gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

תמצית העמוד גפ"ת · Tamtzis Hasamud Gemura Tosfos — בראשית (2026-10-05)

מוציא לאור: תמצית העמוד גפ"ת · Tamtzis Hasamud Gemura Tosfos

שבוע: בראשית (2026-10-05)

תמצית העמוד גפ"ת · Tamtzis Hasamud Gemura Tosfos — בראשית (2026-10-05)

פתח את ה-PDF הורדה

‫ע‬ ‫גליון ‪ | 36‬יומא ס"ה‪ :‬עד פ‪ | .‬תשרי ה'תשפ"ז‬ ‫לרבי יהודה גם לכהנים יש כפרה בשעיר המשתלח‪,‬‬ ‫ואם נתעברה יכול המוכר לגאול י"ג חודש‪ ,‬א"כ הכא‬ ‫פר ושעיר של יום הכיפורים שאבדו‬ ‫לר' ירמיה מתני' דלא כר"י מדלא קאמר עם קדושיך‪,‬‬ ‫ודאי עברה שנתה‪ ,‬ולרבי שהכונה לשס"ה יום כמנין‬ ‫שקלים שנגנבו או אבדו‪ -‬בני העיר ששלחו‬ ‫ולאביי קאי אף לר"י דהכהנים בכלל עמך ישראל‪.‬‬ ‫ימות החמה אפילו אם עיברו את השנה‪ ,‬שזה י"א יום יותר מי"ב‬ ‫שקליהם לירושלים ע"י שליח ונגנבו או שנאבדו‪ ,‬אם‬ ‫מי היה מוליך את השעיר לעזאזל‪ -‬מסרו למי שהיה‬ ‫חודש‪ ,‬וגזרו אף באופן שלא עברו שס"ה יום כמנין‬ ‫נתרמה התרומה לפני שנודע שאבדו נשבעים השלוחים‬ ‫מוליכו‪ ,‬הכל כשרים להוליכו דכתיב "איש" להכשיר‬ ‫ימות החמה כגון אם הקדישו ביום השמיני ללידתו)‪ ,‬ובפר‬ ‫שבועת השומרים לגזברים כיון שההפסד הוא להקדש‪ ,‬דכיון‬ ‫גזרו אטו שעיר‪ ,‬דאין לומר שימות משום גזירה‪ ,‬ואף‬ ‫את הזר (וקמ"ל דלא נימא דכיון דכתיב ביה כפרה‬ ‫שתורמים על האבוד שלא נודע‪ ,‬אין הבעלים חייבים להביא‬ ‫שפר יותר מבן שלש פסול לחכמים‪ ,‬ולריה"ג עד בן שתים‪ ,‬מ"מ‬ ‫שקלים אחרים‪( ,‬והא דתניא תורמין על האבוד ועל הגבוי‪,‬‬ ‫צריך דווקא כהן)‪ ,‬אלא שעשו הכהנים גדולים קבע‬ ‫אין זה סיבה שימותו‪ ,‬דאפשר שבפר אין הלכה שדינו למיתה בגיל‬ ‫לרש"י (ב"מ נ"ח) הכונה אבוד שבא ליד שליח ואבד ולא נודע‬ ‫ולא היו מניחים את ישראל להוליכו‪ ,‬ולרש"י בי"ד של‬ ‫שלש‪ .‬אי נמי אתיא כר"מ שגם בן ארבע וחמש כשר‪ .‬תוד"ה‬ ‫לבעלים קודם התרומה‪ ,‬ועל הגבוי ביד שליח ולא אבד‪ .‬והתוס'‬ ‫כהנים הרגילו לעשות שהכהנים יוליכו אותו בקביעות ולא ישראל‪.‬‬ ‫משום)‪ ,‬ועוד שהרי חטאת שעברה שנתה רועה ואינה‬ ‫(ד"ה נשבעים) מבארים שאבוד היינו שהגיע ללשכה ונאבד‬ ‫אמר רבי יוסי מעשה והוליכו ערסלא וישראל היה‪.‬‬ ‫מתה‪.‬‬ ‫לפני שנתרמה התרומה‪ ,‬ועל הגבוי היינו שבשעת התרומה היה‬ ‫ביד שליח‪ ,‬אפילו אם סופו שנאבד‪ ,‬ועל העתיד שיגבות היינו‬ ‫ס"ו‪ .‬למסקנה טעמא דר"י משום שחוששים לתקלה דיני שילוח השעיר לעזאזל‪-‬‬ ‫שלא נתנו עדיין לשליח)‪ ,‬ואם לא נתרמה התרומה‬ ‫שיבוא להקריבה‪( ,‬כדמצינו חשש תקלה שבזמן הזה‬ ‫ס"ו‪ :‬צריך לזמן את משלח השעיר מאתמול דכתיב‬ ‫נשבעים לבני העיר‪ ,‬ובני העיר מביאים שקלים‬ ‫אין מקדישים שום דבר‪ ,‬דסתם הקדש לבדק הבית‪ ,‬ואין‬ ‫חדשים‪ ,‬ואם נמצאו השקלים הראשונים שאבדו או‬ ‫"עתי"‪ ,‬ואם חלה המשלח‪ ,‬לחכמים ישלחנו ביד אחר‪,‬‬ ‫מעריכים‪ ,‬ואין מחרימים (דסבר שסתם חרמים לבדק הבית‪.‬‬ ‫ור"א השתמט מלענות מה יעשו בכהאי גוונא‪ ,‬או‬ ‫שהחזירום הגנבים‪ ,‬לחכמים אלו ואלו שקלים ואין‬ ‫רש"י‪ .‬והתוס' (ד"ה ואין) כתבו שאף למ"ד שהחרמים לכהן‪ ,‬מ"מ‬ ‫כשחלה השעיר‪ ,‬או בדחפו ולא מת‪ ,‬ולרבנן אם חלה‬ ‫לפני שהגיעו ליד כהן אסורים‪ ,‬ובזמן הבית אין לחוש לתקלה זו‬ ‫עולים להם לשנה הבאה‪ ,‬ולרבי יהודה עולים להם‬ ‫מרכיבו על כתפו‪ ,‬ואם דחפו ולא מת ירד אחריו‬ ‫מפני שרגילים להזהר בקדשים‪ ,‬או משום דשכיחי כהנים)‪ ,‬ואם‬ ‫לשנה הבאה‪ .‬ורבא מבאר שרבי יהודה סובר‬ ‫וימיתנו‪.‬‬ ‫הקדיש או העריך או החרים‪ ,‬בהמה נועל דלת בפניה‬ ‫שחובות של שנה זו קרבות לשנה הבאה‪.‬‬ ‫והיא מתה‪ ,‬פירות כסות וכלים ירקבו‪ ,‬וכלי מתכות‬ ‫פר ושעיר של יוה"כ וכן שעירי ע"ז (‪-‬ציבור שחטאו בע"ז‬ ‫שולחים את השעיר לעזאזל אפילו בשבת‪ ,‬דכתיב‬ ‫יוליכם לים המלח)‪ ,‬ובשאר בהמות שדינם לרעיה אין‬ ‫"עתי"‪ ,‬ואין הנ"מ לענין תחומין‪ ,‬דהא תחומין דרבנן‪ ,‬אלא נ"מ‬ ‫בהוראת בי"ד ומביאים פר לעולה ושעיר לחטאת)‪ ,‬שאבדו‪,‬‬ ‫חוששים שיקריבום‪ ,‬דשאני הכא דבת הקרבה היא‬ ‫שאם היה השעיר חולה יכול להרכיבו על כתפיו‬ ‫והפריש אחרים תחתיהם ונמצאו הראשונים לרבי יהודה‬ ‫לשנה הבאה‪ ,‬אבל אין חוששים לתקלה דגיזה ועבודה‪,‬‬ ‫בשבת‪ ,‬וזה נחשב הוצאה אף לרבי נתן דאמר חי נושא‬ ‫הראשונים ימותו‪( ,‬ולר"א ור"ש ירעו עד שיסתאבו‬ ‫דא"כ כל הבהמות שרועות נחשוש בהם לתקלה‪ .‬וכתבו‬ ‫את עצמו‪ ,‬דבחולה לא אמר הכי‪ .‬רפרם הוכיח מכאן‬ ‫התוס' (ד"ה אין) שגם מעשר בהמה ביטלו מפני התקלה‪ .‬והקשו‬ ‫וימכרו ויפלו דמיהם לנדבה‪ ,‬שאין חטאת ציבור מתה‪,‬‬ ‫שאין עירוב והוצאה ביוה"כ‪ ,‬דאם יוה"כ אסור בהוצאה‬ ‫ולא נקט פר העלם דבר של ציבור‪ ,‬משום שפר העלם דבר של כהן‬ ‫ממה שמצינו שרבי אלעזר בן עזריה היה מעשר מעדרו תריסר‬ ‫משיח שטעה ועשה בהוראת עצמו‪ ,‬בזה מודים ר"א ור"ש‪ .‬תוד"ה‬ ‫אפילו בחול‪ ,‬והתורה אמרה לשלחו‪ ,‬בהכרח שזה דוחה יוה"כ‪.‬‬ ‫אלפי עגלי בכל שנה‪ ,‬והרי ראב"ע היה בן ט"ו בזמן החורבן‪ ,‬ושתי‬ ‫עירוב כדי נסבא‪ ,‬אלא דהא בהא תליא‪ ,‬דתקנת עירובי חצרות היא‬ ‫שנים אינם נחשבים "בכל שנה"‪ .‬ותי' התוס' שהאפוטרופוס שלו‬ ‫וכן)‪.‬‬ ‫גזירה שמא יוציא מרה"י לרה"ר‪( .‬וכתבו התוס' (ד"ה אמר) שהגמ'‬ ‫היה מפריש‪ .‬אי נמי לא מיד אחרי החורבן ביטלו מעשר בהמה‪.‬‬ ‫הגמרא שואלת למה לא ישמרם לשנה הבאה‪.‬‬ ‫כריתות דחתה ראיה זו)‪.‬‬ ‫וי"מ שהיה מעשר למלך‪ ,‬ואין משמע כן‪.‬‬ ‫ס"ה‪ :‬ואין לומר שהטעם הוא משום שקרבנות ציבור‬ ‫נטמא המשלח יכול להכנס לעזרה ששם הכה"ג מוסרו לו‪,‬‬ ‫והא תניא פסח שלא קרב בפסח ראשון יקרב בפסח‬ ‫מר"ח ניסן ואילך צריך להביאם מתרומה חדשה‪ ,‬דכתיב‬ ‫דכתיב "עתי"‪.‬‬ ‫שני ע"י שימכר לטמא או למי שהיה בדרך רחוקה‪ ,‬או לשנה‬ ‫"זאת עולת חודש בחדשו לחדשי" כתיב כאן חידושי יתירי‬ ‫הבאה‪ ,‬ותניא אידך לא יקרב לשנה הבאה‪ ,‬המחלוקת‬ ‫לומר שבאחד החודשים צריך להביא קרבנות מתרומה חדשה‪.‬‬ ‫שאלו את ר"א על אדם פלוני האם יזכה לעוה"ב וי"מ‬ ‫שהשאלה היתה על שלמה בן דוד (האם הכונה שלא היה לבבו‬ ‫היא אם חוששים לתקלה‪ ,‬ואין לומר שנחלקו‬ ‫דפר אינו בא מתרומת הלשכה‪ ,‬ואין לומר שזה גזירה‬ ‫שלם כמו דוד אבל לא חטא‪ ,‬או לא‪ .‬תוד"ה פלוני)‪ ,‬ואמר להם‬ ‫במחלוקת רבי ורבנן הנ"ל‪ ,‬דהא תניא וכן המעות שגם‬ ‫פר אטו שעיר‪ ,‬דאין לומר שימות משום גזירה אלא‬ ‫שמא שאלו על אבשלום (שבא על פילגשי אביו‪ ,‬האם‬ ‫במעות שהופרשו לפסח יש מחלוקת אם אפשר להשתמש בהם‬ ‫מספיק שירעה‪ ,‬ועוד שהרי דין תרומה חדשה אינו אלא‬ ‫פילגשים הם בלא כתובה וקידושין כרב או לא‪ .‬שם)‪ ,‬ואם‬ ‫לשנה הבאה‪.‬‬ ‫לכתחילה‪ .‬וכתבו התוס' (סוף ד"ה ומשום) ששייך דין מיתה‬ ‫הרועה יכול להציל כבשה מפי ארי (‪-‬את בת שבע מיד‬ ‫משום גזירה‪ ,‬וקושית הגמ' ששעיר עצמו שאינו קרב הוא גזירה‬ ‫דוד‪ ,‬דכל היוצא למלחמת בית דוד כותב גט לאשתו‪ .‬תוד"ה‬ ‫וידוי ושליחת השעיר לעזאזל‬ ‫שמא יאמרו שנה קובעת לחברתה‪ .‬או שקושית הגמ' שאין לגזור‬ ‫מהו)‪ ,‬וענה להם שמא שאלו אם יש להציל את‬ ‫לאחר שנתבארו דיני שני השעירים‪ ,‬חוזר התנא לבאר סדר‬ ‫משום שפר אינו דומה כ"כ לשעיר‪ .‬או שקושית הגמ' שהשעיר‬ ‫הוא קרבן ציבור והפר הוא קרבן יחיד‪.‬‬ ‫הרועה מן הארי (‪-‬אוריה מיד דוד‪ ,‬האם חולקין כבוד‬ ‫עבודת הכהן גדול ביום הכיפורים‪ ,‬לאחר שגמר מתן דמים‬ ‫לתלמיד במקום הרב ולא היה מורד במלכות במה שאמר ואדוני‬ ‫של פר ושעיר‪ ,‬כפי שנתבארו לעיל עד דף נ"ט‪.‬‬ ‫ואין לומר שהטעם הוא משום שאין הגורל קובע‬ ‫יואב‪ ,‬או שאין חולקין והיה מורד במלכות‪ .‬שם)‪ ,‬ואם ממזר‬ ‫כתיב (ויקרא ט"ז) "וסמך אהרן את שתי ידיו על ראש‬ ‫משנה לחברתה‪ ,‬ולא יחזור ויגריל כדי שלא יאמרו‬ ‫יורש ואמר להם האם מייבם‪ ,‬ואם מותר לסוד בזמן הזה‬ ‫השעיר החי‪ ,‬והתודה עליו את כל עוונות בני ישראל ואת כל‬ ‫גורל קובע משנה לחברתה‪ ,‬דא"כ למה הפר ימות‪ ,‬ואין‬ ‫בית ואמר להם מהעם קבר‪ ,‬ולמה היה חילוק‬ ‫פשעיהם לכל חטאותם‪ ,‬ונתן אותם על ראש השעיר‪ ,‬ושלח‬ ‫לומר גזירה אטו שעיר‪ ,‬דאין לומר שימות משום‬ ‫ביד איש עתי המדברה‪ ,‬ונשא השעיר עליו את כל עוונותם‬ ‫בעונשי עובדי העגל שיש שמתו בסייף דכתיב "שימו איש‬ ‫גזירה‪.‬‬ ‫אל ארץ גזירה ושלח את השעיר במדבר"‪ .‬הגמרא מבארת‬ ‫חרבו" ויש שמתו במגיפה דכתיב "ויגוף ד' את העם" ויש שמתו‬ ‫סדר ודיני הדברים כפי הנלמד מן הפסוקים‪.‬‬ ‫ואין לומר שהטעם בפר הוא גזירה אטו חטאת שמתו‬ ‫בהדרוקן דכתיב "ויזר על פני המים" והיינו שבדקם כסוטות‪,‬‬ ‫בעליה (לרש"י הכונה שמא ימות הכהן גדול בשנה זו‪ ,‬והתוס'‬ ‫אחרי שמעשיהם שוים‪ ,‬ור"א נמנע מלהשיב אע"פ‬ ‫וידוי שעיר‪ -‬בא לו אצל שעיר המשתלח‪ ,‬וסומך ב'‬ ‫(ד"ה גזירה) הקשו שזה דבר הנראה לעניים אם הכה"ג מת‪ .‬ולכן‬ ‫שהיה יודע‪ ,‬מפני שמעולם לא אמר דבר שלא שמע‬ ‫ידיו עליו ומתוודה‪ ,‬וכך היה אומר אנא ד' חטאו עוו‬ ‫ביארו שהחשש הוא שימות אחד מהכהנים‪ ,‬שגם הם מתכפרים‬ ‫מפי רבו‪.‬‬ ‫פשעו לפניך עמך בית ישראל‪ ,‬אנא ד' כפר נא‬ ‫בפר‪ ,‬ואף אם כפרתם צפה על כפרת הכה"ג‪ ,‬ראוי לגזור משום‬ ‫לחטאים ולעוונות ולפשעים שחטאו ושעוו ושפשעו‬ ‫חטאת שמתו בעליה)‪ ,‬ובשעיר גזרו אטו פר‪ ,‬דאין לומר‬ ‫חילוק בעונש עובדי העגל‪ -‬י"א שמי שזיבח‬ ‫לפניך עמך בית ישראל‪ ,‬ככתוב בתורת משה עבדך‬ ‫שימות משום גזירה‪.‬‬ ‫וקיטר בסייף שהם עבודות שחייבים עליהם לע"ז סקילה‪,‬‬ ‫לאמר "כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל‬ ‫ואין לומר שהטעם הוא גזירה משום חטאת שעברה‬ ‫וכיון שלא נתפרשו להם ד' מיתות בי"ד נידונו בסייף כבני נח‬ ‫חטאותיכם לפני ד' תטהרו"‪ .‬והכהנים והעם העומדים‬ ‫שנתה ועד יוה"כ הבא תעבור שנה על השעיר משנולד‪ ,‬וכל‬ ‫שכל מיתתם בסייף‪ ,‬גיפף ונישק שאין בזה מיתת בי"ד‬ ‫בעזרה כשהיו שומעים את שם המפורש שהוא יוצא‬ ‫שעירי חטאת פסולים לאחר שנה‪( ,‬וזה תלוי במחלוקת לגבי‬ ‫במיתה במגיפה בידי שמים‪ ,‬שמח בלבבו בהדרוקן‪ .‬וי"א‬ ‫מפי כהן גדול היו כורעים ומשתחוים ונופלים על‬ ‫דין שנה תמימה שנאמר בבתי ערי חומה שאז נחלט‬ ‫שמי שעבד בעדים והתראה בסייף‪ ,‬עדים בלא‬ ‫פניהם ואומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד‪.‬‬ ‫הבית ללוקח‪ ,‬שלרבנן שהכונה לי"ב חודש מיום ליום‬ ‫התראה במיתה‪ ,‬בלא עדים והתראה בהדרוקן‪.‬‬ ‫ס"ח‪ :‬והשורף אותם יכבס בגדיו‪ -‬השורף מטמא‬ ‫עזאזל‪ -‬עז וקשה‪ ,‬וי"א שמכפר על מעשה עוזא ועזאל‬ ‫ושבט לוי כולו לא עבד עבודת כוכבים דכתיב "ויאמר‬ ‫בגדים והיינו המסייע בשעת שריפה‪ ,‬והיינו כר"ש שאין‬ ‫על העריות‪ ,‬במדבר‪ -‬ולא בישוב‪ ,‬גזירה‪ -‬בצוק‪.‬‬ ‫מי לד' אלי ויאספו אליו כל בני לוי"‪ ,‬והא דכתיב "האומר‬ ‫מטמאים בגדים עד שיוצת האור ברובן‪ ,‬אבל המצית את‬ ‫לאביו ולאמו לא ראיתיו" שנעשו אכזרים עליהם לנקום‬ ‫בא וישב לו תחת סוכה אחרונה עד שתחשך‪ ,‬ואע"פ‬ ‫נקמתו של מקום‪ ,‬היינו אבי אמו מישראל‪" ,‬ואת אחיו‬ ‫האור והמסדר את המערכה אינו מטמא בגדים‪,‬‬ ‫שזה ב' מילין‪ ,‬והיוצא ברשות אין לו אלא אלפים אמה ממקום‬ ‫המסייע בשעה שנעשו אפר אינו מטמא בגדים‪,‬‬ ‫לא הכיר" היינו אחיו מאמו מישראל‪" ,‬ואת בניו לא‬ ‫שיצא לשם ברשות‪ ,‬לזה התירו מפני שהוא מעונה וחלוש‪ ,‬ועוד‬ ‫לראבר"ש המסייע אחר שנחרך הבשר אע"פ שעדיין‬ ‫שהוא מתיירא לעמוד במדבר יחידי משתחשך‪.‬‬ ‫ידע" היינו בן בתו מישראל‪.‬‬ ‫לא נעשה אפר אינו מטמא בגדים דכתיב "הפר"‪.‬‬ ‫כבש עשו למוליך השעיר מפני האלכסנדריים שהיו‬ ‫מאימתי מטמא בגדים דכתיב "והמשלח את השעיר יכבס‬ ‫אמרו לו לכה"ג הגיע שעיר למדבר דקודם לכן אסור לו‬ ‫בגדיו" משיצא חוץ לחומת ירושלים‪ ,‬ולא מיציאתו‬ ‫מתלשים בשערו ואומרים לו טול וצא טול וצא‪ ,‬שזרזו‬ ‫להמשיך בשום עבודה‪ ,‬דכתיב "ושלח את השעיר במדבר" ואח"כ‬ ‫מהעזרה דכתיב "המשלח"‪ ,‬ולא משיגיע לצוק דכתיב‬ ‫אותו לכפר העוונות המרובים‪.‬‬ ‫"ואת חלב החטאת יקטיר המזבחה"‪ .‬לת"ק היו יודעים זאת‬ ‫"והמשלח"‪ .‬ולרבי יוסי מטמא משהגיע לצוק‪ ,‬דכתיב‬ ‫מיקירי ירושלים היו מלווים אותו עד סוכה ראשונה‪.‬‬ ‫ע"י הנפת סודרים‪ ,‬שהיו עומדים בני אדם באופן שאחד יראה‬ ‫"עזאזל וכבס"‪ .‬ולר"ש מטמא משזורקו לצוק‪ ,‬דכתיב‬ ‫את סימנו של הסמוך לו‪ ,‬ומדבר היינו הצוק‪ .‬ולרבי יהודה‬ ‫"והמשלח את השעיר לעזאזל יכבס בגדיו" וקסבר‬ ‫ס"ז‪ .‬הסוכות והמרחק מירושלים ועד צוק‪ -‬לר"מ‬ ‫היו משערים זמן ג' מילים והיינו זמן שיגיע לבית‬ ‫שדחיפתו וזריקתו היא שילוחו‪.‬‬ ‫היו י' סוכות בדרך ובני אדם הולכים לגור שם לפני יוה"כ וי"ב‬ ‫חדודו ולא לצוק‪ ,‬דכיון שהגיע למדבר נעשית מצוותו‬ ‫המשלח מטמא בגדים‪ ,‬אבל השולח את המשלח ‪-‬‬ ‫מילין ועד הסוכה הראשונה וכן בין סוכה לסוכה היה מיל שזה‬ ‫ומתחיל לקרות הפרשה‪ .‬ולרבי ישמעאל היו רואים‬ ‫המלוה לא מטמא‪.‬‬ ‫תחום שבת‪ ,‬ובסוכה האחרונה שהיה בינה לבין הצוק ב' מילין‬ ‫שהלבין הלשון של זהורית‪.‬‬ ‫לא היה מלוה עד הצוק‪ ,‬אלא עומד מרחוק ‪-‬במרחק מיל‬ ‫פר ושעיר הנשרפים‬ ‫ורואה את מעשיו‪ .‬ולרבי יהודה היו ט' סוכות וי' מיל‬ ‫(וי"ג י' סוכות‪ ,‬וא"כ האחרונה היתה בצוק‪ ,‬ושמא עשו זאת מתוך‬ ‫פרו של כהן גדול (שהיה מתודה עליו)‪ ,‬וכן השעיר שעלה‬ ‫בא לו כהן גדול‬ ‫עליו הגורל לד'‪ ,‬שהיו מזים את דמם בקודש הקדשים‬ ‫חולשת המשלח שלא יצטרך לחזור‪ .‬תוד"ה רבי יהודה)‪ ,‬ולרבי‬ ‫יוסי היו ה' סוכות וי' מיל‪ ,‬והמלוים היו מלוים מסוכה‬ ‫ובקודש ועל המזבח הפנימי כפי שנתבאר לעיל (נ"ד – נ"ט)‬ ‫היו נשרפים מחוץ למחנה‪ ,‬כדכתיב "ואת פר החטאת ואת‬ ‫לסוכה ע"י עירוב‪ ,‬ולדבריהם האחרון היה מגיע עימו לצוק‪,‬‬ ‫קריאת התורה במקדש ביום הכיפורים‬ ‫שעיר החטאת אשר הובא את דמם לכפר בקודש יוציא אל‬ ‫ור"א בנו טען שאם ע"י עירוב מספיק ב' סוכות בי'‬ ‫לאחר שהגי השעיר לעזאזל למדבר‪ ,‬היה הכה"ג קורא ג'‬ ‫מחוץ למחנה‪ ,‬ושרפו באש את עורותם ואת בשרם ואת‬ ‫מיל‪ ,‬דבני ירושלים יערבו וילוו אותו ב' מילין‪ ,‬והסוכה הראשונה‬ ‫פרשיות בעזרת נשים‪ ,‬ובאותה שעה היו שורפים את הפר‬ ‫פרשם‪ ,‬והשורף אותם יכבס בגדיו ורחץ את בשרו במים‬ ‫תהיה במרחק עוד ב' מילין‪ ,‬וחלק מבני אותה סוכה יערבו לצד‬ ‫והשעיר מחוץ לג' מחנות‪ ,‬ולהלן יבואר סדר ודיני קריאת‬ ‫ואחרי כן יבוא אל המחנה"‪ .‬ולהלן יבואר סדר ודיני פר ושעיר‬ ‫ירושלים וילכו ב' מילין‪ ,‬וחלק מבני אותה סוכה יערבו לצד השני‪,‬‬ ‫התורה‪.‬‬ ‫הנשרפים‪.‬‬ ‫וכן בסוכה השניה‪ .‬נמצאת סוכה הראשונה בסוף ד' מילין‪ ,‬וכן‬ ‫הבאת הספר תורה‪ -‬בא לו כה"ג לקרות‪ ,‬חזן הכנסת‬ ‫בא לו אצל פר ושעיר הנשרפים לאחר מסירת השעיר‬ ‫מהסוכה ראשונה לשני'‪ .‬וכתבו התוס' (ד"ה וכולן) דהנה שיטת‬ ‫לידי מי שלוקחו לעזאזל‪ ,‬קרען והוציא את אימוריהם‪,‬‬ ‫ר"ת שמוסיפים על האלפים אמה את שיעור האלכסון שלהם‪ ,‬וכן‬ ‫(‪-‬שמש הכנסת‪ ,‬ובית הכנסת היה סמוך לעזרה בהר הבית) נוטל‬ ‫שיעור ד' טפחים על ד' טפחים בעמוד מוסיפים את האלכסון‪,‬‬ ‫ס"ת ונותנו לראש הכנסת (‪-‬מי שעל פיו נחתכים צורכי‬ ‫ונתנם במגיס (‪-‬קערה של כלי שרת‪ ,‬ובה היה מעלה אותם‬ ‫והכא משמע שאין לו אלא אלפים אמה כמו שהוכיח רש"י‪ .‬וי"ל‬ ‫הכנסת‪ ,‬מי מפטיר מי פורס על שמע ומי עובר לפני התיבה)‪,‬‬ ‫למזבח) כדי להקטירם אח"כ על גבי המזבח כדכתיב "ואת‬ ‫דלסימנא בעלמא נקט מיל‪ ,‬כמו שבעלמא נקט אלפים אמה ללא‬ ‫וראש הכנסת נותנו לסגן‪ ,‬והסגן נותנו לכה"ג‪( ,‬ואף אם‬ ‫חלב החטאת יקטיר המזבחה"‪ .‬ולא היה מקטירם עכשיו בבגדי‬ ‫האלכסון‪ .‬אך קשה שכיון שהמקור הוא מערי הלוים‪ ,‬שם הרי נתנו‬ ‫לבן‪ ,‬אלא היה קורא קודם את הפרשה בבגדים הללו‪ ,‬ואח"כ טובל‬ ‫אלכסון רק לפאות העולם‪ .‬ולכן דעת רבינו שמואל שרק לפאות‬ ‫אין חולקין כבוד לתלמיד במקום הרב‪ ,‬הכא הכל הוא‬ ‫ולובש בגדי זהב לאילו ואיל העם‪ ,‬וטובל להוציא כף ומחתה‪,‬‬ ‫העולם נותנים אלכסון בין בתחום שבת בין בעמוד‪.‬‬ ‫כבודו של כה"ג להראות שיש הרבה שררות למטה ממנו)‪.‬‬ ‫וטובל למוספין ולאימורי חטאת הללו ולתמיד של בין הערבים‪.‬‬ ‫קריאת התורה‪ -‬הכה"ג קורא פרשות "אחרי מות"‪,‬‬ ‫וכתבו התוס' (ד"ה אטו) דאיתא בתמיד שההפשטה כשרה בזר‪,‬‬ ‫על כל סוכה וסוכה אומרים לו הרי מזון והרי מים‬ ‫אבל ההקטרה טעונה כהן‪ .‬עוד כתבו שאין חובה להעלות את‬ ‫ומעולם לא הוצרך לכך‪ ,‬אלא כדי שיהיה פת בסלו‪.‬‬ ‫ו"אך בעשור" שבפרשת אמור‪( ,‬דבאותו ענין מותר לדלג‬ ‫האימורים עם המגיס‪ ,‬ורק כשמוציא את האימורים נותנם במגיס‬ ‫אף בתורה‪ ,‬וכדלהלן ס"ט‪ ,):‬ואומר יותר ממה שקראתי‬ ‫ולא ע"ג הרצפה כדי שלא יהיו קדשי שמים מוטלים כנבילה‪.‬‬ ‫היה חולק לשון של זהורית ולא היה קושר כולו‬ ‫לפניכם כתוב כאן (כדי שלא להוציא לעז על ספר‬ ‫קלען במקלעות שארבעה בני אדם היו נושאים ב' מוטות זה‬ ‫בסלע שמא ילבין קודם שישלחנו ולא ידחוף את השעיר‬ ‫תורה שיחשבו שהוא חסר‪ .‬ע‪ ,).‬ו"ובעשור לחודש"‬ ‫לצד זה‪ ,‬והפר והשעיר מורכבים זה על כמין קליעה‪ ,‬והוציאם‬ ‫מחמת שמחת ליבון החטאים‪ ,‬והשתא שהוא עסוק בו באחרונה‬ ‫שבחומש הפקודים (‪-‬חומש במדבר שמתחיל במנין ישראל)‬ ‫לא ימנע מלדוחפו‪ ,‬והלשון לא תלבין עד שתיגמר מלאכת כולה‪,‬‬ ‫לבית השריפה חוץ לירושלים‪.‬‬ ‫קורא בעל פה (ואין גוללים מפני כבוד הציבור שיהיו‬ ‫ולא היה קושרו כולו בין קרניו כדי שיוכל לראות אם‬ ‫מצפים ודוממים‪ ,‬ואין מביאים ס"ת אחר מפני פגמו של‬ ‫לא היה מנתחם כעולה שהוא מופשט מן העור כדכתיב‬ ‫הוא מלבין‪.‬‬ ‫ראשון שיחשבו שהראשון חסר‪ ,‬וי"א משום ברכה שאינה‬ ‫"והפשיט ונתח"‪ ,‬אלא היה משאיר את העור ע"ג הבשר‬ ‫בראשונה היו קושרים הלשון על פתח האולם מבחוץ‪,‬‬ ‫צריכה שיצטרכו לחזור ולברך‪ ,‬ודווקא כאן שאדם אחד‬ ‫כמו בפר כהן משיח‪ ,‬דכתיב ביה "וקרבו ופרשו‬ ‫הלבין היו שמחים לא הלבין היו עצבים ומתביישים‪,‬‬ ‫קורא חוששים לזה‪ ,‬אבל כשכמה קוראים יכולים‬ ‫והוציא" מלמד שמוציאו שלם‪ ,‬שכשם שפרשו בקרבו‬ ‫התקינו לקשור על פתח האולם מבפנים ועדיין היו‬ ‫להוציא אף ג' ס"ת כמו בר"ח טבת שחל להיות בשבת‪.‬‬ ‫כך כרעיו בקרבו‪ ,‬ולומדים פר ושעיר הנשרפים מפר‬ ‫מציצים ורואים וכו'‪ ,‬התקינו לקשור בסלע ובין קרניו‪.‬‬ ‫שם)‪.‬‬ ‫כהן משיח‪ ,‬דבשניהם נאמר עור ובשר ופרש‪ .‬ואין‬ ‫שורפים אותם שלמים‪ ,‬דילפינן מעולה שצריך ניתוח‪,‬‬ ‫דחפו לאחוריו והוא מתגלגל ויורד‪ ,‬ולא היה מגיע‬ ‫הברכות על התורה‪ -‬הכה"ג מברך על התורה שמונה‬ ‫דבשניהם נאמר "ראשו וכרעיו"‪.‬‬ ‫לחצי ההר עד שנעשה אברים אברים‪ .‬ונחלקו רב‬ ‫ברכות‪ ,‬על התורה (‪-‬ברכה שלאחריה‪ ,‬אשר נתן לנו כדרך‬ ‫ושמואל אם האברים מותרים בהנאה דכתיב "במדבר"‬ ‫שמברכים בבית הכנסת)‪ ,‬ועל העבודה (‪-‬רצה בעמך‬ ‫מאימתי מטמאים בגדים של העוסקים בהם‪ ,‬דכתיב‬ ‫‪-‬שיהיה הפקר כמדבר‪ ,‬או שהם אסורים דכתיב "גזירה" ‪-‬‬ ‫ישראל ותרצה העבודה בדביר ביתך וכו' שאותך לבדך ביראה‬ ‫"והשורף אותם יכבס בגדיו"‪ ,‬משיצאו מחוץ לחומת העזרה‪,‬‬ ‫לשון חומר ואיסור‪ ,‬ואמר רבא שמסתבר כמ"ד שהאברים‬ ‫נעבוד)‪ ,‬ועל ההודאה (‪-‬מודים אנחנו לך‪ ,‬עד הטוב לך להודות)‪,‬‬ ‫דכתיב "יוציא אל מחוץ למחנה ושרפו" (וכיון שמקום‬ ‫מותרים‪ ,‬דלא אמרה תורה שלח לתקלה למי שלא ידע‬ ‫ועל מחילת העוון (מחול לעוונותינו ביום הכיפורים הזה וכו'‪,‬‬ ‫שריפתם מחוץ לג' מחנות‪ ,‬בהכרח הכונה ששם‬ ‫שזה מהשעיר‪.‬‬ ‫עד מלך מוחל וסולח לעוונותינו וכו')‪ ,‬ומתפלל על בית‬ ‫מטמאים בגדים)‪ .‬ולר"ש משיצית האור ברובן‪.‬‬ ‫המקדש וחותם ברוך שבחר במקדש‪ ,‬ועל ישראל‪ ,‬ומתפלל‬ ‫ס"ז‪ :‬אף בנוב וגבעון ושילה ובית עולמים היה דין‬ ‫על הכהנים וחותם ברוך שבחר בזרעו של אהרן‪ ,‬וכן על ישראל‪,‬‬ ‫ס"ח‪ .‬מקום שריפתם הוא מחוץ לג' מחנות‪ ,‬כמו בפר‬ ‫שעיר לעזאזל‪ ,‬דילפינן מג' פעמים לשון מדבר בפסוק‪.‬‬ ‫ועל שאר התפילה (‪-‬רינה תחינה ובקשה מלפניך על‬ ‫העדה ופר כהן משיח (דכתיב בפר העדה "אל מחוץ‬ ‫למחנה"‪ ,‬וכתיב "ושרף אותו כאשר שרף את הפר‬ ‫אל ארץ "גזירה"‪ -‬חתוכה צוק גזור וחתוך‪ ,‬ולא משופע כ"כ‪,‬‬ ‫עמך ישראל שצריכים להושע‪ ,‬וחותם ברוך שומע‬ ‫הראשון"‪ ,‬וכתיב בדשן "מחוץ למחנה" שזה מיותר שהרי‬ ‫דבר אחר דבר שהשעיר מתגזר ויורד‪ ,‬ד"א גזירה היא‬ ‫תפילה)‪.‬‬ ‫כבר כתיב ששפך הדשן הוא מחוץ למחנה)‪ .‬לר"ש שורפם (וכן‬ ‫מלפני ואין לך רשות להרהר‪( .‬ואיתא בברייתא דהא‬ ‫ואח"כ מביא כל אחד ספר תורה מביתו וקורא בו כדי‬ ‫דכתיב "את משפטי תעשו" היינו דברים שאילו לא‬ ‫את הפרה) חוץ לג' מחנות במזרחה של ירושלים דכתיב‬ ‫להראות חזותו לרבים ‪-‬להראות נויו של ספר תורה‪ ,‬ותפארת‬ ‫נכתבו דין הוא שיכתבו‪ ,‬כמו ע"ז וגילוי עריות ושפיכות‬ ‫בפרה "אל נוכח פני אהל מועד"‪ ,‬ולרבנן בצפונה של‬ ‫בעליה שטרח להתנאות במצוה‪ ,‬דכתיב "זה קלי ואנוה" התנאה‬ ‫ירושלים דכל מעשי חטאת בצפון‪ ,‬ולרבי יוסי בבית הדשן‪,‬‬ ‫דמים וגזל וברכת השם‪ ,‬ו"את חוקותי תשמרו" היינו‬ ‫לפניו במצוות‪ ,‬לולב נאה‪ ,‬ספר תורה נאה בקלף נאה בדיו נאה‬ ‫בלבלר אומן‪ .‬והביאום לשם בערב יום הכיפורים‪.‬‬ ‫והא דכתיב "על שפך הדשן ישרף" הכונה שיהיה שם‬ ‫דברים שהשטן משיב עליהם‪ ,‬כמו חזיר שעטנז חליצה‬ ‫דשן‪ ,‬ולרבי אליעזר בן יעקב הכונה שיהא מקום‬ ‫טהרת מצורע ושעיר המשתלח‪ ,‬שמא תאמר מעשי‬ ‫הרואה כה"ג כשהוא קורא אינו רואה פר ושעיר‬ ‫תהו הם‪ ,‬תלמוד לומר "אני ד' " אני חקקתים ואין לך‬ ‫השריפה משופך מדרון‪ ,‬וא"צ שיהיה שם דשן‪.‬‬ ‫הנשרפים וכן להיפך‪ ,‬ולא מפני שאינו רשאי‪ ,‬דאין בזה‬ ‫רשות להרהר אחריהם)‪.‬‬ ‫ליוה"כ‪ ,‬ובטבילה שלישית שעיר הנעשה בחוץ דכתיב‬ ‫"ויברך עזרא את ד' האלוקים הגדול"‪ -‬לרב גדלו‬ ‫משום אין מעבירים על מצות "ברב עם הדרת מלך"‬ ‫"שעיר עיזים אחד חטאת מלבד חטאת הכיפורים"‬ ‫בשם המפורש‪ ,‬והוראת שעה היתה‪ .‬ולרב גידל אמר‬ ‫כיון שהוא עצמו אינו עסוק בה‪ ,‬אלא מפני שהיתה דרך‬ ‫מכאן שחטאת הפנימית קודמת לשעיר זה‪ ,‬ואח"כ מקריב את‬ ‫"ברוך ד' אלוקי ישראל מן העולם ועד העולם"‪ .‬ולרב‬ ‫רחוקה ביניהם‪ ,‬ומלאכת שניהם שוה כאחת‪.‬‬ ‫אילו ואיל העם‪ ,‬ואח"כ אימורי חטאת‪ ,‬ואח"כ הוצאת כף‬ ‫מתנא שהחזירו אנשי כנסת הגדולה אמירת הגבור‬ ‫באלו בגדים קורא‪ -‬אם רצה לקרות בבגדי בוץ‬ ‫ומחתה בבגדי לבן כמו שכתוב בפרשה‪ ,‬ואח"כ בטבילה חמישית‬ ‫והנורא שתיקן משה‪ ,‬וביטלו ירמיה משום שאינו אמת‬ ‫שעבד בהם קורא‪ ,‬ואף אי נימא דבגדי כהונה לא ניתנו‬ ‫היה מקריב את התמיד של בין הערבים‪ .‬ע"כ לשיטת‬ ‫שאין רואים את גבורותיו‪( ,‬ועקרו תקנת משה מפני‬ ‫רש"י‪ .‬אבל שיטת התוס' (ד"ה ואחר כך) שלר"ע אימורי חטאת‬ ‫ליהנות בהם‪ ,‬וקריאה הא לאו עבודה היא שהרי יכול‬ ‫שיודעים בקב"ה שהוא אמיתי)‪ ,‬ואמרו אנשי כנה"ג‬ ‫לקרותה באיצטלית משלו‪ ,‬מ"מ י"ל שכיון שצורך‬ ‫נקטרים עם תמיד של בין הערבים בטבילה חמישית‪.‬‬ ‫אדרבה זו היא גבורתו שכובש את יצרו וכו'‪ ,‬והן‬ ‫עבודה היא מותר לקרותה בבגדי כהונה‪ ,‬ואם אינו‬ ‫ע‪ :‬דעות נוספות בדעת ר"ע‪ -‬ר"י אמר בשם ר"ע‬ ‫נוראותיו שאלמלא מוראו היאך יכולה אומה אחת‬ ‫קורא בבגדים שעבד בהם קורא באיצטלית (‪-‬כמין חלוק)‬ ‫שכבש אחד מז' הכבשים היה קרב עם תמיד של שחר‪,‬‬ ‫להתקיים בין האומות שהרי ביום החורבן נתאספו כל‬ ‫לבנה משלו‪.‬‬ ‫וו' כבשים עם תמיד של בין הערביים‪ ,‬וראבר"ש אומר‬ ‫האומות להשמידם‪ ,‬ונשארו מהם‪.‬‬ ‫משמו ו' עם תמיד של שחר וא' עם תמיד של בין‬ ‫הגמ' מביאה את מה שעשו אנשי כנסת הגדולה עם‬ ‫ס"ט‪ .‬הנאה מבגדי כהונה‪ -‬הגמ' מסתפקת אם‬ ‫הערביים‪ .‬וטעמייהו דכתיב "מלבד עולת הבוקר תעשו‬ ‫יצרא דע"ז שביטלוהו‪ ,‬דכיון שלא ניתן אלא כדי לקבל‬ ‫מותר ליהנות מבגד כהונה שלא בשעת עבודה‪ ,‬ולמסקנה‬ ‫את אלה" ומאידך כתיב "ויצא ועשה את עולתו"‪ ,‬ולכן‬ ‫שכר כשמתגברים עליו‪ ,‬אין חפצים לא בו ולא בשכרו‪.‬‬ ‫מותר ליהנות מהם‪ ,‬ומותר לאכול כשהוא לבוש בהם‪,‬‬ ‫יש לחלקם לכאן ולכאן‪ ,‬ר"י סבר שמקריבים אחד עם‬ ‫ורצו לבטל יצר הרע דעריות ולא מצאו ביצה בת יומה‬ ‫אבל לישון אסור שמא יפיח‪ ,‬אלא פושטים ומקפלים‬ ‫עולת הבוקר ולא יותר שמא יחלש הכה"ג ולא יוכל‬ ‫בכל ארץ ישראל מפני שפסק החימום מן המעיים‪ ,‬ואפילואותן‬ ‫ומניחים אותם תחת ראשיהם (עיין להלן) ולא איכפת לן‬ ‫לעשות את עבודת היום שהיא עיקר הכפרה‪ ,‬וראבר"ש סובר‬ ‫שעיברה התרנגולת כבר לא מתבשלים במעיה‪ ,‬ולא ביקשו‬ ‫אם יפיח כיון שפשטם‪ ,‬ומותר ללכת עמהם במקדש שלא‬ ‫שכיון שהתחיל יעשה שש‪ ,‬שמא יפשע ולא יקריב‬ ‫לבטלו למחצה שיהא שולט באדם ליזקק לאשתו ולא לאחרת‪,‬‬ ‫בשעת עבודה‪ ,‬אבל אסור לצאת עמהם מחוץ למקדש‬ ‫אח"כ‪ ,‬דלגבי עבודת היום הוא זריז ומחליף כח‪.‬‬ ‫מפני שזה דרך חול‪( ,‬דעת התוס' (ד"ה בגדי) שגם במקדש אסור‬ ‫מפני שאין נותנים משמים חצי דבר‪ ,‬וביטלו כוחו של‬ ‫לכתחילה ללובשם שלא לצורך עבודה‪ ,‬וההתר הוא שא"צ להסירם‬ ‫כמה אילים היו מקריבים ביוה"כ‪ -‬מתני' כרבי‬ ‫יצר הרע רק לקרובים‪.‬‬ ‫מיד בגמר העבודה‪ .‬ולגבי ציץ דנים התוס' אם מותר ללובשו‬ ‫הסובר שהיו מקריבים ביוה"כ איל אחד‪ ,‬והאיל האמור‬ ‫אפילו חוץ למקדש‪ ,‬דכתיב "והיה על מצחו תמיד"‪ ,‬או שאסור)‪.‬‬ ‫דילוג בקריאת התורה או הנביאים‪ -‬אין מדלגים‬ ‫ומה שמצינו ששמעון הצדיק יצא עמהם מחוץ לבית‬ ‫בתורת כהנים הוא אותו איל האמור בחומש הפקודים‪,‬‬ ‫בתורה מענין לענין אף בכדי שלא יפסוק המתורגמן‬ ‫דכתיב "איל אחד"‪ .‬אבל לראבר"ש אין זה אותו איל‪,‬‬ ‫המקדש‪ ,‬לא היו בגדי כהונה אלא היו ראויים להיות‬ ‫מפני שדברי תורה הם אזהרות ועונשים ומצוות‪ ,‬וצריך שיכנסו‬ ‫אלא היו מקריבים איל נוסף למוספים‪ ,‬ו"איל אחד"‬ ‫בלב השומעים‪ ,‬וכשאדם עובר מענין לענין אינו נח להתבונן‪,‬‬ ‫בגדי כהונה‪ ,‬ואב"א עת לעשות לד' הפרו תורתך‪.‬‬ ‫היינו שיביא ממיוחד שבעדרו‪( ,‬ולרבי לומדים דין זה‬ ‫ובנביא מדלגים בכדי שלא יפסוק המתורגמן דאין זה‬ ‫הנאה ממצעות כלאים ובגדי כהונה‪ -‬איתא בתמיד‬ ‫מ"מבחר נדריכם"‪ ,‬ולראבר"ש זה קאי בנדבה וצריך‬ ‫כבוד ציבור לשבת ולחכות‪ ,‬ובענין אחד מדלגים אף בתורה‪,‬‬ ‫שהכהנים היו פושטים בגדי כהונה ומניחים אותם‬ ‫פסוק מיוחד שגם בקרבנות חובה צריך להביא‬ ‫ובנביא אף בשני עניינים‪ ,‬ואין מדלגים מנביא לנביא‪,‬‬ ‫תחת ראשיהם‪ .‬לרב פפא היינו כנגד ראשיהם ולא‬ ‫ממיוחד שבעדרו‪ ,‬די"ל שדווקא נדבה צריכה להיות מובחרת‬ ‫ובנביא של תרי עשר מדלגים מנביא לנביא‪ ,‬ובלבד‬ ‫תחת הראש ממש‪ ,‬ואע"פ שמותר ליהנות מבגדי‬ ‫כדי שתתקבל לרצון‪ ,‬וי"ל שדווקא חובה צריכה להיות מובחרת‬ ‫שלא ידלג מסוף הספר לתחילתו – והיינו שאין לדלג‬ ‫כהונה‪ ,‬מ"מ למ"ד אבנטו של כה"ג שהוא של בוץ ואינו‬ ‫כדי שיצא ידי חובתו יפה)‪.‬‬ ‫לאחור‪.‬‬ ‫כלאים‪ ,‬אינו האבנט של כהן הדיוט אלא הוא כלאים‪ ,‬אסור‬ ‫טבילה רביעית והוצאת כף ומחתה בבגדי לבן‪-‬‬ ‫משום הנאה מכלאים‪ ,‬שהרי אסור מדרבנן להציע‬ ‫טבילה שלישית והעבודות הנעשות בבגדי‬ ‫תחתיו כלאים שמא תיכרך נימא על בשרו‪ ,‬ואפי' עשר‬ ‫ע"א‪ .‬קידש ידיו ורגליו ופשט ירד וטבל עלה ונסתפג‪,‬‬ ‫זהב‬ ‫מצעות זו על גב זו אסור‪( ,‬אבל מדאורייתא אין‬ ‫הביאו לו בגדי לבן ולבש וקידש ידיו ורגליו‪ ,‬ונכנס‬ ‫בכל יום היו מקריבים בבית המקדש תמיד של שחר ותמיד‬ ‫האיסור אלא בלבישה והעלאה בדרך לבישה שיש בה‬ ‫להוציא את הכף ואת המחתה‪.‬‬ ‫של בין הערבים‪ ,‬ולענין יוה"כ כתיב בפרשת אחרי מות‬ ‫הנאת חימום‪ ,‬דכתיב "לא יעלה עליך" אבל אתה מותר‬ ‫סדר המקרא‪ -‬הגמ' מבארת שהפסוק של הוצאת‬ ‫שבתורת כהנים "בזאת יבוא אהרן אל הקודש‪ ,‬בפר בן בקר‬ ‫להציעו תחתיך)‪ ,‬אבל לרב אשי מניחם תחת ראשו‬ ‫לחטאת ואיל לעולה‪ ,‬וכו'‪ ,‬ומאת עדת בני ישראל יקח שני‬ ‫דבגדי כהונה קשים הם ואינם מחממים לפיכך אין בהם‬ ‫הכף והמחתה "ובא אהרן אל אהל מועד" שנאמר‬ ‫שעירי עיזים לחטאת ואיל אחד לעולה"‪ .‬ובפרשת פנחס‬ ‫משום כלאים‪ .‬וכתבו התוס' (ד"ה קשין) שלפי זה הא דאמר‬ ‫אחרי עבודות פנים לא נאמר בתורה על הסדר‬ ‫שבחומש הפקודים כתיב "והקרבתם עולה לד' ריח ניחוח פר‬ ‫בערכין שיש איסור כלאים לכהנים‪ ,‬וקמ"ל שאף שהותר להם‬ ‫(משא"כ שאר הפרשה)‪ ,‬דאי על הסדר ליכא אלא ג'‬ ‫בן בקר אחד איל אחד כבשים בני שנה שבעה וכו'‪ ,‬שעיר‬ ‫כלאים בזמן העבודה לא הותר להם שלא בזמן עבודה‪ ,‬הכונה‬ ‫עיזים אחד חטאת מלבד חטאת הכיפורים"‪ .‬הגמרא מבארת‬ ‫ללבישה והעלאה‪ ,‬שכיון שזה אסור מדאורייתא אסור אף בקשים‪,‬‬ ‫טבילות וו' קידושים‪ ,‬וגמירי שהיו ה' טבילות וי'‬ ‫מתי היו מקריבים קרבנות אלו בסדר עבודת יוה"כ‪.‬‬ ‫קידושים‪ ,‬אלא היה מפסיק ביניהם בטבילה שלישית‬ ‫אבל הצעה שהיא איסור דרבנן מותרת בקשים‪ ,‬ודלא כרש"י‬ ‫ע‪ .‬הכה"ג היה מקדש ידיו ורגליו ואח"כ פושט את‬ ‫שמתירם גם בלבישה והעלאה‪ .‬והא דאסור למכור לעכו"ם או‬ ‫ולובש בגדי זהב ועושה את אילו ואיל העם‪ .‬ולרבא‬ ‫לעשות מרדעת לחמור מבגד שאבד בו כלאים‪ ,‬דווקא באבד אסור‬ ‫ילפינן מדכתיב "ופשט את בגדי הבד אשר לבש"‬ ‫בגדי הלבן‪( ,‬ואם הכה"ג קרא קריאת התורה בבגדי‬ ‫מפני שחוששים שיקרע בגדו ויתפור מהכלאים בבגדו‪ ,‬אבל אם‬ ‫והיינו שלבשם פעם אחרת מלבד אותה פעם‪.‬‬ ‫בוץ‪ ,‬נמצא שהיה פושטם לאחר קריאת התורה)‪,‬‬ ‫הכלאים ניכרים מותר‪ .‬והחילוק בין מרדעת החמור שמותר‪ ,‬וכן‬ ‫ואח"כ היה יורד וטובל‪ ,‬עולה ומסתפג‪ ,‬ומביאים לו‬ ‫איתא בכלאים שמותר לעשות כרים וכסתות מכלאים‪ ,‬לבין‬ ‫וההפסק היה באילו ואיל העם (ולא בשעיר הנעשה‬ ‫מצעות שאסור‪ ,‬דבמצעות שייך שתיכרך עליו נימא‪ ,‬אבל במרדעת‬ ‫בחוץ) דכתיב "ויצא ועשה את עולתו ואת עולת העם"‬ ‫בגדי זהב והוא לובשם ומקדש ידיו ורגליו‪ ,‬ועושה את‬ ‫ובכרים וכסתות לא גזרו כיון שאינו שכיח שתיכרך נימא‪ ,‬אמנם‬ ‫העבודות דלהלן‪.‬‬ ‫אם בשרו נוגע בהם אסור‪ ,‬ובמרדעת ובלבישה והעלאה אסור‬ ‫מיציאה ראשונה היה עושה את אילו ואיל העם‪.‬‬ ‫אע"פ שאין בשרו נוגע בהם‪.‬‬ ‫שריפת הפר והשעיר היתה לפני הקטרת אימורי‬ ‫זמן הקרבת אילו ואיל העם וז' כבשים ואימורי‬ ‫חטאת‪ ,‬אע"פ שבתורה הם כתובים קודם‪ .‬שכמו‬ ‫הגמרא מדייקת מדברי רב פפא שמותר להניח תפילין חטאת‪-‬‬ ‫ש"והמשלח" היינו מעיקרא‪ ,‬אף "והשורף" משמע‬ ‫מן הצד בזמן השינה‪ ,‬ואין חוששים שמא יפיח‪ .‬רש"י‪ .‬והתוס'‬ ‫במתני' איתא שהיה טובל טבילה שלישית ולובש בגדי‬ ‫(ד"ה בא) כתבו שבתמיד מבואר שהחידוש הוא שלא חוששים‬ ‫מעיקרא‪ .‬ואין לומר ששניהם משמע השתא‪ ,‬או משום‬ ‫זהב ועושה את אילו ואיל העם‪ ,‬וז' כבשים תמימים בני‬ ‫שיתגלגל עליהם ויש בזה בזיון לתפילין‪.‬‬ ‫ד"והמשלח" מעיקרא משמע‪ ,‬או מדכתיב "יעמד חי"‬ ‫שנה שאמורים בחומש הפקודים‪ .‬ובתנא דבי שמואל תנא‬ ‫ילפינן שיהיה חי עד שעת כפרה‪ ,‬והיינו רק עד מתן‬ ‫שלר"א אילו ואיל העם ואימורי חטאת היו קרבים‬ ‫הגמ' מביאה את המעשה שהיה בכ"ה טבת הוא יום‬ ‫דמים‪.‬‬ ‫בטבילה שלישית‪ ,‬ופר העולה וז' כבשים ושעיר‬ ‫הר גריזים ואסור להספיד בו‪ ,‬מפני שבאותו היום רצו‬ ‫הנעשה בחוץ היו קרבים עם תמיד של בין הערבים‪,‬‬ ‫הכותים להחריב את בית המקדש‪ ,‬ולבסוף החריבו‬ ‫טבילה חמישית והעבודות הנעשות בבגדי זהב‪-‬‬ ‫ישראל את הר גריזים (שהלך שמעון הצדיק עם בגדי‬ ‫דתחילה היה עושה את אלו המבוארים בתורת כהנים‪,‬‬ ‫קידש ידיו ורגליו ופשט וירד וטבל עלה ונסתפג‪,‬‬ ‫כהונה לאלכסנדרוס מוקדון‪ ,‬וכשראהו המלך השתחוה‬ ‫ואח"כ את אלו המבוארים בחומש הפקודים שהוא אחרי‬ ‫הביאו לו בגדי זהב ולבש וקידש ידיו ורגליו‪ ,‬נכנס‬ ‫תורת כהנים‪.‬‬ ‫לו ואמר שדמות דיוקנו מנצחת לפניו במלחמות‪,‬‬ ‫להקטיר קטורת של בין הערבים‪ ,‬ולהיטיב את הנרות‬ ‫ומסר בידי ישראל את הכותיים) ועשאוהו יו"ט‪.‬‬ ‫(והיינו בימי שמעון הצדיק ששתי הנרות המזרחיים היו דולקים עד‬ ‫לר"ע (כמבואר בתוספתא) ז' כבשים היו קרבים עם‬ ‫הערב והיה צריך לכבותם ולהיטיבם ואח"כ להדליק את הנרות‪,‬‬ ‫תמיד של שחר וכן פר העולה‪ ,‬דכתיב במוספי כל הרגלים‬ ‫ס"ט‪ :‬אין ישיבה בעזרה דכתיב "לעמוד לשרת" וכתיב העומדים‬ ‫אבל בזמנים אחרים היו עושים את ההטבה בבוקר ורק ההדלקת‬ ‫"מלבד עולת הבוקר אשר לעולת התמיד" אלמא מוספין‬ ‫שם לפני ד'‪ ,‬ולמלכי בית דוד מותר דכתיב "ויבוא המלך‬ ‫הנרות היתה בין הרבים‪ .‬תוד"ה ולהטיב)‪.‬‬ ‫נעשים עם עולת הבוקר‪ ,‬ויוה"כ נלמד מהרגלים‪( ,‬ור"א לומד‬ ‫דוד וישב לפני ד' "‪.‬‬ ‫סיום העבודות‪ -‬קידש ידיו ורגליו ופשט‪ ,‬הביאו לו‬ ‫מזה שעל מה שזה מכפר זה מכפר והיינו דבר שיש בו‬ ‫ידיעה מסוימת)‪ ,‬ואח"כ היה עושה את העבודה המיוחדת‬ ‫מקום קרה"ת ביוה"כ ובהקהל היה בעזרת נשים‪ ,‬וי"א‬ ‫בגדי עצמו ולבש‪ ,‬ומלווים אותו עד ביתו‪ ,‬ויו"ט היה‬ ‫שבהקהל היה בהר הבית‪.‬‬ ‫רוקם מעשה מחט לפיכך פרצוף אחד‪ ,‬חושב מעשה‬ ‫המקרע בגדי כהונה לוקה‪ ,‬דכתיב "לא יקרע"‪,‬‬ ‫עושה לאוהביו בשעה שיצא בשלום בלי פגע‪ .‬ומעשה‬ ‫אורג שהיו ליריעה ב' קירות ועל כן היו בה ב' פרצופות שאינם‬ ‫והמזיח חושן מעל האפוד לוקה‪ ,‬דכתיב "ולא יזח"‪,‬‬ ‫שליוו כל העם את הכה"ג‪ ,‬וכשראו את שמעיה‬ ‫דומות זו לזו‪ ,‬פעמים שמצד אחד דמות ארי ומהצד השני דמות נשר‪.‬‬ ‫והמסיר בדי ארון לוקה‪ ,‬דכתיב "לא יסורו"‪ .‬ואין לומר‬ ‫ואבטליון הלכו ללוותם‪ ,‬ואמר להם הכה"ג בלשון גנאי‬ ‫שהכונה שיעשם באופן שהדבר לא יקרה מעצמו‪,‬‬ ‫יבואו בני העמים לשלום מפני שהיו מצאצאי סנחריב‪ ,‬ענו‬ ‫דיני כהנים גדולים ושאלה באורים ותומים‬ ‫מדלא כתיב "שלא יקרע" "שלא יזח" "שלא יסורו"‪.‬‬ ‫לו שמעיה ואבטליון שהם עושים מעשי אהרן שהיה‬ ‫רודף שלום והוא אינו עושה‪ ,‬דכתיב "לא תונו איש את עמיתו"‬ ‫ע"ג‪ .‬נשאלים באורים ותומים כשהכה"ג לבוש‬ ‫(בדי הארון היו זזים לכאן ולכאן‪ ,‬דכתיב "והובא את בדיו‬ ‫והיינו שאם היה בן גרים לא יאמר לו זכור מעשי אבותיך‪.‬‬ ‫בשמונה בגדים‪.‬‬ ‫בטבעות"‪ ,‬ואין נשמטים לצאת‪ ,‬דכתיב "בטבעות הארון‬ ‫יהיו הבדים לא יסורו ממנו"‪ ,‬והיה ראשם עבה ומכניס‬ ‫אם משלח השעיר היה פוגש את הכה"ג בשוק היה‬ ‫משוח מלחמה כהא דכתיב "ונגש הכהן ודיבר אל העם"‪ ,‬אין בנו‬ ‫אומר לו אישי כה"ג עשינו שליחותך כדי לכבדו‪ ,‬ואם‬ ‫ראשם בדוחק)‪ .‬וכתבו התוס' (ד"ה כתיב) דהא דכתיב "ושמו‬ ‫משמש תחתיו והיינו שאין בנו קודם לכל אדם‪ ,‬ואינו משמש‬ ‫בדיו" דמשמע שבנסיעת המסעות היו מכניסים את הבדים‪ ,‬רבינו‬ ‫בביתו היה אומר מחיה חיים עשינו שליחותו‪.‬‬ ‫לא בח' בגדים משום איבה דכה"ג אבל מדאורייתא הוא ראוי‬ ‫יעקב מאורליינ"ש מפרש שהכונה ששמו את הבדים על כתפי‬ ‫(החכמים בפומבדיתא כשהיו נפרדים היו אומרים‬ ‫לכך‪ ,‬ולא בד' בגדים דמעלין בקודש‪ ,‬וי"א שמשמש בח'‬ ‫הנושאים את הארון‪ .‬והתוס' כתבו שיותר נראה לפרש שהכונה‬ ‫מחיה חיים יתן לך חיים ארוכים וטובים ומתוקנים)‪.‬‬ ‫בגדים ונשאל בהם ע"י המלך אם לצאת למלחמה‪.‬‬ ‫שהיו מושכים את הבדים לצד חוץ כדי שיהיו נראים בפרוכת כשני‬ ‫דדי אשה‪ .‬וכתבו דלולי דמיסתפינא י"ל שהיו בארון ח' טבעות‪ ,‬בד'‬ ‫אתהלך לפני ד' בארצות החיים‪ -‬מקום שווקים‪.‬‬ ‫דברים שבין כה"ג לכהן הדיוט‪ -‬כה"ג מביא פר הבא על‬ ‫מהם היו קבועים הבדים תמיד‪ ,‬ובד' מהם היו שמים בדים בשעת‬ ‫כל המצוות אם חטא בהעלם דבר ועשה דבר שחייבים על זדונו כרת‬ ‫המסעות כדי לשאת את הארון‪.‬‬ ‫שנות חיים‪ -‬אלו שנותיו של אדם המתהפכות עליו‬ ‫ועל שגגתו חטאת (ואילו הדיוט מביא כשבה או שעירה כשאר יחיד‬ ‫מרעה לטובה כגון עני שנעשה עשיר לעת זקנותו‪ ,‬שנראה לו‬ ‫עצי שיטים עומדים‪ -‬שעומדים העליון למעלה והתחתון‬ ‫שבישראל)‪ ,‬ופר יוה"כ‪ ,‬ועשירית האיפה שבכל יום‪ ,‬לא פורע‬ ‫כאילו עכשיו הוא מתחיל לחיות‪.‬‬ ‫למטה כדרך גדילתם‪ .‬דבר אחר שמעמידים את ציפויים‬ ‫ראשו לגדל שיער מחמת אבילות‪ ,‬ולא פורם אלא מלמטה‬ ‫ע"י מסמרות‪( ,‬ומ"מ עיקר הארון היה העץ‪ ,‬והציפוי בטל לעץ‪ ,‬ויש‬ ‫אליכם אישים אקרא‪ -‬אלו תלמידי חכמים שדומים‬ ‫בשיפולי בגדיו וההדיוט למעלה‪ ,‬ואינו מטמא לקרוביו (אבל הדיוט‬ ‫עליו תורת כלי‪ ,‬אף דבכל דוכתא העץ בטל למתכת לענין טבילה‬ ‫לנשים ענוותנים ותשושי כח‪ ,‬ועושים גבורה כאנשים‪ .‬עוד‬ ‫נטמא לקרובים האמורים בפרשה)‪ ,‬ומוזהר על הבתולה בעשה‪,‬‬ ‫ולא דבר משום שהולכים ארי המעמיד‪ .‬תוד"ה שמעמידין)‪ ,‬לשון‬ ‫לומדים מפסוק זה שהרוצה לנסך יין ע"ג המזבח‪,‬‬ ‫ומוזהר על האלמנה בלאו‪ ,‬ומחזיר את הרוצח במיתתו‪,‬‬ ‫אחר שלא התליעו וממילא לא נפל ציפויים‪ .‬דבר אחר שיעמדו‬ ‫ימלא גרונם של ת"ח יין‪.‬‬ ‫ומקריב אונן ומ"מ אינו אוכל ואינו חולק כשהוא אונן‪ ,‬נוטל‬ ‫לעד ולעולמי עולמים אף שנגנזו‪.‬‬ ‫חלק בראש ומקריב חלק בראש‪ ,‬ומשמש בח' בגדים‪,‬‬ ‫אם רואה אדם שתורה פוסקת מזרעו ישא בת ת"ח‪.‬‬ ‫ופטור על טומאת מקדש וקדשיו‪ ,‬וכל עבודות יוה"כ אינם‬ ‫ע"ב‪ :‬ואת בגדי השרד לשרת בקודש‪ -‬שאלמלא‬ ‫בגדי כהונה שעל ידם מקריבים קרבנות המכפרים על ישראל‬ ‫ע"א‪ :‬בגדי כהן הדיוט כתונת מכנסים מצנפת‬ ‫כשרות אלא בו‪ .‬וכל דינים אלו נוהגים אף במרובה בגדים‬ ‫לא נשאר משונאיהם של ישראל שריד ופליט‪ .‬וי"א‬ ‫ואבנט מוסיף עליו כה"ג חושן אפוד מעיל וציץ‪.‬‬ ‫(‪-‬כהנים גדולים ששימשו מיום שנגנז שמן המשחה)‪ ,‬חוץ מפר‬ ‫הבא על כל המצוות‪ .‬וכולם נוהגים במשוח שעבר (כגון אם‬ ‫שגורדים אותם כברייתם (‪-‬חלולים כדרך לבישתם)‬ ‫מכליהם‪ ,‬ולא כשאר יריעה שצריך שוב לחותכה למידת הלבוש‬ ‫דיני בגדי כהונה והפרוכת והארון‬ ‫אירע פסול בכה"ג ומינו אחר תחתיו‪ ,‬ולאחר זמן חזר הראשון‬ ‫הגמרא מבארת מכמה חוטים היו עשויים בגדי הכהונה‬ ‫לעבודתו ועבר זה ממשיחותו)‪ ,‬חוץ מפר יוה"כ ועשירית‬ ‫ולתפור במחט‪ ,‬ומשרדים (‪-‬משיירים) מהם מקצת שאינו ארוג‬ ‫והפרוכת‪ ,‬ועוד מדיני בגדי כהונה והארון ובדיו‪.‬‬ ‫האיפה שאין להקריב שתים אלא אחת‪ ,‬וכולם אין נוהגות‬ ‫אלא הוא נארג בפני עצמו‪ ,‬ומחברם ע"י מעשה מחט‪ ,‬והיינו‬ ‫במשוח מלחמה‪ ,‬אלא שלא פורע ולא פורם ואינו‬ ‫שבית יד שלהם נארגת בפני עצמה ונדבקת עם במחט‬ ‫מספר החוטים בבגדי כהונה ובפרוכת‪-‬‬ ‫מיטמא לקרוביו ומצווה על הבתולה ומוזהר על‬ ‫ומגעת עד פיסת היד‪ ,‬אבל את הבגדי כהונה עצמם‬ ‫דברים שנאמר בהם שש חוטם היה כפול שש והיינו‬ ‫האלמנה‪ ,‬ומחלוקת רבי יהודה ורבנן אם מחזיר את‬ ‫אין עושים אותם מעשה מחט אלא מעשה אורג‪.‬‬ ‫שכל מין שבהם היו החוט שלו כפול שש‪ ,‬דכתיב ה' פסוקים‬ ‫הרוצח‪( ,‬והא דתני שההורג כה"ג או כה"ג שהרג אינו יוצא משם‬ ‫ד' פעמים שש ובד הוא שש הרי חמשה‪ ,‬אחד לגופי' לומר‬ ‫הארון‪ -‬ג' ארונות עשה בצלאל‪ ,‬אמצעי של עץ‬ ‫לעולם‪ ,‬ואינו יוצא במיתת משוח מלחמה אף לרבנן‪ ,‬או במיתת‬ ‫שהם עשויים מפשתן (דכתיב "ואת מכנסי הבד שש‬ ‫משוח מלחמה לרבי יהודה‪ ,‬י"ל שעיקר הדבר תלוי בכה"ג‪ ,‬ולכן רק‬ ‫שגובהו ט' טפחים שחיפו אותו בזהב מלמעלה‪ ,‬פנימי של‬ ‫משזר" דבר העולה בד בבד‪ ,‬ואילו צמר מתפצל אבל‬ ‫אם לא היה כה"ג בזמן הרציחה יוצא ע"י אלו‪ ,‬או שבכל אופן יוצא‬ ‫זהב גובהו ח'‪ ,‬וחיצוני של זהב גובהו י' ומשהו‪ .‬ולמ"ד‬ ‫פשתן רק אם דופקים עליו הוא מתפצל‪ .‬וי"א מדכתיב‬ ‫ע"י אלו‪ ,‬ואיירי התם כשאין שם משוח שעבר ומשוח מלחמה‪.‬‬ ‫שעביו של שולי הזהב טפח כמו בשולי העץ היה גובהו י"א‬ ‫תוד"ה וכולן)‪.‬‬ ‫ביחזקאל "פארי פשתים יהיו על ראשם" ובתורה כתוב‬ ‫ומשהו‪ ,‬והמשהו היה בשביל הזר‪.‬‬ ‫"ואת פארי המגבעות שש‪ ,‬ולפני שבא יחזקאל זה היה‬ ‫כיצד שואלים באורים ותומים‪ -‬השואל פניו כלפי‬ ‫הלכה למשה מסיני‪ ,‬כהא דכתיב ביחזקאל "כל בן נכר‬ ‫ג' זרים היו בכלי הקודש‪ ,‬של מזבח של ארון ושל שלחן‪,‬‬ ‫הנשאל ‪-‬הכהן‪ ,‬והנשאל פניו כלפי שכינה ‪-‬האורים ותומים‬ ‫(‪-‬שנתנכרו מעשיו לאביו שבשמים והוא‪ )-‬ערל לב‪ ,‬וערל בשר‬ ‫של מזבח סימן לכתר כהונה זכה אהרן ונטלו‪ ,‬של שלחן‬ ‫והשם המפורש שבתוך החושן‪ .‬השואל אומר ארדוף אחרי‬ ‫(‪-‬שמתו אחיו מחמת מילה)‪ ,‬לא יבוא אל מקדשי")‪ ,‬אחד‬ ‫סימן לכתר מלכות (שהשלחן הוא סימן עושר‪ ,‬שלחן מלכים) זכה‬ ‫הגדוד הזה‪ ,‬והנשאל אומר כה אמר ד' עלה והצלח‪,‬‬ ‫לומר שהחוט יהיה כפול שש‪ ,‬אחד לומר שהחוטים‬ ‫דוד ונטלו‪ ,‬של ארון עדיין הוא מונח וכל הרוצה יבוא‬ ‫ולרבי יהודה א"צ לומר כה אמר ד' אלא רק עלה והצלח‪.‬‬ ‫יהיו שזורים‪ ,‬אחד לומר שגם שאר בגדים שלא נאמר‬ ‫ויקח‪ ,‬ואינו פחות מהאחרים‪ ,‬דכתיב "בי מלכים‬ ‫ע"ג‪ :‬אין שואלים בקול רם‪ ,‬ולא מהרהר בליבו‪ ,‬אלא‬ ‫ימלכו"‪ .‬כתיב "זר" וקרינן זיר‪ ,‬לומר שאם זכה ללמוד‬ ‫בהם שש יהיה חוטם כפול שש‪ ,‬ואחד לומר שזה‬ ‫כמ"ש לגבי חנה "וחנה היא מדברת על ליבה"‪ .‬אין‬ ‫לשמה ולקיימה נעשית לו זיר‪ ,‬ואם לא זכה הרי היא זרה‬ ‫לעיכובא‪ .‬דעת רבינו אפרים (תוד"ה ואימא) שמה שאנו קוראים‬ ‫(‪-‬משתכחת) הימנו‪.‬‬ ‫קנבוס זה פשתן‪( ,‬דאל"כ למה הגמרא לא שואלת שאולי קנבוס‬ ‫שואלים שני דברים כאחד אלא לאחר שהשיבו לו על‬ ‫הוא הדבר העולה בד בבד) ואסור לתפור ממנו בגדי צמר‪ .‬ורבינו‬ ‫הראשון שואל על השני‪ ,‬ואם שאל על שנים אין מחזירים‬ ‫תלמיד חכם בני עירו מצווין לעשות לו מלאכתו‪.‬‬ ‫חיים כהן חולק‪.‬‬ ‫תשובה אלא על הראשון‪( ,‬ולדוד ענו על השני מפני‬ ‫הכרח היראה ללימוד התורה‪ -‬כל תלמיד חכם‬ ‫מקום שנאמר בו משזר היה כפול שמונה והיינו‬ ‫ששאל שלא כסדר)‪ ,‬ואם הוצרך הדבר לשנים ‪-‬שאין‬ ‫שאין תוכו כברו אינו תלמיד חכם‪ ,‬ונקרא נתעב‪ .‬אוי‬ ‫הרימונים דילפינן משזר משזר מהפרוכת‪( ,‬ולא לומדים‬ ‫שהות להמתין‪ ,‬עונים לו על שניהם‪ ,‬ואע"פ שגזירת נביא‬ ‫להם לשונאיהן של תלמידי חכמים שעוסקין‬ ‫מחושן ואפוד העשויים מכ"ח חוטים‪ ,‬דבחושן כתיב‬ ‫חוזרת כגון של יונה בן אמיתי‪ ,‬גזירת אורים ותומים אינה‬ ‫בתורה‪ ,‬ואין בהן יראת שמים‪ ,‬ואמר רבי ינאי שהרי‬ ‫"תעשנו" לזה ולא לאחר‪ ,‬או משום דכתיב ברמונים‬ ‫חוזרת‪ ,‬ונקרא שמם אורים לפי שמאירים את דבריהם‪,‬‬ ‫הם עושים שער לחצר למרות שאין להם חצר‪,‬‬ ‫"ועשית" שיהיו כל העשיות שוות‪ ,‬וכ"ח חוטים א"א‬ ‫ותומים לפי שמשלימים את דבריהם כדאמרינן אין גזירתן‬ ‫שהתורה אינה אלא שער להכנס בה ליראת שמים‪ ,‬לכן צריך‬ ‫לחלקם לשלשה חלקים שוים)‪ .‬וי"א שלומדים משזר‬ ‫חוזרת‪( ,‬ובפילגש בגבעה לא נענו בשני הפעמים‬ ‫שהיראת שמים תיקדם לתורה‪ .‬ורבא ביקש מתלמידיו‬ ‫משזר מהאבנט‪ ,‬כיון שהוא בגד ולא נאמר בו זהב‪.‬‬ ‫הראשונים שינצחו‪ ,‬אלא רק בפעם השלישית)‪.‬‬ ‫שלא יירשו פעמיים גיהנום להיות יגעים ועמלים בתורה‬ ‫ע"ב‪ .‬המעיל היה מי"ב חוטים‪ ,‬דכתיב "כליל (‪-‬גדיל)‬ ‫לרבי יוחנן היו האותיות בולטות אבל לא זזות ממקומם‪,‬‬ ‫בעוה"ז ולא יקיימוה וירשו גיהנום במותם ואף בחייהם לא נהנו‬ ‫והכה"ג היה מצרפם‪ ,‬ולריש לקיש היו מצטרפות‪ ,‬והא‬ ‫מעולמם‪ .‬הלומד תורה‪ ,‬זכה נעשית לו סם חיים‪ ,‬לא‬ ‫תכלת" ואין גדיל פחות משנים‪ ,‬וילפינן תכלת תכלת‬ ‫דתניא שאין שואלים באו"ת אלא לכהן המדבר ברוח‬ ‫זכה נעשית לו סם מיתה‪ ,‬זכה משמחתו‪ ,‬לא זכה‬ ‫מהפרוכת היינו ששה ששה‪ ,‬ולא ילפינן ושוליו‬ ‫הקודש ושכינה שורה עליו‪ ,‬היינו מפני שזכותו היה‬ ‫צורפתו ביסורים ובגיהנום‪ ,‬זכה צורפתו לחיים לא זכה‬ ‫ורמוניו כדילפינן לעיל ששאר בגדים שלא נאמר בהם‬ ‫מסייע שהאותיות היו בולטות או מצטרפות רק אם הוא היה‬ ‫צורפתו למיתה‪" .‬יראת ד' טהורה עומדת לעד"‪ ,‬זה‬ ‫שש חוטיהם היו שזורים מששה חוטים‪.‬‬ ‫כשר וראויה שכינה לשרות עליו‪ .‬ואות צ' היתה כתובה שם‬ ‫הלומד תורה בטהרה‪ ,‬והיינו הנושא אשה וניצל‬ ‫הפרוכת היתה מכ"ד חוטים‪ ,‬מפני שהיתה מד' מינים‬ ‫כיון שהיה כתוב בהם אברהם יצחק ויעקב‪ ,‬וט' היתה‬ ‫מהרהור עבירה ואחר כך לומד תורה‪" .‬עדות ד' נאמנה"‬ ‫תכלת ארגמן ותולעת שני ושש‪ ,‬וכל אחד היה כפול‬ ‫כתובה כיון שהיה כתוב בהם שבטי ישורון‪.‬‬ ‫נאמנה היא להעיד בלומדיה מי קיים ומי לא קיים‪.‬‬ ‫שש‪ ,‬הרי כאן כ"ד‪.‬‬ ‫אין שואלים אלא למלך‪ ,‬למשוח מלחמה‪ ,‬לאב"ד ולמי‬ ‫מעשה רוקם ומעשה חושב‪ -‬שרוקמים במקום‬ ‫החושן והאפוד היו מכ"ח חוטים כ"ד חוטים כנ"ל‪,‬‬ ‫שהציבור צריך בו‪.‬‬ ‫שחושבים שמתקן הצורה ע"י צבע ואח"כ רוקם במחט‪ .‬וי"א‬ ‫ובכל אחד נוסף עוד חוט של זהב הרי כאן כ"ח‪.‬‬ ‫לבן‪ -‬כמרגלית‪ ,‬ולפי שמלבין עוונותיהם של ישראל‬ ‫קדם לבהרת או הפוך‪ ,‬איצטריך קרא לרבות ספק‪ ,‬וכן בספק‬ ‫שמתוך שהיו דואגים שמא לא ירד למחר היו משעבדים את ליבם‬ ‫עשירי ספק תשיעי‪ ,‬וכן בטומטום‪( ,‬אבל אנדרוגינוס כולם דינם‬ ‫יום הכיפורים‬ ‫למקום‪.‬‬ ‫שוה))‪ .‬ולריו"ח י"ל דכוי בריה בפני עצמה ואינו ספק‬ ‫צדיקים ירד המן בפתח בתיהם‪ ,‬בינונים יצאו ולקטו‪,‬‬ ‫חיה ספק בהמה (תוד"ה כוי בריה)‪ ,‬וע"כ אינו אסמכתא‬ ‫מצות עינוי ביוה"כ‬ ‫ורשעים במרחק‪.‬‬ ‫ושניהם מדאורייתא אסורים‪.‬‬ ‫סדר המסכת‪ -‬בהתחלה מבוארים דיני שבעת ימים קודם‬ ‫לצדיקים לחם‪ ,‬לבינוניים עוגות‪ ,‬והרשעים טחנו‬ ‫ע"ד‪ :‬מה הכונה עינוי‪ -‬העינוי שאסרה תורה הוא‬ ‫יוה"כ‪ ,‬ואח"כ סדר ליל יום הכפורים‪ ,‬ואח"כ סדר עבודת‬ ‫אכילה ושתיה‪ .‬ואין הכונה שישב בחמה ובצינה‬ ‫היום‪ ,‬ובפרק זה מבוארים דיני יוה"כ לענין איסור והתר‪.‬‬ ‫בריחיים‪.‬‬ ‫תוד"ה יום‪.‬‬ ‫ויצטער‪ ,‬דכתיב "תענו את נפשותיכם וכל מלאכה לא‬ ‫המן ירד עם תכשיטי נשים ‪-‬בשמים להתקשט בהם‪ ,‬ועם‬ ‫כתיב "אך בעשור לחודש השביעי הזה יום הכיפורים הוא‬ ‫תעשו" מה מלאכה שב ואל תעשה אף עינוי שב ואל‬ ‫ציקי קדרה ‪-‬תבלין לתבשיל ערב ומבושם‪ ,‬ועם אבנים‬ ‫מקרא קודש יהיה לכם ועיניתם את נפשותיכם"‪ ,‬ולמדו חז"ל‬ ‫תעשה‪ ,‬ואין לומר שהכונה שאם יושב בחמה או בצינה‬ ‫מן הפסוקים שעינוי היינו להמנע מאכילה שתיה רחיצה‬ ‫טובות ומרגליות ומהם הביאו הנשיאים נדבה‪.‬‬ ‫יהיה אסור לו ללכת משם‪ ,‬דכמו שבמלאכה כל‬ ‫נעילת הסנדל ותשמיש המיטה‪ ,‬ופרטי דינים אלו ומקורם‬ ‫והנשיאים הביאו את אבני השוהם‪ -‬נשיאים ממש ‪-‬‬ ‫מלאכה אסורה‪ ,‬אף בעינוי האיסור הוא תמיד‪.‬‬ ‫יבואר להלן‪.‬‬ ‫עננים‪.‬‬ ‫ובברייתא אחרת לומדים שהכונה לעינוי מאכילה‬ ‫יוה"כ אסור באכילה שתיה רחיצה סיכה נעילת הסנדל‬ ‫והיה טעמו כטעם לשד השמן‪ -‬שהיו מוצאים בו‬ ‫ושתיה‪ ,‬שכמו שמלאכה היא דבר שחייבים עליו‬ ‫ותשמיש המיטה‪ ,‬ואין כרת אלא על אכילה ושתיה‪,‬‬ ‫כמה טעמים כמו שתינוק מוצא בשד כמה טעמים‬ ‫במקום אחר בשבת‪ ,‬ה"ה עינוי‪ ,‬והיינו אכילה שחייבים‬ ‫(ושאר עינויים ילפינן מהא דכתיב ה' פעמים בתורה‬ ‫שהאם אוכלת‪ .‬וי"מ שכמו שהשד מתהפך לכמה גוונים‬ ‫עליה בפיגול ונותר‪ ,‬ומדכתיב "תענו" ו"ועיניתם"‬ ‫לשון עינוי‪ ,‬ושתיה בכלל אכילה‪ .‬ע"ו‪.).‬‬ ‫כך המן היה מתהפך לכמה טעמים‪.‬‬ ‫לומדים שהעינוי כוללת גם אכילת טבל (למרות שאין‬ ‫לר"א מלך וכלה מותרים לרחוץ פניהם‪ ,‬לפי שהמלך דרכו‬ ‫בו חיוב כרת אלא מיתה) ונבילה (למרות שאין בה‬ ‫בשר ששאלו שלא כהוגן שהרי היה להם מקנה רב ירד‬ ‫ושבחו להיות נאה דכתיב "מלך ביופיו תחזינה עינך"‪ ,‬וכלה צריכה‬ ‫חיוב מיתה) וחולין (למרות שאין לאו באכילתם)‬ ‫נוי עד שתתחבב על בעלה‪ ,‬ול' יום היא קרויה כלה‪ ,‬ויולדת‬ ‫להם שלא כהוגן בערב שא"א להכינו עד זמן הסעודה‪,‬‬ ‫ותרומה (למרות שיש מצוה באכילתה) וקדשים‬ ‫מותרת בנעילת הסנדל מפני שהצינה קשה לה‪ ,‬וחכמים‬ ‫משא"כ לחם ששאלו כהוגן דא"א לחיות בלא לחם ירד‬ ‫(למרות שיש איסור להותיר מהם)‪ .‬ואם תאמר‬ ‫אוסרים‪.‬‬ ‫בבוקר‪ ,‬ולימדה תורה דרך ארץ שיאכל בשר בלילה‪,‬‬ ‫שכוונת התורה לעינוי כמו בעריות‪ ,‬י"ל שלומדים‬ ‫ומ"מ יאכלה כעין יממא ‪-‬לאור האבוקה‪.‬‬ ‫שיעור אכילה לעונש כרת הוא ככותבת הגסה עם‬ ‫מדכתיב "והאבדתי את הנפש" שהכונה לעינוי שיש בו‬ ‫ע"ה‪ :‬בתחילה היו ישראל דומים לתרנגולים‬ ‫אבידת נפש בתוך הגוף‪ .‬ולתנא דבי רבי ישמעאל‬ ‫גרעינתה‪ ,‬ושיעור שתיה לעונש כרת הוא מלוא לוגמיו‪,‬‬ ‫שמנקרים באשפה עד שקבע להם משה זמן סעודה‬ ‫לומדים מ"ויענך וירעיבך" שהכונה לעינוי של רעבון‪,‬‬ ‫וכל האוכלים מצטרפים לשיעור כותבת הגסה וכל‬ ‫בבוקר ובערב‪.‬‬ ‫ואין לומדים מ"אם תענה את בנותי" דקאי אתשמיש‪,‬‬ ‫המשקים מצטרפים לשיעור מלוא לגמיו‪ ,‬אמנם‬ ‫בינוניים מתו מהשליו מיד‪ ,‬ורשעים היו מצטערים‬ ‫דהתם זה עינוי של יחיד ומן ויוה"כ זה עינוי של כל ישראל‪,‬‬ ‫אכילה ושתיה אין מצטרפים‪.‬‬ ‫והולכים עד חודש ימים‪ ,‬ונתחייבו שונאיהם של‬ ‫ואין לומדים מ"וירא את עניינו" והיינו פרישות דרך‬ ‫האוכל ושותה כשיעור ענוש כרת‪ ,‬והאוכל ושותה‬ ‫ישראל שחיטה‪.‬‬ ‫ארץ‪ ,‬דהתם זה עינוי בידי אדם‪ ,‬וכאן זה עינוי בידי‬ ‫פחות מכשיעור‪ ,‬לריו"ח חצי שיעור (כלומר פחות‬ ‫שמים‪.‬‬ ‫מכשיעור) אסור מן התורה‪ ,‬דכיון דחזי לאיצטרופי‬ ‫השלו היה טעון שחיטה‪ ,‬וירד שטוח על הארץ‪.‬‬ ‫המאכילך מן למען ענותך‪ -‬לפי שאין לו פת בסלו‪,‬‬ ‫איסורא קא אכיל‪ ,‬וכתבו התוס' (ד"ה כיון) שכוונת ריו"ח‬ ‫נצטווה משה על הושט והקנה‪ ,‬רוב אחד בעוף ורוב‬ ‫שאיסור חצי שיעור נלמד מהפסוק "כל חלב"‪ ,‬אלא שלולא‬ ‫שניים בבהמה‪.‬‬ ‫וי"א לפי שמראה העין מועיל לשביעה מהאכילה‪,‬‬ ‫הסברא דחזי לאיצטרופי לא היינו לומדים זאת מהפסוק (אלא‬ ‫מכאן רמז לסומים שאוכלים ואינם שבעים‪ ,‬ומכאן‬ ‫טעם המן לנערים לחם לזקנים שמן לתינוקות דבש‪.‬‬ ‫היינו מרבים רק חלב כוי)‪ .‬ולר"ל חצי שיעור מותר מן‬ ‫לומדים שמי שיש לו סעודה יאכלנה ביום‪.‬‬ ‫התורה‪ ,‬דלא חשיב אכילה‪ ,‬ואסור מדרבנן‪.‬‬ ‫צדיקים היו אוכלים את השליו בשלוה‪ ,‬ורשעים דומה‬ ‫טוב מראה עיניים באשה יותר מגופו של מעשה‪.‬‬ ‫להם לקוצים‪.‬‬ ‫ע"ד‪ .‬האם שבועה חלה על דבר האסור‪ -‬האומר‬ ‫ע"ה‪ .‬היין מביא לזנות‪ ,‬וי"א שמביא לידי גזל‪.‬‬ ‫שבועה שלא אוכל היום ואכל מאכלות אסורות‪,‬‬ ‫ד' מיני שליו היו‪.‬‬ ‫דאגה בלב איש ישחנה‪ -‬י"א יסיחנה מדעתו‪ ,‬וי"א‬ ‫חייב קרבן שבועה ור"ש פוטר‪ .‬הגמרא מבארת‬ ‫המן היה עליו טל מלמעלה וטל מלמטה‪ ,‬כאילו הוא‬ ‫שמדובר שכלל דברים המותרים עם המאכלות‬ ‫מונח בקופסה‪.‬‬ ‫שישיחנה לאחרים שמא ישיאוהו עצה‪.‬‬ ‫אסורות דמיגו שהשבועה חלה על הדברים המותרים היא‬ ‫מחוספס‪ -‬שנימוח על כף היד‪ ,‬וי"א שנבלע באברים‪,‬‬ ‫נחש עפר לחמו‪ -‬י"א שבכל דבר טועם טעם עפר‪,‬‬ ‫חלה גם על הדברים האסורים‪( ,‬ור"ש לית ליה איסור כולל ולא‬ ‫והא דכתיב "ויתד תהיה לך וכו' "‪ ,‬היינו מדברים‬ ‫וי"א שאין דעתו מיושבת עליו עד שיאכל גם עפר‪.‬‬ ‫אמרינן מיגו)‪ ,‬דאל"כ לא חיילא שבועה כיון שכבר‬ ‫שתגרי אומות העולם מכרו להם‪ .‬וי"א שאף הם נבלעו‬ ‫מידת הקב"ה שאע"פ שקילל דואג למי שקללו‪ ,‬נחש‬ ‫מושבע ועומד מהר סיני‪ ,‬ור"ש פוטר לטעמי' שס"ל‬ ‫באברים שהיה המן מפיגם‪ ,‬אלא שאחרי שסרחו‬ ‫שבכל מקום יש לו מזונות‪ ,‬כנען אוכל משל אדונו‪,‬‬ ‫ששיעור כזית לא נאמר אלא לחיוב קרבן‪ ,‬אבל מלקות חייבים‬ ‫והתלוננו "ונפשנו קצה בלחם הקלוקל" הטריחם‬ ‫אשה הכל רצים אחריה‪ ,‬אדמה הכל ניזונים ממנה‪.‬‬ ‫בכל שהוא‪ .‬ולר"ל איירי שמפרש שאוסר גם חצי‬ ‫הקב"ה ללכת ג' פרסאות להיפנות‪ ,‬והיו נפנים‬ ‫שיעור ואליבא דרבנן‪ ,‬או כר"ע שסתם שבועה היא‬ ‫זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חינם‪ -‬י"א‬ ‫על כל שהוא ואכל חצי שיעור‪( ,‬דאיתא בשבועות שהנשבע‬ ‫לאחוריהם כי ידעו שאין הענן חוזר ולא לשאר הצדדים‬ ‫שמא ילכו לשם העננים‪ ,‬ואותם שלפנים צריכים ללכת לסוף‬ ‫דגים שאכלו חינם שהיה הקב"ה מזמין להם בכדיהם‪,‬‬ ‫שלא יאכל ואכל כל שהוא‪ ,‬ר"ע מחייב וחכמים פוטרים‪ ,‬וא"כ‬ ‫המחנה מאחור‪ ,‬וחששו ישראל שהמן יתפח במעיהם‪.‬‬ ‫אבל בעריות לא היו פרוצים‪ ,‬וי"א שדגה היינו עריות‬ ‫לרבנן איירי במפרש ולר"ע אפילו בסתם)‪ ,‬ואע"פ שאסור‬ ‫(לישנא מעליא) שהיו מותרות לבני נח‪ .‬בוכה‬ ‫מדרבנן חלה השבועה‪ ,‬ומה שמצינו שאין נוהגת‬ ‫ע"ו‪ .‬יהושע ירד לו מן כנגד כל ישראל כשעלה עם משה‬ ‫למשפחותיו‪ -‬לכו"ע היינו על עריות שנאסרו להם‪.‬‬ ‫שבועה באינם ראוים לעדות כמלך דתנן לא מעיד ולא‬ ‫לתחומי הר סיני והמתין לו שם ארבעים יום‪.‬‬ ‫מעידין אותו‪ ,‬או כמשחק בקוביא ‪-‬ערבון‪ ,‬דהוי גזלן מדרבנן‬ ‫לא ירד המן פעם בשנה אלא כל יום‪ ,‬כדי שיכוונו ליבם‬ ‫ביאור כמה פסוקים ועניינים‬ ‫ופסול לעדות‪ ,‬דלא הוי גזלן דאורייתא אלא שגזל מידו‪ ,‬כמו‬ ‫לאביהם שבשמים‪ ,‬משל למלך וכו'‪ ,‬וי"א מפני שהיה‬ ‫בירידת ואכילת המן והשליו‬ ‫"ויגזול את החנית מיד המצרי"‪ ,‬ואע"פ שפסולים מדרבנן‪,‬‬ ‫נאכל חם‪ ,‬וי"א מפני משאוי הדרך‪.‬‬ ‫התם אחרי שנפסלו לעדות לא קרי ביה "אם לא‬ ‫את הקישואים וכו'‪ -‬י"א שכל הטעמים טעמו במן‬ ‫יגיד" כיון שאינו בר הגדה‪ ,‬ובעינן מי שעדותו יכולה‬ ‫המן גבוה ס' אמה‪( ,‬ר"א המודעי‪ ,‬ולמד מהמבול שהיה‬ ‫חוץ מאלו ה' מינים‪ ,‬וי"א שבכל המינים טעמו טעמו‬ ‫להועיל לבעל דין‪.‬‬ ‫ט"ו אמה מעל ההרים‪ ,‬וכתיב בי' ארובות ובמן כתיב‬ ‫וממשו‪ ,‬ובאלו רק טעמו ולא ממשו מפני שהם קשים‬ ‫דלתות ויש ד' ארובות בדלת וכ"ש שלא פחות‪ ,‬ומידה‬ ‫למעוברות ומניקות‪.‬‬ ‫חלב כוי וחצי שיעור אסור ואין בו כרת‪ ,‬דאיתרבי‬ ‫טובה מרובה)‪ ,‬והיה מתגבר ועולה עד שהיו רואים‬ ‫מ"כל חלב"‪ ,‬לר"ל קרא אסמכתא ואף כוי אינו‬ ‫כזרע גד‪ -‬עגול כגד‪ ,‬וי"א דומה להגדה שמושכת לבו‬ ‫אותו כל מלכי מזרח ומערב‪ ,‬ולפי זה כוס של דוד‬ ‫מקרא דאין הפסוק מרבה ספק‪ ,‬דכלפי שמיא גליא‪.‬‬ ‫של אדם‪ ,‬וי"א שמגיד לישראל אי בן ט' לראשון או בן‬ ‫רש"י‪( .‬וכתבו התוס' (ד"ה כוי ספיקא) שלא הכריעו חכמים מהו‬ ‫לעת"ל יהיה של רכ"א לוג‪.‬‬ ‫ז' לאחרון‪ ,‬דכתיב "וימודו בעומר" שכולם מצאו עומר לגולגולת‪,‬‬ ‫כוי לפי הסימנים בקרנים המבוארים בחולין נ"ט‪ , :‬מפני שלא‬ ‫וממילא היו בודקים מי מביניהם ליקט עוד עומר לגולגולת‪,‬‬ ‫היה ברור לחכמים האם הסימן שחיה קרניה פגומות והפגמים‬ ‫שתיה בכלל אכילה דכתיב "ונתת הכסף בכל אשר‬ ‫ומגיד לישראל מה בחורים ובסדקים שאם היה ויכוח‬ ‫סמוכים זה לזה מתקיים בכוי או לא‪ .‬עוד כתבו התוס' (ד"ה‬ ‫תאוה נפשך וכו' וביין ובשיכר וכו' ואכלת"‪ .‬הגמרא‬ ‫על עבד אם הוא גנוב או לא‪ ,‬או על אשה אם סרחה‪,‬‬ ‫איצטריך) שדווקא בדבר שלכולם יש את אותו הדין‪ ,‬כמו בכוי‬ ‫שאם אחד הוא חיה כולם חיות‪ ,‬לא איצטריך קרא לרבות ספק‪,‬‬ ‫שואלת אולי הכונה שיאכל אותם ע"י אניגרון‪ ,‬ושיכר‬ ‫היו רואים היכן ירד המן‪ ,‬אם בבית האדון הראשון או‬ ‫אבל בדבר שלא כולם אותו דבר‪ ,‬כגון ספק אם השיער הלבן‬ ‫שהוא דבר המשכר היינו דבילה קליעית‪ ,‬כדמצינו‬ ‫השני‪ ,‬ובאשה אם בבית בעלה או בית אביה‪.‬‬ ‫מותר לעבור עם מנעל במים בשבת ואין חוששים שיפול‬ ‫עוד אפשר ללמוד שמניעת רחיצה נחשב עינוי ממה‬ ‫שהאוכל דבילה קליעית או שותה דבש וחלב ונכנס‬ ‫מרגלו ויבוא לטלטלו‪ ,‬סנדל‪ -‬לרבינא מותר‪ ,‬ולרב אשי‬ ‫שאמר שלמה לאביתר הכהן "וכי התענית בכל אשר‬ ‫למקדש חייב משום "שיכר אל תשת"‪ ,‬אלא לומדים שיכר‬ ‫לכתחילה לא מפני שא"א לקושרו היטב כמו מנעל‪.‬‬ ‫התענה אבי"‪ ,‬ובדוד כתיב "כי אמרו העם רעב ועיף‬ ‫שיכר מנזיר שהוא יין‪ .‬ובכריתות מבואר שרבי יהודה לא לומד‬ ‫וצמא במדבר"‪ ,‬רעב ללחם‪ ,‬צמא למים‪ ,‬ועיף מרחיצה‬ ‫גז"ש זו‪ ,‬ולדבריו צ"ל שמסברא שתיה בכלל אכילה‪ ,‬כדאמרי‬ ‫מגע דברים לחים או קרים בגוף ביוה"כ‬ ‫דכתיב "מים קרים על נפש עיפה"‪ ,‬ואין הכונה לשתיה‬ ‫אינשי תא ונטעום מידי והולכים לאכול ולשתות‪ .‬אי נמי רק לחייב‬ ‫רחיצה אסורה ביום הכפורים‪ ,‬וכן אסור להעביר דבר לח על‬ ‫בביאת מקדש רבי יהודה לא לומד מהגז"ש‪ ,‬אבל לגבי מעשר שני‬ ‫דהא לא כתיב "בנפש עיפה"‪ .‬וכן הכונה בדוד לנעילת‬ ‫ר"י לומד מהגז"ש‪ .‬תוד"ה גמר‪.‬‬ ‫גופו אם הוא טופח על מנת להטפיח‪ ,‬אבל בלאו הכי‪ ,‬או‬ ‫להעביר דבר יבש שהוא קר כדי להצטנן‪ ,‬מותר‪ ,‬אא"כ יש‬ ‫הסנדל‪ ,‬דכתיב "ודוד הולך במעלה הזיתים עולה ובוכה‬ ‫בזה משום גזירה‪ ,‬וכדלהלן‪.‬‬ ‫וראש לו חפוי והוא הולך יחף"‪ ,‬ויחף היינו בלא סנדל‬ ‫ע"ו‪ :‬תירוש היינו יין‪( ,‬ונקרא יין מפני שהוא מביא‬ ‫אסור לישב ע"ג טיט לח ביוה"כ‪ ,‬אם הוא טופח ע"מ‬ ‫דכתיב "מנעי רגלך מיחף וגרונך מצמאה" והיינו מנע‬ ‫ניאוף‪ ,‬שזה גורם לפורענות‪ ,‬וזה מביא יללה לעולם ויין הוא‬ ‫להטפיח מפני שלחלוח הטיט הוא עונג הקרוב לרחיצה‪.‬‬ ‫עצמך מן החטא כדי שרגליך לא יהיו יחפות‪ ,‬ומנע‬ ‫לשון תאניה ויללה‪ ,‬ונקרא תירוש מפני שכל המתגרה בו‬ ‫לשונך מדברים בטלים כדי שגרונך לא יהיה צמא‪.‬‬ ‫נעשה רש‪ .‬והא דכתיב "תירש" וקרינן תירוש לומר‬ ‫מותר להצטנן בפירות ותינוק וכדו'‪ ,‬וכוס כסף אסור‬ ‫(והא דכתיב "ונעלך תחלוץ מעל רגליך" וכתיב "ויעש‬ ‫שאם זכה לשתות לפי מידה נעשה ראש שזה מפקח ליבו‬ ‫אם היא מלאה לגמרי שמא ישפכו המים עליו‪ ,‬ורב אשי‬ ‫כן הלוך ערום ויחף" היינו ללכת במנעלים המטולאים‪,‬‬ ‫בחכמה‪ ,‬ואם לא זכה נעשה רש‪ .‬זכה משמחו לא זכה‬ ‫אוסר אף כשאינה מלאה לגמרי‪ ,‬מפני שהיא מחליקה‬ ‫מששמו)‪ ,‬ומ"מ הנודר מן התירוש אסור בכל מיני‬ ‫כמו שערום אינו לגמרי אלא בבגדים בלויים)‪.‬‬ ‫מהיד‪ ,‬ובכוס חרס לכו"ע אסור אף בחסר‪ ,‬משום שהיא‬ ‫מתיקה ‪-‬פירות חדשים תפוחים וענבים‪ ,‬ומותר ביין בן‬ ‫פולטת מים שבולע‪.‬‬ ‫ע"ז‪ :‬מניעת תשמיש נחשב עינוי דכתיב "אם תענה‬ ‫ארבעים‪ ,‬משום שבנדרים הולכים אחרי לשון בני אדם‬ ‫מותר לשרות מטפחת בערב יוה"כ ולעשותה כמו‬ ‫את בנותי" והיינו מניעת תשמיש‪( .‬ואם תקח נשים על‬ ‫ואין דרך בני אדם לקרוא ליין תירוש‪.‬‬ ‫בגדים נגובים כדי שלא יבוא לידי איסור סחיטה‬ ‫בנותי הכונה שיקח נשים שיהיו צרות לבנותיו)‪ .‬והא‬ ‫מניעת סיכה ורחיצה נחשבים עינוי כדמצינו שאמר‬ ‫ביוה"כ‪ ,‬ולקנח בה ביוה"כ פניו ידיו ורגליו‪ ,‬ובערב‬ ‫דכתיב "וישכב אותה ויענה" היינו מביאות אחרות שלא‬ ‫בא עליה בעונתה בימים שעמדה אצלו‪ .‬וי"מ שבא עליה שלא‬ ‫דניאל "לחם חמודות (‪-‬אפילו זה העשוי מחיטים נאות‬ ‫תשעה באב א"צ לעשותה כמו בגדים נגובים‪ .‬ויש‬ ‫גורסים שבערב יוה"כ מקנח ידיו במטפחת‪ ,‬וביוה"כ מעבירה על‬ ‫כדרכה‪ ,‬ורש"י מקשה על פירוש זה‪.‬‬ ‫ונקיות) לא אכלתי‪ ,‬ובשר ויין לא בא אל פי‪ ,‬וסוך לא‬ ‫עיניו כשהיא עדיין לחה‪.‬‬ ‫סכתי"‪ ,‬וכתיב "ויאמר אלי אל תירא דניאל כי מן היום‬ ‫איסור רחיצה וסיכה‪-‬‬ ‫הראשון אשר נתת את ליבך להבין ולהתענות לפני‬ ‫דברים ששאלו את רבי אלעזר‬ ‫אסור לרחוץ אף מקצת גופו‪ ,‬ואם היה מלוכלך מטיט‬ ‫אלוקיך נשמעו דבריך ואני באתי בדבריך"‪ .‬ואין ללמוד‬ ‫וצואה רוחץ כדרכו ואינו חושש‪ ,‬וכן בסיכה אף אסור‬ ‫רחיצה מ"ותבוא כמים בקרבו וכשמן בעצמותיו" ומים‬ ‫זקן ויושב בישיבה של הסנהדרין‪ ,‬האם צריך ליטול רשות‬ ‫מקצת גופו‪ ,‬ואם היה חולה או שיש לו חטטים סך‬ ‫הם מבחוץ כמו שמן‪ ,‬דפסוק זה נדרש להיפך‪ ,‬לומר‬ ‫מבית הנשיא להתיר בכורות‪ ,‬שהרי אין חכם יחיד מתיר‬ ‫כדרכו ואינו חושש‪.‬‬ ‫שסיכה כשתיה ביוה"כ ללמוד שמן ממים ולא מים משמן‪.‬‬ ‫בכור מכח מום אא"כ נטל רשות מן הנשיא פעם אחת‪ .‬הגמ'‬ ‫וכתבו התוס' (ד"ה דתנן) שבשבת פ"ו איתא שהלימוד שסיכה‬ ‫מדיחה אשה ידה אחת במים ונותנת פת לתינוק‪,‬‬ ‫מביאה שלר' יוסי בן זימרא צריך‪ ,‬וי"א שהסתפק אם‬ ‫כשתיה אין זה ראיה לדבר אלא זכר לדבר‪ .‬ובנדה ל"ב יליף שהסך‬ ‫משום שרוח רעה שורה על הידים שלא נטלם שחרית‪ ,‬ושם השד‬ ‫כשותה מ"ולא יחללו את קדשי בני ישראל"‪ ,‬ואב"א מדכתיב‬ ‫הלכה כרשב"ג‪ ,‬דלר"מ כהן לא יכול להורות על בכור‪,‬‬ ‫שיבתא‪ .‬רש"י‪( .‬ודעת ר"ת (תוד"ה משום) שאף בלא נתינת פת‬ ‫"ותבוא כמים בקרבו וכשמן בעצמותיו"‪ ,‬ואף שעדיף ללמוד‬ ‫מפני שהוא חשוד להתיר את האסור ואף להטיל בו מום‪ ,‬מפני‬ ‫לתינוק מותר ליטול ידיו שחרית ביוה"כ‪ ,‬דלא גרע מאם היו ידיו‬ ‫מהתורה‪ ,‬כוונת האב"א שגם אם לא היה פסוק לאסור סיכה‬ ‫שהבכור בזמן הזה אין לו תקנה אא"כ יש בו מום‪ ,‬ועל הכהן לטפל‬ ‫מלוכלכות‪ ,‬שהרי לפני נטילה אינו רשאי ליגוע בפיו וחוטמו ואזניו‬ ‫מדאורייתא היה ראוי לאסור מדרבנן‪ ,‬אי נמי קרא ד"ולא יחללו" זה‬ ‫בו משנתנוהו לו לשומרו ולזונו‪ ,‬ולרשב"ג על בכור של חבירו‬ ‫ועיניו‪ ,‬ושיבתא היינו רוח ששורה על האוכל כשבא לתת פת‬ ‫אסמכתא בעלמא‪ .‬ודעת ר"ת שרק אכילה ושתיה אסורים‬ ‫נאמן ועל של עצמו אינו נאמן‪ ,‬ופסק לו כרשב"ג‪.‬‬ ‫לתינוק בן ד' וה' שנים וחונקתו אם לא נטל ידיו באותה שעה‬ ‫מדאורייתא‪ ,‬ושאר עינויים אסורים מדרבנן‪ ,‬ולכן מי שהיה מלוכלך‬ ‫אע"פ שכבר נטלם שחרית‪ ,‬והעולם אין נזהרים בזה מפני שרוח זו‬ ‫בטיט וצואה רוחץ כדרכו ואינו חושש‪ ,‬ומי שיש לו חטטין בראשו סך‬ ‫ע"ח‪ :‬האם מותר לצאת עם סנדל של שעם (‪-‬מין גומא)‬ ‫אינה שורה במלכויות אלו‪ ,‬כמו שאין נזהרים על הגילוי ועל‬ ‫כדרכו ואינו חושש‪ ,‬ומותר לאדם לסוך בחלב‪ ,‬דלא אשכחן שאסור‬ ‫ביוה"כ‪ ,‬ופשטו שמותר ביוה"כ וכן בתענית ציבור שגזרו‬ ‫הזוגות)‪ .‬ושמאי נמנע מלהאכיל בידו אחת‪ ,‬וגזרו עליו‬ ‫סיכה כשתיה אלא ביוה"כ ובתרומה ובאיסורי הנאה‪ ,‬אבל בחלב‬ ‫על הגשמים‪ .‬רב יהודה יצא בסנדל של היטני ואביי יצא‬ ‫להאכיל בשתי ידים‪.‬‬ ‫שהוא מותר בהנאה מותר‪ ,‬ובתרומה אסור משום האסמכתא ד"ולא‬ ‫יחללו"‪ ,‬וביוה"כ אסרו משום תענוג‪ ,‬אבל משום רפואה או היכא‬ ‫בסנדל של הוצי (‪-‬כפות תמרים)‪ ,‬ורבא יצא בשל דיבלי (‪-‬‬ ‫עשבים)‪ ,‬ורבה בר רב הונא כרך בגד על רגליו ויצא‪ .‬והא‬ ‫מעבר בתוך מים‪-‬‬ ‫שידיו מלוכלכות וכל היכא שאינו בשביל תענוג מותר‪.‬‬ ‫דתנן הקיטע יוצא בקב שלו דברי רבי מאיר‪ ,‬ורבי יוסי‬ ‫ההולך להקביל פני אביו או רבו או מי שגדול הימנו‬ ‫ע"ז‪ .‬מעשה דדניאל וגבריאל‪ -‬דניאל התענה ג'‬ ‫אוסר‪ ,‬ותני עלה שלכו"ע אסור לצאת בו ביוה"כ‪ ,‬לאביי‬ ‫עובר עד צווארו במים‪ .‬הגמ' מסתפקת אם רב‬ ‫שבועים על ביטול בנין בית המקדש‪ ,‬והגיע אליו‬ ‫שאני התם שיש בו כתיתין (‪-‬חתיכות בגדים דקות) דאסור‬ ‫לתלמיד מותר או שאסור‪.‬‬ ‫המלאך גבריאל ואמר לו שנכנס בזכותו לתוך‬ ‫משום תענוג שזה נח לסמוך שוקו עליהם‪ ,‬ולרבא אינו‬ ‫שומרי פירות עוברים עד צווארם במים ואינם‬ ‫הפרגוד‪ ,‬לאחר שבגלל שעבדו ע"ז יצא לאחורי‬ ‫אסור אלא מנעל אבל תענוג שאינו ממנעל שרי‪ ,‬וקב‬ ‫חוששים‪.‬‬ ‫הפרגוד‪ ,‬שיחזקאל נתנבא שרוח אלוקים לקחה‬ ‫הקיטע מנעל הוא‪ ,‬והמחלוקת היא בסנדל שאין בו‬ ‫רב יוסף התיר לעבור במים לבוא לדרשה ולא לחזור‪,‬‬ ‫אותו לירושלים לפתח העזרה הצפוני‪ ,‬וראה שם‬ ‫כתיתין אם גוזרים שמא יפול ויבוא להעבירנו ד"א‬ ‫ואביי התיר אף לחזור כדי שלא ימנעו לבוא לשנה‬ ‫כ"ה איש משתחווים לשמש‪ ,‬והיו פורעים עצמם‬ ‫ברה"ר‪ ,‬ואם יש בו בית קיבול לכתיתין הרי הוא מקבל‬ ‫הבאה‪ ,‬וללישנא בתרא השיטות הפוכות‪.‬‬ ‫ומתריזים כלפי ההיכל‪ ,‬ורצה הקב"ה להעניש את‬ ‫טומאה‪.‬‬ ‫מותר לעבור עד צווארו במים כדי לשאול דבר הלכה‪,‬‬ ‫כולם‪ ,‬ואמר לגבריאל שיזרוק גחלים על ירושלים‪,‬‬ ‫וכתבו התוס' (ד"ה הקיטע) שברש"י שבת ס"ו כתב שרבי יוסי‬ ‫ובלבד שלא יוציא ידו מתחת שפת חלוקו להגביה שולי‬ ‫וגבריאל אמר לכרוב שיביא לו את הגחלים‪ ,‬ומחמת‬ ‫אוסר לקיטע לצאת עם קב מפני שאין זה תכשיט‪ ,‬ומשמע‬ ‫חלוקו על זרועו‪ ,‬דאינו נראה כמלבוש אלא כנושאו על כתיפו‪,‬‬ ‫זה נצטננו הגחלים בינתים‪ ,‬ובזכות זה נשאר‬ ‫שהאיסור הוא משום דחשיב משאוי‪ ,‬דרק של עור הוי מנעל‬ ‫והיוצא בטלית מקופלת על כתפו בשבת חייב חטאת‪ ,‬ודווקא‬ ‫מישראל שריד ופליט‪ ,‬ואמר גבריאל שהוא עשה‬ ‫ולא של עץ‪ ,‬וכן משמע במה שנחלקו שם ר"מ ורבי יוסי אם‬ ‫את הציווי‪ ,‬והוציאוהו מתוך הפרגוד והכוהו שישים‬ ‫מועיל לעשות בזה חליצה‪ .‬ולר"ת המחלוקת היא אם חוששים‬ ‫במים עומדים אבל בנחל אף בחול אין מותר אלא עד‬ ‫שיפול ויבוא להעבירו ד"א‪ ,‬אבל לכו"ע הוא מנעל‪ ,‬ולפי זה גם‬ ‫מתנים משום סכנה‪.‬‬ ‫מכות בפולסא דנורא‪ ,‬בגלל שאם עשה למה לא‬ ‫המחלוקת לענין חליצה היא מחשש שיפול‪ .‬עוד כתבו התוס'‬ ‫עשה את השליחות כמו שנצטווה שיהא הוא נוטל‬ ‫(ד"ה הקיטע‪ ,‬השני) שלרש"י קב הקיטע היינו עץ בצורת רגל‬ ‫הנחל העתיד לצאת מבית קדשי הקדשים לא יוכלו‬ ‫הגחלים והוא אמר לכרוב לתתם לו‪ ,‬וגם בגלל שאין‬ ‫שיש בו בית קיבול קטן ושם הוא מכניס את שוקו‪ ,‬והרב פור"ת‬ ‫לעוברו לא בהליכה ולא בשחיה ולא בספינה קטנה או‬ ‫משיבים על הקלקלה‪ ,‬ושימש שר פרס דוביאל‬ ‫מבאר שהקב עשוי בצורת סנדל והקיטע מניחו במקום הרגל‪,‬‬ ‫גדולה‪ ,‬ואף מלאך המות אין לו רשות לעבור בתוכו‪.‬‬ ‫במקום גבריאל כ"א יום‪ ,‬ונתנו לו בשכרו כ"א מלכים‬ ‫וכך נראה שיש לו רגל‪.‬‬ ‫בתחילה הנחל יהא דומה לקרני חגבים‪ ,‬וכשיגיע‬ ‫ונמל מלוכה שמעלים משם מרגליות‪ ,‬וביקש לגבות מס‬ ‫לפתח ההיכל יהיה כחוט של שתי‪ ,‬וכשיגיע לפתח‬ ‫מישראל ומת"ח וכתבו לו‪ ,‬ואמר גבריאל סנגוריא‬ ‫המשך דיני חמשת הענויים ביוה"כ‬ ‫האולם יהיה כחוט של ערב‪ ,‬וכשיגיע לפתח העזרה‬ ‫על ישראל שיש להם זכות של נשות הת"ח‬ ‫התינוקות מותרים בכל העינויים חוץ מנעילת‬ ‫יהיה כפי פך קטן‪ ,‬ומשם ואילך הוא מתגבר ועולה עד‬ ‫שמנדדות שינה בעולם הזה וזוכות לעוה"ב‪ ,‬ולא‬ ‫הסנדל‪ ,‬ואף דכתיב "לא תאכלום" ודרשינן לא תאכילום להזהיר‬ ‫שמגיע לפתח בית דוד שאז הוא נעשה כנחל שוטף‬ ‫קיבלו‪ ,‬ואמר שאם היו כל חכמי האומות בכף‬ ‫גדולים שלא יאכילו קטנים דבר איסור‪ ,‬שאר העינויים (חוץ‬ ‫שבו טובלים זבים וזבות ונדות ויולדות‪.‬‬ ‫מאזנים אחת ודניאל בשניה הרי הוא מכריע את‬ ‫מנעילת הסנדל) הם רביתייהו דתינוק ולא גזרו בהו‪.‬‬ ‫ע"ח‪ .‬י"א שבטבילת נדה צריך שיעור שתשב במים‬ ‫כולם‪ ,‬ובזכות הסנגוריא החזירוהו‪ ,‬ורצה לקחת‬ ‫(הרוצה לטעום טעם מיתה‪ ,‬ישן עם מנעליו‪ .‬רביתיה‬ ‫האיגרת מדוביאל ובלעה‪ ,‬ולא היתה חתומה או‬ ‫עד צווארה‪ ,‬ואין הלכה כך‪ .‬טבילת נדה דאורייתא‪ .‬לרב יהודה‬ ‫דינוקא מים חמים לרחיצה ושמן לסוך‪ ,‬וכשגדל מעט‬ ‫גאון לומדים ק"ו ממגעה‪ .‬לר"ת לומדים מדכתיב "במי נדה" דהיינו‬ ‫שנמחקה החתימה בבליעה‪ ,‬ולכן יש שנותנים מס‬ ‫יאכל ביצה עם כותח‪ ,‬וכשגדל מעט ישבר כלים‬ ‫מים שהנדה טובלת בהם‪ .‬ולר"י לומדים מדכתיב "והדוה בנדתה" ‪-‬‬ ‫לפרס ויש שאינם נותנים‪ ,‬וביקש לבטל גזירת גלות‬ ‫שהפקירו לו כדי למלא תאוותו)‪.‬‬ ‫בנדתה תהא עד שתבוא במים‪ .‬תוד"ה מכאן‪.‬‬ ‫יון ולא שמעו לו‪.‬‬ ‫למה כתבה תורה איסור שאור‪ ,‬והרי אפשר ללומדו‬ ‫לאכול בסוכה‪ ,‬וק"ו כותבת הגסה אחד אפי' עם‬ ‫משנתינו כרבי חנינא בן תרדיון בשם ר"א המלך‬ ‫ק"ו מחמץ‪ ,‬שהרי שאור חימוצו קשה‪ .‬ונימא ששיעורו‬ ‫הגרעין‪ .‬ובסוכה כ"ז הגמרא אומרת שלרב יוסף ואביי מותר‬ ‫והכלה מותרים ברחיצת פניהם‪ ,‬דכתיב "מלך ביפיו‬ ‫כמו חמץ משום דדיו לבא מן הדין להיות כנדון‪ ,‬ואין לומר‬ ‫לאכול מחוץ לסוכה ב' או ג' ביצים‪ ,‬ואביי מפרש דהיינו מה‬ ‫תחזינה עינך"‪ ,‬וכלה היינו עד ל' יום וכדי שלא תתגנה‬ ‫שיתחייבו על שאור בפחות מכזית‪ ,‬דסתם אכילה בכזית‪ ,‬ואין‬ ‫שטועם בר בי רב לפני שהולך ללימודו‪ ,‬ולדבריהם שיעור כביצה‬ ‫על בעלה‪( ,‬וכדמצינו שאין מונעים תכשיטים מכלה‬ ‫להחמיר בבל יראה יותר מבאכילה‪ .‬ולב"ה שניהם בכזית‪.‬‬ ‫נאמר לנטילת ידים וברכה‪ ,‬ואין לאכול עם מפה שמא יגע במאכל‪.‬‬ ‫ואף שרב צדוק היה כהן והתירו מפה לאוכלי תרומה‪ ,‬לא התירו‬ ‫אבילה ל' יום)‪ ,‬ויולדת מותרת לדבריו בנעילת הסנדל‬ ‫פ‪ .‬שיעורי אוכלין‪ -‬כל שיעורי אוכלין בכזית חוץ‬ ‫אלא בשעת אכילת תרומה שהם זהירים יותר‪ ,‬אבל לאוכלי טהרות‬ ‫משום צינה‪ ,‬וחכמים אוסרים בכל אלו‪.‬‬ ‫אפילו על טהרת תרומה לא התירו‪ ,‬ולא היה שם תרומה‪( .‬תוד"ה‬ ‫מטומאת אוכלים ששיעורה בכביצה‪ ,‬דכתיב "מכל‬ ‫במקום שיש סכנת עקרב מותרים בנעילת הסנדל‪.‬‬ ‫הא)‪ .‬והגמ' דוחה ששתי כותבות בלא הגרעין הוי פחות‬ ‫האוכל אשר יאכל" והיינו אוכל שאוכלים אותו בבת‬ ‫מכביצה‪ ,‬משא"כ כותבת הגסה אחד עם הגרעין הוא‬ ‫ע"ט‪ .‬רב אשי מסתפק בדין טומאה בעצם‬ ‫אחת‪ ,‬ושיערו חכמים שאין בית הבליעה מחזיק יותר‬ ‫יותר מכביצה כיון שהגרעין גדול‪ ,‬יותר מחצי הכותבת‬ ‫ששיעורה כשעורה‪ ,‬אם משערים עם קליפתה או‬ ‫מביצת תרנגולת‪ .‬וי"מ ש"האוכל אשר יאכל" היינו‬ ‫עם הגרעין‪.‬‬ ‫לא‪ ,‬ואם משערים בלחה או ביבשה‪ .‬ולרב פפא‬ ‫ביצה שהיא אוכל היוצא מאוכל (אבל גדי מחוסר‬ ‫שחיטה כשיצא מתוך האוכל שנוצר בו‪ ,‬ולא אוכל מיקרי‪ ,‬ובן‬ ‫ע"ט‪ :‬רבא מיישב שבאמת ב' כותבות הם יותר‬ ‫משערים ביבשה ובקליפתה‪ ,‬שרק אז נקרא שעורה‪.‬‬ ‫פקועה ששחיטת אמו מטהרתו מחוסר קריעה והוצאת הדם‪,‬‬ ‫מכביצה‪ ,‬אבל מותר לאכול הרבה פירות מחוץ לסוכה‪.‬‬ ‫וביצת בר יוכני שהיא גדולה מאד לא‪ ,‬משום דתפשת‬ ‫והגמרא שואלת מהא דתניא שתלמידי רבי אלעזר בן‬ ‫שיעור ככותבת הגסה ושיעורים נוספים‬ ‫מרובה לא תפשת)‪ ,‬אבל קשה דילמא השיעור כביצת‬ ‫שמוע אכלו פירות אכילת עראי חוץ לסוכה‪ ,‬ומשמע‬ ‫אע"פ שכל איסורי אכילה שבתורה הם בכזית‪ ,‬איסור אכילה‬ ‫ציפור שהיא קטנה מביצת תרנגולת‪ .‬ושיעור אכילה‬ ‫שאכילת קבע אסור‪ .‬והגמרא מתרצת שהכונה שאכלו‬ ‫ביוה"כ שלא נאמר בלשון אכילה אלא בלשון "אשר לא‬ ‫ביוה"כ שיעורו בככותבת‪ ,‬דכתיב "אשר לא תעונה"‬ ‫הרבה פירות כדין אכילת עראי שמותרת חוץ לסוכה‪,‬‬ ‫תעונה" הוא בככותבת הגסה‪ ,‬שבאכילת שיעור זה‬ ‫ולא כתיב אשר תאכל‪.‬‬ ‫ולל"ב אכלו פירות אכילת קבע ופת אכילת עראי‬ ‫מתיישבת דעתו של האדם וזה מבטל את העינוי‪ .‬ופרטי‬ ‫שיעור ככותבת יבוארו להלן‪ .‬עוד יבואר עד כמה מותר‬ ‫האוכל חלב בזמן הזה צריך שיכתוב כמה אכל ולא‬ ‫מחוץ לסוכה‪ .‬ואין להוכיח דין זה מהא דתניא שאם‬ ‫לאכול מחוץ לסוכה‪ ,‬ולאיסור בל יראה‪ ,‬ולטומאת אוכלין‪,‬‬ ‫השלים אכילת י"ד סעודות שחייבים לאכול בסוכה לפי רבי‬ ‫ולטומאת גוויה‪ ,‬ומה השיעור להתחייב על שתיה ביוה"כ‪,‬‬ ‫יכתוב בסתמא שהוא חייב קרבן‪ ,‬שמא יבוא בי"ד אחר שמא‬ ‫יבנה ביהמ"ק בימיו ויתחדש ב"ד ויתחדש הלכה שיאמרו שאינו‬ ‫אליעזר במיני תרגימא יצא‪ ,‬ומשמע שבפירות לא יצא‪,‬‬ ‫ומה המקור לכל שיעורי התורה‪.‬‬ ‫חייב קרבן עד שיאכל כזית גדול ויביא חולין לעזרה‪ .‬אבל‬ ‫ומבואר שפירות מותר לאוכלם חוץ לסוכה‪ .‬די"ל‬ ‫האוכל ביוה"כ ככותבת הגסה כמוה וכגרעינתה חייב‪.‬‬ ‫אין לחוש שיחייבו קרבן על שיעור קטן יותר ולכן צריך‬ ‫שמיני תרגימא היינו פירות‪ ,‬או דאיירי במקום שלא‬ ‫רב פפא מסתפק אם משערים בה ובגרעינתה יחד‪ ,‬או‬ ‫מצויים פירות‪ .‬ואין ללמוד מכאן שמיני תרגימא מועילים‬ ‫בלא גרעינתה (לרש"י לפי צד זה כוונת מתני' כמוה או‬ ‫לכתוב גם אם אכל פחות מכשיעור‪ ,‬דבזה אינו חייב קרבן‬ ‫להשלים ג' סעודות של שבת‪ ,‬דג' סעודות נלמדים מדכתיב ג"פ‬ ‫כגרעינתה‪ .‬והתוס' (ד"ה כותבת) הקשו שהרי א"א לצמצם שהיא‬ ‫כיון שמי שלא שב מידיעתו והיינו שגם אם היה יודע שזה‬ ‫"היום" לגבי המן‪ ,‬והמן הוא במקום פת‪ .‬ואפילו אם יכול להשלים‬ ‫וגרעינתה יהיו באותו שיעור‪ ,‬וא"כ למה המשנה לא כתבה את‬ ‫חלב היה אוכלו אינו חייב קרבן‪ ,‬דכתיב "אשר לא‬ ‫ג' סעודות במיני תרגימא‪ ,‬בפירות אינו יכול להשלים‪ .‬תוד"ה מיני‪.‬‬ ‫השיעור הקטן‪ .‬ולכן ביארו התוס' שהספק הוא האם הכונה‬ ‫תיעשנה בשגגה ואשם" משמע שאילו ידע לא עשה אלא‬ ‫שיטת רב זביד ששיעור כותבת הגסה הוא פחות‬ ‫לכותבת כברייתה והיינו עם הגרעין ועוד גרעין אחר בלי כותבת‪ ,‬או‬ ‫בשגגה עשה ואשם‪.‬‬ ‫שהכונה לכותבת עם הגרעין שבה‪ .‬ולפי הערוך הספק הוא אם‬ ‫מכביצה‪ ,‬וראיה לדבריו משיטת ר"י שזימון ‪-‬ברכת המזון‬ ‫משערים בכותבת עם גרעינתה אחרי שמיעכו את החלל שיש בין‬ ‫מקור השיעורים‪ -‬התורה כתבה איזה עונש מקבלים‬ ‫הוא רק באכל כדי שביעה דכתיב "ואכלת ושבעת"‪,‬‬ ‫הכותבת לגרעין‪ ,‬או שמשערים כברייתה ממש קודם שנתמעך‬ ‫על כל עבירה‪ ,‬אבל השיעורים שבהם נענשים לרבי‬ ‫והיינו בכביצה‪( ,‬ולר"מ "ושבעת" היינו שתיה ואכילה‬ ‫חללה)‪ .‬ולרב אשי משערים בה ובגרעינתה‪ ,‬דגסה‬ ‫יוחנן הם הלכה למשה מסיני‪ ,‬וי"א ששכחום ובית דינו‬ ‫בכזית וכן הלכה‪ .‬ובירושלמי משמע שבבריה כגון ענב או רימון‬ ‫משמע כמה שיותר‪.‬‬ ‫של יעבץ (‪-‬עתניאל בן קנז) חזרו ויסדום‪ ,‬ואין לומר‬ ‫אפילו פרידה אחת טעונה ברכה לפניה ולאחריה‪ ,‬והתוס' דנים אם‬ ‫שתיקנום‪ ,‬דכתיב "אלה המצוות" שאין נביא רשאי‬ ‫הבבלי חולק על הירושלמי‪ ,‬והרוצה לצאת מידי ספק יאכל כזית‬ ‫לרב יהודה שיעור כותבת הגסה הוא יותר מכביצה‬ ‫אפילו מדבר שהוא בריה‪ ,‬ולענין ברכה לפני האכילה מברכים אף‬ ‫שאף שכל שיעורי אכילת איסור הם בכזית‪ ,‬היינו דווקא היכא‬ ‫לחדש דבר מעתה‪ .‬והא דאמר רב חנן (סוכה ה‪ ):‬דהא דכתיב‬ ‫"ארץ חיטה ושעורה וכו' " כל הפסוק נאמר לענין שיעורין‪,‬‬ ‫על משהו‪ ,‬דאסור להנות מהעוה"ז בלא ברכה‪ .‬והשותה יין מברך‬ ‫דכתיב אכילה‪ ,‬אבל ביוה"כ כתיב "אשר לא תעונה"‪ ,‬דקים להו‬ ‫לאחריו על הגפן אם שתה כזית‪ ,‬אמנם התוס' דנים אולי לענין‬ ‫לרבנן דבהכי מייתבא דעתיה‪ .‬הגמ' מקשה מהא דתנן‬ ‫אסמכתא בעלמא הוא‪ .‬תוד"ה עונשין‪.‬‬ ‫שתיה מודה ר"מ שחייבים רק בכביצה‪ .‬ושיעורים אלו לברהמ"ז‬ ‫שנתנו לר"ג שתי כותבות ודלי של מים ואמר שיעלום‬ ‫שיעור החיוב על שתיה ביוה"כ‪ -‬לב"ש רביעית‪,‬‬ ‫הם מדרבנן‪ ,‬דמדאורייתא בעינן שביעה גמורה‪ ,‬ומ"מ גדול שאכל‬ ‫שיעור דרבנן יכול להוציא גדול שאכל שיעור דאורייתא‪ ,‬דאפילו‬ ‫לסוכה‪ ,‬ושנו שאף שמדינא אין חייבים לאוכלם‬ ‫לב"ה מלוא לוגמיו והיינו כדי שיסלק המשקה לצד‬ ‫לא אכל כלל הוא ראוי להוציא אחרים ידי חובתם מדאורייתא‪.‬‬ ‫בסוכה‪( ,‬ורבי צדוק הביאו לו אוכל פחות מכביצה‪,‬‬ ‫אחד ויראה כמלוא לוגמיו ברווח‪( ,‬ולא תני ליה גבי‬ ‫תוד"ה ולא)‪ ,‬ומבואר שכביצה משביעה‪ ,‬וכ"ש שמיישבת‬ ‫ונטלו במפה ולא נטל ידיו‪( ,‬לרש"י אכל עם מפה משום אנינות‬ ‫קולי ב"ש וחומרי ב"ה‪ ,‬משום שדין זה נאמר לענין עוג‬ ‫דעת האוכלה‪ ,‬ועל כרחך ביוה"כ אסור לאכול אף‬ ‫הדעת‪ ,‬ולתוס' (ד"ה נטלו) עשה זאת משום שהוא היה כהן והיה‬ ‫מלך הבשן ‪-‬אדם ענק‪ ,‬ובזה ב"ש מחמירים לחייב כבר‬ ‫אוכל על טהרת תרומה‪ ,‬וידים שניות פוסלות את התרומה‪ ,‬ואפילו‬ ‫ככותבת הגסה שאף שאינה משביעה מ"מ מיישבת‬ ‫ברביעית)‪ ,‬ולר"א כמלוא לוגמיו דחוק‪ ,‬ולרבי יהודה בן‬ ‫דעת האוכלה‪ ,‬ורק כביצה משביעה‪.‬‬ ‫פחות מכביצה מקבל טומאה) ואכלו חוץ לסוכה‪ ,‬ולא בירך‬ ‫בתירא כדי גמיעה‪ .‬וכתבו התוס' (ד"ה הכא) שגם בכוס של‬ ‫אחריו דס"ל כרבי יהודה דלהלן ש"ואכלת ושבעת" היינו אכילה‬ ‫קידוש ששיעורה רביעית‪ ,‬מספיק לשתות בכדי שיסלקנו לצד‬ ‫שיעור איסור בל יראה‪ -‬לב"ש שאור בכזית וחמץ‬ ‫שיש בה שביעה דהיינו כביצה‪ .‬תוד"ה ולא)‪ ,‬ומבואר ששיעור‬ ‫אחד ויראה כמלוא לוגמיו‪.‬‬ ‫בככותבת לאיסור בל יראה ובל ימצא‪ ,‬שאם שיעורם שוה‬ ‫ב' כותבות הוא פחות מכביצה‪ ,‬שהרי כביצה חייבים‬ ‫קורס ללמוד להנות ולזכור‬ ‫קורס ללמוד להנות ולזכור‬ ‫סיכומי 'תמצית'‬ ‫‪ 11‬שיעורים בהם נלמד בצורה‬ ‫‪ 13‬שיעורים לשמיעה טלפונית ‪ ₪ 500‬בלבד‬ ‫ניתן להשיג את גליונות סיכומי תמצית‬ ‫מקצועית וייחודית‪ ,‬כיצד נזכור את‬ ‫ההרשמה בנדרים פלוס קופת תמצית‪ ,‬שיעור‬ ‫החודשיים על הדף היומי ‪ /‬משנה ברורה ומוסר‬ ‫הלימוד‪ ,‬ונעצים את איכות וחווית‬ ‫הפתיחה חינם בקו ‪ 02-3131-465‬שלוחה ‪4‬‬ ‫(לפי סדר הדף היומי בהלכה)‪.‬‬ ‫הלימוד בצורה משמעותית‪.‬‬ ‫מבחני 'לדעת'‬ ‫בנקודות ההפצה‬ ‫‪-‬‬ ‫בתחילת חורף פ"ז יפתחו בס"ד‬ ‫מבחן שבועי על דף היומי‪ ,‬עמוד היומי‪,‬‬ ‫במייל ‪7692282@gmail.com‬‬ ‫‪-‬‬ ‫קבוצות חדשות לאברכים ובני ישיבות‪,‬‬ ‫בירושלים בישיבת מיר ובבית וגן נוה‬ ‫משנה ברורה‪ ,‬חפץ חיים ואהבת חסד‬ ‫בנוסף ניתן לקבל במייל סיכומים על כל‬ ‫יעקב ופסגת זאב‪ ,‬אופקים‪ ,‬ואלעד‪.‬‬ ‫מסכתות הש"ס‪ ,‬ועל כל המשנה ברורה‪ ,‬ועל‬ ‫ניתן לעשות את המבחנים מיום שישי‬ ‫‪-‬למעלה מ‪ 500‬בוגרים מרוצים‪.‬‬ ‫עד יום שלישי בשעה ‪ 5:00‬בבוקר‪:‬‬ ‫תנ"ך וספרי מוסר‪ ,‬או סיכומים לפי סדר הלימוד‬ ‫‪ 15-‬כלים לחיבור חזק ללימוד‪.‬‬ ‫של‪ :‬העמוד היומי‪ ,‬חבורת ש"ס‪ ,‬קנין ירושלמי‪,‬‬ ‫בטלפון ‪0737-289-669‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬דרכים לפיתוח הזכרון והריכוז‪.‬‬ ‫דף הכולל‪ ,‬קנין הלכה‪ ,‬תרי דף‪ ,‬אורייתא‪ ,‬אהבת‬ ‫במייל ‪7692282@gmail.com‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬מחיר סמלי‪ ,‬והחזר כספי למיישמים‬ ‫שלום‪ ,‬ומפעל הש"ס‪.‬‬ ‫בנדרים פלוס קופת לדעת‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫את הנלמד בשיעורים‪.‬‬ ‫הגרלות בכל שבוע על ‪ ₪ 500‬במזומן‪,‬‬ ‫קו עדכונים ושיעורים‪02-3131-465 -‬‬ ‫לפרטים ‪02-3131-465 / 055-400-7977‬‬ ‫וזכיות נוספות‪.‬‬ ‫מבחן ‪ 115‬נח‬ ‫מבחן ‪ 114‬בראשית‬ ‫מבחן ‪ 113‬שמחת תורה‬ ‫מבחן ‪ 112‬סוכות‬ ‫מבחן ‪ 111‬האזינו שובה‬ ‫דברים חזון‬ ‫שופטים פ"ז‪:‬‬ ‫יומא פ"ד‪ :‬עד‬ ‫יומא פ"א‪ .‬עד פ"ד‪.‬‬ ‫יומא ע"ז‪ :‬עד פ‪:‬‬ ‫יומא ע"ד‪ .‬עד ע"ז‪.‬‬ ‫יומא ע‪ :‬עד ע"ג‪:‬‬ ‫פ"ד‪ :‬מי יעשה מלאכה בשבת במקום‬ ‫פ"א‪ .‬לגבי מה נאמר הדין של תוספת יוה"כ?‬ ‫ע"ז‪ :‬האם מותר לעבור בתוך מים ביום‬ ‫ע‪ :‬כמה אילים של ציבור היו מקריבים‬ ‫א' לאיסור אכילה ומלאכה בכניסה וביציאה‪.‬‬ ‫הכיפורים כדי לשמור פירות‪ ,‬או בחזור‬ ‫ע"ד‪ .‬הנשבע שלא יאכל היום מאכלות‬ ‫ביוה"כ?‬ ‫פיקוח נפש?‬ ‫אסורות ואכל כזית‪ ,‬האם חייב קרבן שבועה?‬ ‫ב' לכרת על אכילה ומלאכה בכניסה ולא ביציאה‪.‬‬ ‫מהדרשה?‬ ‫א' אחד‪.‬‬ ‫א' נכרי עדיף מישראל‪.‬‬ ‫א' פטור‪ ,‬ואם כלל בשבועתו דברים המותרים‬ ‫ג' רק לאיסור מלאכה ולא לאיסור אכילה‪ ,‬בכניסה‬ ‫א' לשמור פירות אסור‪ ,‬ולחזור מהדרשה מותר‪.‬‬ ‫ב' שנים‪.‬‬ ‫ב' ישראל עדיף מנכרי‪.‬‬ ‫וביציאה‪.‬‬ ‫מחלוקת‪.‬‬ ‫ג' מחלוקת‪.‬‬ ‫ב' לשמור פירות מותר‪ ,‬ולחזור מהדרשה אסור‪.‬‬ ‫ג' מה שירצה יעשה‪.‬‬ ‫ב' מחלוקת‪ ,‬ואם כלל בשבועתו דברים המותרים‬ ‫פ"א‪ :‬מה החידוש שמותר לאכול מרקחת‬ ‫ג' לשמור פירות מותר‪ ,‬ולחזור מהדרשה מחלוקת‪.‬‬ ‫חייב לכו"ע‪.‬‬ ‫בשמים עם דבש של נכרים (רש"י)?‬ ‫ע"א‪ .‬איזה דבר מביאה הגמרא שהוא‬ ‫פ"ה‪ .‬תינוק שנמצא בעיר שיש בה נכרים‬ ‫ג' בכל גוונא יש מחייבים ויש פוטרים‪.‬‬ ‫א' שאין בזה משום בישולי וגיעולי נכרים‪.‬‬ ‫ע"ח‪ .‬האם מותר לצנן עצמו ביוה"כ בכוס של‬ ‫כמו ניסוך היין על גבי המזבח?‬ ‫וישראל‪ ,‬האם מחזירים לו אבידתו?‬ ‫כסף שיש בה מים?‬ ‫א' תפילה‪.‬‬ ‫א' אם יש לפחות מחצה ישראל מחזירים‪.‬‬ ‫ב' שלא חוששים שנתערב בזה דבר איסור‪.‬‬ ‫ע"ד‪ :‬מה הכונה במה שנאמר על המן "למען‬ ‫ג' שתי התשובות נכונות‪.‬‬ ‫א' במלאה אסור ובאינה מלאה מחלוקת‪.‬‬ ‫ב' הממלא גרונם של תלמידי חכמים יין‪.‬‬ ‫ב' רק אם רובה ישראל מחזירים‪.‬‬ ‫ענותך"?‬ ‫ג' הנושא בת תלמיד חכם‪.‬‬ ‫ב' במלאה מחלוקת ובאינה מלאה מותר‪.‬‬ ‫ג' אף ברובה ישראל אין מחזירים‪.‬‬ ‫א' שלא ידעו מה יהיה מחר‪ .‬שאינו רואה את המין‬ ‫פ"ב‪ .‬מהו הגיל המוקדם ביותר שבו יש מ"ד‬ ‫ג' בכל גוונא מותר מפני שאינה פולטת מהמים‪.‬‬ ‫שטועם אלא מן‪.‬‬ ‫שיש בו תענית שעות מדרבנן לנקיבה?‬ ‫ב' שהרשעים ירד המן רחוק מבתיהם‪ ,‬והיו צריכים‬ ‫ע"א‪ :‬מכמה חוטים היו עשויים המעיל‬ ‫פ"ה‪ :‬על מה יום הכיפורים לא מכפר?‬ ‫א' בת ח' שנים‪.‬‬ ‫ע"ח‪ :‬עד מתי מותר לכלה לרחוץ פניה ביוה"כ‪,‬‬ ‫לטוחנו בריחיים‪.‬‬ ‫והפרוכת והחושן והאפוד?‬ ‫א' אם אמר אחטא ויוה"כ מכפר‪.‬‬ ‫ב' בת ט' שנים‪.‬‬ ‫לדעת המתירים?‬ ‫ג' שלא טעמו בו טעם קישואים וכדומה‪ .‬ושעל ידו‬ ‫א' המעיל שש‪ ,‬הפרוכת י"ב‪ ,‬והחושן‬ ‫ב' בעבירות שבין אדם לחבירו אם לא פייס‬ ‫ג' בת י' שנים‪.‬‬ ‫א' ז' ימים‪.‬‬ ‫ידעו האם העבד גנוב או לא‪.‬‬ ‫והאפוד מכ"ד‪.‬‬ ‫את חבירו‪.‬‬ ‫ב' ל' יום‪.‬‬ ‫ב' המעיל י"ב‪ ,‬הפרוכת כ"ד‪ ,‬והחושן והאפוד‬ ‫פ"ב מנלן שחייבים למסור נפש על איסור‬ ‫מ"ח‪.‬‬ ‫ג' שתי התשובות נכונות‪.‬‬ ‫רציחה‪ ,‬ושמותר להרוג את הרודף אחר חבירו‬ ‫ג' שנה ראשונה‪.‬‬ ‫ע"ה‪ .‬מה ירד לישראל ביחד עם המן?‬ ‫א' תכשיטי נשים והיינו בשמים‪.‬‬ ‫ג' המעיל י"ב‪ ,‬הפרוכת כ"ד‪ ,‬והחושן והאפוד‬ ‫להורגו‪.‬‬ ‫כ"ח‪.‬‬ ‫פ"ו‪ .‬באלו עבירות לא מספיק תשובה‬ ‫א' שניהם מסברא‪.‬‬ ‫ע"ט האם שיעור ככותבת הגסה לאכילה ביוה"כ‬ ‫ב' אבנים טובות ומרגליות‪.‬‬ ‫ויוה"כ‪ ,‬וצריך גם יסורים?‬ ‫ב' שניהם מילפותא מנערה המאורסה‪.‬‬ ‫זה יותר מכביצה או פחות?‬ ‫ג' שתי התשובות נכונות‪.‬‬ ‫א' יותר מכביצה‪.‬‬ ‫ע"ב‪ .‬האם בדי הארון היו קבועים בו?‬ ‫א' כל לא תעשה‪.‬‬ ‫ג' למסור נפש חייבים מסברא‪ ,‬ולהרוג את הרודף‬ ‫א' קבועים ולא זזים‪.‬‬ ‫ב' כריתות ומיתות בי"ד‪.‬‬ ‫מילפותא מנערה המאורסה‪.‬‬ ‫ב' פחות מכביצה‪.‬‬ ‫ע"ה‪ :‬האם השלו היה צריך שחיטה?‬ ‫ג' מחלוקת‪.‬‬ ‫א' צריך שחיטת רוב שני סימנים‪.‬‬ ‫ב' זזים ואינם יוצאים‪.‬‬ ‫ג' רק חילול השם‪.‬‬ ‫ג' זזים ויוצאים‪.‬‬ ‫פ"ג‪ .‬אם החולה עצמו ורופא אחד אומרים‬ ‫ב' צריך שחיטת רוב סימן אחד‪.‬‬ ‫שאינו צריך לאכול ביוה"כ‪ ,‬מתי מאכילים אותו?‬ ‫ע"ט‪ :‬מהו השיעור שמתחייבים בו ברכת המזון?‬ ‫ג' אינו צריך שחיטה כיון שירד בדרך נס‪.‬‬ ‫פ"ו‪ :‬על אלו עבירות לכו"ע צריך לחזור‬ ‫א' אפילו אם רופא אחד אומר שצריך‪ ,‬דבפיקוח נפש‬ ‫ע"ב‪ :‬למה המשיל רבי ינאי (יומא ע"ב‪):‬‬ ‫א' לר"מ כזית ולרבי יהודה כביצה‪.‬‬ ‫ולהתוודות ביום כיפור אחר?‬ ‫לא הולכים אחרי רוב דעות‪.‬‬ ‫ע"ו‪ .‬מי שהשתכר מדבילה קליעית או‬ ‫את הלומד תורה ללא יראת שמים?‬ ‫ב' לר"מ כזית ולרבי יהודה ככותבת הגסה עם גרעין‪.‬‬ ‫א' בעבירות שבין אדם לחבירו‪.‬‬ ‫ב' דווקא כששניים אומרים שצריך‪ ,‬דספק נפשות‬ ‫ג' לר"מ כזית‪ ,‬ולרבי יהודה ככותבת הגסה ללא גרעין‪.‬‬ ‫משתית דבש וחלב ונכנס למקדש‪ ,‬האם חייב‬ ‫א' למי שעושה שער לחצר ואין לו חצר‪.‬‬ ‫ב' בעבירות ששנה בהם‪.‬‬ ‫להקל‪.‬‬ ‫מלקות?‬ ‫ב' למי שיש לו חצר ואין לו מפתחות להכנס‬ ‫ג' בחטא מפורסם‪.‬‬ ‫ג' דווקא כששלשה אומרים שצריך‪ ,‬מפני שכנגד‬ ‫א' חייב‪.‬‬ ‫איליה‪.‬‬ ‫פ‪ .‬מדוע מי שאכל דבר איסור שיש בו חיוב‬ ‫החולה עצמו צריך רוב דעות‪.‬‬ ‫ב' פטור‪.‬‬ ‫ג' למי שיש לו חצר שאינה שמורה שהכל‬ ‫קרבן צריך לכתוב כמה אכל?‬ ‫נאבד בה‪.‬‬ ‫פ"ז‪ .‬מדוע כל המזכה את הרבים אין חטא‬ ‫פ"ג‪ :‬מי שאחזו בולמוס ויש שם הרבה טבל‬ ‫א' שמא יבוא בי"ד אחר ויאמרו שחיוב קרבן הוא רק‬ ‫ג' רק השותה דבש וחלב חייב‪ ,‬אבל האוכל דבילה‬ ‫בא על ידו?‬ ‫דאורייתא‪ ,‬האם מפרישים תרומה בשבת ויאכל‬ ‫בשיעור יותר גדול‪.‬‬ ‫קליעית פטור‪.‬‬ ‫ע"ג‪ .‬מי מקריב פר יום הכיפורים‬ ‫א' מפני שהוא מתבייש לחטוא‪.‬‬ ‫חולין או שיאכל טבל?‬ ‫ב' שאם אכל פחות מכשיעור שמא יבואו בי"ד אחר‬ ‫ע"ו‪ :‬הנודר הנאה מתירוש‪ ,‬במה הוא נאסר?‬ ‫ועשירית האיפה?‬ ‫ב' מפני גודל הזכות בזיכוי הרבים‪.‬‬ ‫א' מפרישים ויאכל חולין‪.‬‬ ‫ויאמרו שגם על שיעור זה חייבים‪.‬‬ ‫א' בשתית יין‪.‬‬ ‫א' רק כהן משיח‪.‬‬ ‫ג' כדי שלא יהיה הוא בגיהנום ותלמידיו בגן‬ ‫ב' לא מפרישים ויאכל טבל‪.‬‬ ‫ג' שתי התשובות נכונות‪.‬‬ ‫ב' כהן משיח או מרובה בגדים‪.‬‬ ‫עדן‪.‬‬ ‫ב' בכל מיני מתיקה‪.‬‬ ‫ג' מחלוקת‪.‬‬ ‫ג' שתי התשובות נכונות‪.‬‬ ‫ג' כהן משיח או מרובה בגדים ומשוח שעבר‬ ‫פ‪ :‬האם שיעור אכילה ושתיה ביוה"כ משתנה‬ ‫ומשוח מלחמה‪.‬‬ ‫פ"ז‪ :‬מתי צריך להתוודות בערב יוה"כ?‬ ‫פ"ד‪ .‬מאיזה טעם התירו לעשות רפואה לחולי‬ ‫באדם גדול?‬ ‫א' לפני הסעודה‪.‬‬ ‫הפה (גמרא ורש"י)?‬ ‫ע"ז‪ .‬כיצד מבארת הגמרא את הפסוק "מים‬ ‫א' באכילה כן ובשתיה לא‪.‬‬ ‫ע"ג‪ :‬מי יכול לשאול באורים ותומים?‬ ‫ב' אחרי הסעודה לפני כניסת יום הכיפורים‪.‬‬ ‫א' מפני שאיסור רפואה בשבת אינו אלא מדרבנן‪.‬‬ ‫קרים על נפש עיפה"?‬ ‫ב' באכילה לא ובשתיה כן‪.‬‬ ‫א' רק מלך‪.‬‬ ‫ג' אין קפידא מתי‪.‬‬ ‫ב' מפני שיש בזה סכנה‪.‬‬ ‫א' על שתית מים‪.‬‬ ‫ג' בשניהם לא‪.‬‬ ‫ב' מלך או סנהדרין‪.‬‬ ‫ג' לא התירו אלא לאכול מאכל המועיל לבריאותו‬ ‫ב' על רחיצה במים‪.‬‬ ‫ג' מלך או סנהדרין או לצורך ציבור‪.‬‬ ‫בדרך אכילה רגילה‪.‬‬