gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

עמק השבוע · Eimek Hashuvia — בראשית (2026-10-05)

מוציא לאור: עמק השבוע · Eimek Hashuvia

שבוע: בראשית (2026-10-05)

עמק השבוע · Eimek Hashuvia — בראשית (2026-10-05)

פתח את ה-PDF הורדה

‫פרשת בראשית תשפ"ז והימים שסביבותי'ה‬ ‫גליון קלה‬ ‫גיליון זה הודפס לפני יום טוב‬ ‫שנה ג‬ ‫‪ Û‬שיטות חלוקות אם נופלים ﬠל פניהם בסוף תשרי ‪Ü‬‬ ‫ל"ה אות ב' שכתב דאף שמלשון מרן מוכח‬ ‫אחרי סוכות הם ימים שאין נופלים בהם על‬ ‫עיין בשו"ע או"ח סימן קל"א ס"ו וס"ז דאיתא‬ ‫דאחר הסוכות נופלין על פניהם נהגו אף בארץ‬ ‫פניהם‪.‬‬ ‫וז"ל נהגו שלא ליפול על פניהם בט"ו באב ולא‬ ‫ישראל אתריה דמרן ז"ל שלא ליפול ממוצאי‬ ‫בט"ו בשבט ולא בר"ח וכו' ולא בחנוכה וכו'‬ ‫עיין במג"א בסימן תרס"ט דאיתא וז"ל יש‬ ‫יום הכפורים עד סוף חודש תשרי יעו"ש‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫בפורים אין נופלים על פניהם )בל"ג בעומר אין‬ ‫מקומות שאין נופלין עד חשון‪ .‬עכ"ל‪ .‬ועיין‬ ‫נופלין‪ ,‬בעי"כ אין נופלין‪ ,‬וכן בערב ר"ה אפי'‬ ‫ועיין בשערי תשובה להגאונים סימן רמ"ג‬ ‫בפרי חדש בסימן קל"א ס"ז דאיתא וז"ל ולא‬ ‫שחרית( ומנהג פשוט שלא ליפול על פניהם‬ ‫דאיתא וז"ל ימי ניסן וימי תשרי אין נופלין על‬ ‫בין יו"כ לסוכות‪ ,‬לאו דוקא אלא היינו כל חודש‬ ‫בכל חדש ניסן‪ ,‬ולא בט' באב‪ ,‬ולא בין יו"כ‬ ‫פניהם וכך הוא המנהג בשתי ישיבות וכן בבית‬ ‫תשרי‪ .‬עכ"ל‪ .‬ועיי"ש בשערי תשובה ס"ק י"ט‬ ‫לסוכות‪) ,‬ולא מתחלת ר"ח סיון עד אחר‬ ‫חתן אין נופלין על פניהם‪ .‬עכ"ל‪ .‬ועיין בספר‬ ‫דאיתא וז"ל ועיין בשכנה"ג שאצלם נוהגין שלא‬ ‫שבועות(‪ .‬עכ"ל‪ .‬הרי דבין בדברי השו"ע ובין‬ ‫זה השלחן עמ' ע"א שהביא עוד מקורות קדומות‬ ‫לומר עד ר"ח חשון וכו' ובמדינות אלו אין‬ ‫בדברי הרמ"א לא הוזכרו "השבעה ימים אחרי‬ ‫שסוברים שאין אומרים תחנון בסוף תשרי‪ ,‬דעיין‬ ‫המנהג כן ומי שנוהג כן שלא לומר כל החודש‬ ‫סוכות" בין הימים שאין נופלים בהם על פניהם‪,‬‬ ‫בראבי"ה בהל' אבל דף תקס"ד דאיתא "מערב‬ ‫אין מוחין בידו‪ .‬עכ"ל‪ .‬ועיין בשו"ת חתם סופר‬ ‫ולהיפך משמע בשו"ע שרק אין אומרים תחנון‬ ‫יום הכיפורים עד ראש חודש מרחשון מצדיקים‬ ‫חלק חו"מ תשובה ע"ז דאיתא וז"ל יש נוהגים‬ ‫"בין יום כפור לסוכות"‪ ,‬אבל אחרי סוכות שפיר‬ ‫דרך הליכה"‪ ,‬וכן עיין בהגהות אשרי פרק אלו‬ ‫שלא ליתן שבועה וחרם כל חודש תשרי‪ ,‬וכן‬ ‫אומרים תחנון‪) .‬אולם לפי הרמ"א עכ"פ י"ל‬ ‫מגלחין דאיתא "מערב יום הכיפורים עד ראש‬ ‫נוהגים פה‪ ,‬והוה סד"א דהטעם משום יו"ט‪,‬‬ ‫דאין אומרים תחנון יום אחד אחרי סוכות‪ ,‬דזה‬ ‫חודש מרחשון מצדיקים דרך הליכה"‪ ,‬וידוע‬ ‫שרוב חודש תשרי הוא כמו יו"ט‪ ,‬ובאשכנז אין‬ ‫נכלל בהא דאיתא ברמ"א בסוף סימן תכ"ט‬ ‫שבזמן הראשונים ביום שלא אמרו בו תחנון‬ ‫אומרים בו תחנה מיו"כ עד סוף החודש וכו'‪.‬‬ ‫וז"ל נוהגין להרבות קצת באכילה ושתיה ביום‬ ‫היו אומרים צידוק הדין בדרך הליכתם מהקברות‪,‬‬ ‫עכ"ל‪ .‬ועיין בערוך השולחן סימן קל"א אות י"ב‬ ‫אחר החג והוא אסרו חג‪ .‬עכ"ל‪(.‬‬ ‫ועיין במחזור ויטרי דף ע"ג דאיתא "מצאתי‬ ‫דאיתא וז"ל יש נוהגים שלא ליפול מן אחר‬ ‫אין אומרים וכו' ואין נופלים על פניהם וכו'‬ ‫סוכות עד אחר ראש חודש מרחשון וכו' ואינו‬ ‫]עיין בארחות רבינו ח"א עמ' ס"ח דאיתא‬ ‫וימי תשרי מכיפור עד סוף החודש"‪ ,‬ועיין‬ ‫עיקר‪ .‬עכ"ל‪ .‬ועיי"ש בסימן תרס"ט אות ג'‬ ‫וז"ל מרן החזו"א זצוק"ל אמר תחנון בפסח שני‬ ‫ברשב"ץ ח"ב ענין רמ"ח דאיתא "אין מתחננים‬ ‫דאיתא וז"ל יש שאין נופלין על פניהם עד אחר‬ ‫וכן בששה ימים שאחר שבועות וכן לאחר אסרו‬ ‫ונופלים על פניהם בכל חודש ניסן ולא בתשרי‬ ‫ראש חודש מרחשון‪ .‬עכ"ל‪ .‬ועיין בכף החיים‬ ‫חג בסוכות‪ ,‬וכן ראיתי שמו"ר זצוק"ל נוהג כן‬ ‫ממחרת יום הכיפורים עד סוף החודש"‪ ,‬ועיין‬ ‫בסימן קל"א ס"ק צ"ח דאיתא וז"ל וכן אחר‬ ‫וכן ראיתי את מו"ר כשהתפלל ביחידות בביתו‬ ‫בהגהת מהרי"ל בסוף הל' סוכה דאיתא‬ ‫הסוכות אין נופלין עד ב' חשוון וכו' וכן כתב‬ ‫בחודש תשרי לאחר אסרו חג ונפל תחנון‪ .‬עכ"ל‪[.‬‬ ‫דבפרנקפורט א"א תחנון מאסרו חג עד אחר‬ ‫הפרי חדש אות ו' דאין נופלין אלא לאחר כל‬ ‫אולם יש הרבה שיטות שחולקים בזה על‬ ‫ר"ח חשון‪.‬‬ ‫חודש תשרי וכו'‪ ,‬ועיין חיים שאל חלק ב' סימן‬ ‫השו"ע והרמ"א וסוברים דהימים בחודש תשרי‬ ‫‪ Û‬סמך מקרא דאין נופלים ﬠל פניהם בסוף תשרי ‪Ü‬‬ ‫ולחשוד אותם ומברכתו של אותו רשע ניכר‬ ‫צ"ל דבתשרי רק נופלים על פניהם בעשרת‬ ‫עיין בספר חסד לאברהם מעין ב' נהר מ"ה‬ ‫מה הי' בלבו לקלל ההיפך מהברכה ועפ"ז יש‬ ‫ימי תשובה‪ ,‬ולא בסוף החודש‪.‬‬ ‫דאיתא וז"ל דע כי מספר ימי השנה שהם ימי‬ ‫לומר שבלק רצה שקל"ב ימים ימי רחמים ורצון‬ ‫עציבו ר"ל ימי נפילת אפים וכו' הם רכ"ב ימים‬ ‫יקלל להשליט בהם חלילה מדת הדין ורכ"ב‬ ‫ועי' בספר תורת משה לחת"ס על במדבר‬ ‫וכו' על הסדר הזה‪ ,‬ה' ימים בתשרי‪ ,‬וכ"ד בחשון‬ ‫ימים יניחם כמות שהם אבל הקב"ה היפך‬ ‫פכ"ג פי"א דאיתא וז"ל "לקב איובי לקחתיך‬ ‫הרי כ"ט‪ ,‬וכ' בכסלו הרי מ"ט‪ ,‬כ"ג בטבת הרי‬ ‫הקללה לברכה והי' מברך הרכ"ב ימים שיהי'‬ ‫והנה ברכת ברך"‪ ,‬שמעתי בשם גאון קדוש‬ ‫ע"ב‪ ,‬וכ"ג בשבט הרי צ"ה‪ ,‬כ"ב לאדר הרי קי"ז‪,‬‬ ‫ימי רחמים ורצון וקל"ב ימים ימי רצון הניח‬ ‫אחד מדבר ע"פ מה דאיתא בחסד לאברהם כי‬ ‫ניסן אין שולטנותו במטטרו"ן‪ ,‬אייר כ"ג הרי‬ ‫כמו שהם וזה לק"ב בגמטריא קל"ב לקחתיך‬ ‫בשנה פשוטה יש שנ"ד ימים רכ"ב ימים אומרים‬ ‫ק"מ‪ ,‬סיון י"א הרי קנ"א‪ ,‬תמוז כ"ד הרי קע"ה‪,‬‬ ‫ועתה ברכת בר"ך הרכ"ב ימים וק"ל )בשם‬ ‫בהם תחנון והמה ימי הדין וקל"ב ימים אין‬ ‫אב כ"ג הרי קצ"ח‪ ,‬אלול כ"ד הרי רכ"ב‪ ,‬נמצא‬ ‫הגאון רבי עקיבא איגר זצ"ל(‪ .‬עכ"ל‪ .‬ולפ"ז‬ ‫אומרים בהם תחנון והם ימי רחמים ורצון יעוין‬ ‫באלו הימים רכ"ב וכו'‪ ,‬ונשארו קל"ב ימים‬ ‫נמצא שיש סמך מקרא דאין נופלים על פניהם‬ ‫שם ע"פ הסוד והנה אמחז"ל )סנהדרין( כל‬ ‫שהם אסורים בנפילת אפים וכו'‪ .‬עכ"ל‪ .‬הרי‬ ‫בסוף תשרי‪.‬‬ ‫בישא שיכולין לכוין בבלעם ובלק יכולין לחשוב‬ ‫מבואר דכדי לומר דאומרים תחנון ב"רכב" ימים‬ ‫‪ Û‬טﬠמים שאין נופלים ﬠל פניהם בסוף תשרי ‪Ü‬‬ ‫עכ"ל‪ .‬ועיין בערוך השלחן ביו"ד שם אות מ"ד‬ ‫ופנית והלכת לאהלך דיו לקרא מאי ופנית‬ ‫הנה ראינו שיש הרבה שיטות שחולקים על‬ ‫דאיתא וז"ל ויכולים לשמוח כמה ימים כדמוכח‬ ‫בבקר וכי בבקר הולכים ולא בכל זמנא אלא‬ ‫השו"ע והרמ"א וסוברים דהימים בחודש תשרי‬ ‫מהך דמו"ק‪ ,‬עיי"ש‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫בבקר ההוא דכתיב בקר לא עבות בקר דשמחה‬ ‫אחרי סוכות הם ימים שאין נופלים בהם על‬ ‫]עיין בקובץ גליונות תשע"ט דאיתא וז"ל הג"ר‬ ‫בקר דאקדים אברהם ומאי איהי שמחת בית‬ ‫פניהם‪ .‬ויל"ע למה סבירא להו לכל הני שיטות‬ ‫ישעי' חשין הביא בשם הג"ר איסר זלמן מלצר‬ ‫השואבה והדבר גדול ונכון מלמד שצריך שמחה‬ ‫דאין נופלים על פניהם בהני ימים‪ .‬וראיתי בזה‬ ‫וכו' העיד שבליטא בעת סיום הש"ס לא אמרו‬ ‫בחזרה יותר מהליכה ואמר רבי סימון סימן לדבר‬ ‫כמה ביאורים‪:‬‬ ‫שבעה ימים תחנון ועשו סעודות‪ ,‬וכן הביאו‬ ‫אל יתהלל חוגר כמפתח‪ ,‬וששאלתם בסיון שהוא‬ ‫)א'( עיין בשערי תשובה באו"ח סי' קל"א‬ ‫עדות בשם מרן בעל האבי עזרי שעשו סעודות‬ ‫זמן מתן תורה למה אין נוהגין כן שאינו מנהג‬ ‫ס"ק י"ט דאיתא וז"ל ועיין בשכנה"ג שאצלם‬ ‫ז' ימים וכן הביא בשם ספר אבני שיש מקאוונא‬ ‫כימי ניסן וימי תשרי דאיכא מרבוותא דאמרי‬ ‫נוהגין שלא לומר עד ר"ח חשון שהחודש מרובה‬ ‫שכך היה המנהג‪ .‬עכ"ל‪ .‬ועיין בספר משנת‬ ‫דמצות סגיין בניסן ובתשרי יותר מסיון ונכון‬ ‫במועדות‪ .‬עכ"ל‪ .‬ועיין במס' ר"ה דף יא ע"א‬ ‫המועדים )למו"ר הגר"א גרבוז שליט"א( דאיתא‬ ‫הוא אבל חזינן דניסן ותשרי מנהג פשוט מימי‬ ‫דאיתא "בירח האיתנים" דתקיפי במצות‪.‬‬ ‫וז"ל הוה עובדא במו"ח שליט"א שהוא בכור‬ ‫קדמוני עולם מזמן רבינו הקדוש ואילך דכיון‬ ‫)ב'( עיין בספר סדר היום )סדר שמיני עצרת(‬ ‫כשהיה צעיר לימים עשה סיום מסכת בערב‬ ‫שנכנסו ימי ניסן ותשרי אין דנין והדין מסתלק‬ ‫דאיתא וז"ל הימים שאחר החג עד ראש חדש‬ ‫פסח )כדין בכורים הצריכים להתענות בער"פ‬ ‫שלא ישו איש את אחיו ואת רעהו וגו' והטעם‬ ‫חשון נהגו שלא ליפול בהן על פניהם ואין‬ ‫דמותרים לאכול מסעודת מצוה של סיום מסכת‬ ‫ידוע חוץ אותם הדברים שאינם יכולים ב"ד‬ ‫אומרין שלש עשרה מדות ולא וידוי‪ ,‬והטעם‪,‬‬ ‫כמבואר בשו"ע ר"ס ת"ע ובמשנ"ב סק"י( ושוב‬ ‫להסתלק מהם והם לצורך גדול ובסיון שהוא‬ ‫משום שזה החדש הוא זמן רוב שמחתינו ונבחר‬ ‫בהמשך היום סיים עוד מסכתא לאכול עי"ז‬ ‫זמן מתן תורה אשכחן כיון שניתנה תורה מיד‬ ‫בו יום סליחתינו ויש בו ארבעה מועדים ראש‬ ‫שוב‪ ,‬וכשספרו זה למרן החזו"א זצ"ל אמר‬ ‫למחרת כתיב ואלה המשפטים וגו' סידר כל‬ ‫השנה יום הכפורים סוכות ושמיני עצרת‪ ,‬והוא‬ ‫עפ"ד החוות יאיר דמותרים הבכורים לאכול‬ ‫הדינין‪ ,‬ור' חנוניא החסיד איש ירושלם ז"ל‬ ‫חדש השביעי‪ ,‬והשביעי לעולם משובח‪ ,‬ונשלם‬ ‫בער"פ כל היום מחמת שמחת הסיום שעשו‬ ‫חסיד אשר קבלנו מרוב הקבלות הערוכות לו‬ ‫בו עבודת בית המקדש בימי שלמה המלך ע"ה‪,‬‬ ‫בבוקר כמו שמצינו אצל שלמה המלך ובזה‬ ‫מימי התנאין ז"ל מצינו בו טעם והיה אומר‬ ‫והוא נקרא ירח האתנים ותחלתו יסורין וסופו‬ ‫אשה"ט הא דכשחל ער"פ בשבת כתב בשו"ע‬ ‫סיון סמוך לתמוז תמוז שכנו הוא אוי לרשע‬ ‫שלוה‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫ס' ת"ע ס"ב די"א שהבכורות מתענין ביום‬ ‫וטוב לשכנו תנן ודיי‪ .‬עכ"ל‪ .‬הרי מבואר דאין‬ ‫)ג'( עיין בכף החיים בסימן קל"א ס"ק צ"ח‬ ‫חמישי וכ"כ הרמ"א שם‪ ,‬ומעתה אף מי שעושה‬ ‫אומרים תחנון בימי תשרי משום שהעולי רגלים‬ ‫דאיתא וז"ל וכן אחר הסוכות אין נופלין עד ב'‬ ‫סיום מסכת ביום חמישי יכול לאכול גם ביום‬ ‫היו בקול רנה ותודה בחזרה יותר מהליכה‪.‬‬ ‫חשוון והטעם דומיא דניסן מה ניסן הואיל ויצא‬ ‫שישי כדין סעודת מצוה‪ .‬עכ"ל‪[.‬‬ ‫אולם דברי רב האי גאון צ"ב לכאורה‪ ,‬דלמה‬ ‫רובו בקדושה אין אומרים בו תחנון ואין נופלים‬ ‫והנה לפ"ז י"ל דאחרי שכלל ישראל מסיימים‬ ‫אין אומרים תחנון רק בסוף תשרי‪ ,‬הרי עיין‬ ‫על פניהם אף בתשרי כן לפי שיצא רובו‬ ‫התורה בשמחת תורה ממשיכים השמחה‬ ‫במס' תענית דף י ע"א דאיתא בשלשה במרחשון‬ ‫בקדושה ב' ימים של ראש השנה ויום הכפורים‬ ‫לשבעה ימים ולכן אין אומרים תחנון‪.‬‬ ‫שואלין את הגשמים רבן גמליאל אומר בשבעה‬ ‫וד' ימים בן כפור לסוכות וט' ימי החג הרי ט"ז‬ ‫אולם לפ"ז צ"ב למה אין אומרים תחנון בכ"ט‬ ‫בו חמשה עשר יום אחר החג כדי שיגיע אחרון‬ ‫ואף לבני ארץ ישראל שעושין ח' ימים כיון‬ ‫תשרי בארץ ישראל‪ .‬וצ"ע‪.‬‬ ‫שבישראל לנהר פרת‪ ,‬הרי מבואר דלא גמרו‬ ‫דמחצה חשוב כרובו‪ .‬עכ"ל‪) .‬עיין לקמן‪(.‬‬ ‫)ו'( ע"ע בספר משנת המועדים דאיתא וז"ל‬ ‫לחזור עד ז' חשון‪] .‬ועיין בש"ך בחו"מ סימן‬ ‫)ד'( עיין בשערי תשובה להגאונים בסי' של"ו‬ ‫הגה"ק האשל אברהם מבוטשטש )עזר מקודש‬ ‫מ"ג ס"ק מ"ז דאיתא וז"ל מפ"ק דתענית ומייתי‬ ‫וסי' של"ז וסי' של"ח )תשובות מרב האי גאון(‬ ‫אבהע"ז סי' ט"ו( כתב שנכון שלא לומר תחנון‬ ‫לה בפ' אלו מציאות דף כ"ח ע"א ר"ג אומר‬ ‫דאיתא וז"ל וששאלתם טעם בימי ניסן וימי‬ ‫אחר סוכות משום תשלומין שאחר שמיני עצרת‬ ‫שואלין על הגשמים בז' במרחשון ט"ו יום אחר‬ ‫תשרי דאין נופלין על פניהם וכי רב יצחק נר'‬ ‫לקרבנות דשמיני עצרת‪ ,‬ודבריו צ"ב טובא דתנן‬ ‫החג כדי שיגיע אחרון שבא"י לנהר פרת וקי"ל‬ ‫אמר ששמע דבר מפינו הדבר ההוא שמע ודבר‬ ‫במתני' חגיגה דף ט ע"א להדיא שאין תשלומין‬ ‫הכי‪ ,‬נמצא דכל פעם שהיו ישראל עולים לרגל‬ ‫גדול הוא ברמז דבר ושלחתם אלינו שהוא‬ ‫לשמיני עצרת ומצוה ליישב דבריו של האי‬ ‫לא היו יכולין להגיע לבתיהם אחר הרגל אלא‬ ‫נשבע לכם באמת שאינו זוכר מה ששמע מפינו‬ ‫גאון קדוש וצדיק‪ .‬עכ"ל‪ .‬ועיין בספר ארץ‬ ‫בט"ו יום והיה דומה להם כאלו הם עדיין בא"י‬ ‫הדבר יצא ואין להשיב לאחו' יזכור ההוא דגרסי'‬ ‫ישראל עמ' נ"ח דאיתא "בארץ ישראל אין‬ ‫עסוקים בעניני הרגל כל זמן שלא היו עוברים‬ ‫אין מונעין תכשיטין מן הכלה כל שלשים אין‬ ‫אומרים תחנון וכו' עד ראש חודש מרחשון"‪,‬‬ ‫הנהר הגדול נהר פרת‪ ,‬וא"כ "אחר הרגל" מיקרי‬ ‫נופלים וידע ועל זה בבית החתן והכלה אין‬ ‫ובהערה שם איתא וז"ל לכבודו של חג שמיני‬ ‫ט"ו יום‪ ,‬ואע"ג דהשתא אנן בגולה מ"מ לשון‬ ‫נופלים על פניהם ובבית האבל צריך ומותר‬ ‫עצרת ושמחת תורה נותנים גם לו שבעה ימים‬ ‫אחר הרגל נמשך מהם וכה"ג אשכחן טובי‪.‬‬ ‫וראיה לזה פסח שני ככל חקת הפסח כן יעשה‬ ‫לתשלומים אע"ג שארז"ל לענין תשלומין ד"ה‬ ‫עכ"ל‪ [.‬וא"כ לכאורה אין לומר תחנון עד ז'‬ ‫שעדיין תכשיט כלה עמה והוא יגיד לכם את‬ ‫תשלומין דראשון הוא אבל מכיון שהוא רגל‬ ‫חשון‪ .‬וצ"ע‪.‬‬ ‫הרשום בכתב אמת‪ ,‬וששאלתם ענין נפילת‬ ‫בפנ"ע לענין פז"ר קש"ב נותנים לו בארץ ישראל‬ ‫)ה'( שמעתי עוד ביאור להא שאין אומרים‬ ‫אפים מהו ולמה אין נופלין על פניהם בימים‬ ‫תשלומים לענין נפילת אפים‪ .‬עכ"ל‪ .‬והדברים‬ ‫תחנון בסוף תשרי‪ ,‬דהנה עי' ברמ"א ביו"ד סוף‬ ‫אלו בכל מקום נפילת אפים הוא בזמן צער‬ ‫צ"ב‪ ,‬ועכ"פ גם לפ"ז צ"ב למה אין אומרים‬ ‫סי' רמ"ו דאיתא וז"ל כשמסיים מסכת מצוה‬ ‫דכתיב ויפלו על פניהם ואמרו אל וגו' וישמע‬ ‫תחנון בכ"ט תשרי בארץ ישראל‪.‬‬ ‫לשמוח ולעשות סעודה ונקראת סעודת מצוה‪.‬‬ ‫משה ויפול על פניו ויפיל יהושע על פניו ארצה‬ ‫)ז'( עיין בנחמי' פרק ט' דכתיב "וביום עשרים‬ ‫עכ"ל‪ .‬ועיי"ש בפתחי תשובה דאיתא וז"ל נקראת‬ ‫וכן בכל מקום נפילת אפים זמן צער הוא ובימי‬ ‫וארבעה לחדש הזה נאספו בני ישראל וגו'‪,‬‬ ‫סעודת מצוה עיין בתשובת חות יאיר סימן ע'‬ ‫ניסן ותשרי הוא זמן שמחה וכבר נהגו בזמן‬ ‫ויבדלו זרע ישראל מכל בני נכר ויעמדו ויתודו‬ ‫שכתב דהוא הדין יום של אחריו כנהוג שהרי‬ ‫שנכנס ניסן אין נופלין על פניהם עד שיצא כל‬ ‫על חטאתיהם ועונות אבתיהם‪ ,‬ויקומו על עמדם‬ ‫שלמה המלך ע"ה עשה משתה שבעה ימים‬ ‫שלשים יום וכן בימי תשרי כל שלשים יום‬ ‫ויקראו בספר תורת ד' אלקיהם רביעית היום‬ ‫)מלכים א' ח'‪:‬ס"ה( ואפשר שגם שאחר אחריו‬ ‫ועל כן עולי רגלים בקול רנה ותודה בחזרה יותר‬ ‫ורביעית מתודים ומשתחוים לד' אלקיהם‪ ,‬ויקם‬ ‫כמו שכתוב גבי שבע ברכות מחמת הילולא‬ ‫מהליכה‪ ,‬ובירושלמי ר' הושעיא בשם ר' זעירא‬ ‫על מעלה הלוים ישוע ובני קדמיאל שבניה בני‬ ‫וכו' ע"ש והובא ג"כ לעיל סימן רי"ז ס"ק ט"ז‪.‬‬ ‫אמר מאי דכתיב ופנית בבקר והלכת לאהלך‬ ‫יומא לחולה ולא אשכחו אמרו היכי נעביד‬ ‫אמת אמר רבי חנינא שמע מינה חותמו של‬ ‫שרביה בני כנני ויזעקו בקול גדול אל ד'‬ ‫ניבעי פלגא פלגא מרקיעא לא יהבי כחלינהו‬ ‫הקדוש ברוך הוא אמת נפק כגוריא דנורא מבית‬ ‫אלקיהם"‪ ,‬הרי מבואר דזעקו בקול גדול אל ד'‬ ‫לעיניה אהני ביה דלא איגרי איניש בקרובתיה‪.‬‬ ‫קדשי הקדשים אמר להו נביא לישראל היינו‬ ‫אלקיהם‪ .‬ועיין במסכת סנהדרין דף סד ע"א‬ ‫הרי מבואר דעסקו בענין ביטול היצר לששה‬ ‫יצרא דעבודה זרה בהדי דקתפסי ליה אישתמיט‬ ‫)ובמסכת יומא דף סט ע"ב( דאיתא ויזעקו‬ ‫ימים‪ ,‬וכיון דהתחילו לעסוק בזה בכ"ד תשרי‪,‬‬ ‫ביניתא מיניה ואזל קליה בארבע מאה פרסי‬ ‫בקול גדול אל ה' אלהיהם מאי אמור אמר רב‬ ‫נמצא דעסקו בזה בהששה ימים בסוף תשרי‪.‬‬ ‫אמרו היכי ניעבד דילמא משמיא מרחמי עליה‬ ‫יהודה ואיתימא רבי יונתן בייא בייא היינו‬ ‫אמר להו נביא שדיוהו בדודא דאברא וכסיוה‬ ‫דאחרביה לביתא וקליא להיכלא וקטלינהו‬ ‫ועיין בלוח דבר בעתו שהביא מהספר אור‬ ‫באברא דשייף קליה דכתיב ויאמר זאת הרשעה‬ ‫לצדיקי ואגלינהו לישראל מארעייהו ועדיין הוא‬ ‫דוד שכתב וז"ל ימים אלה שלאחר החג בהם‬ ‫וישלך אותה אל תוך האיפה וישלך את האבן‬ ‫מרקד בינן כלום יהבתיה לן אלא לקבולי ביה‬ ‫נמסרו שני היצרים הללו בידי בוני ביהמ"ק‬ ‫העופרת אל פיה אמרי הואיל ועת רצון הוא‬ ‫אגרא לא איהו בעינן ולא אגריה בעינן בתר‬ ‫השני‪ ,‬ימי שמחה ורצון הם ואין אומרים בהם‬ ‫ניבעי רחמי איצרא דעבירה בעו רחמי אימסר‬ ‫דאביקו ביה יתבו תלתא יומא בתעניתא בעו‬ ‫תחנון‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫בידייהו חבשוהו תלתא יומי איבעו ביעתא בת‬ ‫רחמי נפל להו פיתקא מרקיעא דהוה כתיב בה‬ ‫‪ Û‬האם גם בתשרי אמרינן "יצא רוב החודש בקדושה" ‪Ü‬‬ ‫לגבי נפילת אפים דומיא דניסן‬ ‫אולם עדיין צ"ב למה יש סוברים דאומרים‬ ‫לפי שיצא רובו בקדושה ב' ימים של ראש השנה‬ ‫הנה חזינן שיש הרבה טעמים חלוקים לא‬ ‫תחנון בסוף תשרי בחו"ל‪ ,‬הרי בחו"ל שפיר‬ ‫ויום הכפורים וד' ימים בן כפור לסוכות וט' ימי‬ ‫לומר תחנון בסוף תשרי‪ ,‬וחזינן דהשו"ע והרמ"א‬ ‫יצא רוב החודש בקדושה‪.‬‬ ‫החג הרי ט"ז ואף לבני ארץ ישראל שעושין ח'‬ ‫והחזו"א סוברים דאומרים תחנון‪ ,‬וכל זה צ"ב‪,‬‬ ‫וי"ל דעיין בהמשך דברי הכף החיים שם‬ ‫ימים כיון דמחצה חשוב כרובו‪ .‬הרי דהכף החיים‬ ‫מאי שנא מניסן דכל הפוסקים סוברים דלא‬ ‫דאיתא וז"ל מיהו האי טעמא לא קאי אלא‬ ‫לא מנה עיוהכ"פ ואסרו חג ולכך הוצרך לדחוק‬ ‫אומרים תחנון בסופו משום דיצא רוב החודש‬ ‫לפי הטעם שכתב הלבוש בסימן קל"א ותרכ"ד‬ ‫ד"אף לבני ארץ ישראל שעושין ח' ימים דמחצה‬ ‫בקדושה‪ ,‬והרי גם בתשרי יצא רוב החודש‬ ‫לפי שבהם נשלם בית המקדש שבנה שלמה‬ ‫חשוב כרובו"‪ .‬וי"ל דמוכח מזה דס"ל דזה שלא‬ ‫בקדושה אפילו בארץ ישראל‪ ,‬דכבר לא אמרו‬ ‫ע"ה אבל לפי הטעם שכתב בסימן תרכ"ד לפי‬ ‫אומרים תחנון ברוב החודש לא סגי‪ ,‬אלא בעינן‬ ‫תחנון בב' ימי ר"ה ועיוהכ"פ ויוהכ"פ וד' ימים‬ ‫שאין השי"ת מתחיל לחשוב עונותיהם של‬ ‫שיצא רוב החודש ב"קדושה"‪ ,‬ואף שלא אומרים‬ ‫שבין יוהכ"פ לסוכות וח' ימי סוכות ואסרו חג‪.‬‬ ‫ישראל עד יום א' של חג הסוכות לא שייך‬ ‫תחנון בעיוהכ"פ ובאסרו חג‪ ,‬אבל לא חשיב‬ ‫הנה ראינו שהכף החיים כתב וכן אחר הסוכות‬ ‫האי טעמא‪ .‬עכ"ל‪ .‬הרי מבואר דאין זה פשוט‬ ‫"ימים קדושים"‪ .‬וי"ל דשאר שיטות אינם סוברים‬ ‫אין נופלין עד ב' חשוון והטעם דומיא דניסן מה‬ ‫לנקוט שהימים שבין יוהכ"פ לסוכות מצטרפים‬ ‫דמחצה חשיב כרובו ולכך הוצרכו לטעמים אחרים‬ ‫ניסן הואיל ויצא רובו בקדושה אין אומרים בו‬ ‫ל"רוב החודש בקדושה"‪.‬‬ ‫שאין אומרים תחנון בסוף תשרי‪.‬‬ ‫תחנון ואין נופלים על פניהם‪ ,‬אף בתשרי כן‪,‬‬ ‫‪" Û‬שבת בראשית" ‪Ü‬‬ ‫במדרש לבאר כל דבר על מכונו‪ ,‬ולכן ניצול משלש‬ ‫מדינה של גיהנם דכתיב ביה )צפניה א'( יום עברה‬ ‫עיין בטור באו"ח סי' רצ"ב דאיתא וז"ל מה‬ ‫פורעניות‪ ,‬מחבלו של משיח שנמשל לחבלי לידה‬ ‫היום ההוא ממלחמת גוג ומגוג דכתיב ביה )יחזקאל‬ ‫שתקנו בשבת ג' ענייני תפלות אתה קדשת ישמח‬ ‫ואמונה זו התקועה בלבנו כי ששת ימים עשה ה'‬ ‫ל"ח( ביום בוא גוג‪ ,‬ולזה באנו לקיים שלש סעודות‪,‬‬ ‫משה אתה אחד ובי"ט לא תקנו אלא אחת אתה‬ ‫את השמים ואת הארץ והולידה והצמיחה בלי‬ ‫סעודת ליל שבת היא כנגד שבת בראשית כמ"ש‬ ‫בחרתנו מפני שאלו ג' תפלות תקנום כנגד ג'‬ ‫חבלים וצירים בלי עמל ויגיעה כי אם בדבר ה'‬ ‫רבותינו ז"ל בפרק אחד דיני ממונות )סנהדרין לח‬ ‫שבתות אתה קדשת כנגד שבת בראשית כמו‬ ‫שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם וכו' והכניסו‬ ‫ע"א( מפני מה נברא אדם בערב שבת כדי שיכנס‬ ‫שמוכיח מתוכו ישמח משה כנגד שבת של מתן‬ ‫לאדם לסעודת מצוה ליל שבת מיד היא שמצלת‬ ‫לסעודת מצוה בליל שבת מיד שימצא הכל מוכן‬ ‫תורה דלכולי עלמא בשבת ניתנה תורה ואתה‬ ‫אותנו מחבלו של משיח כדכתיב )ישעיה ס"ו( כי‬ ‫ויאכל מאשר יחפוץ שנאמר )משלי ט'( חכמות‬ ‫אחד כנגד שבת של עתיד‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫חלה גם ילדה ציון‪ ,‬מדינה של גיהנם ניצול בזכות‬ ‫בנתה ביתה וגו' טבחה טבחה וגו'‪ ,‬סעודת שחרית‬ ‫שמקיים סעודת שחרית שהיא כנגד שבת של‬ ‫כנגד שבת מתן תורה על שם שנאמר )שה"ש‬ ‫ועיין בב"ח לעיל בסימן רצ"א דאיתא וז"ל על‬ ‫מתן תורה דלא ניתנו שבתות וימים טובים לישראל‬ ‫ב'( הביאני אל בית היין וגו'‪ ,‬לכו לחמו בלחמי‬ ‫פי דברי רבינו בסימן רצ"ב דשלשה ענייני תפלות‬ ‫להתענג בהם בסעודת אכילה ושתייה אלא כדי‬ ‫ושתו ביין מסכתי )משלי ט'(‪ ,‬וברבה ריש פרשת‬ ‫שתקנו בשבת הם כנגד שלשה שבתות וכו'‪ ,‬ועל‬ ‫לשמח את לבבם לעסוק בהם בדברי תורה )ירושלמי‬ ‫שמיני )פרשה י"א סי' ג'( דורש גם כן חכמות‬ ‫דרך זה הם שלש סעודות דנפקא לן מתלתא‬ ‫שבת פט"ו ה"ג( בזכות זה ניצול מדינה של גיהנם‬ ‫בנתה ביתה וגו' טבחה טבחה מסכה יינה וגו' על‬ ‫היום בפסוק אחד אכלוהו היום וגו' מרמזים על‬ ‫דאין אשו של גיהנם שולט בלומדי התורה שכולה‬ ‫מתן תורה‪ ,‬סעודה שלישית לפנות ערב כנגד שבת‬ ‫תלתא יומין דשבת חד יומא דשבת בראשית וחד‬ ‫אש קל וחומר מסלמנדרא וכו' כדאיתא בפרק‬ ‫שלעתיד דיעשה סעודה לצדיקים מלויתן ובת זוגו‬ ‫יומא דשבת מתן תורה וחד יומא דשבת שלעתיד‬ ‫בתרא דחגיגה )דף כ"ז(‪ ,‬וממלחמת גוג ומגוג ניצול‬ ‫)ב"ב עד ע"ב(‪ ,‬וגם לשם )ויק"ר פי"א( דרשינן‬ ‫דבזכותן נינצל מתלתא פורעניות דכתיבין בהו יום‬ ‫בזכות סעודה שלישית כנגד שבת של עתיד דאותן‬ ‫חכמות בנתה ביתה זה בית המקדש חצבה עמודיה‬ ‫תלתא זימני כדאיתא בפרק כל כתבי )דף קיח‬ ‫שבע שנים של גוג הן פרטגמיא של צדיקים‬ ‫שבעה אלו שבע שנים של גוג‪ ,‬טבחה טבחה בשר‬ ‫ע"א( מחבלו של משיח דכתיב ביה )מלאכי ג'(‬ ‫לעתיד לבא )ויק"ר פי"א( פי' קיבול שכר‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫גבורים תאכלו וכו' )יחזקאל ל"ט(‪ ,‬עיי"ש שהאריך‬ ‫הנה אנכי שולח וגו' לפני בוא יום ה' הגדול והנורא‬ ‫כח מעשיו הגיד לעמו‬ ‫בראשית ברא אלקים וגו' ]א'‪ ,‬א'[‬ ‫עיין פירוש רש"י‪ ,‬וזה לשונו ‪' -‬ברא אלקים'‪ ,‬ולא נאמר ברא השם‪ ,‬שבתחילה‬ ‫בתחילת התורה כתיב "בראשית ברא אלהים את‬ ‫עלה במחשבה לבראתו במידת הדין‪ ,‬ראה שאין העולם מתקיים‪ ,‬הקדים מידת‬ ‫רחמים ושתפה למידת הדין‪ ,‬והיינו דכתיב 'ביום עשות השם אלקים ארץ‬ ‫השמים ואת הארץ"‪ ,‬ועי' ברש"י דאיתא וז"ל אמר‬ ‫ושמים' )להלן ב'(‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫רבי יצחק לא היה צריך להתחיל את התורה אלא‬ ‫והנה לפום ריהטא היה מקום לפרש‪ ,‬דבאמת לא נברא העולם במידת הדין‬ ‫מהחודש הזה לכם שהיא מצוה ראשונה שנצטוו בה‬ ‫לחוד‪ ,‬כי אם בשיתוף מידת רחמים‪ ,‬ורק דהכתוב כאן מלמדנו דבתחילה עלה‬ ‫כן במחשבה לבראתו במידת הדין לחוד‪ ,‬אבל בסופו של דבר לא נברא אלא‬ ‫ישראל ומה טעם פתח בבראשית משום )תהלים‬ ‫בשיתוף מידת רחמים‪) .‬ואף על פי שבאמת לא נברא במידת הדין לחוד‪ ,‬מכל‬ ‫קי"א( כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים‬ ‫מקום שייך לכתוב 'בראשית ברא אלקים'‪ ,‬לפי שבתחילה עלה כן במחשבה‬ ‫שאם יאמרו אומות העולם לישראל ליסטים אתם‬ ‫]ועיין בשו"ת הרשב"א ח"א סימן ס'[(‪.‬‬ ‫אמנם יותר נראה‪ ,‬דמה ד'עלה במחשבה' לבראתו במידת הדין חשיב בריאה‬ ‫שכבשתם ארצות שבעה גוים הם אומרים להם כל‬ ‫בפני עצמה‪ ,‬באופן דחשיב שהיו שתי בריאות‪ ,‬א' הבריאה ד'עלה במחשבה'‪,‬‬ ‫הארץ של הקב"ה היא הוא בראה ונתנה לאשר ישר‬ ‫שהיתה במידת הדין לחוד‪ ,‬ועל בריאה זו נאמר 'בראשית ברא אלקים'‪ ,‬ב'‬ ‫הבריאה שהיתה לבסוף‪ ,‬שהיתה בשיתוף מידת רחמים‪ ,‬ועליה נאמר להלן 'ביום‬ ‫בעיניו ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה‬ ‫עשות השם אלקים ארץ ושמים'‪.‬‬ ‫לנו‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫***‬ ‫ומצינו כיוצא בזה בגמ' כתובות דף ח' ע"א‪ ,‬דלוי איקלע לבי רבי בהלוליה דרבי‬ ‫הנה יש להעיר דזהו הטעם לכתוב מעשה בראשית‪,‬‬ ‫שמעון בריה‪ ,‬בריך חמש ]'שהכל'‪' ,‬אשר יצר'‪' ,‬שוש תשיש'‪' ,‬שמח תשמח'‪' ,‬אשר‬ ‫ברא'[‪ .‬רב אסי איקלע לבי רב אשי בהלוליה דמר בריה‪ ,‬בריך שית ]'יוצר האדם'‬ ‫אבל למה בעינן כל המשך הפרשה דחטאו של אדם‬ ‫הוסיף[‪ .‬וקאמר התם‪ ,‬לימא בהא קמיפלגי‪ ,‬דמר סבר חדא יצירה הואי ]שמתחילת‬ ‫הראשון וקין והבל וכו'‪ ,‬ולמה בעינן כל פרשת נח‪,‬‬ ‫בריאתו נברא שני פרצופין‪ ,‬זכר מלפניו‪ ,‬ונקבה מאחור[‪ ,‬ומר סבר שתי יצירות‬ ‫הואי ]זנב היה‪ ,‬וממנו נבראת האשה‪ ,‬והרי כאן שתי יצירות[‪ .‬ודחי‪ ,‬לא‪ ,‬דכולי‬ ‫ובאמת לפ"ז למה בעינן לכל מעשי אבות אברהם‬ ‫עלמא חדא יצירה הואי‪ ,‬מר סבר בתר מחשבה אזלינן ]ושתי יצירות עלו במחשבה[‪,‬‬ ‫יצחק ויעקב‪ .‬ועוד יש להעיר דגם אחרי שהתורה‬ ‫ומר סבר בתר מעשה אזלינן ]ולבסוף לא היתה אלא יצירה אחת[‪ .‬כי הא דרב‬ ‫התחילה לכתוב מצוות יש המון פסוקים שאינם‬ ‫יהודה רמי‪ ,‬כתיב 'ויברא אלקים את האדם בצלמו'‪ ,‬וכתיב 'זכר ונקבה בראם'‪,‬‬ ‫הא כיצד‪ ,‬בתחילה עלה במחשבה לבראות שנים‪ ,‬ולבסוף נברא אחד‪.‬‬ ‫מעניינא דמצוות כמו הרבה עובדות שבספר במדבר‪.‬‬ ‫וזה כמו שנתבאר כאן‪ ,‬דהבריאה שעלתה במחשבה חשיבא 'בריאה' בפני עצמה‪,‬‬ ‫וצע"ע בכ"ז‪.‬‬ ‫ועל כן אף על גב דסבירא ליה לרב אסי כמאן דאמר 'חדא יצירה הואי'‪ ,‬מכל‬ ‫מקום בריך שית‪ ,‬דמכיון שבתחילה עלה במחשבה לבראות שנים‪ ,‬ולבסוף נברא‬ ‫אחד‪ ,‬שייך לברך על כך שתי ברכות מיוחדות‪ ,‬א' ברכת 'יוצר האדם'‪ ,‬שהיא על‬ ‫ועי' הכא במזרחי דאיתא וז"ל מה טעם פתח‬ ‫היצירה שהיתה לבסוף‪ ,‬וכדכתיב 'ויברא אלקים את האדם בצלמו'‪ ,‬ב' ברכת‬ ‫בבראשית‪ ,‬פירוש‪ ,‬כל הספורים שמ"בראשית" עד‬ ‫'אשר יצר'‪ ,‬שהיא על ה'יצירה' שעלתה במחשבה‪ ,‬וכדכתיב 'זכר ונקבה בראם'‪.‬‬ ‫"החדש" נקראו בשם "בראשית" על שם תחלתן‪,‬‬ ‫***‬ ‫והנה במנחות דף כ"ט ע"ב איתא‪ ,‬שבשעה שעלה משה למרום הראהו הקדוש‬ ‫ופירוש "משום כח מעשיו"‪ ,‬על הבריאה ועל מנהגו‬ ‫ברוך הוא ששוקלין את בשרו של רבי עקיבא במקולין‪ .‬אמר לפניו‪ ,‬רבונו של‬ ‫של יוצר בראשית‪ ,‬שלוקח הארץ מן החוטאים ונותנה‬ ‫עולם‪ ,‬זו תורה וזו שכרה‪ .‬אמר לו הקדוש ברוך הוא‪ ,‬שתוק‪ ,‬כך עלה במחשבה‬ ‫לפני‪ .‬ובשעורי אאמו"ר הגאון זצ"ל שם הביא את דברי ה'צאן קדשים' שם‪,‬‬ ‫לצדיקים‪ ,‬כמבואר מספורי אדם הראשון ואנשי‬ ‫וכן הוא בשל"ה כאן‪ ,‬דמה שאמר הקדוש ברוך הוא למשה 'כך עלה במחשבה'‪,‬‬ ‫המבול‪ ,‬ודור הפלגה‪ ,‬ומספור ה"כפתורים היוצאים‬ ‫היינו דלגודל מעלתו של רבי עקיבא‪ ,‬נידון במידת הדין לחוד‪ ,‬בלי שיתוף מידת‬ ‫מכפתור" שהשמידו העוים וישבו תחתם‪ ,‬ומספור‬ ‫הרחמים‪ ,‬כפי שעלה מתחילה במחשבה‪ ,‬ע"ש‪ .‬ולפי דבריהם מוכרח לומר‪ ,‬דמה‬ ‫ד'עלה במחשבה' לבראות את העולם במידת הדין הוי 'בריאה' בפני עצמה‪,‬‬ ‫המצרים שטבעו בים הם ומלכם ונעדרה מלכותם‬ ‫וכמו שנתבאר‪ ,‬ובריאה זו עדיין קיימת לגבי הצדיקים‪ ,‬שלפי גודל מעלתם הרי‬ ‫וכו'‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫הם נידונים במידת הדין לחוד ]ועיין בתוס' ר"ה כ"ז א' ד"ה כמאן מצלינן[‪.‬‬