gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

קובץ גליונות · Koivetz Gilyoines — בראשית (2026-10-05)

מוציא לאור: קובץ גליונות · Koivetz Gilyoines

שבוע: בראשית (2026-10-05)

קובץ גליונות · Koivetz Gilyoines — בראשית (2026-10-05)

פתח את ה-PDF הורדה

‫״דבריהם הם זכרונם״‬ ‫‪_a‬‬ ‫לעילוי נ שמת מרן רבינו‬ ‫בס״ד‬ ‫ירחמיאל גרשון ב׳׳ר צבי יהודה‬ ‫זללה׳׳ה‬ ‫דרכי ה חיזוק‬ ‫ארבעה צרי כי ם חיזו ק (ברכות לב‪ - ):‬שיתחזק אדם בהם תמיד בכל כחו (רש״י)‬ ‫( ‪783‬‬ ‫משיחות רשכבה״ג מרן ראש הישיבה הגרי״ג אדלשטיין זללה״ה • בראשית תשס״ז‬ ‫סומך על זה שיקבל את מה שהוא ילווה‪ ,‬אין לו זכות לקבל אפילו את‬ ‫דברים שנאמרו בכנס חיזוק לקראת תחילת הזמן‬ ‫מה שהוא רגיל‪ ,‬ואין זה מגיע לו‪.‬‬ ‫בביהכ״נ המרכזי רמת אלחנן‪ ,‬ניסן תשס״ג‪.‬‬ ‫אבל אם הוא מוסיף מוסיפים לו‪ ,‬מפני שזה לא מזונותיו הגשמיים‬ ‫אלא כבוד שבת‪ ,‬ועל זה יש את ההבטחה של בניי וכו׳‪ .‬והיינו כיון שזה‬ ‫ברוחניות אין גבול לסייעתא דשמיא‬ ‫בהרגשה של בנים‪ ,‬עם הרגשה של בן לאב‪ ,‬שעושה את רצונו של האב‪,‬‬ ‫כשהאב רואה שהבן עושה את רצונו ומוציא הוצאות על חשבון זה‪ ,‬הרי‬ ‫אמרו חז״ל בברכות (לב‪ ,‬ב) ארבעה צריכים חיזוק ואלו הן‪ :‬תורה‬ ‫הוא מוסיף לבן על כך‪ ,‬כיון שיודע שגם מה שיוסיף לו‪ ,‬יעשה בזה הבן‬ ‫ומעשים טובים תפילה ודרך ארץ‪ ,‬ופירש רש״י שיתחזק אדם בהם תמיד‬ ‫את רצונו ולא יעשה נגד רצונו‪ ,‬ולכן אם הוסיף מוסיפים לו‪.‬‬ ‫ובכל כוחו‪ .‬כך צריך להיות החיזוק‪ ,‬תמיד‪ ,‬וגם בכל כוחו‪.‬‬ ‫ומי שמתחזק מצליח‪ ,‬כל מי שמתחזק! בלי יוצא מן הכלל‪ ,‬כי‬ ‫הסייעתא דשמיא למי שמתחזק ברוחניות‬ ‫המתחזק נקרא בא ליטהר‪ ,‬ואמרו חז״ל (יומא לח‪ ,‬ב) שהבא ליטהר‬ ‫וכן הכלל תמיד בענייני רוחניות‪ ,‬שאם אדם מתאמץ‪ ,‬מוסיפים לו מן‬ ‫מסייעין אותו‪ ,‬וכשיש סייעתא דשמיא אין גבול להצלחה‪.‬‬ ‫השמים‪ ,‬וכאן מדובר על הוצאות של כסף‪ ,‬אבל כך זה גם בכל התאמצות‬ ‫והנה כל זה בענייני רוחניות‪ ,‬שעל רוחניות אין גבול וקצבה‪ ,‬אבל‬ ‫ולא רק בכסף‪ ,‬כל מה שאדם מתאמץ על רוחניות‪ ,‬יש סייעתא דשמיא‬ ‫בגשמיות זה לא כך‪ ,‬ואף על פי שגם בגשמיות צריך חיזוק וכמו שפירש‬ ‫שמן השמים מוסיפים ועוזרים לו‪.‬‬ ‫רש״י שדרך ארץ הולך על גשמיות (ויבואר עוד להלן)‪ ,‬אבל בגשמיות יש‬ ‫ומצינו גם לגבי הידור מצוה שאמרו חז״ל (ב״ק ט‪ ,‬ב) שחיוב ההידור‬ ‫גבול‪ ,‬כי כל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה (ביצה טז‪ ,‬א)‪,‬‬ ‫הוא עד שליש‪ ,‬ואם אדם מוסיף בהידור יותר משליש נוטל שכר משל‬ ‫ויותר ממה שקצוב בגשמיות אי אפשר להצליח‪ ,‬ולא יועיל בזה חיזוק‪,‬‬ ‫הקב״ה‪ ,‬ופירשו רש״י ותוספות שם דהיינו שאוכל פירותיהן בעולם הזה‬ ‫ואילו ברוחניות אין גבול לסייעתא דשמיא!‬ ‫והקרן קיימת לו לעולם הבא‪ ,‬והיינו מפני שיותר משליש זה יותר‬ ‫מהחיוב‪ ,‬ומראה בכך על חביבות המצוות‪ ,‬וכיון שזה מראה שהוא מחבב‬ ‫המזונות קצובים בגשמיות ולא ברוחניות‬ ‫מצוות‪ ,‬מוסיפים ונותנים לו יותר על זה‪.‬‬ ‫ובמה שאמרו שכל מזונותיו של אדם קצובים מראש השנה‪ ,‬פירש‬ ‫וכמו כן כל חיזוק ברוחניות מביא לידי סייעתא דשמיא‪ ,‬וברוח חיים‬ ‫רש״י שזה נוגע למעשה ״ויש לו ליזהר מלעשות יציאה מרובה‪ ,‬שלא‬ ‫להגר״ח מוואלוז׳ין בתחילת פרקי אבות כתב ״כי בעת יעלה על רעיוני‬ ‫יוסיפו לו שכר למזונות אלא מה שפסקו לו״‪ ,‬והיינו כיון שהמזונות‬ ‫וההוצאות בגשמיות קצובים‪ ,‬ולא יקבל יותר ממה שקצוב לו‪ ,‬לכן צריך‬ ‫להיזהר מלעשות יציאה מרובה‪ ,‬והוא דבר הנוגע מאד למעשה‪,‬‬ ‫^ בעניינא דיומא ^‬ ‫שההוצאות לא יהיו מרובים מדי‪ .‬אך כאמור זהו רק במזונות הגשמיים‪,‬‬ ‫שעליהם יש קצבה‪ ,‬אבל על רוחניות אין גבול ואין קצבה‪.‬‬ ‫השפעות הימים הקדושים‪ ,‬יראה עם שמחה!‬ ‫ומוסיפה הגמרא שכל המזונות קצובים חוץ מהוצאות שבתות וימים‬ ‫טובים והוצאת בניו לתלמוד תורה‪ ,‬והיינו מפני שהם עניינים רוחניים*‪,‬‬ ‫בשיחה לאחר סוכות תשפ״א אמר רבינו‪:‬‬ ‫ועל רוחניות אין קצבה! אלא אם פחת פוחתים לו ואם הוסיף מוסיפים‬ ‫אנו נמצאים עכשיו אחרי אלול ועשרת ימי תשובה שהם‬ ‫לו‪ ,‬ופירש רש״י‪ :‬לפי מה שרגיל ממציאים לו לשעה או לאחר שעה‪.‬‬ ‫זמנים של יראת שמים‪ ,‬ואחר כך היה סוכות זמן שמחתנו שיש‬ ‫והיינו כפי מה שאדם רגיל בהוצאות שבתות וימים טובים‪ ,‬ממציאים‬ ‫בו השפעה לשמחה של מצוה‪ ,‬ואם כן גם עכשיו צריכה להיות‬ ‫לו מן השמים‪ ,‬ויכול להיות בשני אופנים‪ :‬לשעה או לאחר שעה‪ ,‬דהיינו‬ ‫השפעה של יראת שמים עם שמחה‪ .‬אך לכאורה יש כאן‬ ‫או שמקבל מיד את מה שהוא צריך‪ ,‬כל ההוצאות של שבת‪ ,‬ואם לא‬ ‫סתירה‪ ,‬וכיצד יכולה להיות שמחה יחד עם יראה‪ ,‬הרי היראה‬ ‫מיד‪ ,‬יקבל אחר כך‪ ,‬לאחר שעה‪ ,‬אפילו שאין לו עכשיו‪.‬‬ ‫היא פחד‪ ,‬וזה לכאורה סתירה לשמחה?‬ ‫הוצאות שבת ‪ -‬לוו עלי ואני פורע‬ ‫אכן האמת היא שאין זו סתירה‪ ,‬ומקרא מפורש הוא בתהלים‬ ‫(ב‪ ,‬יא) עבדו את השם ביראה וגילו ברעדה‪ ,‬היינו שצריכה‬ ‫והוא כמו שאמרו לעיל בגמרא שם על הפסוק ״כי חדוות השם היא‬ ‫להיות יראה ורעדה‪ ,‬אבל יחד עם זה גילה! וגילה היא יותר‬ ‫מעוזכם״‪ ,‬אמר להם הקב״ה לישראל‪ ,‬בניי‪ ,‬לוו עלי וקדשו קדושת היום‬ ‫משמחה‪ ,‬כפי שמזכירים בשבע ברכות‪ :‬אשר ברא ששון ושמחה‬ ‫והאמינו בי ואני פורע‪ ,‬והיינו שגם אם אין לכם עכשיו‪ ,‬לוו את ההוצאות‬ ‫ורק לאחר מכן גילה‪ ,‬ומשמע שזה יותר משמחה‪ ,‬ועל כל פנים‬ ‫של שבתות וימים טובים‪ ,‬ואני פורע‪.‬‬ ‫מפורש ששייך שמחה יחד עם יראת שמים‪.‬‬ ‫ומוזכר שהקב״ה אומר על זה לישראל בלשון ׳בניי׳‪ ,‬והרי יש זמנים‬ ‫והטעם שאין זו סתירה‪ ,‬מצינו גם במסילת ישרים (פרק יט)‬ ‫שקרויים בנים ויש זמנים שקרויים עבדים (קידושין לו‪ ,‬א)‪ ,‬וכאן קרויים‬ ‫שהביא מדברי חז"ל‪ ,‬כשאתה מתפלל יהא לבך שמח עליך‬ ‫בנים‪ ,‬כי מי שאין לו עכשיו ובכל זאת הוא לווה לכבוד שבת‪ ,‬כי הוא‬ ‫שאתה מתפלל לפני מלך שאין כמוהו‪ ,‬היינו שבתפילה צריך‬ ‫רוצה לכבד את השבת ולקדש קדושת היום‪ ,‬זוהי דרגה של בנים‪.‬‬ ‫להיות שמחה‪ ,‬שמתפללים לפני מלך שאין כמוהו‪ ,‬ומדברים‬ ‫ומוסיפה הגמרא ׳והאמינו בי ואני פורע׳‪ ,‬דהיינו שהוא מאמין ויש לו‬ ‫אליו והוא שומע ורוצה לשמוע‪ ,‬והרי תפילה בודאי היא עם‬ ‫אמונה שלמה שהקב״ה פורע‪ ,‬שאם לא כן הוא לא היה לווה‪ ,‬כי מי‬ ‫יראת שמים‪ ,‬כיון שעומדים לפני מלך‪ ,‬ויש בזה יראה לעמוד‬ ‫שלווה כשאין לו לשלם נקרא ״לווה רשע ולא ישלם״ (אבות ב‪ ,‬ט)‪ ,‬והוא‬ ‫לפני המלך‪ ,‬אבל יחד עם זה יש גם שמחה‪ ,‬לבך שמח עליך! כי‬ ‫אינו כן‪ ,‬אלא חי עם חשבון‪ ,‬ואינו חי בלי חשבון‪ ,‬ולגבי הוצאות אחרות‬ ‫יראת שמים אינה סתירה עם שמחה‪.‬‬ ‫אינו לווה‪ ,‬כי כשאין ‪ -‬לא מוציאים‪ ,‬אבל לגבי הוצאות שבתות וימים‬ ‫ורק יראת בשר ודם אינה שמחה‪ ,‬אבל יראת הרוממות יכולה‬ ‫טובים‪ ,‬כיון שזה צורך קדושת היום והוא מאמין שהקב״ה פורע‪ ,‬לכן‬ ‫להיות עם שמחה‪ ,‬וכן יראת הרוממות של אדם גדול‪ ,‬כגון‬ ‫הוא לווה‪ ,‬ועל זה יש את ההבטחה של לוו עלי ואני פורע!‬ ‫כשעומדים ליד החזון איש‪ ,‬מצד אחד יש בזה ידאה‪ ,‬יראת‬ ‫ולשון הגמרא הוא שאם פחת פוחתים לו ואם הוסיף מוסיפים לו‪,‬‬ ‫הדוממות‪ ,‬אבל זו גם שמחה והדגשה מאד נעימה‪ ,‬שנמצאים‬ ‫ופירש רש״י לפי מה שרגיל‪ ,‬והיינו שאם הוא ממעט בהוצאות ואינו‬ ‫ליד החזון איש‪ ,‬וזו ידאה עם שמחה‪ .‬לכן יראת שמים אינה‬ ‫סתירה עם שמחה‪ ,‬והתפילה היא עם יראה‪ ,‬אבל לבך שמח‬ ‫עליך‪ ,‬כי קרבת אלוקים מוסיפה שמחה!‬ ‫* א״ה‪ .‬וראה בריטב״א שם שכתב שלא רק הוצאות שבתות וימים טובים‬ ‫אלא הוא הדין לכל הוצאה של מצוה‪ ,‬ונקט הני משום דשכיחי‪.‬‬ ‫לתרומות והנצחות ‪0527600485 -‬‬ ‫לקבלת השיחות במייל ‪A527600485@gmail.com‬‬ ‫עמוד ‪1‬‬ ‫ניתן לתרום בעמדות 'קהילות' ו'נדרים פלוס' לפי החיפוש 'דרכי החיזוק' (קוד ‪(710‬‬ ‫איש לעשות מצוה נעשה רישומו למעלה ומתעורר עליו אור מקיף‬ ‫^ בענייני הפרשה ^‬ ‫מהקדושה וסוכך באברתו והאדם בתווך והוא לו לעזר ולסעד לגומרה״‪,‬‬ ‫והיינו שאפילו כשאדם מתעורר רק במחשבה‪ ,‬וחושב מחשבה טובה‬ ‫לעשות דבר טוב‪ ,‬מיד יש אור של קדושה שמקיף אותו‪ ,‬והאור הזה נותן‬ ‫אדם הראשון הכל היה שלו‬ ‫לו חיזוק ומביא לעזר ולסעד לגמור את המצוה ולהוציא את מחשבתו‬ ‫כתב רש” י בתחילת פר ש ת ויקרא שאדם הראשון לא הקריב מן הגזל‬ ‫הטובה לפועל‪ ,‬כך זה המציאות של רוחניות‪.‬‬ ‫מפני שהכל היה שלו‪ ,‬ויש להבין מדוע הכל היה שלו‪ .‬ובפשטות היה אפשר‬ ‫החיזוק לא להימשך לדברי בטלה‬ ‫לומר מפני שהכל היה הפקר והוא היה יכול לזכות בזה‪ ,‬אבל רש”י לא כתב‬ ‫מצד שהיה הפקר וזכה בזה‪ ,‬אלא שהכל היה שלו‪ ,‬ומשמע שכל הבהמות‬ ‫ובאמת אנו רואים הרבה אנשים צעירים ומבוגרים שהם מחוזקים‬ ‫שבעולם ממילא היו שייכים לו‪ ,‬וצריך ביאור‪ ,‬שהרי כדי שיהיה שלו צריך‬ ‫וכל הנהגתם הנהגה של חיזוק‪ ,‬אבל הם שמחים מאד‪ ,‬ומחוזקים לא‬ ‫זכייה ומעשה קנין‪ ,‬כגון הגבהה ומשיכה‪ ,‬וכיצד זכה אדם הראשון?‬ ‫בצורה משונה‪ ,‬ולא ניכר עליהם שום דבר חריג מחמת החיזוק‪ ,‬אלא הם‬ ‫רגועים ושמחים‪ ,‬ואוכלים ושותים וישנים כמו כל אחד ואחד‪ ,‬אבל‬ ‫ושמעתי לפרש בזה‪ ,‬כי הנה ידוע שאדם שיצר איזה דבר‪ ,‬כגון שלקח‬ ‫מחוזקים! והזמן מנוצל למה שצריך‪.‬‬ ‫עפר מן האדמה ועשה ממנו כלי‪ ,‬אפילו אם לא זכה בעפר ורק עשה ממנו‬ ‫ומהו החיזוק‪ ,‬במה הם מחוזקים? שאינם נמשכים לדברים של בטלה‪,‬‬ ‫כלי‪ ,‬הוא בעלים על זה‪ ,‬מפני שיצר א ת זה וטרח בזה‪ ,‬ומה שאדם יוצר שייך‬ ‫ואינם מתבטלים‪ ,‬ומצד טבע האדם זה לא כך‪ ,‬כי האדם מטבעו נמשך‬ ‫לו והוא זוכה במה שיצר‪ ,‬כמו שכתב הגר” ח מבריסק בהלכות מלוה ולוה‬ ‫למנוחה ואינו רוצה להתאמץ‪ ,‬ולא רק שאינו רוצה להתאמץ‪ ,‬אלא יש‬ ‫שאדם הזורע בשדה הפקר‪ ,‬זוכה במה שצמח שם‪ ,‬כיון שהוא יצר א ת זה‪.‬‬ ‫דברים אחרים שהטבע מושך אותו כן להתאמץ עליהם‪ ,‬כגון לדבר מה‬ ‫ומצינו דבר דומה לזה‪ ,‬ששערו של האדם שייך לו והוא בעלים על זה‪,‬‬ ‫שלא צריך‪ ,‬ולשמוע מה שלא צריך‪.‬‬ ‫כיון שזה גדל ונוצר בגופו‪ ,‬וכן מפורש בגמרא (נדרים סה‪ ,‬ב) שהשיער שייך‬ ‫אבל אלו שאינם כן‪ ,‬ומתחזקים נגד הטבע‪ ,‬זהו חיזוק פנימי‪,‬‬ ‫לאדם‪ ,‬אך באמת שם הטעם פשוט יותר‪ ,‬מפני שזה גדל מן הגוף שלו‪ ,‬וכמי‬ ‫שבפנימיותם הם יודעים את החשיבות של תורה ושל מצוות‪ ,‬ולכן‬ ‫שהאדמה שלו הצמיחה פירות‪ .‬אבל גם מי שעושה פעולות שיוצרות דבר‬ ‫הטבע אינו שולט עליהם להפריע‪ ,‬ואף שהטבע הוא חזק מאד‪ ,‬והטבע‬ ‫חדש‪ ,‬נעשה בעלים על זה‪ ,‬והדבר שיצר שייך לו‪.‬‬ ‫מושך אפילו לעשות מעשים של דברים שהם נגד ההצלחה ונגד החיזוק‪,‬‬ ‫והנה אדם הראשון נברא לאחר כל מעשה בראשית‪ ,‬וכל העולם נברא‬ ‫אבל הם יודעים שיש חיובים ומתאמצים לקיים אותם‪.‬‬ ‫קודם כדי שיהיה מוכן לאדם‪ ,‬כי האדם הוא תכלית הבריאה ובשבילו נברא‬ ‫כל אחד יכול להשיג המעלות העליונות‬ ‫העולם‪ ,‬ותכלית בריאת האדם עצמו היא לכבוד שמים‪ ,‬שיעסוק בתורה‬ ‫ויקיים מצוות ובזה יהיה כבוד שמים‪.‬‬ ‫וכשאדם הולך לפי דרכי התורה הוא יכול להגיע להרבה מעלות‬ ‫עליונות‪ ,‬כמו שכתב רבינו יונה בשערי תשובה (ג‪ ,‬יז) שהמעלות העליונות‬ ‫וכבר אמרו חז” ל (פסחים נד‪ ,‬א) שהתורה קדמה לעולם‪ ,‬והיא הייתה כלי‬ ‫נמסרו במצוות עשה‪ ,‬והם חיובים שאפשר להשיג אותם‪ ,‬ורק צריכים‬ ‫אומנותו של הקב” ה שבאמצעותו ברא א ת העולם (בראשית רבה א‪ ,‬א)‪,‬‬ ‫לזה חיזוק‪ ,‬וכמו שכתב רש״י בברכות‪ :‬חיזוק תמיד ובכל כוחו‪ ,‬ולא‬ ‫וגם לאחר בריאת העולם‪ ,‬כל קיום העולם הוא בזכות התורה‪ ,‬כמו שכתב‬ ‫צריכים לזה כוחות למעלה מהטבע עם התאמצויות מיוחדות‪ ,‬אלא עם‬ ‫הנפש החיים (שער ד' פי” א) שאם היה העולם פנוי ח”ו רגע אחד מעסק‬ ‫הכוחות הטבעיים‪ ,‬כל אחד לפי כוחו‪.‬‬ ‫התורה מיד היה נחרב וחוזר לתוהו‪.‬‬ ‫וצריכים רק לדעת את הדרך‪ ,‬מה הדרך איך מתחזקים ומצליחים‪,‬‬ ‫וכל תכלית בריאת האדם היא כדי שיעסוק בתורה ויקיים המצוות‪ ,‬כמו‬ ‫וכיצד מגיעים למה שצריכים ולמה שאפשר להגיע‪.‬‬ ‫שכתוב באדם הראשון (בראשית ב‪ ,‬טו) ”ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה”‪,‬‬ ‫והדרכים של החיזוק לא ידועים מפני שהם נגד הטבע‪ ,‬והטבע מושך‬ ‫ואמרו (זוהר ברא שית כז‪ ,‬ב) 'לעבדה' זו מצות עשה 'ולשמרה' זו מצות לא‬ ‫למעשים שהם אפילו מעשים אסורים‪ ,‬ופעמים טועים וחושבים שהם‬ ‫תעשה‪ ,‬ולשם כך נברא האדם שהוא תכלית הבריאה‪ ,‬לעסוק בתורה ולקיים‬ ‫מצוות‪ ,‬כי האדם משוחד על ידי נגיעות‪ ,‬וכל אחד ואחד יכול להיות‬ ‫מצוות‪ ,‬ובזכות עיסוקו בזה קיימת כל הבריאה‪.‬‬ ‫משוחד על ידי נגיעות‪ ,‬אין מי שלא! וצריך לזה הרבה חיזוק והרבה‬ ‫נמצא שכל קיום העולם באותו הזמן‪ ,‬היה בשביל אדם הראשון ובזכותו‪,‬‬ ‫זהירות עם הרבה סייעתא דשמיא שלא להיות משוחד‪ ,‬אבל מי שאינו‬ ‫שהוא היה יחיד בעולם‪ ,‬ועל ידי המצוות והמעשים הטובים שעשה החיה‬ ‫משוחד‪ ,‬ויודע את הדרך‪ ,‬מצליח בלי ספק‪.‬‬ ‫וקיים א ת כל העולם‪ ,‬ודומה בזה כאילו יצר א ת העולם כיון שהכל נתקיים‬ ‫והדבר פשוט‪ ,‬שהרי בתורה יש תרי״ג מצוות שכל אחד חייב בהם‪,‬‬ ‫בזכותו ומכוחו‪ ,‬וכל מה שהיה בעולם נברא בשבילו ולצרכו‪ ,‬ולכן כתב רש”י‬ ‫ואם התורה מחייבת זה סימן שהאדם יכול לקיים‪ ,‬כי אם לא היה יכול‬ ‫שהכל היה שלו‪ ,‬כי הוא כמי שיצר א ת זה וזוכה במה שיצר‪.‬‬ ‫לקיים לא היה חיוב‪ ,‬ואם התורה מחייבת מעלות עליונות שהם הרבה‬ ‫ורואים בזה א ת גודל מדרגת האדם‪ ,‬שבשבילו העולם קיים‪ ,‬וגם אנחנו‪,‬‬ ‫דרגות של חובות הלבבות (וכמו שביאר רבינו יונה בשערי תשובה שם)‪,‬‬ ‫למרות שהם לכאורה דברים קשים מאד‪ ,‬אם התורה מחייבת זה סימן‬ ‫כל אחד שעוסק בתורה מקיים א ת העולם‪ ,‬כי העולם קיים בזכות התורה‪,‬‬ ‫שאפשר להגיע! ורק צריכים לדעת את הדרך לזה‪.‬‬ ‫ובלי התורה לא היה קיום לעולם‪ ,‬כמו שכתוב (ירמיה לג‪ ,‬כה) אם לא בריתי‬ ‫יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי‪ ,‬וצריכים לידע ולהחשיב א ת מה‬ ‫החיזוק צריך להיות לפי טבע האדם‬ ‫שאנו עוסקים בתורה‪ ,‬שבזה אנו מקיימים א ת העולם!‬ ‫ובאמת אין מי שלא צריך חיזוק‪ ,‬והחיזוק צריך להיות כל אחד לפי‬ ‫(מתוך שיחה סיון תשע"ז)‬ ‫טבעו‪ ,‬כי אין דעותיהם שוות (ברכות נח‪ ,‬א) ואין הטבע שווה‪ ,‬והחיזוק‬ ‫לכל אחד הוא רק לפי טבעו‪ ,‬ואם יעשה מעשים של חיזוק באופן שאינו‬ ‫מתאים לפי טבעו הוא לא יצליח‪ ,‬ולא רק שלא יהיה חיזוק אלא יזיק‪,‬‬ ‫ודיברתי בזמן האחרון עם אדם גדול שהיה חולה‪ ,‬ושאלתי אותו על‬ ‫ולכן צריך לדעת את דרך החיזוק המתאימה לו לפי הטבע‪.‬‬ ‫מצב בריאותו‪ ,‬ואמר לי שהוא מקיים בשלמות את כל מה שהרופאים‬ ‫אומרים‪ ,‬מפני שכתוב (דברים ד‪ ,‬טו) ונשמרתם מאד לנפשותיכם‪ ,‬אף על‬ ‫חיזוק גם בשמירת צרכי הגוף והבריאות‬ ‫פי שמצד הטבע יותר קל ויותר נוח לזלזל במה שהרופאים אומרים‪ ,‬אבל‬ ‫והנה מוזכר בגמרא שצריך חיזוק גם בדרך ארץ‪ ,‬ופירש רש״י שם‬ ‫כתוב ונשמרתם לנפשותיכם‪ ,‬והוא אדם גדול ויודע שכך הדין‪ ,‬וממילא‬ ‫״אם אומן הוא לאומנותו אם סוחר הוא לסחורתו אם איש מלחמה הוא‬ ‫אין לו שום שאלה בזה‪ ,‬ועושה רק כך‪ ,‬וזהו אדם גדול!‬ ‫למלחמתו״‪ ,‬והיינו שדרך ארץ שייך למשל באדם שעוסק לפרנסה‪ ,‬שבלי‬ ‫וענין זה גם כן צריך חיזוק‪ ,‬והוא בכלל החיזוק בדרך ארץ‪ ,‬אבל מי‬ ‫זה אין לו ממה לחיות‪ ,‬וצריך חיזוק על זה‪ ,‬ובלי חיזוק לא יצליח‪ ,‬למרות‬ ‫שאינו אדם גדול ואינו מחוזק‪ ,‬הולך בזה אחרי הטבע ואינו מתחזק‪,‬‬ ‫שהוא יודע שצריך את הפרנסה‪ ,‬אבל בדרך הטבע יש דברים שמושכים‬ ‫ואם כך זה בענייני העולם‪ ,‬כל שכן בתורה ובכל ענייני הרוחניות‪.‬‬ ‫אותו להתבטל מעסקו‪ ,‬ולכן צריך חיזוק בזה‪.‬‬ ‫*‬ ‫וכמו שרואים במציאות שאפילו בענייני הגוף‪ ,‬יש למשל אנשים חולי‬ ‫א”ה‪ .‬כאן האריך רבינו עוד הרבה על דרכי החיזוק בתורה‪ ,‬ומפאת קוצר‬ ‫סוכר‪ ,‬שיודעים שיש דברים שאסור להם לאכול‪ ,‬ובכל זאת יש רבים‬ ‫שלא מתגברים על הטבע‪ ,‬ואף שזה מזיק לבריאותם‪ ,‬אבל הטבע מושך‪,‬‬ ‫היריעה ואורך הדברים נביאם אי”ה בנפרד בשבועות הקרובים‪.‬‬ ‫כי יש כוח התאוה‪ ,‬של תאות האכילה‪ ,‬וקשה להתגבר על זה‪.‬‬ ‫עמוד ‪2‬‬ ‫בס״ד‬ ‫דרכי אורה‬ ‫בראשית תשפ״ז (‪) 150‬‬ ‫משולחנו של רבינו הגדול מרן ראש הישיבה הגאון רבי מאיר צבי ברגמן שליט"א‬ ‫דרך ארץ ואמונה‬ ‫״ושמחתם לפני ה״א שבעת ימים׳‬ ‫ויאמר א' נעשה אדם בצלמנו כדמותנו וגוי‪( .‬א‪ ,‬כ״ו)‬ ‫פירש״י אעפ״י שלא סייעוהו ביצירתו ויש מקום‬ ‫למינים לרדות‪ ,‬לא נמנע הכתוב מללמד דרך ארץ ומדת‬ ‫‪f n‬‬ ‫ו!\‪1‬‬ ‫ענוה שיהא הגדול נמלך ונוטל רשות מן הקטן עכ״ל‪.‬‬ ‫'\‪1‬‬ ‫*‬ ‫ן■‬ ‫ויש להבין מה שלימדה תורה דרך ארץ דווקא כאן‪,‬‬ ‫> >‬ ‫במקום שבו יש ’ מקום למינים לרדות’ ‪ .‬וביאר מו״ח‬ ‫רבינו הגדול ראש הישיבה זצ״ל‪ ,‬שבע״כ כל טעות‬ ‫באמונה שורשה בהשחתת המידות‪ ,‬כי ’ השמים‬ ‫מספרים כבוד אל ומעשה ידיו מגיד הרקיע’ ואמונת‬ ‫הבורא ניכרת מתוך כל הבריאה‪ ,‬ורק מי שמשוחד‬ ‫בגאוה‪ ,‬קנאה ותאוה‪ ,‬רק הוא אינו יכול לראות את‬ ‫האמת כהווייתה‪.‬‬ ‫ומעתה מבואר‪ ,‬כי אכן דווקא במקום שיש ’ מקום‬ ‫למינים לרדות’ מלמדת אותם התורה ’ דרך ארץ ומדת‬ ‫ענוה’‪ ,‬ללמדנו שהדרך לבירור האמת עוברת בתיקון‬ ‫האדם עצמו‪ ’ .‬דרך ארץ’ אינו רק מדה טובה ביחסים‬ ‫עם הזולת‪ ,‬אלא תנאי לבהירות הדעת‪ ,‬ורק כשאדם‬ ‫מתיישר במידותיו‪ ,‬הוא מסוגל לראות את האמת כמות‬ ‫שהיא‪.‬‬ ‫’רעים האהובים׳‬ ‫(סיכום י מי החג בצל רבינו שליט״א יוב או אי״ה בהרחבה בשבוע הבא)‬ ‫‪%‬‬ ‫‪E#‬‬ ‫ויאמר האדם זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי וגוי‬ ‫ויהיו שניהם ?!רוגמים האדם ואשתו ולא יתבששו (ב‪ ,‬כ״ג‬ ‫חסרונותיו‪ .‬וכאשר א״צ להסתיר את החסרונות כדי לשמור על האהבה‪ ,‬נוצרת הרעות‬ ‫‪ -‬כ״ה) ‪....................‬‬ ‫האמיתית‪.‬‬ ‫בברכה הששית של השבע ברכות‪ ’,‬שמח תשמח רעים האהובים כשמחך יצירך בגן עדן‬ ‫וע״ז מבקשים‪ ’ :‬כשמחך יצירך בגן עדן מקדם’‪ ,‬כי אדם הראשון וחוה בהיותם יחידים‬ ‫מקדם’ ‪ .‬ויש לעיין‪ ,‬מדוע נקראו החתן והכלה כאן בשם ״רעים״‪.‬‬ ‫בעולם‪ ,‬לא נמדדו ולא הושוו לאחרים‪ ,‬האהבה שביניהם לא נזקקה להשוואה‪ ,‬אלא‬ ‫ונראה עפ״י יסודו הידוע של הג״ר צדוק הכהן ז״ל שיש לפרש כל מילה בלה״ק עפ״י‬ ‫נבנתה מתוך הכרה בייחודו של כל אחד‪ .‬וזו הבקשה ’ שמח תשמח רעים האהובים’‪,‬‬ ‫המקום הא’ שהיא נזכרת בתוה״ק‪ ,‬וכן י״ל את המושג ’ רעות’ שנזכר לראשונה בפר’‬ ‫שתהא שמחת חתן וכלה כשמחת אדם וחוה‪ ,‬שכ״א יראה ביחודו של השני ולא יעמידנו‬ ‫וישב‪’ :‬וישלח יהודה את גדי העזים ביד רעהו העדולמי’‪ ,‬ועניינו של ’ רע’ הוא חבר טוב‬ ‫בהשוואה לאחרים‪ ,‬ומתוך כך יוכל כ״א להיות גלוי לפני חברו גם בחסרונותיו‪ ,‬בידיעה‬ ‫שהאדם בוטח בו שיוכל לגלות לפניו גם את חסרונותיו‪ ,‬ובכל זאת סמוך לבו לא יירא‬ ‫שהאהבה אינה תלויה בשלמותו‪.‬‬ ‫כי אי״ז פוגם כלום באהבתם‪ .‬וכעי״ז כ’ הרמב״ם בפיה״מ (אבות פ״א מ״ו) ’וקנה לך‬ ‫(מדברי רבנו שליט״א בשמחת חתן וכלה)‬ ‫חבר’‪ ,‬שיהא אדם בוטח בו ויוכל להודיעו ’ הטוב מהם והמגונה’ עי״ש‪ .‬אלו הם ’ רעים‬ ‫האהובים’‪ ,‬לא רק שהם אוהבים זא״ז אלא שכ״א יודע שהוא אהוב אצל חברו גם על‬ ‫כחו שלשקר‬ ‫שלמה המלך‪ ,‬שא’ מהן ידעה שהבן החי אינו שלה‪ ,‬ומ״מ טענה שהוא בנה‪ ,‬כדי לרמות‬ ‫ומ?רי העץ אשר בתוך הגן אמר ?אלי לא תיאכלו ממנו ולא תגעו בו ?ן תמתון‪ .‬ויאמר הנחש‬ ‫גם את עצמה עד שתאמין כאילו אכן בנה הוא‪ .‬זהו כחו של שקר‪ ,‬בתחילה האדם אומרו‬ ‫אל האשה לא מות וז^תון (ג‪ ,‬ג ‪ -‬ד)‬ ‫כדי לרמות את זולתו‪ ,‬אך אם הוא חוזר עליו ונוהג על פיו‪ ,‬הוא עלול לבסוף להאמין בו‬ ‫בפרש״י ’ולא תגעו בו’ הוסיפה על הצווי לפיכך באה לידי גרעון‪ ,‬הוא שנא’ (משלי ל’)‬ ‫בעצמו‪.‬‬ ‫אל תוסף על דבריו‪ ’.‬לא מות תמתון’ דחפה עד שנגעה בו‪ ,‬א״ל כשם שאין מיתה בנגיעה‬ ‫ולפ״ז י״ל גם כאן‪ .‬אכן חוה ידעה שאיסור הנגיעה אינו מציווי ה׳ אלא תוספת שלה‪ ,‬אך‬ ‫כך אין מיתה באכילה עכ״ל‪.‬‬ ‫כיון שאמרה לנחש ’ולא תגעו בו פן תמותון’ והתנהגה כאילו אף זה בכלל הציווי‪ ,‬נעשה‬ ‫והדברים צריכים עיון‪ ,‬כיון שידעה חוה שאיסור הנגיעה הוא תוספת שלה על ציווי ה׳‪,‬‬ ‫הדבר אצלה כאמת‪ .‬מעתה‪ ,‬כשנגעה בעץ ולא מתה‪ ,‬נעשתה הנגיעה עצמה לראיה‪ .‬אם‬ ‫ומה הוכיח לה הנחש מן הנגיעה‪ ,‬שכשם שאין מיתה בנגיעה כך אין מיתה באכילה‪.‬‬ ‫על הנגיעה נאמר ’ פן תמותון’ ובכל זאת אין מיתה‪ ,‬הרי שגם האכילה אינה מביאה לידי‬ ‫ונראה לבאר עפ״י מה שכתבתי ב’ שערי אורה’ (ספר שני‪ ,‬פרשת שלח) יסוד גדול‬ ‫מיתה‪ .‬נמצא שהנחש ניצל את התוספת שחוה עצמה הוסיפה לציווי‪ ,‬והפך אותה לראיה‬ ‫בכחות הנפש של האדם‪ ,‬כי כשאדם מרמה את הבריות בדבר שהוא יודע שהוא שקר‪,‬‬ ‫כנגד הציווי האמיתי‪ ,‬באמרו ’ כשם שאין מיתה בנגיעה כך אין מיתה באכילה’ ‪.‬‬ ‫אם הוא חוזר עליו ומתנהג כאילו הוא אמת‪ ,‬סופו שהוא עצמו משתכנע בו‪ .‬ובזה ביארתי‬ ‫דברי הגמ’ ביצה די״ז ב’ במערים עי״ש‪ ,‬וכן יש לבאר במעשה הב’ נשים שבאו לפני‬ ‫’אורם של הכתנות’‬ ‫ח’ בגדי כהונה עכ״ל‪ .‬מבואר שלאחר החטא לא הסתפק הקב״ה בכיסוי בשר ערוה של‬ ‫רעש ה״א לאדם ולאשתו כתנות עור ילבשם (ג‪ ,‬כ״א)‬ ‫אדם וחוה‪ ,‬אלא הוסיף עוד והלביש את אדה״ר בגדי כהונה דווקא לאחר החטא‪.‬‬ ‫בגמ’ סוטה די״ד א’ דרש רבי שמלאי תורה תחילתה גמ״ח וסופה גמ״ח‪ ,‬תחילתה גמ״ח‬ ‫ונראה שזהו עומק הגמ״ח שעשה עמו הקב״ה‪ ,‬שמיד לאחר שחטא ונפל ממדרגתו‬ ‫דכתיב ’ויעש ה״א לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם וכו’ עי״ש‪ .‬ויש להתבונן מה‬ ‫והפסיד העבודה שנתן לו הקב״ה בגן עדן לעבדה ולשמרה‪ ,‬אבל העמידו הקב״ה במצב‬ ‫החסד המיוחד שב’ כתנות עור’ עד שראה בו רבי שמלאי את תחילת חסדו של מקום‪.‬‬ ‫חדש של עבודה ושירות ולצורך זה אף ניתן לו לבוש של עבודה וכפרה‪ ,‬וזו חסדה של‬ ‫והנה בפי’ בעל הטורים כאן‪’ :‬וילבישם’ ב’ במסורת‪ ,‬הכא ’ כתנות עור וילבישם’‪ ,‬ואידך‬ ‫תשובה‪ ,‬שלא זו בלבד שהקב״ה מוחל לאדם על העבר‪ ,‬אלא פותח לפניו דרך לשוב‬ ‫גבי אהרן (ויקרא ח’) ’וילבישם כתנות’‪ ,‬מלמד שעשה הקב״ה לאדם הראשון בגדי‬ ‫ולעמוד לפניו בעבודתו‪ .‬ז״ש אדם הראשון’ עשיתי תשובה ונתפייסתי’ והוסיף לומר’ כך‬ ‫כהונה‪ ,‬ואיתא בב״ר (כ יב) שבהם היו עובדין הבכורות‪ ,‬וח’ תיבות יש בזה הפס’ כנגד‬ ‫עמוד ו‬ ‫‪ru‬‬ ‫הכין להם הדרך לעלות מתוך פחת מעשיהם ולנוס מפח פשעיהם‪ ...‬ולמדם והזהירם‬ ‫היא כחה של תשובה ואני לא הייתי יודע’‪ ,‬ומתוך כך אמר ’ מזמור שיר ליום השבת טוב‬ ‫לשוב אליו כי יחטאו לו‪ ,‬לרוב טובו וישרו כי הוא ידע יצרם’‪ .‬הרי שעצם האפשרות‬ ‫להודות לשם’ ‪ .‬נתגלה לו‪ ,‬שגם אחר החטא לא נסגרה הדלת‪ ,‬ומתוך נפילתו יכול האדם‬ ‫לעלות מתוך פחת המעשים היא מן הטובות שהיטיב הקב"ה עם האדם‪ .‬וזהו עניינן של‬ ‫לשוב לעבודת ה׳‪ ,‬עם תוספת לבוש וחידוש כלים‪ ,‬כדי שיוכל להוסיף לעמוד לפניו ית’‪.‬‬ ‫אותן כתנות‪ ,‬כי לאחר שהאדם נפל‪ ,‬הקב"ה מכין לו את הדרך לעלות‪.‬‬ ‫זהו לשון רבינו יונה בתחילת שערי תשובה‪ ’ ,‬מן הטובות אשר היטיב ה׳ עם ברואיו‪ ,‬כי‬ ‫'ויקרא שמם אדם'‬ ‫זהו שהשיב לה רבי אליעזר ’אין חכמה לאשה אלא בפלך’‪ ,‬וכוונתו כאן להגדיר תכליתה‬ ‫זכר ונקבה בראם ויברך אתם ויקרא את שמם אדם ביום הבראם (בראשית הי‪ ,‬בי)‪.‬‬ ‫של ה’ אשה חכמה’‪ ,‬זו שיודעת להשתמש בחכמת נשים שלה כדי לבנות ולהשפיע‬ ‫ביבמות דס"ג א’ כל אדם שאין לו אשה אינו אדם‪ ,‬שנא’ זכר ונקבה בראם ויקרא את‬ ‫על ה’ אדם’ שהיא חלק ממנו‪ ,‬ולתרום לו את החלק שהיא יכולה להועיל בו‪ ,‬מה שאין‬ ‫שמם אדם’‪ ,‬והגאון רבי עזרא אלטשולר זצ״ל האריך בס’ תיקון האדם (פ׳׳ח) לבאר תו"ד‬ ‫בכישוריו ויכולתו של האיש‪ .‬וז"ש ר"א אין חכמה לאשה אלא בפלך‪ ,‬כי חכמה זו היא‬ ‫כי האדם שנברא בצלם אלוקים אינו שלם בבחינת האיש לבדו או האשה לבדה‪ ,‬אלא‬ ‫מחוץ לתחומי האנשים ולכן יכולה היא להשלימם ולהשפיע עי"ז ביחוד‪ ,‬והוא ע"ד‬ ‫האיש והאשה יחד נקראו’ אדם’‪ ,‬כי רק בצוותא של שניהם מתגלית שלמות דמות האדם‬ ‫’ חכמות נשים בנתה ביתה’ זו אשתו של און בן פלת שלא הסתפקה בכך שהיא עצמה לא‬ ‫שנברא בצלם אלוקים‪ .‬וכשם שהאיש נבדל מאשתו בכוחותיו ובכשרונותיו‪ ,‬כך נבדלת‬ ‫נגררה אחר מחלוקתו של קרח‪ ,‬אלא השפיעה גם על בעלה‪ ,‬מפני שהבינה שהוא חלק‬ ‫היא ממנו בכוחות ובמעלות מיוחדות‪ .‬אמרו חז״ל (ב"ר יז) בינה יתרה ניתנה באשה‪,‬‬ ‫מן ה’ אדם’ שלה ורק אם תוסיף להצילו היא יכולה להועיל ועי"ז לבנות את ביתה שלה‪.‬‬ ‫ואף מצינו בכוחה להציל את האיש ממבקשי רעתו ולמלטו ממצודים וחרמים‪ .‬נמצא‬ ‫ועוד הביא ר"א את הפס’ ״וכל אשה חכמת לב בידיה טוו״‪ ,‬כי נא’ שם‪’:‬וכל הנשים אשר‬ ‫שנבראו באופן שכל אחד מהם ישלים את הכוחות המצויים בזולתו‪ .‬לפיכך האשה היא‬ ‫נשא לבן אותנה בחכמה טוו את העזים’‪ ,‬ופירש״י‪ :‬היתה אומנות יתרה שע"ג העזים היו‬ ‫גם ל’ עזר’ וח"ו’כנגדו’‪ ,‬כי אותה השפעה עצמה שבונה בקדושה‪ ,‬היא עצמה מחרבת ר"ל‬ ‫טווים אותן‪ ,‬והוא בגמ’ שבת (עד ע״ב)‪ .‬וכבר עמדו בזה רבים על נחיצות חכמה זו‪ ,‬שהרי‬ ‫כשאינה בקדושה‪ ’.‬חכמות נשים בנתה ביתה ואולת בידה תהרסנו’ ‪ .‬ובסנהדרין דק"ט ב’‬ ‫היו יכולים תחילה לגזוז את העזים ואח"כ לטוות את השער‪ ,‬ויש שפירשו שהיתה בזה‬ ‫’ חכמות נשים בנתה ביתה’ זו אשתו של און בן פלת’ואולת בידה תהרסנו’ זו אשתו של‬ ‫תועלת מיוחדת שלא יטמאו את הצמר בטומאת נדה וכדו’‪ .‬אולם בפי’ ספורנו שם‪:‬‬ ‫קרח‪ ,‬כי חכמת האשה אינה חכמה לעצמה‪ ,‬אלא נעשית בנין או חורבן לבית‪.‬‬ ‫״טוו את העזים מעל העזים כדבריהם ז״ל שבת צט ע״א‪ ,‬למען יהיה בטווי זוהר נוסף‪,‬‬ ‫והנה אדם הנכנס לעסק לכל ימיו‪ ,‬ראוי לו שילמד ממי שכבר עשו אותו עסק‪ ,‬מי הרויח‬ ‫כי בהרבה מהפשוטים יתוסף קצת מיטוב איכותם כאשר יהיו במקום גידולם‪ ,‬כמו‬ ‫ומי הפסיד‪ ,‬ומה היתה סיבת הצלחתו או נפילתו‪ ,‬וכש"כ בעסק שהוא לכל ימי חייו‪ .‬והזוג‬ ‫שיקרה בדבש דבורים וכושיה וחלב או בזולתם״‪ .‬ומבואר בדברי הספורנו חידוש נפלא‪.‬‬ ‫הראשון אדם וחוה‪ ,‬כבר הי’ בידם העולם כולו ויכלו לחיות לעולם‪ ,‬והפסידו מפני שאדם‬ ‫הנשים בעלות חכמת הלב לא הסתפקו במלאכה עצמה‪ ,‬אלא הוסיפו בה זוהר מיוחד‪,‬‬ ‫שמע לחוה ואכל מעץ הדעת‪ .‬ושוב לאחר מתן תורה‪ ,‬שחזרו ישראל למדרגת אדה"ר‬ ‫חן ויופי‪ ,‬תוספת איכות שלא היתה מתקבלת בדרך הרגילה‪ .‬נמצא שחכמת הלב אינה‬ ‫והי’ ראוי שיתבטל דין מיתה‪ ,‬חזר מעשה העגל והחזיר הקלקול‪ ,‬ואף שם מצינו חילוק‬ ‫רק ידיעה כיצד לעשות את המלאכה‪ ,‬אלא גם היכולת לראות כיצד להוסיף בה איכות‪,‬‬ ‫כי הנשים לא נתנו את תכשיטיהן לעגל‪ ,‬ועל כך זכו ליו"ט של ר"ח‪ .‬אלא שמכאן גופא‬ ‫זוהר והידור‪ .‬זהו ביטוי נוסף לאותו כח מיוחד שניתן לאשה‪ ,‬לקחת את הכוחות שבידה‬ ‫למדנו שלא די שלא יחטא האדם בעצמו‪ ,‬כי ’ויקרא את שמם אדם’‪ ,‬והאיש ואשתו הם‬ ‫ולהוסיף בהם שלמות‪.‬‬ ‫’ אדם’ אחד‪ ,‬והנה אשת און בן פלת לא הצילה את בעלה בלבד‪ ,‬אלא את עצמה היצילה‪,‬‬ ‫מעתה מתבאר ביתר עומק ענין ’ויקרא את שמם אדם’ ‪ .‬הבעל אינו שלם ללא אשתו‪,‬‬ ‫כי הוא והיא בית א’‪ ,‬והצלת האיש הוא בנין ביתה‪ .‬ע"ז נאמר ’ חכמות נשים בנתה ביתה’‪,‬‬ ‫ורק בצוותא שניהם קרויים ’ אדם’ ‪ .‬הכוחות המיוחדים שניתנו לאשה אינם מופקדים‬ ‫ולעומתה‪ ,‬אותה השפעה עצמה אצל אשת קרח היתה הרס וחורבן‪ ,‬את"ד הגר"ע ז"ל‪.‬‬ ‫אצלה רק לצורך עצמה‪ ,‬אלא גם לצורך השפעה על ה’ אדם’ המשותף שהם‪ .‬זהו מאמר‬ ‫ונראה עפ"ז להבין את שאלת האשה חכמה את רבי אליעזר בגמ’ יומא דס"ו ב’‪ ’ :‬מאחר‬ ‫חז״ל ’ אשתו כגופו’ ‪ .‬קיום מצוות ה׳ ע"י הבעל אינו ענין השייך לו לבדו‪ ,‬אלא חלק מקיום‬ ‫שמעשה העגל שוין‪ ,‬מפני מה אין מיתתן שוה’‪ ,‬כי מעשה העגל נידון בדקדוק גדול‪,‬‬ ‫ה’ אדם’ המשותף‪ ,‬וממילא גם קיום האשה‪.‬‬ ‫ופירש"י שם שהיו בו ג’ מיתות‪ ,‬מיתת סייף ’ שימו איש חרבו’‪ ,‬מיתת מגיפה ’ויגוף ה’‬ ‫תפקידו המיוחד של הבעל בתוך ה’ אדם’‪ ,‬ללמוד תורה ולקיים מצוות‪ ,‬וכביכול‪ ,‬היינו‬ ‫את העם’‪ ,‬מיתת הדרוקן דכתיב’ויזר על פני המים’ ואמרי’ במס’ עבודה זרה (מד‪ ,‬א) לא‬ ‫יכולים לשלוח אחת מידינו ללכת לבית הכנסת‪ ,‬ואת היד השני’ לסייע לה מרחוק‪ ,‬שהרי‬ ‫נתכוין משה אלא לבודקן כסוטות ב’ לצבות בטן’ עי"ש‪ .‬וא"ל ר"א אין חכמה לאשה אלא‬ ‫שתיהן יחד גוף אחד‪ .‬כך כל אחד מבני הזוג הופקד על כוחותיו המיוחדים‪ ,‬לא רק לצורך‬ ‫בפלך וכה"א וכל אשה חכמת לב בידיה טוו ע"כ‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬ ‫עצמו‪ ,‬אלא למען שלמותו של ה’ אדם’ כולו‪ .‬חכמתה של האשה‪ ,‬בינתה ורחמנותה‪,‬‬ ‫ונראה שטענתה היתה כיון שהנשים לא השתתפו במעשה העגל וגם לא נתנו את‬ ‫אמונתה וחוש היופי וההידור שבה ניתנו לה גם כדי לעורר‪ ,‬לכוון ולרומם את חלקו‬ ‫תכשיטיהן לעגל‪ ,‬א"כ מדוע הן ג"כ בכלל דינו של חטא העגל‪ ,‬ואם האנשים נתחייבו כפי‬ ‫של הבעל‪ .‬מאידך‪ ,‬עבודת ה׳ של הבעל נעשית כחלק משלמות ה’ אדם’ ששניהם יחד‬ ‫חלקם בחטא‪ ,‬הנשים שלא חטאו בו לכאורה היו צריכות להישאר במדרגת אדה"ר קודם‬ ‫קרויים‪.‬‬ ‫החטא שלא הי’ בו מיתה‪ .‬והתשובה טמונה ב’זכר ונקבה בראם ויקרא את שמם אדם’‪,‬‬ ‫’זכר ונקבה בראם ויקרא את שמם אדם’‪ ,‬כל אחד מהם נושא בתפקיד המיוחד לו למען‬ ‫כי האיש והאשה אינם ב’ יחידים שכ"א עומד לעצמו‪ ,‬אלא רק שניהם יחד נקראו’ אדם’‪,‬‬ ‫שלמות השני ולמען שלמות ה’ אדם’ המשותף בהם‪ .‬איש ואשה אינם ב’ יחידים החיים‬ ‫וממילא‪ ,‬תפקידה של האשה אינו מסתיים בכך שהיא עצמה אינה חוטאת‪ ,‬כי כאשר‬ ‫זה לצד זה‪ ,‬אלא שני כוחות שניתנו זה לזה כדי לבנות יחד ’ אדם’ שלם‪.‬‬ ‫בעלה עומד לחטא‪ ,‬הכוחות המיוחדים שניתנו לה נועדו גם להשפיע עליו‪ ,‬לעורר אותו‬ ‫ולמנוע ממנו את החטא כדי להציל את ה״אדם״ המשותף‪.‬‬ ‫‪jE‬‬ ‫‪% .‬‬ ‫כח מעשיו הגיד לעמו׳‬ ‫בפרש״י א"ר יצחק‪ ,‬לא הי' צריך להתחיל את התורה אלא מ'החדש הזה לכם' שהיא מצוה ראשונה שנצטוו בה ישראל‪ ,‬ומה טעם פתח ב'בראשית'‪ ,‬משום‬ ‫'כח מע שיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים'‪ ,‬שאם יאמרו אומו ת העולם לישראל‪ :‬לסטים אתם שכבשתם ארצות ז' גוים‪ ,‬הם אומרים להם‪ :‬כל הארץ של‬ ‫הקב״ה היא‪ ,‬הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו‪ ,‬ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו ע"כ‪.‬‬ ‫ויש להתבונן‪ ,‬שאין כוונת המדרש ללמדנו את דרך הויכוח לשכנע את אומות העולם בצדקתנו‪ .‬כי ודאי שגם אחר שנאמר להם שהקב״ה נתן לנו את הארץ‪,‬‬ ‫אבל הם לא יקבלו את הדברים באמונה‪ ,‬אחר שאינם מאמינים בתחילת היסוד שעליו עומדת כל תשובתנו‪.‬‬ ‫אלא שעיקר הענין אינו כלפיהם אלא כלפינו‪' .‬כח מעשיו הגיד לעמו'‪ ,‬לעמו דייקא‪ .‬הקב״ה גילה לישראל את שורש זכותם‪ ,‬כדי שהם עצמם יהיו ברורים‬ ‫באמונתם‪ ,‬וידעו ללא שמץ של פקפוק כי כל הארץ שלו י ת' וברצונו נתנה למי שירצה‪ .‬אין כאן ניסיון לשכנע את אומות העולם‪ ,‬אלא גילוי דעת לישראל‬ ‫שידעו השקפת התורה ולא יתבלבלו להחשיב את עצמם כ'לסטים' מפני טענות הבריות‪.‬‬ ‫ויש כאן ג' יסודות‪ .‬ראשית‪ ,‬על ישראל להיות שלמים באמונתם וידיעתם שדרכם אמת‪ ,‬ואינם צריכים להתנצל על קיום רצון ה'‪ .‬שנית‪ ,‬עליהם גם להודיע‬ ‫ענין זה בכל העולם שאין מעשיהם נובעים משיקולים מתחלפים או מהסכמות אנו שיות‪ ,‬אלא רק מאמונה מוחלטת ברצון הבורא‪ .‬אין הכוונה שהאומות‬ ‫יקבלו את הדברים‪ ,‬אלא שידעו שזו עמדתנו‪ ,‬ו שאיננו מתביישים בה ולא מסתירים אותה‪ .‬ושלישית‪ ,‬אם אומות העולם חולקות על עצם האמונה הזאת‪,‬‬ ‫אין אנו מחויבים לבאר להם דרכי ההשגחה עד שתתיישב דעתם‪ ,‬שהרי כל השקפתם בנויה על יסודות אחרים לגמרי‪ ,‬וכאשר נקודת המוצא שונה‪ ,‬מוכרחות‬ ‫גם המסקנות להיות שונות‪ ,‬ואין שום צי פי' שיבינו את הדברים או יסכימו להם‪.‬‬ ‫מכאן יש ללמוד הלכה למעשה בי מינו‪ ,‬בעת שבאים בטענות קשות כלפי ציבור שומרי התורה ובני הישיבות‪ ,‬כביכול אומרים לנו 'לסטים אתם'‪ ,‬וסוף‬ ‫דבר תובעים מעמנו להצדיק את דרכנו עפ״י אמות המדה של עולם שאינו מאמין‪ .‬אולם אין בכך שום תועלת‪ ,‬כי אין בכח שכלם להבין את דברינו‪ ,‬אחר‬ ‫שכל מערכת משקל הדעות שלהם מושתתת על הנחות יסוד אחרות‪ .‬השקפת התורה אינה עוד דעה בתוך מכלול האידיאות‪ ,‬אלא מעניקה מבט אחר על‬ ‫המציאות כולה‪ ,‬וכאשר היסוד שונה‪ ,‬כל הבנין משתנה‪.‬‬ ‫לפיכך אין תפקידנו להתאמץ לרכוש את הסכמת הכל‪ .‬עלינו רק לידע בבירור את האמת שקיבלנו מסיני‪ ,‬לעמוד עלי' באמונה שלמה וללא מבוכה‪ ,‬ובכח‬ ‫זה להמשיך בדרכנו בס״ד‪ ,‬ללא צי פי' להבנה מצד גורמים חיצוניים‪ .‬זהו ביאור הפס' 'כח מע שיו הגיד לעמו'‪ ,‬ר"ל שהקב״ה הודיע לעמו את יסוד דרכו‪ ,‬כדי‬ ‫שיהי' להם הכח והאומץ הרוחני להחזיק ולעמוד איתנים באמונתם‪ ,‬אף כנגד טענות כל העולם‪.‬‬ ‫‪W‬‬ ‫יו"ל על ידי מ ערכ ת "דרכי אורה" | להנצחות ולקבלת העלון במייל ניתן לפנות לדוא"ל‪62112d w @ g m a il.c o m :‬‬ ‫עמוד ‪2‬‬ ‫אנחנו וצאצאינו‬ ‫שו׳ית ששאלו ילדי ישראל את מרן רבינו שליטייא‬ ‫[בפרסום בלעדי‪ ,‬מתוך הדיסק שיצא לאור לחג הסוכות תשפ״ז]‬ ‫‪ . 1‬יהודי בנ ה ‪ 0‬כה על המדרכה במקום צבורי‪ ,‬השכנים אמרו• לו שז ה מפריע למעבר‪ ,‬נשים צריכות‬ ‫לרדת לכביש עם העגלות התינוק‪ ,‬אמר להם לא נוי־א‪ ,‬ב א ח ד הימים כשהתעורר‪ ,‬הרים עיני לשמים‬ ‫ראה הרבה כיכבים‪ ,‬התברר שמישהו• הרים א ת הסכה !העלימו•‪ ,‬ןהוא ישן ברחיוב‪ ,‬האם הלוקח א ת‬ ‫הסכה צריר לבקש ממנו• מחילה או לפצותו?‬ ‫תשובה‪ .‬השכן שפינה משם את הסוכה‪ ,‬עשה זאת בהיתר גמור‪ ,‬כי היא מזיקה את הרבים‪ ,‬ועלולה אף לגרום לאסונות [כגון כאשר ירדו ילדים‬ ‫לכביש‪ ,‬או אשה עם עגלת תינוק]‪ .‬ובפרט שהזהירו אותו ולא שמע‪ ,‬היה להם היתר גמור‪ ,‬לעשות דין לנפשם‪ ,‬ולפנות את הסוכה מהמקום שמזיק‪.‬‬ ‫ואין צריך לבקש ממנו מחילה‪.‬‬ ‫‪ .2‬יהודי גביר מענין לקים תחרות‪ ,‬מי שובנה א ת הסכה הנאה ביותר יזכה לפרס כספי גבוה!‪,‬‬ ‫מ ס תפקי ם האם יש בז ה ענין‪ ,‬או אולי ראוי ?ידבר עם הגביר ולשכנעו ל ת ת א ת הכסף לעניים‪,‬‬ ‫מאשר ת ח רו ת זו‪ ,‬או אולי יש בז ה ענין שיל ןאנ!הו• ‪ -‬לייפות א ת המצויות?‬ ‫תשובה‪ .‬יש לעודד את התחרות הזו‪ ,‬ויש לתת כבוד למשתדל לעשות לשם שמים סוכה נאה‪ ,‬וזאת על סמך הנאמר ביומא דף ע ע"א שאחר עשיית הקרבנות וקריאת‬ ‫התורה על ידי הכהן הגדול‪ ,‬כל אחד ואחד מביא ס"ת מביתו וקורא בו כדי להראות חזותו לרבים‪ .‬ופירשייי‪ :‬להראות חזותו לרבים‪ ,‬להראות נויו של ספר תורה‬ ‫ותפארת בעליה שטרח להתנאות במצוה‪ .‬שנאמר יזה אלי ואנוהו'‪ ,‬התנאה לפניו במצות‪ ,‬לולב נאה ספר תורה נאה בקלף נאה‪ ,‬בדיו נאה‪ ,‬לבלר אומן וכוי‪ ,‬עכ"ל‬ ‫רש"י‪ .‬מבואר בדבריו שיש לעשות מעשים‪ ,‬כדי להראות שלבעלים מגיע תפארת משום שטרח להתנאות במצוה‪ .‬ולכן אם תחרות סוכה הנאה היא לשם שמים כדי‬ ‫לעודד את הציבור למצוה יקרה זו יש להשתדל מאד להמשיך בה ולא לבטלה‪.‬‬ ‫וכך כתב רבנו יונה בפירושו על אבות (פ"ב מ"א) וז"ל‪" :‬רבי אומר איזוהי דרך ישרה שיבור לו האדם‪ .‬כל שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם‪ ...‬גם צריך‬ ‫להתנאות במצוות‪ ,‬לולב נאה‪ ,‬טלית נאה‪ ,‬ספר תורה נאה‪ ,‬תפילין‪ ,‬וכיוצא בהן‪ ,‬בענין שיפארוהו בני אדם‪ ,‬וישבחוהו עליהם"‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וזוהי הכוונה התנאה לפניו‬ ‫במצוות‪ ,‬תעשה עצמך נאה במצוות שכולם ישבחוך על יופי המצוות‪.‬‬ ‫‪ .3‬שיהיה ריח טוב לסכה !יהיה נעים להכנס לתוכה‪ ,‬יחד ראובן בקבוק בשים למטרה זו‪ .‬האם יש‬ ‫לבושם ז ה זיין שיל נוי סכה שאסור ב שמו ש לדבר א ח ר?‬ ‫תשובה‪ .‬נאמר במסכת סוכה דף י ע"א ועטרות של שבלים‪ ,‬ופירש בפירוש קדמון לרי"ף (סוכה כ ע"א)‪ ,‬וז"ל‪ :‬ויש מי שפירש [עטרות של שבלים] אגודות של‬ ‫מיני בשמים כדי לתת ריח טוב בסוכה‪ ,‬עכ"ל‪ .‬הרי שהריח הטוב נחשב לנוי סוכה‪ ,‬ואולי גם מי ורדים ובושם נחשבים לנוי סוכה‪.‬‬ ‫‪ .4‬למדנו• שאדם יכול לשמש כדפן לסכה‪ ,‬האם היא העומד בעצמו ;כול לאכל ב סכ ה כאשר הוא‬ ‫בגופיו מכשיר א ת ה ס כ ה ?‬ ‫תשובה‪ .‬מו"ח מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל אמר שאדם שעשו אותו כדופן לסוכה‪ ,‬אינו יכול לאכול שם‪ ,‬כי זה תרתי דסתרי‪ ,‬כי אם הוא הדופן‪ ,‬אז הוא עצמו חוץ‬ ‫לסוכה‪ ,‬ואין לומר שיחלקו את גופו לשנים‪ ,‬חצי בתוך הסוכה וחצי מחוץ‪ ,‬שלא שמענו דבר כזה‪ .‬וגם אי אפשר לומר שהבגד החיצוני יחשב כמחיצה‪ ,‬כי זה בטל‬ ‫לגוף‪.‬‬ ‫‪ ■5‬אדם החפ ץ לקנות דירה !יש לפניו שתי דירות‪ ,‬א ח ת עם סכה השניה בלי סכה‪ ,‬האם צריר‬ ‫להוסיף שליש במחיר הדירה כיון שהדור מצוה עד שליש?‬ ‫תשובה‪ .‬הידור מצוה הכוונה שמקיים את המצוה‪ ,‬ואם יוסיף כסף יקיימה יותר בהידור‪ ,‬ובעניננו לכאורה לא שייך דין זה‪ ,‬ממה נפשך‪ ,‬אם יש לו סוכה במקום‬ ‫ידייע׳׳י מערכת"קובץ גאונית” ‪k. gilyonot@gmail. com‬‬ ‫—‪V_____ 053‬‬ ‫^הגצהויז וי*’הקרש ית גיתן ^פנות ‪3m5900:‬‬ ‫‪J‬‬ ‫אחר‪ ,‬ויקיים שם את המצוה‪ ,‬אין ענין שיהיה לו סוכה משלו‪ ,‬ואין צריך להוציא על כך כסף‪.‬‬ ‫ואם לא יצליח לקיים את המצוה שם‪ ,‬אין זה רק הידור מצוה‪ ,‬אלא הוצאת ממון בשביל קיום המצוה‪ .‬ואז בשביל לקיים את המצוה‪ ,‬צריך להוציא חומש ממונו‪.‬‬ ‫בנוסף לכך‪ ,‬להוסיף בהידור מצוה עד שליש זה בקניית המצוה‪ ,‬אבל אין שום סברא שיוסיף בתשלום הדירה שאין בה מצוה‪ ,‬שליש שזה עלול להיות יותר מחומש‬ ‫ממונו‪ ,‬כדי שיהיה לו סוכה‪.‬‬ ‫השאלה יכולה להיות באופן שמציעים לו דירה עם סוכה פשוטה וקטנה‪ ,‬ומציעים לו גם דירה עם סוכה נאה וגדולה יותר‪ ,‬שאז יתכן שיש להוסיף שליש משווי‬ ‫הסוכה‪ ,‬כדי לקנות את הדירה עם הסוכה הגדולה יותר‪ .‬וכמו שאמרו במסכת שבת (דף קלג ע"ב) זה א'לי ואנווהו‪ ,‬סוכה נאה‪.‬‬ ‫‪ .6‬חוליה ביום הכפורים האם יש ענין ל ה ת ח ב ר לערוי אינפוזיה כדי שיוכל לצום‪ ,‬או היות ןהוא‬ ‫חוליה ואסור לו לצום זה לא ראוי?‬ ‫תשובה‪ .‬אם הרופא אומר שדי לו בעירוי‪ ,‬אם ישתדל לעשות זאת‪ ,‬זה ענין גדול‪ ,‬כי באופן כזה הוא לגמרי מעונה‪ ,‬וכן היה נוהג מו"ח מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל‬ ‫לעשות לעצמו עירוי‪.‬‬ ‫וגם לשכב במיטה כל היום כיפור ולהתפלל כמה שיכול‪ ,‬כי העיקר זה העינוי‪ ,‬אבל אין בזה חיוב‪ ,‬כי מעיקר הדין לחולה שמותר לו לאכול‪ ,‬אין מחויב לעשות עירוי‬ ‫כדי להמנע מאכילה‪.‬‬ ‫הלימוד כל הלילה של מרן הגרי״ש אלישיב לאחר צום יום הכיפורים‬ ‫לקראת יום הכיפורים שנת תש"ע כשמרן הגרי"ש אלישיב היה אז בן מאה‪ ,‬חובר מרן זצ״ל לאינפוזיה לקבלת נוזלים דרך הוריד‪ ,‬קודם ליום הכיפורים חיברו לו ביד את‬ ‫החיבורים הנדרשים‪ ,‬ובליל יוה"כ יצא לתפילה ככל האדם‪ ,‬ורק למחרת חובר לנוזלים‪ ,‬אך עדין עלה החשש שמא יצטרך רבינו לאכול ממש‪ ,‬וכפי שאכן היה במהלך יוה"כ‪ ,‬אך‬ ‫רבינו אמר להמתין קימעה‪ ,‬ולבסוף הצליח לעבור את היום כולו ללא צורך לאכול‪.‬‬ ‫במוצאי יוה"כ מרן זצ"ל היה שרוי באותה עת בשמחה גדולה ועצומה‪ ,‬וקיים בהידור מה שנאי לך אכול בשמחה לחמך‪ ,‬נכדו ששהה באותה עת בביתו‪ ,‬אמר לו בקול גדול‪ ,‬ויום‬ ‫טוב היה עושה כהן גדול בצאתו בשלום מבלי פגע‪ ,‬ומרן נהנה מדבריו והשיב לעומתו כן כן‪.‬‬ ‫מרן התיישב לסעודת היום נטל ידיו לסעודת בשר‪ ,‬ולאחר מכן הלך לנוח‪ ,‬אך כמה דקות לאחר מכן קם ואמר שאינו מרגיש כל כך טוב‪ ,‬ומכיון שאינו נרדם לכל הפחות נעשה‬ ‫משהו‪ ,‬ומיד התיישב ללמוד‪ ,‬הבהלה היתה גדולה‪ ,‬שהרי צם במסירות כל היום‪ ,‬וכעת גם לא ישן‪.‬‬ ‫לאחר שעברו שש שעות מהסעודה‪ ,‬ניגש אליו הנכד להביא לו כוס קפה‪ ,‬וכמובן שמרן שהיה שקוע בתלמודו לא שם לב עד שנאלץ הנכד לדחוף קימעה את הגמי‪ ,‬רבינו הרים את‬ ‫ראשו והבחין בכוס קפה‪ ,‬מיד אמר לו במין פליאה מה איתך הרי עכשיו אכלתי בשר‪ .‬השיב לו הנכד כי כבר עברו שש שעות‪...‬‬ ‫למחרת עם בוקר לאחר לילה שלא ישן כלל‪ ,‬עוד ענה לשואלים והכל באותו פירשקייט כהרגלו‪ ,‬התחושה היתה כי לילה זה נתן לו יותר חיות ומרץ מאשר בלילה שישן את מעט‬ ‫השעות שרגיל‪.‬‬ ‫‪ .7‬יליד א ח ד מחזיק ד' מינים בידו‪ ,‬ויליד אחר לא מחזיק‪ ,‬האם צריף ל ת ת למחזיק הדי מינים להכנס‬ ‫קדם ב פ ת ח כי הוא חפצה של מצוה? ומה יהיה הדין אם הלולב והאתרוג נמצאים בנריניקים?‬ ‫תשובה‪ .‬ללולב אין דין של תשמישי קדושה‪ ,‬אלא תשמישי מצוה‪ ,‬ולכן מי אין דין לכבד את הדי מינים שיכנסו ראשונים‪ ,‬אבל מי שמחזיק את הדי מינים בידו‪,‬‬ ‫שמקיים בזה הידור מצוה‪ ,‬כמו שאמרו בסוכה(דף מא ע"ב) כך היה מנהגן של אנשי ירושלים‪ ,‬אדם יוצא מביתו ולולבו בידו‪ ,‬הולך לבית הכנסת לולבו בידו‪ ,‬קורא‬ ‫קריאת שמע ומתפלל ולולבו בידו‪ .‬ולכן המקיים מצוה הוא קודם להיכנס‪.‬‬ ‫אבל לגבי מי אותם בנרתיק שאינו מקיים בידו‪ ,‬שצריך להקדים את מי שמחזיק ספר או תפילין בידו‪ ,‬את זה מצינו רק למי שמחזיק בידו תשמיש קדושה‪ ,‬ולא‬ ‫במחזיק תשמיש מצוה‪.‬‬ ‫ראשי הישיבות כיבדו במדרגות את הבחור שעולה ללמוד‬ ‫מעשה שהיה כשהייתי בחור בישיבת סלבודקא עליתי במדרגות לכיון בית המדרש‪ ,‬ובדיוק אז יצאו כמה מראשי הישיבה‪ ,‬מו"ר מרן הגאון רבי יחזקאל אברמסקי‬ ‫זצ"ל‪ ,‬ומו"ר מרן הגאון רבי מרדכי שולמן זצ"ל וכמובן שמיד זזתי הצידה כדי שיוכלו לרדת במדרגות‪.‬‬ ‫אבל הגאון רבי יחזקאל אברמסקי זצ"ל שהבחין בכך‪ ,‬זז מיד הצידה ביחד עם שאר ראשי הישיבה‪ ,‬ואמר לי‪ ,‬אנחנו יוצאים כעת מבית המדרש‪ ,‬ואתה עולה ללמוד‪,‬‬ ‫ולכן יש לך זכות קדימה‪ ,‬ולא עזר לי כלום‪ ,‬והייתי חייב לעלות במדרגות‪ ,‬תוך שהם מפנים לי את הדרך‪.‬‬ ‫ב או רי ת ‪054-8487449 1‬‬ ‫כמובן שיותר ממה שיש בזה הלכה‪ ,‬שמכבדים את הנכנס לבית המדרש ראשון‪ ,‬יש כאן לימוד גדול של ראשי הישיבה איך לרומם בחור שהולך ללמוד‪ ,‬ולהראות‬ ‫לו את החביבות שהם מחשיבים את הלימוד‪ ,‬למרות שהם ראשי הישיבה גדולי עולם‪ ,‬אבל כשבחור עולה ללמוד תורה‪ ,‬הם זזים הצידה כדי לכבדו‪ ,‬שהרי הולך‬ ‫ללמוד‪[ .‬ולכאורה צריך ביאור שהרי איתא בתוספתא שמכבדין את רבו גם ביציאה‪ ,‬ובפרט אם הוא רבו מובהק‪ ,‬ויש לתרץ שבחזון יחזקאל על התוספתא‪ ,‬ביאר‬ ‫ביציאה "מן הבית"‪ ,‬ולכן הדגיש מן הבית‪ ,‬לבאר שדברי התוספתא אמורים‪ ,‬או ששניהם יוצאים שאז צריך לכבד את רבו‪ ,‬או כשיוצא מן הבית אפילו שרוצה‬ ‫להנפש‪ ,‬אבל ביציאה מבית הכנסת‪ ,‬הנכנס קודם‪ ,‬כי הוא הולך ללמוד]‪.‬‬ ‫‪ .8‬מצא אתרוג מה דר ב פ ח הא שפה‪ ,‬האם יש ל ה מנ ע מלקחתו‪ ,‬משום דין‪ ,‬הקריבהו• נא ל פ ח ת ף ?‬ ‫למלף לא היו• מגישים מ תנ ה שנמצאה ב א ש פ ה ?‬ ‫תשובה‪ .‬יש כאן אולי נדון של "הקריבהו נא לפחתך"‪ ,‬שלמלך לא היה מגישים אתרוג כזה שהיה באשפה‪ .‬אמנם אם ניקו אותו היטב‪ ,‬ולא ניכר כלל שהיה באשפה‪,‬‬ ‫אין בזה שום איסור למי שלא היה יודע שזה היה באשפה‪.‬‬ ‫אבל למי שיודע שזה היה באשפה‪ ,‬וזה נמאס בעיניו‪ ,‬גם אם ניקו את זה היטב‪ ,‬וכעת זה לא ניכר‪ ,‬צ"ע אם יוצאים בו ידי חובה‪ ,‬וכמו שדנו הפוסקים לגבי שמן‬ ‫שנפל בו עכבר אם אפשר להדליק בו לבית הכנסת ולנר חנוכה‪ ,‬כמבואר בשו"ע (או"ח סימן קנד סי"ב)‪.‬‬ ‫‪ .9‬על פי כללי משרד ה תח בו ר ה ‪.‬יליד פ חו ת מגיל ת ש ע לא עובר כביש בלי מבגר‪ ,‬האם ז ה מחיב‬ ‫גם לפי ה ה ל כ ה ?‬ ‫תשובה‪ .‬מרן בעל הקהילות יעקב זצ"ל היה אומר‪ ,‬שאילו היו רכבים בזמן הסנהדרין היו מחמירים הרבה יותר מחוקי התנועה‪ ,‬כי הקב"ה נתן לנו נשמה והכניסו‬ ‫לתוך הגוף‪ ,‬וביקש מאתנו לשמור על הגוף‪ ,‬כמו שנאמר "ונשמרתם מאד לנפשותיכם"‪ ,‬וכן הזהירנו שלא להניח שום מכשול‪ ,‬שעלול אדם להנזק שנאמר "ולא‬ ‫תשים דמים בביתך"‪ .‬כאשר אדם עובר על חוקי התנועה הוא לא שומר מספיק על גופו‪ ,‬ויש בזה חשש לעבירות אלו‪.‬‬ ‫הורים יקרים רוצים מאד בטובת ילדיהם‪ ,‬אבל כשהם שולחים אותם לחוץ‪ ,‬בלי שמירה זה מסוכן מאד‪ ,‬והם סומכים על הילד‪ ,‬זה נגד דעת תורה‪ ,‬כי התורה אמרה‬ ‫שילד אין לו דעת‪ ,‬ואי אפשר לסמוך עליו‪.‬‬ ‫ולכן על ההורים לעקוב אחר ילדיהם‪ ,‬אם באמת הם עוברים את הכביש עם איש‪ ,‬או שח"ו הם עוברים את הכביש לבד‪ ,‬כי זה סכנה מאד גדולה‪.‬‬ ‫‪ .10‬יהודי מתגורר בצרפת‪ ,‬יש מ ס ע ד ה של גויים בבנין‪ ,‬מבשלים שם בתנורים בשר וחלב‪ ,‬נפל‬ ‫‪T‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫•‬ ‫• —‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫!‬ ‫־‬ ‫!‬ ‫! ‪/ IT‬‬ ‫•‬ ‫‪2‬‬ ‫•‬ ‫‪V‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪5‬‬ ‫•‬ ‫••‬ ‫‪/‬‬ ‫—‬ ‫‪S T‬‬ ‫‪s‬‬ ‫••‬ ‫‪8‬‬ ‫*‬ ‫•‬ ‫!‬ ‫הח שמל בכל הבנין‪ ,‬האם מ תר לי להרים א ת הפקק שיל החשמל‪ ,‬או אסור מכיון שעל ידי כר הוא‬ ‫ג ר ם לבשו־ל שיל בשר וחלב?‬ ‫תשובה‪ .‬לכאורה זה נקרא פסיק רישא שעל ידי מעשיו מתבשלים בשר וחלב‪ ,‬אבל לא ניחא ליה בזה‪ ,‬ואולי אין בזה איסור‪ .‬אך באיסור פסיק רישא שלא ניחא‬ ‫ליה לא התירו באיסור תורה‪.‬‬ ‫אמנם חידש מרן המנחת שלמה‪ ,‬שאם לא ניחא ליה כלל‪ ,‬וכלל אין לו שום ענין בהדלקת האש מתחת לסירו של הנכרי‪ ,‬וכל הענין שלו זה רק להרים את החשמל‬ ‫אצלו בבית‪ ,‬אולי אין בזה איסור‪ ,‬ונשאר בצ"ע‪.‬‬ ‫אמנם גיסי מרן הגר"ח קניבסקי זצ"ל אמר לי‪ ,‬שכל הנדון של פסיק רישא דלא ניחא ליה‪ ,‬נאמר בהלכות שבת‪ ,‬כי שם צריך "מלאכת מחשבת"‪ ,‬ואם אין לו מחשבה‪,‬‬ ‫גם אין בזה מלאכה‪ ,‬אב בשאר איסורים‪ ,‬אם למעשה מבשל‪ ,‬גם אם לא ניחא ליה‪ ,‬יש בזה איסור בישול‪.‬‬ ‫לסיכום‪ :‬מרך הגרש״ז אויערבאך נוטה להיתר‪ ,‬ודעת מרך הגר״ח קניבסקי זצ״ל לאסור‪.‬‬ ‫♦ תודת חמד‪ I‬מענייני הפרשה ♦‬ ‫ויעש אלקים את הרקיע ויבדלביך המים אשר מתחת לרקיע יביך המים אשר מעל לרקיע ויהי ?ן (א‪ ,‬ז)‪ .‬ופירש רש"י‪ ,‬ומפני מה לא נאמר 'כי טובי ביום שני‪,‬‬ ‫לפי שלא היה נגמר מלאכת המים עד יום שלישי‪ ,‬והרי התחיל בה בשני‪ ,‬ודבר שלא נגמר אינו במלואו וטובו‪ ,‬ובשלישי שנגמרה מלאכת המים והתחיל וגומר‬ ‫מלאכה אחרת כפל בו כי טוב שני פעמים‪ ,‬אחת לגמר מלאכת השני‪ ,‬ואחת לגמר מלאכת היום‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫ויש על פי זה נפק"מ להלכה‪ ,‬וכמו שנשאלנו כמה פעמים האם חייל יכול לברך ברכת 'הגומל' באמצע המלחמה‪ ,‬כאשר אירע לו נס עצום שניצל ממיתה לחיים‪,‬‬ ‫האם יברך 'הגומל' כעת או שימתין לסיום המלחמה וכשיצא בשלום יברך‪ .‬והשבנו בקובץ 'ווי העמודים וחשוקיהם' (גליון קיט עמ' עד) דבאמצע המלחמה אי אפשר‬ ‫לברך 'הגומל'‪ ,‬כי הוא עדיין באמצע הסכנה‪.‬‬ ‫ומקור לדבר‪ ,‬ממה שכתב בעטרת זקנים (או"ח סימן ריט סק"ב) בשם המהרשייל‪ ,‬שאין מברכים עד שיצא מהצרה לגמרי‪ ,‬וכן בחולה עד שיחזור לבוריו לגמרי‪,‬‬ ‫משום שאין הטובה שלימה כל זמן שלא נגמר‪ ,‬וכן תקנו לומר‪' :‬שגמלני כל טוב'‪ ,‬ופירושו שיהיה את כל הטובה ולא רק רובה‪ .‬וע"ז הביא את דברי המדרש (ב"ר‬ ‫ד‪ ,‬ו) 'למה לא נאמר כי טוב ביום שני‪ ,‬לפי שלא נגמר וכו''‪ ,‬ומבואר שלשון 'טוב' מורה על טובה שלימה‪ ,‬שנגמרה בטובה ובמלואה‪.‬‬ ‫ולכן פסקנו שחייל הנכנס למקום סכנה‪ ,‬ונעשו לו שם ניסים‪ ,‬ודאי שחייב לברך 'הגומל'‪ ,‬אך אינו מברך על כל נס ונס שקרה לו‪ ,‬אלא בסוף המלחמה לאחר שיצא‬ ‫מהסכנה‪ ,‬מברך על כל הניסים יחד‪.‬‬ ‫ב א ו ר ו ת ‪I 054-8487449 ,‬‬ ‫[אמנם כתבנו שם‪ ,‬דאם מרגיש צורך דחוף להודות על הנס שקרה לו‪ ,‬יאסוף עשרה אנשים ויברך בפניהם את הברכה של 'הגומל חסדים טובים לעמו ישראל'‪ ,‬וכן‬ ‫הורה מרן הגרש"ז אויערבאך זצ"ל (הליכות שלמה‪ ,‬תפילה‪ ,‬פכ"ג ס"ח) שהמסופק אם צריך לברך 'הגומל' יברך את ברכת הגומל חסדים טובים בפני עשרה‪ ,‬כי‬ ‫יש ראשונים הסוברים שזהו נוסח הברכה‪ ,‬ולדידהו ודאי יוצא בזה‪ ,‬ולכן אף שאנו מברכים כגירסת הרי"ף והרא"ש‪ ,‬מ"מ בכה"ג ראוי לכוין בברכות השחר לשם‬ ‫הודאה‪ ,‬שהרי עכ"פ חזינן שזהו ג"כ נוסח הודאה]‪.‬‬ ‫') ‪----------------------------‬‬ ‫יו״י״ע״ימערכת"קובץג*•ונויד‪k.gilyonot@gmail.com ,‬‬ ‫‪■---------- --------- --- ---‬ץ"‬ ‫‪________ J‬להנצחיי־‪.‬ילהקדשירן‪1‬יתן ייפניה‪V________ 053—3145900:‬‬ ‫***‬ ‫לכל שיח השדה טרם יהיה בארץ ;■כול עשב השדה טרם יצמח כי לא המטיר ה' אלקים על הארץ לאדם איך לעבד את האדמה‪ :‬ו־אד לעליה מך הארץ להשקה‬ ‫את כל פני האדמה (ב‪ ,‬ה‪-‬ו)‪ .‬ולכאורה הפסוקים סותרים זה לזה‪ ,‬שהרי מתחילה נאמר שהקב"ה לא המטיר על הארץ‪ ,‬ואילו בפסוק שלאחריו כתוב להדיא שאד‬ ‫יעלה מן הארץ והשקה את כל פני האדמה [ובפשטות היה זה משהו חד פעמי בשביל בריאת האדם‪ ,‬וכבר עמד בסתירה זו השפתי חכמים כאן]‪.‬‬ ‫ונראה ליישב‪ ,‬דהנה בברכת מחיה המתים משבחים להקב"ה שהוא 'משיב הרוח ומוריד הגשם'‪ ,‬ואילו בברכת השנים מבקשים 'ותן טל למטר לברכה'‪ ,‬וצ"ב למה‬ ‫שינו חז"ל את הלשון‪ ,‬ומדוע לא נאמר בשניהם או 'גשם' או 'מטר'‪.‬‬ ‫ונאמרו בזה כמה תירוצים‪ ,‬והרחבנו בזה בקובץ 'ווי העמודים וחשוקיהם' (גליון כג עמוד סב)‪ ,‬ובתוך הדברים הבאנו מספר 'זרע יעקב' להגר"י זלזניק זצ"ל (סימן‬ ‫קיד) שתירץ על פי דברי המלבייים‪ ,‬שבהזכרת גבורות השי"ת מזכירים את הגשם הטבעי אותו הטביע הקב"ה בטבע הבריאה‪ ,‬ובברכת השנים אנו מוסיפים לבקש‬ ‫שיוסיף מטר‪ ,‬היורד בהשגחה פרטית‪ ,‬כי הגשם שיורד בהשגחה פרטית‪ ,‬דהיינו המטר‪ ,‬אינו יורד מעצמו‪ ,‬אלא הוא תלוי בשאלתנו ובקשתנו‪ ,‬ולכן בשאילת הגשמים‬ ‫שבברכת השנים מזכירים את המטר דווקא‪.‬‬ ‫ולאור דבריו מיושב היטב הפסוקים כאן כמין חומר‪ ,‬דמטר השגחתי התלוי בבקשת האדם‪ ,‬לא ירד‪ ,‬כי אדם אין לעבוד את האדמה ולבקש על המטר‪ .‬אבל אד יעלה‬ ‫מן הארץ‪ ,‬זהו הגשם שנוצר מהלחות הטבעי‪ ,‬זה היה‪ ,‬ומזה נברא האדם‪.‬‬ ‫ליפל ה' אלקים תרדמה על האדם ליישך ליקח אחת מצלעתיל ליסגר בשר חנחוזנה (ב‪ ,‬כא)‪ .‬נשאלתי מבחור שראה את ראש הישיבה עומד בחדר השיעורים‬ ‫בישיבה וגוער באחד מהבחורים בקול רם על מעשה רע שעשה‪ ,‬והנה התקרבו קבוצת בחורים לכיוון דלת החדר‪ ,‬לראות במי המדובר‪ ,‬והלך אותו בחור וידע שלא‬ ‫יצליח לעצור בעדם מלהתקרב ולראות‪ ,‬ואז יתבייש הבחור טובא‪ ,‬ולכן אמר להם 'מדובר בפלוני אלמוני‪ ,‬כדאי שלא תציצו‪ ,‬שלא תראוהו בשעת קלקלתו'‪ ,‬ואכן‬ ‫בכך סיפק להם את יצר הסקרנות‪ ,‬ופנו לאחור והלכו להם‪ .‬ונסתפק האם נהג כדין‪ ,‬כי מצד אחד אמר לשה"ר ממש‪ ,‬בכך שגילה להם במי גוער ראש הישיבה‪ ,‬אך‬ ‫מצד שני בכך הצילו מבושה גדולה יותר‪.‬‬ ‫ונראה לומר דשפיר עביד‪ ,‬דהנה פירש רש"י כאן ' ליישך לייקח‪ .‬שלא יראה חתיכת הבשר שממנל נבראת לתתבזה עליל'‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וצ"ב‪ ,‬מה הועיל שישן‪ ,‬הרי סוף‬ ‫סוף כשהתעורר ידע אדם הראשון מאיזה חתיכת בשר נבראת האשה‪ ,‬וכמו שאמר הכתוב (להלן ב‪ ,‬כג) 'זאת הפעם עצם מעצמי'‪ ,‬וא"כ ממילא שוב תתבזה עליו‬ ‫כשיודע שממנו נבראת‪.‬‬ ‫[בחזקוני (ב‪ ,‬כב) כתב דכשהרגיש בעצמו שהיה חסר צלעו‪ ,‬אז אמר 'עצם מעצמי'‪ ,‬וכעי"ז כתב הרד"ק‪ ,‬יעו"ש‪ .‬וגיסי מרן הגר"ח קניבסקי זצ"ל פירש (דעת נוטה‬ ‫בראשית ח"א‪ ,‬עמ' קב) דאמנם הקב"ה הפיל עליו תרדמה‪ ,‬ורק אז לקח ממנו את הצלע‪ ,‬מ"מ הכיר ברוח הקודש שהיא עצם מעצמו‪ .‬או שהכיר על פניה של חווה‪,‬‬ ‫וכעי"ז כתב הרד"ק בפירושו השני‪ ,‬שהכיר לפי שראה אותה בתכונתו ובדמותו]‪.‬‬ ‫ותירץ גיסי מרן הגר"ח קניבסקי זצוק"ל (דעת נוטה‪ ,‬בראשית ח"א‪ ,‬עמ' צח) ע"פ המבואר במסכת סנהדרין (דף לט ע"א) שהכופר אמר לרבן גמליאל‪ ,‬דאמנם ה'‬ ‫לקח את הצלע מאדם הראשון לטובתו‪ ,‬אבל היה צריך לקחת אותה בגלוי‪ ,‬ולא כשאדם ישן‪ ,‬כדרך גנב‪ .‬ועל זה השיבה לו בתו‪ ,‬שיביאו לה חתיכת בשר חי‪ ,‬והניחה‬ ‫אותו תחת אפר חם‪ ,‬ואז הוציאה ואמר לאביה 'אכול מזה'‪ ,‬והוא אמר 'מאיסא לי'‪ ,‬מתוך שראה את הבשר בגנותו‪ ,‬אמרה ליה 'ואדם הראשון נמי‪ ,‬אי הות שקילה‬ ‫בהדיא הוה מאיסא ליה'‪ ,‬ופירש רש"י 'הוה מאיסא ליה‪ .‬שיראה בחיתלכה קלדם גמר תיקלנה'‪ ,‬ולפי"ז אתי שפיר‪ ,‬דלאחר גמר תיקונה‪ ,‬אין חשש שתהיה מאוסה‬ ‫עליו‪.‬‬ ‫עוד תירץ גיסי זצ"ל ' שאני ידיעה מראיה' עכ"ל‪ ,‬והוא יסוד ברור דיש חילוק בין דרגת המאיסות והבזיון בין דבר שאדם רואה בעיניו‪ ,‬לבין דבר שאדם יודע‪ ,‬ואם‬ ‫היה אדם רואה בעיניו את חתיכת הבשר שממנו נבראה חווה‪ ,‬היתה מתבזה עליו טובא‪ ,‬משא"כ כשלא ראה ורק ידע לאחר מכן‪.‬‬ ‫ולפי זה יש לומר בעניננו‪ ,‬שניחא ליה לאותו בחור שראש הישיבה גוער בו‪ ,‬שלא יכנסו הבחורים לחדר באותה שעה ויראו בבושתו‪ ,‬משום לדעת במי גער ראש‬ ‫הישיבה הוא פחות בזיון מאשר לראות בעיניים בשעת מעשה‪ ,‬ולכן נראה שטוב עשה אותו בחור שגילה לבחורים מי הוא אותו בחור שראש הישיבה גוער בו‪,‬‬ ‫ובכך מנעם מלהיכנס פנימה בשעת מעשה‪.‬‬ ‫לאור קריאתו של מרן רבינו שליט״א‬ ‫לקבוע לימוד יומי בהלכות‬ ‫אחודה נא חידה‬ ‫—‬ ‫שבת‬ ‫— ניתן להאזין לשיעור יומי קצר‬ ‫איזה מצלה מלתר ליהלדי לעשלתה בשבייק‪ ,‬רק אם כבר עשאה פעם אחת בילם‬ ‫חלל‪ .‬לכמלייכ איזה עלד מצלה (אחרת) מלתר לעשלתה בילייט‪ ,‬רק אם עשאה כבר‬ ‫פייא בילם חלל?‬ ‫באורך ‪ 3‬דקות בלבד‬ ‫תשובה‪ .‬א‪ .‬מותר למול בשבת‪ ,‬רק אם כבר מל פעם אחת ביום חול (כמבואר בשוייע‬ ‫או״ח סוף סימן שלא‪ ,‬ויוייד סימן רסו סייז)‪ .‬והטעם הוא‪ ,‬משום שאנו חוששים שמא הוא‬ ‫השיעור נמסו בשפה בוזרה ‪1‬רה‪1‬טה‬ ‫מתאים גם לגברים וגם לנשים‬ ‫יקלקל ולא ימול כהלכה [כי עדיין אינו מיומן במלאכת המילה]‪ ,‬ונמצא שעבר על חילול‬ ‫שבת שלא במקום מצות מילה‪.‬‬ ‫בקו שיח יצחק‬ ‫ב‪ .‬כתב בשו"ת שבות יעקב (ח"א סימן כג‪ ,‬הו"ד בביאור הלכה סימן תצח ס"א) 'נראה‬ ‫‪04 - 376-0582‬‬ ‫לי להורות‪ ,‬שמי שלא שחט מעולם‪ ,‬אסור לו לשחוט לכתחילה ביום טוב‪ ,‬כיון שעדיין‬ ‫ןי א מ־ייי‬ ‫שלוחה ‪4-4‬‬ ‫אינו הוחזק באימון ידיים ושלא יתעלף‪ ,‬חיישינן שמא יקלקל שחיטתו והוי טרחא שלא‬ ‫כ« אשמור‪ .‬שבת קל ישמרני!‬ ‫לצורך אוכל נפש ואסור‪ ,‬כמו במוהל'‪ ,‬עכ"ד‪.‬‬ ‫‪054-8487449‬‬ ‫ידלע׳׳י מערכת"ק ובץ גי׳יונית" ‪k. gi l yonot @gmai l . com‬‬ ‫להנצח ית ולהקדש ית דתן לפנוה‪05:?—3145900:‬‬ ‫גליון מסי ‪507‬‬ ‫חודש תשר■ תשפ ז‬ ‫בס״ד‬ ‫נודה מאד לכל מי‬ ‫שיכול לסייע‬ ‫בכיסוי‬ ‫הוצאות ההדפסה‪.‬‬ ‫להנצהות‬ ‫לע"נ וכיו״ב‪,‬‬ ‫ה שי ר ה‬ ‫ר ג ר י‬ ‫נא לפנות למייל‬ ‫________ץיז־גר משה גאזר כל קהל ישראל את דגרי השיירה הזאת עד <זגיפ ויברי‪ 0‬לא‪__________ 1‬‬ ‫‪m<lh 0361 9 4 7 4 1‬‬ ‫‪@ g m ail.co m‬‬ ‫או בטלי‬ ‫‪0527129867‬‬ ‫כי\זץר\ז מגר עג ר גי י הגד ה ארי ה הלץי ד ע ר שלי ט״א‬ ‫רג גי ר ל ע 'רגרי שיר' גאז גר מי ס ג ע‬ ‫נערך ע" ‪ ,‬א‪ .‬ח‪ .‬ב‪ • .‬ניתן לקבל הגליון ב מ ״ ל ‪m dh036194741@ gm ail.com‬‬ ‫בראשית‬ ‫לולי הסייעתא מן שמיא לא היה מצליח לקיים את הכל ממש‪ ,‬ולכן‬ ‫סמיכת התורה ילעיני כל ישראל’ ‪ -‬יגראשית ברא‪...‬י‬ ‫שיתף הקב״ה מדת הרחמים‪ ,‬ו עי״ז יש עזרה לאדם לעשות את מה‬ ‫ראיתי דבר נאה בספר חידו שים מכת״י מרבני הונגריה‪ ,‬שהתורה‬ ‫שמוטל עליו‪ ,‬וזה הכוונה שמתחילה עלה במחשבה לברוא במדת‬ ‫מסתיימת במילים ׳לעיני כל ישראל'‪ ,‬וי ש בזה רמז על האחדות‬ ‫הדין‪ ,‬דהיינו שהאדם ירצה לקיים בעצמו את הכל כפי הדין‪ ,‬אך‬ ‫הנדרשת כדי שיזכו ישראל לקבלת התורה‪ ,‬שהמילה כל ראשי‬ ‫בפועל המעשה נגמר רק בעזרת הבורא כמש״כ ׳לאל גומר עלי׳ וז הו‬ ‫תיבות כהנים לויי ם‪ ,‬וב אות י׳ שבמילת ״לעיני״ או במילת ״ישראל׳׳‬ ‫מדת הרחמים‪.‬‬ ‫זה ר״ת לישראלים‪ ,‬ו היינו שבשעה שי היו כלל ישראל כולם אגודה‬ ‫ובאמת שעל ידי שהאדם יודע שעליו לקיים את הכל כפי מדת הדין‪,‬‬ ‫אחת ‪ -‬כהנים לוי ם וישראלים‪ ,‬אז יז כו לתורה הקדושה‪.‬‬ ‫והוא שואף לזה ועושה ככל יכולתו‪ ,‬עי״ז הוא מצליח הרבה יו ת ר‬ ‫והובא שם דברי ה מדר ש(וי קר״ר ל׳ י״ב) שארבעת המינים ז הו רמז‬ ‫מכפי שנראה לו שביכולתו‪ ,‬ו אז הוא זוכה לסייעתא דשמיא‪.‬‬ ‫לכלל ישראל‪ ,‬וזה לשון המדרש ‪ -‬׳פרי עץ הדר אלו ישראל ‪ -‬מה‬ ‫אתרוג זה יש בו טעם וי ש בו ריח כך ישראל יש בהם בני אדם שיש‬ ‫שבת מעיד על בריאת העולם‬ ‫בהם תורה וי ש בהם מעשים טובים‪ ,‬כפות תמרים אלו ישראל ‪ -‬מה‬ ‫התמרה הזו יש בו טעם ו אין בו ריח כך הם ישראל יש בהם שיש‬ ‫יש להקשות‪ ,‬מדוע דוקא שבת ז הו עדות לבריאת העולם‪ ,‬הרי‬ ‫בהם תורה ו אין בהם מעשים טובים‪ ,‬וענף עץ עבות אלו ישראל ‪-‬‬ ‫אדרבה בששת הימים הקב״ה ברא את העולם‪ ,‬ו אי לו בשבת קודש‬ ‫מה הדס יש בו ריח ו אין בו טעם כך ישראל יש בהם שיש בהם‬ ‫היתה המנוחה‪ ,‬וא״כ לכאורה בששת י מי המעשה יש יו ת ר עדות על‬ ‫מעשים טובים ו אין בהם תורה‪ ,‬וערבי נחל אלו ישראל ‪ -‬מה ערבה‬ ‫בריאת העולם מאשר בשבת‪.‬‬ ‫זו אין בה טעם ו אין בה ריח כך הם ישראל יש בהם בני אדם שאין‬ ‫הגר״ש היר ש(ב׳ ‪ -‬א׳) מבאר הדברים באופן נפלא‪ ,‬שטענת הכופרים‬ ‫בהם לא תורה ולא מעשים טובים‪ ,‬ומה הקדוש ברוך הוא עושה‬ ‫שהעולם נברא ע״י כוחות הטבע ה מ צויי ם בו וחלילה אין בורא‬ ‫להם‪ ,‬לאבדן אי אפשר‪ ,‬אלא אמר הקדוש ברוך הוא יו ק שרו כולם‬ ‫לעולם‪ ,‬והפירכה לטענתם ‪ -‬שאילו נולד העולם מכוחות הטבע‪ ,‬א״כ‬ ‫אגודה אחת והן מכפרין אלו על אלו‪ ,‬וא ם עשיתם כך אותה שעה‬ ‫מדוע מאז השבת הראשונה לא נו צרו עוד דברים בבריאה ע״י או ת ם‬ ‫אני מתעלה הה״ד(עמו ס ט׳) הבונה בשמים מעלותיו‪ ,‬ו אי מ תי הוא‬ ‫כוחות הטמונים בה‪ ,‬ומדוע לאחר הששת י מי ם הרא שונים הכוחות‬ ‫מתעלה כשהן ע שויין אגודה אחת שנאמר (שם) ו אגוד תו על ארץ‬ ‫חדלו מלפעול ולא המשיכו לחדש דברים‪ ,‬ו מי הציב קץ ותכלית‬ ‫יסדה‪ ,‬לפיכך משה מזהיר לישראל ולקחתם לכם ביו ם הראשון׳‪.‬‬ ‫לבריאת העולם‪ ,‬ועל כרחך שיש בורא לעולם‪ ,‬ו הו א ברא את העולם‬ ‫ובזה יש לקשר סיו ם התורה עם התחלת התורה‪ ,‬דבשעה שכל‬ ‫במלאכת מחשבת שיברא דוקא בששת ימים‪ ,‬ואחר שבאה שבת‬ ‫ישראל אגודה אחת ו מחוברי ם יחד‪ ,‬אז ״בראשת ברא אלקים״ על‬ ‫נשלמה בריאת העולם לתמיד‪ ,‬ולכן דוקא ע״י שבת יש הוכחה‬ ‫דרך ״בונה בשמים מ עלו תיו ו אגוד תו על ארץ יסדו״‪.‬‬ ‫לבריאת העולם‪ ,‬ע״ש עוד‪.‬‬ ‫עיקר תפילה שמרגיש שעומד לפני המלך‬ ‫שאיפות לשלימות‬ ‫״ברא א ל קי ם״( א׳ ‪ -‬א׳)‪.‬‬ ‫״והבל הביא גם הוא מבכרות צ אנו ומחלבהן וי שע ה׳ אל הבל ואל‬ ‫כתב ר ש״י‪ ,‬׳ולא אמר ברא ה׳‪ ,‬שבתחלה עלה במחשבה לבראתו‬ ‫מנחתו" (ד׳ ‪ -‬ד׳)‪.‬‬ ‫במדת הדין‪ ,‬ראה שאין העולם מתקיים‪ ,‬הקדים מדת רחמים ושתפה‬ ‫יש להבין מהו הלשון ״הביא גם הוא״‪ ,‬הרי אפשר היה לכתוב ׳והבל‬ ‫למדת הדין‪ ,‬היינו דכתיב (להלן ב׳ ‪ -‬ד׳) ביו ם עשות ה׳ אל׳ים ארץ‬ ‫הביא מבכורות צאנו‪...‬׳‪ ,‬ו עוד יש להבין סוף הפסוק שכתוב ״וי ש ע‬ ‫ו שמים׳‪.‬‬ ‫ה׳ אל הבל ואל מנחתו״‪ ,‬שלכאורה ז הו כפילות לשון ‪ -‬״אל הבל ואל‬ ‫בספר שפת אמת מבאר שאין הכוונה ח״ו כפשוטו שהקב״ה חזר בו‪,‬‬ ‫מנחתו״‪.‬‬ ‫אלא הכוונה שבאמת ברצון של האדם ג״כ צריך שישאף לעשות‬ ‫ומבאר האלשיך‪ ,‬שידוע מחז״ל שסוד הבאת הקרבן היינו שהאדם‬ ‫ולקיים הכל כפי הדין הגמור וכרצון הבורא יתברך‪ ,‬אלא שבפועל‬ ‫יחשוב שכל מה שעו שים לקרבן כאילו עו שי ם לו בעצמו‪ ,‬וכמש״כ‬ ‫לעשות אם יגח שור איש‪ ,‬אלא להיפך נברא השור כדי שנבין מה‬ ‫הרמב״ן בפרשת ויקרא ׳כדי שיחשוב אדם בע שותו כל אלה כי חטא‬ ‫כוונת התורה ׳כי יגח שור איש׳‪ ,‬שעיקר הבריאה היא לתורה‪.‬‬ ‫לאלהיו בגופו ובנפשו‪ ,‬ו ר אוי לו שישפך דמו וישרף גופו לולא חסד‬ ‫ידוע העובדא עם הגר״א ז״ל‪ ,‬שפעם אמר לתלמידיו שכל התורה‬ ‫הבורא שלקח ממנו תמורה וכפר הקרבן הזה שיהא דמו תחת דמו‪,‬‬ ‫כולה מרו מזי ם בתורה שבכתב‪ ,‬וכל תורה שבכתב מרו מז בספר‬ ‫נפש תחת נפש‪...‬׳‪ ,‬ו סוד זה רק הבל ידע‪ ,‬ולכן כתוב בפסוק ׳הביא‬ ‫בראשית‪ ,‬וכל ספר בראשית מרומז בפרשת בראשית‪ ,‬וכל פרשת‬ ‫גם הוא׳ דהיינו שהבל הביא גם את עצמו לקרבן לה'‪ ,‬וזה ג״כ‬ ‫בראשית מרומז במילת בראשית‪ ,‬ושאלו‪ ,‬היכן מרומז כגון מצות‬ ‫הביאור בסוף הפסוק‪ ,‬וי שע ה׳ אל הבל ואל מנחתו‪ ,‬דהיינו שה׳ קיבל‬ ‫פדיון הבן במילת בראשית‪ ,‬ו מיד השיב הגר״א ז״ל‪ ,‬בראשית ר״ת ׳בן‬ ‫גם את מה שהביא הבל את עצמו לקרבן וגם את המנחה שהביא‬ ‫ראשון אחר שלשים יו ם תפדה'‪ ,‬ולא היה קץ להתפעלות השומעים‪.‬‬ ‫מבכורות צאנו‪.‬‬ ‫וכעת שאנחנו עומדים לקראת התחלה מחדש של לימוד התורה‪,‬‬ ‫ומאחר שהתפילה היא במקום הקרבן‪ ,‬א״כ אין הכוונה בתפילה‬ ‫עלינו להתחזק במעלת התורה ובסגולת התורה‪ ,‬וכמו ששרנו‬ ‫לקרוא את מה שכתוב בסידור ו תו לא‪ ,‬אלא על האדם להביא את‬ ‫בשמחת תורה ש׳אין סגולה כתורה׳‪.‬‬ ‫עצמו למצב של עומד לפני מלך‪ ,‬ולהכניע את לבו‪ ,‬ולדעת שהכל‬ ‫והנה מכיון שזה קורה כל שנה מחדש שקוראים את הפרשה שמו״ת‬ ‫מהבורא עולם ו מ מנו הכל‪ ,‬ו אז יזכה שתקובל תפילתו ברחמים‬ ‫וקריאת התורה‪ ,‬א״כ מטבע הדברים האדם מתרגל להבין את‬ ‫וברצון‪.‬‬ ‫הפרשה כמו שהוא הבין מילדותו‪ ,‬וזה נהיה כמו מלומדה אצלו‪ ,‬ועל‬ ‫כן מן הראוי שהאדם יחליט שכל שבוע הוא מוצא עוד איזה פירוש‬ ‫’ הסתכל באורייתא וברא עלמא’‬ ‫או בי אור באיזה פסוק בפרשה שלא הכיר‪ ,‬וכמ״כ איזה וו אר ט טוב‬ ‫איתא בחז״ל ׳הסתכל באוריי ת א וברא עלמא׳‪ ,‬ובנפש החיים שער ד׳‬ ‫או הבנה עמוקה יותר‪ ,‬וכן על זה הדרך‪ ,‬ו היו אנשי מעשה שמלבד‬ ‫(י׳) מביא את דברי הזוהר שכתוב שם‪ ,‬שבשעה שרצה הקב״ה לברוא‬ ‫שמו״ת היו לומדים עוד פירוש מאחד המפרשים‪ ,‬וכל שנה היו‬ ‫את העולם היה מסתכל בתורה בכל דבר ודבר‪ ,‬ועשה כנגדה או מנו ת‬ ‫לומדים פירוש אחר‪ ,‬וכך היתה להם התחדשות בלימוד התורה‬ ‫בעולם לפי שכל הדברים והמעשים שורשם הם בתורה‪ ,‬ע״ש‪.‬‬ ‫שבכתב‪.‬‬ ‫והגאון רבי גדליה רבינוביץ זצ״ל היה מביא בשם אביו להמחיש את‬ ‫וי הי רצון שנזכה לכל מעלות התורה וללמוד וללמד לשמור ולעשות‪,‬‬ ‫הדברים‪ ,‬למה נברא שור בעולם? כדי להבין מה שכתוב בתורה ׳כי‬ ‫אמן‪.‬‬ ‫יגח שור איש‪...‬׳‪ ,‬ו היינו שלא נכתב בתורה הדין כדי שנדע מה‬ ‫דברי הספד והתעוררות שנאמרו בשעת הלויה לנכדתו‬ ‫הנערה אסתר גיטה ע״ה בת ליבלה״א הרב מיכאל שלום הלוי דינר ‪ .‬נלב״ע יום ד’ כ״ו תשרי תשפ״ז‬ ‫התחלנו להזכיר בתפילה ׳משיב הרוח ו מו רי ד הגשם'‪ ,‬והנה אנ חנו רו אי ם איך שהקב״ה השיב את הרוח אליו‪ ,‬והשאיר את הגשם כאן בארץ‪...‬‬ ‫הפסוק הראשון בתורה מתחיל ״ברא שית ברא אלקים את השמים וא ת הארץ״‪ ,‬וכותב הבעל הטורים שסופי תיבות של המילים ׳בראשית ברא‬ ‫אלקים׳ ז הו אמת‪ ,‬מלמד שברא הקדוש ברוך הוא העולם באמת‪ .‬והכוונה ש חו ת מו של הקב״ה אמת‪ ,‬וזה ח תו ם בתחילת חמישה חומשה תורה‪.‬‬ ‫ובספר שבט מוסר שואל א״כ למה דווק א בסופי התיבות‪ ,‬יו ת ר היה ראוי שזה יהיה בתחילת התיבות‪ .‬ומבאר השבט מוסר‪ ,‬מפני שבזה העולם‬ ‫האמת נסתרת ולא נראית‪ ,‬ורק בסוף העולם יתבארו וי ת בר רו הדברים‪ ,‬ו היינו שיש הרבה פעמים שאנ חנו לא מבינים מה קורה‪ ,‬ובעת הזו זה‬ ‫מאוד קשה‪ ,‬אך בסוף יתבאר איך שהכל היה אמת‪.‬‬ ‫וכתוב בפרשה(ה׳ ‪ -‬ל״ב) שנח הוליד רק לאחר חמש מאות שנה‪ ,‬ומביא ר ש״י מהמדרש שהקב״ה עשה בזה חסד לנח‪ ,‬מ שום שאם הם י היו רשעים‬ ‫ימצא שהם יאבדו במבול‪ ,‬ו א ם הם י היו צדיקים זה יהיה טרחה לנח לעשות הרבה תיבות‪ ,‬לפיכך הוא הוליד רק לחמש מאות שנה שהגדול שבבניו‬ ‫לא יהיה ראוי לעונש במבול‪ ,‬ע״ש‪.‬‬ ‫והנה בשעת מעשה היה זה ני סיון קשה מאוד‪ ,‬שהרי נח היה הצדיק היחיד בכל הדור‪ ,‬וכולם הרי ילדו למאה שנה‪ ,‬ונח שהיה הצדיק היחיד הוא‬ ‫חיכה הרבה זמן‪ ,‬ו אנ שי הדור בטח זלזלו בו‪ ,‬אכן בסופו של דבר כשהגיע המבול הם וכל ילדיהם נאבדו במבול‪ ,‬ואצל נח מה שהיה נראה כביכול‬ ‫שזה צרה‪ ,‬זה גופא היה טובה גדולה בשבילו‪ ,‬ורק הוא זכה להינצל מכולם‪.‬‬ ‫וב רצוני להקריא את לשון הרמב״ם במה שכתב לבנו רבי אברהם‪ ,‬׳ודע בני כי האדם המסכן בזה העולם השפל אין לו מנוחה בו‪ ,‬וא שרי למי שחתמו‬ ‫י מיו במהרה בלי טרדת הנפש׳‪.‬‬ ‫ומרנא החתם סופר (הקדמה לשו״ת יו״ד) מבאר שהרי כתוב בחז״ל ׳התקן עצמך בפרוזדור כדי שתכנס לטרקלין'‪ ,‬וההכנה היינו כשרון מעשה‬ ‫ה מצוו ת ו שלימות הנפש‪ ,‬ו אין שיעור להשלמה ההיא‪ ,‬אלא הכל תלוי בהשתדלות האדם‪ ,‬ולפיכך ‪ -‬׳והיה כאשר ירי ם השכל את י דו וגבר הנפש על‬ ‫החומר‪ ,‬ושבה כנעוריה בית אביה בקוצר ימים‪ ,‬אך אם יני ח השכל את י דו וגבר החומר לעשות חיל בימי נעוריו‪ ,‬תצמח מזה רעה לנפש‪ ...‬צריכה‬ ‫להיות טרודה בעולם השפל‪ ...‬י מי ם רבים כשבעים שנה ולפעמים יו ת ר עד אשר יתקן האדם את אשר עיו ת׳‪.‬‬ ‫והא רו אי ם שיש אריכות י מי ם לצדיקים‪ ,‬כי בוו ד אי הם תקנו עצמם‪ ,‬ואריכות י מי ם שלהם אינו לטובת עצמם‪ ,‬רק ה׳ יתברך מניחם עוד על האדמה‬ ‫לטובת זרעיהם ולצאצאיהם ולתלמידיהם‪.‬‬ ‫ואצל הנערה הנפטרת‪ ,‬ראינו איך שתמיד דברה על רו חניו ת‪ ,‬וכל עניני החומר וג שמיו ת העוה״ז לא הטרידו אותה כלל‪ ,‬וכל הליכותיה היו בשמחה‬ ‫ובטוב‪ ,‬וז הו מש״כ הרמב״ם ‪ -‬׳ו א שרי למי שחתמו י מיו במהרה בלי טרדת הנפש׳‪.‬‬ ‫לנו זה קשה‪ ,‬אנ חנו לא מבינים‪ ,‬אבל אנ חנו מא מינים שזה הטוב הגמור‪ ,‬שהקב״ה כולו הטבה‪ ,‬וז ה מה שהכי טוב לה‪.‬‬ ‫אנחנו או מרי ם בתהילים(צ״ב ‪ -‬ג׳) ״להגיד בבוקר חסדך ואמונתך בלילות״‪ ,‬הבוקר היינו לעתיד לבוא שיהיה אור חדש ו אז י ר או איך הכל היה חסד‬ ‫וטוב מהבו״ע‪ ,‬אך כעת בזמן הגלות שדומה לילה אנ חנו לא רו אי ם את זה‪ ,‬אלא אנ חנו מאמינים שהכל הוא הטבה מהקב״ה שהוא טוב ומטיב‪.‬‬ ‫ו עוד כתוב בתהילים (ק׳ ‪ -‬ה׳) ״כי טוב ה׳ לעולם חסדו ועד דור ודור אמונ תו״‪ ,‬הכוונה ׳לעולם׳ ז הו לעתיד לבוא‪ ,‬ו אז י ר או ׳חסדו'‪ ,‬אבל ׳דור ודור׳‬ ‫שזהו עולם הזה‪ ,‬׳ א מונ תו׳ אנחנו מא מינים שהכל הוא לטובה מהקב״ה‪.‬‬ ‫הקב״ה י עזור שתהיה מליצת יו שר על כל המשפחה והמכירים‪.‬‬ ‫היות שלא השאירה זרע של קיימא‪ ,‬כל מי שיכול להתחזק בדבר קטן‪ ,‬כגון ברכות עם כוונה מילה במילה כמנה מעות‪ ,‬שזה יהא לזכות נשמתה‪.‬‬ ‫׳בלע המות לנצח ומחה ה׳ אלקים דמעה מעל כל פנים׳‪ ,‬ונא מר אמן‪.‬‬ ‫נתרם להצלחת התורם ו ג ני בי תו לכל טוג סלה‬ ‫בס״ד‬ ‫בראשית‬ ‫עונשי חטא עץ הדעת‬ ‫פניני נחלה‬ ‫— ♦‬ ‫— < ^ז >‬ ‫♦‬ ‫בזעת אפיך תאכל לחם עד שובך אל‬ ‫ויאמר ה׳ אלוקים אל הנחש כי עשית‬ ‫האדמה כי ממנה לקחת כי עפר אתה‬ ‫והבל הביא גם הוא מבכרות צאנו‬ ‫זאת ארור אתה וגו׳(ג‪ ,‬י ‪0‬‬ ‫ואל עפר תשוב (ג‪ ,‬יט)‬ ‫ומחלבהן (ד‪ ,‬ג ‪ -‬ח‬ ‫י עו״ ש בפרש״י שכתב ״מכאן שאין מהפכים‬ ‫י״ ל הבי אור בהא דכתיב ' כי' דהוא נ תינ ת‬ ‫נראה לבאר בזה עפ״י דברי הרמב״ם ;ב‬ ‫בז כו תו של מ סי ת‪ ,‬ש אי לו שאלו למה עשית‬ ‫מהלכות איסורי המזבח הי״א) שכתב ודל‬ ‫טעם לשובך אל האדמה‪ ,‬וגם מה דכתיב‬ ‫זאת היה לו להשיב דברי הרב ו ד ב רי התל מיד‬ ‫״ומאחר שכולן כשרות למנחות למה נמנו כדי‬ ‫שנית ' כי' עפר אתה‪ ,‬ע״פ מה דאיתא בב״ר‬ ‫דברי מי שו מ עין״‪ ,‬ובש״ך ‪:‬חו״מ סי' לב סק״ג)‬ ‫לידע יפה שאין למעלה הימנו וכף שהרועה‬ ‫(פרשה כ‪ ,‬י) עד שובך ו גו' ״אמר לו קו מץ עפר‬ ‫הביא ראיה מכאן ל שי' התוס' דהשולח שליח‬ ‫לזכות עעמו יכוף יערו הרע וירחיב ידו ויביא‬ ‫של אדמה שנבראת מ מנו לא גזו ל בידך״‪,‬‬ ‫לד״ע פטור המשלח אף מ דיני שמי ם‪ ,‬דאלת״ה‬ ‫קרבנו מן היפה המשובח ביותר שבאותו המין‬ ‫ר״ל בזה דכיון שנבראת מן האדמה שתתקן‬ ‫היתה‬ ‫לא‬ ‫א״כ‬ ‫שמים‬ ‫ב דיני‬ ‫דחייב‬ ‫אלא‬ ‫שיביא ממנו‪ .‬הרי נאמר בתורה והבל הביא גם‬ ‫אות ה וקלקלת או ת ה באכילה מן עץ הדעת‪,‬‬ ‫הוא מבכורות עאנו ומחלביהן וישע ה' אל‬ ‫מו עי ל ה הטענה דדברי הרב נגד הקב״ה מ שום‬ ‫הבל ואל מנחתו‪ .‬וה״ה בכל דבר שהוא לשם‬ ‫א״כ קו מץ עפר של האדמה גזו ל בידך‪ ,‬וז הו‬ ‫דדיני שמים הוי עכ״ד‪ ,‬ו ב מ ל״ מ (פ״ב מהל' רוצח‬ ‫האל הטוב שיהיה מן הנאה והטוב אם בנה‬ ‫נע שית‬ ‫דמשם‬ ‫דכיון‬ ‫לקחת‪,‬‬ ‫ממנה‬ ‫כי‬ ‫רע״א (בהשמטות לחו״מ סי' ל״ג)‬ ‫ה״ב) ‪ ,‬ו הגאון‬ ‫בית תפילה יהיה נאה מבית ישיבתו וכו'‬ ‫הגזיל ה‬ ‫להשיב‬ ‫בעי‬ ‫כן‬ ‫על‬ ‫הלקיחה‬ ‫הקשו דהרי הגמ' מסיקה בקידו שין (מג‪ ,‬א) ‪,‬‬ ‫הקדיש דבר יקדיש מן היפה שבנכסיו וכן הוא‬ ‫למקומה‪ ,‬אל האדמה‪.‬‬ ‫חלב‪,‬‬ ‫אכו ל‬ ‫ל שלוחו‬ ‫באו מר‬ ‫מודי ם‬ ‫דכו״ע‬ ‫אומר כל חלב לה'״ עכ״ל‪.‬‬ ‫וז הו שהוסיף כי עפר אתה ואל עפר ת שו ב‪,‬‬ ‫שהוא חיי ב ו שו ל חו פטור‪ ,‬דלא מ עינו זה נהנה‬ ‫והנראה ללמוד מדברי הרמב״ם האלו דבאמת‬ ‫דאע״ג דנעשה כאן שינוי ו א״ כ אינו חיי ב‬ ‫מ ת חיי ב‪ ,‬ו ה״נ הנחש לא נהנה ו א מ אי‬ ‫וז ה‬ ‫שני הלכות הם‪ ,‬חדא דבעי להביא דבר‬ ‫בהשבת הגזי ל ה‪ ,‬לזה אמר דאל עפר ת שו ב‪,‬‬ ‫חיי ב‪ ,‬כלו מר דשאני בזה משליח לד״ע דיש‬ ‫שבחפעא הוא מובחר וכמש״כ שם ב‬ ‫וז״ל ״וכך היו עושים בזמן המקדש מביאי‪.‬‬ ‫דהוי זה שינוי החוזר ל ב ריי תו‪ ,‬דעפר אתה‬ ‫כאן שליחות רק דפטור‪ ,‬דבזה י ש לדון אי חיי ב‬ ‫אילים ממואב ומביאים כבשים וכו'״ יעוי״ש‪,‬‬ ‫ואל עפר ת שוב ו ל א חשיב שינוי‪ ,‬ו מ מי ל א‬ ‫בדיני שמי ם‪ ,‬אבל משום דלא מ עינו זה נהנה‬ ‫ר״ל שיביא מן המשובח שבאותו המין‪ .‬ומלבד‬ ‫מ מנו‬ ‫שנברא‬ ‫עפר‬ ‫קו מץ‬ ‫להחזיר‬ ‫דחייב‬ ‫וז ה מ ת חיי ב לא חיילא דין שליחות כל עיקר‪,‬‬ ‫זה איכא עוד דין שיביא את המשובח והטוב‬ ‫ל מ קו מו‪ ,‬עד שובך אל האדמה‪ ,‬ו כ מ ש״נ‪.‬‬ ‫ועל כן פטור גם מ דיני שמים י עו״ ש ו ע״ ע‪.‬‬ ‫ביותר מנכסיו‪ ,‬וכמש״כ הרמב״ם ״יקדיש מ‪.‬‬ ‫היפה שבנכסיו ואם בנה בית תפילה יהיה נאה‬ ‫ול פי דברי המדרש י ש לבאר הא דאמרינן‬ ‫אולם לפי מה שנתבאר לעיל דעיקר האיסור‬ ‫מבית ישיבתו״‪ ,‬דמלבד מה דבעי שהחפעא‬ ‫ל ה תוו דו ת‬ ‫וכד׳‬ ‫ו ת ל מ דנו‬ ‫נ עיל ה‬ ‫בתפילת‬ ‫באכילת פירו ת עץ הדעת הוא אי סור גזיל ה‬ ‫יהיה משובח בעינן גם שיתן מן היפה שבנכסיו‪,‬‬ ‫לפניך על כל עוו נו תי נו למען נחדל מעושק‬ ‫ו מ עי ל ה‪ ,‬דעץ הדעת לא איכלל בהתירא דירק‬ ‫ותרי עניינים שונים הם‪.‬‬ ‫בעושק‬ ‫ו סיי ם‬ ‫עוו נו תי נו‬ ‫י דינו‪ ,‬פתח בכל‬ ‫עשב א תיין היטב‪ ,‬דעל אי סור גזי ל ה ו מ עיל ה‬ ‫מעתה נראה דזהו ביאור הפסוק והבל הביא‬ ‫דעון גזל‬ ‫משום‬ ‫י דינו‪ ,‬ו אין לפרש דה״ט‬ ‫אין לדון דין זה נהנה וז ה מ ת חיי ב‪ ,‬וכ מ ש״כ‬ ‫גם הוא מבכורות עאנו ומחלביה‪ ,.‬ר״ל‬ ‫מקטרג בראש‪ ,‬דהרי על אי סור גזי ל ה לא‬ ‫בחי' רח״ה (מעילה פ״ח ה״א) לגבי אי סור נהנה‬ ‫מבכורות עאנו מהמובחרים שברשותו‪,‬‬ ‫מ הני תשובה ווי דוי עד שי חזיר את הגזי ל ה‪,‬‬ ‫דמעילה‪ ,‬דכיון דכל עיקר אי סורא הוא מדין‬ ‫ומחלביה‪ ,.‬שגם היו מהמין המשובח ביותר‬ ‫ו אי לו החזיר את הגזילה הו״ ל גזי ל ה כשאר‬ ‫גזי ל ת הקדש לא שייך ע״ז הדין דלא מ עינו זה‬ ‫שבאותו המין‪ .‬וזהו דכתיב וישע ה' אל הבל‬ ‫ואל מנחתו‪ ,‬אל הבל‪ ,‬דהבל הביא מן היפה‬ ‫עבירו ת דעלמא‪ ,‬ו ל ה מ בו אר ניחא ד הכוונ ה‬ ‫נהנה וז ה מ ת חיי ב‪ ,‬כיון דאין עיקר חיו בו מדין‬ ‫שבנכסיו‪ ,‬ואל מנחת‪ ,.‬דהמנחה מעד עעמותה‬ ‫היא ל קו מץ עפר שהוא גזו ל בי דינו‪ ,‬ול מען‬ ‫הנאה ורק מדין גזי ל ה‪ ,‬א״כ הרי היא ככל‬ ‫היתה מן המשובח ביותר באותו המי‪ ..‬ואילו‬ ‫נחדל מעושק י דינו שלא יהא גזו ל בי דינו‪,‬‬ ‫הגזי לו ת דעלמא שלא ע״י הנאה דאית בהן‬ ‫קין שהביא מפרי האדמה מלבד מה שעעם‬ ‫אנו מ תוו די ם לפניך על כל עוו נו תי נו ו דו״ ק‪.‬‬ ‫לד״ע‪,‬‬ ‫שליח‬ ‫דאין‬ ‫ל או‬ ‫או‬ ‫שליחות‬ ‫תו ר ת‬ ‫המין לא היה מין מובחר והביא כחוש וכעור‪,‬‬ ‫ו ל פי״ז א תיין היטב ר איי ת הש״ך דלא שייך‬ ‫גם לא היה מן היפה שבנכסיו‪ ,‬לכן לא שעה‬ ‫וז ה‬ ‫נהנה‬ ‫דזה‬ ‫הדין‬ ‫הדעת‬ ‫דעץ‬ ‫באיסור‬ ‫לא אל קין ולא אל מנחתו‪.‬‬ ‫גזיל ה‬ ‫דינא ל הו עם אי סור‬ ‫מ תחיי ב‪ ,‬דחד‬ ‫ו מ עי ל ה דעלמא ו דו״ ק‪.‬‬ ‫ביסוד איסור אכילת עץ הדעת‬ ‫אסורה מעיקר הדין ולא רק מדין סייג‪ .‬וכן היה נראה מבואר מהא דאיתא שם באבות‬ ‫הדברים צריכים ביאור‪ ,‬איזה טענה יש בזה שהיא נתנה לו לאכול‪ ,‬הא סוכ״ס הרי נאסרה‬ ‫דר״נ באותו שעה היה הנחש הרשע ונטל עיצה בלבו וכו' אמר לה אם לנגיעה אומרת‬ ‫עליו אכילת פרי עץ הדעת‪ ,‬והרי לא טען כטענת האשה דהנחש השיאני ופיתה אותי‪.‬‬ ‫צוה עלינו הקב״ה הריני נוגע בו ואיני מת אף את תגעי בה אי את מתה‪ ,‬מה עשה הנחש‬ ‫והנראה לומר בזה ע״פ מה דאיתא במדרש תנחומא (ר״פ קדושים סי' ב) עה״פ קדושים‬ ‫הרשע באותו שעה עמד ונגע באילן בידיו ורגליו‪ ,‬והרתיעו עד שנפלו פירותיו וכו'‬ ‫תהיו וגו'‪ ,‬וז״ל המדרש שם "אמר להם‬ ‫יעו״ש ונראה פשוט דהא דהרתיעו עד שנפלו פירותיו‬ ‫הקב״ה לישראל עד שלא בראתי עולמי‬ ‫הוא להוכיח לה שהיא לא תמות גם אם תתלוש את‬ ‫היו מלאכי השרת מקלסים אותי בכם‬ ‫הפירות‪ ,‬דלא רק שלא תמות אם תיגע בעץ אלא דגם‬ ‫וכו' כיון שנברא אדם הראשון אמרו‬ ‫אם תתלוש את הפירות מן האילן לא תמות‪ ,‬הרי‬ ‫ביאורי תפילה‬ ‫מלאכי השרת לפני הקב״ה זהו שאנו‬ ‫דהנחש עצמו חשב דהתלישה אסורה מעיקר הדין‪.‬‬ ‫לתת גדולה ליוצר בראשית‬ ‫מקלסים אותך בשמו‪ ,‬אמר להם לא‪,‬‬ ‫שוב מצאתי עיקרן של דברים באדרת אליהו (פרשת‬ ‫גנב הוא זה‪ ,‬שנאמר ותאכל מן העץ״‬ ‫הנה נוסח תפילת עלינו לשבח הוא ״עלינו לשבח לאדון הכל לתת גדולה‬ ‫בראשית) שכתב וז״ל ״ויאמר האדם וגו' צווית לי‬ ‫ליוצר בראשית וכו' ואנחנו כורעים ומשתחוים ומודים וכו'״‪ .‬ונראה דשני‬ ‫יעו״ש‪ .‬והדברים תמוהים לכאורה‪ ,‬נהי‬ ‫שלא אוכל ממנו שלא אתלוש ממנו בידי אפס היא‬ ‫חיובים הן‪ ,‬חיוב של הודאה ד'עלינו לשבח'‪ ,‬ועוד חיוב של גדולה 'לתת‬ ‫נמי דעבר על מימרא דרחמנא שנצטווה‬ ‫נתנה לי מן העץ וחשבתי שמותר לאכול על ידה״‬ ‫גדולה'‪ ,‬ולכן אנחנו כורעים ומשתחוים ומודים‪ ,‬דמשום החיוב דלתת גדולה‬ ‫שלא לאכל מעץ הדעת וכדכתיב בקרא‬ ‫עכ״ל‪ .‬והיינו כמש״נ דסבר האדם דאין עיקר האיסור‬ ‫כורעים ומשתחוים‪ ,‬דהחיוב גדולה מחייב כריעה והשתחויה‪ ,‬ועוד שמודים‬ ‫״ויצו ה' וגו' ומעץ הדעת טוב ורע לא‬ ‫במעשה האכילה ועל כן כיון שהיא לקחה את הפרי‬ ‫לו משום החיוב הודאה‪.‬‬ ‫תאכל ממנו ו גו'״ אבל מאי שייטא‬ ‫מן העץ הותר לו לאכול ממנו [אלא דהגאון כתב‬ ‫ונראה ביאור הדברים‪ ,‬במה דנקרא 'אדון הכל' וגם מה שנזכר בתפילת עלינו‬ ‫לומר על האדם דמשום זה שאכל מן‬ ‫דהאדם סבר שנאסר לו לאכול מן העץ כדי שלא‬ ‫ענין 'יצירת בראשית'‪ ,‬דהוא ע׳׳פ מש׳׳כ הכל בו (סי' ט״ז‪ ,‬והובא גם בתשובות‬ ‫העץ הו״ל גנב‪ ,‬וצ״ב‪.‬‬ ‫להרוס את העץ‪ ,‬ולדברינו סבר האדם דהאיסור היה‬ ‫הגאונים שערי תשובה סי' מד מרב האי גאון) דתפילה זו של עלינו לשבח תיקנה‬ ‫והנראה לומר בזה דהנה עה״פ ( א‪ ,‬כא)‬ ‫משום לתא דגזילה]‪.‬‬ ‫יהושע בן נון לאחר שכבש את יריחו‪ ,‬וצריך להבין שייכותה של התפילה‬ ‫הזאת לכיבוש יריחו‪ ,‬דלכאורה אין מוזכר בו מענין המלחמה כלל‪.‬‬ ‫הנה נתתי לכם את כל עשב וגו' לכם‬ ‫וי״ל דהא דנענש האדם הוא משום דמלבד האיסור‬ ‫יהיה לאכלה פירש״י וז״ל ״ולא הרשה‬ ‫והנראה בזה דהנה ביהושע עה״פ (ג‪ ,‬יא) ״הנה ארון ברית ה' אדון כל הארץ‬ ‫גזילה יש גם איסור של מאכלות אסורות מקרא דלא‬ ‫לאדם ולאשתו להמית בריה ולאכול‬ ‫עובר לפניכם״ איתא במדרש (ילקוט יהושע רמז י) בזה״ל ״כל מקום שמוציא‬ ‫תאכל ממנו‪ ,‬אולם מדברי התנחומא מבואר דלא‬ ‫דיורין ומכניס דיורין נקרא אדון הכל״ עכ״ל‪ ,‬מעתה בשעה שכבש יהושע את‬ ‫בשר וכו' וכשבאו בני נח התיר להם‬ ‫נתקבלה טענתו גם לעניין איסור גזילה‪ ,‬וע'‪.‬‬ ‫יריחו‪ ,‬שאז ניתנה לנו נחלת גויי ם שהוציא הקב״ה דיורין ראשונים ‪ -‬ז'‬ ‫בשר שנאמר כל רמש וגו' כירק עשב‬ ‫עממין‪ ,‬והכניס דיורין חדשים ‪ -‬בני ישראל‪ ,‬תיקן יהושע התפילה של עלינו‬ ‫שהתרתי לאדם הראשון נתתי לכם את‬ ‫ולפי״ז נראה דגם הא דנאסר להם בשר אין זה איסור‬ ‫לשבח על זה שנתן לנו נחלת גויים‪ ,‬והוסיף דהשבח הוא לאדון הכל‪ ,‬כיון דאז‬ ‫כל״ עכ״ל‪ .‬ונראה מבואר מדברי רש״י‬ ‫מאכלות כשאר מאכלות אסורות‪ ,‬רק שמעולם לא‬ ‫התנהג הקב״ה במידת אדון כל שהכניס דיורין והוציא דיורין‪.‬‬ ‫אלו דגם ירק עשב היה צריך היתר‬ ‫הותר להם בשר ועיקר איסורו הוא איסור גזל ומעילה‬ ‫ולפי״ז יתבאר היטב גם מה שאנו מזכירין בתפילה זו לתת גדולה ליוצר‬ ‫ובלא״ה היה אסור לאדם לאכול ירק‬ ‫וכמש״נ‪ .‬ובזה יתיישב מה שהקשו דהאיך הקריבו‬ ‫בראשית‪ ,‬דהרי הטעם שהוא אדון הכל הוא מפני שהוא יוצר בראשית‪ ,‬וכמו‬ ‫עשב השדה וכמש״כ רש״י כירק עשב‬ ‫אדם וקין קרבנות לגבוה‪ ,‬והרי בפסחים (מח‪ ,‬א)‬ ‫שכתב רש״י (בראשית א‪ ,‬א) וז״ל ״אמר רבי יצחק לא היה צריך להתחיל את‬ ‫שהתרתי לאדם‪.‬‬ ‫ילפינן מקרא דשה אחד וגו' ממשקה ישראל‪ ,‬מן‬ ‫התורה אלא מהחודש הזה לכם שהיא מצוה ראשונה שנצטוו ישראל ומה‬ ‫המותר לישראל‪ ,‬דאין להביא קרבן מדבר הנאסר‬ ‫טעם פתח בבראשית משום כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גויי ם שאם‬ ‫דאיתא‬ ‫מה‬ ‫עפ״י‬ ‫נראה‬ ‫והביאור בזה‬ ‫לישראל (ויש לדון אם דין זה נוהג בב״נ‪ ,‬עי' במק״ד‬ ‫יאמרו אומות העולם לישראל ליסטים אתם שכבשתם ארצות שבעת גויי ם‬ ‫בברכות (לה‪ ,‬א) ״כל הנהנה מן העולם‬ ‫סו״ס לג)‪ .‬אולם לפמש״נ אתיין היטב דהרי מעולם לא‬ ‫הם אומרים להם נתנה כל הארץ של הקב״ה הוא בראה ונתנה לאשר ישר‬ ‫הזה בלא ברכה מעל כנהנה מן ההקדש‬ ‫נאסר להם האכילה עצמה כשאר מאכלות אסורות‪,‬‬ ‫בעיניו ברצונו להם וברצונו נטלה מהם ונתן לנו״ עכ״ל‪ ,‬מבואר א״כ שכל‬ ‫דכתיב לה' הארץ ומלואה״ והו״ל‬ ‫הארץ היא של הקב״ה מכיון שהוא בראה‪ ,‬ולכן יכול להכניס דיורין ולהוציא‬ ‫רק משום איסור גזילה ומעילה‪ ,‬וכיון שאין זה איסור‬ ‫כגוזל מן ההקדש יעו״ש‪ .‬ונראה פשוט‬ ‫דיורין‪ ,‬והוציא ז' עממין והכניס את בנ״י‪.‬‬ ‫חפצא שפיר קרינן ביה מן המותר לישראל ודו״ק‪.‬‬ ‫דלולי זה שהתיר להם ירק עשב היה‬ ‫והנה בפרש״י (מובא בסידור אוצר התפילות) על התפילה של עלינו לשבח כתב‪,‬‬ ‫הכל אסור מדין גזל דלה' הארץ‬ ‫והנה בספר אור המאיר [לר' מאיר שפירא מלובלין]‬ ‫דעלינו לשבח להקב״ה על 'שכתב ונתן' לנו את תורתו‪ ,‬ודברי רש״י צ״ב דאם‬ ‫ומלואה‪ ,‬וכן הוא להדיא בפרש״י לקמן‬ ‫הקשה מהא דאיתא במדרש שחוה לקחה כזית מעץ‬ ‫נתן לנו את התורה ע״כ שכתבו ומה היא התוספת שכתב ונתן וצ״ב‪.‬‬ ‫(ט‪ ,‬ג וז״ל ״שלא הרשיתי לאדם‬ ‫הדעת וחילקה ממנה לעצמה ולאדם ולבע״ח‪ ,‬והרי‬ ‫אולם לפמש״כ נראה דזהו גם ביאור דברי רש״י שכתב דעלינו לשבח לאדון‬ ‫הראשון בשר אלא ירק עשב‪ ,‬ולכם‬ ‫נצטוו שלא לאכול מעץ הדעת וקי״ל דאין אכילה‬ ‫הכל על שכתב ונתן לנו את התורה‪ ,‬ר״ל דעלינו להודות להקב״ה לא רק על‬ ‫כירק עשב שהפקרתי לאדם הראשון‬ ‫פחות מכזית‪ ,‬וכיון שחוה האכילה כזית לכולם נמצא‬ ‫עצם נתינת התורה והמצוות שעיקר קיומם הוא בארץ ישראל‪ ,‬וכמש״כ‬ ‫הרמב״ן בכ״מ (ראה פרשת אחרי ויקרא יח‪ ,‬כה) שקיום התורה והמצוות‬ ‫ו כו'״ עכ״ל‪ .‬הרי להדיא דההיתר בא‬ ‫שלא אכל אדם אלא פחות מכזית (ע' מדרש תלפיות‬ ‫עיקרם באר״י‪ ,‬ולכן בזמן כיבוש אר״י מלבד מה שעלינו לשבח לאדון הכל‬ ‫ע״י זה שהפקירו הקב״ה לאדם‬ ‫(ערך אדם הראשון) קשה לר״ל (יומא עד‪ ,‬א) דס״ל‬ ‫על שנתן לנו את התורה ע״י כיבוש הארץ‪ ,‬דהתורה וארץ ישראל תלויים זה‬ ‫הראשון‪ ,‬אבל בלא״ה היה אסור מדין‬ ‫דחצי שיעור מותר מן התורה יעו״ש‪ ,‬אולם לפמש״כ‬ ‫בזה‪ ,‬אלא דעלינו להודות לו גם על מה שכתב בתוכו‪ ,‬ר״ל במה שפתח‬ ‫גזל כנהנה מן ההקדש‪.‬‬ ‫דיסוד איסורא דלא לאכול מעץ הדעת אין זה איסור‬ ‫בבראשית ברא‪ ,‬והרי באמת לא היה צריך להתחיל התורה כי אם מהחודש‬ ‫מאכלות כ״א איסור מעילה וגזילה דלא הותרה לה‬ ‫הזה והיינו בענין המצוות‪ ,‬ורק משום כח מעשיו הגיד לעמו כדי שלא יאמרו‬ ‫דברי‬ ‫היטב‬ ‫יתבארו‬ ‫ובדברינו אלו‬ ‫אכילת עץ הדעת‪ ,‬מבואר הדבר היטב‪ ,‬דהאיסור‬ ‫אומות העולם ליסטים אתם‪ ,‬ולכן צריך להודות לו גם על מה שכתב בתורה‬ ‫המדרש תנחומא‪ ,‬דבאמת גם האיסור‬ ‫גזילה דאינו תלוי בכזית אלא בשו״פ וכדמבואר בגמ'‬ ‫ופתח בבראשית ברא וכמש״נ נובמקו״א ביארתי לפי״ז את המשך התפילה‬ ‫לאכול מן עץ הדעת טוב ורע אין כל‬ ‫לענין מעילה‪ ,‬ושפיר חייב גם על פחות מכזית‪ ,‬הגע‬ ‫״ואנחנו כורעים ומשתחוים ומודים״ דיש שני חיובים נפרידם‪ ,‬חיוב כריעה‬ ‫עיקרו לאו בפנ״ע דנאסר להם אכילת‬ ‫בעצמך דהרי אסור לאכול גם פחות מכזית בלי ברכה‪,‬‬ ‫והשתחוואה‪ ,‬וחיוב הודאה‪ ,‬ואכמ״ל]‪.‬‬ ‫פרי העץ כשאר מאכלות אסורות‪ ,‬כי‬ ‫ובגמ' ברכות (לה‪ ,‬א) מבואר דהוא משום דהאיסור‬ ‫אם איסור גזילה ומעילה‪ ,‬דהעץ הזה לא‬ ‫אכילה הוא מדין גזילה‪ ,‬וכל שנהנה בשיעור שו״פ הוי בכלל איסור מעילה וגזילה‪ ,‬ולכן‬ ‫איכלל בהתירא דירק עשב ולא הפקירו הקב״ה להאדם‪ ,‬ועל כן נשאר באיסורא דלה'‬ ‫אסור לאכול גם פחות מכזית בלי ברכה ודו״ק‪.‬‬ ‫הארץ ומלואה‪[ .‬ובאמת גם אם איכא ביה לאו בפ״ע‪ ,‬עכ״פ הא מיהא אית ביה גם איסור‬ ‫גזל‪ ,‬דהא סוכ״ס לא הפקירו והתירו הקב״ה לאדם]‪ .‬באופן דנמצא דאין עיקר חיובו‬ ‫והנה מדברי המדרש תנחומא מבואר דלא הועיל לאדם טענתו דהאשה היא שתלשה‬ ‫איסור אכילה והנאה כי אם איסור גזילה ומעילה‪ ,‬והן הן דברי התנחומא ״גנב הוא זה‬ ‫את הפרי מהעץ‪ ,‬והיא מעלה בו קודם‪ ,‬ויצאה לחולין‪ ,‬ונראה הטעם בזה‪ ,‬דאע״ג‬ ‫שנאמר ותאכל מן העץ״ דכיון שלא הורשה לו לאכול מן העץ הו״ל גנב וכמש״נ‪.‬‬ ‫דבעלמא איכא תרי גווני מעילה‪ ,‬חדא ע״י הנאה ושנית ע״י הוצאה מרשות הקדש‪ ,‬ואדם‬ ‫חשב שבזה שתלשה הפרי לעצמה הוי בכלל מעילה וגזילה של הוצאה‪ ,‬דכיון דלה'‬ ‫ולפמש״נ נראה דזהו מה שטען האדם האשה אשר נתתי עמדי וגו'‪ ,‬ור״ל בזה דכיון‬ ‫הארץ ומלואה‪ ,‬ולא הותר להם אכילת פרי העץ‪ ,‬ממילא דאסור גם לקחתו לעצמו‪,‬‬ ‫דאין עיקר האיסור האכילה וההנאה עצמה כשאר מאכלות אסורות רק מדין גזילה‬ ‫[דאע״ג דהנאה שאין בה כילוי כלומר השתמשות בעלמא י״ל דמותר ולא נאסר כ״א‬ ‫ומעילה‪ ,‬הרי דתרי גוונא דמעילה הם‪ ,‬מעילה ע״י הנאה ומעילה ע״י שינוי והוצאה‬ ‫אכילת הפרי‪ ,‬הא מיהא גם לקחתו ולגוזלו הוי בכלל האיסור‪ ,‬דאיכא בזה הוצאה‬ ‫מרשות לרשות‪ ,‬ותרוויהו מדין גזל הקדש הם (ועי' בחי' ר״ח הלוי הל' מעילה פ״ח ה״א)‪.‬‬ ‫מרשות הקדש] ו הוי זאת מעילה ע״י הוצאה‪ ,‬הא מיהא שאני אדם וחוה דתורת גזברים‬ ‫א״כ גם עצם תלישת הפרי ולקיחתו מן העץ ע״מ לאכול יש בזה משום איסור גזילה‬ ‫עלייהו‪ ,‬דהרי הניחם הקב״ה שם לעובדה ולשומרה‪ ,‬וכיון דנעשו שומרים על הגן דינם‬ ‫ומעילה‪ ,‬וכיון דהאשה אשר נתתי עמדי היא שתלשתם מן העץ‪ ,‬כבר הותר ע״י זה‬ ‫כגזבר‪ ,‬ואין בגזבר מעילה ע״י הוצאה רק ע״י הנאה‪ ,‬וממילא דאין כאן איסור מעילה‬ ‫האכילה ושוב אין באכילתם משום לתא דגזילה ומעילה‪.‬‬ ‫קודם אכילת האדם‪ ,‬ולכן שפיר נענש‪.‬‬ ‫ונראה ראיה לזה‪ ,‬דהנה חוה אמרה ומפרי העץ בתוך הגן אמר א‪-‬להים לא תאכלו ממנו‬ ‫ונר' דהא דהיה להם תורת גזבר ושומר [וכדכתיב בקרא (ב‪ ,‬טו) דויניחהו בגן עדן‬ ‫ולא תגעו בו פן תמותן‪ ,‬והנה עצם ד״ז שהוסיפה דבכלל האיסור הוא גם הנגיעה מבואר‬ ‫לעבדה ולשמרה]‪ .‬והא דבעי שמירה הוא ע״פ דברי אבות דר״נ (בפ״א מ״ה) דמבואר‬ ‫באבות דר״נ (נוסחא א פרק א) דהיה זה מדין עשו סייג לתורה‪ ,‬דבכדי שלא יבאו לידי‬ ‫להדיא דאיסורא זו דלא תאכלו מעץ הדעת היה גם לבהמות‪ ,‬דגם הבהמות נאסרו לאכול‬ ‫אכילה הוסיף אדם הראשון סייג לאיסור אכילה ואסר גם הנגיעה בעץ‪ ,‬ורק דחוה טעתה‬ ‫מפרי עץ הדעת‪ ,‬דהרי הנחש אמר לחוה אם לנגיעה את אומרת צוה 'עלינו' הקב״ה‬ ‫לחשוב שהאיסור נגיעה הוא מגוף האיסור ומעיקר הדין‪.‬‬ ‫הריני נוגע בו‪ ,‬הרי להדיא דגם לנחש נאסר לאכול מפרי העץ‪.‬‬ ‫והנה מדין עשו סייג היה די בלאסור את התלישה עצמה של הפרי ולא את הנגיעה בעץ‪,‬‬ ‫ומדחזינן דאדםעשה הסייג לעניין הנגיעה היה נראה דאדם עצמו סבר דהתלישה היא‬ ‫״‬ ‫‪.......................................... ........‬‬ ‫‪+‬‬ ‫בס״ד‬ ‫‪y‬‬ ‫‪f‬‬ ‫‪f‬‬ ‫‪f‬‬ ‫‪f‬‬ ‫>*י‬ ‫‪f‬‬ ‫‪f‬‬ ‫?‬ ‫‪1‬‬ ‫\‬ ‫‪i‬‬ ‫ק‬ ‫^‬ ‫‪I‬‬ ‫‪r‬‬ ‫כושיעודי הגאון הגדול דבי כויכל זילבד שליט״א‬ ‫גליון קנא‬ ‫פרשת בראשית \ ■דחבה ■מני ים ‪ ^ 1‬ד‬ ‫א) בית ועליה‪ .‬ב) הדום רגליו‪ .‬ג) תהלתך בתחתונים‪ .‬ד) תפילין כנגד הכסא‪ .‬ה) האדם נברא בשתי ידים‪.‬‬ ‫ו) בריאת המאורות‪ .‬ז) יהי מאורות‪ .‬ח) עוטה אור כשלמה‪ .‬ט) לך דומיה תהלה‪ .‬י) כי לעולם חסדו‪.‬‬ ‫השכינה בתחתונים‪ ,‬והם תלויים האחד בשני‪,‬‬ ‫בית ועליה‬ ‫אבל גם בזמן הזה יש השראת השכינה בכל‬ ‫‪ y‬פד;המןהיס }‬ ‫בגמרא בחגיגה (יב‪ ,‬א)‪ ” :‬תנו רבנן בית שמאי‬ ‫בית כנסת ובית מדרש‪ ,‬וכדדרשו חז״ל (מגילה‬ ‫אומרים שמים נבראו תחלה ואחר כך נבראת‬ ‫מעט (יחזקאל יא‪ ,‬טז)‪,‬‬ ‫‪ :‬־‬ ‫למקדש‬ ‫‪T : *:‬‬ ‫להם‬ ‫כט‪ ,‬א)‪ :‬״ואהי‬ ‫‪VT * V!T‬‬ ‫אמר רבי יצחק אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות‬ ‫אדם לעמל יולד‬ ‫הארץ‪ ,‬שנאמר (בראשיתא‪,‬א) בראשית ברא אליקים‬ ‫כתב הטור (או״ח סי׳ תרסט)‪ :‬״ורגילין להתחיל מיד‬ ‫את השמים ואת הא‪.‬רץ‪ .‬ובית הלל א״מרים ארץ‬ ‫שבבבל״‪ .‬ולפיכך יש להזהר שלא לשוח שיחה‬ ‫נבראת תחלה ואחר כך שמים‪ ,‬שנאמר (בראשיתב‪,‬‬ ‫בטילה בבית הכנסת‪ ,‬שהרי השכינה שורה בו‪,‬‬ ‫בראשית כדי שלא יהא פתחון פה לשטן לקטרג‬ ‫ד) ביום עשות ה' אליקים ארץ ושמים‪ .‬אמר להם‬ ‫וידוע שהקב״ה אינו צריך לתורה והתפילה‬ ‫לומר כבר סיימו אותה ואינם רוצים לקרותה‬ ‫בית הלל לבית י שמאי לדבריכם‪ ,‬אדם בונה‬ ‫שלנו‪ ,‬רק ה׳ יתברך חפץ למען צדקו יגדיל‬ ‫עוד״‪ .‬ולכאורה יש להתבונן למה יש מקום‬ ‫עלייה ואחר כך בונה בית‪ ,‬שנאמר (עמוס ט‪ ,‬ו)‬ ‫תורה ויאדיר‪ ,‬ואם כן איך יזלזל האדם במשכנו‬ ‫לקטרוג בכך שסיימנו את התורה‪ ,‬אדרבה יותר‬ ‫הבונה בשמים מעלותו יאגןתו ?‪5‬ל ?אלץ יסדה‪.‬‬ ‫של מלך‪ ,‬כשהוא בא לכבדו בשביל שהמלך‬ ‫אמר להם בית שמאי זלבית הלל לדבריכם אדם‬ ‫ייטיב לו‪.‬‬ ‫יש לקטרג על מי שלא למד כלל את התורה‪ ,‬וכי‬ ‫עושה שרפרף ואחר כך עושה כסא‪ ,‬שנאמר‬ ‫בגלל שסיימנו את התורה יש מקום לקטרוג‪.‬‬ ‫תפילין כנגד הכסא‬ ‫ויש לומר‪ ,‬משום שכאשר אדם מסיים דבר‪ ,‬הוא‬ ‫(ישעיהו סו‪ ,‬א) כה אמר ה' השמים ?סאי והא‪.‬רץ‬ ‫בגמרא בחגיגה שם מובא דעת שלישית‪:‬‬ ‫וזדים רגלי”‪ .‬ונמצא דלדעת בית הלל‪ ,‬׳הארץ‬ ‫״וחכמים אומרים זה וזה כאחת נבראו‪ ,‬שנאמר‬ ‫מרגיש שטוב לו במצבו‪ ,‬אך באמת כאן בעולם‬ ‫והשמים דומים לבית ועליה‪ ,‬ואילו לדעת בית‬ ‫טפחה‬ ‫וימיני ‪T : .‬‬ ‫ארץ ‪. . .‬‬ ‫יסדה ״ ״ י‬ ‫ידי ‪T : T‬‬ ‫אף ‪*T‬‬ ‫(ישעיהו מח‪ ,‬יג) ־ י‬ ‫הזה אדם לעמל יולד‪ ,‬ולכך מיד כשמסיים‬ ‫שמאי הארץ והשמים דומים לכסא ושרפרף‪.‬‬ ‫שמים קרא אני אליהם יעמדו _יחןו״‪ .‬ויש לבאר‬ ‫צריך להתחיל את התורה ולומר שעדיין לא‬ ‫הדום רגליו‬ ‫דבזה המשילו חז״ל את הארץ' והשמים כנגד‬ ‫למד כלום‪ ,‬וכך כל אדם צריך להרגיש כל יום‬ ‫וטעם דמיון הכסא והשרפרף יש לבאר‪,‬‬ ‫תפילין של יד ותפילין של ראש‪ ,‬שכן אמר‬ ‫דהשמים הם בגדר כסא הכבוד‪ ,‬והארץ היא‬ ‫רבי אבין בר רב אדא אמר רבי יצחק (ברכות ו‪,‬‬ ‫בכל בוקר‪ ,‬שמה שלמד אתמול עדיין אינו‬ ‫בגדר הדום רגליו והוא בית המקדש‪ .‬כי כביכול‬ ‫א)‪ :‬״מנין שהקדוש ברוך הוא מניח תפילין‪,‬‬ ‫בעומק כראוי אלא צריך להתחיל ללמוד‬ ‫כסא הכבוד הוא בית המקדש של מעלה‪,‬‬ ‫שנאמר (ישעיהוסב‪,‬ח) נשבע ה׳ בימינו ובזרוע עזו‪.‬‬ ‫מחדש‪ ,‬וכאשר מתחיל ללמוד מחדש יש לו‬ ‫ובית המקדש של מטה הוא הדום רגליו‪ ,‬והוא‬ ‫בימינו זו תורה‪ ,‬שנאמר (דברים לג‪,‬ב) מימינו 'אש‬ ‫לזכור ללמוד עם מדת האמת ורק באמת‪.‬‬ ‫שדרשו חז״ל (תנחומא פרשת ויקהל סימן ז)‪” :‬שמקדש‬ ‫זית למו‪ ,‬ובזרוע עזו אלו תפילין‪ ,‬שנאמר (תהלים‬ ‫וכאשר זוכים ללמוד באמת רואים עליה כל‬ ‫של מעלה מכוון כנגד בית המקדש של מטה”‪.‬‬ ‫ט יא) ה׳ עז לעמו יוון״‪ .‬ואם כן ׳ידי יסדה ארץ׳‬ ‫והשתא שבעוונותינו הרבים בית המקדש חרב‪,‬‬ ‫הוא יד שמאל‪ ,‬ומרמז על בריאת הארץ‪ ,‬והיינו‬ ‫כך‪ ,‬שהלימוד של אתמול אינו נקרא לימוד‬ ‫הדום רגליו של הקדוש ברוך הוא חרב‪ .‬וכאשר‬ ‫טעמא‪ ,‬דכמו שהתפילין שביד מונחין בסתר‪,‬‬ ‫ביחס ללימוד של היום‪ .‬והוא שאמרו במשנה‬ ‫הדום הרגלים חרב‪ ,‬הרי זה כביכול חורבן גם‬ ‫כן הנהגתו של הקב״ה בעולם הזה היא בסתר‪.‬‬ ‫(קינים פ״ג מ״ו)‪ :‬״זקני תורה אינן כן אלא כל זמן‬ ‫לכסא עצמו‪ ,‬משל למלך בשר ודם שיושב על‬ ‫ואילו ׳וימיני טפחה שמים׳ מרמז על תפילין‬ ‫שמזקינין דעתן מתישבת עליהן״‪ .‬דאין זה רק‬ ‫כסא‪ ,‬ואין לו היכן להניח את רגליו‪ .‬וכביכול‬ ‫של ראש שנמשלו לשמים‪ ,‬בהיותם מורים על‬ ‫זמן הנהגה עליונה‪ ,‬שהשי״ת משדד מערכות‬ ‫כאשר מגיעים לזקנה לגיל שבעים אזי דעתן‬ ‫בלא בית המקדש בארץ‪ ,‬גם בית המקדש של‬ ‫מעלה אינו מתקיים‪ .‬ולכך נשבע הקב״ה שלא‬ ‫השמים לטובת ישראל‪,‬‬ ‫מתיישבת עליהם‪ ,‬שכן אף אחד לא נהיה ביום‬ ‫יכנס למקדש של מעלה עד שיכנס לבית‬ ‫וראה סמך לדבר בהגהות הגר״א על השו״ע‬ ‫אחד ת״ח‪ ,‬אלא הכוונה שבכל יום ויום האדם‬ ‫המקדש של מטה‪.‬‬ ‫(או״ח כה‪ ,‬א) שכתב‪ :‬״אחר שלבש טלית מצוייץ‬ ‫מזקין‪ ,‬ובת״ח רואים שבכל יום דעתן מתיישבת‬ ‫יניח תפלין‪ ,‬שמעלין בקודש״‪ .‬וכתב הגר״א‬ ‫עליהן יותר מאתמול‪ .‬והם יסודי הדת שיש‬ ‫תהלתך בתחתונים‬ ‫שם‪ :‬״שמעלין בקדש ‪ -‬שציצית הוא הכסא‪,‬‬ ‫וכן אמר הפייט (חזרת הש״ץ מוסף ליום הכיפורים)‪:‬‬ ‫ותפילין הוא אדם מלמעלה״‪ .‬כלומר רבינו‬ ‫ללמוד תורה על פי האמת בישרות‪.‬‬ ‫״עיכינתר בעליונים‪ .‬ונהלתןז בתחתונים״‪ ,‬שכן‬ ‫(שיעור ח ‪ 84‬בראשית תשפ)‬ ‫יש השראת השכינה בעליונים 'ויש השראת‬ ‫בברכת "לב חדש ברא לי אלקים"‬ ‫לאיש אשר רוח בו הנושא תמיד במשא הקודש של הפצת דברי התורה‬ ‫לך דומיה תהלה‬ ‫ברוך הוא בדור המבול ובדור הפלגה וראה‬ ‫הגר״א מבאר שהציצית הוא בחינת כסא הכבוד‪,‬‬ ‫וכשם שיש אור עליון ואור תחתון‪ ,‬כן קיים גן עדן‬ ‫שמעשיהם מקולקלים עמד וגנזו מהן‪ ,‬שנאמר‬ ‫והתפילין הם כנגד הקב״ה היושב על הכסא‪,‬‬ ‫עליון וגן עדן תחתון‪ ,‬וכן יש גיהנם עליון וגיהנם‬ ‫אורם‪ .‬ולמי גנזו‬‫‪T‬‬ ‫מרשעים‬ ‫** ‪* T :‬‬ ‫וימנע‬ ‫‪ T *:‬־‬ ‫(איוב לח‪ ,‬טו)‬ ‫שהתפילין הם כנגד הקב״ה כביכול היושב על‬ ‫תחתון‪ ,‬וכאשר זוכה האדם לאחר מאה ועשרים‬ ‫לצדיקים לעתיד לבא שנאמר (בראשיתא‪ ,‬ד) וידא‬ ‫כסא הכבוד‪ ,‬אלא שלפי ביאור הגר״א הציצית‬ ‫הוא נכנס ראשונה בגן עדן התחתון‪ ,‬ואחר כך עולה‬ ‫אליקים את האור כי טוב‪ ,‬ואין טוב אלא צדיק‪,‬‬ ‫היא בחינת הכסא והתפילין מרמזים על הקב״ה‬ ‫ומתעלה לגן עדן העליון‪ .‬אך חלילה מי שאינו זוכה‪,‬‬ ‫שנאמר (ישעיהו ג‪ ,‬י) אמרו צדיק כי טוב״‪ .‬ונמצא‬ ‫שמעל הכסא‪ ,‬ואילו לפי דרושינו תפילין של יד‬ ‫מתחילה נכנס לגיהנם התחתון ואחר כך נכנס‬ ‫דיש ב' סוגי מאורות‪ ,‬המאור שנברא ביום‬ ‫רומז לבריאת ארץ שבהסתר‪ ,‬ואילו תפילין של‬ ‫לגיהנם העליון ה״י‪ .‬והעצה לכך היא ביד כל אדם‪,‬‬ ‫הראשון נגנז לצדיקים לע״ל‪ ,‬והמאורות שאנו‬ ‫ראש רומז להנהגת השמים שבגלוי‪ .‬ואם הגר״א‬ ‫שהרי לכל אחד ניתן בחירה‪ ,‬ויש לבחור בטוב‪ .‬וכל‬ ‫רואים בעינינו נתלו ברביעי‪.‬‬ ‫כתב כן בביאורו לשו״ע ולא בביאורו לזוה״ק‪,‬‬ ‫הרי זה מורה שסבר שכל אחד צריך לידע דברים‬ ‫זמן שהאדם בעולם יש לו אפשרות לתקן‪ ,‬אך שוב‬ ‫יהי מאורות‬ ‫אלו‪ ,‬שכן לאו כל מוחא סביל ללמוד תיקוני‬ ‫יום אחד לפני מיתתך‪ ,‬כי לאחר מיתה אי אפשר‬ ‫ובזה יש לבאר מה שנאמר בהלל הגדול (תהלים‬ ‫לשוב‪ .‬וכמו שאמר רבי ירמיה בן אלעזר (עירובין יט‪,‬‬ ‫זוהר עם ביאור הגר״א‪ ,‬אך ביאור הגר״א לשו״ע‬ ‫קלו‪ ,‬ז ‪-‬ט)‪ :‬״לעשה אורים גדילים כי לעולם חסדו‪.‬‬ ‫א)‪ :‬״בא וראה שלא כמדת הקדוש ברוך הוא מדת‬ ‫הוא חשוב להלכה‪ .‬ולכן בכוונת הטלית ותפילין‬ ‫את השמ^ לממשלת ביום כי לעולם חסדו‪.‬‬ ‫בשר ודם מדת בשר ודם מתחייב אדם הריגה‬ ‫יש לאדם לידע שהדברים רומזים על דברים‬ ‫את הירח וכוכבים 'לממשלות בלילה כי לעולם‬ ‫למלכות מטילין לו חכה לתוך פיו כדי שלא יקלל‬ ‫עליונים‪ ,‬למרכבה העליונה‪.‬‬ ‫ח סדו‪ /‬נקט תחילה איורים גדולים כנגד האור‬ ‫את המלך‪ ,‬מדת הקדוש ברוך הוא אדם מתחייב‬ ‫שנברא ביום הראשון‪ ,‬והמשיך ואמר את‬ ‫האדם נברא בשתי ידים‬ ‫הריגה למקום שותק‪ ,‬שנאמר (תהליםסה‪,‬ב) ל^ המיה‬ ‫השמש והירח הם המאורות שנתלו ברביעי‪,‬‬ ‫והנה דרש בר קפרא (כתובותה‪,‬א)‪ :‬״גדולים מעשה‬ ‫תחלה‪ .‬ולא עוד אלא שמשבח‪ ,‬שנאמר תהלה‪ .‬ולא‬ ‫וכן כתב רבינו בחיי בפרשתנו (בראשית א‪ ,‬יד)‪:‬‬ ‫צדיקים יותר ממעשה שמים וארץ‪ ,‬דאילו‬ ‫עוד ’אלא שדומה לו כאילו מקריב קרבן שנאמר‬ ‫״ויתכן לפרש ״יהי מאורות״ שאין המאורות‬ ‫במעשה שמים וארץ כתיב (ישעיהו מח‪ ,‬יג) אף ידי‬ ‫(שם) ול^ ישלם נדר‪ .‬היינו דאמר רבי יהושע בן לוי‬ ‫האלה מכלל הגלגלים‪ ,‬אבל הם מאורות‬ ‫שמים‪ ,‬ואילו במעשה‬ ‫טפחה‬ ‫•נזרה ארץ וימיני‬‫‪1‬‬ ‫‪.T T‬‬ ‫‪ V‬י * * * * ‪T:‬‬ ‫‪T:T‬‬ ‫מאי דכתיב (תהלים פד‪ ,‬ז) עברי בעמק הבכא מעין‬ ‫רוחניים מקבלי האורה מן האור הראשון‪...‬‬ ‫ידיהם של צדיקים כתיב (שמותטו‪ ,‬יז) כזכון לשבחןז‬ ‫ישיתוהו גם!‪:‬רכות יעטה מורה‪ '.‬עברי אלו בני אד ’ם‬ ‫הנה דוד המלך ע״ה כיוון במלת ״אורים״ על‬ ‫פעלת ה' מקדש אד'ני כוננו י די ר‪ .‬ופירש רש״י‪:‬‬ ‫שעוברין על רצונו של הקדוש ברוך הוא‪ ,‬עמק‬ ‫הרוחניים‪ ,‬וז הו שהזכיר אחריו מאורות של‬ ‫״מקדש ‪ -‬׳מעשה ’ י די 'צדיקים הוא״‪ .‬ועיין‬ ‫שמעמיקין להם גיהנם‪ ,‬הבכא שבוכין ומורידין‬ ‫מטה שהם השמש והירח‪ ,‬ואמר (תהלים קלו‪,‬‬ ‫מהרש״א בחגיגה שם (יב‪,‬א) שכתב‪ :‬״דבשתי ידים‬ ‫דמעות כמעיין של שיתין‪ ,‬גם ברכות יעטה מורה‬ ‫ח‪-‬ט) ״את השמש לממשלת ביום וגו' את הירח‬ ‫של הקדוש ברוך הוא נברא האדם מתחלה‪,‬‬ ‫שמצדיקין עליהם את הדין‪ ,‬ואומרים לפניו רבונו‬ ‫וכוכבים״ וגו'״‪.‬‬ ‫כדאמרינן במדרש מדכתיב (תהלים קיט‪ ,‬עג) יךןז‬ ‫של עולם יפה דנת‪ ,‬יפה זכית‪ ,‬יפה חייבת‪ ,‬ויפה‬ ‫עשוני גו'‪ ,‬הידים הם ב' מדותיו שהם הרחמים‬ ‫תקנת גיהנם לרשעים גן עדן לצדיקים״‪ .‬וכאשר‬ ‫עוטה אור כשלמה‬ ‫והדין‪ ,‬כמבואר דבר זה באורך ברפ״ק דכתובות‪,‬‬ ‫מצדיקים הרשעים את הדין‪ ,‬ה' יתברך שהוא בעל‬ ‫ובאמת יש לימוד גדול בבריאת המאורות‪,‬‬ ‫וכיון שסרח בראו שנים בב' ידים שהם הרחמים‬ ‫הרחמים מוציאן מגיהנם ומזכם לחיי העולם הבא‪.‬‬ ‫שכן ה' יתברך ברא ב' כוחות שיאירו‪ ,‬אחד‬ ‫והדין ומיעטו״‪ .‬והנהגה זו נוגעת לכל אחד‪ ,‬דרך‬ ‫בשמים ואחד בארץ‪ ,‬ועיקר האור נצרך בארץ‪,‬‬ ‫משל כאשר הוא חוזר לביתו ואומרים לו שבניו‬ ‫כי לעולם חסדו‬ ‫דרך משל לבית ומרתף‪ ,‬במרתף הרבה יותר‬ ‫התנהגו שלא כראוי‪ ,‬יש לו לילך עמהם ברחמים‪,‬‬ ‫אך אל לו לאדם להמתין עד עת פקודתו‪ ,‬וכמו‬ ‫חשוב שיהיה אור דהריהוא בעומק האדמה‪ .‬כן‬ ‫דאלמלי כן הם יברחו‪ .‬אך פעמים שיש ילד‬ ‫שדרכינו לומר שחסיד זקן אחד אמר שאי‬ ‫בשמים הכל מאיר‪ ,‬אך ה' יתברך מאיר בטובו‬ ‫שמקשה עורפו‪ ,‬ויש להתנהג עמו בדין‪ ,‬אך לפי‬ ‫אפשר להשאיר את הכל לרבונו של עולם‪,‬‬ ‫לארץ ולדרים עליה ברחמים‪ ,‬כיון שבארץ‬ ‫שיקול הרחמים במדותיו של הקדוש ברוך הוא‪.‬‬ ‫פעמים שצריך גם לומר קפיטעל תהלים‪.‬‬ ‫צריך הרבה יותר אורה‪ ,‬וככל שמעמיקים יותר‪,‬‬ ‫ואנחנו סמוכים ובטוחים בה' יתברך שיושיענו‬ ‫כן צריך יותר לאור‪ .‬וכל הבריאה כולה היא‬ ‫בריאת המאורות‬ ‫בקרוב‪ ,‬אך זאת נדרש מאתנו להתפלל ולבקש‬ ‫אורו יתברך‪ ,‬וכמו שנאמר (בראשית א‪ ,‬ג)‪ :‬״ויאמר‬ ‫עוד אמרו בגמרא שם (חגיגה יב‪ ,‬א)‪ :‬״ואור ביום‬ ‫על הגאולה‪ .‬וכאשר ישראל עוזרים אחד לשני‬ ‫אלקים יהי אור ויהי אור״‪ ,‬והאור נברא במאמר‬ ‫ראשון איברי‪ ,‬והכתיב (בראשית א‪ ,‬יז) וימן אתם‬ ‫בלימוד התורה הקדושה ובשאר טובות‪ ,‬ה'‬ ‫בלא שום עשיה‪ ,‬שכן הבריאה הראשונה היתה‬ ‫אלקים ברקיע העימים וכתיב (בראשיתא‪ ,‬יט) ויהי‬ ‫יתברך שהוא בעל הרחמים יעזרנו בלי ספק‬ ‫אור‪ ,‬הוא שנאמר (תהליםקד‪,‬ב)‪ :‬״עטה אור כשלמה‬ ‫ערב ויהי ביקר יום רביעי״‪ .‬מתרצת הגמרא‪:‬‬ ‫במהרה‪ ,‬ונראה את הישועה הגדולה ואור של‬ ‫נוטה שמים כיריעה״‪ .‬כביכול ה' יתברך עטה‬ ‫״כדרבי אלעזר‪ .‬דאמר רבי אלעזר אור שברא‬ ‫משיח יפציע‪ ,‬וכל הרשעים ימחו מן העולם‬ ‫אור כשלמה‪ ,‬והאיר מכבודו יתברך לשמים אור‬ ‫הקדוש ברוך הוא ביום ראשון אדם צופה בו‬ ‫במהרה בימינו אמן‪( .‬שיעור י‪84‬בראשיתתשפד)‬ ‫גדול‪ ,‬ולארץ אור יותר גדול‪.‬‬ ‫מסוף העולם ועד סופו‪ ,‬כיון שנסתכל הקדוש‬ ‫—‬ ‫■כזעעיה■מן הים‬ ‫הוא‪ ,‬שלאותו מקורב היה בן יחיד‪ ,‬ואביו היה מזהירו‬ ‫מסופר על אחד מהמקורבים של הרה״ק הבית ישראל‬ ‫יום יום שיזכור לאחר אריכות ימיו ושנותיו שיש לו‬ ‫מגור זיע״א‪ .‬שפעם אחת נכנס להבית ישראל‪ ,‬וביקש‬ ‫בגד מיוחד מהבית ישראל בשביל אחרי מאה ועשרים‪,‬‬ ‫ממנו בגד שילבישוהו לאחר פטירתו בבגד זה‪ .‬ענה‬ ‫ולא היה בדרך הטבע מציאות שהוא ישכח מהבגד‪ ,‬ואף‬ ‫לו הבית ישראל וכי חושב אתה שיש חשיבות למעלה‬ ‫על פי כן למעשה בשעת הלוויה הוא שכח מהבגד‪ ,‬ויהי‬ ‫לבגד‪ ,‬מורידים את הבגד ומכים היטב‪ .‬אבל הבית‬ ‫לפלא‪( .‬שיעור ט ‪ 32‬בראשית תשפא)‬ ‫ישראל בחמלתו נתן לו בגד לשמירה‪ ,‬אך הדבר הפלאי‬ ‫מוקדש לזכות ורפואת הנער‬ ‫נתרם לע״נ‬ ‫נתרם לזכות‬ ‫חיים שמואל בן ליבא‬ ‫הרה״צ ר' מרדכי זאב‬ ‫זצ״ל‬ ‫יהודה דוב‬‫הרב‬ ‫בן הרב אברהם חיים זצ״ל‬ ‫הנמצא ל״ע בתרדמת מזה כמה חודשים‬ ‫בן מלכה‬ ‫נלב׳׳ע כ״א אלול תשפ״ו ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪.‬‬ ‫משיעורי הגרי״מ זילבר שליט״א |בראשית תשפ״ז‬ ‫)‬ ‫ציוני דדך‬ ‫(‬ ‫נברא העולם״ (שם א‪ ,‬ד)‪.‬‬ ‫שכעת מתחילים הלילות הטובים‪ ,‬שכן בלילות‬ ‫כללות התורה רמוזה בבראשית‬ ‫ובדבריו חזינן עד כמה גדלו ר מיזו ת מילת‬ ‫החורף הארוכים אפשר לזכות לקניין התורה‪.‬‬ ‫הרב בעל הטורים בריש התורה כתב‪ :‬״י ש במדרש‬ ‫בראשית‪ ,‬שהיא כוללת את כל ה מציאות של‬ ‫מוסיף הרב בעל הטורים‪ :‬״בראשית ‪ -‬או תיו ת‬ ‫ב״ר א‪ ,‬י) שלכך פתח בבי״ת ולא באל״ף‪ ,‬לפי‬ ‫הבריאה‪ .‬כדאיתא מהגר״א (ספרא דצניעותא פרק ה)‪:‬‬ ‫בית ראש כלומר בית המקדש רא שון שנאמר‬ ‫שבי״ת הוא לשון ברכה ואל״ף לשון ארירה‪ .‬אמר‬ ‫״והכלל כי כל מה שהיה והוה ויהיה עד עולם הכל‬ ‫(ירמיה יז‪ ,‬יב) כסא כבוד מרום מרא שון מקום‬ ‫הקדוש ברוך הוא אפתח בריאתי בבי״ת‪ ,‬בלשון‬ ‫כלול בתורה מבראשית עד לעיני כל ישראל‪.‬‬ ‫מקד שנו (פסחים נד‪ ,‬א)‪ .‬ד״א או תיו ת א' בתשרי‬ ‫ברכה‪ ,‬ולואי שיוכל להתקיים (ירושלמי חגיגה פ״ב‬ ‫ולא הכללים בלבד אלא אפילו פרטיו של כל מין‬ ‫נברא העולם (תקו״ז עו ב‪ ,‬ועיי ר״ה כז א תוד״ה כמאן)‪.‬‬ ‫ה״א)‪ .‬ד״א על שם שני עולמות שברא‪ ,‬העולם הזה‬ ‫ומין ושל כל אדם בפרט וכל מה שאירע לו מיו ם‬ ‫ד״א או תיו ת ברא שתי שברא שתי תו רו ת (תקו״ז‬ ‫והעולם הבא (ב״ר א‪ ,‬י)‪ .‬ד״א על שם שתי תורות‪,‬‬ ‫הולדו עד סופו וכל גלגוליו וכל פרטיו ופרטי‬ ‫שם)‪ .‬ד״א או תיו ת ירא שבת (תקו״ז בהקדמה) לומר‬ ‫תורה שבכתב ותורה שבעל פה (מדרש מי השילוח)‪.‬‬ ‫פרטיו‪ ...‬וכל זה נכלל כלו בפרשת בראשית‬ ‫לך שבזכות שבת נברא העולם‪ .‬ד״א או תיו ת‬ ‫ללמדך שבזכות התורה (ב״ר א‪ ,‬ד) ולומדיה (תנחומא‬ ‫עד נח כמ״ש כאן בס״ד‪ .‬וכללו נכלל בפרשה‬ ‫ברית אש שבזכות הברית שהיא המילה (ב״ר כא‪,‬‬ ‫נח ג) נברא העולם״‪ .‬וכמו שפירש רש״י‪ :‬״בראשית‬ ‫הראשונה עד ברא אלקים לעשות כנ״ל‪ .‬וכלל‬ ‫ט) ו בזכו ת האש שהיא התורה‪ ,‬ני צו לין מדינה‬ ‫ברא ‪ -‬אין המקרא הזה אומר אלא דרשני‪ ,‬כמו‬ ‫כללי הכללים בפסוק ראשון (הגהה ‪ -‬ובמקום‬ ‫של גיהנם (תנ״י פקודי ה)‪ .‬ד״א או תיו ת בראת‬ ‫שדרשוהו רבו תינו ז״ל בשביל התורה שנקראת‬ ‫אחר כתב עוד שמקור כלל הכללים הוא בתיבת‬ ‫י ש שבראת י״ש עול מו ת לכל צדיק (עוקצין פ״ג‬ ‫(משליח‪,‬כב) ראשית דרכו‪ ,‬ובשביל ישראל שנקראו‬ ‫בראשית ו' או תיו ת ודגש של הבי ‪ .‬ש״ל)״‪ .‬ילפינן‬ ‫מי״ב)‪ .‬ברא שית ברא ‪ -‬בגימטריא בראש השנה‬ ‫(ירמיה ב‪ ,‬ג) ראשית תבואתו״‪ .‬ובכל שנה ושנה יש‬ ‫מינה דכללות הכל הוא בדגש של האות בי‪ .‬והוא‬ ‫נברא העולם‪ .‬ברא שית ‪ -‬בגימטריא בתורה‬ ‫בריאה מחדש‪ ,‬דבראש השנה העולם נידון‪,‬‬ ‫רו מז לנקודה הפנימית‪( .‬שיעור יא‪ 88‬בראשית תשפו)‬ ‫יצר שבשביל התורה שנקראת רא שי ת (ב״ר א‪ ,‬א)‬ ‫והשנה מתחילה בימים טובים‪ ,‬וצדי קי ם אמרו‬ ‫משעבד תאוות ומחשבות ליבו לעבודתו יתברך‪ ,‬וגם הנשמה שבמוחו עם‬ ‫דרכינו לעורר על נוסח הלשם ייחוד שאומרים קודם ההתעטפות‬ ‫שאר חו שיו וכוחותיו י היו משועבדים לעבודתו‪ ,‬וכאשר ישעבד האדם כן‬ ‫בטלית‪" :‬הריני מתעטף גופי בציצית‪ .‬כן י ת ע ט ף נשימתי ר מ״ ח איברי‬ ‫יזכה‪ :‬״ומשפע מצות רנפלין יתמ^יו ?עליי להיות לי חיים ארכים ושפע קדש‬ ‫ושס״ה גידי באור' הציצית ה^לה תרי״ג‪ .‬ו ^ו ט עיאני מתכהה בטלית‬ ‫ומחשבות' קדומות בלי הרהור"חטא ! עיז כלל‪ .‬ו^יל־א יפתנו ולא יתגרה בנו‬ ‫בעולם הז‪-‬־ה‪ .‬כך אזכ־ה לחלוקא דרבנזן‪! .‬לטלית נאה לעולם הבא בגן עדן״‪,‬‬ ‫' ז' ז‬ ‫'י צ ר וזרע‪ ,‬ועיחנר לעבד אתה׳כא‪£‬ירעם'לבבנו״‪.‬‬ ‫י ז‬ ‫ואין מקדימין לזה בקשה ׳יהי רצון׳ וכדומה‪ ,‬אלא הרי ז זה כמי ׳שמספר‬ ‫אמנם יש לאדם'הרבה מפריעים לשעבד 'את תאוות ומחשבות ליבו‬ ‫את המציאות‪ ,‬שכאשר אדם מתעטף בטלית‪ ,‬הרי מתעטפת גם נשמתו‬ ‫לעבודת ה׳‪ ,‬אך יש לידע שדווקא לכן ה׳ יתברך חפץ בעבודתו‪ ,‬שכן מי‬ ‫ורמ״ח איבריו ושס״ה גידיו באור הציצית‪ ,‬וכשם שהוא מתכסה בטלית‬ ‫שאין לו תאוות הרי הוא כמלאך‪ ,‬ומלאכים יש לרבונו של עולם מספיק‪,‬‬ ‫בעולם הזה כך יזכה לחלוקא דרבנן לעולם הבא בגן עדן‪ .‬שכן הוא מדה‬ ‫ורצונו בבריאת העולם הזה‪ ,‬שדווקא מי שיש לו תאוות ישעבד ליבו‬ ‫כנגד מדה‪ ,‬וכאשר אדם מקיים מצוות ציצית הוא פועל בגופו לקיים את‬ ‫ו תאוו תיו אליו לעבודתו‪ ,‬וכמו שנאמר (איוב ד‪ ,‬יח)‪ :‬״הן כעבדיו לא יאמין‬ ‫מה שנאמר בהם (במדבר טו‪ ,‬לט ‪ -‬מ)‪ :‬״והיה לכם לציצת ר אי ת ם איתי וזכרתם‬ ‫ובמלאכיו ישים תהלה״‪ .‬שאין לה׳ יתברך הלל ושבח מהמלאכים אלא‬ ‫את כל מצות ה׳ ועשיתם אונם ולא ת ת רי אחרי לבבכם ואחרי עיניכם‬ ‫דווקא מאלו שנלחמים ביצר‪ .‬ולפיכך מניחים בכל יום תפילין כדי לשעבד‬ ‫אשד אתם זנים אגירזךירזם‪ .‬קיכז^גו' ^ז^רו ועשיתם את כל מצותי והייתם‬ ‫בזה תאוות ומחשבות לבנו לעבודתו יתברך שמו‪ ,‬ועל הראש כנגד המוח‬ ‫קדשים 'לאליקיכם־״'‪ .‬ואם גופו רוצה לקיים את כל ' מ צוו ת ה׳‪ ,‬גם אם לא‬ ‫שהנשמה שבמוח עם שאר החושים והכוחות י היו משועבדים לעבודתו‬ ‫תמיד הוא מצליח‪ ,‬מכל מקום המצוה עוטפת אותו ומלמדת עליו זכות‬ ‫יתברך שמו‪.‬‬ ‫שסוף כל סוף נשמתו שרויה בגוף בשר ודם‪ ,‬ולפיכך ראוי לו לזכות לחיי‬ ‫שכן לולי הנשמה שבמוח אין הגוף יכול לעשות מאומה‪ .‬ואף על פי שאמרו‬ ‫העולם הבא ולגן עדן‪ ,‬דהמצוה ׳ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם׳‪,‬‬ ‫(רש״י במדבר טו‪ ,‬לט)‪ :‬״העין רואה והלב חומד והגוף עושה את העבירות״‪ .‬כל‬ ‫נאמרה לאדם שנמצא בגוף בשר ודם‪ ,‬רק שצריך בכל יום להתחזק‬ ‫זמן שאין את החיות מהנשמה אין הגוף יכול לעשות מאומה‪ .‬וכמו שפגר‬ ‫במצוות ציצית לקיים ׳ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם׳‪ .‬ובזה הוא‬ ‫מת אינו יכול לעשות מאומה‪ ,‬כן האדם לולי הנשמה הרי הוא כפגר מת‪.‬‬ ‫זוכה שהנשמה מתעטפת בתרי״ג מצוות‪.‬‬ ‫ולפיכך עיקר שעבוד הגוף לה׳ יתברך הוא על ידי שעבוד המוח‪ ,‬ובזה‬ ‫וכאשר מגיעים למצות תפילין‪ ,‬האדם מתקדש עוד יותר‪ ,‬כמו שאומרים‬ ‫יהיה הגוף עם שאר חו שיו וכוחותיו משעובדים לעבודתו יתברך‪ .‬וצריך‬ ‫בנוסח התפילה שקודם הנחת תפילין שהובא בטשו״ע (ארח כה‪,‬ה) שמקורו‬ ‫האדם להרגיש בחושיו את מתיקות העבודה‪ .‬וכדי להרגיש בחושיו טעם‬ ‫ברבינו יונה (ברכותח‪,‬א מדפיהרי״ף)‪ :‬״שבתפילין שבראש אדם משעבד לבורא‬ ‫בלימוד התורה לא י עזור לו אוכל גשמי‪ ,‬אלא רק על ידי הנשמה שבמוח‬ ‫יתברך הנשמה שהיא במוח‪ ,‬ובתפילין שבזרוע אדם משעבד גופו‪ ,‬ומפני‬ ‫אפשר להרגיש טעם בלימוד התורה‪ .‬שכן עיקר הנשמה הוא בשביל‬ ‫כך צוו להשים אותם כנגד הלב שהלב היא עיקר התאוות והמחשבות‬ ‫לימוד התורה‪ .‬הבט נא וראה את דברי הרה״ק בעל התניא זי״ע (ליקוטי‬ ‫ובזה יזכור את הבורא וימעיט הנאותיו״‪ .‬והוא דאמרינן בנוסח הלשם‬ ‫אמרים פרק כג)‪ :‬״אך המחשבה וההרהור בדברי תורה שבמוח וכח הדבור‬ ‫יחוד‪ :‬״וצו‪-‬נ‪ 1‬להניח על היד לזכרון זרו ע הנטויה‪ ,‬ושהיא נגד הלב לשעבד‬ ‫בדברי תורה שבפה שהם לבושים הפנימים של נפש האלקית וכ״ש נפש‬ ‫בזה תא™ וכז^^בות לבנו לעב^תו יתברך שמיגועל הר'אדש נגד המיח‪,‬‬ ‫האלקית עצמה המלובשת בהם‪ ,‬כולם מיוחדים ממש ביחוד גמור ברצון‬ ‫לעבודתו‬ ‫משעבדים ־ ‪:‬־ ‪T‬‬ ‫׳יהיר ‪• T : :‬‬ ‫כלם • ‪:‬‬ ‫רכחורזי \ ‪T‬‬ ‫~‬ ‫חושי‬ ‫~‬ ‫שאר‬ ‫עם ‪T :‬‬ ‫שבמחי *‬ ‫שהנחמה ‪* : V‬‬ ‫‪ V‬־‪T T:‬‬ ‫העליון״‪( .‬שיעור י‪ 84‬בראשית תשפד)‬ ‫יתברך שמו״‪ ,‬וגם זה הוא הוראה שהאדם אומר ומורה לעצמו שיהיה‬ ‫‪ft‬‬ ‫‪D‬‬ ‫‪£‬‬ ‫מוסד ‪ p‬היס‬ ‫(‬ ‫יד) את אשר ישנו פה היום ואת אשר איננו פה‪ ,‬ומי‬ ‫שהוא ביישן‪ .‬אחרים אומרים כל אדם המתבייש לא‬ ‫ירא שגת‬ ‫י ' שאין 'לו בושת פנים אינו מזרעם״‪.‬‬ ‫במהרה הוא חוטא‪ ,‬ומי שאין לו בושת פנים בידוע‬ ‫איתא בתיקוני זוהר רמז בתיבת בראשי״ת‪ :‬״ירא‬ ‫ובזה יש לפרש מה דאמרינן בליל הסדר‪ :‬״אילו‬ ‫שלא עמדו אבותיו על הר סיני״‪ .‬וכן יהודה בן תימא‬ ‫בשת״ (שם תיקון נחדף צב‪,‬ב)‪ ,‬ויש להביא הא דדרשו חז״ל‬ ‫קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה דיינו״‪.‬‬ ‫אומר (אבות ה‪ ,‬כ)‪ :‬״עז פנים לגיהנם ובשת פנים לגן‬ ‫(נדריםכ‪,‬א) בכתוב (שמותכ‪ ,‬טז)‪ :‬״בעבור הנהייה יראתו לעל‬ ‫והקושיא ידועה מה המעלה בקרבה להר סיני אם‬ ‫עדן״‪ .‬ומפרש הר״ן שם‪ :‬״שהרי נתן טעם למעמד הר‬ ‫פניכם ‪ -‬זו בושה‪ .‬לבלוני ונחבאו ‪ -‬מלמד ׳שהבושה‬ ‫לא היינו מקבלים את התורה‪ .‬ולפי דרכינו מבואר‬ ‫סיני לבעבור תהיה יראתו על פניכם‪ ,‬וכתיב (דבריםכט‪,‬‬ ‫מביאה לידי יראת חטא‪ .‬מיכן זאמרו סימן יפה באדם‬ ‫‪■ ---------‬‬ ‫ןן‬ ‫‪-‬‬ ‫■ ־‬ ‫״‬ ‫‪1‬‬ ‫■י ■‬ ‫■ ■‬ ‫־‬ ‫משיעורי הגרי״ם זילכר שליט״א | כראשית תשפ״ז‬ ‫נראה הוא להבריות כאלו עושה מעשיו בהשכל״‪ .‬אך‬ ‫אדוני נשיא אלקים אתה בתוכנו‪ ,‬אמרו לו מלך את‬ ‫שפיר‪ ,‬דבקרבה להר סיני זכינו ליראת שמים שהיא‬ ‫האמת היא שהרבונו של עולם הוא שנותן הצלחה‪,‬‬ ‫עלינו‪ ,‬נשיא את עלינו‪ ,‬אלוה את עלינו‪ ,‬אמר להם אל‬ ‫ההקדמה והפתח לחכמה‪ ,‬וכיון שקרבנו לפני הר סיני‬ ‫וההצלחה ניתנת מה' יתברך לישרים‪.‬‬ ‫יחסר העולם מלכו‪ ,‬ואל יחסר העולם אלוהו״‪ .‬ואף‬ ‫וזכינו ליראת שמיים‪' ,‬דיינו' שהרי החכמה בודאי‬ ‫ויעקב אבינו נקרא 'ישראל' ‪ -‬ישר א'ל‪ .‬ונקרא נמי‬ ‫על פי שנאמר לאברהם (בראשית יז‪ ,‬ד)‪ :‬״אני הנה בריתי‬ ‫תגיע מאליה‪.‬‬ ‫ישורון‪ ,‬שמטתו שלימה ואין בשבטיו כושל‪' .‬שבטי‬ ‫אינו והיית לאב והמון גרם״‪ .‬והיה יכול להיות מלך על‬ ‫מעתה יש לפרש כיצד זוכים לבושת פנים‪ ,‬דהנה‬ ‫י‪-‬ה'‪ .‬הוא דאמרינן במלכויות (דברים לג‪ ,‬ה)‪ :‬״ויהי‬ ‫כל אומות העולם‪ ,‬לא לקח הגדולה לעצמו אלא אמר‬ ‫אמרו בגמרא עבודה זרה (כה‪,‬א)‪ :‬״מאי ספר הישר‪ ,‬א”ר‬ ‫בישרון נזלו בהתאסף ראשי לעם יחד שבטי ישראל״‪.‬‬ ‫'אל יחסר העולם מלכו'‪.‬‬ ‫חייא בר אבא א״ר יוחנן זה ספר אברהם יצחק ויעקב‬ ‫ופירש רש״י‪ :‬״ויהי ‪ -‬הקדוש ברוך הוא‪' .‬ביש״ריוך מלך‬ ‫כן ביצחק אבינו לאחר שהלך מפלישתים‪ ,‬הגיעו אליו‬ ‫שנקראו ישרים‪ ,‬דכתיב בהו (במדבר כג‪ ,‬י) המת נפשי‬ ‫‪ -‬תמיד עול מלכותו עליהם״‪ .‬ושכינתו יתברך שרתה‬ ‫אבימלך ופיכול שר צבאו (בראשיתכו‪,‬כח ‪ -‬כט)‪ :‬״ויאמרו‬ ‫מות ישרים ותהי אחריתי כמהו״‪ .‬וספר בראשית‬ ‫על ישראל בזכותו של משה רבינו‪ ,‬ובזה מבואר מה‬ ‫ראו ראינו כי הייה ה' עמר ונאמר הנהי נא אלה בינותינו‬ ‫נקרא 'ספר הישר' משום שהיה לאברהם יצחק ויעקב‬ ‫שהזכיר הרמב״ן שם‪ :‬״אבל יש במקצת האגדות‬ ‫בינינו ו בינו ונכרתה ברית עט{‪ .‬אם תעשה עימנו‬ ‫יראת שמים‪ .‬באברהם אבינו מצינו שבקשו מלכי‬ ‫שמפרשין אותו על משה‪ ,‬אומרים משה מלך‪ ,‬שנאמר‬ ‫רעה כא’(‪2‬יר לא ׳נגענוו' וכאשר עשינו ענמיר רק טוב‬ ‫אומות העולם להמליכו‪ ,‬כדאיתא במדרש (בראשית‬ ‫ויהי בישורון מלך בהתאסף וגו'‪ ...‬יספר הכתוב גם‬ ‫תשלחו בשלום איהנה עתה׳ ברוך ה'״‪ .‬ויש לדייק בזה‪,‬‬ ‫רבה מב‪ ,‬ה)‪ :‬״עמק שוה‪ ,‬רבי ברכיה ורבי חלבו בשם‬ ‫בכבוד השליח שהיה גדול וראוי להאמין בו״‪ .‬ונמצא‬ ‫דאומות העולם כאשר הם רואים אדם שמצליח‪ ,‬הם‬ ‫רבי שמואל בר נחמן ששם השוו כל עובדי כוכבים‬ ‫דגם משה רבינו במעלת ספרן של ישרים שבדרכם‬ ‫חושבים שהצלחתו נובעת מחכמתו‪ ,‬על דרך שפירש‬ ‫וקיצצו ארזים ועשו לו בימה גדולה והושיבו אותו‬ ‫זוכים לבושת פנים‪( .‬שיעור יא‪ 88‬בראשיתתשפו)‬ ‫המצודות (דודמלכיםב יח‪ ,‬ז)‪ :‬״ישכיל ‪ -‬יצליח כי המצליח‬ ‫למעלה ממנה והיו מקלסין לפניו ואומרים שמענו‬ ‫דבד כעיתו‬ ‫כך‪ .‬ואמנם בסגוליות המצוות נאמרו טעמים רבים‪ ,‬אך סיבת קיום המצוות היא‬ ‫כתב הרמ״א (או״ח תרסט‪ ,‬א)‪ :‬״וקורין יום טוב האחרון שמחת תורה‪ ,‬לפי ששמחין‬ ‫משום ש״קדשנו במצוותיו וציונו״‪.‬‬ ‫ועושין בו סעודת משתה לגמרה של תורה״‪ .‬וכן כתב הלבוש‪ ,‬והוסיף‪ :‬״ובשניה‬ ‫אם כן גם הטעם שנהגו ישראל להתחיל את התורה מיד ביום סיום התורה ודאי הוא‬ ‫קורין מיד בראשית עד סוף ויכלו‪ ,‬ונוהגין כן כדי שלא יהא פתחון פה לשטן לקטרג‬ ‫בגלל שכך תיקנו לנו חז״ל‪ ,‬רק שהסמיכו דבריהם על טעם קטרוג השטן‪ ,‬אך מסתמא‬ ‫ולומר רבונו של עולם כבר סיימו אותה ואינם רוצים לקרות עוד״‪ .‬וכן נהגו כל‬ ‫ישנם טעמים רבים אחרים שנעלמו מעמנו‪ .‬ובאמת עיקר התחלת התורה היה צריך‬ ‫ישראל מיד כשמסיימים את התורה‪ ,‬מתחילים אותה מבראשית‪ .‬ועיין שם בלבוש‬ ‫להיות ביום חג השבועות יום מתן תורתנו‪ ,‬אלא שאמר רבי חנינא בן דוסא (אבותג‪,‬ט)‪:‬‬ ‫שכתב‪ :‬״ומה שמסיימין ומתחילין התורה ביום אחרון דסוכות ולא בראש השנה‬ ‫״כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת‪ ,‬וכל שחכמתו קודמת ליראת‬ ‫שהוא יום ראשון מן השנה‪ ,‬הוא גם כן להטעות את השטן שלא ידע מתי יהיה‬ ‫חטאו אין חכמתו מתקיימת״‪ .‬והזמן המתאים ביותר לקנין יראת חטא הוא בימים‬ ‫ראש השנה שהוא יום הדין ולא יקטרג על ישראל‪ ,‬כמו שנתבאר למעלה סימן‬ ‫אלו שאחר הימים הנוראים בתחילת השנה‪ ,‬ורמז לדבר‪ ,‬מה שאמרו בתיקונים (תיקוני‬ ‫תקפ״א סעיף א'‪ ,‬וכיון שנדחה הסיום וההתחלה מיום ראש השנה דחוהו עד כלות‬ ‫זוהר תיקוןכגדףסט‪,‬א)‪ :‬״בראשית ירא שבת״‪ .‬וכן בראשי״ת הוא‪ :‬״ירא בשת״ (שם תיקון נח‬ ‫כל הימים טובים‪ ,‬כדי שלא יצטרכו להפסיק בפרשיות של היום טוב״‪.‬‬ ‫דף צב‪,‬ב)‪ .‬ואין היראה משבת קודש בעצמה‪ ,‬אלא ממי שציוה על השבת‪ ,‬כמו שאמרו‬ ‫נמצא דבאמת היה ראוי לסיים ולהתחיל את התורה בראש השנה‪ ,‬אך כדי לערבב‬ ‫בגמרא (יבמות ו‪ ,‬א ‪ -‬ב)‪ :‬״שמירה האמורה בשבת לא משבת אתה מתיירא אלא ממי‬ ‫את השטן המתינו עם סיום התורה עד שמחת תורה‪ ,‬והוא כדי לבקש מלפניו‬ ‫שהזהיר על השבת״‪ .‬ואיך ירא האדם מהשבת בעצמה והרי נאמר בדברי קבלה‬ ‫יתברך‪ :‬״הס קטיגור וקח סניגור מקומו״‪ .‬ובאמת היה נראה‪ ,‬דאלמלי טענת השטן‬ ‫(ישעיהו נח‪ ,‬יג)‪ :‬״וקראת לשבת עינג״‪ .‬שמחוייב האדם להתענג בברבורים ושליו ודגים‪.‬‬ ‫לא היו ישראל נוהגים להתחיל מבראשית ביום סיום התורה‪ ,‬דהרי תקנת הקריאה‬ ‫אך כאשר האדם זוכר את מי שציוה על השבת‪ ,‬הרי הוא מבין שעיקר התענוג‬ ‫היתה כדי לערבב את השטן שלא יקטרג על ישראל‪ .‬אך באמת אינו כן‪ ,‬דכל מנהג‬ ‫הוא (תהלים לז‪ ,‬ד)‪ :‬״והתענג על ה'״‪ .‬ולפיכך קודם שמענג את השבת בדברי העולם‬ ‫בישראל יסודתו בהררי קודש‪ ,‬מעין שמצינו בגמרא יומא (סז‪ ,‬ב)‪ :‬״ואת חקתי‬ ‫הזה עושה קידוש‪ ,‬שבו "מתעלה האדם וגם המאכלים מתעלים להיות תענוג רוחני‬ ‫תשמרו ‪ -‬דברים שהשטן ואומות העולם משיבים עליהן‪ ,‬ואלו הן אכילת חזיר‪,‬‬ ‫״להתענג על ה'״‪ .‬והוא רמוז בריש התורה בשבת הראשונה בשנה שלאחר הימים‬ ‫ולבישת שעטנז‪ ,‬וחליצת יבמה‪ ,‬וטהרת מצורע‪ ,‬ושעיר המשתלח‪ .‬ושמא תאמר‬ ‫טובים‪ ,‬שכן עד שבת בראשית האדם נמצא בימים הנוראים‪ ,‬וביום טוב סוכות‬ ‫מעשה תוהו הם ‪ -‬תלמוד לומר אני ה' ‪ -‬אני ה' חקקתיו‪ ,‬ואין לך רשות להרהר‬ ‫זמן שמחתנו‪ .‬ומיד כשיוצאים מן הימים הנוראים‪ ,‬נכנסים לשבת קודש פרשת‬ ‫בהן״‪ .‬דאפילו במצוה שנאמר בה בפירוש הטעם‪ ,‬כציצית שנאמר בה (במדבר טו‪,‬‬ ‫בראשי״ת המורה לאדם להיות ירא שבת‪ ,‬לומר לאדם 'לא משבת אתה מתיירא‬ ‫מ)‪ :‬״למען וז כ רי ועשיתם את כל מצווני והייתם קדשים לאלקיכם״‪ .‬מכל מקום‬ ‫אלא ממי שהזהיר על השבת'‪( .‬שיעור יא‪ 88‬בראשיתתשפו)‬ ‫מחוייב האדם להטיל ציצית בב״גד ארבע כנפות רק בגלל שהשי״ת ציווה אותו על‬ ‫יכד הילולא ־ פכוצולות יס‬ ‫ד' מרחשוון תש״ד | הרה״ק ר' קלונימוס קלמן ב״ר אלימלך שפירא הי״ד זי״ע מפיאסצנא‬ ‫יתברך בקשר של קיימא‪ ,‬וכולי האי ואולי‪ .‬ומה אקבל‬ ‫בן אדם בן אדם‪ ,‬הימים שלך כבר עברו‪ ,‬ורק כשימי‬ ‫שמעתי ממו״ר בעל הנתיבות שלום זיע״א‪ ,‬שהיה‬ ‫עלי‪ ,‬ללמוד יותר‪ .‬כמדומני שמה שאפשר לי שלא‬ ‫הגויעה מתחלת בך‪ ,‬נזכרת לשוב‪ .‬והאם עתה כבר‬ ‫דרכו להוציא בפולין כתבי התעוררות מעת לעת‪,‬‬ ‫ללכת בטל אינני הולך בטל‪ .‬להתרחק מן התאווה אם‬ ‫בטוח אני בעצמי‪ .‬וכמה תקופות בחיי עברו כמו כן‬ ‫שכותרתם היה היום קצר קצר קצר‪ ,‬והמלאכה‬ ‫‪I‬‬ ‫אין יצרי מרמה אותי‪ ,‬ב״ה אינני משועבד כ״כ לתאוה‬ ‫בתקוה ובהבטחה ומה הי' סופם‪ ,‬כשלג ביום קציר‬ ‫מרובה מרובה מרובה‪ ,‬והפועלים עצלים עצלים‬ ‫גופנית ח״ו‪ .‬ומה חסר לי‪ .‬פשוט להיות יהודי‪ ,‬חסר‬ ‫נמסו ואפסו‪ .‬גם קודם הבר מצוה‪ ,‬קודם החתונה‬ ‫עצלים‪ ,‬שכל פולין רעשה מהם‪ .‬ומו״ר אמר שבהיותו‬ ‫לי‪ .‬דומה אני בעיני כצורת אדם מצוירת‪ ,‬שהכל בה‪,‬‬ ‫וכו'‪ ,‬הרגשתי מין יראה והתחזקות כזו‪ .‬ואמרתי אז‪,‬‬ ‫בבראנאוויטש הגיע קונטרס כזה‪ ,‬והכל דיברו הימנו‪,‬‬ ‫הגוונים הצורה וכו'‪ ,‬רק אחת חסירה‪ ,‬הנשמה חסרה‪.‬‬ ‫כבר מוכרח אני מעתה להיות עבד נאמן לה'‪ ,‬בלתי‬ ‫שכן היה גאון מופלא‪ ,‬וקדוש עליון‪ .‬ובעת הגיעו למ'‬ ‫רבש״ע צופה ומביט כל נעלם‪ ,‬לפניך אתודה ומלפניך‬ ‫לו לבדו‪ ,‬ומי יודע אם גם עתה כשיאריך ה' את שנותי‬ ‫הוציא קונטרס שבו כתב (מובא בצו וזירוז פרק יט)‪:‬‬ ‫אתחנן‪ ,‬מושלך ומרוחק אני ממך ומכל היכליך הרחק‬ ‫ואתרגל בשנות הארבעים‪ ,‬כמו אז גם עתה היראה‪,‬‬ ‫נכנסתי כבר בשנת הארבעים לימי חיי‪ .‬ובעוד‬ ‫״ב״ה ‪J‬‬ ‫§‬ ‫מאד‪ ,‬פשוט רוצה אני מעתה להתמיד‪ ,‬ולהיות מעתה‬ ‫יהודי‪ .‬רבש״ע הושיעני שלא אבלה את שארית שנותי‬ ‫בין חמרי אתני וכלבי‪ ,‬קרב אותי אליך והכניסני היכל‬ ‫יחד עם התקוה‪ ,‬תכלינה ותאפסינה ח״ו‪ ,‬אין זכרה‬ ‫לראשונים וגם וכו'‪ .‬אבל אל נא אתיאש‪ ,‬עתה בעוד‬ ‫לבי מזדעזע מן שנת הארבעים אשר לנגדי‪ ,‬ומן‬ ‫איזה חדשים אהי' אי״ה בן ארבעים שלמים‪ ,‬זאת‬ ‫אומרת‪ .‬שכבר יתחילי הימי ירידה שלי וכבר אתחיל‬ ‫להזדקן‪ .‬לבי ירא ויפחד‪ .‬לא מן הליכות שנותי כ״כ‬ ‫לפנים מהיכל‪ ,‬קשור אותי אליך לעולם ועד מתוך‬ ‫ראשית הזקנה הקרובה אלי אברי דא לדא נקשין‪,‬‬ ‫אני מפרכס‪ .‬כי לכך נוצרתי‪ .‬רק מן דלות שנותי‪.‬‬ ‫הרחבה״‪.‬‬ ‫אנסה להתאזר בכל כחי לקבל עלי‪ ,‬ולהתקשר בו‬ ‫שעברו ועוברות בדלות ורקות‪ ,‬בשפלות וקטנות‪ .‬הוי‬ ‫יוצא לאור על ידי מכון נים דרך‬ ‫להזמנת כל ספרי הרב זילבר‬ ‫לפרטים והנצחות ‪0556712159‬‬ ‫אפשר לקבלו כל שבוע דרך המייל ‪bd025401167@gmail.com‬‬ ‫‪073-3022267‬‬ ‫‪-J *J‬‬ ‫משיעורי הגרי״מ זילבר שליט״א |בראשית תשפ״ז‬ ‫פרשת בראשית תשפ"ז והימיס שסביבותי׳ה‬ ‫‪ya m‬‬ ‫‪pop‬‬ ‫עיונים וביאורים כמהות ימי השבוע‬ ‫גיליון זה הודפס לפני יוס טוב‬ ‫מאתהדה״גד דאוק מלך שוואדץ שליט״ א‬ ‫מהכד סדרת הספדים נינתראוק‪ ,‬עמקי דאוק‪ ,‬מנחת ראו ‪ p‬ומעיינת דאו ‪p‬‬ ‫שיטות חלוקות אס נופליס על פניהס בסוף תשרי‬ ‫ל"ה אות ב’ שכתב דאף שמלשון מרן מוכח‬ ‫אחרי סוכות הם ימים שאין נופלים בהם על‬ ‫עיין בשו"ע או״ח סימן קל"א ס"ו וס״ז דאיתא‬ ‫דאחר הסוכות נופלין על פניהם נהגו אף בארץ‬ ‫פניהם‪.‬‬ ‫וז"ל נהגו שלא ליפול על פניהם בט״ו באב ולא‬ ‫ישראל אתריה דמרן ז"ל שלא ליפול ממוצאי‬ ‫בט״ו בשבט ולא בר״ח וכו’ ולא בחנוכה וכו’‬ ‫עיין במג"א בסימן תרס"ט דאיתא וז"ל יש‬ ‫יום הכפורים עד סוף חודש תשרי יעו"ש‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫בפורים אין נופלים על פניהם (בל"ג בעומר אין‬ ‫מקומות שאין נופלין עד חשון‪ .‬עכ"ל‪ .‬ועיין‬ ‫נופלין‪ ,‬בעי"כ אין נופלין‪ ,‬וכן בערב ר"ה אפי’‬ ‫ועיין בשערי תשובה להגאונים סימן רמ"ג‬ ‫בפרי חדש בסימן קל"א ס"ז דאיתא וז"ל ולא‬ ‫שחרית) ומנהג פשוט שלא ליפול על פניהם‬ ‫דאיתא וז"ל ימי ניסן וימי תשרי אין נופלין על‬ ‫בין יו"כ לסוכות‪ ,‬לאו דוקא אלא היינו כל חודש‬ ‫בכל חדש ניסן‪ ,‬ולא בט ’ באב‪ ,‬ולא בין יו"כ‬ ‫פניהם וכך הוא המנהג בשתי ישיבות וכן בבית‬ ‫תשרי‪ .‬עכ"ל‪ .‬ועיי"ש בשערי תשובה ס"ק י"ט‬ ‫אחר‬ ‫סיון עד‬ ‫ר"ח‬ ‫מתחלת‬ ‫(ולא‬ ‫לסוכות‪,‬‬ ‫חתן אין נופלין על פניהם‪ .‬עכ"ל‪ .‬ועיין בספר‬ ‫דאיתא וז"ל ועיין בשכנה׳׳ג שאצלם נוהגין שלא‬ ‫שבועות)‪ .‬עכ"ל‪ .‬הרי דבין בדברי השו״ע ובין‬ ‫זה השלחן עמ’ ע"א שהביא עוד מקורות קדומות‬ ‫לומר עד ר"ח חשון וכו’ ובמדינות אלו אין‬ ‫בדברי הרמ״א לא הוזכרו "השבעה ימים אחרי‬ ‫שסוברים שאין אומרים תחנון בסוף תשרי‪ ,‬דעיין‬ ‫המנהג כן ומי שנוהג כן שלא לומר כל החודש‬ ‫סוכות" בין הימים שאין נופלים בהם על פניהם‪,‬‬ ‫בראבי׳׳ה בהל’ אבל דף תקס"ד דאיתא "מערב‬ ‫אין מוחין בידו‪ .‬עכ"ל‪ .‬ועיין בשו"ת חתם סופר‬ ‫ולהיפך משמע בשו"ע שרק אין אומרים תחנון‬ ‫יום הכיפורים עד ראש חודש מרחשון מצדיקים‬ ‫חלק חו"מ תשובה ע"ז דאיתא וז"ל יש נוהגים‬ ‫"בין יום כפור לסוכות"‪ ,‬אבל אחרי סוכות שפיר‬ ‫דרך הליכה"‪ ,‬וכן עיין בהגהות אשרי פרק אלו‬ ‫שלא ליתן שבועה וחרם כל חודש תשרי‪ ,‬וכן‬ ‫אומרים תחנון‪( .‬אולם לפי הרמ"א עכ"פ י"ל‬ ‫מגלחין דאיתא "מערב יום הכיפורים עד ראש‬ ‫נוהגים פה‪ ,‬והוה סד"א דהטעם משום יו"ט‪,‬‬ ‫דאין אומרים תחנון יום אחד אחרי סוכות‪ ,‬דזה‬ ‫חודש מרחשון מצדיקים דרך הליכה"‪ ,‬וידוע‬ ‫שרוב חודש תשרי הוא כמו יו"ט‪ ,‬ובאשכנז אין‬ ‫נכלל בהא דאיתא ברמ"א בסוף סימן תכ"ט‬ ‫שבזמן הראשונים ביום שלא אמרו בו תחנון‬ ‫אומרים בו תחנה מיו"כ עד סוף החודש וכו’ ‪.‬‬ ‫וז׳׳ל נוהגין להרבות קצת באכילה ושתיה ביום‬ ‫היו אומרים צידוק הדין בדרך הליכתם מהקברות‪,‬‬ ‫עכ"ל‪ .‬ועיין בערוך השולחן סימן קל"א אות י"ב‬ ‫אחר החג והוא אסרו חג‪ .‬עכ"ל‪).‬‬ ‫ועיין במחזור ויטרי דף ע"ג דאיתא "מצאתי‬ ‫דאיתא וז"ל יש נוהגים שלא ליפול מן אחר‬ ‫אין אומרים וכו’ ואין נופלים על פניהם וכו’‬ ‫סוכות עד אחר ראש חודש מרחשון וכו ’ ואינו‬ ‫[עיין בארחות רבינו ח"א עמ’ ס"ח דאיתא‬ ‫וימי תשרי מכיפור עד סוף החודש"‪ ,‬ועיין‬ ‫עיקר‪ .‬עכ"ל‪ .‬ועיי"ש בסימן תרס"ט אות ג’‬ ‫וז׳׳ל מרן החזו"א זצוק"ל אמר תחנון בפסח שני‬ ‫ברשב"ץ ח"ב ענין רמ"ח דאיתא "אין מתחננים‬ ‫דאיתא וז"ל יש שאין נופלין על פניהם עד אחר‬ ‫וכן בששה ימים שאחר שבועות וכן לאחר אסרו‬ ‫ונופלים על פניהם בכל חודש ניסן ולא בתשרי‬ ‫ראש חודש מרחשון‪ .‬עכ"ל‪ .‬ועיין בכף החיים‬ ‫חג בסוכות‪ ,‬וכן ראיתי שמו"ר זצוק"ל נוהג כן‬ ‫ממחרת יום הכיפורים עד סוף החודש"‪ ,‬ועיין‬ ‫בסימן קל"א ס"ק צ"ח דאיתא וז"ל וכן אחר‬ ‫וכן ראיתי את מו"ר כשהתפלל ביחידות בביתו‬ ‫דאיתא‬ ‫סוכה‬ ‫הל’‬ ‫בסוף‬ ‫מהרי"ל‬ ‫בהגהת‬ ‫הסוכות אין נופלין עד ב’ חשוון וכו’ וכן כתב‬ ‫בחודש תשרי לאחר אסרו חג ונפל תחנון‪ .‬עכ"ל‪].‬‬ ‫דבפרנקפורט א"א תחנון מאסרו חג עד אחר‬ ‫הפרי חדש אות ו’ דאין נופלין אלא לאחר כל‬ ‫אולם יש הרבה שיטות שחולקים בזה על‬ ‫ר"ח חשון‪.‬‬ ‫חודש תשרי וכו ’‪ ,‬ועיין חיים שאל חלק ב ’ סימן‬ ‫השו"ע והרמ"א וסוברים דהימים בחודש תשרי‬ ‫סמך מקרא דאין נופליס על פניהס בסוף תשרי‬ ‫ולחשוד אותם ומברכתו של אותו רשע ניכר‬ ‫צ"ל דבתשרי רק נופלים על פניהם בעשרת‬ ‫עיין בספר חסד לאברהם מעין ב’ נהר מ"ה‬ ‫מה הי ’ בלבו לקלל ההיפך מהברכה ועפ"ז יש‬ ‫ימי תשובה‪ ,‬ולא בסוף החודש‪.‬‬ ‫דאיתא וז"ל דע כי מספר ימי השנה שהם ימי‬ ‫לומר שבלק רצה שקל"ב ימים ימי רחמים ורצון‬ ‫עציבו ר"ל ימי נפילת אפים וכו ’ הם רכ"ב ימים‬ ‫יקלל להשליט בהם חלילה מדת הדין ורכ"ב‬ ‫ועי’ בספר תורת משה לחת"ס על במדבר‬ ‫וכו ’ על הסדר הזה‪ ,‬ה' ימים בתשרי‪ ,‬וכ"ד בחשון‬ ‫ימים יניחם כמות שהם אבל הקב"ה היפך‬ ‫פכ"ג פי"א דאיתא וז"ל "לקב איובי לקחתיך‬ ‫הרי כ"ט‪ ,‬וכ ’ בכסלו הרי מ"ט‪ ,‬כ"ג בטבת הרי‬ ‫הקללה לברכה והי’ מברך הרכ"ב ימים שיהי’‬ ‫והנה ברכת ברך"‪ ,‬שמעתי בשם גאון קדוש‬ ‫ע"ב‪ ,‬וכ"ג בשבט הרי צ"ה‪ ,‬כ"ב לאדר הרי קי"ז‪,‬‬ ‫ימי רחמים ורצון וקל"ב ימים ימי רצון הניח‬ ‫אחד מדבר ע"פ מה דאיתא בחסד לאברהם כי‬ ‫ניסן אין שולטנותו במטטרו׳׳ן‪ ,‬אייר כ"ג הרי‬ ‫כמו שהם וזה לק"ב בגמטריא קל"ב לקחתיך‬ ‫בשנה פשוטה יש שנ"ד ימים רכ"ב ימים אומרים‬ ‫ק"מ‪ ,‬סיון י"א הרי קנ"א‪ ,‬תמוז כ"ד הרי קע"ה‪,‬‬ ‫ועתה ברכת בר"ך הרכ"ב ימים וק"ל (בשם‬ ‫בהם תחנון והמה ימי הדין וקל"ב ימים אין‬ ‫אב כ"ג הרי קצ"ח‪ ,‬אלול כ"ד הרי רכ"ב‪ ,‬נמצא‬ ‫הגאון רבי עקיבא איגר זצ"ל)‪ .‬עכ"ל‪ .‬ולפ"ז‬ ‫אומרים בהם תחנון והם ימי רחמים ורצון יעוין‬ ‫באלו הימים רכ"ב וכו’‪ ,‬ונשארו קל"ב ימים‬ ‫נמצא שיש סמך מקרא דאין נופלים על פניהם‬ ‫שם ע"פ הסוד והנה אמחז"ל (סנהדרין) כל‬ ‫שהם אסורים בנפילת אפים וכו’ ‪ .‬עכ"ל‪ .‬הרי‬ ‫בסוף תשרי‪.‬‬ ‫בישא שיכולין לכוין בבלעם ובלק יכולין לחשוב‬ ‫מבואר דכדי לומר דאומרים תחנון ב"רכב" ימים‬ ‫^ טעמיס שאין נופליס על פניהס בסוף תשרי ^‬ ‫עכ"ל‪ .‬ועיין בערוך השלחן ביו"ד שם אות מ"ד‬ ‫ופנית והלכת לאהלך דיו לקרא מאי ופנית‬ ‫הנה ראינו שיש הרבה שיטות שחולקים על‬ ‫דאיתא וז"ל ויכולים לשמוח כמה ימים כדמוכח‬ ‫בבקר וכי בבקר הולכים ולא בכל זמנא אלא‬ ‫השו"ע והרמ"א וסוברים דהימים בחודש תשרי‬ ‫מהך דמו"ק‪ ,‬עיי"ש‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫בבקר ההוא דכתיב בקר לא עבות בקר דשמחה‬ ‫אחרי סוכות הם ימים שאין נופלים בהם על‬ ‫[עיין בקובץ גליונות תשע"ט דאיתא וז"ל הג"ר‬ ‫בקר דאקדים אברהם ומאי איהי שמחת בית‬ ‫פניהם‪ .‬ויל"ע למה סבירא להו לכל הני שיטות‬ ‫ישעי’ חשין הביא בשם הג"ר איסר זלמן מלצר‬ ‫השואבה והדבר גדול ונכון מלמד שצריך שמחה‬ ‫דאין נופלים על פניהם בהני ימים‪ .‬וראיתי בזה‬ ‫וכו’ העיד שבליטא בעת סיום הש"ס לא אמרו‬ ‫בחזרה יותר מהליכה ואמר רבי סימון סימן לדבר‬ ‫כמה ביאורים‪:‬‬ ‫שבעה ימים תחנון ועשו סעודות‪ ,‬וכן הביאו‬ ‫אל יתהלל חוגר כמפתח‪ ,‬וששאלתם בסיון שהוא‬ ‫(אי) עיין בשערי תשובה באו"ח סי’ קל"א‬ ‫עדות בשם מרן בעל האבי עזרי שעשו סעודות‬ ‫זמן מתן תורה למה אין נוהגין כן שאינו מנהג‬ ‫ס"ק י"ט דאיתא וז"ל ועיין בשכנה׳׳ג שאצלם‬ ‫ז’ ימים וכן הביא בשם ספר אבני שיש מקאוונא‬ ‫כימי ניסן וימי תשרי דאיכא מרבוותא דאמרי‬ ‫נוהגין שלא לומר עד ר"ח חשון שהחודש מרובה‬ ‫שכך היה המנהג‪ .‬עכ"ל‪ .‬ועיין בספר משנת‬ ‫דמצות סגיין בניסן ובתשרי יותר מסיון ונכון‬ ‫במועדות‪ .‬עכ"ל‪ .‬ועיין במס ’ ר"ה דף יא ע"א‬ ‫המועדים (למו"ר הגר"א גרבוז שליט"א) דאיתא‬ ‫הוא אבל חזינן דניסן ותשרי מנהג פשוט מימי‬ ‫דאיתא "בירח האיתנים" דתקיפי במצות‪.‬‬ ‫וז"ל הוה עובדא במו"ח שליט"א שהוא בכור‬ ‫קדמוני עולם מזמן רבינו הקדוש ואילך דכיון‬ ‫(ב') עיין בספר סדר היום (סדר שמיני עצרת)‬ ‫כשהיה צעיר לימים עשה סיום מסכת בערב‬ ‫שנכנסו ימי ניסן ותשרי אין דנין והדין מסתלק‬ ‫דאיתא וז"ל הימים שאחר החג עד ראש חדש‬ ‫פסח (כדין בכורים הצריכים להתענות בער"פ‬ ‫שלא י שו איש את אחיו ואת רעהו וגו ’ והטעם‬ ‫חשון נהגו שלא ליפול בהן על פניהם ואין‬ ‫דמותרים לאכול מסעודת מצוה של סיום מסכת‬ ‫ידוע חוץ אותם הדברים שאינם יכולים ב"ד‬ ‫אומרין שלש עשרה מדות ולא וידוי‪ ,‬והטעם‪,‬‬ ‫כמבואר בשו"ע ר"ס ת"ע ובמשנ׳׳ב סק"י) ושוב‬ ‫להסתלק מהם והם לצורך גדול ובסיון שהוא‬ ‫משום שזה החדש הוא זמן רוב שמחתינו ונבחר‬ ‫בהמשך היום סיים עוד מסכתא לאכול עי"ז‬ ‫זמן מתן תורה אשכחן כיון שניתנה תורה מיד‬ ‫בו יום סליחתינו וי ש בו ארבעה מועדים ראש‬ ‫שוב‪ ,‬וכשספרו זה למרן החזו"א זצ"ל אמר‬ ‫למחרת כתיב ואלה המשפטים וגו’ סידר כל‬ ‫השנה יום הכפורים סוכות ושמיני עצרת‪ ,‬והוא‬ ‫עפ"ד החוות יאיר דמותרים הבכורים לאכול‬ ‫הדינין‪ ,‬ור ’ חנוניא החסיד איש ירושלם ז"ל‬ ‫חדש השביעי‪ ,‬והשביעי לעולם משובח‪ ,‬ונשלם‬ ‫בער"פ כל היום מחמת שמחת הסיום שעשו‬ ‫חסיד אשר קבלנו מרוב הקבלות הערוכות לו‬ ‫בו עבודת בית המקדש בימי שלמה המלך ע"ה‪,‬‬ ‫בבוקר כמו שמצינו אצל שלמה המלך ובזה‬ ‫מימי התנאין ז"ל מצינו בו טעם והיה אומר‬ ‫והוא נקרא ירח האתנים ותחלתו יסורין וסופו‬ ‫אשה"ט הא דכשחל ער"פ בשבת כתב בשו"ע‬ ‫סיון סמוך לתמוז תמוז שכנו הוא אוי לרשע‬ ‫שלוה‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫ס’ ת"ע ס"ב די"א שהבכורות מתענין ביום‬ ‫וטוב לשכנו תנן ודיי‪ .‬עכ"ל‪ .‬הרי מבואר דאין‬ ‫(ג') עיין בכף החיים בסימן קל"א ס"ק צ"ח‬ ‫חמישי וכ"כ הרמ"א שם‪ ,‬ומעתה אף מי שעושה‬ ‫אומרים תחנון בימי תשרי משום שהעולי רגלים‬ ‫דאיתא וז"ל וכן אחר הסוכות אין נופלין עד ב’‬ ‫סיום מסכת ביום חמישי יכול לאכול גם ביום‬ ‫היו בקול רנה ותודה בחזרה יותר מהליכה‪.‬‬ ‫חשוון והטעם דומיא דניסן מה ניסן הואיל ויצא‬ ‫שי שי כדין סעודת מצוה‪ .‬עכ"ל‪].‬‬ ‫אולם דברי רב האי גאון צ"ב לכאורה‪ ,‬דלמה‬ ‫רובו בקדושה אין אומרים בו תחנון ואין נופלים‬ ‫והנה לפ"ז י"ל דאחרי שכלל ישראל מסיימים‬ ‫אין אומרים תחנון רק בסוף תשרי‪ ,‬הרי עיין‬ ‫על פניהם אף בתשרי כן לפי שיצא רובו‬ ‫השמחה‬ ‫ממשיכים‬ ‫תורה‬ ‫בשמחת‬ ‫התורה‬ ‫במס ’ תענית דף י ע"א דאיתא בשלשה במרחשון‬ ‫בקדושה ב ’ ימים של ראש השנה ויו ם הכפורים‬ ‫לשבעה ימים ולכן אין אומרים תחנון‪.‬‬ ‫שואלין את הגשמים רבן גמליאל אומר בשבעה‬ ‫וד ’ ימים בן כפור לסוכות וט ’ ימי החג הרי ט"ז‬ ‫אולם לפ"ז צ"ב למה אין אומרים תחנון בכ"ט‬ ‫בו חמשה עשר יום אחר החג כדי שיגיע אחרון‬ ‫ואף לבני ארץ ישראל שעושין ח’ ימים כיון‬ ‫תשרי בארץ ישראל‪ .‬וצ"ע‪.‬‬ ‫שבישראל לנהר פרת‪ ,‬הרי מבואר דלא גמרו‬ ‫דמחצה חשוב כרובו‪ .‬עכ"ל‪( .‬עיין לקמן‪).‬‬ ‫(ו') ע"ע בספר משנת המועדים דאיתא וז"ל‬ ‫לחזור עד ז ’ חשון‪[ .‬ועיין בש"ך בחו"מ סימן‬ ‫(ד') עיין בשערי תשובה להגאונים בסי’ של"ו‬ ‫הגה"ק האשל אברהם מבוטשטש (עזר מקודש‬ ‫מ"ג ס"ק מ"ז דאיתא וז"ל מפ"ק דתענית ומייתי‬ ‫וסי ’ של"ז וסי ’ של"ח (תשובות מרב האי גאון)‬ ‫אבהע"ז סי ’ ט"ו) כתב שנכון שלא לומר תחנון‬ ‫לה בפ ’ אלו מציאות דף כ"ח ע"א ר"ג אומר‬ ‫דאיתא וז"ל וששאלתם טעם בימי ניסן וימי‬ ‫אחר סוכות משום תשלומין שאחר שמיני עצרת‬ ‫שואלין על הגשמים בז ’ במרחשון ט"ו יום אחר‬ ‫תשרי דאין נופלין על פניהם וכי רב יצחק נר’‬ ‫לקרבנות דשמיני עצרת‪ ,‬ודבריו צ"ב טובא דתנן‬ ‫החג כדי שיגיע אחרון שבא"י לנהר פרת וקי"ל‬ ‫אמר ששמע דבר מפינו הדבר ההוא שמע ודבר‬ ‫במתני ’ חגיגה דף ט ע"א להדיא שאין תשלומין‬ ‫הכי‪ ,‬נמצא דכל פעם שהיו ישראל עולים לרגל‬ ‫גדול הוא ברמז דבר ושלחתם אלינו שהוא‬ ‫לשמיני עצרת ומצוה ליישב דבריו של האי‬ ‫לא היו יכולין להגיע לבתיהם אחר הרגל אלא‬ ‫נשבע לכם באמת שאינו זוכר מה ששמע מפינו‬ ‫גאון קדוש וצדיק‪ .‬עכ"ל‪ .‬ועיין בספר ארץ‬ ‫בט"ו יום והיה דומה להם כאלו הם עדיין בא"י‬ ‫הדבר יצא ואין להשיב לאחו’ יזכור ההוא דגרסי’‬ ‫ישראל עמ’ נ"ח דאיתא "בארץ ישראל אין‬ ‫עסוקים בעניני הרגל כל זמן שלא היו עוברים‬ ‫אין מונעין תכשיטין מן הכלה כל שלשים אין‬ ‫אומרים תחנון וכו’ עד ראש חודש מרחשון"‪,‬‬ ‫הנהר הגדול נהר פרת‪ ,‬וא"כ "אחר הרגל" מיקרי‬ ‫נופלים וידע ועל זה בבית החתן והכלה אין‬ ‫ובהערה שם איתא וז"ל לכבודו של חג שמיני‬ ‫ט"ו יום‪ ,‬ואע"ג דהשתא אנן בגולה מ"מ לשון‬ ‫נופלים על פניהם ובבית האבל צריך ומותר‬ ‫עצרת ושמחת תורה נותנים גם לו שבעה ימים‬ ‫אחר הרגל נמשך מהם וכה"ג אשכחן טובי‪.‬‬ ‫וראיה לזה פסח שני ככל חקת הפסח כן יעשה‬ ‫לתשלומים אע"ג שארז"ל לענין תשלומין ד"ה‬ ‫עכ"ל‪ ].‬וא"כ לכאורה אין לומר תחנון עד ז’‬ ‫שעדיין תכשיט כלה עמה והוא יגיד לכם את‬ ‫תשלומין דראשון הוא אבל מכיון שהוא רגל‬ ‫חשון‪ .‬וצ"ע‪.‬‬ ‫הרשום בכתב אמת‪ ,‬וששאלתם ענין נפילת‬ ‫בפנ"ע לענין פז"ר קש"ב נותנים לו בארץ ישראל‬ ‫(ה') שמעתי עוד ביאור להא שאין אומרים‬ ‫אפים מהו ולמה אין נופלין על פניהם בימים‬ ‫תשלומים לענין נפילת אפים‪ .‬עכ"ל‪ .‬והדברים‬ ‫תחנון בסוף תשרי‪ ,‬דהנה עי ’ ברמ"א ביו"ד סוף‬ ‫אלו בכל מקום נפילת אפים הוא בזמן צער‬ ‫צ"ב‪ ,‬ועכ"פ גם לפ"ז צ"ב למה אין אומרים‬ ‫סי ’ רמ"ו דאיתא וז"ל כשמסיים מסכת מצוה‬ ‫דכתיב ויפלו על פניהם ואמרו אל וגו’ וישמע‬ ‫תחנון בכ"ט תשרי בארץ ישראל‪.‬‬ ‫לשמוח ולעשות סעודה ונקראת סעודת מצוה‪.‬‬ ‫משה ויפול על פניו ויפיל יהושע על פניו ארצה‬ ‫(ז') עיין בנחמי ’ פרק ט’ דכתיב "וביום עשרים‬ ‫עכ"ל‪ .‬ועיי"ש בפתחי תשובה דאיתא וז"ל נקראת‬ ‫וכן בכל מקום נפילת אפים זמן צער הוא ובימי‬ ‫וארבעה לחדש הזה נאספו בני ישראל וגו ’‪,‬‬ ‫סעודת מצוה עיין בתשובת חות יאיר סימן ע’‬ ‫ניסן ותשרי הוא זמן שמחה וכבר נהגו בזמן‬ ‫ויבדלו זרע ישראל מכל בני נכר ויעמדו ויתודו‬ ‫שכתב דהוא הדין יום של אחריו כנהוג שהרי‬ ‫שנכנס ניסן אין נופלין על פניהם עד שיצא כל‬ ‫על חטאתיהם ועונות אבתיהם‪ ,‬ויקומו על עמדם‬ ‫שלמה המלך ע"ה עשה משתה שבעה ימים‬ ‫שלשים יום וכן בימי תשרי כל שלשים יום‬ ‫ויקראו בספר תורת ד ’ אלקיהם רביעית היום‬ ‫(מלכים א ’ ח ’‪:‬ס"ה) ואפשר שגם שאחר אחריו‬ ‫ועל כן עולי רגלים בקול רנה ותודה בחזרה יותר‬ ‫ורביעית מתודים ומשתחוים לד’ אלקיהם‪ ,‬ויקם‬ ‫כמו שכתוב גבי שבע ברכות מחמת הילולא‬ ‫מהליכה‪ ,‬ובירושלמי ר ’ הושעיא בשם ר ’ זעירא‬ ‫על מעלה הלוים ישוע ובני קדמיאל שבניה בני‬ ‫וכו’ ע"ש והובא ג"כ לעיל סימן רי"ז ס"ק ט"ז‪.‬‬ ‫אמר מאי דכתיב ופנית בבקר והלכת לאהלך‬ ‫ב‬ ‫יומא לחולה ולא אשכחו אמרו היכי נעביד‬ ‫אמת אמר רבי חנינא שמע מינה חותמו של‬ ‫ויזעקו בקול גדול אל ד’‬ ‫שרביה בני כנני‬ ‫ניבעי פלגא פלגא מרקיעא לא יהבי כחלינהו‬ ‫הקדוש ברוך הוא אמת נפק כגוריא דנורא מבית‬ ‫אלקיהם"‪ ,‬הרי מבואר דזעקו בקול גדול אל ד’‬ ‫לעיניה אהני ביה דלא איגרי איניש בקרובתיה‪.‬‬ ‫קדשי הקדשים אמר להו נביא לישראל היינו‬ ‫אלקיהם‪ .‬ועיין במסכת סנהדרין דף סד ע"א‬ ‫הרי מבואר דעסקו בענין ביטול היצר לששה‬ ‫יצרא דעבודה זרה בהדי דקתפסי ליה אישתמיט‬ ‫(ובמסכת יומא דף סט ע"ב) דאיתא ויזעקו‬ ‫ימים‪ ,‬וכיון דהתחילו לעסוק בזה בכ״ד תשרי‪,‬‬ ‫ביניתא מיניה ואזל קליה בארבע מאה פרסי‬ ‫בקול גדול אל ה’ אלהיהם מאי אמור אמר רב‬ ‫נמצא דעסקו בזה בהששה ימים בסוף תשרי‪.‬‬ ‫אמרו היכי ניעבד דילמא משמיא מרחמי עליה‬ ‫היינו‬ ‫יהודה ואיתימא רבי יונתן בייא בייא‬ ‫אמר להו נביא שדיוהו בדודא דאברא וכסיוה‬ ‫וקטלינהו‬ ‫להיכלא‬ ‫וקליא‬ ‫לביתא‬ ‫דאחרביה‬ ‫ועיין בלוח דבר בעתו שהביא מהספר אור‬ ‫באברא דשייף קליה דכתיב ויאמר זאת הרשעה‬ ‫לצדיקי ואגלינהו לישראל מארעייהו ועדיין הוא‬ ‫דוד שכתב וז"ל ימים אלה שלאחר החג בהם‬ ‫וישלך אותה אל תוך האיפה וישלך את האבן‬ ‫מרקד בינן כלום יהבתיה לן אלא לקבולי ביה‬ ‫נמסרו שני היצרים הללו בידי בוני ביהמ״ק‬ ‫העופרת אל פיה אמרי הואיל ועת רצון הוא‬ ‫אגרא לא איהו בעינן ולא אגריה בעינן בתר‬ ‫השני‪ ,‬ימי שמחה ורצון הם ואין אומרים בהם‬ ‫ניבעי רחמי איצרא דעבירה בעו רחמי אימסר‬ ‫דאביקו ביה יתבו תלתא יומא בתעניתא בעו‬ ‫תחנון‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫בידייהו חבשוהו תלתא יומי איבעו ביעתא בת‬ ‫רחמי נפל להו פיתקא מרקיעא דהוה כתיב בה‬ ‫^ האם גס בתשרי אמרינן ”יצא רוב החודש בקדושה‬ ‫לגבי נפילת אפים דומיא דניסן‬ ‫אולם עדיין צ"ב למה יש סוברים דאומרים‬ ‫לפי שיצא רובו בקדושה ב’ ימים של ראש השנה‬ ‫הנה חזינן שיש הרבה טעמים חלוקים לא‬ ‫תחנון בסוף תשרי בחו"ל‪ ,‬הרי בחו"ל שפיר‬ ‫ויום הכפורים וד’ ימים בן כפור לסוכות וט’ ימי‬ ‫לומר תחנון בסוף תשרי‪ ,‬וחזינן דהשו״ע והרמ״א‬ ‫יצא רוב החודש בקדושה‪.‬‬ ‫החג הרי ט"ז ואף לבני ארץ ישראל שעושין ח’‬ ‫והחזו״א סוברים דאומרים תחנון‪ ,‬וכל זה צ"ב‪,‬‬ ‫וי"ל דעיין בהמשך דברי הכף החיים שם‬ ‫ימים כיון דמחצה חשוב כרובו‪ .‬הרי דהכף החיים‬ ‫מאי שנא מניסן דכל הפוסקים סוברים דלא‬ ‫דאיתא וז"ל מיהו האי טעמא לא קאי אלא‬ ‫לא מנה עיוהכ״פ ואסרו חג ולכך הוצרך לדחוק‬ ‫אומרים תחנון בסופו משום דיצא רוב החודש‬ ‫לפי הטעם שכתב הלבוש בסימן קל"א ותרכ"ד‬ ‫ד"אף לבני ארץ ישראל שעושין ח ’ ימים דמחצה‬ ‫בקדושה‪ ,‬והרי גם בתשרי יצא רוב החודש‬ ‫לפי שבהם נשלם בית המקדש שבנה שלמה‬ ‫חשוב כרובו"‪ .‬וי"ל דמוכח מזה דס"ל דזה שלא‬ ‫בקדושה אפילו בארץ ישראל‪ ,‬דכבר לא אמרו‬ ‫ע"ה אבל לפי הטעם שכתב בסימן תרכ"ד לפי‬ ‫אומרים תחנון ברוב החודש לא סגי‪ ,‬אלא בעינן‬ ‫תחנון בב ’ ימי ר"ה ועיוהכ״פ ויוהכ״פ וד ’ ימים‬ ‫שאין השי"ת מתחיל לחשוב עונותיהם של‬ ‫שיצא רוב החודש ב׳׳קדושה"‪ ,‬ואף שלא אומרים‬ ‫שבין יוהכ"פ לסוכות וח’ ימי סוכות ואסרו חג‪.‬‬ ‫ישראל עד יום א ’ של חג הסוכות לא שייך‬ ‫תחנון בעיוהכ"פ ובאסרו חג‪ ,‬אבל לא חשיב‬ ‫הנה ראינו שהכף החיים כתב וכן אחר הסוכות‬ ‫האי טעמא‪ .‬עכ"ל‪ .‬הרי מבואר דאין זה פשוט‬ ‫"ימים קדושים"‪ .‬וי"ל דשאר שיטות אינם סוברים‬ ‫אין נופלין עד ב’ חשוון והטעם דומיא דניסן מה‬ ‫לנקוט שהימים שבין יוהכ"פ לסוכות מצטרפים‬ ‫דמחצה חשיב כרובו ולכך הוצרכו לטעמים אחרים‬ ‫ניסן הואיל ויצא רובו בקדושה אין אומרים בו‬ ‫ל"רוב החודש בקדושה"‪.‬‬ ‫שאין אומרים תחנון בסוף תשרי‪.‬‬ ‫תחנון ואין נופלים על פניהם‪ ,‬אף בתשרי כן‪,‬‬ ‫במדרש לבאר כל דבר על מכונו‪ ,‬ולכן ניצול משלש‬ ‫מדינה של גיהנם דכתיב ביה (צפניה א ’) יום עברה‬ ‫עיין בטור באו"ח סי’ רצ"ב דאיתא וז"ל מה‬ ‫פורעניות‪ ,‬מחבלו של משיח שנמשל לחבלי לידה‬ ‫היום ההוא ממלחמת גוג ומגוג דכתיב ביה(יחזקאל‬ ‫שתקנו בשבת ג’ ענייני תפלות אתה קדשת ישמח‬ ‫ואמונה זו התקועה בלבנו כי ששת ימים עשה ה’‬ ‫ל"ח) ביום בוא גוג‪ ,‬ולזה באנו לקיים שלש סעודות‪,‬‬ ‫משה אתה אחד ובי"ט לא תקנו אלא אחת אתה‬ ‫את השמים ואת הארץ והולידה והצמיחה בלי‬ ‫סעודת ליל שבת היא כנגד שבת בראשית כמ"ש‬ ‫בחרתנו מפני שאלו ג’ תפלות תקנום כנגד ג’‬ ‫חבלים וצירים בלי עמל ויגיעה כי אם בדבר ה’‬ ‫רבותינו ז"ל בפרק אחד דיני ממונות (סנהדרין לח‬ ‫שבתות אתה קדשת כנגד שבת בראשית כמו‬ ‫שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם וכו’ והכניסו‬ ‫ע"א) מפני מה נברא אדם בערב שבת כדי שיכנס‬ ‫שמוכיח מתוכו ישמח משה כנגד שבת של מתן‬ ‫לאדם לסעודת מצוה ליל שבת מיד היא שמצלת‬ ‫לסעודת מצוה בליל שבת מיד שימצא הכל מוכן‬ ‫תורה דלכולי עלמא בשבת ניתנה תורה ואתה‬ ‫אותנו מחבלו של משיח כדכתיב (ישעיה ס"ו) כי‬ ‫ויאכל מאשר יחפוץ שנאמר (משלי ט ’) חכמות‬ ‫אחד כנגד שבת של עתיד‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫חלה גם ילדה ציון‪ ,‬מדינה של גיהנם ניצול בזכות‬ ‫בנתה ביתה וגו’ טבחה טבחה וגו’‪ ,‬סעודת שחרית‬ ‫שמקיים סעודת שחרית שהיא כנגד שבת של‬ ‫כנגד שבת מתן תורה על שם שנאמר (שה"ש‬ ‫ועיין בב"ח לעיל בסימן רצ"א דאיתא וז"ל על‬ ‫מתן תורה דלא ניתנו שבתות וימים טובים לישראל‬ ‫ב’) הביאני אל בית היין וגו’‪ ,‬לכו לחמו בלחמי‬ ‫פי דברי רבינו בסימן רצ"ב דשלשה ענייני תפלות‬ ‫להתענג בהם בסעודת אכילה ושתייה אלא כדי‬ ‫ושתו ביין מסכתי (משלי ט’)‪ ,‬וברבה ריש פרשת‬ ‫שתקנו בשבת הם כנגד שלשה שבתות וכו’‪ ,‬ועל‬ ‫לשמח את לבבם לעסוק בהם בדברי תורה(ירושלמי‬ ‫שמיני (פרשה י"א סי ’ ג’) דורש גם כן חכמות‬ ‫דרך זה הם שלש סעודות דנפקא לן מתלתא‬ ‫שבת פט"ו ה"ג) בזכות זה ניצול מדינה של גיהנם‬ ‫בנתה ביתה וגו’ טבחה טבחה מסכה יינה וגו’ על‬ ‫היום בפסוק אחד אכלוהו היום וגו’ מרמזים על‬ ‫דאין אשו של גיהנם שולט בלומדי התורה שכולה‬ ‫מתן תורה‪ ,‬סעודה שלישית לפנות ערב כנגד שבת‬ ‫תלתא יומין דשבת חד יומא דשבת בראשית וחד‬ ‫אש קל וחומר מסלמנדרא וכו ’ כדאיתא בפרק‬ ‫שלעתיד דיעשה סעודה לצדיקים מלויתן ובת זוגו‬ ‫יומא דשבת מתן תורה וחד יומא דשבת שלעתיד‬ ‫בתרא דחגיגה (דף כ"ז)‪ ,‬וממלחמת גוג ומגוג ניצול‬ ‫(ב"ב עד ע"ב)‪ ,‬וגם לשם (ויק"ר פי"א) דרשינן‬ ‫דבזכותן נינצל מתלתא פורעניות דכתיבין בהו יום‬ ‫בזכות סעודה שלישית כנגד שבת של עתיד דאותן‬ ‫חכמות בנתה ביתה זה בית המקדש חצבה עמודיה‬ ‫תלתא זימני כדאיתא בפרק כל כתבי (דף קיח‬ ‫שבע שנים של גוג הן פרטגמיא של צדיקים‬ ‫שבעה אלו שבע שנים של גוג‪ ,‬טבחה טבחה בשר‬ ‫ע"א) מחבלו של משיח דכתיב ביה (מלאכי ג’)‬ ‫לעתיד לבא (ויק"ר פי"א) פי’ קיבול שכר‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫גבורים תאכלו וכו ’ (יחזקאל ל"ט)‪ ,‬עיי"ש שהאריך‬ ‫הנה אנכי שולח וגו’ לפני בוא יום ה’ הגדול והנורא‬ ‫עמק הפרשה‬ ‫ד^ת תודה‬ ‫הדה״גר ראובן מלך שוו אדץ שליש״א‬ ‫ן דאש הישיבה הגאון דבי דוד ‪ 3‬יינשטיין שליט״א‬ ‫כח מעשיו הגיד לעמו‬ ‫בראשית ברא אלקים וגו' [אי‪ ,‬אי]‬ ‫עיין פירוש רשי׳י‪ ,‬וז ה ל שונו ‪ -‬יברא אלקים'‪ ,‬ולא נאמר ברא השם‪ ,‬שבתחילה‬ ‫בתחילת התורה כתיב "ברא שית ברא אלהים את‬ ‫עלה במחשבה לבראתו במידת הדין‪ ,‬ראה שאין העולם מתקיים‪ ,‬הקדים מידת‬ ‫למידת הדין‪ ,‬ו היינו דכתיב ' ביו ם עשות השם אלקים ארץ‬ ‫רחמים ושתפה‬ ‫השמים וא ת הארץ״‪ ,‬ו עי' בר ש׳׳י דאי תא וז׳׳ ל אמר‬ ‫ו ש מי ם' (להלן ב')‪ ,‬עכ ”ל‪.‬‬ ‫רבי יצחק לא היה צריך להתחיל את התורה אלא‬ ‫והנה לפום ריהטא היה מקום לפרש‪ ,‬דבאמת לא נברא העולם במידת הדין‬ ‫מהחודש הזה לכם שהיא מצוה ראשונה שנצ טוו בה‬ ‫לחוד‪ ,‬כי אם בשיתוף מיד ת רחמים‪ ,‬ורק דהכתוב כאן מלמדנו דבתחילה עלה‬ ‫כן במחשבה לבראתו במידת הדין לחוד‪ ,‬אבל בסופו של דבר לא נברא אלא‬ ‫(תהלים‬ ‫מ שום‬ ‫בבראשית‬ ‫פתח‬ ‫טעם‬ ‫ומה‬ ‫ישראל‬ ‫בשיתוף מיד ת רחמים‪( .‬ואף על פי שבאמת לא נברא במידת הדין לחוד‪ ,‬מכל‬ ‫קי׳׳ א) כח מע שיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוי ם‬ ‫מקום שייך לכתוב 'ברא שית ברא אלקים'‪ ,‬לפי שבתחילה עלה כן במחשבה‬ ‫[ועיין בשוי׳ת הרשבי׳א ח ” א סימן ס'])‪.‬‬ ‫אתם‬ ‫ליסטים‬ ‫לישראל‬ ‫העולם‬ ‫או מו ת‬ ‫שאם י א מרו‬ ‫אמנם יותר נראה‪ ,‬דמה ד'עלה במחשבה' לבראתו במידת הדין חשיב בריאה‬ ‫שכבשתם ארצות שבעה גוי ם הם או מרי ם להם כל‬ ‫בפני עצמה‪ ,‬באופן דחשיב שהיו שתי בריאות‪ ,‬א' הבריאה ד'עלה במחשבה'‪,‬‬ ‫הארץ של הקב׳׳ה היא הוא בראה ונ תנה לאשר ישר‬ ‫שהיתה במידת הדין לחוד‪ ,‬ועל בריאה זו נאמר 'ברא שית ברא אלקים'‪ ,‬ב'‬ ‫הבריאה שהיתה לבסוף‪ ,‬שהיתה בשיתוף מידת רחמים‪ ,‬ועליה נאמר ל ה לן' ביו ם‬ ‫ב עיניו ברצונו נתנה להם ו ב ר צונו נטלה מהם ונ תנה‬ ‫עשות השם אלקים ארץ ו שמים'‪.‬‬ ‫לנו‪ .‬עכ׳׳ל‪.‬‬ ‫ו מ צינו כיוצא בזה בגמ' כתובות דף ח' ע ”א‪ ,‬דלוי איקלע לבי רבי בהלוליה דרבי‬ ‫הנה יש להעיר דז הו הטעם לכתוב מעשה בראשית‪,‬‬ ‫שמעון בריה‪ ,‬בריך חמש ['שהכל'‪' ,‬אשר יצר'‪ ' ,‬שו ש תשיש'‪' ,‬שמח תשמח'‪' ,‬אשר‬ ‫ברא']‪ .‬רב אסי איקלע לבי רב אשי בהלוליה דמר בריה‪ ,‬בריך שית ['יוצר האדם'‬ ‫אבל למה בעינן כל המשך הפרשה דחטאו של אדם‬ ‫הוסיף]‪ .‬וקאמר התם‪ ,‬לימא בהא קמיפלגי‪ ,‬דמר סבר חדא יצירה הואי [שמתחילת‬ ‫הראשון ו קין והבל ו כו'‪ ,‬ולמה בעינן כל פרשת נח‪,‬‬ ‫בריאתו נברא שני פרצופין‪ ,‬זכר מלפניו‪ ,‬ונקבה מאחור]‪ ,‬ומר סבר שתי יצירו ת‬ ‫הואי [זנב היה‪ ,‬ו מ מנו נבראת האשה‪ ,‬והרי כאן שתי יצירות]‪ .‬ודחי‪ ,‬לא‪ ,‬דכולי‬ ‫ל פ׳׳ז למה בעינן לכל מע שי אבות אברהם‬ ‫ובאמת‬ ‫עלמא חדא יצירה הואי‪ ,‬מר סבר בתר מחשבה אזלינן [ו שתי י צירו ת עלו במחשבה]‪,‬‬ ‫שהתורה‬ ‫אחרי‬ ‫להעיר דגם‬ ‫יצחק ויעקב‪ .‬ו עוד יש‬ ‫ומר סבר בתר מעשה אזלינן [ולבסוף לא היתה אלא יצירה אחת]‪ .‬כי הא דרב‬ ‫יהודה רמי‪ ,‬כתיב 'ויבר א אלקים את האדם בצלמו'‪ ,‬וכתיב 'זכר ונקבה בראם'‪,‬‬ ‫שאינם‬ ‫פ סוקים‬ ‫המון‬ ‫יש‬ ‫מצוו ת‬ ‫לכתוב‬ ‫התחילה‬ ‫הא כיצד‪ ,‬בתחילה עלה במחשבה לבראות שנים‪ ,‬ולבסוף נברא אחד‪.‬‬ ‫מ עניינ א ד מצוו ת כמו הרבה עובדו ת שבספר במדבר‪.‬‬ ‫וזה כמו שנתבאר כאן‪ ,‬דהבריאה שעלתה במחשבה חשיבא 'בריאה' בפני עצמה‪,‬‬ ‫וצ ע׳׳ ע ב כ׳׳ז‪.‬‬ ‫ועל כן אף על גב דסבירא ליה לרב אסי כמאן דאמר 'חדא יצירה הואי'‪ ,‬מכל‬ ‫מקום בריך שית‪ ,‬דמכיון שבתחילה עלה במחשבה לבראות שנים‪ ,‬ולבסוף נברא‬ ‫אחד‪ ,‬שייך לברך על כך שתי ברכות מיוחדות‪ ,‬א' ברכת 'יו צר האדם'‪ ,‬שהיא על‬ ‫פתח‬ ‫טעם‬ ‫מה‬ ‫וז׳׳ ל‬ ‫דאי תא‬ ‫ב מזר חי‬ ‫הכא‬ ‫ו עי'‬ ‫היצירה שהיתה לבסוף‪ ,‬וכדכתיב 'ויבר א אלקים את האדם בצלמו'‪ ,‬ב' ברכת‬ ‫עד‬ ‫ש מ׳׳ברא שי ת׳׳‬ ‫הספורים‬ ‫כל‬ ‫פירו ש‪,‬‬ ‫בבראשית‪,‬‬ ‫'אשר יצר'‪ ,‬שהיא על ה'יצירה' שעלתה במחשבה‪ ,‬וכדכתיב 'זכר ונקבה בראם'‪.‬‬ ‫תחלתן‪,‬‬ ‫שם‬ ‫על‬ ‫״ברא שית“‬ ‫בשם‬ ‫נקראו‬ ‫״החדש"‬ ‫והנה במנחות דף כי׳ט ע ” ב איתא‪ ,‬שבשעה שעלה משה למרום הראהו הקדוש‬ ‫מ ע שיו׳‪ ,‬על הבריאה ועל מנ הגו‬ ‫ו פירו ש ׳ מ שו ם כח‬ ‫ברוך הוא ששוקלין את בשרו של רבי עקיבא במקולין‪ .‬אמר לפניו‪ ,‬רבונו של‬ ‫של יו צ ר בראשית‪ ,‬שלוקח הארץ מן החוטאים ונו תנ ה‬ ‫עולם‪ ,‬זו תורה ו זו שכרה‪ .‬אמר לו הקדוש ברוך הוא‪ ,‬שתוק‪ ,‬כך עלה במחשבה‬ ‫לפני‪ .‬וב שעורי אאמוי׳ר הגאון ז צ ”ל שם הביא את דברי ה'צאן קד שים' שם‪,‬‬ ‫ו אנ שי‬ ‫הרא שון‬ ‫אדם‬ ‫מ ספורי‬ ‫כמבואר‬ ‫לצדיקים‪,‬‬ ‫וכן הוא בשלי׳ה כאן‪ ,‬דמה שאמר הקדו ש ברוך הוא למשה 'כך עלה במחשבה'‪,‬‬ ‫היוצ אי ם‬ ‫ה׳׳כפ תורים‬ ‫ומ ספור‬ ‫הפלגה‪,‬‬ ‫ו דור‬ ‫המבול‪,‬‬ ‫היינו דלגודל מעלתו של רבי עקיבא‪ ,‬נידון במידת הדין לחוד‪ ,‬בלי שיתוף מידת‬ ‫הרחמים‪ ,‬כפי שעלה מתחילה במחשבה‪ ,‬עי׳ש‪ .‬ולפי דבריהם מוכרח לומר‪ ,‬דמה‬ ‫ומ ספור‬ ‫תחתם‪,‬‬ ‫וי ש בו‬ ‫העוים‬ ‫שה שמידו‬ ‫מכ פ תור׳‬ ‫ד'עלה במחשבה' לבראות את העולם במידת הדין הוי 'בריאה' בפני עצמה‪,‬‬ ‫מלכותם‬ ‫הם ומלכם ונעדרה‬ ‫בים‬ ‫שטבעו‬ ‫המצרים‬ ‫וכמו שנתבאר‪ ,‬ובריאה זו עדיין קיי מ ת לגבי הצדיקים‪ ,‬שלפי גודל מעלתם הרי‬ ‫ו כו'‪ .‬עכ׳׳ל‪.‬‬ ‫הם נידוני ם במידת הדין לחוד [ועיין בתוס' רי׳ה כי׳ז א' די׳ה כמאן מצלינן]‪.‬‬ ‫‪m‬‬ ‫^ נערך מתורתו של הרב צבי שפיץ שליט״א‬ ‫‪f 'W‬‬ ‫‪n a fn fc w‬‬ ‫‪ z > fa n o j / / fy s3 • } / file r) fo‬׳ ‪h f f ? t iljl ,■ ? • ? h fn n ja n‬‬ ‫‪U‬‬ ‫‪' W‬‬ ‫‪' V‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪i m‬‬ ‫‪-‬‬ ‫אומרים וי כו לו ב שמו"ע‪ .‬ב ‪ -‬כי י ש בכך עדות על מעשה בראשית‪,‬‬ ‫הליכות חיים‬ ‫ז‬ ‫בס"ד‬ ‫ולכן צריך לאמרו כפי גדרי עדות שנאמרים בבי"ד ד היינו‪ ,‬בעמידה‪,‬‬ ‫ובקול‪ .‬וכתב הט"ז (ס״ק ה) שמטעם זה י חיד לא יכול לאמרו לבד ‪ -‬כי‬ ‫אמירת ״ויכולו״ בליל שבת‬ ‫אין עדות ליחיד [ככתוב בתורה "ע"פ שנים עדים" ו כו']‪ .‬ובמשנה‬ ‫יום הששי ויכלו השמים (ב‪,‬א)‬ ‫ברורה (ס״ק יט ובביאור הלכה) כתב שלפי המבואר במג"א‪ ,‬י חיד שלא‬ ‫הספיק לאומרה עם הציבור יהדר לכתחילה לומר וי כו לו לאחר‬ ‫שאלות‬ ‫שמו"ע עם אדם נוסף‪ ,‬כי י ש מאן דאמר בגמ' הסובר שצריכים‬ ‫א‪ .‬אדם שבליל שבת סיים שמונה עשרה לאחר שה ש"ץ והציבור‬ ‫שני העדים להעיד יחד [ואף שלהלכה קיי" ל (סנהדרין דף ל) כר' נתן‬ ‫כבר אמרו וי כו לו‪ ,‬האם יכול לומר וי כו לו לבדו או שצריך לצרף אליו‬ ‫שיכול כל אחד להעיד בעצמו‪ ,‬בעדות זו עו שים לכתחילה כת"ק‬ ‫אדם נוסף שיאמר יחד ע מו?‬ ‫שם]‪ .‬ובביאור הגר"א הראה שכדברי המג"א מדויק בלשון הגמ'‬ ‫ב‪ .‬האם ר אוי בליל שבת להזדרז בתפילת שמו"ע שבלחש כדי‬ ‫בשבת (קיט)‪.‬‬ ‫שיספיק לומר וי כו לו עם הציבור?‬ ‫ועוד הביא בביאור הלכה מהפרי מגדים‪ ,‬שלכתחילה טוב לומר‬ ‫ג‪ .‬אשה שהתפללה בביתה תפילת ערבית של ליל שבת‪ ,‬האם‬ ‫וי כו לו בעשרה [ שעדות להקב"ה צריך בעשרה כמו ונקד שתי בתוך‬ ‫צריכה לומר לאחר שמו"ע וי כו לו‪ ,‬והאם יכולה לומר זאת בי חידו ת?‬ ‫בני י שראל]‪ ,‬ומטעם זה המתפלל בלחש ימהר לסיים תפילתו כדי‬ ‫תשובה‬ ‫שיאמר וי כו לו עם הקהל‪.‬‬ ‫המקור לאמירת "ויכולו" בליל שבת‬ ‫הספקות בטעם של עדות‬ ‫לאחר תפילת שמו"ע שבלחש‬ ‫אמנם בעניי לא ז כי תי להבין את דברי רבו תינו שכתבו לומר וי כו לו‬ ‫כתב הטור (ארח סי' רסח‪ ,‬ז) וז ת"ד‪ :‬ו חוזרי ם ואו מרי ם [לאחר תפילת‬ ‫על פי גדרי עדות של שני עדים בבי"ד‪:‬‬ ‫ערבית שבלחש] וי כו לו בציבור‪ ,‬משום יו" ט שחל להיות בשבת‬ ‫א‪ .‬עדות שנאמרו בה הלכות עדות מהותה שבי"ד לא יוד ע את‬ ‫שאין אומרים וי כו לו בתפילת ש מו" ע‪ ,‬ומ שום כך תי קנו לומר‬ ‫העובדות ולכן באים העדים ומספרים לביה"ד מה קרה‪ ,‬וע"פ‬ ‫וי כו לו בכל שבתות השנה לאחר ש מו" ע‪ .‬וכן כדי להוציא י די חובה‬ ‫עדותם בי"ד מחליט כיצד לנהוג‪ .‬משא"כ בנידון דנן הרי המתפלל‬ ‫מי ש אינו יוד ע לאו מרו‪ .‬וי ש אומרים שנהגו לומר או תו בקול רם‬ ‫לא אומר זאת בפני בי"ד אלא בפני הקב"ה‪ ,‬והרי הקב"ה יוד ע מה‬ ‫ומעומד משום ‪ -‬עדות לקב"ה על מעשה בראשית‪ ,‬ולגבי עדות‬ ‫קרה בבריאת העולם‪ .‬וא"כ בפני מי מעיד המתפלל את דבריו‬ ‫כתוב בתורה (דברים יט‪ ,‬יז) "ו ע מדו שני האנשים" ולכן צריך שיעמדו‬ ‫שנאמר שדבריו צריכים להיות עם גדרי עדות של חו שן משפט?‬ ‫וי א מרו זאת ביחד‪ ,‬עכת"ד‪ .‬ו ציין שם הבית יוסף מקורו ת דברי‬ ‫גדר "עד אחד נאמן באיסורים"‬ ‫הטור מתוס' בפסחים (קו‪ ,).‬הרא"ש שם (סי' טו)‪ ,‬המרדכי שם‪ ,‬וספר‬ ‫התרומות (סי' רמו)‪ .‬וכן פסק ב שו"ע שם (סעי' ז)‪.‬‬ ‫ב‪ .‬מבואר בגמ' גי טין (ב‪ ):‬שעד אחד נאמן באי סורים‪ .‬וכתבו שם‬ ‫התוס' (ד״ה עד אחד וכו')‪ ,‬שהמקור לכך הינו מזה שהתורה האמינה‬ ‫[ועצם המנהג לומר וי כו לו שוב לאחר התפילה‪ ,‬אף ש אינו מוזכר‬ ‫לכל אשה שסופרת לעצמה את י מי טהרתה שנאמר "וספרה לה‬ ‫בגמ' אולם הראשונים הביאו שכבר מובא כן במדרשים‪ ,‬ההגהות‬ ‫‪ -‬לה לעצמה" כמבואר בגמ' בכתובות (עב‪ .).‬ועל סמך דין זה כתבו‬ ‫מיי מוני' (פכ״ט‪,‬ט) הביא‪ :‬במדרש וי כו לו י ש‪ ,‬שלש פעמים חייב אדם‬ ‫התוס' במסכת פסחים (ד‪ :‬ד״ה הימנוה וכו')‪ ,‬שכל אשה נאמנת מהתורה‬ ‫לומר וי כו לו בשבת אחד בתפילה ואחד לאחר התפילה ואחד על‬ ‫לומר שהבשר שלפנינו כשר או הפוך‪ ,‬וכן שהפירות והירקו ת הללו‬ ‫הכוס כנגד שלושה "א שר" שבפרשת וי כו לו‪ ,‬ע"כ‪ .‬ובאבודרהם‬ ‫מעו שרים או לא‪ .‬ומחמת הנאמנות שנתנה לה התורה‪ ,‬אנו לומדים‬ ‫אחר שהביא הטעם לאמרו שוב בקול רם ומעומד לפי שהוא עדות‬ ‫שגם האיש נאמן מהתורה להעיד במילי דאי סורי ם‪.‬‬ ‫להקב"ה ו כו'‪ ,‬כתב‪ :‬ובמדרש אמר טעם אחר בגזרה שוה‪ ,‬שבויכולו‬ ‫כתיב שלשה פעמים "א שר"‪ ,‬ובפסוק וי ק חו אליך פרה אדומה כתיב‬ ‫והנה גדר עדות זו של האשה [ או האיש] מהותו ‪ -‬נאמנות ודאי ת‬ ‫ג' פעמים "א שר"‪ ,‬כשם שפרה מכפרת כך האומר וי כו לו שלשה‬ ‫על דבריהם‪ .‬ואע"פ שלא ני תן על סמך עדות זו להוציא ממון‬ ‫ממוחזק‪ ,‬כי ביחס לכך וביחס לדיני נפ שות כתוב בתורה "ע"פ שני‬ ‫פעמים מתכפר‪ ,‬ע"כ‪ .‬ובי סוד ו שור ש העבודה הביא שמבואר בכתבי‬ ‫עדים י קו ם דבר"‪ ,‬וכן "ו ע מדו האנשים" [ולא נ שי ם]‪ ,‬אולם לגבי‬ ‫האריז"ל‪ :‬וי כו לו שאחר תפילת העמידה הוא ג"כ מ תקוני התפילה‬ ‫איסורים יוצר ת נאמנות האשה חלות בירור ודאי על מה שהעידה‪,‬‬ ‫ממש כמו הראשון שבתפילה‪ ,‬ע" כ]‪.‬‬ ‫ולכן אם למשל אדם יאכל את הבשר שהיא אמרה עליו ש אינו כשר‬ ‫נמצאנו למדים שי שנן שתי סיבות עי קריו ת למה אומרים וי כו לו‬ ‫‪ -‬י ת חייב האוכלו מלקות‪ .‬ואם יאכל פירו ת שאמרה עליהם שאינם‬ ‫בליל שבת לאחר ש מו"ע‪ ,‬למרות שכל אחד כבר אמר וי כו לו‬ ‫מעו שרים ‪ -‬י ת חייב מיתה בידי שמים כדין האוכל טבל‪ .‬והרי עדות‬ ‫כשהתפלל שמו"ע בלחש‪ .‬א ‪ -‬כיון שכאשר יו" ט חל בליל שבת לא‬ ‫לעילוי נשמת‪ :‬מרת שושנה יפה בת הר בר פ ס ח שמשעע׳׳ה‬ ‫עדות גמורה‪ .‬ול שון זה של עדות כבר כתוב בזוה"ק (הביאו היסוש״ה)‬ ‫זו יכולה להאמר על ידה אפילו בי שיבה‪ ,‬ובשקט‪ ,‬וכשהיא לבדה‬ ‫לגבי וי כו לו שאומרים לפני קידו ש‪ :‬וי כ לו השמים והארץ ו כו' בעי‬ ‫ומבלי לצרף אליה עוד אדם‪ .‬ולנאמנותה בנידון זה י ש שם " עדו ת"‪,‬‬ ‫בר נש למסהד סהדותא דא בחדוה ברעותא דלבא לאסהדא ק מי'‬ ‫וקוראים לכך "עד אחד נאמן ב אי סורי ם"‪ .‬וא"כ למה אמירת וי כו לו‬ ‫מארי דמהימנותא ו כו'‪ ,‬ע" כ]‪.‬‬ ‫לאחר שמו"ע בליל שבת תהיה עדיפה על עדות זו‪.‬‬ ‫ג‪ .‬ו עוד יל"ע כיצד ני תן לדמות אמירת וי כו לו לגדרי עדות של‬ ‫רשאית אשה לומר ויכולו לאחר שמו"ע ביחידות‬ ‫חו" מ‪ ,‬הרי מבואר בגמ' בסנהדרין שעדות נחשבת רק אם העד‬ ‫לאור האמור גם אשה שמתפללת לבדה בביתה יכולה לומר וי כו לו‬ ‫יודע מעצמו את העובדות שהוא מעיד בפני בי"ד‪ ,‬ד היינו שהוא‬ ‫ואפילו בי שיבה‪ ,‬דלא גרע נאמנותה בנידון זה ממה שהיתה אומרת‬ ‫בעצמו ראה עובדות אלו‪ ,‬אבל אם יאמר שפלוני שהוא אדם אמין‬ ‫זאת בפני בי"ד על מאכלות אסורות שג"כ הם נחשבים בגדר עדו ת‪.‬‬ ‫ביותר סיפר לו דברים אלו ‪ -‬עדו תו בטלה‪ ,‬ובי"ד לא יקבלנה‪,‬‬ ‫וכלשון חז"ל ‪ -‬עד ‪ -‬אחד נאמן באי סורים‪ ,‬והיתה יכולה לומר את‬ ‫כנפסק ב שו"ע חו"מ (סי' כח‪ ,‬ח) ו ע" ש‪ .‬והרי כל הידיעה שלנו על‬ ‫דבריה גם לבדה‪ ,‬ובישיבה ו כו'‪ .‬ור אי תי שבספר כף החיים (סי' רסח‪,‬‬ ‫מעשה בראשית ובעיקר על שביתת הקב"ה ממלאכתו בסוף היום‬ ‫ס״ק לו) מביא לגבי אמירת אשה לבדה וי כו לו מחלוקת בין האחרונים‪,‬‬ ‫הששי לבריאת העולם הינה ‪ -‬אך ורק ממה שכתוב בתורה בפ'‬ ‫אולם לענ"ד לאור האמור כמדומה שהעיקר להלכה כדברי ספר‬ ‫בראשית שכתבה משה רבינו ע"פ הנבואה שקיבל מהקב"ה‪ ,‬אבל‬ ‫פתח הדביר [ שהביאו שם] שמתיר לאשה לאומרו בי חידו ת‪.‬‬ ‫אף אחד מאי תנו לא ראה זאת ב עיניו‪ .‬ואם כן הרי הגדת עדות‬ ‫כזאת בתורת עדות ‪ -‬בטלה‪ ,‬ואיננה נחשבת כעדות‪ .‬וא"כ איך‬ ‫מסקנת הדברים‬ ‫אמרו רבו תינו הראשונים והאחרונים שצריך לומר וי כו לו בעמידה‪,‬‬ ‫א‪ .‬מאחר וה טור‪ ,‬ה שו"ע ו מפר שיו [ ה ט"ז‪ ,‬מג"א‪ ,‬פרמ"ג‪ ,‬הגר"א‬ ‫בקול ובצירוף אדם נוסף כדין עדות‪ ,‬בעוד שלא שייך לתת דין‬ ‫והמשנ"ב] נקטו להלכה שוי כו לו לאחר תפילת שמו"ע י ש לומר‬ ‫עדות לאמירה שלא ר אינו ב עיניי ם שלנו‪ ,‬ו אנו יוד עי ם אותה רק‬ ‫כעדות ‪ -‬אין לזוז מהכרעתם‪ .‬ולכן לכתחילה צריך לאמרו עם‬ ‫ממה שכתוב בתורה‪.‬‬ ‫הציבור‪ ,‬ד היינו ביחד עם עשרה‪ ,‬בעמידה‪ ,‬ובקול כדי שיהיה‬ ‫בבחינת עדו ת‪.‬‬ ‫הגדרת אמירת "ויכולו" לאחר שמו"ע‬ ‫ב‪ .‬אם י חיד גמר את תפילתו שבלחש לאחר שהציבור גמר לומר‬ ‫ולולא דברי רבו תינו היה מקום להגדיר את אמירת "וי כו לו" לאחר‬ ‫וי כו לו‪ ,‬לכתחילה עליו לצרף עמו אדם נוסף כדי שיאמרו וי כו לו‬ ‫תפילת שמו"ע שבלחש‪ ,‬על פי דברי הרא"ש במסכת פסחים (פ׳׳י‬ ‫סי' טו) שהביא לשון הגמ' בשבת (קיט‪" ):‬כל האומר וי כו לו ‪ -‬כאילו ‪-‬‬ ‫ביחד‪ ,‬וכהכרעת המשנ"ב‪.‬‬ ‫מעיד על הקב"ה שברא עול מו בששה י מי ם‪ ,‬ושבת ביו ם ה שביעי"‬ ‫ג‪ .‬בדיעבד אם אין לפניו אדם נוסף‪ ,‬במשנ"ב הכריע‪ :‬ו טוב שגם‬ ‫ע"כ‪[ .‬ו ל פנינו הגירסה בגמ' שונ ה]‪ .‬מבואר בדבריו‪ ,‬שאין באמירה‬ ‫היחיד יאמר אבל לא י ת כוון לשם עדות אלא כקורא בתורה‪ ,‬עכ"ד‪.‬‬ ‫זו גדרי עדות המבוארים בחו" מ‪ ,‬אלא כאילו מעיד‪ ,‬ד היינו מהות‬ ‫[ובאליה רבא כתב שלפי המבואר במדרשים שהביאו הראשונים‬ ‫אמירה זו הינה ‪ -‬אמונה והודאה בפיו שהוא מאמין בדברי התורה‬ ‫שצריך לומר ג' פעמים וי כ לו ‪ -‬צריך גם היחיד לאומרה]‪ .‬וכן אשה‬ ‫הקדושה בפ' בראשית ‪ -‬שאכן כך קרה בפועל‪ .‬שהקב"ה ברא‬ ‫יכולה לומר זאת לבדה‪.‬‬ ‫לבדו את העולם עם כל מרכיביו בששה י מי ם בשבוע‪ ,‬ושבת‬ ‫ולגבי למהר התפילה כדי שיאמר וי כו לו עם הציבור‪ ,‬החזו"א‬ ‫ממלאכתו ביו ם ה שביעי‪ .‬ומהו ת אמירה זו דומה לאמירה בפה‬ ‫בתחילה נקט שאין היחיד צריך למהר את תפילת שמו"ע שבלחש‬ ‫את י" ג עי קרי האמונה שכתב הרמב"ם‪ ,‬אלא שי"ג עקרים אלו‬ ‫כדי לאומרו עם הציבור [דלא כהביאור הלכה]‪ ,‬מאחר ומעלת‬ ‫לא תי קנו חיוב לאומרם‪ ,‬בעוד שאת אמירת וי כו לו לאחר שמו"ע‬ ‫אריכות התפילה שבלחש מבוארת בגמ'‪ ,‬ו אי לו אמירת וי כו לו‬ ‫תיקנו כחיוב‪ .‬אכן אין באמירה זו יו תר מאשר הכרזת אמונה‬ ‫לאחר התפילה אינו אלא הידור בעלמא‪ ,‬ולא נזכר בגמ'‪ .‬אכן בסוף‬ ‫מוחלטת במה שכתוב בתורה לגבי מעשה בראשית‪ .‬ובודאי אין‬ ‫דבריו כתב‪ :‬ו מי הו מהא דאמרו בגמ' (שבת קיט‪,‬ב) א פי' יחיד המתפלל‬ ‫בכך נאמנות יו תר מדברי עד אחד שג"כ נאמן מהתורה על עדו תו‪,‬‬ ‫צריך לומר וי כו לו‪ ,‬משמע דציבור עדיף‪ ,‬ו צ" ע‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫ו אנו מקבלים את דבריו כאמת מוחלטת‪ .‬ו היו ת וגם לגבי נאמנות‬ ‫זאת של העד אחד ני תן לאומרה בי שיבה‪ ,‬ובשקט וללא צירוף‬ ‫אדם נוסף‪ ,‬לכאורה גם כאן היה צריך להיות כך‪ .‬ו א פילו אם נאמר‬ ‫נשים בקידוש לבנה וברכת החמה‬ ‫שגם לדעת הרא"ש חל על האומר וי כו לו "שם עדו ת"‪ .‬אולם‬ ‫"והיו לאותותולמועדים‪,‬ולימים‪,‬ולשנים" ( א י )‬ ‫לכאורה לא יצטרכו לכך גם את הלכות צורת הגדת העדות של‬ ‫חו" מ‪ ,‬מאחר ולדבריו זה רק ‪ -‬כאילו עדות‪ ,‬דהרי האומר לא ראה‬ ‫חשיבות קידוש לבנה‪ ,‬וברכת החמה‬ ‫זאת ב עיניו‪ .‬וכעין זה נקט החזון איש (אור״ח סי' לח‪ ,‬ס״ק י) ו ע" ש‪.‬‬ ‫בגמ' בסנהדרין (מב‪ ).‬מבואר שישנה ח שיבות גדולה באמירת קידו ש‬ ‫[ובאמת אף בדעת רבו תינו שנקטו שהוא כעדות ממש צריך‬ ‫לבנה מידי חודש‪ ,‬וכל המברך עליה נחשב ‪ -‬כמקביל פני השכינה‪.‬‬ ‫לפרש על דרך זה‪ ,‬שאנו מכריזים באמירת וי כו לו שמאמינים‬ ‫כמו כן מבואר בגמ' בברכות (נט‪ ):‬על החשיבות באמירת ברכת‬ ‫אנחנו ביחוד ה' שברא עול מו לבדו בששה י מי ם‪ ,‬ומה שנקרא‬ ‫החמה אחת לעשרים ו שמונה שנים ביום ובשעה שבה הקב"ה קבע‬ ‫בלשון עדות י ש לפרש שהוא כיון שמכריזים אנחנו שמאמינים‬ ‫את החמה ברקיע השמים‪.‬‬ ‫אנו בזה כידיעה גמורה שיכולים להעיד עליה‪ ,‬ולכן גם תי קנו‬ ‫וי ש להתבונן‪ ,‬למה נשים אינן מקדשות את הלבנה?‬ ‫לאומרה כהלכות עדות ‪ -‬לחזק ענין זה שהרי אנחנו כמעידים‬ ‫"כל כבודה בת מלך ‪ -‬פנימה"‪ ,‬ו מצני עו ת האשה שתישאר בביתה‪,‬‬ ‫וכן מה הדין של נשים באמירת ברכת החמה שנאמרת אחת לעשרים‬ ‫ולכן אע"פ שגם נשים חייבו ת במצוו ת נר חנוכה‪ ,‬כי גם הן היו‬ ‫ו שמונה שנה?‬ ‫בכלל הנס‪ ,‬אולם בכל המקרים שנשים יכולו ת לצאת י די חובת‬ ‫למה נשים אינן מקדשות את הלבנה‬ ‫המצווה ע"י שי שמעו את הברכה מהאנשים‪ ,‬הן יו צ או ת בהדלקת‬ ‫והנה לגבי קידו ש הלבנה‪ ,‬כתב המגן אברהם (בתחילת סי' תכו) שנשים‬ ‫האנשים ולא ידלי קו ברה"ר בפתח חצרן‪ .‬ורק כשאין להן אפשרות‬ ‫פטורות מלקדש את הלבנה בגלל שזו הי מצוה שהזמן גרמא‪.‬‬ ‫כזאת‪ ,‬ידלי קו לבדן נר חנוכה עם ברכה‪.‬‬ ‫והקשה שהרי למנהג אשכנז שנהגו כדעת רבינו תם (המובא בתוס'‬ ‫ומאחר ומבואר ברמ"א (או״ח סי' תרכו‪ ,‬ד) שמקדשים את הלבנה‬ ‫בעירובין (צ‪ .‬ד״ה דילמא וכו'‪ ,‬ובעוד מקומות) שפסק הרמ"א‪ ,‬נשים הרוצות‬ ‫תחת כיפת השמים ולא בבית‪ ,‬כי מהות מצווה זו היא ‪ -‬להקביל‬ ‫לקיים מצוו ת שהזמן גרמא למרות שאינן מ חויבו ת‪ ,‬יכולו ת לברך‬ ‫פני השכינה‪ ,‬ולכן יוצ אי ם מהבית לרה"ר להקביל פני מלכו של‬ ‫עליהן‪ .‬וא"כ למה שלא יקד שו את הלבנה?‬ ‫עולם‪ ,‬י ש לומר שהיות ולגבי הנשים י ש בכך חוסר צני עו ת‪ ,‬לכן הן‬ ‫והביא מהשל"ה שביאר שמצוה זו אינן מ קיי מו ת מאחר ו ע"י חטא‬ ‫פטורות מקיום מצווה זו‪.‬‬ ‫חוה שאכלה מעץ הדעת נפגמה הלבנה‪ ,‬ובנשמתה היו כלולות כל‬ ‫ההבדל המהותי בין קידוש לבנה לברכת החמה‬ ‫נשמות הנשים שנולדו לאחר מכן‪ ,‬וכדי שלא להזכיר את חטאן אין‬ ‫הנשים מקדשות את הלבנה‪.‬‬ ‫אכן כשדנים על ברכת החמה‪ ,‬לכאו' הוא ני דון שונה מקידו ש‬ ‫לבנה‪ .‬שבנידון ברכת החמה לא שייך טעמו של השל"ה הקדו'‪,‬‬ ‫דחיית האחרונים את הטעם של מצווה שהזמן גרמא‬ ‫שהחמה הלא לא התמעטה מחמת חטא חוה‪ .‬כמו כן סברת‬ ‫והנה הטעם שהביא המג"א בשם השל"ה הקדו' ‪ -‬מקובל כטעם‬ ‫החת"ס לגבי גדרי צני עו ת של הנשים‪ ,‬שכל כבודה בת מלך פנימה‬ ‫העיקרי שמחמתו אין הנשים מקדשות על הלבנה‪ .‬ובמה שכתב‬ ‫‪ -‬לא שייכת כאן‪ ,‬מאחר ודוו ק א ביחס למצוו ת נר חנוכה שתיקנוה‬ ‫שזו הי מצווה שהזמן גרמא‪ ,‬הקשה החכמת שלמה שהרי קידו ש‬ ‫לכתחילה להדליק ברה"ר בפתח חצירו‪ ,‬וכן קידו ש לבנה שצריך‬ ‫לבנה אין צריך לאמרו דווקא ביום מסוים בחודש‪ ,‬אלא שההלכה‬ ‫לעשותה כ שיוצא מביתו לרה"ר להקביל פני השכינה הקדו'‪ ,‬שם‬ ‫היא שרק כאשר הלבנה זורחה וגודלת ‪ -‬רק במציאות כזאת ני תן‬ ‫שייך הטעם שמשום צני עו ת לא תצאנה הנשים לרה"ר‪ .‬משא"כ‬ ‫לקדשה‪ ,‬ולא כשהיא מתמעטת ונפגמת‪ ,‬ולכן לא מקדשים עליה‬ ‫ברכת החמה הרי ני תן גם לכתחילה לאומרה מביתו כשרואה את‬ ‫מאמצע החודש כי מאז היא מתמעטת‪ .‬נמצא שלא הזמן בחודש‬ ‫החמה‪ ,‬ולא צריך לצאת לשם כך לרה"ר‪[ .‬וב שו" ת שלמת חיי ם‬ ‫גורם לקידושה או לאי קידו שה‪ ,‬אלא מציאו ת גודל הלבנה בלבד‬ ‫(או״ח סי' שפ) כתב שמטעם זה לא נהגו הנשים לברך ברכת החמה‪,‬‬ ‫גורם לכך‪ .‬וא"כ אין בנידון דנן כל חסרון של מצוה שהזמן גרמא‪.‬‬ ‫והוא צ"ע כנ"ל]‬ ‫וכעין זה כתב הטורי אבן במגילה (כ‪ :‬ד״ה ולוידוי מעשר) לגבי ביכורים‬ ‫שנשים גם צריכות להביא לביהמ"ק‪ ,‬ולא נפטרות מכך בגלל מצוה‬ ‫דחיית הטעמים לפטור נשים מברכת החמה‬ ‫שהזמן גרמא ו ע" ש‪.‬‬ ‫וב שו" ת כתב סופר (אר״ח סי' לד) כתב לפטור נשים מברכת החמה‬ ‫מחמת דברי המג"א בהל' הבדלה [ שהובאו לעיל] שהיות וברכת‬ ‫טעם נוסף למה נשים לא מקדשות את הלבנה‬ ‫החמה מהותה ‪ -‬ברכה בלבד שהזמן גרמא‪ ,‬אין לנשים לברך אותה‬ ‫ובהלכות הבדלה כתב המגן אברהם (סוף סי' רצו) בדעת הרמ"א שם‬ ‫אף לר"ת‪ .‬ולא ז כי תי להבין את דבריו‪ ,‬שלכאו' דברי המג"א הינם‬ ‫טעם נוסף שאין הנשים מקדשות את הלבנה‪ ,‬כיון שגם לדעת ר"ת‬ ‫שנשים ר שאיות לקיים מצוו ת שהזמן גרמא ולברך עליהן‪ ,‬אין זה‬ ‫רק כאשר חז"ל תי קנו ברכה מיוחדת לע שיית המצווה כמו לגבי‬ ‫אלא במצוו ת שמתקיימות ע"י מעשה בפועל כמו ישיבה בסוכה‪,‬‬ ‫הבדלה או קידו ש הלבנה‪ ,‬שבנידון זה נקט המג"א בדעת הרמ"א‪,‬‬ ‫נענוע ארבעת המינים ו כו'‪ ,‬שבמצוות אלו מכיון שהנשים עו שו ת‬ ‫שכיון שאין במצוו ת הללו ע שיי ת מעשה‪ ,‬חז"ל מעיקרא לא תי קנו‬ ‫את מעשה המצווה מותר להן גם לברך עליה‪ .‬אולם מצוו ת שכל‬ ‫לנשים לומר את הברכה בכל המצוות שהזמן גרמא ‪ -‬ו א פי לו‬ ‫מהותן היא ‪ -‬רק אמירת ברכה‪ ,‬והמצווה לא מצריכה לעשות שום‬ ‫לשיטת ר" ת‪ .‬אולם לגבי ברכת החמה‪ ,‬למרות שלדעת המג"א‬ ‫מעשה בפועל‪ ,‬במצוו ת אלו אם הזמן גורם לעשותן‪ ,‬גם לר"ת אין‬ ‫היא נחשבת כמצווה שהזמן גרמא‪ ,‬אבל הברכה על החמה הלא‬ ‫להן לברך על מצוו ת אלו‪ ,‬כי חז"ל הפקיעו אותן מהברכה הזאת‪.‬‬ ‫ברכה כללית על כל מעשה בראשית היא‪ ,‬שנוסח הברכה הוא‬ ‫ומשכך אין לנשים לעשות הבדלה במוצאי שבת‪ ,‬מאחר וכל מצוו ת‬ ‫"ברוך אתה‪ ...‬עושה מעשה ברא שית" כמבואר בגמ' בברכות (נט‪,):‬‬ ‫ההבדלה היא ‪ -‬אמירת הברכה בלבד מבלי שום ע שיי ת מעשה‬ ‫ובשו"ע(או״ח סי' רכט‪ ,‬ב)‪ .‬והרי בברכה כללית זו חז"ל חיי בו גם את‬ ‫נוסף‪ .‬וכתב שם המג"א‪ ,‬שאולי מטעם זה נהגו הנשים שלא לקדש‬ ‫הנשים כאשר הן רואו ת את הים הגדול או שרואו ת ברקים ו כו'‪.‬‬ ‫הלבנה‪ ,‬כי גם מצווה זו מתקיימת ע"י אמירת ברכה בלבד‪ .‬והמג"א‬ ‫נמצא שחז"ל לא תי קנו ברכה מיוחדת עבור ברכת החמה‪ ,‬אלא‬ ‫לשיטתו [דלא כדעת החכמה שלמה‪ ,‬ו ה טורי אבן] שקידו ש לבנה‬ ‫כללו את ברכת החמה כאחת מההיכי תמצי שבהן מברכים ברכת‬ ‫היא מצוו ת עשה שהזמן גרמא ‪ -‬ולכן גם לר"ת אין לנשים לקיימה‪.‬‬ ‫"עושה מעשה ברא שית"‪ .‬ומאחר וגם הנשים מחויבו ת בברכה זו‬ ‫בשאר המקרים לכאו' גם לדעת המג"א הן שייכו ת בברכת החמה‪,‬‬ ‫טעם שלישי למה נשים לא מקדשות את הלבנה‬ ‫דלא גרעה החמה מהברקים ומהים הגדול שעליהם הן חייבו ת‬ ‫טעם נוסף ני תן לומר למניעת נשים מקידו ש לבנה‪ ,‬ע"פ חידו שו של‬ ‫לברך "עו שה מעשה ברא שית"‪ .‬וכעין זה מצאתי בס"ד שכתב‬ ‫החתם סופר במסכת שבת (כא‪ .):‬שמצוו ת שחז"ל תיקנו לעשותן‬ ‫בקצרה ב שו"ת מהרי"ל דיסקין (קונטרס אחרון אות כו)‪.‬‬ ‫לכתחילה ברה"ר מ חוץ לבית ‪ -‬לא חיי בו את הנשים לעשותן כי‬ ‫החומרה המיוחדת בהריגת קין את הבל‬ ‫וב שו"ת מהר"ם שיק (אור״ח סי' צ) כתב שאין לנשים לאומרה בגלל‬ ‫שמצוות ברכת החמה תלויה בחישוב התקופה וה מזלו ת‪ ,‬ורק‬ ‫ונראה שהתורה רצתה ללמד או תנו‪ ,‬שודאי חמור ביותר הריגת‬ ‫האנשים חוי בו לעשות חי שוב ז ה‪ .‬ולכאורה מהאמור בגמ' בברכות‬ ‫אדם‪ ,‬וכן חמורים כל שאר החטאים שבין אדם לחבירו‪ ,‬אולם כאשר‬ ‫(נט‪ ,):‬וב שו"ע (או״ח סי' רכט‪ ,‬ב) לא משמע שתלוי אחד ב שני‪ ,‬אלא‬ ‫הפגיעה נע שית באח או בקרוב משפחה אחר ‪ -‬חומרת הדבר הינה‬ ‫לאחר שהלל הנשיא [האמורא] שקבע לנו את סדר הלוחות עד‬ ‫גדולה לאין ערוך‪ ,‬מאחר ו שניהם מאו תו שורש נשמה‪ ,‬ולכן הם‬ ‫שיבנה ביהמ"ק במהרה בי מינו‪ ,‬וחי שב מתי הוא הזמן המדויק‬ ‫נחשבים כנשמה ובשר אחד‪ ,‬וגרימ ת צער לנשמה ולגוף של שניהם‬ ‫חמורה יו ת ר‪ ,‬וכפי שנראה בס"ד להלן מדוגמאות נו ספו ת‪.‬‬ ‫בכל עשרים ו שמונה שנים בו ברא הקב"ה את החמה בששת י מי‬ ‫בראשית‪ ,‬מעתה י שנו חיוב לכולם כשרואים את החמה באו תו‬ ‫לפיכך הדגישה התורה במעשה הריגת הבל‪ ,‬מתחילת השתלשלות‬ ‫הזמן לברך ולשבח את הקב"ה על מעשה בראשית‪.‬‬ ‫הדברים עד סוף דברי הקב"ה לקין‪ ,‬שמלבד עצם חומרת הדבר‬ ‫של הריגת אדם חף מפשע‪ ,‬י ש במעשהו של קין חומרה נוספת ‪-‬‬ ‫ובאמת החתם סופר (אור״ח סי' נו) כתב ש אינו יוד ע מאיזה טעם לא‬ ‫שהרג את אחיו שאר ב שרו‪ .‬וחלק מהטענה כלפיו היא ‪ -‬שאפילו‬ ‫נהגו הנשים לברך ברכה זו‪ .‬ואכן ב שו"ת מהרי"ל דיסקין (קונטרס‬ ‫אם מחמת הקנאה בו רצית להורגו‪ ,‬אבל למה לא חסת עליו בגלל‬ ‫אחרון אות כו) הכריע הלכה ולמעשה ‪ -‬שנשים חייבו ת לברך ברכת‬ ‫שהוא אחיך וכחלק מנשמתך ובשרך‪ .‬ולכן התורה הדגישה שם ‪-‬‬ ‫החמה כמו האנשים‪ .‬וכן שאין מצווה זו נחשבת כמצוו ת עשה‬ ‫חמש פעמים‪ ,‬שקין הרג את א חיו‪ ,‬ללמדנו‪ ,‬על תוספת החומרה‬ ‫שהזמן גרמא אף לשיטת המג"א‪ .‬ולכן לדבריו גם בנות ספרד‬ ‫שהיתה במעשה ההריגה‪.‬‬ ‫שנוהגות כדעת ה שו"ע [דלא כר"ת] יכולו ת לברך על החמה‪.‬‬ ‫ולכן גם נענש קין באופן של מידה כנגד מידה דווקא על י די שאר‬ ‫מסקנת הדברים‬ ‫בשרו שיצא מחלציו‪ ,‬כיון שהעונש היה גם על הפשע הנוסף ‪-‬‬ ‫א‪ .‬לפי האמור לכאו' גם הנשים כ שרואות את החמה בתקופתה‪,‬‬ ‫שהרג את א חיו‪.‬‬ ‫אחת לעשרים ו שמונה שנה ‪ -‬חייבו ת לברך עליה‪ .‬ובפרט הנשים‬ ‫למה דרש אברהם אבינו מלוט להיפרד מעליו?‬ ‫מבנות אשכנז‪.‬‬ ‫כאשר רו עי לוט רעו בכוונה את בהמותיהם בשדות אחרים‪ ,‬ולא‬ ‫אלא שיברכו זאת כשנמצאות בביתן אם יכולו ת לראות משם‬ ‫חששו לגזול ממון אחרים‪ ,‬למרות שאיסור גזל הוא משבעת‬ ‫את החמה‪ .‬ואם כדי לראותה צריכות לצאת מביתן למקום ג לוי‬ ‫הדברים שנאסרו גם על בני נח‪ ,‬ולמרות שרועי אברהם הוכיחו‬ ‫יו תר‪ ,‬יברכו זאת במקום צנוע שהינו נפרד מהמקום שבו נמצאים‬ ‫אותם ‪ -‬הם לא שמעו להם‪ ,‬אמר אברהם ללוט בפ' לך לך (יג‪,‬ח)‬ ‫האנשים‪.‬‬ ‫"אל נא תהי מריבה ביני ו בני ך‪ ...‬כי אנשים אחים אנחנו" ו פי' ר ש"י‪:‬‬ ‫ב‪ .‬בנות יו צ אי הונגריה [ או ממקומות אחרים] שמנהג אבותם‬ ‫אנשים אחים ‪ -‬קרובים‪ ,‬כי למעשה הם היו גי סים ולא אחים‪.‬‬ ‫שנשים אינן מברכות על החמה‪ ,‬ינ הגו כמנהג אבותם‪ .‬ומן הראוי‬ ‫ולכאורה קשה‪ ,‬ו כי אם הם לא היו קרובים‪ ,‬האם כן ר אוי שתהיה‬ ‫שימנעו מלהסתכל על החמה באו תו היום עד חצות היום כדי שלא‬ ‫מריבה ביניהם? אלא שאמר אברהם ללוט‪ ,‬אפילו "ל שיטתך"‬ ‫להכנס לספק חיוב בברכה‪ .‬או שי שמעו מהאנשים שמברכים‬ ‫שמותר לך לגנוב ממון מאחרים כמבואר שם בר ש"י (פסוק ז)‪ ,‬אבל‬ ‫עליה וי א מרו אמן על בירכתם‪.‬‬ ‫גם אתה מבין שי שנו דבר שחמור יו תר מגזל והוא ‪ -‬מריבת קרובים‬ ‫בתוך המשפחה‪ ,‬לפיכך מחמת חומרת הדבר‪ ,‬עדיף שנפרד‪ ,‬והעיקר‬ ‫שלא יהיה ריב בינינו‪ .‬כלומר‪ ,‬אפילו אברהם אבינו שקירב בדרכי‬ ‫חומרת המחלוקת בתוך המשפחה‬ ‫נועם את כל העולם‪ ,‬אבל מכיון שנעשה ריב בתוך המשפחה‪ ,‬העדיף‬ ‫כתוב בפרשת בראשית (ד‪ ,‬ח‪-‬י) "וי א מר קין אל הבל ‪ -‬א חיו‪ ...‬וי קם‬ ‫להיפרד מיד מלוט ‪ -‬כדי למנוע את הריב והמחלוקת ביניהם‪.‬‬ ‫קין אל הבל ‪ -‬א חיו וי הרג הו‪ .‬ויאמר אל קין אי הבל ‪ -‬אחיך‪ ,‬ויאמר‬ ‫טענת יהודה למכור את יוסף ולא להרגו‬ ‫לא ידע תי השומר ‪ -‬אחי אנוכי ‪ ...‬קו ל דמי ‪ -‬אחיך ‪ -‬צועקים אלי‬ ‫מן האדמה"‪.‬‬ ‫ובזה יבואר בס"ד כיצד הצליח יהודה לשכנע את א חיו שלא להרוג‬ ‫את יוסף אלא למוכרו לי שמעאלים‪ ,‬אע"פ שגם יהודה הסכים‬ ‫ולכאורה ר אוי להתבונן‪ ,‬למה התורה מדגישה כל הזמן שהבל היה‬ ‫עם א חיו שמגיע ליוסף עונ ש מוו ת‪ .‬שכתוב בפסוק (בראשית לז‪,‬כג)‬ ‫אחיו של קין ו כו'‪ ,‬הרי דבר זה כתוב לעיל (פסוקים א‪-‬ב) ששניהם‬ ‫שיהודה אמר לאחיו "לכו ונמכרנו לישמעאלים וי דינו אל תהי בו‬ ‫נולדו מאדם ו חו ה‪ ,‬ולכאורה מספיק היה לכתוב‪ ,‬ויאמר קין אל‬ ‫‪ -‬כי אחינו ב שרינו הוא ‪ -‬וי ש מ עו א חיו" ו פי' ר ש"י‪ :‬וי ש מ עו אחיו‬ ‫הבל‪ ,‬וי קם קין אל הבל ויהרג הו ו כו'‪ ,‬שהרי כולם יוד עי ם שהבל‬ ‫‪ -‬קבלו מ מנו‪ ,‬ע"כ‪ .‬כלומר‪ ,‬יהודה טען להם‪ ,‬למרות שמגיע ליוסף‬ ‫היה א חיו‪ ,‬ובפרט שלא היו בעולם אנשים נוספים מלבד הוריהם‪.‬‬ ‫שנהרוג או תו‪ ,‬אבל אח ‪ -‬לא יכול להרוג אח‪ ,‬כי כולנו בשר אחד‪.‬‬ ‫כמו כן י ש להתבונן‪ ,‬שבפסוק מבואר שהקב"ה גזר על קין שי מו ת‬ ‫כלומר‪ ,‬אע"פ שודאי שהגוף של כל אחד נפרד מה שני‪ ,‬אולם כולנו‬ ‫לאחר שבע דורו ת‪ ,‬כדי שיספיק בנתיים להוליד ילדי ם‪ ,‬נכדים‪,‬‬ ‫נולדנו מאו תו אבא [אע"פ שהאימהות היו שונו ת] נמצא שכולנו‬ ‫ניני ם ו כו'‪ .‬אולם לא כתוב שנגזר עליו מי י הרגנו‪ .‬וי ל"ד למה‬ ‫משורש אחד‪ ,‬ולכן את האכזריות והרוע הנוסף שי שנו אם נהרוג‬ ‫סובב הקב"ה שדווקא למך שהינו נינו של קין‪ ,‬בן אחר בן עד הדור‬ ‫את יוסף א חינו‪ ,‬בואו ונ מנע‪.‬‬ ‫השביעי‪ ,‬הוא זה שיהרוג או תו‪ ,‬כמבואר שם בר ש"י (פסוק כג)‪.‬‬ ‫ן‬ ‫נשמה ובשר אחד עמה‪ .‬כך שהצרעת של אחותך נחשבת ‪ -‬שגם‬ ‫על בשרך ועל בשרי י ש כעת צרעת‪ ,‬מאחר ו שלו ש תנו גוף אחד‬ ‫ייחודו של שבט לוי‬ ‫לאור האמור נבין בס"ד מהו השבח המיוחד ששיבח משה רבינו את‬ ‫ב שור שו‪.‬‬ ‫שבט לוי (דברים לג‪ ,‬ט) "האומר לאביו ולאמו ‪ -‬לא ר אי תיו‪ ,‬ואת א חיו‬ ‫וכמו כן מוסיף שם הספורנו‪ ,‬מכיון שיוסף הינו גם כן חלק מבשרם‪,‬‬ ‫לפיכך אם יהרגו או תו ‪ -‬גם בשרם יכאב מחמת זה‪ ,‬כי כולם שורש‬ ‫כיצד הצליח מנשה הקטן להכניע את שמעון דודו?‬ ‫כתוב בפ' מקץ (מב‪ ,‬כד) שיוסף לקח את שמעון ואסרו לעיני‬ ‫האחים עד שי חזרו מארץ ישראל עם בני מין‪ .‬ומבואר בילקוט‬ ‫אחד‪.‬‬ ‫שמעוני שם (רמז קמט‪ ,‬כד) ששמעון סירב להיאסר מר צונו‪ ,‬ופרעה‬ ‫שלח ליוסף שבעים גיבורי ם מצריים שיאסרו או תו‪ ,‬ולמרות זאת‬ ‫לא הצליחו לאו סרו‪ .‬ולבסוף מנשה בנו של יוסף שהיה בסה"כ‬ ‫בן שמונה שנים‪ ,‬נתן מכה אחת לשמעון שהיה בגיל ארבעים‬ ‫ושש והצליח להכניעו‪ ,‬ושם לו שרשרת ברזל על צו ארו וא סרו‪.‬‬ ‫ולפליאתם של האחים שעמדו שם אמר להם שמעון‪ ,‬תדעו לכם‬ ‫‪ -‬לא הכיר‪ ,‬ואת בניו ‪ -‬לא ידע‪ ,‬כי שמרו אמרתך ובריתך ינ צו רו"‬ ‫שהמכה שקיבלתי היא מבית אבא‪ ,‬ולכן הוא הצליח להכניעני‪.‬‬ ‫ו פי' ר ש"י ‪ -‬כשחטאו בחטא העגל‪ ,‬ומשה ציו ה עליהם להרוג את‬ ‫ולכאורה צריך להבין‪ ,‬הרי שמעון היה שלו שים ו שמונה שנים‬ ‫החוטאים‪ ,‬הם התגברו בכוחות על טבעיים ו בניגוד לתכונות הנפש‬ ‫מבוגר ממנשה‪ ,‬והיה גיבור מיוחד שעוד ב היו תו בגיל שלוש עשרה‬ ‫של האדם‪ ,‬והרגו למען כבוד הבורא י ת" ש אפילו את קרוביהם‬ ‫הרג עם לוי את כל אנשי שכם‪ ,‬וא"כ כיצד הצליח מנשה הקטן‬ ‫ושאר בשרם שהיו מצד אמם ונו ל דו משאר שבטי ישראל ולא‬ ‫להכניעו במכה אחת? אלא שבדברי שמעון נמצאת התשובה‪.‬‬ ‫משבט לוי‪.‬‬ ‫שאמר להם‪ :‬הרגשתי במכה שנתן לי את חוזקה המיוחד‪ .‬ד היינו ‪-‬‬ ‫לא רק מבחינה פיזי ת‪ ,‬אלא שזאת היתה מכה שנבעה מכל הכאב‬ ‫"החכם עיניו בראשו"‬ ‫המשפחתי שיש כאן‪ ,‬ושורשה מהנשמה המשותפת לנו‪ .‬וכאשר‬ ‫נמצאנו למדים את החומרה המיוחדת של מחלוקת‪ ,‬ריב‪ ,‬די בורי‬ ‫היא פגעה בעוצמה בנשמתי‪ ,‬ממילא גם כוחי ה פיזי לא עמד לי‬ ‫לשה"ר‪ ,‬רכילות‪ ,‬וכל שכן פגיעה בממון או בגוף של אחד מקרובי‬ ‫יו ת ר‪ .‬אלא שמפלאי הבורא י ת" ש‪ ,‬שלמרות דבריו‪ ,‬עדיין לא‬ ‫המשפחה‪ .‬שמלבד הפגיעה ה פיזי ת‪ ,‬י ש כאן פגיעה מהותית‬ ‫חשדו שמעון ו א חיו שמא הדבר קשור ליוסף אחיהם‪.‬‬ ‫בשורש נשמתם שהינו ממקור אחד‪ .‬ולכן גם ההשלכות והתוצאו ת‬ ‫מכך הינן ר"ל הרות אסון בכל המובנים ‪ -‬יו תר מאשר פגיעה דומה‬ ‫עונשה החמור ביותר של מרים הנביאה‬ ‫באנשים זרי ם‪.‬‬ ‫לאור האמור נבין בס"ד למה הקב"ה העניש את מרים הנביאה‬ ‫והצדיקה כשדיברה לשון הרע על אחיה משה ר בינו‪ ,‬אע"פ שדיברה‬ ‫חומרת המחלוקת במשפחה‬ ‫רק עם אחיה אהרון‪ ,‬ובצנעא‪ ,‬וכוונ תה הייתה לטובת צפורה אשת‬ ‫והנה אחת מהתופעות השכיחות שמחמתן י שנן מריבות ומחלוקות‬ ‫משה ו כו'‪ .‬ובספורנו שם (במדבר יא‪ ,‬לה) מבואר‪ ,‬שמעשה זה קרה‬ ‫רבות בין בני המשפחה‪ ,‬היא ‪ -‬מחמת ירו שה של כספי ההורים או‬ ‫עשר שנים לאחר שיצאו ממצרים‪ .‬והרי במשך עשר שנים אלו‪,‬‬ ‫הקרובים‪ ,‬או מחמת ירו ש ת משרות בהן כיהן ההורה‪ .‬ובמשפחות‬ ‫היו אנשים רבים שפגעו במשה בפרהסיה באופן הקשה ביו תר‪,‬‬ ‫רבות וי קרו ת‪ ,‬נע שו מחלוקות ו מריבו ת גדולות מחמת כך‪ .‬וכן ידו ע‬ ‫והם לא נענ שו בצורה כל כך חמורה?‬ ‫שכתוב בספרים הקדו שים‪ ,‬שכשיש ריב בין הילדים‪ ,‬וכ" ש כשהדבר‬ ‫ונראה לומר שמלבד הענין שהקב"ה מדקדק עם הצדיקים ו כו'‪ ,‬י ש‬ ‫מסתעף לחילול השם‪ ,‬והליכה לערכאות ו כו'‪ ,‬דבר זה גורם לצרות‬ ‫כאן עומק נוסף‪ .‬שדווקא בגלל שמרים היתה אחות משה ומ שור ש‬ ‫גדולות וק שות להורים ולכל הקרובים בין אם הם חיי ם‪ ,‬ו בין אם‬ ‫אחד‪ ,‬לכן חטאה היה גדול יו ת ר‪ .‬שהרי נ צ טווינו "ומבשרך לא‬ ‫הגיעו לעולם האמת‪ ,‬מאחר שהפגיעה בקרובי המשפחה הינה‬ ‫תתעלם"‪ ,‬וכל שכן שנאסר עלינו להזיק את קרו בינו בכל אופן‬ ‫חמורה והרת אסון בכל המובנים ר"ל‪.‬‬ ‫שהוא‪ ,‬ו א פי לו לא ע"י דיבור לשה"ר‪ ,‬ולכן נענשה מרים בעונש‬ ‫לפיכך כל בר דעת שרוצה למנוע את המחלוקת הזאת במשפחתו‪,‬‬ ‫קשה במיוחד‪.‬‬ ‫עליו לערוך צוואה מחיים בביה"ד או אצל ת"ח הבקי היטב בעריכת‬ ‫ולכן גם אהרן כשהפציר במשה שיתפלל עבורה שתתרפא אמר‬ ‫צוו או ת והקנאת ממון מחיים ‪ -‬ויקנה חלק מנכסיו גם למי ש אינו‬ ‫לו (פסוק יב) "אל נא תהי כמת אשר בצאתו מרחם א מו‪ ,‬ויאכל חצי‬ ‫ר אוי לרשת ע"פ דין תורה‪ .‬ויכ תוב שם באופן ברור באיזה אופן‬ ‫ב שרו" ו פי' ר ש"י‪ :‬א מנו‪ ,‬וב שרינו היה צריך לומר? אלא מאחר‬ ‫יחלקו היור שים את נכסיו הג שמיים‪ ,‬וכן כל מה שקשור לירו שת‬ ‫ומרים אחותנו יצאה מרחם אמנו כ מונו‪ ,‬לכן הצרעת שלה נחשבת‬ ‫המשרות הרו חניו ת‪ ,‬בכדי למנוע את המחלוקות הקשות בתוך‬ ‫‪ -‬כאילו נאכל חצי מב שרינו‪ ,‬ו אין ר אוי לאח [ ד היינו ‪ -‬למשה]‬ ‫משפחתו לאחר אריכות י מי ההורים והקרובים‪.‬‬ ‫להניח את אחו תו כמת‪ ,‬ע"כ‪ .‬כלומר‪ ,‬מלבד שראוי לך להתפלל‬ ‫עבור כל י הו די שחטא‪ ,‬י ש כאן חיוב נוסף מדין ‪ -‬אח‪ ,‬כי כולנו‬ ‫אולם גם אם לא נכתבה צוואה או שלמרות שנכתבה י שנם גורמים‬ ‫במשפחה שנלחמים בכח על הירושה הגשמית או המשרות‬ ‫ש ‪ n‬לוותר ולברוח‬ ‫הלוית"‪y‬״‬ ‫אל ה' י‬ ‫ויר א‬ ‫דעתי חי‬ ‫נחמהלכל‬ ‫בתברהריר‬ ‫ומרת ר אוי‬ ‫תורניות ‪-‬‬ ‫העלון יו צ א לע״נ‪ :‬הריר חיים יצחק דל בהר״ר צבי ה‬ ‫הי״ד‪,‬‬ ‫ממחלוקת במשפחה ‪ -‬שבדוק ומנוסה במאות מקרים ר"ל!‬ ‫‪rav5869690@gmail.com‬‬ ‫‪ n f a p y>o!5fo p v 'orJ p e /" 5fl 153-2-5869690 o p v f 1 t>/b /!tin‬מ ‪«/ 6‬מ‪!0 ! .‬‬ ‫‪ntojfo n l f e f /a y‬‬ ‫שתוצאותיה הינן הרות אסון‪ .‬ויבטח בקב"ה שבזכות וי תו רו יקבל‬ ‫באופנים אחרים ובעין טובה כל מה שמגיע לו‪.‬‬ ‫סהוות נע* ון אזינא דהיכהא‬ ‫תורת זזטהרה‬ ‫שאלות ותשובות בעניני סדר טהרות בתיי וזבדשה לכשיבנה בית הבסדעג ג ב היוז כיבוינר‬ ‫גליון ‪ 65‬בראשית תשפ “ז‬ ‫בגינה הקטנה הצמודה לחצר ביתה של משפחת גרשוני צומחים ירקות‪ .‬מדי בוקר יוצאת גברת גרשוני לחצר‬ ‫דבר העורך‬ ‫ומלקטת מעט ירקות לארוחת הבוקר‪ .‬הפעם היא שמה לב שהבצלים כבר ממש גדולים והיא ליקטה מהם‬ ‫הפעם לא זכינו‪ .‬לא זכינו לראות כהנים‬ ‫כמה בצלים יפים‪.‬‬ ‫בעבודתם‪ ,‬לא זכינו לעלות לרגל‪ ,‬לא‬ ‫היא שטפה את הבצלים מהעפר הדבוק בהם‪ ,‬וחיפשה סכין כדי לחתוך את הבצל כדי להפריש ממנו‬ ‫זכינו לשמוח בשמחת בית השואבה‪ .‬אך‬ ‫תרומות ומעשרות‪ .‬אך באופן מוזר הסכין החדה המשמשת בדרך כלל לחיתוך ירקות לא היתה במקומה‪.‬‬ ‫התקווה לא נמוגה‪ .‬אחכה לו בכל יום‬ ‫היא חיפשה שוב ולבסוף גילתה אותה מסתתרת מאחורי ערימת הצלחות שבפינת השיש‪" .‬מוזר מי החביא‬ ‫שיבא‪...‬‬ ‫אותה שם" הרהרה בלבה‪.‬‬ ‫והוא יכול לבא בכל רגע‪ .‬אולי היום‪,‬‬ ‫היא נגשה לחתוך את הבצל‪ ,‬אך אז נכנסה למטבח בתה הגדולה ומשהבחינה בסכין אמרה בבהלה "אמא‪,‬‬ ‫אולי מחר‪ ,‬ואולי בשעה הקרובה‪...‬‬ ‫הסכין הזאת נטמאה אתמול‪ ,‬לא הספקנו לטבול אותה ולכן החבאנו אותה מאחורי הצלחות‪ ,‬חשבנו שלא‬ ‫אך כל זמן שעדיין הוא לא בא אנחנו‬ ‫תמצאי אותה‪ ,‬אבל כנראה שממך אי אפשר להסתיר כלום‪."...‬‬ ‫צריכים להמשיך להתכונן‪ .‬שכשהוא‬ ‫אך אז התעוררה השאלה האם הבצל שכבר נגע בסכין הטמאה נטמא ממנה‪ ,‬או שכיון שהסכין נגעה רק‬ ‫י ב א לא נ צ ט ר ך ל ה ת חי ל ה כל‬ ‫בקליפה לא נטמא הבצל‪ .‬אכן מה דינו של הבצל?‬ ‫מברא שית‪ ...‬שלפחות י היו לנו קצת‬ ‫תשובה‪ .‬במשנה עוקצין פ"ב מ"ד מבואר שלדעת ר' יהודה יש שלשה קליפות בבצל‪ ,‬החיצונה טהורה ואינה‬ ‫מושגים מה לשאול ולא נהיה כתינוק‬ ‫מצטרפת לשיעור טומאת אוכלין‪ ,‬האמצעית אם היא שלימה מצטרפת ואם היא נקובה וחתוכה (קדורה)‬ ‫שאינו יודע לשאול‪ ...‬שלא נבוש ולא‬ ‫אינה מצטרפת‪ ,‬והפנימי ת שהיא‬ ‫נכלם‪.‬‬ ‫עצמה אוכל מצטרפת בכל אופן‪ ,‬ולכן‬ ‫ואמנם לא עליך המלאכה לגמור‪ ,‬אך‬ ‫אם נגעה הסכין רק בקליפה החיצונה‬ ‫אין אתה בן חורין ליבטל הימנה‪.‬‬ ‫עדיין לא נטמא הבצל‪ ,‬אך אם נגעה‬ ‫הסכין בקליפה האמצעית קודם‬ ‫בגליון זה מופיע מידי שבוע מ שנה‬ ‫שנחתכה נטמא הבצל‪.‬‬ ‫מסדר טהרות עם פירוש בהיר ומאיר‬ ‫עיניים הנותן ידיעה רחבה במושגים‬ ‫ואמנם מבואר ברע"ב ו ב פי רו ש‬ ‫הע מוקים של סדר טהרו ת‪ ,‬ב שילוב‬ ‫המשניות להרמב׳׳ם שאין הלכה כר"י‪,‬‬ ‫שאלות מחיי המעשה הממחישות את‬ ‫ומבאר החזו׳׳א (עוקצין ס"ב סק"י)‬ ‫המושגים הנלמדים במשנה‪ .‬ואם לא‬ ‫דס"ל לת"ק שגם קליפה החיצונה‬ ‫עכשיו אימתי?!‬ ‫מצטרפת‪ ,‬ו מ מי ל א אף הקליפה‬ ‫החיצונית מקבלת טומאה‪ ,‬אמנם העיר‬ ‫ניתן ל שלוח שאלות ב עניני טהרות‬ ‫החזו"א שם מדברי הרמב"ם הל'‬ ‫הנו ג עי ם ל חיי ה מ ע ש ה ל דו א “ ל‪:‬‬ ‫טומאת אוכלין פ"ה הי"א שפסק את‬ ‫‪t402422@gmail.com‬‬ ‫דינו של ר"י‪ ,‬ומבאר החזו׳׳א שמסוגית‬ ‫וכן ב מ כ שי רי ק הי לו ת קו פ ת תור ת‬ ‫הגמ' בחולין קי"ט ב' מבואר שלא‬ ‫הטהרה בשליחת הודעה למנהל הקופה‪,‬‬ ‫נחלקו חכמים על ר״י בדין זה ולכו״ע‬ ‫או בנדרים פלוס בקופת אהלי תורה‪-‬‬ ‫קליפת הבצל החיצונה אינה מקבלת טומאה‬ ‫החיצונה אינה מצטרפת‪.‬‬ ‫ק ט גו רי ה ג ליון מ ש מ ר ת ה ט ה ר ה‪,‬‬ ‫נ‪.‬ב‪ .‬בשולי המאמר יש להעיר שלכתחילה רצוי שלא לשטוף את הירקות לפני הפרשת תרומות ומעשרות‬ ‫ונשתדל אי“ ה להשיב עליהם‪.‬‬ ‫מכיון שאז הם מוכשרים לקבל טומאה‪ ,‬וצריך לשמור יותר שלא יבואו לחשש קבלת טומאה ויכשלו חלילה‬ ‫באיסור "משמרת תרומותי"‪ ,‬ובפרט בזמן הזה שכולנו טמאי מת הרי בשעה שמכשיר את הירקות במים‬ ‫בברכת הטהרה‬ ‫נטמאים במים שנגעו בידיו והם עצמם טמאים ונמצא מטמא את הטבל ולא יוכל להפריש תרומה בטהרה‪,‬‬ ‫משמרת הטהרה‬ ‫ועי' ש"ך יו״ד סי' של"א ס"ק ל"ה שטבל אחר מירוח שכבר נתחייב בתרומה אסור להכשירו לקבל טומאה‪,‬‬ ‫ועי' דרך אמונה הל' תרומות פ"ב ס"ק קל"ט‪.‬‬ ‫נערך ע“פ ספר הלכתא למשיחא להגרש“ב אלון שליט“ א‪ ,‬וספר דורש לציון קיצור דיני טהרות להרב שמעון ארנטרוי שליט“ א‪ .‬בכל עניני הגליון ניתן‬ ‫לפנות לטל ‪ 0527655009‬בשעות בין הסדרים או בדוא“ל‪t4Q2422@gmail.com :‬‬ ‫ממ ף=‪m n w 5‬‬ ‫מ ד קי ד;פ ספר בתנהיאברהק;יל נישנייות סד־־י טהרות‪...............‬‬ ‫באת הח־־רג ד אבדהס י וסף ‪ar s‬־־‪1‬ש יל יכרא ________‬ ‫דף קי״ט‪ :‬שטהור כיון דאין שומר על גבי שומר‪.‬‬ ‫עוקצין פ “ ב מ“ ד‬ ‫ברמב״ם בפירוש המשנה‪ ,‬מבואר בגלל שזה מאד דק‪ ,‬ולכן לא נחשב‬ ‫כל הקלפין מטמאות ומטמאות ומצטרפות‪ .‬רבי יהודה אומר‪ ,‬שלשה‬ ‫לשומר‪ ,‬ומ שום הכי טהור‪ ,‬וכן מבואר ברע״ב‪ ,‬שהקליפה דקה‬ ‫קלפין בבצל‪ .‬הפנימית‪ ,‬בין שלמה בין קדורה‪ ,‬מצטרפת‪ .‬האמצעית‪,‬‬ ‫וממשמשים בה והיא נופלת מאילה‪.‬‬ ‫שלמה מצטרפת‪ ,‬וקדורה אינה מצטרפת‪ .‬והחיצונה‪ ,‬בין כך ובין כך‪,‬‬ ‫טהורה‪.‬‬ ‫התיו״ט מקשה‪ ,‬שהרי הטעם שאין שומר ע״ג שומר הוא לכו״ע‪ ,‬וא״כ‬ ‫מדוע הכא הרע״ב כתב דאין הלכה כרבי הודה‪ ,‬הרי טעמו דרבי יהודה‬ ‫כל הקליפים‪ ,‬מיטמאות ומטמאות‪ ,‬ומצטרפות‪.‬‬ ‫לרע״ב‪ ,‬הוא לכו״ע‪.‬‬ ‫כתב הרע״ב‪ ,‬כגון קליפי אגוזים ושקדים ורימונים‪ ,‬וקליפי ביצים‪ ,‬חשיבי‬ ‫והנראה לומר דהנה יש לדון‪ ,‬מהו דין החיצונה בזמן שהאמצעית‬ ‫שומר לאוכל ומצטרפים עם האוכל להשלימו לקבל טומאה‪ ,‬ומיהו‬ ‫קדורה‪ ,‬ולא חשיבא שומר‪ ,‬האם האם כיון שהחיצונה שלימה יש לה‬ ‫קליפה לחה העליונה שעל האגוזים בשעת לקיטתן‪ ,‬אינה מצטרפת‪,‬‬ ‫דין שומר‪ ,‬ואז היא לא שומר ע״ג שומר‪ ,‬כיון שהאמצעית קדורה‪ ,‬ולא‬ ‫דלא חשיבא שומר‪ ,‬עכ״ל‪.‬‬ ‫משמשת כשומר‪ ,‬ורק החיצונה היא השומר‪ ,‬דלכאורה זה תלוי מדוע‬ ‫והנה יש ברע״ב‪ ,‬כמה נקודות חידוש‪.‬‬ ‫החיצונה טהורה‪ ,‬האם זה בגלל שאין שומר על גבי שומר‪ ,‬א״כ‬ ‫בהאמצעית קדורה‪ ,‬החיצונה היא שומר‪,‬‬ ‫מה שכתב הרע״ב דוקא קליפי אגוזים שקדים ורימונים‪ ,‬וקליפי ביצים‪,‬‬ ‫כיון דלא הוה שומר על גבי שומר‪ ,‬אולם‬ ‫ולא כתב קלי פו ת של שאר יר קו ת‪ ,‬צ״ל‬ ‫אם הסיבה בגלל שמשמשים בה והיא‬ ‫דהקליפות הללו הם לא אוכל‪ ,‬משא״כ בשאר‬ ‫נופלת‪ ,‬א״כ היא בכלל לא נחשבת‬ ‫קליפות שלא צריך לדון בהם מדין שומר‪ ,‬כיון‬ ‫לחפצא של שו מ ר‪ ,‬ו מ מי ל א אע״ פ‬ ‫שהם אוכל‪.‬‬ ‫ש ה א מ צ עי ת קדו ר ה‪ ,‬ה חי צונ ה לא‬ ‫המשנ״א כתב שלרע״ב הם מצטרפים עם‬ ‫משמשת לשומר‪.‬‬ ‫האוכל להשלימו לשיעור טומאה‪ ,‬אף שלגבי‬ ‫הרא״ש מעמיד את המשנה‪ ,‬משום דאין‬ ‫קבלת טומאה יש חולקים וסוברים שהאוכל‬ ‫שומר על גבי שומר‪ ,‬והאמצעית היא‬ ‫מקבל טומאה בכל שהוא‪ ,‬ומה שצריך שיעור‬ ‫השומר‪ ,‬וצ״ע מדוע הרא״ש לא מקשה‬ ‫כביצה‪ ,‬זה רק כדי לטמא אחרים‪.‬‬ ‫שאם ה א מ צ עי ת קדור ה‪ ,‬ה חי צונ ה‬ ‫עוד נקודה שה מ שנ״א אומר‪ ,‬שהביצים‬ ‫משמשת לשומר‪ ,‬ומדוע הרא״ש לא‬ ‫שהרע״ב מדבר עליהם מוכרח להיות שהם‬ ‫מחלק בין אם האמצעית שלימה‪ ,‬או‬ ‫ביצי יונים‪ ,‬או ציפורים שהם ביצים קטנות‪ ,‬כי‬ ‫קדורה‪.‬‬ ‫ביצת תרנגולת טמאה ומטמאה ב שיעור‬ ‫והנראה לומר דהנה יש לדון שהרי יש‬ ‫העצמי שלה‪ ,‬ולא צריך את הקליפה לשיעור‪.‬‬ ‫חילוק‪ ,‬בין שומר ליד‪ ,‬ששומר מצטרף גם‬ ‫קליפת האגוזים מצטרפת לקבלת טומאה‪ ,‬אך הקליפה‬ ‫יש עוד דין ברע״ב‪ ,‬שהקליפה הלחה של האגוזים‬ ‫לדין שיעור אוכל‪ ,‬ואילו יד מצטרף רק‬ ‫הירוקה הגדילה עמהם אינה מצטרפת‬ ‫לא מצטרפת‪ ,‬כיון שהיא שומר על גבי שומר‪.‬‬ ‫לעינין טומאה‪ ,‬ולא לעינין צירוף לפרי‪ ,‬והביאור ששומר בזה שהוא‬ ‫שומר לפרי‪ ,‬הוא נעשה יותר משוייך לפרי‪ ,‬ולכן הוא נעשה לחלק ממנו‬ ‫רבי יהודה אומר‪ ,‬שלשה קליפין בבצל‪ ,‬הפנימית בין שלימה‪ ,‬בין קדורה‪,‬‬ ‫להצטרף לעניין שיעור האוכל שבו‪ ,‬ולפ״ז יוצא שגדר השומר הוא‬ ‫מצטרפת‪.‬‬ ‫שמחמת השמירה הוא משויך לפרי להיות חלק ממנו‪ ,‬אולם אפשר‬ ‫ומשום שהפנימית היא ממש אוכל‪ ,‬והיא מצטרפת מדין אוכל‪ ,‬כמו‬ ‫לומר‪ ,‬שגדר השומר הוא עצם השמירה שלו על הפרי‪ ,‬אלא מציאות‬ ‫הבצל עצמו‪.‬‬ ‫החיבור‪ ,‬שהשומר במציאות הוא יותר מחובר מהיד‪.‬‬ ‫האמצעית‪ ,‬שלימה מצטרפת‪ ,‬וקדורה אינה מצטרפת‪.‬‬ ‫והנפ״מ היא בשומר על גבי שומר‪ ,‬שהשומר נחסר בשמירה‪ ,‬וכגון‬ ‫דהאמצעית אע״פ שהיא לא אוכל‪ ,‬אע״פ שהיא לא אוכל‪ ,‬מ״מ היא‬ ‫שהקליפה האמצעית קדורה‪ ,‬האם החיצונה נהפכת לשומר‪ ,‬או לא‪,‬‬ ‫שומר ומצטרף‪ ,‬אולם אם היא קדורה‪ ,‬היא לא שומרת‪ ,‬ולכן אינה‬ ‫שאם עצם השמירה משייכת את הומר לפרי‪ ,‬א״כ בכה״ג שהחיצונה‬ ‫מצטרפת‪.‬‬ ‫קדורה‪ ,‬ממילא החיצונה היא השומר‪ ,‬והיא משתייכת לפרי‪ ,‬וכן סבר‬ ‫הרע״ב‪ ,‬וממילא הוא התקשה מדוע לא מבואר חילוק האם האמצעית‬ ‫וכתב התפא״י‪ ,‬ונ״ל דעכ״פ דינה כיד‪ ,‬ולכאורה מלשון המשנה משמע‬ ‫קדורה או לא קדורה‪ ,‬ולכן הוא סבר שהסיבה שהחיצונה טהורה‪ ,‬כיון‬ ‫דקדורה רק אינה מצטרפת‪ ,‬אולם לגבי טומאה היא כן טמאה‪ ,‬אם‬ ‫שמיד היא נפרכת ונופלת‪.‬‬ ‫הבצל טמא‪ ,‬או שהיא מטמאה את הבצל‪ ,‬משום שאע״פ שהיכא‬ ‫שהאמצעית היא קדורה היא לא משמשת בתור שומר‪ ,‬מ״מ כלפי דין‬ ‫אולם הרא״ש סובר‪ ,‬שגדר השומר הוא שבמציאות השומר מחובר‬ ‫יד היא כן נחשבת ליד‪.‬‬ ‫לפרי‪ ,‬ומש״ה אפילו שהאמצעית קדורה‪ ,‬במציאות החיצונה לא‬ ‫מחוברת לפרי‪ ,‬כי יש את החיצונה ביניהם‪ ,‬והוא לא מחובר ישיר לפרי‪.‬‬ ‫והחיצונה‪ ,‬בין כך‪ ,‬ובין כך‪ ,‬טהורה‪.‬‬ ‫לשאלות ניתן לפנות למחבר בטל‪0504106034 :‬‬ ‫כתב הרא״ש‪ ,‬משום דאין שומר על גבי שומר‪ ,‬וכן מבואר ברש״י בחולין‬ ‫דאורייתא‬ ‫שיעורו של הגאון רבי רפ אל סויד שליט״א | רא ש י שיבת תפארת שלמה‬ ‫גיליון מס' ‪ 146‬פרשת בראשית תשפ״ז‬ ‫ט מ ו ע ו ת מ מ רן הג ר״ ד לנ דו חו ה״ מ סו כו ת ת ט פ ״ ז •‬ ‫ברכת לישב בסוכה על אוכל גזול‬ ‫הש נה ‪ ,‬לצער י הרב ‪ ,‬לא זכ ית י להקב יל את פנ י מר ן של יט ״א ‪ ,‬עקב כך‬ ‫שה זמ ן שב ו יכ ולת י לה יכנס חפף ל זמ ן שב ו מסרת י ש יע ור ים ‪ .‬א ולם ‪ ,‬כמ יטב‬ ‫שאל ו מה ו ד ין אדם שא וכל בס וכה לחם ג ז ול ‪ ,‬האם יש ב זה ד ין שא י ן זה‬ ‫המס ורת ‪ ,‬נב יא כא ן דבר ים נפלא ים מש ולח נ ו של מר ן של יט ״א ‪ ,‬כפ י שק יבלת י‬ ‫מברך אלא מ נאץ ולא י וכל לברך ל ישב בס וכה א ו לא ‪ .‬ואמר ש יש לד ון ב זה‬ ‫מתלמ יד י ו המ ובהק ים הג ״ר משה ח י ים א ולמ ן של יט ״א והג ״ר ד וד אסטר יק‬ ‫בב ׳ א ופנ ים ‪ ,‬ק ודם ש ינ ו י‪ ,‬ואחר ש ינ ו י‪ .‬ואמר ש יתכ ן שהם ב ׳ נ יד ונ ים נפרד ים ‪.‬‬ ‫של יט ״א ‪ ,‬ותש ו ״ח להם ‪.‬‬ ‫ובעצם הדבר ‪ ,‬אם מד ובר ק ודם ש ינ ו י הר י ה וא רשע ‪ ,‬וא ״כ מה הנ יד ון כא ן‬ ‫ש יברך ‪ ,‬אם בלא ״ה א ינ ו ש ומע לנ ו וא וכל כשאס ור ל ו לאכ ול מש ום ג ז ול ‪,‬‬ ‫דברי הרץ בדין סוכה כל ז'‬ ‫מד וע נד ון על הברכה ‪ ,‬וכ י ה וא רשע ל זה ולא רשע ל זה ‪ .‬אמ נם שאלה זו‬ ‫ק י ימא גם במתנ י ׳ דדמא י (פ ״א מ ״ד ) דתנן דהדמא י מברכ ים על י ו ‪ ,‬וב יאר‬ ‫שאל ו במה שד ן (בג י ׳ הר״ ן ס וכה כג‪ ):‬אם אשה מ ו זהרת על הא יס ור שלא‬ ‫הר ״ש שהכ ו ו נה לברכה ראש ונה ‪ ,‬ולכ ׳ אם א ינ ו ש ומע לנ ו וא וכל דמא י מה‬ ‫לסת ור ס וכה ‪ ,‬וכמש ״כ הר ״ ן מש ום דבע ינן ש יהא ל ו ס וכה לכל ז ׳ ‪ -‬האם‬ ‫הנ יד ון ש יברך ‪ ,‬אמ נם התש ובה ה יא ש יש כא ן נפ ״מ בא ופ ן שאח ר ר וצה‬ ‫מד ובר על ס וכה של בעלה א ו אדם אחר המח ו יב בס וכה ‪ ,‬א ו שהכ ו ונה לס וכה‬ ‫לצאת ממ נ ו בברכת ו ‪ ,‬האם יכ ול לצאת ממ נ ו א ו לא ‪ .‬וגם כא ן יש לד ון בא ופ ן‬ ‫שלה ‪ .‬ואמר שהנ יד ו ן ה וא אף על ס וכה שלה ‪ ,‬שאם ב נתה ס וכה לעצמה ‪,‬‬ ‫זה‪.‬‬ ‫א ול י יהא אס ור לה לס ותרה ‪ .‬וא ול י מש ום שלסת ור ס וכה ה וא גנא י ‪ ,‬ולכן‬ ‫ושאל ו ‪ ,‬שכא ן האכ ילה א ינה ק י ום המצ וה ‪ ,‬אלא ה יא רק ה יכ י תמצא לק י ום‬ ‫גם לאשה יש ב זה א יס ור [לכ ׳ לפ י ״ד הר ״ ן א ין זה מש ום א יס ור אלא מש ום‬ ‫מצ ות ה יש יבה והד ירה ‪ ,‬אבל א ין כא ן ק י ום מצ וה בדבר האס ור ‪ .‬ואמר‬ ‫שה וא ב יט ול של ד ין ז ׳ בס וכה ‪ ,‬וא ״כ לכ ׳ ל ״ש ע ״ ז א יס ור מצד גנא י‪ ,‬וא ול י‬ ‫שבא ות ו נ יד ון יש לד ון מה ד ין מ ז ו זה בב ית ג ז ול ‪ ,‬בא ופ ן שאדם ג זל ב ית ‪,‬‬ ‫הכ ו ונה דעכ ״פ יהא א יס ור זה ‪ ,‬וצ״ת] ‪.‬‬ ‫אם י וכל לברך על קב יעת המ ז ו זה א ו לא ‪ .‬וה וא א ות ו נ יד ון של ברכה על דבר‬ ‫ובאמת ‪ ,‬בע יקר קד ושת ס וכה צר יך להב ין ‪ ,‬שהר י יש יבת הס וכה א ינה מח י יבת‬ ‫האס ור ‪ ,‬שה וא ה יה המח י יב לק י ום המצ וה ‪ .‬והצ יע ו ד יש לד ון ג ״כ בג זל בגד‬ ‫קד ושת ס וכה ‪ ,‬ואפשר הר י לשבת גם בס וכה של גוי‪ ,‬ושם הלא א ין קד ושה ‪.‬‬ ‫לצ יצ ית אם מברך על הצ יצ ית ‪ ,‬ואמר דה י ינ ו הך ‪ ,‬א ות ו נ יד ון ממש ‪.‬‬ ‫וא״כ מה יכ י ת ית י דבס וכה של ישראל יה יה ד ין קד ושה ‪ ,‬דכ י ון דח ז י ׳ ד יש יבת‬ ‫הס וכה א ינה מח י יבת ש יהא בה קד ושה ‪ ,‬א ״כ גם בס וכה של ו מה יכ י ת ית י‬ ‫להכניס אדם ישן לסוכה‬ ‫ש יהא ממ ילא קד ושה ‪ .‬ומצ ינ ו במש נ ״ב א יס ור שלא לדבר דבר ים בטל ים‬ ‫שאל ו האם אדם ש ישב בס וכה ולא כ י ו ון נחשב כמבטל מצ ות עשה ‪ ,‬ואמר‬ ‫בס וכה ‪ ,‬ומב ו ׳ שאף ש יכ ול לשבת בס וכה בל י ק י ום ‪ ,‬מ ״מ אם ה וא י ושב‬ ‫שב ודא י ד ינ ו ככל מצ וה ‪ ,‬וכמ ו בצ יצ ית שכ ׳ הב יא וה ״ל (ס י ׳ ס ד ״ה ו י״א)‬ ‫בס וכה של ו ומ י יחדה לשם ס וכה ‪ ,‬הדבר נ ותן קד ושה לס וכה ‪.‬‬ ‫שאם ל ובש צ יצ ית בלא כ ו ונה נחשב מבטל עשה דצ יצ ית ‪.‬‬ ‫ושאל ו האם לפ י הר״ ן יה י ו אס ור ים כל א יס ור ים אל ו גם ק ודם ה יש יבה ‪ ,‬שהר י‬ ‫ובאמת יש ב זה דבר ח יד וש ‪ ,‬דהנה אחד של ובש בגד ש יש ב ו ד ׳ כנפ ות בלא‬ ‫כיון שה וא מק י ים ב זה הד ין ש יש ל ו ס וכה ‪ ,‬א ״כ זה עצמ ו יאס ור את הס וכה ‪,‬‬ ‫צ יצ ית בשבת א ינ ו נחשב מבטל עשה ‪ ,‬מש ום שאס ור ל ו לעש ות צ יצ ית ‪ ,‬וא״כ‬ ‫ואמר ש יל ״ע ‪ .‬אמ נם באמת בע יקר ד ׳ הר״ ן ‪ ,‬א ין ח י וב לעש ות ס וכה מחמת‬ ‫א ין כא ן ב יט ול עשה ‪ ,‬אבל אם ה וא ל ובש צ יצ ית וא ינ ו מכ ו ו ן לק י ים מצ וה‬ ‫דין זה ש יהא ל ו ס וכה לז ׳‪ ,‬אלא אם יש ל ו ס וכה אס ור לבטל את המצ וה ‪,‬‬ ‫הר י ה וא מבטל עשה ‪ ,‬שהר י ה וא יכ ול לכ ו ון גם בשבת ‪ .‬וא ״כ צ ורת הב יט ול‬ ‫וכמ ו דבר ים שרג יל ים לעש ות בס וכה שצר יך לעש ות בס וכה ‪ ,‬אמ נם הד י ן לא‬ ‫של מצ ות צ יצ ית בשבת ה וא בא ופ ן שא ינ ו מכ ו ון לק י ים את המצ וה ‪.‬‬ ‫מח י יב בנ י ית ס וכה ל זה [א ול י ה יתה הכ ו ונה כך ‪ ,‬וא ול י הכ ו ונה ה יתה שאם‬ ‫והב יא ו שהמ נ ״ח (מצ ׳ שכ ״ה ) כ ׳ שאדם ש י ושב בס וכה בלא כ ו ונה הר י אף‬ ‫א ינ ו ע ושה ס וכה הר י ה וא כאדם שדר בלא ב ית ‪ ,‬שא י ן ל ו ח י וב לעש ות לעצמ ו‬ ‫שלא מק י ים מצ ות ס וכה ‪ ,‬מ ״מ א ין ב זה ב יט ול מצ ות ס וכה ‪ ,‬מש ום שס ו ״ס לא‬ ‫ב ית] ‪ .‬והב יא ג ״כ מה ששאל (בג י ׳ ש ו ״ע ס י ׳ תרל ״ט ) מד וע כל ס וכה לא‬ ‫ישב ח וץ לס וכה ‪ .‬ואמר ‪ ,‬כ ולם מדבר ים ותמה ים ‪ ,‬כל הע ולם ע וש ים מלחמה‬ ‫נאסרת מ יד לפ י הר״ן ‪ ,‬והר י יש כא ן ק י ום של מצ ות ס וכה במה ש יש ל ו ס וכה ‪.‬‬ ‫על המ נ ״ח ‪ ,‬אנ י לא ע ורך ד ין של ו ‪ ,‬אלטע מעשה ‪ ,‬מה אנ י יכ ול לעש ות ‪,‬‬ ‫המ נ ״ח ה וא רב ׳ה גד ול ‪ ,‬למה להאר יך ב זה אם כ ולם תמה ים ע״ ז ‪ ,‬מג יל ‪13‬‬ ‫אח ״כ הרא ו בד ׳ הח ז ו ״א (בש ו ״ת וח יד וש ים ס י ׳ ק יט) שכ ׳ “סת ירת הס וכה‬ ‫והלאה ‪ ,‬גם מ י שלא מב י ו ה וא תמה ‪ ,‬לא כב וד הת ורה לדבר ע״ ז ‪.‬‬ ‫אף אם נ ימא דמצ ותה מעכבת לס ותרה ‪ ,‬מ ותר לס ותרה מש ום ש ימ ור מסת ירת‬ ‫הגנב ים״ ‪ ,‬ומפנ י מה כתב הח ז ו ״א שמצ ותה מעכבת מלס ותרה ‪ ,‬האם ה וא‬ ‫ושאל ו ‪ ,‬מה ד ין אחד ש נרדם בב ית ‪ ,‬האם נ ימא שא י ן ענ ין להעב יר א ות ו‬ ‫לס וכה ‪ ,‬ואמר ‪ ,‬ב יש ן זה שאלה אם יש מצ וה ‪ ,‬יש ת וס ׳ ברכ ות ‪ ,‬ו יש ל זה רא יה‬ ‫מש ום ד ׳ הר״ ן הלל ו ‪ .‬ואמר שאפשר ש ז ו כ ו ונת ו ‪ ,‬וא ינ ו י ודע ‪.‬‬ ‫מס וכה כ״ ז ‪ ,‬יש רא י ות שגם יש ן ח י יב במצ ו ות ‪.‬‬ ‫ושאל ו האם בא ופ ן שסגר את הגג של הס וכה ‪ ,‬צר יך לפת וח את הגג מ יד ‪ ,‬א ו‬ ‫ו יש כא ן ע וד נידון‪ ,‬האם הא יס ור של ש ינה ח וץ לס וכה ה וא ללכת ל יש ו ן ח וץ‬ ‫ש נחשב הדבר ש יש ל ו ס וכה אף כשהגג סג ור ‪ .‬ואמר שלא נחשב ש יש ל ו‬ ‫לס וכה ‪ ,‬א ו שה וא מצ יא ות הש י נה ח וץ לס וכה ‪ .‬ו יש ב זה ב ׳ נפ ״מ הפ וכ ות ‪,‬‬ ‫ס וכה ‪ ,‬מש ום שאף ש יש ל ו ס וכה א ינ ו יכ ול לשבת שם ‪ .‬והב יא ו מד ׳ הע ונג‬ ‫האם מ ותר בה ושע ״ר ללכת ל יש ו ן כאשר ירדם רק בשמ ״ע ‪ ,‬שכא ן יש את‬ ‫י ו״ט שכ ׳ שאם י ורד ים גשמ ים א ין א יס ור ל יהנ ות מהס וכה ‪ ,‬כ י ון שב זמ ן יר ידת‬ ‫מעשה הל יכה ל יש ו ן בס וכ ות ‪ ,‬אבל הש י נה בפ ועל ה יא אחר ס וכ ות ‪ ,‬וכן‬ ‫הגשמ ים הר י הס וכה א ינה כשרה ‪ ,‬וא ״כ נחשב שא י ן כא ן ס וכה כלל [ וב זה‬ ‫בא ופ ן שה ולך ל יש ו ן בערב ס וכ ות ו ירדם ח וץ לס וכה בס וכ ות ‪ ,‬אל ו ה י ו ב ׳‬ ‫י ישב מה שמ ותר לשבת בס וכה כש י ורד גשם ‪ ,‬וא ין הדבר נחשב כה נאה של‬ ‫השאל ות להא י ג יסא ולהא י ג יסא ‪.‬‬ ‫א יס ור מהס וכה ] ‪ .‬ולכ ׳ א ין הדבר ים מת י ישב ים עם ד ׳ הר ״ ן הנ״ל ‪ ,‬שהר י יש‬ ‫ושאל ו ‪ ,‬לפ י הצד שהא יס ור ה וא ל יש ו ן בפ ועל ‪ ,‬האם י וע יל להעב יר א ות ו‬ ‫ל ו ס וכה למצ ו ות ו אף שא י נ ו יכ ול לשבת בס וכה ‪ ,‬ואמר שעצם ד ׳ הע ונג‬ ‫כשה וא יש ן לס וכה ‪ ,‬שהר י א ין ה וא מתכ ו ו ן כ י ון שה וא ישן ‪ ,‬האם יש ב זה‬ ‫י ו״ט צר יכ ים ב יא ור ‪.‬‬ ‫‪D‬‬ ‫‪G‬‬ ‫‪Q‬‬ ‫כל הפ וסק ים ‪ ,‬גם ש יט ות שלא נפסק ו להלכה ‪ .‬וב יקש לרא ות בפנ ים ‪ ,‬ואמר‬ ‫ת ועלת ש י יש ן בס וכה ‪ .‬ואמר שלכ ׳ מצ יל ים א ות ו מב יט ול עשה ‪ ,‬שהר י יש‬ ‫שהדבר ים מאד מח ודש ים ‪ ,‬שהר י אפ י ׳ בשבת ה ולכ ים אחר י ר וב ‪ ,‬וכ י זה י ותר‬ ‫ל ו ח י וב להתע ורר ולכ ו ון ‪ .‬אלא שתה יה נפ ״מ בא ופ ן ש גם אם יתע ורר לא‬ ‫חמ ור משבת ‪ .‬וב י ותר ‪ ,‬שהר י ההלכה א ינה כך ‪ ,‬ואם א ין כך ההלכה מד וע‬ ‫יצל יח לכ ו ון‪ ,‬האם בכה ״ג נ ימא שלא להע יר א ות ו מש ום שלא יצל יח בלא ״ה‬ ‫צר יך להדר ‪ ,‬וא ול י רק בא ופ ן שא י ן הכרעה ב זה ‪ .‬אנ י לא מב י ן את דבר י ו ‪,‬‬ ‫לכ ו ון‪ ,‬א ו שבכ ״ ז להעב יר ו לס וכה ‪ .‬ואמר שאכ ן יש לד ון ב זה ‪ .‬ושאל ו ‪ ,‬א ״כ‬ ‫הר י בהרבה דבר ים פ וסק ים את ההלכה ‪ .‬השאלה אם באמת כל הפסק ה וא‬ ‫א ול י עד יף להשא יר א ות ו בב ית ‪ ,‬שהר י בב ית ה וא פט ור מהמצ וה ‪ ,‬וא ין כא ן‬ ‫ב יט ול ‪ ,‬ובס וכה יש כא ן ב יט ול ‪ ,‬ואמר ש יש לד ון ב זה ‪[ .‬א ול י הכ ו ונה בא ופ ן‬ ‫רק ע ״פ הר וב א ״כ יש לד ון שא ״א לדעת את כל הדע ות ‪ ,‬וא ול י יש ע וד דע ות‬ ‫שהלך ל יש ו ן ברש ות בב ית ‪ ,‬כג ון כש ירד ו גשמ ים ‪ ,‬דא ז בש ינת ו ח וץ לס וכה‬ ‫ש נ וט ות לצד המ יע וט ‪ ,‬אבל אם באמת ה ולכ ים אחר י הר וב למה להחמ יר‬ ‫יש ל ו פט ור דמצטער ‪ ,‬וא יל ו אם יכנס לס וכה יהא ל ו א ונס אבל לא יהא ל ו‬ ‫כדעת המ יע וט ‪.‬‬ ‫פט ור ‪ ,‬ו יל״ד ב זה אם יש פט ור של מצטער בכ ו ונת ה יש יבה ] ‪.‬‬ ‫והב יא ו שר ״ש ברמ ן ב יאר את ד ׳ הב יא וה ״ל מש ום שאף שא י ן כא ן ה יד ור‬ ‫במצ וה ‪ ,‬מ ״מ יש כא ן ה יד ור במק י ים המצ וה ‪ ,‬שה גברא יש ב ו ה יד ור במה‬ ‫חינוך ילדות קטנות ליטול לולב‬ ‫שמק י ים בא ופ ן ש י וצא יד י כל הש יט ות ‪ ,‬לק י ים את המצ וה בל י ד ופ י ‪ ,‬ומדמה‬ ‫שאל ו ‪ ,‬האם יש ענ ין לחנך ילד ות קטנ ות ל יט ול ל ולב עם ברכה ‪ ,‬ואמר ‪ ,‬ח ינ וך‬ ‫זאת למ י שא וכל מצה לתאב ו ן שה וא ה יד ור בגברא שמק י ים את המצ וה ‪.‬‬ ‫ל יהד ות זה דבר ט וב‪ .. .‬ושאל ו ‪ ,‬האם הב נ ות יכ ול ות לברך ע״ ז ‪ .‬ואמר ‪ ,‬אתם‬ ‫ואמר שא י ן קשר ב ין הדבר ים [א ינ י י ודע אם בעצם א ין ש י יכ ות א ו מש ום‬ ‫ש ואל ים שאלה שנ יה ‪ ,‬זה לא השאלה הראש ונה ‪ ,‬והשאל ות ה ן תרת י דסתר י ‪,‬‬ ‫הטע נה הנ״ל] ‪.‬‬ ‫ק ודם שאלתם האם יש ענ ין ואח ״כ אתם ש ואל ים אם מ ותר ‪ ,‬זה תרת י דסתר י ‪.‬‬ ‫ושאל ו א יך ה יה המ נהג ‪ ,‬האם נתנ ו ל ילד ות לברך על מ ״ע שה ז ״ג ‪ ,‬ואמר‬ ‫גדול שעשה מצוה בתורת קטן‬ ‫שא ינ ו י ודע א יך נהג ו‪ ,‬אנ י ח ושב שנתנ ו להם לברך ‪ .‬ושאל ו האם גם א ומר ים‬ ‫שאל ו ‪ ,‬ר ׳ מא יר ברל ין נעשה בר מצ וה ב י ״א א י יר תשכ ״א ‪ .‬אחר י שנ ים רא ו‬ ‫לה ן לברך ‪ ,‬ולא רק נ ותנ ים ‪ ,‬ואמר שאם ה ן ש ואל ות נ ותנ ים להן ‪ .‬ושאל ו‬ ‫בפנקס המ והל שה וא נ ולד בח ׳ א י יר ‪ ,‬ומת וך בלב ול ימ י המלחמה לא זכר ו‬ ‫האם ל ומר לה ן לעש ות מה שאמא שלה ן ע ושה ‪ ,‬ואמר ‪ ,‬למה ? האמא י ודעת‬ ‫בד י וק את ה י ום ‪ .‬ה וא אמר שב זכ ות מנהג ישראל ללב וש תפ יל ין ח ודש ק ודם‬ ‫והאבא לא ? ואמר ו ‪ ,‬כ י ה יא י ודעת מה שאמא שלה עשתה ‪ .‬ואמר ‪ ,‬זה קצת‬ ‫מס ובך ‪ ,‬יש דבר ים שה ולכ ים אחר י מנהג י האב ולא מנהג י האם ‪ ,‬א ול י גם‬ ‫ש נעשה בן י״ג לא הפס יד ימ ים בל י תפ יל ין ‪.‬‬ ‫האמא מח ו יבת לנה וג במ נהג י האב ‪ ,‬יש נ יד ון במ נהג ים אם ה ולכ ים לפ י‬ ‫אמר רב ינ ו‪ ,‬לא ה יה ב זה ק י ום ‪ .‬כ י ון שלפ י יד יעת ו ה י ׳ פט ור ולבש לשם ח ינ וך ‪,‬‬ ‫האב ‪ ,‬יש תשב ״ ץ שד ן ב זה ‪ .‬ואמר ו ‪ ,‬מה עם אל תט וש ת ורת אמך ‪ ,‬והש יב ‪,‬‬ ‫וכלפ י דא ור י יתא א ין כא ן מצ וה ‪.‬‬ ‫מה המפרש ים א ומר ים ע ״ ז ? וב יקש להב יא תנ״ך ‪ ,‬ובדק בתרג ום ‪ ,‬רש״ י ‪,‬‬ ‫אב״ע ‪ ,‬רלב״ג ‪ ,‬ב יא ור הגר״א ‪ ,‬ואמר שחלקם מבאר ים שלא ע ״ד הפשט ‪ ,‬אבל‬ ‫עוסק במצוה בקניית לולב דרבנן‬ ‫הב יא ור בפש וט ו לפ י המפרש ים ה וא שהאמא מדר יכה בה נהגה א יך להתנהג‬ ‫יפה ‪ ,‬ה נהגה ט ובה זה רצ ון ה ׳ ש יתנהג ו בצ ורה נ ורמל ית ‪ ,‬לא ש יעש ו בצ ורה‬ ‫שאל ו ‪ ,‬דה נה הע וסק בקנ י ית ל ולב ה וא ע וסק במצ וה ‪ ,‬וא ״כ הש נה שהל ולב‬ ‫לא נ ורמל ית ‪ .‬ושאל ו האם זה ה נהגה ט ובה ל ומר לעש ות מה שאמא ע ושה ?‬ ‫מדרבנן ‪ ,‬גם העסק ב זה ה וא רק דרבנן ולא יפט ור ממצ וה דא ור י יתא למא ן‬ ‫ואמר ‪ ,‬ל ומר לשא ול את האמא ‪ ,‬הר י אם ה יא בת ת״ח ‪ ,‬א ו ששאל ו ת ״ח גד ול ‪,‬‬ ‫דאמר ‪ .‬השאלה אם אפשר לח ושב ו ע וסק במצ וה מצד שמא יבנה המקדש ‪.‬‬ ‫אז האמא י ודעת בעצמה מה שה יא שמעה אבל לא שה יא י ודעת לבד ‪ ,‬וצ״ע ‪.‬‬ ‫וכמס ופר על מהר י ״ל ד יסק ין שהקפ יד על אדם שק נה אתר וג חסר בש נה זו‪,‬‬ ‫וכ י א ינ ו מאמ י ן ומצפה שמהרה יבנה ‪.‬‬ ‫מנוף מעל הסוכה‬ ‫והש יב ‪ :‬ה י ית י דן מצד אחר ‪ ,‬צד ש נראה רח וק ‪ ,‬אם לא יה יה ל ו ל ולב תחסר‬ ‫אמר ו ש יה וד י שאל שמעל הס וכה של ו מסת ובב מנ וף [עג ורן] בכל שע ות‬ ‫ל ו שמחת י ום ט וב ‪ .‬שמחת י ו״ט ה יא מצ וה דא ור י יתא ‪ .‬אך מצד ענ ין שמא‬ ‫ה י ום‪ ,‬וה וא ש ואל האם הס וכה של ו כשרה א ו לא ‪ .‬ואמר ש ז וה י שאלה ט ובה ‪.‬‬ ‫יבנה המקדש א ינ ו בר ור ‪ .‬הר י אנ ו לא ק ונ ים כבש לקרב ן פסח ‪ [ ,‬ואם ח ושש ים‬ ‫ושאל ו ‪ ,‬האם ד ינ ו כמ ו מט וס שטס מעל הס וכה שב זה ב ודא י א ין בע יה ‪ ,‬ואמר‬ ‫לתקלה אפשר בל י להקד יש ] ‪ .‬זה נ ושא ישן ‪.‬‬ ‫ש יש לד ון ב זה ‪ ,‬מט וס טס ומתקדם וא ינ ו מסת ובב בא ות ו מק ום ‪[ .‬עי ׳ בח וה ״מ‬ ‫שאל ו ‪ :‬הר י אס ור לשת ות יין‪ .‬והש יב ‪ :‬מ ותר לשת ות יין‪ .‬בלא ו הכ י הכה נ ים‬ ‫ס וכ ות תשפ ״א “מט וס שטס מעל הס וכה ועץ שמת נע נע ״ ] ‪.‬‬ ‫א ינם רא ו י ים לעב ודה כ י הם טמא ים ‪ .‬הם לא י ודע ים הלכ ות עב ודה ‪ .‬ועל הכל‬ ‫ושאל ו האם אפשר ללכת אחר י ר וב זמנ ים ‪ ,‬שר וב ה זמ ן המ נ וף א ינ ו מעל‬ ‫הם לא י ודע ים את משמרתם ‪ ,‬ו יש ר וב ש זה לא זמ ן משמרתם ‪ [ .‬וא ינ ו ד ומה‬ ‫המק ום שב ו ה וא י ושב ‪ ,‬ואמר שלא ש י יך ‪ ,‬ר וב זה דבר יפה ‪ ,‬אבל השאלה‬ ‫למ י שאבדה ל ו שבת שא י ן ה ולכ ים אחר הר וב ‪ ,‬ששם השבת קב ועה ונ יכרת‬ ‫מת י משתמש ים ב ו‪.‬‬ ‫כמ ו שכתב ו המג ״א ומש נ ״ב שם ] ‪.‬‬ ‫הע יר ו ‪ :‬משמע שא יל ו ה י ו מכ יר ים משמרתם ה י ו אס ור ים ‪ ,‬ולמה לא נתח י יב‬ ‫הידור מצוה לצאת ידי כל השיטות‬ ‫כ ולנ ו להכ ין שה לפסח ואתר וג כשר ל י ו״ט ראש ו ן ‪.‬‬ ‫הב יא ו שהב יא וה ״ל (סי ׳ תרנ״ ו ס״א ) כ ׳ ש יש ה יד ור מצ וה לצאת יד י ח ובת‬ ‫לתגובות והערות ולהצטרפות לקבלת העלון במייל‬ ‫)הבהרה)‬ ‫‪ zx0527103930@gmail.com‬או בקו אור עולם בשלוחה ‪653‬‬ ‫מטרת על ון זה ה יא לע ורר את לב המע י ין‪ ,‬ולא לפס וק הלכה ‪,‬‬ ‫ניתן לשמוע שיעורים וקושיא יומית‪ ,‬ועוד תוכן מרתק‬ ‫כמ ו”כ כמ ובן שא י ן במסגרת מצ ומצמת זו כד י להק יף את כל‬ ‫בקו אור עולם ‪ ◄ 0733-454-545‬שלוחה ‪65‬‬ ‫ה נ ושא שעל י ו נכתב העל ון‪ ,‬והדבר ים בבח ינתתן לחכם ו יחכם‬ ‫ע וד‪ ,‬ובמק ום שאמר ו לקצר א” א להאר יך ‪.‬‬ ‫השיעורים מתקיימים במספר מקומות (בבני ברק)‬ ‫שבת אחה״צ |ב שעה ‪ 16:00‬אחה״צ למשך חצי שעה ‪ 9‬ביהכנ״ס חניכי הישיבות רח' בירנבוים ‪12‬‬ ‫יום רביעי | בשעה ‪ 23:15‬עד ‪ 9 23:45‬מ הכנס משכן חיים רח' אורליאן‪1‬‬ ‫כתון קלרה בת סלחה ע"ה‬ ‫עלון זה נערך‬ ‫הפקה נוזיאה זיספרים‬ ‫התנוחות בעריכה תורנית מקצועית‬ ‫בית‬ ‫על ידי מכון‬ ‫הקלדה | תמלול | הגהה | עימוד‬ ‫תרגום מאידיש ן הוצאה לאור‬ ‫הסופר‬ ‫עיצוב ועימוד‬ ‫‪052-7624390‬‬ ‫‪1‬‬ ‫בית הסופר‬ ‫‪zh720139@gmail.com‬‬ ‫‪L884A88AA88AA@3mail.com‬‬ ‫—‬ ‫‪D‬‬ ‫‪G‬‬ ‫ג ליון ‪ . 23‬פרשת בראשית‬ ‫מתורתו ומכתביו של הגאון הגדול רבי דוד הק שר זצוק״ל‬ ‫מראשי ישיבת ״קול תורה״‬ ‫‪A‬‬ ‫דבר הפערכת‬ ‫ב"ה‪ ,‬זכינו שהעלון התקבל בברכה רבה בידי‬ ‫תכלית הבריאה ־ עולם‬ ‫הקוראים‪ ,‬ועלזו ושמחו מפניו התלמידים‪ ,‬ונתן קורת‬ ‫רוח מרובה למכירים ולו במקצת‪ ,‬וגם החדשים‬ ‫חסד יבגה‬ ‫מקרוב באו נהנים מאד מחשיפת טפח לדברים‬ ‫הנפלאים שהיה גאון זה מחדש בכל מקצועות התורה‬ ‫בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ‪,‬‬ ‫תדיר‪.‬‬ ‫(בראשיתא׳א‪.),‬‬ ‫חשבנו להתחיל החל מהשבוע במדור מיוחד של‬ ‫הנה יסוד הבריאה הוא חסד‪ .‬שהקדוש ברוך הוא‬ ‫סיפור פרטי תולדותיו‪ ,‬להבין את שורשי חייו מיום‬ ‫ברא את העולם להיטיב עם בריותיו‪ .‬ואנשי כנסת‬ ‫לידתו עד יומו אחרון‪ ,‬שכולם הם שירת חיים של‬ ‫הגדולה תיקנו בתפילה לומר גומל חסדים טובים‬ ‫עלייה במסילה העולה בית קל‪ ,‬כולם לכוונה אחת‬ ‫וקונה הכל‪ .‬וביאור הדבר שזה גופא שהוא קונה‬ ‫וכולם דרך אחת של עבודת השם בשמחה בנחת‬ ‫הכל דהיינו שהוא יצר את הכל‪ ,‬זה גופא גם כן‬ ‫ובכוחות מיוחדים‪ ,‬ותוך כדי נתינה לאחרים כל עזרה‬ ‫מהחסדים טובים‪ ,‬שבשביל להיטיב ברא את‬ ‫סיוע ושמחה שיכול‪ ,‬לעודדם ולתת להם את הכלים‬ ‫העולם‪ .‬וזה מבואר בדברי המגיד שאמר לבית יוסף‬ ‫שיוכלו גם הם לצעוד בנתיב העולה בדרך עבודת ה'‬ ‫שהקדוש ברוך הוא ברא את העולם כדי שלא‬ ‫לתפארה‪.‬‬ ‫יאכלו נהמא דכיסופא‪ ,‬וזה כל המטרה כדי להיטיב‪.‬‬ ‫תולדות חייו נדפסו בארוכה בסוף ספר "שירת דוד‬ ‫הגדה של פסח" ‪ -‬ירושלים תשע"ז‪ ,‬וכאן אנו נביא‬ ‫ובגמרא בעבודה זרה (דף ה' ע״א) איתא‪ ,‬אם‬ ‫מדי שבוע פרק אחר בתולדות חייו‪ ,‬שהיו מיוחדים‬ ‫בחוקותי תלכו (ויקרא כ״ו ג') אין אם אלא לשון‬ ‫בכל עת ובכל זמן‪ ,‬כל העתים היו תורה ועבודת ה'‪,‬‬ ‫תחנונים‪ .‬ופירש רש״י שם‪ ,‬שהקדוש ברוך הוא‬ ‫בסגולות המיוחדות שניחן מאתו ית'‪ ,‬ורבו אורחותיו‬ ‫מתחנן לפניהם שישמרו את התורה‪ .‬ומבואר בזה‬ ‫שמהם נוכל ללמוד לכל עת את אשר דורש ה' מעמנו‪,‬‬ ‫שרצונו של הקדוש ברוך הוא שיעשו רצונו‪ .‬וביאור‬ ‫וכיצד עולים ומתעלים כרצונו ית'‪.‬‬ ‫הדבר שזה בשביל שיוכל להיטיב עמהם‪ ,‬שתכלית‬ ‫סיפור חייו אינו מלא בסיפורים מרעישים‪ ,‬לא בשנות‬ ‫בריאת העולם היה להיטיב עם בריותיו‪.‬‬ ‫הזעם היו ימי חייו ולא התחבא מפני העריצים כדי‬ ‫ובספרי פרשת האזינו(שי״ט) איתא‪ ,‬צור ילדך‬ ‫ללמוד תורה‪ ,‬נולד וגדל בארה׳׳ק בשנים שהיתה בהם‬ ‫תשי (דברים ל״ב י״ח)‪ ,‬כל זמן שאני מבקש‬ ‫מנוחה לעם ה' היגע מעמל ופגעי הגלות‪ ,‬אבל יש‬ ‫להיטיב עמכם אתם מתישים כח של מעלה‪ .‬למדנו‬ ‫בהם חיים בתוך המקומות הגבוהים בלי ויתור עצמי‪,‬‬ ‫מכאן שעל ידי החטא גורמים כביכול צער לקדוש‬ ‫מלאים בשאיפות לגדלות בתורה ויר׳׳ש‪ ,‬ולעשות‬ ‫ברוך הוא‪ .‬וביאור הדבר שעל ידי החטא אין‬ ‫רצונו ית' בשמחה ובטוב לבב‪ ,‬ולזכות את הרבים‬ ‫הקדוש ברוך הוא יכול להיטיב עם בריותיו‪ ,‬ותכלית‬ ‫לקרבם לתורה הק' וללימודה בהתמדה כדרכו‪ ,‬כאשר‬ ‫יראה הקורא עין בעין עם פרסום הדברים‪.‬‬ ‫הפשן‬ ‫מתולדותיו‬ ‫הבריאה להיטיב‪ ,‬ואם כביכול אינו יכול להיטיב גורמים לו‬ ‫יסודות איתנים‬ ‫כביכול צער‪.‬‬ ‫ובמדרש שוחר טוב (מזמור פ״ט) על הפסוק "משכיל לאיתן‬ ‫שנת תש״ג‪ - ,‬שנת הולדתו ‪ -‬עיצומה של מלחמת‬ ‫העולם הנוראה‪ .‬בעוד בארצות אירופה נאקת‬ ‫האזרחי" איתא‪ ,‬אמרו לאיתן [הוא אברהם] על מה העולם‬ ‫חללים‪ ,‬דם קדושים וטהורים מרווה את האדמה‪,‬‬ ‫עומד‪ .‬אמר להם כי אמרתי עולם חסד יבנה‪ ,‬אף הכסא אינו‬ ‫לחלקים אחרים של העולם‪ ,‬בהם עדיין לא נגעה‬ ‫עומד אלא בחסד‪ .‬ביאור הדבר‪ ,‬דכסאו של הקדוש ברוך הוא‪,‬‬ ‫החרב‪ ,‬מגיעים פליטים בדרכים עקלקלות‪ .‬ביניהם‬ ‫הוא גילוי מלכותו בעולם‪ ,‬והנה גילוי מלכותו בעולם נעשה‬ ‫ואוסטריה‪,‬‬ ‫גרמניה‬ ‫שליוצאי‬ ‫חלקם‬ ‫בולט‬ ‫על ידי החסד שהיה בקיום העולם‪ ,‬ונמצא שגילוי מלכותו‬ ‫שהקדימו לחוש על בשרם את אי מי השלטון‬ ‫בעולם הוא על ידי החסד‪ ,‬שזה כל העולם‪.‬‬ ‫הנאצי‪ ,‬ו חזו בעיניהם כיצד שכניהם ה״אדיבים״‬ ‫הופכים את עורם והרוע משתלט על העולם‪ .‬טרם‬ ‫ובזה יש לפרש את הפסוקים דכתיב וירא אלקים כי טוב‬ ‫פרצה המלחמה באופן רשמי‪ ,‬כבר יכלו י הודי‬ ‫(בראשית א' י'‪ ,‬י״ח‪ ,‬כ״א‪ ,‬כ״ה)‪ ,‬דהיינו שראה שאפשר‬ ‫בשמי‬ ‫המתקשרים‬ ‫להבחין בעבים‬ ‫גרמניה‬ ‫להיטיב בזה‪.‬‬ ‫אירופה‪ .‬עשרות אלפים מיהודי גרמניה הצליחו‬ ‫להגר לארצות החופש‪ ,‬וחייהם היו להם לשלל‪.‬‬ ‫והוא הענין מה שאמרו חז״ל בסוטה (דף י״ד ע״א) תורה‬ ‫אלא שהסיפור לא היה נעים וקל כפי שהוא‬ ‫תחילתה גמילות חסדים וסופה גמילות חסדים‪.‬‬ ‫התמונה‬ ‫בתוך‬ ‫השנים‪.‬‬ ‫ממרחק‬ ‫מצטייר‬ ‫והנה זה מחייב ללכת בדרכיו להיטיב זה עם זה‪ ,‬כי אם לאו‬ ‫האופטימית של הצלה מגיא ההריגה‪ ,‬שורטטו‬ ‫אין קיום לעולם‪ ,‬וזהו שאמרו חז״ל (עבודה זרה י״ז ע״ב) על‬ ‫קווים כאובים של יהודים שנו שלו מכל הונם בטרם‬ ‫רבי חנינא בן תרדיון שלא עשה חסד כדבעי ליה ולכן לא‬ ‫שנהנו‬ ‫הותר להם לעלות ארצה‪ .‬משפחות‬ ‫מהכנסה מכובדת‪ ,‬מבית מהודר וממשרתים‬ ‫ניצל מהגזירה עיין שם‪.‬‬ ‫שסבבו אותן‪ ,‬גילו את עצמן ביום בהיר חסרי‬ ‫ומאידך גיסא מצינו שמשה רבינו עליו השלום נשתבח בזה‬ ‫פרוטה‪.‬‬ ‫שעשה חסד עם ישראל‪ ,‬שנאמר צדקת ה' עשה ומשפטיו‬ ‫בין אחינו בני ישראל המטורפים והגולים‪ ,‬הייתה‬ ‫עם ישראל (דברים ל״ג כ״א)‪ .‬הרי שזהו מעלתו של משה‬ ‫אף משפחת הקשר מהמבורג המעטירה שהגיעה‬ ‫רבינו עליו השלום שעשה חסד וצדקה עם ישראל‪.‬‬ ‫לעיר הנמל חיפה בשנת תרצ״ו‪ .‬בחיפה היה קיבוץ‬ ‫גדול של עולים שהשתלבו באווירה השלטת‬ ‫ובביאור ענין החסד צריך לפרש שהוא חלוק מענין הרחמים‪,‬‬ ‫שפעלה לבנות‪ ,‬ליצור ולהשתקם‪ .‬הדחקות לא‬ ‫שהרי בלי בריאת העולם לא היה ענין של רחמים עדיין‪ ,‬ואף‬ ‫הייתה אורחת קבע‪ ,‬היא הייתה בעלת הבית‪ .‬היו‬ ‫על פי כן היה ענין של חסד‪ ,‬דענין החסד הוא שמעונין‬ ‫דירות קטנות של שני חדרים‪ ,‬שבכל אחד מהם‬ ‫להיטיב ורצונו להיטיב‪ ,‬וזהו החסד שעליו מיוסד העולם‪.‬‬ ‫השתכנה משפחה! בדירה כזו התגוררה אף‬ ‫ודו״ק‪.‬‬ ‫משפחת הקשר‪ ,‬יחד עם הסבתא‪ ,‬בראשית דרכן‬ ‫בארץ‪.‬‬ ‫רבים מיהודים כשרים וי שרים אלו‪ ,‬לא השכילו‬ ‫לאמוד נכונה את מציאות החיים בארץ‪ ,‬שהייתה‬ ‫להנצחות וקבלת הגליון מידי שבוע‬ ‫שונה באופן תהומי מזו שאליה הורגלו בארץ‬ ‫‪058-322-5008 | 3225008@GMAIL.C0M‬‬ ‫מוצאם‪ .‬אם בגרמניה יכול היה י הודי לרכוש‬ ‫השכלה גבוהה ו ע דיין להישאר נאמן לתורה‬ ‫ולמצוותיה‪ ,‬הרי שבארץ ישראל השכלה גבוהה‬ ‫רש יפת ה ׳סנר יס כמ זכ י רכע י ש ירל עד ה י ום בעה״ י‬ ‫טמנה בחובה ק שיים וני סיונו ת רוחניים קשים‬ ‫שירת דוד ‪ -‬בבא מציעא‬ ‫שירת דוד ‪ -‬מאמרים תורה ומועדים‬ ‫שירת דוד ‪ -‬בבא בתרא‬ ‫שירת דוד ‪ -‬שיעורי הלכה שבת פסחים‬ ‫ביותר‪ .‬כך נסחפו רבים מבני הדור הצעיר אל‬ ‫שירת דוד ‪ -‬כתובות‬ ‫שירת דוד ‪ -‬הגדה של פסח‬ ‫שירת דוד ‪ -‬יבמות קידושין‬ ‫שירת דוד ‪ -‬מראה מקומות‬ ‫מ חוזו ת אחרים‪.‬‬ ‫לע״נ רבינו רבי דוד בן רבי שמעון זצוק״ל‬ ‫בס׳׳ד‬ ‫צפונות‬ ‫הסבא מסלבודקא‬ ‫גליון ‪ - 3‬בראשית תשפ׳׳ז‬ ‫מעלת הלימוד אף בחום היום‬ ‫ויעש אלהים א ת שני המארת הגדלים את המאור הגדל לממשלת היום ואת המאור הקטן לממשלת הלילה ואת‬ ‫הכוכבים‪[ .‬בראשית א‪ ,‬טז]‬ ‫פעם בא הסבא מסלבודקא אל הישיבה ומצא הסדר אינו כתמול שלשום מפני החום ודיבר אז מאמר‬ ‫על הקב׳׳ה מוציא חמה מנרתיקה רשעים נדונים בה צדיקים מתרפאים בה‪( .‬חיי מוסר ח׳׳ב עמ' ר׳׳ד )‬ ‫*‬ ‫כותב הגר׳׳י הוטנר בהקדמה לאוצר מפרשי התלמוד‪ :‬בתהלים פרק קל״ו ישנה חזרה בת עשרים ושש‬ ‫פעם על האמרה כי לעולם חסדו בין העשרים ושש התופעות שעליהן נאמר השבח של כי לעולם חסדו‬ ‫נמצאות הן שלשת התופעות של מציאות האור בעולם ועל זה הוא אומר לעושה אורים גדולים כי‬ ‫לעולם חסדו‪ ,‬ואחר כך הוא ממשיך את השמש לממשלת ביום כי לעולם חסדו את הירח וכוכבים‬ ‫לממשלות בלילה כי לעולם חסדו‪ ,‬הרי לנו להדיא כי אותו השבח עצמו הנאמר על עצם יצירת‬ ‫המאודות אותו השבח עצמו נאמר על סידור המאורות בזמנים מיוחדים כל אחד לעצמו כי על כן‬ ‫הכנסת סדר התאמה וקצב בתוכן היצירה משתוים היא בערבם ובמשקלם עם גוף היצירה עצמה‪ ,‬מפיו‬ ‫של הסבא מסלובודקה נשמתו עדן‪.‬‬ ‫לימוד דרך ארץ‬ ‫ויאמר אלהים נעשה אדם בצלמנו כדמותנו וירדו בדגת הים ובעוף השמים ובבהמה ובכל הארץ ובכל הרמש‬ ‫הרמש על הארץ ‪[ .‬בראשית א‪ ,‬כו]‬ ‫ופרש׳׳י ׳׳ נעשה אדם ‪ -‬אף על פי שלא סייעוהו ביצירתו ויש מקום למינים לרדות‪ ,‬לא נמנע הכתוב‬ ‫מללמד דרך ארץ ומדת ענוה שיהא הגדול נמלך ונוטל רשות מן הקטן‪ .‬ואם כתב אעשה אדם לא למדנו‬ ‫שיהא מדבר עם בית דינו אלא עם עצמו‪ ,‬ותשובת המינים כתב בצדו ויברא אלהים את האדם‪ ,‬ולא‬ ‫כתב ויבראו׳׳‪.‬‬ ‫צא ולמד מעלת הדרך ארץ שכדאי היה להניח בתורה מקום למינים לטעות רק כדי ללמדנו דרך ארץ‪.‬‬ ‫(שפתי חיים מועדים ח׳׳א עמ' קפה)‬ ‫מעלת האדם‬ ‫ויאמר אלקים נעשה אדם בצלמנו כדמותנו ‪[ .‬בראשית א‪ ,‬כו ]‬ ‫הגה׳׳צ רבי חיים אלעזרי זצ׳׳ל רבה של קנטון אהייא בארה׳׳ב מביא בשם רבו הסבא מסלבודקה זצ׳׳ל‬ ‫שהיה מראה עד כמה נשגבה דרגתו של האדם בעולם שכן את הבריאה ברא הקב׳׳ה בחכמה בחוכמא‬ ‫ברא ד תרגום יונתן אא בחכמה זו ברא הקב׳׳ה עולם ומלואו עליונים ותחתונים וכל זה נברא רק‬ ‫במאמר ד' שנאמר בדבר ד' שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם (תהילים לג‪ ,‬ו) ואילו בבריאת האדם‬ ‫נאמרה דרגה גבוהה יותר עשיה שנאמר נעשה אדם אכ והתורה דייקא עשיה ולא אמירה משמע שיש‬ ‫הבדל ביניהן ואחר כך נפח הקב״ה באדם נשמת חיים וידוע ש״מאן דנפח מדיליה נפח דבר נצחי וקיים‬ ‫עד כמה גבוהה ומרוממת לאין שיעור נשמתו של האדם‪.‬‬ ‫*‬ ‫עיקר משנתו של הסבא הוא בפסוקים הללו וכך אמר וכל העולמות הללו נבראו לאדם עוד קודם‬ ‫שנצטוה על המצוה‪ ,‬כי הרי לא ברא ד' את האדם וציוה לו מצותו לפני שהושלמה הבריאה‪ ,‬בעוד היה‬ ‫מים על הארץ‪ ,‬כדי שעל ידה יבואו להשתלמות הבריאה ושבשכרה יזכה לגן עדן‪ ,‬אלא שהכין לו‬ ‫מתחילה את כל העולם כולו‪ ,‬השכינו בגן עדן וההנאהו ועידנו בכל‪ ,‬ואח״כ ציוה לו על המצוה‪ .‬הרי‬ ‫שכל אותו העולם הגדול‪ ,‬על גן העדן וכל תענוגותיו וכל עידוניו‪ ,‬לא ניתנו לאדם כשכר עבור קיום‬ ‫מצוה‪ ,‬אלא הם היו תנאי תחילת יצירתו של האדם עצמו‪ ,‬בבחינת עולם הזה שלנו‪.‬‬ ‫והנה כל תכלית הבריאה הלזו לאדם הראשון לא היתה אלא כדי שיקיים מצוה קלה אחת שנצטוה‬ ‫עליה‪ :‬״מכל עץ הגן וגו״׳‪ .‬ולא עמד האדם בקיומה אלא שעה אחת בלבד‪ ,‬שהרי מיד חטא ואכל מעץ‬ ‫הדעת‪ ,‬ובגלל זה גורש מגן עדן ונתקלל וקלקל כל הבריאה אתו‪ .‬רואים אנו מכאן‪ ,‬כמה גדול ערכו של‬ ‫קיום מצוה אחת‪ ,‬שהרי כדאי היה לברוא את כל העולם המופלא הלזה רק כדי שיקיים אדם אחד‪,‬‬ ‫מצוה אחת‪ ,‬ולשעה אחת‪.‬‬ ‫כל הדברים האלה אמורים לגבי כל המין האנושי‪ .‬ולא תאמר כי רק אדם הראשון שהיה יציר כפיו של‬ ‫הקדוש ברוך הוא‪ ,‬ורק לפני החטא‪ ,‬זכה למדרגות נעלות אלו‪ ,‬אבל לאחר חטאו שנפל ממדרגתו‪ ,‬אי‬ ‫אפשר שיגיע לדרגות רמות כאלה‪ ,‬ועאכ״ו בדורות שלאחריו שהלכו וירדו‪ ,‬אלא כל אדם ובכל הדורות‬ ‫ראוי הוא שבשביל מצוה אחת יבראו לו כל העולמות כולם כמו לאדם הראשון בתחילת בריאתו קודם‬ ‫החטא‪ ,‬כדברי הרמב״ן ״ששם אדם כלל לכל המין האנושי״‪ ,‬ועליהם הוא אומר ״זה ספר תולדות אדם״‪.‬‬ ‫וכן דברי חז״ל‪ :‬״חביב אדם שנברא בצלם״ (פ״ג מ״ד) על כל אדם נאמר‪ .‬וכך שנינו בפירוש במשנה‬ ‫(סנהדרין פ״ד מ״ה)‪ :‬״לפיכך נברא האדם יחידי וכו'‪ ,‬לפיכך כל אחד ואחד חייב לומר בשבילי נברא‬ ‫העולם״‪ .‬אותו העולם שנברא לאדה״ר‪ ,‬חייב כל אדם לומר בשבילי נברא‪ ,‬בשביל כל אדם ובכל דור‪.‬‬ ‫ואף כי אין אנו רואים זה בעינינו‪ ,‬כן הוא האמת‪.‬‬ ‫חכ מ ת קריאת השם‬ ‫ויקרא האדם שמא לכל הבהמה וגו” ‪[ .‬בראשית ב‪ ,‬כ]‬ ‫בשעה שאמר הקב״ה לברוא את האדם נמלך במלאכי השרת אמרו לו אדם זה מה טיבו אמר להם‬ ‫חכמתו מרובה משלכם הביא לפניהם בהמה חיה ועוף אמר להם זה מה שמו ולא היו יודעיי העבירן‬ ‫לפני אדם אמר לו מה שמו אמר לו זה שמו שור וזה חמור וזה סוס וזה גמל א״ל ואתה מה שמך אמרלו‬ ‫אני נאה להקראות אדם שנבראתי מן האדמה ואני מה שמי אמר נראה להקראות אדני שאתה אדון‬ ‫לכל אמר הקב״ה אני הי הוא שמי שקרא לי אדם הראשון (מד״ר בראשית י״ז)‪.‬‬ ‫מהמאמר הזה אנו למדים לדעת הסבא מסלובודקא זצ״ל בספר ״אור הצפון ח״ב עמ' ל״ג שבקריאת‬ ‫השמות לברואים גנוזה היתה חכמה עצומה שמלאכי השרת לא היה בכוחם להשיגה בקריאת השמות‬ ‫גם נתגלה שחכמתו של האדם מרובה משל המלאכים השם שאדם קבע לכל יצור צריך היה לכלול את‬ ‫כל הכוחות שנטבעו בו את כל רוחניותו ותכליתו המיוחדות לו בלבד שאינן נמצאות בשום בריה‬ ‫אחרת בעולם נמצא שבשעה קלה ובסקירה אחת עמד אדם הראשון על כל פרט ופרט בכל בריה מבין‬ ‫כל אלפי רבבות הנבראים בעולם ובחן את כל מהותם ותכונתם ובדק אם יש דומה לו‪.‬‬ ‫התביעה על האדם‬ ‫ויפל יקוקאלהים תרדמה על האדם ויישן ויקח אחת מצלעתיו ויסגר בשר תחתנה‪[ .‬בראשית ב‪ ,‬כא]‬ ‫איתא בחז׳׳ל עה׳׳פ ויפל ה' אלוקים על האדם תרדמה ואיתא במדרש מפלה היתה לו משל למה הדבר‬ ‫דומה למלך ושר גדול שהיו יושבים יחד במרכבה שניהם עוטים הוד והדר מלבושי יקר תפארת וגדולה‬ ‫והאנשים מבחוץ אינם יודעים מיהו המלך ומיהו השר מה עשה המלך דחף את השר מחוץ למרכבה‬ ‫וע׳׳י כך היו כולם יודעים שהוא המלך שדחף את השר כך בקשו מלאכי השרת לומר קדוש קדוש קדוש‬ ‫לפני אדם הראשון אמרו זה יחיד בעליונים וזה יחיד בתחתונים כביכול יש אדון אחד למעלה ואדון‬ ‫אחד למטה מה עשה הקב׳׳ה הפילו ודחפו שנאמר ויפל ה' תרדמה על האדם וע׳׳י זה ידעו כולם שיש‬ ‫מלך אחד בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד‪.‬‬ ‫וביאר הסבא מסלבודקא כשלומדים את חז׳׳ל משמע שיש בזה עונש במפלה שהיתה לו ואינו מובן‬ ‫בסיבת מה נענש והן אמת טעו בו המלאכים אבל מה הוא אשם בזה וכי הוא הטעה אותם במה שטעו‬ ‫בו וביאר בזה הסבא דבר נורא שמהות העבד זועקת מאליה אנא עבדא וכמה שעבד זה יהיה אדם גדול‬ ‫מ׳׳מ במהותו כל המציאות שלו צריכה לזעוק אנא עבדא ואם אפשר לטעות בו ולחשוב שהוא המלך‬ ‫זהו פסול ומום בעיקר העבדות שבו‪( .‬הגרח׳׳י מישקובסקי)‬ ‫עוד הביא הסבא ‪ -‬שנינו‪ :‬׳בשעה שברא הקדוש ברוך הוא אדם הראשון טעו מלאכי השרת ובקשו‬ ‫לומר לפניו קדוש‪ ,‬משל לה׳׳ד למלך ואיפרכוס שהיו בקרונין והיו בני מדינה מבקשים לומר המנון ולא‬ ‫היו יודעין איזה הוא‪ .‬מה עשה המלך? נטלו ודחפו והוציאו חוץ לקרונין וידעו הכל שהוא איפרכוס‪.‬‬ ‫כך עשה הקדוש ברוך הוא והפיל עליו שינה וידעו הכל שהוא אדם וכו'‪' .‬ויפל ה' אלקים תרדמה על‬ ‫האדם' ‪ -‬תחילת מפלות שינה״ (ילקוט רמז כג)‪ .‬והנה בודאי שהתרדימה שהפיל ה' על אדם היתה לרגע‬ ‫קט‪ ,‬כי הלא בשעה השביעית של יומו הראשון נגמרה יצירתו ועמד על רגליו‪ ,‬ובשעה השמינית כבר‬ ‫נזדווגה לו חוה שה' ברא מן הצלע אשר לקח ממנו בשעת תרדמתו (ראה אדר׳׳נ פ׳׳א)‪ ,‬ובודאי שלא‬ ‫היה בה בתרדימה זו‪ ,‬אלא טשטוש קל בשכלו‪ ,‬ובכל זאת כבר הוכרה בו בזה ירידה כה גדולה עד‬ ‫שהמלאכים הבחינו מיד שאינו אלקים כי אם אדם‪ .‬ולא עוד אלא שהתורה מתבטאת על שינה זו‬ ‫בלשון נפילה‪ ,‬שזו היא נפילה במדריגה עד שחז׳׳ל למדים מכאן שתחילת מפלות שינה‪.‬‬ ‫*‬ ‫ואמרו חז׳׳ל(בר׳׳ ח‪ ,‬י) משל למה הדבר דומה למלך ואפרכוס שהיו בקרוכין והיו בני המדינה מבקשים‬ ‫לומר למלך דומינו ולא היו יודעים איזהו מה עשה המלך דחפו והוציאו חוץ לקרוכין וידעו הכל שהוא‬ ‫איפרכוס ע׳׳כ‪ .‬הסבא מסלבודקא זצ׳׳ל היה אומר תמיד על דברי המדרש בזה׳׳ל און דארטין ענדיקטזאך‬ ‫ושמה זה נגמר רק בזה שהקב׳׳ה הוא בתוך הקרון והאדם מחוץ לקרון אפשר להיוודע מי הקב׳׳ה ומי‬ ‫האדם הרי לן שכל כך רומה הוא האדם בצלמו לבורא עולם‪( .‬הגה׳׳צ רבי אביגדור הכהן מילר זצוק׳׳ל)‬ ‫היכן הכפיות טובה‬ ‫ויאמר האדם האשה אשר נתתה עמדי הוא נתנה לי מן העץ ואכל ‪[ .‬בראשית ג‪ ,‬יב]‬ ‫נתנה לי לאכול מדוע שאסבור שזה לא טוב‪ ,‬ומדוע היתה עליו תביעה של כפיות טובה ביאר הסבא‬ ‫מסלבודקה זצ׳׳ל שאכן התביעה לא היתה על עצם הטענה של אדם הראשון אלא על הביטוי שהשתמש‬ ‫בו דהיינו גם אם האשה היא זו שהכשילה אותו היה צריך לענות ולומר שהאשה היא זאת שהכשילתו‬ ‫אבל בביטוי אשר נתת עמדי יש כפיות טובה כי הקב׳׳ה ברא את האשה כדי שתעזור לו ותעמוד לימינו‬ ‫(שיחות הסבא מסלבודקה ח׳׳א עמ' ר׳׳ז)‬ ‫עצה לה שתל טות על היצר‬ ‫ואליך תשוקתו ואתה תמשול בו ‪[ .‬בראשית ד ‪ ,‬ז]‬ ‫מה הוא החידוש בדברי פסוק זה? הקשה הגרי״א שר זצ״ל בספרו לקט שיחות מוסר ח״א עמ כו‬ ‫כתשובה לשאלה הביא את דבריו העמוקים של רבו הסבא מסלבודקא זצ״ל שאמר מן המפורסמות‬ ‫הוא שהיצר הרע חזק מאד וכוחו גדול אך עם זאת יש לו חולשה גדולה המתבטאת במה שהוא נזקק‬ ‫תמיד לעזרתו של השכל מכיון שהשכל מזוהה עם היצר הטוב שבאדם שכן שניהם דורשים את הטוב‬ ‫והישר והואיל ובלעדי השכל אין האדם יכול לעשות מאומה לכן גם עבירות אי אפשר לעבור ללא‬ ‫הסכמת השכל לפיכך עמל היצר הרע בכל כוחו לצח ברשתו את השכל ולהתגבר עליו כדי שהשפל‬ ‫יהיה נתון למרותו וישרת את מגמותיו‪ .‬ידועים דברי הגר״י מסלנט באיגרת המוסר שהאדם חפשי‬ ‫באפשרויות פעולותיו בדמיונו כלומר בהנחיית היצר הרע ואסור במושכלו דהיינו מוגבל מכח השכל‬ ‫ומכיון שעיקר מעשי האדם ה על פי השכל ואף היצר הרע נזקק לו בפיתוייו אם יתגבר האדם וישליט‬ ‫את שכלו על עצמו ויחיה רק על פיו יצליח במלחמת היצר הרע‪.‬‬ ‫כי הוא יבחן את פיתויי היצר הרע לאור השכל ואז ימכח שכל דברי היצר הרע אינם אלא כמגדל הפורח‬ ‫באויר כלומר דברי חלומות שאין בהם ממש לפיכך כשישליט את שכלו על כל פעליו יסור ממנו היצר‬ ‫הרע‪.‬‬ ‫בזה אפשר להבין את דברי הפסוק ואליך תשוקתו הקב״ה הבהיר לקין את חולשתו של היצר הרע‬ ‫ולימדו שהיצר הרע נזקק תמיד לעזרת השכל שהוא עצמיות האדם היצר הרע משתוקק שהשכל יסייע‬ ‫בידו לשלוט עליך ומאותה סיבה גופה ואתה תמשול בו לא זו בלבד שלא תיגרר אחריו אלא תמשול‬ ‫בו ותביא למצב שהוא יהיה כפוף לשכל כל זה משום שהוא זקוק לעזרת השכל ולא להפך אל לך‬ ‫להיבהל מהמלחמות שהוא מנהל כי כל רצונו הוא לכבוש את שכלך ובידך לחסום את דרכו ולשלוט‬ ‫בו על ידי השכל העומד לרשותך‪.‬‬ ‫ויברא א‪-‬להים את האדם‪( .‬א כז)‬ ‫שמעתי מהרב מוהר״ר אליהו ווילנר נר״ו (הגאון מווילנא) שפעם אחת הלך בספינה עם מומר אחד לקהילת‬ ‫וייצר ה' אלהים את האדם עפר מן האדמה‪.‬‬ ‫נגשבערג‪ ,‬והחסיד דנ״ל עמד ונטל ידיו והתפלל ולמד‪ ,‬אח״כ צוד לבעל הספן לעשות לו קאוו״ע‬ ‫(ב ז)*‬ ‫(קפה)‪ ,‬והמומר בעוד שוכב במטתו צעק שיתנו לו יי״ש‪.‬‬ ‫אמר רבא אי בעו צדיקי ברו עלמא וכו'‪ .‬רבא ברא‬ ‫אמר [לו הגאון] ראה ההפרש ביני ובינך‪ ,‬ואמר המומר רחמנא ליבא בעי ולבי טהור בלי דרדור‪ ,‬ואמר‬ ‫גברא‪ ,‬שדריה לקמיה דר' זירא‪ ,‬הוד‪ .‬קא משתעי‬ ‫לו הגאון א״כ למד נברא האדם‪ ,‬הלא די לך שהיית נברא כלב וכדומה‪ ,‬שדרי בתדלים (קמח ח) כתיב‬ ‫בדדיה ולא דוד קא מהדר ליד‪ ,‬אמר ליד מן חבריא‬ ‫דללו מן הארץ תנינים וכל תהומות אש וברד שלג וקיטור וגו׳ הדרים וכל גבעות עץ פרי וכל ארזים‬ ‫את הדר לעפריך‪( .‬סנהדרין סד‪):‬‬ ‫דחיד וכל בדמה רמש וצפור כנף מלכי ארץ וגו׳‪ ,‬החשוב יותר ניכר יותר בעבודת חשיבות ד׳‪ ,‬ואם‬ ‫*שמעתי מפי הגאון האמיתי המפורסם וכו'‬ ‫כדברך שדי במחשבת הלב די לברוא כלב‪ ,‬משא״כ בדיבור וכו'‪.‬‬ ‫מו״ה יוסף שאול הלוי אב״ד דק״ק לעמברג‪,‬‬ ‫(ספר המגיד לדפרי מגדים‪ ,‬ח׳׳ג סוף דרוש כא)‬ ‫שפעם א׳ בהיותו בק״ק פראג ביקש לעלות‬ ‫אעשה לו עזר כנגדו‪( .‬ב יח)‬ ‫על עליית בידכנ״ס דישנה הנקרא 'אלטניי‬ ‫שמעתי פירש הפסוק אעשה לו עזר כנגדו‪ ,‬דדכוונד שזה גופו הוא העזר במד שברא לו יצר הרע‬ ‫שול' לראות שם את הגולם אשר עשה‬ ‫דמנגד לו ומעתיקו מעבודת הבורא‪ ,‬שאילמלא זד לא היד שכר ועונש והיד כא׳ המלאכים אשר אין‬ ‫דמדר׳׳ל‪ ,‬וכאשר בא אל סולם העלייה בא‬ ‫בדם שכר ועונש‪ ,‬משא״כ עתה מחמת ההתנגדות אנו מגיעים לגמול עוד׳׳ב‪.‬‬ ‫אליו שמש הבית הכנסת איש זקן‪ ,‬וסיפר‬ ‫(דרך המלך (שקלאב תקנ׳׳ח) שער הליקוטים‪ ,‬לרבי יחיאל מיכל מקאלווריע)‬ ‫לו כי הגאון הגדול ר׳ יחזקאל לאנדא זצ״ל‬ ‫וכל אשר יקרא האדם נפש חיה הוא שמו‪( .‬ב יט)‬ ‫אב״ד דק״ק פראג [הנודע ביהודה] כאשר פעם‬ ‫עיקר קריאת שמו של אדם היד הכל לנפש חיה‪ ,‬כלומר לערך הנפש שבו‪ ,‬שהשם זה הוא חיותו‪,‬‬ ‫א׳ רצתה נפשו לראות את הגולם‪ ,‬התעסק‬ ‫וע״כ שמעתי מפי אדומ׳׳ר נזר ישראל וקדושו אור עולם המפורסם מו"ה יחיאל מיכל מזלאטשוב‬ ‫בתעניתו באותו היום וטבל במקוד טהורה‬ ‫זצוקללה״ה שאמר בפירוש‪ ,‬שחלילה לשנות שם אדם החולד אם לא אדם שכל מעשיו כמעט‬ ‫והתעטף בטלית ותפילין‪ ,‬ואחר כל אלד עלה‬ ‫ברוד״ק‪ ,‬כי שם הנקרא לאדם בעת דולדו‪ ,‬ודאי רובו ככולו מזדמן מאת דקב׳׳ד באשר הוא שמו‬ ‫לשם‪ ,‬וכאשר ירד אמר הגאון דנ״ל כי מהראוי‬ ‫למעלה‪ ,‬והוא חיותו של אדם כל ימיו אשר הוא חי על פני האדמה‪ .‬והנד החולד ודאי צריך לחיזוק‬ ‫ביותר‪ ,‬ולפעמים אין לו חיזוק אחר כי אם זד החיזוק של דשם‪ ,‬ואם עוקרין אותו דשם והשם דשני‬ ‫שלא לעלות עוד שם שום אדם‪ ,‬וכאשר שמע‬ ‫אפשר כי לא מחיותו הוא‪ ,‬אז נשאר בלא מחזיק דחיות שלו‪.‬‬ ‫דברים האלה ירא וחדל מלעלות‪.‬‬ ‫(באר מים חיים (מאדלוב תק׳׳פ) לרבי חיים מטשערנוביץ)‬ ‫(מגילת יוחסין (ורשא תרכ״ד) הערה ז׳ לרבי נח חיים‬ ‫ותתן גם לאישה עמה ויאכל‪( .‬ג ו)‬ ‫לעווין מקאברין‪ ,‬והובא בקובץ ישורון ח״ב)‬ ‫המקובל האלקי רבי מתתיהו דלקארט ז"ל כותב דבר פלא בספרו צל העולם (אמסטרדם תצ׳׳ו) ח״ב שער יא‬ ‫וז״ל‪ ,‬בארץ דינ׳׳ד יש אילנות נושאים תפוחים אשר ניכר בדם נשיכת אדם הראשון ונקראין תפוחי אדם‬ ‫עכ״ל‪( .‬ואולי הכוונה שדם מנטיעות התפוח שאכל אדד׳׳ר‪ ,‬ואכילת אדד׳׳ר עשתה עליהם רושם שידיד ניכר בדם הנשיכה)‪.‬‬ ‫היא נתנה לי מן העץ ואוכל‪( .‬ג יב)‬ ‫אמרו רז׳׳ל (ב״ר יט יב) אכלתי אין כתיב כאן‪ ,‬אלא אכלתי ואוכל‪ .‬ואין ח״ו הכוונה לחסיד גדול שיתריס‬ ‫ויוסיף חטא על פשע‪ ,‬ועוד שזה סותר מאמר הכתוב‪ ,‬שדרי הוא בא להתנצל ולומר האשד אשר נתת‬ ‫בית הכנסת אלטניי‬ ‫עמדי‪ ,‬ואיך יתריס ויאמר אכלתי ואוכל עוד‪.‬‬ ‫ומפי חברי כמהר״ר ליב נר׳׳ו מלבוב שמעתי‪ ,‬שיובן עם מש״כ הרמ״ע ז״ל‪ ,‬פתח בשלחן וסיים במזבח‪,‬‬ ‫לומר כי שלחנו של אדם מכפר עליו (חגיגה כז‪ ,).‬שהכוונה כי אדם חטא באכילה ועירב ניצוצי‬ ‫בית הכנסת אלטניי שבפראג הוא בית הכנסת‬ ‫הקדושה בקליפה‪ ,‬וע״י האוכל בכוונה מבררם כנודע ליודעי חן‪ ,‬וא״כ דרי דשלחן מכפר מעין מזבח‬ ‫העתיק ביותר באירופה שעדיין מתפללין‬ ‫על חטא אבינו הראשון שעירב טוב ברע‪ ,‬ולפ׳׳ז דיו דברי אדד״ר כמקבל תשובה לפניו יתברך‪ ,‬שאין‬ ‫בו‪ .‬בית הכנסת הוקם בשנת ל' לפ׳׳ק‬ ‫לך דבר שלא יתוקן בדיפכו‪ .‬והוא שאמר רבש״ע אכלתי וערבבתי טוב ברע‪ ,‬ואוכל דנני מוכן מכאן‬ ‫(‪ )1270‬בתקופת האור זרוע‬ ‫והלאה לאכול בכוונה שלימד לתקן את אשר עויתי‪.‬‬ ‫והרמב״ן‪ ,‬ושמו המקורי היה‬ ‫(טל אורות‪ ,‬לדמדר׳׳ם פאפרוש)‬ ‫׳נוי שול׳ (בית הכנסת החדש)‪,‬‬ ‫גדול עוני מנשוא‪( .‬ד יג)‬ ‫עד שהוקמו עוד כמה בתי‬ ‫הנד רב שמחל על כבודו כבודו מחול‪ ,‬ומלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול‪ ,‬ודא כתיב וד' הולך‬ ‫כנסת חדשים לפני כחמש‬ ‫לפניהם יומם‪ ,‬שאני דקב׳׳ד דכולי עלמא דיליד‪ .‬ושמעתי מן שאר בשרי הגאון הגדול מוה׳׳ר אברהם‬ ‫מאות שנה‪ .‬עד שנת תרכ״ז‬ ‫זצ"ל שהיה אב"ד דק"ק נאראל‪ ,‬דזד היתד טענתו של קין באומרו גדול עוני מנשוא‪ ,‬ופי' רש׳׳י אתה‬ ‫עמד בפראג בית כנסת‬ ‫נושא עליונים ותחתונים ‪ -‬ועוני אי אפשר לטעון‪ ,‬הלא מוכח מוד' הולך לפניהם יומם‪ ,‬דמשום‬ ‫ישן יותר‪ ,‬אלט שול (בית‬ ‫שדקב׳׳ד כולי עלמא דיליד יכול למחול‪ ,‬וא׳כ למד עוני אי אפשר לטעון‪ ,‬הלא אתה נושא עליונים‬ ‫הכנסת הישן) שנהרס‪ ,‬ועל‬ ‫ותחתונים וכולי עלמא דיליד‪.‬‬ ‫חורבותיו נבנה בית הכנסת‬ ‫(אדרת אליהו (פרנקפורט תנ׳׳ד) פר' פקודי‪ ,‬לרבי אליהו ב׳׳ר קלונימוס מלובלין)‬ ‫הספרדי‪ .‬הסבר נוסף לשם‬ ‫ואחות תובל קין נעמה‪( .‬ד כב)‬ ‫בית הכנסת הוא שמשמעו‬ ‫יש אומרים (זהר חדש א יט ב) כי היא היתד אשת שמדון אם אשמדאי‪ ,‬וממנה נולדו השדים כי כן ימצא בכתבי‬ ‫׳על תנאי שול׳‪ .‬לפי הסבר‬ ‫שמושי השדים‪ ,‬והכתוב ירמוז ויקצר בתעלומות כאלה‪( .‬ימב״ן)‬ ‫זה‪ ,‬בבית הכנסת נבנו‬ ‫מצאתי כתוב בספר ישן נושן פי׳ מחזור וסליחות‪ ,‬שבגזירת תתנ״ו ראו כמד בני אדם הגונים בקהל‬ ‫המקדש‬ ‫מהבית‬ ‫אבנים‬ ‫מיץ ג׳ זקנים שהלכו ברחוב היהודים‪ ,‬שאמרו בקול נעים על הכל יתגדל ויתקדש וכו'‪ ,‬והלכו ושאלו‬ ‫את פי רבי שמעון הגדול דאב״ד שלהם מד המעשה דזד‪ ,‬וא״ל אהוביי הזקנים אלו המד אברהם יצחק‬ ‫שבירושלים‪ ,‬הבניה נעשתה‬ ‫ויעקב והזהירו מפני הגזירה‪ ,‬וקבלו עליהם דין שמים‪ ,‬ופעלו בסוד שאשמדאי מלכא דשידא יבוא‬ ‫׳על תנאי׳ שכשיבוא משיח‬ ‫בחיל גדול להלחם 'בעד היהודים'‪ ,‬וכן מצאו שאשמדאי נדרג עמדם‪ .‬וכ״ד קבלה שרבי שמעון הגדול‬ ‫יוחזרו האבנים למקומן‬ ‫הנ״ל ביקש מן דקב״ד שלא יראה הגזירות‪ ,‬ומת ג' ימים קודם לכן‪ ,‬וכל דענין מרומז בסוף הסליחה‬ ‫‪ I‬במקדש‪.‬‬ ‫למוסף ביו׳׳כ דמתחלת ברית כרותה מלשכוח‪.‬‬ ‫(סדר הדורות (קארלסרודא תקכ׳׳ט) לרבי יחיאל דלפרין)‬ ‫להערות והארות ולהשגת ספרי המחבר הרב‪:‬המיה העדץ‪:‬פל ‪x5785169@gn1aii.com 054-844-1229‬‬ ‫תש פ"ז‬ ‫רצודת אביגדדך‬ ‫הגאון ר' אביגדור מילר זצ״ל‬ ‫פרשת בראשית‬ ‫האדם לא נברא אלא להתענג‬ ‫א' ‪ -‬עו ל ם של ת ענו ג ‪ | 1 -‬ב' ‪ -‬ש ב ת של ת ענו ג ‪ | 3 -‬ג' ‪ -‬חיי ם של ת ענו ג ‪5 -‬‬ ‫שלמות! אם תתחזק ותיג ש אל אחיך‪ ,‬ת ל חץ א ת ידו‪ ,‬ותאמר‪:‬‬ ‫א' ‪ -‬עולם של תענוג‬ ‫'הבל‪ ,‬כל הכבוד לך‪ .‬ניצחת‪ .‬מזל טוב!' ‪ -‬זו תהיה ההצלחה‬ ‫שלך״‪.‬‬ ‫אה! זה היה הופך את קין לטוב יותר מהבל‪ .‬אי לו היה מנצל‬ ‫מ ש מעותה ה א מי תי ת של המילה 'חטא'‬ ‫את הזד מנו ת הפז הזו‪ ,‬קין היה ממלא את תכליתו בעולם‪:‬‬ ‫בפרשת השבוע‪ ,‬כאשר רואה ה' יתברך שנפלו פניו של קין‬ ‫להשיג שלמות‪ .‬אבל ל ה ח מיץ הזד מנות לקנות של מות ‪ -‬ז הו‬ ‫לאחר שקרבנו של הבל א חיו התקבל יותר מהקרבן שלו‪ ,‬או מר‬ ‫החטא האמיתי‪ .‬זה נקרא ל ה ח מיץ א ת מטרת החיים‪.‬‬ ‫לו הקב״ה‪ “ :‬עליך להיזהר כעת‪ ,‬כי 'לפתח חטאת רבץ' ‪ -‬הוא‬ ‫מחכה לך בפתח הבית" (ברא שית ד‪ ,‬ז)‪ .‬הקב״ה מ תייח ס כאן‬ ‫נהג ה מ ש אית הימוצלח'‬ ‫ליצר הרע‪ ,‬ו מז היר א ת קין שהיצר‪ ,‬ש או תו הוא מכנה " ח ט א ת “‬ ‫אזכיר א ת אחד המשלים הוו תי קי ם שלי‪ ,‬שכבר שמעתם‬ ‫‪ -‬אורב בכל פינה‪.‬‬ ‫ממני‪ .‬נניח ו שלחת א ת אחד העובדים למשימה ‪ -‬לנסוע ללוס‬ ‫והנה‪ ,‬עלינו להבין נכונה את המילה 'חטא'; אנ חנו רגילים‬ ‫אנג'לס במ שאית‪ ,‬ולהביא משם סחורה‪ .‬נוסע הוא אפוא‬ ‫לפרש אותה כ'עבירה'‪ ,‬אך זה לא מדויק‪ .‬כמובן שחטא הוא‬ ‫במ שאי ת הגדולה של החברה‪ ,‬ולאחר כמה שבועו ת הוא חוזר‬ ‫עבירה‪ ,‬אבל זו אינה מהותו של המו שג 'חטא'‪ .‬כל מי שבקי‬ ‫לברוקלין‪ ,‬ו מו פי ע במשרדך‪.‬‬ ‫בכתבי הקודש יודע ש שור ט 'ח‪.‬ט‪.‬א' פירו שו 'העדר' או 'חסרון'‪.‬‬ ‫״שלום בוס‪ ,‬חזרתי"‪.‬‬ ‫כמו שכתוב בפסוק בספר שו פ טי ם (כ‪ ,‬טז)‪ ,‬המתאר את שב ע‪-‬‬ ‫מאות הבחורים מ שבט בנימין‪" :‬קילע באבן אל השערה ולא‬ ‫״שלום עליכם! טוב לראות אותך‪ .‬איך הלך?"‬ ‫_יחטא״ ‪ -‬הם יכלו לקלוע אבן למטרה בעובי שערה‪ ,‬ולא‬ ‫״מגיע לי ישר כח"‪ ,‬או מר האיש‪" .‬ז א ת היתה נסיעה מוצל חת‬ ‫'להחטיא'‪.‬‬ ‫במיוחד‪ .‬לא קיבלתי אפילו דו״ח אחד! לא היו שום תאונות‪ ,‬שום‬ ‫וכן כאשר בת שבע‪ ,‬א מו של שלמה המלך‪ ,‬באה לפני דוד‬ ‫תקלות ברכב‪ .‬בקיצור‪ ,‬נסיעה מושלמת״‪.‬‬ ‫והזכירה לו את א שר הבטיח לה ששלמה בנה ימלוך אחריו‪,‬‬ ‫״מצוין!" אתה אומר‪ ,‬״ אז בוא נראה א ת הסחורה שהבאת"‪.‬‬ ‫וכעת אדוניהו‪ ,‬אחד מבניו האחרים של דוד‪ ,‬מנסה לתפוס א ת‬ ‫המלוכה‪ ,‬היא התבטאה‪ :‬״ו היי תי אני ובני שלמיה ח טאים"‬ ‫״אופס! שכחתי לאסוף אותה!"‬ ‫(מלכים א' א‪ ,‬כא)‪ .‬אין הכוונה שהם י היו 'חוטאים'‪ ,‬כלומר בעלי‬ ‫עבירה‪ ,‬אלא בת שבע אמרה לדוד‪" :‬אתה נשבעת ששלמה יהיה‬ ‫כל י הודי הוא שליח‬ ‫מלך‪ ,‬ואם אדוני הו ימלוך אנ חנו נפסיד א ת מה שהבטחת לנו״‪.‬‬ ‫הקב״ה שלח אותך לעולם הזה‪ ,‬והמסע עבר בהצלחה‪ :‬לא‬ ‫כאשר אנו או מרי ם אפוא ש'ח טא' פירו שו לע שו ת מעשה לא‬ ‫רצחת אף אחד‪ .‬אפילו לא הרבצת לאף אחד‪.‬‬ ‫טוב‪ ,‬למעשה י ש כאן יותר מזה‪ .‬ה מ ש מ עות המהותית של ' ח טא'‬ ‫״שוד ושבר!" או מר הקב״ה‪" ,‬וכי של חתי אותך לעולם הזה רק‬ ‫היא הפסד ‪ -‬לא כל כך הענין של לע שו ת את מה שלא נכון‪,‬‬ ‫כדי שלא תקבל שום דו״ח ולא תעבור שום תאונה ‪ -‬כדי שלא‬ ‫אלא לא ל ע שו ת את מה שנכון‪.‬‬ ‫תעבור עבירות? כדי לא לעבור עבירות‪ ,‬היית יכול להישאר‬ ‫בעולם האמת‪ .‬שלחתי אותך כדי לקנות שלמות! לקיים מצוות‪,‬‬ ‫חטאו של קין‬ ‫ללמוד תורה‪ ,‬לגדול בחכמה‪ ,‬ליצור השקפה של התורה‪ ,‬לקנות‬ ‫וזה מה שאמר הקב״ה לקין‪ ,‬ש״לפתח חטאת רבץ״‪" .‬ראה‬ ‫הכרה חו שית בי‪ ,‬ללמוד דעת ואמונה‪ .‬לע שו ת מע שים טובים‬ ‫קין״‪ ,‬אמר לו ה'‪ “ ,‬י ש לך כעת הזד מנות פז להשיג שלמות‪ ,‬ולא‬ ‫בעולם הזה‪ .‬לכן של חתי אותך ‪ -‬לע שו ת ולהשיג! אחרת ‪-‬‬ ‫כדאי לך ל ה ח מיץ הזד מנות זו‪ .‬אחיך ניצח אותך; הוא‪ ,‬הצעיר‬ ‫הפסדת״‪.‬‬ ‫מביניכם‪ ,‬ניצח‪ ,‬וכעת נפלו פניך‪ .‬י ש לך כעת הזד מנו ת פז להשיג‬ ‫‪ .2‬תורת אביגדור ‪ -‬תשפ״ז | פרשת בראשית ‪ .‬האדם לא נברא אלא להתענג‬ ‫רואים אנו שגם אדם שמקבל ממך טובה‪ ,‬אם הוא ממ שיך‬ ‫החטא הרא שון‬ ‫לקבל א ת הטובה הזו בקביעות‪ ,‬היא מתחילה ל שעמם אותו‪,‬‬ ‫והנה‪ ,‬ר שי מת ה ש ל מויו ת שנ של חנו לעולם כדי להשיגם היא‬ ‫והוא מרגי ש שזה שום דבר‪ .‬הוא לא חשב לשמוח על כך שהוא‬ ‫ארוכה‪ :‬תורה‪ ,‬מצוות‪ ,‬מע שים טובים; זו מ שימה גדולה‪ .‬אך א חת‬ ‫מקבל רבע דולר‪ .‬לא! במקום ז א ת הוא עסוק בלמתוח עליך‬ ‫ה שלמויו ת שאותה מזני חי ם יותר מכל היא לקנות השקפות‬ ‫ביקורת על כך שאתה לא נותן לו יו תר מכך‪.‬‬ ‫ודרכי חשיבה על פי התורה‪.‬‬ ‫מ שוע מ מים מהטוב‬ ‫זהו נו שא גדול מאוד ‪ -‬עבודת חיים של ממ ש ‪ -‬אבל כעת‬ ‫הקב״ה מעניק לנו את כל הטוב‪ ,‬אבל זה מ שעמם או תנו‪,‬‬ ‫נעסוק באחד ה'חטאים' הגדולים ביותר‪ ,‬א חת ההשקפות‬ ‫ואנחנו כבר לא שמים לב לכך‪ .‬אנ שי ם שואלים‪ :‬״מה הוא כבר‬ ‫שאנ שים אינם קונים‪ ,‬והיא מופיעה ממ ש בתחילת התורה‪:‬‬ ‫נותן לנו?״ י ש איז ה בן‪-‬י שיב ה שלפעמים יוצ א אי תי להליכות‪,‬‬ ‫״בירא אלקים את כל א שר עשה ‪ m m‬טוב מאיד״ (ברא שית א‪,‬‬ ‫והוא שואל או תי‪ :‬״על מה אני צריך להודות לה'? על מה כבר י ש‬ ‫לא)‪ .‬למה מ תייח ס הפסוק? לעולם הבא? לא! הוא מ תייח ס‬ ‫להודות?״‬ ‫לנושא המדובר שם בפסוקים‪ :‬אדמה‪ ,‬צמחים‪ ,‬חיות‪ ,‬דגים‪,‬‬ ‫עופות‪ ,‬תפוחים ו שזי פי ם ‪ -‬הכל‪ .‬וזה ״טוב מאוד״‪ .‬לא רק ״טוב״‪,‬‬ ‫אני מסתכל עליו‪ .‬מדובר ביהודי בריא‪ .‬בלי קביים‪ .‬נראה‬ ‫אלא ״טוב מאוד״‪.‬‬ ‫שהוא אוכל טוב‪ .‬י ש לו בית‪ .‬מן הסתם י ש לו גם מיטה וכרית‪.‬‬ ‫והוא עוד שו אל על מה הוא צריך להודות לה'?!‬ ‫ונ שאלת השאלה‪ :‬מדוע היה צריך הקב״ה לומר ז א ת? אם‬ ‫התשובה היא‪ ,‬שהוא מ שו ע מ ם מכל אלו‪ .‬הוא לא חושב על‬ ‫הוא ברא את זה‪ ,‬כמובן שזה טוב‪ .‬הוא יודע מה שהוא עושה‪.‬‬ ‫כך‪ ,‬והוא מחפש להתרגש‪ .‬הוא רוצה ריגושים‪ .‬הוא מחפש‬ ‫התשובה היא‪ ,‬שהקב״ה אמר א ת המילים הללו למטרה‬ ‫משהו שיבדר וי ש ע ש ע או תו‪ .‬הוא לא מעריך א ת מה שי ש לו‪ .‬זה‬ ‫מ סוימת ‪ -‬הוא מוסר לנו מידע שאסור לנו לשכוח אף פעם‪ .‬הוא‬ ‫משעמם או תו‪.‬‬ ‫אמר את המילים הללו כי הוא רוצה ש אנ חנו נאמר את אותן‬ ‫״הו״‪ ,‬או מר הקב״ה‪ ,‬״זו חטאת‪ .‬אתה מפסיד״‪.‬‬ ‫המילים; שכל חיינו נאמר‪ :‬״והנה טוב מאוד!״ ״ריבונו של עולם‪,‬‬ ‫איזה עולם טוב בראת לנו! תודה לך!״‬ ‫מפ סיד אהבה‬ ‫מה אתה מפסיד? דבר ראשון‪ ,‬אתה מפסיד את ההנאה‬ ‫העולם עיוור‬ ‫מהחיים‪ .‬אתה מפסיד כמות אדירה של או שר! במקום שלחיים‬ ‫כי אם נסתכל נראה שהי סוד הזה חוזר על ע צ מו שוב ושוב‪,‬‬ ‫יהיה טעם ח מוץ‪ ,‬יכול להיות להם טעם מתוק! אתה מפסיד‬ ‫ש״טוב ה' לכל״ (תהילים קמה‪ ,‬ט)‪ .‬אלא מה? חבל מאוד שרוב‬ ‫זמנים טובים!‬ ‫בני אדם לא רואים ז א ת כלל וכלל‪.‬‬ ‫ומה שעוד יותר חשוב מכך‪ ,‬אתה מפסיד את עבודת ה'‪ .‬כי מי‬ ‫כך כותב החובות הלבבות (פתיחה לשער הבחינה)‪ :‬״ טו בות‬ ‫שטוב לו בחיים‪ ,‬שמח בה' ואוהב או תו‪ .‬כל מדרגות העבודה‬ ‫הא‪-‬ל יתעלה על ברואיו‪ ...‬כוללות א ת כולם‪ ,‬כמ״ש הכתוב טוב‬ ‫בנויו ת זו על גבי זו‪ ,‬ובראש הסולם ניצבת אהבת ה'‪ .‬וכשמסתכלים‬ ‫ה' לכל‪ ,‬אך רובם כ עיוורי ם מהכירם״‪ .‬והוא לא דיבר על יהודי ם‬ ‫על הדברים שהוא נותן לנו לשם הנאה‪ ,‬לשם שמחה ואושר‪,‬‬ ‫רפורמים‪ ,‬על ליברלים; הוא דיבר על היהודים שבימיו‪ ,‬שכולם‬ ‫יוד עת גבולות‪ .‬יהודי בר‪-‬דע ת‪ ,‬י הודי‬ ‫אהבתנו א ליו אינה‬ ‫היו שו מרי תורה ומצוו ת‪.‬‬ ‫שמתבונן ‪ -‬שמ ח תו בעולם הזה היא כרטיס הכניסה שלו לעולם‬ ‫וכיום‪ ,‬זה בוו ד אי נכון‪ .‬רוב היהודים שו מ רי התורה הינם‬ ‫הבא‪.‬‬ ‫עיוורי ם לאמת הגדולה הזו שהעולם הוא עולם טוב! ומקרא‬ ‫על מנת להנות מ מ תנו תיו של הבורא‪ ,‬עלינו להבין עד כמה‬ ‫מלא דיבר הכתוב‪ :‬״ויךא אלקים א ת כל אשר עשה ‪ m m‬טוב‬ ‫גדולות הן המ תנו ת הללו; צריך ללמוד אותן ‪ -‬לחקור ולהבין את‬ ‫מאד״‪ .‬אי אפ שר להתווכח עם פסוק מפורש ‪ -‬וזה המבט שבו‬ ‫תענוגי העולם הזה‪.‬‬ ‫מצופה מ אי תנו להסתכל על העולם‪ .‬ואם לא‪ ,‬פירו שו של דבר‬ ‫האם אתה שמח ברגליים שלך? הרגליים הן כמו קאדילק‪ ,‬הן‬ ‫שאיננו ממלאים את אחד התפקידים הי סודיי ם ביותר של שמם‬ ‫מספקות לך א מ צ עי תחבורה ש עו מד לרשותך ע שרים וארבע‬ ‫נשלחנו לעולם‪.‬‬ ‫שעות ביממה‪ .‬הן ז מינו ת בכל עת‪ ,‬ו עו מ דו ת הכן לקחת אותך‬ ‫לכל יעד שתבחר‪ ,‬בהתראה של רגע‪ .‬ובהגיעך ליעד ‪ -‬אינך צריך‬ ‫כ שהקבצן מבק ש העלאה‬ ‫לחפש מקום חניה‪ .‬אם תבחר לשבת ‪ -‬רגליך מתקפלות תחתיך‬ ‫יש נקודה שאני חייב להסביר לכם‪ ,‬מדוע זה כך שאנ חנו‬ ‫ביעילות‪ ,‬ואם תבחר להמשיך ול עמוד ‪ -‬הן יינ עלו במצב עמידה‪.‬‬ ‫עיוורי ם ל מצי או ת הגדולה הזו‪.‬‬ ‫מי שרגליו אינן מ ש מ חו ת או תו‪ ,‬הרי שההרגל הפך או תו לעיוור‪.‬‬ ‫נניח ואתה בחור ישיבה‪ ,‬וי ש קבצן ש מגיע בקביעות לישיבה‪,‬‬ ‫מוכרחים אנו לפתוח אפוא א ת הראש ולזרוק החוצה א ת כל‬ ‫מדי יום ביומו‪ ,‬לאחר תפילת מנחה‪ .‬הוא עו מד מ חוץ לבית‬ ‫אות ם חסמים שכח ההרגל ה ט מיע בנו‪ ,‬ואשר מסמאי ם את‬ ‫המדרש ו מ חזיק בידו כוס‪ ,‬ומבקש צדקה‪ .‬ואתה ‪ -‬מעניק לו‬ ‫עינינו ו מונ עי ם מ אי תנו מלראות את האמת ‪ -‬שאת רוב חיינו‬ ‫מטבע של רבע דולר‪ .‬כך‪ ,‬מדי יום ביו מו ‪ -‬הוא מגיע‪ ,‬ואתה‬ ‫אנחנו מעבירים בטוב ובנעימים!‬ ‫מעניק לו רבע דולר‪.‬‬ ‫מ שקפיי ם של תורה‬ ‫לאחר ז מן‪ -‬מ ה‪ ,‬נניח לאחר שנה שלמה שבה נתת לו מדי יום‬ ‫עלינו ללמוד כיצד ל ע טו ת מ שקפיי ם של תורה‪ .‬מי ש מבי ט‬ ‫רבע דולר‪ ,‬הוא מתחיל להתלונן‪ .‬״רבע דולר?״ הוא ממלמל‬ ‫על העולם דרך מ ש ק פי‪ -‬עג מי מו ת‪ ,‬יהיה לו עולם עג מו מי כל י מי‬ ‫מתחת לשפמו‪ .‬״זהו?! מה עם איזו העלאה?״‬ ‫‪ .3‬תורת אביגדור ‪ -‬תשפ״ז | פרשת בראשית ‪ .‬האדם לא נברא אלא להתענג‬ ‫שמחים בעולם הזה‪ .‬לכן העולם הזה נברא לשם תענוג! לא‬ ‫חייו‪ .‬אך מי ש מבי ט על העולם במ שקפיים ורודות‪ ,‬יראה עולם‬ ‫אכפת לי מה אתם אומרים‪ ,‬לא אכפת לי כמה תמחו ‪ -‬העולם‬ ‫ורוד‪ ,‬עולם יפהפה‪ .‬נמצא אפוא שהחיים שי היו לנו תלויי ם‬ ‫הזה נברא לשם הנאה! כן‪ ,‬העולם הזה!‬ ‫באופן שבו אנ חנו מסתכלים על העולם‪.‬‬ ‫כמו שכותב המסילת י שרי ם בפתח חיבורו הגדול‪ .‬הוא פותח‬ ‫והקב״ה העניק לנו מ שקפיים כבר מתחילת הדרך‪" .‬העולם‬ ‫ואומר עד כמה חשוב שידע האדם את תכלית בריאתו‪ ,‬מדוע‬ ‫הזה הוא עולם טוב מאוד!״ הוא אומר‪ .‬כלומר‪ " :‬אני רוצה‬ ‫הגיע לעולם הזה‪ .‬והתשובה היא‪" :‬האדם לא נברא אלא להתענג‬ ‫שתקפידו להסתכל על הטוב שבעולם‪ .‬או אז תבינו מה‬ ‫על ה'״‪.‬‬ ‫שא מרתי שהעולם הזה הוא טוב מאוד״‪.‬‬ ‫והנה‪ ,‬הדברים מ תיי ח סי ם לעולם הבא‪ ,‬אך הוא מסביר שכדי‬ ‫להגיע לתענוג של העולם הבא חובה עלינו לעבור קודם כל‬ ‫ב' ‪ -‬שבת של תענוג‬ ‫בעולם הזה‪ .‬ו מו רי ורבי הגדול‪ ,‬זכר צדיק לברכה‪ ,‬היה או מר‬ ‫שצריך לשים נקודה א חרי המילה ״להתענג"‪" :‬האדם לא נברא‬ ‫אלא להתענג״‪ .‬נקודה‪ .‬אני עוד זוכר כיצד ש מ ע תי את הדברים‬ ‫פוקח עיוורי ם‬ ‫מפי מורי ורבי בסלבודקה‪ ,‬לפני כ שי שים ו ח מ ש שנה‪" .‬האדם‬ ‫מכיון שהנו שא הזה הינו בעל ח שיבות עליונה עבור כל יהודי‪,‬‬ ‫לא נברא״‪ ,‬אמר‪ ,‬״אלא להתענג‪ .‬נקודה"‪.‬‬ ‫ובגלל שזו הי א חת ה הזד מנויו ת שאנ חנו נו טי ם ל ה ח מיץ יו תר‬ ‫וכ שהרמח״ל מוסיף את המילים ״על ה"‪ ,‬אנ חנו סבורים‬ ‫מכל ‪ -‬לכן נתן לנו ה' את השבת‪ .‬פעם בשבוע י ש לנו הזד מנות‬ ‫שהוא בא ל מ ע ט בהנאה‪ .‬אך האמת היא הפוכה‪ :‬בכך הוא מו סיף‬ ‫מיוחדת ״להסיר מסך הסכלות" (כלשון החובות הלבבות בכמה‬ ‫בהנאה‪ .‬הקב״ה ברא או תנו כדי להתענג‪ ,‬אך לא תענוג נ טו ל‪-‬‬ ‫מקומות)‪.‬‬ ‫משמעות‪ ,‬הנאה של "אחריתה שמחה תו^ה" (מ שלי יד‪ ,‬יג);‬ ‫הרי מהי תכליתה של השבת? שמא תאמרו‪ ,‬שתכליתה היא‬ ‫תענוג כזה תמיד נגמר בצער‪ .‬אם 'תענוג' מתייחס לאוכל טוב‪,‬‬ ‫להעלות על נס את העובדה שה' ברא את העולם י ש מאין‪.‬‬ ‫הרי שבסוף תמיד ישנן ב עיו ת בקיבה‪ ...‬מי שרוצה להנות צריך‬ ‫בהחלט! ז הו היסוד הראשון שהשבת מלמדת או תנו‪ ‘ .‬׳ בר א שי ת‬ ‫ללמוד איך להנות‪ .‬צריך ללמוד ספרי מוסר‪ .‬חובות הלבבות הוא‬ ‫ברא אליקים"‪ .‬ו מי שי קדי ש זמן בשבת כדי לחשוב על ענין זה‪,‬‬ ‫המפתח לשמחה א מי תי ת בעולם הזה‪ .‬ומכיון שהקב״ה אינו‬ ‫זהו בהחלט הישג חשוב‪ .‬אגב‪ ,‬מע טים מאוד הם אלו ש עו שי ם‬ ‫קמצן ח״ו הוא לא רוצה לתת לנו שמחה מועטת‪ ,‬אלא בשפע‪.‬‬ ‫כך‪ .‬אמנם הם או מרי ם את המילים ״זכר למעשה בראשית"‪,‬‬ ‫ולכן מוסיף הרמח״ל שתכלית העולם הוא ״להתענג על ה'"‪.‬‬ ‫אבל הם לא חושבים על מה שהם אומרי ם‪ .‬וזו ״חטאת" ‪ -‬הם‬ ‫מפסידים‪.‬‬ ‫שבת של עונג‬ ‫אך בל נטעה ‪ -‬העולם נברא כדי להתענג! חד מ ש מעי ת! ואם‬ ‫שבת בר א שי ת‬ ‫מי שהו יאמר לכם אחרת‪ ,‬תוכלו לסתור או תו מדבריו המפור שים‬ ‫אז בשבת הקרובה‪ ,‬בכל סעודה‪ ,‬בעוד בני המשפחה יו שבי ם‬ ‫של המסילת ישרים‪ .‬ותוכלו לגבות את הדברים ב צי טו טי ם רבים‬ ‫על יד השולחן ומפטפטים‪ ,‬אתה תקפיד לחשוב‪" :‬עלי למלא‬ ‫מהתורה‪ .‬נבראנו רק כדי להתענג בתענוג הגדול ביותר הגדול‬ ‫את מ שימ תי‪ ,‬שהשבת תהיה זכר למעשה בראשית״‪.‬‬ ‫ביותר שיכול להיות במציאו ת‪.‬‬ ‫הם מ מ שיכי ם לשוחח ‪ -‬הם לא יוד עי ם מה קורה אצלך בראש‬ ‫ובגלל שז הו י סוד כל כך עי קרי של השבת‪ ,‬לכן או מ ר ת לנו‬ ‫‪ -‬אתה תחשוב; תחשוב על כך ש אי פעם בעבר‪ ,‬הכל היה 'אין'‬ ‫התורה בפרשת השבוע ש״ו!ברף אלקים א ת יום השביעי״‬ ‫‪ -‬אפס‪ .‬ו אז הקב״ה אמר ״יהי" ‪ -‬והכל התהווה‪ .‬״הקב"ה ברא א ת‬ ‫(בראשית ב‪ ,‬ג) ‪ -‬ה' ברא א ת היום השביעי כיום של ברכה‪ .‬וכדאי‬ ‫העולם י ש מאין!״ אה! זה עתה קיי מ ת את א חת ה מ טרות‬ ‫לנו להבין‪ :‬ל איזו ברכה מ תייח ס הפסוק? מהי הברכה הגדולה‬ ‫החשובות של השבת!‬ ‫ביותר שיוכל האדם לקבל מאיזה דבר?‬ ‫אולם לא די ביסוד זה‪ .‬זה עדיין בכלל ״חטאת" ‪ -‬כי אתה‬ ‫ואם נהיה כנים עם ע צ מנו נאמר‪ ,‬שהתשובה היא‪ :‬אושר‪.‬‬ ‫עדיין מ ח מיץ את הנקודה‪ .‬נכון‪ ,‬הוא ברא את העולם‪ ,‬אבל‬ ‫שמחה! כולם רוצי ם א ת זה‪ .‬כמובן שאנ חנו זוכרים תמיד את‬ ‫השאלה היא איז ה סוג עולם? "ברא אליקים א ת כל א שר עשה‬ ‫העולם הבא ‪ -‬אנ חנו מתכוננים גם לאו שר ההוא; הם ק שורי ם זה‬ ‫‪ m m‬טוב מאד״ ‪ -‬הוא ברא עולם טוב מ אוד!‬ ‫בזה ‪ -‬אבל האו שר כאן וע כ שיו הוא הברכה שעליה מדבר‬ ‫אז בעוד השבת מזכירה לנו את מעשה בראשית‪ ,‬היא באה‬ ‫הפסוק‪ .‬זה הפירו ש שהקב״ה ברך את יום השביעי‪.‬‬ ‫להזכיר לנו גם י סוד שני ‪ -‬שהבריאה כולה היא "עולם חסד‬ ‫זהו אפוא הנו שא שלנו היום‪ :‬כיצד לע שו ת שי מו ש ביום‬ ‫יבנה״ (תהילים פט‪ ,‬ג) ‪ -‬העולם נברא כדי להביא שמחה‪.‬‬ ‫השבת‪ ,‬כפי שה' רצה שזה יהיה‪ ,‬כברכה; שהשבת תעניק לנו‬ ‫הסבא מסלבודקה זצ״ל אמר שי סוד זה הוא חשוב עוד יו תר‬ ‫שמחה בעולם הזה ‪ -‬שמחה של ממש‪ .‬כי זו המטרה של השבת!‬ ‫מהיסוד הראשון‪ .‬כי היסוד השני מלמד או תנו הרבה יותר ‪ -‬לא‬ ‫להזכיר לנו שהעולם הזה נברא לאושר‪ ,‬לתענוג! העולם נברא‬ ‫רק שה' ברא א ת העולם י ש מאין‪ ,‬אלא שהוא ברא או תו כדי‬ ‫כדי להתענג‪ ,‬ושבת הוא היום שהוקד ש ב מיו חד עבור מטרה זו‪.‬‬ ‫לע שות חסד‪ ,‬כדי לשמח או תנו‪.‬‬ ‫אליהו הנביא בה שהיה‬ ‫עולם של ת ענוג‬ ‫הגמרא בעירובין (מג‪ ,‬ב) קובעת קביעה בענין אליהו הנביא‪.‬‬ ‫יתכן והענין הזה‪ ,‬לשמוח בעולם הזה‪ ,‬לא מעניין צדי קי ם‬ ‫כולם מחכים לאליהו הנביא; זה פסוק מפורש‪" :‬הנה אנכי שלח‬ ‫שכמותכם ‪ -‬אבל א ת הקב״ה זה כן מעניין! הוא רוצה שנהיה‬ ‫‪ .4‬תורת אביגדור ‪ -‬תשפ״ז | פרשת בראשית ‪ .‬האדם לא נברא אלא להתענג‬ ‫ובתוך הרוק י שנו אנזי ם בשם 'פטיאלין'‪ ,‬שגורם לעמילן להפוך‬ ‫והנורא״ '(מלאכי כ‪,‬‬ ‫הגדול ‪T‬‬ ‫‪- l‬‬ ‫ה'‬ ‫בוא יום ־ ‪T‬‬ ‫לפני‪” :‬‬ ‫*‬ ‫הנביא‬ ‫אליה־ ‪ T‬־‬ ‫‪T‬לכם״ את״ ־‪T‬‬ ‫לסוכר‪ .‬כך שככל שלוע סי ם יותר א ת הלחם‪ ,‬כך הוא נהיה מתוק‬ ‫כג)‪ .‬אליהו חייב להופיע לפני הגאולה‪ ,‬ולכן כולם מחכים לו‪.‬‬ ‫יותר‪ .‬וגם אצלנו בראש הוא נהיה מתוק יותר‪ .‬יהודי של שבת‬ ‫אולם הגמרא או מ ר ת ש״כבר מובטח להם לי שראל שאין‬ ‫נהנה מאוד מהחלה שהוא אוכל‪ .‬אה‪ ,‬כמה טובה היא החלה!‬ ‫אליהו בא לא בערבי שבתות״‪ .‬ולמה לא? ״מפני הטורח״ ‪-‬‬ ‫״ שמניחין צרכי שבת והולכין להקביל פניו״ (רש״י)‪ .‬הצורך‬ ‫עבוד ת ה שבת‬ ‫להקביל א ת פניו של אליהו הנביא יפריע לנו להכין א ת תענוגי‬ ‫מתי הוא הזמן הטוב ביותר לעבודה זו? כמובן‪ ,‬הטוב ביותר‬ ‫השבת‪.‬‬ ‫הוא אם עו שי ם אותה במשך כל י מו ת השבוע‪ ,‬אולם שבת הוא‬ ‫לכאורה ‪ -‬זה נ שמע כמו הסבר די חלש‪ ,‬ומ אוד מפתיע‪.‬‬ ‫הזמן שבו דור שי ם ז א ת מאי תנו! שבת הוא הזמן! לכן בשבת אנו‬ ‫האמנם ההכנות לשבת ח שובות יותר מ המ שיח?‬ ‫אוכלים לחם יותר משובח מא שר בשאר י מו ת השבוע ‪ -‬כדי‬ ‫להדגיש א ת העונג‪ .‬חלה היא לחם עם סימן קריאה!‬ ‫ולא מדובר פה על ש מיר ת השבת ‪ -‬בוו ד אי שהשבת תי ש מר‬ ‫כך או כך‪ .‬וגם יהיה לנו מ שהו לאכול‪ .‬אולם כדי שלא להחסיר‬ ‫וכך גם הדגים ‪ -‬שהם כמובן תענוג‪ .‬לכן נהגו כל י שראל‬ ‫ממלוא עונג השבת‪ ,‬מכל המעדנים שאנ חנו יכולים להוסיף אם‬ ‫לאכול דגים בשבת ‪ -‬ז הו חלק מ ש מ ח ת השבת ש מ מ חי ש לנו‬ ‫נתכונן כראוי לשבת‪ ,‬אליהו הנביא אינו יכול לבוא בערב שבת‪,‬‬ ‫את חסד ה'‪ .‬אז בשעה שאנו אוכלים א ת הדגים‪ ,‬כמה חשוב‬ ‫פן יפריע להכנות‪.‬‬ ‫לחשוב‪ :‬״עולם חסד יבנה! איז ה דגים ט עי מי ם! אוי‪ ,‬כמה שאני‬ ‫נהנה מהם!״‬ ‫זהו מאמר חז״ל מופלא‪ ,‬וכדאי להתבונן בו‪ .‬אל לנו לפטור‬ ‫ו או תו הדבר גם המרק‪ .‬וגם העוף‪ .‬אנ חנו יו שבים ו מתענגים‬ ‫או תו כלאחר יד‪ .‬חז״ל מלמדים או תנו כאן שעונג שבת הוא ערך‬ ‫וחושבים על ״עולם חסד יבנה״‪ .‬ועל הקינוח אין בכלל על מה‬ ‫כל כך נעלה‪ ,‬עד שלא ניתן לוותר עליו אפילו לכבוד אליהו‬ ‫לדבר‪...‬‬ ‫הנביא‪ .‬כמה חשוב אפוא להבין את ה מ ש מ עות של עונג שבת;‬ ‫כי אם לא נבין אותה‪ ,‬לא נוכל לנצל את השבת עבורה‪.‬‬ ‫ואל לנו להתביי ש בכך! אל תאמר‪ :‬״אני פרוש‪ .‬ת אוות העולם‬ ‫הזה לא מ עניינו ת או תי״‪ .‬לא! אם נהנים בצורה הנכונה‪ ,‬הוי או מר‬ ‫להחטיא א ת ה שבת‬ ‫עם מחשבה ‪ -‬זו הי עבודת ה'‪ .‬״תודה לך ה' על כל החסד שאתה‬ ‫מרעיף על העולם‪ .‬ו אני טוע ם מזה כעת כדי שאוכל להעריך את‬ ‫יושב לו יהודי‪ ,‬שחונך על ברכי ההשקפה שהעולם הזה הוא‬ ‫החסד שלך עוד יותר!״ וככל שאנ חנו מרבים לטעום ומרבים‬ ‫שום דבר ‪ -‬ולכן הוא אוכל את הצ'ולנ ט והעוף ו או מר לעצמו‪:‬‬ ‫לחשוב‪ ,‬כך תגדל הערכתנו‪.‬‬ ‫״זה שום דבר‪ .‬העולם הזה הוא אפס וכלום״‪.‬‬ ‫״אוי״‪ ,‬או מר הקב״ה‪ ,‬״זה כולו חטאת‪ .‬אתה מ ח טיא א ת‬ ‫רא ש של שבת‬ ‫המטרה״‪ .‬כי בכלל "ויברף אלקים א ת יום השיביעי״ ‪ -‬שה' ברך‬ ‫וזה נכון לא רק כלפי הפרטים הנ״ל‪ ,‬הדוגמאות הנ״ל‪ .‬כי‬ ‫את יום ה שביעי וקבע או תו כיום של עונג‪ ,‬הוא‪ ,‬שנחנך א ת‬ ‫יהודי שקונה ראש של שבת‪ ,‬ראש של שמחה‪ ,‬לוקח אי תו את‬ ‫עצ מנו להשקפה שהעולם הזה הוא עולם טוב‪ .‬לא רק טוב‪ ,‬אלא‬ ‫הראש הזה לכל י מו ת השבוע‪' .‬ולפתח גדלות רובצת'‪ .‬י הודי‬ ‫טוב מאוד!‬ ‫שמנצל א ת השבת על ידי קצת מחשבה‪ ,‬מתחיל לראות‬ ‫הקב״ה נתן לנו יום של ברכה א שר י ש מ ש לנו כמ שקפיי ם‪,‬‬ ‫שהעולם הזה הוא מקום טוב‪ .‬הוא נהנה מאוכל‪ .‬הוא נהנה‬ ‫אשר דרכם נ ש קי ף על העולם דרך העדשה של היסוד הזה‬ ‫ממשפחה‪ .‬הוא נהנה ללבוש בגדים נקיים ומכובסים‪ .‬הוא נהנה‬ ‫שהעולם הוא טוב מאוד‪ ,‬וה שקפה זו תיהפך לקנין בנפשנו‪,‬‬ ‫ממנוחה קצרה‪ .‬הוא נהנה מ מזג האוויר‪ .‬הוא מחנך את עצמו‪,‬‬ ‫אשר ישנה לנו א ת כל החיים‪ .‬לא רק השבת שלנו תהיה שונה‬ ‫על ידי שנים רבות של עונג שבת‪ ,‬לראות שה' נתן לו עולם של‬ ‫‪ -‬יום ראשון יהיה שונה‪ ,‬וכך גם יום שני‪ .‬השבוע כולו יהיה שונה!‬ ‫טובה ושמחה‪.‬‬ ‫ומי ש אינו מנצל את השבת‪ ,‬אזי ״לפתח חטאת רבץ״ ‪ -‬מיד‬ ‫הן אמנם‪ ,‬איני או מר שי הודי שלא חושב א ת המחשבות אינו‬ ‫בפתח השבוע החדש אנ חנו מ חמיצי ם הזד מנות חשובה ביותר‪.‬‬ ‫מקיים א ת חובתו‪ .‬גם י הודי מגושם ונבער שיו שב ואוכל ללא‬ ‫כי שבת שמחה היא פתח לשבוע שמח‪.‬‬ ‫שום מחשבה‪ ,‬הרי שמ שהו חודר לו אל תוך ה ת ת‪ -‬מוד ע‪ .‬זה לא‬ ‫אבד לגמרי‪ .‬חוץ מזה‪ ,‬הוא מקיי ם מצוה‪ ,‬וגם מצוה ש מ קיי מי ם‬ ‫ההרגל נע ש ה טבע‬ ‫מבלי להבין א ת עניינה שווה משהו‪ .‬אולם אין ערך ואין ד מיון בין‬ ‫זה לבין ה שלמות שקונה י הודי ש מ ש קי ע קצת מחשבה כדי‬ ‫אלא שצריך לתרגל א ת זה‪ .‬כ שיו שבים על יד שולחן השבת‬ ‫להבין למה הוא מתענג בשבת‪.‬‬ ‫‪ -‬כאן מתחילה העבודה‪ .‬על השולחן מונ חי ם חלות‪ ,‬דגים‪ ,‬וכל‬ ‫מ טע מים ‪ -‬וזו העבודה המו טלת עלינו בשבת‪ .‬זו מלאכת השבת‬ ‫וממילא‪ ,‬במידה רבה‪ ,‬י הודי ש אינו חושב הוא כישלון‪ ,‬הוא‬ ‫שלנו ש עלינו להתחיל בה תכף ו מיד ‪ -‬להתחיל לראות כמה‬ ‫'חטאת'‪ .‬הוא לא חי כראוי‪ .‬כי כ שמנצלים את השבת כפי שהיא‬ ‫הכל הוא כל כך טוב‪.‬‬ ‫נועדה‪ ,‬לנסות לקנות את השקפת השבת של ״ברא אלקים את‬ ‫והנה טוב ‪:‬מאד״ ‪ -‬זה משנה את האדם‪ .‬שבוע‬ ‫עשה ‪ :‬י ״‬ ‫אשר ‪T T‬‬ ‫כל ‪V “S‬‬ ‫‪T‬‬ ‫נתחיל אפוא עם פרוסת החלה‪ .‬הכנס את החלה לפה והתחל‬ ‫אחרי שבוע‪ ,‬כל שבת הופכת או תו ל מיו חד במינו‪ .‬והקב״ה‬ ‫ללעוס‪ .‬זה החלק הקל‪ ,‬אבל בנוסף לזה צריך לחשוב‪ :‬״אה‪,‬‬ ‫ממתין לאנ שים מיו חדי ם במינם‪.‬‬ ‫לחם! כמה טוב‪ ,‬כמה מתוק!״‪ .‬אני רגיל לומר שבלחם י ש עמילן‪,‬‬ ‫‪ .5‬תורת אביגדור ‪ -‬תשפ״ז | פרשת בראשית ‪ .‬האדם לא נברא אלא להתענג‬ ‫מים של ת ענוג‬ ‫ג' ‪ -‬חיים של תענוג‬ ‫וכך גם בנוגע למים‪ .‬או לי בשבת תרגלת עם קצת יין לקידוש‪,‬‬ ‫אולי קצת מי ץ בסעודה‪ ,‬אבל כעת זה סתם יום רביעי סטנדרטי‪,‬‬ ‫ואתה מוכן להנות מכוס מים‪ .‬איזו שמחה היא זו‪ ,‬להיות מסוגל‬ ‫חטא ה ת ענוגי ם‬ ‫לשתות מים‪ .‬אי אי אי! שמחה עצומה! מים מתוקים! זה כל כך‬ ‫והנה‪ ,‬ברגע שאדם מתחיל לנצל א ת השבת כדי לקנות א ת‬ ‫מתוק! אין בעולם כולו דבר טוב יותר ממים!‬ ‫המבט שהעולם הזה הוא עולם טוב מאוד‪ ,‬הוא מתחיל להבין‬ ‫כשהגעתי לסלבודקה‪ ,‬אי אפ שר היה ל ש תו ת מים‪ ,‬כי בבאר‬ ‫שלא צריך לרדוף אחר תענוגים; אין לו צורך בממתקים‪ ,‬מאפים‬ ‫שם תמיד היה חשד לטיפוס‪ .‬כדי לה שתמ ש במים היה צריך‬ ‫או בילויים‪ .‬כי כשהוא מחנך א ת ע צ מו על ידי עונג שבת מתוך‬ ‫להרתיח אותם‪ .‬אז אנ שי ם ה תיי א שו מראש‪ ,‬ולא טרחו לשתות‪.‬‬ ‫מחשבה‪ ,‬הוא ילמד שהכל הוא תענוג‪ .‬הוא לא זקוק לגלידה כדי‬ ‫בישיבה ‪ -‬לא היו מי שתיה‪ .‬כל היום כולו ‪ -‬לא היתה אפילו‬ ‫להיות בן אדם שמח‪.‬‬ ‫טיפה א חת של מים לשתות‪ .‬היתה שם בכניסה חבית מים‬ ‫כי לכאורה יאמר מי שיאמר‪" :‬הרב מילר אמר שהעולם נברא‬ ‫שממנה נ טלו ידים‪ ,‬אבל חס ושלום ל ש תו ת מהמים הללו‪ .‬זו‬ ‫כדי להתענג‪ ,‬אז למה לא ללכת עד הסוף? קדימה!״‬ ‫היתה סכנה; לא ש טפו את החבית הזו במשך חמי שי ם שנה‪ .‬אז‬ ‫התשובה היא כך‪ .‬נניח שזה טוב לאכול פרוסת חלה טעימה‬ ‫במשך כל היום כולו לא היתה לנו אפילו טיפה אחת של מים!‬ ‫ולהנות מחסד ה'‪ .‬אז מה ‪ -‬או לי נאכל ש תי ם‪ -‬ש לו ש חלות כל‬ ‫כשהיית חוזר ל' ש ט אנז ע' (אכסניה) ור צי ת לשתות‪ ,‬היית צריך‬ ‫יום? מי שיאכל שלו ש חלות כל יום‪ ,‬הוא מאבד ע צ מו לדעת!‬ ‫לבקש מבעלת הבית לבשל לך מעט מים‪ .‬ולפעמים היא היתה‬ ‫ומה שיו תר גרוע‪ :‬הוא מאבד את ע צ מו לדעת מבחינה רוחנית;‬ ‫מסכימה‪.‬‬ ‫כי אדם שנותן דרור ל ת אוו תיו ‪ -‬הופך לעבד‪ .‬ולהפוך לעבד של‬ ‫כ שחזרתי לאמריקה‪ ,‬למדתי להעריך את העובדה שאפשר‬ ‫תענוגים ‪ -‬חיים כאלה כבר אינם חיים‪.‬‬ ‫פשוט לפתוח את הברז ו‪ -‬מי ם חיים! איזו ברכה! מים! ואפשר‬ ‫תכלית החיים היא להיות בן חורין‪ ,‬להיות חופ שי לבחור בין‬ ‫ל שתות אותם בלי לבשל! וכך קיבלתי קצת שכל כ ש חזר תי‬ ‫טוב ללא‪-‬טוב‪ ,‬ו מי שהופך למשועבד‪ ,‬מפסיד מהחיים; וזה גם כן‬ ‫לאמריקה‪.‬‬ ‫חטא‪ .‬ולכן על אף שהשבת מלמדת או תנו להנות מהעולם‪ ,‬אך‬ ‫אנחנו לומדים להנות בצורה הנכונה‪.‬‬ ‫מי ברז י קרי ם‬ ‫ה חזי קו כוס מים בידכם ואמרו‪ :‬״ ‪ m m‬טוב מאד"! וגם אם‬ ‫העונג שבפ ש טות‬ ‫אתם לא מתכוונים לכך באמת‪ ,‬תגידו א ת זה אף על פי כן‪ .‬א חרי‬ ‫זו ה מ ש מ עות של "פת במלח תאכל ו מי ם במ שורה תשתה‬ ‫כמה פעמים‪ ,‬לאט לאט‪ ,‬ה חי צוניו ת מעורר ת את הפני מיו ת ‪-‬‬ ‫ועל ה ארץ תי שן ובתורה אתה עמל‪ ,‬א שריך בעולם הזה ו טוב לך‬ ‫ותת חילו להעריך כוס מים‪.‬‬ ‫בעולם הבא״ (אבות ו‪ ,‬ד)‪.‬‬ ‫ובכל פעם ש ת ש תו מים ‪ -‬דרך אגב‪ ,‬זה טוב ל ש תו ת הרבה‬ ‫אתם שו מ עי ם? ״א שריך בעולם הזה"! בעולם הזה?! איך זה‬ ‫מים ‪ -‬ה חזי קו את הכוס בידכם והבי טו במים‪" :‬אה! איז ה יופי!‬ ‫יתכן? מילא ״טוב לך בעולם הבא" ‪ -‬את זה אני מבין‪ ,‬אבל‬ ‫אילו היי תי צריך לקנות את זה בבית המרקחת‪ ,‬היה שווה לשלם‬ ‫״אשריך בעולם הזה"?‬ ‫מאה דולר עבור בקבוק קטן!״ אי אפשר להסתדר בלי זה‪.‬‬ ‫כן! זה מה שחז״ל מלמדים או תנו כאן‪ .‬ברגע שלמדת את סוד‬ ‫לפני כמה שנים‪ ,‬רשת ' מיי סי ס' (רשת חנויו ת כלבו ענקית‬ ‫השבת‪ ,‬את סוד השמחה‪ ,‬יהיה לך טוב בעולם הזה! אתה תהיה‬ ‫בארה״ב) החלה למכור‪ ,‬במדינה מרוח קת ב ארצות הברית שבה‬ ‫אדם מאושר‪ ,‬עם כל ההנאות הפ שו טו ת של החיים‪ .‬אתה תאכל‬ ‫מי הברז לא היו משובחים‪ ,‬בקבוקי מים שעליהם מודפסת‬ ‫לחם ‪ -‬ותשמח‪ ,‬כי עבדת על זה עם החלה של שבת‪ .‬וכ שתטבול‬ ‫תווית‪ ' :‬מי‪ -‬ב רז של ניו יורק'‪ .‬מילאו בקבוקים במים מהברז‪,‬‬ ‫את הלחם במלח‪ ,‬אתה תהיה עוד יותר מאושר‪.‬‬ ‫ומכרו כל בקבוק ב שני דולר‪ .‬״איז ה דבר נפלא!" חשבתי לעצמי‪,‬‬ ‫אה‪ ,‬מלח! איז ה תענוג! חשבתם פעם לשמוח במלח? הדבר‬ ‫"זה מזכיר לנו שמים שווי ם כסף‪ .‬ש תי דולר לבקבוק? זה שווה‬ ‫כלל לא עלה על דעתכם‪ .‬כי לא ת ש מ עו א ת המילים הללו‬ ‫אלף דולר!״ אדם שהולך במדבר סהרה ומחפ ש טיפת מים כדי‬ ‫בשום מקום אחר‪ .‬רק בבית מדר שנו הקטן מדברים על ל שמוח‬ ‫לא למות מצמא‪ ,‬ו ת צי עו לו את זה (הרב החזיק בקבוק מים של‬ ‫במלח‪.‬‬ ‫'מייסיס') ‪ -‬״כמה זה עולה?" הוא שואל‪ .‬אתם יכולים לבקש‬ ‫ממנו אלף דולר‪ .‬הוא מוכן בשמחה לשלם אלף דולר!‬ ‫אז בפעם הבאה שתטבול את פיתך במלח‪ ,‬רק כדי לצאת ידי‬ ‫חובה ‪ -‬הרי שולחן י הודי הוא כמו מזבח וכ שיהודי אוכל זה כמו‬ ‫עלינו לזכור אפוא‪ ,‬בכל פעם שאנ חנו שו תי ם כוס מים‪ ,‬ש חיינו‬ ‫קרבן לה'‪ .‬אז י הודי טובל את פיתו במלח וחו שב שהוא עושה‬ ‫ניצלים! הקב״ה מציל או תנו‪ .‬איזו שמחה; עבור האדם החושב‬ ‫לה' טובה! ״תראה כמה אני מדקדק ב מצוו ת!"‬ ‫‪ -‬מדובר בשמחה של ממש!‬ ‫״אהה! אבל מה עם להנות מהמלח ול הודו ת לי עליו?" או מר‬ ‫הפרו ש ה מאו שר‬ ‫ה'‪.‬‬ ‫הפרוש אוכל אפוא פרוסת לחם‪ ,‬ומודה לקב״ה כביכול הוא‬ ‫זהו שאומר החובות הלבבות‪ :‬״רובם כעוורים"‪ .‬זו חטאת!‬ ‫אכל א ת סוגי המאכלים ה טעי מי ם ביותר‪ .‬הוא אוכל מתוך‬ ‫אתה לא חי עם תכלית! "בשביל מה הבאתי לך מלח? כדי‬ ‫הערכה‪ .‬הוא טובל את לחמו במלח‪ ,‬לועס בתאבון‪ ,‬וחושב‪ " :‬איזו‬ ‫לבלוע או תו מבלי לחשוב עליו? זה הרי נועד כדי שתעריך א ת‬ ‫שמחה!״ ו אז הוא שותה כוס מים‪ ,‬ו מ מ ש מתענג עליהם‪ .‬״אה!"‬ ‫מה שנ תתי לך״‪.‬‬ ‫‪ .6‬תורת אביגדור ‪ -‬תשפ״ז | פרשת בראשית ‪ .‬האדם לא נברא אלא להתענג‬ ‫אותך ‪ -‬אז זה כבר ארבעה‪ .‬ואם תשמח ממשב רוח קריר ו מ אור‬ ‫הוא אומר‪ .‬״זה כל כך טוב״‪ .‬לחם‪ ,‬מים‪ ,‬מע ט מלח ו מ ע ט מחשבה‬ ‫השמש‪ ,‬אז י ש לך שישה! והעיניים! הו! איז ה תענוג לה שתמ ש‬ ‫‪ -‬ואתה אדם שמח!‬ ‫ב שתי המצל מות שי ש לנו בראש‪ .‬והן מצל מו ת תצלו מי צבע כל‬ ‫וזו השיטה לעבוד על שמחה‪ .‬אי אפשר פ שוט לומר לבן‬ ‫הזמן‪ .‬עיניי ם הן שמחה גדולה‪ .‬זה תענוג! אני מביט סביבי ויו צ א‬ ‫אדם‪ :‬״תשמח״‪ .‬זה כאילו לא אמרת דבר‪ .‬אינך עוזר לו כהוא זה;‬ ‫מהכלים מרוב שמחה! אההה! זה נקרא לחיות!‬ ‫שמחה דור שת התלמדות וחינוך‪ .‬זו הי חכמה‪ .‬לא אוכל לבאר‬ ‫אפילו כשאתה יורד במדרגות ו או חז במעקה‪ ,‬חשוב לעצמך‪:‬‬ ‫את החכמה הזו כולה ב מע מד זה‪ ,‬כי עלינו לסיים‪ ,‬אבל בקצרה‪:‬‬ ‫״כמה טוב שי ש לי מעקה״‪ .‬תארו לעצמכם דבר כזה! אדם‬ ‫השמחה בחיים אינה תלויה בדבר אחד‪ ,‬אלא היא מורכבת‬ ‫ששמח במעקה! יגידו עליו שהוא משוגע‪ .‬זה נכון ‪ -‬הוא מ שוגע‬ ‫מחלקים רבים‪ ,‬פרטים רבים של שמחה‪.‬‬ ‫מרוב שמחה!‬ ‫שיכור ולא מיין‬ ‫ואם תלמד חמי שי ם דברים‪ ,‬אזי חמי שי ם דברים יגרמו לך‬ ‫לדוגמא ‪ -‬לנשום‪ .‬קחו נשימה עמוקה‪ ,‬ולמדו להנות ממנה‪.‬‬ ‫שמחה‪ .‬ואם תבחר ללמוד אלף דברים‪ ,‬אז אלף דברים יגרמו לך‬ ‫שמחה‪ .‬ככל שתלמד יו תר נושאים‪ ,‬יו תר תופעות‪ ,‬כך תלך‬ ‫האוויר הוא תערובת מיוחדת‪ .‬אי לו הוא היה מורכב כולו מחמצן‪,‬‬ ‫היינו מ שתכרים מזה‪ ,‬היינו מסתחררים ונופלים ארצה‪ .‬ו אי לו‬ ‫ותגדל השמחה שתפיק מחייך‪ .‬זה המתכון לחיי שמחה‪ ,‬כי‬ ‫לחיות בשמחה פירו שו ל חיות עם הסך הכולל של ע שרו ת אלפי‬ ‫הוא היה מרוכב כולו מחנקן‪ ,‬לא היינו יכולים לחיות אפילו דקה‪.‬‬ ‫האוויר הוא ‪ 20%‬חמצן ו‪ 80% -‬חנקן‪ .‬אה! זה המינון המדויק‬ ‫תופעות‪ .‬וצריך לקחת כל תופעה ותופעה ולבחון אותה בנפרד‪,‬‬ ‫ולהנות ממנה בכל פעם שנתקלים בה‪.‬‬ ‫בשבילנו‪ .‬זה מה שמ שמ ח או תנו‪.‬‬ ‫לנשום זה תענוג‪ .‬כ מדו מני שכבר סיפרתי לכם פעם על ני סוי‬ ‫שבת של ר צינו ת‬ ‫פשוט‪ ,‬ני סוי שכל אחד יכול לערוך בבית‪ .‬קחו דלי‪ ,‬מילאו או תו‬ ‫מה שאתם שו מ עי ם כעת זה לא דברי ליצנות‪ .‬זה רציני ביותר‪.‬‬ ‫במים‪ ,‬והכניסו אליו א ת הראש למשך שלו שי ם שניות‪ .‬ו אז‬ ‫ואנחנו נתבעים על כך‪ .‬הקב״ה אומר‪ :‬״זו חטאת! אתם מ ח טי אי ם‬ ‫תחשבו‪ ,‬כמה טוב היה אי לו יכולתי לנשום‪ ,‬ולו נשימה אחת‪ .‬אל‬ ‫את תכלית החיים!״ תכלית החיים היא לראות א ת "חסד ה'‬ ‫תנ שמו מתחת למים‪ .‬ו אז תו צי או א ת הראש מהמים ו קחו נשימה‬ ‫מלאה הא‪.‬רץ״ (תהילים לג‪ ,‬ה)‪ ,‬״עולם חסד ‪.‬יבנה״! הקב״ה ברא‬ ‫עמוקה‪ .‬אהה! נכון שזה גי שמאק?‬ ‫את הבריאה כולה עבור מטרה אחת‪ :‬״מכלכל חיים בחסד״‪.‬‬ ‫האמת היא‪ ,‬שזה תמיד גישמאק‪ ,‬אבל אדם שכבר נושם כל‬ ‫החיים אינו עוצר ‪ -‬ולו פעם א ח ת ‪ -‬כדי להנות מזה‪ .‬אנ חנו‬ ‫לכן חשוב כל כך להבין שהשבת היא קרקע פורייה שעליה‬ ‫נו שמים כל הזמן‪ ,‬אבל אנ חנו התרגלנו לזה וכבר לא שמים לב‬ ‫צומ חי ם חיים של שמחה‪ .‬שבת הוא יום של ברכה עבור מטרה‬ ‫מאבדת א ת‬ ‫לזה; אנ חנו נו ש מי ם כל הזמן ולכן הנשימה‬ ‫זו ‪ -‬כדי שננצל אותה כדי ללמוד כיצד ל שמוח בעולם הזה‪.‬‬ ‫חשיבותה ב עינינו ואנ חנו נע שים אדי שי ם לזה; ההרגל וחו סר‬ ‫וכשחיי ם בשמחה בעולם הזה ‪ -‬זו הדרך להגיע למדרגה הגדולה‬ ‫הכרת הטוב עו שי ם את שלהם‪ ,‬ו אנ חנו נעשים עוורי ם להנאה‬ ‫של אהבת ה'‪ ,‬המדרגה שמכינה או תנו בצורה הטובה ביותר‬ ‫שביכולת לנשום‪.‬‬ ‫לעולם הבא‪.‬‬ ‫שמא תאמרו‪ :‬״נו‪ ,‬כולם עיוורי ם‪ ,‬אז גם אני א שאר עיוור״‪.‬‬ ‫נחלה בלי מצרי ם‬ ‫לא‪ .‬לכן הגעת לכאן ‪ -‬כדי ללמוד שה' לא רוצה ש תי ש אר‬ ‫זהו ש אומר ת הגמרא‪ :‬״כל המענג א ת השבת נותנים לו נחלה‬ ‫עיוור‪ .‬הוא רוצה שתתחנך בשבת ‪ -‬שהוא היום המוקד ש ב מיו חד‬ ‫בלי מצרים״ (שבת קיח‪ ,‬א)‪ .‬מדובר פה על תענוג ג שמי בשבת‬ ‫עבור ענין זה ‪ -‬ותיקח את זה איתך לי מות השבוע‪ .‬בשבת אנ חנו‬ ‫‪ -‬אכילה‪ ,‬שתיה‪ ,‬מנוחה‪ ,‬דברים נוספים ‪ -‬ועבור זה יקבל האדם‬ ‫פותחים עיניי ם ומקבלים מ שקפיים של שבת‪ ,‬שדרכם אנ חנו‬ ‫שכר ללא כל גבול‪.‬‬ ‫מביטים על העולם‪ ,‬ורו אי ם את האמת של הבריאה של ה'‪.‬‬ ‫״‪1‬יברף אלקים א ת יום השיביעי״ ‪ -‬הוא ברך את השבת על מנת‬ ‫את מ שמ עו ת ם המלאה של הדברים לא אוכל לומר לכם ‪-‬‬ ‫שנוכל להעריך את התענוג שבאוויר! אההה! קחו נשימה‬ ‫מהסיבה שגם אני ב עצ מי איני יודע אותה‪ ,‬אבל זה מ שהו עצום‪.‬‬ ‫עמוקה‪ .‬רוב האנ שים בכלל לא ממלאים את הריאות‪ ,‬אלא רק‬ ‫אפשר לדמיין‪ ,‬למשל‪ ,‬שאנ חנו יו שבים בחללית שטסה ב שמי‬ ‫את השכבה העליונה‪ .‬הם מתעצלים‪ .‬כדאי לנשום עמוק‪ ,‬עד‬ ‫השמים ומבקרת במ או ת עול מו ת אדירים‪ ,‬שאותם העניק לנו‬ ‫שהחלק התחתון של החזה בול ט החוצה‪ .‬אה!‬ ‫הקב״ה במתנה‪ .‬כעת זה חלק מהרכוש שלנו‪.‬‬ ‫כנ״ל לגבי חשיבה‪ .‬רוב האנ שים חושבים בצורה רדודה‪.‬‬ ‫זה אמנם משל‪ ,‬אך זהו משל למ שהו אדיר‪ ,‬שהוא מעבר‬ ‫עומק המוח אף פעם אינו בא לידי שימו ש‪ .‬אז תתחילו לחשוב‬ ‫ליכולת שלנו לתפוס ולהשיג‪ .‬ושכר זה מובטח לאדם שנהנה‬ ‫לעומק! או אז ת ת חילו להנות מהעולם‪ .‬לא צריך גלידה‪ .‬לא‬ ‫מהאוכל בשבת או משינה בשבת ‪ -‬מהתענוג הג שמי בשבת‪ .‬כי‬ ‫צריך לצאת לבלות ב מו צ אי שבתות‪ .‬ממ ש פה‪ ,‬בכל מקום שבו‬ ‫זו הברכה הרא שית של השבת ‪ -‬זהו יום שנו עד ללמד או תנו את‬ ‫אתם נמצאים‪ ,‬קחו נשימה עמוקה ו תו דו לקב״ה על התערובת‬ ‫היסוד של השמחה הגדולה שממתינה לנו בחיים! ו מי שיל מד‬ ‫המופלאה הזו! ברוך ה' ‪ -‬זה טוב מאוד!‬ ‫כראוי את הסוגיא הזו ויזכור תמיד את ה' שמעניק לנו את‬ ‫השמחה הזו‪ ,‬כך הוא יזכה לחיים שמחים‪ ,‬לא רק בעולם הזה‪,‬‬ ‫מעקה ה שמחה‬ ‫אלא הוא י שיג שמחה אדירה ו אינ סו פי ת בעולם הבא‪.‬‬ ‫אז אם לחם ומי ם גורמים לך להיות שמח‪ ,‬י ש לך אפוא שני‬ ‫שבת שלום ומבורך!‬ ‫דברים שגורמי ם לך לשמחה‪ .‬ואם מלח ונ שימ ה גם כן מ ש מ חי ם‬ ‫‪ .7‬תורת אביגדור ‪ -‬תשפ״ז | פרשת בראשית ‪ .‬האדם לא נברא אלא להתענג‬ ‫וכך‪ ,‬לאט לאט‪ ,‬חו שבים ו מ ת בונני ם על חשבון א חרי חשבון‪,‬‬ ‫בואו נ הי ה מ ע שיי ם‬ ‫עד ש מגי עי ם לח שבון ה שלו שים‪ ,‬שהוא‪ :‬שאין בעולם אף אחד‬ ‫מלבדך ומלבד ה'‪ .‬חשוב על זה‪ .‬כל חייך אתה נ מצ א בין זרי ם‪.‬‬ ‫קוני ם ש ל מו ת בשבת‬ ‫אפילו א שתך וילדיך הם זרים‪ .‬יום אחד אתה תיפרד מכולם‪.‬‬ ‫אתה תי ש אר לבדך בעולם הזה ותבוא לעולם הבא‪ .‬אתה גר‬ ‫לא הגענו לעולם רק כדי לצלוח א ת המסע מבלי לעבור עבירו ת‬ ‫ב ארץ נוכריה‪ .‬אתה לבד‪ ,‬בודד‪.‬‬ ‫‪ -‬באנו כדי לקנות שלמות‪ .‬הקב״ה ברא את העולם כדי להיטיב‪,‬‬ ‫והוא ברא או תנו כדי להנות מהטבה זו ולהעריך אותה‪ .‬בשבת‬ ‫״מה מע שיך כאן?" י ש אלו אותך‪.‬‬ ‫הקרובה‪ ,‬ב עודנו מתענגים על מאכלי השבת‪ ,‬נקדי ש בלי נדר‬ ‫״אני מחפ ש א ת ה'"‪ ,‬תהיה תשובתך‪.‬‬ ‫מעט זמן כדי להנות מהתענוג ול חו ש הודיה לה' על כל הטוב‬ ‫שהוא מעניק לנו‪ .‬השבת תחנך או תנו להמשך השבוע כך‬ ‫עליך להתרגל אפו א בעולם הזה‪ ,‬בעודך חי‪ ,‬ל היו ת ב מ חי צ תו‬ ‫שלפחות פעמיי ם ביום נחו ש תענוג מעו ל מו של ה' ונ חו ש הכרת‬ ‫של ה'‪ ,‬ל היו ת ״ הצנ ע לכת עם אלקיף" (מיכה ו‪ ,‬ח)‪.‬‬ ‫הטוב אליו‪.‬‬ ‫ניסית פעם לתרגל הליכה בהצנע עם ה'? נסה א ת זה‪ .‬אם‬ ‫שאלה‪:‬‬ ‫אתה עוד צעיר‪ ,‬יתכן ו תק שיב לעצ תי‪ .‬המבוגרים יו תר הם כבר‬ ‫חכמים ב עיני עצמם‪ ,‬כך שהם לא י ק שיבו לי‪ ,‬אבל הצ עירי ם ‪-‬‬ ‫מהי התוכנית הטובה ביותר שעל ידה אוכל ללמד את‬ ‫יתכן שיק שי בו‪ .‬אז בעודך הולך ברחוב‪ ,‬א מור לעצמך‪" :‬מכאן‬ ‫עצמי לחשוב מחשבות של תורה?‬ ‫ועד ע מוד הטלגרף הקרוב‪ ,‬אני א ח שוב עליך‪ ,‬ה'״‪.‬‬ ‫ת שובה‪:‬‬ ‫נסה זאת; זה לא קל‪ .‬חשוב על ה' ‪ -‬בינך לבין עצמך‪ ,‬בלי‬ ‫שאף אחד ידע מזה‪ .‬אתה אדם גדול! כשאתה חושב על דברים‬ ‫זו שאלה טובה‪ .‬והתשובה היא‪ :‬אם תפתח את ספר חובות‬ ‫חשובים ‪ -‬אתה הופך לאדם חשוב! באותם רגעים שאתה הולך‬ ‫הלבבות‪ ,‬בשער חשבון הנפש‪ ,‬תראה ש הוא נותן לנו ש לו שי ם‬ ‫מכאן ועד ע מוד הטלגרף ‪ -‬אתה גבוה כמו או תו עמוד‪ .‬אתה‬ ‫נו ש אי ם לח שוב עליהם‪ .‬רוב האנ שים לא יוד עי ם על זה‪.‬‬ ‫גבוה מעל כולם‪ ,‬כי הראש שלך מלא במ ח שבו ת הח שובו ת‬ ‫שלו שי ם נו ש אי ם שעליה ם י ש להתרגל לחשוב‪.‬‬ ‫ביותר‪.‬‬ ‫אמנם במבט ראשון חלק מ הנו ש אי ם נראים מ ש ע מ מי ם‪,‬‬ ‫זהו החשבון ״ ה מ שלי ם ה שלו שי ם" כלשון החובות הלבבות‬ ‫בכלל לא מענייני ם‪ ,‬אבל אם תתחיל לח שוב עליהם בריכוז‪ ,‬עם‬ ‫‪ -‬עברת א ת כל שלו שי ם ה ח שבונו ת וסוף סוף אתה עובד על‬ ‫החשבון האחרון הזה‪ ,‬שאתה נ מצ א יחד עם ה'‪ ,‬לבד בעולם‪.‬‬ ‫הזמן אתה תגלה שזה בכלל לא פ שוט‪ ,‬ותקבל מזה הרבה‬ ‫מאוד‪.‬‬ ‫"גר אנכי ב א רץ (תהילים קיט‪ ,‬יט) ‪ -‬ריבונו של עולם‪ ,‬אני זר‬ ‫בעולם הזה‪ .‬אני לבד! אתה היחיד שיכול ל עזו ר לי‪ .‬הכסף שי ש‬ ‫לדוגמא‪ ,‬אחד ה ה תבוננויו ת הר א שונו ת היא ‪ -‬כמה שפר‬ ‫לי בבנק לא י עזו ר לי‪ .‬ה שוו ער הע שיר שלי לא יכול ל עזור לי‪.‬‬ ‫עליך גורלך שה' ברא אותך יש מאין‪ .‬ה' ברא אותך בן אדם!‬ ‫אף אחד אינו יכול ל עזור לי‪ .‬רק אתה יכול! גר אנכי ב ארץ״‪.‬‬ ‫היית יכול ל היו ת עץ! או ת ם חו מרי ם שמהם מורכב העץ‪ ,‬הם‬ ‫אלו ש מרכיבי ם א ת האדם‪ .‬היית יכול ל היו ת חתול!‬ ‫ואם למד ת א ת זה ‪ -‬כבר ה תקד מת בעבודתך בעולם הזה‪.‬‬ ‫התחל לח שוב על זה‪ .‬בהתחלה אתה תאמר‪" :‬זה מ שעמם‪.‬‬ ‫שער חשבון הנפש הוא אפוא מקום אחד שבו תוכל ל מצו א‬ ‫אין פה על מה לחשוב‪ .‬מאי ק מ ש מ ע לן? מה זה מלמד או תנו?״‬ ‫חומר למחשבה‪ .‬אבל זה לא המקום היחיד‪.‬‬ ‫לא‪ .‬חשוב על זה‪ .‬ד מיין א ת עצמך הולך בכביש‪ ,‬עו צר ליד‬ ‫שלולית קטנה ומלקק קצת מים מעורבי ם בבוץ‪ ,‬ו אז מחפש לך‬ ‫משהו לאכול בפח האשפה‪ .‬ו אז ‪ -‬פתאום אתה הופך ל היו ת‬ ‫אתה‪ .‬הפלא ופלא! איז ה הבדל! ז הו אחד החשבונות‪.‬‬