gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

ירושלמי לישנא קלילא · Yerushalmy Lishnah Kelilah — בראשית (2026-10-05)

מוציא לאור: ירושלמי לישנא קלילא · Yerushalmy Lishnah Kelilah

שבוע: בראשית (2026-10-05)

ירושלמי לישנא קלילא · Yerushalmy Lishnah Kelilah — בראשית (2026-10-05)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בסיעתא דשמיא‬ ‫לישנא קלילא‬ ‫סיכום בקצרה לתלמוד ירושלמי עם ביאור הגרח"ק זצוקללה"ה‬ ‫יבמות כו‪ - .‬נה‪ | :‬ע"פ סדר ש"ס ירושלמי עוז והדר | גליון ‪48‬‬ ‫כו דעת שמואל בחדשים שלמים בהכרת העובר ולידה‪ ,‬ר' ניחא שקיבל מר' חייה דסתמא דמתני' כר"מ‪ ,‬דאפשר דאי"ז שחייבים עליו כרת‪ ,‬ולר' יהושע כל שחייבים עליו מיתת‬ ‫בי"ד‪ ,‬והלכה כר"ש התימני‪.‬‬ ‫ברכיה אמר דר' בא אמר בשם שמואל‪ ,‬דאשה יולדת או סתמא‪ ,‬אף אם פירש רבך מסברא]‪.‬‬ ‫לרע"א יום‪ ,‬פי' יולדת בא' בחודש העשירי‪ ,‬או לרע"ב או לרע"ג מאימתי מונים ג' חדשי הבחנה‪ ,‬החולצת מונה משעת מיתת פ"ד הט"ו‬ ‫שנקלט הזרע תוך ג' ימים‪ ,‬או לרע"ד כדס"ל לחכמים דעד ג' ימים מעל"ע בעלה הראשון‪ ,‬היוצאת בגט‪ ,‬לר"ח ורב משעת נתינת הגט‪ ,‬ולר' כח שמעון בן עזאי הביא ראיה לקיים דברי ר' יהושע‪,‬‬ ‫הזרע נקלט‪ ,‬וילה"ק דמאידך ר' בא אמר לעיל בשם אבוה יוחנן ושמואל משעת כתיבת הגט‪ ,‬והק' שמואל לרב דאי שמצא מגילת יוחסין בירושלים שכתוב בה איש פלוני ממזר‬ ‫דשמואל דחדשים שלמים רק לענין הכרת העובר‪ ,‬ולא לענין משעת נתינה וחייש' ליחוד יש לפסול דהוי גט ישן דהכותב גט מאשת איש דהוי מיתת בי"ד‪.‬‬ ‫לידה‪ ,‬אבל י"ל דשאני יולדת לז' דיולדת אף למקוטעין‪ ,‬משא"כ יולדת‬ ‫ונתחיידה עמו הוי גט ישן ולב"ש פוטר בגט זה‪ ,‬וב"ה אוסרין‪ ,‬ור"ח הק' לר' ביאור המח' מאיזה איסור הוי ממזר‪ ,‬לר"ע ילפי' מ'לא יקח‬ ‫גיטיהן‬ ‫נכתבו‬ ‫ש‬ ‫נשים‬ ‫דב'‬ ‫נימא‬ ‫כתיבה‬ ‫משום‬ ‫דאי‬ ‫יוחנן‬ ‫לט' דיולדת לשלמים‪ ,‬והיינו מדכ' 'הרבה ארבה' פי' הרבה בגי' רי"ב‪,‬‬ ‫איש את אשת אביו ולא יגלה כנף אביו'‪ ,‬וכיון דכ' בפרשת עריות‬ ‫דהזרע נקלט עד ג' ימים‪[ ,‬אמנם לעיל התבאר לשמואל דהזרע עד ג' ימים‬ ‫'ערות אשת אביך' וגו'‪ ,‬יצאה אשת אב לסמוך ללא יבא ממזר וכל שהוא‬ ‫‪,‬‬‫מותרת‬ ‫וזו‬ ‫אסורה‬ ‫זו‬ ‫נימא‬ ‫‪,‬‬‫אחד‬ ‫ביום‬ ‫ונתנו‬ ‫שונים‬ ‫בזמנים‬ ‫מעל"ע]‪ ,‬דדרשו כל שהוא בהרבה נולד לז' חדשים כנ"ל בארבה פי' ואמרו דמה שהק' רב לשמואל [א‪.‬ה‪ .‬פי' שהשיב רב בעלמא לקו'‬ ‫בלא יבוא הוי ממזר ואף דאשת אב במיתה מ"מ דריש ללשון דלא יבוא‪,‬‬ ‫שיחיה‪.‬‬ ‫שמואל הנ"ל]‪ ,‬היינו קו' ר"ח לר' יוחנן‪ ,‬ומה שהק' ר' יוחנן לר"ח [ואף דלא יגלה כנף אביו דריש ר"י להלן פרק נושאין‪ ,‬ללמד לאנוסת אביו‬ ‫ימי עיבור בהמה וחיה טהורה‪ ,‬רב אמר לר' חייא בר אשי דאין [א‪.‬ה‪ .‬כנ"ל] היינו קו' שמואל לרב‪ ,‬והלכה דמונה לגט משעת שהיא בלאו‪ ,‬מ"מ אין ללמוד לר"י דאיכא ממזר מחייבי לאוין‪ ,‬ולא כמבואר‬ ‫בבבלי]‪ ,‬ואילה"ק מאלמנה לכה"ג דאין הולד ממזר אף דהוי איסור‬ ‫לחוש על חמורתו שתלד אלא בין ימי לבנה שנ"ד לימי החמה כתיבה אם לא נתייחדה‪.‬‬ ‫לאו‪ ,‬ו היינו דהק' לר' סימאי דמן הכל היה עושה ר"ע ממזרים‪ ,‬אבל לר"ע‬ ‫שס"ה‪ ,‬והא דריב"ל אמר דנקבה של בקר של מלכות של‬ ‫אנטונינוס נרבעה מבקר של רבי ויש שהקדימו לילד ויש אירוסין ונישואין לאבלים‪ ,‬תנן לר' יוסי כל הנשים יתארסו מיד‪ ,‬מלבד דמתני' כיון דמחזיר גרושתו לאו 'שאר' ל"ק‪ ,‬ורש"י פי' דרישא דמתני' כר'‬ ‫שאיחרו לילד מט' חדשים כמבואר בבכורות‪ ,‬ומבואר דמקדימים האלמנה מפני האיבול‪ ,‬והיינו נשים לא יתארסו עד ל' יום‪ ,‬אבל סימאי אבל הראשונים נח' עליו‪ ,‬אבל י"ל שאני אלמנה לכה"ג שולדה‬ ‫אנשים רק לאחר ג' רגלים שישכח את הראשונה‪ ,‬משא"כ נשים דסגי חלל דכ' בה 'ולא יחלל זרעו'‪.‬‬ ‫ומאחרים‪ ,‬י"ל דשאני בהמה טהורה שמקדימה ומאחרת‪ ,‬משא"כ‬ ‫טמאה‪ ,‬והא דיעל שהיא טהורה יולדת בזמנה כדכ' 'הידעת עת בכל דהו‪ ,‬אמנם אם אין לו בנים מותר מיד י"מ אחר ל' יום אלא דאי"צ ר"ש התימני דריש דאשת אב מיוחדת שחייבין עליה כרת‬ ‫לדת יעלי סלע וגו' שהן אכזריות ובשעה שכורעות לילד עולות לראש ג' רגלים‪ ,‬וי"א אפי' תוך ל'‪ ,‬וכן אם אין לו מי שישמשו מותר מיד‪ ,‬בידי שמים הולד ממזר‪ ,‬אף כל חייבי כרת בכלל‪ ,‬ואילה"ק‬ ‫וכן אם היו לו בנים קטנים מותר מיד‪ ,‬כר"ט שאמר לאחות מנדה שהיא בפרשת עריות וחייבים עליו כרת‪ ,‬והבא עליה אין הולד ממזר‪,‬‬ ‫הסלע כדי שיפול הולד לארץ וימות‪ ,‬אבל הקב"ה 'תספר ירחים‬ ‫תמלאנה וידעת עת לדתנה' ומזמין להם נשר לקבל הולד בכנפיים‪ ,‬אשתו כשהיה בבית הקברות לקבור את אשתו‪ ,‬שתכנוס לאחר ז' אבל י"ל דשאני נדה דלא כ' ביה 'שאר'‪.‬‬ ‫לגדל בניו‪ ,‬ואף שהיא אבילה‪ ,‬כיון דנזדמנה לו שרי‪ ,‬א"נ משום דתרחם על ר' יהושע דריש כאשת אב שחייבים עליה מיתת בי"ד והולד‬ ‫י"ל דשאני חיה טהורה דהוי כבהמה טמאה‪.‬‬ ‫בני אחותה יותר מאחרת‪ ,‬ומ"מ לא הכירה בעלה עד ל' יום אמנם מי ממזר אף כל חייבי בי"ד‪.‬‬ ‫הצריכות ג' חדשי הבחנה‪ ,‬תנן במתני' לת"ק ארוסות צריכות הבחנה‪ ,‬שלא קיים פריה ורביה י"א דמותר לבעול מיד‪.‬‬ ‫ולד פגום‪ ,‬אף לר' יהושע דהבא על אחותו אין הולד ממזר‬ ‫כיון דס"ל לר"מ כל היוצאת בגט צריכה הבחנה וכן שמתה בעלה‪ ,‬פ"ד הי"ב‬ ‫אבל נקבה שנולדה להם פסולה דכל חייבי כריתות הולד פגום‪ ,‬וילפי'‬ ‫ולאפוקי ממאנת ואנוסה‪ ,‬דגזר ר"מ בכל היוצאת בגט אף דליכא למיחש לולד‪ ,‬מעשה בי"ב יבמות שנפלו לפני יבם אחד‪ ,‬ורצו כולן‬ ‫בבבלי בק"ו מאלמנה לכה"ג דאין איסורה שוה בכל‪ ,‬זרעה פסול לכהונה‪ ,‬וכן‬ ‫וע"כ דלא חייש רק לולד‪ ,‬דא"כ ארוסות ינשאו מיד‪ ,‬ומסייע‬ ‫להתייבם‪ ,‬וכשלא רצה היבם לפרנס כ"כ הרבה‪ ,‬הסכימו‬ ‫לר"ש דגוי ועבד שבאו על בת ישראל הולד כשר גוי משום לא‬ ‫לר"מ [א‪.‬ה‪ .‬פי' מסייע דטעמא דר"מ משום חשש גיטין‪ ,‬שיירי הקרבן] מר'‬ ‫הנשים לזון כל אחת חודש א' בשנה את כולן‪ ,‬ורבי קיבל ע"ע‬ ‫תתחתן‪ ,‬ועבד משום 'לא יהיה קדש'‪ ,‬מ"מ נקבה שלהם פסולה‪[ ,‬וכן‬ ‫גדולה דממאנת אי"צ הבחנה‪ ,‬ויוצאת בגט צריכה הבחנה‪ ,‬ור'‬ ‫את חודש העיבור והתפלל עליהם‪ ,‬ולאחר ג' שנים באו‬ ‫אמרו בדעת רב להלן]‪.‬‬ ‫יהודה חשש לולד ולכך ארוסה וקטנה נשואה‪ ,‬אי"צ הבחנה‪ ,‬אבל אנוסה‬ ‫הנשים עם ל"ו תינוקות‪ ,‬ואמרו לרבי שעיר תינוקות באו‬ ‫צריכה המתנה‪ ,‬ור' יוסי חשש לולד וגט לאפוקי ארוסה וכן אנוסה‬ ‫אי"צ לשאול בשלומו‪ ,‬לפי שרצו לקבל את מזונות חודש העיבור‪ .‬ההלכה מאיזה איסור הולד ממזר‪ ,‬תנן דהלכה כר"ש התימני‬ ‫להמתין דאשה מזנה מתהפכת‪ ,‬וכדתנן במתני' דלר' יוסי כל הארוסות ינשאו‬ ‫דחייבי כריתות הולד ממזר‪ ,‬לרב בכל חייבי לאוין הולד כשר‬ ‫מיד [מלבד אלמנה]‪ ,‬ומסייע לר' יוסי [דהכי טעמא דר' יוסי‪ ,‬שיירי‬ ‫הקרבן] מר' אבא בר ירמיה דאנוסה אי"צ להמתין ג' חדשים‪ ,‬עובד אדום הגיתי התברך מהארון שהיה בביתו ג' חדשים‪[ ,‬דהורה רב לבן עכו"ם הבא על בת ישראל שהוא כשר‪ ,‬ושלא‬ ‫ילך בדרך שיראה בה את שמואל]‪ ,‬ולשמואל אף חייבי לאוין‬ ‫ז'‬ ‫[דטמאה‬ ‫‪,‬‬‫בנים‬ ‫ב'‬ ‫חודש‬ ‫כל‬ ‫‪,‬‬‫כלותיו‬ ‫ולח'‬ ‫לאשתו‬ ‫ונולדו‬ ‫דלא תפסי קידושין הולד ממזר דכיון דלא תפסי קידושין הולד ממזר‪,‬‬ ‫ואף אם ודאי נבעלו דכל סתם גויה כודאי נבעלה והטעם כיון וטהורה ז' ועיבור באותם ז' ימים]‪ ,‬ויחד עם ח' בניו‪ ,‬נמצא ס"ב‬ ‫[כדמצינו דלר"ע לא תפסי קידושין והולד ממזר]‪ ,‬והטעם דהלכה כר"ש‬ ‫היתה נשואה‪ ,‬מ"מ כיון דדעתה בנים כדכ' 'כל אלה מבני עובד אדום וגו' ששים ושנים'‪.‬‬ ‫דבסתם מזנה ומתהפכת‪[ ,‬א‪.‬ה‪ .‬ואף אם‬ ‫להתגייר‪ ,‬מתהפכת כמבואר בבבלי כתובות לז‪.].‬‬ ‫התימני פי' ר' יוסי ב"ח‪ ,‬כיון דיצאה אשת אב מכלל העריות דכ'‬ ‫גיורת שבויה ושפחה נח' ר"י ור"י לשי'‪ ,‬לר' יהודה צריכות חלץ או ייבם לא' פוטר לכל הנשים שבאותו בית‪ ,‬דכ' 'ונקרא‬ ‫'ונכרתו הנפשות העושות'‪ ,‬ללמד על ממזר בכל ערוה שהיא בכרת‪ ,‬ואף‬ ‫להמתין דהן בחזקת זונות‪ ,‬ולר' יוסי אי"צ להמתין דכל היכא דליכא שמו בישראל בית חלוץ הנעל'‪ ,‬בית שניתר בחליצה אחת‪,‬‬ ‫דאשת אב במיתה מ"מ כלל העריות בכריתות‪ ,‬והנה ר' יוסי ב"ח‬ ‫גט‪ ,‬חשש ולד באנוסה הוא חשש רחוק‪ ,‬וגיורת שראתה דם‪ ,‬לר' יהודה ואף ביאה כחליצה הפוטרת מזיקה‪ ,‬וה"נ בביאה פוטר לזיקה ונעשית‬ ‫מטמא מעל"ע פי' בתורת מעל"ע‪ ,‬והיינו משעת הטבילה‪ ,‬ולר' יוסי כאשתו‪ ,‬ואם היתה א' כשרה וא' פסולה אם יחלוץ לפסולה אבל יליף ללמד חיוב חטאת רק בדבר שזדונו כרת‪ ,‬ולא כשזדונו‬ ‫לא יפסול את הכשרה‪ ,‬ואמרו בבבלי כאן שנה רבי 'לא ישפוך אדם מי בורו לאו‪ ,‬מדכ' 'ואם נפש אחת תחטא בשגגה וגו' בעשתה אחת ממצות ה'‪,‬‬ ‫דיה שעתה כיון דאין לטמאות מעל"ע‪ ,‬אמרי' דיה שעתה‪.‬‬ ‫ולכאו' אף אוכלי שקצים בכלל‪ ,‬אבל ילפי' 'מעיני' בפר העלם‬ ‫ואחרים צריכים לו'‪ ,‬ואם מייבם יכול ליבם את הכשרה‪.‬‬ ‫הלכה במח' ר"י ור"י‪ ,‬ר"ח ור' יוסי ור' אמי הורו כר' יוסי בולד‪ ,‬האם מותר להערים‪ ,‬תנן הגדול יכול לייבם אפי' ד' יבמות של דבר של ציבור מעיני בשגגת ע"ז‪ ,‬דוקא דבר שחייבים על זדונו‬ ‫וילה"ק הלא פשיטא דר"י ור"י הלכה כר' יוסי‪ ,‬וכ"ת משום ד' אחין‪ ,‬ואין להוכיח דשרי להערים ויוכל הגדול לייבם כדי כרת‪ ,‬וחטאת יחיד ילפי' מציבור תחתון מעליון‪ ,‬וכ"ת דומיא דע"ז‬ ‫דרבי אמר דנראין דברי ר' יהודה בולד ודברי ר' יוסי בדמים‪ ,‬לקיים המצוה‪ ,‬א"נ כדי לזכות בנכסי המת‪ ,‬מהא דר"ט נשא ג' מאות דאיכא מיתת בי"ד י"ל כיון דיצא ע"ז ללמד על חייבי כריתות‬ ‫הלא כל מקום שאמר רבי נראין עדיין היא מח' [מלבד עיגול נשים בימי רעבון כדי להאכילן בתרומה ואף שלא חפץ בהם‪ ,‬כיון [ומשמע דיצא ללמד על אחרים‪ ,‬ולפי"ז אי"צ לגז"ש]‪ ,‬והא דר"י ב"ח לא‬ ‫של דבילה שאינו חיבור למשקין טמאין שנפלו עליו‪ ,‬ומ"מ לר' יהודה נוטל דשאני ר"ט שכל אחת ראויה לו להצילה מרעבון‪ ,‬משא"כ כשיש אזיל ע"פ הכלל כדאמר בממזר לעיל‪ ,‬י"ל דשאני חטאת שכל‬ ‫ג' אצבעות על ג' אצבעות‪ ,‬ולחכמים נוטל רק מקום משקה‪ ,‬ואמר רבי נראין‬ ‫שאר אחים שגם יכולים לייבם‪ ,‬אבל ר' יודן בי ר' ישמעאל המצוות נכללו בחיוב קרבן‪ ,‬וע"כ ילפי' כעין הפרט‪ ,‬אבל הכא‬ ‫ד' ר"י בדבילה לחה וד' חכמים ביבשה‪ ,‬אבל שאני התם דלא פליגי ר"י‬ ‫לא נכללו כל עריות לממזר‪.‬‬ ‫היה מערים‪.‬‬ ‫וחכמים אלא מר אמר חדא ומר אמר חדא]‪.‬‬ ‫פ"ד הט"ז‬ ‫איסור אחות אשתו ויבמתו‪ ,‬אסור רק מחיים‪ ,‬דכ' 'אשה אל אחותה‬ ‫פ"ד הי"ג‬ ‫ר' יוחנן הורה כר' יוסי דמתני' דארוסות אי"צ הבחנה‪ ,‬ואילה"ק מ"ט‬ ‫הנושא חלוצתו או קרובת חלוצתו או מחזיר גרושתו משנשאת‪,‬‬ ‫הורה כיחיד נגד סתמא דמתני'‪ ,‬כיון דת"ק היינו ר"מ ואמרו‬ ‫לא תקח לצרור עליה בחייה'‪ ,‬אבל לאחר מיתה אף אם גירשה או‬ ‫לר"ע יוציא והולד ממזר דס"ל יש ממזר מחייבי לאוין‪ ,‬ואף קרובת‬ ‫דר"מ ור' יוסי הלכה כר' יוסי‪ ,‬ויש שהק' דהוי סתם לאחר מח' [א‪.‬ה‪.‬‬ ‫נשאת לאחר ומתה‪ ,‬אחותה מותרת‪.‬‬ ‫חלוצתו כיון דחלוצה הוי כאשתו דס"ל חליצה קנין‪ ,‬וילפי' בבבלי מדכ' 'בית‬ ‫ו אף דהכא הוא סתם ואח"כ מח' מ"מ מבואר להלן דס"ל לר' יוחנן דהלכה‬ ‫יבמה שמתה מותר באחותה‪ ,‬ואף באמה דבטלה זיקה למפרע‪,‬‬ ‫חלוץ הנעל' דהכתוב קראו בית‪ ,‬ולחכמים אין הולד ממזר‪.‬‬ ‫כסתם במקום מח']‪ ,‬אבל אמרו דשאני הכא דלא שנה לסתמא לבד‬ ‫המחזיר גרושתו משנשאת פסלה מהכהונה‪ ,‬ואף מלאכול והא דתנן במתני' רק להיתר אחותה‪ ,‬כיון דאם חלץ ליבמתו‬ ‫אלא סתמא ויחיד‪[ ,‬אבל אי"ל דהכא לא אמרי' הלכה כסתם מחמת‬ ‫ומתה מותר באחותה‪ ,‬אבל באמה אסור דנראית הזיקה לפטור בה‪,‬‬ ‫דתנא אחר שנה למח' כיון דאדרבה אם כשרבי שנה סתם בבית אביה כהן דהלא להנשא כבר פסולה משנתגרשה‪ ,‬אבל אין בתה‬ ‫ואסורה אף בקרובות‪.‬‬ ‫לאחר מח' הלכה כסתם ודאי דגם אם אחר שנה דהלכה חללה‪ ,‬וכשרה לכהונה דכ' 'כי תועבה היא' אבל אין וולדה‬ ‫כסתם משום דרבי לא מצא בזה מח'] עוד אמרו דמח' ואח"כ וסתם דדוקא תועבה‪ ,‬ולא דמי לאלמנה לכה"ג דבניה חללין‪.‬‬ ‫רבן גמליאל‬ ‫לאחר מח' יחיד ויחיד ולא אחר מח' יחיד ורבים והסתם כיחיד‪.‬‬ ‫הנושא קרובת גרושתו לכו"ע יוציא והולד ממזר דגרושתו הוי פ"ה ה"א‬ ‫האם יש גט או מאמר או בעילה או חליצה זא"ז‪ ,‬לר"ג חל רק‬ ‫כז סתם מתני'‪ ,‬לר' יוחנן רבנן אא"כ פירש לך רבך אחרת‪ ,‬כאשתו‪.‬‬ ‫הגט הראשון שנתן ליבמתו לאסור קרובים‪ ,‬ולא הגט שנתן לשניה‬ ‫ולר"ל כר"מ אא"כ פירש לך רבך אחרת‪ ,‬אבל לא פליג ר"ל פ"ד הי"ד‬ ‫דהלכה כסתם מתני'‪[ ,‬ואין להוכיח דפירוש הרב דוקא מאיזה איסור הולד ממזר‪ ,‬לר"ע כל קורבה שהיא בלאו כגון וה"ה ב' יבמין ביבמה אחת‪ ,‬וכן מאמר לאסור קרובים ולהצריך גט‪ ,‬וכן‬ ‫שקיבל כך ולא מסברא‪ ,‬מהא דאמרו לר' יוחנן דדוקא ליה אנוסת אביו לר' יהודה דדריש מלא יגלה כנף אביו‪ ,‬ולשמעון התימני כל בעילה אבל בעילה בשניה הוי זנות‪ ,‬וכן חליצה ולחכמים יש גט‬ ‫דחליצת קטנה כשרה היינו בגדול עומד ע"ג]‪ ,‬וגט דבעי מדעת י"א אף מדעת‬ ‫אחר גט דגט דוחה ומשייר‪ ,‬וכן יש מאמר אחר מאמר דמאמר קונה פ"ה ה"ב‬ ‫עשה מאמר תחילה‪ ,‬מאמר ואח"כ נתן גט צריכה חליצה אף‬ ‫האשה‪ ,‬וי"א דאי"צ דעת האשה‪ ,‬דומיא דגט אשה דמהני בע"כ‪.‬‬ ‫ומשייר‪ ,‬משא"כ אחר בעילה וחליצה שנפקעה הזיקה לגמרי‪.‬‬ ‫דאם בא עליה אחר המאמר‪ ,‬יוצאת בגט ללא חליצה‪ ,‬מ"מ כיון דמאמר לא‬ ‫פ"ה ה"ה‬ ‫קונה קנין גמור‪ ,‬צריכה גט למאמר וחליצה לזיקה‪ ,‬ומהא דתנן דצריכה‬ ‫קנין מאמר‪ ,‬פי' נותן ליבמתו כסף או שוה כסף ואומר לה הרי‬ ‫חליצה משמע דאינו מיבם ש"מ דגט פוטר יותר ממה שקנה יבם א' בב' יבמות‪ ,‬מאמר ומאמר או מאמר וביאה‪ ,‬צריכות ב'‬ ‫את מקודשת לי‪ ,‬לחכמים אינו קונה קנין גמור אלא אוסרה לאחין‪,‬‬ ‫מאמר‪ ,‬ואם אמר שפוטר רק למאמר‪ ,‬לא הוי גט כלל‪ ,‬דאי"ז גיטין וחליצה לא' מהן‪ ,‬מאמר וגט‪ ,‬צריכה גט וחליצה‪ ,‬גט‬ ‫והיינו דכ' 'יבמה יבא עליה' זה ביאה‪' ,‬ולקחה לו לאשה' זה‬ ‫ומאמר צריכה גט וחליצה‪ ,‬מאמר וחליצה הראשונה צריכה‬ ‫כריתות כדפי' בבבלי דמאמר מאלים לזיקה ונדבק עמו‪ ,‬והוי כמגרש חצי‬ ‫מאמר‪ ,‬ואי"ל דמאמר גומר כיבום דכ' 'ויבמה' אלא 'הריק'‬ ‫גט‪.‬‬ ‫אשה‪.‬‬ ‫את כל הפרשה ליבום ומאמר מהני לאוסרה על האחין‪ ,‬ור"ש‬ ‫מאמר ואח"כ חלץ צריכה גט למאמר‪ ,‬דחליצה פסולה פוטרת‪,‬‬ ‫פ"ה ה"ו‬ ‫הסתפק האם מאמר קונה או אינו קונה‪ ,‬והיינו האם ולקחה‬ ‫לו לאשה קונה כביאה דכ' יבמה יבוא עליה או דיבמה יבוא‬ ‫ואף דצריכה גט‪ ,‬מ"מ נ"מ דמהני קידושין בצרה‪ ,‬וילה"ס האם לב גט וגט בב' יבמות‪ ,‬צריכות חליצה‪ ,‬גט וביאה צריכה גט‬ ‫עליה קאי על הולקחה ואין המאמר מהני כלום‪ ,‬ולר"א בן‬ ‫וחליצה‪ ,‬גט ומאמר‪ ,‬צריכה גט וחליצה‪ ,‬גט וחליצה אין אחר‬ ‫מהני קידושין בה דהלא ליכא זיקה ומאידך צריכה גט‪.‬‬ ‫ערך המאמר קונה קנין גמור דכ' 'ולקחה לו לאשה'‪ ,‬והרי"ז‬ ‫מאמר ואח"כ בעל הרי"ז כמצותה דמצוה מהמובחר שיקדש ואח"כ חליצה כלום‪.‬‬ ‫כקידושי אשה‪.‬‬ ‫יבעול ולא יקנה בביאה משום פריצותא‪ ,‬וכ"ש לאשה דכתיב בה ילה"ס האם יש מאמר לקטן בן ט' ויום א'‪ ,‬אליבא דרבי דמאמר‬ ‫קונה בע"כ‪ ,‬דשמא כיון דביאתו אינה גומרת אלא רק כמאמר‬ ‫כט גט ביבמה‪ ,‬לחכמים אינו קנין גמור‪ ,‬ולא ילפי' ק"ו קידושין שלא יקדש בביאה‪.‬‬ ‫בגדול‪ ,‬ה"נ יש לו מאמר‪ ,‬אבל תמהו דא"כ מה בין מאמרו‬ ‫מאשה שלא יוצאת בחליצה ויוצאת בגט דגט יפקיע לזיקה פ"ה ה"ג‬ ‫לגמרי‪ ,‬דכ' 'וחלצה' דוקא בחליצה אבל לא בגט‪ ,‬והא דמ"מ נתן גט תחילה‪ ,‬גט ואח"כ מאמר‪ ,‬צריכה גט למאמר וחליצה לביאתו הלא שניהם קונה ומשייר‪ ,‬ובנוס"א הק' דא"כ מה החילוק‬ ‫ממאמר של גדול‪.‬‬ ‫דוחה ומשייר‪ ,‬י"מ מדכ' 'ולא תהיה לאיש זר'‪ ,‬דאי איירי בבא לזיקה‪ ,‬גט ואח"כ חלץ‪ ,‬אי"צ כלום‪.‬‬ ‫עליה הלא הוי אשתו‪ ,‬ואי בשחלץ לה הותרה לשוק‪ ,‬וע"כ‬ ‫גט ואח"כ בעל‪ ,‬צריכה גט וחליצה‪ ,‬דאסור לקיימה כיון שנתן גט חליצת קטן בן ט' ויום א'‪ ,‬לר"מ דינה כביאתו שקונה ומשייר‬ ‫בנתן לה גט אבל איסור יבמה לשוק ילפי' מדכ' 'יבוא עליה' ולא אחר [וכ"ד‬ ‫רש"י והראשונים דלדעת רב צב‪ :‬דיליף מלא תהיה דאין קידושין תופסין בה בתחילה‪ ,‬וש"מ דביאה פסולה אינה פוטרת‪ ,‬והא דחליצה [ועשו חליצה כגט‪ ,‬כמו דביאה הוי כמאמר]‪ ,‬ולרבנן אינה‬ ‫כלום‪ ,‬דדוקא ביאתו הוי כמאמר לפי שביאה בגדול קונה אף‬ ‫חליצה‬ ‫שאני‬ ‫‪,‬‬‫למאמר‬ ‫גט‬ ‫צריכה‬ ‫וחלץ‬ ‫מאמר‬ ‫דתנן‬ ‫פוטרת‬ ‫פסולה‬ ‫איסורה לשוק הוי בעשה]‪ ,‬א"נ אי לאיסור לשוק הול"ל החוצה‪ ,‬והכא ילפי'‬ ‫מייתור ד'איש זר'‪[ ,‬א‪.‬ה‪ .‬ואילה"ק דילמא אתי קרא למאמר‪ ,‬כיון דילפי' לה שעיקרה לפטור‪ ,‬משא"כ ביאה שעיקרה לקנין והקנין מפקיע שלא לדעת‪ ,‬אבל חליצתו עשו דומיא דגט בגדול דאינו אלא‬ ‫לעיל פ"ב ה"א מקרא]‪ ,‬וחזקיה יליף בנותן גט לאיסור עליו ועל אחיו לזיקה‪ ,‬וכיון דהוי ביאה פסולה לא הוי קנין‪ ,‬ומ"מ אין הביאה קונה לדעת והא דמצינו להלן פי"ב ה"ד לגי' המשנה שבירו' דחליצת קטנה מהני‬ ‫מדכ' גבי מחזיר גרושתו 'לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה לשוב לחומרא‪ ,‬דיהנו קידושין בצרתה‪ ,‬כיון דכל יבמה שאין כולה מדיעבד‪ ,‬פי' תוס' קד‪ :‬דהיינו בגדול עוע"ג‪[ ,‬ומטו מהגר"ח דהא דלא מהני‬ ‫גדול עוע"ג בקנין דקנין צריך דעת‪ ,‬אבל חליצה אי"צ דעת אלא כונה שאינו‬ ‫לקחתה'‪ ,‬ואשר שלחה יתירא‪ ,‬ומה"א יתירה ילפי' לאסור לאחים שאחיהם לחוץ לעולם היא בפנים עד שתצא לחוץ‪.‬‬ ‫מתעסק‪ ,‬ולכך מהני בדיעבד]‪ ,‬אבל קטן בן ט' לא מהני אפי' גדול עוע"ג משום‬ ‫שלחה‪.‬‬ ‫דאימעיט מ'איש'‪.‬‬ ‫פ"ה ה"ד‬ ‫לא חלץ תחילה ‪ ,‬אין אחריה כלום פי' שעשה בשניה מאמר פ"ה ה"ז‬ ‫אין חליצה לנשואה‪ ,‬ולא ילפי' ק"ו מגט שמהני בה‪ ,‬דכ' 'וכתב‬ ‫או גט או בעל‪ ,‬וכן בעל תחילה לא מהני מאמר או גט או עוד בדין ב' יבמות‪ ,‬חלץ וחלץ‪ ,‬או חלץ ועשה מאמר או גט‬ ‫לה ספר כריתות' וגו' דניתרת דוקא בגט‪ ,‬ואף אין חליצה‬ ‫או בעל‪ ,‬אין אחר חליצה כלום‪ ,‬וכן בעל ובעל‪ ,‬או בעל ועשה‬ ‫חליצה בשניה‪.‬‬ ‫פוטרת ומשייר בנשואה‪ ,‬דלא כ' בנשואה 'לא תהיה לאיש‬ ‫מאמר או גט או חלץ‪ ,‬אין אחר ביאה כלום‪ ,‬בין ביבם א' וב'‬ ‫זר' כנ"ל‪.‬‬ ‫ביאה אחר חליצה פוסלת מהכהונה‪ ,‬אף שאין חליצה אחר יבמות‪ ,‬ובין בב' יבמין ויבם א'‪.‬‬ ‫חליצה מ"מ כיון דנבעלה לפסולה‪ ,‬דהחולץ קאי עלה בלאו‪ ,‬אמנם בירו' לא‬ ‫דעת ר"ש בגדר מאמר וגט‪ ,‬לר"ש מאמר ספק קונה‪ ,‬אבל גט‬ ‫פ"ה ה"ח‬ ‫מצינו לדרשא דלא יבנה‪ ,‬ובר"מ איתא שהוא מד"ס ושמא הכא היינו פסול‬ ‫קונה ומשייר‪ ,‬דתניא לר"ש בעילה בתחילה אין אחריה כלום‪,‬‬ ‫מתי והאם יש מאמר או גט אחר חליצה וביאה‪ ,‬אחר חליצה‬ ‫ומשמע דבעילה שלאחר גט מהני מאמר בשלישית‪ ,‬וש"מ‬ ‫מדרבנן‪ ,‬ואילה"ק הלא פסולה לכהונה משום חלוצה הנה בבבלי‬ ‫אין כלום בין חליצה בתחילה‪ ,‬בין באמצע אחר מאמר או גט דהוי‬ ‫יבמות כד‪ .‬מבואר דאיסור חלוצה מדרבנן ושמא מק' הלא כבר פסולה‪ ,‬אמנם‬ ‫דגט פוטר ומשייר‪[ ,‬ואי"ל אחר מאמר‪ ,‬כיון דמספק"ל האם מאמר‬ ‫חליצה פסולה‪ ,‬ובין בסוף אחר מאמר וגט‪ ,‬ואחר ביאה‪ ,‬לת"ק רק‬ ‫בתו"כ דריש מקרא ד'ואשה גרושה מאשה לא יקחו'‪ ,‬וי"ו ד'ואשה' לרבות‬ ‫קונה‪ ,‬ממ"נ או קנה לראשונה או לשניה]‪.‬‬ ‫בתחילה אין אחריה כלום‪ ,‬אבל אחר מאמר או גט הוי ביאה פסולה‬ ‫חלוצה‪ ,‬ושמא ס"ל לירו' דהוא ד"ת [כדאיתא ברש"י מכות יג‪ ,.‬וי"מ דנח' בהכי‬ ‫וצריכה חליצה לזיקה‪ ,‬ואי עשה מאמר צריכה גט‪ ,‬ואי נתן גט אוסר בקרובות‪,‬‬ ‫ביבמות פה‪ :‬ועי"ש בערוך לנר]‪ ,‬וכ"ת דנפסלה מלאכול בתרומה‬ ‫דעת ר"ג בגדר מאמר וגט‪ ,‬הנה לר"ג במתני' אין גט אחר גט ולא מאמר‬ ‫והתבאר לעיל ה"ג דשאני חליצה פסולה שעיקרה פטור משא"כ ביאה‬ ‫שעיקרה קנין‪ ,‬ולר' נחמיה אף באמצע אחר גט ואף בסוף אחר מאמר‬ ‫אחר מאמר‪ ,‬ולכאו' ס"ל דמאמר ספק קונה וה"נ גט ספק קונה‪[ ,‬א‪.‬ה‪ .‬פי' אף שחזרו לבית אביה כהן]‪ ,‬תק' וכי הנושא חלוצתו פסולה‬ ‫וגט אין אחריה כלום דלא מהני מאמר או גט‪.‬‬ ‫ואי קני בראשונה לא קנה בשניה‪ ,‬ואי לא קני בראשונה אף מלאכול בתרומה הלא תניא [ביבמות מד‪ ]:‬דהנושא חלוצתו כשרה וולדה‬ ‫בשניה לא קנה‪ ,‬אבל יש להוכיח דס"ל דמאמר וגט קונים כשרה‪ ,‬דאינה מתחללת אלא מביאת חי"כ כמבואר שם סח‪ :‬או אפי' מחי"ל‬ ‫האם צריכה גט אליבא דר' נחמיה בביאה באמצע או בסוף‪ ,‬לרבנן‬ ‫ומשיירים‪ ,‬תניא דר"ג מודה לחכמים שיש גט אחר מאמר‪ ,‬שהם פסולי קהל‪ ,‬כדמשמע להלן פ"ז [וכ"מ לעיל דבנה פסול רק מחי"כ‪ ,‬וע"ע‬ ‫דבבל ביאה פסולה פוטרת בין אחר מאמר ובין אחר גט‬ ‫ומאמר אחר גט‪ ,‬וגט אחר מאמר וביאה [בג' יבמות]‪ ,‬ומאמר ביכורים פ"א ה"ה]‪ ,‬ודאמרי' להלן פ"ז המחזיר גרושתו נפסלה בתרומה‪ ,‬שאני‬ ‫בראשונה‪ ,‬ולרבנן דא"י רק ביאה שאחר מאמר פוטרת‪ ,‬אבל‬ ‫גרושתו דכ' ב יה טומאה כדפי' רבינו מאיר בתורא"ש מד‪ :‬ודתניא היא כשרה‬ ‫אחר גט וביאה‪[ ,‬בג' יבמות]‪ ,‬וע"כ דמאמר קונה ומשייר קאי על מחזיר חלוצה‪ ,‬וילה"ק דלעיל פ"ב ה"ח תני הבא על אחות חלוצתו לא‬ ‫ביאה אחר גט אינה פוטרת וצריכה חליצה‪ ,‬כיון דהגט דחה לזיקה‪ ,‬אבל‬ ‫ביאה אחר המאמר קנתה כל מה ששייר המאמר‪[ ,‬ואפשר דסברא זו אף‬ ‫דאל"ה מ"ט יש גט אחר מאמר וביאה‪ ,‬וע"כ דגט פוטר פסלה‪ ,‬ומשמע דעל החלוצה עצמה פסלה‪ ,‬וצ"ע‪ ,‬ולכך צ"ל דהא‬ ‫ומשייר דאל"ה מ"ט יש מאמר אחר גט וביאה‪ ,‬ולפי"ז טעמא‬ ‫אליבא דת"ק‪ ,‬כיון דלא אשכחן לת"ק דביאה אחר מאמר אינה פוטרת]‪ ,‬והנה‬ ‫דפסלה מהכהונה י"ל בבאו האחים‪ ,‬וכמ"ד דשאר האחים‬ ‫אמרו בשם ר' יוחנן דג' אמרו דבר אחד דמאמר קונה קנין אלים‪,‬‬ ‫דר"ג דקנה ראשון אף מה ששני עתיד לקנות‪.‬‬ ‫חייבים כרת על החלוצה משום אשת אח‪ ,‬אבל למ"ד דאף‬ ‫ר"ש דמספק"ל אי מאמר קונה לגמרי‪ ,‬ור"ג שאין מאמר אחר מאמר‪ ,‬ור'‬ ‫ל דעת ר"ג במאמר או גט בשניה אחר מאמר וגט בראשונה‪ ,‬האחים אינם חייבים כרת‪ ,‬י"ל דפסל לכהונה היינו בבא על הצרה‪,‬‬ ‫נחמיה דתניא ג' יבמות שעשה מאמר ביאה וגט או מאמר‬ ‫גט אי נימא דהגט הפקיע יותר ממה שקנה מאמר‪ ,‬הוי גט וכמ"ד דחייב על הצרה כרת‪ ,‬אבל למ"ד דפטור י"ל בבאו‬ ‫בשלישית‪ ,‬לר' נחמיה הראשונה צריכה גט וחליצה ואין‬ ‫אחר גט‪ ,‬ואי הפקיע רק למאמר‪ ,‬מהני הגט בשניה‪ ,‬מאמר אי אחים על הצרה‪ ,‬וכמ"ד דהוא והאחים חייבים על הצרה‪ ,‬אבל‬ ‫אחריה כלום וה"ה דיכול לחלוץ לשאר יבמות‪ ,‬דאיכא ק"ו לביאה‬ ‫נימא דהגט פטר כל מה שקנה מאמר מהני מאמר אחריו‪ ,‬ואם למ"ד דכולם פטורים אף בצרה‪ ,‬י"ל כר"ע דיש ממזר‬ ‫שאינה פוסלת לכהונה מחליצה הפוסלת לכהונה ואין אחריה‬ ‫אין הגט פוטר יותר ממה שקנה מאמר‪ ,‬אין מאמר אחריו פי' בחלוצה‪ ,‬א"נ ככו"ע וכשהיה יבמה כהן ומחלל בביאתה דנעשית‬ ‫כלום‪ ,‬לחכמים צריכות ג' גיטין וחליצה אחת ומבואר דלר' נחמיה‬ ‫חללה ע"י איסורי כהונה כמבואר בקידושין עז‪ .‬ובירו' מכות פ"א ה"א והוא‬ ‫דאפש"ל כיון דגט לא מהני לדחות לכל הזיקה ה"נ לא מהני לדחות לכל‬ ‫ביאה פסולה אף שאינה פוטרת מ"מ אין אחריה כלום‪ ,‬דהוי כמאמר אחר‬ ‫מתו"כ אמור‪ ,‬ודעת הר"מ איסו"ב פי"ח דכל שנבעלה לפסול לה נעשית זונה‬ ‫המאמר ואשתייר מאמר‪[ ,‬אבל בחליצה מסלק לזיקה ומאמר]‪ ,‬והנה בבבלי‬ ‫מאמר‪ ,‬והיינו דביאה פסולה הוי כמאמר‪[ ,‬ומהני ביאה אחריה כיון דביאה קונה‬ ‫ופסולה לכהן ולתרומה‪[ ,‬ודלא כשאר ראשונים עי' שו"ע אה"ע ו' ח']‪ ,‬וע"י‬ ‫מבעי האם מאמר תליא בזיקה‪ ,‬ואפשר דתליא הני ספיקות בזה‪ ,‬דאי מאמר‬ ‫מה ששייר המאמר‪ ,‬אבל ש"מ דאין ביאה אחר מאמר פוטרת‪ ,‬ודלא כרבנן‬ ‫פסול דרבנן מבואר בר"מ שם פי"ט ח'‪ ,‬דאין נעשית זונה אבל נעשית חללה‪,‬‬ ‫קאי לחודיה פטר הגט רק למאמר‪ ,‬ואת"ל דתליא הא בהא‪ ,‬ופוטר המאמר‬ ‫דא"י‪[ ,‬א‪.‬ה‪ .‬והיינו דלרבנן דבבל ודאי תק' דמבואר דלר' נחמיה הראשונה‬ ‫והמל"מ שם הק' מ"ש‪ ,‬ובאו"ש כ' לבאר בר"מ דמקורו מירו' דידן‪ ,‬דמבואר‬ ‫לזיקה ילה"ס האם כשנותן גט פוטר לכל המאמר או אינו פוטר‪.‬‬ ‫צריכה חליצה ואין ביאה פסולה פוטרת]‪ ,‬והא דלא שמעי' הכי לר' נחמיה‬ ‫ממתני' דתנן אין אחר ביאה כלום‪ ,‬כיון דאפשר משום דביאה פסולה פוטרת‪,‬‬ ‫דנושא חלוצתו אינה נפסלת בביאה‪ ,‬וטעמו לאו משום דאין חי"ל מיפסלא‪,‬‬ ‫משא"כ בבריתא דצריכה חליצה‪ ,‬וכיון דביאה בשניה חשיב כמאמר‪ ,‬מבואר‬ ‫כיון דדעת הירו' דאף חי"ל מיפסלא כדס"ל במחזיר גרושתו‪ ,‬אלא משום‬ ‫ילה"ס לר"ג‪ ,‬האם יש ביאה פסולה אחר ביאה פסולה פי' שנתן‬ ‫דלר' נחמיה אין גט אחר מאמר‪ ,‬אבל לר"ג יש גט אחר מאמר‪ ,‬דביאה בסוף‬ ‫דאינה נפסלת משום זונה מאיסור דרבנן‪ ,‬והכי משני דנבעלה לכהן ונעשית‬ ‫גט ובא עליה ואח"כ בא על השניה‪ ,‬דשמא כל מה שיכולה ביאה שניה לקנות‬ ‫דמתני' איירי אחר גט ומאמר‪ ,‬כ"פ הרמב"ן לסוגיא זו‪ ,‬אבל ק"ק דלפי"ז אין‬ ‫חללה אף מאיסור דרבנן‪.‬‬ ‫קנתה בביאה הראשונה‪ ,‬והאם יש ביאת בן ט' אחר ביאת בן ט'‬ ‫הקו' מר' יוחנן אלא מגופא דבריתא]‪.‬‬ ‫דעשו לביאתו כמאמר‪ ,‬ואת"ל דאין ביאה פסולה אחר ביאה פסולה ובן ט'‬ ‫הא דהדר ותני דאין אחר חליצה כלום‪ ,‬קמ"ל אף בב' יבמות‬ ‫אחר בן ט' משום דכח שניהם שוה‪ ,‬ילה"ס האם יש ביאה פסולה‬ ‫הבא על יבמתו‬ ‫דלא מהני מאמר בצרתה אמנם צ"ע מנין לחליצה פסולה בב' יבמות‪.‬‬ ‫אחר ביאת בן ט' כדשמעי' לעיל דלר"ג יש מאמר אחר ביאה פסולה‪ ,‬וכן‬ ‫להיפך‪.‬‬ ‫פ"ו ה"א‬ ‫ילה"ס האם חכמים מודים לר"ג ביבמה אחת דאין מאמר הא דאמרו אין אחר חליצה כלום אף דמהני קידושי החולץ לג אופנים דמהני יבום בדיעבד‪ ,‬יבום מהני בשוגג כסבור שהיא‬ ‫אחר גט ומאמר‪ ,‬דבב' יבמות פשיטא דנח' האם מה שיקנה בשניה קנה בה דהא לכו"ע לחולץ אין בה כרת‪ ,‬י"ל או כרבי דמאמר קונה שלא לדעת אשתו ובמזיד שלא נתכוין לשם קנין ואפי' שניהם שוגג או מזיד‪,‬‬ ‫בראשונה‪ ,‬אבל ביבמה אחת שמא אף לחכמים אין מאמר אחר אבל קידושין תפסי רק מדעת ד'והלכה והיתה לאיש אחר' משמע ואפי' אנוסים ופי' בבבלי שנתקשה לאשתו ואח"כ הדביקוהו‪ ,‬דאל"ה אי"ז‬ ‫גט ומאמר והיינו לצד דאשתייר מאמר אחר גט‪ ,‬ונ"מ האם צריכה גט מדעת‪ ,‬ומתני' איירי בשלא מדעת א"נ אף לחכמים וע"כ מתני' בעשה אונס דאין קישוי אלא לדעת‪ ,‬וי"מ בירו' דמשמש באבר מת קנה‪ ,‬ובין ברצון‬ ‫נקט לאורחיה‪ ,‬א"נ אפי' שוגג שאינו אנוס‪ ,‬ואף המערה‪ ,‬ואין חילוק בין‬ ‫מאמר מדעת‪ ,‬וכשנתכוין לקנות לשם מאמר לא קני‪.‬‬ ‫שני למאמר השני‪.‬‬ ‫ביאה לביאה שלא כדרכה‪.‬‬ ‫ילה"ס האם קידושין לאחר ל' פוטרת אחותה מיבום‪ ,‬והיינו מאמר ביאה גט וחליצה האם מהנו שלא לדעת‪ ,‬מאמר‪,‬‬ ‫תני ר"ח דחרש ושוטה שבעלו קנו ופטרו צרות‪ ,‬ול"א דדוקא‬ ‫לר"ג דאין מאמר אחר מאמר דדילמא כיון דקנה הראשון כל מה‬ ‫שאפשר לקנות לא תחול הזיקה‪ ,‬אבל אמרו דשאני מאמר לחכמים אינו קונה אלא מדעת‪ ,‬ולרבי קונה אף שלא פיקח שיש בו דעת מהני שלא לדעת ומשום כל הראוי לבילה‪ ,‬אין‬ ‫לדעת דומיא דביאה ביבמה דמהני שלא לדעת‪ ,‬ומ"מ בילה מעכבת בו‪.‬‬ ‫מקידושין וזיקה‪ ,‬דבמאמר קנה כל מה שאפשר לקנות ע"י מאמר‪ ,‬ולר'‬ ‫יוחנן דאפי' קידשו אותה מאה בנ"א תופשין בה דכל אחד שייר אף לרבי גט ביבמה מהני רק לדעת‪ ,‬כיון דדוקא מאמר שקונה מנין לשלא לדעת ושלא כדרכה וביאה שאינה גמורה‬ ‫במעשיו‪ ,‬י"ל דלא כר"ג דלר"ג קידושין אלו שכוחן לקנות במקצתן חל כל דמי לביאה שקונה ביבמה‪ ,‬אבל גט הפוטר דמי לחליצה והעראה‪ ,‬כ' 'יבמה יבא עליה'‪ ,‬וכ' 'ולקחה לו לאשה' אף שלא‬ ‫דמהני רק לדעת כמבואר להלן פי"ב דבעי שניהן מתכוונין‪[ ,‬ודתנן לדעתו שלא לשם קנין‪' ,‬ויבמה' אפי' על כרחה‪' ,‬יבמה יבא עליה'‬ ‫כח שיש במה שקנה ראשון ולא חיילי קידושין של האחרונים‪.‬‬ ‫בביאה ראשונה אסור משום זונה‪ ,‬ואפשר משום דבאיסור זונה נכלל ביאת‬ ‫דאי בת ישראל הלא לדעת הירו' אינה אוכלת מד"ת עי' להלן פ"ט ה"ה דאין‬ ‫וכ' 'ולקחה לו לאשה' שלא כדרכה ובבבלי הק' איך יליף לכל מילי‬ ‫זנות‪ ,‬ושאני בקידושין שאינו ביאת זנות אלא רק מחמת איסור]‪ ,‬ולחכמים‬ ‫ארוסה אוכלת מד"ת]‪ ,‬אבל לר"א ור"ש אוכלת‪ ,‬דלשון הויה זו‬ ‫מקרא‪' ,‬ויבמה' אפי' מן הצד שלא כדרך ביאה היא למטה והוא למעלה‪,‬‬ ‫אין זונה אלא גיורת ומשוחררת ושנבעלה בעילת זנות ודעת‬ ‫נישואין דומיא ד'כי תהיינה לאיש שתי נשים'‪ ,‬אבל הק'‬ ‫אלא שניהם מן הצד‪' ,‬ויבמה' אפי' בהעראה‪.‬‬ ‫תוס' דדוקא מחי"כ‪ ,‬והיינו בעילה שא"א להיות אלא זנות‪ ,‬משא"כ חייבי לאוין‬ ‫דהלא לר"א ור"ש בת כהן שנתארסה לישראל אינה אוכלת‬ ‫דתפסי קידושין‪ ,‬אבל דעת רש"י והרמב"ם דכל ביאת איסור הוי ביאת זנות‪,‬‬ ‫מדכ' 'בת כהן כי תהיה'‪ ,‬והיינו אירוסין ולא משני‪ ,‬ובבבלי סח‪ .‬דריש‬ ‫מה חשיב העראה וגמר ביאה‪ ,‬לר"י בשם ר' שמואל העראה‬ ‫[ולפי"ז כיון דחכמים באו לחלוק על ר' יהודה‪ ,‬צ"ל דביאת אילונית אי"ז‬ ‫איסור‪ ,‬ומ"מ נעשית זונה‪ ,‬ועי' מ"מ אישות א' ד' ובאו"ש שם]‪.‬‬ ‫כדי שתכנס אצבע בין השפיות פרוזדור החיצון שקודם המקור‪ ,‬לפסול בת כהן לזר מקרא אחרינא ומייתר הך קרא לאסור את הנבעלת לפסול‬ ‫והיינו נשיקת אבר‪ ,‬ולר' יוחנן כניסת עטרה‪ ,‬למקור‪ ,‬אבל לר' בא לה‪ ,‬אבל הירו' יליף לתרוויהו מהך קרא‪[ ,‬והנה בבבלי פסלו דוקא את הזר‬ ‫ב"ח בשם ר' יוחנן כניסת עטרה זו גמר ביאה והעראה נשיקת אצלה‪ ,‬אבל כהן המחזיר גרושתו לא פסל‪ ,‬אבל לירו' לעיל פ"ד הי"ג אף זו איסור אילונית בישראל‪ ,‬הא דתנן כהן לא ישא אילונית משום‬ ‫וע"כ משום ביטול פ"ו אף ישראל בכלל‪ ,‬ותנן כהן משום סיפא דאין זונה‬ ‫אבר‪ ,‬ולר' יוחנן [בשם סתמא דירו']‪ ,‬גמר ביאה היינו כניסת כל הגיד‪ ,‬א"נ נפסלה‪ ,‬אמנם לעיל פ"ה ה"ב מבואר דבא על חלוצתו לא פסלה‪,‬‬ ‫העראה היא תחילת עטרה‪ ,‬וגמר ביאה הוא כל העטרה‪[ ,‬ועי' ט"ז וב"ש אה"ע שאינו זר אצלה‪ ,‬וע"ע או"ש איסו"ב יח' וע"ע ביהה"ל תרומות ו' ז']‪.‬‬ ‫אלא גיורת וכו'‪ ,‬ויש לעי' מ"ט לא תי' כבבלי דאמרו כהן אגב ד' ר' יהודה‬ ‫דעת ת"ק במשתמרת לביאה פסולה‪ ,‬התבאר דילפי' מ'כי תהיה' דאיכא איסור דוקא לכהן‪ ,‬ושמא אף בישראל איכא איסור משום ביאת זנות‪.‬‬ ‫כ']‪.‬‬ ‫המערה‬ ‫את‬ ‫עשו‬ ‫ד‬ ‫כיון‬ ‫בעריות‬ ‫אי"ל‬ ‫‪,‬‬‫ביאה‬ ‫בגמר‬ ‫הנ"מ‬ ‫כגומר‪ ,‬ואי"ל בשפחה חרופה חציה שפחה חציה בת חורין המאורסת לפסול מאירוסין‪ ,‬והיינו מדכ' לאיש יתירא‪ ,‬דהול"ל כי תהיה לזר‪ ,‬דפעמים טעמא דר' יהודה‪ ,‬דכ' 'בין שורתם יצהירו'‪ ,‬וכ' 'ולא יפנה דרך‬ ‫כרמים' דחטא אנשי דור המבול ששימשו נשותיהם לא לפ"ו‪ ,‬אלא 'כי‬ ‫איש המאכיל נמי פוסל‪ ,‬ולא ילפי' ק"ו מביאת זר שאינה פוסלת‬ ‫לעבד‪ ,‬והבא עליה חייב מלקות ואשם‪ ,‬אבל אינו חייב עליה עד שיפלוט‬ ‫שכבת זרע דכ' 'ואיש כי ישכב את אשה שכבת זרע'‪ ,‬אלא באלמנה בכהונה ופוסלת בתרומה‪ ,‬דביאת כהן הפוסלת בכהונה השחית כל בשר את דרכו על הארץ'‪ ,‬וכן כ' 'אכלו ולא ישבעו הזנו‬ ‫לכה"ג‪ ,‬דחייב על חללה בהעראה ככל חייבי לאוין שמתחייב תפסול בתרומה‪ ,‬דשאני זר שאינו מאכיל את האחרות‪ ,‬ולא יפרוצו' שלא היתה ביאה לשם בנים שלא יתפרצו בבנים‪ ,‬וכ'‬ ‫'ויקח לו למך שתי נשים' עדה שהיה מתעדן בגופה שהיה‬ ‫ולר"א ור"ש לא ילפי' להאי ק"ו כיון דשאני כהן שהוא ראוי‬ ‫בהעראה כדלהלן ה"ב‪ ,‬ומשום ביאה משנכנסה עטרה פי' כיון דכ' 'לא‬ ‫יחלל' וגם 'לא יקח'‪ ,‬לחייב על ביאה בהעראה‪ ,‬ועל קידושין בגמר ביאה‪ ,‬דאין לאכול‪ ,‬אבל אי"ל משום שראוי להאכיל אחרות‪ ,‬דתנן להלן משקה כוס של עקרין‪ ,‬וצילה שהיה יושב בצילה של בנים‪.‬‬ ‫אשה מתקדשת בהעראה‪ ,‬כמבואר בבבלי קידושין י‪[ .‬ומשמע דהעראה היא דפצוע דכא וכרות שפכה שלא באו על נשותיהם משנעשו כך‪,‬‬ ‫נשיקת אבר]‪ ,‬וחיוב משום חילול זרעו‪ ,‬לר' בא בר ממל משגמר אוכלת אשה הנשואה להם בתרומה‪ ,‬והני אינם ראויים הק' לר' יהודה האם עקרה וזקינה אסורות בביאה‪ ,‬אבל לישא אף‬ ‫לחכמים אסור‪ ,‬כפי שאסור אילונית כמבואר בתוספתא פ"ח‪.‬‬ ‫ביאתו דהוי ביאה הראויה להזריע‪ ,‬אבל לר' בא ב"ח בכניסת העטרה הוי להאכיל כלל‪.‬‬ ‫גמר ביאה ומתחייב משום קידושין‪ ,‬ומשום חילול זרעו‪[ ,‬ותימה דנח' כהנת שנתאלמנה מפסול כהונה‪ ,‬אף לת"ק מהאירוסין פנוי הבא על הפנויה שלא לשם אישות וכ"ש נשוי‪ ,‬לר"א הרי"ז‬ ‫תאכל‪ ,‬וה"ה נשואה שלא נבעלה‪ ,‬אבל אלמנה מהנישואין בעילת זנות‪ ,‬וש"מ דלשם אישות שרי אף דמתקדשת רק בסוף ביאה‬ ‫במציאות‪ ,‬ממתי הוי ביאה הראויה להזריע]‪.‬‬ ‫ולא בהעראה‪ ,‬דכולה חדא ביאה‪ ,‬ולפי"ז כהן גדול מקדש בביאה ולא‬ ‫כל הנשים מטמאות בבית החיצון‪ ,‬לר' יוחנן מקום שנראה שנבעלה‪ ,‬וה"ה ארוסה שנבעלה‪ ,‬לא תאכל‪.‬‬ ‫הוי כבא על בעולה אך האחרונים פי' דכונת הירו' ללמד דתחילת ביאה‬ ‫כשתינוקות יושבות למים שנפתח מעט הרחם‪ ,‬אבל לר"ל ור' פ"ו ה"ד‬ ‫קונה‪ ,‬אבל אי סוף ביאה קונה אסור לכה"ג לקדש בביאה‪ ,‬ולמס' הבבלי דקונה‬ ‫זכאי כיון דאותו מקום מטמא במגע שרץ ול"ח מגע בית הסתרים‬ ‫לה נשים האסורות לכה"ג‪ ,‬אלמנה ואף מהאירוסין‪ ,‬דכ' בסוף ביאה ה"נ אסור לקדש בביאה‪ ,‬אמנם לעיל התבאר דהירו' ס"ל דהעראה‬ ‫לא קונה‪ ,‬וצ"ע מ"ט הביאו ראיה מר"א ולא מרבנן דנח' על ר"א‪ ,‬וכי נימא דכל‬ ‫השיניים‬ ‫שאינו מטמא‪ ,‬ולא בעי קרא לטמא נדה‪ ,‬אלא מטמא עד בית‬ ‫תלתולי בשר כמין שינים שסוגרים את הרחם‪ ,‬אבל לפנים מבית השינים טהור‪' ,‬אלמנה' ומשמע אף מן האירוסין‪.‬‬ ‫המקדש בביאה הוי ביאת זנות ואף אי נימא דדעת הירו' דליכא איסור [כדעת‬ ‫ובשם שמואל אמרו דכל בית הבושת נקרא בית החיצון מוכת עץ ובוגרת‪ ,‬לתנא דמתני' מוכת עץ אסורה‪ ,‬ובוגרת‪ ,‬הראב"ד אישות א' ד'‪ ,‬ודלא כמ"מ וכדמשמע להלן פי"ג] מ"מ לא ראוי‬ ‫לת"ק אסורה דכ' 'בבתוליה'‪ ,‬ור"א ור"ש מכשירין עי' בבבלי במאי לעשות כן [א‪.‬ה‪ .‬צ"ב דלכאו' לראב"ד שרי]‪ ,‬ועוד צ"ע מ"ט לא הוכיח הירו'‬ ‫לטמא‪.‬‬ ‫פליגי ובירו' לא משמע הכי‪ ,‬ושאני מוכת עץ שיצאו בתוליה לחוץ‪ ,‬לכהן הדיוט דשרי לקדש בביאה‪.‬‬ ‫קנין יבום בביאה גרועה דמתני'‪ ,‬לר' יוחנן הוי כאשתו וקנה הכל‪,‬‬ ‫ויש אומרים בוגרת אסורה‪ ,‬ומוכת עץ לת"ק אסורה‪ ,‬ולר"א פ"ו ה"ו‬ ‫וכן הוכיח ר' יוסי מדתנן כנסה ה"ה כאשתו ומשמע אפי' ביאה‬ ‫ור"ש מותרת‪ ,‬ושאני בוגרת שעברו ימי הנעורים אבל בעולה אף פריה ורביה‪ ,‬לא יבטל מפ"ו אא"כ יש לו בנים‪ ,‬לב"ש ב' זכרים‬ ‫דכ' במשה 'גרשום ואליעזר'‪ ,‬ולב"ה זכר ונקבה דכ' בבריאת‬ ‫גרועה‪ ,‬אבל לשמואל קנה לירש את המת ולאוסרה לאחין‪ ,‬שלא עברו ימי הנעורים פשיטא דאסורה‪.‬‬ ‫ולהתיר צרתה לשוק ואף דביאה גרועה אינה עושה אירוסין‪ ,‬מ"מ איתרבי‬ ‫טומאה לאחות מוכת עץ לכהן הדיוט‪ ,‬לר"מ ור"ש לא יטמא העולם 'זכר ונקבה בראם'‪ ,‬לר' בון ב"ה אמרו אפי' זכר ונקבה‪,‬‬ ‫מקרא דהוי יבום‪ ,‬ואמר ר"י ב"א דלשמואל לא קנה לכל בהערה‬ ‫ולרבנן יטמא‪ ,‬וא"ש דעת ר"ש אליבא דתנא דמתני' דמו"ע אסורה‪ ,‬דאל"ה הוי מקולי ב"ש וחומרי ב"ה דבעי דוקא זכר ונקבה‪[ ,‬א‪.‬ה‪ .‬עי'‬ ‫בה שאינו קנין כקנין קידושין‪ ,‬אבל בגמר ביאה קנה הכל ואפי' בשוגג [ומשמע דמטמא גם לאחותו בוגרת‪ ,‬ובבבלי מבואר דלכו"ע אינו נטמא רשב"א סא‪ :‬דהק' דבזכר ונקבה ב"ש לחומרא דאינו יוצא עד שיהיו לו ב'‬ ‫זכרים‪ ,‬ועי' ירו' פאה פ"ו ה"ב דחשבי' קולי ב"ש‪ ,‬דוקא אי הוי קולי מב' צדדין‪,‬‬ ‫לבוגרת] ולרבנן פי' ת"ק אליבא דתנא דמתני' דאסרו גם מו"ע וגם בוגרת‬ ‫דלא קנה בעלמא משום דמיחסר דעת‪ ,‬אבל ביבום קני‪ ,‬ור' מתנייא אמר‬ ‫ועי' בשיעורי ר' איצלה מפונביז' יבמות סימן יא' דכתב דספק הירו' הוא האם‬ ‫ה"מ דלא קנה בבא עליה בבית אביה דעושה רק אירוסין‪ ,‬אבל‬ ‫אילה"ק מ"ט נטמא לאחות מו"ע הלא אינה בתולה ואינה ב"ה אמרו אפי' וב"ש דוקא או איפכא‪ ,‬ואמרו דע"כ ב"ה אמרו אפי' דאי ב"ש‬ ‫בבית בעלה פי' שנכנסה לחופה קנה [וברמב"ן הק' מ"ש חופה ביבמה‪,‬‬ ‫אבל בקרן אורה פי' דכיון דלשמואל עושה בביאה זו רק אירוסין שפיר שייך נערה פי' הא דכ' נערה באנוסה ומפותה מגלה על בתולה למעט לתרוייהו‪ ,‬אמרו אפי' וב"ה דוקא נמצא דב"ש לקולא]‪ ,‬ואמרו דבני בנים כבנים‪,‬‬ ‫ובנות הבנות כבנות אבל בן הבת ובת הבן לא עולין‪ ,‬והנה לר' בון יש לעי'‬ ‫אנוסה‬ ‫למעט‬ ‫הבתולה'‬ ‫'ולאחותו‬ ‫דכ'‬ ‫טומאה‬ ‫דשאני‬ ‫י"ל‬ ‫ד‬ ‫חופה]‪.‬‬ ‫ומפותה‪ ,‬ודוקא אשר לא היתה לאיש‪ ,‬ומו"ע יצאו בתוליה מ"ט לא עולין‪ ,‬וצ"ל דהך מ"ד פליג וכשי' הבבלי דבעי דוקא זכר ונקבה‪ ,‬ולפי"ז‬ ‫אפי' מתו בנו ובתו‪ ,‬ונשאר בן הבת ובת הבן יצא‪ ,‬ולפי"ז יל"פ דבן הבת לבדן‬ ‫שלא ע"י איש [ומשמע דת"ק דמתני' לאו ר"מ ובבבלי לא משמע הכי]‪.‬‬ ‫האם ביאה גרועה מאכילה בתרומה‪ ,‬לשמואל דלא קנה לכל אם‬ ‫לא מהני‪ ,‬וכן בת הבן לבדן לא מהני‪.‬‬ ‫אכלה בבית בעלה פי' אלמנה מהנישואין אוכלת ואף דהוי ביאה גרועה‬ ‫ועושה רק כאירוסין‪ ,‬מ"מ ארוסה אוכלת ד"ת‪ ,‬ורבנן גזרו עליה‪ ,‬והנה דעת עוד בדין טומאת כהן לאחותו ואשתו‪ ,‬כ' 'הקרובה' לרבות נולדו לו אילונית או סריס אין מקיים בהם פריה ורביה‪.‬‬ ‫הירו' דארוסה אינה אוכלת מד"ת [א‪.‬ה‪ .‬וע"ע להלן פ"ט ה"ה וירו' כתובות פ"ה אחותו שנתארסה‪ ,‬אליו לרבות את הבוגרת ועי' תוס' ל"ל קרא‬ ‫ה"ד]‪ ,‬וצ"ל דבמקום יבם אוכלת מחמת אחיו המת‪ ,‬אבל אם לא אכלה הלא לא יצאו בתוליה ע"י איש‪ ,‬והא דגבי טומאה לאשתו‪ ,‬אמרי' נשא אשה ושהתה עמו י' שנים ולא ילדה‪ ,‬אינו רשאי לבטל‬ ‫בבית בעלה פי' אלמנה מן האירוסין אינה אוכלת‪ ,‬ומסייע 'קרוב' ולא ארוסה 'אליו' ולא גרושה‪ ,‬י"ל דשאני ארוסה מפ"ו‪ ,‬ומגרשה ואם הפילה מונה י' שנים משעה שהפילה‪ ,‬כדכ'‬ ‫לשמואל מדתניא בת ישראל פיקחת שנשאת לכהן חרש שעדיין לא נכנס‪ ,‬משא"כ אחותו דלעולם היא בפנים עד 'מקץ עשר שנים לשבת אברם בארץ כנען' בא על הגר‪ ,‬ולא‬ ‫מחשבים לשנים שהיו בחוץ לארץ דשמא עון חו"ל גורם‪ ,‬וכדתני‬ ‫אינה אוכלת דהוי נישואין דרבנן‪ ,‬ואם מת ונפלה ליבם‪ ,‬פיקחת שתצא‪.‬‬ ‫דתולין בכל דבר המונע מהריון ואם חלתה היא או חלה הוא‪ ,‬או‬ ‫אוכלת וחרשת אינה אוכלת דביאת היבם קונה קנין גמור וחרשת‬ ‫אינה אוכלת דכיון שלא אכלה בחיי בעלה אינה אוכלת אף אצל היבם‪ ,‬כה"ג באנוסתו או מפותתו‪ ,‬לא יכנוס‪ ,‬ואם כנס לא יוציא שהלך למדינת הים אין מונים לי' שנים‪.‬‬ ‫אמנם לעיל הובא דלר"י ב"א קני בשוגג אפי' לשמואל‪[ ,‬וכ' בק"א דר' מתנייא דעיקר קפידא של בתולה בשעת קיחה דהלא אשתו אחר קיחה נמי הוי‬ ‫בעולה‪ ,‬ונראה ברשב"א דבעולת עצמו ליכא איסור דאו' אלא דרבנן‪ ,‬ושל שהתה י' שנים ממי יש לה כתובה‪ ,‬לאחר י' שנים מותרת‬ ‫פליג על ר"י ב"א]‪ ,‬ואמר ר' יוסי דאפי' לא אכלה ממש אלא רק נראית‬ ‫לאחרים‪ ,‬דשמא הראשון לא זכה להבנות ממנה‪ ,‬ויש לה כתובה‬ ‫לאכול אוכלת‪ ,‬ולר' יוחנן דקנה לכל אפי' לא אכלה בבית בעלה אחרים יוציא כיון דנפגמה בידי אחרים‪.‬‬ ‫מהראשון וכן מהשני‪ ,‬ולאחר שהוחזקה עקרה אין לה‬ ‫אוכלת‪ ,‬ומסייע לר' יוחנן מדתניא בת ישראל פיקחת קטנה וממאנת לכה"ג‪ ,‬לא יקח קטנה דכ' 'אשה' ולא קטנה‪,‬‬ ‫כתובה‪[ ,‬י"א מהרביעי‪ ,‬ובשם ר' חזקיה מהשלישי דאיכא חזקה‬ ‫בתרתי]‪ ,‬וכיון שהוחזקה הוו קידושי טעות‪[ ,‬וכגון שלא הכיר בה]‪ ,‬ומ"מ‬ ‫מאורסת לכהן פיקח ונתחרש או נתחרשה קודם נישואין‪ ,‬וממאנת משתגדיל יכול לקחתה‪ ,‬וקמ"ל דל"ח גרושה‪.‬‬ ‫אינה אוכלת בתרומה‪ ,‬ואם מת‪ ,‬אפי' יבם חרש מאכיל דביאת‬ ‫כהן שאירס אלמנה‪ ,‬ונתמנה לכה"ג יכנוס‪ ,‬ומעשה ביהושע צריכה גט ולא דמיא לאילונית‪ ,‬דמ"מ אינה אלא חזקה‪ ,‬מהשלישי י"א‬ ‫יבום קונה ואי"צ דעת בזה‪ ,‬ובזה יפה כח היבם מכח הבעל‪.‬‬ ‫בן גמלא שקידש את מרתא בת ביתוס ומינהו המלך להיות דיש לה אבל מהרביעי וחמישי אין לה כיון דקידושי הרביעי‬ ‫כה"ג וכנסה [ועשה הערמה שהושיב לאמה בחופה ותנן יצא קידושי טעות‪ ,‬ואף דלא ילדה לרביעי וחמישי‪ ,‬מ"מ אין‬ ‫פ"ו ה"ב‬ ‫לד ביאה גרועה מועלת בשאר איסורים והיינו הבא על כל קול שהיא מקודשת‪ ,‬הרי"ז מקודשת ובבבלי דייק מדתנן ומינהו הראשונים נוטלים כתובתה שנתנו‪ ,‬דאמרי' שעכשיו‬ ‫העריות וילפי' לה בבבלי סח‪ .‬ואף בהעראה כמבואר בפ"ז דשבת‪ ,‬וכן הבא המלך ולא תנן ונתמנה‪ ,‬שלא היה רצוי אלא ע"י תרקבא דדינרי שהעלתה נתעקרה ולפי"ז א"ש הא דהשלישי [או השני] נותן כתובה‪ ,‬ול"א דהוי‬ ‫על א' מהפסולות‪ ,‬או אלמנה לכה"ג וגרושה וחלוצה לכהן מרתא לינאי המלך‪ ,‬וקמ"ל במעשה הנ"ל דאף מרתא לא רצתה מתחילה]‪ ,‬מק"ט מתחילה‪ ,‬כיון דאמרי' דנתעקרה לאחר הקידושין‪ ,‬ואם ילדה‬ ‫הדיוט איסורי כהונה‪ ,‬ועושים חללות‪ ,‬וגרושה נאסרת בתרומת בית אביה וילה"ס באירס קטנה ונתמנה להיות כה"ג האם כונס דדילמא מהחמישי‪ ,‬אינה נוטלת מהראשונים דאמרי' לה שתיקותיך‬ ‫דוקא אלמנה דדרשי' יקח יתירא כיון שאירס כונס אע"פ שאינה בתולה‪.‬‬ ‫יפה מדיבוריך דאי התברר שהיא בת בנים אמרי' לה שאין גיטה גט‪ ,‬והא‬ ‫בביאתה לכהן‪ ,‬ואיסור ממזר ונתין‪.‬‬ ‫כהן הדיוט שמת אחיו ונתמנה לכה"ג‪ ,‬לא יכנוס אף שעשה דל"א הכי מבואר בבבלי כיון דאמרי' השתא הוא שהבריאה‪.‬‬ ‫ביאה האסורה בכהונה‪ ,‬כ' 'אלמנה לא יקח' ואי"ל דוקא‬ ‫מדעתו‪ ,‬אלא אף אנס ואי"ז קיחה לרצונה‪ ,‬חייב דכ' 'לא יחלל מאמר‪ ,‬ואף לב"ש דמאמר קונה לסלק הזיקה‪ ,‬מ"מ לא הוי כאלמנה מח' אי חזקה בב' או בג'‪ ,‬נבעלת וראתה דם‪ ,‬לא תבעל‪ ,‬איכא‬ ‫זרעו בעמיו' כל שראוי להזריע לוקה‪ ,‬ואף אם הערה בה חייב אף שאירסה‪ ,‬כיון דמאמר קונה ומשייר‪ ,‬ואף לר"ש דמסתפק האם דתני דלא תבעל לשלישי ואיכא דתני לא תבעל לרביעי‪,‬‬ ‫ואפשר דנח' במח' הנ"ל בשהתה י' שנים‪ ,‬והא דנח' במל את‬ ‫מאמר קונה‪ ,‬ודלא כר"א בן ערך דמאמר קונה לגמרי‪.‬‬ ‫דאי"ז קיחה ואין ראוי להזריע לר"ע מדכ' 'ולא יחלל' ולא כ' לא יחול‪,‬‬ ‫א"נ מדכ' וי"ו‪ ,‬ולר' ישמעאל דמצינו דדריש ממקרא אחר‪ ,‬א"נ דלא דריש כה"ג שמת אחיו‪ ,‬חולץ ולא מיבם‪ ,‬וקמ"ל כמ"ד חליצה פטור הראשון והשני ומת לא ימול את השלישי דהוחזקה שאין דמו‬ ‫וי"ו‪ ,‬יליף מדכ' לקיחה משאר עריות לעשות את המערה להפקיע הזיקה‪ ,‬אבל למ"ד חליצה קנין והוי קונה ומגרש‪ ,‬ילה"ק וכי נבלע‪ ,‬ואיכא דתני לא ימול את הרביעי‪ ,‬אי"ל דמ"ד דלא ימול‬ ‫את השלישי ס"ל דחזקה בתרי‪ ,‬דאפשר דהכא מחמיר משום‬ ‫כגומר‪ ,‬ומ"מ לא ילפי' לאיסור ממזר דכ' באיסור כהונה 'ולא אומרים לו לקחת אלמנה‪.‬‬ ‫הסכנה‪.‬‬ ‫יחלל' שאינו ממזר אלא חלל‪ ,‬ולר' בא בר ממל ילפי' לשון קיחה פ"ו ה"ה‬ ‫לו אילונית וזונה לכהן‪ ,‬לת"ק כהן וה"ה ישראל לא ישא מעשה בר' נתן שבא לקיסרין של קפוטקייא‪ ,‬והיתה אשה‬ ‫משומרת יבם דעשה את המערה כגומר כנ"ל ה"א‪.‬‬ ‫שג' בניה מתו מחמת מילה‪ ,‬והביאו את הרביעי‪ ,‬וראה שאין‬ ‫חכמים‬ ‫כדאמרו‬ ‫זונה‬ ‫אילונית‬ ‫דאין‬ ‫[א‪.‬ה‪.‬‬ ‫בנים‬ ‫לו‬ ‫יש‬ ‫אא"כ‬ ‫אילונית‬ ‫פ"ו ה"ג‬ ‫פסול כהנת בתרומה‪ ,‬איסורי כהונה מהאירוסין‪ ,‬לת"ק לא להלן]‪ ,‬ולר' יהודה אף אם יש לו אשה ובנים לא ישא‪ ,‬שהיא בו דם ברית שהיה ירוק‪ ,‬ואמר להמתין ומלו לאחר זמן וחי‪,‬‬ ‫יאכלו דמשתמרת לביאה פסולה‪ ,‬וכ' ובת כהן כי תהיה לאיש זר היא זונה האמורה בתורה דכל ביאה שאינה לפ"ו הוי ביאת זנות‪[ ,‬ובערוך ונקרא 'נתן' על שמו ואף דהוחזק למות מחמת מילה‪ ,‬שאני היכא‬ ‫בתרומת וגו'‪ ,‬והויה לשון אירוסין ודרשי' אף לכהנת המאורסת לכהן לנר מתחילה צידד דרק אחר ביאה ראשונה הוי זונה‪ ,‬וככהן שאינו לוקה משום דרואים שאין דם ברית‪[ ,‬ועי' תוס' חולין מז‪ :‬ובמהרש"א שם‪ ,‬ובתוס שם ד‪:‬‬ ‫ופת"ש יו"ד רסג' ד']‪.‬‬ ‫זונה אלא לאחר שבא עליה‪ ,‬כמבואר ברש"י קידושין עח‪ .‬אמנם כ' שם דאף‬ ‫הפסול לה‪ ,‬שאינה אוכלת בתרומה [א‪.‬ה‪ .‬לכאו' מתני' איירי דוקא בבת כהן‪,‬‬ ‫לז תנן דהמפלת מונה י' שנים משעה שהפילה‪ ,‬וכן אם היו דעבדי צאן ברזל אינו מכור כרשב"ג‪ ,‬ור"א כת"ק‪ ,‬וש"מ דנח' האם לעדותו של ר' פנחס בן יאיר אבל כלפי מעשרות דאו' לא‬ ‫רצה להקל‪.‬‬ ‫לה בנים ומתו‪ ,‬מונים משעת מיתה דיכולה לומר דעתה מהני מכר לשעה‪.‬‬ ‫ולדות בהמת ושפחת מלוג‪ ,‬לרבנן ולד בהמה לבעל וולד האם בנים או בנות מאכילים במקום שיש עובר‪ ,‬זכרים לבדן‬ ‫איתרע מזלה‪.‬‬ ‫מי מצווה על פ"ו‪ ,‬לת"ק האיש מצווה על פ"ו ולא האשה דכ' שפחה לאשה [בבבלי כתובות עט‪ :‬מבואר דשפחה שתמות חשיב מכליא עם עובר מאכילים דאית להו ס"ס אם זכר או נקבה ואף אם‬ ‫קרנא‪ ,‬אבל בהמה אף אם תמות יש את עורה‪ ,‬ובסוגית הירו' לא משמע הכי]‪ ,‬זכר שמא אינו בר קיימא ומספק לקולא ומכאן ראיה לפנ"י כתובות‬ ‫ולחנניה בן אחי יהושע בשתיהם לבעל‪ ,‬ר' יוחנן ושמואל ט' דהיתר ס"ס משום דספק א' הוי ספק דאו' מדרבנן לקולא וכשיש עוד ספק‬ ‫'ומלאו את הארץ וכבשוה' ללא וי"ו והיינו לשון יחיד‪ ,‬וע"כ‬ ‫הוי ספק דבריהם ושרי‪ ,‬ונקבות לבדן עם עובר אין מאכילות דיש‬ ‫הזכר דדרכו לכבוש‪ ,‬ולר"י בן ברוקה על שניהם כ' 'ויברך וגו' כחנניה בן אחי יהושע‪ ,‬ורב כרבנן‪.‬‬ ‫הטעם לרבנן דולד שפחה לאשה הנה שמואל הק' לרב דאי להם רק ספק האם הוא בן קיימא‪ ,‬אבל אי הוי בן קיימא‪ ,‬בין‬ ‫פרו ורבו' וגו'‪.‬‬ ‫התובעת להתגרש מחמת שאין בה בנים‪ ,‬שומעין לה‪ ,‬ואמר ולד שפחה לאשה‪ ,‬לא יטול הבכור פי שנים מולד שפחה [א‪.‬ה‪ .‬זכר ובין נקבה העובר פוסל‪.‬‬ ‫ר"א בשם ר"ח משום דהלכה כר"י בן ברוקה‪ ,‬אבל ר' בא בשם כשיורש הבכור לשפחה זו]‪ ,‬ואף דשבח דלאחר מיתת אביהן לרבי הבכור נוטל פ"ז ה"ד‬ ‫ר"ח אמר דלא שמע כן מר"ח דהלכה כריב"ב אלא מחמת פי שנים‪ ,‬ולרבנן אין הבכור נוטל‪ ,‬מ"מ הק' שמואל משום דס"ל דולד הוי‬ ‫כנכסים דאתו מעלמא [וילה"ק דאי משום הכי מאי נ"מ בין שפחה לבהמה]‪ ,‬מ הפוסלין ואינם מאכילין‪ ,‬לתנא דמתני'‪ ,‬העובר כשאין עוד בן‪,‬‬ ‫פוסל בת כהן לישראל‪ ,‬ואינו מאכיל בת ישראל לכהן‪ ,‬מטעמים שיתבארו‪,‬‬ ‫דהדין עמה שבאה בטענה שבזקנותה מה תהא עליה‪ ,‬והשיב ר"א‬ ‫אבל השיב רב דאין הטעם משום דאתי מעלמא אלא דהוי שבח בגוף‬ ‫והיבם דאין יבמה אוכלת עד שתבעל כמבואר בתוספתא דכתובות‪,‬‬ ‫במעשה אחר‪ ,‬דהנה ר' בא אמר בשם ר"ח דרבי ביקש לעקור ת"ב‬ ‫הדבר כעבד קטן שגדל דאזיל לאשה‪ ,‬ומש"ה הבכור נוטל פי שנים‪ ,‬ואף‬ ‫ולקובעו בעשירי‪ ,‬ולא הניחו לו‪ ,‬וא"ל ר"א בשם ר"ח דרבי ביקש לרבנן [וכ' האחרונים דמהירו' מקור לר"מ נחלות פ"ג דבכור נוטל פי שנים והאירוסין וכן הני דלהלן‪.‬‬ ‫לר"ש כל הני דמתני' דפוסלין מלאכול גם מאכילין דאם בכוחם לפסול‬ ‫לעקור ת"ב שחל בשבת‪ ,‬דהואיל ונדחה ידחה‪ ,‬ולא הניחו לו‪ ,‬אפי' בולד]‪.‬‬ ‫אלא ידחה למחר‪ ,‬וע"ז אמרו טובים השנים מן האחד דע"י מי נוטל צאן ברזל בחלוקה בין האיש והאשה‪ ,‬הכניסה בכוחם להאכיל‪ ,‬וטעמא דתנא דמתני'‪ ,‬אי"ל משום דכ' 'הם‬ ‫שניהם התבררה שמעתתא‪.‬‬ ‫עבדים ילדים יכולה לתת מעות השבח לבעל וליטול נערים‪ ,‬וכן יאכלו וכ' והם יאכילו' הראוי לאכול מאכיל ושאינו ראוי אינו‬ ‫נוטלת השבח בכתובתה‪ ,‬וכן המכניסה כלים אם שווי כתובתה מאכיל ויצא עובר שאינו ראוי לאכול שאינו מאכיל‪ ,‬ואי"ל כן דא"כ מ"ט‬ ‫כא' ומחצה‪ ,‬י"א הוא נותן דמים ונוטל וי"א היא נותנת דמים ממזר שאינו אוכל מאכיל את אם אמו אלא י"ל דכ' 'יליד בית'‬ ‫אלמנה לכהן גדול‬ ‫פ"ז ה"א‬ ‫ונוטלת‪ ,‬וי"א דאף אם שווי כתובתה כא' מהכלים נוטלת את ועובר עדיין לא נולד‪ ,‬וכ"ת מעתה דוקא הילוד פוסל‪ ,‬י"ל דכ'‬ ‫האכלת תרומה לעבדים שהכניסה אשתו חללה‪ ,‬כגון אלמנה‬ ‫בשומרת יבם 'ושבה אל בית אביה' פרט לשומרת יבם שאינה‬ ‫לכה"ג וגרושה וחלוצה לכהן הדיוט‪ ,‬עבדי מלוג פי' שהבעל אוכל שתיהם דע"ד כן הכניסה‪ ,‬וה"נ דנוטלת כליה עמה‪.‬‬ ‫שבה אלא זקוקה ליבם‪' ,‬כנעוריה' פרט למעוברת ואירוסין דפוסל אף‬ ‫פירות [מלשון מליגת הראש שתולשין השיער‪ ,‬א"נ כמים רותחין שכלים‬ ‫המקבל צאן ברזל מהעכו"ם‪ ,‬ולדות פטורים מבכורה‪ ,‬וולדות דאינו מאכיל‪ ,‬י"ל דכ' 'ובת כהן כי תהיה לאיש זר' וגו'‪ ,‬ותהיה משמע משעת‬ ‫והולכין]‪[ ,‬ואם פחתו או הותירו האשה מרויחה או מפסידה]‪ ,‬ולדות חייבין בבכורה‪ ,‬וה"מ דולדות פטורים כשלא קיבל הויה פי' קידושין אסורה בתרומה‪.‬‬ ‫אין אוכלין תרומה‪ ,‬ועבדי נכסי צאן ברזל נכסים ששמאן בדמים‬ ‫וקיבל עליו אחריות ולאחר שמת או גירשה נוטלת כשיעור שהכניסה‪[ ,‬ואם אחריות אונסא וזולא‪ ,‬אבל אי קיבל חייבים‪ ,‬כדין ולדות נכסי י"מ בטעמא דתנא דמתני' דעובר עשו אותו כממש לפסול פי'‬ ‫דעובר במעי זרה זר הוא ובזה עשו אותו כממש‪ ,‬אבל קדושת כהן חלה משיצא‬ ‫צאן ברזל דאזלי' לבעל‪.‬‬ ‫פחתו או הותירו הוא המפסיד והמרויח]‪ ,‬יאכלו בתרומה‬ ‫לאויר העולם‪ ,‬ובזה לא עשו אותו כממש וצ"ע לפי' זה מה הביאור ביבם‬ ‫ובתרומות פי"א הק' על הא דכהן ששם פרה מישראל מאכילה תרומה‪ ,‬פ"ז ה"ב‬ ‫מדתניא דהקונה עבד‪ ,‬ויש לישראל חלק בו אפי' א' ממאה אינו אוכל בתרומה‪ ,‬האכלת עבדים בנשואי כהונה‪ ,‬בת ישראל לכהן‪ ,‬עבדי מלוג ואירוסין‪ ,‬ועי' תוס' כתובות נח‪ .‬ונראה שאין תי' התוס' עולה בביאור הירו'‪.‬‬ ‫וצאן ברזל יאכלו בתרומה לפי שהיא אוכלת‪ ,‬ובת כהן לישראל יש להוכיח די"א שלא עשו אותו כזר ממש‪ ,‬מהא דשנה ר"ז‬ ‫ושמא מתני' שאני דאם הותירו הותירו לו‪.‬‬ ‫כהן מאכיל תרומה את קניינו וכן קניינו מאכיל את קניינו‪ ,‬עבדי מלוג וצאן ברזל לא יאכלו בתרומה דנפסלה מלאכול‪ ,‬דכ' דארוסה ושומרת יבם ומעוברת משלמות קרן ולא חומש‪,‬‬ ‫'ובת כהן כי תהיה לאיש זר היא בתרומת הקדשים לא תאכל'‪.‬‬ ‫ואי"ל דאיירי בבת כהן לזר‪ ,‬כיון דאפי' בת כהן שילדה מזר‬ ‫והיינו אשתו ועבדו של כהן אוכלים בתרומה דכ' 'וכהן כי יקנה‬ ‫פ"ז ה"ג‬ ‫אינה משלמת דאינה זרה מעיקרא כדדרשי' בכריתות ו‪ :‬אלא איירי‬ ‫נפש קנין כספו' וגו' ואשה נקנית בכסף‪ ,‬ואף הנקנית בשטר וביאה אוכלת‬ ‫דהוקשו הוויות להדדי‪ ,‬א"נ כיון דאשתו משועבדת לו הוי קנינו ועי' ביהה"ל לט בת ישראל שנשאת לכהן ומת והניחה מעוברת‪ ,‬לא בבת ישראל לכהן‪ ,‬ולא עשו את העובר כזר ממש‪ ,‬דא"כ מ"ט‬ ‫תרומות פ"ו ה"ג‪ ,‬ואשתו שקנתה עבדים מאכילה וכן עבדו יאכלו עבדיה בתרומה מפני חלקו של עובר שאינו מאכיל אינה משלמת חומש‪.‬‬ ‫שקנה עבדים‪ ,‬י"א מדכ' 'קנין כספו' יתירא דאף קניינו שקנה‪[ ,‬וקנין כדלהלן‪ ,‬ואמר ר"א דהגי' עבדיה יאכלו‪ ,‬עבדיו לא יאכלו דס"ד‬ ‫קניינו שקנה נמי אוכל‪ ,‬וי"א שאין שלישי אוכל‪ ,‬אבל לא משמע הכי מלשון דאיירי כשיש עוד בנים וכיון דהיא אוכלת גם עבדיה יאכלו‪ ,‬ועבדי עוד פוסלין ואין מאכילין‪ ,‬חרש הנה תני ר' חייה אשתו של‬ ‫הירו' להלן]‪ ,‬וי"א מדכ' 'וכהן כי יקנה נפש קנין כספו הוא יאכל בו ויליד צאן ברזל לא יאכלו משום העובר‪ ,‬אבל אמר ר' יוחנן דאפשר חרש ושוטה דנישואין מהנו מדרבנן טובלת מחיק בעלה ואוכלת‬ ‫פי' טובלת דכ' 'ואשה אשר ישכב איש אותה וכו' ורחצו'‪ ,‬ואוכלת כיון‬ ‫ביתו הם יאכלו בלחמו' ומיתורא דלשון אכילה‪ ,‬ש"מ שהילוד מאכיל וקנין‬ ‫לאוקמי מתני' שאף היא לא אוכלת והיינו שאין עוד בנים‪ ,‬והדין‬ ‫כגי' מתני'‪[ ,‬אמנם לפי"ז תק' סיפא דלהלן דבת כהן לכהן ומת והניחה מעוברת דנישואין דרבנן לא פוסלין מלאכול תרומה‪ ,‬ולכך י"מ במתני' דאיירי‬ ‫כספו מאכיל‪.‬‬ ‫לא יאכלו עבדיה בתרומה‪ ,‬והלא ודאי דאי עבדיה אוכלים אף היא אוכלת בחרש פסול לכהונה‪ ,‬וי"מ דאיירי בחרש שהוא יבם ופוסל‬ ‫מחמת שהוא יבם וקנאה לתוס' קידושין יט‪ .‬מדאו' ולרש"י מדרבנן‪[ ,‬ולב' הפי'‬ ‫מחמת העובר]‪.‬‬ ‫ה"מ דעבד שקנה מאכיל‪ ,‬בקנה ע"מ שיהא לרבו רשות בו‪,‬‬ ‫ילה"ק כיצד חילקו להלן בין חרש לשוטה‪ ,‬וכבר הק' כן באו"ש]‪.‬‬ ‫אבל אם קנה ע"מ שאין לרבו רשות הוי קניינו של עבד ואינו‬ ‫אוכל‪ ,‬והא דאלמנה אוכלת מחמת בניה ואף עבדיה אוכלים‪ ,‬פי' בדרך אמונה‪ ,‬האם עבדי בת כהן לכהן אוכלים בתרומה לאחר מיתה‪ ,‬לר'‬ ‫משום דחשבי' לבעלה כחי וכאילו אוכלין מחמתו‪ ,‬ואם מת העבד כל יוסי העובר פוסל בת כהן מלאכול בתרומה ואינו מאכיל בת ישראל בן ט' שנים ויום א' פי' פסול לה ומחללה ואינה אוכלת‪ ,‬וכהן בכה"ג אינו‬ ‫ועבדיה‪ ,‬אבל חכמים אמרו לו דהעיד להם רק על בת ישראל מאכיל‪[ ,‬וקמ"ל דבן ט' ביאתו ביאה]‪ ,‬וכן ספק בן ט' שנים ויום א'‬ ‫הקודם לזכות בעבד זכה דנעשה העבד הפקר‪.‬‬ ‫לכהן‪ ,‬ואי עובר פוסל אף עבדי בת כהן לכהן לא יאכלו‪ ,‬דהוי כבן ט' שנים‪ ,‬וכן ספק הביא ב' שערות דהוי כלא הביא‬ ‫וכשהסתפקו כמי ההלכה‪ ,‬אמר ריב"ל דיש לראות איך ב"ש ואיירי ביבם וקני לה מספק‪ ,‬ואינו מאכיל מספק שמא הוא קטן שאינו‬ ‫הטעם דאין עבדי מלוג אוכלים בתרומה‪ ,‬לר"א דכ' 'הם‬ ‫יאכלו והם יאכילו' ואם אין המאכיל שלהם אוכל פי' האלמנה הציבור נוהג‪ ,‬וראו שנהגו שלא להאכיל כחכמים‪ ,‬וכן כל הלכה קונה בביאתו לתוס' קידושין הנ"ל מדאו' ולרש"י מדרבנן‪ ,‬וקמ"ל שאינו‬ ‫מאכיל‪ ,‬אבל אי"ל דנ"מ דפוסל כיון דאף קטן פוסל‪.‬‬ ‫שנתחללה אינה אוכלת‪ ,‬אין מאכיל אחרים‪ ,‬ולר' יוחנן מד"ת‬ ‫אוכלין‪ ,‬אלא קנס הוא כדי שתלך מעמו‪ ,‬מחמת שהיא ועבדיה אינם שהיא רופפת ביד בי"ד יש לראות איך הציבור נוהג‪.‬‬ ‫נפל עליו הבית ועל בת אחיו שהיא אשתו ולא ידוע מי מת‬ ‫אוכלים‪ ,‬ונ"מ בעבד ערל מחמת סכנה שקנה עבד‪ ,‬דאינו אוכל‪ ,‬האכלת עבד מכח נטילת מזונות‪ ,‬הנה עובר אינו פוסל את מי‬ ‫קודם ספק הוא מת ונפלו שתיהן לאחיו ליבום ופוטרת צרתה משום צרת‬ ‫שראוי לאכול כגון שיש עוד בנים ואינו מאכיל את מי שאינו ראוי‬ ‫אבל אין לקנוס‪.‬‬ ‫הבת‪ ,‬ספק בת אחיו מת קודם‪ ,‬ואינה פוטרת צרתה‪ ,‬ולכך צרתה חולצת‬ ‫האם בעל יכול למכור עבדים שהכניסה אשתו‪ ,‬עבדי צאן לאכול כשאין בנים דאין עבדים אוכלים מכח עובר‪ ,‬ואמר ר' ישמעאל‬ ‫ב"ר יוסי דבת מאכלת אף כשיש עובר‪ ,‬כיון דנוטלת מזונות מתנאי ולא מתייבמת‪ ,‬ותני להא איידי דאיירי בספיקות‪.‬‬ ‫כתובה‪ ,‬והיינו כשהנכסים מועטים‪ ,‬ומבואר בבבלי דאיירי כשיש עוד בן פ"ז ה"ה‬ ‫ברזל‪ ,‬לר' יוחנן אינו יכול למכור‪ ,‬ולר"א יכול למכור דהלא‬ ‫אוכלין בתרומה מכוחו‪ ,‬והשיב ר' יוחנן דהלא עבדי מלוג [שאינו מאכיל מחמת שהנכסים מועטים]‪ ,‬אבל אל"ה יש לחוש שהעובר אלו שאין פוסלין ואין מאכילין בתרומה‪ ,‬השוטה אפי' ע"י חופה‬ ‫מדינא אוכלים מד"ת לר' יוחנן‪ ,‬ואף לר"א אוכלין כשיש לרב רשות בהם נקבה ואין העבדים אוכלים מחמת חלקה של העובר‪ ,‬וכיון דיש בן נמצאת וקידושין שאין קניינו קנין‪ ,‬האונס והמפתה שבאו על בת כהן או כהנים‬ ‫דרק הבת הקיימת מאכילה‪ ,‬דלא תקנו רבנן נכסים מועטים לעוברים‪[ ,‬א‪.‬ה‪.‬‬ ‫ומודה ר"א דאין יכול למכור עבדי מלוג‪ ,‬והא דבדין שלא דבלא בן ליכא לדינא דנכסים מועטין כלפי העובר]‪ ,‬והא דלא אמרו שבאו על בת ישראל‪ ,‬מעוברת בת ישראל לא תאכל‪ ,‬וכן בת כהן‬ ‫יאכלו מחמת שהם של אשתו‪ ,‬אלא דתקנו דקנין פירות של הבעל דהאשה מאכילה משום מזונותיה‪ ,‬כיון דראויה ליטול לא תאכל‪ ,‬ואם הפילה הוי כלא ילדה‪.‬‬ ‫מאכיל‪ ,‬ומ"מ אינו נותן רשות למכור אבל עבדי צאן ברזל באנו‬ ‫להאכיל משום דאחריות הנכסים עליו‪ ,‬דאחריות משוי ליה כדידיה ובדין כתובתה‪ ,‬ולאבד מזונותיה ולא פסיקא למתני דאשה מאכלת‪[ ,‬א‪.‬ה‪ .‬האם פנויה נפסלת לכהונה‪ ,‬מבואר במתני' דאונס ומפתה אין‬ ‫ומבואר דלמס' כשלא נטלה כתובתה מאכילה]‪ ,‬והא דמזון הבנות פוסלין‪ ,‬וכן מבואר בדתני ר"ח דאשתו של חרש שוטה‬ ‫דיכול למכור‪.‬‬ ‫לח מסייע לר"א‪ ,‬מדתניא עבדי מלוג יוצאין בשן ועין לאשה מדרבנן מתיר איסור תרומה דאו' [ומוכח מהירו' דאין קנין דרבנן טובלת מחיק בעלה ואוכלת דאין קניינם קנין‪ ,‬אבל לר"א אף פנוי‬ ‫ולא לאיש‪ ,‬ועבדי צאן ברזל לאיש ולא לאשה‪ ,‬ולר' יוחנן י"ל מהני לדאו']‪ ,‬י"ל כמ"ד בפ"ז דשביעית דמאליהן קבלו עליהן את הבא על הפנויה שלא לשם אישות הוי בעילת זנות ובתוס'‬ ‫יבמות סט‪ .‬מבואר דלר"א אף נפסלה מתרומה‪ ,‬ואילו בתוס' גיטין עג‪ .‬מבואר‬ ‫דאינו יכול למכור משום שעבוד האשה‪ ,‬ומ"מ יוצא בשן ועין משום דשאני המעשרות‪.‬‬ ‫דלא נפסלה לכהונה‪ ,‬ועי' ערל"נ יבמות שם‪.‬‬ ‫חיוב מעשרות בזמן הזה‪ ,‬התבאר ד לר' יוסי מאליהן קבלו את‬ ‫שחרור שמפקיע מידי שעבוד‪.‬‬ ‫אמרו בשם ר' אבא אנוסה אי"צ להמתין ג' חדשים להבחין בין‬ ‫מסייע לר' יוחנן‪ ,‬מדתניא דעבדי מלוג וצאן ברזל‪ ,‬אין לאיש‬ ‫זרע לזרע‪ ,‬דכ' 'להיות לך לאלקים ולזרעך אחריך' שאין השכינה שורה אלא‬ ‫יוסי‬ ‫ב"ר‬ ‫ישמעאל‬ ‫ר'‬ ‫אבל‬ ‫‪,‬‬‫יוסי‬ ‫ר'‬ ‫בשם‬ ‫תניא‬ ‫וכן‬ ‫רות‬ ‫המעש‬ ‫ולאשה דין יום או יומיים שאם עמד וחי ואח"כ מת מהמכה אינו נהרג‪,‬‬ ‫אבל הני עבדים אין מיוחדים לבעל או האשה‪ ,‬וכן לא יוצאין בשן ועין‪ .‬פליג על אביו ד ר' ישמעאל ב"ר יוסי ובן הקפר נמנו לטהר על הודאים שזרעו מיוחס אחריו ואין להוכיח ממתני' דאנוסה‬ ‫אויר אשקלון דיש מקומות שלא כבשו עולי בבל‪ ,‬ומ"מ לא גזרו עליהם‬ ‫אוכלת מיד‪ ,‬כיון דדילמא קל הוא בתרומה‪ ,‬דהלא בת כהן‬ ‫מח' ר"י ור"א במכר לשעה‪ ,‬מכר לעולם לכו"ע אינו מכור‪ ,‬טומאה ע"פ עדות ר' פנחס בן יאיר דאמר שהיו יורדים שהלך בעלה למדה"י ומת‪ ,‬אוכלת מיד‪ ,‬ולהנשא צריכה‬ ‫אבל אי"ל דנח' במכר לעולם ולשעה לכו"ע מכור‪ ,‬כיון דבני לסירקייא שוק של אשקלון ולוקחין חיטין ועולין לעיר להמתין ג' חדשים‪.‬‬ ‫הישיבה פי' למח' ר"י ור"א במוכר שדהו שעשאה אפותיקי וטובלין משום צינורות העכו"ם לפי שהגויים נחשבים כזבים מדרבנן ורוקם‬ ‫לאשה בכתובתה ולבע"ח על חובו‪ ,‬לת"ק מכורה והלוקח מטמא כמעיינות הזב ואוכלים תרומה ואי הוי טמאה משום ארץ העמים מא מי שאינו ראוי לבוא בישראל פוסל‪ ,‬בן ט' שנים ויום א'‬ ‫יחוש לעצמו שיגבו ממנו‪ ,‬ולרשב"ג אפותיקי לבע"ח מכורה‪ ,‬הלא לא סגי בטבילה אלא בעי אף הזאה בשלישי ושביעי ואח"כ רצו והא דתנן כבר לעיל דבן ט' שנים וכו' ואוקי בפסולין שהם פוסלין‪ ,‬פי' בבבלי‬ ‫אבל לאשה אינה מכורה דאין דעת האשה שתהא מחזרת לפוטרה ממעשרות לפי שחשבו שהם מהמקומות שכבשו עולי מצרים דרישא בפסולי כהונה והכא בפסולי קהל‪ ,‬והיינו בן ט' גר עמוני ומואבי‬ ‫על בתי דינים דאלמוה רבנן לשעבודה‪ ,‬שלא יוכל למכור אפי' לשעה‪ ,‬ולא עולי בבל אבל משך ר' ישמעאל ב"ר יוסי ידיו מע"ג בן ומצרי עד דור שלישי‪ ,‬ועבד מ'לא יהיה קדש'‪ ,‬וממזר חלל הפסול‬ ‫ודוקא כשעשה אפותיקי ויכולה לגבות כתובתה אף כשיש ב"ח‪ ,‬אבל כשלא הקפר [וא"ל דאם היה שואלו היה מסביר לו הטעם ‪ ]-‬דלא לכהונה‪ ,‬נתין כותי וגוי האסורים מ'לא תחתתן' שבאו על בת כהן או‬ ‫עשה יכול למכור‪ ,‬אף שכל נכסיו משועבדים לכתובתה‪ ,‬ואמרו דר' יוחנן רצה להמנות איתם‪ ,‬והטעם דרק כלפי טומאה דרבנן הסכים לוי או ישראל פסלו מהכהונה‪.‬‬ ‫עבדים ע"מ שלא למולן אע"פ שקנויין לו דמיא לבן איש ואין‬ ‫איזה פסול אין אתה נושא אלמנתו‪ ,‬לר' יוסי כל שזרעו פסול קדשים לערל‪ ,‬אין ללמוד במה מצינו מפסח דרק בפסח יש‬ ‫אתה מל אותן בע"כ‪.‬‬ ‫או פוסל ביאתו פוסלת‪ ,‬וכל שאין זרעו פסול אין ביאתו פוסלת שבירת עצם‪ ,‬ואין ללמוד מתרומה שהוא למד מן הלמד דילפי'‬ ‫דילפי' לפסול בתרומה‪ ,‬מאלמנה לכה"ג שולדותיה חללין‪ ,‬לרשב"ג תליא מפסח‪ ,‬ואף דמסקי' בזבחים נ‪ :‬דהלמד בגז"ש חוזר ומלמד בק"ו‪ ,‬מ"מ בבנין‬ ‫המשוך והנולד מהול והמל קודם גירות דצריך הטפת דם ברית‪ ,‬לא‬ ‫יאכלו בתרומה‪ ,‬ובטעם דמשוך לא יאכל י"א משום קנס על שמשך‪,‬‬ ‫האם בתו מותרת‪ ,‬מותר באלמנתו‪ ,‬אבל אי אף בתו אסורה‪ ,‬אב מספק"ל שם‪ ,‬אלא ילפי' 'ממנו' 'ממנו' מפסח דערל אסור‬ ‫וכדתנן באבות המפר ברית אין לו חלק לעוה"ב‪ ,‬ופי' הראשונים דהיינו מושך‬ ‫אסור באלמנתו‪ ,‬ונ"מ בגר עמוני ומואבי דזרעו פסול‪ ,‬אבל בקדשים‪ ,‬וה"נ ילפי' ממנו ממנו לאסור אונן בקדשים כפסח‪.‬‬ ‫בערלתו‪ ,‬וי"מ משום גזירה שנראה ערל‪ ,‬ונ"מ במשך לו אחר או‬ ‫אתה מותר בבתו‪ ,‬ולחכמים אף שאתה מותר בבתו כבת אילה"ק דגז"ש דר' ישמעאל דתושב ושכיר לא מופנה דלכאו'‬ ‫נמשכה מאיליה דאין קנס‪.‬‬ ‫בעי לאכילת פסח לתושב ושכיר תושב עבד ערל שקנאו רבו לעולם‪,‬‬ ‫עמוני ומואבי או בת מצרי שני‪ ,‬מ"מ אלמנתו אסורה‪.‬‬ ‫כ' 'המול ימול'‪ ,‬לר"ע דרשי' מ'המול ימול' אחת למילה ואחת‬ ‫ר' זכיי ור' אלכסנדריה שלח לשאול מה הדין של בת גר עמוני ושכיר לזמן‪ ,‬אבל י"ל דהני עבדים ילפי' מערל‪[ ,‬אבל אי"ל דהוי‬ ‫לפריעה‪ ,‬עוד אמרו אחת למילה ואחת לציצים המעכבים‪ ,‬אבל‬ ‫ובת דור שני של מצרי האם אף דכשרות לקהל מ"מ האם הן פגומות מופנה מדכ' גם תושב וגם שכיר‪ ,‬כיון דלא ידעי' לתרוייהו‪,‬‬ ‫לר' ישמעאל דאיכא לשונות כפולים ודברה תורה כדרכה פי'‬ ‫לכהונה או לאו‪ ,‬וס"ד דאיירי בביאה מותרת למצרי שני ועמוני‪[ ,‬א‪.‬ה‪ .‬לשון דאף אי כ' רק שכיר אמרי' דהיינו תושב]‪ ,‬ונמצא דתושב‬ ‫בלשון בנ"א‪ ,‬כדכ' 'הלוך הלכת'‪' ,‬נכסוף נכספת'‪' ,‬גנב גנבתי'‪ ,‬י"ל‬ ‫ביאור הגרח"ק שנתגיירה 'אמה עימה' צ"ע דלא משמע דהספק בבתה הוא ושכיר מופנה ואחר דילפי' לגז"ש הוי מופנה מב' צדדים‪[ ,‬ובזה א"ש קו'‬ ‫דדריש ב' מילות מדכ' 'אז אמרה חתן דמים למולות'‪ ,‬לשון ריבוי‬ ‫בגיורת האסורה לכהונה‪ ,‬ואפש"ל כרשב"י בקידושין עד‪ :‬דגיורת פחות מבת המפרשים דמבואר ביומא פ"ח דבעי ר' ישמעאל מופנה מב' צדדים]‪ ,‬ולר"ע‬ ‫תושב ושכיר דפסח קמ"ל דערבי מהול לא חשיב מהול‪ ,‬ור' ישמעאל יליף לה‬ ‫ג' מותרת‪ ,‬א"נ כמבואר ביבמות עח‪ .‬דמצרית שנתגיירה עם בתה‪ ,‬בתה הוי‬ ‫אחת למילה ואחת לפריעה אחת למילה ואחת לציצים‪.‬‬ ‫ראשונה‪ ,‬א"נ איירי שנתגיירה 'אם אמה'‪ ,‬א"נ כמ"ד דקהל גרים לא איקרי קהל‬ ‫מדכ' בירמיה כל הגוים ערלים ותושב ושכיר דתרומה קמ"ל‬ ‫ואיירי בגיורת בעלמא‪ ,‬וכמבואר בקידושין עה‪ .‬דבת גיורת שרי בממזר‪ ,‬ושם‬ ‫דהלוקח עבדים מגוי ע"מ שלא למולן‪ ,‬אף אם מל אותן לא רב דריש מ'המול ימול'‪ ,‬דהנולד מהול צריך הטפת דם‪ ,‬וכן‬ ‫עז‪ .‬דשרי בכהונה אליבא דר' יוסי‪ ,‬וכ"כ בשו"ע אה"ע ד' כב'‪ ,‬וסי' ז' כא']‪,‬‬ ‫דישראל ערל לא ימול ודריש שהמהול ימול‪ ,‬ואיצ"ל דעכו"ם ערל‬ ‫יאכלו בתרומה כיון שאין לו בהם קנין איסור‪ ,‬והוי כערבי מהול‪.‬‬ ‫ואמרו דהא פשיטא דכשרה‪ ,‬דאי פסולה הלא אף ר' יוסי ורשב"ג‬ ‫אינו מל‪ ,‬ויש שאמרו דאין עכו"ם מל מדכ' 'ואתה את בריתי‬ ‫החו' על חכמים ס"ל כל שהבת פסולה אמה פסולה [א‪.‬ה‪ .‬ואיירי באלמנתו‬ ‫הלוקח עבדים מגוי ע"מ למולן וחזרו בהן אף דיכול‬ ‫למולן תשמור'‪ ,‬כל כיוצא בך‪.‬‬ ‫ולהטבילן בע"כ [והרי"ף והר"מ נח' עי' טור יו"ד רסז']‪ ,‬מ"מ כ' תוס' מח‪ .‬דאין‬ ‫דאין טעם לפסול מצד גיורת‪ ,‬כגון בת גרים‪ ,‬או גיורת פחות מבת ג' וכנ"ל‬ ‫לרשב"י]‪ ,‬ולכך אמרו דמבעי כשהיתה אמה מישראל דדילמא‬ ‫לעשות כן אם לא יקיימו מצוות‪ ,‬אלא מגלגל עמהן י"ב חדשים שמא האם ישראל וכותי מלין זה את זה‪ ,‬ישראל מל את הכותי‪,‬‬ ‫כיון דנפסלת בביאת המצרי שני או העמוני גם בתה פסולה‬ ‫יתרצו‪ ,‬ואם לא נתרצו מותר למוכרן לגוי אף דעבד בעלמא אין וכותי הרוצה למול ישראל‪ ,‬י"א דאינו מל לפי שמכוין לשם‬ ‫דומיא דאלמנה לכה"ג דבתה נתחללה‪ ,‬או"ד דדוקא עצמה נתחללה מקרא‬ ‫למוכרו לגוי משום הפקעתו ממצוות‪ ,‬ובבבלי גיטין מבואר דחייב למוכרו כיון הר גריזים דמות יונה שמצאו בהר גריזים ועובדין לה‪ ,‬וי"א דאף כותי‬ ‫דבת כהן כי תהיה לאיש זר‪ ,‬אבל בניה כשרין‪.‬‬ ‫שאינו יכול לקיים חיובו למול‪[ ,‬ומעשה בא' שלקח עיר של עבדים מל את ישראל כיון דמילה לא בעי כוונה‪.‬‬ ‫עוד הוכיחו דאין להסתפק כשהביאה היתה מותרת ובת מצרי שני‬ ‫ערלים‪ ,‬ולא רצו למול‪ ,‬וא"ל רבנן שיגלגל עמהן י"ב חודש‪,‬‬ ‫כשרה לכהונה‪ ,‬דהנה נח' בה‪ ,‬לר"י כשרה ולר"ל הבת פסולה‪,‬‬ ‫המשוך שנמשכה ערלתו וכיסתה את העטרה‪ ,‬לר' יהודה אין מלין‬ ‫ואם לא יתרצו ינהג כמנהג המדינה שאם המנהג למוכרן מותר]‪.‬‬ ‫ואמרו דנח' ר"י ור"ל בזקינות אי הלכה כרשב"ג או כחכמים [א‪.‬ה‪.‬‬ ‫אותו שלא יבוא לידי סכנה שיבוא לידי כרות שפכה‪ ,‬ולר' יוסי מלין‬ ‫באופן שהביאה פוסלת וכגון בת גיורת המותרת לעמוני ומצרי שני ונאסרה‬ ‫טבילת גר בלילה‪ ,‬אמרו לריב"ל להמתין מלהשכים‪ ,‬כדי אותו‪ ,‬דהרבה משוכין היו בימי בן כוזיבא וכולן מלו וחיו‬ ‫לחכמים בביאה]‪ ,‬אבל הבת לכו"ע כשרה‪.‬‬ ‫להמנות על טבילת גיורת‪ ,‬ולא המתינו משום כבוד הזקן שלא והולידו בנים ובנות‪ ,‬והמשוך והנולד מהול וגר שנתגייר מהול‬ ‫פ"ז ה"ו‬ ‫רצו להטריחו בלילה‪ ,‬אלא משום שאין מטבילין את הגיורת צריכים הטפת דם ברית‪.‬‬ ‫עבד פוסל בביאתו משום ביאה‪ ,‬וטעם הדבר פי' ר' יוחנן בשם‬ ‫בלילה דכ' 'משפט' בגירות ואין דין בלילה‪ ,‬ויש שהסתפקו האם‬ ‫מטבילין את הגרים בלילה דשמא דוקא תחילת דין אין מתחילין‪ ,‬אבל ראב"ש אמר דלא נח' ב"ש וב"ה על הנולד מהול שהוא צריך‬ ‫ר"י משום דכ' 'ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה וזרע אין לה‬ ‫הטפת דם ברית‪ ,‬מפני שהיא ערלה כבושה‪ ,‬אלא נח' על גר‬ ‫גמר דין כטבילת גר אחר מילתו מטבילין בלילה‪.‬‬ ‫וגו'‪ ,‬דוקא ביאה שיש בה אלמנות וגירושין‪ ,‬ולא ביאת עבד‪,‬‬ ‫שנתגייר מהול דלב"ש צריך להטיף‪ ,‬ולב"ה אי"צ‪ ,‬ואמרו‬ ‫והק' דהלא אלמנה או פנויה שזינתה אין להם אלמנות וגירושין‬ ‫גר תושב‪ ,‬פי' גוי שקיבל ע"ע בפני ג' חברים‪ ,‬לקיים מצוות [ויתבאר להלן‬ ‫וחוזרת לבית אביה‪ ,‬עוד הק' דמאידך אמר ר' יוחנן בשם ר"א‬ ‫אילו מצוות]‪ ,‬ומצווין להחיותו ועוד כמה דינים‪ ,‬אבל אי לא קיבל ע"ע אף דהלכה כדברי התלמיד דהיינו רשב"א‪ ,‬אבל לר"י אף בנולד מהול מח'‪.‬‬ ‫בטעם פסול כותים משום דמעורב בהם גוי ועבד הבא על דחייב בז' מצוות‪ ,‬אין מצווין להחיותו אלא אין מעלין ואין מורידין‪ ,‬כ"מ‬ ‫מד מילת נולד מהול בשבת רב הורה דמלין אותו בשבת‬ ‫בת ישראל ואמרו ר"י ור"ל הולד ממזר‪ ,‬אבל אמרו דר' יוחנן ברמב"ן מכות ט‪ .‬ובר"מ הל' מלכים‪ ,‬ואפשר דלהלן בירו' מבואר שי' אחרת‬ ‫מדאמר רשב"א 'מפני שהיא ערלה כבושה' דמשמע שהיא ערלה‪,‬‬ ‫אמר כן דוקא בשם ר' ישמעאל‪ ,‬ור' חזקיה פליג וס"ל דאף בגיטין בזה‪ ,‬ודין גר תושב ועבד תושב לעולם שקנאו רבו לעולם נחשבין‬ ‫ור' אבהו ס"ל דאין מלין כיון דאין מטיפין דם ברית אלא‬ ‫אמר ר' יוחנן בשם ר' ישמעאל דס"ל דלר' ישמעאל אין ממזר אלא מאשה כגוי שאינו מחויב במצוות כאשה כשאר עבד‪ ,‬ואם קיבל להתגייר וחזר‬ ‫מספק‪ ,‬וכעי"ז לא רצה המוהל להטיף דם בשבת לבן ר' אדא‬ ‫האסורה באיסור ערוה‪[ ,‬א‪.‬ה‪ .‬אבל לטעם זה אכתי ילה"ק וכי אין פנויה חוזרת בו ורוצה לנהוג כתושב‪ ,‬מגלגלין עמו י"ב חודש‪ ,‬ואם לא חזר בו הוי כגוי‬ ‫בר אהבה ומת בנו כשמשמש בו אביו להטיף דם‪ ,‬שלא היה בקי בזה‪,‬‬ ‫לבית אביה]‪.‬‬ ‫לכל דבר שאין מצווין להחיותו‪.‬‬ ‫וי"א דנעשה פצוע דכא‪ ,‬ונתענה עליו ומת‪ ,‬וי"א דנעשה כרות‬ ‫עבד חשיב כזרע לפסול ולהאכיל‪ ,‬והיינו בת כהן לישראל או בת‬ ‫שפכה ונתענה עליו ומת‪.‬‬ ‫ישראל לכהן‪ ,‬וילדה בן והלך הבן ונכבש על השפחה וילדה מג אלו מצוות צריך שיקבל עליו הגר תושב‪ ,‬איכא דתני‬ ‫שיקבל כל המצוות‪ ,‬מלבד איסור נבילה‪ ,‬ולפי"ז יפרשו‬ ‫בן שהוא עבד‪ ,‬בת ישראל תאכל‪ ,‬ובת כהן לא תאכל‪.‬‬ ‫מילת מי דוחה שבת‪ ,‬הנה כ' 'ביום השמיני ימול בשר ערלתו'‬ ‫כפשוטו הא דכ' 'לא תאכלו כל נבילה לגר אשר בשערך‬ ‫וביום יתירא אף בשבת‪ ,‬וערלתו למעט מילת ספק אם נולד לח'‬ ‫פ"ז ה"ז‬ ‫תתננה ואכלה' דאיירי בגר שהתנה שיהיה מותר בנבילה וקמ"ל דבזה שרי‬ ‫חדשים דהוי כאבן ואסור לטלטלו‪ ,‬וכן ערלתו ממעט אנדרוגינוס‪,‬‬ ‫ממזר פוסל ומאכיל‪ ,‬פי' בת ישראל לכהן וילדה בת שנשאת ליה‪ ,‬ואיכא דתני עד שיכפור בע"ז‪ ,‬וי"א עד שיכפור בע"ז כגוי‬ ‫אליבא דת"ק להלן‪ ,‬וממעט ערלתו בין השמשות‪ ,‬וכן לא הנולד‬ ‫לעבד או נכרי וילדה בן ממזר‪ ,‬ותאכל אם אמו מחמתו‪ ,‬ובת י"מ שיקבל כדין גוי‪ ,‬המצווה על ע"ז ואינו מצווה על אבזרייהו של חיבוק‬ ‫מהול‪ ,‬וקמ"ל אף לב"ש דס"ל דצריך הטפת דם ברית‪.‬‬ ‫ונישוק‪ ,‬וי"מ שיכפור מהאופן שגוי מותר לעובדה‪ ,‬ובבבלי מבואר ג' שי' בזה‬ ‫כהן לישראל נפסלת מחמתו‪.‬‬ ‫דלר"מ עד שיקבל לפרוש מע"ז‪ ,‬ולחכמים ז' מצוות בני נח‪ ,‬ולאחרים עד‬ ‫אנדרוגינוס‪ ,‬לת"ק אין מחללין עליו את השבת דכ' 'וכל ערל‬ ‫שיקבל כל המצוות מלבד נבילה‪ ,‬ופרש"י משום דבז' מצוות ממילא עכו"ם‬ ‫עבד וגוי הבא על בת ישראל‪ ,‬לרב הולד כשר דס"ל ד'לא תתחתן‬ ‫זכר' ומהא דכ' גם 'זכר' ילפי' עד שיהא כולו זכר‪ ,‬ור' יהודה מתיר‬ ‫מחויב‪ ,‬ולחכמים תליא בקבלה‪ ,‬דכל שקיבל חשיב כגר‪ ,‬אבל בירו' הוזכר רק‬ ‫בם' נאמר דוקא בז' עמים‪ ,‬אילה"ק ממתני' דאיירי בגוי פסול ועבד‬ ‫ב' שי'‪ ,‬ואפשר דשי' הירו' דגדר גר תושב דחשיב מקצת גרות‪ ,‬וצריך לקבל‬ ‫למולו בשבת‪ ,‬וחייבים עליו כרת כשלא מל‪ ,‬וחובת מילתו מדכ' גם‬ ‫ע"ז כישראל‪.‬‬ ‫פסול עמוני ומואבי‪ ,‬ומשמע דאיכא פסולי קהל גם בגויות‪ ,‬ובקרית מלך ציין‬ ‫'זכר' וגם 'ערל' ומשמע אפי' מקצת ערל‪ ,‬והא דאמר ר' יהודה‬ ‫ר"ז אמר דלכו"ע ב' השי' הנ"ל צריך לכפור בע"ז כגוי פי' צריך‬ ‫דבר"מ איסו"ב פי"ב הי"ז‪ ,‬לא משמע כן‪ ,‬ובתוס' טז‪ :‬ובכל דבריהם מפרשים‬ ‫טעמא דרב דשדינן בתר הגוי וכשר לכשיתגייר‪.‬‬ ‫ד'אף הסומא' פטור מראייה דכ' 'יראה'‪ ,‬והיינו מלבד חש"ו‬ ‫לקבל עליו להניח הע"ז‪[ ,‬א‪.‬ה‪ .‬פי' ולא מהני מה שאינו עובדה‪ ,‬ויחשב גר‬ ‫טומטום ואנדרוגינוס‪ ,‬ומשמע דאנדרוגינוס אינו כזכר‪ ,‬י"ל‬ ‫מחמת שהתגייר למקצת]‪ ,‬ואילה"ק פשיטא דצריך לקבל‪ ,‬דכבר מוכח כן‬ ‫פ"ז ה"ח‬ ‫דשאני התם דכ' 'כל זכורך'‪.‬‬ ‫פעמים שכה"ג פוסל‪ ,‬פי' בת כהן שנשאת לישראל וילדה בת‬ ‫בדתניא דגר תושב מבטל ע"ז כעכו"ם [אבל ישראל אינו מבטל]‪ ,‬וע"כ דהחי'‬ ‫משום דקיבל עליו‪ ,‬אבל י"ל דקמ"ל הך ברייתא דמבטל אף‬ ‫שנשאת לכהן וילדה בן שיכול לשמש בכה"ג‪ ,‬ומאכיל את‬ ‫החולה אין מלין אותו עד שיבריא‪ ,‬ואמר שמואל דבאחזתו‬ ‫אמו ופוסל את אם אמו‪ ,‬ואומרת עליו אם אמו לא כבני כה"ג‬ ‫שנוהגים בו כגר לענין 'לא תעשוק' [וכר"י בר"י דס"ל הכי]‬ ‫חמה נמול לל' יום מיום שיבריא‪ ,‬אבל אי"ל דמשיבריא מלין אותו מיד‪,‬‬ ‫שהוא פוסלני מהתרומה‪ ,‬פי' בן בני‪ ,‬ול"ד כה"ג אלא אף קטן‬ ‫ו'לא תונה' ו'גולה כישראל' לעיר מקלט‪[ ,‬אבל אי"ל דקמ"ל‬ ‫ובאותם ל' יום אין מאכילין אותו חלב חיטה של תרומה ולא‬ ‫מחמת דמצווה על ע"ז‪ ,‬כיון דאף עכו"ם מצווה ומבטלה]‪.‬‬ ‫בן יומו פוסל ומאכיל‪.‬‬ ‫סכין אותו בשמן תרומה‪ ,‬דהוי כערל שמתו אחיו מחמת‬ ‫גר תושב בשבת הנה כ' 'למען ינוח עבדך ואמתך וגרך' והיינו גר צדק ועבד‬ ‫מילה‪ ,‬ומ"מ לא נפקי מתורת כהנים ולכך נשיהם ועבדיהם של ערל‬ ‫וה"ה טמא אוכלים בתרומה‪.‬‬ ‫מהול‪ ,‬וכ' 'וינפש בן אמתך והגר' והיינו עבד שאינו מהול וגר תושב‪ ,‬ונח' בפי'‬ ‫הערל‬ ‫וינפש בן אמתך‪ ,‬לר' יהודה כישראל ביו"ט שמבשל ואופה רק‬ ‫פ"ח ה"א‬ ‫לצורך אוכל נפש‪ ,‬ולר' יוסי כישראל בחוה"מ שמגבב מעל ממתי נחשב ערל‪ ,‬אין נחשב ערל אלא מיום השמיני‪ ,‬וליל‬ ‫מב אכילת תרומה לטמא ערל שמתו אחיו מחמת מילה‪ ,‬לא פני השדה והיינו וינפש‪ ,‬אבל צ"ע דהוכיחו הראשונים בירו' במו"ק השמיני כיומו דהוי כנכנס לדיר להתעשר ואף דלילה לאו זמן‬ ‫יאכלו‪ ,‬אבל נשיהם ועבדיהם של טמא וערל יאכלו בתרומה דלא דמלאכת חוה"מ מדרבנן‪ ,‬ולר"ש כישראל בשאר ימות השנה וקמ"ל הקרבה מ"מ הואיל ומחר ראוי מעתה נאסר‪ ,‬ונ"מ דאין מאכילין אותו‬ ‫חלב תרומה ולא סכין אותו בשמן תרומה‪ ,‬וכדתנן דכל שבעת‬ ‫נפקי מכלל כהונה אלא בעו תקנה‪ ,‬וטעם האיסור בערל‪ ,‬לר"ע דדריש‬ ‫לשונות כפולים‪ ,‬דכ' 'איש איש' מזרע אהרן והוא צרוע או זב בקדשים קרא דאסור במלאכה לישראל‪ ,‬והלכה כר"ש‪.‬‬ ‫הימים מלבד ליל שמיני ואילך מותר להאכילו חלב תרומה ולסוכו‬ ‫לא יאכל‪ ,‬ומבואר ביבמות דאיירי בתרומה‪ ,‬ואיש איש לרבות את הערל‪ ,‬את מי מלין בע"כ‪ ,‬כ' 'וכל עבד איש מקנת כסף' מעכב את‬ ‫האדון שמן תרומה‪.‬‬ ‫ואף דאפשר לרבות לאיסור את האונן כשאינו טמא‪ ,‬מסתבר מאכילת פסח‪ ,‬א"נ את העבד‪ ,‬והא דכ' איש‪ ,‬ולכאו' משמע רק איש ולא אשה‪,‬‬ ‫לרבות את הערל שהוא מחוסר מעשה בגופו‪ ,‬ולהוציא את י"מ קמ"ל דעבד שהוא גדול אתה מל בע"כ‪ ,‬ו'בן איש' פי' ציצין המעכבין את המילה היינו בשר החופה את רוב העטרה‬ ‫עכו"ם גדול אין אתה מל בע"כ‪ ,‬דעכו"ם קטן מלין אותו בע"כ‪ ,‬המקפת את הגיד וממנה משפע ויורד לראשו‪ ,‬ואם חופה רוב אותו שיפוע הרי‬ ‫האונן שאינו מחוסר מעשה בגופו‪ ,‬לר' ישמעאל דלא דריש‬ ‫והק' ר' יוחנן וכי אף בן אורכניס שר ומושל וי"מ בקו' ר' יוחנן אלו מעכבין את המילה‪ ,‬ואינו אוכל בתרומה‪ ,‬ופי' דהיינו אפי' רוב‬ ‫לשונות כפולים‪ ,‬ילפי' איסור לערל מדכ' בתרומה 'תושב ושכיר'‬ ‫דלא הק' כיצד מלין קטן‪ ,‬דהלא היא זכות לו וזכין לאדם שלא לדעתו‪ ,‬אלא גובהה של עטרה ולא בעי רוב הקיפה‪.‬‬ ‫מ'תושב שכיר' בפסח דפסל בו ערל‪ ,‬והא דלא ילפי' לאסור‬ ‫אונן כפסח‪ ,‬כיון דקבלו את הגז"ש רק למה שנאמר בפרשה‪ ,‬הק' על הא דתנן דמצא תינוק מושלך אם רוב עכו"ם עכו"ם‪ ,‬ויכול תינוק בעל בשר ונראה בשר מערלתו למעלה וכאילו אותו בשר חוזר‬ ‫דדוקא ערל וטומטום נלמדים מאותו הפרשה דטומטום הוי ספק להטביל ולמול לשם עבד או לשם בן חורין‪ ,‬והק' ר' יוחנן וחופה את הגיד‪ ,‬מתקנו מפני מראית העין‪ ,‬ואמרו דבודקין אותו‬ ‫האם אף בן אורכניס וכי זכות היא לו להיות עבד‪ ,‬א"נ האם ידינו תקיפה בשעה שמתקשה דמתוך הקישוי מתפשט בשרו‪.‬‬ ‫ערל‪ ,‬אבל איסור אונן ילפי' ממעשר שני‪.‬‬ ‫עליו‪ ,‬וצ"ע דמשמע דרק תינוק מושלך שרי‪ ,‬אבל לא תינוק סתם‪ ,‬ולפי"ז מה‬ ‫מל ולא פרע כאילו לא מל והוי ערל לכל דבריו‪ ,‬ומל בשבת ולא‬ ‫אי"ל דאונן אסור בתרומה‪ ,‬בק"ו ממעשר שהוא מותר לזרים הק' ר' יוחנן‪.‬‬ ‫ואסור לאונן‪ ,‬כיון דשאני מעשר הטעון מחיצה פי' לאכול י"מ ד'וכל עבד איש מקנת כסף'‪ ,‬ממעט שאין אתה מל בנך פרע ענוש כרת‪ ,‬ואמרו דה"מ אם א"א למרק לעשות עוד פריעה‬ ‫איש בע"כ אבל בנך הקטן כן‪ ,‬ומכאן להא דאמרו דאם לקח בשבת דנמצא מל שלא לצורך‪ ,‬אבל אם אפשר למרק‪ ,‬ממרק אחר‪,‬‬ ‫בירושלים‪.‬‬ ‫יוסי דוקא פסול משפחה‪ ,‬כממזר ועמוני אבל לא בפסול הגוף‪ ,‬עבדים לחוטבי עצים ושואבי מים‪ ,‬אסורים איסור עולם זכרים‬ ‫והראשון אינו חושש אם השני יכול למרק‪[ ,‬א‪.‬ה‪ .‬לכאו' קמ"ל דשני יכול‬ ‫וראיה מריב"ל דחילק בין פצוע דכא דישראל לכהן כיון ונקבות‪.‬‬ ‫למרק‪ ,‬ועי' שו"ע רסו' יד'‪ ,‬דאין שנים מוהלים בשבת‪ ,‬ואי נימא דהחי' כלפי‬ ‫דקדושת כהן עומדת‪ ,‬וה"נ קדושת ישראל‪.‬‬ ‫הראשון צ"ע דאם אפשר למרק אף הראשון יכול]‪.‬‬ ‫היתר עמונית ומואבית לת"ק דמתני' דכ' 'עמוני ומואבי' ודרשו‬ ‫ולא עמונית ומואבית‪ ,‬והא דלא אמרי' ולא מצרית ואדומית‪,‬‬ ‫דעת ר' יהודה באסורים בקהל‪ ,‬דילה"ס האם גם מאותו איסור‬ ‫שאין מו‬ ‫על אלו ציצין חוזר‪ ,‬כשעוסק במילה חוזר אף על ציצין‬ ‫מעכבין את המילה‪ ,‬אבל לאחר המילה‪ ,‬י"א דאינו חוזר‪ ,‬ואמר‬ ‫כיון דכ' 'על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ומים' ואין‬ ‫לא ישא מין את מינו או רק כלפי האיסורים אחרים הוי קהל‪ ,‬וכגון מצרי דשרי‬ ‫בדור שלישי‪ ,‬משא"כ עמוני‪ ,‬ומאידך נקבה עמוני מותרת ובמצרי אסורה‪,‬‬ ‫ר' יוחנן דלר' יוסי חוזר אף על ציצין שאין מעכבין את המילה‬ ‫דרכה של אשה לקדם וי"מ דהק' וכי אין דרכה של אשה לקדם‪ ,‬אבל‬ ‫[ובתוספתא משמע דרק גרים אסר‪ ,‬אבל האסורים זה בזה מותרים]‪ ,‬ואמרו‬ ‫אף לאחר שפירש מהמילה כדאמר ר' יוסי דהמוציא לולב ביו"ט‬ ‫אמרו דכ' 'אשר שכר עליך ואשר יעץ'‪ ,‬ואין דרכה של אשה‬ ‫הראשון של חג לרה"ר פטור‪ ,‬ופי' משום שהיה טרוד במצוה‬ ‫דממזר לא ישא ממזרת מדרבנן כדי שלא יתרבו בעולם אלא‬ ‫לעשות כן‪.‬‬ ‫והטועה בדבר מצוה פטור‪ ,‬וכיון דאמר ר' יוחנן דלר' יוסי חוזר אף על‬ ‫ישא שפחה כמבואר בפ"ג דקידושין‪ ,‬ובעמוני לעמונית‪ ,‬אי ס"ל לר'‬ ‫י"מ מדכ' 'ושחרים בועז שהיה משוחרר מעוון שגבר על יצרו הוליד‬ ‫ציצין שאין מעכבין אף סכין של מילה וכן מצה שהוציא לרה"ר פטור‪.‬‬ ‫יהודה כרבנן דקהל גרים לא איקרי קהל‪ ,‬ילה"ס האם תקנו כדי שלא‬ ‫בשדה מואב רות המואביה מן שלחו אותם שהיה משבט יהודה‬ ‫יתרבו אבל כיון דס"ל לר"י דקהל גרים איקרי קהל‪ ,‬עמוני לא ישא‬ ‫פצוע דכא וכרות שפכה ועבדיהם‪ ,‬אוכלין בתרומה דאינם אלא‬ ‫שנשלח למצרים‪ ,‬וכן הוליד חושים ואת בערא נשיו' וכיון דאין‬ ‫עמונית דהוי קהל שהיא מותרת בקהל‪ ,‬ולכך ישא שפחה [ועי' תוס'‬ ‫כבעלי מומין ואסורים לבוא בקהל‪ ,‬ונשותיהם לא יאכלו דנתחללו‪ ,‬ואם‬ ‫אדם מוליד את נשיו‪ ,‬יל"פ שחש כנמר לבאר את ההלכה‬ ‫יבמות עט‪ .‬ד"ה נתינים וע"ע רשב"א עז‪ :‬ובח"מ אה"ע ד' כב']‪ ,‬ואף דבמצרי‬ ‫לא באו על נשותיהם משנעשו כך‪ ,‬יאכלו נשותיהם בתרומה‪,‬‬ ‫להיתר רות לו ובמדרש גריס נשר‪ ,‬ואפשר עז כנמר למלחמתה של תורה‪,‬‬ ‫למצרית ילה"ס האם אמרי' דלא ישא כדי שלא יתרבו או"ד‬ ‫לר"א אתיא אליבא דר"א ור"ש דהמשתמרת לביאה פסולה‬ ‫עוד כ' שם 'ויולד מן חודש אשתו' ובפשטות היינו בערא דמקרא‬ ‫דכיון דדור שלישי שרי‪ ,‬מותר אף לדור ראשון‪ ,‬מ"מ אמרו דיכול לישא‪,‬‬ ‫אוכלת בתרומה וה"נ משתמרת לביאה פסולה‪ ,‬ודלא כת"ק לעיל פ"ו דבת‬ ‫שאח"כ מונה את בניו מחושים‪ ,‬אבל אמרו חודש שנתחדשה‬ ‫כהן שהיא אלמנה לכה"ג‪ ,‬לא תאכל משום שמשתמרת לביאה פסולה‪ ,‬ולר' דבנימין תלמיד ר"ע היה גר מצרי שנשא מצרית ראשונה‬ ‫ההלכה שמואבית מותרת‪.‬‬ ‫יוחנן מתני' ככו"ע ושאני מתני' דלא הוסיף בה עוד קנין ורק וישיא לבנו למצרית אפי' ראשונה‪ ,‬ונמצא בן בנו מותר בקהל‬ ‫כ' בשמואל 'ושמו יתרא הישראלי' וכ' בדברי הימים 'ושמו יתרא‬ ‫והא דישראל שנשא מצרית הולד מצרי‪ ,‬היינו משום דהוי ביאת איסור וכל‬ ‫הישמעאלי'‪ ,‬י"א שהיה ישמעאלי אלא שנכנס לבי"ד של‬ ‫אי הוויתה בפסול נאסרה לת"ק‪.‬‬ ‫שיש קידושין ויש עבירה הלך אחר הפגום‪ ,‬וא"ל ר"ע שישיא בנו‬ ‫ישי ושמע למקרא 'פנו אלי והושעו כל אפסי ארץ' שיעזבו‬ ‫משתמרת לביאה פסולה בשומרת יבם לב' כהנים‪ ,‬ועשה א' למצרית שניה כדי שיהיה ג' דורות מכאן ומכאן [ועי' שו"ע‬ ‫הגויים פסיליהם ויפנו אל ה'‪ ,‬ונתגייר ונתן לו ישי את בתו אביגיל‬ ‫מאמר ונעשה פצוע דכא קודם שבא עליה‪ ,‬לר"ל לא אוכלת אה"ע ד' ו' דנח' במצרי ראשון שנשא מצרית שניה אי הוי שלישי או שני‪,‬‬ ‫בת נחש והיינו ישי שמת רק בעטיו של נחש‪ ,‬וי"א שהיה ישראלי‬ ‫דמשתמרת לביאה פסולה‪ ,‬ולר' יוחנן רק משיבעול אינה אוכלת והכא מבואר דהוי שני]‪.‬‬ ‫אלא שחגר מתניו כישמעאלי בזריזות ונעץ חרב בי"ד ואמר או‬ ‫דלא נעשה בה קנין באיסור וכנ"ל‪ ,‬ואם נעשה פצוע דכא קודם‬ ‫ודאי ממזר בספק‪ ,‬תנן בקידושין לת"ק ודאי ממזר מותר בספק‬ ‫נהרוג או נהרג פי' מלחמה או שישמעו לדברי רבי שמואל הרמתי‬ ‫שנפלה ליבום‪ ,‬אף ר' יוחנן מודה דפסולה דנעשה קנין באיסור‪,‬‬ ‫ממזר דכ' 'לא יבא ממזר בקהל ה' דוקא בקהל ברור אינו בא‬ ‫עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית‪.‬‬ ‫ואם עשה הכשר מאמר לר"י אוכלת אף דאין המאמר גומר‪ ,‬דמ"מ ומבואר בבבלי בקידושין‪ ,‬דה"נ דריש דרק ממזר ודאי לא יבוא‪ ,‬אבל ממזר‬ ‫י"מ מדכ' 'ותשב נעמי ורות המואביה כלתה עמה השבה‬ ‫מברר את הזיקה אליו‪ ,‬ולר"ל אינה אוכלת כיון שלא גמר‪ ,‬משתמרת היא ספק יבוא בקהל ה'‪ ,‬ולר"א אסור‪ ,‬והלכה כר"א‪.‬‬ ‫משדה מואב' וכיון דכ' כבר ששבו‪ ,‬קאמר קרא ששבה ממואב‬ ‫לביאת הפסול לה‪ ,‬א"נ איירי בב' יבמין כשרים‪ ,‬וכיון שעשה א' מאמר אסורה‬ ‫שהיתה הראשונה שהותרה‪.‬‬ ‫לביאה פסולה‪ ,‬ולמבואר דשי' הירו' דמאמר דאו' ספק ממזר הנה הבא על יבמתו ולא המתין ג' חדשי הבחנה‪ ,‬יוציא‬ ‫היא לשניה והוי משתמרת‬ ‫אינה אוכלת מדינא אליבא דר"ל‪.‬‬ ‫י"מ מדכ' 'ותעזבי אביך ואמך ותלכי אל עם אשר לא ידעת תמול‬ ‫והולד כשר וחייבים אשם תלוי‪ ,‬הראשון ראוי להיות כה"ג‬ ‫שלשום' ומהא דהוסיף תמול שלשום ש"מ דקודם שנתחדשה‬ ‫פ"ח ה"ב‬ ‫ממ"נ‪ ,‬והשני‪ ,‬הוי ספק ממזר דשמא בא על אשת אחיו שלא במקום‬ ‫ההלכה לא היינו מקבלים אותך‪.‬‬ ‫מצוה‪ ,‬י"א דאסור‪ ,‬ולראב"י אין ממזר בספק דספק ממזר שרי‬ ‫והא‬ ‫ביציו‪,‬‬ ‫נפצעו‬ ‫ש‬ ‫שיתבאר‪,‬‬ ‫כפי‬ ‫בקהל‬ ‫דאסור‬ ‫דכא‬ ‫פצוע‬ ‫מה‬ ‫בישראלית דדריש ממזר ודאי לא יבוא אבל ספק יבוא‪[ ,‬ומודה ראב"י‬ ‫בין‬ ‫בא‬ ‫ש‬ ‫משמע‬ ‫דדכא‬ ‫כיון‬ ‫מאבריו‪,‬‬ ‫א'‬ ‫או‬ ‫עינו‬ ‫שנפצע‬ ‫דל"א‬ ‫בת גיורת עמונית‪ ,‬ר' זכיי אמר דבת גר עמוני כשרה לכהונה‪,‬‬ ‫ובת גיורת עמונית פסולה לכהונה ולא ידע החילוק וא"ל ר' יוחנן‬ ‫עקביו מקום שנידך ונחבט בין ירכותיו‪[ ,‬אבל אי"ל משום דסמיך ליה בספק כותים דאסורים לישראלית‪ ,‬וספק חללים דאסורים לכהונה]‪.‬‬ ‫'כרות שפכה' פציעה שבמקום שפיכה דדילמא עינו שבצד‬ ‫לר"ז שעבר ג' נהרות ולא ידע חילוק אלא פוק תני לברא‪ ,‬ואין חילוק‪,‬‬ ‫חוטמו]‪ ,‬עוד פי' דדכא מלשון שפלות ואין נמוך באדם בשעה תנן י' יוחסין עלו מבבל ומהם שתוקי שאמו משתקתו כשקורא אבא‪,‬‬ ‫והא דקמ"ל בבת גר עמוני‪ ,‬אף שבא על בת ישראל‪ ,‬ופסלה‬ ‫שהוא יושב אלא ביציו ולפי"ז ילפי' דכרות שפכה אף באותו מקום‪ ,‬ואסופי שנאסף מהשוק ואינו מכיר את אביו ואמו‪ ,‬דהוו ספק ממזר‪[ ,‬ונ"מ‬ ‫מכהונה‪ ,‬מ"מ לא פסל את בתה ולא הוי כאלמנה לכה"ג‪ ,‬אבל ר"ל‬ ‫בהני יוחסין דגי רי חרורי ממזרי נתיני אסופי ושתוקי מותרים זה בזה‪ ,‬אבל‬ ‫עוד פי' דהוא באותו מקום‪ ,‬דבפסול זה לא כ' דורות כדור שלישי‬ ‫פסל בת גר עמוני לפי שבאה מטיפה פסולה‪.‬‬ ‫לישראל אסורים]‪ ,‬ולראב"י הוו ח' ומשמע דאף מדרבנן שרי‪ ,‬ורבנן דפליגי‬ ‫ס"ל כמבואר בבבלי דמעלה עשו ביוחסין‪ ,‬ולר"א הוו ט' דס"ל שתוקי‬ ‫במצרי וכו'‪ ,‬משום שאינו מוליד‪.‬‬ ‫עמונית כשרה אפי' לכה"ג דכ' 'כי אם בתולה בעמיו' עם שהוא‬ ‫מותר דנאמנת האשה לומר לכשר נבעלתי‪ ,‬ולרבנן י'‪.‬‬ ‫פצוע דכא חשיב אפי' נימוקה או יבשה או חסרה‪.‬‬ ‫ב' עממים זכרים אסורים ונקבות מותרות‪.‬‬ ‫בכמה ביצים חשיב פצוע דכא‪ ,‬לתנא דמתני' אפי' א' מביציו‬ ‫מח' ר"י ורבנן האם קהל גרים איקרי קהל‪ ,‬לר' יהודה איכא ד' עממין שבאו זה על זה [א‪.‬ה‪ .‬כגון עמוני על מצרית‪ ,‬פנ"מ] הזכרים‬ ‫חשיב פצוע דכא‪ ,‬ולר' ישמעאל בן ריב"ב דוקא בב' ביציו דפצוע‬ ‫קהלות כהנים לויים ישראלים וגרים דכ' ד"פ קהל באזהרת פסולי‬ ‫אסורים‪ ,‬והנקבות מותרות כשיתגיירו דהלך אחר הזכר‪ ,‬א"נ‬ ‫משמע ב'‪ ,‬א"נ משום דפעמים מוליד‪ ,‬והוי סריס חמה שאינו מוליד‪ ,‬ואמרו‬ ‫דמתייחסים אחר האב ור"ל פליג‪ ,‬ואם באו לאחר שנתגיירו הלך אחר‬ ‫דפצוע‬ ‫יוחסין‪ ,‬ומדלא מנה הכל בקהל א' ש"מ ליתור‪ ,‬ולא מנו לקהל‬ ‫ולרבנן‬ ‫עשה‪,‬‬ ‫דכא דהוא פסול הגוף‪ ,‬ולא לקהל דמצרי שהוא‬ ‫דהלכה כמותו‪ ,‬ואמר ר' יודן דה"מ של ימין ופי' בק"נ ביבמות פ"ח‬ ‫הפגום‪ ,‬וזכרים אסורים לעולם ונקבות לאחר ג' דורות‪.‬‬ ‫משום דפעמים מוליד כמו סריס חמה שיש לו רפואה‪ ,‬אבל לר' אימי אינו‬ ‫איכא ג' קהלים דכ' ג"פ לא יבוא וצ"ע דכ' ד"פ לא יבוא‪ ,‬ומתני'‬ ‫מוליד דר' אימי שהתיר לאשה לישא כרות שפכה בא' מביציו‬ ‫מח עבד מז' אומות‪ ,‬אין לוקחין עבד מז' אומות‪ ,‬ואף אם רק‬ ‫די' יוחסין דלא כר"י דתנן התם דגרים מותרים בפסולין‪.‬‬ ‫ואמר לה שתדע שאינו מוליד ושבחוהו ע"כ שרמז לה שתפרוש‬ ‫ר"ה רובה‪ ,‬ור"י הנשיא ישבו יחד‪ ,‬ושאל ר' יוחנן לר"ה האם אביו מז' אומות דכ' 'וגם מבני התושבים הגרים עמכם'‪ ,‬אבל‬ ‫ממנו‪ ,‬א"נ שלא תוכל לתבוע ממנו גירושין‪.‬‬ ‫אם רק אמו מז' אומות מותר דכ' 'אשר הולידו בארצכם' שרי‪,‬‬ ‫פצוע דכא כהן מותר בבת גרים‪ ,‬ואמרו דלא שאלו בגיורת‪,‬‬ ‫ודרך האשה לגור במקומה‪.‬‬ ‫פצוע דכא בידי אדם פסול‪ ,‬אבל פצוע דכא בידי שמים‪ ,‬סברו‬ ‫לומר דנח' ואיכא דתני כשר דומיא דממזר דהוי בידי אדם דהוי כזונה האסורה לכהונה‪ ,‬ולא אמרו בת ישראל האסורה‬ ‫וס"ל כר"י בריב"ב דכל שיש לו ביצה א' הוי סריס חמה‪ ,‬וסברו לפרש לפצוע דכא ונעשית חללה ממנו‪ ,‬אלא בבת גרים‪ ,‬ואליבא דר' ילה"ס האם מונים ג' דורות לעבד‪ ,‬והיינו עבד עמוני שנשא‬ ‫דמשום דאית ליה חד היינו בידי שמים‪ ,‬ואף דמשמע בבריתא דכל בידי שמים יהודה דבת גר זכר כבת חלל זכר וטעמא דר"י מבואר בבבלי שפחה מצרית‪ ,‬ונשתחררו לאחר ג' דורות ואי הוו כגויים מתירין‬ ‫לנקבות רק לאחר ג' דורות‪ ,‬ואף דבאומות הלך אחר הזכר‪ ,‬שאני עבדים שאין‬ ‫בקידושין דכ' ביחזקאל 'אלמנה וגרושה לא יקחו להם לנשים כי אם בתולת‬ ‫ואף בב' ביציו מ"מ שמא ר"י בריב"ב נקט א' דהכי שכיחא [ודלא כר"י לעיל‬ ‫להם חייס‪ ,‬וכן משמע להלן פי"א ה"ב דעבד מותר באחותו‪ ,‬ואזלי' אחר הפגום‪,‬‬ ‫מזרע ישראל'‪ ,‬ולפי"ז מבעי כיון דהוי בעשה דלמא שריא לפצוע דכא כהן ואף‬ ‫דדוקא אם נשאר של ימין והיינו מהא דאיכא ברייתות דנח']‪ ,‬ואיכא דתני‬ ‫ואף דישראל הבא על השפחה ולדה כמותה ואפי' אי הוי ישראל ממזר‪[ ,‬ועי'‬ ‫דקאי בקדושתו שמא דוקא לאיסורי קהל שהם בלאו‪ ,‬ואף דלר"י קהל גרים‬ ‫אמרי משה סי' כו']‪.‬‬ ‫פסול‪ ,‬דכ' 'לא יבוא פצוע דכא' סתמא‪ ,‬וכן יליף ממזר‬ ‫איקרי קהל‪ ,‬ואסורה לפצוע דכא כישראלית‪ ,‬ה"מ דאמר ר"י לענין ממזר דאינו‬ ‫שיצירתו בידי שמים [והא דבעי עוד ילפותא‪ ,‬אפש"ל כמבואר בבבלי‬ ‫בקדושתו‪ ,‬ולפי"ז נמצא דמתני' דפצוע דכא מותר בגיורת אף אליבא דר"י‬ ‫דעת ר"ש במצרית ואדומית‪ ,‬תנן במתני' ר"ש אמר ק"ו‬ ‫ודלא כמבואר בבבלי [יבמות נז‪.].‬‬ ‫דאי בידי שמים הול"ל הפצוע דכא דמשמע ממעי אמו]‪ ,‬אבל אמרו דלא‬ ‫דמצרית ואדומית‪ ,‬מעמונית המותרת מיד אף דעמוני אסור‬ ‫נח' ומ"ד בידי שמים אסור איירי כשעלו חטטין דהאדם‬ ‫מז בת חללה שנשאת לישראל וילדה‪ ,‬הנה כהן שבא על לעולם אבל מצרי ואדומי נוהג עד ג' דורות‪ ,‬ואמרו לו אם הלכה שקיבל‬ ‫מחכך או חותכה‪.‬‬ ‫גרושה הבת חללה‪ ,‬ובת זו שנשאת לישראל וילדה בת‪ ,‬י"א כן מרבותיו‪ ,‬נקבל אבל אי"ל הלל"מ דלא היו נחלקים עליו‪ ,‬ואם מק"ו יש‬ ‫כרות שפכה אסור בקהל כפי שיתבאר‪ ,‬והיינו שנכרת הגיד‪ ,‬אבל אם‬ ‫כשרה וי"א פסולה‪ ,‬והק' מ"ד כשרה מ"ט יש לפסול דאינה תשובה דיש להוכיח מבת בנו ובת בתו דאסורים עד ג' דורות‬ ‫נשתייר בעטרה אפי' כחוט השערה כשר‪ ,‬י"א דוקא עטרה‬ ‫בת חלל זכר‪ ,‬וכן לא נולדה מאיסור לכהונה שלא היתה יצירתה בין זכרים ובין נקבות‪ ,‬והק' כיצד הוכיחו מאיסור ממזר‬ ‫התחתונה‪ ,‬וי"א אף אם נשאר בעטרה העליונה‪.‬‬ ‫בעבירה ותנן דישראל הבא על חללה הולד כשר‪ ,‬אבל מ"ד פסולה ס"ל דה"מ ומאיסור כרת‪ ,‬ומ"מ קיבל ר"ש תשובתם ואמר שהלכה בידו‪,‬‬ ‫ומקרא מסייע דכ' 'ובנים' ולא בנות‪.‬‬ ‫שבאה‬ ‫ומשום‬ ‫לעולם‪,‬‬ ‫אסורה‬ ‫בתה‬ ‫אף‬ ‫חללה‬ ‫כשנולדה‬ ‫אבל‬ ‫שנתחללה‬ ‫חללה‬ ‫אופנים בכרות שפכה‪ ,‬נכרת בגיד כמרזב או כקולמוס הולך‬ ‫מטיפה פסולה‪.‬‬ ‫ומשפע עד שנעשה חוד‪ ,‬כשר‪ ,‬וכקולמוס הפוך פסול דכל דשליט ביה‬ ‫דור יא' בממזר‪ ,‬לחכמים אסור דדרשי' עשירי עשירי מעמוני‪,‬‬ ‫משפחה‬ ‫הכשיר‬ ‫רבי‬ ‫‪,‬‬ ‫עשה‬ ‫איסור‬ ‫מנשואי‬ ‫לכהונה‬ ‫כשרות‬ ‫אוירא אינו מוליד‪ ,‬ניקב נקב מפולש מהעטרה ולחוץ כשר‪ ,‬ולפנים‬ ‫ולר"ש כשר ולא דריש עשירי עשירי דקיבל לפירכא לק"ו דידיה‬ ‫ממזר דמותר לאחר עשירי ועשה זכרים כנקבות‪[ ,‬או"ש]‪ ,‬ובכוס ישועות‬ ‫נתגיירה‬ ‫שזקנתה‬ ‫דנמצא‬ ‫כיון‬ ‫ערער‬ ‫עליה‬ ‫שקראו‬ ‫בדרום‬ ‫מהעטרה כלפי הגוף פסול‪ ,‬ואם נסתם חזר להכשרו‪.‬‬ ‫אין חילוק בין פצוע דכא לכרות שפכה‪ ,‬אלא דפצוע דכא פחותה מבת ג' שנים‪ ,‬יש שאמרו דהכשיר כר"ש דגיורת פחותה בשבועות לד‪ :‬כ' דס"ל לר"ש דדון ומינה ומינה וכראב"ש‪ ,‬וכיון דלא התיר ר"ש‬ ‫מבת ג' כשרה לכהונה שאינה ראויה לביאה‪ ,‬אבל החו' ס"ל כיון דכ' 'כי אם נקבות בממזר ש"מ דלא דריש דאי דריש היה מתיר נקבות בממזר‪ ,‬וכן כ' עוד‬ ‫אפשר לרפאות‪ ,‬ע"י שמביא נמלה שנושכת ונדבק ראשה בתולה מעמיו' אף זרעה פסול‪ ,‬ואף פחותה מבת ג'‪ ,‬ויש שאמרו ככו"ע אחרונים בדעת ר"ש‪ ,‬אבל בבבלי בשבועות שם משמע דס"ל דון מינה ואוקי‬ ‫כיון דהוי ולד איסור עשה ד'כי אם בתולה מעמיו' וגו'‪ ,‬באתרה‪ ,‬ולראב"ש דור יא' זכרים אסורים ונקבות מותרות‬ ‫במקום הנקב‪.‬‬ ‫איסור פצוע דכא וכרות שפכה לקהל‪ ,‬מלבד גיורת וכדאמרי' דולד בוגרת שנשאת לכהונה כשר‪ ,‬אבל דור שני דדריש עשירי עשירי‪ ,‬ולהלן יתבאר מ"ט לא הותרו נקבות מיד‪ ,‬וכר"מ‬ ‫ומשוחררת שאינם קהל‪ ,‬וכ' 'לא יבוא פצוע וגו' בקהל ה' וקהל במצרי אע"פ דהוא איסור עשה מ"מ אם נשאה כהן בניה דגז"ש במקום שכתוב פי' דשבועת העדות חייב במושבע מפי עצמו‬ ‫ואף שלא בפני בי"ד דומיא דהמלמד דשבועת הפקדון‪ ,‬וה"נ ילפי' כאילו כ'‬ ‫ממזר בפרשת עמוני ואסרי' עד דור עשירי רק זכרים ולא נקבות‪ ,‬אבל לרבנן‬ ‫גרים לא איקרי קהל‪ ,‬ואמר ריב"ל דפצוע דכא כהן אסור בגיורת חללין כיון דהוא עשה השוה בכל ולא רק אצל כהנים‪.‬‬ ‫ומשוחררת כשאר כהן האסור בגיורת משום זונה‪.‬‬ ‫דון מינה ואוקי באתרה‪ ,‬והא דאין מתירין את הנקבות מיד דומיא‬ ‫פ"ח ה"ג‬ ‫ביאת האסורים בקהל זה בזה כממזר עמוני ומואבי‪ ,‬לר' יהודה עמוני ומואבי אסורין לעולם‪ ,‬אבל נקבותיהן מותרות מיד‪ ,‬דעמונית‪ ,‬כיון דכ' איסור עד דור עשירי‪.‬‬ ‫אסורים דס"ל קהל גרים איקרי קהל‪ ,‬לת"ק מותרין לבוא זה בזה‪ ,‬מצרי ואדומי אף נקבות אסורות אבל עד ג' דורות‪ ,‬ולהלן יתבאר קיום ממזרים בעולם‪ ,‬ר"א אמר דכבר בדור שלישי הקב"ה‬ ‫לר' ירמיה ת"ק קאמר כלל‪ ,‬ופצוע דכא מותר בממזרת‪ ,‬ולר' דעת ר"ש‪ ,‬ממזרין ונתינין גבעונים שנתגיירו בהערמה בימי יהושע ונתנם מביא דבר בעולם‪ ,‬ומכלה כשרין עמהם שלא לפרסם‬ ‫נוטלת כשיוצאת‪ ,‬ואין לה כתובה מפני שנשאת באיסור‪ ,‬אין לה‬ ‫חטאיהן‪ ,‬וכדאמרו 'במקום אשר תשחט העולה תשחט טומטום שנקרע ונמצא זכר‪ ,‬לר' יהודה לא יחלוץ שהוא‬ ‫פירות‪ ,‬לר' ירמיה הפי' שיש לבעל רק אכילת פירות והא דקנסו‬ ‫החטאת לפני ה'‪ ,‬שלא לפרסם את החטאים‪ ,‬וכדכ' 'וגם הוא כסריס‪ ,‬אבל לחכמים חולץ‪ ,‬וש"מ דחכמים נח' על ר' יהודה דאמרו‬ ‫אותה ולא את בעלה‪ ,‬מבואר בבבלי שהיא מרגילתו יותר דיותר משהאיש‬ ‫חכם ויבא רע' והשבח בחכמה להרע היינו דאפי' רעה שמביא דמייבמים את אשתו‪.‬‬ ‫רוצה לישא האשה רוצה לינשא‪ ,‬ומהא דאין לה פירות ש"מ דיש לבעל זכות‬ ‫רק בפירות‪ ,‬אבל מציאתה ומעשה ידיה אין לו‪ ,‬ועוד דהא אין לה מזונות‬ ‫אנדרוגינוס נושא אבל לא נישא שמא זכר הוא והוי משכב זכור‪,‬‬ ‫הקב"ה בעולם מביאה בחכמה‪ ,‬עוד אמרו דכ' 'את דברו לא‬ ‫ומעש"י תקנו תחת מזונות‪ ,‬ואף דפירות תחת פירקונה והלא אינו פודה דלא‬ ‫הסיר' וקרי דבריו ודריש דברו מלשון דבר שמכלה בית מרעים [ ובבבלי משמע וכ"כ תוס' שם דהך דינא מד' ר' יוסי‪ ,‬ולפי"ז לר"ל דפי' דהוי‬ ‫שייך בה 'אפרוקיניך ואותביניך לי לאנתו' דהא אסור לקיימה‪ ,‬מ"מ י"ל דפירי‬ ‫כזכר א"ש שאינו נישא‪ ,‬ואילה"ק דהיינו ר"א דלהלן‪ ,‬כיון דלא לכל מילתא ר"א‬ ‫ועזרת פועלי און‪.‬‬ ‫עיקר‪ ,‬ועוד דבירו' לא משמע דפירות תחת פירקונה אלא כדי שיפקח על‬ ‫ר' הונא אמר דאין ממזר חי עד ל' יום‪ ,‬ואמרו דה"מ כשאין עביד כזכר]‪ ,‬ואם קידש חוששין לקידושיו ולאו דהוי קידושין גמורין‪,‬‬ ‫נכסיה‪[ ,‬ובשיטמ"ק כתובות מז‪ :‬מבואר בשם הירו' דיכולה לומר איני ניזונת‬ ‫ואיני עושה ואינה יכולה לומר איני נפדית‪ ,‬ומטעם שלא ישבוה‪ ,‬אמנם בירו'‬ ‫שמו מפורסם כיון דשמע ר"ז כשעלה לא"י שקוראים ואי נתקדש אי"ז גט אלא הוי קידושין מספק‪ ,‬נבעל לפסול‪ ,‬פסול‬ ‫כתובות פי"א ה"א מבואר להדיא שאינה יכולה לומר וע"כ קאי למ"ד דאין‬ ‫לתרומה כנשים כבת כהן שנבעלה לפסול לה‪ ,‬ואפי' נבעל‬ ‫לממזר וממזרת‪.‬‬ ‫מזונות ד"ת וע"ע ירו' מע"ש פ"ג ה"א]‪ ,‬לר' יוסי זכאי במעש"י אף דאין‬ ‫מאנדרוגינוס אחר בכל שהוא שנבעל בין ממקום זכרות מאחוריו ובין‬ ‫י"א לעת"ל הקב"ה נזקק לברר הפסולים מהכשרים‪ ,‬לשבט לוי‪ ,‬דכ'‬ ‫לה מזונות‪ ,‬כיון דלא קנסו לדידיה‪ ,‬ובהפרת נדריה ולא קנסו להפקיע‬ ‫ממקום נקבות‪ ,‬ואילה"ק דלכאו' כיון דהוי ספק הלא זכר אינו פוסל‬ ‫'וישב מצרף ומטהר כסף וטהר את בני לוי' כאדם ששותה‬ ‫תורת נישואין‪ ,‬ואין לה פירות היינו שאינה יכולה להוציא ממנו‬ ‫זכר ונקבה אינה פוסלת נקבה‪ ,‬אבל י"ל דהוי מקצת זכר ומקצת‬ ‫בכוס נקי דשבט לוי משמשין לפניו‪ ,‬והק' ר' הושעיה וכי בשביל‬ ‫פירות שאכל כגון שכילה את הקרן‪ ,‬ובראשונים פי' דאף דתקנו פירות‬ ‫נקבה‪ ,‬ואמרי' דצד זכר פוסל לצד נקבה וכדתניא הריני נזיר שזה‬ ‫שהוא לוי יפסיד‪ ,‬ואמר ר' חנינה דאף שבט לוי בצדקה‪ ,‬דכ'‬ ‫תחת פירקונה‪ ,‬מ"מ אינה מוציאה פירות שאכל לצורך פירקונה‪ ,‬אבל כבר‬ ‫איש ואשה הוי נזיר‪ ,‬ואף שנבעל לפסול לו מאכיל את נשיו שלא‬ ‫נתבאר דאין שי' הירו' הכי‪.‬‬ ‫בסיפא דקרא 'והיו לה' מגישי מנחה בצדקה' ורישא דקרא היינו‬ ‫נפסד צד זכרותו‪ ,‬ואינו מאכיל את עבדיו שבאין לאכול גם מצד נקבותו‪.‬‬ ‫דיטהר ויכשיר את בני לוי‪.‬‬ ‫טומאת כהן לשניה‪ ,‬לר' אילה יורשה ונטמא לה מאחר ומד"ת‬ ‫נ דעת ר"א באנדרוגינוס‪ ,‬לר"א חייבים עליו סקילה כזכר‪,‬‬ ‫שם פסול משפחה שנשתקע‪ ,‬אין מדקדקין אחריה דכיון דהוי‬ ‫י"א אף ממקום נקבות‪ ,‬ויש שאמרו דה"מ ממקום זכרות מותר‪ ,‬לא קנסו‪ ,‬ואפשר כיון דיורשה אין מצוי מי שיקברנה‪ ,‬אבל תני‬ ‫ספק שרי‪ ,‬וכדתניא שריחק בן ציון בכח את משפחת בית‬ ‫נטמא כהן לאשתו הכשרה ולא לאשתו פסולה ולא מצינו חילוק‬ ‫בברייתא בין פסול ד"ת לדרבנן‪.‬‬ ‫מאחוריו‪ ,‬אבל הדר ביה דכ' 'ואת זכר לא תשכב משכבי אשה'‬ ‫צריפה אף שהיתה כשרה‪ ,‬וקירב למשפחה אחרת שהיתה‬ ‫פי' שיש בו ב' משכבות‪.‬‬ ‫פסולה‪ ,‬ואעפ"כ לא פרסמו חכמים את שמה‪ ,‬אבל מוסרין‬ ‫רבי ביקש לברר דעת ר"א‪ ,‬וחברו עליו תלמידיו של ר"א‪ ,‬ולא שניה ועבדיה בתרומה‪ ,‬יש שהסתפקו בעבדי שניה‪ ,‬ואמר ר'‬ ‫את שמה לבניהם ותלמידיהם ב"פ בשבוע של שמיטה‪ ,‬ואף שאם‬ ‫ידעו האם משום שחששו שלא יבין דבריו ויבוא לדמות דלכל מנא שתוק ויפה לך פי' דבשניה מצינו קנס‪ ,‬ואי"ל דאם היא אוכלת‬ ‫היו דבקים בה שלא בידיעה לא היה איסור‪ ,‬מ"מ אין הקב"ה משרה שכינתו‬ ‫מילי הוי זכר‪ ,‬או משום שהיו סבורים שאינו חריף כמותם‪ ,‬ונ"מ שאין עבדיה אוכלים‪ ,‬ובר"מ מבואר דהשניה אוכלת ואין עבדיה‬ ‫אלא על משפחות מיוחסות שבישראל‪ ,‬אבל ר' יוחנן נשבע שמכירן‬ ‫אם היה מגלה דבריו‪ ,‬וכאן גילה שלא לכל דבר הוי זכר‪ ,‬ש"מ אוכלים‪ ,‬וכנראה דפי' לירו' בניחותא וצ"ע‪.‬‬ ‫ולא גילה לפי שנשתקעו בה גדולי הדור‪.‬‬ ‫משום שהיו חריפים‪ ,‬ומה שיכול לטעות‪ ,‬דיש נ"מ האם הוי זכר‪,‬‬ ‫חמשת אלפים עבדים היו לפשחור בן אמר הכהן ונשאו בני‬ ‫והיינו האם יורש‪ ,‬והאם מעיד‪ ,‬והאם מנחתו קריבה כליל גט מעושה‪ ,‬בישראל כשר וה"מ בהני דכופין להוציא‪ ,‬ובגויים‬ ‫שמנחת כהן זכר קריבה כליל‪ ,‬אבל של כהנת קרב רק קומצה‪ ,‬והאם פסול‪ ,‬ומ"מ פוסל בכהונה גזירה אטו מעושה בישראל‪[ ,‬ואמר‬ ‫כהנים‪ ,‬והחזיקו עצמם בכהונה לפי שהיו עבדי כהנים‪ ,‬וכולן נשתקעו‬ ‫שמואל להכריז כן בעיירות]‪ ,‬ואלו דכופין להוציא פי' שמואל‬ ‫בכהונה גדולה‪ ,‬והן הן עזי פנים שבכהונה כל כהן שיש בו עזות‬ ‫מזמנים עליו כזכר‪.‬‬ ‫פנים הוא מהן‪ ,‬אבל ר"א אמר דעיקר המיוחסין הם העזי פנים‬ ‫דכופין לפסולות והיינו אלמנה לכה"ג וגרושה וחלוצה לכהן‬ ‫שדרך הכהנים בכך דכ' 'ועמך כמריבי כהן'‪.‬‬ ‫הדיוט‪ ,‬ולאו לאפוקי שניות אלא לאפוקי הני משניות דתנן יוציא ויתן‬ ‫כתובה‪ ,‬כגון איני זן ואיני מפרנס‪ ,‬עוד אמרו בבבלי דאתי לאפוקי שהה עמה‬ ‫יש מותרות‬ ‫י' שנים ולא ילדה דאף שצרי ך להוציא מ"מ אין כופין להוציא‪ ,‬דבהני עד‬ ‫יג' עיירות נשתקעו בכותים בימי השמד‪ ,‬ועיר 'מושהן' מהן‪ .‬פ"ט ה"א‬ ‫שכופין ליתן גט‪ ,‬יכפוהו לזון או לישא אחרת‪[ ,‬ובראשונים מבואר דשמואל‬ ‫יש מותרות לבעל ואסורות ליבם‪ ,‬פי' כהן הדיוט שנשא‬ ‫פ"ח ה"ד‬ ‫עצמו קאמר דלאו דוקא אלמנה אלא אף שניות]‪ ,‬אבל הק' דתנן המדיר‬ ‫מט חליצה בסריס אדם וסריס חמה‪ ,‬הנה ר' יהושע שמע ב' אלמנה ויש לו אח כה"ג‪ ,‬והק' דאפש"ל אפי' לא נשא דהלא‬ ‫את אשתו מלהנות לו‪ ,‬עד ל' יום יעמיד פרנס על הזן לא יפסיד‪,‬‬ ‫שמועות האם סריס חולץ וחולצים לאשתו‪ ,‬או לאו דכיון דאינו אלמנה מאירוסין צריכה יבום‪ ,‬ועוד דאפש"ל בתולה ובמיתת האח‬ ‫[אבל לא בשליחות הבעל]‪ ,‬ולאחר ל' יום דאיכא זילותא גבה יוציא ויתן‬ ‫נתאלמנה‪ ,‬ולא משני‪.‬‬ ‫מקים שם לאחיו‪ ,‬ואינו עולה ליבום שוב אינו עולה לחליצה‪ ,‬ואין לו איך‬ ‫כתובה‪ ,‬אי"ל דכופין להוציא אלא רק שמצריך להוציא‬ ‫לפרש‪ ,‬ופירש ר"ע סריס אדם לאחר שנולד שייך בחליצה עוד המותרות לבעל ואסורות ליבם דלא תנן במתני'‪ ,‬צרת‬ ‫ואילה"ק לשמואל מדתנן בכתובות אלו שכופין להוציא ותני התם מוכה שחין‬ ‫וכו'‪ ,‬וצ"ל דקאמר שמואל דרק פסולות ולא כופין מחמת איסור או חיוב אחר‪.‬‬ ‫שהיתה לו שעת הכושר ואינו ממין ששמו מחוי‪ ,‬ואע"פ שנסתרס קודם סוטה שמותרת לבעל‪ ,‬ואסורה ליבם כיון דסוטה פוטרת צרתה‪ ,‬אחיו‬ ‫שנשאה וכן היבם אפי' קודם נפילה‪ ,‬מ"מ הוי בר הקמת שם‪ ,‬משא"כ סריס שבא על אחות חלוצתו לוי חלץ לאשת ראובן שמת‪ ,‬ושמעון נשוי‬ ‫קנסות הנ"ל קנסו בשניות ולא בשאר איסורים‪ ,‬באלמנה‬ ‫חמה‪ ,‬ור"א פירש סריס חמה ממעי אמו‪[ ,‬ונקרא כן שלא ראתהו חמה לאחות חלוצה זו ומת שמעון‪[ ,‬והנה קרובת חלוצתו דרבנן‪ ,‬והול"ל בסיפא עם‬ ‫לכה"ג וגרושה וחלוצה להדיוט וממזרת ונתינה לישראל ובת‬ ‫אלא כשהוא סריס] שייך בחליצה שיש לו רפואה‪ ,‬משא"כ סריס השניות‪ ,‬ושמא הק' כן אליבא דר"ע לעיל פ"ד הי"ג]‪ ,‬כהן שנשא כשרה‬ ‫ישראל לנתין וממזר‪ ,‬וטעם החילוק‪ ,‬י"א דדוקא בדרבנן עשו‬ ‫אדם‪[ ,‬והעיד ר' יהושע בן בתירא שבן מגיסת היה סריס אדם ויש לו אח פצוע דכא‪ ,‬והא דלא תני להו‪ ,‬כר' יונה דרבי לא‬ ‫חכמים חיזוק לדבריהם ואף דחלוצה דרבנן [ואף דאיתרבי בתו"כ‬ ‫אמר כלל דאלו ותו לא‪ ,‬וכן איכא לט"ו עריות דריש מכילתין שמותרות‬ ‫לבעליהן ואסורות ליבמיהן‪.‬‬ ‫ויבמו את אשתו לקיים דברי ר"ע]‪.‬‬ ‫מבואר בבבלי דאינו אלא מדרבנן]‪ ,‬דלמא ס"ל לירו' דהוא ד"ת‪ ,‬א"נ אף דהוא‬ ‫פ"ח ה"ה‬ ‫דרבנן כיון דדמי לגרושה אינשי בדלי מינה‪ ,‬וי"א דשאני שאר פסולים‬ ‫עוד תנן במתני' ישראל שנשא ישראלית ויש לו אח ממזר‪ ,‬ממזר‬ ‫דקנסן בידם ובוולדם פי' שהאשה מתחללת וכן בנה‪ ,‬לכך לא קנסו‬ ‫לחכמים בין סריס חמה ובין סריס אדם לא חולץ ולא מייבם‪,‬‬ ‫שנשא ממזרת ויש לו אח ישראל‪ ,‬כהן כשר שנשא כשרה‬ ‫כדמשמע במתני' דהכי ס"ל לחכמים מדתני סיפא הסריס שחלץ לא‬ ‫שאר קנסות‪ ,‬ונ"מ במחזיר גרושתו משנשאת האסורה מד"ת‬ ‫ויש לו אח חלל‪ ,‬וכיון דגר ועבד משוחרר וחלל מותרין‬ ‫ולכך יש לה כתובה‪ ,‬אבל כיון דאין קנסה בידה אין לה כתובה‬ ‫פסל מהכהונה‪[ ,‬ובעלמא חלוצה אסורה בכהונה מדרבנן]‪ ,‬ואם בא עליה‬ ‫בכהונה דלא הוזהרו כשרות לינשא לפסולין‪ ,‬אמרו דצ"ל חלל שנשא‬ ‫פסלה דהוי בעילת זנות‪ ,‬וכן אילונית לא חולצת ולא מתייבמת‪,‬‬ ‫שאין ולדה נעשה חלל כמבואר לעיל פ"ד הי"ג‪ ,‬והנה דעת הבבלי דאף היא‬ ‫לא נפסלה לתרומה דכ' 'כי תהיה לאיש זר' וזה אינו זר‪ ,‬אבל בירו' מבואר‬ ‫כשירה ויש לו אח כשר‪ ,‬ודכ' 'לא יקחו' ללמד שהאשה‬ ‫וחליצה לא פוסלת בה‪ ,‬אבל ביאה פוסלת בה‪ ,‬וכן אנדרוגינוס‬ ‫דנפסלה לתרומה‪ ,‬ואפשר כיון דולדה לא נתחלל חשיב אין קנסה בידה‪ ,‬א"נ‬ ‫מוזהרת‪ ,‬לאו דמוזהרות על הפסולין‪ ,‬אלא שהפסולות לא‬ ‫שחלץ לא פסל‪ ,‬אבל אם בעל פסל משום בעילת זנות‪.‬‬ ‫כיון דרק נפסלה מתרומה [דהא הוי גרושה]‪ ,‬ולא חשיב קנס‪.‬‬ ‫ינשאו לכשרים‪.‬‬ ‫פ"ט ה"ב‬ ‫נסתרס ע"י אדם בעודו במעי אמו‪ ,‬לכו"ע אסור בקהל דהוי‬ ‫האם יש מזונות לאלמנה לכה"ג ובנותיה‪ ,‬הנה לר' יוחנן יש לה‬ ‫סריס‬ ‫פצוע דכא‪ ,‬ואינו חולץ ואינו מייבם‪ ,‬דנותנים עליו חומרי‬ ‫יש מותרות ליבם ואסורות לבעל אף דהיו חייבים להוציא‪ ,‬מ"מ מזונות ולר"א אין לה מזונות‪ ,‬י"א דנח' באלמנה לכה"ג אבל‬ ‫אדם לר"א וחומרי סריס חמה לר"ע‪.‬‬ ‫אחיהם מקים להם שם‪ ,‬כה"ג שקידש אלמנה ויש לו אח כהן לבתה שהיא מתנאי כתובה לכו"ע לא גזרו‪ ,‬וי"א דלה ודאי שאין‬ ‫דהלא אומרים לה להוציא‪ ,‬ונח' בבתה‪.‬‬ ‫אף‬ ‫ואסורה‬ ‫חללה‬ ‫נעשית‬ ‫עליה‬ ‫בא‬ ‫אם‬ ‫[אבל‬ ‫הדיוט‬ ‫דעת ר"א בסריס‪ ,‬הובא לעיל דלר"א סריס חמה חולץ‪ ,‬והא‬ ‫דמשמע בנדה דאף סריס חמה הוי סריס דהכריע בנדה במח' ב"ש להדיוט]‪ ,‬כשר שנשא חללה ויש לו אח חלל‪ ,‬ישראל שנשא‬ ‫וב"ה דסריס מגיל כ' שהביא סימני סריס הוי סריס‪ ,‬ואילונית מגיל יח'‪[ ,‬והתם ממזרת ויש לו אח ממזר‪ ,‬ממזר שנשא ישראלית ויש לו אח פ"ט ה"ה‬ ‫האוכלות ואינן אוכלות בתרומה ומעשר‪ ,‬בת ישראל‬ ‫בסריס חמה‪ ,‬דאיירי שלא הביאו סימנים עד גיל זה]‪ ,‬לאו דמסכים על ישראל‪.‬‬ ‫מאורסת לכהן לא תאכל בתרומה עד שתנשא וכן שומרת יבם‬ ‫דבריהם‪ ,‬אלא רק לענין עונשין שבתורה הדין כן‪.‬‬ ‫הא דלא תנן מחזיר גרושתו משנשאת לאחר דאסורה לבעל‪ ,‬וכן לכהן דכ' 'כל טהור בביתך יאכלנו' ואינה תוך ביתו וה"נ טעמא‬ ‫פ"ח ה"ו‬ ‫הוא שבא על אחות חלוצתו פי' נשא שמעון את אחות חלוצתו‪ ,‬ומת דארוסה [א‪.‬ה‪ .‬ומבואר דמד"ת לא תאכל‪ ,‬ודלא כבבלי דמדאו' אוכלת אבל‬ ‫סריס חמה כהן שנשא בת ישראל מאכיל בתרומה דס"ד דרק שמעון ונפלו לפני לוי‪ ,‬פצוע דכא שנשא כשרה ויש לו אח כשר‪ ,‬גזרו שמא תשקה לאחיה או שמא ימצא בה מום‪ ,‬וע"ע ביאור הגרח"ק כתובות‬ ‫פ"ה ה"ד דכ' הראשונים התם דמקרא זה אסמכתא‪ ,‬אבל הכא משמע דהוא‬ ‫המוליד מאכיל‪.‬‬ ‫היינו כר' יונה הנ"ל דרבי לא אמר כלל כנ"ל ה"א‪.‬‬ ‫דאו']‪ ,‬וכן מעוברת מכהן עד שתלד דכ' 'ויליד בית'‪ ,‬וכן בת כהן‬ ‫אנדרוגינוס כהן שנשא בת ישראל‪ ,‬אמרו ר' יוסי ור"ש פ"ט ה"ג‬ ‫דמאכיל בתרומה ונח' האם אוכלת בתרומה מדאו' או מדרבנן‪ ,‬דלר' נשים האסורות לבעל וליבם‪ ,‬ב' כה"ג באלמנה‪ ,‬ב' כהנים לישראל דאירוסין פוסלין אף שאין מאכילין‪ ,‬דכ' 'ובת כהן כי תהיה‬ ‫יוחנן אוכלת בתרומה דרבנן דהוי ספק זכר ספק נקבה‪ ,‬ואינה אוכלת בחללה‪ ,‬ב' ישראלים בממזרת‪ ,‬ב' ממזרים בישראלית‪ ,‬אבל לאיש זר' תהיה לשון הויה של קידושין‪ ,‬וכן בת כהן מעוברת‬ ‫מישראל אינה אוכלת דאינה בכלל 'וזרע אין לה ושבה אל‬ ‫חזה ושוק שהוא ד"ת‪ ,‬ולר"ל אוכלת אף בחזה ושוק‪ ,‬מק"ו‪ ,‬שאר הנשים מותרות לבעל וליבם‪.‬‬ ‫בית אביה'‪ ,‬וכן שומרת יבם אינה 'ושבה אל בית אביה' דאגידה‬ ‫ואמר לשואלו פתח פיך וקבל‪ ,‬י"מ דלא היה לו ק"ו אלא היה‬ ‫פשוט לו כק"ו‪ ,‬וי"א ק"ו ממש דהלא חזה ושוק היו ראויין הא דלא תנן סוטה האסורה אף ליבם‪ ,‬חלוצה לזה ולזה‪ ,‬ב' וזקוקה ליבם‪ ,‬ובת ישראל לכהן ומת חוזרת ואינה אוכלת‪ ,‬כפי‬ ‫שבת כהן לישראל חוזרת ואוכלת‪.‬‬ ‫לישראל דכ' 'לקחתי מאת בנ"י' וכשחטאו נתחייבו ונלקח מהם פצוע דכא בכשרה‪ ,‬היינו כר' יונה הנ"ל‪.‬‬ ‫לכהנים ואין קדושתם חמורה כתרומה‪ ,‬ואף אם יזכו לא יחזרו להם פ"ט ה"ד‬ ‫בת ישראל ללוי‪ ,‬מאורסת ללוי לא תאכל במעשר פי' לא תחלוק‬ ‫במעשר‪ ,‬אבל מעשר מותר לזרים‪ ,‬ובב בלי מוקי כר"מ דמעשר אסור לזרים‬ ‫שהיא‬ ‫ויש‬ ‫וליבם‪,‬‬ ‫לבעל‬ ‫אסורות‬ ‫פעמים‬ ‫‪,‬‬ ‫מד"ס‬ ‫שניות‬ ‫נא‬ ‫דכ' 'ואתן אותם לאהרן ולבניו לחק עולם'‪.‬‬ ‫אבל בירו' נראה כמו שנתבאר‪ ,‬והטעם שאינה אוכלת דכ' 'אתם וביתכם'‬ ‫יש‬ ‫האם‬ ‫וילה"ס‬ ‫לבעל‪,‬‬ ‫ולא‬ ‫ליבם‬ ‫או‬ ‫ליבם‬ ‫ולא‬ ‫לבעל‬ ‫שניה‬ ‫‪,‬‬‫לכהן‬ ‫שנשאת‬ ‫ישראל‬ ‫לר' יעקב בר אחא ר"י ור"ל נח' בבת‬ ‫לר"י אוכלת בתרומה דהוי קנין כספו‪ ,‬ואינה אוכלת בחזה ושוק לה כתובה‪ ,‬כיון דכתובת יבם על בעלה הראשון [ואם אין לו ואינה בבית‪ ,‬מעוברת מלוי לא תאכל דדינה ככהן אין כאן יליד‬ ‫כתובה‪.‬ההיתר ליבם מ"מ יש לה כתובה‪ ,‬וכן בית‪ ,‬וה"נ רק הילוד מאכיל‪ ,‬ושאינו ילוד אינו מאכיל‪ ,‬וכן‬ ‫דדוקא תרומה שמעי' בקרא‪ ,‬ודתנן בזבחים המורם מהם לנשיהם‪ ,‬לר"י היינו נכסים כתובתה על היבם]‪ ,‬ושמא מחמת‬ ‫בת כהן כמבואר ברש"י שם‪[ ,‬ובספרי דריש מכל טהור בביתך יאכל אותו]‪ ,‬איפכא מחמת ההיתר לבעל יש לה‬ ‫שומרת יבם ללוי לא תאכל דאינו אתם וביתכם‪ ,‬ובת לוי‬ ‫ובאו"ש פי' דאיירי לענין ארוסה‪ ,‬אלא דלפי"ז צריך להגיה במקום שנשאת‬ ‫שנתארסה‪ ,‬ועוד דלפי"ז נח' ר"י ור"ל דלמשנה ראשונה שארוסה אוכלת קנסות שקנסו בנישואי שניות‪ ,‬הנה הולד כשר לכהונה‪ ,‬וכופין מאורסת לישראל לא תאכל דילפי' מבת כהן דכ' 'ובת כהן'‬ ‫אותו להוציא‪ ,‬ואין לה מזונות‪ ,‬ולא בלאות בגדים שהכניסה אינה יתור וי"ו ללמד על בת לוי‪.‬‬ ‫בתרומה‪ ,‬ואמר ר"ל ק"ו וכו'‪.‬‬ ‫לר"ח אף לרבנן דהכא אפש"ל דקנסו בה שצריכה גט ולא‬ ‫עוד קנסו דאין לה מזונות וכן הולד ממזר מזה ומזה והנה‬ ‫נב בת לוי לכהן‪ ,‬המאורסת לכהן אינה אוכלת בתרומה‬ ‫בצרותיה ולא קנסו להחשיבה כסוטה כלפי צרותיה‪ ,‬ושוב מותרת ליבום‪.‬‬ ‫מהראשון פשיטא כיון דהוי אשת איש‪ ,‬ואף מהשני אף דהוי רק חייבי‬ ‫ומעשר‪ ,‬וכן מעוברת ושומרת יבם כנ"ל‪ ,‬ואף דכהנים אוכלים‬ ‫צרת שאר פסולים‪ ,‬כל הצרות מותרות מלבד צרת סוטה‪ ,‬ואף‬ ‫לאוין‪ ,‬לר"ז אתיא כר"ע דהבא על סוטתו והמחזיר גרושתו‬ ‫במעשר‪ ,‬י"ל כמ"ד פי' ר' יהושע בן חנניה דס"ל דאין נותנים מעשר‬ ‫משנשאת הולד ממזר דלר"ע חייבי לאוין הולד ממזר‪ ,‬אמנם בבבלי‬ ‫לכהנים דכ' 'ואכלתם אותו בכל מקום' יצאו כהנים שאינם אוכלים בקבר‪.‬‬ ‫גרושה עצמה שנשאת לאחר והחזירה מותרת ליבם ובבבלי אסרי' לה‬ ‫מבואר דהולד כשר כיון דתפסי קידושין בסוטה‪ ,‬ושמא ס"ל לירו' דאין תופסין‬ ‫מק"ו‪ ,‬וצ"ל דס"ל לירו' דלא אלים ק"ו להפקיע יבום‪[ ,‬והא דאמרו‬ ‫קידושין‪ ,‬דתליא בהא דהולד ממזר בחייבי לאוין‪ ,‬ולר' הילא במתני'‬ ‫פ"ט ה"ו‬ ‫מתחילה רק בצרת גרושה‪ ,‬כיון דעסקו בצרה]‪.‬‬ ‫לכו"ע מדינא הולד כשר וס"ל דל"ח לגט אלא משום לברר איסורו של‬ ‫בת ישראל שנשאת לכהן לוי וישראל‪ ,‬בת ישראל שנשאת‬ ‫טעם האיסור בצרת סוטה‪ ,‬י"א משום ריח ערוה‪ ,‬וי"א משום‬ ‫ראשון‪[ ,‬א‪.‬ה‪ .‬א"נ שנשאת בהיתר ונראה קידושין גמורין] מ"מ קנסוה‬ ‫לכהן‪ ,‬תאכל‪ ,‬ואף אם מת ויש לה ולד מהכהן‪ ,‬חזרה ונשאת‬ ‫דומיא דגיטה‪ ,‬ונ"מ בבא הראשון לאחר שנתן השני גט‪ ,‬לר"ז דכ' טומאה כעריות‪.‬‬ ‫ואם‬ ‫ללוי תאכל במעשר‪ ,‬ואף אם מת ויש לה ולד מהלוי‪,‬‬ ‫פ"י ה"ב‬ ‫לקידושי‬ ‫חששו‬ ‫דלא‬ ‫דס"ל‬ ‫ר‬ ‫ממז‬ ‫הולד‬ ‫אין‬ ‫הילא‬ ‫ולר'‬ ‫ממזר‪,‬‬ ‫הולד‬ ‫נשאת לישראל‪ ,‬לא תאכל בתרומה ומעשר‪.‬‬ ‫רק להצריכה גט‪ ,‬וכיון שגירשה השני‪ ,‬לא עשו אותה כמחזיר שיטות דנח' על ת"ק בנשאת ובא בעלה‪ ,‬לר' יוסיֹ יש לה‬ ‫השני אלא‬ ‫גרושתו לר"ע‪.‬‬ ‫פ"ט ה"ז‬ ‫כתובה כיון דהיה בעלה‪ ,‬ואף דיתבאר דלר' יוסי תצא מזה ומזה וכן אין לה‬ ‫מת בנה מישראל אחר מיתת הישראל תאכל במעשר‪ ,‬ואם אח"כ‬ ‫מת בנה מלוי תאכל בתרומה‪ ,‬ואם אח"כ מת בנה מכהן לא עוד קנסו דאין זה וזה מטמאין לה‪ ,‬דמטמא כהן דוקא לאשתו מזונות‪ ,‬מ"מ מבואר בבבלי כיון שהיא תחתיו באיסור‪ ,‬אבל כתובתה זוכה‬ ‫כשרה ולא לאשתו פסולה ויליף לה מקרא בתו"כ ובבבלי צ‪ :‬ולכך אפי' שמקבלת כשבאה לצאת‪ ,‬ובירו' מבואר הטעם כיון דזוכה בה בהיתר‪ ,‬וס"ל‬ ‫תאכל בתרומה ומעשר‪.‬‬ ‫לר' יוסי דקנסי' לה בשאר קנסות‪ ,‬דאמר להלן על איש‬ ‫הראשון אינו נטמא דזונה לכהן אפי' באונס אסורה‪.‬‬ ‫פ"ט ה"ח‬ ‫בת כהן שנשאת לישראל לוי וכהן‪ ,‬בת כהן שנשאת לישראל עוד קנסו דאין זכאים במציאתה ומעשה ידיה‪ ,‬איכא דתני יג' שאמרו לו שמתה אשתו ונשא את אחותה‪ ,‬דכל שפוסל‬ ‫לא תאכל‪ ,‬ואף אם מת ויש לה בן לא תאכל‪ ,‬חזרה ונשאת ללוי קנסות הני דלעיל ודלהלן‪ ,‬וס"ל דמציאה ומעש"י חשיב חד אחרים היינו בנשאת אחות אשתו לו ע"פ עדות שמת בעלה נפסלה‬ ‫תאכל במעשר ואין בנה מישראל מעכב ממעשר‪ ,‬ואף אם מת ויש דתרוייהו משום איבה‪ ,‬והכא אדרבה תתרבה האיבה‪[ ,‬וס"ל מעש"י עיקר אשתו להנשא לו‪.‬‬ ‫לה בן מהלוי תאכל‪ ,‬חזרה ונשאת לכהן‪ ,‬תאכל בתרומה‪ ,‬ואף אם כמבואר בירו' כתובות]‪ ,‬ואיכא דתני יד' קנסות דחישב מציאה לר"א הנשאת ובא בעלה‪ ,‬הראשון זכאי במציאתה ומעש"י‬ ‫ומעש"י תרתי דס"ל מעש"י [לאו משום איבה‪ ,‬אלא ‪ ]-‬תחת מזונות ואין‬ ‫והפרת נדריה דלא קנסוה שיהא לה איבה‪ ,‬ומבואר בתוס' דאף יש לה‬ ‫מת ויש לה בן‪ ,‬וכשיש לה ג' בנים מג' הבעלים הנ"ל‪ ,‬מת בנה כהן לא‬ ‫לו מעש"י לפי שאין לה מזונות‪ ,‬א"נ כיון דלירו' מעש"י עיקר וע"כ משום‬ ‫תאכל תרומה‪ ,‬ואם אח"כ מת בנה לוי לא תאכל מעשר‪ ,‬ואם אח"כ איבה‪ ,‬ובמזונות מצינו מח' האם משום איבה או שלא תבריח מנכסיו ותאמר מזונות‪ ,‬וכ"ש דס"ל ר"א דאית לה כתובה‪ ,‬דאם זוכה כשנפלו‬ ‫לה באיסור‪ ,‬ודאי דזוכה בהיתר‪ ,‬ומסתבר דר' יוסי לא יודה‬ ‫שמצאה‪ ,‬והכא יגרשה כדי שלא תבריח‪.‬‬ ‫מת בנה ישראל‪ ,‬חוזרת לבית אביה כנעוריה‪.‬‬ ‫עוד קנסות שקנסו לנשאת ובא בעלה‪ ,‬אין זה וזה מפירין נדריה‪ ,‬לר"א‪.‬‬ ‫הטעם דבת ישראל לכהן אינה חוזרת ול"א דכיון דנראית לאכול‬ ‫תאכל‪ ,‬דהא לא כ' בקרא דאינה חוזרת‪ ,‬י"ל כיון דלא נקראת בת‪ ,‬וכדכ' ונפסלה מכהונה משום זונה ונפסלה ממעשר בבבלי מבואר משום‬ ‫נה לר"ש ביאה או חליצה מאחיו של ראשון פוטרת צרתה‪,‬‬ ‫'בת בבל השדודה' והלא איירי בבני אדום אלא שעושה מעשי בבל קנס‪ ,‬אבל הירו' פי' דאיירי שנשאת לישראל וילדה ממנו בן וצ"ע‬ ‫והיינו בייבם בדיעבד אבל לכתחילה לא תתייבם דמודה ר"ש בהא‬ ‫וה"נ כיון דנשאת אינה נקראת בת‪ ,‬ויש שלמדו מדכ' 'בת' יתירא דיש מאי קמ"ל הא תנן הכי לעיל‪ ,‬אבל בעלמא לויה שזינתה או נשבית או‬ ‫לת"ק‪ ,‬וש"מ דביאה פסולה פוטרת‪ ,‬ואמרו דר' יוסי ור"א‬ ‫בת שחוזרת ואוכלת ויש שאינה חוזרת ואוכלת בת ישראל לכהן‪ ,‬שבא עליה א' מהפסולין ללויה אינה נפסלת ממעשר‪ ,‬ואף‬ ‫מודים לר"ש‪ ,‬ואין ר"ש מודה להם‪.‬‬ ‫אבל הק' דמיתורא ילפי' דיש בת כהן שאינה חוזרת‪ ,‬והיינו לווים המזוהמין מאימן לא נפסלו ממעשר י"מ שאמן חללה אף‬ ‫שבנות הפסולה לכהונה מותרות במעשר‪ ,‬והיינו כרב דאסר לכהונה בפ"ד עוד ס"ל לר"ש דאין הולד ממזר מהראשון‪.‬‬ ‫דקידושין‪ ,‬אבל לר"י ד מותרת לכהונה [כמבואר במתני' בקידושין שם‪ ,‬ורב פי' עוד אמר ר"ש נשאת שלא ברשות פי' באו עדים ולא התירו בי"ד‬ ‫שנפסלה בביאתה‪.‬‬ ‫בת כהן החוזרת בחזה ושוק‪ ,‬לרב חוזרת לתרומה ולא לחזה בענין אחר]‪ ,‬י"ל דמזוהמין היינו ממזר כגון לוי הבא על א"א והא דתניא מותרת לחזור דכיון שעשתה ע"פ עדים אנוסה היא‪ ,‬וברשות בי"ד‬ ‫בתוספתא בת לוי ממזרת ונתינה אין נותנין לה מעשר ה"מ בת הממזרת‪ ,‬אבל‬ ‫ע"פ ע"א ובהיתר בי"ד תצא דהיתרה משום דדייקא ומינסבה‪ ,‬אבל לת"ק‬ ‫ושוק‪ ,‬וכדתני ר' חייה 'מלחם אביה תאכל' ולא כל לחם‪ ,‬ולר' ממזרת עצמה מותרת כמבואר‪ ,‬בביאור ההלכה שמיטה יג' ח'‪ ,‬עוד י"ל דאיירי‬ ‫בלויים שאמן התעברה מגוי [וגויים נקראים מזוהמין]‪ ,‬ואף שהולד כשר מ"מ אף ע"פ עדים קנסי' לה‪ ,‬דהו"ל לבדוק‪.‬‬ ‫יוחנן אף לחזה ושוק‪ ,‬וכדתניא רשב"י 'מלחם אביה' לרבות‬ ‫ומבואר חיוב קרבן לנשאת ובא בעלה‪ ,‬נשאת שלא ע"פ בי"ד חייבת‬ ‫פסול לכהונה‪ ,‬ומ"מ ללויה כשרים‪ ,‬ומאימן היינו דלויים מחמת אימן אף שאין‬ ‫חלות תודה ורקיקי נזיר‪.‬‬ ‫משפחת אם קרויה משפחה ה"מ בדאיכא אב וכן מבואר בבכורות מז‪.‬‬ ‫התם דנקרא לוי פסול אמנם בחי' רבנו חיים הלוי כ' שהם לויים רק לענין פדיון קרבן דהוי שוגגת‪ ,‬והנשאת ע"פ בי"ד פטורה מקרבן דיחיד שעשה‬ ‫ע"פ בי"ד אנוס הוא‪[ ,‬ויפה כח בי"ד שפטורה מקרבן]‪ ,‬אבל ר'‬ ‫יוחנן גריס חייבת בקרבן דה"מ דהעושה ע"פ בי"ד פטור בהכרעה‪ ,‬אבל‬ ‫ה' סלעים‪.‬‬ ‫האשה שהלך‬ ‫כהנת שזינתה לר' ביסנא בשם ריב"ל אוכלת במעשר‪ ,‬ואף‬ ‫פ"י ה"א‬ ‫דתנן כבר 'כהנת נפסלה מתרומה' ומשמע דמותרת במעשר‪ ,‬י"ל הכא דימו בטעות‪ ,‬אמנם בהכרעה דפטור‪ ,‬ואילה"ק דהוי עקירת‬ ‫הגוף ובי"ד שאמרו אין שבת‪ ,‬אי"צ להביא קרבן‪ ,‬ורק היכא שטעו בפרט‬ ‫ע"א על מיתת הבעל‪ ,‬תנשא אשתו דאשה דייקא ומינסבה‪ ,‬ואם‬ ‫דשמא מתני' כמ"ד דאין נותנים מעשר לכהנים‪ ,‬ור' ביסנא‬ ‫בא בעלה תצא מזה ומזה וצריכה ב' גיטין כפי שיתבאר‪[ ,‬ולהלן קמ"ל אף למ"ד דנותנים מעשר‪ ,‬דלא נפסלה‪ ,‬וי"א דכהנת מהמצוות חייבים‪ ,‬וה"נ התירו אשת איש לגמרי‪ ,‬אבל י"ל כמו שהתירו‬ ‫רק לאחר ה' שנים אבל תוך ה' שנים איכא איסור‪ ,‬ה"נ התירו עד שיבוא‬ ‫יתבארו עוד קנסות שקנסוה]‪ ,‬ואי"ל דתהא מותרת בבעלה הראשון‬ ‫בעלה‪.‬‬ ‫כדאמרו בב' נשים שהוחלפו בשעת כניסתם לחופה דאם היו שזינתה אינה עומדת בקדושת לויה דכהן הבא על גרושה ומת עד ל'‬ ‫קטנות ינשאו מיד ול"ח ביאת זנות‪ ,‬דשאני כשהטעו אחרים‪ ,‬אבל יום חייב הבן לפדות עצמו‪ ,‬ולאחר ל' בחזקת פדוי [ופדה‬ ‫הכא קנסוה שתבדוק יפה‪ ,‬והא דיוצאת אף מהראשון ולא האב לעצמו דאית ליה רק חובת הפרשה דאם פודה ודאי פודה הורוה בי"ד להנשא וקלקלה כגון אלמנה שנשאת לכה"ג חייבת‬ ‫בקרבן‪ ,‬דהתירו לה רק להנשא וליכא הוראת בי"ד על הקלקול‪ ,‬ואין‬ ‫קנסו רק אצל השני‪ ,‬כיון דיש ריח ערוה והוי כסוטה שזינתה תחת לעצמו]‪ ,‬ומבואר דחייב בפדיון ול"א דהוי לוי‪.‬‬ ‫לפטור מחמת דהורו על היתר אשת איש [ומחמת כן קלקלה‪,‬‬ ‫בעלה‪[ ,‬ומוכח דהכל משום קנס‪ ,‬וכ' הנימוק"י אפי' לא נבעלה אלא רק נכנסה עוד קנסו בנשאת ובא בעלה‪ ,‬אין יורשין כתובה‪ ,‬והיינו תנאי כתובה‬ ‫קה"ע]‪ ,‬אבל י"ל דדמי לאכל חלב ודם כשהתירו רק חלב וה"נ‬ ‫לחופה קנסי' לה]‪.‬‬ ‫אלמנה לא התירו לה‪.‬‬ ‫כתובת בנין דכרין‪ ,‬כיון דתנן ברישא דאין לה כתובה‪.‬‬ ‫נג הא דצריכה גט משני אף דחשבי' לה כזונה רק משום ריח ערוה‬ ‫הנשאת ובא בעל‪ ,‬ומתו הראשון והשני‪ ,‬תחלוץ ולא תתייבם פ"י ה"ג‬ ‫[דאילו משום קנס כנ"ל אמרי' דצריכה גט משני משום קנס]‪ ,‬י"א דנשאת‬ ‫לו בהיתר ונראה כנישואין גמורין‪ ,‬ולשמואל חייש' ששילח מב' האחים אחיו של ראשון כדין סוטה ושל שני כיון דצריכה גט הוי אשה שהלך בעלה ובנה למדה"י‪ ,‬ואמרו לה ב' עדים שמת‬ ‫הראשון גט ממדה"י והוי נישואין גמורין‪ ,‬אבל הק' לשמואל מ"ט כבועל‪ ,‬ואף שלא נשאת לו‪ ,‬וצ"ע מ"ט אסורה הלא לא הוי יבום ולא שייכא בעלה ואח"כ בנה ומותרת לשוק‪ ,‬ונשאת‪ ,‬ואח"כ אמרו חילוף‬ ‫שלא היתה אצל בועל אלא בזנות‪ ,‬כן הק' בתוס' רע"א‪ ,‬ועי' מהרש"א צא‪.‬‬ ‫הדברים דזקוקה ליבם‪ ,‬תצא מספק‪ ,‬ואמרו בבבלי דתו"ת ספיקא הוי ולא‬ ‫תנן להלן דאם רק נתקדשה לשני מותרת לחזור לראשון‪ ,‬הלא דהוי משום קנס‪.‬‬ ‫מעמידין על חזקת היתר לשוק‪ ,‬עוד אמרו והולד ממזר וכר"ע דהולד ממזר‬ ‫מחזיר גרושתו שנתארסה לרבנן אסורה לחזור דכ' במחזיר‬ ‫נד סוטה וצרתה ליבום‪ ,‬הנה סוטה כשם שהיא אסורה לבעל מחייבי לאוין‪ ,‬דהכא אסורה משום יבמה לשוק‪[ ,‬הא דתני הולד הראשון‬ ‫והאחרון ממזר‪ ,‬י"ל אגב מתני' דלעיל]‪.‬‬ ‫גרושתו לשון הויה‪ ,‬וכ"ת כר' יוסי בן כיפר דדוקא נשאת אסורה דכ'‬ ‫'אחרי אשר הוטמאה' אבל נתארסה מותרת לחזור כל שלא נשאת‪ ,‬אסורה לבועל‪ ,‬וכן אסורה לאחיו של בעל ואחיו של בועל‪,‬‬ ‫ב' כתי עדים המכחישים במיתה וגירושין‪ ,‬לרבנן דתמן תו"ת‬ ‫הלא תנן התם דמותרת לכהונה מגט שניתן לה מהשני‪ ,‬ואי חייש' וצרת סוטה אסורה לאחיו של בעל‪.‬‬ ‫שהראשון נתן לה גט הלא מודה ר"י בן כיפר דגט ארוסה פוסל דין צרת סוטה לאחיו של בועל‪ ,‬יש שהוכיחו מדתניא אשה המכחישים במיתה וגירושין לא תנשא ואם נשאת לא תצא‪,‬‬ ‫מכהונה‪ ,‬ולרבנן דקיסרין צריכה גט משני כדי לברר לקיים שהלך בעלה ואמרו שמת בעלה ונתייבמה ומת היבם וחזר ולרבנן דהכא והיינו ר' יוחנן במיתה לא תנשא ואם נשאת לא‬ ‫בעלה‪ ,‬אסור בה ומותר בצרתה וס"ד דל"א דחל היבום כלפי צרתה תצא‪ ,‬אבל בגירושין לא תנשא ואם נשאת תצא‪ ,‬דשאני‬ ‫שאסורה לראשון‪.‬‬ ‫ולא אסרי' לזה ולזה‪ ,‬וכן אסור בה ומותר באשת אחיו‪ ,‬וש"מ מיתה דדיקא טפי דאי אתי מכחיש לה‪ ,‬אבל בגירושין א"א להכחישה‪.‬‬ ‫חיוב גט כשלא ידוע איסור בנישואין‪ ,‬כל הנשים שנשאו דצרת סוטה מותרת ליבם פי' אשה אחרת של היבם שמת מותרת‬ ‫וזקוקה ילה"ק בעדים דמתני' אי חשיבי כעדי גירושין תק' לרבנן‬ ‫בחזקת היתר‪ ,‬ונודע שאסורות‪ ,‬אי"צ גט דהכל יודעים דאין לראשון אף דהוי צרתה סוטה דהלא חשבי' ליבום זה כנשואין לשני‬ ‫ליבום‪[ ,‬ויש לעי' דאף אם צרת סוטה של בועל מותרת ליבם‪ ,‬הלא הכא הוי דתמן‪ ,‬ואי כמיתה תק' אף לרבנן דהכא וצ"ל דא"ש כרבנן דהכא‬ ‫קידושין תופסין בעריות‪ ,‬מלבד אשת איש כגון במתני' שנשאת בהיתר‪ ,‬גם צרת סוטה של בעל‪ ,‬ועי' אשר לשלמה וצ"ע] ויש שאמרו דאתיא כיון דא"א להכחיש‪[ ,‬ולהלן ה"ה מבואר דאפש"ל דאמרו לה היינו ע"א‪ ,‬ולפי"ז‬ ‫ה'אמרו' קמא ע"א‪ ,‬וב'אמרו' חילוף ב' עדים]‪.‬‬ ‫ולר"ע אף אחות אשה ואשת אחיו שיש להם היתר‪ ,‬ויבואו לומר‬ ‫שנשאת בהיתר יוצאת ללא גט‪ ,‬ולפי"ז מתני' דצריכה גט מזה ומזה‪ ,‬ברייתא זו כרבנן דתמן דמבואר דס"ל דלא החשיבו לשני כמקודשת לו‬ ‫באופן שהשני הוא יבם‪ ,‬והיינו מדתנן על עריות שנתקדשו בחזקת דעת רבנן דתמן דאף במיתה כיון דנשאת ע"פ עדות ברורה לא‬ ‫ל"ד ביודעת שנשאת‪ ,‬אלא אף בקטנה שקידשה אביה ולא‬ ‫היתר ונמצאו שהם אסורות‪ ,‬אי"צ גט מלבד אשת איש כנשאת תצא כדאמרו על ראובן שהחזיק בשדה שמעון‪ ,‬ובאו תו"ת אם מת אביו של‬ ‫ובא בעלה ולר"ע מלבד אחות אשה ואשת אחיו דיש להם היתר‪ ,‬שמעון מתוכה וס"ל לר' אמי דכיון דאיכא ספק אין מוציאין את שמעון‬ ‫ידעה וב' נשים שהוחלפו לא יוצאת מזה ומזה‪ ,‬דהכל יודעים שהוחלפו‪.‬‬ ‫מתוכה‪ ,‬וס"ד אף דלא נשאת אלא כיון דהתירוה להנשא הוי כנשאת ע"פ‬ ‫עוד קנסות שקנסו לנשאת ובא בעלה‪ ,‬אינה יכול להוציא ומבואר דלרבנן דר"ע אי"צ גט אף באשת אחיו‪ ,‬כיון דהא דצריך גט בעלמא‬ ‫פירות שאכל השני קודם שבא בעלה הראשון‪ ,‬אבל פירות משום שמא יאמרו גירשה הראשון ונשאה השני ונמצא אשת איש יוצאת בלא עדות ברורה‪ ,‬אבל ר' יוסי הק' דהלא אם הכחישו העדים קודם‬ ‫שאכל אחר שבא הראשון מוציאה‪ ,‬וכן אינה מוציאה בלאות גט‪ ,‬אבל באשת אחיו אף אם גירשה הראשון לא חלו קידושי השני ואי"צ גט‪ ,‬שהעמידו השדה ביד שמעון‪ ,‬ודאי דלא מעמידים בידו‪ ,‬וה"נ‬ ‫אבל לרבנן דהכא דאף לרבנן דר"ע באשת אחיו צריכה גט לא תנשא כיון דהכחישו קודם שנשאת ולס"ד אף דלא נשאת‪ ,‬כיון‬ ‫נכסי צאן ברזל שהכניסה‪.‬‬ ‫דהתירוה הוי כנשאת‪ ,‬אבל הק' דכיון דלא נשאת הוי ספק דלא מעמידין על‬ ‫ורק באחות אשה נח' וס"ל דלר"ע דהכל יודעים שאין קידושין תופסין בה‪,‬‬ ‫החזקה‪ ,‬ואילו היו מודים רבנן דתמן בכת אומרת נתקדשה‬ ‫אבל באשת אחיו לכו"ע צריכה גט כיון דבעי לברר איסורו של ראשון‪ ,‬וכיון‬ ‫אם נטלה כתובתה לאחר שבא הראשון תחזיר‪ ,‬אבל קודם‬ ‫ונתגרשה ונשאת‪ ,‬וכת אומרת לא נתגרשה‪ ,‬לא תצא א"ש‪.‬‬ ‫שקנה בה הוי ערוה וערוה פוטרת צרתה ואסורה ליבום‪ ,‬אבל‬ ‫שבא יכולה ליטול דנוטלת כדין‪.‬‬ ‫להערות והארות וקבלת הגליון‪ ,‬ניתן לפנות במייל‪lishne.klile@gmail.com :‬‬ ‫כמו"כ ניתן לקבל את הגליון בנקודות ההפצה ובמייל של 'מכון תמצית הש"ס'‪7692282@gmail.com :‬‬