לשמוע חזרת התפילה יעורר עצמו לבכות עד כלות כוחותיו על חילול שמו הגדול עתה
מעשה ומחשבה ,בכל השנה ,זה סיבה למחילת עוונות ,ועל כן בשבת בכוונה עצומה ,ויכוין כפי שנתבאר על תפילת הלחש ,ובעת שהש"ץ בגלות .ויזהר לומר 'ואת מוספי יום הזכרון הזה' אף אם חל ר"ה בחול,
שובה יזהר בזה מאד ,ולא ידבר בה דברי חולין ,ויטהר רעיוניו מאריך בניגונים לא ישב בטל אלא יאמר מזמורי מהלים בכוונה וגם יאמר 'ושני שעירים לכפר' .ויאמר השבח הגדול של עלינו לשבח
ומחשבותיו שלא יחשוב כלל בענייני עולם הזה רק ביראת ד' כל היום, עצומה ,וטוב מעט בכוונה כו' .וכשכורע ומשתחוה ב'ואנחנו כורעים' בכל הכוונות שנתבארו בתחילת החול ,ובשמחה עצומה ,ועי"ז אנו
ואז מוחלין לו על כל מה שחטא בשבת בכל ימי חייו ,ואף אלו שאינם והש"ץ מאריך בניגון ,יחשוב שבח והודאה לקב"ה שנתן לנו את הזכות סותמים את פי המקטרגים מעלינו.
נזהרים לטהר עצמם במקוה בשבת שחרית בכל השנה ,נזהרים בזה לעובדו ,ואח"כ יאמר הפסוקים שנדפסו במחזורים בשם הרוקח
סדר מלכויות -יזהר מאד לומר פסוקי מלכיות וזכרונות ושופרות
בשבת זו ,ותיכף אחר סעודת שחרית הולכים לבית הכנסת לומר בשמחה עצומה בכוונה הנ"ל .ובתקיעות של הסדרים בכל תקיעה
בכוונה עצומה ובמתינות ובדקדוק התיבות .וכיון שבאמירת מלכויות
תהילים עד מנחה. יכוין כמו שנתבאר בתקיעות דמיושב לקיים המצוה .ויזהר מאד
אנו ממליכים את הקב"ה ,איך לא יתבייש לומר פסוקים אלו בלי כוונה
בכוונת כל אמן.
ערב יוה"כ -עושים סדר כפרות כמבואר בפוסקים ,ותיכף לסמיכה להמליכו עלינו ,ובלי לשמוח על שבחר בנו מכל העמים ,ובלי לכוון
שחיטה ,וראוי לכל אדם שילך הוא בעצמו אל השוחט ולזרזו על תיקון סיום התפילה -יאמר קוה אל ד' וכו' בכוונה ובשמחה עצומה ,ויודה לקיים רצונו ית"ש בצווי אמירת פסוקים אלו ,ובודאי לא יצא ידי חובתו,
הסכין והשחיטה .וראוי לאדם שירבה בצדקה ביום זה אף יותר מכדי לקב"ה שמושיענו מכל המקטרגים והמסטינים עלינו ,ואח"כ יאמר ולכן כשיאמר פסוק ראשון "ד' ימלוך לעולם ועד" יכוין בשמחה עצומה
יכולתו ,כי נתינת הצדקה היא סגולה נפלאה לכפרת העוונות ,וביחוד פרשת קטורת וסממניה בכוונה עצומה ,כי אמירתם סגולה נפלאה עד מאד 'אני מקבל אלקותך ומלכותך עלי ועל בני ועל בני בני עד סוף
לאביונים מהוגנים בעלי תורה .וסעודת ערב יוה"כ למדו רז"ל להבריח החיצונים והקליפות שלא יתאחזו בתפלתינו .וראוי לכל אדם כל הדורות' ,ויכוין לעשות בזה נחת רוח לד' יתברך שמו ,וכן יכוין בקיצור
מהפסוק ,ועל כן לא יעשה האדם אותה כמצות אנשים מלומדה ,ויכון להשתדל לשמוע בראש השנה מאה קולות (כנגד מאה פעימות בכל אחד מפסוקי המלכיות ,ובמיוחד בפסוק שמע ישראל.
שעושה בסעודה זו נחת רוח גדול להבורא ית"ש ,וקודם הסעודה שפעתה אם סיסרא) ,ולכן בסיום התפילה יתקעו מתחילה ג' פעמים
יאמר לשם יחוד ופסוק ויהי נועם ,ותהיה יראתו על פניו לבל יאכל סדר זכרונות -כשאומר 'אתה זוכר מעשה עולם' וכו' ,אין ספק שכל תשר"ת תש"ת תר"ת ,ואח"כ עוד פעם אחת תשר"ת תש"ת תר"ת,
מי שנגע יראת ד' בליבו אף במקצת יתן את קולו בבכי רב ועצום ,כי ולאריז"ל זה חיוב לשמוע בראש השנה דווקא מאה קולות.
להנאתו ח"ו בלתי לד' לבדו ,ובאכילה זו בקדושה ולשם שמים יתוקנו
יתן אל ליבו באומרו 'אתה זוכר מעשי עולם' שכל מעשיו באים
כל אכילות של איסור וגם רבוי האכילות שנכשל בהם כל השנה, יזהר מאד למעט באכילה ,וישבר תאוותו הבהמית ויצרו ולא יאכל כל
והחכם עיניו בראשו שלא למלאות בטנו מאכילה גסה ,שזה יזיק לו במשפט ,ופוקד כל יצורי קדם' -אף מעשיו שבגלגול אחר' ,להזכר שבעו ,והיא עבודה עצומה להשי"ת ,ובמיוחד אם עדיין לא התפלל
אחרי כמה שעות ,וגם מביא לביטול התפילה .ויזהר מאוד בעניים מעשים רבים' -לצרף המעשים שעבר עליהם בגלגולים הקודמים עם מנחה ,שאם ממלא כריסו אינו יכול להתפלל בהכנעה ובענוה ,וגם זה
ובלימוד על שלחנו ,ואחר ברכת המזון בכוונה עצומה אם ירצה לישן אלו של עכשיו ,ובודאי באומרו דברים אלה במתינות יתן תיכף אל גורם לבלבול המחשבה בתפילה ,והאדם נדון גם על מחשבותיו.
ליבו לשוב מעבירות שבידו ,ויקבל במחשבתו לתקן כל מה שעיוות,
יעמיד שומר שיעיר אותו בזמן שיקבע ,כדי שיהיה לו זמן להכין עצמו אחר תפלת המנחה ילך עם הציבור לומר סדר תשליך כנדפס
ועיניו יורידו כנחל דמעה מאין הפוגות .ובפסוק "כה אמר ד' זכרתי לך
כראוי ,והיינו לטבול במקוה בלב נשבר (שחיובה מבואר באריז"ל), בסידורים ,ואחר הסדר יאמר מזמור "ממעמקים קראתיך" בכוונה
חסד נעוריך אהבת כלולותיך" וגו' יתפלל במחשבתו בבכי עצום שגם
ולהתפלל מנחה בנקיות הגוף ובכוונה ,ואחר התפילה ילקה ארבעים, עצומה( .פרק ד').
עתה ביום הדין הגדול הזה יזכור לנו חסד נעורים ואהבת איתן ועצום
וחסידים הקדמונים סבלו בהם יסורים קשים ומרים ואשרי חלקם, שהיה באבותינו ללכת אחריו במדבר בארץ לא זרועה ,ויקבל על עצמו עשרת ימי תשובה קבעם ד' ברוב רחמיו וחסדיו לשוב אליו ,ויכין
וקודם הוידוי שבתפילת מנחה יאמר "יהיו לרצון" ואח"כ יתוודה (וכן להראות אהבתו לקב"ה גם עכשיו .וגם בפסוק "וזכרתי אני את בריתי עצמו כראוי בימים אלו לתשובה ,ע"י שכל שבעת הימים ישב בדד
בכל התפלות של יוה"כ) ואחרי הוידוי יאמר אלוקי נצור ,ורבים נוהגין אתך בימי נעוריך והקמותי לך ברית עולם" יתפלל במחשבתו כנ"ל לחקור לחפש אחר כל פרט ופרט של סור מרע ועשה טוב קטן וגדול
לטבול במקוה ג"כ אחר סעודה המפסקת ,וכן הובא בספרים .וקודם ש יחיש להקים איתנו הברית עולם .ובפסוק "הבן יקיר לי אפרים אם לשום אל ליבו לעזוב דרך רשע בחרטה גמורה על העבר ,ולגדור גדר
שילך לבית הכנסת יברך את בניו בבכיה עצומה ,ויוכיח אותם שילכו ילד שעשועים" וגו' יעורר ליבו לבכי עצום יותר ,ויתפלל במחשבתו לעמוד בפרץ בגדרים וסייגים לבל ישוב לכסלה עוד ,וכבר נתבאר
ביראת אלוקים כל ימיהם כדי לתת נחת רוח להשי"ת .וקודם שילך רחם נא עלינו ביום הדין וזכור לנו זכות אבותינו הקדושים ובשביל זה לעיל בחודש אלול התעוררות בתיקון כמה דברים עיי"ש ,ויתקן מה
לבית הכנסת יזהר מאד לפייס למי שהקניט אותו אף בדיבור בעלמא, יהמו נא מעיך עלינו לרחמינו ולנחמנו .ויאמר 'זכרנו בזכרון טוב לפניך' שעשה ע"י תעניתים ושאר סיגופים ,ואפילו סיגוף קטן נחשב
ולשלם כל מה שנדר בענייני צדקה ,ולתקן בליבו כל תקון ענייני לתשובה ,ויתן צדקה יותר מיכולתו ,ויעשה תיקון כרת בלימוד כל
עבודת הבורא ית"ש עד שירגיש בעצמו כשיבא לבית הכנסת לכל וגו' בב כי עצום מאוד ,ובפסוק "וזכרתי להם ברית ראשונים" יתפלל
הלילה כמו שנתבאר לגבי חודש אלול ,ויקבל על עצמו בערב ראש
נדרי שהוא נקי וטהור מכל מום ופשע .וקודם שילך לבית הכנסת במחשבתו בכוונה שיזכור לנו ברית ראשונים ההוא ויגזור עלינו שנת
השנה שלא ידבר שום שיחת חולין מיום ר"ה עד אחר יוה"כ ,ולמעט
יאמר בפה מלא בשמחה עצומה 'הריני מקבל עלי לענות נפשי וגופי גאולה ,ובברכת 'זוכר הברית' יחשוב בכוונה עצומה 'ידעתי שבודאי
ג"כ בדברים הכרחים בכל מה דאפשר ,וכן בכל שאר הנהגת החסידות
ביום הכפורים הזה כאשר צוני יוצרי ובוראי ית"ש ויתעלה בתורתו תזכור לנו הברית ,אך אני מתפלל לפניך יוצרי ובוראי שתזכור אותה
אף שלא היה נוהג בהם כל השנה ראוי עכ"פ להתנהג בהם בעשי"ת,
הקדושה "ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחדש בערב" וגו' ,והריני ביום הדין הזה'.
וכתב האריז"ל שהמתענה בעשי"ת ועושה תשובה גמורה בכל ליבו
מקבל עלי מעתה איסור אכילה ושתיה ורחיצה וסיכה ונעילת הסנדל סדר שופרות -כשיתחיל אתה נגלית וכו' יעורר ליבו באהבה עצומה שלא יחזור לאותם העבירות לעולם ,מוחלים לו בכל יום מימי השבוע
ותשמיש המטה לשם יחוד קוב"ה ושכינתיה'( .פרק ה'). לקב"ה ,ומחמת גודל התשוקה והאהבה יבכה בכי גדול ,ויתפלל שבעשי"ת מה שחטא ביום ההוא לעולם.
וגילוי שכינה .וראוי לאדם לעורר לבו אל בכי רב ועצום בסליחה של כל נדרי -מיד בבואו לבית הכנסת יתודה 'אשמנו בגדנו' ,ויאמר בכל הוידוי ים צריך להיות דוקא בבחינת הגוף עד שיתפקקו כל חוליות
'אלה אזכרה' על עשרה הרוגי מלכות ,וכוונתה נתבארה בערב ראש אות כל דבר שיודע שלא נזהר בו ,ויזהר בוידוי זה כי הוא דינא דגמרא שבשדרה כמו במודים וכן נוהגים .וכל דבר שמזכיר בוידוי ובעל חטא
השנה ובקינה ארזי הלבנון בתשעה באב .ואיתא בגמ' ובזוהר הקדוש לפי הרמב"ן (ולא במנחה) ,ואחר הוידוי מוציאים ספר תורה מן ההיכל ,צריך לומר בהכנעה גדולה ובמתינות.
שהבכיה עליהם מכפרת על כל עוונותיו .ובאמירת הוידויים יתחזק אף ובכתבי האריז"ל מפליא מאוד בתיקון זה של הוצאת ס"ת בכל נדרי ,אח"כ יאמר הפיוטים עם הציבור ,והעיקר לעורר לבבו אל הבכי
שהוא חלש מהצום ויתוודה במתינות ובכוונה ובלב נשבר .ואחר וכתב שהוא תקון גדול ונפלא למי שפגם בעון נדרים שיקנה ס"ת זה בפיוטים ,ובוידוי שיתודה פעם שנית עם הש"ץ יזהר מאד להתוודות
הוידוי יאמר כל הסדר (ומה שלא יספיק ישלים בשעה שהש"ץ מנגן דכל נדרי אפי' בממון הרבה ,דהיינו שיוציא הוא הס"ת מן ההיכל בהכנעה גדולה ובהרהור תשובה כנ"ל ,כי הוא ג"כ דינא דגמרא
היום תאמצנו ,והעיקר זה הכוונה ,כח בלי כוונה טוב ההעדר ,ויש ויאחזנו בעת אמירת כל נדרי ,והעיקר שיחבק וינשק הס"ת ויתודה להתודות עם הש"ץ פעם שנית .גם יזהר האדם לומר הי"ג מדות
מקומות שנוהגים לאומרם בציבור) ,ויזהר מאוד בכוונת איש"ר ויפרט עונותיו קודם שיתחיל הש"ץ כל נדרי ,ועיקר התיקון הוא בכוונה עצומה ובמתינות גדולה מילה במילה ,שאז בודאי אינם חוזרות
כמבואר לעיל בתפילת החול .ויאמר אף ביחיד קוה אל ד' ואין בהוצאת ס"ת ראשון מן ההיכל ,ועכ"ז אם לא השיג לקנות ס"ת ראשון ריקם .ויאמר איש"ר בכח עצום ובכוונה עצומה מאוד ובמסירת נפש
כאלוקינו ופיטום הקטורת כמו אחר כל המוספין כדי להבריח יקנה ספר אחר ,והעיקר שיהיה הס"ת כשר ,וטוב ויפה הוא שיעשה כמבואר למעלה בתפלת החול .ואח"כ יאמר שיר היחוד עם הציבור
המקטריגים שלא יתאחזו בתפלה( .פרק ט'). אדם תיקון זה בס"ת שבידו על מקומו הקבוע בבית הכנסת ,ואח"כ במתינות גדולה וישמח שמחה עצומה במחשבתו בגודל אלקותו
כוונת הצום -הנה עינוי הצום מאכילה ושתיה הוא דאורייתא, יחזור הס"ת אל ההיכל .ויעורר אדם לבו מאד אל הבכי בעת אמירת ית"ש .ואח"כ יאמר תהלים עם הציבור ולא יפרוש עצמך מן הצבור
ומבואר ברמב"ם שגם שאר העינויים מדאורייתא ,ושכר מצוה רב כל נדרי לתקן עוון נדרים ,ויזהר לאמרו בכוונה .וברכת שהחיינו יאמר ח"ו ,ואומרים ג' ספרים קודם השינה וב' ספרים אחר השינה .וכתב
עד מאד יותר משאר מצוות ,כי צערא דגופא עדיף ,ופשוט שמצוה כל יחיד עם הש"ץ בלחש ויסיים קודם שיסיים הש"ץ כדי שיענה אמן האריז"ל שטוב שלא לישן בליל יוה"כ אלא לעסוק בתורה .יש נוהגים
זו היא שעל ידם הקב"ה ירחם עלינו ויכפר עוונותינו ,אמנם מבואר אחר הש"ץ ,ויברך בשמחה והודאה עצומה על שזכה לעת הזאת לעמוד על רגליהם כל הלילה וכל היום ואשרי חלקם .ויש נוהגין עוד
בגמרא שהעינוי לבד בלא תשובה וחרטה גמורה והוידוי אינו נחשב שיוכל לעשות נחת רוח לפניו ית"ש בקיום מצותיו ביום הזה בצום להשפיל יד אחד לצד הארץ ולא להגביהה כלל כל עת תפלת כל נדרי
לכלום והרי הוא כטובל ושרץ בידו ,ומאידך פשוט שאם ישוב וכל יום המחרת ואשרי חלקם .ובודאי כל סיגוף שישער האדם בעצמו ובה' ענוים ובמניעת מלאכה ובתפילות והודאות.
בתשובה שלימה ויסגף עצמו בכל הסיגופים אבל לא יתענה ,אין תפילת ערבית -אח"כ יתפלל תפלת ערבית בכוונה עצומה בכל ובכוחו שיוכל לעמוד בו ,ראוי וישר לעשותו לכבוד יוצרו ,כנגד מה
תשובתו נחשבת לכלום ועונשו כרת ,ועיקר הכפרה היא בשביל הכוונות המבוארים בפרקים הקודמים .ואם סיים הש"ץ כל נדרי קודם שהכעיס אותו ית"ש בעונותיו ,בכדי שירחם עליו ,ואם לא עכשיו
העינוי ,ועל כן ישמח בתענית ,ובכל רגע של העינוי וככל שנעשה צאת הכוכבים ימתינו מלהתחיל ברכו עד צאת הכוכבים לקרות ק"ש אימתי .ואם ישער האדם בעצמו שאם לא יישן כלל בלילה לא יוכל
חלש יותר י שמח יותר ,שככל שמקיים את המצוה זמן רב יותר וככל בזמנה .ובק"ש של יוה"כ יכוין הכוונה של פסוק שמע בקיצור כדי להתפלל למחר בכוונה עצומה ,יישן מעט אחר אמירת תהלים ואחר
שמתענה יותר השכר רב יותר ,והעיקר שבכל רגע שיעלה על דעת שיוכל לומר בשכמל"ו בקול רם עם הצבור .ויתפלל תפילת העמידה לימוד ח"פ משניות דיומא והאדרא בזוהר הקדוש ,וקודם השינה
האדם צער העינוי יכוין במחשבתו בשמחה עצומה הריני מקבל עלי בבכיה גדולה מאד ,ואחר תפלת העמידה יאמר תיכף פסוק יהיו לרצון יאמר לשם יחוד כו' בשביל עבודת הבורא ית"ש של מחר .ויזהר לומר
מ"ע של יוצרי ובוראי ב"ה וב"ש בענוי זה ,ויכניס תשוקה בליבו הד' מזמורים הראשונים שבתהילים קודם השינה ,ולקרות ק"ש שעל ויתחיל הוידוי קודם אלוקי נצור כנ"ל.
שהצום יתארך יותר ,כבן שרוצה לעשות יותר נחת רוח לאביו, המטה וברכת המפיל בכוונה עצומה ,ואם ישן בבה"כ יזהר מאד להכין
התשובה והוידוי -הוידוי הוא מצות עשה מן התורה בכל השנה למי
ויצטער שהזמן עובר ואיננו יכול לעשות עוד בזה נחת רוח גדול כזה מים אצלו ועוד כלי אחר ,כדי שיוכל לרחוץ ידיו תיכף אחר השינה ולא
לאביו שבשמים ,אבל המצפה לסיום העינוי ואינו שמח בו בודאי שחטא כמבואר ברמב"ם( ,ומבואר שם שבוידוי אומר אנא השם ילך ד' אמות בלי נט"י ח"ו ,ויסיר הפוזמקאות מרגליו קודם השינה,
אינו מקבל חלק מאלף אלפי אלפים משכר שמקבל האדם המכוין חטאתי עויתי פשעתי לפניך ועשיתי כך וכך והרי נחמתי ובושתי ויזהר שלא יכסה אותם בדבר המחמם ,ויזהר מאד קודם השינה לנקות
כוונה זו בשמחה עצומה ,אף ששניהם סיימו את התענית באותה במעשי ולעולם איני חוזר לדבר זה ,וכל המרבה להתודות ומרבה בענין גופו מנקבים גדולים ,וזה ג"כ זהירות להנצל מטומאת קרי רח"ל בעת
שעה( .פרק י'). זה הרי זה משובח ,וכן בעלי חטאת ואשמות וחייבי מלקות ומיתות השינה ,ויזהר האדם מאד למסור שינתו לשומר להקיץ אתו
בית דין והחייבים ממון על חבלה ונזק ,לא היה מתכפר להם ע"י באשמורת ,ויזהר האדם מאד באיסור נעילת הסנדל כי הוא איסור
תפילת מנחה -קודם תפילת מנחה יאמר פרשת התמיד ופיטום
הקרבן או העונש או התשלום עד שיעשו תשובה ויתוודו ,ובשעיר דאורייתא לדעת הרמב"ם והר"ן וכן משמעות השו"ע( .פרק ז').
הקטורת ,וכבר הזכרנו גודל החיוב בכל השנה לשמוע בכוונה גדולה המשתלח כהן גדול התוודה עליו על כל ישראל .עוד כתב הרמב"ם
קריאת הפרשה ולענות אמן אחר המברכין בתורה תחילה וסוף ,וכ"ש התשובה הוא שיעזוב החוטא חטאו ויסירו ממחשבתו ויגמור בליבו סדר שחרית -כבר עוררנו בשערים הקודמים על הכוונה בתפילה,
ביום הקדוש והנורא הזה ,ובמפטיר יונה יחשוב בשמחה עצומה על שלא יעשהו ,ויתחרט על העבר ,ויעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב וחשוב לחזור ולהתעורר ביום זה להזהר בדקדוק התיבות בכל
גבורות ד' ,ובתשובת אנשי נינוה יקח גם הוא מוסר בליבו אל לזה החטא לעולם ,וצריך להתודות בשפתיו ולומר ענינים אלו שגמר התפילות ,ובהוצאת שמותיו ית"ש מפיו באימה וביראה .להאריז"ל
התשובה ,שלכן נתקנה קריאת ההפטרה זו ביום הזה .ואח"כ יכין עצמו בליבו ,ואם לא גמר בליבו לעזוב החטא הרי זה דומה לטובל ושרץ אין לברך 'שעשה לי כל צרכי' ביוה"כ .וישתדל שיענו אחרים אמן אחר
להתפלל תפלת העמידה בכוונה עצומה ,ואף אם הוא כבר חלש בידו שאין הטבילה מועילה לו עד שישליך השרץ ,ומדרכי התשובה ברכותיו כנזכר בזוהר הקודש .ויזהר לומר פרשת העקידה בכוונה
מהתענית יאזור כגיבור חלציו ,ויחשוב כמה חטאים חטא והכעיס להיות השב צועק תמיד לפני השם בבכי ובתחנונים ועושה צדקה כפי עצומה ,וכן בי"ג מידות שאמירתם בכוונה מעוררת רחמים גדולים
ליוצרו ,וכעת אם יתפלל בלא כוונה איך יזכה למחילת עוונותיו ,וכמה רחו ומתרחק הרבה מן הדבר שחטא בו ומשנה שמו במחשבתו כלומר בעולמות העליונים ,והזכרתם היא סגולה נפלאה לכפרת העוונות,
היה מכין עצמו אם היה עומד למשפט לפני בשר ודם ,ולכן יאזור אני אחר ואיני אותו האיש שיעשה אותן המעשים ומשנה מעשיו כולו וכשישמע שהתחילו הצבור לומר י"ג מידות ,אף אם הוא עדיין לא
כוחותיו ,והחלש יאמר גבור אני. לטובה ולדרך ישרה וגולה ממקומו שגלות מכפרת עון מפני שגורמת סיים הסליחה יפסיק באמצע ויאמר הי"ג מדות עם הציבור ,ויתחיל
לו להכנע ולהיות עניו ושפל רוח .עוד כתב הרמב"ם יום הכפורים הוא מפסוק 'ויעבור ד' על פניו ויקרא' ,ויזהר בדקדוק התיבות של הי"ג
תפילת נעילה -אחר תפילת המנחה יכין עצמו לתפלת נעילה, זמן תשובה לכל ,והוא קץ מחילה וסליחה לישראל ,לפיכך חייבים הכל מידות ,ואומרים אותם כ"ו פעמים ביוה"כ (בערבית ובשחרית חמשה
ויאמר אשרי וקדושא דסדרא בכוונה עצומה ,ואח"ז יכין עצמו לעשות תשובה ולהתודות ביוה"כ ,אין התשובה ויום הכפורים ובמוסף שבעה ובמנחה ששה ובנעילה שלשה) כמנין הוי"ה .וראוי
לתפילה הנוספת לפני נעילת שערי ההיכל העליון ,שבזמן זה נחתם מכפרים אלא עבירות שבין אדם למקום ,אבל עבירות שבין אדם להשתדל לקנות פתיחת הארון הקדש של הוצאת ס"ת לקריאת
הגזר דין על האדם ,ולכן יזדרז בכוונת התפילה ,ויכניס בליבו פחד לחבירו כו' .עוד כתב שכשם שצריך אדם לשוב מעבירות שיש בהם הפרשה ,כי פתיחת הארון הקדש מרמז לסוד גדול בעולמות
מחתימת הדין ,ומה טוב אם יכול להוריד דמעות ,כי כל השערים מעשה ,כך צריך לחפש בדיעות רעות שיש לו ולשוב מן הכעס ומן העליונים ,וישתדל לקנות קודם יוה"כ עליה לס"ת ביום הקדוש הנורא
ננעלו חוץ משערי דמעה ,והדמעות יכולות להפוך גזר דינו .ובאומרו האיבה ומן הקנאה ומן ההיתול ומרדיפת הממון והכבוד ומרדיפת הזה ,ובעת שיתחיל הקורא לקרות "אחרי מות שני בני אהרן" יכניס
'למען נחדל מעושק ידינו' אם יודע בעצמו שיש תחת ידו איזה נדנוד המאכלות ,ואלו העונות קשים מאותם שיש בהם מעשה ,שבזמן אדם צער גדול ועצום בליבו על מיתתם של הצדיקים הגדולים האלו
גזל ח"ו או שציער מישהו ,יהרהר בתשובה שלימה ויקבל על עצמו שאדם נשקע באלו קשה הוא לפרוש מהם) ,ואם זה החיוב בכל השנה ,בכדי שיוכל לבוא לידי בכיה ולהוריד דמעות ,כי היא סגולה נפלאה
קבלה אמיתית שתיכף אחר יוה"כ יתקן עוון זה ,וגדול חומר עוון גזל כ"ש עתה ביום גדול ונורא זה לא יהיה הוידוי כמצות אנשים מלומדה לכפרת העוונות ושלא ימותו בניו בימיו ויראה זרע ויאריך ימים .ויזהר
ולכן הזכירוהו אנשי כנסת הגדולה בתפילה בפירוט ,ועל זה נחתם ח"ו ,אלא יכוין קודם הוידוי לשם מצוה ,ועיקר הוידוי הוא התשובה מהסח דעת בעת הקריאה ,וישמע כל תיבה ותיבה מפי הקורא בכוונה
גזר דינם של דור המבול ,והגזל גורם שאין תפילותיו מתקבלים. שעמה ,שהבורא ית"ש יודע תעלומות ומחשבות אדם ותחבולותיו עצומה ,ואחר שמיעת הפרשה יקרא ההפטרה בכוונה עצומה ויעורר
'אתה הבדלת אנוש מראש' היינו אדם הראשון שחטא ונטרד מגן ובוחן כליות ולב יראה שקיבל בליבו קבלה אמיתית בתכלית החרטה לבו אל המוסר והתוכחה הנאמר בה ,ויקבל על עצמו קבלה אמיתית
עדן' ,ותכירהו לעמוד לפניך' – כשהתחרט .ובאומרו זה יעורר עצמו שלא ישוב לחטא( ,כגון אם לא היה נזהר מאכילה גסה ומרובה והלך לקיים מה שנאמר בה ,כי לכן נתקנה הפטרה זו ביום הדין הנורא הזה.
לבכי ,שהוא עת חתי מת הגזר דין ,ויהרהר בפרוטרוט עוד בתשובה אחר תאוות היצר רק למלאות בטנו ,יקבל על עצמו בעת אמירת ויאמר שיר של יום לפני מוסף ,ואח"כ יכין עצמו להתפלל מוסף
שלימה ואמיתית כנ"ל ,וירגיש בעצמו שהוא עתה נקי וטהור מכל הוידוי גדר וסייג לקבוע קודם אכילתו כמה יאכל ולא יותר עד שיוטבע בכוונה עצומה מאד ,וכבר נתבאר בשערים הקודמים כוונת תפלת
חטא ועון ממש כמלאך האלהים ע"י תשובתו האמיתית שקבל דבר זה אצלו .וכן בדברנו דופי ולשון הרע ורכילות ושקרים וכיוצא המוספין של כל השנה עיין שם( .פרק ח').
בליבו .פירוש שמע ישראל נתבאר בתפילת החול ,וכשאומר ד' אחד
יקבל על עצמו בליבו קבלה אמיתית למעט בדיבור בכל מה דאפשר סדר העבודה -כבר בימי חכמי הגמרא היו אומרים ביוה"כ סדר
יכוין בשמחה עצומה 'אני מאמין באמונה שלימה ואמיתית שאתה
רק דבור ההכרחי) ,ואין די בקבלה אמיתית אלא צריך גם להתוודות עבודת יוה"כ בבית המקדש ,וחיוב זה מוזכר בפוסקים ,ונחשב כאילו
יחיד ומיוחד ושבראת כל העולמות ואני ממליך אותך עלי ועל בניי
בשפתיו ,ואם מתוודה בשפתיו בלי קבלה אמיתית אוי לאותה בושה אנחנו מקריבים ומסדרים כל סדר העבודה בבית המקדש ,אמנם
ועל בני בניי עד סוף כל הדורות' ,וכוין בקצרה כדי שיוכל לומר ברוך
ואיך תתכפר חטאתו ,ואדרבה הרי הוא מוסיף על חטאתו פשע כי הרי בנוסח סדר העבודה שבמחזורים שלנו לא נתבארו כל פרטי סדר
שם עם הציבור .ובאמירת ז' פעמים 'ד' הוא האלוקים' יש תיקון
הוא כגונב דעת המקום ר"ל ועונשו גדול ,וגם התפילות שמתפלל ביום העבודה ,והנוסח קשה ,וטוב ללמוד פירוש המילות לפני יוה"כ ,ומי
גדול בעולמות העליונים הקדושים ,ולכן בכל פעם יקבל עליו הזה נדחים לחיצונים ר"ל( .פרק ו').
שרוצה לתת נחת רוח ליוצרו ולסדר סדר עבודת יוה"כ על מכונה עם
להראות אמירת אמונתו ביחוד ד' ,ויאמר ברוך שם וד' הוא האלוקים
עיקר הוידוי הוא לבטא בשפתים ולפרט החטאים נגעי לבבו אשר ידע ,כל פרטיה ,יסדר אותה בנוסח אתה כוננת ,ששם נתבאר היטב כל סדר
בכל כוחו ושמחה .וכשישמע תקיעת השופר יכניס בליבו תשוקה
וביחוד בעבירות שאדם דש בהם כגון לשה"ר ונקימה ונטירה והזכרת העבודה בכל פרטיה ,וכשיתחיל הש"ץ לנגן הפיוט 'נחשב כצג באיתון'
עצומה מתי יגיע ויזכה לשמוע קול שופר לעתיד בעת משיח צדקנו,
שמותיו ית"ש בלא כוונה והחמדה והתאוה ושיחת חולין אף בחול יתחיל לומר נוסח אתה כוננת ,ולא יפול על פניו ,ויסיים כל הנוסח
בעיקר למען כבוד השם יתברך .וכשיאמר 'לשנה הבאה בירושלים'
וכ"ש בשבת קודש ומלוי פיו שחוק והכעס ושנאת חנם והרהורי קודם שיגיע הש"ץ לשבח של אמרו לאלקים ,וילמד הפירוש קודם
יכניס ג"כ בליבו תשוקה מתי נזכה לזה כדי שיתרבה כבוד שמים.
עבירה והסתכלות בנשים וביטול תורה והסח הדעת בתפילין יוה"כ ,וכשהציבור יגיעו לסדר העבודה יאמר עמהם הנוסח שבמחזור
מוצאי יום הכיפורים -יכין את עצמו להתפלל תפילת ערבית בכוונה ובתפילה וברכת המזון ובשאר ברכת הנהנין וק"ש שעל המטה שלא ולא יפרוש מן הציבור ח"ו ,ויתוודה ויפול על פניו עם הציבור ,ויאמר
עצומה בכל הכוונות המבוארות בתפילת החול ,ואף שמשער בעצמו בכוונה וביטול קימת חצות ,וכהנה רבות קצרה היריעה מהכיל ,ויפרט כל סדר העבודה בכוונה עצומה ,ויכוין לתת נחת רוח ליוצרו .ובשעה
שאין בו עוד כח מפאת חולשות הצום להתפלל בהתלהבות ובכוונות בשפתיו ויתחרט בליבו על העבר ויקבל על עצמו להבא בקבלה שאומרים 'והכהנים והעם' וכו' ובמיוחד כשנופל על פניו ב'היו כורעים'
ההם" ,וחזקת והיית לאיש" ,והבא ליטהר מסייעין אותו .ומקדשים אמיתית וגדרים וסייגים שלא ישוב עליהם עוד בשום אופן ,ויכלול צריך האדם להתעורר בבכי גדול ועצום על העדר הכבוד הגדול של
הלבנה במוצאי יוה"כ ,וילך לקדשה בזריזות ובשמחה שהיא כקבלת הכל בנוסח אשמנו בגדנו כו' לפי הא' ב' ,כי בזה מתקן כל העולמות יוצרנו שהיה אז בירושלים ,וביחוד שאנו בעוונותינו גורמים לחסרון
פני שכינה ,ואם לא תהיה אז הלבנה מאירה יצטער של שאינו יכול שנבראו בכ"ב אותיות ,והאריז"ל כתב שיתודה האדם גם על אותם כבוד שמים זה( ,בשונה מהכריעה שבעלינו לשבח ששם צריך להכניס
לעשות נחת רוח לקב"ה .וכשאוכל יזהר מאד שלא יאכל אכילה גסה עבירות שיודע בעצמו שבודאי לא עבר עליהם ,כי שמא עבר עליהם בליבו שמחה והודאה עצומה שזכה להיות בחלקו וגורלו של הקב"ה),
או בזלילה ,כי יש שתיכף חוזרים לעשות כל מה שהתוודו עליו ביוה"כ בגלגול הקודם ,וכבר נכתב בספרים וידוים באריכות .ויאמר 'ואתה וכן באמירת 'כל אלה בהיות ההיכל על יסודותיו' עד סיום כל
אוי לאותה בושה. צדיק' וכו' יודע בכוונה עצומה ובהכנעה גדולה ,ובשל"ה כתב דכל התפילות שלפני הסליחות יעורר לבו אל הבכי על חסרון כבוד שמים
מבחן 234סוכות מבחן 233האזינו
סימנים תל"ח תל"ט ת"מ סימנים תל"ה תל"ו תל"ז
קטן שנכנס לבית בדוק ,עם ככר בפיו ,ומצא שם פירורין ,האם למעשה חייב שוב בדיקה? המבער חמץ בפסח ,באיזה אופן יברך (להלכה)?
א' פטור ,ואם לא ביטל וכבר עבר זמן הביטול יש להחמיר לחזור ולבדוק. א' רק אם לא ביער ולא ביטל לפני פסח.
ב' אם מצא פירורים כדי כל הככר ,פטור .ואם פחות מכדי כל הככר ,חייב. ב' גם אם ביטל לפני פסח.
ג' בכל אופן חייב שמא הכניס עוד ככר. ג' גם אם בדק וביטל כדין לפני פסח ומצא חמץ בפסח.
כזית חמץ בבור ,האם חייב לבערו? היוצא בשיירא תוך ל' יום ויחזור רק אחרי פסח ,האם צריך לבדוק ולברך?
א' אם הטמינו בבור על דעת להשאיר ,חייב .ואם נפל מאליו ,מבטלו בליבו ודיו. א' יבדוק ויברך.
ב' חייב לבערו ולא מספיק ביטול. ב' א"צ לבדוק ,ואם בודק לא יברך.
ג' אפילו אם עבר זמן הביטול הרי הוא כמבוער. ג' צריך לבדוק אבל לא יברך.
הניח ט' ככרות חמץ ,ומצא י' ,האם חייב בבדיקה? מי שיצא מביתו לפני פסח בלא בדיקה ,ומבטל כשמגיע פסח ,האם מברך על הביטול?
א' חייב בבדיקה אחר ט' ככרות. א' כן.
ב' אם הם קשורים ,חייב אחר ט' ,ואם אינם קשורים ,חייב בבדיקה רק אחר א'. ב' לא.
ג' אם ביטל ,פטור .ואם לא ביטל ,חייב. ג' המברך לא הפסיד.
הניח חמץ בזוית זו ומצאו בזוית אחרת ,האם צריך בדיקה ,או שאפשר לתלות שזהו החמץ שהניח? ישראל ששכר דירה ויוצא ממנה לפני פסח ונכנס ישראל אחר תחתיו ,האם צריך לבדוק?
א' ביטל ,פטור .לא ביטל ,חייב. א' לא.
ב' חייב ,שמא חמץ אחר הוא ועכבר או קטן לקחו את החמץ שהניח. ב' אם לא יכנס לבית אחר צריך לבדוק.
ג' פטור ,שתולים שזהו אותו חתיכה. ג' אם המשכיר ישראל א"צ לבדוק ,אבל במשכיר נכרי צריך לבדוק.
חמץ של גוי ברשות ישראל ,מתי צריך לעשות מחיצה ומתי סגי בכפיית כלי? השוכר בית בי"ד ,ואינו ידוע אם הוא בדוק ,מה מוטל עליו לעשות?
א' אם קיבל אחריות ,צריך לעשות מחיצה .ואם לא קיבל אחריות ,כופה עליו את הכלי. א' לבטל החמץ ודיו.
ב' אם הכניסו ברשות ישראל ,מחיצה .ואם הכניס שלא ברשות ,כפיית כלי. ב' לברר אם הבעלים בדק ,וכשאינו יכול לברר ,יבדוק ויבטל.
ג' אם יש אפשרות לעשות מחיצה ,כגון בעיו"ט או בחוה"מ ,יעשה מחיצה .ואם אין אפשרות ,כגון ביו"ט ,כפיית כלי. ג' לברר אם הבעלים בדק ,וכשאינו יכול לברר ,יבטל החמץ ודיו.
גוי שנכנס לבית ישראל עם חמץ לאוכלו שם ,מה דינו? המשכיר בית לחבירו ואמר לו שהוא בדוק ,ונמצא שאינו בדוק ,האם זה מקח טעות?
א' יכולים לאכול על שולחן אחד ,אם יש הפסק מפה. א' לא.
ב' אסורים לאכול על שולחן אחד ,אפילו בהפסק מפה. ב' כן.
ג' אסור לאכול על שולחנו של היהודי ,אפילו אם היהודי אינו אוכל שם. ג' רק במקום שבודקים בשכר הוי מקח טעות.
ישראל שהפקיד חמץ אצל ישראל ,מי עובר עליו בבל יראה? האם אשה וקטן שיש בו דעת נאמנים על בדיקת חמץ?
א' המפקיד. א' אשה נאמנת ,וקטן לא נאמן.
ב' הנפקד. ב' שניהם נאמנים אף שאין בידו לבטל.
ג' המפקיד והנפקד. ג' שניהם נאמנים רק קודם שעה שישית שיכול לבטל.
אחרית דבר בעת' עד
פרק ב' 'ובפרטהתורה ישראל פ"ד
הלשון שער דבר בעיתו בית
שמירת פרק א'
דבר בעיתו
שער שמירת
בעת הזה' 'ובפרט
עדהתורה
פ"דסוף הלשוןפ"ג
שכתב' עד מתחילת
מה ישראל'וידוע
שער בית פ"ח
כיצד מבאר החפץ חיים (שער התורה פרק ב') את הפסוק "ולך ד' חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו"? לענין מה נמשלה התורה למים?
א' שבאמת גם כאשר האדם עושה מצוה לא מגיע לו שכר ,ואין זה אלא חסד ד'. א' שהיא חיים לעולם ,ומטהרת את האדם אם משעבד כל גופו ואבריו לתורה בלא חציצה.
ב' שהקב"ה מחשיב שהאדם מקיים את העולם בתורתו ובמצוותיו ,אף שהקב"ה בכוחו מחדש את העולם. ב' שהיא משיבה נפשו של אדם ,והיא בחינם.
ג' החסד הוא שלמרות שהאדם פגם דיבורו בחטאי הדיבור ,ע"י התשובה חזר כח הדיבור והוא מקבל שכר למפרע. ג' שתי התשובות נכונות.
מה זוכה מי שעוסק בתורה שלא לשמה (זוהר)? מה המקור שהאדם נברא לעמל תורה ולא לעמל שיחה?
א' אינו זוכה כלל. א' לא ימוש ספר התורה הזה מפיך.
ב' זוכה לשכר טוב בעולם הזה ואין דנים אותו בעולם הבא. ב' ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם.
ג' אינו נענש על כך בעולם הזה ,וזוכה לשכר טוב בעולם הבא. ג' והיו הדברים האלה אשר אנוכי מצוך היום על לבבך.
מבחן 236בראשית מבחן 235שמחת תורה
מסימן תמ"ב ס"ה עד תמ"ג ס"ס ב' מסימן תמ"א עד תמ"ב סוף סעיף ד'
אם יש חמץ בסדק שאינו יכול לחטט אחריו ,מה דינו?
א' יבטלו. גוי שהלוה את ישראל על חמצו ,ומשכן הלוה ביד הגוי את החמץ ,ואמר לו 'אם לא אפרע לך עד זמן פלוני ,מעכשיו יהא
ב' יטיח עליו טיט. שלך' ,האם החמץ מותר אחר הפסח?
ג' פחות מכזית ,יבטל .כזית ,יטיח עליו טיט. א' מותר בהנאה אף אם פרע.
ב' אם לא פרע ,מותר בהנאה .ואם פרע ,אסור בהנאה.
בצק שבסדקי עריבה ויש כזית במקום אחד ,האם חייב לבער? ג' בטלו ,מותר בהנאה .ואם לא בטלו ,אסור בהנאה.
א' צריך לבער.
ישראל שהלוה לגוי על החמץ ,ומשכן החמץ ביד המלוה ,ואמר הלוה למלוה 'אם לא אפרע לך יהא שלך' ,ולא אמר לו
ב' אין צריך לבער.
ב' אם עשוי לחזק או לסתום ,אי"צ לבער .ואם לאו ,צריך לבער.
'מעכשיו' ,האם החמץ מותר בהנאה אחר הפסח?
א' מותר בהנאה אם אין אחריותו עליו.
ב' אסור בהנאה.
שני חצאי זיתים בבית ,ואינם דבוקים בבית ,האם צריך לבער?
ג' אם פרע ,מותר בהנאה .ואם לא פרע ,אסור בהנאה.
א' אם יש חוט עב שניטלים עמו ,צריך לבער.
ב' אם ביטל אי"צ לבער ,ואם לא ביטל צריך לבער. תערובת חמץ ,מין בשאינו מינו ,מתי צריך לבערו?
ג' אפילו אם ביטל צריך לבער. א' מחלוקת .י"א רק אם יש בו כזית בכדי אכילת פרס .וי"א כל שיש בכלי כזית ,אף שאינו בכדי אכילת בפרס.
ב' כל שיש בכלי כזית ,אף שאין בו כזית בכדי אכילת פרס ,צריך לבערו.
חתיכת חמץ שאפשר לשבת עליו ,מתי אי"צ לבערו? ג' עד שישים צריך לבערו .יותר משישים אין צריך לבערו.
א' ייחדו לישיבה קודם הפסח ,או טח בטיט.
ב' ייחדו לישיבה קודם הפסח ,וטח בטיט. תבשיל שנתבשל לפני פסח בכלי חמץ בן יומו ,מה דינו?
ג' ייחדו לישיבה אפילו בפסח ,וטח בטיט. א' מותר להשהותו אפילו כשאין בו שישים ,ובלבד שיעבירו לכלי שאינו חמץ ויצניעו.
ב' אם אין בו שישים חייב לבערו ,ואם יש בו שישים א"צ לבערו או להצניעו.
האם מותר לכתוב בפסח בדיו העשוי מחמץ? ג' אם אין שישים יעבירו לכלי שאינו חמץ ויצניעו ,ואם יש בו שישים חייב לבערו.
א' מותר. פת שעיפשה ונפסלה מאכילת כלב ,האם חייב לבער?
ב' אם נעשה לפני זמן הביעור ,מותר .ואם לאחר זמן הביעור ,אסור. א' אינו חייב.
ג' מותר ,אא"כ יש חשש שמא ישכח ויכניס הקולמוס לפיו שלא בכוונה שאז אסור. ב' חייב לבער מפני שראוי לחמע בו עיסות אחרות.
ג' אם נתעפשה קודם זמן איסור ,אינו חייב לבער .ואם נתעפשה אחר זמן איסורו ,חייב לבער.
עריבות מנסרים גדולים שלשין בהם חמץ כל השנה ,מה יעשה עמם בפסח?
א' אם אין בהם כזית יכול להגעילם ,ואם לאו יצניעם עד אחר הפסח. באיזה אופן אפשר להקל לכו"ע בדיבוק ניירות בחלון עם חמץ?
ב' אין להגעילם ,אבל יכול להצניעם עד אחר הפסח. א' בכל אופן מותר לקיים לכו"ע ,ובלבד שאין חשש שיפול על השולחן שאוכלים שם.
ג' אין להגעילם ,ואין להצניעם ,אלא יתנם לגוי או יטוח בטיט. ב' אם יעשם קודם ל' יום ,או פחות מכזית ,או בלילה רכה.
ג' לפי דעה אחת ,אין להקל בכל אופן.
אם יש להם מת לקבור בי"ד שחרית ,מה יקדימו ,קבורת המת או אכילת חמץ לפני זמן האיסור?
דבר שנתערב בו כלשהו חמץ גמור לפני פסח ,ונתבטל ,ואינו מאכל אדם ,האם מותר באכילה בפסח?
א' בכל אופן קבורת המת קודמת.
א' אסור באכילה.
ב' יאכלו ואח"כ יקברו.
ב' מחלוקת ,יש אוסרים באכילה ויש מתירים .ויש מחלקים בין לח בלח לבין יבש ביבש.
ג' אם יש זמן יקברו ואח"כ יאכלו ,ואם הזמן דחוק יאכלו ואח"כ יקברו.
ג' מותר באכילה.
שמירת הלשון שער התורה מתחילת פ"ד עד 'ובפרט שמקלקל' פרק ג'
'ואחשבה' התורהעד
הקדמה הלשון
וח"חשער שמירת דבר
דבר בעיתו אחרית
האם מלאכי מעלה והצדיקים שבגן עדן עוסקים בתורה? מנין שהתורה מגינה מן היסורים?
א' כן. א' דכתיב "ובני רשף יגביהו עוף".
ב' המלאכים לא והצדיקים כן. ב' דכתיב "לך עמי בא בחדריך וכו' ".
ג' הצדיקים כן ,וגם חלק מהמלאכים. ג' שתי התשובות נכונות.
על מי שנאמר 'כאילו מתחייב בנפשו'? מה הכונה 'לקבוע עיתים לתורה'?
א' על מי שאינו קובע עיתים לתורה. א' שבכל יום האדם יקדיש לפחות שעה אחת לעסק התורה.
ב' על מי שאינו לומד תורה בכל כוחו. ב' לקבוע זמן מסוים לעסק התורה ,ולא לשנות לזמן אחר אפילו במקום הפסד.
ג' על השוכח דבר אחד ממשנתו. ג' שבזמן שהאדם לומד ,יקבע בנפשו שלא יפסיק בשום אופן באמצע הלימוד לדברים בטלים.
