עמק השבוע · Eimek Hashuvia — בראשית (2026-10-05)

פרשת בראשית תשפ"ז והימים שסביבותי'ה גליון קלה
גיליון זה הודפס לפני יום טוב שנה ג
Ûשיטות חלוקות אם נופלים ﬠל פניהם בסוף תשרי Ü
ל"ה אות ב' שכתב דאף שמלשון מרן מוכח אחרי סוכות הם ימים שאין נופלים בהם על עיין בשו"ע או"ח סימן קל"א ס"ו וס"ז דאיתא
דאחר הסוכות נופלין על פניהם נהגו אף בארץ פניהם. וז"ל נהגו שלא ליפול על פניהם בט"ו באב ולא
ישראל אתריה דמרן ז"ל שלא ליפול ממוצאי בט"ו בשבט ולא בר"ח וכו' ולא בחנוכה וכו'
עיין במג"א בסימן תרס"ט דאיתא וז"ל יש
יום הכפורים עד סוף חודש תשרי יעו"ש .עכ"ל. בפורים אין נופלים על פניהם )בל"ג בעומר אין
מקומות שאין נופלין עד חשון .עכ"ל .ועיין
נופלין ,בעי"כ אין נופלין ,וכן בערב ר"ה אפי'
ועיין בשערי תשובה להגאונים סימן רמ"ג בפרי חדש בסימן קל"א ס"ז דאיתא וז"ל ולא
שחרית( ומנהג פשוט שלא ליפול על פניהם
דאיתא וז"ל ימי ניסן וימי תשרי אין נופלין על בין יו"כ לסוכות ,לאו דוקא אלא היינו כל חודש
בכל חדש ניסן ,ולא בט' באב ,ולא בין יו"כ
פניהם וכך הוא המנהג בשתי ישיבות וכן בבית תשרי .עכ"ל .ועיי"ש בשערי תשובה ס"ק י"ט
לסוכות) ,ולא מתחלת ר"ח סיון עד אחר
חתן אין נופלין על פניהם .עכ"ל .ועיין בספר דאיתא וז"ל ועיין בשכנה"ג שאצלם נוהגין שלא
שבועות( .עכ"ל .הרי דבין בדברי השו"ע ובין
זה השלחן עמ' ע"א שהביא עוד מקורות קדומות לומר עד ר"ח חשון וכו' ובמדינות אלו אין
בדברי הרמ"א לא הוזכרו "השבעה ימים אחרי
שסוברים שאין אומרים תחנון בסוף תשרי ,דעיין המנהג כן ומי שנוהג כן שלא לומר כל החודש
סוכות" בין הימים שאין נופלים בהם על פניהם,
בראבי"ה בהל' אבל דף תקס"ד דאיתא "מערב אין מוחין בידו .עכ"ל .ועיין בשו"ת חתם סופר
ולהיפך משמע בשו"ע שרק אין אומרים תחנון
יום הכיפורים עד ראש חודש מרחשון מצדיקים חלק חו"מ תשובה ע"ז דאיתא וז"ל יש נוהגים
"בין יום כפור לסוכות" ,אבל אחרי סוכות שפיר
דרך הליכה" ,וכן עיין בהגהות אשרי פרק אלו שלא ליתן שבועה וחרם כל חודש תשרי ,וכן
אומרים תחנון) .אולם לפי הרמ"א עכ"פ י"ל
מגלחין דאיתא "מערב יום הכיפורים עד ראש נוהגים פה ,והוה סד"א דהטעם משום יו"ט,
דאין אומרים תחנון יום אחד אחרי סוכות ,דזה
חודש מרחשון מצדיקים דרך הליכה" ,וידוע שרוב חודש תשרי הוא כמו יו"ט ,ובאשכנז אין
נכלל בהא דאיתא ברמ"א בסוף סימן תכ"ט
שבזמן הראשונים ביום שלא אמרו בו תחנון אומרים בו תחנה מיו"כ עד סוף החודש וכו'.
וז"ל נוהגין להרבות קצת באכילה ושתיה ביום
היו אומרים צידוק הדין בדרך הליכתם מהקברות, עכ"ל .ועיין בערוך השולחן סימן קל"א אות י"ב
אחר החג והוא אסרו חג .עכ"ל(.
ועיין במחזור ויטרי דף ע"ג דאיתא "מצאתי דאיתא וז"ל יש נוהגים שלא ליפול מן אחר
אין אומרים וכו' ואין נופלים על פניהם וכו' סוכות עד אחר ראש חודש מרחשון וכו' ואינו ]עיין בארחות רבינו ח"א עמ' ס"ח דאיתא
וימי תשרי מכיפור עד סוף החודש" ,ועיין עיקר .עכ"ל .ועיי"ש בסימן תרס"ט אות ג' וז"ל מרן החזו"א זצוק"ל אמר תחנון בפסח שני
ברשב"ץ ח"ב ענין רמ"ח דאיתא "אין מתחננים דאיתא וז"ל יש שאין נופלין על פניהם עד אחר וכן בששה ימים שאחר שבועות וכן לאחר אסרו
ונופלים על פניהם בכל חודש ניסן ולא בתשרי ראש חודש מרחשון .עכ"ל .ועיין בכף החיים חג בסוכות ,וכן ראיתי שמו"ר זצוק"ל נוהג כן
ממחרת יום הכיפורים עד סוף החודש" ,ועיין בסימן קל"א ס"ק צ"ח דאיתא וז"ל וכן אחר וכן ראיתי את מו"ר כשהתפלל ביחידות בביתו
בהגהת מהרי"ל בסוף הל' סוכה דאיתא הסוכות אין נופלין עד ב' חשוון וכו' וכן כתב בחודש תשרי לאחר אסרו חג ונפל תחנון .עכ"ל[.
דבפרנקפורט א"א תחנון מאסרו חג עד אחר הפרי חדש אות ו' דאין נופלין אלא לאחר כל אולם יש הרבה שיטות שחולקים בזה על
ר"ח חשון. חודש תשרי וכו' ,ועיין חיים שאל חלק ב' סימן השו"ע והרמ"א וסוברים דהימים בחודש תשרי
Ûסמך מקרא דאין נופלים ﬠל פניהם בסוף תשרי Ü
ולחשוד אותם ומברכתו של אותו רשע ניכר צ"ל דבתשרי רק נופלים על פניהם בעשרת עיין בספר חסד לאברהם מעין ב' נהר מ"ה
מה הי' בלבו לקלל ההיפך מהברכה ועפ"ז יש ימי תשובה ,ולא בסוף החודש. דאיתא וז"ל דע כי מספר ימי השנה שהם ימי
לומר שבלק רצה שקל"ב ימים ימי רחמים ורצון עציבו ר"ל ימי נפילת אפים וכו' הם רכ"ב ימים
יקלל להשליט בהם חלילה מדת הדין ורכ"ב ועי' בספר תורת משה לחת"ס על במדבר וכו' על הסדר הזה ,ה' ימים בתשרי ,וכ"ד בחשון
ימים יניחם כמות שהם אבל הקב"ה היפך פכ"ג פי"א דאיתא וז"ל "לקב איובי לקחתיך הרי כ"ט ,וכ' בכסלו הרי מ"ט ,כ"ג בטבת הרי
הקללה לברכה והי' מברך הרכ"ב ימים שיהי' והנה ברכת ברך" ,שמעתי בשם גאון קדוש ע"ב ,וכ"ג בשבט הרי צ"ה ,כ"ב לאדר הרי קי"ז,
ימי רחמים ורצון וקל"ב ימים ימי רצון הניח אחד מדבר ע"פ מה דאיתא בחסד לאברהם כי ניסן אין שולטנותו במטטרו"ן ,אייר כ"ג הרי
כמו שהם וזה לק"ב בגמטריא קל"ב לקחתיך בשנה פשוטה יש שנ"ד ימים רכ"ב ימים אומרים ק"מ ,סיון י"א הרי קנ"א ,תמוז כ"ד הרי קע"ה,
ועתה ברכת בר"ך הרכ"ב ימים וק"ל )בשם בהם תחנון והמה ימי הדין וקל"ב ימים אין אב כ"ג הרי קצ"ח ,אלול כ"ד הרי רכ"ב ,נמצא
הגאון רבי עקיבא איגר זצ"ל( .עכ"ל .ולפ"ז אומרים בהם תחנון והם ימי רחמים ורצון יעוין באלו הימים רכ"ב וכו' ,ונשארו קל"ב ימים
נמצא שיש סמך מקרא דאין נופלים על פניהם שם ע"פ הסוד והנה אמחז"ל )סנהדרין( כל שהם אסורים בנפילת אפים וכו' .עכ"ל .הרי
בסוף תשרי. בישא שיכולין לכוין בבלעם ובלק יכולין לחשוב מבואר דכדי לומר דאומרים תחנון ב"רכב" ימים
Ûטﬠמים שאין נופלים ﬠל פניהם בסוף תשרי Ü
עכ"ל .ועיין בערוך השלחן ביו"ד שם אות מ"ד ופנית והלכת לאהלך דיו לקרא מאי ופנית הנה ראינו שיש הרבה שיטות שחולקים על
דאיתא וז"ל ויכולים לשמוח כמה ימים כדמוכח בבקר וכי בבקר הולכים ולא בכל זמנא אלא השו"ע והרמ"א וסוברים דהימים בחודש תשרי
מהך דמו"ק ,עיי"ש .עכ"ל. בבקר ההוא דכתיב בקר לא עבות בקר דשמחה אחרי סוכות הם ימים שאין נופלים בהם על
]עיין בקובץ גליונות תשע"ט דאיתא וז"ל הג"ר בקר דאקדים אברהם ומאי איהי שמחת בית פניהם .ויל"ע למה סבירא להו לכל הני שיטות
ישעי' חשין הביא בשם הג"ר איסר זלמן מלצר השואבה והדבר גדול ונכון מלמד שצריך שמחה דאין נופלים על פניהם בהני ימים .וראיתי בזה
וכו' העיד שבליטא בעת סיום הש"ס לא אמרו בחזרה יותר מהליכה ואמר רבי סימון סימן לדבר כמה ביאורים:
שבעה ימים תחנון ועשו סעודות ,וכן הביאו אל יתהלל חוגר כמפתח ,וששאלתם בסיון שהוא )א'( עיין בשערי תשובה באו"ח סי' קל"א
עדות בשם מרן בעל האבי עזרי שעשו סעודות זמן מתן תורה למה אין נוהגין כן שאינו מנהג ס"ק י"ט דאיתא וז"ל ועיין בשכנה"ג שאצלם
ז' ימים וכן הביא בשם ספר אבני שיש מקאוונא כימי ניסן וימי תשרי דאיכא מרבוותא דאמרי נוהגין שלא לומר עד ר"ח חשון שהחודש מרובה
שכך היה המנהג .עכ"ל .ועיין בספר משנת דמצות סגיין בניסן ובתשרי יותר מסיון ונכון במועדות .עכ"ל .ועיין במס' ר"ה דף יא ע"א
המועדים )למו"ר הגר"א גרבוז שליט"א( דאיתא הוא אבל חזינן דניסן ותשרי מנהג פשוט מימי דאיתא "בירח האיתנים" דתקיפי במצות.
וז"ל הוה עובדא במו"ח שליט"א שהוא בכור קדמוני עולם מזמן רבינו הקדוש ואילך דכיון )ב'( עיין בספר סדר היום )סדר שמיני עצרת(
כשהיה צעיר לימים עשה סיום מסכת בערב שנכנסו ימי ניסן ותשרי אין דנין והדין מסתלק דאיתא וז"ל הימים שאחר החג עד ראש חדש
פסח )כדין בכורים הצריכים להתענות בער"פ שלא ישו איש את אחיו ואת רעהו וגו' והטעם חשון נהגו שלא ליפול בהן על פניהם ואין
דמותרים לאכול מסעודת מצוה של סיום מסכת ידוע חוץ אותם הדברים שאינם יכולים ב"ד אומרין שלש עשרה מדות ולא וידוי ,והטעם,
כמבואר בשו"ע ר"ס ת"ע ובמשנ"ב סק"י( ושוב להסתלק מהם והם לצורך גדול ובסיון שהוא משום שזה החדש הוא זמן רוב שמחתינו ונבחר
בהמשך היום סיים עוד מסכתא לאכול עי"ז זמן מתן תורה אשכחן כיון שניתנה תורה מיד בו יום סליחתינו ויש בו ארבעה מועדים ראש
שוב ,וכשספרו זה למרן החזו"א זצ"ל אמר למחרת כתיב ואלה המשפטים וגו' סידר כל השנה יום הכפורים סוכות ושמיני עצרת ,והוא
עפ"ד החוות יאיר דמותרים הבכורים לאכול הדינין ,ור' חנוניא החסיד איש ירושלם ז"ל חדש השביעי ,והשביעי לעולם משובח ,ונשלם
בער"פ כל היום מחמת שמחת הסיום שעשו חסיד אשר קבלנו מרוב הקבלות הערוכות לו בו עבודת בית המקדש בימי שלמה המלך ע"ה,
בבוקר כמו שמצינו אצל שלמה המלך ובזה מימי התנאין ז"ל מצינו בו טעם והיה אומר והוא נקרא ירח האתנים ותחלתו יסורין וסופו
אשה"ט הא דכשחל ער"פ בשבת כתב בשו"ע סיון סמוך לתמוז תמוז שכנו הוא אוי לרשע שלוה .עכ"ל.
ס' ת"ע ס"ב די"א שהבכורות מתענין ביום וטוב לשכנו תנן ודיי .עכ"ל .הרי מבואר דאין )ג'( עיין בכף החיים בסימן קל"א ס"ק צ"ח
חמישי וכ"כ הרמ"א שם ,ומעתה אף מי שעושה אומרים תחנון בימי תשרי משום שהעולי רגלים דאיתא וז"ל וכן אחר הסוכות אין נופלין עד ב'
סיום מסכת ביום חמישי יכול לאכול גם ביום היו בקול רנה ותודה בחזרה יותר מהליכה. חשוון והטעם דומיא דניסן מה ניסן הואיל ויצא
שישי כדין סעודת מצוה .עכ"ל[. אולם דברי רב האי גאון צ"ב לכאורה ,דלמה רובו בקדושה אין אומרים בו תחנון ואין נופלים
והנה לפ"ז י"ל דאחרי שכלל ישראל מסיימים אין אומרים תחנון רק בסוף תשרי ,הרי עיין על פניהם אף בתשרי כן לפי שיצא רובו
התורה בשמחת תורה ממשיכים השמחה במס' תענית דף י ע"א דאיתא בשלשה במרחשון בקדושה ב' ימים של ראש השנה ויום הכפורים
לשבעה ימים ולכן אין אומרים תחנון. שואלין את הגשמים רבן גמליאל אומר בשבעה וד' ימים בן כפור לסוכות וט' ימי החג הרי ט"ז
אולם לפ"ז צ"ב למה אין אומרים תחנון בכ"ט בו חמשה עשר יום אחר החג כדי שיגיע אחרון ואף לבני ארץ ישראל שעושין ח' ימים כיון
תשרי בארץ ישראל .וצ"ע. שבישראל לנהר פרת ,הרי מבואר דלא גמרו דמחצה חשוב כרובו .עכ"ל) .עיין לקמן(.
)ו'( ע"ע בספר משנת המועדים דאיתא וז"ל לחזור עד ז' חשון] .ועיין בש"ך בחו"מ סימן )ד'( עיין בשערי תשובה להגאונים בסי' של"ו
הגה"ק האשל אברהם מבוטשטש )עזר מקודש מ"ג ס"ק מ"ז דאיתא וז"ל מפ"ק דתענית ומייתי וסי' של"ז וסי' של"ח )תשובות מרב האי גאון(
אבהע"ז סי' ט"ו( כתב שנכון שלא לומר תחנון לה בפ' אלו מציאות דף כ"ח ע"א ר"ג אומר דאיתא וז"ל וששאלתם טעם בימי ניסן וימי
אחר סוכות משום תשלומין שאחר שמיני עצרת שואלין על הגשמים בז' במרחשון ט"ו יום אחר תשרי דאין נופלין על פניהם וכי רב יצחק נר'
לקרבנות דשמיני עצרת ,ודבריו צ"ב טובא דתנן החג כדי שיגיע אחרון שבא"י לנהר פרת וקי"ל אמר ששמע דבר מפינו הדבר ההוא שמע ודבר
במתני' חגיגה דף ט ע"א להדיא שאין תשלומין הכי ,נמצא דכל פעם שהיו ישראל עולים לרגל גדול הוא ברמז דבר ושלחתם אלינו שהוא
לשמיני עצרת ומצוה ליישב דבריו של האי לא היו יכולין להגיע לבתיהם אחר הרגל אלא נשבע לכם באמת שאינו זוכר מה ששמע מפינו
גאון קדוש וצדיק .עכ"ל .ועיין בספר ארץ בט"ו יום והיה דומה להם כאלו הם עדיין בא"י הדבר יצא ואין להשיב לאחו' יזכור ההוא דגרסי'
ישראל עמ' נ"ח דאיתא "בארץ ישראל אין עסוקים בעניני הרגל כל זמן שלא היו עוברים אין מונעין תכשיטין מן הכלה כל שלשים אין
אומרים תחנון וכו' עד ראש חודש מרחשון", הנהר הגדול נהר פרת ,וא"כ "אחר הרגל" מיקרי נופלים וידע ועל זה בבית החתן והכלה אין
ובהערה שם איתא וז"ל לכבודו של חג שמיני ט"ו יום ,ואע"ג דהשתא אנן בגולה מ"מ לשון נופלים על פניהם ובבית האבל צריך ומותר
עצרת ושמחת תורה נותנים גם לו שבעה ימים אחר הרגל נמשך מהם וכה"ג אשכחן טובי. וראיה לזה פסח שני ככל חקת הפסח כן יעשה
לתשלומים אע"ג שארז"ל לענין תשלומין ד"ה עכ"ל [.וא"כ לכאורה אין לומר תחנון עד ז' שעדיין תכשיט כלה עמה והוא יגיד לכם את
תשלומין דראשון הוא אבל מכיון שהוא רגל חשון .וצ"ע. הרשום בכתב אמת ,וששאלתם ענין נפילת
בפנ"ע לענין פז"ר קש"ב נותנים לו בארץ ישראל )ה'( שמעתי עוד ביאור להא שאין אומרים אפים מהו ולמה אין נופלין על פניהם בימים
תשלומים לענין נפילת אפים .עכ"ל .והדברים תחנון בסוף תשרי ,דהנה עי' ברמ"א ביו"ד סוף אלו בכל מקום נפילת אפים הוא בזמן צער
צ"ב ,ועכ"פ גם לפ"ז צ"ב למה אין אומרים סי' רמ"ו דאיתא וז"ל כשמסיים מסכת מצוה דכתיב ויפלו על פניהם ואמרו אל וגו' וישמע
תחנון בכ"ט תשרי בארץ ישראל. לשמוח ולעשות סעודה ונקראת סעודת מצוה. משה ויפול על פניו ויפיל יהושע על פניו ארצה
)ז'( עיין בנחמי' פרק ט' דכתיב "וביום עשרים עכ"ל .ועיי"ש בפתחי תשובה דאיתא וז"ל נקראת וכן בכל מקום נפילת אפים זמן צער הוא ובימי
וארבעה לחדש הזה נאספו בני ישראל וגו', סעודת מצוה עיין בתשובת חות יאיר סימן ע' ניסן ותשרי הוא זמן שמחה וכבר נהגו בזמן
ויבדלו זרע ישראל מכל בני נכר ויעמדו ויתודו שכתב דהוא הדין יום של אחריו כנהוג שהרי שנכנס ניסן אין נופלין על פניהם עד שיצא כל
על חטאתיהם ועונות אבתיהם ,ויקומו על עמדם שלמה המלך ע"ה עשה משתה שבעה ימים שלשים יום וכן בימי תשרי כל שלשים יום
ויקראו בספר תורת ד' אלקיהם רביעית היום )מלכים א' ח':ס"ה( ואפשר שגם שאחר אחריו ועל כן עולי רגלים בקול רנה ותודה בחזרה יותר
ורביעית מתודים ומשתחוים לד' אלקיהם ,ויקם כמו שכתוב גבי שבע ברכות מחמת הילולא מהליכה ,ובירושלמי ר' הושעיא בשם ר' זעירא
על מעלה הלוים ישוע ובני קדמיאל שבניה בני וכו' ע"ש והובא ג"כ לעיל סימן רי"ז ס"ק ט"ז. אמר מאי דכתיב ופנית בבקר והלכת לאהלך
יומא לחולה ולא אשכחו אמרו היכי נעביד אמת אמר רבי חנינא שמע מינה חותמו של שרביה בני כנני ויזעקו בקול גדול אל ד'
ניבעי פלגא פלגא מרקיעא לא יהבי כחלינהו הקדוש ברוך הוא אמת נפק כגוריא דנורא מבית אלקיהם" ,הרי מבואר דזעקו בקול גדול אל ד'
לעיניה אהני ביה דלא איגרי איניש בקרובתיה. קדשי הקדשים אמר להו נביא לישראל היינו אלקיהם .ועיין במסכת סנהדרין דף סד ע"א
הרי מבואר דעסקו בענין ביטול היצר לששה יצרא דעבודה זרה בהדי דקתפסי ליה אישתמיט )ובמסכת יומא דף סט ע"ב( דאיתא ויזעקו
ימים ,וכיון דהתחילו לעסוק בזה בכ"ד תשרי, ביניתא מיניה ואזל קליה בארבע מאה פרסי בקול גדול אל ה' אלהיהם מאי אמור אמר רב
נמצא דעסקו בזה בהששה ימים בסוף תשרי. אמרו היכי ניעבד דילמא משמיא מרחמי עליה יהודה ואיתימא רבי יונתן בייא בייא היינו
אמר להו נביא שדיוהו בדודא דאברא וכסיוה דאחרביה לביתא וקליא להיכלא וקטלינהו
ועיין בלוח דבר בעתו שהביא מהספר אור באברא דשייף קליה דכתיב ויאמר זאת הרשעה לצדיקי ואגלינהו לישראל מארעייהו ועדיין הוא
דוד שכתב וז"ל ימים אלה שלאחר החג בהם וישלך אותה אל תוך האיפה וישלך את האבן מרקד בינן כלום יהבתיה לן אלא לקבולי ביה
נמסרו שני היצרים הללו בידי בוני ביהמ"ק העופרת אל פיה אמרי הואיל ועת רצון הוא אגרא לא איהו בעינן ולא אגריה בעינן בתר
השני ,ימי שמחה ורצון הם ואין אומרים בהם ניבעי רחמי איצרא דעבירה בעו רחמי אימסר דאביקו ביה יתבו תלתא יומא בתעניתא בעו
תחנון .עכ"ל. בידייהו חבשוהו תלתא יומי איבעו ביעתא בת רחמי נפל להו פיתקא מרקיעא דהוה כתיב בה
Ûהאם גם בתשרי אמרינן "יצא רוב החודש בקדושה" Ü
לגבי נפילת אפים דומיא דניסן
אולם עדיין צ"ב למה יש סוברים דאומרים לפי שיצא רובו בקדושה ב' ימים של ראש השנה הנה חזינן שיש הרבה טעמים חלוקים לא
תחנון בסוף תשרי בחו"ל ,הרי בחו"ל שפיר ויום הכפורים וד' ימים בן כפור לסוכות וט' ימי לומר תחנון בסוף תשרי ,וחזינן דהשו"ע והרמ"א
יצא רוב החודש בקדושה. החג הרי ט"ז ואף לבני ארץ ישראל שעושין ח' והחזו"א סוברים דאומרים תחנון ,וכל זה צ"ב,
וי"ל דעיין בהמשך דברי הכף החיים שם ימים כיון דמחצה חשוב כרובו .הרי דהכף החיים מאי שנא מניסן דכל הפוסקים סוברים דלא
דאיתא וז"ל מיהו האי טעמא לא קאי אלא לא מנה עיוהכ"פ ואסרו חג ולכך הוצרך לדחוק אומרים תחנון בסופו משום דיצא רוב החודש
לפי הטעם שכתב הלבוש בסימן קל"א ותרכ"ד ד"אף לבני ארץ ישראל שעושין ח' ימים דמחצה בקדושה ,והרי גם בתשרי יצא רוב החודש
לפי שבהם נשלם בית המקדש שבנה שלמה חשוב כרובו" .וי"ל דמוכח מזה דס"ל דזה שלא בקדושה אפילו בארץ ישראל ,דכבר לא אמרו
ע"ה אבל לפי הטעם שכתב בסימן תרכ"ד לפי אומרים תחנון ברוב החודש לא סגי ,אלא בעינן תחנון בב' ימי ר"ה ועיוהכ"פ ויוהכ"פ וד' ימים
שאין השי"ת מתחיל לחשוב עונותיהם של שיצא רוב החודש ב"קדושה" ,ואף שלא אומרים שבין יוהכ"פ לסוכות וח' ימי סוכות ואסרו חג.
ישראל עד יום א' של חג הסוכות לא שייך תחנון בעיוהכ"פ ובאסרו חג ,אבל לא חשיב הנה ראינו שהכף החיים כתב וכן אחר הסוכות
האי טעמא .עכ"ל .הרי מבואר דאין זה פשוט "ימים קדושים" .וי"ל דשאר שיטות אינם סוברים אין נופלין עד ב' חשוון והטעם דומיא דניסן מה
לנקוט שהימים שבין יוהכ"פ לסוכות מצטרפים דמחצה חשיב כרובו ולכך הוצרכו לטעמים אחרים ניסן הואיל ויצא רובו בקדושה אין אומרים בו
ל"רוב החודש בקדושה". שאין אומרים תחנון בסוף תשרי. תחנון ואין נופלים על פניהם ,אף בתשרי כן,
" Ûשבת בראשית" Ü
במדרש לבאר כל דבר על מכונו ,ולכן ניצול משלש מדינה של גיהנם דכתיב ביה )צפניה א'( יום עברה עיין בטור באו"ח סי' רצ"ב דאיתא וז"ל מה
פורעניות ,מחבלו של משיח שנמשל לחבלי לידה היום ההוא ממלחמת גוג ומגוג דכתיב ביה )יחזקאל שתקנו בשבת ג' ענייני תפלות אתה קדשת ישמח
ואמונה זו התקועה בלבנו כי ששת ימים עשה ה' ל"ח( ביום בוא גוג ,ולזה באנו לקיים שלש סעודות, משה אתה אחד ובי"ט לא תקנו אלא אחת אתה
את השמים ואת הארץ והולידה והצמיחה בלי סעודת ליל שבת היא כנגד שבת בראשית כמ"ש בחרתנו מפני שאלו ג' תפלות תקנום כנגד ג'
חבלים וצירים בלי עמל ויגיעה כי אם בדבר ה' רבותינו ז"ל בפרק אחד דיני ממונות )סנהדרין לח שבתות אתה קדשת כנגד שבת בראשית כמו
שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם וכו' והכניסו ע"א( מפני מה נברא אדם בערב שבת כדי שיכנס שמוכיח מתוכו ישמח משה כנגד שבת של מתן
לאדם לסעודת מצוה ליל שבת מיד היא שמצלת לסעודת מצוה בליל שבת מיד שימצא הכל מוכן תורה דלכולי עלמא בשבת ניתנה תורה ואתה
אותנו מחבלו של משיח כדכתיב )ישעיה ס"ו( כי ויאכל מאשר יחפוץ שנאמר )משלי ט'( חכמות אחד כנגד שבת של עתיד .עכ"ל.
חלה גם ילדה ציון ,מדינה של גיהנם ניצול בזכות בנתה ביתה וגו' טבחה טבחה וגו' ,סעודת שחרית
שמקיים סעודת שחרית שהיא כנגד שבת של כנגד שבת מתן תורה על שם שנאמר )שה"ש ועיין בב"ח לעיל בסימן רצ"א דאיתא וז"ל על
מתן תורה דלא ניתנו שבתות וימים טובים לישראל ב'( הביאני אל בית היין וגו' ,לכו לחמו בלחמי פי דברי רבינו בסימן רצ"ב דשלשה ענייני תפלות
להתענג בהם בסעודת אכילה ושתייה אלא כדי ושתו ביין מסכתי )משלי ט'( ,וברבה ריש פרשת שתקנו בשבת הם כנגד שלשה שבתות וכו' ,ועל
לשמח את לבבם לעסוק בהם בדברי תורה )ירושלמי שמיני )פרשה י"א סי' ג'( דורש גם כן חכמות דרך זה הם שלש סעודות דנפקא לן מתלתא
שבת פט"ו ה"ג( בזכות זה ניצול מדינה של גיהנם בנתה ביתה וגו' טבחה טבחה מסכה יינה וגו' על היום בפסוק אחד אכלוהו היום וגו' מרמזים על
דאין אשו של גיהנם שולט בלומדי התורה שכולה מתן תורה ,סעודה שלישית לפנות ערב כנגד שבת תלתא יומין דשבת חד יומא דשבת בראשית וחד
אש קל וחומר מסלמנדרא וכו' כדאיתא בפרק שלעתיד דיעשה סעודה לצדיקים מלויתן ובת זוגו יומא דשבת מתן תורה וחד יומא דשבת שלעתיד
בתרא דחגיגה )דף כ"ז( ,וממלחמת גוג ומגוג ניצול )ב"ב עד ע"ב( ,וגם לשם )ויק"ר פי"א( דרשינן דבזכותן נינצל מתלתא פורעניות דכתיבין בהו יום
בזכות סעודה שלישית כנגד שבת של עתיד דאותן חכמות בנתה ביתה זה בית המקדש חצבה עמודיה תלתא זימני כדאיתא בפרק כל כתבי )דף קיח
שבע שנים של גוג הן פרטגמיא של צדיקים שבעה אלו שבע שנים של גוג ,טבחה טבחה בשר ע"א( מחבלו של משיח דכתיב ביה )מלאכי ג'(
לעתיד לבא )ויק"ר פי"א( פי' קיבול שכר .עכ"ל. גבורים תאכלו וכו' )יחזקאל ל"ט( ,עיי"ש שהאריך הנה אנכי שולח וגו' לפני בוא יום ה' הגדול והנורא
כח מעשיו הגיד לעמו בראשית ברא אלקים וגו' ]א' ,א'[
עיין פירוש רש"י ,וזה לשונו ' -ברא אלקים' ,ולא נאמר ברא השם ,שבתחילה
בתחילת התורה כתיב "בראשית ברא אלהים את עלה במחשבה לבראתו במידת הדין ,ראה שאין העולם מתקיים ,הקדים מידת
רחמים ושתפה למידת הדין ,והיינו דכתיב 'ביום עשות השם אלקים ארץ
השמים ואת הארץ" ,ועי' ברש"י דאיתא וז"ל אמר ושמים' )להלן ב'( ,עכ"ל.
רבי יצחק לא היה צריך להתחיל את התורה אלא והנה לפום ריהטא היה מקום לפרש ,דבאמת לא נברא העולם במידת הדין
מהחודש הזה לכם שהיא מצוה ראשונה שנצטוו בה לחוד ,כי אם בשיתוף מידת רחמים ,ורק דהכתוב כאן מלמדנו דבתחילה עלה
כן במחשבה לבראתו במידת הדין לחוד ,אבל בסופו של דבר לא נברא אלא
ישראל ומה טעם פתח בבראשית משום )תהלים בשיתוף מידת רחמים) .ואף על פי שבאמת לא נברא במידת הדין לחוד ,מכל
קי"א( כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים מקום שייך לכתוב 'בראשית ברא אלקים' ,לפי שבתחילה עלה כן במחשבה
שאם יאמרו אומות העולם לישראל ליסטים אתם ]ועיין בשו"ת הרשב"א ח"א סימן ס'[(.
אמנם יותר נראה ,דמה ד'עלה במחשבה' לבראתו במידת הדין חשיב בריאה
שכבשתם ארצות שבעה גוים הם אומרים להם כל בפני עצמה ,באופן דחשיב שהיו שתי בריאות ,א' הבריאה ד'עלה במחשבה',
הארץ של הקב"ה היא הוא בראה ונתנה לאשר ישר שהיתה במידת הדין לחוד ,ועל בריאה זו נאמר 'בראשית ברא אלקים' ,ב'
הבריאה שהיתה לבסוף ,שהיתה בשיתוף מידת רחמים ,ועליה נאמר להלן 'ביום
בעיניו ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה עשות השם אלקים ארץ ושמים'.
לנו .עכ"ל. ***
ומצינו כיוצא בזה בגמ' כתובות דף ח' ע"א ,דלוי איקלע לבי רבי בהלוליה דרבי
הנה יש להעיר דזהו הטעם לכתוב מעשה בראשית, שמעון בריה ,בריך חמש ]'שהכל'' ,אשר יצר'' ,שוש תשיש'' ,שמח תשמח'' ,אשר
ברא'[ .רב אסי איקלע לבי רב אשי בהלוליה דמר בריה ,בריך שית ]'יוצר האדם'
אבל למה בעינן כל המשך הפרשה דחטאו של אדם הוסיף[ .וקאמר התם ,לימא בהא קמיפלגי ,דמר סבר חדא יצירה הואי ]שמתחילת
הראשון וקין והבל וכו' ,ולמה בעינן כל פרשת נח, בריאתו נברא שני פרצופין ,זכר מלפניו ,ונקבה מאחור[ ,ומר סבר שתי יצירות
הואי ]זנב היה ,וממנו נבראת האשה ,והרי כאן שתי יצירות[ .ודחי ,לא ,דכולי
ובאמת לפ"ז למה בעינן לכל מעשי אבות אברהם עלמא חדא יצירה הואי ,מר סבר בתר מחשבה אזלינן ]ושתי יצירות עלו במחשבה[,
יצחק ויעקב .ועוד יש להעיר דגם אחרי שהתורה ומר סבר בתר מעשה אזלינן ]ולבסוף לא היתה אלא יצירה אחת[ .כי הא דרב
התחילה לכתוב מצוות יש המון פסוקים שאינם יהודה רמי ,כתיב 'ויברא אלקים את האדם בצלמו' ,וכתיב 'זכר ונקבה בראם',
הא כיצד ,בתחילה עלה במחשבה לבראות שנים ,ולבסוף נברא אחד.
מעניינא דמצוות כמו הרבה עובדות שבספר במדבר. וזה כמו שנתבאר כאן ,דהבריאה שעלתה במחשבה חשיבא 'בריאה' בפני עצמה,
וצע"ע בכ"ז. ועל כן אף על גב דסבירא ליה לרב אסי כמאן דאמר 'חדא יצירה הואי' ,מכל
מקום בריך שית ,דמכיון שבתחילה עלה במחשבה לבראות שנים ,ולבסוף נברא
אחד ,שייך לברך על כך שתי ברכות מיוחדות ,א' ברכת 'יוצר האדם' ,שהיא על
ועי' הכא במזרחי דאיתא וז"ל מה טעם פתח היצירה שהיתה לבסוף ,וכדכתיב 'ויברא אלקים את האדם בצלמו' ,ב' ברכת
בבראשית ,פירוש ,כל הספורים שמ"בראשית" עד 'אשר יצר' ,שהיא על ה'יצירה' שעלתה במחשבה ,וכדכתיב 'זכר ונקבה בראם'.
"החדש" נקראו בשם "בראשית" על שם תחלתן, ***
והנה במנחות דף כ"ט ע"ב איתא ,שבשעה שעלה משה למרום הראהו הקדוש
ופירוש "משום כח מעשיו" ,על הבריאה ועל מנהגו ברוך הוא ששוקלין את בשרו של רבי עקיבא במקולין .אמר לפניו ,רבונו של
של יוצר בראשית ,שלוקח הארץ מן החוטאים ונותנה עולם ,זו תורה וזו שכרה .אמר לו הקדוש ברוך הוא ,שתוק ,כך עלה במחשבה
לפני .ובשעורי אאמו"ר הגאון זצ"ל שם הביא את דברי ה'צאן קדשים' שם,
לצדיקים ,כמבואר מספורי אדם הראשון ואנשי וכן הוא בשל"ה כאן ,דמה שאמר הקדוש ברוך הוא למשה 'כך עלה במחשבה',
המבול ,ודור הפלגה ,ומספור ה"כפתורים היוצאים היינו דלגודל מעלתו של רבי עקיבא ,נידון במידת הדין לחוד ,בלי שיתוף מידת
מכפתור" שהשמידו העוים וישבו תחתם ,ומספור הרחמים ,כפי שעלה מתחילה במחשבה ,ע"ש .ולפי דבריהם מוכרח לומר ,דמה
ד'עלה במחשבה' לבראות את העולם במידת הדין הוי 'בריאה' בפני עצמה,
המצרים שטבעו בים הם ומלכם ונעדרה מלכותם וכמו שנתבאר ,ובריאה זו עדיין קיימת לגבי הצדיקים ,שלפי גודל מעלתם הרי
וכו' .עכ"ל. הם נידונים במידת הדין לחוד ]ועיין בתוס' ר"ה כ"ז א' ד"ה כמאן מצלינן[.
