קובץ גליונות · Koivetz Gilyoines — בראשית (2026-10-05)

״דבריהם הם זכרונם״
_a
לעילוי נ שמת מרן רבינו
בס״ד
ירחמיאל גרשון ב׳׳ר צבי יהודה
זללה׳׳ה דרכי ה חיזוק
ארבעה צרי כי ם חיזו ק (ברכות לב - ):שיתחזק אדם בהם תמיד בכל כחו (רש״י)
( 783 משיחות רשכבה״ג מרן ראש הישיבה הגרי״ג אדלשטיין זללה״ה • בראשית תשס״ז
סומך על זה שיקבל את מה שהוא ילווה ,אין לו זכות לקבל אפילו את דברים שנאמרו בכנס חיזוק לקראת תחילת הזמן
מה שהוא רגיל ,ואין זה מגיע לו.
בביהכ״נ המרכזי רמת אלחנן ,ניסן תשס״ג.
אבל אם הוא מוסיף מוסיפים לו ,מפני שזה לא מזונותיו הגשמיים
אלא כבוד שבת ,ועל זה יש את ההבטחה של בניי וכו׳ .והיינו כיון שזה ברוחניות אין גבול לסייעתא דשמיא
בהרגשה של בנים ,עם הרגשה של בן לאב ,שעושה את רצונו של האב,
כשהאב רואה שהבן עושה את רצונו ומוציא הוצאות על חשבון זה ,הרי אמרו חז״ל בברכות (לב ,ב) ארבעה צריכים חיזוק ואלו הן :תורה
הוא מוסיף לבן על כך ,כיון שיודע שגם מה שיוסיף לו ,יעשה בזה הבן ומעשים טובים תפילה ודרך ארץ ,ופירש רש״י שיתחזק אדם בהם תמיד
את רצונו ולא יעשה נגד רצונו ,ולכן אם הוסיף מוסיפים לו. ובכל כוחו .כך צריך להיות החיזוק ,תמיד ,וגם בכל כוחו.
ומי שמתחזק מצליח ,כל מי שמתחזק! בלי יוצא מן הכלל ,כי
הסייעתא דשמיא למי שמתחזק ברוחניות המתחזק נקרא בא ליטהר ,ואמרו חז״ל (יומא לח ,ב) שהבא ליטהר
וכן הכלל תמיד בענייני רוחניות ,שאם אדם מתאמץ ,מוסיפים לו מן מסייעין אותו ,וכשיש סייעתא דשמיא אין גבול להצלחה.
השמים ,וכאן מדובר על הוצאות של כסף ,אבל כך זה גם בכל התאמצות והנה כל זה בענייני רוחניות ,שעל רוחניות אין גבול וקצבה ,אבל
ולא רק בכסף ,כל מה שאדם מתאמץ על רוחניות ,יש סייעתא דשמיא בגשמיות זה לא כך ,ואף על פי שגם בגשמיות צריך חיזוק וכמו שפירש
שמן השמים מוסיפים ועוזרים לו. רש״י שדרך ארץ הולך על גשמיות (ויבואר עוד להלן) ,אבל בגשמיות יש
ומצינו גם לגבי הידור מצוה שאמרו חז״ל (ב״ק ט ,ב) שחיוב ההידור גבול ,כי כל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה (ביצה טז ,א),
הוא עד שליש ,ואם אדם מוסיף בהידור יותר משליש נוטל שכר משל ויותר ממה שקצוב בגשמיות אי אפשר להצליח ,ולא יועיל בזה חיזוק,
הקב״ה ,ופירשו רש״י ותוספות שם דהיינו שאוכל פירותיהן בעולם הזה ואילו ברוחניות אין גבול לסייעתא דשמיא!
והקרן קיימת לו לעולם הבא ,והיינו מפני שיותר משליש זה יותר
מהחיוב ,ומראה בכך על חביבות המצוות ,וכיון שזה מראה שהוא מחבב המזונות קצובים בגשמיות ולא ברוחניות
מצוות ,מוסיפים ונותנים לו יותר על זה. ובמה שאמרו שכל מזונותיו של אדם קצובים מראש השנה ,פירש
וכמו כן כל חיזוק ברוחניות מביא לידי סייעתא דשמיא ,וברוח חיים רש״י שזה נוגע למעשה ״ויש לו ליזהר מלעשות יציאה מרובה ,שלא
להגר״ח מוואלוז׳ין בתחילת פרקי אבות כתב ״כי בעת יעלה על רעיוני יוסיפו לו שכר למזונות אלא מה שפסקו לו״ ,והיינו כיון שהמזונות
וההוצאות בגשמיות קצובים ,ולא יקבל יותר ממה שקצוב לו ,לכן צריך
להיזהר מלעשות יציאה מרובה ,והוא דבר הנוגע מאד למעשה,
^ בעניינא דיומא ^ שההוצאות לא יהיו מרובים מדי .אך כאמור זהו רק במזונות הגשמיים,
שעליהם יש קצבה ,אבל על רוחניות אין גבול ואין קצבה.
השפעות הימים הקדושים ,יראה עם שמחה! ומוסיפה הגמרא שכל המזונות קצובים חוץ מהוצאות שבתות וימים
טובים והוצאת בניו לתלמוד תורה ,והיינו מפני שהם עניינים רוחניים*,
בשיחה לאחר סוכות תשפ״א אמר רבינו: ועל רוחניות אין קצבה! אלא אם פחת פוחתים לו ואם הוסיף מוסיפים
אנו נמצאים עכשיו אחרי אלול ועשרת ימי תשובה שהם
לו ,ופירש רש״י :לפי מה שרגיל ממציאים לו לשעה או לאחר שעה.
זמנים של יראת שמים ,ואחר כך היה סוכות זמן שמחתנו שיש והיינו כפי מה שאדם רגיל בהוצאות שבתות וימים טובים ,ממציאים
בו השפעה לשמחה של מצוה ,ואם כן גם עכשיו צריכה להיות לו מן השמים ,ויכול להיות בשני אופנים :לשעה או לאחר שעה ,דהיינו
השפעה של יראת שמים עם שמחה .אך לכאורה יש כאן או שמקבל מיד את מה שהוא צריך ,כל ההוצאות של שבת ,ואם לא
סתירה ,וכיצד יכולה להיות שמחה יחד עם יראה ,הרי היראה מיד ,יקבל אחר כך ,לאחר שעה ,אפילו שאין לו עכשיו.
היא פחד ,וזה לכאורה סתירה לשמחה?
הוצאות שבת -לוו עלי ואני פורע
אכן האמת היא שאין זו סתירה ,ומקרא מפורש הוא בתהלים
(ב ,יא) עבדו את השם ביראה וגילו ברעדה ,היינו שצריכה והוא כמו שאמרו לעיל בגמרא שם על הפסוק ״כי חדוות השם היא
להיות יראה ורעדה ,אבל יחד עם זה גילה! וגילה היא יותר מעוזכם״ ,אמר להם הקב״ה לישראל ,בניי ,לוו עלי וקדשו קדושת היום
משמחה ,כפי שמזכירים בשבע ברכות :אשר ברא ששון ושמחה והאמינו בי ואני פורע ,והיינו שגם אם אין לכם עכשיו ,לוו את ההוצאות
ורק לאחר מכן גילה ,ומשמע שזה יותר משמחה ,ועל כל פנים של שבתות וימים טובים ,ואני פורע.
מפורש ששייך שמחה יחד עם יראת שמים. ומוזכר שהקב״ה אומר על זה לישראל בלשון ׳בניי׳ ,והרי יש זמנים
והטעם שאין זו סתירה ,מצינו גם במסילת ישרים (פרק יט) שקרויים בנים ויש זמנים שקרויים עבדים (קידושין לו ,א) ,וכאן קרויים
שהביא מדברי חז"ל ,כשאתה מתפלל יהא לבך שמח עליך בנים ,כי מי שאין לו עכשיו ובכל זאת הוא לווה לכבוד שבת ,כי הוא
שאתה מתפלל לפני מלך שאין כמוהו ,היינו שבתפילה צריך רוצה לכבד את השבת ולקדש קדושת היום ,זוהי דרגה של בנים.
להיות שמחה ,שמתפללים לפני מלך שאין כמוהו ,ומדברים ומוסיפה הגמרא ׳והאמינו בי ואני פורע׳ ,דהיינו שהוא מאמין ויש לו
אליו והוא שומע ורוצה לשמוע ,והרי תפילה בודאי היא עם אמונה שלמה שהקב״ה פורע ,שאם לא כן הוא לא היה לווה ,כי מי
יראת שמים ,כיון שעומדים לפני מלך ,ויש בזה יראה לעמוד שלווה כשאין לו לשלם נקרא ״לווה רשע ולא ישלם״ (אבות ב ,ט) ,והוא
לפני המלך ,אבל יחד עם זה יש גם שמחה ,לבך שמח עליך! כי אינו כן ,אלא חי עם חשבון ,ואינו חי בלי חשבון ,ולגבי הוצאות אחרות
יראת שמים אינה סתירה עם שמחה. אינו לווה ,כי כשאין -לא מוציאים ,אבל לגבי הוצאות שבתות וימים
ורק יראת בשר ודם אינה שמחה ,אבל יראת הרוממות יכולה טובים ,כיון שזה צורך קדושת היום והוא מאמין שהקב״ה פורע ,לכן
להיות עם שמחה ,וכן יראת הרוממות של אדם גדול ,כגון הוא לווה ,ועל זה יש את ההבטחה של לוו עלי ואני פורע!
כשעומדים ליד החזון איש ,מצד אחד יש בזה ידאה ,יראת ולשון הגמרא הוא שאם פחת פוחתים לו ואם הוסיף מוסיפים לו,
הדוממות ,אבל זו גם שמחה והדגשה מאד נעימה ,שנמצאים ופירש רש״י לפי מה שרגיל ,והיינו שאם הוא ממעט בהוצאות ואינו
ליד החזון איש ,וזו ידאה עם שמחה .לכן יראת שמים אינה
סתירה עם שמחה ,והתפילה היא עם יראה ,אבל לבך שמח
עליך ,כי קרבת אלוקים מוסיפה שמחה! * א״ה .וראה בריטב״א שם שכתב שלא רק הוצאות שבתות וימים טובים
אלא הוא הדין לכל הוצאה של מצוה ,ונקט הני משום דשכיחי.
לתרומות והנצחות 0527600485 - לקבלת השיחות במייל A527600485@gmail.com
עמוד 1 ניתן לתרום בעמדות 'קהילות' ו'נדרים פלוס' לפי החיפוש 'דרכי החיזוק' (קוד (710
איש לעשות מצוה נעשה רישומו למעלה ומתעורר עליו אור מקיף
^ בענייני הפרשה ^ מהקדושה וסוכך באברתו והאדם בתווך והוא לו לעזר ולסעד לגומרה״,
והיינו שאפילו כשאדם מתעורר רק במחשבה ,וחושב מחשבה טובה
לעשות דבר טוב ,מיד יש אור של קדושה שמקיף אותו ,והאור הזה נותן
אדם הראשון הכל היה שלו לו חיזוק ומביא לעזר ולסעד לגמור את המצוה ולהוציא את מחשבתו
כתב רש” י בתחילת פר ש ת ויקרא שאדם הראשון לא הקריב מן הגזל
הטובה לפועל ,כך זה המציאות של רוחניות.
מפני שהכל היה שלו ,ויש להבין מדוע הכל היה שלו .ובפשטות היה אפשר החיזוק לא להימשך לדברי בטלה
לומר מפני שהכל היה הפקר והוא היה יכול לזכות בזה ,אבל רש”י לא כתב
מצד שהיה הפקר וזכה בזה ,אלא שהכל היה שלו ,ומשמע שכל הבהמות ובאמת אנו רואים הרבה אנשים צעירים ומבוגרים שהם מחוזקים
שבעולם ממילא היו שייכים לו ,וצריך ביאור ,שהרי כדי שיהיה שלו צריך
וכל הנהגתם הנהגה של חיזוק ,אבל הם שמחים מאד ,ומחוזקים לא
זכייה ומעשה קנין ,כגון הגבהה ומשיכה ,וכיצד זכה אדם הראשון?
בצורה משונה ,ולא ניכר עליהם שום דבר חריג מחמת החיזוק ,אלא הם
רגועים ושמחים ,ואוכלים ושותים וישנים כמו כל אחד ואחד ,אבל
ושמעתי לפרש בזה ,כי הנה ידוע שאדם שיצר איזה דבר ,כגון שלקח מחוזקים! והזמן מנוצל למה שצריך.
עפר מן האדמה ועשה ממנו כלי ,אפילו אם לא זכה בעפר ורק עשה ממנו ומהו החיזוק ,במה הם מחוזקים? שאינם נמשכים לדברים של בטלה,
כלי ,הוא בעלים על זה ,מפני שיצר א ת זה וטרח בזה ,ומה שאדם יוצר שייך ואינם מתבטלים ,ומצד טבע האדם זה לא כך ,כי האדם מטבעו נמשך
לו והוא זוכה במה שיצר ,כמו שכתב הגר” ח מבריסק בהלכות מלוה ולוה למנוחה ואינו רוצה להתאמץ ,ולא רק שאינו רוצה להתאמץ ,אלא יש
שאדם הזורע בשדה הפקר ,זוכה במה שצמח שם ,כיון שהוא יצר א ת זה. דברים אחרים שהטבע מושך אותו כן להתאמץ עליהם ,כגון לדבר מה
ומצינו דבר דומה לזה ,ששערו של האדם שייך לו והוא בעלים על זה, שלא צריך ,ולשמוע מה שלא צריך.
כיון שזה גדל ונוצר בגופו ,וכן מפורש בגמרא (נדרים סה ,ב) שהשיער שייך אבל אלו שאינם כן ,ומתחזקים נגד הטבע ,זהו חיזוק פנימי,
לאדם ,אך באמת שם הטעם פשוט יותר ,מפני שזה גדל מן הגוף שלו ,וכמי שבפנימיותם הם יודעים את החשיבות של תורה ושל מצוות ,ולכן
שהאדמה שלו הצמיחה פירות .אבל גם מי שעושה פעולות שיוצרות דבר הטבע אינו שולט עליהם להפריע ,ואף שהטבע הוא חזק מאד ,והטבע
חדש ,נעשה בעלים על זה ,והדבר שיצר שייך לו. מושך אפילו לעשות מעשים של דברים שהם נגד ההצלחה ונגד החיזוק,
והנה אדם הראשון נברא לאחר כל מעשה בראשית ,וכל העולם נברא אבל הם יודעים שיש חיובים ומתאמצים לקיים אותם.
קודם כדי שיהיה מוכן לאדם ,כי האדם הוא תכלית הבריאה ובשבילו נברא כל אחד יכול להשיג המעלות העליונות
העולם ,ותכלית בריאת האדם עצמו היא לכבוד שמים ,שיעסוק בתורה
ויקיים מצוות ובזה יהיה כבוד שמים. וכשאדם הולך לפי דרכי התורה הוא יכול להגיע להרבה מעלות
עליונות ,כמו שכתב רבינו יונה בשערי תשובה (ג ,יז) שהמעלות העליונות
וכבר אמרו חז” ל (פסחים נד ,א) שהתורה קדמה לעולם ,והיא הייתה כלי נמסרו במצוות עשה ,והם חיובים שאפשר להשיג אותם ,ורק צריכים
אומנותו של הקב” ה שבאמצעותו ברא א ת העולם (בראשית רבה א ,א), לזה חיזוק ,וכמו שכתב רש״י בברכות :חיזוק תמיד ובכל כוחו ,ולא
וגם לאחר בריאת העולם ,כל קיום העולם הוא בזכות התורה ,כמו שכתב צריכים לזה כוחות למעלה מהטבע עם התאמצויות מיוחדות ,אלא עם
הנפש החיים (שער ד' פי” א) שאם היה העולם פנוי ח”ו רגע אחד מעסק הכוחות הטבעיים ,כל אחד לפי כוחו.
התורה מיד היה נחרב וחוזר לתוהו. וצריכים רק לדעת את הדרך ,מה הדרך איך מתחזקים ומצליחים,
וכל תכלית בריאת האדם היא כדי שיעסוק בתורה ויקיים המצוות ,כמו וכיצד מגיעים למה שצריכים ולמה שאפשר להגיע.
שכתוב באדם הראשון (בראשית ב ,טו) ”ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה”, והדרכים של החיזוק לא ידועים מפני שהם נגד הטבע ,והטבע מושך
ואמרו (זוהר ברא שית כז ,ב) 'לעבדה' זו מצות עשה 'ולשמרה' זו מצות לא למעשים שהם אפילו מעשים אסורים ,ופעמים טועים וחושבים שהם
תעשה ,ולשם כך נברא האדם שהוא תכלית הבריאה ,לעסוק בתורה ולקיים מצוות ,כי האדם משוחד על ידי נגיעות ,וכל אחד ואחד יכול להיות
מצוות ,ובזכות עיסוקו בזה קיימת כל הבריאה. משוחד על ידי נגיעות ,אין מי שלא! וצריך לזה הרבה חיזוק והרבה
נמצא שכל קיום העולם באותו הזמן ,היה בשביל אדם הראשון ובזכותו, זהירות עם הרבה סייעתא דשמיא שלא להיות משוחד ,אבל מי שאינו
שהוא היה יחיד בעולם ,ועל ידי המצוות והמעשים הטובים שעשה החיה משוחד ,ויודע את הדרך ,מצליח בלי ספק.
וקיים א ת כל העולם ,ודומה בזה כאילו יצר א ת העולם כיון שהכל נתקיים והדבר פשוט ,שהרי בתורה יש תרי״ג מצוות שכל אחד חייב בהם,
בזכותו ומכוחו ,וכל מה שהיה בעולם נברא בשבילו ולצרכו ,ולכן כתב רש”י ואם התורה מחייבת זה סימן שהאדם יכול לקיים ,כי אם לא היה יכול
שהכל היה שלו ,כי הוא כמי שיצר א ת זה וזוכה במה שיצר. לקיים לא היה חיוב ,ואם התורה מחייבת מעלות עליונות שהם הרבה
ורואים בזה א ת גודל מדרגת האדם ,שבשבילו העולם קיים ,וגם אנחנו,
דרגות של חובות הלבבות (וכמו שביאר רבינו יונה בשערי תשובה שם),
למרות שהם לכאורה דברים קשים מאד ,אם התורה מחייבת זה סימן
כל אחד שעוסק בתורה מקיים א ת העולם ,כי העולם קיים בזכות התורה,
שאפשר להגיע! ורק צריכים לדעת את הדרך לזה.
ובלי התורה לא היה קיום לעולם ,כמו שכתוב (ירמיה לג ,כה) אם לא בריתי
יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי ,וצריכים לידע ולהחשיב א ת מה החיזוק צריך להיות לפי טבע האדם
שאנו עוסקים בתורה ,שבזה אנו מקיימים א ת העולם!
ובאמת אין מי שלא צריך חיזוק ,והחיזוק צריך להיות כל אחד לפי
(מתוך שיחה סיון תשע"ז) טבעו ,כי אין דעותיהם שוות (ברכות נח ,א) ואין הטבע שווה ,והחיזוק
לכל אחד הוא רק לפי טבעו ,ואם יעשה מעשים של חיזוק באופן שאינו
מתאים לפי טבעו הוא לא יצליח ,ולא רק שלא יהיה חיזוק אלא יזיק,
ודיברתי בזמן האחרון עם אדם גדול שהיה חולה ,ושאלתי אותו על ולכן צריך לדעת את דרך החיזוק המתאימה לו לפי הטבע.
מצב בריאותו ,ואמר לי שהוא מקיים בשלמות את כל מה שהרופאים
אומרים ,מפני שכתוב (דברים ד ,טו) ונשמרתם מאד לנפשותיכם ,אף על חיזוק גם בשמירת צרכי הגוף והבריאות
פי שמצד הטבע יותר קל ויותר נוח לזלזל במה שהרופאים אומרים ,אבל והנה מוזכר בגמרא שצריך חיזוק גם בדרך ארץ ,ופירש רש״י שם
כתוב ונשמרתם לנפשותיכם ,והוא אדם גדול ויודע שכך הדין ,וממילא ״אם אומן הוא לאומנותו אם סוחר הוא לסחורתו אם איש מלחמה הוא
אין לו שום שאלה בזה ,ועושה רק כך ,וזהו אדם גדול! למלחמתו״ ,והיינו שדרך ארץ שייך למשל באדם שעוסק לפרנסה ,שבלי
וענין זה גם כן צריך חיזוק ,והוא בכלל החיזוק בדרך ארץ ,אבל מי זה אין לו ממה לחיות ,וצריך חיזוק על זה ,ובלי חיזוק לא יצליח ,למרות
שאינו אדם גדול ואינו מחוזק ,הולך בזה אחרי הטבע ואינו מתחזק, שהוא יודע שצריך את הפרנסה ,אבל בדרך הטבע יש דברים שמושכים
ואם כך זה בענייני העולם ,כל שכן בתורה ובכל ענייני הרוחניות. אותו להתבטל מעסקו ,ולכן צריך חיזוק בזה.
* וכמו שרואים במציאות שאפילו בענייני הגוף ,יש למשל אנשים חולי
א”ה .כאן האריך רבינו עוד הרבה על דרכי החיזוק בתורה ,ומפאת קוצר סוכר ,שיודעים שיש דברים שאסור להם לאכול ,ובכל זאת יש רבים
שלא מתגברים על הטבע ,ואף שזה מזיק לבריאותם ,אבל הטבע מושך,
היריעה ואורך הדברים נביאם אי”ה בנפרד בשבועות הקרובים. כי יש כוח התאוה ,של תאות האכילה ,וקשה להתגבר על זה.
עמוד 2
בס״ד
דרכי אורה
בראשית תשפ״ז () 150 משולחנו של רבינו הגדול מרן ראש הישיבה הגאון רבי מאיר צבי ברגמן שליט"א
דרך ארץ ואמונה
״ושמחתם לפני ה״א שבעת ימים׳ ויאמר א' נעשה אדם בצלמנו כדמותנו וגוי( .א ,כ״ו)
פירש״י אעפ״י שלא סייעוהו ביצירתו ויש מקום
למינים לרדות ,לא נמנע הכתוב מללמד דרך ארץ ומדת
f n ו!\1 ענוה שיהא הגדול נמלך ונוטל רשות מן הקטן עכ״ל.
'\1 * ן■
ויש להבין מה שלימדה תורה דרך ארץ דווקא כאן,
> >
במקום שבו יש ’ מקום למינים לרדות’ .וביאר מו״ח
רבינו הגדול ראש הישיבה זצ״ל ,שבע״כ כל טעות
באמונה שורשה בהשחתת המידות ,כי ’ השמים
מספרים כבוד אל ומעשה ידיו מגיד הרקיע’ ואמונת
הבורא ניכרת מתוך כל הבריאה ,ורק מי שמשוחד
בגאוה ,קנאה ותאוה ,רק הוא אינו יכול לראות את
האמת כהווייתה.
ומעתה מבואר ,כי אכן דווקא במקום שיש ’ מקום
למינים לרדות’ מלמדת אותם התורה ’ דרך ארץ ומדת
ענוה’ ,ללמדנו שהדרך לבירור האמת עוברת בתיקון
האדם עצמו ’ .דרך ארץ’ אינו רק מדה טובה ביחסים
עם הזולת ,אלא תנאי לבהירות הדעת ,ורק כשאדם
מתיישר במידותיו ,הוא מסוגל לראות את האמת כמות
שהיא.
’רעים האהובים׳
(סיכום י מי החג בצל רבינו שליט״א יוב או אי״ה בהרחבה בשבוע הבא)
% E#
ויאמר האדם זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי וגוי
ויהיו שניהם ?!רוגמים האדם ואשתו ולא יתבששו (ב ,כ״ג
חסרונותיו .וכאשר א״צ להסתיר את החסרונות כדי לשמור על האהבה ,נוצרת הרעות -כ״ה) ....................
האמיתית. בברכה הששית של השבע ברכות ’,שמח תשמח רעים האהובים כשמחך יצירך בגן עדן
וע״ז מבקשים ’ :כשמחך יצירך בגן עדן מקדם’ ,כי אדם הראשון וחוה בהיותם יחידים מקדם’ .ויש לעיין ,מדוע נקראו החתן והכלה כאן בשם ״רעים״.
בעולם ,לא נמדדו ולא הושוו לאחרים ,האהבה שביניהם לא נזקקה להשוואה ,אלא ונראה עפ״י יסודו הידוע של הג״ר צדוק הכהן ז״ל שיש לפרש כל מילה בלה״ק עפ״י
נבנתה מתוך הכרה בייחודו של כל אחד .וזו הבקשה ’ שמח תשמח רעים האהובים’, המקום הא’ שהיא נזכרת בתוה״ק ,וכן י״ל את המושג ’ רעות’ שנזכר לראשונה בפר’
שתהא שמחת חתן וכלה כשמחת אדם וחוה ,שכ״א יראה ביחודו של השני ולא יעמידנו וישב’ :וישלח יהודה את גדי העזים ביד רעהו העדולמי’ ,ועניינו של ’ רע’ הוא חבר טוב
בהשוואה לאחרים ,ומתוך כך יוכל כ״א להיות גלוי לפני חברו גם בחסרונותיו ,בידיעה שהאדם בוטח בו שיוכל לגלות לפניו גם את חסרונותיו ,ובכל זאת סמוך לבו לא יירא
שהאהבה אינה תלויה בשלמותו. כי אי״ז פוגם כלום באהבתם .וכעי״ז כ’ הרמב״ם בפיה״מ (אבות פ״א מ״ו) ’וקנה לך
(מדברי רבנו שליט״א בשמחת חתן וכלה) חבר’ ,שיהא אדם בוטח בו ויוכל להודיעו ’ הטוב מהם והמגונה’ עי״ש .אלו הם ’ רעים
האהובים’ ,לא רק שהם אוהבים זא״ז אלא שכ״א יודע שהוא אהוב אצל חברו גם על
כחו שלשקר
שלמה המלך ,שא’ מהן ידעה שהבן החי אינו שלה ,ומ״מ טענה שהוא בנה ,כדי לרמות ומ?רי העץ אשר בתוך הגן אמר ?אלי לא תיאכלו ממנו ולא תגעו בו ?ן תמתון .ויאמר הנחש
גם את עצמה עד שתאמין כאילו אכן בנה הוא .זהו כחו של שקר ,בתחילה האדם אומרו אל האשה לא מות וז^תון (ג ,ג -ד)
כדי לרמות את זולתו ,אך אם הוא חוזר עליו ונוהג על פיו ,הוא עלול לבסוף להאמין בו בפרש״י ’ולא תגעו בו’ הוסיפה על הצווי לפיכך באה לידי גרעון ,הוא שנא’ (משלי ל’)
בעצמו. אל תוסף על דבריו ’.לא מות תמתון’ דחפה עד שנגעה בו ,א״ל כשם שאין מיתה בנגיעה
ולפ״ז י״ל גם כאן .אכן חוה ידעה שאיסור הנגיעה אינו מציווי ה׳ אלא תוספת שלה ,אך כך אין מיתה באכילה עכ״ל.
כיון שאמרה לנחש ’ולא תגעו בו פן תמותון’ והתנהגה כאילו אף זה בכלל הציווי ,נעשה והדברים צריכים עיון ,כיון שידעה חוה שאיסור הנגיעה הוא תוספת שלה על ציווי ה׳,
הדבר אצלה כאמת .מעתה ,כשנגעה בעץ ולא מתה ,נעשתה הנגיעה עצמה לראיה .אם ומה הוכיח לה הנחש מן הנגיעה ,שכשם שאין מיתה בנגיעה כך אין מיתה באכילה.
על הנגיעה נאמר ’ פן תמותון’ ובכל זאת אין מיתה ,הרי שגם האכילה אינה מביאה לידי ונראה לבאר עפ״י מה שכתבתי ב’ שערי אורה’ (ספר שני ,פרשת שלח) יסוד גדול
מיתה .נמצא שהנחש ניצל את התוספת שחוה עצמה הוסיפה לציווי ,והפך אותה לראיה בכחות הנפש של האדם ,כי כשאדם מרמה את הבריות בדבר שהוא יודע שהוא שקר,
כנגד הציווי האמיתי ,באמרו ’ כשם שאין מיתה בנגיעה כך אין מיתה באכילה’ . אם הוא חוזר עליו ומתנהג כאילו הוא אמת ,סופו שהוא עצמו משתכנע בו .ובזה ביארתי
דברי הגמ’ ביצה די״ז ב’ במערים עי״ש ,וכן יש לבאר במעשה הב’ נשים שבאו לפני
’אורם של הכתנות’
ח’ בגדי כהונה עכ״ל .מבואר שלאחר החטא לא הסתפק הקב״ה בכיסוי בשר ערוה של רעש ה״א לאדם ולאשתו כתנות עור ילבשם (ג ,כ״א)
אדם וחוה ,אלא הוסיף עוד והלביש את אדה״ר בגדי כהונה דווקא לאחר החטא. בגמ’ סוטה די״ד א’ דרש רבי שמלאי תורה תחילתה גמ״ח וסופה גמ״ח ,תחילתה גמ״ח
ונראה שזהו עומק הגמ״ח שעשה עמו הקב״ה ,שמיד לאחר שחטא ונפל ממדרגתו דכתיב ’ויעש ה״א לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם וכו’ עי״ש .ויש להתבונן מה
והפסיד העבודה שנתן לו הקב״ה בגן עדן לעבדה ולשמרה ,אבל העמידו הקב״ה במצב החסד המיוחד שב’ כתנות עור’ עד שראה בו רבי שמלאי את תחילת חסדו של מקום.
חדש של עבודה ושירות ולצורך זה אף ניתן לו לבוש של עבודה וכפרה ,וזו חסדה של והנה בפי’ בעל הטורים כאן’ :וילבישם’ ב’ במסורת ,הכא ’ כתנות עור וילבישם’ ,ואידך
תשובה ,שלא זו בלבד שהקב״ה מוחל לאדם על העבר ,אלא פותח לפניו דרך לשוב גבי אהרן (ויקרא ח’) ’וילבישם כתנות’ ,מלמד שעשה הקב״ה לאדם הראשון בגדי
ולעמוד לפניו בעבודתו .ז״ש אדם הראשון’ עשיתי תשובה ונתפייסתי’ והוסיף לומר’ כך כהונה ,ואיתא בב״ר (כ יב) שבהם היו עובדין הבכורות ,וח’ תיבות יש בזה הפס’ כנגד
עמוד ו
ru
הכין להם הדרך לעלות מתוך פחת מעשיהם ולנוס מפח פשעיהם ...ולמדם והזהירם היא כחה של תשובה ואני לא הייתי יודע’ ,ומתוך כך אמר ’ מזמור שיר ליום השבת טוב
לשוב אליו כי יחטאו לו ,לרוב טובו וישרו כי הוא ידע יצרם’ .הרי שעצם האפשרות להודות לשם’ .נתגלה לו ,שגם אחר החטא לא נסגרה הדלת ,ומתוך נפילתו יכול האדם
לעלות מתוך פחת המעשים היא מן הטובות שהיטיב הקב"ה עם האדם .וזהו עניינן של לשוב לעבודת ה׳ ,עם תוספת לבוש וחידוש כלים ,כדי שיוכל להוסיף לעמוד לפניו ית’.
אותן כתנות ,כי לאחר שהאדם נפל ,הקב"ה מכין לו את הדרך לעלות. זהו לשון רבינו יונה בתחילת שערי תשובה ’ ,מן הטובות אשר היטיב ה׳ עם ברואיו ,כי
'ויקרא שמם אדם'
זהו שהשיב לה רבי אליעזר ’אין חכמה לאשה אלא בפלך’ ,וכוונתו כאן להגדיר תכליתה זכר ונקבה בראם ויברך אתם ויקרא את שמם אדם ביום הבראם (בראשית הי ,בי).
של ה’ אשה חכמה’ ,זו שיודעת להשתמש בחכמת נשים שלה כדי לבנות ולהשפיע ביבמות דס"ג א’ כל אדם שאין לו אשה אינו אדם ,שנא’ זכר ונקבה בראם ויקרא את
על ה’ אדם’ שהיא חלק ממנו ,ולתרום לו את החלק שהיא יכולה להועיל בו ,מה שאין שמם אדם’ ,והגאון רבי עזרא אלטשולר זצ״ל האריך בס’ תיקון האדם (פ׳׳ח) לבאר תו"ד
בכישוריו ויכולתו של האיש .וז"ש ר"א אין חכמה לאשה אלא בפלך ,כי חכמה זו היא כי האדם שנברא בצלם אלוקים אינו שלם בבחינת האיש לבדו או האשה לבדה ,אלא
מחוץ לתחומי האנשים ולכן יכולה היא להשלימם ולהשפיע עי"ז ביחוד ,והוא ע"ד האיש והאשה יחד נקראו’ אדם’ ,כי רק בצוותא של שניהם מתגלית שלמות דמות האדם
’ חכמות נשים בנתה ביתה’ זו אשתו של און בן פלת שלא הסתפקה בכך שהיא עצמה לא שנברא בצלם אלוקים .וכשם שהאיש נבדל מאשתו בכוחותיו ובכשרונותיו ,כך נבדלת
נגררה אחר מחלוקתו של קרח ,אלא השפיעה גם על בעלה ,מפני שהבינה שהוא חלק היא ממנו בכוחות ובמעלות מיוחדות .אמרו חז״ל (ב"ר יז) בינה יתרה ניתנה באשה,
מן ה’ אדם’ שלה ורק אם תוסיף להצילו היא יכולה להועיל ועי"ז לבנות את ביתה שלה. ואף מצינו בכוחה להציל את האיש ממבקשי רעתו ולמלטו ממצודים וחרמים .נמצא
ועוד הביא ר"א את הפס’ ״וכל אשה חכמת לב בידיה טוו״ ,כי נא’ שם’:וכל הנשים אשר שנבראו באופן שכל אחד מהם ישלים את הכוחות המצויים בזולתו .לפיכך האשה היא
נשא לבן אותנה בחכמה טוו את העזים’ ,ופירש״י :היתה אומנות יתרה שע"ג העזים היו גם ל’ עזר’ וח"ו’כנגדו’ ,כי אותה השפעה עצמה שבונה בקדושה ,היא עצמה מחרבת ר"ל
טווים אותן ,והוא בגמ’ שבת (עד ע״ב) .וכבר עמדו בזה רבים על נחיצות חכמה זו ,שהרי כשאינה בקדושה ’.חכמות נשים בנתה ביתה ואולת בידה תהרסנו’ .ובסנהדרין דק"ט ב’
היו יכולים תחילה לגזוז את העזים ואח"כ לטוות את השער ,ויש שפירשו שהיתה בזה ’ חכמות נשים בנתה ביתה’ זו אשתו של און בן פלת’ואולת בידה תהרסנו’ זו אשתו של
תועלת מיוחדת שלא יטמאו את הצמר בטומאת נדה וכדו’ .אולם בפי’ ספורנו שם: קרח ,כי חכמת האשה אינה חכמה לעצמה ,אלא נעשית בנין או חורבן לבית.
״טוו את העזים מעל העזים כדבריהם ז״ל שבת צט ע״א ,למען יהיה בטווי זוהר נוסף, והנה אדם הנכנס לעסק לכל ימיו ,ראוי לו שילמד ממי שכבר עשו אותו עסק ,מי הרויח
כי בהרבה מהפשוטים יתוסף קצת מיטוב איכותם כאשר יהיו במקום גידולם ,כמו ומי הפסיד ,ומה היתה סיבת הצלחתו או נפילתו ,וכש"כ בעסק שהוא לכל ימי חייו .והזוג
שיקרה בדבש דבורים וכושיה וחלב או בזולתם״ .ומבואר בדברי הספורנו חידוש נפלא. הראשון אדם וחוה ,כבר הי’ בידם העולם כולו ויכלו לחיות לעולם ,והפסידו מפני שאדם
הנשים בעלות חכמת הלב לא הסתפקו במלאכה עצמה ,אלא הוסיפו בה זוהר מיוחד, שמע לחוה ואכל מעץ הדעת .ושוב לאחר מתן תורה ,שחזרו ישראל למדרגת אדה"ר
חן ויופי ,תוספת איכות שלא היתה מתקבלת בדרך הרגילה .נמצא שחכמת הלב אינה והי’ ראוי שיתבטל דין מיתה ,חזר מעשה העגל והחזיר הקלקול ,ואף שם מצינו חילוק
רק ידיעה כיצד לעשות את המלאכה ,אלא גם היכולת לראות כיצד להוסיף בה איכות, כי הנשים לא נתנו את תכשיטיהן לעגל ,ועל כך זכו ליו"ט של ר"ח .אלא שמכאן גופא
זוהר והידור .זהו ביטוי נוסף לאותו כח מיוחד שניתן לאשה ,לקחת את הכוחות שבידה למדנו שלא די שלא יחטא האדם בעצמו ,כי ’ויקרא את שמם אדם’ ,והאיש ואשתו הם
ולהוסיף בהם שלמות. ’ אדם’ אחד ,והנה אשת און בן פלת לא הצילה את בעלה בלבד ,אלא את עצמה היצילה,
מעתה מתבאר ביתר עומק ענין ’ויקרא את שמם אדם’ .הבעל אינו שלם ללא אשתו, כי הוא והיא בית א’ ,והצלת האיש הוא בנין ביתה .ע"ז נאמר ’ חכמות נשים בנתה ביתה’,
ורק בצוותא שניהם קרויים ’ אדם’ .הכוחות המיוחדים שניתנו לאשה אינם מופקדים ולעומתה ,אותה השפעה עצמה אצל אשת קרח היתה הרס וחורבן ,את"ד הגר"ע ז"ל.
אצלה רק לצורך עצמה ,אלא גם לצורך השפעה על ה’ אדם’ המשותף שהם .זהו מאמר ונראה עפ"ז להבין את שאלת האשה חכמה את רבי אליעזר בגמ’ יומא דס"ו ב’ ’ :מאחר
חז״ל ’ אשתו כגופו’ .קיום מצוות ה׳ ע"י הבעל אינו ענין השייך לו לבדו ,אלא חלק מקיום שמעשה העגל שוין ,מפני מה אין מיתתן שוה’ ,כי מעשה העגל נידון בדקדוק גדול,
ה’ אדם’ המשותף ,וממילא גם קיום האשה. ופירש"י שם שהיו בו ג’ מיתות ,מיתת סייף ’ שימו איש חרבו’ ,מיתת מגיפה ’ויגוף ה’
תפקידו המיוחד של הבעל בתוך ה’ אדם’ ,ללמוד תורה ולקיים מצוות ,וכביכול ,היינו את העם’ ,מיתת הדרוקן דכתיב’ויזר על פני המים’ ואמרי’ במס’ עבודה זרה (מד ,א) לא
יכולים לשלוח אחת מידינו ללכת לבית הכנסת ,ואת היד השני’ לסייע לה מרחוק ,שהרי נתכוין משה אלא לבודקן כסוטות ב’ לצבות בטן’ עי"ש .וא"ל ר"א אין חכמה לאשה אלא
שתיהן יחד גוף אחד .כך כל אחד מבני הזוג הופקד על כוחותיו המיוחדים ,לא רק לצורך בפלך וכה"א וכל אשה חכמת לב בידיה טוו ע"כ ,וצ"ע.
עצמו ,אלא למען שלמותו של ה’ אדם’ כולו .חכמתה של האשה ,בינתה ורחמנותה, ונראה שטענתה היתה כיון שהנשים לא השתתפו במעשה העגל וגם לא נתנו את
אמונתה וחוש היופי וההידור שבה ניתנו לה גם כדי לעורר ,לכוון ולרומם את חלקו תכשיטיהן לעגל ,א"כ מדוע הן ג"כ בכלל דינו של חטא העגל ,ואם האנשים נתחייבו כפי
של הבעל .מאידך ,עבודת ה׳ של הבעל נעשית כחלק משלמות ה’ אדם’ ששניהם יחד חלקם בחטא ,הנשים שלא חטאו בו לכאורה היו צריכות להישאר במדרגת אדה"ר קודם
קרויים. החטא שלא הי’ בו מיתה .והתשובה טמונה ב’זכר ונקבה בראם ויקרא את שמם אדם’,
’זכר ונקבה בראם ויקרא את שמם אדם’ ,כל אחד מהם נושא בתפקיד המיוחד לו למען כי האיש והאשה אינם ב’ יחידים שכ"א עומד לעצמו ,אלא רק שניהם יחד נקראו’ אדם’,
שלמות השני ולמען שלמות ה’ אדם’ המשותף בהם .איש ואשה אינם ב’ יחידים החיים וממילא ,תפקידה של האשה אינו מסתיים בכך שהיא עצמה אינה חוטאת ,כי כאשר
זה לצד זה ,אלא שני כוחות שניתנו זה לזה כדי לבנות יחד ’ אדם’ שלם. בעלה עומד לחטא ,הכוחות המיוחדים שניתנו לה נועדו גם להשפיע עליו ,לעורר אותו
ולמנוע ממנו את החטא כדי להציל את ה״אדם״ המשותף.
jE % .
כח מעשיו הגיד לעמו׳
בפרש״י א"ר יצחק ,לא הי' צריך להתחיל את התורה אלא מ'החדש הזה לכם' שהיא מצוה ראשונה שנצטוו בה ישראל ,ומה טעם פתח ב'בראשית' ,משום
'כח מע שיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים' ,שאם יאמרו אומו ת העולם לישראל :לסטים אתם שכבשתם ארצות ז' גוים ,הם אומרים להם :כל הארץ של
הקב״ה היא ,הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו ,ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו ע"כ.
ויש להתבונן ,שאין כוונת המדרש ללמדנו את דרך הויכוח לשכנע את אומות העולם בצדקתנו .כי ודאי שגם אחר שנאמר להם שהקב״ה נתן לנו את הארץ,
אבל הם לא יקבלו את הדברים באמונה ,אחר שאינם מאמינים בתחילת היסוד שעליו עומדת כל תשובתנו.
אלא שעיקר הענין אינו כלפיהם אלא כלפינו' .כח מעשיו הגיד לעמו' ,לעמו דייקא .הקב״ה גילה לישראל את שורש זכותם ,כדי שהם עצמם יהיו ברורים
באמונתם ,וידעו ללא שמץ של פקפוק כי כל הארץ שלו י ת' וברצונו נתנה למי שירצה .אין כאן ניסיון לשכנע את אומות העולם ,אלא גילוי דעת לישראל
שידעו השקפת התורה ולא יתבלבלו להחשיב את עצמם כ'לסטים' מפני טענות הבריות.
ויש כאן ג' יסודות .ראשית ,על ישראל להיות שלמים באמונתם וידיעתם שדרכם אמת ,ואינם צריכים להתנצל על קיום רצון ה' .שנית ,עליהם גם להודיע
ענין זה בכל העולם שאין מעשיהם נובעים משיקולים מתחלפים או מהסכמות אנו שיות ,אלא רק מאמונה מוחלטת ברצון הבורא .אין הכוונה שהאומות
יקבלו את הדברים ,אלא שידעו שזו עמדתנו ,ו שאיננו מתביישים בה ולא מסתירים אותה .ושלישית ,אם אומות העולם חולקות על עצם האמונה הזאת,
אין אנו מחויבים לבאר להם דרכי ההשגחה עד שתתיישב דעתם ,שהרי כל השקפתם בנויה על יסודות אחרים לגמרי ,וכאשר נקודת המוצא שונה ,מוכרחות
גם המסקנות להיות שונות ,ואין שום צי פי' שיבינו את הדברים או יסכימו להם.
מכאן יש ללמוד הלכה למעשה בי מינו ,בעת שבאים בטענות קשות כלפי ציבור שומרי התורה ובני הישיבות ,כביכול אומרים לנו 'לסטים אתם' ,וסוף
דבר תובעים מעמנו להצדיק את דרכנו עפ״י אמות המדה של עולם שאינו מאמין .אולם אין בכך שום תועלת ,כי אין בכח שכלם להבין את דברינו ,אחר
שכל מערכת משקל הדעות שלהם מושתתת על הנחות יסוד אחרות .השקפת התורה אינה עוד דעה בתוך מכלול האידיאות ,אלא מעניקה מבט אחר על
המציאות כולה ,וכאשר היסוד שונה ,כל הבנין משתנה.
לפיכך אין תפקידנו להתאמץ לרכוש את הסכמת הכל .עלינו רק לידע בבירור את האמת שקיבלנו מסיני ,לעמוד עלי' באמונה שלמה וללא מבוכה ,ובכח
זה להמשיך בדרכנו בס״ד ,ללא צי פי' להבנה מצד גורמים חיצוניים .זהו ביאור הפס' 'כח מע שיו הגיד לעמו' ,ר"ל שהקב״ה הודיע לעמו את יסוד דרכו ,כדי
שיהי' להם הכח והאומץ הרוחני להחזיק ולעמוד איתנים באמונתם ,אף כנגד טענות כל העולם.
W
יו"ל על ידי מ ערכ ת "דרכי אורה" | להנצחות ולקבלת העלון במייל ניתן לפנות לדוא"ל62112d w @ g m a il.c o m :
עמוד 2
אנחנו וצאצאינו
שו׳ית ששאלו ילדי ישראל את מרן רבינו שליטייא
[בפרסום בלעדי ,מתוך הדיסק שיצא לאור לחג הסוכות תשפ״ז]
. 1יהודי בנ ה 0כה על המדרכה במקום צבורי ,השכנים אמרו• לו שז ה מפריע למעבר ,נשים צריכות
לרדת לכביש עם העגלות התינוק ,אמר להם לא נוי־א ,ב א ח ד הימים כשהתעורר ,הרים עיני לשמים
ראה הרבה כיכבים ,התברר שמישהו• הרים א ת הסכה !העלימו• ,ןהוא ישן ברחיוב ,האם הלוקח א ת
הסכה צריר לבקש ממנו• מחילה או לפצותו?
תשובה .השכן שפינה משם את הסוכה ,עשה זאת בהיתר גמור ,כי היא מזיקה את הרבים ,ועלולה אף לגרום לאסונות [כגון כאשר ירדו ילדים
לכביש ,או אשה עם עגלת תינוק] .ובפרט שהזהירו אותו ולא שמע ,היה להם היתר גמור ,לעשות דין לנפשם ,ולפנות את הסוכה מהמקום שמזיק.
ואין צריך לבקש ממנו מחילה.
.2יהודי גביר מענין לקים תחרות ,מי שובנה א ת הסכה הנאה ביותר יזכה לפרס כספי גבוה!,
מ ס תפקי ם האם יש בז ה ענין ,או אולי ראוי ?ידבר עם הגביר ולשכנעו ל ת ת א ת הכסף לעניים,
מאשר ת ח רו ת זו ,או אולי יש בז ה ענין שיל ןאנ!הו• -לייפות א ת המצויות?
תשובה .יש לעודד את התחרות הזו ,ויש לתת כבוד למשתדל לעשות לשם שמים סוכה נאה ,וזאת על סמך הנאמר ביומא דף ע ע"א שאחר עשיית הקרבנות וקריאת
התורה על ידי הכהן הגדול ,כל אחד ואחד מביא ס"ת מביתו וקורא בו כדי להראות חזותו לרבים .ופירשייי :להראות חזותו לרבים ,להראות נויו של ספר תורה
ותפארת בעליה שטרח להתנאות במצוה .שנאמר יזה אלי ואנוהו' ,התנאה לפניו במצות ,לולב נאה ספר תורה נאה בקלף נאה ,בדיו נאה ,לבלר אומן וכוי ,עכ"ל
רש"י .מבואר בדבריו שיש לעשות מעשים ,כדי להראות שלבעלים מגיע תפארת משום שטרח להתנאות במצוה .ולכן אם תחרות סוכה הנאה היא לשם שמים כדי
לעודד את הציבור למצוה יקרה זו יש להשתדל מאד להמשיך בה ולא לבטלה.
וכך כתב רבנו יונה בפירושו על אבות (פ"ב מ"א) וז"ל" :רבי אומר איזוהי דרך ישרה שיבור לו האדם .כל שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם ...גם צריך
להתנאות במצוות ,לולב נאה ,טלית נאה ,ספר תורה נאה ,תפילין ,וכיוצא בהן ,בענין שיפארוהו בני אדם ,וישבחוהו עליהם" ,עכ"ל .וזוהי הכוונה התנאה לפניו
במצוות ,תעשה עצמך נאה במצוות שכולם ישבחוך על יופי המצוות.
.3שיהיה ריח טוב לסכה !יהיה נעים להכנס לתוכה ,יחד ראובן בקבוק בשים למטרה זו .האם יש
לבושם ז ה זיין שיל נוי סכה שאסור ב שמו ש לדבר א ח ר?
תשובה .נאמר במסכת סוכה דף י ע"א ועטרות של שבלים ,ופירש בפירוש קדמון לרי"ף (סוכה כ ע"א) ,וז"ל :ויש מי שפירש [עטרות של שבלים] אגודות של
מיני בשמים כדי לתת ריח טוב בסוכה ,עכ"ל .הרי שהריח הטוב נחשב לנוי סוכה ,ואולי גם מי ורדים ובושם נחשבים לנוי סוכה.
.4למדנו• שאדם יכול לשמש כדפן לסכה ,האם היא העומד בעצמו ;כול לאכל ב סכ ה כאשר הוא
בגופיו מכשיר א ת ה ס כ ה ?
תשובה .מו"ח מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל אמר שאדם שעשו אותו כדופן לסוכה ,אינו יכול לאכול שם ,כי זה תרתי דסתרי ,כי אם הוא הדופן ,אז הוא עצמו חוץ
לסוכה ,ואין לומר שיחלקו את גופו לשנים ,חצי בתוך הסוכה וחצי מחוץ ,שלא שמענו דבר כזה .וגם אי אפשר לומר שהבגד החיצוני יחשב כמחיצה ,כי זה בטל
לגוף.
■5אדם החפ ץ לקנות דירה !יש לפניו שתי דירות ,א ח ת עם סכה השניה בלי סכה ,האם צריר
להוסיף שליש במחיר הדירה כיון שהדור מצוה עד שליש?
תשובה .הידור מצוה הכוונה שמקיים את המצוה ,ואם יוסיף כסף יקיימה יותר בהידור ,ובעניננו לכאורה לא שייך דין זה ,ממה נפשך ,אם יש לו סוכה במקום
ידייע׳׳י מערכת"קובץ גאונית” k. gilyonot@gmail. com
—V_____ 053 ^הגצהויז וי*’הקרש ית גיתן ^פנות 3m5900: J
אחר ,ויקיים שם את המצוה ,אין ענין שיהיה לו סוכה משלו ,ואין צריך להוציא על כך כסף.
ואם לא יצליח לקיים את המצוה שם ,אין זה רק הידור מצוה ,אלא הוצאת ממון בשביל קיום המצוה .ואז בשביל לקיים את המצוה ,צריך להוציא חומש ממונו.
בנוסף לכך ,להוסיף בהידור מצוה עד שליש זה בקניית המצוה ,אבל אין שום סברא שיוסיף בתשלום הדירה שאין בה מצוה ,שליש שזה עלול להיות יותר מחומש
ממונו ,כדי שיהיה לו סוכה.
השאלה יכולה להיות באופן שמציעים לו דירה עם סוכה פשוטה וקטנה ,ומציעים לו גם דירה עם סוכה נאה וגדולה יותר ,שאז יתכן שיש להוסיף שליש משווי
הסוכה ,כדי לקנות את הדירה עם הסוכה הגדולה יותר .וכמו שאמרו במסכת שבת (דף קלג ע"ב) זה א'לי ואנווהו ,סוכה נאה.
.6חוליה ביום הכפורים האם יש ענין ל ה ת ח ב ר לערוי אינפוזיה כדי שיוכל לצום ,או היות ןהוא
חוליה ואסור לו לצום זה לא ראוי?
תשובה .אם הרופא אומר שדי לו בעירוי ,אם ישתדל לעשות זאת ,זה ענין גדול ,כי באופן כזה הוא לגמרי מעונה ,וכן היה נוהג מו"ח מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל
לעשות לעצמו עירוי.
וגם לשכב במיטה כל היום כיפור ולהתפלל כמה שיכול ,כי העיקר זה העינוי ,אבל אין בזה חיוב ,כי מעיקר הדין לחולה שמותר לו לאכול ,אין מחויב לעשות עירוי
כדי להמנע מאכילה.
הלימוד כל הלילה של מרן הגרי״ש אלישיב לאחר צום יום הכיפורים
לקראת יום הכיפורים שנת תש"ע כשמרן הגרי"ש אלישיב היה אז בן מאה ,חובר מרן זצ״ל לאינפוזיה לקבלת נוזלים דרך הוריד ,קודם ליום הכיפורים חיברו לו ביד את
החיבורים הנדרשים ,ובליל יוה"כ יצא לתפילה ככל האדם ,ורק למחרת חובר לנוזלים ,אך עדין עלה החשש שמא יצטרך רבינו לאכול ממש ,וכפי שאכן היה במהלך יוה"כ ,אך
רבינו אמר להמתין קימעה ,ולבסוף הצליח לעבור את היום כולו ללא צורך לאכול.
במוצאי יוה"כ מרן זצ"ל היה שרוי באותה עת בשמחה גדולה ועצומה ,וקיים בהידור מה שנאי לך אכול בשמחה לחמך ,נכדו ששהה באותה עת בביתו ,אמר לו בקול גדול ,ויום
טוב היה עושה כהן גדול בצאתו בשלום מבלי פגע ,ומרן נהנה מדבריו והשיב לעומתו כן כן.
מרן התיישב לסעודת היום נטל ידיו לסעודת בשר ,ולאחר מכן הלך לנוח ,אך כמה דקות לאחר מכן קם ואמר שאינו מרגיש כל כך טוב ,ומכיון שאינו נרדם לכל הפחות נעשה
משהו ,ומיד התיישב ללמוד ,הבהלה היתה גדולה ,שהרי צם במסירות כל היום ,וכעת גם לא ישן.
לאחר שעברו שש שעות מהסעודה ,ניגש אליו הנכד להביא לו כוס קפה ,וכמובן שמרן שהיה שקוע בתלמודו לא שם לב עד שנאלץ הנכד לדחוף קימעה את הגמי ,רבינו הרים את
ראשו והבחין בכוס קפה ,מיד אמר לו במין פליאה מה איתך הרי עכשיו אכלתי בשר .השיב לו הנכד כי כבר עברו שש שעות...
למחרת עם בוקר לאחר לילה שלא ישן כלל ,עוד ענה לשואלים והכל באותו פירשקייט כהרגלו ,התחושה היתה כי לילה זה נתן לו יותר חיות ומרץ מאשר בלילה שישן את מעט
השעות שרגיל.
.7יליד א ח ד מחזיק ד' מינים בידו ,ויליד אחר לא מחזיק ,האם צריף ל ת ת למחזיק הדי מינים להכנס
קדם ב פ ת ח כי הוא חפצה של מצוה? ומה יהיה הדין אם הלולב והאתרוג נמצאים בנריניקים?
תשובה .ללולב אין דין של תשמישי קדושה ,אלא תשמישי מצוה ,ולכן מי אין דין לכבד את הדי מינים שיכנסו ראשונים ,אבל מי שמחזיק את הדי מינים בידו,
שמקיים בזה הידור מצוה ,כמו שאמרו בסוכה(דף מא ע"ב) כך היה מנהגן של אנשי ירושלים ,אדם יוצא מביתו ולולבו בידו ,הולך לבית הכנסת לולבו בידו ,קורא
קריאת שמע ומתפלל ולולבו בידו .ולכן המקיים מצוה הוא קודם להיכנס.
אבל לגבי מי אותם בנרתיק שאינו מקיים בידו ,שצריך להקדים את מי שמחזיק ספר או תפילין בידו ,את זה מצינו רק למי שמחזיק בידו תשמיש קדושה ,ולא
במחזיק תשמיש מצוה.
ראשי הישיבות כיבדו במדרגות את הבחור שעולה ללמוד
מעשה שהיה כשהייתי בחור בישיבת סלבודקא עליתי במדרגות לכיון בית המדרש ,ובדיוק אז יצאו כמה מראשי הישיבה ,מו"ר מרן הגאון רבי יחזקאל אברמסקי
זצ"ל ,ומו"ר מרן הגאון רבי מרדכי שולמן זצ"ל וכמובן שמיד זזתי הצידה כדי שיוכלו לרדת במדרגות.
אבל הגאון רבי יחזקאל אברמסקי זצ"ל שהבחין בכך ,זז מיד הצידה ביחד עם שאר ראשי הישיבה ,ואמר לי ,אנחנו יוצאים כעת מבית המדרש ,ואתה עולה ללמוד,
ולכן יש לך זכות קדימה ,ולא עזר לי כלום ,והייתי חייב לעלות במדרגות ,תוך שהם מפנים לי את הדרך.
ב או רי ת 054-8487449 1
כמובן שיותר ממה שיש בזה הלכה ,שמכבדים את הנכנס לבית המדרש ראשון ,יש כאן לימוד גדול של ראשי הישיבה איך לרומם בחור שהולך ללמוד ,ולהראות
לו את החביבות שהם מחשיבים את הלימוד ,למרות שהם ראשי הישיבה גדולי עולם ,אבל כשבחור עולה ללמוד תורה ,הם זזים הצידה כדי לכבדו ,שהרי הולך
ללמוד[ .ולכאורה צריך ביאור שהרי איתא בתוספתא שמכבדין את רבו גם ביציאה ,ובפרט אם הוא רבו מובהק ,ויש לתרץ שבחזון יחזקאל על התוספתא ,ביאר
ביציאה "מן הבית" ,ולכן הדגיש מן הבית ,לבאר שדברי התוספתא אמורים ,או ששניהם יוצאים שאז צריך לכבד את רבו ,או כשיוצא מן הבית אפילו שרוצה
להנפש ,אבל ביציאה מבית הכנסת ,הנכנס קודם ,כי הוא הולך ללמוד].
.8מצא אתרוג מה דר ב פ ח הא שפה ,האם יש ל ה מנ ע מלקחתו ,משום דין ,הקריבהו• נא ל פ ח ת ף ?
למלף לא היו• מגישים מ תנ ה שנמצאה ב א ש פ ה ?
תשובה .יש כאן אולי נדון של "הקריבהו נא לפחתך" ,שלמלך לא היה מגישים אתרוג כזה שהיה באשפה .אמנם אם ניקו אותו היטב ,ולא ניכר כלל שהיה באשפה,
אין בזה שום איסור למי שלא היה יודע שזה היה באשפה.
אבל למי שיודע שזה היה באשפה ,וזה נמאס בעיניו ,גם אם ניקו את זה היטב ,וכעת זה לא ניכר ,צ"ע אם יוצאים בו ידי חובה ,וכמו שדנו הפוסקים לגבי שמן
שנפל בו עכבר אם אפשר להדליק בו לבית הכנסת ולנר חנוכה ,כמבואר בשו"ע (או"ח סימן קנד סי"ב).
.9על פי כללי משרד ה תח בו ר ה .יליד פ חו ת מגיל ת ש ע לא עובר כביש בלי מבגר ,האם ז ה מחיב
גם לפי ה ה ל כ ה ?
תשובה .מרן בעל הקהילות יעקב זצ"ל היה אומר ,שאילו היו רכבים בזמן הסנהדרין היו מחמירים הרבה יותר מחוקי התנועה ,כי הקב"ה נתן לנו נשמה והכניסו
לתוך הגוף ,וביקש מאתנו לשמור על הגוף ,כמו שנאמר "ונשמרתם מאד לנפשותיכם" ,וכן הזהירנו שלא להניח שום מכשול ,שעלול אדם להנזק שנאמר "ולא
תשים דמים בביתך" .כאשר אדם עובר על חוקי התנועה הוא לא שומר מספיק על גופו ,ויש בזה חשש לעבירות אלו.
הורים יקרים רוצים מאד בטובת ילדיהם ,אבל כשהם שולחים אותם לחוץ ,בלי שמירה זה מסוכן מאד ,והם סומכים על הילד ,זה נגד דעת תורה ,כי התורה אמרה
שילד אין לו דעת ,ואי אפשר לסמוך עליו.
ולכן על ההורים לעקוב אחר ילדיהם ,אם באמת הם עוברים את הכביש עם איש ,או שח"ו הם עוברים את הכביש לבד ,כי זה סכנה מאד גדולה.
.10יהודי מתגורר בצרפת ,יש מ ס ע ד ה של גויים בבנין ,מבשלים שם בתנורים בשר וחלב ,נפל
T V T T : TT • • — T • ! ־ ! ! / IT • 2 • V TT 5 • •• / — S T s •• 8 * • !
הח שמל בכל הבנין ,האם מ תר לי להרים א ת הפקק שיל החשמל ,או אסור מכיון שעל ידי כר הוא
ג ר ם לבשו־ל שיל בשר וחלב?
תשובה .לכאורה זה נקרא פסיק רישא שעל ידי מעשיו מתבשלים בשר וחלב ,אבל לא ניחא ליה בזה ,ואולי אין בזה איסור .אך באיסור פסיק רישא שלא ניחא
ליה לא התירו באיסור תורה.
אמנם חידש מרן המנחת שלמה ,שאם לא ניחא ליה כלל ,וכלל אין לו שום ענין בהדלקת האש מתחת לסירו של הנכרי ,וכל הענין שלו זה רק להרים את החשמל
אצלו בבית ,אולי אין בזה איסור ,ונשאר בצ"ע.
אמנם גיסי מרן הגר"ח קניבסקי זצ"ל אמר לי ,שכל הנדון של פסיק רישא דלא ניחא ליה ,נאמר בהלכות שבת ,כי שם צריך "מלאכת מחשבת" ,ואם אין לו מחשבה,
גם אין בזה מלאכה ,אב בשאר איסורים ,אם למעשה מבשל ,גם אם לא ניחא ליה ,יש בזה איסור בישול.
לסיכום :מרך הגרש״ז אויערבאך נוטה להיתר ,ודעת מרך הגר״ח קניבסקי זצ״ל לאסור.
♦ תודת חמד Iמענייני הפרשה ♦
ויעש אלקים את הרקיע ויבדלביך המים אשר מתחת לרקיע יביך המים אשר מעל לרקיע ויהי ?ן (א ,ז) .ופירש רש"י ,ומפני מה לא נאמר 'כי טובי ביום שני,
לפי שלא היה נגמר מלאכת המים עד יום שלישי ,והרי התחיל בה בשני ,ודבר שלא נגמר אינו במלואו וטובו ,ובשלישי שנגמרה מלאכת המים והתחיל וגומר
מלאכה אחרת כפל בו כי טוב שני פעמים ,אחת לגמר מלאכת השני ,ואחת לגמר מלאכת היום ,עכ"ל.
ויש על פי זה נפק"מ להלכה ,וכמו שנשאלנו כמה פעמים האם חייל יכול לברך ברכת 'הגומל' באמצע המלחמה ,כאשר אירע לו נס עצום שניצל ממיתה לחיים,
האם יברך 'הגומל' כעת או שימתין לסיום המלחמה וכשיצא בשלום יברך .והשבנו בקובץ 'ווי העמודים וחשוקיהם' (גליון קיט עמ' עד) דבאמצע המלחמה אי אפשר
לברך 'הגומל' ,כי הוא עדיין באמצע הסכנה.
ומקור לדבר ,ממה שכתב בעטרת זקנים (או"ח סימן ריט סק"ב) בשם המהרשייל ,שאין מברכים עד שיצא מהצרה לגמרי ,וכן בחולה עד שיחזור לבוריו לגמרי,
משום שאין הטובה שלימה כל זמן שלא נגמר ,וכן תקנו לומר' :שגמלני כל טוב' ,ופירושו שיהיה את כל הטובה ולא רק רובה .וע"ז הביא את דברי המדרש (ב"ר
ד ,ו) 'למה לא נאמר כי טוב ביום שני ,לפי שלא נגמר וכו'' ,ומבואר שלשון 'טוב' מורה על טובה שלימה ,שנגמרה בטובה ובמלואה.
ולכן פסקנו שחייל הנכנס למקום סכנה ,ונעשו לו שם ניסים ,ודאי שחייב לברך 'הגומל' ,אך אינו מברך על כל נס ונס שקרה לו ,אלא בסוף המלחמה לאחר שיצא
מהסכנה ,מברך על כל הניסים יחד.
ב א ו ר ו ת I 054-8487449 ,
[אמנם כתבנו שם ,דאם מרגיש צורך דחוף להודות על הנס שקרה לו ,יאסוף עשרה אנשים ויברך בפניהם את הברכה של 'הגומל חסדים טובים לעמו ישראל' ,וכן
הורה מרן הגרש"ז אויערבאך זצ"ל (הליכות שלמה ,תפילה ,פכ"ג ס"ח) שהמסופק אם צריך לברך 'הגומל' יברך את ברכת הגומל חסדים טובים בפני עשרה ,כי
יש ראשונים הסוברים שזהו נוסח הברכה ,ולדידהו ודאי יוצא בזה ,ולכן אף שאנו מברכים כגירסת הרי"ף והרא"ש ,מ"מ בכה"ג ראוי לכוין בברכות השחר לשם
הודאה ,שהרי עכ"פ חזינן שזהו ג"כ נוסח הודאה].
') ---------------------------- יו״י״ע״ימערכת"קובץג*•ונוידk.gilyonot@gmail.com , ■---------- --------- --- ---ץ"
________ Jלהנצחיי־.ילהקדשירן1יתן ייפניהV________ 053—3145900:
***
לכל שיח השדה טרם יהיה בארץ ;■כול עשב השדה טרם יצמח כי לא המטיר ה' אלקים על הארץ לאדם איך לעבד את האדמה :ו־אד לעליה מך הארץ להשקה
את כל פני האדמה (ב ,ה-ו) .ולכאורה הפסוקים סותרים זה לזה ,שהרי מתחילה נאמר שהקב"ה לא המטיר על הארץ ,ואילו בפסוק שלאחריו כתוב להדיא שאד
יעלה מן הארץ והשקה את כל פני האדמה [ובפשטות היה זה משהו חד פעמי בשביל בריאת האדם ,וכבר עמד בסתירה זו השפתי חכמים כאן].
ונראה ליישב ,דהנה בברכת מחיה המתים משבחים להקב"ה שהוא 'משיב הרוח ומוריד הגשם' ,ואילו בברכת השנים מבקשים 'ותן טל למטר לברכה' ,וצ"ב למה
שינו חז"ל את הלשון ,ומדוע לא נאמר בשניהם או 'גשם' או 'מטר'.
ונאמרו בזה כמה תירוצים ,והרחבנו בזה בקובץ 'ווי העמודים וחשוקיהם' (גליון כג עמוד סב) ,ובתוך הדברים הבאנו מספר 'זרע יעקב' להגר"י זלזניק זצ"ל (סימן
קיד) שתירץ על פי דברי המלבייים ,שבהזכרת גבורות השי"ת מזכירים את הגשם הטבעי אותו הטביע הקב"ה בטבע הבריאה ,ובברכת השנים אנו מוסיפים לבקש
שיוסיף מטר ,היורד בהשגחה פרטית ,כי הגשם שיורד בהשגחה פרטית ,דהיינו המטר ,אינו יורד מעצמו ,אלא הוא תלוי בשאלתנו ובקשתנו ,ולכן בשאילת הגשמים
שבברכת השנים מזכירים את המטר דווקא.
ולאור דבריו מיושב היטב הפסוקים כאן כמין חומר ,דמטר השגחתי התלוי בבקשת האדם ,לא ירד ,כי אדם אין לעבוד את האדמה ולבקש על המטר .אבל אד יעלה
מן הארץ ,זהו הגשם שנוצר מהלחות הטבעי ,זה היה ,ומזה נברא האדם.
ליפל ה' אלקים תרדמה על האדם ליישך ליקח אחת מצלעתיל ליסגר בשר חנחוזנה (ב ,כא) .נשאלתי מבחור שראה את ראש הישיבה עומד בחדר השיעורים
בישיבה וגוער באחד מהבחורים בקול רם על מעשה רע שעשה ,והנה התקרבו קבוצת בחורים לכיוון דלת החדר ,לראות במי המדובר ,והלך אותו בחור וידע שלא
יצליח לעצור בעדם מלהתקרב ולראות ,ואז יתבייש הבחור טובא ,ולכן אמר להם 'מדובר בפלוני אלמוני ,כדאי שלא תציצו ,שלא תראוהו בשעת קלקלתו' ,ואכן
בכך סיפק להם את יצר הסקרנות ,ופנו לאחור והלכו להם .ונסתפק האם נהג כדין ,כי מצד אחד אמר לשה"ר ממש ,בכך שגילה להם במי גוער ראש הישיבה ,אך
מצד שני בכך הצילו מבושה גדולה יותר.
ונראה לומר דשפיר עביד ,דהנה פירש רש"י כאן ' ליישך לייקח .שלא יראה חתיכת הבשר שממנל נבראת לתתבזה עליל' ,עכ"ל .וצ"ב ,מה הועיל שישן ,הרי סוף
סוף כשהתעורר ידע אדם הראשון מאיזה חתיכת בשר נבראת האשה ,וכמו שאמר הכתוב (להלן ב ,כג) 'זאת הפעם עצם מעצמי' ,וא"כ ממילא שוב תתבזה עליו
כשיודע שממנו נבראת.
[בחזקוני (ב ,כב) כתב דכשהרגיש בעצמו שהיה חסר צלעו ,אז אמר 'עצם מעצמי' ,וכעי"ז כתב הרד"ק ,יעו"ש .וגיסי מרן הגר"ח קניבסקי זצ"ל פירש (דעת נוטה
בראשית ח"א ,עמ' קב) דאמנם הקב"ה הפיל עליו תרדמה ,ורק אז לקח ממנו את הצלע ,מ"מ הכיר ברוח הקודש שהיא עצם מעצמו .או שהכיר על פניה של חווה,
וכעי"ז כתב הרד"ק בפירושו השני ,שהכיר לפי שראה אותה בתכונתו ובדמותו].
ותירץ גיסי מרן הגר"ח קניבסקי זצוק"ל (דעת נוטה ,בראשית ח"א ,עמ' צח) ע"פ המבואר במסכת סנהדרין (דף לט ע"א) שהכופר אמר לרבן גמליאל ,דאמנם ה'
לקח את הצלע מאדם הראשון לטובתו ,אבל היה צריך לקחת אותה בגלוי ,ולא כשאדם ישן ,כדרך גנב .ועל זה השיבה לו בתו ,שיביאו לה חתיכת בשר חי ,והניחה
אותו תחת אפר חם ,ואז הוציאה ואמר לאביה 'אכול מזה' ,והוא אמר 'מאיסא לי' ,מתוך שראה את הבשר בגנותו ,אמרה ליה 'ואדם הראשון נמי ,אי הות שקילה
בהדיא הוה מאיסא ליה' ,ופירש רש"י 'הוה מאיסא ליה .שיראה בחיתלכה קלדם גמר תיקלנה' ,ולפי"ז אתי שפיר ,דלאחר גמר תיקונה ,אין חשש שתהיה מאוסה
עליו.
עוד תירץ גיסי זצ"ל ' שאני ידיעה מראיה' עכ"ל ,והוא יסוד ברור דיש חילוק בין דרגת המאיסות והבזיון בין דבר שאדם רואה בעיניו ,לבין דבר שאדם יודע ,ואם
היה אדם רואה בעיניו את חתיכת הבשר שממנו נבראה חווה ,היתה מתבזה עליו טובא ,משא"כ כשלא ראה ורק ידע לאחר מכן.
ולפי זה יש לומר בעניננו ,שניחא ליה לאותו בחור שראש הישיבה גוער בו ,שלא יכנסו הבחורים לחדר באותה שעה ויראו בבושתו ,משום לדעת במי גער ראש
הישיבה הוא פחות בזיון מאשר לראות בעיניים בשעת מעשה ,ולכן נראה שטוב עשה אותו בחור שגילה לבחורים מי הוא אותו בחור שראש הישיבה גוער בו,
ובכך מנעם מלהיכנס פנימה בשעת מעשה.
לאור קריאתו של מרן רבינו שליט״א
לקבוע לימוד יומי בהלכות אחודה נא חידה
—
שבת
— ניתן להאזין לשיעור יומי קצר
איזה מצלה מלתר ליהלדי לעשלתה בשבייק ,רק אם כבר עשאה פעם אחת בילם
חלל .לכמלייכ איזה עלד מצלה (אחרת) מלתר לעשלתה בילייט ,רק אם עשאה כבר
פייא בילם חלל?
באורך 3דקות בלבד תשובה .א .מותר למול בשבת ,רק אם כבר מל פעם אחת ביום חול (כמבואר בשוייע
או״ח סוף סימן שלא ,ויוייד סימן רסו סייז) .והטעם הוא ,משום שאנו חוששים שמא הוא
השיעור נמסו בשפה בוזרה 1רה1טה
מתאים גם לגברים וגם לנשים יקלקל ולא ימול כהלכה [כי עדיין אינו מיומן במלאכת המילה] ,ונמצא שעבר על חילול
שבת שלא במקום מצות מילה.
בקו שיח יצחק
ב .כתב בשו"ת שבות יעקב (ח"א סימן כג ,הו"ד בביאור הלכה סימן תצח ס"א) 'נראה
04 - 376-0582 לי להורות ,שמי שלא שחט מעולם ,אסור לו לשחוט לכתחילה ביום טוב ,כיון שעדיין
ןי א מ־ייי
שלוחה 4-4 אינו הוחזק באימון ידיים ושלא יתעלף ,חיישינן שמא יקלקל שחיטתו והוי טרחא שלא
כ« אשמור .שבת קל ישמרני! לצורך אוכל נפש ואסור ,כמו במוהל' ,עכ"ד.
054-8487449
ידלע׳׳י מערכת"ק ובץ גי׳יונית" k. gi l yonot @gmai l . com
להנצח ית ולהקדש ית דתן לפנוה05:?—3145900:
גליון מסי 507 חודש תשר■ תשפ ז בס״ד
נודה מאד לכל מי
שיכול לסייע
בכיסוי
הוצאות ההדפסה.
להנצהות
לע"נ וכיו״ב,
ה שי ר ה ר ג ר י
נא לפנות למייל ________ץיז־גר משה גאזר כל קהל ישראל את דגרי השיירה הזאת עד <זגיפ ויברי 0לא__________ 1
m<lh 0361 9 4 7 4 1
@ g m ail.co m
או בטלי
0527129867
כי\זץר\ז מגר עג ר גי י הגד ה ארי ה הלץי ד ע ר שלי ט״א
רג גי ר ל ע 'רגרי שיר' גאז גר מי ס ג ע
נערך ע" ,א .ח .ב • .ניתן לקבל הגליון ב מ ״ ל m dh036194741@ gm ail.com
בראשית
לולי הסייעתא מן שמיא לא היה מצליח לקיים את הכל ממש ,ולכן
סמיכת התורה ילעיני כל ישראל’ -יגראשית ברא...י
שיתף הקב״ה מדת הרחמים ,ו עי״ז יש עזרה לאדם לעשות את מה
ראיתי דבר נאה בספר חידו שים מכת״י מרבני הונגריה ,שהתורה
שמוטל עליו ,וזה הכוונה שמתחילה עלה במחשבה לברוא במדת
מסתיימת במילים ׳לעיני כל ישראל' ,וי ש בזה רמז על האחדות
הדין ,דהיינו שהאדם ירצה לקיים בעצמו את הכל כפי הדין ,אך
הנדרשת כדי שיזכו ישראל לקבלת התורה ,שהמילה כל ראשי
בפועל המעשה נגמר רק בעזרת הבורא כמש״כ ׳לאל גומר עלי׳ וז הו
תיבות כהנים לויי ם ,וב אות י׳ שבמילת ״לעיני״ או במילת ״ישראל׳׳
מדת הרחמים.
זה ר״ת לישראלים ,ו היינו שבשעה שי היו כלל ישראל כולם אגודה
ובאמת שעל ידי שהאדם יודע שעליו לקיים את הכל כפי מדת הדין,
אחת -כהנים לוי ם וישראלים ,אז יז כו לתורה הקדושה.
והוא שואף לזה ועושה ככל יכולתו ,עי״ז הוא מצליח הרבה יו ת ר
והובא שם דברי ה מדר ש(וי קר״ר ל׳ י״ב) שארבעת המינים ז הו רמז
מכפי שנראה לו שביכולתו ,ו אז הוא זוכה לסייעתא דשמיא.
לכלל ישראל ,וזה לשון המדרש -׳פרי עץ הדר אלו ישראל -מה
אתרוג זה יש בו טעם וי ש בו ריח כך ישראל יש בהם בני אדם שיש
שבת מעיד על בריאת העולם בהם תורה וי ש בהם מעשים טובים ,כפות תמרים אלו ישראל -מה
התמרה הזו יש בו טעם ו אין בו ריח כך הם ישראל יש בהם שיש
יש להקשות ,מדוע דוקא שבת ז הו עדות לבריאת העולם ,הרי
בהם תורה ו אין בהם מעשים טובים ,וענף עץ עבות אלו ישראל -
אדרבה בששת הימים הקב״ה ברא את העולם ,ו אי לו בשבת קודש
מה הדס יש בו ריח ו אין בו טעם כך ישראל יש בהם שיש בהם
היתה המנוחה ,וא״כ לכאורה בששת י מי המעשה יש יו ת ר עדות על
מעשים טובים ו אין בהם תורה ,וערבי נחל אלו ישראל -מה ערבה
בריאת העולם מאשר בשבת.
זו אין בה טעם ו אין בה ריח כך הם ישראל יש בהם בני אדם שאין
הגר״ש היר ש(ב׳ -א׳) מבאר הדברים באופן נפלא ,שטענת הכופרים
בהם לא תורה ולא מעשים טובים ,ומה הקדוש ברוך הוא עושה
שהעולם נברא ע״י כוחות הטבע ה מ צויי ם בו וחלילה אין בורא
להם ,לאבדן אי אפשר ,אלא אמר הקדוש ברוך הוא יו ק שרו כולם
לעולם ,והפירכה לטענתם -שאילו נולד העולם מכוחות הטבע ,א״כ
אגודה אחת והן מכפרין אלו על אלו ,וא ם עשיתם כך אותה שעה
מדוע מאז השבת הראשונה לא נו צרו עוד דברים בבריאה ע״י או ת ם
אני מתעלה הה״ד(עמו ס ט׳) הבונה בשמים מעלותיו ,ו אי מ תי הוא
כוחות הטמונים בה ,ומדוע לאחר הששת י מי ם הרא שונים הכוחות
מתעלה כשהן ע שויין אגודה אחת שנאמר (שם) ו אגוד תו על ארץ
חדלו מלפעול ולא המשיכו לחדש דברים ,ו מי הציב קץ ותכלית
יסדה ,לפיכך משה מזהיר לישראל ולקחתם לכם ביו ם הראשון׳.
לבריאת העולם ,ועל כרחך שיש בורא לעולם ,ו הו א ברא את העולם
ובזה יש לקשר סיו ם התורה עם התחלת התורה ,דבשעה שכל
במלאכת מחשבת שיברא דוקא בששת ימים ,ואחר שבאה שבת
ישראל אגודה אחת ו מחוברי ם יחד ,אז ״בראשת ברא אלקים״ על
נשלמה בריאת העולם לתמיד ,ולכן דוקא ע״י שבת יש הוכחה
דרך ״בונה בשמים מ עלו תיו ו אגוד תו על ארץ יסדו״.
לבריאת העולם ,ע״ש עוד.
עיקר תפילה שמרגיש שעומד לפני המלך שאיפות לשלימות
״ברא א ל קי ם״( א׳ -א׳).
״והבל הביא גם הוא מבכרות צ אנו ומחלבהן וי שע ה׳ אל הבל ואל
כתב ר ש״י ,׳ולא אמר ברא ה׳ ,שבתחלה עלה במחשבה לבראתו
מנחתו" (ד׳ -ד׳).
במדת הדין ,ראה שאין העולם מתקיים ,הקדים מדת רחמים ושתפה
יש להבין מהו הלשון ״הביא גם הוא״ ,הרי אפשר היה לכתוב ׳והבל
למדת הדין ,היינו דכתיב (להלן ב׳ -ד׳) ביו ם עשות ה׳ אל׳ים ארץ
הביא מבכורות צאנו...׳ ,ו עוד יש להבין סוף הפסוק שכתוב ״וי ש ע
ו שמים׳.
ה׳ אל הבל ואל מנחתו״ ,שלכאורה ז הו כפילות לשון -״אל הבל ואל
בספר שפת אמת מבאר שאין הכוונה ח״ו כפשוטו שהקב״ה חזר בו,
מנחתו״.
אלא הכוונה שבאמת ברצון של האדם ג״כ צריך שישאף לעשות
ומבאר האלשיך ,שידוע מחז״ל שסוד הבאת הקרבן היינו שהאדם
ולקיים הכל כפי הדין הגמור וכרצון הבורא יתברך ,אלא שבפועל
יחשוב שכל מה שעו שים לקרבן כאילו עו שי ם לו בעצמו ,וכמש״כ
לעשות אם יגח שור איש ,אלא להיפך נברא השור כדי שנבין מה הרמב״ן בפרשת ויקרא ׳כדי שיחשוב אדם בע שותו כל אלה כי חטא
כוונת התורה ׳כי יגח שור איש׳ ,שעיקר הבריאה היא לתורה. לאלהיו בגופו ובנפשו ,ו ר אוי לו שישפך דמו וישרף גופו לולא חסד
ידוע העובדא עם הגר״א ז״ל ,שפעם אמר לתלמידיו שכל התורה הבורא שלקח ממנו תמורה וכפר הקרבן הזה שיהא דמו תחת דמו,
כולה מרו מזי ם בתורה שבכתב ,וכל תורה שבכתב מרו מז בספר נפש תחת נפש...׳ ,ו סוד זה רק הבל ידע ,ולכן כתוב בפסוק ׳הביא
בראשית ,וכל ספר בראשית מרומז בפרשת בראשית ,וכל פרשת גם הוא׳ דהיינו שהבל הביא גם את עצמו לקרבן לה' ,וזה ג״כ
בראשית מרומז במילת בראשית ,ושאלו ,היכן מרומז כגון מצות הביאור בסוף הפסוק ,וי שע ה׳ אל הבל ואל מנחתו ,דהיינו שה׳ קיבל
פדיון הבן במילת בראשית ,ו מיד השיב הגר״א ז״ל ,בראשית ר״ת ׳בן גם את מה שהביא הבל את עצמו לקרבן וגם את המנחה שהביא
ראשון אחר שלשים יו ם תפדה' ,ולא היה קץ להתפעלות השומעים. מבכורות צאנו.
וכעת שאנחנו עומדים לקראת התחלה מחדש של לימוד התורה, ומאחר שהתפילה היא במקום הקרבן ,א״כ אין הכוונה בתפילה
עלינו להתחזק במעלת התורה ובסגולת התורה ,וכמו ששרנו לקרוא את מה שכתוב בסידור ו תו לא ,אלא על האדם להביא את
בשמחת תורה ש׳אין סגולה כתורה׳. עצמו למצב של עומד לפני מלך ,ולהכניע את לבו ,ולדעת שהכל
והנה מכיון שזה קורה כל שנה מחדש שקוראים את הפרשה שמו״ת מהבורא עולם ו מ מנו הכל ,ו אז יזכה שתקובל תפילתו ברחמים
וקריאת התורה ,א״כ מטבע הדברים האדם מתרגל להבין את וברצון.
הפרשה כמו שהוא הבין מילדותו ,וזה נהיה כמו מלומדה אצלו ,ועל
כן מן הראוי שהאדם יחליט שכל שבוע הוא מוצא עוד איזה פירוש
’ הסתכל באורייתא וברא עלמא’
או בי אור באיזה פסוק בפרשה שלא הכיר ,וכמ״כ איזה וו אר ט טוב
איתא בחז״ל ׳הסתכל באוריי ת א וברא עלמא׳ ,ובנפש החיים שער ד׳
או הבנה עמוקה יותר ,וכן על זה הדרך ,ו היו אנשי מעשה שמלבד
(י׳) מביא את דברי הזוהר שכתוב שם ,שבשעה שרצה הקב״ה לברוא
שמו״ת היו לומדים עוד פירוש מאחד המפרשים ,וכל שנה היו
את העולם היה מסתכל בתורה בכל דבר ודבר ,ועשה כנגדה או מנו ת
לומדים פירוש אחר ,וכך היתה להם התחדשות בלימוד התורה
בעולם לפי שכל הדברים והמעשים שורשם הם בתורה ,ע״ש.
שבכתב.
והגאון רבי גדליה רבינוביץ זצ״ל היה מביא בשם אביו להמחיש את
וי הי רצון שנזכה לכל מעלות התורה וללמוד וללמד לשמור ולעשות,
הדברים ,למה נברא שור בעולם? כדי להבין מה שכתוב בתורה ׳כי
אמן.
יגח שור איש...׳ ,ו היינו שלא נכתב בתורה הדין כדי שנדע מה
דברי הספד והתעוררות שנאמרו בשעת הלויה לנכדתו
הנערה אסתר גיטה ע״ה בת ליבלה״א הרב מיכאל שלום הלוי דינר .נלב״ע יום ד’ כ״ו תשרי תשפ״ז
התחלנו להזכיר בתפילה ׳משיב הרוח ו מו רי ד הגשם' ,והנה אנ חנו רו אי ם איך שהקב״ה השיב את הרוח אליו ,והשאיר את הגשם כאן בארץ...
הפסוק הראשון בתורה מתחיל ״ברא שית ברא אלקים את השמים וא ת הארץ״ ,וכותב הבעל הטורים שסופי תיבות של המילים ׳בראשית ברא
אלקים׳ ז הו אמת ,מלמד שברא הקדוש ברוך הוא העולם באמת .והכוונה ש חו ת מו של הקב״ה אמת ,וזה ח תו ם בתחילת חמישה חומשה תורה.
ובספר שבט מוסר שואל א״כ למה דווק א בסופי התיבות ,יו ת ר היה ראוי שזה יהיה בתחילת התיבות .ומבאר השבט מוסר ,מפני שבזה העולם
האמת נסתרת ולא נראית ,ורק בסוף העולם יתבארו וי ת בר רו הדברים ,ו היינו שיש הרבה פעמים שאנ חנו לא מבינים מה קורה ,ובעת הזו זה
מאוד קשה ,אך בסוף יתבאר איך שהכל היה אמת.
וכתוב בפרשה(ה׳ -ל״ב) שנח הוליד רק לאחר חמש מאות שנה ,ומביא ר ש״י מהמדרש שהקב״ה עשה בזה חסד לנח ,מ שום שאם הם י היו רשעים
ימצא שהם יאבדו במבול ,ו א ם הם י היו צדיקים זה יהיה טרחה לנח לעשות הרבה תיבות ,לפיכך הוא הוליד רק לחמש מאות שנה שהגדול שבבניו
לא יהיה ראוי לעונש במבול ,ע״ש.
והנה בשעת מעשה היה זה ני סיון קשה מאוד ,שהרי נח היה הצדיק היחיד בכל הדור ,וכולם הרי ילדו למאה שנה ,ונח שהיה הצדיק היחיד הוא
חיכה הרבה זמן ,ו אנ שי הדור בטח זלזלו בו ,אכן בסופו של דבר כשהגיע המבול הם וכל ילדיהם נאבדו במבול ,ואצל נח מה שהיה נראה כביכול
שזה צרה ,זה גופא היה טובה גדולה בשבילו ,ורק הוא זכה להינצל מכולם.
וב רצוני להקריא את לשון הרמב״ם במה שכתב לבנו רבי אברהם ,׳ודע בני כי האדם המסכן בזה העולם השפל אין לו מנוחה בו ,וא שרי למי שחתמו
י מיו במהרה בלי טרדת הנפש׳.
ומרנא החתם סופר (הקדמה לשו״ת יו״ד) מבאר שהרי כתוב בחז״ל ׳התקן עצמך בפרוזדור כדי שתכנס לטרקלין' ,וההכנה היינו כשרון מעשה
ה מצוו ת ו שלימות הנפש ,ו אין שיעור להשלמה ההיא ,אלא הכל תלוי בהשתדלות האדם ,ולפיכך -׳והיה כאשר ירי ם השכל את י דו וגבר הנפש על
החומר ,ושבה כנעוריה בית אביה בקוצר ימים ,אך אם יני ח השכל את י דו וגבר החומר לעשות חיל בימי נעוריו ,תצמח מזה רעה לנפש ...צריכה
להיות טרודה בעולם השפל ...י מי ם רבים כשבעים שנה ולפעמים יו ת ר עד אשר יתקן האדם את אשר עיו ת׳.
והא רו אי ם שיש אריכות י מי ם לצדיקים ,כי בוו ד אי הם תקנו עצמם ,ואריכות י מי ם שלהם אינו לטובת עצמם ,רק ה׳ יתברך מניחם עוד על האדמה
לטובת זרעיהם ולצאצאיהם ולתלמידיהם.
ואצל הנערה הנפטרת ,ראינו איך שתמיד דברה על רו חניו ת ,וכל עניני החומר וג שמיו ת העוה״ז לא הטרידו אותה כלל ,וכל הליכותיה היו בשמחה
ובטוב ,וז הו מש״כ הרמב״ם -׳ו א שרי למי שחתמו י מיו במהרה בלי טרדת הנפש׳.
לנו זה קשה ,אנ חנו לא מבינים ,אבל אנ חנו מא מינים שזה הטוב הגמור ,שהקב״ה כולו הטבה ,וז ה מה שהכי טוב לה.
אנחנו או מרי ם בתהילים(צ״ב -ג׳) ״להגיד בבוקר חסדך ואמונתך בלילות״ ,הבוקר היינו לעתיד לבוא שיהיה אור חדש ו אז י ר או איך הכל היה חסד
וטוב מהבו״ע ,אך כעת בזמן הגלות שדומה לילה אנ חנו לא רו אי ם את זה ,אלא אנ חנו מאמינים שהכל הוא הטבה מהקב״ה שהוא טוב ומטיב.
ו עוד כתוב בתהילים (ק׳ -ה׳) ״כי טוב ה׳ לעולם חסדו ועד דור ודור אמונ תו״ ,הכוונה ׳לעולם׳ ז הו לעתיד לבוא ,ו אז י ר או ׳חסדו' ,אבל ׳דור ודור׳
שזהו עולם הזה ,׳ א מונ תו׳ אנחנו מא מינים שהכל הוא לטובה מהקב״ה.
הקב״ה י עזור שתהיה מליצת יו שר על כל המשפחה והמכירים.
היות שלא השאירה זרע של קיימא ,כל מי שיכול להתחזק בדבר קטן ,כגון ברכות עם כוונה מילה במילה כמנה מעות ,שזה יהא לזכות נשמתה.
׳בלע המות לנצח ומחה ה׳ אלקים דמעה מעל כל פנים׳ ,ונא מר אמן.
נתרם להצלחת התורם ו ג ני בי תו לכל טוג סלה
בס״ד
בראשית
עונשי חטא עץ הדעת
פניני נחלה
— ♦ — < ^ז > ♦ בזעת אפיך תאכל לחם עד שובך אל
ויאמר ה׳ אלוקים אל הנחש כי עשית
האדמה כי ממנה לקחת כי עפר אתה
והבל הביא גם הוא מבכרות צאנו זאת ארור אתה וגו׳(ג ,י 0
ואל עפר תשוב (ג ,יט)
ומחלבהן (ד ,ג -ח י עו״ ש בפרש״י שכתב ״מכאן שאין מהפכים
י״ ל הבי אור בהא דכתיב ' כי' דהוא נ תינ ת
נראה לבאר בזה עפ״י דברי הרמב״ם ;ב בז כו תו של מ סי ת ,ש אי לו שאלו למה עשית
מהלכות איסורי המזבח הי״א) שכתב ודל טעם לשובך אל האדמה ,וגם מה דכתיב זאת היה לו להשיב דברי הרב ו ד ב רי התל מיד
״ומאחר שכולן כשרות למנחות למה נמנו כדי שנית ' כי' עפר אתה ,ע״פ מה דאיתא בב״ר דברי מי שו מ עין״ ,ובש״ך :חו״מ סי' לב סק״ג)
לידע יפה שאין למעלה הימנו וכף שהרועה (פרשה כ ,י) עד שובך ו גו' ״אמר לו קו מץ עפר הביא ראיה מכאן ל שי' התוס' דהשולח שליח
לזכות עעמו יכוף יערו הרע וירחיב ידו ויביא של אדמה שנבראת מ מנו לא גזו ל בידך״, לד״ע פטור המשלח אף מ דיני שמי ם ,דאלת״ה
קרבנו מן היפה המשובח ביותר שבאותו המין ר״ל בזה דכיון שנבראת מן האדמה שתתקן היתה לא א״כ שמים ב דיני דחייב אלא
שיביא ממנו .הרי נאמר בתורה והבל הביא גם
אות ה וקלקלת או ת ה באכילה מן עץ הדעת,
הוא מבכורות עאנו ומחלביהן וישע ה' אל מו עי ל ה הטענה דדברי הרב נגד הקב״ה מ שום
הבל ואל מנחתו .וה״ה בכל דבר שהוא לשם א״כ קו מץ עפר של האדמה גזו ל בידך ,וז הו דדיני שמים הוי עכ״ד ,ו ב מ ל״ מ (פ״ב מהל' רוצח
האל הטוב שיהיה מן הנאה והטוב אם בנה נע שית דמשם דכיון לקחת, ממנה כי רע״א (בהשמטות לחו״מ סי' ל״ג) ה״ב) ,ו הגאון
בית תפילה יהיה נאה מבית ישיבתו וכו' הגזיל ה להשיב בעי כן על הלקיחה הקשו דהרי הגמ' מסיקה בקידו שין (מג ,א) ,
הקדיש דבר יקדיש מן היפה שבנכסיו וכן הוא למקומה ,אל האדמה. חלב, אכו ל ל שלוחו באו מר מודי ם דכו״ע
אומר כל חלב לה'״ עכ״ל.
וז הו שהוסיף כי עפר אתה ואל עפר ת שו ב, שהוא חיי ב ו שו ל חו פטור ,דלא מ עינו זה נהנה
והנראה ללמוד מדברי הרמב״ם האלו דבאמת
דאע״ג דנעשה כאן שינוי ו א״ כ אינו חיי ב מ ת חיי ב ,ו ה״נ הנחש לא נהנה ו א מ אי וז ה
שני הלכות הם ,חדא דבעי להביא דבר
בהשבת הגזי ל ה ,לזה אמר דאל עפר ת שו ב, חיי ב ,כלו מר דשאני בזה משליח לד״ע דיש
שבחפעא הוא מובחר וכמש״כ שם ב
וז״ל ״וכך היו עושים בזמן המקדש מביאי. דהוי זה שינוי החוזר ל ב ריי תו ,דעפר אתה כאן שליחות רק דפטור ,דבזה י ש לדון אי חיי ב
אילים ממואב ומביאים כבשים וכו'״ יעוי״ש, ואל עפר ת שוב ו ל א חשיב שינוי ,ו מ מי ל א בדיני שמי ם ,אבל משום דלא מ עינו זה נהנה
ר״ל שיביא מן המשובח שבאותו המין .ומלבד מ מנו שנברא עפר קו מץ להחזיר דחייב וז ה מ ת חיי ב לא חיילא דין שליחות כל עיקר,
זה איכא עוד דין שיביא את המשובח והטוב ל מ קו מו ,עד שובך אל האדמה ,ו כ מ ש״נ. ועל כן פטור גם מ דיני שמים י עו״ ש ו ע״ ע.
ביותר מנכסיו ,וכמש״כ הרמב״ם ״יקדיש מ.
היפה שבנכסיו ואם בנה בית תפילה יהיה נאה ול פי דברי המדרש י ש לבאר הא דאמרינן אולם לפי מה שנתבאר לעיל דעיקר האיסור
מבית ישיבתו״ ,דמלבד מה דבעי שהחפעא ל ה תוו דו ת וכד׳ ו ת ל מ דנו נ עיל ה בתפילת באכילת פירו ת עץ הדעת הוא אי סור גזיל ה
יהיה משובח בעינן גם שיתן מן היפה שבנכסיו, לפניך על כל עוו נו תי נו למען נחדל מעושק ו מ עי ל ה ,דעץ הדעת לא איכלל בהתירא דירק
ותרי עניינים שונים הם. בעושק ו סיי ם עוו נו תי נו י דינו ,פתח בכל עשב א תיין היטב ,דעל אי סור גזי ל ה ו מ עיל ה
מעתה נראה דזהו ביאור הפסוק והבל הביא דעון גזל משום י דינו ,ו אין לפרש דה״ט אין לדון דין זה נהנה וז ה מ ת חיי ב ,וכ מ ש״כ
גם הוא מבכורות עאנו ומחלביה ,.ר״ל מקטרג בראש ,דהרי על אי סור גזי ל ה לא בחי' רח״ה (מעילה פ״ח ה״א) לגבי אי סור נהנה
מבכורות עאנו מהמובחרים שברשותו, מ הני תשובה ווי דוי עד שי חזיר את הגזי ל ה, דמעילה ,דכיון דכל עיקר אי סורא הוא מדין
ומחלביה ,.שגם היו מהמין המשובח ביותר
ו אי לו החזיר את הגזילה הו״ ל גזי ל ה כשאר גזי ל ת הקדש לא שייך ע״ז הדין דלא מ עינו זה
שבאותו המין .וזהו דכתיב וישע ה' אל הבל
ואל מנחתו ,אל הבל ,דהבל הביא מן היפה עבירו ת דעלמא ,ו ל ה מ בו אר ניחא ד הכוונ ה נהנה וז ה מ ת חיי ב ,כיון דאין עיקר חיו בו מדין
שבנכסיו ,ואל מנחת ,.דהמנחה מעד עעמותה היא ל קו מץ עפר שהוא גזו ל בי דינו ,ול מען הנאה ורק מדין גזי ל ה ,א״כ הרי היא ככל
היתה מן המשובח ביותר באותו המי ..ואילו נחדל מעושק י דינו שלא יהא גזו ל בי דינו, הגזי לו ת דעלמא שלא ע״י הנאה דאית בהן
קין שהביא מפרי האדמה מלבד מה שעעם אנו מ תוו די ם לפניך על כל עוו נו תי נו ו דו״ ק. לד״ע, שליח דאין ל או או שליחות תו ר ת
המין לא היה מין מובחר והביא כחוש וכעור, ו ל פי״ז א תיין היטב ר איי ת הש״ך דלא שייך
גם לא היה מן היפה שבנכסיו ,לכן לא שעה
וז ה נהנה דזה הדין הדעת דעץ באיסור
לא אל קין ולא אל מנחתו.
גזיל ה דינא ל הו עם אי סור מ תחיי ב ,דחד
ו מ עי ל ה דעלמא ו דו״ ק.
ביסוד איסור אכילת עץ הדעת
אסורה מעיקר הדין ולא רק מדין סייג .וכן היה נראה מבואר מהא דאיתא שם באבות הדברים צריכים ביאור ,איזה טענה יש בזה שהיא נתנה לו לאכול ,הא סוכ״ס הרי נאסרה
דר״נ באותו שעה היה הנחש הרשע ונטל עיצה בלבו וכו' אמר לה אם לנגיעה אומרת עליו אכילת פרי עץ הדעת ,והרי לא טען כטענת האשה דהנחש השיאני ופיתה אותי.
צוה עלינו הקב״ה הריני נוגע בו ואיני מת אף את תגעי בה אי את מתה ,מה עשה הנחש
והנראה לומר בזה ע״פ מה דאיתא במדרש תנחומא (ר״פ קדושים סי' ב) עה״פ קדושים
הרשע באותו שעה עמד ונגע באילן בידיו ורגליו ,והרתיעו עד שנפלו פירותיו וכו'
תהיו וגו' ,וז״ל המדרש שם "אמר להם
יעו״ש ונראה פשוט דהא דהרתיעו עד שנפלו פירותיו
הקב״ה לישראל עד שלא בראתי עולמי
הוא להוכיח לה שהיא לא תמות גם אם תתלוש את
היו מלאכי השרת מקלסים אותי בכם
הפירות ,דלא רק שלא תמות אם תיגע בעץ אלא דגם
וכו' כיון שנברא אדם הראשון אמרו
אם תתלוש את הפירות מן האילן לא תמות ,הרי ביאורי תפילה מלאכי השרת לפני הקב״ה זהו שאנו
דהנחש עצמו חשב דהתלישה אסורה מעיקר הדין. לתת גדולה ליוצר בראשית מקלסים אותך בשמו ,אמר להם לא,
שוב מצאתי עיקרן של דברים באדרת אליהו (פרשת גנב הוא זה ,שנאמר ותאכל מן העץ״
הנה נוסח תפילת עלינו לשבח הוא ״עלינו לשבח לאדון הכל לתת גדולה
בראשית) שכתב וז״ל ״ויאמר האדם וגו' צווית לי ליוצר בראשית וכו' ואנחנו כורעים ומשתחוים ומודים וכו'״ .ונראה דשני יעו״ש .והדברים תמוהים לכאורה ,נהי
שלא אוכל ממנו שלא אתלוש ממנו בידי אפס היא חיובים הן ,חיוב של הודאה ד'עלינו לשבח' ,ועוד חיוב של גדולה 'לתת נמי דעבר על מימרא דרחמנא שנצטווה
נתנה לי מן העץ וחשבתי שמותר לאכול על ידה״ גדולה' ,ולכן אנחנו כורעים ומשתחוים ומודים ,דמשום החיוב דלתת גדולה שלא לאכל מעץ הדעת וכדכתיב בקרא
עכ״ל .והיינו כמש״נ דסבר האדם דאין עיקר האיסור כורעים ומשתחוים ,דהחיוב גדולה מחייב כריעה והשתחויה ,ועוד שמודים ״ויצו ה' וגו' ומעץ הדעת טוב ורע לא
במעשה האכילה ועל כן כיון שהיא לקחה את הפרי לו משום החיוב הודאה. תאכל ממנו ו גו'״ אבל מאי שייטא
מן העץ הותר לו לאכול ממנו [אלא דהגאון כתב ונראה ביאור הדברים ,במה דנקרא 'אדון הכל' וגם מה שנזכר בתפילת עלינו לומר על האדם דמשום זה שאכל מן
דהאדם סבר שנאסר לו לאכול מן העץ כדי שלא ענין 'יצירת בראשית' ,דהוא ע׳׳פ מש׳׳כ הכל בו (סי' ט״ז ,והובא גם בתשובות העץ הו״ל גנב ,וצ״ב.
להרוס את העץ ,ולדברינו סבר האדם דהאיסור היה הגאונים שערי תשובה סי' מד מרב האי גאון) דתפילה זו של עלינו לשבח תיקנה
והנראה לומר בזה דהנה עה״פ ( א ,כא)
משום לתא דגזילה]. יהושע בן נון לאחר שכבש את יריחו ,וצריך להבין שייכותה של התפילה
הזאת לכיבוש יריחו ,דלכאורה אין מוזכר בו מענין המלחמה כלל. הנה נתתי לכם את כל עשב וגו' לכם
וי״ל דהא דנענש האדם הוא משום דמלבד האיסור יהיה לאכלה פירש״י וז״ל ״ולא הרשה
והנראה בזה דהנה ביהושע עה״פ (ג ,יא) ״הנה ארון ברית ה' אדון כל הארץ
גזילה יש גם איסור של מאכלות אסורות מקרא דלא לאדם ולאשתו להמית בריה ולאכול
עובר לפניכם״ איתא במדרש (ילקוט יהושע רמז י) בזה״ל ״כל מקום שמוציא
תאכל ממנו ,אולם מדברי התנחומא מבואר דלא דיורין ומכניס דיורין נקרא אדון הכל״ עכ״ל ,מעתה בשעה שכבש יהושע את בשר וכו' וכשבאו בני נח התיר להם
נתקבלה טענתו גם לעניין איסור גזילה ,וע'. יריחו ,שאז ניתנה לנו נחלת גויי ם שהוציא הקב״ה דיורין ראשונים -ז' בשר שנאמר כל רמש וגו' כירק עשב
עממין ,והכניס דיורין חדשים -בני ישראל ,תיקן יהושע התפילה של עלינו שהתרתי לאדם הראשון נתתי לכם את
ולפי״ז נראה דגם הא דנאסר להם בשר אין זה איסור
לשבח על זה שנתן לנו נחלת גויים ,והוסיף דהשבח הוא לאדון הכל ,כיון דאז כל״ עכ״ל .ונראה מבואר מדברי רש״י
מאכלות כשאר מאכלות אסורות ,רק שמעולם לא
התנהג הקב״ה במידת אדון כל שהכניס דיורין והוציא דיורין. אלו דגם ירק עשב היה צריך היתר
הותר להם בשר ועיקר איסורו הוא איסור גזל ומעילה
ולפי״ז יתבאר היטב גם מה שאנו מזכירין בתפילה זו לתת גדולה ליוצר ובלא״ה היה אסור לאדם לאכול ירק
וכמש״נ .ובזה יתיישב מה שהקשו דהאיך הקריבו
בראשית ,דהרי הטעם שהוא אדון הכל הוא מפני שהוא יוצר בראשית ,וכמו עשב השדה וכמש״כ רש״י כירק עשב
אדם וקין קרבנות לגבוה ,והרי בפסחים (מח ,א)
שכתב רש״י (בראשית א ,א) וז״ל ״אמר רבי יצחק לא היה צריך להתחיל את שהתרתי לאדם.
ילפינן מקרא דשה אחד וגו' ממשקה ישראל ,מן התורה אלא מהחודש הזה לכם שהיא מצוה ראשונה שנצטוו ישראל ומה
המותר לישראל ,דאין להביא קרבן מדבר הנאסר טעם פתח בבראשית משום כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גויי ם שאם דאיתא מה עפ״י נראה והביאור בזה
לישראל (ויש לדון אם דין זה נוהג בב״נ ,עי' במק״ד יאמרו אומות העולם לישראל ליסטים אתם שכבשתם ארצות שבעת גויי ם בברכות (לה ,א) ״כל הנהנה מן העולם
סו״ס לג) .אולם לפמש״נ אתיין היטב דהרי מעולם לא הם אומרים להם נתנה כל הארץ של הקב״ה הוא בראה ונתנה לאשר ישר הזה בלא ברכה מעל כנהנה מן ההקדש
נאסר להם האכילה עצמה כשאר מאכלות אסורות, בעיניו ברצונו להם וברצונו נטלה מהם ונתן לנו״ עכ״ל ,מבואר א״כ שכל דכתיב לה' הארץ ומלואה״ והו״ל
הארץ היא של הקב״ה מכיון שהוא בראה ,ולכן יכול להכניס דיורין ולהוציא
רק משום איסור גזילה ומעילה ,וכיון שאין זה איסור כגוזל מן ההקדש יעו״ש .ונראה פשוט
דיורין ,והוציא ז' עממין והכניס את בנ״י.
חפצא שפיר קרינן ביה מן המותר לישראל ודו״ק. דלולי זה שהתיר להם ירק עשב היה
והנה בפרש״י (מובא בסידור אוצר התפילות) על התפילה של עלינו לשבח כתב, הכל אסור מדין גזל דלה' הארץ
והנה בספר אור המאיר [לר' מאיר שפירא מלובלין] דעלינו לשבח להקב״ה על 'שכתב ונתן' לנו את תורתו ,ודברי רש״י צ״ב דאם
ומלואה ,וכן הוא להדיא בפרש״י לקמן
הקשה מהא דאיתא במדרש שחוה לקחה כזית מעץ נתן לנו את התורה ע״כ שכתבו ומה היא התוספת שכתב ונתן וצ״ב.
(ט ,ג וז״ל ״שלא הרשיתי לאדם
הדעת וחילקה ממנה לעצמה ולאדם ולבע״ח ,והרי אולם לפמש״כ נראה דזהו גם ביאור דברי רש״י שכתב דעלינו לשבח לאדון
הראשון בשר אלא ירק עשב ,ולכם
נצטוו שלא לאכול מעץ הדעת וקי״ל דאין אכילה הכל על שכתב ונתן לנו את התורה ,ר״ל דעלינו להודות להקב״ה לא רק על
כירק עשב שהפקרתי לאדם הראשון
פחות מכזית ,וכיון שחוה האכילה כזית לכולם נמצא עצם נתינת התורה והמצוות שעיקר קיומם הוא בארץ ישראל ,וכמש״כ
הרמב״ן בכ״מ (ראה פרשת אחרי ויקרא יח ,כה) שקיום התורה והמצוות ו כו'״ עכ״ל .הרי להדיא דההיתר בא
שלא אכל אדם אלא פחות מכזית (ע' מדרש תלפיות
עיקרם באר״י ,ולכן בזמן כיבוש אר״י מלבד מה שעלינו לשבח לאדון הכל ע״י זה שהפקירו הקב״ה לאדם
(ערך אדם הראשון) קשה לר״ל (יומא עד ,א) דס״ל
על שנתן לנו את התורה ע״י כיבוש הארץ ,דהתורה וארץ ישראל תלויים זה הראשון ,אבל בלא״ה היה אסור מדין
דחצי שיעור מותר מן התורה יעו״ש ,אולם לפמש״כ
בזה ,אלא דעלינו להודות לו גם על מה שכתב בתוכו ,ר״ל במה שפתח גזל כנהנה מן ההקדש.
דיסוד איסורא דלא לאכול מעץ הדעת אין זה איסור
בבראשית ברא ,והרי באמת לא היה צריך להתחיל התורה כי אם מהחודש
מאכלות כ״א איסור מעילה וגזילה דלא הותרה לה הזה והיינו בענין המצוות ,ורק משום כח מעשיו הגיד לעמו כדי שלא יאמרו דברי היטב יתבארו ובדברינו אלו
אכילת עץ הדעת ,מבואר הדבר היטב ,דהאיסור אומות העולם ליסטים אתם ,ולכן צריך להודות לו גם על מה שכתב בתורה המדרש תנחומא ,דבאמת גם האיסור
גזילה דאינו תלוי בכזית אלא בשו״פ וכדמבואר בגמ' ופתח בבראשית ברא וכמש״נ נובמקו״א ביארתי לפי״ז את המשך התפילה לאכול מן עץ הדעת טוב ורע אין כל
לענין מעילה ,ושפיר חייב גם על פחות מכזית ,הגע ״ואנחנו כורעים ומשתחוים ומודים״ דיש שני חיובים נפרידם ,חיוב כריעה עיקרו לאו בפנ״ע דנאסר להם אכילת
בעצמך דהרי אסור לאכול גם פחות מכזית בלי ברכה, והשתחוואה ,וחיוב הודאה ,ואכמ״ל]. פרי העץ כשאר מאכלות אסורות ,כי
ובגמ' ברכות (לה ,א) מבואר דהוא משום דהאיסור אם איסור גזילה ומעילה ,דהעץ הזה לא
אכילה הוא מדין גזילה ,וכל שנהנה בשיעור שו״פ הוי בכלל איסור מעילה וגזילה ,ולכן איכלל בהתירא דירק עשב ולא הפקירו הקב״ה להאדם ,ועל כן נשאר באיסורא דלה'
אסור לאכול גם פחות מכזית בלי ברכה ודו״ק. הארץ ומלואה[ .ובאמת גם אם איכא ביה לאו בפ״ע ,עכ״פ הא מיהא אית ביה גם איסור
גזל ,דהא סוכ״ס לא הפקירו והתירו הקב״ה לאדם] .באופן דנמצא דאין עיקר חיובו
והנה מדברי המדרש תנחומא מבואר דלא הועיל לאדם טענתו דהאשה היא שתלשה
איסור אכילה והנאה כי אם איסור גזילה ומעילה ,והן הן דברי התנחומא ״גנב הוא זה
את הפרי מהעץ ,והיא מעלה בו קודם ,ויצאה לחולין ,ונראה הטעם בזה ,דאע״ג
שנאמר ותאכל מן העץ״ דכיון שלא הורשה לו לאכול מן העץ הו״ל גנב וכמש״נ.
דבעלמא איכא תרי גווני מעילה ,חדא ע״י הנאה ושנית ע״י הוצאה מרשות הקדש ,ואדם
חשב שבזה שתלשה הפרי לעצמה הוי בכלל מעילה וגזילה של הוצאה ,דכיון דלה' ולפמש״נ נראה דזהו מה שטען האדם האשה אשר נתתי עמדי וגו' ,ור״ל בזה דכיון
הארץ ומלואה ,ולא הותר להם אכילת פרי העץ ,ממילא דאסור גם לקחתו לעצמו, דאין עיקר האיסור האכילה וההנאה עצמה כשאר מאכלות אסורות רק מדין גזילה
[דאע״ג דהנאה שאין בה כילוי כלומר השתמשות בעלמא י״ל דמותר ולא נאסר כ״א ומעילה ,הרי דתרי גוונא דמעילה הם ,מעילה ע״י הנאה ומעילה ע״י שינוי והוצאה
אכילת הפרי ,הא מיהא גם לקחתו ולגוזלו הוי בכלל האיסור ,דאיכא בזה הוצאה מרשות לרשות ,ותרוויהו מדין גזל הקדש הם (ועי' בחי' ר״ח הלוי הל' מעילה פ״ח ה״א).
מרשות הקדש] ו הוי זאת מעילה ע״י הוצאה ,הא מיהא שאני אדם וחוה דתורת גזברים א״כ גם עצם תלישת הפרי ולקיחתו מן העץ ע״מ לאכול יש בזה משום איסור גזילה
עלייהו ,דהרי הניחם הקב״ה שם לעובדה ולשומרה ,וכיון דנעשו שומרים על הגן דינם ומעילה ,וכיון דהאשה אשר נתתי עמדי היא שתלשתם מן העץ ,כבר הותר ע״י זה
כגזבר ,ואין בגזבר מעילה ע״י הוצאה רק ע״י הנאה ,וממילא דאין כאן איסור מעילה האכילה ושוב אין באכילתם משום לתא דגזילה ומעילה.
קודם אכילת האדם ,ולכן שפיר נענש.
ונראה ראיה לזה ,דהנה חוה אמרה ומפרי העץ בתוך הגן אמר א-להים לא תאכלו ממנו
ונר' דהא דהיה להם תורת גזבר ושומר [וכדכתיב בקרא (ב ,טו) דויניחהו בגן עדן ולא תגעו בו פן תמותן ,והנה עצם ד״ז שהוסיפה דבכלל האיסור הוא גם הנגיעה מבואר
לעבדה ולשמרה] .והא דבעי שמירה הוא ע״פ דברי אבות דר״נ (בפ״א מ״ה) דמבואר באבות דר״נ (נוסחא א פרק א) דהיה זה מדין עשו סייג לתורה ,דבכדי שלא יבאו לידי
להדיא דאיסורא זו דלא תאכלו מעץ הדעת היה גם לבהמות ,דגם הבהמות נאסרו לאכול אכילה הוסיף אדם הראשון סייג לאיסור אכילה ואסר גם הנגיעה בעץ ,ורק דחוה טעתה
מפרי עץ הדעת ,דהרי הנחש אמר לחוה אם לנגיעה את אומרת צוה 'עלינו' הקב״ה לחשוב שהאיסור נגיעה הוא מגוף האיסור ומעיקר הדין.
הריני נוגע בו ,הרי להדיא דגם לנחש נאסר לאכול מפרי העץ. והנה מדין עשו סייג היה די בלאסור את התלישה עצמה של הפרי ולא את הנגיעה בעץ,
ומדחזינן דאדםעשה הסייג לעניין הנגיעה היה נראה דאדם עצמו סבר דהתלישה היא
״ .......................................... ........ +
בס״ד
y f f f f >*י f f ?
1 \ i ק ^ I r
כושיעודי הגאון הגדול דבי כויכל זילבד שליט״א
גליון קנא פרשת בראשית \ ■דחבה ■מני ים ^ 1ד
א) בית ועליה .ב) הדום רגליו .ג) תהלתך בתחתונים .ד) תפילין כנגד הכסא .ה) האדם נברא בשתי ידים.
ו) בריאת המאורות .ז) יהי מאורות .ח) עוטה אור כשלמה .ט) לך דומיה תהלה .י) כי לעולם חסדו.
השכינה בתחתונים ,והם תלויים האחד בשני, בית ועליה
אבל גם בזמן הזה יש השראת השכינה בכל yפד;המןהיס } בגמרא בחגיגה (יב ,א) ” :תנו רבנן בית שמאי
בית כנסת ובית מדרש ,וכדדרשו חז״ל (מגילה אומרים שמים נבראו תחלה ואחר כך נבראת
מעט (יחזקאל יא ,טז),
:־
למקדש
T : *:
להם כט ,א) :״ואהי
VT * V!T
אמר רבי יצחק אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות
אדם לעמל יולד הארץ ,שנאמר (בראשיתא,א) בראשית ברא אליקים
כתב הטור (או״ח סי׳ תרסט) :״ורגילין להתחיל מיד את השמים ואת הא.רץ .ובית הלל א״מרים ארץ
שבבבל״ .ולפיכך יש להזהר שלא לשוח שיחה נבראת תחלה ואחר כך שמים ,שנאמר (בראשיתב,
בטילה בבית הכנסת ,שהרי השכינה שורה בו, בראשית כדי שלא יהא פתחון פה לשטן לקטרג ד) ביום עשות ה' אליקים ארץ ושמים .אמר להם
וידוע שהקב״ה אינו צריך לתורה והתפילה לומר כבר סיימו אותה ואינם רוצים לקרותה בית הלל לבית י שמאי לדבריכם ,אדם בונה
שלנו ,רק ה׳ יתברך חפץ למען צדקו יגדיל עוד״ .ולכאורה יש להתבונן למה יש מקום עלייה ואחר כך בונה בית ,שנאמר (עמוס ט ,ו)
תורה ויאדיר ,ואם כן איך יזלזל האדם במשכנו
לקטרוג בכך שסיימנו את התורה ,אדרבה יותר הבונה בשמים מעלותו יאגןתו ?5ל ?אלץ יסדה.
של מלך ,כשהוא בא לכבדו בשביל שהמלך אמר להם בית שמאי זלבית הלל לדבריכם אדם
ייטיב לו.
יש לקטרג על מי שלא למד כלל את התורה ,וכי
עושה שרפרף ואחר כך עושה כסא ,שנאמר
בגלל שסיימנו את התורה יש מקום לקטרוג.
תפילין כנגד הכסא ויש לומר ,משום שכאשר אדם מסיים דבר ,הוא
(ישעיהו סו ,א) כה אמר ה' השמים ?סאי והא.רץ
בגמרא בחגיגה שם מובא דעת שלישית: וזדים רגלי” .ונמצא דלדעת בית הלל ,׳הארץ
״וחכמים אומרים זה וזה כאחת נבראו ,שנאמר מרגיש שטוב לו במצבו ,אך באמת כאן בעולם והשמים דומים לבית ועליה ,ואילו לדעת בית
טפחה
וימיני T : .
ארץ . . .
יסדה ״ ״ י
ידי T : T
אף *T
(ישעיהו מח ,יג) ־ י
הזה אדם לעמל יולד ,ולכך מיד כשמסיים שמאי הארץ והשמים דומים לכסא ושרפרף.
שמים קרא אני אליהם יעמדו _יחןו״ .ויש לבאר צריך להתחיל את התורה ולומר שעדיין לא הדום רגליו
דבזה המשילו חז״ל את הארץ' והשמים כנגד
למד כלום ,וכך כל אדם צריך להרגיש כל יום וטעם דמיון הכסא והשרפרף יש לבאר,
תפילין של יד ותפילין של ראש ,שכן אמר דהשמים הם בגדר כסא הכבוד ,והארץ היא
רבי אבין בר רב אדא אמר רבי יצחק (ברכות ו,
בכל בוקר ,שמה שלמד אתמול עדיין אינו
בגדר הדום רגליו והוא בית המקדש .כי כביכול
א) :״מנין שהקדוש ברוך הוא מניח תפילין, בעומק כראוי אלא צריך להתחיל ללמוד כסא הכבוד הוא בית המקדש של מעלה,
שנאמר (ישעיהוסב,ח) נשבע ה׳ בימינו ובזרוע עזו. מחדש ,וכאשר מתחיל ללמוד מחדש יש לו ובית המקדש של מטה הוא הדום רגליו ,והוא
בימינו זו תורה ,שנאמר (דברים לג,ב) מימינו 'אש לזכור ללמוד עם מדת האמת ורק באמת. שדרשו חז״ל (תנחומא פרשת ויקהל סימן ז)” :שמקדש
זית למו ,ובזרוע עזו אלו תפילין ,שנאמר (תהלים
וכאשר זוכים ללמוד באמת רואים עליה כל של מעלה מכוון כנגד בית המקדש של מטה”.
ט יא) ה׳ עז לעמו יוון״ .ואם כן ׳ידי יסדה ארץ׳ והשתא שבעוונותינו הרבים בית המקדש חרב,
הוא יד שמאל ,ומרמז על בריאת הארץ ,והיינו
כך ,שהלימוד של אתמול אינו נקרא לימוד
הדום רגליו של הקדוש ברוך הוא חרב .וכאשר
טעמא ,דכמו שהתפילין שביד מונחין בסתר, ביחס ללימוד של היום .והוא שאמרו במשנה הדום הרגלים חרב ,הרי זה כביכול חורבן גם
כן הנהגתו של הקב״ה בעולם הזה היא בסתר. (קינים פ״ג מ״ו) :״זקני תורה אינן כן אלא כל זמן לכסא עצמו ,משל למלך בשר ודם שיושב על
ואילו ׳וימיני טפחה שמים׳ מרמז על תפילין שמזקינין דעתן מתישבת עליהן״ .דאין זה רק כסא ,ואין לו היכן להניח את רגליו .וכביכול
של ראש שנמשלו לשמים ,בהיותם מורים על
זמן הנהגה עליונה ,שהשי״ת משדד מערכות
כאשר מגיעים לזקנה לגיל שבעים אזי דעתן בלא בית המקדש בארץ ,גם בית המקדש של
מעלה אינו מתקיים .ולכך נשבע הקב״ה שלא
השמים לטובת ישראל, מתיישבת עליהם ,שכן אף אחד לא נהיה ביום
יכנס למקדש של מעלה עד שיכנס לבית
וראה סמך לדבר בהגהות הגר״א על השו״ע אחד ת״ח ,אלא הכוונה שבכל יום ויום האדם המקדש של מטה.
(או״ח כה ,א) שכתב :״אחר שלבש טלית מצוייץ מזקין ,ובת״ח רואים שבכל יום דעתן מתיישבת
יניח תפלין ,שמעלין בקודש״ .וכתב הגר״א עליהן יותר מאתמול .והם יסודי הדת שיש תהלתך בתחתונים
שם :״שמעלין בקדש -שציצית הוא הכסא, וכן אמר הפייט (חזרת הש״ץ מוסף ליום הכיפורים):
ותפילין הוא אדם מלמעלה״ .כלומר רבינו
ללמוד תורה על פי האמת בישרות. ״עיכינתר בעליונים .ונהלתןז בתחתונים״ ,שכן
(שיעור ח 84בראשית תשפ)
יש השראת השכינה בעליונים 'ויש השראת
בברכת "לב חדש ברא לי אלקים"
לאיש אשר רוח בו הנושא תמיד במשא הקודש של הפצת דברי התורה
לך דומיה תהלה ברוך הוא בדור המבול ובדור הפלגה וראה הגר״א מבאר שהציצית הוא בחינת כסא הכבוד,
וכשם שיש אור עליון ואור תחתון ,כן קיים גן עדן שמעשיהם מקולקלים עמד וגנזו מהן ,שנאמר והתפילין הם כנגד הקב״ה היושב על הכסא,
עליון וגן עדן תחתון ,וכן יש גיהנם עליון וגיהנם אורם .ולמי גנזוT
מרשעים
** * T :
וימנע
T *:־
(איוב לח ,טו) שהתפילין הם כנגד הקב״ה כביכול היושב על
תחתון ,וכאשר זוכה האדם לאחר מאה ועשרים לצדיקים לעתיד לבא שנאמר (בראשיתא ,ד) וידא כסא הכבוד ,אלא שלפי ביאור הגר״א הציצית
הוא נכנס ראשונה בגן עדן התחתון ,ואחר כך עולה אליקים את האור כי טוב ,ואין טוב אלא צדיק, היא בחינת הכסא והתפילין מרמזים על הקב״ה
ומתעלה לגן עדן העליון .אך חלילה מי שאינו זוכה, שנאמר (ישעיהו ג ,י) אמרו צדיק כי טוב״ .ונמצא שמעל הכסא ,ואילו לפי דרושינו תפילין של יד
מתחילה נכנס לגיהנם התחתון ואחר כך נכנס דיש ב' סוגי מאורות ,המאור שנברא ביום רומז לבריאת ארץ שבהסתר ,ואילו תפילין של
לגיהנם העליון ה״י .והעצה לכך היא ביד כל אדם, הראשון נגנז לצדיקים לע״ל ,והמאורות שאנו ראש רומז להנהגת השמים שבגלוי .ואם הגר״א
שהרי לכל אחד ניתן בחירה ,ויש לבחור בטוב .וכל רואים בעינינו נתלו ברביעי. כתב כן בביאורו לשו״ע ולא בביאורו לזוה״ק,
הרי זה מורה שסבר שכל אחד צריך לידע דברים
זמן שהאדם בעולם יש לו אפשרות לתקן ,אך שוב יהי מאורות אלו ,שכן לאו כל מוחא סביל ללמוד תיקוני
יום אחד לפני מיתתך ,כי לאחר מיתה אי אפשר ובזה יש לבאר מה שנאמר בהלל הגדול (תהלים
לשוב .וכמו שאמר רבי ירמיה בן אלעזר (עירובין יט, זוהר עם ביאור הגר״א ,אך ביאור הגר״א לשו״ע
קלו ,ז -ט) :״לעשה אורים גדילים כי לעולם חסדו.
א) :״בא וראה שלא כמדת הקדוש ברוך הוא מדת הוא חשוב להלכה .ולכן בכוונת הטלית ותפילין
את השמ^ לממשלת ביום כי לעולם חסדו.
בשר ודם מדת בשר ודם מתחייב אדם הריגה יש לאדם לידע שהדברים רומזים על דברים
את הירח וכוכבים 'לממשלות בלילה כי לעולם
למלכות מטילין לו חכה לתוך פיו כדי שלא יקלל עליונים ,למרכבה העליונה.
ח סדו /נקט תחילה איורים גדולים כנגד האור
את המלך ,מדת הקדוש ברוך הוא אדם מתחייב שנברא ביום הראשון ,והמשיך ואמר את האדם נברא בשתי ידים
הריגה למקום שותק ,שנאמר (תהליםסה,ב) ל^ המיה השמש והירח הם המאורות שנתלו ברביעי, והנה דרש בר קפרא (כתובותה,א) :״גדולים מעשה
תחלה .ולא עוד אלא שמשבח ,שנאמר תהלה .ולא וכן כתב רבינו בחיי בפרשתנו (בראשית א ,יד): צדיקים יותר ממעשה שמים וארץ ,דאילו
עוד ’אלא שדומה לו כאילו מקריב קרבן שנאמר ״ויתכן לפרש ״יהי מאורות״ שאין המאורות במעשה שמים וארץ כתיב (ישעיהו מח ,יג) אף ידי
(שם) ול^ ישלם נדר .היינו דאמר רבי יהושע בן לוי האלה מכלל הגלגלים ,אבל הם מאורות שמים ,ואילו במעשה טפחה •נזרה ארץ וימיני1
.T T Vי * * * * T: T:T
מאי דכתיב (תהלים פד ,ז) עברי בעמק הבכא מעין רוחניים מקבלי האורה מן האור הראשון... ידיהם של צדיקים כתיב (שמותטו ,יז) כזכון לשבחןז
ישיתוהו גם!:רכות יעטה מורה '.עברי אלו בני אד ’ם הנה דוד המלך ע״ה כיוון במלת ״אורים״ על פעלת ה' מקדש אד'ני כוננו י די ר .ופירש רש״י:
שעוברין על רצונו של הקדוש ברוך הוא ,עמק הרוחניים ,וז הו שהזכיר אחריו מאורות של ״מקדש -׳מעשה ’ י די 'צדיקים הוא״ .ועיין
שמעמיקין להם גיהנם ,הבכא שבוכין ומורידין מטה שהם השמש והירח ,ואמר (תהלים קלו, מהרש״א בחגיגה שם (יב,א) שכתב :״דבשתי ידים
דמעות כמעיין של שיתין ,גם ברכות יעטה מורה ח-ט) ״את השמש לממשלת ביום וגו' את הירח של הקדוש ברוך הוא נברא האדם מתחלה,
שמצדיקין עליהם את הדין ,ואומרים לפניו רבונו וכוכבים״ וגו'״. כדאמרינן במדרש מדכתיב (תהלים קיט ,עג) יךןז
של עולם יפה דנת ,יפה זכית ,יפה חייבת ,ויפה עשוני גו' ,הידים הם ב' מדותיו שהם הרחמים
תקנת גיהנם לרשעים גן עדן לצדיקים״ .וכאשר עוטה אור כשלמה והדין ,כמבואר דבר זה באורך ברפ״ק דכתובות,
מצדיקים הרשעים את הדין ,ה' יתברך שהוא בעל ובאמת יש לימוד גדול בבריאת המאורות,
וכיון שסרח בראו שנים בב' ידים שהם הרחמים
הרחמים מוציאן מגיהנם ומזכם לחיי העולם הבא. שכן ה' יתברך ברא ב' כוחות שיאירו ,אחד
והדין ומיעטו״ .והנהגה זו נוגעת לכל אחד ,דרך
בשמים ואחד בארץ ,ועיקר האור נצרך בארץ,
משל כאשר הוא חוזר לביתו ואומרים לו שבניו
כי לעולם חסדו דרך משל לבית ומרתף ,במרתף הרבה יותר
התנהגו שלא כראוי ,יש לו לילך עמהם ברחמים,
אך אל לו לאדם להמתין עד עת פקודתו ,וכמו חשוב שיהיה אור דהריהוא בעומק האדמה .כן
דאלמלי כן הם יברחו .אך פעמים שיש ילד
שדרכינו לומר שחסיד זקן אחד אמר שאי בשמים הכל מאיר ,אך ה' יתברך מאיר בטובו
שמקשה עורפו ,ויש להתנהג עמו בדין ,אך לפי
אפשר להשאיר את הכל לרבונו של עולם, לארץ ולדרים עליה ברחמים ,כיון שבארץ
שיקול הרחמים במדותיו של הקדוש ברוך הוא.
פעמים שצריך גם לומר קפיטעל תהלים. צריך הרבה יותר אורה ,וככל שמעמיקים יותר,
ואנחנו סמוכים ובטוחים בה' יתברך שיושיענו כן צריך יותר לאור .וכל הבריאה כולה היא בריאת המאורות
בקרוב ,אך זאת נדרש מאתנו להתפלל ולבקש אורו יתברך ,וכמו שנאמר (בראשית א ,ג) :״ויאמר עוד אמרו בגמרא שם (חגיגה יב ,א) :״ואור ביום
על הגאולה .וכאשר ישראל עוזרים אחד לשני אלקים יהי אור ויהי אור״ ,והאור נברא במאמר ראשון איברי ,והכתיב (בראשית א ,יז) וימן אתם
בלימוד התורה הקדושה ובשאר טובות ,ה' בלא שום עשיה ,שכן הבריאה הראשונה היתה אלקים ברקיע העימים וכתיב (בראשיתא ,יט) ויהי
יתברך שהוא בעל הרחמים יעזרנו בלי ספק אור ,הוא שנאמר (תהליםקד,ב) :״עטה אור כשלמה ערב ויהי ביקר יום רביעי״ .מתרצת הגמרא:
במהרה ,ונראה את הישועה הגדולה ואור של נוטה שמים כיריעה״ .כביכול ה' יתברך עטה ״כדרבי אלעזר .דאמר רבי אלעזר אור שברא
משיח יפציע ,וכל הרשעים ימחו מן העולם אור כשלמה ,והאיר מכבודו יתברך לשמים אור הקדוש ברוך הוא ביום ראשון אדם צופה בו
במהרה בימינו אמן( .שיעור י84בראשיתתשפד) גדול ,ולארץ אור יותר גדול. מסוף העולם ועד סופו ,כיון שנסתכל הקדוש
— ■כזעעיה■מן הים
הוא ,שלאותו מקורב היה בן יחיד ,ואביו היה מזהירו מסופר על אחד מהמקורבים של הרה״ק הבית ישראל
יום יום שיזכור לאחר אריכות ימיו ושנותיו שיש לו מגור זיע״א .שפעם אחת נכנס להבית ישראל ,וביקש
בגד מיוחד מהבית ישראל בשביל אחרי מאה ועשרים, ממנו בגד שילבישוהו לאחר פטירתו בבגד זה .ענה
ולא היה בדרך הטבע מציאות שהוא ישכח מהבגד ,ואף לו הבית ישראל וכי חושב אתה שיש חשיבות למעלה
על פי כן למעשה בשעת הלוויה הוא שכח מהבגד ,ויהי לבגד ,מורידים את הבגד ומכים היטב .אבל הבית
לפלא( .שיעור ט 32בראשית תשפא) ישראל בחמלתו נתן לו בגד לשמירה ,אך הדבר הפלאי
מוקדש לזכות ורפואת הנער נתרם לע״נ
נתרם לזכות
חיים שמואל בן ליבא הרה״צ ר' מרדכי זאב
זצ״ל יהודה דובהרב
בן הרב אברהם חיים זצ״ל
הנמצא ל״ע בתרדמת מזה כמה חודשים בן מלכה נלב׳׳ע כ״א אלול תשפ״ו ת.נ.צ.ב.ה.
משיעורי הגרי״מ זילבר שליט״א |בראשית תשפ״ז
) ציוני דדך (
נברא העולם״ (שם א ,ד). שכעת מתחילים הלילות הטובים ,שכן בלילות כללות התורה רמוזה בבראשית
ובדבריו חזינן עד כמה גדלו ר מיזו ת מילת החורף הארוכים אפשר לזכות לקניין התורה. הרב בעל הטורים בריש התורה כתב :״י ש במדרש
בראשית ,שהיא כוללת את כל ה מציאות של מוסיף הרב בעל הטורים :״בראשית -או תיו ת ב״ר א ,י) שלכך פתח בבי״ת ולא באל״ף ,לפי
הבריאה .כדאיתא מהגר״א (ספרא דצניעותא פרק ה): בית ראש כלומר בית המקדש רא שון שנאמר שבי״ת הוא לשון ברכה ואל״ף לשון ארירה .אמר
״והכלל כי כל מה שהיה והוה ויהיה עד עולם הכל (ירמיה יז ,יב) כסא כבוד מרום מרא שון מקום הקדוש ברוך הוא אפתח בריאתי בבי״ת ,בלשון
כלול בתורה מבראשית עד לעיני כל ישראל. מקד שנו (פסחים נד ,א) .ד״א או תיו ת א' בתשרי ברכה ,ולואי שיוכל להתקיים (ירושלמי חגיגה פ״ב
ולא הכללים בלבד אלא אפילו פרטיו של כל מין נברא העולם (תקו״ז עו ב ,ועיי ר״ה כז א תוד״ה כמאן). ה״א) .ד״א על שם שני עולמות שברא ,העולם הזה
ומין ושל כל אדם בפרט וכל מה שאירע לו מיו ם ד״א או תיו ת ברא שתי שברא שתי תו רו ת (תקו״ז והעולם הבא (ב״ר א ,י) .ד״א על שם שתי תורות,
הולדו עד סופו וכל גלגוליו וכל פרטיו ופרטי שם) .ד״א או תיו ת ירא שבת (תקו״ז בהקדמה) לומר תורה שבכתב ותורה שבעל פה (מדרש מי השילוח).
פרטיו ...וכל זה נכלל כלו בפרשת בראשית לך שבזכות שבת נברא העולם .ד״א או תיו ת ללמדך שבזכות התורה (ב״ר א ,ד) ולומדיה (תנחומא
עד נח כמ״ש כאן בס״ד .וכללו נכלל בפרשה ברית אש שבזכות הברית שהיא המילה (ב״ר כא, נח ג) נברא העולם״ .וכמו שפירש רש״י :״בראשית
הראשונה עד ברא אלקים לעשות כנ״ל .וכלל ט) ו בזכו ת האש שהיא התורה ,ני צו לין מדינה ברא -אין המקרא הזה אומר אלא דרשני ,כמו
כללי הכללים בפסוק ראשון (הגהה -ובמקום של גיהנם (תנ״י פקודי ה) .ד״א או תיו ת בראת שדרשוהו רבו תינו ז״ל בשביל התורה שנקראת
אחר כתב עוד שמקור כלל הכללים הוא בתיבת י ש שבראת י״ש עול מו ת לכל צדיק (עוקצין פ״ג (משליח,כב) ראשית דרכו ,ובשביל ישראל שנקראו
בראשית ו' או תיו ת ודגש של הבי .ש״ל)״ .ילפינן מי״ב) .ברא שית ברא -בגימטריא בראש השנה (ירמיה ב ,ג) ראשית תבואתו״ .ובכל שנה ושנה יש
מינה דכללות הכל הוא בדגש של האות בי .והוא נברא העולם .ברא שית -בגימטריא בתורה בריאה מחדש ,דבראש השנה העולם נידון,
רו מז לנקודה הפנימית( .שיעור יא 88בראשית תשפו) יצר שבשביל התורה שנקראת רא שי ת (ב״ר א ,א) והשנה מתחילה בימים טובים ,וצדי קי ם אמרו
משעבד תאוות ומחשבות ליבו לעבודתו יתברך ,וגם הנשמה שבמוחו עם דרכינו לעורר על נוסח הלשם ייחוד שאומרים קודם ההתעטפות
שאר חו שיו וכוחותיו י היו משועבדים לעבודתו ,וכאשר ישעבד האדם כן בטלית" :הריני מתעטף גופי בציצית .כן י ת ע ט ף נשימתי ר מ״ ח איברי
יזכה :״ומשפע מצות רנפלין יתמ^יו ?עליי להיות לי חיים ארכים ושפע קדש ושס״ה גידי באור' הציצית ה^לה תרי״ג .ו ^ו ט עיאני מתכהה בטלית
ומחשבות' קדומות בלי הרהור"חטא ! עיז כלל .ו^יל־א יפתנו ולא יתגרה בנו בעולם הז-־ה .כך אזכ־ה לחלוקא דרבנזן! .לטלית נאה לעולם הבא בגן עדן״,
' ז' ז 'י צ ר וזרע ,ועיחנר לעבד אתה׳כא£ירעם'לבבנו״. י ז ואין מקדימין לזה בקשה ׳יהי רצון׳ וכדומה ,אלא הרי ז זה כמי ׳שמספר
אמנם יש לאדם'הרבה מפריעים לשעבד 'את תאוות ומחשבות ליבו את המציאות ,שכאשר אדם מתעטף בטלית ,הרי מתעטפת גם נשמתו
לעבודת ה׳ ,אך יש לידע שדווקא לכן ה׳ יתברך חפץ בעבודתו ,שכן מי ורמ״ח איבריו ושס״ה גידיו באור הציצית ,וכשם שהוא מתכסה בטלית
שאין לו תאוות הרי הוא כמלאך ,ומלאכים יש לרבונו של עולם מספיק, בעולם הזה כך יזכה לחלוקא דרבנן לעולם הבא בגן עדן .שכן הוא מדה
ורצונו בבריאת העולם הזה ,שדווקא מי שיש לו תאוות ישעבד ליבו כנגד מדה ,וכאשר אדם מקיים מצוות ציצית הוא פועל בגופו לקיים את
ו תאוו תיו אליו לעבודתו ,וכמו שנאמר (איוב ד ,יח) :״הן כעבדיו לא יאמין מה שנאמר בהם (במדבר טו ,לט -מ) :״והיה לכם לציצת ר אי ת ם איתי וזכרתם
ובמלאכיו ישים תהלה״ .שאין לה׳ יתברך הלל ושבח מהמלאכים אלא את כל מצות ה׳ ועשיתם אונם ולא ת ת רי אחרי לבבכם ואחרי עיניכם
דווקא מאלו שנלחמים ביצר .ולפיכך מניחים בכל יום תפילין כדי לשעבד אשד אתם זנים אגירזךירזם .קיכז^גו' ^ז^רו ועשיתם את כל מצותי והייתם
בזה תאוות ומחשבות לבנו לעבודתו יתברך שמו ,ועל הראש כנגד המוח קדשים 'לאליקיכם־״' .ואם גופו רוצה לקיים את כל ' מ צוו ת ה׳ ,גם אם לא
שהנשמה שבמוח עם שאר החושים והכוחות י היו משועבדים לעבודתו תמיד הוא מצליח ,מכל מקום המצוה עוטפת אותו ומלמדת עליו זכות
יתברך שמו. שסוף כל סוף נשמתו שרויה בגוף בשר ודם ,ולפיכך ראוי לו לזכות לחיי
שכן לולי הנשמה שבמוח אין הגוף יכול לעשות מאומה .ואף על פי שאמרו העולם הבא ולגן עדן ,דהמצוה ׳ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם׳,
(רש״י במדבר טו ,לט) :״העין רואה והלב חומד והגוף עושה את העבירות״ .כל נאמרה לאדם שנמצא בגוף בשר ודם ,רק שצריך בכל יום להתחזק
זמן שאין את החיות מהנשמה אין הגוף יכול לעשות מאומה .וכמו שפגר במצוות ציצית לקיים ׳ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם׳ .ובזה הוא
מת אינו יכול לעשות מאומה ,כן האדם לולי הנשמה הרי הוא כפגר מת. זוכה שהנשמה מתעטפת בתרי״ג מצוות.
ולפיכך עיקר שעבוד הגוף לה׳ יתברך הוא על ידי שעבוד המוח ,ובזה וכאשר מגיעים למצות תפילין ,האדם מתקדש עוד יותר ,כמו שאומרים
יהיה הגוף עם שאר חו שיו וכוחותיו משעובדים לעבודתו יתברך .וצריך בנוסח התפילה שקודם הנחת תפילין שהובא בטשו״ע (ארח כה,ה) שמקורו
האדם להרגיש בחושיו את מתיקות העבודה .וכדי להרגיש בחושיו טעם ברבינו יונה (ברכותח,א מדפיהרי״ף) :״שבתפילין שבראש אדם משעבד לבורא
בלימוד התורה לא י עזור לו אוכל גשמי ,אלא רק על ידי הנשמה שבמוח יתברך הנשמה שהיא במוח ,ובתפילין שבזרוע אדם משעבד גופו ,ומפני
אפשר להרגיש טעם בלימוד התורה .שכן עיקר הנשמה הוא בשביל כך צוו להשים אותם כנגד הלב שהלב היא עיקר התאוות והמחשבות
לימוד התורה .הבט נא וראה את דברי הרה״ק בעל התניא זי״ע (ליקוטי ובזה יזכור את הבורא וימעיט הנאותיו״ .והוא דאמרינן בנוסח הלשם
אמרים פרק כג) :״אך המחשבה וההרהור בדברי תורה שבמוח וכח הדבור יחוד :״וצו-נ 1להניח על היד לזכרון זרו ע הנטויה ,ושהיא נגד הלב לשעבד
בדברי תורה שבפה שהם לבושים הפנימים של נפש האלקית וכ״ש נפש בזה תא™ וכז^^בות לבנו לעב^תו יתברך שמיגועל הר'אדש נגד המיח,
האלקית עצמה המלובשת בהם ,כולם מיוחדים ממש ביחוד גמור ברצון לעבודתו
משעבדים ־ :־ T
׳יהיר • T : :
כלם • :
רכחורזי \ T
~ חושי
~ שאר
עם T :
שבמחי *
שהנחמה * : V
V־T T:
העליון״( .שיעור י 84בראשית תשפד) יתברך שמו״ ,וגם זה הוא הוראה שהאדם אומר ומורה לעצמו שיהיה
ft D
£ מוסד pהיס (
יד) את אשר ישנו פה היום ואת אשר איננו פה ,ומי שהוא ביישן .אחרים אומרים כל אדם המתבייש לא ירא שגת
י ' שאין 'לו בושת פנים אינו מזרעם״. במהרה הוא חוטא ,ומי שאין לו בושת פנים בידוע איתא בתיקוני זוהר רמז בתיבת בראשי״ת :״ירא
ובזה יש לפרש מה דאמרינן בליל הסדר :״אילו שלא עמדו אבותיו על הר סיני״ .וכן יהודה בן תימא בשת״ (שם תיקון נחדף צב,ב) ,ויש להביא הא דדרשו חז״ל
קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה דיינו״. אומר (אבות ה ,כ) :״עז פנים לגיהנם ובשת פנים לגן (נדריםכ,א) בכתוב (שמותכ ,טז) :״בעבור הנהייה יראתו לעל
והקושיא ידועה מה המעלה בקרבה להר סיני אם עדן״ .ומפרש הר״ן שם :״שהרי נתן טעם למעמד הר פניכם -זו בושה .לבלוני ונחבאו -מלמד ׳שהבושה
לא היינו מקבלים את התורה .ולפי דרכינו מבואר סיני לבעבור תהיה יראתו על פניכם ,וכתיב (דבריםכט, מביאה לידי יראת חטא .מיכן זאמרו סימן יפה באדם
■ --------- ןן - ■ ־ ״ 1 ■י ■ ■ ■ ־
משיעורי הגרי״ם זילכר שליט״א | כראשית תשפ״ז
נראה הוא להבריות כאלו עושה מעשיו בהשכל״ .אך אדוני נשיא אלקים אתה בתוכנו ,אמרו לו מלך את שפיר ,דבקרבה להר סיני זכינו ליראת שמים שהיא
האמת היא שהרבונו של עולם הוא שנותן הצלחה, עלינו ,נשיא את עלינו ,אלוה את עלינו ,אמר להם אל ההקדמה והפתח לחכמה ,וכיון שקרבנו לפני הר סיני
וההצלחה ניתנת מה' יתברך לישרים. יחסר העולם מלכו ,ואל יחסר העולם אלוהו״ .ואף וזכינו ליראת שמיים' ,דיינו' שהרי החכמה בודאי
ויעקב אבינו נקרא 'ישראל' -ישר א'ל .ונקרא נמי על פי שנאמר לאברהם (בראשית יז ,ד) :״אני הנה בריתי תגיע מאליה.
ישורון ,שמטתו שלימה ואין בשבטיו כושל' .שבטי אינו והיית לאב והמון גרם״ .והיה יכול להיות מלך על מעתה יש לפרש כיצד זוכים לבושת פנים ,דהנה
י-ה' .הוא דאמרינן במלכויות (דברים לג ,ה) :״ויהי כל אומות העולם ,לא לקח הגדולה לעצמו אלא אמר אמרו בגמרא עבודה זרה (כה,א) :״מאי ספר הישר ,א”ר
בישרון נזלו בהתאסף ראשי לעם יחד שבטי ישראל״. 'אל יחסר העולם מלכו'. חייא בר אבא א״ר יוחנן זה ספר אברהם יצחק ויעקב
ופירש רש״י :״ויהי -הקדוש ברוך הוא' .ביש״ריוך מלך כן ביצחק אבינו לאחר שהלך מפלישתים ,הגיעו אליו שנקראו ישרים ,דכתיב בהו (במדבר כג ,י) המת נפשי
-תמיד עול מלכותו עליהם״ .ושכינתו יתברך שרתה אבימלך ופיכול שר צבאו (בראשיתכו,כח -כט) :״ויאמרו מות ישרים ותהי אחריתי כמהו״ .וספר בראשית
על ישראל בזכותו של משה רבינו ,ובזה מבואר מה ראו ראינו כי הייה ה' עמר ונאמר הנהי נא אלה בינותינו נקרא 'ספר הישר' משום שהיה לאברהם יצחק ויעקב
שהזכיר הרמב״ן שם :״אבל יש במקצת האגדות בינינו ו בינו ונכרתה ברית עט{ .אם תעשה עימנו יראת שמים .באברהם אבינו מצינו שבקשו מלכי
שמפרשין אותו על משה ,אומרים משה מלך ,שנאמר רעה כא’(2יר לא ׳נגענוו' וכאשר עשינו ענמיר רק טוב אומות העולם להמליכו ,כדאיתא במדרש (בראשית
ויהי בישורון מלך בהתאסף וגו' ...יספר הכתוב גם תשלחו בשלום איהנה עתה׳ ברוך ה'״ .ויש לדייק בזה, רבה מב ,ה) :״עמק שוה ,רבי ברכיה ורבי חלבו בשם
בכבוד השליח שהיה גדול וראוי להאמין בו״ .ונמצא דאומות העולם כאשר הם רואים אדם שמצליח ,הם רבי שמואל בר נחמן ששם השוו כל עובדי כוכבים
דגם משה רבינו במעלת ספרן של ישרים שבדרכם חושבים שהצלחתו נובעת מחכמתו ,על דרך שפירש וקיצצו ארזים ועשו לו בימה גדולה והושיבו אותו
זוכים לבושת פנים( .שיעור יא 88בראשיתתשפו) המצודות (דודמלכיםב יח ,ז) :״ישכיל -יצליח כי המצליח למעלה ממנה והיו מקלסין לפניו ואומרים שמענו
דבד כעיתו
כך .ואמנם בסגוליות המצוות נאמרו טעמים רבים ,אך סיבת קיום המצוות היא כתב הרמ״א (או״ח תרסט ,א) :״וקורין יום טוב האחרון שמחת תורה ,לפי ששמחין
משום ש״קדשנו במצוותיו וציונו״. ועושין בו סעודת משתה לגמרה של תורה״ .וכן כתב הלבוש ,והוסיף :״ובשניה
אם כן גם הטעם שנהגו ישראל להתחיל את התורה מיד ביום סיום התורה ודאי הוא קורין מיד בראשית עד סוף ויכלו ,ונוהגין כן כדי שלא יהא פתחון פה לשטן לקטרג
בגלל שכך תיקנו לנו חז״ל ,רק שהסמיכו דבריהם על טעם קטרוג השטן ,אך מסתמא ולומר רבונו של עולם כבר סיימו אותה ואינם רוצים לקרות עוד״ .וכן נהגו כל
ישנם טעמים רבים אחרים שנעלמו מעמנו .ובאמת עיקר התחלת התורה היה צריך ישראל מיד כשמסיימים את התורה ,מתחילים אותה מבראשית .ועיין שם בלבוש
להיות ביום חג השבועות יום מתן תורתנו ,אלא שאמר רבי חנינא בן דוסא (אבותג,ט): שכתב :״ומה שמסיימין ומתחילין התורה ביום אחרון דסוכות ולא בראש השנה
״כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת ,וכל שחכמתו קודמת ליראת שהוא יום ראשון מן השנה ,הוא גם כן להטעות את השטן שלא ידע מתי יהיה
חטאו אין חכמתו מתקיימת״ .והזמן המתאים ביותר לקנין יראת חטא הוא בימים ראש השנה שהוא יום הדין ולא יקטרג על ישראל ,כמו שנתבאר למעלה סימן
אלו שאחר הימים הנוראים בתחילת השנה ,ורמז לדבר ,מה שאמרו בתיקונים (תיקוני תקפ״א סעיף א' ,וכיון שנדחה הסיום וההתחלה מיום ראש השנה דחוהו עד כלות
זוהר תיקוןכגדףסט,א) :״בראשית ירא שבת״ .וכן בראשי״ת הוא :״ירא בשת״ (שם תיקון נח כל הימים טובים ,כדי שלא יצטרכו להפסיק בפרשיות של היום טוב״.
דף צב,ב) .ואין היראה משבת קודש בעצמה ,אלא ממי שציוה על השבת ,כמו שאמרו נמצא דבאמת היה ראוי לסיים ולהתחיל את התורה בראש השנה ,אך כדי לערבב
בגמרא (יבמות ו ,א -ב) :״שמירה האמורה בשבת לא משבת אתה מתיירא אלא ממי את השטן המתינו עם סיום התורה עד שמחת תורה ,והוא כדי לבקש מלפניו
שהזהיר על השבת״ .ואיך ירא האדם מהשבת בעצמה והרי נאמר בדברי קבלה יתברך :״הס קטיגור וקח סניגור מקומו״ .ובאמת היה נראה ,דאלמלי טענת השטן
(ישעיהו נח ,יג) :״וקראת לשבת עינג״ .שמחוייב האדם להתענג בברבורים ושליו ודגים. לא היו ישראל נוהגים להתחיל מבראשית ביום סיום התורה ,דהרי תקנת הקריאה
אך כאשר האדם זוכר את מי שציוה על השבת ,הרי הוא מבין שעיקר התענוג היתה כדי לערבב את השטן שלא יקטרג על ישראל .אך באמת אינו כן ,דכל מנהג
הוא (תהלים לז ,ד) :״והתענג על ה'״ .ולפיכך קודם שמענג את השבת בדברי העולם בישראל יסודתו בהררי קודש ,מעין שמצינו בגמרא יומא (סז ,ב) :״ואת חקתי
הזה עושה קידוש ,שבו "מתעלה האדם וגם המאכלים מתעלים להיות תענוג רוחני תשמרו -דברים שהשטן ואומות העולם משיבים עליהן ,ואלו הן אכילת חזיר,
״להתענג על ה'״ .והוא רמוז בריש התורה בשבת הראשונה בשנה שלאחר הימים ולבישת שעטנז ,וחליצת יבמה ,וטהרת מצורע ,ושעיר המשתלח .ושמא תאמר
טובים ,שכן עד שבת בראשית האדם נמצא בימים הנוראים ,וביום טוב סוכות מעשה תוהו הם -תלמוד לומר אני ה' -אני ה' חקקתיו ,ואין לך רשות להרהר
זמן שמחתנו .ומיד כשיוצאים מן הימים הנוראים ,נכנסים לשבת קודש פרשת בהן״ .דאפילו במצוה שנאמר בה בפירוש הטעם ,כציצית שנאמר בה (במדבר טו,
בראשי״ת המורה לאדם להיות ירא שבת ,לומר לאדם 'לא משבת אתה מתיירא מ) :״למען וז כ רי ועשיתם את כל מצווני והייתם קדשים לאלקיכם״ .מכל מקום
אלא ממי שהזהיר על השבת'( .שיעור יא 88בראשיתתשפו) מחוייב האדם להטיל ציצית בב״גד ארבע כנפות רק בגלל שהשי״ת ציווה אותו על
יכד הילולא ־ פכוצולות יס
ד' מרחשוון תש״ד | הרה״ק ר' קלונימוס קלמן ב״ר אלימלך שפירא הי״ד זי״ע מפיאסצנא
יתברך בקשר של קיימא ,וכולי האי ואולי .ומה אקבל בן אדם בן אדם ,הימים שלך כבר עברו ,ורק כשימי שמעתי ממו״ר בעל הנתיבות שלום זיע״א ,שהיה
עלי ,ללמוד יותר .כמדומני שמה שאפשר לי שלא הגויעה מתחלת בך ,נזכרת לשוב .והאם עתה כבר דרכו להוציא בפולין כתבי התעוררות מעת לעת,
ללכת בטל אינני הולך בטל .להתרחק מן התאווה אם בטוח אני בעצמי .וכמה תקופות בחיי עברו כמו כן שכותרתם היה היום קצר קצר קצר ,והמלאכה
I
אין יצרי מרמה אותי ,ב״ה אינני משועבד כ״כ לתאוה בתקוה ובהבטחה ומה הי' סופם ,כשלג ביום קציר מרובה מרובה מרובה ,והפועלים עצלים עצלים
גופנית ח״ו .ומה חסר לי .פשוט להיות יהודי ,חסר נמסו ואפסו .גם קודם הבר מצוה ,קודם החתונה עצלים ,שכל פולין רעשה מהם .ומו״ר אמר שבהיותו
לי .דומה אני בעיני כצורת אדם מצוירת ,שהכל בה, וכו' ,הרגשתי מין יראה והתחזקות כזו .ואמרתי אז, בבראנאוויטש הגיע קונטרס כזה ,והכל דיברו הימנו,
הגוונים הצורה וכו' ,רק אחת חסירה ,הנשמה חסרה. כבר מוכרח אני מעתה להיות עבד נאמן לה' ,בלתי שכן היה גאון מופלא ,וקדוש עליון .ובעת הגיעו למ'
רבש״ע צופה ומביט כל נעלם ,לפניך אתודה ומלפניך לו לבדו ,ומי יודע אם גם עתה כשיאריך ה' את שנותי הוציא קונטרס שבו כתב (מובא בצו וזירוז פרק יט):
אתחנן ,מושלך ומרוחק אני ממך ומכל היכליך הרחק ואתרגל בשנות הארבעים ,כמו אז גם עתה היראה, נכנסתי כבר בשנת הארבעים לימי חיי .ובעוד ״ב״ה J
§ מאד ,פשוט רוצה אני מעתה להתמיד ,ולהיות מעתה
יהודי .רבש״ע הושיעני שלא אבלה את שארית שנותי
בין חמרי אתני וכלבי ,קרב אותי אליך והכניסני היכל
יחד עם התקוה ,תכלינה ותאפסינה ח״ו ,אין זכרה
לראשונים וגם וכו' .אבל אל נא אתיאש ,עתה בעוד
לבי מזדעזע מן שנת הארבעים אשר לנגדי ,ומן
איזה חדשים אהי' אי״ה בן ארבעים שלמים ,זאת
אומרת .שכבר יתחילי הימי ירידה שלי וכבר אתחיל
להזדקן .לבי ירא ויפחד .לא מן הליכות שנותי כ״כ
לפנים מהיכל ,קשור אותי אליך לעולם ועד מתוך ראשית הזקנה הקרובה אלי אברי דא לדא נקשין, אני מפרכס .כי לכך נוצרתי .רק מן דלות שנותי.
הרחבה״. אנסה להתאזר בכל כחי לקבל עלי ,ולהתקשר בו שעברו ועוברות בדלות ורקות ,בשפלות וקטנות .הוי
יוצא לאור על ידי מכון נים דרך להזמנת כל ספרי הרב זילבר
לפרטים והנצחות 0556712159
אפשר לקבלו כל שבוע דרך המייל bd025401167@gmail.com 073-3022267
-J *J
משיעורי הגרי״מ זילבר שליט״א |בראשית תשפ״ז
פרשת בראשית תשפ"ז והימיס שסביבותי׳ה
ya m pop
עיונים וביאורים כמהות ימי השבוע
גיליון זה הודפס לפני יוס טוב
מאתהדה״גד דאוק מלך שוואדץ שליט״ א
מהכד סדרת הספדים נינתראוק ,עמקי דאוק ,מנחת ראו pומעיינת דאו p
שיטות חלוקות אס נופליס על פניהס בסוף תשרי
ל"ה אות ב’ שכתב דאף שמלשון מרן מוכח אחרי סוכות הם ימים שאין נופלים בהם על עיין בשו"ע או״ח סימן קל"א ס"ו וס״ז דאיתא
דאחר הסוכות נופלין על פניהם נהגו אף בארץ פניהם. וז"ל נהגו שלא ליפול על פניהם בט״ו באב ולא
ישראל אתריה דמרן ז"ל שלא ליפול ממוצאי בט״ו בשבט ולא בר״ח וכו’ ולא בחנוכה וכו’
עיין במג"א בסימן תרס"ט דאיתא וז"ל יש
יום הכפורים עד סוף חודש תשרי יעו"ש .עכ"ל. בפורים אין נופלים על פניהם (בל"ג בעומר אין
מקומות שאין נופלין עד חשון .עכ"ל .ועיין
נופלין ,בעי"כ אין נופלין ,וכן בערב ר"ה אפי’
ועיין בשערי תשובה להגאונים סימן רמ"ג בפרי חדש בסימן קל"א ס"ז דאיתא וז"ל ולא
שחרית) ומנהג פשוט שלא ליפול על פניהם
דאיתא וז"ל ימי ניסן וימי תשרי אין נופלין על בין יו"כ לסוכות ,לאו דוקא אלא היינו כל חודש
בכל חדש ניסן ,ולא בט ’ באב ,ולא בין יו"כ
פניהם וכך הוא המנהג בשתי ישיבות וכן בבית תשרי .עכ"ל .ועיי"ש בשערי תשובה ס"ק י"ט
אחר סיון עד ר"ח מתחלת (ולא לסוכות,
חתן אין נופלין על פניהם .עכ"ל .ועיין בספר דאיתא וז"ל ועיין בשכנה׳׳ג שאצלם נוהגין שלא
שבועות) .עכ"ל .הרי דבין בדברי השו״ע ובין
זה השלחן עמ’ ע"א שהביא עוד מקורות קדומות לומר עד ר"ח חשון וכו’ ובמדינות אלו אין
בדברי הרמ״א לא הוזכרו "השבעה ימים אחרי
שסוברים שאין אומרים תחנון בסוף תשרי ,דעיין המנהג כן ומי שנוהג כן שלא לומר כל החודש
סוכות" בין הימים שאין נופלים בהם על פניהם,
בראבי׳׳ה בהל’ אבל דף תקס"ד דאיתא "מערב אין מוחין בידו .עכ"ל .ועיין בשו"ת חתם סופר
ולהיפך משמע בשו"ע שרק אין אומרים תחנון
יום הכיפורים עד ראש חודש מרחשון מצדיקים חלק חו"מ תשובה ע"ז דאיתא וז"ל יש נוהגים
"בין יום כפור לסוכות" ,אבל אחרי סוכות שפיר
דרך הליכה" ,וכן עיין בהגהות אשרי פרק אלו שלא ליתן שבועה וחרם כל חודש תשרי ,וכן
אומרים תחנון( .אולם לפי הרמ"א עכ"פ י"ל
מגלחין דאיתא "מערב יום הכיפורים עד ראש נוהגים פה ,והוה סד"א דהטעם משום יו"ט,
דאין אומרים תחנון יום אחד אחרי סוכות ,דזה
חודש מרחשון מצדיקים דרך הליכה" ,וידוע שרוב חודש תשרי הוא כמו יו"ט ,ובאשכנז אין
נכלל בהא דאיתא ברמ"א בסוף סימן תכ"ט
שבזמן הראשונים ביום שלא אמרו בו תחנון אומרים בו תחנה מיו"כ עד סוף החודש וכו’ .
וז׳׳ל נוהגין להרבות קצת באכילה ושתיה ביום
היו אומרים צידוק הדין בדרך הליכתם מהקברות, עכ"ל .ועיין בערוך השולחן סימן קל"א אות י"ב
אחר החג והוא אסרו חג .עכ"ל).
ועיין במחזור ויטרי דף ע"ג דאיתא "מצאתי דאיתא וז"ל יש נוהגים שלא ליפול מן אחר
אין אומרים וכו’ ואין נופלים על פניהם וכו’ סוכות עד אחר ראש חודש מרחשון וכו ’ ואינו [עיין בארחות רבינו ח"א עמ’ ס"ח דאיתא
וימי תשרי מכיפור עד סוף החודש" ,ועיין עיקר .עכ"ל .ועיי"ש בסימן תרס"ט אות ג’ וז׳׳ל מרן החזו"א זצוק"ל אמר תחנון בפסח שני
ברשב"ץ ח"ב ענין רמ"ח דאיתא "אין מתחננים דאיתא וז"ל יש שאין נופלין על פניהם עד אחר וכן בששה ימים שאחר שבועות וכן לאחר אסרו
ונופלים על פניהם בכל חודש ניסן ולא בתשרי ראש חודש מרחשון .עכ"ל .ועיין בכף החיים חג בסוכות ,וכן ראיתי שמו"ר זצוק"ל נוהג כן
ממחרת יום הכיפורים עד סוף החודש" ,ועיין בסימן קל"א ס"ק צ"ח דאיתא וז"ל וכן אחר וכן ראיתי את מו"ר כשהתפלל ביחידות בביתו
דאיתא סוכה הל’ בסוף מהרי"ל בהגהת הסוכות אין נופלין עד ב’ חשוון וכו’ וכן כתב בחודש תשרי לאחר אסרו חג ונפל תחנון .עכ"ל].
דבפרנקפורט א"א תחנון מאסרו חג עד אחר הפרי חדש אות ו’ דאין נופלין אלא לאחר כל אולם יש הרבה שיטות שחולקים בזה על
ר"ח חשון. חודש תשרי וכו ’ ,ועיין חיים שאל חלק ב ’ סימן השו"ע והרמ"א וסוברים דהימים בחודש תשרי
סמך מקרא דאין נופליס על פניהס בסוף תשרי
ולחשוד אותם ומברכתו של אותו רשע ניכר צ"ל דבתשרי רק נופלים על פניהם בעשרת עיין בספר חסד לאברהם מעין ב’ נהר מ"ה
מה הי ’ בלבו לקלל ההיפך מהברכה ועפ"ז יש ימי תשובה ,ולא בסוף החודש. דאיתא וז"ל דע כי מספר ימי השנה שהם ימי
לומר שבלק רצה שקל"ב ימים ימי רחמים ורצון עציבו ר"ל ימי נפילת אפים וכו ’ הם רכ"ב ימים
יקלל להשליט בהם חלילה מדת הדין ורכ"ב ועי’ בספר תורת משה לחת"ס על במדבר וכו ’ על הסדר הזה ,ה' ימים בתשרי ,וכ"ד בחשון
ימים יניחם כמות שהם אבל הקב"ה היפך פכ"ג פי"א דאיתא וז"ל "לקב איובי לקחתיך הרי כ"ט ,וכ ’ בכסלו הרי מ"ט ,כ"ג בטבת הרי
הקללה לברכה והי’ מברך הרכ"ב ימים שיהי’ והנה ברכת ברך" ,שמעתי בשם גאון קדוש ע"ב ,וכ"ג בשבט הרי צ"ה ,כ"ב לאדר הרי קי"ז,
ימי רחמים ורצון וקל"ב ימים ימי רצון הניח אחד מדבר ע"פ מה דאיתא בחסד לאברהם כי ניסן אין שולטנותו במטטרו׳׳ן ,אייר כ"ג הרי
כמו שהם וזה לק"ב בגמטריא קל"ב לקחתיך בשנה פשוטה יש שנ"ד ימים רכ"ב ימים אומרים ק"מ ,סיון י"א הרי קנ"א ,תמוז כ"ד הרי קע"ה,
ועתה ברכת בר"ך הרכ"ב ימים וק"ל (בשם בהם תחנון והמה ימי הדין וקל"ב ימים אין אב כ"ג הרי קצ"ח ,אלול כ"ד הרי רכ"ב ,נמצא
הגאון רבי עקיבא איגר זצ"ל) .עכ"ל .ולפ"ז אומרים בהם תחנון והם ימי רחמים ורצון יעוין באלו הימים רכ"ב וכו’ ,ונשארו קל"ב ימים
נמצא שיש סמך מקרא דאין נופלים על פניהם שם ע"פ הסוד והנה אמחז"ל (סנהדרין) כל שהם אסורים בנפילת אפים וכו’ .עכ"ל .הרי
בסוף תשרי. בישא שיכולין לכוין בבלעם ובלק יכולין לחשוב מבואר דכדי לומר דאומרים תחנון ב"רכב" ימים
^ טעמיס שאין נופליס על פניהס בסוף תשרי ^
עכ"ל .ועיין בערוך השלחן ביו"ד שם אות מ"ד ופנית והלכת לאהלך דיו לקרא מאי ופנית הנה ראינו שיש הרבה שיטות שחולקים על
דאיתא וז"ל ויכולים לשמוח כמה ימים כדמוכח בבקר וכי בבקר הולכים ולא בכל זמנא אלא השו"ע והרמ"א וסוברים דהימים בחודש תשרי
מהך דמו"ק ,עיי"ש .עכ"ל. בבקר ההוא דכתיב בקר לא עבות בקר דשמחה אחרי סוכות הם ימים שאין נופלים בהם על
[עיין בקובץ גליונות תשע"ט דאיתא וז"ל הג"ר בקר דאקדים אברהם ומאי איהי שמחת בית פניהם .ויל"ע למה סבירא להו לכל הני שיטות
ישעי’ חשין הביא בשם הג"ר איסר זלמן מלצר השואבה והדבר גדול ונכון מלמד שצריך שמחה דאין נופלים על פניהם בהני ימים .וראיתי בזה
וכו’ העיד שבליטא בעת סיום הש"ס לא אמרו בחזרה יותר מהליכה ואמר רבי סימון סימן לדבר כמה ביאורים:
שבעה ימים תחנון ועשו סעודות ,וכן הביאו אל יתהלל חוגר כמפתח ,וששאלתם בסיון שהוא (אי) עיין בשערי תשובה באו"ח סי’ קל"א
עדות בשם מרן בעל האבי עזרי שעשו סעודות זמן מתן תורה למה אין נוהגין כן שאינו מנהג ס"ק י"ט דאיתא וז"ל ועיין בשכנה׳׳ג שאצלם
ז’ ימים וכן הביא בשם ספר אבני שיש מקאוונא כימי ניסן וימי תשרי דאיכא מרבוותא דאמרי נוהגין שלא לומר עד ר"ח חשון שהחודש מרובה
שכך היה המנהג .עכ"ל .ועיין בספר משנת דמצות סגיין בניסן ובתשרי יותר מסיון ונכון במועדות .עכ"ל .ועיין במס ’ ר"ה דף יא ע"א
המועדים (למו"ר הגר"א גרבוז שליט"א) דאיתא הוא אבל חזינן דניסן ותשרי מנהג פשוט מימי דאיתא "בירח האיתנים" דתקיפי במצות.
וז"ל הוה עובדא במו"ח שליט"א שהוא בכור קדמוני עולם מזמן רבינו הקדוש ואילך דכיון (ב') עיין בספר סדר היום (סדר שמיני עצרת)
כשהיה צעיר לימים עשה סיום מסכת בערב שנכנסו ימי ניסן ותשרי אין דנין והדין מסתלק דאיתא וז"ל הימים שאחר החג עד ראש חדש
פסח (כדין בכורים הצריכים להתענות בער"פ שלא י שו איש את אחיו ואת רעהו וגו ’ והטעם חשון נהגו שלא ליפול בהן על פניהם ואין
דמותרים לאכול מסעודת מצוה של סיום מסכת ידוע חוץ אותם הדברים שאינם יכולים ב"ד אומרין שלש עשרה מדות ולא וידוי ,והטעם,
כמבואר בשו"ע ר"ס ת"ע ובמשנ׳׳ב סק"י) ושוב להסתלק מהם והם לצורך גדול ובסיון שהוא משום שזה החדש הוא זמן רוב שמחתינו ונבחר
בהמשך היום סיים עוד מסכתא לאכול עי"ז זמן מתן תורה אשכחן כיון שניתנה תורה מיד בו יום סליחתינו וי ש בו ארבעה מועדים ראש
שוב ,וכשספרו זה למרן החזו"א זצ"ל אמר למחרת כתיב ואלה המשפטים וגו’ סידר כל השנה יום הכפורים סוכות ושמיני עצרת ,והוא
עפ"ד החוות יאיר דמותרים הבכורים לאכול הדינין ,ור ’ חנוניא החסיד איש ירושלם ז"ל חדש השביעי ,והשביעי לעולם משובח ,ונשלם
בער"פ כל היום מחמת שמחת הסיום שעשו חסיד אשר קבלנו מרוב הקבלות הערוכות לו בו עבודת בית המקדש בימי שלמה המלך ע"ה,
בבוקר כמו שמצינו אצל שלמה המלך ובזה מימי התנאין ז"ל מצינו בו טעם והיה אומר והוא נקרא ירח האתנים ותחלתו יסורין וסופו
אשה"ט הא דכשחל ער"פ בשבת כתב בשו"ע סיון סמוך לתמוז תמוז שכנו הוא אוי לרשע שלוה .עכ"ל.
ס’ ת"ע ס"ב די"א שהבכורות מתענין ביום וטוב לשכנו תנן ודיי .עכ"ל .הרי מבואר דאין (ג') עיין בכף החיים בסימן קל"א ס"ק צ"ח
חמישי וכ"כ הרמ"א שם ,ומעתה אף מי שעושה אומרים תחנון בימי תשרי משום שהעולי רגלים דאיתא וז"ל וכן אחר הסוכות אין נופלין עד ב’
סיום מסכת ביום חמישי יכול לאכול גם ביום היו בקול רנה ותודה בחזרה יותר מהליכה. חשוון והטעם דומיא דניסן מה ניסן הואיל ויצא
שי שי כדין סעודת מצוה .עכ"ל]. אולם דברי רב האי גאון צ"ב לכאורה ,דלמה רובו בקדושה אין אומרים בו תחנון ואין נופלים
והנה לפ"ז י"ל דאחרי שכלל ישראל מסיימים אין אומרים תחנון רק בסוף תשרי ,הרי עיין על פניהם אף בתשרי כן לפי שיצא רובו
השמחה ממשיכים תורה בשמחת התורה במס ’ תענית דף י ע"א דאיתא בשלשה במרחשון בקדושה ב ’ ימים של ראש השנה ויו ם הכפורים
לשבעה ימים ולכן אין אומרים תחנון. שואלין את הגשמים רבן גמליאל אומר בשבעה וד ’ ימים בן כפור לסוכות וט ’ ימי החג הרי ט"ז
אולם לפ"ז צ"ב למה אין אומרים תחנון בכ"ט בו חמשה עשר יום אחר החג כדי שיגיע אחרון ואף לבני ארץ ישראל שעושין ח’ ימים כיון
תשרי בארץ ישראל .וצ"ע. שבישראל לנהר פרת ,הרי מבואר דלא גמרו דמחצה חשוב כרובו .עכ"ל( .עיין לקמן).
(ו') ע"ע בספר משנת המועדים דאיתא וז"ל לחזור עד ז ’ חשון[ .ועיין בש"ך בחו"מ סימן (ד') עיין בשערי תשובה להגאונים בסי’ של"ו
הגה"ק האשל אברהם מבוטשטש (עזר מקודש מ"ג ס"ק מ"ז דאיתא וז"ל מפ"ק דתענית ומייתי וסי ’ של"ז וסי ’ של"ח (תשובות מרב האי גאון)
אבהע"ז סי ’ ט"ו) כתב שנכון שלא לומר תחנון לה בפ ’ אלו מציאות דף כ"ח ע"א ר"ג אומר דאיתא וז"ל וששאלתם טעם בימי ניסן וימי
אחר סוכות משום תשלומין שאחר שמיני עצרת שואלין על הגשמים בז ’ במרחשון ט"ו יום אחר תשרי דאין נופלין על פניהם וכי רב יצחק נר’
לקרבנות דשמיני עצרת ,ודבריו צ"ב טובא דתנן החג כדי שיגיע אחרון שבא"י לנהר פרת וקי"ל אמר ששמע דבר מפינו הדבר ההוא שמע ודבר
במתני ’ חגיגה דף ט ע"א להדיא שאין תשלומין הכי ,נמצא דכל פעם שהיו ישראל עולים לרגל גדול הוא ברמז דבר ושלחתם אלינו שהוא
לשמיני עצרת ומצוה ליישב דבריו של האי לא היו יכולין להגיע לבתיהם אחר הרגל אלא נשבע לכם באמת שאינו זוכר מה ששמע מפינו
גאון קדוש וצדיק .עכ"ל .ועיין בספר ארץ בט"ו יום והיה דומה להם כאלו הם עדיין בא"י הדבר יצא ואין להשיב לאחו’ יזכור ההוא דגרסי’
ישראל עמ’ נ"ח דאיתא "בארץ ישראל אין עסוקים בעניני הרגל כל זמן שלא היו עוברים אין מונעין תכשיטין מן הכלה כל שלשים אין
אומרים תחנון וכו’ עד ראש חודש מרחשון", הנהר הגדול נהר פרת ,וא"כ "אחר הרגל" מיקרי נופלים וידע ועל זה בבית החתן והכלה אין
ובהערה שם איתא וז"ל לכבודו של חג שמיני ט"ו יום ,ואע"ג דהשתא אנן בגולה מ"מ לשון נופלים על פניהם ובבית האבל צריך ומותר
עצרת ושמחת תורה נותנים גם לו שבעה ימים אחר הרגל נמשך מהם וכה"ג אשכחן טובי. וראיה לזה פסח שני ככל חקת הפסח כן יעשה
לתשלומים אע"ג שארז"ל לענין תשלומין ד"ה עכ"ל ].וא"כ לכאורה אין לומר תחנון עד ז’ שעדיין תכשיט כלה עמה והוא יגיד לכם את
תשלומין דראשון הוא אבל מכיון שהוא רגל חשון .וצ"ע. הרשום בכתב אמת ,וששאלתם ענין נפילת
בפנ"ע לענין פז"ר קש"ב נותנים לו בארץ ישראל (ה') שמעתי עוד ביאור להא שאין אומרים אפים מהו ולמה אין נופלין על פניהם בימים
תשלומים לענין נפילת אפים .עכ"ל .והדברים תחנון בסוף תשרי ,דהנה עי ’ ברמ"א ביו"ד סוף אלו בכל מקום נפילת אפים הוא בזמן צער
צ"ב ,ועכ"פ גם לפ"ז צ"ב למה אין אומרים סי ’ רמ"ו דאיתא וז"ל כשמסיים מסכת מצוה דכתיב ויפלו על פניהם ואמרו אל וגו’ וישמע
תחנון בכ"ט תשרי בארץ ישראל. לשמוח ולעשות סעודה ונקראת סעודת מצוה. משה ויפול על פניו ויפיל יהושע על פניו ארצה
(ז') עיין בנחמי ’ פרק ט’ דכתיב "וביום עשרים עכ"ל .ועיי"ש בפתחי תשובה דאיתא וז"ל נקראת וכן בכל מקום נפילת אפים זמן צער הוא ובימי
וארבעה לחדש הזה נאספו בני ישראל וגו ’, סעודת מצוה עיין בתשובת חות יאיר סימן ע’ ניסן ותשרי הוא זמן שמחה וכבר נהגו בזמן
ויבדלו זרע ישראל מכל בני נכר ויעמדו ויתודו שכתב דהוא הדין יום של אחריו כנהוג שהרי שנכנס ניסן אין נופלין על פניהם עד שיצא כל
על חטאתיהם ועונות אבתיהם ,ויקומו על עמדם שלמה המלך ע"ה עשה משתה שבעה ימים שלשים יום וכן בימי תשרי כל שלשים יום
ויקראו בספר תורת ד ’ אלקיהם רביעית היום (מלכים א ’ ח ’:ס"ה) ואפשר שגם שאחר אחריו ועל כן עולי רגלים בקול רנה ותודה בחזרה יותר
ורביעית מתודים ומשתחוים לד’ אלקיהם ,ויקם כמו שכתוב גבי שבע ברכות מחמת הילולא מהליכה ,ובירושלמי ר ’ הושעיא בשם ר ’ זעירא
על מעלה הלוים ישוע ובני קדמיאל שבניה בני וכו’ ע"ש והובא ג"כ לעיל סימן רי"ז ס"ק ט"ז. אמר מאי דכתיב ופנית בבקר והלכת לאהלך
ב
יומא לחולה ולא אשכחו אמרו היכי נעביד אמת אמר רבי חנינא שמע מינה חותמו של ויזעקו בקול גדול אל ד’ שרביה בני כנני
ניבעי פלגא פלגא מרקיעא לא יהבי כחלינהו הקדוש ברוך הוא אמת נפק כגוריא דנורא מבית אלקיהם" ,הרי מבואר דזעקו בקול גדול אל ד’
לעיניה אהני ביה דלא איגרי איניש בקרובתיה. קדשי הקדשים אמר להו נביא לישראל היינו אלקיהם .ועיין במסכת סנהדרין דף סד ע"א
הרי מבואר דעסקו בענין ביטול היצר לששה יצרא דעבודה זרה בהדי דקתפסי ליה אישתמיט (ובמסכת יומא דף סט ע"ב) דאיתא ויזעקו
ימים ,וכיון דהתחילו לעסוק בזה בכ״ד תשרי, ביניתא מיניה ואזל קליה בארבע מאה פרסי בקול גדול אל ה’ אלהיהם מאי אמור אמר רב
נמצא דעסקו בזה בהששה ימים בסוף תשרי. אמרו היכי ניעבד דילמא משמיא מרחמי עליה היינו יהודה ואיתימא רבי יונתן בייא בייא
אמר להו נביא שדיוהו בדודא דאברא וכסיוה וקטלינהו להיכלא וקליא לביתא דאחרביה
ועיין בלוח דבר בעתו שהביא מהספר אור באברא דשייף קליה דכתיב ויאמר זאת הרשעה לצדיקי ואגלינהו לישראל מארעייהו ועדיין הוא
דוד שכתב וז"ל ימים אלה שלאחר החג בהם וישלך אותה אל תוך האיפה וישלך את האבן מרקד בינן כלום יהבתיה לן אלא לקבולי ביה
נמסרו שני היצרים הללו בידי בוני ביהמ״ק העופרת אל פיה אמרי הואיל ועת רצון הוא אגרא לא איהו בעינן ולא אגריה בעינן בתר
השני ,ימי שמחה ורצון הם ואין אומרים בהם ניבעי רחמי איצרא דעבירה בעו רחמי אימסר דאביקו ביה יתבו תלתא יומא בתעניתא בעו
תחנון .עכ"ל. בידייהו חבשוהו תלתא יומי איבעו ביעתא בת רחמי נפל להו פיתקא מרקיעא דהוה כתיב בה
^ האם גס בתשרי אמרינן ”יצא רוב החודש בקדושה
לגבי נפילת אפים דומיא דניסן
אולם עדיין צ"ב למה יש סוברים דאומרים לפי שיצא רובו בקדושה ב’ ימים של ראש השנה הנה חזינן שיש הרבה טעמים חלוקים לא
תחנון בסוף תשרי בחו"ל ,הרי בחו"ל שפיר ויום הכפורים וד’ ימים בן כפור לסוכות וט’ ימי לומר תחנון בסוף תשרי ,וחזינן דהשו״ע והרמ״א
יצא רוב החודש בקדושה. החג הרי ט"ז ואף לבני ארץ ישראל שעושין ח’ והחזו״א סוברים דאומרים תחנון ,וכל זה צ"ב,
וי"ל דעיין בהמשך דברי הכף החיים שם ימים כיון דמחצה חשוב כרובו .הרי דהכף החיים מאי שנא מניסן דכל הפוסקים סוברים דלא
דאיתא וז"ל מיהו האי טעמא לא קאי אלא לא מנה עיוהכ״פ ואסרו חג ולכך הוצרך לדחוק אומרים תחנון בסופו משום דיצא רוב החודש
לפי הטעם שכתב הלבוש בסימן קל"א ותרכ"ד ד"אף לבני ארץ ישראל שעושין ח ’ ימים דמחצה בקדושה ,והרי גם בתשרי יצא רוב החודש
לפי שבהם נשלם בית המקדש שבנה שלמה חשוב כרובו" .וי"ל דמוכח מזה דס"ל דזה שלא בקדושה אפילו בארץ ישראל ,דכבר לא אמרו
ע"ה אבל לפי הטעם שכתב בסימן תרכ"ד לפי אומרים תחנון ברוב החודש לא סגי ,אלא בעינן תחנון בב ’ ימי ר"ה ועיוהכ״פ ויוהכ״פ וד ’ ימים
שאין השי"ת מתחיל לחשוב עונותיהם של שיצא רוב החודש ב׳׳קדושה" ,ואף שלא אומרים שבין יוהכ"פ לסוכות וח’ ימי סוכות ואסרו חג.
ישראל עד יום א ’ של חג הסוכות לא שייך תחנון בעיוהכ"פ ובאסרו חג ,אבל לא חשיב הנה ראינו שהכף החיים כתב וכן אחר הסוכות
האי טעמא .עכ"ל .הרי מבואר דאין זה פשוט "ימים קדושים" .וי"ל דשאר שיטות אינם סוברים אין נופלין עד ב’ חשוון והטעם דומיא דניסן מה
לנקוט שהימים שבין יוהכ"פ לסוכות מצטרפים דמחצה חשיב כרובו ולכך הוצרכו לטעמים אחרים ניסן הואיל ויצא רובו בקדושה אין אומרים בו
ל"רוב החודש בקדושה". שאין אומרים תחנון בסוף תשרי. תחנון ואין נופלים על פניהם ,אף בתשרי כן,
במדרש לבאר כל דבר על מכונו ,ולכן ניצול משלש מדינה של גיהנם דכתיב ביה (צפניה א ’) יום עברה עיין בטור באו"ח סי’ רצ"ב דאיתא וז"ל מה
פורעניות ,מחבלו של משיח שנמשל לחבלי לידה היום ההוא ממלחמת גוג ומגוג דכתיב ביה(יחזקאל שתקנו בשבת ג’ ענייני תפלות אתה קדשת ישמח
ואמונה זו התקועה בלבנו כי ששת ימים עשה ה’ ל"ח) ביום בוא גוג ,ולזה באנו לקיים שלש סעודות, משה אתה אחד ובי"ט לא תקנו אלא אחת אתה
את השמים ואת הארץ והולידה והצמיחה בלי סעודת ליל שבת היא כנגד שבת בראשית כמ"ש בחרתנו מפני שאלו ג’ תפלות תקנום כנגד ג’
חבלים וצירים בלי עמל ויגיעה כי אם בדבר ה’ רבותינו ז"ל בפרק אחד דיני ממונות (סנהדרין לח שבתות אתה קדשת כנגד שבת בראשית כמו
שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם וכו’ והכניסו ע"א) מפני מה נברא אדם בערב שבת כדי שיכנס שמוכיח מתוכו ישמח משה כנגד שבת של מתן
לאדם לסעודת מצוה ליל שבת מיד היא שמצלת לסעודת מצוה בליל שבת מיד שימצא הכל מוכן תורה דלכולי עלמא בשבת ניתנה תורה ואתה
אותנו מחבלו של משיח כדכתיב (ישעיה ס"ו) כי ויאכל מאשר יחפוץ שנאמר (משלי ט ’) חכמות אחד כנגד שבת של עתיד .עכ"ל.
חלה גם ילדה ציון ,מדינה של גיהנם ניצול בזכות בנתה ביתה וגו’ טבחה טבחה וגו’ ,סעודת שחרית
שמקיים סעודת שחרית שהיא כנגד שבת של כנגד שבת מתן תורה על שם שנאמר (שה"ש ועיין בב"ח לעיל בסימן רצ"א דאיתא וז"ל על
מתן תורה דלא ניתנו שבתות וימים טובים לישראל ב’) הביאני אל בית היין וגו’ ,לכו לחמו בלחמי פי דברי רבינו בסימן רצ"ב דשלשה ענייני תפלות
להתענג בהם בסעודת אכילה ושתייה אלא כדי ושתו ביין מסכתי (משלי ט’) ,וברבה ריש פרשת שתקנו בשבת הם כנגד שלשה שבתות וכו’ ,ועל
לשמח את לבבם לעסוק בהם בדברי תורה(ירושלמי שמיני (פרשה י"א סי ’ ג’) דורש גם כן חכמות דרך זה הם שלש סעודות דנפקא לן מתלתא
שבת פט"ו ה"ג) בזכות זה ניצול מדינה של גיהנם בנתה ביתה וגו’ טבחה טבחה מסכה יינה וגו’ על היום בפסוק אחד אכלוהו היום וגו’ מרמזים על
דאין אשו של גיהנם שולט בלומדי התורה שכולה מתן תורה ,סעודה שלישית לפנות ערב כנגד שבת תלתא יומין דשבת חד יומא דשבת בראשית וחד
אש קל וחומר מסלמנדרא וכו ’ כדאיתא בפרק שלעתיד דיעשה סעודה לצדיקים מלויתן ובת זוגו יומא דשבת מתן תורה וחד יומא דשבת שלעתיד
בתרא דחגיגה (דף כ"ז) ,וממלחמת גוג ומגוג ניצול (ב"ב עד ע"ב) ,וגם לשם (ויק"ר פי"א) דרשינן דבזכותן נינצל מתלתא פורעניות דכתיבין בהו יום
בזכות סעודה שלישית כנגד שבת של עתיד דאותן חכמות בנתה ביתה זה בית המקדש חצבה עמודיה תלתא זימני כדאיתא בפרק כל כתבי (דף קיח
שבע שנים של גוג הן פרטגמיא של צדיקים שבעה אלו שבע שנים של גוג ,טבחה טבחה בשר ע"א) מחבלו של משיח דכתיב ביה (מלאכי ג’)
לעתיד לבא (ויק"ר פי"א) פי’ קיבול שכר .עכ"ל. גבורים תאכלו וכו ’ (יחזקאל ל"ט) ,עיי"ש שהאריך הנה אנכי שולח וגו’ לפני בוא יום ה’ הגדול והנורא
עמק הפרשה ד^ת תודה
הדה״גר ראובן מלך שוו אדץ שליש״א ן דאש הישיבה הגאון דבי דוד 3יינשטיין שליט״א
כח מעשיו הגיד לעמו בראשית ברא אלקים וגו' [אי ,אי]
עיין פירוש רשי׳י ,וז ה ל שונו -יברא אלקים' ,ולא נאמר ברא השם ,שבתחילה
בתחילת התורה כתיב "ברא שית ברא אלהים את עלה במחשבה לבראתו במידת הדין ,ראה שאין העולם מתקיים ,הקדים מידת
למידת הדין ,ו היינו דכתיב ' ביו ם עשות השם אלקים ארץ רחמים ושתפה
השמים וא ת הארץ״ ,ו עי' בר ש׳׳י דאי תא וז׳׳ ל אמר
ו ש מי ם' (להלן ב') ,עכ ”ל.
רבי יצחק לא היה צריך להתחיל את התורה אלא והנה לפום ריהטא היה מקום לפרש ,דבאמת לא נברא העולם במידת הדין
מהחודש הזה לכם שהיא מצוה ראשונה שנצ טוו בה לחוד ,כי אם בשיתוף מיד ת רחמים ,ורק דהכתוב כאן מלמדנו דבתחילה עלה
כן במחשבה לבראתו במידת הדין לחוד ,אבל בסופו של דבר לא נברא אלא
(תהלים מ שום בבראשית פתח טעם ומה ישראל
בשיתוף מיד ת רחמים( .ואף על פי שבאמת לא נברא במידת הדין לחוד ,מכל
קי׳׳ א) כח מע שיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוי ם מקום שייך לכתוב 'ברא שית ברא אלקים' ,לפי שבתחילה עלה כן במחשבה
[ועיין בשוי׳ת הרשבי׳א ח ” א סימן ס']).
אתם ליסטים לישראל העולם או מו ת שאם י א מרו
אמנם יותר נראה ,דמה ד'עלה במחשבה' לבראתו במידת הדין חשיב בריאה
שכבשתם ארצות שבעה גוי ם הם או מרי ם להם כל בפני עצמה ,באופן דחשיב שהיו שתי בריאות ,א' הבריאה ד'עלה במחשבה',
הארץ של הקב׳׳ה היא הוא בראה ונ תנה לאשר ישר שהיתה במידת הדין לחוד ,ועל בריאה זו נאמר 'ברא שית ברא אלקים' ,ב'
הבריאה שהיתה לבסוף ,שהיתה בשיתוף מידת רחמים ,ועליה נאמר ל ה לן' ביו ם
ב עיניו ברצונו נתנה להם ו ב ר צונו נטלה מהם ונ תנה
עשות השם אלקים ארץ ו שמים'.
לנו .עכ׳׳ל.
ו מ צינו כיוצא בזה בגמ' כתובות דף ח' ע ”א ,דלוי איקלע לבי רבי בהלוליה דרבי
הנה יש להעיר דז הו הטעם לכתוב מעשה בראשית, שמעון בריה ,בריך חמש ['שהכל'' ,אשר יצר' ' ,שו ש תשיש'' ,שמח תשמח'' ,אשר
ברא'] .רב אסי איקלע לבי רב אשי בהלוליה דמר בריה ,בריך שית ['יוצר האדם'
אבל למה בעינן כל המשך הפרשה דחטאו של אדם הוסיף] .וקאמר התם ,לימא בהא קמיפלגי ,דמר סבר חדא יצירה הואי [שמתחילת
הראשון ו קין והבל ו כו' ,ולמה בעינן כל פרשת נח, בריאתו נברא שני פרצופין ,זכר מלפניו ,ונקבה מאחור] ,ומר סבר שתי יצירו ת
הואי [זנב היה ,ו מ מנו נבראת האשה ,והרי כאן שתי יצירות] .ודחי ,לא ,דכולי
ל פ׳׳ז למה בעינן לכל מע שי אבות אברהם ובאמת
עלמא חדא יצירה הואי ,מר סבר בתר מחשבה אזלינן [ו שתי י צירו ת עלו במחשבה],
שהתורה אחרי להעיר דגם יצחק ויעקב .ו עוד יש ומר סבר בתר מעשה אזלינן [ולבסוף לא היתה אלא יצירה אחת] .כי הא דרב
יהודה רמי ,כתיב 'ויבר א אלקים את האדם בצלמו' ,וכתיב 'זכר ונקבה בראם',
שאינם פ סוקים המון יש מצוו ת לכתוב התחילה
הא כיצד ,בתחילה עלה במחשבה לבראות שנים ,ולבסוף נברא אחד.
מ עניינ א ד מצוו ת כמו הרבה עובדו ת שבספר במדבר. וזה כמו שנתבאר כאן ,דהבריאה שעלתה במחשבה חשיבא 'בריאה' בפני עצמה,
וצ ע׳׳ ע ב כ׳׳ז. ועל כן אף על גב דסבירא ליה לרב אסי כמאן דאמר 'חדא יצירה הואי' ,מכל
מקום בריך שית ,דמכיון שבתחילה עלה במחשבה לבראות שנים ,ולבסוף נברא
אחד ,שייך לברך על כך שתי ברכות מיוחדות ,א' ברכת 'יו צר האדם' ,שהיא על
פתח טעם מה וז׳׳ ל דאי תא ב מזר חי הכא ו עי'
היצירה שהיתה לבסוף ,וכדכתיב 'ויבר א אלקים את האדם בצלמו' ,ב' ברכת
עד ש מ׳׳ברא שי ת׳׳ הספורים כל פירו ש, בבראשית, 'אשר יצר' ,שהיא על ה'יצירה' שעלתה במחשבה ,וכדכתיב 'זכר ונקבה בראם'.
תחלתן, שם על ״ברא שית“ בשם נקראו ״החדש"
והנה במנחות דף כי׳ט ע ” ב איתא ,שבשעה שעלה משה למרום הראהו הקדוש
מ ע שיו׳ ,על הבריאה ועל מנ הגו ו פירו ש ׳ מ שו ם כח ברוך הוא ששוקלין את בשרו של רבי עקיבא במקולין .אמר לפניו ,רבונו של
של יו צ ר בראשית ,שלוקח הארץ מן החוטאים ונו תנ ה עולם ,זו תורה ו זו שכרה .אמר לו הקדוש ברוך הוא ,שתוק ,כך עלה במחשבה
לפני .וב שעורי אאמוי׳ר הגאון ז צ ”ל שם הביא את דברי ה'צאן קד שים' שם,
ו אנ שי הרא שון אדם מ ספורי כמבואר לצדיקים,
וכן הוא בשלי׳ה כאן ,דמה שאמר הקדו ש ברוך הוא למשה 'כך עלה במחשבה',
היוצ אי ם ה׳׳כפ תורים ומ ספור הפלגה, ו דור המבול, היינו דלגודל מעלתו של רבי עקיבא ,נידון במידת הדין לחוד ,בלי שיתוף מידת
הרחמים ,כפי שעלה מתחילה במחשבה ,עי׳ש .ולפי דבריהם מוכרח לומר ,דמה
ומ ספור תחתם, וי ש בו העוים שה שמידו מכ פ תור׳
ד'עלה במחשבה' לבראות את העולם במידת הדין הוי 'בריאה' בפני עצמה,
מלכותם הם ומלכם ונעדרה בים שטבעו המצרים וכמו שנתבאר ,ובריאה זו עדיין קיי מ ת לגבי הצדיקים ,שלפי גודל מעלתם הרי
ו כו' .עכ׳׳ל. הם נידוני ם במידת הדין לחוד [ועיין בתוס' רי׳ה כי׳ז א' די׳ה כמאן מצלינן].
m
^ נערך מתורתו של הרב צבי שפיץ שליט״א
f 'W n a fn fc w z > fa n o j / / fy s3 • } / file r) fo׳ h f f ? t iljl ,■ ? • ? h fn n ja n
U ' W ' V V i m -
אומרים וי כו לו ב שמו"ע .ב -כי י ש בכך עדות על מעשה בראשית,
הליכות חיים ז בס"ד
ולכן צריך לאמרו כפי גדרי עדות שנאמרים בבי"ד ד היינו ,בעמידה,
ובקול .וכתב הט"ז (ס״ק ה) שמטעם זה י חיד לא יכול לאמרו לבד -כי אמירת ״ויכולו״ בליל שבת
אין עדות ליחיד [ככתוב בתורה "ע"פ שנים עדים" ו כו'] .ובמשנה
יום הששי ויכלו השמים (ב,א)
ברורה (ס״ק יט ובביאור הלכה) כתב שלפי המבואר במג"א ,י חיד שלא
הספיק לאומרה עם הציבור יהדר לכתחילה לומר וי כו לו לאחר שאלות
שמו"ע עם אדם נוסף ,כי י ש מאן דאמר בגמ' הסובר שצריכים א .אדם שבליל שבת סיים שמונה עשרה לאחר שה ש"ץ והציבור
שני העדים להעיד יחד [ואף שלהלכה קיי" ל (סנהדרין דף ל) כר' נתן כבר אמרו וי כו לו ,האם יכול לומר וי כו לו לבדו או שצריך לצרף אליו
שיכול כל אחד להעיד בעצמו ,בעדות זו עו שים לכתחילה כת"ק אדם נוסף שיאמר יחד ע מו?
שם] .ובביאור הגר"א הראה שכדברי המג"א מדויק בלשון הגמ' ב .האם ר אוי בליל שבת להזדרז בתפילת שמו"ע שבלחש כדי
בשבת (קיט). שיספיק לומר וי כו לו עם הציבור?
ועוד הביא בביאור הלכה מהפרי מגדים ,שלכתחילה טוב לומר ג .אשה שהתפללה בביתה תפילת ערבית של ליל שבת ,האם
וי כו לו בעשרה [ שעדות להקב"ה צריך בעשרה כמו ונקד שתי בתוך צריכה לומר לאחר שמו"ע וי כו לו ,והאם יכולה לומר זאת בי חידו ת?
בני י שראל] ,ומטעם זה המתפלל בלחש ימהר לסיים תפילתו כדי
תשובה
שיאמר וי כו לו עם הקהל.
המקור לאמירת "ויכולו" בליל שבת
הספקות בטעם של עדות לאחר תפילת שמו"ע שבלחש
אמנם בעניי לא ז כי תי להבין את דברי רבו תינו שכתבו לומר וי כו לו כתב הטור (ארח סי' רסח ,ז) וז ת"ד :ו חוזרי ם ואו מרי ם [לאחר תפילת
על פי גדרי עדות של שני עדים בבי"ד:
ערבית שבלחש] וי כו לו בציבור ,משום יו" ט שחל להיות בשבת
א .עדות שנאמרו בה הלכות עדות מהותה שבי"ד לא יוד ע את שאין אומרים וי כו לו בתפילת ש מו" ע ,ומ שום כך תי קנו לומר
העובדות ולכן באים העדים ומספרים לביה"ד מה קרה ,וע"פ וי כו לו בכל שבתות השנה לאחר ש מו" ע .וכן כדי להוציא י די חובה
עדותם בי"ד מחליט כיצד לנהוג .משא"כ בנידון דנן הרי המתפלל מי ש אינו יוד ע לאו מרו .וי ש אומרים שנהגו לומר או תו בקול רם
לא אומר זאת בפני בי"ד אלא בפני הקב"ה ,והרי הקב"ה יוד ע מה ומעומד משום -עדות לקב"ה על מעשה בראשית ,ולגבי עדות
קרה בבריאת העולם .וא"כ בפני מי מעיד המתפלל את דבריו כתוב בתורה (דברים יט ,יז) "ו ע מדו שני האנשים" ולכן צריך שיעמדו
שנאמר שדבריו צריכים להיות עם גדרי עדות של חו שן משפט? וי א מרו זאת ביחד ,עכת"ד .ו ציין שם הבית יוסף מקורו ת דברי
גדר "עד אחד נאמן באיסורים" הטור מתוס' בפסחים (קו ,).הרא"ש שם (סי' טו) ,המרדכי שם ,וספר
התרומות (סי' רמו) .וכן פסק ב שו"ע שם (סעי' ז).
ב .מבואר בגמ' גי טין (ב ):שעד אחד נאמן באי סורים .וכתבו שם
התוס' (ד״ה עד אחד וכו') ,שהמקור לכך הינו מזה שהתורה האמינה [ועצם המנהג לומר וי כו לו שוב לאחר התפילה ,אף ש אינו מוזכר
לכל אשה שסופרת לעצמה את י מי טהרתה שנאמר "וספרה לה בגמ' אולם הראשונים הביאו שכבר מובא כן במדרשים ,ההגהות
-לה לעצמה" כמבואר בגמ' בכתובות (עב .).ועל סמך דין זה כתבו מיי מוני' (פכ״ט,ט) הביא :במדרש וי כו לו י ש ,שלש פעמים חייב אדם
התוס' במסכת פסחים (ד :ד״ה הימנוה וכו') ,שכל אשה נאמנת מהתורה לומר וי כו לו בשבת אחד בתפילה ואחד לאחר התפילה ואחד על
לומר שהבשר שלפנינו כשר או הפוך ,וכן שהפירות והירקו ת הללו הכוס כנגד שלושה "א שר" שבפרשת וי כו לו ,ע"כ .ובאבודרהם
מעו שרים או לא .ומחמת הנאמנות שנתנה לה התורה ,אנו לומדים אחר שהביא הטעם לאמרו שוב בקול רם ומעומד לפי שהוא עדות
שגם האיש נאמן מהתורה להעיד במילי דאי סורי ם. להקב"ה ו כו' ,כתב :ובמדרש אמר טעם אחר בגזרה שוה ,שבויכולו
כתיב שלשה פעמים "א שר" ,ובפסוק וי ק חו אליך פרה אדומה כתיב
והנה גדר עדות זו של האשה [ או האיש] מהותו -נאמנות ודאי ת
ג' פעמים "א שר" ,כשם שפרה מכפרת כך האומר וי כו לו שלשה
על דבריהם .ואע"פ שלא ני תן על סמך עדות זו להוציא ממון
ממוחזק ,כי ביחס לכך וביחס לדיני נפ שות כתוב בתורה "ע"פ שני פעמים מתכפר ,ע"כ .ובי סוד ו שור ש העבודה הביא שמבואר בכתבי
עדים י קו ם דבר" ,וכן "ו ע מדו האנשים" [ולא נ שי ם] ,אולם לגבי האריז"ל :וי כו לו שאחר תפילת העמידה הוא ג"כ מ תקוני התפילה
איסורים יוצר ת נאמנות האשה חלות בירור ודאי על מה שהעידה, ממש כמו הראשון שבתפילה ,ע" כ].
ולכן אם למשל אדם יאכל את הבשר שהיא אמרה עליו ש אינו כשר נמצאנו למדים שי שנן שתי סיבות עי קריו ת למה אומרים וי כו לו
-י ת חייב האוכלו מלקות .ואם יאכל פירו ת שאמרה עליהם שאינם בליל שבת לאחר ש מו"ע ,למרות שכל אחד כבר אמר וי כו לו
מעו שרים -י ת חייב מיתה בידי שמים כדין האוכל טבל .והרי עדות כשהתפלל שמו"ע בלחש .א -כיון שכאשר יו" ט חל בליל שבת לא
לעילוי נשמת :מרת שושנה יפה בת הר בר פ ס ח שמשעע׳׳ה
עדות גמורה .ול שון זה של עדות כבר כתוב בזוה"ק (הביאו היסוש״ה) זו יכולה להאמר על ידה אפילו בי שיבה ,ובשקט ,וכשהיא לבדה
לגבי וי כו לו שאומרים לפני קידו ש :וי כ לו השמים והארץ ו כו' בעי ומבלי לצרף אליה עוד אדם .ולנאמנותה בנידון זה י ש שם " עדו ת",
בר נש למסהד סהדותא דא בחדוה ברעותא דלבא לאסהדא ק מי' וקוראים לכך "עד אחד נאמן ב אי סורי ם" .וא"כ למה אמירת וי כו לו
מארי דמהימנותא ו כו' ,ע" כ]. לאחר שמו"ע בליל שבת תהיה עדיפה על עדות זו.
ג .ו עוד יל"ע כיצד ני תן לדמות אמירת וי כו לו לגדרי עדות של
רשאית אשה לומר ויכולו לאחר שמו"ע ביחידות
חו" מ ,הרי מבואר בגמ' בסנהדרין שעדות נחשבת רק אם העד
לאור האמור גם אשה שמתפללת לבדה בביתה יכולה לומר וי כו לו
יודע מעצמו את העובדות שהוא מעיד בפני בי"ד ,ד היינו שהוא
ואפילו בי שיבה ,דלא גרע נאמנותה בנידון זה ממה שהיתה אומרת
בעצמו ראה עובדות אלו ,אבל אם יאמר שפלוני שהוא אדם אמין
זאת בפני בי"ד על מאכלות אסורות שג"כ הם נחשבים בגדר עדו ת.
ביותר סיפר לו דברים אלו -עדו תו בטלה ,ובי"ד לא יקבלנה,
וכלשון חז"ל -עד -אחד נאמן באי סורים ,והיתה יכולה לומר את כנפסק ב שו"ע חו"מ (סי' כח ,ח) ו ע" ש .והרי כל הידיעה שלנו על
דבריה גם לבדה ,ובישיבה ו כו' .ור אי תי שבספר כף החיים (סי' רסח, מעשה בראשית ובעיקר על שביתת הקב"ה ממלאכתו בסוף היום
ס״ק לו) מביא לגבי אמירת אשה לבדה וי כו לו מחלוקת בין האחרונים, הששי לבריאת העולם הינה -אך ורק ממה שכתוב בתורה בפ'
אולם לענ"ד לאור האמור כמדומה שהעיקר להלכה כדברי ספר בראשית שכתבה משה רבינו ע"פ הנבואה שקיבל מהקב"ה ,אבל
פתח הדביר [ שהביאו שם] שמתיר לאשה לאומרו בי חידו ת. אף אחד מאי תנו לא ראה זאת ב עיניו .ואם כן הרי הגדת עדות
כזאת בתורת עדות -בטלה ,ואיננה נחשבת כעדות .וא"כ איך
מסקנת הדברים
אמרו רבו תינו הראשונים והאחרונים שצריך לומר וי כו לו בעמידה,
א .מאחר וה טור ,ה שו"ע ו מפר שיו [ ה ט"ז ,מג"א ,פרמ"ג ,הגר"א
בקול ובצירוף אדם נוסף כדין עדות ,בעוד שלא שייך לתת דין
והמשנ"ב] נקטו להלכה שוי כו לו לאחר תפילת שמו"ע י ש לומר
עדות לאמירה שלא ר אינו ב עיניי ם שלנו ,ו אנו יוד עי ם אותה רק
כעדות -אין לזוז מהכרעתם .ולכן לכתחילה צריך לאמרו עם
ממה שכתוב בתורה.
הציבור ,ד היינו ביחד עם עשרה ,בעמידה ,ובקול כדי שיהיה
בבחינת עדו ת. הגדרת אמירת "ויכולו" לאחר שמו"ע
ב .אם י חיד גמר את תפילתו שבלחש לאחר שהציבור גמר לומר ולולא דברי רבו תינו היה מקום להגדיר את אמירת "וי כו לו" לאחר
וי כו לו ,לכתחילה עליו לצרף עמו אדם נוסף כדי שיאמרו וי כו לו תפילת שמו"ע שבלחש ,על פי דברי הרא"ש במסכת פסחים (פ׳׳י
סי' טו) שהביא לשון הגמ' בשבת (קיט" ):כל האומר וי כו לו -כאילו -
ביחד ,וכהכרעת המשנ"ב.
מעיד על הקב"ה שברא עול מו בששה י מי ם ,ושבת ביו ם ה שביעי"
ג .בדיעבד אם אין לפניו אדם נוסף ,במשנ"ב הכריע :ו טוב שגם
ע"כ[ .ו ל פנינו הגירסה בגמ' שונ ה] .מבואר בדבריו ,שאין באמירה
היחיד יאמר אבל לא י ת כוון לשם עדות אלא כקורא בתורה ,עכ"ד.
זו גדרי עדות המבוארים בחו" מ ,אלא כאילו מעיד ,ד היינו מהות
[ובאליה רבא כתב שלפי המבואר במדרשים שהביאו הראשונים
אמירה זו הינה -אמונה והודאה בפיו שהוא מאמין בדברי התורה
שצריך לומר ג' פעמים וי כ לו -צריך גם היחיד לאומרה] .וכן אשה
הקדושה בפ' בראשית -שאכן כך קרה בפועל .שהקב"ה ברא
יכולה לומר זאת לבדה.
לבדו את העולם עם כל מרכיביו בששה י מי ם בשבוע ,ושבת
ולגבי למהר התפילה כדי שיאמר וי כו לו עם הציבור ,החזו"א ממלאכתו ביו ם ה שביעי .ומהו ת אמירה זו דומה לאמירה בפה
בתחילה נקט שאין היחיד צריך למהר את תפילת שמו"ע שבלחש את י" ג עי קרי האמונה שכתב הרמב"ם ,אלא שי"ג עקרים אלו
כדי לאומרו עם הציבור [דלא כהביאור הלכה] ,מאחר ומעלת לא תי קנו חיוב לאומרם ,בעוד שאת אמירת וי כו לו לאחר שמו"ע
אריכות התפילה שבלחש מבוארת בגמ' ,ו אי לו אמירת וי כו לו תיקנו כחיוב .אכן אין באמירה זו יו תר מאשר הכרזת אמונה
לאחר התפילה אינו אלא הידור בעלמא ,ולא נזכר בגמ' .אכן בסוף מוחלטת במה שכתוב בתורה לגבי מעשה בראשית .ובודאי אין
דבריו כתב :ו מי הו מהא דאמרו בגמ' (שבת קיט,ב) א פי' יחיד המתפלל בכך נאמנות יו תר מדברי עד אחד שג"כ נאמן מהתורה על עדו תו,
צריך לומר וי כו לו ,משמע דציבור עדיף ,ו צ" ע ,ע"כ. ו אנו מקבלים את דבריו כאמת מוחלטת .ו היו ת וגם לגבי נאמנות
זאת של העד אחד ני תן לאומרה בי שיבה ,ובשקט וללא צירוף
אדם נוסף ,לכאורה גם כאן היה צריך להיות כך .ו א פילו אם נאמר
נשים בקידוש לבנה וברכת החמה שגם לדעת הרא"ש חל על האומר וי כו לו "שם עדו ת" .אולם
"והיו לאותותולמועדים,ולימים,ולשנים" ( א י ) לכאורה לא יצטרכו לכך גם את הלכות צורת הגדת העדות של
חו" מ ,מאחר ולדבריו זה רק -כאילו עדות ,דהרי האומר לא ראה
חשיבות קידוש לבנה ,וברכת החמה זאת ב עיניו .וכעין זה נקט החזון איש (אור״ח סי' לח ,ס״ק י) ו ע" ש.
בגמ' בסנהדרין (מב ).מבואר שישנה ח שיבות גדולה באמירת קידו ש
[ובאמת אף בדעת רבו תינו שנקטו שהוא כעדות ממש צריך
לבנה מידי חודש ,וכל המברך עליה נחשב -כמקביל פני השכינה.
לפרש על דרך זה ,שאנו מכריזים באמירת וי כו לו שמאמינים
כמו כן מבואר בגמ' בברכות (נט ):על החשיבות באמירת ברכת אנחנו ביחוד ה' שברא עול מו לבדו בששה י מי ם ,ומה שנקרא
החמה אחת לעשרים ו שמונה שנים ביום ובשעה שבה הקב"ה קבע בלשון עדות י ש לפרש שהוא כיון שמכריזים אנחנו שמאמינים
את החמה ברקיע השמים. אנו בזה כידיעה גמורה שיכולים להעיד עליה ,ולכן גם תי קנו
וי ש להתבונן ,למה נשים אינן מקדשות את הלבנה? לאומרה כהלכות עדות -לחזק ענין זה שהרי אנחנו כמעידים
"כל כבודה בת מלך -פנימה" ,ו מצני עו ת האשה שתישאר בביתה, וכן מה הדין של נשים באמירת ברכת החמה שנאמרת אחת לעשרים
ולכן אע"פ שגם נשים חייבו ת במצוו ת נר חנוכה ,כי גם הן היו ו שמונה שנה?
בכלל הנס ,אולם בכל המקרים שנשים יכולו ת לצאת י די חובת
למה נשים אינן מקדשות את הלבנה
המצווה ע"י שי שמעו את הברכה מהאנשים ,הן יו צ או ת בהדלקת
והנה לגבי קידו ש הלבנה ,כתב המגן אברהם (בתחילת סי' תכו) שנשים
האנשים ולא ידלי קו ברה"ר בפתח חצרן .ורק כשאין להן אפשרות
פטורות מלקדש את הלבנה בגלל שזו הי מצוה שהזמן גרמא.
כזאת ,ידלי קו לבדן נר חנוכה עם ברכה.
והקשה שהרי למנהג אשכנז שנהגו כדעת רבינו תם (המובא בתוס'
ומאחר ומבואר ברמ"א (או״ח סי' תרכו ,ד) שמקדשים את הלבנה בעירובין (צ .ד״ה דילמא וכו' ,ובעוד מקומות) שפסק הרמ"א ,נשים הרוצות
תחת כיפת השמים ולא בבית ,כי מהות מצווה זו היא -להקביל לקיים מצוו ת שהזמן גרמא למרות שאינן מ חויבו ת ,יכולו ת לברך
פני השכינה ,ולכן יוצ אי ם מהבית לרה"ר להקביל פני מלכו של עליהן .וא"כ למה שלא יקד שו את הלבנה?
עולם ,י ש לומר שהיות ולגבי הנשים י ש בכך חוסר צני עו ת ,לכן הן
והביא מהשל"ה שביאר שמצוה זו אינן מ קיי מו ת מאחר ו ע"י חטא
פטורות מקיום מצווה זו.
חוה שאכלה מעץ הדעת נפגמה הלבנה ,ובנשמתה היו כלולות כל
ההבדל המהותי בין קידוש לבנה לברכת החמה נשמות הנשים שנולדו לאחר מכן ,וכדי שלא להזכיר את חטאן אין
הנשים מקדשות את הלבנה.
אכן כשדנים על ברכת החמה ,לכאו' הוא ני דון שונה מקידו ש
לבנה .שבנידון ברכת החמה לא שייך טעמו של השל"ה הקדו', דחיית האחרונים את הטעם של מצווה שהזמן גרמא
שהחמה הלא לא התמעטה מחמת חטא חוה .כמו כן סברת והנה הטעם שהביא המג"א בשם השל"ה הקדו' -מקובל כטעם
החת"ס לגבי גדרי צני עו ת של הנשים ,שכל כבודה בת מלך פנימה העיקרי שמחמתו אין הנשים מקדשות על הלבנה .ובמה שכתב
-לא שייכת כאן ,מאחר ודוו ק א ביחס למצוו ת נר חנוכה שתיקנוה שזו הי מצווה שהזמן גרמא ,הקשה החכמת שלמה שהרי קידו ש
לכתחילה להדליק ברה"ר בפתח חצירו ,וכן קידו ש לבנה שצריך לבנה אין צריך לאמרו דווקא ביום מסוים בחודש ,אלא שההלכה
לעשותה כ שיוצא מביתו לרה"ר להקביל פני השכינה הקדו' ,שם היא שרק כאשר הלבנה זורחה וגודלת -רק במציאות כזאת ני תן
שייך הטעם שמשום צני עו ת לא תצאנה הנשים לרה"ר .משא"כ לקדשה ,ולא כשהיא מתמעטת ונפגמת ,ולכן לא מקדשים עליה
ברכת החמה הרי ני תן גם לכתחילה לאומרה מביתו כשרואה את מאמצע החודש כי מאז היא מתמעטת .נמצא שלא הזמן בחודש
החמה ,ולא צריך לצאת לשם כך לרה"ר[ .וב שו" ת שלמת חיי ם גורם לקידושה או לאי קידו שה ,אלא מציאו ת גודל הלבנה בלבד
(או״ח סי' שפ) כתב שמטעם זה לא נהגו הנשים לברך ברכת החמה, גורם לכך .וא"כ אין בנידון דנן כל חסרון של מצוה שהזמן גרמא.
והוא צ"ע כנ"ל] וכעין זה כתב הטורי אבן במגילה (כ :ד״ה ולוידוי מעשר) לגבי ביכורים
שנשים גם צריכות להביא לביהמ"ק ,ולא נפטרות מכך בגלל מצוה
דחיית הטעמים לפטור נשים מברכת החמה שהזמן גרמא ו ע" ש.
וב שו" ת כתב סופר (אר״ח סי' לד) כתב לפטור נשים מברכת החמה
מחמת דברי המג"א בהל' הבדלה [ שהובאו לעיל] שהיות וברכת
טעם נוסף למה נשים לא מקדשות את הלבנה
החמה מהותה -ברכה בלבד שהזמן גרמא ,אין לנשים לברך אותה ובהלכות הבדלה כתב המגן אברהם (סוף סי' רצו) בדעת הרמ"א שם
אף לר"ת .ולא ז כי תי להבין את דבריו ,שלכאו' דברי המג"א הינם טעם נוסף שאין הנשים מקדשות את הלבנה ,כיון שגם לדעת ר"ת
שנשים ר שאיות לקיים מצוו ת שהזמן גרמא ולברך עליהן ,אין זה
רק כאשר חז"ל תי קנו ברכה מיוחדת לע שיית המצווה כמו לגבי
אלא במצוו ת שמתקיימות ע"י מעשה בפועל כמו ישיבה בסוכה,
הבדלה או קידו ש הלבנה ,שבנידון זה נקט המג"א בדעת הרמ"א,
נענוע ארבעת המינים ו כו' ,שבמצוות אלו מכיון שהנשים עו שו ת
שכיון שאין במצוו ת הללו ע שיי ת מעשה ,חז"ל מעיקרא לא תי קנו
את מעשה המצווה מותר להן גם לברך עליה .אולם מצוו ת שכל
לנשים לומר את הברכה בכל המצוות שהזמן גרמא -ו א פי לו
מהותן היא -רק אמירת ברכה ,והמצווה לא מצריכה לעשות שום
לשיטת ר" ת .אולם לגבי ברכת החמה ,למרות שלדעת המג"א
מעשה בפועל ,במצוו ת אלו אם הזמן גורם לעשותן ,גם לר"ת אין
היא נחשבת כמצווה שהזמן גרמא ,אבל הברכה על החמה הלא
להן לברך על מצוו ת אלו ,כי חז"ל הפקיעו אותן מהברכה הזאת.
ברכה כללית על כל מעשה בראשית היא ,שנוסח הברכה הוא
ומשכך אין לנשים לעשות הבדלה במוצאי שבת ,מאחר וכל מצוו ת
"ברוך אתה ...עושה מעשה ברא שית" כמבואר בגמ' בברכות (נט,):
ההבדלה היא -אמירת הברכה בלבד מבלי שום ע שיי ת מעשה
ובשו"ע(או״ח סי' רכט ,ב) .והרי בברכה כללית זו חז"ל חיי בו גם את
נוסף .וכתב שם המג"א ,שאולי מטעם זה נהגו הנשים שלא לקדש
הנשים כאשר הן רואו ת את הים הגדול או שרואו ת ברקים ו כו'.
הלבנה ,כי גם מצווה זו מתקיימת ע"י אמירת ברכה בלבד .והמג"א
נמצא שחז"ל לא תי קנו ברכה מיוחדת עבור ברכת החמה ,אלא
לשיטתו [דלא כדעת החכמה שלמה ,ו ה טורי אבן] שקידו ש לבנה
כללו את ברכת החמה כאחת מההיכי תמצי שבהן מברכים ברכת
היא מצוו ת עשה שהזמן גרמא -ולכן גם לר"ת אין לנשים לקיימה.
"עושה מעשה ברא שית" .ומאחר וגם הנשים מחויבו ת בברכה זו
בשאר המקרים לכאו' גם לדעת המג"א הן שייכו ת בברכת החמה, טעם שלישי למה נשים לא מקדשות את הלבנה
דלא גרעה החמה מהברקים ומהים הגדול שעליהם הן חייבו ת טעם נוסף ני תן לומר למניעת נשים מקידו ש לבנה ,ע"פ חידו שו של
לברך "עו שה מעשה ברא שית" .וכעין זה מצאתי בס"ד שכתב החתם סופר במסכת שבת (כא .):שמצוו ת שחז"ל תיקנו לעשותן
בקצרה ב שו"ת מהרי"ל דיסקין (קונטרס אחרון אות כו). לכתחילה ברה"ר מ חוץ לבית -לא חיי בו את הנשים לעשותן כי
החומרה המיוחדת בהריגת קין את הבל וב שו"ת מהר"ם שיק (אור״ח סי' צ) כתב שאין לנשים לאומרה בגלל
שמצוות ברכת החמה תלויה בחישוב התקופה וה מזלו ת ,ורק
ונראה שהתורה רצתה ללמד או תנו ,שודאי חמור ביותר הריגת
האנשים חוי בו לעשות חי שוב ז ה .ולכאורה מהאמור בגמ' בברכות
אדם ,וכן חמורים כל שאר החטאים שבין אדם לחבירו ,אולם כאשר
(נט ,):וב שו"ע (או״ח סי' רכט ,ב) לא משמע שתלוי אחד ב שני ,אלא
הפגיעה נע שית באח או בקרוב משפחה אחר -חומרת הדבר הינה
לאחר שהלל הנשיא [האמורא] שקבע לנו את סדר הלוחות עד
גדולה לאין ערוך ,מאחר ו שניהם מאו תו שורש נשמה ,ולכן הם
שיבנה ביהמ"ק במהרה בי מינו ,וחי שב מתי הוא הזמן המדויק
נחשבים כנשמה ובשר אחד ,וגרימ ת צער לנשמה ולגוף של שניהם
חמורה יו ת ר ,וכפי שנראה בס"ד להלן מדוגמאות נו ספו ת. בכל עשרים ו שמונה שנים בו ברא הקב"ה את החמה בששת י מי
בראשית ,מעתה י שנו חיוב לכולם כשרואים את החמה באו תו
לפיכך הדגישה התורה במעשה הריגת הבל ,מתחילת השתלשלות
הזמן לברך ולשבח את הקב"ה על מעשה בראשית.
הדברים עד סוף דברי הקב"ה לקין ,שמלבד עצם חומרת הדבר
של הריגת אדם חף מפשע ,י ש במעשהו של קין חומרה נוספת - ובאמת החתם סופר (אור״ח סי' נו) כתב ש אינו יוד ע מאיזה טעם לא
שהרג את אחיו שאר ב שרו .וחלק מהטענה כלפיו היא -שאפילו נהגו הנשים לברך ברכה זו .ואכן ב שו"ת מהרי"ל דיסקין (קונטרס
אם מחמת הקנאה בו רצית להורגו ,אבל למה לא חסת עליו בגלל אחרון אות כו) הכריע הלכה ולמעשה -שנשים חייבו ת לברך ברכת
שהוא אחיך וכחלק מנשמתך ובשרך .ולכן התורה הדגישה שם - החמה כמו האנשים .וכן שאין מצווה זו נחשבת כמצוו ת עשה
חמש פעמים ,שקין הרג את א חיו ,ללמדנו ,על תוספת החומרה שהזמן גרמא אף לשיטת המג"א .ולכן לדבריו גם בנות ספרד
שהיתה במעשה ההריגה. שנוהגות כדעת ה שו"ע [דלא כר"ת] יכולו ת לברך על החמה.
ולכן גם נענש קין באופן של מידה כנגד מידה דווקא על י די שאר מסקנת הדברים
בשרו שיצא מחלציו ,כיון שהעונש היה גם על הפשע הנוסף -
א .לפי האמור לכאו' גם הנשים כ שרואות את החמה בתקופתה,
שהרג את א חיו.
אחת לעשרים ו שמונה שנה -חייבו ת לברך עליה .ובפרט הנשים
למה דרש אברהם אבינו מלוט להיפרד מעליו? מבנות אשכנז.
כאשר רו עי לוט רעו בכוונה את בהמותיהם בשדות אחרים ,ולא אלא שיברכו זאת כשנמצאות בביתן אם יכולו ת לראות משם
חששו לגזול ממון אחרים ,למרות שאיסור גזל הוא משבעת את החמה .ואם כדי לראותה צריכות לצאת מביתן למקום ג לוי
הדברים שנאסרו גם על בני נח ,ולמרות שרועי אברהם הוכיחו יו תר ,יברכו זאת במקום צנוע שהינו נפרד מהמקום שבו נמצאים
אותם -הם לא שמעו להם ,אמר אברהם ללוט בפ' לך לך (יג,ח) האנשים.
"אל נא תהי מריבה ביני ו בני ך ...כי אנשים אחים אנחנו" ו פי' ר ש"י: ב .בנות יו צ אי הונגריה [ או ממקומות אחרים] שמנהג אבותם
אנשים אחים -קרובים ,כי למעשה הם היו גי סים ולא אחים. שנשים אינן מברכות על החמה ,ינ הגו כמנהג אבותם .ומן הראוי
ולכאורה קשה ,ו כי אם הם לא היו קרובים ,האם כן ר אוי שתהיה שימנעו מלהסתכל על החמה באו תו היום עד חצות היום כדי שלא
מריבה ביניהם? אלא שאמר אברהם ללוט ,אפילו "ל שיטתך" להכנס לספק חיוב בברכה .או שי שמעו מהאנשים שמברכים
שמותר לך לגנוב ממון מאחרים כמבואר שם בר ש"י (פסוק ז) ,אבל עליה וי א מרו אמן על בירכתם.
גם אתה מבין שי שנו דבר שחמור יו תר מגזל והוא -מריבת קרובים
בתוך המשפחה ,לפיכך מחמת חומרת הדבר ,עדיף שנפרד ,והעיקר
שלא יהיה ריב בינינו .כלומר ,אפילו אברהם אבינו שקירב בדרכי חומרת המחלוקת בתוך המשפחה
נועם את כל העולם ,אבל מכיון שנעשה ריב בתוך המשפחה ,העדיף כתוב בפרשת בראשית (ד ,ח-י) "וי א מר קין אל הבל -א חיו ...וי קם
להיפרד מיד מלוט -כדי למנוע את הריב והמחלוקת ביניהם. קין אל הבל -א חיו וי הרג הו .ויאמר אל קין אי הבל -אחיך ,ויאמר
טענת יהודה למכור את יוסף ולא להרגו לא ידע תי השומר -אחי אנוכי ...קו ל דמי -אחיך -צועקים אלי
מן האדמה".
ובזה יבואר בס"ד כיצד הצליח יהודה לשכנע את א חיו שלא להרוג
את יוסף אלא למוכרו לי שמעאלים ,אע"פ שגם יהודה הסכים ולכאורה ר אוי להתבונן ,למה התורה מדגישה כל הזמן שהבל היה
עם א חיו שמגיע ליוסף עונ ש מוו ת .שכתוב בפסוק (בראשית לז,כג) אחיו של קין ו כו' ,הרי דבר זה כתוב לעיל (פסוקים א-ב) ששניהם
שיהודה אמר לאחיו "לכו ונמכרנו לישמעאלים וי דינו אל תהי בו נולדו מאדם ו חו ה ,ולכאורה מספיק היה לכתוב ,ויאמר קין אל
-כי אחינו ב שרינו הוא -וי ש מ עו א חיו" ו פי' ר ש"י :וי ש מ עו אחיו הבל ,וי קם קין אל הבל ויהרג הו ו כו' ,שהרי כולם יוד עי ם שהבל
-קבלו מ מנו ,ע"כ .כלומר ,יהודה טען להם ,למרות שמגיע ליוסף היה א חיו ,ובפרט שלא היו בעולם אנשים נוספים מלבד הוריהם.
שנהרוג או תו ,אבל אח -לא יכול להרוג אח ,כי כולנו בשר אחד. כמו כן י ש להתבונן ,שבפסוק מבואר שהקב"ה גזר על קין שי מו ת
כלומר ,אע"פ שודאי שהגוף של כל אחד נפרד מה שני ,אולם כולנו לאחר שבע דורו ת ,כדי שיספיק בנתיים להוליד ילדי ם ,נכדים,
נולדנו מאו תו אבא [אע"פ שהאימהות היו שונו ת] נמצא שכולנו ניני ם ו כו' .אולם לא כתוב שנגזר עליו מי י הרגנו .וי ל"ד למה
משורש אחד ,ולכן את האכזריות והרוע הנוסף שי שנו אם נהרוג סובב הקב"ה שדווקא למך שהינו נינו של קין ,בן אחר בן עד הדור
את יוסף א חינו ,בואו ונ מנע. השביעי ,הוא זה שיהרוג או תו ,כמבואר שם בר ש"י (פסוק כג).
ן נשמה ובשר אחד עמה .כך שהצרעת של אחותך נחשבת -שגם
על בשרך ועל בשרי י ש כעת צרעת ,מאחר ו שלו ש תנו גוף אחד
ייחודו של שבט לוי
לאור האמור נבין בס"ד מהו השבח המיוחד ששיבח משה רבינו את
ב שור שו.
שבט לוי (דברים לג ,ט) "האומר לאביו ולאמו -לא ר אי תיו ,ואת א חיו
וכמו כן מוסיף שם הספורנו ,מכיון שיוסף הינו גם כן חלק מבשרם,
לפיכך אם יהרגו או תו -גם בשרם יכאב מחמת זה ,כי כולם שורש
כיצד הצליח מנשה הקטן להכניע את שמעון דודו?
כתוב בפ' מקץ (מב ,כד) שיוסף לקח את שמעון ואסרו לעיני
האחים עד שי חזרו מארץ ישראל עם בני מין .ומבואר בילקוט
אחד.
שמעוני שם (רמז קמט ,כד) ששמעון סירב להיאסר מר צונו ,ופרעה
שלח ליוסף שבעים גיבורי ם מצריים שיאסרו או תו ,ולמרות זאת
לא הצליחו לאו סרו .ולבסוף מנשה בנו של יוסף שהיה בסה"כ
בן שמונה שנים ,נתן מכה אחת לשמעון שהיה בגיל ארבעים
ושש והצליח להכניעו ,ושם לו שרשרת ברזל על צו ארו וא סרו.
ולפליאתם של האחים שעמדו שם אמר להם שמעון ,תדעו לכם
-לא הכיר ,ואת בניו -לא ידע ,כי שמרו אמרתך ובריתך ינ צו רו" שהמכה שקיבלתי היא מבית אבא ,ולכן הוא הצליח להכניעני.
ו פי' ר ש"י -כשחטאו בחטא העגל ,ומשה ציו ה עליהם להרוג את ולכאורה צריך להבין ,הרי שמעון היה שלו שים ו שמונה שנים
החוטאים ,הם התגברו בכוחות על טבעיים ו בניגוד לתכונות הנפש מבוגר ממנשה ,והיה גיבור מיוחד שעוד ב היו תו בגיל שלוש עשרה
של האדם ,והרגו למען כבוד הבורא י ת" ש אפילו את קרוביהם הרג עם לוי את כל אנשי שכם ,וא"כ כיצד הצליח מנשה הקטן
ושאר בשרם שהיו מצד אמם ונו ל דו משאר שבטי ישראל ולא להכניעו במכה אחת? אלא שבדברי שמעון נמצאת התשובה.
משבט לוי. שאמר להם :הרגשתי במכה שנתן לי את חוזקה המיוחד .ד היינו -
לא רק מבחינה פיזי ת ,אלא שזאת היתה מכה שנבעה מכל הכאב
"החכם עיניו בראשו"
המשפחתי שיש כאן ,ושורשה מהנשמה המשותפת לנו .וכאשר
נמצאנו למדים את החומרה המיוחדת של מחלוקת ,ריב ,די בורי היא פגעה בעוצמה בנשמתי ,ממילא גם כוחי ה פיזי לא עמד לי
לשה"ר ,רכילות ,וכל שכן פגיעה בממון או בגוף של אחד מקרובי יו ת ר .אלא שמפלאי הבורא י ת" ש ,שלמרות דבריו ,עדיין לא
המשפחה .שמלבד הפגיעה ה פיזי ת ,י ש כאן פגיעה מהותית חשדו שמעון ו א חיו שמא הדבר קשור ליוסף אחיהם.
בשורש נשמתם שהינו ממקור אחד .ולכן גם ההשלכות והתוצאו ת
מכך הינן ר"ל הרות אסון בכל המובנים -יו תר מאשר פגיעה דומה
עונשה החמור ביותר של מרים הנביאה
באנשים זרי ם. לאור האמור נבין בס"ד למה הקב"ה העניש את מרים הנביאה
והצדיקה כשדיברה לשון הרע על אחיה משה ר בינו ,אע"פ שדיברה
חומרת המחלוקת במשפחה רק עם אחיה אהרון ,ובצנעא ,וכוונ תה הייתה לטובת צפורה אשת
והנה אחת מהתופעות השכיחות שמחמתן י שנן מריבות ומחלוקות משה ו כו' .ובספורנו שם (במדבר יא ,לה) מבואר ,שמעשה זה קרה
רבות בין בני המשפחה ,היא -מחמת ירו שה של כספי ההורים או עשר שנים לאחר שיצאו ממצרים .והרי במשך עשר שנים אלו,
הקרובים ,או מחמת ירו ש ת משרות בהן כיהן ההורה .ובמשפחות היו אנשים רבים שפגעו במשה בפרהסיה באופן הקשה ביו תר,
רבות וי קרו ת ,נע שו מחלוקות ו מריבו ת גדולות מחמת כך .וכן ידו ע והם לא נענ שו בצורה כל כך חמורה?
שכתוב בספרים הקדו שים ,שכשיש ריב בין הילדים ,וכ" ש כשהדבר ונראה לומר שמלבד הענין שהקב"ה מדקדק עם הצדיקים ו כו' ,י ש
מסתעף לחילול השם ,והליכה לערכאות ו כו' ,דבר זה גורם לצרות כאן עומק נוסף .שדווקא בגלל שמרים היתה אחות משה ומ שור ש
גדולות וק שות להורים ולכל הקרובים בין אם הם חיי ם ,ו בין אם אחד ,לכן חטאה היה גדול יו ת ר .שהרי נ צ טווינו "ומבשרך לא
הגיעו לעולם האמת ,מאחר שהפגיעה בקרובי המשפחה הינה תתעלם" ,וכל שכן שנאסר עלינו להזיק את קרו בינו בכל אופן
חמורה והרת אסון בכל המובנים ר"ל. שהוא ,ו א פי לו לא ע"י דיבור לשה"ר ,ולכן נענשה מרים בעונש
לפיכך כל בר דעת שרוצה למנוע את המחלוקת הזאת במשפחתו, קשה במיוחד.
עליו לערוך צוואה מחיים בביה"ד או אצל ת"ח הבקי היטב בעריכת ולכן גם אהרן כשהפציר במשה שיתפלל עבורה שתתרפא אמר
צוו או ת והקנאת ממון מחיים -ויקנה חלק מנכסיו גם למי ש אינו לו (פסוק יב) "אל נא תהי כמת אשר בצאתו מרחם א מו ,ויאכל חצי
ר אוי לרשת ע"פ דין תורה .ויכ תוב שם באופן ברור באיזה אופן ב שרו" ו פי' ר ש"י :א מנו ,וב שרינו היה צריך לומר? אלא מאחר
יחלקו היור שים את נכסיו הג שמיים ,וכן כל מה שקשור לירו שת ומרים אחותנו יצאה מרחם אמנו כ מונו ,לכן הצרעת שלה נחשבת
המשרות הרו חניו ת ,בכדי למנוע את המחלוקות הקשות בתוך -כאילו נאכל חצי מב שרינו ,ו אין ר אוי לאח [ ד היינו -למשה]
משפחתו לאחר אריכות י מי ההורים והקרובים. להניח את אחו תו כמת ,ע"כ .כלומר ,מלבד שראוי לך להתפלל
עבור כל י הו די שחטא ,י ש כאן חיוב נוסף מדין -אח ,כי כולנו
אולם גם אם לא נכתבה צוואה או שלמרות שנכתבה י שנם גורמים
במשפחה שנלחמים בכח על הירושה הגשמית או המשרות
ש nלוותר ולברוח
הלוית"y״
אל ה' י
ויר א
דעתי חי נחמהלכל
בתברהריר ומרת ר אוי
תורניות - העלון יו צ א לע״נ :הריר חיים יצחק דל בהר״ר צבי ה
הי״ד,
ממחלוקת במשפחה -שבדוק ומנוסה במאות מקרים ר"ל!
rav5869690@gmail.com n f a p y>o!5fo p v 'orJ p e /" 5fl 153-2-5869690 o p v f 1 t>/b /!tinמ «/ 6מ!0 ! . ntojfo n l f e f /a y
שתוצאותיה הינן הרות אסון .ויבטח בקב"ה שבזכות וי תו רו יקבל
באופנים אחרים ובעין טובה כל מה שמגיע לו.
סהוות נע* ון אזינא דהיכהא
תורת זזטהרה
שאלות ותשובות בעניני סדר טהרות בתיי וזבדשה לכשיבנה בית הבסדעג ג ב היוז כיבוינר
גליון 65בראשית תשפ “ז
בגינה הקטנה הצמודה לחצר ביתה של משפחת גרשוני צומחים ירקות .מדי בוקר יוצאת גברת גרשוני לחצר דבר העורך
ומלקטת מעט ירקות לארוחת הבוקר .הפעם היא שמה לב שהבצלים כבר ממש גדולים והיא ליקטה מהם
הפעם לא זכינו .לא זכינו לראות כהנים
כמה בצלים יפים.
בעבודתם ,לא זכינו לעלות לרגל ,לא
היא שטפה את הבצלים מהעפר הדבוק בהם ,וחיפשה סכין כדי לחתוך את הבצל כדי להפריש ממנו זכינו לשמוח בשמחת בית השואבה .אך
תרומות ומעשרות .אך באופן מוזר הסכין החדה המשמשת בדרך כלל לחיתוך ירקות לא היתה במקומה. התקווה לא נמוגה .אחכה לו בכל יום
היא חיפשה שוב ולבסוף גילתה אותה מסתתרת מאחורי ערימת הצלחות שבפינת השיש" .מוזר מי החביא שיבא...
אותה שם" הרהרה בלבה.
והוא יכול לבא בכל רגע .אולי היום,
היא נגשה לחתוך את הבצל ,אך אז נכנסה למטבח בתה הגדולה ומשהבחינה בסכין אמרה בבהלה "אמא, אולי מחר ,ואולי בשעה הקרובה...
הסכין הזאת נטמאה אתמול ,לא הספקנו לטבול אותה ולכן החבאנו אותה מאחורי הצלחות ,חשבנו שלא
אך כל זמן שעדיין הוא לא בא אנחנו
תמצאי אותה ,אבל כנראה שממך אי אפשר להסתיר כלום."...
צריכים להמשיך להתכונן .שכשהוא
אך אז התעוררה השאלה האם הבצל שכבר נגע בסכין הטמאה נטמא ממנה ,או שכיון שהסכין נגעה רק י ב א לא נ צ ט ר ך ל ה ת חי ל ה כל
בקליפה לא נטמא הבצל .אכן מה דינו של הבצל? מברא שית ...שלפחות י היו לנו קצת
תשובה .במשנה עוקצין פ"ב מ"ד מבואר שלדעת ר' יהודה יש שלשה קליפות בבצל ,החיצונה טהורה ואינה מושגים מה לשאול ולא נהיה כתינוק
מצטרפת לשיעור טומאת אוכלין ,האמצעית אם היא שלימה מצטרפת ואם היא נקובה וחתוכה (קדורה) שאינו יודע לשאול ...שלא נבוש ולא
אינה מצטרפת ,והפנימי ת שהיא נכלם.
עצמה אוכל מצטרפת בכל אופן ,ולכן ואמנם לא עליך המלאכה לגמור ,אך
אם נגעה הסכין רק בקליפה החיצונה אין אתה בן חורין ליבטל הימנה.
עדיין לא נטמא הבצל ,אך אם נגעה
הסכין בקליפה האמצעית קודם בגליון זה מופיע מידי שבוע מ שנה
שנחתכה נטמא הבצל. מסדר טהרות עם פירוש בהיר ומאיר
עיניים הנותן ידיעה רחבה במושגים
ואמנם מבואר ברע"ב ו ב פי רו ש הע מוקים של סדר טהרו ת ,ב שילוב
המשניות להרמב׳׳ם שאין הלכה כר"י, שאלות מחיי המעשה הממחישות את
ומבאר החזו׳׳א (עוקצין ס"ב סק"י)
המושגים הנלמדים במשנה .ואם לא
דס"ל לת"ק שגם קליפה החיצונה
עכשיו אימתי?!
מצטרפת ,ו מ מי ל א אף הקליפה
החיצונית מקבלת טומאה ,אמנם העיר ניתן ל שלוח שאלות ב עניני טהרות
החזו"א שם מדברי הרמב"ם הל' הנו ג עי ם ל חיי ה מ ע ש ה ל דו א “ ל:
טומאת אוכלין פ"ה הי"א שפסק את t402422@gmail.com
דינו של ר"י ,ומבאר החזו׳׳א שמסוגית וכן ב מ כ שי רי ק הי לו ת קו פ ת תור ת
הגמ' בחולין קי"ט ב' מבואר שלא הטהרה בשליחת הודעה למנהל הקופה,
נחלקו חכמים על ר״י בדין זה ולכו״ע או בנדרים פלוס בקופת אהלי תורה-
קליפת הבצל החיצונה אינה מקבלת טומאה החיצונה אינה מצטרפת.
ק ט גו רי ה ג ליון מ ש מ ר ת ה ט ה ר ה,
נ.ב .בשולי המאמר יש להעיר שלכתחילה רצוי שלא לשטוף את הירקות לפני הפרשת תרומות ומעשרות ונשתדל אי“ ה להשיב עליהם.
מכיון שאז הם מוכשרים לקבל טומאה ,וצריך לשמור יותר שלא יבואו לחשש קבלת טומאה ויכשלו חלילה
באיסור "משמרת תרומותי" ,ובפרט בזמן הזה שכולנו טמאי מת הרי בשעה שמכשיר את הירקות במים בברכת הטהרה
נטמאים במים שנגעו בידיו והם עצמם טמאים ונמצא מטמא את הטבל ולא יוכל להפריש תרומה בטהרה,
משמרת הטהרה
ועי' ש"ך יו״ד סי' של"א ס"ק ל"ה שטבל אחר מירוח שכבר נתחייב בתרומה אסור להכשירו לקבל טומאה,
ועי' דרך אמונה הל' תרומות פ"ב ס"ק קל"ט.
נערך ע“פ ספר הלכתא למשיחא להגרש“ב אלון שליט“ א ,וספר דורש לציון קיצור דיני טהרות להרב שמעון ארנטרוי שליט“ א .בכל עניני הגליון ניתן
לפנות לטל 0527655009בשעות בין הסדרים או בדוא“לt4Q2422@gmail.com :
ממ ף=m n w 5
מ ד קי ד;פ ספר בתנהיאברהק;יל נישנייות סד־־י טהרות...............
באת הח־־רג ד אבדהס י וסף ar s־־1ש יל יכרא ________
דף קי״ט :שטהור כיון דאין שומר על גבי שומר. עוקצין פ “ ב מ“ ד
ברמב״ם בפירוש המשנה ,מבואר בגלל שזה מאד דק ,ולכן לא נחשב כל הקלפין מטמאות ומטמאות ומצטרפות .רבי יהודה אומר ,שלשה
לשומר ,ומ שום הכי טהור ,וכן מבואר ברע״ב ,שהקליפה דקה קלפין בבצל .הפנימית ,בין שלמה בין קדורה ,מצטרפת .האמצעית,
וממשמשים בה והיא נופלת מאילה. שלמה מצטרפת ,וקדורה אינה מצטרפת .והחיצונה ,בין כך ובין כך,
טהורה.
התיו״ט מקשה ,שהרי הטעם שאין שומר ע״ג שומר הוא לכו״ע ,וא״כ
מדוע הכא הרע״ב כתב דאין הלכה כרבי הודה ,הרי טעמו דרבי יהודה כל הקליפים ,מיטמאות ומטמאות ,ומצטרפות.
לרע״ב ,הוא לכו״ע.
כתב הרע״ב ,כגון קליפי אגוזים ושקדים ורימונים ,וקליפי ביצים ,חשיבי
והנראה לומר דהנה יש לדון ,מהו דין החיצונה בזמן שהאמצעית שומר לאוכל ומצטרפים עם האוכל להשלימו לקבל טומאה ,ומיהו
קדורה ,ולא חשיבא שומר ,האם האם כיון שהחיצונה שלימה יש לה קליפה לחה העליונה שעל האגוזים בשעת לקיטתן ,אינה מצטרפת,
דין שומר ,ואז היא לא שומר ע״ג שומר ,כיון שהאמצעית קדורה ,ולא דלא חשיבא שומר ,עכ״ל.
משמשת כשומר ,ורק החיצונה היא השומר ,דלכאורה זה תלוי מדוע
והנה יש ברע״ב ,כמה נקודות חידוש.
החיצונה טהורה ,האם זה בגלל שאין שומר על גבי שומר ,א״כ
בהאמצעית קדורה ,החיצונה היא שומר, מה שכתב הרע״ב דוקא קליפי אגוזים שקדים ורימונים ,וקליפי ביצים,
כיון דלא הוה שומר על גבי שומר ,אולם ולא כתב קלי פו ת של שאר יר קו ת ,צ״ל
אם הסיבה בגלל שמשמשים בה והיא דהקליפות הללו הם לא אוכל ,משא״כ בשאר
נופלת ,א״כ היא בכלל לא נחשבת קליפות שלא צריך לדון בהם מדין שומר ,כיון
לחפצא של שו מ ר ,ו מ מי ל א אע״ פ שהם אוכל.
ש ה א מ צ עי ת קדו ר ה ,ה חי צונ ה לא המשנ״א כתב שלרע״ב הם מצטרפים עם
משמשת לשומר. האוכל להשלימו לשיעור טומאה ,אף שלגבי
הרא״ש מעמיד את המשנה ,משום דאין קבלת טומאה יש חולקים וסוברים שהאוכל
שומר על גבי שומר ,והאמצעית היא מקבל טומאה בכל שהוא ,ומה שצריך שיעור
השומר ,וצ״ע מדוע הרא״ש לא מקשה כביצה ,זה רק כדי לטמא אחרים.
שאם ה א מ צ עי ת קדור ה ,ה חי צונ ה עוד נקודה שה מ שנ״א אומר ,שהביצים
משמשת לשומר ,ומדוע הרא״ש לא שהרע״ב מדבר עליהם מוכרח להיות שהם
מחלק בין אם האמצעית שלימה ,או ביצי יונים ,או ציפורים שהם ביצים קטנות ,כי
קדורה. ביצת תרנגולת טמאה ומטמאה ב שיעור
והנראה לומר דהנה יש לדון שהרי יש העצמי שלה ,ולא צריך את הקליפה לשיעור.
חילוק ,בין שומר ליד ,ששומר מצטרף גם קליפת האגוזים מצטרפת לקבלת טומאה ,אך הקליפה יש עוד דין ברע״ב ,שהקליפה הלחה של האגוזים
לדין שיעור אוכל ,ואילו יד מצטרף רק הירוקה הגדילה עמהם אינה מצטרפת
לא מצטרפת ,כיון שהיא שומר על גבי שומר.
לעינין טומאה ,ולא לעינין צירוף לפרי ,והביאור ששומר בזה שהוא
שומר לפרי ,הוא נעשה יותר משוייך לפרי ,ולכן הוא נעשה לחלק ממנו רבי יהודה אומר ,שלשה קליפין בבצל ,הפנימית בין שלימה ,בין קדורה,
להצטרף לעניין שיעור האוכל שבו ,ולפ״ז יוצא שגדר השומר הוא
מצטרפת.
שמחמת השמירה הוא משויך לפרי להיות חלק ממנו ,אולם אפשר ומשום שהפנימית היא ממש אוכל ,והיא מצטרפת מדין אוכל ,כמו
לומר ,שגדר השומר הוא עצם השמירה שלו על הפרי ,אלא מציאות הבצל עצמו.
החיבור ,שהשומר במציאות הוא יותר מחובר מהיד.
האמצעית ,שלימה מצטרפת ,וקדורה אינה מצטרפת.
והנפ״מ היא בשומר על גבי שומר ,שהשומר נחסר בשמירה ,וכגון
דהאמצעית אע״פ שהיא לא אוכל ,אע״פ שהיא לא אוכל ,מ״מ היא
שהקליפה האמצעית קדורה ,האם החיצונה נהפכת לשומר ,או לא,
שומר ומצטרף ,אולם אם היא קדורה ,היא לא שומרת ,ולכן אינה
שאם עצם השמירה משייכת את הומר לפרי ,א״כ בכה״ג שהחיצונה
מצטרפת.
קדורה ,ממילא החיצונה היא השומר ,והיא משתייכת לפרי ,וכן סבר
הרע״ב ,וממילא הוא התקשה מדוע לא מבואר חילוק האם האמצעית וכתב התפא״י ,ונ״ל דעכ״פ דינה כיד ,ולכאורה מלשון המשנה משמע
קדורה או לא קדורה ,ולכן הוא סבר שהסיבה שהחיצונה טהורה ,כיון דקדורה רק אינה מצטרפת ,אולם לגבי טומאה היא כן טמאה ,אם
שמיד היא נפרכת ונופלת. הבצל טמא ,או שהיא מטמאה את הבצל ,משום שאע״פ שהיכא
שהאמצעית היא קדורה היא לא משמשת בתור שומר ,מ״מ כלפי דין
אולם הרא״ש סובר ,שגדר השומר הוא שבמציאות השומר מחובר
יד היא כן נחשבת ליד.
לפרי ,ומש״ה אפילו שהאמצעית קדורה ,במציאות החיצונה לא
מחוברת לפרי ,כי יש את החיצונה ביניהם ,והוא לא מחובר ישיר לפרי. והחיצונה ,בין כך ,ובין כך ,טהורה.
לשאלות ניתן לפנות למחבר בטל0504106034 : כתב הרא״ש ,משום דאין שומר על גבי שומר ,וכן מבואר ברש״י בחולין
דאורייתא
שיעורו של הגאון רבי רפ אל סויד שליט״א | רא ש י שיבת תפארת שלמה
גיליון מס' 146פרשת בראשית תשפ״ז
ט מ ו ע ו ת מ מ רן הג ר״ ד לנ דו חו ה״ מ סו כו ת ת ט פ ״ ז •
ברכת לישב בסוכה על אוכל גזול הש נה ,לצער י הרב ,לא זכ ית י להקב יל את פנ י מר ן של יט ״א ,עקב כך
שה זמ ן שב ו יכ ולת י לה יכנס חפף ל זמ ן שב ו מסרת י ש יע ור ים .א ולם ,כמ יטב
שאל ו מה ו ד ין אדם שא וכל בס וכה לחם ג ז ול ,האם יש ב זה ד ין שא י ן זה
המס ורת ,נב יא כא ן דבר ים נפלא ים מש ולח נ ו של מר ן של יט ״א ,כפ י שק יבלת י
מברך אלא מ נאץ ולא י וכל לברך ל ישב בס וכה א ו לא .ואמר ש יש לד ון ב זה
מתלמ יד י ו המ ובהק ים הג ״ר משה ח י ים א ולמ ן של יט ״א והג ״ר ד וד אסטר יק
בב ׳ א ופנ ים ,ק ודם ש ינ ו י ,ואחר ש ינ ו י .ואמר ש יתכ ן שהם ב ׳ נ יד ונ ים נפרד ים .
של יט ״א ,ותש ו ״ח להם .
ובעצם הדבר ,אם מד ובר ק ודם ש ינ ו י הר י ה וא רשע ,וא ״כ מה הנ יד ון כא ן
ש יברך ,אם בלא ״ה א ינ ו ש ומע לנ ו וא וכל כשאס ור ל ו לאכ ול מש ום ג ז ול , דברי הרץ בדין סוכה כל ז'
מד וע נד ון על הברכה ,וכ י ה וא רשע ל זה ולא רשע ל זה .אמ נם שאלה זו
ק י ימא גם במתנ י ׳ דדמא י (פ ״א מ ״ד ) דתנן דהדמא י מברכ ים על י ו ,וב יאר שאל ו במה שד ן (בג י ׳ הר״ ן ס וכה כג ):אם אשה מ ו זהרת על הא יס ור שלא
הר ״ש שהכ ו ו נה לברכה ראש ונה ,ולכ ׳ אם א ינ ו ש ומע לנ ו וא וכל דמא י מה לסת ור ס וכה ,וכמש ״כ הר ״ ן מש ום דבע ינן ש יהא ל ו ס וכה לכל ז ׳ -האם
הנ יד ון ש יברך ,אמ נם התש ובה ה יא ש יש כא ן נפ ״מ בא ופ ן שאח ר ר וצה מד ובר על ס וכה של בעלה א ו אדם אחר המח ו יב בס וכה ,א ו שהכ ו ונה לס וכה
לצאת ממ נ ו בברכת ו ,האם יכ ול לצאת ממ נ ו א ו לא .וגם כא ן יש לד ון בא ופ ן שלה .ואמר שהנ יד ו ן ה וא אף על ס וכה שלה ,שאם ב נתה ס וכה לעצמה ,
זה. א ול י יהא אס ור לה לס ותרה .וא ול י מש ום שלסת ור ס וכה ה וא גנא י ,ולכן
ושאל ו ,שכא ן האכ ילה א ינה ק י ום המצ וה ,אלא ה יא רק ה יכ י תמצא לק י ום גם לאשה יש ב זה א יס ור [לכ ׳ לפ י ״ד הר ״ ן א ין זה מש ום א יס ור אלא מש ום
מצ ות ה יש יבה והד ירה ,אבל א ין כא ן ק י ום מצ וה בדבר האס ור .ואמר שה וא ב יט ול של ד ין ז ׳ בס וכה ,וא ״כ לכ ׳ ל ״ש ע ״ ז א יס ור מצד גנא י ,וא ול י
שבא ות ו נ יד ון יש לד ון מה ד ין מ ז ו זה בב ית ג ז ול ,בא ופ ן שאדם ג זל ב ית , הכ ו ונה דעכ ״פ יהא א יס ור זה ,וצ״ת] .
אם י וכל לברך על קב יעת המ ז ו זה א ו לא .וה וא א ות ו נ יד ון של ברכה על דבר ובאמת ,בע יקר קד ושת ס וכה צר יך להב ין ,שהר י יש יבת הס וכה א ינה מח י יבת
האס ור ,שה וא ה יה המח י יב לק י ום המצ וה .והצ יע ו ד יש לד ון ג ״כ בג זל בגד
קד ושת ס וכה ,ואפשר הר י לשבת גם בס וכה של גוי ,ושם הלא א ין קד ושה .
לצ יצ ית אם מברך על הצ יצ ית ,ואמר דה י ינ ו הך ,א ות ו נ יד ון ממש .
וא״כ מה יכ י ת ית י דבס וכה של ישראל יה יה ד ין קד ושה ,דכ י ון דח ז י ׳ ד יש יבת
הס וכה א ינה מח י יבת ש יהא בה קד ושה ,א ״כ גם בס וכה של ו מה יכ י ת ית י
להכניס אדם ישן לסוכה ש יהא ממ ילא קד ושה .ומצ ינ ו במש נ ״ב א יס ור שלא לדבר דבר ים בטל ים
שאל ו האם אדם ש ישב בס וכה ולא כ י ו ון נחשב כמבטל מצ ות עשה ,ואמר בס וכה ,ומב ו ׳ שאף ש יכ ול לשבת בס וכה בל י ק י ום ,מ ״מ אם ה וא י ושב
שב ודא י ד ינ ו ככל מצ וה ,וכמ ו בצ יצ ית שכ ׳ הב יא וה ״ל (ס י ׳ ס ד ״ה ו י״א) בס וכה של ו ומ י יחדה לשם ס וכה ,הדבר נ ותן קד ושה לס וכה .
שאם ל ובש צ יצ ית בלא כ ו ונה נחשב מבטל עשה דצ יצ ית .
ושאל ו האם לפ י הר״ ן יה י ו אס ור ים כל א יס ור ים אל ו גם ק ודם ה יש יבה ,שהר י
ובאמת יש ב זה דבר ח יד וש ,דהנה אחד של ובש בגד ש יש ב ו ד ׳ כנפ ות בלא כיון שה וא מק י ים ב זה הד ין ש יש ל ו ס וכה ,א ״כ זה עצמ ו יאס ור את הס וכה ,
צ יצ ית בשבת א ינ ו נחשב מבטל עשה ,מש ום שאס ור ל ו לעש ות צ יצ ית ,וא״כ
ואמר ש יל ״ע .אמ נם באמת בע יקר ד ׳ הר״ ן ,א ין ח י וב לעש ות ס וכה מחמת
א ין כא ן ב יט ול עשה ,אבל אם ה וא ל ובש צ יצ ית וא ינ ו מכ ו ו ן לק י ים מצ וה
דין זה ש יהא ל ו ס וכה לז ׳ ,אלא אם יש ל ו ס וכה אס ור לבטל את המצ וה ,
הר י ה וא מבטל עשה ,שהר י ה וא יכ ול לכ ו ון גם בשבת .וא ״כ צ ורת הב יט ול
וכמ ו דבר ים שרג יל ים לעש ות בס וכה שצר יך לעש ות בס וכה ,אמ נם הד י ן לא
של מצ ות צ יצ ית בשבת ה וא בא ופ ן שא ינ ו מכ ו ון לק י ים את המצ וה .
מח י יב בנ י ית ס וכה ל זה [א ול י ה יתה הכ ו ונה כך ,וא ול י הכ ו ונה ה יתה שאם
והב יא ו שהמ נ ״ח (מצ ׳ שכ ״ה ) כ ׳ שאדם ש י ושב בס וכה בלא כ ו ונה הר י אף
א ינ ו ע ושה ס וכה הר י ה וא כאדם שדר בלא ב ית ,שא י ן ל ו ח י וב לעש ות לעצמ ו
שלא מק י ים מצ ות ס וכה ,מ ״מ א ין ב זה ב יט ול מצ ות ס וכה ,מש ום שס ו ״ס לא
ב ית] .והב יא ג ״כ מה ששאל (בג י ׳ ש ו ״ע ס י ׳ תרל ״ט ) מד וע כל ס וכה לא
ישב ח וץ לס וכה .ואמר ,כ ולם מדבר ים ותמה ים ,כל הע ולם ע וש ים מלחמה
נאסרת מ יד לפ י הר״ן ,והר י יש כא ן ק י ום של מצ ות ס וכה במה ש יש ל ו ס וכה .
על המ נ ״ח ,אנ י לא ע ורך ד ין של ו ,אלטע מעשה ,מה אנ י יכ ול לעש ות ,
המ נ ״ח ה וא רב ׳ה גד ול ,למה להאר יך ב זה אם כ ולם תמה ים ע״ ז ,מג יל 13 אח ״כ הרא ו בד ׳ הח ז ו ״א (בש ו ״ת וח יד וש ים ס י ׳ ק יט) שכ ׳ “סת ירת הס וכה
והלאה ,גם מ י שלא מב י ו ה וא תמה ,לא כב וד הת ורה לדבר ע״ ז . אף אם נ ימא דמצ ותה מעכבת לס ותרה ,מ ותר לס ותרה מש ום ש ימ ור מסת ירת
הגנב ים״ ,ומפנ י מה כתב הח ז ו ״א שמצ ותה מעכבת מלס ותרה ,האם ה וא
ושאל ו ,מה ד ין אחד ש נרדם בב ית ,האם נ ימא שא י ן ענ ין להעב יר א ות ו
לס וכה ,ואמר ,ב יש ן זה שאלה אם יש מצ וה ,יש ת וס ׳ ברכ ות ,ו יש ל זה רא יה מש ום ד ׳ הר״ ן הלל ו .ואמר שאפשר ש ז ו כ ו ונת ו ,וא ינ ו י ודע .
מס וכה כ״ ז ,יש רא י ות שגם יש ן ח י יב במצ ו ות . ושאל ו האם בא ופ ן שסגר את הגג של הס וכה ,צר יך לפת וח את הגג מ יד ,א ו
ו יש כא ן ע וד נידון ,האם הא יס ור של ש ינה ח וץ לס וכה ה וא ללכת ל יש ו ן ח וץ ש נחשב הדבר ש יש ל ו ס וכה אף כשהגג סג ור .ואמר שלא נחשב ש יש ל ו
לס וכה ,א ו שה וא מצ יא ות הש י נה ח וץ לס וכה .ו יש ב זה ב ׳ נפ ״מ הפ וכ ות , ס וכה ,מש ום שאף ש יש ל ו ס וכה א ינ ו יכ ול לשבת שם .והב יא ו מד ׳ הע ונג
האם מ ותר בה ושע ״ר ללכת ל יש ו ן כאשר ירדם רק בשמ ״ע ,שכא ן יש את י ו״ט שכ ׳ שאם י ורד ים גשמ ים א ין א יס ור ל יהנ ות מהס וכה ,כ י ון שב זמ ן יר ידת
מעשה הל יכה ל יש ו ן בס וכ ות ,אבל הש י נה בפ ועל ה יא אחר ס וכ ות ,וכן הגשמ ים הר י הס וכה א ינה כשרה ,וא ״כ נחשב שא י ן כא ן ס וכה כלל [ וב זה
בא ופ ן שה ולך ל יש ו ן בערב ס וכ ות ו ירדם ח וץ לס וכה בס וכ ות ,אל ו ה י ו ב ׳ י ישב מה שמ ותר לשבת בס וכה כש י ורד גשם ,וא ין הדבר נחשב כה נאה של
השאל ות להא י ג יסא ולהא י ג יסא . א יס ור מהס וכה ] .ולכ ׳ א ין הדבר ים מת י ישב ים עם ד ׳ הר ״ ן הנ״ל ,שהר י יש
ושאל ו ,לפ י הצד שהא יס ור ה וא ל יש ו ן בפ ועל ,האם י וע יל להעב יר א ות ו ל ו ס וכה למצ ו ות ו אף שא י נ ו יכ ול לשבת בס וכה ,ואמר שעצם ד ׳ הע ונג
כשה וא יש ן לס וכה ,שהר י א ין ה וא מתכ ו ו ן כ י ון שה וא ישן ,האם יש ב זה י ו״ט צר יכ ים ב יא ור .
D G
Q
כל הפ וסק ים ,גם ש יט ות שלא נפסק ו להלכה .וב יקש לרא ות בפנ ים ,ואמר ת ועלת ש י יש ן בס וכה .ואמר שלכ ׳ מצ יל ים א ות ו מב יט ול עשה ,שהר י יש
שהדבר ים מאד מח ודש ים ,שהר י אפ י ׳ בשבת ה ולכ ים אחר י ר וב ,וכ י זה י ותר ל ו ח י וב להתע ורר ולכ ו ון .אלא שתה יה נפ ״מ בא ופ ן ש גם אם יתע ורר לא
חמ ור משבת .וב י ותר ,שהר י ההלכה א ינה כך ,ואם א ין כך ההלכה מד וע יצל יח לכ ו ון ,האם בכה ״ג נ ימא שלא להע יר א ות ו מש ום שלא יצל יח בלא ״ה
צר יך להדר ,וא ול י רק בא ופ ן שא י ן הכרעה ב זה .אנ י לא מב י ן את דבר י ו , לכ ו ון ,א ו שבכ ״ ז להעב יר ו לס וכה .ואמר שאכ ן יש לד ון ב זה .ושאל ו ,א ״כ
הר י בהרבה דבר ים פ וסק ים את ההלכה .השאלה אם באמת כל הפסק ה וא א ול י עד יף להשא יר א ות ו בב ית ,שהר י בב ית ה וא פט ור מהמצ וה ,וא ין כא ן
ב יט ול ,ובס וכה יש כא ן ב יט ול ,ואמר ש יש לד ון ב זה [ .א ול י הכ ו ונה בא ופ ן
רק ע ״פ הר וב א ״כ יש לד ון שא ״א לדעת את כל הדע ות ,וא ול י יש ע וד דע ות
שהלך ל יש ו ן ברש ות בב ית ,כג ון כש ירד ו גשמ ים ,דא ז בש ינת ו ח וץ לס וכה
ש נ וט ות לצד המ יע וט ,אבל אם באמת ה ולכ ים אחר י הר וב למה להחמ יר
יש ל ו פט ור דמצטער ,וא יל ו אם יכנס לס וכה יהא ל ו א ונס אבל לא יהא ל ו
כדעת המ יע וט .
פט ור ,ו יל״ד ב זה אם יש פט ור של מצטער בכ ו ונת ה יש יבה ] .
והב יא ו שר ״ש ברמ ן ב יאר את ד ׳ הב יא וה ״ל מש ום שאף שא י ן כא ן ה יד ור
במצ וה ,מ ״מ יש כא ן ה יד ור במק י ים המצ וה ,שה גברא יש ב ו ה יד ור במה חינוך ילדות קטנות ליטול לולב
שמק י ים בא ופ ן ש י וצא יד י כל הש יט ות ,לק י ים את המצ וה בל י ד ופ י ,ומדמה
שאל ו ,האם יש ענ ין לחנך ילד ות קטנ ות ל יט ול ל ולב עם ברכה ,ואמר ,ח ינ וך
זאת למ י שא וכל מצה לתאב ו ן שה וא ה יד ור בגברא שמק י ים את המצ וה .
ל יהד ות זה דבר ט וב .. .ושאל ו ,האם הב נ ות יכ ול ות לברך ע״ ז .ואמר ,אתם
ואמר שא י ן קשר ב ין הדבר ים [א ינ י י ודע אם בעצם א ין ש י יכ ות א ו מש ום
ש ואל ים שאלה שנ יה ,זה לא השאלה הראש ונה ,והשאל ות ה ן תרת י דסתר י ,
הטע נה הנ״ל] . ק ודם שאלתם האם יש ענ ין ואח ״כ אתם ש ואל ים אם מ ותר ,זה תרת י דסתר י .
ושאל ו א יך ה יה המ נהג ,האם נתנ ו ל ילד ות לברך על מ ״ע שה ז ״ג ,ואמר
גדול שעשה מצוה בתורת קטן שא ינ ו י ודע א יך נהג ו ,אנ י ח ושב שנתנ ו להם לברך .ושאל ו האם גם א ומר ים
שאל ו ,ר ׳ מא יר ברל ין נעשה בר מצ וה ב י ״א א י יר תשכ ״א .אחר י שנ ים רא ו לה ן לברך ,ולא רק נ ותנ ים ,ואמר שאם ה ן ש ואל ות נ ותנ ים להן .ושאל ו
בפנקס המ והל שה וא נ ולד בח ׳ א י יר ,ומת וך בלב ול ימ י המלחמה לא זכר ו האם ל ומר לה ן לעש ות מה שאמא שלה ן ע ושה ,ואמר ,למה ? האמא י ודעת
בד י וק את ה י ום .ה וא אמר שב זכ ות מנהג ישראל ללב וש תפ יל ין ח ודש ק ודם והאבא לא ? ואמר ו ,כ י ה יא י ודעת מה שאמא שלה עשתה .ואמר ,זה קצת
מס ובך ,יש דבר ים שה ולכ ים אחר י מנהג י האב ולא מנהג י האם ,א ול י גם
ש נעשה בן י״ג לא הפס יד ימ ים בל י תפ יל ין .
האמא מח ו יבת לנה וג במ נהג י האב ,יש נ יד ון במ נהג ים אם ה ולכ ים לפ י
אמר רב ינ ו ,לא ה יה ב זה ק י ום .כ י ון שלפ י יד יעת ו ה י ׳ פט ור ולבש לשם ח ינ וך ,
האב ,יש תשב ״ ץ שד ן ב זה .ואמר ו ,מה עם אל תט וש ת ורת אמך ,והש יב ,
וכלפ י דא ור י יתא א ין כא ן מצ וה . מה המפרש ים א ומר ים ע ״ ז ? וב יקש להב יא תנ״ך ,ובדק בתרג ום ,רש״ י ,
אב״ע ,רלב״ג ,ב יא ור הגר״א ,ואמר שחלקם מבאר ים שלא ע ״ד הפשט ,אבל
עוסק במצוה בקניית לולב דרבנן הב יא ור בפש וט ו לפ י המפרש ים ה וא שהאמא מדר יכה בה נהגה א יך להתנהג
יפה ,ה נהגה ט ובה זה רצ ון ה ׳ ש יתנהג ו בצ ורה נ ורמל ית ,לא ש יעש ו בצ ורה
שאל ו ,דה נה הע וסק בקנ י ית ל ולב ה וא ע וסק במצ וה ,וא ״כ הש נה שהל ולב
לא נ ורמל ית .ושאל ו האם זה ה נהגה ט ובה ל ומר לעש ות מה שאמא ע ושה ?
מדרבנן ,גם העסק ב זה ה וא רק דרבנן ולא יפט ור ממצ וה דא ור י יתא למא ן
ואמר ,ל ומר לשא ול את האמא ,הר י אם ה יא בת ת״ח ,א ו ששאל ו ת ״ח גד ול ,
דאמר .השאלה אם אפשר לח ושב ו ע וסק במצ וה מצד שמא יבנה המקדש .
אז האמא י ודעת בעצמה מה שה יא שמעה אבל לא שה יא י ודעת לבד ,וצ״ע .
וכמס ופר על מהר י ״ל ד יסק ין שהקפ יד על אדם שק נה אתר וג חסר בש נה זו,
וכ י א ינ ו מאמ י ן ומצפה שמהרה יבנה .
מנוף מעל הסוכה
והש יב :ה י ית י דן מצד אחר ,צד ש נראה רח וק ,אם לא יה יה ל ו ל ולב תחסר
אמר ו ש יה וד י שאל שמעל הס וכה של ו מסת ובב מנ וף [עג ורן] בכל שע ות
ל ו שמחת י ום ט וב .שמחת י ו״ט ה יא מצ וה דא ור י יתא .אך מצד ענ ין שמא
ה י ום ,וה וא ש ואל האם הס וכה של ו כשרה א ו לא .ואמר ש ז וה י שאלה ט ובה .
יבנה המקדש א ינ ו בר ור .הר י אנ ו לא ק ונ ים כבש לקרב ן פסח [ ,ואם ח ושש ים
ושאל ו ,האם ד ינ ו כמ ו מט וס שטס מעל הס וכה שב זה ב ודא י א ין בע יה ,ואמר
לתקלה אפשר בל י להקד יש ] .זה נ ושא ישן . ש יש לד ון ב זה ,מט וס טס ומתקדם וא ינ ו מסת ובב בא ות ו מק ום [ .עי ׳ בח וה ״מ
שאל ו :הר י אס ור לשת ות יין .והש יב :מ ותר לשת ות יין .בלא ו הכ י הכה נ ים ס וכ ות תשפ ״א “מט וס שטס מעל הס וכה ועץ שמת נע נע ״ ] .
א ינם רא ו י ים לעב ודה כ י הם טמא ים .הם לא י ודע ים הלכ ות עב ודה .ועל הכל ושאל ו האם אפשר ללכת אחר י ר וב זמנ ים ,שר וב ה זמ ן המ נ וף א ינ ו מעל
הם לא י ודע ים את משמרתם ,ו יש ר וב ש זה לא זמ ן משמרתם [ .וא ינ ו ד ומה המק ום שב ו ה וא י ושב ,ואמר שלא ש י יך ,ר וב זה דבר יפה ,אבל השאלה
למ י שאבדה ל ו שבת שא י ן ה ולכ ים אחר הר וב ,ששם השבת קב ועה ונ יכרת מת י משתמש ים ב ו.
כמ ו שכתב ו המג ״א ומש נ ״ב שם ] .
הע יר ו :משמע שא יל ו ה י ו מכ יר ים משמרתם ה י ו אס ור ים ,ולמה לא נתח י יב
הידור מצוה לצאת ידי כל השיטות
כ ולנ ו להכ ין שה לפסח ואתר וג כשר ל י ו״ט ראש ו ן . הב יא ו שהב יא וה ״ל (סי ׳ תרנ״ ו ס״א ) כ ׳ ש יש ה יד ור מצ וה לצאת יד י ח ובת
לתגובות והערות ולהצטרפות לקבלת העלון במייל )הבהרה)
zx0527103930@gmail.comאו בקו אור עולם בשלוחה 653
מטרת על ון זה ה יא לע ורר את לב המע י ין ,ולא לפס וק הלכה ,
ניתן לשמוע שיעורים וקושיא יומית ,ועוד תוכן מרתק כמ ו”כ כמ ובן שא י ן במסגרת מצ ומצמת זו כד י להק יף את כל
בקו אור עולם ◄ 0733-454-545שלוחה 65 ה נ ושא שעל י ו נכתב העל ון ,והדבר ים בבח ינתתן לחכם ו יחכם
ע וד ,ובמק ום שאמר ו לקצר א” א להאר יך .
השיעורים מתקיימים במספר מקומות (בבני ברק)
שבת אחה״צ |ב שעה 16:00אחה״צ למשך חצי שעה 9ביהכנ״ס חניכי הישיבות רח' בירנבוים 12
יום רביעי | בשעה 23:15עד 9 23:45מ הכנס משכן חיים רח' אורליאן1 כתון קלרה בת סלחה ע"ה
עלון זה נערך
הפקה נוזיאה זיספרים
התנוחות בעריכה תורנית מקצועית בית על ידי מכון
הקלדה | תמלול | הגהה | עימוד
תרגום מאידיש ן הוצאה לאור הסופר עיצוב ועימוד
052-7624390 1 בית הסופר zh720139@gmail.com
L884A88AA88AA@3mail.com
—
D G
ג ליון . 23פרשת בראשית
מתורתו ומכתביו של הגאון הגדול רבי דוד הק שר זצוק״ל
מראשי ישיבת ״קול תורה״
A
דבר הפערכת
ב"ה ,זכינו שהעלון התקבל בברכה רבה בידי
תכלית הבריאה ־ עולם הקוראים ,ועלזו ושמחו מפניו התלמידים ,ונתן קורת
רוח מרובה למכירים ולו במקצת ,וגם החדשים
חסד יבגה מקרוב באו נהנים מאד מחשיפת טפח לדברים
הנפלאים שהיה גאון זה מחדש בכל מקצועות התורה
בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ, תדיר.
(בראשיתא׳א.), חשבנו להתחיל החל מהשבוע במדור מיוחד של
הנה יסוד הבריאה הוא חסד .שהקדוש ברוך הוא סיפור פרטי תולדותיו ,להבין את שורשי חייו מיום
ברא את העולם להיטיב עם בריותיו .ואנשי כנסת לידתו עד יומו אחרון ,שכולם הם שירת חיים של
הגדולה תיקנו בתפילה לומר גומל חסדים טובים עלייה במסילה העולה בית קל ,כולם לכוונה אחת
וקונה הכל .וביאור הדבר שזה גופא שהוא קונה וכולם דרך אחת של עבודת השם בשמחה בנחת
הכל דהיינו שהוא יצר את הכל ,זה גופא גם כן ובכוחות מיוחדים ,ותוך כדי נתינה לאחרים כל עזרה
מהחסדים טובים ,שבשביל להיטיב ברא את סיוע ושמחה שיכול ,לעודדם ולתת להם את הכלים
העולם .וזה מבואר בדברי המגיד שאמר לבית יוסף שיוכלו גם הם לצעוד בנתיב העולה בדרך עבודת ה'
שהקדוש ברוך הוא ברא את העולם כדי שלא לתפארה.
יאכלו נהמא דכיסופא ,וזה כל המטרה כדי להיטיב. תולדות חייו נדפסו בארוכה בסוף ספר "שירת דוד
הגדה של פסח" -ירושלים תשע"ז ,וכאן אנו נביא
ובגמרא בעבודה זרה (דף ה' ע״א) איתא ,אם
מדי שבוע פרק אחר בתולדות חייו ,שהיו מיוחדים
בחוקותי תלכו (ויקרא כ״ו ג') אין אם אלא לשון
בכל עת ובכל זמן ,כל העתים היו תורה ועבודת ה',
תחנונים .ופירש רש״י שם ,שהקדוש ברוך הוא
בסגולות המיוחדות שניחן מאתו ית' ,ורבו אורחותיו
מתחנן לפניהם שישמרו את התורה .ומבואר בזה
שמהם נוכל ללמוד לכל עת את אשר דורש ה' מעמנו,
שרצונו של הקדוש ברוך הוא שיעשו רצונו .וביאור
וכיצד עולים ומתעלים כרצונו ית'.
הדבר שזה בשביל שיוכל להיטיב עמהם ,שתכלית
סיפור חייו אינו מלא בסיפורים מרעישים ,לא בשנות
בריאת העולם היה להיטיב עם בריותיו.
הזעם היו ימי חייו ולא התחבא מפני העריצים כדי
ובספרי פרשת האזינו(שי״ט) איתא ,צור ילדך ללמוד תורה ,נולד וגדל בארה׳׳ק בשנים שהיתה בהם
תשי (דברים ל״ב י״ח) ,כל זמן שאני מבקש מנוחה לעם ה' היגע מעמל ופגעי הגלות ,אבל יש
להיטיב עמכם אתם מתישים כח של מעלה .למדנו בהם חיים בתוך המקומות הגבוהים בלי ויתור עצמי,
מכאן שעל ידי החטא גורמים כביכול צער לקדוש מלאים בשאיפות לגדלות בתורה ויר׳׳ש ,ולעשות
ברוך הוא .וביאור הדבר שעל ידי החטא אין רצונו ית' בשמחה ובטוב לבב ,ולזכות את הרבים
הקדוש ברוך הוא יכול להיטיב עם בריותיו ,ותכלית לקרבם לתורה הק' וללימודה בהתמדה כדרכו ,כאשר
יראה הקורא עין בעין עם פרסום הדברים.
הפשן
מתולדותיו
הבריאה להיטיב ,ואם כביכול אינו יכול להיטיב גורמים לו
יסודות איתנים כביכול צער.
ובמדרש שוחר טוב (מזמור פ״ט) על הפסוק "משכיל לאיתן
שנת תש״ג - ,שנת הולדתו -עיצומה של מלחמת
העולם הנוראה .בעוד בארצות אירופה נאקת
האזרחי" איתא ,אמרו לאיתן [הוא אברהם] על מה העולם
חללים ,דם קדושים וטהורים מרווה את האדמה, עומד .אמר להם כי אמרתי עולם חסד יבנה ,אף הכסא אינו
לחלקים אחרים של העולם ,בהם עדיין לא נגעה עומד אלא בחסד .ביאור הדבר ,דכסאו של הקדוש ברוך הוא,
החרב ,מגיעים פליטים בדרכים עקלקלות .ביניהם הוא גילוי מלכותו בעולם ,והנה גילוי מלכותו בעולם נעשה
ואוסטריה, גרמניה שליוצאי חלקם בולט
על ידי החסד שהיה בקיום העולם ,ונמצא שגילוי מלכותו
שהקדימו לחוש על בשרם את אי מי השלטון
בעולם הוא על ידי החסד ,שזה כל העולם.
הנאצי ,ו חזו בעיניהם כיצד שכניהם ה״אדיבים״
הופכים את עורם והרוע משתלט על העולם .טרם ובזה יש לפרש את הפסוקים דכתיב וירא אלקים כי טוב
פרצה המלחמה באופן רשמי ,כבר יכלו י הודי (בראשית א' י' ,י״ח ,כ״א ,כ״ה) ,דהיינו שראה שאפשר
בשמי המתקשרים להבחין בעבים גרמניה
להיטיב בזה.
אירופה .עשרות אלפים מיהודי גרמניה הצליחו
להגר לארצות החופש ,וחייהם היו להם לשלל.
והוא הענין מה שאמרו חז״ל בסוטה (דף י״ד ע״א) תורה
אלא שהסיפור לא היה נעים וקל כפי שהוא
תחילתה גמילות חסדים וסופה גמילות חסדים.
התמונה בתוך השנים. ממרחק מצטייר והנה זה מחייב ללכת בדרכיו להיטיב זה עם זה ,כי אם לאו
האופטימית של הצלה מגיא ההריגה ,שורטטו אין קיום לעולם ,וזהו שאמרו חז״ל (עבודה זרה י״ז ע״ב) על
קווים כאובים של יהודים שנו שלו מכל הונם בטרם
רבי חנינא בן תרדיון שלא עשה חסד כדבעי ליה ולכן לא
שנהנו הותר להם לעלות ארצה .משפחות
מהכנסה מכובדת ,מבית מהודר וממשרתים
ניצל מהגזירה עיין שם.
שסבבו אותן ,גילו את עצמן ביום בהיר חסרי ומאידך גיסא מצינו שמשה רבינו עליו השלום נשתבח בזה
פרוטה. שעשה חסד עם ישראל ,שנאמר צדקת ה' עשה ומשפטיו
בין אחינו בני ישראל המטורפים והגולים ,הייתה עם ישראל (דברים ל״ג כ״א) .הרי שזהו מעלתו של משה
אף משפחת הקשר מהמבורג המעטירה שהגיעה רבינו עליו השלום שעשה חסד וצדקה עם ישראל.
לעיר הנמל חיפה בשנת תרצ״ו .בחיפה היה קיבוץ
גדול של עולים שהשתלבו באווירה השלטת
ובביאור ענין החסד צריך לפרש שהוא חלוק מענין הרחמים,
שפעלה לבנות ,ליצור ולהשתקם .הדחקות לא שהרי בלי בריאת העולם לא היה ענין של רחמים עדיין ,ואף
הייתה אורחת קבע ,היא הייתה בעלת הבית .היו על פי כן היה ענין של חסד ,דענין החסד הוא שמעונין
דירות קטנות של שני חדרים ,שבכל אחד מהם להיטיב ורצונו להיטיב ,וזהו החסד שעליו מיוסד העולם.
השתכנה משפחה! בדירה כזו התגוררה אף
ודו״ק.
משפחת הקשר ,יחד עם הסבתא ,בראשית דרכן
בארץ.
רבים מיהודים כשרים וי שרים אלו ,לא השכילו
לאמוד נכונה את מציאות החיים בארץ ,שהייתה
להנצחות וקבלת הגליון מידי שבוע
שונה באופן תהומי מזו שאליה הורגלו בארץ
058-322-5008 | 3225008@GMAIL.C0M
מוצאם .אם בגרמניה יכול היה י הודי לרכוש
השכלה גבוהה ו ע דיין להישאר נאמן לתורה
ולמצוותיה ,הרי שבארץ ישראל השכלה גבוהה
רש יפת ה ׳סנר יס כמ זכ י רכע י ש ירל עד ה י ום בעה״ י
טמנה בחובה ק שיים וני סיונו ת רוחניים קשים שירת דוד -בבא מציעא שירת דוד -מאמרים תורה ומועדים
שירת דוד -בבא בתרא שירת דוד -שיעורי הלכה שבת פסחים
ביותר .כך נסחפו רבים מבני הדור הצעיר אל שירת דוד -כתובות שירת דוד -הגדה של פסח
שירת דוד -יבמות קידושין שירת דוד -מראה מקומות
מ חוזו ת אחרים.
לע״נ רבינו רבי דוד בן רבי שמעון זצוק״ל
בס׳׳ד
צפונות
הסבא מסלבודקא
גליון - 3בראשית תשפ׳׳ז
מעלת הלימוד אף בחום היום
ויעש אלהים א ת שני המארת הגדלים את המאור הגדל לממשלת היום ואת המאור הקטן לממשלת הלילה ואת
הכוכבים[ .בראשית א ,טז]
פעם בא הסבא מסלבודקא אל הישיבה ומצא הסדר אינו כתמול שלשום מפני החום ודיבר אז מאמר
על הקב׳׳ה מוציא חמה מנרתיקה רשעים נדונים בה צדיקים מתרפאים בה( .חיי מוסר ח׳׳ב עמ' ר׳׳ד )
*
כותב הגר׳׳י הוטנר בהקדמה לאוצר מפרשי התלמוד :בתהלים פרק קל״ו ישנה חזרה בת עשרים ושש
פעם על האמרה כי לעולם חסדו בין העשרים ושש התופעות שעליהן נאמר השבח של כי לעולם חסדו
נמצאות הן שלשת התופעות של מציאות האור בעולם ועל זה הוא אומר לעושה אורים גדולים כי
לעולם חסדו ,ואחר כך הוא ממשיך את השמש לממשלת ביום כי לעולם חסדו את הירח וכוכבים
לממשלות בלילה כי לעולם חסדו ,הרי לנו להדיא כי אותו השבח עצמו הנאמר על עצם יצירת
המאודות אותו השבח עצמו נאמר על סידור המאורות בזמנים מיוחדים כל אחד לעצמו כי על כן
הכנסת סדר התאמה וקצב בתוכן היצירה משתוים היא בערבם ובמשקלם עם גוף היצירה עצמה ,מפיו
של הסבא מסלובודקה נשמתו עדן.
לימוד דרך ארץ
ויאמר אלהים נעשה אדם בצלמנו כדמותנו וירדו בדגת הים ובעוף השמים ובבהמה ובכל הארץ ובכל הרמש
הרמש על הארץ [ .בראשית א ,כו]
ופרש׳׳י ׳׳ נעשה אדם -אף על פי שלא סייעוהו ביצירתו ויש מקום למינים לרדות ,לא נמנע הכתוב
מללמד דרך ארץ ומדת ענוה שיהא הגדול נמלך ונוטל רשות מן הקטן .ואם כתב אעשה אדם לא למדנו
שיהא מדבר עם בית דינו אלא עם עצמו ,ותשובת המינים כתב בצדו ויברא אלהים את האדם ,ולא
כתב ויבראו׳׳.
צא ולמד מעלת הדרך ארץ שכדאי היה להניח בתורה מקום למינים לטעות רק כדי ללמדנו דרך ארץ.
(שפתי חיים מועדים ח׳׳א עמ' קפה)
מעלת האדם
ויאמר אלקים נעשה אדם בצלמנו כדמותנו [ .בראשית א ,כו ]
הגה׳׳צ רבי חיים אלעזרי זצ׳׳ל רבה של קנטון אהייא בארה׳׳ב מביא בשם רבו הסבא מסלבודקה זצ׳׳ל
שהיה מראה עד כמה נשגבה דרגתו של האדם בעולם שכן את הבריאה ברא הקב׳׳ה בחכמה בחוכמא
ברא ד תרגום יונתן אא בחכמה זו ברא הקב׳׳ה עולם ומלואו עליונים ותחתונים וכל זה נברא רק
במאמר ד' שנאמר בדבר ד' שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם (תהילים לג ,ו) ואילו בבריאת האדם
נאמרה דרגה גבוהה יותר עשיה שנאמר נעשה אדם אכ והתורה דייקא עשיה ולא אמירה משמע שיש
הבדל ביניהן ואחר כך נפח הקב״ה באדם נשמת חיים וידוע ש״מאן דנפח מדיליה נפח דבר נצחי וקיים
עד כמה גבוהה ומרוממת לאין שיעור נשמתו של האדם.
*
עיקר משנתו של הסבא הוא בפסוקים הללו וכך אמר וכל העולמות הללו נבראו לאדם עוד קודם
שנצטוה על המצוה ,כי הרי לא ברא ד' את האדם וציוה לו מצותו לפני שהושלמה הבריאה ,בעוד היה
מים על הארץ ,כדי שעל ידה יבואו להשתלמות הבריאה ושבשכרה יזכה לגן עדן ,אלא שהכין לו
מתחילה את כל העולם כולו ,השכינו בגן עדן וההנאהו ועידנו בכל ,ואח״כ ציוה לו על המצוה .הרי
שכל אותו העולם הגדול ,על גן העדן וכל תענוגותיו וכל עידוניו ,לא ניתנו לאדם כשכר עבור קיום
מצוה ,אלא הם היו תנאי תחילת יצירתו של האדם עצמו ,בבחינת עולם הזה שלנו.
והנה כל תכלית הבריאה הלזו לאדם הראשון לא היתה אלא כדי שיקיים מצוה קלה אחת שנצטוה
עליה :״מכל עץ הגן וגו״׳ .ולא עמד האדם בקיומה אלא שעה אחת בלבד ,שהרי מיד חטא ואכל מעץ
הדעת ,ובגלל זה גורש מגן עדן ונתקלל וקלקל כל הבריאה אתו .רואים אנו מכאן ,כמה גדול ערכו של
קיום מצוה אחת ,שהרי כדאי היה לברוא את כל העולם המופלא הלזה רק כדי שיקיים אדם אחד,
מצוה אחת ,ולשעה אחת.
כל הדברים האלה אמורים לגבי כל המין האנושי .ולא תאמר כי רק אדם הראשון שהיה יציר כפיו של
הקדוש ברוך הוא ,ורק לפני החטא ,זכה למדרגות נעלות אלו ,אבל לאחר חטאו שנפל ממדרגתו ,אי
אפשר שיגיע לדרגות רמות כאלה ,ועאכ״ו בדורות שלאחריו שהלכו וירדו ,אלא כל אדם ובכל הדורות
ראוי הוא שבשביל מצוה אחת יבראו לו כל העולמות כולם כמו לאדם הראשון בתחילת בריאתו קודם
החטא ,כדברי הרמב״ן ״ששם אדם כלל לכל המין האנושי״ ,ועליהם הוא אומר ״זה ספר תולדות אדם״.
וכן דברי חז״ל :״חביב אדם שנברא בצלם״ (פ״ג מ״ד) על כל אדם נאמר .וכך שנינו בפירוש במשנה
(סנהדרין פ״ד מ״ה) :״לפיכך נברא האדם יחידי וכו' ,לפיכך כל אחד ואחד חייב לומר בשבילי נברא
העולם״ .אותו העולם שנברא לאדה״ר ,חייב כל אדם לומר בשבילי נברא ,בשביל כל אדם ובכל דור.
ואף כי אין אנו רואים זה בעינינו ,כן הוא האמת.
חכ מ ת קריאת השם
ויקרא האדם שמא לכל הבהמה וגו” [ .בראשית ב ,כ]
בשעה שאמר הקב״ה לברוא את האדם נמלך במלאכי השרת אמרו לו אדם זה מה טיבו אמר להם
חכמתו מרובה משלכם הביא לפניהם בהמה חיה ועוף אמר להם זה מה שמו ולא היו יודעיי העבירן
לפני אדם אמר לו מה שמו אמר לו זה שמו שור וזה חמור וזה סוס וזה גמל א״ל ואתה מה שמך אמרלו
אני נאה להקראות אדם שנבראתי מן האדמה ואני מה שמי אמר נראה להקראות אדני שאתה אדון
לכל אמר הקב״ה אני הי הוא שמי שקרא לי אדם הראשון (מד״ר בראשית י״ז).
מהמאמר הזה אנו למדים לדעת הסבא מסלובודקא זצ״ל בספר ״אור הצפון ח״ב עמ' ל״ג שבקריאת
השמות לברואים גנוזה היתה חכמה עצומה שמלאכי השרת לא היה בכוחם להשיגה בקריאת השמות
גם נתגלה שחכמתו של האדם מרובה משל המלאכים השם שאדם קבע לכל יצור צריך היה לכלול את
כל הכוחות שנטבעו בו את כל רוחניותו ותכליתו המיוחדות לו בלבד שאינן נמצאות בשום בריה
אחרת בעולם נמצא שבשעה קלה ובסקירה אחת עמד אדם הראשון על כל פרט ופרט בכל בריה מבין
כל אלפי רבבות הנבראים בעולם ובחן את כל מהותם ותכונתם ובדק אם יש דומה לו.
התביעה על האדם
ויפל יקוקאלהים תרדמה על האדם ויישן ויקח אחת מצלעתיו ויסגר בשר תחתנה[ .בראשית ב ,כא]
איתא בחז׳׳ל עה׳׳פ ויפל ה' אלוקים על האדם תרדמה ואיתא במדרש מפלה היתה לו משל למה הדבר
דומה למלך ושר גדול שהיו יושבים יחד במרכבה שניהם עוטים הוד והדר מלבושי יקר תפארת וגדולה
והאנשים מבחוץ אינם יודעים מיהו המלך ומיהו השר מה עשה המלך דחף את השר מחוץ למרכבה
וע׳׳י כך היו כולם יודעים שהוא המלך שדחף את השר כך בקשו מלאכי השרת לומר קדוש קדוש קדוש
לפני אדם הראשון אמרו זה יחיד בעליונים וזה יחיד בתחתונים כביכול יש אדון אחד למעלה ואדון
אחד למטה מה עשה הקב׳׳ה הפילו ודחפו שנאמר ויפל ה' תרדמה על האדם וע׳׳י זה ידעו כולם שיש
מלך אחד בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד.
וביאר הסבא מסלבודקא כשלומדים את חז׳׳ל משמע שיש בזה עונש במפלה שהיתה לו ואינו מובן
בסיבת מה נענש והן אמת טעו בו המלאכים אבל מה הוא אשם בזה וכי הוא הטעה אותם במה שטעו
בו וביאר בזה הסבא דבר נורא שמהות העבד זועקת מאליה אנא עבדא וכמה שעבד זה יהיה אדם גדול
מ׳׳מ במהותו כל המציאות שלו צריכה לזעוק אנא עבדא ואם אפשר לטעות בו ולחשוב שהוא המלך
זהו פסול ומום בעיקר העבדות שבו( .הגרח׳׳י מישקובסקי)
עוד הביא הסבא -שנינו :׳בשעה שברא הקדוש ברוך הוא אדם הראשון טעו מלאכי השרת ובקשו
לומר לפניו קדוש ,משל לה׳׳ד למלך ואיפרכוס שהיו בקרונין והיו בני מדינה מבקשים לומר המנון ולא
היו יודעין איזה הוא .מה עשה המלך? נטלו ודחפו והוציאו חוץ לקרונין וידעו הכל שהוא איפרכוס.
כך עשה הקדוש ברוך הוא והפיל עליו שינה וידעו הכל שהוא אדם וכו'' .ויפל ה' אלקים תרדמה על
האדם' -תחילת מפלות שינה״ (ילקוט רמז כג) .והנה בודאי שהתרדימה שהפיל ה' על אדם היתה לרגע
קט ,כי הלא בשעה השביעית של יומו הראשון נגמרה יצירתו ועמד על רגליו ,ובשעה השמינית כבר
נזדווגה לו חוה שה' ברא מן הצלע אשר לקח ממנו בשעת תרדמתו (ראה אדר׳׳נ פ׳׳א) ,ובודאי שלא
היה בה בתרדימה זו ,אלא טשטוש קל בשכלו ,ובכל זאת כבר הוכרה בו בזה ירידה כה גדולה עד
שהמלאכים הבחינו מיד שאינו אלקים כי אם אדם .ולא עוד אלא שהתורה מתבטאת על שינה זו
בלשון נפילה ,שזו היא נפילה במדריגה עד שחז׳׳ל למדים מכאן שתחילת מפלות שינה.
*
ואמרו חז׳׳ל(בר׳׳ ח ,י) משל למה הדבר דומה למלך ואפרכוס שהיו בקרוכין והיו בני המדינה מבקשים
לומר למלך דומינו ולא היו יודעים איזהו מה עשה המלך דחפו והוציאו חוץ לקרוכין וידעו הכל שהוא
איפרכוס ע׳׳כ .הסבא מסלבודקא זצ׳׳ל היה אומר תמיד על דברי המדרש בזה׳׳ל און דארטין ענדיקטזאך
ושמה זה נגמר רק בזה שהקב׳׳ה הוא בתוך הקרון והאדם מחוץ לקרון אפשר להיוודע מי הקב׳׳ה ומי
האדם הרי לן שכל כך רומה הוא האדם בצלמו לבורא עולם( .הגה׳׳צ רבי אביגדור הכהן מילר זצוק׳׳ל)
היכן הכפיות טובה
ויאמר האדם האשה אשר נתתה עמדי הוא נתנה לי מן העץ ואכל [ .בראשית ג ,יב]
נתנה לי לאכול מדוע שאסבור שזה לא טוב ,ומדוע היתה עליו תביעה של כפיות טובה ביאר הסבא
מסלבודקה זצ׳׳ל שאכן התביעה לא היתה על עצם הטענה של אדם הראשון אלא על הביטוי שהשתמש
בו דהיינו גם אם האשה היא זו שהכשילה אותו היה צריך לענות ולומר שהאשה היא זאת שהכשילתו
אבל בביטוי אשר נתת עמדי יש כפיות טובה כי הקב׳׳ה ברא את האשה כדי שתעזור לו ותעמוד לימינו
(שיחות הסבא מסלבודקה ח׳׳א עמ' ר׳׳ז)
עצה לה שתל טות על היצר
ואליך תשוקתו ואתה תמשול בו [ .בראשית ד ,ז]
מה הוא החידוש בדברי פסוק זה? הקשה הגרי״א שר זצ״ל בספרו לקט שיחות מוסר ח״א עמ כו
כתשובה לשאלה הביא את דבריו העמוקים של רבו הסבא מסלבודקא זצ״ל שאמר מן המפורסמות
הוא שהיצר הרע חזק מאד וכוחו גדול אך עם זאת יש לו חולשה גדולה המתבטאת במה שהוא נזקק
תמיד לעזרתו של השכל מכיון שהשכל מזוהה עם היצר הטוב שבאדם שכן שניהם דורשים את הטוב
והישר והואיל ובלעדי השכל אין האדם יכול לעשות מאומה לכן גם עבירות אי אפשר לעבור ללא
הסכמת השכל לפיכך עמל היצר הרע בכל כוחו לצח ברשתו את השכל ולהתגבר עליו כדי שהשפל
יהיה נתון למרותו וישרת את מגמותיו .ידועים דברי הגר״י מסלנט באיגרת המוסר שהאדם חפשי
באפשרויות פעולותיו בדמיונו כלומר בהנחיית היצר הרע ואסור במושכלו דהיינו מוגבל מכח השכל
ומכיון שעיקר מעשי האדם ה על פי השכל ואף היצר הרע נזקק לו בפיתוייו אם יתגבר האדם וישליט
את שכלו על עצמו ויחיה רק על פיו יצליח במלחמת היצר הרע.
כי הוא יבחן את פיתויי היצר הרע לאור השכל ואז ימכח שכל דברי היצר הרע אינם אלא כמגדל הפורח
באויר כלומר דברי חלומות שאין בהם ממש לפיכך כשישליט את שכלו על כל פעליו יסור ממנו היצר
הרע.
בזה אפשר להבין את דברי הפסוק ואליך תשוקתו הקב״ה הבהיר לקין את חולשתו של היצר הרע
ולימדו שהיצר הרע נזקק תמיד לעזרת השכל שהוא עצמיות האדם היצר הרע משתוקק שהשכל יסייע
בידו לשלוט עליך ומאותה סיבה גופה ואתה תמשול בו לא זו בלבד שלא תיגרר אחריו אלא תמשול
בו ותביא למצב שהוא יהיה כפוף לשכל כל זה משום שהוא זקוק לעזרת השכל ולא להפך אל לך
להיבהל מהמלחמות שהוא מנהל כי כל רצונו הוא לכבוש את שכלך ובידך לחסום את דרכו ולשלוט
בו על ידי השכל העומד לרשותך.
ויברא א-להים את האדם( .א כז)
שמעתי מהרב מוהר״ר אליהו ווילנר נר״ו (הגאון מווילנא) שפעם אחת הלך בספינה עם מומר אחד לקהילת וייצר ה' אלהים את האדם עפר מן האדמה.
נגשבערג ,והחסיד דנ״ל עמד ונטל ידיו והתפלל ולמד ,אח״כ צוד לבעל הספן לעשות לו קאוו״ע (ב ז)*
(קפה) ,והמומר בעוד שוכב במטתו צעק שיתנו לו יי״ש. אמר רבא אי בעו צדיקי ברו עלמא וכו' .רבא ברא
אמר [לו הגאון] ראה ההפרש ביני ובינך ,ואמר המומר רחמנא ליבא בעי ולבי טהור בלי דרדור ,ואמר גברא ,שדריה לקמיה דר' זירא ,הוד .קא משתעי
לו הגאון א״כ למד נברא האדם ,הלא די לך שהיית נברא כלב וכדומה ,שדרי בתדלים (קמח ח) כתיב בדדיה ולא דוד קא מהדר ליד ,אמר ליד מן חבריא
דללו מן הארץ תנינים וכל תהומות אש וברד שלג וקיטור וגו׳ הדרים וכל גבעות עץ פרי וכל ארזים את הדר לעפריך( .סנהדרין סד):
דחיד וכל בדמה רמש וצפור כנף מלכי ארץ וגו׳ ,החשוב יותר ניכר יותר בעבודת חשיבות ד׳ ,ואם *שמעתי מפי הגאון האמיתי המפורסם וכו'
כדברך שדי במחשבת הלב די לברוא כלב ,משא״כ בדיבור וכו'.
מו״ה יוסף שאול הלוי אב״ד דק״ק לעמברג,
(ספר המגיד לדפרי מגדים ,ח׳׳ג סוף דרוש כא) שפעם א׳ בהיותו בק״ק פראג ביקש לעלות
אעשה לו עזר כנגדו( .ב יח) על עליית בידכנ״ס דישנה הנקרא 'אלטניי
שמעתי פירש הפסוק אעשה לו עזר כנגדו ,דדכוונד שזה גופו הוא העזר במד שברא לו יצר הרע שול' לראות שם את הגולם אשר עשה
דמנגד לו ומעתיקו מעבודת הבורא ,שאילמלא זד לא היד שכר ועונש והיד כא׳ המלאכים אשר אין דמדר׳׳ל ,וכאשר בא אל סולם העלייה בא
בדם שכר ועונש ,משא״כ עתה מחמת ההתנגדות אנו מגיעים לגמול עוד׳׳ב. אליו שמש הבית הכנסת איש זקן ,וסיפר
(דרך המלך (שקלאב תקנ׳׳ח) שער הליקוטים ,לרבי יחיאל מיכל מקאלווריע) לו כי הגאון הגדול ר׳ יחזקאל לאנדא זצ״ל
וכל אשר יקרא האדם נפש חיה הוא שמו( .ב יט) אב״ד דק״ק פראג [הנודע ביהודה] כאשר פעם
עיקר קריאת שמו של אדם היד הכל לנפש חיה ,כלומר לערך הנפש שבו ,שהשם זה הוא חיותו, א׳ רצתה נפשו לראות את הגולם ,התעסק
וע״כ שמעתי מפי אדומ׳׳ר נזר ישראל וקדושו אור עולם המפורסם מו"ה יחיאל מיכל מזלאטשוב בתעניתו באותו היום וטבל במקוד טהורה
זצוקללה״ה שאמר בפירוש ,שחלילה לשנות שם אדם החולד אם לא אדם שכל מעשיו כמעט והתעטף בטלית ותפילין ,ואחר כל אלד עלה
ברוד״ק ,כי שם הנקרא לאדם בעת דולדו ,ודאי רובו ככולו מזדמן מאת דקב׳׳ד באשר הוא שמו לשם ,וכאשר ירד אמר הגאון דנ״ל כי מהראוי
למעלה ,והוא חיותו של אדם כל ימיו אשר הוא חי על פני האדמה .והנד החולד ודאי צריך לחיזוק
ביותר ,ולפעמים אין לו חיזוק אחר כי אם זד החיזוק של דשם ,ואם עוקרין אותו דשם והשם דשני שלא לעלות עוד שם שום אדם ,וכאשר שמע
אפשר כי לא מחיותו הוא ,אז נשאר בלא מחזיק דחיות שלו. דברים האלה ירא וחדל מלעלות.
(באר מים חיים (מאדלוב תק׳׳פ) לרבי חיים מטשערנוביץ) (מגילת יוחסין (ורשא תרכ״ד) הערה ז׳ לרבי נח חיים
ותתן גם לאישה עמה ויאכל( .ג ו) לעווין מקאברין ,והובא בקובץ ישורון ח״ב)
המקובל האלקי רבי מתתיהו דלקארט ז"ל כותב דבר פלא בספרו צל העולם (אמסטרדם תצ׳׳ו) ח״ב שער יא
וז״ל ,בארץ דינ׳׳ד יש אילנות נושאים תפוחים אשר ניכר בדם נשיכת אדם הראשון ונקראין תפוחי אדם
עכ״ל( .ואולי הכוונה שדם מנטיעות התפוח שאכל אדד׳׳ר ,ואכילת אדד׳׳ר עשתה עליהם רושם שידיד ניכר בדם הנשיכה).
היא נתנה לי מן העץ ואוכל( .ג יב)
אמרו רז׳׳ל (ב״ר יט יב) אכלתי אין כתיב כאן ,אלא אכלתי ואוכל .ואין ח״ו הכוונה לחסיד גדול שיתריס
ויוסיף חטא על פשע ,ועוד שזה סותר מאמר הכתוב ,שדרי הוא בא להתנצל ולומר האשד אשר נתת בית הכנסת אלטניי
עמדי ,ואיך יתריס ויאמר אכלתי ואוכל עוד.
ומפי חברי כמהר״ר ליב נר׳׳ו מלבוב שמעתי ,שיובן עם מש״כ הרמ״ע ז״ל ,פתח בשלחן וסיים במזבח,
לומר כי שלחנו של אדם מכפר עליו (חגיגה כז ,).שהכוונה כי אדם חטא באכילה ועירב ניצוצי בית הכנסת אלטניי שבפראג הוא בית הכנסת
הקדושה בקליפה ,וע״י האוכל בכוונה מבררם כנודע ליודעי חן ,וא״כ דרי דשלחן מכפר מעין מזבח העתיק ביותר באירופה שעדיין מתפללין
על חטא אבינו הראשון שעירב טוב ברע ,ולפ׳׳ז דיו דברי אדד״ר כמקבל תשובה לפניו יתברך ,שאין בו .בית הכנסת הוקם בשנת ל' לפ׳׳ק
לך דבר שלא יתוקן בדיפכו .והוא שאמר רבש״ע אכלתי וערבבתי טוב ברע ,ואוכל דנני מוכן מכאן ( )1270בתקופת האור זרוע
והלאה לאכול בכוונה שלימד לתקן את אשר עויתי. והרמב״ן ,ושמו המקורי היה
(טל אורות ,לדמדר׳׳ם פאפרוש) ׳נוי שול׳ (בית הכנסת החדש),
גדול עוני מנשוא( .ד יג) עד שהוקמו עוד כמה בתי
הנד רב שמחל על כבודו כבודו מחול ,ומלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול ,ודא כתיב וד' הולך כנסת חדשים לפני כחמש
לפניהם יומם ,שאני דקב׳׳ד דכולי עלמא דיליד .ושמעתי מן שאר בשרי הגאון הגדול מוה׳׳ר אברהם מאות שנה .עד שנת תרכ״ז
זצ"ל שהיה אב"ד דק"ק נאראל ,דזד היתד טענתו של קין באומרו גדול עוני מנשוא ,ופי' רש׳׳י אתה עמד בפראג בית כנסת
נושא עליונים ותחתונים -ועוני אי אפשר לטעון ,הלא מוכח מוד' הולך לפניהם יומם ,דמשום ישן יותר ,אלט שול (בית
שדקב׳׳ד כולי עלמא דיליד יכול למחול ,וא׳כ למד עוני אי אפשר לטעון ,הלא אתה נושא עליונים הכנסת הישן) שנהרס ,ועל
ותחתונים וכולי עלמא דיליד. חורבותיו נבנה בית הכנסת
(אדרת אליהו (פרנקפורט תנ׳׳ד) פר' פקודי ,לרבי אליהו ב׳׳ר קלונימוס מלובלין) הספרדי .הסבר נוסף לשם
ואחות תובל קין נעמה( .ד כב) בית הכנסת הוא שמשמעו
יש אומרים (זהר חדש א יט ב) כי היא היתד אשת שמדון אם אשמדאי ,וממנה נולדו השדים כי כן ימצא בכתבי ׳על תנאי שול׳ .לפי הסבר
שמושי השדים ,והכתוב ירמוז ויקצר בתעלומות כאלה( .ימב״ן)
זה ,בבית הכנסת נבנו
מצאתי כתוב בספר ישן נושן פי׳ מחזור וסליחות ,שבגזירת תתנ״ו ראו כמד בני אדם הגונים בקהל המקדש מהבית אבנים
מיץ ג׳ זקנים שהלכו ברחוב היהודים ,שאמרו בקול נעים על הכל יתגדל ויתקדש וכו' ,והלכו ושאלו
את פי רבי שמעון הגדול דאב״ד שלהם מד המעשה דזד ,וא״ל אהוביי הזקנים אלו המד אברהם יצחק שבירושלים ,הבניה נעשתה
ויעקב והזהירו מפני הגזירה ,וקבלו עליהם דין שמים ,ופעלו בסוד שאשמדאי מלכא דשידא יבוא ׳על תנאי׳ שכשיבוא משיח
בחיל גדול להלחם 'בעד היהודים' ,וכן מצאו שאשמדאי נדרג עמדם .וכ״ד קבלה שרבי שמעון הגדול יוחזרו האבנים למקומן
הנ״ל ביקש מן דקב״ד שלא יראה הגזירות ,ומת ג' ימים קודם לכן ,וכל דענין מרומז בסוף הסליחה Iבמקדש.
למוסף ביו׳׳כ דמתחלת ברית כרותה מלשכוח.
(סדר הדורות (קארלסרודא תקכ׳׳ט) לרבי יחיאל דלפרין)
להערות והארות ולהשגת ספרי המחבר הרב:המיה העדץ:פל x5785169@gn1aii.com 054-844-1229
תש פ"ז
רצודת אביגדדך
הגאון ר' אביגדור מילר זצ״ל
פרשת בראשית
האדם לא נברא אלא להתענג
א' -עו ל ם של ת ענו ג | 1 -ב' -ש ב ת של ת ענו ג | 3 -ג' -חיי ם של ת ענו ג 5 -
שלמות! אם תתחזק ותיג ש אל אחיך ,ת ל חץ א ת ידו ,ותאמר:
א' -עולם של תענוג
'הבל ,כל הכבוד לך .ניצחת .מזל טוב!' -זו תהיה ההצלחה
שלך״.
אה! זה היה הופך את קין לטוב יותר מהבל .אי לו היה מנצל מ ש מעותה ה א מי תי ת של המילה 'חטא'
את הזד מנו ת הפז הזו ,קין היה ממלא את תכליתו בעולם: בפרשת השבוע ,כאשר רואה ה' יתברך שנפלו פניו של קין
להשיג שלמות .אבל ל ה ח מיץ הזד מנות לקנות של מות -ז הו לאחר שקרבנו של הבל א חיו התקבל יותר מהקרבן שלו ,או מר
החטא האמיתי .זה נקרא ל ה ח מיץ א ת מטרת החיים. לו הקב״ה “ :עליך להיזהר כעת ,כי 'לפתח חטאת רבץ' -הוא
מחכה לך בפתח הבית" (ברא שית ד ,ז) .הקב״ה מ תייח ס כאן
נהג ה מ ש אית הימוצלח' ליצר הרע ,ו מז היר א ת קין שהיצר ,ש או תו הוא מכנה " ח ט א ת “
אזכיר א ת אחד המשלים הוו תי קי ם שלי ,שכבר שמעתם -אורב בכל פינה.
ממני .נניח ו שלחת א ת אחד העובדים למשימה -לנסוע ללוס
והנה ,עלינו להבין נכונה את המילה 'חטא'; אנ חנו רגילים
אנג'לס במ שאית ,ולהביא משם סחורה .נוסע הוא אפוא לפרש אותה כ'עבירה' ,אך זה לא מדויק .כמובן שחטא הוא
במ שאי ת הגדולה של החברה ,ולאחר כמה שבועו ת הוא חוזר
עבירה ,אבל זו אינה מהותו של המו שג 'חטא' .כל מי שבקי
לברוקלין ,ו מו פי ע במשרדך. בכתבי הקודש יודע ש שור ט 'ח.ט.א' פירו שו 'העדר' או 'חסרון'.
״שלום בוס ,חזרתי". כמו שכתוב בפסוק בספר שו פ טי ם (כ ,טז) ,המתאר את שב ע-
מאות הבחורים מ שבט בנימין" :קילע באבן אל השערה ולא
״שלום עליכם! טוב לראות אותך .איך הלך?"
_יחטא״ -הם יכלו לקלוע אבן למטרה בעובי שערה ,ולא
״מגיע לי ישר כח" ,או מר האיש" .ז א ת היתה נסיעה מוצל חת 'להחטיא'.
במיוחד .לא קיבלתי אפילו דו״ח אחד! לא היו שום תאונות ,שום וכן כאשר בת שבע ,א מו של שלמה המלך ,באה לפני דוד
תקלות ברכב .בקיצור ,נסיעה מושלמת״. והזכירה לו את א שר הבטיח לה ששלמה בנה ימלוך אחריו,
״מצוין!" אתה אומר ,״ אז בוא נראה א ת הסחורה שהבאת". וכעת אדוניהו ,אחד מבניו האחרים של דוד ,מנסה לתפוס א ת
המלוכה ,היא התבטאה :״ו היי תי אני ובני שלמיה ח טאים"
״אופס! שכחתי לאסוף אותה!"
(מלכים א' א ,כא) .אין הכוונה שהם י היו 'חוטאים' ,כלומר בעלי
עבירה ,אלא בת שבע אמרה לדוד" :אתה נשבעת ששלמה יהיה
כל י הודי הוא שליח מלך ,ואם אדוני הו ימלוך אנ חנו נפסיד א ת מה שהבטחת לנו״.
הקב״ה שלח אותך לעולם הזה ,והמסע עבר בהצלחה :לא
כאשר אנו או מרי ם אפוא ש'ח טא' פירו שו לע שו ת מעשה לא
רצחת אף אחד .אפילו לא הרבצת לאף אחד.
טוב ,למעשה י ש כאן יותר מזה .ה מ ש מ עות המהותית של ' ח טא'
״שוד ושבר!" או מר הקב״ה" ,וכי של חתי אותך לעולם הזה רק היא הפסד -לא כל כך הענין של לע שו ת את מה שלא נכון,
כדי שלא תקבל שום דו״ח ולא תעבור שום תאונה -כדי שלא אלא לא ל ע שו ת את מה שנכון.
תעבור עבירות? כדי לא לעבור עבירות ,היית יכול להישאר
בעולם האמת .שלחתי אותך כדי לקנות שלמות! לקיים מצוות,
חטאו של קין
ללמוד תורה ,לגדול בחכמה ,ליצור השקפה של התורה ,לקנות וזה מה שאמר הקב״ה לקין ,ש״לפתח חטאת רבץ״" .ראה
הכרה חו שית בי ,ללמוד דעת ואמונה .לע שו ת מע שים טובים קין״ ,אמר לו ה' “ ,י ש לך כעת הזד מנות פז להשיג שלמות ,ולא
בעולם הזה .לכן של חתי אותך -לע שו ת ולהשיג! אחרת - כדאי לך ל ה ח מיץ הזד מנות זו .אחיך ניצח אותך; הוא ,הצעיר
הפסדת״. מביניכם ,ניצח ,וכעת נפלו פניך .י ש לך כעת הזד מנו ת פז להשיג
.2תורת אביגדור -תשפ״ז | פרשת בראשית .האדם לא נברא אלא להתענג
רואים אנו שגם אדם שמקבל ממך טובה ,אם הוא ממ שיך החטא הרא שון
לקבל א ת הטובה הזו בקביעות ,היא מתחילה ל שעמם אותו,
והנה ,ר שי מת ה ש ל מויו ת שנ של חנו לעולם כדי להשיגם היא
והוא מרגי ש שזה שום דבר .הוא לא חשב לשמוח על כך שהוא
ארוכה :תורה ,מצוות ,מע שים טובים; זו מ שימה גדולה .אך א חת
מקבל רבע דולר .לא! במקום ז א ת הוא עסוק בלמתוח עליך
ה שלמויו ת שאותה מזני חי ם יותר מכל היא לקנות השקפות
ביקורת על כך שאתה לא נותן לו יו תר מכך.
ודרכי חשיבה על פי התורה.
מ שוע מ מים מהטוב זהו נו שא גדול מאוד -עבודת חיים של ממ ש -אבל כעת
הקב״ה מעניק לנו את כל הטוב ,אבל זה מ שעמם או תנו, נעסוק באחד ה'חטאים' הגדולים ביותר ,א חת ההשקפות
ואנחנו כבר לא שמים לב לכך .אנ שי ם שואלים :״מה הוא כבר שאנ שים אינם קונים ,והיא מופיעה ממ ש בתחילת התורה:
נותן לנו?״ י ש איז ה בן-י שיב ה שלפעמים יוצ א אי תי להליכות, ״בירא אלקים את כל א שר עשה m mטוב מאיד״ (ברא שית א,
והוא שואל או תי :״על מה אני צריך להודות לה'? על מה כבר י ש לא) .למה מ תייח ס הפסוק? לעולם הבא? לא! הוא מ תייח ס
להודות?״ לנושא המדובר שם בפסוקים :אדמה ,צמחים ,חיות ,דגים,
עופות ,תפוחים ו שזי פי ם -הכל .וזה ״טוב מאוד״ .לא רק ״טוב״,
אני מסתכל עליו .מדובר ביהודי בריא .בלי קביים .נראה
אלא ״טוב מאוד״.
שהוא אוכל טוב .י ש לו בית .מן הסתם י ש לו גם מיטה וכרית.
והוא עוד שו אל על מה הוא צריך להודות לה'?! ונ שאלת השאלה :מדוע היה צריך הקב״ה לומר ז א ת? אם
התשובה היא ,שהוא מ שו ע מ ם מכל אלו .הוא לא חושב על הוא ברא את זה ,כמובן שזה טוב .הוא יודע מה שהוא עושה.
כך ,והוא מחפש להתרגש .הוא רוצה ריגושים .הוא מחפש התשובה היא ,שהקב״ה אמר א ת המילים הללו למטרה
משהו שיבדר וי ש ע ש ע או תו .הוא לא מעריך א ת מה שי ש לו .זה מ סוימת -הוא מוסר לנו מידע שאסור לנו לשכוח אף פעם .הוא
משעמם או תו. אמר את המילים הללו כי הוא רוצה ש אנ חנו נאמר את אותן
״הו״ ,או מר הקב״ה ,״זו חטאת .אתה מפסיד״. המילים; שכל חיינו נאמר :״והנה טוב מאוד!״ ״ריבונו של עולם,
איזה עולם טוב בראת לנו! תודה לך!״
מפ סיד אהבה
מה אתה מפסיד? דבר ראשון ,אתה מפסיד את ההנאה
העולם עיוור
מהחיים .אתה מפסיד כמות אדירה של או שר! במקום שלחיים כי אם נסתכל נראה שהי סוד הזה חוזר על ע צ מו שוב ושוב,
יהיה טעם ח מוץ ,יכול להיות להם טעם מתוק! אתה מפסיד ש״טוב ה' לכל״ (תהילים קמה ,ט) .אלא מה? חבל מאוד שרוב
זמנים טובים! בני אדם לא רואים ז א ת כלל וכלל.
ומה שעוד יותר חשוב מכך ,אתה מפסיד את עבודת ה' .כי מי כך כותב החובות הלבבות (פתיחה לשער הבחינה) :״ טו בות
שטוב לו בחיים ,שמח בה' ואוהב או תו .כל מדרגות העבודה הא-ל יתעלה על ברואיו ...כוללות א ת כולם ,כמ״ש הכתוב טוב
בנויו ת זו על גבי זו ,ובראש הסולם ניצבת אהבת ה' .וכשמסתכלים ה' לכל ,אך רובם כ עיוורי ם מהכירם״ .והוא לא דיבר על יהודי ם
על הדברים שהוא נותן לנו לשם הנאה ,לשם שמחה ואושר, רפורמים ,על ליברלים; הוא דיבר על היהודים שבימיו ,שכולם
יוד עת גבולות .יהודי בר-דע ת ,י הודי אהבתנו א ליו אינה היו שו מרי תורה ומצוו ת.
שמתבונן -שמ ח תו בעולם הזה היא כרטיס הכניסה שלו לעולם
וכיום ,זה בוו ד אי נכון .רוב היהודים שו מ רי התורה הינם
הבא.
עיוורי ם לאמת הגדולה הזו שהעולם הוא עולם טוב! ומקרא
על מנת להנות מ מ תנו תיו של הבורא ,עלינו להבין עד כמה מלא דיבר הכתוב :״ויךא אלקים א ת כל אשר עשה m mטוב
גדולות הן המ תנו ת הללו; צריך ללמוד אותן -לחקור ולהבין את מאד״ .אי אפ שר להתווכח עם פסוק מפורש -וזה המבט שבו
תענוגי העולם הזה. מצופה מ אי תנו להסתכל על העולם .ואם לא ,פירו שו של דבר
האם אתה שמח ברגליים שלך? הרגליים הן כמו קאדילק ,הן שאיננו ממלאים את אחד התפקידים הי סודיי ם ביותר של שמם
מספקות לך א מ צ עי תחבורה ש עו מד לרשותך ע שרים וארבע נשלחנו לעולם.
שעות ביממה .הן ז מינו ת בכל עת ,ו עו מ דו ת הכן לקחת אותך
לכל יעד שתבחר ,בהתראה של רגע .ובהגיעך ליעד -אינך צריך כ שהקבצן מבק ש העלאה
לחפש מקום חניה .אם תבחר לשבת -רגליך מתקפלות תחתיך יש נקודה שאני חייב להסביר לכם ,מדוע זה כך שאנ חנו
ביעילות ,ואם תבחר להמשיך ול עמוד -הן יינ עלו במצב עמידה. עיוורי ם ל מצי או ת הגדולה הזו.
מי שרגליו אינן מ ש מ חו ת או תו ,הרי שההרגל הפך או תו לעיוור.
נניח ואתה בחור ישיבה ,וי ש קבצן ש מגיע בקביעות לישיבה,
מוכרחים אנו לפתוח אפוא א ת הראש ולזרוק החוצה א ת כל
מדי יום ביומו ,לאחר תפילת מנחה .הוא עו מד מ חוץ לבית
אות ם חסמים שכח ההרגל ה ט מיע בנו ,ואשר מסמאי ם את
המדרש ו מ חזיק בידו כוס ,ומבקש צדקה .ואתה -מעניק לו
עינינו ו מונ עי ם מ אי תנו מלראות את האמת -שאת רוב חיינו
מטבע של רבע דולר .כך ,מדי יום ביו מו -הוא מגיע ,ואתה
אנחנו מעבירים בטוב ובנעימים!
מעניק לו רבע דולר.
מ שקפיי ם של תורה לאחר ז מן -מ ה ,נניח לאחר שנה שלמה שבה נתת לו מדי יום
עלינו ללמוד כיצד ל ע טו ת מ שקפיי ם של תורה .מי ש מבי ט רבע דולר ,הוא מתחיל להתלונן .״רבע דולר?״ הוא ממלמל
על העולם דרך מ ש ק פי -עג מי מו ת ,יהיה לו עולם עג מו מי כל י מי מתחת לשפמו .״זהו?! מה עם איזו העלאה?״
.3תורת אביגדור -תשפ״ז | פרשת בראשית .האדם לא נברא אלא להתענג
שמחים בעולם הזה .לכן העולם הזה נברא לשם תענוג! לא חייו .אך מי ש מבי ט על העולם במ שקפיים ורודות ,יראה עולם
אכפת לי מה אתם אומרים ,לא אכפת לי כמה תמחו -העולם ורוד ,עולם יפהפה .נמצא אפוא שהחיים שי היו לנו תלויי ם
הזה נברא לשם הנאה! כן ,העולם הזה! באופן שבו אנ חנו מסתכלים על העולם.
כמו שכותב המסילת י שרי ם בפתח חיבורו הגדול .הוא פותח והקב״ה העניק לנו מ שקפיים כבר מתחילת הדרך" .העולם
ואומר עד כמה חשוב שידע האדם את תכלית בריאתו ,מדוע הזה הוא עולם טוב מאוד!״ הוא אומר .כלומר " :אני רוצה
הגיע לעולם הזה .והתשובה היא" :האדם לא נברא אלא להתענג שתקפידו להסתכל על הטוב שבעולם .או אז תבינו מה
על ה'״. שא מרתי שהעולם הזה הוא טוב מאוד״.
והנה ,הדברים מ תיי ח סי ם לעולם הבא ,אך הוא מסביר שכדי
להגיע לתענוג של העולם הבא חובה עלינו לעבור קודם כל
ב' -שבת של תענוג
בעולם הזה .ו מו רי ורבי הגדול ,זכר צדיק לברכה ,היה או מר
שצריך לשים נקודה א חרי המילה ״להתענג"" :האדם לא נברא
אלא להתענג״ .נקודה .אני עוד זוכר כיצד ש מ ע תי את הדברים פוקח עיוורי ם
מפי מורי ורבי בסלבודקה ,לפני כ שי שים ו ח מ ש שנה" .האדם
מכיון שהנו שא הזה הינו בעל ח שיבות עליונה עבור כל יהודי,
לא נברא״ ,אמר ,״אלא להתענג .נקודה".
ובגלל שזו הי א חת ה הזד מנויו ת שאנ חנו נו טי ם ל ה ח מיץ יו תר
וכ שהרמח״ל מוסיף את המילים ״על ה" ,אנ חנו סבורים מכל -לכן נתן לנו ה' את השבת .פעם בשבוע י ש לנו הזד מנות
שהוא בא ל מ ע ט בהנאה .אך האמת היא הפוכה :בכך הוא מו סיף מיוחדת ״להסיר מסך הסכלות" (כלשון החובות הלבבות בכמה
בהנאה .הקב״ה ברא או תנו כדי להתענג ,אך לא תענוג נ טו ל- מקומות).
משמעות ,הנאה של "אחריתה שמחה תו^ה" (מ שלי יד ,יג);
הרי מהי תכליתה של השבת? שמא תאמרו ,שתכליתה היא
תענוג כזה תמיד נגמר בצער .אם 'תענוג' מתייחס לאוכל טוב,
להעלות על נס את העובדה שה' ברא את העולם י ש מאין.
הרי שבסוף תמיד ישנן ב עיו ת בקיבה ...מי שרוצה להנות צריך
בהחלט! ז הו היסוד הראשון שהשבת מלמדת או תנו ‘ .׳ בר א שי ת
ללמוד איך להנות .צריך ללמוד ספרי מוסר .חובות הלבבות הוא
ברא אליקים" .ו מי שי קדי ש זמן בשבת כדי לחשוב על ענין זה,
המפתח לשמחה א מי תי ת בעולם הזה .ומכיון שהקב״ה אינו
זהו בהחלט הישג חשוב .אגב ,מע טים מאוד הם אלו ש עו שי ם
קמצן ח״ו הוא לא רוצה לתת לנו שמחה מועטת ,אלא בשפע.
כך .אמנם הם או מרי ם את המילים ״זכר למעשה בראשית",
ולכן מוסיף הרמח״ל שתכלית העולם הוא ״להתענג על ה'".
אבל הם לא חושבים על מה שהם אומרי ם .וזו ״חטאת" -הם
מפסידים.
שבת של עונג
אך בל נטעה -העולם נברא כדי להתענג! חד מ ש מעי ת! ואם שבת בר א שי ת
מי שהו יאמר לכם אחרת ,תוכלו לסתור או תו מדבריו המפור שים אז בשבת הקרובה ,בכל סעודה ,בעוד בני המשפחה יו שבי ם
של המסילת ישרים .ותוכלו לגבות את הדברים ב צי טו טי ם רבים על יד השולחן ומפטפטים ,אתה תקפיד לחשוב" :עלי למלא
מהתורה .נבראנו רק כדי להתענג בתענוג הגדול ביותר הגדול את מ שימ תי ,שהשבת תהיה זכר למעשה בראשית״.
ביותר שיכול להיות במציאו ת.
הם מ מ שיכי ם לשוחח -הם לא יוד עי ם מה קורה אצלך בראש
ובגלל שז הו י סוד כל כך עי קרי של השבת ,לכן או מ ר ת לנו -אתה תחשוב; תחשוב על כך ש אי פעם בעבר ,הכל היה 'אין'
התורה בפרשת השבוע ש״ו!ברף אלקים א ת יום השביעי״ -אפס .ו אז הקב״ה אמר ״יהי" -והכל התהווה .״הקב"ה ברא א ת
(בראשית ב ,ג) -ה' ברא א ת היום השביעי כיום של ברכה .וכדאי העולם י ש מאין!״ אה! זה עתה קיי מ ת את א חת ה מ טרות
לנו להבין :ל איזו ברכה מ תייח ס הפסוק? מהי הברכה הגדולה החשובות של השבת!
ביותר שיוכל האדם לקבל מאיזה דבר?
אולם לא די ביסוד זה .זה עדיין בכלל ״חטאת" -כי אתה
ואם נהיה כנים עם ע צ מנו נאמר ,שהתשובה היא :אושר. עדיין מ ח מיץ את הנקודה .נכון ,הוא ברא את העולם ,אבל
שמחה! כולם רוצי ם א ת זה .כמובן שאנ חנו זוכרים תמיד את השאלה היא איז ה סוג עולם? "ברא אליקים א ת כל א שר עשה
העולם הבא -אנ חנו מתכוננים גם לאו שר ההוא; הם ק שורי ם זה m mטוב מאד״ -הוא ברא עולם טוב מ אוד!
בזה -אבל האו שר כאן וע כ שיו הוא הברכה שעליה מדבר
אז בעוד השבת מזכירה לנו את מעשה בראשית ,היא באה
הפסוק .זה הפירו ש שהקב״ה ברך את יום השביעי.
להזכיר לנו גם י סוד שני -שהבריאה כולה היא "עולם חסד
זהו אפוא הנו שא שלנו היום :כיצד לע שו ת שי מו ש ביום יבנה״ (תהילים פט ,ג) -העולם נברא כדי להביא שמחה.
השבת ,כפי שה' רצה שזה יהיה ,כברכה; שהשבת תעניק לנו הסבא מסלבודקה זצ״ל אמר שי סוד זה הוא חשוב עוד יו תר
שמחה בעולם הזה -שמחה של ממש .כי זו המטרה של השבת! מהיסוד הראשון .כי היסוד השני מלמד או תנו הרבה יותר -לא
להזכיר לנו שהעולם הזה נברא לאושר ,לתענוג! העולם נברא רק שה' ברא א ת העולם י ש מאין ,אלא שהוא ברא או תו כדי
כדי להתענג ,ושבת הוא היום שהוקד ש ב מיו חד עבור מטרה זו. לע שות חסד ,כדי לשמח או תנו.
אליהו הנביא בה שהיה עולם של ת ענוג
הגמרא בעירובין (מג ,ב) קובעת קביעה בענין אליהו הנביא. יתכן והענין הזה ,לשמוח בעולם הזה ,לא מעניין צדי קי ם
כולם מחכים לאליהו הנביא; זה פסוק מפורש" :הנה אנכי שלח שכמותכם -אבל א ת הקב״ה זה כן מעניין! הוא רוצה שנהיה
.4תורת אביגדור -תשפ״ז | פרשת בראשית .האדם לא נברא אלא להתענג
ובתוך הרוק י שנו אנזי ם בשם 'פטיאלין' ,שגורם לעמילן להפוך והנורא״ '(מלאכי כ,
הגדול T
- l ה'
בוא יום ־ T
לפני” :
* הנביא
אליה־ T־
Tלכם״ את״ ־T
לסוכר .כך שככל שלוע סי ם יותר א ת הלחם ,כך הוא נהיה מתוק כג) .אליהו חייב להופיע לפני הגאולה ,ולכן כולם מחכים לו.
יותר .וגם אצלנו בראש הוא נהיה מתוק יותר .יהודי של שבת
אולם הגמרא או מ ר ת ש״כבר מובטח להם לי שראל שאין
נהנה מאוד מהחלה שהוא אוכל .אה ,כמה טובה היא החלה!
אליהו בא לא בערבי שבתות״ .ולמה לא? ״מפני הטורח״ -
״ שמניחין צרכי שבת והולכין להקביל פניו״ (רש״י) .הצורך
עבוד ת ה שבת
להקביל א ת פניו של אליהו הנביא יפריע לנו להכין א ת תענוגי
מתי הוא הזמן הטוב ביותר לעבודה זו? כמובן ,הטוב ביותר השבת.
הוא אם עו שי ם אותה במשך כל י מו ת השבוע ,אולם שבת הוא
לכאורה -זה נ שמע כמו הסבר די חלש ,ומ אוד מפתיע.
הזמן שבו דור שי ם ז א ת מאי תנו! שבת הוא הזמן! לכן בשבת אנו
האמנם ההכנות לשבת ח שובות יותר מ המ שיח?
אוכלים לחם יותר משובח מא שר בשאר י מו ת השבוע -כדי
להדגיש א ת העונג .חלה היא לחם עם סימן קריאה! ולא מדובר פה על ש מיר ת השבת -בוו ד אי שהשבת תי ש מר
כך או כך .וגם יהיה לנו מ שהו לאכול .אולם כדי שלא להחסיר
וכך גם הדגים -שהם כמובן תענוג .לכן נהגו כל י שראל
ממלוא עונג השבת ,מכל המעדנים שאנ חנו יכולים להוסיף אם
לאכול דגים בשבת -ז הו חלק מ ש מ ח ת השבת ש מ מ חי ש לנו
נתכונן כראוי לשבת ,אליהו הנביא אינו יכול לבוא בערב שבת,
את חסד ה' .אז בשעה שאנו אוכלים א ת הדגים ,כמה חשוב
פן יפריע להכנות.
לחשוב :״עולם חסד יבנה! איז ה דגים ט עי מי ם! אוי ,כמה שאני
נהנה מהם!״
זהו מאמר חז״ל מופלא ,וכדאי להתבונן בו .אל לנו לפטור
ו או תו הדבר גם המרק .וגם העוף .אנ חנו יו שבים ו מתענגים או תו כלאחר יד .חז״ל מלמדים או תנו כאן שעונג שבת הוא ערך
וחושבים על ״עולם חסד יבנה״ .ועל הקינוח אין בכלל על מה כל כך נעלה ,עד שלא ניתן לוותר עליו אפילו לכבוד אליהו
לדבר... הנביא .כמה חשוב אפוא להבין את ה מ ש מ עות של עונג שבת;
כי אם לא נבין אותה ,לא נוכל לנצל את השבת עבורה.
ואל לנו להתביי ש בכך! אל תאמר :״אני פרוש .ת אוות העולם
הזה לא מ עניינו ת או תי״ .לא! אם נהנים בצורה הנכונה ,הוי או מר להחטיא א ת ה שבת
עם מחשבה -זו הי עבודת ה' .״תודה לך ה' על כל החסד שאתה
מרעיף על העולם .ו אני טוע ם מזה כעת כדי שאוכל להעריך את יושב לו יהודי ,שחונך על ברכי ההשקפה שהעולם הזה הוא
החסד שלך עוד יותר!״ וככל שאנ חנו מרבים לטעום ומרבים שום דבר -ולכן הוא אוכל את הצ'ולנ ט והעוף ו או מר לעצמו:
לחשוב ,כך תגדל הערכתנו. ״זה שום דבר .העולם הזה הוא אפס וכלום״.
״אוי״ ,או מר הקב״ה ,״זה כולו חטאת .אתה מ ח טיא א ת
רא ש של שבת המטרה״ .כי בכלל "ויברף אלקים א ת יום השיביעי״ -שה' ברך
וזה נכון לא רק כלפי הפרטים הנ״ל ,הדוגמאות הנ״ל .כי את יום ה שביעי וקבע או תו כיום של עונג ,הוא ,שנחנך א ת
יהודי שקונה ראש של שבת ,ראש של שמחה ,לוקח אי תו את עצ מנו להשקפה שהעולם הזה הוא עולם טוב .לא רק טוב ,אלא
הראש הזה לכל י מו ת השבוע' .ולפתח גדלות רובצת' .י הודי טוב מאוד!
שמנצל א ת השבת על ידי קצת מחשבה ,מתחיל לראות
הקב״ה נתן לנו יום של ברכה א שר י ש מ ש לנו כמ שקפיי ם,
שהעולם הזה הוא מקום טוב .הוא נהנה מאוכל .הוא נהנה
אשר דרכם נ ש קי ף על העולם דרך העדשה של היסוד הזה
ממשפחה .הוא נהנה ללבוש בגדים נקיים ומכובסים .הוא נהנה
שהעולם הוא טוב מאוד ,וה שקפה זו תיהפך לקנין בנפשנו,
ממנוחה קצרה .הוא נהנה מ מזג האוויר .הוא מחנך את עצמו,
אשר ישנה לנו א ת כל החיים .לא רק השבת שלנו תהיה שונה
על ידי שנים רבות של עונג שבת ,לראות שה' נתן לו עולם של
-יום ראשון יהיה שונה ,וכך גם יום שני .השבוע כולו יהיה שונה!
טובה ושמחה.
ומי ש אינו מנצל את השבת ,אזי ״לפתח חטאת רבץ״ -מיד
הן אמנם ,איני או מר שי הודי שלא חושב א ת המחשבות אינו
בפתח השבוע החדש אנ חנו מ חמיצי ם הזד מנות חשובה ביותר.
מקיים א ת חובתו .גם י הודי מגושם ונבער שיו שב ואוכל ללא
כי שבת שמחה היא פתח לשבוע שמח.
שום מחשבה ,הרי שמ שהו חודר לו אל תוך ה ת ת -מוד ע .זה לא
אבד לגמרי .חוץ מזה ,הוא מקיי ם מצוה ,וגם מצוה ש מ קיי מי ם
ההרגל נע ש ה טבע
מבלי להבין א ת עניינה שווה משהו .אולם אין ערך ואין ד מיון בין
זה לבין ה שלמות שקונה י הודי ש מ ש קי ע קצת מחשבה כדי אלא שצריך לתרגל א ת זה .כ שיו שבים על יד שולחן השבת
להבין למה הוא מתענג בשבת. -כאן מתחילה העבודה .על השולחן מונ חי ם חלות ,דגים ,וכל
מ טע מים -וזו העבודה המו טלת עלינו בשבת .זו מלאכת השבת
וממילא ,במידה רבה ,י הודי ש אינו חושב הוא כישלון ,הוא
שלנו ש עלינו להתחיל בה תכף ו מיד -להתחיל לראות כמה
'חטאת' .הוא לא חי כראוי .כי כ שמנצלים את השבת כפי שהיא
הכל הוא כל כך טוב.
נועדה ,לנסות לקנות את השקפת השבת של ״ברא אלקים את
והנה טוב :מאד״ -זה משנה את האדם .שבוע
עשה :י ״
אשר T T
כל V “S
T נתחיל אפוא עם פרוסת החלה .הכנס את החלה לפה והתחל
אחרי שבוע ,כל שבת הופכת או תו ל מיו חד במינו .והקב״ה ללעוס .זה החלק הקל ,אבל בנוסף לזה צריך לחשוב :״אה,
ממתין לאנ שים מיו חדי ם במינם. לחם! כמה טוב ,כמה מתוק!״ .אני רגיל לומר שבלחם י ש עמילן,
.5תורת אביגדור -תשפ״ז | פרשת בראשית .האדם לא נברא אלא להתענג
מים של ת ענוג ג' -חיים של תענוג
וכך גם בנוגע למים .או לי בשבת תרגלת עם קצת יין לקידוש,
אולי קצת מי ץ בסעודה ,אבל כעת זה סתם יום רביעי סטנדרטי,
ואתה מוכן להנות מכוס מים .איזו שמחה היא זו ,להיות מסוגל חטא ה ת ענוגי ם
לשתות מים .אי אי אי! שמחה עצומה! מים מתוקים! זה כל כך והנה ,ברגע שאדם מתחיל לנצל א ת השבת כדי לקנות א ת
מתוק! אין בעולם כולו דבר טוב יותר ממים! המבט שהעולם הזה הוא עולם טוב מאוד ,הוא מתחיל להבין
כשהגעתי לסלבודקה ,אי אפ שר היה ל ש תו ת מים ,כי בבאר שלא צריך לרדוף אחר תענוגים; אין לו צורך בממתקים ,מאפים
שם תמיד היה חשד לטיפוס .כדי לה שתמ ש במים היה צריך או בילויים .כי כשהוא מחנך א ת ע צ מו על ידי עונג שבת מתוך
להרתיח אותם .אז אנ שי ם ה תיי א שו מראש ,ולא טרחו לשתות. מחשבה ,הוא ילמד שהכל הוא תענוג .הוא לא זקוק לגלידה כדי
בישיבה -לא היו מי שתיה .כל היום כולו -לא היתה אפילו להיות בן אדם שמח.
טיפה א חת של מים לשתות .היתה שם בכניסה חבית מים כי לכאורה יאמר מי שיאמר" :הרב מילר אמר שהעולם נברא
שממנה נ טלו ידים ,אבל חס ושלום ל ש תו ת מהמים הללו .זו כדי להתענג ,אז למה לא ללכת עד הסוף? קדימה!״
היתה סכנה; לא ש טפו את החבית הזו במשך חמי שי ם שנה .אז
התשובה היא כך .נניח שזה טוב לאכול פרוסת חלה טעימה
במשך כל היום כולו לא היתה לנו אפילו טיפה אחת של מים!
ולהנות מחסד ה' .אז מה -או לי נאכל ש תי ם -ש לו ש חלות כל
כשהיית חוזר ל' ש ט אנז ע' (אכסניה) ור צי ת לשתות ,היית צריך
יום? מי שיאכל שלו ש חלות כל יום ,הוא מאבד ע צ מו לדעת!
לבקש מבעלת הבית לבשל לך מעט מים .ולפעמים היא היתה
ומה שיו תר גרוע :הוא מאבד את ע צ מו לדעת מבחינה רוחנית;
מסכימה.
כי אדם שנותן דרור ל ת אוו תיו -הופך לעבד .ולהפוך לעבד של
כ שחזרתי לאמריקה ,למדתי להעריך את העובדה שאפשר תענוגים -חיים כאלה כבר אינם חיים.
פשוט לפתוח את הברז ו -מי ם חיים! איזו ברכה! מים! ואפשר
תכלית החיים היא להיות בן חורין ,להיות חופ שי לבחור בין
ל שתות אותם בלי לבשל! וכך קיבלתי קצת שכל כ ש חזר תי
טוב ללא-טוב ,ו מי שהופך למשועבד ,מפסיד מהחיים; וזה גם כן
לאמריקה.
חטא .ולכן על אף שהשבת מלמדת או תנו להנות מהעולם ,אך
אנחנו לומדים להנות בצורה הנכונה.
מי ברז י קרי ם
ה חזי קו כוס מים בידכם ואמרו :״ m mטוב מאד"! וגם אם העונג שבפ ש טות
אתם לא מתכוונים לכך באמת ,תגידו א ת זה אף על פי כן .א חרי
זו ה מ ש מ עות של "פת במלח תאכל ו מי ם במ שורה תשתה
כמה פעמים ,לאט לאט ,ה חי צוניו ת מעורר ת את הפני מיו ת -
ועל ה ארץ תי שן ובתורה אתה עמל ,א שריך בעולם הזה ו טוב לך
ותת חילו להעריך כוס מים.
בעולם הבא״ (אבות ו ,ד).
ובכל פעם ש ת ש תו מים -דרך אגב ,זה טוב ל ש תו ת הרבה אתם שו מ עי ם? ״א שריך בעולם הזה"! בעולם הזה?! איך זה
מים -ה חזי קו את הכוס בידכם והבי טו במים" :אה! איז ה יופי! יתכן? מילא ״טוב לך בעולם הבא" -את זה אני מבין ,אבל
אילו היי תי צריך לקנות את זה בבית המרקחת ,היה שווה לשלם ״אשריך בעולם הזה"?
מאה דולר עבור בקבוק קטן!״ אי אפשר להסתדר בלי זה.
כן! זה מה שחז״ל מלמדים או תנו כאן .ברגע שלמדת את סוד
לפני כמה שנים ,רשת ' מיי סי ס' (רשת חנויו ת כלבו ענקית השבת ,את סוד השמחה ,יהיה לך טוב בעולם הזה! אתה תהיה
בארה״ב) החלה למכור ,במדינה מרוח קת ב ארצות הברית שבה אדם מאושר ,עם כל ההנאות הפ שו טו ת של החיים .אתה תאכל
מי הברז לא היו משובחים ,בקבוקי מים שעליהם מודפסת לחם -ותשמח ,כי עבדת על זה עם החלה של שבת .וכ שתטבול
תווית ' :מי -ב רז של ניו יורק' .מילאו בקבוקים במים מהברז, את הלחם במלח ,אתה תהיה עוד יותר מאושר.
ומכרו כל בקבוק ב שני דולר .״איז ה דבר נפלא!" חשבתי לעצמי,
אה ,מלח! איז ה תענוג! חשבתם פעם לשמוח במלח? הדבר
"זה מזכיר לנו שמים שווי ם כסף .ש תי דולר לבקבוק? זה שווה
כלל לא עלה על דעתכם .כי לא ת ש מ עו א ת המילים הללו
אלף דולר!״ אדם שהולך במדבר סהרה ומחפ ש טיפת מים כדי
בשום מקום אחר .רק בבית מדר שנו הקטן מדברים על ל שמוח
לא למות מצמא ,ו ת צי עו לו את זה (הרב החזיק בקבוק מים של
במלח.
'מייסיס') -״כמה זה עולה?" הוא שואל .אתם יכולים לבקש
ממנו אלף דולר .הוא מוכן בשמחה לשלם אלף דולר! אז בפעם הבאה שתטבול את פיתך במלח ,רק כדי לצאת ידי
חובה -הרי שולחן י הודי הוא כמו מזבח וכ שיהודי אוכל זה כמו
עלינו לזכור אפוא ,בכל פעם שאנ חנו שו תי ם כוס מים ,ש חיינו
קרבן לה' .אז י הודי טובל את פיתו במלח וחו שב שהוא עושה
ניצלים! הקב״ה מציל או תנו .איזו שמחה; עבור האדם החושב
לה' טובה! ״תראה כמה אני מדקדק ב מצוו ת!"
-מדובר בשמחה של ממש!
״אהה! אבל מה עם להנות מהמלח ול הודו ת לי עליו?" או מר
הפרו ש ה מאו שר ה'.
הפרוש אוכל אפוא פרוסת לחם ,ומודה לקב״ה כביכול הוא זהו שאומר החובות הלבבות :״רובם כעוורים" .זו חטאת!
אכל א ת סוגי המאכלים ה טעי מי ם ביותר .הוא אוכל מתוך אתה לא חי עם תכלית! "בשביל מה הבאתי לך מלח? כדי
הערכה .הוא טובל את לחמו במלח ,לועס בתאבון ,וחושב " :איזו לבלוע או תו מבלי לחשוב עליו? זה הרי נועד כדי שתעריך א ת
שמחה!״ ו אז הוא שותה כוס מים ,ו מ מ ש מתענג עליהם .״אה!" מה שנ תתי לך״.
.6תורת אביגדור -תשפ״ז | פרשת בראשית .האדם לא נברא אלא להתענג
אותך -אז זה כבר ארבעה .ואם תשמח ממשב רוח קריר ו מ אור הוא אומר .״זה כל כך טוב״ .לחם ,מים ,מע ט מלח ו מ ע ט מחשבה
השמש ,אז י ש לך שישה! והעיניים! הו! איז ה תענוג לה שתמ ש -ואתה אדם שמח!
ב שתי המצל מות שי ש לנו בראש .והן מצל מו ת תצלו מי צבע כל
וזו השיטה לעבוד על שמחה .אי אפשר פ שוט לומר לבן
הזמן .עיניי ם הן שמחה גדולה .זה תענוג! אני מביט סביבי ויו צ א
אדם :״תשמח״ .זה כאילו לא אמרת דבר .אינך עוזר לו כהוא זה;
מהכלים מרוב שמחה! אההה! זה נקרא לחיות!
שמחה דור שת התלמדות וחינוך .זו הי חכמה .לא אוכל לבאר
אפילו כשאתה יורד במדרגות ו או חז במעקה ,חשוב לעצמך: את החכמה הזו כולה ב מע מד זה ,כי עלינו לסיים ,אבל בקצרה:
״כמה טוב שי ש לי מעקה״ .תארו לעצמכם דבר כזה! אדם השמחה בחיים אינה תלויה בדבר אחד ,אלא היא מורכבת
ששמח במעקה! יגידו עליו שהוא משוגע .זה נכון -הוא מ שוגע מחלקים רבים ,פרטים רבים של שמחה.
מרוב שמחה!
שיכור ולא מיין
ואם תלמד חמי שי ם דברים ,אזי חמי שי ם דברים יגרמו לך
לדוגמא -לנשום .קחו נשימה עמוקה ,ולמדו להנות ממנה.
שמחה .ואם תבחר ללמוד אלף דברים ,אז אלף דברים יגרמו לך
שמחה .ככל שתלמד יו תר נושאים ,יו תר תופעות ,כך תלך האוויר הוא תערובת מיוחדת .אי לו הוא היה מורכב כולו מחמצן,
היינו מ שתכרים מזה ,היינו מסתחררים ונופלים ארצה .ו אי לו
ותגדל השמחה שתפיק מחייך .זה המתכון לחיי שמחה ,כי
לחיות בשמחה פירו שו ל חיות עם הסך הכולל של ע שרו ת אלפי הוא היה מרוכב כולו מחנקן ,לא היינו יכולים לחיות אפילו דקה.
האוויר הוא 20%חמצן ו 80% -חנקן .אה! זה המינון המדויק
תופעות .וצריך לקחת כל תופעה ותופעה ולבחון אותה בנפרד,
ולהנות ממנה בכל פעם שנתקלים בה. בשבילנו .זה מה שמ שמ ח או תנו.
לנשום זה תענוג .כ מדו מני שכבר סיפרתי לכם פעם על ני סוי
שבת של ר צינו ת פשוט ,ני סוי שכל אחד יכול לערוך בבית .קחו דלי ,מילאו או תו
מה שאתם שו מ עי ם כעת זה לא דברי ליצנות .זה רציני ביותר. במים ,והכניסו אליו א ת הראש למשך שלו שי ם שניות .ו אז
ואנחנו נתבעים על כך .הקב״ה אומר :״זו חטאת! אתם מ ח טי אי ם תחשבו ,כמה טוב היה אי לו יכולתי לנשום ,ולו נשימה אחת .אל
את תכלית החיים!״ תכלית החיים היא לראות א ת "חסד ה' תנ שמו מתחת למים .ו אז תו צי או א ת הראש מהמים ו קחו נשימה
מלאה הא.רץ״ (תהילים לג ,ה) ,״עולם חסד .יבנה״! הקב״ה ברא עמוקה .אהה! נכון שזה גי שמאק?
את הבריאה כולה עבור מטרה אחת :״מכלכל חיים בחסד״. האמת היא ,שזה תמיד גישמאק ,אבל אדם שכבר נושם כל
החיים אינו עוצר -ולו פעם א ח ת -כדי להנות מזה .אנ חנו
לכן חשוב כל כך להבין שהשבת היא קרקע פורייה שעליה
נו שמים כל הזמן ,אבל אנ חנו התרגלנו לזה וכבר לא שמים לב
צומ חי ם חיים של שמחה .שבת הוא יום של ברכה עבור מטרה
מאבדת א ת לזה; אנ חנו נו ש מי ם כל הזמן ולכן הנשימה
זו -כדי שננצל אותה כדי ללמוד כיצד ל שמוח בעולם הזה.
חשיבותה ב עינינו ואנ חנו נע שים אדי שי ם לזה; ההרגל וחו סר
וכשחיי ם בשמחה בעולם הזה -זו הדרך להגיע למדרגה הגדולה
הכרת הטוב עו שי ם את שלהם ,ו אנ חנו נעשים עוורי ם להנאה
של אהבת ה' ,המדרגה שמכינה או תנו בצורה הטובה ביותר
שביכולת לנשום.
לעולם הבא.
שמא תאמרו :״נו ,כולם עיוורי ם ,אז גם אני א שאר עיוור״.
נחלה בלי מצרי ם
לא .לכן הגעת לכאן -כדי ללמוד שה' לא רוצה ש תי ש אר
זהו ש אומר ת הגמרא :״כל המענג א ת השבת נותנים לו נחלה עיוור .הוא רוצה שתתחנך בשבת -שהוא היום המוקד ש ב מיו חד
בלי מצרים״ (שבת קיח ,א) .מדובר פה על תענוג ג שמי בשבת עבור ענין זה -ותיקח את זה איתך לי מות השבוע .בשבת אנ חנו
-אכילה ,שתיה ,מנוחה ,דברים נוספים -ועבור זה יקבל האדם פותחים עיניי ם ומקבלים מ שקפיים של שבת ,שדרכם אנ חנו
שכר ללא כל גבול. מביטים על העולם ,ורו אי ם את האמת של הבריאה של ה'.
״1יברף אלקים א ת יום השיביעי״ -הוא ברך את השבת על מנת
את מ שמ עו ת ם המלאה של הדברים לא אוכל לומר לכם -
שנוכל להעריך את התענוג שבאוויר! אההה! קחו נשימה
מהסיבה שגם אני ב עצ מי איני יודע אותה ,אבל זה מ שהו עצום.
עמוקה .רוב האנ שים בכלל לא ממלאים את הריאות ,אלא רק
אפשר לדמיין ,למשל ,שאנ חנו יו שבים בחללית שטסה ב שמי
את השכבה העליונה .הם מתעצלים .כדאי לנשום עמוק ,עד
השמים ומבקרת במ או ת עול מו ת אדירים ,שאותם העניק לנו
שהחלק התחתון של החזה בול ט החוצה .אה!
הקב״ה במתנה .כעת זה חלק מהרכוש שלנו.
כנ״ל לגבי חשיבה .רוב האנ שים חושבים בצורה רדודה.
זה אמנם משל ,אך זהו משל למ שהו אדיר ,שהוא מעבר
עומק המוח אף פעם אינו בא לידי שימו ש .אז תתחילו לחשוב
ליכולת שלנו לתפוס ולהשיג .ושכר זה מובטח לאדם שנהנה
לעומק! או אז ת ת חילו להנות מהעולם .לא צריך גלידה .לא
מהאוכל בשבת או משינה בשבת -מהתענוג הג שמי בשבת .כי
צריך לצאת לבלות ב מו צ אי שבתות .ממ ש פה ,בכל מקום שבו
זו הברכה הרא שית של השבת -זהו יום שנו עד ללמד או תנו את
אתם נמצאים ,קחו נשימה עמוקה ו תו דו לקב״ה על התערובת
היסוד של השמחה הגדולה שממתינה לנו בחיים! ו מי שיל מד
המופלאה הזו! ברוך ה' -זה טוב מאוד!
כראוי את הסוגיא הזו ויזכור תמיד את ה' שמעניק לנו את
השמחה הזו ,כך הוא יזכה לחיים שמחים ,לא רק בעולם הזה,
מעקה ה שמחה
אלא הוא י שיג שמחה אדירה ו אינ סו פי ת בעולם הבא.
אז אם לחם ומי ם גורמים לך להיות שמח ,י ש לך אפוא שני
שבת שלום ומבורך! דברים שגורמי ם לך לשמחה .ואם מלח ונ שימ ה גם כן מ ש מ חי ם
.7תורת אביגדור -תשפ״ז | פרשת בראשית .האדם לא נברא אלא להתענג
וכך ,לאט לאט ,חו שבים ו מ ת בונני ם על חשבון א חרי חשבון, בואו נ הי ה מ ע שיי ם
עד ש מגי עי ם לח שבון ה שלו שים ,שהוא :שאין בעולם אף אחד
מלבדך ומלבד ה' .חשוב על זה .כל חייך אתה נ מצ א בין זרי ם.
קוני ם ש ל מו ת בשבת
אפילו א שתך וילדיך הם זרים .יום אחד אתה תיפרד מכולם.
אתה תי ש אר לבדך בעולם הזה ותבוא לעולם הבא .אתה גר
לא הגענו לעולם רק כדי לצלוח א ת המסע מבלי לעבור עבירו ת
ב ארץ נוכריה .אתה לבד ,בודד.
-באנו כדי לקנות שלמות .הקב״ה ברא את העולם כדי להיטיב,
והוא ברא או תנו כדי להנות מהטבה זו ולהעריך אותה .בשבת
״מה מע שיך כאן?" י ש אלו אותך.
הקרובה ,ב עודנו מתענגים על מאכלי השבת ,נקדי ש בלי נדר
״אני מחפ ש א ת ה'" ,תהיה תשובתך. מעט זמן כדי להנות מהתענוג ול חו ש הודיה לה' על כל הטוב
שהוא מעניק לנו .השבת תחנך או תנו להמשך השבוע כך
עליך להתרגל אפו א בעולם הזה ,בעודך חי ,ל היו ת ב מ חי צ תו שלפחות פעמיי ם ביום נחו ש תענוג מעו ל מו של ה' ונ חו ש הכרת
של ה' ,ל היו ת ״ הצנ ע לכת עם אלקיף" (מיכה ו ,ח). הטוב אליו.
ניסית פעם לתרגל הליכה בהצנע עם ה'? נסה א ת זה .אם
שאלה:
אתה עוד צעיר ,יתכן ו תק שיב לעצ תי .המבוגרים יו תר הם כבר
חכמים ב עיני עצמם ,כך שהם לא י ק שיבו לי ,אבל הצ עירי ם -
מהי התוכנית הטובה ביותר שעל ידה אוכל ללמד את
יתכן שיק שי בו .אז בעודך הולך ברחוב ,א מור לעצמך" :מכאן
עצמי לחשוב מחשבות של תורה?
ועד ע מוד הטלגרף הקרוב ,אני א ח שוב עליך ,ה'״.
ת שובה:
נסה זאת; זה לא קל .חשוב על ה' -בינך לבין עצמך ,בלי
שאף אחד ידע מזה .אתה אדם גדול! כשאתה חושב על דברים
זו שאלה טובה .והתשובה היא :אם תפתח את ספר חובות
חשובים -אתה הופך לאדם חשוב! באותם רגעים שאתה הולך
הלבבות ,בשער חשבון הנפש ,תראה ש הוא נותן לנו ש לו שי ם
מכאן ועד ע מוד הטלגרף -אתה גבוה כמו או תו עמוד .אתה
נו ש אי ם לח שוב עליהם .רוב האנ שים לא יוד עי ם על זה.
גבוה מעל כולם ,כי הראש שלך מלא במ ח שבו ת הח שובו ת
שלו שי ם נו ש אי ם שעליה ם י ש להתרגל לחשוב.
ביותר.
אמנם במבט ראשון חלק מ הנו ש אי ם נראים מ ש ע מ מי ם,
זהו החשבון ״ ה מ שלי ם ה שלו שי ם" כלשון החובות הלבבות
בכלל לא מענייני ם ,אבל אם תתחיל לח שוב עליהם בריכוז ,עם
-עברת א ת כל שלו שי ם ה ח שבונו ת וסוף סוף אתה עובד על
החשבון האחרון הזה ,שאתה נ מצ א יחד עם ה' ,לבד בעולם. הזמן אתה תגלה שזה בכלל לא פ שוט ,ותקבל מזה הרבה
מאוד.
"גר אנכי ב א רץ (תהילים קיט ,יט) -ריבונו של עולם ,אני זר
בעולם הזה .אני לבד! אתה היחיד שיכול ל עזו ר לי .הכסף שי ש לדוגמא ,אחד ה ה תבוננויו ת הר א שונו ת היא -כמה שפר
לי בבנק לא י עזו ר לי .ה שוו ער הע שיר שלי לא יכול ל עזור לי. עליך גורלך שה' ברא אותך יש מאין .ה' ברא אותך בן אדם!
אף אחד אינו יכול ל עזור לי .רק אתה יכול! גר אנכי ב ארץ״. היית יכול ל היו ת עץ! או ת ם חו מרי ם שמהם מורכב העץ ,הם
אלו ש מרכיבי ם א ת האדם .היית יכול ל היו ת חתול!
ואם למד ת א ת זה -כבר ה תקד מת בעבודתך בעולם הזה.
התחל לח שוב על זה .בהתחלה אתה תאמר" :זה מ שעמם.
שער חשבון הנפש הוא אפוא מקום אחד שבו תוכל ל מצו א
אין פה על מה לחשוב .מאי ק מ ש מ ע לן? מה זה מלמד או תנו?״
חומר למחשבה .אבל זה לא המקום היחיד.
לא .חשוב על זה .ד מיין א ת עצמך הולך בכביש ,עו צר ליד
שלולית קטנה ומלקק קצת מים מעורבי ם בבוץ ,ו אז מחפש לך
משהו לאכול בפח האשפה .ו אז -פתאום אתה הופך ל היו ת
אתה .הפלא ופלא! איז ה הבדל! ז הו אחד החשבונות.
