gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

קול דודי · Kol Doidy — בראשית (2026-10-05)

מוציא לאור: קול דודי · Kol Doidy

שבוע: בראשית (2026-10-05)

קול דודי · Kol Doidy — בראשית (2026-10-05)

פתח את ה-PDF הורדה

‫גליון קס"ח – בראשית תשפ"ז‬ ‫ויאמר אלקים יהי מארת ברקיע השמים להבדיל בין היום ובין הלילה והיו‬ ‫ויעש אלקים את הרקיע וגו' (א' ז')‪.‬‬ ‫לאתת ולמועדים ולימים ושנים (א' י"ד)‪.‬‬ ‫ברש"י שם מפרש תקנו על עמדו והיא עשייתו כמו ועשתה את צפרניה‪ .‬עי'‬ ‫מתחיל בלשון יחיד יהי וממשיך בלשון רבים והיו ונראה דכדי להבדיל בין‬ ‫שם בפרשת כי תצא שרש"י מפרש ועשתה את צפרניה שתגדל צפרניה ותתנוול‬ ‫יום ולילה סגי במאור אחד דאם מאיר ביום א"כ כשאינו מאיר הוי ממילא לילה‬ ‫עליו ולכאורה סותר את דבריו דהכא ואולי גם כאן אפשר לפרש ויעש בכה"ג‬ ‫וע"כ לגבי להבדיל בין היום ובין הלילה נקט יהי לשון יחיד אבל כדי לקבוע‬ ‫היינו שנתן לרקיע להתגדל כמו שצפרניה שם מתגדלין וע"כ נתגדל העולם כ"כ‬ ‫מועדים ושנים צריך שניהם דהמועדים הם ע"פ הלבנה והשנים הם ע"פ החמה‬ ‫[ויש בין חכמי אה"ע שאומרים שמתגדל הרקיע בלי הפסק כל הזמן]‪.‬‬ ‫כמו שמפרש רש"י ומש"ה למועדים ולימים ושנים נקט והיו לשון רבים‪.‬‬ ‫ויקרא אלקים לרקיע שמים וגו' (א' ח')‪.‬‬ ‫ויעש וגו' לממשלת הלילה ואת הכוכבים (א' ט"ז)‪.‬‬ ‫ברש"י שא מים שם מים אש ומים וכו' נמצא דג' פירושים אלו מוסיפין כל‬ ‫ברש"י על ידי שמיעט את הלבנה הרבה צבאיה להפיש דעתה‪ .‬לכאורה לשון‬ ‫אחד אות אחת על שמים א' ומ' וא' בגימטריא מ"ב ששם מ"ב [היוצא מאנא‬ ‫רש"י תמוה דהל"ל מפני שמיעט את הלבנה וכו' דלשון על ידי משמע כאילו‬ ‫בכח וכו'] הוא שם התעלות המדרגות ומרמז דזה הוא ענין שמים לעלות מהארץ‬ ‫עצם מיעוט הלבנה הוא שהרבה את הכוכבים ועוד תמוה דהאיך נתפייס דעת‬ ‫למדרגה זו של שמים‪.‬‬ ‫הלבנה בזה הלא עדיין גם עם הכוכבים אורה מועט ובכלל יש לתמוה על מה‬ ‫שחז"ל אומרים דהלבנה התרעמה על מה שנתמעטה ואמרה לפני הקב"ה רבש"ע‬ ‫ויקרא אלקים לרקיע שמים וגו' (א' ח')‪.‬‬ ‫מפני שאמרתי לפניך דבר הגון שא"א לשני מלכים להשתמש בכתר אחד אלך‬ ‫ברש"י שא מים שם מים אש ומים וכו' י"ל דג' נוטריקון אלו מכוונים לעשית‬ ‫ואמעיט את עצמי והקב"ה קיבל טענתה ורצה לפייסה‪.‬‬ ‫הרקיע ולג' מצבים שעברו על המים העליונים ע"פ הא דפירש רש"י לפני כן‬ ‫ולכאורה מה טענה היא זו של לבנה וכי משום שאמרה דבר הגון ע"כ היה‬ ‫שהמים שמתחת לרקיע והמים שמעל לרקיע שניהם מובדלים מהריקע דראשית‬ ‫ראוי שהחמה היא שתמעט את עצמה הלא החמה לא נתרעמה כלל ולמה תתמעט‬ ‫עשית הרקיע ועלית המים היתה שהריקע נשא את המים היינו שלקח חלק‬ ‫הרי היא מסכימה ששני מלכים ישתמשו בכתר אחד ואם מבין שניהם יש על אחד‬ ‫מהמים התחתונים ונשא אותם למעלה וזה שא מים ואח"כ כאשר היו המים האלו‬ ‫להתמעט ודאי דעל הלבנה להתמעט שהיא היא שלא היה נוח לה מהמצב הקיים‬ ‫יושבים ונחים על הרקיע הוי שם מים ושוב עירבן באש והאש נשא המים‬ ‫ואפשר לומר דטענת הלבנה היתה שאף אחד משניהן לא יתמעט אלא שאחד‬ ‫העליונים שעלו אז למעלה מן הרקיע ונבדלו ממנו וזה אש ומים‪.‬‬ ‫מהם יתגדל יותר ואה"נ דמודה היא דהחמה היא שצריכה להתגדל יותר אבל‬ ‫ויאמר אלקים תדשא הארץ דשא וגו' עץ פרי עושה פרי למינו וגו' (א' י"א)‪.‬‬ ‫עכ"פ ל"ל ללבנה להתמעט‪.‬‬ ‫ברש"י ד"ה עץ פרי שיהא טעם העץ כטעם הפרי והיא לא עשתה כן אלא‬ ‫ובזה ניחא מה שרש"י אומר כאן על ידי שמיעט את הלבנה הקב"ה פייס‬ ‫ותוצא הארץ וגו' ועץ עושה פרי ולא ועץ פרי לפיכך כשנתקלל אדם על עונו‬ ‫אותה בכוכבים המלווים אותה דאילו היתה נשארת כמו שהיתה ורק החמה‬ ‫נפקדה גם היא על עונה ונתקללה‪.‬‬ ‫נתגדלה ממנה לא היו לה שום מעלה בכוכבים הבאים עמה אבל עתה שנתמעטה‬ ‫וצריך להבין למה באמת לא עשתה הארץ את צווי הקב"ה ולמה לה לשנות‬ ‫ואורה מועט אפשר לסבבה בכוכבים שבלילה נראה אורם וביום אינם נראים וע"י‬ ‫ממה שצריכה לעשות ועוד דאם באמת חטאה כן למה נענשה רק כשאדם‬ ‫שמיעטה אפשר להפיש צבאיה ונעשה כדאי לה בכה"ג דוקא‪.‬‬ ‫הראשון נענש היה לה ליענש מיד כשחטאה ונראה דהארץ חשבה שאם תוציא‬ ‫ויכלו השמים והארץ וכל צבאם (ב' א')‪.‬‬ ‫עץ שטעמו כטעם הפרי ממילא יאכלו בני אדם את העצים יחד עם הפירות ושוב‬ ‫בשו"ע או"ח סימן רס"ח ס"ז חוזרים לומר ויכלו‪ ,‬ואומרים אותו בקול רם‬ ‫לא ישארו עצים להוציא פירות עוד ויצטרך תמיד לנסים מן השמים שיהיו עצים‬ ‫ומעומד‪ ,‬ובט"ז סק"ה לפי שבזה אנו מעידים להקב"ה במעשה בראשית ודין‬ ‫בעולם דהלא כל זמן שלא חטא עדיין לא נפקד אדם הראשון לעבוד ולזרוע ומי‬ ‫העדים בעמידה וסיים הטור ואומרים אותו ביחיד‪ .‬וע"כ נ"ל דיחיד המתפלל אין‬ ‫יזרע עצים חדשים אם יאכלו הראשונים וחסה הארץ על כבוד קונה ולא עשתה‬ ‫חוזר לומר ויכולו דאין עדות ליחיד ועדה שלימה בעינן להעיד להקב"ה דהיינו‬ ‫את הצווי אלא עשתה שהעץ אין לו טעם וממילא לא יאכל וישאר לעשות עוד‬ ‫עשרה ואם ירצה יחיד לאומרה לא יתכוין לשם עדות אלא כקורא בתורה כנלע"ד‪.‬‬ ‫פירות כל שנה‪.‬‬ ‫ומשמע דאם מתפלל עם הציבור אף אם אח״כ חוזר לבדו שפיר דמי‪ ,‬דסו״ס‬ ‫אבל כשחטא אדם ונתקלל בעצבון תאכלנה וגו' בזיעת אפך תאכל לחם‬ ‫התפלל עם הציבור‪ ,‬וזו חלק מן העדות‪ .‬ועי׳ בחזון איש (או״ח סי׳ ל״ח ס״ק י׳)‬ ‫שיצטרך לעבוד את האדמה כדי שתוציא פירותיה ממילא אמר לה הקב"ה לארץ‬ ‫שהעיר כאן דאין צריך להדר לומר דוקא בשנים ויכולו‪.‬‬ ‫למה לא עשית מה שנפקד עליך ואם משום עתיד העצים הרי עתה אדם יצטרך‬ ‫במג״א ס״ק י׳ בסו״ד יאמר אותו שבקידוש מעומד‪ .‬ומבואר דאף דהוא יחיד‬ ‫לעבוד וממילא יזרע עצים אם יצטרך לזה ואז נענשה גם היא על שלא עשתה מה‬ ‫מקיים דין עדות מעומד בזה‪ ,‬וכמ״ש על הט״ז ס״ק ה׳‪ ,‬דאם כבר התפלל בציבור‬ ‫שנפקד עליה דבהדי כבשי דרחמנא למה לה‪.‬‬ ‫קול דודי – או"ח‬ ‫הוי אמירת ויכולו לבדו חלק מהעדות ושפיר דמי ביחיד‪.‬‬ ‫ויאמר אלקים וגו' עץ פרי עושה פרי וגו' (א' י"א)‪.‬‬ ‫בזעת אפך תאכל לחם עד שובך אל האדמה וגו' (ג' י"ט)‪.‬‬ ‫ברש"י ד"ה עץ פרי שיהא טעם העץ כטעם הפרי והיא לא עשתה כן וכו'‬ ‫עד שלא חטא אדה״ר היה כל הלחם שהיה אוכל תמיד ברכה בבחינת מוצא‬ ‫לפיכך כשנתקלל אדם על עונו נפקדה גם היא על עונה וכו' לכאורה איכא להבין‬ ‫פי ה׳‪ ,‬שלא היה צריך לעבוד כדי לקבל לחם‪ ,‬והמזון היה מזון רוחני של מוצא‬ ‫האיך תלוי עונה בעון האדם‪.‬‬ ‫פי ה׳ שגדל כולו ע״פ ה'‪ ,‬אבל אחר שחטא נתקלל הלחם‪ ,‬וכדי להוציא ממנו את‬ ‫ונראה לפרש ע"פ דברי הגמ' בע"ז דף ה‪ .‬באו ונחזיק טובה לאבותינו‬ ‫החלק הרוחני שנטמן ונסתתר בו‪ ,‬והוא מוצא פי ה׳‪ ,‬היה צריך להזיע כדי להגיע‬ ‫שאילמלא הם לא חטאו אנו לא באנו לעולם והיינו דאי לא חטא אדה"ר והיה חי‬ ‫לידי תיקון‪.‬‬ ‫לעולם במה היינו נחשבים לגביו ע"ש‪ ,‬ויש לומר דאותה בחינה יש בין העץ‬ ‫וכ״ז עד מתן תורה‪ ,‬אבל ממ״ת ואילך שניתנה מצות חלה נתקן הלחם ע״י‬ ‫והפרי דאילו העץ היה בו טעם הפרי במה היה נחשב הפרי לגבי העץ דהעץ יש‬ ‫המצוה‪ .‬דבמה שמפריש ומרים החלה מן הלחם‪ ,‬משנה הלחם ועושה ממנו‬ ‫בו הכל שלא רק שהוא גדול והוא מגדל הפירות אלא גם הטעם הפרי יש בו‬ ‫בחינה חדשה‪ ,‬שאינו עוד לחם לבדו כמו שהיה לפני שהפריש ממנו החלה‪ ,‬אלא‬ ‫ונמצא דבמה שהארץ לא הוציאה עץ שיש בו טעם פרי עשתה טובה לפרי אף‬ ‫מתהפך להיות מוצא פי ה׳‪ ,‬שקיים בו ציווי ה׳‪ .‬ובזה יכול גם להמתיק ולתקן‬ ‫שחטאה בזה וע"כ בזמן שנפקד עון אדם הראשון ונגזרה מיתה עליו נפקד גם‬ ‫קללת אדם הראשון‪.‬‬ ‫עון הארץ דחלק הטובה שיש בגזרת המיתה על האדם לגבי דורות הבאים יש גם‬ ‫וזהו דכתיב לגבי מצות חלה והיה באכלכם מלחם הארץ תרימו תרומה לה׳‬ ‫בעון הארץ לגבי הפרי וע"כ נפקד עון העץ באותו זמן‪ ,‬וע"ע באוהב ישראל בזה‪.‬‬ ‫(במדבר ט״ו י״ט)‪ .‬ומצינו עוד שנאמר כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על‬ ‫כל מוצא פי ה׳ יחיה האדם (דברים ח׳ ג׳)‪ .‬ואפשר להסמיך שני כתובים אלו‬ ‫אותו‪ .‬ויש לזה סמך בדברי המג״א (סי׳ קס״ז ס״ק ד׳) בשם המהרי״ל‪ ,‬דיש‬ ‫ולומר‪ ,‬דע״י שמרים החלה מן הלחם שוב אינו לחם לבדו‪ ,‬אלא נעשה בבחינת‬ ‫להגביה הלחם בשעה שאומר השם של הברכה‪ ,‬דמורה על עלייה רוחנית‬ ‫מוצא פי ה׳‪.‬‬ ‫הקדמה קול דודי ‪ -‬חלה‬ ‫הנשלמת עכשיו בזה הלחם‪.‬‬ ‫ואולי זו היא גם כוונת נוסח ברכת המוציא לחם מן הארץ‪ ,‬שאחרי שלוקח‬ ‫חלה מן הלחם ומברך על אכילתו‪ ,‬ממשיך ומוציא הלחם מבחינת ארץ ומגביה‬ ‫בענין אור הגנוז‬ ‫דלדעת בית הלל‪ ,‬אף דנר חנוכה הוא זיכרון ורמז לאור‬ ‫משכי נהורייהו‪ ,‬ואילו בחנוכה שפיר מדליקין בהם‪ .‬והיינו‬ ‫וירא אלקים את האור כי טוב ויבדל אלקים בין האור‬ ‫של ששת ימי בראשית‪ ,‬מ״מ הוא גם הכנה לגילוי האור‬ ‫טעמא דכבתה אין זקוק לה‪ ,‬דסגי בהארה מועטת לפי שעה‬ ‫ובין החשך (א׳ ד׳)‪ .‬ברש״י ראהו שאינו כדאי להשתמש בו‬ ‫הגנוז‪ .‬כבר עתה הוא רומז שעתיד אור זה לצאת מבית גנזיו‪,‬‬ ‫לזיכרון‪ ,‬ואין צריך שיהא האור נמשך והולך‪ .‬ומטעם זה‬ ‫רשעים והבדילו לצדיקים לעתיד לבוא‪ ,‬יש לומר בדרך‬ ‫לשלוט ולהאיר בעולם‪ .‬נמצא שגם עתה יש בו בחינת אור‬ ‫אסור להשתמש לאורה‪ ,‬שלא נעשה להאיר ולהשתמש בו‪,‬‬ ‫דרוש‪ ,‬דבין נר שבת ובין נר חנוכה יש בהם מבחינת האור‬ ‫להאיר‪ ,‬וע״כ מסקינן שם דכיון שהדלקה עושה מצוה‬ ‫אלא ניתן לאות בעלמא לזכור את האור הגנוז‪.‬‬ ‫הראשון שנברא בששת ימי בראשית ונגנז לצדיקים לעתיד‬ ‫מדליקין מנר לנר‪.‬‬ ‫וע״כ מצינו עוד בגמ׳ (שם כ״ב ע״א) דרב אמר אין‬ ‫לבוא‪ .‬ואף דעד הגאולה השלמה עדיין לא הגיע הזמן שיצא‬ ‫מדליקין מנר לנר‪ .‬ורב לשיטתו‪ ,‬דאין להשתמש באור זה‬ ‫אור זה מבית גנזיו ויאיר לעולם בשלימות‪ ,‬מ״מ בשבת‪,‬‬ ‫ובחינה זו היא גם בחינת המנורה שבבית המקדש‪,‬‬ ‫אפילו לצורך מצוה‪ ,‬משום שאינו נר של אורה אלא נר של‬ ‫שקדושתה חמורה והיא קביעא וקיימא והיא מעין עולם‬ ‫דאמרינן שם וכי לאורה הוא צריך וכו׳‪ ,‬אלא עדות היא לבאי‬ ‫זיכרון‪ ,‬ואין די בבחינתו ובכוחו להלהיב אור אחר חוצה לו‪.‬‬ ‫הבא‪ ,‬שולטת בעולם בחינה מאור זה‪ .‬וע״כ צריך שיהא נר‬ ‫עולם שהשכינה שורה בישראל‪ .‬דאף אור המנורה מרמז‬ ‫שבת נמשך יפה ומאיר לעין כל‪.‬‬ ‫לאור העליון שעדיין אינו ראוי להתגלות בעולם הזה‬ ‫וזו היא גם שיטת בית שמאי‪ ,‬שמדרגתם היא מדרגת‬ ‫בשלימות‪ ,‬ורק מקצתו מתגלה במקום קדוש‪.‬‬ ‫עולם הבא‪ ,‬וע״כ אמרו פוחת והולך‪ .‬דלשיטתם צריך לזכור‬ ‫ובזה יש לבאר הא דאיתא בגמ׳ (שבת כ״א ע״ב)‪ ,‬אמר‬ ‫שאור זה פוחת והולך לאחר שנגמרו ימי חנוכה‪ ,‬שהרי האור‬ ‫רב מתנה ואמרי לה א״ר זירא אמר רב‪ ,‬פתילות ושמנים‬ ‫ובזה מתורצת גם קושיית התוס׳ שם‪ ,‬למה אמרה הגמ׳‬ ‫שאמרו חכמים אין מדליקין בהם בשבת‪ ,‬מדליקין בהם‬ ‫כל ארבעים שנה שהלכו בני ישראל במדבר לא הלכו אלא‬ ‫העליון עדיין גנוז הוא‪ ,‬ורק בימי חנוכה מראים לישראל‬ ‫הארה וניצוץ מאור זה‪ ,‬כדי שיזכרו מיהו בעל הבירה אפילו‬ ‫בחנוכה בין בחול בין בשבת‪ .‬ואמר רבי ירמיה דטעמיה דרב‬ ‫לאורו‪ ,‬הלא כל העולם כולו לאורו של מקום הולכים‪.‬‬ ‫בתוך החושך‪.‬‬ ‫הוא משום דכבתה אין זקוק לה ואסור להשתמש לאורה‪.‬‬ ‫ולהנ״ל ניחא‪ ,‬דהכוונה לאור הגנוז‪ ,‬שממנו נהנו ישראל‬ ‫במדבר‪ ,‬והוא אור עליון ואור השכינה‪.‬‬ ‫ולפ״ז יש להוסיף טעם בהא דכבתה אין זקוק לה‪ .‬דכמו‬ ‫דהנה ימי חנוכה אינם אפילו ימי מועד להיקרא מקרא‬ ‫שאת האור של ששת ימי בראשית אי אפשר להחזיר לעולם‬ ‫קודש ולא נאסרה בהם מלאכה‪ ,‬ומ״מ כיון שנקבעו בחודש‬ ‫וכמו שבמנורה מדליקין נר אחד מחבירו משום שכולם‬ ‫התחתון לגמרי עד שיבוא התיקון העתיד השלם‪ ,‬כך אם כבה‬ ‫כסלו באמצע החורף‪ ,‬בזמן שהלילות והחושך מתגברים‬ ‫בחינה אחת של אור‪ ,‬כך גם בנרות חנוכה מדליקין נר חנוכה‬ ‫והימים ואור החמה נחלשים‪ ,‬נקבע שעכ״פ ניצוץ מועט מן‬ ‫מנר חנוכה אחר‪ ,‬ואין בזה ביזוי מצוה כלל‪ ,‬דכולם בחינה‬ ‫נר חנוכה‪ ,‬שהוא זיכרון לאותו אור של מעשה בראשית‪ ,‬אין‬ ‫בכוחו לחדשו‪.‬‬ ‫האור העליון יתגלה בהם‪ ,‬כדי לחזק את באי העולם שלא‬ ‫אחת של האור שנברא במעשה בראשית ונגנז לצדיקים‬ ‫יתייאשו מפני שליטת החשכות‪.‬‬ ‫לעתיד לבוא‪ ,‬ובימי החנוכה הוא מתגלה בניצוץ ובהארה‬ ‫וכיון דלפי הנ״ל נמצא דבית שמאי ורב אמרו דבר‬ ‫של נר מצוה ותורה אור‪.‬‬ ‫אחד‪ ,‬ע״כ אמר אביי על רבו רבה בר נחמני כל מילי דמר‬ ‫וע״כ יש הבדל בין נר שבת לנר חנוכה‪ .‬בחינת נר שבת‬ ‫עביד כרב לבר מהני תלת דעביד כשמואל‪ .‬דאנן סבירא לן‬ ‫היא להאיר בפועל‪ ,‬אבל בחינת נר חנוכה היא לזיכרון לאור‬ ‫קול דודי כללים סימן קי"א‬ ‫כבית הלל‪ ,‬וע״כ מוסיף והולך‪.‬‬ ‫הגנוז‪ .‬ומש״ה בשבת אין מדליקין בפתילות ושמנים דלא‬ ‫בענין חומר שבועת שווא‬ ‫מתעורר ומוטל עתה בשאלה ובספק‪.‬‬ ‫דבשעה שיוצא הוולד ממעי אמו לאוויר העולם משביעין‬ ‫ויאמר אלקים נעשה אדם בצלמנו כדמותנו וגו׳ (א׳‬ ‫ויש להוסיף דמש״ה חידשה תורה גם קולא מיוחדת‬ ‫אותו תהי צדיק ואל תהי רשע וכו׳‪ .‬ואפשר לומר דאם במשך‬ ‫כ״ו)‪ .‬איתא במדרש (בראשית רבה ח׳ ה׳)‪ ,‬א״ר סימון בשעה‬ ‫בשבועה‪ .‬דאיתא בגמ׳ (שבועות כ״ו ע״א)‪ ,‬דכיון דאמר קרא‬ ‫ימי חייו נכשל ועבר עבירה אחרת‪ ,‬דנין אותו כשוגג‪,‬‬ ‫שבא הקב״ה לברוא את אדם הראשון נעשו מלאכי השרת‬ ‫האדם בשבועה (ויקרא ה׳ ד׳)‪ ,‬דרשינן פרט לאנוס‪ .‬וקאמר‬ ‫דלעולם השבועה שהשביעוהו בשעה שיצא לאוויר העולם‬ ‫כתים כתים וחבורות חבורות‪ ,‬מהם אומרים יברא ומהם‬ ‫התם היכי דמי‪ ,‬כגון דרב כהנא ורב אסי כי הוו קיימי מקמיה‬ ‫במקומה עומדת ולא חזר בו ממנה‪ ,‬אלא שיצרו אנסו‪ .‬אבל‬ ‫אומרים לא יברא‪ .‬הה״ד חסד ואמת נפגשו וגו׳‪ ,‬חסד אומר‬ ‫דרב‪ ,‬מר אמר שבועתא דהכי אמר רב ומר אמר שבועתא‬ ‫אם נכשל בשבועת שקר‪ ,‬הרי הוא מראה שאצלו שבועה‬ ‫יברא שכולו גמילות חסדים‪ ,‬ואמת אומר לא יברא שכולו‬ ‫דהכי אמר רב‪ .‬כי אתו לקמיה דרב אמר כחד מינייהו‪ ,‬אמר‬ ‫אינה כלום‪ ,‬ונמצא שמגלה למפרע שגם השבועה שקיבל על‬ ‫שקרים‪ .‬מה עשה הקב״ה‪ ,‬נטל אמת והשליכו לארץ‪ ,‬הה״ד‬ ‫ליה אידך ואנא בשיקרא אישתבעי‪ ,‬אמר ליה לבך אנסך‪.‬‬ ‫עצמו בשעה שיצא לאוויר העולם אין בה ממש‪ ,‬וממילא אין‬ ‫ותשלך אמת ארצה‪ .‬אמרו מלאכי השרת לפני הקב״ה‬ ‫לו זכות קיום כלל‪.‬‬ ‫רבש״ע מה אתה מבזה תכסיס אלטיכסייה שלך‪ .‬אמר‬ ‫והיינו דכיון שהאמת ירדה לארץ‪ ,‬הרי היא תלויה‬ ‫הקב״ה תעלה אמת מן הארץ‪ ,‬הה״ד אמת מארץ תצמח‪.‬‬ ‫בדיירי הארץ‪ .‬וכל הנשבע לפי האמת שבלבו‪ ,‬אף שטעה‪,‬‬ ‫אלא דאכתי אין בזה בלבד כדי להבין כל חומר‬ ‫השבועה‪ ,‬דבגמ׳ שם מובאת חומרא נוספת‪ ,‬דבכל עבירות‬ ‫ובהקדמה לספר קצות החושן הביא הגהמ״ח דברי המדרש‬ ‫אין זו נחשבת שבועת שקר ופטור מקרבן‪ .‬ואף דבשאר‬ ‫שבתורה נפרעין ממנו לבדו‪ ,‬ובשבועה נפרעין ממנו‬ ‫האלו ופירשם פירוש נאה מאוד ע״ש‪ ,‬ומבואר דכדי לברוא‬ ‫עבירות האומר מותר חייב‪ ,‬שאני שבועה‪ ,‬דכל שנשבע לפי‬ ‫את האדם השליך הקב״ה את האמת לארץ‪ ,‬שיהא קיום‬ ‫האמת שלו נחשבת שבועתו שבועת אמת‪.‬‬ ‫וממשפחתו ומכל העולם‪ .‬וצריך להבין למה יתחייב כל‬ ‫העולם אם הוא לבדו נשבע לשקר‪ .‬ואף אם ע״י שבועת‬ ‫העולם ע״פ האמת של בני האדם בארץ‪ ,‬אף שאינה האמת‬ ‫קול דודי כללים ‪ -‬סימן תרפ"ו‬ ‫הגמורה השורה בשמים‪.‬‬ ‫השקר נמצא דכבר בצאתו לאוויר העולם נחשב כנשבע‬ ‫עי' בהקדמת קצה"ח ביאור נאה להא דע"י השלכתו‬ ‫שבועת שוא‪ ,‬וכאילו הראה שאינו ראוי לחיות‪ ,‬מ״מ האיך‬ ‫ולפ״ז יש לבאר החומר הגדול שמצינו בעוון שבועת‬ ‫ארצה יישב הקב"ה טענת האמת שהיה טוען שלא יברא‬ ‫מתחייבים על ידו שאר כל בני העולם‪.‬‬ ‫שוא‪ ,‬דאיתא בגמ׳ (שבועות ל״ט ע״א)‪ ,‬כל העולם כולו‬ ‫אדם שכולו שקר אלא דאכתי טענת השלו' שטען שהוא‬ ‫נזדעזע בשעה שאמר הקב״ה בסיני לא תשא את שם ה׳‬ ‫כולו קטטה לא נתיישבה ולא מצינו שהשליכו הקב"ה ארצה‬ ‫ולפי דברי המדרש הנ״ל יש לומר‪ ,‬דהרי הקב״ה‬ ‫כביכול טרח להוריד את האמת לארץ וליתנה לבני האדם‪,‬‬ ‫אלקיך לשוא (שמות כ׳ ז׳)‪ ,‬דבכל עבירות שבתורה נאמר‬ ‫ובספר תורת חיים העיר כן בשם הגר"ח הלוי וי"ל דבשלמא‬ ‫ונקה וכאן נאמר לא ינקה‪ .‬ומבואר בגמ׳ דלעולם גם בשאר‬ ‫לגבי אמת יש אמת בשמים [וע"כ אמרינן אלו ואלו דברי‬ ‫כדי שיתנהג העולם ע״פ האמת שלהם‪ ,‬אף שאינה האמת‬ ‫הגמורה השורה בשמים‪ .‬נמצא דאם עבר אדם על שבועה‬ ‫עבירות נאמר לא ינקה‪ ,‬אלא דנאמר בהן גם ונקה‪ ,‬וע״כ‬ ‫אלקים חיים והיינו בשמים אף דכאן בארץ רק אחד מהם‬ ‫מתפרש לא ינקה לשאינם שבים ונקה לשבים‪ .‬אבל‬ ‫אמת] ויש אמת בארץ ורצה הקב"ה לקבוע הנהגת העולם‬ ‫והראה שאפילו באמת הקלושה שנפלה לארץ אינו נזהר‬ ‫לדבוק‪ ,‬הרי הוא מפריך את כל השתדלותו של הקב״ה‬ ‫בשבועה‪ ,‬שלא נאמר בה אלא לא ינקה ולא נאמר בה ונקה‪,‬‬ ‫ע"פ אמת של הארץ וכדברי קצה"ח שם אבל לגבי שלו' אין‬ ‫משמע דאפילו לשבים אינו מנקה‪ .‬וצריך להבין מנ״ל‬ ‫שני מושגים של שלו' בעולם וע"כ לא היה מועיל להשליך‬ ‫לברוא את העולם ולהתעלם מטענת מלאך האמת שאמר לא‬ ‫יברא שכולו שקרים‪ .‬ומש״ה דין הוא שייפרעו ממנו על מה‬ ‫חומרא נוספת וגדולה זו דווקא בעוון שבועה‪ ,‬שלא תועיל‬ ‫שלו' לארץ ונשארה טענת השלו' במקומה ומוטל על האדם‬ ‫לה תשובה‪.‬‬ ‫להשתדל טובא לעבוד במדה זו להצדיק בריאתו‪.‬‬ ‫שעשה‪ ,‬וגם על שהרע והביא פורענות על כל העולם‪,‬‬ ‫שכביכול גורם להתחרט על עצם הבריאה‪ ,‬שכל קיומה‬ ‫ואולי הטעם ע״פ הא דאיתא בגמ׳ (נדה ל׳ ע״ב)‪,‬‬ ‫קול דודי עה"ת ‪ -‬בראשית‬