gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

אסיפת גליונות - גליונות מובחרים לשבת · Asifes Gilyoines — בראשית (2026-10-05)

מוציא לאור: אסיפת גליונות - גליונות מובחרים לשבת · Asifes Gilyoines

שבוע: בראשית (2026-10-05)

אסיפת גליונות - גליונות מובחרים לשבת · Asifes Gilyoines — בראשית (2026-10-05)

פתח את ה-PDF הורדה

‫פרשת בראשית תשפ"ז‬ ‫אסור לעיין‬ ‫בשעת התפילה וקריה"ת‬ ‫החוברות מיועדות לבתי כנסת‬ ‫על דעת התורמים‬ ‫נא לא להוציא מבית הכנסת עד לאחר שבת‬ ‫תוכן העניינים‬ ‫משיב נפש‬ ‫לרגל יומ''ד������������������������������������������������������������������������������������‪31‬‬ ‫משמחי לב‬ ‫הגה"צ רבי יעקב מאיר שכטער שליט"א ����������������������������������‪77‬‬ ‫רזא דשבתי‬ ‫עניני הלכה����������������������������������������������������������������������������������������‪4‬‬ ‫מרן הגה"ק רבינו שבתי שעפטיל ווייס משימאני זי"ע������������‪39‬‬ ‫מרקחת חיים‬ ‫אבני אפד‬ ‫הגאון הגדול רבי חיים אלעזר ווייס שליט"א גאב''ד ביתר�����‪81‬‬ ‫עמק הפרשה‬ ‫מורינו הרב רבי אליעזר דוד פרידמן זצ"ל�����������������������������������‪5‬‬ ‫הגאון הגדול רבי משה פרידמן שליט"א�����������������������������������‪43‬‬ ‫פניני הרמב''ן‬ ‫באמונתו יחיה‬ ‫היכל החת''ם סופר‬ ‫הגאון רבי ישראל מאיר קעניג אב"ד יאקא שליט"א���������������‪83‬‬ ‫המשפיע הגאון הצדיק רבי משה וואלפסאן זי"ע ועכי"א‪45‬‬ ‫במשנתו ותורתו של מרנא ורבנא החת''ם סופר זיע''א���������������‪9‬‬ ‫במשעולי החסידות‬ ‫יומא דהילולא‬ ‫לודמיר‬ ‫הגה"צ גאב"ד ראדומישלא זי"ע������������������������������������������������‪47‬‬ ‫להפצת משנתו של הרה"ק רבי שלמה מקארלין זי"ע�������������‪13‬‬ ‫להבין ולהשכיל בדב"ק של תלמידי בעשטה"ק ����������������������‪85‬‬ ‫מעדני אשר‬ ‫יומא דהלולא‬ ‫מבי מדרשא‬ ‫הגאון רבי אשר אנשיל שווארץ שליט"א����������������������������������‪51‬‬ ‫הגה"צ רבי שמואל אהרן לידר זי"ע������������������������������������������‪15‬‬ ‫משולחנו של מרן הגאון הגדול רבי משה שאול קליין שליט"א‬ ‫���������������������������������������������������������������������������������������������������������‪87‬‬ ‫דורשי יחודך‬ ‫אוצר ידיעות התורה‬ ‫הגה"צ רבי חיים ליברמן שליט"א�����������������������������������������������‪55‬‬ ‫מגיד מישרים הגה"צ רבי אהרן קאהן שליט"א������������������������‪18‬‬ ‫היכל הוראה‬ ‫הלכה לסעודת שבת‬ ‫הגאון הגדול גאב''ד היכל הוראה שליט''א�������������������������������‪89‬‬ ‫הרה"ג משה שניאור זלמן גרוסמן שליט"א������������������������������‪58‬‬ ‫בקדושתו של אהרן‬ ‫הרה"ק מבעלזא זי"ע��������������������������������������������������������������������‪19‬‬ ‫הוי זהיר במלאכתך‬ ‫יומא דהילולא‬ ‫הגאון רבי משה אורי בלוי שליט''א��������������������������������������������‪91‬‬ ‫הרה"ק רבי שמואל צבי רוזנפלד מקרלין לעלוב זי"ע�������������‪59‬‬ ‫יסודי העולם‬ ‫בית העירוב‬ ‫מרנן צדיקי הדור מייסדי החסידות אחר המלחמה����������������‪21‬‬ ‫פניני הכהן‬ ‫בית הוראה לעניני עירובין����������������������������������������������������������‪61‬‬ ‫משה עבד ה'‬ ‫המשפיע הרב החסיד רבי יצחק דוב מנדלסון שליט"א���������‪92‬‬ ‫חמידא דאורייתא‬ ‫מרן הרה"ק בעל ישועות משה מויז'ניץ זי"ע����������������������������‪25‬‬ ‫דעהו‬ ‫הגאון רבי יעקב פרידמן שליט''א�����������������������������������������������‪64‬‬ ‫שם משמעון‬ ‫כ"ק אדמו"ר מתולדות יהודה סטוטשין שליט"א��������������������‪93‬‬ ‫מתיקות הדף היומי‬ ‫הגה“ח רבי שמעון הירשלער זצ“ל��������������������������������������������‪27‬‬ ‫הרה"ג רבי אברהם ישעיה קובלסקי שליט"א��������������������������‪67‬‬ ‫התחזקות ובטחון‬ ‫האר"י החי‬ ‫במשנת הזרע שמשון����������������������������������������������������������������‪110‬‬ ‫פארו עלי‬ ‫הגה"צ רבי אברהם צבי קלוגר שליט"א�������������������������������������‪69‬‬ ‫פנינים מתורתו של המהרא"ל צינץ זי"ע ועכי"א����������������������‪29‬‬ ‫משנתינו‬ ‫מעיינות החיים‬ ‫אברך‬ ‫גליון ללומדי דף היומי משניות�������������������������������������������������‪103‬‬ ‫כ''ק אדמו''ר מטעמשוואר שליט''א��������������������������������������������‪73‬‬ ‫מתורתו ומשנתו של הגאון הקדוש רבי יוסף ענגיל זצ"ל‬ ‫בס"ד‬ ‫רוצה לדעת‬ ‫בס”ד‬ ‫שימוש מעשי‬ ‫נקודת ‪C‬‬ ‫לבדוק עירוב?‬ ‫בחושן משפט וריבית‬ ‫להכשרת דיינים‪ ,‬בוררים ודומ”צ‬ ‫שעל ידי בית דין צדק היכל המשפט‬ ‫בכל יישוב שאתה נוסע בארץ או בחו"ל תדע‬ ‫לבדוק את העירוב ולדעת אם הוא כשר‪ ,‬מהודר‪,‬‬ ‫‪ 3.5‬שנות שימוש מעשי לימוד מעמיק‬ ‫וחזרות ברוב חושן משפט וריבית‬ ‫או פסול‪ .‬לתקן אותו‪ ,‬וגם להקים עירוב‪.‬‬ ‫לוח לימוד הכולל לימוד ושינון באופן יומי בצורה עצמאית‬ ‫חוברות שו”ת שבועיים המסייעים בלימוד וזכירת החומר‬ ‫בחינות בכתב בסיום כל מקצוע‬ ‫כך לא תיכשל ח"ו בחילול שבת‬ ‫בחינות הרבנים הגאונים שליט"א מזמן לזמן‬ ‫שיעורי שימוש למעשה מגדולי הרבנים והמומחים בתחום‬ ‫מגוון מסלולי שימוש מעשי לפי קצב ההתקדמות‬ ‫עבודה מעשית על שאלות אקטואליות מבה”ד ובית ההוראה‬ ‫קורס מעשי ‪ -‬מפי הרה"ג רבי ישעי'ה וינד שליט"א‪ ,‬ראש כולל ובית הוראה "בית‬ ‫פרקטיקה מעשית‬ ‫העירוב"‪ ,‬במחיר שווה לכל נפש‪.‬‬ ‫ימי עיון‬ ‫פרטים נוספים בעלון 'בית העירוב' בעמ' ‪61‬‬ ‫במסגרת הלימודים יתחילו כעת בשימוש מעשי‬ ‫לפרטים והרשמה‪ 02-5-666-999 :‬שלוחה ‪ .9‬באין מענה – נא להשאיר פרטים‬ ‫בהלכות נזקי שכנים‬ ‫ונחזור אליכם‬ ‫החוברות מיועדות לבתי כנסת‬ ‫דגש מיוחד על הפרקטיקה המעשית‬ ‫על דעת התורמים ‪ -‬נא לא להוציא מהבית כנסת‬ ‫טאבו משותף ‪ -‬ריבית בהשקעות ‪ -‬פינוי בינוי ‪ -‬שוק ההון בהלכה ‪ -‬דיני שותפין ‪ -‬ועד‬ ‫בית ‪ -‬דייר סרבן ‪ -‬הסתדרות העובדים ‪ -‬דמי תיווך ושדכנות ‪ -‬הסכמי עובד מעביד ‪-‬‬ ‫עד לאחר שבת‬ ‫הונאות והפקעת שערים ‪ -‬זכויות יוצרים ‪ -‬הלשנות ‪ -‬משכנתא על שם אחר – מניות‬ ‫בכורה – חוק החזרת מוצרים – מטבעות דיגיטליות – היזק מונטין – אחריות בעלי‬ ‫אולמות על אבידות – משקיע מועדף וזכויות בכורה – דיני גביית חוב ‪ -‬מנהג המדינה ‪-‬‬ ‫למעוניינים ‪ -‬ניתן לשלם במחיר סימלי דרך נדרים פלוס קופה חסידים הראשונים‬ ‫חברות ביטוח ‪ -‬כונס נכסים ‪ -‬מעמד בית הדין ‪ -‬דיני בוררות ‪ -‬צ'קים ועוד‪...‬‬ ‫הבטיחו את מקומכם במסלול החדש‬ ‫מערכת אסיפת גליונות ‪0733-45-44-99‬‬ ‫לפרסום בחוברת ‪0733-45-45-17‬‬ ‫‪0733-831-747‬‬ ‫ההרשמה בשלוחה ‪8‬‬ ‫עימוד‪ :‬מאורות ‪ -‬בית"ע ‪0548463972‬‬ ‫הדפסה‪ :‬קונטרול פי חירם ‪ 6‬ירושלים ‪02-9971070‬‬ ‫רחוב הרב זוננפלד ‪ 3‬ירושלים ת"ו ‪ -‬טל' ‪02-5322775‬‬ ‫בס"ד‬ ‫הננו להודיע כי במסגרת השיעורים הקבועים בהלכות טהרה‬ ‫בספר "כללי טהרה" כמידי שנה בשנה‬ ‫יתחילו בעז"ה את המחזור החדש של שנת תשפ"ז‬ ‫{מחזור העשירי}‬ ‫בלשון הקודש‬ ‫{מחזור השלשה עשר}‬ ‫באידיש‬ ‫בימי רביעי‬ ‫בימי שישי‬ ‫בשעה ‪ 9:00‬עד השעה ‪ 9:45‬בערב‬ ‫משעה ‪ 11:15‬עד השעה ‪12:00‬‬ ‫השיעור הראשון מתחילים‬ ‫השיעור הראשון מתחילים‬ ‫ביום רביעי פרשת לך לך (י' חשון תשפ"ז)‬ ‫בערש"ק פרשת לך לך (י''ב חשון תשפ"ז)‬ ‫השיעורים נמסרים בהיכל הוראה (בחדר שיעורים) ע"י‬ ‫הגאון רבי שמעון עוזר (בן מורינו הגאב"ד שליט"א) בראנדסדארפער שליט"א‬ ‫דומ"צ היכל הוראה‬ ‫שיעור פתיחה‬ ‫ע"י מורינו גאב"ד היכל הוראה שליט"א‬ ‫אברך יקר במשך ‪ 3/4‬שעה פעם בשבוע כעשר חדשים יכול אתה לקנות קנין‬ ‫עולם בהלכות אלו הנוגעים למעשה בידיעה יסודית‬ ‫בברכת התורה‬ ‫הנהלת היכל הוראה‬ ‫משמחי _לב‬ ‫‪4‬‬ ‫בראשית תשפ"ז‬ ‫בירורי הלכה בענינים אקטואלים‬ ‫ע"מ לעורר לב המעיין‬ ‫בעקרי ברכות צריך להמתין ובשאר ספיקות‬ ‫ספק מה ברכתו וצריך לשהות עד שיברר‬ ‫ראוי לברר‬ ‫הברכה‬ ‫ד‪ .‬ואפשר דהא דאמרי' דאם לא למד ילך אצל‬ ‫מי שמסתפק בדבר מה ברכתו ויקח לו זמן‬ ‫חכם מיירי בדברים הבסיסיים שאינו יודע עקרי‬ ‫הראויה לו‪ ,‬וכתב שלא יאמר אפטר בברכת‬ ‫לברר‪ ,‬האם יכול לברך שהכל או שצריך‬ ‫הלכות ברכות‪ ,‬אבל אם יודע הדברים הבסיסיים‬ ‫שהכל כי הרי זה בור שקללוהו חכמים‪ .‬אלא‬ ‫להמתין ולברר‪ ,‬וכמה זמן צריך להמתין‪.‬‬ ‫ורק יש מוצר חדש וכד' שמסתפק עליו על זה‬ ‫יש ללמוד לידע ומה שהוא ספק יאמר שהכל‪.‬‬ ‫מי שלא למד ילך אצל חכם‬ ‫לא נאמר ילך אצל חכם‪ ,‬ואם יכול לברר בקל‬ ‫האם צריך לעכב האכילה בכל ספק‬ ‫א‪ .‬כתב הרמ"א (ר"ב סי"ח) ואם הוא מסופק‬ ‫יברר ואם לא אינו צריך לעכב אכילתו ולברר‬ ‫ג‪ .‬ובזה יש לדון דמבואר במג"א שמי שלא למד‬ ‫אם הוא עיקר הפרי [בפה"ע או בפה"א] מברך‬ ‫ויכול לברך שהכל‪ ,‬וודאי דראוי לעיין בספרים‬ ‫לא יאכל עד שילך אצל חכם‪ ,‬ומבואר דצריך‬ ‫בפה"א ואם אינו יודע מהו מברך שהכל‪ .‬ובמג"א‬ ‫שביררו המציאות והדין מה מברכים ע"ז‪ ,‬אך‬ ‫לעכב אכילתו בשביל לדעת הברכה‪ ,‬וא"כ גם‬ ‫(ל"ו) היינו אחר שלמד אבל מי שלא למד לא‬ ‫עכ"פ מדינא יכול לברך שהכל‪ ,‬ושאני מכל‬ ‫בדבר שספק מהו ברכתו לכאורה צריך לעכב‬ ‫יאכל עד שילך אצל חכם ללמדו ברכות והמקור‬ ‫ספק חסרון ידיעה דהכא מברך עכ"פ‪ .‬ובדברים‬ ‫אכילתו עד שיברר‪ ,‬ולא נתבאר כמה זמן צריך‬ ‫הוא מגמ' ברכות לה‪ .‬וב"י סוף סי' ר"ד בשם‬ ‫שהם עיקרי הלכות ברכות צריך להמתין ולברר‪,‬‬ ‫להמתין ואם יקח יום או יומים האם ג"כ צריך‬ ‫הגהות מיימוניות והובא במשנ"ב (ס"ק פ"ד)‪.‬‬ ‫וכמבואר ילך אצל חכם‪.‬‬ ‫להמתין‪ .‬וגם הרבה פעמים צריך להסתכל‬ ‫שהכל פוטר אך צריך ללמוד‬ ‫בספר מהו ברכתו ואין לו כרגע את הספר‬ ‫ב‪ .‬ובשערי תשובה (ס"ק כ"ח) מביא מתלמידי‬ ‫המורם מהאמור‬ ‫האם יכול לאכול או צריך לעכב אכילתו‪[ .‬ובכף‬ ‫רבינו יונה בברכות הא דאמרי' בש"ס הנהנה‬ ‫ה‪ .‬מסופק בדבר מה ברכתו בדבר שתלוי‬ ‫החיים סי' קנ"ד ס"ק נ"ד כ' בכל ספיקא דרבנן‬ ‫בלא ברכה כאילו מעל אף אם לא ידע רק‬ ‫בעיקרי הלכות ברכות יש להמתין ולברר‪,‬‬ ‫שאם אינו בא מעצמו אלא מחסרון ידיעה לא‬ ‫ברכת שהכל יצא מידי מעילה‪ .‬אלא דאפילו‬ ‫וכמבואר במג"א ילך אצל חכם‪ ,‬אבל בדברים‬ ‫הוי ספק]‪ .‬ודבר זה יש בו ב' סוגי ספיקות‪ ,‬ספק‬ ‫הכי צריך ללמוד הברכה הראויה לכל דבר‪,‬‬ ‫החדשים וכד' ראוי לברר המציאות והדין מה‬ ‫בדין וספק במציאות‪ ,‬והאם נאמר דהוי דבר‬ ‫ובא"ר כתב אהא דאמרי' מאן דבעי למהוי‬ ‫ברכתו‪ ,‬אבל מדינא יכול לברך שהכל‪[ .‬ואם‬ ‫שיכול לברר בדין או במציאות שיעיין בספר או‬ ‫חסידא לקיים מילי דברכות ולכאורה אם לא‬ ‫יכול לברר בקל יברר]‪.‬‬ ‫ישאל‪ ,‬וצריך לעכב אכילתו עד שיברר‪.‬‬ ‫בירך רשע מקרי‪ .‬אלא שרצונו לומר ברכה‬ ‫שא‪+‬לות קצרות‬ ‫ח‪+‬דותא דשמע‪+‬תתא‬ ‫נוי סוכה ולולב ואתרוג לזרקן אחרי‬ ‫קנה לולב עם קורא ונמצא יבש ומעופש‬ ‫סוכות‬ ‫ואולי אפי' פסול‪ ,‬דזה צורת הקנין שקונים דבר שאינו‬ ‫קנה בחנות לולב עם קורא שיא ההידור וכשבא לביתו‬ ‫מבורר וא"כ לא הוי מקח טעות‪.‬‬ ‫הוריד את הקורא והלולב היה יבש ומעופש ועדיין כשר‬ ‫שאלה‬ ‫ומחמת שלא היה לו לולב אחר השתמש בחוה"מ‪,‬‬ ‫נוי סוכה ולולב ואתרוג‪ ,‬האם אפשר לזרקן או לא‪.‬‬ ‫גם כשאינו יכול לברר הוי מקח טעות‬ ‫ובאמצע חוה"מ רוצה להחליף‪ ,‬האם יכול‪.‬‬ ‫ד‪ .‬אמנם מבואר בסי' רל"ב סי"א דהמוכר בהמה‬ ‫תשובה‬ ‫לחבירו ונמצא טריפה אם נודע בודאי שהיתה טריפה‬ ‫השתמש אינו יכול להחזיר‬ ‫מבואר סי' תרס"ב ס"ח‪ ,‬יש מי שאומר שהושענא‬ ‫הוי מקח טעות‪ ,‬וכן מבואר שם בסעיף י"ט‪ ,‬המוכר‬ ‫א‪ .‬איתא בסי' רל"ב ס"ג המוכר לחבירו קרקע או עבד‬ ‫שבלולב אע"פ שנזרקה אין לפסוע עליה‪ ,‬וכ'‬ ‫ביצים מוזרות (שהיו בהם דם‪ ,‬או שהתחיל להיות צורת‬ ‫או בהמה או שאר מטלטלין ונמצא במקום מום שלא‬ ‫המשנ"ב (כ"ח) וה"ה ערבה של הושענא אין‬ ‫אפרוח) שאינם ראוים לאכילה הוי מקח טעות‪ ,‬ועכשיו‬ ‫ידע מחזירו אפילו לאחר כמה שנים והוא שלא ישתמש‬ ‫לזלזל בה‪ .‬והרמ"א כ' ועיין לעיל סימן כ"א גבי‬ ‫לא נהגו כן‪ ,‬ומנהג מבטל הלכה‪ .‬ומבואר שמעיקר הדין‬ ‫במקח אחר שידע במום‪ ,‬אבל אם השתמש בו אחר‬ ‫ציצית‪ ,‬ושם מבואר שאף לאחר שנפסקו אין לנהוג‬ ‫שראה המום הרי זה מחל ואינו יכול להחזיר‪ ,‬ומבואר‬ ‫הוי מקח טעות‪ ,‬וה"נ בנ"ד אע"פ שלא היה אפשר‬ ‫בהם מנהג בזיון לזרקן במקום מבוזה‪ ,‬אלא שאינן‬ ‫דאם השתמש אחר שראה המום אינו יכול להחזיר‪.‬‬ ‫לבדוק הוי מקח טעות כבהמה טריפה וכביצים מוזרות‬ ‫צריכות גניזה‪[ ,‬ויש מדקדקין לגונזן‪ ,‬והמחמיר‬ ‫שא"א לבדקן‪.‬‬ ‫כשהשתמש מחוסר ברירה יכול להחזיר‬ ‫תע"ב]‪ ,‬והמשנ"ב (סק"ז) כ' שהאיסור לזרקן הוא‬ ‫ב‪ .‬אמנם נראה דבנד"ד שהשתמש בלולב אחר שראה‬ ‫שזורקן בידיים לאשפה‪ ,‬אך אם מתוך שלא גנזן‬ ‫כשמעופש הוי אצל המוכר‬ ‫המום עדיין יכול להחזיר‪ ,‬דהטעם דהוי מחילה דלא‬ ‫ה‪ .‬ועדיין יש להסתפק אם יבש אצל הקונה או אצל‬ ‫היה לו להשתמש‪ ,‬אבל הכא מחוסר ברירה שלא היה‬ ‫נזרקו ממילא אין לחוש לזה‪[ .‬ולענין ההושענות‬ ‫המוכר אך כשיבש מאד והתחיל להתעפש מסתבר‬ ‫לו לולב אחר השתמש בלולב‪ ,‬וא"כ י"ל דלא הוי בזה‬ ‫כ' במשנ"ב [תמ"ה סק"ז] שטוב לשרוף בהם‬ ‫שהיה אצל המוכר והוי מקח טעות‪[ .‬וגם אם היה אצל‬ ‫מחילה ויכול להחזיר אחר שהשתמש‪[ .‬ועוד דאחר‬ ‫החמץ שכיון שנעשה בהם מצוה אחת תיעשה‬ ‫הקונה והתיבש לפני סוכות צ"ע]‪ ,‬ובפרט שקונה שיא‬ ‫שלקח ונמצא אצלו הבעלים מסכים שישתמש‪ ,‬שכעת‬ ‫בהם מצוה נוספת]‪ .‬וא"כ יש להיזהר לא לזורקן‬ ‫ההידור בודאי יכול להחליפו‪.‬‬ ‫אין יכולים לעשות עם זה כלום]‪.‬‬ ‫דרך בזיון באשפה‪ ,‬והלולב ג"כ יש מצניעים‬ ‫לשרוף החמץ‪ ,‬ונוי סוכה לכאורה גם יש להיזהר‬ ‫המורם מהאמור‬ ‫האם הוי מקח טעות‬ ‫לא לזרקן באשפה דרך בזיון‪ .‬אלא עכ"פ יעטוף‬ ‫ו‪ .‬שמוריד הקורא והלולב יבש ומעופש הוי מקח טעות‬ ‫ג‪ .‬ועדיין יש לדון אם הוי מקח טעות‪ ,‬די"ל דהכא לא הוי‬ ‫בשקית נפרדת אטומה‪ .‬או יניח בחוץ‪ ,‬ולא יזרוק‬ ‫ויכול להחליפו‪ ,‬ואפי' שהשתמש בזה בסוכות יכול‬ ‫מקח טעות כיון שקונים עם קורא וא"א לבדקו קודם‬ ‫בידים לאשפה‪.‬‬ ‫להחליף כיון שהשתמש מחוסר ברירה‪.‬‬ ‫והלוקח משלם אפי' שיכול להיות שלא יהיה מהודר‪,‬‬ ‫לע"נ האשה החשובה מרת חיה שרה ע"ה בת הרה"ח ר' שמואל בן ציון ז"ל‬ ‫הגליון נכתב ע”י הרה”ג ר’ ישראל לודמיר שליט”א | להערות בפקס ‪03-5787572‬‬ ‫צו את אהרן ואת בניו לאמר זאת תורת העולה וגו'‪  .‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪ ‬והנה ‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫ועלה ‪ ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫פרשת בראשית תשפ"ז‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫והנה ‪ ‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫ספה"ק מגיד דבריו ליעקב – הרה"ק רבי דוב בעריש מביאלא זי"ע‬ ‫טבעת האפד‬ ‫‪‬‬ ‫‪ ‬א‪‬‬ ‫ורע לא תאכל וגו' (בראשית ב‪ ,‬טז יז)‪ .‬נראה לפרש על פי‬ ‫טוב‬ ‫הדעת‬ ‫ומעץ‬ ‫תאכל‬ ‫אכול‬ ‫הגן‬ ‫עץ‬ ‫מכל‬ ‫‪‬‬ ‫מטבע לשון הספרים הקדושים‬ ‫מה דאיתא בגמ' (קידושין מ‪ ).‬אמרו לצדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו (ישעי' ג‪,‬‬ ‫‪ ‬י)‪ ,‬וכי יש‬ ‫‪   ‬‬ ‫‪ ‬והנה ‪  ‬‬ ‫שטבע מורנו הרב זצ"ל בשיעוריו‬ ‫צדיק טוב ויש צדיק שאינו טוב‪ ,‬אלא טוב לשמים וטוב לבריות זהו צדיק טוב‪ ,‬טוב לשמים ורע לבריות זהו‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫והארץ היתה תהו ובהו וחשך על פני תהום ורוח‬ ‫צדיק שאינו טוב‪ .‬הדקדוק מפורסם איך יקרא רע לאיש צדיק‪.‬‬ ‫אלקים מרחפת על פני המים ויאמר אלקים יהי‬ ‫‪ ‬‬ ‫ונראה לפרש‪ ,‬כי ידוע שהצדיקים פועלים ומשפיעים השפעות טובות על הדור כולו‪ ,‬כמאמר הכתוב‬ ‫אור ויהי אור (בראשית א‪ ,‬ב – ג)‬ ‫‪   ‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫(תהלים קמה‪ ,‬יט) רצון יראיו יעשה‪ ,‬אך מידת ההשפעה תלוי' במזגם ובהתנהגותם של הצדיקים‬ ‫והארץ היתה תהו ובהו‪ ,‬אלו מעשיהן של רשעים‪,‬‬ ‫ויאמר אלהים יהי אור אלו מעשיהן של צדיקים‪,‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪ ‬השפע היורד בזכותם ובהשפעתם מן השמים לעולם‪,‬‬ ‫עצמם‪ ,‬אם הם יתנהגו במדת השפע ובהרחבה‪ ,‬אזי‬ ‫אבל איני יודע באיזה מהם חפץ אם במעשה אלו‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫הוא גם כן במדה גדושה ועין יפה‪ ,‬וממילא טוב להם לבריות‪ ,‬אך אם הצדיק מתנהג בבחינת צמצום כלפי‬ ‫ואם במעשה אלו‪ ,‬כיון דכתיב וירא אלהים את‬ ‫האור כי טוב‪ ,‬הוי במעשיהן של צדיקים חפץ‬ ‫‪‬‬ ‫‪ ‬הטוב הבא בהשפעתו מן השמים הוא ג"כ בצמצום רב‪,‬‬ ‫עצמו‪ ,‬ואינו זקוק אלא לצרכיו הנזקקים לו ביותר‪ ,‬אז‬ ‫ואינו חפץ במעשיהן של רשעים (בראשית רבה ב‪ ,‬ה)‬ ‫‪‬‬ ‫רעה‪ ,‬כי‬ ‫לבריות שלא עומדים במדריגות הצדיק‪ ,‬יוצא מכך‬ ‫כי הטוב בצמצום הוא הטוב האמיתי לפיהם‪ ,‬אך‬ ‫‪‬‬ ‫שבשני המידות של צדיקים ורשעים יכולים‬ ‫לעבוד את השם יתברך‪ ,‬לזה שפיר קאמר‬ ‫להם לא מספיק מזונות והשפעות בצמצום א‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪ ‬ובפרשת‬ ‫וזהו ביאור הכתוב רצון יראיו יעשה‪ ,‬היינו שהקב"ה משפיע לעולם לפי רצונם וחפצם של הצדיקים‪ ,‬אם‬ ‫ובאמת‬ ‫באיזה מהן חפץ יותר‪ ,‬ואמרו אף על פי כן‬ ‫שיקרבו כל‬ ‫חפץ יותר במעשיהם של צדיקים‪,‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫רצונם הפרטי הוא מעט הקב"ה משפיע מעט‪ ,‬ואם רב אזי ההשפעה רבה‪ .‬וזהו פירוש הפסוק‬ ‫דברי‬ ‫ידי‬ ‫על‬ ‫העולם כולו לעבוד את הבורא‬ ‫נועם‪ ,‬וישוב להם לעבודתו‪ ,‬ולא על ידי כעס‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫אמרו צדיק כי טוב‪ ,‬מיהו צדיק טוב‪ ,‬צדיק שבעצמו מתנהג במדת ההרחבה‪ ,‬וגורם שגם השפע לעולם ירד‬ ‫קדושת לוי פרשת בראשית בד"ה רבותינו ז"ל‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫התנהגותם של הצדיקים כלפי עצמם‪ ,‬יאכלו הבריות ב‪.‬‬ ‫בהרחבה‪ ,‬כי פרי מעלליהם יאכלו‪ ,‬פרי‬ ‫ויהי ערב ויהי בקר יום אחד (בראשית א‪ ,‬ה)‬ ‫‪‬‬ ‫ניזון בשביל חנינא בני וחנינא בני די לו בקב חרובין‬ ‫ובזה יובן מאמר חז"ל (ברכות יז‪ ):‬כל העולם‬ ‫‪‬‬ ‫ויהי בקר‪ ,‬בוקרו של יעקב‪ ,‬יום אחד שנאמר‬ ‫‪‬שלשה מדריגות יש‪ ,‬מזונות‪ ,‬פרנסה‪ ,‬וכלכלה‪ ,‬כלכלה הוא השפע‬ ‫‪‬‬ ‫מערב שבת לערב שבת‪ ,‬כי‬ ‫(זכריה יד) והיה יום אחד הוא יודע לה' לא יום ולא‬ ‫לילה וגו'‪ ,‬דבר אחר יום אחד‪ ,‬שנתן לו הקדוש‬ ‫היותר גדול‪ ,‬ומזונות הוא המוגבל והמצומצם ביותר‪ .‬ועל פי זה יהיה ביאור המאמר‪ ,‬כל העולם ניזון בשביל‬ ‫ברוך הוא ואיזה זה יום הכפורים (בראשית רבה ב‪ ,‬ג)‬ ‫'ויהי בקר זה יעקב'‪ ,‬כשאדם מאריך בשולחנו‬ ‫כנזכר לעיל ומקדש אותו‪ ,‬אזי 'בקר זה יעקב'‪,‬‬ ‫הפסוקבעולם צדקתם וקדושת‬ ‫בשלחכיוןאתשנתגלה‬ ‫צדיקים‬‫הל"ופר'‬ ‫ליעקב"‬ ‫"מגיד דבריו‬ ‫נחשבים בין‬ ‫בספרו‬ ‫כולם אין‬ ‫זי"עג"כ‬ ‫ועוד‪,‬‬ ‫למנהיגיהוא ז"ל‬ ‫ביאלער‪ ,‬פי'‬ ‫וביותרבעריש‬ ‫יוקשה הדבר‬ ‫הרה"ק רבי‬ ‫שלהנגלה‪,‬‬ ‫הנ"לעל‬ ‫שיהאפי דרכו‬ ‫המצפון רבה‬ ‫שכותב שצריךא‪ .‬על‬‫במהאכילה‪.‬‬ ‫בשעת‬ ‫איש תם‪ ,‬הולך בתמימות‪ ,‬אף א‪.‬‬ ‫'רבי' מיוחד‬ ‫יוסף‬ ‫עצמות‬ ‫משה את‬ ‫וזה 'יום אחד זה יום הכיפורים'‪ ,‬שולחנו של‬ ‫שיינעמרום‬ ‫תכלית וואלט געווען אז צדיק‬ ‫שמשתדלים"אבחסד‬ ‫לגדולים לעומת בנו‪:‬‬ ‫הואמרדכי'לע‬ ‫הרה"ק ר'‬ ‫דהנה "התואר‬ ‫והשיב האב‬ ‫וביאר ונצרך‬ ‫עמו"‪,‬בישראל‬ ‫מכהן כרב‬ ‫בהיותו‬ ‫השאמלויער רב‪,‬‬ ‫"ויקחצדיק‬ ‫לבויט)של אותו‬ ‫עליג‪,‬‬ ‫(שמות‬ ‫ישראל )ורואים בזה מה שהיה מעיק‬ ‫]‪-‬איזהפסק‬ ‫יא‪ ).‬שלא‬ ‫אמרו (ע"ז‬ ‫בנסתרדהרי‬ ‫הנשיא 'רבי'‪,‬‬ ‫אדם מכפר (ברכות נה‪ ,).‬כשהאדם אוכל בקדושה‪,‬‬ ‫פנים היו לנו לוּ היו הצדיקי‬ ‫בנגלה‪"...‬‬ ‫אזוי ווי‬ ‫יהודהצדיקים‬ ‫נקרא ר'‬ ‫זאלן זיין‬ ‫זי"עהיה הדור‬ ‫שם זה‬ ‫לעולם הזה‪ ,‬ועל‬ ‫מלעכאוויטש‬ ‫וברכהרבי נח‬ ‫שהרה"ק‬ ‫טובה‬ ‫שפע‬ ‫יסופר‬ ‫שישפיע‬ ‫הישר(‪,‬‬ ‫ישראל דרך‬ ‫עליון‬ ‫דרשות ולהורות לעם בני‬ ‫כיפור‪.‬‬‫ברבים‬ ‫לדרושיום‬ ‫שולחנו מכפר‪ ,‬ויש בכל יום‪,‬‬ ‫זקףהק' שנתגלה לעיני הרואי‬‫שעבודתם‬ ‫בגמרא (כתובות‬ ‫בחוץ‪,[...‬קד‪ ).‬שרבי‬ ‫שרואים אמרו‬ ‫עליהם בגלוי‬ ‫כמו על פי כן‬ ‫בפנימיות ואף‬ ‫בימות הגשמים‪,‬‬ ‫ולא )עי'‬ ‫החמה‬ ‫בחז"ל‬ ‫שמובא‬‫בימות‬ ‫מלעכאוויטשלאזי"ע‬ ‫צנון ולא חזרת‬ ‫שולחנו לא‬ ‫מרדכי‬ ‫שאל פעם מאת פני אביו מעל‬ ‫הרה"ק רבי‬ ‫משנת הרמ"ל פרשת בראשית בד"ה מדרש ויהי‬ ‫שהיה‬ ‫כוונתו‬ ‫וכל‬ ‫מהעוה"ז‪,‬‬ ‫קטנה‬ ‫כאצבע‬ ‫אפילו‬ ‫נהנה‬ ‫שלא‬ ‫עצמו‬ ‫על‬ ‫והעיד‬ ‫פטירתו‪,‬‬ ‫בשעת‬ ‫מעלה‬ ‫מתקיים בלא ל"ו צדיקים נסתרים בכל דור ודור‪ ,‬שאין מכירים אינו אף אחד ממאה מגודל עבודתם שיגעו בעבודת הבורא בסתר לבם ובהצנע לכת‬ ‫כלפי‬ ‫אצבעותיו‬ ‫סוכה מה‪ ):‬שאין העולם את‬ ‫ברווח"‪.‬‬ ‫ויאמר אלקים יקוו המים מתחת השמים אל מקום‬ ‫שאפשר להיות אף נמנה בין הל"ו צדיקים נסתרים אף שצדיק מפורס‬ ‫פרנסהמדבריו‬ ‫צריכיםהיוצא‬ ‫ישראל‬ ‫הגדול‬ ‫שעמך‬ ‫כהמגיד‬ ‫להראות‬ ‫עליון‬ ‫העולםהצדיקי‬ ‫לצורךאותם‬ ‫בהרחבה שכל‬ ‫מתנהג‬ ‫ונמצא אם כן‬ ‫העולם בעבודתם הקדושה‪,‬‬ ‫אחד ותראה היבשה (בראשית א‪ ,‬ט)‬ ‫הרה"ק‬ ‫נסתרים ונעלים מעין כל חי‪.‬‬ ‫המה‬‫מדרגותיו כי‬ ‫שגבהצדיקים‪,‬‬ ‫וגודל בין‬ ‫האמיתידיעות‬ ‫שצדקותוחילוקי‬ ‫ידוע כי היה‬‫אשר כיון‬ ‫הענין הוא‪,‬‬ ‫נורא‪ ,‬אשר זהו‬ ‫מבארדיטשוב‬ ‫לכתוב דבר‬ ‫ה"קדושת לוי"‬ ‫שלמהמביאלא‬ ‫קארלינער‪,‬‬ ‫וממשיךר'הרה"ק‬ ‫ותלמידיו הק'‪ ,‬הרה"ק‬ ‫לשוןר' בער‬ ‫תקוה‪' ,‬קוה‬ ‫לזה אמר הכתוב 'יקוו המים'הרבי‬ ‫ה"חוזה" מלובלין זי"ע היה סובר שצריך להשפיע שפע רב לבני ישראל‪ ,‬כי בני ישראל צריכים רחבות‪ ,‬כי העניות מעבירה‬ ‫אל ה' (תהלים כז‪ ,‬יד)‪ ,‬שכל החמדות והתענוגים‬ ‫את האדם על דעת קונו (עירובין מא‪ ):‬משא"כ המגיד מקאזניץ זי"ע דעתו היה שעדיף טפי שיחיו בצמצום יותר‪ ,‬והחזיק‬ ‫לא יתאוו בני אדם רק לשמים‪' ,‬אל מקום אחד'‪,‬‬ ‫להיטיב המצב בענין פרנסה‪.‬‬ ‫ברוך המקום ברוך הוא‪' ,‬אחד' לאחדות הבורא‬ ‫בשיטה שיאה עניות לישראל (חגיגה ט‪ ,):‬ולא היה משתדל א‬ ‫ברוך הוא‪' ,‬ותראה היבשה' ביאת הגאולה‪,‬‬ ‫והנה‪ -‬ממשיך הרה"ק מביאלא ‪ -‬בפולין היה ידוע אשר התואר 'רבי' בסתמא‪ ,‬הכוונה להרבי מלובלין זי"ע ה"חוזה"‪,‬‬ ‫כמבואר בזוהר חדש (ר' בעל הטורים בראשית ח‪ ,‬ז)‬ ‫ומאיזה טעם נקרא סתם 'רבי' להחוזה מלובלין‪ ,‬אמנם הטעם הוא כי מכיוון שזה היה שיטתו בקודש שצריכים להשפיע‬ ‫'עד יבשת המים' (בראשית ח‪ ,‬ז)‪ ,‬אותיות תשב"י‪,‬‬ ‫לבנ"י בהשפעה רחבה‪ ,‬ע"ש זה זכה ליקרא בתואר 'רבי'‪ ,‬כי דעתו היה שעניות ח"ו מעביר את האדם על דעת קונו‬ ‫היינו הגאולה‪.‬‬ ‫"השתדל בתפלתו על הרחבה לעולם"‪.‬‬ ‫תפארת שלמה פרשת בראשית בד"ה ויאמר אלקים יקוו‬ ‫ולעומת זאת המגיד מקאזניץ זי"ע אשר חלק על הרבי מלובלין וסבר בדעת קדשו כי "יאה עניותא לישראל" ולא השתדל‬ ‫ויאמר אלקים תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע‬ ‫שיהא לבנ"י פרנסה בהרחבה‪ ,‬לכן אינו נקרא כי אם בתואר 'המגיד' מקזניץ‪ ,‬ולא נקרא בתואר 'רבי'‪.‬‬ ‫עץ פרי עשה פרי למינו וגו' ותוצא הארץ וגו' ועץ‬ ‫והנה משה רבינו ע"ה ג"כ סבר בשיטה שחייבים להשפיע שפע רב לכלל ישראל‪ ,‬ולקח לו את "עצמות יוסף"‪ ,‬היינו דרכו‬ ‫עשה פרי אשר זרעו בו למינהו (בראשית א‪ ,‬יא – יב)‬ ‫של יוסף הצדיק‪ ,‬אשר "הוא המשביר" (בראשית מב‪ ,‬ו) ומשפיע פרנסה‪ ,‬כן משה רבינו ע"ה השפיע לכלל ישראל‪ ,‬כי המן היה‬ ‫שיהא טעם העץ כטעם הפרי‪ ,‬והיא לא עשתה כן‪,‬‬ ‫אלא 'ותוצא הארץ עץ עושה פרי'‪ ,‬ולא העץ פרי‪,‬‬ ‫בשביל משה (תענית ט‪ ,):‬ולכן מתואר ג"כ בתואר 'משה רבינו' רבן של ישראל‪ ,‬עכתודה"ק‪.‬‬ ‫לפיכך כשנתקלל אדם על עונו נפקדה גם היא‬ ‫וראיתי בספרים בשם צדיקים אשר הסבירו פלוגתתם‪ ,‬שכל אחד סבר כפי שהוא עצמו נתגדל‪ ,‬והרבי מלובלין זי"ע נתגדל‬ ‫על עונה ונתקללה (רש"י)‬ ‫בהרחבה וראה כי יכולים לעבוד את ד' אף מתוך הרחבה‪ ,‬אך הרה"ק המגיד מקאזניץ זי"ע נתגדל בעניות‪ ,‬ולכן סבר כי עי"ז‬ ‫לזאת התחכמה האדמה ושינתה תחילה ציווי‬ ‫שייך יותר לעבוד את השי"ת‪.‬‬ ‫הבורא יתברך‪ ,‬כדי שאחר כך כשיחטא האדם‬ ‫חס ושלום‪ ,‬יהא לו אמתלא נכונה‪ ,‬והוא מפני‬ ‫ב‪ .‬בבחינת "הוא היה אומר" היה הרה"ק רבי בעריש מביאלא שכדבריו היה משפיע לחסידיו בהרחבה גדולה‪ ,‬ואף לפני‬ ‫ששורש גופו הוא מן האדמה ששינתה כבר‬ ‫עלותו על כס ההנהגה היה אומר שכשיבא שעתו לשלוט על ה"אוצר"‪ ,‬יחלק בהרחבה [ווען איך וועל זיצען אויף די "קאסע"‪,‬‬ ‫רצון הבורא יתברך‪ ,‬ותולין הקלקלה במקולקל‪,‬‬ ‫וועל איך טיילען‪ ,]...‬וכן היה‪.‬‬ ‫ולא יתלו החסרון והסרחון בנשמה הרוחנית‪.‬‬ ‫אוהב ישראל פרשת בראשית בד"ה ויאמר אלקים תדשא‬ ‫א‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫והנה ‪ ‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪6‬‬ ‫‪ ‬א‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫חנינא בני‪ ,‬פירוש מדוע יש צמצום בשפע היורד לעולם‪ ,‬והשפע הוא רק ועצומה מכאשר עד עתה‪ ,‬כן היתה טענת הנחש‪ .‬לפי זה‪ ,‬מה היה החטא‬ ‫‪ ‬והנה ‪       ‬‬ ‫בבחינת מזונות‪ ,‬כיון שהשפע יורד בגלל חנינא בני וחנינא בני די לו בקב גדול כל כך‪ ,‬אלא שהיה לה להשיב לו‪ ,‬הלא בעת הזאת שאתה מפתיני לאכול‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫מעץ הדעת‪ ,‬אשר ציוני ד' לא תאכל ממנו‪ ,‬יש בידי הבחירה לבל לשמוע לך‬ ‫חרובין מערב שבת לערב שבת ג‪.‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫וזה ביאור הפסוק "מכל עץ הגן אכל תאכל"‪" ,‬עץ" כידוע רומז על ולבל לאכול‪ ,‬רק לשמוע לדברי הקב"ה‪ ,‬ועל הבחירה לעתיד‪ ,‬למה לי לדאוג על‬ ‫‪         ‬‬ ‫הצדיק (זוהר ח"ג רב‪ ,).‬ומכל צדיק אפשר לקבל השפעות‪ ,‬דהיינו "אכל העתיד‪ ,‬ועתה אעבור בודאי על פי ד'‪ ,‬מוטב בל אשמע לך תיכף ויעבור עלי‬ ‫‪ ‬‬ ‫תאכל"‪ ,‬אך "מעץ הדעת טוב ורע"‪ ,‬מצדיק כזה שנאמר עליו טוב לשמים מה‪ ,‬וכן צריך כל איש הישראל לבל להסתכל ולחשוב על מה שיהיה אח"כ‪ ,‬רק‬ ‫‪‬‬ ‫על הרגע שהוא עומד בו‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫ורע לבריות‪ ,‬וכמבואר לעיל‪" ,‬לא תאכל ממנו"‪ ,‬ממנו אי אפשר לקבל‬ ‫‪ ‬‬ ‫וכמאמר הרבי הקדוש הנ"ל על הפסוק (תהלים ל"ט) הנה טפחות‬ ‫השפעות בהרחבה‪ ,‬כי הוא בעצמו מתנהג בצמצום‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫נתת ימי‪ ,‬כמו אדם המודד שבעים אמה חבלים בידו‪ ,‬לא‬ ‫‪‬‬ ‫שלא‬ ‫בידו לעולם אלא טפח‪ ,‬שזה שמדד כבר הוא חוץ לידו‪ ,‬ומה‬ ‫ובפרשת‬ ‫‪‬ישמח ישראל‬ ‫‪ ‬נשאר לו‬ ‫ספה"ק‬ ‫ובאמת ‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫המה‬ ‫ויאמר הנחש אל האשה וגו'‪ ,‬והייתם כאלהים ידעי טוב ורע‬ ‫‪ ‬מדד עדיין איננו בידו‪ ,‬נמצא‪ ,‬שאין לו רק הטפח שאוחז בתוך ידו‪ ,‬כן‬ ‫‪‬לו‬ ‫‪ ‬הימים מהאדם‪ ,‬מה שעבר אין‪ ,‬ומה שעתיד עדיין לא בא‪ .‬נמצא שאין‬ ‫(בראשית ג‪ ,‬ד‪-‬ה)‪ .‬וכמאמר פי קדוש ד' מוהרש"ב זצללה"ה‬ ‫‪‬‬ ‫זמנים‬ ‫‪ ‬לחשוב רק על הרגע שעומד בה‪ .‬ועל תקוני העוונות מכבר יש‬ ‫זי"ע מפרשיסחא‪ ,‬על טענת הנחש לאם כל חי היא חוה‪ ,‬שאמר לה אם לא‬ ‫להתעורר‬ ‫‪ ‬מיוחדים‪ ,‬כמבואר בהאר"י ז"ל‪ ,‬חצות הלילה‪ ,‬שהוא זמן ועת רצון‬ ‫‪‬‬ ‫תאכל מעץ הדעת לא יהיה לך הבחירה‪ ,‬כי לא יהיה לך שום יצה"ר כמו‬ ‫‪‬רק הרגע שעובד‬ ‫הבחירה בידך אז בתשובה על חטאיו‪ ,‬אבל לא לעולם‪ ,‬ותמיד אין לו לחשוב‬ ‫מלאך‪ ,‬לך אכול מעץ הדעת לדעת טוב ורע‪ ,‬היינו שאז יהיה‬ ‫‪‬‬ ‫בה‪ ,‬וכהנ"ל ד‪.‬‬ ‫שתדע ג"כ מהרע ואף על פי כן לא תחטא‪ ,‬ובזה תהיה עוד במדרגה גדולה‬ ‫הרה"ק‬ ‫זה ביאר‬ ‫וקדושתם‪,‬‬ ‫בעולם כעין‬ ‫צדקתם‬ ‫ניזון וכו'"‪,‬‬ ‫העולם‬ ‫שנתגלה‬ ‫"כלכיון‬ ‫הל"וחז"ל‬ ‫צדיקים‬ ‫מאמר‬ ‫שפירש את‬ ‫נחשבים בין‬ ‫ועוד‪,‬במה‬ ‫כולם אין‬ ‫ה"תפארת ג‪.‬‬ ‫זי"עהנה‬ ‫הדבר למנהיגי‬‫יוקשהבעל‬ ‫וביותר זי"ע‬ ‫ראדאמסקער‬ ‫שלמה'לעעל הנגלה‪,‬‬ ‫המצפון רבה‬ ‫שיהארבי‬ ‫הרה"ק‬ ‫שכותבשגם‬ ‫שצריך‬ ‫לציין עוד‪,‬‬ ‫יש במה‬ ‫ובזה א‪.‬‬ ‫קאמרי‬ ‫וע"ז‬ ‫בריווח‪,‬‬ ‫פירושו‬ ‫'פרנסה'‬ ‫ואילו‬ ‫בצמצום‪,‬‬ ‫מזון‬ ‫היינו‬ ‫ד'מזונות'‬ ‫זי"ע‪,‬‬ ‫מרוז'ין‬ ‫כידוע‪,‬‬ ‫ישראל‬ ‫לבני‬ ‫ברווח‬ ‫להשפיע‬ ‫דרכו‬ ‫היה‬ ‫בקודש‬ ‫וכן‬ ‫ישראל )ורואים בזה מה שהיה מעיק על לבו של אותו צדיק השאמלויער רב‪ ,‬בהיותו מכהן כרב בישראל ונצרך והשיב האב הרה"ק ר' מרדכי'לע לעומת בנו‪" :‬א שיינע תכלית וואלט געווען אז צדיקי‬ ‫זו‪,‬‬ ‫בשיטה‬ ‫דגל‬ ‫שלמה"‬ ‫דהיינו‬ ‫היו "ניזון"‬ ‫הצדיקים‬ ‫העולם" רק‬ ‫"כלהיו לנו לוּ‬ ‫ולמה‬ ‫פנים‬ ‫בצמצום‪,‬‬ ‫]‪-‬איזה‬ ‫ווי הוא‬ ‫בנגלה‪"...‬‬ ‫בעולם‬ ‫ההשפעה אזוי‬ ‫צדיקים בנסתר‬‫דהטעם למה‬ ‫ה"כנסת הדור‬ ‫בגמ'זאלן זיין‬ ‫הרה"ק בעל‬ ‫מלעכאוויטש זי"ע‬ ‫נכדונח‬ ‫יסופרזי"ע ובימי‬ ‫שהרה"ק רבי‬ ‫לאברהם"‬ ‫ה"חסד‬ ‫דרך הישר(‪,‬‬ ‫ובימיו וכן בימי בנו הרה"ק בעל‬ ‫לדרוש ברבים דרשות ולהורות לעם בני ישראל‬ ‫"בשביל‬ ‫והיינו‬ ‫הצדיק‪,‬‬ ‫של‬ ‫ושבילו‬ ‫בדרכו‬ ‫לעולם‬ ‫יורדת‬ ‫ההשפעה‬ ‫כל‬ ‫כי‬ ‫כנ"ל‪,‬‬ ‫בצמצום‬ ‫ראדומסק‬ ‫חסידי‬ ‫ידועים‬ ‫אביו הרה"ק רבי מרדכי מלעכאוויטש זי"ע שמובא בחז"ל )עי' בפנימיות כמו שרואים עליהם בגלוי בחוץ‪ ,[...‬שעבודתם הק' שנתגלה לעיני הרואים‬ ‫היו‬ ‫השניה‬ ‫עולם‬ ‫למלחמת‬ ‫ועד‬ ‫מראדומסק‬ ‫זי"עמאת פני‬‫יחזקאל"פעם‬ ‫שאל‬ ‫ההשפעה‬ ‫לבםלכן גם‬ ‫ובהצנע לכת‪.‬‬ ‫בסתרוכו'‪,‬‬ ‫הבוראחרובין"‬ ‫בעבודת בקב‬ ‫במועט ו"די לו‬ ‫מסתפק שיגעו‬ ‫צדיק זה‬ ‫מגודל עבודתם‬ ‫אחדוהרי‬ ‫ממאה‬ ‫אףבני"‪,‬‬ ‫שולחנם‪.‬ודור‪ ,‬שאין מכירים אינו‬ ‫חנינא‬ ‫מתאחדים על‬ ‫נסתרים בכל דור‬ ‫וגדולהצדיקים‬ ‫בלא ל"ו‬‫שתורה‬ ‫מתקיים‬ ‫הרחבה‪,‬‬ ‫מתוךהעולם‬ ‫תורהשאין‬ ‫כלומדי מה‪):‬‬ ‫סוכה‬ ‫להתנהג‬ ‫מפורסם‬‫שצדיקהיה‬ ‫הרוזינער זי"ע‬ ‫נסתרים אף‬ ‫צדיקיםשל‬ ‫ואכן דרכו‬‫מזונות‪,‬הל"ו‬ ‫בבחינת‬ ‫נמנה בין‬ ‫להיות אף‬‫בצמצום‬ ‫שאפשר‬ ‫מדבריוהוא‬ ‫היוצאהעולם‬ ‫של לכל‬ ‫המצוינת‬ ‫הגדול‬ ‫לציוןכהמגיד‬ ‫תדירעליון‬ ‫אותםלנסוע‬ ‫הצדיקי‬ ‫זי"ע היה‬ ‫שכלדרכו‬ ‫מראדאמסקאם כן‬ ‫הקדושה‪ ,‬ונמצא‬‫בעבודתםשלמה‬‫העולםהרה"ק ר'‬ ‫הרה"ק‬ ‫חי‪ .‬שהוא‬‫מעיןועלכלאף‬ ‫בצמצום‪,‬‬ ‫ולא‬ ‫ברווח‬ ‫לעולם‬ ‫יבוא‬ ‫שההשפעה‬ ‫כדי‬ ‫העשירות‪,‬‬ ‫שהנהיג הוא‪ ,‬כיון שצדקותו האמיתי וגודל שגב מדרגותיו המה נסתרים ונעלים‬ ‫במנהג‬ ‫לוי" היה זה‬ ‫מבארדיטשוב‬ ‫שלמה'‬ ‫שה'תפארת‬ ‫ה"קדושת‬ ‫[ויצויין אף‬ ‫קארלינער‪,‬‬ ‫שלמה‬ ‫זי"עהרה"ק ר'‬ ‫בליזענסק‪,‬‬ ‫אלימלךהק'‪,‬‬ ‫בערר'ותלמידיו‬ ‫הרה"קר'הרבי‬ ‫הרבי‬ ‫את ה'נסיעות' לציון הקודש בליזענסק‪ ,‬והיה דרכו בקודש לעמוד ב"שאטער" ליד האוהל כיון עצמו לא נהנה מהעולם כחוט השערה‪ ,‬אך ההנהגה היה כנ"ל‪.‬‬ ‫ד‪ .‬הרה"ק בעל ה"דמשק אליעזר" זי"ע היה בעל צורה כידוע והיה לו הדרת פנים‬ ‫שהיה כהן ושם היה מקבל קוויטלעך והיה משפיע השפעות טובות ורבים נוושעו שם על ידו]‪.‬‬ ‫ועובדא הוה פעם בעת שובו מליזענסק לביתו שבראדומסק מליזענסק לביתו א מיוחדת במינה‪ ,‬עד כדי כך שכשהיה הולך ברחוב העיר שדרות רוטשילד אשר בת"א‬ ‫שבראדאמסק נסע במסילת הברזל דרך העיר קראקא‪ ,‬וחסידיו המתינו בתחנת (שהיה גר בסמוך לו ברח' פייארברג) היו אנשים מסתכלים בכל החלונות לחזות בזיו פניו‬ ‫הרכבת לביאתו‪ ,‬וכאשר עמד שם הבאה"ן‪ ,‬ביקשוהו החסידים שיכנס לעיר וישהה המאירים‪.‬‬ ‫שם לביקור‪ ,‬אמנם הרה"ק סירב לבקשתם ורצה להמשיך בדרכו‪ .‬שאלו ת"ח אחד ומשמשו הנאמן הרה"ח ר' בערל וואלצר ז"ל סיפר לי‪ ,‬שפעם אחת הוצרך ה"דמשק‬ ‫"רבי‪ ,‬הרי קראקא הינו עיר ואם בישראל‪ ,‬בה קבורים רבותינו הרמ"א זי"ע וה'מגלה אליעזר" זי"ע ללכת לרופא‪ ,‬היה זה בעת שאשת כ"ק הרה"צ ר' נפתלי חיים‬ ‫עמוקות' והב"ח והתוס' יו"ט זכותם יגן עלינו‪ ,‬ומדוע א"כ תסרב לבוא לשם לביקור אדלר זי"ע מדז'יקוב (בת אחיו רבינו ה'אמרי חיים'( לא הרגישה בטוב‪ ,‬והרגיש בעצמו‬ ‫קצר"‪ ,‬והרה"ק ה"תפארת שלמה" היה דרכו בקודש לדבר דברי צחות והיה לו ענין האחריות לדאוג עבורה (מכיון שה'אמרי חיים' לא שהה עדיין בארץ)‪ ,‬והתקשר המשמש לאחד‬ ‫וכוונה בזה‪ ,‬נענה לעומתו ואמר "בודאי קראקא תהא לתפארת כאשר יקומו כל מרופאי העיר תל אביב מומחה גדול‪ ,‬בשם דאקטאר אשערמאן‪ ,‬אך משלא נענה‬ ‫ולא הצליח להתקשר עם הרופא‪ ,‬קם ה"דמשק אליעזר" זי"ע‪ ,‬והלך עם משמשו‬ ‫הצדיקים הגאונים הללו‪ ,‬אך כעת אשר הם כולם קבורים שם מה יש לי מזה"‪.‬‬ ‫העולם אשר עמדו שם צחקו בשמעם את דבריו‪ ,‬אך הוא הבטיח להם אשר בפעם למעונו של הרופא‪ .‬כשנקשו בדלת‪ ,‬פתחה בפניהם אשתו של דאקטאר אשרמן‬ ‫הבא כאשר יעבור דרך עיר זו יבקר בתוך העיר‪ ,‬ואמנם בשובו מליזענסק בביקורו שהיתה הסעקרעטער"י [‪-‬מזכירה] שלו‪ ,‬ושאלה אותם למטרת ביאתם‪ ,‬וכששמעה‬ ‫לאחמ"כ‪ ,‬ביקר הרה"ק מראדאמסק בתוככי עיר קראקא‪ ,‬ובא אליו רב העיר באותו שמחפשים את בעלה הרופא‪ ,‬נכנסה לחדרו‪ .‬וסיפר המשמש ששמע איך שהיא‬ ‫עת הגה"ק ר' שמעון סופר זי"ע בנו של ה"חתם סופר" זי"ע‪ ,‬ובאותו עת אמר מעירה אותו משינתו באמרה לו שצריכים לו לענין נחוץ מאוד‪ ,‬והוא‪ ,‬שהיה עייף‬ ‫ה"תפארת שלמה" ג"כ כזה הפירוש הנ"ל מהרה"ק ר' בעריש ביאלער עה"פ "אמרו מאוד מעמל יומו‪ ,‬אמר לה "הרי אמרתי לך שלא תעירי אותי אפילו א ענגל וועט‬ ‫לצדיק כי טוב" שצדיק הטוב זהו המשפיע לבריות‪ ,‬משא"כ זה שאינו משפיע נקרא קומען" [‪-‬אף אם יבוא מלאך]‪ ,‬ענתה לו אשתו "נכון שבשביל מלאך לא הייתי מעירה‬ ‫"צדיק שאינו טוב" אשר הוא‪" ,‬רע לבריות" ואינו צדיק ואינו רבי‪ ,‬אף שאין הוא ח"ו אותך‪ ,‬אך הגיע לכאן אדם אחד שהוא הרבה יותר ממלאך‪ ,‬דאס איז די הער ג‪-‬ט‬ ‫אליין" [שפניו כפני האלקים ממש כביכול]‪.‬‬ ‫עושה רע בפועל‪.‬‬ ‫ופי' בזה ג"כ אשר ער ועונן היו באמת נשמות נעלות במדריגה גבוהה‪ ,‬אמנם חטאתם ואמנם כשנחלה ה"דמשק אליעזר" זי"ע התבטא הרה"ק בעל ה"אמרי אמת"‬ ‫(בראשית לח‪ ,‬ט) "לבלתי נתן זרע לאחיו"‪ ,‬שלא השפיעו לאחיהם בנ"י השפעות בהרחבה‪ .‬זי"ע כלשון הגמ' "חבל על האי שופרא" שאין רואים דוגמתו‪ ,‬ושצורה זו נחוץ מאוד‬ ‫ובכן ‪ -‬סיים הרה"ק ה"תפארת שלמה" את דבריו להגה"ק ר' שמעון סופר ‪ -‬להסתכל עליו ולהתבונן בו‪.‬‬ ‫"קראקעווער רב‪ ,‬איהר ווייסט פארוואס איר זענט געווארן רב אין קראקא‪ ,‬אם תחשוב פעם בא ה"דמשק אליעזר" לבקר את אביו הסב"ק בעל ה"אהבת ישראל" זי"ע‬ ‫אשר לכך נקראת לכהן כרב בעיר זו כדי שתפסקו "טעפל לעפל" שאלות (עניני תערובות בגראסווארדיין‪ ,‬וכשרצה לשוב לעירו התלווה אליו אביו ה"אהבת ישראל" זי"ע ללוותו‬ ‫ואיסור והיתר)‪ ,‬בלא‪ ,‬על זה נמצאים די והותר ת"ח בעיר הזאת בכל פינה ופינה להורות עד לתחנת הרכבת ושם נפרד ממנו לשלום כנהוג‪ .‬כשעלה ה"דמשק אליעזר" על‬ ‫בענינים הללו‪ ,‬אלא לכך נבחרת לכהן פה כרב להשפיע ולהמשיך פרנסה ובריאות וכל קרון הרכבת ניגש אחד מהגוים שהיו שם אל ה"אהבת ישראל" זי"ע ושאל אותו מהו‬ ‫השייכות שלו לאדם זה שעלה עתה על הרכבת‪ ,‬ענה לו ה"אהבת ישראל" זי"ע שהאיש‬ ‫טוב"‪.‬‬ ‫האנשים שעמדו שם אשר שמעו כדברים האלו מפורש יוצא מפי כהן גדול ה"ה שעלה על הרכבת הוא בנו‪ .‬התפעל הגוי ואמר לו "יש לך בן יפה מאוד"‪ ,‬וה"אהבת ישראל"‬ ‫הרה"ק ה"תפארת שלמה" היו מלאי התפעלות ע"ז כאשר הבינו כעת גדולת ערך רבם כדרכו בקודש מצא מיד דברי מוסר על עצמו בדבריו של הגוי‪ ,‬ואמר לסובביו‪" ,‬ראיתם מה‬ ‫הרב מקראקא כפי אשר העריכו הכהן‪ ,‬אשר לא היה אומר כדברים הללו באם לא היה שאמר גוי זה‪ ,‬הרי הוא מתפעל ומתמה איך הגיע בן נאה כזה לאיש כמוני"‪.‬‬ ‫ראוים על מי שאמרם‪ ,‬אמנם לעומת זה נענה הגה"ק רבי שמעון סופר "נתוודע לי כעת וכך הוא דרכם של צדיקים שאין מחשבים ודואגים על העתיד‪ ,‬רק כל שעה וכל דבר‬ ‫מנצלים לעבודת השם‪ ,‬וכמבואר בדברי הרבי ר' בונם הנזכר לעיל‪.‬‬ ‫חיוב חדש‪ ,‬ודבר זה לא היה מוזכר כלל בכתב הרבנות"‪.‬‬ ‫ב‬ ‫‪7‬‬ ‫אבן ישראל‬ ‫ליקוטי עניינים מחיי קדוש ישראל מויזניץ זי"ע‬ ‫כפי שנאמרו על ידי מורנו הרב זצ"ל‬ ‫פרק ט"ו – שולחנו של אדם (א)‬ ‫עם כל זאת‪ ,‬שמעתי מהרה"ק רבי יהודא'לי מדזיקוב זי"ע שאמר‪,‬‬ ‫עבודת השולחן‬ ‫כי אם היה אדם מביא לו תמונה של זקינו רבינו האהבת ישראל זי"ע‬ ‫עבודת עריכת שולחנו הטהור של רבינו האהבת ישראל זי"ע מן‬ ‫בעת כניסתו אל עריכת השולחן הטהור בליל שבת קודש‪ ,‬או אז היה‬ ‫המפורסמות הייתה‪ ,‬כשישב לאכול לחם לפני אלקים‪ ,‬והיו כהנים‬ ‫נהנה עד מאד‪.‬‬ ‫אוכלים ובעלים מתכפרים‪ ,‬כפי ששולחנו של אדם מכפר עליו בזמן‬ ‫כמובן לא הייתה כוונתו שיצלמו את רבינו האהבת ישראל זי"ע‬ ‫הזה‪.‬‬ ‫באותה שעה‪ ,‬שהרי לא היה שייך לצלמו בעצם יום השבת קודש‪,‬‬ ‫בתחילת הנהגתו‪ ,‬בשבת קודש פרשת שמיני תרנ"ג כאשר נכנס‬ ‫אמנם הייתה כוונתו להדגיש עד כמה יכלו לראות על צורתו הקדושה‬ ‫רבינו האהבת ישראל זי"ע לערוך את שולחנו הטהור בליל שבת‬ ‫באותה שעה נאדרה בקודש‪ ,‬של כניסתו לעריכת השולחן הטהור‪.‬‬ ‫קודש‪ ,‬פתח רבינו האהבת ישראל זי"ע ואמר‪ ,‬כי הנה כתוב בפרשת‬ ‫*‬ ‫השבוע (ויקרא ט‪ ,‬ז) 'ויאמר משה אל אהרן קרב אל המזבח ועשה את‬ ‫חטאתך ואת עלתך וכפר בעדך ובעד העם ועשה את קרבן העם וכפר‬ ‫חלוקת היין‬ ‫בעדם כאשר צוה ה'‪ ,‬ופירש ואמר‪' ,‬ויאמר משה אל אהרן'‪ ,‬כאשר‬ ‫פעם התבטא רבינו האהבת ישראל זי"ע ואמר‪ ,‬כי יש צדיקים‬ ‫היה צריך אהרן הכהן לכפר על בני ישראל אחר חטא העגל‪ ,‬אמר לו‬ ‫שהיו מכים או מקללים את חסידיהם‪ ,‬מתוך מטרה לבטל ולהסיר‬ ‫משה רבינו 'קרב אל המזבח'‪ ,‬שיתקרב ויגש אל עריכת השולחן‪ ,‬כי‬ ‫מעליהם את הדינים והקטרוגים שהיו שורים עליהם‪ ,‬ואכן דרך נכונה‬ ‫שולחן דומה למזבח (ברכות נה‪' ,).‬ועשה את חטאתך'‪ ,‬בעת שיערוך‬ ‫היא‪ .‬אמנם סיים ואמר‪ ,‬כי הוא עצמו אינו יכול להכות או לקלל‪ ,‬כי‬ ‫את שולחנו יתקן את החטאים העוונות והפשעים שבידו לתקן‪' ,‬ואת‬ ‫אין הדבר כלל שייך אצלו‪ ,‬על כן בכדי להמתיק את הדינים מעל‬ ‫עולתך'‪ ,‬כך גם יתקן את העניינים הצריכים עלייה מדרגה לדרגה‪,‬‬ ‫ראשו של חסיד‪ ,‬הרי הוא מדלג עליו בשעת חלוקת היין בעת עריכת‬ ‫ועל ידי זה 'וכפר בעדך ובעד העם'‪ ,‬בזה יכפר בשלימות על החוסים‬ ‫השולחן הטהור‪ ,‬ובכך הוא ממתיק את הדינים מעליו‪.‬‬ ‫בצילו‪.‬‬ ‫ואכן היה הדבר מילתא דשכיחא‪ ,‬שרבינו האהבת ישראל‬ ‫דברים אלו הם שהיוו את תמצית דבר עריכת שולחנותיו הטהורים‬ ‫זי"ע היה 'שוכח' כביכול לשלוח לחיים לאחד החסידים‪ ,‬ומשהיו‬ ‫של רבינו האהבת ישראל זי"ע‪ ,‬בהם כאמור כיפר על בני ישראל‪,‬‬ ‫המשמשים בקודש מבחינים בדבר‪ ,‬היו מזכירים לפניו שוב ושוב כי‬ ‫והעלה אותם ממדריגה למדריגה‪ ,‬בידו הגדולה ובזרועו הנטויה‪.‬‬ ‫צריכים לשלוח לחסיד פלוני יין‪ ,‬אמנם רבינו האהבת ישראל זי"ע היה‬ ‫מתעלם מן הדבר‪ ,‬וכביכול לא היה שומע את דבריהם‪ ,‬וזאת מחמת‬ ‫*‬ ‫כוונתו להמתיק על ידי כך את הדינים מעל ראשו של אותו חסיד‪.‬‬ ‫הכנה לעריכת השולחן‬ ‫*‬ ‫רבותינו הקדושים לבית ויזניץ זי"ע היו הוגים בדחילו ורחימו‬ ‫פעם אחת התבטא החסיד המפורסם רבי מרדכי חנא פוקס זצ"ל‪,‬‬ ‫לפני עריכת השולחן הטהור בליל שבת קודש בספרי אבותיהם‬ ‫כי מה יעשה חסיד שלא קיבל יין מרבו‪ ,‬הרי אם לא ישים את לבו‬ ‫הקדושים‪ ,‬ובספר הקדוש 'נועם אלימלך'‪ .‬לעיתים למדו גם כן בספר‬ ‫לדבר‪ ,‬ולא יתבונן כלל בעניין‪ ,‬כשאף לא יפריע לו הדבר‪ ,‬הרי לא‬ ‫'בני יששכר'‪.‬‬ ‫הועילו חכמים בתקנתם מאומה‪ ,‬כי הדבר לא נעשה בשגגה‪ ,‬אלא‬ ‫פעם אחת הגיע רבינו האהבת ישראל זי"ע על שבת קודש‬ ‫ברצון מכוון מצד רבו על מנת להמתיק מעליו את הדינים‪.‬‬ ‫לעיר אחת‪ ,‬ולאחר תפילת ליל שבת קודש‪ ,‬הבחין רבינו האהבת‬ ‫דא עקא‪ ,‬שאם יהרהר בדעתו מדוע עשה לו רבו כדבר הזה‪ ,‬הרי‬ ‫ישראל זי"ע כי אין נמצא באכסניא הספר הקדוש 'נועם אלימלך'‪,‬‬ ‫עלול הוא להיות בכלל מהרהר אחרי רבו רח"ל‪ ,‬אם כן על כרחו עליו‬ ‫על כן הורה מיד לאנשי ביתו להשתדל להביא א עבורו את הספר‬ ‫להסיק מכך שהוא באשמתו גרם שלא יקבל את היין‪ ,‬ולהישמר‬ ‫הקדוש 'נועם אלימלך'‪ ,‬בכדי שיוכל ללמוד בו קודם עריכת‬ ‫ולהיזהר מלהרהר אחרי רבו‪ ,‬וסיים ואמר‪ ,‬איז עס אן ארבעט‪ ,‬כי זה‬ ‫השולחן הטהור‪.‬‬ ‫הוא אכן עבודה קשה שבמקדש‪.‬‬ ‫*‬ ‫*‬ ‫כניסתו אל עריכת השולחן‬ ‫קדושת האכילה‬ ‫נכדו הרה"ק רבי יהודא'לי מדזיקוב זי"ע היה אומר‪ ,‬כי אין‬ ‫בשעת אכילתו מקפיד היה רבינו האהבת ישראל זי"ע שלא‬ ‫הוא מבין מדוע חסידים נדחפים אצל רבינו האהבת ישראל זי"ע‬ ‫להתכופף כלל לעבר הצלחת‪ ,‬כך גם בכל פעם אחר שהכניס דבר‬ ‫בזמנים שונים‪ ,‬כגון בשעת אמירת דברי התורה וכדומה‪ ,‬ואילו‬ ‫מאכל לפיו באמצעות הכף‪ ,‬היה מניח את הכף על השולחן‪ ,‬ולא‬ ‫בשעת כניסתו של רבינו האהבת ישראל זי"ע לעריכת שולחנו‬ ‫המשיך לאכול עם הכף פעם אחר פעם ב‪.‬‬ ‫הטהור‪ ,‬אין הם מצטופפים לחזות במראה פניו הקדושות באותה‬ ‫שעה‪.‬‬ ‫*‬ ‫שמעתי מאחד החסידים ג‪ ,‬אשר זכה פעם אחת להביט ולהסתכל‬ ‫*‬ ‫מבעד לסדק צר בעבודת אכילתו של רבינו האהבת ישראל זי"ע‪ ,‬וראה‬ ‫ידוע כי הרה"ק רבי יהודא'לי מדזיקוב זי"ע התנגד ביותר לעשיית‬ ‫כיצד לפני שהכניס כף מרק לתוך פיו‪ ,‬אמר בדביקות‪ ,‬רבונא דעלמא‬ ‫תמונות כל עיקר‪ ,‬ואף כשהיו מראים לו תמונות של גדולי ישראל‬ ‫כולא‪ ,‬והיה ניכר עליו יראת ה' והאימה והפחד מהדר גאון עוזו‪.‬‬ ‫שנערצים היו עליו‪ ,‬מכל מקום לא אבה להביט ולהסתכל בהם‪.‬‬ ‫א‪ .‬כמובן שלא היה בזה חשש טלטול‪ ,‬כי ערכו בעיר עירובי חצרות כראוי‪.‬‬ ‫ב‪ .‬יצוין‪ ,‬כי כך נהג גם כן בנו הרה"ק רבי אליעזר ה'דמשק אליעזר' מויזניץ זי"ע להיזהר בדבר זה‪.‬‬ ‫ג‪ .‬איני זוכר אם היה זה החסיד רבי חיים לייב שטיין ז"ל‪ ,‬או החסיד רבי הירש'ל מגיד ז"ל‪.‬‬ ‫ג‬ ‫‪8‬‬ ‫מעשה אפד‬ ‫שיחות מלוה מלכה ממורינו הרב זי"ע‬ ‫תחבושות רגליו בכוח גדול יותר‪ ,‬בכדי שיצא מן הפצעים דם רב עד מאד‪,‬‬ ‫בכדי שיהיה לו כפרה על כל עוונותיו‪.‬‬ ‫הרה"ק רבי אליעזר מדזיקוב זי"ע‬ ‫לשמע הדבר נענה הרה"ק הדברי חיים מצאנז זי"ע ואמר‪ ,‬וכי מדוע שוחק‬ ‫יו"ד ג' מרחשון תרכ"א‬ ‫הוא על דבריו‪ ,‬הרי כוונתו באמת ובתמים כי זקן בא בימים הוא ועדיין מלא‬ ‫א) שמעתי מהרה"ק רבי יהודא'לי מדזיקוב זי"ע‪ ,‬אשר כידוע לא היה מן‬ ‫הוא בעוונות ופשעים‪ .‬החזיר לו הרה"ק רבי אליעזר מדזיקוב זי"ע ואמר‪ ,‬וכי‬ ‫המגזימים‪ ,‬וסיפר כי פעם אחת הייתה קבוצת חסידים שהשתוקקו לחזות‬ ‫בשביל כך אכלתם בילקעס אצל אבי‪ ,‬הוא הרה"ק רבי נפתלי צבי מראפשיץ‬ ‫בעבודת קודשו של הרה"ק רבי אליעזר מדזיקוב זי"ע בעת עריכת הסדר‪,‬‬ ‫זי"ע‪ ,‬בכדי שתחשבו רק על עצמכם‪ ,‬הגיע הזמן שתשכחו מן המצב שלכם‪,‬‬ ‫אולם ידעו כי דרכו של הרה"ק רבי אליעזר מדזיקוב זי"ע היא שלא להניח‬ ‫ותעבדו עבודתכם למען הכלל‪.‬‬ ‫לאיש להיות אצלו בשעות נעלות אלו‪ ,‬על כן החליטו שלא להיראות לפניו‬ ‫ד) אחד מחסידי הרה"ק החידושי הרי"ם זי"ע אירע לו להיות על ראש‬ ‫עד לערב פסח בשעות אחר הצהריים‪ ,‬אשר או אז לבטח יאות הרה"ק רבי‬ ‫השנה בצל הרה"ק רבי אליעזר מדזיקוב זי"ע‪ ,‬ובין הדברים הזכיר הרה"ק רבי‬ ‫אליעזר מדזיקוב זי"ע להכניסם אל ביתו ולהזמינם להסב עמו בליל הסדר‪.‬‬ ‫אליעזר מדזיקוב זי"ע בדברי תורתו‪ ,‬רמזים נפלאים במנהג ישראל לאכול‬ ‫כאשר הגיעו החסידים לפני הרה"ק רבי אליעזר מדזיקוב זי"ע בשעות‬ ‫חלה עגולה בימי הדין‪ ,‬ורימז הדברים בכינוי החלות 'ראדוש'‪ ,‬כפי שהיו מכנים‬ ‫המאוחרות של ערבי פסחים‪ ,‬לא נשא הדבר חן בעיניו כידוע היותו תקיף‬ ‫את החלות בגאליציה‪.‬‬ ‫בדעתו‪ ,‬ומאחר שכבר לא היה סיפק בידם להגיע לביתם‪ ,‬עמד ושלח אותם‬ ‫החסיד שלא היה מורגל בדברים אלו‪ ,‬לא קיבל את הדברים‪ ,‬ולאחר מכן‬ ‫אל אחת העיירות הסמוכות‪ ,‬שם הורה להם לילך אצל אחד מאנשי העיירה‪,‬‬ ‫כשחזר אל רבו הרה"ק החידושי הרי"ם זי"ע‪ ,‬חזר על הדברים כשנימה של‬ ‫שיסדר עבורם את כל צרכיהם‪ ,‬ויתארחו אצלו על ליל הסדר‪.‬‬ ‫זלזול נשזרה בדבריו‪ ,‬שהרי יש מקומות שאין מכנים כך חלה עגולה זו‪ ,‬וכיצד‬ ‫בתחילה הלכו החסידים לעיירה זו‪ ,‬אמנם בהגיעם אל העיירה‪ ,‬נמנו וגמרו‪,‬‬ ‫ניתן לרמז דברים בכינוי שמכנים את החלה רק במקום מסוים‪ .‬משכך‪ ,‬גער‬ ‫וכי בהמות השדה הם שיכולים להוליך אותם בעל כורחם שלא מרצונם‪ ,‬על‬ ‫בו הרה"ק החידושי הרי"ם זי"ע‪ ,‬שהרי המקור למצות תפילין שהיא כוללת‬ ‫כן חזרו לעבר דזיקוב‪ ,‬כשהחליטו שיבואו אל הרה"ק רבי אליעזר מדזיקוב‬ ‫ארבע פרשות‪ ,‬למדו חכמינו ז"ל (סנהדרין ד‪ ):‬מדברי הכתוב (שמות יג‪ ,‬טז)‬ ‫זי"ע רק לעת כניסת החג‪ ,‬אשר כבר לא יוכלו לשוב אל עיירה זו אשר שלח‬ ‫'והיו לטטפת בין עיניך'‪ ,‬כאשר טט בכתפי שתים ופת באפרקי שתים‪ ,‬הרי‬ ‫אותם‪ ,‬ואכן כך עשו‪.‬‬ ‫שעל פי כינוי דבר במקום מסוים יכולים לרמז רמזים‪.‬‬ ‫משראה הרה"ק רבי אליעזר מדזיקוב זי"ע כי לא נותרה בידו כל ברירה‪,‬‬ ‫ה) פעם אחת חלם הרה"ק רבי אליעזר מדזיקוב זי"ע והנה בית מלא‬ ‫הזמין את החסידים לשהות בצל קורתו על ימי חג הפסח‪ ,‬אמנם עם זאת לא‬ ‫ספרים לפניו‪ ,‬וספר אחד זורח ומבהיק באור יקרות‪ .‬על כן שלח את ידו ליקח‬ ‫הניח להם להיכנס אל חדר עריכת הסדר‪ ,‬אלא הכין עבורם מקום בפני עצמם‬ ‫את הספר המאיר‪ ,‬אמנם אז נלקח הספר מבעד לחלון הבית‪ ,‬ואמרו לו‪ ,‬כי‬ ‫באחד מחדרי הבית‪.‬‬ ‫ספר זה היה הספר הקדוש 'נועם אלימלך'‪ ,‬וכל הספרים שבבית‪ ,‬אינם כי אם‬ ‫עם כל זאת‪ ,‬לא גמרו החסידים לספר בערגה ובגעגועים‪ ,‬אחר זכייה זו‬ ‫פירושים על הספר הקדוש 'נועם אלימלך'‪.‬‬ ‫שעלתה בידם‪ ,‬כשזכו לחזות בפני הרה"ק רבי אליעזר מדזיקוב זי"ע בכמה‬ ‫ו) כאשר חלה הרה"ק רבי אליעזר מדזיקוב זי"ע בשנת תר"ט‪ ,‬אסרו עליו‬ ‫רגעים‪ ,‬כאשר נפתחה דלת חדר עריכת הסדר‪ ,‬עבור הגשת המאכלים וכדומה‪.‬‬ ‫הרופאים לטבול במקוה טהרה‪ ,‬על כן היה משקיע כוחות גדולים ועבודה‬ ‫ב) כידוע הרה"ק רבי אליעזר מדזיקוב זי"ע לא רצה כלל להנהיג עדה‪,‬‬ ‫עצומה בעת לבישת הכותונת לכבוד שבת קודש‪ ,‬כאשר בניו עמדו מסביבו‬ ‫ומתחילה שימש כסוחר עורות‪ ,‬ורק לאחר זמן רב מפטירת אביו הרה"ק‬ ‫בכדי לשמשו‪ ,‬וידעו כי בפעולה זו הוא משיג את ההשגות שהיה משיג תמיד‬ ‫רבי נפתלי צבי מראפשיץ זי"ע החל להנהיג את עדתו‪ ,‬ומשכך כבר עמד‬ ‫בעת הטבילה במי המקוה‪.‬‬ ‫ובירר לעצמו את החסידים שיתדבקו בו‪ ,‬ואכן היו מסתופפים בצילו אריות‬ ‫באותה תקופה הסתלק הרה"ק רבי אלימלך מרודניק זי"ע ביום י"ט טבת‬ ‫שבחבורה‪ ,‬אדירי התורה ארזי הלבנון‪ ,‬וכמו שהזכיר הרה"ק רבי צבי הירש‬ ‫תר"ט‪ ,‬שהיה מבחירי התלמידים אצל אביו הרה"ק רבי נפתלי צבי מראפשיץ‬ ‫מליסקא זי"ע במכתבו (דרכי הישר והטוב דף ל"ז עמוד א')‪" :‬יאמין לי מעלת‬ ‫זי"ע‪ ,‬על כן לא רצו בני משפחתו של הרה"ק רבי אליעזר מדזיקוב זי"ע לגלות‬ ‫כבוד תורתו הרמה‪ ,‬שהייתי בעיר דזשיקוב אצל הרב הצדיק מורנו הרב‬ ‫לו על הדבר‪ ,‬אמנם בערב שבת קודש‪ ,‬כאשר הלביש את כותנתו בקדושה‬ ‫אליעזר זכרונו לברכה לחיי העולם הבא‪ ,‬ומצאתי בבית המדרש שלו אנשים‬ ‫וטהרה‪ ,‬הגיב ואמר‪ ,‬מיילעך רודניקער לייכט שוין אין די לעכטיגע גן עדן‪,‬‬ ‫מופלגי התורה לא בדרך גוזמא למאות‪ ,‬יש שהיו בקיאים ביורה דעה עם פרי‬ ‫שכבר מאירה נשמתו של הרה"ק רבי אלימלך מרודניק זי"ע בגן עדן‪.‬‬ ‫מגדים‪ ,‬ויש מהם שהיו בקיאים בחושן משפט עם האחרונים‪ ,‬ועם כל זה היו‬ ‫ז) באותה תקופת חולי בשנת תר"ט‪ ,‬הורע באחת מצבו של הרה"ק רבי‬ ‫נכנעים אל הצדיקים"‪ ,‬כשהוא עדות חשובה מאד‪ ,‬כי הרה"ק רבי צבי הירש‬ ‫אליעזר מדזיקוב זי"ע‪ ,‬וכבר עמד על שערי מוות‪ .‬הרה"ק הדברי חיים מצאנז זי"ע‪,‬‬ ‫מליסקא זי"ע הרבה ליסע לצדיקים רבים‪ ,‬ועם כל זה לא מצאנו כהפלגה זו‬ ‫שכאמור היה ידידו ורעו‪ ,‬וגם כן היה ביניהם קשרי חיתון‪ ,‬הגיע לבקר את הרה"ק‬ ‫בדבריו רק על חסידי דזיקוב‪.‬‬ ‫רבי אליעזר מדזיקוב זי"ע‪ ,‬וכאשר הגיע‪ ,‬ביקש הרה"ק רבי אליעזר מדזיקוב זי"ע‪,‬‬ ‫ואכן קבלתי מזקני החסידים‪ ,‬שמי שלא היה למדן מופלג לא מצא את‬ ‫הייליגער מחותן‪ ,‬בעט מיר אויס‪ ,‬היינו שיפעל עבורו לאריכות ימיו ושנותיו‪.‬‬ ‫מקומו בקלויז דחסידי דזיקוב‪ ,‬וכך שמעתי מהרה"ק רבי יהודא'לי מדזיקוב‬ ‫זי"ע‪ ,‬כי כשנכנסו אל הקלויז דדזיקוב‪ ,‬לא ידעו על מי להסתכל תחילה‪ ,‬בהיות‬ ‫נענה הרה"ק הדברי חיים מצאנז זי"ע ואמר בפליאה‪ ,‬וכי מדוע אין טוב‬ ‫כולם מופלגי תורה ועבודת השם יתברך‪.‬‬ ‫הדבר לעלות לגנזי מרומים‪ .‬השיב הרה"ק רבי אליעזר מדזיקוב זי"ע‪ ,‬כי אכן‬ ‫כן הוא לזה שהכין את עצמו כראוי‪ ,‬אמנם הוא עדיין אינו מוכן להסתלק מן‬ ‫ג) הרה"ק הדברי חיים מצאנז זי"ע היה בידידות גדולה עם הרה"ק רבי‬ ‫העולם‪ .‬נענה הרה"ק הדברי חיים מצאנז זי"ע ואמר‪ ,‬הלוואי שכל בני ישראל‬ ‫אליעזר מדזיקוב זי"ע‪ ,‬כשהתקרבותו אל הרה"ק רבי נפתלי צבי מראפשיץ זי"ע‬ ‫היו מוכנים להסתלקותם כמוהו‪.‬‬ ‫הייתה על ידי שנוכח הרה"ק הדברי חיים מצאנז זי"ע לראות את עבודת הרה"ק‬ ‫רבי אליעזר מדזיקוב זי"ע‪ ,‬ואכן הרה"ק רבי נפתלי צבי מראפשיץ זי"ע אמר לבנו‬ ‫אכן הרה"ק רבי אליעזר מדזיקוב זי"ע התעקש ואמר‪ ,‬כי עליו עדיין לדאוג‬ ‫הרה"ק רבי אליעזר מדזיקוב זי"ע‪ ,‬איך קען דיר נישט גענוג אפצאלן וואס דו‬ ‫לרבנות עבור בניו‪ ,‬שכן בימים ההם לא יכלו ללמוד תורה ללא שהיו מסודרים‬ ‫האסט אים אהער גיברענגט‪ ,‬שאינו יכול להכיר לו טובה על כך שהביאו אצלו‪.‬‬ ‫ברבנות‪ .‬השיב הרה"ק הדברי חיים מצאנז זי"ע‪ ,‬כי הוא ידאג עבורם‪ .‬אך עדיין‬ ‫סיפר הרה"ק מהרי"ד מבעלזא זי"ע‪ ,‬כי פעם אחת נפגש הרה"ק רבי אליעזר‬ ‫לא נחה דעתו של הרה"ק רבי אליעזר מדזיקוב זי"ע ואמר‪ ,‬כי כשהוא מזמר‬ ‫מדזיקוב זי"ע עם הרה"ק הדברי חיים מצאנז זי"ע‪ ,‬והחל הרה"ק הדברי חיים‬ ‫בראש השנה את הפיוט 'אין קצבה'‪ ,‬נעשה שמחה בשמי מעלה אצל כל‬ ‫מצאנז זי"ע להתאונן ולהתאנח על מצבו ברוחניות‪ ,‬כשהוא אומר שהנה כבר‬ ‫הפמליא של מעלה‪ ,‬ואם יסתלק מן העולם‪ ,‬לא יהיה מי שיעשה עבודה זו‪.‬‬ ‫החל זקנו להלבין ועדיין לא שב בתשובה שלימה על עוונותיו הרבים‪.‬‬ ‫כיון שכך‪ ,‬אמר הרה"ק הדברי חיים מצאנז זי"ע‪ ,‬מוכרחים לפעול ישועה‬ ‫והנה ידוע שהרה"ק הדברי חיים מצאנז זי"ע היה מסגף את גופו הטהור‬ ‫עבורו‪ ,‬והלך הרה"ק הדברי חיים מצאנז זי"ע במסירות נפש לטבול במקוה‪,‬‬ ‫עד לאחת‪ ,‬כשרגלו האחת שחולה הייתה ומלאה בפצעים חמורים‪ ,‬היה חובש‬ ‫על אף ייסורי רגלו‪ ,‬והתפלל בעד הרה"ק רבי אליעזר מדזיקוב זי"ע‪ ,‬שעוד‬ ‫אותה בתחבושות‪ ,‬והיה תולש את התחבושות מעל רגליו בבת אחת כמה‬ ‫האריך ימים לאחר מכן כי"ב שנים‪.‬‬ ‫פעמים ביום‪ ,‬ומחמת תלישתו זו היו הפצעים מדממים דם רב‪ .‬על כן אמר‬ ‫זי"ע ועכי"א‬ ‫הרה"ק רבי אליעזר מדזיקוב זי"ע בבדיחותא‪ ,‬כי אם כך עליו לתלוש את‬ ‫כל הזכויות שמורות – אין להעתיק שום חלק ללא אישור מפורש מהמערכת ©‬ ‫ד‬ ‫‪9‬‬ ‫גליון ע"ו · פרשת בראשית · יומא דהילולא תשפ"ז‬ ‫בפתח ההיכל‬ ‫פנינים מתורת רבינו‬ ‫· ערוכים בשפה ברורה לשולחן השבת ·‬ ‫זכרו תורת משה עבדי‬ ‫עומדים אנו בימי הילולא קדישא של רבן ומאורן של‬ ‫זיווג טוב הוא כשאין טבע האיש והאשה שוה‬ ‫תלמידי חכמים ע"י לימוד התורה מביאים שלום גם כשאין‬ ‫ישראל מרנא ורבנא החתם סופר זיע"א‪ ,‬וגם עומדים‬ ‫בית המקדש קיים‬ ‫אנו סמוך ונראה לסיום התורה בפרשת וזאת הברכה‪.‬‬ ‫ל ֹא טוֹ ב ֱהיוֹ ת ָה ָא ָדם לְ בַ דּ וֹ ֶא ֱע ֶׂשה לּ וֹ ֵעזֶר ְּכנֶ גְ דּ וֹ (ב‪ ,‬יח)‪.‬‬ ‫הגאון רבי יוסף נפתלי שטערן זצ"ל בהקדמתו לספר‬ ‫כתבו המפרשים פירוש הפסוק‪ ,‬שאם האשה היא‬ ‫אשית ָ ּב ָרא ֱאל ִֹקים ֵאת ַה ּׁ ָש ַמיִם וְ ֵאת ָה ָא ֶרץ (א‪ ,‬א)‪.‬‬ ‫ְ ּב ֵר ׁ ִ‬ ‫חתם סופר על דברים (עמ' ט) מביא מליצה נאה מאת‬ ‫מתנגדת בטבעה לטבעו של הבעל‪ ,‬על ידי זה היא עזר‬ ‫בית המקדש הביא שלום בעולם‪ ,‬כמו שאמרו הכהנים‬ ‫בעל הליקוטי חבר בן חיים על הפסוק בסיום התורה‬ ‫לו‪ ,‬כי לא טוב אם יהיו שניהם וותרנים או פזרנים וכדו'‪.‬‬ ‫בפטירתן‪ ,‬מי ששיכן שמו בבית הזה ישכן ביניכם אהבה‬ ‫(דברים לד‪ ,‬ו) 'ולא ידע איש את קברתו עד היום הזה'‪,‬‬ ‫ולכן אברהם שהיה במדת החסד‪ ,‬היתה אשתו שרה‬ ‫אחוה שלום ורעות (ברכות יב‪ .).‬והוא ר"ת אש"ר‪ ,‬א'חוה‬ ‫"הרמז אף שמשה מת הרי הוא עדיין חי בתוכינו‪ ,‬וזה ולא‬ ‫עיניה צרה באורחים (בבא מציעא פז‪ ,).‬יצחק שהיה במדת‬ ‫ידע כלומר לא הרגיש איש את קבורתו שהוא נקבר עד‬ ‫א'הבה ש'לום ר'עות‪ ,‬על ידי ששיכן שמו בבית‪ .‬ורמז‬ ‫הדין פחד יצחק‪ ,‬טוב מאד שאשתו רבקה היתה במדת‬ ‫בתיבת בראשי"ת רא"ש בי"ת‪ ,‬ר'יעות א'הבה א'חוה‬ ‫היום הזה"‪ .‬והיינו שעל ידי התורה שהנחיל לנו ממדבר‬ ‫החסד גומלת חסדים טובים‪.‬‬ ‫מורשה‪ ,‬ואשר אף גם נקראת על שמו כדכתיב זכרו‬ ‫ש'לום על ידי הבי"ת‪ ,‬היינו בית המקדש כנ"ל‪.‬‬ ‫תורת משה עבדי‪ ,‬עי"ז לא הרגיש איש מישראל שמשה‬ ‫(תורת משה פרשת חיי שרה עמו' פ"ד‪ ,‬וע"ש שלכן כשראה את רבקה גומלת‬ ‫אמנם אפילו בלא בית המקדש‪ ,‬תלמידי חכמים על ידי‬ ‫רבינו מת ונקבר‪ .‬אלא הוא ותורתו חי וקיים‪.‬‬ ‫חסדים אמר "אותה הוכחת לעבדך")‪.‬‬ ‫לימוד התורה מרבים שלום בעולם (ברכות סד‪ ,).‬בעולם‬ ‫וכותב שם הגרי"נ‪ ,‬דהדברים נאים ומתקבלים על‬ ‫דייקא‪ ,‬כלומר אפילו בלא בית אלא בעולם‪ .‬והוא מרומז‬ ‫מרן זי"ע‪" ,‬שאור תורתו מאיר ומוסיף והולך בימינו‬ ‫ביאור מידה כנגד מידה בעונשי הנחש‬ ‫בתיבת ישרא"ל‪ ,‬י'שכן ש'לום ר'יעות א'הבה א'חוה‪,‬‬ ‫אלה"‪ ,‬ומעיין תורתו לא פסק מעולם‪ ,‬אלא מתגבר‬ ‫והלמ"ד רומז ללומדי תורה‪ .‬וזהו הכונה בחיבור סוף‬ ‫והולך מיום ליום‪ .‬שודאי הוא נרגש אצלינו משל הוא‬ ‫ִּכי ָע ִׂש ָית זֹּאת ָארוּר ַא ָּתה ִמ ָּכל ַה ְ ּב ֵה ָמה ו ִּמכּ ֹל ַח ּיַת ַה ּ ָׂש ֶדה ַעל‬ ‫התורה לתחילתה‪ ,‬שני אופני השלום בעולם‪ ,‬מתחיל‬ ‫חי וקיים מוסיף ונובע‪ .‬ואם בזמנו אמר כן הגרי"נ‪ ,‬הרי‬ ‫ֶיך‪ ,‬וְ ֵאיבָ ה ָא ׁ ִשית ֵ ּב ָ‬ ‫ינְך וּבֵ ין‬ ‫ְ ּגח ָֹנְך ֵתלֵ ְך וְ ָע ָפר ּתֹאכַ ל ָּכל י ְֵמי ַח ּי ָ‬ ‫בשלום שע"י הבית‪ ,‬היינו בראשי"ת‪ ,‬ומסיים בשלום של‬ ‫כיום הזה בריבוי העצום של הפצת מעיינותיו הקדושים‬ ‫ָה ִא ּׁ ָשה וּבֵ ין ז ְַר ֲע ָך וּבֵ ין ז ְַר ָע ּה הוּא י ְׁשו ְּפ ָך ר ׁ‬ ‫ֹאש וְ ַא ָּתה ְּת ׁשו ֶּפ ּנ ּו‬ ‫ידי התורה היינו ישרא"ל‪.‬‬ ‫הגובר מיום ליום‪ ,‬ודאי שכן הוא כיום הזה‪ ,‬שבהרגש‬ ‫ָע ֵקב (ג‪ ,‬יד‪-‬טו)‪.‬‬ ‫(דרשות דף ס‪ .‬אות מ"א)‬ ‫הלב משה רבינו חי ומעיין תורתו נובעת‪.‬‬ ‫עונשי הנחש הם במדה ממש‪ ,‬כי נגד מה שחטא בכלי‬ ‫לא זו בלבד‪ ,‬אלא אף באור תורתו שהשאיר עלי‬ ‫מעשיו שלו לדחוף ידי האשה שתגע בעץ (בראשית רבה‬ ‫נעיצת סוף התורה לתחילתה‪ ,‬לרמז שמצד הטבע יש כח‬ ‫אדמות‪ ,‬הרי הוא באמת בבחינת חי‪ ,‬וכמו שהביא‬ ‫יט ג)‪ ,‬על כן נחתכו ידיו ורגליו (שם כ ה)‪ .‬וכלפי מה שחטא‬ ‫ביד חכמים לשנות הטבע‬ ‫המאור עינים בשם מרן הבעש"ט זי"ע שחיותו של‬ ‫בדבורו שהלשין על בורא עולם ית"ש כי יודע אלקים וגו'‬ ‫הצדיק טמונה בדברי תורתו‪ ,‬ועי"ז אנו יכולים לזכות‬ ‫(פסוק ה)‪ ,‬על כן עפר לחמו (פסוק יד)‪ ,‬וכידוע שזה העונש על‬ ‫אשית ָ ּב ָרא ֱאל ִֹקים ֵאת ַה ּׁ ָש ַמיִם וְ ֵאת ָה ָא ֶרץ (א‪ ,‬א)‪.‬‬ ‫ְ ּב ֵר ׁ ִ‬ ‫באמת להדבק באותו חיות קדושה כשנלמוד ונעסוק‬ ‫לשון הרע הוא בא‪ .‬ומה שחטא במחשבה שחשב שישא‬ ‫בדברי תורתו‪ .‬וז"ל שם (ישמח לב עמ״ס שבת לא‪" :).‬ובדורות‬ ‫בראשית בריית העולם התנה הקב"ה עם כל הטבעיים‬ ‫חוה‪ ,‬על כן ואיבה אשית (פסוק טו) היפך האהבה‪.‬‬ ‫שהם משועבדים לתורה ושומריה (ילקוט רמז רל"ז)‪ ,‬על‬ ‫האחרונים‪ ,‬כשלומדים דברי שום תנא וחכם מדברי‬ ‫הקדמונים‪ ,‬שהדבר ההוא הוא חיות ומוחין שלו‪ ,‬והאדם‬ ‫(עה"ת עמוד יד‪ ,‬וע"ש שביאר באורך שיש לפרש גם המידה כנגד מידה‬ ‫כן נקל היה מאד לרבי פנחס בן יאיר לגזור על הנהר‬ ‫הלומד ומדבר דבריו‪ ,‬מדבק ומכניס חיות ומוחין שלו‬ ‫בעונשי האשה)‬ ‫שיבקע (חולין ז‪ ,).‬ומכל שכן לאליהו הנביא לבקוע הירדן‬ ‫לתוך הדיבורים‪ ,‬ונקרא אתדבקות רוחא ברוחא‪ ,‬ולכך‬ ‫(מ"ב ב' ח')‪ ,‬ולרבי חנינא בן דוסא שיאמר לחומץ וידליק‬ ‫מחיה אותו‪ ,‬שמכניס החיות בהדברים‪ ,‬שלכך אמרו‬ ‫אפילו עני שגרם לעצמו העניות יש לסייע לו‬ ‫(תענית כה‪ ,).‬ורבות כהנה אפילו לדורות האחרונים שעשו‬ ‫(יבמות דף צ״ז ע״א) שפתותיו דובבות בקבר‪ ,‬שאפשר לומר‬ ‫הצדיקים אותות ומופתים‪ .‬ואין הענין הזה צריך לנבואה‬ ‫כי זהו בחינת השתטחות על קברי צדיקים‪ ,‬כי דיבורי‬ ‫וַ ּי ַַע ׂש ה' ֱאל ִֹקים לְ ָא ָדם וּלְ ִא ׁ ְש ּתוֹ ָּכ ְתנוֹ ת עוֹ ר וַ ּיַלְ ִ ּב ׁ ֵשם (ג‪ ,‬כא)‪.‬‬ ‫כי כך התנה השי"ת עם הטבע בבריאת העולם‪.‬‬ ‫הצדיק שם הוא קבור וטמון החיות שלו כאמור‪ ,‬וזה‬ ‫מכאן נלמד מצות מלביש ערומים‪ ,‬מה הקב"ה מלביש‬ ‫הלומד‪ ,‬בהכנסו עם החיות ומוחין שלו לתוך החיות‬ ‫וזה מרומז בנעיצת סוף התורה בתחילתה‪ ,‬שבסוף‬ ‫ערומים אף אתה תהא מלביש ערומים (סוטה יד‪.).‬‬ ‫התורה כתוב "לכל האותות והמופתים וגו'"‪ ,‬ד"בראשית‬ ‫ומוחין של הצדיק שטמן בדבריו‪ ,‬נקרא אתדבקות‬ ‫רוחא ברוחא‪ ,‬ושפתותיו דובבות בקבר‪ ,‬כנודע זה מדברי‬ ‫שמעתי בשם חכם אחד להסביר דברי חז"ל אלו‪ ,‬שיש‬ ‫ברא אלוקים את השמים ואת הארץ" לכל אותן האותות‪,‬‬ ‫הבעש״ט נשמתו בגנזי מרומים"‪.‬‬ ‫לפרש שלא תאמר לעני בשעת דחקו שהוא בעצמו‬ ‫ולכן הוא פשוט בטבע ואין צריכים לזה נבואת פנים אל‬ ‫גרם לו עניותו שהוא מבזבז בממונו‪ ,‬כי אפילו באמת‬ ‫פנים‪.‬‬ ‫יתירה על כן‪ ,‬מצאנו בדברי מרן זי"ע (תורת משה‬ ‫עשה שלא כהוגן אף על פי כן תלבישהו‪ ,‬שהרי הקב"ה‬ ‫פרשת חוקת בהספד על בעל עמק המלך) שע"י הלימוד בספרי‬ ‫(דרשות דף נ"ו ע"ב‪ ,‬ושם דף ע"ח ד"ה ולא‪ .‬וע"ש שמרומז בזה עוד דאף‬ ‫החכם‪ ,‬הרי זה כאילו למדו תורה מפיו‪ .‬ומיירי שם ממה‬ ‫הלבישם אע"פ שהיו ערומים על ידי חטאם ומכל מקום‬ ‫שהוא בטבע ואי"צ לזה נביאות‪ ,‬מ"מ אצל משה רבינו ע"ה נתגלה הקב"ה‬ ‫דאמרי' (מו"ק כה‪' ).‬רב ספרא שכיב לא קרעו עליה ‪ -‬אמרו‬ ‫הלבישם הקב"ה‪.‬‬ ‫פנים אל פנים גם לאותן האותות והמופתים שהטבע מחויב להם‪ ,‬וזהו‬ ‫לא גמירנא מיניה‪ .‬א״ל אביי כל יומא שמעתתיה בפומין‬ ‫(תו"מ עמוד י"ד)‬ ‫החידוש אצל משה אשר ידעו ה' פנים בפנים‪ ,‬ע"ש)‪.‬‬ ‫ואתם אמרתם לא גמירנא מיניה'‪ ,‬והוא פלאי‪ ,‬אם אכן כל‬ ‫יומא שמעתתיה בפומין מ"ט אמרו לא גמירנא מיניה‪.‬‬ ‫"אבל הענין יבואר ע״פ ספרי הדורות שרב ספרא נקרא‬ ‫כן על שהיה סופר מהיר ומעתיק משניות וברייתות‬ ‫חייגו‪:‬‬ ‫טעמו וראו כי טוב‬ ‫ומדקדק בגירסתם וכיוצא‪ ,‬ועל כן אמינא דודאי לא‬ ‫‪0733.454.678‬‬ ‫מאות שיעורים חדשים‪ ,‬שיחות‪ ,‬וסיפורי קודש‬ ‫מתורת מרנא החתם סופר זיע"א‬ ‫גמרי מיניה מידי‪ ,‬אך ספריו היו נמצאים אתם‪ ,‬וא״כ‬ ‫שמעו ותחי נפשכם!‬ ‫קו היכל‬ ‫החתם סופר‬ ‫שפיר קאמר אביי כל יומא שמעתתיה בפומייכו"‪.‬‬ ‫לשה"ק אידיש אנגלית צרפתית‬ ‫ארה"ב‪:‬‬ ‫זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל אמן‬ ‫‪1-605.615.70.10‬‬ ‫כמו"כ תוכלו בקו זה להירשם לקבלת הגיליון‪,‬‬ ‫ואפשרות מענה על מדור 'לחידודא'‬ ‫א‬ ‫‪10‬‬ ‫מדור נושא פרסים‪:‬‬ ‫ואתפלפל כדת‬ ‫הגרלות מיוחדות בין המשיבים‬ ‫ֹלקים ֶאל ַהּנָ ָחׁש כִּ י ָע ִש ָׂית זֹּאת‬ ‫ֹאמר ה' ֱא ִ‬ ‫וַ ּי ֶ‬ ‫לחידודא‬ ‫חיוב הנחש בעונש‪ ,‬בדיני אדם‬ ‫או בדיני שמים?‬ ‫· מדברי גאוני הדורות המפלפלים בתורת רבינו ·‬ ‫· חידות ועיונים מתורת רבינו זי"ע ·‬ ‫ֹלקים ֶאת יֹום ַה ְּׁש ִב ִיעי וַ יְ ַק ֵּדׁש אֹתֹו‪:‬‬ ‫וַ יְ ָב ֶרְך ֱא ִ‬ ‫הנחש נענש משום 'מסית' או משום משלח שליח לדבר עבירה · הנחש חשב שחוה אינה מצווה בעץ הדעת‪ ,‬והסית אותה שתסית היא לאדם שיאכל‬ ‫הנה מי שלא קידש בלילה קידוש של שבת‪,‬‬ ‫· 'הוא ישופך ראש' הוא עונש בידי אדם או בידי שמים?‬ ‫הולך ומקדש כל היום‪ .‬וכן בהבדלה אם לא‬ ‫הבדיל מבדיל כל השבוע כולו‪ ,‬והיינו עד‬ ‫כמשלח"‪ .‬והיינו דביאר בזה רבינו‪ ,‬את מה ד'לא מצאנו זה‬ ‫מחלוקת הראשונים אם בשליח לדבר עבירה המשלח חייב‬ ‫ג' בשבת‪ .‬וצריך לדעת אם זמנים אלו הם‬ ‫נהנה וזה מתחייב' (קידושין מג‪ ,).‬והיינו משום דתמיד בעבירה‬ ‫בדיני שמים‬ ‫מעיקר הזמן‪ ,‬או שאינם כי אם זמן 'תשלומין'‪.‬‬ ‫של הנאת הגוף‪ ,‬עושה אותה העובר להנאת עצמו ולא עבור‬ ‫הנה נחלקו הראשונים בכל שליח לדבר עבירה‪ ,‬אם המשלח‬ ‫ומה סיבת החילוק ביניהם‪.‬‬ ‫המשלח‪ ,‬ונמצא דהמשלח הוא רק בגדר 'מסית'‪.‬‬ ‫יש עליו חיוב עכ"פ בדיני שמים‪ .‬ומקור הדברים ממה דאי'‬ ‫שו"ת או"ח סי' יז‬ ‫גם הפנ"י (ב"ק נו‪ ).‬והברוך טעם (גליון חו"מ שם) האריכו לחלק‬ ‫בב"ק (נה‪ ).‬דארבעה דברים העושה אותם פטור מדיני אדם‬ ‫בין המשיבים בחודש תשרי‪ ,‬תתקיים הגרלה‬ ‫כן‪ ,‬והפנ"י שם הרחיב הדיבור ביותר בזה‪ .‬ואילו ברעק"א תי'‬ ‫וחייב בדיני שמים‪ ,‬ואחד מהם הוא השוכר עדי שקר להעיד‬ ‫כעין זה אבל בפשיטות‪ ,‬דכיון דאמרי' בקידושין (שם) דאף למי‬ ‫על חברו‪ .‬וכתבו שם התוס' (נו‪ .‬ד"ה אלא) דזהו דוקא בשוכר‪,‬‬ ‫פרס שני‪:‬‬ ‫פרס ראשון‪:‬‬ ‫שמחייב שליח לדבר עבירה‪ ,‬עכ"ז באומר לשלוחו לך אכול‬ ‫אבל אם שידלם בדברים אין אפילו חיוב מדיני שמים ד'היה‬ ‫‪ 2‬זוכים כ"א בסך‬ ‫‪ 1,000‬ש"ח‬ ‫את החלב פטור המשלח משום דלא מצאנו זה נהנה וזה‬ ‫סבור שלא ישמעו לו'‪ .‬והיא הסברא שאמרו בגמ' (קידושין מב‪):‬‬ ‫‪ 400‬ש"ח‬ ‫מתחייב‪ ,‬א"כ ה"נ דכוותה אין בזה עונש בידי שמים לדידן‪.‬‬ ‫גבי אין שליח לדבר עבירה‪' ,‬דברי הרב ודברי התלמיד דברי‬ ‫ולכן שפיר בעץ הדעת דהיה הנאת האשה אין בזה עונש בידי‬ ‫מי שומעים'‪ .‬והוכיחו התוס' כדעתם ממה דאי' בהכונס (נט‪).‬‬ ‫שמים וכל החיוב רק משום מסית‪.‬‬ ‫שלח את הבעירה ביד חש"ו פטור מדיני אדם חייב בדיני‬ ‫תשובות ניתן להחזיר באופנים הבאים‪:‬‬ ‫שמים‪ ,‬אבל שלח ביד פיקח חייב הפיקח בידי אדם‪ .‬ומשמע‬ ‫‪ .1‬בנדרים פלוס בקטגוריית "היכל החתם סופר"‬ ‫אמנם עי' במקנה בקידושין שם דהביא תירוץ זה דבנחש‬ ‫הוי נהנה‪ ,‬וחלק על זה‪ ,‬דאף דאמרי' דמודה שמאי בלך אכול‬ ‫מזה דהמשלח פטור לגמרי בכה"ג‪ .‬וכדעת התוס' פסק הרמ"א‬ ‫‪ .2‬בטלפון ‪ 0733.454.678‬שלוחה ‪( 4‬לאחר בחירת השפה)‬ ‫ו‬ ‫את החלב דלא אמרי' בזה שליחות לדבר עבירה‪ ,‬עדיין אינו‬ ‫(חו"מ סי' לב ס"ב)‪.‬‬ ‫‪ .3‬במייל ‪CH3131325@gmail.com‬‬ ‫סיבה שלא יהיה בו חיוב בידי שמים‪ .‬ובפרט דסיבת העונש‬ ‫אבל הש"ך שם (סק"ג) הוכיח מסוגיית הגמ' ריש האיש מקדש‬ ‫יש לציין‪ ,‬שם‪ ,‬כתובת‪ ,‬טלפון‪ ,‬ומקום לימודים‪.‬‬ ‫בידי שמים‪" :‬הוא מטעם גרמא כפירש"י‪ ,‬ועכ"פ גורם הוא‪,‬‬ ‫(קידושין מג‪ ,).‬דבשליח לדבר עבירה חייב המשלח בדיני שמים‪,‬‬ ‫יש לשלוח כל תשובה בהודעה נפרדת‪.‬‬ ‫ולא גרע ממסייע [ל]עוברי עבירה דאסור אפי' בזה נהנה‬ ‫שנחלקו שם באומר לשלוחו צא והרוג את הנפש‪ ,‬לת"ק‬ ‫כדמשמע בפ"ה דשביעית‪ ,‬משנה ט' משאלת אשה לחברתה‬ ‫השליח חייב והמשלח פטור‪ ,‬ולשמאי הזקן השולח חייב‪.‬‬ ‫וכו' אף על פי שהאיסור אינו אלא באכילה"‪ .‬ועוד הקשה על זה‬ ‫ומקשינן שם 'מכלל דתנא קמא סבר אפילו בדיני שמים נמי‬ ‫דלפי"ז למה לא אמרו בגמ' דהנחש הו"ל 'לא מצאנו זה נהנה‬ ‫פטור׳‪ ,‬ומתרצינן 'דינא רבה ודינא זוטא איכא בינייהו׳‪ .‬ומבואר‬ ‫וזה מתחייב'‪ ,‬שהרי זהו עיקר הסיבה ולא 'דברי הרב ודברי‬ ‫מזה דגם לת"ק יש דינא זוטא בדיני שמים‪ .‬ומה דהוכיחו‬ ‫בקרב קדושים‬ ‫התלמיד'‪ .‬ע"ש‪.‬‬ ‫הנחש נענש מפני שהסית את חוה להסית את אדם‪ ,‬ובמשלח‬ ‫התוס' משלח ביד פיקח דהמשלח פטור מדיני שמים‪ ,‬הביא‬ ‫הש"ך מדברי הריטב"א (קידושין מב‪ ).‬דהטעם שם הוא רק מאחר‬ ‫· שבחי מרן זי"ע בפי צדיקי ומאורי הדורות ·‬ ‫שהפיקח משלם לכן שוב לא שייך לחייב את המשלח בדיני‬ ‫את המשלח לכו"ע אין עונש בידי שמים‬ ‫שמים‪ .‬ומבואר מזה‪ ,‬דהריטב"א נחלקו על דברי התו'‪.‬‬ ‫בדבריו על התורה בפרשתן (חת"ס עמ' יג)‪ ,‬כתב רבינו באריכות‬ ‫להשיב על ראיית הש"ך‪ ,‬וזאת בהקדם דברי הגמ' (סוטה ט‪:‬‬ ‫ראיית הש״ך מהנחש שפטור מדיני שמים‬ ‫ש‬ ‫יומא דהילולא‬ ‫והביאו רש"י בפרשתן) דכונת הנחש היתה שימות אדם וישא הוא‬ ‫בסוף דבריו בהג״ה כתב הש״ך‪ ,‬שיש להביא ראיה שלא כדעת‬ ‫השואל ומשיב מעיין בספרי חתם סופר‬ ‫את חוה‪ .‬ובמהרש"א (ח"א שם) נתקשה בזה‪ ,‬שהרי להדיא רצה‬ ‫עצמו אלא כדעת התוספות‪ ,‬דהנה אמרינן בסנהדרין (כט‪ ).‬דאין‬ ‫ביום ההילולא‬ ‫להאכיל גם את חוה‪ ,‬וא"כ גם היא תמות ומה הועיל בזה‪.‬‬ ‫טוענין למסית‪ ,‬וגם אם יש טענה להוציאו זכאי לא טענין ליה‬ ‫ובכ״ה תשרי יום היארצייט של הגאון‬ ‫וביאר המהרש"א‪ ,‬דהציווי על עץ הדעת היה קודם יצירת‬ ‫אנן עד שיטעון בעצמו‪ .‬וילפינן לה התם מפרשת עץ הדעת‪:‬‬ ‫הצדיק מוהר״ר משה סופר זצ״ל‪ ,‬עיינתי‬ ‫חוה‪ ,‬ולכן היה ס"ל להנחש דחוה עצמה אינה מצווה בזה‪,‬‬ ‫"אמר רבי שמואל בר נחמן אמר רבי יונתן‪ ,‬מנין שאין טוענין‬ ‫בספרו חתם סופר‪ ,‬לזכות נשמתו‪.‬‬ ‫אך אדם וחוה עצמם ידעו שהיא מצווה‪ ,‬שהרי בשעת הציווי‬ ‫למסית‪ ,‬מנחש הקדמוני‪ ,‬דאמר רבי שמלאי‪ ,‬הרבה טענות היה‬ ‫הגאון רבי יוסף שאול נאטאנזאהן זצ״ל‪ ,‬דברי שאול יו"ד סי' שסו‬ ‫היתה חלק מאדם‪ .‬והנחש על פי סברתו רצה שתאכל חוה ולא‬ ‫לו לנחש לטעון ולא טען‪ ,‬ומפני מה לא טען לו הקדוש ברוך‬ ‫תמות‪ ,‬ומזה יראה אדם שאין לו ממה לחוש ויאכל גם הוא‬ ‫הוא‪ ,‬לפי שלא טען הוא‪ .‬מאי הוה ליה למימר‪ ,‬דברי הרב ודברי‬ ‫הרה"ק מבעלזא ביומא דהילולא‪ :‬די קדושה‬ ‫וימות וישא הוא את חוה‪.‬‬ ‫תלמיד דברי מי שומעין‪ ,‬דברי הרב שומעין"‪ .‬והנה טענה זו‬ ‫וטהרה‪ ,‬די קדושה וטהרה‪ ,‬די קדושה וטהרה‬ ‫דדברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין‪ ,‬היא ניהו סיבת‬ ‫כאשר חלפו עברו הימים הנוראים‬ ‫ועל פי דבריו כתב רבינו ליישב‪ ,‬דעל אכילת האשה אי אפשר‬ ‫לחייב את הנחש בידי שמים‪ ,‬דהא היה בזה 'אומר מותר' וקרוב‬ ‫פטור המשלח שליח לדבר עבירה‪ ,‬ומעתה אי נימא דהמשלח‬ ‫הנוראים וחג הסוכות נכנס אבי [הג״מ רבי‬ ‫חייב בידי שמים‪ ,‬א"כ מנלן דאין טוענין למסית‪ ,‬דילמא טענו‬ ‫שמעון שמחה שרייבער] ז״ל אל הרה"ק‬ ‫לאונס‪ .‬ורק משום אכילת אדם יש לחייבו‪ ,‬ובזה י"ל "דדוקא‬ ‫השוכר [עדי שקר] הוא חייב בדיני שמים‪ ,‬אבל המסית להשכיר‬ ‫שפיר לנחש דברי הרב ודברי התלמיד כו'‪ ,‬אלא דעכ"ז אכתי‬ ‫מהר״א מבעלזא זי"ע וקבל ממנו ברכת‬ ‫פש עליו חיוב מדיני שמים‪ ,‬ולכן באמת נענש הנחש בדיני‬ ‫פרידה‪ .‬היה זה ביום המיוחס אצלו‪ ,‬יום כ״ה‬ ‫עדי שקר איכא למימר דפטור מכולם"‪ ,‬ולכן כשהוא הסית את‬ ‫תשרי הילולת זקנו מרן החתם סופר‪ ,‬שהוא‬ ‫האשה להסית את אדם‪ ,‬אין להנחש על זה חיוב בידי שמים‬ ‫שמים‪ .‬ואף דאמרי' (ב"ר כ‪ ,‬ו) דהנחש נידון בסנהדרין של ע"א‪,‬‬ ‫ה‬ ‫היה כ"כ דבוק במשנתו ובחידושיו‪ .‬כשנפרד‬ ‫מחמת משלח שליח לד"ע‪ .‬רק חיוב מסית בלבד‪ .‬ועדיין צריך‬ ‫מ"מ העונש שקיבל היה עונש בידי שמים‪ .‬ומסיק על זה‬ ‫נ‬ ‫אבי מהרה"ק מבעלזא זצ״ל ונתן לו ידו‪ ,‬אמר‬ ‫לבאר החילוק בין השוכר עצמו לבין המסית לשכור‪.‬‬ ‫הש״ך‪" ,‬ויש לדחות בדוחק"‪.‬‬ ‫ב‬ ‫להרב מבעלזא‪" ,‬היינט איז דער חתם סופר׳ס‬ ‫והנה רבינו בדבריו בכמה מקומות מתייחס לראיה זו של‬ ‫ה‬ ‫יארצייט"‪ ,‬אמר לו הרה"ק זי״ע‪" :‬אוי‪ ,‬דער‬ ‫'הוא ישופך ראש' הוא עונש בידי אדם ‪ -‬שהרי הותר לאדם‬ ‫ב‬ ‫הש"ך‪ ,‬ומיישבה בכמה אופנים‪.‬‬ ‫חתם סופר‪ ,‬איך רעד שוין נישט פון די גדלות‬ ‫להורגו‬ ‫מ‬ ‫און גאונות‪ ,‬אבער די קדושה און טהרה‪ ,‬די‬ ‫דחיית רבינו דיש חילוק בין מסית לשליח‬ ‫ל‬ ‫קדושה און טהרה‪ ,‬די קדושה און טהרה"‪,‬‬ ‫במקום נוסף מתייחס לזה רבינו בפרשתן (שם עמ' יב)‪ ,‬וכתב‬ ‫ב‬ ‫ע״כ‪ .‬ולא הרפה ידו מיד אבא עד שגמר כל‬ ‫ליישב‪ ,‬דהנה בעונש הנחש נאמר (ג‪ ,‬טו) 'הוא ישופך ראש'‪,‬‬ ‫ראשית בכל עצם השוואת הש"ך דין מסית דנחש לשליח‬ ‫נ‬ ‫האמירה‪ ,‬כך סיפר אבא ז״ל‪.‬‬ ‫וחזינן שהותר לאדם להורגו‪ .‬והנה הרי כל בריה אחרת נאסר‬ ‫לדבר עבירה תמה רבינו (שו"ת אבהע"ז ח"א סי' קנ)‪ ,‬דהא כלל‬ ‫"‬ ‫לאדם להרוג (רש"י א‪ ,‬כט) ומ״מ את הנחש היה מותר להרוג מפני‬ ‫אין דומה זה לזה‪ ,‬דבשליח לדבר עבירה הוי שלוחו‪ ,‬אלא‬ ‫הג"מ עקיבא דוב שרייבר‪ ,‬אוצרות הסופר חלק כ"ב עמ' קי‬ ‫ב‬ ‫מה שעשה לו‪ .‬ומעתה נמצא דעונש הנחש קיבל ביד אדם ולא‬ ‫דמסברת דברי הרב ודברי התלמיד אין המעשה מתייחס‬ ‫ע‬ ‫שיחת קודש מהאדמו"ר מבאיאן‪-‬קראקא‬ ‫ביד שמים‪ .‬ונמצא דהוא ודאי משום מסית ולא משום משלח‬ ‫אל המשלח‪ ,‬אך במסית כלל אין עושה העבירה עושה אותה‬ ‫ה‬ ‫עם בעל הדעת סופר ביו"ד‬ ‫שליח לדבר עבירה‪ .‬דהא ביד אדם ודאי פטור‪ .‬וע"ש בהגהות‬ ‫בשליחות המשלח‪ ,‬אלא עושה אותה להנאת עצמו‪ ,‬והמשלח‬ ‫ב‬ ‫שמעתי אשר שאל פעם [אדמו״ר רבי‬ ‫שער יוסף מש"כ הגרי"נ לפי"ז‪ ,‬בביאור גדר 'בדיני אדם' ו'בדיני‬ ‫רק הסית אותו ופיתה אותו שיעשנו לטובת עצמו‪.‬‬ ‫ו‬ ‫משה׳ניו מבאיאן‪-‬קראקא זצ״ל] ביום‬ ‫שמים' עפי"ז‪.‬‬ ‫וזל"ק‪" :‬מיהו ק' ש"ך בלאה"נ לק"מ ותמוהים דבריו מה‬ ‫ו‬ ‫היארצייט של ה'חתם סופר' זי״ע לנכדו‬ ‫לסיומא דמילתא נעתיק דברי הפנים יפות בקושיא זו‪ ,‬והוא‬ ‫ענין מסית למשלח‪ ,‬הנחש הסיתה לחוה לעשות עבירה‬ ‫פ‬ ‫המנוח הגאון ר' עקיבא סופר [בעל דעת‬ ‫העלה דקושיא מעיקרא ליתא‪ ,‬דבאמת כל מה שמחייבים‬ ‫בשביל עצמה‪ ,‬לא בשליחות הנחש שיהי' שלוחה כמותה‪,‬‬ ‫ו‬ ‫סופר] זצ"ל‪ ,‬האם גם הוא יודע מה שמקובל‬ ‫בידו אשר ה'חתם סופר' זי״ע לא הזכיר‬ ‫בדיני שמים את המשלח שליח לדבר עבירה הוא אכן מחמת‬ ‫ואנן במשלח עסקינן‪ ,‬דמדינא יהי' שלוחו כמותו ממש‪ ,‬אלא‬ ‫כ‬ ‫הך דינא דאין טוענים למסית! וז"ל‪" :‬ולא ידענא מאי קשיא‬ ‫משום דברי הרב וכו'‪ ,‬נהי דפטור מדיני אדם מ"מ חייב בדיני‬ ‫ע‬ ‫בלילה בשום אופן המלה 'דין'‪ ,‬רק בלמדו‬ ‫ה‬ ‫בישיבה אמר 'איז דיא הלכה אזוי' ולא מלת‬ ‫ליה דאדרבה‪ ,‬דהיינו טעמא דחייב בידי שמים מפני שבכל דיני‬ ‫שמים‪ ...‬הסברא אמיתית דיש חלוק בין משלח שיעשה בגינו‬ ‫'דער דין' ‪ -‬והודה לו שכן גם אצל משפחתם‬ ‫שמים כתיב [איוב לג‪ ,‬כג] אם יש עליו מלאך מליץ אחד מני אלף‬ ‫ובין מסית לעשות ע"ד עצמו‪ ,‬ויעויי' גם בתומים‪ .‬ונראה שזהו‬ ‫מקובל וידוע זאת‪.‬‬ ‫וגו'‪ ,‬וכיון דאין טוענין למסית לא נמצא מליץ עליו‪ ,‬לכך נתחייב‬ ‫בכלל לא מצינו זה נהנה וזה מתחייב שא"א למצוא שליחות‬ ‫ד‬ ‫בידי שמים‪ ,‬ומהכא ילפינן דאין טוענין למסית"‪.‬‬ ‫בהנאה שיהי' כמותו כאלו הוא נהנה ולא הוה אלא כמסית ולא‬ ‫דעת משה (באיאן‪-‬קראקא) עמ׳ שיב‪ ,‬אות ו׳‬ ‫ו‬ ‫ב‬ ‫‪11‬‬ ‫עובדות בענין השתטחות על ציון המצוינת‬ ‫תולדותיו‬ ‫· פרקי חייו של רבינו זיע"א ·‬ ‫של רבינו החתם סופר זי"ע – לרגל יומא דהילולא רבה‬ ‫החיים הישן דשם‪ ,‬והשתטח אאמ״ו ז״ל על קבר איש אלקים רבו רשכבה״ג החת״ס ז״ל‬ ‫הגר"ד דייטש זצ"ל ‪ -‬לשלוח י' אנשים לציון החתם סופר יועיל לביטול‬ ‫ֹו‪:‬‬ ‫בפרט‪ ,‬ובכלל שאר קברי מאורי בית ישראל הקדושים הטמונים שם‪ ,‬ואשר בתוכם גם‬ ‫סמינר הרבנים‬ ‫ת‪,‬‬ ‫קברי אבותיו הקדושים והטהורים ז״ל‪.‬‬ ‫ויהי ה׳ עמכם בעצה טובה‪ ,‬ויגולגל זכות על ידכם וזכות אביכם רבינו הגדול הקדוש‬ ‫א‬ ‫הג״מ רבי יוסף צבי סופר זצ״ל‪ ,‬תולדות סופרים (לונדון תשכ"ג) עמ' עו בהערה‬ ‫בעל חתם סופר תעמוד לכם‪ ,‬וראוי לשלוח על קברו טרם ימסור הדבר לקיר״ה בנוסח‬ ‫ד‬ ‫הבקשה שסיים צוואתו 'שלא ייבש המעין ולא יקצץ האילן׳‪ ,‬והן דבר זה הוא ביטול‬ ‫ם‬ ‫הגאון רבי עקיבה יוסף שלעזינגר בציון רבינו מבוקר עד ערב‬ ‫צוואתו‪ ,‬כי הן זאת הייתה תפלתו שבניו ותלמידיו יהיו מרביצים תורה בישראל‪ ,‬לכן‬ ‫'‪.‬‬ ‫הגאון רבי עקיבה יוסף שלעזינגער ז״ל‪ ,‬טרם נתן לדפוס ספר 'לב העברי'‪ ,‬פי׳ צוואת מרן‬ ‫לדעתי כאשר יושלחו על קברו עשרה אנשים יראי ה׳‪ ,‬הוא ימליץ בעדינו שיצא הדבר‬ ‫החתם סופר ז״ל‪ ,‬התבודד על קברו דמרן ז״ל מאחר תפילת שחרית עד שקיעת החמה‬ ‫לטובת הבחורי חמד‪ ,‬וצדיק מצרה נחלץ‪ ,‬ויהפך הדבר שתתבטל הראבינאטס‪-‬שולע‪.‬‬ ‫ביום א׳ בחודש תמוז‪ ,‬והתפלל שם כל היום כולו‪.‬‬ ‫ואני מאמין שזכותו היא שעמדה לי בעניני העירובין כשהייתי בפרעשבורג בקיץ העבר‪,‬‬ ‫הג״מ רבי יצחק ווייס זצ״ל‪ ,‬אלף כתב אות שסט‬ ‫וזכותו תגן עליכם וגם עלי‪.‬‬ ‫הג״מ רבי דוד דייטש זצ״ל‪ ,‬אגרות סופרים‪ ,‬מערכת רש"ס‪ ,‬מכתב יג‬ ‫תפילה על קברו של החתם סופר‪ ,‬אינה שבה ריקם‬ ‫כ״ק מרן הגאון הקדוש רבי יהודא׳לי הורוביץ מדזיקוב זצ״ל‪ ,‬באחת השנים נסע לוינה‬ ‫השתטח עצמו זמן רב על קברו של רבינו החתם סופר זיע״א‬ ‫לדרוש ברופאים‪ ,‬משהיה שם‪ ,‬ניצל את ההזדמנות‪ ,‬ופנה לפרעשבורג‪ ,‬מרחק שעה אחת‬ ‫ואשר זממו במעשה קאנגרעס וסעמנאר מן חברת פועלי און למיניהם וכו׳ וכאשר‬ ‫נסיעה מוינה‪ ,‬כדי להשתטח על ציונו הקדוש של מרן החתם סופר זיע״א‪.‬‬ ‫עברנו דרך פרעשבורג‪ ,‬וראשית דבר היה אצלנו להתפלל על קברי אבות‪ ,‬ועל קברו של‬ ‫וכשמגיע מלאך אלוקים כמו רבי יהודא׳לי למקום קדוש כמו ציונו של החתם סופר‪,‬‬ ‫רבינו החת״ס זיע״א באשמורת אחרי חצות הלילה‪ ,‬ונסענו עם להבדיל בחיים עם אבי‬ ‫היו התפילות והיו התחינות‪ ,‬ולא היה יכול איש להביט בו בהתחטאו לפני קונו כי קרן‬ ‫מורי זיע״א עם אנשים במכוסה שלא להיות ברעש במהומה לבית החיים‪ ,‬ומו״ח [הג״מ‬ ‫"‬ ‫אור פניו‪ ,‬ואחרי ששהה שם שעות ארוכות‪ ,‬הרעיד את אמות הסיפין ומילא נהרות‬ ‫רבי הלל מקאלמייא זצ״ל] השתטח עצמו זמן רב בקברו של רבינו החתם סופר זיע״א‪,‬‬ ‫ה)‬ ‫ואגמים בדמעות‪ ,‬יצא‪ .‬ורק כשפנה והלך משם‪ ,‬נעצר על עמדו כהלום רעם‪' ,‬לא זכרתי‬ ‫ואחרי התפלות והברכות נסענו מיד למקום הקאנגרעם לב׳ פעסט וכו׳‪.‬‬ ‫להתפלל על עצמי׳ [להפקד בזש"ק]‪ ,‬לחש בצער‪' .‬אילו הייתי זוכר‪ ,‬אולי תפילתי הייתה‬ ‫הג״מ רבי עקיבה יוסף שלעזינגער זצ״ל‪ ,‬שו"ת רבי עקיבה יוסף (ירושלים תשס"ט)‪ ,‬הקדמה עמ' טז‬ ‫מתקבלת‪ ,‬אבל לא זכרתי‪ ,‬הקב״ה השכיח ממני׳‪ .‬לחזור‪ ,‬אי אפשר‪ ,‬שהרי אין פוקדים‬ ‫ה'מחנה חיים' זצ"ל פוקד את הציון הקדוש לאחר שעברו ארבעים שנה‬ ‫ציון פעמיים באותו יום‪ ,‬ושוב לא זכה לחזור לשם‪ .‬כל ימיו היה אותו צדיק רבי יהודא׳לי‬ ‫שבהם עומד אדם על דעת רבו‬ ‫מצטער על אותו יום‪' ,‬אילו הייתי זוכה להתפלל על בנים ליד ציונו של החתם סופר‪,‬‬ ‫כנראה הייתי נענה׳‪ ,‬הוא אמר פעם בשעת גילוי לב‪' .‬אין זאת אלא שמשמים עכבו בעדי'‪.‬‬ ‫וגוף המעשה כך היתה‪ .‬במו״ש קודש אסרו חג דסוכות בשנת תר״מ לפ״ק‪ ,‬אמר אלי‬ ‫אאמ״ו החסיד [בעל המחנה חיים] זצוק״ל בזה הלשון‪ :‬שמע בני מה שעלה בדעתי‬ ‫כי תפילה על ציונו של החתם סופר אינה שבה ריקם‪.‬‬ ‫כעת עתה שהוא יום היארצייט מאדמ״ו החת״ס ז״ל‪ ,‬וחכז״ל אמרו שאין אדם עומד‬ ‫מנוחת הסופר עמ' רו‬ ‫על דעת רבו וחכמת משנתו עד ארבעים שנה‪ ,‬ואנכי בלימודיי השגתי כמה פעמים‬ ‫על דעתו הגדולה והנוראה‪ ,‬ואולי לא ירדתי עד סוף דעתו‪ .‬וכעת שהוא ארבעים שנה‬ ‫הגרי"ז סגל – לפני עליה לציון החתם סופר צריך הכנה‪ ,‬וגם טבילה במקוה‬ ‫שאזל אדמ״ו ז״ל לעלמא דקשוט‪ ,‬אמרתי בנפשי ליסע לפ״ב ולילך ביום המחרת ביום‬ ‫ראש הישיבה הגאון רבי יהודה זאב סגל זצ״ל ראש הישיבה דמאנטשעסטער יצ״ו‪,‬‬ ‫היארצייט על קברו‪ ,‬ולבקש מעצמותיו הקדושות והטהורות מחילה וסליחה ולהתפלל‬ ‫קודם שנסע להשתטח על ציון המצוינת של מרן החתם סופר זיע״א והיה שם נכדו‬ ‫שם במקום קדושים שבזכותם יאיר השי״ת עיניי בתורתו ‪ ...‬והגם שהיה סכנת פיקוח‬ ‫בחור‪ ,‬אמר לו לנכדו שצריך הכנה קודם שנוסעים להתפלל ולהשתטח על ציון החתם‬ ‫נפש לפניו מגודל חולשת גופו וכחו לעשות נסיעה הלזו‪ ,‬וכל בני הבית הפצירו בו מאד‬ ‫סופר‪ .‬ואף הורה לו לילך למקוה קודם שנסעו לפרעשבורג‪.‬‬ ‫שיניח ממחשבתו זו‪ ,‬ואאמ״ו החסיד ז״ל בכ״ז כן עשה בצוותא שלי‪.‬‬ ‫שם‪ ,‬בשם רשימות התלמידים‪ ,‬וראה שם עוד ליקוט נפלא בענין זה‪ ,‬וגם שאר הקטעים משם מקורם‬ ‫"‪...‬וכחצות היום נסעו אנכי ורבים אשר היו אתנו בצוותא עם אאמ״ו הקדוש ז״ל לבית‬ ‫ון‬ ‫תי‬ ‫לשון קדשו‬ ‫ענינא דיומא‬ ‫סו‬ ‫ניצוצי אור על פרשת השבוע‬ ‫· שביבי אור מחיי רבינו בתקופה זו ·‬ ‫בלשון קדשו של רבינו זי"ע‬ ‫ם‬ ‫נס השריפה אצל רבו מהר"נ אדלער זי"ע‬ ‫בי‬ ‫הקב"ה חפץ שהצדיק לא יהיה מלאך‬ ‫ק‬ ‫אלא יתערב בין הבריות וישיב אותם מעוון‬ ‫"אם כן מה נאמר‪ ,‬וכי זה מת בחטאו שלא השלים שניו‬ ‫בעו"ה‪ ,‬והלא משמועה רעה לא יירא נכון לבו בטוח‬ ‫כפי שהבאנו במדור זה בפרשת נצו"י‪,‬‬ ‫ביום כ"ז אלול שנת תק"ס חשכו‬ ‫כ"ז תשרי‬ ‫ת‬ ‫תקס"א‬ ‫ה‬ ‫ֹלקים (ה‪ ,‬כד)‪.‬‬ ‫ֹלקים וְ ֵאינֶ ּנּו כִּ י ָל ַקח אֹתֹו ֱא ִ‬ ‫וַ ּיִ ְת ַה ֵּלְך ֲחנֹוְך ֶאת ָה ֱא ִ‬ ‫בה' (תהלים קי"ב ז')‪ ,‬כאשר ראיתי בהיות אש ה' ברחוב‬ ‫המאורות‪ ,‬והגה"ק רבי נתן אדלער‬ ‫א‬ ‫היהודים בק"ק פפ"ד שנת תקל"ד ונשרפו הבתים‬ ‫השיב את נשמתו הטהורה‪ ,‬ולמחרתו ביום כ"ח אלול‬ ‫ד‬ ‫פירש רש"י לגנאי‪ ,‬שלא היה בטוח בו שלא יחטא‪ ,‬על כן לקחו‬ ‫מצדדי ביתו‪ ,‬ומצד שכנגד ביתו‪ ,‬והוא לא קם ולא זע‬ ‫נקבר בעיר כהונתו פפד"מ‪ .‬רק לאחר כמה שבועות‬ ‫אלקים קודם זמנו שלא יחטא‪ .‬ובדברי רבותינו מפורסם ההיפך‬ ‫ר‬ ‫מבית מדרשו מעוטף בטלית ותפילין והתפלל תפלתו‬ ‫ביום כ"ז תשרי תקס"א באה השמועה לתלמידו‬ ‫ס‬ ‫לשבח‪ ,‬כי נתהפך למלאך ומפורסם שהוא מט"ט שנהפך לאש‬ ‫ולא בלבלו דעתו‪ ,‬ולא נגעה יד ה' בביתו ולא קרב האש‬ ‫המובהק ה"ה רבינו החתם סופר‪ ,‬ותיכף ביום השמועה‬ ‫ִמ ָּב ָׂשר‪ ,‬כמו שכתבו תוס' פרק אלו טריפות (חולין ס‪ .‬ד"ה פסוק)‪.‬‬ ‫ר‬ ‫לגבולו – זה כמו שש שנים בבוא עיר פ"פ במצור ושות‬ ‫בכה אותו בכי תמרורים בהספד מר (נדפס בדרשות חת"ס‬ ‫ת‬ ‫והנראה לענ"ד כי חנוך התהלך והתבודד בחדרי חדרים ופירש‬ ‫שתו השערה לא נע ממדרשו ולא ירא לנפשו אף על‬ ‫מעצם כתב יד קדשו‪ ,‬דף רע"א ע"ב)‪ ,‬ובין הדברים קונן כי ודאי‬ ‫די‬ ‫מדרכי העולם עד שנעשה מלאך‪ .‬אך אין זה חפץ ה' יתברך‪ ,‬אלא‬ ‫פי שנשרפה רובה של רחוב היהודים‪ ,‬לא ירא לנפשו‬ ‫לא בחטאו מת בחצי ימיו‪ ,‬ואפילו נדנוד קל לא היה‬ ‫"‪,‬‬ ‫להתערב בין הבריות ולהשיב רבים מעון כאברהם אבינו ע"ה‪ ,‬כי‬ ‫מאומה‪ ,‬הכזה לא ישלים שנותיו בחטאו חלילה‪ .‬אין‬ ‫בידו‪ ,‬רק בעוון הדור נתפס‪ ,‬ובתוך דבריו מזכיר רבינו‬ ‫ל‬ ‫לא ברא הקב"ה העולם הזה למלאכי השרת כי אם לבני אדם‪ ,‬ואז‬ ‫זה כי אם עוונותינו שמונו יתומים ואין אב לישראל‪,‬‬ ‫נס גדול שנעשה עמו‪ ,‬וזלש"ק‪:‬‬ ‫אחר גמר מלאכתם ותיקונם אזי נשמתם למעלה ממלאכי השרת‪.‬‬ ‫ונשכבה בבשתינו ותכסינו כלימותינו‪ ,‬איך אבדנו‬ ‫"כי הנה במות תלמידי חכמים יוקח מוסר השכל אם‬ ‫והיה ראוי במקום שהעלה הקב"ה את חנוך למדריגת מלאך‪ ,‬היה‬ ‫קי‬ ‫גבורנו‪ ,‬אוי לספינה שאבדה קברניטה‪ ,‬אוי לדור שאבד‬ ‫בארזים נפלה שלהבת וכו'‪ ,‬לומר אם הקב"ה מדקדק‬ ‫טוב יותר שישלחהו הקב"ה להוכיח בני אדם כדרך הנביאים‪ ,‬או‬ ‫פרנסו‪"...‬‬ ‫כדרך שאמר לאברהם אבינו ע"ה (להלן יב‪ ,‬א) לך לך מארצך‪ ,‬כי שם‬ ‫על צדיקיו על עבירה קלה שעושה‪ ,‬מה נעשה אנחנו‬ ‫ישמעו אליך ותשיב רבים מעון‪ .‬אך לא היה הקב"ה בטוח בחנוך‬ ‫בהמשך דבריו כותב רבינו כי רבו רבי נתן זי"ע הצטער‬ ‫הנשארים מלאים עון ומרמה‪ ,‬הנה כל זה במי שיצויר‬ ‫לכשיתערב עם אנשי דורו ולא יתבודד‪ ,‬היה חששא שיחזור‬ ‫כל ימיו בצער הכלל‪ ,‬ועל כן ודאי גם אחר מותו יתפלל‬ ‫בו שמת בחטאו‪ ,‬אך מי שהגיע לכלל תכלית החסידות‬ ‫בי‬ ‫לדרכיהם ולא יעמוד בנסיון כאברהם אבינו ע"ה‪ ,‬על כן אחר שכבר‬ ‫במרומים על תלמידיו‪ ,‬וזלש"ק‪" :‬על כן במר תבכה‬ ‫והפרישות ולא כחסידי הזמן ח"ו‪ ,‬כי אם קרא ושנה‬ ‫ם‬ ‫גמר תיקונו מה שהיה בכחו להגיע ע"י התבודדתו להגיע למדריגת‬ ‫נפשינו על מרנא ורבנא הגאון זצ"ל הכ"מ ועל בית‬ ‫ושונה לתלמידים וכל רז לא אנס ליה‪ ,‬וכל שערי התורה‬ ‫דו‬ ‫מלאך לקחו אלקים ונעשה מט"ט ולא הגיע למדריגת אברהם אבינו‬ ‫מקדש שחרב‪ ,‬ואין לנו אלא לבקש רחמים להיות עצור‬ ‫פתוחים לפניו אהוב לה' ולבריות‪ ,‬גודר גדרי התורה‬ ‫ת‬ ‫ע"ה‪ ,‬כן נראה לענ"ד‪.‬‬ ‫פה עמנו בשעת הספידא שיבקש רחמים עלינו‪ ,‬כי הלא‬ ‫ומוסר נפשו עליה‪ ,‬כידוע כמה טלטולים התטלטל‪,‬‬ ‫ל‬ ‫כן היה דרכו בחיים חיותו להתפלל ולהצטער על כל צרת‬ ‫כמה צרות ותלאות עברו ראשו‪ ,‬כמה רבוא זהובים פזר‬ ‫ר‬ ‫ונ"ל היינו דכתיב גבי נח (להלן ו‪ ,‬ט) איש צדיק תמים היה בדורותיו‪,‬‬ ‫הציבור והיחיד כידוע ומפורסם‪ ,‬גם כי עתה יתפלל על‬ ‫על אות אחת של תורה שלא יתבטל‪ ,‬והדבר ידוע לרוב‬ ‫דו‬ ‫פירוש שהיה מתערב עם אנשי דורותיו ולא התבודד‪ ,‬ונשאר איש‬ ‫ת‬ ‫ולא מלאך‪ ,‬ואפילו הכי היה צדיק תמים (בדורותיו)‪ ,‬אך לא השיבם‬ ‫תלמידיו ותלמידיהם ועל כל הציבור בכלל"‪...‬‬ ‫העומדים פה‪"...‬‬ ‫ם‬ ‫מעון‪ ,‬עצמו הציל ואותם לא תיקן‪ .‬ואברהם אבינו ע"ה הוא ציוה‬ ‫ביתו ובניו אחריו ושמרו דרך ה' ועשה נפש בחרן ובכל מקומותיו‪.‬‬ ‫ד חשון תרנ"ד | רבי יהודה (ב"ר ישעי') מודרן | תלמיד החת"ס‪ ,‬מחבר ההערות על תרומת הכרי‪ ,‬דר בסיגעט ושם מנו"כ‬ ‫ו׳‬ ‫(על התורה עמוד יח)‬ ‫(תקי"ף)‪.‬‬ ‫ו חשון תקנ"א | רבי משולם זלמן (ב"ר שמעי' שמריל) חסיד | רבו של החת"ס‪ ,‬מרביץ תורה בפפד"מ ושם מנו"כ‬ ‫ג‬ ‫‪12‬‬ ‫היכל המעשה‬ ‫הליכות והנהגות‬ ‫· עובדות וסיפורי הוד מקדושת רבינו זי"ע ·‬ ‫· מדברי ומנהגי רבינו זי"ע ·‬ ‫כל כתבי הקודש מצילין‪...‬‬ ‫עניני ראש חודש ‪ -‬המשך‬ ‫בני המשפחה סבבו את מיטתה של הרבנית‬ ‫לפני כמאה שנה אירע סיפור זה‪ :‬בשנת ה' אלפים‬ ‫שבת מברכין · ערב ראש חודש · סעודת ראש חודש · יעלה ויבוא · תפילות‬ ‫שהתפתלה מייסורים והגיעה עד שערי מוות‪,‬‬ ‫תרפ"ז‪.‬‬ ‫ראש חודש · הנהגות שונות בראש חודש · מעלת וסגולת היום · קידוש לבנה‬ ‫ואילו אבי המשפחה‪ ,‬רבי שמואל‪ ,‬החיש מהר את‬ ‫ייסורים של אהבה תקפו את גופו הטהור של‬ ‫פעמיו לזויערברון‪.‬‬ ‫הרה"ק רבי אהרן מבעלזא זי"ע‪ ,‬שהיה עדיין‬ ‫ענינים שונים (ב)‬ ‫*‬ ‫בתוך השנה הראשונה לשבתו על כסא אבותיו‬ ‫עם כניסתו אל הקודש פנימה אל הרה"ק מבעלזא‪,‬‬ ‫הקדושים‪ .‬כתוצאה מהתנזרותו המופלגת‬ ‫איסור מלאכה לנשים‬ ‫הזכיר את מצבה הקשה של זוגתו הרבנית‬ ‫מאכילה‪ ,‬החלו בני המעיים להצטמק ורע להם‪,‬‬ ‫איסור מחודש לנשים הוא איסור מלאכה בראש חודש‪ ,‬שאין לו שום‬ ‫המוטלת על ערש דווי‪ ,‬ומצבה הולך ומחמיר‬ ‫והכאבים והייסורים גברו מיום ליום‪.‬‬ ‫שורש מן התורה (כמש"כ רש"י מגילה כב‪ :‬ד"ה ראשי‪ .‬ועי' טושו"ע או"ח סי' תי"ז)‪,‬‬ ‫מרגע לרגע‪.‬‬ ‫בשלהי חודש סיון עזב הרבי את העיירה בעלזא‬ ‫ומכל מקום יש לו רמז בתורה בשני אותיות השינוי בין זכור לשמור (תו"מ‬ ‫כשמוע הרה"ק מבעלזא את הדברים נענה תיכף‬ ‫בלוויית פמליה נכבדה של גבאים וחסידים‪ ,‬ויצא‬ ‫דברים עמו' מ"ה‪ ,‬ועה"ת דברים עמו' כ"ד)‪ .‬ולכן מיבעי להו לנשים להקביל בו‬ ‫ומיד ואמר‪' :‬ווי איז די קונטרס? וואס איז מיט די‬ ‫ברכבת לעבר עיר מלוכה ווינה‪ ,‬שם עבר בדיקות‬ ‫פני הרב‪ ,‬לפי שאינם משועבדות לעשות מלאכה (עה"ת בראשית עמו' ע"ה‪.‬‬ ‫קונטרס?' [היכן הקונטרס? מה עם הקונטרס?]‪.‬‬ ‫רפואיות מקיפות ונרחבות‪ ,‬ואף בדיקת 'רנטגן'‬ ‫ועי' עה"ת ויקרא עמוד ל"ב שבר"ח השיירות מצויות לקבל פני הנביא‪ ,‬ולכן ליכא משום‬ ‫שהיתה נחשבת כחידוש בעולם הרפואה‪.‬‬ ‫יחוד בדרך‪ ,‬ע"ש)‪.‬‬ ‫לרגע עמד רבי שמואל נבוך ולא הבין כלפי איזה‬ ‫קונטרס הכוונה‪ ,‬איך עד‬ ‫תוצאות הבדיקות בישרו‬ ‫על הצטמקות והתייבשות‬ ‫הספד לתלמיד חכם‬ ‫מהרה נזכר שבוודאי כוונתו‬ ‫תלמיד חכם שהוא ממשפחה רמה‪ ,‬ויש בהספידו כבודו וכבוד משפחתו‪,‬‬ ‫של הרבי היא לקונטרס של‬ ‫בני המעיים שגרמו לפצעים‬ ‫קשים ומסוכנים‪ .‬הפרופסור‬ ‫הספידו מרן זי"ע גם בר"ח טבת שהוא גם חנוכה וגם ראש חודש (תו"מ‬ ‫כמה דפים מכתב יד קדשו‬ ‫של רבינו החתם סופר זי"ע‬ ‫מבכירי‬ ‫האפבאלער‪,‬‬ ‫בראשית עמו' קפ"ט‪ ,‬ודרשות דף שצ"ד ע"ב)‪.‬‬ ‫אשר ברשותו‪.‬‬ ‫הרופאים בווינה‪ ,‬המליץ‬ ‫לנסוע אל עיירת המרפא‬ ‫סידור תפילה מיוחד לראש חודש‬ ‫ליותר מכך הוא לא היה‬ ‫'זויערברון' הסמוכה לווינה‪,‬‬ ‫"שמעתי ממורי ורבי הגה"צ בעל לבושי מרדכי זצ"ל‪ ,‬איך שסיפר‬ ‫זקוק‪ .‬הוא הבין היטב את‬ ‫שם יוכל הרבי לנוח מעמל‬ ‫בבכיות‪ ,‬שאחר פטירת הג"מ רבי מרדכי בנעט זצ"ל‪ ,‬הגיע מוכר ספרים‬ ‫כוונת הרבי‪ ,‬ומיהר לחזור‬ ‫הרפואות‪ ,‬והרופאים יוכלו‬ ‫א' לעיר פרעשבורג למכור ספרים‪ ,‬ובין הספרים הי' לו גם סידור אחד‬ ‫לביתו‪ ,‬נטל את תכריך‬ ‫להמשיך לעקוב אחרי דרכי‬ ‫שהיה שייך להגאון מהר"ם בנעט אב"ד דק"ק ניקלשבורג זצ"ל‪ ,‬וביקש‬ ‫כתבי הקודש של זקינו‬ ‫הטיפול‪.‬‬ ‫המוכר ספרים בעבורו עשרה כתרים (סכום גדול בימים ההם)‪ ,‬והחתם סופר‬ ‫הקדוש החתם סופר‪ ,‬ורץ‬ ‫*‬ ‫זצ"ל קנה אותו ממנו בכסף מלא‪ .‬וכאשר פתח את הסידור מצא כתוב בו‬ ‫מהר אל בית החולים‪ ,‬שם‬ ‫בעצם כתי"ק מהר"ם בנעט זצ"ל בזה"ל‪ :‬נדר נדרתי לה' אלוקי ישראל‬ ‫הניח את כתבי הקודש תחת‬ ‫עיירת המרפא 'זויערברון'‬ ‫למראשותיה של הרבנית‬ ‫שוכנת בגלילות העיר‬ ‫שלא אהנה מהעולם הזה רק כדי חיות נפשי‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫אשר שכבה באפס אונים‪.‬‬ ‫וכפופה‬ ‫מאטערסדארף‪,‬‬ ‫והתפלא החתם סופר על זה מאוד‪ ,‬וקרא לפניו את הדיינים הג"מ רבי‬ ‫תחת מרותו של רב‬ ‫מרדכי טאסק זצ"ל ואת הג"מ רני דניאל פרוסטניץ זצ"ל‪ ,‬והראה להם‬ ‫הוא התיישב על כסא‬ ‫העיר הגאון רבי שמואל‬ ‫את הדבר הזה‪ ,‬ובכה ואמר‪ :‬נדר זה אי אפשר לעשות אם לא שהיה‬ ‫כתב יד קדשו של מרן החתם סופר זיע''א סמוך למיטתה‪ ,‬ונשאר שם‬ ‫עהרנפעלד זצ"ל‪ ,‬חוטר‬ ‫בו יותר רוח הקודש ונביאות מישעיה הנביא‪ ,‬כי הלא איך יודע האדם‬ ‫כל הלילה‪ ,‬מצפה ומייחל‬ ‫מגזע קודש רבינו החתם‬ ‫למדוד בדיוק מה שהוא רק לכדי חיות נפשו‪ ,‬עד שיכול לנדור על זה‪,‬‬ ‫לחסדי שמים‪ .‬אפילו חרב‬ ‫סופר זי"ע [רבי שמואל היה בנו‬ ‫ולכאורה אם יאכל או ישתה מעט יותר מכדי חיותו כבר עבר הנדר‪ ,‬אין‬ ‫של הגה"צ רבי שמחה בונם זצ"ל בעל 'מענה שמחה'‪ ,‬בנו של חדה מונחת על צווארו של אדם אל יתייאש מן‬ ‫הגה"צ רבי שמואל זצ"ל בעל 'חתן סופר'‪ ,‬בן הגה"צ רבי דוד צבי הרחמים‪.‬‬ ‫זה אלא שעל ידי רוח הקודש יכולין לנדור נדר כזה‪.‬‬ ‫*‬ ‫והחתם סופר זצ"ל התפלל בסידור הזה רק פעם אחת בחודש‪ ,‬בראש‬ ‫זצ"ל – חתנא דבי נשיאה רבינו החתם סופר זי"ע]‬ ‫חודש" (אוצרות הסופר חכ"ב בשם ספר מפיהם ומפי כתבם ח"ב מערכת מהר"ם בנעט)‪.‬‬ ‫למחרת בבוקר כאשר עברו הרופאים לסיור היומי‬ ‫השמועה על ביאתו של הרה"ק מבעלזא זי"ע‬ ‫בין מיטות החולים‪ ,‬והגיעו למיטתה של הרבנית‬ ‫אל העיירה 'זויערברון' הגיעה עד מהרה אל‬ ‫מעלת יום ראש חודש וסגולתו ‪ -‬א‬ ‫ממאטערסדארף‪ ,‬נענה אחד הרופאים ואמר‪' :‬אין‬ ‫העיר מאטערסדארף‪ ,‬ורב העיר הגאון רבי‬ ‫מה לגשת אליה‪ ,‬זה עניין של שעות עד ש‪'...‬‬ ‫שמואל עהרנפעלד הגיע יחד עם כל בני ישיבתו‬ ‫יום דין‬ ‫אך בעלה‪ ,‬הגאון רבי שמואל‪ ,‬הפציר בהם שבכל‬ ‫לזויערברון כדי לקבל את פני קדשו של הרה"ק‬ ‫ראש חודש הוא יום דין (כ"ה גם בדרושים ואגדות דף רמ"א ע"א ד"ה וכעת‪ ,‬והטעם‬ ‫זאת יגשו ויבדקו את מצבה‪ .‬הרופאים נענו‬ ‫מבעלזא שקיבלו בכבוד גדול‪ ,‬וכמנהגו כיבדו‬ ‫לזה ראה בתו"מ פרשת פנחס עמו' קל"א)‪ ,‬ובו היו הנביאים מתפללים על ישראל‬ ‫לבקשתו והחלו לבדוק את מצב המחלה בדרכי‬ ‫בכבוד רב בתור 'מרא דאתרא'‪ ,‬ואף חזר לבקרו‬ ‫(תו"מ בראשית עמוד ע"ה)‪ ,‬אמנם אף שהוא יום דין‪ ,‬הוא בטוב ורחמים ורצון‬ ‫הנשימה‪ ,‬והם עמדו משתוממים ומשתאים‪ ,‬לא‬ ‫ביקור גומלין בביתו של רבי שמואל עהרנפעלד‬ ‫גמור (דרשות דף רפ"א טור א')‪.‬‬ ‫האמינו למראה עיניהם! כזאת לא ראו מימיהם!‬ ‫זצ"ל‪.‬‬ ‫ביקורים אלו היו מלאי הוד והדר‪ ,‬אלא שלדאבון‬ ‫זמן כפרה לכל תולדותם‬ ‫באורח פלא חסר כל הסבר בדרך הטבע‪ ,‬במהלך‬ ‫הלב הוא נאלץ להגיע לביתו של הרבי לביקור‬ ‫ראש חודש הוא יום מקודש ולכן צריך בו חטאת לכפרה (שבועות ט‪.‬‬ ‫הלילה החלה המחלה לסגת לאחור‪ ,‬הדלקת‬ ‫בדרכי הנשימה הצטמצמה והתמעטה‪ ,‬והרופאים‬ ‫נוסף שאינו משמח כל כך‪...‬‬ ‫ובתוד"ה שעיר)‪ ,‬והטעם שאפילו כשכולם צדיקים גמורים‪ ,‬בכל יום‬ ‫הנדהמים הכריזו פה אחד‪" :‬היא יצאה מכלל‬ ‫*‬ ‫שמתעלה ומקודש צריך מירוק‪ ,‬כי המקום שהיה עד עתה נחשב מעתה‬ ‫סכנה!"‬ ‫כחטא‪ ,‬וכן הוא בראש חודש (תו"מ במדבר עמוד קל"א)‪ ,‬ועוד ענין הבאת‬ ‫הרבנית‪ ,‬אשת חבר של רב העיר מאטערסדארף‪,‬‬ ‫כפרה בר"ח הוא על מידת הקנאה שנמשכה לעולם ע"י קנאת הלבנה‪,‬‬ ‫נענה הגאון רבי שמואל‪ ,‬הרב ממאטערסדארף‬ ‫נתקפה בפתע פתאום במחלה הקשה 'אסכרה'‬ ‫ואמר לרופאים‪ ,‬שרובם היו במקורם מזרע‬ ‫ל"ע [דיפטריה]‪ ,‬הידועה כמחלה קשה ומסוכנת‬ ‫ונעשית הקדמה לפיתוי נחש ושאר החטאים (תו"מ שם עמוד קי"ט)‪.‬‬ ‫ישראל‪" :‬איני יודע עד כמה אתם מאמינים‪ ,‬אך‬ ‫מאד‪ ,‬הפוגעת בדרכי הנשימה בצורה אנושה‬ ‫יום מסוגל להודאה‬ ‫דעו לכם‪ ,‬שבעיירה הסמוכה נמצא כאן איתנו‬ ‫וגורמת לסכנת חיים של ממש‪ ,‬ובימים ההם היתה‬ ‫ראש חודש הוא יום מסוגל להודות על העבר ולהתפלל על העתיד‬ ‫דער בעלזער וואונדער רבינער‪ ,‬והוא הזכיר לי‬ ‫זו מחלה חשוכת מרפא‪.‬‬ ‫(דרשות ח"ג דף נ"ג ע"ב)‬ ‫שיש תחת ידי כתב יד קודש של זקני מרן החתם‬ ‫היא הובלה לבית החולים המקומי‪ ,‬שם הודיעו‬ ‫סופר זי"ע‪ ,‬ואכן אמש הנחתי את כתב היד מתחת‬ ‫הרופאים בייאוש כי אין להם כל דרך להציל את‬ ‫לעתיד לבוא יעלו לרגל בכל ראש חודש‬ ‫לראשה‪ ,‬והנה התוצאות לפניכם!‪"---‬‬ ‫חייה‪ ,‬ולכל היותר הם יכולים לנסות כמה תרופות‬ ‫היה מן הראוי לעלות לרגל בכל שבת וכל ראש חודש‪ ,‬אלא משום שאי‬ ‫(מקור‪ :‬קובץ 'אור הצפון' גליון מד עמ' עז מפי הרבנים בני הגאון‬ ‫שאולי יסייעו להקל מעט על ייסוריה עד אשר‬ ‫אפשר לנו מחמת שאינם טהורים‪ ,‬ולעתיד לבא יעלו לרגל גם בשבת‬ ‫ממאטערסדארף זצ"ל‪ ,‬וקובץ אוצרות הסופר גליון כח עמ' קנו‪).‬‬ ‫תשיב את נשמתה לבוראה‪.‬‬ ‫וראש חודש (תו"מ בראשית עמו' רכ"ט)‪.‬‬ ‫יו"ל על ידי‪:‬‬ ‫דרך הקו הטלפוני‪ 0733.454.678 :‬ארה"ב‪1-605.615.70.10 :‬‬ ‫לציון קדשו של מרן‬ ‫היכל החתם סופר‬ ‫בעמדות נדרים פלוס "היכל החתם סופר"‬ ‫דרך האימייל‪k6056157010@gmail.com :‬‬ ‫החתם סופר זי"ע בפרשבורג‬ ‫הקויטלך יונחו על מקום מנוחת קדשו מידי שבוע‬ ‫קויטל‬ ‫המפעל העולמי להפצת והנחלת מורשת החתם סופר‬ ‫להצטרפות לקבלת הגיליון באימייל‪:‬‬ ‫‪chasamsofer3@gmail.com‬‬ ‫ד‬ ‫‪13‬‬ ‫מקושרים לצדיק מאז ועד היום‬ ‫סמוך לציון קודש הקדשים‬ ‫רבי שלמה מקארלין זי"ע‬ ‫להפצת משנתו ותורתו הבהירה של‬ ‫קודש הקדשים רבי שלמה מקארלין זי"ע‬ ‫| גליון ‪| 301‬‬ ‫סיפורים ותולדותיו‪ ,‬ותולדות זרעו אחריו‬ ‫פרשת בראשית תשפ"ז‬ ‫אורו הקדוש‬ ‫שאלות ותשובות בחיי היום יום‬ ‫מתורתו של רבינו ותלמידיו הק'‬ ‫במשנת רבינו הקדוש‬ ‫פרשת בראשית‬ ‫שאלה‬ ‫אני כל כך רוצה להיות מחובר לרוחניות ולהרגיש טעם של קדושה‬ ‫ורוח אלקים מרחפת על פני המים‬ ‫ורוממות‪ .‬אבל בשטח‪ ,‬המציאות שונה לגמרי‪ .‬הראש שלי תפוס כל הזמן‬ ‫ברצונות גשמיים‪ ,‬במאכלים טובים‪ ,‬בנוחות ובשאר הנאות העולם הזה‪.‬‬ ‫(א‪ ,‬ב)‪ .‬אין מים אלא תורה‪ ,‬כי כל‬ ‫מתסכל אותי מאוד שהמחשבות שלי שקועות כל כך בחומריות‪ .‬איך אפשר להתרומם מעל כל זה‬ ‫בר ישראל הלומד תורה לשמה‬ ‫ולהיות מחובר לעולם של רוחניות‪ ,‬קדושה ורוממות?‬ ‫מרחף עליו הרוח אלקים‪ ,‬ויאמר‬ ‫אלקים יהי אור‪ ,‬שיאיר לו‪ .‬ויהי‬ ‫תשובה‪:‬‬ ‫אור‪ ,‬ונעשה לו אור‪.‬‬ ‫המילה "ישיגוהו" היא מלשון השגה ותפיסה‪ .‬וכך‬ ‫אומרים ש"שאלת חכם – חצי תשובה"‪ ,‬והפתגם‬ ‫הוא הפירוש‪ :‬מי שכל השגתו ותפיסתו היא בגוף –‬ ‫הזה מתממש בשאלתך במובנו הפשוט ביותר‪ .‬בעוד‬ ‫(בית אהרן כב‪):‬‬ ‫כלומר‪ ,‬מי שכל השגתו‪ ,‬תפיסתו‪ ,‬רצונותיו‪ ,‬תאוותיו‬ ‫שמנקודת מבטך אתה מציג את המצב הזה כבעיה‬ ‫ויקח ה' אלקים את האדם ויניחהו‬ ‫ומחשבותיו משועבדים לגופו החומרי – אינו מסוגל‬ ‫סבוכה הדורשת פתרון מבחוץ‪ ,‬האמת היא שכל‬ ‫בגן עדן לעבדה ולשמרה (ב‪,‬‬ ‫להשיג ולתפוס את גדלות הבורא‪.‬‬ ‫התשובה לשאלתך טמונה ומונחת כבר בתוך השאלה‬ ‫האם פירוש הדברים הוא שעלינו לפרוש לחלוטין מן‬ ‫ששאלת בעצמך‪.‬‬ ‫טו)‪ .‬איתא במדרש‪ ,‬ויקח כו'‪ ,‬ר'‬ ‫תאר לעצמך אדם שהתקין בביתו ברז מים בצמוד‬ ‫העולם‪ ,‬להימנע מאכילה‪ ,‬שתייה ושינה? ודאי שלא‪,‬‬ ‫נחמיה אומר פיתה אותו‪ ,‬האיך‬ ‫שהרי האדם אינו מלאך ואינו יכול להתקיים כך‪ .‬האם‬ ‫ממש לשקע חשמל גלוי‪ ,‬והמים ניתזים לכל עבר‪.‬‬ ‫מה דאת אמר קחו עמכם דברים‬ ‫הדרך היא לסגף את הגוף‪ ,‬להתענות ולאכול רק את‬ ‫כשהוא מנסה להשתמש בשניהם בו־זמנית‪ ,‬הוא‬ ‫המינימום ההכרחי? גם זו אינה הדרך הנכונה בעבודת‬ ‫מתלונן‪" :‬אני חייב מים‪ ,‬אבל אני חייב גם להשתמש‬ ‫וגו'‪ ,‬ויניחהו רבי יודן אמר הניח‬ ‫בחשמל! יש לי קצר וזה מסוכן!"‬ ‫השם‪.‬‬ ‫לו והגין עליו‪ ,‬אמר הרב היכי‬ ‫נחזור למשל המים והחשמל‪ :‬אמנם מים וחשמל הם‬ ‫מים וחשמל הם שני יסודות מנוגדים בטבעם! כאשר‬ ‫תמצא שליכנס לגן עדן צריך‬ ‫שני דברים מנוגדים מטבעם‪ ,‬אך האם אי אפשר להפיק‬ ‫הם נפגשים שלא בדרך הנכונה‪ ,‬במקום להביא תועלת‬ ‫חשמל ממים? בוודאי שאפשר! כולם יודעים שכאשר‬ ‫הם יוצרים סכנה והרס‪ .‬כולנו מבינים שלא ניתן‬ ‫לפתות אותו‪ ,‬מסתמא קומט דאס‬ ‫להפעיל אותם בערבוביה באותו מקום בלא ליצור קצר‬ ‫רותמים את כוח המים בתבונה – כמו בטורבינה‬ ‫אן שווער‪ ,‬אשרי מי שמניח את‬ ‫והרס‪ ,‬אלא יש להבין את טבעו של כל אחד מהם‪.‬‬ ‫המסתובבת מעוצמת זרם המים – מתוך תנועת המים‬ ‫עצמו לפתות ולעשות תשובה‪,‬‬ ‫עצמה נוצרת אנרגיה חשמלית אדירה‪.‬‬ ‫כך בדיוק היחס בין גשמיות לרוחניות – אלו שני‬ ‫קצוות המנוגדים זה לזה בטבעם‪ .‬כל עוד הראש שלך‬ ‫הראה לו איך כשאדם רוצה יכול‬ ‫אותו הפלא בדיוק אפשר – ואף חייבים – לעשות עם‬ ‫תפוס ושקוע ברצונות הגשמיים‪ ,‬לא תוכל לממש את‬ ‫הגשמיות‪ :‬להפיק ממנה רוחניות!‬ ‫השאיפה שלך – להיות מחובר לרוחניות‪ .‬אם ברצונך‬ ‫לטעום בעולם הזה תענוג גן עדן‬ ‫הדרך לעשות זאת היא פשוטה מאוד‪ :‬להתנתק מן‬ ‫להידבק ברוחניות‪ ,‬עליך להרפות תחילה מהשעבוד‬ ‫ועולם הבא‪ ,‬כמו שאומרים בשם‬ ‫ההיסחפות אחר הנאות העולם‪ ,‬ולא להיות שבוי‬ ‫וההתקשרות לחומריות‪.‬‬ ‫הרב הקדוש ר' שלמה קארלינער‪,‬‬ ‫ומקושר אליהן‪ .‬כשאתה עוסק בענייני העולם הזה –‬ ‫כדי להבין את היסוד הזה‪ ,‬כדאי להתבונן בביאורו‬ ‫פותחין לו שערי גן עדן פירוש‬ ‫אוכל‪ ,‬שותה או בכל צורך גשמי – עשה זאת בנחת‪,‬‬ ‫המופלא של מרן רבינו רבי שלמה מקארלין זי"ע‬ ‫בשלווה וביישוב הדעת‪ ,‬ולא מתוך בהילות וסערה‪.‬‬ ‫על העיקר השלישי מי"ג עיקרי האמונה – "שהבורא‬ ‫פתח של תשובה‪ ,‬תשובה נקרא‬ ‫יתרה מזו‪ ,‬תן את מחשבתך אל הניצוץ האלוקי המחיה‬ ‫יתברך אינו גוף‪ ,‬ולא ישיגוהו משיגי הגוף‪ ,‬ואין לו שום‬ ‫שערי גן עדן‪ ,‬לזה אמר כמה דאת‬ ‫כל דבר גשמי‪ .‬ואם דרגה זו נראית לך רחוקה – לכל‬ ‫דמיון כלל"‪:‬‬ ‫אמר קחו עמכם דברים‪ ,‬רק מי‬ ‫הפחות כוון בשעת ההתעסקות בגשמיות שאתה עושה‬ ‫הפירוש הפשוט על "ולא ישיגוהו משיגי הגוף" הוא‪,‬‬ ‫זאת כדי לאזור כוח לעבודת הבורא יתברך‪.‬‬ ‫שלבורא יתברך שמו לא קורים אותם מאורעות‬ ‫שהוא בעל תשובה מתחילה קשה‬ ‫ברגע שתשתחרר מהרדיפה הסוערת אחרי הגשמיות‬ ‫ושינויים הקורים לגוף בשר ודם‪ .‬הגוף זקוק למזון‪,‬‬ ‫לו ופתה אותו‪ ,‬והגין עליו‪ ,‬כי על‬ ‫ותהפוך אותה לצינור לעבודת ה'‪ ,‬המים עצמם יהפכו‬ ‫שתייה ומנוחה‪ ,‬ואילו הבורא אינו כן‪ .‬וזהו "לא‬ ‫בעל תשובה צריך להגין עליו מן‬ ‫לאש‪ ,‬ותוכל למלא את שאיפתך הטהורה להרגיש טעם‬ ‫ישיגוהו" – שלא יקרוהו מאורעות הגוף‪.‬‬ ‫של קדושה ורוממות‪.‬‬ ‫אולם רבינו פירש זאת ברובד עמוק ומחודש‪:‬‬ ‫המקטריגים שאינם מניחים לקבל‬ ‫תשובתו‪.‬‬ ‫למסירת שאלות‪ ,‬הערות או הארות למדור זה‪ ,‬ניתן לפנות לקו לודמיר‪ 02-30-111-22 :‬שלוחה ‪99‬‬ ‫או לדואר אלקטרוני‪ A023011122@gmail.com :‬לתשומת לבכם‪ :‬בחירת השאלות לפרסום נעשית על פי שיקול דעתם הבלעדי‬ ‫(בית אהרן כב‪):‬‬ ‫של חברי המערכת‪ .‬אין המערכת מתחייבת לבחור או להשיב לכל שאלה שנשלחה‪.‬‬ ‫הגאון רבי יהודה לייב צירלסון זצ"ל‬ ‫הי"ד אב"ד קישנוב בהסכמתו על‬ ‫הספר הקדוש שמע שלמה‪:‬‬ ‫הספר שמע שלמה של הצדיק הנשגב‬ ‫הקדוש הנהו אוצר הקדושה‪ ,‬נאות‬ ‫אפוא לישראל קדושים שיאותו לאורו‪.‬‬ ‫סיפור מאילנא דחיי‬ ‫‪14‬‬ ‫רבינו הקדוש ⋅ צדיקי דורו ⋅ הדבקים בחיים‬ ‫ולאחיו יאמר חזק‬ ‫חיים ששמעו אך זה עתה בחצר הקודש ברוז'ין‪ ,‬ומאשר קיבלו מהחסידים שכבר היו‬ ‫אך יצאה פמליית החסידים מחדרו של הרבי הקדוש‪ ,‬ומיד החלו תוהים איש באזני‬ ‫לפניהם‪.‬‬ ‫רעהו‪:‬‬ ‫והיה כאשר חשו כי כמעט סיימו את התוועדותם יחד והגיע הזמן לעלות על יצועם‪,‬‬ ‫"למה ירמזו דברי הרבי?!" שאלו איש את רעהו וביקשו למצוא מענה‪" .‬למי ולאימתי‬ ‫ביקשו מאחד מהם כי יזכיר את ההוראה הברורה של הרבי אליהם‪:‬‬ ‫הייתה כוונתו של הרבי?!"‬ ‫"דער רבי האט געזאגט"‪ ,‬הכריז אותו שנתכבד הפעם‪" ,‬אז איהר וועט זעהן א‬ ‫צובראכנער איד‪ ,‬א געפאלענעם איד‪ ,‬זאלט איהר איהם מחזק זיין"‪.‬‬ ‫אף שבכל יום ויום בו שהו החסידים בחצרו ובצילו הטהור של רבם‪ ,‬הרה"ק רבי‬ ‫ישראל מרוז'ין זיע"א‪ ,‬רכשו לעצמם קנייני נצח בדרכי עבודת השם ויראת שמים –‬ ‫הרי שבהגיע עת פרידה‪ ,‬היו כל הימים שחלפו עליהם כימים אחדים בלבד‪ ,‬וקשתה באחת האכסניות בה עצרו לפוש מטורח הדרך‪ ,‬נראה היה כי עלה בידם לקיים את‬ ‫הוראתו של הרבי‪.‬‬ ‫עליהם מאוד הפרידה מהצדיק‪.‬‬ ‫ידוע ידעו כי הגיעה העת והופיעה השעה בה נאלצים הם לשוב אל חיי היומיום‪ ,‬החסידים הסבו יחדיו באחת מפינות בית האכסניה והתוועדו כהרגלם‪ ,‬בדברי חיזוק‬ ‫בהם מוטל עליהם לשוב ולעסוק בנעשה בין קורות ביתם‪ .‬זקוקים הם להשתדל בחיי והתעלות מבאר החסידות‪ .‬ולקראת סיום ההתאספות‪ ,‬בטרם יפנו כל אחד לעלות על‬ ‫המעשה ולעמול בטרדת המחיה והכלכלה‪ .‬אולם בעסקם בהשתדלות הגשמית למען יצועו‪ ,‬הכריזו אפוא שוב את הוראת הקודש של הרבי‪:‬‬ ‫"אז איהר וועט זעהן א צובראכנער איד‪ ,‬א געפאלענעם איד‪,‬‬ ‫הפרנסה‪ ,‬לא ימושו מנגד עיניהם אותם רגעים נעלים בהם‬ ‫זאלט איהר איהם מחזק זיין"‪.‬‬ ‫זכו לעמוד אל מול פני הקודש‪ ,‬בשהותם בבית רבם‪ ,‬בצילא‬ ‫באחת הפינות ישב לו יהודי בפנים מעוננות‪ ,‬מלאות דאגה ועצב‪.‬‬ ‫דמהימנותא‪.‬‬ ‫ההכרזה שנאמרה בקול רם הגיעה לאוזניו‪ ,‬והוא התעורר באחת‪,‬‬ ‫והנה הגיעה עת פרידה‪ .‬ניצבו אפוא קבוצת החסידים על מפתן‬ ‫קם ממקומו וניגש אל האברכים‪.‬‬ ‫חדרו של הרבי‪ ,‬קודש הקדשים‪ ,‬זמן מועט בטרם צאתם לדרך‪.‬‬ ‫"החייתם את נפשי!" קרא בהתרגשות‪" .‬בטוח אני כי דברי הרבי‬ ‫בליבם הפועם מייחלים הם לזכות לשמוע הוראה והדרכה‬ ‫היו מכוונים אליי‪ .‬הסכיתו ושמעו את סיפורי ותבינו הכול‪"...‬‬ ‫מפורשת מפי הצדיק‪ ,‬למען תהיה להם צידה לדרך לימים הרבים‬ ‫שלפניהם‪.‬‬ ‫"כבר כמה שנים שהפריץ‪ ,‬בעל בית האכסניה‪ ,‬רוצה לסלקני‪,‬‬ ‫דממת חרדת קודש עמדה בחלל חדרו של הרבי‪ .‬חבריית‬ ‫ואיני יודע למה‪ .‬למרות שאני עומד בתשלום חכירת המקום ללא‬ ‫אוהל ציון הרה''ק רבי ישראל מרוז'ין זי''ע‬ ‫החסידים עמדה לפני שולחנו של הרבי בסילודין וביראה רבה‪,‬‬ ‫איחור כלל – בכל זאת‪ ,‬זו תקופה ארוכה שהפריץ משגר אליי הודעות חוזרות ונשנות‬ ‫והנה נשמע לפתע הקול‪ ,‬ופתח הרבי ויאמר‪:‬‬ ‫"אז איהר וועט זעהן א צובראכנער איד‪ ,‬א געפאלענעם איד‪ ,‬זאלט איהר איהם מחזק כי בדעתו לסלק אותי מבית המרזח‪...‬‬ ‫לפני ימים אחדים הופיע בביתי‪ ,‬שאף הוא בתוך שטח בית המזיגה‪ ,‬שליח מבית‬ ‫זיין"‪ -].‬כאשר תראו יהודי שבור‪ ,‬יהודי שפניו נפולות‪ ,‬חזקו אותו]‪.‬‬ ‫הפריץ‪ .‬פניו של השליח היו זורחות‪ ,‬וניכר היה כי בשורה כלשהי בפיו‪ .‬השליח הודיע‬ ‫לחיים‪,‬‬ ‫לדרכם‬ ‫חסידיו‬ ‫כה יצאו הדברים מאת הצדיק‪ .‬כה אמר ולא יסף עוד‪ ,‬ופטר את‬ ‫נחרצות כי נפלה ההחלטה‪ ,‬וכי הפריץ מתכוון להוציא עוד השבוע את רצונו לפועל‬ ‫לברכה ולשלום‪.‬‬ ‫כמה וכמה תמיהות עלו בידם של החסידים כאשר דנו על הדבר בינם לבין עצמם‪ .‬ולגרשני ואת כל משפחתי מהמקום!‬ ‫ראשית לכל‪ ,‬איך יכירו ויידעו מי הוא יהודי שליבו שבור? וגם אם יכירו ופניו יעידו על אלא שאז הוסיף השליח ואמר‪:‬‬ ‫כך‪ ,‬מניין ימצאו מילות נוחם לחזקו? ומהיכן ידעו מדוע זה נשבר ליבו‪ ,‬ואלו דיבורים 'אך בזאת יאות לכם הפריץ בטוב ליבו‪ :‬אם תקבלו עליכם את דתנו‪ ,‬יוותר הפריץ על‬ ‫יבחרו על מנת לחזקו? הן הרבי לא מסר בידיהם אמרות חיזוק‪ ,‬כי אם הוראה על עניין גזירתו'‪.‬‬ ‫כמה ימים הסתובבתי כסהרורי‪ .‬מצד אחד‪ ,‬להשתמד ולכפור ביהדותי – הס מלהזכיר!‬ ‫החיזוק עצמו‪ ,‬ובמה אפוא יחזקו את אותו יהודי?!‬ ‫אך פקודת הרבי עמדה וגם ניצבה לנגד עיניהם‪ ,‬וזאת ידעו הם בבירור‪ :‬עליהם אך מאידך עמדו לנגד עיניי חיי הנפש – שלי ושל בני ביתי‪ .‬ואני עומד ותוהה‪,‬‬ ‫להקדיש תשומת לב מרובה בכדי שדברי הרבי לא ישובו ריקם‪ .‬ובכדי שלא ישכחו ומחשבותיי מרצדות אנה ואנה‪ :‬אם פרנסתי לא תהיה מצויה‪ ,‬מהיכן נתקיים אני‬ ‫מההוראה המפורשת‪ ,‬החליטו כי בכל מקום בו יתארחו ובכל הזדמנות בה יישבו ומשפחתי?! והיכן נגור? הרי לרחוב נושלך‪ ,‬בלי קורת גג ובלי מקור פרנסה‪ .‬שמא‬ ‫בצוותא‪ ,‬ישננו בינם לבין עצמם את מה ששמעו בכל תקופת היותם אצל הרבי‪ ,‬ובפרט מדובר בפיקוח נפש אמיתי‪"...‬‬ ‫הכה הפונדקאי בחוזקה על השולחן‪ ,‬ומבין עיניו נצצו דמעות חמות‪:‬‬ ‫על אותה ההוראה המיוחדת‪.‬‬ ‫"טייערע ברידער! אחים יקרים! עכשיו קיבלתי מענה! הרבי שלכם‪ ,‬בעיניו הפקוחות‬ ‫והרואות למרחוק‪ ,‬שלח אליי את המסר כי צריך להתחזק‪ .‬אני מרגיש וחש בבירור‬ ‫הדרך לביתם הייתה ארוכה‪ ,‬כך שנדרשו לכמה עצירות על אם הדרך‪ .‬ובכל פעם שראו‬ ‫שאליי התכוון הצדיק‪ ,‬ואליי שיגר את הדברים‪ .‬ומכאן החלטתי נחושה ואמיצה‪ :‬יעבור‬ ‫כי השמש נוטה לערוב‪ ,‬מיהרו לחפש בית שמזוזה קבועה בפתחו‪ ,‬בו יוכלו למצוא‬ ‫עליי מה שיעבור‪ ,‬אני את אמונתי לא אטוש בשום פנים ואופן!‪"...‬‬ ‫מקום ללון‪ .‬בכל מקום בו היו נכנסים להתארח‪ ,‬קיבלו את פניהם בסבר פנים יפות‬ ‫ומאירות ובידיים מלאות כל טוב‪.‬‬ ‫לרגל הילולת הרה"ק רבי ישראל מרוז'ין‪ ,‬אבי שושלת הקודש רוז'ין – ג' חשוון תרי"א‪.‬‬ ‫ובכל מקום אשר חנו החבריא הרוז'ינאית‪ ,‬יצאו מפיהם כמעיין המתגבר פניני חסידות‬ ‫(ראה בהרחבה במדור 'ילדי רבינו שלמה')‬ ‫ועובדות קודש‪ ,‬כפנינים מחורזות היטב‪ .‬אלו ואלו היו משתלבים עם דברי אלוקים‬ ‫החיים בלודמיר‬ ‫ׁשֹלמֹה ‪ִ //‬ח ַידת ַה ָּׁש ַ‬ ‫בּוע‬ ‫יַ ְל ֵדי ַר ֵּבנּו ְ‬ ‫החיים בלודמיר בעבר ובהווה‬ ‫"ּפֹות ִחין לֹו ַׁש ֲע ֵרי גַ ן ֵע ֶדן"?‬ ‫ְ‬ ‫אר ִלין ֶאת ַה ַּמ ֲא ָמר‬ ‫יצד ְמ ָפ ֵרׁש הרה"ק ַר ִּבי ְׁשֹלמֹה ִמ ָּק ְ‬ ‫ֵּכ ַ‬ ‫הֹוראֹות‪.‬‬ ‫יע ְּב ָעלֹון זֶ ה‪.‬‬ ‫מֹופ ַ‬ ‫ַה ִּפ ְּתרֹון ִ‬ ‫לּוד ִמיר ‪ְ 023011122‬ל ַה ִּקיׁש ‪ 0‬וְ ִל ְפעֹל ַעל ִּפי ַה ָ‬ ‫ִּב ְכ ֵדי ַל ֲענֹות יֵ ׁש ְל ַחּיֵ ג ְל ַקו ְ‬ ‫קוויטל לשנה טובה בצל הקודש בלודמיר‬ ‫נִ ָּתן ַל ֲענֹות ַעד ְליֹום ִראׁשֹון ָּפ ָר ַׁשת נ ַֹח‬ ‫יׁשת ַמ ָּתנָ ה ְּב ַסְך ‪₪ 50‬‬ ‫ֵּבין ָהעֹונִ ים נָ כֹונָ ה‪ ,‬יֻ גְ ַרל זִ ּכּוי ִל ְר ִכ ַ‬ ‫לקראת השנה החדשה הבעל"ט‪,‬‬ ‫ַהּזֹוכֶ ה לַ ָּׁשבּועַ ֶׁשל רֹאׁש ַה ָּׁשנָ ה‪ :‬יַ עֲ קֹב וִ יזֶ ל נְ ַתנְ יָ ה‬ ‫נשלח קויטל מיוחד ובו המוני שמות שותפי הקודש‬ ‫ַר ִּבי יִ ְׂש ָר ֵאל ֵמרּוזִ'ין‬ ‫הֹותירֹו ַא ֲח ָריו ֶאת ְׁשנֵ י‬ ‫ַא ְב ָר ָהם ַה ַּמלְ ָאְך‪ְּ ,‬ב ִ‬ ‫ׁשֹוׁשלֶ ת ַהּק ֶֹד ׁש‬ ‫ַר ִּבי יִ ְׂש ָר ֵאל ֵמרּוזִ 'ין‪ֲ ,‬א ִבי ְּומיַ ֵּסד ֶ‬ ‫במפעלות רבינו הקדוש על אדמת העיר לודמיר‪.‬‬ ‫תֹומיו ָה ַרּכִ ים‪ .‬זּוגָ תֹו ַהּצִ ְד ָקנִ ית‪ָ ,‬מ ַרת ּגִ ְיטל‪ִּ ,‬בּתֹו‬ ‫יְ ָ‬ ‫ַ'מלְ כּות ֵּבית רּוזִ 'ין'‪ ,‬נֹולַ ד ְּביֹום ג' ִּת ְׁש ֵרי ְׁשנַ ת‬ ‫הדפים עם השמות‬ ‫ייביׁש ִמ ְּק ֶר ְמנִ יץ‪ֵ ,‬ס ְר ָבה לְ ִהּנָ ֵׂשא‬ ‫ֶׁשל ַר ִּבי ְמ ֻׁשּלָ ם פַ ִ‬ ‫תקנ"ז (ּכְ ַא ְר ַּבע ָׁשנִ ים לְ ַא ַחר ּפְ ִט ַירת ַר ֵּבנּו ְׁשֹלמֹה‬ ‫לְ ִאיׁש ַא ֵחר‪ֵ ,‬מ ַא ַחר ֶׁשּזָ כְ ָתה לָ דּור עִ ם ַהּצַ ִּד יק ַר ִּבי‬ ‫ארלִ ין הי"ד)‪.‬‬ ‫ִמ ַּק ְ‬ ‫נשלחו ע"י שליח מיוחד‬ ‫ַא ְב ָר ָהם ַה ַּמלְ ָאְך‪ּ .‬כֵ יוָ ן ֶׁשּכָ ְך‪ֶ ,‬ה ְחלִ ָיטה לִ ְמסֹר ֶאת‬ ‫יׁשט‬ ‫רֹוב ְ‬ ‫ָהיָ ה ְּבנֹו ֶׁשל הרה"ק ַר ִּבי ָׁשלֹום ַׁשכְ נָ א ִמּפְ ִ‬ ‫ְׁשנֵ י ָּבנֶ ָיה לְ ַתלְ ִמיד ָח ִמ ָיה‪ַ ,‬ה ַּמּגִ יד ַה ָּקדֹוׁש‪ ,‬וִ ִיד יד‬ ‫זי"ע – ֲא ֶׁשר ּגָ ַדל ְּב ֵביתֹו ַה ָּקדֹוׁש ֶׁשל ָמ ָרן ַר ֵּבנּו‬ ‫והונחו על ציון קדשו‬ ‫ארלִ ין‪.‬‬ ‫ַּבעְ לָ ּה – ֲהלֹוא הּוא ַר ֵּבנּו ְׁשֹלמֹה ִמ ַּק ְ‬ ‫ארלִ ין‪ ,‬יַ ַחד עִ ם ָא ִחיו ַהּגָ דֹול ַר ִּבי‬ ‫ְׁשֹלמֹה ִמ ַּק ְ‬ ‫ַר ִּבי יִ ְׂש ָר ֵאל ֵמרּוזִ 'ין ֵה ֵחל לְ ַׁש ֵּמׁש ּכְ ַר ִּבי לַ עֲ ַדת‬ ‫יִ ְׂש ָר ֵאל ַחּיִ ים (לְ יָ ִמים ֲח ָתנֹו ֶׁשל ַר ֵּבנּו הרש"ק)‪,‬‬ ‫של רבינו‪,‬‬ ‫ָק ְד ׁשֹו ּכְ ָבר ְּבגִ יל ט"ז לְ ַחּיָ יו‪.‬‬ ‫לְ ַא ַחר ֶׁשּנִ פְ ַטר ֲא ִב ֶיהם הרה"ק ַ'ר ִּבי ַא ְב ָר ָהם‬ ‫ָה ַר ִּבי ַה ָּקדֹוׁש נִ פְ ַטר ְּבג' ֶח ְׁשוָ ן ְׁשנַ ת תרי"א‪,‬‬ ‫ַה ַּמלְ ָאְך'‪ֶּ ,‬בן ַה ַּמּגִ יד ִמ ֶּמזְ ִר ְיטׁש זי"ע‪.‬‬ ‫להיזכר לפניו בפקודת‬ ‫יגּורא‪.‬‬‫וְ הּוא ֶּבן נ"ד לְ ַחּיָ יו‪ ,‬וְ נִ ְט ַמן ָּבעֲ יָ ָרה ָס ִד ָ‬ ‫ְּביֹום י"ג ִּת ְׁש ֵרי ְׁשנַ ת תקל"ז נִ פְ ַטר ַר ִּבי‬ ‫ישועה כמו בחיים חיותו‪,‬‬ ‫לטובה ולברכה לשנה‬ ‫ׂשֹוח ַח אֹודֹות ַר ִּבי ְׁשֹלמֹה‬ ‫"אינִ י ַמ ְר ֶׁשה ְל ַע ְצ ִמי ְל ֵ‬‫ָא ַמר ַר ִּבי יִ ְׂש ָר ֵאל ֵמרּוזִ 'ין‪ֵ :‬‬ ‫טובה ומתוקה ולגמר‬ ‫ּתֹורתֹו‬ ‫ַמ ְרּגָ ִלית ִמ ָ‬ ‫י‪"...‬‬‫יע‬ ‫ִ‬ ‫ב‬ ‫ִ‬ ‫ר‬‫ְ‬ ‫יֹום‬‫ּב‬ ‫ְ‬ ‫‪,‬‬ ‫בּוע‬ ‫ַ‬ ‫ׁש‬ ‫ָ‬ ‫ּב‬ ‫ְ‬ ‫אר ִלין‪ִּ ,‬כי ִאם ַּפ ַעם ַא ַחת‬ ‫ִמ ַּק ְ‬ ‫חתימה טובה בספרן של‬ ‫ֶׁשל ַר ֵּבנּו ְׁשֹלמֹה ְמ ַק ְר ִלין‪:‬‬ ‫צדיקים גמורים‪.‬‬ ‫רוצה לקבל את העלון במייל? שלח הודעה ל‪A023011122@gmail.com -‬‬ ‫המעוניין לקחת חלק בהפצת העלון מוזמן להתקשר לקו לודמיר ‪ 02-30-111-22‬שלוחה ‪8‬‬ ‫קו לודמיר למשנתו ותורתו וסיפורי נפלאות מהרב הקדוש רבי שלמה מקארלין זי"ע ‪ 02-30-111-22‬אידיש‪/‬עברית‪ .‬קיים גם מענה אנושי בכל ענייני העלון‬ ‫‪15‬‬ ‫הגאון הצדיק רבי שמואל אהרן לידר זי"ע ועכי"א‬ ‫א‬ ‫לרגל יומא דהלולא קדישא ל' תשרי‬ ‫עשור לפטירתו‬ ‫הרה"ח ר' משה דוד דייטש שליט"א‬ ‫לשעה של עונג הרוחות ועדן הנפשות להתענג‬ ‫וכענין זה אפשר לומר‪ ,‬דהנה אצל רבנו‪ ,‬הרי‬ ‫זיכוך החומר‬ ‫על ה' ועל השבת‪ ,‬ובעיקר בשביל רבנו היתה‬ ‫הקול שלו היה חלוש ובקושי היה נשמע‪ ,‬אך‬ ‫ענין זה זכינו לראות אצל רבינו‪ ,‬כיצד בכל‬ ‫זאת קורת רוח‪ .‬ומספר אותו יהודי שהיה מגיע‬ ‫עם זאת היה קולו חוצב להבות אש שבקע וזעק‬ ‫דבר ובכל דיבור לקח מוסר לדרך העבודה‬ ‫במשך כמה שנים יחד עם הרה"צ ר' שמעון‬ ‫מפנימיותו ותוכיותו‪ .‬עד כדי כך‪ ,‬שלפני מספר‬ ‫וגילה מטמוניות של לימוד וחיזוק‪ .‬וכגון מעשה‬ ‫רוזנפלד שליט"א‪ ,‬ואמר שאף אמנם שהוא לא‬ ‫דא שזוכרני עתה אשר ארע לפני כשלושים‬ ‫מבין אידיש‪ ,‬אך כל ה'ברען' של רבנו נכנס‬ ‫שנה‪ ,‬בהיותי בביתו לאחר אחד הפעמים שנשא‬ ‫לו בעצמות‪ ,‬גם בלי להבין את המילים‪ ,‬ומרוב‬ ‫דברים החוצבים להבות‪ ,‬ושאלתיו כיצד אפשר‬ ‫התלהבות נעמד באמצע רחוב ברסלב והראה‬ ‫לשמור את כל דברי ההתעוררות ששומעים‬ ‫את התנועות המיוחדות שרבנו היה עושה עת‬ ‫אצלו‪ ,‬ואמנם בשעת מעשה נמצאים בהתעוררות‬ ‫שהיה מתלהט ומתלהב‪.‬‬ ‫גדולה‪ ,‬אבל האיך משמרים ומחזיקים אותה‬ ‫והן הן הדברים‪ ,‬שהקול של רבנו‪ ,‬עם כל זה‬ ‫התעוררות זו גם לאחר מכן‪ ,‬שגם כשיוצאים‬ ‫שהיה צרוד וחלש‪ ,‬חדר ללבות השומעים‪ ,‬ואף‬ ‫וממשיכים בשגרת החיים עדיין ירגישו את‬ ‫אלו שלא הבינו תוכן הדברים‪ ,‬אבל דבריו נכנסו‬ ‫ההתעוררות שמקבלים בשעת שמיעת הדברים‪.‬‬ ‫היטב בקרבם ובעצמותם‪ .‬באשר הכוח והרצון‬ ‫ושאלתי ‪" -‬איזה 'חומר משמר' אפשר לשים שזה‬ ‫שלו הוא להשפיע ‪ -‬וכפי העולה מדברי הנביא‬ ‫יחזיק הלאה‪ "...‬ומיד ששמע את המילים הללו‬ ‫ובביאור ה'מצודת דוד' שהובאו לעיל‪ ,‬שזוהי‬ ‫'חומר משמר'‪ ,‬התלהב כדרכו והחל לחזור ולומר‬ ‫מטרת הבריאה‪ ,‬אשר "ה' חפץ למען צדקו" ‪-‬‬ ‫ולפרש "חומר משמר ‪ -‬לשמר ולהגביה את‬ ‫הקב"ה רוצה שכל אחד יגיע לתיקון ולשלימות‪.‬‬ ‫החומר‪ "...‬דהיינו מלשון לעבד החומר לצורה‪,‬‬ ‫והוא היה אחד מהשליחים משמים לזכות את‬ ‫להפוך החומריות והטבע לקדושה‪ .‬ועל ידי זה‬ ‫הרבים‪ ,‬ולהביא טוב לישראל ולעולם‪.‬‬ ‫אפשר לשמור את ההתעוררות שיהיה לה קיום‬ ‫שבועות‪ ,‬בעת הילוכי עצר אותי לפתע יהודי‬ ‫בהמשך‪.‬‬ ‫לית ליה מגרמיה כלום‬ ‫בשאלה "הרב דויטש האם הנך מכירני"? לא‬ ‫שהרי אצלו כל החושים היו כל כולו רוחניות‪,‬‬ ‫וב"ה שהיתה לי הזכות לשמשו‪ ,‬וכן הרב החסיד‬ ‫זכרתי מי הוא‪ ,‬ואמר שהיה נוהג להגיע בלילי‬ ‫האוזניים והפה‪ ,‬הדיבור והשמיעה‪ .‬ובכל דבר‬ ‫ר' חיים ניסן פלדמן שליט"א שזאת ועוד שכל‬ ‫שבת‪ ,‬כשהייתי מארגן שיבואו יהודים אל רבנו‬ ‫מיד ראה ושמע את העניין של‬ ‫הוצאת הספרים 'נטעי אשל'‬ ‫עבודת ה' הטמון בו‪.‬‬ ‫זה בזכותו‪ .‬ובשביל לזכות‬ ‫לשמש אדם גדול כזה‪,‬‬ ‫כ"ק מרן אדמו"ר מזוטשקא שליט"א‪:‬‬ ‫דבריו נשמעין‬ ‫זקוקים לסייעתא דשמיא‬ ‫איתא בספה"ק 'שפת אמת'‬ ‫מיוחדת להשכיל ולהבין‬ ‫בכל יום יהיו בעיניך כחדשים‬ ‫(ר"ה תרמ"ז) מהזוהר הק' (שמות‬ ‫את רצונותיו וצרכיו‪ ,‬ובפרט‬ ‫תמיד‬ ‫דבר‪,‬‬ ‫לשם‬ ‫רבנו‬ ‫הנה הענין של התחדשות בעבודת ה'‪ ,‬היה אצל‬ ‫כ‪ ,).‬בענין קול השופר‪ ,‬דכתיב‬ ‫אצל רבנו שהיה קשה מאוד‬ ‫בריש‬ ‫הק'‬ ‫רש"י‬ ‫דברי‬ ‫עם‬ ‫ראו אצלו התחדשות ורעננות‪ ,‬ותדיר היה מציין‬ ‫בזוה"ק‪" :‬תנו רבנן‪ ,‬האי מאן‬ ‫לשמוע ממנו שיש לו איזה‬ ‫בראשית "מה טעם פתח בבראשית"‪ ,‬בהטעימו על פי דרכו ‪" -‬אה! איזה‬ ‫דצלי ובכי וצעיק עד לא‬ ‫רצון מסויים‪ ,‬שהרי לית‬ ‫גישמאק‪ ,‬איזה טעם יש לכך שאפשר תמיד להתחיל מחדש מבראשית!"‪.‬‬ ‫יכיל למרחש בשפוותיה‪ ,‬האי‬ ‫ליה מגרמיה כלום ואף פעם‬ ‫איתא מהבעש"ט הק' על הפסוק "אל תשליכני לעת זקנה"‪ ,‬דהפירוש הוא‬ ‫צלותא שלימתא דהיא בלבא‪,‬‬ ‫לא דיבר כמעט על צרכיו‬ ‫אל תשליכני להזדקנות בעבודת ה'‪ .‬אצל רבנו לא היתה זקנה בעבודת ה'‪,‬‬ ‫ולעולם לא הדרא ריקניא‪.‬‬ ‫הפרטיים‪ ,‬והוצרכנו להבין‬ ‫היה נראה כמו אברך‪ ,‬שרתיחת הדם אצלו במלוא התוקף‪ ,‬עם 'פרישקייט'‬ ‫אמר רבי יהודה‪ ,‬גדולה צעקה‬ ‫בדבר מתוך דבר כאשר היה‬ ‫בכזו מין התחדשות בכל מצוה‪ .‬זה הדבר שראו אצלו כל הזמן‪ ,‬לא היתה‬ ‫שקורע גזר דינו של אדם מכל‬ ‫חפץ שיעשו לו איזה דבר‪.‬‬ ‫מציאות כזו שאיזה מצווה תיעשה מלומדה‪ ,‬ואין חילוק אם היתה זו מצוה‬ ‫ימיו" וכו'‪ .‬וכתב שם ה'שפת‬ ‫ולעיתים רק לאחר זמן‬ ‫נדירה‪ ,‬או מצוה שעושים תמיד כמה וכמה פעמים במשך היום‪ ,‬הכול היה‬ ‫אמת' "ואפשר זה עצמו בחי'‬ ‫מרובה הצליחו להבין מה‬ ‫עם התחדשות מיוחדת‪.‬‬ ‫השופר כדאיתא בזוה"ק שיש‬ ‫הוא רוצה‪ .‬ולמשל ‪ -‬כאשר‬ ‫צעקה בלב שא"י לפרש בפה‪,‬‬ ‫הוצרך לארון שיוכל להניח‬ ‫'שמחת תורה' בכל יום‬ ‫וכמו כן קול שופר הוא סתום‬ ‫בו ספרים שהיו בשימוש‬ ‫והנה ההתחדשות בעבודת ה' והשמחה בעבודת ה'‪ ,‬הינם שלובים וקשורים‬ ‫והוא בחי' אענך בסתר רעם‪,‬‬ ‫תדיר כגון חומש וגמרא‬ ‫זה בזה‪ .‬והיה רבנו אומר ש'שמחת תורה' זה לא רק פעם בשנה‪ ,‬אף ש'יו"ט'‬ ‫וזהו תקעו כו' בכסה ליום‬ ‫וכדו'‪ ,‬ארכו כמה שנים עד‬ ‫שמחת תורה הוא יום אחד‪ ,‬והגם שחלף עבר‪ ,‬אבל ענינו נשאר נצחי‬ ‫חגינו" וכו'‪ ,‬עיי"ש‪.‬‬ ‫שהבנו שיש לו צורך בדבר‬ ‫‪16‬‬ ‫דבר זה גרם לו לצער גדול מאוד‪ ,‬עד כדי כך‬ ‫משלא היתה לו ברירה‪ ,‬הלך רבנו בקושי רב‬ ‫שאפילו התבטא‪ ,‬שהוא מוכן למות והעיקר לא‬ ‫וכמי שכפאו שד‪ ,‬וזו היתה הפעם השניה‪,‬‬ ‫לשכב פרקדן‪.‬‬ ‫ובדיעבד התברר שגם האחרונה‪ .‬לנגד עיני‬ ‫זה‪ ,‬כי הרי לא ביקש מאום ורק מתוך רמזי‬ ‫והגם‪ ,‬שנכדו הרב שטיגל שליט"א‪ ,‬דיבר איתו‬ ‫עומד אותו מחזה כיצד לאחר הטיפול נאנח‬ ‫דברים הרגשנו ברצונו זה‪ .‬כל כולו היה בשביל‬ ‫במשך הרבה זמן וניסה לשכנעו‪ ,‬ואפילו הביא‬ ‫רבנו אנחה מעומקא דליבא‪ ,‬ועדיין לא ידענו‬ ‫הזולת‪ ,‬וכזה נוגע לעצמו חש כאילו אין לו‬ ‫לו פסק מאת הגר"ח קניבסקי זצ"ל שכתב‬ ‫כלפי מה הדברים אמורים‪ .‬ורק לאחר זמן נודע‬ ‫אפילו זכות לבקש‪.‬‬ ‫לו במכתב שאפשר להיות פרקדן‪ ,‬אך הוא לא‬ ‫שצערו ושברונו של רבנו נבע מכך שבשעת‬ ‫אבה לקבל היתרים‪ .‬כי כאמור אצל רבנו לא‬ ‫הטיפול היה צריך‪ ,‬על פי דרישת הרופא‪ ,‬לשכב‬ ‫מסירות נפש לקדושה‬ ‫היה מקום של בדיעבד וקולא‪ ,‬ובלי שום פשרה‬ ‫פרקדן‪[ .‬ובענין זה שמעתי מגאב"ד ביליץ‬ ‫וכך היה בשנה האחרונה אצל רבנו‪ ,‬שעיניו‬ ‫ונדנוד קל‪ ,‬וכפי שהתבטא שמוכן הוא למות‬ ‫שהרה"ק מבעלזא זיע"א חלה בצעירותו בעיניו‪,‬‬ ‫כמעט כהו מראות‪ ,‬ועל אף שרצו מקורביו‬ ‫ולא לעבור על דברי חכמים‪ .‬אפילו במקום‬ ‫ולצורך הריפוי נדרש לשכב בשעת הטיפול על‬ ‫לסייע לו בנדרש להשבת מאור עיניו וללכת‬ ‫שיש היתר לכך‪ .‬והנה רבנו הסתלק בל' בתשרי‪,‬‬ ‫עמו לרופאים‪ ,‬אך הוא מאן ללכת ואך בקושי‬ ‫וכך הטיפול השלישי‪ ,‬שאמור היה להתקיים בי'‬ ‫גבו‪ ,‬אך הרה"ק לא ההין לכך בשום פנים ואופן‪,‬‬ ‫והסכים שיטפלו בו רק בעודו יושב‪ ,‬והרופא‬ ‫רב הסכים לכך‪ .‬וכאשר ב‬ ‫הגעתי עמו לרופא‪,‬‬ ‫בחשון‪ ,‬כבר לא נעשה‪.‬‬ ‫הזהיר שבכך הוא מסתכן בעיורון‪ ,‬ואמר הרה"ק‬ ‫והגיעו גם הרב פלדמן שליט"א ונכד רבנו ר'‬ ‫אף על פי כן‪ ...‬ואכן עשו את הטיפול כפי רצונו‬ ‫יצחק שליט"א‪ ,‬אמר הרופא שעין אחת כבר‬ ‫מחילה מתוך שמחה‬ ‫לא ניתן להציל עקב דימום בעיניים‪ ,‬אמנם‬ ‫והצליח]‪.‬‬ ‫שאפילו‬ ‫חזינן‪,‬‬ ‫והנה‬ ‫כדי להציל את העין השניה‬ ‫בעניינים הנוגעים אצלו עד‬ ‫ולעצור את הדימום‪ ,‬צריך‬ ‫מסירות נפש‪ ,‬קשה עד מאוד‬ ‫ותמידי בכל עת‪ .‬שהרי בכל יום אנו אומרים "ונשמח בדברי תלמוד תורתך‬ ‫זריקות מיוחדות‪ ,‬שבמשך‬ ‫היה לדעת מה באמת רצונו‪,‬‬ ‫ובמצוותיך לעולם ועד"‪ ,‬וכשהיה אומר זאת ראו איך שהוא חי את זה‪ ,‬כל‬ ‫כמה חודשים צריך לבוא פעם‬ ‫כי אף פעם לא ביקש איזה‬ ‫פעם היה 'ונשמח בתורתך ובמצוותיך' מחדש‪.‬‬ ‫בחודש לקבל זריקה‪ ,‬וכך‬ ‫דבר שהוא ואמר שרצונו‬ ‫ופעם דיברתי עם בניי אודות רבנו‪ ,‬שהן אמת שתדיר היה שרוי בשמחה של‬ ‫יוכלו להציל את העין‪.‬‬ ‫הוא כך וכך‪ ,‬ואפילו בדבר‬ ‫מצוה‪ ,‬אך מתי הזמן שבו היה שמח ביותר‪ ,‬ונמנו וגמרו שראש השנה הוא‬ ‫אבל רבנו לא אבה לזאת‪,‬‬ ‫זה‪ ,‬שלא אבה לשכב פרקדן‪,‬‬ ‫היום שבו ראינו אצלו שמחה גדולה יותר מכל הזמנים‪ ,‬אז היה שמח באופן‬ ‫והפצרתי בו כמה פעמים‬ ‫לא נודע הדבר כי אם לאחר‬ ‫שאין לתאר‪ .‬והיה חוזר בהתלהבות על דברי הרמב"ם שהתבונן קודם שתקע‬ ‫שיאות לקבל את הטיפול‪,‬‬ ‫הטיפול האחרון‪ .‬וכשהזכירו‬ ‫בשופר "מי הוא המצווה" וכו'‪ ,‬ומרחיב בזה כדרכו בקודש‪ .‬ואם כי זה הרי‬ ‫עד שבקושי הסכים וכך יצא‬ ‫לפניו שבזכות הטיפול יכול‬ ‫יום הדין‪ ,‬ולכאורה וכפי המורגש אצל רבים יש בחינה של אימת הדין‪ ,‬אבל‬ ‫שבי' באלול הלכנו בפעם‬ ‫לראות בעיניו‪ ,‬התבטא ואמר‬ ‫הוא היה דבוק עכשיו בקב"ה ביתר שאת ועוז‪ ,‬וזה סיבה לשמחה גדולה‬ ‫הראשונה בביה"ח אסותא‪,‬‬ ‫'הכול משמים'‪ ,‬ובמקום‬ ‫לדבר על הטיפול שהציל‬ ‫הרבש"ע!‬ ‫עם‬ ‫נמצאים‬ ‫עכשיו‬ ‫הבריאה!‬ ‫התחדשות‬ ‫זה‬ ‫עכשיו‬ ‫שהרי‬ ‫יותר‪,‬‬ ‫ועשו לו את הזריקה‪ ,‬ומשום‬ ‫את הראיה‪ ,‬סיבב הענין‬ ‫שראש‬ ‫ואמרו‬ ‫זאת‬ ‫חשו‬ ‫הילדים‬ ‫שגם‬ ‫עד‬ ‫מיוחדת‪.‬‬ ‫שמחה‬ ‫עם‬ ‫מתהלך‬ ‫והיה‬ ‫מה מאוד הצטער והתאנח‬ ‫לנושא אחר‪ ,‬ואחר כך גם‬ ‫השנה זה היום שהכי הורגשה השמחה אצלו‪ .‬כך הוא כאשר זוכים להיות‬ ‫על כך‪ ,‬ואז לא כל כך הבנו‬ ‫אמר לי 'יישר כוח על הלילי‬ ‫בקביעות‪.‬‬ ‫להתחדשות‬ ‫וזוכים‬ ‫עת‬ ‫בכל‬ ‫ל'ונשמח'‬ ‫זוכים‬ ‫בה'‪,‬‬ ‫דבוקים‬ ‫מדוע‪ .‬ואף שהרופא אמר‬ ‫שבתות'‪ ...‬והיה ניכר שכל‬ ‫דהילולא‬ ‫יומא‬ ‫היה‬ ‫שהיום‬ ‫זיע"א‪,‬‬ ‫צדיק'‬ ‫ה'צמח‬ ‫מהרה"ק‬ ‫לומר‬ ‫נוהג‬ ‫והיה‬ ‫שבשביל המשך הטיפול צריך‬ ‫הטיפול בעיניים היה למורת‬ ‫דיליה‪ ,‬על הא דכתיב "מחר חודש"‪ ,‬ש'מחר' אותיות רמ"ח‪ ,‬והיינו שהרמ"ח‬ ‫לחזור על כך לפחות עוד‬ ‫רוחו‪.‬‬ ‫מצוות ורמ"ח אברים תמיד צריך להיות בהתחדשות‪ ,‬עוד פעם ועוד פעם‪,‬‬ ‫שלוש פעמים‪ ,‬והפעם הבאה‬ ‫ואמנם בסוף ימיו בעת‬ ‫ולא כמצות אנשים מלומדה‪.‬‬ ‫היתה צריכה להיות סמוך‬ ‫שהותו מעייני הישועה‬ ‫ליום הכיפורים ולאחריה בי'‬ ‫אוריתא וקוב"ה וישראל חד הוא‬ ‫בחשון‪ ,‬הודיע רבנו שאינו‬ ‫ביקשתי מרבנו מחילה על‬ ‫באחת הפעמים שהגעתי אליו עם בניי שיחי'‪ ,‬היה זה לקראת היותו של אחד‬ ‫מסכים להמשך הטיפול‪.‬‬ ‫כך‪ ,‬שהטיפול היה כנגד‬ ‫מהם בר מצוה‪ ,‬ובאנו לקבל ממנו ברכה‪ .‬רבנו ישב אז בבית המדרש צא"י‬ ‫בשעתו סברנו‪ ,‬שהמניעה היא‬ ‫רצונו‪ ,‬אף שעדיין לא‬ ‫של הגאון רבי ניסים קרליץ זצ"ל‪ .‬היתה זו שעת צהריים ובית המדרש לא‬ ‫מצד חששות בשמירת עיניים‪,‬‬ ‫ידענו מה כל כך הפריע לו‪,‬‬ ‫היה מלא בלומדים‪ ,‬אבל הוא ישב עם 'קהילות יעקב' ו'מהרי"ט אלגזי'‪ ,‬וכל‬ ‫ועשינו את כל ההשתדלות‬ ‫וביקשתיו שימחול‪ ,‬ומיד‬ ‫במאור פניו‪ ,‬וכדרכו בקודש‬ ‫השולחן מלא ספרים‪ ,‬והוא ישב ולמד בהתלהבות‪ .‬הצצנו וראינו שעסק אז‬ ‫כדי לשכנעו‪ ,‬ולסדר שלא‬ ‫לתת לזולת הרגשה טובה‬ ‫בסוגיא של 'רוב'‪ ,‬אך הוא כלל לא הרגיש בכך‪ ,‬והיה שקוע ועסוק בסוגיא‬ ‫יהיה שום חשש‪ .‬ומשלא עזרו‬ ‫בכל עת‪ ,‬התבטא ואמר‬ ‫כמו בחור שלומד בישיבה במרץ נעורים‪ ,‬עם חשקות ועריבות‪ .‬רק לאחר‬ ‫תחנונינו‪ ,‬השתדלתי לגודל‬ ‫בלשון צחות כדי להפיס‬ ‫זמן‪ ,‬כאשר הבחין בנו ושמע שהגענו לרגל הבר מצוה‪ ,‬החל לדבר מענייני‬ ‫נחיצות הענין‪ ,‬אצל הגרמי"ל‬ ‫דעתי‪' ,‬מחּוּל מלשון מחֹול'‬ ‫בר מצוה‪ .‬היה זה לימוד חי‪ ,‬להביט ולראות מהי דביקות בתורה‪ ,‬איך נראה‬ ‫לנדא זצ"ל שידבר עם רבנו‬ ‫מלשון ריקוד‪.‬‬ ‫יהודי שאין לו בעולמו מאום מלבד התורה הקדושה‪.‬‬ ‫וישכנעו לעבור את הטיפול‪,‬‬ ‫היינו אף שכוונת כל‬ ‫ועם זאת‪ ,‬כשמגיעים אליו יהודים‪ ,‬מיד נפנה אליהם ולצרכיהם‪ .‬וכפי שכבר‬ ‫ואכן זכיתי להביא אליו את‬ ‫והמקורבים‬ ‫המסייעים‬ ‫דובר‪ ,‬שלא היה אצלו מצב שעכשיו אינו יכול לקבל אנשים‪ ,‬זמן שבו הוא‬ ‫הגאון הרב לנדא זצ"ל והוא‬ ‫לטובה היתה‪ ,‬אך מכל מקום‬ ‫עסוק‪ .‬ההכנעה והירידה אל כל אחד‪ ,‬היו ללא שום הגבלה‪ .‬שהרי הוא דבוק‬ ‫ממש ציוה עליו באמרו‪:‬‬ ‫אצל רבנו גרם זה לצער‬ ‫עכשיו ברבונו של עולם‪ ,‬ואותו רבש"ע שאמר ללמוד‪ ,‬אמר גם לקבל יהודי‬ ‫"הרב לידר‪ ,‬אתם הולכים‬ ‫רב‪ ,‬ועם כל זאת לא הקפיד‬ ‫בסבר פנים יפות‪ .‬ממילא לא היתה אצלו שום נפקא מינה‪ ,‬ואין זה משנה מי‬ ‫לרופא‪ ,‬אני מצוה עליכם‪,‬‬ ‫ומחל בשמחה ועוד העניק‬ ‫הגיע ואיך הגיע‪ .‬אלא העיקר הוא שעושים רצון ה'‪.‬‬ ‫וכשתלכו‪ ,‬אומר לכם סגולה‬ ‫הרגשה ותחושה טובה‪ ,‬אפילו‬ ‫שתעזור"‪ ,‬אמר לו אז רבנו‬ ‫השבת נועם הנשמות‬ ‫שלאמיתו של דבר היה הענין‬ ‫שיאמר לו עתה מהי הסגולה‬ ‫בנפשו כפשוטו‪.‬‬ ‫ומדי דברי בו זכור אזכרנו‪ ,‬עונג הרוחות ועדן הנפשות בלילי שבתות אצל‬ ‫ואולי כך כבר לא יצטרך‬ ‫רבנו‪ ,‬וכאן המקום להכיר טובה לר' משה דוד שליט"א‪ ,‬שבזכותו התקיים‬ ‫וכמו כן‪ ,‬היה עם הגה"ח ר'‬ ‫ללכת לרופא‪ ,‬אך הגרמי"ל‬ ‫דבר זה‪ ,‬ואף רבנו עצמו היה מייקר זאת וכמה וכמה פעמים הודה לו על כך‪.‬‬ ‫לנדא התעקש עימו שרק‬ ‫פינחס נפתלי ענגלענדער‬ ‫שליט"א מלאנדאן שהיה‬ ‫מה נהדר היה המראה‪ ,‬יהודים יושבים ומזמרים לקל חי‪ ,‬קצת מיץ ענבים‬ ‫לאחר שיעשה את ההשתדלות‬ ‫מאוד מקורב לרבנו יותר‬ ‫הונח על השולחן ורבנו נותן לכל אחד לעשות ברכה ועונה אחריו אמן‬ ‫הטבעית וילך לרופא‪ ,‬רק‬ ‫מארבעים שנה‪ ,‬וכמעט בכל‬ ‫בקול ובהתלהבות‪ ,‬ר' משה דוד מביא ניגון ורבנו מביא ניגון‪ .‬ולא זקוקים‬ ‫אז יגלה לו אודותיה‪ ,‬וממש‬ ‫יום היה מתקשר אל רבנו‬ ‫הכריחו ללכת‪.‬‬ ‫‪17‬‬ ‫על עצמו ‪" -‬למנטר יתי וית כל די לי"‪ ,‬אז‬ ‫אמר‪" ,‬רפואה ‪ -‬שיותר לחשוב על השני"‪ ,‬לא‬ ‫באותו תוקף ובחדא מחתא‪ ,‬הוא מצרף וממשיך‬ ‫רק לחשוב על השני ולהשתתף עמו כשהוא‬ ‫בבקשתו "ודי לעמך ישראל"‪ .‬בדיוק כמו שהוא‬ ‫בצער‪ ,‬אלא לחוש את השני גם בשמחה שלו‪.‬‬ ‫ומשוחח עמו בטלפון‪ .‬השיחות היו אורכות‬ ‫מבקש על עצמו‪ ,‬על כל צרכיו‪ ,‬לא פחות מכך‬ ‫וזה היה הנושא שדיבר עמו בסוף ימיו‪ ,‬ומתברר‬ ‫זמן רב‪ ,‬כשעה וחצי ואף יותר‪ .‬וכאשר הייתי‬ ‫הוא זוכר לבקש על כל אחד ואחד מישראל –‬ ‫שתכלית וסוף העבודה שלו היה להיות ולהרגיש‬ ‫אצל רבנו בלמדי עמו בחברותא‪ ,‬הייתי מסייע‬ ‫"ודי לעמך ישראל"‪.‬‬ ‫את הזולת‪ .‬והיה נוהג לחזור ולומר‪ ,‬עשרות‬ ‫בעדו להחזיק את השפופרת‪ ,‬כי מחמת זקנותו‬ ‫פעמים שמעתי זאת ממנו‪ ,‬ובער בזה כאש‪" ,‬וית‬ ‫וחולשתו‪ ,‬קשה היה לו להחזיקה עקב התארכות‬ ‫כולו רוחניות‬ ‫כל די לי ודי לעמך ישראל"‪ ,‬שכשיהודי מבקש‬ ‫השיחה‪.‬‬ ‫והכול ענין אחד הוא‪ .‬כי אדם‬ ‫וכאשר ר' פינחס שליט"א‬ ‫שכל כולו רוחניות‪ ,‬ובכל‬ ‫מעבר לכך כלום‪ ,‬אלא פשוט לשבת ולשיר "תפלה לקל חיי"‪ ,‬לשיר לקב"ה‪,‬‬ ‫ששיער כי נגרמת טירחה‬ ‫דבר דבר רואה רק רוחניות‪,‬‬ ‫מה צריך יותר מזה‪ ,‬טעם גן עדן היה לזה‪.‬‬ ‫לרבנו מכך‪ ,‬היה מגיע אל‬ ‫לבו זך וטהור והוא דבוק‬ ‫וב"ה שר' משה דוד ממשיך את המסורת הזו‪ ,‬ויש המשך וקיום‪ ,‬שמגיעים‬ ‫בארץ ג‬ ‫רבנו בזמנים ששהה‬ ‫הקודש‪ ,‬היה בכל פעם מבקש‬ ‫בשכינה בכל עת‪ ,‬וממילא‬ ‫יהודים ויושבים יחד ואינם צריכים שום דבר‪ ,‬יש להם את הקב"ה ושוכחים‬ ‫מגיע להתבטלות מוחלטת‬ ‫מחילה על כך‪.‬‬ ‫מכל העולם ומתענגים על ה' כי טוב הוא‪.‬‬ ‫עד שאינו תופס מקום לעצמו‬ ‫אך רבנו‪ ,‬אפילו לא הבין על‬ ‫כלל‪ .‬וכעין המבואר בספה"ק‬ ‫יגיעו מעשי ‪ -‬בנגיעה בעלמא‬ ‫מה בכלל הוא מבקש ממנו‬ ‫יש הרבה עניינים שאפשר לדבר עליהם‪ ,‬אך לא נאריך‪ ,‬אלא כטעימה‬ ‫מחילה‪ .‬הוא כלל לא הרגיש‬ ‫(עי' רמב"ם ספר המצוות עשה‬ ‫בעלמא‪ .‬דהרי עתה ביומא דהילולא זהו זמן שהנשמה מגיעה לזה העולם‪,‬‬ ‫פחיתות או קושי כאשר הוא‬ ‫ג‪ ,‬ועוד)‪ ,‬האיך אפשר לצוות‬ ‫טורח ומתאמץ עבור יהודי‬ ‫ובפרט כאן במקום שמתחזקים ולומדים מדרכיו‪ ,‬אזי הנשמה נמצאת כאן‬ ‫על אהבה ויראה‪ ,‬והלא כדי‬ ‫אחר‪ .‬עד כדי כך‪ ,‬שכאשר‬ ‫כידוע (ועי' בגמ' שבת קנג‪' .‬אחים בהספידא דהתם קאימנא')‪ ,‬וזה הזמן והמקום‬ ‫להגיע לכך צריך הרגש‬ ‫מזכירים לו מה שטרח‬ ‫לזכות לקנות מקניייני נצח אלו‪ .‬ולוואי שנזכה להתדבק ולקבל מהדברים‬ ‫פנימי‪ ,‬מה שייך לצוות על‬ ‫ומבקשים את מחילתו‪ ,‬אין‬ ‫הנשגבים‪ ,‬היינו לחשוב על כלל ישראל ולא לחשוב על עצמו‪ ,‬וכגון להיות‬ ‫זה‪ .‬אלא היות שבאמת בכל‬ ‫מוכן למות בשביל זיז קל‪ ,‬אשרינו מה טוב חלקנו אילו נזכה ולו למשהו‬ ‫הוא יודע על מה שחים עמו‪.‬‬ ‫יהודי יש את חלק אלוק‬ ‫מזה עכ"פ‪.‬‬ ‫ממעל שנמשך לרוחניות‬ ‫הרפואה שביקש רבינו‬ ‫המחדש בטובו בכל יום‬ ‫במשך תקופה ארוכה היו‬ ‫ולאהבה ויראה מעצם טבעו‪,‬‬ ‫אמנם בוודאי הדברים האמורים‪ ,‬ההתחדשות בעבודת ה'‪ ,‬נוגעים ושייכים‬ ‫נוהגים להגיע איליו אברכים‬ ‫אלא שהחומר בו הוא מלובש‬ ‫לומדי תורה‪ ,‬מכוללים‬ ‫מונע ממנו לגלות אור‬ ‫לכל אחד‪ ,‬ועתה הרי בעמדנו בראשית השנה‪ ,‬ישנה התחלה חדשה‪ .‬אך‬ ‫סמוכים‪ ,‬ואף שוהים אצלו‬ ‫זה הטבוע בעצם נשמתו‪.‬‬ ‫הענין הוא "בכל יום יהיו בעיניך כחדשים" שההתחדשות תהיה תמידית‬ ‫במשך כמה שעות‪ ,‬והיו‬ ‫ומשכך ככל שאדם מתנתק‬ ‫ובכל יום‪.‬‬ ‫מגיעים לספר לו את‬ ‫מהחומריות‪ ,‬אז ממילא‬ ‫הנה היום חל יומא דהילולא של שמעון הצדיק‪ ,‬ואיתא במשנה (אבות‬ ‫החידושים שלהם‪ ,‬אבל‬ ‫מתגלה יותר ויותר הפנימיות‬ ‫א‪ ,‬ב) "שמעון הצדיק היה משיירי כנסת הגדולה‪ ,‬הוא היה אומר על‬ ‫לאמיתו של דבר רצו פשוט‬ ‫האמיתית שבו ויגיע בוודאי‬ ‫שלושה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמילות‬ ‫את החיזוק שלו והגיעו‬ ‫חסדים"‪ .‬והיה רבינו אומר שאין הכוונה דווקא שצריך עתה לקום‬ ‫בעיקר לקבל ממנו‪ .‬והנה‬ ‫לאהבה ויראה‪.‬‬ ‫ולחפש‪ ,‬כיצד לעשות כל אחד מדברים אלו‪ .‬אלא עצם הדבר שאדם‬ ‫עם כל אחד שדיבר עמו‬ ‫ימלא שובע אסמי‬ ‫יושב ולומד והוא מוסיף גם להשפיע תורה לשני‪ ,‬בזה כבר מתקיים‬ ‫ובאיזו סוגיא שתהיה היה‬ ‫היתה תקופה שהגעתי כל‬ ‫בידו 'תורה וגמילות חסדים'‪ ,‬וכשעובדים ועושים זאת למעשה בפועל‬ ‫מפלפל ודן עמו כמי שעוסק‬ ‫שבת אל רבינו לקידוש‬ ‫אזי גם מקיים חלק ה'עבודה'‪.‬‬ ‫עכשיו ממש בענין זה‪ ,‬וכך‬ ‫היום‪ ,‬וכשלא יכולתי ביקשתי‬ ‫וכך בכל יארצייט היה רבנו מדבר על בעל ההילולא ומזכיר מתורתו‪ ,‬וחי‬ ‫עוד אברך ועוד אברך‪ ,‬ולא‬ ‫שאחרים יגיעו‪ ,‬ובכל שבת‬ ‫ובוער עם זה‪ .‬וזו היתה מדתו‪ ,‬לחיות את הזמנים‪ ,‬ועם כל תאריך ובכל‬ ‫יום אחד ולא יומים‪ ,‬אלא‬ ‫ושבת שהיה מגיע למילים‬ ‫זמן מצא דבר חידוש והדבר המיוחד שיש באותו יום‪ .‬וזהו העניין של‬ ‫פרק זמן ארוך‪ ,‬ובכל יום‬ ‫ההתחדשות‪ ,‬דהיינו שלא רק בזמנים שכל אחד מתחדש אז‪ ,‬אלא המעלה‬ ‫שעתיים ושלוש‪ ,‬ואף פעם‬ ‫"ימלא שובע אסמי"‪ ,‬היה‬ ‫היא‪ ,‬וזאת יש לנו ללמוד מרבנו‪ ,‬את ההתחדשות בקביעות‪ ,‬והיאך למצוא‬ ‫לא הרגיש שלוקחים מזמנו‬ ‫בוער ומתלהט מחדש וזועק‬ ‫ומבטל אותו מעבודתו‪.‬‬ ‫בכל דבר התעוררות בעבודת ה'‪.‬‬ ‫את המילים‪ ,‬אמנם קולו לא‬ ‫אלא אדרבא‪ ,‬נתן לכל אחד‬ ‫ובאמת הדרך לכך היא‪ ,‬על ידי דבקות בתורה‪ ,‬שהרי על דברי תורה נאמר‬ ‫היה חזק‪ ,‬אבל מי ששמע‪,‬‬ ‫את ההרגשה שהוא שש‬ ‫'בכל יום יהיו בעיניך כחדשים' (עי' רש"י דברים ו‪ ,‬ו)‪ ,‬וממילא כשדבוקים‬ ‫יכול להרגיש איך שזה צועק‬ ‫בתורה אין רבותא שיכולים למצוא התחדשות תמידית ולחיות כך כל‬ ‫ושמח עמו‪ .‬כי לדידו זו‬ ‫אצלו באוזן עד היום הזה‪.‬‬ ‫הזמן‪.‬‬ ‫היא העבודת ה' שלו‪ ,‬וזוהי‬ ‫והיה עושה תנועות ומתלהב‪,‬‬ ‫הדביקות האמיתית בקב"ה‪,‬‬ ‫וכיון שהייתי אצלו בקביעות‪,‬‬ ‫גדולים צדיקים במיתתן‬ ‫אין מציאות אצלו שהוא‬ ‫הבחנתי שבעת שהיה מתלהב‬ ‫ויהי רצון שזכותו יגן עלינו ועל כל ישראל‪ .‬וכמו שכאן בחיים חיותו תדיר‬ ‫צריך זמן לעצמו‪ ,‬לעבודת ה'‬ ‫כך ומניף ידיו‪ ,‬היה מחווה‬ ‫חשב על כלל ישראל‪ ,‬שזו הרי היתה העבודה אצלו‪ ,‬ובפרט כפי שר' משה‬ ‫הפרטית שלו‪ ,‬וללימוד שלו‬ ‫בידיו כלפי הספרים‪ ,‬כאומר‬ ‫דוד שליט"א אמר שזה היה סוף העבודה שלו‪ ,‬אם כי בוודאי כבר בשנותיו‬ ‫וכדו'‪ .‬ה'אני' אצלו לא היה‬ ‫הצעירות עמל על מידה זו‪ ,‬עבודה שכזו לא מתחילה בגיל גבורות‪,‬‬ ‫קיים בכלל‪ .‬וכך סיפר ר'‬ ‫עליהם "ימלא שובע אסמי"‪,‬‬ ‫במעלליו יתנכר ‪ -‬מה פעל צדיק כבר בהיותו ‪ -‬נער‪.‬‬ ‫אהרן טויסיג בימי השבעה‪,‬‬ ‫וכך היה חוזר על זה כמה‬ ‫וכמו שכאן בהאי עלמא‪ ,‬אף שם עומד ומשמש‪ ,‬ועכשיו גם חושב על בני‬ ‫שפעם נכנס אצלו והיה‬ ‫פעמים‪ .‬הנה כי כן‪ ,‬שאצל כל‬ ‫באמצע ללמוד‪ ,‬אז שאלו "ר'‬ ‫אחד זה מובן בפשטות על‬ ‫ישראל ומשפיע עליהם‪ ,‬ועל כל אלו שהיו מסורים אליו‪ ,‬וכל אלו שרוצים‬ ‫לקבל השפעה‪.‬‬ ‫שמואל‪ ,‬אני מפריע לכם?"‪,‬‬ ‫פרנסה וכדומה‪ ,‬אך אצל רבנו‬ ‫ורבינו פשוט לא הבין מה‬ ‫זה רק עוד רוחניות‪ ,‬עוד‬ ‫הקב"ה יעזור שהזכות תגן על כולנו ונזכה לחורף בריא ברוחניות‬ ‫הוא רוצה ממנו‪...‬‬ ‫ובגשמיות‪ .‬והנה היה רבנו אומר שמרחשון הוא זמן שמסוגל לגאולה‪ ,‬אזי‬ ‫ספרים‪ ,‬עוד לדעת ולזכור‪,‬‬ ‫בשנים האחרונות דיבר הרבה‬ ‫יהיה רצון שאכן יזכנו ה' לגאולה שלימה במהרה בימינו אמן‪.‬‬ ‫כל כולו וכל מאווייו רק‬ ‫שהוא צריך רפואה‪" ,‬ומה‬ ‫רוחניות‪.‬‬ ‫היא הרפואה שהוא צריך"‪,‬‬ ‫‪18‬‬ ‫בראשית פ"ז‬ ‫המיגו; מה לי לשקר או כוח הטענה (ה)‬ ‫לבאר כי השיבוש אינו ב'אומד דעת' הנוצר על ידי המיגו‪ ,‬שזה הוא‬ ‫המקור השני למיגו כוח הטענה בדברי הברוך טעם‬ ‫אמת ויציב ונכון‪ ,‬אלא השיבוש הוא ב'שטוען אמת וחבירו משקר'‪,‬‬ ‫המקור השני הידוע להבנה המחודשת שהמיגו הוא כוח הטענה‪,‬‬ ‫אמנם עדיין מדובר באומד מסוים של ראיה והוכחה‪.‬‬ ‫הידוע ומפורסם יותר מן המקור הראשון‪ ,‬הוא בדברי הגאון הברוך‬ ‫רגלים לדבר כי הברוך טעם אינו מתכוון כלל לחדש את ההבנה‬ ‫טעם‪ ,‬בספרו עטרת חכמים (חו"מ סי' כ')‪" :‬ובלאו הכי לא נוח לי‬ ‫המחודשת שהמיגו הוא כוח הטענה‪ ,‬הוא מכוח דברי הברוך טעם‬ ‫בסברתו‪ ,‬מה שמחלק לעניין הפסד השליח‪ ,‬בין היכא דהמלוה זוכה‬ ‫בסוגיות המיגו שבשבועות‪ ,‬שם מבואר כמה פעמים בתוך דברי‬ ‫מטעם מיגו או לא‪ ,‬דמאי נפקא מינה‪ ,‬וכי היכא דיש לבעל דין מיגו‪,‬‬ ‫הברוך טעם‪ ,‬כי המיגו הוא ראייה‪ ,‬כגון מה שכותב (שבועות מ"ו בד"ה‬ ‫אנו מחליטין דבודאי טוען אמת‪ ,‬על דרך משל‪ ,‬דנאמן לוה לומר יש‬ ‫היוצא מדברי הנ"ל)‪" :‬היוצא מדברי הנזכרים לעיל‪ ,‬דאי לא מחזקינן‬ ‫לי כנגדו במיגו דפרעתי‪ ,‬עם כל זה יכול להיות שמשקר ואחז אחד‬ ‫המיגו כראיה ברורה שהאמת כדברי הטוען‪ ,‬מקום יש לחלק ולומר‬ ‫מהטענות שהדין שיופטר בהן‪ ,‬רק כך מדות התורה‪ ,‬דאף שטענת יש‬ ‫שאינו מועיל מיגו רק לאפטורי מממון‪ ,‬אבל לא לאפטורי משבועה‪,‬‬ ‫לי כנגדו אין להאמין מצד עצמו‪ ,‬מכל מקום כיו שיש עוד צד טענה‬ ‫ודעת הפוסקים דאמרינן מיגו לאפטורי משבועה‪ ,‬דמיגו נחשבת‬ ‫להלוה להשתמט‪ ,‬ולהיות נמצא זכאי נגד המלוה‪ ,‬אנו דנין בכל אשר‬ ‫לראיה כמו שבועה‪ ,‬מאחר שיש לו מיגו הוי כמבורר שהאמת‬ ‫יטעון במתוך שיכול לומר כך ופטור בזה מתביעות המלוה‪ ,‬כמו‬ ‫כדבריו‪ ,‬על כן אין צורך עוד לשבועה‪ ,‬ולפי זה לפי סלקא דעתין‬ ‫בטענה אחרת שיכול לטעון‪ ,‬ולדעת כמה פוסקים אמרינן אף מידו‬ ‫דגמרא דאמרינן מיגו לאפטורי משבועה‪ ,‬הוי סברינן דהיכא דאיכא‬ ‫דלא שכיחא‪ ,‬ומטענה טובה לטענה גרוע‪ ,‬דשם אין צד אומדנות‬ ‫מיגו הוי כאילו נתאמת שכדבריו כן הוא‪ ,‬ועל כן אין עוד צורך‬ ‫לומר מדטוען כך‪ ,‬ולא כך‪ ,‬בוודאי אומר אמת‪ ,‬רק הטעם כנזכר‬ ‫לשבועה"‪ ,‬ועוד בכמה וכמה מקומות‪ ,‬מה שמלמדנו להועיל‪ ,‬כי‬ ‫לעיל‪ ,‬וזה כלל גדול בדיני מיגו‪ ,‬ורבים משתבשים לומר וסוברים‬ ‫הברוך טעם לא העלה על קצה דעתו את ההבנה המחודשת שמיגו‬ ‫כשיש מיגו הוי כאילו על ידי זה יש אומד דעת שטוען אמת וחבירו‬ ‫הוא כוח הטענה‪ ,‬וכל דבריו נאמרו רק ביחס לרמת הבירור של‬ ‫משקר"‪.‬‬ ‫המיגו‪ ,‬וכנזכר‪.‬‬ ‫הרואה את הדברים בהשקפה ראשונה‪ ,‬בוודאי מקבל את הדברים‬ ‫עם זאת‪ ,‬אלו ואלו מודים‪ ,‬כי ככל ואנו רוצים להעמיד יסוד‬ ‫כביכול מופיע כאן בבירור החידוש הגדול‪ ,‬שהמיגו הוא כוח הטענה‪,‬‬ ‫שהמיגו הוא כוח הטענה‪ ,‬ניטיב לעשות אם נשתמש בהגדרותיו של‬ ‫כי בכל דבריו מתייחס הברוך טעם לומר כי פעולת המיגו הוא מכוח‬ ‫הברוך טעם בתוך דבריו‪ ,‬כי כל דבריו מגדירים היטב ולהפליא את‬ ‫הטענות‪ ,‬ותורף דבריו נראים תואמים עד מאד את ההבנה כי המיגו‬ ‫ההבנה כי המיגו הוא כוח הטענה‪ ,‬אם כי כאמור‪ ,‬אין זה לכאורה‬ ‫הוא כוח הטענה‪.‬‬ ‫דעת הברוך טעם עצמו‪.‬‬ ‫ברם‪ ,‬המדייק היטב בדבריו ראה יראה‪ ,‬כי עיקר הדגשת חידושו‬ ‫של הברוך טעם היא ברמת הבירור של המיגו‪ ,‬כי הוא מתייחס‬ ‫המקור השלישי למיגו כוח הטענה בדברי 'פלתי המדע'‬ ‫למשמעות שהבין בדברי השואל‪ ,‬כי המיגו מברר בוודאות כי‬ ‫מקור נוסף להבנה זו שכוחו של המיגו הוא כוח הטענה‪ ,‬מופיע‬ ‫האמת כדברי בעל המיגו‪ ,‬ועל זה טורח הברוך טעם להדגיש‪ ,‬כמה‬ ‫בספר פלתי המדע (סי' ק"ס בד"ה היתום)‪ ,‬הכותב‪" :‬וביותר נראה‪ ,‬לדעת‬ ‫אפילו אחרי המיגו עדיין אנו חוששים שמא משקר הוא‪ ,‬ואינו גמור‬ ‫הנך רבוותא דאית להו דטעמא דמיגו הוא דיהבינן לטוען הך‬ ‫אצלינו בוודאות כי דובר אמת בלבבו הוא‪ ,‬וזה הוא עיקר דבריו‪,‬‬ ‫זכותא‪ ,‬כאילו טען אחריתא‪ ,‬ולא מטעם הימנותא אתינן עליה‪ ,‬ואם‬ ‫ועל כן קשה לקבוע יתד ופינה להבנה המחודשת כי המיגו הוא כוח‬ ‫כן הכא מאי מיגו איכא אי לא מהימנינן"‪.‬‬ ‫הטענה‪ ,‬מכוח דבריו כאן‪.‬‬ ‫בדבריו מופיע ההבנה כי כוח המיגו הוא בכוח הטענה שבו בצורה‬ ‫ויותר מכך‪ ,‬אם נאמר שבדבריו בא הברוך טעם לשלול את ההבנה‬ ‫ברורה ומודגשת‪' ,‬ולא מטעם הימנותא אתינן עליה'‪ ,‬וכשעיקר‬ ‫הפשוטה של המיגו שהוא מה לי לשקר‪ ,‬כיצד שייך לומר שבאותו‬ ‫נקודת החידוש שבדבריו היא‪ ,‬כי הגם שאין מדובר בדברים קדומים‬ ‫קטע בו כביכול מחדש הברוך טעם חידוש ההופך את כל מהותו‬ ‫ל'דרישת הזאב' שהבאנו‪ ,‬מכל מקום בעוד שב'דרישת הזאב' הובאו‬ ‫של המיגו‪ ,‬הרי הוא מכנה את הדעה הרווחת והמקובלת מדור דור‪,‬‬ ‫הדברים כהמצאה‪ ,‬וכעניין שיש להתיישב עליו‪ ,‬הרי שאצל פלתי‬ ‫שהמיגו הוא מה לי לשקר‪ ,‬כ'רבים משתבשים לומר'‪ ,‬הרי ההבנה‬ ‫המדע הדברים מנוגדים עד מאד‪ ,‬הוא מביא את ההבנה הזו כ'דעת‬ ‫המקובלת של המיגו הייתה נר לרגליהם של גדולי האחרונים‪,‬‬ ‫הנך רבוותא'‪ ,‬הוי אומר‪ ,‬כי לכל הפחות בימיו ידוע היה על דעת‬ ‫ועל אף חריפותו של הברוך טעם‪ ,‬אין הדבר מסתבר כי יכנה את‬ ‫הפוסקים‪ ,‬אשר הגם אם אינה מקובלת על כולם‪ ,‬מכל מקום 'הנך‬ ‫הסבורים כי המיגו הוא מה לי לשקר כ'משתבשים'‪.‬‬ ‫רבוותא' מיהו הויא‪ ,‬מה שהופך את ההבנה שהמיגו הוא כוח‬ ‫אין זה‪ ,‬אלא שאותם 'רבים משתבשים לומר' היינו ביחס לרמת‬ ‫הטענה‪ ,‬לדעה מוצקת שהייתה קיימת לכל הפחות בימי קדם כדעת‬ ‫הוודאות של המיגו‪ ,‬וכמו שכותב 'וסוברים כשיש מיגו הוי כאילו‬ ‫'הנך רבוותא'‪.‬‬ ‫על ידי זה יש אומד דעת שטוען אמת וחבירו משקר'‪ ,‬כך שניתן‬ ‫לתרומות והנצחות ‪ • 0527162508‬קו ישיר לשמיעת השיעורים‪ • 0733211877 :‬להערות והארות‪k0527162508@gmail.com :‬‬ ‫בקדושתו של אהרן‬ ‫‪19‬‬ ‫לך לך‬ ‫תשפ"ו‬ ‫מרן הרה"ק מהר"א מבעלזא זיע"א‬ ‫שגב קדושת מרן בעל ה'חתם סופר' זיע"א‬ ‫"כאשר שמע ה'חתם סופר' את הדברים‪,‬‬ ‫עבודתו של ה'חתם סופר' בחג השבועות‪ ,‬מבואו‬ ‫נהרו פניו בהנאה ובהתפעלות‪ ,‬ועל אתר משך‬ ‫ועד צאתו‪.‬‬ ‫"דער הייליגער חתם סופר"‬ ‫בקולמוס ורשם את הדברים בפנקסו לזכרון"‪.‬‬ ‫בימים ההם‪ ,‬כשבת הגה"ק ה'חתם סופר' זצ"ל‬ ‫"כ"ק זקיני ז"ל עשה את אזנו כאפרכסת‪,‬‬ ‫על כסא מלכותו אשר בפרעשבורג‪ ,‬היה אורו‬ ‫(הגה"צ רבי יעקב יצחק ניימאן זצ"ל)‬ ‫והקשיב בערגה לדבריהם‪ ,‬וכאשר סיימו‬ ‫זורח בכל העולם‪ ,‬ושמעו הולך בכל המדינות‪ ,‬לא‬ ‫נענה וקרא בקול‪' :‬אה! אה! דער הייליגער‬ ‫רק בשל חכמתו וגדולתו בתורה‪ ,‬אלא גם בשל‬ ‫אז ישיר משה‬ ‫פרעשבורגער רב! אזא התלהבות ווי ער האט‬ ‫קדושתו ויראתו הטהורה‪ .‬כל אנשי דורו‪ ,‬מכל‬ ‫כ"ק מרן אדמו"ר מבעלזא שליט"א מספר על‬ ‫שבועות ביי שחרית‪ ,‬האבן מיר אפילו נישט‬ ‫סיבה נוספת אשר לכן כינו אותו רבותינו הק'‬ ‫העדות והחוגים‪ ,‬ידעו כי איש אלקים קדוש הוא‪,‬‬ ‫יום הקדוש ביי נעילה' (=אה! אה! הרב הקדוש‬ ‫אשר עליו אמרו חז"ל (חגיגה טו‪ ,‬ב)‪" :‬אם דומה‬ ‫זי"ע בהערצה "דער הייליגער חתם סופר"‪ ,‬כי‬ ‫מפרעשבורג! התלהבות כזו שיש לו בחג‬ ‫הרב למלאך ה' צבאות יבקשו תורה מפיהו"‪ ,‬וכל‬ ‫העיד כ"ק מרן מהרי"ד זי"ע על שירי ה'חתם‬ ‫השבועות לעת תפילת השחר‪ ,‬אין לנו אפילו‬ ‫העם ענו אחריו מקודש מקודש!‬ ‫סופר'‪ ,‬שנדפסו לימים בספר "שירת משה"‪,‬‬ ‫ביום הכיפורים לעת תפילת נעילה)‪.‬‬ ‫ולא זו בלבד‪ ,‬אלא שבפי ישרים ובשפתי‬ ‫שהוא חיבר אותם בימים שבין יום הכיפורים לחג‬ ‫הסוכות‪ ,‬באמרו שבימים הללו‪ ,‬מרוב דביקות‬ ‫"מאז ואילך ‪ -‬סיים מרן מהרי"ד זי"ע ‪ -‬החלו‬ ‫צדיקים‪ ,‬בלשון חסידים ובקרב קדושים‪ ,‬נישא‬ ‫בקל חי‪ ,‬קשה עליו לצמצם את עצמו ולעסוק‬ ‫רבים לכנות בהערצה את ה'חתם סופר' בתואר‬ ‫שמו לתהילה בכינוי המופלג "דער הייליגער‬ ‫בתורה כרגיל‪ ,‬לכן חיבר את השירים הללו‪.‬‬ ‫'דער הייליגער חתם סופר'‪ ,‬ובמרוצת הזמן‬ ‫חתם סופר"‪ .‬בכתר שם טוב זה עיטר אותו כ"ק‬ ‫השתרש כינוי זה בכל תפוצות ישראל"‪.‬‬ ‫מרן מהר"ש זי"ע‪ ,‬כאשר סיפר לימים נכדו כ"ק‬ ‫"רבי בימות החול"‬ ‫(הגאון רבי משה דייטש זצ"ל)‬ ‫מרן מהרי"ד זי"ע‪ ,‬וכדלהלן‪:‬‬ ‫בפי חסידים מסופר‪ ,‬שפעם שלח כ"ק מרן‬ ‫היה זה בימי שהותו של מרן מהרי"ד זי"ע‬ ‫מהר"ש זי"ע שני תלמידים לפרעשבורג‪ ,‬לעשות‬ ‫כתוב זאת זכרון‬ ‫בעיר ראצפערט שבארץ הגר‪ ,‬בשנת תרע"ה‪,‬‬ ‫לפי גירסא נוספת של אותו מעשה‪ ,‬סיפר להם את השבת בצילו הנאה של ה'חתם סופר'‪ ,‬ולחזות‬ ‫בימי מלחמת העולם הראשונה‪ .‬בין חכמי ישראל‬ ‫בנועם עבודתו הקדושה‪.‬‬ ‫שבסביבה שבאו לחסות בצל קדשו היה הגאון מרן מהרי"ד זאת ועוד‪:‬‬ ‫במשך כל יום השבת קודש‪ ,‬לא ראו התלמידים‬ ‫"לאחר החג‪ ,‬כשנכנסו תלמידי כ"ק זקיני ז"ל‬ ‫רבי משה דייטש זצ"ל אבד"ק סאבאדקא ‪ -‬חתנו‬ ‫שום עבודה מיוחדת שיש בה‬ ‫של הגה"ק רבי שמעון סופר‬ ‫משום התפעלות‪ .‬ממחרת‬ ‫זצ"ל מערלוי‪ ,‬שבא יחד עם‬ ‫השבת‪ ,‬ביום ראשון בבוקר‪,‬‬ ‫על האדם לנהוג בשפלות ובענוה ‪ -‬אך בפני הילדים אל ישפיל עצמו‬ ‫גיסו הגאון רבי אברהם סופר‬ ‫באו המה לשמוע את שיעורו‬ ‫כ"ק מרן מהרי"ד זי"ע סיפר‪ ,‬שדרכו בקודש של זקנו הרה"ק רבי אברהם יהושע‬ ‫זצ"ל אבד"ק פיומע‪.‬‬ ‫היומי של ה'חתם סופר'‪,‬‬ ‫העשיל מאפטא זי"ע בעל 'אוהב ישראל'‪ ,‬שהיה מדבר בשפלות עצמו‪ .‬פעם אירע‬ ‫הקודש‬ ‫אל‬ ‫כאשר נכנסו‬ ‫וכרבע שעה לפני שהחל‬ ‫בתוך כדי דיבורו שנכנסה לחדרו נכדתו בת בנו הרה"ק רבי יצחק מאיר מזינקוב‬ ‫פנימה‪ ,‬והוצגו כנכדי ה'חתם‬ ‫ה'חתם סופר' להרצות את‬ ‫סופר'‪ ,‬קם מרן על רגליו‬ ‫זצ"ל שהיתה אז בימי ילדותה‪( ,‬כשהגיעה לפרקה נישאה להרה"ק רבי שמואל‬ ‫השיעור בסוגיות הש"ס‪,‬‬ ‫וקרא בקול נרגש‪" :‬דער‬ ‫אשכנזי זצ"ל חותנו של כ"ק מרן מהר"י זי"ע)‪ ,‬והנה מיד כשהבחין הרה"ק מאפטא‬ ‫הייליגער חתם סופר!"‪.‬‬ ‫למד בפני תלמידיו שיעור‬ ‫שנכנסה אל החדר‪ ,‬וכי היא מקשיבה לדברים הנאמרים הפסיק מיד לדבר משפלותו‪,‬‬ ‫לאחר שישב נכנס עמהם‬ ‫מוסר בספה"ק "חובות‬ ‫הלבבות"‪ ,‬כאשר התעוררות‬ ‫כשהוא אומר בלשון קדשו‪" :‬פאר א קינד טאר מען זיך נישט קליין האלטן" (‪-‬בפני‬ ‫בשיחה‪ ,‬וכך אמר להם‬ ‫העצומה אחזה בכל משתתפי‬ ‫הילדים אסור לאדם להשפיל את עצמו) ועבר לדבר ממעלותיו ומגדולתו‪.‬‬ ‫בין הדברים‪" :‬אספר לכם‬ ‫השיעור‪ ,‬עד שגעה כל העם‬ ‫הילדה שהיתה פיקחת נענתה ואמרה‪' :‬זיידע‪ ,‬סשאדט נישט‪ ,‬א הויעך צווייגעלע‬ ‫מאימתי נקרא זקניכם‬ ‫בבכיה‪ .‬ומזה התפעלו מאד‬ ‫בייגט זיך'‪( ...‬סבא אין דבר ענף גבוה מתכופף)‪.‬‬ ‫ה'חתם סופר' בפי העולם‬ ‫תלמידי מרן מהר"ש‪ ,‬המה‬ ‫ביסוד זה ביאר כ"ק מרן מהר"א זי"ע את דברי המדרש (ריש בראשית רבה) "רבי‬ ‫'דער הייליגער חתם סופר'‪,‬‬ ‫ראו כן תמהו‪.‬‬ ‫הושעיה רבה פתח‪' ,‬ואהיה אצלו אמון ואהיה שעשעים יום יום וגו'‪ ,‬אמון פדגוג‪,‬‬ ‫וכיצד התקבל כינוי זה‬ ‫כשחזרו החסידים אל‬ ‫אמון מכוסה‪ ,‬אמון מוצנע‪ .‬ואית דאמר‪ ,‬אמון רבתא"‪ .‬וביאר שהגם שצריך להיות‬ ‫בקרב כל העם אפילו אצל‬ ‫מרן מהר"ש‪ ,‬סיפרו לו את‬ ‫'אמון מכוסה אמון מוצנע'‪ ,‬אולם בשעה שהוא 'אמון פדגוג' עליו להיות 'אמון‬ ‫החסידים‪ .‬ישנם הסבורים‬ ‫הדברים כהווייתן‪ ,‬נענה מרן‬ ‫רבתא‪.‬‬ ‫שסיבת הדבר היא משום‬ ‫ואמר להם‪" :‬בשבת קודש ‪-‬‬ ‫גדולתו בתורה הקדושה‪,‬‬ ‫אנחנו רבי'ס‪ ,‬ובימות החול‬ ‫אולם אין זה נכון‪ ,‬שכן היו‬ ‫‪ -‬הם רבי'ס"‪.‬‬ ‫בדורו עוד גדולים בתורה‬ ‫שלא זכו לכינוי כזה‪ .‬אלא מאי‪ ,‬כך מקובלני לקחת ברכת פרידה מה'חתם סופר'‪ ,‬ביקש מהם‬ ‫טעם קרבן פסח‬ ‫מכ"ק אבי ז"ל (מרן מהר"י זי"ע)‪ ,‬מעשה שהיה ה'חתם סופר' שישמיעו לפניו דבר תורה משמו‬ ‫פעם הזדמנו כמה מחסידי בעלזא לחסות בצלו‬ ‫של מרן‪ ,‬סיפרו לו התלמידים מה שזכו לשמוע‬ ‫בימי אביו כ"ק זקיני ז"ל (מרן מהר"ש זי"ע)‪.‬‬ ‫" היה זה בימים הסמוכים לחג השבועות‪ ,‬כאשר ממרן‪ ,‬על הפסוק שנאמר בפרשת בשלח (שמות של ה'חתם סופר' זי"ע בליל התקדש חג הפסח‪.‬‬ ‫כמה מתלמידי כ"ק זקיני ז"ל שהו בעיר הבירה טז‪ ,‬לד)‪" :‬כאשר צוה ה' אל משה ויניחהו אהרן כאשר חזרו לבעלזא‪ ,‬חקר ודרש אצלם כ"ק‬ ‫וויען לצורך עסקיהם‪ ,‬והבינו שלא יספיקו לפני העדות למשמרת"‪ ,‬כי הנה מסורת בידינו מרן מהר"ש זי"ע על כל הליכותיו של ה'חתם‬ ‫לשוב אל חצר הקודש קודם החג‪ ,‬החליטו אפוא מהקדמונים‪ ,‬שאהרן הכהן צפה ברוח הקודש סופר' בחג‪ ,‬עד שאמרו כי כאשר הגישו את‬ ‫לנסוע כברת דרך לעיר פרעשבורג הסמוכה‪ ,‬שעתיד הקב"ה לצוות עליו שיניח עומר מן ה'קניידלעך' לא רצו לאכול אותם עקב מנהג‬ ‫לעשות את ימי החג במחיצתו של ה'חתם סופר'‪ .‬למשמרת‪ ,‬וכיון שידע שכאשר השמש עולה נמס אבותם שלא לאכול 'שרויה'‪.‬‬ ‫נענה להם מרן מהר"ש זי"ע‪" :‬אילו הייתם‬ ‫במשך כל ימי החג עקבו התלמידים והביטו‬ ‫המן שעל פני השדה‪ ,‬דאג אהרן מה יעשה אם‬ ‫אחרי משה‪ ,‬והתפעלו מאד מעבודתו יקבל את ציווי השי"ת במשך היום‪ ,‬ולכן מנע את אוכלים את ה'קניידלעך' הייתם‬ ‫הקדושה‪ .‬לאחר החג‪ ,‬כאשר חזרו עצמו מלאכול את העומר שלו‪ ,‬כדי שיהיה מוכן מרגישים בהם טעם 'קרבן פסח'‪."...‬‬ ‫ובאו אל כ"ק זקיני ז"ל‪ ,‬ביקש מהם‬ ‫צדיק מה פעל‬ ‫שיספרו לו מהנהגותיו והליכותיו של אצלו ברגע שיצוהו השי"ת‪ ,‬וזהו שאמר הכתוב‪:‬‬ ‫כאשר ביקר כ"ק מרן מהר"א זי"ע‬ ‫ה'חתם סופר'‪ ,‬החלו התלמידים לחזור "כאשר צוה ה' אל משה" ‪ -‬מיד כאשר צוה ה'‬ ‫בפני רבם כ"ק זקיני ז"ל את כל סדר אל משה ‪" -‬ויניחהו אהרן" ‪ -‬כי היה מוכן אצלו‪ .‬במעונו של הגאון רבי עקיבא סופר‬ ‫‪20‬‬ ‫הפתילות הקדושות‪ ,‬שזרו אותם‬ ‫סופר'‪ ,‬כשהוא אומר בשם אבותיו רבותינו הק'‬ ‫זצ"ל אבד"ק פרעשבורג ובעל "דעת‬ ‫יחד זה בזה והכניסו אותם בקופה‬ ‫זי"ע‪ ,‬כי "בכדי לדבר על ה'חתם סופר' כדאי‬ ‫סופר"‪ ,‬סיפר לו מרן‪" :‬איש יהודי‬ ‫העשויה מתכת ונתנום אל נער הבר‬ ‫להיות ניעור כל הלילה"‪( ,‬הגה"צ רבי אלחנן‬ ‫היה בפרעשבורג שהיה נוהג לבוא‬ ‫מצוה במתנה‪.‬‬ ‫היילפרין זצ"ל)‪.‬ועוד מרגלא בפומיה‪" :‬דער חתם‬ ‫לעתים תכופות אל כ"ק אא"ז ז"ל‬ ‫כאשר השיב פעם כ"ק מרן‬ ‫סופר איז געווען א מלאך"‪.‬‬ ‫(מרן מהר"ש זי"ע)‪ ,‬ואא"ז ז"ל היה‬ ‫פעם אמר מרן להגאון רבי עקיבא סופר זצ"ל‬ ‫מסתגר עמו בחדר למשך כשעתיים‪ ,‬וחקר ודרש‬ ‫מהר"א זי"ע ביקור בבית הגאון בעל ה'דעת‬ ‫אבד"ק פרעשבורג‪" :‬מתורתו של ה'חתם סופר'‬ ‫אצלו על אודות ה'חתם סופר'‪ ,‬דרכיו ומנהגיו"‪.‬‬ ‫סופר' זצ"ל חזר על הסיפור רב הוד הזה על‬ ‫הלא אפשר לדבר בלי שיעור‪ ,‬אבל גם מקדושתו‬ ‫(הגה"צ רבי אהרן מרדכי רוטנר זצ"ל)‬ ‫תפילתו הקדושה של ה'חתם סופר' זי"ע‪ .‬ביקש‬ ‫אפשר לדבר לילות שלימים" (עדות תלמידו‬ ‫כעין זה סיפר מרן זי"ע גם על זקנו כ"ק‬ ‫כ"ק מרן זי"ע לראות את החפץ הקדוש הזה‬ ‫הגה"צ רבי נתן גשטטנר זצ"ל)‪.‬‬ ‫מרן מהר"י זי"ע‪ .‬היה זה בימי שהותו של מרן‬ ‫מפליט"ת בי"ת סופריה"ם שהגיע אליו בירושה‬ ‫באחד מביקוריו של הגאון מטשעבין זצ"ל‬ ‫זי"ע בבודאפעסט‪ ,‬בימי מלחמת העולם השניה‪,‬‬ ‫מזקנו ה'כתב סופר'‪ ,‬ואכן הוציא את הנרות מן‬ ‫במעון קדשו של כ"ק מרן זי"ע‪ ,‬דיברו ביניהם‬ ‫בשנת תש"ג‪ ,‬באחד הימים נכנסו אל הקודש‬ ‫הארון והושיטם למרן זי"ע‪ ,‬מרן נטל בשתי ידיו‬ ‫אודות הרה"ק רבי אהרן מטשערנאביל זי"ע‪,‬‬ ‫פנימה שלושה מנכדי ה'חתם סופר'‪ ,‬ה"ה הרבני‬ ‫הקדושות את הנרות‪ ,‬אחזם רגעים ספורים‪ ,‬ואף‬ ‫ובין הדברים אמר לו מרן‪" :‬שנים רבות לאחר‬ ‫ר' משה שטערן הי"ד מבודאפעסט (שהיה מחשובי‬ ‫הביא אותם על עיניו כסגולה לרפואת העיניים‪,‬‬ ‫הסתלקותו של זקני רבי אהרן‪ ,‬פגשתי בחסידי‬ ‫העסקנים למען הצלת כ"ק מרן זי"ע)‪ ,‬ושני בני‬ ‫ואמר‪' :‬אכן אלו באמת נרות של החתם סופר'‪.‬‬ ‫טשערנאביל והם דיברו אודותיו 'מיט א חיות און‬ ‫אחיו ה"ה הרבני ר' ישראל שטערן ז"ל ויבלחט"א‬ ‫מיט פרישקייט אזוי ווי עס וואלט יעצט געווען'‪,‬‬ ‫הרבני ר' שלום דוב שטערן שליט"א‪.‬‬ ‫וזה מעשה המנורה‬ ‫וכך היה גם במדינת הגר כשדיברו אודות ה'חתם‬ ‫בהכנסם אמר המשב"ק הרה"ח ר' דוד שפירא‬ ‫נסיים פרק זה עם סיפור פלאי‪ ,‬המעיד על‬ ‫סופר'‪ ,‬שהיה נראה 'אזוי ווי עס וואלט יעצט‬ ‫ז"ל למרן‪" :‬נכדי ה'חתם סופר' הם"‪ ,‬התלהב מרן‬ ‫החיבה היתירה שרחש כ"ק מרן מהר"א זי"ע‬ ‫געווען'‪."...‬‬ ‫ואמר‪" :‬נכדי ה'חתם סופר'!"‪ ,‬תוך שהוא מתרומם‬ ‫לחפץ של מצוה שהיה שייך ל'חתם סופר'‪.‬‬ ‫מכסאו בהזכירו את ה'חתם סופר'‪ .‬לאחר מכן‬ ‫ובדרך אגב‪ ,‬גם על עיניו הצופיות של מרן זי"ע‬ ‫קדושה וטהרה‬ ‫סיפר להם מרן‪" :‬בימיו של כ"ק זקיני ז"ל‬ ‫וזהירותו המופלגת בממונם של הזולת‪ .‬מעדותו‬ ‫הרה"ח הישיש ר' שמעון שמחה שרייבער ז"ל‬ ‫(מרן מהר"י זי"ע) התארחו פעם בבעלזא שנים‬ ‫של הרה"ח ר' יעקב אלי' זינגער שליט"א מוומס"ב‬ ‫מאנטווערפען‪ ,‬שהיה דור חמישי לחתם סופר‪,‬‬ ‫מתלמידי ה'חתם סופר'‪ ,‬ביקש מהם זקיני ז"ל‬ ‫יצ"ו‪ ,‬שעמד מאחורי כסא קדשו של מרן בשעת‬ ‫היה מספר‪:‬‬ ‫שיואילו להישאר קצת בביתו‪ ,‬כי רצונו עז לשמוע‬ ‫מעשה וזוכר היטב את הפרטים‪:‬‬ ‫"לקראת הימים הנוראים שנת תרצ"ז לפ"ק‬ ‫מהם אודות רבם הקדוש‪ ,‬וכה אמר להם‪' :‬מתורתו‬ ‫זכיתי לנסוע מאנטווערפן לבעלזא‪ ,‬ולהסתופף‬ ‫של ה'חתם סופר' יודעים אנו קצת‪ ,‬אולם רצוננו‬ ‫היה זה בעיצומם של שנות הזעם‪ ,‬עת שהה‬ ‫בירח האיתנים בצילא דמהימנותא‪ .‬כשנכנסתי‬ ‫לשמוע גם מהנהגותיו'‪ .‬השנים מלאו רצון צדיק‪,‬‬ ‫מרן זי"ע בעיר פעסט שבארץ הגר‪ ,‬בברחו מפני‬ ‫אל הקודש פנימה אחרי חג הסוכות לקחת ברכת‬ ‫ובמשך יומיים התאכסנו בביתו נאוה קודש של‬ ‫חמת המציק‪ .‬באחד מימי חודש אלול‪ ,‬באה‬ ‫פרידה‪ ,‬היה זה ביום כ"ה תשרי‪ .‬כשהגיע תורי‬ ‫כ"ק זקיני ז"ל‪ ,‬וסיפרו לו הרבה מדרכי רבם"‪ .‬כך‬ ‫לפניו משלחת של ראשי הקהילה בבודאפעסט‪,‬‬ ‫והושטתי את ידי‪ ,‬הרהבתי עוז ואמרתי‪' :‬היינט‬ ‫סיפר להם מרן מהר"א‪ ,‬כאשר בכל פעם שהזכיר‬ ‫ובראשם הגאון רבי יונתן שטייף זצ"ל ראב"ד‬ ‫איז די יארצייט פונעם חתם סופר' (=היום יומא‬ ‫את שמו של ה'חתם סופר' בסילודין קם על רגליו‬ ‫פעסט‪ ,‬במטרה להזמין את מרן שיבוא לערוך את‬ ‫דהילולא של ה'חתם סופר')‪ .‬כששמע מרן זי"ע‬ ‫ביראת הכבוד‪.‬‬ ‫תפילות הימים הנוראים בבית הכנסת הגדול של‬ ‫את הדברים‪ ,‬נענה ואמר בעודו מחזיק בידי‪:‬‬ ‫כשיצאו בני משפחת שטערן ליווה אותם מרן‬ ‫הקהילה‪ ,‬ובתוך המשלחת היו כמה מנכדי ה'חתם‬ ‫'אוי‪ ,‬דער חתם סופר‪ .‬איך רעדט שוין נישט פון‬ ‫עד לפתח הבית‪ ,‬ומאז והלאה מדי שבת בשבתו‬ ‫סופר'‪.‬‬ ‫זיין גדלות און גאונות‪ ,‬נאר די קדושה און די טהרה‪,‬‬ ‫בבואם להשתתף בעריכת השולחן הטהור‪ ,‬כיבדו‬ ‫עם סיום הביקור‪ ,‬ניגשו כל הבאים להתברך‬ ‫די קדושה און די טהרה‪ ,‬די קדושה און די טהרה‬ ‫אותם לעמוד מאחורי כסאו של מרן‪ ,‬כפי שהיו‬ ‫מפי הקודש‪ ,‬חלק מהם הזכירו את שמם לטובה‪.‬‬ ‫‪=( '- - -‬אוי‪ ,‬ה'חתם סופר'‪ ,‬איני מדבר מגדלותו‬ ‫מכבדים בבעלזא את גדולי המיוחסים‪.‬‬ ‫לאחר שכבר ניגשו רובם‪ ,‬ניגש אחד מהם שהיה‬ ‫וגאונותו‪ ,‬רק הקדושה והטהרה‪ ,‬הקדושה‬ ‫נכד ה'חתם סופר'‪ .‬עיכב אותו מרן ואמר לו‪:‬‬ ‫והטהרה‪ ,‬הקדושה והטהרה)‪ ,‬ולאחר מכן הניח‬ ‫זכותו יגן עלינו‬ ‫"ווייסט דאך‪ ,‬איך האב נישט מיט גענומען קיין‬ ‫מרן את ידי ופטרני לשלום"‪.‬‬ ‫מסופר על כ"ק מרן מהרי"ד זי"ע‪ ,‬שעשה את‬ ‫חפצים‪ ,‬אין בעלזא איז געווען א מנהג אז מ'האט‬ ‫(מפי בנו הרה"ח ר' עקיבא שליט"א)‪.‬‬ ‫דרכו לעיר הבירה וויען‪ ,‬בכדי להשתדל אצל‬ ‫געהאט אין סוכה א מנורה" (=הלא ידעת‪ ,‬לא‬ ‫השלטונות בעבור בני ישראל‪ ,‬ושלח לבקש מאת‬ ‫לקחתי עמי חפצים בדרך‪ ,‬ובבעלזא היה מנהג‬ ‫הנרות הללו קודש‬ ‫ה"נשיא"‪ ,‬הגאון רבי אברהם חיים דוד סופר זצ"ל‬ ‫כאשר היה בעל ה'כתב סופר' זצוק"ל ילד בן‬ ‫מבאריסלוב‪ ,‬שיואיל להצטרף עמו בנסיעתו‪.‬‬ ‫שבסוכה היתה מנורה)‪ ,‬ואז שאל אותו מרן אם‬ ‫שש שנים חלה במחלה קשה עד מאוד‪ ,‬והגיעה‬ ‫כסבור היה הגראח"ד שסיבת הדבר היא‪,‬‬ ‫יסכים ויואיל בטובו להשאיל לו מנורה לימי חג‬ ‫נפשו עד שערי מוות רח"ל‪ ,‬הסובבים ותלמידי‬ ‫בגין שליטתו בשפת המדינה‪ ,‬ומשום קשריו‬ ‫הסוכות‪.‬‬ ‫ה'חתם סופר' הרבו בתפלות ובפדיונות נפש ואף‬ ‫הטובים עם השרים וראשי השלטון‪ .‬לכן חשב‬ ‫הנוכחים כולם עמדו פעורי פה‪ ,‬המה ראו כן‬ ‫הוסיפו לו במעמד זה את השם אברהם‪ ,‬אבל‬ ‫שעליו להקדים ולצאת לבעלזא כמה ימים קודם‬ ‫תמהו‪ ,‬הלא עד הנה כבר עברו בסך אנשים רבים‪,‬‬ ‫נראה היה כי נתקיים בהם גם כי אזעק ואשווע‬ ‫הנסיעה‪ ,‬כדי שתהיה שהות למרן לדבר עמו‬ ‫ביניהם הגר"י שטייף ושאר נכבדי הקהילה‪,‬‬ ‫שתם תפלתי וננעלו שערי רחמים‪ .‬אנשי החברה‬ ‫ולהכין אותו לקראת הפגישה‪.‬‬ ‫שבוודאי היו נענים בשמחה להשאיל למרן את‬ ‫קדישא כבר באו לעשות מלאכתם‪ ,‬השכיבוהו‬ ‫בבואו אל הקודש‪ ,‬חיכה לשמוע מפי מרן במה‬ ‫המנורה שלהם‪ ,‬ומדוע בחר מרן לבקש דווקא מן‬ ‫על הארץ והדליקו נרות מסביב לראשו כמקובל‬ ‫דברים אמורים‪ ,‬ומהי תכלית הנסיעה‪ .‬אולם‬ ‫האיש ההוא‪.‬‬ ‫במעמד נורא ונכאב זה‪.‬‬ ‫מרן לא אמר ולא כלום‪ ,‬לא בעיר בעלזא‪ ,‬גם‬ ‫שש ושמח נענה האיש ואמר למרן‪" :‬אכן!‬ ‫לאחר שאמרו הרופאים כי עשו ככל אשר יכלו‬ ‫לא בהיותם בדרך‪ ,‬ואף גם לא בהגיעם אל מחוז‬ ‫מנורה מיוחדת יש לי בבית גנזי‪ ,‬שהיתה שייכת‬ ‫לעשות ומצידם אפסה כל תקוה נעמד היחתם‬ ‫חפצם‪ ,‬אלא דיבר בעצמו עם השרים באידיש‬ ‫סופר' בפינה ששם עמדו כתביו וחידושיו‪ ,‬ויחל‬ ‫ודייטש‪ .‬והיה הגראח"ד משתומם לדעת‪ ,‬בשביל‬ ‫לזקיני ה'חתם סופר' זי"ע‪ ,‬ועברה בירושה אצל‬ ‫משה את פני אלוקיו בתפלה ובתחנונים‪ ,‬לפתע‬ ‫מה קרא לו מרן ללוותו לויה‪.‬‬ ‫אבותי מדור לדור‪ ,‬עונג וגם שמחה תהיה לי‬ ‫נשמע קולו של הנער הרך בקריאת 'שמע ישראל'‬ ‫לאחר שחזרו ובאו לבעלזא‪ ,‬טרם נפרד‬ ‫אם אזכה להשאיל מנורה זו לרבינו"‪ ,‬ומיד קרא‬ ‫ומרגע לרגע ראו כיצד מצבו הולך ומשתפר‪.‬‬ ‫בהתלהבות‪" :‬כעת אלך ואביאו לרבינו"‪ .‬אולם‬ ‫הגראח"ד ממרן‪ ,‬כבר לא היה יכול להתאפק‪,‬‬ ‫משראו כך‪ ,‬כיבו אנשי החברא קדישא את‬ ‫והביע את תמיהתו בפני מרן‪ .‬נענה מרן ואמר‬ ‫מרן עצר בעדו ואמר‪" :‬ניין! ניין! נישט יעצט‪,‬‬ ‫הנרות והלכו לביתם‪ ,‬והעידו תלמידי היחתם‬ ‫לו‪" :‬לא קראתי לך בשביל שתעזרני בדיבור או‬ ‫איך קען נישט נעמען קיין אחריות" (= לא! לא!‬ ‫סופר' שעמדו באותו מעמד ושמעו יוצא מפורש‬ ‫במעשה‪ ,‬אלא משום שרציתי שבשעה גורלית‬ ‫לא כעת‪ ,‬אינני יכול לקחת אחריות)‪ ,‬ענה האיש‪:‬‬ ‫מפה קדשו‪' :‬בשביל יובל אחד פעלתי עבורו'‬ ‫זו תעמוד לי זכות זקינך הקדוש ה'חתם סופר'‬ ‫"אם כן אביאו בערב חג הסוכות"‪ ,‬אולם גם‬ ‫כלומר שיחיה עוד יובל שנים ואכן שני חיי‬ ‫זצ"ל"‪.‬‬ ‫מזה לא נחה דעתו של מרן‪ ,‬רק כאשר הבטיח‬ ‫ה'כתב סופר' היו חמשים ושש שנים‪ ,‬ואחר נאסף‬ ‫(הרה"ח ר' משה שרייבער ז"ל)‬ ‫שהוא יביאו בעצמו בערב יום טוב‪ ,‬ותיכף עם‬ ‫אל עמיו‪.‬‬ ‫צאת ימי החג יבוא בעצמו לקחתו‬ ‫בשמחת הבר מצוה של ה'כתב סופר' הביאו‬ ‫שבחו מי ימלל‬ ‫בחזרה‪ .‬או אז קיבל מרן את דבריו‬ ‫לו אנשי החברא קדישא במתנה את הנרות‬ ‫כידוע היה כ"ק מרן מהר"א זי"ע‬ ‫והשתמש במנורה זו במשך החג‪.‬‬ ‫שהדליקו באותה שעה סביב למראשותיו‪ ,‬הם‬ ‫מדבר בהערצה רבה אודות ה'חתם‬ ‫התודה והברכה למכון 'אור הצפון' תשוח"ח להם‬ ‫להארות ‪5387722@gmail.com‬‬ ‫לזכות מרן רבי ישכר דוב בן מרים רוקח אדמו"ר מבעלזא שליט"א‬ ‫‪21‬‬ ‫פרשת‬ ‫בראשית‬ ‫תשפ"ז‬ ‫מרן הרה"ק האמרי חיים‬ ‫מרן הרה"ק האביר יעקב‬ ‫מויז'ניץ זיע"א‬ ‫מסדיגורא זיע"א‬ ‫אהבת התורה‬ ‫זכרונות מאחיינו כ"ק מרן אדמו"ר מקופישניץ שליט"א‬ ‫באחת משיחות המוסר שנהג מרן ה"דמשק אליעזר" מויזניץ זי"ע לומר לפני‬ ‫ח"ד‬ ‫תלמידיו‪ ,‬סח להם על ההתמדה העילאית של לימודו יחד עם אחיו רבינו ה'אמרי‬ ‫פעם בעת ביקורו של זקני מקאפיטשניץ רציתי להכנס לחדרו של רבינו‪,‬‬ ‫חיים' זצ"ל בשנות צעירותם‪ ,‬בעשותם לילות כימים בעמל התורה‪.‬‬ ‫ולהפתעתי היתה דלת הכניסה נעולה‪ ,‬ניסיתי להכנס לחדר דרך הדלת מהחדר‬ ‫ה"דמשק אליעזר" ציין מספר פרטים על גודל יגיעתם בתורה ‪ -‬הסדר נקבע‬ ‫השני‪ ,‬אך להפתעתי כולם היו נעולות‪ .‬הבנתי שכנראה מתרחש שם משהו‪,‬‬ ‫ביניהם‪ ,‬כי בשעות הלילה‪ ,‬ימשיך אחד מהם בלימודו והשני יינפש כשעתיים‪,‬‬ ‫ויצאתי למרפסת הבית‪ ,‬שם היה חלון שניתן היה להציץ פנימה‪ .‬לעיני נתגלה‬ ‫לאחר מכן יעיר הראשון את אחיו ללמוד והוא ינוח‪ .‬ולעיתים‪ ,‬לא פשטו בגדיהם‬ ‫מראה מדהים‪ :‬דודי וזקני נתנו איש לרעהו קויטלך‪ ,‬ועמדו ובירכו זה את זה‪.‬‬ ‫משבת לשבת‪ ,‬אלא נמנמו קלות כשהם לבושים בבגדיהם ‪ -‬כך נהגו במשך‬ ‫מראה פניהם בשעת מעשה לא יישכח לעולם‪.‬‬ ‫שנתיים‪...‬‬ ‫**‬ ‫בשנות ילדותי הורה לי רבינו שאתפלל בחדרו כדי שיוכל להשגיח עלי בעת‬ ‫בקדושה ובדביקות‬ ‫תפילתי‪ ,‬זוכרני שבעת שאמר את הפסוקי דזמרה הסתובב בחדרו הלוך ושוב‬ ‫בתקופה שלאחריה‪ ,‬גם היא לפני הגיעו לגיל העשרים‪ ,‬למד רבינו זי"ע‬ ‫כשפניו להבים והיה נראה כלפיד אש‪ ,‬וכן תפילת "הכל יודוך" הנאמרת בתפילת‬ ‫עם אחיו מרן ה'שארית מנחם' מווישווא זי"ע תקופה‪ ,‬שלאחריה קבלו כתב‬ ‫שחרית של שבת‪ ,‬אמר בנעימה מיוחדת במינה‪ .‬ורגיל היה לספר שפעם היה‬ ‫"הורמנא" והיתר הוראה‪ .‬על זמן לימודם זה העידו‪ ,‬כי במשך כל החורף לא‬ ‫יחד עם דודו הרה"ק רבי ישראל מטשורטקוב במקום נופש והתפלל עמו בחדרו‬ ‫חלצו את מגפיהם בימות החול מרוב התמדה!‬ ‫ושמע אותו לומר את ה"פסוקי דזמרה" בנעימת מתיקות מיוחדת‪.‬‬ ‫**‬ ‫שמורה בידינו עדות מתקופה מאוחרת יותר‪ ,‬מאחד ממשמשיו שישן סמוך‬ ‫פעם אחת באחד מלילות חנוכה בעת הדלקת הנרות כשאמר את ה"ויהי‬ ‫לחדרו‪ ,‬שהתעורר פעם בשעה מאוחרת‪ ,‬ולהפתעתו שמע קול חרישי מחדר‬ ‫נועם" בפעם השלישית‪ ,‬שמו החסידים לב שהרבי החל לרעוד שלא כהרגלו‪,‬‬ ‫רבינו‪ .‬בהטותו אזנו קלט כי רבינו לומד גמרא בנעימות רבה‪ ,‬כשהוא מוציא‬ ‫כשהרעד הולך ומתחזק מרגע לרגע‪ ,‬רגיל הייתי לעמוד לימינו של רבינו‪,‬‬ ‫מפי‪-‬קדשו מילה במילה ומפרשה כמו שמסבירים לתלמיד המתחיל ללמוד‬ ‫בראותי שהרעד הולך וחזק מחמת הדביקות‪ ,‬חששתי שמא יפול‪ ,‬רמזתי לדודי‬ ‫גמרא‪.‬‬ ‫הרה"ח ר' אהרן למברגר וכן לעוד אחדים מזקני החסידים בשאלה מה לעשות‪,‬‬ ‫לעיתים שמעוהו תוך כדי לימודו בתבערת יקוד‪-‬אש‪ ,‬שהיה אומר בדביקות‪:‬‬ ‫ואזרתי אומץ ומיהרתי להניח כסא מאחורי רבינו‪ ,‬והושבתיו על הכסא‪ ,‬רבינו‬ ‫"שכינה הקדושה! חיים מאיר בן הינדא בענקט נאך דיר!"‬ ‫המשיך לומר את ה"ויהי נועם" כשהוא יושב‪ ,‬ולא היה ניכר כי הרגיש בשינוי‪,‬‬ ‫ממש כאילו לא קרה דבר‪ .‬לאחר שפקח את עיניו והביט סביבו‪ ,‬ניכר היה שאינו‬ ‫התענוג הרוחני בלימוד התוה"ק‬ ‫מבין מה קרה כאן ומדוע הוא יושב‪ .‬לאחר שסיים לומר את ה"ויהי נועם" נכנס‬ ‫שח נכדו מרן אדמו"ר מויזניץ שליט"א בסעודת ההילולא ט' בניסן תש"ע‬ ‫מיד לחדרו מבלי שאמר דבר תורה‪ ,‬כפי שהיה מנהגו לומר בסיום ההדלקה‪,‬‬ ‫"כמדומני שכל מי שהסתופף בצל כ"ק אאזמו"ר זי"ע‪ ,‬יוכל להעיד על כך‬ ‫ופנה למקורביו ואמר‪ :‬אז מען פאר דבקות זיך אביסעל מער דארף מען‪( ...‬אם‬ ‫שעל ידו יכלו לחוש שיש רבוש"ע בעולם‪ .‬הוא היה המומחה לרומם אף את שאר‬ ‫נמצאים בדביקות יותר מהרגיל‪ ,‬צריך‪.)...‬‬ ‫הע"ם‪ ,‬עבודתו ומשאת נפשו היתה שאף הפשוטים ידעו ויחושו שיש רבוש"ע‬ ‫יש לציין שלחנוכה היתה חשיבות מיוחדת בעיני רבינו‪ ,‬והיה נוהג לומר שנס‬ ‫בעולם‪ ,‬וסביב זה היתה הנהגתו ומהותו בכל העניינים‪ .‬ולכן היו השבת‪-‬קודש‬ ‫וחג זה אירע בארץ ישראל‪.‬‬ ‫וחג הפסח מרכז חייו‪ ,‬כי שב"ק היא שמא דקוב"ה‪ ,‬ופסח הוא מקור האמונה‪.‬‬ ‫**‬ ‫פעם בא אל רבינו בחור אחד ובקשו ברכה להתמדה בלימוד התורה‪ .‬השיבו‬ ‫יעידו התלמידים על התענוג הרוחני העילאי שהיה מנת חלקם בשיחות‬ ‫רבינו‪ :‬על ההתמדה עצמה אי אפשר לברך‪ ,‬זאת צריך כל אחד להתאמץ בעצמו‪.‬‬ ‫קדשו בישיבה הק' בפתיחות ה'זמן' ובנעילתו; מחד גיסא שררה אימתא דרביה‬ ‫יכול אני לברך אותך שאם תתמיד בלימודך ‪ -‬תצליח‪.‬‬ ‫מהבחינות שהיו לעת כזאת‪ ,‬אולם מאידך גיסא ‪ -‬מה גדול היה התענוג לשמעו‬ ‫**‬ ‫מדבר בהתלהבות ובמתיקות בדברי התוס' והצל"ח‪ ,‬בחיות רוחנית שהעידה על‬ ‫פעם‪ ,‬בלכתי עם רבינו ברחוב שליד ביתו בתל אביב‪ ,‬קטפתי תוך כדי הילוכי ובלי‬ ‫אהבתו את השי"ת [אא"ז היה מעורה בחיי הישיבה‪ ,‬אמנם כ"ק אאמו"ר זי"ע היה‬ ‫שימת הלב‪ ,‬עלה שגדל על עץ‪ .‬כשראה זאת רבינו העיר ואמר באנחת כאב‪ :‬מדוע‬ ‫ראש הישיבה והוא שהתמסר לחינוך התלמידים‪ ,‬ברם גם זקיה"ק היה מקבל ע"פ‬ ‫לקחו והורידו את העלה‪ ,‬שהיה בדרגה של צומח שהיתה בו חיות‪ ,‬והפכוהו לדומם?‬ ‫בקשתו דו"ח מפורט על כל הנעשה‪ ,‬כי התלמידים היו בבת עינו]‪.‬‬ ‫**‬ ‫זכיתי ב"ה לחסות בצילו אף בחדרי חדרים‪ ,‬כשישב יחידי בקודש פנימה;‬ ‫דודי זי"ע סיפר לי פעם‪ ,‬שבעת שהיה באוניה בדרכו לארץ ישראל‪ ,‬היה שם‬ ‫יהודי שרח"ל עישן בשבת‪ .‬ואמר לי שהמתין מיד שייצאו שלושה כוכבים בכדי‬ ‫מבעד לחור המנעול חזיתי בעבודתו הק'‪ ,‬וראיתי את גודל התענוג הרוחני‬ ‫שיוכל מיד לאהוב אותו כי יהודי הוא‪.‬‬ ‫שלו והדביקות בהשי"ת בעסקו בתוה"ק‪ .‬בכל הזמנים והמצבים זכיתי ב"ה‬ ‫**‬ ‫לראותו‪ ,‬אם ביושבו ע"י שולחנו הקטן ממול לחלון‪ ,‬או ביושבו ע"י השולחן‬ ‫פעם בעת שהותו של זקיני אדמו"ר הראי"ה מקאפטישניץ בארץ ישראל והיה‬ ‫הגדול שבחדר‪ ,‬ועוד"‪...‬‬ ‫ידוע שהיה רגיל להתענות בשובבי"ם ובה"ב‪ ,‬והיה איזה יום חמישי‪ ,‬וגיסו מרן‬ ‫והפג אחת על הרצפה‬ ‫האב"י השגיח מאוד על כך ודאג שמיד לאחר תפלת מעריב יטעם משהו‪ .‬ובין מנחה‬ ‫מאן דהוא שהתחקה פעם אחרי רבנו זי"ע בתקופה שאחר נישואיו‪ ,‬ראהו‬ ‫למעריב היו כמה אנשים אצל האב"י ובנתיים נכנס יהודי אחד לראי"ה שישב בחדר‬ ‫הסמוך‪ ,‬וסיפר שהיה לו פרנסה כמה שנים ועכשיו פיטרו אותו ואין לו פרנסה‪ ,‬אמר‬ ‫לומד במשך שש שעות רצופות‪ ,‬בהציגו רגלו אחת על הרצפה והשניה על‬ ‫לו הרא"יה בא עימי ואנסה לעזור לך‪ .‬ויצאו מהבית ולקחו מונית ונסע ליהלמון אחד‬ ‫הספסל ‪ -‬על מנת שלא יירדם‪ .‬לפעמים‪ ,‬אף בימות החורף הסגריריים‪ ,‬החזיק‬ ‫שהיה לו איזה בית מסחר וגם לימד אנשים את עבודת ליטוש היהלומים‪ ,‬וביקש‬ ‫רגלו האחת בקערת מים קרים‪ ,‬לבל יחטוף תנומה כלשהי בעת לימודו‪.‬‬ ‫ממנו שיקבל את היהודי הזה ללימוד המקצוע וכן שיעבוד אצלו‪ ,‬ונענה לבקשתו של‬ ‫בהתגוררו בגרויסוורדיין‪ ,‬היה לו סטענדער אשר לידו הירבה לעמוד וללמוד‪.‬‬ ‫הרבי מקאפיטשיניץ ואחרי זה לקח מונית חזרה לבית גיסו האביר יעקב‪ .‬כשהגיע‬ ‫מרוב חשיבותו הועבר אח"כ לארה"ק‪ ,‬לאחר הסתלקות מרן‪ ,‬ביקש אחד החסידים‬ ‫שאלו גיסו היכן היה כל כך הרבה זמן הרי לא טעמתם כלום לאחר התענית‪ .‬וסיפר‬ ‫את הסטענדער מאת הרבנית הצדקנית ע"ה‪ ,‬אך היא מאנה לתיתו‪ ,‬מגודל ערכו‬ ‫לו מכל הענין‪ .‬ואמר הראי"ה האמת אני יודע שאם היהודי הזה היה נכנס לגיסי‪ ,‬היה‬ ‫בעיניה‪ ,‬באומרה‪" :‬על ידו היה עומד ולומד לילות רבים!"‬ ‫בוודאי נושע מברכתו‪ ,‬אולם אני רציתי לעזור לו בגופי ובמעשי‪.‬‬ ‫‪22‬‬ ‫מרן הרה"ק רבי משה מרדכי‬ ‫מרן הרה"ק רבי איציקל‬ ‫מלעלוב זיע"א‬ ‫מפשעווארסק זיע"א‬ ‫טובות זכרונות שנשמעו מפי הרה"ח המפו' רבי זאב וואלף‬ ‫פוליסת ביטוח טובה‬ ‫הר זהב שליט"א מחשובי חסידי פינסק קארלין‪:‬‬ ‫פעם אחת בא סוחר עתיקות גדול לרבי איציקל‪ ,‬וסיפר‬ ‫א] אמנם מה גדול ועצום היה הרתת והזיע והפחד במחיצת רבינו‪ ,‬אולם‬ ‫כאשר נכנסו אצלו לפני ולפנים ליחידות הייתה בחינה אחרת לגמרי‪.‬‬ ‫שיש תחת ידו חפצי עתיקות יקרים מאוד המאוחסנים בכמה‬ ‫הוא היה מאיר פניו בחביבות וקרבה גדולה והיה מבקש לשבת על הכסא‬ ‫מחסנים‪ ,‬והוא ירא מאוד פן יגנבו‪ ,‬ועל כן ברצונו לעשות‬ ‫שלפניו‪ .‬והיה מקרב עד מאוד‪ ,‬וכשהיו יושבים אצלו לא היה מורגש המצב‬ ‫עליהם ביטוח (אינשורענס)‪ .‬היו לפניו כמה חברות ביטוח‬ ‫של היראה עילאה והפחד‪ ,‬אלא נעימות ומאור פנים‪.‬‬ ‫ממדינות שונות באירופא‪ ,‬וביקש מרבי איציקל שיורה לו‬ ‫לעתים רבות היו אנשים תמהים משום מה מונעים את הבאים להיכנס‬ ‫לאיזו חברה לפנות‪ .‬השיב לו רבי איציקל שיביא לפניו‬ ‫לקודש פנימה‪ ,‬מדוע מעכבים את הציבור‪ ,‬הלוא נדמה שהרבי חש בטוב‬ ‫רשימה של כל החברות הביא הסוחר לפני רבי איציקל‬ ‫ופניו מאירות ושוחקות‪ .‬אך מה שהקהל לא ידעו‪ ,‬שעד שרבינו היה מסוגל‬ ‫לקבל את הקהל‪ ,‬עבר ייסורים גדולים ומרים‪ ,‬ורק לאחר זמן‪ ,‬כששבו‬ ‫רשימה מפורטת של כל חברות הביטוח עם כל פרטי המקח‬ ‫אליו מעט מכוחותיו‪ ,‬הכניסו את הקהל‪ .‬אבל תמיד בפני האנשים היו פניו‬ ‫ואופני התשלומין‪ ,‬אם לשלם הכל בבת אחת או לשיעורין‪.‬‬ ‫מאירים וקורנים אור‪ ,‬למרות כל הייסורים הקשים‪.‬‬ ‫עיין רבי איציקל ברשימה‪ ,‬והורה לו לקחת דוקא את חברת‬ ‫באמת ענין ה'פושט צורה ולובש צורה' היה אצל רבינו מצוי ונורא מאוד‪.‬‬ ‫הביטוח התובעת את המחיר הגבוה ביותר‪ ,‬וגם לדרוש‬ ‫זוכרני איך שלעיתים רבות היה רבינו שח בשולחנו הטהור דיבורין קדישין‬ ‫לשלם את כל הסכום בפעם אחת ולא בשיעורין‪ .‬אמר הסוחר‬ ‫עילאין בניחותא רבה‪ ,‬אודות הסימטאות בעיר העתיקה בירושלים עיר‬ ‫לרבינו‪" :‬אם הרבי מצוה עלי לקחת חברה זו‪ ,‬הריני מקבל‬ ‫הקודש ועל דרי השכונות השונות‪ ,‬ואז בפתע פתאום ברגע כמימריה ממש‪,‬‬ ‫התחיל לנגן בקול הולך וגובר‪ ,‬בנעימה הקבועה שהמיסה כל לב‪ ,‬החצובה‬ ‫עלי לעשות כן"‪.‬‬ ‫ממעמקי ליבו הטהור‪' :‬לפניו נעבוד ביראה ופחד'‪ ,‬ומיד היה כל המקום‬ ‫נענה לו רבי איציקל ואמר‪" :‬הן אמת‪ ,‬תשלם את המחיר‬ ‫לחרדת אלוקים‪ .‬ממש פחדים נוראים! ולא רק בעת השולחן הטהור בלבד‪,‬‬ ‫אלא פעמים רבות בהיותי עמו בביתו‪ ,‬בעת שהיה לבדו שם‪ ,‬היה נראה‬ ‫היקר ביותר כפי שהוריתיך‪ ,‬וגם תפרע הכל בפעם אחת‪ ,‬אולם‬ ‫פעמים רבות בוער בלבת אש קודש עם ה'לפניו נעבוד ביראה ופחד'‪ ,‬שעות‬ ‫לא להם תתן את המעות‪ ,‬כי אם לי תתנם‪"...‬‬ ‫ארוכות היה חוזר שוב ושוב ובוער כאש הכבשן 'לפניו נעבוד ביראה ופחד'‬ ‫וכן עשה אותו יהודי‪ ,‬ובכל שנה ושנה היה משלם דמי‬ ‫כפי שנהג לפני כל הקהל בעת עריכת השולחנות הטהורים‪.‬‬ ‫ב] אצל רבינו היה הענין של לפעול עבור הזולת הדבר הכי חשוב‪ ,‬לא‬ ‫הביטוח לרבינו‪ ,‬וכך נמשך הדבר שנים רבות ולא אירעה‬ ‫היה אח וריע לעניין זה‪ ,‬זה היה קודם לכל דבר‪ ,‬ובפרט לתת אוכל ליהודי‪,‬‬ ‫אצלו שום גניבה מעולם‪ .‬ויהי היום‪ ,‬יום אחד אחר הסתלקותו‬ ‫זה היה אצלו הדבר נעלה ביותר‪ .‬וזכורני עובדא דהוה באחד מהשולחנות‬ ‫של רבינו‪ ,‬אירעה אצלו גניבה לראשונה‪ .‬כי כבר פג תוקף‬ ‫הטהורים‪ ,‬שרבינו שח במהלך הטיש אודות רבי צדוק תימינער זצ"ל יהודי‬ ‫הביטוח שלו!‬ ‫נעלה שהיה דר בירושלים‪ ,‬שהיה מגיש אוכל בפני אנשים נזקקים‪ ,‬והיה‬ ‫זה בתקופה של רעב בירושלים‪ ,‬וביתו היה פתוח לכל דיכפין הגם שהיה‬ ‫"הוא חסך לי כתיבת מכתב"‬ ‫מחסור גדול‪ ,‬בכל זאת הוא ניסה להציע ככל יכולתו להשביע רעבונם‬ ‫של יהודים‪ .‬והנה בעוד רבינו משוחח אודות אותו יהודי יקר‪ ,‬נענה אחד‬ ‫פעם אחת עמדה חבורת בני אדם בבית מדרשו של רבינו‬ ‫מחשובי החסידים שישב בשולחן ואמר כי רבי צדוק היה גם בקי מאוד‬ ‫והיו משוחחים בקול רעש אודות מעשה שהיה‪ ,‬שזייף אחד את‬ ‫בתורת הקבלה‪ .‬לשמע הדברים הזדעזע רבינו וקרא בקול נסער ובוער‪:‬‬ ‫חתימת יד קדשו של רבינו והיה מסובב בבורסה לקבץ ממון‪.‬‬ ‫מיר רעדין יעצט פון א איד'ן וואס גיט פאר אידן צו עסין‪ ,‬וואס מישטע‬ ‫וכל אחד מן הנצבים שם היה לו מה לומר גודל העולה והעון‬ ‫אריין קבלה?!‪...‬‬ ‫ג] זכור לי פעם שרבינו נענה ואמר מתוך ענוותנותו הגדולה‪ :‬הרי‬ ‫שעשה אותו האיש‪.‬‬ ‫ידועים דברי הגמרא 'במקום שבעלי תשובה עומדין‪ ,‬צדיקים גמורים אינם‬ ‫רבינו‪ ,‬שישב בקצה השני של בית המדרש‪ ,‬קרא לאחד‬ ‫עומדין' אם כך‪ ,‬הרי יש לי גם עצה טובה‪ ,‬אחזור גם אני בתשובה שלמה'‪.‬‬ ‫מהם ושאל‪" :‬באיזה עני מקטרגים אתם שם בחבורה?" ניסה‬ ‫ותמיד היה חוזר ואומר לעצמו 'נאר תשובה' 'נאר תשובה'‪.‬‬ ‫ד] רבינו היה מרבה לפזר ממונו לצדקה‪ ,‬ותמיד כשהיו מקבצי המעות או‬ ‫אותו יהודי להסביר לרבינו כי הלה זייף את חתימתו‪ .‬ביטל‬ ‫הנדכאים ומרי הנפש שומעים כי רבינו עומד להגיע אל הכותל המערבי‪,‬‬ ‫רבינו את דבריו בתנועת יד ואמר‪" :‬ירויח יהודי זה ממון‬ ‫מיד היו מתקבצים לשם בהמוניהם וממתינים לו זמן רב לפני בואו‪ ,‬ובבואו‬ ‫בחתימת ידי‪ ,‬שהרי חסך ממני טרחת כתיבת אגרת‪ ,‬ואל‬ ‫היו פושטים את ידיהם ומקבלים מתת יד הגונה מידו הקדושה‪.‬‬ ‫תפריעו לו"!‬ ‫ה] חיבה יתירה נודעת ועומדת לימיו הראשונים בזמן מגורי רבינו בעיר‬ ‫תל אביב‪ .‬החסיד הנעלה ר' פישל העניג ז“ל מבאי היכלו של רבינו‪ ,‬היה‬ ‫"כבר עכשיו תתן לו"‬ ‫חוסה בצילו עוד בטרם שעדת חסידי קארלין עיטרו את רבינו לרבם ומורה‬ ‫דרכם‪ .‬והסיבה להסתופפותו בצל הקודש הייתה משום שבעבר היה ר'‬ ‫מעשה בנגיד אחד שדפק על פתחו איש אחד והציג עצמו‬ ‫פישל זקוק לישועה גדולה‪ ,‬ונכנס להרה“ק רבי אברהם יעקב מסאדיגורא‬ ‫כשליח מרבי איציקל‪ ,‬אשר מינהו לאסוף מעות עבור ענין‬ ‫זי“ע עם קוויטל‪ ,‬וזה היה ענין חמור מאוד‪ ,‬ואמר לו הרה“ק מסאדיגורא‪:‬‬ ‫צדקה נחוץ ביותר‪.‬‬ ‫”ס'איז א שווערער קוויטל‪ ,‬אבל כאן בתל אביב יש את הרבי מלעלוב‪ ,‬יש‬ ‫לו ברייטע פלייצעס‪ ,‬זייער ברייטע פלייצעס‪ -( “...‬יש לו כתפיים רחבות“)‪.‬‬ ‫אותו נגיד‪ ,‬שהיה לו שייכות קרובה לרבינו‪ ,‬חשד מסיבה‬ ‫ר' פישל טרם הכיר את רבינו באותה תקופה‪ ,‬ועשה כהוראת הרה"ק מסא"ג‪.‬‬ ‫כלשהי שאין הדברים אמת‪ ,‬אלא שאותו יהודי מינה את עצמו‬ ‫והנה בבואו לרבינו ומסר את הקוויטל‪ ,‬אזי למרבה הפלא נענה רבינו ואמר‬ ‫לשליחות זו מדעתו‪ .‬החליט הנגיד לחקור את הדבר‪ ,‬וביקש מן‬ ‫גם הוא באותו מטבע לשון‪” :‬זייער א שווערער קוויטל“! השיב לו ר' פישל‪,‬‬ ‫העני להמתין רגע בחוץ עד שיראה מה יוכל ליתן לו‪ .‬בינתיים‬ ‫שהגיע הנה בשליחות הרה“ק מסאדיגורא‪ ,‬שמע רבינו את הדברים וביקשו‬ ‫שישוב למחרת‪ .‬ויהי ממחרת הגיע שוב ונתן לו רבינו תשובה בהירה‬ ‫נטל את הטלפון והתקשר לרבינו בעצמו‪ ,‬כדי לשמוע מפיו אם‬ ‫וברורה כדת מה לעשות‪ ,‬וראה ישועה גדולה מאוד‪ ,‬ומני אז נעשה מקורב‬ ‫אכן שלח את האיש אם לאו‪.‬‬ ‫ביותר אל הרבי בכל נימי נפשו‪ ,‬בצוותא חדא עם אחיו הגה"ח ר' יעקב ז“ל‪.‬‬ ‫כששמע רבינו את שאלתו‪ ,‬גער בו בנזיפה ואמר לו‪" :‬יהודי‬ ‫ו] בעת שרבינו היה בטבריה היו נכנסים אליו רבים משורדי המלחמה‬ ‫האיומה באירופה‪ .‬והיו מעלים לפניו זכרונות ממקום מגורם ברחבי‬ ‫עומד על פתח ביתך ומבקש צדקה‪ ,‬ובמקום ליתן לו יש לך‬ ‫אירופה‪ ,‬כל מיני שמות עיירות שונות ומשונות‪ ,‬ומיד על אתר היה רבינו‬ ‫פנאי לחקירות? שוב אל תעשה כדבר הזה! כשבא יהודי אצלך‬ ‫מתחיל כמעיין המתגבר לספר על רב העיר ועל שאר הכלי קודש‪ ,‬ומונה‬ ‫לבקש ממון‪ ,‬תן לו בהרחבה בלי לחקור ולדרוש אחריו יותר‬ ‫סיפורים שונים שהיו שם‪ ,‬כאילו היה תושב העיר‪.‬‬ ‫מדי!"‬ ‫‪23‬‬ ‫מרן הרה"ק החלקת יהושע מביאלא זצוק"ל‬ ‫ׁשּובּו לָ כֶ ם לְ ָא ֳהלֵ יכֶ ם – לרגל שוב התלמידים ללימודם‬ ‫והוי כמו יושב כל היום בלא הפסק‪ .‬אבל אכילה‬ ‫מדברים על דא ועל הא‪ .‬אחר הצהרים כשראה‬ ‫העמדת סדרי הישיבות על תילם‬ ‫בסוכה יש שעה קבועה"‪ ,‬ומנהג הצרפתים לומר‬ ‫אותנו מסתובבים בחוסר מעש‪ ,‬הרעים עלינו‬ ‫רב מחוג מסויים פרס בפני רבינו ז"ל את‬ ‫פסוקי ברכת כהנים‪ ,‬שילמד על אתר תיכף אחר‬ ‫ּתֹורה?‬ ‫בקולו‪ַׁ :‬ש ָּבת ָאן ָ‬ ‫משנתו‪ ,‬ואמר‪ :‬שהיה צריך לבטל את חדרי האוכל‬ ‫ברכות התורה‪.‬‬ ‫הרבי הקדוש ממש רעד כשאמר לנו את‬ ‫בישיבות ולהחזיר את המצב של אכילת ימים‬ ‫וביאר‪ ,‬ואינני זוכר אם משמו או משם מישהו‬ ‫תוכחתו הנוקבת‪ .‬משפט זה שיצא מנהמת לבו‬ ‫['טעג'] אצל הבעלי בתים לקדמותם‪ ,‬שמלבד‬ ‫ֶ‬ ‫אחר‪ ,‬שהטעם שאומרים דווקא את פסוקי ברכת‬ ‫הטהור חרוט בעצמותי עד היום הזה‪ַׁ ,‬ש ָּבת ָאן‬ ‫לימוד התורה עוד למדו דרך ארץ והנהגת הבית‪.‬‬ ‫כהנים‪" ,‬יברכך ה' וישמרך" ללמדינו‪ ,‬שאת‬ ‫ּתֹורה? שאלה נוקבת מפלחת כליות ולב‪.‬‬ ‫ָ‬ ‫רבינו ז"ל לא אבה להתווכח עמו‪ ,‬רק השיבו‪:‬‬ ‫הברכות אפשר להשיג גם על ידי התורה‪ ,‬ולא רק‬ ‫אני איני מבין בענינים אלו‪ ,‬אבל אם המתעסקים‬ ‫זוכר אני היטב איך היה רבינו קורא בתורה‪,‬‬ ‫על ידי תפילה או דבר אחר‪ ,‬אלא בתורה אפשר‬ ‫בהעמדת הישיבות הבינו שצריך לקבוע כסדר‬ ‫הכל היה בהטעמה מיוחדת ובהתלהבות נוראה‬ ‫לזכות בכל הברכות‪.‬‬ ‫הזה‪ ,‬ברור שזה טוב יותר‪.‬‬ ‫ביקוד אש‪ ,‬שקשה מאד לתאר למי שלא זכה‬ ‫רבי ברוך יוסף רוט שליט"א‬ ‫לשמוע או לראות את זה באופן מוחשי‪.‬‬ ‫רבי אברהם פנחס רוטרמן שליט"א‬ ‫שיחת חולין של ת"ח צריכה לימוד‬ ‫הגה"צ רבי שמעון גלאי שליט"א‬ ‫כבוד הישיבה בחורים‬ ‫לפני נישואי נכנסתי אל האדמו"ר מביאלא‬ ‫עמוד וערוך מקרא שקרית‬ ‫רבינו ז"ל ביקר בישיבה וראה דלת פרוצה‪,‬‬ ‫אמר לאחד‪ :‬כשבאים לשמים עורכים שם זצ"ל‪ ,‬ואמר לי בתוך הדברים‪ :‬שיחת חולין של‬ ‫והיה תמה על זה‪ .‬אמרתי לו‪ ,‬החפץ חיים אמר‬ ‫בחינה‪ :‬עמוד וערוך מקרא שקרית ומשנה תלמידי חכמים צריכה לימוד (סוכה כא‪ .):‬פירושו‪,‬‬ ‫שה'ישיבע בוחרים' פסולים לעדות‪ ,‬ששוברים‬ ‫ששנית‪ .‬הבזיונות שם אי אפשר לתאר‪ .‬אלא מהי שיחתן של תלמידי חכמים 'צריכה לימוד'‬ ‫דברים ולא משלמים‪ ,‬אמר לי רבינו‪ :‬אל תאמר‬ ‫ערנֶ ען‪ .‬ועוד פירש‪,‬‬‫אר ְקען ִאין ֶל ְ‬ ‫ארף זִ יך ְׁש ַט ְ‬ ‫מאי‪ ,‬לוקחים מסכת אחת‪ ,‬לכל הפחות‪ ,‬ולומדים ְמ ַ'ד ְ‬ ‫כן‪ ,‬בוודאי דיבר ממנהלים שנוטלים ממון ואין‬ ‫שיחת חולין של תלמידי חכמים‬ ‫משלמים‪ ,‬אבל לא מה'ישיבה‬ ‫– כדי להגיע לזה שתהיה שיחתו‬ ‫בחורים'‪.‬‬ ‫רבי מרדכי יפה שליט"א‬ ‫– שיחת חולין של תלמידי‬ ‫זהירות בהתמדת התורה בתחילת הזמן‬ ‫ארף‬‫חכמים‪ ,‬צריכה לימוד‪ַ ,‬ד ְ‬ ‫להרביץ תורה ולא להסגר‬ ‫ה' אח"ק כ"ג למסב"י תש"ך לב"ע‪.‬‬ ‫ערנֶ ען‪[ .‬צריכה לימוד‪ ,‬צריך‬‫ֶמען ֶל ְ‬ ‫בדד‬ ‫ללמוד קודם לכן]‪.‬‬ ‫שפעת חו"ש וכטו"ס לכבוד ידידיי היקרים בחורי חמד אהובים ובחורים כ'‬ ‫זה שאיפת ומטרת בני‬ ‫מרדכי יפה ויצחק פרידמן‪.‬‬ ‫רבי ישראל יהודה אהרונסון‬ ‫היקר [רבי בן ציון[ להרביץ‬ ‫שליט"א‬ ‫מכמה‬ ‫לוד‬ ‫תעופה‬ ‫בשדה‬ ‫אותי‬ ‫ללוות‬ ‫שתבואו‬ ‫רצוני‬ ‫ואין‬ ‫הנה נתיישבתי בדבר‪,‬‬ ‫טעמים‪ ,‬ועיקר הוא שעכשיו תחילת הזמן‪ ,‬ויסוד החסידות הוא התמדה בלימוד‬ ‫תורה ויראת שמים‪ ,‬ולהגדיל‬ ‫צריך לנסות ולהתאמץ להשיג‬ ‫התוה"ק‪.‬‬ ‫תורה ויאדיר‪ ,‬שיהיה נחת רוח‪,‬‬ ‫בלימוד‬ ‫ולתפארת אבותינו הקדושים‬ ‫ידידכם החפץ בהצלחתכם בכה"ע שתעלו מעלה מעלה על במתי תורה ויראת‬ ‫בערוב ימי רבינו ז"ל‪ ,‬כאשר‬ ‫שמים‬ ‫זצללה"ה ‪ -‬קורא אני על בני‬ ‫בעונותינו הרבים הוא נשא את‬ ‫היקר "בדין הוא שיטול שכרו"‬ ‫בן ציון רבינוביץ בהרה"ק שליט"א מביאלא‬ ‫להיות חכמתו בחוץ תרונה‪,‬‬ ‫חולינו‪ ,‬ספרתי לרבינו ז"ל על‬ ‫התוכנית החדשה של "מפעל‬ ‫להרביץ תורה ויראת שמים כיד‬ ‫הש"ס" של לימוד שבעים‬ ‫ה' הטובה עליו‪ ,‬לא להיות סגור‬ ‫אותה הדק היטב‪ ,‬עד שיודעים אותה על בוריה‬ ‫ומבודד‪.‬‬ ‫דף לחודש‪ ,‬לסיים את כל הש"ס בשנה אחת‪,‬‬ ‫אגרת רבינו ז"ל (ד' תרומה תשכ"ה) עם הלשון‪ .‬וזה מציל קצת‪.‬‬ ‫ואמרתי‪ ,‬שבדעתי להצטרף לתוכנית‪ .‬פניו של‬ ‫הרד"ק שליט"א רבינו נהרו והאירו כששמע זאת ממני‪ ,‬וחיוך‬ ‫יקרת הזמן‬ ‫של שמחה התפשט על פניו‪ ,‬הרגשתי שזכיתי‬ ‫עמוד וערוך מקרא שקרית ומשנה ששנית‬ ‫בילדותי באתי עם חברי בשבת קודש לבית‬ ‫לשמחו מאד‪ .‬אולם הוספתי לשאול את רבינו‪,‬‬ ‫נסעתי עם רבינו ברכבת מחוץ לעיר‪ ,‬והדרך‬ ‫המדרש להתפלל במחיצת רבינו ז"ל‪ ,‬רבינו עסק‬ ‫איך עושים זאת? רבינו‪ ,‬שהדיבור כבר היה קשה‬ ‫היה שלמדו בפניו משניות‪[ ,‬רבינו היה לפעמים‬ ‫בעניניו‪ ,‬לפתע שומע שני ילדים משוחחים‪ ,‬וכאב‬ ‫רֹוּב ְירט! [צריך‬ ‫עליו‪ ,‬התאמץ מאד ואמר לי‪ֶ :‬מ ְ'ּפ ִ‬ ‫מתקן אם טעו]‪ .‬למדנו כמה משניות‪ ,‬ופסקתי‪,‬‬ ‫לו ביטול הזמן‪ ,‬והוכיחנו מנעמת לבו‪ִ :‬קינְ ֶדער‬ ‫לנסות]‪.‬‬ ‫אמר לי‪ :‬המשך‪ .‬אמרתי שאינני יודע כל כך את‬ ‫עמט זָ אגְ סט‬‫ִקינְ ֶדער‪ְ ,‬ס ִ'איז ַא ָׁשאד ִדי ַצייט‪ ,‬נֶ ְ‬ ‫רבי מנחם לוי שליט"א‬ ‫משניות בעל פה‪ .‬אז שאלני‪ :‬הקורא את שמע‬ ‫תהלים [ילדים‪ ,‬חבל על הזמן‪ ,‬קחו ותאמרו תהלים]‪.‬‬ ‫להתרכז במשך שתי דקות באופן מוחלט‬ ‫ולא השמיע לאזנו לא יצא‪ .‬מה הדין אם אחד‬ ‫ולא עזבנו עד שראה אותנו לוקחים ספר‪.‬‬ ‫קורא בקול אך יש רעש חיצוני בחוץ‪ ,‬ואי אפשר‬ ‫רבי משה אליהו ויינמן שליט"א‬ ‫ענין ששכיח אפילו אצל אנשים גדולים‪ ,‬שאי‬ ‫יסט ָדאך ַא‬ ‫לשמוע‪ ,‬האם גם אז יצא? והוסיף‪ :‬דּו ִב ְ‬ ‫אפשר להתרכז נכון בלימוד‪ ,‬ונופלים בראש‬ ‫לנצל את הזמן לתורה‬ ‫ַל ְמ ָדן‪[ ,‬שאינך חוזר על הלשון בעל פה (אלא בעיון)]‪,‬‬ ‫מחשבות אחרות‪ ,‬העצה‪ ,‬שיחליט בעת ישוב הדעת‪:‬‬ ‫נּו‪ ,‬מה הדין בזה‪[ .‬ראה בשפתי חכמים (פ' וארא)‪,‬‬ ‫סיפר לי הרה"צ ר' חיים שמעון אסתרזון ז"ל‪,‬‬ ‫עתה‪ ,‬במשך שתי דקות‪ ,‬אני חושב רק בלימוד‪,‬‬ ‫שבכל המכות כתיב "ויעתר משה" ובמכת צפרדעים‬ ‫פעם שהה רבינו ז"ל כמה ימים בחיפה [בבין‬ ‫ושום מחשבה אחרת לא תיכנס לראש‪ ,‬וזוהי סגולה‬ ‫כתוב "ויצעק משה"‪ ,‬דכיון שצריך להשמיע לאזנו‪,‬‬ ‫הזמנים]‪ ,‬נלוו עמו כמה בחורים‪ ,‬ביום הנסיעה‬ ‫גדולה‪ ,‬ואחר כך יעלה לארבע דקות‪ ,‬ויותר‪.‬‬ ‫ורעש הצפרדעים מנע ממנו לשמוע‪ ,‬הוצרך לצעוק‬ ‫חזרה לירושלים‪ ,‬עדיין היה שהות עד לשעת‬ ‫רשימות הגה"ח ר' יעקב אשר ווסטהיים ז"ל‬ ‫שישמע באזניו מה שמוציא מפיו]‪ .‬בדרך שובינו‬ ‫הנסיעה‪ ,‬ישבו הבחורים בינתיים ושרו שירים‪.‬‬ ‫היצר מפתה את האדם ללמוד בנוחות‬ ‫ברכבת‪ ,‬ביאר לי את חשיבות הלימוד בעל‬ ‫ערנְ ט‬ ‫נכנס הרבי ואמר להם‪ַ :‬אז ְס ִ'איז ָדא ַצייט‪ֶ ,‬ל ְ‬ ‫אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו (פסחים נ‪.).‬‬ ‫פה‪ ,‬בשם התנא דבי אליהו‪ ,‬שלעתיד אומרים‬ ‫ערנְ ט‪ ,‬וָ ואס‬ ‫עמט ַא ֵס ֶפר אּון ְמ ֶ'ל ְ‬ ‫ּתֹורה‪ְ ,‬מ'נֶ ְ‬ ‫ֶמען ָ‬ ‫"בידו" דייקא‪ ,‬שעמל ויגע בעבודתו ולא מתעצל‬ ‫לו לאדם‪ :‬עמוד וערוך מקרא שקרית ומשנה‬ ‫ִאיז ָדאס זִ ינְ גֶ ען‪[ .‬אם יש זמן‪ ,‬לומדים תורה‪ ,‬נוטלים‬ ‫בה‪ ,‬ובזה נמחה כוחו של עמלק – כשנכנס חיות‬ ‫ששנית‪ ,‬והזכיר לי כמה מאמרי חז"ל בענין‪.‬‬ ‫ספר ללמוד‪ ,‬ושירה זו מה היא?]‪.‬‬ ‫ויגיעה בלימוד התורה‪ ,‬גמרא רש"י תוספות‪ ,‬לא‬ ‫רבי ברוך יוסף רוט שליט"א‬ ‫רבי משה אליהו ויינמן שליט"א‬ ‫לרוץ סתם ללא יגיעה ועמל‪ .‬ולכן כתיב בלשון‬ ‫ברכות כהנים אחר ברכה"ת‬ ‫שבת בלי תורה?‬ ‫יחיד‪" :‬זכור את אשר עשה לך עמלק" מלשון‬ ‫הלכתי עם רבינו בדרך למקוה‪ .‬וחזר על‬ ‫בהיותי בן צעיר בן ארבע עשרה היינו קבוצת‬ ‫ערין‬‫"לך לך להנאתך ולטובתך"‪ ,‬שמפתה אותו ֶל ִ‬ ‫דברי התוספות בברכות (יא‪ ,:‬ד"ה שכבר נפטר)‪,‬‬ ‫בחורים בישיבת אור ישראל שעשתה נסיעה‬ ‫יׁשט‪[ ,‬למד התפלל‪,‬‬ ‫אטער זֶ עך נִ ְ‬ ‫ַדאווִ ין‪ָ ,‬א ֶּבער ַמ ֶ‬ ‫ובתוך התוספות‪ ,‬מאי שנא ברכת התורה מסוכה‪,‬‬ ‫לשבת בצלו של רבינו הקדוש החלקת יהושע‪,‬‬ ‫אבל אל תתאמץ]‪ ,‬וזה צריך כל אחד לעקור חלק‬ ‫שבסוכה צריך לברך כל פעם‪ ,‬ובתורה לא‪,‬‬ ‫האכסניה היתה בבית הרבי עצמו‪ ...‬אחרי סעודת‬ ‫עמלק שבתוכו‪.‬‬ ‫"דשאני תורה שאינו מייאש דעתו דכל שעה‬ ‫שבת הסתובבו קצת בחורים בשכונת גאולה‪,‬‬ ‫שיחת קודש (פ' ויקרא תשל"ו)‬ ‫אדם מחוייב ללמוד דכתיב והגית בו יומם ולילה‬ ‫לתגובות והערות‪ y0533178600@gmail.com :‬פל'‪0533178600 :‬‬ ‫לע"נ מר"ן רבינו רשכה"ג בעל שפע חיים מצאנז זי"ע‬ ‫‪24‬‬ ‫מרן הרה"ק רבי חיים זאנוויל‬ ‫מרן הרה"ק בעל השפע‬ ‫מריבניץ זיע"א‬ ‫חיים מצאנז זיע"א‬ ‫ידוע לבאי שער בית רבינו ששאלוהו מהי חסידות ענה כי חסידות‬ ‫פעולות צדיק של כ"ק מרן אדמו"ר זי"ע למען תיקון‬ ‫היא 'הכנה מיט כוונה' ‪' -‬הכנה יחד עם כוונה'‪.‬‬ ‫המקוואות כדת ח"א‬ ‫והוא היה אומר ומקיים בנפשו כן כידוע כמו מצוות מילה מילה‬ ‫וכן נהגתי בעצמי זה שישים שנה‬ ‫שהיה מתכונן לה וכבר יום לפני הברית מילה דיבר רבינו מכך‬ ‫"ובכל מקום שהייתי‪ ,‬היה על המקוה ממונה תלמיד חכם‪ ,‬שבאו תמיד‬ ‫שעליו להקדים תפילתו כו' ‪ .‬ואף כי עת הברית עצמה נתאחרה‬ ‫לראות בשעת ההכשר והשקת המים‪ ,‬וכן נהגתי בעצמי זה קרוב לששים‬ ‫אמנם ההכנה לה נעשתה הרבה קודם לה ‪.‬‬ ‫שנה שנתמניתי להיות יושב ולהורות לבני ישראל‪ ,‬הגם שלא הייתי כדאי‬ ‫לכך‪ ,‬והלכתי בכל עת שהכשירו המקוה לטבילה על ידי השקה וכדומה‪ ,‬בכל‬ ‫לקיום מצוות קריאת שמו"ת היה מכין עצמו בסילודין בטבילה‪,‬‬ ‫מקום שהייתי‪ ,‬עד שבעוה"ר הכשיל כוחי ושיבה נזרקה בי ומיניתי תלמיד‬ ‫וקידש עצמו לכבוד שב"ק‪ ,‬וסמוך לכניסת שבת נכנס לחדרו‬ ‫חכם להיות בשעת הכשר המקוה‪ ,‬ואם יהיה איזה ענין מתייעץ תמיד עמי‪,‬‬ ‫להשלים פרשיותיו עם הציבור‪ ,‬וקודם לזה אמר ה'לשם יחוד'‬ ‫הגם שלא לצורך"‪-‬‬ ‫המובא בספר ליקוטי צבי בשם יסוד ושורש העבודה לאומרו קודם‬ ‫עדות זו‪ ,‬שכתב כ"ק מרן אדמו"ר זי"ע בין השיטין בתוך אחד‬ ‫הקריאת שמו"ת‪ .‬ואמר תפילה זאת בדביקות רבה והאריך בה מאוד‪,‬‬ ‫מתשובותיו העמוקות בהלכות מקוואות (שו"ת דברי יציב יורה דעה סימן‬ ‫קיז)‪ ,‬שנכתבה בחודש תמוז תש"מ‪ ,‬פותח בפנינו צוהר קטן אל הפעולות‬ ‫ופעמים היה חוזר על איזה תיבות פעמים אחדות‪ ,‬ויש שהיה חוזר‬ ‫הנשגבות שפעל כ"ק מרן אדמו"ר זי"ע בשדה כשרות המקוואות‪.‬‬ ‫על כל התפילה פעם שנית‪.‬‬ ‫את מיטב חלבו ודמו הקריב ואת שארית כוחותיו הקדיש למען מטרה‬ ‫אחר החל להעביר הסדרא שמו"ת במתינות וקול ערב וכמה‬ ‫נשגבה זו‪ ,‬הן במישור המעשי‪ ,‬כאמור‪ ,‬שעמד על המשמר להשגיח‬ ‫פעמים אירע שהיה קורא ענין מסויים והיה עושה כפי האמור בפסוק‬ ‫בעצמו על המקוואות במשך כשישים שנה משנת תר"פ עד שנת תש"מ‬ ‫כגון כאשר היה אומר 'וישתחו' היה נופל אפיים ארצה וכשהיה אומר‬ ‫והלאה‪ ,‬אך בעיקר במישור ההלכתי‪ ,‬כאשר אזר כגבר חלציו ללבן ולברר‬ ‫בעומקה של הלכה‪ ,‬הן לברר ולבאר את דעת קדשו של רביה"ק מצאנז‬ ‫'וזרקו' החווה בידו בתנועה וכדו'‪.‬‬ ‫בעל דברי חיים זי"ע‪ ,‬וליישב את ההשגות שהתעוררו עליו‪ ,‬ולעורר את‬ ‫ואמר ההפטרה וכשגמר אמר קפיטל 'מזמור שיר ליום השבת'‬ ‫שלומי אמוני ישראל לחוש ולהחמיר כשיטתו הקדושה‪.‬‬ ‫[כמובא בשל"ה הק'] ועשה כל זאת בעמידה על רגליו הק' ואף‬ ‫המקוה בפערנוואלד‬ ‫שהיה נמשך לכמה שעות ‪.‬‬ ‫השתמרה בידינו עדות מהימים הראשונים שאחרי החורבן‪ ,‬עת שהה‬ ‫ואם הפסיק באמצע או שהופרע באמצע הקריאה התחיל מתחילה‪.‬‬ ‫כ"ק רבינו זי"ע במחנה העקורים 'פערנוואלד' שעל אדמת גרמניה‪ ,‬מאחר‬ ‫והימים היו ימי הקיץ לא היתה אז אפשרות לסדר בפערנוואלד מקוה ממי‬ ‫לפני הקריאה שאל מי האורחים המגיעים לשב"ק ומן הנראה כי‬ ‫גשמים‪ ,‬ונמצא שם רב אחד שהתקין מקוה מ'קרח מלאכותי' [מים שאובים‬ ‫היה טעמו בזה בכדי לסדר העליות לפי"ז לפי אלו הצריכים ישועה‬ ‫הפסולים לטבול בהם‪ ,‬שחזרו והוקפאו‪ ,‬שמעיקר הדין לדעת הראשונים‬ ‫ולפי כבוד האורחים כו'‪.‬‬ ‫המים הופכים להיות כשרים‪ ,‬אך מקובל להחמיר כדעת הפוסלים מקוה‬ ‫פעם מעד ונפל רבינו במקוה ביום ה' וסבל יסורים גדולים ובליל‬ ‫זו] בהסתמכו על דעת כמה פוסקים בדור הקודם שהכשירו מקוה כזה‬ ‫בשעת הדחק‪ .‬ברם כ"ק רבינו זי"ע התנגד בתוקף לסור ממסורת אבותינו‬ ‫שב"ק אחר התפילה‪ ,‬הביט רבינו בחומש לראות מספר הפסוקים‬ ‫אף כחוט השערה ח"ו‪ ,‬ועמד על דרישתו שיתקינו מקוה ממי מעין דווקא‪,‬‬ ‫בפרשה כדי להכין עצמו לקריאת שמו"ת וביקש הגבאי שיאכל‬ ‫שהוא המעולה שבכל המקוואות‪.‬‬ ‫קודם ואח"כ יעשה הסדר‪ ,‬וסירב רבינו‪ ,‬וביקש הגבאי שיאמר חציו‬ ‫ואכן עשו אז כהוראתו של רבינו זי"ע והחלו לחפור בור עמוק‬ ‫ואמר רבינו 'אם כבר עושים עושים בשלמות'‪ ,‬ועמד על רגליו כפוף‬ ‫באדמה עד שמצאו מי מעיין טבעיים שנבעו מהאדמה‪ ,‬ולמרות שהמים‬ ‫במשך כל האמירה‪ ,‬וכשגמר עבודתו ה' בכפיפת קומה לא אזר כוח‬ ‫הנובעים שנתגלו בחפירה היו רדודים ונמוכים מדי‪ ,‬מכל מקום חיוה‬ ‫את דעתו הקדושה שיקיימו דוקא במקוה כזה את מצות הטבילה‪ ,‬וזאת‬ ‫לחזור על עומדו בזקיפה ונצרכו לשאא את רבינו על כסאו לדירתו‪.‬‬ ‫בפישוט ידים ורגלים‪ ,‬ובלבד שלא להנהיג קולא חדשה של טבילה‬ ‫פע"א בליל שב"ק כאשר הכין עצמו לשמו"ת‪ ,‬ביקשה הרבנית‬ ‫בקרח מלאכותי‪ ,‬וגם רבינו זי"ע טבל במקוה זו (מתוך הספר 'לפיד‬ ‫שיאכל הסעודה קודם‪ ,‬והיה מונח לפני רבינו חומש מקראות‬ ‫האש')‪.‬‬ ‫גדולות‪ ,‬ומשמש רבינו בדפים כבודק אורך הפרשה‪ ,‬ונראה היה כי‬ ‫רק מאוחר יותר‪ ,‬כשחלפו שבועות רבים נבנה בפקודתו של כ"ק רבינו‬ ‫זי"ע בפערנוואלד מקוה טהרה ראוי לשמו בתכלית ההידורים‪.‬‬ ‫צדקה הרבנית בטענתה‪ ,‬ובכדי להפיס דעתה הורה רבינו להביא‬ ‫חומש אחר בו נדפסו רוב פסוקים בעמוד אחד‪ ,‬ואז הראה לה רבינו‬ ‫כי הפרשה אינה ארוכה כ"כ‪.‬‬ ‫דברי אלוקים חיים‬ ‫לאחר קריאת שמו"ת נכנס להתפלל מנחה ואמר מזמור ק"ז‬ ‫מצינו בדוד המלך ע"ה ויבחר בדוד עבדו ויקחהו ממכלאות צאן ובפירש"י‬ ‫ומאמר פתח אליהו ושיר ידיד נפש בדביקות נפלאה מתוך סידור‬ ‫שהיה רועה לאביו הצאן המניקות שהיה רחמני וכו' אמר הקב"ה ראוי הוא זה‬ ‫הר"י עמדין‪[ .‬ופעם סח רבינו כי בכל השנה היעב"ץ הוא המלך‬ ‫להיות רועה את עמי עיי"ש‪.‬‬ ‫ומצינו בחז"ל שלשה סימנים יש באומה זו רחמנים ביישנים גומלי חסדים‬ ‫למעט ימים נוראים שהמטה אפרים הוא המלך]‪.‬‬ ‫ומכאן תוכחת מוסר למלמדי תינוקות שחייבים להתנהג עם הילדים ברכות‬ ‫קבלת שבת היה מתפלל רבינו בהשתפכות נפש ובקול ערב שהיה‬ ‫וחמלה ולא לצעוק ולצרוח ולהעליבם כי לא הקפדן מלמד ואף שילד עושה עולה‬ ‫והיה מושך עימו הציבור שהיו שם‪.‬‬ ‫יתנהג עמו כרחם אב על בנו ויחזיק במדת הרחמנות שהיא מדתן של ישראל‪.‬‬ ‫אם ילד אינו מבין את הלימודים אז על המלמד לבכות להשי"ת בתפילה שהילד‬ ‫קאפיטל 'מזמור לדוד הבו וגו'' היה אומר פסוק בפסוק חזן וקהל‪.‬‬ ‫יבין כשם שהאב מבקש על בנו‪.‬‬ ‫ונהג רבינו לומר פרק במה מדליקין ואח"כ אמר כגוונא‪[ .‬וביו"ט‬ ‫וכמו"כ אב המכה את בנו בעצבנות ובפראות אין זה "פרומקייט" אלא אכזרות‬ ‫שחל בשבת ובשבת חול המועד היה מתחיל באנפאה נהירין כו']‪.‬‬ ‫כי ע"י הכאות וקללות לא יצא דבר טוב‪.‬‬ ‫ולזה הבל היה רועה צאן כי היה איש רך הלבב והיה שמח ומאושר להקל על‬ ‫כמו"כ אמירת 'ויכולו' היתה בהתרגשות גדולה‪ .‬ופעמים שקפץ‬ ‫חיי הצאן ולעזור להם להאכילם ולהשקותם‪.‬‬ ‫מהעמוד לבימה ושם צעק 'ויכולו' ‪.‬‬ ‫ועלינו ללמוד מוסר השכל מפרשה זו להדבק במדתו של הבל להיטיב לזולתו‬ ‫אחר פנה לקהל ובירכם ואם לא הספיק לומר קודם לכן היה‬ ‫ולעשות צדקה וחסד עם דל וצריכים להתרגל במדה זו לרחם על גדולים ועל‬ ‫קטנים ולחנך גם את הילדים במדה זו וכל המרחם על הבריות מרחמים עליו מן‬ ‫אומר אז שיר השירים‪ .‬לאחר מכן היה לומד רבינו שמונה פרקים‬ ‫השמים‪.‬‬ ‫ראשונים ממשניות מסכת שבת בדקדוק גדול ובעיון רב‪ ,‬וגם למד‬ ‫(מתוך שיעור חומ"ר בראשית שפע חיים ח"ב)‬ ‫שאר ההלכות הנוגעות לליל שב"ק המובאות בסידור ר"י עמדין וכל‬ ‫זה במתינות ולא במהירות וחיפזון‪.‬‬ ‫(תשו"ח להרה"ח רבי משה גליק עורך ביטאון צאנז על עזרתו הרבה בלו"נ חפצה)‬ ‫‪25‬‬ ‫סוכות‬ ‫תשפ"ז‬ ‫משה עבד ה'‬ ‫במשנתו של האי צדיק הרה"ק‬ ‫בעל ישועות משה מויז'ניץ זי"ע ועכי"א‬ ‫ליקוט נאדר בענין‬ ‫לימוד פרשת השבוע ומפרשיה בעיון‬ ‫לרגל ההתעוררות בקרב ציבור היראים לקנין התורה שבכתב‬ ‫עם התחלת התורה מבראשית‬ ‫"הייתי רגיל לבוא לגראסווערדיין לאדמו"ר‬ ‫*‬ ‫מתפשטת הארת קדושה‬ ‫מויז'ניץ זיע"א‪ ,‬ראיתי שם כ"ק שליט"א‪ ,‬פעם‬ ‫בפתיחת זמן הקיץ לתלמידי הישיבות הק'‬ ‫למדנו ביחד חומש ורש"י לפני שנכנס כ"ק אביו‬ ‫ערב שבת הוקדש ללימוד הפרשה‬ ‫בשנת תשמ"ח‪ ,‬אמר רבינו‪:‬‬ ‫הרב הקדוש זיע"א לטיש"‪.‬‬ ‫באחת משיחותיו הפרטיות עמי‪ ,‬שמעתי‬ ‫מרבינו על קצת מסדרי לימודיו בהיותו אברך‪,‬‬ ‫ידוע מספה"ק גודל הארת הקדושה‬ ‫ספר "בסתר עליון"‬ ‫המתפשטת בנפש האדם על ידי לימוד פסוקי‬ ‫כאשר סיפר לי שאת יום חמישי בשבוע הקדיש‬ ‫לתולדות המקובל הגה"צ רבי יהודה זאב ליבוביץ‬ ‫הפרשה כדבעי‪ ,‬עם פירוש רש"י הקדוש‪.‬‬ ‫זצ"ל‬ ‫כולו ל'חזרה' על כל אשר למד מתחילת השבוע‬ ‫פרק ב‪' ,‬גירסא דינקותא'‬ ‫בימים ראשון עד רביעי‪ .‬זה היה 'יום שכולו חזרה'‪.‬‬ ‫פשיטא שמוטל על כל בחור לקבוע סדרים‬ ‫*‬ ‫אז אמר לי גם רבינו‪ ,‬שאת ימי ערב שבת ושב"ק‬ ‫לעצמו בכדי לסיים בכל שבוע ושבוע את‬ ‫הקדיש ללימוד הפרשה עם מפרשיה וללימוד ספרי‬ ‫הפרשה כולה בלימוד כדבעי‪.‬‬ ‫"האם כבר סיימת את הרמב"ן על‬ ‫חסידות‪ .‬הוא אמר לי שביום שישי העביר תחילה‬ ‫*‬ ‫הפרשה"?‬ ‫את הסדרה שנים מקרא ואחד תרגום‪ ,‬על פי‬ ‫לא להיות 'עם הארץ מדאורייתא'‬ ‫מספר הגה"ח הרב אריה ווייס שליט"א‪ ,‬רב‬ ‫דברי זקינו ה"צמח צדיק" זי"ע שאמר שראוי‬ ‫זכיתי להיות מקורב אל כ"ק מרן רבינו בעל‬ ‫דחסידי ויזניץ בלונדון יצ"ו‪:‬‬ ‫למסור נפש להעביר את הפרשה שמו"ת עוד‬ ‫הישועות משה זצוק"ל‪ ,‬וקבלתי ממנו הדרכות‬ ‫לפני כניסת השבת‪ ,‬ולאחר מכן חזר ללמוד את‬ ‫רבות‪.‬‬ ‫זכורני כי כ"ק רבינו זי"ע‪ ,‬בהיותו מכהן‬ ‫הפרשה‪.‬‬ ‫זכורני‪ ,‬באחת מערבי השבתות בקיץ תשכ"ט‪,‬‬ ‫כראש הישיבה‪ ,‬כשנמשכה השעה אחה"צ‬ ‫הגה"ח הרב שמשון לרנר שליט"א‬ ‫נכנס בערב שב"ק לפני התפילה לביהמ"ד‪,‬‬ ‫בשבתות הארוכות היה מסתובב ליד חדרי‬ ‫שם‬ ‫ישבתי אז ועיינתי בדברי הרמב"ן על פרשת‬ ‫הפנימיה שבישיבה כשהוא כולו כאש יוקדת‬ ‫*‬ ‫השבוע‪ .‬הוא ניגש אלי‪ ,‬התבונן‪ ,‬ואמר‪:‬‬ ‫ומחא כפים בהתלהבות‪' :‬שבת! שבת קודש!'‪,‬‬ ‫"טוב מאד ללמוד את הפרשה עם פירוש רש"י‬ ‫וכך היה מעיר את הבחורים‪.‬‬ ‫מתוך מכתבו של המקובל רי"ז‬ ‫ומפרשי התורה‪ .‬כשהייתי בחור‪ ,‬הורה לי אבי הקדוש‬ ‫אם היה מבחין בבחורים שעומדים סתם‬ ‫ליבוביץ‬ ‫(רבינו ה"אמרי חיים" זי"ע) שלא יעבור עלי שבוע‬ ‫ומשוחחים ומבטלים הזמן להבל וריק‪ ,‬היה‬ ‫נביא כאן מכתב שכתב רבינו (‪-‬המקובל‬ ‫מבלי לימוד פירוש רש"י ומפרשי הפרשה‪ ,‬ואמר לי‬ ‫שגור בלשונו לשאול‪" :‬האם כבר סיימת את‬ ‫הגה"צ רבי יהודה זאב ליבוביץ זצ"ל‪ ,‬בעל‬ ‫במליצה להזהר שלא להיות כאותם אברכים שהם‬ ‫דברי האוה"ח הק' והרמב"ן על הפרשה"?‬ ‫ספרי "זיו יהודה" ו"וזאת ליהודה") לידיד‬ ‫בבחינת 'צורבא דרבנן' ו'עם הארץ מדאורייתא'"‪...‬‬ ‫ע"פ ספר "הליכות הישועות משה"‬ ‫נעוריו הרבי הקדוש ה"ישועות משה" מויזניץ‪,‬‬ ‫הגה"ח הרב שמשון לרנר שליט"א‬ ‫להרב יחזקאל יוסף גייגר שליט"א‬ ‫בשנת תשמ"ה‪:‬‬ ‫בהקדמה לספרו "המפתח הגדול"‬ ‫לימוד פירוש ה"אור החיים" הקדוש על הפרשה‬ ‫יקרת הזמן בעיני אביו הקדוש‪ ,‬שחס על הרגע‬ ‫הגליון‪ .‬זקיה"ק ה"אמרי חיים" הפליא‬ ‫חלוקת לימוד למחזור שנות שמיטה‬ ‫כמימרא של טבילת הקולמוס בדיו‪ ,‬והעדיף‬ ‫בהזדמנות את הדבר שההערות כתובות‬ ‫ספר "אור החיים הקדוש" הוא כרכא דכולא‬ ‫לציין הגהותיו בעפרון אף שאינה כתיבה תמה‪.‬‬ ‫בעפרון ולא בקולמוס‪ ,‬בציינו שניכר מכך גודל‬ ‫ביה‪ ,‬בלול מכל חלקי התורה‪ .‬המעיין בו ימצא‬ ‫גם אאמו"ר הק' זי"ע קבע שיעור בספה"ק‬ ‫בין בתרי דבריו כל ארבעת חלקי פרד"ס‬ ‫והיה הוגה בו כל שבוע‪ .‬בשנים קדמוניות מסר‬ ‫התורה‪ ,‬פשט‪ ,‬רמז‪ ,‬דרוש וסוד‪.‬‬ ‫שיעור בספה"ק‪ ,‬וחילק את הלימוד למחזור שנת‬ ‫זקיה"ק ה"אמרי חיים" סיפר שאביו הקדוש‬ ‫השמיטה‪ ,‬דהיינו שבשנה ראשונה לשביעית למד‬ ‫בעל ה"אהבת ישראל" זי"ע היה נוהג לסיים את‬ ‫עמהם עד 'שני'‪ ,‬בשנה שלאחריו עד 'שלישי' וכן‬ ‫כל דברי ה'אור החיים' הקדוש על הפרשה‪,‬‬ ‫הלאה‪ ,‬וכה היה מסיים את הספר כולו אחת לשבע‬ ‫מדי שבוע בשבוע‪ ,‬ואם לא עלתה בידו לסיים‬ ‫שנים‪.‬‬ ‫עד צאת השבת היה משלימו משך השבוע‬ ‫מתוך שיחת קדשו של מרן אדמו"ר שליט"א‬ ‫שלאחריו‪.‬‬ ‫מויזניץ‬ ‫כרכי ה'חומש' עם פירוש האור החיים‬ ‫בשולה"ט שבת פרשת בלק תשע"ז‬ ‫הק' שהיו ברשות זקיה"ק ה"אהבת ישראל"‪,‬‬ ‫*‬ ‫מיטיב את הנרות‬ ‫מעוטרים בהגהות שונות שהעלה בשולי‬ ‫מוגש ע"י מכון אור פני משה להפצת משנתו הטהורה של כ"ק מרן אדמו"ר בעל הישועות משה מויזניץ זי"ע‬ ‫‪26‬‬ ‫חסידים‪ .‬זקיני הקדוש (‪-‬רבינו‬ ‫"איך אפשר אחרת"?‬ ‫ה"אהבת ישראל" זי"ע) סיים‬ ‫סגולה לבטל גזירות ומחלות!‬ ‫פעם שאלני רבינו אם אני‬ ‫בכל שבוע את ה"אור החיים"‬ ‫בכולל "חזון נחום" שבקרית ויזניץ‪ ,‬פועל רבות בשנים שיעור קבוע בספר‬ ‫לומד מדי שבוע ב"אור החיים"‬ ‫הק'‪ ,‬וכשהיה נוסע לשבות‬ ‫אוה"ח הק' בלילי שבת אחר חצות‪.‬‬ ‫הקדוש‪ ,‬באומרו‪" :‬איך יכול‬ ‫בערי החסידים במארמרוש‬ ‫מספר יו"ר הכולל‪ ,‬הרה"ח רבי שמואל יוסף הכהן ברכר הי"ו‪:‬‬ ‫אברך חסידי לגשת אל השבת‬ ‫והיה שם ציבור גדול מאד ולא‬ ‫בלא ללמוד את ה'אור החיים' הק'‬ ‫רבינו זי"ע אמר לי כמה פעמים‪" :‬גדול ונשגב הוא זמן נעלה זה של ליל‬ ‫הספיק לסיים את כל קטעי‬ ‫שב"ק אחר חצות‪ ,‬ולימוד תורה ברבים בזמן זה ‪ -‬ובפרט שיעור בספר קדוש‬ ‫על הפרשה?"‬ ‫האוה"ח הק' על הפרשה ‪ -‬לא‬ ‫כה'אור החיים הקדוש' ‪ -‬בכוחו לבטל גזירות ומחלות‪ .‬אף אני לומד באותה‬ ‫רבינו אף הציע לי הצעה‬ ‫החסירם‪ ,‬אלא השלים אותם‬ ‫שעה את שיעורי‪ ,‬וברצוני להיות שותף בכך לבטל הגזירות"‪.‬‬ ‫כדי להקל על השלמת הלימוד‪,‬‬ ‫במהלך השבועות הבאים‪.‬‬ ‫והיא ‪ -‬ללמוד לפי סדר‬ ‫בתחילה קבעתי את השיעור רק לשבתות החורף‪ .‬בהגיע שבתות‬ ‫ספר "בהורמנא דמלכא"‪,‬‬ ‫הקיץ‪ ,‬הבחין בי רבינו אחר סיום ה'טיש' שהנני עוד מתעכב על‬ ‫השמיטה‪ ,‬בשנה הראשונה‬ ‫סאטמאר וויליאמסבורג‬ ‫מקומי‪ ,‬ופנה אלי בשאלה‪" :‬שמואל יוס'ל‪ ,‬גייסט נישט אין כולל"? עניתי‬ ‫ללמוד עד 'שני' מדי שבוע‪,‬‬ ‫*‬ ‫ואמרתי כי בשבתות הקיץ שה'טיש' מסתיים בשעה כה מאוחרת לא‬ ‫בשנה השניה לשמיטה ‪ -‬עד‬ ‫קבעתי שיעור‪ ,‬הגיב רבינו‪" :‬מחלות וגזירות יש לדאבון לב גם בקיץ"‪,‬‬ ‫שלישי‪ ,‬וכך הלאה‪ .‬כך אסיים‬ ‫הספר מיועד לכל יהודי!‬ ‫במשך שבע שנים את לימוד‬ ‫כאומר שהשמירה הנמשכת משיעור זה צריכים לה גם עתה‪ .‬מאז נקבעו‬ ‫באותו ביקור מרומם של‬ ‫האור החיים הק'‪.‬‬ ‫כמובן השיעורים לכל שבתות השנה‪ ,‬תוך שרבינו זי"ע מתעניין מזמן‬ ‫האדמו"ר מסאטמאר במעונו‪,‬‬ ‫משמשו הרה"ח ר' צבי פייביש‬ ‫לזמן אודותיו‪.‬‬ ‫אמר רבינו‪:‬‬ ‫גליון "קשר איתן" ויזניץ‪,‬‬ ‫מילר הי"ו‪,‬‬ ‫"חידוש יש בהקדמת האוה"ח‬ ‫בלק תשפ"ד‬ ‫מתוך פרקי זכרונותיו שפורסמו‬ ‫הק' לספרו "חפץ ה'"‪ ,‬שכותב שם‬ ‫בגליון "היכלות" ‪ -‬ויזניץ‬ ‫שמי שאינו לומד תורה לשמה‬ ‫שאם יבוא ה' לעמוד עמו בדין ‪ -‬יוכל! כי הפליא‬ ‫*‬ ‫לא ילמד בספריו" (וזלש"ק‪" :‬ח"ו נתכוונתי‬ ‫לעשות הטוב והישר‪ ,‬עכלה"ק‪.‬‬ ‫מדוע התקדמה ה'סימניה' ל'וזאת‬ ‫והפטיר רבינו זי"ע‪" :‬ראה עד היכן מסוגל לשום דבר‪ ,‬זולת רצון יוצרי‪ ,‬כי למה אהיה‬ ‫הברכה'‬ ‫ילוד אשה להתעלות!" ושוב חזר בלהט על כעבד המתעצל במלאכת אדונו ולמה באתי‬ ‫ברבות הימים‪ ,‬נוכחתי שרבינו נוהג ללמוד‬ ‫מעולם העליונה‪ ,‬וה' יעזרני על דבר כבוד שמו‬ ‫את כל האוה"ח הק' על הפרשה מדי שבוע המילים‪' :‬איש האלקים'‪...‬‬ ‫אין לתאר את רגש הקודש של ערגה לדמותו כי גלוי וידוע לפני ה' כי כל כוונתי לעשות‬ ‫בשבוע‪.‬‬ ‫של משה רעיא מהימנא‪ ,‬אשר אפף את החדר‪ .‬רצון יוצרי‪ ,‬לכן כל פותח ספר זה וקורא בו‬ ‫בתקופה שעמדתי לשמשו בשהותו למנוחה‬ ‫משמשו הרה"ח ר' צבי פייביש מילר הי"ו‪ - ,‬לא תהיה הכוונה אלא בדחילו ורחימו לשם‬ ‫בשווייץ בשלהי דקייטא‪ ,‬גיליתי לאחר תשעה‬ ‫שם שמים")‪.‬‬ ‫באב שהסימניה ב"אור החיים" הקדוש מונחת‬ ‫נענה האדמו"ר מסאטמאר וקרא‪" :‬גם בספרו‬ ‫*‬ ‫בפרשיות נצבים‪-‬וילך‪ ,‬ולאחר‬ ‫"פרי תואר" כתב כן"‪.‬‬ ‫מכן ב"וזאת הברכה"‪ .‬הרהבתי‬ ‫והמשיך רבינו‪" :‬ואולם‪,‬‬ ‫מתוך כתב יד קודש של רבינו זי"ע‪:‬‬ ‫עוז ושאלתי את רבינו מדוע‬ ‫למרות כל זאת‪ ,‬בספרו 'אור‬ ‫"‪...‬לימוד קדוש כמו אוה"ח שמטהר את הנפש"‬ ‫הוא מקדים את המאוחר‪.‬‬ ‫החיים' הק' לא כתב זאת"‪.‬‬ ‫"הרי עוד מעט מסתיימת‬ ‫שם‬ ‫השנה" ‪ -‬הסביר לי רבינו‬ ‫*‬ ‫במתק לשונו ‪" -‬ובשבת‬ ‫בראשית יש להתחיל את‬ ‫"פצחנו בריקוד‪ ,‬ושבנו‬ ‫הלימוד מחדש‪ .‬אנו נשוב‬ ‫לצלול אל האוה"ח הק'"‪...‬‬ ‫הביתה באלול ‪ -‬והנך יודע‬ ‫סיפר רבינו לבנו של החסיד‬ ‫היטב איך אנשים עטים על הדלת‪ ,‬כאשר אנו‬ ‫הותיק רבי צבי הערשיל ויזניצר ע"ה‪:‬‬ ‫להשלים בשבועות הבאים‬ ‫שבים הביתה‪ ...‬מתי אפוא אסיים ללמוד את‬ ‫"הסתופפתי יחד עם אביך בישיבה בויזניצא‪,‬‬ ‫באותו ענין יצוין את אשר סח רבינו עצמו‬ ‫ה'אור החיים' הקדוש?"‪...‬‬ ‫לעיני רוחי ניצבת אותה תמונה‪ ,‬עת בשעה שביקר במעונו מחותנו כ"ק האדמו"ר בעל בצלו של דודי ה'דמשק'‪ .‬בלילי שישי למדנו‬ ‫בחברותא את ה'אור החיים' הקדוש על הפרשה‪,‬‬ ‫ישב רבינו והגה בפירוש ה"אור החיים"‪" ,‬ברך משה" מסאטמאר זי"ע‪ ,‬סיון תשנ"ד‪:‬‬ ‫ה"אור החיים" הקדוש היה לימוד עיקרי אצל לימוד שנמשך אל תוך עומק הלילה‪.‬‬ ‫בהתפעלות ובלהט‪ ,‬במתק שלא יתואר‪,‬‬ ‫"זוכרני את אותו 'ליל‬ ‫ואמר לי‪" :‬בוא וראה מה‬ ‫שישי'"‪ ,‬גולל לו רבינו בכמיהה‪,‬‬ ‫ה'אור החיים' הק' כותב כאן‬ ‫"שהתקשינו במיוחד בהבנת‬ ‫אות מן השמים‬ ‫על 'משה איש האלקים'!"‪,‬‬ ‫עמקי הדברים‪ .‬התייגענו‬ ‫וזה לשון קדשו‪" :‬יתבאר‬ ‫הגה"ח הרב גדליה טויסיג שליט"א נמנה על כותבי דברי תורתו של‬ ‫הכתוב על דרך אומרם ז"ל‬ ‫ארוכות‪ ,‬נסינו בכה ובכה‪ ,‬עד‬ ‫רבינו בשנים הראשונות של ההנהגה‪.‬‬ ‫שחשנו עייפות‪.‬‬ ‫(ערכין יז‪ :).‬אם יבוא הקב"ה‬ ‫סיפר לי הרב גדליה‪ ,‬שבאחת הפעמים כאשר הכניסו את עלי המאמרים‬ ‫לישב בדין עם אברהם יצחק‬ ‫מה עשינו?‬ ‫לעין עיונו של רבינו‪ ,‬אמר ל'כותבים'‪:‬‬ ‫ויעקב‪ ,‬אינם יכולים לעמוד‬ ‫נעמדנו על רגלנו‪ ,‬ופצחנו‬ ‫"בעת לומדי את בפרשה עם רש"י הקדוש‪ ,‬אויב ס'פאלט מיר איין ַא‬ ‫בפניו‪ ,‬ע"כ‪ .‬הא למדת‪ ,‬כי מה‬ ‫בריקוד נלהב בזמר 'ותמיד‬ ‫געדאנק‪ ,‬פארשטיי איך איז ס'איז רצון הבורא צו זאגן שבת ביים טיש"‬ ‫שמועילים הצדיקים במעשיהם‬ ‫נספר תהלתך'‪ .‬רקדנו בעוז עד‬ ‫(‪-‬הנני לומד את הפרשה עם רש"י הק'‪ ,‬ואם עולה לי אז רעיון מסוים‪,‬‬ ‫ובהתעצמותם בעולם הזה‪,‬‬ ‫שנמסכה בנו רוח התחדשות ‪-‬‬ ‫מבין הנני שרצון הבורא הוא שאומר אותו לציבור החסידים בעת עריכת‬ ‫אינו אלא לזכות מכוח‬ ‫או אז‪ ,‬שבנו לצלול לעומק‬ ‫השולחן)‪.‬‬ ‫הרחמים‪ ,‬אבל בדין לא‪ .‬וכאן‬ ‫פשט דברי ה'אור החיים'‬ ‫ע"פ ספר "הליכות הישועות משה"‬ ‫הודיע הכתוב‪ ,‬כי משה רבינו‬ ‫הקדוש"‪---‬‬ ‫להרב יחזקאל יוסף גייגר שליט"א‬ ‫נתעצם ופעל הטוב אפילו בערך‬ ‫קונטרס "תורה מאי היא"‪,‬‬ ‫בחינת הדין הרמוז באלקים‪,‬‬ ‫מערכה ב‬ ‫והוא אומרו "איש האלקים"‪,‬‬ ‫‪27‬‬ ‫בס”ד‬ ‫פנינים ואמרים נפלאים מאוצרות וכתבי תורתו‬ ‫גליון ל”ד | פרשת בראשית | תשפ”ז‬ ‫של מורינו הגה”ח רבי שמעון הירשלער זצ”ל‬ ‫פנינים וביאורים‬ ‫בעניני דיומא‬ ‫דבר בעתו‬ ‫פנינים וחידושים‬ ‫ע_ל סדר הפרשה‬ ‫שה _לבית‬ ‫ימי החורף הנעלים הבאים עלינו לטובה‬ ‫מדוע באת עי”ז לעצבות‪ ,‬הלא שני התגובות האלו הן‬ ‫גדולה קללת הקב”ה מברכת הדיוט‬ ‫רם ‪ -‬חשון‬ ‫ממש סותרות לתכלית הנרצה של “קנאת סופרים”‪ ,‬ואין‬ ‫זאת אלא הקנאה המגונה המוציאה את האדם מן העולם‪,‬‬ ‫אֲר ּור ָה ה ָ ֲאדָמָה ּבַעֲב ּורֶך ָ ּבְע ִּצ ָבוֹן ּתֹאכְל ֶנּ ָה וגו’ ּב ְזֵע ַת‬ ‫ב”טריסק” לא קראו לחודש חשון כשאר העולם מרחשון אלא רם חשון‪.‬‬ ‫ולכן הביאה אותך לידי חטא חמור כל כך‪.‬‬ ‫א ַּפ ֶיך ָ ּתֹאכ ַל לֶחֶם וגו’ (ג‪ ,‬יז‪-‬יט)‪.‬‬ ‫עלה ברעיוני‪ ,‬שהקללה הראשונה שנתן הקב”ה ית”ש‬ ‫יסוד נכבד לשלום הבית ‪ -‬הוא בפתח הבית‬ ‫ונלענ”ד לבאר ע”פ מה דאיתא בספה”ק בני יששכר (מרחשון א‪ ,‬ד”ה יצא לנו)‬ ‫בשם הרה”ק רמ”מ מרימינוב זי”ע שכל גזירות המלכיות היו בחודש זה שבו‬ ‫לאדם היא טובה יותר מברכות של הדיוט‪ ,‬דהלא הקללה‬ ‫מרדו נגד מלכות בית דוד עיי”ש‪ ,‬ועוד כתב (שם ד”ה והנה עיין) בשם המדרש‬ ‫ל ַּפֶתַח ח ַּטָאת רֹב ֵץ וגו’ (ד‪ ,‬ז)‪.‬‬ ‫היא בעצבון תאכלנה וגו’ בזיעת אפיך תאכל לחם‪ .‬וידוע‬ ‫(ילקוט מלכים רמז קפ”ד)‪ ,‬שבנין בית השלישי יהיה בחודש זה‪.‬‬ ‫שמעתי בשם אחד מגדולי ישראל‪ ,‬שיסוד נכבד‬ ‫עד כמה אדם עמל להביא לחמו וצרכי פרנסת ביתו‪ ,‬אבל‬ ‫ולכן אע”פ שכל העולם קראו חודש זה מרחשון מכיון שנתהוו בו כל‬ ‫לשלום הבית הוא בפתח‪ ,‬כשהאדם נכנס לבית‪ ,‬אם הוא‬ ‫מצד שני טובה גדולה יש בזה‪ ,‬שאילו הבטלה מביאה‬ ‫הגזירות ר”ל‪ ,‬אבל היו צדיקים שקראו אותו רם חשון‪ ,‬מכיון שבו יהיה בנין‬ ‫נכנס בהתנהגות נאותה‪ ,‬ומדבר דברים טובים ונעימים‪,‬‬ ‫לידי שיעמום ולידי עבירה (כתובות נט‪ ,):‬ולכן הזהירו‬ ‫בית המקווה אשר עליו נאמר (חגי ב‪ ,‬ט) ּג ָדוֹל יִהְי ֶה ּכ ְבוֹד ה ַּב ַי ִת הַזּ ֶה הָאַחֲרוֹן מִן‬ ‫וכן בני הבית מקבלים פניו בלשון רכה ונעימה‪ ,‬אז גם‬ ‫שבימי הרגל עלולים לבוא לידי מכשול (כמש”כ ברמב”ם‬ ‫הָר ִׁאשוֹן‪ ,‬ותרוממנה קרנות צדיק‪.‬‬ ‫ההמשך יהיה טוב‪.‬‬ ‫(פ”ו מהל’ יו”ט הכ”א) ובטור ושו”ע (או”ח סי’ תקכ”ט) שצריך‬ ‫פלא חגי ומועדי החורף‬ ‫אבל אם כבר בפתח הוא מתחיל להתרעם‪ ,‬או לספר‬ ‫להעמיד שומרים ע”ז)‪ ,‬ועל זה תקנו תענית בה”ב אחר‬ ‫דבר לא טוב‪ ,‬או שבני הבית כועסים עליו‪ ,‬אז “לפתח‬ ‫פסח וסוכות (ראה שם סי’ תצ”ב במג”א ומשנ”ב סק”א)‪ ,‬ואדרבה‬ ‫הנה כל הימים טובים שהם מן התורה אינם אלא בימות החמה‪ ,‬ובימות‬ ‫חטאת רובץ”‪ ,‬ומכניס קטטה בבית ח”ו‪.‬‬ ‫‘יגיעת שניהם משכחת עון’ (אבות פ”ב מ”ב)‪.‬‬ ‫הגשמים אין לנו אלא מועדים מדרבנן‪ ,‬ימי החנוכה וימי הפורים‪ ,‬ולכאורה‬ ‫לימוד זכות על קין‬ ‫ומאידך גיסא‪ ,‬הברכה של הדיוט היא‪ ,‬שמאחל‬ ‫הדבר צריך התבננות רב‪.‬‬ ‫לחבירו שיוכל לנוח ולא יצטרך לטרוח ולעמול‪ ,‬ובאמת‬ ‫ונקדים מה שדרשו חז”ל (מגילה יא‪ ,‬א) לֹא מְאַס ְּתִים ‪ -‬בימי כשדים‪,‬‬ ‫ו ַּיָקָם קַיִן א ֶל הֶב ֶל אָחִיו ו ַּיַהַר ְג ֵה ּו (ד‪ ,‬ח)‪.‬‬ ‫אין זו ברכה‪ ,‬נמצא שקללת הקב”ה יפה ומעולה יותר‬ ‫שהעמדתי להם דניאל חנניה מישאל ועזריה‪ ,‬וְלֹא גְעַל ְּתִים ‪ -‬בימי יונים‪,‬‬ ‫מעולם לא ראיתי בשום ספר התנצלות על חטא קין‬ ‫מברכת הדיוט‪ .‬והבן היטב‪.‬‬ ‫ההבדל בין קנאת סופרים לקנאת קין‬ ‫שהעמדתי להם שמעון הצדיק‪ ,‬וחשמונאי ובניו‪ ,‬ומתתיהו כהן גדול‪ ,‬לְכ ַּלֹתָם‬ ‫שהרג את אחיו את הבל‪ ,‬הגם שהיה בן יציר כפיו של‬ ‫‪ -‬בימי המן‪ ,‬שהעמדתי להם מרדכי ואסתר‪ ,‬לְהָפ ֵר ּבְר ִיתִי א ִּתָם‪ -‬בימי פרסיים‪,‬‬ ‫הקב”ה ונולד ביום שנברא אביו אדם הראשון‪ ,‬כדאיתא‬ ‫שהעמדתי להם של בית רבי וחכמי דורות וכו’‪ ,‬עיי”ש‪ .‬ונמצא שגם בימי הסתר‬ ‫בסנהדרין (דף לח‪ ,‬ב)‪ ,‬שעה שמינית עלו למטה שנים וירדו‬ ‫וַיֹּאמֶר ה’ א ֶל קָיִן ל ָּמָה חָר ָה לָך ְ וְל ָּמָה נָפ ְל ּו פ ָנ ֶיך ָ (ד‪ ,‬ו)‪.‬‬ ‫פנים העמיד הקב”ה לבני ישראל מושיעים וצדיקי הדורות‪.‬‬ ‫ארבעה‪ ,‬עיי”ש‪.‬‬ ‫מבואר שהקב”ה כעס על קין מדוע קינא בהבל אחיו‪.‬‬ ‫ועפ”ז י”ל‪ ,‬דגם ימות הגשמים מרמזים על גלות והסתר‪ ,‬כי הקב”ה מכסה‬ ‫ןמקום הניחו לי להתגדר ולומר מה שעלה ברעיוני‪,‬‬ ‫והקשה בראשי בשמים [מהרה”ק מהר”י מושקאט]‪ ,‬מה‬ ‫שמים בעבים‪ ,‬והוא זמן הזריעה הקודמת לצמיחה‪ ,‬ואין בהם את אור‬ ‫ע”פ דברי התוס’ (שם ד”ה וירדו ארבעה) שהבל לא נולד‬ ‫עון יש בזה‪ ,‬הרי קנאת סופרים תרבה חכמה (ב”ב כא‪ ,‬א)‪,‬‬ ‫המועדים הקדושים‪ ,‬ואף בימים האלו נתן לנו השי”ת ברחמיו הרבים את‬ ‫אז‪ ,‬אלא אח”כ כדכתיב ו ַּתֹסֶף לָלֶד ֶת‪ ,‬ומבואר דקין היה‬ ‫הרי עיקר חטאו של קין היה על שהרג את אחיו את הבל‪,‬‬ ‫חשמונאי ובניו ומתתי’ כהן גדול ‪ -‬הרומז לימי החנוכה‪ ,‬ומרדכי ואסתר ‪-‬‬ ‫הבכור‪ ,‬וכן איתא במדרש (ב”ר כב‪ ,‬ז) שהויכוח ביניהם‬ ‫ולא על מה שקינא בו‪.‬‬ ‫שהוא ימי הפורים‪ ,‬וכן של בית רבי וחכמי הדורות‪ ,‬שמרמז על חודש אדר‬ ‫היה על התאומה היתירה שנולדה עם הבל‪ ,‬וקין טען אני‬ ‫ועוד יש לדקדק‪ ,‬מהו כפל לשון השאלה‪“ ,‬למה חרה‬ ‫שהוא זמן עיבור השנה‪ ,‬שתלוי בבי”ד וחכמי הדור‪ ,‬ובכל זמני הגלות נתן לנו‬ ‫נוטלה שאני בכור‪.‬‬ ‫לך”‪ ,‬ושוב “למה נפלו פניך”‪ ,‬דלכאורה היה די באחד מהם‪.‬‬ ‫אור גדול להאיר החשיכה ע”י צדיקי וחכמי ישראל ששתלן בכל דור‪ ,‬שהם‬ ‫ואפשר לומר‪ ,‬דהנה תכלית ענין קנאת סופרים‬ ‫וע”פ זה אפשר‪ ,‬דלכן סבר קין שהבל חייב מיתה‪,‬‬ ‫מאירים עיני הגולה‪.‬‬ ‫הרצויה הוא‪ ,‬שע”י כך ילמוד ממנו ויתחיל גם לשפר את‬ ‫דהנה קודם מתן תורה היתה העבודה בבכורים‪ ,‬כמש”כ‬ ‫ומצאתי רמז נפלא בתיבת חורף‪ ,‬שהאות ראשונה ח’ רמז לחנוכה‪ ,‬ואות‬ ‫רש”י להלן עה”פ (כה‪ ,‬לא) מִכְר ָה כ ַּיוֹם א ֶת ּבְכֹרָתְך ָ ל ִי‪ ,‬ולכן‬ ‫מעשיו‪ ,‬אבל לא שיתן עין רעה בחבירו ויכעוס עליו‪ ,‬וגם‬ ‫האחרונה פ’ הוא פורים‪ ,‬ר’ הוא רבי‪ ,‬ו’ ח’ ר”ת ו’שאר ח’כמים‪ ,‬או י”ל ח’ ו’ ר”ת‬ ‫כשהביא הבל קרבן לה’‪ ,‬היה קין סבור דמכיון שהוא‬ ‫אסור לו לאדם לבוא עי”ז לידי עצבות ומרה שחורה‪,‬‬ ‫ח’שמונאי ו’בניו‪.‬‬ ‫הבכור ועליו מוטלת עבודת הקרבנות‪ ,‬א”כ דין הבל כמו‬ ‫ולומר הלא מעשי גרועים מכולם ואנה אני בא‪.‬‬ ‫ועיין במדרש רבה (בראשית ב‪ ,‬ד) והארץ היתה תהו זה גלות בבל‪ ,‬ובהו זה‬ ‫זר שעשה את העבודה שאינה ראויה לו‪ ,‬וחייב מיתה‪,‬‬ ‫וזה מה שאמר לו הקב”ה לקין‪ ,‬התרעומת עליך היא‬ ‫גלות מדי (אסתר ו‪ ,‬יד) ויבהילו להביא את המן‪ ,‬וחושך זה גלות יון שהחשיכה‬ ‫ולכן הרגוא‪ .‬אבל כנראה שטעה בזה‪ ,‬כי זה שייך רק‬ ‫בכפלים‪ ,‬השאלה הראשונה היא‪“ ,‬למה חרה לך”‪ ,‬הלא‬ ‫עיניהם של ישראל בגזירותיהן וכו’‪ ,‬על פני תהום זה גלות ממלכת הרשעה‬ ‫בקרבנות ציבור‪ ,‬אבל קרבן יחיד רשאי כל אחד להקריבב‪,‬‬ ‫אין זו קנאת סופרים הראויה‪ ,‬והא ראיה‪ ,‬שלא למדת‬ ‫וכו’‪ ,‬ורוח אלקים מרחפת זה רוחו של מלך המשיח‪ ,‬עיי”ש‪.‬‬ ‫(ובפרט בבמת יחיד שאין דיני כהונה) ולכן נחשב לו לחטאג‪ .‬זהו‬ ‫כלום ממעשי אחיך‪ ,‬רק עינך צרה בו‪ ,‬וחרה לך מדוע‬ ‫ומבואר שהגלויות מרומזות בכינויים חושך ותוהו ובוהו‪ ,‬ואעפ”כ “ורוח‬ ‫הנלענ”ד‪ ,‬ואם שגיתי‪ ,‬והוא רחום יכפר עון‪.‬‬ ‫רציתי במנחתו‪ .‬והשאלה השנית היא‪“ ,‬למה נפלו פניך”‪,‬‬ ‫אלקים מרחפת”‪ ,‬וי”ל דחורף אותיות רוחף מלשון מרחפת‪ ,‬ואותיות רוח‬ ‫א‪ .‬כן פי’ הגרש”ר הירש את הכתוב (שם) ‘והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו’‪ ,‬שלכן כתיב ‘גם הוא’ מפני שהיה בזה חידוש שהקריב אע”ג שלא היה בכור‪ ,‬כי קין‬ ‫מרמז על רוחו של מלך המשיח‪ - ,‬וגם אות פ’ הוא ב”פ מ’‪ ,‬ר”ת מ’לך מ’שיח‪,‬‬ ‫הבכור‪ ,‬אשר לו משפט הקרבת הקרבן והוא הקריב תחלה‪.‬‬ ‫שרוחו של מלך המשיח רוחפת עלינו והוא יבוא ויגאלנו בקרוב‪ ,‬כי הקב”ה‬ ‫ב‪ .‬כ”כ בקרן אורה זבחים קטז‪ .‬על העבודה בבכורים לאחר מתן תורה‪ .‬אמנם קשה לפי”ז איזה עבודה היה בבכורים לפני מ”ת‪ ,‬הרי עדיין לא היו קרבנות ציבור‬ ‫לפני מ”ת‪ ,‬ואולי י”ל שקרבנות האבות דינם כקרבנות ציבור‪ ,‬וצ”ע‪.‬‬ ‫ברחמיו גומל חסדים טובים לעמו ישראל‪‘ ,‬גומל’ ר”ת ל’א מ’אסתים ו’לא‬ ‫ג‪ .‬עוד י”ל שטעה בזה שדין בכור לפני מ”ת לא היה כדין בכור האמור בתורה‪ ,‬שהרי אדה”ר לא היה בכור לאביו ולאמו‪ ,‬וכן שם לא היה בכור‪ ,‬וכן אאע”ה נחלקו‬ ‫ג’אלתים ל’כלותם‪ ,‬אכי”ר‪.‬‬ ‫המדרשים אם היה בכור‪ ,‬וכן יצחק לא היה בכור‪ ,‬אלא ע”כ שדין בכור לפני מ”ת היה מעלה מסויימת של חשיבות‪ ,‬ןלאו דוקא ניתנת לגדול שבאחין‪ .‬ודו”ק‪.‬‬ ‫פנינים נפלאים שנשמעו‬ ‫מפי סופרים וספרים‬ ‫מפי השמועה‬ ‫מדוע נדחה קידוש ”חתן בראשית” לשבת בראשית?‬ ‫ואחד עולה במדרגתו בתורה וביראת שמים ובתשובה משך ימים הקדושים האלו‪ ,‬אבל‬ ‫בצפרא דשבתא שבת בראשית תשע”ז התפללתי בביתו אצל האדמו”ר מבויאן שליט”א‪,‬‬ ‫השאלה הנוקבת הוא מי יקום במקום קדשו – בקיום קושטא קאי‪ .‬ולכן כשהתחילו התורה‬ ‫ואחרי התפילה עשו קידוש להחתן בראשית ועוד קידוש לנכד הרבי‪ ,‬ואמר האדמו”ר‬ ‫ביום ש”ת‪ ,‬אין זה נקראת ‘התחלה’ כי כך הוא סדר היום‪ ,‬אבל כשמגיעים לשבת בראשית‬ ‫שליט”א בשולחנו‪ ,‬למה לא עושים הקידוש של החתן בראשית ביום שמחת תורה בשעה‬ ‫ואז העביר הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום זה נקרא התחלה ממש ודייקא אז עושים‬ ‫שקוראים פרשת בראשית ומתחילים התורה עוד פעם כמו שעושה הקידוש של החתן‬ ‫הקידוש‪.‬‬ ‫תורה‪ ,‬והשיב כי כתיב (תהלים כד‪ ,‬ג) מִי י ַ ֲעל ֶה בְה ַר ה’ – ּומִי י ָקוּם ּבִמְקוֹם קָדְׁשוֹ‪ ,‬שכל אחד‬ ‫“שפתי ישנים דובבות” – קריאה של חיבה‬ ‫אנו פונים בבקשה אישית לכל מי שזכה להכיר את המחבר ז”ל ויש באמתחתו זכרונות ועובדות ממסכת חייו‪ ,‬וכן למי ששמע מפיו‬ ‫סיפורים ופנינים מכלי ראשון או שברשותו הקלטות מדבריו – אנא העבירו אלינו את החומרים היקרים הללו‪ ,‬למען נוכל להעלותם‬ ‫על הכתב ולזכות בהם את הרבים‪ .‬נא לשלוח לכתובת המייל‪ ,s3004070650@gmail.com :‬המערכת‬ ‫‪28‬‬ ‫פנינים ורעיונות על סדר התפילה‪,‬‬ ‫החל מהשכמת הבוקר ועבודת היום‬ ‫ׁ ְש ַמע ְּבנִי‬ ‫אנו מתחילים במדור חדש על סדר התפילה‪ ,‬החל מהקימה בבוקר והמשך העבודה שבלב ‪ -‬זו תפילה‪ .‬במדור יובאו פנינים‪ ,‬עיונים ודברי התעוררות ממורנו המחבר זצ”ל‪,‬‬ ‫אשר יאירו את עבודת היום וישמשו בעז”ה להדרכה ולחיזוק‪.‬‬ ‫עד שירחוץ ידיו‪ ,‬כבר היה נחסר מעוצם ההרגש של הכרת הטובה‪.‬‬ ‫הכרת הטובה ברגע הראשון‬ ‫ביטול ה”אני” לפני בורא עולם‬ ‫מודה אני לפניך‪ .‬אמר לי ת”ח אחד‪ ,‬על הדין הנפסק בשו”ע שתיכף כשיעור משנתו‬ ‫אומר ‘מודה אני’‪ ,‬הגם שעדיין לא רחץ ידיו‪ ,‬והדבר מותר כיוון שאין שם הזכרת ה’‪.‬‬ ‫כשקמים בבוקר מתחילים ‘מודה אני לפניך’‪ ,‬ולכאורה עפ”י משפטי הדקדוק הו”ל‬ ‫והקשה הנ”ל‪ :‬למה לא אמרו חז”ל שירחוץ ידיו תחילה ואח”כ יאמר ‘מודה אני’‪ ,‬כדי‬ ‫להתחיל “אני מודה”‪ .‬אלא שאצל אדם המודה לה’ על חסדיו אי אפשר שיעמוד “אני”‬ ‫שיהא ביכולתו להזכיר את ה’?‬ ‫בראש‪ ,‬כי צריך הוא להכיר שאין לו כח מצד עצמו כלל (מס’ סערת אליהו)‪.‬‬ ‫וביאר ביאור יפה‪ ,‬על פי מה דאיתא (קהלת ב‪ ,‬יג) “ ּכ ִיתְרוֹן ה ָאוֹר מִן הַחֹׁ ֶ‬ ‫שך ְ”‪ .‬ולכן‪ ,‬ברגע‬ ‫ועוד יש להוסיף‪ ,‬דלא רצו חכמינו ז”ל שיתחיל היהודי את יומו בתיבת “אני”‪.‬‬ ‫הראשון כשניעור משנתו הוא מרגיש ביותר את היתרון‪ ,‬ואם היה ממתין אפילו זמן מועט‬ ‫שמועות טובות‬ ‫מגדו_לי ומאורי ישראל‬ ‫גשמי ברכה‬ ‫הגאון רבי יוסף ענגיל זצ”ל ‪ -‬ראב”ד דק”ק קראקא‬ ‫א’ חשון תר”פ‬ ‫משנות בחרותו ‪ -‬בהשפעת מורו ורבו הגר”ש וואזנער זצ”ל‪ ,‬שעדיין הכיר את הגאון זצ”ל מילדותו בעיר ווינאא ‪ -‬דבק המחבר ז”ל לתורת הגאון “שר התורה”ב רבי יוסף ענגיל זצ”ל‪ ,‬ורחש חיבה יתרה לאוצר המנוצר‬ ‫של חידושים נפלאים בכל פינות התורה‪ ,‬וגם קיבל מרבו עובדות וסיפורים על הגאון זצ”ל‪ ,‬וכן שמע סיפורים מכלי ראשון מהג”ר אלחנן היילפרין זצ”ל‪ ,‬ומעוד יהודים נאמנים שעדיין הכירו את הגאון שבדידם הוה עובדא‪.‬‬ ‫לפני עשרים וחמש שנה בערך‪ ,‬הגיעה שמועה לאזניו שישנה אברך ת”ח בארה”ב ‪ -‬ה”ה הרה”ג ר’ הערש וואלף הכהן פריעדמאן שליט”א ‪ -‬שנטל על עצמו את המשימה לפרסם את תורת הגאון זצ”ל וקורות ימי חייו‬ ‫להודיע טבעו בעולם‪ ,‬וכדרכו בטובת עין הגדולה ובשאיפתו הטהורה לפרסם פעליו של האי גאון וצדיק‪ ,‬שלח אליו מיוזמתו כל הסיפורים שקיבל מפי מקורות נאמנים כדי לפרסמם לתועלת הכלל‪ ,‬באמרו במתק שפתיו‪:‬‬ ‫“איך האב אלעמאל חשק גיהאט פון ארויסגעבן אלע זיינע ספרים‪ ,‬אבער איך זעה אז די גייסט עס מאכן”‪.‬‬ ‫אולם לא נחה בזה‪ ,‬ועוד דירבן אותו להדפסת חידושי רבינו על פרשיות התורה המפוזרים בעשרות חיבוריו דבר דבור על אופניו‪ ,‬וגם על המועדים וענינים שונים‪ ,‬ועידד אותו ברוח ובגשם באופן מיוחד‪ ,‬ואף עזר אותו בגיוס‬ ‫כספים ע”י מקורביו נדיבים בעם‪ .‬ואף גם זאת סידר לו הסכמות מגדולי הדור ראשי הישיבות זצ”ל ושיבלח”ט‪ .‬ובסיועו ועידודו הרב זכה להוציא לאור עולם הספרים המפורסמים ‪ -‬כרכי “תפארת יוסף” עה”ת‪ ,‬מועדים‪,‬‬ ‫“אוצרות יוסף” דרשות ומאמרים‪ ,‬ושאר ספרי הגאון זצ”ל כמו “אתוון דאורייתא”‪“ ,‬לקח טוב”‪“ ,‬ציונים לתורה”‪ ,‬ע”י המכון “אוהבי תורה”ג שבראשותו‪ ,‬ועוד ידו נטויה בשאר ספרי הגאון זצ”ל‪ ,‬וגם זכה להוציא לאור “אלה‬ ‫תולדות יוסף” ‪ -‬תולדות ימי חייו‪ ,‬וצירפם בספר “תפארת יוסף” כרך בראשית‪ ,‬כדי שיהיה לנחלת הכלל ולקיים בו את צוואתו האחרונה “כי כל מי שיסייע בהדפסת החיבורים שלי אהיה לו למליץ יושר בעולם העליון”‪.‬‬ ‫להפליג עד מאוד בשבחים על הגאון‪ .‬וכשחזר מהלוויה‪ ,‬תמה הג”ר‬ ‫מענדל שטיינבערג אב”ד בראד (בעל מחזה אברהם) באזני הגר”מ‬ ‫הגאון מהר”ש ענגיל מראדומישלא‪ ,‬על הגאון זצ”ל (שהיה קרוב‬ ‫משפחתו) שסבל בילדותו מהצטברות מים במוח‪ ,‬ועד שנעשה בן‬ ‫הערכתו העצומה של מרן הגר”ש וואזנער זצ”ל‬ ‫הנה לפני תקופת שנים התעסק אחד ממכרי בהוצאת ספר‬ ‫אריק על שהפליג כ”כ בשבחיו ואמר לו‪ :‬מחותן (בנו היה חתנו של אחי‬ ‫עשר שנים אסרו עליו הרופאים ללמוד כדי לא להתאמץ יותר‬ ‫תפארת יוסף מאוצרות הגאון האדיר רבי יוסף ענגיל זצ”ל‪ ,‬וביקש‬ ‫הגר”מ אריק)‪ ,‬דברתם לכאורה יותר מדאי‪ ,‬שמא נקטתם כדעת הט’’ז‬ ‫מדי‪ ,‬ואמרו עליו שעד גיל שמונה שנים אף לא היה יכול לדבר‪.‬‬ ‫(ביו”ד סי’ שד”מ סק”א) שבהספד מותר להוסיף בשבחו?‪ ,‬תפס בו‬ ‫ממני שאכנס אל הקודש פנימה לפני מו”ר הגר”ש וואזנער‬ ‫ושמעתי מעשה ונזכרתי‪ ,‬ששמעתי מהרה”ח ר’ דוד ראזענבלאט‬ ‫הגר”מ בידיו והשיבו בהתרגשות‪ :‬לא הכרתם אותו כראוי! היודעים‬ ‫(שליט”א) [זצ”ל] להשתדל בדבר כתיבת הסכמה לרגל הדפסת‬ ‫ז”ל מווארשא‪ ,‬שראה בעצמו פעם אצל שלחנו של ה”אבני נזר”‬ ‫אתם מי היה רבי יוסף?!‪ ,‬גלייבט מיר בראד’ער רב‪“ ,‬אויב דער נודע‬ ‫הספר‪ ,‬וכשקיימתי בקשתו של ידידי ונכנסתי אל רבינו‪ ,‬נענה אלי‬ ‫זצ”ל‪ ,‬שישב הגאון זצ”ל מימינו‪ ,‬והגאון בעל “חלקת יואב” משמאלו‪,‬‬ ‫ח‬ ‫ביהודה וואלט אים געקאנט‪ ,‬וואלט ער פון אים נתפעל געווארן”‪...‬‬ ‫רבינו ואמר לי‪‘ :‬שמעון‪ ,‬יודע אתה את החביבות המיוחדת שרחש‬ ‫ורוב הזמן דיבר האבנ”ז עם רבינו‪ ,‬והבחין אז שרבינו חובש לראשו‬ ‫ועוד שמעתי מידידי הנ”ל [יו”ר מכון אוהבי תורה] כי בהזדמנות‬ ‫ליבי דבר טוב לשוחח ולספר על האדם הגדול בענקים רבי יוסף‬ ‫כיפה מרופדת עם צמר גפן‪ .‬ואמרו שהיא מטעם שמוחו כה רגיש‪,‬‬ ‫אחת‪ ,‬כאשר שמע הגר”מ אריק דבר חידוש מפי הגאון‪ ,‬קם על אתר‬ ‫ענגיל‪ ,‬אמור נא איפוא לידידך המתעסק בקדשים שיכנס אלי כי‬ ‫וכדי שלא תדחוק בקדקדו ‪ -‬מקום שמוחו של תינוק רופס‪.‬‬ ‫וחזר על דבריו ארבעים פעם!‪ ,‬בהכריזו באזני סובביו‪ :‬רבי יוסף‬ ‫רצוני לדבר עמו אודות הצדיק הזה’‪.‬‬ ‫ענגיל הוא כמו תנא‪ ,‬ויש לחזור על דבריו ארבעין זמניןט!‪...‬‬ ‫”משתעשע בש”ס כילד בכדור”‬ ‫ואכן כשנכנס האברך הנ”ל לפני מו”ר‪ ,‬זכה לשמוע דיבורים‬ ‫מאלפים מקדושתו ושגב מדריגותיו של אותו צדיקד‪ ,‬ואף העלה‬ ‫נוסח המצבה‪:‬‬ ‫סיפר לי מחותני הגה”צ [רבי יצחק יהודה שטערן] מביליץ‬ ‫זצ”ל‪ ,‬מה שסיפר האדמו”ר רבי דוד בעל “חסדי דוד” מסאכטשוב‪,‬‬ ‫בהסכמה שורות נלהבות‪ ,‬כשבין הדברים כותב‪“ :‬היה פתוח לפניו‬ ‫בהיותי בוינה אצל ציון הגאון האדיר רבי יוסף ענגיל‪ ,‬העתקתי‬ ‫כי פעם הגיע אל זקינו ה”אבני נזר” טעלעגראם על אודות הגאון‬ ‫ספרא‪ ,‬ספרי‪ ,‬תוספתא‪ ,‬מכילתא‪ ,‬מדרש חכמים‪ ,‬תשובות גאונים‪,‬‬ ‫נוסח מצבתו‪:‬‬ ‫זצ”ל שהוא חולה מסוכן ושיתפלל ויעורר רחמים עליו‪ .‬בעת הגעת‬ ‫ספרי מוסר”‪.‬‬ ‫פה תנוח גוית אדם הגדול בענקים‬ ‫ההודעה היה האבנ”ז באמצע השיעור עם תלמידיו‪ ,‬ובדרך כלל לא‬ ‫“אין כאן בקיאות אלא שינון” – ענוותנותו של שר התורה‬ ‫הגאון האדיר המפורסם למרחקים‬ ‫הניח שיפריעוהו באמצע הלימוד לצורך הזכרת חולים וכדו’‪ ,‬אולם‬ ‫וסיפר מו”ר על גדולתו של מהר”י ענגיל‪ ,‬שחתנו הגאון רבי‬ ‫חריף ובקי נפלא בכולא תרי תלמודאי‬ ‫מחמת גודל חביבותו של האבנ”ז להגאון זצ”ל הרהיבו עוז למסור‬ ‫יצחק מענדל מורגנשטערן זצ”ל הראה לו תשעים חיבורים מפרי‬ ‫נהירין ליה שבילין דנהר דעה וחכמה עלאה‬ ‫לו את תוכן ההודעה תיכף ומיד באמצע השיעור‪ .‬בשמוע האבנ”ז‬ ‫הצדיק הקדוש גדול מרבן שמו כקש”ת‬ ‫עטו של חותנו הגאון‪ .‬וגם סיפר לו פעם אחת‪ ,‬שהגיד אליו חותנו‬ ‫את ההודעה הגיב ואמר‪ :‬א פלא‪ ,‬א יונגערמאן ווארפט זיך מיט ש”ס‬ ‫תחת אחד השיחים‪“ :‬אם ישבחני אדם בפניך על אודות בקיאותי‬ ‫מוהר”ר יוסף בהרב מוה”ר יהודה ענגיל זצ”ל‬ ‫ווי א קינד מיט א באל‪ ,‬זאל נישט שאטן א עין הרע!‪...‬‬ ‫ראב”ד דק”ק קראקא‬ ‫בש”ס כפי הנשקף מהערות ‘גליוני הש”ס’‪ ,‬אמור לו שאין כאן‬ ‫יצאה נשמתו בטהרה ביום ש”ק פ’ נח ב’ דר”ח מרחשון תר”פ לפ”ק‬ ‫היכולת להחזיר את כל הש”ס מן הזיכרון‬ ‫בקיאות אלא משום ששיננתי את תלמודי הרבה וכל עת שלמדתי‬ ‫מה בגמרא ניתוספה לי הערה והארה ורשמתיה”‪.‬‬ ‫תנצבה‬ ‫שח הגאון זצ”ל בעת חליו‪ :‬כאשר הייתי חוזר על הש”ס כל‬ ‫על גבי קברו הוקם אוהל ועל טבלא שבפתחו רשום בנוסח זה‪:‬‬ ‫שלשה חדשים ורושם את חידושיי‪ ,‬לא עמדתי על כושר זכרוני‪.‬‬ ‫כעת‪ ,‬שאסרו עלי הרופאים לאמץ את מוחי‪ ,‬רואה אני עד היכן‬ ‫כמעיין המתגבר‬ ‫ציון הרב הגאון הקדוש מופת הדור רשכב”ה כקש”ת‬ ‫עוד סיפר מו”ר‪ ,‬שאותו גאון מהר”י ענגיל היה מחדש בתורה‬ ‫ה‬ ‫מוהר”ר יוסף ענגיל זצ”ל‬ ‫מגיע זכרוני‪!...‬‬ ‫כמעיין המתגבר ממש‪ ,‬ובעיקר נפתחו מעיינותיו ונתמלאו‬ ‫ראב”ד דק”ק קראקא‬ ‫ועוד אמר הגאון זצ”לו‪ :‬שאם ח”ו יאבד הש”ס מהעולם‪ ,‬יכול הוא‬ ‫אוצרותיו על גדותיהם כשישב לכתוב את חידושיו‪ ,‬ומשום כך‬ ‫בעהמח”ס‬ ‫להחזיר את כולו מתוך זכרונו עם כל דברי רש”י ועם כל חילופי‬ ‫היה בשבתות יושב וכותב באויר כדי לפתוח מעיינות אוצרותיו‪,‬‬ ‫ע’ פנים לתורה ‪ -‬שב דנחמתא ‪ -‬לקח טוב ‪ -‬אתוון דאורייתא ‪-‬‬ ‫הגירסאותז‪.‬‬ ‫וכמחזה הזה היה גם בשעת פטירתו ממש בעת הגסיסה הראה‬ ‫בית האוצר ב”ח ‪ -‬ציונים לתורה ‪ -‬גבורות שמונים ‪ -‬שו”ת בן‬ ‫פורת ב”ח ‪ -‬מלבד אחד ומאה חיבורים בנגלה ובנסתר והגהות על‬ ‫הערצת גאוני דורו‪:‬‬ ‫בידיו תנועות משונות כמי שכותב על גליון‪ ,‬ועל ידי כך חידש‬ ‫”לו הכירו ה’נודע ביהודה’ היה מתפעל הימנו”‬ ‫חידושים‪.‬‬ ‫ש”ס בבלי וירושלמי אשר בכתובים‬ ‫צדיק זה נולד בשנת תרי”ט בעיר טארנא ועלתה נשמתו הטהורה‬ ‫סיפר לי הרבני המופלג בתורה רבי משה ברייער מווינה‪ ,‬שבעת‬ ‫שנות ילדותו הפלאיות ורגישות מוחו‬ ‫השמימה ב’ דר”ח מרחשון שנת תר”פ‬ ‫הלוויית הגאון זצ”ל הספיד אותו הגאון רבי מאיר אריק‪ ,‬ויצא מגדרו‬ ‫סיפר לי הג”ר אלחנן היילפרין חבר הבד”צ דפה‪ ,‬ששמע מזקנו‬ ‫ד‪ .‬ופירסמם בגליון הנפלא “אברך” ממשנת הגאון זצ”ל‪ ,‬גליון ה’‪ ,‬לקראת היארצייט בדר”ח חשון תשע”ו‪ ,‬במדור ‘שיח שרפי קודש’‪.‬‬ ‫א‪ .‬יש לציין דברי המחבר ז”ל בהספידו על מו”ר הגר”ש וואזנער זצ”ל‪“ :‬הגאון רבי יוסף ענגיל נסתלק בשנת תר”פ‪ ,‬כשמו”ר זצ”ל הוי כבן שבע‬ ‫ה‪ .‬שמעתי מהרבני רבי משה ברייער ז”ל‪ ,‬מה שסיפר לו רבו הג”ר הערשל שמערלער זצ”ל‪.‬‬ ‫שנין‪ ,‬ולמרות זאת נשארה אצלו רושם הקדושה מדמות קדשו‪ ,‬והיה מספר תמיד בערגה שעדיין זכורה לו צורת הילוכו של אותו גאון‪ ,‬ובכל‬ ‫ו‪ .‬להג”ר הערשל שמערלער זצ”ל‪.‬‬ ‫עת שהעלה זכרונו היו ידיו מרתתות מקדושת תורתו”‪...‬‬ ‫ב‪ .‬כך כינה אותו ש”ב הגאון מהר”ש ענגיל מראדומישלא זצ”ל בהיותו אברך בן שלושים שנה בלבד – עי’ שו”ת מהר”ש ח”ג סי’ פא‪ ,‬ח”ו סי’ קו‬ ‫ז‪ .‬שמעתי מפי הנ”ל‪.‬‬ ‫(ראה ‘אלה תולדות יוסף’ [בספר ‘תפארת יוסף’ על בראשית] עמוד ‪.)25‬‬ ‫ח‪ .‬וכן שמעתי מפי זקנים יוצאי עיר ווינא‪ ,‬שפעם נכנס אצלו ידידו הגר”מ אריק‪ ,‬ומצא אותו יושב וכותב חידושים על קאפיטל א’ שבתהלים‪,‬‬ ‫ג‪ .‬לאחר הסתלקותו של הגאון זצ”ל‪ ,‬ייסד חתנו רבי יצחק מענדל זצ”ל את ה”חברה אוהבי תורה” להוצאת ספריו‪ .‬על נשיאי ה’חברה’ נמנו‪:‬‬ ‫והגיב בהתפעלות‪ :‬שיש לו ראש כה”נודע ביהודה”‪.‬‬ ‫האדמ”ורים מטשורטקוב‪ ,‬סאדיגורא‪ ,‬קופיטשניץ‪ ,‬והרבנים הגאונים רבי ישעיה פירסט‪ ,‬ורבי יוסף באב”ד‪ .‬וועד זה פרש כנפיו לכל עבר ופינה‪,‬‬ ‫ט‪ .‬עפי”ד הש”ס פסחים עב‪ ,.‬מגילה ז‪ ,:‬כתובות נ‪ ,.‬תענית ח‪.‬‬ ‫עד שגם בווארשא בלאדז בפראנקפורט ובאמריקה הרחוקה בבאלטימור ופיטסבורג נתמנו חברים למטרה נשגבה זו (ראה ‘אלה תולדות יוסף’ עמוד ‪.)108‬‬ ‫(המספר בשם המייל הוא 'ש‪-‬מ‪-‬ע‪-‬ו‪-‬ן')‬ ‫להערות והארות‪ ,‬וכן לקבלת הגליון מדי שבוע למייל‪s3004070650@gmail.com :‬‬ ‫כמו כן הננו פונים לכל מי ששמע מהמחבר ז”ל סיפורים ועובדות מכלי ראשון‪ ,‬או שיש תחת ידו הקלטות מדבריו – נודה לו מאוד אם יואיל לשלוח את החומרים לכתובת המייל המופיעה כאן‪.‬‬ ‫הארי החי‬ ‫‪29‬‬ ‫הבטחת רבינו‪,‬‬ ‫מכון להוצאה חדשה ומפוארת‬ ‫מי שישתדל‬ ‫המהרא"<ל צינץ‬ ‫פנינים נפלאים מתורתו של‬ ‫של ספרי מהרא"ל צינץ זיע"א‬ ‫בהדפסת‬ ‫ת‪.‬ד‪ 3498 .‬אשדוד ‪77134‬‬ ‫ספריו יהיה‬ ‫טל'‪08-8648989 :‬‬ ‫לו המחבר‬ ‫פקס‪08-8648686 :‬‬ ‫‪tzintz@tzintz.org‬‬ ‫למליץ‬ ‫הגאון רבי אריה לייב צינץ זי"ע מפלאצק‬ ‫גיליון שצ"א‪ ,‬פרשת בראשית תשפ”ז‬ ‫נברא מדיבור זה מלאך‪ ,‬ושוב היה מקום לטעות שמא סייעו המלאכים‬ ‫מדוע לא נאמר ויאמר ה’ בפסוק הראשון של בראשית‬ ‫בבריאת העולם‪.‬‬ ‫שנינו במסכת אבות (פ”ה‪ ,‬מ”א) בעשרה מאמרות נברא העולם‪.‬‬ ‫לכן בריאת שמים וארץ שהיתה ביום הראשון נעשתה במחשבה‬ ‫בפרשת בראשית נאמר רק תשע פעמים ‘ויאמר השם’‪ ,‬אך המפרשים‬ ‫בלבד‪ ,‬ולא בדיבור מפורש – ‘ויאמר ה’’‪.‬‬ ‫ביארו שגם המילה הראשונה ‘בראשית’ ברא אלקים את השמים והארץ‬ ‫נחשבת כאחד המאמרות‪.‬‬ ‫נשאלת השאלה‪ ,‬מדוע אכן אף בפסוק זה הקשור לשמים וארץ שנבראו‬ ‫כיון שכעס נסתלקה ממנו קדושתו‬ ‫ביום הראשון‪ ,‬לא נכתב גם כן “ויאמר ה’ יהי שמים” בלשון מאמר?‬ ‫וַ ִ ּי ַחר לְ ַקיִ ן ְמאֹד וַ ִ ּי ּ ְפל ּו ּ ָפנָ יו (ד‪ ,‬ה)‪.‬‬ ‫אלא‪ ,‬שלמדנו במדרש שהמלאכים נבראו ביום השני‪ ,‬ומדוע לא ביום‬ ‫בקין נאמר ‘ויחר לקין מאוד ויפלו פניו’‪ ,‬והוא על פי מה שכתב האר”י‬ ‫הראשון? כדי שלא יטעו לומר שהם סייעו ביד הקדוש ברוך הוא בבריאת‬ ‫שעל ידי הכעס ‘ט ֵֹרף נַ ְפ ׁשוֹ ְ ּב ַא ּפוֹ ’ (איוב יח‪ ,‬ד) ומסתלקת הנפש‪ ,‬כל שכן בקין‬ ‫העולם‪ .‬ולכן נאמר ביום הראשון “ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד”‪ ,‬ללמד‬ ‫שהיה כעסו שלא כדין‪ ,‬לכן ‘ויפלו פניו’‪ ,‬היינו צלם אלקים שמצד הנשמה‪,‬‬ ‫שהיה אז יחיד בעולמו‪.‬‬ ‫כי נסתלקה הקדושה ממנו‪.‬‬ ‫והנה‪ ,‬שנינו במסכת חגיגה‪ ,‬ש’מכל דיבור של הקדוש ברוך הוא נברא‬ ‫קומץ המנחה ‪ -‬פרשת קרח‬ ‫מלאך’‪ .‬נמצא אם כן‪ ,‬שאילו היה נאמר בפירוש ‘יהי שמים’‪ ,‬הרי היה‬ ‫על דרך הדרוש‬ ‫עונשו של הנחש גדול מכולם – בהיותו עיקר הסיבה לחטא‬ ‫לי‪ ,‬אוכל עוד‪ ,‬כי העוון תלוי בראשה‪ .‬משום כך נידונה האישה בכפליים‪:‬‬ ‫ש ָית זֹּאת ָארוּר ַא ָּתה ִמ ָּכל ַה ְ ּב ֵה ָמה (ג‪ ,‬יד)‪.‬‬ ‫ּאמר ה’ ֱאל ִֹקים ֶאל ַה ָּנ ָח ׁש ִּכי ָע ִ ׂ‬ ‫וַ יֹ ֶ‬ ‫“ה ְר ָ ּבה ַא ְר ֶ ּבה ִע ְ ּצבוֹ נֵ ְך”‪ ,‬ואילו באדם לא נאמר אלא עיצבון אחד‪.‬‬ ‫ַ‬ ‫איתא בפרק ‘זה בורר’ (סנהדרין כט‪ ,‬א)‪ :‬אמר רבי שמלאי‪ ,‬מניין שאין טוענין‬ ‫והנה כל אחד נידון בפני עצמו‪ .‬וכשנידון הנחש‪ ,‬היה לו לטעון‪“ :‬דברי‬ ‫למסית? מנחש הקדמוני‪ .‬דאמר‪ :‬הרבה טענות היה לו לטעון‪ ,‬ומפני מה‬ ‫הרב ודברי התלמיד‪ ,‬דברי מי שומעין?”‪ .‬ויש בכוח טענה זו טענת ‘ממה‬ ‫לא טען לו הקב”ה? מפני שלא טען הוא‪ .‬ומה היה לו לטעון? “דברי הרב‬ ‫נפשך’‪ :‬אם ראוי לשמוע לדברי הרב – הרי שהוא מסולק מן העונש לגמרי‪.‬‬ ‫ודברי התלמיד‪ ,‬דברי מי שומעין? – דברי הרב!”‪.‬‬ ‫ואם תהיה הסברא לשמוע לדברי התלמיד – אם כן‪ ,‬אין זה ראוי להשית‬ ‫ותמה המהרש”א‪ :‬מה הלשון ‘הרבה טענות’‪ ,‬הרי אין כאן אלא טענה‬ ‫עונש כל כך כבד על חוה אלא רק על הנחש כמשלח; אולם הכלל הוא‬ ‫אחת? ונדחק המהרש”א לומר שהייתה לו עוד טענה שהוסיפה נגיעה‬ ‫“משום רשעה אחת אתה מחייבו‪ ,‬ואי אתה מחייבו משום שתי רשעיות”‬ ‫לדבר‪ .‬וזה דחוק‪ ,‬שלא נזכרה טענה זו כלל‪.‬‬ ‫(כתובות לב‪ ,‬ב)‪ ,‬וממילא יוקל עונשו‪ .‬וכן איתא להאי דינא במה שנידונה חוה‬ ‫אמנם ייראה לבאר זאת‪ .‬הנה‪ ,‬הגמרא בסנהדרין סיימה את השאלה‬ ‫בתלתא‪ :‬על אכילת עצמה‪ ,‬על הפיתוי לאדם‪ ,‬ועל אכילת אדם; ואבוהון‬ ‫בתשובה‪“ :‬דברי מי שומעין? דברי הרב”‪ .‬אולם במסכת קידושין (ריש‬ ‫דכולהו – הוא הנחש‪ ,‬שהיה לו חלק בכולן‪.‬‬ ‫פרק ב’‪ ,‬מב‪ ,‬ב)‪ ,‬שם הובאה סברא זו כדי ללמד שאין שליח לדבר עבירה‪,‬‬ ‫נמצא שבכל דין ודין הייתה לנחש טענת ‘ממה נפשך’‪ :‬אי שומעין‬ ‫אמרו‪“ :‬דברי הרב ודברי התלמיד‪ ,‬דברי מי שומעין?”‪ ,‬ולא סיימו בתשובה‬ ‫לדברי הרב – מסולק הוא מן העונש לגמרי; ואם שומעין לדברי התלמיד‬ ‫“שומעין דברי הרב”‪ .‬ובוודאי לא דבר ריק הוא‪.‬‬ ‫– הרי אתה מקל בעונשו ואין אתה מחייבו אלא משום רשעה אחת‪ .‬ולפי‬ ‫שהסברא האמיתית היא שיש לשמוע לדברי הרב‪ ,‬לכן סיימה הגמרא‬ ‫אמנם ייראה‪ ,‬מדוע היה לנחש עונש גדול מכולם? הטעם הוא‪ ,‬שהוא‬ ‫שבוודאי הייתה לנחש טענת ‘ממה נפשך’ להקל בעונשו‪ ,‬ולמי ששומעין‬ ‫היה עיקר הסיבה לכולם‪ .‬והנה‪ ,‬נמצאו בידו כמה דברים שעליהם נענש‪:‬‬ ‫– אפילו הונח לשמוע לדברי התלמיד‪ ,‬הרי הוא מסולק מעונש כפול (שאם‬ ‫בתחילה – פיתויו לחוה לעבור על מצוות ה’‪ .‬אילו היה שייך דין שליחות‪,‬‬ ‫שומעין לדברי התלמיד‪ ,‬הרי חוה מסולקת מן העונש‪ ,‬והאשמה כולה בראשו של נחש כרשעה‬ ‫הרי שהעונש על הנחש היה כדין המשלח‪ ,‬והיה ראוי שלא יהיה עונש כל‬ ‫אחת)‪.‬‬ ‫כך על השליח (חוה)‪ ,‬שהרי זה כאילו עשאה המשלח‪ .‬אך בחטא זה נענשה‬ ‫ולפי שהנחש נצטרף לכל דין ועונש שגרם‪ ,‬לכן אמר “הרבה טענות”‬ ‫חוה בעונש גדול‪ ,‬ואף על פי כן פקח הוא יתברך עיניו להעניש את הנחש‬ ‫– היינו שתי טענות לדינה של חוה‪ ,‬וכמו כן לדינו של אדם שבו נתחייב‬ ‫עבור שגרם לחוה לעבור על מצוות ה’‪ .‬כך נתחייב הנחש משום שתי‬ ‫הנחש גם כן‪ .‬אם כן היה לו לטעון “דברי מי שומעין” שוב ושוב‪ ,‬ועל כל‬ ‫רשעויות‪ :‬נחשב לו הפיתוי כאילו הוא עצמו עבר‪ ,‬וכן נענש על כך שחוה‬ ‫פנים למצוא קולא לעונשו‪ .‬אמנם באמת הסברא היא “שומעין לדברי‬ ‫עברה על דת הקב”ה בסיבתו‪ .‬נמצא שהיו לו שני חלקים מעונש חוה‪.‬‬ ‫הרב”‪ ,‬ואם כן הרי הוא מסולק מן העונש לגמרי‪ .‬לכן בקידושין לא נזכר‬ ‫והנה‪ ,‬גם לחוה היו שני עונשים בידה‪ :‬עבור שאכלה בעצמה‪ ,‬ועבור‬ ‫הסיום “שומעין דברי הרב” שהוא מובן ממילא‪ ,‬אבל כאן‪ ,‬השאלה “דברי‬ ‫שהאכילה לאדם‪ .‬ואילו היה שייך דין שליחות‪ ,‬לא היה ראוי שיהיה עונש‬ ‫הרב ודברי התלמיד‪ ,‬דברי מי שומעין?” היא טענת ‘ממה נפשך’ מרובה‬ ‫“ה ִא ׁ ּ ָשה ֲא ׁ ֶשר‬ ‫אלא לחוה לבדה כמשלחת‪ .‬וזו כוונת דברי אדם שאמר‪ָ :‬‬ ‫שיש לטעון‪ ,‬ומאחר ש”שומעין לדברי הרב”‪ ,‬הרי יכול היה להסתלק מן‬ ‫נָ ַת ָּתה ִע ּ ָמ ִדי ִהוא נָ ְתנָ ה ִּלי ִמן ָה ֵעץ וָ אֹכֵ ל”‪ ,‬ואיתא במדרש (בראשית רבה יט‪,‬‬ ‫העונש לגמרי‪.‬‬ ‫יב)‪’“ :‬ואוכל’ – ואוכל עוד”‪ .‬ואפשר שכוונתו הייתה שאין לענוש את בעל‬ ‫(קומץ המנחה ‪ -‬פרשת נשא)‬ ‫המעשה (השליח)‪ ,‬כי אם את המשלח; לכן “ואוכל עוד” – אם תוסיף ליתן‬ ‫ניתן לשמוע בכל שבוע דבר תורה מרבנו המהרא"ל צינץ על פרשת השבוע‪,‬‬ ‫חדש!‬ ‫מפי המשפיע הרב הגאון רבי ברוך שוורץ‬ ‫שלוחה ‪5‬‬ ‫שליט"א ‪08-8648989‬‬ ‫מרבני המכון ומו"ץ באוצר הפוסקים‬ ‫‪30‬‬ ‫נפלאות המהרא”ל צינץ‬ ‫דרשותיו המלהיבות‬ ‫בדרשה אחרת מימי בין המצרים דיבר מענין “מכה מהלכת בעו”ה‬ ‫רושמי תולדותיו מזכירים במיוחד את דרשותיו הנלהבות לעזרת‬ ‫בילדים קטנים‪ ,‬אבעבועות‪ ,‬הוא ית’ יעשה עמנו לטובה אות‪ ,‬לשלוח‬ ‫עניים‪ ,‬ובין השאר את הצעתו הידועה‪ ,‬שכל גביר בלקחו מלמד לבניו‬ ‫תעלה ורפואות”‪.‬‬ ‫יצרף אליהם ילד נוסף מבני העניים ש”מהם תצא תורה”‪.‬‬ ‫“עיקר דרך התוכחה הוא לעורר העם ליראת ד’ ולהורות להם המעשה‬ ‫בדרשה אחרת דיבר רתת על מדת הקמצנות שפשתה בעם‪ ,‬ועל‬ ‫אשר יעשון‪ ,‬אין צורך לפשטים ודרושים” אמר פעם ברבים בשבת שובה‪.‬‬ ‫אשר עינם צרה בשנים כתיקונן “לעשות הוספה לעניי העיר” בהתאם‬ ‫“הפשטים והדרושים אינם אלא להמשיך לב העם‪ ,‬בדומה לתינוק שאינו‬ ‫לצרכיהם‪ ,‬בהצביעו על העובדה שלא הרויחו מצרות־עין זו מאומה‪.‬‬ ‫רוצה לקבל הרפואה עד שיערבו בה דברים מתוקים‪ ,‬שיהיה מתוק‬ ‫“נשים אל לבנו” קרא במועד מסויים אל שומעי לקחו‪“ ,‬כמה ממון‬ ‫לחיכו – וכן ברפואת הנפש‪ .‬העיקר הוא להכניס בלב האדם יראת השם‬ ‫שקענו בעניים מרודים מימות הרעש ושערוריה של מלחמות”‪ .‬לא היה‬ ‫ושישבור לבבו הזונה‪ ,‬ולשוב בתשובה על מה שעשה”‪.‬‬ ‫ספק בלבו ש”אילו היינו יוצאים ידי חובת הצדקה כראוי לא באנו למידה‬ ‫החן וההדר שהיה יצוק בשפתותיו נסוך ג”כ על קולמוסו הנאה‪.‬‬ ‫זו‪ .‬כמו שאמרו חז”ל “זכה פרוס לרעב לחמך‪ ,‬לא זכה‪ ,‬ועניים מרודים‬ ‫הפירושים והרעיונות‪ ,‬המליצות והמשלים הנפלאים‪ ,‬אמרי שפר ודברי‬ ‫תביא בית”‪.‬‬ ‫כבושין ותוכחות‪ ,‬מצטיינים תמיד ביופי נדיר מאין כמותו‪“ :‬תפוחי זהב‬ ‫אף הוא הזהירם במלים מפורשות‪ ,‬כי על כל אדם נגזר כמה שיחסר‬ ‫במשכיות כסף דבר ָדבור על אופניו”‪ .‬יפה קלע אל המטרה הגר”ח‬ ‫מממונו‪ ,‬ואם הוא קופץ ידו מצדקה לעניים‪ ,‬בהכרח שיחסר בתתו‬ ‫קרייזוירט זצ”ל‪ ,‬חוטר מגזעו‪ ,‬שקבע כי אוצר השקפותיו של רבינו אינו‬ ‫לרופאים כשיחלה רח”ל‪ ,‬כפי שאמרו חז”ל במדרש “תרעא דלא פתיח‬ ‫נופל בחשיבותו מספריו ההלכתיים‪.‬‬ ‫למצוות אפתח לאסיא”‪ .‬כן נשא את משלו‪ ,‬לאדם שהלך לקנות סחורה‬ ‫לשיטתו אין להפריד בין שני חלקי תורה אלו‪ ,‬שניתנו מרועה אחד‪,‬‬ ‫במשקל‪ ,‬ובשעה ששקלו עבורו חמד לבו אבן אחת מהמשקלות וגנב‬ ‫והשפעת־ גומלין מקשרת ביניהן‪ .‬רגילים לחשוב בטעות שבשביל‬ ‫אותה‪ ,‬מבלי להבין שבגלל מעשהו יקבל פחות סחורה‪ .‬הנמשל‪ :‬הברכה‬ ‫ההלכה נחוץ גאון עמקן ויסודי‪ ,‬בעל דעה צלולה וידיעות מקיפות‪ ,‬אך‬ ‫מושפעת לאדם ביחס שווה לצדקה שמוזיל מכספו‪ ,‬ככל שהוא ממעט‬ ‫בנוגע לאגדה סגי בבעל רגש גרידא – ואינו כן‪ .‬שני החלקים‪ ,‬זה כזה‪,‬‬ ‫בנתינת צדקה יתמעט השפע היורד אליו‪ ,‬תתמעט פרנסתו ח”ו – אשרי‬ ‫נרכשים בלא פחות ממ”ח קנינים שהתורה נקנית בהם‪ ,‬ורק לגאון אמיתי‬ ‫האיש המשכיל להרבות בצדקה שמתברך יותר ויותר‪.‬‬ ‫בקי בכל חדרי תורה נהירין ג”כ שבילי זוהר הרקיע של האגדה‪ .‬רק לימוד‬ ‫מדרשותיו עולים ג”כ פה ושם הדים קלושים של מאורעות שונים‬ ‫ההלכה‪ ,‬הדורש בהירות ודיוק נפלא‪ ,‬כדי לאסוקי שמעתתא אליבא‬ ‫שהתרחשו בתקופתו‪ .‬בדרשה אחת מערב ראש השנה הזכיר את‬ ‫דהלכתא‪ ,‬ולאסוקי הלכתא מגו שמעתתא‪ ,‬רק לימוד כזה מסוגל להנחיל‬ ‫ה”גזירה החדשה לקחת את בנ”י לצבא”‪ ,‬שהיתה קשה בעיניו “יותר מכל‬ ‫לאדם את הדרך הנכונה לקלוע אל הנקודה שבעיגול‪ ,‬היא נקודת האמת‪,‬‬ ‫גזירות אשר היו בימי קדם”‪ .‬שכן גזירות הראשונות קרבו את ישראל‬ ‫גם בחלק האגדה‪ .‬רק גאון אמיתי‪ ,‬שאינו מצטמצם בשטח מסוים‬ ‫לעבודתו יתברך‪ ,‬והגזירות הרעות הללו מרחיקין את ישראל מאביהם‬ ‫גרידא‪ ,‬אלא סוקר בסקירה אחת את כל מלוא האופק ההלכתי בש”ס‬ ‫שבשמים‪ .‬והיה קורא על כך “נחשבנו כצאן טבחה”‪ ,‬אמנם נחשבנו‪,‬‬ ‫ובפוסקים‪ ,‬רק הוא מסוגל להיכנס בטרקלין האגדה פנימה‪ ,‬ולדלות‬ ‫נעשינו כאילו חשובים‪ ,‬כפי שרבים אומרים לנו “נהיה עם אחד עם‬ ‫ולהשקות ממעינותיה‪.‬‬ ‫שכנינו”‪ ,‬אך למעשה מובילים את בנינו “כצאן לטבח” בחזית המלחמה‪,‬‬ ‫גאון כזה היה רבינו המחבר‪ ,‬אשר כל רז לא אנס ליה‪ ,‬וטייל כבן־בית‬ ‫ולא עוד אלא החייל המגוייס ילבש מלבושי נכרים ויתערב בגוים עד‬ ‫“דעייל בלא בר” בכל חדרי התורה‪ ,‬הרחבה מני ים‪.‬‬ ‫שנעשה פוחז ופוקר בכל המצוות‪ ,‬וסופו שאפילו לקברות אבותיו לא‬ ‫המשך בגליון הבא אי”ה‬ ‫יבוא “וזו הקשה שבגזירות‪ ,‬שמאבד שני עולמות‪”...‬‬ ‫פניני ישועות‬ ‫ארבע הבקשות שהתגשמו במלואן בזו אחר זו!‬ ‫בדיוק לצרכיו‪ .‬הפלא התעצם שבעתיים כאשר למחרת היום ממש‪,‬‬ ‫פעמים רבות אדם זקוק לחסדי שמיים בתחום מסוים‪ ,‬אך לעיתים‬ ‫נמצא קונה לדירתו הישנה ששילם עבורה מחיר מצוין‪ .‬העול הכלכלי‬ ‫הוא ניצב בפני תקופה שבה כמה עניינים כבדי משקל מונחים על כף‬ ‫הכרוך בדרך כלל בעסקאות נדל”ן מורכבות‪ ,‬התפוגג באחת‪.‬‬ ‫המאזניים בו זמנית‪ .‬כך בדיוק חש ידיד המכון‪ ,‬תורם מספר ‪,17337‬‬ ‫חסדי השם המשיכו להאיר את ביתם גם בהמשך השנה‪ .‬בשעה טובה‬ ‫כאשר פנה בשנה שעברה והרים תרומה נכבדה למען הדפסת ספרי‬ ‫רבנו המהרא”ל צינץ זי”ע‪ .‬בלבו פנימה‪ ,‬הוא נשא ארבע משאלות שונות‬ ‫ומוצלחת‪ ,‬זכו בני הזוג לחבוק את פרי בטנם בחסד וברחמים‪ .‬לראשונה‪,‬‬ ‫שדרשו כולן סייעתא דשמיא מרובה‪ :‬למכור את דירתו הנוכחית במחיר‬ ‫השמחה המרגשת התרחשה בנקל ובדיוק במועדה‪ ,‬מתוך רוגע פנימי‬ ‫הגון‪ ,‬למצוא דירה חלופית ראויה במחיר סביר‪ ,‬שנוות ביתו תמצא משרה‬ ‫והרחבת הדעת‪ .‬לאחרונה‪ ,‬כהשלמה מוחלטת לישועה‪ ,‬התקבלה נוות‬ ‫מכובדת והולמת‪ ,‬וכן בקשה אישית ורגישה – שהשמחה המשפחתית‬ ‫ביתו למשרה מצוינת ומכובדת‪ ,‬בדיוק כפי שייחלו‪.‬‬ ‫לה הם מייחלים תתרחש הפעם בנקל‪ ,‬בשלום‪ ,‬בבריאות איתנה ובדיוק‬ ‫“לקבל מענה כל כך מדויק ומהיר לכל הבקשות יחד – זו השגחה‬ ‫במועדה‪ ,‬ללא המורכבויות שליוו אותם בעבר‪.‬‬ ‫פרטית ברורה”‪ ,‬הוא משתף בהודיה עצומה‪“ .‬ראינו בחוש כיצד זכות‬ ‫הישועות החלו להתגלגל במהירות בלתי נתפסת‪ .‬ימים ספורים בלבד‬ ‫הצדיק פעלה עבורנו בכל ארבעת העניינים בצורה מושלמת ומעל לדרך‬ ‫לאחר קבלת השותפות ופתיחת שערי הרחמים‪ ,‬הוסרו המניעות באופן‬ ‫הטבע”‪.‬‬ ‫פלאי‪ .‬למרבה ההפתעה‪ ,‬הוא מצא דירה חלופית ונפלאה שהתאימה‬ ‫ניתן להזמין חינם את ספרי רבנו לבתי מדרש וישיבות‬ ‫‪08-864-89-89‬‬ ‫ארה"ב‪718-2592395 :‬‬ ‫להשתתפות בהדפסת הספרים לקיום‬ ‫צוואתו של הגאון זי"ע ולזכות בהבטחתו‬ ‫‪31‬‬ ‫בס"ד‬ ‫ד לרגל יומא‬ ‫פרשת בראשית תשפ"ז • שנה ו' ‪ -‬גליון רצ"ג • מכון "אוהבי תורה" להוצאת ספרי רבינו זי"ע‬ ‫הי מלולא רבא‬ ‫א'‬ ‫(תר רחשון‬ ‫"פ ‪ -‬תשפ"ז)‬ ‫תפארת יוסף‬ ‫פנינים על פרשת השבוע‬ ‫גליוני הש"ס‬ ‫גליוני הש"ס‬ ‫בית האוצר‬ ‫יבמות סב‪.‬‬ ‫יבמות סג‪.‬‬ ‫מערכת א כלל קח‬ ‫ֹלקים‬ ‫וַ ִּת ְק ָרא ֶאת ְׁשמֹו ֵׁשת ּכִ י ָׁשת לִ י ֱא ִ‬ ‫ֹאמר ָה ָא ָדם זֹאת ַה ַּפ ַעם ֶע ֶצם‬ ‫וַ ּי ֶ‬ ‫ֹלקים לָ ָר ִק ַיע ָׁש ָמיִ ם (א‪ ,‬ח)‪.‬‬ ‫וַ ּיִ ְק ָרא ֱא ִ‬ ‫זֶ ַרע ַא ֵחר ַּת ַחת ֶהבֶ ל ּכִ י ֲה ָרגֹו ָקיִ ן (ד‪ ,‬כה)‪.‬‬ ‫ֵמ ֲע ָצ ַמי ּובָ ָׂשר ִמּבְ ָׂש ִרי (ב‪ ,‬כג)‪.‬‬ ‫'אין מוקדם ומאוחר' באותיות‬ ‫במחלוקת ב"ש וב"ה בחיוב פריה ורביה‬ ‫איך לא נעקרו הבהמות‬ ‫אין מוקדם ומאוחר בתורה ‪ -‬עיין פסחים (ו‪ ):‬דהני‬ ‫ביבמות (סב‪ ,).‬תניא רבי נתן אומר‪ ,‬בית שמאי אומרים‪,‬‬ ‫וחיות בביאת אדה"ר‬ ‫מילי בתרי ענייני‪ ,‬אבל בחד עניינא‪ ,‬מאי דמוקדם‬ ‫שני זכרים ושתי נקבות‪ ,‬ובית הלל אומרים‪ ,‬זכר ונקבה‪.‬‬ ‫ביבמות (סג‪ ,).‬ואמר רבי אלעזר‪ ,‬מאי דכתיב 'זאת הפעם‬ ‫מוקדם‪ ,‬ומאי דמאוחר מאוחר‪ ,‬דאי לא תימא הכי‪ ,‬כלל‬ ‫אמר רב הונא‪ ,‬מאי טעמא דרבי נתן אליבא דבית‬ ‫עצם מעצמי ובשר מבשרי'‪ ,‬מלמד שבא אדם על כל‬ ‫ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט ‪ -‬דילמא פרט וכלל‬ ‫שמאי‪ ,‬דכתיב (לעיל פסוק ב) 'ותוסף ללדת את אחיו‬ ‫בהמה וחיה‪ ,‬ולא נתקררה דעתו עד שבא על חוה‪.‬‬ ‫הוא כו'‪.‬‬ ‫את הבל'‪ ,‬הבל ואחותו‪ ,‬קין ואחותו‪ ,‬וכתיב 'כי שת לי‬ ‫אלהים זרע אחר תחת הבל כי הרגו קין' וכו'‪ .‬אמר‬ ‫ברבינו עובדיה ברטנורא כתב‪ :‬צריכין אנו לומר‪,‬‬ ‫ועיין בדברי דוד בפרשתנו על הכתוב 'ויקרא‬ ‫רבא‪ ,‬מאי טעמא דרבי נתן אליבא דבית הלל‪ ,‬שנאמר‬ ‫שנתעברו קודם לכן‪ ,‬דאם לא כן היו נעקרות בביאת‬ ‫אלקי"ם לרקיע שמים'‪ ,‬דאפירוש רש"י (כאן) ד'שמים'‬ ‫(ישעיה מה‪ ,‬יח) 'לא תהו בראה לשבת יצרה'‪ ,‬והא עבד‬ ‫אדם‪ ,‬כדאיתא בעבודה זרה (כב‪ ,):‬עכו"ם חס על בהמתו‬ ‫היינו אש מים‪ ,‬כתב וז"ל‪ :‬ואין להקשות‪ ,‬הא לא נזכר‬ ‫לה שבת‪.‬‬ ‫שלא תיעקר‪ .‬ואולי היה דרך נס‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫'אש' ‪ -‬אלא השי"ן לחוד‪ .‬יש לומר‪ ,‬דהקמ"ץ שתחת‬ ‫ולענ"ד יש לומר על פי גמרא עבודה זרה (כד‪ ,):‬רבי‬ ‫השי"ן מביא אל"ף‪ ,‬והוי כאילו נזכרה בפירוש‪ .‬אלא‬ ‫לפי זה‪ ,‬לבית הלל הלימוד מברייתו של עולם‪,‬‬ ‫דקשה לי‪ ,‬אפילו אם נזכרה הא' בפירוש לא ניחא‪,‬‬ ‫ולבית שמאי מאדם הראשון‪ .‬דאף דכתיב 'כי שת'‪,‬‬ ‫יוחנן אמר גבול יש לה‪ ,‬פחותה מבת שלש שנים נעקרת‪,‬‬ ‫בת שלש שנים אינה נעקרת‪ .‬והיינו כיון שכבר גדלה‬ ‫דהוה ליה להקדים הא' לש'‪ .‬והרא"ם (שם) כתב‪ ,‬דאין‬ ‫ומוכח קרא גופיה דבעי תשלומין‪ ,‬מכל מקום הך ד'כי‬ ‫מוקדם ומאוחר גם באותיות‪ .‬וקשה דאמרינן בפרק רבי‬ ‫שת' דאמרתו חוה‪ ,‬הא וודאי לאו משום חיוב הוא‪,‬‬ ‫גידול רב‪ ,‬אינה נעקרת עוד על ידי ביאת אדם‪ .‬ועל כן‬ ‫כל מעשה בראשית דבקומתן נבראו ולצביונן נבראו (ראש‬ ‫עקיבא (שבת פט‪ ,).‬מאי 'הר סיני' (שמות יט‪ ,‬יא) ‪ -‬הר‬ ‫דהא אדם הראשון לא היה מחויב בפריה ורביה‪ ,‬דאינו‬ ‫שנעשו בו נסים לישראל‪ ,‬ופרכינן‪ ,‬הר ניסאי מיבעי‬ ‫ממצות בני נח (ראה סנהדרין נט‪ ,):‬רק דמעצמו רצה‬ ‫השנה יא‪ ,).‬היינו דנבראו בתכלית הקומה והצביון אשר‬ ‫לכל בריה בגמר גדלותה‪ ,‬ועל כן היה להם מיד טבע של‬ ‫ליה כו'‪ ,‬עכ"ל ז"ל‪.‬‬ ‫לפרות ולרבות‪ ,‬דהוא מצוה שכליית‪ ,‬ולא חשיבא ליה‬ ‫הולדה בפחות משני זכרים ושתי נקיבות‪ ,‬ולכן אמרה‬ ‫עכשיו שלאחר גמר הגידול‪ ,‬ולא נעקרו‪.‬‬ ‫ונראה ממה שכתב דאין מוקדם ומאוחר גם באותיות‪,‬‬ ‫חוה 'כי שת' וגו'‪ ,‬דהיה צריך השלמה להשלים עניין‬ ‫ועל כן יש לומר‪ ,‬דרבי אלעזר דיבמות דדריש דרשה‬ ‫דכוונתו לכללא ד'אין מוקדם ומאוחר בתורה'‪ ,‬לומר דגם‬ ‫פריה ורביה המחוייב מן השכל‪ .‬ועל כן אנו למידין מזה‬ ‫זאת ‪ -‬כרביה רבי יוחנן (ראה רש"י תענית כה‪ .‬ד"ה ר"א)‬ ‫באותיות אין מוקדם ומאוחר‪ ,‬ואין הרא"ם כעת לפני‬ ‫גם למצות פריה ורביה שלנו‪ ,‬דכי היכא דאדם הראשון‬ ‫דעבודה זרה הנ"ל סבירא ליה‪ ,‬ואם כן לא קשה מידי‪.‬‬ ‫לעיין בו א‪.‬‬ ‫לא חשיבא ליה הולדה בפחות ‪ -‬למצוה השכלית שלו‪,‬‬ ‫וצריך עיון גדול‪ ,‬דאיך הוה אמינא לומר כן‪ ,‬הא אפילו‬ ‫הוא הדין לנו לעניין המצוה של תורה‪.‬‬ ‫ושוב מצאתי בספר באר יעקב חלק יורה דעה (סימן‬ ‫בחד עניינא יש מוקדם ומאוחר‪ ,‬וכמפורש בש"ס פסחים‬ ‫כט ד"ה בסימן) הביא קושית הרע"ב הנ"ל מפי השמועה‬ ‫הנ"ל‪ ,‬וכל שכן באותיות של תיבה אחת‪.‬‬ ‫ועל כל פנים‪ ,‬לבית הלל ההתדמות הוא לברייתו‬ ‫ששמע להקשות כן‪ ,‬ותירץ כתירוצינו הנ"ל‪ ,‬ועיין שם‪.‬‬ ‫של עולם‪ ,‬ולבית שמאי ההתדמות הוא לאדם הראשון‪.‬‬ ‫ויש כיוצא בזה פלוגתא בשבת (סט‪ ,):‬אמר רב הונא‪ ,‬היה‬ ‫מהלך במדבר ואינו יודע אימת שבת‪ ,‬מונה ששה ומשמר‬ ‫יום אחד‪ ,‬חייא בר רב אמר‪ ,‬משמר יום אחד ומונה ששה‪,‬‬ ‫)א המשך לשונו‪" :‬ושוב עיינתי בו‪ ,‬וראיתי שכתב כן להדיא‪ ,‬וז"ל‪" :‬ואש ומים‪ ,‬כי השי"ן הקמוצה של ָ'שמים' ‪ -‬אחריה אלף נחה‪,‬‬ ‫במאי קמיפלגי‪ ,‬מר סבר כברייתו של עולם‪ ,‬ומר סבר‬ ‫ובהפוך האותיות יהיה 'אש מים'‪ ,‬כך פירש אותו בעל הפלי)ה (פרעמישלא תרמ"ד‪ ,‬דף מא‪-:‬מב‪ .‬ד"ה ויאמר)‪ ,‬ואמר‪ ,‬שמה שאין האש מסודר‬ ‫כאדם הראשון‪.‬‬ ‫בסדרו‪ ,‬הוא להודיענו שכשם שאין מוקדם ומאוחר בפסוקים כך אין מוקדם ומאוחר באותיות‪ ,‬עכ"ל הרא"ם ז"ל"‪.‬‬ ‫הפצת הגליון ברחבי ארה"ב לכבוד יומא דהילולא‬ ‫מוקדשת לזכרה של האשה החשובה והצנועה המפורסמת במעשיה הטובים לכלל ולפרט‬ ‫מרת פיגא ב"ר משה ישכר דוב ע"ה‬ ‫שהלכה לעולמה ביום שלש עשרה מידות ‪ -‬ו' תשרי דהאי שתא אחרי שנות סבל ויסורים שקיבלה באהבה‬ ‫זכתה להקים בית של אהבת תורה מושתת על אדני חן וחסד‪ ,‬זרע ברך ד' המפארים את כרם בית ישראל בכל מקומות מושבותיהם‬ ‫ובזאת הננו לשלוח את תנחומנו לבעלה‪ ,‬ידידנו רום המעלה איש תבונות‬ ‫הרב הגאון החסיד ר' יעקב נוסענצווייג שליט"א‬ ‫מפארי תלמידי וחסידי הרה"ק בעל 'שפע חיים' מצאנז זצ"ל‪ ,‬תלמיד מובהק של הגאון המפו' ר' אהרן יהודה ווילנער זצ"ל‪,‬‬ ‫אשר מנערותו ועד עתה נפשו דבוקה בתורת רבינו בקשר עליון דאורייתא‪ ,‬והיא לנו טופח על מנת להטפיח בגשם ורוח גם יחד‬ ‫ובלשונו של רבינו זי"ע ברכותינו אמורות‪:‬‬ ‫השם אלוקי השמים‪ ,‬ינחם אותו מהרה בכפלים‪ ,‬ותהא נשמתה צרורה בצרור החיים‪.‬‬ ‫א‬ ‫ואליו יתברך כפינו שטוחות‪ ,‬להוציא לִ ְרוָ חוֹת‪ ,‬נפשות נאנחות‪ ,‬ושנית מהרה יגאלנו ברב שמחות‪ ,‬אכיה"ר‬ ‫סדרת מאמרים מיוחדים המטעימים צוף נועם ומתיקות שבת מנהר היוצא מעדן רבינו זי"ע‬ ‫תפארת יוסף‬ ‫עניני שבת באגדה ובהלכה‬ ‫‪32‬‬ ‫מסתימת הבבלי נראה דעתו‬ ‫שאזהרת ליל ויום שבת אחת היא‬ ‫והנה‪ ,‬כספיקן של התוספות ישנים הנ"ל ‪ -‬דנהי‬ ‫פרק יט‬ ‫דאזהרה דיממא דיום הכיפורים אזהרה אחרת היא‬ ‫מאזהרה דלילא‪ ,‬עם כל זה בשבת אזהרת שניהם‬ ‫ליל שבת‬ ‫אחת היא‪ ,‬כן מוכח קצת שיטת הש"ס דידן‪ ,‬דלא‬ ‫מייתי בכולי תלמודא מכילתא זו לענין שבת‪ ,‬ורק‬ ‫לגבי יום הכיפורים הוא דמייתי בש"ס דידן ביומא שם‬ ‫מלאכה דמחמת קרבן ‪ -‬הדומה לו כמו שכתבתי ‪-‬‬ ‫אם צריך אזהרה מיוחדת למלאכת ליל שבת‬ ‫(פא‪ ).‬דיש אזהרה מיוחדת ללילה‪ .‬ואלו היה גם בשבת‬ ‫בגמרא יומא (פא‪ ,).‬חמשה קראי כתיבי במלאכה (דיום לא נאסר הלילה שלפניו‪ ,‬עכ"ל ז"ל‪.‬‬ ‫כן לפי דעת הש"ס דידן‪ ,‬לא הוי שתיק מלמיתי זה‬ ‫הכיפורים)‪ ,‬חד לאזהרה דיממא‪ ,‬וחד לאזהרה דלילא‪,‬‬ ‫בכולי תלמודא מהיכן נלמדת אזהרה דלילא דשבת‪,‬‬ ‫והנה כמו שכתב הוא ז"ל‪ ,‬דתענית הואיל ובא‬ ‫וחד לעונש דיממא‪ ,‬וחד לעונש דלילא וכו'‪ .‬וכתבו‬ ‫כמו דלא שתיק מלמיתי ליה ביום הכיפורים‪ .‬ועל כן‬ ‫לכפרה ‪ -‬חשוב כקרבן וקדשים שאין היום הולך שם‬ ‫התוספות ישנים שם (ד"ה חד) וז"ל‪ :‬לא ידענא אי בעינן‬ ‫נראה ודאי‪ ,‬דשיטת הש"ס דידן היא דאזהרה דשבת‬ ‫אחרי הלילה שלפניו ואיננו מחובר לה‪ ,‬ורק הלילה‬ ‫בכל דוכתא קראי לעונש דיממא ולילא במלאכה‪ ,‬כגון‬ ‫אחת היא ליום ולילה‪ ,‬וביום הכיפורים בלחוד הוא‬ ‫שאחרי היום היא ההולכת אחרי היום שלפניו‪ ,‬והיום‬ ‫שבתות וימים טובים וחולו של מועד‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫דבעינן אזהרה מיוחדת ללילה‪ ,‬מטעמים המבוארים‬ ‫והלילה שאחריו הוא דחשיבי שם יום אחד ומחוברים‬ ‫למעלה‪.‬‬ ‫והגהות מצפה איתן (בתוספות ישנים שם) הטיבה יחד ‪ -‬לא היום והלילה שלפניו‪ ,‬אם כן יש לנו לומר‬ ‫לראות‪ ,‬שהיא מכילתא מפורשת בפרשת יתרו (מסכת כן גם כן ביום הכיפורים שהוא יום תענית‪ ,‬ובא גם כן‬ ‫דבחדש פרשה ז ד"ה ויום)‪ ,‬דמייתי אזהרה למלאכת ליל לכפרה‪ ,‬כמו שקראתו תורה להדיא 'יום כִ ֻּפ ִּרים' (ויקרא המכילתא הצריכה אזהרה לליל שבת‬ ‫שבת מקרא‪ ,‬דכתיב (שמות כ‪ ,‬י) 'ויום השביעי שבת'‪ ,‬כג‪ ,‬כח)‪ ,‬וכתיב (שם טז‪ ,‬ל) 'כי ביום הזה יכפר עליכם' דמצינו בעלמא שאין הלילה בכלל יום‬ ‫ובגוף דברי המכילתא הנ"ל נראה‪ ,‬דנהי דאין‬ ‫מה תלמוד לומר 'שבת' ‪ -‬לרבות ליל שבת‪ ,‬ועונש וגו'‪ ,‬ועל כן גם ביום הכיפורים יש סברא זאת לומר‬ ‫ללמוד מיום הכיפורים אשבת דניבעי אזהרה מיוחדת‬ ‫דחשוב 'קדשים'‪ ,‬ואין יומו מחובר ללילה שלפניו‪.‬‬ ‫מדכתיב (שם לא‪ ,‬יד) 'מחלליה מות יומת'‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫ללילה גם בשבת וכנ"ל‪ ,‬עם כל זה הרי גם בעלמא‬ ‫בשבת אין הלילה‬ ‫ונהי דדיני יום הכיפורים נוהגים רק ביום לבד מצינו דאין הלילה בכלל תיבת 'יום' דקרא‪ .‬עיין שבת‬ ‫ביוה"כ‬ ‫חלוק מהיום כמו‬ ‫והנה מדברי הגמרא יומא הנ"ל בעצמם‪ ,‬אין ולא בלילה שלאחריו‪ ,‬עם כל זה‪ ,‬זה רק גזירת הכתוב (קלא‪-:‬קלב‪ ).‬ובמגילה (כ‪-.‬כ‪ ):‬דמייתי הרבה תיבות 'יום'‬ ‫דכתיבי בקרא‪ ,‬ודריש כלהו למעט לילה‪ .‬ועיין עוד‬ ‫חשיב‬ ‫שפיר‬ ‫אכתי‬ ‫היום‬ ‫ומדריגת‬ ‫ענין‬ ‫עצם‬ ‫אבל‬ ‫הוא‪,‬‬ ‫להכריח דליל שבת תיבעי אזהרה מיוחדת‪ ,‬וכמו‬ ‫שהתוספות ישנים נסתפקו בזה‪ .‬וטעם הספק נראה‪' ,‬קדשים' כיון שבא לכפרה וכנ"ל‪ ,‬ושפיר אין הלילה בבא בתרא (קיג‪ ):‬וסנהדרין (לד‪' ,):‬והיה ביום הנחילו‬ ‫את בניו' (דברים כא‪ ,‬טז)‪ ,‬ביום אתה מפיל נחלות ואי‬ ‫בקדשים‪,‬‬ ‫כן‬ ‫שהוא‬ ‫כמו‬ ‫היום‬ ‫אל‬ ‫מחוברת‬ ‫היום‬ ‫שלפני‬ ‫דרק ביום הכיפורים דמדריגת הלילה חלוקה ממדריגת‬ ‫היום ופחותה ממנו‪ ,‬שהרי היום הוא מכפר והלילה ועל כן שפיר אין איסור הלילה נלמד מאזהרת היום‪ ,‬אתה מפיל נחלות בלילה‪ .‬ועוד שם בסנהדרין דריש‬ ‫'וביום הראות בו' (ויקרא יג‪ ,‬יד) ‪ -‬למעט לילה מראיית‬ ‫ללילה‪.‬‬ ‫עצמה‬ ‫בפני‬ ‫אזהרה‬ ‫בעינן‬ ‫ושפיר‬ ‫אינה מכפרת וכמבואר בכריתות (ז‪ ,).‬על כן שפיר‬ ‫והרי גם בתענית הוא כן ‪ -‬דאין איסור האכילה נגעים‪ ,‬וכן הוא דרש זה במועד קטן (ח‪.).‬‬ ‫צריך אזהרה בפני עצמה ללילה ואינה בכלל אזהרת‬ ‫ועיין עוד במגילה (ז‪ ,):‬סעודת פורים שאכלה בלילה‬ ‫היום‪ .‬מה שאין כן בשבת שאין הלילה חלוקה מן היום‪ ,‬נוהג בלילה שלפני היום‪ ,‬מפאת היותו כקדשים‪,‬‬ ‫שפיר יש לומר דהיא בכלל היום‪ ,‬ואין צריך אזהרה וכדמוכח מדברי התוספות יום טוב הנ"ל‪ ,‬ואף על גב לא יצא ידי חובתו‪ ,‬מאי טעמא‪' ,‬ימי משתה ושמחה'‬ ‫דגם כן אין התענית נוהג בלילה שאחרי היום‪ .‬ואם כתיב (אסתר ט‪ ,‬כב)‪ .‬ובזבחים (נו‪' ,):‬ביום השלישי באש‬ ‫מיוחדת ללילה‪.‬‬ ‫כן גם ביום הכיפורים‪ ,‬אף על גב דאין נוהג בלילה ישרף' (ויקרא ז‪ ,‬יז) ‪ -‬ביום אתה שורפו ואי אתה שורפו‬ ‫שאחרי היום‪ ,‬עם כל זה שפיר יש סברא דחשיב בלילה‪ .‬ושם (יב‪' ,).‬ומיום השמיני והלאה ירצה' (שם‬ ‫רק ביוה"כ שהוא כקדשים והלילה‬ ‫'קדשים' ‪ -‬ושלא ינהוג בלילה שלפני היום‪ ,‬מפאת כב‪ ,‬כז) ‪ -‬הא לילה לא חזי‪ .‬ועוד שם (ק‪' ,):‬הן היום‬ ‫אחר היום צריך אזהרה מיוחדת ללילה‬ ‫ועוד יש לומר סברא אחרת במאי דבעינן גבי שאין הלילה מחוברת אל היום‪ ,‬ואין ללמדה מכלל הקריבו' (שם י‪ ,‬יט) ‪ -‬אני היום אסור ובלילה מותר וכו'‪.‬‬ ‫ובפסחים (ד‪ ,):‬ואימא לרבות לילי ט"ו לביעור‪ ,‬דסלקא‬ ‫יום הכיפורים דוקא אזהרה מיוחדת ללילה‪ ,‬ואינה היום‪ ,‬ושפיר צריך מקרא בפני עצמו ללילה‪.‬‬ ‫דעתך אמינא 'ימים' כתיב (שמות יב‪ ,‬יט) ‪ -‬ימים אין‪,‬‬ ‫בכלל היום‪ .‬וזה על פי המבואר בתוספות יום טוב‬ ‫ואין מכאן ראיה כלל אשבת ויום טוב דעלמא‪ ,‬לילות לא וכו'‪ .‬ובעירובין (צו‪' ,).‬ושמרת את החקה‬ ‫פסחים (פ"ד מ"ה) אהא דתנן שם‪ ,‬הלילה (ליל ערב‬ ‫פסח ‪ -‬לאנשי גליל שאוסרים לעשות מלאכה בערב דהיום הולך בהו אחרי הלילה‪ ,‬והלילה ויום שאחריו הזאת למועדה מימים ימימה' (שם יג‪ ,‬י) ‪ -‬ימים ולא‬ ‫פסח)‪ ,‬בית שמאי אוסרין (עשיית מלאכה)‪ ,‬ובית הלל חשיבי בהו יום אחד‪ ,‬כדכתיב (בראשית א‪ ,‬ה) 'ויהי ערב לילות וכו'‪.‬‬ ‫ועיין עוד ברכות (מ‪' ,).‬ברוך ד' יום יום' (תהלים סח‪,‬‬ ‫מתירין עד הנץ החמה‪ .‬וכתב הרע"ב שם (ד"ה ב"ש ויהי בוקר יום אחד' (ראה חולין פג‪ ,).‬ועל כן שפיר‬ ‫‪ -‬ד"ה וב"ה)‪ ,‬דבית שמאי אוסרים ‪ -‬ככל שאר ימים הלילה בכלל היום ונלמדת מאזהרת היום‪ ,‬ואין צריך כ)‪ ,‬וכי ביום מברכין אותו ובלילה אין מברכין אותו‬ ‫(המשך בעמוד הבא) « « «‬ ‫טובים שאסורים בעשיית מלאכה‪ ,‬שגם הלילה אסורה אזהרה מיוחדת ללילה‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬ ‫במלאכה‪ .‬ובית הלל מתירין ‪ -‬מידי דהוי אתענית‪,‬‬ ‫שהיום אסור באכילה והלילה מותר‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫מרגניתא דיוסף‬ ‫ובתוספות יום טוב (ד"ה וב"ה מתירין) כתב וז"ל‪:‬‬ ‫ענינים מופלאים‪ ,‬פניני חכמה ודעת ושכיות חמדה מתורת רבינו זי"ע‬ ‫פירש הרע"ב‪ ,‬מידי דהוי אתענית וכו'‪ .‬ולכאורה‬ ‫סברא דבית שמאי עדיפא‪ ,‬דילפינן איסור מלאכה‬ ‫האם העולם הוא כדורי‬ ‫מאיסור מלאכה‪ .‬ונראה לי‪ ,‬דלחכמים דהכא דסברי‬ ‫עיין שו"ת שבות יעקב (ח"ג סימן כ)‪ ,‬דכתב דקידוש החודש להרמב"ם בנוי על חכמת האומות כמו‬ ‫איסורא איכא (בעשיית מלאכה בערב פסח (ראה‬ ‫שכתב בעצמו (הלכות קידוש החודש פי"א ה"ד)‪ .‬ועיין שם עוד‪ ,‬דעיקר חכמת האומות בזה בנויה על‬ ‫פסחים נה‪ ,).‬ולא הוי מנהגא לבד ‪ -‬וכמשנה ריש מקום‬ ‫יסוד שהעולם הוא ככדור‪ ,‬והוא נגד משמעות ש"ס חגיגה (יב‪ ,).‬עיין שם שהביא מכמה ספרים בזה‪.‬‬ ‫שנהגו (שם נ‪ ,)).‬טעמא דאיסור‪ ,‬כדאמר בירושלמי‬ ‫וכן ראיתי בספר עליות אליהו (אות פב בהערה) בשם הגר"א מוילנא ז"ל (תיקו"ז תיקון ע‪ ,‬קנח‪ .‬ד"ה‬ ‫(שם פ"ד ה"א) משום שחיטת הפסח (דכל המביא קרבן‬ ‫מבועא)‪ ,‬שהיתה סברתו שאין העולם כדורי‪ ,‬מדכתיב (איוב לח‪ ,‬יג) 'לאחוז בכנפות הארץ'‪ ,‬ומבואר‬ ‫אסור במלאכה‪ ,‬עיין תוספות ריש מקום שנהגו (שם‬ ‫בסיפרי (פרשת כי תצא פיסקא כד ד"ה כסותך) אקרא ד'על ארבע כנפות כסותך' (דברים כב‪ ,‬יב)‪ ,‬למעט‬ ‫ד"ה מקום))‪ .‬וקאמרי בית הלל‪ ,‬דכיון דאיסור מלאכה‬ ‫קרן עגולה דאין לו כנפות‪ ,‬הרי דבעיגול לא שייך לשון כנפות‪.‬‬ ‫משום שחיטת הפסח הוא‪ ,‬הוי איסור מלאכה דידיה‬ ‫כאיסור אכילה דתענית‪ ,‬שהרי הקרבן והתענית שוים‬ ‫ואולם בזכרוני מהרמב"ם במורה (ח"א פרק לא)‪ ,‬שחושב דבר זה שהעולם כדורי כמו מושכלות‬ ‫הם‪ ,‬דשניהם לכפרה באים‪ ,‬ובקרבן עצמו הלילה‬ ‫ראשונות‪ .‬וכן משמע בגמרא עבודה זרה (מא‪ ,).‬עיין שם בתוספות (ד"ה ככדור)‪ ,‬וכן הוא להדיא‬ ‫הולך אחרי היום (ראה חולין פג‪ ,).‬ולא היום אחר‬ ‫ברבה נשוא (במדב"ר יג‪ ,‬יד) על הכתוב (במדבר ז‪ ,‬יג) 'מזרק אחד כסף'‪ ,‬עיין שם‪ .‬וכן הוא גם‬ ‫הלילה‪ ,‬אלא דהכא בערב פסח ‪ -‬איסור דלילה‬ ‫בזוהר (ויקרא י‪ ;.‬ועיין זוה"ח בראשית טו‪ ,).‬וגם אין זו סברא לבד של חכמי האומות‪ ,‬רק הוא מבואר‬ ‫שאחריו לאו משום לתא דידיה‪ ,‬אלא משום עצמו‬ ‫במופת‪ .‬וכבר האריכו בזה בביאור ש"ס חגיגה הנ"ל (ראה באר הגולה באר הששי קכג‪ .‬ד"ה בפרק; לבוש‬ ‫(שהוא יום טוב)‪ ,‬ולפיכך ילפי מתענית דמצינו‬ ‫האורה דברים ד‪ ,‬לב)‪.‬‬ ‫שאיסורו ביום בלבד ולא בלילה כלל‪ ,‬כן איסור‬ ‫הגיד רבינו בחיים חיותו‪" :‬מהספרים שלי יהיו לי תלמידים"‬ ‫ב‬ ‫(הג"ר יעקב טייטלבוים ‪ -‬תלמידו המובהק של הגר"מ אריק זצ"ל ‪ -‬ששמע מפי רבינו)‬ ‫‪33‬‬ ‫סדרת מאמרים מיוחדים המטעימים צוף נועם ומתיקות שבת מנהר היוצא מעדן רבינו זי"ע‬ ‫תפארת יוסף‬ ‫עניני שבת באגדה ובהלכה‬ ‫«««‬ ‫הראשונים ז"ל (ראה תוספות מועד קטן יט‪ .‬ד"ה רבי יוסי;‬ ‫כך אין מערבין לשני ימים יום אחד למזרח ויום אחד‬ ‫(המשך מעמוד הקודם)‬ ‫רא"ש הלכות קטנות הלכות תפילין סימן טז ד"ה תניא) דמשום‬ ‫וכו'‪ .‬ודכוותיה בחגיגה (ה‪' ,):‬ואותי יום יום יִ ְדרֹׁשּון' למערב‪ .‬ורבי אליעזר‪ ,‬התם קדושה אחת‪ ,‬הכא שתי‬ ‫הכי תפילין נוהגים בחול המועד ‪ -‬אף על גב דאית‬ ‫(ישעיה נח‪ ,‬ב) ‪ -‬וכי ביום דורשין אותו ובלילה אין קדושות‪ ,‬עכ"ל הגמרא‪.‬‬ ‫וצריך להבין‪ ,‬דמה זה שאמרו 'אי אתה מודה' ביה איסור חמץ ומצות סוכה‪ ,‬דעיקר האות הוא‬ ‫דורשין אותו וכו'‪ .‬ועיין עוד סוכה (מג‪' ,).‬בסוכות‬ ‫תשבו שבעת ימים' (ויקרא כג‪ ,‬מב) ‪ -‬ואפילו לילות וכו'‪ ,‬וכו'‪ ,‬ומה שייך כלל לדמות יום טוב ושבת ליום אחד רק איסור המלאכה‪ ,‬ועל כן בחול המועד דשרי ביה‬ ‫או אינו אלא ימים ולא לילות וכו'‪ .‬ועיין רש"י סוכה בעינו‪ .‬ואף על גב דסבירא להו לחכמים דיום טוב מלאכת דבר האבוד (ראה מועד קטן יא‪ ).‬לא מיקרי 'אות'‬ ‫(מח‪ .‬ד"ה לרבות)‪ .‬ואם כן שפיר סוברת גם המכילתא ושבת קדושה אחת נינהו‪ ,‬עם כל זה אין לדמותם וכנודע‪.‬‬ ‫ואם כן לדברי המכילתא הנ"ל דאיסור מלאכה‬ ‫דאין איסור ליל השבת נלמד מאזהרה הכתובה על יום ליום אחד בעינו חציו לכאן וחציו לכאן ולהקשות‬ ‫דיום השבת הוא אזהרה בפני עצמה‪ ,‬ואם כן הוא גם‬ ‫מזה על רבי אליעזר‪.‬‬ ‫השבת‪ ,‬ושצריך אזהרה בפני עצמה ללילה‪.‬‬ ‫כן אות בפני עצמו‪ ,‬ואם כן שוב שפיר חלו האותות‬ ‫ותו‪ ,‬דלישנא ד'אי אתה מודה' וכו'‪ ,‬מוכח קצת דתפילין ודשבת ביחד‪ ,‬ולא שייך לומר שהשבת קדם‬ ‫'זכור את יום השבת לקדשו' ‪ -‬אם לילה בכללו‬ ‫ולגבי שבת עצמו מצינו גם כן בגמרא דאין הלילה דלסברת רבי אליעזר היה גם ביום אחד איזה הוה מפאת הלילה‪ ,‬כיון שבבוקר הוי גם מפאת השבת‬ ‫בכלל תיבת 'יום'‪ ,‬עיין פסחים (קו‪' ,).‬זכור את יום אמינא שיועיל חציו לצפון וחציו למערב‪ ,‬ועל זה אות חדש א‪.‬‬ ‫השבת' (שמות כ‪ ,‬ח)‪ ,‬אין לי אלא ביום‪ ,‬בלילה מנין אמרו לו דאי אתה מודה שם שאינו כן‪ ,‬ועל כן תודה‬ ‫וכו'‪ .‬ומבואר דליל השבת אינו בכלל יום השבת‪ ,‬עיין גם כאן‪ .‬וזה קשה להבין‪ ,‬דאיזה הוה אמינא היה שם ביאור סברת האיבעיא‬ ‫כן כלל לחלק אותו היום בעצמו‪ ,‬ורבי אליעזר הרי אם מכשירי מצוה דיום דוחים לילה‬ ‫שם היטב דפריך על זה רק מסברא‪ ,‬משום דקידוש‬ ‫וידידנו האברך החריף ובקי מו"ה יוסף חיים דוד‬ ‫חילק רק יום טוב ושבת מהדדי ‪ -‬דהוי שתי קדושות‪.‬‬ ‫צריך שיהיה בתחלת השבת‪.‬‬ ‫ואולם על פי דברי המכילתא הנ"ל ‪ -‬דשבת עצמו רייך נ"י מפה‪ ,‬העירני על דברי הירושלמי סוף פרק‬ ‫ויש לדחות‪ ,‬דעדיפא מינה קפריך‪ ,‬דלא לבד יש בו שתי אזהרות מחולפות‪ ,‬אזהרה דלילא ואזהרה ראשון דראש השנה (ה"ח) וז"ל‪ :‬דבר שהוא דוחה‬ ‫שהלילה הוא בכלל היום ואינה מתמעטת מתיבת דיממא וכנ"ל‪[ ,‬ופשוט דהוא הדין ביום טוב יש שתי את השבת ביום‪ ,‬מכשירין (דידיה) מהו שידחו את‬ ‫'יום'‪ ,‬כי אם אדרבה יש סברא דקאי אלילה לבד ולא אזהרות ללילה ויום‪ ,‬וכמו שדימו התוספות ישנים השבת בלילה‪ ,‬עיין שם היטב דבעי לענין מכשירין‬ ‫יומא הנ"ל יום טוב ושבת אהדדי וכנ"ל]‪ ,‬ואם כן יש שאי אפשר לעשותן מערב שבת ‪ -‬דדחי שבת כמצוה‬ ‫איום‪ ,‬משום דבתחלת יומא בעי לקדושי‪.‬‬ ‫לומר‪ ,‬דהאי 'חציו לצפון וחציו לדרום' הכוונה על עצמה (ראה שבת קל‪ ,).‬אם מותר לעשות המכשירין‬ ‫המחלוקת במנין סעודות‬ ‫שתי העונות דמעת לעת‪ ,‬היינו שאם עירב בלילה בליל שבת לצורך מצוה שזמנה ביום השבת‪.‬‬ ‫השבת תלויה אם לילה בכלל 'יום'‬ ‫ולפי דברי המכילתא הנ"ל מובנת סברת האיבעיא‪,‬‬ ‫עוד יש לומר‪ ,‬דדבר זה אם ליל השבת הוא בכלל לצפון וביום לדרום‪ ,‬דבזה שפיר הוה אמינא גם בשבת‬ ‫יום השבת ‪ -‬היכא דמישתעי קרא מיומא דשבתא‪ ,‬הוא עצמו או ביום טוב עצמו שיועיל‪ ,‬כיון דהם שני זמנים דכיון דהלילה יש לה אזהרה אחרת מן היום‪ ,‬והמצוה‬ ‫פלוגתא דתנאי בשבת (קיז‪ ,):‬תנו רבנן‪ ,‬כמה סעודות של אזהרות ואיסורים מחולפים‪ ,‬ושפיר אמרו 'אי אתה העצמותית זמנה ביום‪ ,‬אם כן הרי הותרה רק אזהרת‬ ‫חייב אדם לאכול בשבת ‪ -‬שלש‪ .‬רבי חידקא אומר‪ ,‬מודה דאין עושין כן'‪ ,‬והוא הדין דאין לחלק היום טוב היום בשביל המצוה ולא אזהרת הלילה‪ ,‬ושפיר איבעי‬ ‫ארבע‪ .‬אמר רבי יוחנן‪ ,‬ושניהם מקרא אחד דרשו‪ ,‬משבת ‪ -‬אף על גב דהיום טוב הוא איסור בפני עצמו ליה להירושלמי לומר שאזהרת הלילה באיסורה‬ ‫עומדת‪ ,‬ואסור לעשות מכשירי המצוה בלילה‪ ,‬עד‬ ‫'ויאמר משה אכלוהו היום‪ ,‬כי שבת היום לד'‪ ,‬היום והשבת איסור בפני עצמו‪.‬‬ ‫כאן דבריו‪ ,‬ויפה העיר‪.‬‬ ‫לא תמצאוהו בשדה' (שמות טז‪ ,‬כה)‪ ,‬רבי חידקא סבר‪,‬‬ ‫ועל זה השיבם רבי אליעזר‪ ,‬דהתם נהי דהם שתי‬ ‫הני תלתא 'היום' לבר מאורתא‪ ,‬ורבנן סברי‪ ,‬בהדי אזהרות‪ ,‬עם כל זה קדושה אחת נינהו על כל פנים אזהרת הלילה היא רק גילוי‬ ‫‪ -‬קדושת יום טוב או קדושת שבת‪ .‬מה שאין כן יום שהלילה נכלל באזהרת היום‬ ‫דאורתא‪ ,‬עכ"ל הגמרא‪.‬‬ ‫ואולם‪ ,‬עיינתי בגוף המכילתא הנ"ל‪ ,‬וראיתי‬ ‫ומבואר דפליגי בזה אי תיבת 'היום' דקאי אשבת טוב ושבת שהם שני מיני קדושות שונות‪ ,‬דקדושת‬ ‫‪ -‬ליל השבת הוא בכללו‪ ,‬או קאי רק איממא דשבתא שבת היא ענין קדושה בפני עצמה‪ ,‬וקדושת יום טוב שמבואר שם בזה הלשון‪ :‬אין לי אלא עונש ואזהרה‬ ‫לחוד‪ .‬ואם כן יש לומר גם כן דמכילתא הנ"ל אליבא היא גם כן ענין קדושה בפני עצמה‪ ,‬על כן שפיר יש על מלאכת היום‪ ,‬עונש ואזהרה על מלאכת הלילה‬ ‫מנין‪ ,‬תלמוד לומר (שמות לא‪ ,‬יד) 'מחלליה מות יומת'‪.‬‬ ‫דרבי חידקא הוא דאתיא‪ ,‬מה שאין כן לדידן‪ ,‬וכמובן‪ .‬לחלקם מהדדי ולעשות שני עירובין‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬ ‫עונש שמענו‪ ,‬אזהרה לא שמענו‪ ,‬תלמוד לומר (שם‬ ‫כ‪ ,‬י) 'ויום השביעי שבת'‪ ,‬שאין תלמוד לומר 'שבת'‪,‬‬ ‫לפי המכילתא אות‬ ‫מחלוקת תנאים אם הלילה והיום‬ ‫אלא להביא את הלילה שהיא בכלל אזהרה‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫שבת‬ ‫לאות‬ ‫תפילין אינו קודם‬ ‫חלוקים רק באזהרתם או גם בקדושתם‬ ‫ונראה ברור מדברי המכילתא‪ ,‬דאין לליל שבת‬ ‫ועיין עוד בספר האמונה והבטחון להרמב"ן ז"ל‬ ‫ועיין עירובין (לח‪ ).‬במשנה‪ ,‬רבי אליעזר אומר‪ ,‬יום‬ ‫טוב הסמוך לשבת בין מלפניה ובין מאחריה‪ ,‬מערב (פרק כא)‪ ,‬שנתן טעם מדוע תפילין אין נוהגים בשבת אזהרה מיוחדת‪ ,‬ותיבת 'שבת' היא רק גילוי שגם‬ ‫אדם שני עירובין‪ ,‬ואומר עירובי בראשון למזרח (מנחות לו‪ ):‬ונדחה אות התפילין מפני אות השבת (ראה הלילה הוא בכלל אזהרת היום‪ ,‬והוי אכתי שפיר חדא‬ ‫ובשני למערב וכו'‪ .‬וחכמים אומרים‪ ,‬או מערב לרוח שם)‪ ,‬וז"ל‪ :‬והשבת דוחה את התפילין‪ ,‬לפי שכבר אזהרה בשבת ליום ולילה‪.‬‬ ‫הן זה המעט העירוני רעיוני על דברת המכילתא‬ ‫אחת או אינו מערב כל עיקר‪ ,‬או מערב לשני ימים התחילה השבת בשעה שאין מצות תפילין נוהגת ‪-‬‬ ‫והיא בלילה‪ ,‬שאין מצותן בלילה אלא ביום (ראה שם)‪ ,‬הנ"ל בהשקפה הראשונה ובתחלת העיון‪ ,‬ואולם הדבר‬ ‫או אינו מערב כל עיקר וכו'‪.‬‬ ‫ובגמרא שם‪ ,‬הכי קאמרי ליה רבנן לרבי אליעזר‪ ,‬וכיון שהתחילה מצות השבת אין לדחותה מפני אחרת צריך בירור גדול ורחב יותר‪ ,‬ואין ִע ִּתי ִא ִּתי לזה כעת‬ ‫כלל וכלל‪ ,‬ועוד חזון למועד אי"ה‪.‬‬ ‫אי אתה מודה שאין מערבין ליום אחד חציו לצפון וכו'‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫לקח טוב כלל ז פיסקא ז; כט; ל‪-‬לג‬ ‫יז)‬ ‫לא‪,‬‬ ‫שמות‬ ‫(ראה‬ ‫'אות'‬ ‫נקרא‬ ‫שהשבת‬ ‫מה‬ ‫והנה‬ ‫וחציו לדרום‪ .‬אמר להן‪ ,‬אבל (אמת)‪ .‬אמרו לו‪ ,‬כשם‬ ‫מה‪-‬מז; נח; סו; עח‪-‬פ; פב; פד; קיב; קיד‬ ‫שאין מערבין ליום אחד חציו לדרום וחציו לצפון‪ ,‬הוא רק מפאת האיסור מלאכה שבו‪ ,‬וכמו שכתבו‬ ‫)א המשך לשונו‪" :‬ואולם דברי הרמב"ן ז"ל בלאו הכי צריכים עיון גדול מש"ס עירובין (צו‪ ,).‬דאמר להדיא דאפילו למאן דאמר לילה זמן תפילין‪ ,‬עם כל זה שבת לאו זמן תפילין מטעמא דהוא גופיה אות‪ ,‬עיין‬ ‫שם‪ ,‬וצריך עיון גדול"‪.‬‬ ‫שביבי יוסף‬ ‫אלומת אור לחקירות יסודות סברות וכללים‬ ‫המפוזרים בתורת רבינו זי"ע‬ ‫חשך הוא העדר אור ואין בו התהוות וסילוק‬ ‫"חשך הוא רק העדר האור ואינו הויה עצמיית‪ ,‬ואי אפשר שיוחשב שיש לו התהוות וסילוק‪ ,‬דכיון דהוא רק העדר‪ ,‬אין כאן התהוות וסילוק כלל‪ ,‬שהרי‬ ‫גליוני הש"ס רשימות ירושלמי ברכות אות מג‬ ‫אין מתהווה דבר כלל‪ ,‬ורק שנעדר האור‪ ,‬ואם כן כל הלילה רק דבר אחד ‪ -‬שנעדר האור"‬ ‫ג‬ ‫הבטיח רבינו‪" :‬כל מי שיסייע בהדפסת החיבורים שלי ‪ -‬אהיה לו למליץ יושר בעולם העליון"‬ ‫(הגה"צ רבי יצחק מענדל מארגנשטערן זצ"ל חתן רבינו ‪ -‬ששמע מפי רבינו והכריז על כך במעמד ההלוויה הרבתי באשכבתיה דרבי)‬ ‫אלה תולדות יוסף‬ ‫‪34‬‬ ‫מתולדותיו של רבינו‬ ‫לרגל‬ ‫ה‬ ‫ד‬ ‫יומ א‬ ‫מאמר סקירה על 'גליוני הש"ס'‬ ‫לא‬ ‫ו‬ ‫ל‬ ‫י‬ ‫מאת הגאון המפורסם ר' שלמה יוסף זוין ז"ל‬ ‫א' מ‬ ‫ר ח שו ן‬ ‫יוצר האנציקלופדיה התלמודית ועורכה א‬ ‫המובחר שבחידושי רבינו‬ ‫שפירא'‪ ,‬אלא בעיקר משום שיש לאותו ש"ס גליונות רחבים‪ ,‬ויכולים לרשום הגהות בצדי‬ ‫מתוך חיבוריו הרבים של רבינו זי"ע‪ ,‬המראים בעליל את גודל היקף ידיעותיו‬ ‫הדפים‪ ,)"...‬מכל מקום מצינו לרבינו שמתאונן פעמים רבות שהיריעה קצרה‬ ‫בכל הש"ס בבלי וירושלמי‪ ,‬חידושי ותשובות ראשונים ואחרונים‪ ,‬המפורסמים‬ ‫מלהאריך ולבאר כוונתו די צרכו‪ .‬לדוגמא‪" :‬ויש לדבר עוד הרבה בזה ואין‬ ‫ושאינם מפורסמים‪ ,‬בולט במיוחד הספר "גליוני הש"ס"‪ ,‬הכולל‪ :‬הערות‬ ‫הגליון מספיק" (נדרים לב‪ .‬ד"ה גדולה); "בשאלתות‪ ...‬ויש בדבריו כמה דברי חידוש‬ ‫והשוואות‪ ,‬קושיות ופירוקים‪.‬‬ ‫ואין הגליון מספיק לדבר בם‪ ,‬ורק זאת ארשום‪( "...‬יבמות קג‪ :‬ד"ה סנדל); "ודו"ק‬ ‫על שני חלקיו‪ ,‬שנדפסו על סדר‪ :‬זרעים‪ ,‬מועד‪ ,‬נשים ונזיקין ‪ -‬בבלי‬ ‫בכל זה כי קצרתי מאפס מקום" (ירושלמי כתובות פ"ט ה"ג)‪.‬‬ ‫וירושלמי‪ ,‬והמלאים וגדושים מזן אל זן‪ ,‬אמר חתנו הגה"צ רבי יצחק מענדל‬ ‫מארגנשטערן זצ"ל הי"ד ‪ -‬המוציא לאור‪ ,‬לאביו של הגה"צ ר' אלחנן היילפרין‬ ‫רבינו עצמו החשיב מאוד את גליונותיו‪ ,‬כפי שהעיד בתקופת מלחמת‬ ‫זצ"ל‪ ,‬שהמה רק שליש ממה שרשם על גליונותיו‪ ,‬כי לגודל הוצאות הדפוס‬ ‫העולם הראשונה‪ ,‬בברחו מחמת המציק מקראקא לווינא‪ ,‬התמרמר על אם‬ ‫נבצר הימנו לכלול את כולו (וכה סיפר הגאון רבי שמואל הלוי וואזנער זצ"ל‪ ,‬באחד‬ ‫הדרך‪ ,‬על הש"ס שהשאיר בקראקא‪ ,‬בהטעימו‪" :‬שמכל הכתבים שלו‪ ,‬הרי‬ ‫מביקוריו אצל כ"ק אדמו"ר מבעלזא שליט"א‪ ,‬ששמע מחתן רבינו כעין זה)‪.‬‬ ‫הערותיו שרשמם על הגליון המה המובחרים ביותר" (מפי הרה"ח ר' יהושע זאב‬ ‫לערנער שליט"א‪ ,‬ששמע מהרה"ח ר' יהושע צענזער ז"ל‪ ,‬שברח אז יחד עם רבינו)‪ .‬כך גם‬ ‫יצוין‪ ,‬כי למרות שהש"ס הגדול ‪ -‬דפוס זיטאמיר‪ ,‬בו רשם רבינו את‬ ‫תעיד העובדה כי רבינו ציין לגליונותיו בשאר ספריו למעלה משש מאות‬ ‫הערותיו‪ ,‬היו לו גליונות רחבים (כפי שמספרים‪ ,‬שרבינו הטעים לחותנו החסיד הנגיד‬ ‫פעם!‬ ‫ר' משה קליינר ז"ל סיבת הדבר שרוצה בש"ס זיטאמיר דייקא‪" :‬לא מפני שהדפיסוהו 'האחים‬ ‫לרגל יומא דהילולא רבא של רבינו זי"ע‬ ‫מוגש בזאת לפני הקוראים מאמר סקירה מאלף אודות גליונות רבינו‬ ‫פרי עטו של הגאון רבי שלמה יוסף זוין ז"ל‬ ‫הרגילים להעמיק בגמרא עם שיטות הקדמונים‪ .‬אבל‬ ‫ה"עשירות" מסורה בידי כל מי ש"תלמודו בידו"‪ .‬אבל יש‬ ‫מהות אופן וצורת כתיבת הספר‬ ‫מנין‪ ,‬שבשו"ת הר"י מיגאש יש תשובה ארוכה על סוגיא‬ ‫וה"עושר" הוא צפון וטמון‪ .‬ה"מרגניתא" מכוסה ב"חספא"‪.‬‬ ‫מליצה‪ ,‬תוכן וצורה ‪ -‬משלשה אלה קוראים המחברים‬ ‫זו ב"שיטה מקובצת" לבבא קמא מובאות כמה תשובות‬ ‫בקיאות שכיחה‪ ,‬אפילו כשהיא גדולה למדי מבחינה‬ ‫את השמות של ספריהם‪ .‬רוב השמות של הספרות הרבנית‬ ‫הר"י מיגאש לסוגיות שונות ודוקא תשובה זו חסרה שם‪.‬‬ ‫הכמותית‪ ,‬לא תספיק להגיע לאותם האוצרות הספונים‪,‬‬ ‫הם מליציים; קצתם מעידים על טיבו של התוכן שבספר‪,‬‬ ‫ציונים כאלה יש במקומות שונים להרבה ראשונים‬ ‫הרגשתו המיוחדת של המחבר מכירה בנקודה ההגיונית‬ ‫ומיעוטם ‪ -‬על הצורה החיצונית‪ .‬לסוג האחרון שייך השם‬ ‫אחרים‪ :‬לריב"ש‪ ,‬לתשב"ץ‪ ,‬למהר"ם בר' ברוך ועוד‪ .‬אף‬ ‫הגנוזה במאמר חז"ל שגור והריהו מוציאה ומציעה לכל‪.‬‬ ‫של הספר שלפנינו ‪" -‬גליוני הש"ס"‪" .‬גליונות" אינם‬ ‫לאחרונים שונים הוא מראה מקום‪ :‬ל"שבות יעקב"‪,‬‬ ‫הבקיאות הרחבה שלו במובנה הרגיל מסייעה לו לצרף‬ ‫חיבורים מיוחדים‪ .‬הרי הם רשימות של המחבר בצדי או‬ ‫ל"שאילת יעב"ץ"‪ ,‬ל"מעיל צדקה"‪ ,‬ועוד‪ .‬ודאי‪ ,‬אין‬ ‫לאותה הנקודה מקומות אין מספר מבבלי ומירושלמי‬ ‫בשולי הדפים של איזה ספר (במקרה שלפנינו ‪" -‬הש"ס")‪.‬‬ ‫שלימות בציוניו‪ .‬אינו מקיף את כל הראשונים ואת כל‬ ‫ומכל "חדרי תורה" של הספרות התלמודית‪.‬‬ ‫)ין המחבר נכנס‪ ,‬כרגיל‪ ,‬בציוניו והערותיו על גליון‬ ‫האחרונים‪ .‬ספר כזה עדיין מחכה למחברו‪ ,‬אבל אין זה‬ ‫ה)ריכות הרגילה של המחבר אין לה‪ ,‬כמובן‪ ,‬מקום‬ ‫ספר נדפס לבירור יסודי של הענין‪ .‬מעיר בקצרה ומשאיר‬ ‫פוגם בתועלת החיובית שיש לקבל ממה שנתן לנו‪ .‬כל‬ ‫ב"גליוני הש"ס"‪ .‬טבע הדברים מחייב‪ .‬אבל דמותו‬ ‫מקום לעיון ולדיון‪ .‬מי לנו גדול מרבי עקיבא איגר‪,‬‬ ‫שכן‪ ,‬שבכמה מציוניו הוא מעיר ומאיר גם בגוף הענין‪,‬‬ ‫התלמודית של המחבר משתקפת גם בהערותיו הגהותיו‬ ‫שהערותיו ב"גליון הש"ס" חדורות עומק ופשטות כאחד‪,‬‬ ‫אלא שאלה כבר נכנסים לכלל החידושים‪.‬‬ ‫הקצרות‪ ,‬כאותן הסגולות של הים הגדול המשתקפות‬ ‫כדרכו של אותו גאון בכל מקום‪ ,‬ואף על פי כן אין בהן‬ ‫בטיפת מים‪.‬‬ ‫מהביאור התכליתי שבתשובותיו וחידושיו‪ .‬ומאליו מובן‪:‬‬ ‫חידושים צריכים להשוואות;‬ ‫כשם שבכלל אין פרצופו התורני של אחד דומה לחברו‪,‬‬ ‫השוואות צריכות לחידושים‬ ‫שלשה מיני הערות‪ :‬חידושים‬ ‫השוואות ומראי מקומות‬ ‫כך אין הערותיהם של בעלי הגליונות שוות‪ .‬כל אחד‬ ‫החידושים וההשוואות שב"גליונות" יונקים זה‬ ‫מטביע אותן בחותמו שלו‪.‬‬ ‫מזה‪ .‬כל אחד מהם יש בו ממה שבחבירו‪ .‬ההבדל הוא‬ ‫שלש תכונות ל"גליוני הש"ס"‪ :‬מראי מקומות‪,‬‬ ‫חידושים והשוואות‪ .‬מראי המקומות לרוב אינם אומרים‬ ‫ה"גליונות" שלפנינו הם "הגהות נחמדות על סדר‬ ‫במטרה‪ ,‬במגמה‪ .‬בחידושיו‪ ,‬בין כשבא לפרש ולבאר ובין‬ ‫נזיקין בבלי וירושלמי אשר עטר אותם‪ ...‬סביב ש"ס בבלי‬ ‫כשחוקר בהלכה‪ ,‬הוא תומך את דבריו בראיות אופייניות‪,‬‬ ‫כלום מלבד עצם הציון‪" .‬עיין" שם ושם ‪ -‬ולא עוד‪ .‬כמובן‪,‬‬ ‫כשאנו מעיינים באותם המקומות אנו מוצאים שם דברים‬ ‫דפוס זיטאמיר וירושלמי דפוס ברלין"‪ .‬מאה ואחד חבורים‬ ‫שיש בהן משום הדרך הבקיאותית המיוחדת להמחבר‪.‬‬ ‫השאיר המחבר בכתב יד (מלבד אלה שנדפסו!)‪ ,‬נפרטים הם‬ ‫ובהשוואותיו‪ ,‬בין שאומר בפירוש מה שהוא רוצה להוכיח‬ ‫הנוגעים לפירוש הסוגיא‪ .‬אבל המחבר משלו אינו מוסיף‬ ‫שום "נופך"‪ .‬ממלא הוא תפקיד שימושי‪ .‬ומבחינה זו‪,‬‬ ‫בשמותיהם לשער הספר והרשימה נסגרת כאילו כלאחר‬ ‫מהן ובין שהוא סותם; "כזה‪ ,"...‬אנו מוצאים בהן הארה‬ ‫יד‪" :‬מלבד הגהות על כל הש"ס בבלי וירושלמי"‪" .‬מלבד"‬ ‫מחודשת‪ .‬בחידושיו הוא בא ממילא‪ ,‬מתוך בירור הענין‪,‬‬ ‫השימושית‪ ,‬אמנם ערך חשוב לציוניו‪.‬‬ ‫הזה הן הן "הגהות" שבספר שלפנינו‪.‬‬ ‫להשוואות; בהשוואותיו‪ ,‬להיפך‪ ,‬החידוש בא בתורת‬ ‫דוגמא להערה מסוג 'מראי מקומות'‬ ‫תולדה ופועל יוצא‪ .‬וכמובן‪ ,‬יש בחידושיו גם ממידת‬ ‫דרך מיוחדת לו להמחבר בכל חיבוריו‪ .‬בקיאות‬ ‫ההגיון‪ ,‬שייחד לו המחבר בכל ספריו‪.‬‬ ‫והרי ה"הגהה" הראשונה מסוג זה‪ ,‬ב"גליון" לבבא קמא‬ ‫עצמאית‪ ,‬בלתי מצויה בגדולי התורה ובלתי רגילה‬ ‫(ג‪" ,).‬אלא אאבנו וסכינו כו'‪ .‬נ"ב ("נכתב בצידו") עיין אריכות‬ ‫בספרים‪ .‬בקיאות של השוואות והפתעות‪ ,‬מגלה נקודת‬ ‫בשו"ת הר"י מיגאש סימן קע"ד"‪ .‬ואמנם‪ :‬הר"י מיגאש דוגמא להערה מסוג 'חידושים'‬ ‫הדמיון של הענין הנידון במקומות‪ ,‬שלא יעלה על לבנו‬ ‫חוקר הוא‪ ,‬למשל‪ ,‬ב"גליון" לבבא בתרא (קכ‪ :‬ד"ה רשב"ם)‪,‬‬ ‫נשאל שם לבאר אותה סוגיא והוא משיב בארוכה‪ .‬חשוב‬ ‫לעולם‪ ,‬ולא מפני ש"דברי תורה עניים במקום זה ועשירים‬ ‫(המשך בעמוד הבא) « « «‬ ‫מאוד ביאורו של אחד מגדולי הראשונים ובפרט לאותם‬ ‫במקום אחר"‪ .‬אם "המקום האחר" הוא גלוי ומפורש‪ ,‬הרי‬ ‫כל המאמר לאהל אחד בשם 'סופרים וספרים'‪ .‬בין היתר‪ ,‬פירסם גם‬ ‫התורה בדורות האחרונים‪ ,‬נהג לפרסם בכתבי‪-‬עת שונים מאמרי‬ ‫)א בתוך‪' :‬סופרים וספרים' ח"ב עמוד ‪.150-156‬‬ ‫מאמר הסוקר את ספר גליוני הש"ס נזיקין‪ ,‬הוא המאמר המובא כאן‬ ‫ביקורת והערכה על ספרים תורניים שונים שיצאו לאור באותם‬ ‫הגאון הנודע והסופר ברוך הכשרון רבי שלמה יוסף זוין ז"ל‬ ‫בשינויי עריכה קלים ובתוספת כותרות‪ ,‬תוך שמירה על סגנונו הצח‬ ‫שנים‪ ,‬בהם סקר את מבנה הספר‪ ,‬שיטתו ודרכו של המחבר‪ ,‬ועמד‬ ‫(ראה בקוים לדמותו ב'המועדים בהלכה' מהדורת תש"ע)‪ ,‬כהמשך לספרו‬ ‫ושיטת הפיסוק הייחודית בה היה רגיל המחבר ר' שלמה יוסף ז"ל‪.‬‬ ‫על המאפיינים הייחודיים של הספר ומחברו‪ ,‬ולאחר מכן קיבץ את‬ ‫'אישים ושיטות' ‪ -‬בו עמד על שיטתם המיוחדת של כמה מגדולי‬ ‫הגיד רבינו בחיים חיותו‪" :‬מהספרים שלי יהיו לי תלמידים"‬ ‫ד‬ ‫(הג"ר יעקב טייטלבוים ‪ -‬תלמידו המובהק של הגר"מ אריק זצ"ל ‪ -‬ששמע מפי רבינו)‬ ‫"זה ‪35‬‬ ‫משום לאו זה‪ ,‬וביאורו שמחמת הריבית הוא דחוק לשלם פירש רש"י‪" :‬מהניא לשכח לימודו"‪ .‬המחבר מעיר‪:‬‬ ‫(המשך מעמוד הקודם)‬ ‫«««‬ ‫חידוש‪ ,‬לשון מועיל שלא לטובה‪ ,‬ויש דוגמתו בזבחים פ"ז‬ ‫אם מועילה שאלה בפדיון הקדש ומעשר שני‪ .‬מגדיר את במוקדם ונחשבת ההלואה גופה ללחץ‪.‬‬ ‫א'‪ ,‬לינה מועלת בראשו של מזבח‪ ,‬היינו דמועלת לפסול"‪.‬‬ ‫ספיקו כך‪ :‬אם שאלה מועילה רק כשמקדיש דבר חדש‬ ‫ההשוואות מלמדות כללים בדרכי הדרשות‬ ‫[ויש להוסיף‪" :‬לסם יבש שמונח על בשר חי אם יש שם‬ ‫אבל לא כשמעתיק הקדושה ממקום למקום‪ ,‬או שאין‬ ‫מכה מחלחל ויורד אין שם מכה אינו מועיל כלום" (סוטה‬ ‫מתוך השוואותיו אנו למדים כללים בדרכי הדרשות‪.‬‬ ‫ב"גליון" בבא קמא (לט‪ ,).‬על המשנה "שור האיצטדין‬ ‫הבדל‪ .‬והוא מעורר ראיה מתרומה‪ ,‬ש"לפי מה שכתבתי‬ ‫ח‪ ,):‬שמובנו‪ :‬אינו מזיק כלום (ובתוספתא שם הגירסא‬ ‫במקום אחר (ראה אתוון דאורייתא כלל ב פיסקא א‪-‬יא) דתרומה‬ ‫באמת "אינו מזיק")‪ .‬ה"תועלת" היא‪ ,‬שהדבר פעל את‬ ‫אינו חייב מיתה‪ ,‬שנאמר‪ :‬כי יגח ולא שיגיחוהו"‪ ,‬כתב‪:‬‬ ‫"דוגמת זה בכורות מ"ח ב'‪' ,‬יעבור' כתיב ולא שיעבירוהו‪,‬‬ ‫ישנה בטבל‪ ,‬והתורם הוא רק מברר אותה‪ ,‬אם כן מעשה‬ ‫פעולתו‪ ,‬בין שהיא לטובה ובין שהיא לרעה]‪.‬‬ ‫הפרשת התרומה עניינו בנושא של הקדושה‪ ,‬שלא היה‬ ‫ועיין עוד לקמן נ"ג א' תוספות ד"ה בעל השור שכתבו‪,‬‬ ‫פירוש בלשניים במלים נדירות‬ ‫גזירת הכתוב מ'ונפל' וכו' ולא שיפילוהו"‪ .‬המחבר אינו‬ ‫לה נושא מיוחד ומבורר ובהפרשתו חידש זה‪ ,‬וזה ישנו‬ ‫גם פירוש בלשני אנו פוגשים ב"גליון"‪ .‬בירושלמי‬ ‫אומר בעצמו כלום‪ ,‬אלא מראה "דוגמת זה" במקומות‬ ‫גם בחילול שחידש נושא לקדושה היינו המעות‪ ,‬ואם כן‬ ‫בבא מציעא (פ"ו ה"ה) יש‪" :‬הדא אנטיכריסים ריבית הוא"‪.‬‬ ‫אחרים‪ .‬אבל ההשוואות מאלפות‪ .‬אנו רואים כלל‪ :‬בכל‬ ‫כי היכי דיש שאלה על הפרשת תרומה הוא הדין אחילול"‪.‬‬ ‫ה"פני משה" נתקשה להבין מה זה "אנטיכריסים" ("לא‬ ‫מקום שכתוב בתורה איזו פעולה על אדם או בעל חי אין‬ ‫[הערה יפה‪ ,‬אף על פי שיש מקום לחלק ביניהם‪ ,‬שכן‬ ‫נמצא זה במפרשי המלות")‪ .‬מחברנו כותב‪" :‬עיינתי בספר‬ ‫הפעולה מתייחסת לנושאה אם הוא מוכרח לה על ידי‬ ‫בתרומה יש התחדשות גם באיכות הקדושה‪ ,‬שלא זו‬ ‫מלות לועזי ומצאתי כי "אנטיקרעסע" היא מלה יוונית‪,‬‬ ‫אחרים‪.‬‬ ‫הקדושה שהיתה בעודה מובלעת בתוך הטבל לזו שחלה‬ ‫ועניינו הלוואה על המשכון בתנאי שיהיה להמלוה רשות‬ ‫כיוצ) בו‪'" :‬ככתבם וכלשונם' ‪ -‬מה לשונם לא נשתנו‬ ‫עם ההפרשה‪ ,‬מה שאין כן בחילול]‪.‬‬ ‫להשתמש בהמשכון‪ ,‬ועל זה הוא שאמר הירושלמי כי‬ ‫אף כתבם לא נשתנה" (סנהדרין כב‪ .).‬וב"גליון"‪" :‬דוגמת דרש‬ ‫שוב הוא מצדד באותו גליון ראיה להיפך‪ ,‬שבחילול‬ ‫דבר זה ריבית הוא"‪ .‬מוסיף הוא לבאר את הקשר שיש‬ ‫זה בכורות י"ז א'‪' ,‬זבח ונסכים' ‪ -‬מה זבח שלא נשתנה אף‬ ‫אין שאלה מועילה‪ ,‬ומעורר לבסוף ספק חדש ומפתיע‪:‬‬ ‫להלכה זו עם המשנה שהירושלמי עומד עליה‪.‬‬ ‫נסכים שלא נשתנו‪ ,‬ועיין עוד סוטה ט"ו ב'‪ ,‬דומיא דמים‪,‬‬ ‫אם מועילה שאלה בקבלת תוספת שבת ויום טוב‪ ,‬שהרי‬ ‫מה מים שלא נשתנו אף כלי שלא נשתנה"‪[ .‬ויש להוסיף‬ ‫קדושת התוספת אף היא באה על ידי פיו של האדם‪.‬‬ ‫תיקוני גירסא והעמדתה על מכונה‬ ‫לדרכו של המחבר היה מקום‪ ,‬לכאורה‪ ,‬להעיר חיזוק‬ ‫עוד‪" :‬מה מים שלא נשתנו אף אוכל שלא נשתנה" (עבודה‬ ‫בשעת הצורך יודע המחבר גם להעמיד גירסא‪ ,‬לתקן‬ ‫זרה לז‪.]):‬‬ ‫לספיקו מרבינו יונה (ברכות פרק ד')‪ ,‬שמדמה תוספת שבת‬ ‫נוסח‪ .‬בסנהדרין (קב‪ ).‬אמרו‪" :‬וירבעם יצא מירושלים ‪-‬‬ ‫לתרומה לענין השיעור‪.‬‬ ‫אמר רבי חנינא בר פפא שיצא מפיתקא של ירושלים"‪,‬‬ ‫ההשוואות מלמדות כללים‬ ‫בדרכי ה'דימוי מילתא למילתא'‬ ‫)ל) שהמחבר עצמו מוכיח שאין שאלה בתוספת‪.‬‬ ‫ופירש רש"י‪" :‬מפתקא של ירושלים‪ ,‬מכללה שלא לחזור‬ ‫טעמו‪" :‬תוספת עניינו שהוא מוסיפו על השבת‪ ,‬והשבת‬ ‫בה לעולם ולא ליטול חלק בעבודה"‪" .‬אין לזה מובן כלל‬ ‫והשוו)ותיו מראים "כלל" ‪ -‬לא בדרשת הפסוק בלבד‪,‬‬ ‫אלא אף בדרכי הלימודים ההיקשיים של דבר מתוך דבר‬ ‫העיקריי הא ליתיה בשאלה לכן גם התוספת ליתיה‬ ‫‪ -‬מעיר מחברנו ‪ -‬דהא ירבעם היה משבט יוסף ולא היה‬ ‫בשאלה"‪ .‬סברא זו כשהיא לעצמה אינה מספיקה‪.‬‬ ‫לא כהן ולא לוי ומה חלק היה לו ליטול בעבודה‪ ,‬וגם הרי‬ ‫בהלכה‪ .‬בעבודה זרה (עג‪ ):‬למדו‪ ,‬שטבל אוסר במשהו‬ ‫מטעם "כהיתרו כך איסורו" ("חיטה אחת פוטרת כל‬ ‫יש לדון‪ :‬סוף סוף זה גופו‪ ,‬שהוא מוסיף על השבת‬ ‫אין זה מענין המכוון כאן כלל דקיימינן כאן אהא דאין‬ ‫העיקרית בא רק על ידי פיו‪ .‬לפיכך מחזק המחבר‬ ‫לו חלק לעולם הבא"‪ .‬והוא מגיה‪ :‬במקום "בעבודה" צ"ל‪:‬‬ ‫הכרי")‪ ,‬לכאורה הרי זה לימוד פרטי בדין של טבל‪ .‬אבל‬ ‫המחבר מביא "דוגמתו" מהרבה מקומות‪" :‬זבחים ע"ד ב'‪,‬‬ ‫סברתו בראיה‪" :‬והרי זה כענין נזירות שמשון דלא מהני‬ ‫"בכבודה"‪ ,‬ורוצה לומר‪ :‬שלא יראה בכבודה של ירושלים‬ ‫שאלה הואיל ומקבל נזירות כשמשון‪ ,‬ושמשון לא היה‬ ‫שיתגלה לעתיד‪ .‬והוא כעין פירוש הערוך‪" :‬שיצא ירבעם‬ ‫כנפילתה כך עלייתה‪ ,‬וסוכה י'‪ ,‬א'‪ ,‬כהכשירה כך פסולה‪,‬‬ ‫וביבמות כ"ב א'‪ ,‬כיון דלענין יבום מיפטר ניפטר מיזקק‬ ‫יכול לשאול‪ ,‬דהיה נזירות מצווה מן השם יתברך‪ ,‬וכך‬ ‫מן הכתב הכתוב לצדיקים שיחיו וישמחו בירושלים"‪.‬‬ ‫כאן כיון שמוסיפו על השבת הרי זה שמקבל שיהיה‬ ‫נמי זקיק‪ ,‬ובמנחות פ"ד א'‪ ,‬דלמאן דאמר חדש בחוץ‬ ‫ריבוי תיקוני נוסחאות בירושלמי‬ ‫לארץ דאורייתא גם עומר המתירו בא משם‪ "...‬המון‬ ‫קדוש כקדושת השבת‪."...‬‬ ‫ביחוד הוא מרבה לתקן נוסחאות בירושלמי‪ .‬פעמים‬ ‫דוגמאות הוא מוסיף עוד להביא‪ ,‬שהאיסור וההיתר של‬ ‫חידושי סברות המכוונות לפירוש הפשט‬ ‫מצד גוף הענין‪ ,‬פעמים מכח הוכחות ממקום אחר‪ .‬נציין‬ ‫פעמים הוא מחדש סברא המכוונת לפירוש הפשט‪" .‬כל דבר אחד נשקלים בערך שוה ויש ללמוד האחד מהשני‪.‬‬ ‫שתים מהגהותיו‪ .‬בירושלמי בבא בתרא (פ"י ה"ז) יש‪" :‬תני‬ ‫חייבי כריתות שלקו נפטרו ידי כריתתם‪ ,‬שנאמר (דברים הוא גם מוליד ומחדש מתוך כך‪ :‬במחלוקת הפוסקים אם‬ ‫לא דומה אימת שטר גדול לאימת שטר קטן"‪ .‬לפנינו בא‬ ‫כה‪ ,‬ג) 'ונקלה אחיך לעיניך' ‪ -‬כשלקה הרי הוא כאחיך" עד המסייע פוטר משבועה יש לומר ב"פשיטות"‪" :‬כי היכי‬ ‫מאמר זה אחרי משנה ז'‪ .‬ופירושו לפי ה"פני משה"‪ ,‬שזהו‬ ‫(מכות כג‪ .):‬אין הפירוש ‪ -‬אומר המחבר ב"גליונו" ‪ -‬שכיון דמחייב שבועה הכי נמי פוטר דכחיובו כך פטורו"‪.‬‬ ‫טעם על "האומר לבנו שטר בין שטרותיו פרוע ויש לאחד‬ ‫שם שנים הגדול פרוע והקטן אינו פרוע"‪ .‬המחבר משמיט‬ ‫שנקרא "אחיך" אין עליו עונש‪ ,‬שהרי בחייבי מיתות בית השוואות 'לשיטתם' של‬ ‫דין לא מועילה תשובה אף על פי שכששב נקרא אחיך‪ ,‬תנאים ואמוראים בדרכי ההבנה‬ ‫כל המשנה ז' מכאן (וזהו דבר הרגיל בירושלמי‪ ,‬שכן‬ ‫דרכם של התנאים והאמוראים בהלכה שונה‪ .‬מכאן‬ ‫אלא שכיון שנאמר בכרת "ונכרתה הנפש ההיא מעמיה"‪,‬‬ ‫בתחילתו לא סודרו בירושלמי המשניות לפי ה"הלכות")‬ ‫שעניינו שנכרת מהשורש של כלל ישראל ואיננו אח של המקור האמיתי ל"לשיטתות"‪ .‬כשאנו תופסים קו ידוע‬ ‫והמאמר שייך לסוף ההלכה הקודמת (ה"ו)‪" :‬מי שפרע‬ ‫ישראל‪ ,‬ולכן כשאחר המלקות אנו רואים שנקרא "אחיך"‪ ,‬המיוחד לאחד מבעלי התלמוד הרי זה "לשיטתו" נכון‪.‬‬ ‫מקצת חובו רבי יהודה אומר יחליף ורבי יוסי אומר‬ ‫סימן שהמלקות מחזירה את חיבורו לשורשו ונסתלק השוואותיו של המחבר מראות לנו על קוים כאלה‪ .‬על‬ ‫יכתוב שובר" ‪ -‬על משנה זו נחלקו שם בירושלמי איזה‬ ‫המשנה בהוריות (יב‪" :):‬כהן גדול פורם למטה" אמר רב‬ ‫הכרת‪.‬‬ ‫זמן יכתוב בשטר החדש‪ ,‬זמן הראשון או זמן של היום‪.‬‬ ‫מתוך כך הוא מסייע ל"קול הרמ"ז" שכתב‪ ,‬שבחייבי "למטה למטה ממש"‪ ,‬ושמואל חולק‪ .‬המחבר ב"גליונו"‬ ‫ורבי יוחנן מקשה על רב שמצריך לכתוב זמן ראשון‪ ,‬שאם‬ ‫מיתה בידי שמים אין המלקות פוטרתם‪ .‬סתם עונש מעיר ברמז‪" :‬מעין זה בבבא קמא ס"א א'‪ ,‬רב אמר נהר‬ ‫כן למה אמר רבי יוסי במשנה‪" :‬וכן יפה לו ואל ירע כחו‬ ‫אין ה"אחווה" מסלקתו‪ .‬מוסיף להסביר עם זה המבואר ממש ושמואל אמר כו'"‪ .‬הרי לנו‪ ,‬שדרכו של רב לפרש‬ ‫של זה"‪ ,‬שיפסיד המשועבדים מזמן הראשון‪ ,‬והרי אינו‬ ‫בספרא בכל הכריתות‪ ,‬שאין הציבור נכרתין‪ .‬כרת הוא דברים כהווייתם‪" :‬ממש"‪ ,‬ושמואל אינו מקפיד על כך‪.‬‬ ‫מפסיד כלום אם כותב גם בשטר השני זמן הראשון‪ .‬ועל‬ ‫זה בא התירוץ‪" :‬לא דומה אימת שטר גדול לאימת שטר‬ ‫כריתת הענף מן השורש‪ ,‬אבל לא ביטול השורש עצמו‪ .‬השוואות 'לשיטתם' של תנאים‬ ‫קטן"‪ ,‬כלומר‪ :‬יפה כחו של המלוה בשטרו הקודם‪ ,‬שהוא‬ ‫אלא שבנוגע לחידושו של "קול הרמ"ז" מפקפק המחבר ואמוראים בגופי ההלכות‬ ‫גדול‪ ,‬שכן אימתו על הלוה יותר אם יאבד שוברו וישתדל‬ ‫והרי "לשיטתו" לא בדרך ההלכה‪ ,‬אלא בהלכה עצמה‪.‬‬ ‫הרבה ונוטה לחלוק עליו‪[ .‬ויש להתפלא על שניהם‪.‬‬ ‫לפורעו‪ .‬והוא הוא הטעם שנאמר בברייתא בבבלי (קעא‪:).‬‬ ‫בפירוש המשניות להרמב"ם (מכות ריש פרק ג') מבואר בשבועות (יח‪ ):‬נחלקו רבי אליעזר ורבי יעקב בטומאת‬ ‫"כדי שיכוף לפורעו"‪ .‬תיקון יפה ‪ -‬ו"מקומי"‪.‬‬ ‫בפירוש שגם חייבי מיתה בידי שמים נפטרים במלקות]‪ .‬מקדש וקדשיו‪ :‬רבי אליעזר סובר‪ ,‬שאינו חייב עד שיוודע‬ ‫אם בשרץ נטמא או בנבילה נטמא‪ ,‬ורבי עקיבא סובר‪,‬‬ ‫חידושים בטעם והסברת דינים‬ ‫הגהות ותיקונים על פי השוואות ממקומות אחרים‬ ‫פעמים החידוש הוא לא בדין ולא בפשט‪ ,‬אלא בטעם‪ .‬דכיון דידע דאיטמא בעולם" די בכך אף שאינו יודע אם‬ ‫והרי הגהה לפי השוואה ממקומות אחרים‪ .‬בסנהדרין‬ ‫ב"גליון" לבבא מציעא (קיח‪ ).‬הוא נותן טעם לזמן בית דין נטמא בשרץ או בנבילה‪ .‬מחברנו מעיר על "דוגמא לזה"‬ ‫(פ"ה ה"ג)‪ ,‬לענין שהעדים טועים בעיבורו של חודש עד רוב‬ ‫שהוא שלשים יום‪ :‬בפסיקתא רבתי‪ ,‬פרשת תשא‪ ,‬כתוב במשנה בנגעים (פ"ה מ"ד)‪ ,‬שאם היו באדם שתי בהרות‪,‬‬ ‫החודש‪" ,‬אמר רבי יוחנן כגון העירנין (בני הכפרים) הללו‬ ‫טעם על השמעת השקלים באחד באדר ("מתחילין בראשו אחת כגריס ואחת כסלע‪ ,‬ולבסוף שבוע היו שתיהן כסלע‬ ‫וחכמים אומרים אינן כלום"‪ .‬קשה להבין פירוש דברי‬ ‫של אדר ותורמין בראשו של ניסן") "כדי שלא לדחוק את ואינו יודע באיזו מהן פשה‪ ,‬חכמים מטהרים ורבי עקיבא‬ ‫חכמים‪ .‬ה"פני משה" נדחק מאד‪ .‬המחבר משער "אולי‬ ‫ישראל"‪ .‬הרי שבפחות משלשים יום נחשב לדחק ולחיצה מטמא‪ ,‬וביארו המפרשים‪ ,‬שנחלקו אם צריך לדעת באיזו‬ ‫צ"ל" שהנוסח הנכון הוא‪" :‬וחכמין אינון כלום"‪ .‬לשון זה‬ ‫בהרת מיטמא‪ ,‬או שכיון שסוף סוף טמא הוא לא איכפת‬ ‫("וחכמין אינון כלום") נמצא כן בירושלמי ברכות (פ"ב ה"ג)‬ ‫ויש בו משום "לא תהיה לו כנושה"‪.‬‬ ‫לנו מאיזו בהרת באה הטומאה‪ .‬נקודת ה"לשיטתו" של ר'‬ ‫ועבודה זרה (פ"ג ה"א)‪ ,‬ופירושו‪ :‬כלום הכפריים יודעים‬ ‫יום"‬ ‫שלשים‬ ‫הלוה‬ ‫"סתם‬ ‫)ף מה שאמרו במכות (ג‪):‬‬ ‫עקיבא באמת יפה‪.‬‬ ‫ומכירים בעיבורו של החודש אפילו אחרי רוב החודש?‬ ‫הוא‪ ,‬לדעתו‪ ,‬מטעם זה‪ :‬כשמלוהו על פחות מכן יש בעצם‬ ‫הטעות עלולה לבוא בנקל‪ .‬המעתיק כשמצא "וחכמי'‬ ‫ההלואה משום לחץ ודחק‪ ,‬שמכריחו לשלם בפחות מל' השוואות המלמדות פירושי מלים‬ ‫אינון כלום" ולא הבין את הפירוש‪ ,‬הוסיף "אומרים"‬ ‫)ף הוראה של מלה במובן הלשוני אנו מוצאים בציוני‬ ‫יום‪ ,‬ומצינו בהלואה עצמה ענין "לא תהיה לו כנושה"‬ ‫והחסיר ו' ב"אינון"‪ .‬ה"אולי" נראה ל"ודאי"‪...‬‬ ‫במלוה בריבית‪ ,‬שאמרו בגמרא (בבא מציעא עה‪ ):‬שעובר גם המחבר‪ .‬על "מחשבה מועלת בדברי תורה" (סנהדרין כו‪):‬‬ ‫ה‬ ‫הבטיח רבינו‪" :‬כל מי שיסייע בהדפסת החיבורים שלי ‪ -‬אהיה לו למליץ יושר בעולם העליון"‬ ‫(הגה"צ רבי יצחק מענדל מארגנשטערן זצ"ל חתן רבינו ‪ -‬ששמע מפי רבינו והכריז על כך במעמד ההלוויה הרבתי באשכבתיה דרבי)‬ ‫בזכרון קדוש‬ ‫בכורות טז‪-‬כב‬ ‫בשבילי הש"ס‬ ‫פנינים לפי סדר הש"ס‬ ‫‪36‬‬ ‫תיאורים מרתקים וזכרונות עסיסיים‬ ‫מעד נאמן טו"ב שנים ‪ -‬נכד רבינו ר' דוד מארגנשטערן ז"ל‬ ‫יישוב סתירה עצומה בתוספות‬ ‫כשיש אנן סהדי שרוצה‬ ‫עט סופר מהיר היה לו לרבינו יוסף ענגיל זצ"ל‪ .‬עיסוקו‬ ‫בענין 'מים שאין להם סוף'‬ ‫להקנות ‪ -‬קונה בלי מעשה‬ ‫העיקרי בחייו היה הכתיבה‪ .‬אמנם‪ ,‬כתיבתו התמקדה אך‬ ‫הנה יש סתירה עצומה בדברי התוספות‪ ,‬דביבמות‬ ‫בגמרא (יח‪ ,):‬רבי טרפון סבר אקנויי קא מקני ליה‬ ‫ורק בחידושי תורה‪ ,‬בהם ורק בהם‪ .‬לא נמצאים בספריו‬ ‫(לו‪ :‬ד"ה הא) כתבו‪ ,‬דטעם איסור הלכתחלה במים שאין‬ ‫בחצירו (אקנויי קא מקני ליה בעל הבית לרועה כהן‬ ‫לא זכרונות‪ ,‬לא חוויות ולא תיאורים אישיים או אחרים‪,‬‬ ‫כאשר במידה מסוימת‪ ,‬מתוך כתביו נוצר הרושם של‬ ‫להם סוף (ראה שם קכא‪ ,):‬הוא מפאת דהוא מיעוט‬ ‫מקום בחצירו‪ ,‬כדי שיזכה כהן בבכורות כשיולדו מיד‪,‬‬ ‫אישיות אלמונית אשר אין לדעת אודותיה כמעט מאומה‪.‬‬ ‫המצוי‪ ,‬ואילו בתוספות בסוגיין (כ‪ :‬ד"ה חלב) כתבו‪,‬‬ ‫דתיקני ליה חצירו)‪ ,‬דניחא ליה לאיניש דליתעביד‬ ‫דטעמא דמים שאין להם סוף דאם נישאת לא תצא‬ ‫מצוה בממוניה (שיגדלו בכורותיו של כהן בחצירו)‬ ‫אמנם‪ ,‬משמיא קא זכו לן‪ ,‬לתיעוד אותנטי בדמות‬ ‫מחברת הזכרונות של נכד רבינו בן‪-‬בתו ה"ה ר' דוד‬ ‫(יבמות שם) ‪ -‬ולא אמרינן סמוך מיעוט דנמלטים‬ ‫כו'‪ .‬ובתוספות כתבו‪ :‬אקנויי קא מקני ליה מקום‬ ‫מארגנשטערן ז"ל ‪ -‬שגר עמו בבית אחד זכה לחסות בצל‬ ‫לחזקת אשת איש‪ ,‬הוא משום דהוא מיעוט דלא שכיח‪,‬‬ ‫בחצירו‪ ,‬ואפילו בלא קניין קא קני‪ ,‬דגמר ומשעבד‬ ‫קורתו טו"ב שנים‪ ,‬בה הנציח תיאורים מרתקים מתולדות‬ ‫עיין שם‪ .‬והוא פליאה עצומה מאוד‪ ,‬דבטעם איסור‬ ‫נפשיה‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫חייו של סבו הגדול ומחוויותיו האישיות‪ .‬מסמך זה מהווה‬ ‫הלכתחלה כתבו דהוא משום דהמיעוט מצוי ושכיח‪,‬‬ ‫נראה מזה‪ ,‬דמעשה הקניין בממון איננו דבר‬ ‫עדות חיה ומהימנה לחייו ופעלו של רבינו‪ .‬מעין חרך‪-‬‬ ‫ובטעם היתיר הדיעבד כתבו היפוכו לגמרי ‪ -‬דהוא‬ ‫עצמיי ‪ -‬שהוא העושה ההקנאה בעצם‪ ,‬דההקנאה‬ ‫הצצה לעולמו האישי של רבינו‪ ,‬לרום השגותיו ולעוצם‬ ‫משום דהמיעוט לא שכיח‪.‬‬ ‫בעצם עושה רק הרצון לבד ‪ -‬מה שרצונו שיהיה‬ ‫כישוריו‪.‬‬ ‫והנה להשוות דברי התוספות אלה אהדדי‪ ,‬דלא‬ ‫שלו‪ ,‬וצריך רק מעשה הקניין להוראה על הרצון‪,‬‬ ‫במסגרת מדור זה‪ ,‬נעלה מדי שבוע בשבוע בעז"ה‪,‬‬ ‫ליסתרי מהיפוך להיפוך‪ ,‬וההכרח לנו איפוא לקיים‬ ‫שיש לו רצון אמתי בכך להקנותו לו‪ ,‬דלולי המעשה‬ ‫קטע קצר מתוך אותם זכרונות מלבבים ככתבם וכלשונם‪,‬‬ ‫שני הדברים‪ .‬והנה אין שום פנים בזה‪ ,‬רק שנאמר‪,‬‬ ‫אי אפשר לדעת רצונו‪ ,‬ואפילו אומר שרוצה שיהיה‬ ‫תוך עריכת שינויי התאמה קלים‪ ,‬והוספות מעטות במקום‬ ‫דכשדנין על מאורע פרטי‪ ,‬לדמיון ‪ -‬אם נטבע יעקב‬ ‫שלו‪ ,‬מכל מקום דיבורא ‪ -‬עביד איניש דמיקרי‬ ‫הצורך‪.‬‬ ‫בעלה של רחל‪ ,‬ואנו דנין עליו אולי נמלט‪ ,‬בזה‬ ‫ואמר (בבא בתרא ל‪ ,):‬ועל כן צריך מעשה הקניין‬ ‫לא נתיימר למלא כאן יריעה שלימה ומקיפה אודות‬ ‫בוודאי המיעוט לא שכיח‪ ,‬והוא רחוק מאוד לחוש‬ ‫להוראה על הרצון‪ .‬וכל היכא דאנן סהדי באמת‪,‬‬ ‫חייו הנשגבים של רבינו‪ .‬גם הנכד עצמו הרגיש בחוסר‬ ‫שנמלט‪ ,‬דרק אחד מאלף נטבעים במים שאין להם‬ ‫וידוע הרצון בלי מעשה שרצונו להקנותו לו‪ ,‬שם‬ ‫יכולתו למצות מדותיו של סביו הענק‪ ,‬וכפי שכתב ברגש‬ ‫סוף שיהיו נמלטים‪ ,‬ועל כן אין לחוש על זה כלל‬ ‫אין צריך מעשה הקניין כלל‪ ,‬וקונה שפיר באמת‬ ‫ובהכנעה‪:‬‬ ‫שנמלט יעקב זה‪.‬‬ ‫בלי קניין כלל‪ ,‬רק ברצון לבד‪.‬‬ ‫"כאשר באתי להגשים את הרעיון הזה‪ ,‬ראיתי את קוצר‬ ‫ואולם גוף מאורעות של טביעה צריך לומר‬ ‫ועיין טורי זהב אורח חיים (סימן תלד ס"ק ו)‪ ,‬דכתב‬ ‫ידי לעשות זאת; כיצד אפשר לספר אף חלק מתולדות‬ ‫חייו של אדם שהיה משיג במשך ימים מספר את אשר‬ ‫דמצוים המה‪ ,‬ועל כן אחרי דהמאורעות המה מצוים‪,‬‬ ‫על מה שכתב המחבר (שם סעיף ד) דשליח יכול‬ ‫רגילים האחרים להשיג במשך שנים רבות‪ .‬לא יכולתי‪,‬‬ ‫אם כן הרי מצוי גם כן מאורע המלטה ממים שאין‬ ‫לבטל‪ ,‬ובטורי זהב וז"ל‪ :‬זה דעת הטור (שם) כו'‪,‬‬ ‫וגם לעולם לא יוכל שום אדם להוציא משפט על‬ ‫להם סוף‪ ,‬דאף דההמלטה הוא רק אחד מאלף‪ ,‬עם‬ ‫אלא שהר"ן (פסחים ג‪ :‬מדפי הרי"ף ד"ה וכתב) מביא דעת‬ ‫גדולתו הרוחנית של סבי ר' יוסף ענגיל זצוק"ל‪ .‬וגם‬ ‫כל זה הרי המאורעות מצויות‪ ,‬ואפשר שיארעו אלף‬ ‫אחרים שסוברים‪ ,‬כיון שביטול משום הפקר נגעו בה‪,‬‬ ‫בגלל כתבי היד שלו שאבדו בשואה‪ ...‬ושעוד טרם ראו‬ ‫טביעות בזמן לא גדול מאוד‪ ,‬ובתוך אלף טביעות‬ ‫ושליח לא מצי מפקיר כו'‪ .‬אלא דנראה לי לדמות‬ ‫אור‪ ,‬אי אפשר עדיין להעריכו כראוי"‪.‬‬ ‫הרי יתכן שפיר שיהיה מאורע אחד שימלט הנטבע‪.‬‬ ‫זו למה שכתב הרא"ש בקידושין פרק קמא (סימן‬ ‫עם זאת‪ ,‬בוודאי ניתן רבות ללמוד אודות רבינו זצ"ל‪,‬‬ ‫ועל כן‪ ,‬אילו נתיר תמיד במים שאין להם סוף‪ ,‬הרי‬ ‫כ)‪ ,‬דאם קידש אשה בגזל שלה ‪ -‬מקודשת‪ ,‬מפני‬ ‫מתוך אותם זכרונות ותיאורים‪ .‬אנו תקווה כי הדברים‬ ‫ממילא יהיה פעם שנתיר אשת איש לעלמא‪ ,‬שהרי‬ ‫שמסתמא רוצה האשה שיהיו המעות שלו במתנה‪,‬‬ ‫יבואו לתועלת הקוראים‪ ,‬להגביר אצלם חשקת התורה‬ ‫גם במאורע ההמלטה גם כן נתיר‪ ,‬ועל כן מפאת‬ ‫כדי שיהיו הקידושין תופסין‪ ,‬עיין שם‪ .‬ואם כן הוא‬ ‫ואהבתה‪.‬‬ ‫זה אי אפשר לנו להתיר לכתחלה במים שאין להם‬ ‫הדין הכא נמי אמרינן דכיון שרוצה להפקיע את עצמו‬ ‫סוף ‪ -‬לשלא יבא מכשול להתיר גם פעם במאורע‬ ‫מיד איסור חמץ‪ ,‬מסתמא נתן את החמץ שלו במתנה‬ ‫ואם כן שפיר נכונים דברי התוספות‪ ,‬ואין כאן‬ ‫ההמלטה‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬ ‫לשליח שלו‪ ,‬כדי שיוכל לבטל כו'‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ובמקור‬ ‫סתירה כלל‪ ,‬ואדרבה דבריהם מדוקדקים‪ .‬דאיסור‬ ‫ונמצא איפוא‪ ,‬דבכל מאורע פרטי כשדנין על אותו‬ ‫חיים שם בביאורים (ס"ק ב ד"ה ומ"ש) וז"ל‪ :‬ומה שכתב‬ ‫הלכתחלה הוא מפאת דהמיעוט מצוי‪ ,‬הכוונה דענין‬ ‫המאורע ‪ -‬אם נמלט יעקב זה‪ ,‬אזי על זה אין חוששין‬ ‫הטורי זהב דמסתמא נתן במתנה לשליח‪ ,‬קשה לי‪,‬‬ ‫הטביעה מצוי‪ ,‬וממילא הרי יארע גם מאורע ההמלטה‬ ‫כלל שנמלט‪ ,‬דבוודאי לא נמלט‪ ,‬אחרי דההמלטה‬ ‫במה קנה השליח החמץ‪ ,‬כיון דלא עשה השליח שום‬ ‫וכנ"ל‪ ,‬וההיתיר בדיעבד הוא באמת רק מפאת דגוף‬ ‫בלתי מצויה כלל‪ ,‬ועם כל זה אוסרין את אשתו לישא‪,‬‬ ‫קניין בהחמץ‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫ההמלטה אינה מצויה‪ ,‬ונמצא שאשה זו שנישאת אין‬ ‫שאם נתירה ‪ -‬יבא זה להתיר פעם במאורע ההמלטה‪,‬‬ ‫ונראה כוונת הטורי זהב גם כן‪ ,‬דכיון דאנן סהדי‬ ‫לחוש עליה שבעלה חי‪ ,‬ורק שיש לגזור אטו מאורע‬ ‫ונמצא דאיסור נישואין של אשה זו הוא רק גזירה אטו‬ ‫דגמר ומקני מפאת האיסור חמץ להפקיע עצמו מיד‬ ‫ההמלטה‪ ,‬ועל כן בדיעבד לא גזרו להוציא אשה‬ ‫מאורע ההמלטה‪ ,‬שאם נתיר כאן הרי נתיר תמיד‪,‬‬ ‫איסור‪ ,‬לכן קונה ברצון לבד ואין צריך מעשה קניין‪,‬‬ ‫מבעלה‪.‬‬ ‫ונבא להתיר גם במאורע ההמלטה‪ ,‬ואם כן איסור אשה‬ ‫כי הך דסוגיין דאמרינן מפאת הניחותא דליעביד‬ ‫ומה שאין כן אילו היתה ההמלטה מצויה‪ ,‬והיה‬ ‫זו הוא גזירה אטו מאורע ההמלטה‪.‬‬ ‫מצוה כו'‪ ,‬דגמר ומקני ואין צריך מעשה קניין‪,‬‬ ‫ראוי לחוש לה מדרבנן‪ ,‬דאמרינן סמוך מיעוטא‬ ‫ומה שאין כן בפרטיות באשה זו‪ ,‬אין חוששין כלל‬ ‫והכא נמי דכוותה מפני האיסור‪ .‬ואף דבמקנה חמצו‬ ‫לחזקה‪ ,‬והיה ראוי לחוש איפוא מדרבנן על בעלה של‬ ‫שמא בעלה חי‪ ,‬והוא וודאי שמת‪ ,‬אחרי דלא חיישינן‬ ‫לעכו"ם צריך קנין (תוספתא פסחים פ"ב ה"ו)‪ ,‬שם הא‬ ‫זו שהוא חי והיא אשת איש‪ ,‬שפיר היינו אוסרין גם‬ ‫למיעוט שאינו מצוי ‪ -‬אפילו לרבי מאיר דחייש‬ ‫צריך הקניין מפאת העכו"ם הקונה‪ ,‬דלא איכפת‬ ‫בדיעבד‪ ,‬וכל ההיתיר בדיעבד רק מפאת דההמלטה‬ ‫למיעוטא (יבמות קיט‪ ,).‬כמו שכתבו התוספות בסוגיין‪,‬‬ ‫ליה באיסור דישראל‪ ,‬ומה שאין כן כאן דיש גם‬ ‫אינה מצויה ואין לחוש בבעלה של זו שמא חי‪ ,‬ואין‬ ‫עיין שם‪ .‬ועם כל זה אף שבעלה של אשה זו מת‬ ‫על השליח חיוב ערבות על עבירת המשלח‪ ,‬לכן‬ ‫כאן רק גזירה אטו מאורע ההמלטה‪ ,‬והואיל והוא רק‬ ‫וודאי‪ ,‬מכל מקום אוסרין אותה מלישא‪ ,‬משום גזירה‬ ‫הוי האנן סהדי מצד שניהם‪ ,‬ואין צריך מעשה קניין‬ ‫גזירה לא גזרו על דיעבד‪ ,‬ואם כן שפיר כל טעם‬ ‫אטו מאורע ההמלטה‪ ,‬וגזירה זאת גזרו חכמים רק‬ ‫כלל‪ .‬ויש לדון עוד בזה‪ ,‬ועל כל פנים שטחיות‬ ‫היתיר בדיעבד רק משם דאינו מצוי‪ ,‬וטעם איסור‬ ‫לאסור לכתחלה‪ ,‬אבל לאסור בדיעבד מכח הגזירה‬ ‫דברי הטורי זהב משמעי כן‪ ,‬דנעשה הקניין מפאת‬ ‫הלכתחלה שפיר רק מפאת שהוא מצוי ‪ -‬היינו דענין‬ ‫להוציאה מבעלה לא גזרו‪ .‬ועיין גיטין (פד‪ ,).‬ואם‬ ‫אנן סהדי גרידא וכנ"ל‪.‬‬ ‫הטביעה מצוי וכנ"ל‪.‬‬ ‫נישאת לו לא תצא ‪ -‬דמשום גזירה לא מפקינן‪.‬‬ ‫ההבטחה האחרונה שמחוללת פלאים‪:‬‬ ‫"כל מי שיסייע בהדפסת החיבורים שלי‪ ,‬אהיה לו למליץ יושר בעולם העליון"‬ ‫(הבטחתו של רבינו זי"ע סמוך להסתלקותו‪ ,‬באזני חתנו הגה"צ רבי יצחק מענדל מארגנשטערן זצ"ל ‪ -‬מייסד וראש חברת 'אוהבי תורה' להוצאת ספרי רבינו)‬ ‫לרכישת הספרים (במשלוח עד הבית) ולקבלת הגליון‪:‬‬ ‫טל‪ | 1800-200-855 :‬דוא"ל‪a1800200855@gmail.com :‬‬ ‫כל הזכויות שמורות למכון "אוהבי תורה" ‪ -‬לההדרת ספרי שר התורה הגאון רבי יוסף ענגיל זצ"ל ‪ -‬מאנסי יצ"ו‬ ‫‪Cell: 845-216-8677 | Email: ohaveitorahengel@gmail.com‬‬ ‫ו‬ 37 ‫בס"ד‬ ‫‪38‬‬ ‫בשבילי הש"ס‬ ‫מרגניתא דיוסף‬ ‫תפארת יוסף‬ ‫פנינים לפי סדר הש"ס‬ ‫ענינים מופלאים‪ ,‬פניני חכמה ודעת‬ ‫ושכיות חמדה מתורת רבינו‬ ‫פנינים על פרשת השבוע‬ ‫שביבי יוסף‬ ‫תפארת יוסף‬ ‫אוצרות יוסף‬ ‫אלומת אור לחקירות יסודות סברות וכללים‬ ‫סדרה מיוחדת על עניני שבת‬ ‫המפוזרים בתורת רבינו‬ ‫עיונים בספרי רבינו‬ ‫בזכרון קדוש‬ ‫חדש!‬ ‫תיאורים מרתקים וזכרונות עסיסיים מעד נאמן טו"ב שנים ‪ -‬נכד רבינו ר' דוד מארגנשטערן ז"ל‬ ‫הצטרף לאלפים ההוגים בתורתו של שר התורה זי"ע‬ ‫ותחוש גם אתה תענוג רוחני עילאי לכבוד שבת קודש!‬ ‫להרשמה‪a1800200855@gmail.com :‬‬ ‫• רזא דשבתי •‬ ‫‪39‬‬ ‫שנה ב' גליון י"ח‬ ‫פרשת בראשית‬ ‫כ"ט תשרי‬ ‫תשפ"ז לפ"ק‬ ‫דברי תורה מאירים כספירים‪ ,‬הליכות קודש וסיפורי נפלאות‬ ‫ממרן הגה"ק‬ ‫רבינו שבתי שעפטיל ווייס משימאני זי"ע‬ ‫בעל הלכתא רבתא לשבתא ומנחת שבתי‬ ‫יו"ל ע"י כולל "מנחת שבתי" שימאני בעיה"ק ירושלים תובב"א‬ ‫גליון מיוחד לרגל יו"ד דמרן רבינו הק' זי"ע ~ ג' חשון תשפ"ז‬ ‫• הושענא צדיק נושעות •‬ ‫• לדעת כל רז סודך •‬ ‫מיהו הקובע היכן להתייצב לצבא‬ ‫אסופה מדברות קדשו של מרן זי"ע אודות כח הצדיקים לפעול ישועות‬ ‫הימים ימי מלחמת העולם השניה‪ ,‬חיים‬ ‫ישראל‪ ,‬בנו של אחד מגדולי הרבנים‪,‬‬ ‫העם את ה' ויאמינו בה' ובמשה עבדו (שמות יד‪ ,‬לא)‪ .‬מקשים‪,‬‬ ‫צדיקים מבקשים שכר כדי להושיע את ישראל‬ ‫דהרי הכרה בדבר הנראה ונגלה לעין אינו בגדר אמונה‪,‬‬ ‫בגמרא (סוטה יד‪ ,‬א) דרש רבי שמלאי‪ ,‬מה נתאוה משה רבינו‬ ‫נתקף בהלם גדול‪ ,‬בידיו החזיק צו‬ ‫וכיון שכאן ראו בעיניהם מה שייך לומר שהאמינו בה'‬ ‫ליכנס לארץ ישראל וכו'‪ ,‬אמר משה‪ ,‬הרבה מצוות נצטוו‬ ‫המצווה עליו להתייצב בשורות הצבא‬ ‫ובמשה עבדו‪.‬‬ ‫ישראל ואין מתקיימין אלא בארץ ישראל‪ ,‬אכנס אני לארץ‬ ‫ההונגרי‪ ,‬להגן על המדינה ותושביה‬ ‫מחמת אויביה‪.‬‬ ‫יש לומר דעיקר אמונתם שניתוסף בהם יותר ממה שראו‬ ‫כדי שיתקיימו כולן על ידי‪ ,‬אמר לו הקב"ה כלום אתה‬ ‫בעיניהם‪ ,‬הוא כי אחר שראו שהקב"ה עשה להם כל הנסים‬ ‫מבקש אלא לקבל שכר‪...‬‬ ‫לזאת לא פילל‪ ,‬בעת מלחמת העולם‬ ‫על ידי משה עבדו‪ ,‬הכירו בכוחו הגדול של משה רבינו ע"ה‪,‬‬ ‫מה שתירצו שרצה משה רבינו ע"ה ליכנס לארץ ישראל‬ ‫הראשונה שירת כקצין בצבא וזכה על‬ ‫שבידו לפעו ישועות‪ ,‬וכאמרם ז"ל (מו"ק טז‪ ,‬א) צדיק גוזר‬ ‫כדי לקיים המצוות התלויות בה ולקבל שכר‪ ,‬צריך ביאור‪,‬‬ ‫כך לאותות כבוד ועיטורים רבים מראשי‬ ‫והקב"ה מקיים‪ ,‬ומזה באו לידי אמונה בכל הצדיקים שיש‬ ‫וכי יעלה על הדעת שעשה על מנת לקבל שכר‪ ,‬הרי אמרו‬ ‫ומפקדי הצבא‪ ,‬בהם היה מתגאה תדיר‪,‬‬ ‫בכוחם לפעול ישועות בכל דור ודור כמו משה רבינו ע"ה‪.‬‬ ‫ולתומו סבר כי כבר מילא את חובתו‬ ‫חז"ל (אבות פ"א מ"ג) "אל תהיה כעבדים המשמשים את הרב‬ ‫כלפי המדינה ושוב חפשי הוא מלשרת‬ ‫וזהו שאמר הכתוב "ויאמינו בה' ובמשה עבדו"‪ ,‬רצה לומר‬ ‫על מנת לקבל שכר" וכו'‪ ,‬ומצינו שהעיד עליו הקב"ה‬ ‫בצבא‪.‬‬ ‫שהקב"ה עשה הנסים ביחד עם משה עבדו‪ ,‬ועל דרך שאמרו‬ ‫שהוא עבד נאמן ובוודאי לא נתכוין כלל לקבל שכר‪.‬‬ ‫חז"ל (ב"ר נא‪ ,‬ב) כל מקום שנאמר וה'‪ ,‬הוא ובית דינו‪ ,‬דהכוונה‬ ‫ויש לומר על פי הידוע מספרים הק' דהזכרת שמו של‬ ‫אמנם בתחילת מלחמת העולם השניה‬ ‫שעושה יחד עמהם‪ ,‬כמו כן הכא עשה ביחד עם משה‪ ,‬כי יש‬ ‫אכן לא הוזמן לשרת בצבא‪ ,‬אך במשך‬ ‫משה רבינו ע"ה‪ ...‬מסוגל מאוד להיוושע מכל צרה וצוקה‪...‬‬ ‫בכחו לגזור‪ ,‬ומזה האמינו שהכח הזה לפעול ישועות יש לכל‬ ‫אמנם מצינו בגמרא (ערכין לב‪ ,‬ב) דקא קפיד קרא על יהושע‬ ‫הזמן כשהחמיר מצב המלחמה והוצרכו‬ ‫הצדיקים בכל הדורות (מנחת שבתי פרשת בשלח)‪.‬‬ ‫להגביר את כוחות הלוחמים‪ ,‬קיבל צו‬ ‫מדוע לא ביקש רחמים לבטל יצרא דעבודה זרה‪ ,‬אבל על‬ ‫המורה עליו להתייצב בצבא‪.‬‬ ‫*****‬ ‫משה לא הקפיד למה לא ביקש רחמים על כך כי לא היה לו‬ ‫הקב"ה נמנע מלהעניש את החוטא שלא לצער‬ ‫זכותא דארץ ישראל‪...‬‬ ‫הדבר חרה לו עד מאד‪ ,‬לא ידע להשית‬ ‫עצה בנפשו‪ ,‬איך להיפטר מן הצרה‬ ‫את הצדיק‬ ‫ומעתה יבואר היטב מה שאמר לו הקב"ה "כלום אתה‬ ‫הצרורה אשר נפלה עליו בפתע פתאום‬ ‫ידוע מספרים (עי' אגרא דכלה פר' אחרי ד"ה ר' ברכיה‪ ,‬אגרא דפרקא‬ ‫מבקש אלא לקבל שכר"‪ ,‬דוודאי היה משה רבינו ע"ה‬ ‫מבלי שיכין עצמו לכך‪.‬‬ ‫אות קיד) שאין הקב"ה מעניש את החוטא אם בני ביתו‬ ‫עבד נאמן לקונו ולא רצה שום שכר בעד מעשיו הטובים‪,‬‬ ‫וקרוביו שיצטערו בצרתו אינם ראויים לצער זה על פי‬ ‫אך מכל מקום עינינו רואות דאף על פי שצדיקים אינם‬ ‫*‬ ‫דין‪....‬‬ ‫מבקשים שכר לעצמם‪ ,‬בכל זאת הם מבקשים שזכות‬ ‫באחד הימים פגש את הרה"ח ר' עמרם‬ ‫ויש לומר דלכן מראש השנה ועד יום הכפורים שהם‬ ‫מעשיהם הטובים יעמוד להם שיוכלו להשפיע רב טוב‬ ‫מארגנשטערן ז"ל‪ ,‬השו"ב דק"ק שימאני‪,‬‬ ‫ימי דין ומשפט‪ ,‬נקרא הקב"ה בשם "המלך"‪ ,‬כי מלך הוא‬ ‫לבית ישראל ולהצילם מכל צרות ורעות‪ ,‬ונמצא שהם‬ ‫תוך כדי שיחתו עמו שח לו את דאגתו כי‬ ‫מלשון "נמלך"‪ ,‬והכוונה שכאשר הקב"ה יושב על כסא דין‬ ‫מבקשים שכר למען טובתן של ישראל‪ ,‬וזהו שאמר לו‬ ‫אין הוא יודע אנה הוא בא‪.‬‬ ‫ושופט כל באי עולם‪ ,‬הוא שוקל כל צדדי הדין והתוצאות‬ ‫הקב"ה "כלום אתה מבקש אלא לקבל שכר"‪ ,‬כלומר‪ ,‬יודע‬ ‫נענה אליו רבי עמרם‪' ,‬לו לעצתי תשמע‪,‬‬ ‫שיצמחו ממנו‪.‬‬ ‫אני שכל רצונך ליכנס לארץ ישראל הוא רק כדי שיהיה‬ ‫סע נא לעיירת מגורי שימאני‪ ,‬שם תפנה‬ ‫לך זכותא דארץ ישראל ותוכל להציל את ישראל מכל‬ ‫ומזה ניכר עד כמה חביבים מעשה הצדיקים בעיני ה'‪ ,‬דאף‬ ‫צרותיהם‪( "...‬מנחת שבתי פרשת ואתחנן ד"ה בגמרא‪ ,‬עיי"ש באריכות)‪.‬‬ ‫לבית רב העיירה ‪ -‬הוא מרן רבינו הק'‬ ‫אחר שברור העונש שמגיע לחוטא שהעיז למרוד נגד מלך‬ ‫משימאני – כי יהודים רבים נושעו אצלו‪,‬‬ ‫קל רם ונשא‪ ,‬מכל מקום עדיין הקב"ה נמלך בדינו ואינו‬ ‫*****‬ ‫שמא על ידו תבוא ישועתך'‪.‬‬ ‫מוציאו לפועל‪ ,‬אולי יש איזה צדיק אחד בעולם שיצטער‬ ‫בני ישראל האמינו שהכח לפעול ישועות יש‬ ‫המשך בעמוד ד'‬ ‫בזה‪ ,‬ואפשר שבזכות צדיקים יחידים שבדור יתקיים כל‬ ‫לכל הצדיקים בכל הדורות‬ ‫העולם כדי שלא יהיו בצער‪...‬‬ ‫וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים וייראו‬ ‫לקבלת הגליון‬ ‫לקראת יומא דהילולא‬ ‫ולהשתתפות בהוצאות האדירות של‬ ‫דמרן רבינו הקדוש משימאני זי"ע‬ ‫הפצת תורת רבינו זי"ע‬ ‫החל ביום ג' חשון‬ ‫ניתן לפנות אל הרב דוד לוי‬ ‫תערך אי"ה במוצש"ק פר' בראשית א' דר"ח חשון‬ ‫פלאפון‪050-4156839 :‬‬ ‫דוא"ל‪4156839@gmail.com :‬‬ ‫סעודת הילולא רבתי‬ ‫או לתרום בנדרים פלוס ע"ש "מוסדות‬ ‫באולם שמחת ירושלים רח' פישל ‪ 11‬בעיה"ק ירושלים ת"ו בשעה ‪ 9.30‬בערב‬ ‫שימאני"‬ ‫בהשתתפות אדמורי"ם וגדולי תורה‪ ,‬חסידים ואנשי מעשה‬ ‫‪40‬‬ ‫גם השמחה שנגרמת לו ממעשיו הטובים של בנו הוא לאין‬ ‫ולכן המנהג בכל תפוצות ישראל שבראש השנה ויום הכפורים‬ ‫ערוך ואין שמחה גדולה מזה‪.‬‬ ‫מתחיל הש"ץ תיבת "המלך" בקול רם ובניגון מעורר‪ ...‬ושפיר‬ ‫והרי ישראל הם בנים למקום‪ ,‬ועל כן כאשר אדם נזהר‬ ‫מסמיכים לזה "וכתוב רננו צדיקים בה' לישרים נאוה תהלה"‪,‬‬ ‫דהצדיקים והישרים מרננים ומשבחים לה' על כך שביום הדין‬ ‫ונשמר מאוד שלא לגרום כביכול צער להקב"ה‪ ,‬ורק משתדל‬ ‫הגדול והנורא נמלך הקב"ה בדינו ומטה כלפי חסד בשבילם‪.‬‬ ‫בכל כוחו לעשות רצון קונו‪ ,‬הריהו גורם לשמחה גדולה‬ ‫במרומים שאין לה קץ וגבול‪ ,‬ומפני זה הקב"ה משתעשע‬ ‫ברכות הצדיקים יש להם תוקף לאורך ימים ושנים‬ ‫בו‪ ,‬וכאשר הוא יתברך מזכיר את שבחו הרי זה באופן שאין‬ ‫ובדרך זה נראה לבאר ההמשך‪" ...‬לישרים נאוה תהלה" ודרשו‬ ‫גומרין עליו את ההלל‪ ,‬כי תמיד עדיין אפשר להוסיף בשבחו‬ ‫חז"ל (סוטה ט‪ ,‬א) "אל תקרי נאוה אלא נוה"‪ ,‬דקאי על מקום‬ ‫כהנה וכהנה‪ .‬ובוודאי שצדיק כזה יש לו כח התפילה‪ ,‬דכיון‬ ‫מנוחתם בקבר‪ ,‬דאותן ישרים שאין בהם שום צד של עקמימות‬ ‫בלבם‪ ,‬וכל מעשיהם לשם שמים‪ ,‬זוכים לנוה תהלה‪ ,‬שלא‬ ‫שהוא עושה כל טצדקי לשמח כביכול את הקב"ה ולמנוע‬ ‫ירקיבו עצמותיהם בקבר‪...‬‬ ‫ממנו צער‪ ,‬יתנהג הקב"ה עמו מדה כנגד מדה ולא ישיב את‬ ‫פניו ריקם בתפילתו על איש‪ ,‬כדי שלא לגרום לו צער‪.‬‬ ‫והנה כשם שגופם של צדיקים ומעשיהם חיים וקיימים לנצח‪,‬‬ ‫כן גם דבריהם חיים וקיימים לעד‪ ...‬וזהו ההמשך "ובדברי‬ ‫וזהו שאמר הכתוב "הבן יקיר לי אפרים אם ילד שעשועים"‪,‬‬ ‫צדיקים תתברך"‪ ,‬דלא זו בלבד שגופם ומעשיהם עומדים‬ ‫ר"ל שישראל הם בנים למקום‪ ,‬ובזמן שהם צדיקים ועושים‬ ‫לנצח‪ ,‬אלא גם דבריהם וברכותיהם יש להם תוקף לאורך ימים‬ ‫רצונו יתברך שמו‪ ,‬הם יקרים לפניו מאד‪ ,‬כיון שגורמים לו‬ ‫ושנים רבים‪ ,‬שעל ידי זה מתברך שמו של הקב"ה לעולמי‬ ‫שמחה ושעשועים שאין למעלה מזה‪ ,‬דאין שמחה גדולה‬ ‫עד‪...‬‬ ‫מזו שהבן גורם נחת רוח לאביו‪ ,‬ולכן הכתוב מכנה אותם‬ ‫רבינו זיע"א‬ ‫היוצא מכל דברינו מה רבו מעלות הצדיקים‪ ,‬שגם במיתתם‬ ‫בשם "אפרים"‪ ,‬דידוע (עי' צדקת הצדיק אות קנט) שבכל מקום‬ ‫לאחר שנסתלקו מן העולם הרי הם חיים וקיימים ומשפיעים‬ ‫שנאמר "אפרתי" הכוונה שהיה נזהר מאוד בשמירת הברית ומוצא חן בעיני ה'‪ ,‬וזה‬ ‫עלינו שפע ממרום‪...‬‬ ‫האיש הוא הגורם לשעשועים במרומים בלי צער‪.‬‬ ‫כשהצדיק מתפלל על אחרים עלי לקבל תפלתו כדי שלא יצטער‬ ‫ועל זה אמר "כי מדי דברי בו זכור אזכרנו עוד"‪ ,‬ור"ל דכיון שגורם לשמחה במרום בלי‬ ‫ובזה נראה לפרש מה שאנו מזכירין בתפלת ראש השנה מאמר הכתוב (ירמיה לא‪ ,‬יט) "הבן‬ ‫גבול‪ ,‬אזי כאשר מזכירין אותו לשבח‪ ,‬יש צורך להוסיף ולומר שאין זה כל שבחו אלא‬ ‫יקיר לי אפרים אם ילד שעשועים כי מדי דברי בו זכור אזכרנו עוד על כן המו מעי לו‬ ‫מקצת‪ ,‬ועדיין אזכרנו לשבח עוד‪ ,‬ועל זה ממשיך "על כן המו מעי לו רחם ארחמנו נאום‬ ‫רחם ארחמנו נאום ה'"‪ .‬דלכאורה יש לדקדק על כפל הלשונות "זכור אזכרנו" "רחם‬ ‫ה'"‪ ,‬ר"ל שארחם על בני אדם אחרים כאשר הוא יתפלל ויבקש רחמים עליהם‪ ,‬משום‬ ‫ארחמנו"‪ ,‬ותו למה מכנה הנביא את ישראל בשם "אפרים"‪.‬‬ ‫שהמו מעי לרחם עליו ואין רצוני לגרום לו צער‪ ,‬ולכן עלי לקבל את תפילתו עליהם כדי‬ ‫ויש לומר על פי מאמר העולם‪ ,‬דמי שאין לו בנים‪ ,‬אינו יודע מצער‪ ,‬אך גם אינו יודע‬ ‫שלא יצטער‪( 1‬דרשת התעוררות שנת תרצ"ו)‪.‬‬ ‫שמחה מה היא‪ ,‬כי צער שיש לאדם ממעללי בנו הוא גדול ורב מאין כמוהו‪ ,‬ולעומת זה‬ ‫‪ .1‬מבואר בזוהר הק' (ח"ג ע‪ ,‬ב) שזהו ענין השתטחות על קברי צדיקים‪" :‬ובשעתא דאצטריך עלמא רחמי‪ ,‬וחייא אזלי ומודעי להו לנפשייהו דצדיקייא ובכאן על קברייהו וכו'‪ ,‬כדין אתערין נפשייהו דצדיקייא וכו' וכולהו‬ ‫בעאן רחמי על חיין‪ ,‬וחס קוב"ה על עלמא בגיניהון‪ ,‬ועל דא אמר שלמה 'ושבח אני את המתים שכבר מתו' וגו'"‪.‬‬ ‫ובזה מבאר בשו"ת מהר"ם שיק (או"ח סי' רצג) ענין התפלה על קברי צדיקים‪" ,‬דלכאורה יש לומר דיהא אסור‪ ,‬משום שדרשו חז"ל ''לא יהיה לך אלהים אחרים' וכו'‪ ,‬שלא תהא קורא לא למיכאל ולא לגבריאל' וכו'‪ ,‬דהיינו‬ ‫שאסור לעשות אמצעי בינינו לבין השי"ת‪ ,‬ואיך נתפלל שנשמת האבות יתפללו וימליצו טוב בעדנו‪...‬‬ ‫אמנם שורש דבר זה הוא‪ ,‬דודאי קים להו לחז"ל דהמתים מצטערים בצער החיים‪ ,‬כמו שדרשו חז"ל (במד"ר יט‪ ,‬טו) על פסוק (במדבר כ‪ ,‬טו) 'וירעו לנו ולאבותינו'‪ ,‬וכמו שהביאו מעשים על זה ריש פרק מי שמת (ברכות יח‪ ,‬ב)‪,‬‬ ‫והיינו שהצדיקים יודעין מהעולם הזה מה נעשה בו‪ ,‬ואם אין אנו משיגים ויודעין על איזה דרך הוא‪ ,‬מכל מקום האמת ויציב כדברי חז"ל‪ ,‬ואם כן מהאי טעמא אם באים החיים בעת צרה על קבר המתים לומר שאין להם‬ ‫ישועה אם לא ירחמו עליהם מן השמים‪ ,‬בודאי המתים מצטערים טפי‪ ,‬ואם כן אתי שפיר‪ ,‬דאם זכותם הוא כדי שאינם ראוים לעונש שיצטערו‪ ,‬מרחם ה' בזכותם‪."...‬‬ ‫בס"ד‬ ‫בס"ד‬ ‫ישמח לב מבקשי ה׳‬ ‫עולו ואתכנשו‬ ‫הופיע ויצא לאור עולם הספה"ק‬ ‫להילולא דרבינו‬ ‫מנחת שבתי‬ ‫על התורה ומועדים‬ ‫להלן סדר המסע המרומם להשתטח על ציון‬ ‫מרן רבינו הק' משימאני זי"ע‬ ‫ביומא דהילולא רבא ‪ -‬יום ד' פר' נח ג' מר חשון‬ ‫כפי המתוכנן בס"ד‬ ‫ההבטחה‬ ‫בת ק"צ‬ ‫שנה‬ ‫אור ליום ד' בשעה ‪ 10.30‬בערב ‪ -‬המראה לעבר נמל התעופה‬ ‫מאור תורתו של מרן הגאון הקדוש‬ ‫בברטיסלבה‬ ‫יום ד' בשעה ‪ 4.30‬באשמורת הבוקר –‬ ‫זי״ע‬ ‫רבינו שבתי שעפטיל ווייס‬ ‫תפלת רבים על הציון הק' בשימאני‬ ‫אב״ד שימאני‬ ‫בשעה ‪ 8:30‬תפלת שחרית בבנין הכנסת אורחים בעיר פאפא‬ ‫בעל הלכתא רבתא לשבתא‬ ‫בשעה ‪ 9:30‬בבוקר סעודת הילולא רבתי‬ ‫בשעה ‪ 11:15‬לפנה"צ יציאה לעבר העיר פרעשבורג‬ ‫אשר האיר שמי יהדות הונגריה לפני מלחה״ע השניה‬ ‫בשעה ‪ 1:00‬בצהרים – תפלת רבים על הציונים הק' של מרן‬ ‫באור תורתו וקדושתו ורבים נושעו מברכותיו‬ ‫החתם סופר והכתב סופר זי"ע‬ ‫הספר כולל דברי תורה נפלאים משובבי לב ונפש‬ ‫בשעה ‪ 3:00‬אחה"צ נסיעה לעבר נמל התעופה בברטיסלבה‬ ‫שזורים ברעיונות עמוקים‬ ‫בשעה ‪ 5:00‬אחה"צ המראה לעבר ארה"ק מלאים בהשפעות‬ ‫בלולים בידיעות נרחבות בכל מכמני התורה‬ ‫טובות וישועות גדולות‬ ‫מתוך כתי״ק וכתבי תלמידיו שלא שזפתם עין‬ ‫עדיין ניתן להירשם‬ ‫ערוכים בעריכה נאה באופן השוה לכל נפש‬ ‫בשליחת מייל לדוא"ל ‪rd0504156839@gmail.com‬‬ ‫או לפלאפון מס' ‪05341-74130‬‬ ‫וכפי שהעיד הגאון האדיר בעל שבט הלוי זצ״ל‪:‬‬ ‫"זה ידענו שתורה זו נובעת ממקור מים חיים מעין טהור‬ ‫פועל'טס אלעס גוטס‬ ‫אשר למדו וכתבו בקדושה יתירה‪ ,‬ואין ספק בלבי שיתענגו בו שוחרי תורה ותושיה‪,‬‬ ‫כי רואים בו ידו הגדולה בכל מכמני תוה״ק‪ ,‬ורוח של קדושה מפעם בקרבם"‬ ‫זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל‬ ‫להשיג בחנויות הספרים המובחרות‬ ‫הפצה‪" :‬אור הספר" ירושלים טל' ‪02-5377790‬‬ ‫‪41‬‬ ‫• אמוני עם סגולה •‬ ‫גם אם אינך זוכה להשתטח על קבר הצדיק ולהיות על מקום קבורתו בפועל ממש‬ ‫– ע"י העסק במשנתו נחשב כאילו היית במקום קבורתו ממש‬ ‫חיות ומוחין שלו לתוך הדבורים‪ ,‬נקרא 'אתדבקות רוחא‬ ‫לתלות ארונו באמצע הנהר כדי שיוכלו לראותו משני‬ ‫פקידת קבורת הצדיק כי ממליץ טוב על בנ"י‬ ‫ברוחא'‪ ,‬ולכך מחיה אותו שמכניס החיות בהדברים‪ ,‬שלכך‬ ‫הצדדים" וכו'‪.‬‬ ‫גילה לנו מרן רבינו הק' זי"ע (מנחת שבתי פרשת משפטים)‬ ‫אמרו (יבמות צז‪ ,‬א) שפתותיו דובבות בקבר‪ ,‬שאפשר לומר כי‬ ‫"וכן מסוגל קברו של צדיק להציל מחיות רעות‪ ,‬וכמו‬ ‫כי "צדיקים אחר פטירתם מתעלים להיות כמלאכי אש‬ ‫זה בחינת השתטחות על קברי הצדיקים‪ ,‬כי דבורי הצדיק‬ ‫ומכל מקום מליצים טוב על ישראל ומבקשים רחמים על‬ ‫שם הוא קבור וטמון החיות שלו כאמור‪ ,‬וזה הלומד‪,‬‬ ‫הפרט ועל הכלל‪ ,‬דהא נוהגים לפקוד מקום קבורתם כדי‬ ‫בהכנסו עם החיות ומוחין שלו לתוך החיות ומוחין של‬ ‫לעורר רחמים‪ ,‬וכדמצינו שכלב בן יפונה הלך להשתטח‬ ‫הצדיק שטמן בדבריו‪ ,‬נקרא אתדבקות רוחא ברוחא‬ ‫על קברי אבות בחברון‪ ,‬וכן רחל אמנו נקברה בדרך‬ ‫ושפתותיו דובבות בקבר‪ ,‬כנודע זה מדברי הבעש"ט‬ ‫אפרת היא בית לחם כדי שיוכלו להתפלל על קברה‪,‬‬ ‫נבג"מ‪ ,‬ונקרא בחינה זו השתטחות על דברי הצדיקים‪ ,‬שהן‬ ‫ואמרו חז"ל (תנא דבי אליהו רבה פרק ל) 'אל תיקרי רחל אלא‬ ‫דבריהם שלומד ומזכיר היום הלומד‪ ,‬ולכך מחיה מוחין של‬ ‫רוח אל' עיי"ש‪ ,‬כי אחר פטירתה נתעלתה להיות כמלאך‬ ‫אותו הצדיק" (עד כאן לשון קדשו)‪.‬‬ ‫ורוח אל‪ ,‬ואף על פי כן היא מתפללת ומעוררת רחמים‬ ‫על בניה"‪.‬‬ ‫לימוד דברי הצדיק כשהות במקום קבורתו‬ ‫"ועל כרחך הטעם בכל זה‪ ,‬מפני שתחילה היו בני אדם‬ ‫מבואר בדברי המאור עינים שעל ידי שאדם לומד ועוסק‬ ‫ונהפכו להיות כמלאכים‪ ,‬על כן יש להם מעלה יתירה‬ ‫בדברי תורתו של הצדיק‪ ,‬נחשב כמו שמשתטח על ציונו‪.‬‬ ‫על שאר מלאכים‪ ,‬שהם יכולים להמליץ טוב על ישראל‬ ‫הוסיף על כך כ"ק אדמו"ר בעל ישועת יעקב מסקולען זצ"ל‬ ‫ולגרום להם מחילת עוונות" (עיי"ש באריכות)‪.‬‬ ‫מקום מנוחת הצדיק מסוגל מאד‪ .‬האוהל על ציונו‬ ‫ביתר שאת וביתר עוז‪ ,‬כי לא רק זאת שנחשב לו לאדם‬ ‫של רבינו‬ ‫כאילו השתטח על הציון והתדבק בהצדיק‪ ,‬אלא אף גם‬ ‫סגולת עצם מקום קבר הצדיק לכל מיני‬ ‫זאת שמאחר שהוא כמשתטח על הציון‪ ,‬נחשב כאילו הוא‬ ‫שאמרו חז"ל (ב"מ פד‪ ,‬ב) דכל זמן דהוה ניים רבי אלעזר‬ ‫ברכות‬ ‫ברבי שמעון בקרב בני כפר עכברא לא סליק חיה רעה‬ ‫עוד גילה לנו מרן זי"ע מכבשונו של עולם (שם פרשת וזאת‬ ‫עומד במקום קבורת הצדיק גופא‪ ,‬והוא זוכה גם כן לכל אותן‬ ‫הסגולות הקיימות באותו מקום קדוש שכוחו רב לסלק את‬ ‫במתייהו‪ .‬וגם מועיל לרפואה‪ ,‬כדמצינו בגמרא (סנהדרין מז‪ ,‬ב)‬ ‫הברכה ד"ה ולגד אמר ברוך מרחיב גד)‪" ,‬כי ידוע שמקום קבורתו‬ ‫קבריה דרב הוו שקלי מיניה עפרא לאישתא בת יומא‪ ,‬והיו‬ ‫של צדיק אדמת קודש הוא‪ ,‬וכוחו רב לסלק את הרשעים‬ ‫הרשעים ומסוגל מאד לכל מיני השפעות טובות ולכל מיני‬ ‫מתרפאין מאותו עפר" (עד כאן דבריו הק')‪.‬‬ ‫שלא ימצאו בו מנוח לכף רגלם‪."...‬‬ ‫רפואות (יתכן שכוונת קדשו היתה על פי דברי מרן הבעש"ט הק' זי"ע‪,‬‬ ‫שבמקום שמחשבתו של אדם נמצאת‪ ,‬שם נמצא האדם עצמו)‪.‬‬ ‫כלומר‪ ,‬שמלבד ההשתטחות על קבר הצדיק בתפלה‬ ‫"מקום מנוחת נפשו של הצדיק מסוגל מאוד להמשיך‬ ‫ובבקשה בזכות הצדיק השוכן שם ובכח מליצתו הטובה‬ ‫כל מיני השפעות טובות וברכות על המקום הקדוש הזה‪,‬‬ ‫טייערער איד! גם אם אינך זוכה להשתטח על ציון קדשו‬ ‫על בני ישראל‪ ,‬יש סגולה בעצם השהות וההימצאות‬ ‫וכדמצינו בגמרא (סוטה יג‪ ,‬א) שהמצריים עשו ליוסף ארון‬ ‫של מרן זי"ע בפועל ממש ביום ההילולא ג' חשון‪ ,‬מכל‬ ‫במקום קבורת הצדיק לזכות לכל מיני ברכות וישועות‪.‬‬ ‫של מתכת וקבעוהו בנהר נילוס כדי שיתברכו מימיו‪,‬‬ ‫מקום יש בידך להדליק נר וללמוד משניות לטובת נשמתו‪,‬‬ ‫ובספר הדורות (ג' אלפים שנ) כתב על קבר יחזקאל הנביא‬ ‫לעסוק ולהגות במשנתו הטהורה‪ ,‬אם בספה"ק הלכתא‬ ‫לימוד דברי הצדיק כהשתטחות על הציון‬ ‫שמי שרוצה מניח שם מעות ואין שום אדם יכול ליטלו‬ ‫רבתא לשבתא‪ ,‬אם בספה"ק מנחת שבתי‪ ,‬ואם בגליונות‬ ‫והנה איתא בספה"ק מאור עינים (ישמח לב‪ ,‬מס' שבת ד"ה ובדורות‬ ‫משם רק מי שהניחו שם‪ .‬וראה עוד שם (ג' אלפים ש"צ) שארון‬ ‫רזא דשבתי‪ ,‬ותזכה אשר מרן זי"ע אשר יהא לך למליץ‬ ‫האחרונים) איתא וז"ל‪" :‬ובדורות האחרונים כשלומדים דברי‬ ‫דניאל תולה באמצע נהר חדקל‪ ,‬כי מקודם היה ארונו לצד‬ ‫יושר לפני כסא הכבוד‪ ,‬ולכל הסגולות העצומות הקיימות‬ ‫שום תנא וחכם מדברי הקדמונים‪ ,‬שהדבר ההוא הוא חיות‬ ‫אחד של הנהר‪ ,‬ובאותו צד היה ברכה וצד השני של הנהר‬ ‫במקום קבורתו‪ ,‬כפי שגילה הוא בעצמו‪.‬‬ ‫ומוחין שלו‪ ,‬והאדם הלומד ומדבר דבריו‪ ,‬מדבר ומכניס‬ ‫היה לעתים רעב‪ ,‬ועשו מלחמה עם הצד השני עד שהוצרכו‬ ‫כאפ אריין און נעם דיר א מליץ יושר פאר'ן כסא הכבוד‬ ‫• הושענא ציון המצוינת •‬ ‫הקוויטל הסודי‬ ‫מפי עדי ראיה סמוכים ונאמנים‪.‬‬ ‫הלא נודע מה גדול ונשגב כוחו של מרן רבינו הק'‬ ‫מועקה ריחפה בחלל הבית‪ ,‬הכלה הצעירה שזה עתה‬ ‫ואם אין בידי לפקוד את ציונו עתה‪ ,‬אנסה להתקשר‬ ‫משימאני זי"ע לפעול ישועות נוראות ונפלאות‪ ,‬לשעתו‬ ‫נישאה למזל טוב‪ ,‬לא ידעה את נפשה מרוב צער‪ ,‬ואם‬ ‫ולהתדבק בו באופן אחר‪ ,‬וכי מה יש לי להפסיד‪ ,‬אם לא‬ ‫לא די בעצם צערה‪ ,‬חששה מתגובת בני משפחתה‪ ,‬ומי‬ ‫יועיל לא יזיק‪ ,‬וכי מי ידע מה פעולה מוזרה נקטתי‪.‬‬ ‫יודע מה יאמרו קרובי בעלה‪.‬‬ ‫הוא לקח דף ריק‪ ,‬רשם עליו את שם בתו הכלה ואת‬ ‫הטבעת היקרה‪ ,‬המשובצת ביהלומים יקרים נוצצים‬ ‫משאלת לבם למציאת הטבעת היקרה תרתי משמע‪,‬‬ ‫ומזהירים‪ ,‬אבדה ונעלמה כאילו בלעתה האדמה‪.‬‬ ‫אחר נטל לידיו את הספר הקדוש הלכתא רבתא‬ ‫הוריה ובני משפחתה אשר לא יכלו לראות בצערה‪,‬‬ ‫לשבתא‪ ,‬אשר נדפס מתוך כתבי הקודש שנכתבו‬ ‫הצטרפו אף הם לחיפושים הנואשים‪ ,‬כל חפץ וכל‬ ‫ונחרטו בקדושה ובטהרה בגלילי ידיו של מרן זי"ע‪,‬‬ ‫ארון הוזזו ממקומם‪ ,‬שמא תחתם מתחבאת האבידה‪,‬‬ ‫בדחילו ורחימו תחב לתוכו את הקוויטל‪ ,‬בלבו נשא‬ ‫וכל חושיהם הצטמצמו כלפי דבר אחד‪ ,‬והיא מציאת‬ ‫תחינה ובתקוה רבה המתין לבוא הישועה‪.‬‬ ‫האבידה היקרה‪.‬‬ ‫*‬ ‫שבוע ימים לא נחו מלחפש את האבידה בכל חדרי ביתה‬ ‫ובית הוריה‪ ,‬אך לשווא‪ .‬הייאוש החל לכרסם בלבה‪,‬‬ ‫ויהי ממחרת‪ ,‬ביום ראשון בשבת‪ ,‬האשה הצעירה מתעסקת‬ ‫בושה וכלימה מילאו את כל כולה‪ ,‬איך תראה את פניהם‬ ‫בעניני ביתה‪ ,‬לפתע נצנץ דבר מה לנגד עיניה‪ ,‬היא שפשפה‬ ‫לפני הורי בעלה אשר הוציאו מכיסם ממון רב עבור‬ ‫אותם בתמהון‪ ,‬לא האמינה למראה עיניה‪ ,‬צווחה רמה‬ ‫הטבעת‪.‬‬ ‫נפלטה מפיה‪ ,‬כמעט שלא נפלה תחתיה מתעלפת‪.‬‬ ‫*‬ ‫מנין צמחה כאן הטבעת פתאום‪ ,‬וכי זאת הפעם‬ ‫מוצאי שבת קודש‪ ,‬ר' זעליג אביה יושב מכונס בעצמו‪,‬‬ ‫הראשונה שהיא עוברת כאן‪ ,‬הלא זה שבוע ימים‬ ‫מנסה לטכס עצה כדת מה לעשות כדי לסייע לבתו‬ ‫שהפכה את כל ביתה ולא השאירה דבר על מקומו‪ ,‬שמא‬ ‫ציון קדשו של מרן זי"ע‬ ‫הכלה הבוכיה‪ ,‬הן שבוע ימים חלפו מעת נאבדה‬ ‫האדמה הקיאה אותה מקרבה‪.‬‬ ‫הטבעת‪ ,‬והרי כל פעולה שרק היה ספק קל שמא יש בה‬ ‫אף בני משפחתה אשר נתבשרו עד מהרה בבשורה‬ ‫ולדורות‪ ,‬דברים אשר אין האוזן יכולה לשמוע ואין‬ ‫כדי להועיל‪ ,‬כבר ננקטה‪.‬‬ ‫המשמחת‪ ,‬נתמלאו בשמחה אדירה‪ ,‬משולבת בתימהון‬ ‫השכל יכול להבין‪ ,‬לא יאומן כי יסופרו אילמלי נשמעו‬ ‫רעיון תמוה החל לנצנץ במוחו‪ ,‬הוא דחה אותה על‬ ‫רב ובפליאה עצומה‪ ,‬מלבד אדם אחד אשר לדידו לא‬ ‫הסף‪ ,‬וכי מה זה עולה על דעתו דבר זה‪ ,‬הלא לא נשמע‬ ‫היה בזה כל חידוש‪ ,‬הן אמש הזכיר את הדבר אצל מרן‪,‬‬ ‫כל פעולה שרק היה ספק קל שמא‬ ‫כזאת מעולם‪ ,‬אבל הרעיון לא הרפה ממנו ומרגע לרגע‬ ‫וכי פלא הוא אשר בפתע פתאום נמצאה האבידה‪.‬‬ ‫יש בה כדי להועיל כבר ננקטה‬ ‫התחזקה ההחלטה במחשבתו‪.‬‬ ‫‪42‬‬ ‫המשך מעמוד א' • הושענא צדיק נושעות‬ ‫לצבא‪ ,‬ולגודל פליאתו והפתעתו של חיים ישראל‪,‬‬ ‫פשוט זה שאם נצטוויתי מאת הצבא לבוא למקום‬ ‫חיים ישראל לא הבין מה הוא שח‪ ,‬ושטח לפניו‬ ‫מצא הקצין את ניירותיו באותו פנקס‪.‬‬ ‫פלוני חייב אני להתייצב במקום פלוני דוקא‪ ,‬הוא‬ ‫תמיהתו‪' ,‬וכי מה יועיל לי לנסוע להרב משימאני‪ ,‬מה‬ ‫חיים ישראל עמד כמשתומם‪ ,‬איך יתכן שניירותי‬ ‫יוכל לעזור ולהועיל לי'‪.‬‬ ‫יש בידו לעשות‪ ,‬וכי השפעה יש לו על ראשי הצבא‪,‬‬ ‫מצויים דוקא כאן בעוד שלא נקראתי לבוא לכאן‬ ‫נענה אליו ר' עמרם‪' ,‬היא הנותנת‪ ,‬הלא כל אחד יודע‬ ‫שמא יסע לפעסט לדבר עם הממונים ולבקש מהם‬ ‫כלל וכלל‪ ,‬הלא היה להם להימצא באותו מקום בו‬ ‫שכאשר וועד הצבא מזמין אדם להתייצב במקום‬ ‫שישחררוני מן השירות בצבא'‪.‬‬ ‫נקראתי לבוא‪ .‬עתה נוכח לראות כי דבר מרן לא ישוב‬ ‫תמיהתו נותרה ללא מענה‪ ,‬הוא לא שעה לעצת‬ ‫ריקם‪ ,‬ולא לשוא ציוה עליו לפנות לשם‪.‬‬ ‫השו"ב והלך לדרכו‪.‬‬ ‫ברם‪ ,‬הקצין שמצא את ניירותיו פנה ואמר לו‪ ,‬מאד‬ ‫עברו ימים‪ ,‬זמן ההתייצבות בפני ועד הצבא קרב‬ ‫חפץ אני לעזור לך אך הדבר נבצר ממני‪ ,‬איני רואה‬ ‫ובא‪ ,‬וחיים ישראל עדיין לא הצליח לשנות את רוע‬ ‫באיזה אופן יהיה בידי לסייע לך'‪.‬‬ ‫הגזירה‪.‬‬ ‫עתה היה חיים ישראל מבולבל לגמרי‪ ,‬מחד גיסא‬ ‫כשנפגש שוב עם ר' עמרם‪ ,‬תינה לפניו את פחדו‬ ‫אמנם רואה הוא כי צדקו דברי מרן בשלחו אותו‬ ‫וחרדתו עד ששנתו נודדת בלילות מפחד השרות‬ ‫לשם‪ ,‬וודאי לא יאונה לו מאומה על שלא התייצב‬ ‫בצבא‪ .‬ר' עמרם שב על עצתו הקודמת‪' ,‬שמע לדברי‬ ‫וסע לשימאני‪ ,‬וכי מה איכפת לך לנסות זאת‪ ,‬שמא‬ ‫במקום שהוזמן לשם מאחר שניירותיו מצויים כאן‪.‬‬ ‫תוכל להפסיד מזה'‪.‬‬ ‫מאידך גיסא אינו רואה כלל את פתח ישועתו‪ ,‬הלא‬ ‫הקצין אינו מוצא דרך לפטרו‪.‬‬ ‫על אף שפקפק חיים ישראל בדברי ר' עמרם‪ ,‬שמע‬ ‫ביתו נאוה קודש בשימאני כפי שנראה היום‬ ‫לדבריו ועשה את דרכו לשימאני‪ ,‬רק כדי לדעת‬ ‫כעבור כמה רגעים התעשת הקצין ושאל לו‪' ,‬האם יש‬ ‫שניסה גם את אפשרות מילוט זו‪.‬‬ ‫באמתחתך סכום מעות של עשר פענגי'‪ ,‬חיים ישראל‬ ‫פלוני‪ ,‬עליו להופיע דוקא שם‪ ,‬וודאי שגם הרב דמתא‬ ‫קפץ על המציאה והשיב תיכף בחיוב‪ ,‬על אתר הוציא‬ ‫*‬ ‫יודע מזה‪ ,‬ואם בכל זאת ציוה עליך לנסוע למקום‬ ‫את הסך המדובר והניחו על השלחן‪.‬‬ ‫אחר‪ ,‬עליך לעשות כדבריו‪ .‬השמר והזהר לך לבל‬ ‫בבואו לפני מרן זי"ע‪ ,‬נכנס עמו מרן בדברים ושאל‬ ‫הקצין לא הסתפק בזה ועדיין היה חוכך בדעתו מה‬ ‫תמרה את פיו‪ ,‬כי אם לא תציית לדבריו ודאי תתחרט‬ ‫אותו‪' ,‬בן מי אתה'‪ ,‬השיב חיים ישראל 'בן רב פלוני‬ ‫על כך'‪.‬‬ ‫אני'‪ ,‬כששמע מרן את שם אביו נענה ואמר 'אביך היה‬ ‫לעשות‪ ,‬שוב פנה אליו בשאלה 'שמא יש ברשותך‬ ‫תלמיד חכם'‪.‬‬ ‫עוד עשר פענגי'‪ ,‬ללא שהיות הוציא חיים ישראל‬ ‫*‬ ‫מכיסו עוד עשר פענגי והניחם לפני הקצין‪.‬‬ ‫עתה פנה מרן לשמוע את תכלית ביאתו‪' ,‬מה הביאך‬ ‫חיים ישראל קיבל את דברי ר' עמרם בחשש גדול‪,‬‬ ‫אלי'‪ .‬החל חיים ישראל לספר את השתלשלות‬ ‫משקיבל הקצין לידו עשרים פענגי‪ ,‬כבר מצא דרך‬ ‫הוא עשה את דרכו לעבר העיר שנצטווה מפי מרן‪,‬‬ ‫הדברים‪ ,‬כי הוזמן להתייצב לפני וועד הצבא לצורך‬ ‫איך לשחרר את חיים ישראל‪ ,‬חיש פנה לפנקס‬ ‫ופנה ללכת אל המקום אשר אמר לו איש האלקים‪.‬‬ ‫גיוסו לשרת בצבא‪ ,‬והוא אובד עצות ואינו מוצא דרך‬ ‫הקרואים‪ ,‬שלף משם את כל ניירותיו של חיים‬ ‫במשך כל בדרך התייסר במחשבותיו‪ ,‬מי יודע אם‬ ‫להיפטר מן הסבך‪.‬‬ ‫ישראל‪ ,‬קרעם לגזרי גזרים והשליכם לפח האשפה‪.‬‬ ‫עשה נכון כשבחר לשמוע לדברי מרן ולנסוע לעיר‬ ‫שאלו מרן‪ ,‬לאיזה מקום הורו לך לבוא‪ ,‬השיב חיים‬ ‫משסיים את מלאכתו‪ ,‬פנה אל חיים ישראל ואמר לו‪,‬‬ ‫פלוני‪ ,‬הלא עלול הוא להיענש קשות על אשר לא‬ ‫ישראל את שם מקום ההתייצבות‪.‬‬ ‫'עתה כבר לא יקראו אותך אל הצבא לעולם‪ ,‬כי לא‬ ‫התייצב במקום שהוזמן אליו ונמצא נופל מן הפח אל‬ ‫הפחת‪ ,‬אולם את הנעשה אין להשיב‪.‬‬ ‫שקע מרן בהרהוריו‪ ,‬אחר נענה ואמר‪' ,‬לא‪ ,‬אל תסע‬ ‫ידעו שאיש כזה נמצא במדינה כלל וכלל'‪.‬‬ ‫לאותו מקום‪ ,‬אלא סע למקום פלוני והתייצב שמה'‪.‬‬ ‫חיים ישראל יצא משם כאיש נדהם‪ ,‬הוא עדיין לא‬ ‫הביט חיים ישראל על מרן כמתמה‪' ,‬הלא צוו עלי‬ ‫הצליח לעכל את אשר ראו עיניו‪ ,‬הוא לא היה מסוגל‬ ‫עלול הוא להיענש קשות‬ ‫למקום פלוני‪ ,‬וכי מה יש ליסע למקום אחר'‪.‬‬ ‫להאמין כי נפטר מן הצבא לגמרי והוא חפשי לדרכו‪,‬‬ ‫על אשר לא התייצב במקום‬ ‫אבל מרן עמד בשלו‪' ,‬אל תסע לשם אלא למקום‬ ‫מוחו לא הצליח לקלוט את ישועתו העל טבעית‪.‬‬ ‫שהוזמן אליו ונמצא נופל מן‬ ‫פלוני'‪ ,‬הוציא חיים ישראל את צו הגיוס מאמתחתו‬ ‫רגליו נשאוהו תיכף לעבר העיירה שימאני‪ ,‬להודות‬ ‫הפח אל הפחת‬ ‫והראה למרן את שם העיר שהוזמן לשם‪ ,‬אך מרן לא‬ ‫להצדיק הקדוש שהמשיך לו את ישועתו הגדולה‬ ‫שת לבו לזאת‪ ,‬ופטרו לשלום כשהוא מוסיף לחזור‬ ‫בדרך נס ופלא‪.‬‬ ‫בהגיעו אל המקום פגש בקצין שהיה בדרגתו‪ ,‬הוא‬ ‫על הוראתו 'אל תסע לאותו מקום‪ ,‬אלא סע למקום‬ ‫כאשר דרכו רגליו במעון קדשו של מרן‪ ,‬ויהי הוא‬ ‫החל לשוחח עמו עד שהתיידד עמו‪ .‬תחת אחד‬ ‫פלוני ותצליח'‪.‬‬ ‫טרם החל לספר את כל את הקורות אותו‪ ,‬פנה אליו‬ ‫השיחים הביע לפניו את תמיהתו וחרונו על שהוזמן‬ ‫חיים ישראל יצא את פני הקודש בפחי נפש‪ ,‬בהיותו‬ ‫מרן בשאלה 'האט מען אלעס צוריסן' [‪ -‬האם קרעו‬ ‫לשרת בצבא‪' ,‬הלא בדרך כלל‪ ,‬קצין בדרגתי המעוטר‬ ‫בחוץ פגש את ר' עמרם השו"ב שהתגורר בסמיכות‬ ‫את כל הניירות]‪...‬‬ ‫בעיטורים ואותות הצבא‪ ,‬כבר אינו נקרא לשרת‬ ‫למרן‪ ,‬הוא סיפר לפניו את כל אשר התרחש עמו‬ ‫(קונ' 'תולדות רבינו' שבראש הספה"ק הלכתא רבתא לשבתא מהדו'‬ ‫בצבא‪ ,‬ומהו פשר הדבר שכן הוזמנתי'‪.‬‬ ‫בבית מרן‪ ,‬והפטיר 'הלא אמרתי לך שאין בכחו של‬ ‫שם עולם)‬ ‫פנה אותו קצין לחפש את ניירותיו בפנקס הקרואים‬ ‫הרב משימאני לסייע לי‪ ,‬וכי מי שאינו מבין דבר‬ ‫• הביטו אל צור חוצבתם •‬ ‫הרבני החסיד הנעלה והנכבד מוהר"ר ישראל דוד ווייס זלה"ה נכד‬ ‫מרן רבינו הק' משימאני זי"ע ~ ה' חשון תשס"ב לפ"ק‬ ‫הוא אף הגה ויזם את הרעיון הנכבד להושיב ישיבה על קברו של מרן‪ ,‬ולייסד‬ ‫הרבני החסיד הדגול רבי ישראל דוד ז"ל נולד כבן יחיד לאביו הרבני החסיד‬ ‫כולל אברכים על שמו ולזכר קדשו‪ .‬הדבר בער בקרבו‪ ,‬והוא לא נח ולא שקט עד‬ ‫מוהר"ר אהרן צבי הערש ווייס זלה"ה הי"ד מקראלי ולאמו הצדקנית מרת‬ ‫שהוציאו מן הכח אל הפועל‪.‬‬ ‫מאטל חי'ה ע"ה הי"ד בתו של מרן זי"ע‪.‬‬ ‫ר' ישראל דוד זכה להשאיר אחריו דור ישרים יבורך בבנים ובני בנים עתירי‬ ‫ר' ישראל דוד היה נכד חביב למרן‪ ,‬וזכה לקירבה מיוחדת אצלו‪ ,‬חלק נכבד מאד‬ ‫מתולדות מרן הם מפרי עטו ואמרותיו‪ ,‬אשר במשך כל ימי חייו‪ ,‬בכל מקום‬ ‫מעש ומופלגים בתורה ובחסדים טובים‪ ,‬והולכים בדרכי אביהם לפעול גדולות‬ ‫מוצאו‪ ,‬ובכל הזדמנות היה הוא מעין שופע אמרו ועובדות מזקנו הגדול‪ ,‬והוא‬ ‫ונצורות לעשות זכר עולם לנשמת מרן זי"ע‪.‬‬ ‫מקור נאמן לכותבי קורותיו ותולדותיו של מרן‪.‬‬ ‫סימנא מילתא כי יום היארצייט של ר' ישראל דוד ז"ל הוא יום ה' חשון‪ ,‬בתוך ג'‬ ‫כל ימיו של ר' ישראל דוד טרח והשתדל לעשות נייחא לנשמת מרן ולעשות לו‬ ‫ימים מיומא דהילולא רבה של זקנו מרן זי"ע ביום ג' חשון‪.‬‬ ‫זכר עולם‪ ,‬הוא יזם את הוצאתו המחודשת של הספה"ק הלכתא רבתא לשבתא‪,‬‬ ‫פרשת ‪43‬‬ ‫עמק הפרשה‬ ‫פרשת‬ ‫בא‬ ‫בראשית‬ ‫דברים‬ ‫תשפ"ו‬ ‫תשפ"ד‬ ‫תשפ"ז‬ ‫מאמרים שנשמעו מפי מורינו הגה"ח‬ ‫ר' משה פרידמן שליט"א‬ ‫ראש ישיבת נחלת תורה וטשכנוב‬ ‫‪ -‬בהירות בשמעתתא דבבא קמא‬ ‫‪1‬‬ ‫תיקון הספירות העליונות בג' המכות האחרונות‬ ‫ע"ה‬ ‫אוכלים')‪,‬רבינו‬ ‫בראשית(ע"פ הזוה"ק‪ ,‬עי' אוה"ח בפרשתן יב‪ ,‬ג) שבכל‬ ‫דברמשה‬ ‫דמעשהדאיתא בספה"ק‬ ‫תוכחת‬ ‫מהותהסתר‬ ‫| א | גילוי‬ ‫מעשה מצוה משרה הקב"ה שכינתו ומתגלה על ידו שם הוי"ה הק'‪ ,‬ועל‬ ‫הקדוש‬ ‫הגדולה‬ ‫הראשונות‬ ‫היראה‬ ‫האותיותלפני‬ ‫גלוי‬ ‫שהיה‬ ‫כח‬ ‫קראתאת‬ ‫להן)‬ ‫שב'‬ ‫אלא‬‫השריש‬ ‫(ד"ה‬ ‫הוי"ה‪,‬‬ ‫שםובזה‬ ‫שכתב‬ ‫ישראל‬ ‫רש"י‬ ‫אותיות‬ ‫היאלבני‬ ‫בדברי‬ ‫בתוכחותיו‬ ‫מבואר‬‫'מצוה'‬ ‫תיבתלזה‬ ‫כןבעצמו‬ ‫והביאור‬ ‫ישראלדברים‬ ‫בחומש‬ ‫רבינולבני‬ ‫מתייחסות‬ ‫משה‬ ‫כח בא‬‫השרשתבפר'‬ ‫המכות‬ ‫זיע"אועבור‬ ‫נעשההק'‬‫היהודי‬ ‫בהרשל‬ ‫בקודש‬ ‫מנהגולפניו‬ ‫היה‬ ‫ומטעם זה‬ ‫ישראל‪.‬‬ ‫בפרשת|‬ ‫עשרת המכות נאמרו שבע | א‬ ‫אינן‬ ‫ונשמע‬ ‫אתגליא'‬ ‫דלא‬ ‫סיני‬ ‫סתימא‬ ‫'עלמא‬ ‫שהן‬ ‫העליונותלומר‬ ‫ישראל‬ ‫שעתידים בני‬ ‫הספירות‬ ‫בניכנגד‬‫הוא‬ ‫שהן‬ ‫לתוך‬ ‫ברוך‬ ‫י"ה‬ ‫ונראה‬ ‫חוזר משה‬ ‫בו בא‪,‬‬ ‫בפרשת‬ ‫משנה תורה‬ ‫הואושלש‬ ‫וארא‬ ‫עומדים‪,‬‬ ‫חומש דברים בראשו אנו‬ ‫לו‬ ‫את המעלה‬ ‫מכוונות‬ ‫שהוא‬ ‫רש"יו"ה‬ ‫באמרו‬ ‫ואותיות‬ ‫דברים‬ ‫מ"צ‪ ,‬ביאר‬ ‫מחומש‬ ‫ישראל'‪ ,‬ושם‬ ‫באתב"ש ‪-‬‬ ‫פסוקים‬ ‫אלאבכורי‬ ‫כמה‬ ‫המצוה 'בני‬ ‫ויום‬ ‫במעשהבמצרים‬ ‫יום‬ ‫בכל‬ ‫מתגלותלהם כבר‬ ‫ללמוד‬ ‫כך קרא‬ ‫במעלתן‬ ‫נתייחדו ה'‪ ,‬ועל‬ ‫ישראל מפי‬ ‫בפרשתנו‬ ‫דברלבני‬ ‫האמורות‬ ‫מסר‬ ‫הסתר‬‫שכבר‬ ‫אלקים‬ ‫המכות‬ ‫התורה‬‫כבוד‬ ‫ששלשת‬ ‫במהותן‪,‬דברי‬‫רבינוהןע"ה על‬ ‫שחלוקות‬ ‫את‪ ,‬עולו‬ ‫מצטרפות‬ ‫עי"ש)‬ ‫בני(אות א‬ ‫ישראל‬ ‫ויחדיו‬ ‫בפרשתן‬ ‫שבזה קבלו‬ ‫בפירוש‪,‬‬ ‫ונשמעצדיק‬ ‫ומתגלות‬ ‫דאתגליאפרי‬ ‫בסה"ק‬ ‫ישראל נעשה‬ ‫התחתונותבנישהביא‬ ‫מעלמא‬ ‫כמו‬ ‫הגדולה מוסר‬ ‫באמירת‬ ‫לספר‬ ‫למדות‬ ‫נאמר‬ ‫תכלית‬ ‫כולה‬ ‫היתה‬ ‫התורה‬ ‫וארא‬ ‫כל‬ ‫שבפרשת‬‫ואת‬ ‫מפי עצמו אמרן' (זוח"ג רסא‪ .‬מגילה לב‪ ,).‬אף שכל‬ ‫פרשתינו‬ ‫המכות‬ ‫את‬ ‫שבכל‬ ‫הפותח‬ ‫בראשית‬ ‫'משהוכגון‬ ‫מעשהנאמר‬ ‫הראשונות‪,‬‬ ‫המכות‬ ‫זה‬ ‫חומש‬‫משארסדר‬ ‫כל‬ ‫דיבורו של משה רבינו בחומש דברים שנאמר בו‬ ‫שכח‬ ‫השי"ת מאהבה כבנים‪.‬‬ ‫משום‬ ‫והיינו‬‫של‬ ‫בצפרדע‬ ‫מעשה‬ ‫‪-‬‬ ‫בסוף‬ ‫יתברך‬ ‫הבורא‬ ‫בפרשתן‬‫אדנות‬ ‫התורה כולה נמסרה על ידי משה מפי הגבורה ולא חידש כלום‬ ‫א)‬ ‫ט‪,‬‬ ‫(ב"ר‬ ‫את‬ ‫במדרש‬ ‫ולמצרים‬ ‫וכדאיתא‬ ‫לפרעה‬ ‫והעלמה‪,‬‬ ‫ולגלות‬ ‫הסתר‬ ‫להוכיח‬ ‫של‬ ‫המכה‬ ‫באופן‬ ‫ל'מצוה'‪.‬‬ ‫'אלה הדברים' הוא כח השכינה המדברת מתוך גרונו שהם דיבורים‬ ‫בקרב‬ ‫משה‬ ‫לא)‬ ‫ה'‬ ‫מאד'‬ ‫ידי (א‪,‬‬ ‫אני‬ ‫טובעל‬ ‫כי‬ ‫התורה‬‫תדע‬ ‫"למען‬ ‫במסירתוהנה‬‫אשר עשה‬ ‫בערוב‬ ‫כל כח‬ ‫יתרון‬‫ישנו(ח‪,‬אתו)‪,‬‬ ‫אלקינו"‬ ‫אלקים‬ ‫'וירא זה‬ ‫הפסוקכה'‬ ‫בחומש‬ ‫מעצמו‪,‬כיאךאין‬ ‫על‬‫תדע‬ ‫בראשית‬‫"למען‬ ‫אדםעל פי‬ ‫יעקב‬ ‫הבית כל‬ ‫ומבארזה יכול‬ ‫לבן‬ ‫כאב‬ ‫הדורות‪, ,‬ומכח‬‫אהבה‬ ‫בחסרון הוא"ו‬‫נתגלה‬ ‫לה'‬ ‫ונמשכים לכל‬ ‫בביטול‬ ‫אותיות מצוה‬ ‫המשפיעים‬ ‫והמצה היא‬ ‫נצחיים‬ ‫בכל‬ ‫שמי‬ ‫ספר‬ ‫ולמען‬ ‫כחי‬ ‫את‬ ‫הראותך‬ ‫וז"ל רבינו שהשריש במשנה התורה את כח תורתו בכלל ישראל צאן‬ ‫דבר‬ ‫חקור‬ ‫מלכים‬ ‫וכבוד‬ ‫דבר‬ ‫הסתר‬ ‫אלהים‬ ‫"בעבור‬ ‫כבוד‬ ‫פתח‬‫ובדבר‬ ‫לוי‬ ‫יח)‪,‬‬ ‫"רבי‬ ‫(שם‪,‬‬ ‫המדרש‪:‬‬ ‫הארץ"‬ ‫כלולות‬ ‫את‬ ‫ונשמע ‪-‬בטלו‬‫נעשהרוח עפר‬ ‫אש מים‬ ‫ישראל‬ ‫הבריאה ‪-‬‬ ‫דברים‪.‬‬ ‫חומשבני‬ ‫שאמרו‬ ‫יסודות‬ ‫שארבע על‬ ‫שבשעה ידי‬ ‫הואשמים‬ ‫מהזוה"ק‬ ‫ביראת‬ ‫להתעוררהענין‬ ‫הנודע‬ ‫וביאור‬ ‫ואילו‬ ‫כט)‪.‬‬ ‫המים‪,‬‬ ‫כאןלארץ‬ ‫כבוד‬ ‫(שםועד‬ ‫ישראל‬ ‫הספר‬‫בני‬‫הארץ"‬‫כניסת‬ ‫מתחלת‬ ‫וטרםלה'‬ ‫תדע כי‬ ‫אמר‬ ‫העולם‪,‬‬ ‫חנינא‬ ‫"למען‬ ‫חמא בר‬‫הברדמן‬ ‫ובחדולרבי‬ ‫הסתלק‬ ‫טרםבשם‬ ‫טז)‪,‬‬ ‫לוי‬ ‫(יט‪,‬‬ ‫מרעיתו‬ ‫רבי‬ ‫הארץ"כה‪ ,‬ב)‪,‬‬ ‫(משלי‬ ‫את‬ ‫יסודכלל‬ ‫שאינםי' כנגד‬ ‫מעוררים‬ ‫היסודות‪,‬‬ ‫ארבע בזה‬‫לגמרי וגילו‬ ‫השי"תשרשי‬ ‫שאותיותיה הן‬ ‫אל רצונו של‬ ‫הפרטיהק'‬ ‫רצונםהוי"ה‬ ‫בשם‬ ‫מבואר אל עדת‬ ‫משה רבינו‬ ‫שאין‬ ‫וחפצים הם‬‫השי"תובמצה‬ ‫התוכחההעפר‪,‬‬ ‫כנגדאליסוד‬ ‫רצון‬ ‫הוא‬ ‫לגמרי‬ ‫הדברים וה'‬ ‫בטליםהרוח‬ ‫המה‬ ‫עיקריסוד‬ ‫לרש"יאלא‬ ‫כנגד‬ ‫הפרטיו'‬ ‫וטבעם האש‪,‬‬ ‫כנגד יסוד‬ ‫רצונם‬ ‫ה'‬ ‫במדרש‬ ‫מדברדבר"‪,‬‬ ‫בפרשתן חקור‬‫כבוד מלכים‬ ‫האמורות‬ ‫מכאן ואילך‬ ‫ובכורות‬ ‫חושךדבר‬ ‫ארבה‬ ‫ישראל‪.‬הסתר‬ ‫במכות‬ ‫אלהים הוא‬ ‫ומוסתר‪".‬ולמען‬ ‫נעלםבמצרים‬ ‫מכות ה'‬ ‫הפלאתבאופן‬ ‫יאמר בתורה‬ ‫בראשיתעל ידי‬ ‫גדלות הבורא‬ ‫שמעשה‬ ‫היה הם‬ ‫שידעו‬ ‫השי"ת‬ ‫ישראל‬ ‫שרצון‬‫בני‬ ‫על ידי‬ ‫של‬ ‫התוכחה‬ ‫הנהגתו‬‫מחמצת‬ ‫היתהעל‬ ‫המצה‬ ‫קושיות‬ ‫שלא‬ ‫שאין ליה‬ ‫עיסת‬ ‫הקשו‬ ‫וסבירא‬ ‫הרוח‪,‬בו ולא‬ ‫הרמב"ן‬ ‫ולהדבק‬ ‫מדרך‬ ‫השי"תיסוד‬‫שחסר בה‬ ‫שונה‬ ‫את רצון‬ ‫רש"י‬ ‫לקייםהרי‬ ‫שיטת‬ ‫הו'‬ ‫מופיע‬ ‫מאד‬ ‫לישראל‪ .‬ומבואר מזה‬ ‫במצרים" (י‪ ,‬ב)‬ ‫התעללתייראתו‬ ‫אשרמסר כח‬ ‫רבינו‬ ‫משהאת‬ ‫תספר באזני בנך ובן בנך‬ ‫הביטול‬‫ועליה‬‫הוארצונו‪.‬‬ ‫עצמו‬ ‫לקיים‬ ‫אלאהיועיקר בפני‬ ‫משתוקקים‬ ‫לה‪,‬כבר‬ ‫דבר ה'‬ ‫וטפלה‬‫ישמעו את‬‫התורה‬ ‫הרוח‪.‬‬ ‫טרם‬‫למסירת‬ ‫אלאבה‬ ‫הכנה‬ ‫השי"תיבוא‬ ‫שלא‬ ‫ע"י נעשה ונשמע זכו לגילוי מעשה בראשית‬ ‫התורה‬ ‫ויש‬ ‫חזרת דברי‬ ‫הראשונות‪.‬‬ ‫המכות‬ ‫התחלת‬ ‫קודםבשבע‬ ‫שלא היה‬ ‫בפרשתן‬ ‫החומשחדש‬ ‫באו במהלך‬ ‫בפתיחת‬ ‫שמכות אלו‬ ‫לגילוי‬‫שנאמר‬ ‫הוא‬ ‫מביא‬‫מקום‬ ‫וממילא‬‫שכל‬ ‫קהלת‬ ‫להשי"ת‬ ‫בריש‬ ‫גמורה‬ ‫והנה יסוד האש ויסוד המים אינן מקבלות אחת מחברתה‪ ,‬כי המים‬ ‫רש"י‬ ‫אהבה‬ ‫כתב‬‫מתוך‬ ‫וכן‬ ‫הדברים'‬ ‫בא‬ ‫הוא‬ ‫הרי‬ ‫'אלה‬ ‫הזה‬ ‫נאמר‬ ‫הגמור‬ ‫התורה‬ ‫היתה‬ ‫תוכחה לבני ישראל‪,‬‬ ‫שלא‬ ‫דבריפכ"ח)‬ ‫השירים (פ"א‬ ‫בשירבמסירת‬ ‫רבהרבינו‬ ‫משה‬ ‫במדרש‬ ‫חז"לעוסק‬ ‫לבאר אמרו‬ ‫והמצוות‬ ‫הענין‪.‬‬ ‫עוד‬ ‫'אלההאש‬ ‫אמירת‬ ‫את‬ ‫ובראשם‬ ‫מאחדתמכח‬ ‫לבנים‪ ,‬ולכן‬ ‫הרוחלכך‬ ‫היא‬ ‫דוגמאותאב‬ ‫בחינת‬ ‫והיא אבל‬ ‫ישראלכמה‬ ‫המים‪,‬‬ ‫ומביא‬ ‫לבנייסבול‬ ‫תוכחה‬ ‫מהשי"ת לא‬ ‫והאש‬ ‫אלא‬ ‫האש‬ ‫אתאינו‬ ‫גמורה‬ ‫'דברי'‬ ‫אהבה‬ ‫יכבו‬ ‫רש"י‬ ‫כדברי‬ ‫הרמב"ן למד ש'אלה‬ ‫לכם‬ ‫הזה‬ ‫מהחודש‬ ‫במכתזו‪,‬‬‫תוכחה‬ ‫אלא‬ ‫מבראשית‬ ‫להדרש‬ ‫להתחיל‬ ‫צריכה‬ ‫א)‬ ‫ישראל'‪.‬‬ ‫א‪,‬‬ ‫(דב"ר‬ ‫בכורי‬ ‫בפרשתן‬ ‫'בני‬ ‫יתברך‬ ‫במדרש‬ ‫הבורא‬ ‫מבואר‬ ‫עליהם‬ ‫שיקרא‬ ‫וכן‬ ‫משה'‪.‬‬ ‫זכו‬ ‫ונשמע‬ ‫דבר‬ ‫אשר‬ ‫נעשה‬ ‫הדברים‬ ‫ישראל‬ ‫בני‬ ‫להתגלות‬ ‫ארבה‬ ‫במהותהרוח‬ ‫השליטה על‬ ‫והרמב"ן‬‫פרשתן‪,‬גילוי‬‫ונחלקו רש"י‬ ‫עם המים‪ ,‬כי יש בה חמימות מן האש ולחות מן המים‪ ,‬וכן אויר הרוח יוכל‬ ‫אמורים על עיקר‬ ‫רבינו אלא‬ ‫העולם‬ ‫משה‬ ‫בריאת‬ ‫שמסר‬ ‫סדרי‬ ‫היו‬ ‫התוכחה‬ ‫על שלא‬ ‫והיינו‬‫הדברים' לא נאמר‬ ‫הידועים בריש‬ ‫שהסמיכו חז"ל לפסוק אלה הדברים זהו שאמר הכתוב (משלי כח‪ ,‬כג)‬ ‫שיתי‬ ‫לישראל‬ ‫"למען‬ ‫(שם א)‬ ‫הפסוק‬ ‫על‬ ‫הק'‬ ‫החיים‬ ‫האור‬ ‫צפוניםשכתב‬ ‫אדםעלכי פי מה‬ ‫ונראה‬ ‫האחרים‪ ,‬וכן הוא במדות‪ ,‬המים‬ ‫היסודותבגנזי המלך‬ ‫יכול לחפש‬ ‫שלשה‬‫לקבל אל תוכו את כל הבן‬ ‫לבני משנה התורה בו חזר משה רבינו על כל דברי התורה וביאר לדור‬ ‫הוא‬ ‫ברוך‬ ‫הקדוש‬ ‫גלה‬ ‫מה‬ ‫"ומפני‬ ‫המה‪,‬‬ ‫ונסתרים‬ ‫האשמשה‬ ‫מורה על‬ ‫אברהם תוכחתו של‬ ‫לשון'‪ ,‬ועל‬ ‫ממחליק של‬ ‫החסדימצא‬ ‫אחרי‪ ,‬חן‬ ‫אדם‬ ‫'מוכיח‬ ‫לבדו‬ ‫ה'‬ ‫שהוא‬ ‫שלא דבר‬ ‫נאמרו‬ ‫מצוות אשר‬‫להוכיח‬ ‫שאמרו כל‬ ‫הקב"ה‬ ‫הוסיף‬ ‫בזכות‬ ‫בא‬ ‫ששי‪,‬ואף‬ ‫המכות‬ ‫יוםביאור‬ ‫טעון‬ ‫שבעשרת‬ ‫היה עד‬‫אשר שני‬ ‫בקרבו"‪,‬‬ ‫ומה ביום‬ ‫הארץ את‬ ‫אלה‬ ‫באיראשון‬ ‫אותותי‬ ‫ביום‬ ‫מה‬ ‫'בנים‬ ‫אבינו‪( ,‬דברים יד‪ ,‬א)‬ ‫כדכתיב‬ ‫אלקינו‬ ‫לה'‬ ‫שנקראנומדתו‬ ‫בנים‬ ‫שהיא‬ ‫בזה‬ ‫ממדת‬ ‫ישראל‬ ‫ומעלתעלבני‬ ‫מורים‬ ‫והיא‬ ‫להביאם‬ ‫שהוכיחן‬ ‫ישראל‬ ‫זה‬ ‫'אדם'‬ ‫משה‬ ‫זה‬ ‫'מוכיח'‬ ‫‪-‬‬ ‫נאמר‬ ‫רבינו‬ ‫לבדו‬ ‫הקדמה‬ ‫ויגד‬ ‫והוא‬ ‫אלא ד‪ ,‬יג)‬ ‫בחכמה‬ ‫אינה(דברים‬ ‫כל‬ ‫פרשתןכתיב‬ ‫ברא‬ ‫ברכיה אמר‬ ‫שהוא‬ ‫האמורהר'בריש‬ ‫בהראותו‬ ‫התוכחהגלה להם‪,‬‬ ‫בזולתו‪,‬‬ ‫כד‪ ,‬ז) מיד‬ ‫אמונה‬ ‫ואילו‬ ‫לכן‪,‬‬‫ואין‬ ‫ונשמע‬ ‫האלקים‬ ‫נעשהקודם‬ ‫שתיהןשאינם‬ ‫בזה היא‬ ‫המחברת בין‬ ‫ראשית המעלה‬ ‫והרוח היא‬ ‫אמנם‬ ‫אבינו‪,‬‬ ‫מאד‪,‬‬ ‫יצחק‬ ‫היא‬ ‫של‬ ‫רבה‬ ‫'אחרי' השי"ת‪' ,‬חן ימצא' זה משה רבינו‪.‬‬ ‫מדתו‬ ‫אלקיכם'‬ ‫הגבורה‬ ‫לה'‬ ‫מדת‬ ‫אתם‬ ‫שהוא‬ ‫מהבריאה‬ ‫חלק אחד‬ ‫(שמות‬ ‫ומחבר‬ ‫הקצה הוא גם‬ ‫שעבד המלך‬ ‫הקצה אל‬ ‫מן ואף‬ ‫לאביו‬ ‫המבריח‬‫אלא כבן‬ ‫התיכון‬‫הבריחלרבו‬‫הקב"ה כעבד‬ ‫יעקב אבינו‬ ‫כחו של‬ ‫נחשבים כלפי‬ ‫לישראל‬ ‫עולם‬ ‫של‬ ‫התורה‬ ‫מסירת ברייתו‬ ‫תחלת‬ ‫התורה‪,‬עלשעם‬ ‫שהוא‬ ‫לקבלתהשי"ת‬ ‫בראשית‬ ‫הראה‬ ‫את ספר‬ ‫מכה‬ ‫והכנה‬‫ובכללכם‬ ‫הכל‪,‬ויגד‬ ‫התורה‬ ‫בריתו‪,‬‬ ‫אתעל‬ ‫למשנה‬ ‫השליט‬ ‫לכם‬ ‫והאגמים‪,‬‬ ‫ע"כ ועמו‬ ‫ישראל‪,‬‬ ‫הנהרות‬‫בתוך בני‬ ‫הימים‬ ‫כל‬ ‫והשרישו‬ ‫על‬ ‫אדנותו‬ ‫עשרתתורתו‬ ‫הראה‬ ‫לעשותאת כח‬ ‫דם‬ ‫במכת‬ ‫אתכם רבינו‬ ‫עליו‪,‬‬ ‫מסר משה‬ ‫השולט‬ ‫ויתרה עשרת מונים‬ ‫מבנ"י‬ ‫הרעמאד‬ ‫שרשי עד‬‫רבה היא‬ ‫לעקור‬ ‫יצחק‪.‬‬ ‫המלך‬ ‫היתהשל‬ ‫מדתובן‬ ‫מעלת‬ ‫התוכחה‬ ‫אברהםאךעם‬ ‫שלגדולה‬ ‫מעלה‬ ‫מדתו‬ ‫כן‬ ‫דברי‬ ‫העפר‬ ‫על יסוד‬ ‫הדברות"‪,‬‬ ‫עשרת‬ ‫שהואלוהשליט‬ ‫הדברים אלו‬ ‫אשר צוה‬ ‫מהותבמדבר‪,‬‬ ‫ההבדל בין‬ ‫ישראל‬ ‫נתבאר‬ ‫חטאי בני‬ ‫להשי"ת‬ ‫הבחירה‬ ‫ברע"מ)‬ ‫על‬ ‫כחקיא‪:‬‬ ‫כפשוטה‬ ‫מסרו‬ ‫(ח"ג‬ ‫ישראלהק'‬ ‫לאבניהיתה‬ ‫ובזוהר‬ ‫המלך‪.‬‬ ‫תוכחה זו‬ ‫ממעלת עבד‬ ‫אך‬ ‫גדולה כמו‬ ‫בהפלגה‬ ‫הראהשהיתה‬ ‫יראת ה'‬ ‫ובכינים‬ ‫את כח‬ ‫שבבריאה‪,‬‬ ‫משה רבינו‬ ‫השרישהמים‬ ‫המדרש‪.‬יסוד‬‫דהיינו‬ ‫משה מילתא זוטרתא היא'‪,‬‬ ‫ומכה‪.‬‬ ‫מכה‬ ‫לגבי‬ ‫בכל‬ ‫הדרך‬ ‫זה‬ ‫על‬ ‫וכן‬ ‫הארץ‪,‬‬ ‫עפר‬ ‫את‬ ‫בהכותו‬ ‫מבאי‬ ‫ורשאי הוא‬ ‫החסד‬ ‫היולצד‬ ‫המלך‬ ‫הנוטות‬‫בביתולא‬ ‫במדבר‬ ‫מדות‬ ‫מתובוהוא‬ ‫שדר‬ ‫שיש‬ ‫כבר‬ ‫באדם‪,‬אף‬ ‫המלך ה'‬ ‫על‬ ‫לפני‬‫גם כן‬‫שחטאו‬ ‫שעבד‬ ‫המלךישנם‬ ‫המדבר‬ ‫היסודות‬ ‫דור לבן‬ ‫שהריאלו‬ ‫המלך‬ ‫עבד‬ ‫כל‬ ‫נעלם‬ ‫שמיםנותר‬ ‫בראשית‬ ‫'יראת‬ ‫מעשה‬ ‫שאמרו חז"ל (ברכות לג‪):‬‬ ‫שמשה‬ ‫על‬ ‫אלקותו‬ ‫לגלות‬ ‫הקב"ה‬ ‫בא‬ ‫ארבה‬ ‫התוכחה‪.‬‬ ‫במכת‬ ‫ידי‬ ‫שעתה‬ ‫מסר על‬ ‫היראההחיים‬ ‫וכחהאור‬ ‫ומבאר‬ ‫אתשכן‬ ‫כח‬ ‫וכיון‬ ‫הביאוריש‬ ‫רואותבו‬ ‫שעיניוזה‬ ‫אלא‬ ‫אלא מה‬ ‫וכנגד כל‬ ‫בלבד‪,‬‬ ‫האש‪,‬‬ ‫משיג‬ ‫הארץ‬ ‫אינו מן‬ ‫הגבורה‬ ‫לבאי‬ ‫לצדמקום‬ ‫נאמרה‬ ‫הנוטותמכל‬ ‫המלך‬ ‫חדרי זו‬ ‫ותוכחה‬ ‫ומדות‬ ‫הארץ‬ ‫מהמים בין‬ ‫לשוטט‬ ‫ומבואר במדרש שמעשה בראשית הוא ענין נעלם מאד ולא היה לבני‬ ‫החזירם‬ ‫וכן‬ ‫הרוח‬ ‫ידי‬ ‫על‬ ‫הארבה‬ ‫כל‬ ‫את‬ ‫שהביא‬ ‫ידי‬ ‫על‬ ‫שבבריאה‪,‬‬ ‫הרוח‬ ‫כח‬ ‫משוםהאדם‬ ‫אש לארץ‬ ‫ומים‪ ,‬וכח‬ ‫כניסתם‬ ‫היסודות‬‫משניקודם‬ ‫ישראל‬ ‫הכלול‬‫המלוכה‪.‬בני‬ ‫את‬ ‫הרוח‬ ‫להוכיח‬ ‫פנים עניני‬ ‫מיסוד‬ ‫לנכון‬ ‫שהוא‬ ‫את‬ ‫ראה‬ ‫רבינומבין‬ ‫הבחירה‪,‬‬ ‫אינו‬ ‫התורהישראל נעשה ונשמע‬ ‫שאמרו בני‬ ‫לקבל‬ ‫בזכות‬ ‫כלי‬ ‫אלא‬‫היראה‬ ‫ישראל זכות שיגלו להם סודם‬ ‫חטאים‬ ‫אותםאו‬ ‫בהם‬ ‫והשולט‬ ‫המאורות‬ ‫יוצר‬ ‫שהוא‬ ‫ה'‬ ‫הראה‬ ‫חושך‬ ‫ובמכת‬ ‫הרוח‪,‬‬ ‫ידי‬ ‫על‬ ‫וביד‬ ‫המלכות‬ ‫עניניברע‪,‬‬ ‫שרשיעומק‬ ‫בטוב‬ ‫לבחור‬ ‫אחר כל‬ ‫נותרו‬ ‫לפניו‬ ‫ולתור‬ ‫בפועל‬ ‫שחטאו אביו‬ ‫העומדים‬ ‫הצדדיםגנזי‬ ‫רשאיכלכלאלה‬ ‫לחפש בין‬ ‫שמתובין‬‫לבחור‬ ‫המלך‬‫אחר‬ ‫שאףבן‬ ‫הוא‬ ‫בזה‬ ‫אך‬ ‫ענין‬ ‫במהותה‬‫היראה הוא‬‫הקדוש ברוך‬ ‫צורה כי‬ ‫התורה‪,‬‬ ‫למסירתלהם‬ ‫זכו שיגלה‬ ‫הכנה‬ ‫הדברות‬ ‫היתה‬ ‫התורהכחועשרת‬ ‫היראה‬ ‫ומסירת‬ ‫וקבלו את‬ ‫ומכיר‬ ‫צורה‬ ‫בתוך‬ ‫יוצר‬ ‫שהוא‬ ‫השי"ת‬ ‫הראה‬ ‫בכורות‬ ‫ובמכת‬ ‫תמיד‪,‬‬ ‫שרשיכן נתן‬‫הרבים‪.‬‬ ‫ואוצרותיועל‬ ‫וחכמתולהוכיחם‬ ‫רבינו ע"ה‬ ‫המלך‬ ‫משה‬ ‫ובאעניני‬ ‫ישראל‪ ,‬כל‬ ‫להשיג ולהבין‬ ‫בתוך בני‬ ‫בטוב‪.‬‬ ‫בכללות הוא‬ ‫לבחור‬ ‫האדםיכול‬ ‫ולכן‬ ‫בריאת‬ ‫סדרבקרבו‪,‬‬ ‫התורה‬ ‫הקב"ה את‬ ‫דברי‬ ‫את‬ ‫שגילה‬‫שיכיל‬ ‫אחר‬ ‫הקבלה‬ ‫עוד שאף‬ ‫שם זוכח‬‫את‬ ‫אצלומבואר‬ ‫בראשית‪.‬‬‫מעשהפועלת‬ ‫לחפש‬ ‫זה‬ ‫ידי‬ ‫ועל‬ ‫בחסרונם‬ ‫ויכירו‬ ‫ישראל‬ ‫בני‬ ‫שיתעוררו‬ ‫בכדי‬ ‫החטאים‬ ‫ישראל‪.‬‬ ‫בבני‬ ‫הבכור‬ ‫קדושת‬ ‫באה‬ ‫האדםמכה‬ ‫ידי‬ ‫הק'על‬ ‫בתורהוכן‬ ‫הבכור‪,‬‬ ‫טיפת‬ ‫רצו‬ ‫שיוכלוולא‬‫להשי"ת‬ ‫לאביו‬ ‫מעלת בן‬ ‫הבחירה‬ ‫ישראל כח‬ ‫מסרו את‬ ‫ממצריםלבני‬ ‫ברוב אהבתו‬ ‫ישראל‬ ‫ברוךבניהוא‬ ‫הקדוש‬ ‫וכשיצאו‬ ‫בן‬ ‫העולםוכדאיתא בגמ' שבת (לא‪ ).‬שעם כל ששה סדרי המשנה והתלמוד‬ ‫אליהוא‬ ‫יבא‬ ‫מניין‬ ‫"וכי‬ ‫שם‬ ‫אמרו‬ ‫שכן‬ ‫הוא‪,‬‬ ‫נעלם‬ ‫עדין‬ ‫מוכנים‬ ‫שיצאויהיו‬‫הראויה‪ ,‬ובכך‬ ‫בדביקות‬ ‫ולהביןיתברך‬ ‫הבורא‬ ‫להתקרב אל‬ ‫יוכלו‬ ‫הקדושהיבא‬ ‫התורה‪,‬‬ ‫להיות‬ ‫קדושת‬ ‫ממצרים‬ ‫מסתרי‬ ‫רצוןוצפונות‬ ‫השי"ת‬ ‫חכמתו‬ ‫כששמעו את‬ ‫עומק‬ ‫שבשמיםאלא‬ ‫ברע‬ ‫לבחוראבינו‬ ‫בטוב או‬ ‫בגנזי‬ ‫ויגלה‬ ‫יראת ה'‬ ‫יחזקאל‬ ‫ואפילו הכי‬ ‫מתקניםוכו'‪,‬‬ ‫ומניין‬ ‫ולויתן‪,‬‬ ‫סדר מועד‬ ‫בז"תזהובג"ר‬ ‫בהמות‬ ‫זרעיםבאעתך‬ ‫חדרי‬ ‫ביעור הרע‬ ‫לישראל‬ ‫סדר‬ ‫ויגלה‬ ‫הבוזי זה‬ ‫ברכאל'אמונת‬ ‫עוד‪.‬‬ ‫שיתבאר‬ ‫וכמו‬ ‫ישראל‬ ‫לארץ‬ ‫להכנס‬ ‫המכות‬ ‫שעשרת‬ ‫התורה הק'‬ ‫בשיר‬ ‫שכתב רש"י‬ ‫וכמופנימיות‬ ‫להשיג‬ ‫הבחירה‪,‬‬ ‫יכולאתהואכחיותר‬ ‫והניחו‬‫מיד 'בן'‬ ‫למעלת‬ ‫האדםאחריו‬ ‫שקרובנמשכו‬ ‫לעבדים‬ ‫וככל‬ ‫לו‬ ‫שאףהאדם‬ ‫אחר‬ ‫יכיל‬ ‫הרי‬ ‫הספה"קשעל‬ ‫חדריו"‪.‬ידו‬ ‫ואוצר‬ ‫כליהמלך‬ ‫שכתבו‬ ‫הביאני‬‫דכתיבהוא‬ ‫שמים‬ ‫הואמה‬ ‫נקדים‬ ‫שיראת‬ ‫הענין‬ ‫דהיינוהדא‬ ‫מרכבה‪ ,‬אלא‬ ‫חדריעומק‬ ‫אוצרו'‪,‬‬ ‫ולבאר‬ ‫היא‬ ‫להם‬ ‫שהוא רומז ליציאת מצרים‬ ‫עיקר התוכחה בב' ענינים‬ ‫נרוצה"‬ ‫אחריך‬ ‫"משכני‬ ‫ד)‬ ‫האלוקות‪.‬‬ ‫(א‪,‬‬ ‫עה"פ‬ ‫והשגות‬ ‫השירים‬ ‫התוה"ק וכל‬ ‫המכות‬ ‫שישיגו‬ ‫הקב"הושבע‬ ‫וכדי‬ ‫על‬ ‫השומר‬ ‫למעלה‪,‬‬ ‫מלמטה של‬ ‫בראשיתהאוצר‬ ‫כחדריו‬ ‫והיראה היא‬ ‫העליונות‬ ‫מעשה‬ ‫הק'‪,‬‬ ‫הספירות‬ ‫מעשה‬‫התורה‬ ‫עשרת‬ ‫אתענין‬ ‫נשאר‬ ‫בקרבו‬ ‫כנגד‬ ‫מכוונות‬ ‫שנתגלה‬ ‫רבינולהם‪,‬‬‫משה עשו‬ ‫צדה לא‬ ‫שהזכיר‬‫וצלמות וגם‬ ‫בראשית‬ ‫במדבר‬ ‫ישראלמעשה‬‫ציה‬ ‫להשיג‬ ‫בארץ‬ ‫ושלוחו‬ ‫הבן זכו‬ ‫בני‬ ‫שעברו‬ ‫ע"י כח‬ ‫אחרי השי"ת‬ ‫הענינים‬ ‫ומתוך כל‬ ‫שהלכו‬ ‫רבינו את‬ ‫ושלש‬ ‫להשיג‬ ‫חג"תמשה‬ ‫נהי"ם‪,‬‬ ‫הנביאים‬ ‫לכךזהמסר‬ ‫יכלו‬ ‫הכלי‪,‬ידי‬ ‫התחתונות‬ ‫בתוךורק על‬ ‫המדות‬ ‫חדריו‪,‬‬ ‫המצוי‬ ‫כנגד ז'‬ ‫לתוך‬ ‫כדבר‬ ‫הקב"ה‬ ‫הביאםבו‬ ‫מכוונות‬ ‫כלולה‬ ‫התורה‬ ‫ענינוהיו‬‫הראשונות‬ ‫הנביאים‬ ‫ומזונות‪,‬‬ ‫מעשה‬ ‫עליהם‬ ‫זרע‬ ‫רבינו סדר‬ ‫מקום‬ ‫ישראל את‬ ‫לא‬ ‫שדבר משה‬ ‫למדבר‬ ‫לגלות לבני‬ ‫נצא‬ ‫הקב"הענינים‬ ‫היאך‬ ‫רש"י שני‬ ‫אמרו‬ ‫לשיטתבחר‬ ‫ולא‬ ‫ובשלוחו‬ ‫היטב מדוע‬ ‫מבוארמצאנו‬ ‫בו‬ ‫והאמינו‬ ‫ברמז בלבד‬ ‫ובכן‬ ‫וכחות הרע‬ ‫הנבואה‬ ‫הארץ‪.‬‬ ‫המוחין‪.‬מאור‬‫באי‬ ‫ולהשפיע‬ ‫לדור‬‫בשניתשהן‬ ‫הראשונות‬ ‫נבואתם‬ ‫התורה‬ ‫מסירתג'לגלות‬ ‫בראשית כנגד‬ ‫ומזה‬ ‫התוכחה קודם‬ ‫מכוונות‬ ‫האחרונות‬ ‫של מעשה‬ ‫דברי‬ ‫המכות‬ ‫עומקו‬ ‫ישראלמצוה‬‫שהיא‬ ‫המצהישראל‬ ‫הדייניםאת מצות‬ ‫שהסכימובניבני‬ ‫כנגד זה‬ ‫מינויאנוש‬ ‫השי"ת‬ ‫להםענין‬ ‫נתןוהם‬ ‫על כן‬ ‫ובפרטות‬ ‫אחריו‪.‬‬ ‫בהרחבה‬ ‫והלכו‬ ‫אחיזתם הוא בז' התחתונות ולא‬ ‫בה‪ ,‬עיקר‬ ‫הבריאה‪.‬‬ ‫במעשה‬ ‫ולפגום‬ ‫השגתם‬‫בקדושה‬ ‫בגילוי‬ ‫להאחז‬‫הבאיםישראל‬ ‫לכלל‬ ‫נעשה‬ ‫שהקדימו‬ ‫עד‬ ‫הבחירה‪.‬‬ ‫מהשגת בני‬ ‫כח‬ ‫‪-‬‬ ‫הרוח‬ ‫נעלם‬ ‫יסוד‬ ‫שהיה‬ ‫ממנה‬ ‫בראשית‬ ‫שניטלה‬ ‫לבער‬ ‫באו‬ ‫אתלנצח‬ ‫הז"ת‬ ‫לתקן ה'‬ ‫להמשיך דבר‬ ‫שבאו‬ ‫וארא‬ ‫מרע"ה‬ ‫בפר'‬ ‫כח דיבורי‬ ‫האמורות‬ ‫במכות‬ ‫כן‬ ‫על‬ ‫בג"ר‪,‬‬ ‫דרשו‬ ‫ולא‬ ‫‪,‬‬ ‫ואילך)‬ ‫ט‬ ‫(מפסוק‬ ‫רבינו‬ ‫לנשמע וקבלו עליהם את עול התורה והמצוות בעשרת הדברות שניתן להם‬ ‫משה‬ ‫מלבד‬ ‫שופטים‬ ‫עליהם‬ ‫למנות‬ ‫וכל הענין צריך ביאור‪ ,‬מה טעם בחר הקדוש ברוך הוא שאף אחר שנתגלה‬ ‫בכלאלארבעת‬ ‫פרעה‬ ‫המכות‬ ‫שאין‬ ‫ולכן ייחודי‬ ‫התייחסו‬ ‫בהן‪ ,‬כח‬ ‫שנאחזורבינו‬ ‫הכניס משה‬ ‫עדיןהרע‬ ‫ובתוכחה זו‬ ‫כחות‬ ‫אלו את‬ ‫ממדות‬ ‫מעשהעומק‬ ‫גילו את‬ ‫וענין‬‫ונשמע‬‫נעשהבלבד‪,‬‬ ‫בעצמו‬ ‫שאמרו‬‫שעה רבינו‬ ‫שבאותהמשה‬ ‫שבקשו בני | ג |‬ ‫התורה מפי‬ ‫דבריכיון‬ ‫אתסיני‪,‬‬ ‫לשמועהר‬‫במעמד‬ ‫הנביאים‬ ‫בכחו‬ ‫שרק‬ ‫הדברים‬ ‫כל עד‬ ‫נמסרו‬ ‫ומוסתר מעין‬ ‫כאן‬ ‫כי‬ ‫ישאר בגדר נעלם‬ ‫דברים‪,‬‬ ‫לחומש‬ ‫הקודמים‬ ‫העולם‬ ‫בריאת‬ ‫סדר‬ ‫אנשים‬ ‫לפניהם‬ ‫לשלוח‬ ‫ישראל‬ ‫להשי"ת ועוצם ביטולם הגמור לקיום רצון השי"ת‪ ,‬שעל ידי זה נתגלה‬ ‫כב)‬ ‫(מפסוק‬ ‫המרגלים‬ ‫אהבתם‬ ‫לא באו‬ ‫יוכלו‬ ‫לא‬ ‫העליונות‬ ‫העולם‬ ‫בני‬ ‫הספירות‬ ‫כל‬ ‫ושאר‬ ‫שהן כנגד‬ ‫לחדריו‬ ‫עולם‬ ‫האחרונות‬ ‫של‬ ‫מלכו‬ ‫הספרים המכות‬ ‫כשיביאם‬ ‫אבל‬ ‫להשיגו‬ ‫ומצרים‪,‬‬ ‫יוכלו‬ ‫נרפאו בה‪.‬‬ ‫[ולשיטת‬ ‫נגדבבחירה וישראל‬ ‫פרעה‬ ‫בה הוכה‬ ‫שבמכת ארבה‬ ‫הרוח‬ ‫בכח‬ ‫שנאמרו על‬ ‫הדיבורים‬ ‫האדםהיו‬‫קומתשכאן‬ ‫תיקוןוהיינו‬ ‫להשליםכנ"ל‪,‬‬‫רבינו עצמו‬ ‫משה‬ ‫לבערשל‬ ‫אף את‬ ‫העממין‪ ,‬להשיג‬ ‫שבעת והבן יכול‬ ‫בבחינת בנים לה'‬ ‫ולחמו‬ ‫יעלושהם‬ ‫היאךלעמו‬ ‫השי"ת‬ ‫הארץ‬ ‫אהבת‬‫לתור את‬ ‫עומק‬ ‫התייחסו‬ ‫ונשמע‬ ‫פנים יפות‬ ‫ועל כן‬ ‫נעשה‬ ‫בסה"ק‬ ‫דקדושה‬ ‫באמיר‬ ‫התורה‬ ‫וכמבואר‬ ‫קבלת‬ ‫אחרים‪,‬‬ ‫לבושיםענין‬ ‫ביאור מה‬ ‫ללא‬ ‫צריך‬ ‫אלא‬ ‫רבינו‬ ‫הרע‬ ‫משהועוד‬ ‫זאת‪.‬‬ ‫את‬ ‫להשיג‬ ‫כח‬ ‫את‬ ‫אף‬ ‫ולמסור‬ ‫הרמב"ןהגנוזים בחדרי המלך‪ ,‬וכך הביא השי"ת את נביאיו הקדושים אל תוך‬ ‫להם‬ ‫אמר‬ ‫אלא‬ ‫לגמרי‬ ‫מהתוכחה‬ ‫רצונם‬ ‫חלק‬ ‫את‬ ‫לבטל‬ ‫אינו‬ ‫שיוכלו‬ ‫השופטים‬ ‫זה‬ ‫מינוי‬ ‫כח‬ ‫אף‬ ‫ענין‬ ‫אמנם‬ ‫הדברים‬ ‫סדר‬ ‫הקב"ה‬ ‫להם‬ ‫שיגלה‬ ‫העליונות‪.‬‬ ‫ישראל‬ ‫הספירות‬ ‫בני‬ ‫זכו‬ ‫זה‬ ‫את‬ ‫לתקן בהם‬ ‫שבזכות‬ ‫בראשית‬ ‫ידיישראל‬ ‫אל בני‬ ‫למעשה‬ ‫עצמם‬ ‫להם‬ ‫לראות‬‫הנשגבמינה‬‫ואף כבר‬ ‫שיוכלו‬ ‫במעשההארץ‬ ‫השמים‪,‬‬ ‫אל‬ ‫להכנסמן‬ ‫להם‬ ‫מוכנים‬ ‫ניתן‬ ‫היו‬ ‫להשי"ת‪,‬‬ ‫שכבר‬ ‫שלהם‬ ‫הבחירהרבינו‬ ‫משה‬ ‫בפרשתן עה"פ 'אלה הדברים' שבזה נתייחדה נבואתו של משה רבינו‬ ‫והנעלם‪.‬‬ ‫בראשית‬ ‫להשיג‬ ‫בכחם‬ ‫שהיה‬ ‫מה‬ ‫והשיגו‬ ‫חדריו‬ ‫לא נתנבאו אלא ב'כה אמר ה'' ומשה‬ ‫בראשית‪.‬‬ ‫ימי‬ ‫בששת‬ ‫הבריאה‬ ‫לשמוע‬ ‫המרגלים‬ ‫לבחור אם‬ ‫במעשה‬ ‫כחכל זה‬ ‫והיכולת‬ ‫להםועם‬ ‫באר"י‬ ‫בהיותםואין‬‫להםלמטבע‪,‬‬ ‫צדדים‬ ‫הנצרכים‬ ‫אין שני‬ ‫שופטים‬ ‫כאילו‬ ‫שכולםב |‬ ‫|‬ ‫מנבואות שאר הנביאים‬ ‫רבינו‬ ‫משה‬ ‫האריךבה‬ ‫מדוע ארבה‬ ‫לבארבמכת‬ ‫ויש|להם‬ ‫רבינו נתנבא ב'זה הדבר' וכמ"ש בספרי (מטות א)‪ ,‬והיינו שלשון 'כה‬ ‫השי"ת‬ ‫גילה‬ ‫לארץ]‪| ,‬‬ ‫ניתןג‬ ‫שכח זה‬ ‫ביאתם‬‫לא‪.‬אתונראה‬ ‫ומנעו‬ ‫קלקלוה' או‬ ‫בקול‬ ‫הרוח המחבר בין אש ומים‬ ‫שכבר נאמר קודם לכן ונשתלשל בכלי‬ ‫דבריסוד| ב |‬ ‫במצה אין ו' שכנגד‬ ‫אמר' מורה על מסירת‬ ‫שבהם טמון עיקר שורש‬ ‫ונראה‬ ‫שנתבאר‪.‬‬ ‫עיקר הביטול שאין משיגים‬ ‫אלו‪,‬‬ ‫כמו‬ ‫ענינים‬ ‫הרוח‬ ‫כח‬ ‫בשני‬ ‫על‬ ‫דוקא‬ ‫ושליטתו‬ ‫בתוכחתו‬ ‫אלקותו‬ ‫מה‬ ‫על פי‬ ‫שלארבה‬ ‫במכת‬ ‫הואעליו‬ ‫כבנים‬ ‫אלקותו‬ ‫השי"תנהיו‬ ‫הדבר'בנ"י‬ ‫ונשמע‬ ‫שגילה‬ ‫בנעשה‬ ‫מה הרוח‬ ‫ענין כח‬ ‫ונבאר‬ ‫בתוכחתו‪.‬‬ ‫בעצמו‬ ‫הקב"ה‬ ‫דיבורו‬ ‫לשון 'זה‬ ‫שאין כן‬ ‫הנביא‪,‬‬ ‫שאמר‬ ‫לנו‬ ‫שנתגלה‬ ‫הקודמות‪,‬‬ ‫ישראל אף‬ ‫ישראלבניהמכות‬‫בכל‬‫היה כל‬ ‫לעקור מבני‬ ‫שלא אבל‬ ‫הנביאים‬ ‫ורקנוסף‬ ‫רבינו‬ ‫שבא משה‬ ‫מצאנואךענין‬‫זאתזו השיגו‬ ‫במכה‬‫החסרון‬ ‫אמנם‬ ‫כי‬ ‫זי"ע‬ ‫מאמרבלי שום לבוש והשתלשלות אלא מורה על דיבורו ההוה של השי"ת‬ ‫ישראל‬ ‫מקאז'ניץ‬ ‫בני‬ ‫הק'‬ ‫שהקדימו‬ ‫המגיד‬‫שבשעה‬ ‫שהביא‬ ‫(פט‪):‬‬ ‫זי"ע‬ ‫שבת‬ ‫מניקלשבורג‬ ‫בגמ'‬ ‫איתא‬ ‫הרר"ש‬ ‫דהנה‬ ‫הרה"ק‬ ‫לבאר‬ ‫ונראה‬ ‫כח‬ ‫את‬ ‫מפרעה‬ ‫נטל‬ ‫שהקב"ה‬ ‫דהיינו‬ ‫א)‪,‬‬ ‫(י‪,‬‬ ‫ליבו"‬ ‫את‬ ‫הכבדתי‬ ‫אני‬ ‫"כי‬ ‫הקב"ה‬ ‫בהגדה‬ ‫בארוכה‬ ‫מבואר‬ ‫והוא‬ ‫בכוריהמצה‪,‬‬ ‫ענין‬ ‫לבאר‬ ‫(לפסח)‬ ‫ישראל‬ ‫גבורותמורה‬ ‫בסה"קשעתה‬ ‫מכל מקום אין‬ ‫מנעם‪ ,‬וכבר‬ ‫הטבע‬‫וכו'‬ ‫ועל כרחו‬ ‫שני‬‫מעל‬ ‫ביום‬ ‫ישראל‬ ‫הנהגת ה'‬ ‫נברא‬ ‫ומה‬ ‫כל לשלח את בני‬ ‫לבחור בקשו‬ ‫ראשון‬ ‫הדיינים לא‬ ‫ביום‬ ‫שנברא‬ ‫ומוחינויכול‬ ‫מה‬‫במינוי‬ ‫הבריאה‬ ‫הבחירה שלא היה‬ ‫סדר‬ ‫המהרש"א‬ ‫שאנו‬ ‫זו‬ ‫'מצה‬ ‫הקשה‬ ‫גרונו‪.‬‬ ‫על‬ ‫מתוך‬ ‫וכבר‬ ‫זי"ע‪,‬‬ ‫מדברת‬ ‫ישראל'‪,‬‬ ‫מאיז'ביצא‬ ‫ושכינה‬ ‫יעקב‬ ‫'בני‬ ‫ר'‬ ‫זה‪,‬‬ ‫הקב"ה‬ ‫(להרה"ק‬ ‫להםדבר‬ ‫על‬ ‫קרא‬ ‫הזמנים'‬ ‫לנשמע‬ ‫'ספר‬ ‫נעשה‬ ‫שהריפסח‬ ‫של‬ ‫הטמונים‬ ‫הנוראיםעל פי‬ ‫הסודות‬ ‫השופטים יראה‬ ‫קדושת‬ ‫פנימיות מינוי‬ ‫שהתגלה במעשה‬ ‫להשיג‬ ‫שכלינוהחסרון‬ ‫בכחשורש‬ ‫ע"ה‬ ‫רבינו‬ ‫משה‬ ‫את‬ ‫כששלח‬ ‫במצרים‬ ‫וכח זה ישנו בחומש דברים במשנה התורה ובתוכחה שבפרשתן‪,‬‬ ‫ישראל‬ ‫לבני‬ ‫הקב"ה‬ ‫כן‬ ‫קרא‬ ‫כבר‬ ‫הנביאים‬ ‫זכו‬ ‫ידה‬ ‫שעל‬ ‫המעלה‬ ‫לאותה‬ ‫שכתב בסה"ק תשואות חן (בפר' יתרו) לבאר הטעם שאחר פרשת‬ ‫שייך‬ ‫זה‬ ‫שאף‬ ‫ונראה‬ ‫בראשית‪,‬‬ ‫במעשה‬ ‫מה‬ ‫לנשמע‪,‬‬ ‫דיבורי השי"ת‬ ‫ישראל נעשה‬ ‫המשיךבניאת כח‬ ‫שהקדימו‬ ‫נבואתו‬ ‫בזכות זה‬ ‫דיבורי‬ ‫שהיה‬ ‫נאמרבכח‬ ‫רבינו‬ ‫והיאך‬ ‫שמשה‬ ‫אל פרעה‬ ‫השל"ס מתקיים מדי שבוע בביהמ"ד ברחוב יחזקאל פינת ישא ברכה | תפילת מנחה ‪ 10‬דקות אחר זמן הדלקת הנרות‬ ‫‪44‬‬ ‫השי"ת‪ ,‬ועיין בסה"ק שפת אמת (תר"מ) מה שכתב בדרכו לבאר עניני עבודת‬ ‫שכן השיגו מה שהשיגו במעשה בראשית‪ ,‬והוא כמו שביאר הרה"ק ר' מנחם‬ ‫השי"ת הנלמדים ממעשה בראשית‪ ,‬ואף אנו נענה חלקנו לבאר מעט מסדר‬ ‫מנדל מוויטעבסק זי"ע בסה"ק פרי הארץ (פר' זכור) שעיקר החיות הוא במה‬ ‫הבריאה האמור בפרשה באשר נוגע למעשה לעבודת ה'‪.‬‬ ‫שאינו משיג והאינו מושג מחיה את המושג‪.‬‬ ‫רושם האור הגנוז בעולם הזה‬ ‫וביאור דבריו הקדושים הוא שעיקר החיים האמיתיים הוא בכח האור אין‬ ‫ביום הראשון ברא הקדוש ברוך הוא את האור הראשון שהיה מאיר מסוף‬ ‫סוף ברוך שהוא ללא גבול‪ ,‬כיון שהגבול הוא צמצום ודין המגביל את החיים‬ ‫העולם ועד סופו וכיון שנסתכל הקדוש ברוך הוא בדור המבול ובדור הפלגה‬ ‫וכח המיתה רח"ל הוא כח הגבול הגמור‪ ,‬וכיון שכן הרי כאשר האדם משיג ענין‬ ‫וראה שמעשיהם מקולקלים עמד וגנזו לצדיקים לעתיד לבא שנאמר (א‪,‬‬ ‫כלשהוא בשכלו הרי שכלו האנושי מוגבל הוא ואינו ממקור החיים הנצחיים‬ ‫ד) 'וירא אלהים את האור כי טוב' ואין טוב אלא צדיק‪ ,‬כדאיתא בחגיגה (יב‪.).‬‬ ‫באור א"ס‪ ,‬אך כאשר אינו משיג איז הדבר הרי נשאר אותו ענין בלתי מוגבל‬ ‫ולכאורה תמוה הרי בשעה שברא הקב"ה את האור הגנוז ידע שעתיד הוא‬ ‫כיון שמבטל הוא את דעתו לחכמתו יתברך שהוא האוא"ס ברוך הוא שהוא‬ ‫לגנזו אחר כך ואם כן מדוע מתחילה ברא את האור בגלוי אם סופו להגנז‪.‬‬ ‫ללא גבול כלל‪ ,‬ובכח זה יכול הוא להמשיך חיות מהחיים האמיתיים למה שכן‬ ‫השיג בשכלו‪.‬‬ ‫אך הביאור הוא שמזה שבתחילה היה האור גלוי בעולם הזה נשאר רושם‬ ‫ממנו לעולם‪ ,‬כי ענין האור הוא החכמה שהיא ענין הבהירות לדעת להבחין‬ ‫כן לענין מעשה בראשית‪ ,‬אף שבכח הביטול שהיה לבני ישראל באמירתם‬ ‫מאהבה נעשה ונשמע שעי"ז זכו אלו שהיה בכחם להשיג את עומק ענין‬ ‫בין טוב לרע כאור המבדיל בין היום ובין הלילה שהם משל לטוב ולרע‪ ,‬ורושם‬ ‫מעשה בראשית כבן המחפש בגנזי דמלכא‪ ,‬מכל מקום עיקר הביטול הוא בזה‬ ‫האור הגנוז שנשאר בעולם מועיל לכל אדם הרוצה לדעת את דרכו בעולם‬ ‫שאינו משיג ומבטל דעתו כלפי מעלה ומקשר עצמו וחיותו לדעת עליון שאינו‬ ‫החושך הגדול הדומה ללילה בו תרמוש כל חיתו יער‪ ,‬על ידי רושם האור‬ ‫מושג והוא עיקר העבודה המסורה בידינו בזה‪.‬‬ ‫הנצחי יכול הוא לזכות לבהירות בעבודת ה' ולהדבק בטוב ולהתרחק מן הרע‪.‬‬ ‫אור התורה אינו ניתן להשגה שלימה‬ ‫ניצול האור הגנוז המאיר ביו"ט‬ ‫לכך העמיד הקדוש ברוך את התורה הק' באופן זה של העלמה והסתר‬ ‫ומעין האור דלעתיד מאיר בכל מועדי ה' שהם ימים קדושים המאיר בהם‬ ‫כדי שלא ישיגו כל בני ישראל את עומק הענינים הצפונים בפנימיות מעשה‬ ‫אור העולם הבא‪ ,‬אלא שהמשילו הצדיקים את השפעת האור המאיר בימים‬ ‫בראשית‪ .‬והאמת היא שכל התורה הק' מסורה לנו באופן זה כמאמר קדשו‬ ‫טובים לאדם ההולך במחשכי המדבר ואינו יודע להבחין דרכו לפניו בה‬ ‫של הרה"ק בעל התניא זי"ע בשם הבעל שם טוב הק' שבכל סוגיא שיתעמק‬ ‫יהלך‪ ,‬ולפתע מאיר הברק את כל המדבר‪ ,‬והנה הכסיל יתפעל מיד מיופי אור‬ ‫האדם וידון בה בעומקה ויבין דבר מתוך דבר ככל שיעמיק בהבנתה ויאירו‬ ‫הברק ופלאי הבריאה הטמונים בו‪ ,‬אך החכם ישית ליבו מיד להבחין בעזר‬ ‫לפניו בהירות עניניה לא ימלט שיפתח לפניו עומק נוסף שלא יבין לאשורו‪,‬‬ ‫האור המאיר לפי שעה ולידע את דרכו הנחוץ לו להציל נפשו מחיות הטרף‬ ‫וכשיעמיק עוד וישיג אף עומק זה בהכרח ששוב יתנוצץ נדבך נוסף שלא‬ ‫השורצים במרחבי המדבר הנורא‪.‬‬ ‫יצלח בידו לירד לעומק ההבנה בזה‪.‬‬ ‫כן כשמאיר האור דלעתיד לפי שעה בזמנים מיוחדים במשך השנה צריך‬ ‫והענין בזה הוא כי התורה הק' היא חכמתו ורצונו יתברך שהוא האור אין‬ ‫האדם הקרב לעבוד את השי"ת לידע לנצל את גודל השעה ולמשוך ממנו‬ ‫סוף ב"ה המאיר ומוסיף אורה עד אין תכלית ואין ביכולת האדם להשיג אותו‬ ‫כחות למשך כל ימות השנה להאיר את אור ה' בלילות ולהבדיל בין האור ובין‬ ‫בשלימות כי מהות האוא"ס הוא שהוא אינו מושג וכשמשיג האדם חלק‬ ‫החושך‪.‬‬ ‫התוה"ק הרי זה משום שזכה להדבק עוד בתוה"ק ובזה זוכה הוא להדבק יותר‬ ‫ההשתוקקות לקרבת ה'‬ ‫באור אין סוף ולראות עוד ענין שאינו משיג בחכמתו ית' וכן על זה הדרך עד‬ ‫ביום השני הבדיל הקב"ה בין המים העליונים ובין המים התחתונים‪ ,‬ואמרו‬ ‫אין סוף‪.‬‬ ‫חז"ל שהיו המים התחתונים בוכים ברצונם להיות קרובים אל המלך‪ ,‬והביא‬ ‫על כל שמך ‪ -‬אמרתך‬ ‫רבינו בחיי את דברי המדרש שאמר הקב"ה "הואיל ולכבודי עשיתן כל כך אין‬ ‫אמנם אף שאין ביכולת כל אדם להשיג את כל עומק התורה הק' ועומק‬ ‫להן רשות למים העליונים לומר שירה עד שיטלו רשות מכם"‪ .‬ויש ללמוד‬ ‫עניני מעשה בראשית מכל מקום אין זה פוטר את האדם מלעמול על הבנת‬ ‫מזה שפעמים הקב"ה מסתיר את עצמו כביכול מעיני בני ישראל וממתין‬ ‫עומק דברי התורה ולהשיג ככל שיעלה בידו להשיג מפנימיות התורה הק'‪ ,‬כמו‬ ‫הוא שישתוקקו אליו ויבכו בתפילה להתקרב אליו ולהדבק בו לאמר 'צמאה‬ ‫ששמעתי ממו"ר הרה"ק ר' יהודה'לע מדזיקוב זצוקללה"ה על מאמר קדשו‬ ‫נפשי לאלקים לקל חי מתי אבוא ואראה פני אלקים'‪ ,‬ואז יגלה ה' מהודו לבניו‬ ‫של הרה"ק ר' ברוך זי"ע ממעזיבוז (בוצינא דנהורא עמ' פו) על הפסוק בתהלים (קלח‪,‬‬ ‫אהוביו וישמע קולם ויקרבם אליו‪.‬‬ ‫ב) 'כי הגדלת על כל שמך אמרתך' שבכל מצוה ישנן כוונות ושמות קדושים‬ ‫ע"י התפילה מגלים את ההשפעות המיועדים‬ ‫שיכולים לכוון ולהשיג במדריגות רבות‪ ,‬אך עיקר הכוונה שהיא מעל כל כונות‬ ‫ביום השלישי אמר הקב"ה 'תוצא הארץ דשא' אך לא יצאו הצמחים עד יום‬ ‫השמות וההשגות היא לקיים רצונו של הקב"ה שאמר ונעשה רצונו כמאמר‬ ‫השישי כאמור לקמן (ב‪ ,‬ה) 'וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ וכל עשב השדה‬ ‫חז"ל בגמ' ר"ה (טז‪' ).‬למה תוקעין רחמנא אמר תקעו'‪ ,‬וזהו 'כי הגדלת על כל‬ ‫טרם יצמח' וביאר רש"י שהיו כל הצמחים עומדים על פתח הקרקע ולא יצאו‬ ‫שמך' ‪ -‬על כל השמות הקדושים‪' ,‬אמרתך' ‪ -‬לכוון שאמרת ונעשה רצונך‪,‬‬ ‫עד שבא אדם ביום השישי והכיר במעלת כח התפילה והתפלל עד שירדו‬ ‫וזהו תכלית הכונה‪.‬‬ ‫גשמים ויצאו כל הצומח מן האדמה‪.‬‬ ‫אי ההשגה אינו פוטר מלהתייגע על ההשגה‬ ‫ויש ללמוד מזה כמה יסודות גדולים בעבודת השי"ת‪ ,‬שאפילו שיש כבר‬ ‫ואמר על זה הרה"ק ר' יהודה'לע זי"ע שאף שהעיקר הוא אכן לקיים את‬ ‫השפעה מלעילא לעולם הזה אין ההשפעה באה אל האדם עד שיתפלל עליה‪,‬‬ ‫מאמר השי"ת‪ ,‬מכל מקום אין זה פוטר את האדם מלהשתדל לנסות ללמוד‬ ‫ועוד יש ללמוד מזה שפעמים נראה שאין השפעות באות לאדם מלעילא אך‬ ‫ולדעת את עומק העבודה‪ ,‬ואמר שכל אנשי המעלה חסידים ואנשי מעשה‬ ‫האמת היא שישנן הרבה השפעות שם בכח לירד אליו אך הן נצרכות לכח‬ ‫שהיו בדורות הקודמים היו מתייגעים הרבה בעבודה וניסו לדעת ולהשיג עוד‬ ‫תפילתו שעל ידה יתגלו כל ההשפעות ויצאו מן הכח אל הפועל‪.‬‬ ‫ועוד במהות העבודה ועומק המצוות‪ ,‬ורק כאשר ראו שאין עולה בידם להשיג‬ ‫ולהבין יותר אז בא להם מאמר קדשו של הרבי ר' ברוך לנחמה שעל כל שמך‬ ‫עוד יש להבין מזה יסוד גדול ונחוץ לעבודת ה' שמצוי שאין האדם מכיר‬ ‫אמרתך‪ ,‬אבל לכתחילה אין זה תירוץ להמנע מן העבודה‪.‬‬ ‫בכחותיו הפרטיים שהעניק לו השי"ת ונראה שאינו מעולה כל כך בכשרונות‬ ‫וכחות לעבודת הבורא‪ ,‬אך באמת טמונים בקרבו כחות נעלים ומעולים שישנם‬ ‫|ד|‬ ‫בכח וצריך להוציאם מן הכח אל הפועל‪ ,‬ועל ידי שיכיר בהם ויעמול בעבודה‬ ‫כן בענין מעשה בראשית על אף שעמוק עמוק הוא מי ישורנו כי כבוד‬ ‫ויתפלל על ענינם יזכה לגלות את כל הכחות הטמונים בקרבו‪.‬‬ ‫אלקים הסתר דבר‪ ,‬אך מכל מקום נמסרה התורה לכל בני ישראל ופרשת‬ ‫(מתוך של"ס ה'תשפג)‬ ‫מעשה בראשית בתוכה כדי שילמד כל אחד ממנה מה שנוגע לו לעבודת‬ ‫‪45‬‬ ‫בסייעתא דשמיא‬ ‫דברי תורה ממורינו המשגיח זיע"א‬ ‫יו"ל ע"י בית המדרש אמונת ישראל‬ ‫גליון קמט‬ ‫פרשת בראשית תשפ"ז‬ ‫פרנס החודש ‪ -‬בידך לזכות בזכות גדולה זו להנצחה ‪ /‬לע"נ יקירך‬ ‫אמונת השבת‬ ‫אמונת הפרשה‬ ‫שבת זו – מסוגלת לפעול בו את‬ ‫האמונה השלימה‪ :‬כשזוכים לראות אלקותו ית' – בתוך‬ ‫הגאולה‬ ‫הבריאה עצמה‬ ‫כתב בספר פרי צדיק (פ' בראשית דף ג‪ ):‬בענין שבת זה שהוא‬ ‫"בראשית ברא א‪-‬להים את השמים ואת הארץ" ‪.‬ברש"י‪ ,‬א"ר יצחק לא היה צריך להתחיל‬ ‫שבת האחרון בחדש תשרי‪ ,‬אשר כל החדש מוכן ומסוגל לתשובה‬ ‫התורה אלא מה"חודש הזה לכם"‪ ,‬שהיא מצוה ראשונה שנצטוו בה ישראל‪ ,‬ומה טעם פתח‬ ‫ולגאולה כמו שאמרו (ר"ה י"א‪ ).‬בתשרי עתידין להגאל‪ .‬ובפרשה זו‬ ‫בבראשית‪ ,‬משום כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים‪ ,‬שאם יאמרו האומות לישראל‬ ‫קורין "ורוח א‪-‬להים מרחפת על פני המים" שדרשו במדרש זה‬ ‫לסטים אתם שכבשתם ארץ ז' אומות‪ ,‬יאמרו להם כל הארץ של הקב"ה וגו'‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫רוחו של מלך המשיח‪ .‬שכל שבת יש לו קדושה מיוחדת לאותו‬ ‫הרמב"ן מקשה‪ ,‬מה מקום לקושיא זו של מה טעם פתח בבראשית‪ ,‬והלא יסוד האמונה הוא‬ ‫שבת והוא מכח קדושת הפרשה שקורין בשבת ההוא‪ ,‬וקדושת‬ ‫שהקב"ה ברא שמים וארץ‪ ,‬ובודאי שראוי לפתוח בבראשית‪.‬‬ ‫פרשת בראשית הוא שזוכין לאור רוחו של משיח‪ .‬ולכן קורין פרשת‬ ‫בראשית בשבת אחרון של חדש תשרי‪ ,‬שאף אחר שכבר עברו‬ ‫והמפרשים תירצו ע"ז‪ ,‬דעיקר אמונתנו מושתתת על יציאת מצרים ומתן תורה‪ ,‬שאותה‬ ‫הימים הנעלים שבחדש זה ולא זכינו עדיין לגאולה‪ .‬וכבר עברו‬ ‫ראינו בעיננו‪ ,‬ונמסר הדבר דור אחר דור‪ ,‬והיא יסוד חזק ואיתן‪ ,‬וכמו שביאר זאת הרמב"ם‪ ,‬כי‬ ‫קרוב לאלפיים שנה שלא זכינו עדיין להגאל‪ .‬אולי נזכה בשבת זה‬ ‫א"א להכחיש מה שראו בעיניהם עם גדול ומסרוה לבניהם‪ ,‬לא כן בריאת שמים וארץ‪ ,‬לא ראינו‬ ‫להגאל מיד ע"י התעוררות תשובה מלעילא‪ .‬שהרי כל החדש מסוגל‬ ‫בעיננו‪ ,‬ולכן אין צורך לפתוח בבראשית אלא בהחדש הזה לכם‪ ,‬שהוא ענין יציאת מצרים והוא‬ ‫לכך‪ ,‬ובפרט בשבת שהוא מוכן לתשובה כמו שאחז"ל עה"פ 'טוב‬ ‫יסוד האמונה‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫להודות להוי"ה' שכל מי שמודה ועוזב ירוחם‪ .‬וע"י שמירת שבת‬ ‫וי"ל בדרך אחר‪ ,‬וליישב עוד מה שיקשה ע"ד רש"י‪ ,‬שהיאך יתכן לומר שמה"ט פתח‬ ‫מיד נגאלין עכת"ד‪.‬‬ ‫בבראשית כדי לסתום פיהם של אומה"ע הטוענים לסטים אתם‪ ,‬והרי חזינן דאף אחר שפתחה‬ ‫ושבת זו המכניסה אותנו לחודש השמיני ומבשרת הגאולה היא‪,‬‬ ‫תורה בבראשית עדיין טוענים הם לסטים אתם‪ ,‬וכי אפשר לומר שעצתו ית' לא הועילה ח"ו‪.‬‬ ‫שב"ת בראשי"ת בגימ' ולירושל"ם מבש"ר את"ן‪.‬‬ ‫ויבואר ע"פ המדרש‪ ,‬שהתורה היא דיפתרא של מעשה בראשית‪ ,‬וע"ד שאמרו אסתכל‬ ‫(בראשית‪ ,‬תשנ"ה)‬ ‫באורייתא וברא עלמא‪ ,‬ונמצא שכל הבריאה היא כעין העתק של התורה‪ ,‬ויניקתה של כל‬ ‫הבריאה היא מאותיות התורה‪ .‬וע"ד שפי' הבעש"ט בפסוק (תהלים קיט) "לעולם ה' דברך נצב‬ ‫שבת בראשית – שורש כל שבתות‬ ‫בשמים"‪ ,‬שדיבוריו ית' בעשרה המאמרות‪ ,‬שבהם נברא העולם‪ ,‬עודם קיימים ונצבים בתוך‬ ‫השנה‬ ‫הבריאה‪ ,‬והם המחיים ומהווים את הבריאה לקיימה בכל עת ורגע בהוייה חדשה‪.‬‬ ‫הנה בשבת בראשית‪ ,‬נזכר שבת בפעם הראשון‪ ,‬וידוע מש"כ‬ ‫וזכי הראות יכולים להביט בבריאה ולראות שם את האותיות המחיים ומקיימים אותה‪ ,‬והם‬ ‫בפרי צדיק שכשכתוב בתורה דבר בפעם הראשון‪ ,‬הוא השורש של‬ ‫אינם צריכים לאמונה המושתתת על יצי"מ שראינו בעינינו‪ ,‬כי עינים להם לראות את הבורא את‬ ‫אותו הדבר‪ .‬נמצא ששבת זו הוא השורש של כל ענין השבת בכלל‪,‬‬ ‫הכל בעצם הבטתם בתוך הבריאה‪.‬‬ ‫ובפרט שיש בו העליה של כל חודש תשרי שעבר‪ ,‬וידוע המנהג‬ ‫אלא שמעטים הם הראויים למדריגה זו‪ ,‬שרק בעלי נפש זכה ראויים לכך‪ ,‬אבל סתם‬ ‫אצל כמה צדיקים‪ ,‬שבשבת בראשית עדיין אוכלים דבש וחלות‬ ‫בני אדם צריכים ליסד אמונתם על יצי"מ המקובלת מאבותינו שראו אותה בעיניהם‪ ,‬וכמו‬ ‫עגולות‪.‬‬ ‫שנתבאר‪.‬‬ ‫ואיתא במדרש שאחר שקין הרג את הבל כתיב‪" ,‬ויצא קין מלפני‬ ‫ה'" וגו' שיצא שמח‪ ,‬פגע בו אדה"ר א"ל מה נעשה בדינך‪ ,‬א"ל עשיתי‬ ‫[והנה מבואר בדברי האריז"ל שעשרה המאמרות שבהם נברא העולם חזרו ונשנו בעשר‬ ‫תשובה ונתפשרתי‪ ,‬התחיל אדה"ר מטפח על פניו ואמר כך היא כחה‬ ‫המכות של יצי"מ שהיו נגוף למצרים ורפוא לישראל‪ ,‬והם מכוונים לפי הסדר מתתא לעילא‪,‬‬ ‫של תשובה ואני לא הייתי יודע‪ ,‬מיד עמד אדה"ר ואמר מזמור "שיר‬ ‫דהיינו מכת בכורות כנגד מאמר ראשון של בראשית‪ ,‬שמכה זו שייכת אל ראשית שהיתה‬ ‫ליום השבת"‪ ,‬רואים מזה שענין השבת הוא ענין התשובה והשבה‬ ‫בבכורות שהם הראשית‪ ,‬ומכת חשך כנגד מאמר יהי אור‪ ,‬ולכן הביאה חשך למצרים ואור לכל‬ ‫לשורש‪.‬‬ ‫בני ישראל במושבותם‪ ,‬ועד"ז שאר המכות מכוונות אל סדר המאמרות כמבואר להמתבונן‬ ‫במעט עיון‪ ,‬והחי' הרי"ם הוסיף בזה שאלו העשר מכות נעתקו אח"כ לעשרת הדברות‪ .‬ומעתה‬ ‫ובשבת זו‪ ,‬שהוא השורש של כל השבתות‪ ,‬ובו יכולים לתקן הכל‪,‬‬ ‫לפי דרכנו יובן השינוי בין לוחות ראשונות לשניות במצות השבת‪ ,‬שבראשונות נאמר בטעם‬ ‫צריכים להתעורר ביותר ולהתפלל בכוונה יתירה‪ ,‬ובהתלהבות‪ ,‬שיהיה‬ ‫השביתה כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ וינח ביום השביעי‪ ,‬ואילו בשניות‬ ‫שורש לכל שבתות השנה כולה‪.‬‬ ‫נאמר בטעם השביתה שהיא זכר ליצי"מ‪ ,‬והטעם י"ל לדרכנו‪ ,‬כי בלוחות ראשונות היו ישראל‬ ‫(שבת אחים בראשית‪ ,‬תשנ"ט)‬ ‫במדריגה עליונה והיו מסוגלים לראות במעשה שמים וארץ את האותיות המחיים ומקיימים‬ ‫אותה‪ ,‬ולכן היה די להם באמונה מתוך הסתכלות במעשה בראשית ולא הוצרכו לאמונה מצד‬ ‫יצי"מ‪ ,‬אבל בלוחות שניות‪ ,‬שהיו אחר החטא‪ ,‬שאז כבר ירדו ממדריגתם ושוב לא היו מסוגלים‬ ‫ליסד אמונתם מהבטה במעשה בראשית אלא מצד נסי יצי"מ‪ ,‬ולכן שם נזכר טעם השביתה מצד‬ ‫יצי"מ ולא מצד מעשה בראשית‪].‬‬ ‫והנה חדש תשרי הוא הנהגה הכוללת אף אומה"ע‪ ,‬כי בתשרי נברא העולם‪ ,‬ולכן אז הדין‬ ‫הוא על כל הבריאה אם לחדש בה מחזור חדש של כל השנה‪ ,‬וגם "על המדינות בו יאמר" וגו'‪,‬‬ ‫המשגיח זצ"ל היה רגיל לעורר לתלמידיו‪,‬‬ ‫ולכן מבואר בריש מס' ר"ה שא' בתשרי הוא ר"ה למלכי אומה"ע‪ ,‬כי הזמן של תשרי שייך‬ ‫להימנע מקריאת ספרים או גליונות בעת התפילה‬ ‫המשך בעמ' ב'‬ ‫‪46‬‬ ‫אמונת הפרשה‬ ‫המשך מעמ' א'‬ ‫חשובה יותר‪ ,‬ופתח הקב"ה התורה בבראשית‪.‬‬ ‫לכללות האומות‪ ,‬משא"כ חדש ניסן הוא הנהגה המיוחדת לישראל בלבד‪ ,‬בחי' החדש‬ ‫ועכשו אומה"ע טוענין לסטים אתם‪ ,‬אבל בעולם התיקון יכירו מתוך מעשה‬ ‫הזה לכם‪ ,‬ולכן למלכי ישראל ר"ה הוא בא' בניסן‪.‬‬ ‫בראשית שהקב"ה ברא העולם‪ ,‬הוא בראה והוא הבעלים כביכול ונתנה לאשר ישר‬ ‫ולדרכנו‪ ,‬חדש תשרי‪ ,‬שהוא זמן התחדשות הבריאה‪ ,‬יש בה שייכות אף לאומה"ע‪,‬‬ ‫בעיניו‪.‬‬ ‫שגם הם ראויים להכרת הבורא מתוך עצם הבריאה‪ ,‬שהרי אמר הנביא "ידע שור קונהו‬ ‫וחמור אבוס בעליו"‪ ,‬דאף שאין לשור דעת להבין היאך יש לבעליו בו קנין‪ ,‬שהרי אין‬ ‫וכדברי הרה"ק רבי ברוך ממעזיבוז זצ"ל ע"ד רש"י מה טעם פתח בבראשית‪ ,‬שהוא‬ ‫לו שום השגה בקנין המשיכה שעשה בעליו‪ ,‬עכ"ז נטוע בו ההרגש לידע מי הוא קונהו‪,‬‬ ‫בדרך הפלגה על טוב טעמה של הפתיחה בבראשית‪ ,‬ע"כ‪ ,‬ולפי האמור פתיחה זו היא‬ ‫ועד"ז אף אומה"ע ראויים להכיר את קונם שבראם‪.‬‬ ‫ע"ש עולם התיקון‪ ,‬ולכן מה טוב ומה נעים הוא שפתח בבראשית‪.‬‬ ‫ועכ"פ‪ ,‬ע"י התבוננות אמתית בפלאי הבריאה וסדריה יכולים גם הם להגיע לידיעת‬ ‫[ולדרך זה יתבאר נעיצת סוף התורה לתחילתה‪ ,‬שסיום התורה הוא בפסוק "לכל‬ ‫ה'‪ ,‬ומ"מ עיקר השגתם תהא רק לעת"ל כאשר יכירו וידעו כל יושבי תבל כי לך תכרע‬ ‫האותות והמופתים אשר שלחו ה' לעשות בארץ מצרים ולכל המורא הגדול אשר עשה‬ ‫כל ברך‪.‬‬ ‫משה לעיני כל ישראל"‪ ,‬שזהו האמונה מצד יצי"מ השייכת לדורות השפלים שכנגדם‬ ‫וזהו כפי המבואר בליקוטי מהר"ן‪ ,‬לעת"ל ישיגו אומה"ע יותר מהשגת ישראל‬ ‫הם הפסוקים האחרונים שבסוף התורה‪ ,‬שהנשמות של אחרית הימים בעקבתא‬ ‫כהיום‪ ,‬ומפרש בזה הפסוק "אז יאמרו בגוים הגדיל ה' לעשות עם אלה הגדיל ה' לעשות‬ ‫דמשיחא הם מושרשים באותיות של אחרית התורה כמו שביארנו הרבה פעמים‪ .‬ואח"כ‬ ‫עמנו היינו שמחים"‪ ,‬שאז יכירו הגויים שבזמן הגלות כאשר היה נדמה להם כי הגדיל ה'‬ ‫מתחילים "בראשית ברא א‪-‬להים את השמים ואת הארץ"‪ ,‬שדור האחרון בעיקבתא‬ ‫לעשות עם הגויים‪ ,‬באמת "הגדיל ה' לעשות עם אלה"‪ ,‬רק אנחנו היינו סבורים בטעות‬ ‫דמשיחא עתידים להתעלות להיות דורו של משיח‪ ,‬ואז יתעלו להכרה העליונה להשיג‬ ‫שהגדולה היא עמנו אבל באמת הגדולה היתה עם ישראל‪ ,‬ואז ישיגו אומה"ע השגה‬ ‫האמונה מצד הבריאה עצמה ולא מצד יציאת מצרים‪].‬‬ ‫זו‪ ,‬כי תגדל השגתם אז יותר מהשגת ישראל בעוה"ז‪ ,‬ואילו השגת ישראל תגדל אז‬ ‫והנה‪ ,‬כאמור מדברי הבעש"ט‪ ,‬העשרה מאמרות של בריאת העולם עודם קיימים‬ ‫יותר ויותר‪ ,‬וע"ז אומר הפסוק "אז ימלא שחוק פינו"‪ ,‬כי השגת אומה"ע תהיה לשחוק‬ ‫ועל ידם מחדש הקב"ה מעשה בראשית בכל רגע‪ .‬וידוע מספרי תלמידי הבעש"ט‪,‬‬ ‫בעיננו‪ ,‬עכת"ד‪.‬‬ ‫שתבע מתלמידיו שבכל דבר שרואים יראו שם את הניצוץ הקדוש המחיה אותו‪,‬‬ ‫אך כל זה הוא רק מצד ההשגה בבריאת העולם השייכת לחדש תשרי‪ ,‬כי אומה"ע‬ ‫ולא יסיחו דעת מהאמונה שמלוא כל הארץ כבודו ולית אתר פנוי מיניה‪ .‬וכן תובע‬ ‫אין להם קשר ליצי"מ‪ ,‬אבל ישראל יש להם שייכות לחדש ניסן‪ ,‬שהוא בחי' יצי"מ‪,‬‬ ‫זאת כמה פעמים בעל התניא זצ"ל בספריו‪ ,‬וכן כל הספר שפת אמת חוזר תמיד‬ ‫ואמונתם מיוסדת על המסורה של יוצאי מצרים שראו בעיניהם מעשי ה' ונפלאותיו‪,‬‬ ‫על יסוד זה‪.‬‬ ‫והתגלותו במעמד הנבחר של מתן תורה‪.‬‬ ‫ומעתה נבוא לביאור דברי רש"י שהיה צריך לפתוח בהחדש הזה לכם‪,‬‬ ‫ואמנם לאנשים כערכנו לא שייך לתבוע שלא יסיח האדם דעתו מכך‪ ,‬כי מי‬ ‫והיינו דאף שמעשה בראשית הוא יסוד האמונה כקושיית הרמב"ן‪ ,‬מ"מ הרי‬ ‫שמקושר בעניני עוה"ז אינו שייך לכך‪ ,‬אלא שיתכן שיזכה להרגשה זאת בעתות רצון‪,‬‬ ‫עדיף יותר השגת האמונה ע"י העשרה מכות‪ ,‬שהם עצמם העשרה מאמרות‬ ‫שלפעמים בעת עמדו בתפילה או בהיותו דבוק בתורה או בזמני קודש מסויימים‪ ,‬יוכל‬ ‫כנ"ל מהאריז"ל‪ ,‬שהרי האמונה מצד מעשה בראשית אינה שייכת כי אם ליחידי‬ ‫האדם לזכות לרגעים שבהם ירגיש היאך שהבריאה מליאה חיות אלקות‪.‬‬ ‫סגולה‪ ,‬אבל האמונה מצד יצי"מ היא נחלת כל ישראל‪ ,‬אף אותם שלא הגיעו‬ ‫וכמו שמחויבים להאמין ש"לית אתר פנוי מניה" והוא "ממלא ומסובב כל עלמין"‬ ‫לדרגה זו להשיג האמונה מכח מעשה בראשית‪ ,‬וא"כ היה ראוי יותר לפתוח‬ ‫כביכול‪ ,‬כן צריך להאמין שיש אלקות כמו במקום גם בזמן‪" ,‬ולית 'זמן' פנוי מניה"‬ ‫בהחדש הזה לכם‪.‬‬ ‫והקב"ה נמצא בכל ניצוץ וניצוץ של הזמן‪ .‬וצריכים לחפש את הקב"ה ולבקש‬ ‫וע"ז בא התירוץ משום "כח מעשיו הגיד לעמו"‪ ,‬והיינו לפי שאומה"ע עתידים‬ ‫למצוא אותו בכל מאורעות הזמן אשר הוא ית' מסתתר בתוכו‪ ,‬ולידע שהוא נמצא‬ ‫להשיג האמונה בעולם התיקון‪ ,‬וכל השגתם אינה אלא מצד ההתבוננות בבריאה כי‬ ‫בכל החדשות המתרחשות בכל יום כי הוא עושה חדשות ובעל מלחמות רק שהכל‬ ‫יצי"מ אינה שייכת להם‪ ,‬לכן חשיבות יתירה יש לפתוח בבראשית‪ ,‬לפי שהכרת הבורא‬ ‫בהסתר‪.‬‬ ‫מצד הבריאה שייכת לעולם התיקון‪ ,‬משא"כ ההכרה מצד יצי"מ שהיא הכרת ישראל‬ ‫בעוה"ז היא פחותה במדריגתה‪ ,‬שהרי ההכרה לעתיד בעולם התיקון תגדל פי כמה‪ ,‬עד‬ ‫ולעת כזאת יש להתחזק ולהתכונן באמונה ובטחון בלימוד בספרים המיועדים‬ ‫שאפילו אומה"ע יכירו וידעו יותר מהשגת ישראל בעוה"ז‪ ,‬וגם ישראל יוסיפו אז לידע‬ ‫לכך‪ ,‬כי יתכן שיבואו זמנים של נסיונות באמונה כמובא בספה"ק‪ ,‬ולכן צריך שיהא‬ ‫ולהכיר את הבורא יותר ויותר מאומה"ע‪ ,‬שאז ישיגו כל ישראל לראות את כל התורה‬ ‫האדם מוכן לכך ולעת הצורך יוכל להוציא מתרמילו את החיזוק באמונה ובטחון‪.‬‬ ‫מתוך הבריאה כמעלת הצדיקים זכי הנפש‪.‬‬ ‫ולכן זאת הוא תפקידנו בעת כזאת‪ ,‬להכיר כי ה' הוא האלקים אין עוד מלבדו‪ ,‬וכל‬ ‫ולכן עדיף יותר לפתוח בבראשית‪ ,‬כי כל תכלית הבריאה הוא שהבריאה תגיע‬ ‫המאורעות אינם כי אם מכוחו‪ ,‬ואין שום שר וראש אומה שיוכל לעשות איזה פעולה‬ ‫לתיקונה כמו שעלה במחשבה בשעת מעשה בראשית‪ ,‬ואז כשיגיעו ימים אלה "ישמח‬ ‫מבלעדי כוחו ורצונו ית'‪ .‬וזהו בראשי"ת בגימ' ב"א חבקו"ק והעמיד"ן ע"ל אח"ת‪ ,‬וגם‬ ‫ה' במעשיו"‪ ,‬כי סוף כל סוף הושלם כוונתו ית' בבריאת העולם‪.‬‬ ‫גימ' למע"ן ידע"ו דו"ר אחרו"ן בני"ם יולד"ו‪ ,‬שזהו תפקידו של דור אחרון שהם בסוף‬ ‫והשגה של עולם התיקון הוא חשוב יותר מהשגת עוה"ז ע"י יצי"מ‪ ,‬ואז יכירו וידעו‬ ‫התורה‪ ,‬להתכיף לבראשית ולהחזיק באמונה‪ ,‬וגדול כח האמונה להמתיק את הכל‪.‬‬ ‫כל יושבי תבל‪ ,‬ואז ישיגו ישראל מתוך מעשה בראשית את כבוד הבורא ית' הרבה יותר‬ ‫(בראשית‪ ,‬תשס"ב)‬ ‫מרבי מאיר‪ ,‬כי אז תתלבש הבריאה בכתנות אור‪ ,‬ולכן האמונה ע"י מעשה בראשית‬ ‫וצדיק באמונתו‬ ‫מבלי שהכירו‪ .‬שאל הסוחר את הרוזינער זי"ע מאין הגיע‪ ,‬נענה הרוזינער זי"ע‬ ‫כי הוא הגיע מפראהביטש‪ .‬שאל אותו הסוחר‪ ,‬אם הוא רואה את מקום מגוריו‬ ‫הרה"ק רבי ישראל מרוזין זי"ע‬ ‫של הרה"ק רבי אברהם מפראהביטש זי"ע‪ ,‬הוא אחיו של הרוזינער זי"ע‪ .‬הגיב‬ ‫ג' מרחשון תרי"א‬ ‫הרוזינער זי"ע ואמר בנימת זלזול‪ ,‬וכי הוא הנקרא רבי‪.‬‬ ‫א) בצעירותו הגיע הרוזינער זי"ע להתאכסן באכסניה אחת על הדרך‪ ,‬אמנם‬ ‫כיון ששמע כן הסוחר‪ ,‬תכף נעמד ממיטתו והחל לרדוף אחרי הרוזינער זי"ע‪,‬‬ ‫בעל האכסניא אמר לו‪ ,‬כי כבר התמלאו כל החדרים‪ ,‬ואין לו חדר פנוי עבורו‪,‬‬ ‫בכדי להכותו על כך שהוא מזלזל בצדיק‪ .‬משראה זאת בעל האכסניא‪ ,‬ביקש‬ ‫אמנם באחד החדרים שוכב סוחר אחד‪ ,‬ויכול הוא להצטרף אליו בחדרו‪ .‬מחוסר‬ ‫מהסוחר שיניח לו לרוזינער זי"ע‪ ,‬כשהוא אומר לו‪ ,‬שאדם זה הוא הינו אחיו של‬ ‫ברירה‪ ,‬הסכים הרוזינער זי"ע לדבר‪ ,‬ונכנס אל החדר בו שכבר כבר הסוחר‪.‬‬ ‫הרה"ק רבי אברהם מפראהביטש זי"ע‪ ,‬ובזה הניח לו הסוחר‪.‬‬ ‫בהיכנסו ראה והנה על המיטה שוכב הסוחר‪ ,‬ללא יארמולקע לראשו‪ ,‬והחל‬ ‫הסוחר לצעוק לאטקעס לאטקעס‪ ,‬ותכף הגיע בעל האכסניא והגיש לפניו את‬ ‫לאחר שנים ארוכות‪ ,‬כאשר כבר היה הרוזינער זי"ע מגדולי צדיקי הדור‪ ,‬אירע‬ ‫הלאטקעס‪ ,‬כשהסוחר אוכלו ללא כיסוי ראש וללא ברכה‪ .‬וכך חזר ונשנה הדבר‬ ‫שהוצרך סוחר זה להגיע לדין תורה אצל הרוזינער זי"ע‪ ,‬אמנם מאחר וידע הסוחר‬ ‫שוב ושוב‪ ,‬כשהסוחר מצעק בקול גדול לאטקעס‪ ,‬ובעל האכסניא מגיש לפניו‬ ‫מי הוא הרוזינער זי"ע‪ ,‬היה בוש ונכלם לעמוד לפניו‪ ,‬אחר שנזכר שביקש לרדוף‬ ‫לאטקעס‪ ,‬כשהוא אוכלם ללא כיסוי ראש וללא ברכה‪.‬‬ ‫אחריו‪ ,‬על כן וויתר על כל הדין תורה‪ ,‬ובלבד שלא יצטרך להתייצב לפני הרוזינער‬ ‫זי"ע‪.‬‬ ‫הרוזינער זי"ע התבונן בדבר‪ ,‬והבחין כי על אף שלא היה הסוחר נראה כאיש‬ ‫יהודי‪ ,‬מכל מקום היה יהודי‪ ,‬ולכן השתדל להבין כיצד בא חיות לאדם שפל כל‬ ‫נקודת הדברים היא‪ ,‬כיצד יכולים למצוא את אמונת הצדיקים אפילו אצל‬ ‫כך‪ .‬על כן לאחר התבוננות עמוקה‪ ,‬עלה בידו‪ ,‬כי חיותו של הסוחר הוא מאמונת‬ ‫האנשים הפשוטים והמגושמים ביותר‪ ,‬וכן בכל יהודי יכולים למצוא איזה נקודה‬ ‫החכמים אשר בידו‪.‬‬ ‫טובה‪ ,‬הגם שאין דבר זה ניכר תחילה במראית העיניים כלפי חוץ‪.‬‬ ‫משכך‪ ,‬פעל הרוזינער זי"ע בכוחו שלא יירדם הסוחר‪ ,‬בכדי שיוכל לשוחח‬ ‫(שבת אחים פרשת בראשית תש"ס)‬ ‫עמו‪ ,‬ואכן משראה הסוחר כי אינו יכול להירדם‪ ,‬החל לשוחח עם הרוזינער זי"ע‪,‬‬ ‫המשך בעמ' ד'‬ ‫·ב·‬ ‫‪47‬‬ ‫ניצוצי אהבת ה' שבקעו מליבו הטהור של‬ ‫א כ"ק גאב"ד ראדומישלא זצוק"ל‬ ‫בעל השדה יצחק‬ ‫לרגל יומא דהילולא הראשון כ"ט תשרי תשפ"ז‬ ‫בעמידה וגם באימה וביראה אפשר לכבדו‬ ‫קריאת התורה לעשות היכר בין התפילה‬ ‫באהבה שאהב רבינו את התורה ואת נותנה‬ ‫לקרוא בתורה‪.‬‬ ‫לקריאת התורה‪( .‬עיין או"ח קמ"ו ד ובמ"ב‬ ‫סיגל לעצמו עשרות ואולי מאות מושגים‬ ‫בשבת קודש היה רבינו מתפלל תפילת‬ ‫ס"ק י"ט‪ ,‬דראוי להדר ולעמוד מפני שצריך‬ ‫ועניינים שביטאו את חשיבות המצוה ואת‬ ‫שחרית בהשכמה עד קריאת התורה‬ ‫להעלות בדעתו כששומע הקריאה מפי הקורא‬ ‫רגשי הקודש שפעמו בקרבו לכל דבר‬ ‫וכששאר הציבור התפלל במנין המרכזי‬ ‫כאילו קיבלה אותה שעה מהר סיני‪ ,‬ובהר סיני‬ ‫שבקדושה‪ ,‬כאשר חלקם קיבל מאביו‬ ‫היה אומר תהילים ולומד ספרי חסידות‬ ‫הגדול מרן הגה"צ רבי אלחנן היילפרין‬ ‫על הפרשה (בד"כ חת"ס וישמח ישראל)‪ ,‬אך‬ ‫בעל השדה אלחנן מראדומישלא זצוק"ל‬ ‫כשהגיע הקהל לקריאת שמע קרא עם‬ ‫חלקם מרבו המובהק מרן השפע חיים‬ ‫הקהל את כל הג' פרשיות‪.‬‬ ‫מצאנז זיע"א ובמשך השנים הוסיף‬ ‫כן יש לציין את הנהגתו לעמוד בפני‬ ‫עליהם זעיר פה זעיר שם ממה שראה‬ ‫גבאי צדקה‪ ,‬כשלפעמים הגיעו כמה‬ ‫ושמע וממה שהשיג בעצמו‪ ,‬כשפעם‬ ‫גבאי צדקה באמצע התפילה ובכל פעם‬ ‫אחת התבטא ואמר מכל מחותן לקחתי‬ ‫ופעם נעמד בעת נתינת הצדקה‪ .‬ועל‬ ‫מנהג טוב‪ .‬הטיב להגדיר זאת חתנו‬ ‫אף שרבינו פיזר ממון הרבה לעניים וכן‬ ‫הדומ"ץ הגר"מ סופר שליט"א בהספדו‬ ‫התרים אחרים בסכומים הגונים לצדקה‬ ‫שהדרך היחידה שיוכל האדם לנהוג‬ ‫וחסד‪ ,‬אפ"ה מגודל חביבותו למצות‬ ‫בכ"כ הרבה חומרות ועניינים ולחיות‬ ‫צדקה היה פורט לפעמים את מטבעותיו‬ ‫בשלות הנפש הוא רק בעושה מאהבה‬ ‫למטבעות קטנים יותר שיוכל לקיים כמה‬ ‫שמחבב את המצוות ומקשטם בקישוטין‬ ‫פעמים מצות צדקה‪.‬‬ ‫ומהדרם בכל מיני הידור‪ ,‬ובלא זה אין‬ ‫במציאות שיוכל האדם לנהוג בכ"כ‬ ‫מספר בנו הגאון רבי אהרן שליט"א‬ ‫הרבה עניינים ולהקפיד עליהם ולחיות‬ ‫דומ"ץ קאסאן בית שמש בערב שבת‬ ‫חנוכה באחד השנים התקשרתי אליו‬ ‫בשמחה ובנעימות ובישוב הדעת‪.‬‬ ‫כמנהגי מידי ערב שבת‪ ,‬אמר לי רבינו‬ ‫וכדרכו של רבינו היה הכל בהצנע לכת‬ ‫היום אמרתי בעת קריאת הפרשה שמו"ת‪,‬‬ ‫וחלק גדול לא נודע לאיש‪ ,‬בין הדברים‬ ‫ה' הפטרות א' הפטרת שבת חנוכה כמובא‬ ‫אפשר לציין את הקפדתו לטבול בכל יום‬ ‫היו כל ישראל עומדין‪ ).‬ואגב גררא נציין מה‬ ‫במקוה טהרה ואף לעת זקנותו שקשתה‬ ‫בהלכה (עיין מ"ב רפ"ה סק"כ) ב' הפטרת‬ ‫שסיפר רבינו על עבודתו הגדולה של רבו‬ ‫עליו ההליכה מאד‪ ,‬וכפי שסיפר חתנו‬ ‫הפרשה‪-‬פרשת מקץ‪ ,‬ג' הפטרת שבת ר"ח‬ ‫כיון שר"ח חל בשבת ובראשון‪ ,‬ד' הפטרת‬ ‫מרן השפע חיים מצאנז זיע"א בעת קריאת‬ ‫הדומ"ץ הגר"מ סופר שליט"א שפעם בעת‬ ‫מחר חודש כדרך שמפטירין כשר"ח חל‬ ‫התורה שקרא בעצמו הקריאה והרבה‬ ‫שלא חש בטוב נכנס אליו לשאול בשלומו‬ ‫בראשון ולא בשבת‪ ,‬והפטרה חמישית‪-‬‬ ‫פעמים כפל התיבות וכן הדגיש תיבות‬ ‫השיב לו רבינו שהוטב הרגשתו ב"ה‬ ‫הפטרת שבת שניה של שבת חנוכה‪.‬‬ ‫מסויימות וכו'‪ ,‬ולעת זקנותו היה קורא‬ ‫וכפי הנראה ביום רביעי נוכל כבר ללכת‬ ‫רבינו הקפיד מאור לזמר זמירות שבת‬ ‫בישיבה‪ ,‬ושאלו ע"ז חותן רבינו הגה"צ רבי‬ ‫למקוה‪ ...‬ואף במוצאי תשעה באב טרח‬ ‫והי' חוזר תמיד על מרגלא דפומיה‬ ‫שמואל אלכסנדר אונסדורפר זצ"ל אב"ד‬ ‫והלך בלילה לטבול להשלים את טבילת‬ ‫דאביו מאמר הישמח משה שזמירות‬ ‫דברי חיים צאנז‪-‬פתח תקוה‪ ,‬אולי עדיף‬ ‫היום‪ ,‬ובזמנים מיוחדים כגון בליל התקדש‬ ‫שבת שנתקבלו בישראל נתחברו ברוח‬ ‫שיתנו לקרוא לאברך צעיר שכוחו במתניו‬ ‫חג לפני עריכת הסדר הוסיף טהרה על‬ ‫הקודש‪ ,‬וכדרכו של עולם לא תמיד בא‬ ‫לעמוד בעת הקריאה‪ ,‬נענה לו מרן זצוק"ל‬ ‫טהרתו‪ ,‬וכן בערב יוה"כ הלך למקוה ה'‬ ‫הדבר בקלות אך רבינו הקפיד ולא חיסר‬ ‫איה"נ הקריאה צריכה להיות בעמידה‬ ‫פעמים‪.‬‬ ‫אפי' זמר אחד‪ ,‬וכן בימים טובים לאחר‬ ‫כנתינתה בעמידה‪ ,‬אך צריך גם להיות‬ ‫רבינו הקפיד לעמוד בקריאת התורה בין‬ ‫שהתפלל באריכות לפני העמוד לא ויתר‬ ‫כנתינתה באימה וביראה ברתת ובזיע‪,‬‬ ‫בחול בין בשבת כדרך שנתנה בעמידה‬ ‫אפי' על קטע א' ביוצרות שדלגו בתפילה‬ ‫ואדרבה אם ימצא בעל קורא שיקרא גם‬ ‫ובאימה‪ ,‬ובשב"ק לבש השטריימל בעת‬ ‫‪48‬‬ ‫בין המתפללים בבית מדרשו היה כמה באנינות כיון שהלויה היתה ביום ראשון‬ ‫מחסידי ברסלב‪ ,‬לאחר תפילת ליל שבת ושאל את אביו אם לאכול מלוה מלכה‪,‬‬ ‫הן המערבית בליל יו"ט והן היוצרות פצחו בריקוד "שבענו מטובך"‪ ,‬רבינו וענה לו שאונן אינו נוטל ידיו למלו"מ‪,‬‬ ‫ביו"ט‪ .‬התעוררות מיוחדת היה בעת זימר הצטרף אליהם לרקוד לכבוד שבת‪ ,‬ומני וטען לו רבינו שמאז הבר מצוה לא הפסיד‬ ‫הזמירות המיוחדים לספירת העומר ובין אז נעשה הדבר למנהג קבוע ואף בתקופה מלו"מ‪ ,‬ענה לו אביו‪ ,‬אם ברצונך ליטול‬ ‫המצרים‪ .‬בכלל אמירת היוצרות הי' בכובד האחרונה שקשתה עליו ההליכה מאד‪ ,‬לא ידיך הינך רשאי אך אין זה נחשב לסעודת‬ ‫ראש בכוונה ובמתינות‪ ,‬סיפר אחד הנכדים ויתר רבינו על הריקוד לאחר התפילה מלוה מלכה כיון שאתה אונן‪.‬‬ ‫ובהתחדשות נפלאה השמורה לעובדי ה'‬ ‫שציין בפני רבינו דבר חידוש שראה לכבוד שבת‪,‬‬ ‫הוסיף ענינים וגינונים מיום ליום עד זקנה‬ ‫אכילת‬ ‫על‬ ‫רבינו‬ ‫הקפיד‬ ‫יתירה‬ ‫ביוצרות לשמחת תורה בחו"ל שבשעה הקפדה‬ ‫ושיבה שכולם ביטאו את המיית ליבו את‬ ‫שמאז‬ ‫עצמו‪,‬‬ ‫על‬ ‫העיד‬ ‫ופעם‬ ‫מלכה‪,‬‬ ‫שקרא הקב"ה למשה רבינו לעלות להר מלוה‬ ‫אחת‬ ‫פעם‬ ‫אפי'‬ ‫החסיר‬ ‫לא‬ ‫מצוה‬ ‫נבו חשב בדעתו שיהא עוד מעמד כבהר הבר‬ ‫האהבה והחשיבות לכל דבר שבקדושה‬ ‫והכל בנעימות ובישוב הדעת‪.‬‬ ‫ואפי'‬ ‫מלכה‪,‬‬ ‫מלוה‬ ‫לסעודת‬ ‫ידיו‬ ‫ליטול‬ ‫סיני‪ .‬רבינו שבחו מאוד ב‬ ‫ועודדו על שמשים‬ ‫לבו לנאמר ביוצרות‪ ,‬ואח"כ בנעילת החג בזמנים לחוצים וטרופים וכגון במוצש"ק‬ ‫חידוש מיוחד היה בדקדוק ההלכה כאשר‬ ‫חזר רבינו בפני הציבור על חידוש זה ט' תמוז תשנ"ד כשהגיע הבשורה הקשה‬ ‫רבינו היה בטבעו נעים הליכות ורך מזג‬ ‫(ולשנה הבאה מצאו כתוב בתרגום יונתן (דברים על פטירת רבו המובהק מרן השפע חיים‬ ‫ובישוב הדעת ובמתינות סיגל לעצמו‬ ‫לב‪ ,‬מט))‪.‬‬ ‫מצאנז זיע"א אשר נפשו היתה קשורה‬ ‫דקדוקי הלכה לצאת ידי"ח‬ ‫שיטה פלונית‪ ,‬ולחשוש להערת‬ ‫בנועם דרכיו היה רבינו משלב‬ ‫אדם גדול זה וכדו'‪ ,‬וכסדר ליבן‬ ‫בין השמירה על מסורת אבותיו‬ ‫מחד ובין הוספת מנהגים‬ ‫עם תלמידי חכמים שסובבהו‬ ‫חדשים מאידך‪ ,‬וכגון בעת סיום‬ ‫הערות שנתחדשו כסדר ביני‬ ‫ספר בתורה היה אומר חזק חזק‬ ‫עמודי דגרסא‪ ,‬דוגמא לכך‬ ‫חזק (ג"פ) ונתחזק לצאת מנהג‬ ‫הוא העובדא שבעת שנכנסו‬ ‫החת"ס לומר ג"פ חזק‪ ,‬שהוא‬ ‫לביהמ"ד החדש (ר"ה תשס"א)‬ ‫בגי' משה‪.‬‬ ‫קנו לו כסא מיוחד‪ ,‬ביקש‬ ‫רבינו שהכסא יהא באופן‬ ‫חיבה יתירה היה לרבינו‬ ‫שיהא לו מחיצה י' טפחים בינו‬ ‫לברכת כהנים כשהיה חוזר‬ ‫לבין העם‪ ,‬כך קנו לו כסא‬ ‫על כך שזכיה גדולה זכינו בני‬ ‫שמושבו מתקפל‪ ,‬וכשרבינו‬ ‫ארץ ישראל הנוהגים לברך‬ ‫נעמד לתפילת שמו"ע הגביה‬ ‫ברכת כהנים בכל יום‪ ,‬ואם‬ ‫את המושב ובכך נעשה המושב‬ ‫לא היה כהן בבית מדרשו‬ ‫לבוד בהיותו פחות מג' טפחים‬ ‫השתדל לשמוע ברכת כהנים‬ ‫מן הארץ וגב הכסא הגיע לגובה‬ ‫בבתי כנסיות הסמוכים‪ ,‬ובפרט‬ ‫י' טפחים‪ ,‬כך שימש הכסא‬ ‫ברגלים שאז נוהגים לברך בכל‬ ‫העולם‪ ,‬אם נזדמן שלא היה כהן‬ ‫מחיצה שיוכל לפסוע לאחוריו‬ ‫בבית מדרשו‪ ,‬היה טורח בטרחא‬ ‫בסיום שמו"ע בעת שיעמוד‬ ‫יתירה למצוא כהן שיבוא לברך‬ ‫מתפלל אחר בתוך ד' אמותיו‬ ‫את העם‪ .‬באחד השנים שהה‬ ‫ויאריך בשמו"ע‪ ,‬עובדה זו‬ ‫רבינו כמה ימים למנוחה בימי‬ ‫נשמעה באקראי תחת השיחים‬ ‫בין הזמנים בבית חתנו הגה"צ‬ ‫מרבינו וללמד על הכלל יצאה‬ ‫רי"מ טווערסקי שליט"א בבני‬ ‫איך שרבינו הקפיד שלא לפסוע‬ ‫ברק‪ ,‬וביום חזרתו לירושלים לא‬ ‫כנגד המתפלל וברוחב דעתו‬ ‫היה כהן במנין שהתפלל‪ ,‬לפני‬ ‫השכיל למצוא עצה לדבר‪.‬‬ ‫שנכנס למונית ביקש מהנהג‬ ‫אגב טרחא דציבורא סיפר אחד‬ ‫שימתין לו כמה דקות אולי‬ ‫הנכדים שבתפילת חוה"מ סוכות‬ ‫יזכה לשמוע ברכת כהנים‪ ,‬נכנס‬ ‫בעת נטילת לולב לפני הלל‬ ‫רבינו לביהמ"ד חיסדא וברגע‬ ‫בקשו ממנו כמה מצאצאיו את‬ ‫זה סיים הכהן הברכה "באהבה"‪,‬‬ ‫לולבו לצאת יד"ח המצוה‪ ,‬רבינו‬ ‫סמיכת חכמים מרבו הגדול מרן שר התורה הגאון מטשעבין זצוק"ל‬ ‫רבינו נהנה מכך בראותו שמן‬ ‫השמים סייעו בעדו "לשמוע גם היום בנפשו אפ"ה נטל ידיו לסעודת מלוה שלא רצה להטריח הציבור השאיר הלולב‬ ‫מלכה‪ .‬ובסוף ימיו התחיל להנהיג מלוה בידם ונכנס לביהמ"ד ופתח באמירת הלל‬ ‫ברכת כהנים"‪.‬‬ ‫חביבות יתירה היה לרבינו למצות זימון מלכה ברבים בבית מדרשו‪ ,‬והי' חוזר בידים רקניות‪.‬‬ ‫בשלושה‪ ,‬וכשסעדו על שולחנו ב' אנשים תמיד על מאמר אביו מרן השדה אלחנן בין הנהגותיו ניתן לספר על הקפדתו שלא‬ ‫היה מלא שמחה "ב"ה יש לנו זימון"‪ ,‬מראדומישלא בשם צדיקים שסעודת מלוה לטלטל בשבת אפי' סביב ביתו‪ ,‬על אף‬ ‫וכשלא הזדמנו ב' אנשים על שולחנו חזר מלכה ברבים הוא שמירה על כל העיר‪ ,‬אשר הוא בעצמו טרח למען בניית העירוב‬ ‫אחריה וביקש מצאצאיו שדרו בשכנות שא' והי' מוסיף מרן השדה אלחנן מיעוט רבים השכונתי המהודר אפ"ה נמנע מטלטול‬ ‫הבחורים יבוא לסיים הסעודה ולברך אצלו שנים‪ ,‬ופעם סיפר שבעת פטירת אחותו בשבת לחוש לשיטת הראשונים שרה"ר‬ ‫העלמה שרה גיטל ע"ה הי' אז במוצש"ק בט"ז אמות‪.‬‬ ‫שיוכל לצרפו לזימון‪.‬‬ ‫‪49‬‬ ‫(שרבינו היה מתפלל לפני העמוד)‪ ,‬ואח"כ‬ ‫או בזמן השני וכיון שתושבי רמות ג' קבלו‬ ‫שאל אותי אם אני לן בירושלים לאחר‬ ‫עליהם את מרן הגרי"ש אלישיב לפוסק‬ ‫שהשבתי בשלילה ושאין בידי הטו"ת‬ ‫בכל עניני הקהילה הלכו לשאול את פיו‪,‬‬ ‫בעת הדלקת נרות חנוכה (שהקפיד להדליק‬ ‫אך אם רצונו אשאר‪ ,‬אך רבינו לא רצה‬ ‫ומרן הגרי"ש שמע את השאלה והגיב‬ ‫מיד בזמן צאה"כ ואפי' במוצ"ש הזדרז להדליק‬ ‫שאשנה את מחשבתי‪ ,‬ורק הפטיר חשבתי‬ ‫בפליאה בני תורה מתפללים בזמן שני‪,‬‬ ‫מיד) נהג כמנהג חסידים ואנשי מעשה‬ ‫שהגעת כבר ליו"ט‪ ,‬בשעת מעשה היה כל‬ ‫אם רוצים אפשר לעשות מנין שני בזמן ב'‬ ‫להדליק כמקדמת דנא בתוך הבית‪ ,‬אך‬ ‫הענין תמוה בעיני מה שהתחיל ללמדנו‬ ‫אך המנין המרכזי צריך להיות בזמן מג"א‪.‬‬ ‫לאחר סיום הזמירות העביר המנורה לחלון‬ ‫סליחות לער"ה שבה שימש רבינו מידי‬ ‫מספר א' הנכדים בשנות בחורותי התלויתי‬ ‫ביתו הסמוך לרשות הרבים לצאת שיטת‬ ‫שנה כשליח ציבור‪ ,‬ומה ששאלני ע"כ‪,‬‬ ‫לזקני בבין הזמנים בנסעו לפוש כמה‬ ‫הפוסקים להדליק ברשות הרבים‪ ,‬ורבינו‬ ‫אח"כ נתברר לי שרבינו שילם לאבי‬ ‫ימים‪ ,‬באחד הימים היה חתונה במשפחה‬ ‫הוסיף שמן בבזיכי המנורה ונימוקו עמו‬ ‫זצ"ל מידי שנה על תפילתיו לפני‬ ‫שהסתיימה בשעה מאוחרת למחרת בשעה‬ ‫ע"פ הערת האמרי אמת מגור דהמוסיף‬ ‫העמוד‪ ,‬וכדי שלא יהא שכר שבת הי'‬ ‫תשע בבוקר שאלתיו אם רוצה ללכת‬ ‫שמן לנר בשבת חשיב ג‬ ‫כמבעיר (עי' ביצה‬ ‫ניגש לפני העמוד באחד מימי הסליחות‬ ‫לשחרית‪ ,‬ענה לי רבינו כבר קמתי והלכתי‬ ‫כ"ב ע"א ואו"ח רס"ה ס"א) וחשיב כ"הדלקה"‬ ‫לקבל את שכרו בהבלעה‪ ,‬ורבינו שלא‬ ‫למקוה התפללתי שחרית ואף פת שחרית‬ ‫ברשות הרבים‪.‬‬ ‫רצה להטריחני להגיע במיוחד מבני‬ ‫הספקתי לסעוד‪.‬‬ ‫כמו"כ הקפיד רבינו בעת נטילת ידים‬ ‫ברק באחד מימי הסליחות רצה לכבדנו‬ ‫מיותר לציין שרבינו הקפיד כל ימיו שלא‬ ‫ליטול ידיו מכלי מתכת עפ"י הערה ששמע‬ ‫להתפלל במקומו בער"ה‪.‬‬ ‫לחלוץ התפילין עד אחר קדיש בתרא‪,‬‬ ‫מגאב"ד שטראסבורג זצ"ל (בשמחת הפדיון‬ ‫מהעבודות הגדולות של‬ ‫מלבד פעם א' בעת שמחת הנישואין בבית‬ ‫הבן לנכדו הגרח"י היילפרין‪-‬אב"ד‬ ‫רבינו היה בדיקת חמץ‪,‬‬ ‫ראדומישלא ב"ב)‪ ,‬דכיון דבעינן‬ ‫היה‬ ‫האחרונות‬ ‫בשנים‬ ‫נטילת ידים מכלי יש לחוש‬ ‫מספר בהתפעלות על שראה‬ ‫שלא יוצאים יד"ח בפלסטיק‪,‬‬ ‫אברך צעיר שהלך למקוה‬ ‫מאותו יום השתדל רבינו‬ ‫לפני בדיקת חמץ‪ ,‬ונימוקו‬ ‫גם בביתו וגם בבית מדרשו‬ ‫עמו שהרי מברכים אשר‬ ‫שיהא כלי מתכת לנטילת‬ ‫קדשנו וראוי להקדים טהרה‬ ‫ידים‪.‬‬ ‫לקדושה‪( ,‬ועי' שו"ת תפארת צבי‬ ‫בעת המערכה הגדולה על‬ ‫להרה"ק רבי צדוק הכהן מלובלין‬ ‫כבוד השבת בפתח תקוה‬ ‫סי' ל"א)‪ .‬רבינו ניגש למצוה‬ ‫אותה ניהל רבינו ביד רמה‬ ‫בחרדת קודש כביכול לא‬ ‫יחד עם ידידו הגרב"ש סלמון‬ ‫כיבדו הבית לפני"ז‪ ,‬רבינו‬ ‫רב העיר הביא רבנים לדבר‬ ‫עבר על כל הבית מעל‬ ‫בפני הקהל‪ ,‬באחד השבתות‬ ‫המיטות ומתחתיהם ארון‬ ‫עורר הרה"ג ר' שלמה‬ ‫אחר ארון מדף מדף! רוקן‬ ‫זילברשטיין רבם של חסידי‬ ‫את התכולה בדק והחזיר‪,‬‬ ‫גור בבני ברק את הציבור‬ ‫ואפי' בשנים היותר מאוחרות‬ ‫עם רבו מרן השפע חיים זיע"א בשיעור חורש"י‬ ‫דכדי שיתעוררו התועים‬ ‫לאחר נישואי הילדים שחלק‬ ‫לשוב מדרכם הרעה עלינו‬ ‫מהארונות לא היה כ"כ בשימוש‪ ,‬לא ויתר‬ ‫מחותנו כ"ק מרן האדמו"ר מאמשינוב‬ ‫להתעורר להיות זהירים יותר בשמירת‬ ‫רבינו ועבר ובדק יגע וטרח לקיים מצות‬ ‫שליט"א בעת ששמע רבינו שהתחיל‬ ‫שבת‪ ,‬בין הדברים הציע להכין קפה מע"ש‬ ‫הבדיקה בהידור רב‪ ,‬לאחר שגמר את כל‬ ‫החופה חרג ממנהגו וחלץ התפילין כדי‬ ‫כדרך שמכינים תה (עפ"י הפמ"ג בשי"ח) מני‬ ‫הבית המתין לו ערימה מסודרת ובדק‬ ‫שיוכל להשתתף בשמחת בית צדיקים‬ ‫אותו יום הקפידו בבית רבינו להכין קפה‬ ‫(למעשה איחר רבינו החופה‪ ,‬והתנצל בפני‬ ‫את כל כיסי המכנסים אחד אחד‪( ,‬עי' או"ח‬ ‫מער"ש‪.‬‬ ‫האדמו"ר מאמשינוב שאיחר קצת‪ ,‬נענה לעומתו‬ ‫תל"ג י"א)‪ .‬אגב יצויין שבכל פעם שמצא‬ ‫אי אפשר שלא לציין את הקפדתו‬ ‫את הפתיתים עבר עם הנוצה לנקות את‬ ‫אני איחרתי הרבה)‪.‬‬ ‫להתפלל קרי"ש בברכותיה בזמן המג"א‬ ‫המקום כמבואר בחק יעקב תל"ג ס"ק כ"ה‪.‬‬ ‫מספר נכדו אב"ד ראדומישלא ב"ב בשנה‬ ‫ואף בשבתות ובימים טובים ואפי' בימים‬ ‫מספר נכדו הגרש"א סופר בתקופה‬ ‫האחרונה לחייו עלי אדמות נקראתי‬ ‫הנוראים הקפיד שלא לאחר זמן קרי"ש‪,‬‬ ‫האחרונה עסק בלימוד הל' ברכת הפירות‪,‬‬ ‫לשמש כשליח ציבור בראש השנה‬ ‫באחד השנים שאל את נכדיו הבחורים‬ ‫יחד עם החברותא נכדו הרה"ג מאיר‬ ‫למלאות מקום אבי הגה"צ ריש"ד דומ"ץ‬ ‫אם רוצים שיאחר זמן התפילה בחוה"מ‬ ‫מאסקאוויטש שליט"א‪ ,‬והנה בליל שבת‬ ‫ק"ק צאנז רמות שהתפלל רבות בשנים‬ ‫כדי שיתפללו יחדיו‪ ,‬והתחיל לחשב מתי‬ ‫אחר התפילה התלויתי אליו לביתו וכבכל‬ ‫לפני העמוד בימים הנוראים‪ ,‬יום לפני‬ ‫אפשר להתפלל ואמר זמן ק"ש בשעה‬ ‫ליל שבת נכנס לביהמ"ד הספרדי והריח‬ ‫ערב ר"ה קיבלתי הזמנה מרבנו שרוצה‬ ‫פלונית וכו'‪ ...‬ואכן אף בימי חול המועד‬ ‫הבשמים שהיו שם‪ ,‬אמר לי ברגש השבוע‬ ‫ללמדני ולעבור עמי על סדר התפילה‪,‬‬ ‫שאיחרו זמן התפילה הקפיד תמיד שק"ש‬ ‫למדתי במשנ"ב כיצד צריך לומר עשבי‬ ‫וכך ישב רבינו ועבר על כל סדר התפילה‬ ‫וברכותיה יהא בזמן‪ ,‬וכאמור הכונה לזמן‬ ‫בשמים בדקדוק הניקוד הנכון‪( ,‬סי' רט"ז‬ ‫וניגן הנוסח החל מ"המלך"‪ ,‬שיר המעלות‬ ‫מג"א‪ .‬מפעם לפעם היה מעורר לנכדיו‬ ‫סק"נ)‪ .‬נפעמתי לראות כיצד האי גברא‬ ‫יוצר אור וכו' ואח"כ שמו"ע ועצר בכל‬ ‫על חובת ההקפדה על זמן קרי"ש לשיטת‬ ‫רבא זקן ויושב בישיבה מלא וגדוש בתורה‬ ‫פעם שמנגנים וכיון והדרך וכו'‪ ,‬ולאחר‬ ‫המג"א‪ ,‬פעם אחת סיפר על ביהמ"ד‬ ‫ועבודה מתרגש מעוד דקדוק שיכול‬ ‫שסיים כל סדר התפילה התחיל לנגן‬ ‫לציבור בני הישיבות שהיה שם חילוקי‬ ‫להוסיף בעבודת קונו‪.‬‬ ‫הנוסח של סליחות לערב ראש השנה‬ ‫דעות אם להתפלל בזמן קרי"ש הראשון‬ ‫‪50‬‬ ‫אז לקירבה יתירה ובחג הפסח סעד על‬ ‫במקום ספק גדול כזה יכול לסמוך עליו‬ ‫שלחנו ושימשו והגיש לו כוס קפה וביקשו‬ ‫ולומר על הניסים בשניהם‪( ,‬עי' סי' תרצ"ט‬ ‫מרן זצ"ל שיוסיף למלאות הכוס עד שפתו‬ ‫בפמ"ג שפסק כן לגבי ערים מסופקות)‪.‬‬ ‫כן סיפר נכדו הגר"פ אהרנסון שליט"א‬ ‫וביאר לו טעמו דאיה"נ דלא שייך במשקים‬ ‫בד בבד עם הקפדתו על כל מנהג‬ ‫בשבת חוה"מ סוכות כשבועיים לפני‬ ‫מציאות "שלם" לענין ברכה אך כשהכוס‬ ‫ומנהג אפי' שעלה לו במאמץ ובקושי‬ ‫הסתלקותו נכנסתי אליו ועל השולחן הי'‬ ‫היה רבינו במידותיו התרומיות יודע‬ ‫גליון שדן שם בענין אחד ממיני הבשמים‬ ‫מלא עד שפתו יש בזה גם בחינה של שלם‬ ‫עת לקרב ועת לרחק ולא שכח אף‬ ‫המצויים בשוק שיש שאלה על ברכתן‪,‬‬ ‫ויש הידור לברך כך על משקין‪.‬‬ ‫ורבינו לקח את הדבר לתשומת לבו‬ ‫לא לרגע מהו העיקר ומהו הטפל‪ .‬ועם‬ ‫גרגירים אלו אינם אלא כטיפה מן‬ ‫הקפדתו בכל תוקף שלא לשנות ולא‬ ‫ובכובד ראש שאלני ראית את המאמר‪,‬‬ ‫הים הגדול של אהבת השי"ת ומצוותיו‬ ‫לגרוע ממנהג אבותיו לא בא הדבר‬ ‫והאם נכון הדבר שאין לברך ע"כ‪ ,‬ואולי‬ ‫הקדושות וכאמור עניינים הרבה נעשו‬ ‫בשום אופן על חשבון פגיעה או הרגשת‬ ‫מעתה אין להריח בשמים אלו שלא‬ ‫בהצנע לכת עם אלוקיו‪ ,‬ואף אלו שנעשו‬ ‫אי נעימות לאחרים‪ .‬בעת שמחת נישואי‬ ‫להיכנס לספיקות‪ ,‬ועמדתיד נפעם מיר"ש‬ ‫בפרהסיא לא תפסו עיקר גדול ודגש‬ ‫אחד מנכדיו התארח רבינו בשבת‬ ‫של אדם זקן ויושב בישיבה שברוב אהבתו‬ ‫שבע ברכות בחצר צד הכלה‪ .,‬רבינו‬ ‫לכל דבר חידוש עבר על גליון הערות‬ ‫בעבודתו ולא הרבה בכלל לדבר על‬ ‫היה מנהגו כמנהג אביו וכמנהג בית‬ ‫והארות וקיבל את הדברים בכובד ראש‬ ‫ענינים אלו‪ ,‬ולא היה אלא ביטוי להמיית‬ ‫וליבן את השאלה עם כל סובביו‪.‬‬ ‫צאנז לרקוד ריקודין מצוה‪-‬טאנץ בליל‬ ‫ליבו הטהור שבער באהבת השם ודבקות‬ ‫שבת‪ ,‬והרגיש שהדבר אינו לרוחם של‬ ‫מעמד מעורר השתאות הי' בעידנא‬ ‫בתוה"ק ונתקיים בו הפסוק "אם תבקשנה‬ ‫המחותנים‪ ,‬נעמד לאחר הסעודה ורקד‬ ‫דחדוותא כששבת בצל גיסו ומחותנו‬ ‫ככסף וכמטמונים תחפשנה אז תבין יראת‬ ‫עם כל הקהל לכבוד שבת ולכבוד‬ ‫כ"ק מרן האדמו"ר מטשערנוביל שליט"א‬ ‫ד' ודעת אלוקים תמצא"‪.‬‬ ‫השמחה‪ ,‬והסתובב עם מעגל הרוקדים‬ ‫בשמחת נישואי צאצאיהם שיחיו בשבת‬ ‫רבינו קיים בעצמו הכתוב ואהבת את ה'‬ ‫עד הגיעו למקום שהמחיצה פתוחה קצת‪,‬‬ ‫ר"ח אחר ברכת המזון עורר ע"כ‬ ‫אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך‪,‬‬ ‫אז תפס את החתן בידו ורקד עמו ביחד‬ ‫שהציבור מברך ברכת המזון יחד עם‬ ‫ידוע הסיפור שהי' בעת שאביו מרן השדה‬ ‫כמה דקות‪ ,‬לאחר שסיים הפטיר "יוצא‬ ‫המזמן מילה במילה ועונים אמן על כל‬ ‫געווען מצוה‪-‬טאנץ"‪ -‬בזה יצאנו ידי‬ ‫הברכות וההרחמן וענו אמן גם בברכת‬ ‫אלחנן שכב על ערש דוי והיה צד שאולי‬ ‫חובת מנהג המצוה טאנץ‪ ,‬כך בלי אומר‬ ‫יעלה ויבוא אחר זכרנו ה"א בו לטובה‪,‬‬ ‫הבאתו לארץ ישראל יטיב לו מצבו‪ ,‬ורבינו‬ ‫ודברים שמר על מנהגו בלי שירגישו‬ ‫לברכה‪ ,‬לחיים טובים‪ ,‬שהעיר רבינו‬ ‫רצה להביאו בהוסיפו שזכות ארץ ישראל‬ ‫אחרים בכך‪.‬‬ ‫שלכאו' יש לחוש להפסק כיון שהוא‬ ‫ודאי תוסיף לו רפואה ואריכות ימים‪,‬‬ ‫כן סיפר נכדו הרה"ג ר' משולם זושא‬ ‫באמצע הברכה‪.‬‬ ‫והסבירו לו שדבר זה להביא חולה במצב‬ ‫היילפרין שליוה את רבינו באחד השנים‬ ‫מספר נכדו הרה"ג רש"ד לייזער‪ :‬כמה‬ ‫זה במטוס מיוחד מלוה ברופאים וכו' עולה‬ ‫ביו"ט סוכות למקוה לפנו"ב‪ ,‬ורבינו‬ ‫פעמים שבת רבינו אצלי בעת בואו‬ ‫הון רב‪ ,‬נענה רבינו אפ"ה‪ ,‬ושאלו אותו‬ ‫שבתבערת לבו לקיום המצוה השכים קום‬ ‫להשתתף בשמחת בית צדיקים בנישואי‬ ‫מי ישלם השיב מיד בלא שהות רגע אני‬ ‫ליטול הלולב עם הנץ‪-‬החמה‪ ,‬אך מצד‬ ‫צאצאיו וצאצאי גיסו ומחותנו כ"ק מרן‬ ‫ישלם‪ ,‬אשעבד את דירתי ואקח הלוואה‬ ‫שני לא רצה ליטול קודם התפילה דתדיר‬ ‫האדמו"ר מצאנז שליט"א ושמתי ליבי‬ ‫בסכום עצום לצורך רפואת אבי‪ .‬וכן עשה‪,‬‬ ‫קודם על כן התפלל תפילת שחרית‬ ‫שמקפיד שלא לסגור הדלת ורק כאשר‬ ‫ולבסוף לא יצא הדבר לפועל‪ ,‬אך את‬ ‫בביהמ"ד נוסח אשכנז כותיקין ולאחר‬ ‫ישן איתו נכד בחדרו סגר הדלת‪ ,‬וזה ע"פ‬ ‫התפילה נטל הלולב‪( .‬יצויין שרבינו הקפיד‬ ‫משמעות המ"א בסי' רל"ט ס"ק ז' (ועיי"ש‬ ‫התשלום לרופאים היה צריך לשלם ורבינו‬ ‫שטבעת אחת תהא בקשר ע"ג קשר כשיטת‬ ‫בשעה"צ ס"ק י"ז) דגם אם ישנם עוד אנשים‬ ‫שילם זאת מכספו שלוה (וכן הי' לו כמה נדיבי‬ ‫המחבר (סי' תרנ"א ועיין במ"ב ס"ק י"א)‪ .‬ומענין‬ ‫בבית אם ישן לבדו בחדר חשיב כישן‬ ‫לב שסייעו לו) וראו אז סובביו איך שקיים‬ ‫לענין עורר רבינו ע"כ שרצועות התפילין‬ ‫בבית יחידי‪ ,‬ואף כשהי' רעש ובלגן אפ"ה‬ ‫בכך מאודך‪-‬בכל ממונך כפשוטו בלא‬ ‫של יד צריך לעשות קשירה בסופו כלשון‬ ‫הקפיד שלא לסגור הדלת‪.‬‬ ‫שיהא לו בזה אפי' ספק‪.‬‬ ‫המחבר בסי' כ"ז סעי' ח' ויכרוך ממנה‬ ‫נקודה מחודשת הי' שרבינו התפלל‬ ‫הטיב להגדיר זאת בנו גאב"ד ראדומשילא‬ ‫על אצבעו שלושה כריכות ו"יקשור")‪.‬‬ ‫בסידור קאמרנא‪ ,‬וסובביו שהכירוהו‬ ‫שליט"א בסעודת נעילת החג ש‪.‬ז‪ .‬שהפעם‬ ‫ורבינו בסוף ימיו קשתה עליו ההליכה‬ ‫שנמשך לכל דבר שבקדושה לא שאלוהו‬ ‫האחרונה שרבינו ערך את עבודתו בציבור‬ ‫מאוד אפ"ה נטל את הלולב בסוכה‬ ‫ע"כ ושיערו בדעתם שמתפלל בסידור‬ ‫שבביתו דוקא ושאלתיו ע"כ הרי יצא‬ ‫זה כדרכו לקחת כל דבר טוב‪ ,‬פעם תחת‬ ‫הי' בשמחת תורה כיון שזה היה כל מהותו‬ ‫כבר למקוה ולביהמ"ד ואח"כ צריך לחזור‬ ‫אחד השיחים גילה רבינו הסיבה‪ ,‬דידוע‬ ‫לשמוח עם התורה לכבדה וליקרה‪.‬‬ ‫לביהמ"ד לאמירת הלל ולהמשך התפילה‪,‬‬ ‫הפולמוס ההלכתי לגבי זמן פורים בשכונת‬ ‫"אנשי אמנה אבדו‪.‬‬ ‫ומדוע יטרח לחזור לביתו‪ ,‬השיבו רבינו‬ ‫רמות בירושלים‪ ,‬ואכמ"ל‪ ,‬ואף שפשטה‬ ‫באים בכח מעשיהם‪.‬‬ ‫הנה הרבנית תחי' בבית הוריה נטלו אף‬ ‫ההנהגה לקיים את מצות הפורים בט"ו‪,‬‬ ‫הנשים הלולב‪ ,‬ולאחר נישואיה הפסיקה‬ ‫היה הדבר אצלו בספק גדול וקיים את ב'‬ ‫מרב עוונינו אבדנום‪.‬‬ ‫ליטול הלולב כהוראת זקננו הרה"ק‬ ‫ימי הפורים על פרטיהם ודקדוקיהם‪ ,‬ולגבי‬ ‫סעו המה למנוחות‪.‬‬ ‫מצאנז ע"כ אני מקפיד ליטול הלולב‬ ‫ברכות יצא יד"ח מאחרים‪ ,‬אך מה יעשה‬ ‫עזבו אותנו לאנחות‪".‬‬ ‫בבית דוקא שלכה"פ תשתתף בעת מעמד‬ ‫לגבי על הניסים שהוא הפסק בתפילה‪,‬‬ ‫נטילת לולב‪.‬‬ ‫והנה שיטת הרה"ק מקאמרנא שאף‬ ‫יתן ה' שנזכה לילך בדרכיו הישרים‪,‬‬ ‫ולסיום יריעה זו נציין לדבר חידוש ששמע‬ ‫המחויב בי"ד יכול לומר על הניסים בט"ו‬ ‫ולדבוק בהנהגותיו הנאצלות‪.‬‬ ‫רבינו עת נקרא ע"י מרן השפע חיים‬ ‫וכן להיפך ואין זה הפסק‪ ,‬ע"כ סבר רבינו‬ ‫נכתב ע"י נכדו ישראל היילפרין‬ ‫ללמוד בישיבה בקרית צאנז ורבינו זכה‬ ‫שכיון שמתפלל בסידור זה בכל השנה‪,‬‬ ‫בראשית – בשביל התורה שנקרא ראשית‬ ‫‪51‬‬ ‫תצטרפו לאלפי בתים בישראל ברחבי תבל שמענגים את שולחן שבת עם גליונות וספרי מעדני אשר‪ ,‬ומעידים שביתם נהפך לבית של תורה‬ ‫בזכות הגליונות‬ ‫פרשת בראשית – שנת תשפ''ז גליון אלף ‪118‬‬ ‫‪-‬‬ ‫שנה ‪ 24‬לממלכת התורה מעדני אשר‬ ‫מדוע לא חייבו להפסיק לשאול גשמים שלושים יום קודם פסח‬ ‫מי שטעה ואמר ותן טל ומטר לפני ז' במרחשון‬ ‫כדי שלא יתרטבו העולי רגלים כמו שחששו לאחר חג הסוכות?‬ ‫לאחר שמחת תורה האם צריך לחזור?‬ ‫יש להקשות‪ :‬כמו שאין שואלין גשמים ט"ו יום אחר החג‪ ,‬כדי שיגיע אחרון‬ ‫בפרשתן ב' ה' וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ וכל עשב השדה טרם‬ ‫שבישראל לנהר פרת ולא יתרטב מהגשמים‪ ,‬ה"נ נפסיק מלשאול גשמים ט"ו‬ ‫יצמח כי לא המטיר יהוה אלהים על הארץ ואדם אין לעבד את האדמה‬ ‫יום לפני החג‪ ,‬כדי שלא יעכב בעד אלו שעולין לרגל‪ ,‬כך מקשה הגאון רבי חיים‬ ‫וברש"י כי לא המטיר‪ ,‬ומה טעם לא המטיר‪ ,‬לפי שאדם אין לעבוד את‬ ‫קנייבסקי זצ''ל מובא בספר דף על דף ב''מ כ''ח ע''מ א'‪.‬‬ ‫איכא כמה תרוצים‬ ‫האדמה ואין מכיר בטובתם של גשמים‪ ,‬וכשבא אדם וידע שהם צורך‬ ‫א‪ .‬יהודי שעולה לרגל לבית המקדש אשר בירושלים‪ ,‬אינו מפריע לו לא גשם‬ ‫לעולם התפלל עליהם וירדו‪ ,‬וצמחו האילנות והדשאים‬ ‫ולא שלג‪ ,‬לא מטר ולא ברד‪ ,‬כך תירץ הגאון רבי חיים קנייבסקי זצ''ל‬ ‫איתא במשנה תענית י' ע"א בשלשה במרחשון שואלים את הגשמים‪ ,‬רבן‬ ‫ב‪ .‬בחורף אדם יוצא עם מעילים ואין לחוש שירטב‪ ,‬משא"כ בקיץ אדם יוצא‬ ‫גמליאל אומר בשבעה בו‪ ,‬חמשה עשר יום לאחר החג‪ ,‬כדי שיגיע‬ ‫בלא מעיל‪ ,‬אז אם אחר החג יתקדרו השמים בגשמים הוא ירטב‪ ,‬כך תירץ הגאון‬ ‫האחרון שבישראל לנהר פרת‪ ,‬עולי רגלים בזמן שהיה בית המקדש קיים‪ ,‬ולאחר‬ ‫רבי חיים קנייבסקי זצ''ל מובא בספר דף על דף ב''מ כ''ח ע''מ א'‪.‬‬ ‫הרגל חוזרים למקומם‪ ,‬לפיכך יש להימנע מלשאול טל ומטר עד שבעה בחשון‪ ,‬כדי‬ ‫ג‪ .‬נראה לתרץ דכשיש כבר גשם ולבטלו זה אין עושים לכן לא רצו להפסיק‬ ‫שיספיקו להגיע לגבול ארצם ולמצוא מחסה מזרם וממטר‪ ,‬ולא ידביקום הגשמים בעת‬ ‫מלשאול קודם הפסח‪ ,‬משא''כ למנוע הגשמים זה אפשרי‪ ,‬למונעו לדחות‬ ‫הליכתם בשובם לבתיהם‪ ,‬ונפסקה הלכה כרבן גמליאל וכן פסק הרי"ף שם‪,‬‬ ‫שירד לאחר זמן‪ ,‬מעדני אשר‪.‬‬ ‫וכן הרמב"ם פרק ב' מהלכות תפלה הלכה ט''ז‬ ‫ד‪ .‬לעלות לרגל לא חששו שיהיה בדרכים גשמים‪ ,‬ואף שיכולים חלילה‬ ‫וכתב הר"ן תענית י' ע"א שאע''פ שבזמן הזה לאחר שחרב בית המקדש אין‬ ‫למעוד מהגשם וכדו' לא חששו לכך‪ ,‬דשליחי מצוה אינם ניזוקין [אולם‬ ‫מצות עליה לרגל נוהגת‪ ,‬מכל מקום גם לאחר החורבן היו נוהרים‬ ‫כשחוזרים מירושלים לבית‪ ,‬הרי איכא מ"ד דסובר דשלוחי מצוה אינם‬ ‫ומתאספים מכל סביבות ארץ ישראל לעלות לרגל לירושלים‪ ,‬כמו‬ ‫ניזוקים דוקא בהליכתן‪ ,‬אבל לא בחזרתם שם‪ ,‬ולכן חששו שינזקו חלילה‬ ‫שעושים גם היום‪ ,‬ומפני עולי רגל אלו ראוי לאחר שאלת טל ומר עד‬ ‫מהגשם על הדרכ ים‪ ,‬ולכן לא מבקשים עד ז' חשון‪ ,‬שיוכל כל אדם לחזור‬ ‫לביתו בשלום‪ ,‬כך תירץ ידי"נ הגאון גמליאל הכהן רבינוביץ שליט"א מח''ס הנפלא גם אני אודך‪.‬‬ ‫שבעה בחשון‪ ,‬כדי שיספיקו לשוב לבתיהם‪.‬‬ ‫מדוע בזמננו כשיורדים גשמים אין מברכים ברכת הטוב והמטיב?‬ ‫אבל הרמב"ן מובא בספר ארחות חיים הלכות תפלה סימן ק''ט וכן כתב תלמיד הרמב"ן בפירושו‬ ‫לתענית י' ע"א בשם רבו‪ ,‬וכן כתב בחידושי הריטב"א תענית י' ע"א והובאה שיטה זו גם במאירי שם‬ ‫איתא במשנה ברכות נ''ד ע''מ א' כשיורד גשם אומר ברוך הטוב והמטיב‬ ‫סובר שבזמן הזה צריכים להתחיל לשאול טל ומטר בברכת השנים החל‬ ‫במשנה ברורה סימן רכ''א ס''ק א' כתב אפשר דבא"י שמצוי שם יובש גדול וכשבא‬ ‫עת הגשמים והגשם יורד בזמנו כל אחד שמח בו אפילו בסתמא צריך לברך‬ ‫ממוצאי חג שמיני עצרת והלאה‪ ,‬הואיל ואין עולי רגלים מצויים‪.‬‬ ‫בפעם ראשון כשיורד ונקט לשון זה לאפוקי אם יורד עוד הפעם למחר‬ ‫יש לחקור מי שטעה והזכיר לאחר שמיני עצרת לפני ז' במרחשון ותן‬ ‫וליומא אוחרא ומפמ"ג משמע דאפילו בפעם ראשון א"צ לברך כשהשנים‬ ‫טל ומטר האם חייב לחזור כיון שבמציאות זה זמן של גשמים‬ ‫מסודרות כתיקונן ועיין בבה"ל‪.‬‬ ‫הנה בהגהות רע''א אור''ח סימן קי''ז מביא בשם שו"ת תורת חיים חלק ג' סימן‬ ‫יש אומרים שאין ברכת הגשם נוהג עתה‬ ‫איתא בספר כלבו‬ ‫סימן פ''ז‪ ,‬מובא בבית יוסף סימן רכ''א‬ ‫ג' שבחוץ לארץ שאין שואלים טל ומטר עד ששים יום לתקופת תשרי‬ ‫בינינו‪ ,‬לפי שאנו תדירין במטר ואין אנו מתאוים לו ושמחים כדרך ששמחים‬ ‫אם טעה ושאל טל ומטר בברכת השנים בתוך הזמן הזה‪ ,‬אינו חוזר‬ ‫באותן הארצות שיש להם יובש גדול ועצירה רבה עד שצריכין רחמים על‬ ‫להתפלל‪ ,‬הואיל ואינו סימן קללה‪ ,‬שאילו היה סימן קללה לא היו‬ ‫המטר אבל אנו אין אנו צריכין לכך ולפיכך ברכת המטר אינה נוהגת‪.‬‬ ‫מזכירים בימים אלו משיב הרוח ומוריד הגשם‪ ,‬וכן פסק בשו"ת הרדב"ז חלק‬ ‫וכן כתב הסמ"ק סימן קנ''א הל' ברכות בקשות דברכת הגשם אינה נוהגת עתה‬ ‫ה' סימן ב' אלפים ונ"ה‪ ,‬וכן פסק החיד''א בברכי יוסף סימן קי''ז סק"ג‬ ‫וכן כתב הרמ"א אור''ח סימן רכ''א וז"ל ומה שאין אנו נוהגים בברכת הגשמים‬ ‫בהליכות שלמה הלכות תפילה פרק ח' ס''ק י''ח פסק שמי שטעה ואמר ותן טל‬ ‫בזמה"ז דמדינות אלו תדירים בגשמים ואין נעצרים כל כך‪.‬‬ ‫ומטר לאחר החג קודם ז' במרחשון אינו צריך לחזור‪ ,‬משום דסוף סוף‬ ‫ובערוך השלחן תמה עליו‪ :‬זה דוחק גדול שהרי כמה שנים יש אצלינו עצירת‬ ‫חשוב זמן גשמים‪ ,‬דבזמננו אין הדבר המפריע כל כך להולכי דרכים אם‬ ‫גשמים‪,‬‬ ‫ירד גשם מקודם‪ ,‬אע''פ שיש נוהגים לעלות לרגל‪.‬‬ ‫גליון זה נודב ע''י ידידינו‬ ‫צ‬ ‫גליון זה נודב ע''י ידידינו הנגיד הנכבד‬ ‫הרבני הנגיד הנכבד‬ ‫הרב אברהם וייס שליט''א לייקוד‬ ‫הרה''ג ראובן יואל הרפנס שליט''א סיגעט‬ ‫לברכת מזל טוב לידידו היקר‬ ‫הנגיד הנכבד הרב מנחם מנדל פיינגבוים שליט''א בארא פארק‬ ‫לעילוי נשמת אביו‬ ‫לרגל שמחת אירוסי נכדו‬ ‫הרב מנחם נחום ז''ל‬ ‫הבה''ח המופלג בתויר''ש כמר בנצי ני''ו‬ ‫בן הרב משה ז''ל‬ ‫בן לבנו הרה''ג רבי יחזקאל שליט''א ירושלים‬ ‫נלב"ע כ''ח תשרי‬ ‫עב''ג בת הרה''ג רבי ברוך דזיאלאווסקי שליט''א רב ביהמ''ד דרכי יצחק‬ ‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪.‬‬ ‫יהא רעוא שיזכו לרוות נחת דקדושה כל יוצאי חלציהם‬ ‫גליון זה נודב ע''י ידידינו‬ ‫גליון זה נודב ע''י ידידינו הנדיב הנכבד‬ ‫הנדיב הנכבד הרב אהרן מתתי' מארקשטיין שליט''א ירושלים‬ ‫לברכת מזל טוב להגאון המשפיע העולמי‬ ‫הרב יוחנן נתן בוקסבוים שליט''א טורונטו‬ ‫ידידינו רבי יהודה אריה מארים צבי דייטש שליט''א‬ ‫בעל מהדורת בוקסבוים מעדני אשר חלק ו'‬ ‫לרגל שמחת נישואי בנו הבה''ח המופלג בתויר''ש‬ ‫לעילוי נשמת אביו‬ ‫כמר הלל מרדכי אליעזר ני''ו‬ ‫הרב משה בוקסבוים ז''ל בן הרה''ח ר' נתן מרדכי ז''ל הי''ד‬ ‫עב''ג בת הרה''צ ישראל יצחק סאפרין שליט''א‬ ‫בן כ''ק אדמו"ר מקאמרנא בי"ש שליט''א‬ ‫מחסידי ראדאמסק ‪ -‬מעיר אושפצין שבפולין‬ ‫וברכת מזל טוב לאביו הגאון המפורסם רבי מתתיהו דייטש שליט''א רבה של רמת שלמה‬ ‫נלב"ע כ''ח תשרי תשמ''ה‬ ‫ולחמיו הגאון המפורסם רבי דב וייס שליט''א גאב''ד קרית צאנז ירושלים‬ ‫יהא רעוא שבזכות מעשיו הכבירים יזכה לרוות נחת מכל יוצאי חלציו‬ ‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪.‬‬ ‫מדוע בעלי חיים מיד שנולדים הם בדעה השלימה ואדם לא?‬ ‫מדוע נקרא אדם על שם השפלות שבו ולא על שם הרוחני שבו?‬ ‫‪52‬‬ ‫מדוע נקרא האדם על שם השפלות שבו שנלקח מהאדמה‬ ‫מדוע הבעלי חיים מיד בשעת בריאתם הם בדעה השלימה‬ ‫ולא על שם הנשמה הרוחני שיש בו?‬ ‫והמובחר של הבריאה האדם אינו נולד מיד בדעה השלימה?‬ ‫בפרשתן ב' ז' וייצר ה' אלהים את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו‬ ‫בפרשתן ה' א' זה ספר תולדות אדם ביום ברא אלהים אדם בדמות‬ ‫נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה‪.‬‬ ‫אלהים עשה אותו זכר ונקבה בראם ויברך אותם ויקרא את שמם‬ ‫איתא במדרש רבה בפרשתן פרשה י''ז א"ר אחא בשעה שבא הקדוש ברוך‬ ‫אדם ביום הבראם‪.‬‬ ‫הוא לבראות את האדם‪ ,‬נמלך במלאכי השרת‪ ,‬אמר להן נעשה אדם‪,‬‬ ‫הנה בזוה"ק חלק ג' צ"א ע"ב בפסוק ויקרא כ"ב כ"ז שור או כשב או עז כי‬ ‫אמרו לו אדם זה מה טיבו‪ ,‬אמר להן חכמתו מרובה משלכם‪ ,‬הביא‬ ‫יולד כתב תא חזי בר נש דאתיליד לא אתמנא עליה רוח דלעילא‪ ,‬עד‬ ‫לפניהם את הבהמה‪ ,‬ואת החיה‪ ,‬ואת העוף‪ ,‬אמר להם זה מה שמו ולא‬ ‫דיתגזר כיון דאתגזר אתער עליה רוחא אתערותא דלעילא‪ ,‬זכי ורבי‬ ‫היו יודעין‪ ,‬העבירן לפני אדם‪ ,‬אמר לו זה מה שמו‪ ,‬אמר זה שור‪ ,‬זה‬ ‫לעסוק באורייתא‪ ,‬אתער עליה אתערותא יתיר‪ ,‬זכי ועביד פקודי‬ ‫חמור‪ ,‬זה סוס‪ ,‬וזה גמל‪ ,‬ואתה מה שמך אמר לו אני נאה להקרא אדם‬ ‫אורייתא‪ ,‬אתער עליה אתערותא יתיר‪ ,‬זכי ואתנסיב‪ ,‬זכי ואוליד בנין‬ ‫שנבראתי מן האדמה‪.‬‬ ‫ואוליף לון אורחוי דמלכא קדישא‪ ,‬הא כדין ההוא בר נש שלים‪,‬‬ ‫ביערות דבש דרוש א' ברכת אתה חונן מקשה קושיא נפלאה‪ :‬הרי כל שיש בו‬ ‫שלים בכולא‪ ,‬אבל בהמה דאתיליד בההוא שעתא דאתיליד ההוא‬ ‫דבר חשוב ושפל‪ ,‬שלא יחול השם על השפל כי אם על הנכבד וזהו‬ ‫חילא דאית לה בסופא אית לה בההוא שעתא דאתיליד ואתמנא‬ ‫פשוט‪ ,‬וא"כ אדם שהוא מורכב מחומר שהוא הגוף‪ ,‬והצורה עצמית‬ ‫עליה‪ ,‬ובגין כך כתיב שור או כשב או עז כי יולד‪ ,‬עגל או טלה או‬ ‫שהיא צורה שכלית נפש רוחני וא"כ איך יקרא אדם שהוא ענין אדמה‬ ‫שעיר או גדי לא אתמר אלא שור או כשב או עז ההוא דאית ליה‬ ‫ולא יקרא שמו על שם הנפש שבו שהוא דבר עיקרי ונכבד‪.‬‬ ‫בסופא אית ליה בשעתא דאתיליד‪.‬‬ ‫ומתרץ‪ :‬כי כל פועל שיפעל כלי וחפץ יקרא שמו על מבחר פעולתו‪ ,‬ולא‬ ‫והנה המלבי''ם הקשה על מה שכתוב "ביום ברוא אלהים אדם‬ ‫על מבחר עצמות הכלי‪ ,‬וגם השם על כונת הפעולה‪ ,‬דרך משל אם כוונת‬ ‫בדמות אלהים עשה אותו" שהעשיה מורה על גמר הדבר‪ ,‬וזה לא‬ ‫הפעולה לחמם יקרא שם חימום כמו תנור שהוא מלה מורכבת מאור‬ ‫יתכן באדם‪ ,‬שהאדם הוא בעל בחירה ואינו נעשה ונגמר עד שיהיה‬ ‫והוא תן אור והאל"ף נבלעת במבטא‪ ,‬והיות מבחר הפעולה וחכמה‬ ‫צדיק ויעשה מעשים טובים‪ ,‬וכן יפלא מה שכתוב "ויקרא את שמם‬ ‫נפלאה להפך האדמה לרוחני‪ ,‬וג ם זה כונת הפעולה ותכלית הבריאה‬ ‫אדם ביום הבראם" שהאדם לא יקרא שמו בהולדו‪ ,‬כמ"ש שור או‬ ‫מבורא יתברך להגביה שפלים כמדתו ולהוציא יקר מזולל לעשות אדמה‬ ‫כשב או עז כי יולד‪ ,‬ששור בן יומו קרוי שור‪ ,‬כי כמו שנולד כן ישאר‬ ‫גשם ורוחני נקרא אדם בשם אדמה כי זה חכמת הפעולה וכונתו להפוך‬ ‫באותה מדרגה‪ ,‬משא"כ האדם שהולך ממדרגה למדרגה וביום שנולד‬ ‫אדמה לרוחני‪ ,‬וזהו תשובת הקב"ה למלאכי השרת חכמה יתירה יש‬ ‫אינו עדיין במצב השלמות‪ ,‬אך כבר אמרו בחז''ל על מה שכתוב‬ ‫באדם הרצון בבריאת אדם ניכר חכמה יתירה מהבורא יותר מן בריאת‬ ‫"נעשה אדם" שמלאכי השרת שאלו אם יהיה צדיק או רשע‪ ,‬ואמר‬ ‫מלאכי השרת ולכך אמרו יוצר אדם בחכמה כי בו ניכר חכמת הבורא‬ ‫שיהיה צדיק ולא אמר שיהיה רשע‪ ,‬וזה דייקו ממ"ש נעשה אדם‬ ‫בכל אופן כמש"ל ונתן ע"ז מופת בשאלו לאדם מה שמו קרא עצמו‬ ‫שמורה שהגיד להם שתיכף יהיה שלמותו עמו ויהיה צדיק עשוי‬ ‫אדם ייחס עצמו אחר חומר השפל ולא אחרי נשמתו חלק אלהים ממעל‬ ‫ונגמר ואין אופן שירשיע‪ ,‬שאל"כ לא יצדק לשון עשיה‪ ,‬אולם איך‬ ‫זהו חכמה מפוארה וכונת הבורא לקשר ולהפך חומר לעצם השמים‬ ‫יהיה זה אמר פה שביום ברוא אלהים אדם בדמות אלהים עשה‬ ‫לטוהר וא"כ כל בריאת אדם לחכמה ודעה שזהו עילתו‪ ,‬ולכך אמרו‬ ‫אותו‪ ,‬שאז נעשה על אופן שיתדמה בכל דרכיו אל האלהים‪ ,‬כי הנפש‬ ‫אתה חונן לאדם דעת לאדם דייקא והוא במתנת חנם‪.‬‬ ‫לא הורכבה אז בגוף בהרכבה מזגית‪ ,‬והגוף ויצרי מעלליו לא יכלו‬ ‫וכן בשו"ת בית יצחק צלעות הבית בסוף חלק אורח חיים דרוש ג' ס''ק ח' הקשה על‬ ‫לשלוט על הנפש‪ ,‬שזה נעשה אחר אכילת עץ הדעת‪ ,‬והיה בריאתו‬ ‫המדרש הנ''ל וז''ל כל המפרשים תמהו למה לא קרא לעצמו על שם‬ ‫באופן שיהיה צדיק ולא רשע‪ ,‬וע"כ אמר עשה אותו‪ ,‬שהיה עשוי‬ ‫הנפש היקרה כי אך זאת תפארת האדם‪ ,‬לא מה שנברא מן האדמה‬ ‫ונגמר בתכלית השלמות‪.‬‬ ‫ומתרץ ע''פ מה שכתב באפיקי יהודה כי מה שהקב"ה נתן בו נשמה‬ ‫ובישמח משה בפרשתן ע''מ י''א ע''מ ב' הקשה בשם העיקרים מדוע לא‬ ‫ונפש המשכלת אין זאת תפארת האדם‪ ,‬אך מה שיוציא יקר מזולל‬ ‫נאמר כי טוב בבריאת האדם כמו בשאר הברואים‬ ‫בפעולת המעשים‪ ,‬זאת תפארתו‪ ,‬לעומת המלאכים משרתי עליון אשר‬ ‫ומתרץ‪ :‬יש חילוק בין בעלי חיים לאדם‪ ,‬כי בעלי חיים אין להם רק‬ ‫אין להם שלימות המעשה ולכן קרא לעצמו אדם להיות מלאכתו‬ ‫שלימות המציאות‪ ,‬ובאדם ביום הבראו וביום הולדו אינו רק כגולם‬ ‫תפארתו‪.‬‬ ‫שהוא דבר שלא נגמר מלאכתו‪ ,‬מלשון גולמי כלי עץ כלים פי"ב מ"ח‬ ‫מעדני אשר נראה לתרץ‪ :‬ע''פ מה דאיתא בגמ' סוטה ה' עמוד א' א"ר יוחנן‬ ‫עד אחר שיוציא הכחניות שבו מכח אל הפועל‪ ,‬שאז יגיע אל שלמות‪,‬‬ ‫אד"ם נוטריקון אפר דם מרה וברש"י שם‪ ,‬כלומר כולו הבל לכך אל‬ ‫לפי זה מה שלא נאמר וירא אלקים כי טוב בבריאת האדם‪ ,‬כי גלמו‬ ‫יתגאה‪ ,‬לפי הנ''ל אתי שפיר מדוע נקרא על שם האדמה כדי שלא‬ ‫ראו עיניך‪ ,‬פירוש בעת ראיתי עיניך ביום הבראתי‪ ,‬לא הייתי רק‬ ‫יתגאה כעין מה דאיתא בגמ' סנהדרין ל''ח ע''מ א' דלכן נברא האדם באחרונה‬ ‫כגולם שלא נגמר מלאכתי‪ ,‬כי המכוון ממני שלמותי היותר נכבד‬ ‫שאם תזוח דעתו עליו אומר לו יתוש קדמך במעשה בראשית‪ ,‬א''כ ה''ה‬ ‫והוא שלמות התכלית‪ ,‬על כן לא נאמר בו כי טוב‪.‬‬ ‫הכא לכן נקרא על שם האדמה שלא יתגאה‪.‬‬ ‫ובספר הכתב והקבלה פרשת תולדות כתב כי הברואים שלמטה ממדרגת‬ ‫מעדני אשר עוד נראה לתרץ‪ :‬דלכן נקרא על שם האדמה כדי שיהא‬ ‫אדם‪ ,‬הם בהולדם שלמים בצורתם כמו שהם בזקנותם כי שור בן‬ ‫לימוד זכות עליו אם חוטא רח''ל שנוצר מחומר גשמי‪.‬‬ ‫יומו נקרא שור כמאמר חז''ל על שור או כשב או עז כי יולד‪ ,‬ואין כן‬ ‫מדוע מברכים בכל יום בברכת השחר בלשון שלילה שלא עשאני גוי‬ ‫האדם בחירה הבריאה‪ ,‬שהוא בתחילה עולל ויונק בל ידע מה‪ ,‬עד‬ ‫ומדוע אין מברכים שעשאני ישראל?‬ ‫יגדל ויעמול וילמוד‪ ,‬כי מצד נשמת חיים שבו יש לו הבחירה לטוב‬ ‫בפרשתן א' כ''ז ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים ברא אותו‬ ‫ולהפוכו‪ ,‬ואם יזכה ידמה באחריתו לבר אלהין ועוד יותר‪.‬‬ ‫איתא בטור אורח חיים סימן מ''ו שבכל יום צריך לברך ברוך אתה ה' אמ"ה‬ ‫הנה החתם סופר בתורת משה חוה''מ פסח כתב לפרש באופן נפלא את‬ ‫שלא עשאני גוי שצריך ליתן שבח והודאה למקום שבחר בנו מכל העו"ג‬ ‫דברי המדרש שור או כשב או עז כי יולד‪ ,‬במדרש מכאן לתחיית‬ ‫וקרבנו לעבודתו‪.‬‬ ‫המתים מן התורה‪ ,‬דידוע מה שאמרו חז"ל מכאן ששור בן יומו קרוי‬ ‫יש להקשות‪ :‬מדוע מברכים בלשון שלילה שלא עשאני גוי‪ ,‬ומדוע אין‬ ‫שור והכוונה ששור כי יולד בן יומו הוא בשלימותו אוכל ושותה‬ ‫מברכים שעשאני ישראל‪ ,‬כך מקשה הב''ח אור''ח סימן מ''ו‪ ,‬וכן הט''ז אור''ח סימן מ''ו‪.‬‬ ‫ובדעתו כמו שור הגדול רק עדיין אינו נתגדל כל כך בגדלו ובעביו כי‬ ‫איכא כמה תרוצים‬ ‫אי אפשר במעי אמו וזה שור בן יומו קרוי שור כי הוא שור‬ ‫א‪ .‬ע''פ מה דאיתא בגמ' עירובין י''ג ב' נוח לו לאדם שלא נברא משנברא‪,‬‬ ‫בשלימותו משא"כ אדם מבחר ברואים הולך ומתגדל בבנין וחוזק‬ ‫א''כ אי אפשר לברך על עצם הבריה שנולד דזה היה יותר טוב אם לא‬ ‫גופו ובדעתו בחכמתו ובנסיונותיו תמיד מוסף והולך דעת כל ימי‬ ‫היה נולד כלל‪ ,‬ויכוין בברכות אלו כלומר מי יתן שלא עשאני ועכשיו‬ ‫חייו עד יום האחרון והוא תמוה כי ביום מלאת בשכלו ובדעתו הוא‬ ‫שעשני אברך את ה' שלא עשני גוי או עבד או אשה‪ ,‬כך תירץ הב''ח בשם‬ ‫הולך אל בית עולמו ועל מה ולמה הי' לו כל למודו והכנתו הלא‬ ‫יש אומרים‪ ,‬ובענין הקושיא איך תקנו חכמים לברך בשבע ברכות יוצר האדם‪ ,‬הרי נוח לו לאדם‬ ‫בעולם הנשמות אין צריך לכל זה אלא מוכח מזה תחיית המתים‬ ‫שלא נברא משנברא‪ ,‬עיין בספר מעדני אשר נישואין ע''מ ר''מ כמה תירוצים נפלאים‪.‬‬ ‫שאז יעמדו הכל בגופם ובתוארם ובשכלם ובדעתם‪ ,‬כמו שהיו בשעה‬ ‫ב‪ .‬אם היה מברך שעשני ישראל‪ ,‬שוב לא היה יכול לברך שעשני בן‬ ‫אחרונה ביום הולך אל עולמו ומאז ידע לעבוד את השי"ת שמו לעד‬ ‫חורין‪ ,‬ושעשני איש‪ ,‬דלשון שעשני ישראל שכבר בירך משמעו בן חורין‬ ‫וזה שור או כשב או עז תיכף מיד כי יולד הוי שור בשלימותו משא"כ‬ ‫ומשמעו נמי איש ישר אל‪ ,‬ולא אשה דאשה נקראת ישראלית וא"כ לא‬ ‫באדם מכאן מוכח לתחיית המתים מן התורה‪.‬‬ ‫היה מברך שלש ברכות אלא ברכה אחת‪ ,‬ואין זה כוונתינו לקצר אלא‬ ‫ובמקום אחר כתב החתם סופר תורת משה פרשת תזריע דהנה איתא בגמ'‬ ‫להאריך בהודאות ולברך על כל חסד וחסד ברכה בפני עצמה ועל כן‬ ‫סוטה ה' ע"א דרשו נוטריקון אדם לשון שפלות א'פר ד'ם מ'רה ובזה י"ל‬ ‫מברך שלא עשני גוי ועוד מברך על החסד שלא עשני עבד דזיל טפי‬ ‫הפסוק "ויקרא שמם אדם ביום הבראם" שקרא שמם אדם על‬ ‫ועוד שלא עשני אשה‪ ,‬כ‬ ‫ך תירץ הב''ח אור''ח סימן מ''ו‪.‬‬ ‫פחיתות האדם וזה היה דוקא ביום הבראם אבל אח"כ כשמשלים‬ ‫ג‪ .‬רצו להורות בזה שלא יטעה האדם לתלות ח"ו חסרון בבריאת האדם על שבורא עכו"ם וכן בבריאת אשה‪ ,‬ובאמת‬ ‫יש בהן צורך אפילו בבריאת עכו"ם שיצאו מהם גרים כמ"ש בגמ' ב"ק ל''ח ע''מ ב' שחס הקדוש ברוך הוא על ב' אומות‬ ‫עצמו בעבודת היוצר כל מזכך את גופו ומתעלה בקודש‪ ,‬אזי אין שמו‬ ‫בשביל ב' פרידות טובות שעתיד לצאת מהם רות ונעמה ודבר זה הוא ק"ו באשה שיש בה בריאה טובה שגם היא‬ ‫מקיימת קצת מצות‪ ,‬על כן אמר שנותן הודיה לו ית' שלא עשאו עכו"ם הורה בזה שיש צורך בריאה גם בעכו"ם וכ"ש‬ ‫אדם לשון גריעות רק איש כמו המלאכים שנקראו אישים וזה ויקרא‬ ‫באשה אלא שזכה האדם שלא נברא הוא באופן אחר שהיה ג"כ צורך הבריאה וזה שלא עשני עכו"ם אבל לאחרים‬ ‫שמם אדם לשון גריעות ביום הבראם דווקא‪ ,‬אבל אח"כ אם‬ ‫עשה וכן באשה וז ה לא היה נרמז אם אמר שעשני ישראל דהיינו אומרים שהבריאה למי שאינו ישראל אין בו צורך‬ ‫כלל‪ ,‬כך תירץ הט''ז אור''ח סימן מ''ו ס''ק ד'‪.‬‬ ‫בבחירתו הוא מקיים מצוותיו יתברך הוא נתעלה ונקרא איש‪.‬‬ ‫חטא עץ הדעת מדוע לא מת ביום שאכל הרי הוזהר? ומדוע נענש כלל הרי היה אונס קיבל מכות מחוה?‬ ‫‪53‬‬ ‫מדוע הנחש לא נענש שאינו יכול לדבר כיון שהכשיל ע''י דיבורו?‬ ‫מדוע נענש אדם הראשון שאכל מעץ הדעת‬ ‫מדוע לא מת אדם הראשון ביום שאכל מעץ הדעת‬ ‫הרי היה אנוס שחוה היכתה אותו במקל שיאכל?‬ ‫הרי הקב''ה אמר לו שביום שיאכל ימות?‬ ‫הנה בבעל הטורים בראשית ג' י"ב כתב על הפסוק "היא נתנה לי מן העץ ואוכל"‪,‬‬ ‫בפרשתן פרק ב' י''ז ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו כי ביום אכלך ממנו‬ ‫שחוה היכתה לאדם הראשון במקל עץ עד שאכל‪.‬‬ ‫מות תמות‬ ‫ובספר עוד יוסף חי פרשת כי תצא להגאון הבן איש חי כתב שדבר זה היא ליצינות ולא‬ ‫יש להקשות‪ :‬מדוע אדם הראשון לא מת ביום שאכל מעץ הדעת‪ ,‬הרי הקב''ה‬ ‫יצא מפיו של הבעל הטורים‬ ‫הבטיח שימות ביום שיאכל מזה‪ ,‬כך מקשה במדרש רבה בפרשתן י''ט סימן ח'‪ ,‬וכן‬ ‫יש להקשות‪ :‬א''כ למה נענש אדם הראשון על זה שאכל כיון שנאנס שהרי‬ ‫ברמב''ן‪ ,‬וכן בחזקוני‪ ,‬וכן בפני יהושע ברכות י''ח ע''מ א'‪.‬‬ ‫קיבל מכות‪ ,‬והרי איתא בגמ' כתובות ל''ג ע''מ ב' דמכות יותר חמור ממות‪.‬‬ ‫איכא כמה תרוצים‬ ‫איכא כמה תרוצים‬ ‫א‪.‬הגם שנאנס בזה‪ ,‬הרי הוא אכל בהנאה ותענוג יתירה‪ ,‬ולא הצטער על‬ ‫א‪ .‬איתא במדרש רבה בפרשתן פרק י''ט סימן ח' אמר הקדוש ברוך אמרתי לו כי‬ ‫אנסו‪ ,‬אלא אדרבה שש ושמח במצבו‪ ,‬ולכן הגיע לו עונש על זה‪ ,‬ולפי זה‬ ‫ביום אכלך ממנו מות תמות‪ ,‬אין אתם יודעים אם יום משלי‪ ,‬אם יום א'‬ ‫מובן באופן נפלא מה דאיתא בחז''ל חולין קל''ט ע''מ ב' המן מן התורה מנין‬ ‫משלכם‪ ,‬אלא הרי אני נותן לו יום א' משלי שהוא אלף שנים‪ ,‬והוא חי ט'‬ ‫שנאמר המן העץ‪ ,‬דהכוונה כמו כן לגבי גזירת המן שזה הי' על "שנהנו"‬ ‫מאות ול' שנה ומניח לבניו ע'‪ ,‬הדא הוא דכתיב תהלים צ' ימי שנותינו בהם‪.‬‬ ‫מסעודת אחשורוש מגילה י"ב ע"א קשה למה לא אמרו "שאכלו" בסעודת‬ ‫ב‪ .‬ביום אכלך ממנו מות תמות‪ ,‬אין הכוונה שבאותו ימות‪ ,‬אלא הכוונה בעת‬ ‫אחשורוש‪ ,‬אלא על עצם האכילה היה להם תירוץ‪ ,‬שמוכרחין היו להשתתף‬ ‫שתאכל ממנו תהיה בן מות‪ ,‬דאם לא היה אוכל היה חיי לעולם‪ ,‬וכמוהו‬ ‫מצד המלכות‪ ,‬אבל על מה "שנהנו" ולא הצטערו על זה‪ ,‬הי' טענה גדולה‬ ‫כלפיהם‪ ,‬וזהו השייכות המן מן התורה מנין המן העץ‪ ,‬שמאותה סיבה שנענש‬ ‫מלכים א' ב' מ''ב ביום צאתך והלכת אנה ואנה ידוע תדע כי מות תמות שאין‬ ‫אדם על שנהנה מן העץ‪ ,‬היא נתנה לי מן העץ "ואוכל"‪ ,‬מאותה סיבה נענשו‬ ‫הכוונה שימות מיד בו ביום‪ ,‬ואין הכוונה לידיעה בלבד שידע שימות‪ ,‬כי‬ ‫בימי אחשורוש והמן‪ ,‬על "שנהנו" מסעודת אחשורוש‪ ,‬כך כתב בספר ילקוט‬ ‫החיים יודעים שימותו כלם‪ .‬אבל הכוונה כי בעת שיצא יהיה חייב מיתה‬ ‫דברי אסף ערך פורים בשם הדיין פוזען ז"ל מלונדון‪ ,‬מובא בדף על הדף חולין קל''ט ע''מ ב'‪.‬‬ ‫למלך‪ ,‬והוא ימית אותו כאשר ירצה‪ ,‬וכן ולא יבאו לראות כבלע את הקדש‬ ‫ב‪ .‬ע''פ השיטות הראשונים סנהדרין ע''ה ע''מ א' דבמצוה שבן נח מצוה צריך למסור‬ ‫ומתו במדבר ד' כ' וכן ולא ישאו עליו חטא ומתו בו כי יחללוהו ויקרא כ''ב ט' אין‬ ‫את הנפש‪ ,‬לפי הנ''ל אתי שפיר‪ ,‬כך תירץ לי מו''ח הגאון רבי בן ציון רייך שליט''א‬ ‫ענינם אלא שיהיו חייבים מיתה וימותו בחטאם זה‪ ,‬כך תירץ הרמב''ן בפרשתן‪ ,‬וכן‬ ‫מדוע לא מוזכר בתורה שנתקלל הנחש שלא יוכל לדבר‬ ‫החזקוני‪.‬‬ ‫כיון שבדיבורו הכשיל האדם?‬ ‫ג‪ .‬אע''פ שנגזר עליו מיתה‪ ,‬מ''מ כיון שעשה תשובה נתבטל הגזירה שימות‬ ‫בפרשתן ג' י''ד ויאמר ה' אלהים אל הנחש כי עשית זאת ארור אתה מכל‬ ‫בו ביום‪ ,‬כך תירץ אבן עזרא בפרשתן‪.‬‬ ‫הבהמה ומכל חית השדה על גחנך תלך ועפר תאכל כל ימי חייך‪.‬‬ ‫וכן מבואר כבר בזוהר חדש בפרשתן דף ל''א עמוד ב' לאחר שעשה תשובה נתן‬ ‫לו יומו דקב"ה שהוא אלף שנה וזו ראיה שהגזרה היתה קודם למות שאלמלא‬ ‫יש להקשות‪ :‬מדוע לא נזכר בקללה של הנחש שנתקלל הנחש שלא יוכל‬ ‫כך כשעשה תשובה היה לו לבטל הגזירה אלא אר"ש עשה תשובה ובטל‬ ‫יותר לדבר כיון שהכשיל את אדם בדיבור כמו שרואים שהנחש אינו יכול‬ ‫הגזירה שנגזרה עליו ביום אכלך ממנו והאריך לו ימים שנתן לו יומו‪.‬‬ ‫לדבר‪ ,‬כך מקשה בנצי''ב בספרו העמק דבר בפרשתן‪ ,‬וכן בספר תולדות יעקב יוסף פרשת יתרו ס''ק ו'‪ ,‬וכן‬ ‫ד‪ .‬מאותו יום תתחיל למות כל יום מעט עד שתמות לגמרי‪ ,‬כך תירץ באבן עזרא‬ ‫בספר מגן אבות לרשב''ץ פרק ד'‪ ,‬וכן בספר מעשי השם חלק מעשי בראשית פרק ט''ז‪.‬‬ ‫בפרשתן‪.‬‬ ‫איכא כמה תרוצים‬ ‫ה‪ .‬לכן כשהקב''ה דיבר לאדם אחרי שאכל מעץ הדעת אמר לו כי שמעת‬ ‫א‪ .‬בספר תולדות יעקב יוסף פרשת יתרו ס''ק ו' כתב שמעתי אומרים על דרך הלצה‬ ‫לקול אשתך וגו' ולא החל לומר כי אכלת מן העץ וגו'‪ ,‬אלא בשביל שלא‬ ‫כי הנחש היה לה כח הדיבור‪ ,‬כמו שנאמר ויאמר הנחש בראשית ג' ד' וגו' ואם כן‬ ‫הענישו כמו שאמר כי ביום אכלך ממנו מות תמות‪ ,‬על כן ביאר לו ה' שאם‬ ‫קשה הא בקללה שנתקללה הנחש לא מצינו שניטל ממנה הדיבור‪ ,‬ומאי‬ ‫היה אוכל בשאט נפש ודאי היה ראוי להענש מיד‪ ,‬וכדרך הכתוב במיתת נדב‬ ‫טעמא אינה מדברת גם עתה‪ ,‬ומתרצין גם עתה יש לה כח הדיבור‪ ,‬רק לפי‬ ‫ואביהו בקרבתם לפני ה' וימותו‪ ,‬שקרבתם לפני ה' גרם להם שמתו מיד על‬ ‫שנאמר ואיבה אשית בינך ובין וכו' שם ג' ט''ו אינה מדברת מחמת איבה‪.‬‬ ‫חטאתם שהקריבו אש זרה‪ ,‬ויבואר שם‪ ,‬א"כ באדם נמי שהיה אז עומד וקרוב‬ ‫וכן כתב מעשי השם חלק מעשי בראשית פרק ט''ז שהנחש היה מדבר ועוד היום‬ ‫לפני ה' אם היה חוטא במזיד היה ראוי שימות מיד‪ ,‬לכן אמר לו ה' כי שמעת‬ ‫הוא מדבר ולא היה זה דרך נס‪ ,‬והעד שאין בריה שנאמר בפסוק שישמע לקול‬ ‫לקול אשתך ואין זה אלא שוגג‪ ,‬אין עונשך רק המוכרח לפי מעמדך כעת‪ ,‬כך‬ ‫מלחשים תהלים נ''ח ו' רק הנחש‪ ,‬והשומע מדבר‪ ,‬ומה שאינו מדבר עם‬ ‫תירץ העמק דבר‪.‬‬ ‫האנשים‪ ,‬הוא מיראתו מהם או משנאתו אותם כאשר נתקלל שיהיה איבה‪,‬‬ ‫ו‪ .‬שהדבר ידוע שאדם הראשון תחלת בריאתו היה בג"ע ולאחר שחטא אמר‬ ‫ולא נצטרך לומר שהוסר ממנו הדיבור כיון שלא נאמר בקללה‪.‬‬ ‫לו הקדוש ברוך הוא כי ביום אכלך ממנו מות תמות נ"ל דהיינו במה שגירש‬ ‫ב‪ .‬כתב האברנאל שהנחש לא היה מדבר‪ ,‬אבל מתוך פעולותיו שהיה אוכל‬ ‫אותו הקדוש ברוך הוא באותו יום ממש מג"ע וזו היתה מיתתו שחזר לעולם‬ ‫מן הפרי ההוא‪ ,‬אמרה האשה כל המשא ומתן ההוא ובאמת רחקה עצתו‪.‬‬ ‫התוהו ונמשל כבהמה נמצא אתי שפיר טובא שצדיקים במיתתן קרוים חיים‬ ‫ג‪ .‬הקושיא אינה קושיא כי אחר שנתקלל מכל הבהמה ומכל חית השדה‪ ,‬הרי‬ ‫לפי שהן בגן עדן שהוא תחלת בריאת אדם הראשון וממילא ברשעים הוא‬ ‫נסתלק ממנו הדבור כמוהו כמוהם‪ ,‬כך תירץ בספר מגן אבות לרשב''ץ פרק ד'‬ ‫להיפך שבחייהם קרוים מתים כיון שאין להם חלק בעה"ב שהוא הגן עדן‪ ,‬כך‬ ‫ד‪ .‬ע''פ מה שכתב בחזקוני דפתח הקב"ה את פי הנחש כמו שפתח את פי‬ ‫תירץ בפני יהושע ברכות י''ח ע''מ ב'‪.‬‬ ‫האתון של בלעם‪ ,‬א''כ נמי מתורץ מדוע לא מבואר שנתקלל הנחש שאינו‬ ‫ז‪ .‬יש שאמרו בדרך הלצה כיון דשלמה המלך אמר ומוציא אני מר ממות את‬ ‫יכול לדבר משום שאף לא היה יכול לדבר רק כשהכשיל את אדם קרה נס‬ ‫האשה‪ ,‬א''כ בזה שהיה לו אשה מר ממות‪ ,‬יצא כבר את הגזירה של ביום‬ ‫שדיבר כמו שקרה אצל החמו‪ ,‬מעדני אשר‪.‬‬ ‫אכלך מות תמות‪.‬‬ ‫מה יכולים ללמוד חיזוק בלימוד התורה‬ ‫לא ניתנו המועדים אלא כדי שיתעסקו בהם בתורה‬ ‫מהאדם שהציל מאות במטוס מדובאי לישראל אע''פ שאינו טייס ?‬ ‫חלק מהשיעורים שנאמרו במועד בקהילות הקודש‬ ‫אמרנו מקודם בתפילת ערבית "כי הם חיינו ואורך ימינו ובהם נהגה בו‬ ‫יומם ולילה" והנה כל אחד מהילדים שיושבים פה מבינים כשאדם בסכנת‬ ‫ויזניץ‬ ‫בית המדרש הגדול אשדוד רובע ז'‬ ‫חיים ורוצה להציל החיים שלו אינו מתעצל לומר איני יכול אלא עושה כל‬ ‫מה שביכלתו לנסות כדי להציל חייו‪ ,‬וכמו שכל אחד יודע איזה ניסים‬ ‫לב שמואל‬ ‫גלוים עשה לנו הקב''ה לפני כמה ימים שטייס רוצח‪ ,‬רצה לרסק מטוס‬ ‫בית המדרש הגדול קרית החרדית בבית שמש‬ ‫עם‪174‬יהודים‪ ,‬והמטוס התחיל לצנוח בתוך דקה והיה סכנת מיתה לכל‬ ‫נדבורנה ירושלים‬ ‫היושבים במטוס‪ ,‬ובא אדם אינסטלטור במקצועו שבחיים לא היה בתאי‬ ‫בית המדרש הגדול בירושלים‬ ‫הטייס‪ ,‬ופרץ פנימה והתחיל לסובב את ההגה אפילו שלא מתמצא‪ ,‬רק‬ ‫צאנז‬ ‫הוא ידע כשמדובר מסכנה ממשית אין תירוצים אני לא יכול זה לא בשבילי‬ ‫נתניה‬ ‫אני חייב לנסות וסובב את ההגה והתרומם למעלה למעלה והציל ‪174‬‬ ‫דרשה לאלפי ילדי חסידי צאנז ‪ -‬בשעת נעילת החג בשמחת תורה‬ ‫יהודים‪ ,‬ילדים יקרים התורה הקדושה אומרת שהתורה כי הוא חייך‬ ‫בהיכל המתיבתא בקרית צאנז בנתניה‬ ‫התורה זה החיים שלנו‪ ,‬א''כ ילד לא יגיד אני לא יכול‪ ,‬זה לא בשבילי זה‬ ‫בית שמש‬ ‫ירושלים‬ ‫קשה לי‪ ,‬כשמדובר מהחיים שלי אני מנסה כמה שאני יכול מתחיל לסובב‬ ‫בית המדרש המרכזי בית משה דוד‬ ‫בית המדרש המרכזי צאנז ירושלים‬ ‫ןאתם מתרומם למעלה למעלה‪.‬‬ ‫מתוך דרשה במעמד נעילת החג לאלפי ילדי חסידי צאנז‬ ‫שינווא – טשחויב‬ ‫בית המדרש המרכזי רמת שלמה‬ ‫בהיכל המתיבתא בקרית צאנז‬ ‫זכיתי להיות במעמד הנורא והמרטיט כל לב‬ ‫שבו הכריז מורי ורבי כ''ק מרן האדמו''ר מצאנז שליט''א ליד הספר תורה בבכיות נוראות‬ ‫‪54‬‬ ‫כל אחד שיזרוק את השטיות הרינו כפרתכם ולא ישאר אצלכם שום פגם – ונמס כל לב בהרהורי תשובה‬ ‫האם בשבת ויום טוב אסור לאכול אכילת עראי חוץ לסוכה‬ ‫מדוע רק חג הסוכות נקרא זמן שמחתינו‬ ‫מה שהבאתם לדון האם שבת ויו"ט ג"כ מותר לאכול אכילת ארעי חוץ לסוכה דיתכן שזה היתר רק בחול‬ ‫הרי כל המועדים חייבים בשמחה‬ ‫משא"כ שבת ויו"ט מחשיבים גם את אכילת ארעי לקבע‬ ‫מה שהקשתם בשם אחרונים מדוע רק חג הסוכות נקרא זמן שמחתינו הרי כל המועדים חייבים בשמחה‪,‬‬ ‫הגאון רבי ישראל שוורץ שליט''א דומ"ץ שכונת גבעת משה ירושלים‪ ,‬רב קהילת צאנז ביתר‪ ,‬ובית הוראה‬ ‫ותרצתם בכמה אופנים‪.‬‬ ‫מרכז ההוראה אוצר הפוסקים‪ ,‬מח"ס שו"ת דעת ישראל }הערה זו לעילוי נשמת אבי הגה''צ חיים יעקב מנחם בן הרב עזריאל ז''ל}‬ ‫הגאון המפורסם רבי שמאי קהת גראס שליט''א חבר הבד''צ קהילת מחזיקי הדת‪ ,‬אהבת תורה‪ ,‬בית הוראה דישיבת‬ ‫נראה להעיר בזה ממש"כ אחד מרבותינו הראשונים והוא בשו"ת מהר"ח אור זרוע סימן עא שבת קובעת‬ ‫מיר‪ ,‬לשכת הפוסקים ביתר עילית‪ ,‬אוצר הפוסקים סווראן‬ ‫דאפילו אכילת עראי חשיבא קבע למעשר‪ .‬ומיהו לאכול עראי בשבת חוץ לסוכה שמא אין לאסור מהאי‬ ‫נראה לתרץ‪ ,‬כיון שאמרו חז''ל שיהא שמח בחלקו‪ ,‬ובסוכות כל אחד אוכל ושותה‪ ,‬ואין לו הנוחות‪ ,‬ואפילו‬ ‫טעמא‪ ,‬דהתם בעינן תשבו כעין תדורו ע"כ‪ .‬ומה שהבאת מהא"ר דהקשה מדברי הגמרא מאי פריך בגמרא‬ ‫הכי הויא בשמחה‪ ,‬לכן נקרא זמן שמחתנו‪ ,‬ועוד דאמרו חז''ל סוכה כ''ז ע''מ ב' כל ישראל יוצאים בסוכה‬ ‫מעשה לסתור הא י"ל דריב"ז מיירי ביו"ט ‪,‬עיין בשו"ת תשובה מאהבה ח"א סי' צז כתב שגם רבי אביגדור שאמר‬ ‫אחד‪ ,‬א''כ דהויא אחדות כל כלל ישראל אין לך שמחה גדולה יותר מזה‪.‬‬ ‫דסעודת עראי דשבת ויו"ט חשיבא אכילת קבע היינו דוקא בכזית פת שחייבים עליו בהמ"ז אבל המעשה‬ ‫מדוע לומדים טהרת הקב''ה את העוונות של ישראל מעבירות מדיני מקוה שמטהר‬ ‫דריב"ז ור"ג מיירי בפירות דלא חשיבי קבע אפילו בשבת ויו"ט ע"ש‪ ,‬ובכזאת כתב בטעם המלך פ"ז מהל'‬ ‫מה שהקשתם בשם אחרונים על הא דאיתא במשנה יומא פ''ה ע''מ ב' אמר רבי עקיבא אשריכם ישראל לפני מי אתם‬ ‫סוטעם ובכה‪ ,‬ועיין שו"ת יוסף אומץ סימן מח כתב דיש להוכיח קצת מדברי הר"ן פרק הישן שכתב בתחילה‬ ‫מטהרין ומי מטהר אתכם אביכם שבשמים שנאמר וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם‪ ,‬ואומר מקוה ישראל‬ ‫דבי"ט ראשון של סוכות גמרינן דמחייב לאכול שיעור המחויב לאכול בסוכה ולפיכך נראה שהוא חייב לאכול‬ ‫ה' מה מקוה מטהר את הטמאים אף הקדוש ברוך הוא מטהר את ישראל‪ ,‬יש להקשות מדוע לומדים טהרת‬ ‫יותר מכביצה‪ .‬ושוב כתב אלא שיש אומרים דכיון דגמרינן מחג המצות לגמרי גמרינן מיניה מה התם בכזית‬ ‫הקב''ה את העוונות של ישראל מעבירות מדיני מקוה שמטהר‪ ,‬הרי בפסוק כתוב שהקב''ה מטהר‪ ,‬ומדוע צריך‬ ‫אף הכא בכזית ואף על גב דבשאר ימות החג כזית עראי הוא ורשאי לאכלו חוץ לסוכה אפ"ה בלילה הראשון‬ ‫ללמוד שהוא מטהר כמו מקוה‪ ,‬ותרצתם בארבע תירוצים נפלאים‪.‬‬ ‫כיון שהכתוב קבעו חובה לאכלו בסוכה עשאו אכילת קבע עכ"ל‪ .‬וגם הריטב"א ז"ל בחידושיו כתב כן אלא‬ ‫הגאון הצדיק רבי יוסף משה דב הלברשטאם שליט''א רב חסידי צאנז בארה''ב וראש ישיבות צאנז‬ ‫שכתבה בסגנון זה דשיעור אכילה של ליל סוכות יש אומרים שהוא יותר מכביצה וכו' וכן היה אומר מורי‬ ‫נראה להעיר תירוץ נפלא ששמעתי ע''פ מה דאיתא במשנה ברכות כ''ו עמוד א' זב שראה קרי‪ ,‬צריך טבילה‪,‬‬ ‫וברש"י אף על פי שטמא טומאת שבעה מ שום זיבה‪ ,‬ואין טבילה זו מטהרתו‪ ,‬אפילו הכי צריך טבילה לדברי‬ ‫נר"ו אבל אח"ך חזר בו ואמר לי דכיון דגמרינן ג"ש מחג המצות לגמרי דרשינן מה התם בכזית אף כאן בכזית‬ ‫תורה‪ ,‬כתקנת עזרא משום קרי‪ ,‬חזינן מכאן דאע''פ שהטבילה אינה מטהר לגמרי אפילו הכי במה שאפשר‬ ‫ואף על גב דבשאר החג כזית לית ליה קבע ורשאי לאכלו חוץ לסוכה בליל הראשון שקבעו הכתוב חובה‬ ‫יטהר‪ ,‬למידים מזה לגבי תשובה אע''פ שאינו מתוקן לגמרי עדיין מ''מ יטהר עצמו כמה שיכול וזה נחשב גם‬ ‫בסוכה עשאו אכילת קבע וזה נכון עכ"ל‪ .‬ומכלל הדברים אתה תשמע מדברי הר"ן והריטב"א הנזכר דלא קי"ל‬ ‫לתשובה‪ ,‬וזה הכוונה מה מקווה מטהר את הטמאים במה שאפשר להוריד מהטומאה‪ ,‬אף הקב''ה מטהר את‬ ‫כסברת רבינו אביגדור שכתב בשבלי הלקט דשבת וי"ט אכילת עראי חשיבה קבע והבאתיו בספר הקטן ברכי‬ ‫הטמאים אפילו שנשאר עדיין טמא‪ ,‬אבל מתחיל לחזור בתשובה במה שיכול זה נחשב לתשובה‪.‬‬ ‫יוסף סימן קס"ח אות ה' ושם כתבתי דהמנהג פשוט כמ"ש הרב גנת ורדים דדין כסנין בשבת כחול ע"ש ‪.‬ולענין‬ ‫האם עוזר תשובה למי שחייב מיתת בית דין‬ ‫הלכה נראה מדברי האליה רבה סימן תרלט סקי"א שאין לחוש לדברי השבולי הלקט והתניא רבתי שסיים‬ ‫מה שהבאת מהחתם סופר במס׳ סנהדרין וכן במס׳ כתובות‪ ,‬אם מהני תשובה בחיוב מיתת בי״ד של מטה‪.‬‬ ‫שאולי לכך השמיטוהו הפוסקים כלומר שאין הלכה כדברי השבולי הלקט‪ ,‬וכן נראה מדברי השער המלך פ"ז‬ ‫הרה''ג יעקב נוסנצוויג שליט''א מאנסי‬ ‫ה"ז מהל' סוכה שכתב דלא משתמיט אחד מהפוסקים שיאמר כן‪ ,‬ומסתבר דהכי נקטינן‪.‬‬ ‫נראה להעיר דיש רש״י מפורש במס׳ מכות י״ג ע״ב ד״ה ר׳ עקיבא בסופו‪ ,‬דלא מהני תשובה‪ ,‬ואין הבי״ד יכולים למחול‬ ‫הגאון רבי יחזקאל אהרן שוורץ שליט''א רב קהל חסידים הר יונה ומו''צ במערב ב''ב‪ ,‬הערה זו לעילוי נשמת אבי‬ ‫לו את המיתה‪ ,‬ועיין שם בגליוני הש''ס שהאריך בזה באריכות‪.‬‬ ‫הגה''צ חיים יעקב מנחם בן הרב עזריאל ז''ל{‬ ‫מדוע נקרא חג הסוכות על שם מצות סוכה ולא נקרא חג ארבעת המינים על שם מצות הארבע מינים‬ ‫נראה להעיר‪ ,‬מדברי המשנה ברורה סימן תרל"ט ס"ק י"ט וס"ק כ"ג דמבואר להדיא דגם בשבת וביו"ט מותר לאכול כזית‬ ‫מה שהקשתם בשם האלשיך הקדוש ועוד אחרונים מדוע נקרא חג הסוכות על שם הסוכה ולא על שם מצוות‬ ‫פץ חוץ לסוכה ומטעם משום דזה נחשב רק לאכילת עראי [מלבד יו"ט ראשון שלומדים ט"ו ט"ו מחג המצות]‬ ‫ד' מינים ותירצתם בכמה אופנים‪.‬‬ ‫עיי"ש‪ .‬הרי להדיא דלא אמרינן שבשבת ויו"ט נחשב גם אכילת ארעי לקבע שהרי מתיר לו לאכול בשבת‬ ‫הרה''ג נפתלי רוטנברג שליט''א‬ ‫וביו"ט כזית פת מחוץ לסוכה‪ .‬ובטעם הדבר מבואר בביאור הלכה שם משום דבשבת ויו"ט אף שיש מצות‬ ‫נראה להעיר‪ ,‬דמצאתי ביאור נוסף וזה תוכנו בסו כה אדם עושה את כל צרכיו הרגילים‪" ,‬תשבו כעין תדורו‪,‬‬ ‫אכילה מ"מ כיון דקיי"ל שאם יש צער באכילה פטורים מלאכול הרי זה אינו חובה גמורה דהיינו שאכילה‬ ‫וזה כל המהות שלו במשך השבוע של חג סוכות וגם כל השם שלו כ בן אדם תלוי בכך שיש לו סוכה שהרי‬ ‫שכזו שאפשר להפטר ממנה לא נחשב לקבע לענין זה שיתחייב בגין כך לאכול גם אכילת ארעי בסוכה‪ .‬ולפום‬ ‫רק אד ם שיש לו סוכה[=בית] נחשב "אדם" יבמות סג‪,‬א ובתוספות שם] ‪(.‬לקו"ש חלק ב עמוד ‪(417‬‬ ‫ריהטא יש לדייק מדברי המשנה ברורה אלו שגם ביו"ט קימ"ל דמי שיש לו צער באכילתו אינו חייב לאכול‬ ‫הרה''ג יעקב ישראל מייזנער שליט''א לונדון‬ ‫דהרי בגין כך פסק דגם ביו"ט לא נחשב כזית פת לאכילת קבע והוא דלא כידוע מה שחידש החת"ס או"ח סי'‬ ‫נראה לומר שהחג נקרא חג סוכות משום שהחיוב מצות סוכה הוא לכל בני ישראל בכל מקום שהם‪ ,‬וכן‬ ‫קס"ח דביו"ט אף אם יש לו צער חייב לאכול‪ .‬אולם יש לדחות דעולם אין המשנה ברורה חולק על החת"ס‬ ‫מבואר מפורש ברמב"ן ויקרא כ"ג מ"ב וז"ל כל האזרח בישראל ישבו בסוכות כלומר כל אשר הוא מישראל מגדולם‬ ‫כי ון שאף להחת"ס אין חיוב לאכול פת דוקא וכיון שכן מובן הא דקיי"ל שמותר לאכול כזית פת חוץ לסוכה‬ ‫עד קטנם‪ ,‬שלא יהיה די באחד מבית לדור בסוכה והשאר ישבו בבתים‪ ,‬אבל כולם ישבו בסוכות‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬אבל‬ ‫ולא נחשב לאכילת קבע כיון דאין חיוב בפת דוקא למי שמצטער וכיון דסגי לו בדברים אחרים הרי כזית פת‬ ‫מצות ד' מינים מן התורה הוא רק שבעה ימים במקדש ויום ראשון בירושלים‪ ,‬כמו שמבואר בסוכה פ"ג משנה‬ ‫נחשב לארעי ורק ביותר בכביצה דנחשב תמיד לקבע כמובן שאסור גם ביו"ט לאכול‪.‬‬ ‫י"ב‪ ,‬וכיון שמן התורה מצות לולב לא שייך לכל בני ישראל‪ ,‬אין החג נקרא חג ד' מינים‪.‬‬ ‫האם בשבת של סוכות הלולב מוקצה ואסור לטלטלו אף לצורך גופו ומקומו‬ ‫מה שחקרתם האם בשבת של סוכות הלולב מוקצה ואסור לטלטלו אף לצורך גופו ומקומו‪ .‬והבאתם דברי‬ ‫גליון זה נודב ע''י ידידינו הרבני הנכבד‬ ‫התו"ש דלולב הוה מוקצה מחמת חסרון כיס כיון שמקפיד עליו שלא יתקלקל‪.‬‬ ‫הגאון משה יחיאל הכהן ראטה שליט''א ירושלים‬ ‫הרב ישראל אפרים פישל ראטה שליט''א ירושלים‬ ‫נראה להעיר מה שמתירין לטלטל תפילין‪ ,‬הא הוה ג"כ מוקצה מחמת חסרון כיס כיון דמקפיד לטלטלו שלא‬ ‫לצורך מצוה כדי שלא יתקלקל‪ .‬ועיין בתו"ש שם בס"ק כ"א שמתקשה בזה לפי המג"א והט"ז שכתבו שכיון‬ ‫לרגל שמחת הבר מצוה לנכדו‬ ‫דאסור להניח תפילין בשבת א"כ הוה דינם רק ככלי שמלאכתו לאיסור ומותר ר ק לצורך גו"מ‪ ,‬דאף לצורך‬ ‫גו"מ יש לאסור כיון שמקפיד עליו והוה מוקצה מחמת חסרון כיס‪ .‬וע"ש שמתרץ דכיון דדמי קצת לספרים‬ ‫כמר שמואל חיים ני''ו‬ ‫וכתבי קודש‪ ,‬א"כ כמו שספרים עדיפי משאר כלים שמלאכתם להיתר שאסורים לטלטל שלא לצורך כלל והם‬ ‫מותרים‪ ,‬א"כ ה"ה תפילין עדיפי משאר מוקצה מחמת חסרון כיס שאסורים אפילו לצורך גו"מ‪ .‬והם מותרים‬ ‫בן לבנו ידידינו הרב יהודה ראטה שליט''א לייקווד‬ ‫עכ"פ לצורך גופם ומקומם‪ .‬ועיין בנשמת אדם שכתב וז"ל‪ ,‬ועוד דלולב אפשר דגרע שהוה מוקצה מחמת‬ ‫וברכת מזל טוב לסבא‬ ‫חסרון כיס כיון שמקפידים עליו מאוד שלא יקטום‪ .‬ומשמע מדבריו דלולב גרע מאתרוג וכדומה‪ ,‬א"כ לפ"ז‬ ‫מוכח מדבריו דבלולב שייך טפי חסרון כי ס‪ ,‬דבלולב מקפידים יותר‪ ,‬לפי"ז י"ל דתפילין לא נחשב מוקצה‬ ‫הרב יששכר צבי בסטריצקי שליט''א‬ ‫מחמת חסרון כיס כיון דלא מקפידים כל כך‪ ,‬וא"כ מובן מה שהתירו תפילין לצורך גופו ומקומו כיון דהוה‬ ‫יהא רעוא שבזכות זיכוי רבבות‬ ‫כמו סתם כלי שמלאכתו לאיסור דמותר לצורך גופו ומקומו‪.‬‬ ‫יזכה לרוות נחת מכל יוצאי חלציו‬ ‫גליון זה נודב ע''י ידידינו‬ ‫גליון זה נודב ע''י ידידינו‬ ‫גליון זה נודב ע''י ידידינו שלוחא דרבנן‬ ‫הרב יעקב מאיר הרפנעס שליט''א‬ ‫הרב מרדכי יצחק דירנפלד שליט''א‬ ‫הרב יהודה ראטה שליט''א לייקווד‬ ‫מנכ''ל מוסדות בעלזא בית שמש‬ ‫בארא פארק‬ ‫לרגל שמחת הולדת נכדותיו התאומות‬ ‫לרגל שמחת הבר מצוה לבנו‬ ‫לרגל שמחת לבו‬ ‫בת לחתנו ידידינו הרה''ג הערשל בריעף שליט''א‬ ‫כמר שמואל חיים ני''ו‬ ‫שמחת הכנסת ספר תורה‬ ‫בן ידידינו הגאון רבי אהרן בריעף שליט''א‬ ‫וברכת מזל טוב לאביו‬ ‫ראש כולל בעלזא אשדוד‬ ‫לבית המדרש המרכזי‬ ‫וברכת מזל טוב לאביו‬ ‫ידידינו הרב ישראל אפרים פישל שליט''א‬ ‫מגדנות אליהו בירושלים‬ ‫ידידינו הגה''צ רבי אברהם צבי דירנפלד שליט''א‬ ‫ולחמיו הרב יששכר צבי בסטריצקי שליט''א‬ ‫בנשיאות ידידינו הגאון דוד הלוי רובנשטיין שליט''א‬ ‫רב חסידי בעלזא ת''א בית שמש‬ ‫יהא רעוא שבזכות זיכוי רבבות‬ ‫יהא רעוא שבזכות זיכוי רבבות‬ ‫ולחמיו הגה''צ רבי דוד זאב רייך שליט''א רב חסידי צאנז צפת‬ ‫יזכה לרוות נחת מכל יוצאי חלציו‬ ‫יזכה לרוות נחת מכל יוצאי חלציו‬ ‫יהא רעוא שבזכות זיכוי רבבות‬ ‫יזכה לרוות נחת מכל יוצאי חלציו‬ ‫גליון זה נודב ע''י ידידינו‬ ‫גליון זה נודב ע''י ידידינו שלוחא דרבנן‬ ‫גליון זה נודב ע''י ידידינו‬ ‫הרב שמעון גוטמן שליט''א ירושלים‬ ‫הרב יחיאל דרייפוס שליט''א לונדון‬ ‫מנכ''ל מוסדות צאנז ירושלים‬ ‫הגה''צ דוד וייס שליט''א ירושלים‬ ‫לרגל שמחת הולדת בתו במז''ט‬ ‫לזיכוי רבבות‬ ‫וברכת מזל טוב לאביו‬ ‫לזיכוי רבבות‬ ‫לרגל שנת העשרים וארבע של הופעת הגליון‬ ‫ידידינו הגאון רבי שלמה צבי גוטמן שליט''א‬ ‫לרגל שנת העשרים וארבע של הופעת הגליון‬ ‫יהא רעוא שבזכות זיכוי רבבות‬ ‫מרבני צאנז – ומח''ס שו''ת דברי שלמה‬ ‫יהא רעוא שבזכות זיכוי רבבות‬ ‫ולחמיו ידידינו הרה''ג משה יצחק ליסיצין שליט''א‬ ‫יזכה לרוות נחת מכל יוצאי חלציו‬ ‫יהא רעוא שבזכות זיכוי רבבות‬ ‫יזכה לרוות נחת מכל יוצאי חלציו‬ ‫זכה לרוות נחת מכל יוצאי חלציו‬ ‫כוס תנחומים לידידינו‬ ‫גליון זה נודב ע''י ידידינו‬ ‫גליון זה נודב ע''י ידידינו‬ ‫ש''ב האברך החשוב יראתו קודמת לחכמתו‬ ‫הרב משה שפירא שליט''א בארא פארק‬ ‫הרב מנחם מנדל גרינבוים שליט''א בית שמש‬ ‫הרה''ג יששכר דב רייך שליט''א‬ ‫לזיכוי רבבות‬ ‫לעילוי נשמת אביו‬ ‫באסון הנורא שפקד אותו‬ ‫לרגל שנת העשרים וארבע של הופעת הגליון‬ ‫הרה''ג רבי נפתלי גרינבוים ז''ל‬ ‫בפטירת בנו התינוק כמר מרדכי אברהם ז''ל‬ ‫בן הרב ישראל מרדכי ז''ל‬ ‫יהא רעוא שינחם בנחמת ציון וירושלים‬ ‫יהא רעוא שבזכות זיכוי רבבות‬ ‫בעל אוצר המדרשים‬ ‫ואך ששון ושמחה ישמע בביתו‬ ‫יזכה לרוות נחת מכל יוצאי חלציו‬ ‫נ‪.‬ל‪.‬ב‪.‬ע ג' חשון שנת תשפ''א‬ ‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‬ ‫רוחי ישרוד‬ ‫וורוחי‬ ‫פרשת בראשית תשפ"ז‬ ‫‪55‬‬ ‫גליון קכ"ז‬ ‫עניני חסיורת מארצררת חיערויר‬ ‫רחיחרתיר חל המחפיע הגה"צ‬ ‫ובי שיים _ליבומן ח_ליט"א‬ ‫בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ‬ ‫ואף גם כל הבקשות בשמונה עשרה‪ ,‬גם התפילה על דעת‪ ,‬תשובה‪ ,‬סליחה‪ ,‬הגלות‬ ‫בראשית ברא אלקים‪ ,‬פירש"י בדברי חז"ל בשביל ישראל שנקראו ראשית‪ ,‬וגם‬ ‫בעניינו‪ ,‬רפואות‪ ,‬ברך אלינו וכו'‪ ,‬הכל הוא בכדי להמשיך את הגילוי אלקות פה‬ ‫שיראהישרוד‬ ‫ורוחי‬ ‫בספה"ק שמכיון ששמים וארץ נבראו בשביל‬ ‫‪2‬‬ ‫בשביל התורה שנקראת ראשית‪ .‬ואי'‬ ‫מלמעלה למטה‪ ,‬ולהמשיך אור א"ס ב"ה מסובב כל עלמין‪ ,‬ולהמשיך הכל בתוך העולמות‬ ‫התורה וישראל שנקראו ראשית‪ ,‬מוכרחים להגיד שיש בחינת שמים וארץ גם בתורה‬ ‫בגילוי האור האלקי שמחיה את העולמות לממלא כל עלמין‪.‬‬ ‫וגם בישראל‪.‬‬ ‫גם בלימוד התורה נמשך גילוי אלקות מלמעלה למטה‪ ,‬שזו מטרת לימוד התורה‬ ‫והביאור בזה הוא‪ ,‬דאי' בחז"ל (ב"ר ה) למה נקראת שמה ארץ‪ ,‬שרצתה לעשות רצון‬ ‫להמשיך מלמעלה למטה חכמתו של הקב"ה‪ ,‬שהוא וחכמתו חד‪ ,‬ולהתאחד ולהתכלל‬ ‫קונה‪ ,‬ויש בזה הן הכוונה מלשון ריצה‪ ,‬והן מלשון רצון‪ .‬דהנה כתיב אצל המלאכים חיות‬ ‫עם אור א"ס קוב"ה‪ .‬וחכמת ה' בתורה אע"פ שנוגעת פה למטה ומשתלשלת בעניינים‬ ‫הקודש‪ ,‬והחיות רצוא ושוב (יחזקאל א יד)‪ ,‬שעובדים את ה' תמיד בבחינת רצוא ובחינת‬ ‫גשמים ובדברים חומריים כגון ממונות ושאר עניינים גשמים‪ ,‬אבל מקורם ושורשם כולם‬ ‫שוב‪ .‬רצוא הכוונה לענין התשוקה לדבקה בו יתברך‪ ,‬מלשון מרוצה כמי שרץ ממקום‬ ‫חכמה אלוקית חכמה עילאה שנמשכת מלמעלה למטה‪ ,‬כדכתיב בפתח אליהו‪ ,‬אנת הוא‬ ‫למקום‪ ,‬כך היא התשוקה של חיות הקודש להיות רצים ועולים ממקומם להתעלות‬ ‫חכים ולא בחכמה עילאה‪ ,‬כי אי אפשר להשיג כלל את החכמה העילאה דאין סוף‪ ,‬רק‬ ‫מהמקום שבו נבראו‪ ,‬ולהתבטל ולהיכלל במקורם באין‪-‬סוף ב"ה‪ ,‬כדכתיב (ישעי' ו ב)‬ ‫כשנמשכת פה מלמעלה למטה בענינים גשמים‪ ,‬וזהו ענין השוב‪ ,‬תכלית הכוונה והמטרה‬ ‫שרפים עומדים ממעל לו‪ ,‬ממעל השכינה‪ ,‬והכוונה שהם רצים תמיד בתשוקה להיכלל‬ ‫לגלות אלוקותו ית' למטה בתחתונים‪.‬‬ ‫ולהתבטל למקורם בעבודת הרצוא של המלאכים‪.‬‬ ‫והיינו דכתיב בתהלים (עג) "מי לי בשמים ועמך לא חפצתי בארץ‪ .‬כל שארי ולבבי‬ ‫וכמו"כ יש אותו הענין בנשמות ישראל החפצים וחושקים להתעלות למקורם‬ ‫צור לבבי וחלקי אלקים לעולם"‪ .‬מי לי בשמים‪ ,‬הכוונה לעניינים הרוחניים הנקראים‬ ‫ושורשם בבחי' רצוא‪ ,‬שהם תמיד בתנועה של ריצה ורצון בתשוקה גדולה‪ ,‬לדבקה בו‬ ‫שמים‪ ,‬ז"א האור האלקי מלמעלה הנמשך פה למטה‪ ,‬כהשמים המשפיעים מלמעלה‬ ‫באין‪-‬סוף ברוך הוא‪ .‬כי כשהם בבחינת ארץ‪ ,‬דהיינו שהם במדרגה תחתונה יותר של‬ ‫למטה‪ .‬ועמך לא חפצתי בארץ‪ ,‬הכוונה בהיפוך כנ"ל‪ ,‬שארץ הוא ענין ארוץ‪ ,‬ריצה‪ ,‬רצון‪,‬‬ ‫הנבראים‪ ,‬הם מרגישים עצמם כדבר נפרד‪ ,‬רחוקים מהמקור והשורש שלהם‪ .‬ולכן יש‬ ‫ההשתוקקות מלמטה למעלה‪ ,‬להתעלות ולהתבטל לקוב"ה מלמעלה למטה‪ ,‬ובכח‬ ‫להם תמיד תשוקה גדולה להתעלות לדרגה היותר עליונה‪ ,‬להיכלל באין‪-‬סוף ברוך הוא‪,‬‬ ‫התשוקה הזו נמשכת ההמשכה מלמעלה למטה‪ ,‬שזה ענין של השמים‪.‬‬ ‫ולא להרגיש את עצמם כמציאות נפרדת‪ .‬וזהו תכלית הרצון של הנשמה שנמשכה למטה‪,‬‬ ‫וידוע מה שהביא הגה"ק הצמח צדק זי"ע דברי אדמוה"ז בעל התניא זי"ע שאמר‬ ‫דהיינו שהתפשטות האור והזיו של הנשמה הנמשכת בבן אדם פה למטה בגוף הגשמי‬ ‫בזמן של דביקות‪" ,‬וכך היה נשמע הלשון ממו"ר (רבינו הזקן) נשמתו עדן בדביקותו‪,‬‬ ‫ובעולם הגשמי יהיה קשור למקור ושורש הענין‪.‬‬ ‫שהיה אומר בזה הלשון‪:‬‬ ‫דהנה הנשמה עצמה מתחלקת לשני חלקים‪ .‬החלק העליון הוא השורש של עצם‬ ‫"איך וויל זע גאר ניט‪ ,‬איך וויל ניט דיין גן עדן‪ ,‬איך וויל ניט דיין עולם הבא כו'‪ ,‬איך וויל‬ ‫הנשמה‪ ,‬והיא קשורה תמיד באין‪-‬סוף ברוך הוא‪ ,‬ולכן תמיד בוער בה התשוקה הגדולה‬ ‫מער ניט אז דיך אליין"‪ .‬כי "מי לי בשמים" הכוונה לגן עדן העליון‪" ,‬והארץ" הכוונה לגן‬ ‫להתבטל להקב"ה‪.‬‬ ‫עדן התחתון‪ ,‬באמרו "איני רוצה מאומה‪ ,‬לא הגילויים של גן עדן העליון ולא של גן עדן‬ ‫והחלק השני והתחתון הוא ההתפשטות של הנשמה‪ ,‬דהיינו האור והזיו שנמשך‬ ‫התחתון‪ ,‬רצוני לא יותר מאשר אותך בלבד"‪ ,‬להיות קשור בקוב"ה עצמו‪ ,‬ענין התשוקה‬ ‫מעצם הנשמה ומתפשטת לתוך הגוף בעולם הגשמי‪ .‬ולכן כשהנשמה בנפש האדם‬ ‫והדבקות בהקב"ה ולהמשיך גילוי אלקותו למטה‪ ,‬להמשיך השכינה בתחתונים כדברי‬ ‫שבתוך הגוף הגשמי‪ ,‬משכלת ומתבוננת בה' אחד‪ ,‬שהקב"ה הוא אחד יחיד ומיוחד‪ ,‬והוא‬ ‫חז"ל נתאוה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים‪.‬‬ ‫מחדש בטובו ובכל יום תמיד מעשי בראשית‪ ,‬ומחיה ומהווה ומקיים את כל העולמות‬ ‫ובזה נבין התחלת התורה בראשית‪ ,‬בשביל ישראל והתורה שנקראו ראשית‪ ,‬שיש‬ ‫מאין ליש ממש‪ ,‬אז גם כשהיא נקראת בשם ארץ‪ ,‬בדרגה נמוכה ותחתונה יותר‪ ,‬בוער בה‬ ‫בהם ענין השמים מלמעלה למטה‪ ,‬והארץ מלמטה למעלה‪ ,‬לעבוד את בורא השמים‬ ‫התשוקה הגדולה להתכלל במקורה בקוב"ה‪ ,‬וזהו ענין הרצוא והרצון לדבקה בו יתברך‬ ‫והארץ במסירות נפש בתשוקה ורצון רצוא ושוב‪ ,‬להיכלל באורו ב"ה מלמטה למעלה‬ ‫ולאהבה את ה"א כי הוא חייך‪ ,‬היות שהיא מרגישה שהקב"ה הוא החיות האמיתי שלה‪,‬‬ ‫ומשם להמשיך שכינתו בתחתונים מלמעלה למטה‪ ,‬ויה"ר שנזכה‪.‬‬ ‫וכל תכליתה להתבטל ולהתדבק במקורה באין‪-‬סוף ברוך הוא‪.‬‬ ‫תשוקת הרצוא והרצון הזה מרגשת הנשמה דווקא בשעת התפילה ובשעת קריאת שמע‬ ‫רנת עמך | סיפורי חסידים‬ ‫באמירת שמע ישראל ואהבת את ה"א ע"י ההתבוננות ביחוד ה'‪ ,‬ומזה מתעוררת התשוקה‬ ‫הגדולה לאהוב את ה'‪ ,‬ולכן אומרי אחרי ה' אחד‪ ,‬ואהבת את ה"א‪ ,‬לאהבה אותו ולדבקה בו‬ ‫ולהיות קשור בא"ס ב"ה בעצמו‪ ,‬כי הנשמה אינה רוצה להיות בבחינת נברא בהרגשה של פירוד‬ ‫למטה בעולם הגשמי ובגוף הגשמי‪ ,‬אלא לעלות ולהתכלל למעלה במקורה ושורשה‪ .‬וכל זה‬ ‫קורא הדורות מראש‬ ‫הוא ענין רצוא שמעלים את הרצונות והתשוקות והשאיפות מלמטה למעלה‪.‬‬ ‫פעם באו אל הרבי ר' מיכל המגיד מזלאטשוב זי"ע יהודים שהמושל במקומם‬ ‫והענין השני בעבודת ה' הוא בחינת שוב‪ ,‬הכוונה שממשיכים מלמעלה למטה‪,‬‬ ‫גזר עליהם גזירת גירוש רח"ל‪ ,‬ובירכם והבטיחם שהגזירה לא תצא לפועל‪ ,‬ואכן‬ ‫שנמשך מהנהגת א"ס ברוך הוא בתנועה הפוכה מלמעלה למטה‪ ,‬שנמשך גילוי האלקות‬ ‫ניצלו מן הגירוש‪.‬‬ ‫למטה בעולם הגשמי שגם הגוף הגשמי ירגיש גילוי אלקות למטה כמו למעלה‪.‬‬ ‫כששבו להודות לו על הישועה‪ ,‬אמר להם המגיד רבי מיכל שאין הדבר מכוחו‪,‬‬ ‫בחי' שוב נמשכת בתפילת שמונה עשרה ובתלמוד תורה‪ .‬לכן לפני קריאת שמע‪,‬‬ ‫וסיפר להם כך‪:‬‬ ‫שהוא ענין רצוא‪ ,‬תיקנו חכמינו ז"ל להגיד קודם את כל הסדר של פסוקי דזמרה‪ ,‬לספר‬ ‫פעם הייתי עם החבריא קדישא אצל הבעש"ט הק' זי"ע בשב"ק בעידן רעוא‬ ‫בשבחו של מקום‪.‬‬ ‫דרעוין‪ ,‬ראיתי שהתלמידים מתחילים להירדם בזה אחר זה‪ ,‬והרגשתי שגם עלי‬ ‫כי הרי למטה פה בגוף הגשמי יש כל מיני עיכובים וכל מיני עובי גשמי וחומרי של הבלי‬ ‫נופלת תרדמה‪ ,‬עשיתי תחבולות שונות כדי שלא להירדם‪ ,‬ואז שמעתי שהבעש"ט‬